ארכיון קטגוריה: ספרות יפה

“The Bulgarian Fraud” Summary Of the thriller by Eli Eshed

bulgarian fraud poster

Painted by Vladik

Here is a summary of a thriller which I  now writes

thanks to Nick Rosen the translator

Summary of the book “The Bulgarian Fraud”

What started as the malicious deception of an Israeli journalist by his so called 'friend' in Bulgaria that promised him the world on a platter…while his money disappears without a trace…turns out to be not just one of the many usual fraud felonies in Bulgaria, but just the opening act of a diabolical scheme of shady factors against the Bulgarian Republic, as well as against the state of Israel…

One morning an Israeli citizen awakens, only to find out, to his great dismay, that the person he had considered to be his best friend – a lecturer with international acclaim all over Europe, as well as chairman of a company fighting against cyber-crime, a man well-connected throughout the Israeli intelligence and security networks, and even in the Israeli political system – is at the same time also a dubious businessman, a notorious international swindler leading a crime syndicate, as well as a spy, on behalf of the Russian Federation.

 

`Later on, as the plot, which includes psychological profile analyses of the felon, unfolds – the protagonist discovers that his so-called “friend” has links with corrupt police officials, and he's even backed up by connections in the Israeli government (Knesset). His political connection is a highly influential Knesset member from a right-wing party, a person he had intentionally befriended in Europe as a casino owner, in order to gradually lead to the demise of the story's protagonist.

It begins with the conning of a friend and ends with the possible demise of hundreds of thousands of people, when the only person standing in their way in in the way of the fat Israeli lecturer in Bulgaria is one Israeli journalist and a few Bulgarian State Security agents. .

Will they manage to prevent the success of this diabolical conspiracy, threatening the lives of millions?

The plot is partially based upon real events that took place over two continents.

 

bulgarian cover prime minister with words

 

The book will be sold via an electronic online version and translated into English, French, Bulgarian, Hungarian and Romanian.

Anyone wishing to read this book – chapter by chapter or the entire book – is invited to contact me.

 

 

fat man cover with words

 

 Chapters from the story

THE RUSSIAN CONSPIRACY 

מיטב הספרות היפה על מלחמת יום הכיפורים

 

 

ארבעים  שנה מלאו לפריצת מלחמת יום הכיפורים. מידי יום ביומו מובאים בתקשורת סיכומים הערכות הסברים וניתוחים על מלחמה.וגם אני תרמתי לכך את תרומתי בסקירה על תיאוריות הקשר השונות שקיימות סביב מלחמה זאת

וכעת  תרומה צנועה נוספת  בסקירה על מיטב היצירות הספרותיות שפורסמו לאורך השנים על המלחמה הזאת.על מלחמת יום הכיפורים לא נכתבו כל כך הרבה יצירות ספרות יפה.למעשה מעט מאוד באופן יחסי.בערך כמה עשרות. אחרי ארבעים שנה אפשר כבר לקבוע מי מהעשרות האלו הן המיטב של היצירות הספרותיות על מלחמת יום הכיפורים.

הנה רשימה של  חמשת היצירות שהן לדעתי "היכל התהילה " של הספרות  היפה על מלחמת יום הכיפורים. חמשת היצירות הספרותיות הבולטות ,המרשימות ,החשובות והמשפיעות ביותר שנכתבו על מלחמת יום הכיפורים בפרוזה ,למבוגרים ולילדים. בתחום הפרוזה בתחום ספרות הילדים, ובתחום הסיפור המצוייר "הקומיקס".

ראו על כך במאמר במגזין "יקום תרבות ":

"היכל התהילה " של הספרות היפה על מלחמת יום הכיפורים.

הרצל בבית הקפה

 

לרגל יום הרצל החל השנה ב21 באפריל ,הנה רשימה על פיליטון כמעט לא ידוע כיום של  חוזה המדינה  ,המתאר את חייו  כחבר בקבוצה ספרותית של יושבי בית קפה וינאיים ,קבוצת "הכיוון החדש".קבוצה שהיו לה שאיפות פסרותיות תרבותיות ואידיאולוגיות וססמה קליטה :"העתיד הוא שלנו". העתיד  למרבית הצער לא היה שלהם ,אבל קבוצה זאת עדיין מזכירה באופן מדהים קבוצות ספרותיות תל אביביות מודרניות.

