ארכיון קטגוריה: סיפורת היסטורית

אנשי האי יב-סיפור היסטורי מאת מרדכי סמיד ( (סמיאטיצקי)

 

בחייו תרגם  סמיד עוד את ‫ ספרו של אדוארד שירה העוסק בארכיאולוגיה    לוחות חמר יביעו אמר /    תל-אביב :   אמנות,    ספר שיצא לאור בשני כרכים בשנים 1947-1950. 

וכן תרגם את ספרו של "אסד ביי" הוא  האורינטליסט לב אברמוביץ' נוסמבאום ( 1905-1942) "מוחמד" בהוצאת אמנות ב-1954 ביוגרפיה של נביא האיסלאם.ספר שכבר יצא לאור   שנים לאחר מותו. 

.

 

לי ידוע רק על סיפור קודם אחד שעוסק ביהודי יב "בני מלכים " כרך ב' של אריה עקביא יעקבוביץ ( 1882-1964)סיפור מסדרת זכרונות לבית דוד הוצאת יזרעאל תרצ"ח 1938  הכולל אחרית דבר ממצה ביותר על תגלית מכתבי יב. הוא מספר על יהודי מהאי יב שמגיע לארץ ישראל בעת חזרת גולי בבל אליה ומתישב שם באיזור גבע. 

בצאת ישראל ממצרים :משה רבנו ויציאת מצרים בספרות בקומיקס ובפיזמון העברי

משה רבנו בציור מפורסם של רמברנדט שבו האותיות על לוח עשרת הדיברות הן עברית אותנטית ( אבל מאוחרת ,האותיות היו צריכות להיות עברית קדומה ורמברנדט לא שם לב לעניין הקטן הזה)

עוד פרק בסדרה שלי על דמויות תנכיות והיסטוריות בספרות בקומיקס  ובקולנוע .

והפעם משה בן עמרם  וסיפור יציאת מצרים.

משה ציור מאת הנריק הכטקופף.מקראות ישראל

 אמנם עסקתי כבר במשה וביציאת מצרים בקולנוע ובטלביזיה.אבל הפעם  נעסוק בו בספרות היפה  בקומיקס העברי  ובפזמון העברי שעסקו כמובן  בו ובסיפור יציאת מצרים לא מעט.

ובהזדמנות אחרת אעסוק בתיאוריות השונות שיש לגבי מקורו של סיפור משה. האם באמת היה אדם כזה או שסיפור בדיוני היה ? ואם היה ואולי עמד בראש קבוצת פליטים ממצרים שהיגיעו מתי שהוא לארץ כנען  מי הוא היה? אולי  נסיך או  אף פרעה מצרי ? 

משה בפרוזה הקדומה 

משה והסנה הבוער.ציור קדום מאוד של סיפור  משה מבית הכנסת בדורה אורופוס בסוריה המאה השלישית לאחר הספירה.

 

בימי קדם היה כנראה שפע של סיפורים על משה ועל יציאת מצרים ומה שנשאר בידינו זה רק חלק ממה שהיה.

בתקופת התנ"ך מן הסתם היו סיפורים רבים שחלקם צונזרו בידי עורכי התנ"ך.

רק לאחרונה דווח שחוקר תנ"ך עכשווי חושב שטקסט שהתגלה בידי סוחר העתיקות שפירא במאה ה-19 ונחשב למזוייף ייתכן מאוד שהוא אותנטי והוא טקסט של  גירסה קדומה של ספר דברים  על חיי משה  לפני שהוכנסו בו חוקים שונים בידי עורכים מאוחרים במאה ה-שביעית לפני הספירה. 

הטקסט הקדמון של סיפור משה שהתגלה בידי מוזס שפירא במאה ה-19 וייתכן שהוא הטקסט הקדום ביותר הקיים על משה עוד מהמאה השביעית לפני הספירה.

סיפורים על משה מופיעים בספרים החיצוניים ספר היובלים מהמאה השנייה לפני הספירה.

ידוע על היסטוריון יהודי כותב יוונית בשם ארתפנוס  (סביבות 200 לפנה"ס), שדבריו הגיעו לימינו דרך ציטוטם בכתביהם של היסטוריונים מאוחרים יותר מאבות הכנסייה, סיפר בספרו "על היהודים" שמשה גדל כנסיך מצרי וזיהה אותו עם מוסאוס מאתונהעל ידי זיהוי זה, ייחס למשה אגדות רבות המשלבות מיתולוגיה מצרית ויוונית, ובהן שהיה מורו של אורפאוס ושהמציא את הפילוסופיה, את הספינות ואת המכונות להנחת אבנים ולשאיבת מים ועוד דברים רבים. כמו כן, הוא ארגן מחדש את החלוקה המנהלית והדתית של מצרים ומכיוון שהפך לפופולרי מאוד בקרב ההמונים וקיבל מהכהנים המצריים כבוד של אל, נקרא בשם "הרמס", כי ידע לפרש את ההירוגליפים. המלך, שקינא בהצלחתו, ושלח אותו למערכה הצבאית נגד האתיופים הפולשים.ארתפנוס סיפר רבות על מערכה זאת  משה ניצח במלחמה וייסד עיר בשם "עיר-הרמס". עם הזמן האתיופים חיבבו אותו ולמדו ממנו (וכך גם הכהנים המצריים) את מנהג המילה.

האם היו אלה סיפורים שהומצאו בידי ארתפנוס או קדומים לו? אין לדעת. 

ידוע שגם היה מחזאי יהודי באלכסנדריה היוונית  בשם יחזקאל שכתב בשפה היווני במאה השנייה או הראשונה לפני הספירה  מחזה על חיי משה  ועל יציאת מצרים ורק קטעים ממנו שרדו. 

קטעים אלו תורגמו לעברית בידי שלמה שפאן ואפשר לקרוא אותם כאן.

תרגום נוסף של קטעי המחזה בוצע בידי שמעון בוזגלו ואפשר לקרוא אותו כאן.

משה קורא בתורה. בית הכנסת בדורה אורופוס בסוריה המאה השנייה או השלישית לאחר הספירה.

 בין המגילות הגנוזות ניתן למצוא את מגילת המקדש שלכאורה נכתבה בידי משה  זוהי גירסה משוכתבת של נאום משה שמובא בספר "דברים" והיא כמעט בגדר יצירה מקורית על משה. 

לדעת יגאל ידין המגילה שהיא הארוכה וכנראה החשובה מבין כל המגילות הגנוזות  נכתבה בידי "מורה הצדק" המייסד והמנהיג הראשון  של כת מדבר יהודה  היא בערך מאותה התקופה  ולדעתו נכתבה בימי נשיא יהודה החשמונאי  יוחנן הורקנוס.  ואולי בידי המלך אלכסנדר ינאי   במאה השנייה לפני הספירה. 

יש גם חוקר שמקדים את כתיבתה גירסה המקורית של המגילה לימי עזרא הסופר במאה החמישית או הרביעית לפני הספירה.  

היא יצאה לאור בעברית ערוכה בידי יגאל ידין בשם     מגילת המקדש /    ירושלים :   החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה,   תשל"ז 1977 בשלושה כרכים.

ב-1990 בהוצאת  ספרית מעריב, פירסם ידין כרך  פופולארי על המגילה  שבו נתן סיכום של תולדותיה והטקסט שלה. 

   

בספר קדמוניות המקרא מהמאה הראשונה או השנייה לאחר הספירה שיוחס בטעות כנראה לפילוסוף היהודי פילון מאלכסנדריה מובאים סיפורים שונים על משה ועל יציאת מצרים.הוא תורגם מיוונית במסגרת פרויקט  תרגום  הספרים החיצוניים על ידי א.ש.הרטום בהוצאת יבנה 1962. 

וישנם כמובן מדרשים מרובים של חז"ל וסיפורים מאוחרים יותר. 

בולט בהם

ספר הישר: והוא ילקוט סיפורי התורה ואגדותיה  . מהדורה מקורית יצאה לאור באיטליה במאה ה-16. 

עיבד לנוער  אהרון לובושיצקי אשר יועד לבני הנעורים (שם מלא: "ספר הישר והוא ילקוט סיפורי התורה ואגדותיה מעובד לבני הנעורים ולעם", הוצאת ברקאי, ורשה, 1923.

סֵפֶר הַיָּשָׁר הוא חיבור אולי  מימי הביניים  לדעת אחדים  ואולי מהרנסאנס לדעת אחרים  שלא נודע מי חיברו.  לדעת יוסף דן הספר נתחבר, ככל הנראה, בנאפולי בראשית המאה ה-17 , ונדפס לראשונה בוונציה בשנת שפ"ה 1625.  

זהו  החיבור הסיפורי הרחב והמפורט ביותר בספרות העברית החוזר ומספר את סיפורי המקרא, מבריאת העולם ועד יציאת מצרים, מתוך שילוב הדוק של כלל היסודות הסיפוריים בנושא זה מהמקרא עצמו, מהתלמוד ומאגדות חז"ל, ומאוצרות הסיפור המתחדש בימי-הביניים.

הספר סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל מתקופת האבות ועד תקופת השופטים. רוב הפרקים בספר מקבילים לפרשיות ספר בראשית, ופרקים נוספים עוסקים בתקופות המקבילות לספרים שמות, במדבר, דברים, יהושע ושופטים.חלק נכבד ממנו הוא אגדות על משה ויציאת מצרים.

את טקסט "ספר הישר" אפשר לקרוא כאן.

עוד על ספר הישר תקראו במאמרה של ורד טוהר כאן.

משה כרועה צאן על עטיפת מהדורה מודרנית לבני נוער של "ספר הישר"

סיפורי משה ויציאת מצריים בזמן המודרני

מסוף המאה ה-19 ובמאה ה-עשרים הופיעו בעברית על חיי משה הספרים  הבדיוניים האלו

פסל של  הארכיאולוג גיאורג אברס.האיש הראשון  שכתב רומנים על משה וימי יציאת מצרים.

הסופר הפופולארי הראשון שספריו הופיעו בעברית על משה ויציאת מצרים היה  ארכיאולוג  ואגיפטולוג גרמני ממוצא יהודי בשם גיאורג אברס.הוא נודע כמי שכתב מחקרים על יציאת מצרים ועל מצרים בתקופתה.ספרו המחקרי הראשון היה "מצרים וספרי משה", שנדפס ב-1867–1868.ואחריו "דרך גושן לסיני" מ-1872.

הוא ידוע כיום  בזכות  פפירוס אברס פפירוס מצרי חשוב בנושאי  רפואה שרכש. אבל בחייו היה ידוע כמחבר רומנים היסטוריים על מצרים העתיקה שתורגמו לשפות רבות וגם לעברית. . 

שלושה מהם תורגמו לעברית ושניים מהם עוסקים בימי רעמסס השני ויציאת מצרים. 

גאורג מוריץ אברס,  ורדה (  במקור 1877 )  תרגם ש. הרברג    _(,אמנות , 1930 '. ב-3 כרכים      

סיפור הרפתקאות  על חיי משפחת כהנים מצרית המתרחש בראשית ימי רעמסס השני בעת  שבני     ישראל  ישבו  במצרים.משה מופיע כדמות משנה בעת שיבתו במדין .     .

הספר הבא של אברס הוא מעין המשך ל"ורדה". הוא הופיע בעברית תחת שמו של סופר עברי שעיבד ושינה אותו בצורה דרסטית:

 שמחה בן-ציון בצאת  ישראל ממצרים: סיפור גבורות מימי קדם "  "( אמנות 1927 מהדורה שלישית 1964  )  

 רומן היסטורי לנוער בשני כרכים של שמחה בן ציון  אביו של הציר הידוע נחום גוטמן וסופר עברי חשוב. 

הסיפור מבוסס על שני ספרים של   גיאורג  אברס   הספר המחקרי  "דרך גושן לסיני "( 1872) והרומן ההיסטורי  שהוא המקור העיקרי "יהושע" ( 1889) שמספרים את סיפור יציאת מצרים תוך הבלטת הקשרים החזקים בין העברים והמצרים. 

הסיפור  שהיה בתחילה תרגום חופשי של הרומן "יהושע בן נון " הופיע בתחילה בהמשכים ארוכים במגזין בעריכת בן ציון "מולדת " החל משנת 1911.  

כעבור עשר שנים עבד בן ציון שוב את תרגומו עיבודו זה "ברוב שינויים והוספות" והפכו ל"סיפור גבורות מני קדם ".הרומן הפך עתה למחרוזת של סיפורים עצמאיים מרתקים המקושרים זה עם זה בסיגנון פאתטי נשגב שמקשה על רהיטות הקריאה.

אף על פי כן בשנת 1962 הספר עוד נכלל במסג4רת הקריאה המונחית לתלמידי כיתה ו' בזכות ערכיו הספרותיים והלאומיים

‫  חלק ראשון: במצרים: א. בלילה ההוא — ב. הנער אפרים — ג. הושע — ד. יהושע — ה. בחבלי מצרים — ו. במחנה ישראל — ז. במסה הגדולה —

חלק שני: במדבר: ח. בין אסירי פרעה — ט. לפלטה — י. מעבר ים סוף — יא. על הבזה — יב. פקח קוח — יג. מבחרי משה — יד. "כאשר ירים משה ידו" — מחתם/

לימים יופיע בעברית ספר נוסף בשם "בצאת ישראל במצרים " שמבוסס על ציורים של נחום גוטמן בנו של שמחה בן ציון.וראו על כך בהמשך. 

אבגוסט  סטרינדברג ,  מיניאטורות היסטוריות 


  • Historiska miniatyrer
     (Historical Thumbnails), fiction, 1905

עברית יעקב קופליביץ ( ישורון קשת ). ( הוצאת שוקן ,1945)

    

זהו קובץ סיפורים היסטוריים מימי יציאת מצרים וכלה בעידן החדש .ברוב הסיפורים מופיע היהודי הנודד בן האלמוות וחלקם עוסקים ביהודים כמו  ישו והרב אליהו בחור במאה ה-16 באיטליה.הקובץ כולל סיפור קצר מעניין מאוד על משה ועל יציאת מצרים כפי שראה אותה המחזאי השוודי המפורסם.

קיראו אותו באנגלית כאן.

 

 דוד פרישמן  במדבר :  מעשיות ביבליות, ספורים ואגדות    ( ברלין הוצאת הספר ,  1923 )

 קובץ סיפורים על נדודי ישראל במדבר.  סיפוריו של דוד פרישמן לרוב מתארים לא את משה עצמו אלא אנשים שונים בין יוצאי מצרים שמוצאים את עצמם בכל סיפור מתמודדים עם החוקים היבשים שאותם יצר משכה והסיום הוא של כל סיפור הוא לרוב טראגי.  כקובץ זוהי אחת היצירות הקלאסיות והחשובות ביותר של סיפורת היסטורית תנ"כית בעברית. והיא תורגמה גם  לרוסית.

 

יצא עם  אחרית דבר של צפורה כגן ואיורים של מנשה קדישמן בהוצאת דביר ,1990. 

 

 עטיפת המהדורה הרוסית של "במדבר" 

קיראו על סיפורים אלו רשימה שלי כאן:

דור המדבר של דוד פרישמן 

חיים הזז חתן הדמים. ( לראשונה הופיע בכתב העת "התקופה " ב- 1929 ) . יש מהדורה נפרדת  בהוצאת "מחברות לספרות " מאויירת בידי רות צרפתי.

 

 סיפור על אישתו של משה ציפורה ונסיונה להקריב לאל את בנם מוצג כמעין גירסה קדמונית כמעט אלילית של הסיפור מספר שמות.

מבוסס על הסיפור המוזר בשמות ד' על ניסיונו של ה' להרוג את משה רבנו והצלתו בידי לחש כישוף של האישה ציפורה מוגדר בידי כמה מהמבקרים כיצירת מופת ספרותית הוא ככל הנראה בין יצירות הפרוזה המוערכות ביותר בספרות העברית המודרנית המבוססת על התנ"ך, אם לא המוערכת שבכולן.

זוהי גם אחת היצירות הראשונות בספרות העברית שנכתבה בידי גבר שמוצגת כולה מנקודת מבטה של אישה.

ש מקום לראות בה כאחת מיצירות הפרוזה הראשונות בספרות העברית החדשה שכתובה מנקודת מבט שאינה מונותאיסטית דווקא.

וייתכן שהיא גם הרבה יותר מזה.

"חתן דמים"  הייתה יצירה  נערצת על אנשי התנועה ה"כנענית" של יונתן רטוש ובנימין תמוז שאולי גם בהשראתה היציעו לחיים הזז להיות למנהיגם הרוחני . "

והיא יצירה שהסופר עצמו שינה את דעתו לחלוטין לגביה ולגבי הרעיונות שמאחוריה לאורך חייו ובשנות השישים ניהל ויכוח פומבי עם דוד בן גוריון ראש המממשלה שבה למעשה חזר בו מכל הרעיונות שעמדו בבסיס "חתן דמים ".

ככל הנראה הסיפור התנ"כי הטוב והמרשים ביותר הקיים בשפה העברית והמוערך ביותר מבחינה ביקורתית .קיים גם בתרגום לאנגלית 

קיראו עליו מאמר שלי כאן :

בעיקבות חתן הדמים 

החלק הראשון

החלק השני

החלק השלישי

הרומן ההיסטורי הידוע והשנוי ביותר במחלוקת על חיי משה נכתב בידי לא אחר מאשר זיגמונד פרויד.אם כי הוא לא הוגדר על ידיון ועל ידי אחרים כרומן היסטורי .אבל זה מה שהוא. בספר הזה שהוא לכאורה תיאוריה פסיכואנילטית על חיי משה הוא למעשה רומן היסטורי לכל דבר שבו טוען -מספר פרויד שמשה  היה איש מצרי שקיבל על עצמו את אמונתו המונותאיסטית  של פרעה אחנאתון  ושנרצח בידי בני ישראל.תזה שהיא בלשון המעטה קיצונית שנויה מאוד במחלוקת. 

הספר תורגם לעברית פעמיים כיאות למעמדו הבכיר של מחברו. 

זיגמונד פרוייד   משה האיש ואמונת היחוד /  Der Mann Moses und die monotheistische Religio 1939

תרגום ראשון : תרגם והוסיף אחרית דבר משה אתר.  תל-אביב :   דביר,   תשל"ט 1979 

תרגום שני :משה האיש והדת המונותיאיסטית /תרגום מגרמנית: רות גינזבורג ; עריכה מדעית: רקפת זלשיק.  ( זיגמונד פרויד – מבחר כתבים ; ; ז)תל-אביב : רסלינג, [תשס"ט] 2009 

Imt   ‫prin 

 

 


ספרו השנוי במחלוקת של פרויד זכה לכבוד הגדול שהיסטוריון ידוע יכתוב עליו ספר שמנתח אותו  :

יוסף חיים ירושלמי ,    משה של פרויד :   יהדות סופית ואינסופית /תרגם דן דאור  ירושלים : הוצאת שלם, ה'תשס"ו.2006

תקציר:עיון מחדש בספרו שובר המוסכמות של פרויד, משה האיש ואמונת הייחוד, ועימות חזיתי עם הפרשנות המקובלת הרואה בו ביטוי לניכורו של פרויד מהיהדות. ספר עטור פרסים זה מציע תובנות מרתקות בעניין המחלוקת האופפת את רגשותיו של פרויד כלפי יהדותו. ירושלמי מנתח את כוונותיו של פרויד בכתיבת משה האיש ואמונת הייחוד – חיבורו היחיד המוקדש במפורש לנושא יהודי. הוא מציג את הספר בתור ההיסטוריה הפסיכואנליטית של היהודים, היהדות והנפש היהודית – ניסיונו של פרויד לגלות, בצל הנאציזם, מה עשה את היהודים למה שהם."

‫  

תומאס מאן "לוחות הברית " סיפור על חיי משה.1943 

סיפור קלאסי על חיי משה רבנו

תומאס מאן כתב את הסיפור המקורי ב-1943  בהזמנה  של מו"ל אמריקני  בשנת 1942  עבור מה שאמור היה להיות תחילה סרט ולאחר מכן אנתולוגיה  של סיפורים שהתבססו כל אחד על אחת מעשרת הדיברות.

זה היה הסיפור "המוזמן " היחיד שכתב בימי חייו.

זה גם היה הסיפור היחיד שכתב בחייו שפורסם תחילה באנגלית ( מתורגם בידי אדם אחר )  ולא בשפה שבה כתב אותו בגרמנית.

תומאס מאן כתב אותו  בקלות מכיוון שזה עתה סיים לכתוב את סידרת סיפורי "יוסף במצרים " והוא  הרגיש שהוא חוזר לסביבה ולרקע המוכרים לו היטב.

קיראו אותו בבלוג זה כאן.

יעקב חורגין  "ההמדיינית"

סיפור על פרשה בעת מסעם של בני ישראל במדבר כשהתקלות עם נשים מדיניות מביאה למותו של  אחד מבני ישראל זימרי בן סלוא שמתאהב במדיינית   בידי הכוהן פנחס.       בתוך קובץ של חמישה סיפורים היסטוריים

נדפס בביתר ירחון כרך ב' תרצ"ג תרצ"ד

ושוב ב:

אנתולוגיה מקראית

נשים בתנ"ך

ב ולבסוף בתוך "  בשכבר הימים": ספורים היסטוריים ע' 5-27  צייר מ. אריה ,עמיחי,1968.

 

יוחנן  טברסקי "החוזה והמלך " על בלעם.אנתולגיה תנכית כרך ראשון. 

 שלום אש  משה  Moses, 1951,   (,.) תרגם אהרון אמיר. קרני , 1953

רומן על חייו של משה רבנו.

המפה המלווה את הספר של שלום אש/

,

הווארד "פאסט , משה נסיך מצרים

  • Moses, Prince of Egypt (1958) 

תרגום ב גילאי,עידית', 1959."

בספר זה תיאר פאסט מחבר "אחי גיבורי התהילה" רק את חייו המוקדמים של משה בצעירותו  כנסיך בחצר פרעה  וכלוחם בשרות מצרים נגד אנשי כוש עד לבריחתו מארץ מצרים לאחר שהרג אדם.

ככל הנראה פאסט תיכנן לכתוב חלק ב' לספר שיתאר את האירועים הידועים של יציאת   מצרים.  ולמעשה עוד שני חלקים שישלימו את הסיפור כטרילוגיה על חיי משה אך פאסט לא השלים את שאר החלקים מעולם "מחוסר זמן". כנראה  הספר לא הצליח מספיק כדי שיהיה לו המשך. 

מהדורות באנגלית :

 

שימו לב לדמיון של הפנים של פרעה ושל משה  בעטיפת המהדורה בכריכה קשה של ספרו של פאסט לפניהם של יול ברינר וצ'רלטון הסטון בסרט "עשרת הדיברות"שיצא לאקרנים כמה שנים קודם לכן. 

 

 

בנציון  פירר משה :סיפור מקראי  ניר גלים , 1960 מהדורה ב' :  .מסדה , 1973.

חיי משה בצעירותו  מתוארים בידי רב בעל נטיות ספרותיות עם הקדמה לספר של ש"י עגנון שלכאורה משבח אותו אבל יש לציים שהשבחים הם מסוייגים וכלליים ביותר משום מה. פיהרר כתב ספרים נוספים בסדרה זאת של ספרים תנכיים "מאדם ועד אברהם: סיפור מקראי  "( מהדורה א' 1971 ,מהדורהנ ב' הוצאת מסדה 1973)  ו"יעקב ובניו"  (  ספרייתי 1958 מהדורה שנייה מסדה 1973)

 

 

,יוסף בן פנחס. עוזיאל   שלשלת הזהב:ממשה עד זרובבל.( הוצאת אל"ף ,1964.. )

עשרה סיפורים היסטוריים מימי משה עד ימי עזרא.

, צבילבנה -ליברמן  משה : אודות משה רבנו  (עמיחי, 1977.)

 סיפור  לבני הנער אודות חיי משה.

 

הראבן שולמית שונא הניסים. דביר,   1983.

הופיע שוב  כחלק ראשון של "צימאון  –שלישית  המדבר", דביר 1996.  

 החלק הראשון בטרילוגיה מפורסמת של הראבן על ראשית עם ישראל . נחשבת ליצירת מופתית של ספרות ישראלית וכתובה בשפה מיוחדת במינה. תורגם לכמה שפות  אנגלית צרפתית איטלקית הולנדית ואף ערבית ) 

זהו סיפור קלאסי המזכיר את אלו של פרישמן על אחד המשתתפים ביציאת במצרים כשמשה הוא רק דמות ברקע. כמו פרישמן, הראבן תיארה הראבן את מאבקו של אינדיבידואל הנאבק בין רגשותיו הפגאנים והדת המונותאיסטית החדשה והבילתי מובנת. במרכזו עומד אחד מיוצאי יציאת מצרים אשחר , שהוא מעין דמות צל הפוכה של משה רבנו ( שאותו תיארה הראבן בהשראת זיגמונד פרויד כמצרי המתקשה להסתגל אל העברים ) , ושמתקשה לקבל את תורת משה התובענית.

סיפורי משה לילדים 

שלמה סקולסקי  אגדות משה רבנו קובץ מיוחד לילדים  (הוצאת ש. זימזון , 1957)

שרגא גפני . משה הגואל .  ספר בסדרת עולם התנ"ך לילד הוצאת מ.מזרחי 1963. (מהדורה מורחבת 2002)

 

 

יצחק לבנון לבנון  יציאת מצרים / צייר אריה מוסקוביץ' , סיפורי התנ"ך לילדים (סדרה))   תל-אביב :   אריה,   תשל"ב 1972 

 

סדרת התנ"ך שלי בתמונות : בעריכת אוריאל אופק   רביבים,   [תשל"ח? 1978].

כולל את:

ישראל במצרים

 יציאת מצרים

מתן תורה 

במדבר סיני 

ימי משה האחרונים 

אהוד בן עזר  בצאת ישראל ממצרים : ספור יציאת מצרים בציורים  צייר נחום גוטמן  ( הוצאת יבנה ,1987)

.הספר הוא בעיקר מילים לציורים קלאסיים של גוטמן על הנושא.

הכותר כמובן אינו מקרי. נחום גוטמן היה בנו של הסופר שמחה בן ציון ( גוטמן) המעבד מחבר של "בצאת ישראל ממצרים " על פי אברס. 

 

עמוס בר משה במצרים / צייר אורי פלשבסקי  ספורי התורה לילדים   [רמת-גן] :   כנרת,   1987

עמוס בר      משה ובני ישראל במדבר / ציורים כריסטינה פאלדינו-קדמון, סדרת סיפורי התורה לילדים 4   [תל-אביב] :   כנרת,   תשמ"ז 1987.


מלווה קלטת 

 

ספור יציאת מצרים /עבוד – ענת אומנסקי ; איורים – סולופ כפר יונה : ליתם, 1997 ‬

  אסתר   פולק-שקין,  משה בתיבה /    תל-אביב :   מחברות לספרות,   תש"ס 2000.


אפרים סידון התנ"ך בחרוזים :   שמות, במדבר, דברים /  איר: דוד פולונסקי  כרך 2 בסדרת "התנ"ך בחרוזים "   תל אביב :   עם עובד,   תשס"ג 2004.

תקציר:עם ישראל יוצא לחירות – וכאן מסתיים סיפור העבדות. גזרת הבנים, יוכבד, עמרם, משה בתיבה, בת פרעה ומרים. יתרו ובנותיו, הסנה הבוער, משה הנשלח את עמו לשחרר. מכות מצרים, פרעה העקשן, הדם והאש ותימרות העשן. מימי ים-סוף העומדים כמו חומה, מעמד הר סיני, "נעשה ונשמע". קבלת התורה, עגל זהב, בניית המשכן, המן והשלו. קורח, בלק, בלעם ואתון. תריסר מרגלים, עוג וסיחון…
הספר, המספר את יציאת מצרים, הוא השני בסדרת "התנ"ך בחרוזים", וכולל את שמות, במדבר ודברים. כמו בבראשית, מביא אפרים סידון את סיפורי התנ"ך בעברית עכשווית מחורזת וקצבית ובנאמנות מוחלטת למקור. בכתיבתו הייחודית משכיל שוב סידון לעורר בילדים סקרנות, הנאה ועניין בסיפורי התנ"ך.

