ארכיון קטגוריה: תרבות

רומן אהבה בין חנה סנש לאהרון מגד ?

האם היה רומן אהבה חשאי בין הצנחנית חנה סנש ובין הסופר אהרון מגדשהוא זה שלימים הביא לפרסומה הגדול במחזה שכתב עליה?

החוקרת פרופסור נורית גוברין חקרה את הנושא בספרה החדש  "אהרון מגד :חסד החיים "

על אהרון מגד שבו בין השאר היא מסתמכת על מאמר שלי בנושא ,שאת מסקנותיו אהרון מגד מכחיש בכל תוקף.

האמנם אני שוגה לחלוטין ?

אתם תשפטו.

ראו

האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש והסופר אהרון מגד?

וראו גם :

אהרון מגד,חנה סנש והמעבר מהמרכז לשוליים

Image result for ‫אהרון מגד נוריתגוברין‬‎

אבן -גבירול פינת אבן עזרא בכיוון רחל חלפי

ibn gavirol 1

מגזין יקום תרבות מכריז על   קיום  מופע – אירוע רב תחומי במוצאי שבת ב-17  לחודש ספטמבר בשעה 8 וחצי בערב  בחנות הספרים -בית קפה "הנסיך הקטן " בנחלת בנימין  מספר 18 בתל אביב  שיעסוק בשני נושאים ספציפיים קשורים זה לזה .משוררי ימי הביניים שלמה אבן גבירול ואברהם אבן עזרא .והמשוררת המודרנית רחל חלפי.אירוע ההשקה שלנו כזכור עסק גם במשורר העתידני דוד אבידן ובמשורר ועורך השירה המייסד של "יקום תרבות" גיורא לשם ז"ל .

אברהם אבן עזרא

וכעת באירוע השני של "יקום תרבות " אנחנו מתכוונים לעסוק בנושא איזוטרי במיוחד לכאורה אך למעשה גם עכשווי מאוד. שירת ימי הביניים עם דגש מיוחד על היצירה והדמויות של שני משוררים גדולים של התרבות המפוארת של יהדות דרום אירופה בימי הביניים ,  שלמה אבן גבירול ואברהם אבן עזרא.

שניהם לא רק משוררים אלא גם פילוסופים דגולים ואף אנשי מדע גדולים של תקופתם.

כן נעסוק באירוע במשוררת מודרנית רחל חלפי שעוסקת גם היא בשירתה בנושאים מקבילים של מדע ופילוסופיה ובימים אלו פירסמה ספר חדש של שירתה :ספר היצורים " העוסק בעולם החי והטבע שמסביב.

.

 

רשימת המשתתפים :

 

ניסים כץ עורך הפרוזה של "יקום תרבות "

יחזקאל נפשי משורר

אורי מאיר סופר מו"ל ומחבר קובץ הסיפורים "כתר מלכות "בהרצאה על אברהם אבן עזרא כסופר מדע בדיוני ראשון

 

אלי אשד

 בהרצאה על האישה המלאכותית של שלמה אבן גבירול

 

א. ב. דן ישיר שיר מולחן מיצירתו של שלמה אבן גבירול

 

משה מנשהוף על הפילוסופיה המיסטית של אבן גבירול והמשורר המיסטי האיסלאמי רומי

שחר כהן .זמר

 

 רחל חלפי משוררת

 

יעל טומשוב  עורכת השירה של "יקום תרבות "

אורי הולנדר מבקר ספרות ירצה על רחל חלפי

דפנה שחורי ,משוררת

אוסנת סקובלנסקי משוררת

 במופע של "ספוקן וורד".

 הקהל מוזמן לאירוע מעשיר ומרתק .

ובנתיים הקהל מוזמן לקרוא ב"פרוייקט אבן גבירול" סיפורים מאמרים וגם שירים שאנחנו מפרסמים ונפרסם בהמשך באתר על שלמה אבן גבירול .

ראו :

"אבן גבירול " שיר מאת זרובבל גלעד

חיי שלמה אבן גבירול כסונטה של נתן יונתן  מאמר ,מאת שירה מציאל

"אבן " סיפור מאת אורי מאיר

על רחל חלפי ראו :

הכישוף של רחל חלפי

כישפה את עצמה לדעת

 

"

דוד אבידן קם (שוב) לתחייה

ועכשיו אבידן דוד

גוזר על עצמו שיכחה

ונזכר בעצמו מחדש

בעוד אלפיים שנה

ועולה מן המוות חלש

בעיניים דבוקות משינה

ושותה מיים שקופים

ונושם צי חלל רחוק

ורואה חיים יפים וחשופים

חיים ללא סדר וחוק

ואז הוא מחליף איתם

מילים אחדות בשפתם

( מתוך הספר "תשדורות מלווין ריגול" 1978

אתר "יקום תרבות"מתכנן סדרה של אירועים חוץ אינטרנטיים שיתמקדו כל אחד ביוצרים ובנושאים שונים.

אנחנו מתכננים אירוע לזכרו של המשורר העתידני –בינאני דוד אבידן שנפטר בחודש מאי 1995.

לרגל כך נעלה במאי אירוע בתל אביב שבו יוקראו קטעים מאת דוד אבידן ויוקרנו קטעי סרטים שלו והקשורים בו.

אירוע מקביל יועלה בהמשך גם בבאר שבע ואולי גם במקומות אחרים במסגרת מדיניותנו להגיע לכל פינה בארץ .

הציבור הרחב מוזמן לשלוח וכבר בשבועות הקרובים למערכת "יקום תרבות " סיפורים שירים מאמרים ציורים וכל העולה על המחשבה הקשורים לדוד אבידן או ליצירתו.אל תהססו אתם יכולים לשלוח לנו כל דבר משירה אלקטרונית  דרך סרטים  קצרים , וקטעי אנימציה עד לסיפורי מדע בדיוני ופנטזיה הקשורים לדוד אבידן חייו ורעיונותיו  שיקימו אותו   מחדש לתחייה באירוע שלזכרו . .מה שימצא חן בעינינו יועלה במסגרת הערב בשיתוף פעולה עם היוצר ו/או יועלה במשך באתר בפרוייקט מיוחד שיהיה המשך של האירוע

חומרים  אפשר לשלוח ל:

elieshe@zahav.net.il

הדאד ליין למשלוח הוא ה-1 במאי 2011.

ראו עוד על דוד אבידן

האיש שבא מהעתיד

מותה של הרב תרבותיות

תם עידן הרב תרבותיות " הכריז ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון.
ואם אנגליה הכריזה על כך הרי שמדינות המערב האחרות שקיבלו את "הרב תרבותיות " ילכו בעקבותיה בין במוקדם ובין במאוחר מאחר ש"הרב תרבותיות" שמעודדת איסלאם קיצוני מסכנת אותן ואת הזהות שיצרו במשך מאות שנים פשוטו כמשמעו.
ומה ההשלכות של זה על ישראל ?

ראו  באתר יקום תרבות

מותה  של הרב תרבותיות

"יקום תרבות " בעיתון מעריב

ראיון קצר עימי פורסם במוסף התרבות של העיתון "מעריב ביום שישי .

והנה הוא לפניכם

יקום חלופי  

ומכיוון שמעריב קיצצו את דברי הנה שוב במלואם :

אלי :

אנחנו בונים את "יקום תרבות"  הן משום שאף אחד לא קורא יותר מגזיני תרבות מודפסים וגם משום שמצד שני  יש שקיעה כללית של התרבות ברשת .לאורך השנים הוקמו כמה וכמה אתרי תרבות מעניינים כמו "האייל הקורא" "מארב " ואחרים אבל הם אינם מחזיקים מעמד יותר מכמה שנים ואז נעלמים פשוטו כמשמעו וחדשים לא קמים במקומם.