ראו ב"יקום תרבות "

"העתיד הוא שלנו :הרצל בבית הקפה הספרותי

 

שיח העידנים של אשר ברש

 Image result for ‫שיח העתים ברש‬‎

הופיע בגירסה מקוצרת  תחת הכותר "בשביל הגדולה שווה הוא הסבל  "ב"מקור ראשון –מוסף שבת" גליון 784 17.8.2012

הסופר הנשכח אשר ברש היה בין הבודדים מאוד בספרות העברית שהצליחו לספר את היסטוריה בז'אנרים של הסיפור הקצר והנובלה. את גיבוריו הוא צייר תמיד כבעלי ייסורים ,כשהמסר הוא שהיהדות חייבת להמשיך להתקיים .שישים שנה למותו.

60 שנה מלאו לפטירתו של אשר ברש  ( 1889-1952) סופר ועורך מלקט האגדות והמתרגם ומייסד מכון "גנזים" לשימור כתבי סופרי ישראל.

וזאת הזדמנות טובה להיזכר בסופר שנישכח לאורך השנים וכלל לא בצדק.

Image result for ‫אשר ברש‬‎

 הוא התפרסם הודות לסיפוריו השונים  מחיי הגולה ובראשם "תמונות מבית  בית מבשל השיכר"  ( הופיע כספר בשנת תרפ"ט 1929 ) סיפור עלייתה ונפילתה לאורך שנים רבות של  משפחה המנהלת עסק בגולה המבוססת על משפחתו של המחבר.

הוא כתב את הסיפור בעל השם המלבב  ביותר שאני מכיר בספרות  העברית כולה "יהודי מצרה נחלץ " ( פורסם לראשונה ב"כנסת:דברי ספרות של סופרי ארץ ישראל  " תרפ"ח,1928)   המבוסס על פרשה אמיתית שעליה שמע המחבר בעיירת הולדתו.  על  יצירות אוטוביוגרפיות כמו "פרקי יעקב רודורפר"  עלילות נער יהודי צעיר שנהפך לסופר.

ערב מלחמת העולם הראשונה ברש עלה לארץ ישראל והיה בין תושבי תל אביב שגורשו בסוף ימי התורכים בארץ והוא כתב כמה סיפורים ידועים שתיעדו את החיים בתל אביב בתקופה זאת ובתקופה המנדטורית שבאה לאחריה.

עטיפת "כעיר נצורה " על תל אביב בימי מלחמת העולם הראשונה וההגליה של תושביה בידי התורכים.צייר נחום גוטמן.

ובהם   כעיר נצורה (תל אביב : מסדה, תש"ה),1945)  סיפור על תל-אביב בימי הההגליה שכפו התורכים על תושבי העיר בזמן מלחמת העולם הראשונה ,  גם הסיפור בעל השם הנורא ביותר שאני מכיר  בספרות העברית כולה

"איש וביתו נמחו " ( פורסם לראשונה במאזניים כרך א' תרצ"ד,1934)   המבוסס על פרשה אמיתית מימי הישוב.

הוא גם התפרסם הודות לספרי הילדים שכתב ובראשם "ישחקו הנערים " המבוסס על חוויותיו כילד בגולה.

והודות לקבצי האגדות שליקט מהן של יהודים מהן של עמים זרים ובראשן מנורת הזהב : ספר מעשיות (תל אביב : מסדה, תש"ג('1943 ".קובץ עיבודים של  ארבעים אגדות ומעשיות יהודיות ידועות מימי הביניים.

ההיסטוריוסוף

 Image result for ‫אשר ברש‬‎

אשר ברש

שישים שנה מלאו גם ליציאת ספרו האחרון ולדעתי הבולט  ביותר קובץ הנובלות ההיסטוריות "שיח העיתים " שפורסם בשנת מותו 1952 שבו מתאר ברש תקופות היסטוריות שונות בז'אנר נדיר בספרות העברית הנובלה ההיסטורית. קובץ  שהוא אחד החשובים בתולדות הספרות העברית כולה.

 ברש הוא ככל הנראה הסופר המצטיין בספרותינו בסוגה ספרותית זאת לצידם של יעקב חורגין  ושל עמוס עוז שסיפורו  המופתי על תקופת הצלבנים "עד מוות " מושפע עמוקות מברש.

אמנם יש להודות בצער ,משום מה רק סופרים מועטים עסקו בנושאים היסטוריים בסוגה של הסיפור הקצר והנובלה,ורובם נשכחים  כיום,  סופרים מהם חשובים מאוד כמו  חיים הזז , ש.בן ציון , דב קמחי י.ל.ברוך יצחק שנהר צבי סקלר  יהושע בר יוסף  משה שמיר ,נתן שחם ,ניסים אלוני  ולא רבים אחרים.