 

האזינו לאפרים סידון מקריא מהספר על מעמד הר סיני.

משה והגדי :על פי אגדת חז"ל /כתב: אפרים סידון ; ציר: דני קרמן.  ספריית פיג’מה – מסורת של סיפורי לילה טוב) ירושלים : כתר, 2015.

תקציר:לפתע גדי קטן, גדי עזים שחור-לבן, ככה סתם, בבת אחת, מן העדר הוא נמלט. ומשה קורא לגדי: "גדי קטן, עצר!" ומשה קורא לגדי, "גדי קטן חזר!"  יום שמש לוהט, ומשה הולך במדבר עם העדר שלו. אבל מה קורא כאן? למה גדי קטן החליט לברח? למרות החם, ולמרות שכלם עיפים, משה יוצא לדרך…הוא חיב לגלות את סודו של הגדי!

משה והגדי הוא אגדת חז"ל חכמה על מנהיג שכלו חמלה ואכפתיות, בגרסתם המקסימה של השנים מהיוצרים האהובים לילדים, אפרים סידון ודני קרמן.

שולמית צרפתי משה בתיבה  סדרת "קוראים תנ"ך" 4  : "קוראים", [תשס"ה] 2005.

נעמי שי   משה הגואל :   ספור לפסח /    קרית-גת :   דני ספרים 2005

 

אורנה פילץ מרים, ספרי לי את /  איורים: מורן יוגב  אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ו [2016].

תקציר:ביום שפלוגות המלך לקחו את אבא של החברה שלה, הבינה מרים שחייה וחיי משפחתה עומדים להשתנות מהקצה אל הקצה, אבל היא לא תארה לעצמה שיום אחד אמא שלה תעזוב אותה לבדה, על שפת היאור, ותטיל עליה משימה בלתי אפשרית – לשמור על אחיה הקטן בכל מחיר.

גירסת פרעה לסיפור יציאת מצרים 

 כריסטיאן ז'ק , רעמסס :חלק א. בן האור כינרת זמורה ביתן ,1999 

. חלק ב. מקדש הנצח . תרגם איתי בנימיני .הוצאת כינרת זמורה ביתן -2000.

שני הספרים הראשונים והיחידים שיצאו בעברית מסדרה רבת מכר בצרפת בת חמישה

כרכים על חייו של רעמסס השני המוצג כדמות הרואית מושלמת בעוד שמשה מוצג כפנאט

מטורף וכפוי טובה.

בקצרה סדרה זאת מביאה את נקודת המבט של פרעה על סיפור יציאת  מצרים.

סיפור שובו של משה למצרים ויציאת מצרים המוצג במאבקו של מכשף פנאט בפרעה הטוב והמטיב מובא בספר הרביעי בסדרה שלא תורגם  :

משה בספרות המדע הבדיוני :

ישדנם כמה וכמה סיפורי מדע בדיוני והיסטוריה חלופית באנגלית שעוסקים במשה וביציאתמצרים .

בעברית הופיעו הסיפורים האלו :

בלה דורון -לאסק " עיסקי תייירות " פורסם במגזין "קוסמוס -המבחר של אסימוב" מספר 5 ,1979

בו אנו מגלים שיציאת מצריים של משה הייתה פרוייקט תיירותי של חייזרים.

סיפור  זכרונותיו  של מארגן מסעות טיול גלקטיים שאירגן טיול ראשון מסוגו בכוכב הלכת הנידח  כדור הארץ ולצערו הרב הפקיד את הטיול בידי המקומי המשונה משה בן עמרם. 

אפשר לקרוא אותו ברשת ב"יקום תרבות " כאן .

גלילה רון פדר עמית  מנהרת הזמן 45 :שלח את עמי /    בן-שמן :   מודן,   2009

ילדים מוד'רניים מגיעים במסע בזמן אל ימי פרעה ומשה וחוזים ביציאת מצרים.

יציאת מצרים בקומיקס 

 יריב אמציה (פנחס שדה)  ואלישבע נדל 

בעקבות אוצר פרעה 

פורסם בהארץ שלנו כרך יג  חוברות 39-51  1963.ב-13- חלקים.

אפרים סידון ואבנר  אברהמי      לחיות מהתנ"ך /    ירושלים :   בית הוצאה כתר,   1987-1990

רוב הסיפורים מתארים בצורה הומוריסטית סטירית את סיפור יציאת מצרים כמזכיר מאוד את כל מה שמתרחש במדינת ישראל המודרנית.

כרך א' בראשית -שמות ,1987

כרך ב' ויקרא במדבר דברים ,כתר 1990 

פלישתים וישראלים : סדרת הטלוויזיה "חצי המנשה" | המולטי יקום של אלי אשד

וגירסה סימפטית יותר של סיפור יציאת מצרים של שי צ'רקה מהספר "נגיד ש..בבא בתנ"ך ( מודן 2005):

: סיפור קומיקס מיקראי הגולם פוגש את משה רבנו.מאת אורי פינק ואלי אשד.הופיע באתר YNET

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הגדות שהם סיפורי קומיקס 

בשנים האחרונות נוצר ז'אנר לילדים של הגדות שהן גם סיפורי קומיקס על יציאת מצרים.

סיגל תירוש, ישראל פיבקו, לאה טל ; קומיקס: אורי פינק.  בעקבות סוד ההגדה  :הגדה של פסח /    תל-אביב :   יקינתון,   1992.

תקציר :בלשזר, הבלש רב התושייה, יוצא למשימה מסוכנת. בעזרת צמיד פלא הוא קופץ בזמן אל העתיד והעבר. גם אתם יכולים להצטרף להרפתקה זו יחד עם הבלש בלשזר לפענת את תעלומת חג עלומת חג החירות המסתתרת בהגדה. ההרפתקאה המרתקת מוצגת בציורי קומיקס מרהיבים, ומי שמתעניין יוכל לקרוא בספר הסברים מעניינים. 

דפים מההגדה "בעקבות סוד ההגדה" של אורי פינק

 שי צ'רקה    בבא האיש וההגדה :   הגדה של פסח. /    תל-אביב :   מודן,   1999

דף מ"בבא האיש וההגדה" 

 זאב אנגלמאייר הגדה של פסח. תשנ"ט    הגדה של פסח :   בנוסח אנגלמאיר /    תל-אביב   תל-אביב : תמוז, 1999 ‬מהדורה שנייה 2005 

גירסה מקוצרת של ההגדה יש ברשת כאן.

תמונות מהגדת אנגלמאייר

טרילוגית "אלישמע ואפרים " המתארת את סיפור יציאת מצרים עבור ילדים חרדים ופורסמה לאורך 13 שנים. 

מרדכי חלמיש צייר דוד ביכמן   :  אלישמע ואפרים יוצאים ממצרים (   ירושלים : יפה נוף, תשס"ד  2004 )

תקציר: המחשה מרתקת על פי התורה ומדרשי חז"ל.אלבום קומיקס לילדים חרדים  מצורף לטקס ההגדה.ולל את ההגדה של פסח וכן עלילון מנוקד לילדים המשולב במהלך ההגדה.

 

 מרדכי   חלמיש  ציורים דוד ביכמן  אלישמע ואפרים במדבר סיני :   המחשה מרתקת על פי הגמרא ומדרשי חז"ל /    ירושלים :   יפה נוף,   [תשע"ב 2012].

תקציר:בואו והכירו את המשפחה היהודית ואת קורותיה מאז קריעת ים סוף. את אבא ואמא, את אלישמע ואפרים, ואת שתי הששיות, ששית האחים הקטנים 

מרדכי חלמיש ציורים דוד ביכמן  אלישמע ואפרים במעמד הר סיני / ‫  [ירושלים] : יפה נוף, [2017 בערך] ‬

 

תקציר:יחד עם אלישמע ואפרים ומשפחתם נחוה את הארוע החשוב ביותר בתולדות העם היהודי והעולם כלו – מעמד הר סיני, באפן המשלב למוד תורה יחד עם ספור מושך ומרתק. כידוע, זכרון מעמד הר סיני הוא מצות עשה מן התורה, המתקימת בכל יום ויום, וחשיבותה גדולה עד מאד (ראו מקורות בפתיחת הספר ובסופו). בנוסף לאלישמע ואפרים והוריהם, נפגש גם כאן את ששית האחים הצעירים – אחימלך, אחינדב, אחיטוב, אחיקם, אחיסמך ואחיעזר – ונהנה להכיר כל אחד במראהו השונה ובאפיו היחודי. גם ששית הפעוטות הקטנים, יתרמו את חלקם בשמחה לחויה המשפחתית.

 הייתי שם :   סיפור מרתק… הסוחף… אל תוך ניסי יציאת מצרים… /    (ירושלים) :   (א. זרגרי),   תשס"ז.

 

הייתי שם :   ספור יציאת מצרים מזוית אישית.ני ברק : מלכות וקסברגר, [תשע"ה בערך] 2015 

 

גם אני הייתי שם 

 

‫ הגדה של פסח :   מעבדות לחרות עם אלי ורות /  עריכה תורנית: מרדכי חלמיש ; ציורים: דבורה בנדיקט   ירשלים :   יפה נוף,   [תשס"ד].2004 

בעמוד השער: "נסח ההגדה מתאם לנסח האשכנזים וגם לעדות המזרח"  בסוף ההגדה מצויינים מקורות עם האיורים המתאימים מכל עמוד והסבר קצר על המקור

 

הגדה של פסח – הסיפור המצויר | ארז צדוק וג'ורדן ב. גורפינקל,קורן 2019 

הגדה סיפור קומיקס על יציאת מצרים כתב אחד מעורכי הוצאת די סי קומיקס אייר צייר קומיקס מוכר ארז צדוק.פורסם בעברית ובאנגלית.

תקציר הספר: סיפור ההגדה מתעורר לחיים הגדה של פסח – הסיפור המצויר מביאה אל הקורא את סיפור יציאת מצרים בצורה החווייתית ביותר, באמצעות סיפור קומיקס מרתק באנגלית לצד נוסח ההגדה המקורי בעברית. בספר זה צולל הקורא אל ההגדה דרך הדמויות ועובר איתן מסע בזמן מיציאת מצרים דרך ההיסטוריה היהודית וחזור אל ימינו. הספר שלפניכם מעניק חוויה חדשה ומרגשת, חוצה תרבויות ומגזרים, שתאפשר לכל אחד סביב שולחן הסדר, להתחבר לסיפור ולראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

סקירה על הספר "כשבטמן פגש את פרעה"

הצצה לספר

מאחורי   הקלעים של ההגדה 

משה ויציאת מצרים בפזמון העברי 

 

משה בתיבה ( דומם שטה תיבה קטנה) קדיש יהודה סילמן ניסים ניסימוב

פזמון שרה יפה ירקוני

 

מרים- דנה אבירם הררי טובה פורת איריס קרצר

הפזמון

שירי "נסיך מצרים " סרט מצוייר ( שרה עופרה חזה באנגלית )
משה הרועה (בהר חורב שם במדבר ) לוין קיפניס , חדווה גלבוע 1940 .
מעשה ברבנו משה קימזון ועמירן 1950 (1967)


שלח את עמי (פרעה ,פרעה רודן וצר) קיפניס וגלבע , 1940.
שלח  את עמי   ',שיר עם כושי עברית אפרים דרור

השיר בזמרשת

בחצי הלילה צוות דרום עמוס אטינגר דויד קריבושי

הפזמון

 


בצאת ישראל ממצרים ההגדה של פסח ידידיה אדמון

הפזמון

השיר בזמרשת
יציאת מצרים(בני ישראל פה כולנו ) יחיאל הלפרין יואל אנגל 1926
יציאת מצרים (יצאנו ממצרים נרימה נס הדרור ) לוין קיפניס אדמון 1940

יציאת מצרים  איתי אנקרי

הפזמון

הקליפ

קריעת ים סוף (חושו נא ,חושו נא ) קיפניס ואידלסון 1915-1923

תוף מרים ,בני אלבז      הפזמון
משה משה איזה נביא להקת הנח"ל יורם טהר לב יאיר רוזנבלום 1968

הפזמון

לו לו לו לו   אלון אלארצ'ק דני סנדרסון להקת כוורת

הפזמון

 


הפלא ופלא (ומשה הכה בסלע  ) י.ד. קמזון ידידיה אדמון 1947
הפזמון 

מתן תורה ( אז כל רוח לא ריחפה ) לוין קיפניס
זכור ( על ראש הגבעה שם יושב משה ) קיפניס ונאמן , 1940

כשקבלו את התורה   לאה נאור , נורית הירש

קליפ

עגל הזהב ,אהוד בנאי .\1986

הפזמון .

ויסעו ויחנו תלמה אליגון רוז , קובי אושרת , להקת פיקוד דרום.

הפזמון

ידים למעלה דן אלמגור  אמיתי נאמן   להקת פיקוד צפון

הפזמון

מתי מדבר האחרונים 

קומו תועי מדבר) ביאליק שרת 1930

גרסת לחן של הופמן

פסח (ישראל ישראל צא מן המדבר) לוחי-תנאי ועמירן , 1940

אתונו של בלעם . מייק בורנשטיין
משה  (על הר נבו)  אביהו מדינה ואורי אלוני , שימי תבורי


זה האיש משה.  לוליק

הפזמון 

שירו של משה. אריאל הורוביץ

עוג מלך הבשן (עוגי עוגי עוגי עוג )  נתן אלתרמן  משה וילנסקי  חווה אלברשטיין

הפזמון

עינת יקיר על "עוג מלך הבשן" "

 

 

יציאת מצרים .צייר הנריק הכטקופף מקראות ישראל

קיראו גם :

משה רבנו כוכב קולנוע וטלויזיה

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות  קומיקס וטלויזיה

בסדרה זאת הופיעו כבר:

 

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס

המתנקש הבודד :אהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

גדעון בן יואש הוא ירובעם השופט בספרות באמנות בקומיקס ובקולנוע 

 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

הנביא ירמיהו בטלביזיה

רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע

יהודה המכבי כוכב קולנוע

אותו התלמיד :השליח שאול התרסי -פאולוס ביהדות ובספרות העברית

 

 

סיומה של יציאת מצרים על פי "לחיות מהתנ"ך". 

 

המתנקש הבודד : אהוד בן גרא באמנות בספרות ובקומיקס

 

אהוד בן גרא מתקבל לפגישה אצל עגלון מלך מואב  שתתגלה כקטלנית למלך.Wood engraving, published in 1886.

 

אהוד מחסל את עגלון לאחר שהוא מטיף לו על רקע ציורים קדומים.

Original artwork for illustration on p24 of The Bible Story issue no 13.

מיוחס ל, British (1922–2003) או ל:Philip Corke’

יב וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.  יג וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ, וַיַּךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים.  יד וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה.  טו וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב.  טז וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת–גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ.  יז וַיַּקְרֵב, אֶת-הַמִּנְחָה, לְעֶגְלוֹן, מֶלֶךְ מוֹאָב; וְעֶגְלוֹן, אִישׁ בָּרִיא מְאֹד.  יח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְהַקְרִיב אֶת-הַמִּנְחָה; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעָם, נֹשְׂאֵי, הַמִּנְחָה.  יט וְהוּא שָׁב, מִן-הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת-הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר, דְּבַר-סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר הָס–וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, כָּל-הָעֹמְדִים עָלָיו.  כ וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר-לוֹ לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵהוּד, דְּבַר-אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ; וַיָּקָם, מֵעַל הַכִּסֵּא.  כא וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ.  כב וַיָּבֹא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב–כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב, מִבִּטְנוֹ; וַיֵּצֵא, הַפַּרְשְׁדֹנָה.  כג וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ–וְנָעָל.  כד וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה.  כה וַיָּחִילוּ עַד-בּוֹשׁ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה; וַיִּקְחוּ אֶת-הַמַּפְתֵּחַ, וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם, נֹפֵל אַרְצָה מֵת.  כו וְאֵהוּד נִמְלַט, עַד הִתְמַהְמְהָם; וְהוּא עָבַר אֶת-הַפְּסִילִים, וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה.  כז וַיְהִי בְּבוֹאוֹ, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָהָר, וְהוּא לִפְנֵיהֶם.  כח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי, כִּי-נָתַן יְהוָה אֶת-אֹיְבֵיכֶם אֶת-מוֹאָב בְּיֶדְכֶם; וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב, וְלֹא-נָתְנוּ אִישׁ, לַעֲבֹר.  כט וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ–כָּל-שָׁמֵן, וְכָל-אִישׁ חָיִל; וְלֹא נִמְלַט, אִישׁ.  ל וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא, תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, שְׁמוֹנִים שָׁנָה.  {פ}

שופטים פרק ג'

לפניכם רשימה נוספת בסדרה שלי על גיבורי התנ"ך בספרות באמנות בקולנוע ובטלביזיה.והפעם על השופט השני המופיע  בספר "שופטים" אהוד בן גרא.

שאמנם על פי כל הגדרה מודרנית לא היה שופט כלל אלא מתנקש ורוצח. אבל הוא בהחלט היה מנהיג.

שופטי ישראל משמאל לימין   עתניאל בן קנז , אהוד בן גרא,  שמגר  בן ענת , דבורה אשת לפידות  וגדעון בן יואש

הסיפור על אהוד בן גרא שחיסל בעורמה את עגלון מלך  מואב ששלט בשבטי ישראל הוא אחד מהסיפורים הראשונים של ספר שופטים.וייתכן מאוד שהוא זה שפתח את הספר במהדורה המקורית שלו שנוצרה בממלכת ישראל במאה התשיעית או השמינית לפה"ס . לדעתי "שופטים "  היה  באותה גרסה  הראשונית הראשון מבין הספרים שנכתבו מבין אלו שמרכיבים את מה שמכונה היום "המקרא" לפני ספר "יהושע " שנראה כיצירה מאוחרת יותר  ולפני ספרי החומש.

ההנחה של החוקרים היא שהסיפורים על עתניאל בן קנז  השופט משבט  יהודה  ואישתו עכסה בת כלב שבאים  בגירסה שבידינו  של ספר "שופטים" לפני הסיפור על אהוד בן גרא  היא תוספת מאוחרת מממלכת יהודה שנים רבות לאחר שגירסה ראשונית של הספר כבר פורסמה במממלכת ישראל.  ובגרסה הראשונית הזאת  לא  היה שום איזכור של עתנאל ועכסה שמן הסתם לא היו מוכרים כלל  למחבר – מלקט- עורך המקורי  שהיכיר רק את סיפורי שבטי וממלכת ישראל.

מי היה המחבר המקורי של ספר "שופטים" ? הוא כנראה התעניין בסיפורים קדומים וליקט אותם במחוזות שונים בממלכת ישראל של זמנו המאה השמינית לפני הספירה,אולי בימי המלך ירבעם בן יואש שהייתה תקופת שיא בממלכת ישראל.

אני מאמין שאותו כותב -מלקט-עורך ביצע מסעות במחוזות ובישובים שונים של ממלכת ישראל אולי אגב ביצוע משימות בירוקרטיות שונות במינהל ממלכת "ישראל"   ( או יותר נכון "שומרון" כפי שכנראה היה שמה הרשמי של הממלכה בזמנו)  שהיו  במסגרת תפקידו כסופר ,  ומן הצד כתחביב אישי  ליקט סיפורים שונים ומסורות שונות. שהרי אחרת לא יכול היה להגיע אל החומרים שהכניס לספר שופטים שהיו מפוזרים במקומות שונים ומגוונים  .

חלקם או רובם  ואולי כולם  או כמעט כולם מן הסתם היו קיימים רק בעל פה עד שהיגיע וראיין זקנים ומספרים לגבי דמויות מהעבר באיזוריהם וכתב את הסיפורים ששמע.ולאחר מכן שילב  אותם בספר שהפך להיות ספר "שופטים".

אני בהחלט מעלה על דעתי שמחבר ספר שופטים שמע  יצירות כמו שירת דבורה באיזה מקדש ורשם אותו.ואחר כך שמע סיפור אחר על דבורה ורשם גם אותו כהסבר או להפך.

"שירת דבורה" היא לדעת החוקרים כיום  כנראה החלק הקדום ביותר של המקרא אבל זה לא אומר שכרונולוגית האירוע שהשירה מתארת  אכן התרחש לפני ימי  אהוד או לאחריו.בעצם איננו יודעים וכנראה גם מחבר ספר שופטים לא באמת  ידע מתי בדיוק התרחשו.יכול להיות שהבחירה שלו של המיקום הכרונולוגי של האירועים הייתה שרירותית מחוסר מידע מדוייק.

מוסרי המידע שלו מן הסתם יכלו לאמר לו רק שאירוע זה וזה של יפתח או גדעון או דבורה או שמשון או יאיר הגלעדי התרחש  באופן כללי נניח לפני 300 שנה או 200 שנה ולא לפרט יותר מכך.

(זאת אגב בניגוד למחבר ספר "מלכים" שיש להניח שהחומר שכינס היה קיים במרוכז בכמה ספרים שאליהם הייתה לו גישה ממקום מושבו בירושלים  ובהחלט היה לו רושם כרונולוגי ברור מתי בדיוק התרחשו האירועים שהוא מתאר. ,ואולי כך היה גם לגבי מחבר ספר שמואל ,אבל זה פחות ברור.).

הגירסה המוקדמת של ספר שופטים צברה מן הסתם פופולאריות.ולא רק בממלכת ישראל.

היה מי שטרח ליבא אותו לממלכת יהודה. וגם שם גילו בו עניין. והיה מי שיצא לשכתב את הספר הזה ולהוסיף לו סיפור על מנהיגים משבט יהודה שלא היה בגירסה המקורית. אולי היה זה כותב ספר מלכים שהתעניין מאוד באירועים קדומים ולכן התעניין בספר שופטים שהיגיע מממלכת ישראל.

ש להניח שספר שופטים נשמר פחות או יותר בצורתו המקורית מלבד התוספות שהוצבו בהתחלה וגם בסוף ( סיפור הפילגש ) וכל מיני הערות של העורך היהודאי על כך שבני ישראל עשו הרע בעיני האל שספק בעיני אם היו חלק מהגרסה המקורית וקל לזהות אותן כתוספות יהודאיות.
לאחר התוספות נראה שהפורמט הוא כמו שהיה בגירסה הישראלית המקורית ולא שינו אותו יותר מידי. אז כנראה שסיפור אהוד אכן היה הראשון בגירסה הישראלית המקורית. ואם המחבר שם אותו ראשון אז כנראה הייתה לו כוונה מיוחדת בזה.

אם אכן סיפור אהוד בן גרא פתח את ספר שופטים בגירסתו המקורית אז אולי זה  אומר שזה היה הסיפור הקדום מכולם.

או שאולי העורך -מחבר החשיב אותו באופן מיוחד והייתה לו כוונה מיוחדת בהשמתו ראשון בספר.

אולי החשיב את עצמו כצאצא לאהוד בן גרא?

סיפור אהוד בן גרא הוא  בכל אופן הסיפור הקדום ביותר הקיים הספרות העולמית על התנקשות במלך. אם כי מן הסתם היו אחרים שלא השתמרו אבל הסיפור הזה נשמר.

בספרות  הסיפור לא עורר תשומת לב רבה.

באמנות העולמית כפי שתראו הוא עורר תשומת לב רבה יותר.

יש על פיו כמה  וכמה תמונות  לאורך הדורות. אולי הסיפור על המתנקש הערמומי שרוצח בבוגדנות מלך   עורר   עניין וסימפטיה אצל רוב היוצרים.

וכאן לראשונה אביא גלריה של מבחר ציורים כאלו לאורך הדורות.

גם בעברית יש רק מעט מאוד עיסוק באהוד בן גרא לאורך השנים.

אבל כפי שתראו בהמשך סיפורו של המתנקש הבודד והמלך השמן הוא בולט בתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים במדינת ישראל.

 

ספרים על אהוד בן גרא:

הספר הבולט בעברית על אהוד בן גרא הוא ספרו של המורה ישראל שף שהיה רק שני בטרילוגיה לאחר ספר קודם שעסק בעכסה בת כלב ובבעלה השופט עתניאל בן קנז.

ישראל שף    ( 1865-1938)  כנראה תיכנן לכתוב סדרת ספרים שתכסה את כל ימי השופטים אבל הוא הספיק לכתוב רק שלושה ספרים והחל לכתוב ספר רביעי על יותם בן ירובעל  ולא יסף.

מאלו הספר שמעניין אותנו כאן הוא הספר השני בסדרה :

  אהוד בן גרא :   ספור היסטורי.    פרנקפורט ע"נ מין :   אמנות,   [תרפ"ג 1923)

זהו ספר המשך לספרו הקודם של שף "עכסה בת כלב" ומתאר בסגנון אפי מרתק את תלאותיה של אימו של אהוד ( ששמה אינו מוזכר  כלל במקרא)שנפלה בשבי בידי עגלון ועונתה על ידו עד ששלחה את בנה האיטר לנקום את נקמתה הקשה.

בעברית יש גם סיפור לילדים על אהוד למרות שאני תמה כמה הסיפור הזה מתאים לילדים אבל עובדה.

חרבו של האטר :   ספורו של השופט אהוד בן-גרא. עבדה שלומית רוזינר ציירה מריים  אורן   ספריית קשב  [רמת-גן] :   מסדה,   [1984].

אהוד בן גרא בשירה העברית

יש גם שיר אחד על אהוד בן גרא  בספרות העברית המודרנית ומעניין שכתבה אותו דווקא אישה.

אהוד

מאת עמית דרבקין מתוך: במשעול התנ“ך, הוצאת "ספרי ניב", תש״פ 2020

ויש גם סיפור באנגלית על אהוד בן גרא An Assassin's Tale  by  Reev Robledo  סיפור קצר של 30 עמודים שפורסם כקינדל בשנת 2012.

סיפור חייו של אהוד המתרחש בשנת 1320 לפני הספירה.

 

והנה גלריה של תמונות על אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב.

 

 

 

 

המלך עגלון ואהוד

 

דוגמאות של ציורים לאורך הדורות  של חיסולו של עגלון בידי אהוד בן גרא

 

אהוד מתקרב לעגלון עם החלרב בזמן שאנשים עומדים בחוץ .

Erlangen, UB Ms. 1 (Bible from the Gumpertuskloster in Ansbach), fol. 70 BC Bavarian, before 1195

New York, Morgan Libr. Ms. 638, fol. 12. Painted in Paris around 1250

אהוד תוקע בשופר .from 13th Century manuscript known as the Morgan, Crusader, Maciejowski Bible, or Shah ‘Abbas Bible.

אהוד מתנקש בעגלון. איור משנת 1360.The Speculum Humanae Salvationis or Mirror of Human Salvation

אהוד מחסל את עגלון .German stained glass, panel 14, Church of St Etienne, Mulhouse, France

Miniature depicting Ehud murdering King Eglon by Rudolf von Ems (1350 to 1375)

Miniature 1401-1402 Part of: Wenceslas Bibl

 

The Assassination of the Moabite King Eglon by Ehud   by Gabriel Angler (1404-1483) in Monheim (Swabia) 1483 Munich painter panel and fresco of the Gothic German Germany

(Ilustrador de Speculum humanae salvationis, 1450

Miniature by Lienhard von Kötz .,  AROUND 1450

כאן לאהוד יש שותף בביצוע החיסול.

 

אהוד דוקר את עגלון. Ehud Stabbing Eglon Anonymous Germany (Augsburg)  Illustrations from Speculum Humanae Salvationis.  1476,

Godefroid Ballain (?), Around 1567.

