ארכיון קטגוריה: תרבות פופולארית


The   TARZAN fan magazine THE Burroughs Bulletin had republished an article by me  which was  originally the introduction to the Hebrew book TARZAN IN THE HOLLY LAND.

A much longer and academic version of this article written with Alon Rabb will be published at 2012 the centennial Tarzan year at a academic collection of articles about Tarzan around the world.

And here is another article from that issue in which the editor Frank reviewing a very interesting article about Tarzan in the Arabic lands. To Franke article there add additional info about the subject by Eli Eshed.

A Review of James R. Nesteby’s “Tarzan of Arabia”


Henry G. Franke III

Published in the Burroughs Bulletin

No 84 fall 2010

In 1981, the Journal of Popular Culture published James R. Nesteby’s article, “Tarzan of Arabia: American Popular Culture Permeates Yemen.”1 Nesteby’s basic thesis was that “the importation of American popular culture into Yemen is superimposing an instant culture upon the traditional culture” (p 44), and he used Tarzan as an “important representative of this instant imported culture.” (p 39) Even though Nesteby presented Western pop culture and specifically Tarzan in a particularly negative light, he listed a variety of ways that products featuring the ape-man reached Yemenis, including pastiches created and published in Arab countries. He also suggested some reasons why Tarzan had a broad appeal in Arab nations, up to the time of the appearance of his article 30 years ago.

Nesteby reported the results of surveys and interviews at the time which gave specific examples of how Tarzan could be found in Yemen, from Korean chewing gum and newspaper comic strips to plastic figurines and Viewmaster film cards, but stated, “Perhaps the greatest impact Tarzan is having on Yemen is through Arabic-language series put out by three publishers in Damascus, Syria, and in Beirut, Lebanon.” One of the two Beirut series was in comic book format. The other Beirut series, which had sixteen issues at the time of Nesteby’s article, was in story form and included two Tarzan stories in each issue, with no illustrations. The Damascus series, which had twenty issues at the time, also consisted of print stories, along with occasional line drawings. Nesteby reported that some of the Arabic stories in the various series “follow Burroughs quite closely, but others are only derivatives of the original character.” All three series featured colorful covers. “Only in the illustrated Beirut series is Burroughs mentioned as the creator of Tarzan. For the Damascus series, numbers 12 and 14 are credited to Faris Dhaher, professor in the Academy of Sciences in Beirut.”2 In Yemen, the comics and booklets from these series were sold by sidewalk vendors and in kiosks, sidewalk bookshops, and newsstands. (p 42)

Tarzan Arabic Comics Book Beirut Lebanon Bissat Reh # 2

While Nesteby focused on the widespread infusion of Western popular culture in Yemen in the ;ate 1970s and into 1981, with Tarzan as a touchstone, he also reported that in the 1930s Tarzan stories (presumably translations of ERB’s original novels) which were published in Lebanon made their way to South Yemen. These were in small magazine-like format on poor-quality paper, pages alternating between printed text and drawings. They were published in weekly issues that serialized the stories chapter by chapter. (p 42)

The character retained a cultural awareness in Yemen ever since, certainly helped by the regular appearance of American and Indian Tarzan films through the years, so that the surge in interest in Tarzan in the 1970s (that infusion of “instant culture”) was really not all that new a phenomenon. Nesteby described the character of Tarzan as negative to Arabs and Arab culture, yet pointed out that many Arabs identified with Tarzan through the influence of the movies. Nesteby highlighted the idea of “cultured colorlisation” of Third World cinema-goers by Western films that espoused Western white middle-class values.3 Nesteby suggested that viewers would identify with the heroes of these motion pictures, even though they in no way resembled them: “[This could be] directed at blacks in America who identified with Tarzan instead of the blacks in Tarzan films; similarly, American Indians would often identify with cowboy heroes like John Wayne instead of with the villainous Indian renegades.” (p 43)

But Nesteby also suggested longstanding cultural values and traditions as major reasons why Arabic peoples had found Tarzan appealing since his appearance in Arabia in the 1930s. “Certainly the mythical aspects of Tarzan are as powerful in Arabia – strategically located between Tarzan’s jungle homes in Africa and India – as they are in the Midwest in the United States. For many Americans, Tarzan’s appeal comes from his being protector and disseminator of conservative American values. This appeal for Yemenis, however, is founded in Arabian traditions: feral human stories like Ibn-Sina’s Salaman and Absal, for example, and Tufail’s (or Thofail’s) twelfth-century tale, Hayy Ibn Yaqzan. Yaqzan was nursed by a doe just as Tarzan was nursed by an ape. Tarzan-like feats and prowess are also present in Arabian heroes like the superstitious Saif Ben zi Ya Jan and the real folk hero of both desert and mountain, Antar.” (pp 39-40) Nesteby also noted that there were many imitators of Tarzan seen in the Arab world, such as the foreign import Akim, “a Tarzan-like figure in French-language hardbound classics.” (p 44)

Nesteby made it clear that he saw the character and stories of Tarzan of the Apes “cast in the role of cultural imperialist. The major influence of the media projecting Tarzan’s image is on the children,” though adults were also indoctrinated. (p 43) He suggested that Tarzan’s influence, like other aspects of Western popular culture introduced during an “era of rapid cultural modernization in Yemen,” negatively refashioned minds and undermined Yemini traditional values. Ironically, Nesteby claimed that “Tarzan stands against progress and modernization” (p 39), even though Tarzan was presented throughout the article as a prime example of modern American culture invading Yemen.

But perhaps most interesting is Nesteby’s ambivalence toward Tarzan. He regularly derides the connotation of Tarzan not only from the perspective of modern times, but also from the view of Arab and black peoples, yet he also clearly knows Burroughs’ Tarzan well and displays some level of personal interest, seeming to decry how Tarzan tales were sometimes presented in less than high-quality venues. Tarzan, it seems, captures the imagination and stays in the memory of even those who intellectually object to the character.


1. Published in the Summer 1981 issue (Vol XV, Issue 1), pp 39-45. Nesteby had also authored the article, “The Tenuous Vine of Tarzan of the Apes,” in the Spring 1980 issue of the Journal of Popular Culture (Vol XIII, Issue 3), pp 483-7, concerning the precedence for the idea of Tarzan of the Apes. At the time, Nesteby was Lecturer in British and American Literature at Sana’a University, founded in 1970 in what is now the capital of the Republic of Yemen; it remains the primary university in that country.

2. Eli Eshed, a researcher of Israeli popular culture who has written extensively on the popularity of Tarzan in Palestine and Israel, contradicts this entry on Dhaher. Eshed has reported that Dhaher actually wrote the Beirut, Lebanon prose series and not the Damascus, Syria stories. Instead, Eshed identified Rabki Camal as the author of the Damascus series. In the 1960s Camal was a Syrian announcer on the Voice of Damascus, broadcast in Hebrew, presenting “savage propaganda against Israel.” Camal learned Hebrew in Jerusalem in his youth during the pre-Israel period, and there met members of the Canaanite movement, including Yesayau Levit. Levit would later write Tarzan stories for the Israeli publisher Karnaf. So both Camal and Levit wrote Tarzan stories to supplement their incomes, though with decidedly different slants in the character. (http://www.erbzine.com/mag9/0991.com)

3. Nesteby refers (p 43) to a Reuters article, “Third World Looks for a New Screen Image,” which appeared on p 6 of the 30 November 1978 issue of the Saudi Gazette. This article mentions “colored colorlisation” as a term used by a Hamadi Essid of Tunisia, who claimed that, because of this phenomenon, “the bedouin or the black finds it easier to identify with John Wayne than an Arab or a black whom he resembles.”

This article was published in issue #84 (New Series) of “The Burroughs Bulletin” (Fall 2010).

© 2010 Henry G. Franke III

Tarzan Arabic Comics Book Beirut Lebanon Color # 64


by Eli Eshed

At the same time that stories appeared in which Tarzan was killing Egyptian agents and Saudi slavers and Arabs in general, at every possible place in Africa, there were , similar unauthorized series in Arabic lands Syria and Lebanon and in which Tarzan's foes were Jewish . In Arabic lands Tarzan was as popular as he was in Israel. The first original Tarzan stories appeared as illustrated serials in Lebanon back at the '30s, just at the same time when the Efroni stories appeared at Palestine. Similar stories later appeared in Beirut in at least 2 more Tarzan series, one of them of comics stories from which there appeared at least 13 issues, and at least 16 issues of a second of set of stories (two stories in each issue) written by Faris Daher a professor in the academy of sciences in Beirut . At Damascus there appeared another series with at least 20 issues. The writer is particularly interesting

. His name was Rabki Camal and he was know to Israeli radio listeners at the '60s as the Syrian announcer on the Voice of Damascus, which was in Hebrew. He was well known for his savage propaganda against Israel . In his youth Camal learned Hebrew in Jerusalem, and it was there he met (before the creation of Israel) the people of the Canaanite Movement in whose ideas he was interested for a time, attending some of their meetings. He had met several of the people who would later write Tarzan stories for Karnaf, such Yesayau Levit. By some strange coincidence, when Camal become the voice of Damascus expert for Israel affairs because of his knowledge of Hebrew, Levit served as as the Israeli army and radio expert for Arabic affairs because of his expertise in Arabic. And both of then wrote Tarzan stories to supplement their incomes . It is likely that Camal the expert for Israeli affairs knew very well the Israeli Tarzan and perhaps read some of them. It is possible that he wrote his Tarzan stories as a counter propaganda to the Israeli stories in which Tarzan helps Zionism . In those stories Tarzan was presented as fighting the evil Jews and their attempt to achieve world domination, and helps the Palestinians. Needless to say this is all without the knowledge of Burroughs estate as well . Those stories were very successful and were bought all over the Arab world from Egypt to Yemen, giving the Arab readers the good patriotic feeling that Tarzan is on their side against Israel . All That sucsess didn't helped Camal though, who was accused in one of the Syrian political upheavals as being "pro Israeli" and was put to death .

See more about Tarzan in the middle east

Tarzan in the holly land

ברוכים הבאים למגזין :"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית"

הלוגו של  אתר "יקום תרבות ". ציירה קרן כץ

אני שמח לבשר שהיום ה1.1-2011 ביום הראשון של עשור חדש עולה רשמית לרשת אתר תרבות חדש בשם :

"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית ".

אתר "יקום תרבות" מיועד להיות במה מרכזית לתרבות העברית והישראלית, הן למתעניינים בה בארץ והן למי שעשויים להתעניין בה בחו"ל.

אנו רואים את האתר כהמשך למגזינים לספרות ולתרבות עברית מהעבר דוגמת "השילוח, "התקופה, "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד, "סימן קריאה" בעריכת מנחם פרי, כולם כתבי עת מרכזיים בזמנם שהובילו את הספרות והתרבות העברית כמה דרגות קדימה. וכך גם אנחנו מתכוונים לעשות, תוך שימוש באמצעים הטכנולוגיים החדשים ביותר – האינטרנט, הספר האלקטרוני ואלה שיבואו אחריהם.

לצערנו, מגזינים מודפסים לתרבות ולספרות נקראים כיום על-ידי קהל קוראים מצומצם, מאות אחדות לכל היותר. מרבית הקוראים הצעירים נמנעים מלעיין בהם כלל. כתבי-עת ותיקים כדוגמת מאזניים ועיתון 77, ולצידם כתבי-עת שוליים אחדים, חדלו לתפוס מקום כלשהו בתודעה הישראלית.

ועם זאת, בהחלט יש מקום לכתב עת איכותי לתרבות על מגוון נושאיה.

גם ברשת יש היום מחסור באתרי תרבות טובים באמת שאליהם מגיע קהל גדול .אחת הבעיות היא שכיום יש מגוון גדול כל כך של בלוגים שעוסקים בשירה עד שהקורא הממוצע שפשוט מחפש יצירה טובה מתקשה לדעת איפה לחפש.

יותר מאי פעם יש צורך באתר מרכזי אחד שישמש כמקום שבו כולם ידעו שיש בו יצירות טובות ואף חשובות.

מטרת העל של האתר היא להפיץ את התרבות הישראלית בעולם ולקשור באמצעות התרבות גורמים שונים לתרבותנו, ובהם גם יהודים ואוהבי ישראל מחו"ל. הדבר ייעשה על-ידי תרגום יצירות נבחרות לשפות שונות.

המגזין יתמקד בכמה נושאים שמעניינים אותנו במיוחד:

• ספרות פופולרית ישראלית ועולמית

• קומיקס

• ספרות ילדים ונוער

• מדע בדיוני ופנטזיה ישראלית ועולמית

• ביקורות ומאמרים על ספרות יפה עכשווית: שירה ופרוזה

• ספרות יפה היסטורית ואירועים ספרותיים היסטוריים

• מאמרים אורחים בנושאי תרבות שונים ובענייני דיומא

תוכני האתר יופצו גם במדיה החברתית ובתקשורת לצורותיה השונות ואף העתידיות; ייעשה שימוש בכל סוגי הטכנולוגיה האפשריים כדי להפוך את התכנים לאינטראקטיביים ומעניינים יותר לקורא. כולנו תקווה שתסייעו לנו ככל שתוכלו ביוזמה זו, ובכך תסייעו[לתרבות העברית הישראלית כולה, לשימורה ולחיזוקה ברשת ומעבר לה ולהפצתה בעולם.

אל תודעת הקהל הרחבה. בדרך זו אנחנו מבקשים לעורר עניין ביוצרים ותיקים וחדשים בעלי ערך.

כמו כן, יש לנו עניין בכך שכל פרסום איכותי בבמה המרכזית יתורגם לשפה זרה ויוצב במדור במת העולם, כדי שיוכל להיקרא על-ידי דוברי אותה שפה בארץ ובחו"ל. תרגומים לספרדית, ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית וגרמנית עשויים להציג את הפרסומים העבריים בצורה הנרחבת ביותר. אנחנו שואפים לכך שהפרסומים האלה ימשכו תגובות מהעולם, ייצרו קשרים בין יוצרים בשפות השונות, התקשרויות בין מו"לים, מפיקים, אמרגנים וסוכני אמנות. באופן הזה יוכלו מתווכי האמנות להשתמש באתר להפצת יצירות וליהנות מפרסום במחירים זולים ברחבי העולם, בשל העלויות הנמוכות ברשת האינטרנט. במשך הזמן תתווספנה גם שפות אחרות, כדי להרחיב את תפוצת הבמה המרכזית בעולם.

יזמי הבמה המרכזית מביאים עמם "נדוניה" עשירה למדי. מדובר בארכיוני יצירות שהופיעו בכתבי-עת חשובים ומשפיעים כדוגמת עכשיו ותאומו האנגלי, The Jerusalem Review. כמו כן, יעמדו לרשות הבמה המרכזית פרסומים מתוך כתב-העת עמדה ואחרים.

יוצרים לא מעטים מתחום התרבות העברית תומכים ברעיון הקמתה של הבמה המרכזית. נמנים עמם פרופ' גבריאל מוקד, מו"ל הוצאת קשב לשירה, המשורר והמבקר יואב עזרא ,המשורר מירון אייזקסון , המשורר והמתרגם רפי וייכרט ואחד ממייסדי ההוצאה, גיורא לשם, עורכים של כתב-העת עמדה וממייסדיו, רן יגיל ואריק אייזנברג, ואנשי ספרות מובהקים נוספים.

מנהל האתר הוא בעל הבלוג המולטי היקום של אלי אשד, מבלוגי התרבות הפופולריים והנקראים ביותר ברשת בשש השנים האחרונות.


אלי אשד – עורך ראשי

ראה תמונה בגודל מלא

גיורא לשם מסאי ומבקר שירה – עורך מדור שירה


ניסים כץ חוקר ומרצה לתקשורת ומבקר ספרות – עורך מדור פרוזה, אחראי מבזקים ואירועים

ירון ליבוביץ דוקטורנט לפילוסופיה – עורך מדעי רוח ויהדות.

ד"ר אמנון סטופ אסטרופיזיקאי – עורך מדור מדע פופולרי


משה מנשהוף מו"ל הוצאת "כתב "  עורך פילוסופיה

שמעון פרידמן – עורך עידן חדש. מו"ל הוצאת "הדים"

בת דזבלי – אמנית רשת ואשת מחשבים.

Eran Hadas

ערן הדס משורר ואיש מחשבים

Keren Katz

קרן כץ גרפיקאית

אין בכוונתנו לפרסם את כל מה שנקבל או אף את הרוב אלא אך ורק את מה שיעמוד בסטנדרטים של העורכים ושיעבור את אישורם לפני הפרסום.עם זאת העורכים בהחלט מתכוונים לעבור על כל מה שיקבלו,בתקווה לגלות יוצרים ומסאים חדשים ומוכשרים ולטפח אותם.

הקמת האתר תהיה כרוכה כמובן בתמיכת חברים, פטרונים ואנשי עסקים ופרסומאים שיש להם עניין בקידום התרבות העברית בארץ ובחו"ל.

אנחנו קוראים לכל המעוניינים בכך להצטרף ולתמוך ביוזמת הקמתו של "יקום תרבות" כבמה המרכזית של תרבות עברית וישראלית שתפיץ את אורה בארץ ובחו"ל.

היכנסו כולכם באופן קבוע ל:

אתר יקום תרבות –הזירה המקוונת לתרבות עברית

סודי ומוחלט בהחלט- ההיסטוריה של חבורות "חסמבה" :החלק הראשון : המערה החשמלית


יגאל מוסינזון מוקף בחברי "חסמבה " צייר מ.אריה.

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון "גליון 689 22.10.2010 בשם "הסודות המוחלטים בהחלט".


בימים אלה עלתה על המסך הקטן בערוץ "הוט "  סדרת המשך לסדרת  ההרפתקאות הקלאסית לילדים  " חסמבה "מאת יגאל מוסינזון סדרה שרצה במשך 45 וחמש שנה עם קרוב לחמישים ספרים ועסקה בהרפתקאותיהם של שתי חבורות ילדים שנאבקים בכנופיות פושעים ומרגלים ומגינים על ביטחון המדינה.

ובמקביל הוצאת הספרים ידיעות אחרונות מוציאה לאור מחדש את ספרי הסדרה הראשונים במהדורה  לא מצונזרת ( כפי שהיתה  המהדורה הקודמת) ונאמנה למקור. 

 וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר כדי להיזכר בסדרה הקלאסית.  ביצירתה של חסמבה,בדמויות שונות ששימשו כמקור השראה לאנשיה  ובאירועים אמיתיים שונים שעליה התבססה.

ואת זה נעשה בסדרה מקיפה של כמה חלקים שתקיף את הדור הראשון של חסמבה את הדור השני וגם  ננתח את הדור השלישי המופיע כעת בטלוויזיה ואת כל הסודות שעומדים מאחורי הסדרה.

אבל תחילה לפני שנעבור לחבורות חסמבה עצמן לדורותיהן   וליוצרן  יגאל מוסינזון…

זה הזמן לשאול וגם לפתור את השאלה הנצחית :

האם הייתה מערה חשמלית ?


והתשובה היא חיובית.

:כן וירגייניה בניגוד לכל מה שאמרו לך במשך השנים  לכל מה ששמעת ולכל מה שקראת  בכתבות שונות בתקשורת שהסבירו שוב ושוב שהמערה החשמלית היא בדיה מוחלטת  הייתה  גם הייתה מערה חשמלית במציאות ולא רק בדמיונו של יגאל מוסינזון והיא הייתה ממוקמת במקום המדוייק שאותו תיאר בספרים.


איפה נמצאת המערה החשמלית ?

ליד בית הקברות המושלמי, בצפון תל אביב, ישנה מערה חבויה בין סלעים, הצופה פני הים התיכון. טייל, המהלך בגבעות אלו, אינו יודע כלל, כי מתחתיו, למרגלות הגבעות, רוחשים חיים וחבורת "סוד מוחלט בהחלט" שמה משכנה בכוכים נסתרים אלו…………..
……… מערה זו, אפילו במשקפת הטובה ביותר, לא תוכל לגלותה.
ירון זהבי הוא בנו של המסגר שמעון זהבי, והאב התקין לסלע הסוגר על פי המערה צירים ומנופים, ומבחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל 7 ספרות 5897631. כדי לפתוח ולהזיז את הסלע יש ללמוד את כל התורה כולה…."

( הפתיחה ל"חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט " מאת יגאל מוסינזון " )

אחת הדמויות המפורסמות בסדרת "חסמבה " של יגאל מוסינזון שזכורה לכל קוראיה אינה דמות אנושית ,זהו  מקום המפגש הקבוע של החבורה המפקדה של הילדים המערה החשמלית המלאה בהמצאות וומכשירים משוכללים שונים שבחוף ים תל אביב ,וגם היא כמסתבר ובניגוד למקובל לא הייתה בדיונית לחלוטין אלא התבססה על מודל אמיתי שעליו שמע מוסינזון.


המערה החשמלית   ממוקמת לפי הספרים  ליד בית הקברות המוסלמי בצפון תל-אביב והיא הייתה בשימוש ארגון ההגנה".

.שמעון זהבי, אביו של ירון ומסגר במקצועו, התקין 'סלע הסוגר על פי המערה, צירים ומנופים'. בחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל שבע ספרות: 5897631, כדי לפתוח ולהסיר ולהזיז את הסלע.  מוסינזון נמנע לציין איפה בדיוק נמצאת אותה מערה. כל מה שאנו יודעים זה שהיא נמצאת באיזור גן העצמאות ליד בית הקברות הערבי ממש ליד חוף "מציצים " ושכיום בית המלון הילטון נמצא מעליה.

לאורך השנים היו  ילדים רבים שניסו לאתר איפה נמצאת אותה מערה ,כן גם אני בינהם .

כל מה שידעו שמן הסתם כאשר  הצבר המושלם יואב צור מפקד חסמבה בשנות השבעים יוצא מהמערה אחד האנשים הראשונים שבהם הוא יפגש בכל פעם יהיה בטלן החוף אורי זוהר ( המוכר מהסרט "מציצים " )  שרובץ איפה שהוא כמה מטרים ליד המערה ואין להעלות על הדעת שהוא לא יראה שוב ושוב את החסמבאים עולים על פני הקרקע.

אני זוכר היטב כיצד נדדתי כמה פעמים בחוף תל אביב בחיפוש אחרי המערה אי אז בשנות השבעים.

אבל מעולם לא מצאתי אותה.ולבסוף היגעתי למסקנה המזעזעת  שאחרי הכל המערה החשמלית אולי אינה קיימת..

מן הסתם החיפושים אחרי המערה החשמלית נפסקו בשנות השמונים והתשעים כאשר כל האיזור סביב המערה הפך למקום מפגש ראשי להומואים ומי שהיה  המחפש שם את המערה ואת החסמבאים בלילות סביר שהיה נתקל לא בילדים העולים מעל פני האדמה מאי שם אלא במבוגרים שהיו מציעים לו הצעות מגונות..

 אז האם הייתה או לא הייתה מערה חשמלית ?

נהוג לחשוב שהיא הייתה המצאה של מוסינזון

טעות .

 המערה החשמלית   התבססה על מערה אמיתית בהחלט .

המערה החשמלית של מקס המשוגע .


..המערה עתיקה של מקס הקדמון

מקס הדמון בצוק הכורכר

היא רחמה של תבל.|

יהורם בן מאיר."מקס מתהלך על המים".  

אם מקס כאן / פיצ'י יהורם בן מאיר

אִם מַקְס כָּאן
הַכֹּל כָּאן.

אִם מַקְס כָּאן, אֵין עוֹד
פְּלַגָּה בֵּין יָם לְיָהּ וְהֶמְיָה
וּבַעֲיַם הָרוּחַ בְּקוּמוֹ בַּחֲלוֹמוֹ
מַקְס שָׁב אֶל
מְקוֹמוֹ, שָׁם

מתוך מקס מתהלך על המים, קשב לשירה 2005

מקס קלינהוף היה מתבודד מוזר ממוצא אוסטרי שנמלט מאוסטריה בראשית שנות השלושים עם עליית הנאצים לשלטון והיגיע לחוף ים תל אביב שם חי במשך כעשור מסוף שנות השלושים  כמתבודד גר במערה  מוכר לכל ואהוב על הילדים.למרות שהיה סוג של אוטיסט

. למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.





צילום של מקס קליינהוף במערה החשמלית שלו. סוף שנות הארבעים.צילם הצייר אברהם חזק.(תודה לעמוס אריכא ולראובן חזק על הצילום).  

מקס בעזרת חתיכות פחים וברזלים חלודים שמצא בשפת הים, סמוך לקצהו של גב הכורכר הצפוני חפר בשנות השלושים את מערתו. ניתן היה לרדת אליה במדרגות חצובות בסל(כשבע מדרגות, ובסך הכל מדובר בחדר אחד בלבד שגודלו היה כשלושה על שלושה ומשהו. בצד אחד היתה חפורה לשון גבוהה של כשבעים או שמונים ס"מ ששימשה לו מיטה ובהמשכה פינת הבישול שלו, שמעל לפתיליה שלו חצב ארובה דרך התקרה שנוצרה לפליטת העשן.

המערה שאותה בנה מקס במו ידיו והייתה במקום  המדוייק שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים"   הייתה אכן  לא מערה רגילה כלל וכלל אלא מערה חשמלית. מקס  התקין בה  תחנת  חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים .  ולמעשה הוא  הקים לעצמו במערה שלו  תחנת חשמל פרטית  אולי הראשונה הראשונה מסוגה  בארץ.


 הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס בילדותו ( כמו כל ילד שביקר אז בחוף תל אביב נזכר :מקס היה אדם יוצר לדעתי כמעט גאון . הוא הישיג מהזבל של הצבא הבריטי וישרים והרכיב אותם בקצה עמוד שהמנוע שלו ספג רוחות ואנרגיה וכך יצר עבור עצמו חשמל.

 המערה  של מקס הייתה מוארת בקביעות בחשמל בזמן שבבתים רגילים שהיו מחוברים לחברת החשמל  לא היה חשמל בהפסקות חשמל. אצל מקס במערה מעולם לא היו הפסקות  חשמל מאחר שהחשמל שלו בא  מהרוחות בים שמעולם לא פסקו.

 היכן בדיוק הייתה המערה החשמלית ?

 הסופר עמוס אריכא   מספר :

עבודה מצורפת

מערתו של מקס  הייתה במדרון הכורכר מגן העצמאות לכיוון הים, באיזור שמתחת לאנדרטה לזכר הטייסים שנפלו במלחמת העצמאות באיזור שאותה בנה בנימין תמוז.

 מעבר לגבול הצפוני של גן העצמאות, מתחיל המצוק המפורסם של תל-אביב לאבד מגובהו עד נקודת אפס בו הוא נמוג בחול הים, במרחק של כמה עשרות מטרים מהגבול הדרומי של נמל תל-אביב.  

בנקודת השתפלות הגב ממשטחו  העליון של המצוק נמצאה המערה החשמלית של מקס קלינהוף. את המערה הרס בשנת חמישים ואחת טרקטור  שנשלח לחסל כל זכר לאתר הנדיר.

 במרחק שבין ארבעים לחמישים מטרים דרומה מנקודת מגוריו של מקס, נמצאו לפחות עוד שתי מערות קטנות, ממש מתחת לשטח גן העצמאות, מוסתרות היטב בצמחיית הצוקים ואי-אפשר היה לראותן מתחומו  של הגן עצמו. מערות אלו קטנות בהרבה ממערתו של מקס היו מוכרות היטב לאלה המכונים "הקבועים" של החוף. מעליהן נמצא השביל דרכו ניתן היה להגיע לבית הקברות המוסלמי שנמצא במרחק של כמאה וחמישים מטרים משם.

צילום גלית חתן.

הסופר יורם קניוק זוכר גם הוא היטב את המערה בחוף מציצים:

יורם קניוק :הייתה מערה בערך ליד המקום שבו נמצאת היום האנדרטה של בנימין תמוז ליד גן העצמאות.אני זוכר שהיינו נכנסים לשם תמיד לפני מלחמת העולם השנייה. היינו קוראים לה "המערה" כי היא הייתה היחידה בסביבה.מתחתיה  היה ברכה טבעית שבה היינו שוחים.

 אלי : כמה ילדים היו יכולים להיכנס לשם ?

קניוק : אני זוכר  שהיינו יושבים שם עשרה ילדים עושים מדורות ומכינים עצמנו למלחמה.  כאשר הגנראל הנאצי  רומל התקרב לארץ היינו מביאים לשם מקלות עבור המלחמה העתידה.

 אלי : האם שמע מוסינזון על המערה הזאת ?

קניוק : מן הסתם כן.אם הוא גר באיזור וביקר בחוף תל אביב לעיתים מזומנות בשנות ה-40 אז סביר להניח שהוא ידע עליה. כולם ידעו עליה.

עמוס אריכא מרחיב :

הייתה לא רק מערה אחת באיזור החוף  אלא כמה מערות. לפחות 3 או ארבע מערות באיזור גן העצמאות. אחדות בגודל 2 וחצי מטר .הייתה  אחת גדולה במיוחד.  במערות שאני ישבתי בהם יכלו לשבת ארבע חמישה ילדים אולי עד עשרה. . 
 ואני זוכר שהו היו קיימות עוד ב-1950 כאשר ביקרתי בהן בפעם האחרונה כדי להיזכר בילדותי ומאז כנראה הן הפסיקו להתקיים .ובינן הייתה את המערה החשמלית של מקס.

 את המערות תיארתי מאז בספרים שונים שלי כמו :הטיסה לירח "  בספר ישו הנערה וסזאנית ובספר אביב שחור.  

  המערה החשמלית של מקס

באיזור החוף חי  אדם בשם מקס  קלינהוף  שבנה  שם מערה אמיתית עם חשמל בסוף שנות השלושים. 

 למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.

היה זה מקס שיצר בדיוק במקום שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים" יצר מערה שאכן הייתה מערה חשמלית מאחר שהוא התקין בה  מקור חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים .

מה עלה בסופה של המערה החשמלית ?

עמוס אריכא: המערה  החשמלית  של מקס התקיימה מסוף שנות השלושים עד שהקימו את מלון שרתון הראשון בסביבה בראשית שנות החמישים  ורצו להרחיק את כל התושבים שגרו בצריפונים על מורד גב המצוק ושלמו להם כספים.

את מקס הם רצו לסלק גם כן ועבורו נמצא פיתרון מיוחד.  

את מקס סילקו על ידי חבורת בריונים ששלמו להם להרחיק את מקס הם התגרו במקס שנאלץ לתקוף אותם כשניסו לפרק גדר שהקיפה את המערה כמובן שהמשטרה שחיכתה מהצד  התערבה ועקבותיו נעלמו עבור מיודעיו המרובים בחוף . רק אחרי שנים רבות גיליתי מה קרה:  מקס הוכרז כלא שפוי הוא נשלח לבית החולים לחולי רוח אברבנאל בבת ים. שם  בילה  יוצר המערה החשמלית את שארית חייו כשהוא בונה ערים דמיוניות בחול עם גשרים ודרכים. .

בספרו של עמוס אריכא "עלמה בקצה הכפר" ( 1991)  מופיע מקס כאחת הדמויות המרכזיות ובקובץ שיריו של המשורר הצפון תל-אביבי יהורם בן מאיר  "פיצ'י"  "מקס מתהלך על המים" ( 2005).

מקס  הדייר   האמיתי של המערה החשמלית מופיע בספרים אלו  כדמות כמעט מיתית לא פחות מאותם חסמבאים שהשתכנו גם הם במערה חשמלית בדיוק בפינה שבה השתכן מקס בסוף שנות השלושים.

 נראה שכל המערות שהיו קיימות באיזור חוף מציצים  כאשר החל מוסינזון לכתוב  את סיפור חסמבה הראשון ב1949 הפסיקו להתקיים בשנים  1951-1952  הן נהרסו בעת הבנייה של גן העצמאות ומלון "שרתון " לידו. ".

וזאת הסיבה מדוע אף אחד מאותם אלפי ילדים שחיפשו אחרי שנת 1951 ובהם כותב שורות אלו  את המערה החשמלית לא מצאו אותה.הדחפורים הרסו את המערה החשמלית ואת תחנת החשמל שבתוכה.

מוסינזון עצמו ציין בחסמבה מספר 17 שבה היציג את הדור השני שלה חסמבאים שהמערה החשמלית נמצאת מתחת ליסודות מלון הילטון ולכן אי אפשר למצאה.

מאוחר יותר הפכה המערה למיתית לגמרי כאילו לא הייתה קיימת מעולם.

מקס והחסמבאים :פרשנות מיתית .

יהורם בן מאיר "פיצ'י " צילם מוטי קיקיון .

ליגאל מוסינזון יוצר חסמבה לא הייתה כמובן פרשנות מיתית מיוחדת על גיבורין  אבל  נראה שלמשורר יהורם בן מאיר פיצ'י בהחלט היו זרעים של פרשנות מיתית לגבי דמותו של מקס קליינהוף וגם לגבי החסמבאים שאותם הוא  מאזכר ומזהה  בשירים שונים שלו עם ילדי שכונת מחלול ,דהיינו הוא וחבריו בילדותם.

למשל בשיר "על הקריאה":

"כְּבָר אָז יָדַעְתִּי כִּי אֱלִימֶלֶךְ זוּרְקִין/הוּא צֶלֶם הוּא דְּמוּת/מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים/שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ – /מַקְס//נוֹלַדְנוּ מִן הַיָּם/זֶה הָאֶחָד הַקַּיָם בֶּאֱמֶת/בִּשְׂפָתֵנוּ בָּלַלְנוּ חוֹל יָחֵף וְטָהוֹר וְחוֹפִי/וּבֵית הַחִנּוּךְ בַּצָּפוֹן/שָׁם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ/שָׁם גְּבוּלוֹ" ("על הקריאה", נהר הירקון יוצא מעדן, עמ' 18)

 האם בן מאיר מזהה כאן בין אלימלך זורקין הנבל של סיפורי חסמבה  ובין מקס היוצר של המערה החשמלית?

יותר סביר שמה שפיצ'י רומז לו הוא שהדמויות המיתיות של גיבורי סדרת חסמבה מבוססות עליו ועל חבריו בילדותם בשכונת מחלול בחוף ים תל אביב.

פיצ'י מתאר את מקס איש המערה של חוף תל אביב כאדם טהור כמו ויותר מכמו אלוהי מאין אודיסאוס הנפלט אל החוף וכמו ישו המהלך על המים .  

מקס אצל פיצ'י הוא הפרוטו טייפ של אליק של משה שמיר שבא מן הים ואין איש יודע מאיין בא.

והמערה שהוא יוצר  בחוף הופכת לרחם העולם .

ואנחנו יכולים להמשיך מכאן ולקבוע שבעיני רוחו של פיצ'י  שהחסמבאים שמשתכנים במערה החשמלית של מקס ומייצגים את ילדי תל אביב  הם בגדר תלמידיו ושליחיו של האיש המוזר שבא משום מקום על מנת להיעלם לשום מקום  ביצירת מציאות חדשה.

אחרי ימים רבים בא בולדוזר קרדום

לכרות ארץ ומלחים

והארץ הייתה תוהו ודום

הברות הברות

כברות של חול

ואין מלך במחלול.

( יורם בן מאיר  מקס מתהלך על הים ע' 15 )

 הייתה מערה חשמלית באיזור בשנת 1949 כאשר כתב מוסינזון את סיפור חסמבה הראשון.אבל היא נעלמה כאילו לא הייתה.

ובכל זאת אלפי אנשים שקראו את סיפורי חסמבה זוכרים את המערה החשמלית .

אולי היגיע הזמן שיקום איזה יזם ויבנה אותה מחדש כאתר תיירות ?

ראו גם :

איפה נמצאת המערה החשמלית

יואב איתמר על המשורר פי'צ'י יהורם בן מאיר ושיר "מקס-חסמבה " שלו

אז איפה הן החבורות ההן

סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית

סודי ומוחלט בהחלט 2: הדור הראשון

סודי ומוחלט בהחלט 3:הדור השני

 סודי ומוחלט בהחלט 4: הדור השלישי

חסמבה בהרפתקאות מסעירות במלחמות סודיות ביותר / יגאל מוסינזון

צייר גיורא רוטמן.

גי'נגיס חאן ולהקתו

לרגל אירוויזיון 2010 שבו זכתה גרמניה בפעם השנייה בתולדות האירויזיון הנה רשימה על אחד משירי האירוויזיון המפורסמים מכולם . עוד שיר שלא זכה באירוויזיון אך היגיע לו לזכות .ולעניות דעתי גדול השירים הגרמניים שהוצג אי פעם באירויזיון .ואולי גדול הלהיטים שיצרה אי פעם להקה גרמנית מכל סוג ".ג'נגיס חאן "אחד משני הפזמונים שהיו צריכים לזכות באירוזיון 1979 ולא זכו . .

Genghis Khan

Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha… Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha…
Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha… Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha…
Hu, ha, hu, ha, hu, ha, hu, ha… Hu, ha, hu, ha, hu, ha, hu, ha…
Sie ritten um die Wette mit dem Steppenwind They were riding in competition with the steppe wind
Tausend Mann A thousand men
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Und einer ritt voran, dem folgten alle blind: And one was riding in front, they all followed him blindly:
Dschinghis Khan Genghis Khan
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Die Hufe ihrer Pferde, die peitschten im Sand The hoofs of their horses, they lashed in the sand
Sie trugen Angst und Schrecken in jedes Land They carried fear and horror in every country
Und weder Blitz noch Donner hielt sie auf And neither flash nor thunder stopped them
Hu, ha… Hu, ha…
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always further
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
Auf Brüder, sauft Brüder, rauft Brüder, immer wieder Come on brothers, drink brothers, fight brothers, on and on
Lasst noch Wodka holen Send for some vodka
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Denn wir sind Mongolen Because we are Mongolians
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und der Teufel kriegt uns früh genug And the devil gets us early enough
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always furher
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Männer; ho, Männer; tanzt Männer, so wie immer Hey, men; ho, men; dance men, like always
Und man hört ihn lachen And you hear him laugh
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Immer lauter lachen Always laughing louder
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und er leert den Krug in einem Zug And he empties the mug in one go
Und jedes Weib, das ihm gefiel And each woman, that he liked
Das nahm er sich in sein Zelt He took into his tent
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Es hiess, die Frau, die ihn nicht liebte They said, a woman who did not love him
Gab es nicht auf der Welt Did not exist anywhere in the world
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Er zeugte sieben Kinder in einer Nacht He fathered seven children in one night
Und über seine Feinde hat er nur gelacht And about his enemies he only laughed
Denn seiner Kraft konnt keiner widerstehn Because nobody could resist his strength
Hu, ha… Hu, ha…
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always further
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
Auf Brüder, sauft Brüder, rauft Brüder, immer wieder Come on brothers, drink brothers, fight brothers, on and on
Lasst noch Wodka holen Send for some vodka
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Denn wir sind Mongolen Because we are Mongolians
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und der Teufel kriegt uns früh genug And the devil gets us early enough
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always furher
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Männer; ho, Männer; tanzt Männer, so wie immer Hey, men; ho, men; dance men, like always
Und man hört ihn lachen And you hear him laugh
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Immer lauter lachen Always laughing louder
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und er leert den Krug in einem Zug And he empties the mug in one go
Ha… hu, ha, hu… Ha… hu, ha, hu…

לקוח מאתר שירי האירוויזיון

הלהקה הלא אנגלית החביבה עלי ביותר ,ואולי אם כבר השניה החביבה עלי אחרי הביטלס בלבד ( אם כי לפעמים אני מחלל את הקודש וחוכך בדעתי גם בזה… )היא להקת ג'ינגיס חאן . .
וכשאני חושב על אירוויזיון 1979 שהתקיים כידוע בישראל ושזכור כיום בראש ובראשונה הן כאירוע השיא של כל הזמנים שאותו הפיקה רשות השידור בטלוויזיה והן בגלל זכייתה של הזמרת הישראלית גלי עטרי עלי להגיע למסקנה העצובה שהשיר שזכה בו לא היה השיר הנכון.גם אם אשמע בכך לא פטריוטי
השיר שהיה צריך לזכות מבחינת מילותיו ומבחינת המוזיקה שלו היה אחד משניים השיר היווני סוקרטס כוכב עליון שהוא יוצא דופן בכך שהוא המנון לאינטלקטואל ,או השיר הגרמני גינג'יס חאן "שעוסק באחד המנהיגים האכזריים והמצליחים ביותר של ההיסטוריה. .
הפזמון שנבחר "הללויה" שאותו שרה גלי עטרי יש לו מוזיקה קליטה ויש לו היסטוריה מעניינת בגלל כל המשפטים של זכויות יוצרים סביבו אבל הוא בינוני ומטה בלבד לעומת שני ענקי האירויזיון האלו.

קצת היסטוריה על הפזמון והלהקה :
ג'ינגי'ס חאן הייתה אחת הלהקות הראשונות שלא נוצרו ספונטנית מחיבור בין כמה מוזיקאים כמו הביטלס למשל אלא הייתה יציר מוחו של רלף זיגל שהיה אז בעל חברת תקליטים בשם "יופיטר " במינכן. זיגל היה נוהג לשלוח שירים באופן קבוע לתחרויות הקדם אירוויזיון של גרמניה . ( עדהיום הוא השתתף בלא פחות מ-19 תחרויות אירוויזון שונות ). ובין השאר שלח לקדם האירויזיון הגרמני של 79 ביחד עם עמיתו הקבוע ברנר מניונגר פזמון עם סיפור עליז ותוסס על אחת הדמויות הצבעוניות והאכזריות היסטוריה השליט והכובש מונגולי ג'ינג'יס חאן.
רק כשהובהר לו שהשיר אכן ייכלל בין תריסר השירים המועמדים בתחרות הקדם אירוויזיון הגרמנית החל זיגל לחפש זמרים שיבצעו את השיר.

הלהקה שיצר "ג'ינג'יס חאן " על שם שיר הנושא הייתה יוצאת דופן בגלל כמה סיבות.
סיבה אחת הפחות חשובה היא שלהקת גי'נגיס חאן הייתה להקת הפופ-דיסקו הגרמנית הראשונה ששרה בגרמנית
סיבה שנייה מבחינתי חשובה לעין ערוך היא שהרעיון של זיגל היה להרכיב להקה שתהלום את רוח הפזמון  שאותו ביצעה רוח של הרפתקנות ואקזוטיקה ותמחיש זאת בצורה ויזואלית.
ואגב אורחה נזכיר שמשום מה רוח כזאת היא נדירה למדי בין הלהקות המערביות למיניהן והיום יותר מאי פעם.
ובוודאי ובודאי בתחרויות האירווזיון לאורך השנים.
להקות הרוק והפופ והדיסקו וזמרי הרוק הפופ והדיסקו מאז שנות החמישים ואילך ידעו לייצג היטב רוח של רומנטיקה בשנות החמישים ( וגם קצת בשנות השישים והשבעים ) ולאחר מכן דקדאנס והשתוללות יצרים.
אולם הרפתקנות ואקזוטיקה ועניין במקומות רחוקים ובתרבויות זרות ובתקופות אחרות היא דבר נדיר ביותר אצלן. כמעט בבחינת בל ימצא.ולמרבית הצער הם בהחלט משקפים בכך תרבות שלמה. ובו בזמן גם תורמים עוד יותר להפצת נטייה כזאת של חוסר עניין בזר ובשונה אצל המאזינים.
להקת "גי'נג'יס חאן" הייתה ונשארה יוצאת דופן. גם בכך שניסתה להמחיש בצורה ויזואלית את התרבות הזרה והתקופה הרחוקה שעליה שרה.. כחלק אינטגרלי במסגרת המופע שלה הופיע רקדן שלא שר כלל ביחד עם שאר חברי הלהקה אלא כל תפקידו היה לנוע ולרקוד על הבמה ולייצג את דמותו של ג'ינגי'ס חאן דהיינו היא נתנה דגש חסר תקדים לויזיאוליה ואם נרצה לאמינות ההיסטורית של הפזמון.


להקת "גינגיס חאן " בישראל.
אין ספק שמבין כל הלהקות שהופיעו באירוויזיון 1979 "ג'ינגיס חאן" נתנה את המופע הצבעוני והתוסס ביותר.
בעת שהפזמון הושר באירוויזיון היו שחשו שבשיר המונגולי –סלאוי כביכול היו מוטיבים של מוזיקה חסידית ואחד הקטעים בשיר נשמע כאילו נלקח מתוך"לו הייתי רוטשילד " מהמחזמר "כנר על הגג" על פי שלום עליכם . מסתבר שהמדובר במוטיב מונגולי סלאבי שקיים באמת ואולי שימש בסיס גם למוזיקה החסידית.

למרבית הצער זה לא עזר לה להגיע למקום הראשון .היא היגיעה רק למקום הרביעי.

עם זאת הרושם שהשאירה להקת גי'נגיס חאן על הצופים לאורך השנים היה מעל ומעבר למקום הריאלי שזכתה באירוויזיון שבדיעבד היום ברור שהוא לא היה מוצדק.
"ג'ינג'יס חאן " זינק לראש מצעדי הפזמונים בארצות שונות בישראל בגרמניה וארצות אחרות. התקליטון שלו נמכר במהירות חסרת תקדים ללהקת פופ גרמנית.
לעניות דעתי אם תשאל היום את המאזין הממוצע לגבי שירי אירווזיון 1979 הוא יזכור את "גינג'יס חאן " יותר מאשר את "הללויה" האנמי בהשוואה. . . כמדומה שגם אחרים הרגישו ש"ג'ינג'יס חאן" היה שיר יוצא דופן הוא נבחר בידי הצופים הגרמניים בסקר חדש. כגדול שירי האירוויזיון בכלל.
מה המיוחד בהצלחת ג'ינגי'ס חאן והלהקה והשיר ? למה בכל זאת זוכרים אותם בין אלפי שירי אירוויזיון לאורך השנים ?
.לכאורה שום דבר המילים של הפזמון על הכובש האדיר רודף הנשים ג'ינגיס חאן היו בנאליות ומטופשות למדי אך בכך לא היו כמובן יוצאות דופן בין שירי האירוויזיון.
המוזיקה היא סוחפת למדי אבל  גם בכך  אין לכאורה שום דבר יוצא דופן.  השם עצמו "גינגי'ס חאן " תרם להצלחת הלהקה שקיבלה שם זה יש בשם הזה כוח עצום דחף בלתי מרוסן שסימל היטב את שירי הלהקה.

כמדומה שהשילוב בין הכוריאוגרפיה הקצבית הססגונית השיר הקצבי בהחלט תרם תרומה עצומה להצלחת השיר ולהשארתו בזיכרון.
אני טוען שהיה דבר חדש בלהקת ג'ינגי'ס חאן בכך שהכניסה לבמה של האירוויזיון דרמה ואקזוטיקה שלא היו כמוהן לפניה. כאן לראשונה עלתה חבורת אנשים לכאורה בלבוש מונגולי ועם חזות אקזוטית
אחד מהזמרים היה קרח לחלוטין אחר "חמוש" בשפם ענק כמו ויקינגי –מונגולי שהוסיפו לתדמיתם כ"לוחמים מונגולים קדומים ".
על הבמה הוצג חיזיון של העבר הקרבי והלוחמני עבור צופי האירוויזיון השבעים מפזמונים רומנטיים על אהבות ולבבות שבורים.העוצמה של החיזיון עוד הועצמה בדמות הרקדן שכלל לא שר וכל מטרתו הייתה לגלם את ג'ינגיס החאן על הבמה.
המפיק ראלף זיגל החליט בעקבות הצלחת פזמון זה ששירי הלהקה יעסקו מכאן ואילך בנושא ספציפי של ההווי האקזוטי של עמי המזרח הרחוק המסתורי והמערב הפרוע האלים ,על המונגולים הסינים היפנים הסינגפורים ועוד עמים שעוררו את דימיונם של חובבי פופ מערבי מנוון שקצה נפשם בשירים על השפעות הסמים והסקס. שיריה עסקו באנשים החיים בטבע דוהרים על סוסים ונותנים פורקן מיידי לכל מאוויהם ( טוב בזה הם לא היו שונים מלהקות כמו "האבנים המתגלגלות ..)
בין השאר הם יצרו פזמון על ישראל בשם "ישראל ישראל שנולד באוטובוס בדרך לאירוויזיון בירושלים אל אחד ההרים הסמוכים שם נטעו חברי הלהקה עצים בשמם.

באותה השנה הישיגה להקת גי'נגי'ס חאן להיט גדול נוסף "מוסקווה " שנכתב לכבוד המשחקים האולימפיים שהיו אמורים להתקיים במוסקווה והפכו למושא לחרם מערבי בגלל הפלישה לאפגניסטן . שוב שיר רומנטי על העיר הסובייטית דאז ושוב באותם בגדים אקזוטיים פרימיטיביים לכאורה שיצרו תחושה של עולם מרוחק סוער פרימיטיבי וקסום. בברית המועצות משום מה לא אהבו את הפזמון כאשר הוא הוקרן בטלוויזיה הסובייטית המנהל פוטר מיד כתוצאה . אבל הוא נשאר בזיכרון .
להקת גי'ינגיס חאן המשיכו בשירים מאותו הסוג פזמונים על דמויות הרפתקניות ולוחמניות ומקומות מרוחקים ואקזוטיים .. ובראשם פזמון המשך לפזמון המקורי על "בנו של ג'ינגיס חאן".

פזמון מעניין במיוחד היה על דמות מספריו של סופר ההרפתקאות הגרמני המפורסם מכולם קרל מאי "חדג'י אלף עומר על ידידו הערבי של גיבור של מאי קרה בן נמסי גרמני בן המאה ה19 הנודד במדבריות ערב ( ואמור בספרים להיות קרל מאי עצמו ).
.פזמונים אחרים עסקו בסמוראי הלוחם היפני, בפיסטולרו האקדוחן הדרום האמריקאי, היו פזמונים על על על פרעה תות אנח אמון הלוחם מימי הביניים איבנהו, על האקדוחן בילי הנער , המרגלת ממלחמת העולם הראשונה מטה הארי, על הסוכן החשאי ג'ימס בונד, על הצייר פבלו פיקסו, ועל המתאגרף רוקי מרציאנו וגם על פיית הים לורלי ועל מקומות אקזוטיים כמו מדגסקאר מקסיקו רומא סהרה הוואי ומאצו' פיצו' שבפרו.".

להקת גי'נגיס חאן ניסתה להגיע למגוון פינות אקזוטיות של העולם . אולם רוב הפזמונים אלה לא זכו להצלחה של השניים המוכרים ביותר וחבל.
רלף סיגל וברנרד מניונגר כאמור למעלה ממשיכים להופיע באופן קבוע באירויזייונים .באירויזון 1981 הצמד היה האחראי לפזמון המצויין "גו'ני בלו " שלא זכה ( למרות ששוב היגיע לו לזכות ).פזמון נוסף שלהם "מעט שלום " זכה לבסוף ב-1982 הזכיה היחידה של גרמניה עד לזכיה באירוויזיון 2010.

