Category Archives: פוליטיקה

שיר הלל לקנצלרית מרקל

 

שיר הלל לקנצלרית :סקירה על ספרו של אלדד בק

 

הקנצלרית ,מרקל ,ישראל והיהודים ,ידיעות אחרונות ,2017 ,415 עמודים.

הופיע ב"מקור ראשון " כ"אנגלה ואנחנו "

אין כמעט פוליטיקאים גרמניים מהעבר שזכו שיתפרסם עליהם ספר בעברית.אפילו לא ביסמרק  מייסד  גרמניה המאוחדת במאה ה-19 'אפילו לא וילהלם השני הקיסר שהכניס את גרמניה למלחמת העולם הראשונה והרס את עבודתו של ביסמארק ואת אירופה כולה. אפילו לא  קונראד אדנהאואר מייסד מערב גרמניה.

רק היטלר "זכה" לכך  ( בכמה וכמה ספרים ) וגם שותפיו גרינג ,והימלר.

עם עובד - ולטר רתנאו / שולמית וולקוב

בעברית אפשר למצוא  רק  ספר אחד בודד על  וולתר רתנאו שר חוץ גרמני יהודי ברפובליקת ויימאר שנרצח בעת מילוי תפקידו  יוצא מהכלל שמוכיח את הכלל.

כמובן שגם על הקנצלרים האחרים שאחרי אדנהאואר לא זכו שיכתב עליהם כמעט דבר בעברית ( אם כי על אחד מהם וילי ברנדט דווקא הוצגה הצגה בשם "דמוקרטיה " על בימותינו )

עם כבר אין גם  בעברית כמעט ספרים על מנהיגים אירופיים אנגלים צרפתיים או איטלקים מהדור שלאחר צ'רצ'יל ודה גול.למשל מרגרט תאצ'ר מנהיגת בריטניה הקשוחה או אנתוני בלייר.

ובכל זאת בימים אלו יוצא לאור ספר חדש על הקנצלרית הגרמניה אנגלה מרקל שמסכם את חייה ופועלה  ובעיקר את קשריה השונים מדינת ישראל והיהודים כמה חודשים לפני בחירות חדשות .

נשאלת השאלה במה זכתה מרקל  שאדנהאואר ששיקם את יחסי הגרמנים וישראל  ושהיה ידיד אישי של דוד בן גוריון  לא זכה?

Image result for ‫גרמניה אחרת בק‬‎

אלדד בק מחבר הספר הוא כתב  העיתון "ידיעות אחרונות לענייני גרמניה ופירסם  כבר ספר על גרמניה "גרמניה,אחרת "( ידיעות אחרונות ,2014)  שבו כלל פרק על הקנצלרית.

הוא החליט שהיא ראויה להרבה יותר מפרק  .וכעת הוא נפרסם ספר שלם על מרקל שהוא ביוגרפיה אישית ופוליטית שלה  ובעיקר  תיאור מפורט של  קשריה עם ישראל והיהודים.

אין ספק כפי שנראה מרקל היא אישות יוצאת דופן בקרב הפוליטיקאים האירופיים בכלל והגרמניים בפרט.

לטענתו  של בק מרקל היא הפוליטיקאית האירופית האהודה ביותר בישראל,ששם כידוע אירופה אינה אהודה ביותר כיום ( ולהפך ).

Image result for merkel magazine cover

וקשרים אלו הם ללא ספק מורכבים ביותר וגם מרקל היא יוצאת דופן .היא האישה הגרמניה הראשונה שעומדת בראש מדינה ( אם נתעלם מהצארית של רוסיה במאה ה-18  יקטרינה הגדולה שהייתה גרמנית במוצאה וטוענים שלחייה יש השראה גדולה על מרקל ).

היא יוצאת דופן   לעומת כל קודמיה  מאחר שהיא במקורה מזרח גרמניה ילידת מדינה קומוניסטית שאינה קיימת יותר.

אביה אמנם היה כומר מרדני במקצת אולם היא עצמה הייתה מדענית ( תחום מיקצועי שאינו ידוע בהפקת פוליטיקאים בכירים בניגוד לעורכי דין אנשי עסקים  אם כי גם מרגרט תאצ'ר מנהיגת בריטניה הייתה במקצועה כימאית ) ואזרחית נאמנה ולא יוצאת דופן של מזרח גרמניה הקומוניסטית.

וזה עוד מחזק את האניגמה של מרקל שהרי מזרח גרמניה הייתה  מדינה שנודעה בעוינותה הבלתי מתפשרת למדינת ישראל .כמו גם בסירובה לשלם פיצויים לקורבנות הנאצים.לימים הצהירה מרקל בתשובה לשאלה שהמדינות שאי קיום 'קשרים עימן במזרח גרמניה היווה לה מקור השראה כ"ישראל ארה"ב וצרפת "( בסדר הזה).

מה שמעולה בספר של בק הוא שאלדד אינו מסתפק רק בתיאור חייה של מרקל אלא גם יוצא מהם  ומתאר בפירוט רב את הסביבה שבה צמחה:  מזרח גרמניה  מדינה שמוכרת מעט מאוד לרוב הישראלים.

Image result for merkel magazine cover

אלדד  נותן תיאור מפורט  של המדינה המזרח הגרמנית שבה גדלה והתבגרה  מרקל שכל אזרחיה היו יעד למעקב  ורבים רבים מאזרחיה שימשו כמודיעים וכעוקבים מטעם המשטר על מקורבים ובני משפחתם. מדינה  ששוב אינה קיימת היום אבל שבה צמחה לא רק מרקל אלא  בה חי במשך כמה שנים מנהיג רוסיה היום פוטין כאיש ק..ג.ב בכיר שרכש רבים מרעיונותיו על הדרך שבה יש לנהל דברים מנסיונו שם  ( שכתוצאה יודע היטב גרמנית אם כי נטען בספר  לא כמו שמרקל יודעת רוסית ) .ובין השאר בק  מוסר מידע  לא ידוע שהתגלה רק עם פתיחת הארכיונים בשנים האחרונות   על נסיונותיה של מזרח גרמיה  להתערב במשפט אייכמן בישראל ולהפכו לכתב אישום כנגד יריבתה גרמניה המערבית כמקום מקלט לפושעים נאצים.

.הוא  מביא ציטוטים מאנגלה מרקל על חייה במזרח גרמניה ועל יחסה ליהודים בעת שחיה במדינה זאת .שמהם אפשר להבין שבעצם ידעה מעט מאוד ( כמו רוב שאר אזרחי מזרח גרמניה ) וכנראה התעניינה עוד בפחות בנושא זה.

בק מתאר בפירוט את התהליך שבדיעבד הוא מדהים ממש של  הפיכתה של המדענית האפורה  ממזרח גרמניה לפוליטיקאית מרכזית ומזהירה בגרמניה  המאוחדת .זאת במקביל לתיאור יחסי גרמניה וישראל והיהודים  בכל מהלך אותה התקופה.

Image result for merkel magazine cover

הוא מתאר כיצד הפכה  מרקל בגיל 36 לשרה הצעירה ביותר בתולדות גרמניה  שנחשבה  עד אז ל"מדינת גברים " לפחות בתחום העשייה הפוליטית.

ובכל זאת בתוך כמה שנים מרקל האאוטסיידרית ממזרח גרמניה הצליחה לעשות את מה שלא הצליחו לפניה לעשות נשים מערב גרמניות מנוסות להתברג בדרגות הבכירות ביותר של ממשלת גרמניה ולהיהפך למנהיגתה .זה אחרי שהביאה להפלתו של הקנצלר קול שטיפח אותה בפוליטיקה הגרמנית כתוצאה מפרשת שחיתות.קול מצא את עצמו מבחינתו נבגד על-ידי חניכתו ובת חסותו לשעבר. .בשיחות פרטיות  אמר "שמתי לי נחש בחיקי הבאתי עלי את הרוצחת שלי ".

Image result for merkel magazine cover

אולם תפיסות שליליות כאלו של מרקל הן נדירות מאוד בספר שהוא בדרך כלל שיר הלל לקנצלרית.

מרקל מצאה  את מקומה תוך זמן קצר בהנהגה והפכה לקנצלרית הדיגיטלית הראשונה שהשכילה  להשתמש  במהפכת המידע הגלובאלית היא  העלתה כל שבוע מסר וידאו שבועי לפני אובמה לפני טראמפ.

היא התגלתה כמי שיש לה בעיה עם מנהיגים גבריים שונים שהייתה פוגשת אישים  עם סטרוארון חזק מידי כמו  פוטין וארדואן שלדעתה הם טיפוסים זהים.

ארדואן למגינת ליבה מחזיק כנראה בנאמנותם של מליוני טורקים שחיים בגרמניה והיצביעו עבור סמכויות מוחלטות עבורו בתורכיה למרות התעמולה הנגדית של ממשלת גרמנ יה. הם וכנראה היו מצביעים גם עבור חידוש העונש המוות בתורכיה אילולא מנעה זאת מהם מרקל. יש מקום לחשש שלא מעטים מהם עלולים להתגלות כגייס חמישי עבור השליט המוחלט של תורכיה שהצהיר שוב ושוב על רצונו באיסלומה של אירופה.

מערכת יחסים מסובכת באופן מיוחד יש בינה ובין נשיא רוסיה פוטין ששהה במזרח גרמניה בשנותיה האחרונות והוא דובר גרמנית  .ומכירה היטב את המזרח הגרמנים  ..אבל לפי המסופר בספר מרקל "מאוד לא סומכת " על פוטין ומן הסתם יש לה לכך סיבות טובות מאוד שמגיעות עד לזמן שבו פוטין ועמיתיו    מהק.ג.ב ניהלו את העניינים במזרח גרמניה.

אולי במפתיע המזרח גרמנית לשעבר שלכאורה ניתן היה לצפות שתספוג את התעמולה האנטי ישראלית העויינת של ארצה שלה מעולם לא היו קשרים דיפלומטיים עם ישראל בכל תקופת קיומה ,   הפכה לידידה גדולה של ישראל למעשה הידידה הגדולה ביותר של ישראל באירופה כיום .

לדברי בק מרקל נחתה בישראל לראשונה באפריל 1991ישראל הייתה אז בתהליך התאוששות מהלם מלחמת המפרץ הראשונה.היא נתקלה במאמצים לקליטת גלי הגירה שעימם התמודדה בהצלחה עם כלכלה מעורערת .נחשפה למאמץ אנושי כלכלי אדיר  שהותיר בה רושם עז.

היא הפכה למדינאית פרו ישראלית ביותר באירופה  שבה גבר הבון טון של הפיכת0 עורף לישראל .וזה מתואר בפרק על יחסיה המסובכים  של מרקל  עם נשיא איראן לשעבר אחמדינג'אד מכחיש שואה הקורא לךהשמדת ישראל.

מרקל אף פנתה לאחרונה לישראל לסיוע במידע כיצד להתמודד עם קליטה המוני ת כדגם של מדינה שעשתה זאת בעבר.לדברי בק מרקל המזרח גרמנית לשעבר שלא ידעה כמעט דבר על השואה( חוץ מזה שאלפי קומוניסטים נהרגו בה מתמודדת עם הער הכלל גרמני לא מתוך תחושת חובה  אלא מרצון ללמוד,לדעת להפיק לקחים

לדעת בק מרקל תוצר המדינה הסוציליסטית שכשלה ונעלמה מתעניינת בישראל גם כניסוי סוציאליסט שהצליח.

בכל אופן אין ספק שמרקל בשיחות פרטיות ובנאומים רשמיים גילתה יותר אהדה מופגנת לישראל מאשר כל מנהיג מערב גרמני אחר לפניה מאז ימי אדנאהואר. ובתקופה שבה ישראל אינה אהודה במערב אירופה. היא אפילו גילתה תמיכה בשמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל דבר שגם הוא בהחלט אינו מובן מאליו בגרמניה ובאירופה המאוחדת. היא הצהירה במפורש על מחויבות גרמניה לבטחונה של  מדינת ישראל   כעיקרון יסוד של המדיניות הגרמנית ,דבר שגם הוא אינו כל כך מובן מאלין.

כיום יש תחושה של התקררות ביחסים בין גרמניה  של מרקל וישראל.גם כתוצאה מהיחסים הקרירים  בין ראש ממשלת ישראל נתניהו ומרקל .אולם נראה שמחויבותה של מרקל לישראל נשארה.

Image result for merkel magazine cover

נראה שמרקל  בת הכומר היא מנהיגה  מסוג חדש לא שמאלנית ולא פרוגרסיבית אבל עוסקת בפעילות מוסרית נוצרית ותחת הנהגתה גרמניה  השנואה בעבר הפכה לאחת המדינות האהודות בעולם. אפילו בישראל  ( ששם העיר ברלין הפכה לסמל של תרבות אירופית חדשה שאליו נוהרים ישראלים רבים ) ומרקל סימלה זאת יותר מכל אחד אחר.

בשמונה שנותיה הראשונות מרקל הייתה פופולארית מאוד וסימלה גרמניה חדשה הגרמנים הירגישו איתה טוב כי הייתה מנהלת טובה ויעילה הודבק לה הכינוי של"אימא" אם האומה הדואגת לכל.שאין לחשוש ממנה.אך כעת התברר שמאמציה להפוך את גרמניה  לאומה מכניסת אורחים נכשלו .הגרמנים אינם מוכנים לקבל את גלי הפליטים האיסלמים המגיעים עליהם ועלולים להוות איום מבפנים.

אך כעת עם גלי הפליטים שחדרו לגרמניה תוכה האם תצליח מרקל לנצח שוב בבחירות ?או שמה בבחירות הבאות תזכה במדינה החשובה ביותר באירופה מפלגה ימנית קיצונית ?

זוהי שאלה שהספר  המקיף אינו יכול לענות עליה.אולם כפי שזה עכשיו הוא נותן לנו תמונה מלאה ומקיפה ביותר הן על הקנצלרית   יוצאת הדופן מכל בחינה ת של גרמניה והן על שתי המדינות השונות מאוד  שאותן היכירה בימי חייה  ועם זאת גם לאחר קריאת הספר הזה הקורא יוצא עם המחשבה שמרקל אישה הקנצלרית הראשונה   המזרח גרמנית לשעבר אוהדת ישראל והיהודים  נשארה עדיין בגדר אניגמה שקשה לפצחה.

איך לחשוב כמו דונלד טראמפ ולהגיע לנשיאות ארה"ב: הספר השביעי של דונלד טראמפ בעברית.

trump-seventh-book-co0ver

"תחשוב כמו מנצח : המדריך הנשיאותי להצלחה : מאת נשיא ארה"ב ה-45 דונלד ג'. טראמפ בשיתוף עם מרדית ' מקאייבר הוצאת סלע –מאיר ,2017 ,189 עמודים.

הרשימה פורסמה ב"מקור ראשון"  תחת השם "תחשוב כמו דנלד טראמפ"

כמו שכל מי שלא היה במערה עמוקה בחודשים האחרונים  יודע בניגוד לכל הציפיות,לנשיאות ארה"ב לא נבחרה האישה הראשונה הילארי קלינטון אלא מיליונר נדל"ן כוכב הריאליטי וכן גם סופר בעל פה גדול באופן מיוחד וקיצוני  דונאלד ג'י טראמפ.

trump-gold          trump-book-with-kusaki           trump-book-1-cover

אז זה  גם הזמן להיזכר שדונאלד טראמפ  הוא גם  הנשיא האמריקני  המתורגם ביותר לעברית אי פעם  ובימים אלו יצא לאור ספרו השביעי (!)   בעברית "תחשוב כמו מנצח" ( מתוך קרוב ל-20 שכבר יש באנגלית ,מספר מכובד ביותר לכל הדעות שרק פוליטיקאים מועטים מתקרבים אליו ).

מה אפשר להסיק מהספר הזה ומקודמיו בעברית לגבי טעמו הספרותי של טראמפ ( אם יש כזה בכלל שהרי יש כאלה שטוענים שהוא אינו קורא  דבר ) ולגבי רעיונותיו  הפוליטיים השונים בתקופה שלפני שעלה לשילטון?

