ארכיון קטגוריה: תרבות פופולארית

מישחקי הלוח והקופסה מראשיתם ועד ימינו

חשבתם שמשחקי המחשב ישמידו את משחקי הלוח והקופסה ? אז חשבתם. היום מתברר שאם כמרים זועמים בימי הביניים ומחנכים ישראלים מזועזעים לא הצליחו לנצח את משחקי הלוח והקופסה, גם הטאבלטים והסמארטפונים לא ידחקו אותם מחדרי הילדים. מתברר שמה שהיה טוב לפרעונים ,למלכי שומר ולצלבנים ,טוב באותה המידה גם היום.

ולהלן סדרה של מאמרים  על משחקי הלוח והקופסה מראשיתם ועד היום בראשית המאה ה-21 כאשר הז'אנר נהנה היום מתחייה ומפריחה אולי חסרת תקדים בעיקר בקרב הקהל הדתי ובעיקר החרדי שאצלו משחקי הקופסה מצליחים יותר מאי פעם.

הסדרה הופיעה במקור כמאמר גדול בדפוס  ב"דיוקן -מקור ראשון ".

ועכשיו במגזין "יקום תרבות ":המשחק רק מתחיל :

החלק הראשון :משחקי הלוח מימי האדם הקדמון  

החלק השני -משחקי הקופסה בארץ ישראל

החלק השלישי :תחיית משחקי  הקופסה:משחקי הלוח והקופסה במאה ה-21 .

הלוחם הבלתי נראה :שרגא גפני ההספד הסופי

 

ביום ה-19 בינואר 2012 נפטר   ההיסטוריון הצבאי והסופר שרגא גפני הלא הוא אבנר כרמלי הלא הוא און שריג הלא הוא איתן נותב הלא הוא איתן דרור הלא הוא יגאל גולן  מי שעיצב אצל רבים מאיתנו את דמות הלוחם העברי המודרני. סדרות ספרי ילדים על מעללי המחתרות לצד כתיבת היסטוריה צבאית השתלבו בדמות המפורסמת ביותר שיצר, דנידין הילד הרואה ואינו נראה .

 ממש כמה ימים לפני פטירתו של גפני פירסמתי במגזין "יקום תרבות " כתבת ענק  בת שתי חלקים על יצירתו של גפני בשם "העברי האחרון "כתבה זאת הייתה מבוססת על מאמר קודם שפירסמתי עליו בספר "מטרזן ועד זבנג". הוא נפטר זמן קצר לאחר פרסומה.

לאחר פטירתו של גפני מצאתי את עצמי מבוקש בידי כלי התקשורת בתור המומחה הראשון במעלה  לגביו.  התבקשתי לדבר עליו  על  בתוכנית  "לונדון וקירשנבאום " של ערוץ 10,אולם הופעה זאת בוטלה אולי משום שירון לונדון כעס על ראיון שפירסמתי  עימו על הקשר שלו לירון זהבי מחסמבה ממש כמה ימים קודם לכן.

 במקום זה הופעתי בתוכנית המקבילה בערוץ 1 באותה השעה בדיוק "הערב עם גאולה אבן "שאנשיה פנו אלי חצי שעה בדיוק לאחר פנייתם המקורית של אנשי "לונדון וקירשנבאום " באותו העניין. התפעלתי מאוד מהידענות לגבי גפני שאבן הפגינה בראיון.

 כן התראיינתי עליו לרדיו  תוכנית של דורון נשר ( שחשף שהוא כיכב בעיבוד קולנוע של סיפור של גפני "הקרב על מבצר ויליאמס" ) ביחד עם עטרה אופק בתו של מבקרו  הגדול של גפני הסופר אוריאל אופק . .בדיון דנתי בהשפעה של אירגון ל"חי האמיתי ומפקדו האמיתי יצחק שמיר  לימים ראש ממשלת ישראל על אירגון" הימאים הבדיוני של גפני ועל מפקדו אברהם אבידן .ועטרה אופק סיפרה על היחסים לא בדיוק סימפטיים בין אביה ובין גפני.

 התראיינתי לכתבה ביקורתית על גפני של העיתון "הארץ " מאת תמר רותם

 פרט לכך פירסמתי מאמר על גפני באתר מאקו של ערוץ 2 ומאמר הספד בעיתון "מקור ראשון ".והייתי אמור לפרסם מאמר הספר נוסף ושונה מאוד בעיתון "מעריב " אך זה לא יצא לפועל מאחר שהעורכים שם התחלפו…

גפני זכה גם להספדים של אנשים אחרים ובהם מבקרת הספרות אריאנה מלמד וחתן פרס ספיר חגי ליניק. הוא הסופר האחד והיחיד בהיסטוריה של מדינת ישראל שזכה להספדים במדורי הספורט השונים .

בתערוכת תולדות הכדורגל  הישראלי שנפתחה בחודש מרץ   במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב יש ספרים שתרמתי לתערוכה מסדרת ה"ספורטאים הצעירים" של גפני. הסופר עצמו למרבית הצער לא זכה לראות את התערוכה.

עד כמה הוא היה מתלהב מהתערוכה? זאת באמת שאלה.  האמת המרה היא שגפני  בכלל לא חיבב כדורגל והעדיף כספורט את השחייה . הכדורגל עניין אותו רק כנושא לסיפורי הרפתקאות פטריוטיים אבל הוא בלשון המעטה קיצונית  מעולם לא התלהב מהשיגי שחקניו  ומהתנהגותם והתנהגות מעריציהם  במציאות הלא בדיונית . .

שרגא גפני זכה לכמות עצומה ניתן לאמר מפתיעה של תשומת לב לאחר המוות לאיש שהיה סופר ילדים שנוי מאוד  במחלוקת ובהחלט לא מוערך בידי הממסד הספרותי

.אז לאחר כל זה הנה ההספד הסופי  שלי  על שרגא גפני וגם כמה מילים על הקשרים שהיו לי  איתו .

ההספד הסופי

 

 שרגא גפני  אחד מסופרי הילדים הפופולריים ביותר בישראל, וגם אחד הסופרים השנויים ביותר במחלוקת, נפטר. ייתכן ורבים לא מכירים את הספרים שכתב תחת שמו האמיתי, אבל סביר מאוד שיתמלאו בצמרמורת של הנאה כשייזכרו בספריו הכוללים את 'הספורטאים הצעירים', 'הימאים' או 'הבלשים הצעירים' (אבנר כרמלי), 'דנידין הרואה ואינו נראה' (און שריג), סדרת ספרים על מבצע אנטבה (איתן דרור), וגם ספרים אחרים שנכתבו תחת השם יגאל גולן וכינויים נוספים. שמות העט של גפני, אגב, מלאים במקבילות ורמזים לשמו האמיתי של המחבר.

שרגא גפני, האיש בעל השמות הרבים, נולד בשנת 1926 בתל-אביב. כשהיה בן 14 הצטרף ללח"י; "בארצי שלי", כך אמר, "לא יאמר לי זר, לא בריטי ולא אחר, מה עליי לעשות". בלח"י חונך גפני לראשונה לשאיפות וערכים לאומיים שבבית הספר ובתנועת הנוער לא דובר עליהם. בלח"י למד לראשונה שמטרת היהודים בישראל היא לשחרר את המולדת מעול הזרים ולהשיב את גדולתה כארץ התנ"ך והנביאים – הארץ העברית.

שרגא גפני

לאחר שהתגייס לחטיבת 'גבעתי' שם שירת כסמל חבלה, פגש את יוסף ועדיה, מאנשי תנועת ה'עברים הצעירים' (ה'כנענים') של המשורר אוריאל הלפרין (יונתן רטוש), וועדיה קישר בין גפני לבין חברי התנועה. גפני זיהה דמיון בין הרעיונות של הלפרין לבין אלו בהם דגל בלח"י, והצטרף לתנועה. לצד אנשים כעמוס קינן ובועז עברון (שגם היו אנשי לח"י לשעבר), הוא נחשב לאיש המשמרת הצעירה של התנועה.

אט-אט החלו להתגלות הבדלים אידיאולוגיים ברורים בין גפני לבין הלפרין וחסידיו. הוא קיבל את חזונו של הלפרין על הצורך במהפכה עברית וביצירת עם חדש שיהיה בגדר תחייתו של העם העברי הקדום; הוא הסכים עם ניתוק הלאום מהדת, בהיפרדות מיהודי הגולה ובהתמזגות עם הערבים תושבי הארץ לאומה עברית אחת; מנגד, גפני דחה את הגישה שקראה להחיות את התרבות העברית הקדומה על כל מרכיביה, כולל הערצת התרבות והספרות האלילית של הכנענים. הוא טען שיש להחיות רק יסודות מובחנים מעברה של האומה העברית, כאלו שעמדו בבסיס פסגת ההישגים של העם – ובמיוחד בתקופת הנביאים, על בשורתם וחזונם.

תורתו של גפני הייתה הבסיס לכתיבתו בעשרות השנים הבאות, ובספרים אלו ביטא אידיאולוגיה שאותה כינה "עברית". הוא פרסם ברבות השנים עשרות ספרי ילדים, והיו אפילו מי שסברו שהתפיסות הימניות המופגנות שביטא בהם תרמו רבות לעליית הליכוד והימין בשנות ה-70.

רפול מימין ושרון משמאל

במקביל לכתיבה גפני שימש כהיסטוריון צבאי, הוא עבד בענף ההיסטוריה הצה"לי, פרסם ותרגם מאמרים רבים בנושא ההיסטוריה צבאית בעולם ובצה"ל. "הייתי היסטוריון צבאי מהרגע שהחזקתי עט ביד, וכבר בגיל תשע ייסדתי עיתון בו תיעדתי את הנעשה בשכונה במלחמות הכדורגל", סיפר לי גפני. "במלחמת העצמאות הייתי חייל ב'גבעתי' וכתבתי בעלון שפרסמתי את קורות הגדוד כסופר שהכול בוער באש עצמותיו. בגמר מלחמת העצמאות יחידת ההיסטוריה של צה"ל חיפשה אנשים שאוהבים היסטוריה צבאית כדי שיעבדו אצלה, והם שלחו מכתב חקירה בעניין הכתבה. הייתי מעוניין בתפקיד אבל הייתי מפקד בגדוד, ומפקדי יונה וולך לא רצה לוותר עליי. לאחר מכן העבירו אותי לתפקיד אחר, ורק אז הוא הציע אותי. אסא הגלילי נשלח לראיין אותי, ולאחר שקראו את מה שכתבתי בעלון, יחידת ההיסטוריה חטפה אותי. הייתי שם משנות ה-50, איש כתב העת 'מערכות' וכתבתי על פרשיות צבאיות רבות. במלחמת ששת הימים העבירו אותי למחלקת ההיסטוריה הצבאית, והמשכתי לשרת שם עד אחרי מלחמת יום הכיפורים.

"למדתי מההיסטוריון הצבאי, הגנרל סמואל מרשל, שאחרי הקרב אנשים זוכרים שמונים אחוז מהקרב, שבוע אחרי הקרב ארבעים אחוז, וחודש אחרי ארבעים אחוז ממה שהיה וארבעים אחוז ממה שהיו רוצים שיהיה. לכן יש לחקור אחרי הקרב כל פרט וכל חייל, ולשלב הכול בתשבץ ענק של תיאור פרטי הקרב". 

המחקר הידוע ביותר של גפני על ההיסטוריה הצבאית הוא התיאור המפורט של קרב המיתלה בזמן מבצע סיני ב-1956. המחקר הופיע כגיליון שלם של 'מערכות' ב-1960,הגיליון היחיד שהוקדש כולו למאמר אחד, על קרב אחד בלבד.

 

"קרב המיתלה היה חשוב כי בו שברנו את הצבא המצרי", התייחס בפניי גפני למאמר. "המצרים ביצרו את המיתלה עם ביצורים שנחשבו לא חדירים; אמנם שילמנו מחיר כבד אך המקום נכבש, הציר לתעלה נפתח ותוכנית המלחמה הוגשמה. בלי קרב המיתלה כל המבצע היה נכשל. את תיאור הקרב כתבתי עם רפול (רפאל איתן, מפקד גדוד 890 של הצנחנים באותה עת – א"א) מימיני ושרון (אריאל שרון, מח"ט הצנחנים באותה עת – א"א) משמאלי; הם נתנו לי כל מה שרציתי – כל פרט מידע, ולו הקטן ביותר".

 אלי : זאת יצירת ההיסטוריה הצבאית החשובה ביותר שלך?

" החוברת על קרב המיתלה היא באמת הבולטת מכולם, ולמרות שכולה עובדות ואמת – יש בה גם יסודות ספרותיים רבים ולא רק אווירה מקצועית", אומר גפני. "תרגמו אותה לשפות אחרות, ולמדו ממנה בקורסי פיקוד ומטה. היא גם זכתה לתגובות בעיתונות האזרחית, ובעקבות תיאור הקרב שם חיים גורי כתב ב'דבר' שהוא רואה למול עיניו מיתוס יווני קדום".

 אלי : היום ההיסטוריונים טוענים שהקרב היה מיותר ושהקורבנות בו מתו לשווא.
" גפני : הם לא מתו לשווא, הם מתו בשביל מטרה חשובה. הם הראו לאויב שהחייל העברי אינו נסוג גם במצבים הקשים ביותר, ושיש לפחד מהחייל העברי. לעצם תדמית גבורה הזו יש חשיבות עצומה במאבק הפסיכולוגי מול האויב",
"זאת הייתה הצלחה במחיר יקר, אך היא הייתה אחת ההצלחות הגדולות של חיל הרגלים העברי דאז. צריך להבין שקרב המיתלה הוא הקרב הכי חשוב במורשת העברית, ובו הגיעה לשיאה ההגשמה העצמית, הייעוד והשאיפה של הלוחם העברי להגיע לגרון האויב ולמלוק אותו."לדעתי זה פשע שלא מצרפים את תיאור הקרב הזה לספרי קריאת החובה של תלמידי תיכון. ראוי שיהיה זה פרק נוסף על מורשת הגבורה העברית". 

דנידין נגד אחמדיניג'אד

גפני עסק רבות גם בהיסטוריה צבאית של ימי קדם, ובין השאר פרסם מחקר שבו טען שמצא הוכחות לייחוסו של בר-כוכבא כצאצא של בית דוד. אך גם כשעסק בהיסטוריה הצבאית, לא זנח את עיסוקו העיקרי – כתיבה לילדים. גפני המשיך להנחיל את משנתו בספרי הילדים שכתב, ופעמים רבות מסווה של סיפור מרתק או מבדח נועד להעביר לילדים את השקפותיו.

"השפעתה של ספרות על ילדים היא בעלת משקל אדיר בעיצוב אופיו של הילד, גיבוש ערכיו והשקפת עולמו", הסביר גפני את ה'אני מאמין' שלו לפרופ' אדיר כהן. "המפגשים הראשוניים של הילד עם עלילות ספרותיות מעצבים אותו ומכוונים אותו במידה רבה למערכת חיים שהסופר חפץ בה. לעניות דעתי, על הכותב לדעת זאת ולראות את מקצועו כשליחות ולא כמשלוח יד. עליו להיות מוכן להתייצב מאחורי הדברים שהוא כותב לילדים, להחזיק בערכים ובהשקפת עולם מגובשות. ספרות ההרפתקאות היא הסוכרייה המתוקה שבתוכה אתה טומן את הערכים שאתה שואף להחדיר בקורא שלך; כל ילד אוהב הרפתקאות ונמשך אליהן, ולכן דרך הספר ניתן להחדיר בילד ערכים בצורה ישירה".

Image result for ‫דנידין לוכד השבויים‬‎

כנראה שהסדרה המפורסמת ביותר אותה גפני חיבר הייתה 'דנידין הרואה ואינו נראה', וגיבורהּ הפך לאייקון אמיתי של התרבות הישראלית. בסדרה פורסמו 29 ספרים על עלילות ילד ששתה משקה סגול והפך כך לרואה ואינו נראה. באמצעות כוחותיו המיוחדים, דנידין הופך לסוכן חשאי של ישראל ומסייע לביטחונה של המדינה.

במהלך הסדרה התמודד דנידין עם חיילים מצרים בזמן מלחמת ששת הימים, נלחם בחיילים סורים לאחר מלחמת יום הכיפורים ופעל מול טרוריסטים פלשתינים חוטפי מטוסים; בנוסף הוא גם התמודד באופן אישי עם שליטים שונים של העולם הערבי, מנאצר ועוזריו, דרך חוסיין מלך ירדן שבמהלך ששת הימים דנידין שיבש את שידורי הרדיו שלו וגרם לו לשדר נאום פרו-ישראלי המכיר בזכותם של ישראל והיהודים, וכלה ברודן העיראקי סדאם חוסיין שממנו מנע להטיל פצצת אטום על ישראל; דנידין הציל את הנשיא האמריקני ביל קלינטון מחייזרים מרושעים, ובסיפור קצר שפורסם רק בעיתונות עזר לאהוד ברק, הרמטכ"ל דאז, לחסל את חמאס;

הספר האחרון בסדרה, שאותו גפני תכנן בשנה האחרונה לפני מותו, היה אמור לעסוק במאבקו של דנידין בנשיא איראן אחמדיניג'אד. גפני לא הספיק להשלים את הספר בשל מחלתו.