כיום להקת ג'ינג'יס חאן קיימת שוב עם צוות חדש וממשיכה להופיע על הבמות . הגרסה החדשה שלהם מציגה מופע שלם סביב התרבות המונגולית הקדומה של גי'נגיס חאן ועמו  שבמקור היו הנושא של רק שני שירים על גי'נגי'ס ועל בנו.

עד כמה להקת ג'ינגי'ס חאן הייתה יוצאת דופן בהשוואה לכל שאר להקות האירויזיון ( כן גם בהשוואה לאבבה ) אפשר לראות בעובדה שהם הלהקה היחידה שזכתה לכך שאחד מחבריה יגולם בידי שחקן ישראלי . הלהקה תופסת מקום בולט ביותר בסרט הישראלי "הללויה " הסרט, על פי תסריט של עודד רוזן, הוכתר כדרמת הטלוויזיה המצטיינת של פסטיבל חיפה באותה שנה, וזכה גם בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה לשנת 2004 בקטגוריה זו
שם באופן יוצא דופן הופיע הרקדן הראשי של הלהקה שאותו גילם שחקן ישראל הראל נוף. במציאות
הרקדן המקורי שהיה הדמות הבולטת והייצוגית מבין חברי הלהקה נפטר ממחלת האיידס ב-1993 שנים לפני הפקת הסרט.

הסרט זה כמו נותן "גושפנקה רשמית " לכך שמבין כל זמרי ולהקות האירוזיון לאורך השנים להקת ג'ינגי'ס חאן הייתה זו שהציתה את הדמיון הישראלי יותר מכולם.


ראו גם

הגלגולים של הפזמון "ג'ינג'יס חאן "

ג'ינג'יס חאן אירוויזיון 1979

המילים באנגלית

האתר הרשמי של להקת ג'ינג'יס חאן

ההיסטוריה של הלהקה
דיון על ג'ינגיס חאן

הלהקה בויקיפדיה

גנגיס חאן השיר
ובגירסה חדשה

הבן של גינגי'ס חאן

[יורשיו של החאן

היוצרים של ג'ינגיס חאן


האלבום השני רומא


מוסקוה הפזמון

מוסקוה הקליפ

חדגי ' אלף עומר שיר על פי סיפורי קרל מאי




ישראל ישראל



הסרט הללויה עם הראל נוף בתפקיד איש ג'ינגיס חאן

הסרט באתר הבמה

ועוד רשימות על שירי האירוויזיון
הבובה המזמרת "ירון ליבוביץ על השיר הזוכה באירויזיון 1965

הטרובדור משירי זמר נודד :אלי אשד על השיר הזוכה ( אחד מהם ..) באירויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה :חיים מזר על עוד פזמון ( שלא זכה ) מאירויזיון 1969

סוקרטס כוכב עליון :על עוד פזמון שלא זכה ( אבל היה צריך לזכות ) באירווזיון 1979

שמשון אולי תתבגר חיים מזר על עוד פזמון מאירויזיון 1981

הבלדה של ג'וני בלו :חיים מזר על הפזמון שייצג את גרמניה באיוויזיון 1981

עידן משחקי הקופסה


פעם  לפני שנים היה ז'אנר ענק ומגוון של משחקי קופסה.הם היו פופולאריים מאוד. לא היה ילד שלא שיחק בהם. וגם הרבה מאוד מבוגרים. היום משחקי הקופסה האלו עדיין קיימים אולם כמדומה שחלק גדול מהילדים מעדיפים משחקי מחשב דוווקא. או משחק'י תפקידים אם כי את אלו אפשר גם כן לשחק בקופסאות. ואלו שמשחקים במשחקי הקופסה הם מבוגרים דווקא.
שלומית הרטמייר עורכת וחובבת נזכרת בנוסטלגיה בכמה מאותם משחקים ותיקים.
לוח המשחק שמונה בעקבות אחד

לוח המשחק "שמונה בעקבות אחד " על פי הספר והסרט .


 עידן משחקי הקופסה :   על משחקים שאהבנו לשחק

מאת שלומית הרטמייר


Shlomit Hartmayer

( תודה לחוקר המשחקים  ד"ר חיים גרוסמן על התמונות )


האם אתם זוכרים את המשחקים ששיחקנו בהם כשהיינו ילדים?
מה מזכירה לכם הפקודה: "לך לבקר בקבר רחל"? או "לרדת מצרימה ",
ולמה לפני הסוף של "סולמות וחבלים" תמיד צריך להיות חבל ארוך-ארוך שייקח אתכם את כל הדרך למטה, למשבצת הראשונה של הלוח. ומה זה (או מי זה) רפרף ההרדוף? ואיך כל זה קשור למשחקים של היום?

ברשימה הבאה אזכיר נשכחות ואספר על משחקים אהובים ומהנים, שבילינו במחיצתם שעות והעשירו את עולמנו ובמידה רבה עיצבו את השקפת עולמנו לפני עידן האינטרנט, הסלולר והאייפון.

משחקי הקופסה של שנות ה-60 וה-70

"סוכן חשאי " משחק קופסה משנות השישים מבוסס על הדמות של הסוכן החשאי ג'ימס בונד.

כל ילד שהגיע לגיל בית הספר התהדר בשלושה דברים ששכנו דרך קבע בספרייה הקטנה בחדרו: אנציקלופדיה "מכלל", מילון עברי של אבן שושן ומשחק קופסה אחד (ובדרך כלל יותר), שקיבל ליום ההולדת או לחגים.


משחק קופסה מראשית שנות השבעים בכיכובו של שחקן הטלוויזיה רוג'ר מור הלא הוא  סיימון טמפלר "המלאך".
המשחקים הפופולאריים ביותר היו ה"מונופול" , ועוד 2 גרסאות ישראליות -מקומיות: "ריכוז"(בהוצאת ב. ברלוי תל אביב") ו- "הבנק" בהוצאת "משחקי פרץ".

מונופול ( חדש) .

שלושת המשחקים האלו היו משחקי לוח, שבהם נדרש המְשחק "לרכז בידו נכסים ככל מה שאפשר לו, כגון מגרשים, בניינים ומפעלים שונים (…) כי היודע לנהל את עסקיו בכשרון, יכול בשעת המשחק לרכז את רוב ההון לידיו, ועל-ידי זה לזכות במשחק." (מתוך חוברת ההסבר למשחק הריכוז). ככל שהמשחק התקדם, רכשנו עוד ועוד נכסים (בתים, מלונות ורחובות שלמים – לפי מידת הבזבזנות שלנו או כמות השטרות המרשרשים שקיבלנו בתחילת המשחק) , ולעתים נאלצנו גם לשלם קנסות או להמתין תור אחד או יותר. מי שלא הצליח לשלם את התשלומים הוכרז כפושט רגל, והוא סיים את המשחק ובצער רב הלך להכין את השיעורים או לעזור לאמא לנגב את הכלים …

בשלושת המשחקים נדרשו סבלנות, יכולת קבלת החלטות, ניסיון ו…מזל. אם כי לדעתי רכיב המזל הוא בעל החשיבות הנמוכה ביותר מבין השלושה, מכיוון שמי שידע לכלכל את מעשיו ולרכוש מבעוד מועד את הנכסים החשובים (כלומר, שיש סיכוי גדול שכל המשתתפים יבקרו בהם), הצליח לגבות עליהם מאוחר יותר כסף, כאשר כל משתתף נכנס לבקר בהם באחד ה"סיבובים" על הלוח, כמובן, שכמו כל דבר בחיים, אם קיבלת קוביות טובות ואלת המזל עמדה לצידך באותו היום הניצחון הובטח לך.


שני משחקי קופסה על עלילות הקופים של תמר בורנשטיין לזר. . צייר מ.אריה .

המעניין הוא ששני המשחקים הארץ-ישראליים ("בנק" ו"ריכוז") זכו לפופולאריות רבה , למרות שהיו מתוחכמים פחות מן המונופול, אבל אולי שיחקה לזכותם העובדה שהיו מהנים ומעניינים וכללו פקודות והפתעות מקוריות כמו למשל : "לרדת מצריימה" (ריכוז), שפירושו להתעכב כמה תורות במשבצת "מצרים", ולשלם קנס של 100 לירות כדי להיחלץ מהמקום ולהמשיך במשחק- מעין חופשה כפויה לחו"ל במהדורת שנות ה-70.

משחקי קופסה נוספים: סביב לעולם ב-80 יום – בהוצאת "הגל החדש" – זהו משחק שהעברנו שעות במחיצתו (ואני חושבת שהיה אהוב יותר על אוהבי הספר מבינינו). הוא מבוסס כמובן על סיפור מסעו של פיליאס פוג ומשרתו הנאמן פספרטו במסע מסביב לעולם בעקבות ספרו של ז'ול וורן הזכור לטוב, אם כי הוא משחק משעשע גם בזכות עצמו.

ירושלים של זהב – בהוצאת "החיים"- משחק מעניין ודווקא חריג- לטובה בז'אנר של המשחקים שיצאו לאחר מלחמת ששת הימים והניצחון הגדול. הוא מציג "טיול" ברחבי ירושלים המאוחדת, ובחוברת ההוראות שלו מפעמת התרוממות- רוח כיאה לימים המזהירים ההם. במהלך המשחק נדרשנו למלא פקודות שונות כגון: "לך לבקר בקבר רחל" או "מנה את שמות כל השערים בירושלים", וגם לאחר ששיחקנו בו פעמים רבות , עדיין לא ידענו את שמות כל השערים הסובבים את העיר הקדושה.

"משחק האלופים" - מתוך התערוכה
מעניין שהמקומות המוזכרים הם מגוונים: מסגדים, כנסיות, קברים ועתיקות ואתרים בירושלים המערבית (כמו "היכל הספר"), וכמובן , המקום היקר ביותר לרכישה הוא הכותל המערבי (450 לירות). משחק זה היה מוצלח ונמכר היטב, וגרסאות מחודשות שלו יצאו שוב עם עדכונים ושינויים קלים.


50 מי יודע חידון תורה – בהוצאת "החיים" – משחק צנוע יותר, ברוח חידון התנ"ך העולמי, שגם עמו בילינו שעות מהנות ולמדנו לא מעט על התנ"ך וגיבוריו. היו בו פקודות ושאלות בנושאים תנ"כיים ברוח חידון התורה: מי אמר למי: "אם מחוט ועד שרוך נעל , ואם אקח מכל אשר לך". ולמי אמרו: בזיעת אפך תאכל לחם? כל מי שידע את התשובות (או שהציץ בדף הפתרונים), זכה בנקודות ובניצחון. משחק זה היה הוסיף לנו ידיעות רבות בתורה, ולמצטיינים מבינינו – סיכוי להשתתף פעם בחידון ה"אמיתי" בטלוויזיה ביום העצמאות.

חבילה הגיעה – של אפרים קישון המצוין. מפרט את "מסע הייסורים" בנבכי הבירוקרטיה הישראלית, שכל אדם צריך לעבור כאשר הוא רוצה לשחרר חבילה מן המכס. המשחק שעל פניו נראה משעמם ומייגע (מי מתעניין בחבילה שהגיע מחו"ל והסתבכה במסדרונות הבירוקרטיים?) הוא למרבית ההפתעה משעשע וסוחף, ומזכיר את סיפוריו המשובחים של קישון, שמשולבים בהם תמיד הומור דק, יכולת התבוננות חדה על החברה הישראלית המתהווה ועל הבורגנות , כשלכל זה חוברים נקודת המבט המיוחדת והקסם הקישוני, שליחם כנראה לא יפוג לעולם. יכולנו להעביר שעות ארוכות במשחק זה מבלי להשתעמם. ואגב, האם הצלחתם פעם אחת לסיים את המשחק ולקבל את החבילה?

משחקי קלפים – רביעיות ואחרים

זכורים לטוב הם משחקי הקלפים (רביעיות – פרחי ארץ-ישראל, חיות ארץ ישראל, ישראל ארצך בהוצאת "פלפוט", וגם "דגלים" (הוצאת "דעת").

במשחקים אלו נדרשו זיכרון טוב, סבלנות,ידע בנושאי החי והצומח של ארץ-ישראל , וכמובן – כמו תמיד – מזל. בקלפי הפרחים חולקו הפרחים לפי משפחות, וכל רביעייה כללה משפחה אחרת. בקלפי החיות חזר אותו עיקרון, אבל הפעם היו הקלפים היו ממשפחות החיות. כנראה מלכתחילה נבחרו חיות ידועות ולצידן חיות ידועות פחות כמו רפרף ההרדוף שהוא – כך למדנו מהקלפים – סוג של פרפר (ודי מפחד למען האמת).

במשחק ה"דגלים" שבהוצאת "דעת" היו צריכים להשלים זוגות של בני אומות העולם בתלבושתם המסורתית. ה"קאץ'" היה כמו תמיד הצועני בלי מולדת, שלא הייתה לו בת זוג, ומי שנותר וכרטיס זה בידו היה המפסיד. ברור שהתאמצנו שלא לזכות בכרטיס זה, והוא היה מקומט מאוד וקרוע.

לכל משחקי הקלפים היה ערך מוסף – לימודי, חינוכי או ציוני. לדעתי , הם נועדו ללמד יותר משהם נועדו לבדר, או לכל הפחות במידה שווה.

משחקים "קלאסיים":

לא נפקד מקומם של המשחקים הוותיקים: דומינו, דמקה, שש-בש, שחמט, סבלנות. במשחק הסבלנות היו 33 חורים ורק 32 כלים (החור במרכז הלוח נותר ריק), והמְשחק נדרש להיפטר מכל הכלים ועל ידי כך לנצח במשחק. הבונוס במשחק זה היה שיכלו לשחק בו זוג שחקנים אחד כנגד השני, או שחקן אחד נגד עצמו (אם חברך החליט לא לבוא אליך).

עטיפת משחק קופסה משנות החמישים על מלחמה עתידנית "הסיבוב השני ".

כמה משחקי קופסה בעקבות מלחמת ששת הימים.

משחק אחרון שאני זוכרת ולאו דווקא לטובה הוא "סולמות וחבלים". משחק זה היה פשוט ואכזרי באותו הזמן. לכאורה, כל מה שהיה עליך לעשות היה להתקדם בלוח-משבצות מן המשבצת הראשונה ועד האחרונה, כאשר יש סולם שבו אתה עולה , וכאשר יש חבל – שבו אתה יורד . הבעיה: החבלים היו ארוכים, והסולמות קצרים. שנית, היו יותר חבלים מסולמות, ושלישית: החבלים היו ממוקמים לקראת הסוף, כך שכשחשבת שכבר הגעת למנוחה ולנחלה ואתה עומד סוף-סוף לזכות במשחק, הגעת לחבל הארוך שלקח אותך כל הדרך למטה, עד למשבצות הראשונות של הלוח. לא נעים…
והיו גם משחקי רחוב
ג'ולות, גוגואים, כדור, תופסת, מסירות, מחניים, מחבואים, חבל, קלאס, גומי, איקסמיקס דריקס, 5 אבנים, מטקות(בים).אבל אלו דורשים רשימה בפני עצמם.
ברשימה הבאה: דברים שאהבנו לאסוף.

משחק "ריכוז " הגירסה הארץ ישראלית של "מונופול.


מסעות המלך שלמה .משחק הרפתקאות תנכי .

ראו גם

 ד"ר חיים גרוסמן על משחקי הילדים

משחקי ילדים בנוסטלגיה אונליין

תדע כל ציפור :עוד מאמר מאת שולמית הרטמייר



משחק הקופסה "חידון התנ"ך" בעריכת הזוכה בחידון התנ"ך הראשון עמוס חכם.


מדונה מלכת הקבלה



צייר שלמה כהן

בימים  אלו ביקרה הזמרת מדונה  אמנית הבידור המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם כיום ומאז שנות השמונים  בישראל , הופיעה לפני קהל המונים וסיימה כאן את מסע ההופעות הרווחי ביותר לאמן סולו בכל הזמנים עם הכנסות משוערות של יותר מארבע מאות מליון דולר. . במהלך הביקור המלכותי של "אסתר " ( שמה הקבלי של מדונה ) היא פגשה את בכירי המדינה כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה ציפי ליבני,ביקרה בקבר המקובל המפורסם "האר"י הקדוש " בצפת ( שעליו יצרה בעבר שיר זנוי במחלוקת ) ושרה שם את הפיוט "לכה דודי "   היכריזה על ישראל כמרכז האנרגיה של העולם והתחבבה מאוד על הציבור הישראלי. .
מדונה ידועה כזמרת וכובת על כבר מזה 25 שנה   רציפות קריירה שאין לה כמעט מקבילה באריכות ימים  בתחום המוזיקה הפופולארית כיום. אולם מה שהרבה פחות ידוע הוא שהיא גם סופרת ילדים פוריה ביותר ושלא פחות משבעה  מספרי הילדים שלה תורגמו לעברית .
נכון לספטמבר 2009 מדונה פירסמה בתקופה של שש שנים בלבד בזמן שהייתה עסוקה במופעים מפרכים לא פחות מ-18 ספרי ילדים! ( אם כי נשאלת השאלה אם היא כתבה את ספריה ללא עזרת סופרי צללים…) .
ולפחות חלק מהספרים האלו עוסקים בין השאר גם בהפצת מסרים קבליים.
ולהלן סקירה על יצירותיה הקבליות של מדונה בקליפ קבלי לסרט של ג'ימס בונד ,ובספרי הילדים שלה.

בימים אלו הופיעה מדונה  הזמרת המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם כיום ומאז שנות השמונים  בישראל . הופיעה לפני קהל המונים וסיימה כאן את מסע ההופעות הרווחי ביותר לאמן סולו בכל הזמנים עם הכנסות משוערות של יותר מארבע מאות מליון דולר. . במהלך הביקור המלכותי של "אסתר " ( שמה הקבלי של מדונה ) בישראל  היא פגשה את בכירי המדינה כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה ציפי ליבני,ביקרה בקבר המקובל המפורסם  אגב ההופעה היכריזה על ישראל כמרכז האנרגיה של העולם ובאופן כללי התחבבה מאוד על הציבור הישראלי. .
מדונה ידועה כזמרת וכוכבת על כבר מזה 25 שנה  רצופות,   רציפות קריירה שאין לה כמעט מקבילה באריכות ימים  בתחום המוזיקה הפופולארית כיום  . אולם מה שהרבה פחות ידוע הוא שהיא גם סופרת ילדים פוריה ביותר ושלא פחות משישה מספרי הילדים שלה תורגמו לעברית .
נכון לספטמבר 2009 מדונה פירסמה בתקופה של שש שנים בלבד בזמן שהייתה עסוקה במופעים מפרכים לא פחות מ-18 ספרי ילדים! ומן הסתם ידה  תמשיך להיות נטויה גם בעתיד בתחום זה.  ( אם כי נשאלת השאלה אם היא כתבה את ספריה ללא עזרת סופרי צללים…) .
ולפחות חלק מהספרים האלו עוסקים בין השאר גם בהפצת מסרים קבליים שהרי מדונה היא מעריצת הקבלה הידועה ביותר בעולם כולו והיא מזה שנים מאמינה נאמנה של המקובל המודרני פיליפ ברג.

וזה לאחר תקופה לא קצרה שבמהלכה הצליחה להסתבך  שוב ושוב עם נציגי דתות ממוסדות שונים. לקריירה שלה כל ההסתבכויות האלו עשו רק טוב.

מדונה והכנסיה הנוצרית.


במשך תקופה  מדונה  "פלירטטה" בצורות שונות  עם דת אימה הנצרות  הקתולית בפזמוניה,כולל אחד "החיה בפנים " שהתבסס באופן ספציפי על "ספר "חזון יוחנן " האפוקליפטי "מהברית החדשה". על עניינה בנצרות בכל אופן הכנסייה הקתולית שאליה השתייכה מדונה הייתה בהחלט יכולה לותר היא עוררה כמה פעמים את זעמו של הוותיקן.
בפעם הראשונה זה קרה בעקבות שירה Like a Prayer, שבו מדונה עשתה השוואה בין תפילה ליחסי מין ( אגב רעיון מקובל בזרמים שונים של הקבלה ) בסרטון של השיר מדונה נראתה מתנשקת בכנסייה עם ישו , אשר מוצג כאדם שחור, ורוקדת על רקע של צלבים בוערים.

 העולם הנוצרי היה מזועזע מהסרטון, והוותיקן בפעם הראשונה אך בהחלט לא האחרונה הוציא הודעת גינוי נגד המוזיקה של מדונה וככל הנראה בכך תרם תרומה נכבדה ביותר לפריצתה של מדונה ולהפיכתה לכוכבת על. . בתגובה על הגינויים מדונה הקדישה את אוסף הלהיטים שלה מ-1990 לאפיפיור, "ההשראה השמימית" שלה, לדבריה.
מדונה הסתבכה שוב עם הכנסייה הקתולית עם שירה "כמו בתולה " שבקליפ שלו שני רקדנים מלטפים אותה לפני שהיא מתחילה לאונן. האפיפיור קרא לקהילה הקתולית שלא להאזין לפזמון הזה.
מדונה מצידה הקדישה מכל השירים דווקא את השיר "כמו בתולה " לאפיפיור במהלך הופעה ברומא עיר הבירה של הכנסיה ,
זעמה של הכנסיה יצא גם על מופעים ב-2006 ובב-2008 ובראש ובראשונה במופע שאותו ביצעה במבצר האפיפיור ברומא ששם מדונה ביצעה על הבמה מעין צליבה מדומה שלה עצמה כשהיא לובשת כתר קוצים. כמרים קתוליים התלוננו בזעם שהמדובר ב"חילול קודש " ופגיעה בדמותו של ישו .
הותיקן האשים את מדונה שהיא מבצעת מופע "שטני " ואיים עליה בנידוי.
מדומה זכתה לכבוד המפוקפק של גינויים בידי העולם המוסלמי בעקבות הדיסק שלה " Erotica. שיצא לאור במקביל לספרה "סקס " שהיה מלא בתמונות ערום שלה . הסינגל הראשון מתוך האלבום, Erotica, עסק בפנטזיות סקס, ברוח הספר.  הקליפ של הסינגל כלל צילומים מתוך הספר איל הייתה מדונה מסתפקת רק בכך היה מסתיים העניין ללא בעיות מיוחדות אבל.. הקליפ כלל גם .דוגמית של קטע מתפילה לבנונית ברוח אמונתה של מדונה שיש לשלב כין אמונה ומיניות . העולם המוסלמי גינה את מדונה, והאלבום החדש נאסר למכירה ברוב המדינות המוסלמיות.

אולי גם בגלל התקפות אלו מדונה עברה לקבלה לקבוצה "מרכז הקבלה " של שרגא פיליפ ברג ,שם היא קיבלה שם חדש "אסתר" על שם המלכה התנכית ששמה בא מהאלה "עשתר "אלת התאווה בבבל. .היא הפכה שם ללומדת קבלה אדוקה ונלהבת וליחצנית מספר 1 בעולם כולו של הקבלה בגרסתו של ברג .
..הותיקן מצידו כברהכריז שהוא רואה בתנועות של העידן החדש כמו במיוחד הקבלה של מדונה כאיום על נוצרים מאמינים .
אבל יש להודות ייתכן שהלימודים עשו למדונה רק טוב. עובדה נכון לעכשיו היא נשארה בפסגה ברציפות כבר כמעט שלושים שנה דבר ששום זמר אחר לא הצליח לעשות .(מספיק להשוות את תקופת ההצלחה שלה עם מייקל ג'קסון ותקופת ההצלחה הקצרה יחסית שלו בהשוואה ועם שקיעתו היצירתית ומותו העלוב )
היא לא הסתפקה רק בלימודים והחילה ליצור בעצמה פרוייקטים קבליים משלה בשירה וגם בספרות לילדים . בז'אנר חדש של ספרות קבלית לילדים.

הפרוייקט הקבלי השנוי ביותר במחלוקת שלה עד כה היה השיר "יצחק" שעסק ב"אר"י הקדוש מצפת ועורר את זעמו של הרב רפאל כהן בישראל שהפריח כנגדה הצהרות משונות   על כך שכביכול אסור להשתמש בשמו של האר"י לפרוייקטים שמהם מרוויחים כסף.

 הצהרות שהתברר לאחר בדיקה בתחקיר פרטני שפורסם באתר זה  שאין להם שום בסיס הלכתי שהוא.

 למדונה בהחלט יש מקום לדרוש מהרב רפאל כהן  התנצלות לפניה .
נראה שמדונה היא הזמרת היחידה במאה העשרים שהצליחה לעורר ללא הפליה את זעמם של נציגי שלושת הדתות הגדולות ,הנצרות האסלאם והיהדות

מדונה קבלה וג'ימס בונד

מדונה וג'ימס בונד

פרוייקטים קבליים אחרים של מדונה כללו קליפ שיצרה לסרט של ג'מס בונד "למות ביום אחר "( (2002) שהוגדר אמנם בידי אלטון ג'ון "כשיר ג'ימס בונד הגרוע ביותר אי פעם " ( אני לא מסכים ) שבסרטון הקדימון שלו הופיעו סימנים קבליים ברורים ולדעת חוקר הקבלה בועז הוס לראות בו מדרש קבלי פוסט מודרני . בשיר בשם זה של מדונה משולבים תפילין והאותיות העבריות "לאו " .אותיות אלו מהוות על פי המסורת היהודית את אחד משבעים ושתיים השמות של האל .

