ארכיון קטגוריה: שירה

"הרעות" מאת חיים גורי וסשה ארגוב -תולדותיו של פזמון לרגל מלאת שבעים שנה להשמעה הראשונה באביב 1949 וגירסאות באנגלית ובאיטלקית

תוצאת תמונה עבור הרעות חיים גורי

באביב 1949 הושמע לראשונה הפזמון "הרעות " שכתב חיים גורי והלחין סשה ארגוב בידי להקת הצ'זבטרון עם הסולן גדעון זינגר,כשיר יוצא דופן מאוד בתכניו הרציניים ברפרטואר הפזמונים שלה.

ומאז .."הרעות " הפך לפזמון המפורסם המוכר והמושר  ביותר של מלחמת העצמאות.

והנה כמה מילים על תולדותיו וגם תרגומים לאנגלית ולאיטלקית. 

הרעות 

מילים: חיים גורי


לחן: אלכסנדר (סשה) ארגוב


כתיבה: נובמבר -דצמבר 1948
הלחנה:ראשית 1949 

הרעות 

עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָו
וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף
עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶךְ.
כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ.
כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט
מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ.
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם:
אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם
לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ.
אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם
אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרֹחַ.
הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים
אֲפֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.
הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כֻּלָּם
שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה
כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם
אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר.
וְנִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם…
תוצאת תמונה עבור הרעות

שנה מלאה לפטירתו של חיים גורי מגדולי משוררי ישראל .

ולמעלה משבעים שנה מלאו לכתיבת הפזמון הידוע ביותר של חיים גורי "הרעות ."

השיר נכתב בנובמבר או  דצמבר 1948 שנה לאחר פרוץ המלחמה. בעת שגורי היה עסוק בלחימה בנגב במסגרת מבצע "חורב". כמפקד.המלחמה עוד לא הסתיימה כשנכתב השיר היא תסתיים רק במרץ 1949 עם כיבוש דרום הנגב ואילת במבצע  "עובדה". ועם הנפת "דגל הדיו".

זמן קצר לאחר הנפת הדגל היגיעו לאיזור אנשי להקת הצ'זבטרון ששרו במופעם בפני החיילים את "הרעות " שהולחן רק זמן קצר קודם לכן.

את השיר הזה הצליח  מפקד הצ'זבטרון חיים חפר להוציא מגורי שכמעט לא כתב אז דבר  רק בקושי רב שכן חיים גורי היה עסוק אז בלחימה. כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום כסגנו של  אברהם אדן (ברן), מפקד פלוגת אנשי גח"ל ומניף דגל הדיו.

ולמעשה זה הפזמון הבולט היחיד שכתב עבור הצ'יזבטרון.

תוצאת תמונה עבור הרעות

שיר זה הושר בידי להקת הצ'זבטרון  לראשונה ב-1949 .והוא היה יוצא דופן מאוד בתוכנית שלהם שהורכבה ברובה משירים עליזים על ההוואי הקרבי והפלמ"ח שאותם כתב חיים חפר.הוא הושר רק בתוכנית האחרונה של הצ'זבטרון לפני פירוקו באביב 1949 והתבלט מיד מעל לכל פזמון אחר והפך למעין המנון לא רשמי של לוחמי הפלמ"ח שפורק עוד לפני שהפזמון הושמע לראשונה.

חיים גורי עצמו לא העריך את "הרעות " בתחילה במיוחד או בכלל.

בניגוד לשיריו הידועים  האחרים הוא לא שלח אותו לפרסום במוסף הספרותי של "על המשמר " או של "דבר " או של "הארץ".  הוא  אף לא טרח לפרסמו באחד מקבצי השירים שלו.

"הרעות " אינו מופיע כפי שצפוי וצריך היה להיות בקובץ השירים המפורסם של  גורי "פרחי אש"   שפרסם ב-1949 ביחד עם שירי השכול הידועים שלו :"הנה מוטלות גופותינו" " ו"תפילה " שני שירים שכתב לרגל נפילת הל"ה וגם הם הפכו מאז לנכס צאן ברזל של שירת השכול הישראלית , חיסרון שכיום נראה בלתי מובן ממש.

נראה שגורי עצמו "בזמן אמיתי" לא חשב שפזמון זה שכתב במיוחד  עבור הצ'זבטרון  לכאורה כלאחר יד ובעת שהיה עסוק בלחימה הוא "ראוי "מבחינה ספרותית.

 

מילות "הרעות " פורסמו לראשונה בדפוס בסיום ספר הפרוזה של גורי "עד עלות השחר שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1950.  בספר זה תיאר גורי את חוויות הלחימה שלו בנגב שבמהלכה כתב את "הרעות ". עם הופעתו של "עד עלות השחר".  נאסרה הפצתו בפקודת המשטרה ועותקיו הוחרמו בטענה שהספר לא הוגש מראש לאישורה של הצנזורה הצבאית, כנדרש. כחודשיים אחר כך הופיע הספר שנית תוך השמטת קטעים ושמות, שנתפסו משום מה, במושגי הימים ההם, כ"גילוי סודות".

"הרעות " הופיע שוב בדפוס  רק ב-1973 (!)  בקובץ השירים "משפחת הפלמ"ח :   ילקוט עלילות וזמר /    ירושלים :   ארגון חברי הפלמ"ח,   [1973]. שכלל את פזמוני הפלמ"ח של חיים חפר וחיים גורי.

גורי כתב כמה מילות הקדמה קצרים לפזמון שהיה אז כבר בגדר "שיר קאנוני " שהושר בטקסים ובאירועים לאומיים  והוא כבר  ידע בשלב זה שזהו שירו המפורסם והמושר ביותר:

"והיא שעמדה לחברינו ולנו: שאין נוטשים פצוע בשדה; שכולם שווים בפני הסבל והשמחה; שמחלקה היא יותר מיחידה קרבית – היא קשר הרעים; שהיא אהבת דוד ויהונתן, שהיא חשובה לא פחות מן הנשק, התחמושת ותוכנית המלחמה".

תוצאת תמונה עבור משפחת הפלמח

 

ה"רעות " הושר בתחילה ב-1949  בידי גדעון זינגר וזכה  מאז לעשרות גירסאות.

תוצאת תמונה עבור להקת הנחל הפלנחניק

הבולטת בכולן המרטיטה מכל  והאהובה ביותר על גורי עצמו היא גירסת להקת הנח"ל שבוצעה ב לראשונה במאי  1972 במסגרת תוכנית הלהקה  ה-23 ה"הפלנחניק"  שעמדה בסימן שלושים שנה לפלמ"ח."הרעות "מושר שם כאחד ממחרוזת שירי פלמ"ח ומיתמר מעל כולם. בתוכניה של התוכנית נכתב בידי  קצין החינוך של הנח"ל, סא"ל זאב פלג, בהתייחסות ישירה וספציפית ל"הרעות "

"הרגשנו כי זכינו להעמיד הפעם תוכנית בלתי שגרתית, קצת יותר רצינית ומחייבת שיתוף והזדהות מסוימת מצד הקהל. חפצים אנו כי הנוער המתחנך בשורותינו יספוג אותו משב רוח נעים והתמים, ואותה אחוות הרעים והנכונות להקרבה אשר אפיינה את דור הפלמ"ח בשעתו ואת צה"ל כיום".

