ארכיון קטגוריה: פילוסופיה

לשכתי אימי -שיר מאת רודיארד קיפלינג

 

מזה שנים רבות אני בונה חופשי.

בזה אני ממשיך מסורת משפחתית של חברות באגודות שונות שמגיעה עד למאה ה-16 כאשר אחד מאבות המשפחה"החבר יוסף" היה פעיל באירגון שנקרא "בני ציון " שיש שטענו שהוא התקיים עד המאה ה-20 בתור מיסדר בשם "אחים נאמנים".

פירסמתי בבלוג זה כמה וכמה כתבות על הבונים החופשיים בישראל .

והנה שיר ידוע בנושא שכתב המשורר רודיארד קיפלינג שכמובן היה בונה חופשי כמו רוב אנשי התרבות של המאות האחרונות.

התרגום שלפניכם הופיע בכתב עת ישן של הבונים החופשיים.

הקראתי אותו לאחרונה במפגש של הלישכה.

והוא מדבר על שויוניות וקבלת הכל של הבונים החופשיים.

אז הנה השיר בעברית ובאנגלית :

 

 

 

The Mother-Lodge

There was Rundle, Station Master,
An' Beazeley of the Rail,
An' 'Ackman, Commissariat,
An' Donkin' o' the Jail;
An' Blake, Conductor-Sargent,
Our Master twice was 'e,
With 'im that kept the Europe-shop,
Old Framjee Eduljee.

Outside — "Sergeant! Sir! Salute! Salaam!"
Inside — "Brother", an' it doesn't do no 'arm.
We met upon the Level an' we parted on the Square,
An' I was Junior Deacon in my Mother-Lodge out there!

We'd Bola Nath, Accountant,
An' Saul the Aden Jew,
An' Din Mohammed, draughtsman
Of the Survey Office too;
There was Babu Chuckerbutty,
An' Amir Singh the Sikh,
An' Castro from the fittin'-sheds,
The Roman Catholick!

We 'adn't good regalia,
An' our Lodge was old an' bare,
But we knew the Ancient Landmarks,
An' we kep' 'em to a hair;
An' lookin' on it backwards
It often strikes me thus,
There ain't such things as infidels,
Excep', per'aps, it's us.

For monthly, after Labour,
We'd all sit down and smoke
(We dursn't give no banquits,
Lest a Brother's caste were broke),
An' man on man got talkin'
Religion an' the rest,
An' every man comparin'
Of the God 'e knew the best.

So man on man got talkin',
An' not a Brother stirred
Till mornin' waked the parrots
An' that dam' brain-fever-bird;
We'd say 'twas 'ighly curious,
An' we'd all ride 'ome to bed,
With Mo'ammed, God, an' Shiva
Changin' pickets in our 'ead.

Full oft on Guv'ment service
This rovin' foot 'ath pressed,
An' bore fraternal greetin's
To the Lodges east an' west,
Accordin' as commanded
From Kohat to Singapore,
But I wish that I might see them
In my Mother-Lodge once more!

I wish that I might see them,
My Brethren black an' brown,
With the trichies smellin' pleasant
An' the hog-darn passin' down; [Cigar-lighter.]
An' the old khansamah snorin' [Butler.]
On the bottle-khana floor, [Pantry.]
Like a Master in good standing
With my Mother-Lodge once more!

Outside — "Sergeant! Sir! Salute! Salaam!"
Inside — "Brother", an' it doesn't do no 'arm.
We met upon the Level an' we parted on the Square,
An' I was Junior Deacon in my Mother-Lodge out there!

 

 

עוד שיר מאסוני של קיפלינג :

יובל ותובל קין 

וראו גם :

בונים עיר חופשית : איך יסדו הבונים החופשיים את העיר תל אביב 

מצב הבניה  החופשית בישראל היום 

מסדר ממפיס מצרים :קרן אור אל הבונים החופשיים המסתוריים ביותר

הכוהנים הגדולים של מסדר ממפיס מצרים מהבעל שם של לונדון ועד אלכס ריבלקה 

הכוהנים הגדולים של ממפיס מצרים מהבעל שם של לונדון ועד לאלכסנדר ריבלקה

יאנוש קורצ'אק והבניה החופשית 

הבנאי הגדול של הלישכה הגדולה ירושלים :הספד על מוטי צבירן 

 

הפילוסוף סארטר בדיונות של ליטא

אני עם פסל הפילוסוף הצרפתי סרטר בחולות הדיונות ליד העיירה הליטאית נידה בקצה של ליטא. צילמה דינה מרקון. 

 

 

פסל של סארטר נלחם ברוחות בעיירה נידה שבליטא והלוח המסביר שלידו .  צילם אלי אשד. 

חזרתי בסיור בליטא שם ביקרתי בקובנה בוילנה ובעיירת הנופש נידה הישוב  הפגאני האחרון בליטא המדינה הפגאנית האחרונה של אירופה.

לטיול לקחתי עימי את הספר המרשים "בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי : חירות ישות וקוקטיל משמש" " של שרה בייקל  הבתרגום עתליה זילבר שמתאר בצורה חיה ושווה לכל נפש את תולדות התנועה הפילוסופית האקזיטנציאליסטית . ובדרך לשם קראתי במטוס על הפילוסופים סרטר וזוגתו סימון דה בובואר וחייהם הסוערים המלאים וגדושים במאהבות ומאהבים לשניהם. 

בליטא  בין שאר דברים נתקלתי שם בפסל  נהדר של הפילוסוף סארטר שביקר בנידה ב-1965 בזמן של שיא פרסומו כשסירב לקבל את פרס נובל לספרות. הממשלה הסובייטית הזמינה אותו אז לביקור בברית המועצות כולל בליטא. 

זהו פיסול מופתי של הפילוסוף שנאבק בכוח המשיכה של הדיונות. הפסל כמו הצילום שעליו הוא מבוסס משקף בדמותו של סארטר  את הרעיונות של האקזיסטנציאליזם על המאבק האנושי בגורל על מנת להתקדם ויהי מה.  

הפסל שהוצב במקום  רק ביוני 2018  מבוסס על צילום אמיתי ומופתי  של הצלם בן ה-26 Antanas Sutkus של הפילוסוף  סארטר שביקר במקום עם סימון דה בובואר  בעת ביקור בן חמישה ימים בליטא והתפעל מאוד.

בביקור נטלה חלק  גם המתורגמנית המאהבת של סרטר  לנינה זונינה שהעבירה דוחות על סארטר  ועל דה בובואר למוסקווה  וסארטר עזר לה לנסח אותם  כהלכה עבור הממשלה הסובייטית.על פי הדיווחים של הצלם  לנינה וסימון הסתדרו היטב בינן בדוגמה מוקדמת של פוליאמוריה. 

 

\

בת הזוג והמאהבת של סארטר, סימון דה בובואר ולנינה זונינה ביחד בעת הסיור בדיונות. 

בזמנים ההם העיירה נידה הייתה מקום נופש לבכירי המפלגה הקומוניסטית או לסלבריטאים  כמו סארטר בלבד ואסורה לביקור לאנשים פשוטים.  למרות העניין הלא קטן הזה הממשלה הסובייטית עשתה רבות מהטיול של סארטר בתעמולה שלה. 

Antanas Sutkus  שנטל חלק בביקור צילם את סארטר ודה בובואר  בסדרה של צילומים בעת ביקורם.ואגב כך שוחח רבות עם סארטר על ספריו . 

רוב צילומיו כפי שתראו אינם מרשימים במיוחד.

להוציא שניים. 

 

 

 סימון דה בובואר עם סארטר בדיונות של נידה בצילום שלא הפך למפורסם. 

 

צילום שלא הפך למפורסם של סארטר בנידה. 

 אבל התמונה הזאת מרשימה ביותר.

 

הצילום המקורי  המפורסם ששימש כבסיס לפסל שבנידה. 

 

מגזין ליברסיון ב-1980 שפורסם לאחר פטירתו של סרטר עם הצילום  כעטיפה.

ספר משנת 2005 עם הצילום על העטיפה. 

 הצילום של סארטר בדיונות שהיה כמעט בלתי ידוע בליטא הפך למפורסם וקלאסי  בצרפת.הצרפתים זיהו את המאבק של הפילוסוף במזג האוויר הרוחות והדיונות עם המאבק האקזיסטנציאליסטי. הצילום הפך לסמל של סארטר.

וכפי שקרה עם שני צילומים קלאסיים בישראל זה של " דגל הדיו " וזה של "הצנחנים בכותל" ,   במשך זמן רב יוחס  הצילום  בצרפת לצלם אחר Henri Cartier-Bresso .

הפסלת הצרפתיה Roseline Granet יצרה ב-1987  על פי הצילום שהפך לקלאסי  פסל ברונזה שמבוסס על צילום זה שעומד בחוצות הספריה הלאומית הצרפתית בפריז.

הפסל של רוזלין גרנט על פי הצילום של סארטר בנידה הנמצא בספריה הלאומית בפריז. 

 אנאטאס סוקוטוס הצלם המקורי שהפך בנתיים  לידוע מאוד בליטא גילה רק כעבור שנים רבות שצילום שלו  של סארטר שממנו שכח לחלוטין ומבחינתו היה רק עוד צילום  הפך למפורסם בצרפת ואף לבסיס לפסל בספריה הלאומית של צרפת.

כאשר   התאושש מהתדהמה והצהיר על בעלותו על הצילום הואשם כפלגיאטור והיה עליו להוכיח שזהו אכן צילום שלו.   הוא נאלץ למצוא בחיפוש יסודי בין אלפי צילומיו  את הנגטיב המקורי של הצילום  שממנו שכח לגמרי ,שהוכיח שאכן הוא הצלם.

מאז הצילום שממנו שכח לחלוטין  הפך ל"צילום ההכר" שלו. 

ולאחר מכן  כאמור ב-2018   הליטאים שמודעים היטב ליצירות מופת שנוצרו על אדמתם דאגו ליצירת פסל נוסף על פי צילום זה   בידי הפסל הליטאי  Klaudijus Pudyma

 

הפסל של סארטר בדיונות של נידה במקום שבו צולם הצילום המקורי.

 אמנם היו גם התנגדויות בליטה לפסל. היו שביקרו את הפסל על שציין סיור שאחרי הכל היה תעמולה לסובייטים . 

ונשאלת השאלה גם : מדוע לא פיסלו את דה בובואר יוצרת נודעת בפני עצמה  גם כן?

התשובה היא כנראה שהצלם לא היכיר כלל את יצירתה של סימון דה בובואר ולא מצא בה שום דבר מיוחד כפי שהוא מציין בראיון עימו. 

בכל זאת יש צילום ידוע של  סארטר ודה בובואר מהדיונות של נידה  גם הוא כמובן של אנטאנאס סוקטוס .הוא לא הפך לפסל.

אבל אולי יום יבוא. 

 

ראו גם :  

התמונות מביקור סרטר ודה בובואר בליטא ב-1965

 

יעקב כהן -נביא עידן האלמוות

יעקב כהן ,נביא עידן האלמוות

לפני זמן מה פניתי לעורך האירועים של בית ביאליק יקיר בן משה והיצעתי לו לקיים אירוע לזכרו של המשורר יעקב כהן ,מי שבימי חייו נחשב ובראש ובראשונה על ידי ביאליק עצמו לאחד המשוררים החשובים ביותר בשפה העברית ושגר שנים רבות מחייו ברחוב ביאליק ליד בית ביאליק .

התגובה הייתה צוננת ביותר.

יקיר בן משה הסביר שאין הוא מוצא שום סיבה לערוך שום דבר על יעקב כהן מאחר שהוא "אינו נמצא במחזור הדם של השירה העברית" .

לעומתו המשורר והמתרגם גיורא לשם ז"ל סיפר תמיד למקורבים שהגורם הישיר לפנייתו לעולם השירה הייתה קריאה בתרגום של אותו יעקב כהן לפואמה של גתה "פאוסט".

היום הוא נשכח לחלוטין .

המשורר השכוח הזה יותר מכל אחד אחר חלם על האפשרות להשיג אלמוות פיזי והפך לנביא של תורה שמעמידה במרכזה את השגת חיי הנצח

ראו מאמר מקיף על יעקב כהן חייו יצירתו ואידיארולוגית חיי הנצח שלו כאן :

נביא עידן האלמוות

החלק הראשון

החלק השני

ניטשה והאדם העליון

 

  

צייר שי צ'רקה

  

הוגים ציוניים ומנהיגים נאציים, רוצחים סדרתיים ומאיירי קומיקס – כולם שאבו השראה מרעיון ה'על-אדם' של פרידריך ניטשה. הוויכוח כיצד לפרש את הספר 'כה אמר זרתוסטרה' חולל אפילו קרב ענקים בין  הארגון הנאצי הרצחני האס-אס לבין סופרמן

אם ניטשה עצמו היה טורח להסביר את דבריו אולי כל זה היה נחסך, אבל הפילוסוף הפסיק לחבר מילים בצורה הגיונית עוד הרבה קודם לכן.

ראו

כשניטשה מילמל -היטלר או סופרמן

  

  Spiegel - Der SPIEGEL 39/1999 -- Philosophenstreit über die Menschenzucht

היוצר כגיבור קוסמי : הואריאציות של גבריאל מוקד

..וגבריאל מוקד הוסיף  בלי לאות לפרסם את

עכשיו"

ומחליף "כוכבים " כמו גרבים

ופותח בואריאציות כמו גולדברג שני"….

נתן זך סיכום ביניים בנתיים הארץ 22 בספטמבר 2006

 

בימים אלו מפרסם העורך והמבקר גבריאל מוקד גיליון חדש של כתב העת בן חמישים השנה "עכשיו".

 ולרגל זה להלן מאמר מקיף על יצירתו הספרותית "הואריאציות שזכתה בידי האתר ל"פרס הגולם" ליצירת פנטאסיה עברית מופתית  ונבחרה כחלק מהיכל התהילה של ספרות הפנטסיה העברית.

המאמר כולל ביבליוגרפיה מקיפה  וראשונה של כל הואריאציות ושל המאמרים שנכתבו עליהם.

ונפתח בדוגמה טיפוזית של אחת המטאואריאציות המאוחרות של גבריאל מוקד שלדעתי היא ממיטב יצירתו בתחושת האניגמטיות הקוסמית שלה ומצד שני בתחושה שאם רק תתאמץ ותאמץ את המוח עוד קצת ועוד קצת תתחיל אולי להבין על מה הוא מדבר:

 

התהייה הקיומית

ואריאציה מאת גבריאל מוקד

 

 נניח שבמאה מליארד שמשות המצויות בכל אחת ממאה מליארד מערכות הכוכבים ,היה נדלק פתאום הניצוץ התבוני ומתעוררת התבונה הקיומית ,ואם לא בלב השמשות עצמן ,אזי בכוכבי הלכת שהקיפו אותם ,וריבואי רבבות של טריליוני מיליארדים  של גזעים , המורכבים מיצורים שונים ומגוונים כל כרך ,הפוכרים את כנפיהם ,ידיהם ומשושיהם כלפי מעלה ,שהיה גם מטה ,או מפעימים בפשטות את משטחי התחושה שלהם ,ממלאים את החלל הבין –כוכבי בתפילות תהילה לבורא הכדור הגיאומטרי האטום והענקי בו היו מצויים , חדורים בשמחה נלהבת  או בתחושות של חוסר טעם ,בשלל צורות ודרכי תפיסה ,רואים וחשים במקום שמיים ,שמעליהם מצוי היוצר עצמו ,רק מערכות כוכבים נוספות ואת עצם החלל החומר מרוב קרינה ,ואיזה סוג של שוועה קוסמית היה מופנה תמיד אל היוצר המשוער, אך אף פעם לא משודר מגזע לגזע ומכוכב לכוכב ,כי הרי לגזעים השונים בתוך המערבולת לא היה בדיוק מה לאמר זה לזה ,וציפו רק לתשובה למעלה ( אבל לא היה למעלה) בלי קשר לגודל השואלים ולפחדיהם ,לחטאיהם ,למבנה גופם ולחושיהם ,שחמשת החושים שלנו היו רק קטע מהספקטרום שלהם ,וגם מערכות ממוחשבות ורובוטיות ואיתותים בתת- חלל היו רק חלק מתקשורת פנימית לא מעניינת כל –כך,בסימפוניית התחושות ומאווים קוסמית שאפפה את כל החלל הפנימי של הכדור הפועם הזה ,אשר כל יחיד הניצב ומרחף בו ,בלי לקשר להרכב גופו ,מוחו וצורתו החיצונית ,או יסוריו ומאבקי הישרדותו בתוך חלל פנים של כדור קוסמי פועם ,היה חדור באותה הכמיהה המוזרה עצמה < לברר את טעם מציאותו ומוצאו של הכדור הענקי ושל קיומם בו.

( 8 מטאוריאציות   )

 

גבריאל מוקד עם אלי אשד בערב על הואריאציות.

 

מזה עשרות שנים ידוע פרופסור גבריאל מוקד  המכונה "איש החרב"  בעולם הספרות העברית כעורך הוותיק של כתב העת |עכשיו"  כמבקר ספרותי וכמגלה יוצרים צעירים.

הרבה פחות ידוע שהוא עוסק ביצירה ספרותית משל עצמו ושהוא תרם תרומה חשובה גם לעולם הספרות היפה .

היצירה הספרותית החשובה ביותר ובעצם היחידה של מוקד משתייכת לז'אנר הספרותי שלם  פרי יצירתו המקורית חדשני וייחודי למוקד  פ שנקראות ה"ואריאציות " וכיום "המטאוואריאציות ". מעין מסות פילוסופיות- בדיוניות  המשלבות בין השאר הגות מופשטת פרוזה זרם תודעתית ,מקצבים שיריים  מעין תרכובת של סיפור, מסה,  פילוסופיה ויומן אישי  שיש בהן נקודות קרבה למאמרים סיפורים של בורחס וקלוינו ופה ושם אפילו אלמנטים של מדע בדיוני .מאידך אחדות מהן לפחות גם אלו שנראות לכאורה במבט ראשון כמדע בדיוני טהור יכולות להתגלות במבט שני כרשימות אוטוביוגרפיות במובהק שגיבורן הוא בבירור מאוד המחבר עצמו המתייחס למצבו הקיומי העכשווי בעת כתיבת הואריאציה.

התרגום הצרפתי ל"ואריאציות"

יש כמו המחבר עצמו שרואים בהן יצירות מודרניסטיות מובהקות.יש אחרים כמו המבקרת רות נצר  שרואים בהן יצירות פוסט מודרניסטיות גם אם לא לכך כיוון המחבר כשכתב אותן.

אין ספק, כי במצב מסובך כזה, הנותר קטוע וללא מענה, קל היה להגן על ממשותן של התגוונויות ריגשות ואחרות, בזרם התודעה מאשר על ממשותו של הרצון. אמנם תחום הדיון העיקרי לא היה בדיוק בפרטי זרם התודעה, ואף אל בדרך אירגונם ..וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. ואף עוצבו בפליז, ממשויות יפות כמו ומזכירות בעוצמתן כמה דברים אחרים, שאין לפקפק במציאותם החמורה והאמיתית גם ברשומות הסתמיות וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. …" מה זה?זרם התודעה?הגל החדש בספרות החדשה?עמליה כהנא כרמון?שלי יחימוביץ?נטאלי סארוט?אלן רוב גרייה?ג'ימס ג'ויס? לא חבר'ה-לא זה ולא זו!קבלו את גבריאל מוקד!!

אתר בוקספר

G Moked19841.jpg

ברור שרק מעטים כתבו משהו הדומה לואריאציות בישראל או בעולם. אבל לא חסרים ניסיונות להשוותן ליצירות של סופרים ידועים.

 הואריאציות  הושוו למשלים של קאפקה ( שבו עסק מוקד רבות וכתב עליו מאמרים וספר שלם על סיפורו "הגלגול ")  ,  לסיפורים-מסות של חורחה לואיס בורחס , לפנטזיות של  הסופר היהודי הפולני ברונו שולץ ושל  הסופר האיטלקי איטלו קלוינו לסרונטס ביצירתו "דון קישוט "  יש שהשווו את  הואריאציות עם כתבי פילוסופים שונים כמו הגל וקירקגור וניטשה  ובעיקר כתבי האקזיסטנציאליסטים הצרפתיים סרטר וקאמי .

 הן אפילו הושוו לסופר המדע הבדיוני  לרוברט סילברברג בספרו "כנפי הלילה ".

ואכן ברור  שסיפורי המדע הבדיוני שאותם קרא  מוקד בשנות החמישים והשישים היו מקור השראה לכמה מהוריאציות ,  למשל "העלוקה " של רוברט שקלי  שהופיע בהמלצת מוקד במגזין המדע הבדיוני  "קוסמוס": ותיאר בחלקו את היקום ואת הנעשה מנקודת המבט של ישות קוסמית "העלוקה". ניסיונות להציג נקודת מבט קוסמית כזאת כביכול  אנו מוצאים במטה ואריאציות המאוחרות יותר של מוקד. ( שקלי נשאר סופר חביב על מוקד וסיפור מדע בדיוני אחר שלו הופיע לימים ב"עכשיו" בשנות השבעים).