 

The Moabite king Eglon is treacherously murdered by Ehud, one of the Judges of Israel, who escapes the king's guards

a drawing by Mary Evans Picture Library

 

Portrait of Ehud or Aod, Biblical judge, human biblical figure, engraving from Epitome historico-chronologica gestorum omnium patriarcharum, ducum, judicum, regum, et pontificum populi hebraici (Historical-chronological summary of the patriarchs, chiefs, judges, kings and popes of the Jewish people), by Bartolomeo Gai, 1751, Rome. (Photo by Icas94 / De Agostini Picture Library via Getty Images)

 

Illustration by Ford Madox Brown

 

אהוד מחסל את עגלון. ציור מאת מאיה סגל.

Eglon Slain by Ehud by James Tissot.

 

 

 

אהוד מטיף לעגלון בזמן שהוא רוצח אותו בתמונה טובה במיוחד. צייר :

 

 

\

אהוד רוצח את עגלון שנראה כמבוסס על דמות של ג'אבה מסדרת "מלחמת הכוכבים".

 

אהוד בן גרא בעלילונים ( קומיקס בלועזית )

בקומיקס העברי אהוד בן גרא הופיע בסדרות האלו :

תנ"ך עכשיו מאת אפרים סידון ואבנר אברהמי " הופיע בשבועון "כותרת ראשית":

 

יהוצפן א' מאת שי צ'רקה .הוצאת מודן 2003

הוסף לסל את יהוצפן א' / שי צ'רקה

הבלש התנכי יהוצפן חוקר את רצח עגלון  שיש שחושבים שנרצח בידי חייזרים מהחלל. ומגלה שאהוד בן גרא הוא הרוצח.אבל איך בדיוק עשה זאת ?

יהוצפן פותר את התעלומה המוזרה.

 

 

אהוד תוקע בשופר .דף צביעה לילדים.

http://www.supercoloring.com/coloring-pages/ehud

 

שיר על אהוד ועגלון באנגלית :

http://janevoigts.com/blog/2014/2/24/inspired-fat-and-poo

Back in the day when the Bible was thin
Israel was conquered by a heavyweight King
So they prayed for a saviour who was able to fight
Big-bellied Eglon the Moabite.
Well, Ehud was the man God chose
He made a little sword & hid it in his clothes
Said King I got a message to whisper to you
Then in went the sword & out came the poo because he

Stabbed him in the belly & his poo came out
Stabbed him in the belly & his poo came out
Stabbed him in the belly & his poo came out
Squishy, squashy poo.

Ehuds sword stuck in his guts
But the kings flabby belly just covered it up
He shut the doors & then he ran back home
Before anyone saw what hed done.
The servants said phew, whats that stink?
The king is on the toilet thats what I think.
But when they opened up the door
There lay Eglon dead on the floor because he

Stabbed him in the belly & his poo came out.

Ehud blew the trumpet & he said its war!
And the Moabites ran as people grabbed their swords
And as they fought they all sang this song,
Do you want to know what Ehud did to King Eglon?
I'll tell you, he

Stabbed him in the belly & his poo came out

Well the flabby baddie didnt get a chance to shout
Cos he stabbed him in the belly & his poo came out
And if youre wondering what this song is really all about…
Its squishy, squashy, (give you hands a washy!)
Squishy, squashy poo.

Judges 3:12 – 30 (ESV)
© Matt Blick Grace Church Nottingham 2005.)

אהוד ועגלון בטלביזיה 

ידועה לי רק גירסה מוסרטת אחת על עלילות אהוד בן גרא שמשום מה לא משכו במיוחד את הבמאים של הוליווד.

גירסה בסדרה הסטירית "היהודים באים"  בפרק החמישי בעונה הרביעית ששם כל הסיפור מסופר מינקודת המבט של שומרי הראש של עגלון

ששומרים עליו מחוץ לחדרו בזמן שאהוד מבצע בו את זממו.

עגלון ב"היהודים באים"

 

אהוד ועגלון בהיהודים באים 

 

תמונות ממצגת אהוד בן גרא עבור כיתה  ד' 

 

 

 

אהוד בן גרא אולי לא השאיר במיוחד את חותמו על הדורות הבאים ,אבל הרצח המתוחכם שביצע של מלך שמן במיוחד בהחלט השאיר את רישומו על אמנים שונים.וגם על מערכת החינוך הישראלית ששם הוא דמות פופולארית במקצוע המקרא.

אהוד מטיף לעגלון בזמן שהוא רוצח אותו בתמונה טובה במיוחד. צייר :

 

צפו בסרטון בובות על אהוד בן גרא רצח מושלם

צפו בסרט אנימציה על אהוד בן גרא 

ילדים ישראלים בעקבות אהוד בן גרא 

סיפור אהוד בתמונות 

האזינו לאפרים סידון מספר את סיפור אהוד בן גרא בחרוזים על פי ספרו התנ"ך בחרוזים 

 

אהוד הסכינאי של אלוהים :סיפור קומיקס 

עדויות לסיפור אהוד

האם התגלה הארמון של עגלון מלך מואב שבו חיסל אותו אהוד?

 

הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין  על אהוד

אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב באמנות 

 

המקרה של רצח עגלון 

בסדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

הנביא ירמיהו בטלביזיה

רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע

יהודה המכבי כוכב קולנוע

אותו התלמיד :השליח שאול התרסי -פאולוס ביהדות ובספרות העברית

אהוד בן גרא ועגלון

<a href="https://www.christart.com/clipart/">Christian Images</a>

הרב הכופר אלישע בן אבויה : "על סוסו בשבת" -סיפור היסטורי קלאסי מאת משה שמיר

 

חכם היה וליבו מר…

הפתיחה ל"על סוסו בשבת" מאת משה שמיר. 1947 

לפניכם סיפור היסטורי קלאסי של משה שמיר ב"פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי " שלנו. אחד הסיפורים ההיסטוריים הידועים והמוערכים ביותר בספרות העברית החדשה בכלל וביצירתו של משה שמיר עצמו בפרט. הוא הגדיר אותו בקצרה  בהקדמה לקובץ הסיפורים שלו  "החוט המשולש" " כסיפור "העוסק בחורבן הנפש לאחר חורבן הבית ". 

הסיפור "על סוסו בשבת " פורסם במקור בשנת 1947  בגליון היחיד של כתב  העת " דף חדש: לספרות אמנות ובקורת, בעריכת חיים גליקשטיין, שלמה טנאי, משה טנאי ומשה שמיר, בספטמבר 1947.כתב העת לא שרד מעבר לאותו גליון.  אבל "על סוסו בשבת" שפורסם שם הוא שיא יצירתו של משה שמיר  בתחום הסיפור הקצר. אם כי לכאורה הוא לא יותר ממקדימון   ( וגם ההמשך ) ליצירתו הגדולה של שמיר  הטרילוגיה החשמונאית  שאותה פירסם במהלך שנות החמישים.  במרכזה הרומן  המפורסם "מלך בשר ודם" וסיומה הוא המחזה "מלחמת בני אור" .טרילוגיה שאת הפתיח שלה "פך אחד של שמן " סיפור קלאסי על מרד החשמונאים וטיהור בית המקדש  פירסמנו כאן. 

"על סוסו בשבת"  שמתרחש כ-300 שנה לאחר אירועי הטרילוגיה החשמונאית  הוא  ללא ספק סיפורו הטוב ביותר  והידוע ביותר עד היום  של משה שמיר ומדהים שנכתב בגיל צעיר כל כך,26 בלבד.

הסיפור היה יוצא דופן בזמנו ונשאר כזה גם בימינו.

אלישע בן אבויה.ציור מאת לודויג מיידנר 1920  (Ludwig Meidner   1884–1966)

בסיפור קצר זה תאר שמיר בלשון המשנה (מדהימה לסופר צעיר כל כך שהיה צריך לחקור את הנושא ואת התקופה היטב היטב ,דבר שהיה בגדר בל יאמן ממש אז כמו היום ) סיפור  פגישה בין הרב הכופר מהמאה השניה לספירה אלישע בן אבויה  עם רב  "מימסדי"  שהופכת להתנגשות  אידיאולוגית. 

אלישע בן אבויה  היה אחד התנאים אנשי דורות המשנה הידועים ביותר, חכם מחכמי יבנה מחבריו של רבי עקיבא שנודה בידי היהודים בגלל דעותיו הכופרות באחדות האל ומשום שהתייאש מהיהדות אחרי כישלון מרד בר כוכבא ודבק בתרבות ההלניסטית. 

אולי הפך ל"גנוסטי" אחד מאנשי כתות "הגנוסיס"  שצמחו בתקופה זאת  ממש והתחרו ביהדות הרבנית והנצרות הקדומה שצמחו גם הן במקביל בתקופה זאת ממש.

  ידוע שקיבל אז  ( ואולי דורות מאוחרים יותר נתנו לו ?)   את הכינוי "אחר". 

ספר מחקרי על אלישע בן אבויה

הסיפור של משה שמיר  תיאר פגישה של "אחר" הכופר הגדול עם תלמידו  הצעיר איש הממסד הרבני רבי מאיר זאת כשאלישע רוכב על סוסו בשבת בשכונת היהודים וכך פוגע במכוון בדתם  במהלך שיחה שהופכת  להתנצחות אידיאולוגית בשאלת טוב ליבו של האל.

משה שמיר 


נראה שיש בסיפור זה  רמזים אוטוביוגרפיים לתחושות שחש אז שמיר שהרגיש כי נודה בקיבוצו בגלל דעות שסתרו את הדעות המוסכמות  שם ועזב אותו כתוצאה , וספרו "הוא הלך בשדות " שהיה אמור להתפרסם נדחה כתוצאה בידי ההוצאה.( ראו על כך בסוף קישור למאמרה של חוקרת הספרות  חגית הלפרין שדן בפרוט בנושא זה ). 

ואם נרצה אפשר לראות בסיפור זה נבואה  של משה שמיר הצעיר המתארת בדייקנות   את מצבו  של משה שמיר  המבוגר עשרות שנים מאוחר יותר לאחר מלחמת ששת הימים  כשנודה ממחנה השמאל בגלל תמיכתו בארץ ישראל השלמה והפך לאחד מאנשי הימין הקיצוניים ביותר ממייסדי מפלגת הימין הקיצוני "התחייה". 

כאשר ביקרתי אצל משה שמיר בביתו ושוחחתי עימו כמה שנים לפני פטירתו  בנושאים שונים ( למשל על ספרו "במו ידיו -פרקי אליק" על אחיו אליהו שמיר  שהוא אחד מחמשת האנשים שאני נקרא על שמם ,אליהו ) שמעתי את המרירות בקולו כאשר דיבר על "השמאל",מרירות שהפכה מידי פעם להתפרצות של זעם קר כששוחחנו.   

הירהרתי  אז ב"אחר" ב"על סוסו בשבת " ובשיחתו עם רבי מאיר שנראתה  כעת כתחזית מדוייקת של אותה שיחה ביני ובין משה  שמיר. 

 כיום כמדומה "על סוסו בשבת" יכול לדבר לחוזרים בשאלה שהם כל כך נפוצים כיום בחברה החרדית. וכמו כל סיפור טוב וקלאסי באמת ליחו לא נס כלל. 

דף הפתיחה לכתב היד  של משה   שמיר ל"על סוסו בשבת" באדיבות אילן ברקוביץ מארכיון משה שמיר ממרכז  קיפ לחקר הספרות העברית על שם לאורה שוורץ קיפ  

הסיפור  "על סוסו בשבת" – הופיע   בדפוס כמה וכמה פעמים :

 

"דף חדש: כתב עת לספרות אמנות וביקורת " תשרי תש"ח ספטמבר 1947   עמ' 10-17

נשים מחכות בחוץ: יג סיפורים   מרחביה ספרית הפועלים 1952

  החוט המשולש : סיפורים (חיפה : מועצת פועלי חיפה,  תשט״ז) <הופיע גם בהוצאת ספרי גדיש, בתשי״ט 1958 ובהוצאת ספרית פועלים, 1960. הסיפור מופיע שם במדור "סיפורי האבן " העוסקים בעבר הרחוק. 

"שבעה מספרים – אנתולוגיה"  בעריכת הלל ברזל   תשל"ג עמ' 173-183.כולל הקדמה ממצה של הלל ברזל  על הסיפור ) 

אפילו לראות כוכבים : סיפורים (תל-אביב : עם עובד : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תשנ״ד 1993)

הגירסה שנבחרה כאן לפרסום היא הגירסה הסופית מ"אפילו לראות כוכבים ". 

כל הזכויות שמורות ליורשיו של משה שמיר. 

 

ק

 

 

 

קראו גם:

סקירה על סוסו בשבת 

חגית הלפרין על החרם על "הוא הלך בשדות " והשתקפותו ב"על סוסו בשבת "סדן, מחקרים בספרות העברית, ייצוגה של מלחמת העצמאות בספרות ובתרבות העברית בישראל, בעריכת פרופ' חנה נוה וד“ר עודד מנדה-לוי, כרך ה', אוניברסיטת תל-אביב, תשס”ב, 2002 עמ' 378- 400.

על סוסו בשבת כסיפור היסטורי 

דוד שחר, ‏ברכה למשה : על דמותו של אלישע בן-אבויה בסיפורו של משה שמיר "על סוסו בשבת", בצרון 342-343, אוקטובר 1981, עמ' 012-016

ארנה גולן   בין בדיון לממשות :   סוגים בסיפור הישראלי:כר' ב' (יח' 4-6); יח' 4. על סוסו בשבת: שמיר משה.  /    תל-אביב :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשמ"ד-תשמ"ו 1984-1986.

ידידיה יצחקי, “על סוסו בשבת, עולמו של ‘אחר’ עפ”י משה שמיר", יהדות חופשית, בעריכת יעקב מלכין, מס' 18, דצמבר 1999, עמ' 20 – 21.

משה שמיר מחבר "על סוסו בשבת" 

פך אחד של שמן -סיפור קלאסי על מרד החשמונאים וראשית חג החנוכה מאת משה שמיר

 

 

יהודה המכבי מדליק מנורת חנוכה.ציור מאת  הנריק הכטקופף ל"מקראות ישראל ".שנות השישים

לכבוד חג החנוכה 2020 הנה הסיפור החשוב ביותר בשפה העברית על ראשית חג החנוכה. סיפורו  מעורר המחלוקת של משה שמיר ""פך אחד של שמן" על ימי מרד המכבים וטיהור בית המקדש שאני מביא אותו במסגרת "פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי" של "יקום תרבות " ובלוג זה.

סיפור זה ניתן לראות אותו כחלק ראשון מטרילוגיה  של סיפורים על רקע התקופה החשמונאית שאותה חיבר הסופר הידוע משה שמיר בשנות החמישים על ימי החשמונאים תקופה שבה התעניין עוד מנערותו לאחר שקרא עליה בספר האגדה של ביאליק ורביניצקי. אם כי ככל הנראה לא היה הראשון שנכתב מהטרילוגיה.

משה שמיר

החלק האמצעי בטרילוגיה החשמונאית  היה הרומן הידוע "מלך בשר ודם " ( מרחביה : ספרית פועלים, 1954)  על המלך החשמונאי  אלכסנדר ינאי.

מלך בשר ודם חלק א וב / משה שמיר

 

החלק השלישי היה המחזה "מלחמת בני אור"  ((מרחביה : ספרית פועלים, 1955) ) שוב על  אלכסנדר ינאי.

 

החלק הראשון  בטרילוגיה  כאמור הוא הסיפור הזה שעוסק בימי ראשית המרד החשמונאי והוא כתוב באותה לשון כמו משנאית של ימי בית שני שבה כתובים החלקים האחרים.

משה שמיר כתב עוד סיפור בלשון זאת המוקדם מכולם  "על סוסו בשבת " ( תש"ח)שעוסק בימי רבי מאיר ואלישע בן אבויה במאה השנייה לספירה.

תוכלו לקרוא אותו בבלוג זה כאן.

"פך אחד שמן" פורסם לראשונה  בעיתון "הארץ – תרבות וספרות"  09/12/1955  גליון חנוכה.

זמן פרסומו של הסיפור הוא לא מקרי.הוא נכתב בתגובה לסיכסוכים הפנימיים במדינה  והויכוח הציבורי הסוער בעניין קבלת  השילומים מגרמניה אם לקבלם או לא שהביא למה שנראה כשסע בעם ולהתקפות חריפות תגובות קשות   וביטויים קיצוניים מנציגי שני מחנות פוליטיים כמו מנחם בגין  זה על זה עד שנראה היה שישראל נמצאת כפסע ממלחמת אחים.

סיפור זה עורר   עם  פרסומו שערורייה. נציגי הממסד הדתי טענו ששמיר מחלל את קודשי ישראל, ופוגע ברגשות הציבור הדתי בדרך שבה הוא מתאר בסיפור את הסכסוכים הפנימיים בין הקבוצות היהודיות השונות. בעת הדיונים אם לתת את פרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב לשמיר על ספרו "מלך בשר ודם"  מחו הרב אברמוביץ נציג החוגים הדתיים וסגן ראש העיר תל אביב בויאר על הכוונה לתת את הפרס לשמיר  מאחר שהעז להציג את נס חנוכה בסיפור שלפניכם  בצורה מסולפת וזלזל לטענתם בקדשי האומה וברגשות הציבור הדתי.

שמיר זכה לבסוף בפרס. אך אם אירוע כזה היה מתרחש כיום ספק רב אם היה זוכה.

לאחר מכן  פורסם הסיפור  בשני קבצי סיפורים של משה שמיר :

החוט המשולש : סיפורים (חיפה : מועצת פועלי חיפה, תשט״ז) <הופיע גם בהוצאת ספרי גדיש, בתשי״ט 1958 ובהוצאת ספרית פועלים, 1960

ושוב בקובץ המסכם של סיפורי  משה שמיר

אפילו לראות כוכבים : סיפורים (תל-אביב : עם עובד : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תשנ״ד 1993)

Image result for ‫משה שמיר מלכי ישראל‬‎

 

הסיפור הוא רלבנטי כיום  ב-2020 בתקופה של שסע פנימי עמוק  מהסוג המתואר בסיפור בימי החשמונאים בדיוק כפי שהיה בשנות החמישים.

והנה הוא שוב כאן לרגל חנוכה 2020.

כל הזכויות שמורות ליורשיו של משה שמיר.

 

 

 

 

 

 

 

מאמר מקיף המנתח את הסיפור הזה הוא :

 

ציפורה לוין  גישה חילונית למסורת דתית : עיון ב״פך השמן״ למשה שמיר <מתוך 'החוט המשולש'>. כרמלית, כרך י”ט-כ’ (תשל״ה), עמ' 198־213.

קראו גם :

כולם היו אחי גיבורי התהילה:סיפור המכבים כרב מכר 

יהודה המכבי כוכב קולנוע 

סיפורי קומיקס לחג החנוכה 

סופר בשר ודם על משה שמיר 

פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי 

סצינה מהמחזה "מלחמת בני אור " החלק השלישי בטרילוגיה החשמונאית של משה שמיר

עכסה בת כלב והשופט הראשון עתניאל בן קנז בספרות ובקומיקס

\

עכסה בת כלב

Guillaume Rouillé    Promptuarii Iconum Insigniorum  1553 

פרק נוסף בסדרה על גיבורי המקרא בספרות  באמנות בקולנוע בטלוזיה בקומיקס  ובמדיה. והפעם על האישה היחידה המאוזכרת בספר יהושע חוץ מרחב מוכרת מזון ,עכסה בת כלב ( בן יפונה ) רעו של יהושע בן נון.
והסיפור עליה מופיע פעמיים גם בספר יהושע וגם בספר שופטים.
שופטי ישראל משמאל לימין   עתניאל בן קנז , אהוד בן גרא,  שמגר  בן ענת , דבורה אשת לפידות  וגדעון בן יואש

יהושוע פרק טו

א וַיְהִי הַגּוֹרָל, לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה–לְמִשְׁפְּחֹתָם:  אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם מִדְבַּר-צִן נֶגְבָּה, מִקְצֵה תֵימָן.  ב וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, מִן-הַלָּשֹׁן, הַפֹּנֶה נֶגְבָּה.  ג וְיָצָא אֶל-מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, וְעָלָה מִנֶּגֶב, לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה, וְנָסַב הַקַּרְקָעָה.  ד וְעָבַר עַצְמוֹנָה, וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם, והיה (וְהָיוּ) תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל, יָמָּה; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל נֶגֶב.  ה וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח, עַד-קְצֵה הַיַּרְדֵּן; וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִלְּשׁוֹן הַיָּם, מִקְצֵה, הַיַּרְדֵּן.  ו וְעָלָה הַגְּבוּל, בֵּית חָגְלָה, וְעָבַר, מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה; וְעָלָה הַגְּבוּל, אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן.  ז וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה, מֵעֵמֶק עָכוֹר, וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל-הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר-נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל; וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל-מֵי-עֵין שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל-עֵין רֹגֵל.  ח וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם, אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב–הִיא, יְרוּשָׁלִָם; וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק-רְפָאִים, צָפוֹנָה.  ט וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר, אֶל-מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, וְיָצָא, אֶל-עָרֵי הַר-עֶפְרוֹן; וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה, הִיא קִרְיַת יְעָרִים.  י וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה, אֶל-הַר שֵׂעִיר, וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה, הִיא כְסָלוֹן; וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ, וְעָבַר תִּמְנָה.  יא וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל-כֶּתֶף עֶקְרוֹן, צָפוֹנָה, וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה, וְעָבַר הַר-הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל; וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל, יָמָּה.  יב וּגְבוּל יָם, הַיָּמָּה הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה גְּבוּל בְּנֵי-יְהוּדָה, סָבִיב–לְמִשְׁפְּחֹתָם.  יג וּלְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי-יְהוּדָה, אֶל-פִּי יְהוָה, לִיהוֹשֻׁעַ–אֶת-קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק, הִיא חֶבְרוֹן.  יד וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב, אֶת-שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק–אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן וְאֶת-תַּלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק.  טו וַיַּעַל מִשָּׁם, אֶל-יֹשְׁבֵי דְּבִר; וְשֵׁם-דְּבִר לְפָנִים, קִרְיַת-סֵפֶר.  טז וַיֹּאמֶר כָּלֵב, אֲשֶׁר-יַכֶּה אֶת-קִרְיַת-סֵפֶר וּלְכָדָהּ–וְנָתַתִּי לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתִּי, לְאִשָּׁה.  יז וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתּוֹ, לְאִשָּׁה.  יח וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת-אָבִיהָ שָׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ.  יט וַתֹּאמֶר תְּנָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ, אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת.  {פ}

עכסה וכלב  ועתניאל תמונה ידועה בשתי גירסאות שונות . ציירה

Caroline Innis 1827 

המוזיאון היהודי   

ספר שופטים  פרק א

ציור של עתניאל בן קנז

ח וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-יְהוּדָה, בִּירוּשָׁלִַם, וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ, וַיַּכּוּהָ לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.  ט וְאַחַר, יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה, לְהִלָּחֵם, בַּכְּנַעֲנִי–יוֹשֵׁב הָהָר, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה.  י וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע; וַיַּכּוּ אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן, וְאֶת-תַּלְמָי.  יא וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-יוֹשְׁבֵי דְּבִיר; וְשֵׁם-דְּבִיר לְפָנִים, קִרְיַת-סֵפֶר.  יב וַיֹּאמֶר כָּלֵב, אֲשֶׁר-יַכֶּה אֶת-קִרְיַת-סֵפֶר וּלְכָדָהּ–וְנָתַתִּי לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתִּי, לְאִשָּׁה.  יג וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתּוֹ, לְאִשָּׁה.  יד וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאֹל מֵאֵת-אָבִיהָ הַשָּׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ.  טו וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ כָּלֵב, אֵת גֻּלֹּת עִלִּית, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּית.  {פ}

עכסה בת כלב

עכסה בת כלב ( בן יפונה ) היא האישה הכמעט יחידה המאוזכרת בספר יהושע מלבד רחב הזונה.והיא אחת מארבע  הנשים  הבודדות המאוזכרות בשני ספרים שונים במקרא.  ( השלוש  האחרות למי שלא יודע הן רחל  בת לבן ,מרים אחות משה ובת שבע אשת דוד ) מאחר שהאיזכור עליה חוזר בראשית ספר שופטים.

האם האיזכור בספר יהושע הוא המקורי ומשם הועתק לספר השופטים או להפך? לא ברור ואין דרך לדעת.

אם כי לדעתי ספר שופטים הוא היותר קדום ושם האיזכור המקורי  ומשם נלקח לספר יהושע. אבל אין דרך לדעת זאת,  זה בה במידה יכול להיות ההפך.

יש שחושבים  ( ואני בינם )  שספר שופטים   הוא הקדום בכל ספרי המקרא  מהמאה התשיעית או השמינית לפה"ס, זה היה איסוף של כל מיני סיפורים שהיו קיימים בעל פה ואולי גם בכתב  ושאר ספרי המקרא נוצרו בעיקבותיו וגם בהשפעתו ובהשראתו.ובכלל זה ספר יהושע.

אילולא הייתה עכסה מתוארת כבת זוג לעתניאל בן קנז ברור שהיא הייתה  יכולה להיות בת זוג מתאימה כפטריוטית ישראלית  ( בעצם יהודאית ) צדקת  ובתו של רעו של יהושע מבין המרגלים ,אבל היא כבר תוארה כבת זוג לעתניאל בן קנז וזה היה מחסום שאי אפשר היה לעבור אותו. וכך ליוצרי המדרשים לא נותרה ברירה אלא לזווג את יהושע עם רחב המתאימה הרבה פחות  האישה היחידה האחרת ששמה נקוב בספר יהושע.

עתניאל בן קנז בן זוגה  הוא אולי  דודה של עכסה  ואולי  בן דודה. זה לא לחלוטין ברור מהטקסט המסובך.כמובן שבפרשנויות מודרניות מעדיפים להציגו כבן דודה.

הוא השופט הראשון במקרא והוא היחיד שקשור לשבט יהודה .ואולי זה אומר שהוא התווסף במהדורה יהודאית מאוחרת של ספר שופטים שבמקור נוצר בישראל.

אבל הקטע על עתניאל הוא כנראה מאוחר מהמהדורה הראשונה של ספר שופטים ונוצר בממלכת יהודה  מתי שהוא במאה השביעית לפני הספירה על גיבור משבט יהודה שהתווסף לשאר השופטים שהיו כולם משבטי ממלכת ישראל..

המקרא  מוסיף ומספר, כי  זמן מה לאחר כיבוש הארץ עתניאל הציל את בני ישראל מיד אויב קשה, והוא כושן רשעתים מלך ארם נהריים.

יַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים, וְאֶת-הָאֲשֵׁרוֹת. וַיִּחַר-אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם; וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, שְׁמֹנֶה שָׁנִים. וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה', וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ-ה', וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם; וַתָּעָז יָדוֹ, עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם. וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז.}

מיהו כושן רשעתיים? זה לא ברור.אולי הכוונה למלך ארמי כלשהו.

 

עתניאל בן קנז
Promptuarii Iconum Insigniorum (1553)

 

על פי חז"ל, עתניאל בן קנז היה אחד ממנהיגיו הדגולים של עם ישראל, מאבות התורה שבעל פה.  שכן לאחר פטירת משה היה זה עתניאל שבכוח לימודו הצליח להחזיר הלכות רבות שנשתכחו.

אלף ושבע מאות קלין וחמורין (דרשות של קל וחומר) וגזרות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אף על פי כן, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו
(תמורה טז ע"א)

 

בתלמוד הבבלי מזוהה עתניאל בן קנז עם הדמות "יעבץ" המופיעה בספר דברי הימים.