הלחן המורכב של סשא ארגוב הוא אחד הדרמטיים והמרשימים  וגם המורכבים ביותר * בתולדות הפזמון העברי .כתוצאה הוא הושר פחות בציבור ונשאר נחלתם של מבצעים מקצועיים ולהקות.

אבל מכל בחינה יש לראות בו את הפזמון הבולט ביותר של מלחמת העצמאות .זה שההפעלה הרגשית שלו היא הגדולה ביותר.הוא נשאר שיר המופת של זמר התוגה הישראלי יצירה שיש בה כדי לרגש גם שבעים שנה לאחר תום המלחמה.הוא עוסק בזיכרון המתים שפעם היו עימנו ושוב אינם עוד אבל נשארים כמו חיים.

בשנת 2010 עוצב בול יום הזיכרון על סמך השיר, ובו הובא הבית הרביעי שלו.

יצחק רבין אמר עליו שזהו הפזמון החביב עליו ביותר  וכך הוא לגבי אחרים.לאורך השנים השיר הפך לאהוב ביותר  אף על גורי עצמו ,בימיו האחרונים שרו לו בני משפחתו ליד מיטתו משיריו, וסיפרו כי כששרו את "שיר הרעות" הוא הצטרף אליהם לפזמון, "ונזכור את כולם…!"

לדעתי דווקא הפזמון הזה שחיים גורי לא העריך אותו במיוחד ישאר אחרי כל דבר אחר שכתב.

והנה תרגומים  לאנגלית  ולאיטלקית של הפזמון:

 

The song of  friendship
by Haim Gouri
TRANSLATED BY
 Chaya Galai :
In the Negev, the autumn night falls,
And it kindles the stars in the quiet,
As the breeze rustles outside the door
And the dust settles down on the highway
.Time goes on, do we notice at all
How the months have gone by one by one?
Time goes by, there are few of us left,
And so many we once knew are gone
.Chorus
They are gone from our midst,
All their laughter, their youth and their splendor.
But we know that a friendship like that,
We are bound all our lives to remember,

For a love that in battle is forged,
Will endure while we live, fierce and tender
.Oh, the friendship we bore without words,

It was silent and grey, it was wordless.
From the pain and the blood of those days,
It remains with us, ardent and yearning.
In the name of that friendship we know,
In its name we'll go on, every forward,
For those friends, when they fell on their swords,
Left us this precious gift to recall them.
Chorus
They are gone from our midst,
All their laughter, their youth and their splendor.
But we know that a friendship like that,
We are bound all our lives to remember,
For a love that in battle is forged,
Will endure while we live, fierce and tender.

 

תרגום אנונימי לאנגלית מהויקיפדיה
:https://en.wikipedia.org/wiki/Hareut

The friendship
BY Haim Gouri
An autumn night descends on the Negev
And gently, gently lights up the stars
While the wind blows on the threshold
Clouds go on their way.
Already a year, and we almost didn’t notice
How the time has passed in our fields
Already a year, and few of us remain
So many are no longer among us.
But we'll remember them all
The elegant, the handsome
Because friendship like this will never
Permit our hearts to forget
Love sanctified with blood
will once more bloom among us
Friendship, we bear you with no words
Gray, stubborn and silent
Of the nights of great terror
You remained bright and lit
Friendship, as did all your youths
Again in your name we will smile and go foreword
Because friends that have fallen on their swords
Left your life as a monument
And we'll remember them all…

 

 

 

 

 

 

L'AMICIZIA

BY Haim Gouri

תרגום לאיטלקית

Translated by Daniel Shalev of Rishon Le Zion, Israel

Scende notte d'Autunno di già

ed accende le stelle pian piano,

sulla soglia c'è il vento che va

e le nuvole porta lontano

 

Siamo qui, d'improvviso così

È passato un altr'anno, fratello.

Io e te, solo noi siamo qui,

quanti sono a mancare all'appello!

 

Ma son tutti con noi,

i ragazzi dai riccioli d'oro.

Amicizia si chiama, se vuoi,

il perché non mi scordo di loro,

questo patto di sangue e d'amore

che è sbocciato tra noi, come un fiore.

 

Amicizia, in silenzio portata,

senza voce e senza colore,

nella notte più buia e gelata

tu sei stata la fiamma e il calore.

 

E sei tu una luce che abbaglia,

nella gioia, una pena infinita

per gli amici, caduti in battaglia

per donare a noialtri la vita.

 

E son tutti con noi,

i ragazzi dai riccioli d'oro.

Amicizia si chiama, se vuoi,

il perché non mi scordo di loro,

questo patto di sangue e d'amore

 

האזינו גם

חיים גורי מספר על כתיבת "הרעות "

האזינו לביצועים שונים של ה"רעות":

"הרעות " באתר זמרשת "

"הרעות " בביצוע המקורי של גידעון זינגר והצ'זבטרון 

"הרעות " בביצוע שושנה דמארי

"הרעות " בביצוע יפה ירקוני 

"הרעות " בביצוע להקת הנח"ל

"הרעות " בביצוע מחודש של חברי להקת הנח"ל שנים רבות אחרי…

"הרעות " בביצוע יחיד של ירדנה ארזי לשעבר מלהקת הנח"ל

"הרעות " בביצוע להקת הגבעתרון 

"הרעות " בביצוע אסתר עופרים 

"הרעות "בביצוע יהורם גאון 

"הרעות" בביצוע מקהלת גבעת ברנר 1973 בערב שירים לדני 

"הרעות " בביצוע אריק לביא ו"שוקולד מנטה מסטיק" 1978

"הרעות " בביצוע אריק לביא ב-1997 במלאת שנה לרצח יצחק רבין

"הרעות " בביצוע פרדי פאר ושולמית לבנת 1975

"שיר הרעות " בביצוע בועז שרעבי 

שיר "הרעות" בביצוע עוזי חיטמן ואפי בן ישראל 

"הרעות " בביצוע ירונה כספי 

"הרעות " בביצוע יסמין אבן 

"הרעות " בביצוע "נקמת הטרקטור"

"הרעות " בביצוע פוליאנה פרנק אחרי הציונות על שפת הים". 2000

"הרעות " בביצוע ישי לוי ,2005

"הרעות " בביצוע הראל סקעת בטקס לזכרו של יצחק רבין 

"הרעות" בביצוע אפי שושני והראל סקעת  במחזמר "מי שחלם "

"הרעות " בביצוע זהבה בן 

"הרעות " בביצוע רונית אופיר 

הרעות בביצוע רוני דלומי וחברי הלהקות הצבאיות במשכן הכנסת 2011

"הרעות " בביצוע החזן הראשי של צה"ל סא"ל שי אברמסון  ובביצוע להקת הרבנות הצבאית 

"הרעות " בביצוע שייקה לוי במלאת 16 שנים לרצח יצחק רבין 

"הרעות " בביצוע רוני דלומי וצעירי רמת גן ,2018

"הרעות " בביצוע יונית שקד גולן יום לאחר פטירת חיים  גורי במעמד אזכרתה של הזמרת שושנה דמארי, במחאת 12 שנים לציון יום פטירתה.

