ארכיון קטגוריה: ספרות יפה

כתב העת "עכשיו" ואני -לרגל אירוע ההצדעה לשישים שנות כתב העת "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד

בשני במאי 2018  הנחיתי  בבית ליוויק בתל אביב אירוע לכבוד מלאת שישים שנה לפירסום הראשון של כתב העת הספרותי החשוב מאוד "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד. את האירוע יזמתי אני בשיתוף פעולה עם עמותת "יקום תרבות " .

"עכשיו" ממשיך לצאת עד היום ולרגל צאת הגיליון החדש שלו אירגן "יקום תרבות " את אירוע ההצדעה ל"עכשיו" ולעורכו הוותיק והנצחי גבריאל מוקד. .

כתב העת  "עכשיו" נוצר לראשונה ב-1958 בידי גבריאל מוקד ,אז סטודנט צעיר שהיגיע רק כמה שנים קודם לכן מפולין כילד שאף אינו יודע עברית !

זוהי תופעה מדהימה שאולי אין לה מקבילה שאדם שהיגיע כילד לארץ זרה שאף אינו יודע את שפתה הפך לדמות מרכזית בתרבות של ארץ זאת שאת שפתה למד בכמה חודשים.

בהתחלה ולאורך הדרך היו למוקד  שותפים חשובים שונים כמו המו"ל הראשון ברוך חפץ ,כמו נתן זך כמו יהודה עמיחי כמו דן מירון ,כמו ירון גולן כמו רקפת ידידיה כמו רן יגיל ואחרים .אבל הוא תמיד נשאר הרוח החיה במשך שישים שנה. .

כתב העת הזה המשיך לשרוד במשך שישים שנה של תהפוכות ולהמשיך להגיש  לקוראים ספרות עברית מעולה ותרגומים טובים מאוד ותרבות בכלל.

אני נתקלתי בכתב העת הזה בסוף שנות השבעים בחדר הקבלה של רופא שיניים שם נתקלתי בגיליון של כתב העת שלא שמעתי עליו מעולם ,לא עליו ועל על כותביו.העטיפה לא הייתה מושכת במיוחד אבל האלטרנטיבות היו גליונות "לאישה " שהיו מפוזרים שם בכל מקום. אז התחלתי לדפדף ולעולם לא הפסקתי מאז.

את עיני צד תחילה סיפור מדע בדיוני למבוגרים של סופר שלא שמעתי עליו עד אז בשם רוברט שקלי שסיפר על מחשב יודע כל שמסוגל לענות על כל שאלה ,אבל צריך לשאול אותו את השאלה הנכונה…

היום אני יודע שהסיפור הזה,סיפור המדע הבדיוני למבוגרים הראשון שקראתי בשפה העברית  שימש כמקור השראה לסדרת רדיו ולספר ולסרט בשם "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה " של דוגלאס אדאמס.

המשכתי לדפדף .מצאתי שם מאמר של אדם שלא שמעתי עליו בשם דוד אבידן .זה היה תיעוד של שיחה שלו עם מחשב אלקטרוני .

אבידן אפילו חזה  שם שיום יבוא והוא יכתוב שירה לא על מכונת כתיבה אלא על מחשב!

Related image

המשכתי לדפדף היה שם שיר של אותו דוד אבידן בלתי מוכר שהדהים אותי :

ועכשיו אבידן דוד

גוזר על עצמו שיכחה

ונזכר בעצמו מחדש

בעוד אלפיים שנה

ועולה מן המוות חלש

בעיניים דבוקות משינה

ושותה מיים שקופים

ונושם צי חלל רחוק

ורואה חיים יפים וחשופים

חיים ללא סדר וחוק

ואז הוא מחליף איתם

מילים אחדות בשפתם

על דוד אבידן קראתי מאז רבות וקראו עליו כאן "האיש שבא מהעתיד ".

החוברת הזאת "פתחה לי את התודעה" פשוטו כמשמעו ומאז לא הפסקתי לקרוא את "עכשיו".

בין השאר שמתי לב לעובדה המוזרה שכמה מהרשימות בגיליון ומאמרי המערכת ולרוב הלוחמניות ביותר שהיו חתומות תמיד תחת שמות מוזרים היו זהות בסגנונן לרשימות שנכתבו תחת השם "גבריאל מוקד". ולבסוף הבנתי שאותו גבריאל מוקד חייב להיות הכותב של הרשימות האחרות בשמות בדויים שונים.

ומאז התחלתי להתעניין בפענוח זהויות של כותבים בשמות בדויים שונים..

ראיון מקיף שלי עם אותו גבריאל מוקד קראו כאן :

איש החרב 

תוכלו לשמוע אותי מספר על כך כאן :

אלי אשד מספר על כתב העת 'עכשיו' ותולדותיו

אירוע "עכשיו" התקיים בהצלחה גדולה והוסרט .

תוכלו למצוא כאן את ההסרטה שלו כולל הרצאת הפתיחה שלי שבה אני מספר על ההיסטוריה של "עכשיו" וגם על הקשר שלי אליו :

שישים שנה של "עכשיו":האירוע המוסרט 

Image result for ‫אלי אשד גבריאל מוקד‬‎

אלי אשד מנחה אירוע עם גבריאל מוקד 

 

שישים שנה עם כתב העת "עכשיו"

Image result for ‫עכשיו כתב עת‬‎

את כתב העת הספרותי "עכשיו" אני  מכיר מאז שנות השבעים כשהייתי נער.

יום אחד פתחתי גיליון ( מספר 33-354 במיספור שיצא לאור ב-1974) מצאתי שם סיפור של סופר אמריקני לא מוכר לי בשם רוברט שקלי סיפור על מחשב על שלכאורה עונה על כל שאלה בשם "לדעת לשאול ".

ניתקלתי שם גם בראיון של אדם לא מוכר לי בשם  דוד אבידן עם מחשב  שהופיע תחת השם "האני המתקתק מול האני האלקטרוני " ,ובו אבידן העלה את העיון המדהים שיום יבוא והואלא יתקתק  יצירות במכונת כתיבה אלא דרך מחשב.

Related image

.היו שם גם שירים של אנשים לא מוכרים גם הם עם שמות כמו יונה וולך ,משה בן שאול ,אהרון שבתאי ,ומאמר חוצב להבות של אחד גבריאל מוקד שלימד אותי מושגים לא ידועים עד אז כמו "תרבות ישראלית ".

החוברת הזאת פתחה בפני עולם חדש .ולא אחד אלא רבים מהם. .

מחר אני מנחה אירוע של שישים שנה לכבוד הופעתו הראשונה של כתב העת "עכשיו  בעריכת גבריאל מוקד :והנה הפרטים :

אנו שמחים ונרגשים לבשר שב-2 במאי, יום ד', יתקיים בבית לייוויק ברחוב דב הוז 30 בתל אביב  אירוע מחווה והצדעה של "יקום תרבות" בשיתוף עם בית ליוויק לכתב העת הוותיק "עכשיו" ולעורכו  גבריאל מוקד, המחזיק בשיא עולמי בעריכת כתב עת לאורך תקופת זמן ניכרת.

בערב זה שאתו מארגן ומנחה אלי אשד העורך של "יקום תרבות "  יופיעו יוצרים שונים, ביניהם אילנה יופה, מאיה בז'ראנו, אריק א., עמוס אדלהייט, רועי ארד, עודד כרמלי,  ללי ציפי מיכאלי , דפנה שחורי, יונתן אנוש ואחרים, שיקריאו ממיטב השירה והיצירה שפורסמה ב"עכשיו", כתב העת שהוביל וקבע את המהלכים השונים של הספרות העברית וגילה את יוצריה הבולטים ביותר לאורך שישים שנות קיומו.

בערב יוקראו ממיטב משיריהם של של יוצרים דגולים בתרבות העברית – אלו שעשו אותה למה שהיא היום, ביניהם: דוד אבידן ,ייוה וולך ,דליה הרץ ,אריה סיוון ,משה דור ,נתן זך ואחרים.

בערב: הרצאה של גבריאל מוקד על תולדות  כתב העת "עכשיו" ועל סכסוכים ומאבקים שונים שבהם היה מעורב, הרצאה של אלי אשד על הרוח המערבונית של "עכשיו" לדורותיו, וכן הרצאה של עמוס אדלהייט , אשר ידון בהתפתחות הפרוזה והשירה  שפורסמה בכתב העת "עכשיו" לדורותיו.

את הערב תלווה בשירים מולחנים של משורריי "עכשיו" הזמרת ירונה כספי .

התכנסות: 18:30.

פתיחה: 19:00.

הציבור מוזמן בחום לאירוע חד-פעמי ויחיד במינו שהעבודה עליו נמשכת מזה שישים שנה, בתקווה שתימשך עוד שנים רבות!

דמי כניסה : 20 ש"ח

פרטים  עלהאירוע יש כאן 

נאוה סמל ,טרזן, ואני

Image result

הסופרת נאוה סמל נפטרה בגיל צעיר כתוצאה ממחלה קשה.

היכרתי אותה מזה שנים רבות  מספרים שונים שלה :

Image result for ‫לעוף מכאן‬‎Image result for ‫לעוף מכאן‬‎

תחילה מספרה לילדים  "לעוף מכאן " על ילדה בשנות החמישים שמאמינה שדייר מוזר בשכונה ילמד אותה את סוד התעופה.

ולאחר מכן מספרה "ראלי מסע ומטרה" ( 1993)  על חבורת זוגות שיוצאות לחפש מטמונים היסטוריים בארץ ביום העצמאות ואגב כך חושפים דברים שונים על עצמם.

Johnny Weissmuller and Nimrod the famous Israeli Statue by Izchak Denzinger from 1939

את נאוה סמל פגשתי לפני  ב-1996 במהלך המחקר שביצעתי על הספר "טרזן בארץ הקודש" ספר שעסק באלף החוברות והסיפורים המרובים שהופיעו על איש הקופים בשפה העברית.

Image result for Bride on Paper Nava Semel      Related image אשה על הנייר / נאוה סמל

ובדיוק בעת המחקר שבמסגרתו חיפשתי כל פריט דפוס שהזכיר את השם "טרזן " בשפה העברית היא פירסמה את ספרה  "אישה על הנייר" ( 1996) שעוסק בנער מעריץ טרזן שנאלץ להתמודד עם המציאות הקשה של תקופת המנדט בארץ ישראל  אם כי הוא מעדיף את המציאות של סרטי טרזן של ג'וני וייסמילר שבמסך הגדול .

בעקבות קריאת הספר שהדהים אותי בגלל הרלבנטיות של נושאיו לספר המחקרי שעליו עמלתי בעת פרסומו  נפגשתי עם נאווה  שהתגלתה כחובבת טרזן גדולה בפני עצמה (!)

הייתה זאת הפתעה עצומה לגלות אישה ידועה שהודיעה שהיא אהבה סיפורי טרזן בילדותה ואף בבגרותה.

יותר מכך היא  מסרה לי בנדיבות  חומרים חשובים על סרטי ג'וני וייסמילר והתקבלותם בארץ ישראל  שהיא אספה לאורך השנים.

בשיחה שהייתה ביננו בבית קפה תל אביבי היא התגלתה גם כחובבת מדע בדיוני ואף של סיפורי היסטיוריה חלופית והחלפנו רעיונות בנושא.

אך נראה שיותר מכל סמל התפרסמה עד היום כסופרת הבולטת ביותר של נושא  "הדור השני " לשואה .

זיכרון השואה

ספרה "כובע הזכוכית" מ-1985 היה  ככל הנראה הספר הישראלי הראשון שעסק בנושא הדור השני של ניצולי השואה .נושא זיכרון השואה הוא נושא שהעסיק אותה מזה שנים רבות כבת לניצולי שואה יצחק ארצי שהיא כתבה ביחד איתו את הספר "דווקא ציוני".

