ברוכה הבאה לקולונל שולץ

 
 
 
 
לרגל הקרנת הסרט "סטלגים:שואה ופורנוגרפיה בישראל " של ארי ליבסקר בסינמטק תל אביב ביום שישי ה-19 ביולי בשעה 4 לאחר הצהריים  :

 להלן סיפורו המסובך ומפותל של הספר הנורא והמזוויע המושמץ והמוחרם ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית :
הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ
מאת "מוניק קורנו " "
"עברית י. שורק"
" בהוצאת "עשת", ינואר 1962.

בארבע עשר לחוש מאי 1957 ניתן פסק הדין בבית המשפט אולד ביילי לונדון במשפטה של מאדאם ננסי בוז'ו ,אשה צרפתייה שנאשמה ברציחתו של מיסטר הקברט קרליי ,אשר לאחר חקירה נוספת התברר כי אינו אלא אזרח גרמני הנושא את השם אוטו שולץ וכי שירת בזמנו כקולונל בשירות הגסטפו הגרמני .
מאדאם בוז'ו נידונה למאסר עולם ,אלא שעורך הדין שלה הצליח להוכיח בעזרת פסיכיאטר מומחה כי אין הנאשמת שפויה בדעת .ואי לזאת החליט בית המשפט למסור אותה לפיקוחו של הד"ר מאק קורניי רופא נפש מומחה מבית החולים לחשוכי מרפא שליד אוניברסיטת לונדון .
הנאשמת לא השמיעה דבר הגנתה במשך כל מהלך המשפט מלבד משפטים בודדים שאיש לא הצליח לרדת לסוף משמעותם .כמו כן לשאלת הקטגור מדוע ביצעה רצח כה אכזרי השיבה הנאשמת בשתי מילים :
שיידע העולם! "
אולם לאחר חמישה חודשים בשישה עשר לאוקטובר 1957 ,התכנס בית הדין הגבוה לערעורים ,לפי בקשתו המיוחדת של הד"ר מאק קורניי ,והאזין להקלטות שהוקלטו מפיה של האשה בלא ידיעתה כאשר הייתה נתונה לטיפולו של הד"ר .
ספר זה אינו אלא אותו סרט הקלטה ארוך שהושמע בבית הדין הגבוה לערעורים ואשר זיעזע את שומרי החוק האנגלי בצורה שנרשמה לזכרון כסטיה מיוחדת מן החוק החברתי האנגלי.
( הפתיחה לספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ( שם בדוי של מי ? )

בראשית שנות השישים יצא לאור הספר המושמץ והמתועב ביותר מתולדות מדינת ישראל "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ספר שכל עותקיו הוחרמו  והושמדו מידית  ונגד המוציא לאור שלו נערך משפט .משפט שמהלכו הופיעו מומחים שונים כדי לקבוע האם המדובר ב סוג מזעזע במיוחד  של ספרות פורנוגרפית,  פורנוגרפיה סדיסטית על רקע השואה.
בדיעבד הספר תואר בידי עיתונאי של התקופה כ"ספר הנורא והמזוויע ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית ". והיום הוא פריט יקר ערך לאספנים ולמעשה ספר הכיס הנדיר ביותר הקיים בעברית . 
.אך מי כתב אותו ? זאת הייתה ונשארה תעלומה .בכתיבה היה מעורב אדם שהפך להיות מנהיג כת מושמצת בקיבוץ נוה סמדר שכמה מאנשיה התאבדו , בכתיבה הייתה מעורבת גם סופרת צעירה ומוכשרת מהבוהמה . בכתיבה היו מעורבים כנראה גם אחרים . כולם הכחישו  ומכחישים את מעורבותם בגירסה המודפסת של הספר .
הקוראים מוזמנים לצאת כאן למסע עימי בעקבות פרטי החקירה הבלשית שביצעתי על הספר והשערורייה "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " כותביו מוציאו לאור ,והמשפט שהתחולל בעקבותיו , שבסיומו מוצאת תיאוריה לגבי זהות כותבו האמיתי של הספר .

הערה ביבליוגרפית חשובה :

 

ישנם שני ספרים שונים עם עטיפה כמעט זהה שנושאים את השם "כלבתו של שולץ " ורוב בני האדם ששמעו את השם "כלבתו של שולץ" מתבלבלים בינהם.
הספר המקורי המושמץ שהוא נשוא חקירה זאת נקרא "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ויצא לאור בהוצאת "עשת ". ספר זה הוא נדיר המציאות מאחר שכמעט כל עותקיו הושמדו בידי המשטרה ורק ארבעה אספנים ידועים מחזיקים בעותק שלו . עבדכם הוא אחד מהם . במהלך מאמר זה נכנה אותו לשם הקיצור "הייתי כלבתו…" או "הספר המקורי".

אבל ישנו גם ספר שני בשם "כלבתו של שלץ " מאת "מוניק דה לה טור"בתרגום "א.אשכולי הוא נכתב בידי מירון אוריאל בהוצאת ים סוף שעלילתו היא שונה באופן מוחלט .זהו ספר מלחמתי רגיל על עלילות יחידת חיילים אמריקניים מעבר לקוי האויב הנאצי . הספר פורסם כדי לעלות על גל הפרסום של "הייתי כלבתו הפרטית …" אך למעשה אין בו כמעט סקס וסדיזם ואף לא דמויות נשים .( הנקבה היחידה בספר היא כלבה שעל שמה כביכול נקרא הספר "כלבתו של שולץ " ). אמנם יש בו כמה תיאורי הסקס לא מזיקים הממוקדים בזיכרונות ודמיונות של הדמויות חיילים קשוחים בקרב אבל שום דבר שיביא להרמת גבה גם אצל הצנזור הקשוח ביותר .
אך…ציור העטיפה לקוח ישירות מ"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " ולכן כמעט בלתי אפשרי שלא לטעות בין השניים .
כמעט כל מי שהזכיר אי פעם את "כלבו הפרטית של שולץ" התייחס בעצם ל"כלבתו של שולץ " הנ"ל מאחר שהוא אינו נדיר כלל ,הוא יצא לאור בכמה מהדורות ונגיש באופן יחסי בחנויות ספרים משומשים. אבל מי שיקרא אותו לא יבין כלל על מה הייתה כל המהומה .
. אני אתייחס אליו כאן בשם "הספר המזוייף " או "הזיוף " על שם הכינוי שיצא לו בחוגי ארבעת האספנים המתעניינים בנושא .

ובנוסף על מנת להוסיף לבלבול וזה בהחלט נועד לבלבל מראש , ישנו גם ספר בשם "פראולין שולץ " מאת "ויקטור בולדר" גם כן "בהוצאת ים סוף" ב-1962 . גם על ספר זה ישנה את אותה עטיפה מפורסמת של "הייתי כלבתו" אבל גם זהו ספר עלילתי רגיל ללא קטעי סקס וסדיזם מיוחדים .זוהי עלילת ריגול בגרמניה המתמוטטת בסוף מלחמת העולם השנייה .הוא יצא מאוחר יותר שוב תחת השם "אשת ברית לשטן " מאת ,"ארנסט בולדר" בתרגום "מ.אורון ". גם כאן המחבר הוא מירון אוריאל .
מבולבלים ?

 חכו להמשך .

התוכן

התמונה המקורית שעליה התבססה עטיפת "הייתי כלבתו ".