. בסרטון אנו רואים את מדונה עוברת עינויים במחנה שבויים אי שם ,רמז לסצינה בתחילת הסרט שבו ג'ימס בונד בכבודו ובעצמו בגילומו של פירס ברוסנן עובר עינויים כאלו במחנה שבויים צפון קוריאני .מדונה הלבנה נאבקת בסרטו במדונה שחורה בדו קרב המרמז על סצינה מקבילה של דו קרב בין ג'ימס בונד ואויבו קרב אחר בין סוכנת טובה ( האלי ברי ) וסוכנת רעה . הסצנה רומזת גם לתפקיד השל מדונה עצמה בסרט כמדריכת סיף וריטי ( שם שמשמעותו "אמת ") . סצנת הדו קרב בין שתי המדונות מתרחשת באולם שבו מוצגים חפצים שונים הקשורים בסרטי ג'ימס בונד ונהרסים המהלך הקב כעולל אפילו תמונה של בונד המשוסעת בידי מדונה הלבנה .
בסצנת העינויים אפשר להבחין באותיות העבריות "ל-א-ו " מקועקעות על זרועה של מדונה ,ובמהלך המאבק עם שוביה הוא כורכת סביב זרועה תפילין (!) רגע לפני שקושרים אותה לכיסא החשמלי.
האותיות "ל-א-ו" מופיעות שוב לקראת סוף הסרטון. ולאחר שמדונה הלבנה מנצחת לבסוף את מדונה השחורה בסיום הסימבולי רב המשמעויות של הסרטון מצליחה מדונה המעונה להשתחרר באופן פלא לא מוסבר משוביה :ועל הכיסא החשמלי הריק מופיעות שוב האותיות "ל-א-ו" ומדונה נראית נמלטת אל החופש במורד המסדרון.

לפי מקורות יהודיים שונים יש לאותיות האלו כאחד משבעים ושניים שמותיו של האל כוחות מגיים אם כי אין לכך חשיבות רבה ברוב הזרמים היהודיים חוץ מאחד הקרוב ומקורב למדונה ."מרכז הקבלה " של הרב שרגא פיליפ ברג. בתפיסותיו של ברג ממלאים שבעים ושניים שמותיו של האל ובכלל השם "לאו " תפקיד מרכזי
והשבעים ושניים השמות יש להם בשנים האחרונות ואולי דווקא יותר לאחר אותו קליפ של מדונה תפקדי מרכזי בפעילויות המרכז.לוחות של שבעים ושניים השמות מקשטים את הסניפים הרבים של המרכז ברחבי העולם . ובחנויות המרכז כמו גם באתר האינטרנט שלהם ניתן לרכוש מוצרים שונים הקשורים לאותם שבעים ושניים שמות .יש סדרת קלפים הנושאים את שבעים ושניים השמות ,יש קלטות שמע של הרצאות על השם בן שבעים ושניים האותיות ואף חולצות הנושאות את השם "המפורש "ל-א-ו". יהודה ברג בנו של שרגא ברג ההולך בדרכו אך פירסם ספר בשם שבעים ושניים השמות –הטכנולוגיה של הנשמה " מעניין שבספר הזה השם "לאו " מופיעים על רקע תמונה של אזיקים ושלשלאות תחת הסיסמה "להיות כלואים בלי להיות מודעים לכך ומאופיין כ"בריחה הגדולה ". ומן הסתם ברג חשב על הקדימון של מדונה כשכתב את הספר . .
במרכז הקבלה מסבירים שלכל אחד מהשמות בני שלוש האותיות המרכיבים את שבעים ושניים השמות ישנה תכלית מוגדרת ,והתכלית שהספציפית של השם "ל-א-ו היא להרוס את האגו "ומדונה אף רומזת על כך בשיר הנושא של הסרט המושמע כמובן בקליפ.שבו היא מציינת במפורש שהיא הולכת להרוס את האגו הענק שלה . ואת הקליפ אפשר לפרש טקסט פוסט קבלי כניצחון המדונה האלוהית הרצון לתת על המדונה השחורה שהיא האגו הרצון לקבל .ניצחון שאפשר להשיגו כפי שמלמד הרב ברג בעזרת כוחו של השם "לאו."
מעניין גם שנושא 72 \השמות של האל נעשה עוד יותר מרכזי בתורות של המרכז לאחר יציאת הקדימון של סרט ג'ימס בונד אל האקרנים .כך שלמדונה בהחלט ישנה השפעה על תורת הקבלה של המרכז. ולדעתי ההשפעה הזאת חזקה יותר משחושבים ואולי תלך ותתחזק בעתיד כל זמן לפחות שהיא תישאר כוכבת על ( אחר כך ,זה כבר עניין אחר).

מדונה יוצרת ז'אנר חדש בספרות הילדים

יצירות קבליות אחרות של מדונה נמצאות בתחום ספרות הילדים.
בעברית יצאו לאור לא פחות מ-11 ספרים של ועל מדונה עד כה.

 הראשון בהם היה ספר ביוגרפיה על חייה משנות השמונים בשם " מדונה / בהוצאת  : כנרת, 1986
ספר שהיה צוהר לחייה של פצצת הרוק של שנות השמונים שאיש לא ציפה ממנה שתמשיך בהצלחה אדירה גם עד לסוף העשור הראשון של המאה ה-21. 

עטיפת הספר הראשון והיחיד עד כה שהופיע על מדונה בעברית.כבר בשנות השמונים .

שאר הספרים הקשורים למדונה בעברית  הם  עשרה מספרי הילדים שלה..
ספרי הילדים של מדונה שמיועדים לילדים בני שש ומעלה זכו להצלחה ענקי . הם נמכרו ביותר ממיליון עותקים. הם תורגמו ל־40 שפות כולל כתב ברייל של העורים ומופצים ב-110 ארצות ברחבי העולם, כולל מונגוליה, מדגסקר וכמובן ישראל.ובין השא הם נמכרים בחנויות הספרים של המרכז לקבלה ובאתר אינטרנט הקשור אליו. נראה שאין להשוות את הצלחת הספרים האלו כלל להצלחתם של ספרי ילדים שנכתבו בידי ( או יותר נכון על פי ) זמרים אחרים כמו פול מקרטני וג'ון לנון ואחרים. ספריהם של אלו לא התחילו להתקרב אפילו לתשומת הלב התקשורתית ולהצלחה במכירות של ספריה של מדונה,אולי גם מאחר שיוצריהם השקיעו בהם הרבה פחות תשומת לב משהשקיעו בהם מדונה ואנשיה.

בפרסומות היא לא הוצגה כ "סתם סופרת ילדים שהיא גם זמרת סופר סלבריטאית " אלא גם כמי שבראה ז'אנר חדש בספרות הילדים שלא היה קיים לפניה ז'אנר הסיפור הקבלי לילדים ויש בכך משהו ( בשפות שאינן עברית או יידיש לפחות ) ,.

לעברית תורגמו כאמור עשרה  ספרים של מדונה  שישה מהם  שייכים לסדרת "השושנים האנגליות " ועוד ארבעה שעומדים לגברי כיצירות נפרדות זו מזו , ויש מקום לבחון אותם.
,בכמה מהם הרעיונות הקבליים בולטים באחרים הרעיונות הם סתם מוסרניים .
אבל יש להודות בין 18 ספריה של מדונה  יש לפחות ספר ילדים אחד שהוא סיפור קבלי לא רע בכלל ,אפילו טוב.

אלו הם :

1. ארבע שושנים אנגליות /  אייר: ג'פרי פולוימרי ; מאנגלית: אירית ארב אור-יהודה : כנרת, תשס"ג 2003. 46 עמודים.

ספר הילדים הראשון של מדונה שהוא גם המפורסם והמצליח ביותר נכתב לדבריה בהשראת בתה לורדס, פורסם ב2003 ביותר ממאה ארצות ובשלושים שפות באותו היום ,ובכך יצר שיא חדש עבור הוצאות הספרים. ומן הסתם היה זה הספר בעל האלמנטים הקבליים הנמכר ביותר אי פעם.
הספר "ארבע שושנים אנגליות", , הוא ספר הילדים המצוייר הנמכר ביותר בכל הזמנים. הספר שהודפס במהדורה ראשונה של מיליון עותקים, ראה אור במקביל במאה מדינות וב-30 שפות (כולל עברית), נמכר בשבוע הראשון שלו בחנויות בבריטניה ב-10,000 עותקים. רק 220 עותקים פחות מ"הארי פוטר ומסדר הפיניקס", רב המכר בסדרה על עלילותיו של הקוסם הצעיר שיצא בארך באותו הזמן .
זהו כנראה ספרה האישי ביותר של מדונה מבין ספרי הילדים שלה הוא עוסק בידידות ובעיות ילדים כמו בדידות ובחברות בין חמש ילדות ילדה בודדה ויפה וחסרת אישיות בשם "בינה" ("הזוהרת כמו כוכב ") כשמה של הספירה השלישית באילן הספירות הקבלי שמזכירה בציורים את מדונה וכמוה היא גודלת כיתומה ללא אם , ובחבורת נערות נאות גם הן שמציקה לה עד שהיא לומדת בעזרת פיה טובה כמה בינה היא מוכשרת וטובה וכולן הופכות לחברות
הספר השני בסדרה תורגם גם הוא

2 :השושנים האנגליות: פשוט חלום /  איירה: סטיסי פיטרסון ; מאנגלית: אירית ארב אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006. . 60 ע

ובו חברותן של ניקול, אימי, שרלוט וגריס עומדת במבחן כאשר לכיתה מגיע תלמיד חדש, דומיניק דה לה גוארדיה. שכולן מתאהבות בו . מורתן גב’ מרשמלו והפיה הטובה מנסות להציל את ידידותן'.הילדות רבות בינהם על הנער החתיך וכו'.

3 להתראות גריס? /מאת מדונה בשתוף עם רבקה גומז ;   איר ג’פרי פולוימרי. מאנגלית – קטיה בנוביץ’ כינרת 2009.

 תקציר : מה קורה כשהחברה השחצנית של ניקול באה לביקור מניו יורק ורוצה גם היא להפוך לשושנה?

4.  הילדה החדשה: / מדונה מאת מדונה  בשתוף עם אימי קלאודי ; איר ג’פרי פולוימדי; מאנגלית: קטיה בנוביץ כינרת. 2009

תקציר :  מה קורה כשההורים של גריס מתכננים לעבור לפריז והפרדה מאימת על החבורה האגדית?

השושנים האנגליות

5; ההצגה חיבת להמשך /; בשתוף עם אריקה אוטנברג ; מאנגלית – קטיה בנוביץ ; איר ג’פרי פולוימרי,כינרת 2010

שבו החברות עולות על הבמה בהצגת תיאטרון. 


6. המתנה הכי יפה בעולם /בשתוף עם אימי קראוד ;; אייר – ג’פרי פולוימרי. מאנגלית – קטיה בנוביץ כינרת 2011

תקציר : אימי תהפוך בקרוב לאחות גדולה, אבל במקום לשמוח היא משוכנעת שהחיים הטובים שלה עומדים להסתיים בבת אחת.
התינוקת עוד לא נולדה והכבר מבטלים את החופשה המתוכננת במילנו כי אמא שלה נמצאת בשמירת הריון. האם החברותו הטובות יצליחו לשכנע את אימי שאחות קטנה זאת המתנה הכי יפה בעולם ?

ספרים אלו יצרו מותג חדש עבור מדונה . היא הוציאה לשוק קו אביזרי אופנה, בגדים המבוססים על בגדיהן של גיבורות הסדרה וכו'.

ספרים אלו הם האישיים מבין ספריה של מדונה אבל אין להגיד שאלו ספרים מומלצים לקנייה או לקריאה של מבוגרים או ילדים . .הטון הוא מוסרני ומטיף. .מדונה טורחת להסביר כל מה שקורה במקום להראות שגיאה מקובלת על סופרי ילדים ולהוציא את בינה הדמות שמייצגת ככל הנראה את מדונה אי אפשר להבדיל כלל בין שאר הדמויות,אם כי מן הסתם זה משתנה בספרים הבאים על עלילות נערות חבורת "השושנים " שאותם כתבה מדונה בעקבות ההצלחה העצומה של שני ספרים אלו שבהם יש כמה ספרים שמוקדשים לכל אחת מהדמויות.
מדונה כתבה עוד שישה  ספרים נוספים על עלילות נערות חבורת ה"שושנים" שכנראה מיועדים לגילאים מבוגרים יותר ו( עדיין ) לא תורגמו .באחד מהם אחת השושנים הופכת לדוגמנית בספר אחר נערה אחרת עורכת מסע בחירות במסגרת הפוליטיקה של בית הספר .בספר שלישי הן נוסעות לחו"ל לארה"ב . בספר להיות בינה " בינה הילדה שמייצגת את מדונה בסדרה מחליטה שנמאס לה להיות נחמדה וטובה כל כך והיא מתחילה להתנהג בצורה פחות ידידותית לסביבה ומזעזעת את הבחור שבו היא מאוהבת כרגע. .ובספר המסיים את הסדרה ,אביה האלמן של בינה מתחתן עם מורתה.
שלושת  הספרים הראשונים לפחות אין בהם כל עניין לקורא גם זה שמתחת לגיל שש.. לא לקנות.  
שאר הספרים של מדונה הם כבר סיפורים אינדיבידואליים העומדים כל אחד בפני עצמו.

3. הרפתקאותיו של עבדי / מדונה ; מאנגלית: אירית ארב ; איורים: אולגה דוגינה ואנדרי דוגין.
אור יהודה : כנרת, תשס"ה 2004. 31 עמודים
זהו ספר ברמה סבירה למדי הנראה שכשאוב מהשראתו מסיפורי אלף לילה ולילה. סיפורו של נער שנשלח בידי אדונו להביא א המתנה היפה ביותר לשליט וזאת מתגלה כנחש המבהיל את השליט ואת חצרו .הנער המסכן נשלח לבית הסוהר . אבל מכיוון שהוא בוטח תמיד שהכל יבוא על מקומו לשלום הכל אכן בא למקומו בשלום . ה מסר פשטני מעין כמוהו אבל הסיפור נחמד למדי ומדונה מצליחה להעביר היטב את הצבעוניות של העולם של המזרח וסיפורי אלף לילה ולילה. .
אפשר לקרוא אם אין שום ספר אחר בסביבה.

ימבה כסף / ; איורים: רוי פאז' ; מאנגלית: אירית ארב. אור יהודה : כנרת, תשס"ה 2005 

הסיפור עוסק בידידות ובעיות ילדים כמו בדידות בעולם של בעלי חיים אנושיים.
זהו סיפורו של סוחר עשיר, ימבה כסף, ( כלב) מוצא את אושרו רק אחרי שלומד לתת לאחרים לאחר שבעת מצוקה נתקל באדם אחר שמלמד אותו את הערכים הנכונים בחיים ., הספר משעמם עד להחריד ,והעלילה קיימת רק כדי להטיף מוסר לילדים.

  להקפיד לא לקנות.

תופעה מעניינת במיוחד בספריה של מדונה היא שניים מסיפוריה של מדונה מבוססים על סיפוריו של מייסד החסידות הרב ישראל הבעל שם טוב

.ומדונה היא כנראה הסופרת הלא יהודיה הראשונה לילדים שכתבה ספרים על פי סיפוריו ,. התוצאות בלשון המעטה הן שונות זו מזו מאוד באיכותן.

התפוחים של מר פיבודי / [; איורים לודן לונג; מאנגלית אירית ארב אור יהודה : כנרת, 2003
30] ע' : איורים צבעוניים..

מדונה מספרת בהקדמה שהספר הזה מבוסס על משל הבעל שם טוב ששמעה מהמדריך שלה בחוג לקבלה. היא כותבת :

ההשראה לספר הזה באה מסיפור בן כ – 300 שנה, שסיפר לי המורה שלי לקבלה.
הוא מספר על כוחן של מילים, ומדגיש את הצורך לבחור אותן בקפידה כדי לא לפגוע באחרים.
הבעל – שם – טוב (הבעש"ט), שהיה מחברו של הסיפור המקורי הקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת, והדגיש את ערכה וחשיבותה של אהבת הבריות. אני מקוה שעשיתי צדק עם סיפורו.
. הסיפור עצמו כפי שהוא מובא בגירסת מדונה הוא מתחת לבינוני . הוא מתרחש בעיירה קטנה בארה"ב , כנראה בשנות ה40 של המאה הקודמת שבה ילד מגלה שמורו לוקח תפוחים בלי לשלם ומפיץ זאת כשמועה .לבסוף מתברר לו שהמורה כן שילם בלי ידיעתו והוא הפיץ שמועת שקר. בסיום הסיפור מר פיבודי מבקש מטומי לגזור כרית נוצות ולפזר אותן ברוח. "עכשיו אתה צריך ללכת ולאסוף את כל הנוצות", אומר מר פיבודי לטומי המבולבל, שמבין מיד שאין בכוחו של איש לעמוד במשימה כזו. "באותה מידה", אומר לטומי מר פיבודי, "אי אפשר לתקן את הנזק שגרמת כשהפצת את השמועה שאני גנב". ולומד לקח שאסור להפיץ שמועות לא בדוקות .ויותר ככון "אל תרכל ".
. איני מכיר את הסיפור המקורי המיוחס לבעש"ט אבל הגירסה של מדונה בהחלט אינה עומדת בפני עצמה כסיפור. והמסר שהפצת שמועות היא פשע חמור ,נראה  לי בזוי למדי. הילד אחרי הכל חשב שהוא מבצע את חובתו כשדיווח על פשע.
.אולי יש כאן גם מסר כלשהו נגד כלי התקשורת שמפיצים שמועות על סלבריטאים ואחרים ?
לא לקנות.

שונה מאוד הוא הסיפור הבא של מדונה שהיה מבוסס  גם הוא על סיפור של הבעש"ט :
6. יקוב ושבעת הגנבים / מדונה ; איורים: גנדי ספירין ; מאנגלית: אירית ארב אור יהודה : כנרת, [תשס"ד] 2004 . 30 עמודים .

מדונה כותבת בהקדמה :

מקור ההשראה לספר זה הוא הבעל-שם-טוב, מורה דגול שחי באוקראינה במאה ה-18.
זהו ספר על יכלתו של כל אחד מאתנו לפתח את שערי השמים, גם אם אנחנו מרגישים חסרי ערך. מפני שכאשר אנחנו פועלים נגד הטבע האנוכי שלנו אנחנו מחוללים נסים – בחיינו ובחיי אחרים.
עלינו לזכר תמיד שמאחורי חשך גדול מסתתר אור גדול.
הספר הזה אגב , ראה אור בעברית לראשונה בעולם כולו שבועיים לפני ההשקה העולמית שלו . מדונה הסכימה להקדים את יציאתו בארץ בגלל אירועי שבוע הספר העברי,
זהו ספרה הטוב ביותר של מאדונה בלי מתחרים.
היא משאירה אותו במקום ההתרחשות המקורי של הסיפור רוסיה או אוקראינה וזה מוסיף לכוחו. זהו סיפור על איש זקן שמסוגל לפתוח את השמיים ונשלח להתפלל עבור ילד חולה. אבל מתברר שאפילו האיש הזקן בעל הכוחות המיסטיים שיכול לדבר ישירות אל השמיים אינו מסוגל לבצע משימה קשה כל כך לבדו . הוא זקוק לעזרה . לשם כך הוא מזמין שבעה עבריינים מבדחים שיעזרו לו בתפילות, דווקא האנשים הפשוטים המושחתים והמכוערים האלו מסתבר מסוגלים לחדור אל לב השמיים יותר מהצדיק המושלם .
והם אכן מצליחים.
מכל בחינה זהו הספר הקבלי המוצלח בכולם. הוא בהחלט מעביר היטב את המסר החסידי המקורי של הבעש"ט על עוצמתו של האיש הפשוט ,ובו בזמן רומז בין שבמכוון ובין שלא על מדונה עצמה האישה בעלת העבר הלא בדיוק נקי שלמרות זאת יכולה להצליח יותר מהצדיקים והמקובלים המושלמים .
הספר הוא באופן יחסי כל כך טוב בהשוואה לספרים האחרים שאני תוהה אם מדונה נעזרה בו בסופר צללים כלשהו מוכשר במיוחד . הוא בכל אופן מראה שמדונה ( או סופר הצללים שלה ) כשהם מתאמצים יכולים ליצור סיפור מהנה וגם מלמד באמת עם רעיונות קבליים.



אם אתם צריכים לקנות לילדים ספר של מדונה קנו את "יקוב ושבעת הגמדים " והתעלמו מכל השאר. הספר הזה אכן מבצע את מלאכתו ומעביר היטב רעיונות חסידיים-קבליים ואפשר לראות בו גם קריצת עין של מדונה כנגד כל אותם רבנים וחוקרי קבלה שמזלזלים בה הזמרת הפשוטה והפשטנית  כל כך,לפחות לכאורה. .

ראו גם על  מדונה

  מדונה /   [עצוב הספר – חדוה ארחה  [תל-אביב] :   כנרת,   1986.

ספר של 80 עמודים.  היחיד בעברית העוסק בחייה וביצירתה של מדונה.

בועז הוס "למות ביום אחר: על מדונה ופוסט מודרניזם בקבלה  " זמנים רבעון להיסטוריה 91 ע' 4-11, 2003.

תקשורת כתרבות / עורכות – תמר ליבס, מירי טלמון ; [תרגום – אורית פרידלנד. האוניברסיטה הפתוחה, תשסג. 2003  כולל פרק על מדונה .  

מדונה בויקיפדיה

בלוג של מדונה בישראל

הקליפ הקבלי של מדונה על ג'ימס בונד 

סרט של גי'מס בונד והקבלה

החיה בפנים על פי הברית החדשה

מדונה ברומא 1990 לאחר שהותיקן אסר על המאמינים לשמוע את שיריה

כומר רואה במופע הצליבה של מדונה הוכחה לשקיעת המערב

הכנסיה נגד צליבתה של מדונה ברומא

המוטיבים הקבליים בקליפ "למות ביום אחר" – ראיון עם ד"ר בועז הוס על תופעת "מדונה והקבלה", מאתרו של העיתונאי זאב גלילי

מדונה ומרכז הקבלה
כתבות על מדונה וקבלה

מדונה נוטשת את הקבלה ?
מדונה על הקבלה
סיפורי הילדים של מדונה

ההשראה לספרים

מדונה וסלבים אחרים כותבים לילדים

מדונה ושוק הספרים

ילדים על התפוחים של מר פיבודי

מדונה מבקרת בקבר האר"י בצפת ,מקובל שעליו כתבה ושרה פזמון שנוי במחלוקת

יצחק שיר על האר"י

מדונה והשיר על יצחק לוריא האר"י הקדוש
תגובות יהודיות על השיר על האר"י הקדוש

על השיר "אם ננעלו"

דיון על מדונה והשיר "יצחק"

מדונה הספרים והקבלה

הספרים של מדונה

פרטים על הספרים

פרוזן שיר של מדונה מושפע מהקבלה
האם מדונה עובדת את השטן?

יצחק ואסתר

רבני צפת נגד מדונה

הספר של מדונה

סופר קונפורמיסטית ביקורת על שני הספרים הראשונים

יונית נעמן על "ארבע שושנים אנגליות"

הילה רמלר על הרפתקאותיו של עבדי  

אביב לביא על התפוחים של מר פיבודי 
יונית נעמן על יקוב ושבעת הגמדים

יקוב ושבעת הגנבים מודפס קודם בישראל 

הבעל שם טוב מקור השראה לספר הילדים הטוב ביותר של מדונה

ברוכה הבאה המלכה מדונה מאת אלי שי

מדונה והאר"י הקדוש מאת אלי אשד וירון ליבוביץ'

ברוכה הבאה המלכה מדונה

 Cartoon: TV Times illo - Madonna (medium) by spot_on_george tagged madonna,chess,pop,caricature

לרגל הופעת הזמרת והמאמינה הקבליסטית המפורסמת ביותר עלי אדמות מאדונה בישראל הנה רשימה  מאת המומחה לקבלה ומיסטיקה יהודית ביזארית לדורותיה "דוקטור  אלי שי על הזמרת והקבלה .
מאמר נוסף שיעסוק ביצירותיה הקבליות של מדונה לילדים ומבוגרים יופיע בקרוב.

הדודה אסתר –המדונה מאמריקה


 דוקטור אלי שי


הברית המתחזקת בין מאדונה-אסתר לבין הקבלה נראית כעניין מבורך למדי; היהדות נותרה לגמרי שלא בטובתה כדת סתגרנית. בעולם של תוכנות חלונות היא מתעקשת להגיף תריסים, ממשיכה לאבד את מחפשי הדרך הרוחניים הצעירים שלה לכל גורו מזדמן של כת מזרחית-רחוקה, משתדלת לדחות כל מתעניין גיור בהליך רבני בירוקרטי המחייב שוחר יהדות ממוצע להפוך למזוכיסט תחילה. יהודים שמסתובבים בישראל בערכת ח"י מוזהבת, בתוספת מגני-דוד וכיפות גדולות מקפידים לעבור לאופנת קסטקים צרפתית בשעה שהם יוצאים משדה-התעופה ע"ש הזקן לשאר העולם.