Image result for Bride on Paper Nava Semelצחוק של עכברוש

מבין כל ספריה עניין אותי במיוחד הספר "צחוק של עכברוש " והאופרה שהתבססה עליו שסמל כתבה על פיו ביחד עם גיסתה אלה -מלך שריף..  הספר כולל כמה סיפורים על השואה , כולל סיפור  שהיה כשנכתב עתידני שמתרחש בשנת 2009 . וסיפור נוסף שמתרחש בשנת 2099 ודן בשאלה כיצד תוצג השואה בעתיד הרחוק שבו תישכח כמעט לחלוטין.

 בספר ובאופרה  חוקרת סמל את תופעת הזיכרון והשיכחה של השואה על כל היבטיה מזיכרון ושכחה אצל הניצולים וכלה בזיכרון ובשכחה של העתיד הרחוק לגבי השואה ולגבי העבר בכלל. ב "צחוק של עכברוש " הלכה סמל כמה צעדים קדימה וניסתה לחשוב בפעם הראשונה בספרות העברית  כיצד יתמודדו בני הדור העשירי לשואה בשנת 2099 עם נושא השואה, כיצד יוכלו בעתיד לזכור ולהבין את השואה עם כל האמצעים הטכנולוגים המתוחכמים  שברשותם שביכולתם לחשוף את המציאות אבל בו בזמן גם להסתיר אותה או מה שגרוע יותר לשנות  ולעוות אותה מעבר לכל הכר.

על  פי ספר זה של נאווה  והאופרה שהתבססה  עליו  כתבתי מאמר ביקורת ארוך שאותו אפשר למצוא כאן ועליו הגיבה בתגובה ארוכה.

לימים התברר לי שהספר והאופרה התבססו על זיכרון של אלה מלך -שריף של פרשה שהיא חשפה לגבי אביה בימי השואה. הבמאי אבי נשר עשה על כך סרט ידוע בשם "חטאים " שלקראת עשייתו  הוא ראיין  גם אותי אם כי אז עוד לא ידעתי על הקשר של סמל והסיפור הלכאורה בדיוני  שכתבה לכל העניין.

העניין התבהר לי רק תוך כדי הצפייה בסרט עצמו וההשוואה של עלילתו עם עלילת הספר של סמל והאופרה.

 

 ההיסטוריות החלופיות של ישראל על פי נאווה סמל 

Image result for Nava Semel And the Rat Laughed אישראל

אולי גם בעקבות השיחה שקיימתי עימה בנושא,נאווה סמל פירסמה מאמר  מרגש  של היסטוריה חלופית על הרצל שחיבבתי מאוד  " בארץ על תנאי : E.MAIL  להרצל " שהופיע במגזין הספרותי "מאזניים " בגיליון של אפריל 1997.

שם היא מנסה לדמיין כיצד היה הרצל מתקבל אם היה מופיע היום  בעידן  הפוסט ציוני ושולח אז את כתב היד שלו של "אלטנוילנד "  לפירסום.

קודם כל השמות הגרמניים של הדמויות היו חייבים להיות מוחלפים בשמות עבריים והמשרת הכושי מוחלף במשרתת פיליפינית ..השפה הגבוהה של ספרו  של הרצל חייבת תהיה להיות מוחלפת בעברית נמוכה .ועל מנת לקדם את ספרו יאלצו הרצל והיחצ"ן שלו לחזר על פתחן של תוכניות  אירוח בטלוויזיה מכשיר שהוא דווקא לא חזה אם כי היה מודע היטב לכוחם של כלי התקשורת בהעברת מסרים.

בכתבות לעיתוני סוף השבוע יהיה הרצל כחלק מהפירסום נאלץ לחשוף את סיפור נישואיו האומללים לאישתו ולהתוודות על ילידיו שאחת מהן התמכרה לסמים והשני ירה בעצמו ביום קבורתה הכותר הגרמני של ספרו "ארץ ישנה חדשה"  יוחלף בעברית החדשה לכותר מושך יותר "ארץ על תנאי " כותרת שלה יש סיכויים למכור בעידן הפוסט ציוני אם לא בסטסלר " לפחות ספר פולחן.

 

לאחר מכן היא כתבה עוד ספר מעניין של היסטוריה חלופית

"אישראל(ידיעות ספרים, 2005) שבו דמיינה הווה שבו הוקמה מדינת אררט יהודית בשטח ארה"ב בידי מרדכי נח בראשיתה מאה ה-19 .  שיוצא מנקודת ההנחה שתכנית של הפוליטיקאי היהודי האמריקני מרדכי נח מ-1825 – להקים מדינת מקלט יהודית באי אררט שבמדינת ניו יורק, ארה"ב, התגשמה, וב-1825 הקים את אררט. אך למעשה קריאתו ליהודי העולם לעלות ולהתיישב באי המקלט לא נענתה ואיש לא בא.

בספרה של סמל התכנית התגשמה והעלילה מתרחשת בספטמבר 2001 – במציאות מקבילה שבה קולו הקורא של נוח נענה וכל יהודי העולם אמנם באו להתיישב ב"אררט". אישראל היא מדינתם החוקית כמעט מאתיים שנה, ואילו ישראל המוכרת לנו לא הייתה מעולם ונמחקה מן ההיסטוריה.

לצערנו נאוה סמל נפטרה ושוב לא יצאו מפרי עטה ספרים מעוררי מחשבה נוספים כמו "צחוק של עכברוש" אבל גם מה שכתבה מספיק לכל סופר.

Nava Semel Israeli author, playwright, screenwriter and translator.jpg

הרופאים הרפואה ועולם הספרות היפה -סקירה על :הרהורים על ספרות ורפואה-דילמות ביחסי רופא-חולה מאת ד"ר לימור שריר

כל בני האדם זקוקים לעזרת הרופא שיקל על סבלו, יביא מזור לתחלואיו ואף יציל את חייו .

לא מעט סופרים היו רופאים. מה אנו יודעים באשר לזהותם, לסגנון כתיבתם, לנושאים שבהם עסקו, האם שילבו מקרים בהם פגשו בעולם הרפואה בכתיבתם וכיצד השפיע הרפואה על כתיבתם?

בספרה החשוב, המאתגר והמעניין של ד"ר לימור שריר, הרהורים על ספרות ורפואה: דילמות ביחסי רופא-חולה. ( הוצאת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, 2016 ) המחברת פורשת בפנינו בצורה ייחודית  את הזיקה בין הספרות והרפואה, תחום שהוא נדיר ביישומו. יתכן והפרספקטיבה המשלבת ספרות ורפואה מקורה  באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית הוא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה (הן של ספרות בדיון, והן ספרי הגות ומחקר, שהטקסט שלפנינו מציג בבהירות דואליות זו).

mabat170x227

ד"ר לימור שריר פרסמה רומנים וקבצי סיפורים שזירת התרחשותם היא נפש האדם וביניהם שזור מבלי משים עולם הרפואה אותו היטיבה להכיר בהיותה רופאה .ספרה הנוכחי הינו ספר עיון והגות העוסק בחיבור שבין ספרות, פילוסופיה ורפואה . קדם לו ספר הגות מקורי ומעניין: מרטין בובר- מבט מקרוב שבו מתארת שריר את הפילוסוף הנודע מזווית אישית באמצעות שיחות שניהלה עם נכדתו וחושפת בפני הקורא מאורעות ותכונות אופי שלא נודעו באשר למרטין בובר ולמשפחתו מעבר לניתוח משנתו ומחקריו שמופיעים בצורה מעמיקה בספרה.  (ראו את המבוא שלו כאן )

ספרה הנוכחי על ארבעת כרכיו ועשרת שעריו, הינו מאגר אנציקלופדי של ידע בנושא ספרות ורפואה שנאסף ונחקר על ידי הסופרת כדי להנחיל אותו לאחרים.

בהיבט הספרותי, לבד מקטעים פואטיים, מכיל הספר דוגמאות רבות ליחסי רופא-חולה בטקסטים של סופרים קאנוניים וידועים בסצנת הספרות המקומית והעולמית. ד"ר לימור שריר עורכת מחקר מעמיק ומקורי בסוגיה זו ביצירותיהם של א.ב. יהושע, עמוס עוז, חיים באר, דן בניה סרי, אלי עמיר, ואף בוחנת את ייצוג העולם הרפואי ביצירות פרי עטה.

מעניינת היא התייחסותה לסופרים שהיו רופאים בתקופות היסטוריות שונות . אציין סופרים רופאים שכתיבתם קרובה ללבי:  הסופר  הצרפתי  פרנסואה רבלה- מחבר סיפורים סאטיריים על הענקים גרגנטואה ופנטרוגאל במאה ה-15, שנחשב לאחד מאבות הספרות הצרפתית המודרנית. ארתור קונן דויל- יוצרו של שרלוק הולמס ומארג ספרות הבלשים שהיא כה חביבה עליי, ארתור שניצלר- הסופר האוסטרי-יהודי ועוד רבים אחרים.

הסופרת מתבוננת בעולם הרפואה דרך יצירות הלקוחות מהספרות העולמית, מחזות ויצירות קולנועיות . היא עורכת דיון מעניין במובאות מכתביהם של אנטון צ'כוב, (חדר חולים מספר שש), אקסל מונטה ( מגילת סן מיקלה), ארצ'בלד ג'וזף קרונין ( דרכו של שנון), וויליאם קרלוס ויליאמס (סיפורי רופא), מיכאיל בולגקוב (רשימותיו של רופא צעיר), יאנוש קורצ'אק (כאשר אשוב ואהיה קטן) ועוד.

( גילוי נאות: מאמר שלי בנושא ספרי הילדים של יאנוש קורצ'אק  מצוטט בספר).

המחברת מתעמקת בספרו המונומנטלי של אלבר קאמי "הדבר" שבו מוצג רייה הרופא כדמות מוסרית בעליל הנלחמת נגד המַרְעִין בִּישִׁין של המוסדות החברתיים. החברה הממוסדת ובעיקר, מוסדותיה רואים את האינטרסים הצרים שלהם ולא את טובת הציבור או החולים כיסוד מוסד של מלחמת הרופא האידיאליסט נגד פגעי החברה.

בהיבט הרפואי-מדעי ניתן להבחין לא רק בסקירות היסטוריות של מחלות וניסיונות לבאר את פשרן מהתחומים של פסיכיאטריה, מחלות זיהומיות (שחלקן פס מן העולם), נוירולוגיות ואחרות לצד ניתוח אספקטים רפואיים-מדעיים בפני עצמם וגישות חדשניות המתייחסים למחלות נפוצות בימינו. בחלק זה ניתן גם ייצוג לאסכולות שונות בכל תחום. כך, למשל, לצד התייחסות מעמיקה לפסיכיאטריה, מצד בכירי התחום, ישנה גם התייחסות לאסכולת האנטי פסיכיאטריה, מהלך שלא רק מגוון ומעשיר את הדיון, אלא מציג את המורכבות של התחום. מורכבות זו מוצגת באופן מרתק בדיונים שונים ומרתקים שעורכת ד"ר שריר עם  אנשי ספרות, מדע ורוח ביניהם בולט הדיון עם פרופ' שלמה גיורא שוהם על סטייה, טירוף ויצירה.

בנוסף לסקירות ההיסטוריות מופיעים בספר אזכורים של היפוקרטס וגלנוס, שבועת הרופאים, הקורפוס ההיפוקרטי, המוח בעידן העתיק, ההיסטוריה של השיגעון ועוד. קוראי הספר יופתעו להיווכח כי דילמות שהעסיקו את הרופאים במהלך ההיסטוריה רלוונטיות גם בימינו.

