ארכיון קטגוריה: תקשורת

תקדים אורטל בן דיין

הסטודנטית ( לשעבר ?) אורטל בן דיין זכתה בתביעה   שיש לה השלכות עצומות לגבי הדיון ברשת ומחוצה לו ולכן כדאי לנתח את משמעויותיו

אורטל בן דיין התפרסמה כאשר פירסמה פרשת רומן שהיה  לה עם מרצה באונ' ירושלים .אותו מרצה לטענתה הטריד אותה והיא תבעה אותו על כך וזכתה בתביעה.

אך זה אינו נושא עניינינו כאן אלא דיון משפטי נוסף שבו הייתה אורטל בן דיין מעורבת בעקבות אותה פרשה.בעת שידור רדיו בגלי צה"ל על הפרשה כינתה העיתונאית עירית לינור את בן דיין "זונה " ( וכינתה כך גם את המרצה שלה). אורטל בן דיין תבעה על כך את גלי צה"ל והרוויחה בסכום נאה של כסף ( 38 אלף ₪)  ובהתנצלות.

עד כאן פרשת אורטל בן דיין.

אך ההשלכות של המקרה אינן  מסתיימות כאן המדובר כאן בתקדים

.בעקבות תקדים אורטל בן דיין  בכל פעם שמישהו משמיע כלפי מישהו אחר מונח שהצד השני קולט אותו כהתקפה מילולית עליו ואו ניבול פה הרי  פתוחה לפניו כעת הדרך לתבוע ולהרוויח סכומי כסף גבוהים.

אינני מכיר את פרטי הדיון המשפטי בין אורטל בן דיין וגלי צה"ל אולם יש לי השכלה משפטית כל שהיא ואני יכול לשער מה היה שם.
הסניגורים של גלי צה"ל טענו מן הסתם שהמילה "זונה " שהושמעה כנגד בן דיין בשידור אינה מילת ניבול פה אלא היא מילה "נייטראלית"  שנמצאת במילון אבן שושן.
אולם ככל הנראה  במהלך הדיון המשפטי התקבלה  עמדת עורכי הדין של בן -דיין שמה שחשוב כאן הוא ההקשר שהיה של ניבול פה והעלבה כלפי בן דיין. והיא זכתה כתוצאה בתביעה.
המשמעויות למשפטים אחרים הן גדולות .
זה אומר שבכל פעם שמישהו שמשתמש בכתב או בעל פה במילים שיש להן משמעויות של ניבול פה והסתה גזענית כמו "פרנג'י או "אוסט יודן " אין זה משנה כלל אם ניתן למצוא אותן במילון החשיבות היא בהקשר שבו בוטאו.
ואם מישהו מרגיש שכאשר מישהו אחר מכנה אותו או קבוצה שלמה הקשורה עימו כ"אשכנזי/ם או "פערנעק/ים"למטרות של העלבה ניבול פה והסתה גזענית הרי נפתחה לפניו הדרך ,הודות לתקדים בן-דיין לתבוע בסכומי כסף גדולים את מי שהוא שופט אותו כמנבל פה ומסית בהקשר שבו בוטאו המילים. .
אפילו לשלוח אותו לבית הכלא על שימוש במילים אלו כנגדו.

אורטל בן דיין ועורכי הדין שלה הוכיחו מעבר לכל ספק בפרשה שהשמעת מונח המוגדר ומובן בציבור  כניבול פה יש לה השלכות משפטיות שיכולות להביא לתשלומים גבוהים במקרה הטוב ( ואולי אף לבית הכלא במקרה הרע). אורטל בן דיין הרוויחה 38 אלף ש"ח על זה שניבלו את הפה כנגדה במילה "זונה". והיא תבעה אותם על מאה אלף ש"ח.
. אז כמה יהיו סכומי הפיצויים על השימוש במילה "פרנג'י " או " אשכנזי " או "פלאשי" או כוזרי " ?
לדעתי אפשר יהיה להשיג פיצויים של לפחות חמישים אלף ש"ח אם מגישים תביעה של מאתיים אלף ש"ח.אולי יותר.
לכל מי שרוצה להרוויח כסף ולכל עורך דין לתשומת ליבכם.
אורטל בן דיין  תרמה תרומה גדולה למאבק בגזענות ובהסתה הגזענית בתקדים שיצרה.

ראו עוד

פרשת הסטודנטית והמרצה באונ' העברית  

פרשת  התביעה  של אורטל בן דיין לגבי המילה "זונה"

ירון לונדון וירון זהבי

 

הילד ירון לונדון ,סוף שנות ה-40.