 הואריאציות הושוו גם לש"י עגנון שעליו כתב מוקד ספר בשם שבחי עדיאל עמזה :   ניסויים בדיון אסוציאטיבי /    [תל-אביב] :   מהדיר  ,    1957 )  שכולל את  הביקורת המופתית ביותר שלו שבו ניתח שני סיפורים של עגנון שבבירור יש קשר  הדוק בינם ובין הוריאציות.

מוקד סיפר :

 התחלתי את הקריירה הספרותית שלי עם מסה יוצאת דופן על עגנון שבה עשיתי מה שאף אחד לא עשה מעולם זאת הייתה מסה סיפורית שבדקה את המציאות שיצר עגנון באחד מסיפוריו הפנטסטיים ביותר "עידו ועינם "באילו הייתה אמת לאמיתה. עגנון התרשם מאוד ושלח לי מכתב נרגש בעניין הזה. גם גרשון שלום חוקר הקבלה כתב  לי שבאמצעות המסה הזאת הוא ירד סוף סוף לעמקו של אותו הסיפור .

את דרכו בעולם הספרותי החל כמבקר שכתב ספר חשוב על יצירתו של קפקה הגילגול ולאחר מכן ספר חשוב עוד יותר ופורץ  דרך ממש שנשאר כמעט מבודד בתחום הביקורת בעברית בשם  

"שבחי עדיאל עמזה " ( 1957 ובמהדורה שניה ומורחבת מאוד ב-1989 בשם שבחי עדיאל עמזה   "עד עולם " ו"עידו ועינם מאת ש"י עגנון . ) שבו ניסה "לפצח" את שתי היצירות החידתיות ביותר שאותן כתב ש"י עגנון אי פעם , שני סיפורים קצרים בשם "עידו ועינם" ו"עד עולם "ושניהם עוסקים בחוקרי תרבויות קדומות וביזאריות פרי המצאתו של עגנון שמנסים להשיג כתבים קדומים אבודים בעלי חשיבות עליונה של תרבויות אבודות אלו.  

אלא שמוקד לא סתם ניסה "לפענח ולנתח ניתוח ספרותי רגיל של   סיפורים אלה כפי שעשו גם מבקרים רבים אחרים אלא גם מרחיב אותם ואת העולם הבדיוני שעומד מאחוריהם  על ידי חדירה לעולמו הפרטי של עגנון ושיחזור האווירה החוויתית של העולם הבדיוני של התרבויות הקדומות שיצר עגנון העולם של העיר הקדומה "גומלדיתא "כאילו היה זה עולם אמיתי שהמסאי מתאר אותו "מבפנים" מתוך הכרות מחקרית משל עצמו .,עדיאל עמזה גיבור הסיפור "עד עולם " הוא כנראה אחת הדמויות הבדיוניות המעטות שזכו שמבקר ספרותי יכתוב עליהן ספר שלם שבו הוא ממשיך למעשה את המחבר המקורי וממלא בה חללים שונים שהמחבר המקורי העדיף להשאיר פתוחים ובכך הופך את היצירה החידתית ל"אמיתית" יותר לקורא

ספר
מסה מיוחדת זאת של מוקד שהוא מגדיר אותה כ"ניסוי בבדיון אסוציאטיבי "היא יוצאת דופן בתחום הספרות העברית אם כי ניתן להשוותה למסות שונות של בורחס ומיה קגנסקיה ברוסית וניתן אולי להשוות אותה לכותבי המדרשים והדרך שבה הם משתמשים ומרחיבים את הטקסט התנכי אגב חדירה לעולמו .
לספר זה הייתה השפעה גדולה על דור שלם של מספרים כמו עמוס עוז יצחק אורפז ( חתן פרס ישראל) שהושפעו עצומות מהדרך שבה פירש מוקד את עגנון ויצרו בעיקבות טקסט זה סיפורים סמליים שונים. אורפז חיבר בעקבות מסה זאת מסה ידועה בשם "הצליין החילוני "ו א.ב. יהושע כתב כי המסה הזאת הרשימה אותו כל כך שבהשראתה הוא כתב מיד סיפור חיקוי לעגנון מבלי לקרוא כלל את הסיפור של עגנון ששבו עסק מוקד  שהמסה הנ"ל הרשימה אותו ל לעין ערוך יותר מהסיפור של עגנון שעליו התבססה עליו  שנראה בהשוואה סיפור חלש ומאכזב ו"לבטח לא היגיע למעלת ההתרגשות העומק והמסתורין של ספרו הצנום של מוקד". מוקד היה ראשון בכתיבת סוג כזה של "מחקר ספרותי ". אולם מאז אנחנו נתקלים בניתוחים ביקורתיים מסוג זה אצל חובבי מדע בדיוני ופנטזיה שונים שונים למשל אצל חובבי יצירתו של טולקיין "שר הטבעות" ואצל חובבי סדרת "מסע בין כוכבים " שנוקטים בשיטת תיאור וניתוח העולם והיקום  הבדיוני שמוצג לפניהם  ושאותו הם מתארים ומרחיבים מעבר לכוונותיהם של היוצרים המקוריים.

למעשה בספר ביקורתי כביכול זה הקדים מוקד תופעות שונות של הפוסט מודרניזם תנועה שאמנם הוא ידוע בהתנגדותו העמוקה לרעיונותיה.

מוקד מספר ש"הואריאציות" באו לעולם באופן לא מתוכנן ממש בסוף שנות החמישים לאחר שכתב ספרים על קפקא ועגנון מקורות השראה ברורים .נראה שמה שעשה בשבחי עדיאל עמזה " כשניסה לחדור ליקום הבדיוני של עגנון יצר אצלו את הצורך ליצור יקום בדיוני משל עצמו שגם אותו תיאר בצורה כמו מסאית. .

מקור השראה חשוב  נוסף הוא השירים הקוסמיים של  ידידו של גבריאל מוקד  המשורר דוד אבידן.

 .מוקד פרסם עד היום כ60 ואריאציות בכתבי עת  ובספרים שונים ויש לו עוד 40 בכתובים.  כך למשל היה מחזור סיפורים שרצה לכתוב ולא כתב על "אגדת האקדוחן " בבירור  מבוסס על אהבתו של מוקד למערבונים אך זה לא פורסם או שפורסם בצורה שונה מאוד כ"איש החרב".אלו הם קטעים קצרים ולא כל כך קצרים לרוב אניגמטיים לחלוטין שאי אפשר לתארם כסיפורים אלא כמעין קטעים פילוסופיים על נושאים  שהם לכאורה לפחות   בקריאה ראשונה אזוטריים לחלוטין,  שהופיעו במקור בכתבי עת  בעלי תפוצה קטנה ולאחר מכן  בספרים בעלי תפוצה קטנה לא פחות במהדורות מצומצמות ביותר שנועדו להפצה  רק בחוג קוראים צר  ומצומצם של מקורבים וידידים  של המחבר  אנשי ספרות ואמנות שונים ולא נשלחו אף לספריה הלאומית כעותקי חובה כדרוש בחוק.כתוצאה ספרים אלו הם כיום יקרי המציאות. אולי אחת הסיבות לנדירות שלהן מלכתחילה הייתה משום שהמחבר הרגיש שהוא חושף את עצמו בהן באופן יוצא דופן והעדיף כתוצאה לא לאפשר להן תפוצה רחבה.

הגיבור כישות קוסמית

"אינני איש חרב , אמר איש החרב, " הראוי לנהל קרב כזה .אינני איש חרב ,אמר איש החרב , המתאים להתחיל קרב כזה…עתה עוצבו תנאי הקרב לרעתי .באורח שרירותי ייסרו אותי .למעשה קברו אותי עוד לפני מותי מופקרות עיניי אל ברק השמש .אמש יכולתי להרתיע את כל  ההמון שלפני. עיניי לא היו מסונוורות .חיכיתי לאות . שוט התבוסה לא הונף על גווי ….

 (  איש החרב " ואריאציה מ-1963 , ואריאציות ע' 23)

 

גבריאל מוקד.צילום מאת יובל קצובר.

לדעתי הואריאציות  של מוקד הן  מאין  השתקפויות של שירי אבידן  בשילוב בין האישי האוטוביוגרפי  והקוסמי-מדעי בדיוני  שבתיאור דמות הגיבור.

לתאר  את הואריאציות  זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית אבל באופן כללי  כל אחת מהן מתארת מעין  אירוע  במציאות שונה ופנטסטית לפחות לכאורה   שנתפסת רק לאיטה ובמעומעם  בידי הקורא אם כי הכותב מתאר אותה לכאורה בצורה מדעית פרטנית פילוסופית יבשה

וכך יש  ואריאציות כמו "מפקד הפרטיזנים "  שיש בה לכאורה אלמנטים מדעיים בדיונים ברורים והסיפור מתרחש כביכול  באימפריה גלקטית כל שהיא בדומה לזאת שתיאר אייזק אסימוב בסיפורי המוסד ומספר  על מפקד פרטיזנים "עיקש ויחפן מהמחוזות השוליים של האימפריה " שהיגיע לבית הספר לפיקוד ומטה של הקצונה הקיסרית בעיר הבירה ..אך  לקורא  מתברר לקראת  סוף הסיפור  שהגיבור אינו אלא מעין שיקוף של המחבר ושל מצבו הקיומי-האקדמאי –ספרותי  רק על רקע גלקטי . הסיפור מסתיים לכאורה בגירסה הקצרה והידועה יותר שלו בחוסר היכולת של הגיבור להרצות במישרין לשומעיו את "כללי הלוחמה הפרטיזנית. והוא הופך למעין פרטיזן בתוך המערכת האקדמאית השנואה עליו  "

המסר האמיתי ניתן לשער הוא לגבי בעיות שאותן חש המחבר בחוסר יכולתו להעביר רעיונות מסויימים שלו לשומעיו באקדמיה הישראלית.ואת כל זה הוא מעביר  לרקע  מדעי בדיוני גלקטי.

ישנן כמה קבוצות או סדרות  של וריאציות.

האיש בחולצת הנסוס על עטיפת קובץ ואריאציות.

סדרת הואריאציות  מרכזית ביצירתו של מוקד על  "האיש בחולצת הנסוס" מערכת היחסים בין אדם אנונימי והלבוש המוזר שאותו הוא לובש לבוש בעל כוח מאגי  שלכאורה נותן לאיש הלובש אותו  כוחות על  שונים אם גם בלתי ברורים וגדולה  ועוצמה

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב.

 אבל בו  בזמן מסכן אותו ואף מחסל אותו באיטיות ובייסורים קשים  ( ואריאציה שהושפעה מספר פנטזיה איזוטרי של ג'מס בראנץ' קאבל בשם "ג'ורגן"  ).

גבריאל מוקד .ציור מאת אילנה יפה .

 סדרת ואריאציות שנייה היא "איש החרב " שעוסקת בנחישות להפעיל כוח מבוקר על מנת להגן על אידיאלים מסויימים . הגיבור איש החרב" הוא  מעין לוחם הנאבק ללא הרף מאבק סיזיפי ובלתי נגמר בכוחות הבירוקרטיה במאמציו להגשים את מטרתו ואת יעודו ויהי מה כנגד כל המכשולים האינסופיים. בבירור הגיבור כאן הוא תיאור אידיאליסטי של לוחם שבע קרבות המושפע מחד מסיפורי ההרפתקאות של הסופר הפולני סינקייביץ וגיבוריהם האצילים הפולניים הלוחמניים ומאידך מושפע ואולי באותה המידה מסיפורי וסרטי מערבונים על אקדוחנים לוחמניים בעלי תחושת כבוד עמוקה.

 קבוצה שלישית עוסקת במטאפורות של צבא וקרבות והיא בעלת אלמנטים מדע בדיוניים חזקים במיוחד.למשל בואריאציה  על איש פרובינציה שבא לבקר את המרכז של אימפריה כל שהיא שיכולה בהחלט להיות אימפריה גלקטית

 קבוצה  רביעית  עוסקת בלשון.וקבוצה חמישית  עוסקת בגישה פילוסופית או דתית לחיים..קבוצה חמישית היא בבירור אוטוביוגרפית באופן מובהקת ומתארת את חיי היום יום של דמות שהיא בבירור שיקוף ואולי מדוייק של היוצר. "

  הואריאציות  משלבות  בין  דברים רבים אחרים הגות מופשטת ,פרוזה מובנית ומקצת בים שיריים  .בואריאציות יצר מוקד  עולם פרטי מיוחד משלו  שיש להבין היטב את דרך החשיבה של גבריאל מוקד כדי להבינם . לצד פסימיזם אקזיטאטינציאלי של האדם החרד על עצתם קיומו ומשמעותו ניתן למצוא שם אמונות חזקה באפשרות למצוא אחרי הכל משמעות באפשרויות של מצבי  קיום אחרות במצבי תודעה שונים וביקומים אחרים ונבדלים מזה של האני הבודד .

..

מוקד ממשיך לפרסם אותן גם בשנים אחרונות בתור "מטה ואריאציות " והבדל הגדול הוא שבניגוד לואריאציות הן אינן עוסקות ב"אני " המתמודד כנגד מציאות בלתי מובנת כל שהיא כי אם מתארים מציאות לא ברורה כשלעצמה מעין יקום אחר אבל בבירור גם היקום הזה משקף למעשה את סביבתו הארצית מאוד של היוצר .

  . גם העטיפה של הספר   "ואריאציות " מאת פנחס כוהן גן במהדורה החדשה ביותר שבה רואים מתאגרף בתוך שדה של נקודות וכנגד חזית של סבכי חוטים מכיוונים שונים ובצורות שונות  אומרת משהו על משמעותו כמו גם על הדרך שבה רואה גבריאל מוקד את עצמו  בדומה מאוד לדרך שבה ראה ידידו המשורר דוד אבידן את עצמו  כאדם שלכלל חייו קיומו  ופעילותו אין משמעות עכשווית-תל אביבית בלבד  בלבד אלא יש לה משמעות   אוניברסאלית –נצחית קוסמית כלל יקומית שתהיה רלבנטית תמיד ובכל מקום ומימד של קיום.

ייתכן מאוד שהמקור האמיתי האולטימטיבי  של כל הואריאציות  הוא האידיאל האוונגרדי שקלמנט גרינברג ניסח במאמריו "אוונגרד וקיטש" (1939) ו"ציור מודרניסטי" (1960). כדבריו: "המשורר האוונגרדי מנסה למעשה לחקות את אלוהים בבוראו משהו בעל תוקף רק מתוך עצמו, כפי שהטֶבע עצמו הוא בעל תוקף"; "התוכן ייטמע בצורה כל-כך, עד שלא יהיה אפשר לתמצת את יצירת הספרות, כולה או מקצתה, למשהו שאינו היא עצמה".

ומשום כך לדעתי הגיבור של הואריאציות אם כי הוא מעין שיקוף של גבריאל מוקד העורך והמבקר הישראלי נתן להם  בחלק מהן רקע מרוחק וכמו מדעי בדיוני – גלקטי כדי להבליט את העל זמניות והמשמעות של מצב הקיום שמתואר בואריאציות.

 

 נספח 1: הואריאציות בספרות ובמדיה :

מעניין שלמרות האיזוטריות הקיצוניות של הואריאציות הרי הייתה להם השפעה מסויימת על יצירות שונות של  יצירות  ספרות אמנות  ודרמה ומחול .

יש מקום לראות ביצירה זאת של מוקד מעין ז'אנר ספרותי חדש שהשפיע מאז על סופרים שונים כמו אורציון ברתנא בקובץ הסיפורים הפנטסטיים שלו שריפות :   סיפורים    תל-אביב :   ספרית פועלים,   תשמ"ו 1985

לוכדי עריקים / אמנון נבות

הואריאציות שימשו  גם כמקור השראה עבור ספרו של אמנון נבות |לוכדי עריקים או רומן על משטרה צבאית. /    ירושלים :   כתר,   [תשנ"ב] 1992. שבאופן ספציפי הושפע מהואריאציות הצבאיות של מוקד  שראשי פרקים אצלו הם ציטוטים מואריאציות שונות. .

  הואריאציות הישפיעו גם על השירה של עמוס אלדהייט בספר השירים הראשון שלו "נשימה" (הוצאת עמדה 1996) ששם מופיעים גיבורים קוסמיים דמויי "איש החרב " של מוקד.

עטיפת הספר במדינות השמים

השפעתן של הואריאציות על  שלמה שובל ניכרת  בקובץ הסיפורים השיריים שלו במדינות השמיים /    הקיבוץ המאוחד,   1998 קטעים מדעיים בדיוניים שמזכירים מאוד את הואריאציות.

הוסף לסל את חדר - ספריה לעם 452 / יובל שמעוני

ואולי יותר מכל בולטאת השפעת הואריאציות בספרו המוערך מאוד  של  ויובל שימעוני ב חדר    (תל אביב   עם עובד   1999   תשנ"ט ) הכולל סיפור המושפע בבירו מהואריאציות ומתרחש בתקופה קדומה כמו אגדתית.

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב

 .ואריאציה בצורת פנטומימה של מוטיב חולצת נסוס הועלתה על ידי הלהקה של יורם בוקר עם יורם בוקר ואורי טננבאום בבימוי   השחקן והמשורר מוטי בהרב ויורם בוקר.

איש החרב שימש כבסיס לבלט של להקת "בת שבע" ( עם הרקדנים עפרה דודאי איריס פרנקל  ועודד הררי ) .עם  כוריאוגרפיה של רונית לנד ומוזיקה של רון קולטון.

 יצירות מוזיקליות על בסיס הואריאציות הולחנו בידי דרור אלימלך רון קולטון  (_ "ואריאציה לאיש ה החרב :יצירה אלקטרוקואסטית ) ואריק שפירא.

חזי לסקלי יצר מיצג  בשם "ריתמיקה נגד צללים " ואריאציה על "איש החרב" .

רינה דוידס הופיע במחול בשם הואריאציה ההגלינית שאותו יצרה רונית לנד.

מיצג על בסיס הואריאציות נוצר בידי דורון פולק

המופע הראשון היה בצוותה בראשון לציון ואחר כך בצוותא תל אביב  מיצג של ציפורה לוריא מבקרת אמנות ידועה ב1979. היא השתמשה בואריאציה הגליאנית ובחולצת הנסוס .

ב1980 הועלה ערב ואריאציות גדול במוזיאון תל אביב שהיציג המחזות שונות של הואריאציות להקת שבע יצרה מחול על פי חולצת הנסוס ,הקטע של ציפורה לוריא היה קטע של מוטי בהרב ויורם בוקר שעשו ואריאציה  על מפגש בין האיש בחולצת הנסוס קטע מיצירתם המבוסס על הוריאציות .היה יצירה מוזיקלית של רון קולטון על סמך איש החרב. היה מיצג של חזי לסקלי על בסיס הואריאציות .וקטעי קריאה של מוטי בהרב.

בשנות התשעים המוקדמים הועלו על הבמה בתל אביב  המחזות של הוריאציות בשני מופעים  שונים זה שערך דורון פולק  . לדורון היתה קבוצה למיצג בשם "טרה".

במסגרת קבוצה זו הוא ערך ערב גדול שבמרכזו היו מיצגים של  וואריציות על ואריאציות.

למשל קטע חזק של טל הרן שהציגה את "האיש בחולצת נסוס"  שבו הלבוש המאגי היה עיתונים .

לאחר שנים ב2002  דורון פולק ביים מופע וידאו על בסיס הוואריאציות עם זוג האמנים אורלי ואורי דושי על פי חולצת נסוס  . בנוסף הוא ביים קטע וידאו  שהוצג גם בברלין וגם בתל אביב עם האמנית מברלין נורמה דרימר.

 ובנפרד מזה להקת בת-שבע ביימה והציגה כוריאוגרפיה על "חולצת נסוס" . וכן רונית לן וקבוצת המייצג של צותא יחד עם צפורה לוריא .

שלוש יצירות מוזיקאליות שהולחנו על בסיס הווארציות של חתן פרס ישראל למוזיקה אריק שפירא. וקטעי קרינות  של מוטי בהרב ויהונתן אנוש.

היו שלוש תערוכות על פי הואריאציות

על פי הואריאציה "הקרב על העיר" הייתה  תערוכה של מרים נייגר שהיציגה אותן  ב-1995 במשכנות שאננים בירושלים ובאוניברסיטת באר שבע. את התערוכה עצר פרופסור חיים פינקלשטיין

קטלוג התערוכה נקרא: מצור / מרים נייגר, גבריאל מוקד ;  קולאז'ים, רישומים, דגמים, מיצב / מרים נייגר — ואריאציות (פרוזה נסיונית) / גבריאל מוקד [אוצר התערוכה: חיים פינקלשטיין]. באר-שבע] : אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.קטלוג של 32 עמודים.