שאר העולם – הוא מלא בנציגים של הארי קרישנה, זן-בודהיזם, צופיות, טאנטרה-טיבטית ורק בתי-הכנסת של אירופה ממשיכים להראות כמו פרסומות לרב-בריח במרכזים קהילתיים נעולים הרמטית של עם בחרדה מתמדת, שיצא אתמול מהגטו ועבר למחנה פליטים מנטלי. הדתות הגדולות של המאה-העשרים מלהקות את שחקני הרכש שלהן; מל גיבסון לקאתוליות, מוחמד עלי, מייקל ג'קסון, קאט יוסף סטיבנס וחוסין ברק לאיסלאם, ריצ'ארד גיר לבודהיזם הטיבטי. על רקע זה היחסים הקרובים (ספיריטואלית) שמקיימת מאדונה עם הקבלה ראויים עקרונית לעידוד.
וכי מה רע בעצם בכך שאלילת הפופ הגדולה מגלה עניין נשמתי ער בסודות תורתנו הקדושה?
ועם זאת הם (היחסים) מעוררים שורה של הסתייגויות, לשונות רעות, הבעות של חמיצות, גיהוקים רבניים פרי צרבת ממושכת, צקצוקי לשון ועוויתות עצבניות. בכתבה שפורסמה בניו-יורק טיימס על עליית מניית הפופולאריות של המיסטיקה היהודית – השווה הרב עדין שטיינזלץ את היחס תרבות הפופ-קבלה ליחס שבין פורנוגרפיה לאהבה. השוואה שגויה, פרי דעה קדומה, כבוד הרב.

מאדונה אינה ג'ניס ג'ופלין וגם אינה ג'וני מיטשל, רוצה לומר היא אינה מבצעת או SONG-WRITER של שירת נשמה לבנה ורשאי אדם לאהוב או להתלהב פחות מהמוסיקה שלה. ואולם אין ספק שהיא דמות מובילה בתרבות הפופ שבין האלף השני לשלישי והגיע הזמן לסמן פקודת DELETE זריזה לאמונה התפלה הרווחת לפיה תרבות פופ בכלל ומוסיקת פופ בפרט היא בלתי רצינית באורח נחות, נמוכה בהכרח ולא נחשבת בהשוואה לתרבות המוסיקאלית הגבוהה והקלאסית של אגודת מנויי הפילהרמונית בניצוח זובין. נניח שבירינבוים היה חוזר בתשובה, שיו יו מה מצטרף לישיבת המקובלים בית-אל, האם גם אז היו מאשימים אותם בחוסר רצינות וסופקים כפיים?
יש בעם הזה ברנשים הנוהגים על-פי הכלל אשרי אדם מחמיץ פנים ודאוג תמיד. לעומת זאת לו הייתי יועץ התקשורת של הכס-הקדוש, הייתי מתקרב אל אוזנו, אוחז מאגפון ולוחש; הוד-קדושתו זוכר השערורייה עם הזמרת גלוחת הראש ההיא? מכל מקום עכשיו יש בהחלט מקום לדאגה – המדונה, כבודו, הו אם קדושה של הרחמים, היא נפלה בידי אלו שהואשמו בצליבת האדון…
ונניח שמדונה חשה ריקנות רוחנית מסוימת בעסקי-שעשועים ובחוזי גירושים ובתשלומי מזונות מופרזים ומצאה ט' קבין אור ומשמעות בספר הזוהר הקדוש. וכי מה פסול מצאו חמוצי הפנים בדבר? על מה יצא הקצף בקרב חוגי המתנגדים הליטאים? למה לא לומר לה ברוכה הבאה אחותינו אסתר ולקבלה בסבר פנים יפות?
תופעת הפופ של המאה העשרים עמדה כמעט מראשיתה בסימן שיח הדוק מורכב, מתוח אמביוולנטי ומתמשך בין אלילי פופ לבין זרמים רוחניים, במיוחד מן האגף המיסטי אזוטרי, שסווג פעם כמינות מסוכנת. אליל הפופ תואר בידי הכנסייה השמרנית השלטת כפאגני ולעתים אף כשטני. ג'ון לנון הכופר כמעט נצלב בידי הכנסייה כשטען שעבר את סף הסלבריטאות של ישו. (אפשר כי ההתנקשות בחייו הייתה סגירת מעגל טראגית עם מעשה כשל לשוני משיא הקריירה). ג'ימי פייג' מגרם המדרגות לשמיים, גילה עניין ער במורשתו המאגית הבלתי כשרה, השחורה והסקסואלית של אליסטיאר קרואלי. מיק ג'אגר ששמו מעטר את אינדקס הסלבריטאים בקומניקטי יחסי-הציבור של המרכז הנודע שאת ספסליו חובשת מאדונה, נמשך כזכור לוודו, בשלב שבו יצר את האלבום 'משתה קבצנים' הנפתח בשיר 'סימפטיה לשטן'. ג'ורג' האריסון זצ"ל גילה את הגורו של המדיטציה הטרנצדנטלית והחל מגוון את הפזמוני היה-יה-יה של הביטלס עם הארי קרישנה ויבבת הסיטאר המתוקה של רווי שנקר. מקרטני חובב הכבשים והחוות הכפריות גילה מצדו את מעדני 'טבעול' כמו גם את נציגות ישראל לאירוויזיון, בתו המעצבת גילתה את התגלית של מאדונה. הפופ נמשך לבשורות רוחניות חלופיות והביוגרפיות הטרגיות של כמה מאליליו נתבו עצמן בדרגות שונות של מודעות למסלול אובדני של מרטירים ומשיחים צלובים ומועלים על המוקד. (מוריסון, הנדריקס, ג'פלין, סולן נירוונה)
מחמיצי הפנים כנגד מדונה טוענים שהקבלה אינה מיועדת לגויים. שטויות, הרוזן פיקו דה-לה מירנדולה ויוצרי הרנסנס האיטלקי המציאו את הקבלה הנוצרית בהתלהבות לא פחותה מזו של מדונה, הם חשו כי עלו על המפתח לחכמה הנצחית. הקבלה לא הייתה מעולם נחלתו הבלעדית של בד"ץ חרדי מהסוג המתעקש על גיור לחומרא. היא אינה שמורה כירושה בלעדית מדורות בכספת של ישיבה אולטרה-אורתודוכסית במאה-שערים.
הבלתי מרוצים והנעלבים מנוכחותה של מדונה בעזרת-הנשים של הקבלה טעונים; קודם גיור נוקשה, הובלה למקווה בעירום מלא אך מתוך הקפדה על כללי הצניעות ואחר כך תרי"ג מצוות, כי מעולם לא עסקו לדבריהם אנשים בקבלה בלא הקפדה מוחלטת על כגון דא. לא מדויק. השלב הראשוני הרדיקלי של החסידות ניער את ההדגש הכפייתי על לימוד ודקדוקי עניות. השלב השבתאי, שקדם לו, שבר את מרבית המצוות של היהדות בתחום הרגיש ביותר של חיי האישות. (וראה" אלי שי – 'משיח של גילוי עריות'). בכלל הנמשכים לקבלה לאורך הדורות נמצאו בין היתר יוצרים חריגים, אמנים אוונגרדיסטים דתיים, בעלי דמיונות, טיפוסים רנסנסיים לא ממושמעים, משוררים הזויים, כאלה שהואשמו בכפירה, בכישוף, באי-שקט רוחני, בחתרנות דתית, אמני מולטי-מאדיה נוודים, תקדימים משוטטים של אלילי הפופ.
בניסיון לאבחן את סיבת תסמונת חמיצות-הפנים המסוימת המקדמת את בואה של אחותנו אסתר לעזרת-הנשים של ישיבת המקובלים ניתן למצוא עוד (לצד סנוביזם צדקני, שמרנות ליטאית, רציונליזם בנוסח ליבוביצ'י) גם רתיעה יהודית אופיינית מכל גילוי של הערכה מצד גוי ידוע ולצדה קנאה וצהבהבות ביחס למארחיו הממוזלים של אותו גוי ומעברה השני של אותה משוואה השתכרות המומה מתעלפת וקרובה למחלת נפילה מעצם תשומת הלב.
ועם זאת בניסיון לסמן שלבים בהתפתחות רוחנית עתידית של אסתר המלכה בנתיבות החוכמה הנסתרה מומלץ לה להשתחרר בהדרגה ממניפולציית היחס"צ האופפת את מהלכיה בחיק המיסטיקה היהודית ולהשתחרר במקביל במידת האפשר ממטריית הפטרונות הבלעדית של המרכז לחקר הקבלה, הנראה כפועל לעתים כמפעל שיווק ממוסחר של כרכי זוהר במחיר מופקע, חוטים אדומים, חמסות וענקי 'אנא בכח' כנגד עין-הרע. נכון שגבאיו של ר
ב קשיש אחד משכונת הבוכרים עשו שימוש נמרץ באותה מניית יחס"צ פרי הילת הקבלה לשם הוקוס-פוקוס ומאגיה אלקטורלית, אבל אם אסתר כבר החלה למצוא את האור, היא צריכה להיות חכמה דיה כדי לחפש בעצמה, מבלי שאפוטרופסי-על מסוג הרב כדורי את ברג, אבו-חצירא או הרנטגן, יאחזו את ידיה וילטפו את ראשה בברכת כהנים אמיצה.
בניסיון לאבחן ואולי גם לאזן את התגובה הישראלית לנוכח הופעתה של המדונה בישיבת המקובלים – מסתבר כי זו נעה בין עוטי הבעת הלימונדה הסחוטה, לבין מוכי ההתפעלות שפצחו בקריאות המומות מסוג; מה מאדונה קבליסטית, וואלאה, סבבאה, לא להאמין עד כמה אלוהים גדול ורב כוח ורבותינו הקדושים גם, מבלי לשים לב לגיחוך שבתוספת סיומת ה-
EST למילים עבריות במקור.
אז תרגעו, אנשים טובים, קבלו את אסתר האורחת בעזרת הנשים בחגים בברכה חמה, ורק אל תחמיצו פנים ואל תצהיבו, וגם אל תתעלפו במחילה מרוב תגובת הלם של פסבדו-קבליסטיקה מהסוג המתעקש לקרוא לדיויד בקהאם קבליסט רק בגלל חוטיני השני ולדווח בהתרגשות על ג' אותיות קבליסטיות למהדרין שבצבצו במפתיע בטאטו כשר על עורפה של בריטני ספירס.

-ראו גם
מאדונה והאר"י הקדוש מצפת

מדונה מלכת הקבלה



חיים מזר מוכר בדרך כלל כמחבר מאמרים רציניים עד אימה בנושאי ביקורת פזמונים אסטרונומיה ,היסטוריה חקר התנ"ך מדע ועוד ועוד ועוד.
אבל למרבית הפלא (?) יש לו גם צד רציני הרבה פחות שנחשף בקטעים הללו של הומור ואי-גיון

קטעי אי-גיון  


חיים מזר


אם נשמה מקבלת גופה ללא ערבויות בנקאיות,היא צריכה לחזור מהר לבוראה.

אבל כמה זה מהר?

תשובה לכך מקבלים מהגופה.


במפעל לייצור אופניים פיתחו דגם חדש שעורר עניין רב בציבור.המיוחד באופניים אלה הוא מנגנון הדיווש.עם הפעלתו על ידי הרוכב,כל גלגל מסתובב בכיוון ההפוך.עם הגברת קצב הדיווש מהירות הסיבוב של הגלגלים עולה והתוצאה בין שקצב הדיווש הוא נמוך ובין שהוא גבוה,תמיד דורכים במקום. מהר מאוד התברר שאפשר למצוא לאופניים אלה שימוש לא שגרתי.

בכל גוף ציבורי שמתנהלות בו ישיבות ממושכות ללא תוצאות כל שהן,המפעל שולח לכל אחד מחברי ההנהלות אופניים במתנה.

קריין החדשות

כשצפיתי בחדשות לא האמנתי למראה עיני.הקריין שלח את ידו אל מחוץ למסך הטלוויזיה וכיוון את עוצמת השלט.ששאלתי אותו למה עשה זאת הוא אמר שהתמונה לא מספיק חדה וכי עוצמת הקול חזקה מדי.הוא חשש ששמיעתו תיפגע.
מעניין מה היה אומר על זה היצרן.

קריאה מיותרת

עם השמע אות הפתיחה,החלו האצנים בריצה לאחור,כל זאת כשפניהם מופנים קדימה.האצנים רצו בקווים ישרים בלי שייעזרו באיזה שהם סימנים. משהגיעו לקו המטרה ,התהפכו והפעם רצו קדימה כשפניהם גם כן מופנים קדימה.יום שלם ביצעו ריצת לולאות זאת. ומאז השתגר בפי העם הביטוי "לרוץ במעגלים בלי לדרוך במקום".

מה שהוא לא ברור כאן?

 נכון! זה שאתה הקורא טרחת לקרוא את הכתוב וניסית להבין את מה שלא ניתן להבנה.

שירותי תחבורה

בפינת הרחוב עמד שלט עצור ואמנם בהגיעי למקום עצרתי.היד המצויירת שבתמרור יצאה ממנו ולחצה את ידי.איזו יד? זו שלא החזיקה בהגה. מכיון שהייתי מצונן היא גם קינחה לי את האף.

ולזה קוראים שירות!


אם תמונה שווה אלף מילים,לכמה חלקי תמונה שווה מילה אחת?

הצד האפל של הירח : הגנוסיס והתרבות הפופולארית:: חלק א'

ציור מאת דויד רנקין

אבי לבקוביץ' הוא הוגה רב תחומי ותיאולוג חילוני שמפרסם מאמרים רבים בנושאי דת אמונה פולחנים אידיאולוגיות ותרבות מודרנית.
ולהלן ראשון בסדרת מאמרים שלו שיופיעו בקביעות באתר זה שבו הוא עוסק מערכת הרעיונות הקדומה  המוחרמת והמושמצת  מכל"הגנוסיס " מערכת רעיונות שלבקוביץ' קובע שיש לה השפעה אדירה אם כי בלתי מוכרת  עד  כה  על התרבות הפופולארית המודרנית .


הצד האפל של הירח :הגנוסיס בתרבות הפופולארית

 מאת אבי לבקוביץ'


מבוא :

הממסד לא אוהב שאנשים יודעים את האמת. האמת היא הרי נחלתו הבלעדית, הוא מרשה רק למתי מעט לעמוד בסוד העניינים. וגם זה בשקט. אסור לגלות. זה עולם נסתר וסמוי מהעין, אסור לאף אחד לדעת את מה שקורה בחדרי חדרים. ידיעה היא מילת המפתח. טוב לממסד שהציבור לא יהיה מודע למה שקורה, שיהיה חסר דעת. בצורה הזו השליטה תהיה עדיין בידיו, הציבור לא יגלה את הצפונות ולא יוכל לאיים על ההגמוניה שלו. הרגע שמישהו חודר אל המתחם הלא מורשה מוגדר כשחיתות, כערעור. הממסד מוקיע את הרגע הזה, ואת הפולש לטריטוריה שאינה לו. הממסד מחנך לאי-ידיעה, או יותר נכון לתודעה כוזבת, הוא מתאמץ לשמר אותה. הס מלהזכיר שיש אמת אחרת, עליונה ונשגבת. האמת היא האלוהים של הממסד, והוא יגן עליה בכל תוקף. הטרמינולוגיה של האמת שלו תמיד תכלול את אותם המושגים: טבע, צמיחה, יצירה, השחתה, בניין, יסודות. פגיעה באמת היא פגיעה ביסודות, נאמנות לאמת היא טבעית.

הגבולות בין דת, מדע ופסיכדליה מעולם לא טושטשו יותר מאשר עם התגלית הזאת – קיימת אמת מסויימת שלא רבים מודעים אליה. למרות שהם היו רוצים לחתור אליה, אם הדבר היה אפשרי. מסתבר שהוא אפשרי, רק אם נרצה. רק אם נשתחרר ונהיה חופשיים מכבלי האמת הזאת שאינה אלא שקר. לכל ממסד יש את התנ”ך שלו, ומולו עומד ומאיים הגנוסיס – האנטי-כרייסט. אבל האם הוא אכן התגלמות הרשע? או שמא כל חטאו הוא החתירה אל אותה אמת נסתרת שעשויה לאיים על שלטונו הבלעדי של הממסד, ועל כן הוא רודף אותו? זאת ועוד במסה קצרה על החוויה המופלאה של הסמיוטיקה והסמנטיקה של הדעת. או: פרשנות גנוסטית של התנ”ך, והקשר האקטואלי שלה אל תרבויות הסייבר, הפופ והמועדונים.

:: . ::

"יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם" (תהילים ק"ד, ל"ה), אומר התנ"ך. באילו רשעים מדובר בדיוק, מי מנסה להפרע מהם, ולמה בדיוק? מה היה כל חטאם, שנגזרה עליהם מיתה ורדיפה?

 הממסד – כל ממסד באשר הוא, בין הכנסיה ההיסטורית לשלטון החוק המודרני – מכריז אובדן על המורדים במלכות, על מפרי הצדק, על מפיצי השקר, על הרוע בהתגלמותו, לפחות הרוע כפי שהוא נראה בעיניו, כפי שהוא היה רוצה שהעם יאמין שאכן הוא, שכן הוא ראוי לאמון העם, ואם העם השתכנע שזהו אכן הרוע, גם העם יוקיע את התופעה. זו תהיה הרמוניה, הפראיירים עושים את העבודה לאפנדי, והוא נשאר בארמונו, מעלה עשן במקטרתו ונהנה מהאור הבוהק והנעים כל כך – אור האמת שהוא כל כך שומר מפניהם, מפני עושי דברו. אין זה הוגן, זו שחיתות. יש אנשים שנמצאים מעל לחוק והצדק, הם אופורטוניסטים, מסובבים את העולם בהתאם לגחמותיהם והאינטרסים שלהם, הכל על מנת שיישארו בשלטון כדי לאכול שוב לבדם את כל הממתקים שמחלק האבא הטוב. זו גזילה, אבל הקוזק הנגזל ממשיך לזעוק שמישהו אחר, שעושה דווקא הוא את הישר והטוב, מזיק ומשחית. זוהי אינה מציאות מתוקנת, בטח לא כמו זו שהממסד מנסה למכור לנו.

כן, אלה הם ציטוטים שלקוחים מהתנ"ך האנרכיסטי, ציטוט לציטוט. אבל הי, טוב שאנחנו מזכירים את המילה תנ"ך בכפיפה אחת עם האנרכיזם. זוהי אשמת הגנוסטים מימים ימימה, זוהי אשמת תרבות הפופ מימים ימימה – פּאנק, רוקנ'רול, מטאל, רייב. לא משנה איך תקראו לו, הממסד לא אהב אותו בשל מסריו שמשחיתים את הנוער. לא רק בן גוריון אמר את זה על הביטלס, ולא רק בשנות השישים. גם על הג'ז אמרו את זה, גם על אלביס אמרו את זה. גם אשתו של אל גור, עמדה בראש ארגון שנלחם במסרים השטניים של המוסיקה הפופולרית. היא ורבים אחרים, מיקירי השלטון ומנציגיו, ממשיכים לעשות מזה שנים דה-לגיטימציה למסרים שמועברים בין המילים והצלילים של התרבות הזאת. ממה הם כל כך מפחדים?! אנחנו יודעים ממה. אנחנו לגמרי יודעים. הדבר שהכי מפחיד אותם הוא אותה האמת הנגדית, הסודות שייחשפו על ידי התרבות הזו וישפכו מעט אור על מה שבאמת קורה שם, מאחורי הקלעים. איפה נמצאת השחיתות האמיתית, איפה נמצא הרקבון, איפה נמצא הרשע – במונופול הצדק, במקום הכי אבסורדי ומגוחך, במסדרונות הפרלמנט, בועידת הממשל, במרתפי הכנסיה, בדלפק בית המשפט. במקור האמת, שם השקר. וזה לא נתפס.

:: . ::

אופיום להמונים, כך אומרים דווקא על הדת, בגנותה. כי אופיום זה רע, והמוניות זה רע עוד יותר. כך הממסד מחנך אותנו לחשוב, כדי שמתוך השכנוע העצמי נוקיע את שני המושגים האלה שהוא כל כך נרתע מהם: המוניות, אופיום. אסור הרי שההמונים יקבלו חלק מהעוגה, צריך להרעיב אותם. בעצם צריך להאכיל אותם, בלחם קלוקל, ברפש. באדולן, בתחליף הסם. מפני שאת הסם האמיתי, האופיום מאלחש הכאב, צריך לשמור רק לנו. רק אנחנו נכנס אל טריפ תודעתי נעים ומשובב נפש, זרע האמת, התחושה העילאית, הקשר הישיר עם האחד – העל-חושי, הטרנסצנדנטי, הנשגב, פסגת הידע.

אז בואו נדייק. את האופיום האמיתי להמונים האמיתיים, מי מנסה להביא?

 תשובה נכונה, מי שמצדד בסמים ובחופש, שהם הרי "שורש כל רע", כביכול. דווקא התרבויות האחרות, התרבות הפסיכדלית ותרבות הפופ, מנסות למכור לאנשים את האמת, ולחבר אותם עם אותו מקור עילאי. דווקא הן, ובשל כך הן נרדפות. דווקא בגלל מטרתם זו, לחשוף את האמת להמונים. בכל הדורות הם נרדפו, במצוות הטקסט התנ"כי. משהו בו, ומיד נראה, מחדיר את הפחד הפרנואידי הזה מפני האמת האחרת, מפני אלה שמבשרים אותה. הממסד מנסה להרוג אותם, פשוטו כמשמעו. דורות של גנוסטיקנים, מדענים ופגניים הושמדו על ידי האינקוויזיציה. נשכח לעת עתה מהפוגרומים ביהודים, שכן הם לא ייצגו אמת אחרת. הם הציגו את אותה האמת – השמורה למתי מעט, יודעי דברו, ששמים סייגים ומחיצות כדי למנוע מהאור להקרין החוצה. אבל היה מישהו שניסה לשבור את החומות הללו, להציב את הפריזמה, להפיץ את האור הלבן ולפזר אותו בשלל צבעי הקשת. כן, איפה שהוא זה מתרכז גם בפינק פלויד – החיבור בין הפסיכדליה לבין הפופ. האם אתם מוכנים להכנס לטריפ אל הידע האמיתי? 
. ::

הגנוסטיקה –Kissing The Sky

מבעד לתנ"ך, מבעד לאותו טקסט פרנואידי, ניתן לצפות באמת. מבעד אליו ניתן לראות עולם דימויים שלם, אלגוריה על אור וחושך. האור הוא החכמה, החושך הוא הבערות. הנאורים יודעים, והחשוכים אינם יודעים – איזו דיאלקטיקה נחמדה וכמה אירוני. מי מואר ומי חשוך? כאן יסוד המחלוקת, אבל לא בדיון הזה נעסוק. האור גובר, וזה ברור, אבל השאלה היא מי מחזיק באור. האם מתי מעט, ששולטים על פני רבים המגששים באפילה? או רבים יותר מהם, שרואים את אותו האור, מחכימים ומשיגים עליונות על פני אלה שבאמת לא רצו להביט, העדיפו לעצום את עיניהם ונותרו בחשכתם? התשובה השניה היא כנראה הנכונה, אבל התשובה הראשונה היא המציאותית.

בעולם הדימויים התנ"כי, האדמה היא הבורות. השמים, שהם ניגודה של האדמה, הם החכמה. ביטויים שלה הם כל היסודות – מים, רוח ואש. גוזמא שלהם היא חשיפה טוטאלית, התגלות. "והנה ה' עובר, ורוח גדולה וחזק, מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'… ואחר הרוח רעש… ואחר הרעש אש… ואחר האש קול דממה דקה" (מלכים א' י"ט, י"ב). לא סתם מוזכרים ההרים והסלעים, ההר הוא גבוה, רם ונישא. בדיוק כתכונותיו של האלוהים, ששוכן על הר הידיעה. האמת היא ידיעה עליונה, וכדי להגיע אליה חייבים להתרומם אל-על. אלה הם השמים, זוהי הפסגה. שם מקור האור, השמש.

וכעת סיפור – גם הוא משלב את כל היסודות, גם הוא משלב חוויה נעימה, גם הוא מדמה את האמת וחוזר בספרות המדרשית והתנ"כית בצורות שונות, אך דומות: למלך יש בית, ארמון עם היכלות וחדרים. כשהוא רוצה לארח את האנשים, הוא מכניס אותם פנימה. כשהוא רוצה להשוויץ, או סתם לתת להם להנות מרוב עושרו, הוא יוצא לטייל איתם, בגן המפואר שלו. זה המקום הכי יפה עלי אדמות, עצים רבים, ריחות משכרים ופירות טעימים עד מאוד. הגן ממוזג, רוח נעימה נושבת, יש תאורה ומוסיקה עריבה, מפלי מים ורחש. יא אללה, איזה כיף. אילו חיים טובים, כמה נחמד להיות מלך!

כמובן, ההסבר מיותר. גם זוהי אלגוריה על חוויה מיסטית של ידע נסתר: הבית הוא הדעת, מי שיודע הוא מלך, או לפחות אורח כבוד שלו. ככל שהוא יודע יותר, הוא נכנס לפינות סמויות יותר בתוך הארמון, לחדרים פנימיים יותר. הידיעה עצמה היא אכילה, סעודה המלאה בכל טוב. הידיעה היא רוחנית ומוארת – הידיעה היא מים רבים, הידיעה היא אש יוקדת, הידיעה היא רוח סערה. הידיעה היא הטוב בהתגלמותו, ואת הטוב הזה, חברים, מישהו מנסה למנוע ממכם. ניסה, לפחות, היום אנחנו חיים בתקופה אחרת. היום אנחנו חיים בתקופה שבה המדע עומד בגאון אל מול הדת, שבו הכלכלה החופשית נושאת פרי, שבו כוכבי-פופ הם מפורסמים, יפים ואמיצים.