Othniel by J James Tissot. Illustration to Book of Judges 3.9. 'An: French painter, 15 October 1836 – 8 August 1902"

Jewish Museum, New York City

ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו' במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה] ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו (יהושע טו, יח) ויהי בבואה ותסיתהו לשאל מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור מאי ותצנח אמר רבא א"ר יצחק אמרה לו מה חמור זה כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק כך אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת (יהושע טו, יט) ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני בית שמנוגב מכל טובה ונתתה לי גולות מים אדם שאין בו אלא תורה בלבד (יהושע טו, יט) ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות אמר לה מי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממנו מזונות וכלב בן קנז הוא והלא כלב בן יפונה הוא מאי יפונה שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא בן חצרון הוא דכתיב (דברי הימים א ב, יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אמר רבא חורגיה דקנז הוא תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענאו אל יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל ומנלן שענאו אל דכתיב (דברי הימים א ד, י) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך (עמדי ועשה מרעתי) לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים והיתה ידך עמדי שלא ישתכח תלמודי מלבי ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך לנסיסי לשאול מיד ויבא אלהים את אשר. שאל כיוצא בדבר אתה אומר (משלי כט, יג

אמר רבי יוחנן… שיעורין של עונשין – הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום. והכתיב: 'אלה המצוות' – שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! אלא שכחום וחזרו וייסדום.1

"תנא, הוא עתניאל הוא יעבץ… שיעץ וריבץ תורה בישראל" (תמורה טז ע"א)

 

בספרות היפה  עכסה  ובעלה  עתניאל כמעט לא מופיעים.

להוציא כמה מקרים בודדים ביותר.

הסופר הידוע מיכה יוסף בן גוריון ברדיצ'בסקי  כותב על עתניאל בן קנז  בספרו "צפונות ואגדות "(  ליפסיה : א. י. שטיבל, תרפ"ד-תרפ"ה ) שהיה קובץ סיפורים אמנותיים משלו על סמך אגדות קדומות.

 

ו: הָהָר הַגּוֹעֵשׁ

ויהי כי קרבו ימי יהושע למות, ויאסוף את שבטי בני-ישראל וישביע אותם לשמור את המצוות, אשר פקד בן עמרם הנביא; ויקרב קרבן לה', קרבן-יחיד בעדו ובעד ביתו, וקרבן-רבים בעד כל הגוי שומרי הנחלה. ויבחר יהושע מן תשעת השבטים וחצי שנים-עשר איש גיבורי-חיל ויראי-אלהים,והטיל גורל ביניהם, ויצא הגורל על עתניאל בן קנז אחי כלב למטה יהודה, וימשחהו למלך ולשופט אחריו, ויצו את העם לשמוע בקולו תמיד. ויהי בכלותו לצוות את בני עמו, ויאסוף רגליו אל המיטה ויגוע וימת. ויקברו אותו בכפר עוירא, היא תמנת-סרח, בגבול נחלתו אשר בהר אפרים.

ולא זכרו בני-ישראל את מעשי יהושע עבד ה', “היו עסוקים במלאכתם, זה עוסק בשדהו, זה עוסק בכרמו, וזה עוסק בתחומו”. ואת המנחיל כל אלה שכחו שכוח. ויחר אף אלהים, “הרעיש את כל העולם על יושביו” ויגעש הר-אפרים.

 

בסיפור אחר  ב"צפונות ואגדות "   עתניאל  מכונה "קנז" בבילבול ברור עם אביו אבל הכוונה לעתניאל.

הטעות במקור לא הייתה  של ברדיצ'בסקי דווקא.  הסיפור הזה מבוסס על ספר חיצוני קדום שיוחס לפילוסוף היהודי הידוע פילון מאלכסנדריה ואכן  שייך למאה הראשונה לספירה  אם כי מאוחר יותר לזמנו של פילון כנראה. ושם התווספו שני פרקים על עלילותיו של"קנז" שהמחבר כנראה בילבל אותו עם "עתניאל בן קנז"  מספר שופטים המוכר לנו. ( קדמוניות המקרא תורגם לעברית מלטינית רק בשנת 1967 בידי אליהו שמואל הרטום בהוצאת יבנה  ,אלפי שנים לאחר שחובר כנראה בעברית.אבל המהדורה העברית המקורית נעלמה לפני אלפי שנים.)

ברדיצ'בסקי לקח את שני הפרקים האלו מ"קדמוניות המקרא"  ועיבד אותם לגירסה אמנותית  קצרה משלו שהיא לפניכם :

ב: קְנַז

ויהי אחרי מות יהושע עבד-אלהים ושבטי-יה נשארו נפוצים כצאן בלי רועה, התאספו השרידים וישאלו במשכן הכוהנים: מי יעלה עתה לפני העם. ומי ינחילוֹ את יתר חלקי הארץ? ויענו אותם הלויים לאמור: הפילו גורל והנלכד בגורל יהיה לכם לראש וקצין. ויצא הגורל על קנז ויעמידוהו לשר ולשופט על ישראל. ויאסוף קנז את כל ראשי שבטי העברים ויאמר להם: אתם ידעתם, כי אֵל עולם כרת ברית עם אבותינו ואתנו ויצו אותנו על-ידי עבדיו הנביאים לעבדו ולשמור את חוקיו ומשפטיו, ועתה התוַדו על מעשיכם, פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. ויפעלו דבריו על בני-העם. ניגשו בני-יהודה ויאמרו: הנה בחרנו, להקים לנו עגל מסכה כתבנית העגל שעשהו אהרן במדבר. קמו בני-ראובן ואמרו: ואף אנו נואלנו, לזבוח לאלהי העמים ובנינו להם מזבחות. בני-זבולון הודו לאמור, כי הקריבו לבעל את בכורי בניהם. בני דן לא כיחשו, כי למדו מדרכי האמורי ויעתיקו ספרי הקוסמים אשר להם וטמנו אותם בהר העברים. בני-גד סיפרו, שפרצו בעריות ועל ההרים נאפו. ובני-אשר מיהרו והוציאו שבעה עצבי זהב, אשר עשו למלכת השמש, ושנשיהם היו מקטרות להם בלילה, ויציגו אותם לפני קנז. כה התוַדו השבטים, שבט שבט על פשעיו, ולא כיחדו מהנשיא את אשר עשו. ויצו קנז להצית אֵש גדולה ברחוב ולשרוף את כל הפסילים עם מגילת-הקוסמים יחד. ויטהר את בית-ישראל מכל אשמה ועוון ויקדש את העם. ויהי דבר אלהים אליו: יען כי היטבת לעשות וקנא קינאת לשמי ולדרכי, אף אני אשׂים לך שם בין שופטי הנאמנים ואציב לך יד בביתי.

ויהי אחר הדבר הזה ויבחר קנז מבחירי העם שלוש מאות אלף איש חלוצי-צבא, ומהם בחר שלוש מאות גיבורי-חיל ויתקע בשופר ויפרוץ במחנה האמורי, כי נקבצו למלחמה על בני-יעקב ויאמרו לכלותם. ורוח ה' לבשה את קנז וישלוף את חרבו ויך את חלוצי האויב ויכל בהם עד הבוקר. והאנשים אשר אתו נפלה עליהם תרדמה ויעוֹרו משנתם והנה כל השדה מלא חללים חללים. ויתמהו איש אל אחיו ויאמרו: לא היה כגיבור הזה בין בני-העברים עד היום.

וישפוט קנז את ישראל ימים רבים. ויהי כי קרבו ימיו למות, אסף את כל זקני-העם ואת הלויים ושומרי-התורה ויאמר אליהם: הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ, ואני יודע, כי ימים יבואו ונשחת הכרם אשר נטע אותו אלהים-צבאות. אני רואה להבה שאינה יוקדת, לשונות לשונות שאין להן אחיזה ואין להן יסוד מרקדות לפני, תועות הן ומרחפות באויר ולא אדע נפשי. את אשר ראיתי מרחף למעלה הנה הוא יורד ונשקע למטה ואשר היה בתחתית הנה הוא עולה למעלה. קצף על פני תהום. וממעל ארחות ונתיבות וכדמות צללי בני-אדם מתנקשים ונאחזים בהם. עוד דבר אחד נארג והנה מיד הוא נקרע, יפול המתאזר ויקם הנכשל ושוב ילָכד בפח. כה מתנועע הכל ונמשך עד שבעת אלפי שנה, ואז יבלה גם היסוד התחתון גם העליון. רק ירושלים עוד תאיר, כי יחדל העוון. ויכל קנז לדבר ויאסוף רגליו אל המיטה ונאסף אל עמיו.

עכסה בת כלב הרומן לבני הנוער 

מהדורה הוצאת "יזרעאל " איור :בינה גבירץ

 

כאמור אין כמעט עיסוק בעכסה בת כלב ובבעלה עתניאל בספרות היפה המודרנית להוציא ספר אחד יוצא דופן של ישראל שף ""עכסה בת כלב ".

ספר שהיה חלק ראשון בטרילוגיה של ספרים קשורים זה בזה על רקע ימי השופטים שהופיע בביבליותיקה לילדים ולנערים   ( סדרת חוברות )  "מקרא" ב-1911  בצורת שלוש חוברות בהמשכים. בשנים 1911-1912,חוברות ז, כא, ו-כג.

וזהו אחד הסיפורים הראשונים בעברית שמתארים אישה אמיצת לב ואף לוחמנית.

עכסה  הנועזת מבקשת ליטול חלק במלחמה של יהושע בכנענים ,לובשת בגדי גבר (!) ונספחת לצבא של בן דודה עתניאל משתתפת בכיבוש העיר הכנענית קרית ספר ומצילה את אביה כלב ואת שר הצבא מחרב האוייב.ואגב כך נאבקת בשר צבא ישראלי החושק בה וזומם מזימות כנגדה וכנגד משפחתה.

כל כולו של הספר אפוף באווירה רומנטית ובו בזמן נוצר בו הרושם  שגם נשים יכולות להילחם לא פחות מגברים.

הספר היה פופולארי מאוד בקרב הקוראים הצעירים  והופיע בכמה מהדורות לאורך השנים.פורסם שוב בהוצאת יזרעאל ב-1946  והיה חלק מהקריאה העצמית המונחית בבתי הספר במדינת ישראל בשנותיה הראשונות.

עכסה בת כלב ועתניאל בן קנז חזרו והופיעו  בקומיקס של אפרים סידון ואבנר אברהמי "תנ"ך עכשיו" שפורסם בשבועון "כותרת ראשית: בשנות התשעים בשני עמודים שונים שאחד הוקדש לאיזכור שלה בספר יהושע והשני לאיזכור החוזר בספר שופטים.

 

וישנו חמשיר של משה שפריר:

עתניאל בּן-קנז: חמשיר

משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה

 

מַעֲשֶׂה בְּכוּשָׁן-רִשְׁעָתַיִם
– הוּא מַלְכָּם שֶׁל אֲרַם-נַהֲרַיִם,
שֶׁשִׁעְבֵּד אֶת הָעַם –
עַד שֶׁאִיש אֶחָד קָם
וְהִכָּה אוֹתוֹ כֶּפֶל-כִּפְלַיִם.
מַהוּ שֵׁם הַגִּבּוֹר קְצַר-אַפַּיִם,
שֶׁהִכָּה אֶת אֲרָם שִׁבְעָתַיִם?
 – הוּא בֶּן-קְנַז עָתְנִיאֵל
הַשּׁוֹפֵט-הַגּוֹאֵל,
שֶׁאֶצְלוֹ לֹא רָאוּ פִּיק-בִּרְכַּיִם.

 

וזהו.בכך מסתכם כל מה שיש לספרות ולמדיה העברית לאמר על עכסה בת כלב ועל עתניאל בן קנז השופט הראשון והאב של התורה שבעל פה.

אם כי יש גם רומנים באנגלית על עתניאל ועכסה אבל זה כבר מחוץ לעיסוקנו ברשימה זאת.

קראו גם :

עכסה בויקיפדיה 

 

צפו בסרטון על עתניאל בן קנז

האזינולאפרים סידון מספר על עתניאל בן קנז על פי ספרו "התנ"ך בחרוזים ":

בסדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

 

יהושע בן נון ורחב מיריחו -גיבורי ספרות ושירה וקומיקס וכוכבי טלויזיה

 

יהושע בן נון.  צייר אפריים ליליאן.

 

הנה רשימה נוספת בסדרת הרשימות המתמשכת שלי על הדרך שבה הוצגו דמויות שונותמהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית במדיה :בספרות  ( העברית לרוב )  בקומיקס בקולנוע ובטלויזיה. 

והפעם הדמויות של יהושע בן נון כובש ארץ כנען ורחב הזונה מיריחו שסייעה לבני ישראל לכבוש את העיר ולהחריבה. 

ברשימה קודמת בבלוג זה  "ספר יהושע מציאות או דמיון ? עסקתי בנושא הויכוחים על האמינות ההיסטורית מאחורי ספר יהושע. 

כאן נעסוק בהצגתו של הספר במדיה במאה השנים האחרונות.

ספר יהושע התנ"כי  ועלילתו  על כיבוש ארץ כנען בידי בני ישראל בראשות יהושע מעולם לא היו נושא פופולארי ליצירות ספרות וקומיקס שלא לדבר על קולנוע וטלויזיה בניגוד לסיפורי האבות אברהם ויעקב ויוסף , בניגוד לסיפורי  משה ויציאת מצרים ,בניגוד לסיפור שמשון הגיבור , בניגוד  לסיפורי המלכים דוד ושלמה,בניגוד לסיפורי אליהו ואיזבל המלכה  למשל.

בקולנוע  למשל סיפור יהושע לא קיים כלל. 

יש להניח שהעלילה העקובה מדם  דחתה  יוצרים מספר יהושע.

אבל  בכל זאת בשפה העברית היו כמה עיבודים ויצירות מקוריות וגם כמה שירים  ואפילו גירסת קומיקס   על פי הספר ועל הדמות של יהושע ורחב  הזונה  שמסייעת לבני ישראל לכבוש את עירה יריחו שהיא כמעט האישה היחידה בספר להוציא הישראלית ( או היהודאית )  עכסה בת כלב בן יפונה ( שחוזרת ומופיעה בספר שופטים ואעסוק בה בפירוט ברשימה אחרת )  כאן נסקור אותם.

רחב זכתה לכבוד גדול במסורת היא הוצגה כמי שנישאה עם יהושע.

למה יהושע  בחר  דווקא   בזונה שבגדה בעירה  ? ( ואיני נכנס לשאלה הגדולה שבה עוסקים בפרשנות המקרא ובמדרשים  אם עסקה בזנות או במכירת מזון )  או יותר נכון בני דורות מאוחרים שהרחיבו את הסיפור  ולא ידעו  מי הייתה בת זוגו של יהושע במציאות ההיסטורית בחרו ? 

כנראה בעיקר ובראש ובראשונה  משום שאין דמות  נשית אחרת המאוזכרת בספר יהושע  שעימה יכול היה להינשא. להוציא את יוצאת הדופן של עכסה בת כלב רעו  הטוב של יהושע שדווקא יכולה הייתה להתאים  מאוד לכאורה והרבה יותר מרחב הזונה,  כגיבורה ישראלית  צדקת ופטריוטית.  אבל עליה כבר מסופר במקרא  שנישאה לשופט עתניאל בן קנז.

זה היה מחסום שאי אפשר היה לעבור אותו לגבי קשר עם יהושע.

נשארה מבין כל הדמויות בספר יהושע  רק רחב כבת זוג אפשרית עבור יהושע.

לימים במסורת הנוצרית רחב הזונה  הוצגה כאם אבותיו של ישוע הנוצרי ביחד עם יהושע.

כבוד גדול ביותר לזונה הכמעט יחידה המאוזכרת בשמה בתנ"ך  עם היוצאת דופן האפשרית של דלילה בסיפור שמשון.

כנראה לא במקרה שתיהן  היו מזוהות עם פרשיות ריגול. 

אז הנה לפניכים סקירה על יצירות ספרות תיאטרון שירים פזמונים  קומיקסים וסרטים על יהושע ורחב וכיבוש ארץ כנען  בעברית ובשפות אחרות.

 

יהושע בקומיקס 

 

ספר יהושע שימש כבסיס לכמה וכמה סיפורי קומיקס באנגלית למשל זה:

דוגמאות של סיפורי קומיקס אמריקנים על פי ספר יהושע 

 בעברית ספר יהושע שימש כבסיס לסדרת קומיקס "תנ"ך עכשיו" של אפרים סידון ואורי אברהמי שפורסמה בהמשכים במגזין "כותרת ראשית" בשנות התשעים.

מי שמחפש נאמנות  יותר מנומינאלית  לעלילת ספר יהושע אין לו מה לחפש כאן.  לעומת זאת סאטירה על ישראל העכשווית של שנות התשעים המוצגת על רקע עלילת ספר "יהושע"  יש כאן בשפע. ובכך היא מזכירה את "היהודים באים "סדרת הטלויזיה המאוחרת יותר. 

הנה כמה דוגמאות מגירסה בהמשכים זאת של ספר יהושע  :

 

 

וגירסה סימפטית יותר של יהושע מאת הקומיקסאי שי צ'רקאבספר "נניחש..בבא בתנ"ך "( מודן 2005)

 

שירים על פי ספר יהושע 

על פי ספר יהושע נכתבו כמה שירים ופזמונים מעטים ביחס בהשוואה לספרים אחרים בתנ"ך. 

 

 

שירים על יהושע ורחב 

 

נון מאת נתן אלתרמן 

דבר" ערב פסח תש"ט,חג הפסח הראשון במדינה עצמאית 

בְּבִקְתָּה מִתְמוֹטֶטֶת מִיּשֶׁן
עִם אֶחָיו בְּחַסְדֵי אֵל חַנּוּן,
הִתְגּוֹרֵר לוֹ אֵי אָז אִישׁ בְּגשֶׁן,
אִישׁ עִבְרִי פָּלְמוֹנִי וּשְׁמוֹ נוּן.

בְּעֻמְקֵי סֵפֶר שְׁמוֹת – שָׁם שָׁקַע הוּא
בֵּין מִכְרוֹת רַעַמְסֵס אוֹ פִתֹם.
וּלְמוֹפְתִים נוֹרָאִים לֹא חִכָּה הוּא
כִּי אָמַר הוּא: מוֹפְתִים? מַה פִּתְאֹם?

תַּחַת שֵׁבֶט נוֹגֵשׂ הַקּוֹרֵעַ
מֵעָלָיו אֶת עוֹרוֹ הַצָּהֹב,
דֹּם הִלֵּך, הוּא, אָדִיש וְיָגֵעַ,
וְלִבּוֹ לֹא נִשְׁבַּר מִמַּכְאוֹב.

וּבְאוֹתָהּ הֲלִיכַת עֲצַלְתַּיִם
הוּא נִגַּשׁ וְאָסַף אֶת כֵּלָיו
בְּיוֹם צֵאת יִשְרָאֵל מִמִּצְרָיִם…
כָּאָמוּר שָׁם בַּסֶּפֶר הָעָב.

וְהִדְלִיקוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ
אֶת מוֹפְתֵי לֵדָתוֹ שֶׁל הָעָם,
וְרָתְחוּ הַתְּהוֹמוֹת וְסָעָרוּ
– – וּלִשְׁנַיִם נִקְרַע הַיָּם

אֲבָל גַּם אֶת הַיָּם הַקָּרוּעַ,
וְהַמָּוֶת מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו,
הוּא עָבַר, עִם סַלּוֹ הָקָּלוּעַ,
כְּדָבָר הַמוּבָן מֵאֵלָיו.

וְהַקְּרָב לֹא נָתַן בּוֹ צְמַרְמֹרֶת
– וְלִבּוֹ עוֹד עִקֵּש וּמַחֲשֶה
כָּךְ הִגִּיעָה אִתּוֹ הַמָּסוֹרֶת
אֶל פְּסוּקֵי "אָז יָשִׁיר משֶׁה…"

אֲבַל אָז, עֵת גֻּלְגַּל כְּמוֹ רַעַם
,– שִׁיר הֶחָג בְּאַדִּיר עַל הַחוֹף
אָז (גַּם נוּן לֹא יָדַע עוֹד מַה טַּעַם)…
בּוֹ הָשְׁבַּר לְבָבוֹ כִּי בָא סוֹף… 
הוּא זָכַר אֶת הַטִּיט וְהַחֹמֶר,
וְזָכַר אֶת הַשּׁוֹט בְּאָדֹם,
וּפְצָעָיו שֶׁהֶחֱרִישוּ בְלִי אֹמֶר,
צְעָקָה נָשְׂאוּ יַחַד פִּתְאֹם.

הוּא זָכַר הַמּוֹפְתִים שֶׁבָּאָרֶץ,
הוּא זָכַר אֶת הַחֹשֶׁך וָדָם,
הוּא זָכַר הַתְּהוֹמוֹת שֶׁסָּעָרוּ,
הוּא הֵבִין
– – כִּי נִקְרַע לוֹ הַיָּם

בְּיָדוֹ הַשְּׂעִירָה כְּמוֹ יַעַר
אֶת רֹאשׁ בְּנוֹ הוּא הֶחֱלִיק בְּעֶדְנָה.
וִיהוֹשֻׁעַ (בִּן נוּן) עוֹדוֹ נַעַר,
עוֹדוֹ נַעַר קָטָן בַּגַּדְנָ"ע…

בְּעֻמְקֵי סֵפֶר שְׁמוֹת הִתְיַפֵּחַ
– אִישׁ זַקֵן מִפְּשׁוּטֵי יִשְׂרָאֵל 
וְהֵאִיר אָז אוֹתוֹ הַיָּרֵחַ,
הַדּוֹלֵק מֵעָלֵינוּ הַלֵּיל.

מתי מדבר האחרונים מאת חיים נחמן ביאליק 

ככל הנראה השיר המפורסם ביותר העוסק ביהושע והוא בעצם עוסק במשה רבנו.

 

מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס”


קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;

עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.

רַב-לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה –

וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים –

וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים.

אַל-נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים,

שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַל-הַחֲלָלִים!

יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַל-צְרֹרוֹתָם,

שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם.

יִמְתַּק לָמוֹ חֲלוֹמָם, חֲלוֹם רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים,

דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים.

עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים

עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים.

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵי-גִיל לִשְׁלֹחַ

בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַל-פְּנֵי דוֹר כַּבִּיר כֹּחַ.

וּבִתְרוּעָה יַצְהִיל גַּם-הַדּוֹר רִאשׁוֹנָה

פָּנָיו לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ וַהֲדַר גְּאוֹנָהּ.

קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת-הַשְּׁמָמָה!

אַךְ אַל-יַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!

פֶּן-צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו –

אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!

אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:

לֵךְ! הַיּוֹם אֶל-אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!

לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם –

לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם!

לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים –

בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים!

כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם,

עוֹד לֶאֱלֹהַ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם.

וּמִלְּבַד יְלֵל הַיְשִׁימוֹן, דְּמִי הַצִּיָּה –

תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵה-פִיָּה."

וְעַל-פִּסְגַּת נְבוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּא,

נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב,

יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל

עַל-רֹאשׁ צְבָאוֹ הֶעָצוּם וָרָב.

קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז,

דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;

גַּם-הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, הַמִּדְבָּר הָרֵיק,

עוֹנֶה אַחֲרָיו: “יִשְׂרָאֵל! קוּם רֵשׁ!”

וּמִלְּמַטָּה כַּכְּפִיר, עַם עֲלוּמִים וּדְרוֹר,

מַחֲנֶה כָבֵד כְּחוֹל שְׂפַת הַיָּם,

הַקְשֵׁב יַקְשִׁיב בְּדִמְמַת קֹדֶשׁ לַקּוֹל

הַמִּתְפּוֹצֵץ עַל-רָאשֵׁי הָעָם.

וּכְבָר תָּקְעוּ בַחֲצֹצְרוֹת לַמַּסָּע, וּכְבָר

רַד מִפִּסְגַּת נְבוֹ גַּם-הַשָּׂר –

וּמַדּוּעַ לֹא-יִסַּע יִשְׂרָאֵל? עַל-מָה

נִצָּב דּוּמָם כְּפוּף-רֹאשׁ מוֹל הָהָר?

אֶת-מָה יֵצַר עֲזֹב לוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה?

מַה-מְּשׁוֹטְטוֹת עֵינָיו בַּגָּיְא?

לָמָּה דוּמָם תִּבְכֶּינָה, תִּטֹּפְנָה? אֶת-מִי

תְּבַקֵּשְׁנָה עַל רֹאשׁ הַר-נְבוֹ?

הֵן מְבַקְשׁוֹת אֶת-מֹשֶה, אֶת-מֹשֶה הַמֵּת!

וּכְאִישׁ אֶחָד כֹּל פִּנּוֹת הָעָם

כָּרְעוּ פִתְאֹם מוּל רוּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים,

אֶל-מוּל רֹעָם הַנֶּאֱמָן, הָרָם.


תשרי, תרנ"ז.

עוד שיר ידוע על יהושע עוסק בימיו האחרונים.

"ויהושע זקן "  שמואל בס בספרו "נחל קדומים נחל קדומים :   שירי תנ"ך    תל-אביב :   יזרעאל,   1941

 

שמואל בס כתב בספרו הנ"ל גם שיר מעניין בשם "גבעונים " המביא את נקודת המבט שלהם על כיבושם.

 אך יותר משיש שירים על יהושע יש שירים על רחב הזונה שסייעה לבני ישראל לכבוש את יריחו ככל הנראה הדמות שלה הציתה ומציתה את דמיונם של יוצרים ויוצרות מאשר זאת של יהושע :

 

החלון האדום

 
יוסף כהן -אלרן, כמו הים כמו הרוח כמו החול, בהוצאת צבעונים 2015. 
 
 
אֶל חַלּוֹנָהּ הֵם בָּאוּ
 
אַנְשֵׁי מִדְבָּר בְּנֵי חַיִל
וְהִיא זָרְקָה הַחֶבֶל
לִקְרַאת רֶדֶת הַלַּיִל

אָמְרוּ לֶאֱהֹב כִּי בָּאנוּ
לִפְשׂק בָּךְ יְרֵכַיִם
גַּם לָתוּר בָּאנוּ הָעִיר
וְאֶת גּוּפֵךְ בֵּינְתַיִם
 
וּכְשֶׁנָּפְלָה הַקֶּרֶת
עֵת שׁוֹפָרוֹת הִבְקִיעוּ
זָכְרוּ אֶת חֲבָלֶיהָ
 
לְאֵשֶׁת עֲגָבִים
אֲשֶׁר הִפִּילָה עִיר
 
נִתְּנָה מַתְּנַת חַיֶּיהָ
 

 

מחר לא אבגוד בעמי

מאת עמית דרבקין חן 

 

מתוך "במשעולי התנ"ך" ספרי ניב  2020


עָלִיתִי אֶל הַגַּג

לְהַאֲכִיל אֶת הָעִבְרִים,

אַךְ כְּבָר בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה

אָחַזְתִּי בְּלִבִּי, חַשְׁתִּי מוּעָקָה.

מָחָר לֹא אֶבְגֹּד בְּעַמִּי,

רַק אֲסַמֵּן בְּאֶצְבָּעִי לָרוֹדְפִים

אֶת פִּשְׁתֵּי הָעֵץ בָּהֶם הֵם טְמוּנִים.

 

מָחָר לֹא אֶבְגֹּד בְּעַמִּי,

גַּם אִם אַרְצִי אֲבוּדָה,

תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה.

כִּי אֵין כָּל סִכּוּי מוּל הָאֵל,

אֲשֶׁר הִכָּה אֶת הַמִּצְרִים

וְעָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים.

 

כְּשֶׁיָּרַדְתִּי מִן הַגַּג,

קוֹלִי הַפְּנִימִי

זָעַק נָחוּשׁ וְהֶחְלֵטִי:

מָחָר לֹא אֶבְגֹּד בְּאַרְצִי!

 

אַךְ כְּבָר בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה

חִיְּכָה לְעֶבְרִי בִּתִּי הַקְּטַנָּה,

עָטְפָה בְּרַכּוּת אֶת יָדִי בְּיָדָהּ.

