ארכיון קטגוריה: קולנוע

גילוי דרך בורמה -הגירסה ההוליוודית :הטל צל ענק

 

השבוע לפני 73 שנים בליל ה-28 במאי  גילה דודי משה  אשד עם עוד  שלושה  אנשים את מה שנקרא מאז "דרך בורמה ".

הוא מיהר להודיע למפקדות בשני הצדדים בירושלים ובחולדה על גילוי דרך שדרכה יוכלו להגיע ג'יפים לירושלים ולפרוץ את המצור שהוטל עליה.

בלילה שבין ה-29 ל-30 במאי   ג'יפים משני הצדדים יצאו בו זמנית בלי לדעת זה על זה  בדרך שדווח עליה בידי משה אשד ומצאו שאכן אפשר יהיה לפרוץ דרכה את המצור.

והודות לגילוי הזה ניצלה ירושלים והוכרעה מלחמת העצמאות.

 

חציבת "דרך בורמה " צילומים ידועים מאת רוברט קאפה.

זוהי פרשה שהונצחה ביצירות שונות של נתן אלתרמן"  בשיר "דבר מבקיעי הדרך "    בסיפורים שונים של מנחם תלמי , בסיפור "איש הפלמ"ח "של יהודה סלוא

בסיפורי הקומיקס " דרך בורמה " של מרדכי אלון  ו"יוסקה מאיור " של דב זיגלמן וגיורא רוטמן  ואחרים.

 

ספר ילדים של מנחם תלמי בו מסופר על גילוי דרך בורמה

וזה הזמן להיזכר שוב בסרט ההוליוודי שבמרכזו עומד גילוי  "דרך בורמה "  "הטל צל ענק " בכיכובם של קירק דוגאלאס ( שנפטר בפברואר  2020 והוא בן 104!)  ובהשתתפות טובי הכוכבים ההוליוודיים  ג'ון ויין כגנרל אמריקני  ,ויול ברינר ופרנק סינטרה כלוחמים עבריים.

צפו במקדימון לסרט 

זה היה הסרט האחרון שראיתי  בקולנוע בסינמטק תל אביב לפני שפרצה  מגיפת הקורונה שסגרה את תעשיית הקולנוע בעולם .וזה זמן טוב להיזכר בו שוב.

הסרט עסק בחייו של הלוחם היהודי  האמריקני  מיקי מרקוס  נער ממשפחה ענייה שהיגיע לדרגה בכירה בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה  שהיגיע לישראל ולמלחמה והפך כאן לאלוף אך נהרג בטעות .

אבל לפני מותו פיקד על התחלת העבודות על יצירת דרך בורמה.

 

לאחר מותו  של מיקי מרקוס התקבלה ההחלטה כנראה אצל הדרגים הבכירים ביותר וכנראה אצל בן גוריון עצמו שיש ליצור סביבו סרט וספר שיאדירו את שמו  ואת שמה של ישראל  בארה"ב כפי שהיה במקרה המקביל של "אקסודוס " של ליאון יוריס.

לשם כך פנו לסופר נתן שחם שיכתוב את הספר הזה.

נתן שחם מספר בזיכרונותיו שהוא חקר את חייו של מרקוס ולבסוף סירב להצעה.הוא מצא שמרקוס היה בעייתי באישיותו ופעם אף חשף סודות לנערה שנשלחה בידי  אירגון האצ"ל לפתות אותו. הוא לא נראה לו כחומר מתאים לספר שיכתוב .

בסופו של דבר מי שכתב את הספר  וכנראה לבקשת גורמים ישראליים היה התסריטאי ההוליוודי טד ברקמן. הוא כתב ספר שבתחילה הוצג בו מרקוס כלוחם עבור היהודים  תחת השם :

st a giant shadow :the story of Mickey Marcus who died to save Jerusalem /by Ted Berkman.

Garden City, N. Y : Doubleday, 1962.

אבל במהדורה שנייה כותר הספר שונה ל:

Cast a giant shadow :   The story of Mickey Marcus; a soldier for all humanity /

מרקוס הוצג בו כלוחם עבור כל האנושות כנראה כניסיון לפשר בין המחנות השונים ( שנשארו עד היום ) בקרב הציונים במדינת ישראל. אלו שהתעניינו ביהודים בלבד ואלו שהתעניינו בהצלת האנושות כולה.

 

 

הספר שלו כתב היוזם שלו דוד בן גוריון הקדמה תורגם לעברית בשם "האלוף :   ביוגרפיה של הקולונל דוד (מיקי) מרכוס /בתרגום שמשון אבידל ( הוצאת עם הספר 1965)

 

 

אבל הספר "הטל צל ענק" לא באמת היה חשוב מבחינת ממשלת ישראל אם לא היה נעשה על פיו סרט הוליוודי כפי שנעשה במקרה של אקסודוס.  וסרט כזה אכן נעשה ב-1/966  בתמיכת הממשלה וצה"ל שנכתב בויים והופק על ידי מלביל שבלסון וחלקו הגדול יש להניח היה בדיוני ולא התבסס אפילו על הספר.

דוד בן גוריון למשל הופיע בו אבל לא בשמו אלא בשם אחר.

,כמו במקרה של "אקסודוס" .

הסרט התבסס נומינאלית  על הספר שכתב התסריטאי טד ברקמן.אבל נראה שרוב עלילתו הייתה בידיונית ופרי דמיונו של הבמאי תסריטאי שפחות או יותר כתב מחדש ודמיין מחדש  ( באישורה של משפחת מרכוס )   את סיפור חייו של מיקי מרכוס ,וניתן לראות בו גירסת יקום חלופי של חייו של מרקוס. בעת הקרנת הסרט התרעמו אישים כמבקר הקולנוע של דבר, זאב רב-נוף, כי הסרט מעוות את המציאות, וכי הישגיו של מרכוס מנופחים אל מעבר לכל קנה מידה סביר.אבל כך היה גם עם הסרט "אקסודוס" הוליווד אולי התיימרה אבל בהחלט לא הייתה מעוניינת לתת תיאור מדוייק של האירועים.

תיאור כזה לא היה זוכה לשום עניין בקרב קהל הצופים הגדול.

הגילוי  הדרמטי של  "דרך בורמה" בידי האלוף  מרקוס בסרט "הטל צל ענק".

 

צוות ההסרטה מצלם את גילוי "דרך בורמה " בסרט "הטל צל ענק".

בניגוד לסרט "אקסודוס" שהיה הצלחה קופתית אדירה בעולם  הסרט "הטל צל ענק"  נכשל בישראל ובחו"ל בעת הקרנתו.הוא לא הצליח להגיע לליבו של הקהל הרחב.

מלביל שבלסון כתב לימים  ספר חצי הומוריסטי על הפקת ויצירת הסרט בתנאים קשים ביותר בישראל.

 

ולאחר מכן הסרט  על כל הכוכבים ההוליוודיים שהופיעו בו  די נשכח .אם כי הוקרן שוב ושוב בטלביזיה הישראלית בימי העצמאות .

אבל הנה הוא שוב הסרט ההוליוודי שבמרכזו עומדת פרשת גילוי "דרך בומרה" שבסגנוןן הוליוודי מיוחסת לקולונל מרכוס.נציין עוד שדודי משה אשד שהיה מורה דרך היכיר את קירק דוגלס עוד  משנות החמישים כשדוגלאס ביקר כאן לצורך צילומי הסרט "עושה נפלאות " והדריך אותו בישראל.

משה אשד ( מימין ) עם קירק דוגלאס המגלה האמיתי והמגלה ההוליוודי של "דרך בורמה " ביחד בעת הצילומים. 

וגם הפעם הוא דאג להדריך את השחקנים ההוליבודיים בארץ וכמובן סיפר להם על פרשת גילוי דרך בורמה" אם כי דבר ממה שסיפר לא נכנס לסרט.

 

 

מרקוס עם דוד בן גוריון "יעקב ציון " בסרט"הטל צל ענק"

והנה תמונות בשחור לבן מספרו של הבמאי מלבין שולסון על עשיית "הטל צל ענק" :

 

 

 

למה הסרט נכשל? כנראה כי ב-1966 אנשים בארץ ובעולם כבר לא התעניינו יותר בסיפור מלחמת העצמאות וחיפשו דברים אחרים.

ואלו צצו ב-1967 עם מלחמת ששת הימים.

טד ברקמן כתב ב-1969  עוד ספר בשם  Sabra כנראה בהזמנת גורמים ישראליים על לוחמי מלחמת ששת הימים.

אבל זה משום מה מעולם לא הוסרט.אולי בגלל הכישלון הקופתי של "הטל צל ענק".וגם לא תורגם.

צפו במקדימון  ל"הטל צל ענק"

 

צפו בסרט המלא :

 

מי גילה באמת את דרך בורמה"? תוכנית עם דורין מרגלית :

 

 

הליצן האהוב מכולם בישראל : דני קיי

   

 

ב-3 במרץ מלאו 34 שנים לפטירתו של השחקן והזמר  דני קיי   ( 1911-1987)שפעם היה השחקן הזר האהוב והנערץ  ביותר בישראל  ללא כל מתחרים. עד עצם היום הזה. 

אהוב ונערץ לא רק  בגלל סרטיו ושיריו  וגם בגלל שטרח להופיע בישראל במופעי צדקה שונים למען העם ולמען צה"ל.

 

       

דני קיי שהיה גאה במוצאו היהודי, ביקר  עשרות ואולי מאות פעמים שונות  בישראל במסגרת פעולות מחווה.והיה ידידם של פוליטיקאים בכירים ביותר בישראל. 

צפו בסרטון המתאר ביקור של דני קיי בישראל ב-1961 בתקופה של שיא פרסומו ההוליוודי. 

 

השחקן דני קיי מבקר בישראל

 

הוא ניצח גם מספר פעמים על התזמורת הפילהרמונית הישראלית . ותרם תרומות גדולות למוסדות כמו בית החולים שיבא בתל השומר.

  בכלל דני קיי היה פילנטרופ גדול שגייס כספים רבים למטרות צדקה.

 

תמונה המוצגת לראווה במסדרון לחדר  אישפוז בבית החולים בתל השומר של דני קיי עם פרופסור חיים שיבא 

כך למשל אחרי הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים בא לארץ, הופיע בפני פצועים ושימח אלפים בהופעותיו. כשחזר לארצות הברית עלה בליבו רעיון: הוא ייקח את התזמורת הפילהרמונית למסע סביב העולם, שיעמוד בסימן הניצחון ויוכיח שישראל היא לא רק צבא אלא גם תרבות ומוזיקה. המנצח יהיה דני קיי…
הוא הגיע לארץ ולאחר שמימוש הרעיון לקחת את התזמורת הפילהרמונית נתקל בקשיים, נמצא תחליף: תזמורת הגדנ"ע שזכתה שלוש פעמים ברציפות בפרס תזמורת הנוער המצטיינת בתחרות מוזיקלית בהולנד. . בסך הכול מנתה המשלחת 100 ישראלים בתוספת דני קיי ומלווה שהצטרף אליו.
המסע נמשך בדיוק ארבעים יום. בשמונה ערים באירופה (רומא, מילנו, ג'נבה, בריסל, אנטוורפן, אמסטרדם, קירקראדה וקופנהגן), בשלוש ערים בקנדה (ויניפג, קלגרי ו-ונקובר), ובמרכז ודרום אמריקה בערים הבאות: מקסיקו סיטי, בואנוס איירס, מונטווידאו, סאן פאולו, ריו דה-ז'נירו וקראקאס.
המסע המוזיקלי הזה נערך חמישה-שישה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים ורישומה של מלחמה זו עדיין ניכר היטב בקהילות היהודיות. הנערות והנערים נתקבלו בערים השונות כאילו הם עצמם שיחררו את הכותל המערבי ובכל מקום נערכו לכבודם ולכבוד התזמורת קבלות פנים נרגשות. וראוי גם לא לשכוח את הצד החומרי: יהודים ולא יהודים שילמו סכומים גדולים לקופת קרן היסוד כדי לרכוש כרטיסים למופעים, והמוניטין של דני קיי תרם רבות לפתיחת הלבבות והכיסים.
בחצי הראשון של כל קונצרט נוגנו יצירות קלאסיות בניצוחו של שלום רונלי-ריקליס. ההופעות בחצי השני של דני קיי היו מעשי אמן – משעשעות ומצחיקות עד דמעות. הוא ניצח על התזמורת, בנצלו את יכולותיו הווירטואוזיות. תוך כדי הניצוח על שורה של יצירות קלאסיות קלות, כמו "מעוף הדבורה", ה"בולרו" של רוול ו"שחרזדה", הוא שוחח עם הקהל, נפגע כביכול מכדור שהשליך לעברו אחד הנגנים, וכשנכנס לאולם אחד המאחרים, הפסיק את הנגינה ושאל את האיש אם הוא רוצה לשמוע את היצירה מההתחלה. בין לבין סיפר על ישראל, על מלחמת ששת הימים ועל כישרונם המוזיקלי העצום של הנגנים הצעירים. בסיום חלקו בקונצרט הקהל, כמעט בכל הקונצרטים, דרש עוד ועוד הדרנים, עד שדני קיי הודיע שאין יותר יצירות שהוא מכיר.
התזמורת, מנצחה רונלי-ריקליס וכמובן דני קיי, זכו לסיקור תקשורתי נרחב בכל מדינה שאליה היגיעה  אין ספק שהצלחתה של התזמורת נבעה במידה רבה מהצטרפותו של דני קיי למסע. היה לו אז מעמד של כוכב-על וישראל זכתה למנה יתרה של פרסום אוהד בשל השתתפותו של מנצח מסוג מיוחד במינו.

במהלך מלחמת יום כיפור ביקר פצועי מלחמה רבים מהצד הישראלי. 

בשנות השבעים ובמיוחד בתקופה שלפני ואחרי מלחמת יום הכיפורים סרטיו של דני קיי היו מוצגים בערוץ היחיד בשחור לבן כמובן באופן קבוע ושוב ושוב עד שצופים רבים יכלו לצטט אותם בעל פה.

הוא היה כל כך אהוב על הציבור הישראלי  שהוא זכה לכבוד הנדיר עבור כוכב קולנוע זר שספר על חייו יופיע בשנות החמישים ( כבוד נדיר שלו זכה אז מלבדו  רק הקומיקאי צ'רלי צ'פלין) ספרו של קורט זינגר   1905-1989    אגדת דני קי /   עברית עדה בן נחום  תל אביב :   נ' טברסקי,   תשי"ט.1959

      דני קיי זכה גם בכבוד הנדיר עוד יותר לככב בספר ילדים ישראלי  בסדרת "הבלשים הצעירים"  של "אבנר כרמלי   ( הוא שרגא גפני מחבר סדרות ידועות כמו "הימאים " ו"הספורטאים הצעירים " )   הבלשים הצעירים מצילים את דני קיי  ; ציורים – מ. אריה.הוצאת א. זליקוביץ 1957.

( נציין שלכבוד הזה זכה גם צ'רלי צ'פלין בספר ילדים שתורגם מגרמנית דווקא,וגם הבמאי אלפרד היצ'דקוק שעליו הייתה סדרת ספרים שלמה שנדון בה בעתיד ).

-1957 הייתה  כנראה שנת שיא לפופולאריות של דני קיי בישראל. ספר זה   עוסק בביקור של דני קיי  בישראל.  הביקור הוא אמיתי.  דני קיי אכן ביקר אז בישראל ויש להניח שהסופר קרא על כך הכל בעיתונים ושמע על כך ברדיו וצפה בקטעי יומני קולנוע שעסקו בכך. 


ראו  למטה בנספח מאמרים מכרך "דבר לילדים " כ"ו של שנת 1956 שכולם עוסקים באותו ביקור היסטורי שהרשים מאוד את הישראלים ושימש כבסיס לאותו ספר של "כרמלי".

ספק רב אם יש איזה שהוא שחקן קולנוע אחר שזכה אי פעם לעשירית מתשומת הלב שלה זכה דני קיי בישראל בתקשורת שלה. 

בסיפור במהלך הביקור דני קיי ,שוד ושבר, נחטף בידי כנופית פושעים  ישראליים בעלי שמות מגוחכים  ובסופו של דבר ניצל בידי חבורת הילדים הישראלים הנועזים "הבלשים הצעירים"   הלו אלי חנה פנחס ושוש.

 אבל כפי שמסתבר במהלך העלילה הכוכב ההוליוודי  לא באמת זקוק לעזרתם  של הילדים  ,מסתבר שיש לו מלאי אינסופי של טריקים ותחבולות שבאמצעותם הוא משגע את הפושעים.

דני קיי נאבק בחבורת פושעים בציוריו של מ.אריה לספר "הבלשים הצעירים מצילים את דני קיי" מאת אבנר כרמלי

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שדני קיי או דמות מבוססת עליו תואר כלוחם נועז בפשע "במציאות " ולא רק בסרטים.

אולי בהשראת הסרט "חייו הסודיים  של וולטר מיטי " שני היוצרים הידועים  מעולם   הקומיקס ג'רי סיגל וג'ו שוסטר  יוצריו של סופרמן יצרו  ב-1948 לאחר שסולקו מסיפורי סופרמן דמות המבוססת על דני קי כגיבור על ליצן ויהודי המשתמש במאבק בפשע בטריקים שונים הלקוחים מעבודתו כקומיקאי.

 

 

למרבית הצער הקומיקס לא היה פופולארי. והוא נעלם לאחר שש חוברות. 

אבל את המתחרים בחברת די סי מוציאים לאור של סופרמן הוא כנראה הטריד .הם יצרו דמות של קומיקאי ויוצר צעצועים שהוא אחד מאויביו הגדולים של סופרמן מכאן ואילך.

הדמות הנ"ל הופיעה לימים  בסיפורי סופרמן.וכאן זאת הייתה רמיזה ברורה לכל מי שהבין לדני קיי למרות /שהדמות נקראה לארי דייויס..

ולאחרונה שימשה כבסיס לגיבור על חדש.

 

 ואלו הם סרטיו של דני קיי  שראויים לאיזכור:

עושה הנפלאות  Wonder Man   ( 1945)

שבו מגלם דני קיי תפקידים של שני אחים תאומים האחד תולעת ספרים סופר הכותב ספר היסטוריה השני רקדן ובדרן במופעים נועזים ,האח הבדרן נרצח בידי אנשי מאפיה וחוזר כרוח רפאים .ומשתלט על גופו של אחיו כדי שיביא ללכידתצם של הרוצחים.בסרט מופיעה שותפתו הקבועה בסרטים וירג'יניה מאיו.

 

,צפו בעוד קטע מהסרט 

הנער מברוקלין 1946 

 סרט שבו דני קיי מגלם דוור בברוקלין שכנגד רצונו הופך למתאגרף וזוכה בתחרויות ( אמנם על ידי הונאה של האמרגן שלו מה שהופך את הסרט כיום ללא כל כך סימפטי לצפייה אפילו שזה הכל רק קומדיה).

המקדימון

 

סצינת האיגרוף המפורסמת מהסרט 

 

 

חייו הסודיים של וולטר מיטי 1947 

לדעתי אחד מגדולי הסרטים שצפיתי בהם של שנות ה-40

מבוסס על סיפור קצר ידוע של ג'ימס תרבר שתוכלו לקרוא בו בבלוג זה כאן.

צפו במקדימון שלו כאן.

 

המפקח הכללי ( רביזור ) 1949

עיבוד יוצא מהכלל של המחזה הרוסי  המפורסם מהמאה ה-19 של הסופר הרוסי –אוקראיני גוגל ,על נוכל שמטעה תושבי עיירה קטנה מושחתים לחשוב שהוא המפקח הכללי שבא  לחקור את פעולותיהם/

המקדימון:

צפו בסרט המלא כאן

 
 

הנס כריסטיאן  אנדרסן 1952

קלסיקה שלא תשכח , אמנם לסיפור הסרט  אין שום קשר  ולו הקלוש ביותר  קשר לחייו האמתיים של כותב האגדות המפורסם ונראה כאילו הוא מתחולל ביקום מקביל  ובעצם זוהי עוד אגדה על חייו אבל השירים הם מקסימים.

המקדימון 

 

לימים ב-1972  דני קיי הופיע בעוד' עיבוד של אגדה של אנדרס "בגדי המלך החדשים "

"העולם המכושף של דני קיי"

ליצן החצר 1956

היום נחשב לאחד הסרטים המעולים של התקופה ולאחת הקומדיות הגדולות ביותר והוא נבחר לשימור בידי ספרית הקונגרס בארה"ב כיצירת מופת קולנועית .דני קיי הוא ליצן מלך אטי אז בימי הביניים בתקופה המקבילה לזאת של רובין הוד  שמראה את עצמו כלוחם נועז לא פחות מהאבירים שצוחקים עליו וגובר לבסוף על יריבו הנבל המגולם בידי גדול שחקני "הרעים" של סירטי ימי הביניים בזיל רטבורן ( הידוע גם כמגלמו המוצלח של שרלוק הולמס ).

צפו במקדימון

 

 

 

יעקובסקי והקולונל 1958

קומדיה רצינית מאוד  על פי מחזה של הסופר הגרמני יהודי פרנץ ורפל על פליט יהודי בזמן השואה שמוצא את עצמו בסירה אחת עם קולונל פולני אנטישמי נמלט וזהו בדיעבד כנראה סירטו הטוב ביותר של דני קיי.

צפו בחלק מהסרט כאן.

סרטו החשוב האחרון והלא קומי בכלל  של דני קיי היה "סקוקי " סרט טלויזיה משנת 1981 שבו גילם פעיל יהודי הנאבק במיצעד נאו נאצי בשכונתו בהתבסס על פרשיה אמיתית.

בסרט זה הראה קיי שיש בו כישרון למשחק דרמטי לא קומי.

צפו במקדימון ל"סקוקי י:

צפו בסרט "סקוקי" כאן :

 

 

 

ההופעה הכמעט אחרונה של דני קיי הייתה ב-1985  בדרמה הפנטסטית בסדרת "תחום הדימדומים " על פי סיפור פנטסיה של הרלאן אליסון "הפלדין של השעה האחרונה "ששם הוא מגלם את האיש שמתפ]קידו לשמור על העולם.

 

 

 

ההופעה הסופית של דני קיי  הייתה  ב-1986 כרופא שיניים במסגרת התוכנית המצליחה  "משפחת קוסבי " שם גילם את רופא השיניים של בני משפחת קוסבי  וזה אמור היה להיות הבסיס לסדרה קומית חדשה של דני קיי עצמו שבה הוא יגלם …רופא שיניים יהודי.

התסריט לפילוט של הסדרה נכתב והוגש לדני קיי.אבל כעבור כמחה שבועות הוא חלה ונפטר ב-3 במרץ 1987 בגיל 76  והסדרה מעולם לא צולמה.  

צפו  בהופעה האחרונה של דני קיי כרופא שיניים כאן :

לילך ניישטט-בורנשטיין

 

דני קיי בשפה העברית 

בישראל שיריו של דני קיי עוד שימשו כבסיס למחזמר ידוע ומצליח של ציפי שביט "טמבולינה " שבו שרה מחדש את שיריו המפורסמים של דני קיי   ( בתרגומו המוצלח של יורם טהר לב )בעיקר אלו שמהסרט "האנס כריסטיאן אנדרסן " חלקם פרי יצירתו של אישתו של דני קיי.  המחזמר יצא גם בכקלטת שמע ב-1976 והשירים גם הופיעו בספר.

טמבולינה :   ציפי שביט בשירי דני קיי / תרגם יורם טהר-לב ; איורים דני דורי   [תל-אביב] :   כנרת,   1987.

השירים כללו את " טמבולינה — הקוקיה — סבא נוח — הברווזון המכוער — חריץ בהור ההר — חה חה חה אני צוחק לי — הכינורית — ברווזון קטנצ'יק — פופו הבובהמיש מש

האזינו לגירסת ציפי שביט של שירי דני קיי 

  • .

ספק אם יש היום שחקן -אמן -זמר אהוב כל כך כפי שהיה דני קיי בחייו .בוודאי לא בישראל. 

דני קיי עם ידידו דוד בן גוריון 

נספח : הביקור  ההיסטורי של דני קיי בישראל בשנת 1956 כפי שתואר בידי כתבי "דבר לילדים ":

דני קיי עם ילדי ישראל  על עטיפת גליון מספר 35 של דבר לילדים כרך כו

דבר עורך "דבר לילדים" על דני קיי 

 

"דבר לילדים " מסביר לילדים מי זה ומה זה דני קיי 

כתבת ענק ב"דבר לילדים " ( שני חלקים !) של הסופרת והכתבת גורית אקסלרוד  על ביקור דני קיי בישראל ב-1956.

 

ראו גם :

דני קי בויקיפדיה 

 

דני קיי חוגג 100

 

סרט ביוגרפי על חיי דני קיי

 

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי ובטלויזיה הישראלית :מבוריס שץ ועד ל"היהודים באים"

פוסטר הסדרה התנכית הקומית העברית הידועה מכל. 

בחזרה לימי התנ"ך  בקולנוע  ובטלוויזיה בישראל 

מאת אלי אשד

(הופיע במקור בכתב העת למורים לתנ"ך ""על הפרק" גליון מספר 16 ספטמבר 1999 )

המאמר הזה היה חלק מסדרה של שלושה מאמרים גדולים שלי בגליונות כתב עת זה.

המאמר הראשון עסק בז'אנר  הסיפור התנ"כי.

תוכלו לקרוא אותו כאן. 

המאמר השני עסק בתנ"ך בקולנוע ובטלוויזיה בעולם ובישראל.

את החלק הראשון שלו תוכלו לקרוא כאן. 

מאמר השלישי עסק בעיבודי קומיקס של סיפורי התנ"ך.

( ואת המאמר הזה אפשר למצוא בשני חלקים מורחבים בבלוג זה

חלק א-סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי 

חלק ב- הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הם עלו לרשת באתר בשם קולמוסנט מקוצצים ומעודכנים .אבל האתר שבו עלו "קולמוסנט " קרס וירד מהרשת לאחר שנים רבות לפני כמה שבועות.הכל נעלם. 

אז הנה החלק השני של המאמר על התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה שוב וגם מעודכן ,כי לשמחתנו יש מה לעדכן על ההתפתחויות בתחום זה מאז שנת 1999. ועכשיו יש גם הזדמנות לראות עם התחזיות שלי לגבי עתיד הז'אנר מסוף המא הה-20 התממשו בעשורים הראשונים של המא הה-21. 

התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה הישראלים.

מאמר זה הוא המשך של מאמר אחר  שעסק בסרטים על נושאים תנכיים שהופקו בחו"ל.במקור בפרסום בכתב עת מודפס הם היו מאמר אחד.

עבור הרשת חילקתי אותם לשניים. 

במאמר זה נעסוק בנסיונות השונים המוצלחים יותר ו( לרוב ) פחות להפיק בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית סרטים על תקופת התנ"ך ובית שני , וגם סרטים שקשורים לכך שעוסקים בנושאי חשיפת מידע על תקופות אלה , סרטים על נושאי ארכיאולוגיה.

דומה שאם יש איזו שהיא ארץ שבה היו צריכים להיות מופקים סרטים תנכיים הן במספר הגדול ביותר והן ברצינות הרבה ביותר לקולנוע ולטלביזיה היא ארץ התרחשותו ויצירתו של התנ"ך ישראל בידי עם התנ"ך ובלשון התנ"ך. אך במציאות למרות תוכניות גרנדיוזיות שונות שאכן קראו להסרטה של כל התנ"ך , מצבו החלש תמיד  של הקולנוע הישראלי וסיבות נוספות בהן  נדון בהמשך מנעו את יצירתם של יותר  ממספר מועט ביותר של סרטים המבוססים על התנ"ך.

כתוצאה רוב ההפקות התנכיות   שהתבצעו בארץ היו  זרות או בשיתוף חברות זרות. 

הקולנוע התנכי ההיסטורי הארץ  הישראלי

נראה שבבתי הקולנוע בארץ ישראל סרטים היסטוריים ותנכיים היו תמיד פופולאריים, ידוע ששני  הסרטים הראשונים שהוקרנו בבית הקולנוע הראשון בתל אביב "עדן "

היו שני סרטים היסטוריים איטלקיים  "ספרטקוס " ו"ימי פומפי האחרונים " ובחירה זאת הראתה מן הסתם על ידע  של המפיצים ושל בעלי בית הקולנוע של מה הקהל "רוצה " לראות. .

התוכניות ליצור סרט תנכי  עברי   ראשיתם בתקופת  ראשית הקולנוע הארץ שראלי בכלל ושלא במפתיע  התסריט העברי הראשון שנכתב בארץ ישראל היה על נושא תנ"כי . כותבו היה בוריס שץ מיסד ומנהל בית הספר לאמנות בירושלים " בצלאל " .

במסגרת בית ספר זה שאף שץ להחיות את האמנות היהודית ובמרכזה להעמיד את נושאי התנ"ך וההיסטוריה הקדומה של העם שרק אתם, האמין, ניתן יהיה ליצור תרבות עברית חדשה.                           

וכך לאחר שהחל להתעניין באמנות הקולנוע ( כנראה לאחר הסרטה של בית ספרו בידי חברה זרה  לאחד מהסרטים הראשונים שנעשו על ארץ ישראל) החלו שץ וכמה ממורי בית  ספר לדון  ברעיון של הקמת תעשיית קולנוע ארץ ישראלית שתתמקד בהפקת סרטים תנכיים. הם דנו עוד ב-1912  בהקמת  " חרושת להפקת סרטים " לה קראו " מנורה".

 במסגרת התוכנית כתב שץ תסריט של סרט תנכי מקורי: "חורבן בית המקדש ושיבת ציון". התסריט היה על הנביא ירמיהו והתבסס על מסכתה אותה כתב והוצגה ב"בצלאל"" בחגים.

עמוד השער של ספר עתידני של בוריס שץ שבו הוא מגיע לארץ ישראל בשנת  2018 ובאחד משיאי הביקור צופה בסרט תנכי עברי מקורי על הנביא ירמיהו. 

 למרבית הצער הסרט המוצע לא יצא מגדר חלום .אבל בספרו האוטופי "ירושלים הבנויה: חלום בהקיץ"" (1924) תאר שץ כיצד הוא מתעורר בעתיד בארץ ישראל האוטופית בה התגשמו כל חלומותיו ובהם הסרטה של תסריטו התנ"כי. שץ תאר באוטופיה שלו בפרטי פרטים את עלילת הסרט "חורבן בית המקדש  והשיבה לציון "  הצבעוני והמדבר המתאר את סיפור מאבקו של ירמיהו הנביא נגד השחיתות  בממלכת יהודה . הסצינות בסרט החזוי כללו את  נבואות החורבן של ירמיהו , את טקסי עבודת האלילים והקרבת  קורבנות ילדים בגיא בן הינום ,את כליאת הנביא  בבור בידי  צדקיהו ,ואת כיבוש  העיר וחורבנה בידי הבבלים ואת הגליית העם . ברוח הציונות הסרט מסתיים בתיאור  ארץ ישראל הבנויה והמודרנית והחזרת העצמות של הרצל  לירושלים בעתיד הקרוב.