 

האזינו גם לאגי משעול מדברת על ""הרעות " ביצירתו של חיים גורי 

ראו עוד דיונים מאת אלי אשד על שירי חיים גורי :

הנה מוטלות גופותינו :לרגל מלאת שבעים שנה לשיר האבל המפורסם 

הנה מוטלות גופותינו : סיפורו של התרגום לערבית 
"ברך נשקם לבל יחטיא" :"תפילה" של חיים גורי במקור ובכמה תרגומים 
באב אל וואד בדרך אל העיר 

צלקתו של אודיסאוס : "אודיסס" מאת חיים גורי במקור ובכמה תרגומים 

עוד שירים ממלחמת העצמאות :

"מגש הכסף" של נתן אלתרמן  לרגל 70 שנה לפרסומו המקורי במקור ובכמה תרגומים

"המאבק על השיר "מסביב למדורה " של נתן אלתרמן  

"היו זמנים" שירו של חיים חפר בגרסה המקורית בתרגום ובפרודיה 

 

מבחר שירים של נעה שחם ועמית בן עמי-מאת חגית בת אליעזר

ידידתי המשוררת המבקרת והמתרגמת חגית בת אליעזר היא עורכת השירה והתרגומים של מגזין התרבות בעריכתי "יקום תרבות " ..

אז הנה כאן עוד אחד מהמאמרים המעולים של חגית   שבאופן קבוע מופיעים ב"יקום תרבות " על הקולות והכוחות החדשים של השירה העברית הצעירה שחגית היא כיום אחד הגלאים  והמסמנים הגדולים שלהם.

והפעם שני משוררים צעירים ומעולים במיוחד נעה  שחם ועמית בן עמי .

 

המבחר של נעה שחם ועמית בן עמי

סוקרת חגית בת אליעזר

את נעה שחם ועמית בן עמי –משוררים  צעירים, בראשית שנות השלושים לחייהם, הכרתי בזכות המשוררת אלה נובק, ואירחתי אותם בסלון הספרותי  שאני מארגנת אחת לכמה שבועות בדיזנגוף סנטר  שבו נחשפים לציבור  לפעמים לראשונה מיטב הכוחות החדשים של הספרות העברית החדשה והמתחדשת.

המבחר של נעה שחם 

נעה שחם – היא יועצת לשון לחטיבת החדשות בתאגיד 'כאן', עורכת ומורה. בסוף 2018 יצא לאור ספר שיריה 'כֻּלָּנָה', בהוצאת 'מקום לשירה', בעריכת נועה שקרג'י וגלעד מאירי.

 

שירים אחדים של נעה שחם כתובים בלשון רבות, כמו 'אנחנו כולנה', הפותח את הספר. השיר כתוב בשורות רחבות, מלאות. הוא נותן בנדיבות 'אֶת הַמִּיקְרוֹפוֹן לְכָל הַפֶּרְסוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ', ושופע נשיות חיונית 'אֲנַחְנוּ צוֹבְעוֹת עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים'. הצבעוניות הזאת מתכתבת-מתעמתת עם גוני אפור של שירת דוד פוגל לו מוקדש השיר.

 

 

נעה שחם עוסקת בלשון – עורכת, מתקנת, מחזירה למוטב – את דברי אחרים.

זאת עבודה. אך ביצירה נעה שוברת תחביר, מפירה חוקים. היא כותבת בצורה יצרית על יצירתיות בשיר המובא כאן כתמונת פרסומו במדור 'שיר ביום' בעריכת אלעד זרט בעיתון ידיעות אחרונות

 

בתחילת השיר גוף ראשון יחיד צועק את האות י' המתריסה, עד שנרגע קמעה וחוזר לתלם של אותיות אית"ן.

 

השיר על הטבע מתגלה כשיר הזדהות נשית. גוף ראשון רבים – 'נהיה' – מתפצל ל"כל אחת מאתנו', והטבע הופך להיות אנושי.

 

 

בשיר טבע אורבני נעה מתבוננת בציפור צוצלת, השוכנת "בֵּינוֹת אֲרוֹנוֹת חַשְׁמַל". השורות החוזרות בשיר, דוגמת "שָׁבוּעוֹת אַתְּ דּוֹגֶרֶת", "הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת אִתָּךְ" ממחישות את שגרת חייה המחזורית של הציפור.

 

מתחילת השיר, לעומת מצבה הקיומי של הציפור, הכותבת נמצאת במצוקה של ממש: "כְּנָפִי שְׁבוּרָה", "הַחוּט שֶׁל הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ מְחֻוָּט". לעומת זאת סוף השיר מבשר על מות הציפור, וניתן להבין, שהכותבת מחלימה.

 

אכן נעה עוברת "ניתוח הפרק" מתוך "שירי יד שמאל"- השער (הפרק) השלישי והאחרון של הספר 'כֻּלָּנָה'

 

 

 

השיר האישי החושפני מוגש נקודת ראות של הזולת. לשמאל יש גוון של נחיתות לעומת ימין, אך במקרה של נעה שבירת כתף ימין הניבה חטיבת שירים בעלי פואטיקה מיוחדת ויחודית שמשאירה בפה טעם של עוד וסקרנות מה עוד המשוררת הזאת הולכת ליצור.

 

 המבחר של עמית בן עמי 

עמית בן עמי – עוסק בחינוך ובהוראה, עובד על ספר שירה ראשון בעריכת ערן הדס, שעתיד לצאת לאור בהוצאת 'ברחש', עורך יחד עם אלה נובק את 'ערבילית'– כתב עת אוונגרדי המשלב טקסטים ודימויים חזותיים.

עמית בן עמי מיטיב לכתוב על חפצים. יש לו יחס אישי לפריכיות אורז שלא חדלות להגיע: הוא אוהב אותן.

 

 

משיר על מזון כחפץ אל שיר על איבר בגוף, שהוא דומם כשלעמו, אך בהחלט קשור לאדם החי- שיר 'הפה'

 

יפה ההקשר לספר 'חקירות פילוסופיות' של לודוויג ויטגנשטיין אשר דן בהרחבה בפילוסופיה של השפה. העברית עושה חסד עם המילה "שפה" ומטעינה אותה בשלל משמעויות מוחשיות ומופשטות, בהן עמית משתמש בשיר המשולש הזה, בו נלעסות 'החקירות'.

מהפילוסופיה למוח ההוגה וביחוד למבנהו הפיזי. השפה מאפשרת, ועמית משתעשע בחדווה, בצירופים 'כְּפוּלוֹת קְפָלִים', 'קְלִפַּת קְפָלִים', ועוד, ועוד. השיר 'מונדו-מיינד' מובא כאן כתמונת פרסומו בגיליון 11 החדש של כתב העת 'הבה להבא' בעריכת עודד כרמלי.

 

 

הדומם והחי חולמים בשרשרת. עמית בן עמי נהנה להיות דוברם הנאמן:

 

 

והנה היא הערבילית העֲגֻלּית, שהעניקה את שמה לכתב העת. היא רוחפת וחגה נון סטופ, ללא נון סופית.

 

 

 

לצד כתיבתם הייחודית של שני המשוררים – האינטואיטיבית של נעה שחם, והשכלתנית יותר של עמית בן עמי, ניתן להבחין בקווי דמיון: אמירתם רמה ובוטחת, רגישותם לשפה מניבה חידושים רעננים.הם כל אחד מהם בדרכו שלו הייחודית מסמן משהו חדש ,משהו שלא היה כמוהו ,ושעדיין נמצא לכאורה מתחת לפני השטח אבל הוא שם והוא בדרך לפרוץ .וכשהוא יצא הקרקע תזדעזע והארץ תרעש.