יש לדעת מאחד הספרים האלו די ברור שטראמפ חושב על נשיאות ארה"ב כבר מסוף שנות השמונים. וזהו זמן רב כדי לקבוע לעצמו מדיניות .יש להניח שהדברים שהוא אומר בספריו אפילו דרך עטו של סופר צללים ישמשו כבסיס רציני ואמיתי בהחלט למדיניותו של האיש שנחשב לחלוטין בלתי צפוי.

tramp-zameret-book

בספרו השני   שפורסם בעברית שאותו כתב טראמפ בסוף שנות השמונים ":" (להישרד בצמרת / עם צ’ארלס לירסן ;1990  (מאנגלית: ח. פולד תל-אביב : ספרית מעריב, תשנ"א 1991) מציע טראמפ תוכנית פוליטית  שיש כל סיבה להניח שהיא הדרך שבה ינהג כעת בתקופת נשיאותו : ומכאן עובר טראמפ לדבר על מה לדעתו יש לנקוט כדי לשנות את מעמדה ומצבה של ארה"ב בעולם.ומספר זה ברור שלטראמפ היו עמדות ברורות ביותר בנושא  ב-1990 שאין כל סיבה להניח שהוא שינה אותם ב2017 . ההפך נראה שהן התחזקו.

הוא מדבר על היפנים והגרמנים שנראו בשנת 1990 כמעצמות חזקות שמאיימות על מעמדה הגמוני של ארה"ב בעולם ( מאז אגב המצב השתנה מאוד ).הוא דורש מהאמריקנים להיות דומים להם להיות תחרותיים מאוד ולנקוט נגדם הלך רוח של נימי מלחמה "אנו חייבים לחשוב במונחי נצחון " המטרה אינה לכבוש את הארצות האלו ,כפי   שעשינו במלחמת העולם השנייה ,המטרה היא לחזק את עצמנו " ( ע' 203)

כיום טראמפ אומר דברים מקבילים למה שאמר בסוף  שנות השמונים על הגרמנים והיפנים לגבי הסינים ( שאז לא נחשבו לאויב מסוכן במיוחד). "האמריקנים אינם זוכים ליחס של הכבוד והיראה שהם זכאים לו כמעצמה החזקה בעולם כלכלית ופוליטית " קובע טראמפ הוא מתלונן שמדינות אחרות רק מנצלות את האמריקנים. כפי שהוא עושה גם היום כשהודיע שמדינות אחרות יצטרכו לשלם לאמריקנים עבור סיוע צבאי.

הוא קורא  בספרו זה  לממשל  שיגייס אנשים שמבינים את הצורך בקשיחות בעסקים מנהיגי חברות גדולות למשל כדי שהם ינהלו את הדיונים עם מדינות שונות בעולם ויבהירו להן  את כוחם של ארה"ב כמו שצריך.

אין ספק שטראמפ פעל לפי עצותיו אלו כעת כשבחר טיפוס של נושא ונותן קשוח  ועקשני במיוחד רקס טילרסון לשעבר  מנכ"ל תאגיד הדלק הענק "אקסון מוביל"  כשר החוץ שלו.

טראמפ מציע להטיל מס בשיעור  20 אחוז על מוצרי יבוא מיפן גרמניה ומארצות אחרות "שאינן משחקות לפי הכללים" ( ראה סין כיום )הכסף הזה הוא קובע יוכל להפחית    גירעון הפדראלי ולשלם בעד חינוך דיור וטיפול רפואי באיזורי מצוקה ברחבי ארה"ב .( ע' 211)

הוא מציין שאם ישמעו זעקות מחאה מידי אנשים עסקים זרים שיושפעו מכך ומנציגיהם השונים הדבר לא ילחיץ אותו ההפך הוא יראה כבתגובה חריפה זאת כסימן שעשה את הדבר הנכון.

ב1990 בספרו טראמפ אומר שאין לו כוונות לרוץ למשרה פוליטית משום שלאמריקנים שוב אינם יכולים להתמודד עם אישיות חזקה כמוהו כמנהיג ."יש מעט מידי נושאי דגל " הוא כותב "במקום זה יש לנו הרבה חוסרי חוליות ואוהבי פשרות ".

בסוף הספר טראמפ מדבר על אהבתו לקשיחות ולאנשים קשוחים הימנעות משאננות ,התמודדות בראש מורם עם בעיות ופתרונן .ונכונות להשתמש בכוח למטרות שידוע שהן מכובדות.

בעסקים הוא כותב הקשיחות היא משחק לפי כללים אך גם השימוש בכללים לתועלתך. להביט מעבר לשולחן אל יריבך ולאמר בפשטות "לא".

אין כל סיבה להניח שטראמפ עומד לעשות משהו שונה מהתוכנית שהוא מציע בספר ישן זה מלפני כמעט שלושים שנה .נהפוך הוא.נראה שהוא נחוש להגשים בו כל מילה.

trump-how-to-be-rich

נשמעו טענות גם בידי אחד מסופרי הצללים של טראמפ  שהוא אינו קורא כלל.  בכל אופן  אם כך הוא אי אפשר להסיק זאת מהספרים ששמו חתום עליהם. טראמפ בספרו "איך להתעשר " (עם: מרדית מק’אייבר ;  2004 מאנגלית: אמה ברוורמן ספרית המרכז הישראלי לניהול, תל-אביב : מטר, תשס"ה 2004.)  טראמפ מדבר  ערכה של הקריאה מספר שהוא קורא בכל פעם שהוא חוזר לבית וממליץ על קריאה בפסיכיאטר המפורסם  קרל יונג( ע' 81)"שהתאוריות  שלו לימדו אותי רבות על הלא מודע שלי ועל הלא מדוע הקולקטיבי" .זאת  לדבריו בהמלצת ידיד שאמר לו שקריאה של יונג תסייע לו  לשמור על קור רוח תחת אש וכך אכן זה קרה.

אני תמה האם זה נכון? האם טרמאפ אכן קרא ומושפע  מיונג בניגוד מוחלט לתדמית שיש לו  או שזוהי תוספת של סופרת הצללים שלו  ( שהייתה גם כותבת הנאומים שלו ושל אישתו בעת הבחירות לנשיאות ) שאולי כן קוראת את קרל יונג ?  בכל אופן עובדה היא שהוא אישר את הכנסת הקטע הזה לספרו אז  אפשר ללמוד מזה שחשוב לו להיראות כמי שקורא את קרל יונג.

 

trump-book-with-zanker

 

דברים אחרים שאפשר ללמוד מספריו למשל מספרו  "לחשוב בגדול, להצליח בגדול  בעסקים ובחיים  שאותו כתב עם ביל זנקר (2007 מאנגלית: אורית זרובבל.   מטר ניהול ועסקים תל-אביב : מטר, [תשס"ט] 2009.)

סגור חשבון תמיד. בעולם אכזרי כזה קובע טראמפ בפרק בשם "נקמה "  על אדם להיות נקמני ולסגור תמיד חשבונות עם מי שצריך ." עם מישהו מכה אותכם השיבו מכה חזקה יותר " ."אל תהססו לרדוף אנשים חשוב לא רק מי שאתם רודפים אחריו  לוודא גם אנשים אחרים ידעו לא להתעסק איתכם" ( ע' 145). "אני אוהב לסגור חשבון" הוא מסכם."כשאתם בעסקים אתם חייבים לסגור חשבון עם אנשים שפוגעים בכם .אתם חייבים לפגוע בהם בחזרה בעוצמה חזקה פי 50. עשו זאת לא  רק בשביל לסגור חשבון עם מי שפגע בכם אלא גם כדי להראות לאלה שמתבוננים מהצד  מה  יקרה להם אם יתעסקו איתכם ,אם מישהו תוקף אותכם ,אל תהססו ,לכו ישר על הצוואר. התקיפו חזרה בלי חשבון !( ע' 146)אני תמיד רודף אחרי אנשים לכן אנשים  לא רוצים להתעסק איתי  פחות משהם רוצים להתעסק עם אנשים אחרים .הם יודעים  שאם יתעסקו איתי ,נכון להם קרב קשה.תמיד סגרו חשבון".

העולם קובע טרמאפ הוא "מקום קשוח  מלא באנשים חסרי רחמים שיתקפו אותכם כי הם נהנים מזה".( ע' 111 "יש בחוץ המון אנשים רעים שרוצים לגזול ממכם את הפרוטה האחרונה שלכם .אם אתם פתיים וטיפשים זה רק עניין של זמן עד מישהו יגזול את כספכם"  ( ע' 115).העולם קובע טראמפ הוא בסופו של חשבון "ג'ונגל " ויש להתמודד עימו בהתאם. מבחינה זאת טראמפ אינו שונה בהרבה מאהוד ברק שהיציג פעם את מדינת ישראל כ"וילה בג'ונגל".כך בדיוק רואה טראמפ את ארה"ב בעולם. כוילה שיש להגן עליה ויהי מה מחיות הטרף שאורבות לה בחוץ.

trump-think-like-a-champion

ספרו השביעי בעברית "תחשוב כמו מנצח "פורסם במקור בשנת 2009 שנים לפני הבחירות לנשיאות .ההוצאה מסבירה בהקדמה שבחרה בו ולא בספר מסע הבחירות של טראמפ "היגיע הזמן להפשיל שרוולים " שבו הוא מפרט את מדיניותו לעתיד ארה"ב  מאחר שזהו ספרו "האישי ביותר " של טראמפ".

trump-great-again-9781501138003_hr

לדעתי דווקא עדיף היה לתרגם את הספר השני החדש יותר של טראמפ כדי להבין ממנו כיצד הוא רואה את בעיותיה של ארה"ב בעשור השני של המאה ה-21.

לאמיתו של דבר קשה לראות הבדלים מיוחדים בין ספר זה בין ששת הספרים הקודמים של טראמפ שתורגמו לעברית . כמוהם המדובר בשורת עצות קצרות להצלחה בחיים מלוות בשורת אנקדוטות מחייו  שלכאורה מדגימות את העצות שלו בצורה מעשית.

הבדל חשוב אחד הוא  שטראמפ מדבר בצורה מפורטת הרבה יותר מבעבר  על אהבתו לקריאה ועל החשיבות שהוא מייחס לה  . הוא ( או סופרת הצללים שלו מרדית מקאוור ) אף מצטט מאמר על כתיבה של הסופר הידוע סטיבן קינג ,שבו קינג טוען שסיפורים קצרים נכתבים היום עבור עורכים וסופרים אחרים לא עבור קוראים. טראמפ מסיק מכך כמה דברים חשובים לגבי  מיקוד מוצלח  בעסקים. אגב כך הוא מעיר שהוא נהנה מקריאת מסות מאמרים ספרותיים ועוסק בכך רבות ומסביר את החשיבות של התמצות במסות .( ע' 29-30).בספר הוא דן בפירוט בחשיבות של תמצות  וקיצור המסרים שיש להעביר בכדי שהעבודה תתבצע כהלכה.ויש להניח שהרבה מהמסרים האלו הושקעו בקמפיין הבחירות  מוצלח כל כך של טראמפ ובנאומיו מושכי האנשים.

הספר מלא וגדוש בתיאורים של ספרים אחרים שטראמפ קרא בימי חייו כולל ספר קצר שהתבסס  על השאלה "מהי החכמה " וספר האיסטרטגיה הצבאית  הקדום של סון טסו "אמנות המלחמה " וטראמפ קובע שיש לו חשיבות רבה לכל איש עסקים. הרבה יותר מהנסיך" של מקיאוולי ".יש להניח ש"אמנות המלחמה " שימש כבסיס לקמפיין הבחירות של טראמפ כנגד קלינטון לאור החשיבות שהוא מייחס לו בספר זה. ויש להניח שהוא ישתמש בו עוד יותר בקונפליקט הצפוי לו עם הסינים.

הוא מביא אנקדוטות רבות מחיי אישים ידועים כמו שרל דה גול וממליץ לאיש העסקים ללמוד מהם. וגם מפרט את העיתונים הרבים שהוא קורא מידי יום על מנת לדעת "מה קורה "

אנקדוטה מעניינת נוספת היא על כך שמזה 18 שנה טראמפ מקבל הודעת ברכה לראש השנה  היהודי מרב בלוס אנג'לס.זאת משום שלפני 18 שנה טראמפ תרם את מטוסו  הפרטי לטיסה חשובה   עבור ילדו החולה של הרב  לטיסה לטיפול רפואי בניו יורק  זאת שמום ששום חברה לא הסכימה לעשות זאת בגלל הציוד שהיה צורך להכניס למטוס כדי להשאיר את הנער בחיים ..טראמפ היה המוכן לעשות זאת  והילד הועבר לניו יורק לטיפול שלא הצליח . אבל ההורים נשארו אסירי תודה . לאמיתו של דבר לסיפור הזה אין קשר רב לנושאי הספר אבל זה סיפור נחמד וטראמפ פשוט מנצל את ההזדמנות תודה למשפחת הרב  על ברכת השנה הטובה שהם שולחים לו כל שנה.

העצות בספר כוללות הסברים "מדוע חשוב להיות שחקן קבוצתי " למדו לחשוב תוך כדי תנועה". "שאפו לשלמות " למדו כמכשלונות וטעויות " ספר לאחרים על הצלחתך" "מצאו את האנשים הטובים ביותר" . "לכו כנגד הזרם" "דעו את הקהל שלכם".

לסיום מובאת רשימת קריאה המומלצת בידי טראמפ רשימה של ספרים חשובים בעיניו עם כמה מילים על כל אחד מהם.כמו אמנות המלחמה של סון טסו

"חיתוך הזהב " של מריו ליביו ( "קריאה מרתקת גם לאנשים שאינם חובבי מתמטיקה" ) ספרים על אברהם לינקולן ועל וינסטון צ'רצ'יל ועל פרנקלין רוזוולט ואפילו ספרי מאמרים של  אמרסון אלברט אינשטיין.

התמונה המצטיירת מהספר הזה היא של טיפוס קשוח ביותר אבל לא חסר רגישות שבהחלט קורא הרבה מאוד ובנושאים מגוונים  ,אפילו הרבה מאוד מאוד.

האם זוהי תמונה מדוייקת ? או שמה התמונה שאנו רואים  בכלי התקשורת של "בור ועם הארץ " שאינו קורא כלל? אני נוטה לחשוב שזוהי תמונה מדויקת לפחות חלקית,  אבל אנחנו נדע במהלך ארבע השנים הבאות.

ראו עוד מאמרים שלי על דונלד טראמפ :

"זה ג'ונגל שם בחוץ" :החיים על פי דונלד טראמפ 

דונלד טראמפ גיבור ומקור השראה לתרבות הפופולארית האמריקנית 

donald-trump-0a5073b2-77c0-4619-bc3a-caea67cdcb45

 

"רבה רעת הארץ " -האם יש עתיד לסוציאל דמוקרטיה ?

השמאל הישראלי והעולמי והאידיאולוגיה שמאחוריהם נראים חלשים מאי פעם בשנים האחרונות .והימין הכלכלי הקפיטליסטי פורח ומשגשג ומצליח. אבל אלו הם רק סימנים חיצוניים.

הרושם שלי הוא שהימין הקפיטליסטי הקשוח שהיכרנו בעשורים האחרונים נמצא כיום בבעיות קשות ביותר גם מבחינה אידיאולוגית.יותר ויותר קשה למצוא הוגים בולטים שישבחו אותו ויגנו עליו ,אם כי קשה למצוא כאלו גם לגבי הצד השני. ..

אבל גם כאלו מופיעים ואני אסקור ספרים אידיאולוגיים עדכניים  כאלו   הן ישראלים והן זרים  שהופיעו בשנים האחרונות בבלוג הזה שלי מאחר שהנושא של אידיאולוגיות חדשניות שמציעות פתרונות כאלו ואחרים לבעיות החברה העכשווית   המשתנה ללא הרף מעניין אותי מאוד  כפי שיודעים קוראי הוותיקים.