Image result for ‫לימור שריר‬‎

ד"ר לימור שריר בקורס

מעניינת במיוחד התייחסותה הרב-מימדית של המחברת לדמותו של הרופא הנבחנת בספר דרך נקודות מבט היסטוריות, אתיות, ספרותיות ופואטיות כאשר לצד ההיבטים ההומניסטים, האידיאולוגיים, האלטרואיסטים והגדולה שבדמותו (הרמב"ם) נבחנת ביקורת על דמותו החוטאת בחטא ההיבריס,(עגנון), על "הטוב שברופאים לגיהנום" (תורה ותלמוד) על פחדיו וחוסר הביטחון שהוא מפגין בעת הטיפול בחוליו ( בולגקוב), על מצב בריאותו ( רבלה) על חמדנותו ( מולייר), על נטייתו  הפטרנליסטית (קרלוס ויליאם), על אכזריותו (פוקו) ועוד. באופן זה המחברת מרחיבה את תחום המחקר לא רק לדמותו של הרופא בעיני מטופליו אלא גם כיצד היא נבחנת  בעיני עצמו ואיזה מקום הוא תופס  בחברה בתקופות היסטוריות שונות.

בפרק מיוחד עוסקת המחברת בהיבטים אתיים של העיסוק הכולל ברפואה. במסגרת זו מופיעים בספרה של שריר הדיונים המוכרים במוות, המתות חסד, אתיקה רפואית, ההתייחסות המשפטית למוות (חוק החולה הנוטה למות, חוק זכויות החולה, אמנות אתיות בין רופאים לחברות תרופות, ועוד). בנוסף ישנן גם התייחסויות לדילמות אתיות, כמו זו שערכה ד"ר שריר בדיון עם פרופ' יוסי יזרעאלי באתיקה במחזות פירנדלו ואיבסן.

בשער שנושאו רופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה מנתחת המחברת את דמותו של הרופא בשואה כאשר לצד הרופא שדבק בשבועת היפוקרטס נולד סוג אחר של רופא הבוגד בשבועתו ובייעודו והופך למרצח. מעניין במיוחד הוא תיאור דמותו של רופא אוסטרי לא יהודי בתקופת אוסטריה של היטלר, גיבור ספרה של ד"ר לימור שריר: "הבית על האגם" המתלבט ומתחבט בבעיות של מוסר ומצפון, בשיגעון האישי ובשיגעון הקולקטיבי.

ספרה של ד"ר לימור שריר הרהורים על ספרות ורפואה- דילמות ביחסי רופא חולה נולד בהשראת קורס ספרות ורפואה אותו תכננה ד"ר לימור שריר במיוחד לסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר בהיותה בוגרת שלה.

%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%a2%d7%95%d7%96

לימור שריר עם עמוס עוז בקורס "הרפואה והספרות " וסטודנט ששואל שאלה.

ד"ר שריר  אף מנהלת את הקורס  שזוכה להצלחה רבה באוניברסיטת תל-אביב מ-2010 – זה שבע שנים . במסגרתו היא מפגישה את הסטודנטים עם סופרים, משוררים , אנשי הגות ואתיקה לצד רופאים בכירים. באמצעות מפגשים אלה, סוברת ד"ר שריר יבינו הרופאים לעתיד כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

אומרת שריר: "במסגרת קורס ספרות ורפואה אני חושפת את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה נועד לשכלל לדעתי את יכולתם של הסטודנטים לרפואה להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. מעבר להעשרה התרבותית שאליה נחשפים הסטודנטים במהלך הקורס אני סבורה שתיאור ספרותי חי של המחלה והרגשת החולה מקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ומעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. כמו כן מגביר את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ומשפר את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית מעבר לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו והגברת יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת".

כאמור, חשוב לזכור שלימור שריר עצמה אינה "רק" רופאה אלא גם סופרת בולטת  בספרות העברית שעסקה רבות, מטבע הדברים, ברפואה ביצירתה. בסדרה אפשר לקרא גם מאמרים של כותבים אחרים על יצירותיה, כמו חוקרת הספרות פרופ' נורית גוברין.

%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3

לימור שריר בקורס עם הרופא הסופר ד"ר עידו נתניהו והמרצה לפילוסופיה פרופסור יוסף אגסי 

ד"ר שריר הבהירה בהקדמה לספר שהוא מתוחם לקורס ספרות ורפואה ולכן יעסוק בעשרה שערים ואין היא יכולה לעסוק בכל תחום ותחום של ספרות ורפואה אך מכיוון שד"ר שריר מתכוונת להמשיך את הסדרה הייתי רוצה לראות בה התייחסות לנושאים נוספים.

ד"ר שריר התייחסה בהרחבה ל"הדבר" של אלבר קאמי אך הייתי רוצה לקרא על ההתייחסות למגיפות בספרות האימה  ובספרות  המותחנים והמדע הבדיוני. ישנן  יצירות חשובות בז'אנרים אלו על הנושאים הללו, שמן הראוי היה להתייחס אליהן כמו כן, אין התייחסות לסופרים שאינם דווקא מלב לבו של הממסד הספרותי אבל תרמו תרומה חשובה להצגת הרפואה בספרות לקהל הרחב למשל סופר המדע הבדיוני ה.ג. וולס שלמד ביולוגיה. הייתי רוצה לדון עוד בספריו של קונן דויל המוזכר בספר.

לסיכום מדובר בסדרה אנציקלופדית פוקחת עיניים העוסקת בתחום חשוב מאין כמוהו ושמשום מה כמעט לא עסקו בו בחקר הספרות ( או בחקר תולדות הרפואה). אחרי שקראתי את ארבעת הכרכים שוב לא אבחן באותה   הדרך את הרפואה וגם לא את הספרות.

 

ראו גם:

ההקדמה של לימור שריר לסדרה

פרטים על הסדרה

את הספרים אפשר לרכוש כספרים אלקטרוניים כאן

רפואה וספרות – תרבויות נפרדות ? מאמר מאת לימור שריר

ראו עוד על לימור שריר:

לימור שריר בלקסיקון הסופרים

האישה מול האלוהים – התיאולוגיה של לימור שריר

הרהורים על ספרות ורפואה. כרך א

 

"היכל התהילה " של הספרות העברית בכתבי העת העבריים במאה ה-19

לאחרונה ראיינתי  עבור "יקום תרבות " את חוקר הספרות העברית במאות השמונה עשרה וה-19 פרופסור משה פלאי שקיטלג ומיפתחאת כתבי העת מתקופה זאת כך שכעת אפשר לדעת  בקלות וללא חיפושים מרובים אילו יצירות פורסמו בהם מאת מי ובאילו נושאים.( ראו "היכל התהילה וקטלוג הבושה של הספרות העברית במאה ה-19).

קראתי בעניין חמישה מתוך ששת הכרכים שאותם ערך ד"ר פלאי בסדרה שלו. גם בחיפוש אחרי יצירות ספרות שהן מעל זמנן. דהיינו : כאלה שיכולות להיקרא בידי קורא בן המאה ה-21  ( לא ממוצע אמנם אבל גם שאינו בהכרך חוקר ספרות שזה מקצועו או סטודנט שלו שעושה על כך עבודה  ) בעניין ואולי אף בהנאה.

נשאלת השאלה, האם יש עדיין בכתבי העת האלו מלפני מאתיים  שנה ומאה החמישים שנה  יצירות שיכולות להתפרסם היום במאה ה-21  ב"יקום תרבות " או ב"דחק", כתב העת הקלסיציסטי של יהודה ויזן, או במוסף  הספרות של "הארץ" או ב"מאזניים", כתב העת של אגודת הסופרים העבריים בישראל בעריכת מתן חרמוני?

כפי אפשר לראות מהראיון , פרופסור  פלאי שעבר  ביסודיות על כל הכרכים ומיפתח אותם היטב  סירב  למעשה לענות  בצורה ברורה על השאלה הזאת, ומתייחס אל  החומר כולו רק כאמצעי מחקר על בני הדורות ההם, ולא כמקור ליצירות שיכולות לעניין בפני עצמן גם את הדורות הבאים, כמו שהתנ"ך למשל יכול לעניין אנשים שאינם חוקרים  גם אלפי שנים לאחר שנכתב.   .

ובכן, אני כאיש ספרות עכשווית אענה על השאלה הזאת במקומו.

קריאה מעמיקה בחמשה  מהכרכים שבהם מביא הד"ר פלאי סקירה מפורטת של היצירות בכתבי עת נידחים ונשכחים לחלוטין אלו, מצאה שבהחלט שאין יצירות רבות כאלו, אבל ישנן כמה שלפחות עוררו בי עניין לעיין ולקרוא בהן , ומי יודע, אולי יעוררו עניין  כזה גם בעורך יהודה ויזן ואחרים  מבין קוראיהם בקהילה הספרותית-תרבותית  העברית של המאה ה-21. .

Image result for ‫משה פלאי‬‎

בכרך השני בסדרה  של פלאי "ביכורי העתים – ביכורי ההשכלה" (על שנתון שממנו יצאו 12 כרכים בגליציה בשנים תקפ"א תקצ"ב 1820-1831) מצאתי יצירה אחת ויחידה שהיא בעלת עניין גם היום:

"מאזני המשקל", מאת יצחק ארטר ביכורי העתים ג', תקפ"ג.

יצחק ארטר גדול הסטיריקנים היהודיים במאה ה-19.ועדיין ראוי לקריאה גם היום.

מדובר בסאטירה שבה המחבר בחזיונו רואה את האל שוקל במאזנים את מעשי בני האדם. הוא שוקל את החוכמה שגוברת על כל דבר אחר. הוא רואה יד נעלמה חותכת עמודים מספר שמחברו העתיק את דבריו מאחרים, הוא שוקל את ספרי החסידים ומוצא שהם שווים בערכם לספרי עובדי אלילים. הכוח הבל רוח – ואז המחבר מתעורר.

פריט נוסף אחד שיכול לעניין גם היום ולו רק כקוריוז בגלל המין של המחבר , הוא היצירה הראשונה שפורסמה בכתב עת עברי ונכתבה בידי אישה:

מדובר ב"מכתבים בלשון עברית" מאת " עלמה חכמת לב" של אישה נוצרייה בשם חנה מרים שורמן  שפורסם בביכורי העתים ה' תקפ"ה.

שלמה יהודה רפפורט ( שי"ר) חוקר פורץ דרך בתקופת ההשכלה .דיוקן מאת אנטונין מאצ'ק, 1841.

כמו כן ישנם כמה ומאמרים חשובים ומעניינים גם היום של החוקר הנועז מאוד לזמנו שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) על הנמלה הלבנה, בביכורי העתים ב'. מדובר ב מחקר על היהודים בארץ ערב ובארץ כוש, הסמבטיון ועשרת השבטים –  ביכורי העתים ד' וביקורת בכרך יב של רפפורט, גם היא על הסאטירה "מגלה תמירין" של יוסף פרל.

כן פורסמו  שם שלושה שירים אינדיאניים (!) שתרגם ברוך שנפלד, שגם הם בעלי עניין מסוים.שמראים על עניין בתרבויות זרות ונידחות מצד המשכילים העבריים של התקופה או לפחות אחד מהם.

Image result for ‫משה פלאי‬‎

בכרך השלישי בסדרה של פרופסור פלאי, כרם חמד – חכמת ישראל היא "יבנה החדשה", כתב עת שיצא לאור בתשעה כרכים בווינה ובפראג בשנים 1833-18, יש את הסאטירה "חזיון בארץ רפאים"  שוב של  גדול הסטיריקנים של התקופה יצחק  ארטר  שפורסמה 1833.- על ידיד שנפטר ועונשו בשאול משום שדחה את החסידות   וזוהי יצירה סאטירית שיש בה עניין גם היום.

Image result for ‫משה פלאי‬‎

בכרך  הרביעי בסדרה של פלאי: מכתבי העתים: עיתונות ההשכלה מ-1820-1845, הוא עוסק בכתב העת "פרי תועלת" שפורסם בשנת תקפ"ה "1825 ממנו יצא כרך אחד בעיר אמסטרדם, שם נמצאה יצירה אחת בעלת עניין עבור הקורא העכשווי .