תערוכת צילומים על פי הואריאציה של נועה מימן ביוזמת דורון פולאק ב2007

והיה גם אצל ניקו ניתאי ערב ואריאציות שאלי אשד  השתתף, בו כמרצה על בדיון על המסה הספרותית הפנטסטית "שבחי גבריאל עמזה " שהיא תופעה ייחודית בתחום הביקורת הספרותית  בישראל .  ניתוח ספרותי כביכול של יצירת עגנון שהוא למעשה הרחבה של עולמו הבדיוני של עגנון  בחיוזי של תופעות פוסט מודרניות שונות מחד ופעילויות שונות של חובבי "שר הטבעות " ו"הארי פוטר " מאידך.

נוסף ל60 ווריאציות שפורסמו בספרים שיצאו על ידי פפירוס ואוניברסיטת תל אביב

ועל ידי הקיבוץ המאוחד וספרים שיצאו במהדורות מצומצמות שנועדו לידידים מצויות אצל המחבר

עוד כ 100 ווריאציות הנתונות בשלבים שונים של הכנסת נוסח.

 

גבריאל מוקד בחדר עבודתו.צילם יהונתן צור.

ביבליוגרפיה על הוריאציות 

עיון

דברים בוטים . הוצאת זרקור , 1954. 34 עמודים.

עיונים בהמטרמפוזיס לפרנץ קפקה : : פרקים בתולדותיה של חווייה אקזיסטנציאלית אחת. המהדיר. 1956.מהדורה שניה : 1984. המהדיר.

שבחי עדיאל עמזה: ניסויים בדיון אסוציאטיבי.מהדיר 1957 . 83. עמודים :

מהדורה שניה ומורחבת מאוד  בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם"  מאת ש"י עגנון .

 שוקן , 1989. 176 ע'  על סיפורי ש"י עגנון .

ספרות יפה

ואריאציות בספרים

ט"ו ואריאציות :פרקים מתוך קטע קודם , הוצאת המהדיר ,1966. 47 עמודים.

קטע קצר:כא ואריאציות . הוצאת המהדיר , 1967. 58 עמודים.

שעה שהוצאה חולצת נסוס .

חמש ואריאציות ( ועוד שתיים ) ( על המעטפת :"חופשות מתוך קטע קודם ")  . הוצאת המהדיר . 1968. 46 עמודים.

הוא נאלף לפעול בלי הרף…

2. לאחר שנאלף לשרוף את כל ניירותיו

3. אינני איש חרב .

4. הקניות הבלתי פוסקות להשג ממשי .

5.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע רק שגעה אותו בעצב .

6. המחלקות בין הפיקודים השונים של הצבא.

7. גם הידיעה שיש אושר מרחף ועגול. ..

על חוסר האפשרויות של הרדוקציה ( מסכת עיונית קצרה ).  .הוצאת מהדיר . 1969.32 עמודים . תורגם לאנגלית . והתפרסם בכתב העת הניו זילנדי DOUBLE.

5 ואריאציות  ( ספר שונה מהקודם ) .מהדיר , 1971.   67 עמודים.

1.מנהיג הפרטיזנים

2. משפט עז ונמרץ.

3. שרשרת הפיקוד העליונה.

4. בכמה רמות יכולת ניתנו לתיווך .

5. אכן לא היה ספק בדבר.

מבחר ואריאציות : 1959-1976. פפירוס, 1979.

כולל את :

  1. ההצעה  הראשונה.
  2. לבושו וגופו.
  3. מושאים להערצה.
  4. חוויה סטטית וחוויה דינאמית.
  5. לבושו ,גופו והסכנה הפתאומית.
  6. .בעיית הקצבים
  7. .הפעלתה של חולצת נסוס.

8.הפעולות האחרונות.

9.פגישות על דרג גבוה.

10.חלום העתודה.

11.הפגישה עם האיש הזקן.

12. המהות האסתטית והמרוממת של לבושו.

13. הגילויים והדימויים.

14. עיר הבירה והפרובינציות.

15.איש החרב.

16. הכמיהות להישג ממשי.

17.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע.

18.מסע בים.

19.הפיקודים והמטה.

20.צורות התעתוע.

21.חופשות.

\22. שרשרת הפיקוד העליונה.

23.מהלך הדיון.

24. חיפוש אחר המשפט הקובע ,בן שבע המילים.

25. משפט עז ונמרץ.

26.מנהיג הפרטיזאנים

27.מי ניהל את הדיון?

28.אבל מי היה סוקראטס?

ואריאציות , הקיבוץ המאוחד , 1995.

כולל את

שער א- האיש בחולצת נסוס

ההצעה הראשונה

לבושו וגופו

מושאים להערצה

חוויה סטאטית וחוויה דינאמית

הפעלתה של חולצת נסוס

פגישות על דרג גבוה

חלום העתודה.

שער ב- איש החרב

איש החרב

מחלוקת בין הפיקודים

הצלת המטה

טיוטה להגנה עצמית

מנהיג הפרטיזנים

עיר הבירה והפרובינציות

הקרב על העיר

צו הגיוס

גיבוש תוכניות הקרב

המפקד המושלם.

שער ג-מצבים שונים

מי שניצב רועד כך

וינייטות להתארגנות

שהייה ארוכה יותר במקום האירוע

איך היה יכול

חופשות

קלף הרעם

מסע בים

תביעות לוח הזמנים

צורות התעתוע

הפרדות בין התחומים

כל המתיחות

נוסחות העזכר

הכמיהות להישג ממשי

האלמוניות המוחלטת של הלכיתו

שער ד' –האיש בחולצת נסוס 2  

הפגישה עם האיש הזקן

הפעולות האחרונות

עיוורון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס

רק בחסות התבוסה המוחלטת

\תחושת ההרפתקה

הגילויים והדימויים

בעיית הקצבים

כל הרעות

שער ה' –שאלה שעניינה סוקרטס

שאלה שעניינה סוקרטס

סוקרטס והדמון שלו

בין קיפולי הפיכת הקלף

משפט עז ונמרץ

האורקל המוזר

חיפוש אחר המשפט הקובע,בן שבע המילים

ואריאציה זן בודהיסטית

ואריאציה שפינוזיאנית

גם במערבולת התבוסה

מי שאיננו איתי עכשיו

איש המקצוע

 

.

 8 מטהוואריאציות.הוצאת "המהדיר " בשיתוף עם מערכות "עמדה " ו"כתם" 2009.

כולל את :

פגישה עם המהות

הימור

לשון כסף עשויה מקוארקים

מוחו העשוי ממיתרוגים

הפרוטונים והקווארקים שבשיער

מה מוזר

בין מהות לחוסר מהות שלו

התהייה הקיומית .

 

צילום אביגיל עוזי

רשימת הואריאציות בפרסומן המקורי בכתבי עט.

3 ואריאציות

פרוזה מספר 1 1976.ע' 10-13.

"שלוש ואריאציות " עכשיו מספר 35-36. ע' 204-217 . 1977.

א."מקצתן של ישויות צעירות אלו ". ( לא הופיע בקובץ).

ב."משפט עז ונמרץ"( הופיע בקובץ)

ג. שרשרת הפיקוד העליונה "( הופיע בקובץ").

 "3 ואריאציות" עיתון 77 מספר 4 ע' 7,14 1977.

( לא הופיעו בספרי מבחרי הואריאציות )

כולל את

א.      "האם חוויתו החשובה ביותר שימשה רק תחליף" ( נכתב 1963)

ב.       ואריאציה גימנזיסטית ( נכתב 1962

ג.        "עכשיו לא נזקק כלל לניצחון "( נכתב 1963) .

ד.

ארבע ואריאציות " עכשיו גליון מספר 37-38 . ע' 67-70.  מאי –יוני 1978.

א.      גם בתוך הערכת של התבוסה השלמה "( הופיע בקובץ).

ב.       ואריאציה הגליאנית ( הופיע בקובץ תחת השם "החיפוש אחרי המשפט הקובע".).

ג.        ג. שאלה שעניינה סוקרטס.( הופיע בקובץ).

ד.       עונה לאחר נטישה .( לא הופיע בקובץ).

"שלוש ואריאציות:"מחווה לברונו שולץ "  " עיתון 77 מספר 8-9 .ע' 10-11. 1978. ( נכתבו ב-1960,1961,1964)

"ברק חלק קרוע של חולצת נסוס " ( סיפור ) עיתון 77 מספר 11-12. ע' 13. אוקטובר 1978. ( נכתב ב-1961).

"הציפיה לתגובות "( סיפור ) עיתון 77 11-12 .ע' 13. 1978. ( נכתב 1964)

"מי ניהל את הדיון ?( ואריאציה )" עכשיו מספר 39-40  . ע' 221-227. 1979

"ואריאציות " עכשיו מספר 43-44. .ע' 193-215. 1980.

13 ואריאציות מתוך "האיש בחולצת הנסוס ".

( הערת המחבר "הפרקים המובאים כאן הם שלוש עשרה מתוך מאה ושמונה עשרה ואריאציות בספר "האיש בחולצת הנסוס". ספר בשם זה לא יצא לאור מעולם).

"ארבע ואריאציות "מאזניים נד ( מספר 2 ) ע' 23-25 . ינואר  1982.( כולל איורים ).

( הערת הכותב "הואריאציות נכתבו בראשית שנות השישים הן נראו למחבר כטקסטים ניסיוניים או וידויים למדי ולא נתפרסמו בעיתונות הספרות ולא כונסו במבחר הואריאציות ").

א.      קלאוזוליה סודית .( לא הופיע בקובץ).

ב.       . נועמות העזר ( מופיע בקובץ הואריאציות ).

ג.        התקפות מצפון .( לא מופיע בקובץ)

ד.       ד. הצמדת נושא הקטע. ( לא מופיע בקובץ.

ה.

"שתי ואריאציות " עכשיו מספר 46 .ע' 177-179..  1982

( כולל צילומים  של יורם בקר ואורי טנא ב"חולצת נסוס " מופע בערב ואריאציות שנערך במוזיאון תל אביב.

א.      בין קיפולי הפיכת הקלף. ( הופיע בקובץ )

האם פרי המדובר והכתבים .( לא הופיע בקובץ. חשוב ) נכתב 1965.

שבע ואריאציות " עכשיו 49.ע' 116-124. . 1984.

א.      לבושו וגופו. ( הופיע בקובץ .נכתב 1960).

ב.       מנהיג הפרטיזאנים ( נכתב 1974. הופיע בקובץ גרסה מקוצרת).

ג.        מי שניצב ( לא הופיע בקובץ).

ד.       האורקל המוזר .( הופיע בקובץ).

ה.      מי שאינו איתי .( הופיע בקובץ).

ו.        ואריאציה שפינוזיאנית.( הופיע בקובץ).

ז.        הדפוס הפסוקי .( לא הופיע בקובץ)

"שלוש פתיחות ( פרקי פתיחה של שלוש ואריאציות חדשות ) " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 23-25.  מרץ 1984.

כולל את

א.      המפקד המושלם .

ב.       קינה על רקע אישי ( פתיחה לואריאציה "סוקרטס והדמון שלו ")

ג.        ג.קלף הרעם

"19 פתיחות מורחבות לשתי ואריאציות ( סוקראטס והדמון שלו –מי שאיננו אתי " ) עכשיו 50 ע' 48-56. 1985.

"ואריאציות ( 2 הרהורים על לוחמה ומטה ) עתון 77 מספר 74-75. ע' 27. 1986.

( הערכת המערכת "שתי ואריאציות הדנות בשאלות מפלה לוחמה וניצחון . חוברו בשנות השישים ".).

א.      גיבוש תוכניות הקרב "

ב.       ב. תוכנית אישיות של שעה וחצי ליום " ( לא הופיע בספר  קובצי הואריאציות ").

"הנסיגה אל עיר הבירה ( שנת כתיבה 1963) –מצור –הקרב על העיר "(סיפורים )" מאזניים נט ( 7) ע' 28-30. 1986.

( הופיע בקובץ הואריאציות כ"עיר הבירה והפרובינציות ") .שנת כתיבה :1963. תורגם לאנגלית  ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel / editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere   Israel :   [P. E. N. Center],   1997

( הטקסט של "מצור" הופיע בתערוכה של מ. ניסר במשכנות שאננים בירושלים בצורת מגילה ועותקים משוכפלים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.

אימת השקיעה והתאורה –האורקל המוזר ( ואריאציות )" עיתון 77 מספר 84-85 ע' 36-37. 1987.( נכתב ב-1965).

שלוש ואריאציות ( סיפור )" מאזניים ס"ב (5-6) ע' 133-134.  אוגוסט- ספטמבר 1988.

א.      הרהורי חופשה ( לא הופיע בקבצי הואריאציות ).

ב.       ב.עירון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס "( הופיע בקבצי הואריאציות ).

ג.        ג. צו הגיוס . ( הופיע בקובץ ).

"חלום העתודה –מחלוקת בין הפיקודים " :שתי ואריאציות ". דבר 1.4.1988. ע' 19.

שתי ואריאציות " מאזניים ס"ג (" 5-6) ע' 50-51. . 1989.

א.      "הואריאציה השפינוזיאנית "( הופיע בספר )

ב.       ב. הואריאציה הזן-בודהיסטית ( הופיע בספר).

"איש המקצוע "( סיפור ) " ידיעות אחרונות מוסף יום כיפור 8.10.1989.

גרסה שנייה

"איש המקצוע " ( ואריאציה ) "עיתון 77 גליון 144-145 ע' 17. 1992.

"חניכות במדבר :ואריאציה שנכתבה ב- ולא הוכלל בספר "מבחר הואריאציות 1968." מעריב ספרות 9.4.1990. ע' 8.

"מפקד הפרטיזנים "מאזניים כרך ס"ד חוברת 6-7 ע' 52-58 פברואר –מארס 1990.

( הערת המחבר :"הואריאציה "מפקד הפרטיזנים " נכתבה בשנת 1971 ורק השליש הראשון שלה התפרסם בכתבי עת ובמבחר הואריאציו .במאזניים הובא לראשונה הנוסח המלא של הטקסט הזה שהמחבר הכניס בן גם שינויים אחדים לעומת המקור .

הגרסה המלאה התפרסמה אך ורק כאן ולא בשום קובץ.

"נניח שמכל אירוע " ( ואריאציה חדשה ) "מאזניים 73 (9) ע' 3 . 1999 .( נכתב 1997).

( לא פורסם בספר ) .

 "ואריאציות :הרהורי חופשה" ירושלים :מאסף לדברי ספרות מספר 17 . 2000

"לשון כסף עשויה מקוארקים ( פתיחה למטא –ואריאציה ) עכשיו 67-68. ע' 61-63. 2002.

הופיע גם במגזין הרשת "דג אנונימי "

לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

"שלוש מטא ואריאציות " עכשיו מספר 69-70". ע' 138-143". 2005.

"שלוש מטא-ואריאציות –פגישה עם מהות ,מוחו העשוי ממיתרונים –התהיה הקיומית " עמדה מספר 14. ע' 52-54. 2005.

"ואריאציות ( ספור ) עמדה מספר 18 .ע' 91-97. 2008.

( הערת המערכת "חמש הואריאציות מאת גבריאל מוקד המתפרסמות כאן מתארות מאבק על ארץ על עם

על מטה קיומי מוגן ועל חדר ועל טעם פרטי תוך צימצום גובר של חלל האירוע וחיפוש המקום האולטימטיבי ".).

  1. מחלוקת בין הפיקודים ( נכתב 1963.הופיע בקובץ )
  2. עיר הבירה והפרובינציות ( נכתב 1963.( הופיע בקובץ).
  3. הקרב על העיר ( נכתב 1986).
  4. תוכנית הקרב לתחזוקת המטה ( הופיע בשם "גיבוש תוכנית הקרב " )( נכתב 1960).
  5. שהיה בחדר שמור במקום האירוע ".נכתב 1964. לא הופיע בקובץ )

הואריאציה "שרשרת הפיקוד "קיימת בכמה גרסאות .

1."קטע קצר " הוצאת הערה 1966.

3.נוסח ביניים מעריב תרבות ספרות אמנות גליון ראש השנה תש"ו

3. נוסח מקוצר במבחר הואריאציות .

שתי וריאציות צבאיות תורגמו לאנגלית ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel /   editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere  Israel :   [P. E. N. Center],   1997

ספרי  הואריאציות תורגמו

ספרי  הואריאציות תורגמו

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

Moked, Gabriel    Variations (1959-1986) /  textes traduits de l'hebreu par Charlotte Wardi, Michel Opatowski et Gisele Sapiro   Paris :   Levant,   1991

לרוסית הוצאת קנטור סט פטרסבורג 1993. עם הקדמה של טימור ז'לפיקור ( סופר טז'קי מהתחום הריאליסטי פנטסטי ).

 Izbrannye variatsii / Gabriel' Moked ; perevod s ivrita Israelia Shamira. Sankt-Peterburg : Assotsiatsiia Novaia Literatura, 1993

כן תורגמו ואריאציות בודדות לגרמנית ופולנית בכתבי עת מרכזיים ועומדות לצאת לאור כספרים בארצות אלו.

ארבעת העוזרים :ואריאציה  על איש גונגל " הופיעה לראשונה ב"יקום תרבות ".

ואריאציות שקיימות בכתובים בלבד ולא פורסמו :

זירת-משחק עיקרית/זירת משחק עיקרי (משחק בקביעת משחק עיקרית וזירת משחק עיקרי ).

ב. דיפרנציאליזאציה בלתי פוסקת של דיוקי געגוע.

ג. סמלים של נוכחות יכולים להיות חזקים מהנוכחות עצמה.

ד. שאלת הסיטיפנציה (המלגה ) נדונה לא פעם בכל הוועדות המוסמכות.

ה. פועל פעולות רבות, אך לא אילו שהתכוון עליהן ולא בהרגשה הנכונה.

ו. עכשיו לא נזקק כלל לניסיון נואש לשמור על רציונליות בפקים (זוטות ) קטנים.

ז. המערכה על החלל החיצון היתה לכל היותר שלוחה מסוימת של עיצובים מחודשים

ומהפכות לבקרים בחלל הפנימי.

ח. הגיע הזמן להצדיע לעצמו עליו שוב להצדיע לעצמו גם בנסיבות המחמירות.

ט. אילו היה צדק, העלת נוכחות שכוחה היתה משיבה את מושא הנוכחות לחיים

ואפילו לחיי נצח.

י. אני חושב שזה בסדר. אני במקום שאני צריך להיות.

יא. עתה, לאחר נטישה סופית של רוב התחומים.

יב. השחיתות העמוקה של מצבו החדש.

יג. הטיל את כל כובד משקלו על מלוא כובד משקלו.

יד. לא צריך כל הזמן ללטש את היישות. צריך להניח לה גם להתהות על עצמה.

טו. אין מנגנון. אני המנגון של עצמי.

טז. המפלגה מתארגנת מחדש ולמדת לקח משגיאותיה.

יז. הרגע המסוכן כשהתחיל לחשוב שיש לו מוח.

יח. ההבנות העצומות – למי הן שייכות.

יט. זן בודיזם.

כ. יציאה ממעגל המהירות על ידי מי שעבר כבר ממילא את כל הדברים הגרועים.

כא. האם זה מטיב הדיון הזה כי הוא הכל או לא-כלום.

כב. היה זה בלתי אפשרי לטעות עכשיו. זה היה הקול האותנטי של X עצמו.

ראיונות על הואריאציות

"קו ישיר" אורציון ברתנא משוחח עם גבריאל מוקד " מאזניים סד ( גליון 6-7) ע' 59. 1990.

יעקב בסר "שיחה עם גבריאל מוקד :יש בסיס אובייקטיבי לשיפוט של טקסט" עיתון 77 מספר 150 ע' 24-27. .יולי 1992.

"ראיון עם פרופסור גבריאל מוקד " "פסיפס 34 ע' 3-5. 1997.

יואב עזרא "שיחה קצרה על ואריאציות ומטאואריאציות עם גבריאל מוקד "עכשיו מספר 69-70 " ע' 42-43. 2005.

 

מאמרים על הואריאציות

מנחם בן "אלכימיה עיוות ומזהירה " משא- מוסף הספרות של העיתון "למרחב" ו 11.10.1968

דן עומר "גרפומן מוקד " בתוך "נמר של נייר " העולם הזה גליון 2165 28.2.1979.ע' 66-67.

אורציון ברתנא "בין הספרות לפילוסופיה :על ה"ואריאציות של גבריאל מוקד " ידיעות אחרונות  מדור ספרות  18.1.1980.

רוני סומק " הכבוד האבוד של מפקד הפרטיזנים "( על ואריאציה אחת מתוך מבחר ואריאציות ) "עתון 77  מספר 19. ע' 32.  ינואר –פברואר 1980..