 

געגועים למה שהיה ולמה שיכול היה להיות : שיריה של מאירה אשד

 

בימים אלו פורסם ספר שיריה של דודתי מאירה אשד(_ 1936-2018) במהדורה מוגבלת המיועדת לבני המשפחה וחברים.

מאירה הייתה אישתו של דודי משה "מוסה" אשד ז"ל מורה דרך ממיסדי ומטפחי ענף התיירות בארץ ובעברו לוחם ובין שאר דברים אחד מהאנשים שגילו את דרך בורמה ובכך שינו את פני המערכה על ירושלים בעת מלחמת העצמאות מן היסוד.

הוא ומאירה חיו ביחד במשך שנים רבות עד שהוא נפטר בפתאומיות בעת שנאם בזמן טקס לזכר מלחמת העצמאות .

מאירה נשארה מאז לבד והחלה לכתוב בתחילה פרוזה ולאחר מכן שירה. והיא התגלתה ככותבת מוכשרת של שירים.

לאחר פטירתה נכדתה הדס ליקטה את מיטב שיריהם בעזרת המשורר והעורך יקיר בן משה שהיכיר את מאירה. והם מוצאים את זה כעת בקובץ בשם "עץ הצפצפה "  על שם השיר הפותח שיצא לאור בהוצאה פרטית.

בקובץ עצמו יש מגוון של שירים מהם עוסקים בתחומי עניין של מאירה כמו המשוררת דליה רביקוביץ' בטיולים ובבני משפחה כמו אביה.

אבל ללא ספק השירים החזקים והמשמעותיים ביותר בספר הם שירי הכאב על הפרידה מהאהוב שהיה ואיננו עוד ונטש את האני המשוררת בחיים האלה.ושהיא מחכה לרגע שבו תוכל להתאחד איתו שוב .. אי שם   לחיים חדשים.

 

המשורר יקיר בן משה  שהכיר היטב את מאירה אשד ערך ספר השירים שלה .

והנה ראיון קצר עימו.

אלי: כמה שנים היכרת את מאירה אשד ?

יקיר : עשר שנים. היא הייתה תלמידה שלי בסדנה לשירה של הקבוצים מ-2007 .הסדנה נסגרה אבל לבקשת האנשים היא נפתחה מחדש. והיא הייתה נוסעת   עימי   מתל אביב לכוכב יאיר  שם התקיימה הסדנה   ובמהלך הנסיעות האלו היינו מדברים על עולם ומלואו .והתרשמתי מאוד בין השאר מעומק הידע שלה בתחומים שונים ומגוונים כמו גם מהיצירתיות שגילתה בכל קטע שיחה.

אלי: במה התמקדו תחומי העניין הספרותיים שלה?

יקיר : מאירה כתבה תחילה פרוזה  ולאחר מכן עברה לשירה.  לשירה  בעקבות משוררים ישראלים   כמו נתן אלתרמן ודליה רביקוביץ  שהיו אהובים עליה מאוד. מהמשוררים העולמיים .היא התעניינה מאוד למשל בפאול צלאן,ואהבה אותו מאוד.  היה לה טעם טוב בשירה וגם במוזיקה קלאסית. מונטוורדי למשל.  היינו מדברים על משוררים ומוזיקאים הרבה במהלך הנסיעות האלו ויותר ויותר היכרתי את הטעם שלה ואיך הוא משפיע על יצירתה. הרבה.

אלי :לאחר פטירתה איך נאסף הספר ? לפי איזו שיטה ערכת אותו וסידרת אותו ?

יקיר : הדס  קושנר הנכדה  שלה  יזמה זאת  מתוך החלטה שמן הראוי שכמה שיותר אנשים יכירו את יצירתה ואת עולמה של מאירה .החלטה שאני מסכים עימה לחלוטין.  בעת העריכה החלטתי לא להתערב בטקסט   המקורי של מאירה ולהשאיר אותו  להוציא עריכה של שגיאות אבל לא אתערב בטקסט.

מצאתי שרוב השירים שכתבה הם בהחלט ראויים לפרסום.  היא הייתה נוהגת למחוק ולשנות ולהשמיד את כל מה שלא מצא חן בעיניה  והביקורת העצמית שלה  הייתה מדוייקת מאין כמוה..  80 אחוז  מכלל השירים שלה  נכנס לספר שלה. מה שלא נכנס היו דברים שלא הושלמו וכו'.

 

אלי : שקלתם לפרסם גם את הפרוזה  שלה  ?

 

יקיר :לפרוזה שלה התחברתי  הרבה  פחות .אלה היו מן פרגמנטים כאלו  תמונות חלום יפות  אבל שלא אומרות הרבה לקורא. השירים היו טובים יותר.

אלי :איך היית מסכם אותה ואת יצירתה?

יקיר : היא הייתה אחת המשוררות המוכשרות ביותר בסדנה שלי מדויקת חדה מאין כמוהן בעלת ידע עצום בתרבות .אתה יודע שרוב המשוררים יותר משהם קוראים הם כותבים .היא בהחלט קראה המון וחשבה על כל מה שהיא קראה.

השירים שלה מדהימים בכנות בתיאורי נוף  החיים שבהם ובתיאורי הגעגועים למה שהיה  ולמה שיכול היה להיות . יש בשירים הגעגוע שלמה משהו עוצמתי שלא מרפה בקורא גם לאחר הקריאה."

עד כאן יקיר בן משה ומכאן ואילך ניתן למשוררת לדבר בעד עצמה עם כמה משירי הספר.

 

 

 

 

 

ראו גם

לזכרה של מאירה אשד

פורץ דרך בורמה : על משה אשד  

מיטב פזמוני האירוויזיון של כל הזמנים

לרגל שידור אירוויזיון 2016 הנה סדרת מאמרים שנכתבו על ידי אלי אשד ועל ידי שותפי חיים מזר וירוו ליבוביץ על מיטב הפזמונים בעינינו של האירוויזיון בכל הזמנים מבחינת מילותיהם.שניים מהם הם ישראליים.

ובתור נספח רשימה של הזמרת מרגלית הדרי (שם בדוי של יסמין אבן ) על האירוויזיון.

 

'הבובה המזמרת "ירון ליבוביץ על השיר הזוכה באירוויזיון 1965

 

טרובדור משירי זמר נודד :אלי אשד על השיר הזוכה ( אחד מהם ..) באירויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה :חיים מזר על עוד פזמון ( שלא זכה ) מאירוויזיון 1969

 

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה :חיים מזר על הפזמון "נתתי לה חיי " של להקת כוורת מאירוויזיון 1974

 

ג'ינג'יס חאן ולהקתו :אלי אשד על פזמון בולט באירוויזיון 1979

סוקרטס כוכב עליון : אלי אשד על עוד פזמון שלא זכה ( אבל היה צריך לזכות ) באירווזיון 1979

 

שמשון אולי תתבגר חיים מזר על עוד פזמון מאירוויזיון 1981

הבלדה של ג'וני בלו :חיים מזר על הפזמון שייצג את גרמניה באירוויזיון 1981

 

אלוהים תהיה בן אדם : חיים מזר על השיר הישראלי באירוויזיון 1988 

 

טריויזיון :מרגלית הדרי (יסמין אבן ) מסכמת את האירוויזיונים

 

"ימי הביניים מתקרבים !" מאת זלמן שניאור -הגירסה הסופית

 

media.product.imagealternatetextformat.details

הפואמה "ימי הביניים מתקרבים", שפרסם זלמן שניאור  לראשונה בשנת 1913, מנבאת את עליית הפאשיזם, את שתי מלחמות העולם ואת השואה ואולי גם את החורבן שאנו חווים בימים אלו של העשור השני של המאה ה-21.