"תראיין את ירון לונדון עבור הכתבה החדשה שלך על סדרת "חסמבה" " פקד עלי העורך " הוא הרי המודל לדמות של מפקד חסמבה ירון זהבי ".

לראיין את ירון לונדון על ירון זהבי? בעיה.

 האיש ידוע כמי שאינו אוהב להתראיין על הנושא הזה. אבל העורך מבקש ולא אומרים לו "לא" ומסבירים לו שהמרואיין ידוע בחוסר החשק שלו לדבר על נושא. אז בכל זאת ראיינתי את ירון לונדון ,וזהו הראיון המקיף והמסכם ביותר שהוא קיים אי פעם על נושא הקשר בינו ובין ירון זהבי מחסמבה.

 ראו

ירון לונדון נגד ירון זהבי "

ועל חסמבה באופן כללי

חסמבה -ספרי היהלום

להציל את פול טמפל

Paul Temple & Steve

"פול טמפל " הייתה סדרת הרדיו המצליחה ביותר בישראל בשנות השישים.רחובות ישראל היו מתרוקנים בכל פעם שהיה מושמע פרק בסדרה המותחת.אולם מאז זרמו מים רבים בירקון ,ההקלטות נמחקו וכעת פונה "קול ישראל " בבקשת עזרה לקוראי  אתר זה :האם יש בידי מי מהם הקלטות של הסדרה האבודה?

ראו

הצילו את פול טמפל !

Paul Temple Intervenes

היסטוריון הקריקטורות של ישראל : על דן פתיר

 

גרסה של ראיון זה הופיעה באתר מוזיאון הקריקטורה והקומיקס

במסגרת פסטיבל הקומיקס והאנימציה אנימקס שהתקיים בסינמטק תל אביב התקיימה גם תערוכת נתב"ג 2011 , שהציגה 28 עבודות איור וקריקטורות של יוצרים שונים על מייסד המדינה דוד בן גוריון. האוצר, דן פתיר, איגד מגוון רחב של עבודות מחלוצי המאיירים בארץ ועד בני ימינו, כולם נותנים את האינטרפרטציה שלהם לדמות "הזקן".

בן גוריון על פי יונתן וקסמן

זוהי התערוכה הראשונה אי פעם של קריקטורות שכולה בן גוריון. כמאה מיצגים, כשלושים יוצרים, עשר עבודות מחו"ל, כמה מהן משל הטובים והגדולים מכולם, מארצות הברית, בריטניה וצרפת. יוצרים שראו את בן גוריון פנים אל פנים, וכך גם איירו אותו, אישים כמו אריה נבון, דוש, זאב שמוליק כץ ובס. וגם יוצרים צעירים יותר מדורו של בן גוריון. בין האמנים המציגים: אלנבוגן, אנגלמאיר, בוריס ארנבורג, מורן ברק, מושיק גולסט, איתמר דאובה, יונתן וקסמן, גיא חרל"פ, שלמה כהן, אבי כץ, דניאלה לונדון-דקל, מושיק לין, גיא מורד, מיש, נעם נדב, נוסקו, אנדי צ’אושו, אורי פינק, צחי פרבר, שי צ’רקה ומישל קישקה. ועוד רבים וטובים שמתוך מה ששאבו מקריאה וממבטי-חקר ששלחו לעבר העבר, תרמו חלק נכבד לאסופה המוצגת בתערוכה , כתב העת של איגוד הקריקטוריסטים הישראלי "שפיץ" פירסם גיליון מיוחד המרכז את קריקטורות בן גוריון.

במסגרת הפסטיבל התקיים מפגש מחווה מיוחד הסוקר את בן גוריון בראי האיור ההומוריסטי. במפגש לקחו חלק מי שהיה מזכירו האישי של בן גוריון, הנשיא החמישי, יצחק נבון, ד"ר יריב בן אליעזר, מרצה לתקשורת ונכדו של בן גוריון, ודן פתיר, אוצר התערוכה.

קריקטורות של דן פתיר

וזאת הזדמנות טובה לעסוק לא דווקא בבן גוריון מושא התערוכה אלא דווקא באוצר התערוכה דן פתיר שהוא דמות מיוחדת במינה בעולם האיור והקריקטורה הישראלי. ניתן לכנות אותו בתור "ההיסטוריון של הקריקטורה הישראלית ".