אנחנו מעוניינים להקים לתחייה את התרבות העברית ברשת ולשמש כציר מרכזי שלה ולעתיד לשמש פני התרבות העברית בחו"ל ובשפות אחרות.

אנחנו מעוניינים שכלל הציבור בכל קצוות העולם יהיה מודע ויכיר   ואת השגיהם של היוצרים והיוצרות העברים בישראל ובאופן קבוע ורצוף  את השגיה של התרבות העברית ישראלית  

אחרי הכל התרבות העברית יצרה את התנ"ך שהוא הספר המתורגם ביותר בעולם ולכל השפות .

משום כך לטווח  הארוך אנו מעוניינים שתכני האתר יתורגמו לפחות לשבע או לעשר השפות הגדולות ( ולא רק אנגלית וצרפתית אלא גם ערבית סווהילית רוסית פרסית ספרדית  סינית קונית גרמנית איטלקית יפנית  וכו') כדי שמליארדים בכל העולם יכירו ומידי יום ביומו את התרבות  העברית -הישראלית.

 עד כאן הראיון למעריב  .

ביום שני זה יתקיים עימי ראיון בתוכניתה של ענת דולב "בשלוש עם ענת דולב " ברשת בית של קול  ישראל על האתר "יקום תרבות מטרותיו ויעודו .

הציבור מוזמן להאזין .

 

 

ראו

 

 אתר יקום תרבות -הזירה המקוונת לתרבות עברית

 

 

 

 

 

ברוכים הבאים למגזין :"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית"

הלוגו של  אתר "יקום תרבות ". ציירה קרן כץ

אני שמח לבשר שהיום ה1.1-2011 ביום הראשון של עשור חדש עולה רשמית לרשת אתר תרבות חדש בשם :

"יקום תרבות-הזירה המקוונת לתרבות עברית ".

אתר "יקום תרבות" מיועד להיות במה מרכזית לתרבות העברית והישראלית, הן למתעניינים בה בארץ והן למי שעשויים להתעניין בה בחו"ל.

אנו רואים את האתר כהמשך למגזינים לספרות ולתרבות עברית מהעבר דוגמת "השילוח, "התקופה, "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד, "סימן קריאה" בעריכת מנחם פרי, כולם כתבי עת מרכזיים בזמנם שהובילו את הספרות והתרבות העברית כמה דרגות קדימה. וכך גם אנחנו מתכוונים לעשות, תוך שימוש באמצעים הטכנולוגיים החדשים ביותר – האינטרנט, הספר האלקטרוני ואלה שיבואו אחריהם.

לצערנו, מגזינים מודפסים לתרבות ולספרות נקראים כיום על-ידי קהל קוראים מצומצם, מאות אחדות לכל היותר. מרבית הקוראים הצעירים נמנעים מלעיין בהם כלל. כתבי-עת ותיקים כדוגמת מאזניים ועיתון 77, ולצידם כתבי-עת שוליים אחדים, חדלו לתפוס מקום כלשהו בתודעה הישראלית.

ועם זאת, בהחלט יש מקום לכתב עת איכותי לתרבות על מגוון נושאיה.

גם ברשת יש היום מחסור באתרי תרבות טובים באמת שאליהם מגיע קהל גדול .אחת הבעיות היא שכיום יש מגוון גדול כל כך של בלוגים שעוסקים בשירה עד שהקורא הממוצע שפשוט מחפש יצירה טובה מתקשה לדעת איפה לחפש.

יותר מאי פעם יש צורך באתר מרכזי אחד שישמש כמקום שבו כולם ידעו שיש בו יצירות טובות ואף חשובות.

מטרת העל של האתר היא להפיץ את התרבות הישראלית בעולם ולקשור באמצעות התרבות גורמים שונים לתרבותנו, ובהם גם יהודים ואוהבי ישראל מחו"ל. הדבר ייעשה על-ידי תרגום יצירות נבחרות לשפות שונות.

המגזין יתמקד בכמה נושאים שמעניינים אותנו במיוחד:

• ספרות פופולרית ישראלית ועולמית

• קומיקס

• ספרות ילדים ונוער

• מדע בדיוני ופנטזיה ישראלית ועולמית

• ביקורות ומאמרים על ספרות יפה עכשווית: שירה ופרוזה

• ספרות יפה היסטורית ואירועים ספרותיים היסטוריים

• מאמרים אורחים בנושאי תרבות שונים ובענייני דיומא

תוכני האתר יופצו גם במדיה החברתית ובתקשורת לצורותיה השונות ואף העתידיות; ייעשה שימוש בכל סוגי הטכנולוגיה האפשריים כדי להפוך את התכנים לאינטראקטיביים ומעניינים יותר לקורא. כולנו תקווה שתסייעו לנו ככל שתוכלו ביוזמה זו, ובכך תסייעו[לתרבות העברית הישראלית כולה, לשימורה ולחיזוקה ברשת ומעבר לה ולהפצתה בעולם.

אל תודעת הקהל הרחבה. בדרך זו אנחנו מבקשים לעורר עניין ביוצרים ותיקים וחדשים בעלי ערך.

כמו כן, יש לנו עניין בכך שכל פרסום איכותי בבמה המרכזית יתורגם לשפה זרה ויוצב במדור במת העולם, כדי שיוכל להיקרא על-ידי דוברי אותה שפה בארץ ובחו"ל. תרגומים לספרדית, ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית וגרמנית עשויים להציג את הפרסומים העבריים בצורה הנרחבת ביותר. אנחנו שואפים לכך שהפרסומים האלה ימשכו תגובות מהעולם, ייצרו קשרים בין יוצרים בשפות השונות, התקשרויות בין מו"לים, מפיקים, אמרגנים וסוכני אמנות. באופן הזה יוכלו מתווכי האמנות להשתמש באתר להפצת יצירות וליהנות מפרסום במחירים זולים ברחבי העולם, בשל העלויות הנמוכות ברשת האינטרנט. במשך הזמן תתווספנה גם שפות אחרות, כדי להרחיב את תפוצת הבמה המרכזית בעולם.

יזמי הבמה המרכזית מביאים עמם "נדוניה" עשירה למדי. מדובר בארכיוני יצירות שהופיעו בכתבי-עת חשובים ומשפיעים כדוגמת עכשיו ותאומו האנגלי, The Jerusalem Review. כמו כן, יעמדו לרשות הבמה המרכזית פרסומים מתוך כתב-העת עמדה ואחרים.

יוצרים לא מעטים מתחום התרבות העברית תומכים ברעיון הקמתה של הבמה המרכזית. נמנים עמם פרופ' גבריאל מוקד, מו"ל הוצאת קשב לשירה, המשורר והמבקר יואב עזרא ,המשורר מירון אייזקסון , המשורר והמתרגם רפי וייכרט ואחד ממייסדי ההוצאה, גיורא לשם, עורכים של כתב-העת עמדה וממייסדיו, רן יגיל ואריק אייזנברג, ואנשי ספרות מובהקים נוספים.

מנהל האתר הוא בעל הבלוג המולטי היקום של אלי אשד, מבלוגי התרבות הפופולריים והנקראים ביותר ברשת בשש השנים האחרונות.

:

אלי אשד – עורך ראשי

ראה תמונה בגודל מלא

גיורא לשם מסאי ומבקר שירה – עורך מדור שירה

ניסים

ניסים כץ חוקר ומרצה לתקשורת ומבקר ספרות – עורך מדור פרוזה, אחראי מבזקים ואירועים

ירון ליבוביץ דוקטורנט לפילוסופיה – עורך מדעי רוח ויהדות.