 

מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע

רָאִיתִי בְּעֵינֵי רוּחִי

רַק אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי.

 

קישור לשיר  מחר לא אבגוד בעמי  מושר בידי עמית נעם ביוטיוב

 

 

יהושע ורחב בפזמון 

גם בפזמון קיימים רק פזמונים מועטים על יהושוע ורחב.הנה הם :

יהושע בן נון
תרגום לפרק העיקרי בקנטטה הדתית "יהושע בן נון" מאת מוסורגסקי. מוסורגסקי כתב את הטקסט בעצמו (בעקבות ספר יהושע) והתאים אותו למוסיקה שכתב כעשור קודם יותר עבור האופרה "סלממבו" (Slammambo). התרגום נדפס ב"לידערזאמלבוך" יחד עם תרגום יידי מאת מ. ריוועסמאן.
 
מילים: מודסט מוסורגסקימן המקורות
תרגום: שאול טשרניחובסקי
לחן: מודסט מוסורגסקי
כתיבה (בשפת המקור): 1877 – 1874
הלחנה: 1864 – 1863
תרגום: 1912
 

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי
הַשְׁמֵד תַּשְׁמִיד הָאֶמוֹרִי
וּבְחֶרֶב תִּפְקֹד עָלָיו
כִּי מִשְׁפָּטִי לֹא יָדְעוּ
חֲזַק חֲזַק חֲזַק
נָפְלוּ חוֹמוֹת בַּת-יְרִיחוֹ
חֲזַק חֲזַק חֲזַק
קָרֵב יוֹם אֵידָם בְּגִבְעוֹן
וַאֲרוֹן הַבְּרִית יוֹפִיעַ
יַעֲלֶה עַל כָּל בָּמוֹת כְּנַעַן
רַק חֲזַק חֲזַק וֶאֱמַץ
הַלְלוּ לֶאֱלֹהִים אֱלֹהֵי הַכֹּל
הַלְלוּיָהּ

רונדל יריחו דן אלמגור אמיתי נאמן ,להקת פיקוד צפון בתוכנית של פזמונים תנכיים "הנשק הסודי " 1961 

האזינו לפזמון 

 

יהושע

מילים: אורי סלע
לחן: יוחנן זראי

שר אריק לביא 



ויהי אחרי מות משה במדבר
ויקרא אלהים ליהושע ויאמר
קום עבור עם העם את הירדן
אל הארץ אשר אנכי נותן
כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם
כאשר דברתי נתתיו לכם

חזק ואמץ ואל תחת
כי לך הארץ הזאת האחת

ויריחו סוגרת מפני בני ישראל
וישאו הכהנים את קרן היובל
והעם לסוב את החומה יוצאים
ובני ראובן וגד חלוצים
ויריע השופר תרועה גדולה
וחומת יריחו תחתיה נפלה

חזק ואמץ ואל תחת
כי לך הארץ הזאת האחת

ויקבצו מלכי האמורי ועמם
עם רב כחול אשר על שפת הים
ויבוא עליהם יהושע פתאום
ויאמר בגבעון לשמש דום
וירח עמד בעמק אילון
וינוסו מלכי לכיש ועגלון

חזק ואמץ ואל תחת
כי לך הארץ הזאת האחת

ויך יהושע את מלך דור
ואת מלך מקדה ואת מלך חצור
ואת מלך עדולם ואת מלך חברון
ואת מלך אכשף ואת מלך שומרון
ואת מלך חורמה ואת מלך ערד
כל המלכים שלושים ואחד

חזק ואמץ ואל תחת
כי לך הארץ הזאת האחת

 
 
 

סקירה על הפזמון

האזינו לאריק לביא שר את "יהושע"

האזינו למרגלית אנקורי שרה את "הושע" מתוך האלבום "היו ימים ",1968  

 

 

 

רחב ויהושע   מילים :דוד הררי  לחן : טובה פורת  שרה איריס קרצר

יהושע ביריחו גולדן גייט )באנגלית

יהושע ורחב בדרמה 

 

מתתיהו שהם יריחו :דרמה מימי המקרא  התקופה ספר כ' תרפ"ד  1923 

ה סקלר רחב: מחזה היסטורי בשלוש מערכות 1933. המחזה התנכי הראשון שהוצג בהבימה . שם הוצג 20 פעם. במקור נכתב ביידיש ותורגםלעברית בידי המחבר נדפס  ב"הדואר שנה י"גגליונות א-ט' תרצ"ד 1934 בס"ספר המחזות " ניו יורק ענן תש"ד 1944 

שמואל שבח קנטרוביץ  הגבעונים": חיזיון, נדפס בתוך הכוכב, שנה א', גיליונות ד–ו (ורשה תרפ"ג) 1933 . (מחזה מקראי מימי יהושע בן-נון).

יהושוע ורחב בפרוזה 

,

 

ישנו מספר מועט של סיפורים בפרוזה על כיבוש הארץ בידי ובימי יהושע :

אלו הם .

כורש בריידי  Cyrus Townsend Brady  ) 1861-1920(  הכובשים הראשונים:סיפור מימי יהושע בן נון  תרגם אוריאל עקביה  בסדרת זכרונות ימי קדם ; ; 1) זכרונות גבורי האומה  – ספריית דורות "  יזרעאל 1937.   

סיפור היסטורי  אמריקני על כיבוש ארץ כנען בידי יהושע בן נון ושבטי ישראל.

כלל את הפרקים : הנכרים ממואב — בית רחב — תקות חוט השני — חצי דודי — דודי וארניה — מפלת יריחו — המועצה בגבעון — חרב על בית הרם — המחנה בגלגל — מלאכי השקר — מנדה מאלהים — חוטבי עצים ושואבי מים — שנית בבית הרם. ‬

כורש  בריידי  שמש בגבעון דום":ספור מימי יהושע בן-תרגם אוריאל  עקביה (.יזרעאל. 1938)

המשך "הכובשים הראשונים " על כיבוש כנען בידי יהושע.

כלל את הפרקים : נחמה בגלות — מלחמת חמשת המלכים — גבעון במצור — הקרב ברמה — ארניה באה לעזרת דודי — ארניה במחנה העברים — צבאות העברים — המעפילים — יד שמאלו של דודי — המגן האחרון — שמש בגבעון דום! — הקרב ‬

מבוסס על רומן אמריקני שיצא לאור ב1910.

ישראל שף עכסה בת כלב  ‫  ביבליותיקה מקרא  ורשה הוצאת ספרות 1911 

תל-אביב : יזרעאל, 1946.

סיפורה של בתו של כלב בן יפונה הלובשת בגדי גבר מסייעת לנצחון צבא ישראל ונפגשת בעתניאל בן קנז .

על עכסה בת כלב ועל בן זוגה השופט הראשון עתניאל בן קנז קראו ביתר פירוט ברשימה שלי כאן.

 

שלמה סקולסקי אגדות יהושע בן נון  איורים אהרון אבדי .הוצאת ש.זמזון 1958 

במהדורה ב. :האיורים שהם של ש.לוזיאדה 

 

שרגא גפני  יהושע בן נון . 1960.

 

שמואל איזבאן  רחב : רומן היסטורי           מימי    כיבוש יריחו , (עם הספר , 1971.)

(תרגום מאידיש:מרדכי אמיתי , סיפורה של רחב הזונה אהבתו של כלב בן יפונה אליה וכיבוש  יריחו בידי ישראל.

                  .

משה  דובי  ( שם בדוי של משה ישי ) . בשערי כנען :רומן מתקופת רחב  (המנורה ,1975)

 רומן היסטורי  על כיבוש יריחו. חלק ראשון בטרילוגיה של סיפורים תנכיים שכללה גם את "שמואל ושאול " ואת "המורד מהר אפרים " על ירבעם בן נבט".

 

משה שמיר,  מנהיגים ושופטים :   מיהושע עד שאול /    תל אביב :   ספרית מעריב,   תשל"ו.1976


‬שני סיפורים יוצאי דופן עוסקים במסע הכיבוש של יהושע מנקודת המבט של הנכבשים : 

על מי מרום  מאת יצחק שנהר ” הופיע בזמנים לספרות 6.5.1955

ובכרך ב’ של “סיפורי יצחק שנהר” (הוצאת מוסד ביאליק 1960) שכינס את כל הסיפורים שכתב שנהר, שנפטר בגיל צעיר.

פורסם ב"יקום תרבות "

סיפור שמתאר את הקרב לחלוטין מנקידת המבט של לוחם כנעני שמובס בידי הישראלים.

 

הנביא מגבעון  מאת שולמית הראבן 

פורסם במקור בשם "חזרה לגבעון ":ב”ירושלים – שנתון לספרות והגות” ז-ח תשל”ג 1973.הבסיס לספר "נביא" 

פורסם שוב ב"יקום תרבות "2020 "

הראבן , שולמית  נביא.  (דביר  1988)

על כיבוש גבעון בידי יהושע.מסופר מנקודת המבט של הגבעונים .גבעון במצור. המוסדות השולטות מתוטטים בזה אחר זה ואנרכיה משתררת. הנביא חיואי חדל לסמוך על נבואותיו וחוטא בידענות

הופיע כחלק השני של "צימאון שלישיית המדבר ". דביר , 1996)

 

עוזיאל ,מאיר עובדות על תשוקה מסויימת   ( מודן 1992)

סיפור   יוצא דגופן בכל קנה מידה על כיבוש הארץ בימי יהושע ועל אישה כנענית שעובר אל תקופת האימפריה הכוזרית ברוסיה  שמגיע עד לימינו.

 אשר פז-אל  האיש שעצר את השמש ( טרקלין 2002)

סיפור על חיי יהושע בן נון.

ספר יהושע בחרוזים 

בשנה אחת 2005 הופיעו  במקביל שני ספרים שונים מאת מחברים שונים שחרזו כל אחד את ספר יהושע 

( אחד החומרים הפחותמתאימים בתנ"ך לילדים ) עבור ילדים ! 

אחד מהם אפרים סידון כבר יצר עיבוד קומיקס לספר יהושע ב"תנ"ך עכשיו" בשנות התשעים ".

 

אפרים סידון "יהושע. שופטים :   התנ"ך בחרוזים /  איורים דו דפולונסקי   תל-אביב :   עם עובד,   תשס"ה, 2005.

צפו באפרים סידון מקריא בחרוזים את סיפור כיבוש יריחו והעי .

במקביל הופיע ספר נוסף מסוג זה 

תומר שריג ,  יהושע בן-נון -כתיבה בחרוזים /  אייר דודי שמאי   סדרת סיפורי התנ"ך בחרוזים  חולון :   צבר,   תשס"ה 2005.

רחב כגיבורת רומנים לנשים אמריקניות 

נציין שבשפה האנגלית הופיעו בשנים האחרונות כמה וכמה רומנים על רחב מאת סופרות חלק מגל גדול של רומנים על נשים תנכיות שכולם כתובים בידי נשים .ורחב ניראית כדמות פופולארית במיוחדלמקות אולי דווקא בגלל עברה כזונה מה שהופך אותה לדמות דרמטית "סקסית " במיוחד  וכמובן בגלל היותה אם אמותיו של ישוע הנוצרי.

 

יש להניח שבהמשך יופיעו גם רומנים ישראליים על רחב.

 

מקראות על יהושע 

יהושע הוא גיבור פופולארי ביותר של מקראות בבתי ספר במערכת החינוך הדתית לאומית ששמה דגש מיוחד על סיפורי הכיבוש שלו את ארץ כנען. 

 

יהושע ורחב בטלויזיה 

למיטב ידיעתי לא נוצרו משום מה סרטי קולנוע על כיבוש הארץ בידי יהושע.

לעומת זאת נעשו על פי הסיפור כמה סרטי טךויזיה וגם אנימציה בטלויזייה . 

יהושע ניצפה במנהרת הזמן 

אולי הגירסה המוסרטת הידועה ביותר של סיפור יהושע וחרב ויריחו הייתה בפרק The Walls of Jericho בסדרת המדע הבדיוני "מנהרת הזמן " מ-1966  שבו נוסעים בזמן מהמאה ה-20 טוני ודאג מוצאים את עצמם ביריחו בעת שהישראלים מנסים לכבוש אותה והופכים להיות המרגלים ביריחו מטעמו של יהושע .הם פוגשים את רחב הזונה ומנופלים שבי שליטי העיר אבל מצליחלים להימלט ולהביא לכיבוש העיר.  

למיטב ידיעתי הפרק הספציפי הזה בניגוד לשאר הפרקים בסדרה מעולם לא שודר בישראל. למה? כנראה החליטו ברשות השידור שהוא עלול לפגוע ברגשות הדתיים.

מעניין לציין שכל הפרק וסיפור יהושע מבוסס על פרדוקס של מסע בזמן.טוני ודאג הם אלו שמביאים לנפילת חומות יריחו וכיבושה. וזה לא היה קורה אילולא קראו על הפרשה בעתיד הרחוק בתנ"ך. דהיינו יש כאן פרדוקס. כיבוש יריחו לא היה מתבצע ללא עזרת האנשים מן העתיד הרחוק שכבר ידעו עליו ,וללא עזרתם יריחו לא הייתה נופלת. 

 

יהושע בגילום טלויזיוני נדיר 

טוני  ניומן ורחב בכלא יריחו 

צפו בפרק ממנהרת הזמן

 

יהושוע הכובש

The Living Bible's Joshua – The Conqueror (dir. Edward Dew, 1958)

 

יהושע וחומות יריחו : פרק בסדרת "הגיבורים הגדולים של התנ"ך

קראו סקירה על פרק זה מסדרת הטלויזיה מ-1978

יהושוע ויריחו באנימציה

יהושוע וחומות יריחו באנימציה דוברת עברית

צפו גם ב:
 
פרק שנוצר כנראה בעיקבות אימרה  מעוררת מחלוקת של שרת  החינוך דאז שולמית אלוני שאולי יום יבוא וימצאו גם את קבר רחב הזונה ויקדשו אותו. 
 
 
 
 
 
קראו גם :
 
עוד על יהושע בטלויזיה :
 

האזינו לאפרים סידון מספר את סיפורי כיבוש יריחו והעי על פי ספרו "התנ"ך בחוריזם :

קראו גם :

ספר יהושע מציאות או דמיון ?

 

בסדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

רות המואביה כוכבת קולנוע 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

בימי המלכים יהואש ועוזיהו-סקירה על הרומן התנ"כי "עוזאי" מאת "ריקי קלר" הוא ראובן קריץ

 

 

עטיפת המהדורה הראשונה של "עוזאי" עיצוב יונה קולמן התצלום אברהם חי  

 

( הרשימה  הזאת פורסמה לפני שנים ב-2002 ליתר דיוק  באתר "קולמוסנט " וירדה מהרשת לאחרונה  עם מחיקת האתר.

אז הנה היא שוב. יש בה כמה עידכונים לגבי  פרשת כתובת יהואש המוזכרת שלגביה חלו התפתחויות דרמטיות שונות לאחר שנת 2002. )

כתובת יהואש

An ancient stone tablet is displayed at a Jerusalem archeological institute Monday, Jan. 13, 2003. Israeli geologists said Monday that they have examined the stone tablet detailing repair plans for the Jewish Temple of King Solomon that, if authenticated, would be a rare piece of physical evidence confirming biblical narrative. (AP Photo/BAUBAU) ** ISRAEL OUT, MAGAZINES OUT **

כתובת יהואש.

לפני כמה שנים ב-2001 ליתר דיוק,  התפרסמה בתקשורת ידיעה מרעישה ומעוררת מחלוקת : התגלתה כתובת ארוכה מימי בית ראשון.כתובת של מלך שעליו סופר בפירוט בספר "מלכים " , יהואש , ושעסקה בפירוט באירוע שעליו סופר בתנ"ך , שיפוץ בית המקדש בידי יהואש.

והנה פיענוח שהוצע לכתובת :

[א]חזיהו מ[לך] [י]ה[ו]דה
ואעש את ה[…]ה
כאשר נמלאה נ[דבת] לב א[י]ש
בארץ ובמדבר ובכל ערי יה[ו]דה
לתת כסף הקדש[י]ם לרוב
לקנ[ו]ת אבן מחצב ובר[ו]ש[י]ם ונחשת אד[ו]ם
לעש[ו]ת במלאכה באמ[ו]נה
ואעש את בדק הבית והק[י]ר[ו]ת סב[י]ב
ואת היצ[י]ע והשבכ[י]ם והלול[י]ם והגרעת והדלת[ו]ת
והיה הי[ו]ם הזה לעד[ו]ת כי תצלח 

 

הכתובת עוררה מיידית מחלוקת בין החוקרים.

 כמה גיאולוגים שבדקו אותה הכריזו שהיא אותנטית ואמיתית , רוב הארכיאולוגים וחוקרי המקרא לעומת זאת היו ספקניים , הם חשבו שהכתובת היא "טובה מידי " מכדי להיות אמיתית . הרבה חוקרים טענו שהם "מריחים " כאן ממש זיוף אם כי התקשו להוכיח זאת. ההיסטוריון הידוע  פרופסור נדב נאמן קבע שהוא משוכנע שהמדובר בזיוף מאחר שהוא עצמו שיער בספרו  העבר המכונן את ההווה (הוצאת ארנה הס , 2002 ) את קיומה של כתובת כזאת ששימשה כבסיס למחבר ספר מלכים כשכתב על ימי יהואש. אולם גילויה של כתובת זאת זמן קצר כל כך לאחר שהעלה את ההשערה עליה בספר עורר את חשדו . "אני לא נביא ולא בן נביא " קבע נאמן . הוא חושב שהמדובר לא באישור של התיאוריה שלו אלא  בזיוף של מישהו שקרא את ספרו והתבסס עליו כש"ייצר " את הכתובת בימינו המודרניים. 

 בדיעבד  התברר שהכתובת היא רכושו של אספן עתיקות בשם עודד גולן שבידיו כבר היה פריט ארכיאולוגי אחר שנוי מאוד במחלוקת , ארון קבורה של יעקב אחי ישו הנוצרי , ארון שכבר עורר סערה גדולה בעולם הנוצרי. ההימצאות של שני פריטים ארכיאולוגיים חשובים  כל כך   שקיומם התגלה בפרק זמן קצר יחסית זה מזה בידי אדם אחד , היא  צירוף מקרים מדהים בלשון המעטה .

וועדה מיוחדת של ארכיאולוגים  היגיעה   למסקנה ששני הפריטים השנויים במחלוקת הם זיופים ,לא הראשונים מסוגם , ומן הסתם גם לא האחרונים. עוד  שתי דוגמאות מני רבות מספור לאורך הדורות   לצורך הנואש של אנשים להוכיח את מה שמסופר בתנ"ך ושל אחרים שמוכנים לספק להם את ההוכחות האלה. 

אבל העניין עדיין שרוי במחלוקת גם לאחר משפט ארוך שהיה לגבי הכתובת הזאת  ובו לא הצליחו השופטים גם לאחר שימוע של חוקרים שונים להגיע להחלטה סופית אם הכתובת הייתה מזוייפת או לא. 

קראו על הויכוחים בנושא  בכתבה גדולה שלי בכמה חלקים  ב"יקום תרבות":

"פרשת כתובת יהואש -זיוף או אוצר?

עברית קדומה או עכשווית?

בכל אופן כתובת יהואש למרות היותה  ( אולי ) מזויפת תרמה גם תרומה חיובית כלשהיא : היא עוררה מחדש את העניין בתקופה לא ידועה לחלוטין אם כי מעניינת מאוד בתולדות עם  ישראל , ימי מלכי יהודה במאה התשיעית לפני הספירה , ימי המלכה עתליה , יורשה  המלך יהואש, מלכים שכמו יורשיהם  אמציה ועוזיהו הם בילתי ידועים לחלוטין כיום לציבור הישראלי ואפילו זה שמתמצא באופן יחסי בתנ"ך ובתקופתו. וגם בספרות העברית יש מעט מאוד התייחסויות לתקופה מעניינת זאת.

ניתן לספור על כף יד אחת את מספר  היצירות שעוסקות  במלכים אלה ובתקופתם , והבולט בהם    הוא ספרו של ראובן קריץ "עוזאי " שיצא לאור ב-2002 במהדורה חדשה תחת שם מחבר  שונה מבמהדורה המקורית, וזהו אחד  הספרים יוצאי הדופן ביותר שהופיעו אי פעם  בספרות העברית.

תקציר הכריכה האחורית :סיפור של ריקי שמגלה עוד יבשת אבודה אחרי שחשבה שכבר גילתה את כולן משחק והרפתקה רוחנית נפשית של כמה נשמות תועות שמבקשות כמו שאומרים את תיקונן במאה העשירית והתשיעית לפני הספירה בירושלים ובסוף המאה העשרים בתל אביב בחולין בחג ובאסון באהבה בעצב ובשחוק ברשעות ובאכזריות כמו תמיד לראשונה דיווח מפורט איך נקברים נולדים גדלים במקדש ובכפר ירוק נידח עם שש דודות צעירות איך חיים ומתים בהרמון איך חוגי חובבים מפיקים רצח איך מקבלים צרעת מות אחזיה מלכות עתליה ומותה מלכות יואש כהונת יהוידע אביו רצח זכריה רצח יואש המלכת אמציה איך משתחזרת היסטוריה בתל אביב עם ובלי תימוכין במקורות ואיך מחזרים גם אחרי העברית

 "עוזאי " הוא ספר שהוא סיפור תנכי למבוגרים שהוא גם שילוב עם סיפור מודרני . ספר שבמקורו הופיע תחת שם מחבר  בדוי "ריקי קלר "  ובמהדורה שנייה תחת שמו האמיתי ראובן קריץ. ספר שהמחבר החל לעבוד עליו עוד בשנת 1952   יצא לאור לראשונה ב-1983 בהוצאת "ספרי גת "  ורק בשנת 2002 יצאה  לאור הגרסה הסופית שלו  ( שעברה שינויים ועדכונים לשוניים קטנים )  בהוצאת "ספרי פורה" ( ההוצאה הפרטית של ראובן קריץ)  50 שנה בדיוק  אחרי  שעלה הנושא  לראשונה בדעתו של המחבר. 

 

המחבר

ראובן קריץ ויקיפדיה.

 

ראובן קריץ מחבר הספר עוזאי  הוא חוקר ידוע של ספרות עברית וגם סופר בפני עצמו. הוא פירסם מחקרים נודעים על הסיפורת של דור סופרי מלחמת העצמאות ועל השירה של רחל  ועל השירה בכלל  ולאחרונה ספר בשלושה כרכים  בשם "סיפורי הקיבוץ" ( 1997)  ביחד עם בתו אורי , מחקר מונומנטלי  בעל חשיבות עצומה  שבו סקר את כלל הספרים שהופיעו בספרות העברית משנות העשרים ועד התשעים על נושא אותו מוסד הולך ונעלם , הקיבוץ , ספר שהוא כלי עזר חיוני בחקר מוסד זה והיחס אליו בחברה הישראלית .

כן הוא בין הבודדים שעסקו בישראל בחקר הספרות הפנטסטית וחיבר את הספר הראשון בתחום זה ועדיין אחד היחידים המוזר בסיפור המוזר  ( 1975) שבו הוא מנתח בפרטנות  את יצירות הפנטסיה של הסופר הגרמני הופמן , של אדגר אלן פו האמריקני ושל גוגול הרוסי. כן עסק  לראשונה בעברית בניתוחים של ספרות אירוטית ופורנוגראפית  ברומאן  המכתבים שלו המלא בדיונים ספרותיים מעמיקים סרטן בלילה ( 1966)  ואפילו של סרטי אימה נחותים   במאמר בשם "אנטומיה של קיטש "  שבו ניתח את הסרט מגרש השדים"  בצורת  מאמר אקדמאי פרטני דקדקני  מכובד בתקופה שבה ההתייחסות לסרטים "זולים " מעין זה  לא הייתה  מקובלת כלל באקדמיה , בניגוד להיום כאשר "הכל הולך" וניתוחים מעין אלה של יצירות ספרות ותרבות "קלה "  הם שגרתיים ומקובלים בהחלט."הוא פירסם את המאמר הזה במסגרת ספרו האקדמאי המכובד "תבניות הסיפור " ( 1976).   

קריץ פירסם גם יצירות רבות של ספרות יפה , ורובן עוסקות בעולמות המוכרים לו היטב.  למשל  עולם חיי הקיבוץ שבו שהה בילדותו בספרים אוטוביוגרפיים כמו "האורות "ספר שהוא עיבוד מחודש מ-1970 של שלושה ספרים שיצאו במקור בשנות החמישים והשישים בוקר חדש מ-1958 שנים של תכלת מ-1960 וחטאות נעורים מ-1962).ומתאר את חוויותיו של נער רגיש  בעל נטיות ספרותיות בקיבוץ .

כן תיאר את  עולם האוניברסיטה  ובמיוחד של הסטודנטים בחוגי הספרות באוניברסיטה , בספר סטודנטית ( ספר שיצא במקור ב-1964 תחת השם הבלתי אפשרי כיום "בני –בי-רב" ) ספר שמשלב בתוכו דמויות בדיוניות ביחד עם דמויות  אמיתיות של מרצים אמיתיים בחוג  לספרות באוניברסיטה בירושלים ( דבר שלדבריו גרם לו בעיות עם אחד המרצים האמיתיים ,שמעון הלקין , שלא שמח למצוא את עצמו כדמות בספר על סטודנטים בדיוניים ) . זהו אגב הספר הבדיוני  היחיד שמוכר לי שעוסק בפירוט בעולם חוגי הספרות באוניברסיטה והסטודנטים שלהם  להוציא ספר של בתיה גור בשם "רצח בחוג לספרות ".  קריאה חדשה בספר הזה גרמה לי להגיע למסקנה שהסטודנטים לספרות היום השתנו מאוד בהשוואה לסטודנטים של שנות השישים ולא בהכרח לטובה.

 ספרים אלה זכו בזמנם להצלחה ולביקורות טובות .אך בשנות השבעים  התברר לקריץ  שיצירותיו שוב אינן נמכרות  בגלל אדישות הביקורת וגם מאחר ששוב אינן נחשבות ל"אופנתיות" .   הוא נאלץ לפרסם אותן בהוצאה עצמית , הוצאת "פורה ". כתוצאה  החליט לנקוט ב"טריק " יוצא דופן . הוא החליט ליצור לעצמו זהות חדשה ולפרסם ספרות יפה רק בזהות זאת. לרעיון הזה כבר היו תקדימים בספרות העולמית . די אם נזכיר את הסופר הצרפתי הידוע רומאן גארי שכאשר התברר לו שיצירותיו זוכרות לאדישות ביקורתית וציבורית החל לפרסם בשם חדש "אמיל אז'אר " ואף שכר אדם שגילם את תפקיד הסופר אמיל אז'אר . התוצאה הייתה הצלחה מיידית ואחד מספריו אלה  "לחיות את חייו " אף הוסרט בידי הבמאי הישראלי משה מזרחי. הביקורת הצרפתית  השתוללה מהתפעלות, מהיכולת המדהימה של הסופר החדש והבלתי ידוע עד כה ,  וכאשר חשף גארי לבסוף את זהותו כמחבר הספרים התוצאה הייתה הפתעה מוחלטת .

קריץ החליט לנקוט בדרך זאת והחל לפרסם ספרים תחת השם "ריקי קלר ", שם שגם תמיד היה שם הדמות הראשית בכל סיפור אם גיבור זה יכול היה להיות זכר או נקבה , כך שגם המין של המחבר/ת לא היה ברור שכן קריץ הקפיד לשמור את זהותו האמיתית בסוד .  

בין ספרים אלה ניתן להזכיר את קונצ'רטו לנער צורם  ( 1970) סיפור בגוף ראשון על התיכוניסט ריקי קלר  נער  "מודרני " בעל נטיות ספרותיות והבנה שלא תיאמן בטריויה ספרותית מתולדות חיי הסופרים העבריים . ספר זה הסתיים אגב במעין אפוקליפסה כאשר נערים "מהדרום " תוקפים מסיבה של נערים "צפוניים " בצורה שמזכירה את הסיום של הסרט של אסי דיין "החיים על פי אגפה".