אבל למישהו זה פחות נחמד, המישהו הזה יושב ורואה איך ה"בית" שלו נחרב, אט אט. איך ה"גן" שלו הולך ונקטף, הולך ונגדע. איך כל הכיף נגמר. "להיות לבד היה נחמד", הוא אומר, ויודע בדיוק למה: להיות אגואיסט, לשמור את כל הממתקים לעצמך, זה הכי כיף. לנעול את עצמך בחנות הממתקים, ולתת לכל הילדים האחרים להביט בתאווה דרך החלון, מבלי שהם יוכלו לגשת לזה. עד שהם פשוט מצליחים לפרוץ פנימה, ולקחת מכל הבא ליד, ולהנות בדיוק כמוך. זוהי דיאלקטיקה שגויה, מפני שאף אחד לא נתן לך את הבעלות על הממתקים הללו. לכל הילדים מגיע, והיית צריך לכבד אותם. כל הילדים הם של אמא, באותה המידה. אמא לא אוהבת ילד אחד יותר מהילד האחר, אמא אוהבת את כווווּלם, ומחבקת את כולם, ומעניקה להם אפשרות שווה. כולם שווים בין שווים, אין מי ששווה פחות. וזה שאתה חשבת ככה, ועשית ככה, זו הבעיה שלך. ואם אתה רוצה לריב איתנו על זה, תפאדל. ואם אתה רוצה להלחם – מלחמה. מכות. כמו בשכונה. אותך לאמא! 

תרבות הפופ :הסמיוטיקה והמיסטיקה  –

הסמיוטיקה היא תורה מופלאה. בעזרת סמלים ניתן להשוות בין עולמות תוכן שונים, על מנת להגיע לדמיון מפתיע ביניהן. בעזרת סמלים ניתן לפענח התנהגויות גם כשהן מודחקות, גם כשאינן מפורשות, גם כשהן מעמידות פנים. הסמל הוא שפה, לפחות כמו ההגה. אבל אנחנו יודעים לפרש רק את מה שגלוי לנו, לא את מה שרמוז, וכאלה הסמלים – רמזים על גב רמזים, אומרים משהו אחד ומתכוונים למשהו אחר. אומרים א', מתכוונים ת'. אומרים משפט, מקודדים אותו ומוצאים מסרים סמויים. אבל שוב, השאלה היא מה מקורם, ועד כמה המקור הזה הוא אמיתי או מזויף. אלוהי או שטני, מרושע או מוצדק. תלוי באיזה צד אתה, זו מראה דו צדדית, זו מטבע.

הסמלים של תרבות הפופ הם מיסטיקה צרופה – תרצו או לא תרצו. גם הסמלים של התרבות הטכנולוגית, גם הסמלים של תרבות המועדונים, גם הסמלים של תרבות הסייבר וגם הסמלים של התרבות הפסיכדלית. לא צריך לפענח מערכת סמלים של כל אחת ואחת, כי כולן אותה תרבות, תרבות ליברלית. מספיק שאתם יודעים משהו על פילוסופיית החופש, ואתם יודעים את הכל על הערכים של כל אחת מהתרבויות. מספיק שאתם יודעים מה מקורות פילוסופיה זו, ואתם יודעים גם איך בדיוק הסמלים של התרבות הזו מתפרשים בעיני אלה שחיים אותה. האם נחזור עכשיו אל ראשית ההיסטוריה כדי להתחקות אחריהם? נדמה שמיותר. מספיק להסתכל בתנ"ך. כתרבות נגד, הסמלים שלה מנוגדים לתרבות העילית. ואם הסמלים של תרבות זו מופיעים בתנ"ך – בואו ניקח את הסמלים הנגדיים. דע את האויב, דבר בשפה שלו.
:: . ::
התנ”ך, כאמור, הוא אלגוריה. אלגוריה על מועדון-על עם דורמנים, סלקטורים ויחצ"נים. עם תקליטנים ובליינים, עם קצב טוב, עם סט פצצות, עם כדור מראות והבזקים. עם צ'יל אאוט וחפירות, עם אפטר – קטעים של זריחה, עליות וירידות, ואורגזמה על רחבת הריקודים. וכמובן – עם סלקציה, כרטיס VIP. הנקודה הרגישה ביותר, הנקודה שמרשה את הכניסה רק למיוחסים, אנשים עם כסף וכבוד, שנראים טוב ומרוויחים טוב, "קהל איכותי". ברארה, יותר נכון. אנשים שרוטנים על כמה ערסים יש בסצינה, כמה הם לא מבינים במוסיקה והורסים את המסיבה, כמה הם לא צריכים להיות בפנים – הם צריכים לחזור לפחונים שלהם, בתים מכוערים לאנשים מכוערים. רק אנחנו, המיוחסים, ראויים להיות בפנים. רק אנחנו, אליטה. חברה גבוהה.

כזה הוא הממסד: מותיר את חוות הידיעה רק למתי מעט, רק לאלה ה"ראויים" לכך. זר לא יקרב, הכניסה מותרת רק למורשים. הידיעה היא איזור סטרילי, שיש להגביל אותו. לעם אסור לגעת אף בקצהו, אלא רק לזקנים. הידיעה היא הר גבוה, הידיעה היא בית. ובבית היכלות, קודש קודשים. מקום מסתורי שאף אחד לא יודע מה קורה בו, וגם מי שכן יודע לא מגלה. הוא חתום על הסכם סודיות, שהפרה שלו עשויה לעלות לו ביוקר רב – ואף בחייו. זוהי ברית מחייבת. הכניסה היא רק ל-VIP, אליטה עם תנאי קבלה מחמירים. כמו כל אליטה, היא מנסה לשמר את עצמה כקבוצה קטנה ודיסקרטית, ולהותיר את העוגה כבלתי נגישה לרבים. רק כך היא יכולה לבסס את שלטונה.

ובכל פעם שמישהו מנסה לפרוץ, הממסד מגיב ביד קשה. כל גילוי מחתרתי שכזה נתקל בהתנגדות. כל מרד מקבל אפס סובלנות – הרס, חורבן, עונש. למען ייראו ויראו, יש דין ויש דיין. אף אחד לא ינסה לחתור מתחת לחוק. אם אנשים ילמדו את הלקח הם ילכו לאורו, הם יהיו צדיקים. מפני שאם הם יהיו רשעים, יבוא יום והממסד ייפרע מהם. עינו פקוחה, הוא לא עובר לסדר היום על הפרת החוק. ככה זה, יש לו זכות מלאה להגן על עצמו. הרי הוא המוסר, הוא האמת, הוא הטבע. 

באופן עקבי, כל הרשעים המתוארים בתנ”ך ניסו “לחתור” תחת האלוהים ולמרוד בו. אבל איזו היא מרידה? נתבונן בטקסט, ונבין לבד: מסתבר שכל חטאם היה אותה החתירה ה”אסורה” אל הידע והאמת, אותו נסיון פלישה אל הטריטוריה של הידע. כזה היה הנחש בגן עדן, כאלה היו בני דור המבול והפלגה, כאלה היו אנשי סדום, חוטאי העגל ולמעשה כל שאר החוטאים הנוראיים שהתנ”ך תיעב. עונשם היה נוראי בהתאם, ואלוהי הממסד נפרע מהם – הוא השחית, הציף, שרף, הרג, מחק והעלים מעל פני האדמה. לא הותיר זכר, כך לפחות הוא רצה להאמין שעשה. אבל משהו גרם עדיין לכוחות הרשע הללו להשאר, זו הסקרנות האנושית. אותו החטא הקדמון של הפלישה הראשונית ביותר לטריטוריה האלוהית. הנגיסה מפרי עץ הדעת, אותו עץ שפקח את עיניו של האדם, אותו עץ שהנחש המתועב העיד על מי שאוכל אותו ונהיה כאלוהים – יודע טוב ורע. יודע האמת מה היא, ומסוגל לאיים על שלטון היחיד שלו בעולמו. זו מציאות שלא תתואר, זוהי הגדרה שאינה חוקית. האלוהים יהיה יחיד, ממש כמו נאמניו, עם ישראל, העם הנבחר שישכון בדד. לבד, בלי המונים שיפריעו לו לאכול לבד מסעודת הלוויתן – נחש בריח ונחש עקלתון, אותו נחש שהיה הידיעה עצמה וקסם כל כך.

תרבות המועדונים – This Last Night In Sodom

הטרמינולוגיה של תרבות המועדונים זהה לזאת  לשל החוויה המיסטית – המוסיקה עצמה נקראת מוסיקת בית (House), המועדון עצמו מלא בחדרים ואולמות, האווירה מעושנת ואפלה, ובתוכה שלל קולות והבזקים. אתם זוכרים מאיפה הסצנריו הזה מוכר לכם: קולות, ברקים, ענן כבד, אורות ולפידים, וההר העשן – מעמד הר סיני (שמות י"ט-כ'). המעמד ; זו היתה כנראה ההתגלות ההמונית היחידה בתנ"ך, הפעם היחידה שבה רבים כל כך הורשו להכנס בסוד הגדול. ההר, כבר תיארנו, הוא סמל למקום גבוה, ובראשו נמצא האלוהים, האמת. זה היה רגע גורלי ויחידי, לפניו לא היה ואחריו לא יהיה. לפניו, אנחנו רואים לבד – ההר הוגבל, אף אחד לא הורשה לגעת בו, וגם לא לגשת אליו, מלבד משה והכהנים. אחריו גם כן, משה נגש לבדו אל האלוהים בערפל. למעשה, הוא ושבעים זקנים, אבל העם לא עולה עמהם (פרק כ"ד).

החוויה המיסטית, אם כן, שמורה למתי מעט. ההר הוא הידיעה, ובראשו פסגה, שם נמצאת האמת, שם שוכן האלוהים, שהוא סוד ליראיו (תהלים כ”ה, י”ד). ולעם אסור לבוא בסוד הזה, למרות שהוא נחשף אליו לרגע אחד בדיוק, וזה די החריד אותו. אבל משהו בחרדה הזאת היה מתוק כל כך, נוסטלגי. הרצון לשחזר את החוויה היה עז, תשוקה לאמת שאינה מוכרת, געגועים ודאגה – “כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו” (פרק ל”ב). הגבול בין אדם לאלוהים טושטש, הרי אלוהים אמר לכם רגע לפני שהוא עצמו העלה אתכם ממצרים? הסיבה טמונה ביכולת של משה להתעלות מעל לאופיו, ולחוות את האמת בשיא הדרה. הוא היחיד שמסוגל לדבר אל האלוהים פנים אל פנים, הוא היחיד שאור פניו יקרן מרוב הדר (וגם אז, הוא יצטרך לשים מסכה כדי שאף אחד לא יראה) – כנראה שאינו בן אנוש, כי חווה חוויה בלתי אנושית בעליל, על חושית. ואם הוא כזה, מסוגל לחוות את האמת גם סתם ככה פתאום, הוא כנראה המודל האולטימטיבי למיסטיקן, הוא גורו. ממש כמו אלוהים, הוא הדי ג’יי שהציל את חייו של עם שלם כשגילה לו דבר נשגב כל כך, האמת החיה, הידיעה.

אבל הוא נעלם – וזה עורר געגוע. והעם לא יודע מה קורה, והוא משתוקק ומוכן להקריב את כל היקר לו לשם אותו הידע. הוא מתפרק מתוך הזהב ומשליך אל האש, כדי לשחזר מעט מהחום הנעים הזה. הוא מנסה לפרוץ את הגדרות, להנות ולרקוד (הי, כמו במסיבה!), אבל משהו לא מוצא חן בעיני האמת הממסדית – האלוהים. היא רואה בזה שחיתות, פריצת גבולות, נסיון לחתור מתחתיה. "לך רד כי שחת עמך", היא אומרת למשה. "האם זהו קול מלחמה?", שואל משרתו יהושע, שמזהה פעילות מחתרתית, העם מנסה לגלות את האמת ששמורה למתי מעט, מה שמתפרש כמרד. "האם אתה מזהה כאן גבורה?!", תוהה משה, ומכריז: זהו מרד שאינו לגיטימי. עונשם של הפורצים היה נוראי, הרגו בהם וטבחו איש את אחיו, לא חסו. והעונש החמור מכולם: "לא אעלה בקרבך", לא מגיע לכם לראות את האור, אם אתם מנסים להשיג אותו בלי רשות. הידע הזה שמור לבודדים, הוא בית מוגף. אתם גנבים, פורצים, שודדים.
: . ::

השחתה היא עונשם של המשחיתים, מידה כנגד מידה. העם ניסה למרוד במסיבת שחיתות? הרגו אותו, הפעילו עליו סנקציות. זהו עם רע, קשה עורף, בוגדני. בדיוק כמו עם נוסף שהשחית, ובתמורה השחיתו אותו – סדום ועמורה (בראשית י"ט) ; איזה רע לא עשו אנשי סדום? הם גנבו, הם רצחו, הם אנסו. הם קיימו יחסי מין הומוסקסואליים, השם ישמור ויציל. האם הדברים האלה כתובים במפורש בתנ"ך? כל מה שכתוב זה שהם היו רעים וחטאים, בלי לפרט בדיוק על מה ולמה. כתוב שהם ביקשו "לדעת את האנשים", הם ביקשו לבצע ידיעה, שמסיפור אדם וחווה (או דוד ואבישג), אנחנו מבינים שאלה הם יחסי מין. ואם הם רוצים לקיים יחסי מין בכפיה, עם אורחים זכרים – שוד ושבר. לא סתם מוזכרת כאן המילה ידיעה ; אנשי סדום ביקשו לגשת אל ידע לא מורשה, אל אמת שסגורה בתוך הבית. אין שחיתות גדולה מזה!

:: . :כופין על מידת סדום", כותב התלמוד (בבא בתרא י"ב, עמוד ב'). משמעות הדבר: כשזה נהנה וזה אינו חסר, כשאין לך נזק מדבר כלשהוא, מה אכפת לך אם מישהו אחר יהנה? לכן אתה חייב, או יותר נכון – במקרה הזה, כשאחרים יכולים גם להנות, מותר לכפות. רק במקרה הזה מותר ; האומר שלי שלי ושלך שלך, נוהג כמידת סדום (אבות ה', י'). מדוע? כי הוא נאמן לאוטונומיה הפרטית של כל אדם. חיה ותן לחיות, כל אחד יעשה ברשות עצמו את מה שבא לו כל עוד הוא לא מזיק לאף אחד. מיותר לציין: זו האידאולוגיה של הליברטריאנים, זו האידאולוגיה של הקלאברים. אבל כשמישהו דואג לכנות את האידאולוגיה הזו בשם הגנאי "מעשה סדום", נורה אדומה צריכה להדלק. איזה רע יש כאן? כמובן: הרע הוא החופש, ההפקרות והפריצות. מעשים לא-חוקיים שנעשים בהסכמה למרות שאינם מזיקים לאיש (מלבד לאמת הממסדית, כמובן). יחסי מין הומוסקסואליים? יחסי מין עם קטינים בהסכמה? התאבדות? המתת חסד? בשום אופן – זה הרי לא מוסרי! אבל מי שם את הממסד כמונופול על המוסר? אם המת ביקש לעשות כזה דבר, האם זה מפריע למישהו? ואם שני אנשים מרגישים שמחים לגמרי עם ההעדפות שלהם – האם זה מפריע למישהו חוץ מלאלה שנאמנים לחוק, המגדיר דברים כאלה כעבירה?

:: . ::

סדום מתוארת בספר בראשית כגן האלוהים (בראשית י"ג), לפני השחתתה. באותה צורה מתואר גם עדן בספר ישעיהו (נ"א, ג'), "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה". מעניין שעם גן עדן מוזכרת גם השמ
חה והזמרה, כהתגלמות הטוב. מה פשר ההקבלה בין גן עדן, הידיעה ויחסי המין? התשובה ברורה: בשני המקרים מדובר בשיא, אותו שיא שהחוויה בו שקולה לשהייה בגן עדן, מקור הטוב. כל העצים בגן עדן היו טובים, מלבד עץ הקשור בידיעה שהיה גם רע. אלוהים הזהיר את האדם פן יאכל מהעץ וייחשף אל הרע, על אף זאת אכל האדם ממנו ונפקחו עיניו – עכשיו הוא ידע, הוא נכנס אל החדר הלא נכון, הוא חווה טלטלה, חזיון, מראות גדולים ונוראיים.

חווית הידיעה היא הארה, חשיפה לאור עצום, אור שהעיניים לא מסוגלות לראות – סנוור, משהו מעבר לנראה ולנתפס. "חטאם" של אנשי סדום היה הרצון להגיע אל הידיעה הנשגבת הזאת – זה שכביכול לא היו ראויים אליה. לוט והמלאכים היו אמורים לחוות את הידיעה לבדם, בתוך הבית. אבל טרם שכבו, נסובו עליהם האנשים ודרשו להשתתף עימם. מהי אותה שכיבה? מיותר לציין שמדובר גם בביטוי ליחסי מין, אבל האם לוט והמלאכים שכבו?! ברור שלא, מפני שלשכיבה יש גם משמעות אחרת – וכאן אנחנו חוזרים אל הידיעה. שכיבה היא סוג של ידיעה (לדוגמה, ההתגלות הראשונה של שמואל: "נר אלהים טרם יכבה, ושמואל שכב, בהיכל ה', אשר-שם ארון אלהים", שמואל א' ג', ג'), המלאכים שאינם אלא שלוחי האל, כמוהו הם הידיעה עצמה. לוט ביקש לחוות את הידיעה בעצמו, ואנשי העיר נאבקו איתו.

הידיעה עצמה היתה אמורה להיות נחלת הכלל, וללון ברחוב. אלא שלוט "הפציר" בה להכנס אל ביתו – לחוות אותה לבדו. אנשי סדום שביקשו את הידיעה, הפצירו גם הם. אבל לוט הציע להם תחליף נחות בכדי לשמור אותה לעצמו, התחליף היה בנותיו. האם הבנות הן טוב או רע? האם האישה היא הטוב או הרע? ממשל החטא הקדמון ניתן לראות כי האישה קשורה אל הפיתוי, אל השכרון, אל החומר. גם בנות אלה נקשרו אל הדברים הללו. לא סתם הן השקו את אביהן ביין (חמרא) על מנת "לשכב" איתו שלא בידיעתו ("ולא ידע בשכבה ובקומה"). הן ניסו לפתות אותו, ולתת לו חוויה חומרית במקום חוויה רוחנית – בדיוק אותו הדבר שהוא הציע לאנשי סדום. אבל אנשי סדום הבינו שמדובר בתחליף זול, וסירבו לקבל אותו. הם נאבקו כדי להשיג את האמת, הם ניסו לפרוץ את הבית בכח וניגשו לשבור את הדלת. ואז – הם הוכו בסנוורים, הם נחשפו אל אור עצום מדי. היתה זו הפעם הראשונה שבה אדם הציץ ונפגע, היתה זו גם הפעם הראשונה שבה אנשים התקוממו וניסו לראות בכח את האור שנמנע מהם. על תביעה זו בחר האלוהים להשחית את סדום, ולהפוך את העיר – להשמיד, להרוג ולאבד.

:: . ::

היין והשחיתות מחזירים אותנו שוב לחטא העגל. המדרש (פסיקתא דרב כהנא, ט"ז) ממשיל את תביעתו של האלוהים ממשה לרדת כי שיחת עמו, ליין רע. ומשה שואל אותו: הי, למה עמך? כשהם בסדר הם העם שלך וכשהם לא הם העם שלי? אלא למה הדבר דומה – למלך שהיה לו כרם ומסרו לשני אריסים. אחד מהם עשה יין טוב, והמלך התגאה, "איזה יין טוב עשו מהענבים שלי". השני עשה יין רע, והמלך רטן, "איזה יין רע עשה האריס הזה" ; מהו יין רע? אומר התלמוד (בבא בתרא צ"ה, עמוד ב'), זהו יין שנמכר ברחוב – הוא יין שלא ראוי לברכת הגפן. לגמרי, יין שישמח לבב אנוש, אמת מיסטית שיוצאת לרשות הרבים, היא אמת שלא ראויה לברכה, היא אמת מחתרתית שמורדת בממסד. זהו יין נסך! כן, אסור להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, את הסוד הכמוס, סוד ה' ליראיו (תהילים כ"ה, י"ד). תרבות ההמונים שמנסה להביא את הסוד הזה לידיעת ההמונים, היא מורדת.

הנחש אדם וחוה

:: . ::

למה התורה מגדירה את אנשי סדום כרעים וחטאים, אם אחרי הכל הם נלחמו על זכותם לדעת ולחוות את ההארה העליונה?

לשם כך נחזור אל סיפור עץ הדעת ודמות הנחש (בראשית ג'). האישה מציגה את אזהרת האלוהים בצורה הבאה: אכילת פירות כל העצים בגן עדן מותרת מלבד אלה של עץ אחד אשר בתוך הגן, שאסור במאכל ואף במגע. במילים אחרות, כל הידיעות בגן כשרות מלבד אחת, הפנימית ביותר, שאסורה אפילו בהתקרבות. התורה אוסרת את ההארה העליונה מחשש למראות האסורים, האבחנה בין הטוב והרע – היכולת למחשבה עצמאית, שעשויה להביא לכפירה באמת הממסדית.


הנחש מציג את זה אחרת, אלוהים אסר את אכילת הפרי מפני שעם הגעה אל ההארה והידע, זוכים לחכמה נשגבת. בעזרת החכמה הזו נהיים כאלוהים, בוראי עולמות, מבצעים פעולות שהן חלקתו הבלעדית ; מדע, טכנולוגיה, עולמות וירטואליים, רובוטיקה, בינה מלאכותית – דברים שעין לא ראתה. תעופה, גורדי שחקים, סכרים וספנות. המצאות מדהימות שסותרות את כל חוקי הטבע. אנשים שיכולים לעוף, לרחף באוויר, להגיע לפסגות, לטפס על הרים גבוהים, לבנות בתים שנושקים את השמיים. לגעת באור, לצאת מהאטמוספירה, לצעוד על הירח, לשלוח לווינים. ההנדסה היא פריצת גבולות גדולה יותר מכל אשר נעשה בהיסטוריה, המדע הוא אויבה הגדול של הדת. מבחינתה אין שום ברירה טבעית ואבולוציה מיצורים חד-תאיים, שום שינוי סדרים. גם שום הנדסה רפואית – לא שיבוטים וגנטיקה, לא אנטיביוטיקה ולא חיסונים, לא ניתוחים פלסטיים ולא פירסינג, קל וחומר שלא ניתוח לשינוי מין. זהו אינו גופך, אלא גופו של אלוהים. פגיעה בו היא פגיעה באמת! 

התנ"ך עקבי בעניין ההגמוניה של האלוהים, ומגנה כל נסיון להלחם בה ולפלוש אל תוך האיזור הסטרילי של הידיעה. זה היה, הוא טוען, חטאם של בני דור המבול – שעירבו בין הרשויות, בני האלוהים שלקחו את בנות האדם, והשחיתו את הארץ. זה היה, מסתבר, גם חטאם של אנשי סדום שדרשו את הידע הנשגב, שיאפשר להם להשתוות לאלוהים ולאיים על שלטון היחיד שלו. זה היה חטאם של אנשי דור הפלגה, שניסו לבנות מגדל שראשו בשמיים, מקומו של האלוהים. זה היה חטא העגל, פריצת גדרות ההר. זה היה חטאה של עדת קורח שטענה שכל העם קדושים, ולהם מגיעה גם האמת. זה היה חטאם של כל חוטאי התנ"ך – שביקשו לגשת אל ידע נשגב מהם, שמורשה רק למתי מעט.

הנחש, שמייצג את הידיעה הפסולה, עמד על נקודה זו: אכילת פרי עץ הדעת כשלעצמה אינה גורמת למיתה, היא גורמת לפקיחת העיניים, היא גורמת לחזיונות של חכמה עליונה המאפשרת בריאה. חווית היצירה, ההארה הזאת, היא התעלות מיסטית שנמצאת מעל לכל הנאה חושית, היא התגלמות הטוב, ואת הטוב הזה מבקש האלוהים למנוע מהאדם (הוא פשוט מגדיר את הטוב הזה כרע). לאחר שהאישה אוכלת מהפרי היא אכן מגיעה לחווית הטוב הזה ומשתכנעת, היא מגלה את תאוות העיניים, החזיון. היא מגלה את ההשכלה ומוקסמת מכך. היא מגלה את האחווה והשיתוף, ומשדלת את האדם להצטרף אליה, כי טובים השניים מן האחד, כי לא טוב היות האדם לבדו, כי לבד בכלל זה לא טוב, כי אגואיזם זה רע ושיתוף זה טוב.

אם נחזור אל הסמלים של תרבות המועדונים, היא מדברת לא מעט פעמים על הנחש. מיסטר פינגרס – באחד מהטקסטים המכוננים של תרבות המועדונים, "Can You Feel It" – מדבר על נחש כלשהוא ("Do The Snake") שמגיעים אליו בעזרת הג'ק (כלומר – ההאוס), אותה תולעת מתפתלת ("Wiggly Worm"). גם אנדרוורלד מדברים על "מלך הנחש", שמגיעים אליו באמצעות טריפ מסוים. בשני המקרים מדובר בחוויה אסורה, שמשיגים אותה בכל זאת, ויש בה מקום לכולם. תרבות המועדונים והפסיכדליה מצדדות בנחש הזה.

