Category Archives: Uncategorized

תיקשורת ההמונים יחסי הציבור והתרבות הפופולרית של מלחמת ששת הימים -הסמינר

No automatic alt text available.

כולכם מוזמנים ל:

סוגיות בביטחון ישראל

סמינר יובל למלחמת ששת הימים

יום עיון מספר 7

הנושא:

הדוברות, יחסי-ציבור ואלבומי ניצחון במלחמת ששת הימים 

 

יתקיים ביום שלישי 6 ביוני 2017

י"ב בסיוון תשע"ז

בין השעות 10:00 – 13:30

מגדלי הים התיכון, אור יהודה, רח' האיריס 9, אור יהודה

(צמוד לצומת סביון)

יו"ר: סא"ל (מיל.) שבתאי קו

בתוכנית

  • אל"מ (מיל.) בני מיכלסון, יו"ר העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית
    דברי פתיחה
  • תא"ל (מיל.) אפרים לפיד, דובר צה"ל לשעבר
    לדברר ניצחון
  • אלי אשד, חוקר וסופר
    מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות הפופולרית
  • פרופ' מירון מדזיני, לשעבר ראש לשכת העיתונות הממשלתית
    הסברת החוץ במלחמת ששת הימים
  • אוריאל בן-עמי, איש תקשורת, עיתונאי
    הפרשן הצבאי, מודיע, מרגיע ואיך הוא משפיע
  • דיון

 

דמי השתתפות: 70 ¤ (כולל כיבוד קל)

חיילי צה"ל במדים  – כניסה חופשית

לברורים: יוסי פוגל   052-2599004

Fogel63@netvision.net.il

 

איש תוכן

 

מי שמחפש איש תוכן מעולה ובעל ניסיון עשיר מאין כמוהו, אולי יחיד במינו, בכתיבת רשימות ומאמרים, בעריכת מגזין תרבות גדול ובעל ותק ובארגון אירועי תרבות מסוגים שונים ובהיקפים שונים, המיועדים לקהל מגוון – אני האיש.

קורות חיים והמלצות יישלחו לפי הדרישה.

 

אלי אשד,

 

טל' 050-7391794

נבואת הגאון מוילנה

 

 

 

gaon of vilna portreit

הגאון מוילנה.

 

במרץ 2014 הרב משה שטרנבוך  הידוע מספריו על "הלכות הגר"א ומנהגיו" הפתיע את תלמידיו בחג פורים כאשר חשף בפניהם את הסוד שקיבל במסורת מאת הגאון מווילנה בהקשר של אירוע כיבוש חצי האי קרים בידי רוסיה, שהטריד אז את הקהילה הבינלאומית.

הרב משה שטרנבוך

"פורים הוא זמן שמגלים סודות, ויש אצלי הרבה סודות שלא אוכל לגלותם", אמר הרב לתלמידיו, כפי שצוטט במגזין החרדי ה"משפחה", "אך על אף דבריי שלא אגלה סודות, מכל מקום אני מוכרח לגלות סוד אחד, וזאת מפני שהוא לא סוד שלי, שכן כבר גילה אותו הגאון רבי יצחק חבר זצ"ל, תלמידו של רבי חיים מוולוז´ין זצ"ל ששמעו מפי הגר"א זיע"א שגילה סוד זה סמוך להסתלקותו", מספר הרב שטרנבוך, שהוא עצמו צאצא של הגר"א.
"כאשר תשמעו שהרוסים כבשו את העיר קרים, תדעו שמתחילים כבר פעמי הגאולה, וכאשר תשמעו שהרוסים הגיעו לעיר קונסטנטינופול (איסטנבול) אז כבר תלבשו בגדי שבת, ואל תפשטו אותם כיוון שבכל רגע המשיח עומד לבוא".
הרב המשיך והסביר כי "בשבוע האחרון הרוסים כבשו את חצי האי קרים וכל העולם סוער סביב הכיבוש הזה, ולפי המסורת שיש בידינו מהגר"א זהו סימן מובהק לפעמי משיח".
ומהי ההגדרה של "פעמי משיח"? הרב סייג כי אין אנו יודעים בדיוק מהי הכוונה "פעמי", אך אולי זהו מלשון פעמון, והכוונה היא שהאירועים מעוררים אותנו להתכונן לביאת המשיח

הנבואה הזאת עוררה תשומת לב רבה בחוגים חרדיים ונוצרים אדוקים שראו בכך רמז ברור לבוא אחרית הימים.היא הוזכרה ותוארה באתרים רבים העוסקים בנבואות אפוקליפטיות ברשת.

( ראו למשל באתר הזה ויש עוד דוגמאות רבות אחרות ברשת בעברית ובאנגלית מהשנה האחרונה,עוד  "לפני" שהחל הקונפליקט הנוכחי בין רוסיה ותורכיה.)

ןכיום בסוף 2015 כאשר  יש קונפליקט  שהולך ומתעצם בין רוסיה ותורכיה כתוצאה מהפלת מטוס רוסי בידי התורכים  וספינות רוסיות אכן עוברות בצורה מאיימת ליד חופי תורכיה ,הנבואה הזאת נראית כרלבנטית.

אולם לכאורה לא היו שום הוכחות שהנבואה הזאת קדמה להצהרה של הרב שטרנבוך שהרי אם הנבואה הייתה קיימת בעל פה בלבד  עד לשנת 2014 כאשר "חשף" אותה הרב שטרנבוך ,מי "יתקע "לידינו  שהוא אינו היוצר שלה ושהיא קיימת רק משנת 2014 לספירה  ?
ובכן יש כעת הוכחות שה"נבואה " אכן קודמת לשטרנבוך. ומגיעה לכל הפחות לשנות השישים של המאה הקודמת.

הנבואה כבר פורסמה בדפוס  בספר "חבלי משיח בזמננו "של רפאל הלוי אייזנברג (1916-1976)שיצא לאור בירושלים בהוצאה עצמית ב-1970 ובמהדורה שנייה ב-1981 ,שהיה קובץ של נבואות ותחזיות שונות לגבי ימי ות המשיח שלוקטו ממקורות שונים.

הלוי מקשר זאת לנבואה שהוא אינו מביא את מקורה ש::

"בלעם נתנבא שלפני ביאת המשיח יבואו אוניות גדולות דרך קוסטנטינא מרוסיא של אדום מלכות הרשעה ועינו כל בני המזרח ואת כל בני ישראל."

הלוי ממשיך :"קבלה בידינו מתלמידי הגר"א בשם הגאןן :"אם הספינות של מלכות רוסיא יחצו את מיצר "בוספורוס ( ה"הדרדנלים ") צריכים ללבוש בגדי שבת."

לומר לך ( מפרש הלוי )שהשעה קרובה אז לביאת המשיח ,ודע כי רוב הספינות מרוסיא לארץ-ישראל באות בזמננו דרך טורקיה  בים השחור מבעד למיצר ה"בוספורוס".

במ"כ כידוע שלאחר חורבן מערב רומי עם בירתה בידי הגרמנים ימ"ש ( ימח שמם ) נותרה קונסטנטינא לבדה בשם "מזרח רומי "ומיום שמלך רוסיא נשא בת המלך האחרון מקוסטנטינא הרי הם  מחשיבים את עצמם כיורשים של מלכות מזרח רומי ונושאים בדגליהם את סמל הנשר הכפול של קונסטנטינא ( ע' קלד –קלה 134-135 )

זאת "נבואת" הגאון עם פרשנותו של הלוי.

ומאיפה הלוי קיבל אותה ? זה לא ברור.הוא אינו מביא את מקורותיו.

אבל יש מקור ישן עוד יותר שמפרט לגבי "נבואה זאת של הגר"א ומביא במדוייק את מקורותיה.

landoy 1

זהו ספרו המקיף והמהימן מאוד של בצלאל לנדוי "הגאון  החסיד מוילנה " .הספר יצא במקור ב1965,אבל המהדורה שבידי היא המהדורה המתוקנת  מ-1968,שבכל מקרה  קודמת לספרו של הלוי.

ושם בעמוד קפ"ט אנו מוצאים את הנבואה וייתכן שזה המקור של הלוי שאם כך שינה אותה .

"לפי מסורת אחת הצהיר כי"בשעה שתגיע אליו ( אל הגר"א א.א.) השמועה על כניסת צבא רוסי בשערי איסטנבול ,ימהר ללבוש בגדי שבת ויצפה לרגלי המשיח ".

לנדוי מפנה אותנו להערה מספר 27 ע' קצ"ג שבה נמצאים פרטי המקור לשמועה.ואלו הם :

פי רבי אריה לוין ששמע מפי רבי חיים ברלין ,ששמע מפי רבי יצחק מוולוז'ין ,ששמע מפי אביו רבי חיים מפי הגר"א.

עד כאן ההערה.

הרב חיים ברלין היה הרב של וולוז'ין של מוסקבה ושל ירושלים, רבי חיים האב הוא כמובן רבי חיים מוולוזי'ן המפורסם גדול תלמידי הגר"א ומייסד ישיבת וולוז'ין המפורסמת.

בדרך כלל אני מפקפק בטענות על "עדות שמיעה " המתקיימת לאורך עשרות ומאות שנים .אבל מכיוון שלנדוי מביא כאן את שמות העדים ואת שלשלת המסירה לאורך הדורות נראה שאין לפקפק שאכן הייתה זאת אימרה שהושמעה בידי הגר"א עצמו.
הרב משה הלוי הלברשטט מסביר את מקור השמועה:"שוחחתי על ענין זה עם הרב דב אליאך מחבר הביוגרפיה "הגאון" על חייו ומשנתו של הגר"א, הוא אמר לי שידוע לו מכתבי תלמידי בריסק ששמעו מרבותיהם בשם הרב מבריסק על השמועה הנ"ל בשם הגאון שזו היתה הערכת מצב שנכונה לדורו ולזמנו ואין היא רלוונטית לתקופתינו.