"מון שרי " לחש לפתע קרוב קרוב אל תוך אוזני וקולו העביר בי צמרמורת איומה של גועל "מון שרי אני שמח שאת מגלה הבנה כה תרבותית למצב החדש !
…לא שלטתי בעצבי .
"אתה מנוול "קראתי "אתה סילקת מכאן את הנרי שלי רק כדי שתוכל לספק את תאוותיך הבהמיות !"
..דברי גרמו אצלו לצחוק ארוך וקולני .
"יש בך משהו שמזכיר לי נמרה " אמר "נמרה אמיתית שמבטיחה הרבה .מוטב שלא תרגיזי אותי יותר מדי אישה ,בואי הנה!
( מתוך "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ") .
הסיפור של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " היה שונה מזה של כל "סטלג אחר שנכתב אי פעם ,ולמעשה הפך את הסיפור הסטלגי הקלאסי , העוסק לרוב בהתעללות קבוצת נשים דומיננטיות בזכרים שבויים על פיו . זהו סיפור שהוא גם הרבה יותר ריאליסטי .
הוא תיאר את סיפור התעללותו המינית הסדיסטית של קצין נאצי בצרפת הכבושה בצרפתייה צעירה , התעללות זאת כוללת כפיה עליה להשתתף באורגיות מזוויעות המתוארות בפירוט חסר כל תקדים בספרות בשפה העברית , כבילתה הקבועה בשרשרת ברזל וכליאתה עם כלבו האימתני של הקולונל . הקולונל מתייחס אליה כאל "כלבה " לכל דבר . במהלך ההתעללות האישה יולדת תינוק לקולונל .

הפרקים האחרונים של הסיפור מתארים את נקמתה הזוועתית של האישה שלוכדת את הקצין בכוחות עצמה לאחר חיפושים רבים לאחר המלחמה ומשיבה לו כגמולו ובאכזריות מקבילה ,היא כולאת אותו כבול בשרשרת ברזל כפי שעשה לה במשך חודשים רבים ולבסוף הורגת אותו .
"עכשיו תראה שולץ ידידי "אמרתי "כי ככלות הכל הצלחת להפכני לכלבה…"
שולץ הביט בי בעיניים מזרות אימה ,אבל בטרם הספיק לומר מילה ,הסתערתי עליו ,הצמדתי את שיני לגרונו ונשכתי את גרונו משל הייתי כלב המבקש לחסל אדם.חשתי את הדם הפרוץ מעורק צווארו וממלא את פי ,אך משום מה היה לדם זה טעם גן עדן .
\( מתוך הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ) .
בהחלט חומר חזק גם היום בראשית המאה ה21 .
תיאורי הסקס הסדיסטי בספר היו ללא ספק הפורנוגראפיים שביותר שהופיע עד אז בשפה העברית
בעמוד האחורי נכתב על הספר "מאות אלפי קוראים ברחבי אירופה הזדעזעו עד עומק נפשם מסיפורה הכנה והאכזרי של הסופרת ".
ועכשיו הזדעזעו גם בישראל .

העובדות

 

"רובם , על אף הניסיון שרכשו בחזית , עמדו נדהמים למראה אישה עירומה , שכרסה בין שיניה , הכורעת על ארבע ומרותקת בשרשרת ברזל אל הקיר ונובחת לעברם ככלב אמיתי ".
( הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ , מאת "מוניק קורנו").

העובדות שאינן מוטלות בספק לגבי ספר זה הן :
הוא יצא לאור בהוצאת "עשת " ששם המוציאים לאור ( שותפים ככל הנראה ) היו :פרץ הלפרין ויצחק גוטמן .
האנשים שהיו קשורים אליו לא היו, בחלקם לפחות , סופרי ספרי כיס "מהסוג הרגיל " אלא אנשי הבוהמה ואוונגרד הספרותי שהיו קשורים בטבורם לכתבי עת ספרותיים נחשבים ביותר כמו "עכשיו " של גבריאל מוקד ואל חוגיהם של המשורר מקסים גילן והמחזאי יוסף מונדי .
אלו היו : יוסף (יוסי ) ספרא אז מחזאי ומאוחר מייסד ומנהיג של קיבוץ "נאות סמדר" בערבה ( שנפטר בעת ביצוע החקירה  ) היה קשור לספר שנכתב על סמך רעיון שלו,וצפרירה לוין חברת החוגים הספרותיים של גבריאל מוקד .
הספר הוחרם באופן חסר תקדים בידי הצנזורה והמוציא לאור הועמד בגללו למשפט שכמוהו לא היה בתולדות המדינה וגם לא יהיה , משפט שבחן בצורה העמוקה ביותר בתולדות המשפט הישראלי את השאלה :

"מהי פורנוגרפיה"?

השמועות

חנוך לוין ,מחזאי .

היא הייתה נהדרה פרויליין ברטה קוך במכנסי העור שלה ומגפי הרכיבה שלה ,מול העיניים הלחות של המשטרה. אוח דם –אמרה –אבל אני מעדיפה שמפניה .
( המחזאי חנוך לוין בקטע שפורסם במגזין הסטודנטים של אונ' תל אביב "דרבן " אמצע שנות השישים ) .
1. בבית המשפט נטען שהספר נכתב במשותף בידי שני סטודנטים וסטודנטית בלתי ידועים ,וזאת על סמך מידע שניתן בידי יוסף ספרא.

2.  לדברי סופר מתרגם ועורך דין ישעיהו לויט כתבו את הספר מרצה באוניברסיטת בר אילן ושתי סטודנטיות שלו.
3. לדברי דוקטור זוהר שביט מהמחלקה לחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב כתב את הספר אדם שהיום הוא פרופסור לספרות . היא מסרבת לחשוף את שמו.
4. על פי שמועה ממקור שביקש לשמור על אנונימיות, כותב הספר היה המחזאי הידוע לעתיד חנוך לוין שבספר זה הכניס לראשונה בדפוס את האובססיות שלו עם סאדו מאזו ונשים יפות ואכזריות חזקות ודומיננטיות שהופכות להיות לעתיד כה מרכזיות במחזות שלו כמו "הזונה הגדולה מבבל ". .

הנפתי את השוט . "לנבוח " פקדתי בגרמנית " לנבוח אבל מיד! ".
הקולונל לא היסס ופתח בנביחות עלובות . אני נבחתי הרבה יותר טוב ממנו, לי הייתה הכשרה ארוכה יותר ויסודית יותר מאשר לו.
(הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ )

השמועה מקבלת חיזוק כלשהו מהעובדה שפה ושם יש ב"הייתי כלבתו"  קטעים  שבהם אפשר למצוא,  אם רוצים, סימנים של הומור כמו "חנוך לויני "  .

כמו כן באמצע שנות השישים פירסם חנוך לוין קטע "סטלגי " מובהק במגזין הסטודנטים של אונ' תל אביב "דרבן " שבו הוא מתאר את הגברת הנאצית היפה והאכזרית ברטה קוך שמגיעה עם נערותיה לחיפה במשחתת "שלום עליכם היטלר". (מקור ההשראה היה כנראה ביקורה של מרלן דיטריך בארץ )
הטור הנ"ל הקפיץ את חברי הכנסת ובמליאה התקיים דיון על הפגיעה בזכר השואה. זאת הייתה עד כמה שידוע הפעם הראשונה שמשהו שחנוך לוין כתב משך לעצמו תשומת לב ציבורית .
אלא אם כן כמובן כבר היה חנוך לוין מעורב כמה שנים קודם לכן ב"הייתי  כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".

לאף אחת מן השמועות האלו אין הוכחה חותכת . ולכן הן רק זה …שמועות .

היזם

יוסף ספרא

מוטב להיות פרעוש עומד בבית ירוק " לחש אל תוך פניה " מאשר לשבת בניחותא בחברת בת חוה אפורה ,ומה גם שבביתך אצטרך למשוך בעול כעבד כדי לרכוש עוד חולצה ירוקה… לא לא לא .פרט לזה גבר אני ואוהב גברים בלבד .את האהבה לאותן צבועות שפתיים ומעכסות העכוז אני משאיר לאלה המכונים גברים ,אשר למעשה אינם אלא עבדים לאותו משהו העושה אותם גברים …
( מתוך "עיסוקיו של הדודה פיפטי" מאת יוסף ספרא "עכשו גליון 7-8 אביב 1962)
.את הספר יזם אדם בשם יוסף ספרא מחזאי שהיה אז חבר בחוגי הבוהמה הספרותית של גבריאל מוקד ויוסף מונדי .