אחרי הכל כחובב מדע בדיוני   ונבואות שמתעניין מאוד בעתיד לבוא מעניין אותי מאוד לדעת כיצד אפשר לפתור את הבעיות בחברה הסופר טכנולוגית שבה כולנו חיים.ושבמסגרתה נזדקן.

וזה במיוחד לאחר ביקור שערכתי לאחרונה עם זוגתי  דינה ב"חוות כינרת " ששם נוצר הסוציאליזם הארץ ישראלי, שם נוצרו בעשור אחד בידי כמה עשרות אנשים ,הקיבוץ ההסתדרות ,המשביר לצרכן ,וגם אירגון "ההגנה" ולמעשה תנועת העבודה. וכל זה במקום זעיר בידי כמה עשרות צעירים שהראו שאפשר לשנות את העולם ועוד איך גם מהמקום הנידח ביותר כפי שהייתה חוות כינרשימה שלי על הביקור בחוות כינרת כאן ).בעיקבות הביקור

התחלתי  כעת להרהר מחדש אחרי הפסקה של כמה שנים על אידיאולוגיות סוציאליסטיות ואחרות העוסקות בעתיד החברה והאנושות ואני כע קורא ספרים עדכניים (דהיינו שפורסמו בעשור וחצי האחרון )שעוסקים בנושאים אלו.המספר של ספרים אלו אגב הוא מצומצם עד להדהים. הרוב המוחלט של הספרות בנושא זה בעברית לפחות התפרסם לפני שנות התשעים של המאה הקודמת .אבל דווקא בגלל זה אני חושב שיהיה מעניין לקרוא ולסקור את הספרים החדשים המעטים בתחום המתייחסים להתפתחויות עדכניות כמו הפייסבוק והשפעתו על החברה..

ספר אחד כזה הוא ספרו של טוני גאדג'ט   רבה רעת הארץ  (תירגם מאנגלית: יפתח בריל. הוצאת חרגול ומודן,  2014)

טוני ג'אדט היה היסטוריון של תולדות אירופה שהתפרסם בספרו  "אחרי המלחמה –תולדות אירופה מאז " 1945 ספר שתורגם לעברית בידי גרשום גירון  בהוצאת מאגנס בשנת 2010 השנה שבה נפטר. הוא הירבה להרהר על המשמעויות  של ההיסטוריה והשלכותיה לעתיד ובהחלט לא ראה את תפקידו רק בתיאור האירועים כפי שהתרחשו בעבר.

בשנת 2009 בעת ששכב ג'אדט במיטה חולה במחלה קשה של ניוון שרירים  שתביא למותו גם כן ב-2010 הוא הכתיב את ספרו האחרון שהוא בגדר צוואה בעל השם התנ"כי "רבה רעת הארץ"  והספר הוא אכן מעין נבואת זעם וגם תקווה תנ"כית. הספר כבר יצא לאור לאחר מותו.

הספר נכתב כשהמחבר היה על סף המוות וברור שהמסר שלו היה חשוב לו מאוד ולכן יש לקרוא ובעיון רב וזה אכן ספר חשוב.

בספר זה הוא  מתאר בקצרה את תולדות החברה והכלכלה האירופית במאות השנים האחרונות .ומסקנתו היא שמאז שנות השמונים אלו סטו לחלוטין מהמסלול הנכון ,המסלול של ה מדינה הסוציאל –דמוקרטית שפועלת על סמך ערבות הדדית שלה חברה והמדינה פנו לכיוון של חברה קפיטליסטית חמדנית חסרת מעצורים.לדעתו של גאדג'ט כעל פולחן הון וההפרטה שרק מביא לפערים גדלים בין עשירים ועניים אינו מחייב המציאות גם מבחינה כלכלית והוא מביא להרס החברה.

ג'דאט  כותב שספרו זה בעצם שנועד לדור הסטודנטים אלה  שלו  ואלה שבכל מקום שהוא מתאר אותם כמי שמרגישים אבודים וחסרי אונים במסלול הנוכחי שהחברה דוהרת אליו קורא לשינוי החברה וחזרה לערכים של הסוציאל דמוקרטיה.כזאת שתתערב ותתקן את הראוי ודורש תיקון בחברה ובכלכלה. מאחר שלדעתו "היד הנעלמה " של הקפיטליסטים האדוקים אינה יכולה לסייע לחברה בטיפול בחלק מהבעיות העומדות על הפרק.

או ברובן. .

הוא קובע "" יש יותר מידי תחומי חיים שבהם אי אפשר לסמוך עלינו שנקדם את טובת הכלל רק מתוך כך שכל אחד מאיתנו יעשה מה שנראה לו טוב בשבילו.היום ברור לכל בר דעת שהשוק והמשחק החופשי של האינטרסים הפרטיים אינם פועלים יחד לתועלת הכלל.אנחנו צריכים לדעת מתי להתערב .( ע' 164)  [

אני מסכים.

ג'דט מציין שבעבר עד סוף שנות שמונים היה נדיר למצוא סטודנטים מצטיינים שגילו עניין בלימודי מנהל עסקים ובתי ספר למנהל עסקים כמעט לא היו ידועים מחוץ לצפון אמריקה/ היום חלק גדול מהסטודנטים עוסקים בכל ושוב אינם מתלהבים מפוליטיקה רדיקלית לשינוי מצב החברה. כיום ניראה לחלק גדול מהצעירים שהחיים שראוי לחיותם הם חיים של הצלחה כלכלית בעסקים.הם אינם מתעניינים במדע באמנויות בספרות ובשיפור מצב החברה.

מסכים. וזה חבל מאוד .אנו רואים את זה היום בקריסת מדעי הרוח וגם החברה באוניברסיטאות.

האם הוא צודק? האם אפשר לחזור למודל של סוציאל דמוקרטיה ?  האם זה בכלל אפשרי מבחינה כלכלית ? זאת שאלה קשה. יש כלכלנים שיטענו שמדינה סוציאל דמוקרטית כפי שהייתה קיימת בשנות החמישים עד השבעים שוב אינה אפשרית .

מבחינה חברתית בכל אופן אין ספק שהוא צודק.

ספר שראוי מאוד לקריאה ולמחשבה. חבל מאוד שאין יותר הוגים חברתיים מהסוג הזה בעברית אבל בעתיד אעסוק בספרים של כמה כאלה.

טוני ג'אדט

ביקורת של משה סלוחובסקי על הספר יש כאן

וראו גם

ביקור בחוות כינרת ערש הסוציאליזם 

סקירה שלי על הגותו הסוציאל דמוקרטית של ראש מפלגת העבודה יצחק הרצוג

תוכנית האושר של בוז'י הרצוג 

העתיד הדיסטופ י-אפוקליפטי של חודש מארס 2016 כפי שנצפה ברומן עתידני מלפני 20 שנה-"בשם שמיים " של הדי בן-עמר

לרגל תאריך החמישי במרץ 2016 הבא עלינו לטובה (או לרעה) עאני  סוקר את הספר "בשם שמים" ("עם עובד") מאת הדי בן-עמר, שיצא לאור בשנת 1998 ותיאר את שמונה-עשרה השנים הבאות, עד לחמישי בחודש מרץ 2016, ואת תהליך הקצנתה המואץ של המדינה במשך שנים והפיכתה למדינת הלכה קיצונית  תוך כדי רדיפתם ודכוים של החלוניים מכל סוג בידי ראש ממשלה דמוי אריה דרעי.  כל זאת, תוך כדי תיאור חיי משפחה אמיתית של מחבר הספר.

ועכשיו כשתאריך היגיע זה  הזמן לבדוק עד כמה התממש במציאות מה שמתואר בספר כנבואת זעם? לגבי מדינת ישראל ולגבי בני המשפחה המתוארים ?

ראו מאמרי ב"יקום תרבות " :ההווה של שנת 2016 כעחיד דיסטופי

אז אמרו : מה אמרו התחזיות לגבי עתיד המזרח התיכון בשנת 2015?

בשנת 1999 החלה קבוצת מומחים אמריקניים  מטעם אירגון הסי איי איי להכין תחזית מפורטת לגבי עתיד המזרח התיכון בשנת 2015

הם הכינו דו"ח מפורט הנושא שהיגיע אל הנשיא ג'ורג' בוש השני ואל עוזריו. וככל הנראה הוא תרם לשכנע אותם שיש לפלוש לעיראק כדי למנוע את המשך שלטונו שם של סאדאם חוסיין ובניו שנצפה שימשיכו להחזיק בשלטון גם בשנת 2015.

עכשיו בסוף דצמבר 2015 היגיע הזמן לבחון מחדש את התחזיות  של קבוצת המומחים האלה לראות במה צדקו ובמה טעו לגבי העתיד של  המזרח התיכון בשנת 2015.

ראו בדיקה מפורטת כזאת במאמרי ב"יקום תרבות ":

בדיקת תחזיות לעתיד המזרח התיכון בשנת 2015 ולאחריה -כישלון כפול 

 
// //

"ההונאה הבולגרית"

oren hazan

:כמה ידיעות עכשוויות מהתקשורת :

ידיעה אחת:

חבר כנסת נמצא כעת תחת דיון ציבורי כתוצאה מפעילותו בארץ מזרח אירופאית ,בולגריה ,שם ניהל קזינו ואולי ( הוא מכחיש בתוקף והדבר דורש בדיקה) עסק בסירסור לזנות ובסמים. ואם כך אולי היה גם מעורב כמקובל שם במקצוע הזה  עם גורמי פשע מאורגן.

ידיעה שנייה:

בימים האחרונים מתברר שישנם אירגוני פשע שבראשם עומדים ראשי ערים. ואירגוני פשע שבראשם עומדים עורכי דין.דהיינו בשר מבשרו של הממסד של הצווארון הלבן

ידיעה שלישית

גם כן בימים אלו. אני עוסק בכתיבת מותחן  תחת השם  הזמני "ההונאה הבולגרית "שיעסוק באירגון פשע מסוג שאינו מוכר כל כך שבראשו עומד אקדמאי מרצה באוניברסיטה. אבל בעצם למה לא ?אם עורכי דין הם ראשי אירגוני פשע אז למה לא אקדמאים?ובוודאי עם השכר הנמוך שיש כיום לאקדמאים באוניברסיטאות.

vladic 1

צייר ולאדיק סנדלר

העלילה : ישראלי  מתעורר בבוקר. הוא מגלה  אז  לחרדתו שמי שחשב הוא ידיד טוב שלו מרצה בעל שם בין לאומי באירופה ונשיא חברה הנאבקת בפשעי מחשב שיש לו קשרים ענפים בפוליטיקה  ובמשטרה הישראלית הוא במקביל  איש עסקים מפוקפק נוכל בינלאומי ועומד בראש אירגון פשע, ואינו אלא "טורף"" שמטרתו הייתה להרוס אותו  כלכלית בתוכנית ארוכת שנים.

בהמשך העלילה מגלה הגיבור ש"הידיד" משתמש בקשרים שיש לו במשטרה עם אנשי משטרה מושחתים ובקשרים  פוליטיים בכנסת הישראלית והאיש שהוא משתמש בו הוא  חבר כנסת משפיע מאוד במפלגת ימין אדם ש"הפרופסור "  היכיר באירופה כבעל קאזינו, כל זאת  על מנת להרוס את גיבור הסיפור  בהדרגה.

האם תצליח המזימה השטנית ?

פרק מהספר "אדם רציני " ראו כאן "

פרק נוסף מהספר "המזימה הרוסית "ראו כאן\

ראו על "ההונאה הבולגרית -הרומן הגראפי"

 

 

vladik 2

צייר ולאדיק סנדלר.

בכך יעסוק המותחן שאני מקווה שירתק את הציבור הרחב ויגרום לו לחשוב על כך שבעצם לעולם אינכם מכירים את האנשים שלצידכם שעלולים להתגלות כדו פרצופיים בדיוק כמו אוייבו של גיבור הקומיקס "הבאטמאן "המכונה "שני פנים ":

Batmanannual14. .

.בהתחלה כשהתחלתי לכתוב את העלילה על אירגון פשע בינלאומי המונהג בידי אקדמאי חוקר חשבתי שאני מקורי כאן.אבל אני לא. אין חדש תחת השמש. כמובן ארתור קונאן דויל יוצרו של שרלוק הולמס הוא שיצר את דמות האקדמאי העבריין עם דמותו של פרופסור מוריארטי ,המרצה המתמטיקאי הגאוני שהוא בלילה ראש אירגון פשע וסחיטה.

אבל אני לא חושב שמאז פרופסור מוריארטי היו דמויות רבות כאלו .אולי ד"ר מאבוזה בסדרת סרטים גרמנית ולא רבים אחרים. עם יש מישהו שמכיר עוד דמויות כאלו בספרות ובקולנוע שלחו לי קישורים למטרות המחקר.

מצורפות  תמונות של אחד המודלים שלי  לדמות "הגיבור " הנכלולי של הספר הפרופסור מוריארטי.

ראו פרקים של "ההונאה הבולגרית "

 

אדם רציני 

"המזימה הרוסית "

בולגריה לנצח 

המטרה סופיה בלהבות 

ההונאה הבולגרית -הרומן הגראפי 

ההונאה הבולגרית -הסרט 

בולגריה ואני -ראיון עימי על המציאות שמאחורי "ההונאה הבולגרית "

professor_moriarty_by_ladykylin-d4u1923

זיכויו של אריה דרעי

 

 

arye derei book yoel nir

כתבה מיוחדת לרגל בחירות 2015 : אריה דרעי  מנהיג מפלגת ש"ס הוא אחד הפוליטיקאים הבולטים של ישראל.ואולי היחיד שהוא "גיבור תרבות" של ממש. הוא בין השאר הפוליטיקאי היחיד שעליו נכתב מחזה עוד בחייו.

אריה דרעי תיקון חצות

הוא גם הפוליטיקאי היחיד  בתולדות מדינת ישראל ששהה בבית הכלא וחזר משם להנהיג מפלגה.( היו פוליטיקאים בכירים ששהו בכלא לפני קום המדינה, אך לא בגלל מעשי שחיתות).

אך נשאלת השאלה :האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה פוליטיקאי שהורשע בשחיתות ? ואולי אריה דרעי עם כל עברו  מייצג בדיוק את מה שסקטורים שלמים בחברה הישראלית רוצים ?

ראו על כך בכתבה ב"יקום תרבות "

אריה דרעי ,התקווה המזרחית ,למרות השחיתויות ( ואולי בגללן ). 

derei rhat

וראו עוד כתבות שלי  על פוליטיקאים  ראשי מפלגות שמשתתפים בבחירות 2015 :

חזון ישראל והטרור של בנימין נתניהו 

הרעיונות של אביגדור ליברמן 

חדר המלחמה של יאיר לפיד 

derei curse

האם כדאי לפחד מהימין הקיצוני האירופאי?

האם ההיסטוריה והימין הקיצוני האירופאי חוזרים ?

מאת אלי אשד

הופיע ב"בגליון חג השבועות של "דיוקן מקור ראשון " של מאי 2014

"מי מפחד מהימין הקיצוני באירופה?"

Far right logos

 

 

 

 

 

 

 

סמלי מפלגות ימין קיצונ י  באירופה.

 

 

בחירות 2014 לפרלמנט האירופאי התקימו ממש בסמוך לחג השבועות  היהודי ,חגה של רות המואביה מהגרת לארץ זרה  לבית לחם שהתחתנה בניגוד לכל הציפיות עם משפחה טובה ומצאצאיה בא גיבור שבועות דוד בן ישי יליד העיר בית לחם.

אם היום רות המואביה היתה מגיעה  מארצה מואב לאירופה היא הייתה נתקלת ללא ספק בקבלת פנים צוננת לעין ערוך משזאת שאותה קיבלה בידי בועז ,היא הייתה ככל הנראה  מועמדת לגירוש וגרוע מכך.וזאת הגלל ההתעצמות העולה ושמגיעה לשיאים חדשים ומרתיעים של הימין הקיצוני בארצות אירופה ,התעצמות שקיבלה בימים אלו הוכחה חדשה וברורה ביותר.