הסרט נועד בגלוי לצורכי תעמולה ציונית, אבל  שץ כאמן מנוסה הבין היטב שיצירת אמנות אינה יכולה להיות מורכבת רק מסיסמאות  רעיוניות ועליו לספק לצופים גם ריגוש אמנותי . לשם כך צירף לתסריט תיאור של  "השימוש המתוחכם ( שהוא מתקדם מאוד לזמן כתיבת התסריט) שיש לעשות בתמונה, " "בצליל , בצבע ,באפקטים, בסצינות המונים (!) ובעיצוב " כמו פיסולי " של הנביא " "ירמיהו ( שץ היה אחרי הכל בראש ובראשונה פסל ), הוא ניסה ליצור סרט תנכי " שישלב תעמולה ציונית עם רמה אמנותית גבוהה בדומה לסרטים שנוצרו באיטליה  ובארה"ב.

אך שץ לא הצליח למצוא מימון להפקת תסריטו הגרנדיוזי שהקיף הן את העבר הרחוק והן את העתיד , למרות איכויותיו הציוניות  התעמולתיות, ולא נותר לו אלא לתאר את הצפייה בהקרנתו בעתיד אוטופי רחוק .

עדכון : ב-21 במאי 2018 הופעתי  ביום עיון  של המחלקה למקרא של אוניברסיטת תל אביב "התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה הישראליים  " שעסק בסרטים תנכיים  ישראליים ובהשראה תנכית  לסרטים ישראלים.

ושם נתתי הרצאה המבוססת  על מאמר זה "״האם אפשר להסריט את התנ"ך כפשוטו: התנ"ך בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית״ עסקתי בסרטי הז'אנר וגם בתסריט המוצע של בוריס שץ ודנתי בשאלה מה היה בוריס שץ חושב אילו היה נוסע בזמן  כמתואר בספרו "ירושלים הבנויה " משנת 1924 ומגיע לשנת 2018 האמיתית, מגיע לכנס הזה וצופה בסרטים שהוקרנו בו.

האם היה מרגיש שחזונו הוגשם? 

( את התשובה תקבלו בסיום המאמר).

למרות כשלונו של שץ  להסריט סרט תנכי מורי בצלאל המשיכו בתכניותיהם להסרטת סרטים המבוססים על התנ"ך וב1919 פורסם בעיתון ""הארץ"" מאמר בחתימת ג.א הוא מאיר גור אריה אחד מהמורים בבצלאל.

במאמר זה " ראינוע עברי  מעין הצעה"  העלה גור אריה את התוכנית של אנשי בית ספר ""בצלאל "" לגבי המהות והתכנים התנכיים של הסרט העברי לעתיד. במאמר זה כתב " "גור אריה ""החזיון העברי מהיכן נקחנו …. ראשית נקחנו מכתבי הקודש מן התנ"ך!"….הם הגויים מבינים את העניינים האלה באופן אחר לגמרי ושמשון של רמברנט ואותו  "הזקן שבתמונת ""על נערות בבל"" אינם ביבליים לפי רוחנו שלנו . ושאול המלך טרגדיה אנושית זאת שלא מצאה עד היום את ביטויה המודרני אצל שום יוצר -האם לא טרגדיה עברית גדולה תהיה זו לכשתופיע בתוך הפילם העברי מעל הרי ישראל ? וכל אותם  המחזות הקטנים שבנביאים למן שמואל .. ועד אותה השורה המזעזעת על רצפה בת איה  והגבעונים כלום דללו כבר מקורות אלה? ועוד וזאת האגדה העברית מעיין נעול זה  החתום בפני האחרים כלום חומר מעט יכול הוא להמציא לראינוע העברי שלנו? …הפילם העברי יכול להחיות תקופות שלמות של ההיסטוריה העברית מימות חכמי  התלמוד עד ימינו אלה..התחלתו של מוסד זה תהיה בארץ ישראל וכאן יכול "הטבע בעצמו לשמש אותו בכל הנחוץ שם למחזות גיבורים סצינות בודדות מן התנ"ך ,מחזות קטנים מימי בית שני ,מחזות של עליה לרגל , של הבאת ביכורים וכו'..

גור אריה סיים את מאמרו בהצעה: " צריך שמוסד עברי בארץ ישראל יתחיל ביצירת פילם עברי . ואת העבודה הזאת הלא אפשר להטיל על בית האמנות "" בצלאל ""בירושלים." "ביה"ס בצלאל אמניו ומנהליו יחד עם חבר סופרים עבריים יגשו עד מהרה לייסוד מוסד" הראינוע העברי … ויניחו את היסוד הראשון לפילם הגדול של הדרמה העברית התנכית "וההיסטורית".

זאת הייתה הפעם הראשונה בה הועלו בפירוט  התוכניות הגרנדיוזיות אותם כפי שנראה העלו בעתיד אנשים כמו מרגוט קלאוזנר ואחרים  אך תמיד התגלו כבלתי אפשריות  להגשמה.

תוכניותיהם של מורי בצלאל היו גרנדיוזיות מדי עבור האמצעים המוגבלים  והמצומצמים של הישוב וההסתדרות הציונית ואם כי אחד ממורי בצלאל, בן דוב  אכן הפך לצלם הסרטים הראשון בארץ, הוא התמקד לחלוטין רק בצילום והסרטת אירועים דוקומנטריים ולא בביום סרטים תנכיים.  

ואם זאת בשנות ה20 נעשה ניסיון רציני להביא את חלומם של אנשי בצלאל על  קולנוע תנכי עברי לכלל מימוש. הניסיון נעשה בידי ידידו הטוב של בוריס שץ  יוסף גל-עזר. גל עזר ניסה להקים בארץ לראשונה חברת סרטים אמיתית שתהיה  מבוססת על תקציבים נמוכים יחסית ותוכנית הפקת סרטים ששיאה תהיה הפקת סרטים מקראיים. בניגוד לחלומות של שץ תוכניתו של גל -עזר התבססה על הבנה מעשית  של תנאי הארץ ואפשרויות ההפקה שבה.מ-1921   הוא החל לשלוח לגורמים שונים בהסתדרות  הציונית הצעות מפורטות למימון חברת סרטים ארץ ישראלית שתנצל את  הנופים המקראיים האוטנטיים של פלסטינה.

גל עזר היה ראליסטי מאוד בהערכת אפשרויות ההסרטה של דרמות בארץ. בשלב ראשון קבע, לא תוכל חברה מאין זאת ליצור דרמות מקראיות והיסטוריות ,הם ידרשו סכומי  הפקה גדולים מידי וסטודיו מודרני שבו אפשר יהיה לצלמם. בשלב ראשון יהיה צורך  לצלם רק דרמות מחיי היישוב החדש בפלסטינה . אולם בשלב מאוחר יותר בשיתוף פעולה של חברות סרטים גדולות מחו"ל אפשר יהיה לגשת לצילום סרטים תנכיים . הוא ציין שיותר ויותר חברות בחו"ל  החלו מתענינות בהסרטת סרטים תנכיים ויהיה זה רק טבעי שישתפו פעולה בנושא עם חברה ארץ ישראלית. הוא הציע כפרויקטים להסרטה את הרומן התנכי המפורסם על ימי המלך חזקיהו   "אהבת  ציון"   של אברהם מאפו.

 לפיו כתב תסריט, ותסריט מקורי רומנטי משלו  בשם "" בימי המלך שלמה " על פילגש של שלמה המגורשת לאי רחוק ומתאהבת שם בעבד של שלמה.

גל עזר הצהיר שביצירת סרטים אלה יוכל להעזר באומנים של ""בצלאל " שייצרו עבורו" את הלבוש ואת התפאורות התנכיות בסכומים זולים יחסית ובשיתוף פעולה עם  הארכיאולוגים של פלסטינה שישמשו כיועצים ) הוא היה מיודד עם הארכיאולוגים    סוקניק בעתיד מגלה המגילות הגנוזות, ונחום סלושץ ,שהשתתפו עמו בלהקת שחקנים  חובבים  וישמרו על אמינות הסרטים . וכמובן הערבים והיהודים המזרחיים יוכלו  לספק  ניצבים ריאליסטיים לחלוטין לסצינות המוניות ללא כל צורך להוציא כסף על  איפורם שכן הם יראו אותנטיים לחלוטין…. 

אם כי תוכניותיו של גל עזר היו פרקטיות למדי הם לא זכו לתשומת לב. יתכן שאם היו הצעותיו זוכות למימון הדרוש מההסתדרות הציונית  היה כל עתידה של "תעשיית הקולנוע הארץ הישראלי ושל הסרט התנכי משתנה , אך לא זה מה שקרה.

רק בשנות ה-30 החלו לצוץ בארץ ניצני תעשיית קולנוע בידי אנשים כמו ברוך אגדתי ונתן אקסלרוד.אך אנשי הישוב העדיפו לעסוק בהסרטת הישוב החדש עם האמצעים המוגבלים שבידיהם ולא בנושאים תנכ"יים.

עם זאת מידי פעם נשמעו רעיונות על הצורך בהסרטת סרטים תנכיים.  ידוע שהמשורר חיים נחמן ביאליק שאף להפוך את האגדה הקלאסית שלו על שלמה המלך ""אגדת שלשה וארבעה"" לסרט תנכי בעל אוירה מזרחית בנוסח " סרטי אלף לילה ולילה שנעשו בהוליווד  וחיפש משקיעים .הסופר ל. חנוך  עיבד את הספור לתסריט  תחת פיקוחו ההדוק של ביאליק  והתסריט נשלח לחברות הפקה בארה"ב ובצרפת אך  לא התקדם לכל שלב ביצוע מעבר לכך ,לאכזבתו הגדולה של   ביאליק.

 הסיפור המקראי היחיד של התקופה שנכתב בידי סופר עברי ( אם כי בשפה הרוסית )  ונעשה לסרט היה "שמשון"   של זאב  ז'בוטינסקי שנעשה  לסרט חשוב ב-1949  בידי דה מיל  אך הדמיון בין   הסרט והספר היה קלוש ביותר לאכזבתם הגדולה של מעריצי הספר. 

 מאידך היו בארץ  יזמים  שכאשר לא היו בידיהם  האמצעים ליצור סרטים  תנכיים מקוריים  השתמשו לצורכיהם בסרטים זרים.וכך ב-1932 הקרין בעל בתי הקולנוע  יעקב דוידון  גירסה ערוכה מחדש של הסרט ההוליוודי התנ"ך  שהיה   שיחזור של מספר סיפורים  מקראיים שנוצר כסרט אילם ב1920  ומאוחר יותר התוסף לו פס קול באנגלית עם  באורים לאירועים התנכיים המתוארים.

 דוידון ""שיפץ " את הסרט המקורי בצורה דרסטית,  נתן לסרט את השם "המפוצץ"  "דברי ימי ישראל" ושיבץ לתוכו קטעי יומנים  ותמונות שהיללו את המתיישבים החדשים בארץ והחליף את הפרשנות התנכית המקורית באנגלית בפסוקי תנ"ך מלווים  בביאורים  "ציוניים"  בעברית. כך למשל לאחר הסיפור על שלמה המלך אמרה הקרינות החדשה"" ועם  "ישראל הוגלה מארצו .. אבל יום הגאולה קרוב ושבו בנים  לגבולם .."" ובעיקבות זאת  בא סרט קצר שפיאר את הקידמה הציונית  בארץ  ביחד עם מילות שיר ציוני  חלוצי…

כך נוצל הסרט התנכי ההוליוודי בשירות התעמולה  הציונית ולשם הדגשת הקשר בין  "תקופת התנ"ך ותקופתנו אנו , מסר שהיה  תמיד מרכזי בעיני כל מי שרצה לעשות סרט" מקראי מקורי בארץ

הסרט הארץ ישראלי ההיסטורי הראשון

 

האיש שיצר בארץ  את ז'אנר הסרט העברי ההיסטורי  היה נתן אקסלרוד שב-1937-38 יצר את  הסרט מעל החרבות  ביחד עם הבמאי ארי וולף מטובי במאי התיאטרון בארץ ישראל באותה התקופה .

  כמה שנים קודם לכן קודם לכן צילם  אקסלרוד ביחד עם הבמאי התסריטאי והמפיק חיים הלחמי  את הסרט העברי הראשון באורך מלא  "עודד הנודד"  (1932)  לפי ספרו  של צבי ליברמן,סרט שלמרות היותו אילם  זכה להצלחה רבה.

ליברמן היה ידוע גם כמחבר רומנים  היסטוריים תנכיים לבני הנוער והפרויקט הבא  של אקסלרוד היה להסריט את ספרו מעל החרבות  ( לו תרם ליברמן את התסריט)  שתיאר  כפר יהודי בתקופת המרד הגדול ברומאים.

במסגרת סיפור מסגרת המתרחש ב"זמננו" של שנות ה-30  כאשר  מדריך בכפר נוער מספר את   העלילה הקדומה לחניכיו , ילדים פליטים מגרמניה הנאצית. הסרט מתאר כיצד טובחים   ליגיונות הרומאים ( שגולמו  כולם בידי שחקני קבוצת ""הפועל"" תל אביב) את כל   התושבים המבוגרים של כפר שלו. ילדי  הכפר שורדים לאחר מות התושבים המבוגרים  והסרט מתמקד  בניסיונותיהם להתיישב  באדמה  ולהקים את הכפר מחדש, וכיצד בסופו של דבר לאחר קשיים מרובים בזריעת וקצירת חיטה הם יוצרים חברה חדשה  .בתום  הסיפור  ההיסטורי  שהמסר הציוני שלו על    הצורך בהתישבות בכל מחיר ,היה כמובן ברור לחלוטין, יוצאים החלוצים המודרניים ששמעו את הסיפור לקציר חג  השבועות.

סצינה מ"מעל החורבות " המתרחשת בימי בית שני. 

 היה זה הסרט היסטורי העברי  הראשון. כמו כן  היה זה  אחד הסרטים  העלילתיים  הראשונים המדברים   באורך מלא שכולו תוצרת הארץ ( קדמו לו רק "צבר" של אלכסנדר פורד מ-1932 ו"זאת היא הארץ" של ברוך אגדתי מ-1934-35 ) . הפקתו הייתה כרוכה בקשיים  גדולים ביותר בגלל מאורעות הדמים שהיו אז בארץ והביאו להפסקות  בצילומי הסרט  כאשר על היוצרים והשחקנים היה להימלט על נפשם מאימת הערבים. כתוצאה הסרטת הסרט נמשכה  כשנה וחצי   ומקומות הצילום והילדים השחקנים הוחלפו ללא הרף ( וכך   למשל מעמד שבו ילדה שאלה ילד אם הוא רוצה מיים והילד השיב שאינו רוצה צולם  חציו בבנימינה  וחציו השני כעבור שנה בתל אביב) . בעיה נוספת שצצה מחדש   בכל פעם שניסו ליצור בארץ סרט תנכי\ היסטורי  היה התקציב "המצומצם ביותר , אלף לירות של אז , תקציב שאמנם היה ענק לעומת "עודד הנודד " שעלה רק 400 לירות אך התרחש בימינו,מה  שלא אפשר את התפאורות והתלבושות  הראליסטיות שנדרשו לתחושת האמינות בסרט ,רוב התלבושות נלקחו לבסוף ממחסן  ההצגות של עיריית תל אביב או אולתרו כמו חליפותיהם של החיילים הרומאיים שהיו למעשה חצאיות פשוטות… כדי לתאר את ""גדודי "" הרומאים התוקפים" את הכפר שכולם גולמו  בידי אותם עשרה כדורגלנים הם הוצגו כמופיעים שורות שורות  כשבכל שורה היו כמובן תמיד אותם אנשים וליתר אפקטיביות צולמו בעיקר רגליהם הורסות ומועכות על רקע מוזיקה סוערת של משה וילנסקי….

הילדים שהופיעו ב"מעל החורבות ".

בעיה נוספת הייתה חוסר היכולת להפיק משחקני הסרט הילדים משחק ראליסטי ומה שיצא מהם היה רק דיקלום פטטי שהתאים יותר למסכתות בבית ספר מאשר לסרט באורך מלא בעל מגמה ציונית ככל שתהיה.  אם זאת  יש לזכור שמגמה זאת לא הייתה רחוקה מהתפיסה  שהייתה קיימת באותה תקופה בתיאטראות חשובים כמו ""הבימה ו"אהל" כשהציגו מחזות  היסטוריים .

התוצאה הייתה שהסרט נכשל בקרב הקהל לו יועד.הביקורת של התקופה ( עם כל "היותה ""צמחונית"" וציונית לעומת המבקרים של היום ) כינתה את הסרט ""פשטני בעל " "מגמה חינוכית מוסרית ברורה"" . המבקר של עיתון ""דבר"" עזרא זוסמן ביטא את " "הרצון לבטא את ההסתייגות תוך ניסיון שלא לתקוף את הסרט כשכתב " גם בתמונות " המוצלחות חסר ליטוש אחרון בידי רג'סור מומחה … רבים חסרונותיו של הסרט העברי "הראשון".  מבקר מודרני היה תקיף יותר וקבע ש"" מעבר להתרגשות שבעצם העשייה " "הפילמאית קשה למצוא ב""מעל החורבות  אפילו נקודה חיובית אחת . הגיחוך שבתסריט" שמנסה לחבר שני מישורים של שואה ותקומה -חורבן בית שני והמעשה הציוני-מקבל  משנה תוקף בבימוי הסטאטי ,בהופעה המלאכותית של הילדים מול המצלמה ובגודש מחולות ההורה המשובצים בסרט."      

הסרט  לא השאיר כל חותם ובודאי לא יצר תעשיה של סרטים מקראיים היסטוריים בארץ  שבה היה קשה מספיק ליצור סרט על החיים המודרניים והוא נשאר לא יותר מקוריוז. במשך שנים רבות מאוד הוא לא הוקרן כלל אך לאחרונה הוא שוחזר וניתן  היה להשיגו כקלטת וידיאו מידי החוקר והיסטוריון הקולנוע הישראלי ,יעקב גרוס.

צפו בקטע עכשווי מהסרט "מעל החורבות ".

כשהסרט העברי התחיל לדבר :כתבה של יריב פלג על "מעל החורבות "

לאחר מלחמת העולם השניה ב-1947 נעשה ניסוי מעניין במיוחד של יצירת סרט תנכי , כסרט בובות קצר . הסרט נעשה במימון של קרנות ציוניות בוים בידי הלמר לרסקי  והופק באמצעות "להקת העץ " תיאטרון הבובות של פאול לוי. הסרט שעסק בסיפור בלעם והאתון היה באורך 20 דקות ואם כי במקור נוצר כיצירה עצמאית  הוא שולב לבסוף בסרט תעמולה ציוני ארוך בשם "קללה לברכה"(1950)   בבימויו של יוסף קרומגלד שעסק בחייהם של חלוצים בארץ ישראל.   במהלך הסרט צופים הגיבורים  בתיאטרון הבובות בסיפור הבובות על בלעם , סיפור מעברו הרחוק של עם ישראל שכביכול סימל את הקללה שהוטלה על עם ישראל, להיות עם חסר ארץ , ואת הסבל הנורא שלו בשואה  אותה הופכים החלוצים בארץ ישראל לברכה. 

קרומגלד הצליח לשלב היטב את סיפור המסגרת עם סרט הבובות התנכי , שהוא הראשון מסוגו בקולנוע הארץ ישראלי ואחריו נעשו נוספים.

צפו בתוכנית על "קללה לברכה " כאן.

 התנ"ך בקולנוע הישראלי בשנות ה-50

לאחר הקמת המדינה בשנות ה50 כאשר שוב נעשו מאמצים להקים תעשיית קולנוע מקורית  הושמעו  טענות לגבי הצורך להסריט סרטים תנכיים בארץ , בכל הזדמנות, במיוחד  על רקע הפופולריות של הסרטים התנכיים באותה תקופה בהוליווד ובאיטליה פופולאריות שגרמה לכך שכמה  סרטים הוליוודים על רקע הברית החדשה הוסרטו בחלקם בארץ .בנוסף לכך באותה תקופה נהנה התנ"ך מפולאריות כמעט חסרת תקדים בארץ הן כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות של מצביא כמו יגאל ידין ותגליות מדהימות כמו המגילות הגנוזת , והן  כתוצאה מחיבתו הרבה של ראש הממשלה בן גוריון אליו ( שאף חיבר מחקרים על התנ"ך ואירח בביתו חוג מיוחד שעסק בלימוד התנ"ך ). 

בתיאטראות הוצגו הצגות שונות על נושאים תנכיים וספרים כמו "מלך בשר ודם " וכבשת הרש " של משה שמיר על תקופות בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית הקדומה הפכו לרבי מכר ונחשבו ליצירות מרכזיות בספרות העברית המתחדשת. באווירה כזאת דומה היה שתהיה זאת רק שאלה של זמן לפני שישראל תשתווה להוליווד ולאיטליה במספר הסרטים התנכיים שאותם תייצר . 

בין היזמים העקשניים ביותר בנושא הייתה מייסדת " אולפני הרצליה" מרגוט קלאוזנר שהייתה ממייסדי תעשיית הקולנוע בארץ . במשך שנים ניהלה קלאוזנר מאבק מתיש  להפקת סרטים תנכיים מקוריים . היא טענה שהמגרעות של סרטי התנ"ך האמריקאיים  שהם הוסיפו לטקסט התנכי המקורי דברים שלא היו ולא נבראו בו ( היא התלוננה "על כך ש40% מסרטו של דה מיל "עשרת הדברות "   הם דברים שאינם מצויים כלל בתנ"ך)." לדעת קלאוזנר כל סרט מקורי על התנ"ך צריך להישאר צמוד לחלוטין לטקסט ללא כל " תוספות ושינויים . היא הוסיפה וטענה שבהשג ידי המפיקים המקומיים  (דהינו היא עצמה ) נמצאים  האמצעים  להסריט את כל התנ"ך עד סוף ספר שמואל ,כאשר העם התגורר במדבר באוהלים .רק    לתקופת המלכים שלאחר מכן  ידרשו תפאורות כה עשירות ומספר כה רב של ניצבים  שיהיה צורך בעזרה של  אולפנים ומשקיעים זרים…

קלאוזנר ניסתה פעמיים לממש בעצמה את חלומותיה על הפקת סרטים תנכיים . פעם אחת  ניסתה להפיק עם רשת C.B.S האמריקנית סדרה של 36 סרטי טלביזיה באורך של חצי שעה לפי סדר כרונולוגי החל באברהם וכלה בשלמה המלך. אך למרות שהחברה גילתה עניין  רב בתוכנית היא לא יצאה לפועל לטענת קלאוזנר בגלל התנגדויות שונות של נציגי היהדות הקתוליות והפרוטסטנטיות שהתנגדו לתפיסתה לא להדגיש את הכוונה הדתית  בתנ"ך אך מאידך לשמור על נאמנות מוחלטת כשדברי הסופר יושמעו בידי קריין .

( לימים תוגשם תוכנית דומה לזאת בידי השחקן חיים טופול כפי שנראה בהמשך).

קלאוזנר קיוותה שכאשר תתחיל הטלוויזיה הישראלית לשדר היא תתחיל בשידורי סדרה   "תנכית צבעונית ש""תפעל להפצת התנ"ך יותר מכל החידונים למינהם". היא תיכננה   " "להפיק לטלוויזיה הישראלית סדרה של 12 סיפורים מן הדרמתיים והמפורסמים שבתנ"ך" לעבד אותם לפי סדר כרונולוגי בלי לשנות מאומה מהטקסט ולהציגם מדי שנה ביום  "העצמאות  בטלביזיה ולהקרינם בחו"ל בקולנוע. אך גם מפרויקט זה לא יצא דבר .

"קלאוזנר טענה ש"סכנתם"" של סרטי התנ"ך נעוצה בתוספות ובשינויים שהוכנסו בהם.  אך  כאשר היא עצמה  חיברה מחזה כתוב על יוסף ואשת פוטיפר לא ראתה ברירה אלא להכניס שינויים ותוספות לסיפור המקורי . היא ניסתה למכרו להסרטה  בהוליווד ולטענתה לא הוסרט מאחר שחריגותיה מן המסורת לא היו לרוחם של  המפיקים….  קלאוזנר עם כל תוכניותיה  הגרנדיוזיות להפקת סרטים תנכיים מעולם לא הצליחה להגשימם ולא מן הנמנע שהדרישה לנאמנות לתנ"ך הייתה אחת הסיבות , שכן המילה הכתובה והמדיום הקולנועי" הם שני צורות כה שונות שמן הנמנע הוא ליצור סרט תנכי לקהל הרחב שלא יהיו בו  "תוספות לחומר המקראי, שצמצומו פשוט אינו מתאים למדיום הקולנועי הדורש מעצם " טבעו פרטים והרחבה כפי שגילתה קלאוזנר עצמה כשכתבה את המחזה והתסריט על  יוסף.

(בכל אופן בנה של קלאוזנר עמוס מוקדי חיבר ברבות הימים את אחד הרומנים התנכיים המעולים ביותר בשפה העברית ,"חיי נביא " ספר ענק על חייו של הנביא עמוס .)

בנוסף לקלאוזנר היו בשנות ה-50 מפיקים נוספים שחלמו על יצירת סרטים תנכיים והיסטוריים בארץ. וכך חברת מולדת שיצרה בארץ את אחד הסרטים הראשונים לאחר קום המדינה ""קריה נאמנה "" תכננה לעשות לאחריו סרט על יוסף ואשת פוטיפר בחצי " "מליון דולר . חברת " ברנע "" שתיכננה להקים ב1950 עיר סרטים באשקלון שבה יופקו" סרטים רבים , הודיעה בקול תרועה רמה שסרטה הראשון יהיה סרט על המלך הורדוס " לפי רומן היסטורי "הורדוס אחי "  ותסריט  של  הסופר יעקב וינשל אך מהסרט ומעיר הסרטים לא יצא דבר.

אלה היו רק כמה מהפרויקטים התנכיים היסטוריים שתוכננו בתקופה זאת,

בן עויזרמן מראשוני היזמים של סרטים תנכיים בישראל 

להצלחה מעט יותר גדולה זכה הפרויקט של הצלם בן עויזרמן שב-  1954 הקים את חברת "חזון" שאיתה תיכנן להפיק לא פחות מ-4 סדרות של סרטים תנכיים  "" אבות "" שופטים "" מלכים "ו""נביאים"" . הוא הסריט את מה שאמור היה להיות הסרט הראשון בסדרה  יצחק ורבקה   ב-1954 באורך של כ20 דקות ונועד ליצוא לטלביזיה האמריקנית (ולכן דבר  אנגלית). בסרט זה שהיה הסרט הישראלי הצבעוני הראשון  כיכבו, על רקע המדבר,  אברהם בקר בתור אברהם אבינו   מאיר ינאי כיצחק ,וחיה הררית  כרבקה  ( הררית זכתה בעתיד  " לפרסום עולמי כשכיכבה בסרט ההיסטורי מימי בית שני "בן חור") . על פי הדיווחים "יצחק ורבקה " זכה לפרס בארה"ב ,אך הסרט לא זכה  להצלחה רבה ואי אפשר היה להפיק את המשכו "" שרה והגר "" או כל אחד אחר מסרטי  הסדרה המתוכננת ,שבה הוא היה הראשון והאחרון.

הסרט התנכי הישראלי בשנות ה-60   

תפיסה שונה מהתפיסה הראלי סטית של קלאוזנר ועויזרמן  על הדרך בה יש ליצור בארץ סרטים תנכיים בוטאה בידי הבמאי ,מבקר  והיסטוריון הקולנוע הישראלי , נתן גרוס.

במאמרי הביקורת שלו על הסרטים התנכיים הזרים שהוקרנו בארץ קבל גם הוא על שאין מפיקים בארץ כלל סרטים תנכיים .אך  בניגוד לקלאוזנר ואחרים שחלמו על סידרות "סרטים גרנדיוזיים ונאמנים לתנ"ך טען גרוס כי יהיה זה חסר טעם להפיק סרטים  תנכיים שיהיו ""נאמנים"" למקור אלא אם כן יהיה סרט מצוייר,סרט בובות  או אם ילדים יגלמו  את  הדמויות התנכיות שכן כל ניסיון להציגו בצורה רצינית "כפי שהיו  " "הדברים""  רק  יהרוס את הקסם האגדי הלא ראליסטי של המקור ויהפוך אותו  למעורר" גיחוך בעיני  הצופה המודרני המתוחכם. 

 גרוס ניסה ליישם את תפיסתו זאת בסרט אותו יצר ב-1952 שבו יצר בנוסח הסרטים ההוליוודים התנכיים של שנות ה-20 סרט בעל עלילה כפולה ,עלילת מגילת רוח משוחקת" בידי ילדי בית ספר במסגרת הצגת סיום אותה הם מעלים ועלילה מקבילה על חיי ילדים אלה בבית הספר שבמרכזה סיפור אהבה בין נער ונערה מעדות שונות המגלמים  את בועז ורות  בהצגה  וניתקלים בהתנגדות מצד משפחותיהם ובית הספר לאהבתם,כאשר שני העלילות מקבילות ומשלימות זו את זו. הרעיון של הסרט היה מעניין וללא ספק ייחודי אך הוא נגנז בגלל איכותו הטכנית הירודה .

סרט אחר שיישם את תפיסתו של גרוס ובאופן מוצלח יותר לעין ערוך היה סרט הבובות  של אחיו של נתן,  האנימטור  יורם גרוס  

ועליו ראו ביתר פירוט ברשימה שלי "המנפיש".

  הסרט בעל החלומות  (1962)ניכתב בידי נתן שיישם בו את תפיסתו המיוחדת על הצורך ליצור סרט  אגדי מיתי ללא ניסיון להציגו כריאליסטי וכך לשוות לו "צורה אמנותית חדשה  ההולמת את התקופה שבה אנו חיים" . ועם זאת הקפיד להיצמד לחלוטין למקור התנכי מבלי לשנות בו אפילו פסוק אחד.  . סרט זה היה הסרט התנכי המקורי הראשון שנעשה בארץ לאחר    שנים רבות של נסיונות וכשלונות.זהו סרט האנימציה הראשון באורך מלא (80 דקות ) שנעשה בארץ וזהו עדיין סרט   הבובות היחיד באורך מלא שנעשה אי פעם  בארץ .השג נוסף אותו קבע הסרט הוא שזהו  הסרט  התנכי הישראלי היחיד שזכה לשבחים  בלתי מסויגים של הביקורת.

הסרט שמתאר את סיפור יוסף ואחיו מחולק ל-2 חטיבות חטיבה אחת ""ראליסטית "" יותר המתארת את סיפור יוסף והחטיבה הפנטסטית יותר המתארת בפירוט  את החלומות    והפנטאסטיים אותם פותר יוסף לפרעה  חטיבה שהיא הקטע המוצלח ביותר בסרט ונותנת לו אופי חלומי ופיוטי   . את הקולות לבובות בסרט סיפקו שחקנים ידועים היום שהיו אז   בראשית דרכם כמו שלמה בר שביט , עודד תאומי, שמואל עצמון , אילי גורליצקי  ואחרים.