גבריאל מוקד הצעיר.
בין השאר פירסם ספרא סיפור הומוסקסואלי ראשן מסוגו בכתב העת "עכשיו " גליון מספר 7-8 בעריכת גבריאל מוקד סיפור זה היה אמור להיות רק פרק מהרומן ההומוסקסואלי הראשון בספרות העברית "במעגל האחריות הלוהטת " אך רומן זה לא יצא לאור לעולם . ואולי הסיבה לכך שספרא נטש אותו הייתה השערורייה שפרצה בו זמנית עם "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".
גבריאל מוקד : יוסי ספרא שהיה שחקן ובמאי צעיר היה מקורב ליוסף מונדי וקשור לחוגי "עכשיו" שלי וגם לחוגים של מקסים גילן .  הוא פרסם סיפור "בעכשיו" 7-8 עיסוקיו של הדודה פיפטי " סיפור אלגורי על סרסור הומואי . זה לדעתי היה הסיפור הראשון  אי פעם בכתב עת ספרותי עברי על נושא הומוסקסואלי אם כי ספרא עצמו לא היה הומוסקסואל .

 (הסיפור של ספרא ב"עכשיו " פורסם אגב במקביל במדויק לפרסום של "הייתי כלבתו"א.א
 
חיפשו אז אנשים להעמיד לדין על פירסום דברי תועבה והוא הועמד לדין ואז היה חשש הוא יועמד לדין גם על הסיפור  ההומוסקסואלי שפורסם  אצלי.

ספרא כתב עבורך סיפורים אחרים ?

 מוקד : ספרא לא פירסם אצלי סיפורים נוספים.   אבל תמיד חשתי שהסיפור שהוא כתב  היה יפה . בהחלט היה לו כישרון ספרותי , וניסיתי לעודד אותו לכתוב סיפורים שונים אבל זה לא יצא לצערי .

לדברי יוסף ספרא הן בראיון שנתן בראשית שנות השישים סמוך להוצאה לאור של הספר , במגזין "העולם הזה" והן בראיון טלפוני שנתן לי זמן קצר ביותר לפני פטירתו בשנת 2003 הוא יזם את הספר על סמך סיפור אמיתי ששמע מאישה בפריז .
ספרא: :פגשתי בצרפתייה שקולונל גרמני חשק בה ולקח אותה לביתו על מנת שתשמש לצרכיו הביתיים והאישיים .מאחר שסירבה לעשות זאת ,עשה את הכל כדי להשפיל ולייאש אותה .
היה כאן סיפור אנושי מדהים ותחילה רציתי לכתוב אותו כרומן רציני בכריכה קשה אבל לבסוף הסתפקתי בכתיבתו בכריכה רכה . .

הוא יצר קשר בנושא עם פרץ הלפרין מהוצאת "עשת" הלפרין ושותפו יצחק גוטמן שערך והוציא את כתב העת "טרקלין " . אלו היו מוכנים לשלם לו 250 לירות תמורת ספר גמור .
ספרא: קודם כל ניסיתי לכתוב אותו לבדי . וכתבתי כמה עמודים ראשונים מהסיפור אבל הצלחתי לגמור רק את ההקדמה.

 ספרא כתב לדבריו רק 15-20 עמודים שהם למעשה רק ההקדמה לספר ואולי גם הסיום .
בשלב מסויים התברר שהחומר הזה לא מצא חן בעיני הלפרין שדרש משהו אחר מלא יותר אקשן וסקס ולחץ על ספרא לספק משהו שונה . וכתוצאה ספרא שוויתר על הרעיון לכתוב את הספר בעצמו החל לחפש מישהו שיכתוב את הספר עבורו . הוא פנה לאדם בשם ג'סי שמאוחר יותר עבר לצרפת ואף עשה סרט על האסטרולוג נוסטדראמוס . ג'סי זה פנה לבחור ובחורה מאונ' בר אילן  שכתבו את הספר.
לטענת ספרא הוא לא ידע עליהם דבר כולל את שמותיהם מעבר לפרטים אלה שסיפק לו ג'סי .והוא  אף לא קרא את כתב היד שלהם.
ספרא : הסטודנט והסטודנטית כתבו לי את כל הספר פרט להקדמה ולסיום .כל אחד מהם קיבל 50 לירות בעוד אני עצמי קיבלתי רק 50 לירות על החשבון .אבל המשטרה החרימה את הספר ואני לא קיבלתי את יתרת הכסף שהובטחה לי . למעשה נדפקתי קשות בגלל כל העסק.
אז לא אתה כתבת את הספר ?
ספרא :וודאי שלא.לא הייתי אחראי לספר שיצא לאור.אפילו לא קראתי אותו !אני העדתי על כך במשפט שהיה על הספר .
א.א.: מר ספרא הספר פורסם לפני יותר מ- 40 שנה .הפרשה הזאת מתה ונקברה לפני עשרות שנים .אם אתה כתבת את הספר כולו אחרי הכל אין שום סיבה לא לחשוף את זה עכשיו .
ספרא :אני חוזר ואומר לא אני כתבתי את הספר ההוא .נכון שיזמתי אותו אני מאשר את זה. אבל לא כתבתי אותו. לא את מה שיצא לאור בשם הזה . אין לי סיבה לשקר אחרי יותר מ40 שנה .

. אם זאת ספרא אישר שהמו"ל יצחק גוטמן ( הלפרין נפטר כנראה בשלב מוקדם מאוד בזמן המשפט, ראו על כך עוד בהמשך ) שהזמין אותו כעד שיאשר שהוא זה שכתב את הספר הופתע מעדותו שכן האמין באמת ובתמים שספרא הוא הכותב של הספר.
יש לציין שדבריו של ספרא בעת שהתראיין אצלי  תואמים פחות או יותר את מה שאמר בראשית שנות השישים בראיון ל"עולם הזה" .

הסופרת

מי שמצפה לראות לפניו ביטניקית זועמת ,שמעשנת סיגריות ללא פילטר וזורקת אמיתות לחלל שכל העולם לא שווה כלום ועל כן אכול ושתה כי מחר נמות יתאכזב. צפרירה היא נערה נמוכת קומה בעלת שער שחור פרוע ,עיניים בוהות מאחורי משקפי שמש אופטיים .
תצחקו היא אפילו ביישנית ..קשה לתאר שנערה זו שסבלה כנראה מילדות טובה מדי תשתתף בכתיבת ספר פורנוגראפי וליתר דיוק הנביחה מקפיאת הדם שנקראת "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ". אף שהיא מודה שהיא כתבה שם כמה תיאורי מין סדיסטיים חביבים היא אומרת שסילפו לה את כתב היד .
"אני אוהבת לכתוב כל דבר " היא אומרת בדיבורה האיטי " " כל עוד זה לא מתנגד עם העולם הנפשי שלי . היציעו לי לכתוב את זה בתשלום גבוה של  מאה לירות  .הכסף לא באמת חשוב לי .מי שמכיר אותי יודע שזאת תכונה שלי שאני שונאת כסף .אבל באותו זמן הייתי זקוקה לזה . יוסי ספרא הבחור שהוציא את הספר תיאר לי פגישה עם האישה הזאת שגרמני עינה אותה. כתבתי את זה בדרכי שלי ,התיאורים באים מהדמיון שלי ,אני לא חושבת שהדמיון שלי חולני ".
סילבי קשת "לבדה במיטה :ראיון עם צפרירה לוין "ידיעות אחרונות 2.3.1962. ע'
בכתבה של "העולם הזה" מ1962 על הפרשה הופיעה עדות שונה של בחורה בשם צפרירה לוין סטודנטית לספרות ולפילוסופיה באונ' תל אביב ומדריכת נוער וגם בליינית בשעות הפנאי .
צפרירה :יוסי ספרא ידע שאני כותבת ויום אחד כשפגש אותי היציע לי כתוב עבורו ספר כיס .הוא סיפר לי את התוכן לפיו אישה צרפתיה מרגיזה קולונל גרמני והוא נשבע להפוך אותה לכלבתו הפרטית .הוא ביקש ממני לכתוב רק את כל מה שקורה לה בזמן שהיא בביתו של הקולונל .הוא הבטיל לי תמורת הסיפור מאה לירות .הייתי מוכנה כי הייתי זקוקה מאוד לכסף .הוא טען אחר כך שמה שכתבתי אינו מתאים עבורו .אני אמנם כתבתי על אישה ועל כל המקרים הסדיסטיים שקורים לה בביתו של קולונל אבל לא כתבתי ספר פורנוגראפי .אצלי בסיפור היא בחורה צעירה ולא אישה מבוגרת והיא מתאהבת בבנו של הקולונל שמציל אותה ונהרג תוך כדי כך ".