עזריאל קאופמן "ממדי קיום עקרוניים :עיון בואריאציות של גבריאל מוקד " עכשיו מספר 49 ע' 124-128 1984.

אמנון נבות "תבניות פרצפטואליות כספרות () הערות להקשר הז'אנרי של הואריאציות לגבריאל מוקד " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 26-29. מרץ 1984.

ראובן דותן "הואריאציות הצבאיות של גבריאל מוקד" עיתון 77 מספר 74-75 ,ע'  27,47 .1986.

אורציון ברתנא "הניסוח כבעיה הניסוח כפתרון "( על הואריאציות של מוקד " ) עיתון 77 מספר 98-99 ע' 21-22. 1988.

ארקדי נדל "דיוקן הפרובוקציה ב"ואריאציות" :מדוע עלינו לקרוא בעיון בואריאציות של גבריאל מוקד " מאזניים סח ( חוברת 5) ע' 10-12.פברואר  1994.

יעקב סימן- טוב "קלידוסקופ של מצבים קיומיים " "משא" 1995

רפי ויכרט "מלחמותיו של איש החרב " מאזניים ע' ( 6) ע' 47-48.  מארס 1996.

אלי אשד ."איש החרב ":על גבריאל מוקד " הופיע באתר היקום של אלי אשד " ברשת 17 ביוני 2005.

 

רות נצר השלם ושברו –מיתוס, ספרות, שירה: כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג הוצאת כרמל 2009

הופיע באתר "המולטי יקום של אלי אשד

סמלים אלכימיים והאל מרקורי:האם גבריאל מוקד הוא פוסט מודרניסט ?

ראו גם

ארבעת העוזרים -ואריאציה על איש ג'ונגל 

ערב הוואריאציות של גבריאל מוקד

 קרן אלקלאי גוט על ערב ואריאציות

שישים שנה של עכשיו

גבריאל מוקד בויקיפדיה

 

מאמרים של גבריאל מוקד

 

גבריאל מוקד בלקסיקון הספרות העברית החדשה

 

גבריאל מוקד בנארג

גבריאל מוקד באתר בבל

ואריאציות של גבריאל מוקד

איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

 לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

ההשפעה של ש"י עגנון על הואריאציות ראיון של רן יגיל עם גבריאל מוקד

  • אלי אשד,

 

ראיון עם מוקד בעקבות ההאשמות על מעילה בכספים

מיהי מלכת השירה העברית על פי גבריאל מוקד?

מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד

העבר והווה של העתיד :גבריאל מוקד והמגזינים של המדע הבדיוני בעברית

 

הואריאציות של גבריאל מוקד זכו בפרס "הגולם" מטעמו של אלי אשד כיצירה מופתית של פנטזיה עברית וכחברה

 בהיכל התהילה של הפנטזיה העברית .

 

מבחן במבחן -נטלי גוטמן

האקדמיה .צייר רפאל סנציו.ויקיפדיה 

נטלי גוטמן היא מורה לפילוסופיה בנגב משוררת ומתרגמת .

באתר זה פורסמו כמה משיריה וגם דיעותיה בענייני חינוך.

וכעת להלן מאמר מקיף שלה בנושא אחד החשובים ביותר כיום :מי ומה צריך להיות מורה /מלמד .

מבחן במבחן

מאת נטלי גוטמן

נטלי גוטמן בת 10

אבא חוזר אלי בחלום,

ואני מבינה שזה הרגע הקריטי.

כעבור 6 שנים למותו

בעשר הדקות הקרובות של הזמן ההוא

אבא חושש בלבו עדיין, כי הסכנה ממשית

ועת לאסוף את כישוריי

בתחושה של אין צרה לי,

באווירה של "יש אבא בעולם"

שמכין אותי לחופש פעולה מוחלט.

הוא מותח מפות ופורס אותי באהבה מעל סיבובים הרריים חסרי מגע…

 

אלה השיעורים הרלוונטיים היחידים בחיי ובחייו – הקבלה

שבשמה המצאתי לי מקצועיות –

ביופי הגבלתיה, בלירית התוויתיה.

מעולם לא ניסה אבי לבחון מה למדתי,

לא הסתקרן ולא הסתכן בפנטזיות שלי.

נראה שמשוכנע היה – כל יכולה אני, כי הוא כל יכול.

 וכך זה הסתובב, את אהבותיו שלו ידעתי אני לחלום.

13.12.2009

 

 הפרדוקס שרודף את מוחי חדיש למדי- בורות שבמבחנים החיצוניים,  אותם עברתי בציון סביר, בלבד. המבחן הפנימי היה קשה ואין-סופי, ורק אליו ידעתי להתכונן ולהצטיין בו, כמו לאושר שלא ניתן לחיקוי.

כל מורה לפילוסופיה מוגן מעבירות הממסד, ורק לו זכות לאבחון תלמידיו, כך גם לי שמורה הפריווילגיה להגיע עם תלמידיי עד הסוף. שיטתי מובנת לי כשיקוי אהבה. של אבא. אולם בארץ ישראל שלי לא סרה ההשפלה מעמיתיי המורים. הכוח החיצוני נוטל את יכולתו, ובכך מונע ממנו אותו אופן של הוראה שרק אדם לאדם יכול להעביר –  מעין בקשה, בלבד, להבנה הדדית של מקצועו, עצם התקווה לתמורה – בצורת רעיונות משותפים. המורה מושקע בבקשה חסרת תקדים זו, מזין אותה שנים רבות בלימודיו הפרטיים, מתרגש מהמגע המושכל עם מוחות צעירים. זו בלבד הגדרתו כמקצועי…

אולם, במבחן החיצוני מהתלמיד הוסרה האחריות על ידיעותיו. משמעותו של מבחן כזה הוא שטרם יציאתו של תלמיד מחיתוליו, כבר נלקח מהורה רוחני-מורהו הכבוד לתקשורת אוטונומית עמו, כאילו לילדו הפרטי שלו אין טבור הנגישות למוחו הצעיר המבודד גם פיזיולוגית עדיין… גם קורצ'ק היה מודה בכישלונו… כאן לא רלוונטית מיטב המסורת הפדגוגית, יתירה מזו, בזמן המבוזבז הזה עבור התלמיד, אכן נערך מבחן בגרות, אך המבחן הוא – למורה! הבדיקה השנתית המבזה את המירכם נקראת "מבחן חיצוני לתלמיד".

socrates_teaching

ההרס מובן יותר כשמדובר במלמד מודרני הניצב חסר אונים מול הדרישה הממכנת להעתקת מידע, כביכול, אל תוך קופסת עצבים אפורה של תלמיד-תינוק בעל אופי סטטי מפוזר וגולה בראשו-מולדתו. וכעת, נוסיף נא את הפרט  האחרון – התינוק הוא יהודי ישראלי או ערבי ישראלי.

 מה שונה מעמדם של המגיש והלקוח באקדמיה! המרצה כשר לצמיתות ללמד את נתיניו ואף לבדוק את תוצאות הוראתו. מייד מתעוררות שתי שאלות הכרוכות יחד: 1. מי הפגום ? מורה או מרצה?  האם מרצה בהכרח מורה? הרי בדיקת מבחנים מעדיפים המרצים להשליך על מתרגל חסר ידע, ניסיון  ומעמד. אף גורם לא חושש לרמת הידע של סטודנט- הלקוח. שמא, להבדיל מתלמיד, הקופסה האפורה של סטודנט כבר מוכנה לפעולה? הישות החדשה בשלה ומלאה במוטיבציה בעקבות הרגלי מאמץ הנמדדים בזמן? כלומר, מתקבל על הדעת שמוחו שפיר דיה ומנוטרל עצבים…

2. שאלה לבוגר על יתרונו על פני מתבגר: הגד נא, סטודנט בתחום הרוח, איך תוכיח במבחן שאכן גאון הבא אתה? שדמותך נשקפת מכתיבתך? הלא ברור שאתה תוצר המבחנים החיצוניים מהעבר ארוך השנים?! ובאקדמיה דף הבחינה שלך כפנייה בלי נמען, הרי הבודק של מלאכתך, במקרה הטוב, מתלמד אדיש או במקרה האחר, אדם חסר כישרון לעיסוק זה. הלא לקיר פנייתך, או לעצמך בלבד, הבוחר בחדר בידוד, עד שלא פורצת זעקתך הטורדנית ומשתחרר לך ציון עובר מעלה?

  ודווקא, מתברר שזו הדרך ללמוד- להוכיח לקיר שהוא חשוב ככזה, ולעצמך שאתה נמצא שם- מוכשר, פעיל, מתמחה, בין היתר.

 

וזהו, סגור, אתה מתפתח מהאתגר הזה? זו כל התכלית האקדמית? ברור שלא. נכון שבוגר להבדיל ממתבגר לומד מבחירתו החופשית והרצונית, ולכן מבחן האמת מול הבוחן שלו אינו פסיכולוגי, אלא הסתגלותי. ובכך השוליים- בדמות הבוחן – לא קובעים יותר את העיקר, את האינטלקט שמתחייב לשרוד בכל מחיר.

 

הייתכן, שרק ההתחייבות- הרצון ללמוד חוצה בין השניים – בין סטודנט לתלמיד?  שמא האינטליגנציה הצעירה מדי, חסרונה בעושר הכיוונים האפשריים, וזאת על רקע של אי-גימור פיזיולוגי? כלומר, דווקא, רוחב בסקרנותו החושית של ילד מהווה בעיה שאינה מאפשרת היווצרות רצון נוח, סופי, יציב, קל לשליפה ולשימוש. נראה, ש"המצב הצעיר" מנוגד לכיוונים שזרים לו, אלה שמוגדרים חיצונית. השאלה המכשילה האמתית בעצם – מה נוכל לתרום להתבגרותו עד רמת הסטודנט? שיסכים כבר לחיי נזירות, כלומר שירצה ללמוד ללא תגובה רגשית עמוקה מדי? האין זו אלא קבורה טרם עת – להפקידו לפחדים מהזיכרון האוטומטי שלו, לצדן של אקסיומות והגדרות?

מהם הקריטריונים שלו שלפיהם אכן ייכנס למסלול הקפצה אינטלקטואלית שוטפת?

 ושוב מסתבר התוקף המכריע שבטיעון הפסיכולוגי: אדם זקוק לעצמו "המלכותי"- שבעיניו יהיה מישהו שרואים, מתחשבים , בונים על הפוטנציאל שבו כעל נכס. רצונו הטבעי להרגיש לקוח בבורסת יהלומים של היכולת הלימודית הבלתי-ניתנת לחסימה. כל מקצוע מצפה לו- לדמות שתיאמת את עצמה כיהלום בעיני חבריו ומוריו, כתוצר סודי של הכוח ההישגיות המשותף ביניהם…

כלומר, מתבקשת הימצאות ממשית של הקשר בין לימודיו לאישיותו ולתדמיתו, אז, הבודד ירצה בחלקו כשווה בין שווים. על כך יוכלו ויעדיפו בני ה-16 להעריך את חברם.

גורל היחיד להתמודד עם בני גילו, זו התכלית המיידית ולה השלכות ארוכות טווח על הסביבה השופטת לטוב ולרע.

הצעיר מנצל את כישוריו הלימודיים לא למטרת הפרנסה העתידית. ברעיונותיו ובחדות לשונו הוא נוטה לחוויה יום-יומית הבונה יחסים בינו ובין העולם. כאן הידע האישי והבין-אישי שקול כנגד שינון מידע למבחני מינימום ניטראליים לחלוטין לרצונותיו.

אולם, המערכת הלא טבעית שרובצת מעל ראשו, מצטיינת באי- אמון במורה ובתלמיד כאחד, ומתקשה לספק את דבר הרוח המופשט. אין זמן פנוי לחשוב אפילו על הפשטת רצונות המדינה, שמושפלת דייה, גם מתופעות האדישות הפוסט-טראומטית שלאחר השואה. אם כי המצב אינו מהווה תירוץ לכישלון יהודי לימודי, דהיינו, עשרות שנים של התנתקות מהמסורת הלימודית שהצליחה בזמנים ביזאריים ובמקומות בלתי-אנושיים, כשאינשטין היה רק אחד מהעולמות האפשריים, כמו כל תלמיד אחר. כך במאמרו בעקבות ספרה של ימימה בן מנחם "קונבנציאליזם" כותב יקיר לוין:

 "…התיאוריות הן שקולות אמפירית אם ורק אם יש להן אותן השלכות תצפיתיות בכל עולם אפשרי…

…לכל תיאוריה תהיה תמיד תיאוריה חלופית ולא מתיישבת, שעונה על אותם תנאי הצדקה. כך שלעולם לא נוכל לדעת מהי תיאוריה אמתית על אודות העולם… שאלת האמיתות של התיאוריה היא מעבר להישג היד הקוגניטיבי שלנו"

(יקיר לוין, על ייחודיותו של קונבנציאליזם  כתת-היקבעות וחשיבתו, עיון כרך נ"ח, מרכז ברגמן, ירושלים, 2008, עמ' 170 – 169)

 

היום ישנן אשליות של פיתרון חלקי או ביניים. למשל, שאם רק מספר נקודות לימוד יימסר לבדיקה חיצונית, ושאר הנקודות – של החלק החופשי מהצנזורה- יוענק לשימוש פנימי של המערכת , אז תוכלנה ההפריצה הזו לספק את מידת התקשורת הנחשקת בין מורה ותלמיד. אך לא מפתיע כי לחלקו הפטור יועד גורל יתומים, משום שהפחד להיכשל במה שמוגדר כבסיס, כחובה משתק את הרצון להילחם על  החלק "החופשי", כביכול, על שטח ההפקר, שהציון עבורו נתפס לכל היותר כאמור לפצות על הכישלון הצפוי בחובה הרשמית!… האנרגיות של מורה ותלמיד עצורות בהלם של העברת מידע לזיכרון אוטומטי- במשימת פיתוח כושר חיקוי שברשותו מושתקים חיים בלא פיתרון.המצב מחמיר כי גם מורה למתמטיקה אמור להתנהג כסנא בוער, משום שבגיל זה בוער הצורך הרגשי הקודם לצורך עיוני, לכן המבחנים הזרים לא יהפכו לאתגר, אלא יטילו אימה מונעת למידה. הטוטליות של הגיל גובה מחיר ומהדקת חגורת המוגבלות – אם לא הכול אז כלום, אין פשרות אמון, לא מתקבלת על הדעת פעולה חלקית, ולכן גם לא סמכותו החלקית של מורה בישראל…

כל מורה בדומה למורה קלסי מצפה שמקצועו יילמד מתוך תחושה של בושה שלא לדעת! תחושה שהרתיעה דורות מהבערות.  אך כעת הופקרו הן תולדות ההקרבה האישית של המלמד, הן הוא עצמו וקודמיו שטרחו בעיצוב דמות המקצוע ודמות האדם הלומד. המנגנון החברתי הסתבך עם עצמו ורק התלמיד עדיין, משתוקק להיות אהוב על מורה ועל חבריו בלימודים. זו כול החכמה, ואוזניים של המעורבים לכותל, כמו בראשית היו "אוזניים לדרך …" (ויקרא רבה, פ' אמר לב(.

   וכשתופיע תישאר לעד.

מותר האדם זה אינו נעלם, המשמעת העצמית הינה תוצאה של מאבק מתמיד כנגד הסתפקות באמת אחת, בעובדה חד-משמעית. המתבגר אם כבר סובל את עצמו, אז למען ההנאה מעצם החיפוש!

הוא לומד לדעת אותה בכל מחיר – באיטיות רבה, בזמן הכי לא מפרגן- את הדבר היחידי שנחוץ לבריאותו הוא לומד – ליהנות מעצמו כמעורב במשחק אבולוציוני ובתור דמות ראשית. בהנאה זו של הישג ערכי טמון מותר האיכות. שום הישג לא רלוונטי בבדיקת ידע על פי קריטריונים חיצוניים שהם דמוי אוניברסאליים בנוגע לתוצאות כמותיות.

המשתמע מכך, שבכל העולמות הקוגניטיביים, או בכל דרכי התפיסה והלמידה של הסובייקט, אין מצע לתוכן אוניברסאלי (הנדרש למבחן החיצוני) אשר ניתן לבדיקה בכלים קונבנציונליים (כגון מבחן אחיד לכל). התוצאה הלימודית שקולה אמפירית לאותה תוצאה שהתקבלה מסובייקט שלמד בדרכו שלו, זוהי תוצאה אמפירית, משמע מעשית, בלבד. ומובן שהיא תהיה שקולה להישגיות רק בשלב מאוחר הרבה יותר, לאחר רכישת רוב המיומנויות לחיים, כמכלול. לאחר מיקוד הקוגניציה למטרת יישום תועלתני, בעקבות כישורים שכבר גובשו דיה בשטח מקצועי צר וסופי, כביכול , בתכליתו.

  בינתיים, בזמנו "הצעיר" של תלמיד מתבגר, לכל תיאוריה של מורה בהקשר אליו חייבת להיות תיאוריה חלופית תוצרת עצמית שתתיישב עם אותם תנאי הצדקה, וכמובן, שתשפיעה ותשנה את צורת ההישגיות, תבליט איכות סובייקטיבית המעורה בהערכה סביבתית קרובת הקשר…

ובכן, לפי עולמו האפשרי, בלבד, של האדם "לא נוכל לדעת מהי התיאוריה האמתית על אודות אותו עולם", ואף לא נצטרך להשוות בין העולמות בחינה כמותית, בעוד שרצונינו-תקוותינו שוכלל ופותח בעידן החשיבה הקיברנטית.

מכאן, שאין משמעות למבחן שנותק מצרכי המוח – מהותו קודמת לכל ניסיון כליה לאבחון באמצעות הגדרה- מצבו האינטלקטואלי לעולם מדד התוצאה. התוצאה שכלל לא תלויה בבוחן אוניברסאלי (חיצוני), אלא בנבחן אוניברסאלי. ועל מנת להיות רלוונטי, על הבוחן להתחייב לתהליך התקשורת הבין-אישית שרק ממנה יונק הרצון.

פעימות לב של מוטיבציה לימודית זהו המצב הרצוני התקף, הרצון לדעת ראשית את עצמו מגן ומצמצם פלישה לפרטיות גם בתקופה פרוצת מידע וגבולות. אדם צעיר כזה יזוהה כמסוגל ללמוד בבית-ספר…

סוקרטס מלמד.

ההנאות האינטלקטואליות לפי מסורת סוקרטית לא מסתמכות על כמות התרגילים שאדם מסוגל לפתור, מהלך עצמו של ידיעת דרכים לפתרונות (ולא רכישת מיומנויות שטחיות של חישוב בינוני-מטה) מתפרש כהנאה של למידה, שמעבר לכתוב ולמוקצב. קל לפעול על פי ציווים מוחלטים, בייחוד אם מרגילים אותך לאורך שתיים-עשרה שנים, מיותר לשאול לאן מוביל אותו עולם ההגדרות המתיימר לדון על מצבים מופשטים… אדם מורד פשוט מפסיק לחשוב… וללמוד… ולעיתים נשכר יותר, הנאתו תהיה מאוחרת בזמן, אולם הוא יתגבר מהר יותר על מה שהקיא על הדף לבן במבחנים החיצוניים של מוסד החינוך .

ישנם גם מורדים אחרים שימצאו תחליף קל וינצלו את יכולתם להתרגש למטרות בלתי-מושכלות. כך גם מי שהורחקו ממדינתם, למשל, בשל עבירות פשע, הם ימשיכו ליהנות מזיכרונות על מה ש"תרמו", כלשונם, לחברה, ויראו בכך הישג… אף אם במבחן החיצוני של היום קיבלו ציון כמחבלים, הם עצמם "השכילו" להיאחז במיתוס ההישגיות האישית שבעברם, גם אם רצחו, אנסו ומכרו את נשמתם לשטן האידיאולוגיה שהאמינו בה…

שפה, אמונה, אהבה מקבלים מימד חלופי לפי הנדרש, למען תוצאות השימוש בהן. והסוף האמפירי כמו פריחה של עץ עקר. זוהי ההישגיות האוניברסאלית. התכלית. אדם כאימפריה רומית, צומח ונובל לפי דרכו, כל עוד הרצון בו.

נטלי גוטמן

ינואר- יוני 2010

 וראו גם

נטלי גוטמן על דרושים משוררים ופילוסופים

נטלי גוטמן על מהותה של האהבה

 

יסנין שלי : ראיון עם נטלי גוטמן

הבלדות הבעייתיות של נטלי גוטמן

לזכרו של ישראל פוליאקוב

שירתה של מרינה צוטייבה

דף הפייסבוק של נטלי גוטמן 

קיראו גם :

לא בבית ספרנו עינת וילף עלמצבה של מערכת החינוך

הפילוסוף סוקרטס מלמד בבית הכלא. ציור מאת דוד.