.אפשר להזכיר גם את שטים פשוטים ( 1979) קובץ שירים שמתארים רומן קצר בין אישה נשואה בשם ריקי  ומאהב וכולל כמה שירים מדעיים בדיוניים מעניינים . את בשדרות השקיעה ( 1981 ) סיפור על נדודיו של הישראלי ריקי קלר בלוס אנג'לס רגע אחד לפני רעידת האדמה הגדולה  ומשמידת הכל שתוקפת אותה ( אך למרבית הצער הספר מסתיים בדיוק לפני רעידת האדמה הזאת שאליה הכל מוביל בו, מה שנקרא "בקול דממה דקה במקום בתקיעת שופר "   מה שפוגם בו מאוד)

.הוא פירסם גם את הספר הלא גמורות ( 1992) קובץ סיפורים שכל המקשר בינהם  הוא שכל אחד מהם הוא לפחות לכאורה לא גמור ..

ספרו האחרון בשם "ריקי קלר " ואחד המוצלחים ביותר הוא סיפורי הופמן ( 1997)  סיפור פנטסיה המקושר לסיפוריו של הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן ומתאר את חוויותיה של הסטודנטית לספרות ריקי קלר ( שהיא הבת של רפי קלר שהוא גיבור ספריו הראשונים של קריץ על חיי הקיבוץ וכנראה מבוססת על הדמות של בתו במציאות )  ביחד עם ידידה המוזר הופמן והחוויות הפנטסטיות השונות שהם עוברים.

אך בניגוד להצלחה שאותה קיבל רומאן גארי כאשר השתמש בשם "אמיל אז'אר " ספריו של קריץ כ"ריקי קלר " לא זכו להצלחה רבה יותר מספריו תחת שמו הוא ולרוב פורסמו ללא כל תגובה ביקורתית שהיא .    המשורר נתן זך העיר על כך כאשר פירסם רשימה בשם "הבלתי מבוקרים " ב-1997 לאחר פירסום "סיפורי הופמן "שבה התייחס לסופרים שונים שלא זכו לכל תשומת לב ביקורתית שהיא למרות שהיו ראויים לכך הרבה יותר מסופרים אחרים שזכו לתגובות ביקורתיות מלוא החופן ושם את "ריקי קלר" בראש הרשימה.

אך קריץ יכול היה להתנחם לפחות בדבר אחד. סטודנטית  ישראלית בשם רותי שמיר שלמדה בגוף אוניברסיטאי מוזר בשם "האוניברסיטה  הבינלאומית  של השולחן העגול " בארה"בגוף שמטרתו להביא ל"עולם מאוחד " בעזרת לימודים של תחומים מיסטיים ואיזוטריים שונים,בחרה בו כנושא למחקר וכתבה עליו  ב-1991 בעזרת מילגה שקיבלה מאותו המוסד את הסקירה המפורטת ביותר שנכתבה על סופר  עברי חי כל שהוא. עבודה שכללה ניתוח מפורט ומדוקדק של כל אחד מספריו , פלוס סקירה מפורטת עד להדהים על תולדות חייו ומלווה בהערות מרובות על פרטי טריוייה שונים בתולדות חייו של קריץ. ב-1997 עבודה זאת עודכנה ופורסמה ( בבית ההוצאה של קריץ ) כספר תחת השם "שורה שלישית בצד :סקירת חייו וכתביו של ראובן קריץ ". הכותרת נלקחה מהמוטו של הספר קטע משיחה עם קריץ שבו העריך את מקומו בספרות העברית כמי ש"יושב בשורה השלישית בצד ". רמז  ברור לאנונימיות היחסית שלו בתחום זה בעיני הביקורת ובעיני הציבור הרחב בכלל .

 מכל בחינה ספרה של שמיר הוא מדהים בפירוט שלו על מושא הכתיבה שכמוהו לא ניתן למצוא בשום עבודה אקדמאית אחרת על סופר כלשהוא  ומדהים בדמיון בין סגנון הכתיבה של המחברת לזה של מושא כתיבתה כאילו במהלך המחקר שלה היא החלה לכתוב ולחשוב כמוהו.  הדמיון הוא כל כך מדהים עד שהמבקרת שוהם סמית וכותב שורות אלה חשבו  שהמדובר בספר שנכתב בידי  ראובן קריץ עצמו  על עצמו תחת שם בדוי  נוסף ממסכת הזהויות הבדויות שלו. אך לדברי ראובן קריץ עצמו רותי שמיר אכן חיה וקיימת ונמצאת כיום בקנדה והוא מכחיש בתוקף שהספר הוא פרי עטו.

 עדכון :  מאז  הכתיבה המקורית התברר ש"רותי שמיר " היא אכן זהות בדויה נוספת של ראובן קריץ. 

קראו על כך כאן :

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

שנים לאחר הכתיבה עדכן אותי קריץ לגבי פעילותו הספרותית :

"בעשר השנים האחרונות פרסמתי הרבה ספרים – אבל לא חדשים, רק מהדורות חדשות – עיבודים חדשים – של דברים ישנים: כל הספרים של ריקי קלר יצאו מחדש תחת השם ראובן קריץ, בתוך כך הם נשתנו, אם מעט ואם הרבה: הקובץ של קלר 'הלא גמורות', שבו היו 16 סיפורים, יצא בשם 'הוא והיא' החתום קריץ ובו 28 סיפורים (2006), סיפורי הופמן נתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007), ובשבוע הבא תופץ מהדורה חדשה, מנוקדת, של 'שטים פשוטים – סיפור אהבה', שבה מסופר סיפור אהבתה של ריקי בכמה שירים יותר מאשר במהדורה הקודמת, אך השירים נתקצרו. שוב יש בו איורים של יונה קולמן. השבוע גם יצא ספר שלי בגרמנית, תרגום ועיבוד של 'פיתוי המוזה, התרגיל של יענקלה' ובלבושו הגרמני שמו 'הגאונים מקריית מוצקין' ובו 62 סיפורי הרהורים עם 62 איורים של שלמה רותם.

גם ספרי מחקר שפעם היה שמם 'תבניות הסיפור:' ו'ערב רב' יצאו בשמות חדשים, 'מן היקב' ו'מן הגורן' ואני מקווה שהצלחתי לשפר אותם גם בצורה וגם בתוכן. ייתכן שאכתוב עוד רומן אחד חדש ממש – 'איש זקן'. על כל פנים, אני צובר ניסיון בשבילו".

הוא נפטר בהילדלברג בגרמניה בנובמבר 2020 והוא בן 92. 

אין ספק שהוא תרם כמה יצירות מעניינות  אם גם לא ידועות ביותר לספרות העברית ולעניות דעתי המעניינת שבכולם היא הספר הלפני אחרון שפירסם תחת השם "ריקי קלר "עוזאי ". ספר שבניגוד לכל שאר ספריו אינו מתרחש רק בהווה אלא גם ובמקביל גם בעבר הרחוק של תקופת התנ"ך והוא שייך לז'אנר של הסיפורת התנ"כית .

הז'אנר הספרותי שלך עוזאי  של "עוזאי"

הסיפורת התנכית, דהיינו יצירות פרוזה היסטוריות המתרחשות בתקופת התנ"ך  היא ז'אנר נידח ביותר בספרות העברית החדשה. וזאת למרות שהתנ"ך נחשב תמיד לבסיס של הספרות והתרבות העברית , ולמרות שראשית הספרות העברית החדשה היא ברומנים התנכיים "אהבת ציון " ואשמת שומרון " של אברהם מאפו. אך למרות התחלה מבטיחה זאת מעטים היו הסופרים החשובים שפנו לכיוון ז'אנר זה ובמידה של הצלחה.. ניתן למנות בינם את דוד פרישמן בסיפורי "במדבר " שלו על יציאת מצרים, את חיים הזז בסיפורו הקלאסי  "חתן הדמים " על משה רבנו ואישתו ציפורה  , את משה שמיר בספר "כבשת הרש " על ימי דוד המלך , את שולמית הראבן בטרילוגית ה"ישימון" שלה על ימי יציאת מצרים כיבוש הארץ וראשית תקופת השופטים את ספרו של דן צלקה לנוער "מלחמת בני ארץ בבני שחת " על ימי שלמה המלך , וניתן למנות עוד כמה יצירות בודדות ותו לא. לז'אנר מעולם לא היו שורשים עמוקים בספרות העברית שהעדיפה לעסוק בנושאים עכשוויים  יותר מאשר לחזור לימי התנ"ך הרחוקים האקזוטיים והבלתי מובנים. רוב אלה שעסקו בנושא עשו זאת במסגרת סיפורים לנוער ולא למבוגרים.ויוצאים מהכלל לכך היו מעטים .

"עוזאי " הוא אחד מהם.

הספר "עוזאי". 

"עוזאי " הוא אנומליה מוחלטת ביצירתו  של קריץ ובספרות העברית בכלל. כאמור הוא פירסם אותו במקור תחת השם הבדוי ריקי קלר שבו פירסם שבעה ספרים שם הגיבור ( או הגיבורה ) בכולם היה "ריקי קלר " אם כי תמיד היה המדובר בריקי קלר אחרת . וכך הוא גם  שמה של גיבורת ספר זה , אך הרפתקאותיה של ריקי קלר בספר זה הן שונות לחלוטין מכל ספר אחר של קריץ או כל רומן תנכי אחר שנכתב אי פעם  בספרות העברית.    

בספר זה משלב קריץ בין העולם המודרני של הגיבורה הסטודנטית לספרות המתעניינת במיסטיקה ובנסתר , ובאמצעים מיסטיים שונים  ( שהמחבר אינו טורח באמת להסבירם לקורא הנבוך )  נוסעת  בזמן פעם אחרי פעם   לעבר התנכי הרחוק והלא ידוע . אל  ימי המלכה עתליה , והמלכים יהואש אמציה ועוזיהו  גיבור חלקו השני של הספר שעל שמו נקרא הספר "עוזאי.".

תקופה זאת היא אחת הפחות ידועות  גם לאנשים שמכירים  תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך. היא בתה של המלכה איזבל שלאחר היגיעה אליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי  תופס השלטון יהוא רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה ושלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל  כאישה היחידה ששלטה אי פעם בממלכת יהודה עד שבנה יואש שהובא בידי הכוהנים הועמד לבסוף בראש מרד כנגדה והוציא אותה להורג. . המחזאי הצרפתי מהמאה ה-17  ראסין כתב  מחזה קלאסי סביב דמות פרוטו פמיניסטית, אדירת עוצמה זאת    אך  להוציא מחזה שנכתב בידי המחזאי היהודי ההולנדי פרנקו מנדס  במאה ה-18 בשם "גמול עתליה " ( אחד המחזות הראשונים שנכתבו בעברית ) וספר ילדים בשם ה"הנסיך האבוד " של לואיס פנדלטון ,לא נגעו בה  יותר משום מה בספרות העברית שאינה משופעת בנשים חזקות כל כך ( להוציא אימה איזבל שגם היא זכתה ליחסי ציבור גרועים ביותר ).

דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים.

 קריץ מטפל בנושא של עתליה  אך באופן מאכזב אינו מביא לפנינו את עתליה עצמה. אנו לומדים על מעשיה רק מכלי שני ולמדים שבנה  יהואש ( בעל "כתובת יהואש ")  שתפס את מקומה לא היה נצר אמיתי של בן דוד ( שכל הזכרים בו אכן חוסלו ) אלא מתחזה בנו של הכוהן הערמומי יהוידע .אי הטיפול בדמותה של עתליה הוא ההחמצה הגדולה של קריץ   שכן דמות נשית חזקה כל כך מעוררת עניין יותר מכל הדמויות האחרות המוצגות בספר.

 קריץ  ממשיך לתאר  בפירוט רב את אירועי תקופת  המלכים הבאים אחרי עתליה  יהואש   ואמציה ובנו עוזאי המצורע  שהם מעניינים פחות . ודומה שגם עניינו האמיתי של המחבר לא היה בנתינת תיאור אלטרנטיבי של האירועים המסופרים בתנ"ך אלא במשהו אחר,  בהצגת "הראליה " חיי היום יום של ימי התנ"ך של האנשים הקטנים אלה שאינם זוכים לכל אזכור בתנ"ך  כפי שחיו והאמינו והם האמינו באלים פגניים כפי שהאמינו באל יהווה שלא היה אז אל יחיד כלל בניגוד למה שעורכי התנ"ך היו רוצים שנאמין  וכלל ( כפי שמראות לנו החפירות הארכיאולוגיות ).   כך למשל בספר ניתן תיאור מפורט ומעניין מאוד של מחלת הצרעת בימי התנ"ך , ה"איידס"  של אז שמראה על מחקר מעמיק בנושא.

  אחת הבעיות המרכזיות כיום בכתיבת רומן תנכי היא במציאת השפה שבה ישתמשו הדמויות וגם המספר . האם להשתמש בשפה מרוממת נשגבת או שמה בעברית "מודרנית " יום יומית ? והבעיה כאן בגלל העירוב של התקופה המודרנית עם התקופה התנכית היא חמורה שבעתיים 

קריץ יוצר  מעין שפה "תנכית"  מיוחדת לו  ( שכוללת מילים  שונות  שהן פרי המצאתו)  שבה מסופרים האירועים שמכניסים את הגיבורה ואתנו אל המציאות התנכית שהוא יוצר, מציאות שמונגדת עם המציאות התל אביבית המודרנית. כאשר המשותף לשני המציאויות הוא החוסר המוחלט בכל קדושה ואידיאלים נשגבים , והקורא למד שלאמיתו של דבר עד כמה שהדבר נוגע לבני האדם הפשוטים ובעיותיהם היום יומיות לא הרבה השתנה מימי התנ"ך הנשגבים כביכול ועד ימינו.

מעניין להשוות ספר זה עם רומן מודרני  אחר שעוסק באותה תקופה , ספרו של עמוס מוקדי "חיי נביא " ( 1995)  שעוסק בנביא עמוס שחי בתקופה זאת של המלכים אמציה ועוזיהו.

אך עם זה ששני הספרים עוסקים באותה תקופה לא ידועה הם אינם יכולים להיות שונים יותר , שכן מוקדי בניגוד מוחלט לקריץ שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ,אצלו אין למצוא את הציניות והריאליזם האכזרי של קריץ . ניתן לאמר שמוקדי מתאר את התקופה , כפי שהייתה צריכה להיות על פי התיאור התנכי ,בעוד שקריץ מתאר אותה כפי שככל הנראה הייתה , תקופה של אמונות פגאניות ותככים פוליטיים אין סופיים וחסרת כל אידיאלים מוסריים נעלים כל שהם.

ודווקא משום כך קל יותר לריקי קלר התל אביבית הצינית ה"שינקינאית "  הצעירה  "להתחבר " עימה.  

לספר מצורפת אחרית דבר של "רותי שמיר" שכאמור חיברה מונוגרפיה מפורטת מאוד על קריץ ויצירתו שממנה נלקח הפרק על "עוזאי" . היא מתארת בדקדקנות בתוספת הערות מרובות את עלילת הספר  והיא יכולה לשמש כ"מורה נבוכים" למתקשים עם הספר המוזר והמיוחד  הזה.

 "עוזאי " דווקא בגלל מיוחדותו וגישתו המאוד לא קונבנציונלית לתיאור התקופה הרחוקה תופס מקום של כבוד כאחד מהרומנים התנכיים הטובים ביותר שהופיעו עד כה בשפה העברית , וקריאה חדשה בו מראה שלאמיתו של דבר בניגוד למרבית הרומנים התנכיים האחרים  כמעט שלא התיישן מאז הופעתו הראשונה דווקא בגלל סירובו להשתמש בקונבנציות המקובלות . ייתכן שרק היום אפשר להעריך רומן זה כערכו , בניגוד לפעם הראשונה שבה יצא לאור. ונראה שכל פרשת  גילוי "כתובת יהואש " רק מוסיפה לספר זה עיניין נוסף חוץ מכל איכויותיו האחרות.

 

עטיפת המהדורה השנייה של "עוזאי" מ-2002 

 

קראו גם :

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

 

דן עומר כותב ב"העולם הזה" על "עוזאי" 

חלק ב' של המאמר של דן עומר 

 

"משחק בלשון " פרופסור עוזי אורנן חוקר את הלשון של "עוזאי"

אתי סרוסי על ראובן קריץ ועוזאי 

 

הגבירה עתליה

 

נוסח כתובת יהואש

פרשת כתובת יהואש ועודד גולן

הויכוח על כתובת יהואש

 

בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית -סקירה על ז'אנר הסיפור התנכי

 

המלכה עתליה נגררת מבית המקדש אל עמוד התליה.

 

בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

 

בחזרה אל ימי התנ"ך : ז'אנר  הסיפור המקראי.

הופיע במקור  בגירסה מקוצרת  במגזין "על הפרק" כתב עת למורי תנ"ך גליון מספר 15 ב-1998 

מאז הוא הופיע ברשת בגירסה מורחבת  באתר בשם "קולמוסנט " שקרס ונעלם. והנה הוא שוב מורחב  עוד יותר ומעודכן. 

גם משום שכעת אני מפרסם את פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי  בבלוג זה ובמגזין "יקום תרבות " שבו אני מפרסם סיפורים תנכיים קלאסיים וחדשים.

מאמר זה משמש מצע לתולדות הז'אנר. 

במאמר זה אתן סקירה על תולדות הסיפור והרומן המקראי בשפה העברית והדרך בה שיקפו את הגישות והתפיסות השונות של המחברים ובני דורם אל התנ"ך.

יש לציין שבתקופה המודרנית יש רק מספר מועט יחסית של יצירות סיפורת המבוססות במישרין על  התנ"ך , מרבית הסופרים כאשר שלחו ידם בכתיבת סיפורים היסטוריים העדיפו להתעסק בתקופות  קרובות יותר לזמנם כמו תקופת בית שני ,ימי הביניים, המאות ה-18 וה-19  וכו'. דווקה בשירה ובמחזה פנו  היוצרים לשימוש בחומרים מקראים לעיחים קרובות יותר מאשר בסיפורת .יתכן שהסיבה לכך הייתה שסופרים רבים בפנותם לעבר חשו במרחק  רב מידי מהתקופה התנכית וראו בה תקופה שאי אפשר ליצור ממנה כל אנלוגיה עם תקופתם בניגוד לתקופות אחרות עימהם חשו קירבה נפשית גדולה יותר.

בכל זאת ישנם מספר סוגים של יצירות סיפורת השואבות מהתנ"ך.: 1. יצירות המנסות ליצור מחדש את  עולם התנ"ך ללא כל משמעויות אקטואליות כמו ביצירותיו של מאפו ובתקופתנו המודרנית ברומנים  ה"ארכיאולוגיים" של  סופרים כמו יוסף אריכא. 2. יצירות שעל ידי שימוש בנושא התנכי מביאות מסרים  מודרניים על המאבק בין היחיד והדת וכו' כמו ביצירותיהם של פרישמן ואחרים. 3. יצירות שאכן משתמשות בסיפור התנכי ליצירת אנלוגיה עם ההווה בעיקר בהדגשת הקשר של העם עם ארצו עם חזרתו אליה.

וכאלה הם יצירות על כיבוש הארץ ושיבת ציון של סופרים כמו צבי לבנה, יעקב חורגין ואחרים.

הסיפורת התנכית בתנ"ך

השימוש ביצירות התנ"ך כמקור לבניית יצירות חדשות ומורחבות עם פרספקטיבות חדשות יותר מקורו עוד בימי התנ"ך עצמו כאשר לסיפורים שונים כמו סיפורי האבות וסיפורי דויד נוצרו גרסאות שונות במקומות שונים ששיקפו נקודות מבט שונות, ולעיתים מנוגדות , מאלה של הסופר המקורי. העורך המקראי  החליט לתת את לגרסאות השונות את הכבוד האולטימטיבי ולהכניס את כולן לגירסה  הסופית של התנ"ך .

הסיפורת התנכית החיצונית

לאחר תקופת התנ"ך,הופיעה ספרות  ה"ספרים החיצוניים" שהיו ברובם הגדול עיבוד וסיפור מחדש של  סיפורי התנ"ך הקצרים והתמציתיים.

ספרים כמו ספר היובלות  וקדמוניות המקרא ספרו והרחיבו סיפורים אלה בהתאם להשקפות  ותחומי העניין של התקופה ההלניסטית.גם בסיפרות היונית היהודית החלו להופיע יצירות ספרות כמו  יוסף ואסנת שהרחיבו את הסיפור המקראי והתאימו את המסרים שבו לתקופתם. של המחברים.

התנאים והאמוראים המשיכו במסורת זאת של פירוש חדש והרחבה של סיפורי התנ"ך במידרשיהם השתמשו  במקומות סתומים כדי ליצור סיפורים חדשים לחלוטין והחלו במסורת של הצגת הדמויות הקדומות של  המקרא  כאנשים בני הזמן שאין כל הבדל בינהם ובין הדרשנים שסיפרו עליהם. וכך אברהם והמלך דוד  תוארו כתלמידי ישיבה ועל שלמה המלך הומצאו מחזורי סיפורים  שונים המבוססים על בסיס אלמנטרי  ביותר במקרא עצמו.

מסורת זאת נמשכה ביצירות הספרותיות של ימי הביניים כמו ספר הישר  שבהם נוצרו מחזורי סיפורים שלמים על הדמויות התנכיות לפעמים בהשפעת הסביבה הנוכרית (כמו בסיפורים על בניו של יעקב  ומילחמותיהם בבני עשיו שהוצגו כמעין מלחמות של אבירים על סמך מודלים  באפוסים הנוצריים על  מלחמות האבירים בימי המלך ארתור וקרל הגדול).

בראשית העת החדשה פחתו  היצירות המקוריות על נושאים תנכיים פרט למחזות הפורים  שפיל  המבדחים  שהוצגו  עיירות והתבססו על מגילת אסתר ולעיתים על סיפור מכירת יוסף ועוד מספר מצומצם  ביותר של סיפורים אחרים מהמקרא.

ההשכלה חוזרת לתנ"ך  

החזרה לתנ"ך ולנושאיו התרחשה עם סופרי ההשכלה שבשאיפתם לחדש את העם היהודי ותרבותו ראו צורך לחזור ביצירותיהם לתקופת התנ"ך ולתאר אותה דרך משקפיהם. וכך נוצר זרם של יצירות רובם פואמות  ומיעוטם מחזות שהיו מבוססים על התנ"ך אך מרביתם היו חסרי כל ערך ספרותי כלשהו פרט לאפוס של  נפתלי הרץ ויזל (יוצר הזרם) על  חיי משה שירי תפארת ( יצא בשנים 1789-1829)  ובעיקר מחזהו של יוסף  האפרתי על  מאבקו של המלך שאול בדוד מלוכת שאול  (1794) הנחשב עד היום למחזה בעל ערך ספרותי רב  באופן יחסי.  תקופה זאת הייתה  תקופת שיא של החזרה לנושאים תנכיים בספרות העברית (לכל הפחות  מבחינת הכמות המספרית של היצירות) , מאחר שאנשי ההשכלה ראו בימי המקרא את תקופת השיא ו"ימי  האור" של תולדות ישראל שבה חיו היהודים חיים שלמים ובריאים בניגוד לחיי הגטו המעוותים של זמנם.

גם בתקופה ה"רומנטית " שבאה מיד לאחר תקופת ההשכלה נימשך העניין הרב בתנ"ך והמשוררים החשובים  ביותר של התקופה כמו מיכה יוסף לוינזון ויהודה ליב  גורדון התבססו ברבות  מהפואמות שלהם על נושאים  מהתנ"ך.

הרומן המקראי

אך רק בשלב מאוחר יחסית נוצר ז'אנר הרומן המקראי  עצמו. הז'אנר  נוצר באמצע המאה  ה-19  בידי היהודי הליטאי אברהם מאפו שחיבר את שני הרומנים התנכיים הראשונים בשפה העברית ( והיו  חוקרים שטענו  שהם היו הרומנים המקראיים הראשונים בכל שפה שהיא ,אך זה אינו נכון, רומנים מקראיים  כבר הופיעו מספר שנים קודם לכן בארה"ב ) אהבת ציון (1853) ו- אשמת שומרון (1865)  על ימי המלכים אחז וחזקיהו ביהודה.

 

היו אלה יצירות רומנטיות פסטורליות ששמו דגש על חיי הטבע ואינטיריגות של אהבה  ומזימות של רשעים כנגד הגבורים הטובים ,כתובות בלשון תנכית  עשירה נמלצת ביותר שמאפו הקפיד שלא  לשלב בה כל מילים המאוחרות לשפת התנ"ך עצמו. הנושא של  הלשון שבה יש לכתוב רומנים מקראיים  ואם לשלב בה מילים מודרניות  היווה תמיד בעיה לסופרים.  היו סופרים  מועטים שניסו לחקות את מאפו  בהקפדה על "טוהר " הלשון  אך לרוב בהצלחה מועטה ביותר.

רומנים אלה  זכו להצלחה עצומה בקרב קהל הקוראים העברי. אך אם כי הם יסדו למעשה את הספורת  העברית  המודרנית, רוב הסופרים שבאו אחרי מאפו נמנעו מלעסוק בנושאים מקראיים והעדיפו להתעסק  בבעיות הזמן בשורה של רומנים ראליסטיים.

האם מותר לכתוב על ימי התנ"ך?  

רוב היצירות שהתבססו על נושאים תנכיים זכו לרוב לאדישות  ולהתעלמות  ורוב הסופרים החשובים כאשר כתבו יצירות היסטוריות העדיפו לדון בתקופות  היסטוריות אחרות ולא בתקופת התנ"ך. התעלמות זאת היתה לעיתים מגמתית  שכן היו סופרים כמו גרשון שופמן ושלמה צמח  שתקפו את עצם הרעיון של שימוש בדמויות  מהתנ"ך לכתיבת יצירות מקוריות וטענו  שהשלמות  של המקרא עושה מאמצים מאין אלה לחסרי כל טעם  . שופמן טען שיש להתיחס אל הדמויות  המקראיות כ"אסורות במגע"  ושלמה צמח הביא דוגמה משקספיר שנזהר לעולם לא להשתמש בנושאים  מקראיים ביצירותיו המקוריות…..  כנגד  גישה זאת שהביעה התנגדות עזה לכל הז'אנר של הספורת  המקראית ,יצא המשורר יעקב פיכמן שטען שיש מקום ליצירות המבוססות על המקרא בספרות המודרנית בתנאי שלא תהיה בהם חזרה חקיינית על המקור אלא צירוף של רעיונות מודרניים.יצירתיות אמיתית  קבע פיכמן ,יכולה להוסיף גם למקרא , גם אם לא תוכל להגיע לאיכותו העל אנושית.הויכוח בנושא לא היגיע לכלל הכרעה ושני הצדדים המשיכו לדבוק בעמדותיהם.

 הסופרים המעטים שחיקו את מאפו  כמו יהודה שטינברג בספורו " בימי שפוט השופטים "( תרע"א)  חיברו  יצירות בעלות ערך ספרותי מועט ביותר , שהיו כתובות במליצות ארכאיות שעוררו את  לעג  הקוראים  והמבקרים, וכתוצאה הרומן התנכי כמו הרומן ההיסטורי בכלל היה   ונשאר ז'אנר ספרותי  משני  אם לא זניח לחלוטין  בספרות העברית ורק לעיתים נדירות הופיעו סופרים שהעלו אותו לדרגה גבוהה יותר.

הרוב המוחלט של הסיפורים האלו נשכחו, גם בגלל השפה הקשה מאוד שבה נכתבו, ושהפכה אותם ללא קריאים לקורא בן זמננו. חלקם, יש להודות, היו חסרי ערך מבחינה ספרותית, ולא ניתנים לקריאה רק בגלל זה. אבל היו גם כמה טובים ואף טובים מאוד. 