:: . ::

הידע הוא הון, ויש לנהוג בו ככזה, בקפיטליזם וברכושנות. האדם היודע את בוראו הוא אדם העובד אותו – תפיסה שמתבטאת גם ביהדות. הבורא, על פי תפיסה זו, מעוניין בידיעתו ובעבודתו. הוא מעוניין בהדמותו של האדם אליו, ובידיעה השלמה של אותו האדם. האדם גם מצדו מעוניין להשתלם ולהשוות לבורא. השתוות היא תיקון, ושלמות היא אלוהות. יוצא מכאן שהיכולת לדעת, וכביכול למרוד בהגמוניה האלוהית, היא הרצון האלוהי. אחת משתיים: או שמדובר בפרדוקס, או שהחטא הקדמון היה רצוי ובלתי נמנע. ושוב, גם היהדות סוברת כך, גם היא אופטימיסטית. בניגוד לנצרות לדוגמה.

:: . ::
– Ain't No Mountain High Enough

הארץ היא האמת, וחורבנה הוא השקר. הידיעה היא הר גבוה, ההארה היא הפסגה. הידיעה היא גם בית מלא בחדרים, הדלת היא החיץ בין החכמה לבערות. הבית, בכך דוגל התנ"ך, אמור להיות נעול. פריצה שלו היא עוון, השחתת היסודות שלו. אבל האם זהו אכן הרס, או שמא עיוות האמת הוא כזה? ואיזו אמת היא נצחית יותר – השקר שהממסד מוכר לנו כאמת, או האמת שגם הממסד עצמו מאמין בה, אבל משאיר אותה לעצמו? האלוהים הזה, ששואף להשמיד את כל מי שפולש לטריטוריה שלו, האם הוא הצדק או שמא הרשע? בנקודה זו נוגעים הגנוסטיקנים, שרואים בו את הדמיורגוס. הם אויבים אותו, מפני שהוא מונע מהאנושות להגיע אל האמת. הם, כמו תרבות הפופ, שואפים להפיץ אותה. כמובן, יש הבדל מהותי בין הגנוסיס לבין תרבות הפופ, מחלוקת סביב שאלת מקור האמת: הגנוסיס טוען שאל מול הדמיורגוס האימננטי קיים אלוהים טרנסצנדנטי ונעלם, אל מול הרע נמצא הטוב ושניהם מנותקים אחד מן השני – תפיסה פסימית של העולם, שהוא שורש כל רע. תרבות הפופ לעומת זאת היא אופטימיסטית, וטוענת שהרע הוא אחת מהתגלמויות הטוב, ויונקת כמוהו מאותו מקור אלוהי. אין רע בעולם, היא טוענת, אין חומר. כנגד החומר יש רוח, ושלמות החומר היא גם שלמות הרוח. ברור כי שלמות הרוח היא נשגבת הרבה יותר, אך באין רע אין גם חטא, ובאין חטא אין שכר ועונש – שלמות גופנית, מין ותענוגות גופניים, היא ערך לפחות כמו שלמות רוחנית. הברירה היא באיזו שלמות נרצה לבחור.

:: . ::

מרכזה של הארץ הוא גם הר, ומרכזו של ההר הוא בית, מרכזו של הבית הוא היכל, קודש קודשים – איש לא ראה ולא שמע, רק הכהן הגדול, פעם אחת בשנה למשך זמן קצר, כך בתנ"ך. במילים אחרות: ירושלים ובית המקדש, שבתוכו ההיכל, הם פסגת הידיעה. מי שמגיע לשם ברוחו, חווה את המיסטיקה בהתגלמותה – כאלה הם יורדי המרכבה שמתוארים לכל אורך התלמוד כצועדים במקום זה, על אף שכביכול לא היה קיים בתקופתם (הם חיו לאחר החורבן). הידיעה עצמה היא גם גן עשיר בעצי פרי, אלא שהגן הזה נעול – בכך, שוב, דוגל התנ"ך. האם הוא אמור להשאר כזה? כאן נקודת המחלוקת. בידי מי נמצא המפתח? הדת טוענת – בידי האלוהים, ולא בידי שליח. רק הוא יבחר למי מורשית הכניסה. תרבות הפופ טוענת – בידי החכמים האפשרות לתת גישה גם להמונים, את זה הם מבקשים.

:: . ::

בפרקים הבאים אפרט מעט יותר על ניו אייג', אופטימיזם, ומקורות הגנוסיס. אתייחס ל"עיר האלוהים" – ירושלים הארצית לעומת ירושלים השמימית, ירושלים הפיזית לעומת ירושלים המטא-פיזית, ירושלים של מטה לעומת ירושלים של מעלה, מלחמות קודש וסובלנות דתית. בעיקר אסביר את טענתי: תרבות הפופ היא ההתגשמות הכי קרובה אל "הפילוסופיה של משה".


חלק ב' של המאמר

ראו גם

אתר "סוכן תרבות " של אבי לבקוביץ'


:: . ::

ההיסטוריון הישראלי של ה"ביטלס " : על תופעת "הביטלמניה " בישראל


כתבה מיוחדת לרגל ביקורו של פול מקרטני בישראל

לרגל ביקורו של הזמר המפורסם פול מקרטני בישראל ,וגם לרגל פירסום  הספר המחקרי בעברי של עודד היילברגר "אנגליה חולמת :הביטלס,אנגליה ושנות השישים " שעוסק בלהקה שהפכה לאחת התופעות התרבותיות המרכזיות של  המאה ההעשרים,להלן ראיון מקיף עם אספן הביטלס הגדול ביותר  של מדינת ישראל וההיסטוריון שלהם,ירדן אוריאל .

 וגם סקירה קצרה וראשונה מסוגה  על השפעתם של הביטלס  בשדה הספר העברי. 


בימים אלו ביקר בישראל הזמר המפורסם ביותר בעולם  שריד להקת "החיפושיות " הלהקה המפורסמת ביותר של כל הזמנים  ,  פול מקרטני  

 ובמקביל יצא לאור ספר  מחקרי חדש בעברית על הביטלס כמעט ראשון מסוגו וגם כן בימים אלו ממש הופיע בהוצאת כרמל הספר אנגליה חולמת – הביטלס, אנגליה ושנות השישים  "של עודד היילברונר.

 ספר המתיימר להיות המחקר המקיף הראשון בישראל על  הלהקה שהפכה לאחת התופעות התרבותיות המרכזיות של  המאה העשרים.




קריקטורה מאת שלמה כהן  

פול מקרטני אחד משני השרידים של להקת הרוק והקבוצה המוזיקלית המפורסמת ביותר של המאה העשרים מבקר בימים אלה בישראל. הביקור לא חסר קשיים התקבלו איומי התנקשות בחייו מגורמים איסלאמיים קיצוניים .
והכל זוכרים את הפעם הקודמת כאשר הביטלס כלהקה לא היגיעו לישראל .כידוע אי אז בשנות השישים הביטלס הוזמנו לבקר בישראל והעניין בוטל. יש האומרים בגלל התנגדות אביו של הפוליטיקאי והסופר יוסי שריד מנכ"ל משרד החינוך דאז( יוסי שריד הכחיש במאמר נרגש )  יש אומרים בגלל התנגדות אמרגן מתחרה ומקנא גיורא גודיק ששיכנע את הרשויות לא לתמוך בביקורים אלו .

מחקר חדש שהתפרסם בימים אלו הראה שהתשובה האמיתית לשאלה מי נתן את ההוראה לעצור את ביקור הביטאלס אז בארץ היא שונה מאוד.
אכל שהחובבים הישראלים יכלו להתנחם בו היה במפגש של העיתונאי וחבר הכנסת עקיבא נוף עם ג'ון לנון ואישתו יוקו אונו לאחר שהלהקה האגדתית כבר התפרקה מפגש ממושך שבמהלכו נוף אף שיכנע את לנון לשיר שיר שכתב בעברית !
ובכל זאת לביטלס כמו בכל מקום אחר הייתה השפעה גדולה גם בישראל.
ועד עצם היום הזה כאשר שיריהם שימשו כפס קול עבור פרקי סדרת הילדים "השמיניה ". שיוצרה גיורא חמיצר חובב ביטלס מושבע דאג להכניס לפס הקול שלה את כל שירי הביטלס כדרך להראות על קשר בין דור השמיניה האולטרה מתוחכם והדור של הוריהם ( ומן הסתם גם כדי לחבר יותר בין הצופים הצעירים והוריהם )
לביטלס אף קמו שני היסטוריונים חובבים לא אקדמאיים בישראל ירדן אוריאל ויואב קוטנר .

 מחקר החיפושיות בישראל



קריקטורה מאתר ימי הולדת

  ד"ר עודד  היילברונר כתב  בהקדמתו :
השפה העברית היא בין היחידות שבה לא הופיע כלל עד היום מחקר מקיף על תרבות הביטלס …העדרו של תיאור התופעה ושל הסבר שלה מן הבחינה ההיסטורית התרבותית והחברתית מזכירה את האיסור על כניסתם לישראל בשנת 1964. נראה כי זולת שיריהם לא רואים בישראל בתרבות הביטלס תרבות הראוייה להתייחסות מעמיקה.
לא מדוייק בכלל.
האמת היא שהביטלס כן זכו לתיאור מפורט מכל הבחינות  בעברית בפרויקט  היסטורי ענק.

  אך פרוייקט  זה לא היה בכתב אלא ברדיו כפרוייקט ענק של החובב הידוע ביותר של הביטלס בישראל  הלא הוא העורך המוזיקלי והיסטוריון מוזיקת הפופ יואב קוטנר שיצר סדרה מקיפה ופרטנית ביותר על תולדותיהם ברדיו בשם "מסע הקסם המסתורי ".

 וחובב אחר ירדן אוריאל החל לתאר את תולדותיהם בסדרה של   שחיבר שני ספרים על תולדות הביטלס ממה שהיה אמור להיותה פתיח לסדרה מקיפה ביותר על ההיסטוריה שלהם סדרה שנעצרה למרבית הצער עם הכרך השני שבו אוריאל החל לתאר את ראשית פרסומם. .


ראיון עם היסטוריון "החיפושיות" 



ירדן אוריאל הוא  האספן הגדול ביותר והמומחה ביותר לביטלס בישראל אם כי ידוע פחות בציבור הרחב מיואב קוטנר.ולהלן ראיון עם ירדן אוריאל .

 מה מושך אותך כל כך בביטלס בהשווואה לכל להקה אחרת ?.
ירדן אוריאל : דבר ראשון – המוסיקה. מעבר לכך – ההרכב האנושי של חברי הלהקה. צירוף נדיר של ארבעה אנשים מוכשרים ומיוחדים – כל אחד בדרכו שלו. הביטלס הם להקה שקל להזדהות איתה, אך בו בזמן יש בה עומק שיעסיק חוקרים ומחברי ספרים עוד שנים רבות.
איך הפכת להיות חובב אספן של הביטלס?

 אוריאל :

 מן הסתם אפשר להאשים בזה, כמו תמיד, את האם היהודיה. אמא שלי אהבה אותם (באופן סביר ושקול) כך שגדלתי על המוסיקה שלהם תרתי משמע. האלבומים הראשונים שלי היו אלו אותם היא רכשה. בסביבות גיל 12 התחלתי לקנות אלבומים שלהם בעצמי ולאט לאט זה הפך לאספנות שיטתית שהתפתחה והתפרסה על פני תחומים שונים כספרים, חולצות, סיכות , וכיום סרטי די וי די וכל מוצר אחר שאפשר להעלות על הדעת שקשור לחיפושיות.

 אגב האם זה נכון שהיה מוזיאון ביטלס בישראל באיוזר קרית אונו ?

 , ירדן אוריאל :  ישנה ספריה ציבורית באיזור  בגני תקווה, המתהדרת באגף שלם של ספרי ביטלס. הם מתגאים בהיותם הספריה בעלת אוסף הספרים הגדול ביותר בארץ בתחום. כספרייה ציבורית הם צודקים, אך אינם עומדים בשורה אחת עם כמה אוספים פרטיים שאני מכיר.


 סט של נייר מכתבים של   הביטלס משנות השמונים  


יש לך קשרים עם חובבים אחרים של הביטלס ?
הקשרים שלי הם בעיקר עם אספנים מחו"ל. חלקם אני מכיר מעל 10 שנים. בארץ לעומת זאת, אינני מכיר הרבה חובבים אחרים. כיום אני בקשר עם לא יותר משלושה חובבי ביטלס ישראלים. מדי פעם פונים אלי תלמידים ואף סטודנטים שעושים עבודה כלשהי בנושא הביטלס על מנת שאעזור להם. פעם אפילו התקשר אלי ילד ושאל אותי אם אסכים לתת לו את האוסף שלי. כשאמרתי לו שלא אוכל כי זה תחביב שלא אוכל לוותר עליו, הוא שאל אם אסכים להוריש לו את זה בצוואה שלי…
בעבר הייתי יותר מעורב בתחום המקומי. ערכתי הקרנות וידאו ברחבי הארץ, שידרתי תכניות ברשת ג' (כשעוד שידרה מוסיקה לועזית) וברדיו האיזורי, פרסמתי כתבות בעיתונים שונים, אבל מאז עשיתי את הבחירות שלי בחיים. הביטלס הינם תחביב נחמד אולם עיקר חיי הוא משפחתי ועבודתי.
הקשרים עם חו"ל הם רגועים באופיים. בארץ לעומת זאת אנשים יותר תובעניים. בעבר התארחתי בפורומים מחו"ל בתחום. ריכזו עבורי את השאלות ואני עניתי על כולן זמן קצר לאחר מכן. זה מקובל. אפילו מקארטני עושה זאת כך – אם יותר לי להיתלות באילנות גבוהים.

 בארץ לעומת זאת פנו אלי לא מזמן בהצעה דומה, אולם לאחר התכתבות קצרה, כשהתברר לזו שפנתה אלי כי אינני מעוניין להשתתף בצ'ט חי אלא רק לענות על שאלות שיועברו אלי מראש, היא לא טרחה אפילו לענות לתשובה ששלחתי לה.

  זו דוגמה לבעיית הקשר בארץ ומדוע אינני שש יותר לתרום לסצינה המקומית. לו דברים היו קורים אחרת, הייתי מסדר לאותו פורום אורחים נכבדים יותר ממני, עימם אני בקשר, כמו מבקר המוסיקה של הניו יורקטיים, שחיבר בעצמו ספר על הביטלס ומארק לואיסון, שספריו בתחום נחשבים לחשובים ביותר.



 כתבת שני ספרים בסדרה על  תולדות הביטלס שנפסקה.  למה הפסקת את הסדרה ומה תיכננת לעשות שלא בוצע ?
 אוריאל: במקור תיכננתי להוציא סדרה בת עשרה ספרים, כל אחד מהם בן מאה ומשהו עמודים, שתתמקד בסיפור חייהם של ארבעה אנשים רגילים שעשו דברים בלתי רגילים. יש אנשים המתעניינים בצד הטכני של הביטלס – כלי המוסיקה שלהם, האקורדים אותם הם ניגנו ומספר הביצועים שהקליטו לכל שיר ושיר. אני החלטתי להתמקד בפן האנושי ולהציגו כסיפור עלילה. היו שהאשימו אותי ברדידות בשל כך והיו שהבינו וכיבדו אותי על בחירתי. הכל עניין של טעם.
כמו כן, בתור אספן מצא חן בעיני הרעיון שהפרוייקט יהיה מורכב ממספר פרטים (ספרים) נפרדים שכל אחד מהם מהווה חלק אינטגרלי של הפרוייקט השלם. הספקתי להוציא שניים, כאשר את השני הפקתי בתמיכת חברת "אפל", החברה של הביטלס ואת ההקדמה לו כתב ביל הארי, ידיד קרוב של ג'ון לנון שליווה את הביטלס בראשית דרכם וסייע להם.
מאז הספקתי לכתוב את הפרק הראשון של הספר השלישי בלבד. לא מצאתי זמן להמשיך. המשפחה, העבודה והחיים בכללותם תבעו את שלהם.
לספר השלישי תכננתי לבקש ממארק לואיסון שיכתוב עבורו הקדמה. חברת אפל הייתה אמורה להעביר לי בבוא הזמן תמונות נדירות כל מנת שאשלבם בספר. כאמור, הדבר לא יצא לפועל בינתיים.
לפני כשנתיים עלה במוחי רעיון להוציא את שני הספרים יחד עם תוספות, משחק ג'אווה של הביטלס שידידה מתכנתת שלי יצרה ואולי אפילו ספר נוסף בפורמט PDF על דיסק. אלא שדיון בו נתקלתי באחד הפורומים באינטרנט עורר בי שאלות מהותיות לגבי כדאיותו. אחד החכמים באותו פורום הכריז אז שהוא בעיקרון לא קונה דיסקים. הוא מוריד אותם מהאינטרנט וכי לא צריך לשלם עבור מוסיקה. רוב החברים בפורום די הסכימו איתו. אף אחד לא הגן על זכות האמן על יצירתו. הבנתי שעל אותו עיקרון, אשקיע כסף, זמן ומוטיבציה רק על מנת שמישהו כמו אותו כוכב יוכל להעלות את פרי עמלי לאינטרנט ולחלוק אותו עם האחרים בשם העיקרון המקודש. אני מקבל את זכותם לחופש המידע, אבל מסרב לממן אותו מכספי. הוגן, לא?
במילים אחרות, במציאות אחרת בזמן אחר הייתי עושה את הפרוייקט ומשקיע בשיווקו.
בכל אופן יום אחד, כאשר אתפנה מעיסוקי, אשלים את הספר הנ"ל ואמשיך הלאה, לבאים בתור. הדבר יקרה. יתכן אמנם שאצטרך לצאת לפנסיה לשם כך, אבל בסופו של דבר אכן אמצא את הזמן להמשיך את הפרויקט.



אביך  הסופר מירון אוריאל  שכידוע תרם רבות לספרות  הפופולארית בישראל עם  מאות ספרים  וחוברות  ובהם סיפורי טרזן מערבונים של"בוק ג'ונס " ו"סטלגים " וכתב תחת   עשרות שמות בדויים ,גילה אי פעם עניין בביטלס?ירדן :  אבי נתן לי יד חופשית. מעולם לא הגביל או ביקר אותי. להיפך. כשנתקל בפריטים מעניינים הקשורים לביטלס במהלך עבודתו, הוא נהג להביא לי אותם.
כאשר ג'ון לנון נרצח הוא פנה אלי ברצינות והביע את תנחומיו. מעבר לכך, ככול הזכור לי, לא דיברנו מעולם על שירי הביטלס עצמם. הוא אהב מוסיקה קלאסית בעיקר. אגב, בשנותיו האחרונות הוא הביע דווקא את אהבתו לשיר CREEP של רדיוהד. לא היה לו מושג מי זה טום יורק, אבל הוא בהחלט ידע להעריך שיר טוב כששמע אותו.

? ואם כבר אתה התעניינת ביצירות שלו שהן כיום מושא בפני עצמן לאספנים ?
אוריאל : את ספריו של אבי קראתי כנער צעיר באמצע שנות השבעים. מצאתי אותם בבוידם בבית הורי, שהיה מלא בספרים מסוגים שונים. אהבתי במיוחד את כרכי חוברות "טרזן". האמת היא שבמשך תקופה ארוכה לא ידעתי שהוא כתב זאת. הוא מעולם לא הודה בכך. נהגנו לצחוק יחד על שמות הנבלים השונים בחוברות ועל הדמיון חסר הגבולות שבהם ובזה זה הסתכם. בסופו של דבר אמי הייתה זו שהדליפה לי את הסוד הגדול.
לא אוכל לענות על השאלה מה דעתי על ספריו כיום, מאחר ולא שבתי לעיין בהם מאז קראתי אותם לראשונה. אפשר לומר שבכך אני הולך בדרכו של אבי. גם הוא הפנה להם עורף ולא שב לעסוק בהם לאחר שסיים לכתוב אותם. האמת היא שאינני מרגיש צורך לחזור אליהם מאחר והם לא היו חלק מעולמו כפי שאני הכרתי אותו.

ההיסטוריון השני של הביטלס בישראל


יואב קוטנר

לצידו של ירדן אוריאל קם עוד היסטוריון ישראלי ללהקת "הביטלס " בישראל  מפורסםהרבה יותר.הלא הוא השדרן והעורךהמוזיקאלי והמומחה למוזיקת רוק ישראלית וזרה  יואב קוטנר.קוטנר יצר את תכנית הרדיו "פול מקרטני מת " ב- 1975) בעזרתו של חבר ירושלמי בשם עודד היילברונר (כיום דוקטור מכובד ומחבר ספר חדש על הביטלס ) תוכנית שאותה קריין רם תדמור ועסקה בכל השמועות ותיאוריות הקונספירציה המוזרות שצצו באמצע שנות השישים על מותו כביכול של מקרטני והחלפתו בכפיל הנראה בדיוק כמוהו .זוהי תוכנית רדיו המשלבת בתוכה מתח ובידור והייתה למעשה מתיחה אחת גדולה .יואב קוטנר הביא כמעט את כל התימוכין האפשריים לשמועה והותיר רושם ברור מאוד על המאזינים הנדהמים כאילו מקרתני באמת מת ואת מקומו תפס מתחזה .

תוכנית זאת שודרה בשתי גרסאות שונות. .
הגרסה הראשונה של התכנית הוקלטה ב-1975 בהגשתו של רן תדמור, שהיה אז ה-כוכב בין קרייני גלי צה"ל והגשתו, בטון הנכון של רצינות כבדה ומצמררת במיוחד בקטע מצמרר שבו הקריין חוזר כמו מנטרה שוב ושוב על המילים "פול מקרטני מת " , סייעה רבות להצלחת התכנית.התכנית עוררה תשומת לב כה רבה עד שזכתה ב-1976 בפרס רשות השידור.
ב-/1977. קוטנר החליט כי טוב הוא עשה גירסה שנייה משופרת וערוכה טכנית טוב יותר ( אך ללא הבדלים תוכניים של ממש ) בהגשתו של משה מורד לימים מגיש "עוד להיט" ואח"כ מנהל ב"NMC .) גם בגרסה הזו השאירו את קולו המקורי של רם תדמור בקטע המפחיד שחוזר כל הזמן "פול מקרטני מת".גירסה זאת זכתה בפרסים בכמה תחרויות בחו"ל.
אולי בהשראת הפרסים הללו וההצלחה המפתיעה של הפרוייקט כולו קוטנר החליט ליצור פרוייקט רחב יריעה בהרבה על הביטלס.
ב1981 הוא הפיק ערך והפעם גם הגיש את הסדרה "מסע הקסם המסתורי" 60 שעות על להקת "החיפושיות" ששודרו במשך כשנה שלמה.במהלכה היציג קוטנר את ההיסטוריה השלמה והמפורטת ביותר של הביטלס שניתנה אי פעם ובמהלכה היציג לצד השירים המוכרים של הלהקה גם הקלטות נדירות ומיוחדות שהיגיעו לידיו . הסדרה עסקה גם בהשפעות הביטלס על המוסיקה ברחבי העולם ובכלל זה בישראל ועל השפעת הלהקה על דפוסים חברתיים בשנות השישים.
בין השאר היא כללה פרק בשם "פול מקרטני חי " שבו סתר קוטנר את כל מה שנטע בתוכנית "פול מקרטני מת" ולמעשה הודה בפה מלא שהייתה זאת מתיחה. ..הסדרה זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל ונחשבת עד היום לאחד מהפרויקטים המוצלחים והמשפיעים בתולדות הרדיו הישראלי.היה לה קהל מעריצים נלהב שעקב אחריה בדבקות והחליף בינו קלטות של פרקי הסדרה.
אבל היום כמעט שלושים שנה לאחר השידור המקורי של הסדרה למרבית הצער הסלילים של הסדרה מתפוררים ויש צורך לשחזר אותם פשוטו כמשמעו . ויש מקום לחשש שאם לא יוחלפו במהירות למדיה אחרת הפרוייקט ההיסטורי של 'קוטנר יעלם כלא היה ( כמו חומרים חשובים רבים אחרים שהושמעו ברדיו לאורך השנים ).
כמו כן ערך וכתב הקדמה לאחד הספרים הראשונים  על "הביטלס" בעברית: ספרו של רוברט פרימן.  הביטלס : מבט אישי בעין העדשה. ( שבא, 1995)  ירדן אוריאל מה דעתך על סדרת "מסע הקסם המסתורי " של קוטנר  ?
ירדן אוריאל : אהבתי אותה. היא הייתה ערוכה היטב, הוגשה בצורה מקצועית, קולחת ומעל הכל – מעניינת. לדעתי היא מהווה הישג יוצא דופן בקנה מידה עולמי נכון לתקופתה, מאחר ומאז התגלו פרטים רבים נוספים על הביטלס שלא היו ידועים אז וצצו הקלטות נדירות רבות שלא היו זמינות באותה תקופה. עקב זאת מבחינת תכניה הסידרה אינה מעודכנת, אולם זה לא מפחית כהוא זה מחשיבותה.מעבר לכך אין פרוייקטים רדיופונים/טלוויזיונים ראויים לציון בעברית .
במשך השנים ערכתי בעצמי תכניות רדיו שהוקדשו לביטלס ברשת ג' (כשעוד שידרה מוסיקה לועזית) וב"רדיוס". בתכניות אלו שילבתי הקלטות נדירות רבות שטרם נשמעו עד אז ברדיו הישראלי (מאחר ולא היה ידוע עליהם כאשר יצר קוטנר את "מסע הקסם המסתורי"). עם זאת, אלו היו תכניות חד פעמיות ולא פרוייקטים מתמשכים כמו "מסע הקסם המסתורי" .
היו מגזינים מיוחדים כלשהם בעברית על הביטלס ?ירדן אוריאל
לא זכורים לי מגזינים או חוברות בנושא. היה איזה מועדון מעריצים בחיפה שהוציא מעין עלון – כמה דפים מצולמים ומודפסים, אבל זה בודאי לא נחשב (חבורה של ילדים שהוציאו משהו בעצמם בבית של מישהו מהם).
השר והחיפושיות

השר לשעבר מודי זנדברג עם הביטלס .צילם דניאל צ'צ'יק.הביטלס זכו עם זאת לכבוד גדול נוסף ברדיו הישראלי בשנת 1996 כאשר אדם שהפך מאז לח"כ ושר מודי זנדברג היגיש במשך שנים תוכנית רדיו על הביטלס וחבריה בשם "שומעים חיפושיות" תחילה ברשת הצפונית של קול ישראל, שנקראה "הגל הבטוח" ולאחר מכן כאשר הורדה משם בתחנה 88FM,. התוכנית עסקה בנושאים ספציפיים הקשורים ללהקה, וטובלה בפרטים על התרחשויות בחיי הלהקה וחבריה ועסקה גם בתקופת הסולו של חברי הלהקה.התוכנית ששודרה בימיה האחרונים בידי בועז כוהן הורדה לאחרונה מהרדיו למרות מחאות מאזינים . 
זנדנברג אגב היה רק חבר הכנסת השני שעסק בנושאי הביטלס .קדם לו החבר כנסת והפזמונאי עקיבא נוף שריאיין את לנון ואף שיכנע אותו לשיר פזמון שלו בעברית. 