עדות דומה אם כי קצרה יותר הופיעה בראיון של צפרירה לוין עם סלבי קשת בעיתון "ידיעות אחרונות " ב-3.2.62 . שם אמרה לוין שהיא חיברה את הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " אך הוא עבר שינויים רבים לפני הפירסום.
עדותה של לוין אושרה בידי מכתב שפורסם ב"עולם הזה " כעבור כמה שבועות בידי אחת אסתר אלקין ( מיכתב שלווה שוב בתמונה אחרת של לוין )אלקין כתבה במכתב

( מקריאת המכתב אי אפשר שלא לתמוה אם לא צפרירה לוין עצמה עומדת בדרך זאת או אחרת מאחורי מכתב זה בדומה למקובל היום אצל סופרים שמתחזים בשמות שונים ברשת ) .
צפרירה לוין היום מכחישה כל קשר שהוא לספר אם כי היא מודה שבעיתונות אז התפרסמו כתבות שלפיהן היא הייתה המחברת, ואישרה את הראיון בנושא עם סילבי קשת. אך מכחישה היום שהיא אמרה לה שהיא כתבה את "הייתי כלבתו " ( כפי שמופיע בראיון)
צפרירה :  אני הייתי אז  ילדה תמימה מבית טוב .שהסתובבה בחוגי בוהמה .האבא שלי היה סופר ואיש חינוך.
( אביה של צפרירה המורה הסופר והמחזאי חנוך לוין כתב מחזות שונים על נושאי תנ"ך כמו "צילו של מלך " תחת השם ל.חנוך על המלך שאול וגם ספר הוראה לדקדוק ולשון ספר על הנשיא ויצמן וספרים אחרים מסוג זה.א.א.  ) .
מה בדיוק כתבת שם ? איזה חומר נתת לספרא?
צפרירה : יתכן שנתתי עמוד אחד או שניים בנושא ליוסי ספרא אולי יותר אבל זה בכלל בכלל היה משהו שונה לחלוטין, לדעתי זה סיפור קצר שהופיע מאז בקובץ סיפורים קצרים שלי .
(צפרירה לוין פירסמה באותה התקופה שני קבצי סיפורים "לבדי במיטה " ו"מעגל הקסם ( הוצאת נתיב ,1964)
צפרירה : תבין לא היה לי אז שום ידע מספיק לכתוב על מלחמת העולם השנייה והשואה ובוודאי ובודאי לא סיפור נורא כל כך . אני בכלל לא העליתי על דעתי את הדברים שמתוארים שם . אני הייתי ילדה. איך הייתי יכולה להעלות על דעתי את כל מעשי הסדיזם הנוראיים האלה שמופיעים שם?
מה אמרו ההורים שלך על כל הפרשה ?
צפרירה : הם היו מזועזעים. שניהם היו מורים . … הורי איימו במשפט על כל מי שיטען בעיתון שאני המחברת. סילבי קשת ראיינה אותי אז בעיתון וכתבה שאני המחברת .והם איימו עליה בתביעה.
אבי היה מחנך מכובד מאוד ופתאום שמאשימים את הבת שלו במשהו כזה .. תדע ששנים מאוחר יותר הוא לקח לעצמו שם עט "ל.חנוך " רק כדי שלא יתבלבלו בינו ובין חנוך לוין האחר שהוא הזדעזע מהמחזות שלו .
את היכרת את חנוך לוין האחר ?
צפרירה :"היכרתי " זאת בכלל לא המילה ,היינו ידידים בלב ובנפש לאורך כל חייו,היינו כמו אח ואחות .
חנוך לוין הצעיר  נטל חלק ביחד איתך בכתיבת "הייתי כלבתו" ?
צפרירה: לא ! לא היה לו שום קשר לזה.
איזה תגובות היו לידיעות שאת קשורה לספר?
צפרירה :באו מהמשטרה ועברתי חקירה של כמה שעות בידי ציפי ארבל עד שהבינו שבאמת אין לי קשר לעניין .
כתוצאה מהסיפור הזה הייתי צריכה לברוח מתל אביב.אנשים היו מתקשרים אלי באמצע הלילה נובחים כמו כלבים ומנתקים . אבל מעז יצא מתוק במקום שנסעתי אליו פגשתי את האיש שהפך להיות בעלי .
צפרירה חלפו יותר 40 מ- שנה מאז אותה פרשה . עכשיו הזמן לחשוף את האמת . האם את יכולה לאשר היום שכתבת איזו שהיא גירסה של "הייתי כלבתו" ? משהו שאולי עבר שינויים בעריכה בהוצאה ?
צפרירה : לא לא לא ! לא היה לי שום קשר לספר הזה. בשום דבר. הוא רק גרם לי נזקים איומים .
א.א. :
מה שאת אומרת היום עומד בסתירה למה שפורסם אז בראיונות שבהם אמרת שכתבת חומר שהיה רלבנטי לסיפור על הצרפתייה שמתמודדת עם קצין גרמני אנס. אולי כתבת את הספר כמרד כנגד אביך המורה והסופר המכובד ?
צפרירה : לא!  אני אומרת לך כתבתי רק איזה סיפור קצר שבסוף פורסם בקובץ סיפורים שלי .לא היה לו שום קשר למה שהופיע שם .
.את בכלל קראת את המהדורה המודפסת ?
צפרירה :התחלתי לקרוא אבל מצאתי שהיא משעממת מאוד .

( הערה : לא מן הנמנע שהמהדורה שאותה קראה צפרירה כלל לא הייתה של "הייתי כלבתו" אלא של הזיוף "כלבתו של שולץ" שהוא אכן ספר משעמם למדי ) .
יוסי ספרא אישר בפני שבחורה בשם צפרירה נתנה לו כתב יד בנושא שלא מצא חן בעיניו לדבריו לא זה היה כתב היד שנשלח לבסוף להוצאה. העדות שלו תואמת באופן מוחלט את העדות של אסתר אלקין למעלה.
בכל מקרה הראיונות שפורסמו ב"העולם הזה " וב"ידיעות " מראים מעבר לכל ספק' שבשלב מסוים צפרירה עצמה טענה בפני חברים ומקורבים שהספר שפורסם היה מבוסס על כתב יד שלה .
בתוספת לעדויות אלה יש עדות של אדם בשם אבי הבר היום מורה ב"אנקורי" , לדברי מקורות באינטרנט הוא בעלה של האישה שהיא המנהלת או הבעלים של "אנקורי ". .
את שמו של אבי הבר קיבלתי באינטרנט מאדם בעל שם בדוי שטען שהבר הוא המחבר של הספר ( כנראה תלמיד של הבר ) . בשיחה טלפונית עם הבר הוא אישר שאכן היזכיר את הספר פעם או פעמים באחת הכיתות שלו . הוא טוען שלא הוא כתב את הספר הוא רק עזר עזרה טכנית בכתיבה ובהפצה לבחורה שהכיר בשם צפרירה לוין. לדבריו הספר כפי שפורסם היה שונה מכתב היד של צפרירה לוין שאותו קרא ושלא היה "סדיסטי " כל כך וכנראה שונה בידי ההוצאה.
צפרירה לוין היום אינה מכירה ואינה זוכרת אף אחד בשם אבי הבר ואינה יודעת על מה הוא מדבר.
ציפי ארבל ( אשת חברה ידועה מאוד וזוגתו של עיתונאי התרבות עמנואל בר קדמא היום היא בעלת גלריה בתל אביב ) :
אני זוכרת אך הפרשה במעומעם מאוד. אני לא זוכרת פרטים ספציפיים ממש על החקירה.או אפילו מי נתן לי את ההוראה לבצע אותה .אולי עמוס אריכא שהיה אז בכיר במשטרה ?
אני הייתי אז בחוגי הבוהמה ועבדתי גם בשביל המשטרה והם השתמשו בי כדי לתשאל אנשים מהבוהמה שהיו מעורבים בפרשיות שונות . אני זוכרת שחקרתי בעניין במשך כמה שעות את צפרירה לוין שהייתה בחורה צעירה ויפה מאוד ובאמת היה קשה להאמין שבחורה צעירה ועדינה ומקסימה כזאת מבית טוב הייתה אחראית לספר כל כך מפלצתי .אני וזכרת גם את ספרא , מחוגי הבוהמה שבהם הסתובבנו שנינו. זה היה טיפוס לא נעים . הוא נראה כטיפוס שבהחלט היה יכול לכתוב את הספר הזה .