ד"ר אמנון סטופ אסטרופיזיקאי – עורך מדור מדע פופולרי

משה

משה מנשהוף מו"ל הוצאת "כתב "  עורך פילוסופיה

שמעון פרידמן – עורך עידן חדש. מו"ל הוצאת "הדים"

בת דזבלי – אמנית רשת ואשת מחשבים.

Eran Hadas

ערן הדס משורר ואיש מחשבים

Keren Katz

קרן כץ גרפיקאית

אין בכוונתנו לפרסם את כל מה שנקבל או אף את הרוב אלא אך ורק את מה שיעמוד בסטנדרטים של העורכים ושיעבור את אישורם לפני הפרסום.עם זאת העורכים בהחלט מתכוונים לעבור על כל מה שיקבלו,בתקווה לגלות יוצרים ומסאים חדשים ומוכשרים ולטפח אותם.

הקמת האתר תהיה כרוכה כמובן בתמיכת חברים, פטרונים ואנשי עסקים ופרסומאים שיש להם עניין בקידום התרבות העברית בארץ ובחו"ל.

אנחנו קוראים לכל המעוניינים בכך להצטרף ולתמוך ביוזמת הקמתו של "יקום תרבות" כבמה המרכזית של תרבות עברית וישראלית שתפיץ את אורה בארץ ובחו"ל.

היכנסו כולכם באופן קבוע ל:

אתר יקום תרבות –הזירה המקוונת לתרבות עברית

זמניותו המזעזעת של האינטרנט

 

 

לאור חיסולו של אתר המקור של אתר זה" רשימות " ,אני עובר כעת מחדש על כל אלפי הרשימות  שפורסמו שם ותיאורטית לפחות  הועברו גם לאתר זה כדי לבדוק מי שרדה את המעבר לאתר זה ומי לא.

התוצאה יש מינימום של כמה עשרות ואולי מאות מאמרים שלא שרדו את המעבר ויהיה צורך לשחזרם וזה ייקח שבועות וחודשים.  .

אולם מעבר לכך עוד דבר מדהים אותי כשאני עובר על הרשימות הישנות.בכל אלה יש קישורים רבים לנושאי הכתבות .רבים מהקישורים האלו התברר לי עכשיו לאחר כמה שנים כבר אינם קיימים יותר.

האתרים שלהם ירדו מהרשת והמדובר גם באתרים שבזמנו נניח ב2003 או 2004 נראו כאתרים גדולים וחזקים .

או שאתר הבית גם אם הוא ממשיך להתקיים  מסיבותיו שלו החליט להוריד את המאמר שאליו התייחסה הכתבה שלי.

עיתונים שונים שפעם היו זמינים ברשת ירדו ממנה והיום הם זמינים ( שוב)  אך ורק בספריה גדולה.וזה לאחר שהושקע מאמץ אדיר והרבה כסף בהעלאת תכניהם  ברשת. ( דוגמאות :"מקור ראשון " " עיתון תל אביב " של ידיעות אחרונות ואחרים רבים אחרים ).

מגזיני תרבות שהיו קיימים רק באינטרנט ותרמו רבות לתכניו ביצירה ספרותית ובמאמרים כמו "אוקאפי " נעלמו ואינם , ובניגוד למגזינים ישנים מהמאה ה-19 והעשרים שניתן למצוא את כרכיהם בספריות ,את המגזינים האלו אין שום דרך שבעולם לאתר יותר ברשת או מחוצה לה,כאילו לא התקיימו מעולם.

 

דהיינו חלק גדול מהחומר באינטרנט  שהכל כל כך מסתמכים עליו הוא זמני בהחלט ומתקיים רק לאורך כמה שנים בודדות ולא יותר .

אני ממשיך לקבל אי מיילים מאנשים שמודיעים לי שקישורים ממאמרים ישנים שלי  שהם משתמשים בהם אינם עובדים והאם אוכל  ברוב חסדי לעזור להם לאתר  את הקישורים ?

( התשובה שלילית :יואילו כבודם לחפש בעצמם ואם הם רוצים את עזרתי שישלמו עבורה ).

ובהחלט נשאלת השאלה :מה יקרה עם וורד פרס הבית הנוכחי שלי יפשוט את הרגל  או יחליט שהיגיע הזמן להפסיק להתקיים  בעוד נניח שנתיים או שלוש כפי שקרה לאתרים שנראו בזמנם כנצחיים כמו "רשימות "  ?

הניחוש שלי :אנשי וורד פרס אפילו לא יטרחו לתת את השירות האחרון שאותו סיפקו בעלי "|רשימות " בנדיבות " ויעזרו לכותביהם למצוא להם אתר חלופי חדש.והחומר עלול הפעם ללכת לאיבוד ברשת לפחות לתמיד .  

והמסקנה :אני מציע שאיזה שהוא גוף ממשלתי משרד החינוך או הספריה הלאומית או מישהו מאותם גופים  יפתח בפרוייקט שמטרתו לשמר חלקים שונים ונבחרים מהאינטרנט העברי ופרוייקט השימור ידאג לכך שאותם חלקים ימשיכו להתקיים גם אם האתר שמפעיל אותם יפסיק להתקיים מסיבות כלכליות או אחרות .

ואם לא יתקיים פרוייקט כזה הרי רוב מה שאנו כותבים כאן ברשת נגזר דינו להיעלם בתוך כמה שנים כל המאמץ האדיר וההשקעה בזמן באנרגיה וכסף כאילו לא הייתה מעולם.

 

טיפשותו של נתן זך

המשורר נתן זך הצטרף למסורת הארוכה והלא מכובדת של אנשי רוח שונים החל בחיים חפר ויגאל תומרקין וכלה בסמי שלום שיטרית ושירה אוחייון  שמדומה שאינם מסוגלים להשתלט על לשונם המטורללת כאשר נותנים להם מקרופון .

וכך נתן זך הצהיר בתוכנית של ערוץ 10 בשם "המקור " כי : "קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף. אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה – התרבות המערב אירופית – ואלה באים מהמערות".

טיפש.

טיפש ארור וגזעני .

והקשקשן  הזה נחשב פעם לאחר ממאורות התרבות הישראלית .

עם זאת אני מתנגד להוריד את יצירותיו של זך מתוכנית הלימודים .היצירות עומדות בפני עצמן ואין לקשר אותן לעירפול המוחי שממנו סובל מחברן.

אני מצטרף בזה להצהרתו של מתי שמואלוף שמפנה אצבע מאשימה לעבר ערוץ 10 ו"המקור" ומכנה אותם "תרבות של פרובוקציה". "יותר מצער היחס של ערוץ 10 לשאלות האלה מזה של נתן זך. במקום לשאול שאלות רחבות ורציניות בנושא, הם מצאו מטרה קלה, את הזקן הזה הטמון בעמדות אליטיסטיות לבנות המשויכות לזמנים חשוכים של ישראל".

נתן זך היה פעם אמן שהיה ראוי לכבוד .היום כבר לא.

אבל יצירותיו המעולות  עדיין ראויות לכבוד.בואו ננתק אותן מהאיש .

וראו גם

היקום של נתן זך

יריד הספרים ברפובליקה הדומיניקאנית

Coat of arms of the Dominican Republic.svg

סמל הרפובליקה הדומיניקאנית.

  

 

הרפוליקה הדומיניקאנית שכנתה של מדינת האיטי באי היספניולה אינה אחד המקומות הידועים ביותר לישראלי הממוצע. גם האיזכורים שלה בספרות הישראלית הם נדירים .