דן פתיר שהוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה ובמדע המדינההוא איש ידוע ומפורסם בתקשורת הישראלית הוא היה בין השאר עיתונאי בעיתון "דבר" פרשן מדיני בגלי צה"ל י "ור אגודת העיתונאים בל אביב מנכ"ל יוזמות קרן אברהם. עורך ראשי של Justice – רבעון הארגון הבינלאומי של משפטנים ועורכי דין יהודיים. חבר במליאת מועצת העיתונות, במועצת הקולנוע וחבר מייסד של דירקטוריון הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובהנהלת אגודת הידידות ישראל-ארה"ב. היה עמית מחקר ב- American Enterprise Instituteובמרכז למחקרים בינלאומיים ואסטרטגיים בוושינגטון. שימש יועץ תקשורת, דובר לראשי הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין ודובר בשגרירות ישראל בוושינגטון. ". שימש חבר הנהלה במספר ארגוני תקשורת ציבוריים.

דן פתיר .קריקטורה.

אבל יש תחום אחד שבו הוא אולי ידוע פחות חוץ מליודעי דבר אבל תחום שהוא מרכזי עבורו ,דן פתיר הוא המומחה הגדול בעולם לתחום הקריקטורה הישראלית. הוא מארגן והאוצר הראשי של תערוכות הקריקטורות שהוצגו לאורך השנים ( לא פחות מ- 15 כאלו ) ובימים אלו כאמור הוא עוצר תערוכה נוספת בנושא ,על דוד בן גוריון וכותב ספר על הקריקטורה הישראלית .

ולהלן ראיון עם איש רב פעלים זה.

אלי :איך היגעת לעיתונות ?

דן פתיר

 

פתיר : עוד מילדותי הייתי שולח חידות לעיתוני ילדים כמו דבר לילדים ומשמר לילדים. אז אפשר לאמר שחיידק העיתונות תפס אותי כבר אז.

אחר כך נכנסתי לעיתונות המבוגרים ותחילה ככתב ספורט . מ-1951 ועד 1954 הייתי כתב ועורך ספורט. אגב לידיעתך גם נישא צ'כיה בנש החל ככתב ספורט וכך גם רוב העיתונאים שהיה מקובל שהם מתחילים את הקריירה שלהם בהשתפשפות ככתבי ספורט.

אלי : ולמה הפסקת ?

פתיר : כי היגעתי לשיא ב-1954 הייתי באליפות העולם בכדורגל ,וידעתי אחרי זה אין כבר יותר אירועים בספורט שיכולים לעניין אותי .היגיע הזמן לחפש משהו חדש.

באותו הזמן היכרתי את הסופר המפורסם אז ריצ'רד רייט שכתב ספרים על חיי השחורים בארה"ב והוא ביקש שאתרגם לו הצגה שאליה הלכנו.תוך כדי השיחה התברר לי שריט הוא ידיד של פוליטיקאים בכירים בצרפת והצלחתי להשיג דרכו רעיון עימם . וזה היה עבורי כרטיס הכניסה לעיתונאות המכובדת הנחשבת הרצינית הפוליטית . אני הראיתי שאני יכול לעשות דברים גם מחוץ לעולם הספורט

.צעד מכריע באמת בחיי כעתונאי היה כאשר הצטרפתי לשירות שידורי הבי בי סי בעברית בלונדון . הייתי שם שלוש שנים משדר מידי יום ביומו במשך חצי שעה , וזה היה עבורי בית ספר שאין ערוך לו לעיתונאות מכל הסוגים . שם בין השאר הייתי משדר שידורי ספורט לישראל עם ניסים קיוויתי לעתיד שדרן ספורט מפורסם . וחוץ מזה הייתי מפרסם כל מיני כתבות על לונדון עבור העיתון"דבר". ותוך כדי שהותי שם יצא לי להכיר כמה קריקטוריסטים ידועים עבדו בבריטניה כולל קריקטוריסט יהודי הונגרי בשם "ויקי" שהיה ידוע בעפרונו המושחז והרשים אותי מאוד.

כמובן כבר הכרתי אז קריקטוריסטים ישראלים כמו זאב ודוש אבל אני לא בטוח שעד אז הבנתי באמת איזו השפעה תקשורתית יכולה להיות לקריקטורות . עבורי זה היה כמו כניסה לעולם חדש.ואולי אז נוצר העניין הרציני שלי בקריקטורות וההבנה שהן יכולות לשמש ככלי אפקטיבי של תקשורת לא פחות ואולי הרבה יותר מכל כתבה עיתונאית.חזרתי לארץ ב-1961 והתחלתי לעבוד ככתב לענייני מפלגות. וזאת הייתה עבורי הזדמנות ליצור קשרים עם כל מיני פוליטיקאים ,קשרים שהתגלו כרבי ערך בעתיד . בין השאר היכרתי את גולדה מאירוהיא שלחה אותי לעבוד כקצין עיתונות של השגרירות הישראלית בוושינגטון.