 

 גבריאל מוקד

 

 

 

 

 
 
 

 

גבריאל מוקד הצעיר

חוקר הספרות  פרופסור גבריאל מוקד זוכר גם הוא את הפרשה מזווית אחרת .

היכרת את צפרירה לוין ?

 גבריאל מוקד :בהחלט . צפי לוין הייתה חלק מהחוג שלי בקפה כסית ומקורבת גם למקסים גילן .היינו נפגשים לעיתים קרובות .

אני זוכר שהיא וספרא היו קשורים יחד להוצאת סטלגים, אבל אני לא יכול לתת לך פרטים מדוייקים בעניין,הם מעולם לא התייעצו איתי בנושא הזה. 
הייתי יכול בעבר לספר לך הרבה יותר על הפרשה ועל המשפט שדווקא ידעתי עליהם הרבה. אבל מאז חלפו 45 שנה והזיכרון של האירועים היטשטש מאז.

היריב

"או, לא! אמרה במהירות. " את טועה אם את חושבת שאהרוג אותך. הייתי עושה זאת בשמחה רבה, אך הבטחתי לקולונל הקטן שלי לשמור עליך. אך את יודעת מה אעשה לך? אני אקצץ ממך איברים איברים ואתלה אותם כאן מסביב למזכרת. יד ימין, אחר כך יד שמאל, אחר כך רגל , ואם יהיה צורך גם את רגלך השניה! לכן מוטב שתיזהרי ותתנהגי יפה! וזכרי: כבר עשיתי דברים כאלה אצלי במחנה במו ידי, ולא פעם אחת קצצתי את אברו של אחד השבויים שלי ותחבתי אותו לפיו עד שיצאה נשמתו !"
( "היייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" מאת "מוניק קורנו")

המוציא לאור המתחרה של "עשת " , עזרא נרקיס  האיש שהחל לפרסם "סטלגים " בישראל עם רבי מכר כמו "סטלג 13"  , פירסם לאחר הוצאת "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" ספר בשם "כלבתו של שולץ " מאת "מוניק דה לה טור" (באמת מירון אוריאל ,סופרו הקבוע של נרקיס ) . העטיפה של ספר זה הייתה העטיפה של הספר המקורי אך הטקסט היה שונה לחלוטין . לאחר מכן פירסם נרקיס ספר שונה נוסף בשם "פראולין שולץ " שוב עם אותה העטיפה ועם אותו מחבר ,אוריאל בכך גרם נרקיס לבלבול שנמשך עד היום לגבי הספר . .
נרקיס: יום אחד הופיע הבחור הצעיר הזה גוטמן שהתחיל להוציא איזה ירחון בשם "טרקלין ". והיה בחור רציני. והוא התפתה ברגע שראה את הבולמוס של הספרות הפורנוגרפית שיצאה, ונכנס לזה. ואז התעורר בחור שכתב בשבילי מספר ספרים, בחור בשם פרץ הלפרין . הוא היה טיפוס שחצן. והוא החליט "אתה מוציא את הסטלג עם פורנוגרפיה ברמה מסוימת, אני אעלה עליך עשרת מונים" והלך והוציא ספר שאני עד היום לא קראתי אותו. אבל כפי שמספרים לי הוא היה חסר טעם, עבר את הגבול מבחינת פורנוגרפיה. ממש זה היה משהו מעבר לנורמליות -

 הספר הזה. הוא נקרא "הייתי כלבתו הפרטית של שולץ" משהו כזה, הוא זכה להיות בחנויות 3-4 ימים,  וכבר עשה רעש מדהים, אולי  פי 10 מ"סטלג 13" הספר שלנו שהמציא את כל הז'אנר הזה . אולי יותר.

.למה ? 
נרקיס : בגלל הלכלוך שהיה בו, היתה בו טינופת כזאת שאפילו היום בשנות האלפיים במאה העשרים ואחת עדיין זה היה נחשב לפורנוגרפיה קיצונית במיוחד. והוא הוחרם באמצעות צו שופט .


איך נוצר הספר שלך "כלבתו של שולץ " ?
נרקיס : משרדי היה אז בדרך פ"ת 1 כיכר המושבות בת"א. ליד הדואר המרכזי, ושם היה קיוסק ענק של אליעזר לוי שהיינו ידידים טובים. יום אחד ב1962 הוא הרים אלי טלפון ואמר לי "עזרא, תשמע קורה כאן דבר מדהים הגיעו לכאן שוטרים ומחרימים את הספר המוזר הזה "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " לפי צו. עוד לא היה דבר כזה" .
ואז החוש העסקי שלי זינק מיד. הבנתי מההחרמה הזאת אפשר לעשות כסף טוב .

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 

 

מירון אוריאל מחבר הזיוף "כלבתו של שולץ".

תוך 10 דקות סוכם עם חבר מסוים אם תרצה אגיד לך מי זה, זה מירון אוריאל, וביקשתי ממנו לכתוב ספר שכותרתו תהיה "כלבתו של שולץ" ושהכלבה תהיה באמת כלבה ולא נערה שניצלו אותה ככלבה וליקקה צואה, וליקקה כל מיני קרציות, אני יודע… כל הדברים מפחידים שהתפרסמו בספר ההוא. והוריתי לו שהמעמד האירוטי ביותר שיהיה בספר – נשיקה על הלחי ותו לא. כך שזה היה ספר הרפתקאות טהור ונקי, ללא פורנוגרפיה בכלל, ללא מיניות בכלל, כלום, ועל גלי הרעש שעשה הספר המוחרם מכרתי אם אני לא טועה שלוש מהדורות. היה כאן  תרגיל מבריק בשיווק  שאני זוקף אותו לזכותי .

 תוך שבוע עד עשרה ימים  מהרגע שהוחלט לכתוב אותו,הספר היה בשוק,  זאת  הייתה מהירות שיא שקשה מאוד לעשות אותה גם היום בעיתונות. היום לוקח להם לפחות יומיים שלושה לכתוב איזה מאמר יסודי כבד. הספר הזה "כלבתו של שולץ " הכתיבה שלו נגמרה תוך יומיים יומיים וחצי והוא רץ לדפוס בחלקים. לא חיכינו שהספר יהיה גמור בכתיבה, כששלחתי את הספר לדפוס. את העריכה עשינו על גבי היריעות של ההגהות, השתדלנו כמה שאפשר לתקן פחות. אז בתקופה שלפני המחשב עבור תיקון של טעות קטנה היה צריך לכתוב את השורה מחדש ולהוציא יציקה תופרת וכדו', היה סיפור די מסובך. ובאמת תוך שבוע עד עשרה ימים הספר יצא לשוק וזכה להצלחה גדולה.זה אולי סוג של שיא גם עבורי בהוצאה.

 

 

 

 

 

 

 
 
 

 

הצד האחורי של "כלבתו של שולץ".

אם נרצה לאמיתו של דבר המדובר במשהו שהיה במידה רבה בדיחה פרטית של המחבר והמו"ל על חשבונם של המתחרים בהוצאת עשת ועל חשבון המשטרה בתי המשפט והקהל מצד שני . במידה רבה ניתן להשוות אותו לספרי הפרודיה שמופיעים על ספרים מצליחים במיוחד כמו שר הטבעות "הארי פוטר" וצופן דה וינצ'י " שבהם העלילה מופיעה בצורה נלעגת ומעוותת . גם לעגו על היריבים ועל ספרם וגם עשו כסף טוב על חשבונם.שהרי בזמן שאי אפשר היה לרכוש עותק של "הייתי כלבתו .." שכולם נתפסו בידי המשטרה " הרי "כלבתו של שולץ " שנגדו למשטרה לא היה שום דבר נמכר כמו לחמניות טריות בהנחה השגויה שהמדובר בספר הידוע לשימצה .