למה כל כך מעטים עסקו בסיפור הקצר ההיסטורי  בנובלה ההיסטורית ?אולי בגלל הקושי העצום להעביר בצורה ברורה  בהירה ואפקטיבית  את החיים בתקופה היסטורית אחרת את אנשיה תחושותיה ומסריה בכמה עשרות עמודים או אף בכמה עמודים בודדים בלבד.  קל הרבה יותר לעשות זאת בצורת רומן ארוך ומקיף של מאות עמודים   נניח "מלך בשר ודם " של משה שמיר שבו יכול הסופר להכניס בצורה מעמיקה  את פרי למדנותו על התקופה. מאידך מי שכן מצטיין בסוגה זאת יכול להעביר בצורה הרבה יותר אפקטיבית ודרמטית  את רשמיה ואימיה  של התקופה האחרת לקורא.

 אשר ברש בדרך כלל הצליח בכך.אולי יותר מכל סופר אחר בספרותנו.עם היוצא דופן היחיד של עמוס עוז.

"שיח העתים " הוא  קובץ סיפורים היסטוריים מתקופות שונות בתולדות עם ישראל ,מימי שאול המלך וראשית המלוכה בישראל בשנת 1050 לפה"ס  דרך המרד הגדול ברומאים וימי חורבן בית המקדש בסיפור"עד היסוד "( פורסם במקור בתוך "מעט מהרבה-מאסף סופרי ארץ ישראל תש"ז ,1947)   שבמרכזו עומד מנהיג המרד יוחנן מגוש חלב ,

הנשאר בטולידה

 את ימי גלות ספרד המתוארת בסיפור שהוא אולי המפורסם ביותר שכתב "הנשאר בטולדה" (  נדפס לראשונה ב"כנסת " לזכר ביאליק ת"ש 1940  הופיע לראשונה כספר במהדורה מיוחדת   ב-1943 עם ציורים של נחום גוטמן ) סיפור מאבקו הסמלי של יהודי שנשאר אחרון בטולדו לאחר גירוש היהודים מספרד ומתעקש להמשיך לחיות ויהי מה ונשאר כרוח רפאים קודרת  המטילה את צילה על הספרדים.

ימי הרפורמציה ורדיפות היהודים בגרמניה במאה החמש עשרה המתוארים בנובלה "בפונדק אחד".

ימי הפוגרומים ביהודים באוקראינה במאה ה-18 המתוארים בסיפור המפורסם והאכזרי  "מול שער השמיים" ( הופיע לראשונה ב"הדים " ג' תרפ"ד-תרפ"ה  1925 יצא לאור גם כחוברת בשנת 1944 תחת השם "מול שער השמיים-אכזריות ". בסדרת ספריה קטנה : לז  הוצאת פ.גינזבורג )  סיפור הלקאתו של יהודי בידי קוזאק ענק שבמהלכה גוברת עוצמתו הרוחנית של היהודי העיקש  על הקוזאק .

ימי מלחמת העולם הראשונה  בסיפור "עצמות רבי שמשון שפירא" ( הופיע לראשונה ב"הדים ו " תרפ"ח 1928 ) המבוסס על אירוע אמיתי רציחתו של יהודי בידי איכר וגילוי עצמותיו בידי נכדו לאחר שנים רבות.

הימים שלפני השואה בסיפור "במארבורג "( פורסם לראשונה ב"הפועל הצעיר שנה ל"ח גליון 7 תש"ה ,1945)   שבו מתואר גורלם של יהודי גרמניה בזמנו של היטלר דרך פרשת גירושו של יהודי גאון מעיר גרמנית למחנה ריכוז המתוארת דרך עיניהם של משפחת פרופסור גרמני שהיה מיודד עימו  ושלא עולה על דעתם לנקוף אצבע למענו .

( ברש חיבר עוד סיפור תנ"כי אחד שאותו לא כינס ב"שיח העתים "או בקבצים אחרים משלו  אולי משום שסגנונו ורמתו הספרותית נפלו מאוד מהסיפורים שם.זה היה "הילד אבשלום או חוט השני לבית דוד "סיפור על אבשלום בן דוד בילדותו  שהתבסס בחלקו על אגדה אנגלית ,שהופיע במקור ב"אחדות העבודה ירחון מפלגת פועלי ארץ ישראל מרץ אפריל 1931 שנה א' כרך ב' חוב' ה-ו ושוב במגזין "עתידות ירחון לנוער תש"ו חוב' 2 ופורסם מאז גם בקובץ "אנתולוגיה מקראית :   התנ"ך בראי הספרות העברית החדשה. בעריכת גדליה אלקושי     תל-אביב :   דביר,   תשיד 1954 " אך לא בשום קובץ סיפורים של ברש  ).