. לימים  ב-1923 קיצר שניאור ועדכן אותה, לאחר ביקורות חריפות שקיבל מסופרים  שונים ובראשם  ביאליק.אבל הוא והם המשיכו לראות בה נבואה שהתגשמה.והיא התפרסמה שוב בגירסה זאת במהדורת כל כתביו בהוצאת עם עובד בשנות החמישים של המאה הקודמת. 

אני חוזר אל הפואמה הנשכחת − האקטואלית בעיני היום יותר מאי פעם − ומפרסם כאן את הגרסה הסופית שלה,לאחר שפירסמתי ב"יקום תרבות " את הגירסה הראשונה שלה מכתב העת "השילוח " -1913. בתוספת אצרף תרגום שלה לאנגלית. 

 

בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים אנו שומעים יותר ויותר דיבורים על כך ש"ימי הביניים חוזרים "מסיבות מורכבות שונות ובהן לאור ירידת מדינת הרווחה מצד אחד ולאור התעוררותם של כוחות לא רציונליים אלימים שצבאות הטרור דאע"ש  "בוקו חראם " בניגריה  הם רק שניים מהם  מצד שני.

וככל הנראה בהקשר לכך ובזמנים אלו"הפואמה  האפוקליפטית הנשכחת של זלמן שניאור " ימי הבינים מתקרבים" חוזרת לתודעה והיא שוב נראית כרלבנטית כפי שלא הייתה מזה עשרות שנים.

זלמן שניאור הוא יוצר חביב עליי בזכות  הרומן ההיסטורי "הגאון והרב", העוסק במאבק בין הגאון מווילנה לבין הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. ( וראה על רומן זה את מאמרי "מי הצדיק והצודק " ) .

כמו כן חביב עליי מחזור הפואמות שלו, "לוחות גנוזים", העוסק בתרבות החילונית הלא מונותיאיסטית הקדומה של עם ישראל. (וראה על כך את המאמר שלי  "הגניזה של זלמן שניאור  " )

ובנוסף על יצירות אלו ,יש גם  הפואמה העתידנית –אפוקליפטית של זלמן שניאור "ימי הבינים מתקרבים !−

זאת פואמה שפורסמה לראשונה ב-1913 והכתובה כנבואת הזהרה תנכית .היא זכתה לפרסום רב ,ולאחר מכן נשכחה . במשך שנים רבות במחזוריות קבועה הפואמה  חוזרת  לתודעה על מנת להישכח וחוזר חלילה.

Image result for ‫כתב העת השילוח\‬‎

"ימי הביניים המתקרבים" פורסמה במקור בחודש ספטמבר 1913 בכתב העת "השלוח", ירחון לספרות, למדע  ולענייני החיים, כרך כ"ט תרע"ג  בעריכת ד"ר יוסף קלוזנר. בכתב  עת זה פרסם שניאור את שיריו באופן קבוע, ושם זכה להיחשב לראשונה למשורר בולט בידי קלוזנר.( את הגירסה הזאת של הפואמה אפשר למצוא ב"יקום תרבות " כאן ")

עשור מאוחר יותר פורסמה הפואמה בגירסה שונה ומקוצרת בספר חזיונות: שירים ופואמות תרע"ב–תרפ"א (ברלין: הספר, תרפ"ד).

קלוזנר הפך להיות הבולט במעריציו של שניאור. הוא פרסם עליו ספר מאמרים ולימים המליץ עליו לוועדת פרס נובל לספרות בשטוקהולם. אך שניאור לא קיבל את הפרס − זה ניתן לש"י עגנון, ואולי גם משום כך נשכח מאז.

זהו חזון אפוקליפטי על התעוררות כוחות האופל באירופה, והיא מלאה וגדושה בתמונות זוועה המתארות את הרס התרבות האירופית. תמונות אלה נועדו ככל הנראה לשמש כאזהרה לעם היהודי מפני הזוועות הצפויות לו  ובו בזמן משמשות כקריאת קרב, כדרישה לקום ולהתעורר ולהפוך ללוחמים − כדי להגן על עצמם מפני הגורל האיום  הזה ולהביא בכך להצלת האנושות כולה.

בפואמה מדמיין המשורר מעצמה מודרנית הקמה להילחם באירופה וביהודים. הוא מדמה אותה לענק מפלצתי, מזוין מכף רגל ועד ראש, המזכיר יותר מכל את גוליית הפלישתי שנלחם בדוד. אותה מפלצת מהעבר הרחוק חוזרת במשנה עוצמה כאשר לרשותה הפעם האמצעים הרצחניים של העידן המודרני הטכנולוגי, ומאיימת להביא חורבן מוחלט על העם היהודי.

התפיסה הבסיסית של השיר היא של הפילוסוף ניטשה   ולפיה העולם אינו הולך לקראת עתיד מזהיר כלשהו כפי שחשבו רוב ההוגים בזמן זה ( ובכללם פטרונו של שניאור ביאליק ) אלא הוא מתנהל במחזוריות נצחית. ומה שהיה ( ימי הביניים ) הוא שגם יהיה. אם זאת שניאור חשב שהיהודים יכולים לגאול את העולם או למצער אם לא יתנו להם לעשות זאת  ..להחיש את שקיעתו. ( כפי שחשו הוגים אנטישמיים שונים ששניאור לא התנגד כל כך לתפיסותיהם ) .

המסר הסופי של המשורר לעמו :

"חדלו לכם מן הקדושים ,למדו להיות גיבורים ". 

 

לימים הגיע שניאור למסקנה שבפואמה זאת הוא ניבא את עליית הפאשיזם, את  שתי מלחמות העולם ואת השואה.

הפואמה שימשה מאז כשם הקובץ החדש ביותר של שירי שניאור עד כה: ימי הביניים מתקרבים! − מבחר שירים (קשב לשירה, 2011 בעריכת חנן חבר).

מעניין שפואמה זאת מצוטטת הרבה דווקא בתקופה לאחר בחירות כאשר המפלגה הלא נכונה בעיני חוגם מסויימים עלתה או חזרה לשלטון.

כך למשל לאחר המהפך בבחירות ב-1988  שהביא לעלייתה הגדולה של מפלגת ש"ס  החרדית כתב  גיורא מנור  בעיתון "על המשמר "  .."ועוד אני מנסה להתאושש מניצחון החרדים ולהתנער מהחרדה האוחזת אותי למראה זה של נצחון העבר על העתיד ,התחילה להתנגן בראשי שורה משיר שקראתיו בפעם הראשונה לפני נאמר חמישים שנה ":ימי הביניים מתקרבים " מאת זלמן שניאור בכל כתביו ומצאתי אותו אקטואלי להפליא".( גיורא מנור "בעקבות מהפך 88 " על המשמר 4.11.1988 ע' 6)

ולאחרונה בעקבות בחירות 2015  לממשלת ישראל  פורסם  במאי 2015 באתר האינטרנט "על צד שמאל " מגזין יומי של הסוציאל דמוקרטים " בידי  אחד מפעיליו  עורך דין  שי שהמי גזבר המגזין  בית מהשיר עם המילים הבאות :

"לכבוד הממשלה החדשה, מן הראוי להיזכר בשירו של המשורר זלמן שניאור מ-1913, שחלקו הראשון מובא כאן וכל מילה נוספת מיותרת".