עד כמה שידוע הרפובליקה הדומיניקאנית הופיעה לראשונה בספרות העברית בחוברת בשם "טרזן מחולל מהפכה" שבו מתואר כיצד הרודן של הרפובליקה טרוחיליו הופל בידי לא אחר מאשר איש הג'ונגל מאפריקה טרזן.

מי חיבר את החוברת האנונימית הזאת ? שם  המחבר מופיע כ"יובב " אולם מי המחבר האמיתי אין זה ברור .אולי היה זה עמוס קינן ,אולי ישעיהו לויט אולי מישהו אחר.

טרזן אגב ביקר גם בשכנתה של הרפובליקה הדומיניקאנית בקובה בחוברת אחרת בעברית בסדרה אחרת ויצא לו להתקל עם המורדים של קסטרו שם.

מאז פורסמו רק מעט מאוד יצירות על הרפובליקה הדומיניקאנית בעברית.

כשהאדמה רעדה / אריאל בר

האי היספניולה ביום ידוע בעיקר במוקד רעידת האדמה הנוראית שהרסה לחלוטין את שכנתה של הרפובליקה הדומיניקנית ,האיטי .ועל הפעילות הישראלית שם בעקבות רעידת האדמה אפשר לקרוא  בספר החדש  והמעניין של אריאל בר "כשהאדמה רעדה".

ובימים אלו ביקר ברפובליקה הדומיניקאנית המומחה הראשי בספרות העברית לאמריקה הלטינית ירון אביטוב :והנה הדוח שלו על הרפובליקה הדומיניקנית על עולם הספרות שם ועל יחסו לישראל

.Flag of the Dominican Republic.svg

 

יריד הספרים ברפובליקה הדומיניקאנית

ירון אביטוב

  בדיחה ישראלית מוכרת גורסת, שהספר הכי משמעותי שראה אור בארץ הוא ספר הטלפונים.
ברפובליקה הדומיניקנית שמעתי בדיחה די דומה: הספר הכי מרשים הוא לא אחר מאשר המדריך של יריד הספרות הבינלאומי, המתקיים זו השנה ה-13 בסנטו דומינגו, שנמשך שלושה שבועות והסתיים לפני שבועיים. המדריך, הכולל 386 עמודים, ושעל כריכתו מתנוססת הסיסמה: "הקריאה היא הפנים שמזהות אותך", נראה מרשים הרבה יותר ממדריכים של ירידי ספרות אחרים, והלוואי גם עלינו לקראת שבוע הספר הממשמש ובא.


הרפובליקה הדומיניקנית היא מדינה קריבית ענייה, ששיעור האנאלפבתיות שלה הוא מהגבוהים בחלק זה של הכדור (66% מהתושבים מעולם לא קראו ספר), אבל ממשלתה הפכה את היריד לחלון הראווה של פעילותה התרבותית ודרך לגיטימית למצב את הרפובליקה הדומיניקנית על מפת הספרות העולמית. על מידת החשיבות שמייחס הממשל ליריד, אפשר ללמוד מהעובדה שנשיא המדינה, ליאונל פרננדז, שביקר בישראל בקיץ שעבר, הוא זה שחנך השנה את ערב הפתיחה. גם במדינת "עם הספר", הנשיא פרס או ראש הממשלה נתניהו, ששניהם פרסמו כזכור ספרים, לא יטרחו לחנוך בעצמם את שבוע הספר. מקסימום ישלחו צרור ברכות עבשות.
אז נכון שהיריד בסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית, אינו נחשב לגדול ומשמעותי על מפת הספרות והמו"לות העולמית כמו הירידים של גואדלחארה (מקסיקו) וסאו פאולו (ברזיל), אבל יש לו בהחלט מה להציע, אם-כי לא בהכרח בתחום הספרות. היריד הפך למעין הקרנבל השני של סנטו דומינגו. אלפי צעירים וצעירות, שפשטו על היריד, המתקיים במתחם התיאטרון הלאומי ובמתחם המוזיאונים הגדולים במדינה, הגיעו מכל רחבי המדינה במאות אוטובוסים והפכו אותו להפנינג ענק, שבו מוכרים הרבה יותר פיצות זולות מאשר ספרים יקרים. הסיבה שכמעט ולא קונים ספרים הם למעשה המחירים המאוד גבוהים עבור דומיניקני הממוצע (10 עד 25 דולר), שיעדיף מן הסתם בכסף הזה לרכוש מנת בשר ועוף לילדיו. וכך, רק בני המעמד הבינוני הגובה והעשירים יכולים לרכוש ספרים, והם עושים זאת בכזו נון-שלנטיות שהם בכלל לא מתמקחים על המחיר.

ניכר שלא רבים מבאי היריד באים לרכוש ספרים או מתעניינים באמת בספרות. אבל מבקר שיחפש בכל זאת תרבות ולא רק מזללות, ימצא אף הוא את מבוקשו – מאות אירועי מוסיקה, שירה, תיאטרון, מחול, אמנות פלסטית וכמובן גם ספרות כלולים בתוכנייה. בשנה שעברה התקבצו ביריד יותר ממיליון מבקרים, השנה עוד לא התפרסמו הנתונים, אבל לפי התרשמותי כמות המבקרים תהיה אף גדולה יותר.