אילו היה כותב רק את דנידין, דיינו; אבל גפני התפרסם גם הודות לסדרות אחרות, ותחת שמו האמיתי פרסם את סדרת 'עולם התנ"ך לילד' שבה סיפר מחדש את סיפורי הספר האהוב עליו, התנ"ך, במה שנראה בעיניו כ"אפוס לאומי עברי". לצד ההצלחה ספגה הסדרה גם ביקורת קשה על גישתה ה"לאומנית-פרימיטיבית כלפי 'עממי הארץ' הכנענים", אך היא גרמה לילדים חילוניים רבים להתעניין בתנ"ך.

סדרה מפורסמת הרבה יותר הייתה 'הספורטאים הצעירים', סדרה בת 16 ספרים על קבוצת כדורגלנים שמביאים לזכייתה של ישראל באליפות העולם בכדורגל. גפני הסביר שכתב את הסדרה כמחאה על ההישגים העלובים של ישראל בכדורגל, אך למרבית הצער לא נראה שרמתו של הכדורגל הישראלי השתפרה בהרבה כתוצאה מספרי סדרה זאת. הסדרה תיכלל בין אוסף המוצגים שמתכנן מוזיאון ישראל להציב בתערוכה שתעסוק בתולדות הכדורגל הישראלי ותיפתח בקרוב.

"פגשתי אותו לראשונה ב-1960, ומאז הפכתי לצייר הקבוע שלו", מספר עליו אריה מוסקוביץ', שאייר את 'הספורטאים הצעירים' ואת 'דנידין'. "אחת הסיבות שעבדנו כל כך הרבה וכל כך טוב ביחד היא שהייתי צייר של צה"ל, וציירתי סמלים צבאיים שונים. בשבילו, כל העניין של ציור נכון ומדויק היה חשוב מאוד – הוא היה לוקח אותי למשחקי כדורגל רק כדי שאדע לתאר בצורה מדויקת ככל האפשר את השחקנים בעת המשחק. גפני היה מספר לי את הציור בעל פה כי פחד שלא יהיה לי זמן לקרוא את הספר, והוא היה קובע איזה סצנות עליי לצייר".

אלי : היו לך בעיות בציורים של ספריו?

מ.אריה :"הייתה לי בעיה קשה לצייר את דנידין", אומר מוסקוביץ'. "איך תצייר אדם בלתי נראה כך שהקורא כן יראה אותו? אבל אני חושב שאיכשהו התגברתי על כך ויצרתי בלתי נראה שהוא ברור לעין".

 אלי :היו מבקרים רבים שהתנגדו לתיאור הערבים בספריו של גפני ולציורים בהם הערבים מוצגים כמרושעים וכטיפשים. האם זאת הייתה הכוונה?

"גפני בהחלט חשב שערביי המזרח התיכון הם מרושעים", מסביר מוסקוביץ', "לתפיסתו, הם רוצים להשמיד את מי שאינו מתאסלם, והוא חשב שהם טיפשים משום שהם פועלים בכיוון זה. הציורים אכן שיקפו את תפיסתו זאת".

סדרה נוספת שכתב גפני היא 'הימאים', סדרה על עלילות קבוצת מחתרת דמוית לח"י שלראשונה בספרות הילדים העברית הציגה את לוחמי המחתרות במאבקם בערבים ובבריטים באור חיובי – ועוד בשיא תקופת השלטון של מפא"י. לאכזבתם של חובבי הספר, העלילה נקטעה בשיא המתח – ברגע בו הימאים עמדו להתנקש בחייו של הרודן הנאצי היטלר – ולא ידוע אם היטלר היה ניצל מניסיון ההתנקשות.

סדרה פחות ידועה הייתה 'הסיירת המיוחדת', שגוללה את סיפורה של יחידה צבאית ישראלית סודית בתקופה שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים. הסדרה עוררה את מחאות העיתון הצבאי 'במחנה' בגלל שאחת הדמויות, בחורה צעירה, מצהירה שהיא אינה מוכנה לצאת עם חייל שאינו משרת ביחידה קרבית מובחרת.

לא שונא ערבים

Image result for ‫דנידין לוכד השבויים‬‎

ספריו המרובים של גפני, כמו גם תפוצתם הרחבה, לא זיכו את גפני בעושר רב. המוציא לאור מזרחי  הרוויח הרבה כסף ממכירת ספריו של גפני, ובנה ממנו וילה ענקית בסביון.  אבל גפני עצמו ראה רק מעט מאוד מהרווחים. הוא . הרוויח עליהם רק שכר סופרים (ללא תמלוגים), והיה בסכסוך גדול  עם מזרחי על הזכויות אבל הפסיד. כיום ‘דנידין' הוא סימן רשום של מזרחי עם כל המשמעויות הכלכליות של הדבר.

יחד עם זאת, הפופולריות של ספריו הייתה כה רבה, עד שבשלב מסוים ניסה אחד ממבקריו הקשים של גפני, הסופר אוריאל אופק, לשכנע את הספריות הקיבוציות לסלק את ספריו ממדפיהן, אך נכשל בכך. במאמר שפורסם ב-1970 כתבה חוה ויזל על ספריו כי "משיחות עם מחנכים, מנהלי ספריות, הורים וילדים, עולה הרושם כי אלה הם הספרים הנקראים ביותר בגיל 11-9".

נטייתו של גפני להטמיע את דרכו האידיאולוגית ספגה ביקורת רבה. העיתונאי רון מיברג, שמתנגד לדעותיו של גפני, טען ש"מגיע לו פרס על יכולת ההשפעה על דור שלם של צעירים. הוא הבין את הלך הרוחות, את הסחף לימין, את הנוסטלגיה החמושה במקלע וכתב על זה לפני כולם". מיברג אף ייחס לגפני וליצירותיו השפעה מכרעת על דור הצעירים שהעלה את הליכוד ואת הימין לשלטון, וגפני עצמו הסכים עם הערכות אלה. אחרי הכול זאת הייתה מטרתו, ושיא הצלחתו התגלם בדמעת הצנחן ליד הכותל במלחמת ששת הימים – תמונה שגפני מקשר להשפעת כתיבתו. תמיכה נוספת בדעת מיברג היא הטענה ששמה של מפלגת 'התחיה', בראשות יובל נאמן וגאולה כהן, נלקח ישירות משם קבוצה בעלת אידיאולוגיה דומה שהוצגה בסדרת 'הספורטאים הצעירים' כמה שנים לפני הקמת הרשימה הפוליטית.

הסופר והמתרגם אוריאל אופק ביקר את ספריו של גפני מכיוון אחר, ולדבריו הם אינם יכולים לתרום לחינוך של ילדי ישראל מאחר שעלילותיהם חסרות אמינות, סגנונם דל, שפתם מרושלת וגיבוריהם חסרי תכונות ייחודיות.

חלק מרכזי מהאש שכוונה נגד גפני נבעה מגישתו לערבים בספריו. פרופ' אדיר כהן ודן יהב האשימו את גפני ביצירת סטריאוטיפים שליליים ומבזים של הערבים; לשיטתם, לצד 'חסמבה', ספרים אלו עומדים בראש רשימת ספרי הילדים העבריים המציגים את בני העם הערבי בצורה עוינת. טענה דומה הושמעה על ידי הסופר הפלשתיני פאוזי אל אסמר, שמביא את ספריו של גפני בתור דוגמה מרכזית לתופעת העוינות כלפי הערבים בספרות הילדים.

Image result for ‫שרגא גפני‬‎

והוא התבסס ברשימה זאת על מאמר של הישראלי ישראל שחק ,שמצידו התבסס על רשימה עיתונאית של תמר מרוז. טענות אלו שימשו מאז לבסיס של מאמרים של  עוד אנשי שמאל  ופעילים פרו פלסטינאים בחו"ל שתקפו את ספרות הילדים הישראלית כמפיצה כביכול תעמולת שנאה כנגד הערבים. לאמיתו של דבר כל אלו מצאו מעט מאוד דוגמאות להתבסס עליהן ( ובין הדוגמאות הנוספות  שהביאו נמצאים גם ספרים  של  אותו אוריאל אופק שהוזכר למעלה ..) .הדוגמה המרכזית שלהם  ל"תעמולת שנאה אנטי ערבית " כתוצאה הייתה של שרגא גפני.שבספריו החיילים הערביים הוצגו הן כאכזריים והן כמטופשים.

למעשה, גפני היה רחוק מאוד משנאת ערבים ומגזענות. הוא סבר שהערבים שחיים במדינת ישראל הם צאצאי היהודים הקדומים, ועליהם להתמזג עמם מחדש. מצד שני, גפני החשיב את ערביי המזרח התיכון כאומה ששואפת להשמיד את כל מי שיסרב לקבל על עצמו את האסלאם, ולא האמין כלל באפשרות של שלום ארוך טווח בין מוסלמים ולא-מוסלמים. בסדרה 'ידידות ומאבק', אותה פרסם תחת השם איתן דרור, קרא גפני ל"ברית מיעוטים" של תושבי המזרח התיכון שתכלול את הנוצרים, העלאווים, הדרוזים והיהודים, שיתאחדו כנגד האסלאם הג'נוסיידי.

דומה שהמבקרים הודו שגפני אכן השיג את כוונתו המוצהרת – עיצוב תפיסת עולמם של הקוראים – ומיברג אפילו כתב עליו: "במשחק על גביע המדינה לראיית הנולד ולחינוך יוצר, אבנר כרמלי 2, מדינת ישראל 0. גם הרעים, אלה שרוצים לעצור אותו, אינם יכולים לו. הנבחרת שהם מציבים מולו, הסגל הלאומי שלהם, אינו חדור באותה תחושת שליחות עמוקה, מחויבות ומסירות למטרה. אז מה אנחנו יכולים להתלונן על כך שכרמלי משחית את ערכי הילדים? אין דרך אפקטיבית להילחם בדמיונו ובכושר הייצור של כרמלי, ומאה ומשהו הספרים שלו מכסים את שוק ספרות הילדים כמו שמיכה עבה".

בשנים האחרונות לחייו ניסה גפני לעשות נפשות לתפיסה חדשה שפיתח, ואותה כינה 'השיטה השוויונית-מחזורית'. לדעתו, האידיאל שקידמו חוקי התורה בקרב עם ישראל בימי קדם היה לחלק מחדש ולהשיב את אדמות האבות לבניהם אחת לחמישים שנה, ובכך ביקשה התורה לייסד שיטה שתשמור על צדק ושוויון חברתי. גפני האמין שעל ישראל המודרנית לחזור לשיטה זו על מנת ליצור דרך חיים צודקת יותר, ולכן עבד על ספר למבוגרים שיציג את עיקרי השיטה וקיווה שפרסומו "יזעזע את אמות הספים". גפני ניסה לשכנע גם מנהיגים ופעילים פוליטים שונים בחזונו, אך איש לא גילה ברעיונותיו יותר מעִניין מועט. גפני לא ויתר והמשיך לכתוב ספרי ילדים בהם עסק מדי פעם בתיאור דרך החיים השוויונית-מחזורית, בתקווה שהילדים שיקראו אותם ישתכנעו בעקרונות השיטה בעתיד ויממשו אותה, וכך ישראל תיהפך למרכז של צדק ומוסר.

לאחר הביקורת עליו ולאור דעותיו, האם ניתן לקבוע שגפני היה סופר ילדים 'מוצלח'? מבחינה ספרותית, התשובה היא ככל הנראה שלילית; אבל אין ספק שספריו העניקו שעות רבות של הנאה לקוראיהם הרבים, והותירו להם משהו לחשוב עליו גם לאחר סיום הקריאה.

שרגא גפני ואני

כאשר אני הייתי ילד גפני היה אחד הסופרים החביבים עלי. יש לו תפקיד מרכזי בכך שהתנ"ך הוא אחד הספרים האהובים עלי הודות לסדרה שלו "עולם התנ"ך לילד

.

אני עצמי מעדיף על פני כל הסדרות של גפני סדרה  שאותה פרסם בשנות החמישים שהיום היא פחות ידועה אבל לדעתי היא גדושת ההמצאות ומשעשעת מכל "הבלשים הצעירים"  סדרה שגיבוריה אלי פנחס חנה ושוש יוצאים למשימות שונות בישראל באפריקה בחלל  ופוגשים דמויות כמו מנהיג מצרים נאצר הקומיקאי דני קי איש הג'ונגל טרזן ואחרים וכו' בסדרה שהיא פארודיה  על יצירות ורעיונות שונות שהיו נפוצים בישראל  בעולם הספרות והאמנות בשנות החמישים. גפני מעולם לא חזר לשיא של סדרה זאת.

היכרתי אותו בראשית שנות האלפיים כאשר כתבתי עליו עבודה סמינריונית עבור המחלקה לחקר  התרבות באונ' תל אביב. גפני בשלב זה כבר לא ראה את עצמו רק כסופר כפי שראה את עצמו בשנות החמישים אלא כאידיאולוג השואף להביא לטרנספורמציה בחיי החברה והמדינה בישראל דרך ספריו.

הוא לא באמת הצליח בכך. אבל הסתפק בחוסר ברירה באהבה שלה זכו ספריו ובראשם ספרי דנידין. אל ההתקפות אליו כסופר שמשחית את הנוער והופך אותו לימני התייחס כאותות כבוד העויינות כלפיו הייתה אמיתית  בראשית העשור הקודם  היצעתי לאגודה הישראלית  למדע בדיוני לבחור  בגפני כאורח כבוד באחד הכנסים שלה בגלל תרומתו הגדולה מאוד לדעתי לספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הישראלי.גפני הרי יצר את דמות המדע הבדיוני  הישראלית הקלאסית  מכל דנידין הרואה ואינו נראה. נציגי האגודה סירבו בתוקף .כפי שהתברר לי ממגוון של שיקולים ובהם העובדה שגפני הוא דמות שנוייה במחלוקת מבחינה פוליטית וגם מכיוון שהתקשו לראות בסדרה על הילד הבלתי נראה הנלחם באויבינו סדרת "פנטזיה "אמיתית ".

גפני לא הוזמן מעולם לשום כנס.אולם  הסופר הישראלי היושב באנגליה לביא תדהר שמע ממני על הפרשה וכתב סיפור באנגלית בשם

 THE MASTER שהוא מעין סיפור היסטוריה חלופית על הסופר "שאול כנען " המבקר בכנס מדע בדיוני ישראלי ומנסה להתמודד במהלכו עם ההבדלים בין  החברה הישראלית העכשווית  ובין גיבורי התרבות

 שאול כנען אינו אלא שרגא גפני והסיפור של תדהר  הוא בעיני מחווה אולטימטיבית לחייו וליצירתו של אחד מסופרי הילדים הישראליים הבולטים ביותר לטוב ולרע לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל.

הסיפור של לביא תדהר נמצא באתר זה ברשת

http://www.strangehorizons.com/2007/20071008/master-f.shtml

 

שרגא גפני .צילם עודד קרני

ראו גם

שרגא גפני בויקיפדיה

מאמרי הספד על גפני

נפטר הסופר שרגא גפני

מיה סלע מודיעה על פטירתו של גפני

האבא של דנידין נפטר בגיל 85, באתר רשת

אלי אשד, שרגא גפני, הרואה ואינו נראה, באתר mako מאקו, 22 בינואר 2012.

העברי האחרוןהחלק הראשון

העברי האחרון החלק השני

תערוכת תולדות הכדורגל הישראלי

במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב נפתחת  השבוע תערוכת תולדות הכדורגל בישראל .

ובתערוכה ישנם בין תמונות שונות מתולדות הכדורגל הישראלי גם ספרים מסדרת "הספורטאים הצעירים "  של "אבנר כרמלי ( שרגא גפני שנפטר לפני כמה שבועות ) שתרמתי להם  ושיוצגו בתערוכה.

האמת ?איני חובב גדול של כדורגל ,ואמת נוספת גם שרגא גפני לא היה חובב גדול של כדורגל. זה היה עבורו נושא טוב לכתיבת סיפורי הרפתקאותפטריוטיים  ותו לא.

הוא בכלל העדיף שחיה….

אבל עדיין הוא הסופר היחיד אי פעם שזכה להספדים בעמודי הספורט.ומן הסתם לא יהיה אחד נוסף בעתיד

הפתיחה הרשמית תהיה היום במוזיאון ארץ ישראל  והזמנתי אליה כאורחי את הצייר מ.אריה המאייר של "הספורטאים הצעירים " וגדול ציירי משחקי הכדורגל של ישראל .