 מה לדעתך היו ההשפעות הבולטות של הביטלס על התרבות הישראלית ?
 אוריאל : לא אני הכתובת לכך. ישנם סוציולוגים והיסטוריונים שעושים קריירה מלהסביר דברים מעין אלה. עם זאת, אין ספק הביטלס עזרו לפתוח עבורנו את העולם החיצון, בתקופה בה חו"ל היה רחוק הרבה יותר מאשר היום. הם וגיבורי תרבות אחרים בני זמנם הראו שיש גם תרבות אחרת וכשהם התפתחו וצעדו קדימה הם משכו אחריהם גם את אלו שעקבו אחריהם בארץ, שבתורם השפיעו הם על הכיוון אליו התקדמה התרבות הישראלית.

 נספח: רשימת ספרים על ושל הביטלס בעברית

תרבות מוזיקת הרוק והפופ הייתה ועודנה תחום חשוב ביתור בחיינו התרבותיים מאז שנות השישים אבל רק מעט מאוד ספרים קיימים עליה בעברית ורובם המוחלט עוסקים בביטלס.
לשם השוואה אין כמעט אף זמר רוק או להקת רוק אחרים שקיים עליו /עליהם אפילו ספר אחד בעברית.
על אלביס פרסלי שלו יש עדיין בארץ מאות מעריצים ומינימום של עשרות זמרים חקיינים הופיעו בשנות השישים אלבום של אלי בן חנן ושני ספרי כיס בהוצאת רמדור .
על הזמר קליף ריצ'רד שהיה המתחרה הגדול בפופולאריות עם הביטלס בשנות השישים בישראל הופיעו שני ספרי כיס גם כן בהוצאת רמדור וגם ספר בסדרת "התאומים" של אותו אלי בן חנן העוסק בסיפור מתח סביב הגעתו לארץ .
יש  בעברית  ספרים על הזמרים שמלפני עידן הרוק   דני קי ופרנק סינטרה,    יש ספר על זמר הרגאיי מג'מאיקה בוב מארלי,   ישנם שני ספרים על   הזמר   מייקל ג'קסון,    ישנו ספר שיצא לאור בשנות השמונים  על הזמרת מדונה ,  חוברת של המרכז לטכנולוגיה החינוכית על הזמר  בוי ג'ורג' (!) ,  ספר על להקת  הבנים בקסטריט-בויס,   ספר על להקת הנשים הספייס גירלס ,   וספר על להקת הנשים האול סיינטס.
יש ספר על זרם "הפאנק" במוזיקה של שנות השבעים.  

מלאונרד כהן קיימים שישה ספרי תרגומים בעברית .
מבוב דילן תורגם ספר זכרונות    בידי ירון פריד בשנת 2007 .
תורגם ספר של הזמר פרנק זאפה . ורומן ספרות יפה של הזמר ניק קייב שתורגם בידי גיורא לשם.

ישנם  תרגומים של שני ספרים שניכתבו בידי הזמרת בריטאני ספירס ואימה  וספר שלישי המבוסס על סרט בכיכובה.   
וישנם תרגומים של שבעה  ספרי ילדים שכתבה הזמרת מדונה (!).
וזהו זה פחות או יותר מה שקיים על ומשל יוצרי הרוק והפופ הגדולים  והקטנים בשדה הספר העברי .
כל השאר זה על הביטלס .
 טקסטים של שירי החיפושיות

הה ברברה איזו  זנות המלחמה
גדעון רוזנטל ( מתרגם) הה ברברה, איזו זנות המלחמה ::שירים ותרגומים / ; עריכה ועיצוב ראובן רוזנטל ; פנטומימה אילן זיו ; צילום גדעון רז תל אביב : ספרית פועלים, תשל"ה 1975 .

גדעון רוזנטל נפל במלחמת יום הכיפורים  בגולן, את הספר יצר והביא לדפוס אחיו רוביק רוזנטל והוא
כולל שירים מתורגמים משל ז'ק פרוור,  ז'ק ברל,  לאונרד כהן , בוב דילן, והחיפושיות,

החפושיות :גופי מסיבות / ליקט וערך אהרון חפץ  ברית התנועה הקיבוצית. מחלקות התרבות, תשלט . חוברת של 63 עמודים עם שירי הביטלס .
שירי החיפושיות וג'ון לנון : בתרגום עברי / תורגם ע"י גובני יצחק חיפה : נפש,  1985 [תשמ"ה]
החיפושיות וגיטרה 1 - 1962-1966 207) this.width = 207;" align=center border=0 !width="207">
החיפושיות וגיטרה : אוסף מלהיב וייחודי של כל שירי החיפושיות עם אקורדים לגיטרה / [עורך אלון רזניק ; עיבודים: ריקי רוקסבי תל-אביב : מודן, 2000 שני כרכים .
ספר 1 1962-1966

ספר 2. 1967-1970

צלילי פסנתר עם החיפושיות :שירים נבחרים בעיבוד קל פסנתר, אורגנית, גיטרה. עורך אלון רזניק. מודן 2000 . תוי שירי הביטלס עבור נגינה על פסנתר.

ספרי עיון על החיפושיות

: מרים לוין, רינה רוט מוצרט והחיפושיות / תל אביב : רמות, אוניברסיטת תל אביב, בית-ספר לחינוך [?-0197 ספר חינוך מוזיקלי כולל מדריך למורה.
הביטלס שנים ראשונות
ירדן אוריאל הביטלס : השנים הראשונות / (גבעתיים) : (המחבר), (תשנ"ד 1993
ירדן אוריאל הביטלס : הדרך למעלה / כפר-סבא : י.ב. מוסיקה, תשנ"ו 1996 כולל מבוא וביבליוגרפיה באנגלית

רוברט פרימן הביטלס : מבט אישי בעין העדשה. תרגמה מאנגלית אילת יגיל , עורך ומחבר ההקדמה יואב קוטנר תל-אביב : שבא, 1995.
לחץ לסגירה
נפתלי וגנר הביטלס : שבע השנים הטובות. איורים יפה וגנר ירושלים : מאגנס, 1999 תשנ"ט.
אסנת  גולדפרב-ארזואן,   יחסי הגומלין בין מוסיקה אמנותית ומוסיקה פופולרית בין השנים 1956-1977   דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת בר אילן,  (המחלקה למוסיקה  תש"ס (1999)
כולל דיון על  Revolution no.9 של הביטלס ועל יוצרים כמו  אלביס פרסלי ,ליאונרד ברנשטיין, פיליפ גלאס ,מייק  אולדפיאלד והפינק פלוייד.

, ג'ימס וודול   ג'ון לנון ויוקו אונו : שני מורדים – אגדת פופ / מגרמנית: אריה אוריאל תל-אביב : ספרית פועלים, תשס"א 2000.
, זאב מגן דמיין : ג'ון לנון והיהודים/ ירושלים : מרכז שלם – מחלקת הסטודנטים, [2000]. הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס, תחת הכותר: דמיין: על ג'ון לנון ואהבה חוברת של 40 עמוד . הופיע שוב ב: מאמרים חדשים על הציונות / עורכים: מיכאל אורן, דוד חזוני, יורם חזוני
כמה מחשבות שונות ומשונות על ג'ון לנון והיהודים לאו דווקא בסדר זה.
לעניות דעתי היצירה החשובה ביותר בעברית הקשורה באיזה שהיא צורה לביטלס .


 פרק מהספר
 ראיון עם  עודד היילברונר
עודד היילברונר משוחח על ספרו עם לונדון וקירשנבאום
יואב קוטנר על "אנגליה חולמת "

ג'ון וייז ג'קסון "חייו של ג'ון לנון -כולנו רוצים לשנות את העולם . הוצאת רסלינג ,2009. ביוגרפיה חדשה ומקיפה על חיי לנון.


הוסף לסל את צוללת צהובה / הביטלס
הביטלס – צוללת צהובה / מבוסס על תסריט מאת לי מינוף ואחרים מאנגלית – לבי ואהוד מנור סביון : פן, 2005
ספר לילדים על פי סרט האנימציה של הביטלס

ספרי ילדים מאת חברי הביטלס

ג'ון לנון אהבה אמיתית :ציורים לשון /עם הקדמה מאת יוקו אונו; עיבד אל נקלריו, על-פי ציורים מאת ג’ון לנון; מאנגלית: אורי בלסם, תל-אביב : מודן, 1999
רוב הספר איורים צבעוניים ומיעוטו דברי לואי

פול מקרטני, ג'ף דנבר ופיליפ ארדה;  גבוה בעננים / עברית: רמונה די-נור ירושלים : כתר ועילמור, 2006
ספר לילדים אחרי שבולדוזרים של רשות הפיתוח העירוני הורסים את בית היער של יאיר הסנאי, יוצאים הוא וחבריו למשימת הצלה מלאת סכנות

רותה קופפר על הספר
רונן טל על  פול מקרטני וזמרים אחרים כסופרי ילדים
יוקו אונו, חלון פתוח /; טקסטים של יוקו אונו ; מאמר: שלומית שקד ; [מנהל הגלריה: סעיד אבו שאקרה ; אוצרת אורחת: שלומית שקד אום אל-פחם : אום-אל פחם. הגלריה לאמנות, 1999
קטלוג תערוכה שהציגה את יצירותיה של אלמנתו של לנון בישראל.
 העיתונאית רחל מיכאלי המומחיתלביטלס פירסמה כתבה על התערוכה הנ"ל
השנים שבהן הצרצרים שרו" גליון יום שישי, הארץ, 26.11.1999

ראיון עם ג'ון הנדריקס האוצר של יוקו אונו בגלריה באום אל פאחם לקראת פתיחת תערוכתה במקום    

שיר  מתורגם של לנון

"תארו לכם" תרגם עודד פלד עיתון 77 גליון 131 דצמבר 1990  ע' 13  וגם ,מעריב מוסף שבת תרבות וספרות 31.10.1997 ע' 28


כמה סיפורים  של ג'ון לנון ביחד עם רישומים מפרי עטו הופיעו בעברית בכתב עת  ספרותי "המעורר כתב עת לספרות ואמנות מספר 7 , 1999 כולם  בתרגום ארז שווייצר. 

אלה היו :

1. "מחול המומחים בנשף החברה של סוץ הופ "ע'59-61.

2. "פרדוקס ואפודה תואמת בבקשה"   ע'52-64

3. . "חייו של הולך בטל "( מאת אלה סקוט פיצ'גראלד) ע' 65-68

4. "תלה את השום הזה סביב צווארך ולא תתחתן לעולם" ע' 69-72


 ראו גם על

ארי קטורזה על לנון כסופר

  היכל התהילה של המאמרים והכתבות על הביטלס בעברית  

על "החיפושיות"  הופיעו  מאות כתבות בשפה העברית בעיתונות ובמגזינים. אבל לרוב הכתבות הללו היה להן ערך רק לזמנן . בכל זאת  היו כמה שהתבלטו מעל לכל השאר בעמקות או ברעיונות. ולהלן   רשימת מאמרים בולטים וחשובים  ומעניינים במיוחד  שהופיעו לאורך השנים  על הביטלס בעברית בעיתונות ובכתבי עת אקדמאיים ( פחות או יותר …)

חנן יובל "למה לתת הזדמנות לשלום –פעם אחת :על שני תקליטים של ג'ון לנון " עיתון 77 לספרות ותרבות מספר 25 ,1981, ע' 43

יואב קוטנר "עוצמתו של הסרג'נט " מוזיקה :מגזין על צלילים ואנשים" 1987  ע'23-26.

יואב קוטנר "זה לא קורה :על להקת החיפושיות " ידיעות אחרונות -7 ימים 12.6.1987 ע' 34-37

ירון פריד "החיים הכפולים של ג'ון לנון" כותרת ראשית מספר 300 31.8.1988 ע' 34-37.

 רחל מיכאלי " הביטלס קמו והצדיעו", מוסף קליפ, חדשות, 21.7.88, עמ 4-5

עדויות ממקור ראשון על הביטלס במועדון הקאוורן ומתחילת דרכם מזכרונותיו של מתופף להקת החימום של הביטלס, המרסיביטס ג'ון בנקס שחי בארץ והקשר שלו לביטלס עם גילויים שלא מופיעים באף מקום אחר בספרות הביטלס . הכתבה פורסמה לאחר מותו של המתופף שחי בישראל בעשרים השנים האחרונות לחייו.

  דב אלפון " "הוא צעק הרבה ": שיחה עם פול מקרטני " הארץ מוסף 30.6. 1989 ע' 27

רחל מיכאלי "מוקדש לג'ון ג'ורג' ורינגו " מוסף "קליפ" "חדשות"   11.1. 1990 ע' 12 -13 .

תיאור  קונצרט באנגליה של פול מקרטני מתוך סיבוב ההופעות הראשון שלו אחרי 13 שנים מאז להקת כנפיים.לראשונה מבצע על הבמה רפרטואר מהביטלס שכלל ברובו שירים מתקליטיהם המאוחרים שהביטלס עצמם לא הספיקו להופיע איתם מעולם.

  רחל מיכאלי . לנון הפסיד למנדלה", מוסף קליפ, חדשות, 10.5.90, עמ 10-11

תיאור  קונצרט רב משתתפים (לו ריד, לני קרביץ , הפילהרמונית של ליברפול ואחרים) שביצעו גירסאות חדשות לשירי לנון. הקונצרט תחת ניצוחה של יוקו אונו נערך בליברפול והועבר בשידור חי, נערך לציון יום הולדתו החמישים של לנון.

רחל  מיכאלי "מג'ון לנון עד רונירוזנטל : ליברפול והביטלס " מוסף "חדשות" 20.4.1990 .ע' 32-34

  כתבת תחקיר גדולה שעסקה בסיבות מדוע ליברפול  התעוררה מאוחר מידי לתעשיית הביטלס ומי שולט בתעשיה זאת. כתבה שכללה ראיונות עם אחיו של פול מקרטני ,האמרגן הראשון שלהם וכו' .אחת הכתבות התחקיריות המקוריות היחידות על הביטלס  שהופיעו בעברית  ולא עסקה רק בסקירה היסטורית על הביטלס  או בביקורת תקליטים  שלהם. .

 רוני סומק "בן 50 " מעריב -פנאי 3.10.1990 רשימה לזכרו של לנון .  .

דני רובס "אהבתי גם את פול ואת מקרטני יותר מכל " מעריב 2.2. 1990 ע' 1. ד

דני רובס "ג'ון פול ג'ורג' רינגו ואני " גיתית מספר 112 , 1994 ע' 12-13.

ג'ון וינר "ג'ון לנון והאף בי איי " ילקוט למחשבה סוציאליסטית מעתונות העולם מספר35 ,1995  ע' 6-8.

גדי להב "בעקבות ארבעת המופלאים " עיתון 77 מספר 192 , 1996 ע' 14.

נפתלי וגנר "" שירי הביטלס ניהליזם מוסיקלי או לידר" מפתח :כתב עת למורי מוזיקה מספר 3 1999 ע' 6-24

י רחל מיכאלי " יוקו אונו בירושלים", גליון יום שישי, הארץ 20 מאי 99 עמ ב11

 כתבה שמצליבה בין שתי הדמויות הקרובות והמשפיעות על סיפור תולדות הביטלס, ג'ורג' מרטין ויוקו אונו. לאחר שהשקיעו זמן רב באנתולוגיות של הביטלס וג'ון לנון, התפנו לביטוי אמנותי עצמי שהצטלב הודות ללוח זמנים מקרי, בירושלים.


עודד היילברנר "האנגליות של הביטלס " בתוך ירחמיאל  כהן (עורך ) תמונה וצליל:אמנות מוסיקה והיסטוריה , הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל,2007 ע' 401-419


עודד היילברונר בידור לכל המשפחה מוסףהארץ, 1.6.07

התקפה על התקליט סרג'ינט פפר   לרגל מלאת לו 40 שנה


רחל מיכאלי  אמרו לך שאתה דומה לפול מקרטני?מוסף הארץ 5 ספטמבר 08 עמודים 25-24
הזדמנות נדירה לבחון את הדרך בה נתפסת אגדת הביטלס בציבור. בעקבות מסעו של פול מקרטני בדרך 66 בארה"ב בנסיון לשמור על אנונימיותו, באוגוסט 08, מתחקה  המאמר אחרי דיווחים של מקומונים ותחנות רדיו אזוריות לאורך המסלול.


כתבה שמצליבה בין שתי הדמויות הקרובות והמשפיעות על סיפור תולדות הביטלס, ג'ורג' מרטין ויוקו אונו. לאחר שהשקיעו זמן רב באנתולוגיות של הביטלס וג'ון לנון, התפנו לביטוי אמנותי עצמי שהצטלב הודות ללוח זמנים מקרי, בירושלים.

עודד היילברנר "האנגליות של הביטלס " בתוך ירחמיאל  כהן (עורך ) תמונה וצליל:אמנות מוסיקה והיסטוריה , הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל,2007 ע' 401-419


עודד היילברונר בידור לכל המשפחה מוסףהארץ, 1.6.07

התקפה על התקליט סרג'ינט פפר   לרגל מלאת לו 40 שנה


רחל מיכאלי  אמרו לך שאתה דומה לפול מקרטני?מוסף הארץ 5 ספטמבר 08 עמודים 25-24
הזדמנות נדירה לבחון את הדרך בה נתפסת אגדת הביטלס בציבור. בעקבות מסעו של פול מקרטני בדרך 66 בארה"ב בנסיון לשמור על אנונימיותו, באוגוסט 08, מתחקה  המאמר אחרי דיווחים של מקומונים ותחנות רדיו אזוריות לאורך המסלול.



כתבה שמצליבה בין שתי הדמויות הקרובות והמשפיעות על סיפור תולדות הביטלס, ג'ורג' מרטין ויוקו אונו. לאחר שהשקיעו זמן רב באנתולוגיות של הביטלס וג'ון לנון, התפנו לביטוי אמנותי עצמי שהצטלב הודות ללוח זמנים מקרי, בירושלים.




עודד היילברנר "האנגליות של הביטלס " בתוך ירחמיאל  כהן (עורך ) תמונה וצליל:אמנות מוסיקה והיסטוריה , הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל,2007 ע' 401-419



עודד היילברונר בידור לכל המשפחה מוסףהארץ, 1.6.07

התקפה על התקליט סרג'ינט פפר   לרגל מלאת לו 40 שנה


רחל מיכאלי  אמרו לך שאתה דומה לפול מקרטני?מוסף הארץ 5 ספטמבר 08 עמודים 25-24
הזדמנות נדירה לבחון את הדרך בה נתפסת אגדת הביטלס בציבור. בעקבות מסעו של פול מקרטני בדרך 66 בארה"ב בנסיון לשמור על אנונימיותו, באוגוסט 08, מתחקה  המאמר אחרי דיווחים של מקומונים ותחנות רדיו אזוריות לאורך המסלול.


עודד הילברונר "הביטלס:  להקה  לכל המשפחה או מנהיגי מהפכה ? " תו –מוזיקה אמנויות מספר  11 2008 ע' 54-59



 וכמובן המאמר הטוב והחשוב  מכולם:

זאב מגן  דמיין : על ג'ון לנון ואהבה / הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס,  2000- ומאוחר יותר כחוברת תחת  הכותר: דמיין: על ג'ון לנון והיהודים "  .



 ספרים  על  תרבות הרוק  ( מלבד הביטלס )

ספרים כלליים בעברית על מוזיקת הרוק הם מועטים ביותר אפשר לספור אותם על אצבעות כף אחת:

מרדכי רגב בואו של הרוק : משמעות, התמודדות ומבנה בשדה המוסיקה הפופולארית בישראל / דיסרטציה תל-אביב : אוניברסיטת תל-אביב, 1990
מוטי רגב רוק : מוסיקה ותרבות / תל-אביב : דביר, תשנ"ה-1995

ספר המוסיקה : מראשיתה ועד ימינו קלאסית, עממית, פופ ורוק / בעריכת ג'יל רולי ; עורך המהדורה העברית – אורי אפשטיין; תרגום – מרדכי וורמברנדט תל אביב : אורנשטין, תשנ"ז 1997. כולל פרק על הביטלס.

  ארי קטורזה  בוהמיניות להמונים – מוסיקת רוק ותרבות הנגד בארצות הברית

‬עבודת גמר (מ"א)–האוניברסיטה העברית בירושלים, 2001

‬ אורי בריטמן רוק מתקדם : משנות ה-60 ועד היום / תל-אביב : מפה, 2005 

האתר של ברייטמן

ארי קטורזה היהודים של הרוק : מוזיקת רוק, המאבק למען צדק חברתי בארה"ב והקונפליקט סביב ההגמוניה התרבותית בעידן הבתר-מלחמתי  דיסרטציה–האוניברסיטה העברית בירושלים, 2008. ‬

קישורים רלבנטיים

הביטלס בויקיפדיה

פורום הביטלס ב"תפוז "

מאמרי פורום הביטלס  

הביטלס מאמרים וסקירות שונות

מאמרים על הביטלס

בלוג ביטלמניה

פורום "תרבות פסיכודאלית" בתפוז

משה גלעד על ליברפול בעקבות החיפושיות

מוצרים ישראלים מיוחדים שנוצרו על "החיפושיות" 

האתר של ירדן אוריאל

ירדן אוריאל הולך למופע הביטלס


מירון אוריאל אביו של ירדן אוריאל

יואב קוטנר היסטוריון ביטלס ישראלי

יואב קוטנר על הביטלס וישראל

"מסע הקסם המסתורי" הסדרה של יואב קוטנר על הביטלס הולכת ומתפוררת

ירדן אוריאל על פרשת ביטול ביקור הביטלס
"סינטיה לנון " מתארת את פרשת ביטול ביקור הביטלס בישראל
יוסי שריד מכחיש כל קשר בין אביו וביטול ביקור הביטלס בישראל בשנות השישים
יואב קוטנר מאשר : אבא של שריד אכן חף מפשע בפרשה העגומה

מיהו האשם האמיתי בביטול ביקור הביטלס בישראל? :המחקר המלא והפיתרון הסופי של התעלומה

מדוע לא היגיעו הביטלס לישראל :הפרודיה

43 שנים אחרי ישראל מתנצלת רישמית על ביטול ביקור הביטלס

ואילו כן היו הביטלס מבקרים ביש/ראל של 1965?

פול מקרטני בפארק הירקון 43 שנים אחרי

נמרוד צוק על המופע של מקרטני 43 שנים אחרי

התוכנית "פול מקרטני מת" של יואב קוטנר
מצב שימור סרטיית הרדיו והטלוויזיה  ברשות השידור 

רון מייברג על ביקור מקרטני

חיפושיות הקצב
השר מודי זנדנברג והביטלס

וגם על זנדנברג

אמרו לך שאתה דומה לפול מקרטני ?: רחל מיכאלי על אובססיית מקרטני בארה"ב

דניאל אליוף על הקשר בין הביטלס ,ישראל ,חג מולד ותקליטים

דניאל אליוף על אוסף ביטלס שיצא בישראל בשנות השבעים

להיטון :מגזין מוזיקה שהרבה לעסוק ב"חיפושיות "

ג'ון לנון פוגש את עקיבא נוף

",תארו לכם" שיר מאת ג'ון לנון

חיים מזר על פזמוני "הביטלס "

הביטלס ו"האיש משום מקום "

הביטלס ו"השוטה על הגבעה"

ג'ימס  בונד פוגש את החיפושיות   ו

לסיום סקירה זאת על הביטלמניה הישראלית : הנה  עמוד קומיקס מאת הצייר והגרפיקאי  והקומיקסאי  אשר דיקשטיין שהופיע ב"הארץ שלנו" ב-1965 שחושף אחת ולתמיד מה היה באמת  סוג הקשר בין שתי תופעות התרבות המרכזיות של בריטניה בשנות ה-60   הסוכן החשאי  ג'ימס בונד  ולהקת החיפושיות .

תמונה מוגדלת של עמוד זה ראו כאן