 
 
 
הצד האחורי של "פראולין שולץ".

נרקיס היה מרוצה כל כך מההצלחה שהוא מיהר והוציא לאור עוד ספר "זיוף" בשם "פראולין שולץ " שוב עם אותה עטיפה מפורסמת ושוב פרי עטו של מירון אוריאל . וכמו הקודם לא היה כאן ספר סקס אלא ספר ריגול בגרמניה הנאצית .אלפי האנשים שמיהרו לרכוש אותו בהנחה שהמדובר בספר הידוע לשמצה שאותו היה בלתי ניתן להשיג , שוב נפלו בפח .
אלא שהמתחרים בהוצאת "עשת " לא התלהבו בלשון המעטה מהכסף הטוב שעשה נרקיס על חשבונם בזמן שהם מצאו את עצמם מועמדים לדין .

נרקיס :

יום אחד התפרץ אלי הלפרין למשרד והתחיל לצעוק ולקלל אותי בגלל "כלבתו של שולץ " .הוא דרש מימני להפסיק את הפירסום מידיית ולשלם לו פיצויים .
אמרתי לו "פרץ תסתלק מכאן מייד ".האיש התחיל לנבל את פיו ולאיים .ורק בקושי רב הוצאתי אותו לבסוף מהמשרד. הוא יצא אחוז זעם . אישתי שעברה שם ראתה אותו והטילה עליו מילת קללה .ואתה יודע למה אני זוכר את זה?
למה ?
כי ימים מועטים לאחר מכן הלפרין חלה במחלת הסרטן ומת בתוך שבועות ביסורים קשים ביותר . לפעמים אני שואל את עצמי אם זה קשור לקללה שאישתי הטילה עליו .

 

 

 

 

 

 
 
 

 

 

קוריוז

בסרט "אסקימו לימון " של בועז דוידזון יש קטע שבו מופיע יפתח קצור שוכב באמבטיה כשהוא קורא ב"כלבתו של שולץ " כנראה על מנת להתגרות .
אבל להורים אין סיבה מיוחדת לחשוש  הספר שבו הוא קורא ,הוא הספר המזויף , שאין בו כמעט קטעי מין .המפיקים פשוט לא הצליחו לשים את ידם על "הייתי כלבתו "המקורי וכך כנראה גם דמותו של יפתח קצור בסרט.

המשפט.

יצחק גוטמן.

"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " כולל תיאורי מלחמה שנועדו לחנך את הדור הצעיר לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק הנאצי.

המדובר בספר חינוכי ממדרגה ראשונה ".
( יצחק גוטמן המו"ל של "הייתי כלבתו"  בהצהרה בפני בית המשפט )

זמן קצר לאחר פירסומם של שני ספרים בהוצאת "עשת " "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ו"הנה בא הקברן המתוק " מאת "מייק באדן ( אלי קידר ) הוצא כנגדם צו החרמה בידי שופט השלום יוסף בן חנוך . הספרים הוחרמו בידי המשטרה בסריקה שנערכה בחנויות ספרים זולים שונים..וכנגד המול"ים והמפיצים שלהם הוגשה תביעה משפטית .
זה היה נוכח גל הספרות הפורנוגרפית שפקד אז את המדינה , נגד ספרים מעין אלה היו רק משפט אחד או שניים קודם לכן ( נגד ספרים פורנוגרפיים רגילים , לא "סטלגים") והפעם החליטו המשטרה והפרקליטות להעלות את הבעיה בכללותה בפני בית המשפט ולבקשו לקבוע בבירור "מהי פורנוגרפיה ". שני הספרים האלה "נבחרו " להיות מקרה המבחן לבית המשפט בסוגיה זאת . ארבעת הנאשמים שהועמדו לפני בית המשפט היו המו"ל יצחק גוטמן ( הלפרין נפטר זמן קצר קודם לכן) , המפיץ נתן לוטן , המדפיס פנחס דגן והמחבר אלי קידר. הם הואשמו לפי סעיף 179 של החוק הפלילי בפירסום כתיבה הדפסה והפצה של דברי תועבה העשויים לגרום להשחתת המוסר . לאחר שהוברר שדגן הובא בטעות מאחר שהיה רק המסדר של הספר "הייתי כלבתו " ולא המדפיס שלו נשארו הגיבורים העיקריים של המשפט ,גוטמן , לוטן ואלי קידר .
המחבר המיסתורי של "הייתי כלבתו " נשאר לכאורה בלתי ידוע שכן גם המו"ל יצחק גוטמן לא ידע מי הוא .
השופט שניהל את המשפט ( שהחל ביוני 1962 והסתיים בפברואר 1963, המשפט הארוך ביותר מסוג זה ) היה שופט בית משפט השלום בתל אביב. שלמה רוזנפלד. נציגת הפרקליטות והתובעת הייתה דבורה גרינפלד –שקד . את הסניגוריה ייצגו עורכי דין אריה מרינסקי ואברהם לין .
. על השופט רוזנפלד היה להכריע במשפט זה בפסק דין תקדימי שיקבע לראשונה בבית משפט ישראלי מהו הקו המפריד בין ספרות נועזת המשקפת את המציאות ובין פורנוגרפיה פשוטה. נשלחו הזמנות רבות לפרופסורים ופדגוגים שונים שהופיעו כעדים בבית המשפט . הצדדים גם הודיעו כי הם מבקשים מהשופט לחרוץ לא רק את אשמתם של ארבעת הנאשמים אלא גם את גורלם של עשרות הספרים מסוג זה של "אירוטיקה קשה " שהגדרתם הייתה שנוייה במחלוקת בהיעדר פסק דין מחייב . מובן שגם המולים השונים של ספרים אלה חיכו בקוצר רוח להחלטת השופט בעניין ובנתיים העותקים המועטים של הספרים הנ"ל שנותרו בדוכנים לאחר ההחרמה מתחת לשולחן רחוק מעיני נציגי החוק מחירם קפץ מ-1.20 לירות ל3.50 לירות לעותק ….
בנוסף להחלטה העקרונית על מהי פורנוגרפיה תועבה וניבול פה בספרות ומהי "ספרות המתארת את המציאות "ומה עשוי לשפר את רמת המוסר ומה עשוי להשחית את המוסר השופט היה צריך לתת את דעתו לגבי בעייה נוספת הטעיית הקהל שכן אלי קידר היציג את עצמו כ"מיק באדן " בעוד שמחבר/ת/י "הייתי כלבתו " הבלתי ידוע/ה/ים היציג/ה/ו את עצמו/ה/ם כ"מוניק קורנו ".

 יוסף ספרא הוכר בידי המשטרה ובית המשפט כמי שלא היה אחראי לגירסה הסופית של "הייתי כלבתו " וכך גם צפרירה לוין לאחר החקירה המשטרתית של ציפי ארבל .
במהלך המשפט העקרוני שדמה יותר לדיון ספרותי מאשר למשפט רגיל עדי ההגנה העיקריים היו סופרים ידועים כמו בוקאצ'ו ,זולה פושקין לרמונטוב ,ביירון , לורנס וסופרים גדולים אחרים. במשך 15 הישיבות של המשפט הוזכרו שני הספרונים בנשימה אחת בידי הסניגוריה עם יצירות קלאסיות כמו "מאהבה של לידי צ'טרלי " , דקאמרון ,ננה ,דון ז'ואן , ועוד. מטרת הסניגורים מרינסקי ולין הייתה להוכיח כי תיאורי המין הנועזים ביותר אינם יכולים לשמש כבסיס לקביעה כי החומר אסור לקריאה במובנו של החוק הפלילי. בסיכומיו לפני השופט טען הסניגור כי על השופט לראות את הספרים לא כמבקר ספרותי ולא כנציג משרד החינוך ולא בהתחשב עם טעמו האישי אלא לקבוע מה מבחינת החוק מהווה חומר סכנה למוסר הקורא.
גבריאל מוקד : אני זוכר שבזמן המשפט היו לי ולמקסים גילן דיונים ארוכים עם ספרא על הנושא.  היו לנו חששות רציניים שגם הסיפור ההומוסקסואלי של ספרא ב"עכשיו" יהפך לפריט במשפט שהיה משפט צנזורה תקדימי וראשון מסוגו . זכור לי שגילן ויוסף מונדי היו מעורבים מאוד במשפט ובשאלות חופש הביטוי שהוא עורר .
אני זוכר שביקשו מימני שאעיד אם יהיה צורך בכך שהסיפור פורסם לא בגלל הנושא ההומוסקסואלי אלא בגלל רמתו האמנותית . כפי שאכן היה במציאות.
המשפט הזה בהחלט עורר חששות עמוקים בחוגים שלנו . גילן ומונדי  ומקורביהם הושפעו אז מאוד מסופרים צרפתיים  כמו  ז'ורז' בטאי שעסק גם בנושאי פורנוגרפיה  והמשפט הזה נראה כמכוון ישירות נגדם וכאיום על חופש הביטוי בארץ . היו חששות שגם "עכשיו " יפגע מגלי ההדף של המשפט.