 

יצירה של העורך שמואל ישראל  מולדר, "ברוריא בת רב חנינא בן תרדיון", פואמה ע' נ"ג-צ"ד, ( את הפואמה שהיא אחת הראשונות בשפה העברית אפשר למצוא בפרוייקט"בן יהודה " כאן )

מדובר בפואמה על נושא מהתלמוד שהוא מדהים במאבקו לכבוד האישה וערכה כאדם, וכפי שמגדיר זאת פלאי, "הלשון בהירה באופן יחסי ועדיין נשגבת ולא חסרת חן. בפואמה זאת מחזיר מולדר את האישה לתפיסה הציבורית".

במרכז הפואמה לראשונה  דמות נשית הנמצאת בקונפליקט  עם עולם הגברים. מולדר חידש  גם בכך שפנה לעולם המשנה והתנאים וגם בכך שעסק במלחמת המינים. מולדר עצמו היה מודע לייחוד הפואמה, ומציין כי "באמת בדרך לא סלולה כהיום דרכתי והראשון הנה הנני, המעפיל לעלות ההרה, בחרוזי שיר, לא שיערום אבותינו", הוא חידש בבחירת נושא המגן על כבוד האישה בניגוד להשקפת החכמים שנשים דעתן קלה.

ברוריה מוצגת באופן חיובי לעומת בעלה רבי מאיר שאפיונו שלילי, המאמין בכך שנשים דעתן קלה, ומשום כך הוא פועל להוכיח את דעת חכמים באמצעות פיתוי אשתו ותלמידיו להביאם למצב של חטא.

הערות נוספות של עורכי פרוייקט בן -יהודה על היצירה המרשימה גם היום יש כאן . הרהורים על ברוריא "

בקובץ השני שבו עוסק פלאי בכרך זה   הקובץ "פרחי צפון " וילנה  תר"א 1841 נמצאה גם כן יצירה אחת ( ויחידה) בעלת עניין לקורא המודרני :

הסיפור המקראי  "אליהו בהר הכרמל",  מאת חיים יהודה ליב קצנלובגן,  שהופיע בשני חלקים :חלק א' כרך א', חלק ב' כרך ב'.

זהו סיפור חזוני פנטסטי -היסטורי המקדים את ז'אנר הפנטזייה של היום, שבו הנביא חווה התגלות אלוהית בהר הכרמל תוך התעלות נשגבת והזדהות עם פלאי הבריאה, מבקש לצאת מין המציאות הגשמית אל שמי הנצח האלוהיים ולבסוף חוזה בהתגלות האלה בסער המאפילה על פני כל היקום.

בחלק ב' אליהו נישא מעל פני כדור הארץ, מתבונן עליו מלמעלה, עולה בסולם קוסמי ששלביו העליונים מגיעים עד קודש הקודשים, אך לבסוף מקבל פקודה האוסרת עליו להמשיך עד למעלה. זאת מכיוון שנמצא פגם במעשיו המוסריים בכך שהביא למותם של חפים מפשע רבים. ובכך הייתה העזה וחידוש של המחבר, שכן אליהו אינו מוכשר כתוצאה לייעודו הסופי, ועליו לחזור לעולם הגשמי ולהכשיר את נביא אלישע שיתפוס את  מקומו.

פלאי כותב שהסיפור נקרא כסיפור מודרני החושף רבדים נסתרים בדמות הגיבור ומעלה נושאים חדשניים בתחום החוויה הדתית, הרוחנית והמוסרית.לי  הסיפור נקרא כמקדים של יצירות בז'אנר הפנאטסיה של היום העוסקות בהתפתחותם  של אנשי כישוף.

pelei-1

בכרך החמישי בסדרה של פלאי, כתבי עת של ההשכלה במחצית המאה ה-י"ט,החלוץ –מלחמת הדת והתושייה, רוב רובן של היצירות הן מאמרים שהיו מעניינים לשעתם אך אין בהם כל עניין כיום למי שאינו חוקר התקופה. כנ"ל לגבי הסאטירות של התקופה שמופיעות שם.

 

pelei-2

בכרך השישי בסדרה על כתב העת כוכבי יצחק, שיצא במשך קרוב ל-26 שנה בין השנים 1845-1973, נמצאו כמה וכמה יצירות , לא פחות מתשעה-עשרה(!)  שיש בהן עניין  אולי גם היום.

באופן כללי מעניין  "כוכבי יצחק"  כיום בזכות היחס החיובי שגילה כתב העת לנשים. עובדה: שתי נשים שונות הופיעו על דפיו לאורך השנים בפעם הראשונה בתולדות הספרות העברית! ובהן המשורר העברייה הראשונה רחל מורפורגו שמעוררת עניין במחקר גם היום, אם כי יש חילוקי דעות קשים ביותר באשר לאיכותה הספרותית. סביר להניח שאם היה כותב את יצירותיה גבר, הן לא היו מעוררות כיום עניין רב. אני איני מכניס את יצירותיה לרשימה של יצירות היכולות לעורר כיום עניין בקוראים, ללא קשר למין המחבר.

ברשימה זאת אני מכליל בראש ובראשונה יצירה ספרותית כמו פמינסטית שכתב מחבר גבר.

מדובר במגילת יהודית, פואמה מקראית בת שבעה חלקים על הגיבורה של הספר החיצוני בכרכים מאת שבתי פאלק שפורסמה בשנים  1845-1847.

היא מסופרת בסגנון נרטיבי שוטף ובחרוזים, ומתארת כיצד אישה הצילה את עירה מידי האשורים. הפואמה נאמנה לרוח הספר, אם כי יש תוספות בדיאלוגים. הפואמה אגב  נדפסה בלי ניקוד.יש לראות בה יצירה פמיניסטית ראשונה בספרות העברית החדשה אם כי נכתבה בידי גבר.

יצירה נוספת בעלת עניין כלשהוא :  יצירתו של מנדל זטרן, משא בבל, עובד לעברית על ידי יצחק פאלק  ב-1847 בשם בנין הגדל בארץ שנער. תמונת עת "ההופך את סיפור מגדל בבל לסיפור על זמני רלוונטי לימינו.

זוהי יצירה ספרותית כנראה למטה מבינונית, אך בנושא העל זמני  של פרויקט בניית מגדל בבל יש עניין גם בימינו.

V08p017005 Meïr Halevi Letteris.jpg

"חלום שבעים שנה: סיפור מחורז  מאת  סופר בולט של התקופה מאיר הלוי לטאריס, , פורסם במקור בגרמנית  ועובד לעברית על ידי זליג צבי מונדשיין .ב"כוכבי יצחק " כרך ו ע' 27-39  1846, מעובד על פי אגדה של חז"ל במסכת תענית.

גרסה שנייה מעובדת בידי אלכסנדר הלוי לאנבאנק הופיעה כעבןור שנים  בכוכבי יצחק, גיליונות כח, כט, ל.

יצירה ספרותית זאת היא הבולטת ביותר שהופיעה בכתב העת, ופורסמה בו באופן יחיד במינו פעמיים בשתי תרגומים שונים, מה שאולי מראה על פופולריות מיוחדת בקרב הקוראים.

זהו סיפור פנטזיה  נדיר מאוד באותה התקופה, על אודות חתן שביום חתונתו נוטש את כלתו, עולה על קבר חברו, חוזה חזיונות שונים, עולה לשמים, ואז נזכר בחתונה, חוזר ומגלה כי ביתו ועירו חרבים. הוא מגלה לתדהמתו שחווה מסע בזמן וכי חלפו שבעים שנה, במהלכן יישובו נחרב בידי פולשים. לבסוף הוא חוזר לקבר, ומלאך קורא לו לעלות "רום שחק, וכה מצא שלומו, במותו זקן ילד עבר גבולות עולם, בחלומו חולם".

4 י.ראנדגר "למי ארץ", כוכבי יצחק  כרך טו ע' 68-74, מ- 1851, שיר על תולדות העמים בהיסטוריה שכל אחד מהם טוען "הן לי הארץ", ונראה כשיר נבואי לגבי  המתרחש לגבי ארץ ישראל היום.

5 יחיאל בן נטע מעלער, גורל הצדיקים, חיזיון מאת מב"ין, איש גאליצי, כוכבי יצחק, כרך  כט 1863.

סיפורו של חסיד שבא להשתטח על קבר רבי נחמן מברסלב באומן ופוגש את רבי נחמן לאחר המוות בשאול. משם הרב גוער בכל חסידיו שבאו לקברו ומתנחם על כל הדברים שאותם כתב בחייו   שהיו לדבריו הכול שקר והבלים.

על יצירה זאת הופיע מאמר של יונתן מאיר בכתב העת "דחק".אין ספק שהיא נשארה  רלבנטית מאוד היום כפי שהייתה בזמנה  עם הנהירה ההמונית לקבר הרב נחמן מברסלאב באומן.

  1. ספל קאווא מאת יחיאל -מיכאל זיידמאן. שיר לכבוד כוס הקפה, כוכבי יצחק  כרך כ"ט ע' 37-44 1863. שיר מדהים בנושא האקזוטי שמסרב לקחת את עצמו ברצינות בניגוד לרוב היצירות האחרות. את היצירה הזאת פירסמנו מחדש  ב"יקום תרבות " כאן " שיר אהבה לספל הקפה  משנת 1863 "
  2. לורד ביירון "חזון מחשך" בעיבודו של מ.רבנר", כוכבי יצחק, כט  ע' 98-101  1863. תרגום עיבוד ראשון של שירו האפוקליפטי המפורסם על חורבן העולם.
  3. הגולם על פי ד"ר גוסטב פיליפסון, הופיע בגיליון כ"ח עיבוד: י לאווי, כוכבי יצחק כ"ח ע' 175-180 1862.

הגרסה הראשונה הידועה בעברית של סיפור הגולם מפראג.את היצירה הזאת העליתי בבלוג שלי עם מאמר נלווה ביולי 2017 לאחר ביקור בפראג.

 

  1. מפחת הקיטור:שיר מאת מנדל שטרן.כרך ל"ה ע' 36-39 1868. שיר  משעשע על מקטרת.( בהערה מתייחס מנדל שטרן לשיר של שמשון בלוך על אותו הנושא "הנה זאת המקטרת " בכתב העת "ביכורי העתים" כרך ח, ע' 281-282 תקפ"ח)
  2. תומת האהבה וזמת התאווה.אלכסדר חיים שור, כוכבי יצחק  כרך ל"ו 37 1869.

לאחר פטירתו מבקש דוד מהאל לנגן לפני יושבי הגיהנום, שם הוא פוגש באהובת בנו  המורד אבשלום שמתה.יצירה שמראה לכל הפחות על דמיון עשיר  וטיפול לא קונבנציונאלי  אז ( וגם היום ) לגבי דמויות התנ"ך הידועות.

11. "בקורת בערזע".( שיר).מאת מרדכי וויסמאן חיות.כרך לז ע' 75 1873.שיר  לעג על התמוטטות הבורסה בברלין שבו כל מילה מתחילה באות "בי"ת".

ואלו פחות או יותר הכל.

רוב היצירות האחרות בכתבי העת האלו לא עוררו בי ,איש  העשור השני של המאה ה-21 כל עניין.

אבל עבור כתבי עת שהופיעו לפני 150 שנה  גם המספר הצנוע הזה הוא  הרבה מאוד ושלמי תודה לפרופסור משה פלאי שמאפשר לנו כעת  בקלות יחסית לברור את המוץ מהתבן ולגלות אילו הן יצירות שראויות לקריאה  גם כיום במאה ה-21  מהשפע שפורסם בכתבי העת העבריים במאה ה-19.