 "בעל החלומות"  זכה לביקורות מהללות שהדגישו שהדגישו את יתרונו לעומת הסרטים  "התנכיים הזרים. גרוס התאמץ מאוד לעשות לו פירסום מוקדם והזמין עיתונאים משלושת עיתוני הילדים הגדולים , דבר לילדים , הארץ שלנו ומשמר לילדים שיראו אותו עוד לפני גמר העריכה ואלה גמרו עליו את ההלל בכתבותיהם.  משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לבתי הספר במדינה , הוצג " "בפסטיבל הקאן , וזכה לכבוד גדול במיוחד כאשר הוזמן לפסטיבל של סרטים תנכיים" בוינה פסטיבל יוקרה שהשתתפו בו רק 7 סרטים שנבחרו במיוחד משפע הסרטים התנכיים שנוצרו באותה תקופה.  אך כל ההצלחה הביקורתית והשבחים שהומטרו  על הסרט לא עזרו לו מבחינה מסחרית. מבחינת משיכת הצופים הוא היה כישלון חרוץ אולי בגלל היותו סרט בובות שנחשב כמיועד רק לילדים. ראו אותו רק כ40.000 איש מספר קטן ביותר לאותה תקופה והוא ירד בתל אביב לאחר שבועיים בלבד של הקרנות .  אמנם משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לתלמידים בשעות הלימודים (!)  אך אלה לא היו צריכים לשלם על מנת לראותו., ונראה שעצם העובדה שזה הוכרז כסרט חובה עליהם לא תרמה לחשק שלהם  לצפות בו … .                                            

הבמאי נאלץ במשך שנים להחזיר את החובות על הסרט (שעלה 180.000 לירות )  ולשם כך נאלץ לביים קומדיה מסחרית ללא כל זיקה לאנימציה או לתנ"ך  בשם רק בלירה  . לבסוף  ב-1968 הוא  ירד מהארץ לאוסטרליה שם הקים  את חברת האנימציה המצליחה ביותר שם, הוא עשה מאז  סרטים מצויירים באורך מלא , סדרות טלוויזיה ופרסומות  מצליחות  רבות . עזיבתו הייתה אבדה גדולה לעולם האנימציה הישראלי.

בראשית המאה הנוכחית הסרט  "בעל החלומות" "שופץ"  בידי יורם  גרוס ואחינו היסטוריון הקולנוע הישראלי ,יעקב גרוס והוא שוב נגיש לקהל ואפשר להשיגו בקלטת.

צפו בקטעים מ"בעל החלומות "

כישלונו המסחרי של הסרט היה איתות הזהרה לכל מי  שרצה לעשות בארץ  סרט מקראי מקורי  וחלפו שנים עד שנעשה סרט תנכי מקורי נוסף.                 

במהלך שנות ה-60 ניסה המפיק המצליח מנחם גולן ליצור סרט אפי על  פי המחזמר המצליח בקאמרי ""שלמה המלך ושלמי הסנדלר""  שאת זכויותיו רכש ממרגוט  קלאוזנר (שגם היא ניסתה ללא הצלחה  להביא להסרטת המחזה)   . אם היה הפרוייקט  מתממש הוא אמור  היה  להיות הסרט היקר והמפואר ביותר אותו יצר הקולנוע הישראלי מעולם, ואולי אף להשתוות לסרטים התנכיים  מחו"ל  אך מאמציו הסתיימו בכישלון, וחבל.

בשנות ה-60 נעשו  בארץ רק  סרטים  שהקשר שלהם לתנ"ך לא היה ישיר. כמה סרטים  התבססו על האובססיה הלאומית באותה תקופה אחרי ארכיאולוגיה . ב-1960 נעשה סרט בבימויו של רפאל נוסבאום בשם חולות לוהטים   שתיאר תגלית של מגילות גנוזות  בעיר העתיקה סיטרה ( המבוססת על פטרה)בידי חבורה של ישראלים צעירים הרואיים שאחד מהם הוא ארכיאולוג , שהוא גם היחיד שנשאר בחיים מכל החבורה בסוף הסרט.  . הסרט עורר סערה ציבורית בגלל שמומן  בחלקו בכסף גרמני ובגלל ההערצה  למטיילים הנועזים לפטרה הנמצאת בסרט והיו ניסיונות למנוע את הקרנתו.אבל למרות ואולי בגלל הסערה הציבורית הוא זכה להצלחה יחסית בקופות. 

סרט אחר על פי מחזה של אפריים קישון  בשם  אף מילה למורגנשטרן (1963) שאחד  משלושת במאיו היה בן עויזרמן הציג את הארכיאולוגיה הישראלית באור שונה מאוד מהאור ההרואי שבו הוצגה ב"חולות לוהטים".  הסרט לעג  לאובססיה הישראלית עם הארכיאולוגיה ותקופת התנ"ך" המוצגת כדבר נלעג וחסר שחר מאחר שהוא חסר חשיבות לצרכי ההווה.

היום הסרט זכור בראש ובראשונה הודות לפזמון שהושמע במהלכו בידי להקת "בצל ירוק "  "ונצואלה " של דן אלמגור.

  סרט נוסף בשם מורדי האור  (1964)  בבימוי ותסריט של אלכסנדר רמתי לקח עלילה תנכית ושם אותה במסגרת סיפור עלילה ממלחמת העצמאות שבמהלכה תיירת  אמריקנית ומלוה הישראלי  נלכדים בכפר ערבי . במהלך הסרט יש עימות דרמתי בין  ראש הכפר דאוד הפציפיסט  ובנו המורד-הטרוריסט סאלים על השאלה אם יש לפגוע   ביהודים  או  לעזור להם    עימות שאינו אלא גירסה  ערבית לסיפור דוד ואבשלום  כפי שמרמזים השמות (סיפור המסגרת נתון במסגרת של ציטוטים מהתנ"ך ) כמו השם  עצמו הלקוח מציטוט מציטוט מספר איוב( כמו גם ציטוטים חזותיים שונים כמו הריגת "סלים הרכוב על סוסו בידי חברו הטוב של אביו ,וניסיונו של סאלים להאחז בעץ אך נופל ומת , התייחסות לסיפור אבשלום שמרד באביו והומת בידי מצביאו של אביו  יואב כשברח על סוסו ושערו הארוך הסתבך בענפי העץ) . להתייחסות תנכית זאת מרמזים גם הפסוק המסיים את הסרט משמואל ב פס' יט' 1" וירגז המלך ויעל על עלית השער  ויבך כה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום  "בני בני" ביחד עם תמונת הסיום של האב המתאבל הכורע על בנו המת כל אלה מרמזים שלפנינו גרסה מודרנית של הסיפור המקראי.

אך אפילו התייחסויות מעין אלה לסיפור המקראי היו בודדות ונדירות בקולנוע  הישראלי, של שנות ה-60 מה שמוזר במקצת בהתחשב בהתעניינות הכללית שהייתה אז בחברה הישראלית  בארכיאולוגיה ובתנ"ך  התעניינות שהופגנה בהצלחה הגדולה של סדרות לילדים כמו "עולם התנ"ך לילד" של שרגא גפני.

 

הסרט המקראי בשנות ה-70

 בשנות ה-70 חלה תחיה מסוימת בקולנוע התנכי בישראל,גם מאחר שכמה חברות אמריקניות ואיטלקיות החלו לצלם סרטים תנכיים והיסטוריים רבים יותר בישראל הודות להתפתחות אמצעי הקולנוע והטכניקה כאן . וכך צולמו סרטים כמו סדרות הטלביזיה משה נותן החוק , יעקב ויוסף , מצדה  (1981)  כולן  מיני סדרות עבור הטלוויזה האמריקנית ,  וסרטים על חיי  ישו כמו כמו" ישו כוכב עליון" (1973)  ו "קשר הפסחה"  (1976)  סרט  בהפקה ישראלית של מנחם גולן ויורם גלובוס .סרטים אלה היוו במשך תקופה ארוכה את החלק המרכזי  והמכריע של  הסרטים הזרים שנעשו בארץ וסיפקו עבודה לשחקנים ישראליים רבים.

אך ההפקות הישראליות  (רובן המכריע בשיתוף חברות זרות)  בנושאים  מקראיים היו  מוגבלות ומצומצמות וזכו להצלחה מועטה ביותר אם בכלל הן בקורתית  והן קופתית.

סרט שאף לא זכה להגיע למסכים היה  הסיקריקי  של מנחם בינצקי   מ-1971 בכיכובן של אופליה שטראל ואורנה פורת. . הסרט הראשון מאז "מעל החורבות"  שניסה לטפל בתקופת בית שני  והוא גם האחרון מאז.

סרט זה ניסה לתאר תקופה חשובה זאת שהרוב המכריע של הסרטים שנעשו עליה בחו"ל דנים עליה רק מבחינת הסיפור של ישו, יוחנן המטביל, וראשית הנצרות . יוצאי דופן הם  רק שני סרטים איטלקיים, אחד מהם אילם, על מרד החשמונאים,וסרט איטלקי מראשית שנות ה-60 על חיי הורדוס, ומעל לכל המיני סדרה הטלביזיונית   על מצדה.

סרט זה  שיחד עם מעל החורבות  ומצדה   הוא היחיד שמטפל בתקופת המרד   הגדול ברומאים מתאר בריון סיקריקי אכזר המשעבד את סביבתו האלימה פחות ונותן תיאור מעניין ( ללא קשר לאיכותיו הקולנועיות הירודות של הסרט ) של הפילוגים  בחברה היהודית  של התקופה כפי שהם משתקפים ביחסי הסיקריקי עם משפחה יהודית.

התקציב הנמוך שעמד לרשות הבמאי  מנע מימנו להציג את התקופה בצורה משכנעת כלשהיא. בינצקי  לא הצליח למצוא לסרטו  כל מפיץ , וכתוצאה הסרט  הוקרן רק פעם אחת בסינמטק ולמעשה נגנז מאז  , אם כי במהלך השנים הוקרנו על המסכים סרטים גרועים בהרבה. מאז לא נעשז בארץ סרטים נוספים  בז'אנר זה,  הז'אנר של הסרטים על ימי בית שני, ז'אנר הכולל 2 סרטים ….בינצקי עצמו ירד לארה"ב ונהפך לבמאי סרטי טלוויזיה מצליח בסדרות כמו "פרקליטי אל.אי וסדרת המדע הבדיוני "בבילון 5".

סרט תנכי של ממש שנעשה באותו הזמן והופץ ב-1972 היה ההפקה המשותפת לישראל  ולאיטליה  תמר אשת ער . הסרט בוים בארץ בידי במאי איטלקי ידוע בשם ריקרדו  פרדה(שהתפרסם הודות לסרטים ההיסטוריים וסרטי האימה השונים שאותם יצר)  והתבסס על מחזהו באותו השם של הסופר הישראלי יגאל מוסינזון  הנחשב לאחד  ממחזותיו החשובים ביותר והועלה ב1952 בתיאטרון ""אוהל", ואף פורסם כספר .

אך עם הקרנת הבכורה של הסרט מיהר הסופר,  לרחוץ ממנו את ידיו במסיבת עיתונאים וטען שהבמאי שינה לחלוטין את תסריטו. הסרט שהוא עיבוד לפרקים ל"ד ול"ח מספר  בראשית מתאר במקביל את פרשת תמר שנישאה לבנו של יהודה ער  ולאחיו אונן ולבסוף מגישה עצמה לאביהם יהודה בתחפושת של זונה בתקווה לקבל ממנו בן שימשיך את  שושלתה. במקביל מתוארת פרשת האונס של  דינה בת יעקב וניקמתם של אחיה בעיר שכם.בסרט הופיעו בתפקידים הראשיים שחקנים ישראליים כמו יוסף שילוח ולאה נאני ביחד עם שחקנים איטלקיים.

"הסרט ""זכה"" לביקורות קטלניות ביותר שהתלוננו על הוולגריות שלו ( הוא החל בסצינה של אונס דינה) ולפחות מבקר אחד קבע שזהו הסרט הגרוע ביותר  אותו ראה בימי חייו .לשמו הרע של הסרט תרמה העובדה שבמהלך צילומיו אירעה  "דליקה באתר הצילומים ששבה נספו כמה מסוסי ההפקה ,ודליקה זאת עם מות הסוסים " נראתה בסרט. לא פלא שהסופר יגאל מוסינזון ראה עצמו מחויב להתכחש לסרט אם כי לפחות מבקר אחד הזכיר לו ששמו עדיין נמצא ברשימת הקרדיטים כמחבר התסריט

 

קראו רשימה מפורטת על  "תמר אשת ער "כאן.

סרט מוצלח  יותר, גם הוא הפקה משותפת  הפעם עם אנגליה  וכמו  תמר  אשת ער  דובר אנגלית ועם שחקנים זרים  היה סרטו של הבמאי הישראלי הידוע משה מזרחי 

"איש רחל"  (1975) . סרט זה תיאר את תקופת  שהותו של יעקב ( השחקן לאונרד ויטלינג)  בבית לבן ( השחקן הידוע מיקי רוני ) וסיפור אהבתו לרחל ( מיכל בת אדם) .מזרחי שהתפרסם בזכות סרטו אני אוהב אותך רוזה   שבו תיאר בצורה משכנעת את  ירושליים בסוף המאה הקודמת ,  ניסה להציג את התקופה התנכית של האבות  בצורה  ראליסטית ככל האפשר על סמך מחקר מעמיק שקיים על התקופה.  הבמאי  הסביר שמספר הסרט  הוא למעשה איש המאה   השמינית לפני הספירה, שאז כנראה נוצרו הסיפורים ,  שנקודת מבטו אינה זהה דווקה לעורך  התנכי המאוחר יותר.

הרקע של התקופה הקדומה הוצג  כשילוב של חיי הבדואים כיום עם תיאור "ארכיאולוגי" של המזרח הקדמון,וחיי היום יום של העברים הקדמונים תוארו כחלק "אינטגראלי מהסביבה הפגאנית וכלא שונים בהרבה מהסביבה הבדואית סביבם . דבר  שהוא כנראה נכון מבחינה היסטורית. כתוצאה היו שמצאו בסרט זה השפעות של תנועת הכנענים של יונתן רטוש  שראתה בעברים הקדמונים חלק בלתי נפרד מהעמים של ארץ  "כנען . אך למעשה תפיסה זאת הופיעה גם במחזה המפורסם של תאטרון ""אהל"" משנות "ה-30 ""יעקב ורחל " אשר כמה מהמבקרים הישוו אותו עם הסרט ולא לטובת הסרט , הסרט לא שינה הרבה מהתפיסה הבדואית הפרימיטיבית של ההצגה  שעוררה רושם רב  בזמנו.למרות ההשקעה הרבה בסרט שהייתה מעל המקובל לסרט ישראלי "הסרט זכה לביקורות פושרות ביותר ,היה כישלון מוחלט בקופות וירד מהמסכים לאחר ""שבוע הקרנה בלבד .מזרחי ייחס את כישלונו להיות הסרט ""שאטנז"" סרט ישראלי תנכי ""דובר אנגלית דבר שכפי שהסביר הוא ""מוות לקולנוע"".

בעוכריו של הסרט הייתה גם   העובדה שבתקופה בה נעשה ""איש  רחל"" בארץ הופקו שתי הפקות תנכיות גדולות אחרות שתיהן לטלביזיה, ""משה נותן החוק  "" עם ברט לנקסטר שצולם בסיני ,ושני סרטי טלביזיה   של   הבמאי היוני קאוקיאניס על סיפורי יעקב ויוסף. סרטו של קאוקיאניס על יעקב ויוסף שצולם באותו הזמן עם  "איש רחל "  אף זכה לביקורות טובות יותר מההפקה הישראלית כאשר הגירסה הקולנועית שלו  שאיחדה את שני סרטי הטלביזיה    היגיעה לארץ תחת השם "סיפור יעקב ויוסף"   (1974) וזכה לשבחים רבים בגלל פשטותו ונאמנותו לסיפור המקורי )גם הוא שמר על נאמנות להווי הבדואי( .סביר להניח  שהקהל  התעייף  מהסיפור אותו כבר ראה בגירסתו של קאוקיאניס כאשר היגיש לו מזרחי את אותו הסיפור בגישה דומה .הבמאי עם כל רעיונותיו החדשניים לצילום  הסיפור המקראי היה ביש מזל שבחר לעשות את הסרט בדיוק באותו זמן שבו צולמה בארץ הפקה דומה על אותו הסיפור.  

סקירה מפורטת על "איש רחל " ראו כאן : יעקב אבינו כוכב קולנוע 

שנות ה-70 היו גם שנים שבהם עלו מחדש הרעיונות של פרויקטים גרנדיוזיים לצילומי כל התנ"ך  בנוסח רעיונותיהם של קלאוזנר ועויזרמן . פרויקט אחד כזה שנוצר " בהשראת הבמאי קלוד ללוש וחברת הפקה צרפתית . התוכנית שזכתה לתמיכתה הנלהבת "של הסוכנות הציונית קראה להסרטת 26 סיפורי תנ"ך כל אחד באורך שעה . לפי התכנית ועדה מיוחדת של החברה לחקר התנ"ך בראשות פרופסור חיים גבריהו וחוקרים  שונים מתחומים אקדמאים שונים כמו דב נוי היו אמורים לשמור על אמינות ונאמנות הסיפורים לתנ"ך.  הסרטת הסיפורים השונים היו אמורים להתבצע בידי במאים שונים "בעלי שם בין לאומי כמו אינגמר ברגמן וקלוד ללוש  (רעיון אותו כזכור ניסה  לבצע כבר דינו דה לורנטיס בסרטו התנ"ך ללא הצלחה). הסידרה היתה אמורה להיות  מותאמת להקרנה בטלביזיה האירופית והאמריקנית ולהקים במסגרת הצילומים עיר תנ"ך שהייתה אמורה להישאר אחרי ההסרטה כאתר תיירות .

ההפקה הראשונה הייתה אמורה להיות על אליהו הנביא והוכנו כבר תיוטות התסריטים  ל-12 מסיפורי הסדרה. אך לרוע המזל הפרויקט היה גרנדיוזי מדי בשביל הבירוקרטיה בארץ והוא לא  הגיע מעולם לכלל מימוש  .

פרויקט מקביל שאכן היגיע בחלקו לכלל מימוש היה יציר מוחו של השחקן הישראלי הידוע חיים טופול  שיצר קשר עם קבוצות נוצריות  דתיות  בארה"ב והקים את חברת  " "גנסיס   שמטרתה הייתה להסריט את כל סיפורי התנ"ך והברית החדשה בישראל בעברית" ועם שחקנים ישראליים. רעיונו היה  שהסרטים הקצרים שיופקו כל אחד באורך כ-30  דקות יעבור  דיבוב בארץ בה יופץ וישמש כחומר לימוד בבתי ספר ובתי כנסת וכנסיות "המטרה הייתה לשמור על נאמנות מוחלטת לסיפורי התנ"ך  כפי ששאפה קלאוזנר " בשעתה תוך כדי קבלת יעוץ ממומחים נודעים בכל התחומים הרלבנטיים והפצת חומר  לימודי  שילוה את הסרטים /.                    

המטרה הייתה לצלם בסופו של דבר לא פחות מ-350 סרטים קצרים המבוססים על כל "סיפורי התנ""ך והברית החדשה. בסופו של דבר הוסרטו כ-40 פרקים שכיסו את מרבית   " "ספר בראשית (טופול שיחק את אברהם ) ואת האונגליון לפי לוקס , אך צילום כל התנ"ך היה מעבר לכוחם כשם שהיה מעבר לכוחו של דה לורנטיס כאשר ניסה "פרויקט" דומה.

סיפור אברהם התנכי בגירסת חיים טופול 

מאלפת העובדה שהמימון וההפקה כאן היו לחלוטין זרים רק המפיק הראשי טופול והשחקנים היו ישראליים , בארץ לא היה איש שהיה מוכן לבצע פרויקט דומה בכוחות עצמו.

הסרט המקראי בשנות ה-80

לאחר הפסקה של כמה שנים שוב נעשו כמה נסיונות בודדים בידי הקולנוע הישראלי לטפל בנושאים תנכיים ,שניים מהם ( מתוך שלושה) היו עיבודים של מגילת אסתר.

העיבוד הראשון של המגילה שנעשה ב-1983 נקרא  "המגילה 83 " בבימויו של אילן אלדד,  והיה  עיבוד של חיים חפר   לשירי המגילה של איציק מאנגר שזכו להצלחה רבה על הבמה הישראלית.יותר משהתעניין בסיפור המקראי עצמו עסק הסרט  בעיירה היהודית המאנגרית שמעלה את סיפור המגילה בפורים שפיל עליז .הסרט נעשה בשיתוף פעולה עם רשת טלביזיה גרמנית בשבילה כבר ביצע אלדד עיבוד למחזה הידוע "" הדיבוק"".כתוצאה מהאופי הבינלאומי של ההפקה העלילה התרחשה באנגלית פרט לשירים שהושרו באידיש.

 בזמן שהסרט הוצג בארץ הוצגה גם הגירסה הבימתית של מחזהו של מאנגר בתיאטרון וספק אם הזימון תרם להצלחתם של כל אחת מהגירסאות.

ב-1985 הופיע סרטו של הבמאי אבי נשר "שוברים"   סרט שמבחינות רבות יש בו הרבה מה להראות על השינוי שחל ביחסה של החברה הישראלית  לתנ"ך . נשר שהתפרסם בזכות  סרטים מצליחים שעשה כמו  הלהקה  ודיזינגוף 99 ,נכשל כשלון נחרץ בסרט  שאפתני שעשה  על אנשי המחתרות בתקופת המנדט, "הזעם והתהילה" . וכעת כדי לחלץ עצמו מקשייו הכלכליים עשה סרט על עשית סרט בידי חבורת צעירים היורדת לנגב לעשות סרט  כשהסרט שבתוך הסרט הוא  אופרת רוק על המאבק בין דוד לגולית. הסרט אמור היה להיות פרודיה עכשוית  על  התנ"ך ויש מן הענין במה שהיה לבמאי לאמר על התנ"ך בהקשר לסרט .

נשר אישר שמסע הפרסום ניסה להצניע ככל האפשר את חלקו של התנ"ך בעלילה  (שהוא אכן מינימלי) והסביר שהוא בחר בפרודיה על התנ"ך מאחר  שהתנ"ך הוא הדבר הכי " "דבילי" והכי אבסורדי  שיכולתי לחשוב  עליו , אצלנו התנ"ך הוא מילה נרדפת לפיהוק" " אף אחד לא  רוצה לגעת בתנ"ך ….אין בסרט מילים תנכיות אין רצון לעסוק " "בתנ"ך כחומר יצירתי … התנ"ך הוא רק קישוט ואין פלא שהשתדלנו להצניע את חלקו לאורך כל מסע הפרסום של הסרט""

הסרט שאמור היה לפתור את בעיותיו הכלכליות של נשר הפך לאחד הכישלונות הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי והוא נחשב עד היום לאחד המועמדים המובילים  לתואר הסרט הישראלי הגרוע של כל הזמנים . הקהל סירב לבוא . המפיץ שאל ביאוש : "אפילו להקרנה הראשונה אף אחד לא בא, איך הם ידעו שהסרט כל כך גרוע?"  והסרט וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי ""שבורים"".הבמאי נאלץ לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם הוא מתפרנס כיום מביום סרטי  אימה סוג ד'."

דבר אחד שיחד את "שוברים"   מלבד ההומור ה"תל אביבי " שלו, הוא שהיה זה הסרט  הישראלי  הראשון מאז ""בעל החלומות"" שעסק בתנ"ך שלא היה הפקה משותפת עם חברה " איטלקית ,אנגלית או גרמנית.

הסרט וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי ""שבורים"". נשר  נאלץ  כתוצאה מהכישלון לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם התפרנס במשך שנים מביום סרטי מתח ואימה.

שובו של המלך: המחזמר " דוד " | המולטי יקום של אלי אשד

תמונה מהסרט "שוברים " של אבי נשר המתאר צילומי מחזמר תנכי דל תקציב על ימי דוד המלך בנגב. 

עם זאת נציין שפזמון אחד מהסרט שירו של שףשף  ששר  הזמר הלא ידוע אז יובל בנאי הפך לסוג של להיט.

אבי נשר חזר מאז להיות במאי מצליח מאוד כנראה הבמאי הישראלי המצליח והידוע  והמוערך ביותר כיום .אבל "שוברים" היה כשלונו הגדול והטראומטי ביותר, סוג של נקודת שפל בקריירה שלו. 

צפו בסצינה מ"שוברים " כאן 

 

למרות ש"שוברים" עצמו נכשל כישלון חרוץ , הרי מחזמר רוק   בשם "דוד" על חיי דויד המזכיר מאוד את זה שתואר בסרט זכה להצלחה גדולה  ב-1993 יצאה "להקת "החברים של צ'יץ'"  במחזמר פרי עטו של ירון  כפכפי " דוד " שהוצג בהצלחה גדולה  ,וכמה מכוכביו כמו יעל בר זוהר ששיחקה את בת-שבע הפכו מאז לאלילי נוער.   הקהל של המחזמר הורכב בעיקר מבני נוער כך שנראה שרעיונו של  אבי נשר כפי שהוא מבוטא בסרט  על אפשרות ההצלחה המסחרית של מחזמר רוק תנכי  המיועד לנוער  לא היה  שגוי מעיקרו כלל וכלל.

הצלחתו של המחזמר  ופירסום כוכביו היו  כה גדולים  עד  השחקן שגילם  בו את דוד אף  "קיבל מדור מיוחד לביטוי הגיגיו במגזין"" פנאי פלוס"" תחת השם "מלך ישראל "", כבוד" שיוחד עד אז רק  לדוגמניות מצליחות  ולכוכבות טלביזיה. נוסח אהובתו במחזמר , יעל בר זוהר .  בעיתונות אף דווח שערוץ 6 בכבלים תכנן להסריט את המחזמר  עם צוות כוכביו המקוריים בסדרה של שלושה חלקים אך מסיבות שונות תוכנית זאת לא יצאה לפועל . כפכפי בכל אופן העלה מאז את שוב את "דוד " על הבמה שוב  כאופרת רוק ואף  מתכנן להכין אופרת רוק נוספת בשם "עבד אדומי" על חייו של הורדוס.וכפי שנראה במ=המשך יצר מאז סידרת טלוויזיה "תנכית ".

ראו עוד על המחזמר "דוד " כאן. שובו של המלך.

רק במאי קולנוע ישראלי אחד ניסה לאחר מכן לעשות סרטים המבוססים על התנ"ך וזהו הבמאי הישראלי הידוע ביותר בחו"ל עמוס גיתאי וגישתו לתנ"ך שונה באופן קוטבי מזאת של אבי נשר.  בראיונות עימו אמר גיטאי פעמים רבות שהוא אוהב את התנ"ך " משום שהוא מציג דמויות לא מושלמות שסובלות וחוטאות והתנ"ך מציג את מגון " הניגודים שלהם . בסרטיו ניסה גיטאי להציג את האנושיות ועם זאת את העל זמניות  של גיבורי התנ"ך אותם הציג על רקע סביבה מודרנית ללא כל ניסיון ליצור רקע" תקופתי אותנטי.

ב-1986 שנה לאחר סרטו של נשר ביים את הסרט  "אסתר". ושלא במפתיע בשיתוף עם   חברה זרה הפעם צרפתית . גיתאי שהתפרסם הודות לסרטי הטלוויזיה הדוקומנטריים שלו שבהם הציג באור ביקורתי ביותר את יחסי היהודים עם הערבים, הציג בסרט את סיפור מגילת אסתר תוך הקפדה  שלא לסטות לכאורה  מהטקסט המקורי. אך את הסרט צילם בשכונת העוני ואדי סאליב שבה ללא ניסיון להסתיר את הריקבון וההרס מסביב, מתרחשת העלילה הקדומה וחלק  מהשחקנים היו ערבים פלסטיניים ובכך העביר הבמאי מסר פוליטי שבו מגילת אסתר היא מטאפורה  לגבי מצב הפלסטיניים כיום ולמעשה הופכת לטקסט חתרני .חיזוק למסר זה היה בסוף הסרט  כאשר השחקנים חרגו מתפקידיהם התנכיים וסיפרו כל אחד על חייו בישראל המודרנית.

אולי לא במפתיע הסרט מעולם לא הוקרן בהקרנה  מסחרית בישראל.

גיתאי עזב את הארץ כדי ליצור באירופה ושם יצר בין שפע רב של סרטים דוקומנטריים גם טרילוגיה של סרטים שקיבלה את השראתה מהאגדה הידועה של הגולם מפרג.

הסרט השני בטרילוגיה זאת היה "גולם נדודים" (1991) הוא מעין שילוב מוזר של  סיפור הגולם עם מגילת רות המתאר את סיפורם של נעמי ואלימלך המהגרים עם בניהם  לצרפת של היום ועומדים שם תחת הגנתו של הגולם ) משוחק בידי השחקנית הגרמניה חנה שיגולה. כמו שעשה ב"אסתר"  גי תאי לוקח את ""מגילת רות"" ומעביר אותה " למציאות של היום וכך הוא מקפיד על טופיקליות גמורה אך בו בזמן מראה את העל  "זמניות של סיפורי התנ"ך . סרט זה כמו סרטו הקודם "אסתר"   זכה בשבחים רבים של " "הביקורת בחו"ל .

גם סרט זה הוקרן בארץ רק בהקרנה בודדת בסינמטק.

סרטים תנכיים בשנות ה-90

 מאז אמצע שנות ה-80 לא נעשה כל סרט מסחרי לקולנוע שמבוסס בדרך כלשהיא על  התנ"ך  רק פה ושם נעשו סרטים חובבניים  קצרים המבוססים על התנ"ך .

כך למשל  נעשה סרט מצויר ( בציורים "דוממים" )  על הנביא יונה  בשם "צו קריאה"   (1989)  בידי יפה כלב  שהוקרן גם בטלוויזיה . הסרט מתאר את מאבקו של הנביא יונה בשליחותו תחילה בצורך לנבא לאנשי נינוה  ולאחר מכן בסליחה הקולקטיבית לעיר של האל שהיא למורת רוחו ,הסרט מתאר כיצד  הנביא נעשה  עד למעשי עוול בעיר כמו פגיעה הילד בידי מרכבה של גבירה מתנשאת והוא מוצא שאינו יכול לסלוח לאנשי העיר.

"צו קריאה "  ממשיך למעשה  את שיטתם  של נתן ויורם גרוס על  האפשרות ליצור סרט תנכי רק באופן לא ריאליסטי , וכפי שציינה הבמאית ברעיון: "

 ההחלטה לעשות סרט מצוייר אפשרה להביא סיפור בעל אופי אגדי ולשמור על אופיו "המיתי , בעוד שמימושו הקונקרטי באמצעות שחקנים ותפאורה היה עלול לפגוע במיתוס" "התנכי" ..