נזכיר שאצלי בבית ישנה תמונה שהיא אחת מהראשונות של קבוצת כדורגל ארץ ישראלית של תלמיי ישיבה משנת תרע"ג ( 1912 או 1913 ) שאחד מחבריה הוא דודו של אבי יעקב לנדא. יום יבוא ואכתוב עליה ביתר פירוט. אותה קבוצה התמודדה לימים עם קבוצת כדורגל תורכית שבה שיחק לא אחר מאשר מוסטפה כאמל לימים אתתורק מייסדה של תורכיה המודרנית.

ראו על התערוכה

וראו גם על גיבור ספורט של ישראל שעסק גם בכדורגל

 

 

אשת חיל מי ימצא? : 70 שנה של "וונדר וומאן "

הופיע באתר "סדרות הטלוזייה הקלאסיות "

70 שנה מלאו להופעתה הראשונה של גיבורת העל המפורסמת מכל בקומיקס האמריקני , "אשת חיל" הסיפור הראשון על מעלליה אמנם הופיע עוד ב-1941 . אבל החוברת הראשונה שהתמקדה רק בה עם תמונת עטיפה עליה הופיעה בינואר 1941. ולרגל זה הנה פרסום מחודש של כתבה העוסקת בתולדותיה.

סיפורי הקומיקס , אינם משופעים בדמויות נשיות ידועות מהקליבר של ספיידר מאן וסופרמן ,מה שאולי גם אומר משהו על הקהל שלהם שרובו הוא זכרים צעירים ורק מיעוטו הוא נשים .

אבל ישנה יוצאת דופן אחת שעומדת כמעט שווה בשווה לצידם של סופרמן החייזר מכוכב קריפטון , ובאטמן איש העטלף המיליונר הלוחם בפשע כצלע השלישית ברשימת גיבורי העל הידועים ביותר חברת הקומיקס האמריקנית די . סי . זו היא WONDER WOMAN אשת חיל.

בעברית אגב התרגום המדייק של שמה הוא "אשת פלא ". אבל אין ספק ש"אשת חיל" מצלצל טוב יותר עם הקשריו המקראיים לקטע הידוע בספר "משלי " התנ"כי על האישה המושלמת ולכן נשתמש בו.

האמזונה

אשת חיל היא לוחמת צדק בעלת כוחות על ששנים רבות רבות לפני הלוחמת היווניה הידועה מסדרת הטלוויזיה "זינה הנסיכה הלוחמת " סידרת פנטסיה על לוחמת קדומה בלתי מנוצחת , שהוקרנה בטלוויזיה האמריקנית בין 1995 ל-2001 ( שדמותה הושפעה ממנה לא במעט ) הייתה קשורה עמוקות למיתולוגיה היוונית .

שמה של אשת חיל הוא דיאנה "פרינס " והיא נסיכה , בת לגזע האמזונות הקדום,לוחמות אדירות כוח שבעבר הרחוק נוצר בידי אלת האהבה אפרודיטה להראות שכל מה שהגברים הבהמיים יכולים לעשות נשים יכולות לעשות טוב יותר.

אפרודיטה נתנה לאמזונות חגורת קסמים שבאמצעותן הן יהיו בלתי מנוצחות בידי גברים פשוטים והן בנו עיר נפלאה ביוון הקדומה בשם אמזוניה ושם חיו בשלווה דורות רבים . אלא שבשלב מסוים יצא הגיבור הקדום והחזיר השוביניסט האולטימטיבי הרקולס ( כן, אותו הגיבור שכיכב בסדרת האם של זינה ) להילחם בהם ופגש את מלכת האמזונות היפוליטה. היפוליטה היפה גברה על הרקולס בכוחה הגופני (!) ובאמצעות חגורת הקסמים שלה ששום לוחם גבר אינו יכול לעמוד בפניה. הרקולס נאלץ להיכנע אך היה נחוש בדעתו לשעבד את היפוליטה והאמזונות שלה ויהי מה. ואם יהיה צורך בבוגדנות במקום בכוח . הוא הזמין את האמזונות למשתה כשהוא מחניף להיפוליטה וליופיה והבחורה התמימה נפלה ברשתו של הלוחם האכזר בשלב מסויים כאשר השניים היו בשלבים מיתקדמים של ""התמזמזות " " חטף הרקולס מהיפוליטה את חגורת הקסמים והאמזונות היו כעת בידיו כבולות לעשות בהם ככל שיעלה ברצונו (ולגורל "מר ממות " מן הסתם). אלא שהיפוליטה התפללה לאפרודיטה וביקשה ממנה את הכוח לשבור את הכבלים האלה הסכימה אם כי הזהירה שמעתה ואילך יהיו האמזונות שפחות מוחלטות של אפרודיטה ותמיד יהיה עליהן לזכור כיצד היו פעם שפחות של הגברים . בעזרת אפרודיטה הן השתחררו מהשרשראות ,היפוליטה היכתה את הרקולס וחטפה ממנו את החגורה,האמזונות היו כעת שוב חופשיות משליטה גברית.אולם האמזונות ידעו ששוב אין להן מקום ביוון או בעולם הגברים בכלל. הן שטו לאי בלתי ידוע באוקיינוס "אי גן העדן " והקימו שם ממלכה לנשים בלבד ששום גבר לא חדר אליה במשך אלפי שנים.

עמוד הפתיחה לסיפור הראשון על "אשת חיל " ממגזין בדצמבר 1941.חודש לפני ההופעה הראשונה ה"רשמית "בינואר 1942.

לפחות עד שנת -1941 בזמן מלחמת העולם השניה כאשר התרסק על האי מטוס של קצין ביון אמריקני בשם סטיב טרבור. מלכת האמזונות היפוליטה ( בנוסף לכל שאר תכונותיהן האחרות האמזונות הן גם בנות אלמוות ) החליטה אז לתת לו לחזור לעולם המודרני שלנו ולא זאת בלבד אלא לשלוח איתו את בתה דיאנה שהתאהבה בו כדי שתעזור לו להילחם בנאצים ובכוחות הרשע והשיעבוד בכלל .דיאנה מחזירה את סטיב לוושינגטון ארה"ב במטוס הבלתי נראה שלה ( שנים רבות לפני ה"חמקן " של היום ) ומכאן ואילך לא נפרדת מחייו של טרבור

דיאנה

דיאנה היא יפה כמו אפרודיטה ,חכמה כמו אלת החכמה אתנה ,בעלת המהירות של אל הגנבים מרקורי ועם הכוח של הרקולס. אך בארה"ב היא מעדיפה ללבוש את הזהות של אחות ממושקפת וחסרת צורה בשם דיאנה פרינס שפה פגשה בעת הגיעה לארה"ב וגילתה שהן דומות ורכשה ממנה את מסמכיה .. כאשר היא לובשת את דמותה האמיתית של אשת חייל היא לבושה תחילה שמלה קצרה שעליה כוכבי הדגל של ארה"ב ולאחר מכן מכנסיים קצרים עם אותו הסמל כמו גם מעין שריון מוזהב שהוא חסינה בפני כדורים .

היא הופכת לאויבת הגדולה של פושעי ארה"ב כמו גם של פושעים ומחבלים נאציים לסוגיהם ולמיניהם הודות לכוחות העל שלה וצמידים עמידי כדורים. והיה לה גם את "הפוליגראף " המיוחד שלה לאסו קסמים. כל מי שנלכד בלאסו זה חייב לדבר אמת ולחשוף בפניה את הידוע לו.

היוצר

וויליאם מרסטון היוצר של "אשת חייל"

היוצר של אשת חיל היה אדם שונה מאוד משאר היוצרים של סדרות קומיקס שהיו ידועים רק בתחום הקומיקס ולא מחוצה לו. היה זה פסיכולוג ידוע מאוד בשם ויליאם מולטון מרסטון שבין שאר דברים הוא גם הממציא של"מכונת האמת " הפוליגראף שבו השתמש על מנת לבחון את אמיתות דבריהם של שבויים גרמנים במלחמת העולם השנייה.

אשת חיל מדגימה ביפני ה"אחיות " את מכונת הפוליגראף ,המצאתו של ויליאם מרסטון.

והיה גם בעל עניין רב מאוד בתרבויות יוון ורומא ( הוא בין השאר כתב רומן היסטורי על קליאופטרה וקיסר ) . בראשית שנות ה-40 מרסטון הנ"ל כתב מאמר שבו התקיף את התכנים סל סיפורי הקומיקס ,וראשי חברת קומיקס הציעו לו כאתגר לכתוב סדרת קומיקס משל עצמו . למרבית ההפתעה מרסטון קיבל את האתגר וליצור סדרת קומיקס ע תכנים שכמוהם לא היו בעבר וזאת עשה בהצלחה רבה.

מרסטון היה אדם שהיה בעל דעות ייחודיות לזמנו ולמעמדו. הוא היה פמיניסט שנים רבות לפני שהמושג נוצר וחי במשך שנים רבות במערכת יחסים של "שלישיה " עם אישה שלה היה נשוי כחוק ולגמרי במקביל עם פילגש שאותה היכירה אישתו. האישה והפילגש עזרו לו ליצור ולפתח את דמות גיבורת העל הנשית החדשנית שלו.

הסקיצות המקוריות של "אשת חיל " מ-1941  עם  ההערות של מרסטון

הוא השתמש בסיפורים כדי לבטא את "התיאוריות הפסיכולוגיות החדשות ביותר על יחסי גברים נשים. ".הוא החליט ליצור סיפור קומיקס על המאבק בין הטוב והרע ,לא בדיוק נושא חדש בספרות הקומיקס ,אך מה שהיה חדש היה שהמאבק מוצג במונחים מיניים כאשר כוחות הטוב מיוצגים בידי הנשים וכוחות הרע מיוצגים בדרך כלל בידי נציגי האכזריות והברוטאליות הגברית. המאבק בסיפורים הוא גם בעולם האלים בין אפרודיטה אלת האהבה המייצגת את כוחות האור ובין מארס אל המלחמה המייצג את כוחות הרשע והוא האויב הגדול של האמזונות .אין זה אומר שכל אישה ואישה בסיפורים היא לוחמת צדק וכל גבר וגבר הוא נבל השואף להשתלט על העולם ,יש גם פושעות על רבות ושונות בסיפורים. אבל אהבה והבנה מתוארים במפורש כמאפיינים נשיים ,בעוד שאלימות ורשע כמאפיינים "גבריים.

אך הסיפורים הרחיקו לכת הרבה מאוד מעבר לכך.

אשת הסאדו מאזו

למרסטון פסיכולוג המכובד היו תחומי עניין מוזרים ביותר אף מעבר לרעיון "השלישיה " המינית , שאותו קיים בחייו . ואותם החדיר בכמויות לסיפורי אשת חיל שלו. נושא שהעסיק אותו מאוד היה של שליטה ושיעבוד . בסיפורים אפשר למצוא בשפע ובכל פינה מגוון סמלים של סאדו ומאזו , כבלים ,שרשראות אזיקים.

הסמל המרכזי של הסדרה היה אישה כבולה בשרשראות ובחבלים והדמוית בסדרה הייתה אובססיה עם נושא השיעבוד והדיכוי שכמהו אין למצוא באף סדרת קומיקס אחרת . יריבו של באטמן למשל רוצים להרוג אותו.

אך היריבים של אשת חיל היו סדיסטיים שלא הסתפקו רק ברצון לראותה מושמדת אלא גם לראותה סובלת בדרכים שיש בהם אלמנטים אירוטיים ברורים . כך למשל ריקוד לרוב עם אמצעי לגרימת כאבים הייתה דרך רגילה שבה סבלה אשת חייל עינויים מידי אויביה. . את אשת חייל עצמה אפשר לשעבד רק עם "צמידי השעבוד " שלה יחוברו ביחד בידי גבר ( אך לא בידי אישה אחות )

לעומת זאת .בסיפורים של מרסטון נקבע פעם אחרי פעם שבעולם האוטופי של העתיד הנשים יהיו דומיננטיות כמו שהן דומיננטיות (ולמעשה יחידות ) בהווה באי גן העדן ועם כי יהיה שיויון הרי הנשים הן אלה שינהלו את העניינים מאחר ש"נשים מוכנות יותר מגברים לשרת אחרים למען טובת הכלל" .

כאשר אשת חיל מבקרת בחברות אוטופיות שונות בהווה הרי אלה חברות שבהן הנשים נפטרו מהגברים .. או שבהם הגברים הם במעמד נחות לזה של הנשים.

למשל בכוכב הלכת וונוס. לעומת זאת החברות מרושעות והמפחידות ביותר שבהן מבקרת אשת חיל במהלך סיפורים שונים הן אלה שבהן אין נשים כלל או שבהן הם משועבדות לגברים למשל בעולמו של אל המלחמה מארס,כוכב הלכת מאדים. כאשר גילתה אשת חיל נערות שפחות המדוכאות בכוכב הלכת אוראנוס הטיפה להן מוסר " הו נערות טיפשות ! כאשר אתם נותנות לגברים לקשור אותכן אתן גם נכבלות בידי המלחמה השנאה והתאווה לכוח !חשבו ! ושחררו את עצמכן! תשלטו באלה שמדכאים אחרים !!אתן יכולות לעשות זאת !!!" אשת חיל מניפה תמיד את הדגל למען שחרור האישה.

בכוכב הלכת נפטון פגשה אשת חיל בחברה שעליה שלט רודן אכזר ששלט ביבשת שבה אין נשים."אבל אם אין נשים" התפלאה אשת חיל "כי אז אתם הגברים נלחמים זה בזה ללא הרף "תשובתו של הרודן הנפטוני האכזר היא ש"נשים הם יצורים נוראיים ,אכזריים ונקמניים ,תודה לנפטון שאין לנו נשים בנפטוניה !"."אתם תמיד תהיו עסוקים במלחמות וחסרי אושר עד שנשים ישלטו בכם" מזהירה אשת חיל.והיא מפילה את השלטון הרודני בנפטון ומקימה שם ממשלה של נשים בלבד כדי לוודא שמאתה ואילך יהיו שם שלום ושלווה.

Wonder Woman 7 - Winter Issue - Superhero - Superman Publication - Woman - Building - Harry Peter, Terry Dodson

בכל מקום אקזוטי ששם הלכה אשת חיל במהלך הרפתקאותיה יהיה זה אטלנטיס שמתחת לים או כוכבי הלכת מאדים נוגה שבתי אורנוס ופלוטו ,תמיד היא מוצאת חברות מחזיקות עבדים ששם הדבר נחשב לחלק טבעי מהחיים.

כך למשל בכוכב הלכת ונוס גברים ונשים חיו זה לצד זה בהרמוניה ובאושר . הנשים הן יפות עדינות אמיצות ועצמאיות ועם כנפיים שעיתן הם יכולות לעוף באוויר ודומיננטיות .. הגברים לעומת זאת הם חסרי כנפיים צייתניים לגבירותיהם ופחדניים . כפי שאומרת המלכה בסיפור זה "הגברים שלנו אוהבים אותנו מאוד והם מצייתים לנו משום שאם לא יעשו זאת נעוף מהם ואין להם כנפים כדי לעקוב אחרינו.

""זאת דרך נפלאה לשמור את הגברים במקומם !" עונה אשת חיל.

אם לסמוך על הסיפורים של אשת חיל ,כדור הארץ הוא המקום היחיד ביקום שבו אין החזקת עבדים ושפחות נחשבת לחלק טיבעי ומובן מעליו של החיים במין סוג של סטייה קוסמית. החוברות הפכו להיות נשלטות בידי סמל אחד ויחיד של של נשים (ומדי פעם גברים ) כבולות בחבלים ובאזיקים.

כל הנבלים החשובים בסדרה ללא יוצא מהכלל כולם החזיקו בעבדים ובשפחות. יריבותיה הן תמיד "גבירות " שמחזיקות בשפחות שמאולצות ללבוש אזיקים כבדים ומולקות על העברה הקטנה ביותר ונאלצות לסבול שורה של השפלות שהן במרומז מיניות . . בסיפורים אלה השפחות והעבדים לרוב קיבלו את שיעבודם ללא תלונה ולרוב אף אהבו את השיעבוד ונהנו מהעינויים והשפלות שמהם סבלו באופן קבוע.

קטע מסיפור "אשת חיל " משנות ה-40.

לאמיתו של דבר השעבוד ככזה לעולם אינו מותקף בסיפורים של מרסטון וגישתה של אשת חיל בנושא הייתה ש" אם נשים רוצות להיות שפחות אין כל רע בכך . הדבר הגרוע עבורן הוא להיות השפחה של גבירה מרושעת כמו פאולה וון גונטר (ברונית נאצית מרושעת ) . גבירה טובה תוכל לעשות עימן נפלאות !" המסר בסיפורים הוא ששיעבוד יכול להיות נחמד כל זמן שהוא נעשה בידים "טובות" וכליאה יכולה להיות דבר משגע כל זמן שלסוהרים יש רק את מיטב האינטרסים של אסיריהם מולם וכל מה שנשאר לאסירים ולאסירות זה רק להיהנות . בפילוסופיה של האמזונות יש כנושא מרכזי את "השעבוד האוהב " כמו זה שיש להן בידי האלה אפרודיטה ,שעבוד שבו הגבר והאישה נכנעים לחלוטין לגבירה דומיננטית כלשהיא שעושה בהן ככל העולה על רוחה.