ראו עוד

היכל התהילה וקטלוג הבושה של הספרות העברית במאר ה-19 : ראיון עם פרופסור משה פלאי 

moshe-pelei-2

פרופסור משה פלאי מחזיק באחד ממחקריו.

לזכור את שאול טשרניחובסקי

השבוע  ב-20 לאוגוסט חל יום הולדתו של המשורר שאול טשרניחובסקי.

משורר זה נחשב פעם לשני אחרי ח"ן ביאליק בלבד בספרות העברית.  ואף היה  ככל הנראה אחד הסופרים העבריים הבודדים שנחשבו מועמדים ראויים  לפרס נובל לספרות ( ביחד עם ביאליק וזלמן שניאור וש"י עגנון ).

אבל כיום הוא נשכח.

אז הנה דף מעניין שמצאתי שפורסם בידי שוחרי רעתו של טשרניחובסקי לאחר פטירתו באקטובר 1943 והוצג כפשקוויל  על קירות ירושלים. הדף השתמר בידי אספן. והוא מעיד על עוצמת הרגשות שעורר טשרניחובסקי בזמנו.

 

Bulgaria is forever:A chapter from the thriller “The Bulgarian Fraud

\

 

  Painted by Vladik Sandler

Bulgaria is  Forever – Another chapter from “The Bulgarian Fraud”

Summary of the story

The story is based on the author's imagination.

Any connection between the story and reality is purely coincidental.

 

 

 

The Bulgarian Fraud” Summary Of the thriller by Eli Eshed

Chapter 5 – Bulgaria is   Forever

 

 

 

DANS_-State_National_Security_Agency_(Bulgaria)

The emblem of Bulgaria's National Security Agency, SANS

It's been raining in Sophia nonstop for the last few days. Outside, gray people can be seen running from here to there with their umbrellas covering their faces from the continuous bombardment.

The media reported this as the greatest rainstorm that Bulgaria has had in many years.

Possibly the result of global warming.

Dimitar was standing at the window of Bulgaria's National Security Agency, the SANS

 

Darzhavna agentsiya "Natsionalna sigurnost

 bulgarian agency for national security2

The building of Bulgaria's National Security Agency in Sophia, at 1407 Cherni Vrah Boulevard.

He was gazing at the people running. His thoughts were even grayer and darker than the rain and grayness outside. It's been only a few months since he was appointed as the head of Bulgaria's National Security Agency. They addressed him and asked him to take control over the National Security Agency and reinforce it from top to bottom. “SANS is crumbling down, Dimitar, and only you can save it.

You've saved the Ministry of the Interior, now it's time to save all of Bulgaria”, the Prime Minister told him. They didn't need to tell him. He knew what every person with a bit of common sense knew.

All of the corruption scandals in which SANS was involved up to its' neck, have caused it a great deal of damage. There was, for example, the head of the competing service, the National Intelligence Service (NIS), whom had been found guilty of simple fraud and embezzling state owned finances for personal purposes. Dimitar knew that this publicized case was merely the tip of an iceberg. There were many others like him at the secret service, cases which the media did not publish. How much confidential information was given to crime syndicates? Or to hostile powers? The corruption has also reached the SANS.

A few months ago the head of the SANS disappeared one day, only to be found at last in Greece, “undergoing hospital treatment”. This was before he had finally returned to Bulgaria, where he is being questions in what seems to be an investigation that obviously will not be concluded in the near future…The media had barely mentioned this matter.

Only Dimitar and a handful of other people knew the truth: the man was being extorted by an organized crime syndicate and was thus forced to deliver crucial information into their hands. How much information did he surrender to these dark forces? It was his job to find out and the investigation was in full swing. But he already knew quite a lot…

In a normal country the guy would be thrown into a dark prison cell and the key would be thrown into the sea. But Bulgaria was never a normal country. And they weren't the only ones.

He agreed to assume this thankless responsibility, despite the objections of his wife and friends. He agreed, even though the pay in the private sector for working for security companies, something he'd been doing for years, was much higher.

Why did he agree? He asked himself this a million times. Maybe out of love for Bulgaria and maybe due to all of the espionage books he'd read about saving the homeland, time and time again…

He recalled this book in which this brave Bulgarian agent, Avakoum Zahov, fights and overcomes a mysterious British agent. One day he found out that that British agent was no other than James Bond.

During the time of the Soviet Union, these books were banned throughout the Communist Bloc and labeled as hostile propaganda. But after the fall of Communism, as an adult, he had the chance to read these books, written by British author Ian Fleming, and reached the conclusion that these books were inferior in relations to the books about Avakoum Zahov, which were written by Andrei Gulyashki.

His office walls were now decorated with the original book-covers! Autographed by Gulyashki and by the original illustrator of the Avakoum Zahov book series! He wondered whether his employees were joking about this behind his back. This could be possible.

avakum zahov 1

Original book-cover of a book from the Avakoum Zahov series. 

 

Now, during his elder years, he himself was in the position of Avakoum Zahov's boss. He was now at the head of the secret service, fighting against Bulgaria's enemies, within as well as outside of Bulgaria.

Now he was the one in charge and the dangers seemed more eminent than ever and the Republic of Bulgaria seemed to be on the brink of disaster, more than ever.

Take these refugees, for example, entering Bulgaria on a daily basis, every minute. There is reason to assume that at least some of them were sent by the monstrous terrorist organization ISIS.

Probably more than just a few. They could present a threat in the near future.

His deputy, Oleg Peskov, entered the room suddenly, in a great hurry, his face seeming even darker and gloomier than usual. “Chief”, he whispered, as if the room was under surveillance. “Our website is under attack – the assault is stronger and deadlier than ever”. Oleg seemed grimmer than ever, “How is this even possible?”, Dimitar wondered.

Dimitar sighed: “Nothing is stronger and deadlier than ever, Oleg. Everything can be controlled and" is temporary. Only Bulgaria is eternal”, he quoted from Gulyashki's book “Bulgaria is  Forever”. 

Chief”, this time Oleg was really screaming, “All of our information is being pulled off the website – we're completely exposed to some kind of unknown factor”. The SANS website was always under attack, but this one was harsher than ever and was clearly employing better technology.

Who was behind this? The Turks? The Chinese? Or “Big Brother” – the Russians? Or perhaps even somebody else. Kalinka, the head of the Intelligence department at SANS came in, as always, she was wearing a yellow dress, she had this strange attraction towards this color, and Dimitar couldn't figure out why – he regarded this shade as completely inappropriate for espionage affairs. His color of choice was always uniform black, since gray creates a clearer of image of someone to watch out from. Yet at this stage, he chose to rather keep this opinion to himself. Maybe he'll try to implement this in the future, at this stage there were already so many reforms that had to be carried out within SANS…

Do you have any idea who might be behind this?”, Dimitar asked. Kalinka didn't hesitate and said:

We just might. It is possible. This could be 'Francine – Information Systems' – a company under Israeli management, which uses a combination of Israeli and Russian technology.

He rolled the name on his tongue – 'Francine', a strange and completely non-Israeli, foreign sounding name.

 

She explained: Probably named after a legendary artificial woman. The company's headquarters were located in Geneva, Switzerland. The company's present chairman is a former Russian intelligence agent. But the firm's president is a lecturer here, in Bulgaria. It employs all of these Israelis from Unit 8200, which is a famous Israeli army intelligence corps unit that deals with computerized intelligence (collecting signal intelligence – SIGINT).

A seemingly innocent company that dealt with exposing Internet frauds.

But our assumption is that they're also handling Internet espionage. We've been finding their fingerprints everywhere lately, on different kinds of spyware, which was used to break into various Bulgarian services, during the past few weeks. 

He was surprised for a minute – “Why, actually? And why now?”, he asked.

Kalinka slowly hunched up her shoulders: “They seem to be gathering information for something. We still don't know what for. In my opinion, this is for some kind of big operation”.

The Israeli company's president was a highly-esteemed lecturer at a Bulgarian university, only that rumors and follow-ups proved him to be much more than that. The rumors assembled by the SANS employees determined him to be an international criminal, an agent working for the Russians and a threat to Bulgaria's security.

Was it true that he was unjustly framed by people acting out of personal vengeance? His job was to find this out.

vladic fat man

Dimitar leafed through the file. The man was exceptionally multidisciplinary

 

He gave lectures on international terrorism, as well as on real-estate – to the best of his

knowledge, this was a pretty rare combination in Bulgaria or in any other country. He was also an    expert on chess.

He participated in various competitions and always received a very high ranking – in Israel, his homeland, as well as in Bulgaria. He was known to be an expert strategist with a particular affection to games that were planned for the longest run.

He became well-known in the professional circles of these games as someone especially fond of games against computerized software programs. Up to now, he had won all of these games.

Very impressive”, Dimitar thought to himself. He recalled a sentence from Gulyashki's book, 'Moscow is calling Sophia”: “The less skilled a person is, the more you should ignore him, and the more skills a person has, the more you have to beware of him – a person with the most skills must be suspected”.

 

The man was, of course, serving as the head of an international film – 'Francine – Information Systems' , which claimed to be fighting against computerized fraud crimes. The photo of the multidisciplinary guy showed a face with a small but well groomed mustache and beady little eyes. According to his portfolio, the guy had some knowledge in Psychology, which he was endlessly raving about to everyone around him, yet he also had an increasing tendency towards outbursts of rage and loss of control from time to time, in front of his students, in the classrooms where he was teaching.

 

And this was also reported to the SANS. There's no doubt that the man had a special talent of making himself enemies. Dimitar now recalled hearing a lecture by this Israeli in Varna, where he taught a course on international terrorism. During the lecture, he caught him making several elementary mistakes. For example, the claim that the famous “Bulgarian umbrella” was invented by the KGB and given to the Bulgarians so that they could assassinate dissidents. Nothing but nonsense. Dimitar knew the truth, since he once made an effort to find out, when he was working as a senior agent for this CSS (Committee for State Security) – the secret services of the Communist era that preceded the SANS. This was a genuine Bulgarian patent that the KGB had nothing to do with. It was an invention of one of the scientists from the Committee for State Security (CSS) and the CSS personnel and later on people from the SANS used it, not necessarily for killing enemies of the regime, but in order to protect themselves under special circumstances. But the umbrella was only used as a murder weapon in one famous case for killing off a dissident in England. But the umbrella was used on many other occasions.

He didn't say this during the lecture, but this made him doubt everything the man had to say during the course of the lecture. And now it turns out that his suspicions may have had an even more solid basis than he thought back then.

How did you get to him and to this company?”, he asked.

This was before you were appointed here, chief”, Kalinka told him, “An Israeli journalist came into the SANS offices claiming to have information that must come to our attention. Information about an Israeli lecturer in Bulgaria that used to be his friend and fraudulently obtained a lot of money from him, claiming that he would use it to purchase a “profitable asset” for him in Bulgaria.

 

 

In fact, that same lecturer, that is, of course, our friend here, used money that didn't belong to him in order to establish 'Francine – Information Systems', a company which the journalist knew nothing about. The journalist became suspicious after years of receiving dodgy answers concerning the condition of his property in Bulgaria. Finally, the journalist came to Bulgaria. He found a lawyer, Rosita Neskaya Gleivska, who claimed that she bought land for him with his money, but refused to provide any additional details concerning this matter. All of the documents she provided were clearly counterfeit. It was obvious to the journalist that this was a case of fraud and that he was set-up by a gang. His money was not used to purchase any kind of profitable asset, yet for something else that was profitable just for someone else.

He addressed the Bulgarian police in regards to this matter, but all he received was a beating from people claiming to be Bulgarian cops. He found himself half-dead by a museum, in Varna.

The message was “get out of here, the money is no longer yours”. It turns out that the Israeli lecturer had good connections with the Bulgarian police.”

Dimitar, who was well-aware of the vast level of corruption within the Bulgarian police, sighed. This was not the only case. He once heard an expert estimating that every fourth cop in Bulgaria is corrupt. In Bulgaria, anyone wishing to retrieve debts could use private security services.