היו כמה  סרטי סטודנטים שנעשו על נושאים תנכיים. למשל " קח נא את בנך"  (1994)  של דן גבע , סטודנט בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים שנתן פירוש אישי על סיפור עקידת יצחק .

בסינמטק  יצא להקרנה מיוחדת  סרט בן חצי שעה בשם "איוב"   (1996) בבימויו של בן קדישמן.הסרט שצולם בשחור לבן מתאר את הסיפור   הידוע על האיש שנוסה בידי האל והשטן וכל הדמויות בו מגולמות בידי אותו השחקן  שימעון פינקל.כדאי להזכיר גם  בהקשר זה סרט חובבים  קצר וחביב   שנעשה בידי אחינו של כותב שורות אלה , חן שרון , וכמה חברים  ועסק בסיפור אדם וחווה  הנחש והאלוהים  בהשראת סיפור קומיקס  בריטי על הנושא. .  

אך  פרט לניסיונות בודדים ולא מסחריים מעין אלה , הסרט התנכי שמעולם לא היגיע להשגים מיוחדים ( בניגוד לכל הציפיות ) נעלם למעשה מהקולנוע הישראלי ,ומסוף   שנות ה-80 כל הסרטים  התנכיים נעשו עבור הטלביזיה.

פרט לכך הסרט ההיסטורי היחיד שנעשה בשנות התשעים בקולנוע הישראלי היה סרטו דובר האנגלית של רפי בוקאי  "המסע האחרון של מרקו פולו " ( 1994) 

  זהו סרט שעסק  בימי הביניים דווקא בתקופת מסעי הצלב בארץ ישראל וכלל בין השאר אלמנטים מהברית החדשה בסיפור על אבירים ששודדים  ארון מכנסיית הברית בירושלים שהם מאמינים שבתוכו יש את גופתו של ישו הנוצרי .זהו הסרט הישראלי היחיד שנעשה אי פעם שעוסק בימי הביניים.

ראו עליו סקירה מפורטת כאן.

עדכון מהמאה ה-21 :

מאז שפורסם מאמר זה לראשונה חלו כמה התפתחויות חשובות בתחום הסרט התנכי בישראל. 

ב-2010 יצא לאקרנים התסרט התנכי המצליח אי פעם בתולדות הקולנוע הישראלי :זוהי סדום קומדיה , שיצר צוות תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת". במאי הסרט הם מולי שגב ואדם סנדרסון. ה על פי נתוני יחסי הציבור של הסרט, הוא היה לסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-25 השנים שקדמו להפצתו, כאשר למעלה מ-557,000 כרטיסים לסרט נמכרו. 

הסרט הוא קומדיה מטורפת על התנ"ך ועל סיפור אברהם  אחיינו לוט  וסדום המקראית. סדום היא בעצם עיר ישראלית מודרנית. 

 

צפו במקדימון ל"זוהי סדום"

ב-2018 נעשה סרט מצוייר ישראלי בהפקה משותפת של ישראל עם הונגריה "אגדת המלך שלמה " בבימוי חנן קמינסקי ,המתאר את מאבקו של המלך שלמה הצעיר בשד אשמדאי ביחד עם השמיר.

אגדה מרשימה וחביבה לילדים.

צפו במקדימון ל"אגדת המלך שלמה"

ראו ביקורת עליו כאן :המלך שלמה והשמיר נגד אשמדאי 

התנ"ך בטלוויזיה הישראלית 

גם הטלוויזיה הישראלית לא הראתה עצמה כמדיום  נוח במיוחד לנושאים תנכיים.

פרט לתוכניות חג  לפורים ולחנוכה   ולפסח שהסריטו באופן קבוע את סיפורי משה רבנו  מגילת אסתר והחשמונאים.

יוצאת דופן   הייתה סידרה של סרטי פלסטלינה של האנימטור רוני  אורן על אגדות שלמה המלך  לפי סיפורי ביאליק. סרטונים אלה שהם ההמשך הרעיוני והאמנותי של סרטו של יורם  גרוס היו להצלחה גדולה הודות להומור וחוש ההמצאה  שלהם  וניתן למצוא אותם כיום בקלטות וידאו ואף כספרים , אך  לא היו המשכים נוספים בסיגנון זה.

הדרמה המקראית הראשונה   שנוצרה לטלויזיה הייתה "כתר בראש" (1989) של במאי הטלביזיה הידוע רם לוי. התסריט של לוי ואפריים סידון היה עיבוד נאמן של מחזה של המשורר יעקב שבתאי על התככים ומלחמת הירושה בחצר דוד המלך הזקן בין תומכי שלמה ותומכי אדוניה. ( מחזהו של שבתאי הוא אחד  משלושת  המחזות הישראליים המקראיים היחידים שהוסרטו יחד עם ""תמר אשת ער"" של   מוסינזון ו"המגילה " של מאנגר שהוא בעצם יידי במקורו ) .שלא במפתיע הדרמה עוררה שערורייה זוטה לפני הקרנתה בועד המנהל של   הטלוויזיה ,כאשר נציגים מהמפד"ל טענו שיש שם קטעים העלולים לפגוע ברגשות הציבור  של דוד הזקן מלטף את הנערה  אבישג.  הם התלוננו שדוד הוצג בקטעים אלה נואף קל דעת העסוק רק בסיפוק צרכיו האישיים וביקשו לקצצם. אך כנגד דרישה זאת יצאו חברי ועד מנהל אחרים כמו נציג הליכוד שלמה קור   שהיה ידוע כמי שלא היסס  לדרוש לצנזר תוכניות, דרש להקרין את הדרמה בציינו שהיא אינה אומרת דבר" שלא נאמר בתנ"ך. הוא המשיך וטען שמן הראוי שהטלביזיה תקרין יותר דרמות תנכיות  והיסטוריות כמו הבריטים וטענותיו אלה זכו לתמיכה רחבה בקרב חברי הועד . הסרט  אושר להקרנה וזכה לביקורות הטובות ביותר להם זכה סרט תנכי ישראלי מאז בעל החלומות.

צפו ב"כתר בראש " הגירסה הטלויזיונית כאן.                                      

לאחר דרמה מוצלחת זאת נשארו מאמצי הטלביזיה בתחום הסרט התנכי מצומצמים  ומוגבלים ביותר כתוצאה מבעיות התקציב והחשש מלעורר סערה פוליטית נוספת  .

דומה היה ששינוי במצב יחול לאחר הפיכת ערוץ 2 לערוץ מסחרי . אחד הזכיינים הבטיח להסריט את הרומן המפורסם מימי החשמונאים של הווארד פסט " אחי גיבורי התהילה" אך דבר לא יצא מהבטחות אלה והזכיין העדיף להתמקד בהסרטת ""רמת אביב ג'" המסחרית  והזולה יותר.וגם מאז למרות כל ההבטחות לא נוצרה שום סידרה היסטורית דרמטית על ימי התנ"ך. 

חצי המנשה 

Image result for ‫חצי המנשה‬‎

התפתחות חיובית יותר חלה בערוץ של הטלביזיה הלימודית שלראשונה הסריט סדרה  המתרחשת בתקופה התנכית בשם  חצי המנשה 

 . הסדרה נכתבה בידי אפריים סידון תסריטאי "כתר בראש " ומחבר קומיקס פרודי על התנ"ך בשם "לחיות בתנ"ך " "" ששימש כהשראה " לסידרה. "חצי המנשה"    תיארה כפר ישראלי בימי שמשון הנתון לשליטת חיילים פלישתיים . ההומור בסידרה ( שיוצריה טענו שהיא ראשונה מסוגה בעולם כולו, אם כי סדרות קומיות המתרחשות באימפריה הרומית ובימי הבינים כבר הוסרטו באנגליה מזה שנים  רבות) היה מבוסס על האלמנט האנכרוניסטי שבו רבות מהבדיחות הן למעשה על מצבים  ותופעות של היום . המוצלח בפרקי הסידרה היה פרק בו הופיע הזמר יורם גאון  בתפקיד מחבר ספר שופטים שבא לאסוף חומר לספרו מתושבי הכפר והפרק עוסק  במאמציהם הנואשים והקומיים להיות מוזכרים בדרך זו אחרת  בספר שופטים .

למרות שהייתה זאת סידרה מוצלחת  למדי ואף  זכתה במדליית כסף בפסטיבל סרטי טלביזיה בניו יורק בקטגורית ההומור והסאטירה ,וזכתה להצלחה רבה מבחינת  הצופים,  היא נתקלה  להתעלמות כמעט מוחלטת מהתקשורת פרט למאמר שבח אחד או שניים.נעשו ממנה 13 פרקים ואם כי היו תוכניות להמשיכה הם התבטלו מסיבות שונות של חילופי גברי במשרד החינוך, וחבל.אין ספק שהיא גרמה לבני נוער רבים להתמודד לראשונה מרצונם החופשי עם חומר הקשור  לתנ"ך .

מעניין לציין שבזמן הסרטתה צולם עבור ערוץ 2 פילוט לסידרה קומית  מתחרה    המתרחשת גם היא בימי השופטים בבר של רחב הזונה שבו נפגשים דמויות תנכיות     מתקופות שונות ובראשם שמשון . יתכן מאוד שאם "חצי המנשה " הייתה זוכה להצלחה  גדולה יותר, פילוט זה ( שלא הוקרן ) היה הופך מיד לסידרה והיו צצים חיקויים "תנכיים"  נוספים.

בנוסף לכך ערוץ 1 הקרין  מחזמר בכמה חלקים על שלמה המלך שאמור היה להיות מבוסס על אגדות ביאליק אך כל קשר בינו ובינהם היה מקרי בהחלט ( שלמה טס במסגרת הסרט בחלל ונסע בזמן)  ולא היגיע לקרסוליהם של סרטוני פלסטלינה  של צבי אורן.

ב-2003 בכל אופן הוקרנה סדרת טלוויזיה חדשה ומעניינת על נושאים תנכיים בערוץ הטלוויזיה "תכלת " . סדרת "חברים מהתנ"ך " של ירון כפכפי ( יוצר  המחזמר "דוד ") שמציגה דמויות ידועות שונות מהתנ"ך דרך "ראיונות " שנעשו עליהם כביכול עם ידידיהם. סדרה זאת שייכת לז'אנר החדש של  סרטים "מוקומנטאריים " שמציגים עלילות דמיוניות לגמרי בצורה דוקומנטארית כביכול.

צפו בפרק מ"חברים מהתנ"ך" על הנביא אליהו 

ההשג הגדול ביותר עד כה של הטלוויזיה הישראלית בעיסוק בתנ"ך וגם השנוי ביותר במחלוקת הוא כמובן סידרת המערכונים "היהודים באים ". שמשודרת בערוץ "כאן" מאז 2013 ועד כה שודרו ממנה ארבעה עונות.

יוצרי ושחקני הסדרה נעים לאורך כל התקופות שלה היסטוריה היהודים והישראלית בחופש מלא ובכלל זה תקופת התנ"ך ועוסקים גם בנושאים תנכיים שאיש לא עסק בה ם לפניהם . כמה ממערכונים הם יצירות מופת ממש. אחרים לא מוצלחים.אבל בעיקרון זה הטיפול הטוב ביותר עד כה בעולם התנ"ך בטלויזיה הישראלית.

שלא מפתיע  כמו במקרה של "כתר בראש"  ואף ביתר עוצמה רבנים יצאו כנגד סדרה זאת ואף רתקיימו נגדה הפגנות.מה שמראה שהיא נגעה במקומות כואבים. נראה שאחד הדברים שהרגיזו את התקופים היה שהיא נגעה במקומות במקרא שהם היו מעדיפים שלא יגעו בהם ושלא ידעו עליהם בכלל. 

והנה דוגמה לא מייצגת של פרק המסדרה שהוא לשם שינוי  לא בנוי מאוסף מערכונים אלא מסיפור אחד באורך מלא ובנוי כמו פרק מסדרה טלוזיונית מארה"ב ומאנגליה  "בית בת שבע " העוסק בימיו האחרונים של דוד המלך כמו "כתר בראש " לפניו :

"בית בת שבע "

 נספח :סרטים על ארכיאולוגיה

   למרות העניין  העצום בישראל  בארכיאולוגיה , מספר הסרטים שמתמקדים בנושא זה הוא מזערי . מאז "אף מילה למורגנשטרן"  נעשה רק סרט טלביזיה אחד בנושא "רצח בים המלח (1994) של יוסי גודארד,העוסק בפרשת רציחות בין ארכיאולוגים העוסקים בחקר המגילות הגנוזות ( והתבסס במידת מה על אירועים,ושערוריות ידועות  בתחום שנוי במחלוקת זה ).   נוסף לכך מאז הקמת ערוץ 2 נשמעו דיווחים שונים  על תוכניות להפיק סדרת מתח  רבת פרקים שתעסוק במצוד ארכיאולוגי כלל עולמי נוסח סרטי "אינדיאנה ג'ונס "" של שפילברג  אחרי סוד האפרסמון הקדום  של עין גדי  שלפי האגדה יכול להאריך את חיי האדם. בנתיים דומה שהפקה זאת לא תתממש אחרי הכל כתוצאה מבעיות כספיות  וכתוצאה מהאשמות בפלגיאט של תסריטאי מתחרה שכתב גם הוא תסריט על פשעים מסביב לחפירות בקומראן ( תסריט שכבר יצא כספר).

מאז ההודעות הראשונות על הפקת הסדרה, גילו הארכיאולוגיים בעין גדי עדויות לדרך  הפקת האפרסמון בימי קדם בחפירות במקום, וה"סוד" שוב אינו סוד….

רלבנטי לנושא הוא הסרט שהוזכר למעלה "המסע האחרון של מרקו פולו " של רפי בוקאי שעוסק בגילוי "ארונו של ישו " וחשיפת "תכריך פני ישו "  בידי צלבנים בימי הביניים .

ב-1996 ביים הבמאי ודני וקסמן את סרט הטלוויזיה "שירת הגליל" . מעין דוקודרמה שעסקה במאמציהם של אנשי  כת קנאית בגליל הרואה את עצמה כצאצאי כוהני בית המקדש למצוא את אוצרות בית המקדש הקבורים מתחת להר מירון. סרט זה מראה אולי יותר טוב מכל סרט אחר את  הקסם שמהלכים התנ"ך וההיסטוריה היהודית הקדומה על הדמיון של אנשים שונים .

ניתוח התופעה

אין ספק שהרקורד של הקולנוע והטלוויזיה הישראליים בנושא סרטים תנכיים והיסטוריים קדומים  בכלל היה עד לשנים האחרונות מאכזב ביותר  במיוחד כאשר  משווים אותו לחלומות של  בוריס שץ ומורי בצלאל ,יוסף גל-עזר ומרגוט קלאוזנר  להפוך את הפקת  סרטי התנ"ך לבסיס ולמרכז של תעשיית הסרטים  בארץ .

מספר הסרטים התנכיים שנעשו כאן הוא מועט מכדי שאפשר יהיה לבצע הכללות כל שהם  לפיהם , אך ניתן לאמר ששניים מהם ,  "תמר אשת ער" ו"שוברים"   הם בין הסרטים הגרועים ביותר שנוצרו אי פעם בקולנוע הישראלי .

לעומת זאת שניים אחרים "בעל החלומות"   וסרט הטלויזיה  "כתר בראש"    זכו לשבחים רבים בביקורת והם טובים בכל קנה מידה.  כן ניתן למצוא איכויות שונות בסרט איש רחל  ובכמה מפרקי חצי המנשה . הרוב המוחלט של הסרטים הישראליים הקשורים בתנ"ך נעשה בשיתוף פעולה עם חברות  זרות  וכתוצאה  רוב הסרטים התנכיים הישראליים הם דוברי אנגלית ולא שפת התנ"ך..

  כל סרט  ישראלי שהיה קשור איכשהו בתנ"ך נחל כישלון מוחלט  בקופות ורוב במאיהם אף  ירדו מהארץ.  בכמה מהמקרים ( יורם גרוס , מנחם בינצקי , אבי נשר ) הם זכו בחו"ל להצלחה שלה לא זכו  בארץ.  .

יש לציין את הכישלון המוחלט של תפיסתה של קלאוזנר על הצורך לצלם בארץ רק סרטי תנ"ך ראליסטיים מבחינה היסטורית ונאמנים למקור התנכי. רק סרט אחד "איש רחל"  של מזרחי ניסה לשמור על נאמנות היסטורית כל שהיא, דבר שאינו מפתיע בהתחשב באמצעים   המוגבלים שעמדו בפני היוצרים הישראליים שלא יכלו להתקרב לנאמנות ההיסטורית לא היה מסוגל מפיק הוליוודי כמו  דה מיל.  

לעומת זאת תפיסתו של נתן גרוס על חוסר האפשרות וחוסר הטעם ליצור סרט תנכי  היסטורי  ראליסטי  נחלה יתר הצלחה. בסרטים המצויירים של יוסף ויונה ובסדרות הטלביזיה על שלמה, ובקלטת וידאו מצוירת מצליחה ביותר של הסופר מאיר שלו שבה הציג בהומור רב את סיפורי ספר בראשית לילדים ,ובכמה פרקים של ""חצי המנשה" שבסירובה לקחת את עצמה ברצינות עונה למעשה על  הקריטריונים של גרוס  על הסרט  התנכי הטוב. נראה שתפיסה  זאת התאימה יותר ליכולת ולשאיפות של  התעשייה  הקולנועית בישראל וחבל שלא נעשו יותר נסיונות  בכיוון זה.      

הקולנוע הישראלי הראה עצמו ככישלון במיוחד בהשוואה לכלי תקשורת  כמו הרדיו שעיבד נושאים תנכיים והיסטוריים בהצלחה אמנותית גדולה לתסכיתים(  נושא מרתק ומורכב הדורש דיון מפורט משל עצמו )

מדוע הכישלון הזה של הקולנוע הישראלי בהתמודדות עם גורמים  כה מרכזי בעיצוב התודעה היהודית  והישראלית כמו התנ"ך ותקופת בית שני ?         

ניתן לתת על כך כמה סיבות :

1.הסיבה הפשוטה שבכולם היא העלות. סרט תנכי והיסטורי הוא יקר מאוד, יש להוציא כסף רב על תלבושות ותפאורות משכנעות כמו גם על ניצבים רבים כדי להוסיף   לאמינות.הקולנוע הישראלי מעולם לא היה משופע בכסף והיה זה קל וזול  יותר לעין ערוך ליצור סרט על תקופתנו או לפחות על עבר קרוב. גם העובדה שסרטים  הוליוודים תנכיים רבים יחסית צולמו בארץ רק עזרה לרפות את הידיים ליוצרים ולמפיקים המקומיים בראותם את הכספים הרבים שהיה על הזרים להשקיע כדי ליצור סרט אמין יחסית . יתכן מאוד שאלולא  הסרטים הזרים, היו נעשים סרטים מקומיים  רבים יותר על התנ"ך. "

גם העובדה שהייתה צריכה למעשה לעזור להפקת סרטים אלה  שכאן הם הנופים  והמקומות המקוריים של התרחשות האירועים התנכיים לא עזרה הרבה ,שכן קצב הפיתוח  המהיר אותו עברה הארץ הגדיל את הקושי למצוא אתרי צילום מתאימים שיראו ""תנכיים""

והדבר השפיע גם על מפיקים זרים שמעדיפים יותר ויותר להסריט סרטים תנכיים

בארצות  כמו תוניסיה ואלג'יר ששמרו על המראה ה""פרימיטיבי תנכי " שלהם בניגוד  לישראל המודרנית והממוכנת .  וכמובן תרמו להחלטה זאת גם שיקולים של מצב  הביטחון הבילתי יציב בארץ ( שגרם קשיים רבים להפקות כמו "משה נותן החוק " שצולמו בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים דבר שגרם בעיות רבות למפיקים).  כמו  גם  לעיתים הבירוקרטיה הטרדנית שבה   ועצם העובדה שארצות אלה הם זולות יותר

2. הפיחות בעניין הציבורי בתנ"ך . אין ספק שכיום יש פחות עניין ציבורי

"בתנ"ך בהשוואה לשנות ה-40 וה50 פיחות המתבטא בהצטמצמות במספר הספרים ויצירות האמנות המבוססים על התנ"ך ובמספר הסטודנטים ההולכים ללמוד תנ"ך והמקצועות  הקשורים בו  כמו היסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטה.פיחות זה משפיע על  שיקוליהם של המפיקים והיוצרים בבחירת נושאי סרטיהם שבדרך זו או אחרת מושפעים ממה שהם חושבים שהקהל רוצה לראות , במיוחד בתקופה זאת של התגברות המסחריות בתעשיית הטלביזיה שמפיקה כיום את רוב הסרטים המקוריים שנעשים ומוקרנים .

אמנם  לכאורה  דומה שאין כמו העלילות התנכיות והיסטוריות של שושלת בית דוד ,או בית הורדוס כדי לספק השראה לסדרה דרמתית רבת פרקים ומרתקת בדומה לסדרות  הבריטיות המבוססות על חיי מלכים כמו הנרי השמיני ואליזבט . אך סביר להניח    שהחלטה להפיק סדרה כזאת תיתקל בלחצים ובפולמוסים שונים ומעבר לעניין הראשוני    שיתעורר בציבור כתוצאה מהפולמוס , ספק אם יצליחו למשוך לעצמם מספיק צופים כדי להצדיק את ההשקעות הגבוהות שידרשו .

ערוץ מסחרי כמו ערוץ 2 יעדיף להסריט אופרות סבון מודרניות וזולות  מאשר סדרות על  המלך הורדוס או דוד שיהיו יותר יקרות, ואולי גם   פחות מובנות לצופים. 

3. בעיות עם הצנזורה ודעת הקהל. בעיית הצנזורה של הסרטים תנכיים והיסטוריים  הייתה תמיד נושא רגיש בישראל, ודומה שהיא רק מתחזקת ולא נחלשת עם השנים. בשנות ה-50 היגיעו לארץ מספר סרטים שהתבססו על הברית החדשה כמו  שלומית (1953 ) שצולם בארץ ( והגלימה (1953) אותם סירבה הצנזורה להקרין בטענה שיש בהם כונות מיסיונריות אם כי לבסוף    סרטים אלה הוצג ו"לאחר קיצוצים נאותים".   במיוחד מאחר שאיסור  זה הכעיס את האולפנים    האמריקניים  שאיימו שהם יפסיקו להסריט סרטים בארץ אם סרטים אלה יאסרו בה   להקרנה. וכך הסרט ""מרים המגדלית"" עם ריטה היוורט שאמור היה להיות מוסרט בארץ הסרטתו כאן בוטלה בגלל החלטת הצנזורה לאסור את הקרנת שלומית   עם אותה השחקנית .

בשנות ה-70 אירעו אירועים נוספים כאלה עם סרטים נוספים על ישו כמו ישו כוכב עליון  שצולם בארץ והיו טענות  שהוא נגוע באנטישמיות.  סרטים אחרים סירבה הצנזורה לאשר בטענה שהם  יפגעו ברגשות הנוצרים בארץ .כך היה במקרה של קשר הפסחא (1976( שהיה הפקה ישראלית של מנחם גולן  בו  ישו הוצג  כמורד ברומאים  ש""ביים""  את מותו . הסרט התבסס על רב מכר מפורסם של חוקר יהודי ובמקרה זה איש לא הטיל ספק שנקודת המבט של הסרט היא פרו יהודית, אך הצנזורה אסרה את הצגתו מחשש לתגובה עוינת של הנוצרים שיראו בסרט תעמולה יהודית כנגד ישו  .

מקרה דומה ארע עם  סרטו של מרטין סקורסזה  "הפיתוי האחרון של ישו" (1988)שעורר מהומות בכל מקום בו  הוצג.תחילה  סירבה  הצנזורה לאפשר את הקרנתו ) ישראל הייתה המקום היחיד בעולם שבו סרט זה נאסר להקרנה (   ובכך הביאה לפתיחת ויכוח נוקב בנושא  בעיתונות .לבסוף הותר הסרט להקרנה. אך כאשר הוקרן כעבור מספר שנים בטלוויזיה בכבלים הוא הביא למהומות דמים בקרב הנוצרים בארץ שניסו תחילה להביא לביטול הקרנתו . יתכן  שסרט זה לא יוקרן יותר לעולם בטלביזיה בישראל מחשש למהומות נוספות .

 עד כמה הנושא הזה רגיש אנו  רואים לאחרונה לגבי סרטו המצליח ומעורר המחלוקת של השחקן מל גיבסון על ישו "הפסיון  של ישו  "   שעלול בהחלט להביא למהומות אם יוקרן בארץ בגלל האנטישמיות הבוטה שבו, ויש חשש רציני שיתרום להתחזקות האנטישמיות בחו"ל. 

כל אלה הם סרטים המבוססים על הברית החדשה אך אין כל ספק שאם היו נעשים יותר "סרטים על פי התנ"ך בארץ הם היו מביאים לתוצאה דומה של ויכוחים ואולי אף מהומות" אם הבמאי היה מנסה לקחת לעצמו חרות דרמתית מסוימת לגבי דמות כמו דוד או אפילו  "להציגו בדיוק כפי שהוא מוצג בתנ"ך הדבר היה מעורר את זעמם של נציגי הדת ) כפי" שקרה במקרה הקל יחסית של"כתר בראש".

זה קרה  שוב ב-2020 (!) כשהיו התקפות קשות מצד רבנים ואחרים עד להפגנה כנגד "היהודים באים". 

צפו בקטע נאום מהפגנה כנגד "היהודים באים".

 

תמונות מהפגנה כנגד ערוץ כאן " ותוכנית "היהודים באים "

למעשה חוסר הסולבנות כלפי הסרטה  של חומרים תנכיים רק הולך וגובר עם השנים. 

למעשה יוצרי הסרטים התנכיים כיום עומדים בפני דילמה מסוימת , אם יצרו סרט  שיהיה נאמן לחלוטין או לרוב לתנ"ך ספק אם ימשכו בכך קהל רב ( החרדים  לא רואים קולנוע, ובכל מקרה אינם מתעניינים בתנ"ך). אם לעומת זאת ינסו להציג פירוש חדשני ונועז לדמות תנכית  כלשהיא הם עלולים לעורר על עצמם את זעמם של הדתיים שסובלנותם הולכת ופוחתת  מידי שנה.

ראו מקרה גיל קופטש הקומיקאי שהעז להתייחס בטלוויזיה  בהומור לגבי   דמויות מקראיות,וכמובן מקרה "היהודים באים " שצוותו נאלצץ להגיש תלונה במשטרה לגבי איומים כלפיהם.   

מה שקרה לגבי "הפיתוי האחרון של ישו"  שהקרנתו הביאה  להתעוררות מהומות אלימות   עלול להיות כאין וכאפס לעומת מה שעלול להתחולל בארץ לגבי סרט שיציג את דוד ויהונתן כהומוסקסואלים או את שלמה כמנאף עם נוכריות )זוהי כמובן הקצנה אך יש להניח שגם אם יופיע סרט תנכי ישראלי לא קיצוני לכאן או לכאן  עדיין  יופיעו לו כל מיני מקטרגים שיטענו כנגד חוסר נאמנות זו או אחרת לתנ"ך או   " למסורת כאמצעי למשוך תשומת לב לעצמם  .

עם זאת יש לציין שבארץ בוצעו הפקות ישראליות לכל דבר על נושאים תנכיים שנועדו מראש עבור קהל בחו"ל ולא הוקרנו מעולם בארץ כמו סדרת הטלוויזיה "מסתורי התנ"ך " סידרה ששילבה דוקומנטיה עם קטעי דרמה על תקופת התנ"ך עם שחקנים ישראליים שזכו להצלחה כה גדולה בחו"ל עד שמסדרה זאת הופקו  שלוש עונות שלמות . ייתכן שתהליך זה של הפקת סרטי תנ"ך ישראליים עבור השוק והקהל בחו"ל , תהליך שבו החל כבר טופול , ימשך גם בעתיד.

העתיד בכל אופן  אינו מנבא טובות לגבי הסרט התנכי הישראלי המיועד לקהל מקומי. ואם זאת יש לקוות  שימצא היוצר שידע ליצור סרט השאוב מההיסטוריה הקדומה של העם , סרט שיוכל לעמוד בשורה אחת עם הסרטים שנעשו על ההיסטוריה הקדומה שלנו בידי יוצרים  מעמים אחרים.

עידכון מ-2020 :   מאז הפרסום המקורי של המאמר נעשה כאן סרט תנכי מצליח "זוהי סדום "שהיה מצליח ביותר והיה סרט תנכי הומוריסטי.  נעשה סרט אנימציה לא רע בכלל על פי סיפורי המלך שלמה.  ונעשתה סדרה תנכית מוצלחת נעשתה כאן "היהודים באים " והיא מעוררת זעם רב בגלל הגישה הומוריסטית שלה לתנ"ך  וכבר יש נסיונות לצנזורה.

כפי שאמרתי בכנס על סרטים תנכיים ב-2018 אם היה בוריס שץ אבי רעיון הסרט התנכי הישראלי נוסע בזמן לשנת 2018 האמיתית ורואה את הסרטים התנכיים האמיתיים שנעשו בארץ זאת והם לא סרט על ירמיהו אלא "זוהי "סדום "  וסרט אנימציה לילדים "אגדת המלך שלמה" ופרקי "היהודים באים " סביר להניח שלא היה מתלהב ואולי היה מזדעזע שזה מה שיצא מהתרבות העברית חובבת התנ"ך שאותה חזה. 

 אני רואה בזה סוג של פריחה אבל מסכים שיש צורך גם בסרטים וסדרות דרמטיות שמבוססות על סיפורי התנ"ך .גירסאות ישראליות של הסיפורים על שאול ודוד ושלמה ועל פי סיפורי ספר מלכים .ולא רק הומוריסטיים אלא גם רציניים ודרמטיים והרפתקניים. 

קראו גם : 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

 

סרטי מלחמה בישראל

 

בחזרה לימי התנ"ך בספרות העברית

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי 

בחזרה לימי התנ"ך בקומיקס הישראלי

מלחמת הכוכבים של ישראל סרטים ישראליים של מדע בדיוני ועל העתיד

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי:תולדות ז'אנר הסרט התנכי

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי   

מאת אלי אשד

( הופיע במקור בדפוס תחת השם "המקרא בטלוויזיה ובקולנוע " בכתב העת למורים לתנ"ך "על הפרק "מספר 16,ספטמבר 1999)

המאמר הזה היה ברשת במשך שנים רבות באתר בשם "קולמוסנט" עד שהאתר  קרס ונעלם לפני כמה שבועות.אז הנה הוא שוב בגירסה מעודכנת במקצת. 

הספר הפופולארי והנקרא ביותר בכל הזמנים הוא התנ"ך, וצורת התקשורת הפופולארית ביותר כיום היא צורת התיקשורת הויזואלית של הקולנוע  והטלביזיה ומיליוני אנשים שאינם יודעים או אינם טורחים לקרוא   מקבלים את כל המידע שברשותם דרך צורות  תקשורת  אלה.  התנ"ך, זכה מטבע הדברים לחשיפה גדולה באמצעי תקשורת אלה אם כי יש ויכוח עד כמה ניתן להעביר בצורה נאמנה את הערכים הספרותיים והמוסריים  הקיימים  בו למדיום הויזואלי.