האוייבים והאוייבות

תוצאת תמונה עבור ‪wonder woman no 200‬‏

בין אויביה המוזרים יותר של אשת חיל היו : דוקטור פסיכו ,מטורף שהיפנט את אישתו כדי להפוך אותה לסוכנת של מזימתו השטנית להשתלט .. לא ,לא על כל העולם כמו הנבלים הרגילים בסיפורי סופרמן ובטמן ,אלא על כל נשות העולם ! הוא "מפלצת ששונאת נשים ! עם עורמה שטנית והבנה עמוקה של הכישוף דוקטור פסיכו עמל כדי לבטל את העצמאות של הנשים המודרניות של אמריקה ושואף להחזירן לימים של ארמונות השולטנים ושווקי השפחות, בחזרה לשרשראות ולאזיקים ולעבדות !" .

Wonder Woman 25 - Aaron Lopresti, Design Hi-Fi

אבל אין לטעות הרוב הגדול של יריביה של אשת חיל היו דווקא נשים שהרי לפי הסיפורים נשים הן חזקות וחכמות יותר מכל גבר. כמה מאויבותיה כללו את :

"הצ'יטה " אשת חברה עשירה בעלת אישיות מפוצלת שהקימה לעצמה צבא שלם של נערות משועבדות שלבשו מדי ם של זברה כלאה אותם בכלובים והילקתה אותן אם שגו את השגיאה הקטינה ביותר בפרוטוקול של הציות והפניה לגבירתן

היפנוטיה אישה שהתחזתה לגבר ושלטה תוך כדי כך באופן מנטלי באחותה התאומה והיפה.

. האויבת הגדולה ביותר בשנים הראשונות הייתה סוכנת הגסטפו הנאצי פאולה וון גונטר. שהחזיקה צבא שלם של שפחות . היא הוצאה להורג בסיפורים כמה פעמים ותמיד חזרה לחיים לביצוע מזימות נוספות נגד שלומה של ארה,"ב עד שלבסוף לאחר שעברה טיפול מתאים באי גן העדן נוכחה ברוע דרכיה דחתה לבסוף את "העיקרון של היטלר שכל הנשים חייבות להיות השפחות של הגברים " והפכה לידידתה ועוזרתה של אשת חייל.

Wonder Woman 5 - Harry Peter, Terry Dodson

בנתיים שהתה אשת חיל בחברתו של אהובה וארוסה סטיב טרבור , לוחם אמיץ ויפה תואר ,אך (בלשון המעטה ) לא חכם גדול שמעולם לא זיהה אותה כדיאנה פרינס שעימה עבד באופן קרוב. .ובכל פעם שהיה מציע לה שוב נישואין היה מקבל את התשובה שהם יוכלו להתחתן רק כאשר "הפשע והרשע יעלמו מפני כוכב הלכת הזה". בברור אשת חיל זיהתה את מוסד הנישואין כעוד מוסד "שעבוד " שבו העדיפה לא לקחת חלק.

אם כי סירבה להתחתן עימו ורק לאחר שנים רבות מאוד של קשר הואילה  ברוב טובה לאפשר לו את הכבוד הגדול של נשיקה על פיה , אשת חיל הקפידה תמיד "לשים עין " על חייו של סטיב ובכל פעם שהייתה סכנה שיתייאש מסירוביה הבלתי פוסקים וינטוש אותה למען אישה יפה אחרת ,תמיד ניתן היה לסמוך על אשת חיל שתופיע ותוכיח לסטיב שהאישה היפה הנ"ל היא סוכנת אוייב או פושעת על כלשהי ,והביאה לכליאתה בבית הסוהר. סטיב נאלץ לחזור אליה תמיד בראש מושפל . את מערכת היחסים בינהם תיאר סטיב באחד הסיפורים : אתה יכול להיות בטוח שאני העבד הנכנע של הנסיכה ( אשת חיל ).

עם אלמנטים סאדו מזוכיסטיים כאלה ,אין זה פלא שפסיכולוג אחר דוקטור פרדריק ורטהיים שבמסגרת התקפה רבתי על תעשיית הקומיקס בספר שנקרא " פיתוי החפים מפשע " קרא לקומיקס של עמיתו למקצוע "אחד המזיקים ביותר לבריאותו הנפשית של הנוער האמריקני "הוא העיר על האלמנטים הלסביים הברורים שבסיפורים ותיאר את אשת חיל כמקבילה הלסבית של בטמאן ורובין שלדעתו היו בבירור זוג הומואים. .

Wonder Woman 24 - Aaron Lopresti, Design Hi-Fi

העורכים של מרסטון בחברת הקומיקס לא הבינו את האובססיה של הפסיכולוג הנכבד עם דומיננטיות וגבירות ושוטים ואזיקים ולא הרגישו בנוח עם הסיפורים שאותם הם ידעו קוראים בעיקר ילדים ונערים בני עשרה. אך בגלל מעמדו הנכבד ועוד יותר בגלל שהקומיקס היה כל כך מצליח לא אמרו דבר. מרסטון עצמו הסביר לעורכים שאין מה לחשוש שחלילה קהל הגברים שקוראים קומיקס ירגישו ניכור בגלל דמות נשית חזקה כל כך . תנו להם אישה יפה חזקה מהם בהרבה להיכנע בפניה והם יהיו גאים להיהפך לעבדיה מרצון ! אמר .

Pete Marston in his Wonder Woman Family Museum

פט מרסטון בנו של ויליאם מרסטון ליד האוסף הענק שלו של  חפצי "אשת חייל " במוזיאון הפרטי שהקים לדמות בביתו.

מרסטון נפטר ב-1947 אחרי מותו הסדרה נכתבה בידי סופרי קומיקס רגילים שהתפיסות שלהם לגבי נשים היו שונות מאוד מאלה של מרסטון כתוצאה הסדרה איבדה את כל האלמנטים המוזרים והמעניינים שלה ואשת פלא הפכה לעוד גיבורת על קונבנציונלית וחסרת יחוד .

בסוף שנות ה-60 ניסתה חברת די סי לשנות אותה כתוצאה מהמכירות הנמוכות . האמזונות עזבו את העולם שלנו ולקחו מאשת חיל את כוחות העל שלה ואת חליפתה המסורתית. כתוצאה היא הפכה למומחית לקרב מגע הפועלת ביחד עם מאסטר סיני עיוור בשם "אי צ'ינג " כנגד כוחות הרשע . המטרה הייתה להציגה כאישה מודרנית ועצמאית. ולכן גם סטיב ארוסה הנצחי נהרג אז בידי פושע אחוז אובססיה בידי אשת חיל.

אך השינויים לא ארכו ימים .הפמיניסטיות שהחלו לבלוט יותר ויותר בחברה התלוננו שאשת חיל איבדה את כוחה . לא שהרבה פמיניסטיות היו קונות את החוברות ,אבל גם הגרסה החדשה של אשת חיל לא משכה חובבי קומיקס רבים. אשת חיל קיבלה חזרה את כוחות העל שלה בשנות ה-70 ואפילו סטיב טרבור הוקם לתחייה בידי האלה אפרודיטה. אף הירידה בעניין בדמות נמשכה עד שהסדרה בוטלה לבסוף ב-1986.

אשת חיל בטלוויזיה

בנתיים אשת חיל הפכה גם לגיבורת טלוויזיה. ב-1974 הופיע סרט טלוויזיה על דמותה עם קטי לי קרוסבי שנים לפני תפקידה המפורסם ב"ליל המסיכות ". "אשת חיל " הייתה שונה מאוד מדמותה בקומיקס והוצגה כמסוכנת ללא כוחות על מיוחדים . בסרט זה היא הישיגה רשימה גנובה של סוכנים מפושע בן לאומי ומעוזרו הפסיכופט,תוך כדי שהיא נאבקת באמזונה אחרת מאי גן העדן שעברה גם היא לעולמנו אך כדי לבצע בו מעשי פשע. . לא במפתיע הסרט לא זכה להצלחה.בבירור לא זאת הייתה הדרך להציג את אשת חיל בטלוויזיה .

להצלחה גדולה יותר זכתה הדוגמנית לינדה קרטר בפילוט מ-1975 עם השם המוזר "אשת חייל החדשה המקורית " . ובעקבותיו נוצרה סדרה שלמה . בסדרה זאת עסקו הסיפורים בתחילה בהרפתקאותיה של אשת חיל במלחמת העולם השניה . הפיילוט בן שתי השעות תיאר את נחיתת האונס של הטייס סטיב טרבור באי של אשת חיל במלחמת העולם השניה וכיצד אשת חיל זוכה בתחרות עם אמזונות אחרות על הפרס הגדול: היכולת לעזוב את האי כדי להיאבק עם סטיב בנאצים . גם שאר פרקי העונה הראשונה עסקו במאבקה בנאצים כמו הסוכנת פאולה וון גונטר ( בפרק שבו יש קטעים כמו לקוחים מהקומיקס המקוריים של אשת חייל בכבלים לרגליה של הנאצית הלועגת ) שהופכת לידידתה כמו בקומיקס המקורי ,באשת על נאצית בשם פאוסטה , בכיבוש נאצי של אי גן העדן, כמו גם בחייזרים וכו'. זאת בשיתוף פעולה עם סטיב טרבור ) ומדי פעם עם אחותה הצעירה נערת החיל שאותה גילמה השחקנית הצעירה דבורה וינגר .סך הכל היו 13 פרקים בעונה זאת ויש הטוענים שזה היה הגלגול הטלוויזיוני המשובח ביותר של אשת חיל .

אך החברה המפיקה החליטה שאשת חיל בתקופת מלחמת העולם השניה אינה מעניינת מספיק את הצופים והחליטה ב-1977 להעביר אותה לזמננו בסדרה שנקראה כעת "ההרפתקאות החדשות של אשת חיל " .

לינדה קרטר נשארה אשת חיל שנשארה צעירה כתמיד (אחרי הכל היא בת אלמות ) ומבצעת משימות שונות בשיתוף פעולה עם הסוכן סטיב טרבור הבן בנו של אותו סטיב טרבור מהפרקים הראשונים (ושאותו גילם אותו השחקן ליל ואגונר) ובעזרתה של אימה מלכת האמזונות היפוליטה שאותה גילמו במהלך הסדרה שלוש שחקניות שונות.

הסדרה החדשה נפתחה בפרק פילוט שבו מטוסו של סטיב טרבור הבן שוב מתרסק על אי גן העדן כפי שקרה עשרות שנים קודם לכן לאביו ושוב אשת חיל יוצאת עימו אל העולם הרחב כדי להילחם בשורה חדשה של נבלים . אלה כללו בפרק הפילוט חייל יפני בעל כוחות טלקינטיים שאינו יודע שמלחמת העולם השניה הסתיימה ששואף לנקום באשת חיל על מה שעשתה לו בזמן המלחמה (בעונה הראשונה ) 35 שנה קודם לכן , במדען מטורף ( השחקן הידוע רודי מקדואל ) שמשתמש בלייזר כדי לגרום להתפרצויות געש בכל העולם חייזרים טלפטיים בפירמידות השואפים לגנוב את מוחות מדעני העולם , בפושע מכוכב אחר שמסוגל ללבוש כל צורה ודמות , בנוסע בזמן מסוכן מהמאה ה-22,במזימה נאצית ליצור שיבוט של אדולף היטלר ,במוזיקאי רוק שמהפנט נשים צעירות כדי שיגנבו עבורו , באדם שמסוגל למצוץ רגשות כמו ערפד ( ושאותו גילם שדר רדיו ידוע בשם "איש הזאב ג'ק ") ,במוח חסר גוף של מליונר ,ביוצר צעצועים מטורף המשתמש באנדרואידים אנושיים כדי לגנוב מסמכים סודיים במטורף החוטף ספורטאים , ובאחד הפרקים המוזרים ביותר היא עזרה לגמד מהמיתולוגיה להשיג מחדש את אוצרו הגנוב .

מהסדרה הזאת הופקו שתי עונות נוספות ו-45 פרקים בשנים 1977-1979. רבים זוכרים אותה לטובה, והיא הוקרנה גם בישראל .

אשת חיל חוזרת

photo.jpg

"אשת חיל" גירסת ג'ורג' פרז

בקומיקס כמובן שום גיבור על מצליח אינו מת באמת.והסדרה נוצרה מחדש ב-1987 בידי האמן ג'ורג' פרז. הוא יצר את הגירסה המעניינת ביותר של הדמות מאז מרסטון והוא הפך אותה שוב לדמות מצליחה. הייתה זאת ,גירסה שברוח שנות השמונים שמה דגש רב על הפמיניזם של הדמויות ועל הקשר ההדוק שלהן עם המיתולוגיה היוונית שהוצגה כעת בצורה אוטנטית יותר מאשר בעבר.פרז גם שם דגש חזק ביותר על השורשים המיתולוגיים של הגיבורה ועל עולם המיתולוגיה היוונית שעומד מאחוריה,ושהוצג בצורה יותר "ואותנטית " ועמוקה מבעבר.

. הגירסה הזאת גם לא הסתירה את העובדה שלכל הפחות חלק מהאמזונות הן לסביות. דיאנה פרינס ששוב לא הסתירה את זהותה בעולם שלנו .הוצגה כדמות תמימה שלומדת את דרכי העולם הגברי המערבי המושחת , תוך כדי מאבק בלתי פוסק בפשע וברשע.

 

Image result for superman and wonder woman in love cover

סופרמן וונדר וומאן בפלירט קצר.

נקודת השיא של הסדרה של פרז הייתה "מיני סדרה" מ-1991 שאותה צייר פרז בשם "מלחמת האלים " ושבמהלכה דיאנה כמו שאר גיבורי העל מוצאים את עצמם במרכז מלחמה בין האלים היווניים והאלים הרומאיים הדומים להם ועם זאת גם שונים.

אך מאז שפרז עזב את הסדרה היא חזרה להיות סדרה בינונית ומטה. כל הכותבים לאחריו שמרו על העקרונות שהוא קבע ואין לאמר שמישהו חידש משהו לגבי דמותה של "אשת חיל".

עד כמה שידוע לי אין שום סיפור על "אשת חיל " שתורגם לעברית .אך סדרת הטלוויזיה על עלילותיה הוקרנה בטלוויזיה הישראלית.

אשת חיל חדרה אפילו לקולנוע הישראלי :ב-1995 הופק בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל " סרט של 8 וחצי דקות בשם "אשת חיל " שאותו ביים גיא שגיא וכתבה רמה דרימר. בסרט בכיכובה של שרון קנטור תואר סיפורה של אחות מופנמת ופשוטה למראה. אך בזמן שהיא עוברת בגן עם חבר וחוזה באי צדק היא עוברת טרנספורמציה לאשת חיל לוחמת הצדק.

אשת חיל הפכה לאיקון פמיניסטי,דמות של שאישה שיכולה לעשות כל מה שגבר יכול לעשות. אותה כוהנת גדולה של התנועה הפמיניסטית האמריקנית ,גלוריה סטנהיים הכריזה במהדורה פמיניסטית של ספורי אשת חיל " אשת חיל רומזת על תשובה לדילמה הסקסואלית שלה כאשר היא נעה בין הערצתה לכוחו הגברי של סטיב ולהכרזותיה שלא תיתן לעולם לגבר לשלוט בה. היא יכולה לאהוב רק בן זוג שווה לה " סטיב כידוע אינו שווה לאשת חיל ולכן היא אינה יכולה לאהוב אותו באמת . . הפמיניסטיות של היום טוענות שמרסטון היה פמיניסט שהקדים את זמנו. אחרים פחות פמיניסטיים מצאו באותם סיפורים ,אלמנטים ברורים ולא נעימים של סאדו מאזו קיצוני והויכוח בנושא נמשך.

בכל אופן ניתן לראות באשת חייל את האם הגדולה של ז'אנר הסיפורים הפופולארי בימינו של אישה שיכולה לגבור על כל גבר ז'אנר שהוא דומיננטי בעצמו כפי שמראה ההצלחה הגדולה של זינה, באפי הלוחמת בערפדים , גיבורת משחקי המחשב והסרטים לארה קראפט ועוד רבות אחרות.

 

ראו גם

אתר של אשת חיל

אשת חיל בויקיפדיה

הארכיון של האמזונה

עטיפות של אשת חיל

אשת חיל בטלוויזיה 

ההיסטוריה המדהימה של אשת חיל

אשת חיל גירסת שנות ה2000

האם דני- דין הרואה ואינו נראה הוא מתנחל גזען ?

האם  דני -דין הרואה ואינו נראה גיבור ספרי הילדים של "און שראיג " הוא מתנחל גזעני ופשיסטי ?

הילה נועם שכתבה מעין חוברת המשך לעלילותיו חושבת שכן .