 

בחירות 2014  לפרלמנט האירופאי  המדינות 28  מדינות עם למעלה מ400 מליון בעלי זכות בחירה  המרכיבות את אירופה המאוחד  הסתיימו והתוצאות  כפי שהן התגלו במדגמים הראשוניים לפחות הן בלשון המעטה מזעזעות.

הן מראות על עלייה משמעותית בכוחו של מפלגות הימין הקיצוני באירופה במקומות שונים . אמנם  מפלגות  המרכז  המרכז השמרניות והמוכרות ימשיכו להיות הרוב אולם מקומם של מפלגות הימין השונות "השייכות כולן לגוש "אירו סקפטיים " שביינו אלו שמתנגדות לאיחוד  האירופי מוכפל לכל הפחות.והן מצהירות שיפעלו כנגד האיחוד על מנת למוטטו מבפנים.

לפי המדגמים, המפלגות האירו-סקפטיות זוכות ל-129 מושבים, המפלגות הסוציאליסטיות מגיעות למקום השני עם 193, הליברליות למקום השלישי עם 74, הירוקים עם 58, והשמאל הקיצוני עם.4

יש לזכור "הימין " הוא שם המכסה בתוכו קבוצות שונות מאוד מבחינה אידיאולוגית ,ישנן כאלו שמתנגדות למהגרים המוסלמים ואינן בהכרך אנטי יהודיות כלל.הן אכן נלחמות על שימור תרבותן הלאומית שאכן נמצאת בסכנה.

גם בדנמרק  הליברלית מובילה מפלגת המתנגדת למהגרים. גם בבריטניה מפלגת "עצמאות"  הימנית " הקוראת לפירוק הפרלמנט האירופי זכתה להצלחה גדולה. וכך גם באוסטריה שבה זכתה מפלגת ה"חירות "המתנגדת להגירה. כל אלו מפלגות שעל פניהן לפחות עיקר עניינן  הוא בהגירה האיסלאמית בלבד.

 

אבל מאידך  ישנן מפלגות כמו "שחר הזהב " שנראות כאילו יצאו מפס הייצור הנאצי הישן של אדולף היטלר גבלס הימלר וחבריהם  ויש להן שאיפות מרחיקות לכת ביותר.  ומפלגה מסוכנת זאת נכנסה גם היא לפרלמנט האירופי אמנם כדי להרסו מבפנים כמו עמיתותיה  ל"אירוסקפטים " ששואפים לחסל את האיחוד האירופי.  .

ככל הנראה לא במקרה הבחירות התקיימו על רקע מתקפה על מוזיאון  בבריסל  בירת הפרלמנט האירופי שעדיין לא ידוע מיהם מבצעיה  ייתכן שהם מוסלמים שחזרו מסוריה אבל ייתכן בה במידה שאלו הם אנשי ימין קיצוני שפועלים כנגד היהודים והעיתוי הלא מקרי היה בעת הבחירות שמביאות להתחזקות מפלגותיהם.

 

הצרפתיה

TIME International Magazine Cover, May 26, 2014

באופן צפוי ביותר הבולטת בין מפלגות הימין היא מפלגת הימין הצרפתית הוותיקה הקיימת מזה 42 שנה  "החזית הלאומית " היא המפלגת הימין קיצוני הקרובה ביותר לזרם המרכזי של הפוליטיקה האירופית ויש לה סיכויים טובים להיגיע לשלטון בעתיד בצרפת.

זאת בראשות מרין לה פן בתו הצעירה  של המייסד  לוחם לשעבר באלג'יר לה פן .היא  זכתה ל25 אחוז מהקולות הבחורים תקבל בין 22ל25 מ'מושבים בפרלמנט זינוק חד משלוש המושבים שקיבלה ב-2009 מספר משמעותי ביותר שכן זהו שליש מכלל המושבים המוקדשים לצרפת אחת המדינות המרכזיות של הגוש.

בנאום חגיגי הכריזה הגברת לה פאן : הבוחרים שלנו הראו כי הם לא מעוניינים שצרפת תובל על ידי גורמים מבחוץ. אנחנו צריכים לבנות אירופה אחרת, שבנויה ממדינות ריבוניות, וכל שיתוף פעולה נעשה מתוך בחירה חופשית. מה שקרה בצרפת מבשר את מה שיקרה בכל אירופה – שובה של האומה". היא הוסיפה כי לאור תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי יש לערוך בחירות חוזרות בצרפת."

 

הפרשנים בצרפת הגדירו זאת כרעידת אדמה פוליטית המראה שללה פן יש סיכוי טוב להגיע בעתיד גם לנשיאות צרפת עצמה התפקיד שאביה אדם שנוי מאוד במחלוקת  ניסה להשיגו שוב ושוב מאז שנות השבעים  וכשל תמיד.אך היה לו בסיס תומכים חזק שרק התעצם עם התחזקות ההגירה האיסלאמית לצרפת והתעצמות האיום הברור שאותו מהווים האיסלאמים על הצרפתים כפי שהראו המהומות שהתחוללו בערי צרפת מידי פעם והתחזקות היסוד הטרוריסטי ג'הדיסטי בין מוסלמי צרפת.

מרין לה פן היא הרבה פחות שנויה במחלוקת מאביה ולכן יש לה סיכויים גדולים יותר להשיג את מטרתה :נשיאות הרפובליקה. היא   מבקשת להחיל מורטוריום על ההגירה וליישם מדיניות "צרפתית ראשונה" לגבי התעסוקה, רווחה ולינה. לדעתה, האזרחות אינה ניתנת לחלוקה לפי לאום, ונשענת על השוויון של כל בני האדם בפני החוק. על החוק למנוע יחס מועדף על בסיס חברתי, אתני או דתי. כתוצאה מדעה זו, היא מעדיפה את ביטול חוק "אפליה מתקנת" והשבת המסלול הרגיל לאזרחות צרפתית.כמו כן לה פן מוסיפה כי לאום עובר בירושה או צריכים להיות ראויים לו. לדעתה, התאזרחות יכולה להיות מושגת רק לאחר בדיקת יכולתו של האדם להשתלב עם עקרונות הרפובליקה הצרפתית. כדי ליישב את סוגיית ההגירה, היא תומכת ברפורמה של תקנות לאומיות על מנת להסיר אזרחות כפולה, ויוצאת נגד רכישה אוטומטית של לאומיות צרפתית. עם כל זאת לה פן מעדיפה את אכיפת החוק בכל הנוגע לאובדן של לאום. לדעתה, זר אשר אינו מכבד את חוקי צרפת, חייבים לשלול את אזרחותו הצרפתית, ובאותה מידה כל זר אשר קשור לביצוע עבירות חמורות בצרפת יש להחזירו מיד למדינתו המקורית, לארץ מוצאו.

הניצחון הוא לא רק בצרפת שם הוא היה צפוי שכן החזית הלאומית מגדילה את כוחה שם מזה שנים רבות מבכל בחירות בעוד שהמפלגות האחרות רק נחלשות.

כבר נסיונות של מארי לה- פן להתקרבות ושיתוף פעולה עם   ישראל (בניגוד לאביה  )    ואין לראותה כאנטי יהודית אוטומאטית .

הגברת לה פן עורכת דין מוכשרת ויפה נראית כקיצונית פחות מאביה אבל רגישה יותר לפוליטיקה ממנו .ישנם חילוקי דיעות אם היא אנטישמית כמו אביה ש שנהג להתייחס לשואה כאל "פרט זניח בהיסטוריה " ונהג להעיר הערות עוינות כלפי היהודים ברוח הימין הצרפתי הישן של וישי .

אולם האם היא עצמה אנטישמית כמוהו ? נראה שגם לה  היו לא מעט הערות לא סימפטיות על היהודים  אולם ככל הנראה היא אינה אנטישמית "אוטומאטית " כמו אביה, ברור גם שהנושא אינו חשוב  באמת מבחינתה.

 

היא הצהירה במפורש שהיא מעוניינת שהיהודים ישארו בצרפת כאזרחי צרפת  ולא יעזבו ,כך שנראה שבחשבון הסופי  ללא קשר למה שהגברת לה פאן חושבת בסתרי ליבה על היהודים , היא ומפלגתה אינם מהווים איום על היהודים ועיקר תשומת ליבם היא בהגירה האיסלאמית הבלתי פוסקת לצרפת המאיימת על שינוי אופיה עם ירידתו של העם הצרפתי מבחינה דמוגרפית כתוצאה ממיעוט הילודה שם.

עם משבר המנהיגות הקיים כיום בצרפת בהחלט אפשרי שלה פן עם בסיס הכוח החזק שלה במפלגתה שרק הולכת ומתעצמת תמצא את עצמה לבסוף באליזה  ותתחיל ליישם מדיניות שצרפת עוד לא ידעה כמוה כנגד המהגרים .

המפלגה הפשיסטית ההונגרית

Jobbik Magyarországért Mozgalom.png

מפלגת יוביק ההונגרית מפלגה אנטישמית המזכירה את המפלגות הפשיסטיות של התקופה בין שתי מלחמות העולם שמרה על כוחה ולא עלתה מה שאולי אומר משהו גם על כוחה בבית. בהונגריה היא נחשבת למפלגה אדירת כוח ודובריה שכבר נמצאים ב פרלמנט האירופי מאיימים תדיר על יהודים ועל ישראל .

יש  סבירות שכוחם יתעצם בעתיד והדבר עלול לאיים על יהודי הונגריה שמרגישים היטב את האיום של יוביק שמתייחסת אליהם בצורה עויינת ללא הפסקה. עם יוביק תשתלט  על הונגריה שבה אין מיעוט מוסלמי גדול יש לשער שהיא תיצור ברית עם גורמים איסלאמיים קיצוניים כנגד המערב וכנגד ישראל בניסיון ליצור האימפריה הונגרית חדשה  ויש לשער עוד שיהודי הונגריה יאלצו אז לעזוב את ארצם.

 

המפלגה הנאצית הגרמנית

המפלגה הנאצית הגרמנית  המפלגה הנציונאל דמוקרטיתכתה לפחות במקום אחד מטעם גרמניה.וככל הנראה תשלח לראשונה נציג לשטסבורג   אירוע חסר תקדים בתולדות המדינה.

זאת חרף בקשתן של 16 מדינות בגרמניה שכבר עתרו לבית המשפט החוקתי במדינה, בדרישה לאסור את התמודדותה של המפלגה בבחירות, בגלל נטיותיה האנטישמיות והאנטי- דמוקרטיות. בין היתר, קראה המפלגה להתייחס בסלחנות לעבר הנאצי, ומתנגדת חריפה להגירה ולמיעוטים.

המפלגה הוותיקה הזאת נוסדה עוד ב-1964 ולאורך השנים הראתה את עצמה כגוף הגדול והיציב ביותר מבין כל הגופים הניאו נאציים הרבים בגרמניה המתרפקים לעבר ההיטלריאני .דרישותיה הן להרחיב את גבולות גרמניה ולביטול הגבול עם אוסטריה כפי שהיה בימי היטלר.

Photo Gallery: The Secret NPD Files

ב-2003 בוצע ניסיון להוציא את המפלגה  אל מחוץ לחוק אך ללא הצלחה. עוד נסיונות  בוצעו גם בסוף העשור הראשון של המאה שוב ללא הצלחה. בנתים המפלגה ידועה בטענותיה שהעם הגרמני הוא זה שבו בוצע גנוסייד בהפצצות של ערים כמו דרזדן ודורשת שיזכרו גם אותם. מנהיג המפלגה הנוכחי אודו פסטור הכריז בנאום על גרמניה כ"רפובליקה יהודית ". ועל כך הועמד לדין ונקנס,אולם לא נראה ששינה את דיעותיו.

דווקא בגרמניה שנראה שלמדה את לקחי העבר אין זה סביר שמפלגה כזאת תגיע למעמד חזק באמת ,אך כמובן לעולם אין לדעת ….

 

הנאצים הפגאניים ביוון

Chrisi Avgi Logo.svg

סמל מפלגת "שחר הזהב " ביוון 

מדהים ומעורר דאגה יותר מכל הוא נצחונה של  מפלגת שחר הזהב היוונית המושפעת עמוקות מהנאציזם תיכנס ככל הנראה לפרלמנט מטעם יוון. וזאת על אף שמנהיגה וחבריה עומדים למשפט. היא לא נצחה בבחירות ליוון אך היגיעה למקום שלישי מכובד' בהחלט -10 עד 12 אחוזים מקולות הבוחרים, מה שככל הנראה יעניק לה שלושה נציגים בפרלמנט האירופי.  ניקוס מיכלוליאקוס, יו"ר המפלגה הממתין בכלא למשפטו העביר מסר לתומכיו: "אני מברך אתכם על התנגדותכם לטרור שמפעיל השלטון. אנחנו המפלגה היחידה ביוון שמתנגדת לשלטון שמופעל על ידי גורמים זרים

 

שחר זהב" היא כיום מפלגת הימין הקיצוני המצליחה ביותר והקיצונית ביותר  ביבשת אירופה. בבחירות הכלליות שהיו ביוני זכתה ב 6.9% מקולות הבוחרים וב 18 מושבים בפרלמנט.. בבחירות הנוכחיות לפרלמנט היא היגיעה במקום השלישי עם 9.38 אחוז מהכלל הקולות ביוון המקנים לה לראשונה שלושה מושבים בפרלמנט האירופי למקום הראשון היגיעה מפלגה אירוסקפטית קיצונית גם היא בשם "סיריזה" אך  שחר הזהב " מסוכנת ומפחידה הרבה יותר. .

יותר מכל מפלגה קיצונית מצליחה אחרת היא מתרפקת בגריש גלי לעבר הנאצי שאמנם כבשו את יוון באכזריות אך אנשי המפלגה מתעלמים בבוז מקטנות מאין אלו ומשתמשים  באופן שותף בסמלים נאציים ואימרות נאציות ידועות.

סמלה הרשמי של "שחר בזהב "  הדומה לצלב קרס ומנהג חבריה להצדיע במועל-יד בכל פעם שמנהיגם  עולה על במה משל היה יורשו המוכר של אדולף היטלר ומתייחסים באופן קבוע ל"מיין קאמפף".  הם גם מפיצים ספרות על עליונותו הגזעית של העם היווני ועוסקים בהכחשת שואה. וכמובן במאבקים במהגרים ליוון. בבדיקה של המשטרה היוונית שמשרד של המפלגה בינואר 2014 נמצאו שם אלפי חומרי מסמכים וקלטות סרטים ם עם רטוריקה אנטישמית.

הם אמנם אינם מגדירים את עצמם כמפלגה נאצית ממש אך בהחלט  אינם מסתירים את הערצתם לנאצים הישנים. הם דומים לנאצים גם באלימות הגלוייה שלהם וחוסר המעצורים שלהם לתקוף את יריביהם וכל מי שמרגיז אותם בביריונות אלימה שיותר ממזכירה את שיטות הפעולה של הנאצים בשנות העשרים והשלושים. נראה שמכל מפלגה חשובה אחרת כיום באירופה ו"שחר הזהב " היא כיום מפלגה חשובה היא הקרובה ביותר אידיאולוגית ותיפקודית למפלגתו של היטלר. בבדיקה של המשטרה היוונית

ההמפלגה נוצרה עוד בראשית שנות השמונים ונשארה קבוצת שוליים זניחה עד לבחירות 2009 ביוון כאשר יוון מצאה את עצמה במשבר כלכלי חסר תקדים. ואז החלה עלייתה של התנועה שמצאה  לעצמה יותר תומכים שקצו בפוליטיקה המסורתית והכושלת של יוון ושל האחוד' האירופי. "שחר הזהב" הבטיחה ומבטיחה חלופה.