 בסדרת מאמרים זאת  אתן  תחילה סקירה על התפתחות ז'אנר הסרט המקראי בקולנוע העולמי. בחלקים הבאים בסדרה  אדון במקרא בקולנוע  ובטלוויזיה הישראלים מראשיתם  ועד ימינו, המדיומים שבהם היה צריך הספר הלאומי של עם ישראל ומקור ההיסטוריה שלו לזכות לחשיפה מלאה ביותר.  

הסרט התנכי האילם

ראשית הסרט המקראי בתקופת הסרט האילם ב-1904 כאשר נעשה סרט תנכי אילם בצרפת,   אם כי עוד שנים לפני כן נעשו סרטים שהתבססו על חייו ומותו  של ישו, ומאז נעשו סרטים אילמים תנכיים במספרים גדולים.אך אם כי נעשו סרטים תנכיים גם בארצות כמו אנגליה ,צרפת וגרמניה , הסרטים התנכיים  וההיסטוריים ביכלל החשובים והמרובים ביותר נעשו תמיד בשתי ארצות, איטליה וארה"ב.

כיתובית מסרט אילם על אדם וחווה.

באיטליה נעשו בעשורים הראשונים למאה מספר רב של סרטים תנכיים, ורק בשלב מאוחר יותר ניסתה הוליווד להתחרות עימם.

 הבמאי האמריקני הראשון שביים סרטים תנכיים חשובים  היה הבמאי המפורסם ד. ו.גריפית שסרטו הארוך הראשון  (והארוך ביותר בקולנוע האמריקני עד אז) היה סרט על פי הספר החיצוני על יהודית  יהודית מבתוליה   מ-1913.  לאחריו הוא עשה סרט אפי קלאסי שהורכב מ3 סיפורים היסטוריים  וסיפור מודרני בשם  אי סובלנות   (1916) שהחלק המפורסם ביותר בו עסק בכיבוש בבל  בימי דניאל ובלשצר .

גריפית יצר בסרט זה ז'אנר חדש של סרטים תנכיים שהיה דומיננטי  בשנות ה-20. 

סרטים שרק חלקם  בצורת פרולוג , חלום , או " פלאש-בק"" עסק בסיפור התנכי 

וחלקם עסק בסיפור בן תקופתנו  שבו  אותם השחקנים שהופיעו

בתפקידים התנכיים הופיעו גם  בתפקידים מודרניים כדי לתת לסיפור רלבנטיות

זמנם.בין הסרטים מסוג זה היו: שמשון ודלילה (1923)   תיבת נח  ( 1928)

והמפורסם בכולם  הגירסה הראשונה של עשרת הדברות (1923)  של ססיל דה מיל .

גם אם רק חלקם היה תנכי עדיין היו אלה סרטים אפיים עתירי ניצבים ותיפאורות שעלו כסף רב.

מלך הסרטים התנכיים

ססיל דה  מיל

המלך הבלתי מעורער של ז'אנר זה היה ססיל דה מיל שחידש את הז'אנר  לאחר שנים של דילדול בראשית תקופת הסרט המדבר, בשנות ה-40 עם הסרט שמשון ודלילה  (1949)  על פי ספרו של זאב ז'בוטינסקי.   לאחר סרט זה יצר דה מיל את הסרט התנכי המפורסם ביותר של כל הזמנים עשרת הדברות ( 1956) שבו יצר מחדש את נושא סרטו האילם.

אך בעוד שבסרט האילם בשם זה  הסיפור התנכי היה רק פרולוג של כ60 דקות לסיפור מודרני , הרי כאן יצר דה  מיל אפוס אמיתי של 3 שעות שבו צ'רלטון הסטון שיחק את תפקיד משה ויול ברינר את  פרעה עם אלפי ניצבים. הסרט זכה להצלחה אדירה ושימש כמודל שיש לחקותו  לכל הסרטים התנכיים שלאחריו.

A poster for Cecil B. DeMille's 1956 adventure film 'The Ten Commandments' starring Charlton Heston, Yul Brynner, Anne Baxter, Edward G. Robinson, Yvonne De Carlo, Debra Paget, John Derek, Cedric Hardwicke, Nina Foch, Martha Scott, Judith Anderson, and Vincent Price. (Photo by Movie Poster Image Art/Getty Images)

הוליבוד ואיטליה מעודדים מהצלחת הסרט המשיכו  ליצור סרטים תנכיים כמו  דוד ובת שבע  עם גרגורי פק ( 1951) שלמה ומלכת שבא ( 1959)  שוב עם יול  ברינר וסיפורה של רות (1960)  עם השחקנית הישראלית אילנה עדן ששיחקה בתפקיד רות ושחקנית ישראלית אחרת בתפקיד אחותה ערפה .

"סיפורה של רות "  היה חלק מנטיה  הוליוודית  קצרת ימים של הצבת שחקניות ישראליות בתפקידים  ראשיים בסרטים היסטוריים ותנכיים.

דוגמה אחרת היא בן חור   (1959) עם השחקנית הישראלית חיה הררית שגילמה את בת זוגו של בן חור.  .

היה הסרט  "חטאיה של איזבל .SINS OF JEZEBEL  מ-1953 שבו גילמה השחקנית פולט גודראד את המלכה החוטאת ברוח שנות החמישים עם הרבה אורגיות ( מרומזות ) והרבה נביאים מאיימים בזמן שהמצלמה העדיפה להתמקד באיזבל היפה ובתככיה עד לעונשה הבלתי נמנע. סרט שנחשב היום למלודרמה תנכית גרועה במיוחד.  

בכל הסרטים האלה התייחסו הוליבוד והאיטלקים לסיפורי התנ"ך כאל מלודרמות ומקור לסיפורי אופרות סבון המדגישים את היסוד הסנסואלי והסנציונלי בסיפורים (אורגיות רבות מרוצי סוסים, קרבות גלדיאטורים  וכו') . הבמאים הותקפו לעיתים קרובות "על ששינו והוסיפו שלא לצורך לסיפורי התנ"ך" , אך יש להודות היה עליהם לעשות זאת שכן הקולנוע הוא מדיום שונה מאוד מהמילה הכתובה וכל ניסיון להעביר את סיפורי התנ"ך בדיוק כפי שהם למסך עלול לשעמם את הצופים המודרניים  (ואכן מספר ניסיונות שנעשו בכיוון זה כמו של החברה של חיים טופול בה נדון בהמשך הצליחו רק כחומר חינוכי לכנסיות ולבתי ספר  ולא כסרטים מסחריים  לבתי קולנוע).  

ב-1966 נוצר בידי המפיק דינו דה לורנטיס הסרט  שאמור היה להיות סרט התנ"ך הגדול ביותר של  כל הזמנים ושמו נקרא בהתאם  התנ"ך-בראשית.

בתחילה דובר על סידרת סרטים ש"יכסו" את כל סיפורי וספרי  התנ"ך .לאחר מכן דובר על סרט שיכסה "רק "  את כל ספר בראשית וחלקיו יבוימו בידי במאים שונים . אך לבסוף הסרט שנוצר  כיסה ב3 שעות רק את 22 הפרקים הראשונים של בראשית ובוים כולו בידי ג'ון יוסטון. אם כי  הסרט זכה להצלחה לא הייתה זאת ההצלחה לה קיוו המפיקים ואיתו נסתם הגולל על ז'אנר הסרט התנכי הגרנדיוזי בקולנוע.

צפו במקדימון לסרט זה כאן.

 

סרטים תנכיים נעשו מעתה  אך ורק בשביל הטלביזיה בתקציבים ובגרנדיוזיות קטנים בהרבה.

מאז    ניסו בהוליווד  לחדש את ז'אנר הסרט התנכי כמה פעמים.

  ב-1985 בסירטו של הבמאי ברוס ברספורד עם ריצ'רד גיר המלך דוד  . אך  סרט זה לא זכה להצלחה הקופתית המקווה,וקיבל  ביקורות גרועות.

ז'אנר הסרט התנכי בקולנוע ההוליוודי  היה שקוע מאז בתרדמה.

עם זאת בשנות התשעים חלה התעוררות בתחום הקולנוע התנכי מכיוון בלתי צפוי : הסרט המצוייר.

הסרט המצוייר נסיך מצרים  (1999)   מחזמר שלו תרמה בין השאר הזמרת הישראלית עופרה חזה שיר זכה להצלחה גדולה ביותר .

צפו במקדימון שלו כאן.

כתוצאה החברה מפיקה DREAMWORKS  יצרה סרט תנכי מצוייר נוסף  על חיי יוסף  "יוסף מלך החלומות".   . משום מה סרט זה לא יצא למסכי הקולנוע כמו קודמו אלא ישר לשוק קלטות הוידאו בנובמבר 2000 .

  בטלוויזיה ובשוק הוידיאו סרטים מצויירים על נושאים מקראיים הם פופולאריים מאוד ומופיעים בכמויות גדולות בעיקר עבור שווקים פאונדמליסטיים. 

במאה ה-21 נעשו עוד כמה סרטים תנכיים גדולים כמו סרטו של רידלי סקוט על חיי משה  "אקסודוס:אלים ומלכים " ( 2014) 

וסרט  על המבול "גם הוא מ-2014.

אבל להצלחה שלו בשנות החמישים הסרט התנכי לא חזר. 

 

התנ"ך בטלוויזיה

בטלוויזיה האמריקנית  לעומת הקולנוע  הז'אנר מראי סימני חיות חזקים.

אפשר למצוא נושאים תנכיים גם במקומות מוזרים למדי  כמו סדרת "מנהרת הזמן " משנות השישים שבה אחד הפרקים עסק בהגעתם של צמד נוסעים בזמן לעיר התנ"כית יריחו הנצורה בידי צבאו של יהושע והשתתפותם במאבק שהביאו ללכידת העיר (!) ..אם כי הופעות כאלה של נושאים תנכיים בסדרת מדע בדיוני הן נדירות.

צפו בפרק זה כאן.

אבל ניתן למנות גם מקרים נוספים כמו הסדרה "זינה " על עלילות אישה לוחמת ביוון העתיקה שבמהלך הסדרה נפגשה באברהם בעת שעסק בעקידת יצחק , ועזרה לדויד במאבקו בגולית , ואף חיפשה אחרי ארון הברית של הישראלים .

בטלוויזיה האמריקנית היו גם סדרות מצויירות לילדים המבוססות על סיפורי התנ"ך, מהן שהוקרנו בטלויזיה של שכנתנו לבנון. 

מידי מספר שנים יצרה  הטלביזיה האמריקנית סרטים תנכיים חדשים לרוב בצורת מיני סדרות שהמפורסמת שבהם הייתה ההפקה האיטלקית משה נותן החוק  (1976)  עם ברט לנקסטר בתפקיד משה ומתסריט של הסופר הבריטי המפורסם אנתוני ברג'ס . סידרה זאת באורך 6 שעות שצולמה במדבר סיני ניסתה לתת תיאור ריאליסטי ומפורט ביותר של חיי המצרים  והעברים הקדמונים.

שני סרטים תנכיים מקבילים כל אחד באורך 4 שעות נעשו עבור הטלוויזיה האמריקנית בידי הבמאי היוני קאקויאניס על יעקב ויוסף ויצאו  בגירסה משולבת ומקצרת לקולנוע כסיפור יעקב ויוסף (1977). בשנים האחרונות יצרו   מפיקים איטלקיים בשיתוף פעולה עם המפיק  טד טרנר סדרת סרטי תנ"ך שאפתניים כל אחד באורך 4 שעות שאמורים לראשונה לכסות את כל התנ"ך. המטרה המקורית של המפיקים האיטלקיים   הייתה  להסריט  לראשונה את כל ספורי התנ"ך כולל סיפורים שלא הוסרטו עד כה ב-40 סרטים אך לבסוף החליטו לצמצם במעט את הפרויקט השאפתני הזה….

עד כה נעשו סרטים על "בראשית : הבריאה והמבול " (1993)  אברהם,(1994) יעקב (1995), יוסף ( עם השחקן בן קינגסלי בתור פוטיפר , 1995), משה ( עם השחקן בן קינגסלי כמשה, 1996) , שמשון ודלילה ( עם השחקן דניס הופר, 1996), דוד ( עם לאונרד נימוי  , 1997) ,שלמה ( עם בן קרוס , 1997) ,  ירמיהו( עם פטריק דמפסי, זהו נושא שכמעט לא טופל כלל עד כה בסרטים  ) , אסתר ( עם פ. מורי אברהם כמרדכי ) , ומיני סדרה על ישו.   

בסרטי טלוויזיה האמריקנים והאיטלקים הללו   זכו   סיפורי התנ"ך לטיפול ראליסטי ומפורט ביותר מעבר למה שזכו לו אי פעם על המסך הגדול . וגם אם אינם יכולים לספק את "הגרנדיוזיות , אלפי הניצבים , והתקציבים הגדולים אותם יכול לספק המסך הגדול,"

דומה שיתר הריאליזם וההתמקדות בדמויות רק הטיב עם  הסיפורים המקראיים.

ובעשוריםהאחרונים החל בברזיל דווקא ז'אנר של טלה נובלות על פי סיפורי התנ"ך כמו סיפור יוסף וסיפור משה שישבו כל סידרה יכולה להגיע לאעשרות ואף מאות פרקים (!) 

גם איראן שלחה את ידה  בהסרטת סיפורים תנכיים בגירסאות מוסלמיות שלהם.  

עם זאת אם סוקרים את כל הסרטים המבוססים על התנ"ך הן לקולנוע והן לטלויזיה הרי עובדה המזדקרת לעין היא שרובם המוחלט  עוסקים בתקופה שמאז בריאת העולם ועד ימי שלמה המלך כולל . יש רק מספר מצומצם ביותר של סרטים שעוסקים בתקופות המאוחרות יותר כמו ימי איזבל ואליהו , ימי ירמיהו , אסתר, והסיפורים של הספרים החיצוניים על יהודית ועל החשמונאים . אפשר לספור אותם ממש בשתי כפות ידים , ויש תקופות שלא זכו לעולם לכל עיבוד קולנועי כלשהוא למשל ימי שיבת ציון ,או ימי עזרא ונחמיה

. משום מה תקופות אלה עיניינו תמיד הרבה פחות את יוצרי הסרטים למרות שחלקים מעניינים מאוד של ההיסטוריה התנ"כית נמצאים דווקא בהם .  אנחנו עדיין מחכים לסרטים על חלוקת הארץ בימי ירבעם ורחבעם , ימי המלכה עתליה או פלישת אשור לישראל בימי חיזקיהו. 

קיראו גם:

חלק ב' של מאמר זה:

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע  הישראלי ובטלויזיה הישראלית 

 

בחזרה לימי התנ"ך בספרות העברית

 

סרטי תנ"ך והיסטוריה עתיקה :

 

 סקירה על סרטים תנכיים :

 

מאמר על סדרת סרטי התנ"ך הטלביזיונית

 

מאמרים אחרים בסדרה כוללים את :

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

תמר אשת ער 

יוסף הצדיק כוכב הקולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש כוכב קולנוע 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

 

הקרב בחורבות סטלינגראד: סקירה על הסרט "אויב בשער"

 

ביקורת על הסרט "אויב בשער"

המקדימון 

 

75 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה.ולרגל זה אני חוזר לאחד מסירטי המלחמה היותר חביבים עלי  ולאחד מהקרבות באותה המלחמה שמרתקים  אותי , המצור והקרב הגדול על העיר סטלינגראד.  

בשנים האחרונות נעשו מעט מאוד סרטי מלחמה , הז'אנר שוב אינו פופולארי  כפי שהיה בעבר, אם כי דומה היה שהסרט להציל את סרג'נט רייאן " של סטיבן שפילברג , ולאחר מכן 1917 על מלחמת העולם הראשונה נתנו לו זריקה מחודשת  של חיים . המלחמות אמנם נמשכות כפי שהיה בעבר אבל מלחמות הרואיות כמו מלחמת העולם השנייה ששם הטובים אולי לא היו טובים וצודקים מאוד אבל הרעים, הנאצים והיפנים בהחלט היו מרושעים ושטניים מאוד, כבר קשה למצוא וזה מקשה לעשות עליהם סרטים לפחות סרטים הוליוודיים ששם תמיד צריך להיות ברור מי הטובים ומי הרעים.

אחד הסרטים הבולטים על מלחמת העולם השנייה  שנעשו במאה הזאת הוא הסרט "אויב בשער"   ( 2001) הוא על הקרב ההירואי ביותר מאז ומעולם, הקרב על העיר הרוסית סטלינגראד במלחמת העולם השניה  הקרב ( שערך ימים רבים )  שהביא למעשה להתחלת נפילתה של גרמניה הנאצית הבלתי מנוצחת עד אז. והראה שאפשר לנצח את הנאצים.

ולא מיותר לציין בהזדמנות  זאת שהסיבה שהנאצים בכלל הלכו על סטלינגרד ,היה משום שמרגל כפול יהודי בשם קאודר הפנה את תשומת ליבם אל העיר הזאת  שהם בקושי שמעו את שמעה בעבר ,ושיכנע אותם שדווקא שם מכל המקומות כדאי וראוי לתקוף כדי לפגוע בכבודו ובגאוותו של סטלין. 

ובזה כפי שהסתבר הביא להכרעת המלחמה כנגד הנאצים.

מכיוון שאני חובב מושבע של תקופת מלחמת העולם השנייה הלכתי לראות את הסרט הזה בשקיקה כשהוקרן בקולנוע  , וצפיתי בו מאז בדי וי די  ובסך הכל אינני יכול לאמר שהתאכזבתי. הסרט הוא טוב ומרתק בכל צפייה. 

את הסרט עשה ז'או ז'ק אנו במאי צרפתי שידוע מסרטים היסטוריים שונים שעשה כמו "החיפוש אחרי האש" על האדם הקדמון , ו"שם הורד"  על  חקירת רצח בימי הביניים, אבל הסרט הוא דובר אנגלית ועם שחקנים בריטיים והוליוודיים.אולי אין זה מקרה שדווקא במאי אירופי עשה את הסרט הזה , דומה שהיום יותר מתמיד הבמאים האמריקניים מעדיפים להתרכז בארה"ב ובהיסטוריה שלה ומתעלמים מכל שאר העולם.

אנו ביים גם את הסרט המצוין "ניצוץ החיים" שהוא הסרט הטוב ביותר שנעשה מאז ומעולם על חיי האדם הקדמון ( טוב נעשו רק כמה בודדים כאלה , אבל בכל זאת …). בסרט שהוא עיבוד לספר קלאסי של הסופר הבלגי "רוני הבכור" מראשית המאה ה-‏20 (שתורגם לעברית פעמיים ובפעם הראשונה בידי המשורר נתן אלתרמן) יצר אנו שפה מיוחדת עבור האנשים הקדמונים שהיא שילוב של תנועות ונהמות.למעשה הוא ויועציו המדען דסמונד מוריס והסופר אנטוני ברג'ס יצרו שתי שפות שונות כאלה עבור שתי שבטים שונים בדרגות שונות של התפתחות המופיעים בסרט. ולמרות זאת הצופה המודרני יכול להבין כמעט כל מילה בשפות "קדומות " אלה.
לדעתי סרט זה הוא יצירת מופת, חבל שסרטיו האחרים של אנו להוציא אולי "שם הורד" לא היגיעו לדרגה הזאת.

הסרט שבו אנו עוסקים כאן "אויב בשער"  הוא ארוך מאוד , כמעט 3 שעות. והוא מבוסס על ספר תיעודי בשם זה אבל בהחלט אינו זהה לו .התסריט רק קיבל השראה מהספר .

פרט לכמה סצינות בהתחלה שנותנות  את "התמונה הכללית " על המאבק בין הגרמנים לרוסים על העיר סטלינגראד , עיר שהיטלר היה נחוש לכבשה ויהי מה , וסטלין ( שהעיר נקראה על שמו , והוא פיקד על הגנתה בעברו הרחוק) היה נחוש למנוע זאת ויהי מה, אין אנו מקבלים תמונה כללית על מה שקורה בעצם בין הגרמנים והרוסים .הסרט מעדיף להתמקד לחלוטין במאבק האישי בין שני צלפים מומחים, שמבוסס אגב על סיפור "אמיתי" וידוע אך הסרט שינה אותו ללא הכר.

גיבור הסרט הצלף הרוסי רועה פשוט ורחב לב מאי שם בערבות רוסיה הוא גיבורם  ההירואי של עשרות מאמרים מעריצים בעיתונ ות הסובייטית , תוצר של יכולת הכתיבה של ידידו של הגיבור קומיסר יהודי . יריבו הוא  מפקד בית הספר לצלפים בברלין שכפי שאנו מגלים בהמשך הסרט בנו נהרג בידי הצלף הרוסי הנ"ל וכל כולו התגלמות הגרמניות ובאופן ספציפי האופי הפרוסי הדקדקני .הסרט הוא אם כך על המאבק בין האיש הוא התגלמות "הרוסיות " ובין האיש שהוא התגלמות "הגרמניות" קרת הרוח.

אבל הסרט הוא גם על יצירתם של מיתוסים. הרוסים המובסים בידי כוחם הטכנולוגי העדיף של הגרמנים זקוקים באופן דחוף למשהו שיעזור להעלאת המורל של החיילים ולמניעת בריחתם מהחזית הנוראה . אז מה לעשות ? הפתרון של ההרג הסיטוני של החיילים הנמלטים כבר נוסה, כפי שמסביר הקומיסר הראשי חרושצ'וב שמופיע כמפקד הפוליטי של סטלינגראד. ואז מנוסה פתרון אחר יצירתו של מיתוס , גיבור רוסי מסוג חדש הצלף הכל יכול רוסי מהערבות שהורג מידי יום כמה קצינים וחיילים גרמניים ואכן המיתוס מוכיח את עצמו כמוצלח ביותר . אמנם נשוא המיתוס עצמו אינו בטוח כי הוא אכן ראוי להילת הגיבור שלו אבל בסוף הסרט אנו מגלים שהאיש והמיתוס חד הם המיתוס הפך למציאות.

יש בסרט גם עלילה רומנטית אהבתם של גיבור הסרט וידידו הקומיסר היהודי לבחור היהודיה יפה. אנו מגלים שמשפחתה של היהודיה היא ציונית ( מה שהרגיז את בת זוגי  לצפייה בסרט דוקטורית אמריקנית יהודיה שמאלנית שאינה משתגעת על הציונות )  למרות שהיא קומוניסטית טובה . והיא מעדיפה את הרוסי הפשוט על הקומיסר היהודי האינטלקטואלי ( בכל סיפור רוסי יש שני גברים ידידים  שנאבקים על אהבתה של הגיבורה )   . זה מת לבסוף בגבורה ופותח את הדרך לשני הנאהבים לממש את אהבתם ללא רגשי אשמה מיותרים .

הסרט ארוך מדי וקטעי הרומנטיקה הם ברובם מיותרים ,הסרט היה אפקטיבי יותר בלעדיהם . מה שמעניין הרבה יותר  הוא המאבק הפסיכולוגי בין שני הרובאים שכל אחד מהם מייצג במידה מסוימת את עמו, אבל אין לאמר שיש כאן משחק מזהיר במיוחד. אם זאת כדאי לציין לשבח את רוברט הוסקינס שעושה הרבה מהתפקיד הקטן של חרושצ'וב שמשלב באופיו עממיות כובשת לב עם איום לא מרומז  כנציגו האישי של סטלין .

הסוף הוא הוליוודי ומאכזב הגיבור והגיבורה שכל אחד מהם נחשב למת בשלב מסוים במהלך הסרט נפגשים על מנת לא להיפרד שוב , סוף שמזכיר מאוד את הסרטים ההוליבודיים של שנות ה-40 והרבה יותר מהם את סרטי התעמולה הסובייטיים של אותה התקופה . מצד שני יש בו גם משהו משובב נפש, לאנשים שקצה נפשם בכל הציניות האנדמית לסרטים ולחיים  המודרניים ומחפשים משהו שונה, ומרחיב לב יותר.אולי דווקא בתקופה כזאת זהו בדיוק הדבר שאנו זקוקים לו. 

 מעבר לכך דווקא בתקופה כזאת כשאנו נמצאים במאבק כנגד עם אחר זה מאפשר להסתכל על הסרט בעיניים אחרות שכן הרבה ממה שמתואר שם על המאמצים לפתח מורל והקרבה באמצעות יצירת מיתוסים, הוא תקף גם כאן ועכשיו.

הסרט "אוייב בשער" מתמקד בסיפור המאבק בין שני צלפים גרמני, מפקד בית הספר לצלפים של הרייך וסובייטי ,שאמור להיות מבוסס על סיפור אמיתי .אני עצמי קראתי בתרגום עברי בספר ישן את עדותו של הצלף זייצב שתיאר את המאבק בין השניים .הסיפור הפך למפורסם אולי הסיפור המפורסם ביותר בהיסטוריה של הצלפים .

בקרב סטלינגרד, 10.10-17.12.1942, חיסל ואסילי גריגורייביץ' זייצב 225 חיילים וקצינים גרמנים ועוזריהם, ביניהם 11 צלפים ועל פי טענה גם את מפקד בית הספר הגרמני לצלפים, שהובא לסטלינגרד במיוחד כדי לצוד את זייצב והפך לניצוד בעצמו.זייצב כדאי לדעת היה איטר יד ימינו. בדרך כלל לשמאליים יותר קשה להפעיל נשק כי הרבה פעמים הנצרה וידית הדריכה מותאמות לימניים. לזייצב זה הפריע פחות.

לאחר מכן קיבל את אות גיבור ברית המועצות והפך לאגדה בחייו.

זייצב האמיתי. צלף וגיבור ברית המועצות נקבר לבקשתו בסטלינגרד.

 

אבל האם האירועים שבסרט של המאבק בין שני הצלפים אכן התרחשו במציאות?

הפרשה אכן מאוזכרת בפירוט בספרו של מפקד העיר צ'ויקוב.אבל חקירות של היסטוריונים מערביים מטילים ספק בכל הסיפור של הדו קרב בין הרוסי ומפקד בית הספר לצלפים הגרמני. 

 

לפי סרט תיעודי שהוקרן בערוץ "דיסקוברי " כל הסיפור הוא דמיוני ורואיין אף גרמני שיצא לחקור אם ישנה אמת כל שהיא בפרשה וככל הנראה היגיע למסקנה שאין בכך כל אמת ושהגרמנים אף לא העסקו בהפעלת צלפים בסטלינגרד בניגוד לסובייטים שהפכו אותם לגיבורים.

זייצב אמנם היה צלף בעל יכולות מדהימות אבל הסיפור המדהים הזה כנראה נוצר בידי עיתונאי רוסי.
ייתכן לדעתי שכל הסיפור היה המצאה של הצלף  זייצב עצמו עצמו  שאולי התרברב יום אחד לפני חבריו על כך שחיסל גרמני בכיר במיוחד רב צלף.

המצאה שהורחבה בידי התועמלנים הסובייטיים.

יש כל סיבה להניח שזייצב מעולם לא ראה סיבה מדוע עליו להכחיש את קיומו. 

האם אכן כך קרה? 

מבחינת הסרט זה חסר חשיבות. 

חיילים רוסיים בסטלינגרד 1942 

 

אני הייתי ממליץ על הסרט הזה כצפיית חובה לאנשי צה"ל ששואלים את עצמם איך להעלות את המורל של הצבא והאזרחים.

היום לאחר שכל המיתוסים האפשריים , מהרצל ותל חי וכלה במלחמת ששת הימים ומבצע אנטבה נופצו ונכתשו עד דק , אולי זה הזמן להתחיל ליצור אותם מחדש.

המקדימון הרשמי לסרט

 

האוייב בשער בויקיפדיה 

 

 

על הבמאי אנאוד : l

ספרים על סטלינגרד

 

הקרב הגדול של מלחמת העולם השנייה שהביא לשינוי במהלכי המלחמה ולהתחלת הקץ ש הנאצים הקרב על העיר סטלינגרד בין צבאו שלהיטלר ובין צבאו של סטלין .

והנה רשימת ספרים עליו: לפי תאריך ההוצאה לאור.

ספרים בעברית:

ק.סימונוב ואחרים ‫ סטלינגרד /    תל אביב :   [מוציא לאור לא ידוע,   תש"ג?].

קונסטנטין סימונוב  ימים ולילות :רומן סטלינגרד /מרוסית א. שלונסקי  מרחביה : ספרית פועלים, 1945 

Simonov, Konstantin Mikhailovich, 1915-    Days and nights :   a novel /  translated from the Russian by Joseph Barnes   New York :   Simon and Schuster,   1945

רומן רוסי על החיילים הסוביטיים בסטלינגרד.

 

  וסילי צ’ויקוב   המלחמה על סטלינגרד /ו; [מרוסית: לאופולד מרחב].תל-אביב : מערכות, [תשל"א] 1970.

Chuikov, V. I. (Vasilii Ivanovich), 1900-    The Battle for Stalingrad / introduction by Hanson W. Baldwin ; translated from the Russian by Harold Silver    New York :   Holt, Rinehart and Winston,   1964.

יצא לאור גם בשם:

Chuikov, V. I. (Vasilii Ivanovich), 1900-    The Beginning of the road /    London :   MacGibbon & Kee,   1963.

זכרונותיו של המפקד הרוסי שהדף את הגרמנים מסטלינגרד.

צ'ויקוב היה מפקד הרוסי בשטח סטולינגרד והאחראי הישיר להגנת הגבורה שם ונחשב לאחראי לתבוסת הנאצים. 

‫ 

חרושצוב, ניקיטה סרגיביץ    חרושצ'וב מעלה זכרונות / ם מבוא, דברי פרשנות והערות מאת אדוארד קרנקשאו, ערך והתקין לדפוס: סטרוב טאלבוט, תרגם מאנגלית: אביעזר גולן.  [תל-אביב] :   "עדי",   (1971).

חרושצ'וב היה הפוליטיקאי שהיה אחראי על סטלינגראד והגנתה וההצלחה שם הייתה גורם מפתח בעלייתו בדרגים הפוליטיים.

 

גאורגי קונסטנטינוביץ'  ז’וקוב  זכרונות המרשל ז’וקוב / ; [תרגם מאנגלית: שלמה גונן].תל-אביב : מערכות, 1982.

Zhukov, Georgii Konstantinovich, 1896-1974    Marshal Zhukov's greatest battles /    edited with an introduction and explanatory comments by Harrison E. Salisbury, translated from the Russian by Theodore Shabad New York :   Harper & Row,   1969

יצא לאור שוב כ:

Zhukov, Georgii Konstantinovich, 1896-1974    From Moscow to Berlin :   Marshall Zhukov's greatest battles /    Costa Mesa, Calif. :   The Noontide Press,   1991.

ז'וקוב היה המפקד הצבאי העליון וזה שהגה את כיתור הנאצים בסטלינגרד.