דבר זה מצוין גם בספרו "הגאון" חלק שני פרק כד על אמונה ובטחון עמ' 765 הערה 60, רבי אריה לוין אמר ששמע מפי הגר"ח ברלין בשם הגר"א (ר"ח שמע מפי הג"ר איצלה מוולוז'ין, מפי אביו הגר"ח מפי הגר"א): " בשם הגר"ז מבריסק הובא, כי בתרגום יונתן בן עוזיאל סוף פרשת בלק, רמז למעבר במיצר אדרדנלים (ראה שם במדבר כד, כד). באשר לשמועה שהובאה בזה בשם הגר"א, ביאר הגרי"ז, שלא התכוון אלא שאם אכן יתרחש המאורע בימיו, יראה בזה סימן לגאולה, אבל לא שלעולם ועד יעמוד זה כסימן לגאולה (רשימות תלמידים לבית בריסק – הרב אליאך הסביר לי שהתלמידים שמעו את זה מפי אחד מבני הרב מבריסק רבי משולם דוד שליט"א או רבי יושע בער זצ"ל.

ספרו של אליאך "הגאון "יצא לאור בשנת 2002 וכידוע היה מוקד לפולמוס שלם עם החסידים שהחרימו אותו.( ראו על כך במאמרי "מיהו הצדיק והצודק " במגזין "יקום תרבות ")

אבל זה לא רלבנטי לעניינינו בכל מקרה הוא חדש יותר מספריהם של לנדוי ושל הלוי.

אז בכל אופן יש כאן "נבואה" אמיתית של הגר"א אם כי יועדה כנראה לזמנו בלבד שבו התחולל מאבק גדול בין הרוסים והתורכים ,אבל נראה שהיא מתאימה גם לזמננו כאשר הקונפליקט בין רוסיה ותורכיה הולך ומתגבר.

קוריוז : ככל הנראה גם ראש החיזבאללה נסראללה שמע על הנבואה הזאת.

ב-24 באוקטובר הוא השמיע נאום שבו אמר בין השאר " לא נתניהו ולא סבא רבא שלו ימנעו מההתנגדות לאחוז בנשק כדי להתנגד למעשי האיוולת של ישראל".

כוונתו של נסראללה יכולה להיות ברורה רק אם נניח שהוא שמע את טענותיו של  ראש ממשלת ישראל  בנימין נתניהו שהוא צאצא ישיר של הגאון מוילנה. ( טענות אלו הושמעו גם באוזני בידי אביו של נתניהו ,ההיסטוריון המנוח בן ציון נתניהו )  רק  הגאון מוילנה יכול להיות  "הסבא רבא " שאליו מתכוון נסראללה.

הודעתו של נסראללה ניתנה זמן קצר לאחר שנודע שהרוסים מתכוונים להיות מעורבים ישירות בסוריה על גבול תורכיה. האם ייתכן שנסראללה שמע על "נבואת הגר"א " על כך שהרוסים יחדרו לגבול תורכיה לפני בוא ימות משיח ואליה רמז?

ייתכן אם כך שכוונתו הייתה שגם  ההתגשמות לכאורה של נבואת הגר"א על בוא אחרית הימים כאשר הרוסים יפלשו לאיזורי תורכיה לא ימנעו ממנו להמשיך להיאבק בישראל.

בהתחשב בידע המרשים של מזכ"ל החיזבאללה באמצעי התקשורת הישראליים זה בהחלט אפשרי.

 

ראו גם על עוד תחזיות עתידניות של הגאון מוילנה:

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

gaon eliach

The Bulgarian Fraud/Eli Eshed – “The Graphic Novel

bulgarian fraud poster

Thanks to Nick Rosen

The Bulgarian Fraud/Eli Eshed – “The Graphic Novel

Lately, I've been working on this suspense and espionage novel – the plot is based on various real events and on current ones taking place at the moment in Russia and in East Europe and their implications, in all that concerns Israel.

The book will briefly describe a Russian conspiracy to takeover Bulgaria and Israel by using collaborators in both countries and which is exposed (or isn't/ you'll have to read the book in order to find out) to the world by an Israeli journalist.

fat man cover with words

The Novel will feature real characters, such as Vladimir Putin, Russia's President or the head of Bulgaria's Security Service (NRS/NIS)  and others (assuming, of course, that these people will stay in power until I finish writing the novel, otherwise I may definitely update it, in accordance with the latest relevant political developments).

A certain party had already expressed interest in turning this story into a film, but just how far ahead we'll progress with plan this is yet uncertain.

On second thought, why should this be just in the format of a prose novel? Why not turn it into a graphic novel – into a comic book, to go along with the written novel?

This way it could reach a lot more people and especially young people. As we all know, in Israel there are very few comic books that deal with things like espionage, suspense and politics, so in that sense this is going to be a groundbreaking event. Unfortunately, there are also very few comics illustrators with visual drawing capabilities that would be in accord with this specific kind of story.

One of the best and most eminent illustration artists is talented Vladik Sandler, with whom I've already cooperated in the past when he illustrated the stories in the book I've written for Uri Fink: “The Golem: The story of Israeli comics”. Since then he's illustrated some impressive stories, particularly “Halabja – the final battle”, which describes the chemical assault of Saddam Hussein's forces upon the Kurds.

vladic fat man

 

Vladik has already responded to my request and illustrated a charming poster describing the characters and giving us some sort of impression of what to expect in the novel.

The problem is recruiting capital. Such a graphic novel requires in-depth research in order to be able to specifically describe particular details in regards to Bulgaria and Russia etc., in all that concerns the writing and as far as the illustration goes – this is a very costly production. For me as a writer, as well as for Vladik as an illustrator . We shall have to recruit at least double the amount of money that has ever been recruited in the past for the publishing of any graphic novel, so we're going to need sponsors.

Later on we shall see if the project progresses to the stage of public fund-raising or crowd-funding. But if there's anyone out there willing to grant some financial support at this stage, he/she is very welcome to contact me. So, making a long story short:

elieshe@zahav.net.il

 

Anyone contributing to the project will receive drawings/paintings signed by the artist, their name will be mentioned and anyone donating particularly high sums will have their name mentioned as a character contributing to the battle against the conspiracy. He/she shall help save the world..

See chapters from the prose  novel  on which the Graphic noves is based

bulgarian cover prime minister with words

Summary of the story

vladic 1

שירותי הביטחון הרוסיים מהצארים ועד פוטין

מחר יום ה' 14.5.2015אתן הרצאה על

שירותי הביון הרוסיים מלנין ועד פוטין

תולדות אירגון שירותי הביון והביטחון המפורסם והמסוכן ביותר בעולם מאירגון שלט ושולט על כל פרט  חייהם של מאות  מיליונים רצח מליונים ומטיל את אימתו על מיליארדים נוספים מימי הצארים ועד פוטין.

מיהם ומהם האנשים שעובדים בהאירגון זה ? מהם השיטות שבהם הם משתמשים כדי ללכוד ולהפעיל סוכנים מסוגים שונים ? מהם שיטות המעקב שלהם ?

כל זה ועוד מחר

בית העובד רח' כ"ג 2 –גבעתיים שעה 17

כל מי שמעוניין שאתן בעסק שלו או במקום אחר הרצמאה מסוג זה ואחרות מוזמן ליצור עימי קשר

אלי אשד" "בלש תרבות "

 

0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

k g b 2

תודה רבה למר נפתלי מגיד

תודה רבה למר נפתלי מגיד על תשורתו ל"בלוג ".

אני זקוק לתשורות האלו האלו כדי להמשיך להפעיל את הבלוג להנאתכם ולידיעותיכם.

שוב תודה.

תודה למר יובל מלכי

תודה למר יובל מלכי שתרם כסף לאתר. התרומות האלו חיוניות להמשך הפעלתו של האתר שאיש אינו תומך בו והוא למעשה עבודה בחינם כדי להגדיל את הידע והנאה של הקוראים בו.

כדי שאוכל להמשיך להפעיל את האתר לאורך זמן אנא תרמו גם אתם ככל יכולתכם.

הפרעה של מצרים -הגנראל א-סיסי

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " 13 ביוני  2014

 

פרעה חדש קם למצרים המדינה הגדולה החזקה והחשובה ביותר של העולם הערבי. אך מצרים היום היא במצב קשה מאי פעם . הלבוש המסורתי של אשתו ופסוקי הקוראן השזורים בנאומיו, הטעו את 'האחים המוסלמים' לחשוב שהגנרל עבד  אל פתאח א-סיסי הוא אחד משלהם. אילו טרחו להתעמק בעבודה האקדמית שכתב, הם היו מבינים את גודל הטעות שלהם. עכשיו א-סיסי יושב בארמון הנשיאות בקהיר, מאות פעילים אסלאמים יושבים על ספסלי הנאשמים, ובעולם מנסים לפענח את הפרעה החדש  שאמור להציל את מצרים מגורל נוסח סוריה.

א-סיסי הוא  לא אח  

הסקרים שנערכו במצרים בשבועות האחרונים אמנם צפו הכרעה ברורה, אבל איש לא חזה את גודל הניצחון. בתום ספירת הקולות התברר כי הגנרל עבד אל-פתאח סעיד חוסיין ח'ליל א-סיסי גרף 96.9 אחוז מהקולות בבחירות לנשיאות – רוב מהסוג שמקובל בצפון-קוריאה. לשם השוואה, בבחירות שנערכו זה עתה בסוריה זכה בשאר אסד ב-88.7 אחוז מהקולות בלבד. על ההישג של א-סיסי מעיבה העובדה שרק 48 אחוז מתוך 54 מיליון בעלי זכות הבחירה במצרים טרחו להגיע לקלפיות, נתון שאינו תורם לחיזוק מעמדו של הנשיא החדש.

ועם זאת, איש אינו חולק על הפופולריות העצומה שלו בקרב ההמונים. הפרשנים משווים את האהדה כלפיו לזו שגרף הנשיא גמאל עבד נאצר, שאת מורשתו א-סיסי מתיימר לייצג. אף שהמצרים נהרו אחריו בהמוניהם, א-סיסי הוא בגדר מסתורין בעיני המערב, וכל התבטאות שלו נלמדת היטב בניסיון לפענח לאן מועדות פניו.