ואכן הפואמה הנשכחת נראית כיום  עכשווית יותר מאי פעם.

 

 

לא נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט

 

shneor picture tarbut

כאשר נשאל שניאור איך ועל סמך מה כתב את הפואמה שהתגלה מאז כנבואה, הסביר שלא הייתה  כאן שום נבואה אלא מחשבה עמוקה.

43 שנים  לאחר כתיבת הפואמה, בעקבות הפלת מטוס אל על ב-27 ביולי  1955  על ידי הבולגרים בתאונה איומה  שבה קיפחו את חייהם 58 איש בשמי בולגריה פרסם שניאור מאמר  בשם "רצח בשמי בולגריה" ("הבוקר", אוגוסט 1955), שבו סער משתיקת העולם ממה שחש שהייתה מזימה רוסית נגד ישראל שאותה השווה למשפט בייליס, 43 שנים קודם לכן. שם הוא סיפר שכתב את הפואמה  בעת ששהה בגרמניה מרכז התרבות, שם למד רפואה בברלין (לימודים שאותם לא השלים מעולם). בזמן זה התנהל משפט עלילת הדם על מנדל בייליס  בעיר קייב ברוסיה הצארית, והוא חש, לדבריו ב"ריח גופרית" וב"ריח אבק השריפה הנישא באוויר". כשראה שעלילת הדם אינה  יוצרת כל עניין או תשומת לב במרכז התרבות הגרמני, חש לפתע פחד ועלה במוחו הרעיון כי ימי ביניים חדשים אכן עומדים בפתח. לדבריו, לא הייתה זאת נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט. ב-1955 הוא הסביר שאת חוסר התגובה העולמית למשפט ביליס הבין כסוג של קונספירציה:

אם אנגליה וצרפת אינן מגיבות ואינו מתייחסות למשפט עלילת הדם נגד ביליס ואם אינן נוקפות אצבע ואינן מכות באגרוף על השולחן, "המסקנה (של שניאור )  יכולה להיות רק … שהן  יראות מרוסיה הצארית. ולמה? מכיוון שהן זקוקות  לה למלחמה קרובה  שכעת מכינים בסתר .

שניאור היגיע כתוצאה למסקנה שמלחמה נוראה עומדת על הפרק והיהודים  יפגעו בראש ובראשונה" והוא מצטט מהפואמה שלו ":

גם פה וגם שם ידבקנו האסון ראשונה

ימי הבינים מתקרבים !

.(הנבואה הזאת אגב "לא התגשמה "במלחמת העולם הראשונה יהודים רבים  נפגעו אכן ,אבל לא הרבה יותר מבני עמים אחרים).

אך האם אכן זה מה שחש וחשב שניאור בזמן אמיתי? לא בהכרח.לי כל הפרשנות הזאת של שניאור לא ניראית מתאימה למה שכתוב בפואמה המקורית

ייתכן שהוא כותב על סמך דברים שנודעו לו רק בדיעבד, ועליהם לא חשב בזמן אמיתי. לדעתי, משפט בייליס לא היה הגורם האמיתי לכתיבת הפואמה, לדעתי כתב שניאור את הפואמה המטלטלת הזאת על סמך חיזיון לילי שגרם לו להתעורר בזיעה קרה על גופו.

את הפואמה הציג לראשונה שניאור בן ה-26 בהקראה בנשף שנערך בברלין בשלהי 1912 לכבודו של ראובן בריינין .בנשף זה נכחו בין השאר ח.נ.ביאליק, י.ח.רבניצקי ויעקב כהן. אולי שניאור קיווה שהקראת הפואמה במעמד זה תעורר את דעת הקהל למחשבה על  הדרוש להתמודד עם ההתפתחויות הפוליטיות המאיימות באירופה כפי שחזה אותן.

התגובות שקיבל במקום היו שליליות ביותר. לא כולם התלהבו מהפואמה הזאת בגרסתה המקורית, ובראש ובראשונה לא המשורר ח.נ.ביאליק ששניאור ראה בו את מורו ופטרונו הספרותי. ייתכן שאילו ביאליק  עצמו היה מקריא פואמה כזאת היה הדבר מתקבל בהערכה ובהבנה, אבל שניאור הצעיר לא נראה כאיש שראוי להשמיע פואמה נבואית מסוג זה במעמד מכובד כל כך.

 

בין המתנגדים לפואמה − ביאליק. לימים, הודה בטעותו

zalman shneure picture 2

רישום של זלמן שניאור.

לימים סיפר שניאור: "חכמים שאיני רוצה לקרוא כאן בשמם, צחקו לי, הניעו ראש, לגלגו לי ועשו חוחה ואטלולא מכל חרוז… אפילו מורי ורבי ביאליק גינה אותי, 'כתבת את שירך בשביל קוראים "בעלי בתים'. ( "בעלי בתים" משמעותו "בורגנים " גינוי חמור ביותר בחוגים של ביאליק בימים ההם א.א.)

יעקב כהן, עמיתו של שניאור שנחשב  לצד שניאור לאחד מיורשיו של ביאליק, החמיץ פנים: "יעקב כהן דיבר אלי בלחש כשהוא מגלגל בעיניו מתוך בחילה לאי הכישרון הספרותי שגילה בתוך שירי. 'זה היה נורא', גמגם, 'לא! דברים כאלה אין כותבים ואין קוראים בנשפים…" ("מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו "  1958, עמ' 215).

הביקורת החמורה ביותר הייתה של ביאליק שכתב לשניאור על הפואמה: "שירך 'ימי הביניים המתקרבים' אמנם לא ישר בעיני .כתבת אותו 'ביד כהה' בלא רוח הקודש".( במכתב ששלח ביאליק לשניאור ומופיע בספר של שניאור " ח.נ.ביאליק ובני דורו "דביר 1958 ע' 216) .

בבירור הפואמה נפלה על אוזניים ערלות. "חזיונות אפוקליפטיים אין כותבים ואין קוראים באווירת נשף" − זה היה המסר שקיבל שניאור מעמיתיו ובראשם ביאליק.ביאליק מצידו אם כי התפרסם גם הוא  והרבה יותר משניאור בכתיבת שירים נבואיים שונים העדיף לתאר את העתיד לבוא מנקודת מבט אופטימית יותר.

שניאור מספר : ואני שתקתי או שמלמלתי 'ימים מקרוב יגידו' אתה עוד תקח את דעתך בחזרה ,כשיבואו עובדות ויוכיחוך על פניך".

והימים אכן הגידו "  סיכם שניאור (רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים   1959, עמ' -242 241).