 

‫ זיו-טל, אברהם    המסקירובקה של מקס ומוריץ /    זכרון-יעקב :   בחור,   [תשס"ו] 2005.

סיפור של הסוכן הכפול היהודי ששיכנע את הנאצים שעליהם לתקוף דווקא בסטלינגרד והביא בכך לחורבנם. 

קראו על ספר זה כאן :

המרגל היהודי של היטלר

 סטלינגרד /אנטוני ביוור ; מאנגלית: כרמית גיא.תל אביב : יבנה, 2000.

Beevor, Antony, 1946-    Stalingrad /    New York :   Viking,   1998..

‫ ביוור, אנטוני, 1946- מחבר    סטלינגרד:   המצור הרה-הגורל 1942-1943 /תרגם עמנואל לוטם ידיעות אחרונות 2019 

 


‬ עופר ריחני     קרבות המפנה :   במלחמת העולם השנייה /    תל אביב :   קינג,   2011.

אפשר לחלק את הרשימה גם לפי תתי נושא כלדקלמן :

הצד הסובייטיי בסטלינגראד

הצד הגרמני בסטלינגרד

זכרונות לוחמים בסטלינגרד

יצירות של ספרות יפה על סטלינגרד

היטלר וסטלינגרד

סטלין וסאלינגראד

ז'וקוב וסטאלינגראד

וכו'….

Ilin, IAkov Naumovich, 1905-1932    Those who built Stalingrad, as told by themselves /    New York :   International Publishers,   1934

Simonov, Konstantin    Stalingrad fights on / translated from the Russian by D.L. Fromberg    Moscow :   Foreign Languages Publishing House,   1942

  Vasilii Semenovich  Grossman,   Stalingrad hits back /    Moscow :   Foreign Languages Pub. House,   1942

Stalingrad :   An eye-witness account by Soviet correspondents and Red Army commanders    London :   Hutchinson,   [1943]

   Strategicus [pseu. O'Neill, Herbert Charles  )   To Stalingrad and Alamein /    London :   Faber and Faber,   1943

  Werth, Alexander, 1901-    The year of Stalingrad :   a historical record 

זכרונות האנשים שפיקדו על המערכה מהצד הרוסי 

 

  Strategicus [pseud.]O'Neill, Herbert Charles)    The Tide turns :   the battle of Stalingrad, Alamein, and Tunisia 23 August 1942 – 14 May 1943 /    London :   Faber and Faber,   1944

Weinert, Erich    Stalingrad diary /    [Translation by Egon Larsen London :   I. N. G. Publications Ltd.,   1944

יומן של חייל גרמני בסטלינגרד שנמצא ופורסם בידי הסובייטים ומתאר בפירוט את תהליך השבירה של לוחם נאצי ממוצע שבאא מלא גאווןה להשמיד את הסובייטים ומסיים כשהוא אכול פחד משתק ומשוכנע שהסובייטים הם אנשים עליונים.  .קטעים מהיומן המדהים אפילו פורסמו בספרו של צ'ויקוב. 

 

Plivier, Theodor, 1892-1955    Stalingrad :   the death of An Army   translated from the German by H. Langmead Robinson/    London :   Athenaeum Pub. Co.,   1948

רומן גרמני .

תורגם שוב

Plievier, Theodor, 1892-1955    Stalingrad /    translated from the German by Richard and Clara Wins New York :   Carroll & Graf,   1984, c1948.

Einsiedel, Heinrich,    The shadow of Stalingrad :   being the diary of a temptation

translated by Tania Alexander   /    London :   A. Wingate,   1953

American ed. published under title: I joined the Russians. 1953

Zieser, Benno    the Road to Stalingrad    New York :   Ballantine Books,   1956

Gerlach, Heinrich    The forsaken Army :   a novel /   translated from the German by Richard Graves  New York :   Harper,   1958

רומן גרמני על החיילים הגרמניים בסטלינגרד.

Dibold, Hans, 1904-    Doctor at Stalingrad :   the passion of a captivity /   translated from the German by H.C. Stevens  London :   Hutchinson,   c1958

זכרונותיו של גרמני שנשבה בסטלינגרד.

 Schneider, Franz    Last Letters from Stalingrad    New York :   A Signet Book,   1961

מכתבים של חיילים גרמנים מסטלינגרד.

Paulus and Stalingrad :   a life of Field-Marshal Friedrich Paulus / with notes, correspondence and documents from his papers, by Goerlitz Walter ; with a preface by Ernst Alexander Paulus ; translated by R. H. Stevens   New York :   Citadel Press,   1963

Kluge, Alexander The Battle / ; translated from the German by Leila Vennewitz   New York :   McGraw-Hill,   1967

Stewart, Philip D.    Political power in the Soviet Union :   a study of decision-making in Stalingrad    Indianapolis :   Bobbs-Merrill Co.,   1968

 

Jukes, Geoffrey    Stalingrad: the turning point /    London :   Macdonald & Co.,   1968.

Ziemke, Earl Frederick    Stalingrad to Berlin :   the German defeat in the east /    Washington :   Military History, U.S. Army,   1968.

 

 

Craig, William    Enemy at the gates :   the Battle for Stalingrad /    London :   Hodder and Stoughton,   c1973

 
   

Sevruk Moscow-Stalingrad, 1941-1942 :   recollections, stories, reports /    Moscow :   Progress Publishers,   1974

Erickson, John    The road to Stalingrad :   Stalin's war with Germany, vol. 1 /    London : Weidenfeld and Nicolson, 1975

 

Kerr, Walter    The secret of Stalingrad /    Garden City :   Doubleday,   1978.

Jukes, Geoffrey    Hitler's Stalingrad decisions /    Berkeley, Calif. :   University of California Press,   C1985

The onslaught :   the German drive to Stalingrad : documented in 150 unpublished colour photographs from the German Archive for Art and History /   with an Historical essay by Heinrich Graf von Einsiedel ; translated by Arnold J. Pomerans ; forewo rd by Max Hastings.  New York, N.Y. :   W.W. Norton,   1985.

Battle for Stalingrad :   the 1943 Soviet General Staff study /    Washington

 :   Pergamon-Brassey's International Defense Publishers,   1989

Battle for Stalingrad :   the 1943 Soviet General Staff study /    Washington

 :   Pergamon-Brassey's International Defense Publishers,   1989

 

The road to Stalingrad / By the editors of Time-Life Books    Alexandria, VA :   Time-Life,   c1991

Hayward, Joel S. A.    Stopped at Stalingrad :   the Luftwaffe and Hitler's defeat in the East 1942-1943 /    Topeka :   University Press of Kansas,   1998.

Koschorrek, Guenter K.    Blood red snow :   The memoirs of a German soldier on the Eastern Front /  translated by Olav R. Crone-Aamot   London :   Greenhill,   2002

Wieder, Joachim    Stalingrad :   memories and reassessments /    translated by Helmut Bogler  London :   Cassell,   2002.

 

English edition introduction by Gerhard L. Weinberg ; original edition preface and notes by Helmut Heiber ; editorial advisor English edition, David M. Glantz ; [translated by Roland Winter, Krista Smith and Mary Beth Friedrich   New York :   Enigma Books,   c2003.

Beevor, Antony    Christmas at Stalingrad /    London :   Penguin,   2005.

 

 

   Glantz, David M.    To the gates of Stalingrad :   Soviet-German combat operations, April-August 1942 /    Lawrence, Kan. :   University Press of Kansas,   2009.

Glantz, David M.    Armageddon in Stalingrad :   September – November 1942.    Lawrence, Kan. :   University Press of Kansas,   2009.

 

 
 

 

Endgame at Stalingrad: Book Two: December 1942–-February 1943 (Modern War Studies: The Stalingrad, Vol. 3) Hardcover – June 9, 2014

Smelser, Ronald M.    The myth of the Eastern Front :   the Nazi-Soviet war in American popular culture /    Cambridge, UK :   Cambridge University Press,   2008

 

 

יוסף הצדיק כוכב הקולנוע והטלויזיה

יוסף חושף את עצמו בפני אחיו במצרים. גוסטב דורה.

לפניכם חלק נוסף בסדרה שלי על סרטים תנכיים.

וכעת היגיע תורו של יוסף בן יעקב המכונה במסורת היהודית "יוסף הצדיק". 

הנובלה על יוסף בן יעקב אבינו    ( שעליו ראו במאמר "יעקב אבינו כוכב קולנוע ")  המוכרת לכל מספר "בראשית"  בתנ"ך עוסקת בנער שחצן וחולמני ואחיו המקנאים  שחוטפים אותו מבית אביו האוהב מוכרים אותו לסוחרי עבדים ,שמוכרים אותו למצרים ושם הוא הופך לשר המדינה ולאישיות חשובה עד שהוא פוגש שוב באחיו ואביו שיורדים באישורו  למצרים. 

היום ברור שזוהי  אחת הנובלות הגדולות בספרות העולמית .שוות ערך לכל מה שיש בספר שמואל על שאול ודוד.

הייתה תיאוריה שזהו סיפור מממלכת ישראל  שסיפר בצורה אליגורית את סיפור חייו של מייסד הממלכה ירבעם בן נבט שכידוע ירד למצרים ודרך קשריו שם הפך למלך בישראל.  מה שברור בכל אופן שמי שכתב את הנובלה היכיר את ארץ מצרים אולי מביקור ואולי חי שם .  או היה לו ידע מפורט מאוד לגביה ומן הסתם היה סופר בשכבות הגבוהות ביותר של ממלכה כנראה ממלכת ישראל. 

 הסיפור שימש מקור השראה  ליצירות אמנות ידועות רבות.

למשל של רמברנדט ואן רין מהמאה ה-17 שצייר כמה  תמונות ידועות מחיי יוסף בתקופות שונות בחייו.

יוסף מספר על חלומותיו ליעקוב ולאחיו.ציור מאת רמברנדט 

יוסף מואשם בידי אשת פוטיפר. ציור מאת רמברנדט

\\

יוסף מביא את ילדיו לברכה בידי יעקב הזקן .ציור של רמברנדט

 

הסיפור שימש כבסיס למדרשים וסיפורים בלי סוף ובראשם לארבעת ספרי יוסף ואחיו של תומאס מאן אחת היצירות הגדולות כמותית ואיכותית  בספרות העולמית.

הסיפור שימש כבסיס למחזמר מפורסם של טים רייס ולויד ובר "יוסף וכותונת הפסים הצבעונית" משנת 1968 שהפך לסרט בשנת 1999. 

צפו בגירסת הסרט מ–1999 של המחזמר כאן .

הסיפור שימש כבסיס לכמה פזמונים ישראלים ובהם :

"יוסף " של איציק מנגר ודובי זלצר ששרה רבקה זוהר .

ובן פורת יוסף (ראובן ראובן בכורי אתה )  של יורם טהר לב ומוני אמריליו  ושר יהורם גאון. 

 

 

 

מטבע הדברים סיפור יוסף  השאיר את חותמו גם על הקולנוע העולמי וגם הישראלי. 

על יוסף בכל אופן נעשו לא מעט סרטים כי הסיפור על יוסף על הההתעללות בו בידי אחיו וחטיפתו למצרים ועלייתו לגדולה שם הוא הדרמטי וגם המתאים ביותר לטיפול קולנועי גרנדיוזי ביותר מבין כל סיפורי האבות. 

יוסף הצדיק בעל החלומות הוא אחת הדמויו המקראיות  הפופולאריות ביותר בקולנוע העולמי. 

והנה סקירה על הסרטים שנעשו על יוסף. 

יוסף ואחיו בסדרת הסאטירה הישראלית "היהודים באים " כנראה הגרסה הקיצונית ביותר אי פעם על חיי יוסף

 

הסרט הראשון על יוסף הידוע היה סרט צרפתי  Vendu Par Ses Frères (Joseph Sold by his Brothers) מ-1904

 ב-1914 נעשו על יוסף  בו זמנית שלושה  סרטים אילמים  (!) 

האחד סרטו של יוגין מור "יוסף בארץ מצרים" שהתבסס על מחזה מצליח מאוד  בשם "יוסף ואחיו" .בעת ההפקה הסרט  נקרא "יוסף ואחיו " , לאחר מכן השם שונה ל"יוסף בן יעקב" ולבסוף שונה לשם המסחרי יותר כנראה "יוסף בארץ  מצרים". 

קראו עוד על  סרט זה כאן.

צפו בסרט "יוסף בארץ מצרים " מ-1914

במקביל המחזה המצולם "הכותונת הצבעונית של יוסף" של לואיס נ.פרקר על פי  אותו מחזה מצליח של התקופה. שניהם התחרו זה בזה בקולנוע בשנה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה.

ממש במקביל גם כן ב-1914  נוצר סרט שלישי על חיי יוסף בשם "סבלותיו של  יוסף במצרים "

Joseph's Trials in Egypt

 

 

ב-1920 נעשה סרט  על יוסף:התנך  הקדוש :סיפורו של יוסף במצרים סרט של תשע דקות בבימויו של פיירו אנתוניו גאראזו .סרט זה היה חלק מסדרת סרטים קצרים על פי סיפורי התנ"ך ועוסק בחלומו של פרעה ובשחרור יוסף מהכלא כדי לפרש אותו.

ב-1922 נעשה סרט גרמני אילם"יוסף ואחיו" של קרל פרוליך

ב-1932  נעשה  בארה"ב סרט דובר יידיש ,הסרט המדבר הראשון ביידיש של ג'ורג' רולנד "יוסף במצרים" והוא זכה להצלחה גדולה בעולם היהודי דובר היידיש. 

בישראל המפיקה מרגוט "קלאוזנר  הבעלים של אולפני הרצליה טענה ש"סכנתם"" של סרטי התנ"ך נעוצה בתוספות ובשינויים שהוכנסו בהם.  אך  כאשר היא עצמה  חיברה מחזה כתוב על יוסף ואשת פוטיפר לא ראתה ברירה אלא להכניס שינויים ותוספות לסיפור המקורי.  המחזה יצא לאור בספר היא ניסתה למכרו להסרטה  בהוליווד ולטענתה לא הוסרט מאחר שחריגותיה מן המסורת לא היו לרוחם של  המפיקים….  קלאוזנר עם כל תוכניותיה  הגרנדיוזיות להפקת סרטים תנכיים מעולם לא הצליחה להגשימם ולא מן הנמנע שהדרישה לנאמנות לתנ"ך הייתה אחת הסיבות , שכן המילה הכתובה והמדיום הקולנועי" הם שני צורות כה שונות שמן הנמנע הוא ליצור סרט תנכי לקהל הרחב שלא יהיו בו  "תוספות לחומר המקראי, שצמצומו פשוט אינו מתאים למדיום הקולנועי הדורש מעצם " טבעו פרטים והרחבה כפי שגילתה קלאוזנר עצמה כשכתבה את המחזה והתסריט על  יוסף.

ב1960 החל להיעשות סרט הוליוודי על יוסף עם ריטה היוורט.  זה היה פרוייקט שעליו חלם הבוס של חברת קולומביה המפיק הארי כוהן שקנה את הזכויות ממפיק גדול אחר לואיס מאייר והסרט פורסם בכותרות גדולות  בעיתוני עולם הקולנוטע כפרוייקט הגדול והיקר ביותר בהיסטוריה של חברת קולומביה ". עוד לפני שהחלו צילומי הסרט עצמו במאי נשלח במיוחד למצרים כדי לצלם שם  שלוש שעות של צילומי רקע עם שבע עשרה אלף וחמש מאות ניצבים מצריים (!)

. ישנם אפילו תמונות של ריטה היוורט בתפקיד אשת פוטיפר זולייקה החושקת ביוסף. אבל לבסוף היא החליטה שלא מתאים לה,היא זעמה על שבעלה הנוכחי דיק היימס לא התקבל לתפקיד יוסף בסרט ועל שבעלה הקודם אורסון וולס לא התקבל גם הוא לשחק בתפקיד אחר בסרט.היא עזבה באמצע הצילומים ונתבעה על ידי האולפנים הנרגזים.

. כהן פנה לכוכבת אחרת קים נובאק אבל היא דחתה גם היא את התפקיד התנ"כי. השחקנים טוני קרטיס  פרנק סינטרה  וג'ק למון כולם  נבחנו לתפקיד של יוסף.לבסוף נבחר השחקן קרוין מטאוז.  אבל זה פשוט לא היה זה ולבסוף לאחר שהושקעו  מליון דולאר בפרוייקט הוא נגנז  כתוצאה ממותו הפתאומי של המפיק הארי כהן.

חבל מאוד זה יכול היה להיות סרט מרשים ביותר.

הנה כמה תמונות שצולמו של ריטה היוורט  ושחקן כיוסף ואשת פוטיפר  עבור אותו פרוייקט  שנזנח :

 

\

צילומים לסרט שלא נעשה על יוסף עם ריטה הייוורט 

מבין סרטי יוסף  שכן נעשו בולט ביותר  סרטו של אירבינג ראפר  "יוסף ואחיו " שזכה גם לשם "נמכר למצרים ( 1961) תיאור של פרשת יוסף עם בלינדה לי בתפקיד אשת פוטיפר.הסרט שבו מתואר כיצד יוסף ופוטיפר יוצאים לציד אריות זכה לביקורות קשות מאוד.

 

צפו במקדימון לסרט כאן 

צפן בסרט המלא  כאן 

 

 

ב-1962 נעשה סרט ההנפשה הישראלי החשוב מאוד על יוסף "בעל החלומות " של יורם גרוס. 

ועליו ראו בפירוט כאן במאמר "המנפיש" 

צפו ב"בעל החלומות " כאן :

צפו בקטעים בעברית  מ"בעל החלומות " כאן.

 

צפו במקדימון לגירסה באנגלית של "בעל החלומות "

 

 

גירסת "בעל החלומות " באנגלית "

ב-1963 נעשה הסרט האיטלקי "האבות של התנ"ך " של מרסלו בלדי שצולם בסרדיניה  שנע מאדם ועד יוסף ומוסיף נבואה על המשיח בסיום.

ב-1974 נעשה סרט על יוסף בידי הבמאי מיכאל קואיוניס המשך לסרטו על יעקב "יעקב ועשיו ". . סרט טלוויזיה שלאחר מכן הוצג בקולנוע ביחד עם עוד סרט על יוסף כסרט "יעקב ויוסף". . סרטו של קאוקיאניס על יעקב ויוסף שצולם באותו הזמן עם  "איש רחל "  אף זכה לביקורות טובות יותר מההפקה הישראלית כאשר הגירסה הקולנועית שלו  שאיחדה את שני סרטי הטלביזיה    היגיעה לארץ תחת השם סיפור יעקב ויוסף   (1974) וזכה לשבחים רבים בגלל פשטותו ונאמנותו לסיפור המקורי . וגם הוא  כמו "איש רחל" שמר על נאמנות להווי הבדואי.

הסרט נאמן לטקסט המיקראי נשען מבחינה חזותית על הוואי הבדואי .בסופו של דבר זה סיפור רועים  ללא הילה של קדושה מסופר בקצב מהיר עם דגש על נקודות המתח.

צפו במקדימון לסרט: סיפורם של יעקב ושל יוסף "

צפו בסרט המלא  כאן

 

 

על יוסך נעשה מחזמר מפורסם של טים רייס "יוסף וכותונת הפסים הצבעונית " מסוף שנות השישים שהפך לאחד המחזמרים המצליחים בכל הזמנים. 

הנה מקדימון לאחת הגירסאות המרובות :

 

על יוסף נעשו כמה וכמה סירטי אנימציה לרוב לטלוויזיה האמריקנית.

למשל בידי חברת האנימציה "האנה ברברה " שיצרה סדרה עלך שלושה נוסעים בזמן שמגייעם לתקופות שונות של התנ"ך 

ובאחד הפרקים שנעשה ב-1992 פוגשים ביוסף .

 צפו בו כאן .

 

 

Joseph and His Brothers – Beginners Bible

צפו בגרסה זאת כאן.

 

 

הגירסה המצרית "המהגר" 

ב-1994 נעשה סרט מצרי על פי הסיפור :המהגר" של יוסוף שהין שבו שמו של יוסף והדמויות שונו . אבל הסיפור נשאר כפי שהיה. הסרט הותקף בידי מוסלמים פאונדמנטליסטים שטענו שאסור לגלם דמויות תנכיות בסרט ושהין נאלץ להיאבק על הסרט בבית משפט במשך שנה עד שניצח.  ואז הותקף שוב בידי קבוצה נוצרית שהתלוננה על השוני של הסיפור מהמקור התנ"כי.

וב-1995 נעשה סרט על יוסף כחלק מסדרת סירטי טלווזיה על התנ"ך הנחשב לטוב שבכולם עם בן קינגסלי כפוטיפר ולסלי אן וארן כאישתו .

בסרט  גרמני איטלקי אמריקני משנת 1995 "יוסף" שהוסרט במרוקו  בן קינגלי משחק את פוטיפר כאדם הגון ולסלי אן וארן מגלמת את אישתו הלא יציבה מבחינה נפשית בעוד מרטין לנדאו הוותיק גילם את יעקב הזקן.

הסרט זכה בפרס אמי כמיני סדרה הטובה של השנה. 

באופן מאוד לא צפוי קינגסלי שיחק בסרט הבא בסדרה  את משה רבנו.

צפו בסרט מ-1995

 

 

חלק א' של הסרט 

חלק ב' של הסרט 

במקביל לסרט הזה  וכנראה בהתחרות  הפיק האיטלקי דינו דה לורנטיס את סרט הטלוויזיה  "עבד החלומות" על יוסף.

צפו בסרט "יוסף עבד החלומות " כאן 

ב-2000 נוצרה מיני סדרה טלווזיונית  בת שתי חלקים  בשם "בראשית "In the Beginning   בבימויו של קוין קונור סרט  טלוויזיה תנכי ענק של כשלוש שעות  המביא  את סיפורי ספר בראשית ושמות . שבו  כל סיפורי האבות הוצגו כאופרת סבון אחת מתמשכת ( כמו שזה אכן מוצג גם בספר "בראשית " המקורי ).

צפו בחלק השני שמתחיל עם סיפור יוסף 

ב-2000 נוצר סרט אנימציה מפורסם ומחזמר על פי סיפור יוסף "יוסף מלך החלומות" בידי חברת דרימוורקס סטיבן שפילברג.הסרט נוצר במקביל ל"נסיך המצרים " על משה רבנו  בידי אותה חברה  כסוג של מקדימון או המשך. 

המקדימון 

ומאז נוצרו עליו כמה וכמה סירטי אנימציה לטלוויזיה של חברות נוצריות שונות.

יוסף באיראן 

ב-2008 נעשתה באיראן סדרת טלווזיה  בת 45 המבוססת בשם "הנביא יוסוף"  עיבוד מורחב ומפורט מאוד של הגירסה האיסלאמית של סיפור יוסף כפי שהיא מובאת בקוראן .הסדרה ניסתה לתאר בצורה ריאליסטית את החיים בכנען ובמצרים הפרעונית.הסיפור החל במאבקו של יעקב בפגאניות של עישתר במסופוטמיה והמשיך משם עם לידתו של יוסף סיפור חטיפתו למצרים וניואיו שם לזוליכה.

הסידרה דובבה לשפות שונות .וקיימת גם בדיבוב אנגלית ברשת. .

פרק ראשון ממנה נמצא ברשת כאן 

 

"הנביא יוסף" סדרת טלויזיה איראנית על חיי יוסף 

 

יוסף במצרים  הטלונובלה הברזיליאנית 

ב-2013 נעשתה סידרת טלווזיה ברזיליאנית דוברת פורטוגזית   בשם -José do Egito על חיי יוסף ב-38 פרקים בסגנון ה"טלנובלה".

הטלנובלות התנכיות נעשו ז'אנר בפופולארי בברזיל. 

ראו אתר הסדרה כאן.

יוסף הלא כל כך צדיק ב"היהודים באים" 

\

בשפה העברית הטיפול הראשון בדמות של יוסף מאז "בעל החלומות " והוא כצפוי וכנדרש גם הרדיקלי ביותר אי פעם  היה בקטעים קומיים בסדרה "היהודים באים " ששם יוסף מוצג כסוג  של איקון הומואי שהוא בהחלט שונה מאוד מאחיו הישראלים הפשוטים ואם כבר גם המצרים ובסיפור האחרון עליו רוחו מועלה באוב בידי בני ישראל היוצאים ממצרים. והוא מנסה לשכנע אותם לחזור עימו למצרים.  

אז הנה לראשונה בשלמותה  :הסאגה של יוסף  הלא כל כך צדיק,  במאה השבע עשרה  או החמש עשרה או השלוש עשרה לפני הספירה כפי שהוצגה בחלקים שונים בתוכנית הקומית  ב"היהודים באים ".

 

יוסף ואחיו 

יוסף ואשת פות

יוסף ועלילותיו בכלא המצרי 

יוסף מפענח את חלום פרעה 

יוסף ואסנת מתחתנים 

יוסף ואחיו נפגשים במצרים 

משה רבנו מעלה את עצמות יוסף לארץ ישראל ויוסף יוצא מהארון לאחר 400 שנה  

הסיום  הטראגי  הבלתי צפוי של הסאגה :

יוסף מתעורר בקבר יוסף בשנת 2000 אחרי הספירה ומוצא שם את החייל הדרוזי הגוסס מדחת יוסף 

וגם :

יוסף מספר משהו שלא ידענו על כותונת הפסים 

קראו גם :

סרטים על יוסף הצדיק בבלוג סרטים תנכיים 

מאמרים אחרים בסדרה כוללים את :

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

תמר אשת ער 

משה רבנו כוכב קולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש כוכב קולנוע 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

 

המנפיש : הסרט "בעל החלומות " ויוצרו יורם גרוס

מאמר נוסף בסדרה שלי על סרטים תנכ"יים שנוצרו בישראל ובחו"ל.

והפעם סרט שנוצר על יוסף בן יעקב המכונה במסורת היהודית "יוסף הצדיק".

. סרט הבובות והאנימציה הראשון שנוצר בישראל והאחרון למשך שנים רבות,ואחד הסרטים הבודדים לצערנו שנוצרו בישראל על נושא מקראי.

,ואת הקריירה המדהימה של יוצרו יורם גרוס שהחל את הקריירה שלו בפולין המשיך אותה בישראל וסיים אותה באוסטרליה כגדול יוצרי האנימציה ביבשת זאת. 

 

הסרט "בעל החלומות "  היה סרט הבובות הראשון שנעשה  בישראל.  זהו גם  סרט האנימציה הארוך הראשון במזרח התיכון והאחרון בארץ עד "ואלס עם באשיר"- 48 שנים אחריו.

יוצרו שירד מהארץ לאוסטרליה הפך שם לאנימטור החשוב ביותר מעין המקבילv האוסטרלית לוולט דיסני ..

 לימים בשנות ה-2000 הסרט עבר שינויים והגירסה שלו שהוקרנה  בפסטיבל ירושלים הותאמה לשנות האלפיים .

 הסרט "בעל החלומות " ביטא  תפיסה  מיוחדת במינה   על הדרך בה יש ליצור בארץ סרטים תנכיים. תפיסה  שבוטאה בידי הבמאי ,מבקר  והיסטוריון הקולנוע הישראלי, נתן גרוס.

במאמרי הביקורת שלו על הסרטים התנכיים הזרים שהוקרנו בארץ קבל נתן גרוס  על שאין מפיקים בארץ כלל סרטים תנכיים .אך  בניגוד לקלאוזנר ואחרים שחלמו על סידרות "סרטים גרנדיוזיים ונאמנים לתנ"ך טען גרוס כי יהיה זה חסר טעם להפיק סרטים  תנכיים שיהיו ""נאמנים"" למקור אלא אם כן יהיה סרט מצוייר,סרט בובות  או אם ילדים יגלמו  את  הדמויות התנכיות שכן כל ניסיון להציגו בצורה רצינית "כפי שהיו  " "הדברים""  רק  יהרוס את הקסם האגדי הלא ראליסטי של המקור ויהפוך אותו  למעורר" גיחוך בעיני  הצופה המודרני המתוחכם. 

 גרוס ניסה ליישם את תפיסתו זאת בסרט אותו יצר ב-1952 שבו יצר בנוסח הסרטים ההוליוודיים התנכיים של שנות ה-20 סרט בעל עלילה כפולה ,עלילת מגילת רוח משוחקת בידי ילדי בית ספר במסגרת הצגת סיום אותה הם מעלים ועלילה מקבילה על חיי ילדים אלה בבית הספר שבמרכזה סיפור אהבה בין נער ונערה מעדות שונות המגלמים  את בועז ורות  בהצגה  וניתקלים בהתנגדות מצד משפחותיהם ובית הספר לאהבתם,כאשר שני העלילות מקבילות ומשלימות זו את זו. הרעיון של הסרט היה מעניין וללא ספק ייחודי אך הוא נגנז בגלל איכותו הטכנית הירודה.

 כעבור עשור הוקרן סרט אחר שיישם את תפיסתו של גרוס ובאופן מוצלח יותר לעין ערוך היה סרט הבובות  של אחיו של נתן,  האנימטור   ובעברית "המנפיש"  יורם גרוס שיצר אותו בשיתוף פעולה מלא של אישתו אלינה. ועם תסריט של נתן. 

המנפיש 

עטיפת ספרו האוטוביוגרפי של יורם גרוס 

יורם גרוס  ( 1926-2015) אחד המנפישים  ( מילה שהומצאה על ידיו )  הידועים והמצליחים בעולם בימי חייו.

הוא היה תלמיד האקדמיה למוסיקה בפולין. בתקופת השואה, חייו ניצלו בזכות התחזות לנוצרי באמצעות מסמכים אריים של אוסקר שינדלר .אבל הם עדיין היו צריכים לברוח להיסתתר לא פחות -72 פעמים שונות. הוא שהה בגטו ק'רקוב ולאחר מכן בורשה. 

יורם גרוס 

לאחר קום פולין הקומוניסטית גרוס עבד בקולנוע הפולני כעוזר במאי לקולנוענים פולניים ידועים.ב-1950 לאחר ששירותי הביטחון של פולין חיפשו בדירתו החליט לעלות לישראל. 

על חייו בפולין שלפני ובעת השואה נוצר לימים בשנת 2012   הסרט התיעודי "בלינקי ואני "". שתיאר כיצד  יצא גרוס  ב2011 למסע מוסרט עם נכדיו, וביקר במחוזות ילדותו ונערותו בימי מלחמת העולם ה-2). הסרט המלא (76 דק') "בלינקי ואני" בבימויו של תומס מגיירסקי, הוצג ברחבי העולם, ביום השואה הבינלאומי באו"ם, ובפתיחת המוזיאון היהודי בוורשה. ובפסטיבל הסרטים בירושלים, א

צפו בקטעים מהסרט כאן 

 

 

 

כשעלה לארץ  ישראל החליט לעסוק כמו אחיו נתן  בקולנוע. הוא הוא עבד תחילה כצלם חדשות עבור סרטי כרמל וכצלם ביחידת ההסרטה של צה"ל.