כל הסיפורים האלו שמו דגש על עקשנותם הכמעט על אנושית  של יהודים להמשיך להתקיים ולשמור על תרבותם  ויהי מה  ולמרות הכל כנגד רודפיהם הרצחניים.

 .ברש כמו יצא בקובץ זה כנגד תפיסה שהייתה רווחת בימיו שהעדיפה לשים דגש על תולדות העם היהודי בימי בית ראשון ושני ולהתעלם לגמרי מחייו בגולה כ"הערת שוליים היסטורית". ברש ב"שיח העתים" יצא להקיף תקופה של שלושת אלפים שנה תקופה של סבל ויסורים אבל גם של הצלחות גדולות ועצומות ואומץ לב בל יאמן.

הוא רצה להקיף את היסטוריה היהודית באמצעות שורה של סיטואציות שהמקשר בינן הוא מכנה היסטורי רעיוני משותף.

לא במקרה לברש היה עניין עמוק בהיסטוריוסוף היהודי נחמן קרוכמל  שהחזיק ברעיונות זהים לשלו ושמן הסתם היה מקור השראה.  הוא תיכנן לכתוב רומן היסטורי –ביוגרפי על חייו ורעיונותיו  ,פרוייקט שלא הושלם מפאת מותו.   ב"שיח העתים " יש תפיסה היסטוריוסופית המבוססת על זו של נחמן  קרוכמל  על ניצחיות התרבות היהודית והעם היהודי ועל הצורך לשמר אותם בכל מחיר  ויהי מה. לא במקרה במרבית הסיפורים יש תיאור של ניסיון להציל כתבי יד יהודיים אבודים או שעומדים בפני הכחדה,   כפי שעשה המחבר עצמו כאשר יצר את מכון "גנזים " כדי לשמר את מכמני התרבות העברית של זמנו.

גם כן לא במקרה ברש ערך  ביחד עם ז.אריאל מהדורה "מעודכנת " של  "זכרונות לבית דוד " קובץ סיפורים היסטוריים של  הרמן רקנדורף ושל א.ש. פרידברג  שבמקור יצאו לאור במאה ה-19 ועסקו בגילגוליה של משפחה יהודית של צאצאי דוד המלך לאורך הדורות תוך שימת דגש חזק על ההמשכיות והרציפות בהיסטוריה היהודית מימי התנ"ך ועד המאה ה-19.הספר שמן הסתם השפיע עמוקות על ברש  יצא לאור ב-1952 ממש  במקביל ל"שיח העתים " שעימו יש לו כמה נקודות השקה חשובות בנושאיו ובהם סיפורים מקבילים על המרד הגדול ברומאים ועל גלות ספרד.

   עוד תפיסה מרכזית   בקובץ מציגה את חיי האדם היהודי שגם כשנראה לו שהוא נמצא בשיא של אושר ועושר ( כמו למשל גיבור "הנישאר בטולדו "יהודי עשיר בספרד של שנת 1492)   הרי  לאמיתו של דבר  חייו נתונים על סף התהום העומדת לבלעו בכל רגע כמו בימי המרד הגדול ברומאים   גירוש ספרד הפוגרומים של הקוזאקים ובגרמניה הנאצית .

 חיי  כל אדם ,קובע ברש ,תלויים על בלימה  ועלולים להיחרב בכל רגע נתון ,אך לא חיי האומה ותרבותה שימשיכו ויהי מה לנצח,וזאת הודות לגיבורים כמו גיבורי סיפוריו של ברש שנחושים שהיא תמשיך להתקיים גם במחיר אושרם  חייהם שלהם.

בסיפוריו הוא מתגלה כמי שהוא רגיש לעיצוב האווירה ההיסטורית ומשיג את האפקט הדרוש ברמזים מעטים למשל על ידי תיאור  פרטי לבוש וריהוט האופייניים לכל תקופה ולעיתים על ידי שיבוץ מילים לועזיות האופייניות לתקופה ולמדינה כל אלה תורמים להבלטת האווירה המיוחדת  שהוא מבקש ליצור בכל סיפור.

בחירתו של שאול

שאול המלך והאתונות .ציור מאת אורי שולביץ ב"שיח העיתים".

"שיח העתים " כולל כמה סיפורים שהפכו לקלאסיים בזמנם כמו "הנשאר בטולדה " ו"מול שער השמיים "שנשארו עמוק בזיכרון הקוראים.

 אבל דווקא הסיפור הראשון בקובץ שלכאורה קובע את אופיו  "שאול והאתונות"  ( פורסם לראשונה ב"כנסת "ספר י תש"ה –תש"ו 1946) כמו מעמיד בסימן שאלה את המסר  ההיסטוריוסופי הקבוע  של ברש כשהוא דן בבחירות העומדות בפני האדם במהלך חייו.האם האדם בוחר תמיד בצורה הנכונה ?