סמלים אלכימיים והאל מרקורי:האם גבריאל מוקד הוא פוסט מודרניסט ?-רות נצר

 

 

הואריאציות של גבריאל מוקד הן יצירות פרוזה חידתיות מעין "מסות –סיפורים"  מהם הגותיים מהם מדעיים בדיוניים  מהם פילוסופיים מהם אישיים אוטוביוגרפיים  מהם לא ברור בדיוק מה שאותם כתב ופירסם הפרופסור גבריאל מוקד מזה עשרות שנים בכתבי עת ובקבצים  שונים.

לרגל מלאת 50 שנה לכתב העת "עכשיו " בעריכת גבריאל מוקד  אירוע שיחגג בשבועות הקרובים באירוע גדול בתל אביב יתפרסמו באתר זה  מספר מאמרים שיעסקו בואריאציות של מוקד כמו גם רשימה ביבליוגרפית מקיפה שלהם .

ולהלן מאמר ראשון על הואריאציות פרי עטה של הפסיכולוגית היונגיאנית רות נצר.מאמר נוסף על הואריאציות של אלי אשד שיכלול גם את הרשימה הביבליוגרפית של כולן וכל מה שנכתב עליהן יופיע באתר בקרוב .

 סמלים אלכימיים  והאל מרקורי או פוסט מודרניזם בכתיבה של גבריאל מוקד

מאת רות נצר

 

 

הופיע במקור  ב השלם ושברו :   מיתוס, ספרות, שירה : כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג /  ירושלים :   כרמל,   תש"ע 2009.

"מה מפוקפק מצבו של האדם, מאז חדל לחפש את דמות דיוקנו

 במראה של הנחלים, והתחיל מחפשה במשטחיה השבורים

והחדים של האינטליגנציה שלו."  (רוברט מוסיל. האיש ללא תכונות)

ספר הוואריאציות של מוקד[i], הגם שעברו עשרות שנים ממועד כתיבתו והוצאתו לאור, עודו מאתגר בחידתיות שבו. עודו מעורר תמיהה ומבוכה. ואם נכנה אותו 'פוסטמודרניסטי' יהיה זה רק עלה תאנה לכיסוי מערומי אותה מבוכה. ובכן, וריאציות על מה? האם השם וריאציות אינו מלכתחילה העדר מחויבות לטקסט מוגדר? העדר מחויבות ל'מה' מוגדר? יש הרגשה של אינסוף וריאציות על ה'מה' הנעלם שאולי אותו עצמו מבקשים לתמלל, לחפש, ןלהגדיר, שהוא אולי "ישות ההעדר" או "אני מסוים" (עמ' 93 ). וכל זה לשם מה? – סימני השאלה של הקורא מקבילים לסימני השאלה של הטקסט עצמו, אשר מורכב מרצף מגובב של שאלות ללא מענה וכל מענה יופרך, מתוך עמדה צינית, אירונית, פסימית, או מתוך חשיבה תבונית  פרדוקסלית, אשר בה השאלה המתמדת והחפוש המתמיד אחר תשובה מתקימים בד בבד עם היפוך כל תשובה, והכפירה המתמדת באפשרות תשובה כלשהי. הטקסט הוא ספק אמירה פילוסופית פיוטית, ספק מלל פסוידו- פילוסופי, ספק זיקוקין אינלקטואליים המלעיגים על פענוח כלשהו.

הכתיבה אסוציאטיבית, שמהלכה הוא קדימה ואחורה, בחזרות אין קץ, בלולאות ספירליות מסתבכות בעצמן, בבליל הנראה כתוהו, ספק מכוון, ספק נופל בפחים של עצמו ונלכד ללא מוצא. הקורא הנבוך שואל – האם המלך עירום, או אני הקורא מוצג במערומי? כי יש הרגשה של מבוי סתום בו אתה קורא ואינך קורא דבר.

יש הרגשה שמוקד "בנה מודלים חלליים, ומילא אותם מיים ומחשבות…ובכלל הירבה בתיכנות צעצועים ריקים מכל תוכן נראה"(עמ' 71). הקורא אינו יודע אם הטקסט מתעתע בו במכוון באיגיון שבו, שמממנו נפלטים מדי פעם משפטים של רצף לוגי, או שמא ה'מה' מתעתע בכותב הטקסט עצמו, כשישנן "צורות תעתוע של רשויות שונות לחלוטין זו מזו…בדוגמאות תעתוע של העבר וההווה…צורת תעתוע חדשה העשויה לקבוע את חוקיות חייו בעתיד…רשויות שונות לחלוטין זו מזו שתעתעו בו, יכלו להסוות עצמן בדרכים מגוונות כל כך" (עמ' 60). וכל זה כאשר "הצגת מצב התעתוע כסטטוס טבעי ומהנה של בגרות היתה אף היא צורת שבי"(עמ' 62). הקריאה בטקסט היא כחווית טקסט סכיזופרני מגלומני, או המתחזה להיות כזה, כדי לבטא דרך רסק מחשבתי את המהות העירומה של הנפש:

"שרשרת הפיקוד העליונה… הואשמה לא פעם באיבוד המגע עם המציאות בשים לב להתמוטטותה של התכנית הגדולה…ומיתאר אב לחלום הגדולה בין חושך לחושך" (עמ' 70). – כך התודעה משתתפת במרוץ אינסופי של תת ההכרה אחר זנבה.

זוהי וריאציה סוריאליסטית של כתיבת זרם התודעה ככתיבה אוטומטית מודעת לעצמה, כך שהסגנון והתוכן מתואמים להפליא:

"לא הוא היה בין המורדים, בין מניפי הקרדום על תורת ההיקש המסורתית…ותקוף קדחת משתחווה לעצמו…מסדר שורות טקסט בזרימה עיוורת ומוכנית לחלוטין" (עמ' 64-65).

כתיבה אסוציאטיבית של תת התודעה מקבלת צידוק מהתפיסה הפסיכואנליטית, שמניחה שזו הדרך אל הידיעה הגנוזה במעמקים, ואז לבורא הטקסט יש שליחות לרשום את התהליך: "למען מי שהיה מסוגל לראות את עצמו כשליח רושם יכלה תמיד להברא בלב הדברים שהות של ציפיה לאות. בלב חוסר ההיגיון העמוק של כל הסובב אותו, גלגל סובב של עובדות והסברים לעובדות" (עמ' 64). הבעיה היא שאותו "שליח רושם" הוא בעצמו "אחוז ומבולל בו בסימביוזה של כוכב ים"(שם). כלומר, מאבד לסרוגין את תודעתו ונספג ברסק תת ההכרה. ודומה לעתים שזו מגמתו להוליך דווקא אל פרוק-פיצול-התרסקות התודעה, אל אותו מצב דמדומים דמוי חלום. מלת החלום חוזרת פעמים רבות, כש "ארץ החלומות" היא "מחוז בדיה דקדוקית" (עמ' 82), והלא- מודע, משכן החלום, מוצג כאן ככאוס, כבליל חוטים שהוא מבוך ללא פתרון ופשר.

 אולם יאמר כי בניגוד לתאור החלום ככאוס בטקסט של מוקד, הרי שבתפיסת פרויד ויונג כאחד – אף על פי שהחלום הינו מעבר לחוקיות התודעה של זמן מקום וסיבה – בכל זאת הוא יחידה סיפורית נושאת משמעות ופשר, ויש בו לוגיקה משלו שנועדה להוליך, באמצעות המודעות, אל ההחלצות מהכאוס ומהמבוך אל ה"הישג ממשי", שהינו מחוץ לחלום. ועל כך מערער הטקסט של  מוקד: "

הכמיהות הבלתי פוסקות להישג ממשי היו עכשיו בעוכריו יותר מתמיד…קיומו הממשי של הישג התאפשר רק על רקע הוצאתו מהזרם האמורפי של חוויותיו. אבל מחוץ לזרם האמורפי של חוויותיו מה היה ממשי עתה, בשטח הצר ומצטמצם בין חושך לחושך ?" (עמ' 43). האמורפיות היא ה'מָסָה קונפוּזה' ׁ(הקיום הבלתי מודע), בלשון האלכימאים[ii], שנועדה לזקק מתוכה את האבן היקרה, שמזוהה עם גאולת הנפש, וישועה. אבל אצל מוקד יש כפירה בפשר, דהיינו ב"ישועה": "תוך הכרה בחוסר יכלת מוחלט לעשות ישועה" כי " איך חלל ריק דמוי גוף יכול לעשות ישועה?" (עמ' 11). בהעדר אמונה בפשר שהטקסט מוליך לקראתו, הופך הטקסט לקלוז-אפ צילומי של תהליכי נפש שאינם תהליכי השתנות-התפתחות, אלא התבוססות נרקיסיסטית בביצת הרהורים, שהיא מבוך שאין בו את חוט אריאדנה – התבוססות שיש לה אמנם אליבי פילוסופי אבל היא מקור של מצוקה:

"אינני איש חרב, אמר איש החרב, המתאים להתחיל קרב כזה. מאזן הכוחות האמיתי אינו מאפשר כאן שום תנועה קדימה. כל פריצה קדימה חייבת לקבל עתה אופי מדומה"  (עמ' 41 ). החרב היא סמלה של הידיעה החותכת החד-משמעית, ושל העשיה החד-משמעית הפורצת קדימה ומפלסת שביל, כלומר של תודעה גברית. אולם כתיבתו של מוקד היא שבירת התודעה המייצרת רצף חד כווני ומייצגת את היפוכה של החרב החד משמעית בהיותה אמביוולנציה מתמדת, ראיה כפולה  שממלכדת ומייאשת.

הסתירה הקיומית בטקסט שלפנינו אינה מהווה תפיסה פרדוקסלית שמשרתת, כדרך הזן, להארה של תודעת-על, אלא מיאשת בחוסר השחר שבה, בחשיפת האין וההעדר, בקריסת הוודאות, שמקבילה לקריסת המבנים הלוגיים-לשוניים של הטקסט. במלים אחרות, הפרדוקס אינו מוליך לתודעה גבוהה יותר שבה הניגודים מתאחדים, אלא חושף מצב קיומי של העדר אני תודעתי מרכזי מארגן ומוציא לפועל

: "עדיין נשארה ישות ההעדר, הנתונה וחשופה בשביל עצמה, גם בטרם הגדירה עצמה כאני מסוים, ואף בלא שהבינה את ייחודה כפרט, או נשאר מרכז החורג מיכולת ביטוי בלשון" (עמ' 93). בהעדר אני מאחד, מה שקיים אינו אלא הבהקי תחושות ומחשבות מתערבלות ומתחלפות באופן מסחרר אלו באלו. כעין מחשבות נטולות בעלים, ואין מי שאוחז בחכה של הוריאציות.

"האם גרם למשהו שיקרה בחלל בין אפשרות לאפשרות. במועקת דומיה בין נקודת ציפייה לנקודת ציפייה, בשדה יכולת מופרע, פגום ורוטט של כוחות ברצף סיכויים אבוד לחלוטין" (עמ' 22). העדר אני מאוחד היא היא העדרה של הוודאות, והיא – באופן פרדוקסלי – הוודאות היחידה שקימת כאן.

בהעדר מעגן של ודאות באני, אין פלא שהוא עסוק כל כך בלבוש, שמסמל את ה'פרסונה', מסכת ההסתגלות, כתחליף לוודאות אחדותית פנימית, וזאת בקטעים הדנים בלבושו וגופו וחולצת נסוס: "הוא שכל לבושו צמח לאור התבוסה ואפשרויותיה" (עמ' 26) "היה יכול ללבוש את כל אפשרויותיו כלבוש ולהעטות בהן את גופו בזו אחר זו…מתוך תחושת אחדותן האמיתית…היה יכול להיות באמת ובתמים מה שהיה בלאו הכי על פי מצבו הממשי: איש חסר ממשות, פרט לא אמיתי, יחיד לא נבון, ישות לא קיימת, ארוע אמיתי בחולצת נסוס." (עמ' 15). בהעדר ממשות פנימית מתרחש המצב הטרגי שהוא סיפורה המיתולוגי של חולצת נסוס, "שהחולצה דבוקה לגופו ונתאחדה עימו מזמן למהות אחת עד בלי הפרד"(עמ' 28). במיתולוגיה היוונית חולצת נסוס שורפת את גופו של הגבור שאינו יכול עוד להסירה מפאת הדבקותה לגופו. הגבור של מוקד, דהיינו, האנטי גבור, נעזר בזוהר והילת הלבוש כדי להיות לוליין של מלים: "לוליין נזוף צמא תהילה דמיונית" כשמתחתיו "יראה סתומה שאיבד את היכולת ללכת בחולצה לאור היום" ו"חי חיי אשליה כחיה קטנה וחדת שיניים, חרק גרוטסקי…בין תקווה מופרכת ותנועה מגוחכת"(עמ'  21). והוא זקוק ללבוש שיאפשר לו להיות מושא הערצה(עמ' 12) כישועה פיקטיבית כאשר "איך גוף פצוע ומכוער היה מסוגל בכל עריתו לפעול ישועה?" (שם).

אם גם הלבוש אינו התשובה לזהות עצמית, אזי "השאלה מי ניהל את הדיון הגדול בין חושך לחושך היכתה בהלם את מי שניהל אותו זמן רב כל כך מתוך הנחה שאינו יודע היכן הוא מצוי, מתי הוא ממוקם ובאיזה חומר עדות הוא מוקף" (עמ' 90). אולי הוא קיים רק דרך הכתיבה, קיום לשוני שאינו אלא קיום פיקטיבי? – "ההתיחסות לואריאציות כלמשחק סמנטי יכלה בכל זאת להוביל…לראייתן כמשחק לשון, מסכת התנהגות לשונית באספמיה בין חושך לחושך…אבל אם המערך המילולי המסועף והמגוון הזה, שלפעמים נראה לו נוצץ בריבואות קשקשיו המוזהבים… על מה היווה תגובה בין המצרים" (עמ' 95). "או שמא הוטל עליו לנהל את הקרב המקדים בתחום המשנה של זרם התודעה, הכפוף לו לדבריו ואיננו זהה גם עימו?" (עמ' 91). "בקיומו בין דימוי לדימוי, בין אפשרות לאפשרות, שקוע בשנתו, בין הביצות הטרופיות מעבר לרכס ההרים"(עמ' 26). הכתיבה של זרם התודעה מנסה כך לאתר את הזהות בעוד היא מפצלת אותה בהעדר הקשר בין משפט למשפט. השאלה מי הוא האני, מהי הזהות ומהי הנפש נשארת תהיה כללית של טקסט, שאינו מתחייב לדבר בשמו, בגוף ראשון, משמע קיום מזוהה של הכותב, אלא בגוף שלישי ואמירות כלליות, מוכללות, מופשטות, נעדרות זיהוי של אדם ביוגרפי. כתיבה כזו מדגישה את הניכור שמשתמע מהעדר זהות של אני, ומהתחמקות מתמדת מפני אמירה שיש בה מחויבות חד משמעית. מתקיים מצב פרדוקסלי של חפוש זהות ואחדות ובו בזמן ניתוץ נטול אשליות של כל ודאות.

כך גם קורה לשתי דמויות בטקסט, שהן אפשרות של ודאות קיומית. אחת היא של איש החרב, השולל את היותו איש חרב:

 "אינני איש חרב , אמר איש החרב, הראוי לנהל קרב כזה…מאזן הכוחות האמיתי אינו מאפשר כאן שום תנועה קדימה, כל פריצה קדימה חייבת לקבל עתה אופי מדומה". והוא מעדיף "לעסוק בריתמיקה נגד צללים" (עמ' 42), במקום להאבק בעזרת כח הרצון של האני, שהוא החרב התכליתית, כנגד התוהו של תת ההכרה המציף אותו ומונע ממנו קיום מזוהה ומובחן. איש החרב הינו וריאציה מהופכת של המוטיב המיתולוגי-ארכיטיפי של  הגבור הנאבק במפלצת התוהו המאימת על הקיום[iii]. כאמור, הינו אנטי גבור. הטקסט מלווה בתמונה אלכימית של דמות אוחזת חרב שנועדה לבקע את הביצה המסמלת את פוטנציאל הקיום.

הדמות השניה היא של האיש הזקן שהוא "הרשות המוסמכת למתן אימון, הרשות הגבוהה ביותר…למעשה הרשות היחידה הקיימת, אישרה באורח טבעי, בלי כל מאמץ אימות… את ודאותו הוא" (עמ' 27). אלא שגם כאן, בהמשך, הוא שולל את ממשות כתב האישור. בניגוד לגבור החרב המיתולוגי, שפועל בעיקר בראשית החיים כדי לגבש אגו המפריד אותו – בעזרת החרב – מתת ההכרה, הרי הזקן שמתואר כאן כ"רשות הגבוהה ביותר", מייצג הרשות האמיתית" "למתן אמון" (עמ' 28), הוא גילום ארכיטיפ הזקן החכם, שהינו חכמת הנפש העתיקה שהצטברה בנפש הכלל אנושית. כארכיטיפ, וכדמות מיתית, הזקן החכם מופיע בדרך כלל כמורה דרך מתוך ידיעתו של מי שכבר עבר את הדרך, ויעודו להוליך את הנפש אל האישיות השלמה החוברת יחדיו את חלקיה[iv]  . לגבור החרב יש תפקיד של הפרדה ופיצול של הכאוס לחלקיו התודעתיים המובחנים, בעוד לזקן החכם יש תפקיד של חבור מחדש של החלקים בתוך אישיות תודעתית מאורגנת. אולם הטקסט של מוקד מסרב להענות לאופציות הנפשיות שמגולמות בדמויות ארכיטיפיות אלה שעולות מנבכי הנפש הקולקטיבית (הלא-מודע הקולקטיבי).

שפת הארכיטיפים והאלכימיה: ועכשיו אני מבקשת "רשות כניסה אישית, אשרה חלומית ויחידה, מארכימלאך גבריאל [מוקד?] בעל המפתחות המרחפים והענקיים למבנה הפנימי ביותר" (עמ' 81) של ספר הוריאציות. ה"נקודה הארכימדית" להבנת עולמו היחודי היא, לדעתי,  השפה של הסמלים הארכיטיפיים ובמיוחד של סמלי האלכימאים שמוקד שיבץ את תמונותיהם החידתיות לעצמן, בין דפי הטקסט, כמי שמפזר תעלומה על תעלומה, ובו בזמן כמי שמפזר רמזי פתיון תמונתיים לפענוח הטקסט המילולי.

אכן, מוקד משתמש בשפה ובסמלים של האלכימיה כדי לבטא את "סאונו הרותח והמבעבע של החומר ההיולי" (עמ' 80 ) ש"ניגר ומבעבע בכור המצרף של היסודות כנוזל זהב ויהלומים מותכים במבחנת האלכימאי"  (עמ' 63 ). האלכימאים בקשו להפיק מהחמר ההיולי את התוצר הסופי המעובד יקר הערך שהוא האבן היקרה או הזהב שמסמלים – אליבא דיונג, שחקר את סמליה[v]  – את שלמות העצמי, שלמות הנפש המיוחלת.  שלמות זו מבוטאת בציור האלכימי הראשון שבספר, כדמות אדם אחוז במעגלים חופפים ונפגשים אלה באלה, זה הסמל הארכיטיפי של אדם קדמון שגופו הוא סמל אחדות הנפש והיקום. דמות זו מופיעה גם בסימבוליקה של כתבים גנוסטיים וקבליים, והיא מסמלת את השלמות האחידה של הנפש, שהיא תכלית תהליכי ההתפתחות הנפשית, ובמובן אחר, גם תכלית המיסטיקה. בטקסט שלפנינו, ברוח הפוסטמודרניזם, מתקיימת רק עמדה מודעת של העדרה והפרכתה של אחדות מיוחלת זו. אבל סמלי אחדות הנפש מקרינים ומציעים עצמם ממעמקי הלא-מודע הקולקטיבי (שהוא הנפש הגדולה, הכלל אנושית), ושולחים את סמלי שלמות העצמי שהנפש זקוקה לה.

האלכימאים ביקשו להבין את מהות נפשם שהושלכה לחומר. וכך "יקום היושפה הזעיר הלוהט של המחקר, והמאווי התמוהה היה נושא שיקול אלכימי זהיר של ברור במעבדת חלומות בהיותו הוא עצמו תוכנו הנבחר של המחקר" (עמ' 78). מוקד הוא כאלכימאי העושה ניסויים בחמרי נפשו ובו בזמן מתבונן בהם כחוקר מדען אלכימאי "מרכז הדיון העיקרי לא נועד לגזור מתוכו, או לבאר, את המבנה הכללי אלא הוכשר יותר לערוך נסיונות של חמר וצורה…כי לא באטימותו הקשה, אלא בפתיחותו הרועדת נתפש בין המשברים" (עמ' 72). כדי לגעת באותה פתיחות רועדת יש לזנוח את השפה הרציונלית של התודעה, ולהעזר בסמלים, כי רק דרכם מתרחשת נגיעה במעמקים של הנפש – בחלומות, בשירה, בדת, באמנות ובפילוסופיה. הסמלים הארכיטיפיים הם אפוא כאוצר: "הארכיטיפים החבויים עמוק בקרחת היער, ליד שבע האבנים הלבנות, לצד פלג מיים חיים בחצות, כחצות עיגול הירח המלא את ענני המוך האפלים" (עמ' 29). דרכם מתאפשר "לזעזע את מיתר הזהב בכל הוריאציות שלו רועד נוצץ" (שם).