את ההפתעה הראשונה סיפקה רשימת המוזמנים לטקס ההכתרה: בין המנהיגים הרבים שהוזמנו היה גם חסן רוחאני נשיא איראן, שיחסיה עם מצרים מתוחים. רוחאני, מסיבותיו שלו, העדיף שלא להגיע לאירוע החשוב. מהעבר האחר, קבוצת המדינות שמנהיגיהן לא הוזמנו באופן מופגן כללה חמש: תורכיה, תוניסיה, קטאר, סוריה וישראל. ככל הנראה א-סיסי אינו רוצה להפגין בפומבי את קשריו עם המדינה הציונית, אף שייאלץ להסתייע בה במלחמתו נגד קני האסלאם הקיצוני בסיני. בנאום הפומבי הראשון שנשא אחרי הזכייה הודה הנשיא החדש לתומכיו ואמר כי "הגיע הזמן לעבוד – העבודה שתצעיד אותנו אל מחר בהיר יותר ועתיד טוב יותר. העתיד הוא דף חלק, וביכולתנו למלא אותו איך שנרצה".

 

המטרות המרכזיות שהציב א-סיסי לשלטונו הן "החזרת היציבות, השבת החירות והחלת 'צדק חברתי'". יציבות, חירות וצדק חברתי הם אכן מה שמצרים צריכה כדי לעצור את הסחרור המסוכן שאליו נקלעה בשלוש השנים האחרונות, שנים שבמהלכן איבדה את מעמדה כמנהיגה הבלתי מעורערת של העולם הערבי.

 

 

המשיח הוחלף בפקיד אפור המלך פארוק 

 

כדי להבין את הכוחות שמולם פועל א-סיסי ואת הזרמים החברתיים והדתיים הרוחשים במצרים, צריך להביט לאחור את הגלגולים השלטוניים שעברה המדינה הזו בעשרות השנים האחרונות, מאז שלהי המשטר המלוכני שם. מי ששלט במצרים בעת שקמה מדינת ישראל היה המלך פארוק הראשון – טיפוס דקדנטי, בזבזן ומושחת, קלפטומן שקיבל את הכינוי "הגנב מקהיר". אמרה ידועה שלו קבעה שהמלכים היחידים שיישארו בעולם יהיו המלכים שעל הקלפים ומלכת בריטניה. הפיכת הקצינים החופשיים (1952), שזעמו על תבוסתו במלחמה כנגד ישראל בשנת 1948, אילצה אותו להימלט מארצו ולצאת לגלות באיטליה. שם המשיך עד יומו האחרון בחיים של בזבזנות, גנבת חפצים יקרי ערך וחפצים חסרי ערך מכל הבא ליד, וזלילה בלתי פוסקת. אחד ממקורביו תיאר אותו בתקופה ההיא כ"בטן בלי ראש". ב-1965 הלך פארוק לעולמו לאחר ארוחת ערב כבדה במיוחד. הוא כמעט ולא הותיר חותם בהיסטוריה של מצרים, ועם זאת, כיום נראית תקופתו כתור זהב של שוויון זכויות למיעוטים השונים שחיו במדינה לצד המוסלמים.

 

מנהיגם של הקצינים הצעירים שהפילו את פארוק היה גנרל מוחמד נאגיב, שהחזיק בשלטון עד נובמבר 1954. לאורך תקופה זו הוא היה שרוי בעימות מתמיד מול סגנו, גמאל עבד אל-נאצר, שרצה משטר אוטוקראטי חזק ומאבק ללא פשרות באחים המוסלמים. לבסוף הצליח נאצר להפוך למנהיג המדינה באופן רשמי, ושלח את נאגיב למעצר בית של שנים ארוכות.

פרעה האדום מצרים והמציאות הערבית / פ מאיר רנקה

 

בתקופת שלטונו הפך נאצר למנהיג הערבי הנערץ ביותר, בין היתר בזכות האידיאולוגיה הפאן-ערבית שיצר. ביחד עם ידידו העיתונאי חסנין היכל הוא חיבר את הספר 'הפילוסופיה של המהפכה', שבו הציג חזון מהפכני-חילוני המעמיד את מצרים במרכז העולם הערבי והאסלאמי, ואף במרכז העולם השלישי כולו. גם אחרי מבצע סיני הוא הצליח להצטייר כמי שיצא מעימות עם ישראל כשידו על העליונה, והפופולאריות שלו רק הלכה וגברה.

"נאצר עורר את עניינה של ישראל עוד מ-1948", אומר ד"ר אפרים קם, סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. "הוא השתתף בקרבות בפאלוג'ה, והיו קצינים ישראלים שפגשו אותו שם ושוחחו איתו ארוכות. כבר אז הייתה התחושה בחוגי המודיעין הישראלי שהקצין המצרי הספציפי הזה הוא מישהו יוצא דופן, אחד שכדאי לשים עליו עין כי הוא יכול להפוך לדמות מרכזית במצרים. וכך אכן היה.

אך המשיח מקהיר התגלה כמשיח שקר. את הכישלון המוחץ שלו ב-1967, כאשר חלקים ניכרים מצבא מצרים הושמדו וחצי האי סיני נפל לידי צה"ל, כבר לא ניתן היה לתאר כניצחון. נאצר המשיך במלחמת ההתשה על גדות התעלה, אך מעמדו במצרים ובעולם הערבי הלך והידרדר. בספטמבר 1970 הוא מת מהתקף לב, רחוק מהגשמת חלומות הגדולה שלו.

אנואר סאדאת על מלחמה ושלום

את מקומו של נאצר ירש סגנו, אנואר סאדאת. המודיעין הישראלי התייחס אליו בזלזול כאל "פקק" חסר אישיות, אך סאדאת הפתיע את כולם.

אפרים קם:"לגבי סאדאת, לעומת זאת, ההערכות היו שגויות. הוא היה מוכר במשך שנים רבות כסגנו של נאצר, אבל דווקא בגלל זה זלזלו בו וחשבו שהוא דמות אפורה לחלוטין שנמצאת בצל של הנשיא. כמובן טעינו לגביו בגדול. תוצאות מלחמת יום הכיפורים ידועות, ולאחר מכן הגיע הסכם השלום שהיה מפתיע באותה מידה. איש לא ציפה לכך דווקא ממנו. וזה מראה לך כמה צריך להיזהר גם בהערכתם של אנשים שנדמה לנו שאנחנו יודעים ומכירים אותם היטב. גם את מובארכ הכירו עוד כמפקד חיל האוויר המצרי ולאחר מכן כסגן הנשיא, אבל כתוצאה מהכישלון המודיעיני לגבי סאדאת, נזהרו מאוד בהערכות ובקביעת מסמרות לגביו".

 

  חוסני מובאראק ולצידו האנשים ששהוא מתעניין בהם ובדיעותיהם על עטיפת מגזין מצרי. בהם הקריקטוריסט הישראלי רענן לוריא. 

אחרי הירצחו של סאדאת ב-1981 התיישב על כס הנשיא חוסני מובארכ, שנחשב לגיבור מלחמת 1973. בתחילת דרכו הוא נתפס כמנהיג מתון ושקול, שמייצג נאמנה את האינטרסים הלאומיים של מצרים, אולם בשנות שלטונו האחרונות הלך מובארכ ואיבד את הכבוד שרחש לו העם המצרי.

גרמו לכך גילויים על מעשי שחיתות רבים בקרב בני משפחתו ומקורביו, וניסיונו להעביר את השלטון לבנו ג'מאל. תוכניתו להשאיר את הנשיאות בתוך המשפחה מעולם לא הוצגה לציבור במפורש, אך נרמזה בצורה ברורה למדי בכלי התקשורת. בדיעבד ברור שמובארכ הגזים בהיאחזותו הארוכה בקרני המזבח של שלטונו. אילו רצה להבטיח שבנו יירש אותו, היה עליו לפרוש כמה שנים קודם לכן כשהוא עדיין מקרין עוצמה – אולי ב-2006, כפי שיעצו לו האמריקנים.

במקום זאת העדיף לחכות עד הרגע אחרי-האחרון, אך אז כבר היה חולה וחלש מכדי להשפיע על המתרחש. המצרים הממורמרים עשו לבעיותיהם השונות האנשה ומיקדו אותן בדמותו של מובארכ, משל הוא היה המקור היחיד לכל הצרות. הם האשימו אותו כי אינו אלא בובה של ארה"ב ושל ישראל, והאמינו שאם רק יסלקו אותו, כל תחלואיה של מצרים יבואו על פתרונם.

 

מחאה ללא הנהגה

חוסני מובאראק בכלוב בבית המשפט. 

אירועי האביב הערבי, ששיאם היה נפילתו של מובארכ, החלו כזכור בתוניסיה כשאזרח הצית את עצמו למוות בגלל התעללות בירוקרטית. רגשות הקיפוח של חלקים שונים באוכלוסייה התוניסאית, יחד עם ההסתה הבלתי פוסקת שהפיצה רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה (שאת נטייתה לעבר האסלאם הקיצוני היא מסווה כתמיכה בדמוקרטיזציה), הוציאו את ההמונים לרחובות. בתוך זמן קצר נפל השליט הוותיק זין אל-עאבדין בן-עלי, והבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו במדינה הביאו לעלייתו של משטר אסלאמי. במקביל לאירועים בתוניסיה פרצה בלוב מלחמת אזרחים, שהוכרעה לבסוף בעזרת המערב. הנשיא קדאפי נמלט מארמונו ונרצח, ובמדינה שוררת כיום אנרכיה שעשויה להסתיים בהשתלטות אסלאמית על אזורים נרחבים, כולל שדות הנפט. בסוריה הביאו רוחות האביב הערבי למלחמה רצחנית שגבתה עד כה למעלה מ-150 אלף הרוגים והפכה יותר מ-3 מיליון אזרחים לפליטים. גם שם קיים חשש של השתלטות גורמים קיצוניים, ונראה שהתקוות הראשוניות לחירות ולדמוקרטיה עומדות להתבדות.