ואת זה הוא מעמיד בסיפור  בתיאור בחירותיו של שאול המלך שהתפרסם באימרת חז"ל "יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה".אימרה זאת מן הסתם עמדה לפניו של ברש כשכתב את הסיפור.

השאלה ששואל  ברש האם עדיף  היה לו לשאול שהיה מוצא את האתונות ולא המלוכה?

 הנובלה מתחילה בצורה שגרתית בסיפור מוצאו של שאול מאביו קיש וחייו כאדם צעיר עם בני משפחת.ואז עובר הסיפור לפרשת החיפוש אחר האתונות ,שבמהלכה מגלה בעצמו שאול כוחות ורצונות שאיש לא שיער שיש כמוהם בו להביא לתיקונים בחייו של עם ישראל.בסופו של דבר הוא פוגש את שמואל הרואה שמבין שלפניו עומד מלכם העתידי של ישראל .עד כאן עלילה שגרתית צפויה.

מכאן ברש עובר לתיאור קצר בכמה שורות של עלילת ספר שמואל שאינה חשובה באמת לעניינו פרט לתוספת שקיש אבי שאול מעולם לא היה מעוניין בהפיכת שאול הבן האהוב  למלך ורואה בו כמי שעדיף היה לו שמצא את האתונות ולא את המלוכה. גם זה צפוי למדי .

 אלא שהסיום הוא דרמטי  ובלתי צפוי לחלוטין.  בו בזמן הוא גם מהווה  סגירת מעגל  עם החלק הראשון של הסיפור.אמנם כדי לעשות זאת  ברש "נאלץ" להשמיט  קטע חשוב בסיפור התנ"כי.שאול המוטל פצוע בהרי הגילבוע לאחר המאבק האחרון עם הפלישתים. בסיפור התנ"כי מסופר כיצד הוא מבקש מנערו שיהרוג אותו כדי שהפלישתים לא יתגאו על הריגתו. ברש מתעלם מקטע זה ומתאר את שאול המתעורר לאחר פציעתו  ליד נערו המת ושוכח את כל חייו לאחר החיפוש את  האתונות ודומה בעיניו שכל חייו כמלך  היו  חלום  אשר חלם.

לצד שאול הגווע מופיעות לפתע שתי אתונות מחפשות אחר ירק בין האבנים. אמנם עשרות שנים רבות  חלפו מאז אותו חיפוש והאיש הצעיר והנמרץ מאז הוא כעת אדם זקן גוסס  שעבר הרבה מאוד בחייו ,הרבה יותר מרוב האנשים, אבל למרות כל זאת  שאול מזהה מיד את האתונות  שאבדו והוא מתמלא שמחה על שמצא אותן סוף סוף לאחר החיפוש הארוך,  ארוך  ומלא אירועים יותר ממה ששיער אי פעם על דעתו. הוא משוכנע שהנער ששוכב  מת על ידו הוא אחיו שיצא עימו אז לחיפושים וזועק אליו שהנה האתונות נמצאו לבסוף. אבל הנער לא זע ואינו עונה. הוא לא  יענה עוד לעולם לשאול.

"אין דבר " חשב שאול "הן לא תוספנה עוד לברוח ,בשלום הן רועות ,יישן עוד הנער מעט , אחרי אשר עייף בנדודיו עד כה ,גם את הצקלון ,גם את האדרות נשא .ישן עוד מעט". 

 החלום שב לשעשע ולסער את נפשו .יפה ואף נורא היה החלום.  היוכל לחלום את כולו שנית  האם לא יועם ויעוף החלום ? אלי אלי מה עוללת לי? "

 ותשוקה עזה אחוזה בו להרדם שנית ,לראות שוב את חלום חייו אשר הוד ומורא לו.הנה הוא נרדם ,הנה הוא בא.הנה הוא –החלום.

השמש העמיקה רדת מאחורי ההר ,עין העולם קמה ,ורוח ערב חלפה על פני הנרדם ועל עיניו הקופאות מול הכוכבים היוצאים אל משמרותם.

(שיח העתים ע' 53.)

מה רומז לנו ברש בסיום הזה? ששאול בחר בחירה לא נכונה  באותו רגע מכריע במהלך חייו כשהעדיף את המלוכה אותו "חלום נורא " וסיומה הטראגי  על האתונות  שמציאתן הייתה מביאה לו חיים שקטים כאיכר שליו היושב על אדמתו ?כפי שחשב אביו קיש שמתחנן לפניו לעזוב את המלוכה ולתת אותה לדוד בן ישי  הראוי למלוכה באמת ?