 

 

 

המו"ל גוטמן הופיע ללא סניגור וטען כי שני הספרים אינם כוללים אלא "תיאורי מלחמה שנועדו לחנך את הדור הצעיר לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק הנאצי". לטענתו היו אלה ספרים חינוכיים ממדרגה ראשונה. ( גוטמן אגב היה ניצול שואה בעצמו )
חלקה של התובעת גרינפלד שקד היה קשה במיוחד: היה עליה להשמיע בפני השופט קטעים נועזים במיוחד מ"הייתי כלבתו " ו"הקברן " אך הסניגור שנטה פחות להסמיק ממנה נאלץ לעשות זאת במקומה.

 

 

 

 
 
 

 

 

באשר לשאלה העקרונית "מהו חומר תועבה" , קרא השופט את שני הספרים "כדי להיווכח אם אמנם מכילים הם חומר תועבה " .
"בימינו אלה " פסק בפסק הדין הארוך והמנומק " עצם התיאורים של חיי המין של האדם וכל הכרוך בכך אין בהם כשלעצמם להוות עבירה כשם שאין לאסור הפצת ספר רק משום שהוא עלול לעורר מחשבות בלתי טהורות בלב הצעירים או אנשים רגישים ובלתי אחראיים. אך חומר מגרה או מתועב העשוי להשחית את המידות כי אז המו"ל חייב והספר דינו להיות מוחרם . אך אם הספר מיועד למבוגרים המסוגלים להבחין בין טוב ורע ולעמוד כנגדו –מותר להפיצו".
החלטת השופט לאחר שמונה חודשי משפט מפורטים ומייגעים של המשפט שלא היה כמוהו עד כה בישראל ( וגם לא מאז ) הייתה לזכות את אלי קידר מחבר "הנה בא הקברן המתוק " שכן נקבע שספר זה אינו מכיל חומר תועבה למרות שמצא בו "תיאורי הווי אירוטי וגילויים של הטבע המיני " . אך הללו לא היוו לדעת השופט חומר תועבה במובן החוק שכן היו שלובים בסיפור המעשה. עם זאת השופט העיר בהקשר לספר זה כי אין זה מתפקידו לקבוע אם ראוי הספר לקריאה ואין זה גם מתפקידו לכתוב ביקורת על ערכו הספרותי .

שונה מאוד הייתה החלטתו של השופט לגבי "הייתי כלבתו" . בפסק דינו קבע השופט שספר זה הוא "מלא וגדוש בניבול פה…מלא וגדוש תיאורים מתועבים שאינם אלא ניבול לשם ניבול ,דברי תיעוב ללא כל תשלובת אחרת ". את "הייתי כלבתו " הגדיר השופט כחומר תועבה במובן החוק.
השופט רוזנפלד קבע ש"הייתי כלבתו " יגנז וכל הטפסים שהוחרמו בידי המשטרה יושמדו . המו"ל יצחק גוטמן נידון לתשלום קנס בסך 250 לירות ולמתן ערבות של 1000 לירות לשנתיים שהוא ימנע מלהפיץ חומר תועבה. המפיץ נתן לוטן נקנס ב-100 לירות וזאת מאחר שלפי קביעת השופט היה עליו לקרוא את החומר לפני שהפיץ אותו ,
הסניגור מרינסקי ערער על כך בטענה שתקדים מעין זה עלול לפגוע במקצוע המפיץ ( לא ידוע לי מה הייתה התוצאה של הערעור) . דגן שנמצא שלא היה קשור לעניין שכן היה הסדר ולא המדפיס וקידר זוכו . התובע אמנם ביקש להטיל על הנאשמים קנסות גבוהים כדי להרתיע אחרים שכן לדבריו השוק היה מוצף בחומר מעין זה אולם השופט הסתפק בהטלת הקנסות . הוא אמנם ציין שבאנגליה הוטלו עונשי מאסר על עבירות כאלה אך בארץ קטן מספר המשפטים בעניין וטרם התגבשה אחידותו של העונש שיש להטיל במקרים כאלו .

זהות המחבר האמיתי של "הייתי כלבתו " נשארה בגדר תעלומה וכך אי אפשר היה להרשיעו כפי שהיה קורה אם היו מגלים את זהותו .

החשוד העיקרי.

הנה בא הקברן המתוק

באותה הכתבה של "העולם הזה " שבה רואיינו ספרא ולוין, הוזכר ספר אחר שהוחרם בו זמנית בידי הצנזורה גם הוא בהוצאת "עשת " בשם "הנה בא הקברן המתוק" מאת סופר בשם אלי קידר שחתם בשם "מיק באדן"."הנה בא הקברן המתוק" היה ספר שהתבסס במידה רבה על חוויות אמיתיות של קידר בגרמניה שלאחר המלחמה וכלל קטעים של גילוי עריות שבגללם צונזר .אך לאחר מכן הספר יצא לאור שוב במהדורה שנייה שהתהדרה בעצם פרשת הצנזורה .

סטאלג  13

קידר הנ"ל הוא שיצר את הז'אנר המפורסם של הסטלאגים וכתב את הסטלאג הראשון "סטלאג 13" ועוד רבים אחרים.
היום קידר מאשר שהיה קשור להוצאת "עשת" . הוא טען בראיון איתי לפני כמה שנים  שהמחבר של "הייתי כלבתו " היה יוסי ספרא. הוא מכחיש כל קשר בעצמו ל"הייתי כלבתו".
לדברי סופר סטלגים אחר מאותה התקופה   שכתב אז תחת השם "נח מן"  והיום הוא עורך דין  שהכיר את אלי קידר בחוגי הסופרים של אותה התקופה היה מקובל כמובן מאליו לחשוב שאלי קידר הוא המחבר של "הייתי כלבתו ".
"נח מן" :: אני עורך דין ואני וזה לא דבר שאוכל להצהיר עליו בשבועה כבית משפט .אבל אני יכול להגיד לך שבחוגי הסופרים של ספרי הכיס בשנות השישים זה היה מקובל כמובן מאליו שקידר כתב את הספר הזה.
קידר אישר את זה ישירות ? 
 "נח מן " :

בהחלט לא. אבל גם מעולם לא הכחיש במפורש .זה היה בין הדברים שהיו מובנים מאליהם . שאלי קידר אחראי לספר הזה כמו שהיה אחראי לכל כך הרבה ספרים אחרים .

 

אלי :צפרירה לוין האם את מכירה מישהו שאולי ידע את זהותו של המחבר האמיתי של הספר ?
צפרירה : לך תשאל את אלי קידר הוא ידע  להגיד לך .
וסירבה לפרט מעבר לכך.
בדיעבד  היא טענה שהיא לא זוכרת שום דבר על קידר.