כשהאדמה רעדה / אריאל בר 
הרפובליקה הדומיניקנית תופסת כשני שליש משטחו של האי היספניולה, שבחלקו הצפוני שוכנת האיטי, מדינה שסבלה בחודש ינואר מאחד מרעשי האדמה הטרגיים בהיסטוריה, שבו נספו מאתיים אלף איש. תושבי האיטי, אחת המדינות הנחשלות בעולם, חיפשו תמיד להגר לשכנתם בתקווה למצוא פרנסה, אבל הדומיניקנים ראו בעצמם מעין אליטה ובהאיטיאנים מעין פלסטינים, דהיינו פועלים שחורים. ניסיונות ההגירה האלה רק התגברו לאחר רעש האדמה, וברחובות סנטו דומינגו אפשר לפגוש האיטיאנים רבים המנסים למכור את מרכולתם הדלה ומפטפטים ביניהם בצרפתית ולא בספרדית.
בהאיטי נשמעו בינואר לא מעט טענות על כך שהעזרה של הרפובליקה הדומיניקנית איחרה להגיע לאחר רעש האדמה, אבל עמוס רדיאן, שגריר ישראל ברפובליקה הדומיניקנית, האיטי וג'מייקה, סיפר בראיון טלוויזיה שכאשר הוא הגיע לאזור הרעש, יום למחרת האסון, הוא מצא שם כבר דומיניקנים רבים, שסייעו לו לתכנן את הסיוע הישראלי לאזור, שכלל פעולות הצלה וריפוי מרשימות. אין ספק,שישראל הציגה לאחר הרעש את הפנים היפות שלה, ואפשר לרשום נקודות זכות בעניין גם לרדיאן, שפרסם באתר באינטרנט כמה מאמרים על הרפתקאותיו בהאיטי בימים שלאחר הרעש, שעשויות בהחלט לעניין מו"ל.
האיטי עמדה במרכז תשומת-הלב העולמית בחודש שלאחר הרעש, אבל עד כמה החיים חזרו לכאורה למסלולם ועולם כמנהגו נוהג, אפשר להיווכח דווקא ביריד הספרות. הדוכן של האיטי ביריד עומד שומם לחלוטין, ואיש לא מתעניין בו, מלבד עמוס רדיאן, שפיתח הזדהות אישית עם הסבל האיטיאני. יום למחרת הביקור ביריד, רדיאן עמד לנסוע להאיטי כדי לסגור על הקמת קריית חינוך חדשה בעזרת ממשלת ישראל ותרומות של ארגון הג'וינט, והוא פנה אל שלושת עובדי הדוכן ההאיטיאנים ושאל אותם אם הם מעוניינים למסור דרישת שלום לקרוביהם. האיטיאנים היו כה שקועים בעצמם ומנותקים, שלא גילו שום עניין והתייחסו אל הצעתו של רדיאן כמעט כאל מטרד בשעות הסייסטה שלהם מהשום-כלום של הנאדה.
כמדומה, שאיש אינו יודע את אוכלוסייתה המדויקת של הרפובליקה הדומיניקנית, אפילו לא הנשיא. חמש שנים כבר לא נערך מפקד תושבים מסודר, ומשום כך הניסיון שלי לברר פרט כה טרוויאלי כמו מספר התושבים במדינה ובעיר הבירה שלה נתקל בקשיים. כל אלה שפניתי אליהם, השיבו לי בחביבות האופיינית לבני האי, שהם פשוט אינם יודעים. וכך,שמעתי נתונים הנעים בין תשעה ל-11 מיליון תושבים. וכמה תושבים מתגוררים בערי הבירה? כאן שמעתי הערכות הנעות בין שניים לחמישה מיליון. יודעי דבר, שגם הם אינם יודעים הרבה, מספרים, שהאוכלוסייה בסנטו דומינגו צמחה פלאים בגלל הנהירה הגדולה מהכפרים ועיירות השדה הקטנות לעיר הבירה, בחיפוש אחר עבודה. הנהירה הזו הצמיחה במהירות פאבלות, המכתרות את העיר. וכך, הזכירה לי הנחיתה בשדה התעופה של סנטו דומינגו את הביטוי: העוני צועק לשמיים. המטוס של חברת "קופה" חג במעגלים מעל משכנות העוני של פרברי העיר, ויכולתי לצפות גם בלי עזרת משקפת בחיים המתנהלים בפחונים שמתחת. שאלתי את עצמי מה חושבים תושבי שכונת הפחונים על מטוסי הענק המתנחשלים ממעל, שמביאים איתם מדי שנה מיליוני תיירים עשירים, שהפחונים היחידים שאולי הם ראו לפני כן היו רק בתמונות מעוצבות יפה של נשיונל ג'יאוגרפיק.
הנהירה הזו מאזורי השדה לעיר הבירה מדאיגה את הממשל המקומי, החושש שחלק מהאי יתרוקן מתושביו, וכולם יעברו לבירה. הממשלה מציעה יותר ויותר פרויקטים של פיתוח וחינוך ותעסוקה גם באזורים הנחשלים. במיוחד, משקיעה הממשלה בפרויקטים תיירותיים, הנפרשים בכל רחבי האי, שהפך ליעד מבוקש לתיירות אירופאית ולתיירות סקס.
סנטו דומינגו הינה מקום נחיתתו הראשון של כריסטופר קולומבוס ביבשת אמריקה. הדים לנחיתתו אפשר לפגוש עד היום בעיר העתיקה של סנטו דומינגו, שהשתמרה בצורה מרשימה: החומות עם חרכי הירי חרכי הירי ועמדות התותחים, המבנים הראשונים של הכובשים הספרדים, הכנסייה הראשונה בחצי הכדור המערבי, שבה על פי המסורת הדומיניקנית נקברו עצמותיו של קולומבוס, שהועברו בהמשך למאוזוליאום העירוני, הפנתיאון הלאומי והמבצר האלקזאר ועוד מוזיאונים. כבר בשדה התעופה נתקל התייר בכתובת המכריזה: "סנטו דומינגו, העיר הראשונה בעולם החדש". המקום השני שבו נחת קולומבוס באמריקות היה, כידוע, קובה, ונשאלת השאלה כיצד שני האיים הראשונים שבהם נחת קולומבוס, הפכו אחרי 518 שנה מסמל החידוש לסמל הפיגור. סיפורם של שני האיים הקריביים האלה יכול להזכיר במשהו את סיפורן של ערים מפוארות, שבהן עברה בעבר הרכבת או הכביש הראשי, אולם משהמסילה או הכביש הראשי הועתקו משם, הן נשארו זנוחות הרבה מאחור. הקדמה דהרה הלאה, אבל הערים הזנוחות עדיין מתרפקות על עברן המתפורר, בעוד שקשה להן עד בלתי אפשרי להדביק את העתיד הדוהר. במהלך ביקוריי בקובה, כמו גם ברפובליקה הדומיניקנית, חשתי לא פעם, שאילו קולומבוס היה מתעורר מעולם המתים ומגלה מחדש את אמריקה, הוא אולי היה בוחר לדלג עליהן ונוחת תחילה דווקא בחופי ניו-אמסטרדם, ניו-יורק של ימינו.
הרפובליקה הדומיניקנית, ארץ טרופית יפה, יכולה להציע הרבה יותר מאשר עבר והיסטוריה. חופים קסומים עם דקלי קוקוס מעטרים את כל רחבי האי, וכן אווירה קרי
בית וחיי לילה המתאימים לבליינים. דיסקוטקים ובארים אפלוליים ובתי קזינו מצויים בכל פינה בסנטו דומינגו, אבל פקיד הקבלה במלון של הטיילת הזהיר אותי שלא מומלץ לצאת בשעות הלילה, כי בחוץ אורבים הזונות, וגרוע מכך השודדים. זכור לרע, סיפורו של דיפלומט ישראלי צעיר, אביב כהן, שנחלץ לסייע לבת-זוגו הנשדדת ויריות של שודדים קיפחו את חייו. שוד מזוין הוא עניין של מה בכך בסנטו דומינגו, אבל יצוין שבטיילת מפטרלים בשעות היום והלילה לא מעט שוטרים, האמורים לכאורה להעניק תחושת ביטחון מדומה לתייר.
הרפובליקה הדומיניקנית מזכירה למעשה לא במעט את קובה. אי קריבי אקזוטי, אקלים שרבי ולח, תרבות וצבע עור דומה. הדומיניקנים מציעים למבקר את האקזוטיות של קובה בלי תחלואי המשטר הרודני. הרפובליקה הדומיניקנית היא יותר משוחררת ומערבית מקובה, אבל חסרה לה הארומה האנכרוניסטית שקיימת בקובה, כמו מבנים קולוניאליים מתפוררים ומכוניות ענתיקות לא פחות. אבל כך אולי תיראה קובה לאחר שתשחרר מעול האחים קסטרו .

פוסטר של רפאל טרוחיליו רודן הרפובליקה הדומינקאנית .

הרפובליקה הדומיניקנית מכונה "אפריקה דוברת ספרדית", בשל העובדה שהאוכלוסייה מורכבת בעיקר מכהי עור, שחורים ובני תערובת (שיעור הלבנים בקובה גבוה יותר). תושבי האי יודעים לעשות שמח לא פחות מהקובנים, ובמשאל דעת הקהל של "אלכסנדר המאושר", הם נבחרו לעם השלישי בעולם השמח בחלקו. ברפובליקה הדומיניקנית גם איש לא יעצור אותך אם תתבטא נגד הנשיא והשלטון, כיוון שהגם שמדובר אולי במשטר שאפשר להגדירו כ"דמוקטטורה" הרי שהיא עדיין רחוקה מרחק שנות אור מהמצב השורר בקובה. התושבים לא נרדפים, ומאז שהגרנרליסימו רפאל טרוחילו, ששלט באכזריות באי במשך שלושים שנה (חיסל רבים ממתנגדיו וגם האיטיאנים), נורה למוות ב-1961, מתקיימות שם למעשה בחירות חופשיות וגם עיתונות חופשית (37 תחנות טלוויזיה, עשרות תחנות רדיו ועשרה עיתונים ארציים גדולים ועוד עשרות מקומיים), והעוסקים במקצוע אינם מתלוננים על סתימת פיות כמו בארצות שכנות באזור דרום אמריקה, אלא יותר על קשרים בין הון לשלטון כמו במקומותינו.