יש לציין שרבים מהנושאים של סיפורים אלו המאבקים בין נביאים למלכים רודניים,בין מעצמות ענקיות ומדינות קטנות ועקשניות ,בין מנהיגים ועם עקשן ומסוכסך ,לא איבדו מהומה מהרלבנטיות שלהם גם היום.נהפוך הוא.

פרישמן והפגניזם התנכי 

הסופר  החשוב הראשון  לאחר מאפו שטיפל בנושאים מקראיים היה דוד פרישמן שחיבר סדרה של תשעה  סיפורים בשם  הכולל "במדבר"   (1923 )   (הוא התכוו לכתוב 15 אך מותו מנע ממנו להשלים את המלאכה).

בסיפורים אלה תיאר בצורה רומנטית ואקזוטית ביותר את מאבקיהם של אינדיבידואלים שונים בעת מסע בני  ישראל במדבר בממסד הכוהנים ובשילטון החוק הרודני של משה בשם הרגש והאהבה אותה ראה פרישמן  כנעלה על כל חוק  וגם בשם האינסטינקטים הפגאניים שלהם..

ביצירות אלה פתח פרישמן ז'אנר מיוחד  שהעמיד בסימן שאלה את הערכים עליהם מבוסס התנ"ך (גם אם לא דחה אותם לחלוטין ) ובו היה שילוב של  כתיבה דידקטית מוסרית עם מגמה אסתטיח פיוטית בולטת ביותר המעונינת בשחזור הסביבה הקדומה על האלמנטים ה"פראיים " אקזוטיים שלה  .

בכתיבת הסיפורים נטש פרישמן את הלשון המקראית המליצית של מאפו ועבר ללשון מקראית חופשית יותר שאותה "ניקה" מכל מליצה  וכך הפך אותה לפשוטה טבעית ומעל לכול ברורה יותר מלשונו של מאפו ( אם  כי הייתה מדויקת כמעט באותה המידה) הלשון היתה כתוצאה פחות נשגבת אך יותר מתאימה לאופי  הסיפורים.

קראו עוד על היצירות התנכיות של פרישמו כאן :

דור המדבר של דוד פרישמן 

סופרים רבים המשיכו להשתמש בסגנון הסיפורי אותו יצר פרישמן,כמו שמחה בן ציון, דב קמחי, יצחק -לייב  ברוך,  יצחק שנהר (בסיפורים ידועים  כמו "לילה בשומרון", ו"גחזי"),  זלמן שניאור במחזור הפואמות   הסיפוריות שלו  מגילות גנוזות  (תשי"א),וחשובים מכל  חיים הזז , ובימינו שולמיח הראבן. בסיפורים אלה  נעלמת לחלוטין האווירה הפסטורלית האידיאלית של חברת האיכרים אותה תיאר מאפו באהבה  רבה, המאבק  בין טובים  ורעים אם כי לא נעלם שוב אינו  בולט כל כך והערכים  המקראיים אותם ראו מאפו ומחקין

כמובנים מאליהם מועמדים כעת בסימן שאלה ולעיתים  אף נדחים לחלוטין מגמה שהלכה והיקצינה ללא הרף.

החשוב שבסופרי הזרם הזה היה חיים הזז בסיפורו " חתן הדמים"  (1925) שגיבורתו היא אשת משה ציפורה  המנסה להקריב את ילדה לאלוהיו של משה  והוא בנוי בסיגנון של מיתוס פראי וקדמון . יצירתו זאת הפכה  ליצירת מופת של הספרות העברית החדשה ביחד עם סיפוריו של פרישמן אך היא   היתה כמעט בודדה  בכך שהוכרה כיצירת ספרות חשובה.

מאמר גדול שלי על הזז וסיפורו "חתן דמים " יש בשלושה חלקים ב"יקום תרבות " כאן :

בעקבות "חתן דמים " של חיים הזז –

החלק הראשון 

החלק השני 

החלק השלישי 

צפו 'דיון שלי על חיים הזז ון"חתן דמים " כאן.

 החשוב במשוררי התקופה חיים נחמן ביאליק, השתמש בתנ"ך  בקובץ הסיפורים שלו "ויהי היום"  (1933) ובקובץ זה של סיפורים שלכאורה נועדו לילדים אך באותה מידה התאימו גם למבוגרים, הציע  אפשרות אחרת לכתיבת סיפורים תנכיים ,של הסתמכות על המדרשים  ועל הסיפורים העממיים של ימי  הביניים לשם כתיבת סיפורים אגדיים פנטסטיים על חיי דוד ושלמה שחלקם כמו אגדת שלושה וארבעה היו פרי יצירתו המקורית שלו,ולא  עיבוד של אגדות קיימות . 

סיגנון זה  מצא המשך בעיקר בתחום המחזה  ביצירותיהם של צבי סקלר ויעקב כהן על המלך שלמה ומאבקו באשמדאי , אך דוגמאות נוספות לסוג ספרותי  זה של אגדות תנכיות מקוריות הם נדירות ביותר עד שהחיה אותו בימינו מחדש דן צלקה בספרו מלחמת  בני ארץ בבני שחת ( 1992)

 

 

אפשרות נוספת לכתיבת ספור תנכי הוצעה בידי הסופר הארץ ישראלי יעקב רבינוביץ שבספרו במוט עמים (תש"ו) על המאבק הנציב הישראלי בשבטי ארם בימי מלך ישראל מנחם בן גדי שאב השראה ישירה  מהנופים  הארץ ישראליים המוכרים לו ( בניגוד למאפו ופרישמן שחיו בגלות ) ומחיי השבטים הערביים והבדויים  שבהם ראה המשך ישיר של תקופת התנ”ך. וכך הוי החיים של גיבוריו מתואר כהעתק מדויק של חיי הפלחים והבדויים בזמנו.

אך אם כי גישה זאת היו לה מקבילות מסוימות בתיאטרון של התקופה כמו במחזה "יעקב ורחל" של תיאטרון אהל שהציג את יעקב כבדוי טיפוסי,  ובאמנות של התקופה כמו בציוריו של נחום  גוטמן שהציגו את אירועי התנ"ך כהעתק של הווי הבדווים ואווירתו המזרחית המיוחדת ,היא לא מצאה כמעט  ממשיכים בז'אנר של הרומן המקראי.

אם כי נכתבו מספר לא מועט של מחזות מקראיים בידי סופרים כמו יעקב כהן ומתתיהו שהם ויצירות  שיריות בידי משוררים כמו  שאול טשרניחובסקי ששאבו רבים מנושאיהם מהמקרא , מספר הרומנים  והסיפורים המקראיים נשאר מועט יחסית ורובם נועדו לילדים ולבני הנוער.

 בין הרומנים המקראיים הבולטים המעטים למבוגרים שנכתבו בתקופה זאת ניתן למנות את ספרו של ארי אבן זהב ימי דויד  (תרפ"ח) שהוא מעין אפוס היסטורי מקיף על חיי דוד המלך ( שהוא ללא ספק הדמות  המקראית עליה התחברו המספר הרב ביותר של רומנים ) אותו כתב הסופר מאוחר יותר מחדש תחת השם  דוד ובת שבע  (1964).

סיפורים תנכיים ימניים

  הרומן המקראי  החשוב ביותר של שנות העשרים והשלושים שנכתב בידי סופר עברי (ויש האומרים של  כל הזמנים ביחד עם ספריו של מאפו) היה ספרו של הסופר הפוליטיקאי זאב ז'בוטינסקי שמשון (1927).

 ודווקא ספר זה נכתב במקורו ברוסית ולא בעברית.   הוצגה בו  גישה לא אורתודוקסית לגבי עברו של העם  היהודי, וגיבור מיוחד במינו הדוגל במלחמה בלתי  פוסקת בפלישתים אך תוך כדי לימוד תרבותם  מהם (  בספר נרמז ששמשון היה במוצאו פלישתי למחצה). הספר  הישפיע רבות על צעירים יהודים  שהיו מהם  ש"עיברתו " את שמותיהם הזרים לשמות מקראיים המופיעים בספר כמו "מרידור".   הספר  אמור היה להיות

החלק האמצעי בטרילוגיה של רומנים מקראיים שחלקיה האחרים יעסקו ביעקב ובדוד ובפרשיות האהבה  השונות שלהם, אך לצערם הרב של מעריצי 'בוטינסקי וספרו ספרים אלה לא נכתבו מעולם. הספר שימש  גם כבסיס לסרט הוליבודי מפורסם על שמשון אך רק מעט נשאר בסרט מיצירתו המקורית של ז'בוטינסקיץ

קראו את הפרקים המסיימים של שמשון ב"יקום תרבות" עם הקדמות שלי כאן 

שמשון -הפרידה:הפרק הלפני האחרון והמפורסם ביותר ברומן הקלאסי של זאב ז’בוטננסקי ” שמשון”

שמשון -תמות נפשי עם פלישתים : פרק הסיום של הספר הקלאסי מאת זאב ז’בוטינסקי.

 

בעקבות ספרו של ז'בוטינסקי  נוצר זרם שלם של ספורת מקראית והיסטורית  "ימנית" שנכתבה בידי אנשי התנועה הרביזיוניסטית  כמו יעקב וינשל,י.ה. ייבין , ואריה קוצר . הם השתמשו  בסיפורי התנ"ך ככלי  להדגשת ערכים ימניים רביזיוניסטיים כמו הצורך בצבא עברי חזק והחזרת כל אדמות  ארץ ישראל לידי עם ישראל בכח הזרוע.

אלמנטים המודגשים מאוד ברומנים כמו   בת איה (1955)בן צרויה  ו- איזבל  (1989 ) של קוצר ולעיתים כמו ברומן איזבל ניכרו בהם אף מוטיבים "כנעניים" על הצורך באיחוד  כל עמי האזור בברית בגלל מוצאם המשותף,אך ספרים אלה זכו להצלחה ולהשפעה מועטה.

סיפורים תנכיים לנוער.

ליתר הצלחה  זכתה הסיפורת המיקראית שנועדה לבני הנוער.

הסופר החשוב הראשון של רומנים מקראיים שנועדו במפורש לבני נוער ( שכבר אימצו לעצמם בחדוה את יצירותיו של מאפו שבסיפורי הרפתקאות התאימו להם ביותר ) היה ישראל  שף.

הוא חיבר טרילוגיה של  רומנים על תקופת השופטים .

עכסה בת כלב  (1911)אהוד בן גרא (1925)והיתד או יעל אשת חבר  1936) שבכולם יש עלילות נפתלות ומסובכות ביותר בסגנון מאפו ועלילות רצופות אהבה ותככים ותהפוכות  בלתי פוסקות ומופיע בהם אלמנט בולט ביותר של גאווה לאומית בדומה לזה של הסופר הפולני סינקביץ  שימש גם הוא כמודל לשף.

נראה ששף התכוון לכתוב סדרה של ספרים שתכסה את כל תקופת השופטים, הוא החל לכתוב רומן רביעי בשם "יותם בן ירובעל" אך נפטר במהלך הכתיבה והמפעל השאפתני ( כמו מפעלו של פרישמן בכתיבת אגדות במדבר והטרילוגיה המתוכננת של ז'בוטינסקי) לא היגיע לסיום.

ב-2004 יצא לאור קובץ של כל כתביו  שכלל דברים לזכרו וביבליוגרפיה "   כתובים / איסוף ועריכת החומר – חנה ברנר ; עריכה והקלדה – שלי יונה ברנר].  [חיפה :   מוציא לאור לא ידוע],   תשס"ד.2004 

ניתן לסכם ולאמר  שסיפוריו של שף  זכו להצלחה  רבה בקרב הנוער שאליו יועדו ופתחו ז'אנר כתיבה לקהל זה שבעקבותיו הלכו סופרים אחרים כמו י.ל.ולפובסקי, צבי לבנה ויעקב חורגין.

סופרים אלה החלו לחבר את יצירותיהם התנכיות וההיסטוריות בשנות ה-30 כאשר בארץ שררה אווירה ששאפה לעודד את הגאוה הלאומית והערצת העבר בקרב בני הנוער ונוצרו סדרות ספרים שלמות שנועדו  לטפל במיוחד ברומנים היסטוריים כמו ספרית "דורות "של הוצאת יזרעאל , באוירה זאת היה רק  טבעי שמספר הרומנים המקראיים ובראש ובראשונה לבני הנעורים יוכפל וישולש.

מנחם זלמן  ולפובסקי חיבר בשנים תרציו-תרצ"ז את הטרילוגיה מלך ביהודה על חורבן ירושלים בימי הבבלים. גיבוריה הם  יוחנן בן קרח וגדליהו בן אחיקם.

לאחר מכן חיבר ולפוסקי שני רומנים נוספים על  אותה תקופה שבמרכזם הנביא ירמיהו ירמיהו ובית הרכבים והמשכו מושל ונביא(1947 ) .

 

עד ליצירתו של עמוס מוקדי חיי נביא  היו ספרים אלה  היצירה המקיפה ביותר על דמות בודדה  מהתקופה המקראית.

צבי לבנה ( ליברמן) 

סופרים חשובים אחרים לבני הנעורים היו צבי ליבנה ליברמן איש תנועת העבודה שחיבר ספרים  כמו

אברהם העברי  (1976)

משה (1977)על חיי של משה ויציאת מצרים 

יאיר הגלעדי (1957) על חיי אחד השופטים "הקטנים "

דוד  ועמינדב (1966) על דוד הצעיר 

מבבל לירושלים (1934) על שיבת ציון  בימי הפרסים

ו-נחמיה(1949).

 שבהם משולבים ערכים לאומיים ביחד עם ערכי תנועת העבודה כמו  הצורך להתיישב "דונם ועוד דונם"  והטפה לערכי אחווה וסוציאליזם  בשילוב  של ערכי תנועת העבודה  עם רוח התנ"ך. .

לעומת ליבנה יעקב חורגין היה איש התנועה הרויזיוניסטית שהתנגדה לתנועת העבודה  וערכיה, ובהתאם הרומנים ההיסטוריים והתנכיים שלו הדגישו את הצורך להילחם באויב בכל אמצעי שהוא . נטיה  הבולטת בספרים כמו אל המלוכה (1944) על ראשית מלחמתו של שאול בפלישתים .וברומן הגדול   ירושלים ושומרון(1968) על יהו ואלישע הצעירים בימי אחאב ואליהו.סיפורים אחרים כמו מעם קרני  המזבח (1958)  על אחרית ימי דוד ויואב בו צרויה הם  קודרים מאוד וניכרת בהם השפעת סופרים חדשים  כמו משה שמיר. ספורו התנכי האחרון היה בשליחות המלך שלמה(1970) סיפור הרפתקאות  על  לוחמים היוצאים למסע באפריקה ובשבא בשליחות שלמה שבו ניכרת האווירה שלאחר מלחמת ששת  הימים  של הצורך בהקמת "אימפריה"

קראו מאמר מקיף על יעקב חורגין כאן:

קנאותו של יעקב חורגין

סיפורים תנכיים ארכיאולוגיים..  

בתקופה שלאחר הקמת המדינה בשנות ה-50 וה-60 נוצרה בארץ אוירה של שאיפה לחזור למקורות התנכיים  אוירה שעודדה בידי מוסדות שונית כמו הערצתו של בן גוריון לתנ"ך שהתבטאה בחוגי התנ"ך שכינס  בביתו ויותר מכל בחפירות הארכיאולוגיות של אנשים כמו יגאל ידין בחצור ובמקומות אחרים שתרמו להגברת העניין של הציבור בעבר הרחוק ובתקופת התנ"ך. מטבע הדברים אוירה זאת השפיעה גם  על הרומנים התנכיים (והמחזות התנכיים) שהמשיכו לצאת במספרים גדולים והפעם נהנו מפרסטיז'ה שלא  הייתה להם מימי מאפו ופרישמן כאשר סופרים חשובים כמו משה שמיר ויוסף אריכא שלחו בהם ידם.

הדגש בתקופה זאת היה על אופי כמעט "ארכיאולוגי" בהקפדה על דיוק היסטורי בתיאור בתקופה המנהגים  והעמים השונים בהתאם לממצאים הארכיאולוגיים החדשים ביותר. וכך משה שמיר כתב את הספר כבשת  הרש( 1957)על דוד מנקודת המבט של אוריה החיתי ספר שעורר סערה בגלל התיאור הלא סימפטי בו של  דוד.

 הסופר יוסף אריכא שכבר התפרסם הודות לסיפור התנכי לנוער "חרש הברזל אשר בגבע"   ( 1944) על ימי המאבק בין הפלישתים והעברים  כתב את סנחריב ביהודה (1959) על תקופת חיזקיהו והנביאים מיכה וישעיהו ספר  שהיגיש תיאור מפורט  לאין ערוך ממה שהיה מקובל עד אז של התרבות האשורית  בהתאם למימצאי הארכיאולוגיה החדשים ביותר אז.אריכא הפך את הרומן למחזה בשם "מול חרב". 

ספרים אלה זכו להצלחה רבה ולחיקויים  ועוררו את תשומת לב הביקורת.

בתקופה זאת הופיעו שורה של אנתולוגיות שונות שכינסו יצירות ספרות שונות  על פי התנ"ך והראו את  העניין הציבורי בנושא ,אנתולוגיות כמו "נשים בתנ"ך" אנתולוגיה תנכית " (ב3 כרכים) "האנתולוגיה מקראית  "אשכולות ""גבורים במערכה"  ו "גבורת ישראל בחזון הדורות". 

כל האנתולוגיות האלה הדגישו בהקדמותיהם ובתוכנם את החשיבות של הקשר המתמשך  עם המקרא , ואת העובדה שכל דור יוצר את התנ"ך מחדש בצלמו ובהתאם לתחומי התעניינותו.

Image result for ‫יוסף אריכא כנפי כסף‬‎

 

עיבודי תנ"ך לילדים 

העניין בתנ"ך היה בשיאו בספרות הילדים והנוער שבה כמו בעבר הופיעו אף יותר רומנים תנכיים מאשר למבוגרים ולמירב   הפופולאריות זכה  עיבוד התנ"ך של סופר הילדים הידוע שרגא גפני "עולם התנ"ך לילד" (1962-1970) שב-17 ספרים עובדו כל ספרי התנ"ך לסיפורים מרתקים לילדים . הסידרה זכתה להצלחה כה גדולה שקמו לה סדרות  חקייניות של סופרים כמו ארנונה גדות ו"ליאור עשת" ( שם בודי של מירון אוריאל ), כולם חוזרים על הנוסחה של גפני של הפשטת  סיפורי  התנ"ך והרחבתם לילדים והדגשת הערכים הלאומיים (יש שיאמרו הלאומניים ) שבהם של הדגשת  זכותו של עם ישראל על ארצו וערכי הגבורה שבסיפורים ,הדגשה שזכתה לעיתים לביקורת קשה ביותר  ממבקרי ספרות  הילדים. גפני  בשנותיו האחרונות עבד על עיבוד חדש של הסדרה לפרסום מחודש וכותב גם כמה ספרים חדשים במסגרתה כמו על בריאת העולם אבל אלו לא יצאו לבסוף לאור.

 ב-1978 המשיך הסופר משה שמיר בסגנון זה של עיבוד סיפורי  התנ"ך  לילדים תוך שמירה על דיוק ארכיאולוגי   וערכים לאומיים בסדרה של ארבעה ספרים  שתיארה את תולדות ישראל מימי יהושע ועד לחורבן בית ראשון שעבדה את סיפורי ספרי שופטים שמואל ומלכים אך   למרות איכויותיה  הספרותיות והאינפורמטיביות ועיצובם הגראפי הנאה  של הספרים  היא כבר זכתה להצלחה פחותה בהרבה מהסדרות שבאו לפניה.

הנסיגה מהתנ"ך 

העניין  בתנ"ך לא באמת  נמשך לאחר שיא מסויים שהיגיעו אליו בשנות החמישים.

משנות ה-60 ובעיקר משנות ה-70 ואילך פחות ופחות סופרים חשובים פנו לנושאים  תנכיים  וכאשר עשו זאת הם נטשו לחלוטין את האספקט הארכיאולוגי היסטורי לאומי שהיה כה חשוב  בעשורים הקודמים והדגישו יותר את האספקטים האישיים והסימבוליים כלל אנושיים של הסיפורים והדמויות. מבין  הסופרים הבולטים המועטים שפנו לתנ"ך בתקופה זאת היו עמוס עוז בסיפורו "באדמה הנוראה הזאת" בקובץ  ארצות התן על יפתח הגילעדי בו מושם דגש על האלמנטים הפסיכולוגיים בסיפור ,ופנחס שדה בספרו  מות אבימלך ועליתו השמימה בזרועות אימו  (1970) על בנו הרצחני של השופט גדעון   שבו הסיפור מקבל  משמעות מטפיזית והרקע ההיסטורי תנכי הוא למעשה חסר כל משמעות . יצירות אלה היו למעשה בודדות   בתקופה זאת ,רוב הסופרים החשובים  נטשו את עולם העבר וכל שכן את תקופת המקרא למען ההווה ובעיותיו.

 וכך היה גם בספרות הילדים שבה הופיעו רק  יצירות בודדות כמו  שאול (1985) של גלילה רון  פדר סופרת הילדים הידועה היחידה בעשרות השנים האחרונות שניסתה את כוחה בכתיבת רומן   מקראי.והוא היה ההיחיד שכתבה להוציא כמה ספרים בודדים בסדרת "מנהרת  הזמן" שלה על מסעות  בזמן  לימי התנ"ך". 

 

 היו גם את ,המלך דוד ׁ(1984ׁ)ׁׂׂ ו-הנקבה (1992)ׂ על ימי חזקיהו שניהם של  יעקב גורן  גם  הם זכו רק  להצלחה מועטה.

 

ליתר הצלחה זכו עיבודים של סיפורי ספר בראשית בצורה סיפורית  לילדים  קטנים בידי סופרים  כמו דבורה עומר , ועמוס בר,

ובשנות ה90 בידי הסופר הידוע מאיר שלו  שספרו  מבול נחש ושתי תיבות  (1994) הופיע ברוח הזמנים החדשים תחילה כקלטת השמעה    והפך לסרט מצויר לפני שיצא לאור כספר. 

 פרט לעיבודים מעין אלה בשנות ה80 וה-90 הז'אנר המקראי  גם בספרות הילדים נעלם כמעט לחלוטין  ככל הנראה בגלל חוסר העיניין של הקוראים.את מספר הרומנים המקראיים שהופיעו בכל שנה ניתן היה לספור באצבעות יד אחת ומה שהופיע היה לרוב בהוצאות ספרים משניות או עצמיות ,נכתב בידי אלמונים ונתקל   בהתעלמות  מוחלטת של הביקורת .

סאטירות תנכיות 

עם זאת היו כמה יוצאי דופן שהראו שעדיין אפשר לעשות הרבה עם החומר המקראי.

סטיריקנים כמו מאיר עוזיאל  ואפרים סידון החלו להשתמש בתנ"ך כאמצעי להלעגה ולביקורת על  המציאות הישראלית המודרנית באמצעות אנכרוניזמים מכוונים. סגנון זה הוא  עתיק מאוד ומוצאו עוד באנכרוניזמים של המדרשים שבהם הוצגו גיבורי התנ"ך כתלמידי ישיבה ( אם כי אין זה ברור אם  האנכרוניזמים היו מכוונים ) ונמשכו בפורים שפיל של ימי הביניים שבו המחזת מגילת אסתר הפכה לפרודיה על המציאות בת הזמן דבר שהפך לחלק קבוע מחג הפורים עד עצם היום הזה.

מסורת זאת הכניס לספרות הילדים העברית הסופר יהודה צבי לוין שבסיפורים כמו "למך ולמך" (1898) "נח  בתיבה" (1899) ,"יקטן ובניו"(1907 ) ואחרים, יצר יצירות מבדחות על רקע עולם התנ"ך שההומור שבהם הוא  מעצם האנכרוניזמים המודרניים אותם מכניס הסופר במכוון  על מנת להציג את הדמויות המקראיות כדמויות  של בשר ודם החיות בעולם הדומה מאוד לעולמם של הקוראים הצעירים וכך לקרב אותם אליהם. (הומור שלא תמיד הובן על ידי המבקרים בני הזמן אותם הדבר הרגיז מאוד).

בשנות ה-50  בעת תקופת שיא העניין במקרא בקרב החברה הישראלית הימשיך סוג הומור אנכרוניסטי זה  ב"עיתון " בעריכתו של ישראל אלדד "דברי הימים" שבו הוצגו אירועי התנ"ך ותקופתו במיסגרת של עיתון  יומי כאילו אירועים אלה התרחשו היום אך תוך הקפדה על שמירה של אמינות היסטורית וארכיאולוגית.

את "דברי הימים " אפשר למצוא ברשת כאן :

 .אפרים סידון ממשיך כיום במסורת זאת ,תחילה בקומיקס שלו "לחיות מהתנ"ך"  שפורסם במקורו בכתב העת  "כותרת ראשית" והיה אמור לכסות את כל התנ"ך מראשיתו ועד סופו "ב990 פרקים" אך כתוצאה מסגירת  כתב העת הספיק להגיע רק  עד אמצע ספר שופטים לימי יאיר הגילעדי  (ופורסם בשני כרכים שכיסו את  החומר עד סוף  ספר דברים תחת השם "לחיות מהתנ"ך" )

בקומיקס זה השתמש סידון בסיפורים התנכיים לשם הלהגה על המציאות הישראלית המודרנית ועל אירועים  שונים בה תוך שימוש לעיתים גס ממש בסיפורי התנ"ך  הסידרה היתה מבדחת ביותר אולם השימוש  הטופיקלי מאוד באירועים פוליטיים שונים שנכפו לעיתים על סיפורי התנ"ך הפך את חלק מההומור כיום לבלתי מובן לאחר שאירועים אלה  נשכחו זה מכבר..

.

סידון המשיך בסוג הומור זה ( מרוכך יותר) עם סדרת הטלביזיה אותה כתב "חצי המנשה" על תושבי כפר קטן "בציר אביעזר " בימי השופט שמשון ויחסיהם עם החיילים הפלישתיים השולטים בכפר.  (שם הכפר לקוח משם רומן תנכי נשכח מ– 1958 של יוסף עוזיאל "בציר עביעזר" על ימי גידעון).

גם בסדרה זו חגג ההומור האנכרוניסטי המבקר את ישראל המודרנית והסידרה זכתה להצלחה  רבה בקרב הציבור .

גם  מאיר עוזיאל בספרו   על כיבוש הארץ בימי יהושע עובדות על תשוקה מסוימת(1992)

ובספר איש הישר בעיניו /    [תל אביב] :   טוטם,   תשע"ד 2014 על ימי השופטים השתמש בסוג  הומור זה  למטרות דומות.

אלמנט מרכזי בסוג ההומור הזה הוא השמת עברית מודרנית "סלנגית " בפי הדמויות התנכיות הקדומות בניגוד למאמצים הנואשים של מחברי סיפורים תנכיים קודמים למצוא לשון מיוחדת  שתתאים לספור הקדום  (לרוב ללא הצלחה רבה).

תנ"ך ומדע בדיוני 

דרך  אחרת לניצול החומר התנכי למטרות מודרניות (וקירובו לקורא המודרני הספקני )היה הפיכתו למדע  בידיוני. הופיעו ספרים שונים  בסיגנון זה כמו קובץ הסיפורים של חוקר המקרא אפרים צורף מכוכב אל כוכב  (1983)  שהציג את סיפורי ספר בראשית ובמדבר משולבים במוטיבים מדעיים בידיוניים וקבליים.

ספרה של  נעמי עופרי קיטרון ואת להב החרב המתהפכת (1987) שהציג  את סיפור יעקב  מנקודת מבטו של איש כוכב אחר שהוא המלאך בו נאבק יעקב ,וספרו של אורי דביר הקוף הפטפטן(1995) בו מוצגים אירועי ספר בראשית כתוצר ידיהם של יצורים זרים שבראו את המין האנושי (בדומה לתיאוריות של אריך פון דניקן)

 ספרים אלה היו רק חלק מגל של ספרים  שניסו להתאים את סיפורי התנ"ך למציאות המדעית טכנולוגית המודרנית ובו בזמן (בחלק מהמקרים ) לשבור טבואים דתיים שונים ,מגמה  הקיימת בסיפור התנכי עוד מימי  פרישמן ,אך דומה שבשנים האחרונות היגיעה להקצנה כמעט חסרת תקדים. 