בארץ החל לעסוק בתחום כמעט בלתי ידוע לחלוטין של האנימציה  או "ההנפשה"  " "דהיינו "הכנסת נשמה בעצמים דוממים "  מילה שככל הנראה הוא המציא בראיון שנתן לשבועון "מעריב לנוער " ( ראו ראיון זה כנספח למטה ).

באותה מידה אפשר היה לכנות את האנימציה בעברית "הנשמה " אבל מילה זאת כבר נילקחה לתיאור פעולה שונה באופן מהותי. 

זה היה תחום  שבו עסק לפניו בארץ ישראל  רק אריה נבון בסרט מצוייר בודד משנות השלושיםבשם "גדי בן סוסי" 

צפו ב"הרפתקאותיו של גדי בן סוסי " סרט האנימציה העברי הראשון.

לאחר מכן לא נעשתה יותר אנימציה עד שהיגיע יורם גרוס. 

בארץ  קנה  יורם גרוס מצלמת קולנוע ישנה מחלוץ הקולנוע ברוך אגדתי והחל לעסוק בהנפשה.

גיבורי סרטו הראשון היו גפרורים בסירטון של שלוש דקות על שלושה גפרורים שהאהבה והקנאה אוכלת בהם עד שהם נשרפים.

לסרטון הבא שלו התקין יורם בובות מקרעי נייר ועיתונים והפעיל אותם במצבים קומיים ודרמטיים.

לשני הסרטונים פורצי הדרך האלו קרא גרוס "שירים בלא מילים "וגם יצר להם מוזיקה במפוחית פה שהוא הלחין וביצע והקליט.

הסרטונים הראשוניים האלו נשלחו לפסטיבל הבינלאומי הראשון לסרטים נסיוניים בבריסל והם זכו בפרס השני בפסטיבל !

צפו בשני סרטוני "שירים בלא מילים " כאן.

 

מעודד גרוס המשיך ליצור סרטי אנימציה קצרים :

הבה נגילה  1959  חתונה יהודית בביצוע בובות מנייר כס שמפזזות על רקע מוסיקה חסידית.

 

צפו בו כאן.

:לעולם לא נדעך ( לזכר השואה) ,1959 שבו כיכבו נרות שעווה 

צפו בו כאן 

קשקשת ( ציור קווים וכתמים צבעוניים על סרט קולנועי שקוף)

מכאן החל ליצור סירטוני פרסומת והסברה מונפשים.

אחד הבולטים בהם היה "פנטזיה תימנית" שהיציג תיאור פיוטי וייחודי של היצירה   התימנית.

צפו ב"פנטזיה תימנית "  כאן 

http://www.yoramgrossfilms.com.au/yemenite_fantasy.html

 

וכעת היה מוכן לפרויקט שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו בקולנוע הישראלי.

סרט בובות מיקראי !

 

.בעל החלומות 

יורם גרוס 

אלינה גרוס 

  בעל החלומות  (1962)הסרט נכתב בידי נתן שיישם בו את תפיסתו המיוחדת על הצורך ליצור סרט  אגדי מיתי ללא ניסיון להציגו כריאליסטי וכך לשוות לו "צורה אמנותית חדשה  ההולמת את התקופה שבה אנו חיים" .היוצרים היגיעו למסקנה כי שחקנים חיים הם יצורים מסורבלים מידי מכדי לשמש כגיבורים של אגדה קסומה רחוקה ופנטסטית כמו סיפור יוסף ואחיו.לכן החליטו להשתמש בבובות.

מצד שני הם החליטו לעקוב אחרי המקור התנ"כי ( כמעט ) בדיוק כפי שסופר בפסוקי ספר "בראשית"  בלי סטייה  בניגוד למה שעשו יוצרי הסרטים עד אז ומאז.הם הקפידו להיצמד לחלוטין למקור התנכי מבלי לשנות בו אפילו פסוק אחד. 

עטיפת "הארץ שלנו " עם בובה מהסרט "בעל החלומות " 

סרט זה היה הסרט התנכי המקורי הראשון שנעשה בארץ לאחר    שנים רבות של נסיונות וכשלונות.זהו סרט האנימציה הראשון באורך מלא (80 דקות ) שנעשה בארץ ובמזרח התיכון בכלל  וזהו עדיין סרט   הבובות היחיד באורך מלא שנעשה אי פעם  בארץ ובמזרח התיכון בכלל.

הסרט שמתאר את סיפור יוסף ואחיו מחולק ל2 חטיבות.

חטיבה אחת ""ראליסטית "" יותר המתארת את סיפור יוסף והחטיבה הפנטסטית יותר המתארת בפירוט  את החלומות    והפנטסטיים אותם פותר יוסף לפרעה  חטיבה שהיא הקטע המוצלח ביותר בסרט ונותנת לו אופי חלומי ופיוטי.

 

.הסרט שאב את השראתו מסיפור התנ"ך לא רק בעלילה אלא אף בדיאלוגים שלו ,פסוק לפסוק.

את הסרט יצרו הבמאי ואישתו  ביחד עם אמן הבובות הצייר הישראלי  ג'ון בייל שיצר את הבובות עצמן העזות וחריפות המבע  וגם בנה את השוק במצרים בו נמכר יוסף לפוטיפר אותה מקדש וארמונו של פרעה. עוד אמנים שעבדו על הסרט כללו את הצייר רודה  מקיבוץ זורע והאמנית לשה עמית.

 

ועוד שני אנשים שעבדו על הבובות מגומי בעלות שלד תיל עשויות תיל גמיש הם צילמו בלילות במחסן ריק בבת ים זאת מאחר שבימים הסתובבו שם כל הזמו פועלים שהפריעו לעבודה המסובכת של הצילומים.

צפו בתמונות וסקיצות מעשיית "בעל החלומות ".

 

 

בובות מהסרט "בעל החלומות " 

  בסרט מופיעות כ-300 בובות שונות. במהלך השנתיים שבם צולם הסרט נעשו עבורו 3 מליון צילומים בודדים ( סרט רגיל מצולם בכ-40 יום ) את הקולות לבובות בסרט סיפקו שחקנים ידועים היום שהיו אז   בראשית דרכם כמו שלמה בר שביט , עודד תאומי, שמואל עצמון , אילי גורליצקי עמיקם גורביץ שרגא פרידמן  שמעון בר שושנה רביד, ישראל .רובינציק אברהם רונאי   ואחרים.

 

יוסף הצדיק הבובה

סך הכל עלה להפיק וליצור את הסרט 180 אלף לירות סכום שאמנם היה זול מאוד ליצירת סרט בן שעה וחצי. 

.השג נוסף אותו קבע הסרט הוא שזהו  הסרט  התנכי הישראלי היחיד שזכה לשבחים  בלתי מסויגים של הביקורת. "בעל החלומות"   זכה לביקורות מהללות  שקיבלו אותו בהתלהבות הדגישו  את יתרונו לעומת הסרטים  "התנכיים הזרים".

עטיפה של "משמר לילדים " עם תמונה ובובה מהסרט "בעל החלומות " 

גרוס התאמץ מאוד לעשות לו פירסום מוקדם והזמין עיתונאים מחמשת   עיתוני הילדים והנוער  הגדולים , "דבר לילדים" , "הארץ שלנו" "משמר לילדים"  "הצופה לילדים"  ו"מעריב לנוער"  שיראו אותו עוד לפני גמר העריכה ואלה גמרו עליו את ההלל בכתבותיהם  ( שאותן  קראו למטה כנספחים ).

."החלום היה למציאות ..הבובות מלאות חיים " כתב רם עברון , "חג לסרט הישראלי …סרט רב רושם " כתב דוד גרינברג "חוויה אמנותית נדירה …מזיגה מרתקת של צבע "…כתב עזריה רפפורט"אחד המופעים האמנותיים היפים ביותר שנוצרו  בישראל ,..יצירה ישראלית מקורית ויפה..( בנימין תמוז ).

צפו ביומני קולנוע מ-1962 על עשיית הסרט פתיחת הסרט 

 

מכירת יוסף בשוק. 

 

צפו בקטעים בעברית  מ"בעל החלומות " כאן.

 

צפו במקדימון לגירסה באנגלית של "בעל החלומות "

 

 

גירסת "בעל החלומות " באנגלית "

 

 

  משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לבתי הספר במדינה , הוצג " "בפסטיבל הקאן" שהעניק לו חותמת של איכות ויוקרה  ,בהמשך הוא זכה בפרס בפסטיבל האנימציה הצרפתי  וזכה לכבוד גדול ובמיוחד כאשר הוזמן לפסטיבל של סרטים תנכיים" בוינה פסטיבל יוקרה שהשתתפו בו רק 7 סרטים שנבחרו במיוחד משפע הסרטים התנכיים שנוצרו באותה תקופה.  אך כל ההצלחה הביקורתית והשבחים שהועתרו  על הסרט לא עזרו לו מבחינה מסחרית. מבחינת משיכת הצופים הוא היה כישלון חרוץ אולי בגלל היותו סרט בובות שנחשב כמיועד רק לילדים. הקהל המקומי למרבית הצער לא התרגש ולא שש  לשלם על מנת  לראות סרט בובות ואפילו כזה  שעוסק בנושא מקראי .. ראו אותו רק כ40.000 איש מספר קטן ביותר לאותה תקופה והוא ירד בתל אביב לאחר שבועיים בלבד של הקרנות .  אמנם משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לתלמידים בשעות הלימודים (!)  אך אלה לא היו צריכים לשלם על מנת לראותו., ונראה שעצם העובדה שזה הוכרז כסרט חובה עליהם לא תרמה לחשקם לצפות בו …הכרטיסים היו כל כך זולים שהם לא הספיקו לכסות את עלות שכירת  אולם הקולנוע ומהמקרנה להקרנה גרוס רק צבר חובות. .                                            

הבמאי נאלץ במשך שנים להחזיר את החובות על הסרט (שעלה 180.000 לירות )  ולשם כך נאלץ לביים  נסרטי פירסומת מצויירים כמו הסרט "מעשה כספים "לרגל עשור לבנק ישראל .

צפו ב"מעשה כספים"  כאן .

  כן יצר גרוס קומדיה מסחרית ללא כל זיקה לאנימציה או לתנ"ך  בשם "רק בלירה"סיפורם של שני חסרי בית שמנסים להיכנס לעולם העסקים. 

צפו בקטע מהסרט כאן.

 

. לבסוף  ב-1968 הוא  ירד  ביחד עם אישתו השנייה סנדרה ,מהארץ לאוסטרליה ,ששם סרטיו קיבלו ביקורות טובות במיוחד. הוא גילה שביבשת החמישית אין  כמעט תעשיית אנימציה והקים אותה בעצמו.

הוא יצר תחילה את סרטון האנימציה הפוליטיקאים  ( 1970)  שזכה בפרס שני בפסטיבל סרטים בסידני 

צפו בו כאן.

 

סרטון האנימציה המצויין "לנפרטיטי" ( 1971) שהוא ואריאציות על הפסל המפורסם של ראשה של פרעונית מצרית.

צפו בו כאן 

 שם הקים  את חברת האנימציה המצליחה ביותר שם, תחילה ב-1977  עם הסרט המצליח והמפורסם "דוט והקנגורו "סיפור על ילדה שאבדה בג'ונגל האוסטרלי ואומצה על ידי קנגרואית ענקית שאיבדה את ילדה הקטן   ובעזרתה היא מוצאת את משפחתה. . שבו צוירו דמויות אנימציה על רק ע מצולם ,סרט שזכה להצלחה בינלאומית והטכניקה שלו הפכה להיות מזוהה עם אולפני יורם גרוס . " הסרט שהתבסס על ספר ילדים אוסטראלי קלאסי של אתל פדלי נעשה לספר עם צילומים וציורים  מהסרט שגם פורסם בעברית .סרט זה זכה לפרס ראשון בפסטיבל סרטי חילדים בשנה האחרונה של השאה שם.

צפו במקדימון ל"דוט והקנגורו "

 

צפו בדוט והקנגורו 

 

 

גרוס יצר לסרט זה  שמונה סרטי המשך (!)   כמו  "דוט מסביב לעולם "שבו הילדה מחפשת את בנה הקטן של הקנגורואית בכל רחבי העולם בגני חיות בקירקס בלונה פארק בלוס אנג'לס בלונדון -]פריס ובברלין.

 

 

סרטים נוספים בסדרה היו :"דוט והארנבת " "דוט והלוויתן:" דוט מגיעה להוליווד "  ואפילו "דוט בחלל"

 

גרוס עשה מאז מאות   סרטים מצוירים  מהם קרוב לעשרים באורך מלא , סדרות טלוויזיה ופירסומות  מצליחות  רבות.הוא אביהם של דמויות אנימציה שכל ילד אוסטרלי מכיר כמו דב הקואלה בלינקי ביל  ( המבוסס על דמות בספר ילדים אוסטרלי ידוע )  שהפך לסמל של אוסטרליה .

צפו במקדימון לסרט עליו.

 

וסדרה על הדולפין פליפר ( דמות ידועה שגרוס יצר אותה מחדש באנימציה )

הוא הפך ליצרן תוכן מוביל באוסטרליה.

הוא זכה על סרטיו מאז בפרסים רבים ברחבי העולם ובהם "פרס "אוסטרליה " שבו זכה ב-1995 על תרומתו לתעשיית הסרטים האוסטרלית.

.בראיון אמר "כאן באוסטרליה יש לי גן עדן ,ואני יכול להגשים כאן את התחביב שלי שהוא לעשות את הסרטים שאני אוהב לעשות "  

בין כל סרטיו אלו בלט סרטו המצוייר "שרה" שעסק בילדה בתקופת השואה המסתתרת ביערות והופכת לפרטיזנית.   ובו נתנה השחקנית מאיה פארו את קולה לילדה שרה. 

צפו במקדימון לסרט "שרה " כאן " 

 בסוף חייו חזר לזיכרון השואה בסדרה של  סרטים מצויירים קצרים  מרשימים ביותר שעסקו בזכר השואה  שכללו את :

לא נשכח ( 2010)

 

נידון למוות (2011)

 

"קדיש".(2013)

עוד סרטים מצויינים :

שואה ביער :סרט מצוייר נהדר  על שריפת יערות 

סרט שמזכיר בהחלט מה קורה כעת עם שריפת היערות באוסטרליה. 

בסוף חייו כתב ספר על חייו ונעשה עליו סרט דוקומנטרי שתיאר את חייו בפולין.

 היום ברור שעזיבתו הייתה אבידה גדולה לעולם האנימציה הישראלי.מצד שני האם היה מצליח להשיג בישראל  ( או במולדתו פולין ) את מה שהשיג באוסטרליה ? למרבית הצער כנראה שלא. 

כישלונו המסחרי של הסרט המצוייר "בעל החלומות "  היה איתות הזהרה לכל מי  שרצה לעשות בארץ  סרט מקראי מקורי  וחלפו שנים עד שנעשה סרט תנכי מקורי נוסף.   

 ב-2002 40 שנה לאחר הגירסה המקורית כשיורם גרוס היה מנפיש מצליח ומפורסם ויכול היה כעת להרשות לעצמו  הסרט  "בעל החלומות " עבר שינויים .הסרט דהה וכדי להחזיר את הצבעים  המקוריים היה צורך בעיבוד מורכב וממוחשב . גם פס הקול שופר אז באמצעות טכנולוגיות דיגיטאליות הסרט קוצר ונערך מחדש באולפניו של יורם גרוס באוסטרליה. הסרט עבר כעת שינויים והגירסה החדשה שלו שהוקרנה גם בפםסטיבל ירושלים בישראל  הותאמה לקהל היעד של שנות ה-2000  . לאחר מכן הפך לקלטת דו וי די .

אבל קשה לאמר שהקהל שלו גדל בהרבה לצערנו. 

 

צפו במקדימון לסרט "בעל החלומות " גירסת 2002 כאן

 

צפו ב"בעל החלומות " בגירסה האנגלית מ-2002 

נספח:

והנה סדרת כתבות על הסרט מ=1962

 

כתבה מ"על המשמר" , 2 במרץ 1962

שתי כתבות מ"דבר לילדים " 1962 

 

כתבה מ"הצופה לילדים "

 

 

כתבה ממעריב לנוער .שבה מוזכר לראשונה בעברית המונח "הנפשה". 

כתבות על בעל החלומות :

 

 

צפו במקדימון לסרט

http://www.yoramgrossfilms.com.au/otherfeatures/joseph.html

 

צפו בבעל החלומות בפרק מהסדרה "היו סרטים "     

כתבה על מלאת חמישים שנה ל"בעל החלומות " 

בעל החלומות בויקיפדיה 

מאמר על יורם גרוס בבלוג על אנימציה 

הביוגרפיה של יורם גרוס 

ראיון עם יורם גרוס 

 

אלגיה של נער אוסטרלי ליורם גרוס ועל השפעתו על התרבות האוסטרלית 

עוד סרטים על יוסף הצדיק ראו כאן :

יוסף הצדיק כוכב קולנוע 

 

יעקב אבינו כוכב קולנוע :איש רחל של משה מזרחי הסרט "הכנעני" הישראלי הראשון והאחרון וגם סרטים אחרים על יעקב ונשותיו

 

חלק נוסף בסדרה שלי על דמויות תנכיות וסרטי הקולנוע והטלווזיה שנעשו עליהן .

בסדרה זאת הופיעו כבר

משה רבנו כוכב קולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

וכעת היגיע תורו של יעקב בן יצחק הוא יעקב אבינו.

הסרט הבולט ביותר על יעקב אבינו והוא גם הסרט התנ"כי הישראלי הבולט ביותר עד היום ( אבל יש מעט מאוד אחרים לצערנו )  אם כי   דובר אנגלית ועם שחקנים זרים  היה סרטו של הבמאי הישראלי הידוע משה מזרחי איש רחל  (1975) .

למזרחי יותר מכל במאי ישראלי אחר היה עניין רב בתקופות היסטוריות רחוקות ולא רק אלו שבהן חי ( כמו בסרט "הבית ברחוב שלוש "  מ-1973 ,סרט אוטוביוגראפי שתיאר את התקופה של שלהי ימי המנדט וגיבורו היה נער בן דמותו.ראו רשימה על סרט זה כאן.) וכך לא היסס לחזור לירושלים של סוף המאה ה-19 בסרטו הידוע "אני אוהב אותך רוזה"  (1972  ראו רשימה על סרט זה כאן  )בסרט ידוע פחות בשם "נשים " ( 1996)

אבל סרטו המרחיק לכת מכל והשאפתני ביותר היה "איש רחל ( 1975) " שבו העז לעשות את מה ששום במאי ישראלי לא העז לעשות לפניו וגם לא אחריו לחזור בסרט באורך מלא לימי האבות אלפי שנים לפני הספירה.

סרט זה תיאר את תקופת  שהותו של יעקב ( השחקן לאונרד ויטלינג  ,שהתפרסם כרומיאו ב"רומיאו ויוליה" של פרנקו זפירלי,  )  בבית לבן  הארמי ( השחקן הידוע מיקי רוני ) בחרן שבמסופוטמיה  וסיפור אהבתו לרחל ( מיכל בת אדם אשתו של מזרחי והכוכבת הקבועה של סרטיו המוקדמים), את לאה גילמה השחקנית הבריטית ריטה טאשינגהם ("קורטוב של דבש") ולצדה שיחקו יוסי גרבר, יאיר רובין, אבנר חזקיהו ויוסי פולק.

 

יעקב ולבן בסרט "איש רחל"

.

"איש רחל" היה הפקה משותפת ישראלית אנגלית.

התסריט נוצר בידי משה מזרחי ואישתו הראשונה רחל פביאן. וכיכבה בו אישתו השנייה מיכל בת אדם.

אנשי הסרט,משה מזרחי מייקל קלינגר ושחקנים 

 

המפיק  היהודי האנגלי מייק קלינגר שצפה ב"אני אוהב אותך רוזה" והוקסם ממנו היציע למזרחי לעשות סרט אהבה המבוסס על שיר השירים התנ"כי.מזרחי אמר לו שהמדובר בטקסט קשה לעיבוד קולנועי וזה יהיה איור ולא סרט.

אבל הוא היציע הצעה נגדית: אם יש סיפור אהבה תנכי שראוי לסרט זה בעצם סיפור יעקב ורחל שהוא סיפור הנשיקה הראשונה ( והאחרונה ) בתנ"ך.קלינגר קרא את הסיפור התנ"כי בעקבות השיחה והסכים שיש כאן חומר לסרט.

הסרט הוא עיבוד סיפור יעקב בספר בראשית מסיפור בריחתו מבית הוריו לאחר שגנב את הבכורה מאחיו התאום עשיו עד הגיעו לבית לבן דודו שם הוא מתאהב בדודניתו רחל ומבקש את ידה .אבל לפני שלבן יתן לו אותה לאישה עליו לשאת את אחותה הבכורה  לאה היפה פחות .ולאחר מכן שתי שפחות של שתי הנשים . שמהן  הוא מוליד 12 ילדים.

לאחר מכן הסיפור ממשיך לעזיבתו את בית לבן ואת מפגשו עם זר  מסתורי    ( משה איש כסית ) שקורא לו "ישראל "לאחר מכן לשיאו  ולסיומו במפגש הטעון מכולם עם אחיו עשיו הכעוס מאוד עליו ובצדק רב על שגנב ממנו את הבכורה ומחפש  את הנקמה…

יעקב של הסרט הוא אדם תמים ופשוט שנקלע למשפחה של נוכלים ונוכלות שמנצלים אותו עד שהוא מצליח להימלט אבל הנוכלות עוזבות ביחד איתו כשהן ממשיכות לשלוט בו.

האלוהים של יעקב נעדר לגמרי מהסרט  שנשלט לגמרי בידי אלוהי בבל ואשור שאותם עובדים בני משפחתו הפגאנית המסופוטמית של יעקב.

השורשים ה"כנעניים " של "איש רחל" 

מה שקלינגר לא ידע היה שמשה מזרחי הושפע מאוד ממחקרים על מיתולוגיות קדומות ,ובעיקר מהסופר רוברט גרייבס ומספרו "האלה הלבנה" ומספרו "המיתוסים העבריים "( שנכתב עם רפאל פאטאי )  שבו חשף את התשתית המטריארכלית לדעתו של הדתות הקדומות .

גרייבס טען בספרים אלו שפעם הנשים שלטו בכיפה והאל היה אלה ששלטה בכל אחר כך חל מהפך והפטריארכליות יצרה כאל ממין זכר.

הסרט  מבוסס באופן ספציפי מאוד גם  על האידיאולוגיה הכנענית של  יונתן רטוש ,שאותה היכיר מזרחי היטב ,שגרסה  כי השבטים העבריים הקדומים היו רק כחלק ממכלול תרבותי קדום של כל עמי האיזור השקפה שבאה בניגוד להשקפה המסורתית שראתה את שבטי העברים כגורם נפרד לגמרי מעמי האיזור.

הספר של רוברט גרייבס ששימש כמקור השראה לרעיונות מאחורי "איש רחל"

הטענות האלו השפיעו  מאוד על מזרחי שהחליט ב"איש רחל" להראות את התשתיות המיתולוגיות שלטענת גרייבס ויונתן רטוש  נמצאות מאחורי השורות  של סיפור יעקב ורחל.

אפילו בשם הסרט "איש רחל " יש רמז ברור לתפיסה המטריארכלית ,של הסרט.

שם הסרט היה מבוסס ישירות על התיאוריה של גרייבס שהשם "ישראל"  שניתן ליעקב על ידי המלאך שנאבק עימו במעבר הירמוך  בשיאו של הסרט היה בעצם שיבוש של "איש רחל ". השם "ישראל " שלדעת מזרחי ( שלקח זאת מרוברט גרייבס) הוא שיבוש של "איש רחל " שבוצע בידי דורות מאוחרים שנשלטו בידי הפאטריארכים  שלא יכלו לסבול את העובדה ששם האומה לקוח משמה של אישה.   זה מצא חן מאוד בעיני מזרחי והוא שילב זאת בסרט. הוא החליט שהוא רוצה להחזיר את התוכן של התנ"ך לתקופה הפגאנית ולתת לו פרשנות חדשה ברוח גרייבס ויונתן רטוש .

מזרחי שכאמור התפרסם כבר  בזכות סרטו אני אוהב אותך רוזה   שבו תיאר בצורה משכנעת את  ירושלים בסוף המאה הקודמת או בראשית המאה ה-20  ,  ניסה להציג את התקופה התנכית של האבות  בצורה  ראליסטית ככל האפשר על סמך מחקר מעמיק שקיים על התקופה.

הוא הסביר שמספר הסרט  הוא למעשה איש המאה   השמינית לפני הספירה, שאז כנראה נוצרו הסיפורים,  שנקודת מבטו הפגאנית במוצהר אינה זהה דווקא לזאת של העורך  התנ"כי  המונותאיסטי המאוחר יותר.

וכך סיפור עקב ורחל  בסרט "איש רחל " ( כמו בעצם בספר "בראשית"המקורי ) מתרחש בעולם פגאני בעיקרו שבו האלילים דרים לצד האל המונותאיסטי שגם אינו מוכר באמת.ובעולם הזה הנשים הן דומיננטיות ומובילות לא כמו שיתרחש בעתיד.

. הסרט עוקב אחרי חייו של יעקב מלידתו עד לאותו אירוע בדרכו לארץ כנען חזרה מחרן כשהוא פוגש בזר  מלאך מהשמיים ? שקורא לו "איש רחל " שם שמשובש לימים  כתוצאה מאידיאולוגיה מאוחרת ל" ישראל ".

 

הרקע של התקופה הקדומה הוצג  כשילוב של חיי הבדואים כיום עם תיאור "ארכיאולוגי " של המזרח הקדמון,וחיי היום יום של העברים הקדמונים תוארו כחלק אינטגראלי מהסביבה הפגאנית וכלא שונים בהרבה מהסביבה הבדואית סביבם . (דבר שהוא כנראה נכון מבחינה היסטורית).

הסרט הוא אותנטי בגלל השימוש בנופים ישראליים ובשחקנים שרובם ישראלים ( חוץ ממרבית הכוכבים  שהם אמריקנים ואנגלים ).

למעשה תפיסה זאת הופיעה גם במחזה המפורסם של תאטרון ""אהל"" משנות "ה-עשרים "יעקב ורחל " הסרט לא שינה הרבה מהתפיסה הבדואית הפרימיטיבית של ההצגה  שעוררה רושם רב  בזמנו.  כמה מהמבקרים הישוו   את ההצגה עם הסרט "איש רחל" ולא דווקא  לטובת הסרט "איש רחל"  .

למרות ההשקעה הרבה בסרט שהיתה מעל המקובל לסרט ישראלי. הסרט זכה לביקורות פושרות ביותר ,היה כישלון מוחלט בקופות וירד מהמסכים לאחר שבוע הקרנה בלבד. מזרחי סיפר שהסרט הופץ באנגליה במשך שבועיים וירד כי הוא לא הצליח.

מזרחי ייחס את כשלונו להיות הסרט ""שאטנז"" סרט ישראלי תנכי ""דובר אנגלית דבר שכפי שהסביר הוא ""מוות לקולנוע". באופן אישי הוא עצמו לא ראה אותו  מאז הפרימיירה בלונדון.

 

בצפיה היום זהו סיפור אהבה פגאני חסר דרמה ומתח.מטריד לראות את יעקב אבינו הערמומי  בפני עצמו שגנב את הבכורה מאחיו עשיו כטיפוס הנשלט לחלוטין בידי בני  ובנות משפחתו הערמומיים והפגאניים  ממסופוטמיה.אבל כך הוא אכן מתואר בסיפור התנ"כי.

הקריינות שניתנת כביכול בידי מספר מאוחר שהוא עדיין מהתקופה הפגאנית הקדם תנ"כית ( דהיינו עוד לפני שפורסם התנ"ך המוכר לנו ) הופך אותו לסיפור ולא לסרט דרמטי העומד בפני עצמו.אבל ברעיונות הפגאניים הכנעניים שמאחורי הסרט יש עוצמה גם היום.

הסרט הוא באנגלית  דווקא  דבר שיוצר תחושה מוזרה אבל מזרחי טען שזה דווקא התאים לו יותר מאשר השימוש בעברית קדומה כפי שהסרט דרש. אבל בדיעבד הסכים שהשילוב של שחקנים מארצות שונות ארה"ב אנגליה וישראל עם המבטאים השונים שלהם הזיק לסרט.

הוא ניסה להיות אותנטי  וכך הסרט הוא שילוב של עולם האמונה היהודי מיתוסים מסופוטמיים קדומים וחיי הבדואים כיום. ולהציג את הסרט במסורת המסורות הפגאניות של האלף השני כשהעלילה מסופרת כנראה בתקופת קיומה של ממלכות יהודה וישראל לפני שנוצר התנ"ך המונותאיסטי .

"איש רחל" בדרכו הנפתלת  וההססנית  מצדד בעצם בהשקפה "הכנענית" של יונתן רטוש אהרון אמיר ואחרים  ומתאר את חיי היום יום של העברים הקדמונים כחלק אינטגראלי מהסביבה הפגאנית.כל העיצוב של טקסי הפולחן שמאפיינים את המאמינים באל תמוז ובאלה עשתורת וגם עיצובים החיצוני של העברים כבדואים בא לחזק את הטענה הזאת.

סך הכל זהו הסרט ה"כנעני " הראשון והאחרון שנוצר בקולנוע הישראלי.

 

ההפקה עוררה לא מעט עניין בארץ, ובידיעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ביולי 1974 תחת הכותרת "הסרט הישראלי על הגל", "איש רחל" תוארה כ"הפקה החשובה ביותר בימים אלה" מבין כל אלה עליהן דווח בכתבה, ביניהן גם "הצילו את המציל" של אורי זוהר. במבט לאחור, ברור שדווקא אותה "הפקה חשובה ביותר" שכשלה מסחרית נתפסת היום כזניחה לחלוטין לעומת סרט הפולחן של זוהר

איש רחל”, המבוסס על סיפור האהבה המקראי בין רחל ויעקב, קיים כיום רק ב־VHS.למרבית הצער אין קטעים שלו אפילו ברשת.

 משה מזרחי אמר לימים על איש רחל": “לדבר על סרט שאף אחד לא ראה זה קצת קשה. אי אפשר לראות אותו כי אין העתק שלו בשום מקום – את הסרט מימן מפיק בריטי, הוא הופץ באנגליה במשך שבועיים וירד כי הוא לא הצליח. בארץ הוא לא יצא בכלל, ובאופן אישי לא ראיתי אותו מאז הפרימיירה בלונדון. הוא היה סרט מיוחד במינו, לא משהו שהצופים באותם ימים יכלו לקבל בלי מסע פרסום רציני. רציתי לעשות משהו חדש מהמסורת של סרטים תנ”כיים, וברטרוספקטיבה אני קצת אשם בכישלון שלו כי נכנעתי לדרישה שהסרט יהיה באנגלית, והבחירה הזו לא עבדה טוב. אם היה העתק הייתי שמח לראות אותו”.