Head and shoulders of a man with a small moustache wearing a military uniform with many medals on his chest. He is looking into the camera, smiling slightly.
תושבי הרפובליקה הדומיניקנית השתחררו מעולו של טרוחיליו שנתיים לאחר פרוץ המהפכה בקובה, שהפכה אף היא בהמשך לרודנות שצריך להשתחרר ממנה. אבל בימינו, טרוחילו, צל מעיק מן העבר, נוכח על מדף הספרות הרבה יותר מאשר בחיים. ה"עמך" כבר לא זוכרים אותו, אבל הסופרים מעלים אותו על ראש כתיבתם. לדברי סופרים רבים, הספרות הדומיניקנית סובלת מסינדרום טרוחיליו.

רפאל טרוחיליו ,רודן הרפובליקה הדומיניקנית

 "כולם אצלנו כותבים על תקופת טרוחיליו, כאילו אין נושאים אחרים", אמר לי סופר מקומי. "אם סופר דומיניקני רוצה שספר שלו יתפרסם, הוא מרגיש חייב לכתוב על עידן טרוחיליו. אף אחד לכאורה לא מחייב אותו, אבל הם עושים זאת מרצון, בידיעה שאם לא, להוצאות הספרים לא יהיה עניין לפרסמם".
התופעה הזו מדאיגה את האינטלקטואלים המקומיים, כאילו הרודנות למעשה נמשכת, אבל לא בחיים הפוליטיים אלא דווקא בעולם הספרות. למעשה, מתקיימת כאן צנזורה הפוכה מאשר בקובה. בקובה, שבה נאמנים עדיין לססמת הרודן קסטרו: "בעד המהפכה הכול מותר, נגד המהפכה", אסור לכתוב מילה רעה על המשטר, ומשום-כך אף ספר שלא יעסוק בנושאים התומכים במהפכה המאוד מקרטעת לא יתפרסם. ואילו בדומיניקנים, כמדומה שלא יפרסמו ספרים שלא יוקיעו את הרודן לשעבר ומשטרו.


אחד הספרים הידועים ביותר על הרפובליקה הדומיניקנית שתורגמו לעברית, הוא "חגיגת התיש" של ורגס יוסה הפרואני, העוסק אף בעידן טרוחיליו ותורגם לעברית על ידי יורם מלצר.

האורות של מיאמי

שלא מרצוני, נקלעתי לוויכוח הזה, כאשר הצגתי ביריד ספר שלי המתורגם לספרדית בשם "האורות של מדריד" (*מדובר בנובלה מתוך הספר "האורות של מיאמי", עמדה/כרמל, 2005), העוסק ברודן במדינה לטינית דמיונית. מיד שאלו אותי הכול, אם התכוונתי לטרוחיליו, ונאלצתי להסביר שדווקא פידל קסטרו היה זה דווקא ששימש לי מקור השראה. "קסטרו הוא טרוחיליו שקם על צד שמאל", השיב לי סופר מקומי. "אילו הוא היה קם על צד ימין, הוא היה הופך לטרוחיליו".

 שאלתי את עצמי האם הסינדרום הזה, של כתיבה על הרודן, יתפשט בעתיד גם לקובה לאחר מותם של האחים קסטרו.
סופר מקומי, שקרא את יומנה של אנה פרנק, שאל אותי האם הישראלים כותבים על השואה כפי שהדומיניקנים כותבים על טראומת טרוחיליו. השבתי לו, שעם כל הכבוד, אי אפשר להשוות בין טראומה אחת לשנייה. בן שיחי הזכיר לי, כמו רבים אחרים, שטרוחיליו היה המנהיג העולמי הכמעט יחיד שהציע בוועידת אוויאן, 1938, רווח והצלה לפליטים יהודים מאירופה, בעזרת מאה עד מאתיים אלף אשרות הגירה לארצו. טרוחיליו לא הסתיר את הסיבה שהוא מציע עזרה ליהודים לבני העור. הוא רצה להתחבב על האמריקנים, ובעיקר לשפר את הראסה אינפריור, הגזע הנחות כהגדרתו, ולהשביח את הגזע השחור של האי. ואולי זו אירוניית הגורל: ליהודים שנרדפו על ידי תורת הגזע, הוצע מקלט דווקא על ידי גזען, שפיתח תורת גזע משלו, אם כי בהיפוך. בסיכומו של דבר, הגיעו לאי רק 600 יהודים, שהתיישבו ברובם בסוסואה, כפר קטן בצפון המדינה, אך 5000 עד 10000 יהודים ניצלו בזכות קבלת האשרות ונדדו בהמשך ברחבי העולם.
למרות שקהל באי היריד גילה לכאורה יותר עניין בכל מה שמסביב ופחות בספרות, האולם שבו התקיים רב-שיח על הספרות ישראלית (בחסות שגרירות ישראל, השגריר רדיאן והקונסולית רחל בליצר), היה כמעט מלא, ושאלותיהם של הנוכחים הפגינו בהחלט בקיאות בנעשה בישראל, אם כי לא בהכרח בספרות שלה. הרגע המשעשע ביותר היה כאשר אחד הנוכחים, קשיש בשנות השבעים שלו, התעקש שאעביר לו קורס מזורז בעברית, על מנת שיוכל להגשים את חלומו לחזור לביקור בארץ. האיש סיפר שביקר בישראל בשנת 1964, התארח במלון בתל-אביב והשתתף בחידון על ישראל, שבזכותו זכה להכיר את דויד בן גוריון ("היתה לו רעמה לבנה גדולה כזו, נכון?"). כמעט והצעתי לו לכתוב רומן על בן-גוריון, שירענן קצת את נושאי הכתיבה החדגוניים הנפוצים בספרות המקומית.
סופרים מקומיים התעניינו לדעת, האם הספרות הדומיניקנית מוכרת גם בישראל. הזכרתי את הרומנים של חוליה אלברז ובעיקר של ג'ונוס דיאס, שזכה בפרס הפוליצר. כמה מבני שיחי הגיבו באכזבה גלויה, שרק דיאס מוכר בישראל. תגובה זו הזכירה לי לא מעט את קנאת הסופרים שפגשתי בברזיל באשר לאחד הסופרים המסחריים ביותר בעולם, פאולו קאולו. בעוד הברזילאים ממש הכפישו את כתיבתו של בן ארצם המצליחן, הסופרים הדומיניקנים נשמעו מתונים יותר, אבל לא הסתירו את הסתייגותם.

"דיאס הוא לא הסופר הכי טוב שלנו", אמר לי סופר מקומי. "יש סופרים אחרים אצלנו, טובים יותר, וחבל שלא מתרגמים אותם".
כמו בברזיל, שבה הוקיעו את קאולו על שהפך בינתיים למהגר, גם בדומיניקנים לא אוהבים במיוחד את העובדה שהסופר הכי מפורסם שלהם חי בארה"ב. וזאת, למרות העובדה שבארה"ב חיים יותר ממיליון מהגרים דומיניקנים, שכלכלת ארצם תלויה לא מעט בכספים שהם מזרימים. אבל כאשר האומה זקוקה לכספם, הם כנראה נחשבים מ"שלנו", אולם כאשר הצלחתם מעוררת קנאה, הם מוצגים כמהגרים ואז הם כבר לא נחשבים ממש משלנו.
דווקא רעיון לרומן על תסביך ההגירה הלאומי, חשבתי לעצמי, ובמיוחד למי שרוצה קצת לרענן את קשת הנושאים שעליהם כותבים הסופרים המקומיים.