עבורי זאת הייתה תקופה מעניינת מעין כמוה ,זה היה מיד אחר רצח הנשיא קנדי כאשר כל ארה"ב סערה וגעשה והיה מרתק לצפות בכל זה ממקור ראשון .באתי לשם לשנה אבל האריכו לי לשנתיים.ושם למדתי את הערך האדיר של התעמולה ובראש ובראשונה של הקריקטורה ואת עוצמתה שכמעט לא תיאמן . היכרתי שם את הקריקטוריסטים של עיתונים ידועים כמו "הוושינגטון פוסט." ואגב כך גיליתי שיש הבדלים מהותיים בארה"ב בין הקריקטורה הפוליטית שהיא בדף מאמרי המערכת והקריקטורות הכלליות . התידדתי עם קריקטוריסטים ידועים שהיו ידידי ישראל.

אבל לצערי גיליתי שיש הרבה מאוד קריקטוריסטים שהם הדבר הרחוק ביותר מידידי ישראל או היהודים ,ולעניות דעתי הנזק שהם יכולים לגרום וגרמו הוא עצום.אז התחלתי להיות מודע לקריקטורות הערביות שהן בעלות אופי אנטישמי מובהק ויש להן מסרים מסוכנים מאוד.הבנתי אז שחלק חשוב מהמערכה התיקשורתית הוא גם התמודדות בקריקטורות ובעזרת קריקטורות

בנתיים שהיתי שוב כקצין עיתונות בארה"ב לאחר מלחמת ששת הימים וזאת הייתה תקופה שבה הייתי מתעמת ללא הרף עם נציגי הערבים ותועמלניהם.אחרי מלחמת יום הכיפורים הצטרפתי ליצחק רבין אז ראש ממשלה כדובר וקצין תקשורת . . והתאמנו מאוד זה לזה.

אחרי עלייתו של מנחם בגין כראש ממשלה הופתעתי כאשר הוא ביקש ממני להמשיך בתפקידי ולעבוד עבורו עד שימצא מחליף.הסכמתי בתנאי שאעבור רק עבור הממשלה ולא עבור מפלגה.

הוא כנראה לא מצא לי מחליף מאחר שעבדתי עבורו ארבע שנים …

וזה היה עבורי זמן של סיפוק עצום כי השתתפתי בשיחות השלום עם סאדאת .

עזבתי לאחר מערכת הבחירות ב1981 ובין השאר עבדתי עבור מדינה זרה שנציגיה ביקשו שאדריך אותם ביצרית מערך תקשורתי לראש הממשלה שלהם

מאז אני עוסק רבות ב"קרן אברהם" שייסדתי שמטפלת בפיתוח היחסים בין יהודים וערבים בישראל על בסיס שוויון אזרחי .עבדנו עכל שורה של פרויקטים חינוכיים תרבותיים וחקלאיים בקרן זאת על בסיס הכרזת העצמאות שמדברת על שוויון של האזרחים במדינה.

אלי : למה אתה מתעניין כל כך בקריקטורה הישראלית ?מה הדבר שמושך אותך בה ?

פתיר : הקריירה שלי היתה של איש הסברה. ועוד לפני שנים רבות גיליתי את מה שלצערי הרבה אנשי הסברה רבים לא באמת הפנימו עד היום שקריקטורה אחת שווה אלף מילים ועלי כאיש הסברה לדעת להתמודד עם זה וגם לדעת לנצל זאת. הפכתי להיות חובב של קריקטורות ואספן של קריקטורות ויותר ויותר לדאוג שהקריקטורות יקבלו את המקום הראוי להם בתרבות ובתקשורת.

עד שהתחלתי לפעול בעניין הקריקטורות נחשבו תמיד לדבר שולי שחשיבותו היא כמו העיתון של יום אתמול ולא יותר. נאלצתי ללכת ולדפוק על דלתות ולאמר "רבותי יש לנו כאן אוצר תרבותי שעלינו לדעת כיצד יש לשמר אותו עבור הדורות הבאים ".

עם זאת, אני רוצה להדגיש כי לדעתי לאורך שנים רבות מדי הקריקטורות הישראליות ויוצריהן לא קיבלו את המקום הראוי להם בתרבות הישראלית . אישית, שמחתי כי נמניתי עם צוות שלושת השופטים למתן פרס ישראל לתקשורת שהחליט פה אחד על מתן הפרס (1993) לאמן הקריקטורה הגדול "זאב" (יעקב פרקש). הפרס גם שידרג את מעמד הקריקטורה ויוצריה במדינה.