Supporters of the Golden Dawn party in Greece (photo credit: @johanknorberg via Twitter/File)

החל  מ-2011 זכתה המפלגה למימון נדיב ממקור לא ידוע, והיא מפזרת כספים בתוכניות סעד משלה, מה שעזר לה בבחירות לפרלמנט היווני שהתקיימו ביוני 2012, שבהן המפלגה זכתה ב-18 מושבים (יותר מ-6 אחוזים).

סקר מ-2012 נקבע שאם היו אז בחירות "שחר הזהב " יזכו ב14 אחוז מהקולות והמפלגה השלישית בגודלה ביוון". .מספר מדהים בעבור קבוצת שוליים זניחה לשעבר. ראש ממשלת יוון בכבודו ובעצמו לא היסס אז להגדיר את שחר הזהב "כמפלגה פשיסטית ואף ניאו נאצית ". הגדרה שאמנם אנשי המפלגה עצמם מתנגדים לה.  שחבר פרלמנט מהמפלגה סולק מהפרלמנט לאחר שצעק שם כמה פעמים "הייל היטלר ".

Golden Dawn party leader Nikos Mihaloliakos, seen here in May 2012, was arrested as part of a crackdown on the country's extreme-right party.

Golden Dawn party leader Nikos Mihaloliakos, seen here in May 2012, was arrested as part of a crackdown on the country's extreme-right party. (Petros Giannakourism/Associated Press)

בספטמבר 2013, בעקבות רצח ראפר המזוהה עם השמאל על ידי פעיל המפלגה, החלו ביוון הפגנות כנגד המפלגה וקריאות להוציאה מחוץ לחוק. המשטרה החלה בחקירה כנגד המפלגה ועצרה מספר בכירים לרבות מנהיג המפלגה  ניקולאוס מיכלוליאקוס וארבעה חברי פרלמנט נוספים בחשד לחברות בארגון פשיעה.אצל אחד מחברי הפרלמנט דווח שנמצא מוזיאון שלם של סמלים ותמונות מהתקופה הנאצית. תמונות של היטלר, צלבי קרס וקסדות גרמניות. שאותן חבר הפרלמנט אסף בשקיקה.

כל זה לא עצר את המפלגה.

במארס 2014 נעצר רופא יווני חבר במפלגה ששם שלו במשרדו בגרמנית "ליהודים אין כניסה". בחיפוש בביתו נמצאו סמלים ופגיונות עם סימנים נאציים וכנראה מיסטיים .הוא נעצר.

מידי פעם חברי המפלגה מודיעים על תמיכתם בכנסייה היוונית האורתודוכסית .לעיתים קרובות יותר הם מצהירים על שאיפתן לשוב להלניזם כאשר התרבות היוונית הפגאנית שלטה ברחבי הים התיכון.

זה אולי מרמז על האופי המיסטי הלא פוליטי שיש למעגלים  הפנימיים בקבוצה שעליהם מרמז שמה :

גם שם המפלגה ה"השחר המוזהב " הוא מעניין ביותר ויוצא דופן ,זה היה שמה של קבוצה כישופית שפעלה באנגליה בסוף המאה ה-19 ו וכללה אישים ידועים ביותר של התקופה סופרים ומשוררם ושחקנים ומה שמכונה היום "סלבריטאים ". הקבוצה  שאפה להביא לעידן חדש מיסטי על פני האדמה .אחד מחברי הקבוצה הידועים אליסטיר קראולי מכשף בריטי מפורסם שנודע כאיש המרושע ביותר על פני האדמה  [1] הכריז ברי\ש גלי על כוונתו להביא עידן חדש פגאני לכדור הארץ ולהחזיר את האלים הישנים וגם חדשים אל העולם לקרב הסופי בדתות המונותאיסטיות.

נניח ששחר הזהב תזכה בבחירות חלילה ותשתלט על יוון ? האם נראה התמתנותה ? ככל הנראה לא.  גם יריביה  בפוליטיקה ביוון אינם חושבים כך .אם "שחר הזהב " כנציגה של אירגון מיסטי וותיק תעלה לשלטון נראה יוון שכמוה לא ראינו מזה אלפי שנים. ויש כל מקום  להניח שהיהודים שם יהיו באיום על חייהם ללא קשר לשנאתם של אנשי "שחר הזהב" למוסלמים שהיא אכן גדולה מאוד גם כן .

מכל בחינה יש לראות ב"שחר הזהב " את האיום הגדול ביותר של הימין הקיצוני כיום  על היהודים ועל ישראל שאין טעם מיוחד להגיע עימו לפשרה כנגד אוייב משותף –האיסלאמים. שכן כל שיתוף פעולה כזה יהיה במקרה הטוב קצר ימים.

 

 

 

–ניתוח של הימין הקיצוני באירופה :

לדברי מאמר של  החוקר ד"ר עופר קניג ספרות המחקר מבחינה בין שני טיפוסים עיקריים של מפלגות ימין קיצוני:  האחד – שורשיו נעוצים באידאולוגיה הפשיסטית-הנאצית הפוליטית

הסוג השני שהוא חדש יותר ; ה- מתנער מכל זיקה לפשיזם ולפעמים אף מעצם האנטישמיות שהפכה לסימן היכר של המפלגות הנאציות פשיסטיות . רק בשנות השמונים של המאה העשרים החלו להופיע מפלגות ימין קיצוני מן הטיפוס האחר, והיום רוב מפלגות הימין הקיצוני משתייכות לטיפוס זה. על אף התנערותן מהפשיזם, הן מתויגות כימין קיצוני משום שהן דוגלות בערכים ובגישות המנוגדים באופן רדיקלי לאלה שעליהם מושתתות המערכות הפוליטיות שבהן הן פועלות. בייחוד הן מתנגדות לערכי הליבה של מפלגות הזרם המרכזי – בין שאלו מפלגות ימין ובין שאלו מפלגות שמאל –  ליברליזם, פלורליזם תרבותי ושוויון זכויות. חוקרים מצביעים על שורה של גורמים מרכזיים להתגבשות מפלגות הימין הקיצוני בשלושת העשורים האחרונים.

ככל הנראה, הגורם העיקרי הוא השינויים הדמוגרפיים-תרבותיים שחלו באירופה בשלושת העשורים האחרונים. בעשורים אלו חלה הגירה מוסלמית מסיבית למדינות מערב אירופה. שלא כמו גלי הגירה מוקדמים יותר שהגיעו בעיקר מהמושבות הקולוניאליסטיות, הגירה זו מתאפיינת בדרך כלל בהסתגרות דתית-תרבותית, בחוסר רצון של המהגרים להיטמע בחברה הכללית ובסירובם לקבל עליהם את ערכי המדינות הקולטות. לפיכך התושבים הוותיקים רואים במהגרים מארצות האסלאם איום מוחשי וברור על המרחב הציבורי שלהם (במקומות כאלה מוצאות מפלגות הימין הקיצוני קרקע פורייה לקליטת רעיונותיהן.

יש הסבורים שצמיחת הימין הקיצוני באירופה היא תגובת נגד לתהליכי הגלובליזציה בכלל והתחזקות האיחוד האירופי בפרט. אזרחים רבים אינם רואים בעין יפה את תהליכי האיחוד העוברים על היבשת ומתנגדים למגמה מטעמים פטריוטיים-תרבותיים ומטעמים כלכליים. בעיני אותם אירוסקפטים תהליכי האיחוד מציבים איום מוחשי על התרבות הייחודית המקומית. שכבות רחבות באוכלוסייה סולדות מהרעיון של הפקעת סממנים ריבוניים לטובת האיחוד האירופי  (למשל, המעבר למטבע האירו והעתקת סמכויות משפטיות לרמת האיחוד). לכל אלו נוספים איומי הגלובליזציה: התרחבות השימוש בשפה האנגלית על חשבון שפות מקומיות והתפשטות רשתות ותאגידים כלכליים על חשבון עסקים מקומיים.

גם הבוז לממסד הפוליטי וחוסר האמון בו הם מן הגורמים לצמיחת הימין הקיצוני. מפלגות ימין קיצוני רבות מתבססות על מאפיינים פופוליסטיים ויוצאות נגד המפלגות הממסדיות החולקות ביניהן את השלטון באמצעות אליטות המנותקות משכבות העם הרחבות. לא פלא אפוא שרוב מפלגות הימין הקיצוני החזקות מתבססות על מנהיג כריזמטי פופוליסטי הניחן בכישרון רטורי ניכר.

האיזון בין היסודות האתנו-תרבותיים (גזענות ושנאת זרים), הכלכליים (אירוסקפטיות) והפופוליסטיים (אנטי-ממסדיות) יוצר כמה מינים של מפלגות ימין קיצוני. המפלגות שבהן היסודות הגזעניים ושנאת הזר דומיננטיים יותר נחשבות לקיצוניות יותר, ופעמים רבות הן "מוקצות מחמת מיאוס". עם המפלגות הללו נמנות החזית הלאומית בצרפת, האינטרס הפלמי (לשעבר הבלוק הפלמי) בבלגיה והמפלגה הלאומית הבריטית. המפלגות שבהן היסוד הפופוליסטי חזק יותר נחשבות לכשרות יותר, וחלקן אף שותפות לעתים בממשלות או תומכות בהן מבחוץ. עם מפלגות מסוג זה נמנות הליגה הצפונית באיטליה, מפלגת העם בדנמרק, מפלגת הקדמה בנורווגיה ומפלגת העם בשוויץ. כמה מן המפלגות אינן משתייכות לאחד המינים באופן מובהק, והן נעות בין המינים השונים. מפלגת החירות באוסטריה, למשל, נתפסה כמפלגה גזענית ואנטישמית בעת שירג היידר הנהיג אותה, אולם משירד היידר מהבמה היא שינתה את הרטוריקה שלה ומיתנה את התבטאויותיה. ואין לראות אותה היום כ"אנטשמית קלאסית ".

 

 

יש להבהיר ,ישנם סיבות לגיטימיות בהחלט להתחזקות הימין . ובראשן התעצמות היסוד האיסלאמי והאיסלאמיסטי באירופה ששם בערים הראשיות כמו לונדון יש רובעים

שלמים  המכונים "לונדוניסטאן "שבהם אירגוני אל קאעידה שונים מגייסים צעירים למלחמה במערב ומדברים בריש גלי על כיבוש ארצות אירופה  והפיכתן לאיסלמיות עד סוף המאה

באירופה היום  יש תחושה חזקה מאוד ששנות השלושים חוזרות עם התעצמות ה יסוד האיסאמי שיש להוציא כסף רב על החזקתו והתעצמות כנופיות הרחוב שלו  באירופה יש תחושה חזקה שהמוסלמים לא הגיעו לאירופה להפוך לאירופאים..הם הגיעו לאירופה להפוך אותה למוסלמית.

ההגירה המסיבית פשוט הורסת את היבשת בשל נחשלותם של המהגרים והפערים האתנים הבלתי ניתנים לגשור בינם לבין המקומים.

האם  מתקרבת אירופה לצומת איסלאם שבה יהיה עליה לבחור בין איסלאם  קנאי או רודנות ימנית לאומנית אכזרית ת  אין זה מן הנמנע .

עם זאת יש   לזכור שלא כל מה שנקרא הימין  הקיצוני הוא בהכרך אנטי  יהודי  ואנטי ישראל .אולי אי אפשר להאשים את הגברת לה פן   בחיבת יהודים אבל נראה שהיא הרבה יותר שונאת  את המוסלמים שאחרי הכל הם האיום הגדול יותר מבחינתה .

אם כי אין לטעות יש שיתופי פעולה גם בין האל קאעידה ובין הימין הקיצוני הניאו נאצי כנגד הליברליזם האירופי השנוא על שניהם וכנגד היהודים אז יש לבדוק תמיד על איזה "ימין קיצוני " אנחנו מדברים. .

 

דבר אחד ברור לחלוטין אין להתייחס לימין הקיצוני באירופה כמקשה אחת או אף קבוצה אחת ,אלו הן מפלגות שונות מאוד מאוד זו מזון מהן נאציות פשיסטיות מהזן הישן ומהן שמתנגדות להגירה מסולמית שתפגעי באופי היבשת אך בהחלט אינן שונאות יהודים שאיתם הן אף מוכנות לשתף פעולה.

נסכם: הסחף שיש כיום באירופה למה שמכונה "הימין הקיצוני " הוא אמיתי . אולם לא כל הימין הקיצוני הזה הוא בהכרך אנטי ישראלי אלא דואג  דאגה אמיתית וכנה לתרבותו הלאומית המאויימת בידי  גלי המהגרים שכמה מהם אינם מסתירים כלל את שאיפתם להשתלט  באלימות על אירופה בכוח מספריהם

.לעומת זאת בהחלט יש קבוצות של ימין קיצוני שיש להן אידיאולוגיה אנטישמית אנטי יהודית סדורה שאינם מחבבים את המוסלמים אבל שונאים את היהודי. אלו הם ם הנאצים בגרמניה יוביק בהונגריה "שחר הזהב ביון " עם קבוצות כאלו ומקבילות להן יהיה עלינו להתמודד בעתיד במקביל למאבק באיסלאם הקיצוני ולא מן הנמנע שהן ישתפו עימו פעולה במאבק הגדול בין התרבויות בנסיונם להביא עידן חושך חדש.

 

 בדרך לבית לחם : נספח לכתבה

חבר אחר בקבוצה של "קבוצת "שחר הזה ב" המשורר האירי המפורסם ג.ו.ייטס חיבר את הפואמה הזאת על אחרית הימים שיש הרואים בה כמושפעת מרעיונות "שחר הזהב" :

השיר מתאר את אחרית הימים כאשר יופיע ישות אנושית כל יכולה שתצעד לעיר בית לחם על מנת  שתשמיד משם  את החברה הקיימת ,ישות שהזכירה מאוד את אלו שחברו של ייטס כמו קראולי ניסו ליצור  באמצעות טקסים שונים ב"השער המוזהב " .על פי דיווחים שונים לשיר זה יש השפעה גדולה בקבוצות שמספקות בסיס רעיוני ל"שחר הזהב " הפוליטי ביוון וקבוצות הקרובות לו :

השיר גם מתאר היטב את המתרחש כיום באירופה משל היה נבואה:

והנה השיר במקורו בתרגום לעברית של  המשורר גיורא לשם ז"ל

ההתגלות השנייה

 

סוֹבֵב סוֹבֵב בַּסִּחְרוּר הַנִּפְעָר

הַבַּז אֵינוֹ יָכֹל לִשְׁמֹעַ אֶת הַבַּזְיָר;

דְּבָרִים מִתְפּוֹרְרִים; עֲמוּד הַתִּיכוֹן נִשְׁמָט;

בַּיְּקוּם מִשְׁתַּלַּחַת הֶפְקֵרוּת לִשְׁמָהּ;

מִשְׁתַּלַּחַת הַגֵּאוּת כְּהוּיַת־הַדָּם, וּבְכָל אֲתָר

אוֹבֶדֶת בַּתְּהוֹם הַדְרָתוֹ שֶׁל הַתּוֹם;

הַטּוֹבִים בָּאֲנָשִׁים חִדְלֵי אֹמֶן כֻּלָּם, בְּעוֹד

שֶׁחִדְלֵי הָאִישִׁים חֲדוּרִים עָצְמָה מִתְלַהֶמֶת.

חָזוֹן כָּלְשֶׁהוּ לָבֶטַח קָרֵב וּבָא;

הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁנִיָּה לָבֶטַח קְרֵבָה לָבוֹא.

הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁנִיָּה! אַךְ נֶהֱגוּ הַמִּלִּים

וּדְמוּת כַּבִּירָה מִתּוֹכְכֵי נִשְׁמַת הָעוֹלָם

מַעֲכִירָה אֶת רְאוּתִי: בְּחוֹלוֹת הַיְשִׁימוֹן, אֵי־שָׁם,

צֶלֶם־דְּמוּת בְּגוּף אַרְיֵה וְרֹאשׁ אָדָם,

מַבָּט רֵיקָן וְאַכְזָרִי כְּמוֹ הַחַמָּה,

מֵנִיד אֶת יְרֵכָיו הַנִּרְפּוֹת, וּמִסְּבִיבָיו

חָגִים צִלְלֵי עוֹפוֹת־יְשִׁימוֹן מְלֵאֵי חֵמָה.