There were too many such cases concerning foreigners in Bulgaria. This was the fate of anyone who was not familiar with the laws of the Bulgarian jungle. The journalist was a fool to trust the Israeli lecturer, who was obviously a crook.

He quoted from Gulyashki's novel, 'Varna in flames' – “A wise man would spare himself the trouble that a smart person would not get into in the first place. A fool would get himself entangled in it forever”.

Kalinka continued: “The journalist addressed an Israeli politician, which happened to be in Varna at the time, for help, the politician's family have a casino in Varna and this politician was meanwhile appointed as a parliament (Knesset) member in Israel. When the journalist tried to enter the politician's office, he was severely beaten by the politician's bodyguards, just for trying to enter with no apparent reason. The politician was obviously warned in advance by someone. The journalist received a warning/threat from the politician, not to even ever try to contact him again.

 

 

Despite the beating that he had received, the journalist reached the conclusion that the case must be brought to the attention of the SANS, due to the identity of the fraudster. Nobody ever heard of many cases of land fraud in which the fraudster was also a university lecturer and the head of an international company fighting against Internet fraud. This was clearly no a 'normal' scam, but the basis for something else, something bigger.

We heard everything he had to say. We put him on a plane and we started snooping around. Ever since, we've on a constant watch-out, but due to all of the internal crises at the agency, which you're well aware of, we haven't had a chance to do much beyond this.

If it turns out now that the company 'Francine – Information Systems', which the journalist claims should be his, since his money was used by the lecturer to establish it, even if this was done without the journalist knowing about it, is indeed involved in espionage, this sheds a different light on the whole matter. There might be a need to takeover the company using the name of the journalist claiming that his money was used in order to establish it.   

Dimitar addressed Ivan: “Check any information that exists about this Israeli politician. What he did in Bulgaria, his connections, everything. And send a message to our embassy in Tel-Aviv that at this stage, until we clarify the truth about this politician and his friends, he's defined as a 'Persona non grata', as far as we're concerned, and we shouldn't communicate with him or have him communicate with us on any official matters.

He quoted a proverb: “If you want to keep good relations with foreigners, check their representatives out very well first.

Kalinka asked: “Is this a quote from Gulyashki, chief?

Dimitar replied:No, it's taken from my personal experience”.

Oleg asked: “Should I also warn their foreign intelligence service, the 'Mosad'?

Dimitar hunched up his shoulders: “No, in the meantime we don't yet know the truth of this whole affair. We shall let them know as soon as we have more solid information.

Dimitar wondered if the Russians were now behind the company? Could it be that the Israeli lecturer that was the company's president was merely their agent?

Or was this a completely independent project to begin with?

 

All of these questions required a thorough examination.

Kalinka added: “In our opinion, this person is connected to events that we're definitely interesting in, things which took place in the republics of Estonia and Georgia several years ago.

Kalinka started a lecture on this matter, using presentation slides on the wall. The slide showed a photo of Estonia's capital city, Tallinn.

Estonia was one of the most technologically advanced countries in the ex-Soviet Bloc.

In 2007 they had a thriving high-tech industry.

And the Internet had become an intrinsic part of the Estonian citizens' lives: nearly two thirds of them paid their taxes via the Internet, using a standing order and eighty percent had fast Internet at home. They seemed to be on the road to membership in the European Union and economic and technological success, getting ready to completely abandon Russia and its' endless demands, to which they were beginning to relate to with ever increasing disdain.

Until…during April and May of 2007 Estonia was under a massive attack on its computer network. These attacks were allegedly carried out as a response to the Estonian government's plan to remove the World War 2 memorial from the center of the capital city, Tallinn to a military graveyard in the city's outskirts, a pretty marginal location that seemed to offend the pride of the Russians that liberated Estonia. A liberation regarded by many Estonians as conquering their country.

In response, there was an uprising of Estonian citizens of Russian descend – one man was killed and many were injured. That seemed to conclude the matter.

But that did not conclude the matter at all and things were just beginning. Apparently, it seemed like many Russians identified with the claims of Estonian citizens of Russian origin and also regarded transferring the statue as an insult and ingratitude towards the Russian nation concerning their World War II efforts. People on Russian Internet forums and websites were furious and insults were thrown at the Estonians and there was a call for revenge. Within a short time an Internet cyber- attack was launched against Estonia by…somebody…many websites in Estonia that were handling traffic from surfers, doubled and tripled themselves.

 

This resulted in unbearable website burden and finally, the website collapsed. Tens of thousands of computers that were members of one network bombed Estonian websites with messages and later during the month many cybernetic attacks were carried out against public and economic Internet infrastructures, including the President and the Prime-Minister's websites, the websites of the Ministries of Communications, Foreign Office, Interior, the Parliament, websites of political parties, banks, media and Internet providers – all of which collapsed after being flooded with tens of millions of spam emails. So the people of Estonia were stuck, without email services. There were various kinds of attacks, including blacking out Internet sites, destroying computerized data and so on. The websites of Estonian banks also collapsed and the citizens couldn't use them. This damaged tax collection, emergency lines were cut off in the country for an hour, private and public communication were also damaged.

A lot of these attacks made servers and Internet sites collapse. In general, the public and world trust concerning Estonia's economy was damaged.

The attacks continued for three weeks and reached their peak on May 9th, which is the Soviet World War II Victory Day. On that day a particularly massive attack was launched against Estonia, shutting down websites, as well as many private and public computers. From here on, Estonia was careful not to upset Russia nor Putin in regards to any matter whatsoever.

Dimitar asked: “Do we know if Russia really was behind this cyber-attack?

Kalinka smiled: “This was what the Estonian government claimed when they spoke of a special unit within the Russian security services, dedicated to this kind of activity and that it employs private companies for this purpose. The Estonian government's suspicions regarding the Russian government were based on the fact that some of these attacks were performed in such a sophisticated manner that can only be explained by assuming there's a significant mechanism behind this, rather than a private person. Traces from the attack have lead to 177 different countries, from Vietnam to the United States, and most of them were carried out from computers with private addresses. Although it has been found that attacks were also carried out from computers controlled by Russian governmental institutions, yet one cannot determine whether this use was carried out by these institutes or not.

So this is what was known until recently.

 

I can tell you now that in the framework of an examination that we've carried out, we found the technology and fingerprints of a company called 'Francine – Information Systems'.

It turns out that the Israeli happened to be in Estonia at the time. He arrived on the day before the attack was launched, along with other people from his company and left shortly after the end of the attack.

Kalinka went on with her lecture – this time the presentation showed a photo of Tbilisi, the capital of Georgia.

Several months later, a similar attack took place in Georgia.  

During the summer of 2008 a dispute broke out between Russia and Georgia, after Georgian forces entered the region of South Ossetia – whose sovereignty was under dispute, since it was inhabited by Russian citizens, yet Georgia claimed sovereignty over it as one of its' districts.

 

In response, Russia sent the army to Georgia's borders. Yet even before the Russian military intervention in the region of South Ossetia, cybernetic attacks were performed on a large scale against Georgia, mainly against governmental websites, including the website of the Parliament and that of the Georgian Foreign Ministry, the Ministries of Defense and Education, media entities, banks as well as eminent private Internet bodies such as various blogs and servers. These attacks went on for about a month and continued even after the initiation of a ceasefire between Russia and Georgia.   

Although in Georgia the Internet services were less important and less sophisticated than in Estonia and thus the country was less damaged, public services were still damaged, especially the government's ability to communicate with the public and the availability of the banks, which have been cut off the net for ten days, as a matter of precaution. The cybernetic infrastructures were damaged, but most of the damage was more of a matter of image, without long term influences. But on the other hand, this had a severe influence as far as the morale of Georgia's residents.

From here and onward, Georgia preferred not to protest to loudly against the Russian dominance in the area.

 

Here too, as during the attack on Estonia, clear-cut evidence proving that the attack came from Russia was not found, but there's a still a highly likely possibility that this was part of psychological warfare launched by the Russians against the Georgians.   

“The Israeli”, Kalinka said, “was also in Georgia during the time of these attacks, along with people from his company. On both occasions he arrived the day before the attacks were launched and left the day after, together with his crew members.

Dimitar nodded his head: “This doesn't mean anything. Obviously there were many people in Estonia and in Georgia during this time that had nothing to do with the attacks. Do you have any  further evidence correlating him with the attacks?

Kalinka hesitated: “Yes. Even though we did not find the Internet imprint of 'Francine – Information Systems' there. They're continuing to progress. His company has the required technology. They do handle fighting against cyber-crime and Internet fraud. They present themselves as being among the world's best experts in this field. And this is probably true.

 

I've spoken with the Georgian and Estonian intelligence services representatives and they're both convinced that the Israeli was at least connected to these attacks under Russia's service, yet they have no clear cut proof of this. They also weren't very excited about carrying out an in-depth examination of someone correlated with espionage and serving Russia, fearing that they might be punished for this.   

And the final conclusion? Dimitar asked.

Kalinka smiled a sad smile: “The same factor seems to be behind these three cases. Only this time he's more developed and sophisticated than how he was in Estonia and in Georgia.

A gloomy atmosphere took over the room. Everyone realized the implications. Vast quantities of vital information regarding Bulgaria's security have now fallen into enemy hands. Very sophisticated.

And who was the enemy? An Israeli lecturer in Bulgaria, a land fraudster? Or was he a lot more than that? Was he also a spy and a terrorist? 

This could be just the tip of an iceberg of a plot by someone far more dangerous?

 

Dimitar recalled another quote from Gulyashki's novel, 'Sophia in Flames': “The most dangerous enemies are not those operating underground, in darkness, but those operating in broad daylight!

Kalinka asked: “Should I re-post the website on the Internet?

Dimitar nodded his head: “No, it's too dangerous. In the meantime, we'll remain without a website and maybe we'll stay that way. We cannot afford to be online anymore. Our enemies are taking-over all of our information. At the end of the day we can no longer hold any data on computers, wide open to the Internet network – we shall have to return to primitive yet more effective methods, safety-wise.

The attack on the SANS now seemed like a repetition of the attack on Estonia and Georgia, yet integrating newer technology. Our technical staff cannot cope with it.

Dimitar addressed his employees: “Find out who it is. Find me proof that 'Francine Information Systems' is behind the attack on Bulgaria's National Security Agency. Or proof that they've been framed by somebody else. And if it is them – find me the person behind them. And why now of all times? If there's a reason why they would attack us so clearly – I'd like to know what it is.”

 He suspected that he may not like the answer.

Could the Russians be the ones behind everything?

But why? The Russians have always been Bulgaria's best friends, they were Bulgaria's patrons, Bulgaria's big brothers. They've always helped Bulgaria. Bulgaria always knew that if something would happen, it always could and should trust the Russians to make everything right.

Why would they hurt their old ally?

He sighed. He was not naive. In this world anyone who believed, anyone who was a sucker would be quickly overtaken by dangerous elements. Was it possible that criminal factors within Russia's highest levels decided to loot Bulgaria? He knew that the highest levels there would use the law to plunder any businessman who was too successful. They may have decided to expand their field of operation to Bulgaria. If this turns out to be the situation than there really is no choice. Bulgaria and him must go on a battle. He took his special umbrella and went out onto the rain. He marched along the dark alleys of rainy Sophia and emphasized that he was under surveillance. Two suspicious looking people that looked like violent and dangerous thugs were coming near him.

 

He was shocked and amazed. Did they know who he was? Their intentions were clearly violent. One of them was holding a knife and the other had a gun.

They wanted to finish him off. But they had the wrong address.