מזה שנים דן פתיר הוא האוצר של תערוכות הקריקטורות הפוליטיות השונות שלאגודת הקריקטוריסטים הישראליים

.פתיר : במשך שנים היצגנו תערוכות של מיטב הקריקטורה הישראלית בארצות שונות בעולם.ולדעתי הן תרמו רבות להסברה הישראלית בהראותם את החופש וגם את ההומור של הקריקטוריסט העברי במיטבו.עם זאת נכון הוא שלאורך שנים רבות מדי הקריקטורות הישראליות ויוצריהם לא באמת קיבלו את המקום הראוי להם בתרבות הישראלית.בין השאר אני הייתי בין אלו שדאגו שהקריקטוריסט זאב יקבל את פרס ישראל.

אלי: האם זה נכון שדוש כעס מאוד שהוא לא קיבל את פרס ישראל גם כן ?

פתיר: זה נכון אבל הייתה לכך סיבה .הוא פשוט לא הגיש את מועמדותו. .ואי אפשר לבחור במי שמועמדותו לא הוגשה. אין ספק שהיגיע לדוש לקבל גם הוא את פרס ישראל וחבל שהדבר לא הסתייע.אני שמח שמוזיאון הקריקטורה והקומיקס שאני נמנה על יוזמיו דואג כעת לתיקון המעוות ולכך שיוצרי הקריקטורות השונים יקבלו את הכבוד המגיע להם על יצירתם ושהקהל הרחב יבין איזה חשיבות תקשורתית הסברתית אמנותית היסטורית יש לאמנות הקריקטורה.

אלי:על מה אתה עובד בימים אלו?

פתיר : על ספר אישי שעוסק בחווייתי מתהליך השלום בין ישראל ומצרים ושיתאר את שלביהם מנקודת מבטי .וכן אני כותב ספר על תולדות הקריקטורות בישראל ספר שיטיל אור על תחום זה שהוזנח שלא בצדק עד היום בידי חוקרי התקשורת.

ראו גם

 דן פתיר בויקיפדיה

דן פתיר מאת שי צ'רקה

תערוכת קריקטורות לסיכום 2004 .אצר דן פתיר

תערוכת סיכום 2008 שאצר דן פתיר

תערוכת קריקטורות בן גוריון הצצה

 

דן פתיר .צייר שי צ'רקה

מסתרי היבשת האבודה -החלק השני

מחר ה-28.3 אני אופיע בתוכנית של ענת דולב ברשת ב' בשעה 3 .

הנושא :

אטלנטיס היבשת האבודה.

אל תחמיצו

מותה של הרב תרבותיות

תם עידן הרב תרבותיות " הכריז ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון.
ואם אנגליה הכריזה על כך הרי שמדינות המערב האחרות שקיבלו את "הרב תרבותיות " ילכו בעקבותיה בין במוקדם ובין במאוחר מאחר ש"הרב תרבותיות" שמעודדת איסלאם קיצוני מסכנת אותן ואת הזהות שיצרו במשך מאות שנים פשוטו כמשמעו.
ומה ההשלכות של זה על ישראל ?

ראו  באתר יקום תרבות

מותה  של הרב תרבותיות

שיחה עם ענת דולב

ביום ב'  האחרון התראיינתי   לרשת ב' בתוכנית של ענת דולב על המגזין "יקום תרבות ".

כאן ניתן לשמוע את זה

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=aod

הראיון היה בדקה ה45 של התוכנית ואפשר לדלג לשם

ברוכים הבאים למגזין :"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית"

הלוגו של  אתר "יקום תרבות ". ציירה קרן כץ

אני שמח לבשר שהיום ה1.1-2011 ביום הראשון של עשור חדש עולה רשמית לרשת אתר תרבות חדש בשם :

"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית ".

אתר "יקום תרבות" מיועד להיות במה מרכזית לתרבות העברית והישראלית, הן למתעניינים בה בארץ והן למי שעשויים להתעניין בה בחו"ל.

אנו רואים את האתר כהמשך למגזינים לספרות ולתרבות עברית מהעבר דוגמת "השילוח, "התקופה, "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד, "סימן קריאה" בעריכת מנחם פרי, כולם כתבי עת מרכזיים בזמנם שהובילו את הספרות והתרבות העברית כמה דרגות קדימה. וכך גם אנחנו מתכוונים לעשות, תוך שימוש באמצעים הטכנולוגיים החדשים ביותר – האינטרנט, הספר האלקטרוני ואלה שיבואו אחריהם.

לצערנו, מגזינים מודפסים לתרבות ולספרות נקראים כיום על-ידי קהל קוראים מצומצם, מאות אחדות לכל היותר. מרבית הקוראים הצעירים נמנעים מלעיין בהם כלל. כתבי-עת ותיקים כדוגמת מאזניים ועיתון 77, ולצידם כתבי-עת שוליים אחדים, חדלו לתפוס מקום כלשהו בתודעה הישראלית.