הַחֲשֵׁכָה צוֹנַחַת בַּשֵּׁנִית; אַךְ עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ

כִּי אַלְפַּיִם שְׁנוֹת תְּנוּמָה אַבְנִית

הֻקְנְטוּ לִכְדֵי בַּלָּהוֹת בְּעֶרֶשׂ מִתְנוֹדֵד,

וּבְהֵמָה גַּסָּה, שֶׁשְּׁעָתָהּ הִגִּיעָה לְבַסּוֹף,

מִתְנַהֶלֶת בִּכְבֵדוּת אֶל בֵּית לֶחֶם כְּדֵי לְהִוָּלֵד?

תרגום: ג"ל

———————————————
The Second Coming

 

Turning and turning in the widening gyre
The falcon cannot hear the falconer;
Things fall apart; the centre cannot hold;
Mere anarchy is loosed upon the world,
The blood-dimmed tide is loosed, and everywhere
The ceremony of innocence is drowned;
The best lack all conviction, while the worst
Are full of passionate intensity.

Surely some revelation is at hand;
Surely the Second Coming is at hand.
The Second Coming! Hardly are those words out
When a vast image out of Spiritus Mundi
Troubles my sight: somewhere in sands of the desert
A shape with lion body and the head of a man,
A gaze blank and pitiless as the sun,
Is moving its slow thighs, while all about it
Reel shadows of the indignant desert birds.
The darkness drops again; but now I know
That twenty centuries of stony sleep
Were vexed to nightmare by a rocking cradle,
And what rough beast, its hour come round at last,
Slouches towards Bethlehem to be born?

 

וראו גם

מה אפשר לעשות עם מפלגה פשיסטית השולטת בהונגריה 

ביבליוגרפיה :

The development of the Radical Right in France :   from Boulanger to Le Pen /    Houndmills, Basingstoke, Hampshire, England :   Macmillan Press,   2000

\, Angus  Roxburgh    Preachers of hate :   the rise of the far right /    London :   Gibson Square,   2002.

Davies, Peter  The Routledge companion to fascism and the far right /    London ;   New York :   Routledge,   c2002.

ThShields, James, The Extreme right in France :   from Petain to Le Pen /    London ;   New York :   Routledge,   2007.

The far right in Europe :   an encyclopedia /    Oxford :   Westport, Conn. : Greenwood World Press,   2008.

 

Ellinas, Antonis A., The media and the far right in western Europe :   playing the nationalist card /    New York :   Cambridge University Press 2010

Trilling, Daniel.    Bloody nasty people :   the rise of Britain's far right /    London ;   Brooklyn, Ny :   Verso Books,   2012.

The Routledge Companion to Fascism and the Far Right (Routledge Companions to History): Peter Davies

הפרעה של מצרים -הגנראל א-סיסי

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " 13 ביוני  2014

 

פרעה חדש קם למצרים המדינה הגדולה החזקה והחשובה ביותר של העולם הערבי. אך מצרים היום היא במצב קשה מאי פעם . הלבוש המסורתי של אשתו ופסוקי הקוראן השזורים בנאומיו, הטעו את 'האחים המוסלמים' לחשוב שהגנרל עבד  אל פתאח א-סיסי הוא אחד משלהם. אילו טרחו להתעמק בעבודה האקדמית שכתב, הם היו מבינים את גודל הטעות שלהם. עכשיו א-סיסי יושב בארמון הנשיאות בקהיר, מאות פעילים אסלאמים יושבים על ספסלי הנאשמים, ובעולם מנסים לפענח את הפרעה החדש  שאמור להציל את מצרים מגורל נוסח סוריה.

א-סיסי הוא  לא אח  

הסקרים שנערכו במצרים בשבועות האחרונים אמנם צפו הכרעה ברורה, אבל איש לא חזה את גודל הניצחון. בתום ספירת הקולות התברר כי הגנרל עבד אל-פתאח סעיד חוסיין ח'ליל א-סיסי גרף 96.9 אחוז מהקולות בבחירות לנשיאות – רוב מהסוג שמקובל בצפון-קוריאה. לשם השוואה, בבחירות שנערכו זה עתה בסוריה זכה בשאר אסד ב-88.7 אחוז מהקולות בלבד. על ההישג של א-סיסי מעיבה העובדה שרק 48 אחוז מתוך 54 מיליון בעלי זכות הבחירה במצרים טרחו להגיע לקלפיות, נתון שאינו תורם לחיזוק מעמדו של הנשיא החדש.

ועם זאת, איש אינו חולק על הפופולריות העצומה שלו בקרב ההמונים. הפרשנים משווים את האהדה כלפיו לזו שגרף הנשיא גמאל עבד נאצר, שאת מורשתו א-סיסי מתיימר לייצג. אף שהמצרים נהרו אחריו בהמוניהם, א-סיסי הוא בגדר מסתורין בעיני המערב, וכל התבטאות שלו נלמדת היטב בניסיון לפענח לאן מועדות פניו.

את ההפתעה הראשונה סיפקה רשימת המוזמנים לטקס ההכתרה: בין המנהיגים הרבים שהוזמנו היה גם חסן רוחאני נשיא איראן, שיחסיה עם מצרים מתוחים. רוחאני, מסיבותיו שלו, העדיף שלא להגיע לאירוע החשוב. מהעבר האחר, קבוצת המדינות שמנהיגיהן לא הוזמנו באופן מופגן כללה חמש: תורכיה, תוניסיה, קטאר, סוריה וישראל. ככל הנראה א-סיסי אינו רוצה להפגין בפומבי את קשריו עם המדינה הציונית, אף שייאלץ להסתייע בה במלחמתו נגד קני האסלאם הקיצוני בסיני. בנאום הפומבי הראשון שנשא אחרי הזכייה הודה הנשיא החדש לתומכיו ואמר כי "הגיע הזמן לעבוד – העבודה שתצעיד אותנו אל מחר בהיר יותר ועתיד טוב יותר. העתיד הוא דף חלק, וביכולתנו למלא אותו איך שנרצה".

 

המטרות המרכזיות שהציב א-סיסי לשלטונו הן "החזרת היציבות, השבת החירות והחלת 'צדק חברתי'". יציבות, חירות וצדק חברתי הם אכן מה שמצרים צריכה כדי לעצור את הסחרור המסוכן שאליו נקלעה בשלוש השנים האחרונות, שנים שבמהלכן איבדה את מעמדה כמנהיגה הבלתי מעורערת של העולם הערבי.

 

 

המשיח הוחלף בפקיד אפור המלך פארוק 

 

כדי להבין את הכוחות שמולם פועל א-סיסי ואת הזרמים החברתיים והדתיים הרוחשים במצרים, צריך להביט לאחור את הגלגולים השלטוניים שעברה המדינה הזו בעשרות השנים האחרונות, מאז שלהי המשטר המלוכני שם. מי ששלט במצרים בעת שקמה מדינת ישראל היה המלך פארוק הראשון – טיפוס דקדנטי, בזבזן ומושחת, קלפטומן שקיבל את הכינוי "הגנב מקהיר". אמרה ידועה שלו קבעה שהמלכים היחידים שיישארו בעולם יהיו המלכים שעל הקלפים ומלכת בריטניה. הפיכת הקצינים החופשיים (1952), שזעמו על תבוסתו במלחמה כנגד ישראל בשנת 1948, אילצה אותו להימלט מארצו ולצאת לגלות באיטליה. שם המשיך עד יומו האחרון בחיים של בזבזנות, גנבת חפצים יקרי ערך וחפצים חסרי ערך מכל הבא ליד, וזלילה בלתי פוסקת. אחד ממקורביו תיאר אותו בתקופה ההיא כ"בטן בלי ראש". ב-1965 הלך פארוק לעולמו לאחר ארוחת ערב כבדה במיוחד. הוא כמעט ולא הותיר חותם בהיסטוריה של מצרים, ועם זאת, כיום נראית תקופתו כתור זהב של שוויון זכויות למיעוטים השונים שחיו במדינה לצד המוסלמים.

 

מנהיגם של הקצינים הצעירים שהפילו את פארוק היה גנרל מוחמד נאגיב, שהחזיק בשלטון עד נובמבר 1954. לאורך תקופה זו הוא היה שרוי בעימות מתמיד מול סגנו, גמאל עבד אל-נאצר, שרצה משטר אוטוקראטי חזק ומאבק ללא פשרות באחים המוסלמים. לבסוף הצליח נאצר להפוך למנהיג המדינה באופן רשמי, ושלח את נאגיב למעצר בית של שנים ארוכות.

פרעה האדום מצרים והמציאות הערבית / פ מאיר רנקה

 

בתקופת שלטונו הפך נאצר למנהיג הערבי הנערץ ביותר, בין היתר בזכות האידיאולוגיה הפאן-ערבית שיצר. ביחד עם ידידו העיתונאי חסנין היכל הוא חיבר את הספר 'הפילוסופיה של המהפכה', שבו הציג חזון מהפכני-חילוני המעמיד את מצרים במרכז העולם הערבי והאסלאמי, ואף במרכז העולם השלישי כולו. גם אחרי מבצע סיני הוא הצליח להצטייר כמי שיצא מעימות עם ישראל כשידו על העליונה, והפופולאריות שלו רק הלכה וגברה.

"נאצר עורר את עניינה של ישראל עוד מ-1948", אומר ד"ר אפרים קם, סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. "הוא השתתף בקרבות בפאלוג'ה, והיו קצינים ישראלים שפגשו אותו שם ושוחחו איתו ארוכות. כבר אז הייתה התחושה בחוגי המודיעין הישראלי שהקצין המצרי הספציפי הזה הוא מישהו יוצא דופן, אחד שכדאי לשים עליו עין כי הוא יכול להפוך לדמות מרכזית במצרים. וכך אכן היה.

אך המשיח מקהיר התגלה כמשיח שקר. את הכישלון המוחץ שלו ב-1967, כאשר חלקים ניכרים מצבא מצרים הושמדו וחצי האי סיני נפל לידי צה"ל, כבר לא ניתן היה לתאר כניצחון. נאצר המשיך במלחמת ההתשה על גדות התעלה, אך מעמדו במצרים ובעולם הערבי הלך והידרדר. בספטמבר 1970 הוא מת מהתקף לב, רחוק מהגשמת חלומות הגדולה שלו.

אנואר סאדאת על מלחמה ושלום

את מקומו של נאצר ירש סגנו, אנואר סאדאת. המודיעין הישראלי התייחס אליו בזלזול כאל "פקק" חסר אישיות, אך סאדאת הפתיע את כולם.

אפרים קם:"לגבי סאדאת, לעומת זאת, ההערכות היו שגויות. הוא היה מוכר במשך שנים רבות כסגנו של נאצר, אבל דווקא בגלל זה זלזלו בו וחשבו שהוא דמות אפורה לחלוטין שנמצאת בצל של הנשיא. כמובן טעינו לגביו בגדול. תוצאות מלחמת יום הכיפורים ידועות, ולאחר מכן הגיע הסכם השלום שהיה מפתיע באותה מידה. איש לא ציפה לכך דווקא ממנו. וזה מראה לך כמה צריך להיזהר גם בהערכתם של אנשים שנדמה לנו שאנחנו יודעים ומכירים אותם היטב. גם את מובארכ הכירו עוד כמפקד חיל האוויר המצרי ולאחר מכן כסגן הנשיא, אבל כתוצאה מהכישלון המודיעיני לגבי סאדאת, נזהרו מאוד בהערכות ובקביעת מסמרות לגביו".

 

  חוסני מובאראק ולצידו האנשים ששהוא מתעניין בהם ובדיעותיהם על עטיפת מגזין מצרי. בהם הקריקטוריסט הישראלי רענן לוריא. 

אחרי הירצחו של סאדאת ב-1981 התיישב על כס הנשיא חוסני מובארכ, שנחשב לגיבור מלחמת 1973. בתחילת דרכו הוא נתפס כמנהיג מתון ושקול, שמייצג נאמנה את האינטרסים הלאומיים של מצרים, אולם בשנות שלטונו האחרונות הלך מובארכ ואיבד את הכבוד שרחש לו העם המצרי.

גרמו לכך גילויים על מעשי שחיתות רבים בקרב בני משפחתו ומקורביו, וניסיונו להעביר את השלטון לבנו ג'מאל. תוכניתו להשאיר את הנשיאות בתוך המשפחה מעולם לא הוצגה לציבור במפורש, אך נרמזה בצורה ברורה למדי בכלי התקשורת. בדיעבד ברור שמובארכ הגזים בהיאחזותו הארוכה בקרני המזבח של שלטונו. אילו רצה להבטיח שבנו יירש אותו, היה עליו לפרוש כמה שנים קודם לכן כשהוא עדיין מקרין עוצמה – אולי ב-2006, כפי שיעצו לו האמריקנים.

במקום זאת העדיף לחכות עד הרגע אחרי-האחרון, אך אז כבר היה חולה וחלש מכדי להשפיע על המתרחש. המצרים הממורמרים עשו לבעיותיהם השונות האנשה ומיקדו אותן בדמותו של מובארכ, משל הוא היה המקור היחיד לכל הצרות. הם האשימו אותו כי אינו אלא בובה של ארה"ב ושל ישראל, והאמינו שאם רק יסלקו אותו, כל תחלואיה של מצרים יבואו על פתרונם.

 

מחאה ללא הנהגה

חוסני מובאראק בכלוב בבית המשפט. 

אירועי האביב הערבי, ששיאם היה נפילתו של מובארכ, החלו כזכור בתוניסיה כשאזרח הצית את עצמו למוות בגלל התעללות בירוקרטית. רגשות הקיפוח של חלקים שונים באוכלוסייה התוניסאית, יחד עם ההסתה הבלתי פוסקת שהפיצה רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה (שאת נטייתה לעבר האסלאם הקיצוני היא מסווה כתמיכה בדמוקרטיזציה), הוציאו את ההמונים לרחובות. בתוך זמן קצר נפל השליט הוותיק זין אל-עאבדין בן-עלי, והבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו במדינה הביאו לעלייתו של משטר אסלאמי. במקביל לאירועים בתוניסיה פרצה בלוב מלחמת אזרחים, שהוכרעה לבסוף בעזרת המערב. הנשיא קדאפי נמלט מארמונו ונרצח, ובמדינה שוררת כיום אנרכיה שעשויה להסתיים בהשתלטות אסלאמית על אזורים נרחבים, כולל שדות הנפט. בסוריה הביאו רוחות האביב הערבי למלחמה רצחנית שגבתה עד כה למעלה מ-150 אלף הרוגים והפכה יותר מ-3 מיליון אזרחים לפליטים. גם שם קיים חשש של השתלטות גורמים קיצוניים, ונראה שהתקוות הראשוניות לחירות ולדמוקרטיה עומדות להתבדות.

בינואר 2011 הפכה כיכר תחריר בקהיר לסמלו הראשי של האביב הערבי. המפגינים שהתאספו בכיכר, חלקם הגדול צעירים חילונים בעלי גישה לאינטרנט ולרשתות החברתיות, קראו להדחתו של הנשיא על רקע העוני המתמשך, השחיתות השלטונית והפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות יסוד אחרות. מובארכ שלח כנגדם את המשטרה וכוחות המסונפים אליה, אך לא את הצבא המצרי, אף ששם היה בסיס כוחו האמיתי. כשההפגנות רק הלכו וגברו, הודיע מובארכ כי הוא מדיח את ממשלתו וכי יפעל לביצוע רפורמות ולעריכת בחירות בתוך חודשים אחדים. את המפגינים זה לא סיפק, ובתום 18 ימי מחאה אולץ מובארכ להתפטר.