בינואר 2011 הפכה כיכר תחריר בקהיר לסמלו הראשי של האביב הערבי. המפגינים שהתאספו בכיכר, חלקם הגדול צעירים חילונים בעלי גישה לאינטרנט ולרשתות החברתיות, קראו להדחתו של הנשיא על רקע העוני המתמשך, השחיתות השלטונית והפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות יסוד אחרות. מובארכ שלח כנגדם את המשטרה וכוחות המסונפים אליה, אך לא את הצבא המצרי, אף ששם היה בסיס כוחו האמיתי. כשההפגנות רק הלכו וגברו, הודיע מובארכ כי הוא מדיח את ממשלתו וכי יפעל לביצוע רפורמות ולעריכת בחירות בתוך חודשים אחדים. את המפגינים זה לא סיפק, ובתום 18 ימי מחאה אולץ מובארכ להתפטר.

עד לימיו האחרונים של משטר מובארכ ההערכה המובילה בגופי המודיעין השונים הייתה כי הצבא המצרי יגן עליו בכל מחיר. בעבר כבר הוכיח הצבא את נחישותו לדכא את מתנגדי המשטר, ונראה היה כי אירועי 2011 לא יזכו ליחס שונה. אך המומחים לא לקחו בחשבון פרט אחד שתרם רבות להצלחתה של המהפכה התחרירית: היחלשותו הפיזית הברורה של מובארכ. נשיא מצרים סבל ממחלת הסרטן, והתקשה לעבוד ולתפקד. מצבו הרפואי השליך על משטרו, שנראה גם הוא כמקרטע. ככל הנראה גם נפשם של הגנרלים נקעה משלטונו. הם לא התלהבו מהרעיון שבנו איש העסקים ג'מאל מובארכ, שלא מילא תפקיד בכיר בצבא, יקבל לידיו את מושכות המדינה. הצבא גם לא ראה במפגיני תחריר – שכאמור היו בחלקם הגדול צעירים חילונים ומשכילים – את אויבי המדינה. אדרבה, הקצינים הזדהו איתם והסכימו עם חלק מדרישותיהם.

ייתכן שאילו נטלו האחים המוסלמים חלק פעיל במהפכת תחריר, כי אז היה הצבא מוכן לדכא אותה ללא כל סנטימנטים. היעדרו של היסוד המוסלמי מהכיכר תרם להצלחתה של המחאה, גם אם הייתה זו הצלחה זמנית מאוד. מהעבר האחר, הבעיה הגדולה של המתקוממים כנגד מובארכ הייתה היעדר אידיאולוגיה ברורה. בניגוד לארגון האחים המוסלמים, שמטפח שאיפות שלטוניות עוד מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת, הם לא החזיקו בתוכנית מפורטת לניהול המדינה. גם לא הייתה להם הנהגה מרכזית ברורה ומעוררת אמון. מצד שני, המציאות הזו הקשתה על כוחות המשטרה ומשרד הפנים לדכא את המהומות. באין מנהיג מרכזי שאפשר לאסור אותו או לחסל אותו, לא ידעו השלטונות כיצד להתמודד מול הקבוצות השונות של המפגינים שצצו ממגוון מקומות ותקשרו ביניהן דרך הפייסבוק.

 

אופוזיציה נשכנית ומרוסנת

כמה שבועות לאחר התפטרותו נעצר מובארכ, בחשד למעשי שחיתות שונים ולדיכוי אלים של ההפגנות. איתו נעצרו גם אשתו סוזן, שני בניו וכמה משרי הממשלה היוצאת. בית המשפט העליון של מצרים הורה על פירוק מפלגת השלטון ובכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. מאז כבר זוכה מובארכ מרוב סעיפי האישום נגדו, אך משפטו טרם הסתיים.

למעשה, המשטר שהפילה מהפכת תחריר לא היה דיקטטורה קלאסית. במצרים של מובארכ ניתן היה למצוא עיתונות אופוזיציונית נשכנית – אם כי בכפוף לגבולות מסוימים, ועיתונאים שעברו אותם היו עלולים להיכלא לתקופות ממושכות. במדינה גם פעלו מפלגות אופוזיציה, שעשו לנשיא לא מעט צרות. השלטון אמנם הצר את צעדיהן, אך לא דיכא אותן לחלוטין ואפשר להן להשמיע קול. אפילו תנועת האחים המוסלמים, האופוזיציה המסוכנת ביותר מבחינת המשטר, פעלה בגלוי ובאופן חוקי. היו לה עיתונים משלה, היא פרסמה כמעט באופן חופשי את ספריה, וכל אחד ידע היכן מרכזי הפעילות והמסגדים שמשתייכים אליה. מדי פעם נעצרו מנהיגי האחים המוסלמים, ובכמה מקרים נענשו בחומרה, אך כללי המשחק נשמרו. בהשוואה לקודמיו נאצר וסאדאת, שרדפו את האחים המוסלמים בחרי אף והוציאו להורג את מנהיגיהם, מובארכ נהג במתינות יחסית. גם מצבה הכלכלי של מצרים לא היה גרוע באופן מיוחד בזמן שפרצה ההתקוממות, והמוסדות הפרלמנטריים הלכו ונפתחו בהדרגה לאוכלוסיות נוספות. אך כמו במדינות רודניות אחרות, הרפיה מסוימת בקשיחותו של המשטר ולאחריה תקופה של נסיגה והידוק האחיזה השלטונית, עלולות להביא למרד. "מהפכת הציפיות המתגברות", כך אפשר לכנות את מה שקרה במצרים. מי שעלה בפועל לשלטון לאחר התפטרות מובארכ היה הצבא, או ליתר דיוק הקצונה הבכירה בראשות חוסיין טנטאווי. לצבא מצרים לא היו פתרונות לבעיותיה של המדינה, אבל הוא ביקש להמשיך את הסטטוס-קוו שהעניק לאנשיו משכורות גבוהות ושליטה בחלק מהכלכלה המצרית.

Mohamed Morsi Leader Of The Corporate Muslim Brotherhood In Egypt. He Was President Of Egypt From 2012 to 2013 and is now in prison for murdering people.

לאחר תקופת מעבר מונה לנשיא מוחמד מורסי, נציג האחים המוסלמים שניצח בבחירות דמוקרטיות פחות או יותר (לאחרונה טענו נציגי צבא מצרים כי זייפו את התוצאות לטובתו כדי למנוע מלחמת אזרחים). הנשיא החדש, דמות לא מוכרת מחוץ למצרים, שאף לכונן במצרים שלטון אסלאמי מוחלט. לימים התברר כי בשנת 2011 ברח מורסי מהכלא המצרי יחד עם עצירים נוספים, אנשי האחים המוסלמים ששוחררו על ידי חמאס. בתחילת נשיאותו נדמה היה שמדובר באיש חזק, שמצליח לנווט ולתווך גם בין ישראל והחמאס בעזה.

אך כחלוף זמן התגלה מורסי כחסר כריזמה וכישרון שלטוני. הוא לא ידע לנהל את המדינה הענקית והמסובכת שהופקדה בידיו, והתמקד בניסיון להביא לשינוי החוקה המצרית לקראת מהפכה אסלאמית כוללת. בתקופת השלטון הקצרה של מורסי החל להתבלט הגנרל א-סיסי. מורסי מינה אותו למפקד הצבא לאחר שא-סיסי, הקצין הצעיר ביותר במועצה הצבאית העליונה, פנה ככל הנראה אל הנשיא ביוזמתו והציע להכפיף את הצבא למרותו. מורסי קיבל את ההצעה הנדיבה, בפרט שא-סיסי נראה לו כמוסלמי קיצוני טוב. היו לו כמה סיבות לחשוב כך: ראשית, שלא כמו נשותיהם של רוב הקצינים, אשתו של א-סיסי נוהגת ללבוש בגדים אסלאמיים מסורתיים. שנית, על א-סיסי עצמו סופר שהוא מרבה לשלב בדבריו פסוקים מהקוראן. מתוך הנחה שמדובר ב'אח מוסלמי' שמסתתר בצבא, או לכל הפחות אדם שיכול לשמש בובה של התנועה האסלאמית, החליט מורסי להעניק לא-סיסי יותר ויותר עוצמה – בלי להבין שבכך הוא מכניס את ראשו ללולאת חבל התליה שהגיש לו הגנרל הצעיר.

 

 

המנהיג החדש 

האם א-סיסי הוא אכן מוסלמי קיצוני? מרצה אמריקנית שהכירה אותו בשנים 2005-2006 כאשר השתלם במכללת זרוע היבשה של צבא ארצות הברית בפנסילבניה, סיפרה בראיון כי מדובר באדם דתי שמרן – אך לא יותר מאנשי צבא אחרים. התנהלותו של א-סיסי בחודשי האחרונים מול חברי האחים המוסלמים יכולה להעיד שהצדק עמה. המירוץ של א-סיסי לצמרת החל כאשר הגנרל הצעיר זיהה את משבר המנהיגות העמוק שפוקד את מצרים.

הממונה עליו, הפילדמרשל חוסיין טנטאווי, התגלה יותר ויותר כאיש זקן ועייף שאינו מסוגל להחלטות קשות. בכירים ישראלים מספרים שבזמן המתקפה ההמונית על שגרירות ישראל בקהיר, סירב טנטאווי עד הרגע האחרון לענות לטלפונים הבהולים מירושלים. את החולשה של טאנטאווי זיהו גם ההמונים המצרים. האחים המוסלמים החלו להראות זלזול כלפי הצבא, וארגוני הטרור האסלאמי, שהתבססו בסיני בשנותיו האחרונות של מובארכ, הגבירו את מתקפותיהם על בסיסי הצבא ומוסדות השלטון בחצי האי.