רעידה פיוטית זו עלולה גם להיות זעזוע הרסני שנגרם על ידי כוחות תת ההכרה שמגולמים  ב"שדה המוקשים של הארכיטיפים…הינשאות לאורך עקומה נשברת של גל ארכיטיפי, נופל מגובה מסחרר, ונבלע בנד ענקי וניצב של מיים" (שם). מתברר שהתנסות של הכותב בכתיבה תת הכרתית מעין זו, אשר בה מתרחשים מעברים מהירים ומתמידים בין המודע והלא מודע הינה מסוכנת: "שום סגנון אסתטי ומרומם של לבוש לא היה יכול לעמוד בתלאות המעבר מתחום לתחום ובריבוי משמעות אירונית של המצאות בתחומים נמוכים יותר…או לעבור ביניהם במעבר המסוכן…הממציא היה חייב לקחת על עצמו את הסיכון להעלם במערבולת המעבר" (עמ' 31).

נראה כי ההתבוננות בתהליכי הכתיבה, מעמדה מנוכרת ואירונית, שמקבלת גיבוי ספרותי-סגנוני פוסט מודרניסטי – אינה מסייעת לו להינצל מעוצמות נפשו. היפוכו של דבר. מגמה זו של הזרה מנתקת אותו ממאחז באני בסיסי ואחדותי אשר יוכל לעמוד במערבולות המעברים.

המערבולת היא גם הכתיבה המתעתעת של מוקד כש"הדגמות התעתועים ריפרפו בכנפי נייר השעווה שלהם על פני הדפים" (עמ' 60 ). וגם הקורא מאוּים לפול במערבולת זו, ולאבד דרכו בתוהו של הטקסט.  התעתוע הוא רוחו של היסוד האלכימי מרקורי, שהאלכימאים קראו לו ספיריטוס מרקוריאליס, שהינו יסוד כספיתי נעלם חמקמק ומתעתע בפרדוקסליות של ניגודיו, יסוד שפועל על החומר בכיוונים שונים ומנוגדים, כשהוא מחבר ומפרק, בורא עולמות והורס אותם כאחת. מוקד מביא את מאוויי הבריאה, היצירה, ההתהוות המחשלת והיציבה הפורצת קדימה, ובו בזמן מנתץ את אפשרותם: "החופשה הראשונה היתה חופשת הכוח בעיצוב האישיות (עמ' 69) "מערכת משולשת זו, מאירה, יוצרת, חד-פעמית, וחשאית, הצומחת בלב לא-כלום (עץ סמנטי הנובט מגרעין הגעגוע ששורשיו במקום שאינו מקום וענפיו פרושים על זמנים רבים)" (עמ' 71), "אבל אולי הדגם הפנימי ייצג וגילם בבליטות את מכון שבתו הפנימי של הגעגוע, אותו העדר מקום מפוקפק" (עמ' 73), וכו'. כלומר, המתח המתמיד שבין הכוח והחופשה ממנו, בין היצירה והלא-כלום, בין המקום והעדר המקום – מוליך בסופו של דבר אל הפקפוק. וכל זה מבוטא גם בכתיבה. בלשון, במשפטים שאין להם תכלית. אכן לפנינו כתיבה מרקוריאנית של טקסט נזיל בו פרודות המלים צפות לכל הכיוונים. וכל זה לשם מה?

האלכימאים האמינו שפרוק החמר הכרחי כדי להפיק ממנו את איכויותיו החדשות. גם הכתיבה הפוסט מודרניסטית מפרקת תבניות (דקונסטרוקציה), אולם אין היא נושאת בחובה את האמונה התכליתית של מוות לקראת תחיה ואינטגרציה, שמתקיימת בתפישה המיתית שמתגלמת באלכימיה (ובאלכימית הנפש; בתהליכי ההתפתחות הפסיכולוגיים, הרוחניים והדתיים). לפי הסימבוליקה של אלכימית הנפש, ההתפרקות אל הכאוס, שמסמלת גם את מות התודעה, נועדה ליצור שינוי לקראת רמת תודעה גבוהה יותר, בתוך מכלול תהליכי התפתחות ושכלול החמר-נפש. כשבסופו של דבר, מתוך תהליכי פרוק ואיחוד חוזרים ונשנים, מגמתו של מרקורי להביא לאחדות הניגודים. דמות מאחדת זו מופיעה בתמונה האלכימית האחרונה שבספר – מרקורי כדמות אנדרוגינית שמאחדת את הזכרי והנקבי, את הארץ והשמיים, את החייתי והרוחני. מרקורי הוא  למעשה הדחף ההתפתחותי שפועל בנפש בדרך עקלקלה ומתעתעת, ויעדו להביא להתפתחות והגשמה של כוליות העצמי.

מרקורי (שהוא האל הרמס) המיתולוגי נועד לסייע לתהליך זה והינו אל המעָבָרים, ולעתים הוא מתגלם כמורה דרך. בטקסט של מוקד מופיע הזקן כמורה דרך שאין נעזרים בו. בטקסט של מוקד מרקורי אינו מסייע כאל המעברים שכבר ראינו את סכנותיהם. ואז המעבר אל הכאוטי מפרק את הטקסט, בלי לעבור מחדש אל מחוז התודעה.

גבריאל מוקד.ציור מאת אילנה יפה.

בסופו של דבר, דומה שהעמדה המרקוריאנית של מוקד משרתת את הפרוק הספקני ולא את הבניה המחודשת. היסוד המפרק יכול להתאזן על ידי אמונה בהכרחיות ואפשרות התהליך ההתפתחותי של הנפש כפי שהאלכימאים האמינו שמתוך הפרוק ימצא החמר יקר הערך שכה חיפשו אחריו. אולם אצל מוקד מחליפים הספק וסימני שאלה את האמונה. מבוטא "החיפוש אחר המשפט הקובע בן שבע המלים" (עמ' 80), (במקביל לשבעה כוכבי הלכת ושבעת השלבים בתהליך האלכימי) שכמובן אינו נמצא. ומתקימת שאלה ספקנית מתמדת: "האם מלחמתו העזה ביסודות איחדתו איתם…האם במאבק ביסודות עוינים ובבנית תחנות כוח… שומה היתה עליו להבטיח המחשה של קו התפתחות הכרחי וכללי? האם המשפט הנכון והיחיד יכול היה להשמע באמת ולקבל אופי של פסוק חמור…כמו הצגת כרטיס ביקור…'אני מייצג את התפתחות הרוח בשלבה ההכרחי'?" (שם). אבל השאיפה ההכרחית מוצגת במהרה כיומרנית, כשהמשפט הקובע מכונה "מתלהם" והתפתחות הרוח נהיית, באופן אירוני "לעלייה ישר…למקום שבו טבועות ומזהירות הטיוטות הגדולות של התקדמות קוסמית" (שם). המאווים האינסופיים ליצירתיות עשירה שנובעת מפתיחות החמרים לתהליך מחבלים בעצמם: "הפתיחות המוחלטת של סיכוייו, היסוד הבלתי צפוי, הטמון בחמרי מלאכתו, צבעיהם והרכבם הכימי, הגבילו מראש את אפשרויות הסגירות האסתטית…כמיהותיו לתאים ויסודות חדשים, נבגי הגעגועים הלבנים והשקופים כזג עינב, ששולחו פרא לצוף כחוטי כסף, בהתאם לצו הארכיטיפ, על פני נהר החלומות שלו, היו שורש פורה צמיחות גדולה היולית, שאיימו לכסות לחלוטין במשך הזמן את זרם חייו" (עמ' 31). בסופו של דבר משפטים אלה הופכים למושאי "הערצה על עצם קיומם" בלבד. ושאלה ללא תשובה זולת עמדה אירונית ספקנית וחסרת אמון: "עליו היה אפוא, לגבש את עצמו יותר בלב השיטה הקדושה, צורה לא פחותה של הונאה ופיתוי מצד רשויות שונות לחלוטין זו מזו, שתעתעו בו" (עמ' 61 ).

מרקורי שכזה עשוי להיות מתחזה, המודע להתחזותו, כשהוא זורק כלפינו זיקוקי דינור של פיוט בכוחו הכספיתי, הבוהק, הכריזמטי, והופך שטני ודמוני כאשר הוא פועל מתוך אינטלקט באופן חד צדדי[vi] הדמוניות היא האינטלקט שהורס את עצמו על ידי הספק, בעודו מתבשם מחוכמת יכלתו להטיל ספק.

השאלות המתמידות והטלת הספק הן האופן בו הוא מתדמה להיות סוקראטס (כמורה דרך טריקסטרי) שתפקידו לאתגר את החשיבה האנושית כדי לקדם אותה: "התהליך של היות סוקראטס", כאשר אולי האמת היא ש"שיחק את המשחק 'בלהיות סוקרטאס'" (עמ' 102) כי "לסמאנטיקה נודע עתה אך בקושי אופי סמאנטי" (שם). בהעדר סמאנטיקה אין תודעה. בהעדר תודעה אין אפשרות להיוושע מן הכאוס. חשיבה אינטלקטואלית כשלעצמה איננה תודעה.

נראה לי שספקותיו של הטקסט הזה הם גם תמרורי אזהרה כלפי העמדה הפוסטמודרניסטית[vii] שדוגלת באי ודאות בכלל, אי ודאות הלשון והעדר קביעות של האני. הטקסט שבסופו של דבר אכן מאתגר את הקורא, בגילוי מערומיו ומערומינו שלנו, מעיד על עצמו: "ברור מעמדם של הקטעים התמוהים והנואלים הללו שלעתים היו שזורים בהם פרקי ארגמן, הבלחות של מחשבה, רגש ודמיון בלב לא-כלום מצד מי שלא ידע מי הוא, על רקע עולמם של משחקי לשון, חייב היה אפוא, להערך בעימות כפול עם הגדרת אופי הקטעים עצמם כמשחק לשון ועם בעיית אופיו של מרכז הדיון. המשחק הגדול בקטעי מובנות, שבוודאי היה יאה לו גם השם 'המשחק העילי' או 'המשחק העליון' "(עמ' 96 ).

אולי החפוש בטקסט הזה הוא משחק פוסטמודרניסטי, וירטואלי, משום שהוא מתקיים רק בספירה הבודדה מאד; בטריטוריה הלשונית-מחשבתית האוטיסטית של האדם, ואין זה חפוש במשמעות המיתולוגית, כשהאדם יוצא למסע פנים-נפשי למפגש עם אדם ועולם, ובאמצעות התנסות זו למצוא את עצמו.

הבדידות הלשונית הזו צובעת באי ממשות את החויה הקיומית הפוסטמודרניסטית המנוכרת והמקוטעת של הטקסט. ובכל זאת, ואולי דווקא מתוכה, יש כאן חפוש אחר הממשי המוחלט והאמיתי שהפוסטמודרניזם כופר בו; אחר אמן אמיתי, יכלת אמיתית, ספוק אמיתי, שוויון אמיתי, אלמוניות אמיתית, אמרה אמיתית, קצב אמיתי. המלים – אמיתי, מוסמך, מוחלט – חוזרות שוב ושוב. לשם כך הוא נעזר בנוסחאות עזר של משפטי שבעה מלים, גרפים של מחשבה, משפטים נחרצים בניסוחם.

גבראל מוקד.ציור מאת אילנה יפה.

הטקסט מתפקד כמתעתע, כשהוא זורק את הקורא אל קו התפר שבין האמיתי והלא-אמיתי, ומאתגר את הקורא לסימני שאלה של תהיה מתמדת כמצב קיומי מתמיד, שבה נזילות הוודאות היא הקבוע היחידי, קבוע נזיל שמאפשר חרות נזילה, כקיומיות פתוחה לאפשרויות אינסופיות.

נזילות הוודאות הזו מגיעה לשיאה בוריאציה האחרונה (שמופיעה בהוצאת הקבוץ המאוחד, 1995 ), אודות איש המקצוע, והיא טקסט חובה לכל איש מקצוע בתחום הידע של מדעי הרוח והחברה, כדי שישאר תמיד בתחום האי-ודאות, שהוא המרחב הפורה להיווצרות החדש.

בסופו של דבר, הנזילות היא התעתוע, שהוא התגלמות הארכיטיפ המרקוריאני-הטריקסטרי, שמאתגר את התפיסה והתודעה, כדי לפרוץ מהידוע אל הבלתי ידוע, כדי להגיע אל ידיעה חדשה, שלוקחת בחשבון את הניגודים והסתירות המתמידים של ההוויה.

ועדיין לא אמרנו דבר על היופי הפיוטי של הטקסט, שהאיכות הגבישית שלו היא היש הקבוע, המכיל האוקסימורוני של הנזילות והניגודים.


[i] מוקד גבריאל. 1979.  מבחר ואריציות (1959-1976). הוצאת פפירוס. במהדורה מעודכנת של הואריאציות, בהוצאת הקבוץ המאוחד, 1995, נכללים טקסטים רבים נוספים, עד 1992 .

[ii]  ראו מונחים אלכימיים בסוף הספר. וכן: רות נצר רות. 2004 .מסע אל העצמי – אלכימית הנפש – סמלים ומיתוסים. מודן.

[iii]   Neumann  Erich. 1962. The Origins and History of Consceiousness. Bollingen Serries.

[iv]                   Jung C.G.1964.  Man and His Symbols. Aldus Books.

[v]           Jung C.G . 1950. Psycology and Alchemy. Bollingen Serries

[vi]  יונג ק.ג. 1982. על החלומות. פרק 4 – מערכת הסמלים של החלום והאלכימיה. דביר.

[vii] ראו דיון במבוא על פוסטמודרניזם ופוסטיונגיאניות

ראו גם

רות נצר בלקסיקון הסופרים

 איש החרב על גבריאל מוקד

 היוצר כגיבור קוסמי-הואריאציות

מבחר וריאציות מאת גבריאל מוקד

איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

ארבעת העוזרים-ואריאציה על איש ג'ונגל 

בודהה והתרבות העברית

הופיע בגרסה מקוצרת במגזין "טיים אאוט ,מספר 383 תחת השם "בודהה מהפרברים ".

בימים אלו יצא לאור ספר חדש נוסף של הסופר הבודהיסטי החשוב ביותר ( וכרגע היחיד ) בספרות העברית יואל הופמן בשם "מצבי רוח " ( הוצאת כתר ,2010)
כמו כל ספר אחר של הופמן בשנים האחרונות הוא מעורר תשומת לב רבה ,וגם דיונים על השפעתו של הזרם הבודהיסטי על יואל הופמן המחבר שהוא בעצמו מרצה לתורת הבודהיזם ידוע כאחד המתרגמים החשובים לעברית של ספרות בודהיסטית וכמי שמושפע באורח חייו מהזן בודהיזם שבהחלט משפיע על יצירתו ותכניה והדרך להבינם .
נראה שיואל הופמן הוא הדמות הבולטת ביותר כיום בספרות העברית המשתמשת רעיונות הזן בודהיזם ובהשקפות של אמונה זאת.אבל הוא בהחלט לא היה הראשון.
ולהלן מקירה מפורטת וראשונה מסוגה על ההשפעה של התרבות ההודית ושל הבודהיזם על הספרות העברית לאורך הדורות .משלמה המלך ועד להגר ינאי ויואל הופמן . .

הבודהיסטים הראשונים בעברית


האמונה הבודהיסטית כידוע אם כל היותה קשה מאוד להגדרה (ולא ניכנס לזה כאן ) היא אחת התורות החשובות והמשפיעות של המזרח . הקשרים בין עם ישראל והודו מולדת הבודהיזם הם כנראה עתיקים
.יש המתארכים אותם לימי שלמה המלך במאה העשירית לפני הספירה ומשערים שאופיר שממנה הובאו בידי ספני שלמה המלך " זָהָב אַרְבַּע-מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר" מלכים א', פרק ט', פסוק כ"ח.
עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה (מלכים א', פרק י', פסוק י"א) .
לארץ יהודה הייתה בהודו.
יש חוקרים החושבים שהקשרים באותה תקופה היו לא רק כלליים אלא גם תרבותיים וששירי ספר "שיר השירים" המיוחס כידוע לשלמה מבוססים על מודלים של שירי אהבה הודיים שאולי הובאו בידי ספני שלמה לירושלים . אבל זוהי תיאוריה שנויה מאוד במחלוקת .
דת הבודהיזם עצמה שנוסדה במאה השישית או החמישית לפני הספירה בידי , סִידְּהָארְתַה גַאוּטַמַה שקיאמוני הבודהה שחי בערך בזמן שעזרא הסופר ונחמיה המושל ואנשי "הכנסת הגדולה " יצרו את יהדות בית שני בירושלים ,השאירה חותם מועט ביותר על התרבות היהודית לאורך הדורות
ידוע שכמרים בודהיסטיים היגיעו לאלכסנדריה בתקופה ההלניסטית ומן הסתם היו להם קשרים ואולי העבירו רעיונות שונים להוגים יהודיים שחיו שם גם הם . .
פרופסור יהודה ליבס העלה את האפשרות שספר יצירה המפורסם שלדעתו נכתב במאה הראשונה לספירה הושפע על ידי המחשבה ההודית ונכתב במקום שבו היו קשרים עם רעיונות הודיים כמו איזור בבל .
אולם טענה זאת היא שנויה מאוד במחלוקת.


יש החושבים שמייסד הדת הנוצרית הגלילי ישו הושפע מהרעיונות בודהיסטים שונים אולי לאחר שסייר בהודי בצעירותו כשהוא מקדים בכך את כל התרמילאים הישראלים של היוךם באלפיים שנה.
ויש אף שהרחיקו לכת וטענו  שישו לא מת על הצלב אלא היגיע להודו ומת שם כקדוש בודהיסטי ומסורות עליו נשארו שם עד היום . .
אולם אלו הם רעיונות ספקולטיביים ומפוקפקים ביותר.

. בודהה והספרות העברית לאורך הדורות


על הספרות העברית לאורך הדורות עד למאה ה20 ההשפעה הבודהיסטיית הייתה מצומצמת מאוד .
סימן בודד להשפעה בודהיסטית כל שהיא ניתן לראות בספרות ימי הביניים .
השפעתו של סיפור חיי הבודהה מופיעה לראשונה בעברית בספר שבשם "בן המלך והנזיר " שאותו תרגם בספרד במאה ה-13 אברהם בן שמואל הלוי אבן חסדאי מערבית לעברית ומבוסס על רומן נוצרי ידוע בשם "ברלעם ויהושפט " , שהוא כשלעצמו מבוסס על חיי הבודהא עם מסר נוצרי.

מסר זה נמחק כמובן במהדורה העברית שבה סיפור חיי הנסיך המבוסס על בודהא מהווה רק מבוא למשלים וסיפורים שונים. .
בכל מקרה ספק רב אם המתרגם לעברית ידע משהו ממשי על הבודהיזם .ולא מן הנמנע שאף לא ידע שהסיפור שאותו תירגם מבוסס על חייו של מייסד דת בהודו.

אכן קשה לאמר שהרבנים היהודיים לאורך הדורות גילו איזה שהוא עניין לחיוב או לשלילה בבודהיזם.
יוצא דופן נדיר ומוזר אחד היה נוסח של דיון אנונימי בעברית על יצירת הגולם כנראה משנת 1814 שהשווה בין יצירת גולם ובין יצירתו של הדלהי למה בטיבט שהובן בידי הכותב כיצור מלאכותי שנוצר בידי הכוהנים הבודהיסטים (!).

הרב קוק ,הרב היהודי הידוע היחיד שגילה איזה שהוא שמץ של עניין בבודהיזם 

עוד יוצא דופן בודד שעסק בקצרה בבודהיזם היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק כאשר כתב על "ארבע שאיפות העומדות ברוח האדם " ( שמונה קבצים קובץ ה' מז-מח ) ומהם זיהה את הכרת רשעות הרע ומתוך כך הכרת יאוש מוחלט מהמציאות והצלת המציאות אך בכיליונה .את השאיפה הזאת הוא זיהה עם המזרח בכלל ועם הבודהיזם ( בלשונו בודהיזמוס ") בפרט.
אך פרט לכך גם לרב קוק לא היה הרבה מה לאמר על הבודהיזם.

הבודהיזם בספרות העברית המודרנית

דוד פרישמן .הסופר שהכניס רעיונות הודיים לספרות העברית החדשה.