עד לימיו האחרונים של משטר מובארכ ההערכה המובילה בגופי המודיעין השונים הייתה כי הצבא המצרי יגן עליו בכל מחיר. בעבר כבר הוכיח הצבא את נחישותו לדכא את מתנגדי המשטר, ונראה היה כי אירועי 2011 לא יזכו ליחס שונה. אך המומחים לא לקחו בחשבון פרט אחד שתרם רבות להצלחתה של המהפכה התחרירית: היחלשותו הפיזית הברורה של מובארכ. נשיא מצרים סבל ממחלת הסרטן, והתקשה לעבוד ולתפקד. מצבו הרפואי השליך על משטרו, שנראה גם הוא כמקרטע. ככל הנראה גם נפשם של הגנרלים נקעה משלטונו. הם לא התלהבו מהרעיון שבנו איש העסקים ג'מאל מובארכ, שלא מילא תפקיד בכיר בצבא, יקבל לידיו את מושכות המדינה. הצבא גם לא ראה במפגיני תחריר – שכאמור היו בחלקם הגדול צעירים חילונים ומשכילים – את אויבי המדינה. אדרבה, הקצינים הזדהו איתם והסכימו עם חלק מדרישותיהם.

ייתכן שאילו נטלו האחים המוסלמים חלק פעיל במהפכת תחריר, כי אז היה הצבא מוכן לדכא אותה ללא כל סנטימנטים. היעדרו של היסוד המוסלמי מהכיכר תרם להצלחתה של המחאה, גם אם הייתה זו הצלחה זמנית מאוד. מהעבר האחר, הבעיה הגדולה של המתקוממים כנגד מובארכ הייתה היעדר אידיאולוגיה ברורה. בניגוד לארגון האחים המוסלמים, שמטפח שאיפות שלטוניות עוד מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת, הם לא החזיקו בתוכנית מפורטת לניהול המדינה. גם לא הייתה להם הנהגה מרכזית ברורה ומעוררת אמון. מצד שני, המציאות הזו הקשתה על כוחות המשטרה ומשרד הפנים לדכא את המהומות. באין מנהיג מרכזי שאפשר לאסור אותו או לחסל אותו, לא ידעו השלטונות כיצד להתמודד מול הקבוצות השונות של המפגינים שצצו ממגוון מקומות ותקשרו ביניהן דרך הפייסבוק.

 

אופוזיציה נשכנית ומרוסנת

כמה שבועות לאחר התפטרותו נעצר מובארכ, בחשד למעשי שחיתות שונים ולדיכוי אלים של ההפגנות. איתו נעצרו גם אשתו סוזן, שני בניו וכמה משרי הממשלה היוצאת. בית המשפט העליון של מצרים הורה על פירוק מפלגת השלטון ובכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. מאז כבר זוכה מובארכ מרוב סעיפי האישום נגדו, אך משפטו טרם הסתיים.

למעשה, המשטר שהפילה מהפכת תחריר לא היה דיקטטורה קלאסית. במצרים של מובארכ ניתן היה למצוא עיתונות אופוזיציונית נשכנית – אם כי בכפוף לגבולות מסוימים, ועיתונאים שעברו אותם היו עלולים להיכלא לתקופות ממושכות. במדינה גם פעלו מפלגות אופוזיציה, שעשו לנשיא לא מעט צרות. השלטון אמנם הצר את צעדיהן, אך לא דיכא אותן לחלוטין ואפשר להן להשמיע קול. אפילו תנועת האחים המוסלמים, האופוזיציה המסוכנת ביותר מבחינת המשטר, פעלה בגלוי ובאופן חוקי. היו לה עיתונים משלה, היא פרסמה כמעט באופן חופשי את ספריה, וכל אחד ידע היכן מרכזי הפעילות והמסגדים שמשתייכים אליה. מדי פעם נעצרו מנהיגי האחים המוסלמים, ובכמה מקרים נענשו בחומרה, אך כללי המשחק נשמרו. בהשוואה לקודמיו נאצר וסאדאת, שרדפו את האחים המוסלמים בחרי אף והוציאו להורג את מנהיגיהם, מובארכ נהג במתינות יחסית. גם מצבה הכלכלי של מצרים לא היה גרוע באופן מיוחד בזמן שפרצה ההתקוממות, והמוסדות הפרלמנטריים הלכו ונפתחו בהדרגה לאוכלוסיות נוספות. אך כמו במדינות רודניות אחרות, הרפיה מסוימת בקשיחותו של המשטר ולאחריה תקופה של נסיגה והידוק האחיזה השלטונית, עלולות להביא למרד. "מהפכת הציפיות המתגברות", כך אפשר לכנות את מה שקרה במצרים. מי שעלה בפועל לשלטון לאחר התפטרות מובארכ היה הצבא, או ליתר דיוק הקצונה הבכירה בראשות חוסיין טנטאווי. לצבא מצרים לא היו פתרונות לבעיותיה של המדינה, אבל הוא ביקש להמשיך את הסטטוס-קוו שהעניק לאנשיו משכורות גבוהות ושליטה בחלק מהכלכלה המצרית.

Mohamed Morsi Leader Of The Corporate Muslim Brotherhood In Egypt. He Was President Of Egypt From 2012 to 2013 and is now in prison for murdering people.

לאחר תקופת מעבר מונה לנשיא מוחמד מורסי, נציג האחים המוסלמים שניצח בבחירות דמוקרטיות פחות או יותר (לאחרונה טענו נציגי צבא מצרים כי זייפו את התוצאות לטובתו כדי למנוע מלחמת אזרחים). הנשיא החדש, דמות לא מוכרת מחוץ למצרים, שאף לכונן במצרים שלטון אסלאמי מוחלט. לימים התברר כי בשנת 2011 ברח מורסי מהכלא המצרי יחד עם עצירים נוספים, אנשי האחים המוסלמים ששוחררו על ידי חמאס. בתחילת נשיאותו נדמה היה שמדובר באיש חזק, שמצליח לנווט ולתווך גם בין ישראל והחמאס בעזה.

אך כחלוף זמן התגלה מורסי כחסר כריזמה וכישרון שלטוני. הוא לא ידע לנהל את המדינה הענקית והמסובכת שהופקדה בידיו, והתמקד בניסיון להביא לשינוי החוקה המצרית לקראת מהפכה אסלאמית כוללת. בתקופת השלטון הקצרה של מורסי החל להתבלט הגנרל א-סיסי. מורסי מינה אותו למפקד הצבא לאחר שא-סיסי, הקצין הצעיר ביותר במועצה הצבאית העליונה, פנה ככל הנראה אל הנשיא ביוזמתו והציע להכפיף את הצבא למרותו. מורסי קיבל את ההצעה הנדיבה, בפרט שא-סיסי נראה לו כמוסלמי קיצוני טוב. היו לו כמה סיבות לחשוב כך: ראשית, שלא כמו נשותיהם של רוב הקצינים, אשתו של א-סיסי נוהגת ללבוש בגדים אסלאמיים מסורתיים. שנית, על א-סיסי עצמו סופר שהוא מרבה לשלב בדבריו פסוקים מהקוראן. מתוך הנחה שמדובר ב'אח מוסלמי' שמסתתר בצבא, או לכל הפחות אדם שיכול לשמש בובה של התנועה האסלאמית, החליט מורסי להעניק לא-סיסי יותר ויותר עוצמה – בלי להבין שבכך הוא מכניס את ראשו ללולאת חבל התליה שהגיש לו הגנרל הצעיר.

 

 

המנהיג החדש 

האם א-סיסי הוא אכן מוסלמי קיצוני? מרצה אמריקנית שהכירה אותו בשנים 2005-2006 כאשר השתלם במכללת זרוע היבשה של צבא ארצות הברית בפנסילבניה, סיפרה בראיון כי מדובר באדם דתי שמרן – אך לא יותר מאנשי צבא אחרים. התנהלותו של א-סיסי בחודשי האחרונים מול חברי האחים המוסלמים יכולה להעיד שהצדק עמה. המירוץ של א-סיסי לצמרת החל כאשר הגנרל הצעיר זיהה את משבר המנהיגות העמוק שפוקד את מצרים.

הממונה עליו, הפילדמרשל חוסיין טנטאווי, התגלה יותר ויותר כאיש זקן ועייף שאינו מסוגל להחלטות קשות. בכירים ישראלים מספרים שבזמן המתקפה ההמונית על שגרירות ישראל בקהיר, סירב טנטאווי עד הרגע האחרון לענות לטלפונים הבהולים מירושלים. את החולשה של טאנטאווי זיהו גם ההמונים המצרים. האחים המוסלמים החלו להראות זלזול כלפי הצבא, וארגוני הטרור האסלאמי, שהתבססו בסיני בשנותיו האחרונות של מובארכ, הגבירו את מתקפותיהם על בסיסי הצבא ומוסדות השלטון בחצי האי.

בחוגי הצבא הסתמנו לאורך השנים כמה מועמדים להגיע לכס הנשיאות: הרמטכ"ל לשעבר סאמי ענאן, חביבם של האמריקנים; מפקד חיל האוויר לשעבר אחמד שאפיק, שהתמודד מול מורסי ולאחר הפסדו ברח ממצרים; ראש המודיעין מוחמד מוואפי; והגנרל עומר סולימאן, שנפטר משברון לב לאחר שהתברר גודל ניצחונם של האחים המוסלמים בבחירות. אולם נראה שטנטאווי עצמו ראה את א-סיסי כיורשו, וגם מובארכ בשעתו העריך אותו ומינה אותו כראש המודיעין הצבאי. האיש הצעיר ביותר במועצה הצבאית העליונה הלך והסתמן כבעל סיכויים טובים לזכות בהנהגה, אם יפעל בצורה נמרצת וייצור לעצמו את תדמית המנהיג שמצרים זקוקה לו.

באוגוסט 2012 הדיח מורסי את טנטאווי, ומינה במקומו את א-סיסי למפקד הצבא ושר ההגנה. בחודשים שבאו לאחר מכן נראה היה כי א-סיסי הוא אכן עושה דברם של האחים המוסלמים. הוא טיהר את שורות הצבא מקצינים שנאמנותם למהפכה הייתה "חשודה", ופעל במרץ כדי להרחיק את הצבא מכל מעורבות בפוליטיקה, בדיוק כפי שרצה השלטון האסלאמי ההולך ונבנה. נאומיו, שנישאו בפורומים צבאיים בלבד ועוררו תשומת לב מועטה ביותר, עסקו רק בצורך להחזיר לצבא את ביטחונו העצמי ובשיקום תוכניות שהוכנסו למגירה, כמו הצטיידות בטילים ארוכי טווח. כשמורסי דיבר על רפורמות דרמטיות בחוקה המצרית, א-סיסי וחבריו הגנרלים סירבו אף להצטרף לדיונים בנושא זה כמגשרים בין הצדדים השונים. שר ההגנה העדיף להמשיך בשלב זה במדיניותו ארוכת הטווח, ולהניח למורסי לכרות לעצמו קבר.

בהדרגה גברו המהומות כנגד מורסי, והלה נאלץ כנגד רצונו לפנות יותר ויותר לעזרת הצבא, מתוך הנחה שא-סיסי הוא בן ברית אמין ונאמן למדי. כך למשל הורה במרץ 2013 לשלוח את החיילים כנגד המפגינים, במהומות שפרצו לאחר שעשרות אוהדי כדורגל נהרגו במגרש בסואץ. באותו זמן פעלו האחים המוסלמים להקמת מיליציה משלהם, דומה ל"משמרות המהפכה" באיראן, במטרה לסלק בסופו של דבר את הצבא והמשטרה מכל עמדות הכוח. הצבא המצרי היה מודע היטב להתפתחויות המסוכנות.

ייתכן מאוד שרק בשלב זה, כשהתבררו תוכניותיהם ארוכות הטווח של האסלאמיסטים, גמלה בלבו של א-סיסי ההחלטה להפיל את מורסי. על פי גרסה אחרת, א-סיסי החל לפעול כנגד המשטר כבר בנובמבר 2012, כארבעה חודשים אחרי בחירתו של מורסי. סייעו לו בכירים-לשעבר בממשל מובארכ, כשמאחורי הקלעים מספקת כסף ותמיכה סעודיה, היריבה האידיאולוגית של האחים המוסלמים.

סופו של שלטון מורסי הגיע ביולי 2013. שוב נערכו הפגנות סוערות בכיכר תחריר, וההמונים קראו לצבא להפיל את מורסי, שהתגלה כאויב הדמוקרטיה. לאחר שורת התנגשויות בין האסלאמיסטים ומתנגדיהם, יצא א-סיסי לפעולה והכניס את הנשיא ואת רוב מנהיגי האחים המוסלמים לכלא, כפי שעשו בעבר נאצר וסאדאת. כעת היה זה תורו של מורסי לשבת בכלוב בבית המשפט, ולשמוע כי הוא מואשם בהרג חיילים וקשירת קשר עם ארגון חמאס – פשעים שעשויים לגרור גזר דין מוות. במקביל דאג א-סיסי שמובארכ ישוחרר ממעצרו. חילופי השלטון הורגשו גם בחצי האי סיני. הצבא המצרי הגביר את מתקפותיו על ארגוני הטרור – לעתים בעזרתה הסמויה של ישראל – והראה שלא ייתן לזנב בו בבוז, כפי שהיה בימי מורסי. א-סיסי הכריז על מאבק חסר פשרות גם כנגד חמאס, שהוא תנועת-בת של האחים המוסלמים, ושלח את הצבא לצור על עזה ולהשמיד את המנהרות העוברות מתחת לקו הגבול. במצרים דן בית המשפט למוות מאות מאנשי האחים המוסלמים – דבר שלא היה עולה על הדעת בימי מובארכ הפשרני. כל הצעדים הללו אותתו שבקהיר קם מנהיג חדש ותקיף, אם כי עדיין לא היה ברור האם הוא מעדיף להישאר מאחורי הקלעים, או להתייצב בחזית הפוליטית. לבסוף קיבל א-סיסי מספיק ביטחון עצמי, ובברכת הצבא החליט לרוץ לנשיאות, בבחירות שנקבעו ליוני 2014.

 

עתיד הדמוקרטיה  על פי א-סיסי 

 

שני שליטים מצריים נאצר וא-סיסי אי אז בשנות השישים.

בתמונת-ילדות שהפיצו מקורביו של א-סיסי הוא נראה מצדיע לנשיא נאצר בגאווה ובהערצה – אך רבים טוענים כי אין קשר בינו ובין הילד המופיע בתמונה. בכלל, לא הרבה ידוע על שנותיו המוקדמות ועל הקריירה הצבאית שלו.

"הוא היה איש צבא ומודיעין לכאורה שגרתי", אומר ד"ר אפרים קם. "בחוגים הישראליים לא היה רושם שדווקא הוא יהיה השליט הבא של מצרים, ואני חושב שגם לא אצל האמריקנים. חשבו על אנשים אחרים". איך אתה רואה אותו בהשוואה למנהיגי מצרים הקודמים? "הוא אוהב להשוות את עצמו לנאצר, וכך לכאורה הוא נראה בעיני ההמונים במצרים, שמתחברים לכריזמה שלו. אבל יש ביניהם הבדל בסיסי מכריע: נאצר, עם האידיאולוגיה הפאן-ערבית שבה דבק, נשאר גם לאחר מלחמת ששת הימים המנהיג הבלתי מעורער של העולם הערבי. היום מדינות ערב נמצאות בשפל לעומת התקופה ההיא, וקשה לראות אדם אחד שהופך למנהיג שלהן".

על רעיונותיו ותוכניותיו של א-סיסי לעתיד מצרים והאזור אפשר אולי ללמוד מעבודה סמינריונית שהכין בשנת 2006, כאשר איש לא העלה על דעתו שהבריגדיר-גנרל האלמוני הזה יהפוך יום אחד לנשיא. כותרת העבודה, שאותה הגיש במסגרת לימודיו במכללה בפנסילבניה, הייתה "דמוקרטיה במזרח התיכון".