בחוגי הצבא הסתמנו לאורך השנים כמה מועמדים להגיע לכס הנשיאות: הרמטכ"ל לשעבר סאמי ענאן, חביבם של האמריקנים; מפקד חיל האוויר לשעבר אחמד שאפיק, שהתמודד מול מורסי ולאחר הפסדו ברח ממצרים; ראש המודיעין מוחמד מוואפי; והגנרל עומר סולימאן, שנפטר משברון לב לאחר שהתברר גודל ניצחונם של האחים המוסלמים בבחירות. אולם נראה שטנטאווי עצמו ראה את א-סיסי כיורשו, וגם מובארכ בשעתו העריך אותו ומינה אותו כראש המודיעין הצבאי. האיש הצעיר ביותר במועצה הצבאית העליונה הלך והסתמן כבעל סיכויים טובים לזכות בהנהגה, אם יפעל בצורה נמרצת וייצור לעצמו את תדמית המנהיג שמצרים זקוקה לו.

באוגוסט 2012 הדיח מורסי את טנטאווי, ומינה במקומו את א-סיסי למפקד הצבא ושר ההגנה. בחודשים שבאו לאחר מכן נראה היה כי א-סיסי הוא אכן עושה דברם של האחים המוסלמים. הוא טיהר את שורות הצבא מקצינים שנאמנותם למהפכה הייתה "חשודה", ופעל במרץ כדי להרחיק את הצבא מכל מעורבות בפוליטיקה, בדיוק כפי שרצה השלטון האסלאמי ההולך ונבנה. נאומיו, שנישאו בפורומים צבאיים בלבד ועוררו תשומת לב מועטה ביותר, עסקו רק בצורך להחזיר לצבא את ביטחונו העצמי ובשיקום תוכניות שהוכנסו למגירה, כמו הצטיידות בטילים ארוכי טווח. כשמורסי דיבר על רפורמות דרמטיות בחוקה המצרית, א-סיסי וחבריו הגנרלים סירבו אף להצטרף לדיונים בנושא זה כמגשרים בין הצדדים השונים. שר ההגנה העדיף להמשיך בשלב זה במדיניותו ארוכת הטווח, ולהניח למורסי לכרות לעצמו קבר.

בהדרגה גברו המהומות כנגד מורסי, והלה נאלץ כנגד רצונו לפנות יותר ויותר לעזרת הצבא, מתוך הנחה שא-סיסי הוא בן ברית אמין ונאמן למדי. כך למשל הורה במרץ 2013 לשלוח את החיילים כנגד המפגינים, במהומות שפרצו לאחר שעשרות אוהדי כדורגל נהרגו במגרש בסואץ. באותו זמן פעלו האחים המוסלמים להקמת מיליציה משלהם, דומה ל"משמרות המהפכה" באיראן, במטרה לסלק בסופו של דבר את הצבא והמשטרה מכל עמדות הכוח. הצבא המצרי היה מודע היטב להתפתחויות המסוכנות.

ייתכן מאוד שרק בשלב זה, כשהתבררו תוכניותיהם ארוכות הטווח של האסלאמיסטים, גמלה בלבו של א-סיסי ההחלטה להפיל את מורסי. על פי גרסה אחרת, א-סיסי החל לפעול כנגד המשטר כבר בנובמבר 2012, כארבעה חודשים אחרי בחירתו של מורסי. סייעו לו בכירים-לשעבר בממשל מובארכ, כשמאחורי הקלעים מספקת כסף ותמיכה סעודיה, היריבה האידיאולוגית של האחים המוסלמים.

סופו של שלטון מורסי הגיע ביולי 2013. שוב נערכו הפגנות סוערות בכיכר תחריר, וההמונים קראו לצבא להפיל את מורסי, שהתגלה כאויב הדמוקרטיה. לאחר שורת התנגשויות בין האסלאמיסטים ומתנגדיהם, יצא א-סיסי לפעולה והכניס את הנשיא ואת רוב מנהיגי האחים המוסלמים לכלא, כפי שעשו בעבר נאצר וסאדאת. כעת היה זה תורו של מורסי לשבת בכלוב בבית המשפט, ולשמוע כי הוא מואשם בהרג חיילים וקשירת קשר עם ארגון חמאס – פשעים שעשויים לגרור גזר דין מוות. במקביל דאג א-סיסי שמובארכ ישוחרר ממעצרו. חילופי השלטון הורגשו גם בחצי האי סיני. הצבא המצרי הגביר את מתקפותיו על ארגוני הטרור – לעתים בעזרתה הסמויה של ישראל – והראה שלא ייתן לזנב בו בבוז, כפי שהיה בימי מורסי. א-סיסי הכריז על מאבק חסר פשרות גם כנגד חמאס, שהוא תנועת-בת של האחים המוסלמים, ושלח את הצבא לצור על עזה ולהשמיד את המנהרות העוברות מתחת לקו הגבול. במצרים דן בית המשפט למוות מאות מאנשי האחים המוסלמים – דבר שלא היה עולה על הדעת בימי מובארכ הפשרני. כל הצעדים הללו אותתו שבקהיר קם מנהיג חדש ותקיף, אם כי עדיין לא היה ברור האם הוא מעדיף להישאר מאחורי הקלעים, או להתייצב בחזית הפוליטית. לבסוף קיבל א-סיסי מספיק ביטחון עצמי, ובברכת הצבא החליט לרוץ לנשיאות, בבחירות שנקבעו ליוני 2014.

 

עתיד הדמוקרטיה  על פי א-סיסי 

 

שני שליטים מצריים נאצר וא-סיסי אי אז בשנות השישים.

בתמונת-ילדות שהפיצו מקורביו של א-סיסי הוא נראה מצדיע לנשיא נאצר בגאווה ובהערצה – אך רבים טוענים כי אין קשר בינו ובין הילד המופיע בתמונה. בכלל, לא הרבה ידוע על שנותיו המוקדמות ועל הקריירה הצבאית שלו.

"הוא היה איש צבא ומודיעין לכאורה שגרתי", אומר ד"ר אפרים קם. "בחוגים הישראליים לא היה רושם שדווקא הוא יהיה השליט הבא של מצרים, ואני חושב שגם לא אצל האמריקנים. חשבו על אנשים אחרים". איך אתה רואה אותו בהשוואה למנהיגי מצרים הקודמים? "הוא אוהב להשוות את עצמו לנאצר, וכך לכאורה הוא נראה בעיני ההמונים במצרים, שמתחברים לכריזמה שלו. אבל יש ביניהם הבדל בסיסי מכריע: נאצר, עם האידיאולוגיה הפאן-ערבית שבה דבק, נשאר גם לאחר מלחמת ששת הימים המנהיג הבלתי מעורער של העולם הערבי. היום מדינות ערב נמצאות בשפל לעומת התקופה ההיא, וקשה לראות אדם אחד שהופך למנהיג שלהן".

על רעיונותיו ותוכניותיו של א-סיסי לעתיד מצרים והאזור אפשר אולי ללמוד מעבודה סמינריונית שהכין בשנת 2006, כאשר איש לא העלה על דעתו שהבריגדיר-גנרל האלמוני הזה יהפוך יום אחד לנשיא. כותרת העבודה, שאותה הגיש במסגרת לימודיו במכללה בפנסילבניה, הייתה "דמוקרטיה במזרח התיכון".

באותם ימים ניסה ממשל בוש לכפות על מצרים משטר דמוקרטי בסגנון מערבי, יוזמה שחוסני מובארכ התנגד לה בחריפות, ונראה שא-סיסי צידד בעמדתו. לפי העבודה שכתב, שלושה סוגי דמוקרטיות יכולים לצוץ במזרח התיכון. הראשון הוא משטר קיצוני שנבחר בשיטה דמוקרטית, כמו משטר חמאס בעזה (וכיום ניתן להוסיף: וכמו משטר מורסי במצרים). לסוג השני משתייכות הדמוקרטיות המתונות; הללו נוטות להיות מושחתות, אבל עדיין מעניקות לאזרחים את היתרון שבקיומה של ממשלה המייצגת אותם. הסוג השלישי הוא משטר דמוקרטי חילוני בסגנון מערבי, שלדעת א-סיסי לא יוכל להתקיים במזרח התיכון.

ההעדפה שלו היא לסוג השני, במודל שבו המדיה ומערכת החינוך נמצאות בידי העם ולא בידי המדינה. א-סיסי קובע שכל משטר באזור חייב לקחת בחשבון את האופי הדתי האדוק של התושבים, להתייחס אליו כגורם חשוב שמשפיע על ההתנהלות הפוליטית, ולא להתבסס רק על שיקולי יעילות כלכלית. לדבריו, מעצמות-העל מנסות להשיג מהמזרח התיכון את הנפט והגז הדרושים להן, מבלי להתייחס לצרכים ולרצונות הדתיים של תושבי האזור. אין זה ברור האם ארה"ב דואגת לדמוקרטיה במזרח התיכון – או בעיקר לאינטרסים שלה, שאינם זהים עם אלו של עמי האזור. בד בבד, הקונפליקט הישראלי-פלשתיני גורם לערבים לחשוד עוד יותר ב"דמוקרטיה" שהמערב מנסה לכפות עליהם. לדעת א-סיסי אמנם ניתן כבר לראות סימנים של דמוקרטיזציה במזרח התיכון, אך יש בו גם משטרים רודניים ואוטוקרטיים שרק מעמידים פנים של התעניינות בדמוקרטיה, בלי שיהיה לכך ביטוי במציאות.

בכל מקרה, הוא כותב, לפני מעבר למשטר דמוקרטי יהיה צורך לחנך ולהדריך את עמי המזרח התיכון בהתאם, תהליך שייקח זמן רב. ההיסטוריה מראה לדבריו שבדמוקרטיות חדשות תמיד מתקיים עימות, פנימי או חיצוני, בעשור הראשון להקמתן. בגלל החשיבות של האסלאם במזרח התיכון תוכל לקום בו דמוקרטיה רק אם המנהיגים האסלאמים ייטלו חלק בבנייתה, וישכנעו את העם בנחיצותה. התפקיד שא-סיסי כן מייעד למערב הוא מתן סיוע כלכלי וטכנולוגי בדרך להשגת הדמוקרטיה. עדיף שארה"ב תשקיע כספים בהעלאת רמת החיים במזרח התיכון, הוא אומר, מאשר שתנהל מלחמות בעיראק ובאפגניסטן, דבר שרק מקשה על הדמוקרטיזציה באזור.