לימים, בשנת 1921, נפגשו שניאור וביאליק בגרמניה שניאור סיפר , "אז חזרו ימי הביניים "באמת ,ולא רק לביאליק  (שרק בנס לא הוצא להורג במהלך המלחמה ונחשב למשך זמן למת  ורק בקושי  רב הצליח לברוח מרוסיה הקומוניסטית בעזרתו של  הסופר מקסים גורקי .א.א) ,כי אם לכולנו ילידי רייסין ואוקראינה ושאר נפות רוסיה הגדולה .המלחמה עשתה שמות מזה ולנין וסיעתו מזה . בפגישה זאת הודה ביאליק שטעה בהתייחסותו לפואמה, שכן לדעתו היא התממשה במציאות והוכחה כנבואת אמת. ביאליק הביא משל בעניין ."יש תמיד נער חד עין בחבורת  נערים שמסתכלים במעוף הציפור הרחוק .ובשעה שכל האחרים כבר חדלו לראות ,עדיין זה צווח בהתפעלות גדולה "אני רואה ! עדיין רואה אנוכי !" _( זלמן שניאור " ח.נ ביאליק ובני דורו   ע' 217 )

ביאליק היגיע למסקנה ששניאור אכן ראה את העתיד לבוא  מראש בשנת 1912  וכי "ימי הבינים  אמנם חזרו "וכי צפויים עוד צרות ואסונות רבים ".  ("דוד פרישמן  ואחרים " ע' 242)

שניאור סיפר שאחרי פגישה   זו החלו מצטטים את הפואמה ולהעלות אותה לדרגה של נבואת אמת.

שניאור כתב מעין פואמת המשך בשם "וימי הביניים חזרו", בקובץ "ממחזור "אוקראינה מ-1921. הוא תיאר שם את רדיפות היהודים באוקראינה בעת המהפכה הקומוניסטית, ואת מה שהתרחש באוקראינה והיה לדעתו הגשמה של המתואר ב"ימי הביניים המתקרבים".

הוא סיפר שהייתה לו תחושה דומה בשנים 1922-1923, כאשר שוב שהה בגרמניה, כי "דבר מה טמא מתרחש בארץ אשכנז" .כוונתו הייתה כמובן לעליית הנאציזם בשנים אלו.

אנשים רבים נוספים החלו לראות  בשנים הבאות בפואמה כנבואה לא דווקא על מלחמת העולם הראשונה  שבדיעבד הפואמה לא ניראית כחוזה מדוייקת שלה אלא על עליית הנאציזם.

כך למשל האיש שפירסם את היצירה  במקור ב-1913 בכתב העת "שילוח " יוסף קלוזנר כתב עליה במאמר שפורסם בגירסתו המקורית -1938:

"והרי שניאור ראה כחוזה ממש את העתיד לבוא מתוך ההווה ,שהוא מפליא ממש בחזון שחזה שניאור על היהודים והגויים כאחד ועוד בשנת 1913 ,שנה שלמה קודם המלחמה העולמית הראשונה ,שש שנים קודם הפרעות באוקראינה ,ועשרים ושש שנים קודם השמדתם של יהודי אירופה פירסם ב"השילוח " את הפואמה "ימי הביניים מתקרבים"שכל המתואר בה נתקיים בימינו ולעינינו בגרמניה בפולניה וברומניה ומי ייתן ולא יתקיים אף בשאר הארצות. (   יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944  ע' 178 ובתוך "ז.שניאור "-המשורר והמספר " ע' נז)..

תקוותו זאת של קלוזנר כידוע לא התקיימה. לכאורה  כל מה שתואר בפואמה וכל מה שחשש ממנו התגשם כבר בשנים הקרובות גם בארצות אחרות באירופה במלחמת העולם השנייה. במהלך שנים אלו היה זלמן שניאור פליט בצרפת הכבושה בידי הנאצים, ורק לאחר מסע חתחתים בספינה הגיע אל הביטחון בארה"ב אחרי שאיבד את כל רכושו באירופה.

כאשר אני קורא את הפואמה בשנת 2016,  מאה וארבע שנים לאחר שכתב אותה המשורר לראשונה, היא נראית לי  כמבוססת על חזיון-חלום שהיה למשורר ב-1912 ואותו לא ידע להסביר. על פי החיזיון כתב מן הסתם את הפואמה, שזכתה לפרשנויות ולגרסאות שונות לאורך השנים. בגרסאות אלו הוסיף דברים והשמיט אחרים, לא רק משיקולים ספרותיים שונים של שיפור השיר מבחינה אמנותית,  אלא מן הסתם גם בהתאם לאירועים ההיסטוריים שאותם חווה לאורך השנים − מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה,

"ימי הביניים מתקרבים" − הגרסה הסופית

schneur 2

בגרסה המקורית והארוכה יותר של הפואמה, כפי שפורסמה ב"השילוח" בספטמבר 1913כרך כ"ט חוברת ג' ,ע' 193) , בשמונה קטעים שונים דומים מבחינת היקפם. כולם שבים ומדגישים נושא מרכזי אחד − ההתראה מפני האסון הגדול המתקרב. כאמור, קורא שניאור ליהודים לקחת את גורלם בידם ולהיות גיבורים כדי להתמודד עם האסון המאיים עליהם.

בעקבות ביקורתו של ביאליק על הפואמה שינה אותה שניאור וקיצר אותה באופן משמעותי בגרסה שיצאה בספר "חזיונות" בשנת 1924 − והיא הגרסה המוכרת מאז. אם כי גרסת "השילוח " היא לדעתי הגרסה הקרובה ביותר לאותו חזיון מקורי וראשוני שאותו  לדעתי חזה המשורר  "בזמן אמיתי". זאת הייתה הגרסה שהיממה מן הסתם את קהל קוראיה המקורי באירופה השקטה והשלווה של שנת 1913 ולא בהתאם לתיקונים שהכניס לאורך השנים, כאשר נראה היה למשורר ולציבור קוראיו שהנבואה שלו התגשמה.

את הגירסה המקורית אפשר למצוא ברשימה שלי על הפואמה ב"יקום תרבות " כאן.

ברשימה זאת אני מציג לפניכם את הגירסה הסופית המוכרת יותר של הפואמה שאותה היציג שניאור במהדורה של כל כתביו שהופיעה בהוצאת "עם עובד". ..גירסה זאת היא מקוצרת בהרבה מגירסת "השילוח". שניאור מחק ממנה שני קטעים שלמים ,קטע ב' וקטע ה' שהופיעו בגירסת "השילוח ". הוא צימצם בה בין השאר את הצדדים הלאומים היהודיים של היצירה ושם דגש יותר על הצדדים האוניברסליים של האסון המתקרב.

על סמך השוואת הגרסאות נראה לי שפרשנותו של המשורר את החיזיון המקורי שאולי היה לו ב-1912 ועל פיו כתב את הפואמה,השתנתה לאורך השנים. ב-1912, כאשר כתב שניאור את הפואמה לראשונה בזמן "משפט בייליס", הוא ראה את ארץ מולדתו רוסיה הצארית כזאת שארגנה וניהלה את משפטי עלילת הדם, כאותו ענק מפלצתי המאיים על העולם ביצירת ימי ביניים חדשים. הוא בהחלט לא חשב בהקשר זה על  גרמניה שבה חי, שנראתה לו כמדינה תרבותית מתקדמת וסובלנית. אולם בגרסאות מאוחרות יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובוודאי בגרסה הסופית שפרסם שניאור במסגרת כתביו המקובצים לאחר מלחמת העולם השנייה, כבר זיהה את הענק עם גרמניה הנאצית.

כיום ב-2016 פואמה זאת של שניאור רלבנטית אולי יותר מתמיד. כשאני קורא אותה היום נראה כאילו הוא כותב על האסלאם הקיצוני המאיים להחזיר את העולם לימי ביניים סדיסטיים רצחניים,  ועושה זאת תוך שימוש במיטב האמצעים הטכנולוגיים של ראשית המאה ה-21.