באותם ימים ניסה ממשל בוש לכפות על מצרים משטר דמוקרטי בסגנון מערבי, יוזמה שחוסני מובארכ התנגד לה בחריפות, ונראה שא-סיסי צידד בעמדתו. לפי העבודה שכתב, שלושה סוגי דמוקרטיות יכולים לצוץ במזרח התיכון. הראשון הוא משטר קיצוני שנבחר בשיטה דמוקרטית, כמו משטר חמאס בעזה (וכיום ניתן להוסיף: וכמו משטר מורסי במצרים). לסוג השני משתייכות הדמוקרטיות המתונות; הללו נוטות להיות מושחתות, אבל עדיין מעניקות לאזרחים את היתרון שבקיומה של ממשלה המייצגת אותם. הסוג השלישי הוא משטר דמוקרטי חילוני בסגנון מערבי, שלדעת א-סיסי לא יוכל להתקיים במזרח התיכון.

ההעדפה שלו היא לסוג השני, במודל שבו המדיה ומערכת החינוך נמצאות בידי העם ולא בידי המדינה. א-סיסי קובע שכל משטר באזור חייב לקחת בחשבון את האופי הדתי האדוק של התושבים, להתייחס אליו כגורם חשוב שמשפיע על ההתנהלות הפוליטית, ולא להתבסס רק על שיקולי יעילות כלכלית. לדבריו, מעצמות-העל מנסות להשיג מהמזרח התיכון את הנפט והגז הדרושים להן, מבלי להתייחס לצרכים ולרצונות הדתיים של תושבי האזור. אין זה ברור האם ארה"ב דואגת לדמוקרטיה במזרח התיכון – או בעיקר לאינטרסים שלה, שאינם זהים עם אלו של עמי האזור. בד בבד, הקונפליקט הישראלי-פלשתיני גורם לערבים לחשוד עוד יותר ב"דמוקרטיה" שהמערב מנסה לכפות עליהם. לדעת א-סיסי אמנם ניתן כבר לראות סימנים של דמוקרטיזציה במזרח התיכון, אך יש בו גם משטרים רודניים ואוטוקרטיים שרק מעמידים פנים של התעניינות בדמוקרטיה, בלי שיהיה לכך ביטוי במציאות.

בכל מקרה, הוא כותב, לפני מעבר למשטר דמוקרטי יהיה צורך לחנך ולהדריך את עמי המזרח התיכון בהתאם, תהליך שייקח זמן רב. ההיסטוריה מראה לדבריו שבדמוקרטיות חדשות תמיד מתקיים עימות, פנימי או חיצוני, בעשור הראשון להקמתן. בגלל החשיבות של האסלאם במזרח התיכון תוכל לקום בו דמוקרטיה רק אם המנהיגים האסלאמים ייטלו חלק בבנייתה, וישכנעו את העם בנחיצותה. התפקיד שא-סיסי כן מייעד למערב הוא מתן סיוע כלכלי וטכנולוגי בדרך להשגת הדמוקרטיה. עדיף שארה"ב תשקיע כספים בהעלאת רמת החיים במזרח התיכון, הוא אומר, מאשר שתנהל מלחמות בעיראק ובאפגניסטן, דבר שרק מקשה על הדמוקרטיזציה באזור.

הוא מזכיר כי מאז ימי מוחמד נפוץ בארצות האסלאם רעיון ה"אל-קלאפה" – שאיפה לשמור על שוויון, צדק, צדקה ואחווה לכול, וזאת בניגוד לחיפוש אחרי חופש ואושר לכול, כמקובל בארה"ב. בעבודה שלו מדבר א-סיסי על משטר היברידי שמשלב צבאיות עם אסלאם. המנהיג שהוא מתאר אינו נשיא אזרחי-חילוני כפי שהיו נאצר וסאדאת, אלא יותר שליט צבאי שמשתמש בכוחו גם כדי להשליט את האסלאם במדינה. עוד מדבר א-סיסי על שאיפתו לראות את ארצות המזרח התיכון מתאחדות לבסוף לסוג של ח'ליפות חדשה. הרשויות המחוקקות, השופטות והמבצעות באיחוד הזה יהיו אסלאמיות, ואם לא – כי אז יהיה צורך בזרוע אסלאמית אחרת של הממשל. כפי שבארה"ב נוסדה הדמוקרטיה על עקרונות יהודיים-נוצריים, אומר א-סיסי, כך תקום במזרח התיכון דמוקרטיה על פי עקרונות אסלאמיים, וזאת תוך גילוי סובלנות לדתות אחרות הקיימות באזור.

סכנה על הנילוס

האם יתגלה א-סיסי כנאצר חדש שיאחד את העולם הערבי? האם יהיה סאדאת חדש, שיחזק את הקשרים עם ישראל? או שמא יהיה רק מהדורה חדשה של מובארכ, הנשיא שמומחיותו הייתה לשמר את הקיים?

דבר אחד ברור: מצרים אינה יכולה להתקיים ללא מנהיג חזק שיישא אותה על כתפיו. האסלאם הקיצוני עוד לא אמר את המילה האחרונה שלו, והמדינה הענקית עלולה בכל רגע לגלוש לתוך מלחמת אזרחים, עם מעורבות פעילה של לוחמים גי'האדיסטים שיפלשו לתחומה. כוחות האסלאם הם האיום המרכזי על שלומה של מצרים, אולם יש גם איומים אחרים.

המצרים עלולים לעמוד בקרוב מול מחסור חריף במים, לאחר שאתיופיה החלה בבניית סכר על הנילוס העובר בשטחה. אם מצרים לא תגיע איתה להסכמות בנושא, זו עשויה להיות עילה למלחמה.

כעת צריך א-סיסי למצוא את הנוסחה שתמנע ממנו ליפול גם הוא קורבן להלך הרוח הממורמר של העם המצרי. מצבה הכלכלי של מצרים קשה מאוד, ואם הנשיא החדש רוצה להאריך ימים בשלטון יותר מקודמו, הוא חייב להביא שיפור כלשהו בתחום הזה. מאז ומתמיד רצו המצרים לראות בארמון הנשיאות בקהיר שליט חזק שיאחז במושכות, יביא יציבות לחייהם וידאג שבכל בית יהיה מזון. שיפור המצב הכלכלי יעניק לא-סיסי גיבוי ציבורי במלחמתו נגד האחים המוסלמים וארגוני טרור אחרים. לדברי ד"ר קם, "הבעיה של א-סיסי היא שבתוך שזמן קצר עליו להראות הצלחות. אם לא יביא קבלות מיידיות, הוא יאבד את כל הכריזמה שלו בעיני המצרי ברחוב, ולא יישאר בתפקיד".

כדאי לזכור שאחד החששות הגדולים של ישראל הוא שהשלטון המרכזי במצרים יקרוס לחלוטין, ואז נצפה בגל ענק של פליטים מצרים צועדים בחצי האי סיני לכיוון ישראל, מעין היפוך היסטורי של מסעות אבותינו מארץ כנען לכיוון דרום-מערב. במצרים כבר הופצה ידיעה מפוברקת ולפיה השגריר הישראלי בקהיר אמר שא-סיסי נחשב לגיבור לאומי גם בישראל. לסיפור הזה כמובן אין שחר, אבל נכון הוא שבירושלים העדיפו בבירור את א-סיסי על פני מורסי, שהתקשה להעלות את שמה של ישראל על דל שפתיו. בינתיים נראה שההימור היה נכון: א-סיסי הצהיר על מחויבותו להסכם השלום עם ישראל, וברור כי אין לו התנגדות אידיאולוגית להסכם הזה. אין זה אומר שנשיא מצרים יישאר מחויב לו גם בעתיד, אבל כפי הנראה השיקולים שינחו אותו יהיו אסטרטגיים קרים, ולא רגשי שנאה כלפי ישראל.

 

"לישראל, וזה לא סוד, א-סיסי הוא כרגע הבחירה הטובה ביותר", אומר ד"ר קם. "הוא מדבר בצורה חיובית על הסכם השלום ורואה בו נכס למצרים. אז נכון שהוא לא מזמין אותנו לטקס ההכתרה שלו, אבל מבחינתנו מספיק שישמור על רמת השלום שהייתה בימי מובארכ. היינו מעדיפים כמובן יחסים חמים יותר, אבל ספק אם נקבל אותם, וזה גם לא לגמרי תלוי בו".

הקונפדרציה כנגד האימפריה

 

כמה הירהורים על ההווה על העתיד ועל העבר הרחוק.

 

שנת 853 לפה"ס :האשורים,מדינת ענק אכזרית ורצחנית  בעלת שאיפות כיבוש עולמיות  בהנהגת המלך שלמנאסר השלישי מאיימת על סוריה ועל ארץ ישראל ,המדינות השונות והמסוכסכות באיזור זה בראשות אחאב מלך ישראל והדדעזר מלך ארם דמשק מתאחדים בברית אחת גדולה ומביסים תבוסה מוחצת את האשורים בקרב קרקר ובולמים את האימפריה.

 

שנת 2014 : חדשות רעות מאוד מעיראק אירגון הטרור הגי' הדיסטי  הרצחני  "דע"ש" השתלט שם על חלקים גדולים והוא כעת הקים שם למעשה מדינה גדולה. מדינה ששואפת להתפשט כאימפריה ולבסוף כחליפות עולמית.כרגע הרעיון החדש החזק ביותר במזרח התיכון הוא של האימפריה על בסיס של דת .האימפריה הסונית או החליפות של האחים המוסלמים והאל קאעידה,או האימפריה השיעית של החיזבאללה ואיראן.

 

רעיון המדינה הלאומית של כל אזרחיה ורעיון האומה הערבית המאוחדת על סמך הלאום בלבד נמצא בבירור במגננה ההיגיון העולמי היום הוא ללכת לא לקראת מדינות לאומיות נוספות כי מדינות כאלו כבר לא מסוגלות להתמודד עם הבעיות הגדולות של העולם.מאידך פדרציות ואימפריות הן כבדות ומסורבלות אבל איך שהוא הו נראות כרלבנטיות יותר. אז הפדרציה האירופית היא עדיין פופולארית למרות הכל ובמזרח התיכון התשובה לפופולאריות הזאת היא הקריאה לחליפות איסלאמית עולמית( האחים המוסלמים והאל קאעידה הנתמכים בידי קטר ) או לאימפריה עותומאנית חדשה ( כרצון ארדואן בתורכיה ) או לאימפריה שיעית שמרכזה באיראן ותתפשט לכל עבר ( כרצון החיזבאללה ואיראן).

 

 

בבירור החלומות האלו מפתים.הם מפתים אלפי צעירים איסלאמיים מפקיסטן וצ'צניה לבוא להילחם ולמות בסוריה ובסיני ובמאלי עבור האמפריה האיסלאמית העולמית. שום צעיר מוסלמי כבר לא חולם יותר על מדינה לאומית.אז סביר להניח שהמנהיגים הבאים שלהם כבר יתעסקו באימפריה האיסלאמית ולא במדינה שלהם ( שהם במילא מתקשים לנהל אותה שהרי כפי שיעידו הפלסטינאים בעזה חלומות גרנדיוזיים הם תמיד פשוטים יותר מניהול של מציאות אפורה בשטח ).

המסקנה: עלולה להיוצר לבסוף מסה קריטית של פעילים שתביא ליצירת חליפות איסלאמית רב לאומית כלשהיא. . משום כך הנוצרים של המזרח התיכון נמלטים מהאיזור ,הם לא רואים שום עתיד בחיים באימפריה על בסיס דתי.

במקרה של הקמת חליפות איסלאמית רב לאומית שמן הסתם תהיה בעלת כוח אדיר ושאיפות גנוסיידיות של כיבוש ותהווה איום על העולם , אני לא רואה מוצא בשביל ישראל אלא הקמת פדרציה-קונפדרציה מזרח תיכונית חילונית כלשהיא  שבה ישתפו פעולה כל הקבוצות והמדינות הקטנות שלא יהיו מוכנות לחיות כ"דימים " חסרי זכויות בחליפות סונית או שיעית שעלולה בהחלט במקרה הרע להיות בעלת אידיאולוגיה גנוסיידית עם לשפוט מהצהרות ופעולות תומכי האימפריות האלו ..

בפדרציה כזאת בדומה לפדרציה האירופית תהיה עצמאות בתחומים שונים לקהילות החברות. מודל היסטורי מהעבר הרחוק :הקונפדרציה של מדינות שהתאחדו כדי לבלום את המעצמה האשורית של שלמנאסר השלישי בקרב קרקר בשנת 853 לפה"ס.

הקונפדרציה של שנת 853 לפה"ס כללה את המדינות האלו :

  1. בן הדד (קרוי בכתובת בשם הדדעזר) מארם דמשק עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים.
  2. אירחולני מחמת עם 700 מרכבות, 700 פרשים ועשרת אלפים רגלים.
  3. אחאב מממלכת ישראל עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
  4. מלך גבל עם 500 רגלים.
  5. מלך מצרים עם אלף רגלים.
  6. מלך ערקה עם 10 מרכבות ועשרת אלפים רגלים.
  7. מַתִנֻ-בַעַל מלך ארוד עם 200 רגלים.
  8. מלך אוסנו עם 200 רגלים.
  9. אדון-בעל משיאנה עם 30 מרכבות ואלף (או עשרת אלפים) רגלים.
  10. גינדיבו הערבי עם אלף גמלים.
  11. בעשא 'בן רחוב' מהר אמנה.

סה"כ 3,940 מרכבות, 1,900 פרשים, 1,000 גמלים וכ-53 אלף רגלים

בראש הקונפדרציה אנחנו רואים עמדו האוייבים המושבעים המלך אחאב והמלך הארמי.והם הצליחו לבלום את האשורים הבלתיט מנוצחים לזמן מה והביאו  לכמה שנות שקט לאיזור . הקמת קונפדרציה של מדינות האיזור הקטנות כנגד הענקים המטורפים המשתוללים בעיראק באיראן אולי גם בסעודיה  בעתיד  נראית לי צו השעה.

כדי שבלימה זאת ותימשך לאורך זמן הפדרציה צריכה להיות מבנה של קבע ולא מבנה זמני . מדינות כמו ישראל וירדן ( כולל יהודה ושומרון שלדעתי צריכים להתאחד עם ירדן ) חלקים מסוריה המתפרקת וומלבנון אולי אפילו מצרים חילונית והכורדים באיזוריהם השונים יכולים להתאחד לפדרציה כזאת שיכולה להיות סוג של מעצמה באיזור. ולדעתי צריכה לצאת לחלל. אבל זה עניין למאמר בפני עצמו.

כן זה נשמע אוטופיסטי.ומן הסתם בשלב הזה זה עדיין אוטופיסטי אבל אני חושב שדווקא השינויים הדרמטיים במזרח התיכון הופכים את הרעיון הזה לניתן להגשמה. ברגע שתקום חליפות איסלאמית בעלת שאיפות עולמיות אני לא חושב שהרעיון הזה יהיה אוטופיסטי בכלל .אני סומך על  האוייב המשותף הסוני -שיעי בעל השאיפות העולמיות שידאג שהפדרציה הזאת שתוקם כדי לעצרו לא תתפרק בגלל שאיפות סותרות ועויינות  של הקהילות החברות..הפדרציה תוכל להסתייע במעצמות העל האמריקנים הוסים והסינים שהאימפריות הסונית והשיעית מהוות איום עליהן גם כן. המאבק יהיה ארוך ואכזרי עםן נצחונות רבים לצד האימפריה אבל אני אופטימי ומאמין שבסופו של דבר אפשר יהיה  להביא לבסוף לפירוקו של האוייב  האימפריאלי המטורף  גם לאחר נצחונות שונים שלו לגורמים המרכיבים אותו  ואף את  שילובו בהמשך בפדרציה כיחידה נוספת.