הוא מזכיר כי מאז ימי מוחמד נפוץ בארצות האסלאם רעיון ה"אל-קלאפה" – שאיפה לשמור על שוויון, צדק, צדקה ואחווה לכול, וזאת בניגוד לחיפוש אחרי חופש ואושר לכול, כמקובל בארה"ב. בעבודה שלו מדבר א-סיסי על משטר היברידי שמשלב צבאיות עם אסלאם. המנהיג שהוא מתאר אינו נשיא אזרחי-חילוני כפי שהיו נאצר וסאדאת, אלא יותר שליט צבאי שמשתמש בכוחו גם כדי להשליט את האסלאם במדינה. עוד מדבר א-סיסי על שאיפתו לראות את ארצות המזרח התיכון מתאחדות לבסוף לסוג של ח'ליפות חדשה. הרשויות המחוקקות, השופטות והמבצעות באיחוד הזה יהיו אסלאמיות, ואם לא – כי אז יהיה צורך בזרוע אסלאמית אחרת של הממשל. כפי שבארה"ב נוסדה הדמוקרטיה על עקרונות יהודיים-נוצריים, אומר א-סיסי, כך תקום במזרח התיכון דמוקרטיה על פי עקרונות אסלאמיים, וזאת תוך גילוי סובלנות לדתות אחרות הקיימות באזור.

סכנה על הנילוס

האם יתגלה א-סיסי כנאצר חדש שיאחד את העולם הערבי? האם יהיה סאדאת חדש, שיחזק את הקשרים עם ישראל? או שמא יהיה רק מהדורה חדשה של מובארכ, הנשיא שמומחיותו הייתה לשמר את הקיים?

דבר אחד ברור: מצרים אינה יכולה להתקיים ללא מנהיג חזק שיישא אותה על כתפיו. האסלאם הקיצוני עוד לא אמר את המילה האחרונה שלו, והמדינה הענקית עלולה בכל רגע לגלוש לתוך מלחמת אזרחים, עם מעורבות פעילה של לוחמים גי'האדיסטים שיפלשו לתחומה. כוחות האסלאם הם האיום המרכזי על שלומה של מצרים, אולם יש גם איומים אחרים.

המצרים עלולים לעמוד בקרוב מול מחסור חריף במים, לאחר שאתיופיה החלה בבניית סכר על הנילוס העובר בשטחה. אם מצרים לא תגיע איתה להסכמות בנושא, זו עשויה להיות עילה למלחמה.

כעת צריך א-סיסי למצוא את הנוסחה שתמנע ממנו ליפול גם הוא קורבן להלך הרוח הממורמר של העם המצרי. מצבה הכלכלי של מצרים קשה מאוד, ואם הנשיא החדש רוצה להאריך ימים בשלטון יותר מקודמו, הוא חייב להביא שיפור כלשהו בתחום הזה. מאז ומתמיד רצו המצרים לראות בארמון הנשיאות בקהיר שליט חזק שיאחז במושכות, יביא יציבות לחייהם וידאג שבכל בית יהיה מזון. שיפור המצב הכלכלי יעניק לא-סיסי גיבוי ציבורי במלחמתו נגד האחים המוסלמים וארגוני טרור אחרים. לדברי ד"ר קם, "הבעיה של א-סיסי היא שבתוך שזמן קצר עליו להראות הצלחות. אם לא יביא קבלות מיידיות, הוא יאבד את כל הכריזמה שלו בעיני המצרי ברחוב, ולא יישאר בתפקיד".

כדאי לזכור שאחד החששות הגדולים של ישראל הוא שהשלטון המרכזי במצרים יקרוס לחלוטין, ואז נצפה בגל ענק של פליטים מצרים צועדים בחצי האי סיני לכיוון ישראל, מעין היפוך היסטורי של מסעות אבותינו מארץ כנען לכיוון דרום-מערב. במצרים כבר הופצה ידיעה מפוברקת ולפיה השגריר הישראלי בקהיר אמר שא-סיסי נחשב לגיבור לאומי גם בישראל. לסיפור הזה כמובן אין שחר, אבל נכון הוא שבירושלים העדיפו בבירור את א-סיסי על פני מורסי, שהתקשה להעלות את שמה של ישראל על דל שפתיו. בינתיים נראה שההימור היה נכון: א-סיסי הצהיר על מחויבותו להסכם השלום עם ישראל, וברור כי אין לו התנגדות אידיאולוגית להסכם הזה. אין זה אומר שנשיא מצרים יישאר מחויב לו גם בעתיד, אבל כפי הנראה השיקולים שינחו אותו יהיו אסטרטגיים קרים, ולא רגשי שנאה כלפי ישראל.

 

"לישראל, וזה לא סוד, א-סיסי הוא כרגע הבחירה הטובה ביותר", אומר ד"ר קם. "הוא מדבר בצורה חיובית על הסכם השלום ורואה בו נכס למצרים. אז נכון שהוא לא מזמין אותנו לטקס ההכתרה שלו, אבל מבחינתנו מספיק שישמור על רמת השלום שהייתה בימי מובארכ. היינו מעדיפים כמובן יחסים חמים יותר, אבל ספק אם נקבל אותם, וזה גם לא לגמרי תלוי בו".

המילה היא "שאזאם " ! -קפיטן מארבל בישראל

הוסף לסל את שהאזאם - איגוד מפלצות הרשע - איגוד מפלצות הרשע #1 / ג'ף סמית

השינוי שחל בו היה מדהים , הבחור קטן הקומה והצנום הפך לגבר ענקי , בעל שרירי פלדה . הוא היה לבוש במדי קרב אדומים , ועל חזהו התנוסס ברק גדול , כעדות על הכוח הגדול האצור בשרירי איש הפלא , גלימה רקומה בזהב עטרה את כתפו הימנית ". ( חוברת בסדרת "שאזאם "  מאת מירון אויראל ,הוצאת "הפיל " 1961? )

לאחרונה הופיעו בעברית שני כרכים על הרפתקאותיו של גיבור קומיקס לא כל כך ידוע בעברית :קפיטן מארבל שני הכרכים מתכנים "שהאזאם –איגוד המפלצות הרשע "וחיבר אותם הסופר והצייר ג'ף סמית ,שהתפרסם גם בעברית הודות לסדרת הקומיקס שלו "בון "  על מאבק בין כוחות הטוב וכוחות הרע בעולם פנטסטי .

"בון" זכה להצלחה גדולה בארה"ב  והפכה לרב מכר בינלאומי ,גם בישראל. וכתוצאה קיבל סמית הצעה שלא יכול לסרב לה מהוצאת הקומיקס "די סי " .ליצור סיפור חדש על גיבור העל המפורסם "קפטין מארבל " דמות שהוא אמנם לא היכיר באמת. אך זה לא היה חשוב .הוא הסכים מיד.

הסיפור  של ג'ונס פורסם ב-2007  בארבעה חוברות שכונסו בשני כרכים.ושני הכרכים האלו תורגמו לעברית בידי ארז אשרוב. בסיפור של גו'נס היתום בילי בטסון הנרדף בידי בריונים מוצא את עצמו במבצרו של המכשף שאזאם שנותן לו כוחות על ,היכולת לגייס את גיבור העל קפטין מארבל עם המילה "שאזאם" כאשר יהיה בסכנה.

מיהו קפטין מארבל ? זהו בילי בטאסון המבוגר.איך הפך בילי באטסון המבוגר לגיבור על  ומה קורה לו  בהווה שלו בכל פעם שהוא קופץ לעבר להציל את עצמו הצעיר ? העם בעתיד שלו הוא הופך בכל פעם לילד חסר כוחות על להפתעת כל הקרובים אליו ? זה לא ברור ומן הסתם ישאר לא ברור גם בעתיד.

בסיפור בילי והקפטין  ואחותו של בילי מרי מארבל מתמודדים  עם מר מוח תולעת מרושעת מיקום אחר שקדם ליקום שלנו  המשתף פעולה עם שני רובוטים ענקיים . למה הן כאן ? כי בילי עלה על הר שנאמר לו לא לעלות עליו. ובכך הקים לתחייה את מר מוח הנחוש להשמיד את היקום שלנו. ועליו להלחם עם אוייב נורא ומסוכן עוד יותר ,איש הממשל האמריקני המרושע דוקטור סיוואנה שלכאורה משתף פעולה עם מר מוח למטרותיו האפלות שלו. הסיפור נחמד ילדים יהנו ממנו.אך לא מבוגרים. וזאת הזדמנות להיזכר גם בהופעותיו הקודמות של הקפטין מארבל בשפה העברית ,הופעות שכולן היו בפרוזה ולא בקומיקס ,ובמהלכן נפגש הקפטין עם טרזן איש הגונגל ועם בנו המאומץ בוי וכולן נכתבו בידי סופר אנונימי אחד בשם מירון אוריאל. 

 

 

שאזאם 

קפיטן מארבל הוא אחת מדמויות הקומיקס האמריקניות הפופולאריות והאהובות ביותר בכל הזמנים . גיבור  על זה שנוצר ב-1941 כמתחרה לדמות הקומיקס "החזקה " ביותר ( הן מבחינת הכוחות והן מבחינת המכירות ) סופרמן , נוצר ב-1940 .

הוא היה הנער  מוכר העיתונים היתום בילי באטסון. בלילה אפל אחד נפגש באטסון את המכשף המיצרי בן 3000 השנה ,  שזאם , ומאז השתנו חייו של בילי ללא הכר . שזאם , החליט שבילי יהיה יורשו  ונתן לו  כוחות על על מנת להילחם איתם בכוחות הפשע והרשע בכל פינה בכדור הארץ את הכוחות האלה יכול היה בילי לקבל מיידית אחרי שהשמיע את שם המכשף "שאזאם!"  .