מובן שזוהי פרשנות שספק רב אם עלתה על דעתו של המשורר אי פעם בחייו, אבל לי היא נראית כמתאימה לפואמה כשקוראים אותה היום, ב-2016.

והנה הגרסה הסופית המוכרת יותר  של שניאור של הפואמה :

ראו גם

הגירסה המקורית =גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !

 

בתוספת לגרסה הסופית  של הפואמה לפניכם גם הגרסה האנגלית היחידה הידועה לי  (שמכילה רק חלק מהפואמה בגרסה המקוצרת שלה) בתרגומה של רות פיגר מינז מ-1966, שאותה פרסמה בקובץ שירה עברית קלאסית  בתרגומה, "שירה עברית חדשה אנתולוגיה דו לשונית", ובאנגלית :

Modern Hebrew Poetry: A Bilingual Anthology. הספר יצא בהוצאת האוניברסיטה של קליפורניה ב-1966.

ראו גם

הפואמה "ימי הביניים מקרבים -אקטואלית מאי פעם גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !"

 

ביבליוגרפיה

יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944 ע' 174-189

המאמר הופיע שוב בתוך :

יוסף קלוזנר    ז. שניאור :   המשורר והמספר : בצרוף אבטוביוגראפיה של שניאור /    תל-אביב :   יבנה,   1947.ע' נב-ע.

זלמן שניאור מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו  דביר   1958

זלמן שניאור "רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים  דביר 9 195     

הלל ברזל   "זלמן שניאור :ליריקה ופואטיקה " בתוך שירת התחייה: אמני הז'אנר /    [תל אביב] :   ספרית פועלים,   1997.

דוד בן אברהם כהן, ימי הביניים מתקרבים: נבואה שהתגשמה – יצירה שנגנזה עבודת גמר (מ"א)—בהדרכת פרופסור נורית גוברין אוניברסיטת תל אביב, 1998.

בנימין הרשב ,שירת התחייה העברית :אנתולוגיה היסטורית ביקורתית :כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה 2000 ע' 99-110 .כולל את גירסת השיר הראשונה פלוס השינויים ופרשנות למונחים ולמילים שונים בפואמה.

חנן חבר "אהבה שטומנת סכין במדיה " בתוך "ימי הביניים מתקרבים ! :מבחר שירים ,קשב ,2011 ע' 123-150 .

ארז שוויצר "צעירה לנצח " על "ימי הביניים מתקרבים !"

דליה קרפל "זלמן שניאור לא פחד מסקס והתבוללות " הארץ 2016.

 

זלמן שניאור מקריא לביאליק בפעם הראשונה את "ימי הביניים מתקרבים! "

גיורא לשם -ההספד הסופי

ידידי המשורר המסאי המתרגם והעורך גיורא לשם ,היה דמות חשובה בחיי ואחד האנשים שהקימו עימי את מגזין "יקום תרבות " שהוא היה עורך השירה הראשון שלו. בלעדיו המיזם הזה לא היה קם לתחייה.

הוא נפטר לפני כשנה ולאחרונה יצא קובץ שירים ורשימות שלו ועליו לזכרו.והנה נוסח הרצאה שנתתי על גיורא לשם בערב לזכרו של ידידים ובני משפחה

"משורר בורא עולם במילה והמילה דם ודממה " :ההספד הסופי על גיורא לשם

יומה של באר שבע

ב-22 במאי אשתתף בערב מיוחד  מטעם המגזין בעריכתי "יקום תרבות "  על באר שבע בספרות ובתרבות שאותו יוזם עמיתי אורי מאיר הבאר שבעי. הערב יתקיים ב8 בערב במועדון "עשן הזמן" שליד אוניברסיטת באר שבע ששם אני לומד כדוקטוראנט לספרות עברית.   ואתן שם הרצאה על באר שבע בספרות ובתרבות.

פרטים על האירוע ראו כאן :

סיפורי באר שבע :אירוע חדש של "יקום תרבות "

הציבור מוזמן.

והנה מאמר שישמש כבסיס להרצאה שאתן שם על השיר החשוב ביותר שפורסם עד כה על באר שבע "ינשוף האבן של רואי צ'יקי ארד.

יומה של באר שבע.

"הינשוף" מיצג מאת מיכל הלפמן

לא אותו הים : גלות והתחברות ביצירת יעל טומשוב

ים לא מוכר | יעל טומשוב

בעיתונות מדווחים על נצחונם המלא של המפלגות האיסלאמית במצרים. ובראש עולה האימרה הנצחית של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר  "הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו הים" .ככל הנראה האימרה הזכורה והמצוטטת ביותר שהוא השמיע אי פעם.

המסר של שמיר באותו משפט קלאסי היה "אנחנו מכירים אותם ,אנחנו יודעים מיהם ומהם ומה הם מתכננים ומה הם רוצים לעשות ,והם אינם מסוגלים להפתיע אותנו בדבר שכן הם צפויים לחלוטין .  ".

ביד יש את ספרה החדש של המשוררת יעל טומשוב "ים לא מוכר". שאירוע ההשקה שלו התקיים בשבוע שעבר. לכאורה אין קשר בין האופי הא פוליטי,תרבותי  במוצהר ובין האימרה הפוליטית של שמיר. במבט שני מעמיק יותר   שירי הספר שעוסקים במפגש ( הגורלי לעיתים )  עם הבלתי מוכר וההיקסמות ממנו  נראים  כאנטיתזה לאימרתו של שמיר.

ראו

לא אותו הים -גלות והתחברות בשירת יעל טומשוב

 

ההשבעה האולטימטיבית של יונתן רטוש

 

"..יְהַוֶּה עֱזוּז וְגִבּוֹר

יְהַוֶּה אִישׁ מִלְחָמָה

קוֹמָה יְהַוֶּה וִיפֻצּוּ אוֹיְבֶיךָ

וִינֻסּוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ."

_(ההשבעה של יונתן רטוש לאל יהוה בפואמה "ההולכי בחושך ".)

 

 

יונתן רטוש אחד מגדולי המשוררים בשפה העברית פעל ליצירת תרבות חדשה במדינת ישראל תרבות שמצעה יהיה מבוסס על המיתוסים הקדומים של התרבות העברית הכנענית העתיקה.

לשם כך פעל להחזרת השפה העברית לשורשיה הכנענים האוגריתית הקדומים שכן האמין שבכוח המילה אפשר ליצור תרבות חדשה. וכתוצאה מכך כמה משיריו ובהם שיר הקינה המיתי "את נשמת " ומעל לכל הפואמה האידיאולוגית נבואית "ההולכי בחושך " מזכירים בצורה מדהימה השבעות כישופיות.

ראו

ההשבעה של יונתן רטוש

גניזתו של זלמן שניאור

זלמן שניאור נחשב בעבר הלא כל כך רחוק לאחד מגדולי השירה העברית ,יורשו המוכר של ביאליק וכמי שמועמד לזכות בפרס נובל . מאז הוא נשכח לחלוטין  למעשה "נגנז " .גם בגלל סיכסוף מתוקשר מאוד שהיה לו עם חברי "התנועה הכנענית " ובראשם יונתן רטוש ועמוס קינן שהושפעו ממנו עמוקות ובו בזמן יצאו נגדו בארסיות.
ונשאלת השאלה מדוע ?
הגניזה של זלמן שניאור

%