ראו :

דני-דין מתנחל בהר הפלאות

TARZAN OF ARABIA

The   TARZAN fan magazine THE Burroughs Bulletin had republished an article by me  which was  originally the introduction to the Hebrew book TARZAN IN THE HOLLY LAND.

A much longer and academic version of this article written with Alon Rabb will be published at 2012 the centennial Tarzan year at a academic collection of articles about Tarzan around the world.

And here is another article from that issue in which the editor Frank reviewing a very interesting article about Tarzan in the Arabic lands. To Franke article there add additional info about the subject by Eli Eshed.

A Review of James R. Nesteby’s “Tarzan of Arabia”

by

Henry G. Franke III

Published in the Burroughs Bulletin

No 84 fall 2010

In 1981, the Journal of Popular Culture published James R. Nesteby’s article, “Tarzan of Arabia: American Popular Culture Permeates Yemen.”1 Nesteby’s basic thesis was that “the importation of American popular culture into Yemen is superimposing an instant culture upon the traditional culture” (p 44), and he used Tarzan as an “important representative of this instant imported culture.” (p 39) Even though Nesteby presented Western pop culture and specifically Tarzan in a particularly negative light, he listed a variety of ways that products featuring the ape-man reached Yemenis, including pastiches created and published in Arab countries. He also suggested some reasons why Tarzan had a broad appeal in Arab nations, up to the time of the appearance of his article 30 years ago.

Nesteby reported the results of surveys and interviews at the time which gave specific examples of how Tarzan could be found in Yemen, from Korean chewing gum and newspaper comic strips to plastic figurines and Viewmaster film cards, but stated, “Perhaps the greatest impact Tarzan is having on Yemen is through Arabic-language series put out by three publishers in Damascus, Syria, and in Beirut, Lebanon.” One of the two Beirut series was in comic book format. The other Beirut series, which had sixteen issues at the time of Nesteby’s article, was in story form and included two Tarzan stories in each issue, with no illustrations. The Damascus series, which had twenty issues at the time, also consisted of print stories, along with occasional line drawings. Nesteby reported that some of the Arabic stories in the various series “follow Burroughs quite closely, but others are only derivatives of the original character.” All three series featured colorful covers. “Only in the illustrated Beirut series is Burroughs mentioned as the creator of Tarzan. For the Damascus series, numbers 12 and 14 are credited to Faris Dhaher, professor in the Academy of Sciences in Beirut.”2 In Yemen, the comics and booklets from these series were sold by sidewalk vendors and in kiosks, sidewalk bookshops, and newsstands. (p 42)

Tarzan Arabic Comics Book Beirut Lebanon Bissat Reh # 2

While Nesteby focused on the widespread infusion of Western popular culture in Yemen in the ;ate 1970s and into 1981, with Tarzan as a touchstone, he also reported that in the 1930s Tarzan stories (presumably translations of ERB’s original novels) which were published in Lebanon made their way to South Yemen. These were in small magazine-like format on poor-quality paper, pages alternating between printed text and drawings. They were published in weekly issues that serialized the stories chapter by chapter. (p 42)

The character retained a cultural awareness in Yemen ever since, certainly helped by the regular appearance of American and Indian Tarzan films through the years, so that the surge in interest in Tarzan in the 1970s (that infusion of “instant culture”) was really not all that new a phenomenon. Nesteby described the character of Tarzan as negative to Arabs and Arab culture, yet pointed out that many Arabs identified with Tarzan through the influence of the movies. Nesteby highlighted the idea of “cultured colorlisation” of Third World cinema-goers by Western films that espoused Western white middle-class values.3 Nesteby suggested that viewers would identify with the heroes of these motion pictures, even though they in no way resembled them: “[This could be] directed at blacks in America who identified with Tarzan instead of the blacks in Tarzan films; similarly, American Indians would often identify with cowboy heroes like John Wayne instead of with the villainous Indian renegades.” (p 43)

But Nesteby also suggested longstanding cultural values and traditions as major reasons why Arabic peoples had found Tarzan appealing since his appearance in Arabia in the 1930s. “Certainly the mythical aspects of Tarzan are as powerful in Arabia – strategically located between Tarzan’s jungle homes in Africa and India – as they are in the Midwest in the United States. For many Americans, Tarzan’s appeal comes from his being protector and disseminator of conservative American values. This appeal for Yemenis, however, is founded in Arabian traditions: feral human stories like Ibn-Sina’s Salaman and Absal, for example, and Tufail’s (or Thofail’s) twelfth-century tale, Hayy Ibn Yaqzan. Yaqzan was nursed by a doe just as Tarzan was nursed by an ape. Tarzan-like feats and prowess are also present in Arabian heroes like the superstitious Saif Ben zi Ya Jan and the real folk hero of both desert and mountain, Antar.” (pp 39-40) Nesteby also noted that there were many imitators of Tarzan seen in the Arab world, such as the foreign import Akim, “a Tarzan-like figure in French-language hardbound classics.” (p 44)

Nesteby made it clear that he saw the character and stories of Tarzan of the Apes “cast in the role of cultural imperialist. The major influence of the media projecting Tarzan’s image is on the children,” though adults were also indoctrinated. (p 43) He suggested that Tarzan’s influence, like other aspects of Western popular culture introduced during an “era of rapid cultural modernization in Yemen,” negatively refashioned minds and undermined Yemini traditional values. Ironically, Nesteby claimed that “Tarzan stands against progress and modernization” (p 39), even though Tarzan was presented throughout the article as a prime example of modern American culture invading Yemen.

But perhaps most interesting is Nesteby’s ambivalence toward Tarzan. He regularly derides the connotation of Tarzan not only from the perspective of modern times, but also from the view of Arab and black peoples, yet he also clearly knows Burroughs’ Tarzan well and displays some level of personal interest, seeming to decry how Tarzan tales were sometimes presented in less than high-quality venues. Tarzan, it seems, captures the imagination and stays in the memory of even those who intellectually object to the character.

Footnotes:

1. Published in the Summer 1981 issue (Vol XV, Issue 1), pp 39-45. Nesteby had also authored the article, “The Tenuous Vine of Tarzan of the Apes,” in the Spring 1980 issue of the Journal of Popular Culture (Vol XIII, Issue 3), pp 483-7, concerning the precedence for the idea of Tarzan of the Apes. At the time, Nesteby was Lecturer in British and American Literature at Sana’a University, founded in 1970 in what is now the capital of the Republic of Yemen; it remains the primary university in that country.

2. Eli Eshed, a researcher of Israeli popular culture who has written extensively on the popularity of Tarzan in Palestine and Israel, contradicts this entry on Dhaher. Eshed has reported that Dhaher actually wrote the Beirut, Lebanon prose series and not the Damascus, Syria stories. Instead, Eshed identified Rabki Camal as the author of the Damascus series. In the 1960s Camal was a Syrian announcer on the Voice of Damascus, broadcast in Hebrew, presenting “savage propaganda against Israel.” Camal learned Hebrew in Jerusalem in his youth during the pre-Israel period, and there met members of the Canaanite movement, including Yesayau Levit. Levit would later write Tarzan stories for the Israeli publisher Karnaf. So both Camal and Levit wrote Tarzan stories to supplement their incomes, though with decidedly different slants in the character. (http://www.erbzine.com/mag9/0991.com)

3. Nesteby refers (p 43) to a Reuters article, “Third World Looks for a New Screen Image,” which appeared on p 6 of the 30 November 1978 issue of the Saudi Gazette. This article mentions “colored colorlisation” as a term used by a Hamadi Essid of Tunisia, who claimed that, because of this phenomenon, “the bedouin or the black finds it easier to identify with John Wayne than an Arab or a black whom he resembles.”

This article was published in issue #84 (New Series) of “The Burroughs Bulletin” (Fall 2010).

© 2010 Henry G. Franke III

Tarzan Arabic Comics Book Beirut Lebanon Color # 64

TARZAN THE ARAB

by Eli Eshed

At the same time that stories appeared in which Tarzan was killing Egyptian agents and Saudi slavers and Arabs in general, at every possible place in Africa, there were , similar unauthorized series in Arabic lands Syria and Lebanon and in which Tarzan's foes were Jewish . In Arabic lands Tarzan was as popular as he was in Israel. The first original Tarzan stories appeared as illustrated serials in Lebanon back at the '30s, just at the same time when the Efroni stories appeared at Palestine. Similar stories later appeared in Beirut in at least 2 more Tarzan series, one of them of comics stories from which there appeared at least 13 issues, and at least 16 issues of a second of set of stories (two stories in each issue) written by Faris Daher a professor in the academy of sciences in Beirut . At Damascus there appeared another series with at least 20 issues. The writer is particularly interesting

. His name was Rabki Camal and he was know to Israeli radio listeners at the '60s as the Syrian announcer on the Voice of Damascus, which was in Hebrew. He was well known for his savage propaganda against Israel . In his youth Camal learned Hebrew in Jerusalem, and it was there he met (before the creation of Israel) the people of the Canaanite Movement in whose ideas he was interested for a time, attending some of their meetings. He had met several of the people who would later write Tarzan stories for Karnaf, such Yesayau Levit. By some strange coincidence, when Camal become the voice of Damascus expert for Israel affairs because of his knowledge of Hebrew, Levit served as as the Israeli army and radio expert for Arabic affairs because of his expertise in Arabic. And both of then wrote Tarzan stories to supplement their incomes . It is likely that Camal the expert for Israeli affairs knew very well the Israeli Tarzan and perhaps read some of them. It is possible that he wrote his Tarzan stories as a counter propaganda to the Israeli stories in which Tarzan helps Zionism . In those stories Tarzan was presented as fighting the evil Jews and their attempt to achieve world domination, and helps the Palestinians. Needless to say this is all without the knowledge of Burroughs estate as well . Those stories were very successful and were bought all over the Arab world from Egypt to Yemen, giving the Arab readers the good patriotic feeling that Tarzan is on their side against Israel . All That sucsess didn't helped Camal though, who was accused in one of the Syrian political upheavals as being "pro Israeli" and was put to death .

See more about Tarzan in the middle east

Tarzan in the holly land

ברוכים הבאים למגזין :"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית"

הלוגו של  אתר "יקום תרבות ". ציירה קרן כץ

אני שמח לבשר שהיום ה1.1-2011 ביום הראשון של עשור חדש עולה רשמית לרשת אתר תרבות חדש בשם :

"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית ".

אתר "יקום תרבות" מיועד להיות במה מרכזית לתרבות העברית והישראלית, הן למתעניינים בה בארץ והן למי שעשויים להתעניין בה בחו"ל.

אנו רואים את האתר כהמשך למגזינים לספרות ולתרבות עברית מהעבר דוגמת "השילוח, "התקופה, "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד, "סימן קריאה" בעריכת מנחם פרי, כולם כתבי עת מרכזיים בזמנם שהובילו את הספרות והתרבות העברית כמה דרגות קדימה. וכך גם אנחנו מתכוונים לעשות, תוך שימוש באמצעים הטכנולוגיים החדשים ביותר – האינטרנט, הספר האלקטרוני ואלה שיבואו אחריהם.

לצערנו, מגזינים מודפסים לתרבות ולספרות נקראים כיום על-ידי קהל קוראים מצומצם, מאות אחדות לכל היותר. מרבית הקוראים הצעירים נמנעים מלעיין בהם כלל. כתבי-עת ותיקים כדוגמת מאזניים ועיתון 77, ולצידם כתבי-עת שוליים אחדים, חדלו לתפוס מקום כלשהו בתודעה הישראלית.

ועם זאת, בהחלט יש מקום לכתב עת איכותי לתרבות על מגוון נושאיה.

גם ברשת יש היום מחסור באתרי תרבות טובים באמת שאליהם מגיע קהל גדול .אחת הבעיות היא שכיום יש מגוון גדול כל כך של בלוגים שעוסקים בשירה עד שהקורא הממוצע שפשוט מחפש יצירה טובה מתקשה לדעת איפה לחפש.

יותר מאי פעם יש צורך באתר מרכזי אחד שישמש כמקום שבו כולם ידעו שיש בו יצירות טובות ואף חשובות.

מטרת העל של האתר היא להפיץ את התרבות הישראלית בעולם ולקשור באמצעות התרבות גורמים שונים לתרבותנו, ובהם גם יהודים ואוהבי ישראל מחו"ל. הדבר ייעשה על-ידי תרגום יצירות נבחרות לשפות שונות.

המגזין יתמקד בכמה נושאים שמעניינים אותנו במיוחד:

• ספרות פופולרית ישראלית ועולמית

• קומיקס

• ספרות ילדים ונוער

• מדע בדיוני ופנטזיה ישראלית ועולמית

• ביקורות ומאמרים על ספרות יפה עכשווית: שירה ופרוזה

• ספרות יפה היסטורית ואירועים ספרותיים היסטוריים

• מאמרים אורחים בנושאי תרבות שונים ובענייני דיומא

תוכני האתר יופצו גם במדיה החברתית ובתקשורת לצורותיה השונות ואף העתידיות; ייעשה שימוש בכל סוגי הטכנולוגיה האפשריים כדי להפוך את התכנים לאינטראקטיביים ומעניינים יותר לקורא. כולנו תקווה שתסייעו לנו ככל שתוכלו ביוזמה זו, ובכך תסייעו[לתרבות העברית הישראלית כולה, לשימורה ולחיזוקה ברשת ומעבר לה ולהפצתה בעולם.

אל תודעת הקהל הרחבה. בדרך זו אנחנו מבקשים לעורר עניין ביוצרים ותיקים וחדשים בעלי ערך.

כמו כן, יש לנו עניין בכך שכל פרסום איכותי בבמה המרכזית יתורגם לשפה זרה ויוצב במדור במת העולם, כדי שיוכל להיקרא על-ידי דוברי אותה שפה בארץ ובחו"ל. תרגומים לספרדית, ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית וגרמנית עשויים להציג את הפרסומים העבריים בצורה הנרחבת ביותר. אנחנו שואפים לכך שהפרסומים האלה ימשכו תגובות מהעולם, ייצרו קשרים בין יוצרים בשפות השונות, התקשרויות בין מו"לים, מפיקים, אמרגנים וסוכני אמנות. באופן הזה יוכלו מתווכי האמנות להשתמש באתר להפצת יצירות וליהנות מפרסום במחירים זולים ברחבי העולם, בשל העלויות הנמוכות ברשת האינטרנט. במשך הזמן תתווספנה גם שפות אחרות, כדי להרחיב את תפוצת הבמה המרכזית בעולם.

יזמי הבמה המרכזית מביאים עמם "נדוניה" עשירה למדי. מדובר בארכיוני יצירות שהופיעו בכתבי-עת חשובים ומשפיעים כדוגמת עכשיו ותאומו האנגלי, The Jerusalem Review. כמו כן, יעמדו לרשות הבמה המרכזית פרסומים מתוך כתב-העת עמדה ואחרים.

יוצרים לא מעטים מתחום התרבות העברית תומכים ברעיון הקמתה של הבמה המרכזית. נמנים עמם פרופ' גבריאל מוקד, מו"ל הוצאת קשב לשירה, המשורר והמבקר יואב עזרא ,המשורר מירון אייזקסון , המשורר והמתרגם רפי וייכרט ואחד ממייסדי ההוצאה, גיורא לשם, עורכים של כתב-העת עמדה וממייסדיו, רן יגיל ואריק אייזנברג, ואנשי ספרות מובהקים נוספים.

מנהל האתר הוא בעל הבלוג המולטי היקום של אלי אשד, מבלוגי התרבות הפופולריים והנקראים ביותר ברשת בשש השנים האחרונות.

:

אלי אשד – עורך ראשי

ראה תמונה בגודל מלא

גיורא לשם מסאי ומבקר שירה – עורך מדור שירה

ניסים

ניסים כץ חוקר ומרצה לתקשורת ומבקר ספרות – עורך מדור פרוזה, אחראי מבזקים ואירועים

ירון ליבוביץ דוקטורנט לפילוסופיה – עורך מדעי רוח ויהדות.

ד"ר אמנון סטופ אסטרופיזיקאי – עורך מדור מדע פופולרי

משה

משה מנשהוף מו"ל הוצאת "כתב "  עורך פילוסופיה

שמעון פרידמן – עורך עידן חדש. מו"ל הוצאת "הדים"

בת דזבלי – אמנית רשת ואשת מחשבים.

Eran Hadas

ערן הדס משורר ואיש מחשבים

Keren Katz

קרן כץ גרפיקאית

אין בכוונתנו לפרסם את כל מה שנקבל או אף את הרוב אלא אך ורק את מה שיעמוד בסטנדרטים של העורכים ושיעבור את אישורם לפני הפרסום.עם זאת העורכים בהחלט מתכוונים לעבור על כל מה שיקבלו,בתקווה לגלות יוצרים ומסאים חדשים ומוכשרים ולטפח אותם.

הקמת האתר תהיה כרוכה כמובן בתמיכת חברים, פטרונים ואנשי עסקים ופרסומאים שיש להם עניין בקידום התרבות העברית בארץ ובחו"ל.