הסתבר שהיא ראשי תיבות של שלמה המלך התנכי ( וכך קיבל את חכמת שלמה ) הרקולס , הגיבור האל היווני ( וכך קיבל את כוחו של הרקולס ) אטלס הענק היווני ( וכך קיבל את כוח העמידה  וההתמדה של אטלס ) זאוס , מלך האלים היווני ( וכך קיבל את עוצמתו של זאוס ) אכילס הגיבור היווני ממלחמת טרויה ( וכך קיבל את אומץ ליבו של אכילס ) ומרקורי  אל השליחויות הרומאי ( וכך קיבל את המהירות של מרקורי ). ברגע שהשמיע את המילה וקיבל את כל כוחות העל האלה היה בילי אוטומטית הופך ללבוש בחליפה אדומה והופך אוטומטית לאדם אחר מבוגר יותר בלפחות 15 שנה , לגיבור  "קפיטן מארבל "!.

עם כוחות העל המדהימים שלו נאבק קפיטן מארבל ברשעים נוראיים שאיימו על שלום וקיום העולם כמו קפיטן נאצי , לוחם העל של היטלר , ד"ר סיוואנה , מדען מטורף ובני משפחתו , והגרוע מכולם,מר מיינד  , תולעת קטנה וממושקפת  מכוכב הלכת  נוגה בעלת אינטליגנציית על. התולעת הנ"ל הייתה  נחושה בדעתה להשתלט על כדור הארץ  ויהי מה ולא היססה להרוג אלפי אנשים על מנת להשיג את מטרתה המרושעת.

מעניין לציין את הקישור המוזר שנעשה בסדרת קומיקס זאת בין הדמות התנכית של שלמה המלך ובין הדמויות הפגאניות של האלים היווניים והרומאיים שכביכול משתפים פעולה בהספקת כוחות על לקפיטן מארבל . כפי שהוסבר במיני סדרת קומיקס משנות ה-80 WAR OF THE GODS  שתיארה מלחמה בין אלי המיתולוגיות השונות , המלך שלמה אכן היה קיים ביחד עם האלים הפגאניים השונים והסכים להתחלק עימם בכוחות העל, במקרה זה חכמתו  שאותה סיפק למכשף המצרי שאזאם בעת שזה ביקר אותו בחצרו .(מאידך גיסא הרי שלמה תואר במקרא כמי שהלך בזקנתו אחר אלים זרים , כך שסיפור זה אולי אינו אבסורדי כל כך…).

סדרת קפיטן מארבל הפכה מהר מאוד לאחת מסדרות הקומיקס המצליחות ביותר של ארה"ב ומכירותיה אף השתוו ומידי פעם אף עברו את אלה של סופרמן כל היכול , ומוסכם כיום שאיכות הסיפורים ( שנכתבו ברובם בידי סופר המד"ב הידוע אוטו בינדר) הייתה גבוהה בהרבה מאלה של סופרמן.

כה גדולה הייתה ההצלחה עד שהופיעו סדרות "אחיות" על אחותו של קפיטן מארבל "מרי מארבל " על "קפיטן מארבל הצעיר " על "הופי מארבל הארנב " ( ארנב דמוי קפיטן מארבל בעולם של חיות מדברות ) ועוד. הסדרה הייתה כה מצליחה שנעשתה לפיה ב-1940 סידרת סרטי קולנוע בהמשכים בכיכובו של טום טיילר , אך בה שונתה דמותו של קפיטן מארבל באופן משמעותי.למרות זאת סדרה זאת נחשבת ביחד עם סדרות הקולנוע של פלאש גורדון ובאק רוג'רס בכיכובו של באסטר קראב , לאחת מסדרות הקולנוע הטובות והמרתקות ביותר מסוג זה כה גדולה הייתה הצלחתו של קפיטן מארבל עד שלבסוף קם כנגדו האויב האדיר מכל , גרוע אפילו מהתולעת מר מינד,  בעלי הזכויות על סופרמן .  הללו היו נחושים  בדעתם להיפטר ממתחרה מסוכן זה , ויצאו לתביעה משפטית כנגד המוציאים לאור של קפיטן מארבל בטענה שהוא פלגיאט של סופרמן. לבסוף הם הצליחו להשיג את סגירת הקומיקס ב-1954, לאחר 14 שנה של הצלחה בילתי פוסקת.

 

קפיטן מארבל, עם זאת ממשיך  גם כיום בסדרות הקומיקס של חברת ד. סי המוציאה לאור  של סופרמן ולרוב הסדרות בכיכובו נקראות "שזאם" שכן גם לחברה המתחרה "מארבל " ( לא, לא על שם הקפטין.. )   יש סדרה בשם קפיטן מארבל"….אך הוא כבר אינו נהנה מההצלחה  של העבר כאשר היה אחד הגיבורים הפופולאריים בתבל.

אך הוא כבר אינו נהנה מההצלחה  של העבר כאשר היה אחד הגיבורים הפופולאריים בתבל.

Miracle3.png

לאורך השנים קמו לקפיטן הטוב כמה גילגולים ביזאריים במיוחד כמו גילגולו הבריטי "מארבל מאן" שהחל לאחר הפסקת הסדרה בארה"ב ושהיה העתק של דמות הקפיטן שבו מילת הקסם הייתה "קימוטה" ( אטומיק בהיפוך אותיות ) והדמויות השונות קיבלו שמות שונים . סדרה זאת רצה בהצלחה בבירטניה למשך כמה שנים . בשנות השמונים היא הוקמה לתחייה בידי סופר קומיקס צעיר בשם אלן מור ששינה את הדמות הפלגמטית של מארבל מאן לדמות הסופר גיבור הריאליסטי הראשון. מור ניסה לתאר כיצד יתנהג אדם אמיתי שבמקרה יש לו כוחות על. סדרה זאת זכתה להצלחה גדולה והוחלט לפרסמה גם ארה"ב.

אלא ששוב קפץ רוגזו של ענק קומיקס על הדמות , הפעם חברת הקומיקס מארוול ששמה כשם הקפטין . אלה דרשו את שינוי שם הדמות ממארוול מאן ". אלן מור נאלץ לשנות את שם הדמות ל"מירקאל מאן" מה שפגע אנושות בהמשכיות שיצר בסדרה. מאז הוא מסרב לעבוד עבור חברת מארוול למרות בקשות חוזרות ונשנות מצידם. מארבל בכל אופן היא כעת המוציאה לאור של סידרת "מירקאל מאן " של מור.

ואחת הפינות בתבל שבה הופיעו הרפתקאותיו של קפיטן מארבל , ובשתי סדרות שונות הייתה ישראל.

קפיטן מארבל בישראל 

שזאם

סדרת הקולנוע על הרפתקאותיו של קפיטן מארבל הוצגה שם בהצלחה בשנות ה-40 ואולי גם פעם חוזרת בשנות ה-60 .

בשנת 1962 החלה הוצאת "הפיל " של עזרא נרקיס ( הוצאה שתחת שם זה עסקה עד כה בעיקר בהוצאת סיפורי טרזן ובנו הנער בוי , אם כי תחת שמות אחרים נרקיס הוציא מגוון רחב של חומר כמו מערבוני בוק ג"ונס, סטאלאגים , ספרי מתח וארוטיקה ועוד) להוציא חוברות על הרפתקאותיו של קפיטן מארבל . למעשה הוצאת הפיל הוציאה שתי סדרות כאלה. הראשונה מהן הייתה "שאזאם " שיצאה ב-8 חוברות והשנייה שהייתה המשך ישיר של ספור העלילה של הראשונה נקראה "קפיטן מארבל " וגם ממנה יצאו 8 חוברות שסיימו לבסוף את סיפור העלילה.

לא ברור לי מדוע היה צורך להמשיך את הסדרה בשם שונה שהרי אותו הסיפור נמשך גם בסדרה החדשה ולמעשה מדובר בסדרה אחת של 16 חוברות..

יש לציין שהפורמט העלילתי היה שונה מאוד מהמקובל בסדרות מסוג זה שבהן בכל חוברת הייתה עלילה נפרדת בעלת שם משלה שהייתה מתחילה ומסתיימת בחוברת הנ"ל ( אם כי במקרים נדירים העלילה הייתה יכולה להימשך לאורך חוברת אחת או שתיים נוספות ) . כאן לעומת זאת לחוברות השונות לא היה שם ספציפי משלהן והוצג סיפור אחיד ונמשך  , מהחוברת הראשונה של "שאזאם " ועד לחוברת האחרונה של "קפיטן מארבל". החוברות הופיעו ללא שם מחבר כלל, דבר שהיה נדיר שכן בדרך כלל היה ניתן שם מחבר כלשהו בחוברות מסוג זה , גם אם שמות אלה היו תמיד בדויים,  אבל למעשה היה זה הסופר הקבוע של הוצאת נרקיס , מירון אוריאל , סופר ומתרגם פורה ביותר , שחיבר את מרבית ( או אף כל ) סיפורי טרזן עבור ההוצאה כמו גם את מערבוני בוק ג'ונס , הסטלאגים ועוד מאות סיפורים מסוגים שונים. סיפור העלילה עסק בבילי באטסון ובקפיטן מארבל , אבל למעשה מקור ההשראה שלו לא היו כלל חוברות הקומיקס ( שכנראה לא היו מוכרות בארץ ) אלא סדרת הקולנוע של חברת "רפובליק"  משנת 1940 .