Without words, Dimitar pulled out the umbrella's special handle. When the knifer came at him, he shot a platinum bullet at him. The poisonous gas Ricin was splattered all over the thug's face. The man started this awful cough and fell down, but Dimitar had no time to look at him, since he was busy neutralizing the other guy. The owner of the gun was trying to pull the trigger when the umbrella shot sharp pins at him that penetrated the assassin's eyes and mouth. Dimitar would have sufficed with that, but the man continued pressing the gun's trigger while twitching. The gun fired a bullet and missed.

The man tried pressing the trigger once more. Since he had no other alternative, Dimitar came closer and pressed his throat with the umbrella. The man made these awful dying grunts and passed away.

Dimitar was mad at himself. Although he was merely defending himself, he was also being too impulsive and this was not smart. The man should have been allowed to stay alive so that he could be questioned as to who sent him.

Meanwhile, groans were heard from the knifer, who was still alive. Great!

Chief”, a call was heard. It was Oleg, who was running and approaching him. Is everything okay?

Oleg was beholding the scene of two people – one guy moaning, the other guy dead.

No. Nothing is Okay, Oleg”, Dimitar said with fatigue. “Arrest him. Book him for attempted murder”.  

He was feeling sick to his stomach. It's been a long time since the last time he was active in such street fights, when he was the service's champion in Judo and in other types of martial arts.

Oleg stopped in front of the body and took out an identity card. The guy was a policeman.

The expert's words echoed in his mind: “Every fourth cop in Bulgaria is corrupt”.

He went to the injured guy and pulled out his wallet. He also had the emblem of a policeman from Varna's police force. He examined the wallet and was shocked. There was something else there.

There was a business card from the firm 'Francine – Information Systems'.

Somebody, Dimitar was thinking, is now using a great deal of resources, including corrupt policemen, in order to damage the SANS.

 

Everything that happened in Estonia, whatever happened in Georgia, was only a trial, merely a rehearsal. The real showdown was going to take place in a bigger place in Bulgaria. The attack on the SANS was merely preparatory. The agents of the 'big brother' (mother Russia) are planning to go all of the way against Sophia's entire infrastructure. They plan on ruining its' entire technological infrastructure, rendering it helpless, crying for the help of 'Mother Russia'.

He had a chill run down his spine when he thought about what might happen if Bulgaria's technological infrastructure would suddenly be destroyed. Hundreds of thousands of people that depend upon these technologies would find themselves paralyzed, or even worse off. He was thinking about the awful accidents that would be caused as a result of a sudden paralysis of the computer services. About the banks that would stop functioning as a result of the shutdown of the computers. About the complete and utter deadlock and paralysis that would take hold of the economy and of daily living.

He was engulfed with a feeling of being double-crossed. If it was Russia that was behind all of this, it has thus betrayed it's loyal sister. And for what?

 

If the Israeli was the one behind everything – Bulgaria has given the Israeli a home in its' territory and this was his payback? Spying on its' security services and sabotaging its' technological means.

He vowed that the SANS would investigate all of this thoroughly. Someone had to pay for this and pay dearly. And as always, he would calm himself down, the threat is severe, but like everything else, it's merely temporary.

Only Bulgaria is forever.

see  pictures from future episodes :

 

 

 

See more chapters of “The Bulgarian Fraud”.

THE RUSSIAN CONSPIRACY 

vladic 1

 

 

 

The Russian Conspiracy- chapter from the thriller “The Bulgarian Fraud by Eli Eshed

 

The Russian Conspiracy

chapter from the thriller “The Bulgarian Fraud

by Eli Eshed

Cover picture by: Vladik Sandler

Summary of the story see here:

The story is based on the author's imagination.

Any connection between the story and reality is purely coincidental

vladic fat man

The lights of Varna were glittering from above. The Israelis that were flying to Varna on the aircraft provided no great contribution to his peace of mind. As always, it was a riffraff of loud lowlife Israelis in flashy outfits, shouting and cursing to high heaven, being extremely rude and vulgar, even for Israelis flying to Bulgaria on a casino holiday… Most men were wearing outlandish clothes and were adorned with gold chains, bracelets, rings and even gold teeth… Most women were overweight and were wearing skirts that were once in fashion. He knew that all of them wanted the same thing: to get to Varna's casinos and  gamble the night away there, plus the men were planning on visiting the town's notorious brothels.

That's what he himself used to do once. But now he had better things to do in Varna.

Meanwhile, one of the women in the aircraft started yelling at the stewardesses and cursing them like crazy: “You fucken bitch”, she shouted at the frightened stewardess, “You filthy bitch from hell, bloody whore, how dare you not bring me that cake I asked you for?!

The women was cursing nonstop for half an hour, while her spouse, who seemed like a retired gangster, was sitting calmly with his eyes closed and a faint smile upon his face. The others were oblivious and were scornfully glancing at the frightened stewardess.

Alas, when one of the stewards came and tried to defend the shocked stewardess from the downpour of profanity, the 'quiet' husband had a raging outburst: “To hell with Varna!”, he shouted with rage, “But my wife WILL get what she wants!

The fat passenger remained in his seat and didn't seem to be excited by the commotion. These kind of things happen on every flight to Bulgaria. Nevertheless, the disrespect he was already feeling for the other passengers was further intensified – if that was even possible…

Finally, he managed to fall asleep. In his dream, all Israeli men and women had just one neck. He was dreaming about the moment he'd pull out a long machete and slowly slit this throat, with shear pleasure and slow motion movements, and would finally sever it off, to the applauds of invisible spectators, and by doing so would do his bit of cleaning the planet from the filth the earth was swarming with.

To his regret, as always, he'd wake up from the dream just a minute before seeing the body's severed head…but the feeling of pleasure remained.

But this time, when he reached Varna, he had no time for casinos, nor did he have time to tour the streets., where masses of gloomy Bulgarians were promenading – looking like they were just about to give up on life and go drown themselves in the Black Sea. As always, the place had such a strong stench, he was just about to faint. Varna reminded him of South Tel-Aviv on a particularity bad day of blazing heat, only with much more garbage out in the open.

it seems like the streets are doomed to be filthy forever.

One of the problems with Bulgarians is that they simply don't know how to clean their streets properly. Garbage and filth were accumulating everywhere. If anyone in the corrupt Bulgarian regime had any sense whatsoever, they would pay to bring Muslim workers from Turkey so they would properly clean up the garbage.

But that, he knew, would be asking for trouble. The Turks presented a threat to Bulgaria and every Turk and Muslim entering the country would be under surveillance.

A nation lacking true acculturation”, he thought with disdain, “devoid of literature, lacking any Art, which seems to interest other nations”.   

Was it a mere coincidence that not even one Bulgarian literary novel was ever translated into Hebrew, despite the fact that Israel had a very large community of Bulgarian Jews, who spoke Bulgarian?

The main problem, thought the fat guy, was not their dirty streets, nor their definitely second rate food, neither was it their casinos nor the women, which he actually pretty much favored. Mostly blonds with a somewhat thick expression on their faces, yet a serious person could reach common grounds with them.

The main problem was their intelligence services. He had never met such a bunch of fourth rate crooks, violent, non-sophisticated, brainless thugs. Whenever the Communists wanted the West to capture an agent from the Eastern Bloc, they always sent a Bulgarian, knowing that he'd get caught immediately…

But as a serious person, and he'd always relate to himself as a serious person, he had to use whatever was available.

The Israeli gangster was right, the fat guy was thinking, “Varna is on the road to hell!”. But until it would finally beburied – just like once, ten thousand years ago, the waves of the Black sea washed over and flooded the developed culture that had once existed there, as if the place was biblical Sodom, and maybe this is where the Deluge myth actually came from – he wanted to milk the town for some more money. As much as possible, until the present Sodom named Varna would be destroyed as well.

And one of the ways to achieve this was where he was heading to right now. Vasilevski wanted him to come over – and obviously, when someone from the FSB (successor of the KGB) wants to see you – you don't refuse…So he arrived at the Russian Consulate on Macedonia street in Varna. The street, much like any other street in Varna, has seen better days and looked like any other building in Bulgaria – polluted and ready to collapse at any given moment. The odor of spilled vomit –  obviously from all of those drunks from the casinos in the area – was everywhere.

He glanced around carefully, making sure nobody was watching him enter the premises. He certainly wouldn't want the folks at the University to know about his close relations with the Russians. The gloomy guards gave him the usual overall inspection, even know they knew him very well. He was wondering whether they were thinking that one day he'd just pull out a gun and start shooting everyone there. There were definitely some good reasons to do so. The fat guy enters the room of the Vice Consul – which was his official title, while his real role was with Russia's federal security services, representing the interests of the FSB. According to rumors, Gregory Vasilevski knew Russian President Putin from the old days in the KGB, but every FSB person would claim to know Putin from as far back as the 80's and the 90's. Go figure, even if they were telling the truth, as far-fetched as it may sound, back then Putin was stationed in East Germany and held nothing more than a gray mid-leveled rank. How many people could he have possibly known back then? But still, rumors were circulating – rumors which were probably circulated by Putin himself – that back then he was already well-acquainted with a young Chemist named Angela Merkel, nowadays the Chancellor of Germany. But go figure…anyhow, Vasilevski seemed like the type of person that would be acquainted with Putin not back in the old days, but today.

פ.ס.ב

The Russian's face was reddish, hinting of a nearly endless capacity for vodka. The mane of his hair was white, yet his eyes were as cold as ice. Every time he'd meet him, ever since his first visit to Bulgaria, when Vasilevski recruited him, the fat guy would get this vague sense of fear and feel a chill down his spine – he know that he had a good reason to be afraid.

How is it going with your latest courses at the University of Varna?”, the Russian showed some interest,I heard that you're a very fascinating lecturer, an expert on terrorism, eh? I've heard that you've been invited to other countries – Austria, Romania, Hungary, Czech Republic…well done!

Now I'm working on a new course on Jihadi terrorism in the Balkans, always a relevant subject”, the fat guy answered cautiously. “And what about your International Company?”, the Russian guy took an interest while sipping some vodka, “Have you caught any Internet hackers or scammers lately?

We're always working on it”, he replied with caution, once again.

The real answer was: after two years of endless efforts – nope. Not yet. Despite all of the money spent and the media advertising regarding the Internet hustlers that have supposedly been caught, and despite addressing the general public and asking them to send information reporting about various online hackers and scammers – the actual success rate so far was an absolute zero – nada – nothing. He came across the idea after experiencing Internet fraud himself by being scammed. He can still sense the uttermost rage and frustration he was feeling, the minute he'd realized that he's been 'taken for a sucker'. The investment he's put into the company was entirely taken from the money that people given him so that he'd buy them land in Bulgaria, but meanwhile, this investment was not paying off, and he had to keep on making a living as a lecturer, and of course – in addition to that he had to continue handling these shady ordeals.

Vasilevski shook his head in sympathy. “Have you managed to sell any land lately?

The fat guy gazed at the Russian with suspicion. Vasilevski was well aware of the fact that the land market was dead and gone. Vasilevski know a whole lot more than that.

The Russian had somehow picked up on his thoughts,

Yes, Yes, Gospodin”['Sir' in Russian], the Russian blurted out joyfully, “I know that your entire business of selling land to friends is just one big fraud. I know that you're taking money from your best friends in Israel – even from your ex and from her family, all of which counted on you, the famous lecturer – to buy land for them in Bulgaria, while you're actually stealing their money for your business in Bulgaria. You're cheating your friends and cheating on your own soul. But that's why I want you here with us. You're a heinous traitor, but the people we want here are all traitors”.

He sat there, stunned: “I'm buying land for my friends”, the fat bastard blurted with effort, “When the time is right I'll pay them back some of the money”.

The Russian was smiling, an icy grin that he couldn't even see: “We both know that that day will never come. But that's fine, as long as you're doing it for the benefit of mother Russia. After all, all spies are traitors. A person could never be a spy without betraying his very own soul.