אנחנו קוראים לכל המעוניינים בכך להצטרף ולתמוך ביוזמת הקמתו של "יקום תרבות" כבמה המרכזית של תרבות עברית וישראלית שתפיץ את אורה בארץ ובחו"ל.

היכנסו כולכם באופן קבוע ל:

אתר יקום תרבות –הזירה המקוונת לתרבות עברית

סודי ומוחלט בהחלט- ההיסטוריה של חבורות "חסמבה" :החלק הראשון : המערה החשמלית

  

יגאל מוסינזון מוקף בחברי "חסמבה " צייר מ.אריה.

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון "גליון 689 22.10.2010 בשם "הסודות המוחלטים בהחלט".

 

בימים אלה עלתה על המסך הקטן בערוץ "הוט "  סדרת המשך לסדרת  ההרפתקאות הקלאסית לילדים  " חסמבה "מאת יגאל מוסינזון סדרה שרצה במשך 45 וחמש שנה עם קרוב לחמישים ספרים ועסקה בהרפתקאותיהם של שתי חבורות ילדים שנאבקים בכנופיות פושעים ומרגלים ומגינים על ביטחון המדינה.

ובמקביל הוצאת הספרים ידיעות אחרונות מוציאה לאור מחדש את ספרי הסדרה הראשונים במהדורה  לא מצונזרת ( כפי שהיתה  המהדורה הקודמת) ונאמנה למקור. 

 וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר כדי להיזכר בסדרה הקלאסית.  ביצירתה של חסמבה,בדמויות שונות ששימשו כמקור השראה לאנשיה  ובאירועים אמיתיים שונים שעליה התבססה.

ואת זה נעשה בסדרה מקיפה של כמה חלקים שתקיף את הדור הראשון של חסמבה את הדור השני וגם  ננתח את הדור השלישי המופיע כעת בטלוויזיה ואת כל הסודות שעומדים מאחורי הסדרה.

אבל תחילה לפני שנעבור לחבורות חסמבה עצמן לדורותיהן   וליוצרן  יגאל מוסינזון…

זה הזמן לשאול וגם לפתור את השאלה הנצחית :

האם הייתה מערה חשמלית ?

 

והתשובה היא חיובית.

:כן וירגייניה בניגוד לכל מה שאמרו לך במשך השנים  לכל מה ששמעת ולכל מה שקראת  בכתבות שונות בתקשורת שהסבירו שוב ושוב שהמערה החשמלית היא בדיה מוחלטת  הייתה  גם הייתה מערה חשמלית במציאות ולא רק בדמיונו של יגאל מוסינזון והיא הייתה ממוקמת במקום המדוייק שאותו תיאר בספרים.

 

איפה נמצאת המערה החשמלית ?

ליד בית הקברות המושלמי, בצפון תל אביב, ישנה מערה חבויה בין סלעים, הצופה פני הים התיכון. טייל, המהלך בגבעות אלו, אינו יודע כלל, כי מתחתיו, למרגלות הגבעות, רוחשים חיים וחבורת "סוד מוחלט בהחלט" שמה משכנה בכוכים נסתרים אלו…………..
……… מערה זו, אפילו במשקפת הטובה ביותר, לא תוכל לגלותה.
מדוע?
ירון זהבי הוא בנו של המסגר שמעון זהבי, והאב התקין לסלע הסוגר על פי המערה צירים ומנופים, ומבחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל 7 ספרות 5897631. כדי לפתוח ולהזיז את הסלע יש ללמוד את כל התורה כולה…."

( הפתיחה ל"חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט " מאת יגאל מוסינזון " )

אחת הדמויות המפורסמות בסדרת "חסמבה " של יגאל מוסינזון שזכורה לכל קוראיה אינה דמות אנושית ,זהו  מקום המפגש הקבוע של החבורה המפקדה של הילדים המערה החשמלית המלאה בהמצאות וומכשירים משוכללים שונים שבחוף ים תל אביב ,וגם היא כמסתבר ובניגוד למקובל לא הייתה בדיונית לחלוטין אלא התבססה על מודל אמיתי שעליו שמע מוסינזון.

המערה החשמלית   ממוקמת לפי הספרים  ליד בית הקברות המוסלמי בצפון תל-אביב והיא הייתה בשימוש ארגון ההגנה".

.שמעון זהבי, אביו של ירון ומסגר במקצועו, התקין 'סלע הסוגר על פי המערה, צירים ומנופים'. בחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל שבע ספרות: 5897631, כדי לפתוח ולהסיר ולהזיז את הסלע.  מוסינזון נמנע לציין איפה בדיוק נמצאת אותה מערה. כל מה שאנו יודעים זה שהיא נמצאת באיזור גן העצמאות ליד בית הקברות הערבי ממש ליד חוף "מציצים " ושכיום בית המלון הילטון נמצא מעליה.

לאורך השנים היו  ילדים רבים שניסו לאתר איפה נמצאת אותה מערה ,כן גם אני בינהם .

כל מה שידעו שמן הסתם כאשר  הצבר המושלם יואב צור מפקד חסמבה בשנות השבעים יוצא מהמערה אחד האנשים הראשונים שבהם הוא יפגש בכל פעם יהיה בטלן החוף אורי זוהר ( המוכר מהסרט "מציצים " )  שרובץ איפה שהוא כמה מטרים ליד המערה ואין להעלות על הדעת שהוא לא יראה שוב ושוב את החסמבאים עולים על פני הקרקע.

אני זוכר היטב כיצד נדדתי כמה פעמים בחוף תל אביב בחיפוש אחרי המערה אי אז בשנות השבעים.

אבל מעולם לא מצאתי אותה.ולבסוף היגעתי למסקנה המזעזעת  שאחרי הכל המערה החשמלית אולי אינה קיימת..

מן הסתם החיפושים אחרי המערה החשמלית נפסקו בשנות השמונים והתשעים כאשר כל האיזור סביב המערה הפך למקום מפגש ראשי להומואים ומי שהיה  המחפש שם את המערה ואת החסמבאים בלילות סביר שהיה נתקל לא בילדים העולים מעל פני האדמה מאי שם אלא במבוגרים שהיו מציעים לו הצעות מגונות..

 אז האם הייתה או לא הייתה מערה חשמלית ?

נהוג לחשוב שהיא הייתה המצאה של מוסינזון

טעות .

 המערה החשמלית   התבססה על מערה אמיתית בהחלט .

המערה החשמלית של מקס המשוגע .

..המערה עתיקה של מקס הקדמון

מקס הדמון בצוק הכורכר

היא רחמה של תבל.|

יהורם בן מאיר."מקס מתהלך על המים".  

אם מקס כאן / פיצ'י יהורם בן מאיר

אִם מַקְס כָּאן
הַכֹּל כָּאן.

אִם מַקְס כָּאן, אֵין עוֹד
פְּלַגָּה בֵּין יָם לְיָהּ וְהֶמְיָה
וּבַעֲיַם הָרוּחַ בְּקוּמוֹ בַּחֲלוֹמוֹ
מַקְס שָׁב אֶל
מְקוֹמוֹ, שָׁם
הַמַּשָּׁב

מתוך מקס מתהלך על המים, קשב לשירה 2005

מקס קלינהוף היה מתבודד מוזר ממוצא אוסטרי שנמלט מאוסטריה בראשית שנות השלושים עם עליית הנאצים לשלטון והיגיע לחוף ים תל אביב שם חי במשך כעשור מסוף שנות השלושים  כמתבודד גר במערה  מוכר לכל ואהוב על הילדים.למרות שהיה סוג של אוטיסט

. למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.

 

צילום של מקס קליינהוף במערה החשמלית שלו. סוף שנות הארבעים.צילם הצייר אברהם חזק.(תודה לעמוס אריכא ולראובן חזק על הצילום).  

מקס בעזרת חתיכות פחים וברזלים חלודים שמצא בשפת הים, סמוך לקצהו של גב הכורכר הצפוני חפר בשנות השלושים את מערתו. ניתן היה לרדת אליה במדרגות חצובות בסל(כשבע מדרגות, ובסך הכל מדובר בחדר אחד בלבד שגודלו היה כשלושה על שלושה ומשהו. בצד אחד היתה חפורה לשון גבוהה של כשבעים או שמונים ס"מ ששימשה לו מיטה ובהמשכה פינת הבישול שלו, שמעל לפתיליה שלו חצב ארובה דרך התקרה שנוצרה לפליטת העשן.

המערה שאותה בנה מקס במו ידיו והייתה במקום  המדוייק שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים"   הייתה אכן  לא מערה רגילה כלל וכלל אלא מערה חשמלית. מקס  התקין בה  תחנת  חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים .  ולמעשה הוא  הקים לעצמו במערה שלו  תחנת חשמל פרטית  אולי הראשונה הראשונה מסוגה  בארץ.

 הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס בילדותו ( כמו כל ילד שביקר אז בחוף תל אביב נזכר :מקס היה אדם יוצר לדעתי כמעט גאון . הוא הישיג מהזבל של הצבא הבריטי וישרים והרכיב אותם בקצה עמוד שהמנוע שלו ספג רוחות ואנרגיה וכך יצר עבור עצמו חשמל.

 המערה  של מקס הייתה מוארת בקביעות בחשמל בזמן שבבתים רגילים שהיו מחוברים לחברת החשמל  לא היה חשמל בהפסקות חשמל. אצל מקס במערה מעולם לא היו הפסקות  חשמל מאחר שהחשמל שלו בא  מהרוחות בים שמעולם לא פסקו.

 היכן בדיוק הייתה המערה החשמלית ?

 הסופר עמוס אריכא   מספר :

מערתו של מקס  הייתה במדרון הכורכר מגן העצמאות לכיוון הים, באיזור שמתחת לאנדרטה לזכר הטייסים שנפלו במלחמת העצמאות באיזור שאותה בנה בנימין תמוז.

 מעבר לגבול הצפוני של גן העצמאות, מתחיל המצוק המפורסם של תל-אביב לאבד מגובהו עד נקודת אפס בו הוא נמוג בחול הים, במרחק של כמה עשרות מטרים מהגבול הדרומי של נמל תל-אביב.  

בנקודת השתפלות הגב ממשטחו  העליון של המצוק נמצאה המערה החשמלית של מקס קלינהוף. את המערה הרס בשנת חמישים ואחת טרקטור  שנשלח לחסל כל זכר לאתר הנדיר.

 במרחק שבין ארבעים לחמישים מטרים דרומה מנקודת מגוריו של מקס, נמצאו לפחות עוד שתי מערות קטנות, ממש מתחת לשטח גן העצמאות, מוסתרות היטב בצמחיית הצוקים ואי-אפשר היה לראותן מתחומו  של הגן עצמו. מערות אלו קטנות בהרבה ממערתו של מקס היו מוכרות היטב לאלה המכונים "הקבועים" של החוף. מעליהן נמצא השביל דרכו ניתן היה להגיע לבית הקברות המוסלמי שנמצא במרחק של כמאה וחמישים מטרים משם.

צילום גלית חתן.

הסופר יורם קניוק זוכר גם הוא היטב את המערה בחוף מציצים:

יורם קניוק :הייתה מערה בערך ליד המקום שבו נמצאת היום האנדרטה של בנימין תמוז ליד גן העצמאות.אני זוכר שהיינו נכנסים לשם תמיד לפני מלחמת העולם השנייה. היינו קוראים לה "המערה" כי היא הייתה היחידה בסביבה.מתחתיה  היה ברכה טבעית שבה היינו שוחים.

 אלי : כמה ילדים היו יכולים להיכנס לשם ?

קניוק : אני זוכר  שהיינו יושבים שם עשרה ילדים עושים מדורות ומכינים עצמנו למלחמה.  כאשר הגנראל הנאצי  רומל התקרב לארץ היינו מביאים לשם מקלות עבור המלחמה העתידה.

 אלי : האם שמע מוסינזון על המערה הזאת ?

קניוק : מן הסתם כן.אם הוא גר באיזור וביקר בחוף תל אביב לעיתים מזומנות בשנות ה-40 אז סביר להניח שהוא ידע עליה. כולם ידעו עליה.

עמוס אריכא מרחיב :

הייתה לא רק מערה אחת באיזור החוף  אלא כמה מערות. לפחות 3 או ארבע מערות באיזור גן העצמאות. אחדות בגודל 2 וחצי מטר .הייתה  אחת גדולה במיוחד.  במערות שאני ישבתי בהם יכלו לשבת ארבע חמישה ילדים אולי עד עשרה. . 
 ואני זוכר שהו היו קיימות עוד ב-1950 כאשר ביקרתי בהן בפעם האחרונה כדי להיזכר בילדותי ומאז כנראה הן הפסיקו להתקיים .ובינן הייתה את המערה החשמלית של מקס.

 את המערות תיארתי מאז בספרים שונים שלי כמו :הטיסה לירח "  בספר ישו הנערה וסזאנית ובספר אביב שחור.

  המערה החשמלית של מקס

באיזור החוף חי  אדם בשם מקס  קלינהוף  שבנה  שם מערה אמיתית עם חשמל בסוף שנות השלושים.

 למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.

היה זה מקס שיצר בדיוק במקום שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים" יצר מערה שאכן הייתה מערה חשמלית מאחר שהוא התקין בה  מקור חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים .

מה עלה בסופה של המערה החשמלית ?

עמוס אריכא: המערה  החשמלית  של מקס התקיימה מסוף שנות השלושים עד שהקימו את מלון שרתון הראשון בסביבה בראשית שנות החמישים  ורצו להרחיק את כל התושבים שגרו בצריפונים על מורד גב המצוק ושלמו להם כספים.

את מקס הם רצו לסלק גם כן ועבורו נמצא פיתרון מיוחד.  

את מקס סילקו על ידי חבורת בריונים ששלמו להם להרחיק את מקס הם התגרו במקס שנאלץ לתקוף אותם כשניסו לפרק גדר שהקיפה את המערה כמובן שהמשטרה שחיכתה מהצד  התערבה ועקבותיו נעלמו עבור מיודעיו המרובים בחוף . רק אחרי שנים רבות גיליתי מה קרה:  מקס הוכרז כלא שפוי הוא נשלח לבית החולים לחולי רוח אברבנאל בבת ים. שם  בילה  יוצר המערה החשמלית את שארית חייו כשהוא בונה ערים דמיוניות בחול עם גשרים ודרכים. .

בספרו של עמוס אריכא "עלמה בקצה הכפר" ( 1991)  מופיע מקס כאחת הדמויות המרכזיות ובקובץ שיריו של המשורר הצפון תל-אביבי יהורם בן מאיר  "פיצ'י"  "מקס מתהלך על המים" ( 2005).

מקס  הדייר   האמיתי של המערה החשמלית מופיע בספרים אלו  כדמות כמעט מיתית לא פחות מאותם חסמבאים שהשתכנו גם הם במערה חשמלית בדיוק בפינה שבה השתכן מקס בסוף שנות השלושים.

 נראה שכל המערות שהיו קיימות באיזור חוף מציצים  כאשר החל מוסינזון לכתוב  את סיפור חסמבה הראשון ב1949 הפסיקו להתקיים בשנים  1951-1952  הן נהרסו בעת הבנייה של גן העצמאות ומלון "שרתון " לידו. ".

וזאת הסיבה מדוע אף אחד מאותם אלפי ילדים שחיפשו אחרי שנת 1951 ובהם כותב שורות אלו  את המערה החשמלית לא מצאו אותה.הדחפורים הרסו את המערה החשמלית ואת תחנת החשמל שבתוכה.

מוסינזון עצמו ציין בחסמבה מספר 17 שבה היציג את הדור השני שלה חסמבאים שהמערה החשמלית נמצאת מתחת ליסודות מלון הילטון ולכן אי אפשר למצאה.

מאוחר יותר הפכה המערה למיתית לגמרי כאילו לא הייתה קיימת מעולם.

מקס והחסמבאים :פרשנות מיתית .

יהורם בן מאיר "פיצ'י " צילם מוטי קיקיון .

ליגאל מוסינזון יוצר חסמבה לא הייתה כמובן פרשנות מיתית מיוחדת על גיבורין  אבל  נראה שלמשורר יהורם בן מאיר פיצ'י בהחלט היו זרעים של פרשנות מיתית לגבי דמותו של מקס קליינהוף וגם לגבי החסמבאים שאותם הוא  מאזכר ומזהה  בשירים שונים שלו עם ילדי שכונת מחלול ,דהיינו הוא וחבריו בילדותם.