סוגים שונים של סיפורים תנכיים .

מגמה מקבילה של שימוש בחומר התנכי כדי לבטא אידיאולוגיה מסוימת השונה מאוד מרוחו  המקורית ניתן למצוא ברומן של המיסטיקן שלמה קאלו הנבחר (1994) שהוא לכאורה רומן ענקי על  סיפור  חייו של החוזה דניאל אך למעשה הוא הרצאת שיטתו המיסטית של המחבר.

וגם בספרה של טלה בר מיכל בת המלך ( 2001)  שבו יש דרך סיפור שאול ודוד דרך עיניה של מיכל בת שאול למעשה גישה אנטי מונותיאיסטית המבוססת על תפיסותיה הפגאניות של המחברת שמציגה את דת ישראל הקדומה כדת הפולחן לאלה האם שהיא בעיניה האמונה החיובית יותר.

מאמר על ספרה זה של טלה בר נמצא כאן :

"למה צחקה מיכל "

 

   
הסופרת חוה העציוני -הלוי פירסמה סדרה שלמה של רומנים תנכיים שכולם עוסקים בדמויות נשים תנכיות ומסופרים מנקודת מבטן. מבחינות רבות היה5א הסופרת התנכית המצליחה והפוריה ביותר  ביותר בכל הזמנים.

קראו ראיון שלי עימה כאן. 

בחזרה אל האישה התנכית 

הופיע גם רומן תנכי שדרך הסיפור ההיסטורי ניסה לבטא דיעות פוליטיות עכשוויות, ספרו של חיים חיימוף "רצח והארץ התרוקנה  ( 2001) על רצח נציב יהודה מטעם הבבלים גדליהו בן אחיקם ,בידי מתנקש יהודי , ספר שיש בו למעשה מסר פוליטי לגבי רצח רבין היום.  

סוג אחר ומיוחד במינו של רומנים תנכיים שהופיע בשנים האחרונות הם סיפורים שבהם יש שני סיפורים מקבילים . אחד המתרחש בתקופתנו ואחד המקביל לו מבחינות רבות ומתרחש בתקופת התנ"ך ; שני הסיפורים משקפים ומאירים אחד על השני . דוגמאות לכך הפ ספרו של "ריקי קלר " ( שם בדוי של ראובן קריץ ) עוזאי  ( 1983) המתאר נערה מודרנית הנזכרת בחייה קודמים בתקופת המלכה עתליה ובנה יואש .סיפור הנותן תיאור חי ועשיר ביותר של התקופה וכתוב לשון מקסימה

 עתליה היא דוגמה לדמות יוצאת דופן ומרתקת ביותר בסיפור המקראי שמשום מה זכתה להתעלמות כמעט מוחלטת בסיפורת המקראית המודרנית,למעט רומן זה. יש לקוות שבימינו עם התעוררות התודעה הנשית הפמיניסטית , סיפורה וסיפור אמה איזבל יזכה ליתר התענינות וסימפטיה.

דוגמה נוספת ומיוחדת במינה לרומן תנכי היא ספרו של אלי שרייבר (חתולי) השדה והמערה אשר בו ( דו"ח נתיחה )  ( 1998). ספר הנותן סיפור אחד על סופר מודרני בן זמננו הכותב רומן על תקופת התנ"ך וסיפור שני המתאר את מאמציו של סופר מקראי בימי המלך ישעיהו לכתוב את סיפור קניית מערת המכפלח בידי אברהם אבינו . סיפור זה שיש בו מסר פוליטי ברור לזמננו מתאר את מאמציו של הסופר המקראי לשנות את סיפור קניית המערה לצרכים הפוליטיים של הזמן , צרכיו של שפן הסופר שהוא האיש האחראי ליצירת מה שאנו מכנים היום "המקרא". ועם זאת את נסיונותיו להשאיר בין השיטין את האמת כפי שהוא מבין אותה.

השדה והמערה אשר בו

יצירות ספרותיות מסוג זה המתארות לא את האירועים המתוארים במקרא כמו את הדרך שבה נכתב המקרא , הן נדירות למדי.  ספרו של הסופר היהודי הגרמני סטיפן היים דו"ח המלך דוד  על הצרכים הפוליטיים והלחצים שהשפיעו על כתיבת סיפור חייו של דוד בן ישי בימי בנו שלמה . יתכן שכיום עם התחזקות התפיסות הרואות במקרא יצירה ספרותית ואידיאולוגית יותר מאש היסטורית ,נראה בעתיד יצירות ספרות נוספות מסוג זה.

מאמר על ספרו זה של סטפן היים נמצא כאן :

דיקטטורת שלמ

על דוד המלך והדמויות הקשורות בו הופיעו ספרים רבים במיוחד בסיפורת העברית  וזה ברור למה .מאחר שמחבר ספר שמואל היה מגדולי סופרי הפרוזה של כל הזמנים ועולה על כל שאר הסופרים בתנ"ך ומחוצה לו ככובת סיפ]ור עלילה ובתיאור דמויות דרמטיות. 

מבין הסיפורים המרובים בנושא נזכיר את ספרו של אברהם בורג "אבישג"(הוצאת דביר כינרת זמורה ביתן  2011) העוסק בתיאור ימיו החארונים של דוד בצורה מרתקת ביותר .

וקראו על כך כאן :

דוד ושלמה במקראית מדוברת 

נזכיר עוד את ספרו המעניין מאוד של סופר המתח "אמנון ז'קונט " אביגיל "  ( כתר ,2014)  שהוא סיפור בלשי המתרחש בימי השופט שמשון בתקופה שעזה הייתה מרכז התרבות האיזורית, ההיפך הגמור ממה שהיא היום.והנה מאמר שפירסמתי ב"יקום תרבות" על הספר ועל עזה הקדומ

ובו אישה יוצאת לחקור תעלומת רצח ,נושא נדיר ביות בסיפורים על רקע התנ"ך אבל ז'קונט מבצע אותו בהצלחה גדולה. 

avigail

ניתן  גם להזכיר את  ספרו של  שלמה  דינור  עדיאל  ( 1998) סיפורו של מלאך שמתאר  את תולדות האנושות והעולם מימי  בריאת העולם ועד ימי המבול של נוח. 

עוד  ספר מעניין במיוחד  הוא ספרו ההומוריסטי של משה יהלום (  סופר נוער פורה  מאוד  שהוא  גם מומחה  לארכיאולוגיה  )  מלכים ג' ( 2000)   סיפורו של מלך  ביהודה  והרפתקאותיו הרומנטיות  ששמו וסיפורו הושמט מסיבות טובות מאוד מהתנ"ך.     

המיטב שבמיטב  

 החשובות מכול היו 3 יצירות שהופיעו בשנות ה-80 וה-90 והאירו כל אחת את התנ"ך מזווית שונה  לחלוטין והראו שעדיין נותר עתיד לסיפור התנכי. 

הראשונה והידועה שבהם היא הטרילוגיה של שולמית הראבן  שונא הניסים (1983),נביא (1988) ו- לאחר הילדות  1994) שכונסו  ב1996- בכרך אחד צמאון: שלישית המדבר. בטרילוגיה זאת  תיארה הראבן את  מאבקם של אינדיבידואלים שונים  הנאבקים בין רגשותיהם הפגאנים והדת המונותאיסטית החדשה והבילתי  מובנת .

צמאון שולמית הראבן שלישית המדבר שונא הנסים נביא אחרי הילדות

שונא הניסים מתרחש בימי משה , נביא בימי כיבוש הארץ בידי יהושע  ו-לאחר הילדות בימי ראשית  תקופת השופטים . גיבוריהם הם  אנשים  בודדים ומנוכרים  שאינם מובנים בידי החברה הסובבת אותם  בדומה לגיבוריו של פרישמן ( שסיפוריו מזכירים מכמה בחינות את הטרילוגיה אם כי הראבן מכחישה את  השפעתו ) .

יחוד הסיפורים היא בלשון העברית הצחה והמדויקת והמיוחדת במינה  שהיא אולי הפתרון הלשוני הטוב ביותר שנתן סופר כלשהו לבעית הלשון בסיפור המקראי מאז זמנם של מאפו ופרישמן.

הטרילוגיה תורגמה למספר שפות בהצלחה רבה והוגדרה בידי מבקרים שונים כיצירת מופת של הספרות  העברית. (אם זאת יש לציין שענינם של המבקרים הישראליים ביצירות החל רק לאחר ששני הספרים  הראשונים  תורגמו לשפות זרות וזכו  לשבחים מפליגים מהמבקרים הזרים ).

סיפור קצר של הראבן שעליו מתבסס הספר "נביא " תוכלו לקרוא בפרויקט הסיפור התנכי ב"יקום תרבות ". 

הנביא מגבעון 

ב-1987 יצא  הספר צמא שהוא החלק הראשון בטרילוגית חיי נביא מאת עמוס מוקדי שיצאה בכרך אחד ב-1996.

בספר זה מתאר מוקדי  בלשון מקראית רבת עוצמה את חיי הנביא עמוס ברומן  שהוא היצירה  המקיפה ביותר על דמות מקראית  כלשהיא בספרות העברית ומתאר את התפתחותו הנפשית והרעיונית של  הנביא מילדותו עד ההפכו לנביא הכתב הראשון ,למרות חשיבותו של הספר הוא עורר רק תשומת לב  ביקורתית מועטה ( כפי שקרה לספריה של הראבן) . 

קראו את עמוס מוקדי  מספר " על ספרו "חיי נביא" 

 הספר השלישי והשונה מאוד מהספרים הקודמים הוא ספרו של דן צלקה מלחמת בני ארץ בבני שחת  (1992) ספר זה הוא סיפור פנטסטי המתרחש בימי שלמה וניתן לראות בו כהמשך ישיר של סיפורי" ויהי היום" הפנטסטיים של ביאליק על שלמה ומחזותיהם של יעקב כהן וצבי סקלר על אותו נושא: מאבקו של מלך  השדים  אשמדי במלך שלמה אותו הוא מגרש מכיסאו לזמן מה. הספר מתאר את מעורבותו של נער פשוט  באירועים אלה וכתוב בשפה עכשווית  אך תוך שימוש עמוק ביותר בחומרים מדרשיים קדומים ובמיגון רב של  אגדות  ( כמו האגדה על עיר בני האלמוות לוז). הספר הוגדר  כיצירה חשובה  של ספרות הילדים העכשוית  אם כי יש לציין שהוא כמעט יחיד במינו בשימושו המקורי והיצירתי  בחומרים הקדומים של המדרש ( ולא  דווקא של התנ"ך עצמו).

הספר הרביעי הוא "הממלכה".של אמיר אור ( 2015).

על חיי דוד פורסמו רומנים רבים כמובן יותר מכל דמות מקראית אחר. ההתחרות קשה ועדיין אמיר אור כתב את אחד הספרים הטובים ביותר בעברית. אולי הטוב ביותר.

הספר  הוגדר בידי אדמיאל קוסמן  כ"ספר הכנעני ביותר בספרות העברית החדשה מאז יונתן רטוש". ואכן כך הוא.

אור מתעלם לחלוטין בספר זה מכל המסורות היהודיות על דוד בן ישי ומכל הפולחן המונותאיסטי שספק אם היה קיים בזמנו,הוא מציג את עולמו של דוד כפי  לכאורה לפחות כפי שהארכיאולוגיה  המודרנית היום מכירה ,ועם תוספות דמיון גרנדיוזיות משלו, ומציג את סיפורו של דוד  כסיפור פוליטיאיסטי במובהק. דוד מוצג כעובד של אלים ( ואלות ) רבים  שאין לו מושג על אל אחד,אבל יש לו שאיפה גדולה :לאחד שבטים נפרדים ומסוכסכים שעובדים אלים שונים ומשונים  לממלכה גדולה וחזקה אחת.ולכך הוא מקדיש את חייו. 

    

המהדורה באנגלית של  החלק הראשון של "הממלכה" 2017 

 

הסיפורת התנכית בציבור החרדי

ספרים אלה כמו גם סדרת הטלביזיה "חצי המנשה" ומחזהו של גילעד עברון "יהוא" הראו שעדיין לא תש  כוחו של התנ"ך להשפיע על כתיבת יצירות חשובות עכשויות שישאבו מנושאיו.   אך כיום  יצירות המבוססות על נושאים תנכיים נפוצות בעיקר בקרב הקהל החרדי (ובעיקר ילדים ונוער) שההוצאות  המיועדות לו מוציאות ספרים רבים המבוססים על נושאים היסטוריים ( ז'אנר שנעלם כמעט לחלוטין בקרב  הציבור החילוני) . הוצאות אלה מוציאות ספרים רבים על חיי דמויות תנכיות אך הם לרוב מחוסרי כל

מקוריות והם  רק מעט יותר מכינוס של אגדות חז"ל בנושא ,ולא יעלה על הדעת שהם ינסו להציג את הדמות  בצורה שונה במקצת מכפי שהיציגוה חז"ל.מעניין לציין שבקרב ציבור זה יש כנראה רתיעה מיצירות ספרות  מקוריות המתרחשות בתקופת התנ"ך (בניגוד לעיבודים מצונזרים של סיפורי תנ"ך ואגדות חז"ל), אם כי  רתיעה זאת אינה קיימת לגבי סיפורים המתרחשים בתקופות מאוחרות יותר. יתכן שהסיבה לרתיעה זאת

היא חוסר הרצון להתעסק עם תקופה שהעובדות לגביה הם "קדושות " (בין שהם מופיעים בתנ"ך ובין  שבמדרשים)  וכול עיסוק מקורי בהם עלול רק להביא לשאלת שאלות לגבי התנ"ך והדת . כמו כן יתכן  שהחרדים נמנעים לטפל בצורה מקורית בתקופת התנ"ך מאחר שהחברה בתקופה זאת היתה כה שונה מחברת  הלומדים והחכמים החרדית כיום בניגוד לתקופות היסטוריות מאוחרות יותר שבהם החברה היהודית הייתה  דומה יותר לחברה החרדית כיום ולכן "בטוח " יותר לטפל בהם . 

במידה רבה ניתן לומר שזהו הצד השני של המטבע ליחסם של סופרים חילוניים לתנ"ך כיום שכפי שראינו היגיע להקצנה חסרת תקדים בהורדת התנ"ך מקדושתו בניסיון למצוא בו רלבנטיות לזמננו. הסופר החרדי  מעדיף לגעת בתנ"ך  עד כמה שפחות בניגוד ליצירתיות שהוא מאפשר לעצמו לגבי תקופות אחרות. בכך יש נסיגה לגבי תקופות קודמות שבהם סופרים דתיים הרשו לעצמם יתר יצירתיות לגבי הנושא התנכי.(כפי שניתןלראות במדרשים ובמסורת ה"פורים שפיל" מסורות שכמעט שנעלמו למעשה בימינו).

אם זאת נכון הוא שכיום הולך ופוחת העניין בקרב הציבור החילוני  ביצירות המבוססות על נושאים תנכיים  חוסר עניין המבוסס על ההתעניינות הפוחת בתנ"ך ובהיסטוריה הישראלית הקדומה בכלל. יש לקוות  שהיצירות החשובות שצוינו  ואחרות כמוהן  ישמשו כמעין  מנוף להחזרת העניין בז'אנר הקטן אך המעניין של הסיפורת התנכית ודרכו לעורר מחדש את עניין הציבור  בתנ"ך ובעולם המגוון המשתקף בו.

דיונים כללים בנושא האם ניתן לראות בתנ"ך כולו יצירה ספרותית דמיונית :

התנ"ך מציאות או דמיון

 

והאם ספר יהושע הוא כולו יצירה דמיונית

 

על סיפורת תנכית פגאנית 

דמויות תנכיות בספרות הכללית 

דבורה הנביאה יעל ברק בן אבינועם סיסרא המצביא וגם אם סיסרא כוכבי תרבות 

ספר מלכים הסודי:המלכים ירבעם ורחבעם בספרות העברית 

הגבירה  איזבל

הגבירה  עתליה

רצח נציב יהודה :גדליהו בו אחיקם בספרות 

 

פרויקט הסיפור התנכי 

הנביא מיהודה והמלך ירבעם – סיפור על מאבק בין מלך ונביא מאת שלום אש

הנביא מיהודה והמלך ירבעם בן נבט

1752   Jean-Honoré Fragonard – Jeroboam Offering Sacrifice for the Idol 

לפניכם סיפור תנכי חלק מ"פרויקט הסיפור התנכי "  המתרחש בימי המלך ירבעם בן נבט המלך שהביא לפילוג ממלכות ישראל ויהודה  ( בעזרתו הנמרצת מאוד של המלך האידיוט רחבעם בן שלמה מיהודה ) והקים מקדש משלו בבית אל.

לדעת כותבי ספר מלכים ירבעם בן נבט  היה הגרוע שבכל המלכים ,כי הוא היה הבסיס והמקור של כל החטאים שבוצאו אחריו. והם חוזרים ומזכירים שוב ושוב את שמו כאבי אבות כל טומאה.

וכך מסופר על ירבעם בספר מלכים פרק יב' :

כה וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיֵּשֶׁב בָּהּ; וַיֵּצֵא מִשָּׁם, וַיִּבֶן אֶת-פְּנוּאֵל.  כו וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ:  עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה, לְבֵית דָּוִד.  כז אִם-יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל-אֲדֹנֵיהֶם, אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה.  כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ–וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם–הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן.  ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן.  לא וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי.  לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ–כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה.  לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי–בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.  {פ}

המלך ירבעם מקטיר בבית אל 

Jeroboam's idolatry, 1 Kings 12: 25-33, illustration from a Bible card published 1904 by the Providence Lithograph Company

 

וכך זה מסופר בגירסה אחרת מאוחרת יותר מהתקופה הפרסית   הלניסטית או החשמונאית בספר דברי הימים ב פרק יג :

ויָּקָם יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִיד; וַיִּמְרֹד, עַל-אֲדֹנָיו.  ז וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו, אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל, וַיִּתְאַמְּצוּ, עַל-רְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה; וּרְחַבְעָם, הָיָה נַעַר וְרַךְ-לֵבָב, וְלֹא הִתְחַזַּק, לִפְנֵיהֶם.  ח וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים, לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת יְהוָה, בְּיַד, בְּנֵי דָוִיד; וְאַתֶּם, הָמוֹן רָב, וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים.  ט הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת-כֹּהֲנֵי יְהוָה, אֶת-בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם; וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים, כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת–כָּל-הַבָּא לְמַלֵּא יָדוֹ בְּפַר בֶּן-בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה, וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים.

 

המלך ירבעם ופסל העגל שהקים.

 

המלך ירבעם מקים את המקדש בבית אל , Bible Historiale, 1372.

 

המלך ירבעם והנביא העקשן 

הנה סיפור  בנושא שבמקור נכתב  ביידיש  בידי הסופר שלום אש  ( 1880-1957)ותורגם מיידיש לעברית.

הסיפור מתאר מאבק בין המלך ירבעם בן נבט  ובין נביא.הסיפור הזה הוא אחד מאלו המתארים בעוצמה את המאבק בין  המלך ובין והנביא איש התקשורת של זמנו שמוכיח אותו על חטאיו.

הסוף הוא מפתיע שכן הנביא אינו ממלא את שליחותו כהלכה.

המלך ירבעם מקריב בבית אל.

Corneliszoon Moeyaert, 1641

הסיפור מבוסס ישירות על המסופר בספר מלכים פרק י והסיפור שם בבירור נכתב לאחר ימי המלך יאשיהו במאה ה-שביעית לפה"ס כ-300 שנה לאחר האירועים  כפי שתראו מהכתוב: 

 

 

המלך ירבעם במקדש בבית אל 

א וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים, בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה–אֶל-בֵּית-אֵל; וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ, לְהַקְטִיר.  ב וַיִּקְרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ, בִּדְבַר יְהוָה, וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ, כֹּה אָמַר יְהוָה:  הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לְבֵית-דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ.  ג וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת, לֵאמֹר, זֶה הַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה:  הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר-עָלָיו.  ד וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר קָרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית-אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת-יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ; וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו.  ה וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן-הַמִּזְבֵּחַ:  כַּמּוֹפֵת, אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים–בִּדְבַר יְהוָה.  ו וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, חַל-נָא אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, וְתָשֹׁב יָדִי, אֵלָי; וַיְחַל אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וַתָּשָׁב יַד-הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה.  ז וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, בֹּאָה-אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה; וְאֶתְּנָה לְךָ, מַתָּת.  ח וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אִם-תִּתֶּן-לִי אֶת-חֲצִי בֵיתֶךָ, לֹא אָבֹא עִמָּךְ; וְלֹא-אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה-מַּיִם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה.  ט כִּי-כֵן צִוָּה אֹתִי, בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר, לֹא-תֹאכַל לֶחֶם, וְלֹא תִשְׁתֶּה-מָּיִם; וְלֹא תָשׁוּב, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ.  י וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אַחֵר; וְלֹא-שָׁב בַּדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל-בֵּית-אֵל.  {פ}

המלך ירבעם והנביא.

יא וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן, יֹשֵׁב בְּבֵית-אֵל; וַיָּבוֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר-לוֹ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה אִישׁ-הָאֱלֹהִים הַיּוֹם בְּבֵית-אֵל, אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיְסַפְּרוּם, לַאֲבִיהֶם.  יב וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֲבִיהֶם, אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ הָלָךְ; וַיִּרְאוּ בָנָיו, אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-בָּא, מִיהוּדָה.  יג וַיֹּאמֶר, אֶל-בָּנָיו, חִבְשׁוּ-לִי, הַחֲמוֹר; וַיַּחְבְּשׁוּ-לוֹ הַחֲמוֹר, וַיִּרְכַּב עָלָיו.  יד וַיֵּלֶךְ, אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיִּמְצָאֵהוּ, יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הַאַתָּה אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּאתָ מִיהוּדָה–וַיֹּאמֶר אָנִי.  טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה; וֶאֱכֹל, לָחֶם.  טז וַיֹּאמֶר, לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ–וְלָבוֹא אִתָּךְ; וְלֹא-אֹכַל לֶחֶם, וְלֹא-אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ מַיִם, בַּמָּקוֹם, הַזֶּה.  יז כִּי-דָבָר אֵלַי, בִּדְבַר יְהוָה, לֹא-תֹאכַל לֶחֶם, וְלֹא-תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם; לֹא-תָשׁוּב לָלֶכֶת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-הָלַכְתָּ בָּהּ.  יח וַיֹּאמֶר לוֹ, גַּם-אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ, וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר הֲשִׁבֵהוּ אִתְּךָ אֶל-בֵּיתֶךָ, וְיֹאכַל לֶחֶם וְיֵשְׁתְּ מָיִם; כִּחֵשׁ, לוֹ.  יט וַיָּשָׁב אִתּוֹ, וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ–וַיֵּשְׁתְּ מָיִם.  כ וַיְהִי, הֵם יֹשְׁבִים אֶל-הַשֻּׁלְחָן;  {פ}

 

וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-הַנָּבִיא, אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ.  כא וַיִּקְרָא אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה לֵאמֹר, כֹּה, אָמַר יְהוָה:  יַעַן, כִּי מָרִיתָ פִּי יְהוָה, וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  כב וַתָּשָׁב, וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, אַל-תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל-תֵּשְׁתְּ מָיִם–לֹא-תָבוֹא נִבְלָתְךָ, אֶל-קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ.  כג וַיְהִי, אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם–וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ; וַיַּחֲבָשׁ-לוֹ הַחֲמוֹר, לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ.  כד וַיֵּלֶךְ, וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ; וַתְּהִי נִבְלָתוֹ, מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ, וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה.  כה וְהִנֵּה אֲנָשִׁים עֹבְרִים, וַיִּרְאוּ אֶת-הַנְּבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְאֶת-הָאַרְיֵה, עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה; וַיָּבֹאוּ וַיְדַבְּרוּ בָעִיר, אֲשֶׁר הַנָּבִיא הַזָּקֵן יֹשֵׁב בָּהּ.  כו וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא, אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא, אֲשֶׁר מָרָה אֶת-פִּי יְהוָה; וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה לָאַרְיֵה, וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ, כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר-לוֹ.  כז וַיְדַבֵּר אֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, חִבְשׁוּ-לִי אֶת-הַחֲמוֹר; וַיַּחֲבֹשׁוּ.  כח וַיֵּלֶךְ, וַיִּמְצָא אֶת-נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה, עֹמְדִים אֵצֶל הַנְּבֵלָה:  לֹא-אָכַל הָאַרְיֵה אֶת-הַנְּבֵלָה, וְלֹא שָׁבַר אֶת-הַחֲמוֹר.  כט וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת-נִבְלַת אִישׁ-הָאֱלֹהִים, וַיַּנִּחֵהוּ אֶל-הַחֲמוֹר–וַיְשִׁיבֵהוּ; וַיָּבֹא, אֶל-עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן, לִסְפֹּד, וּלְקָבְרוֹ.  ל וַיַּנַּח אֶת-נִבְלָתוֹ, בְּקִבְרוֹ; וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו, הוֹי אָחִי.  לא וַיְהִי, אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, בְּמוֹתִי וּקְבַרְתֶּם אֹתִי בַּקֶּבֶר אֲשֶׁר אִישׁ הָאֱלֹהִים קָבוּר בּוֹ:  אֵצֶל, עַצְמֹתָיו, הַנִּיחוּ, אֶת-עַצְמֹתָי.  לב כִּי הָיֹה יִהְיֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר קָרָא בִּדְבַר יְהוָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל; וְעַל כָּל-בָּתֵּי הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן.  {פ}
לג אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא-שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה; וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם, כֹּהֲנֵי בָמוֹת–הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת-יָדוֹ, וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת.  לד וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה, לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם; וּלְהַכְחִיד, וּלְהַשְׁמִיד, מֵעַל, פְּנֵי הָאֲדָמָה.  {פ}

המשורר זלמן שניאור בפואמה שלו "סוכות -בנות " חלק ממחור הפואמות "לוחות גנוזים -" נותן תיאור מפורט של הטקסים בבית אל והנה קטע קצר ממנו :

והנה סיפור כמעט יחיד בספרות העברית החדשה המתאר את הטקסים האלו של המלך ירבעם בבית אל.

"הנביא מיהודה " פורסם במקור בעברית מתורגם מיידש

בתרגום "י.ד" בכתב העת לילדים  מולדת ו' תרע"ד 1914  עמ' 135-145

הוא הופיע עוד בקבצים האלו:

אשכולות: התנ"ך בספרות ישראל לתקופותיה בעריכת נחום בנארי הוצאת מ.ניומן  תשט"ו 1955

אנתולוגיה תנ"כית : מבחר היצירה העברית בשיר, בסיפור ובאגדה על נושאים תנ"כיים :כרך ג'-התפלגות הממלכה -שיבת ציון עורכים :ב.י. מיכלי, מ. רבינוביץ, צ. ירדני.   תל אביב :   מסדה.1963

ולפחות אחת ממקראות ישראל .

שלום אש  סופר ידוע מאוד בשפת היידיש כתב גם רומנים תנכיים על משה ועל הנביא ישעיהו השני בתקופה הבבלית.

שלום אש 

 

המלך ירבעם והנביא מיהודה.

הנביא והאריה

 

קראו על כך עוד :

"זמרת הארץ" סיפור קלאסי מאת יצחק שנהר -שנברג על ימי ירבעם.

ספר מלכים הסודי : ירבעם בן נבט ורחבעם בן שלמה בספרות ובתיאטרון 

שלום אש 

פרויקט הסיפור התנכי "