יש הסבר מורכב יותר. המלוכה לא הביאה לשאול  את האושר  שהיו מביאות לו  האתונות אבל היא הביאה לו גדולה,והגדולה למרות הכל ואחרי הכל  שווה את כל הסבל והייסורים שבאים עימה וכמדומה שזהו המסר של הסיפורים האחרים בקובץ "שיח העתים" בכולם מתוארים יהודים הסובלים סבל איום..האם היה טעם בסבל הזה ?האם לא היה עדיף שהיו נכנעים מוותרים על  חלומם ועל תרבותם וחיים חיים שקטים כאחד האדם ? כפי שיכול היה שאול לחיות אם היה בוחר למצוא את האתונות ולהסתפק בכך?

ברש לא באמת עונה תשובה ברורה בכל אחד מהסיפורים וכמדומה שגם הוא חוכך בדעתו לגבי שאלה זאת.  אבל המסר הכללי של הסיפורים הוא :

הגדולה  עדיפה על פני האושר.

הגדולה "שווה" את כל הסבל הנורא.

גיבוריו של אשר  ברש   יעדיפו תמיד לוותר על חיים שקטים ושלווים עבור הגדולה שנותנת להם התרבות היהודית.

 

ראו גם

קטע מהסיפור "שאול והאתונות "

Image result for asher barash

ביבליוגרפיה

Image result for ‫אשר ברש‬‎

אריכא יוסף "סיפורים למופת .( על "שיח העתים "לאשר ברש?) הפועל הצעיר תשי"ג שנה מ"ו גליון 1 ע' 11-12.

 וילנאי ש.( ורסס) "הסיפור ההיסטורי של ברש "גליונות ז' (קס"ט) אייר-סיוון תשי"ג".

טוקר, נפתלי.  על שני עקרונות מעצבים בחטיבה ההיסטורית של סיפורי אשר ברש.  מאזנים, כרך מ"ה, גל' 3־4 (אב-אלול תשל"ז, אוגוסט-ספטמבר 1977), עמ' 189־194, 235.

 טוקר, נפתל.  חזיון חולות וירכתי עולם : על זיקת המקום והזמן בסיפורי אשר ברש (גבעתיים : מסדה, 1980)

 טרסי-גיא, אסתר. "שיח העתים". בספרה: ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ט), עמ' 224־228.

יגיל, רן.  בשעה כזו לא יתלוצץ יהודי : על הפרוזה של אשר ברש בכלל, ועל הנובלות ההיסטוריות בפרט.  עמדה, גל' 15 (אופציה פואטית) (תשס"ז 2006), עמ' 100־142 <פורסם גם באתרו של רן יגיל בחמשה חלקים – ראה להלן>

יגיל, רן.  בשעה כזו לא יתלוצץ יהודי : על הפרוזה של אשר ברש בכלל, ועל הנובלות ההיסטוריות בפרט <חלק ראשון> רן יגיל <מקוון>, 9 במארס 2009; <חלק שני>, 12 במארס 2009; <חלק שלישי>, 15 במארס 2009; <חלק רביעי>, 19 במארס 2009; <חלק חמישי>, 23 במארס 2009.

מיכלי, ב"י.  א. ברש בספוריו ההיסטוריים.  דבר, ח' בסיון תשי"ג, 22 במאי 1953, עמ' 3.

 שנפלד ,רות "הדי השואה בסיפורת העברית "בתוך "מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיוניםברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים " ",ת"א פפירוס ;986. ע' 33-38.

אשר ברש בויקיפדיה

הקומדיה התל אביבית ואני

לפני כמה שנים הייתי מעורב בפרשת "חשיפתה " של משוררת ישראלית צעירה בשם "צאלה כץ" שמתה ואז היתברר שהיא היייתה אישיות בדויה פרי המצאתו של משורר בשם ערן הדס. ערן הדס הוא מאז ידיד ועמית במגזין "יקום תרבות ". כל האירועים האלו תוארו  בזמן אמיתי בכמה רשומות בבלוג זה.

הסופר יובל בן עמי כתב רומן שלם סביב האירועים האלו  בשם "הקומדיה התל אביבית" שבו מככבים כל מיני מכרים ומקורבים שלי . " .

והנה הביקורת שלי על הספר ( שגם אני מוזכר בו בחצי משפט).