למשל בשיר "על הקריאה":

"כְּבָר אָז יָדַעְתִּי כִּי אֱלִימֶלֶךְ זוּרְקִין/הוּא צֶלֶם הוּא דְּמוּת/מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים/שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ – /מַקְס//נוֹלַדְנוּ מִן הַיָּם/זֶה הָאֶחָד הַקַּיָם בֶּאֱמֶת/בִּשְׂפָתֵנוּ בָּלַלְנוּ חוֹל יָחֵף וְטָהוֹר וְחוֹפִי/וּבֵית הַחִנּוּךְ בַּצָּפוֹן/שָׁם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ/שָׁם גְּבוּלוֹ" ("על הקריאה", נהר הירקון יוצא מעדן, עמ' 18)

 האם בן מאיר מזהה כאן בין אלימלך זורקין הנבל של סיפורי חסמבה  ובין מקס היוצר של המערה החשמלית?

יותר סביר שמה שפיצ'י רומז לו הוא שהדמויות המיתיות של גיבורי סדרת חסמבה מבוססות עליו ועל חבריו בילדותם בשכונת מחלול בחוף ים תל אביב.

פיצ'י מתאר את מקס איש המערה של חוף תל אביב כאדם טהור כמו ויותר מכמו אלוהי מאין אודיסאוס הנפלט אל החוף וכמו ישו המהלך על המים .

מקס אצל פיצ'י הוא הפרוטו טייפ של אליק של משה שמיר שבא מן הים ואין איש יודע מאיין בא.

והמערה שהוא יוצר  בחוף הופכת לרחם העולם .

ואנחנו יכולים להמשיך מכאן ולקבוע שבעיני רוחו של פיצ'י  שהחסמבאים שמשתכנים במערה החשמלית של מקס ומייצגים את ילדי תל אביב  הם בגדר תלמידיו ושליחיו של האיש המוזר שבא משום מקום על מנת להיעלם לשום מקום  ביצירת מציאות חדשה.

אחרי ימים רבים בא בולדוזר קרדום

לכרות ארץ ומלחים

והארץ הייתה תוהו ודום

הברות הברות

כברות של חול

ואין מלך במחלול.

( יורם בן מאיר  מקס מתהלך על הים ע' 15 )

 הייתה מערה חשמלית באיזור בשנת 1949 כאשר כתב מוסינזון את סיפור חסמבה הראשון.אבל היא נעלמה כאילו לא הייתה.

ובכל זאת אלפי אנשים שקראו את סיפורי חסמבה זוכרים את המערה החשמלית .

אולי היגיע הזמן שיקום איזה יזם ויבנה אותה מחדש כאתר תיירות ?

ראו גם :

איפה נמצאת המערה החשמלית

יואב איתמר על המשורר פי'צ'י יהורם בן מאיר ושיר "מקס-חסמבה " שלו

אז איפה הן החבורות ההן

סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית

סודי ומוחלט בהחלט 2: הדור הראשון

סודי ומוחלט בהחלט 3:הדור השני

 סודי ומוחלט בהחלט 4: הדור השלישי

 

חסמבה בהרפתקאות מסעירות במלחמות סודיות ביותר / יגאל מוסינזון

צייר גיורא רוטמן.

גי'נגיס חאן ולהקתו

לרגל אירוויזיון 2010 שבו זכתה גרמניה בפעם השנייה בתולדות האירויזיון הנה רשימה על אחד משירי האירוויזיון המפורסמים מכולם . עוד שיר שלא זכה באירוויזיון אך היגיע לו לזכות .ולעניות דעתי גדול השירים הגרמניים שהוצג אי פעם באירויזיון .ואולי גדול הלהיטים שיצרה אי פעם להקה גרמנית מכל סוג ".ג'נגיס חאן "אחד משני הפזמונים שהיו צריכים לזכות באירוזיון 1979 ולא זכו . .

Genghis Khan

Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha… Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha…
Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha… Hu, ha, hu, ha… hu, ha, hu, ha…
Hu, ha, hu, ha, hu, ha, hu, ha… Hu, ha, hu, ha, hu, ha, hu, ha…
Sie ritten um die Wette mit dem Steppenwind They were riding in competition with the steppe wind
Tausend Mann A thousand men
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Und einer ritt voran, dem folgten alle blind: And one was riding in front, they all followed him blindly:
Dschinghis Khan Genghis Khan
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Die Hufe ihrer Pferde, die peitschten im Sand The hoofs of their horses, they lashed in the sand
Sie trugen Angst und Schrecken in jedes Land They carried fear and horror in every country
Und weder Blitz noch Donner hielt sie auf And neither flash nor thunder stopped them
Hu, ha… Hu, ha…
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always further
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
Auf Brüder, sauft Brüder, rauft Brüder, immer wieder Come on brothers, drink brothers, fight brothers, on and on
Lasst noch Wodka holen Send for some vodka
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Denn wir sind Mongolen Because we are Mongolians
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und der Teufel kriegt uns früh genug And the devil gets us early enough
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always furher
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Männer; ho, Männer; tanzt Männer, so wie immer Hey, men; ho, men; dance men, like always
Und man hört ihn lachen And you hear him laugh
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Immer lauter lachen Always laughing louder
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und er leert den Krug in einem Zug And he empties the mug in one go
Und jedes Weib, das ihm gefiel And each woman, that he liked
Das nahm er sich in sein Zelt He took into his tent
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Es hiess, die Frau, die ihn nicht liebte They said, a woman who did not love him
Gab es nicht auf der Welt Did not exist anywhere in the world
Ha, hu, ha… Ha, hu, ha…
Er zeugte sieben Kinder in einer Nacht He fathered seven children in one night
Und über seine Feinde hat er nur gelacht And about his enemies he only laughed
Denn seiner Kraft konnt keiner widerstehn Because nobody could resist his strength
Hu, ha… Hu, ha…
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always further
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
Auf Brüder, sauft Brüder, rauft Brüder, immer wieder Come on brothers, drink brothers, fight brothers, on and on
Lasst noch Wodka holen Send for some vodka
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Denn wir sind Mongolen Because we are Mongolians
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und der Teufel kriegt uns früh genug And the devil gets us early enough
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Reiter; ho, Leute; he, Reiter, immer weiter Hey, riders; ho, people; hey, riders, always furher
Dsching… Dsching… Dschinghis Khan Geng… Geng… Genghis Khan
He, Männer; ho, Männer; tanzt Männer, so wie immer Hey, men; ho, men; dance men, like always
Und man hört ihn lachen And you hear him laugh
Ho, ho, ho, ho… Ho, ho, ho, ho…
Immer lauter lachen Always laughing louder
Ha, ha, ha, ha… Ha, ha, ha, ha…
Und er leert den Krug in einem Zug And he empties the mug in one go
Ha… hu, ha, hu… Ha… hu, ha, hu…

לקוח מאתר שירי האירוויזיון

הלהקה הלא אנגלית החביבה עלי ביותר ,ואולי אם כבר השניה החביבה עלי אחרי הביטלס בלבד ( אם כי לפעמים אני מחלל את הקודש וחוכך בדעתי גם בזה… )היא להקת ג'ינגיס חאן . .
וכשאני חושב על אירוויזיון 1979 שהתקיים כידוע בישראל ושזכור כיום בראש ובראשונה הן כאירוע השיא של כל הזמנים שאותו הפיקה רשות השידור בטלוויזיה והן בגלל זכייתה של הזמרת הישראלית גלי עטרי עלי להגיע למסקנה העצובה שהשיר שזכה בו לא היה השיר הנכון.גם אם אשמע בכך לא פטריוטי
השיר שהיה צריך לזכות מבחינת מילותיו ומבחינת המוזיקה שלו היה אחד משניים השיר היווני סוקרטס כוכב עליון שהוא יוצא דופן בכך שהוא המנון לאינטלקטואל ,או השיר הגרמני גינג'יס חאן "שעוסק באחד המנהיגים האכזריים והמצליחים ביותר של ההיסטוריה. .
הפזמון שנבחר "הללויה" שאותו שרה גלי עטרי יש לו מוזיקה קליטה ויש לו היסטוריה מעניינת בגלל כל המשפטים של זכויות יוצרים סביבו אבל הוא בינוני ומטה בלבד לעומת שני ענקי האירויזיון האלו.

קצת היסטוריה על הפזמון והלהקה :
ג'ינגי'ס חאן הייתה אחת הלהקות הראשונות שלא נוצרו ספונטנית מחיבור בין כמה מוזיקאים כמו הביטלס למשל אלא הייתה יציר מוחו של רלף זיגל שהיה אז בעל חברת תקליטים בשם "יופיטר " במינכן. זיגל היה נוהג לשלוח שירים באופן קבוע לתחרויות הקדם אירוויזיון של גרמניה . ( עדהיום הוא השתתף בלא פחות מ-19 תחרויות אירוויזון שונות ). ובין השאר שלח לקדם האירויזיון הגרמני של 79 ביחד עם עמיתו הקבוע ברנר מניונגר פזמון עם סיפור עליז ותוסס על אחת הדמויות הצבעוניות והאכזריות היסטוריה השליט והכובש מונגולי ג'ינג'יס חאן.
רק כשהובהר לו שהשיר אכן ייכלל בין תריסר השירים המועמדים בתחרות הקדם אירוויזיון הגרמנית החל זיגל לחפש זמרים שיבצעו את השיר.

הלהקה שיצר "ג'ינג'יס חאן " על שם שיר הנושא הייתה יוצאת דופן בגלל כמה סיבות.
סיבה אחת הפחות חשובה היא שלהקת גי'נגיס חאן הייתה להקת הפופ-דיסקו הגרמנית הראשונה ששרה בגרמנית
סיבה שנייה מבחינתי חשובה לעין ערוך היא שהרעיון של זיגל היה להרכיב להקה שתהלום את רוח הפזמון  שאותו ביצעה רוח של הרפתקנות ואקזוטיקה ותמחיש זאת בצורה ויזואלית.
ואגב אורחה נזכיר שמשום מה רוח כזאת היא נדירה למדי בין הלהקות המערביות למיניהן והיום יותר מאי פעם.
ובוודאי ובודאי בתחרויות האירווזיון לאורך השנים.
להקות הרוק והפופ והדיסקו וזמרי הרוק הפופ והדיסקו מאז שנות החמישים ואילך ידעו לייצג היטב רוח של רומנטיקה בשנות החמישים ( וגם קצת בשנות השישים והשבעים ) ולאחר מכן דקדאנס והשתוללות יצרים.
אולם הרפתקנות ואקזוטיקה ועניין במקומות רחוקים ובתרבויות זרות ובתקופות אחרות היא דבר נדיר ביותר אצלן. כמעט בבחינת בל ימצא.ולמרבית הצער הם בהחלט משקפים בכך תרבות שלמה. ובו בזמן גם תורמים עוד יותר להפצת נטייה כזאת של חוסר עניין בזר ובשונה אצל המאזינים.
להקת "גי'נג'יס חאן" הייתה ונשארה יוצאת דופן. גם בכך שניסתה להמחיש בצורה ויזואלית את התרבות הזרה והתקופה הרחוקה שעליה שרה.. כחלק אינטגרלי במסגרת המופע שלה הופיע רקדן שלא שר כלל ביחד עם שאר חברי הלהקה אלא כל תפקידו היה לנוע ולרקוד על הבמה ולייצג את דמותו של ג'ינגי'ס חאן דהיינו היא נתנה דגש חסר תקדים לויזיאוליה ואם נרצה לאמינות ההיסטורית של הפזמון.

    

להקת "גינגיס חאן " בישראל.
אין ספק שמבין כל הלהקות שהופיעו באירוויזיון 1979 "ג'ינגיס חאן" נתנה את המופע הצבעוני והתוסס ביותר.
בעת שהפזמון הושר באירוויזיון היו שחשו שבשיר המונגולי –סלאוי כביכול היו מוטיבים של מוזיקה חסידית ואחד הקטעים בשיר נשמע כאילו נלקח מתוך"לו הייתי רוטשילד " מהמחזמר "כנר על הגג" על פי שלום עליכם . מסתבר שהמדובר במוטיב מונגולי סלאבי שקיים באמת ואולי שימש בסיס גם למוזיקה החסידית.

למרבית הצער זה לא עזר לה להגיע למקום הראשון .היא היגיעה רק למקום הרביעי.

עם זאת הרושם שהשאירה להקת גי'נגיס חאן על הצופים לאורך השנים היה מעל ומעבר למקום הריאלי שזכתה באירוויזיון שבדיעבד היום ברור שהוא לא היה מוצדק.
"ג'ינג'יס חאן " זינק לראש מצעדי הפזמונים בארצות שונות בישראל בגרמניה וארצות אחרות. התקליטון שלו נמכר במהירות חסרת תקדים ללהקת פופ גרמנית.
לעניות דעתי אם תשאל היום את המאזין הממוצע לגבי שירי אירווזיון 1979 הוא יזכור את "גינג'יס חאן " יותר מאשר את "הללויה" האנמי בהשוואה. . . כמדומה שגם אחרים הרגישו ש"ג'ינג'יס חאן" היה שיר יוצא דופן הוא נבחר בידי הצופים הגרמניים בסקר חדש. כגדול שירי האירוויזיון בכלל.
מה המיוחד בהצלחת ג'ינגי'ס חאן והלהקה והשיר ? למה בכל זאת זוכרים אותם בין אלפי שירי אירוויזיון לאורך השנים ?
.לכאורה שום דבר המילים של הפזמון על הכובש האדיר רודף הנשים ג'ינגיס חאן היו בנאליות ומטופשות למדי אך בכך לא היו כמובן יוצאות דופן בין שירי האירוויזיון.
המוזיקה היא סוחפת למדי אבל  גם בכך  אין לכאורה שום דבר יוצא דופן.  השם עצמו "גינגי'ס חאן " תרם להצלחת הלהקה שקיבלה שם זה יש בשם הזה כוח עצום דחף בלתי מרוסן שסימל היטב את שירי הלהקה.

כמדומה שהשילוב בין הכוריאוגרפיה הקצבית הססגונית השיר הקצבי בהחלט תרם תרומה עצומה להצלחת השיר ולהשארתו בזיכרון.
אני טוען שהיה דבר חדש בלהקת ג'ינגי'ס חאן בכך שהכניסה לבמה של האירוויזיון דרמה ואקזוטיקה שלא היו כמוהן לפניה. כאן לראשונה עלתה חבורת אנשים לכאורה בלבוש מונגולי ועם חזות אקזוטית
אחד מהזמרים היה קרח לחלוטין אחר "חמוש" בשפם ענק כמו ויקינגי –מונגולי שהוסיפו לתדמיתם כ"לוחמים מונגולים קדומים ".
על הבמה הוצג חיזיון של העבר הקרבי והלוחמני עבור צופי האירוויזיון השבעים מפזמונים רומנטיים על אהבות ולבבות שבורים.העוצמה של החיזיון עוד הועצמה בדמות הרקדן שכלל לא שר וכל מטרתו הייתה לגלם את ג'ינגיס החאן על הבמה.
המפיק ראלף זיגל החליט בעקבות הצלחת פזמון זה ששירי הלהקה יעסקו מכאן ואילך בנושא ספציפי של ההווי האקזוטי של עמי המזרח הרחוק המסתורי והמערב הפרוע האלים ,על המונגולים הסינים היפנים הסינגפורים ועוד עמים שעוררו את דימיונם של חובבי פופ מערבי מנוון שקצה נפשם בשירים על השפעות הסמים והסקס. שיריה עסקו באנשים החיים בטבע דוהרים על סוסים ונותנים פורקן מיידי לכל מאוויהם ( טוב בזה הם לא היו שונים מלהקות כמו "האבנים המתגלגלות ..)
בין השאר הם יצרו פזמון על ישראל בשם "ישראל ישראל שנולד באוטובוס בדרך לאירוויזיון בירושלים אל אחד ההרים הסמוכים שם נטעו חברי הלהקה עצים בשמם.
"


באותה השנה הישיגה להקת גי'נגי'ס חאן להיט גדול נוסף "מוסקווה " שנכתב לכבוד המשחקים האולימפיים שהיו אמורים להתקיים במוסקווה והפכו למושא לחרם מערבי בגלל הפלישה לאפגניסטן . שוב שיר רומנטי על העיר הסובייטית דאז ושוב באותם בגדים אקזוטיים פרימיטיביים לכאורה שיצרו תחושה של עולם מרוחק סוער פרימיטיבי וקסום. בברית המועצות משום מה לא אהבו את הפזמון כאשר הוא הוקרן בטלוויזיה הסובייטית המנהל פוטר מיד כתוצאה . אבל הוא נשאר בזיכרון .
להקת גי'ינגיס חאן המשיכו בשירים מאותו הסוג פזמונים על דמויות הרפתקניות ולוחמניות ומקומות מרוחקים ואקזוטיים .. ובראשם פזמון המשך לפזמון המקורי על "בנו של ג'ינגיס חאן".