 

בעוכריו של הסרט היתה גם   העובדה שבתקופה בה נעשה ""איש  רחל"" בארץ הופקו שתי הפקות תנכיות גדולות אחרות שתיהן לטלביזיה, ""משה נותן החוק  "" עם ברט לנקסטר שצולם בסיני ,ובעיקר שני סרטי טלוויזיה   של הבמאי היוני קאוקיאניס Michael Cacoyannis   )  במאי "זורבה היווני"  על סיפורי יעקב ויוסף.ללא ס]ק היה זה ביש מזל ששני סרטים על אותו הנושא צולמו בו זמנית ובאותם מקומות.

.סביר להניח  שהקהל  התעייף  מהסיפור אותו כבר ראה בגירסתו של קאוקיאניס כאשר היגיש לו מזרחי את אותו הסיפור בגישה דומה .הבמאי עם כל רעיונותיו החדשניים לצילום  הסיפור המקראי היה ביש מזל שבחר לעשות את הסרט בדיוק באותו זמן שבו צולמה בארץ הפקה דומה על אותו הסיפור.

תמונה מהסרט "יעקב ויוסף " של קאוקיאניס 

סרטים אחרים על יעקב אבינו 

היו עוד סרטים על יעקב אבינו.

ב-1963 נוצר סרט איטלקי על יעקב ועשיו  בשם The patriarchs of the Bible   שצולם באי סרדיניה כתב וביים  מרסלו בלדי  Marcello Baldi.  בתקופת שיא ההצלחה של סרטים היסטוריים על ימי קדם בקולנוע האיטלקי.באנגלית הסרט הוקרן עם השם "Jacob, the Man Who Fought With God" רמז למאבקו של יעקב עם המלאך שממנו קיבל את השם "ישראל".

צפו במקדימון הסרט האיטלקי 

 

https://www.videodetective.com/movie/giacobbe-luomo-che-lotto-con-dio-116044

 

צפו בסרט המלא בצרפתית 

 

ב-1974 במקביל לאיש רחל נוצר הסרט "יעקב ועשיו "  של קאוקיאניס. סרט טלוויזיה שלאחר מכן הוצג בקולנוע ביחד עם עוד סרט על יוסף כסרט "יעקב ויוסף". . סרטו של קאוקיאניס על יעקב ויוסף שצולם באותו הזמן עם  "איש רחל "  אף זכה לביקורות טובות יותר מההפקה הישראלית כאשר הגירסה הקולנועית שלו  שאיחדה את שני סרטי הטלביזיה    היגיעה לארץ תחת השם סיפור יעקב ויוסף   (1974) וזכה לשבחים רבים בגלל פשטותו ונאמנותו לסיפור המקורי . וגם הוא  כמו "איש רחל" שמר על נאמנות להווי הבדואי.

הסרט נאמן לטקסט המיקראי נשען מבחינה חזותית על הוואי הבדואי .בסופו של דבר זה סיפור רועים  ללא הילה של קדושה מסופר בקצב מהיר עם דגש על נקודות המתח.

צפו במקדימון לסרט: :סיפורם של יעקב ושל יוסף "

 

 

ב-1994 נוצר סרט נוסף על יעקב חלק מסדרת סרטים תנכיים גדולים עבור הטלוויזיה האמריקנית והתבסס על רומן תנ"כי של סופר איטלקי  : Francesco Maria Nappi

סרטים אחרים בסדרה עסקו באברהם ,ביוסף במשה, בשמשון בדוד בשלמה ובבנביא ירמיהו.

צפו במקדימון .

 

צפו בסרט המלא

 

ב-2000 נוצרה מיני סדרה טלווזיונית  בת שתי חלקים  בשם "בראשית "In the Beginning   בבימויו של קוין קונור שבה כל סיפורי האבות הוצגו כאופרת סבון אחת מתמשכת ( כמו שזה אכן מוצג גם בספר "בראשית " המקורי ).

פרד וולר הופיע שם בתור יעקב בחלק הרלבנטי של הפרק הראשון.

צפו בפרק: 

 

 

 

ישנה גם גירסת אנימציה של סיפור יעקב

צפו בה כאן .

 

 

ב-2018 נוצרה בברזיל סידרת טלנובלה על חיי יעקב בשם  Lia   ( על שם לאה דווקא ולא רחל )  סדרה של 10 פרקים.

אבל נראה שאף אחת מהגירסאות האלו לא הייתה רדיקלית  בהצגת הסביבה הפגאנית שבה התרחש הסיפור המקראי כמו "איש רחל"  סרטו של הבמאי הישראלי משה מזרחי.

קראו גם

איש רחל בספר הקולנוע הישראלי 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי 

 

 

 

 

יחסי גבר ואישה בירושלים בסוף המאה ה-19 : הירהורים על הסרט "אני אוהב אותך רוזה " של משה מזרחי

 

אני  אוהב אותך רוזה הכרזה.
 לאחרונה צפיתי בגירסה משוחזרת של סרטו הישן של משה מזרחי "אני אוהב אותך רוזה" בכיכובה של מיכל בת אדם  מ-1972 . בסרט זה צפיתי כילד  בטלוויזיה הישראלית אולם גיליתי שאינני זוכר ממנו דבר פרט לסיום שאותו לא הבנתי אז כלל. אבל בהחלט הבנתי אותו הפעם.

משום מה היה לי  תמיד את  הרושם שהפזמון  המפורסם של יורם גאון " רוזה " לקוח מסרט זה.אבל לא ,אותו הפזמון שעלילתו אינה תואמת כלל את עלילת סרטו של מזרחי היה בסרט "קזבלאן " דווקא מ-1973. והאזינו לו כאן .

גם שם המילים אינן תואמות את המילים המקוריות של חיים חפר.שכנראה היו קודרות מידי לקזבלן.

שיר הנושא של "אני אוהב אותך רוזה"  נקרא בכלל "בת הים והמלך " והאזינו לו כאן .

במקביל יצא לאור ספר שיחות עם משה מזרחי "מבוא לאהבה:הסרטים של משה מזרחי" ( ליריקה 2019) שכתב מרט פרחומובסקי,( הידוע כבמאי ההצגה "הגולם חי ") שבו תיאר הבמאי המנוח את סרטיו ואת משנתו הקולנועית לצד ניתוחים ביקורתיים של המחבר במאי צעיר מומחה לתולדות הקולנוע הישראלי את סרטין השונים של מזרחי.

. וגם הקריאה בספר זה  גרמה לי להרהר במזרחי ובסרטיו ובמיוחד ב"אני אוהב אותך רוזה". 

 

משה מזרחי ,הכותב והבמאי של "אני אוהב אותך רוזה".

מזרחי היה יוצא דופן בקולנוע הישראלי בכך שלא היסס ליצור סרט אוטוביוגפי על ימי ילדות בשנות  ה-40 ( הבית ברחוב שלוש ).

ואף  חזר לתקופות רחוקות  הרבה יותר ,לירושלים בסוף המאה ה-19 בסרטים "אני אוהב אותך רוזה" ו"נשים "  ואפילו לימי התנ"ך בסרט "איש רחל" שתיאר את ימי האבות.

קיראו על "איש רחל " רשימה שלי כאן.

אין במאי אחר בקולנוע הישראלי שהייתה לו את ההעזה של משה מזרחי ללכת אחורה לתקופות רחוקות כאלו פעם אחרי פעם אחרי פעם. 


התמונה על הכריכה היא  צילום של אסא דברת מתוך "אני אוהב אותך רוזה".ועצם העובדה שבחרו דווקא בסרט זה כמקור תמונת הכריכה מראה על חשיבותו בקריירה של משה מזרחי.

סרטו של מזרחי"אני אוהב אותך רוזה "  אם כך הוא יוצא דופן בכך שהוא סרט היסטורי המתאר את ירושלים בסוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20.

מתי בדיוק זה לא ברור.  הסרט מבוסס על סיפור ,אולי  אמיתי שאירע במשפחת הבמאי לאם סבתו  או סבת סבתו ששמה היה רחל  או לאה. והיא חיה לשיבה טובה מאוד עד גיל 106 והבמאי בילדותו היכיר אותה.

אמנם יש לציין שבראיונות השונים שנתן הבמאי  בעיתונות בראשית שנות השבעים על הפרשה האמיתית  שמאחורי הסרט ובגירסה הסופית "הרשמית " שנתן בספרו של פרמוחובסקי יש לפעמים הבדלים משמעותיים ביותר  בין ראיון אחד לשני  שלא נראים כבעיות של זיכרון.

והם מעלים בי את התהיה אם מזרחי לא המציא חלק מהפרטים בכלל כבר בראשית שנות השבעים.  אני תמה אם הסתירות בין מה שטען אולי נבעו כי חלק מהפרטים שהוא טען שהיו אמיתיים היו מומצאים והוא שינה בכל פעם שנשאל את הפרטים.

 

מאמר על הסרט בשבועון להיטון 1972 

 משה מזרחי סיפר בראיונות שונים שכשהיה ילד בשנות השלושים של המאה הקודמת בעיר אלכסנדריה במצרים  היכיר את אם סבתו , ולפי גרסה אחרת שנתן  בראיון משנות השבעים –סבת סבתו ,  ( בגרסה הסופית של דבריו בספר הראיונות עימו המדובר  באם סבתו ) שנפטרה בגיל 106 ועימה היה מתרוצץ ברחובות אלכסנדריה. בכמה מהראיונות שלו אגב הוא טען שהיא הייתה בת 107 אבל סביר  להניח שהילד משה מזרחי  בעצם מעולם לא ידע מה גילה המדוייק   של אם הסבתא וגם לא הוריו. 

לפי גירסה אחת שנתן מזרחי בראיונות שונים שמה של האישה היה לאה.או "דונה לאה". 

לפי גירסה אחרת שנתן בראיונות אחרים שמה היה רחל.

לימים  בגירסה הסופית בספרו של פרמוחובסקי הוא הסביר שהוא שינה את השם מרחל השם האמיתי ללאה  בשביל תסריט הסרט.

תמונה מ"אני אוהב אותך רוזה "על עטיפת "7 ימים" מוסף יום שישי של ידיעות אחרונות מה-7.4.1972 שם פורסם ראיון גדול עם הבמאי.

. מזרחי סיפר  שהוא היה שומע סיפורים רבים על  העיר ירושלים מאם סבתו שהיגיעה משם ששם נולדה ושם התחתנה עם בעלה.לדבריו היא הייתה בת לאחת ממשפחות הספרדיות הוותיקות של העיר ירושלים המשפחות דוברות לאדינו.היא הייתה בת 19 כשחיתנו אותה לראשונה. אך כעבור שנתיים מת עליה בעלה מבלי שנולדו להם ילדים. היא נחשבה אז לאישה עקרה וחסרת כל ערך וחסרת תועלת.

באותם הימים של סוף המאה ה-19 לדברי מזרחי ,נהוג היה  מנהג הייבום והחליצה ,המנהג המוזכר במגילת רות שלפיו עם אדם נפטר ללא ילדים  על אחיו לשאת את האישה.

אחיו של האח היה בן 11 ולפי המנהג היה על האישה לחכות עד שיגיע לבגרות ויחליט אם הוא רוצה לשאת אותה לאישה או לא. ובנתיים להיחשב כעגונה.

האישה החליטה לא לתת לילד  ניסים  לחכות ואספה אותו לביתה.חינכה אותו ודאגה שילמד מקצוע  למעשה גידלה אותו. אבל לא האמינה באמת שהיא תוכל לחיות עימו כבעל בגלל פער הגילים הגדול. אלא שהילד היה מאוהב בה ולא רצה לשחרר אותה.

הם פנו לרב ספרדי שמצא פיתרון שספק אם היה מתקבל כיום.הוא קבע שהיא חייבת להיכנס עם הילד למיטה. אם תיכנס להיריון לא תהיה לה ברירה והם יצטרכו לחיות ביחד .אם לא תפסיק להיות עגונה ותוכל להינשא למי שתרצה.

כשהיה הנער בן 15 נישאה לו כדת וכדין והיא עצמה אישה בשלה בת 25.

מזרחי טען שלמרות שהיה זה מנהג מקובל העניין עורר  בזמנו ( מתי בדיוק ?זה בכלל לא ברור מדבריו .  א.א. ) רעש רב בירושלים מה שמראה שבעצם לא היה זה עניין כל כך מקובל והאנשים בירושלים היהודית דיברו על כך רבות.נראה שלא כל אחד ואולי רבים לא ראו את העניין בעין יפה  ונראה שהייתה פה פרשיה יוצאת דופן.

מנישואין אלה נולדו  בכל אופן לא פחות מ-12 ילדים.הבעל הצעיר מאישתו בעשר שנים נפטר לבסוף בגיל 50 כשילדיו יצאו ברובם לחיים עצמאיים.

אם הסבתא של מזרחי עזבה ב-1917 את ירושלים עבור מצרים שם כבר חייתה אחת מבנותיה.

( אציין שכמה שנים קודם לכן בראשית המאה או בסוף המאה ה-19  אירע דבר דומה עם  משפחת סבי יוסף וסרמן שהוריו  עזבו את ירושלים  וירדו גם הם למצרים מסיבות כלכליות ואולי היכירו את האנשים שעליהם דיבר מזרחי,וזאת אחת הסיבות שעוררו את ענייני בסרט ובאירועים ההיסטוריים שאולי עמדו מאחוריו ).

באלכסנדריה אם הסבתא נשארה אישה פעילה ופעלתנית ביותר עובדת בבית ושימשה עסקנית לעניינים רבים. מזרחי הילד היה קשור אליה מאוד בגלל הסיפורים שהיא סיפרה עלו על העיר ירושלים ודרכה החל לדמיין את העיר העתיקה עוד לפני שביקר שם לראשונה כעבור שנים.

מזרחי זכר שכשהיה בן שבע או שמונה ( ומאחר שהוא נולד ב-1931 זה צריך היה להיות בסביבות 1939 ) הזקנה בת ה-106   לא קמה יום אחד מהמיטה וזה היה מוזר משום שהיא תמיד הייתה המשכימה לקום הראשונה בבית הגדול שבו חיו בני המשפחה. 8-9 הדודות שחיו בבית החלו לשאול מה קרה לזקנה ? הן פנו לאישה הזקנה שענתה להן:"אני עייפה ראיתי יותר מידי ולא רציתי לקום". והוסיפה :"הלילה חלמתי על ניסים בעלי מסכן שלמעלה מארבעים שנה הוא ישוב לו לבד.אני עייפה ".

הביאו לזקנה רופא שבדק ולא מצא דבר ."תנו לה לנוח " פסק והלך. כעבור שעתיים עצמה את עיניה וללא  אנחה או תלונה מתה. מזרחי סיפר לימים שהוא היה נוכח ברגע המוות. לדבריו אם הסבתא  היא פשוט החליטה למות כי היגיעה למסקנה שעכשיו היגיע הזמן והיא ראתה יותר מדי.

נציין שעם הנתונים שמזרחי מוסר הם מדויקים ורחל או לאה, האימא של הסבתא או הסבתא של הסבתא נפטרה בסביבות 1939 אז האירוע המקורי של היבום  התרחש לכל המאוחר בשנת 1889.כלומר לא בדיוק בסוף המאה ה-19 ובוודאי לא בראשית המאה ה-20 שנת 1912 כפי שטוענים כמה מקורות אלא בערך באמצע המאה ה-19.

מזרחי סיפר שהסיפור הזה רדף אותו.  הוא ניסה לעשות אותו כסרט דובר אנגלית ואף מצא עבורו מפיק קנדי בשם סאם רוי  שהתלהב מהתסריט וכבר הפיק עם מזרחי את הסרט "אורח בעונה המתה".

הסרט היה אמור להיות  הפקה קנדית ישראלית משותפת דובר אנגלית ועם כוכבת בינלאומית.באיזה שהוא שלב לדברי מזרחי בראיון עימו מראשית שנות השבעים  סם רוי הסכים לסרט בשפת הלאדינו עם שחקנים ישראליים.

טענה זאת לא נשמעת לי אמינה. לא יאמן שמפיק בינלאומי היה מסכים לממן סרט בשפה מתה כמו הלאדינו .יכול להיות עם זאת שהעיתונאי שמסר על כך פשוט לא הבין את מה שמזרחי  מסר לו בעניין ועיוות את הפרטים.

רוזה ( מיכל בת -אדם) על עטיפת מוסף יום שישי של העיתון "מעריב " "ימים ולילות מ-17.3.1972. שם פורסמה כתבה גדולה על הסרט. 

 לבסוף החליט מזרחי  שסרט כזה אפשר לעשות רק בעברית ורק בישראל במקום שבו התרחש.זאת למרות שהדמויות האמיתיות לא דיברו עברית אלא לדינו.המפיק סם רוי שלכאורה היה מוכן לממן סרט כזה בלאדינו לא היה מוכן לממן אותו בעברית והיה צורך למצוא מפיק אחר במקומו. 

לאחר חיפוש עקשני של מפיקים התברר שדווקא האיש שהוא חשב שהוא הפחות המתאים להפקת הסרט מנחם גולן   ( משום שמזרחי חשב שהוא מפיק בעיקר סרטים "פרימיטיביים ") התעניין בו אהב את התסריט ורצה לביים את הסרט . מזרחי התעקש לביים בעצמו את הסיפור שלו מתולדות משפחתו. גולן הסכים לכך לבסוף  ווהסתפק בתפקיד מפיק הסרט .גולן לא התערב הרבה אבל דרש ששם הגיבורה הראשית "רחל " יוחלף ב"רוזה " משום שמצא  ששמות דמויות מזרחיים כמו פורטונה עוזרים להצלחת סרט.

מזרחי לא התלהב. לימים סיפר  הייתה לו דודה בשם זה שלא הייתה חביבה עליו .אבל הוא הסכים שזאת לא סיבה טובה מספיק לדחות את דרישתו התקיפה  של גולן  בעניין וגיבורת הסרט הפכה לרוזה. מזרחי דווקא מצא שהשם הזה הביא לו הרבה מזל ולימים קרא לחברת ההפקות שלו "רוזה הפקות ".

 

הסרט עלה על המסכים במרץ 1972 וימים ספורים לאחר סיום צילומיו בחרה בו וועדה לייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בעיר קאן בצרפת. לאחר מכן היה בין חמשת מעומדי פרס האוסקר לסרט זר ,מה שמראה עד כמה היה מוערך. בסרט צפו 280 אלף צופים בישראל .הצלחה קופתית  גדולה באותם הימים.

משה 

הסרט עוסק במאבקם של רוזה והילד ניסים בסביבה שאינה מבחינה אותם ודוחה אותם אם כי הרב מתגלה כאדם ליברלי ביותר.בצפיה היום הוא מתגלה כעכשווי ביותר בגלל העיסוק המוקדם שלו בגיבורה כמו פמיניסטית אבל הוא גם סותר את הנורמות המקובלות בעור השני של המאה ה-21 בגלל העיסוק שלו במיניות בין קטין ואישה בוגרת. 

רוזה וניסים מתנשקים.תמונה שספק אם היום הייתה עוברת את הצנזורה. 

העלילה לכאורה דומה לסיפור שאותו סיפר מזרחי על ידי אם או סבת סבתו. והיא מסופרת בראשית הסרט בידי רוזה הישישה ( מיכל בת -אדם באיפור כבד ביותר ) לנין של סמי ( שמייצג את הבמאי מזרחי ) ,ליד קברו של בעלה המנוח בהר הזיתים .והעלילה מוחזרת כביכול שמונים וחמש שנים לאחור ואם זה אומר שהסרט מתחיל בהווה  של שנת 1971 או שנת 1972 אז הכוונה לשנות השמונים של המאה ה-19. 

בעלה של הנערה הצעירה רוזה נפטר ועל פי מנהג נדיר שהוא בהחלט לא מקובל על אלמנה חסרת  ילדים  להינשא לאחיו של בעלה אלא אם כן יסרב להינשא לה ולהוליד ילדים בשם אחיו שנפטר.

 הרב החכם הירושלמי נעים ההליכות  ( אבנר חזקיהו )   האהוב מאוד על אנשי קהילתו ובצדק מציע לדחות את כל נושא הייבום והחליצה שנראה כשנוי במחלוקת ביותר.עד שהוא מגלה שהילד ניסים אכן מעוניין ברוזה ומעוניין לעתיד לשאת אותה לאישה. 

רוזה עם החכם( ניסים חזקיהו )  .צילם אסה דברת.

 החכם   מסכים אז  ש"האהבה אינה חטא" . הוא מחפש פתרונות לבעיות עכשוויות באמצעות רגישות להרמוניה  של הזמן והמקום מבלי לדכא את האדם .הוא מסביר במשפט חזק מאוד בסרט ש""הדין נקבע למען בני האדם ולא להפך.אהבתו הוא לבני האדם גדולה מן הדין ".

  לבסוף נקבע שעל רוזה לחכות כעגונה  עד שהילד ניסים בן ה-11  יגיע לגיל 18 שרק אז יחליט אם לשאת אותה לאישה. אלא שברור לכל  שהילד  ניסים בהחלט מעוניין  ברוזה  וחושק בה.

העניין הלא קטן הזה בעלילה   מעורר היום בעיות חמורות . הסרט עוסק במיניות ובתשוקה של ילד צעיר לאישה מבוגרת ולהפך. דבר שבימינו יש כלפיו התנגדות חזקה יותר מאשר בתקופה שבה נוצר הסרט ובתקופה שאותה הוא מתאר ומוגדר  כיום כ"פדופיליה".

כך היה  גם  בסרטו הבא של מזרחי "הבית ברחוב שלוש " משנת 1973 גם הוא עם מיכל בת- אדם  שכפי שהראיתי בביקורת על סרט זה  "שנות הארבעים העליזות "ספק אם יכול היה להיעשות היום בגלל הטיפול שלו בעניין זה של יחסי מין בין קטין ובוגרת  שהוא מנוגד לחלוטין לנורמות המקובלות בראשית המאה ה-21 .

 

מיכל בת אדם וגבי אונטרמן בסצינה בסרט "אני אוהב אותך רוזה". 

אמנם חשוב לציין שאין שום מימוש של יחסים בין רוזה והילד ,ורוזה מקפידה בסרט ששום דבר לא יתרחש בינם בניגוד לרצון הילד. 

גבי אוטרמן בתור ניסים הילד 

הילד עובר לגור עימה  ורוזה מגדלת אותו עד שיהיה בשל לקבל את ההחלטה : האם הוא רוצה בה אם לא.

קשרי כמו אהבה עזים נרקמים בין השניים. בינתיים מעמדה של רוזה בשכונה מתערער ,גם בגלל שהיא תומכת באישה מסכנה שנרדפת בידי השכנות בטענה שהיא פרוצה ורוזה נותנת לה מחסה. מעמדה בשכונה מתערער ,השכנים ובעיקר השכנות מתנכלות . אך מנהיג העדה ,הרב החכם תומך בה.

רוזה ( מיכל בת -אדם ) וידידה.

רוזה בכל אופן שמתוארת כאישה עצמאית באופן יוצא שדופן לתקופתה  שאמנם קשה להגיד שהיא פמיניסטית במונחים של ימינו אבל גם אינה יצור צייתני וחלש או קורבן דורשת להיבחר על ידיו רק כאשר יתבגר וכאשר יכיר בה כאדם עצמאי שאינו נתון לגחמותיו.רוזה דורשת אז חליצה כדי להשתחרר מהמעמד שלה בחוק הכופה עליה אהבה והיא אכן זוכה בחליצה.

. בסרט מתגלים ניצני פמיניזם מדהימים לשנת 1972 ובהחלט לגבי אמצע או סוף המאה ה-19 או אף ראשית המאה ה-20  כשרוזה מסרבת לקבל את הילד ניסים שהרוויח  כסף ורואה את עצמו כמי שצריך לשלוט בה . הוא דופק העל השולחן ודורש "אישה אוכל !" אבל רוזה אינה מסכימה לדבר כזה. היא מאוכזבת מניסים ומגיבה בזעם נורא .היא משלחת אותו מעל פניה עד שיכיר בה כאדם עצמאי וחופשי.והוא בורח עם לב שבור.

משה טל כניסים הבוגר עם רוזה ( מיכל בת אדם )

ניסים נוסע לעיר סלוניקי שם הוא חי בבית עסק של קרוב משפחה עשיר .שם רחוק מירושלים הוא מאהב בבת של מעבידו.הוא עומד  לשאת אותה לאישה .אך מגדת עתידות מבשרת לו כי בעיר רחוקה ממתינה לו אהבתו הגדולה והאמיתית. ניסים בן ה18 יודע היטב למי הכוונה.הוא נוטש מייד  את ארוסתו הסלוניקאית   (!) חוזר לירושלים לרוזה שבניגוד לכל הסיכויים ולכל היגיון חיכתה לו.. מתברר שהחינוך של רוזה נשא פרי וניסים הוא כעת גבר עדין רגיש וטוב לב.

אמנם לי הפריע מדוע אדם טוב לב כל כך ינטוש בקלות כזאת את ארוסתו הסלוניקיאית בעבור הבטחה של מגדת עתידות  זהו לדעתי חור בתסריט . אבל באגדה רומנטית אין מקשים. 

ניסים מסכים כעת לשחרר את רוז  מכבלי הייבום שלה. והיא יודעת כעת  שהוא אכן הגבר שאותו רצתה.וכעת היא מסכימה לנישואין ניסים נישא לרוזה הם חיים ביחד שנים רבות  ונולדים להם ילדים ונכדים.

רוזה והאהוב המבוגר כעת שחזר מסלוניקי

בסיום הסרט כמו בראשיתו רוזה בת ה-107 מספרת את סיפורה המופלא לאחד הנינים ומתה בנוכחות הילד .בשחזור למה  שאירע לאם או סבת סבתו של מזרחי.

( ציינתי שזאת הסצינה היחידה שזכרתי מהסרט והיא לא הייתה מובנת לי כלל .עכשיו כאמור הבנתי את העניין ). 

 



אציין  שהסיום שבו מתברר שרוזה אכן חיכתה לניסים שיחזור מסלוניקי ויישא אותה לאישה אינו מתקבל על הדעת.במציאות ההיסטורית בירושלים של המאה ה-19 היו מוצאים לרוזה חתן ,כולם ,כולל כולם וכולן ,   בלי יוצא  ויוצאת מהכלל נישאו בירושלים ולכולם מצאו השדכנים  חתן וכלה גם לאנשים הזקנים ביותר וגם לבעייתיים ביותר.

ובוודאי ובוודאי שהיו מוצאים חתן גם לרוזה היפה. אבל  כאמור למעלה זאת אגדה רומנטית  אין מקשים עליה.

הפריע לי שהסרט עוסק בירושלים אבל אינו מראה כלל אף אחד מהקהילה הלא יהודית ספרדית, לא יהודים אשכנזים ולא תורכים.מזרחי מתעלם מהם כאילו לא התקיימו כלל. 
אמנם הערבים בהחלט מוצגים בסרט ויהודים הספרדים בירושלים  של המאה ה-19 מוצגים כמי שהם ידידים קרובים של הערבים .למשל ידידותה של רוזה עם הערבי ג'מילה ( לבנה פינקלשטיין )המעודדת את רוזה להשתחרר מאלמנותה וידידותו של ניסים עם נער ערבי המכניס אותו ברזי המין (!).


האווירה  היא של נוסטלגיה כבדה. השפה  העברית המליצית גם לכאורה מפריעה אבל בסרט היסטורי
בהחלט יש לה מקום. כמובן שכל הדמויות בסרט במציאות ההיסטורית דיברו לדינו ולא עברית. אבל אין ספק שלצופה הזה ולצופה הרגיל במדינת ישראל העברית עדיפה בכל מצב. 

בצפייה השנייה כמבוגר מצאתי את הסרט כסוג של חלוo רומנטי על מה שהיה פעם ומרשים ביותר ככזה אם  אתה לא מנסה להיכנס לדקויות ולפרטי הפרטים השגויים מטבע הדברים.


נציין שב-1996 מזרחי חזר למיליה של ירושלים באמצע המאה ה-19 ולסיטואציה הבסיסית של אישה יוצאת דופן בסרט בשם נשים על פי סיפור של יהודה בורלא בשם "בקדושה"  על אישה עקרה שנותנת לבעלה להינשא לאישה צעירה יותר בדומה לסיפור התנ"כי על יעקב רחל ולאה.( שמזרחי כבר הסריט אותו בסרט " איש רחל")  

אלא שבגלל כל מיני קשיים משפטים וסכסוכים הסרט בקושי הופץ והוא בגדר בלתי ידוע גם לחובבי יצירתו של מזרחי וחבל.בכל אופן סרט זה לא הרשים אותי כמו "אני אוהב אותך רוזה". 

אני חושב ש"אני אוהב אותך רוזה" הוא   סוג של יצירת מופת של הקולנוע הישראלי גם בגלל שהוא כל כך יוצא דופן סרט על ירושלים היהודית במאה ה-19. 
 

 




צפו גם :

קטע מהסרט 

משה מזרחי מדבר על "אני אוהב אותך רוזה"

 

https://www.ictd.co.il/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%94%D7%91-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9A-%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94/%D7%A1%D7%A8%D7%98

"היו סרטים -אני אוהב אותך רוזה"

 

אני אוהב אותך רוזה בויקיפדיה

אני אוהב אותך רוזה בספר הקולנוע הישראלי

:שנות הארבעים העליזות :אלי אשד על הבית ברחוב שלוש של משה מזרחי

יעקב אבינו כוכב קולנוע :אלי אשד על "איש רחל" של משה מזרחי

מדוע זעם סטלין ? -צפייה בשני חלקי "איוואן האיום" בבימויו של סרגי אייזנשטיין

תוצאת תמונה עבור איוואן האיום פוסטר

לפני כמה שבועות הוקרנה בסינמטק תל אביב הגירסה המלאה של שני חלקי הסרט הקלאסי "איוואן האיום " מאת סרגי אייזנשטיין ,שהוסרט בשנים 1944-1945.חלקו הראשון של הסרט מצא חן בעיני השליט סטלין שהעניק לו את פרס סטלין.

החלק השני לעומת זאת נאסר לאחר שצפה בו סטלין ביחד עם עמיתיו חרושצ'וב ,בריה מולוטוב וכל השאר.

סטלין זעם כל כך על הסרט שהוא נפגש לשיחה איומה ונוראה עם הבמאי שבה צעק עליו קילל אותו .הוא הפסיק את הסרטת "איוואן האיום " חלק ג' ( שקטע ממנו שרד עד היום ) ומזלו של הבמאי היה שמת מהתקף לב לפני שנשלח לגולאג.

הלכתי עם כך לקולנוע והחלטתי לצפות בו כאילו הייתי סטלין ,צופה באיוואן האיום " חלק ב' כשעמיתיו מסביב .וניסיתי להבין תוך כדי הצפייה מה היה בסרט שהרגיז כל כך את סטלין.

והנה התרשמויותי במאמר שפורסם "יקום תרבות ":

הצאר איוואן האיום -צפייה בסירטי סרגי אייזנשטיין מנקודת המבט של סטלין