"ימי הנסיך הקטן"

גרמנית וישראלית

בימים אלו לאור מחאות הציבור נאסרה שוב השמעת המוזיקה של המלחין הגרמני וגנר באונ' תל אביב .ורק לפני כמה שבועות בערה ישראל בזעם כתוצאה משיר שכתב  הסופר הגרמני המפורסם מכולם ,חתן פרס נובל גינתר גראס שבו טען שישראל היא זאת שמאיימת על איראן ולא להפך.

כל זה מחייב בדיקה מפורטת של מערכת היחסים המסובכת מאוד בין  התרבות הישראלית והתרבות הגרמנית מאז ימי השואה.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ,נעלמו ספרים גרמניים מהמדפים בארץ ישראל .חוץ מאלה שנכתבו בידי יהודים , או שמחברם התנגד להיטלר. או שסימל את הסאדיזם הגרמני.או שפשוט אי אפשר היה בלעדיו.

הילדה לוטכן הפכה לאורה, מינכן עברה לציריך, ומהגרים תורכים הפכו לערבים-ישראלים. בזמן שבגרמניה שרפו ספרים ואחר כך בני אדם, ביישוב העברי הצעיר הסתפקו בחרם לא-רשמי על ספרים שמקורם גרמני, או בגיור לחומרה. כי כמו שהוכיח גינטר גראס, בגרמנית זה נשמע טוב יותר, אבל נמכר הרבה פחות.

ובכלל מה מעמדה העולמי כיום של התרבות הגרמנית כמעט 70 שנה לאחר השואה?

 ראו

הסיפור שאינו נגמר :גרמנית וישראלית

הלחש המאגי של "חתן דמים "

 

 

"….וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:  

(כה) וַתִּקַּח צִפּרָה צר וַתִּכְרת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:  

(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלת  

(שמות ד')  

"חתן דמים" של חיים הזז המבוסס עלהסיפור המוזר בשמות ד' על ניסיונו של ה' להרוג את משה רבנו והצלתו בידי לחש כישוף של האישה ציפורה מוגדר בידי כמה מהמבקרים כיצירת מופת ספרותית הוא ככל הנראה בין יצירות הפרוזה המוערכות ביותר בספרות העברית המודרנית המבוססת על התנ"ך, אם לא המוערכת שבכולן .

זוהי גם אחת היצירות הראשונות בספרות העברית שנכתבה בידי גבר שמוצגת כולה מנקודת מבטה של אישה.

 

 

 

חיים הזז עם שאול טשרניחובסקי ונחום סלושץ בקבלת פרס "ביאליק " .האם השלושה היו חברי חוג שעסקו בנושאים "כנעניים "?

ויש מקום לראות בה כאחת מיצירות הפרוזה הראשונות בספרות העברית החדשה שכתובה מנקודת מבט שאינה מונותאיסטית דווקא.

וייתכן שהיא גם הרבה יותר מזה…

"חתן דמים"  הייתה יצירה  נערצת על אנשי התנועה ה"כנענית" של יונתן רטוש ובנימין תמוז שאולי גם בהשראתה היציעו לחיים הזז להיות למנהיגם הרוחני . "

והיא יצירה שהסופר עצמו שינה את דעתו לחלוטין לגביה ולגבי הרעיונות שמאחוריה לאורך חייו ובשנות השישים ניהל ויכוח פומבי עם דוד בן גוריון ראש המממשלה שבה למעשה חזר בו מכל הרעיונות שעמדו בבסיס "חתן דמים ".

ואולי לא ?

מהו "חתן דמים " סיפור פרוזה מוזר ,קטע שירה כביכול ארכאית , לחש מאגי ארוך ואפקטיבי במיוחד שמטרתו שינוי התודעה של הקוראים ?

ראו

בעקבות "חתן דמים של חיים הזז " באתר "יקום תרבות "

החלק הראשון

החלק השני

החלק השלישי

 

 

יעקב כהן -נביא עידן האלמוות

יעקב כהן ,נביא עידן האלמוות

לפני זמן מה פניתי לעורך האירועים של בית ביאליק יקיר בן משה והיצעתי לו לקיים אירוע לזכרו של המשורר יעקב כהן ,מי שבימי חייו נחשב ובראש ובראשונה על ידי ביאליק עצמו לאחד המשוררים החשובים ביותר בשפה העברית ושגר שנים רבות מחייו ברחוב ביאליק ליד בית ביאליק .

התגובה הייתה צוננת ביותר.

יקיר בן משה הסביר שאין הוא מוצא שום סיבה לערוך שום דבר על יעקב כהן מאחר שהוא "אינו נמצא במחזור הדם של השירה העברית" .