נספח:הרפובליקה הדומיניקנית בספרות העברית

מאת אלי אשד

 :הנה רשימת מקורות בעברית  -הרפובליקה הדומיניקנית. והרשימה היא קצרה ביותר.
על הרפובליקה הדומיניקאנית החולקת עם האיטי את אותו האי היספניולה פורסמו בעברית נכון ל 2010 שישה   ספרי ספרות יפה בלבד.

ומהם יש רק פריט עברי מקורי בודד אחד .

"יובב " ( שם בדוי של עמוס קינן ) וישיהו לויט   טרזן מחולל מהפכה. סדרת טרזן כרך 4 מספר 28. הוצאת הקרנף  ( 1958?) טרזן מביא להפלתו של משטרו הרודני של טרוחיליו (דמות אמיתית ) ברפובליקה הדומיניקנית.עד כמה שידוע לי זהו הפריט המקורי היחיד של ספרות עברית מקורית על הרפובליקה הדומיניקאנית.

אדוויז'  דנטיקה, קני הסוכר המרים / עברית עדי יותם תל-אביב : כנרת, 2000

סיפור היסטורי  על אנשי האיטי המהגרים לרפובליקה הדומיניקאנית בשנות השלושים של  המאה הקודמת ושם מבוצע בהם טבח אכזרי בידי הנשיא הרודן טרוחיו. (עליו ראו גם בספר של ורגס יוסה "חגיגת התיש " למטה ) .


מריו ורגס יוסה, חגיגת התיש / עברית יורם מלצר ירושלים : כתר, 2005

 ספרו של סופר פרואני על אורניה קבראל, עו"ד ניו-יורקית, ששבה למולדתה, הרפובלה הדומיניקנית, לאחר שנים של גלות וניתוק ממשפחתה. ברקע, שלטונו של טרוחיו "התיש", ששלט 31 שנים וחבורת הקושרים שהתנקשה בחייו .

טרוחיו  מתואר מזוית שונה בספר  של אדוויז'  דנטיקה, קני הסוכר המרים.


  ג'וליה‫ אלורז,  המוזה והבת / עברית בועז וייס : מודן, 2006

רומן ביוגרפי-היסטורי אודות המשוררת של הרפובליקה הדומיניקנית סלומה אורניה ( 1850-1897) ובתה קאמילה ( 1894-1973).
ירון אביטוב על המוזה והבת  


ג'ונוט דיאס  חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו. / עברית יורם מלצר אור-יהודה : מחברות לספרות, 2009.

סאגה על משפחת מהגרים לארה"ב מהרפובליקה הדומיניקאנית

על הספר ראו :
ליאת אלקיים אוסקר ומפעל החיים :חייו הקצרים של אוסקר וואו מאת ג'ונוט דיאס.. הארץ ספרים 06.05.2009 ע' 6.
טלי שמיר שיקום שכונות :על ספרו של ג'ונוט דיאס סופר דומיניקני והצלחתו : חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו והזכיה בפוליצר. ידיעות אחרונות 7 לילות 17.04.2009 ע' 20.
‬ רוני בק "מראה מקום " תרבות –מעריב 28.05.2009 ע' 24.

ג'ונוס דיאס לטבוע ,בתרגום יורם מלצר מחברות לספרות 2010. קובץ סיפורים קצרים מחיי  תושבי רחוב  ברפובליקה הדומיניקאנית.

ארץ האפשרויות המוגבלות :דביר צור על  "לטבוע"

אלעד בוברין על "לטבוע "

בלוגר על "לטבוע "

‬ 

 

 

ספרי עיון על הרפובליקה הדומי ניקנית

 מרדכי משען  התנהגות של מקבלי החלטות בזמן משבר בינלאומי : ארה"ב והמשבר ברפובליקה הדומיניקנית ב-1965. עבודת גמר (מ.א.)–אוניברסיטת בר אילן, תשמ"ג1983. .

התמוטטות
 ג'רד  דימונד, התמוטטות : [מדוע נפלו הציביליזציות הגדולות של העבר? האם זה יכול לקרות גם לנו?] / עברית עמנואל לוטם , תל-אביב : מטר, תשס"ח 2008.

כולל פרק על הרפובליקה הדומיניקאנית והשוואה של הצלחתה היחסית עם זאת של שכנתה האיטי.  

סקירה על הספר :

אלי אשד. .למה תרבויות קורסות

מאמרים על הרפובליקה הדומיניקנית
ג'ורג' ג. דניאלס "ביקור ברפובליקה הדומיניקנית". טרקלין –עולם ומלואו באספקלריה עברית גליון 114 יולי 1959.

יצחק בן נר ייחוד מקומי חמקמק. מסע אחר: כתב עת לטיולים ומסעות , 85:
85: 94-100, 1998

‫ על החיים ברפובליקה הדומיניקנית ועל הקהילה היהודית שם

‫, רוני סופר .הרפובליקה הדומיניקנית. טבע הדברים , 8: 4-43, 1995

עדה כהן מי רצח את אביב כהן : אביב כהן מזכיר שני בשגרירות ישראל ברפובליקה הדומיניקנית נרצח בסנטו דומינגו הבירה לפני שלוש שנים.. מעריב היום 05.08.1999 ע' 4.

 

ראו גם

הרפובליקה הדומיניקנית בויקיפדיה
המוזה והבת
המוזה והבת בסימניה
הספר באמזון

ג'וליה אלורז בויקיפדיה

האתר של ג'וליה אלורז 
ראיון על הספר

פרק מהספר
מדריך ל"מוזה והבת "

גן העדן המורעל :על חמישים שנות קובה ופידל קסטרו  בספרות העברית

האי המכושף :האיטי 

האיטי ארץ הזומבים

ירון אביטוב על המוזה מהרפובליקה הדומיניקנית

הרשת של ערן הדס

 ערן הדס .ציור מאת קרן כץ.

המשוררת הצעירה והמוכשרת אוסנת סקובלינסקי   אירגנה ביחד עם אריאל שלם  שילשום ערב בשם "יניקת שירה "ספוקן וורד" בבית שבו גרה בעבר יונה וולך.

את הערב הינחה יובל בן עמי זמר נודד וחוקר תרבות פינלנד ומקומות נידחים אחרים בגלובוס כשהוא לבוש בבגדי אישה  ונראה כמעט נשי ,