ועם זאת, בהחלט יש מקום לכתב עת איכותי לתרבות על מגוון נושאיה.

גם ברשת יש היום מחסור באתרי תרבות טובים באמת שאליהם מגיע קהל גדול .אחת הבעיות היא שכיום יש מגוון גדול כל כך של בלוגים שעוסקים בשירה עד שהקורא הממוצע שפשוט מחפש יצירה טובה מתקשה לדעת איפה לחפש.

יותר מאי פעם יש צורך באתר מרכזי אחד שישמש כמקום שבו כולם ידעו שיש בו יצירות טובות ואף חשובות.

מטרת העל של האתר היא להפיץ את התרבות הישראלית בעולם ולקשור באמצעות התרבות גורמים שונים לתרבותנו, ובהם גם יהודים ואוהבי ישראל מחו"ל. הדבר ייעשה על-ידי תרגום יצירות נבחרות לשפות שונות.

המגזין יתמקד בכמה נושאים שמעניינים אותנו במיוחד:

• ספרות פופולרית ישראלית ועולמית

• קומיקס

• ספרות ילדים ונוער

• מדע בדיוני ופנטזיה ישראלית ועולמית

• ביקורות ומאמרים על ספרות יפה עכשווית: שירה ופרוזה

• ספרות יפה היסטורית ואירועים ספרותיים היסטוריים

• מאמרים אורחים בנושאי תרבות שונים ובענייני דיומא

תוכני האתר יופצו גם במדיה החברתית ובתקשורת לצורותיה השונות ואף העתידיות; ייעשה שימוש בכל סוגי הטכנולוגיה האפשריים כדי להפוך את התכנים לאינטראקטיביים ומעניינים יותר לקורא. כולנו תקווה שתסייעו לנו ככל שתוכלו ביוזמה זו, ובכך תסייעו[לתרבות העברית הישראלית כולה, לשימורה ולחיזוקה ברשת ומעבר לה ולהפצתה בעולם.

אל תודעת הקהל הרחבה. בדרך זו אנחנו מבקשים לעורר עניין ביוצרים ותיקים וחדשים בעלי ערך.

כמו כן, יש לנו עניין בכך שכל פרסום איכותי בבמה המרכזית יתורגם לשפה זרה ויוצב במדור במת העולם, כדי שיוכל להיקרא על-ידי דוברי אותה שפה בארץ ובחו"ל. תרגומים לספרדית, ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית וגרמנית עשויים להציג את הפרסומים העבריים בצורה הנרחבת ביותר. אנחנו שואפים לכך שהפרסומים האלה ימשכו תגובות מהעולם, ייצרו קשרים בין יוצרים בשפות השונות, התקשרויות בין מו"לים, מפיקים, אמרגנים וסוכני אמנות. באופן הזה יוכלו מתווכי האמנות להשתמש באתר להפצת יצירות וליהנות מפרסום במחירים זולים ברחבי העולם, בשל העלויות הנמוכות ברשת האינטרנט. במשך הזמן תתווספנה גם שפות אחרות, כדי להרחיב את תפוצת הבמה המרכזית בעולם.

יזמי הבמה המרכזית מביאים עמם "נדוניה" עשירה למדי. מדובר בארכיוני יצירות שהופיעו בכתבי-עת חשובים ומשפיעים כדוגמת עכשיו ותאומו האנגלי, The Jerusalem Review. כמו כן, יעמדו לרשות הבמה המרכזית פרסומים מתוך כתב-העת עמדה ואחרים.

יוצרים לא מעטים מתחום התרבות העברית תומכים ברעיון הקמתה של הבמה המרכזית. נמנים עמם פרופ' גבריאל מוקד, מו"ל הוצאת קשב לשירה, המשורר והמבקר יואב עזרא ,המשורר מירון אייזקסון , המשורר והמתרגם רפי וייכרט ואחד ממייסדי ההוצאה, גיורא לשם, עורכים של כתב-העת עמדה וממייסדיו, רן יגיל ואריק אייזנברג, ואנשי ספרות מובהקים נוספים.

מנהל האתר הוא בעל הבלוג המולטי היקום של אלי אשד, מבלוגי התרבות הפופולריים והנקראים ביותר ברשת בשש השנים האחרונות.

:

אלי אשד – עורך ראשי

ראה תמונה בגודל מלא

גיורא לשם מסאי ומבקר שירה – עורך מדור שירה

ניסים

ניסים כץ חוקר ומרצה לתקשורת ומבקר ספרות – עורך מדור פרוזה, אחראי מבזקים ואירועים

ירון ליבוביץ דוקטורנט לפילוסופיה – עורך מדעי רוח ויהדות.