שתי הסדרות של הוצאת הפיל עקבו בנאמנות  ובדייקנות רבה אחר קו העלילה של סדרת קולנוע זאת . למחבר אוריאל היה כנראה זיכרון מצוין לגבי הפרקים שראה בסדרת הקולנוע. העלילה היא זאת :בילי באטסון יוצא עם משלחת ארכיאולוגית להודו ושם הם מוצאים את שרידיה של תרבות הודית קדומה בעלת טכנולוגיה מפותחת עד להדהים כולל הידע כיצד ליצור מכשיר קרני מוות בעל עוצמה אדירה . אחר מכשיר זה מחפש גם מרגל נאצי מסתורי המתחזה לאחד מאנשי המשלחת " הסקורפיון". בילי באטסון פוגש בעיר במערה את המכשף ההודי הקדום "שזאם " וזה נותן לו את הכוחות של קפיטן מארבל ( אם כי למילה "שזאם " אין כאן את המשמעויות שיש לה בקומיקס ) ומכאן ואילך מוצא עצמו באטסון במהלך 16 חוברות שתי הסדרות במלחמה בילתי פוסקת עם העקרב ואנשיו הערמומיים . כל ניסיונותיהם של אנשי הסקורפיון  הנאציים להשמיד את הקפיטן העל אנושי מסתיימים בכישלון  ולבסוף הקפיטן  מגלה את זהותו של ה"סקורפיון"   בחוברת האחרונה ( זהות שברורה גם לקורא התמים ביותר  מההתחלה כתוצאה משמו מקרין הרשע  "פויסון זומאק "  בניגוד לכל שאר החשודים שלהם יש שמות אמריקניים רגילים )  וגובר סופית על כוחות הרשע . ואז מופיע המכשף שזאם ונוטל ממנו את כוחות העל שלו עתה כשאין לו צורך בהם יותר.

טרזן פוגש את שאזאם 

אלה לא היו הסיפורים היחידים שאותם הוציאה הוצאת "הפיל" על קפיטן מארבל . היא גם יפגישה אותו בפעם הראשונה במקום כלשהוא , עם גיבור מפורסם אחר, עם טרזן!. במסגרת הסיפורים אלה שבה היפגישה את טרזן עם דמויות ידועות כמו פלאש גורדון "הטרזן ההודי " זימבו ( מהסרטים ההודיים)  ולהבדיל עם דרקולה , המומיה , ודוקטור פרנקנשטיין נםגש טרזן גם עם הקפטןן. היה זה בסיפור בין שתי חוברות בסדרת "תעלולי טרזן " ( מספרי 79 ו-80 בסדרה) "טרזן פוגש את שזאם , ו"טרזן בעקבות האוצר הגדול". החוברות הללו נכתבו כרגיל בידי הכותב הקבוע של טרזן בידי מירון אוריאל שהפגיש כאן בין שני הגיבורים תוצר פרי עטו .( אוריאל נהג לעשות דברים דומים במערבונים שלו שם נהג להפגיש בין גיבורים שונים שעליהם כתב , בוק ג'ונס , תום מיקס , ביל הייקוק ובופאלו ביל פעם אחרי פעם ).

במסגרת סיפור זה בילי באטסון נשלח בידי מעבידיו לאפריקה עם משלחת של חוקרים אל עמק קברי המלכים של בית לובונגולו ששם טמונים אוצרות זהב. שניים מאנשי המשלחת הורגים את המדען שעומד בראשה משאירים את באטסון לחזסדי קניבאלים פראיים ומסתלקים עם האוצר בחזרה לאנגליה. טרזן מציל את באטסון שהופל להיות קפטין מארבל וביחד הם גוברים על הפראים .

מסתבר שטרזן שמע רבות על קפטין מארבל :  " בילי היביט בו בתדהמה . אתה מכיר את שמי ? מנין?" "אתה עוד שואל?! " שאל טרזן  " וכי מי לא שמע על קפיטן מארבל הגיבור המעופף , שסיפורי גבורותיו ועלילותיו עוררו רעש גדול בעולם כולו!. בילי חייך במבוכה . "לא תיארתי לעצמי ששמי עשוי להגיע אפילו עד נבכי אפריקה המסתורית. ואתה  בוודאי טרזן המהולל ? גם אני שמעתי רבות אודותיך ,והשתוקקתי להכיר אותך ,אלא שלא תיארתי לעצמי שהפגישה תארך בנסיבות מצערות כאלה". "שמח להכירך ,קפיטן מארבל" . "מאושר להכירך ,טרזן". "שני הגיבורים החליפו לחיצת יד חמה….." ומשם הם נוסעים לאנגליה וגוברים על הפושעים ( שיש להודות נראים כאויב קל ערך מידי בשביל צמד אדיר כוח כמו טרזן וקפיטן מארבל ). השניים נפרדים בלחיצת יד וחוזרים איש לביתו.

הסיפור הנ"ל עומד אגב בסתירה לסיפור "הרגיל " בהוצאת הפיל על קפיטן מארבל שלפיו באטסון השתמש בזהותו כקפיטן מארבל רק למלחמה בסקורפיון ולאחר שגבר עליו כוחות אלו נלקחו ממנו לתמיד . אבל קטנות  מעין אלה לא הטרידו את אוריאל, כמו שלא הטרידו גם את כותבי סיפורי קפטן מארבל המקוריים.

אוריאל חזר והפגיש את שני הגיבורים בסיפור נוסף שהופיע בסדרת "תעלולי טרזן " בשם שזאם  חוזר  שבו השניים שוב משתפים פעולה כנגד כוחות הרשע. בדרכן שלהם הסיפורים על קפיטן מארבל אינם רעים כלל   והן  מהנים   גם כיום , אך הן  בין  הפריטים הנדירים ביותר בשוק החוברות הישנות  ולכן הן נמכרות במחירים גבוהים ביותר ,ומעטים מאוד האנשים שראו אותן או קראו את הסיפור בשלמותו . ניתן לקרוא לסיפורים אלה על קפיטן מארבל כשייכים לז'אנר הסופר גיבור שהוא כה פופולארי בקומיקס האמריקני . ככאלה הם יחידים במינם  גם בספרות הפופולארית העברית שופעת המוזרויות מסוגים שונים. . על המתחרה הגדול של  קפיטן מארבל , סופרמן אמנם הופיעו הרבה יותר סיפורים בשפה העברית בהוצאות שונות , אך כולם היו מתורגמים בניגוד לסיפורי הקפיטן שהיו יצירה מקורית.מהבחינה הזאת לפחות הקפיטן גבר בישראל על סופרמן

 

. נספח : רשימת סיפורי טרזן ,והנער בוי וקפיטן מארבל " מאת מירון אוריאל בהוצאת הפיל/  1960? 

סדרת "תעלולי טרזן " כרך ג'

חוברת 79. טרזן פוגש את שזאם. טרזן פוגש את בילי באטסון שיכול להיהפך לסופר גיבור "קפיטן מארבל " ( מסדרה אחרת של הוצאת "הפיל" מאת מירון אוריאל ) מציל אותו מידי קניבאלים  ויחדיו הם יוצאים להיאבק בכנופית פושעים ששדדה אוצר של קברי המלכים מבית לובונגולו.

כרך ד.

חוברת 85. שזאם חוזר.

טרזן ובילי באטסון הוא קפיטן מארבל צופים בניסוי שמטרתו להחזיר בעלי חיים לחיים. על המכונה משתלטים גנגסטרים שמביאים אותה לראש כנופיתם. אחד מהם נהרג בידי טרזן אך מוחזר לחיים בידי המכונה. טרזן ניצל בידי קפיטן מארבל המעופף מזריקה מהקומה העשרים בבניין גבוה והם מתגברים יחדיו על הכנופיה . והפושע שהוקם לתחיה מוצא להורג שוב הפעם בתליה אחר משפט.

חוברת 90. טרזן וזהב חוקאסי .

לוחמי שבט הוואקאסי השקטים בדרך כלל נשלחים בידי קוסם השבט לשדוד ולרצוח בני שבטים אחרים בחיפוש אחרי אוצרות . טרזן מגלה שקוסם השבט שפניו מוסתרות תמיד במסיכה נרצח והוא למעשה אוייבו הותיק מ"טרזן והמגיפה המסתורית " פויזון זומאק שהוא גם יריבו של קפיטן מארבל .

סדרת טרזן ובנו .

 חוברת 46 :הנער בוי ושזאם נגד קורנליוס.

בוי  בנו המאומץ של טרזן פוגש בגיבור העל וידידו של טרזן קפיטן מארבל שהוא בסיפור זה אדם מבוגר  והם משתפים פעולה כנגד מרגל מסוכן שגנב סודות אטומיים. הסיפור מתחיל בתקציר עלילותיו של קפטין מארבל בסדרת שזאם שאמורה הייתה להתחיל להופיע בקרוב.

חוברת 47. הנער בוי בעקבות מרגלי האטום.

המשך הסיפור עם קפיטן מארבל.

tarzan and capitan marvell

עשר מכות מצרים

המולטי יקום של אלי אשד

ציירה סבינה סעד

מה היו עשר המכות שתקפו את מצרים ושאותן אנו חוגגים בחג הפסח ?

בימים אלה תוקפת את ישראל מכה איומה : מכת מגיפת העופות שמאיימת על משק העופות שלנו שמזכירה במקצת את מכת הדבר שתקפה את בהמות מצריים בזמן יציאת מצרים . .
ורק לפני שנה תקפה את ישראל בערך באותו הזמן "מכה" אחרת מכת חרקי הארבה שאיימה על יבולינו .
עם שתי מכות אלו אנו חשים על בשרינו משהו ממה שחשו המצרים הקדומים בזמן יציאת מצרים לנגד עשר המכות שגרמו להם נזק כה עצום עד שאפילו פרעה האכזרי שליבו הוקשה בידי האל ראה עצמו לבסוף אנוס לשחרר את בני ישראל ובלבד שלא יתקפו את בני עמו מכות נוספות.
עשר מכות מצרים הן פרשה כל כך מופלאה עד שלתיאורן מוקדשות שתי פרשיות בספר שמות
הם ידועות הודות למשפט המתאר כאותם בהגדה " רבי יהודה היה נותן בהם סימנים : דצ"כ עד"ש באח"ב ".
זהו משפט אניגמטי לכאורה…

View original post 2,596 מילים נוספות