הוקראו שירים בידי משוררים ויוצרים שונים לא בצורה השגרתית המשעממת שקצה כבר נפשי בהן של הקראה יבשה מן הנייר מול קהל רדום אלא בצורת משחק ממש של היוצר שששר ,צוחק בוכה, צורח את נפשו מול הקהל.
זאת מן הסתם בדומה למשוררים הנודדים של ימי קדם וימי הביניים שפרנסתם הייתה תלויה בתפיסת שימת ליבו של הקהל בכל דרך אפשרית.
אני יכול להעיד שהקהל שהתרכז בחדר הקטן היה מרותק בדרך כלל למשוררים כפי שלא ראיתי בשום ערב שירה אחר. 
בעקבות ערב זה  היגעתי למסקנה שהשיטה הזאת של הקראת שירה באמצעות משחק היא השיטה היחידה הראויה לתשומת ליבו של חובב שירה ואמנות אמיתי.
בין המשוררים שהשתתפו נזכיר את תגלית האתר "היקום של אלי אשד" המשוררת הצעירה אור דהן שהשמיעה שיר סקסי על מין אוראלי שהזכיר לכל הנוכחים כי הם נמצאים בביתה לשעבר של המשוררת שהכניסה את המיניות המתפרצת לשירה העברית ,את המשורר הפוליטי מתי שמואלוף ששר שירים פוליטיים חזקים מאוד,את המשוררת חגית גרוסמן ששרה בלווית להקה על יחסיה עם בן זוגה .ועוד רבים וטובים.
אולם בין כול המשוררים בלט המשורר ערן הדס שעד לאחרונה נודע בחוגים מצומצמים רק בתור האיש שמאחורי המשוררת הבדויה צאלה כץ ( ז"ל אך שקמה לתחייה).כיום מוכר הדס כאחת הדמויות הבולטות ביותר של זרם השירה החדש ביותר בשירה העברית השירה האינטרנטית.
ערן הדס הופיע בערב פעמיים הן בשם עצמו והן בהופעה מרטיטה של יובל בן עמי שתירגם את שירו הקלאסי כבר "סופרפארם " לצרפתית  והשמיע אותו עם לחן משלו.
( גילוי נאות :יובל בן עמי ואלי אשד הם האנשים שחשפו בפני העולם האחד בדפוס והשני ברשת את זהותו של ערן הדס כיוצר שמאחורי "צאלה כץ").

כמה מילים על ערן הדס : הוא איש מחשבים לשעבר תושב שכונת "רמת אילן "ושכנו של כותב שורות אלו ,שמשום מה החליט  לנטוש אותנו ולהגר לעיר הגדולה תל אביב. אולם הוא ישאר תמיד אחד מקהילת היוצרים הגדולה של שכונת רמת אילן.קהילה שכוללת אישים כמו הסופר עודד בצר,הסופרות דורית אורגד ,נירה הראל ואסף הראל הקומיקסאים אסף חנוכה ואחיו תומר חנוכה ואחרים.
והנה שירו של ערן הדס מהערב.
לשיר מתלווה פורטריט של המשורר מעוד אורחת בערב האמנית המוכשרת קרן כץ.
הודעה חשובה:

.מכאן ואילך כל משורר שיופיע בדפי אתר זה יהיה עליו לשלוח את תמונתו לגברת כץ כדי שתכין ממנה פורטריט אמנותי או להיות מצוייר על ידיה באיזו צורה אחרת. זאת בגלל השכנוע העמוק שלי שפורטריט אמנותי  עדיף תמיד על עוד צילום

ככלי לחדירה לנפשו של היוצר.

 

 
 
 
  

1. אני מתחבר כמעט מדי יום לרשת
אני גולש מספר פעמים ברשת
אני מחפש מידע ברשת
אני לומד דברים ברשת
אני מעלה תמונות וקטעי וידאו לרשת
החברים שלי מחוברים לרשת
המאהבות שלי מחוברות לרשת
העבודה שלי ברשת
הפרנסה שלי ברשת
את הקניות שלי אני עורך ברשת
את החשבונות אני משלם ברשת

צילום: טי וייט נויין

ערן הדס מקריא שיר בהפגנה .צילום טי וייט נויין.

2.

אני עושה אהבה ברשת
כשאני חושף את האהבה שלי, כל אלו שמחוברים לרשת יכולים לראות אותה
וגם אני יכול לראות את שלהם
אינני מתבייש עוד
אני משתף
אני משתף את כל כולי ברשת
האהבה שלי פונה לכל מי שמחובר לרשת
לכולם, גם לאויבינו הגדולים ביותר
וגם אויבנו משתפים את כל כולם ברשת
כשאני מתחבר לרשת, אני עושה אהבה עם כל מי שמחובר לרשת
סקס זה בראש, לעשות אהבה זה ברשת

3 .אני יכול לעשות אהבה עם כולם ברשת
אני יכול להיות גבר ברשת
אני יכול להיות אישה ברשת
אני יכול להיות צעיר ברשת
אני יכול להיות גדול ברשת
אני יכול לכתוב ולקרוא בכל השפות ברשת
בכל השפות, במיוחד באנגלית
I can constantly reclaim the dynamics of the net
תרגום מהרשת: אני יכול כל הזמן לגאול את הדינמיקה של הרשת
אני יכול לברוא דמויות ברשת
אני יכול לברוא עולמות ברשת
אני יכול להיות אלוהים ברשת

4. אני מודע לאבולציה של הרשת
אני מודע לכך שברשת יש מעמדות
אני מודע לכך שפעם היו הרבה מנועי חיפוש ברשת
ושהיום יש רק מנוע חיפוש אחד בו כל מכריי משתמשים
אני מודע לכך שפעם היו הרבה אנציקלופדיות ברשת
ושהיום יש רק אנציקלופדיה אחת, אמנם, אבל היא חופשית

5.האמת נמצאת במרכז הידע של הרשת:
בתוצאות החיפוש ובאנציקלופדיה של הרשת
אינני מאמין שזוהי האמת
אני קובע שזוהי האמת
כולנו קובעים שזוהי האמת
אם מישהו ישנה את אחד הערכים באנציקלופדיה של הרשת ויכניס לשם שקר
תהיה זו האמת, עד שישנו את הערך חזרה
אני מודע לסכנה שברשת
לכן באנציקלופדיה של הרשת יש מעמדות
אני מקבל על עצמי את המעמדות שברשת
הרשת מורכבת מאנשים וממחשבים
אני לא רק איש
אני איש ומחשב דרכו אני מתחבר לרשת
אני לא זוכר יותר מספרי טלפון של חברים, ולא כתובות אימייל, ולפעמים גם לא
שמות
הכול שמור ברשת, ונגיש דרך המחשב


6.הרשת מורכבת מאנשים וממחשבים
המחשבים יודעים לעשות רק מה שהאנשים מלמדים אותם לעשות
כשמאשימים צבא בחוסר מוסריות, זו טעות:
מוסריות הצבא היא בדיוק מוסריות האנשים המשרתים בו.
וכך גם המחשבים: הם עושים רק את מה שהאנשים מלמדים אותם לעשות
אני לא רק איש
אני איש ומחשב
אני אדמחשב
כשם שיש אנשים שמרכיבים משקפיים אלקטרוניים
ואנשים שמצמידים לגופם עזרי שמיעה חשמליים
אני מצמיד למוחי מחשב
הוא עזר החשיבה האלקטרוני שלי
הוא מחבר אותי לרשת

7.אני מחובר לרשת
אני חבר ברשת
אני איבר ברשת
אני שייך לרשת
אני אוהב את הרשת
אני חש ריגוש בהיותי ברשת
אני נאמן לרשת
אני מחויב לרשת
אני מסכים לקבל על עצמי את תנאי השימוש ברשת
אני נשבע לרשת

8.אני משתף את כל כולי ברשת
אין לי מה להסתיר
הרשת יודעת עליי הכל
ועל כל מי שמחובר לרשת
ומי שלא משתף את כל כולו במאגר המידע
זה מפני שיש לו מה להסתיר

ראו עוד על ערן הדס

יהודה ויזן בקוים לדמותו של המשורר כקומיקאי כולל ניתוח של שירת ערן הדס

חייה המסתוריים של צאלה כץ

צאלה כץ קמה לתחייה

עכבר הבית עם ערן הדס
ערן הדס וסופרפארם

אילן ברקוביץ ברב-שיח משוררים כולל עם ערן הדס

 

יובל גלעד על "הטכנופוואטיקה של ערן הדס " ב"יקום תרבות "

ערן הדס משורר רשת צילום מוטי קיקיון