And after a brief moment of silence, he added: “By the way, I have an offer for you – how to get rid of all of these people abroad that want to know what happened to those assets you'd promised to acquire for them. Tell them that a new law had been legislated in Bulgaria – forbidding foreigners from owning Bulgarian land, and thus their land was expropriated. None of them know any Bulgarian, right? There you go, this solves your problem.

His chubby fingers were drumming on the table, confused. He sensed the entire load of his overweight: “And what if they want to know how this happened?”, he asked.

Tell them that a Facebook group has been launched in order to protest against this. We all know that nowadays everything happens on Facebook. This goes for frauds, as well. Then just shut off your cellphone and close your email and just don't answer them anymore.

The fat guy sighed. He has heard better suggestions in his life…did Vasilevski take him for a fool? Did he think anyone would actually believe this?

Oh well, so be it. He was ruling out things in his head. Vasilevski was obviously just kidding, although with this guy, you can never tell for sure.

And now, down to business”, Vasilevski proceeded, “You provide us information about the Bulgarians and their contacts with NATO, using your contacts at the University, the one that we helped you get into as a lecturer and we thank you.

The fat guy was pleased: “All of this is just, of course, an effort to improve the relations between Russia and Bulgaria. I love Bulgaria

Vasilevski waved his hand: “Of course, you do know that there are no better friends than Russia and Bulgaria, and it was always like this. The Bulgarians, one must admit, are not the brightest crayons in the box, one must admit. They're childish and behind in many fields. Ever since the Middle-Ages, they've always needed guidance and protection from the strong arm of beloved and merciful Mother Russia, even if they make some mistakes along the way and need some spanking…especially nowadays, with these idiots in the Bulgarian leadership trying to receive NATO's support”.

The fat guy agreed with every word.

And that's why we need people like you, to report about anything they hear about what's going on in Bulgaria's intelligence and security services. In fact, foreigners such as yourself can provide information that we can't get from Bulgarians. I want to tell you that your contribution to Russia's security, as well as Bulgaria's, is of great importance. The President himself is well aware of some of the details you've provided concerning the secret bonds between Turkey and Bulgaria.

The fat guy was surprised. He heard these details from a Turkish student who was drinking vodka, against his religion. He didn't consider this particularly important, yet he provided the information anyway, along with some changes and additions of his own – although this fact was not stated in the report. And Vasilevski went on: “As you know, the President wishes to further strengthen the bonds between Russia and Bulgaria. And a lot more than that”. That was an understatement – he knew. The rumor was that Putin wanted to turn Bulgaria into an “unofficial” part of the Russian Federation, as a buffer-zone, providing protection against a possible Turkish-Islamic invasion, a possibility that was becoming more and more realistic, from day to day. Only in this case, unlike what's going on in Ukraine, he wasn't planning on using any violent means, but to merely use internal factors, as usual, so that when that day comes, they shall address Russia for “support”. In return, Bulgaria would become a puppet state. All of this will take place when the time is right – and that day will arrive.

No problem”, said the fat guy, “A unification between Russia and Bulgaria is obviously the present need, for the benefit of Bulgaria, of course. I'll do anything for a unification between Russia and Bulgaria.

Thank you”, said Vasilevski. “And now, we have another issue. Since you've been found to be highly efficient in providing information concerning Bulgaria, we need more than that from you. We also want you to provide us with information that concerns the other countries you're planning to visit, including Israel. We've just found out that your connections with Israel's intelligence and security services are better that we thought. We found out that you've recently convinced several 'Mosad' agents to falsely accuse an Israeli journalist of revealing so-called secrets to hostile factors, in an attempt to threaten a person from whom, as we know. You've stolen a great deal of money claiming to buy and manage a profitable asset for him in Bulgaria. And this, as we both know, is something you never actually bothered doing.

            So, if you have such influence that you can get these people to hurt someone for you, than obviously, you can also provide us with additional information regarding them, including incriminating information, which the Russian Federation's government needs to know about.

…The fat guy just sat there, totally stunned: they know about all of this.

Where did you get all of this information?” he asked, though he didn't actually expect to get an answer. But Vasilevski in fact did give him an answer:

Your 'journalist friend' also has some influential friends in Moscow…they heard of your attempt to use thugs from the Bulgarian police in order to beat him up as soon as he'd arrive in Bulgaria, trying to find out if he even owns any land here, as you've claimed in the counterfeit documents you sent him. They were not thrilled to hear about this.

He now kept silent and did not elaborate. Yet the fat guy could comprehend the implications.

Gregory, you are my friend”, the fat guy tried to shake his way out, “but Israel is my home. I can't spy on them like I spy on Bulgarians.

He halted his speech to let out a dry cough.

Your honor should know”, Vasilevski said, “That if, God forbid, you won't provide us with information in regards to Israel's security services we well, we shall be forced to disclose some interesting details regarding your fraudulent business to the Israeli police – it turns out that all of the Bulgarian land, which you've seemingly sold, never existed in the first place. We shall report the transactions in which you've conned  Israelis in Bulgaria.

And Vasilevski had to pause for pleasure before continuing: “And maybe we'll also provide some information about your international little crime syndicate of stealing and selling antiques. Yes, my friend, we know about that too. We won't enjoy doing this, but we do require your good services there.”

He looked at the fat guy: “You did, of course, record these Mosad agents, as they agreed to break the law and harm a journalist for you”.

That was not even a question.   

Gregory”, whispered the fat guy, “these people are my friends, they agreed to this for me as a favor for a friend”.

And Vasilevski continued staring at him with his penetrating gaze: “All we need is for you to transfer the incriminating evidence to us, the recordings of the conversations in which they agree to do this 'favor' for you against the journalist. Our people in Israel will take it from there.

I promise you that none of these 'Mosad' agents will get hurt in any way, they'll just be asked to perform another 'favor', this time for the Russian Federation.

The fat guy sat there, frozen, refusing to believe. He knew that his friends would be asked to do more than just one particular 'favor'. They'd be asked to do more and more 'favors'.

His chubby fingers were trembling when he said: “But Gregory, you promised me. We had an agreement in which we concluded that everything I'd do for you would be only here in Bulgaria!

Vasilevski hunched up his shoulders, “We had an agreement, but we didn't oblige to keep it. Who knows this better than you…think about it this way: by providing us with information, you'll also be contributing to improving the relations between Israel and the Russian Federation, which shall now know more about Israel's problems in regards to the security and intelligence fields, and would be able to properly respond to these problems. By helping the Russian Federation, you're actually helping Israel.

You should know that nowadays, Israel has great importance for Russia. Now that we've lost our Syrian base, with Syria turning into an area of complete anarchy, who do we have left in the Middle-East? Just Israel. Israel is an intrinsic part of the great Russian culture. It is a home for over a million Russian speakers.

It was time to bring them back into Mother Russia's loving arms, even if they physically remain in the Middle-East. The United States is losing all of its' interest in the Middle-East and barricading itself in, Europe is sinking into senility, so who is left to protect Israel? Only Russia, There's nobody else. The plan is that when the time is right, Israel will also voluntarily become a part of the Russian Federation, serving as Russia's spearhead in the battle against radical Islam. Any rational person can see that there really is no other choice. Accomplishing this would finally fulfill Russia's aspirations from the time of the Czars – turning the Holy Land into a Russian Protectorate, because only Russia could effectively protect Israel and the Jewish-Christian world. You will help realize this, and besides, the more you provide us with important information regarding Israel's police and intelligence services, and the more people you'll bring to work in our service, with material incriminating them, the more money you'll get – we're going to double the amount of money that you get from us.

            He thought about this for a long time, as Vasilevski's eyes were scorching him alive.

He knew that he had no choice. He needed the protection of the FSB. At this stage, there were already too many people that knew about his shady deals. Too many people whom he had betrayed, by fraudulently receiving money from them, people who would want to avenge him.

Finally, he nodded with agreement.

The meeting was finally adjourned.

 He stood up and automatically reached his hand out in order to shake Vasilevski's  hand. He should have known better as for how the Russian would react. Vasilevski pushed his hand away, as if it was that of a leper. “Gospodin”, he said, whispering, his eyes full of scorn and deep disdain, “Just because I work with traitors doesn't mean that I have to shake hands with them”.

The conversation was over but the fat guy feeling awful pain,

. “Someone must pay for this”, he thought to himself, “Someone will pay dearly for all of these insults I've suffered from Vasilevski. It has to be that damn Israeli journalist…

 

 

 

Other  chapter of the story :

THE RUSSIAN CONSPIRACY 

“The Bulgarian Fraud” Summary Of the thriller by Eli Eshed

bulgarian fraud poster

Painted by Vladik

Here is a summary of a thriller which I  now writes

thanks to Nick Rosen the translator

Summary of the book “The Bulgarian Fraud”

What started as the malicious deception of an Israeli journalist by his so called 'friend' in Bulgaria that promised him the world on a platter…while his money disappears without a trace…turns out to be not just one of the many usual fraud felonies in Bulgaria, but just the opening act of a diabolical scheme of shady factors against the Bulgarian Republic, as well as against the state of Israel…

One morning an Israeli citizen awakens, only to find out, to his great dismay, that the person he had considered to be his best friend – a lecturer with international acclaim all over Europe, as well as chairman of a company fighting against cyber-crime, a man well-connected throughout the Israeli intelligence and security networks, and even in the Israeli political system – is at the same time also a dubious businessman, a notorious international swindler leading a crime syndicate, as well as a spy, on behalf of the Russian Federation.

 

`Later on, as the plot, which includes psychological profile analyses of the felon, unfolds – the protagonist discovers that his so-called “friend” has links with corrupt police officials, and he's even backed up by connections in the Israeli government (Knesset). His political connection is a highly influential Knesset member from a right-wing party, a person he had intentionally befriended in Europe as a casino owner, in order to gradually lead to the demise of the story's protagonist.

It begins with the conning of a friend and ends with the possible demise of hundreds of thousands of people, when the only person standing in their way in in the way of the fat Israeli lecturer in Bulgaria is one Israeli journalist and a few Bulgarian State Security agents. .

Will they manage to prevent the success of this diabolical conspiracy, threatening the lives of millions?

The plot is partially based upon real events that took place over two continents.

 

bulgarian cover prime minister with words

 

The book will be sold via an electronic online version and translated into English, French, Bulgarian, Hungarian and Romanian.

Anyone wishing to read this book – chapter by chapter or the entire book – is invited to contact me.

 

 

fat man cover with words

 

 Chapters from the story

THE RUSSIAN CONSPIRACY 

מיטב הספרות היפה על מלחמת יום הכיפורים

 

 

ארבעים  שנה מלאו לפריצת מלחמת יום הכיפורים. מידי יום ביומו מובאים בתקשורת סיכומים הערכות הסברים וניתוחים על מלחמה.וגם אני תרמתי לכך את תרומתי בסקירה על תיאוריות הקשר השונות שקיימות סביב מלחמה זאת

וכעת  תרומה צנועה נוספת  בסקירה על מיטב היצירות הספרותיות שפורסמו לאורך השנים על המלחמה הזאת.על מלחמת יום הכיפורים לא נכתבו כל כך הרבה יצירות ספרות יפה.למעשה מעט מאוד באופן יחסי.בערך כמה עשרות. אחרי ארבעים שנה אפשר כבר לקבוע מי מהעשרות האלו הן המיטב של היצירות הספרותיות על מלחמת יום הכיפורים.

הנה רשימה של  חמשת היצירות שהן לדעתי "היכל התהילה " של הספרות  היפה על מלחמת יום הכיפורים. חמשת היצירות הספרותיות הבולטות ,המרשימות ,החשובות והמשפיעות ביותר שנכתבו על מלחמת יום הכיפורים בפרוזה ,למבוגרים ולילדים. בתחום הפרוזה בתחום ספרות הילדים, ובתחום הסיפור המצוייר "הקומיקס".

ראו על כך במאמר במגזין "יקום תרבות ":

"היכל התהילה " של הספרות היפה על מלחמת יום הכיפורים.