ד"ר אמנון סטופ אסטרופיזיקאי – עורך מדור מדע פופולרי

משה

משה מנשהוף מו"ל הוצאת "כתב "  עורך פילוסופיה

שמעון פרידמן – עורך עידן חדש. מו"ל הוצאת "הדים"

בת דזבלי – אמנית רשת ואשת מחשבים.

Eran Hadas

ערן הדס משורר ואיש מחשבים

Keren Katz

קרן כץ גרפיקאית

אין בכוונתנו לפרסם את כל מה שנקבל או אף את הרוב אלא אך ורק את מה שיעמוד בסטנדרטים של העורכים ושיעבור את אישורם לפני הפרסום.עם זאת העורכים בהחלט מתכוונים לעבור על כל מה שיקבלו,בתקווה לגלות יוצרים ומסאים חדשים ומוכשרים ולטפח אותם.

הקמת האתר תהיה כרוכה כמובן בתמיכת חברים, פטרונים ואנשי עסקים ופרסומאים שיש להם עניין בקידום התרבות העברית בארץ ובחו"ל.

אנחנו קוראים לכל המעוניינים בכך להצטרף ולתמוך ביוזמת הקמתו של "יקום תרבות" כבמה המרכזית של תרבות עברית וישראלית שתפיץ את אורה בארץ ובחו"ל.

היכנסו כולכם באופן קבוע ל:

אתר יקום תרבות –הזירה המקוונת לתרבות עברית

זמניותו המזעזעת של האינטרנט

לאור חיסולו של אתר המקור של אתר זה" רשימות " ,אני עובר כעת מחדש על כל אלפי הרשימות  שפורסמו שם ותיאורטית לפחות  הועברו גם לאתר זה כדי לבדוק מי שרדה את המעבר לאתר זה ומי לא.

התוצאה יש מינימום של כמה עשרות ואולי מאות מאמרים שלא שרדו את המעבר ויהיה צורך לשחזרם וזה ייקח שבועות וחודשים.  .

אולם מעבר לכך עוד דבר מדהים אותי כשאני עובר על הרשימות הישנות.בכל אלה יש קישורים רבים לנושאי הכתבות .רבים מהקישורים האלו התברר לי עכשיו לאחר כמה שנים כבר אינם קיימים יותר.

האתרים שלהם ירדו מהרשת והמדובר גם באתרים שבזמנו נניח ב2003 או 2004 נראו כאתרים גדולים וחזקים .

או שאתר הבית גם אם הוא ממשיך להתקיים  מסיבותיו שלו החליט להוריד את המאמר שאליו התייחסה הכתבה שלי.

עיתונים שונים שפעם היו זמינים ברשת ירדו ממנה והיום הם זמינים ( שוב)  אך ורק בספריה גדולה.וזה לאחר שהושקע מאמץ אדיר והרבה כסף בהעלאת תכניהם  ברשת. ( דוגמאות :"מקור ראשון " " עיתון תל אביב " של ידיעות אחרונות ואחרים רבים אחרים ).

מגזיני תרבות שהיו קיימים רק באינטרנט ותרמו רבות לתכניו ביצירה ספרותית ובמאמרים כמו "אוקאפי " נעלמו ואינם , ובניגוד למגזינים ישנים מהמאה ה-19 והעשרים שניתן למצוא את כרכיהם בספריות ,את המגזינים האלו אין שום דרך שבעולם לאתר יותר ברשת או מחוצה לה,כאילו לא התקיימו מעולם.

דהיינו חלק גדול מהחומר באינטרנט  שהכל כל כך מסתמכים עליו הוא זמני בהחלט ומתקיים רק לאורך כמה שנים בודדות ולא יותר .

אני ממשיך לקבל אי מיילים מאנשים שמודיעים לי שקישורים ממאמרים ישנים שלי  שהם משתמשים בהם אינם עובדים והאם אוכל  ברוב חסדי לעזור להם לאתר  את הקישורים ?

( התשובה שלילית :יואילו כבודם לחפש בעצמם ואם הם רוצים את עזרתי שישלמו עבורה ).

ובהחלט נשאלת השאלה :מה יקרה עם וורד פרס הבית הנוכחי שלי יפשוט את הרגל  או יחליט שהיגיע הזמן להפסיק להתקיים  בעוד נניח שנתיים או שלוש כפי שקרה לאתרים שנראו בזמנם כנצחיים כמו "רשימות "  ?

הניחוש שלי :אנשי וורד פרס אפילו לא יטרחו לתת את השירות האחרון שאותו סיפקו בעלי "|רשימות " בנדיבות " ויעזרו לכותביהם למצוא להם אתר חלופי חדש.והחומר עלול הפעם ללכת לאיבוד ברשת לפחות לתמיד .