בראשית המאה העשרים סופרים עבריים  ובראשם  דוד פרישמן החלו להתעניין בתרבות ההודית ולתרגם מיצירותיה לעברית .
פרישמן אף השתמש במוטיבים הודיים ביצירתו המקורות.
בשירו "ברהמה " שבה האל ההודי מתחרט על יצירתו ומנסה להשמידה אך ללא כל הצלחה ובסיפורו "המבקר :אגדה הודית " שגם בו מככב האל ההודי ברהמה. שבה יצור אלוהי משמש כמבקר ליצירתו האלוהית של האלוהים הצעיר ברהמה" שהוא מאין אמן יוצר ביצירתו את העולם של האדם הנהפך לבסוף לישות אלוהית של ממש בדומה לאלוהים התנכי ..
כמובן שהאלוהויות האלו אינם אלוהיות אמיתיות לפי ההגדרה המונותאיסטית הקפדנית. הן יותר אנשים עליונים ניטשנאייים בדומה לדרך שבה ראה פרישמן את משה שככל הנראה לא נפל בעיניו בהרבה מבוראים אלו .

אלו הם יצורים עליונים אבל בעלי חולשות שונות, בדומה לתפיסה הפגאנית של האלוהויות.
אלו הן שתי היצירות הפגניות במפורש הראשונות בספרות העברית ששתיהן עוסקות במובלע במיתולוגיה ההודית שהייתה כה אהובה על ניטשה שהיה נערץ על פרישמן.
אמנם השימוש ברעיונות הודיים הוא רק בשמות בלבד אבל בסיפורים אלו כמו גם מתרגומיו את המשורר ההודי טאגור יצר פרישמן למעשה את הנהייה אחר רעיונות הודיים בספרות העברית.

,נהייה  זו היגיעה לשיאה בזמננו כאשר מסעות עלייה לרגל הפכו לאופנתיים אצל צעירים רבים והדבר משפיע את השפעתו גם על יצירות שונות של ספרות עברית שמראות על השפעה של רעיונות הודיים שונים ו"השיבה להודו " של א.ב . יהושע היא רק אחת מהן.


אולם נראה שפרישמן כמו יוצרים עבריים אחרים התעניינו באותה תקופה יותר בהינדוהיזם מאשר בבודהיזם.
הבודהיזם נשאר לחלוטין מחוץ לתחום מבחינת הספרות העברית.

מייסד המדינה בודהיסט?

דוד בן גוריון ליד ספר תנ"ך

דווקא במהלך שנות החמישים וראשית שנות השישים גילו מנהיגי המדינה עניין רב בבודהיזם. .

ראש וראשון בהם היה לא אחר מאשר מייסד המדינה דוד בן גוריון. שלאחר שהתעניין עמוקות בתנ"ך שעליו פירסם גם מאמרים למדניים ומעמיקים לא מעטים , טרח ולמד יוונית עתיקה כדי ללמוד את כתבי אפלטון ועסק עמוקות בפילוסופיה של ברוך שפינוזה החל להתעניין גם בבודהיזם .
העניין של בן גוריון בבודהיזם החל מסיבות שונות דווקא בתקופה קשה ביותר לישוב בעברי באפריל 1947 בן גוריון שלח אז שני מברקים לד"ר עמנואל אולסבנגר מומחה ידוע להודו ומברק לדוד הכהן שניהם שהו אז בהודו לרגל ועידת עמי אסיה וביקש מהם שישלחו לו ספרי קודש הודיים וספרים על תולדות הספרות והפילוסופיה ההודית.
מאז החל בן גוריון לקרוא בשיטתיות על תרבויות אסיה ודתותיה ובעיקר הבודהיזם שכנראה קסם לו הוא התעניין עמוקות באסיה  יבשת שבה  חשב שישראל חייבת להשתלב ובעיקר בסין שהוא חזה נכונה שתוך כמה עשרות שנים תהיה מעצמת על ודיבר על כך בההדמנויות רבות.
בן גוריון אמר פעמים אחדות שהמפתח לארצות אסיה נמצא בבורמה כי היא מעין המרכז רוחני עבור הבודהיסטים.

או.נו המנהיג הבודהיסטי של בורמה מעיין בספר תורה בישראל לצידו שגריר ישראל בבורמה דוד הכהן .

ידידותו עם מנהיג בורמה הבודהיסט האדוק או נו תרמה עוד לעניינו בבודהיזם או נו שלח לבן גוריון הרצאות שנשא על הבודהיזם והזמינו לביקור בבורמה והבטיל לסדר לו שהות במנזר בודהיסטי .

הביקור נערך בדצמבר 1961 ויש לראות בו מעין אירוע שיא מבחינת עניינו של בן גוריון בבודהיזם .

. לקראת הביקור פורסם בעברית בישראל ספר  מבחר מכתבי או- נו בשם קולה של בורמה " שבו הופיעה הקדמה מקיפה על הבודהיזם רעיונותיו ותולדותיו  מאת לא אחר מאשר בן גוריון .

ככל הנראה הפעם היחידה שפוליטיקאי ישראלי בכיר כתב על דת זאת.

הספר הוגדר כמנחת אהבה ל"או נו חבר ישראל ".
זמן רב הוקדש במהלך הביקור עצמו לעניינו של בן גוריון בבודהיזם הוא שוחח על כך עם או נו ונפגש עים מלומדים בורמזים בודהיסטים.

בן גוריון נכנס "להתבודדות " כפי שהעניין הוגדר בחדר שהוקדש לצורך זה במעון ראש הממשלה של בורמה .אך התבודדות זאת לא הייתה מוחלטת.
בכל יום בן גוריון קיבל במשך יומיים תמימים שלושה מלומדים בודהיסטים וניהל עימם שיחות על בודהיזם .
בין השאר היו לו שתי פגישות עם נזיר בודהיסטי חשוב ממוצא יהודי אחד ניאנפוניקה טרה שחי בציילון ובדיוק אז הזדמן לרנגון. התברר ששמו הקודם היה זיגמונד פניגר ובנעוריו היה חבר "הפועל הצעיר "בגרמניה .בן דודו יצחק פניגר היה חבר קיבוץ גבעת חיים. התברר שלנזיר היו קשרים עם נתנאל לורך הממונה הראשון על שגרירות ישראל בקולומבו ועם דוד הכהן שגריר ישראל ברנגון. והוא התכתב עם בן גוריון עוד לפני הפגישה התכתבות שנמשכה גם לאחר מכן.

בישראל כתבו שבן גוריון ערך התבודדות במנזר בודהיסטי ומ.נציגי מפלגות דתיים העירו כמה הערות מושחזות בעניין ותמהו האם בן גוריון המיר את דעתו לבודהיזם.

לאמיתו של דבר נראה שהמשיכה של בן גוריון לבודהיזם לא הייתה דתית כלל אלא נעוצה ברציונליות הבסיסית שמצא בתורה זאת .
. עם זאת בהחלט יש מקום לשער שתורת הבודהיזם הטהור של בודהה שאותה הגדיר כ"תורת מוסר אתיאיסטית בטהרתה לפני שנטפלו לה המון אמונות תפלות ברוחות בשדים ובמכשפים" "דיברה אליו בסוף חייו אולי יותר מהיהדות המסורתית .

לא רק בן גוריון התעניין מבין מנהיגי המדינה בבודהיזם.
ב-1965 היציע שגריר ישראל בנפאל לתת מנחת מתנה מנשיא ישראל למלך נפאל  תרגום של שיריו של אותו המלך . להפתעת השגריר הנשיא זלמן שזר טרח ותרגם בעצמו חלק מהשירים האלו מתרגומם לאנגלית

.וכמה משירים אלו היו בעלי רעיונות בודהיסטיים עמוקים. מה שמראה על עניינו בנושא.

 הספר שהוא נדיר ביותר היום נקרא בעברית "זר שירים / מאת מאהנדרה ביר ביקראם מלך ניפאל… ; מחזור א' תורגם בידי זלמן שזר נשיאישראל, מחזור ב' תורגם בידי שמשון ענבל. עברית ונפלית עמוד מול עמוד.דפוס צילום של כתב יד אמנותי  תל-אביב : עקד, תשכ"ה.

בראש השער: "שי הוקרה לה"מ מלך ניפאל, מאת נשיא מדינת ישראל, לאות ברית מעם לעםבשער: "התרגום העברי נעשה לרגל ביקורו הממלכתי של נשיא ישראל בניפאל, תשכ"ה

 הבודהיזם בספרות הישראלית המודרנית

השפעה של הבודהיזם על הספרות העברית היא כאמור מצומצמת מאוד אבל מתרחבת מאוד בשנים האחרונות. החל משנות השישים והשבעים ולמעשה היא הולכת וצוברת תאוצה .

בשנת 1969 התפרסם ספרון קטן של איתן הרלב ( אולי שם בדוי ) בשם "חשופים למוות: סיפורה של היחידה הנועזת ביותר בתולדות הלחימה". שמעון פרס כתב הקדמה לספר.
הספרון הציג את תורת המלחמה של קבוצת מתנדבים בצבאו של ג'ינגיס חאן כמבוססת על הזן בודהיזם (אף שהזן שמקורותיו העתיקים בהודו עבר דרך סין לוייטנם וקוריאה ומשם ליפן וספק רב אם הגיע למונגוליה של תקופת ג'ינגיס חאן).למעשה המדובר ברומן היסטורי בדיוני לחלוטין שמקורותיו המוצגים הם כנראה מומצאים .

המחבר עצמו הרלב כותב : אם נסיר מהזן את המיתוס הבודהיסטי ואת המסתורין של המזרח הרחוק, שהם מנקודת ראות ישראלית מיותרים, נשארת לנו שיטה יעילה ותכליתית לשחרור האדם מהפחד מפני המוות ולשינוי מוחלט של האישיות. לשיטה זו יש השלכות מרחיקות-לכת לגבי הכושר הקרבי של אותה אומה המשתמשת בה
. וייתכן שבקטע זה נוגע המחבר הכלב יותר מכל לסוד היחס הישראלי לבודהיזם של כבדהו וחשדהו לקחת ממנו את התכנים היעילים ולזרוק את הקליפה החיצונית המיותרת.

הסופר הידוע דוד שחר תירגם קובץ סיפורי זן בודהיזם בשם "חוכמת זן " ( הדר 1982)

 

השפעה זן בודהיסטית אפשר למצוא  למשל ב"וריאציות " מסות פנטסטיות שונות של גבריאל מוקד שכמה מהן מושפעות מאוד מסיפורי הזן בודהיזם  ובראשן "הואריאציה הזן-בודהיסטית ( מאזניים ס"ג (" 5-6) ע' 50-51. . 1989) .
.המו"ל מתי טימור שפרסם סיפורי מדע בדיוני ומערבונים בהוצאת "מצפן " התעניין מאוד בבודהיזם פרסם ספרים שבהם היציג את עצמו כיורשו של הבודהה וכמשיח שנובא בידי הבודהיסטים והנוצרים .

.
.סופר ידוע אחר שלמה קאלו הקים כת משל עצמו ופרסם ספרים רבים שבהם שילב מוטיבים בודהיסטיים שונים אולם אלו לא זכו להערכה הגדולה שבה זכו בעולם הספרות ספריו הראשונים שלא הושפעו מהבודהיזם.

.

 

עוד אנשים שתרמו להפצתם של רעיונות בודהיסטיים בספרות העברית כללו את יעקב רז ומוסה שפט הוגה בודהיסטי ישראלי שפרסם את הספר פה לשבת לבד על ההר : [סיפורי זן] / ירושלים : כתר, 2003.

 

 

. אולם כמדומה שהסופר הבודהיסטי הבולט ביותר לצידו של יואל הופמן היה הנזיר הבודהיסטי ניסים אמון לצד ספרי עיון ברעיונות הבודהיזם הוא פרסם גם רומן מסע מעניין בשם חידת הלוטוס "  ( כתר 1997) סיפורו של ישראלי היוצא לחפש קנדי שנעלם בלב ליבו  של המזרח הרחוק המלא וגדוש בקבוצות מיסטיות בודהיסטיות ואחרות.

.
מאז פורסם ספר שיחות של ניסים אמון עם נחום לנגנטל " כשמשה פגש את בודהא : שיחות על יהדות ובודהיזם ( ידיעות אחרונות, 2005) שבו אמון מציג את עמדת הבודהיזם בנושאים שונים לעומת עמדת היהדות שאותם מציג נחום לנגנטל .לעניות דעתי זהו הספר המעניין והחשוב ביותר שפורסם עד היום על הבודהיזם בעברית.

אמון הוא ביחד עם יואל הופמן הסופר היחיד בעברית שפירסם ספר ילדים עם מסרים כמו בודהיסטיים .


כמדומה שהרומן המצליח ביותר מבחינה מסחרית על הבודהיזם וככל הנראה הספר הישראלי ביותר בנושא ( אם נתעלם מהספר "צ'יפופו בטיבט " של תמר בורנשטיין לזר ש בו הקוף המדבר פוגש נזירים בודהיסטיים ) הוא ספרה של הגר ינאי "אישה באור ( כתר 2001) שהוא כנראה או יותר מכנראה חצי או יותר מחצי אוטוביוגרפי ומספר על רומן שאותו ניהלה הגיבורה הישראלית הקיבוצניקית הסקסית עם נזיר בודהיסטי ביפן והביאה בכך ל\נטישתו את הנזירות הבודהיסטית.

 

הגר ינאי כנזירה בודהיסטית

במהלך שהותה ביפן הפכה הסופרת הגר ינאי  לתלמידה של מסטר של זן יפני שעימו היא שומרת על קשרים עד היום    ושהתה כתוצאה  במינזר זן  בודהיסטי ביפן  בשדאיקוג'י", מנזר זן מרוחק ונוקשה במיוחד, ששגרת היום שבו כללה מדיטציות אינסופיות, אטריות דלוחות והשכמה בשלוש לפנות בוקר.
על חוויה זאת סיפרה ינאי בספרה הראשון "אישה באור " שעסק בסיפור האמיתי של ההתאהבותה בנזיר הראשי המושלם לכאורה שם, אדם קר ומרוחק שהיה עסוק לחלוטין אך ורק במנטרות הזן הבודהיסטיות אך שהתאהב לבסוף בינאי עד כלות הנשמה ובין השניים נוצר רומן אסור שהביא לבסוף ל"נפילתו" ולנטישתו את המסדר והביא בכך לסגירת המנזר .
ינאי חזרה מהמנזר הבודהיסטי כשהיא איבדה רבות מאשליותיה על הבודהיזם אך נשארה אשת ניו איג' נאמנה אם גם יוצאת דופן .

להלן ראיון  על הפרשה עם הגר ינאי :
א.א. : את יכולה לתאר את המסדר הבודהיסטי שהיית בו שכתבת שהוא נועד במיוחד לאורחים מערביים מה השקפת העולם שלהם?
הגר ינאי : הם עוסקים
בסוטו זן . זו שיטה מאוד קורקטית קרה וקשה שלא עושים בה שום דבר חוץ מלעשות מדיטציה ולהסתכל על הקירות וזהו .
א.א. : איך את כסופרת לעתיד שמפעילה כל הזמן את הדמיון והחשיבה יכולת לעמוד בזה ?
ינאי : השיטה הזאת מאוד קסמה לי בגלל היושר שלה בגלל שהיא לא מפעילה מניפולציות על החושים ולא מנסה לפתות את הנפש עם הוקוס פוקוס יומרני . אבל נכון שעבורה צריך לוותר על הדמיון והיצירתיות ובסופו של דבר לא יכולתי לעמוד בזה .
א.א. : את מספרת שם כיצד "פיתית " את ראש המנזר למעשה ניתקת אותו מאורח החיים המסוגף שלו והבאת כתוצאה לסגירת המנזר , את לא מרגישה קצת אשמה על ש"גירשת" אותו מ"גן העדן " מאורח החיים ומהשקפת העולם של השלמות הרוחנית של הזן בודהיזם ?
הגר ינאי : האיש שהיה אהובי אקירו לא יכול היה גם הוא לעמוד בזה. הוא היה אדם אינטיליגנטי מאוד יוצא דופן וגם יפה תואר מאוד. אבל כל השיטה הזאת פשוט דיכאה אותו ,הוא לא היה מאושר שם . הם כלאו אותו. הם הפכו אותו לאדם רציונלי באופן מוחלט אבל גם קפוא וחסר רגשות אדם שאינו מסוגל לחוות את ההנאות הקטנות של החיים וגם לא את ההנאות הגדולות אדם שכל הזמן עוסק רק במדיטציות .
אני לעומת זאת ראיתי בו בראש ובראשונה גבר ,הוא לא היה אחד מהנזירים השדופים, הלא מיניים האלה שיש שם להמונים. חוץ מזה יש לי אינטואיציה מאוד מפותחת שאיפשרה לי לראות את הכאב שלו, לראות שיש בו צעקה פנימית, שהוא אכן לא מאושר שם.
אני האישה החלשה הוצאתי אותו מזה, ואני שמחה ששחררתי אותו מידיהם ונתתי לו

את האפשרות להתנסות בתחומים ורגשות אחרים מלבד אלו שנכפו עליו בידי התורה הצרה מאוד שהופעלה במנזר . הוא היה הרבה יותר מאושר כשהוא עזב איתי את המנזר.
הוא עזב את יפן והיום הוא חי באוסטרליה הוא עדיין בודהיסט אבל כבר לא חלק מהמנזר . אבל יותר מהכל היום הוא אדם חופשי .

לעניות דעתי ספר זה של הגר ינאי מסמל אולי יותר מכל את הדרך שבא רואה הישראלי הממוצע את הבודהיזם יחס שהשתנה רק מעט מאז ימי דוד בן גוריון

.אולם נראה לי שאנחנו נראה רק יותר יצירות בהשראה והשפעה בודהיסטית בעתיד .הן בהשראת הבודהיזם ובעיקר הזן בודהיזם והן בהשראתו והשפעתו של יואל הופמן.

ראו גם

בודהיזם בויקיפדיה

זן-בודהיזם בויקיפדיה

 

קמבודיה אהובתי :על "בודהה בכה" רומן בודהיסטי על קמבודיה בעברית

שליחי האלה קאלי

הרומני מתאילנד :מורה של תורות מזרחיות ממוצא אירופי

זו בודהיסט נוסח ישראל :על יואל הופמן

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

מאמר מניפסטי  זה מבוסס על רפרט שניתן בשיעור בקורס "תיאוריות בתקשורת "  ויצא מרעיונותיו של אבי האסכולה הקיברנטית נורברט וינר.

באותו הקורס ניתן על סמך אותו המאמר רפרט נוסף שדיבר על "חוסר האנושיות "שיוצרים רעיונות   מעין אלה בעולם המודרני.

אני מחזיק בנקודת מבט מנוגדת וטוען  שאם נצא מרעיונותיו של וינר בנושא יש לפרש את המושג "אנושות " בצורה רחבה יותר משנעשה עד כה.

 

הרימום כאידיאולוגיה :
היחס לטכנולוגיה ו"לאחר" המכאני באסכולה הקיברנטית ובחזונו של נורברט וינר.

הקדמה

היחס בין האדם והטכנולוגיה מחד, והיחס בין האדם ו"האחר" וגם "האחר המיכני", כמו המחשבים מאידך, עומד כיום, ומזה שנים רבות, במרכז הדיון בתחומים שונים של התקשורת. וזאת, מאחר שכיום הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, וניתן אף לקבוע כחלק ממשי מגופינו, כשרבים הם האנשים אשר החלקים הטכנולוגיים הללו משמשים אותם בקשת רחבה מאוד של תחומים, החל מתפקודים שנועדו להגן עלינו, המשך בחלופה טכנולוגית לאותם חלקים פגומים/חסרים בגופינו, והכלה בתחומים רבים אחרים, שמטרתם היא לשפא את איכות חייו של האדם.
טענתי היא :

 החוקר נורברט וינר הציג טענה רדיקלית למדי לזמנו, ניתן לומר גם כיום – שעצם התקשרותו של האדם עם המכונה, ועצם הקשר והדמיון שלו עם המכונה, וגם של המכונה עם האדם, לא יהפוך את האדם לאנושי פחות, כפי שמקובל לטעון – אלא להפך – קשר זה יהפוך את האדם לאנושי הרבה יותר, וככל שיכולותיו יתרחבו בעקבות קשריו עם הטכנולוגיה, כך גם תתרחבנה אפשרויותיו לקבל את האחר ביתר קלות.
ו"האחר" במקרה דנן אינו רק את האישה, השחור, היהודי, המזרחי, ההומוסקסואל  והלסבית וכו', אלא הכוונה היא במפורש (ובהחלט לא רק כמטאפורה ל"אחרים" האנושיים המוכרים והמקובלים  יותר בניגוד למה שניתן לחשוב במבט ראשון) – לקייבורג ,לרובוט, לאנדרואיד, למחשב ובהשלכה, גם לבעלי-החיים האינטליגנטיים כמו הדולפין או השימפנזה, או בעלי חיים שעברו או יעברו בעתיד  "רימום" (
uplift), דהיינו, שדרוג טכנולוגי באינטליגנציה וביכולות, וכמובן גם לחייזרים מהחלל החיצון.