פזמון מעניין במיוחד היה על דמות מספריו של סופר ההרפתקאות הגרמני המפורסם מכולם קרל מאי "חדג'י אלף עומר על ידידו הערבי של גיבור של מאי קרה בן נמסי גרמני בן המאה ה19 הנודד במדבריות ערב ( ואמור בספרים להיות קרל מאי עצמו ).
.פזמונים אחרים עסקו בסמוראי הלוחם היפני, בפיסטולרו האקדוחן הדרום האמריקאי, היו פזמונים על על על פרעה תות אנח אמון הלוחם מימי הביניים איבנהו, על האקדוחן בילי הנער , המרגלת ממלחמת העולם הראשונה מטה הארי, על הסוכן החשאי ג'ימס בונד, על הצייר פבלו פיקסו, ועל המתאגרף רוקי מרציאנו וגם על פיית הים לורלי ועל מקומות אקזוטיים כמו מדגסקאר מקסיקו רומא סהרה הוואי ומאצו' פיצו' שבפרו.".

להקת גי'נגיס חאן ניסתה להגיע למגוון פינות אקזוטיות של העולם . אולם רוב הפזמונים אלה לא זכו להצלחה של השניים המוכרים ביותר וחבל.
רלף סיגל וברנרד מניונגר כאמור למעלה ממשיכים להופיע באופן קבוע באירויזייונים .באירויזון 1981 הצמד היה האחראי לפזמון המצויין "גו'ני בלו " שלא זכה ( למרות ששוב היגיע לו לזכות ).פזמון נוסף שלהם "מעט שלום " זכה לבסוף ב-1982 הזכיה היחידה של גרמניה עד לזכיה באירוויזיון 2010.

כיום להקת ג'ינג'יס חאן קיימת שוב עם צוות חדש וממשיכה להופיע על הבמות . הגרסה החדשה שלהם מציגה מופע שלם סביב התרבות המונגולית הקדומה של גי'נגיס חאן ועמו  שבמקור היו הנושא של רק שני שירים על גי'נגי'ס ועל בנו.

Photo
עד כמה להקת ג'ינגי'ס חאן הייתה יוצאת דופן בהשוואה לכל שאר להקות האירויזיון ( כן גם בהשוואה לאבבה ) אפשר לראות בעובדה שהם הלהקה היחידה שזכתה לכך שאחד מחבריה יגולם בידי שחקן ישראלי . הלהקה תופסת מקום בולט ביותר בסרט הישראלי "הללויה " הסרט, על פי תסריט של עודד רוזן, הוכתר כדרמת הטלוויזיה המצטיינת של פסטיבל חיפה באותה שנה, וזכה גם בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה לשנת 2004 בקטגוריה זו
שם באופן יוצא דופן הופיע הרקדן הראשי של הלהקה שאותו גילם שחקן ישראל הראל נוף. במציאות
הרקדן המקורי שהיה הדמות הבולטת והייצוגית מבין חברי הלהקה נפטר ממחלת האיידס ב-1993 שנים לפני הפקת הסרט.

הסרט זה כמו נותן "גושפנקה רשמית " לכך שמבין כל זמרי ולהקות האירוזיון לאורך השנים להקת ג'ינגי'ס חאן הייתה זו שהציתה את הדמיון הישראלי יותר מכולם.

 

ראו גם

הגלגולים של הפזמון "ג'ינג'יס חאן "

ג'ינג'יס חאן אירוויזיון 1979
הקליפ

המילים באנגלית

האתר הרשמי של להקת ג'ינג'יס חאן

דיון על ג'ינגיס חאן

הלהקה בויקיפדיה

גנגיס חאן השיר
ובגירסה חדשה

הבן של גינגי'ס חאן


[יורשיו של החאן

היוצרים של ג'ינגיס חאן

האלבום

האלבום השני רומא

 

מוסקוה הפזמון

מוסקוה הקליפ

חדגי ' אלף עומר שיר על פי סיפורי קרל מאי

הקליפ

רומא
הימליה

סמוראי

ישראל ישראל

מקסיקו
פיסטולרו

לורלי

הסרט הללויה עם הראל נוף בתפקיד איש ג'ינגיס חאן

הסרט באתר הבמה

ועוד רשימות על שירי האירוויזיון
הבובה המזמרת "ירון ליבוביץ על השיר הזוכה באירויזיון 1965

הטרובדור משירי זמר נודד :אלי אשד על השיר הזוכה ( אחד מהם ..) באירויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה :חיים מזר על עוד פזמון ( שלא זכה ) מאירויזיון 1969

סוקרטס כוכב עליון :על עוד פזמון שלא זכה ( אבל היה צריך לזכות ) באירווזיון 1979

שמשון אולי תתבגר חיים מזר על עוד פזמון מאירויזיון 1981

הבלדה של ג'וני בלו :חיים מזר על הפזמון שייצג את גרמניה באיוויזיון 1981

עידן משחקי הקופסה

 

פעם  לפני שנים היה ז'אנר ענק ומגוון של משחקי קופסה.הם היו פופולאריים מאוד. לא היה ילד שלא שיחק בהם. וגם הרבה מאוד מבוגרים. היום משחקי הקופסה האלו עדיין קיימים אולם כמדומה שחלק גדול מהילדים מעדיפים משחקי מחשב דוווקא. או משחק'י תפקידים אם כי את אלו אפשר גם כן לשחק בקופסאות. ואלו שמשחקים במשחקי הקופסה הם מבוגרים דווקא.
שלומית הרטמייר עורכת וחובבת נזכרת בנוסטלגיה בכמה מאותם משחקים ותיקים.
לוח המשחק שמונה בעקבות אחד

לוח המשחק "שמונה בעקבות אחד " על פי הספר והסרט .

 

 עידן משחקי הקופסה :   על משחקים שאהבנו לשחק

מאת שלומית הרטמייר

 

Shlomit Hartmayer

( תודה לחוקר המשחקים  ד"ר חיים גרוסמן על התמונות )

 

האם אתם זוכרים את המשחקים ששיחקנו בהם כשהיינו ילדים?
מה מזכירה לכם הפקודה: "לך לבקר בקבר רחל"? או "לרדת מצרימה ",
ולמה לפני הסוף של "סולמות וחבלים" תמיד צריך להיות חבל ארוך-ארוך שייקח אתכם את כל הדרך למטה, למשבצת הראשונה של הלוח. ומה זה (או מי זה) רפרף ההרדוף? ואיך כל זה קשור למשחקים של היום?

ברשימה הבאה אזכיר נשכחות ואספר על משחקים אהובים ומהנים, שבילינו במחיצתם שעות והעשירו את עולמנו ובמידה רבה עיצבו את השקפת עולמנו לפני עידן האינטרנט, הסלולר והאייפון.

משחקי הקופסה של שנות ה-60 וה-70

"סוכן חשאי " משחק קופסה משנות השישים מבוסס על הדמות של הסוכן החשאי ג'ימס בונד.


כל ילד שהגיע לגיל בית הספר התהדר בשלושה דברים ששכנו דרך קבע בספרייה הקטנה בחדרו: אנציקלופדיה "מכלל", מילון עברי של אבן שושן ומשחק קופסה אחד (ובדרך כלל יותר), שקיבל ליום ההולדת או לחגים.

 

משחק קופסה מראשית שנות השבעים בכיכובו של שחקן הטלוויזיה רוג'ר מור הלא הוא  סיימון טמפלר "המלאך".
המשחקים הפופולאריים ביותר היו ה"מונופול" , ועוד 2 גרסאות ישראליות -מקומיות: "ריכוז"(בהוצאת ב. ברלוי תל אביב") ו- "הבנק" בהוצאת "משחקי פרץ".


מונופול ( חדש) .

שלושת המשחקים האלו היו משחקי לוח, שבהם נדרש המְשחק "לרכז בידו נכסים ככל מה שאפשר לו, כגון מגרשים, בניינים ומפעלים שונים (…) כי היודע לנהל את עסקיו בכשרון, יכול בשעת המשחק לרכז את רוב ההון לידיו, ועל-ידי זה לזכות במשחק." (מתוך חוברת ההסבר למשחק הריכוז). ככל שהמשחק התקדם, רכשנו עוד ועוד נכסים (בתים, מלונות ורחובות שלמים – לפי מידת הבזבזנות שלנו או כמות השטרות המרשרשים שקיבלנו בתחילת המשחק) , ולעתים נאלצנו גם לשלם קנסות או להמתין תור אחד או יותר. מי שלא הצליח לשלם את התשלומים הוכרז כפושט רגל, והוא סיים את המשחק ובצער רב הלך להכין את השיעורים או לעזור לאמא לנגב את הכלים …

בשלושת המשחקים נדרשו סבלנות, יכולת קבלת החלטות, ניסיון ו…מזל. אם כי לדעתי רכיב המזל הוא בעל החשיבות הנמוכה ביותר מבין השלושה, מכיוון שמי שידע לכלכל את מעשיו ולרכוש מבעוד מועד את הנכסים החשובים (כלומר, שיש סיכוי גדול שכל המשתתפים יבקרו בהם), הצליח לגבות עליהם מאוחר יותר כסף, כאשר כל משתתף נכנס לבקר בהם באחד ה"סיבובים" על הלוח, כמובן, שכמו כל דבר בחיים, אם קיבלת קוביות טובות ואלת המזל עמדה לצידך באותו היום הניצחון הובטח לך.

 

שני משחקי קופסה על עלילות הקופים של תמר בורנשטיין לזר. . צייר מ.אריה .

המעניין הוא ששני המשחקים הארץ-ישראליים ("בנק" ו"ריכוז") זכו לפופולאריות רבה , למרות שהיו מתוחכמים פחות מן המונופול, אבל אולי שיחקה לזכותם העובדה שהיו מהנים ומעניינים וכללו פקודות והפתעות מקוריות כמו למשל : "לרדת מצריימה" (ריכוז), שפירושו להתעכב כמה תורות במשבצת "מצרים", ולשלם קנס של 100 לירות כדי להיחלץ מהמקום ולהמשיך במשחק- מעין חופשה כפויה לחו"ל במהדורת שנות ה-70.

משחקי קופסה נוספים: סביב לעולם ב-80 יום – בהוצאת "הגל החדש" – זהו משחק שהעברנו שעות במחיצתו (ואני חושבת שהיה אהוב יותר על אוהבי הספר מבינינו). הוא מבוסס כמובן על סיפור מסעו של פיליאס פוג ומשרתו הנאמן פספרטו במסע מסביב לעולם בעקבות ספרו של ז'ול וורן הזכור לטוב, אם כי הוא משחק משעשע גם בזכות עצמו.

ירושלים של זהב – בהוצאת "החיים"- משחק מעניין ודווקא חריג- לטובה בז'אנר של המשחקים שיצאו לאחר מלחמת ששת הימים והניצחון הגדול. הוא מציג "טיול" ברחבי ירושלים המאוחדת, ובחוברת ההוראות שלו מפעמת התרוממות- רוח כיאה לימים המזהירים ההם. במהלך המשחק נדרשנו למלא פקודות שונות כגון: "לך לבקר בקבר רחל" או "מנה את שמות כל השערים בירושלים", וגם לאחר ששיחקנו בו פעמים רבות , עדיין לא ידענו את שמות כל השערים הסובבים את העיר הקדושה.

"משחק האלופים" - מתוך התערוכה
מעניין שהמקומות המוזכרים הם מגוונים: מסגדים, כנסיות, קברים ועתיקות ואתרים בירושלים המערבית (כמו "היכל הספר"), וכמובן , המקום היקר ביותר לרכישה הוא הכותל המערבי (450 לירות). משחק זה היה מוצלח ונמכר היטב, וגרסאות מחודשות שלו יצאו שוב עם עדכונים ושינויים קלים.

 
 

50 מי יודע חידון תורה – בהוצאת "החיים" – משחק צנוע יותר, ברוח חידון התנ"ך העולמי, שגם עמו בילינו שעות מהנות ולמדנו לא מעט על התנ"ך וגיבוריו. היו בו פקודות ושאלות בנושאים תנ"כיים ברוח חידון התורה: מי אמר למי: "אם מחוט ועד שרוך נעל , ואם אקח מכל אשר לך". ולמי אמרו: בזיעת אפך תאכל לחם? כל מי שידע את התשובות (או שהציץ בדף הפתרונים), זכה בנקודות ובניצחון. משחק זה היה הוסיף לנו ידיעות רבות בתורה, ולמצטיינים מבינינו – סיכוי להשתתף פעם בחידון ה"אמיתי" בטלוויזיה ביום העצמאות.

חבילה הגיעה – של אפרים קישון המצוין. מפרט את "מסע הייסורים" בנבכי הבירוקרטיה הישראלית, שכל אדם צריך לעבור כאשר הוא רוצה לשחרר חבילה מן המכס. המשחק שעל פניו נראה משעמם ומייגע (מי מתעניין בחבילה שהגיע מחו"ל והסתבכה במסדרונות הבירוקרטיים?) הוא למרבית ההפתעה משעשע וסוחף, ומזכיר את סיפוריו המשובחים של קישון, שמשולבים בהם תמיד הומור דק, יכולת התבוננות חדה על החברה הישראלית המתהווה ועל הבורגנות , כשלכל זה חוברים נקודת המבט המיוחדת והקסם הקישוני, שליחם כנראה לא יפוג לעולם. יכולנו להעביר שעות ארוכות במשחק זה מבלי להשתעמם. ואגב, האם הצלחתם פעם אחת לסיים את המשחק ולקבל את החבילה?

משחקי קלפים – רביעיות ואחרים


זכורים לטוב הם משחקי הקלפים (רביעיות – פרחי ארץ-ישראל, חיות ארץ ישראל, ישראל ארצך בהוצאת "פלפוט", וגם "דגלים" (הוצאת "דעת").

במשחקים אלו נדרשו זיכרון טוב, סבלנות,ידע בנושאי החי והצומח של ארץ-ישראל , וכמובן – כמו תמיד – מזל. בקלפי הפרחים חולקו הפרחים לפי משפחות, וכל רביעייה כללה משפחה אחרת. בקלפי החיות חזר אותו עיקרון, אבל הפעם היו הקלפים היו ממשפחות החיות. כנראה מלכתחילה נבחרו חיות ידועות ולצידן חיות ידועות פחות כמו רפרף ההרדוף שהוא – כך למדנו מהקלפים – סוג של פרפר (ודי מפחד למען האמת).

במשחק ה"דגלים" שבהוצאת "דעת" היו צריכים להשלים זוגות של בני אומות העולם בתלבושתם המסורתית. ה"קאץ'" היה כמו תמיד הצועני בלי מולדת, שלא הייתה לו בת זוג, ומי שנותר וכרטיס זה בידו היה המפסיד. ברור שהתאמצנו שלא לזכות בכרטיס זה, והוא היה מקומט מאוד וקרוע.

לכל משחקי הקלפים היה ערך מוסף – לימודי, חינוכי או ציוני. לדעתי , הם נועדו ללמד יותר משהם נועדו לבדר, או לכל הפחות במידה שווה.

משחקים "קלאסיים":

לא נפקד מקומם של המשחקים הוותיקים: דומינו, דמקה, שש-בש, שחמט, סבלנות. במשחק הסבלנות היו 33 חורים ורק 32 כלים (החור במרכז הלוח נותר ריק), והמְשחק נדרש להיפטר מכל הכלים ועל ידי כך לנצח במשחק. הבונוס במשחק זה היה שיכלו לשחק בו זוג שחקנים אחד כנגד השני, או שחקן אחד נגד עצמו (אם חברך החליט לא לבוא אליך).

עטיפת משחק קופסה משנות החמישים על מלחמה עתידנית "הסיבוב השני ".

כמה משחקי קופסה בעקבות מלחמת ששת הימים.

משחק אחרון שאני זוכרת ולאו דווקא לטובה הוא "סולמות וחבלים". משחק זה היה פשוט ואכזרי באותו הזמן. לכאורה, כל מה שהיה עליך לעשות היה להתקדם בלוח-משבצות מן המשבצת הראשונה ועד האחרונה, כאשר יש סולם שבו אתה עולה , וכאשר יש חבל – שבו אתה יורד . הבעיה: החבלים היו ארוכים, והסולמות קצרים. שנית, היו יותר חבלים מסולמות, ושלישית: החבלים היו ממוקמים לקראת הסוף, כך שכשחשבת שכבר הגעת למנוחה ולנחלה ואתה עומד סוף-סוף לזכות במשחק, הגעת לחבל הארוך שלקח אותך כל הדרך למטה, עד למשבצות הראשונות של הלוח. לא נעים…
והיו גם משחקי רחוב
ג'ולות, גוגואים, כדור, תופסת, מסירות, מחניים, מחבואים, חבל, קלאס, גומי, איקסמיקס דריקס, 5 אבנים, מטקות(בים).אבל אלו דורשים רשימה בפני עצמם.
ברשימה הבאה: דברים שאהבנו לאסוף.

משחק "ריכוז " הגירסה הארץ ישראלית של "מונופול.

 

מסעות המלך שלמה .משחק הרפתקאות תנכי .

ראו גם

 ד"ר חיים גרוסמן על משחקי הילדים

משחקי ילדים בנוסטלגיה אונליין

תדע כל ציפור :עוד מאמר מאת שולמית הרטמייר

 

 

משחק הקופסה "חידון התנ"ך" בעריכת הזוכה בחידון התנ"ך הראשון עמוס חכם.