לעומתו המשורר והמתרגם גיורא לשם ז"ל סיפר תמיד למקורבים שהגורם הישיר לפנייתו לעולם השירה הייתה קריאה בתרגום של אותו יעקב כהן לפואמה של גתה "פאוסט".

היום הוא נשכח לחלוטין .

המשורר השכוח הזה יותר מכל אחד אחר חלם על האפשרות להשיג אלמוות פיזי והפך לנביא של תורה שמעמידה במרכזה את השגת חיי הנצח

ראו מאמר מקיף על יעקב כהן חייו יצירתו ואידיארולוגית חיי הנצח שלו כאן :

נביא עידן האלמוות

החלק הראשון

החלק השני

רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

   

 

בימים אלה כאשר חלה התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה, לא רק בישראל אלא גם בעולם, יש מקום יותר מתמיד לנקיטת צעדים שיתרמו לשילובם של  מדעי הרוח עם תחומים אחרים.

 לימור שריר , רופאה בהכשרתה וסופרת – יזמה ותיכננה קורס המשלב ספרות ורפואה עבור הסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב והיא אף תעמוד בראשו. הקורס הנקרא: קורס רפואה וספרות- דו-שיח רופאים סופרים, ישים את הדגש על רב שיח בין הסטודנטים לסופרים ועל זווית הראייה שלהם לגבי עולם הרפואה, על יחסי רופא-חולה ויעסוק בחיבור בין כתיבה ורפואה.במסגרת הקורס יופיעו בפני הסטודנטיםמבחירי הסופרים, המשוררים וחוקרי הספרות בארץ. 

דיקן הפקולטה לרפואה, הפרופסור יוסף מקורי, שרואה חשיבות  רבה בחינוך רחב אופקים של הרופא העתידי, הסכים לשתף בקורס זה גם תלמידים מפקולטות שונות באוניברסיטת תל-אביב.

להלן מאמר פרי עטה של ד"ר לימור שרייבמן-שריר בנושא  הצורך בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות, שלכאורה לפחות, נראות כנפרדות לחלוטין

 רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

מאת ד"ר לימור שריר

לימור שריר בספריית הפקולטה לרפואה.

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 

הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

 דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בימים אלו של התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה ולא רק בישראל אלא בעולם כולו יש מקום ויותר מתמיד לצעדים לשלב בין תחומים אחרים ומדעי הרוח .

הסופרת והרופאה  ( ולשעבר סגנית מלכת היופי העולמית וחברה בכירה בהיכל התהילה של מלכות היופי בישראל ) לימור שריר פותחת בימים אלו קורס עבור תלמידי רפואה באונ' תל אביב שיעסוק ברפואה בספרות העברית והעולמית ובו מרצים סופרים ידועים שונים על הנושא. .

והנה מאמר שלה בנושא  הצורך הדחוף בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות שלכאורה לפחות נראות כנפרדות לחלוטין. .

 

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957302.html

 

 

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מתהום הנשייה לפרוייקט בן יהודה

 

"חבל לי " אמרה לי מרצה באוניברסיטת באר שבע  במהלך הרצאה על חיים הזז  " שפרוייקט בן יהודה לא מקפיד לפרסם ברשת גם גירסאות ראשונות של ספרים קלאסיים שונים למשל של הסופר חיים הזז שכתב מחדש וכמה פעמים כמעט את כל ספריו .וכך גם עגנון ואחרים. ולא רק את הגרסאות המאוחרות שלהן שיכולות להיות שונות מאוד.

התפלאתי :האם לא מספיק שהפרויקט לא יעלה רק את הגירסה הסופית המאוחרת ביותר של כל ספר ,הרי סביר להניח שהגירסה הזאת היא המילה האחרונה של הסופר ומחשבתו הסופית לגבי יצירתו. את הגירסאות המוקדמות יותר אפשר יהיה למצוא בספריות.

המרצה: כלל לא. יש חשיבות עצומה שגם הגרסאות השונות האלו של היצירות יעלו גם הן לרשת למען החוקרים והקהל כדי שיראו כיצד השתנתה דרך מחשבתו של הסופר לאורך השנים". וחשוב שהן תעלינה ברשת ולא תיעלם בתהום הנשייה."

ובכן לא.אני לא חושב שאם יצירות נשארות בספריות ולא מועלות ברשת זה אומר שהן נעלמות בתהום הנשיה .הן עדיין במדפי הספריות ואפשר למצוא ואותן שם.רק צריך לחפש.

ועדיין נשאלת השאלה אם גם אתרים כמו פרוייקט בן יהודה יחזיק מעמד שנים על גבי שנים כמו שמחזיקות מעמד ( בנתיים )הספריות.

 פרוייקט בו יהודה