 

מכונות ואינטליגנציה

At every stage of technique since daedalus, The ability of the artificer to produce a working simulcarium of a living organism had always intrigiues people. In the days of magic, there was the bizarre and the sinister concept of the Golem That figure of clay into which the rabbi of Prague breated life.

(Wiener, 1948 p. 27 )

נורברט וינר ידוע כיום, כאביו מייסדו של תחום הקיברנטיקה – ההפעלה של מכונות "חושבות", כשבנוסף לכך, הוא השפיע מאוד גם על תחום התקשורת.
עיון בכתביו של נורברט ויינר מראה, שרעיונותיו ביטאו דיון חדשני בשאלה – מה מבדיל בין המכונה והאדם?

מסקנתו של נורברט ויינר הייתה שלדידו, מכונות יכולות להיות אינטליגנטיות בדיוק כמו האדם, או אף יותר. שכן, אפשר לראות שאין הבדל של ממש בין התקשורת המפעילה את המכונות לבין התקשורת שמפעילה את המוח האנושי, והוא כמו רומז – שמבחינתו אין עם כך כל בעיה שאין הבדל מעשי רב בין בני האדם לבין המכונות.
בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

הוא טוען – שבעבר, במאה ה-19 למשל, ולמעשה גם בימיו, "הנדסת הגוף" נחשבה להנדסה רגילה. הוא רומז בכך, שהחוקרים דאז לא חשבו שאפשר לעשות הרבה עם הגוף, ובכך יצרו הפרדה מוחלטת בין הגוף האנושי והמכונה.

אולם הקיברנאטיקאי המודרני מבין היום שהגוף הוא רחוק מאוד מלהיות מכונה "שמרנית " ושהכוח שעומד ברשותו הוא הרבה פחות מוגבל ממה שחשבו בעבר.
וינר ממשיך וקובע שאפשר להשוות את הניאורונים היחידות שמפעילות את הגוף האנושי והחייתי עם האלמנטים שמפעילים מכונות .וכי אפשר להראות שהאלמנט החיוני לקיומם הוא לא של אנרגיה דווקא אלא של מידע של "מסרים " שמביאים להפעלת הגוף או המכונה . וכפי שהוא מציין "רעש " שעלול לפגוע בתקינות המסרים שאותם מקבל הגוף או המכונה יכול להביא לפגיעה בהם או לשיתוקם באופן דומה למדי

בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

כפי שאפשר לראות גם מספרו " GOD AND GOLEM INC. כאשר יצר וינר את הרעיונות האל הוא חשב על סיפורי הגולם הישנים של מיסטיקנים יהודים .ששם האדם המלאכותי נוצר באמצעות המסרים שבונים את העולם שהם 22 האותיות של השפה העברית שמהן נברא העולם כולו. ובאמצעותם יכול המיסטיקן ליצור אדם מלאכותי מעפר שיחקה את פעולות האדם הרגיל .
וינר חשב מן הסתם על השיטה הבינארית של הספרות אפס ואחד שממנה מורכבות המכונות האלקטרוניות של האדם .
אצל המיסטיקנים מקור האנרגיה הוא השם המפורש שמו של האל אצל המכונות החדשות מקור האנרגיה הוא אלקטרוני ומיכני.
אולם בסופו של דבר קובע וינר ההבדל הוא לא כזה בסיסי כפי שחשבו המדענים בעבר. עם האמצעים שבידינו אנו יכולים לבצע את כל מה שסופר באגדות על יוצרי הגלמים הקדומים.
אולם הוא מודה שכפי שהגולם הקדום יצא לפעמים מכלל שליטה וביצע פעולות שונות כנגד רצון הרב המפעיל אותו, כך עלול לקרות גם עם המכונות המודרניות, שעם המסרים שיקבלו עלולים הם להשתבש.
ניתן להסיק  שככל המכונות יתפתחו יותר, כן הן תהיינה חשופות יותר לאפשרות של תקלה, אולם, אמירה זו נכונה גם לבני האדם, שמשתמשים במכונות, ואינם שונים מהם כל כך.
המסר של וינר הוא – הטכנולוגיה הינה לא רק חיובית, היא עלולה מידי פעם להתגלות כמסוכנת, וכתוצאה מכך היא עלולה לפגוע בנו, ואסור להתעלם מכך, אולם עלינו לקבל זאת בגדר הבלתי נמנע, מכיוון שאותו פרינציפ פועל גם על המוח האנושי, עם המסרים שהוא מקבל.
אין לראות במכונה כמשהו רע וכסכנה "הכרחית" לאדם, הכל תלוי במסרים שאנו מעבירים למכונה ובצורה שהם מועברים אליה, שהרי, המכונה רק ממלאת אותם בדייקנות.
וכך בעצם קורה גם עם בני אדם, שהמידע שהם מקבלים משתבש בצורה כלשהי במוחם, והם סובלים כתוצאה מכך מהפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות. לדעת וינר, אפשר להשוות בהחלט את ההפרעות האלו עם הפרעות בפעולת מכונות ומסיבות שהן מקבילות.
מסקנתו של וינר היא – ככל שהמוח מפותח יותר, כך יש לו סיכוי לחטוף מסרים שגויים מבין מיליארדי המסרים שהוא מקבל ללא הרף, שיפגעו בו בגלל עצם התחכום שבו.
לטענתי,  גם כאן אפשר להשוות את רעיונותיו של ויינר אפשר להשוות זאת לסיפור הגולם של המהר"ל, שאליו מתייחס גם וינר, שכאשר הרב נתן לו הוראה שגוייה, הגולם החל לפעול בצורה הרסנית, ולא בגלל שטבעו היה הרסני. משמעותו של הסיפור מבחינתנו היא – שהבעייתיות של הגולם לא הייתה בעצם קיומו, אלא בכך שקיבל מסר שגוי.

מוסר ההשכל המשתמע של וינר הוא – עשה כמיטב יכולתך על מנת לפתח את הטכנולוגיה, אפילו שברור שזאת עלולה להתגלות כמסוכנת,. אולם, הברירה היא בידי האדם להקפיד לשלוח למכונות מסרים נכונים ומדוייקים, ובאם המסרים שנשלח אליה יהיו שגויים, הרי שבני האדם יסבלו מכך, אולם הם יוכלו רק להאשים את עצמם בכך ולא את המכונות.

 

מכונות אינטליגנטיות כ"אנושות"

לדעתי, וינר רומז לכך שאפשר לראות במכונות ישויות , שבאופן בסיסי אינן שונות בהרבה, או בכלל, מיצור אנוש ילודי-אנוש כ"ילדי האנוש". ובאם וכאשר, יהפכו המכונות לאינטליגנטיים, לא תהיה כל סיבה מדוע שלא לראות בהם כחלק "מהאנושיות" בהגדרה מורחבת שלה.
לכאורה אפשר לראות (ויש מי שרואים) ברעיונות אלו כחלק מה"דה-הומניזציה" שאותה עובר המין האנושי בעידן הטכנולוגיה המואצת, כאשר בני אדם נראים יותר כמכונות ותו לא

על פי תפיסה זאת יש בין המכונות ובין בני האדם הבדל של שמיים וארץ שאינו ניתן לגישור.

אולם אפשר בדיוק לראות את ההפך הגמור.

לפי וינר ההבדל בין בני האדם והמכונות הוא שהם בניגוד למכונות מסוגלים להבין מסרים גם בצורה לא מדוייקת ו"ליטראלית " לטוב ולרע. כאשר המכונות יגיעו למצב שגם הן יוכלו להבין מסרים בצורה "לא מדוייקת ולא ליטראלית " כי אז אפשר יהיה לטעון שהיגיעו לדרגת אינטליגנציה .

לטענתי מרעיונות אלו לא ניתן להסיק שיש לראות את בני האדם כיצורים מכאניים "חסרי נשמה", אלא את ההפך הגמור – דווקא את המכונות כיצורים כמעט וכמי שיכולים להיות יותר מכמעט "אנושיים", ועם נרצה כ"בעלי נשמה" (ללא קשר להגדרתה של אותה "נשמה", שהיא מטבע הדברים שנויה וכנראה תמיד תהיה שנויה במחלוקת).
את האנושיות אפשר להגדיר בצורה רחבה יותר מכפי שהיא מוגדרת כיום, כאשר "בן אנוש" נחשב, מבחינה משפטית, כמי שנולד לאישה.

 

מעמדן החוקי של ישויות מיכניות.

 

מאיפה נלקח הבסיס לתפיסה זאת של וינר ?

דיון מעמיק במיוחד בתפיסה הזאת ניתן  למצוא  בספרו של וינר  : God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion

הוא  רומז  או אומר   במפורש  הן בספר זה והן  במקומות שונים באוטוביוגרפיה של שני הכרכים שלו, שהמקורות שלו לתפיסה זאת הם בהלכה היהודית. באוטוביוגרפיה הוא מספר בין השאר  שהוא גילה  בילדותו שהוא צאצא ישיר מצד אביו של הרופא וההוגה היהודי הידוע הרמב"ם ( עם כי הרשומות בנושא נעלמו בעת המעבר  של משפחתו לארה"ב )  והדבר השאיר  עליו חותם עמוק וגרם לו לחקור נושאים שונים הקשורים בהלכה היהודית בצורה מעמיקה ביותר. 

על הרמב"ם, אגב, יש אגדה אחת לפחות ,שאולי הייתה מוכרת גם לוינר ,שכרופא הוא עסק בניסיון ליצור אדם מלאכותי.)

הבסיס ההילכתי  המדובר נמצא  בדיונים הלכתיים יהודיים שונים, הדנים בשאלה – האם ייתכן גולם יציר אדם אינטליגנטי, ומה יהיה מעמדו ההלכתי במקרה שנוצר אחד כזה ?

היו רבנים שדנו בכך, והגיעו למסקנה ההגיונית – שגולם אינטליגנטי מעמדו הוא כבן אדם לכל דבר, ובין השאר יוכל ליטול חלק ב"מניין", ואם ייהרג, בידי אדם, הרי שהריגתו, היא בגדר רצח לכל דבר, רצח שעליו להיענש במלוא החומרה (Sherwin 2004).
המסקנה העולה מפסיקת  אותם הרבנים היא שמבחינת החוק וההלכה אין הבדל משמעותי ואמיתי בין אינטליגנציה מעשה ידי אלוהים ואינטליגנציה מעשה ידי אדם.

תפיסה יהודית זו עומדת בניגוד מוחלט לתפיסה הנמצאת ביצירותיהם של סופרים והוגים נוצריים שונים, הקובעת "שישנם דברים שעדיף שהאדם לא ידע", ובין השאר אוסרת בכל תוקף את העיסוק ביצירת מכונות אינטליגנטיות, וניתן להגדירה כ"גזענות אנושית".

 הסופר והמדען היהודי יצחק אסימוב כינה תפיסה זו בזלזול – כ"תסביך פרנקנשטיין". הוא ראה ברעיונות אלו כסוג של מחלת נפש אנושית מסוכנת , המראה יותר מכל דבר אחר על הפחד מהבלתי נודע והשנאה לבלתי מוכר.

 הוא ציין שהוא רואה קשר הדוק בין "תסביך" זה ובין הניסיונות השונים לג'נוסייד שבוצעו בידי קבוצות שונות של בני אדם כנגד בני אדם אחרים, שנראו בעיניהם כ"לא אנושיים" – ונראה הוא שוינר מסכים עימו בהחלט.
אפשר לאמר שהמאבק בין התפיסה היהודית של יצורים מלאכותיים יצירו של האדם עצמו כמי שאינם רעים מעצם מהותם ויכולים להגיע לדרגה של אינטליגנציה אנושית ומעבר לכך ובין התפיסה הנוצרית הרואה באפשרות של התקרבות של האדם לאלוהים ,ובכל האפשרות של יצורים מלאכותיים אינטליגנטיים הנוצרים בידי אדם ככפירה נתעבת ופשע חמור מעין כמוהו מתחולל מזה מאות שנים ואין לאמר שהוא הוכרע .

 

ואולי אפשר לטעון שהמאבק מסמל מאבק עמוק יותר: מאבק בין התפיסה המקובלת בנצרות שיש נתק מוחלט בין הישויות האלוהיות כמו האלוהים של הנצרות ישו ובין והאדם שאינו ניתן לגישור גם אם אותן ישויות אלוהיות שמות על עצמן גוף אנושי. כביכול..
וזאת מתוך ההנחה שהאלוהות יכולה לעשות הכל ורק דרכה יכול האדם להיושע אבל האדם עדיף לו שיגביל את עצמו באופן מוחלט ועל לו לנסות להתקרב בעצמו בשום פנים ואופן לאותה ישות אלוהית.

התפיסה המקובלת ביהדות היא שהאדם עצמו יכול בכישוריו שלו לשפר את עצמו ול"הושיע את עצמו " ביכולותיו האנושיות שלו בידי "משיח " שהוא אנושי לחלוטין ואין בו שום דבר אלוהי.

גירסה מפותחת עוד  יותר של הרעיון הזה ניתן למצוא בכתביו של סופר המדע הבדיוני דיויד ברין, המתאר יקום שבו הנורמה היא שגזעים אינטליגנטיים שונים מפתחים ו"מרוממים" מינים לא אינטליגנטים,אורגניים ומכניים לרמתם שלהם, ומקבלים בברכה את שונותם של המינים האינטליגנטיים האלו, אשר מוסיפה למארג הגיוון של האינטליגנציה שבגלקסיה. ובכך הופכים את היקום "המת"לשוקק חיים אינטליגנטיים מכל סוג אפשרי.
לדעתי התפיסה הזאת, המשתמעת מרעיונותיו של ויינר, היא תפיסה יותר הומאנית מעצם מהותה מהתפיסה "המקובלת", הרואה בבני אדם כ"מי שנולדו בצלם אלוהים" בלידה רגילה. המדובר בתפיסה המסוגלת לראות ב"אנושיות" כגוף רחב, שאינו חייב לכלול בתוכו אך ורק את "ההומו-סאפיאנס", אלא גם מכונות אינטליגנטיות, ובהרחבה מכך, גם יצורים שאינם אנושיים מעצם מהותם, כמו דולפינים ובעלי חיים אחרים (ולכך יכולות להיות השלכות על נושא הניסויים בבעלי חיים שאמנם הוא מחוץ לעניינינו כאן).
ממסקנות רעיונותיו של ויינר עולה, כי ההגדרה ל"אדם" חייבת להתרחב, או לחלופין עלינו לקבל את האפשרות הסבירה בהחלט, שגם המכונות שלנו, באמצעות התקשורת החדשה, יקבלו אינטליגנציה ולא לחשוש מכך.

קשיים בתקשורת בין יצורים אינטליגנטיים

מהרעיונות של וינר והאסכולה הקיברנטית שלו, אפשר ליצור, אם כך, תפיסה חסרת תקדים בפתיחותה – של קבלת "האחר" מכל סוג שהוא, וגם כזאת שאינה דורשת לקבל מהאחרים דברים שיהיו לחלוטין ברורים על פי הבנתנו המוגבלת בלבד – כפי שאומר עמיתו של ווינר לאסכולה Warren Weaver

If the noise is introduceed 'thenthe recived message containe certain distortions 'certain errors 'certainexternous material 'that would certainly leads to increased uncertainty. but ifthe uncertainty is increased 'the information is increased 'and this sound asthough the noice were beneficiate (Warren Weaver The mathematics of communication p. 20).
הוא קובע, ש"מידע" המועבר בהתאם לתיאוריית הקיברנטיקה, אינו חייב להיות רק אינפורמציה מדויקת ונכונה, מידע זה יכול גם להיות מלא ב"רעש", ועדיין להתקבל בהצלחה. מה שחשוב, קובע ויינר, זה לא מה שאתה אומר, אלא מה שאתה יכול לומר, ומה שאתה יכול להבין ולקבל, ומכאן, אפשר להסיק שכל שפה אנושית יכולה לשמש לתקשורת ולהבנה, אולם באותה המידה גם שפות מכונות ושפות שאינן "אנושיות".
אפשר להמשיך מכאן ולקבוע שאינטליגנציה זרה, מכאנית או לא אנושית במהותה, אינה בהכרח חושבת במובנים שלנו, ויש צורך להיות פתוח מספיק בכדי לקבל ממנה, ובהבנה, גם "רעש", קרי, דברים לא מובנים מבחינתנו, אך שאינם שגויים ואינם טיפשיים מבחינת האינטליגנציה של השולחת.
המשתמע מכך הוא שההשלכות מכך דורשות קבלה מוחלטת של זכותו "של האחר", מכל סוג, לבטא את עצמו ולהתקבל בידי "ההומו-ספיאנס", הן כחלק מ"הקולקטיב" , והן כמין נפרד, אך בעל זכויות שוות.
יש לקחת בחשבון, שגם אם המסרים שהם מעבירים הם בגדר בלתי-מובנים, דווקא "רעש" הוא הדבר שבהחלט יכול להיות סימן לאינטליגנציה מורכבת, שהרי, מכונות פשוטות מסוגלות להעביר ולקבל רק מסרים פשוטים ביותר .
כמובן שלטענות אלו ישנן השלכות גם ליחסים בין בני אדם "הומו-ספיאנס" לבין עצמם. אבל קצרה היריעה מלדון בכך.
אנשי האסכולה הקיברנטית וינר ווויור, לוקחים בחשבון את האחר ומקבלים את זה שעלולים להיות בעיות וקשיים בתקשורת עימו, "רעש" כפי שהם מכנים זאת – והם אף מקבלים זאת בברכה.
הם נראים כפתוחים יותר ממרשל מקלואן, שאינו מעוניין בשום "רעש תקשורתי " ובשום קושי בתקשורת בין בני אדם.
המסקנות שאפשר להסיק מגישתם של אנשי האסכולה הקיברנטית – שהם בהחלט יהיו מוכנים לשלב את האחר המיכני בקולקטיב האנושי ובתרבות האנושית
על פי גישתם ניתן לאפשר לישות המיכנית ו"האחרת" מכל סוג קיום נפרד ושווה לפי הבנתה שאינו חייב להיות רק חלק מהקיום האנושי.
ואפשר להעלות כאן את הספקולציה שאולי דווקא גישה כזאת מסוגלת להתמודד ביתר הצלחה גם עם האתגר שאותו מעמיד "האחר " האנטי הטכנולוגי האנושי מאוד ועם זאת לכאורה בלתי מובן לאיש המערב "המתקדם" ,המוסלמי הקיצוני למשל , או היהודי החרדי , או קבוצות אנטי טכנולוגיות שצצות בהווה ושיצוצו בעתיד ,מאשר הגישה של שקוראת לשדרוג אנושי לכל וקיבורגיזציה ל"כל" ואינה מוכנה באמת להכיר בכך שאולי יהיו גם מי שאינם מעוניינים בכך.

 

ביבליוגרפיה

Norbert Wiener, Cybernetics Inventor, Internet History

וינר, נורברט אנשים ומוחות מכונה : <הקיברנטיקה והחברה> / ,תרגום יעקב רבי  סדרת "דעת זמננו "

: ספרית פועלים, 1960- מהדורה ב.  1964. ).


Wiener, Norbert "( 1948) Cybernetics, or control and communication in the animal and the machine / New York : Technology Press,
Wiener, NorbertEx-Prodigy : my childhood and youth Cambridge, Mass. : M.I.T. Press, c1953
Wiener, Norbert I am a mathematician : the later life of a prodigy An autobiographical Accoung of the mature years and career of Norbert Wiener and a continuation of the account of his childhood in Ex-Prodigy Cambridge, Mass. : MIT Press, 1964

Wiener, Norbert, (1964) God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion Cambridge : M.I.T. Press
טקסט הספר

Innis, Harold Adams, (1991) The bias of communication / Canada : University of Toronto Press.

Katherine  Hayles, N. ( 1999)   How we became posthuman : virtual bodies in cybernetics, literature, and informatics Chicago :   University of Chicago Press,   1999


Sherwin, Byron L. (2004) Golems among us : how a Jewish legend can help us navigate the biotech century / Chicago : Ivan R. Dee, 2004..

קישורים רלבנטיים

וינר בבריטניקה

וינר בויקיפדיה 

נורברט וינר בויקיפדיה בעברית

           חיי וינר

ביוגרפיה של נורברט וינר
סיפורים על נורברט וינר
קישורים על וינר

נורברט וינר ממציא הקיברנטיקה

 

תומכי  "הרימום

"

יצחק אסימוב

דיויד ברין

נגד "הרימום "

סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק ונורברט וינר

גולם למניין : על התפיסה היהודית של ישויות אינטליגנטיות מלאכותיות 

גולם למניין חלק ב'