והמסקנה :אני מציע שאיזה שהוא גוף ממשלתי משרד החינוך או הספריה הלאומית או מישהו מאותם גופים  יפתח בפרוייקט שמטרתו לשמר חלקים שונים ונבחרים מהאינטרנט העברי ופרוייקט השימור ידאג לכך שאותם חלקים ימשיכו להתקיים גם אם האתר שמפעיל אותם יפסיק להתקיים מסיבות כלכליות או אחרות .

ואם לא יתקיים פרוייקט כזה הרי רוב מה שאנו כותבים כאן ברשת נגזר דינו להיעלם בתוך כמה שנים כל המאמץ האדיר וההשקעה בזמן באנרגיה וכסף כאילו לא הייתה מעולם.

קיראו רשימת עידכון ב"יקום תרבות "  מ-2020 :

מצבם של הבלוגים בעשור השלישי של המאה ה-21 

למה באיומים ?:עורך הדין של "גלובס " נגד עינת וילף

למה עם עורכי דין ?

חברת הכנסת עינת וילף הוצגה  בצורה לא מחמיאה בעיתון "גלובס"

שסגן העורך שלו לעג לה  על ראיון רדיו שהיא קיימה..

זכותם .

היא בתגובה פירסמה מכתב שהיגיע לאלפי אנשים   ( כן גם אלי ,גילוי נאות אני בין  אלפי המכותבים של וילף )  שבו היא תקפה את גלובס  והזכירה לכל שהעיתון נשלט בידי אינטרסים כלכליים שמתנגדים לפעילויות שונות שלה.

זכותה .

עורך הדין של עיתון "גלובס " מיהר ופירסם בתגובה מכתב איום שבו הוא מאיים על חברת הכנסת וילף  בתביעה

מה פתאום?

מה לעורך דין ולכל זה?

מה הוא מאיים ורומז רמיזות   כמקובל על אנשי המקצוע שלו  ?

מה הוא בכלל תוחב את האף שלו לדבר שאינו מעניינו?  

עורך הדין במכתב שלו מעיר כל מיני הערות ומתקן כל מיני דברים לגבי טענותיה של וילף.

.יפה מאוד.

בשביל זה אף אחד  לא צריך אותו .

סגן העורך של "גלובס " יכול היה לכתוב את התגובה הזאת בעצמו,וזה היה נקרא אז הרבה יותר טוב.

לא מוצא חן בעיני  אנשי גלובס מה שכתבו עליהם יתכבדו ויפרסמו מאמר תגובה אחד או יותר כנגד מה שכתבו עליהם.יש להם מספיק כותבים בשביל זה חוץ מסגן העורך .

אלפים.

אבל למה הם שולחים עורך דין ?

למה באיומים ובהפחדות  ?  

מה הם כל כך לא בטוחים בעצמם ובמה שיש להם לאמר?

כלי תקשורת לא מאיים על אחרים בבית המשפט ,כלי תקשורת מפרסם את דעתו ומידע בעניינים שונים .

מרגע שכלי תקשורת מתחיל לאיים באמצעות הבריון המקצועי –עורך הדין ,כנגד דעה של אנשים אחרים עליו ,כן אפילו פוליטיקאית ,לא ניתן אלא לתמוה האם יש דברים בגו'  במה שנאמר עליהם עד כדי כך שמצאו צורך לשלוח מכתב איום כדי להשתיק אותם  אחת ולתמיד.

בכל מקרה מכתב האיום של עו"ד מושקט כנגד חברת הכנסת נראה כהפרת חוק ברורה.

החוק קובע:

) חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה
משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה בכנסת
או מחוצה לה אםהיו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או
למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.

זה דבר החוק .
על פי הבנתי ועל פניו  עו"ד מושקט במכתב האיום שלו על חברת הכנסת ביצע עבירה על החוק .
לפרקליטות המדינה לתשומת ליבכם מן הראוי לבדוק את עו"ד מושקט

ואת מכתב האיום שלו על חברת הכנסת.ואם יתברר שבמכתב זה הפר את חוק חסינות חברי הכנסת יש להעמידו לדין  על נסיון  הפחדה של נבחרת הציבור בעת שהיא מבצעת את תפקידה

 

עכשיו נשאלת השאלה האם גם נגד הרשימה הזאת הם ישלחו מכתבי איום מעורך דין ?

או שהם יוותרו עליהם וכבר יגישו מיד תביעה כנגד בלוגר 

על מליוני דולארים?

בשביל זה יש להם מספיק כסף.  

ראו

 

המאמר בגלובס

עורך הדין של "גלובס " מאיים על עינת וילף

מי מחפש את מי