 

 

 

 
 
 

 

 

השערתי :

עד שלא יתגלו עובדות נוספות זאת השערתי לגבי מחברי הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " :
כתב היד המקורי היה פרי עטם של כמה אנשים . כמה עמודים היו של יוסף ספרא היוזם . השאר היה "תוצר" של אנשים אחרים או הסטודנטים המיסתוריים האלה מבר אילן או של צפרירה לוין ואבי הבר או של שותף מסתורי אחר של צפרירה לוין ( חנוך לוין הצעיר ?) .
ספרא הרי לא ידע כלל את זהותם של הסטודנטים הנ"ל כך שיתכן שהמדובר כל הזמן בלוין ובשותף כל שהוא. .
בכל אופן נראה שכתב היד שהיגיע להוצאה ( ככל הנראה של ספרא ואולי עם תוספות של לוין ששמו דגש על נקודת המבט הנשית של הגיבורה ) לא היה זה שפורסם לבסוף עם כל הקטעים הסדיסטיים והאירוטיים המפורסמים לשמצה .
הבא וניזכר שגם כאשר אישרו ספרא וצפרירה לוין בכל אחד מהראיונות עימם את העובדה שהם כתבו משהו שהיה הבסיס ל"הייתי כלבתו " הם תמיד הכחישו שמה שפורסם היה זהה למה שכתבו . הם תמיד טענו שמה שכתבו היה שונה מאוד ממה שפורסם .נראה לי שיש לקבל את גירסתם זאת .
נראה לי שהמו"ל פרץ הלפרין החליט שכתב היד שקיבל מספרא כפי שהוא אינו מתאים לצרכיו.
הוא רצה רומן "אירוטי " ו"סדיסטי " יותר בדומה לספרי הסטלאגים של המתחרה נרקיס שחוברו בידי אלי קידר תחת השם "מיק באדן " כמו "סטלג 13" ושהיו פופולאריים מאוד באותו הזמן. . לדעתי הלפרין נתן את כתב היד לסופר המקורב להוצאה כדי שיהפוך אותו לספר כזה בדיוק .
ההיגיון אומר שהסופר שבו היה בוחר כדי לבצע את השינויים היה הן מישהו שכבר היה קשור אליו והן מישהו שכבר התפרסם בכתיבת סוג כזה של ספרים.
בסביבה המיידית של הלפרין היה מישהו כזה. זה היה אלי קידר עצמו שכבר פירסם בו זמנית ספר בהוצאת "עשת " עם קטעים אירוטיים קשים ביותר לגבי התקופה .את "הנה בא הקברן המתוק" שהועמד כזכור למשפט ביחד עם "הייתי כלבתו ".

הצד האחורי של "הנה בא הקברן המתוק ".

וקידר לדעתי  אכן עשה את הנדרש והרבה מעבר לכך ..
נראה לי שלקידר בשלב זה של חייו של "פריצת טבואים" לא הייתה כל בעיה לשנות את כתב היד שקיבל, אולי, "לשיפוץ " לכיוון קיצוני ביותר שספרא ולוין לא חשבו עליו כלל.
ולא שמץ של היסוס להוסיף תיאורי התעללות מינית ואורגיות כיד הדמיון הפראית ביותר .
והתוצאה הוא יצר שערורייה שכל מי שהיה קשור אליה נכווה וספר שאיש אינו מוכן היום להודות בפה מלא בקשר אליו .
הלפרין ככל הנראה לא טרח לידע בעניין כלל את שותפו גוטמן.
גוטמן שלא היה מעורה בענייני היום יום של הוצאת "עשת " לא ידע מי היה המחבר "הייתי כלבתו ". וחשב שספרא הוא המחבר לפחות עד שזה נתן לו את גירסתו שלו לגבי העניין וייתכן מאוד שלעולם לא ידע מי היה המחבר האמיתי .
מצד שני לדעתי לא היה לאלי קידר שום אינטרס להופיע כמחבר או כמעבד של "הייתי כלבתו " שהרי זה רק יכול היה להזיק לו במשפט שבו כבר הועמד לדין על כתיבת ספר "משחית " אחד.
איזו תועלת הייתה צומחת לו אם היה מודה בכתיבת ספר "משחית " אפילו יותר ולהיות מועמד לדין גם עליו ?
יש לציין שיוסף ספרא בשיחה איתי לא חשב שקידר היה האיש "שטיפל " בספר שכן לדעתו כבר היה סופר "ידוע " אז ולא היה לו כל צורך להתעסק עם ספר כזה . אך אין זה ברור כלל וכלל עד כמה ספרא היה מיודע בהליכים הפנימיים של הוצאת "עשת".
להלן תגובתו של אלי קידר לשאלתו של ארי ליבסקר בעניין זה :
ארי: ספר לי על משפט הפורנוגרפיה שבו היית מעורב .
קידר : אני רק זוכר משהו ותאמין או לא אני גם לא זוכר הרבה . הזכרת לי שהיה משפט שבו שני ספרים נלקחו כספרי מבחן לאכיפת חוק של ספרי תועבה, ומעבר לזה אני רק זוכר שהעדתי. ושאלה אותי לגבי "הנה בא הקברן המתוק" ועניתי דברים כהווייתם. שהספר נכתב על רקע היכרות שלי עם ניצול שואה והוא ספר שהוא פרי דמיוני בלבד. חלק ממנו הוא מבוסס על עובדות כפי שהיכרתי אותם והיכרותי את גרמניה ומהסיפורים של הניצול שואה פיטר שהיה חבר שלי שנדמה לי שזה גם שמו בספר וזה מה שאמרתי במשפט. נדמה לי ששאלו אותי גם על "הייתי כלבתו של קולונל שולץ"
ארי: היו באמת שמועות שאתה כתבת את זה.
קידר : נכון היו שמועות, ואני עניתי שאין לי שום קשר ל"הייתי כלבתו של קולונל שולץ" ועניתי בהמשך שבכלל לא קראתי אותו ושאני לא יודע על מה מדברים. ומי שרוצה מוזמן לקרא את הספר ולהשוות אותו עם יתר הספרים שכתבתי ולראות שאין שום דמיון וקשר לסגנון הנוסח וכדו' לספרים שאני כתבתי.

לצערי אלי קידר סירב בתוקף להתראין לכתבה זאת ולהציג במפורש את עמדתו בנושא ובפירוט וניתק את הטלפון לאחר שהבהיר את עמדתו :
"אתה מר אשד וכל הבלשים והעיתונאים כמוך אתם הסוטים והפורנוגרפים הגרועים ביותר. ". ( ניתוק )

ארי ליבסקר במאי הסרט"סטלגים " אתה ראיינת את אלי קידר שמופיע בסרטך האם לדעתך ישנה אפשרות שאלי קידר הוא הוא הכותב הסופי של "הייתי כלבתו …"
ארי ליבסקר : מהשיחות שקיימתי עם אלי קידר במהלך התחקיר הוא בפירוש ובתוקף מכחיש כל קשר ל"הייתי כלבתו ".
האם אתה מאמין לו ?
ליבסקר: כן לדעתי הוא לא היה מסתיר את זה . איזה סיבה יש לו להכחיש את זה אחרי 45 שנה ? הוא היה נוכח במשפט כי הספר שלו " הנה בא הקברן המתוק" היה שם גם הוא .הוא סיפר לי שהוא פגש את ספרא שם והתרשם מאיך שהוא דיבר. לדעתי ספרא הוא הכותב.
למה אתה חושב שזה היה ספרא ?

משום ששמו של ספרא עלה בכל העדויות לדעתי ספרא כתב את זה עם צפרירה ופשוט ניסה להוריד מעצמו את התיק .

 

 

 

 

 

 
 
 

 

 

השוואה סיגנונית

מי שרוצה מוזמן לקרא את הספר ולהשוות אותו עם יתר הספרים שכתבתי ולראות שאין שום דמיון וקשר לסגנון הנוסח וכדו' לספרים שאני כתבתי.
אלי קידר בראיון עם ארי ליבסקר

ביקשתי מח. אספן הסטלגים הגדול ביותר בארץ המחזיק בידיו את כולם ( והוא דמות בולטת בסרטו של ליבסקר ) לערוך השוואה סגנונית בין "הייתי כלבתו " וספריו של מייק באדן .
א.א. האם לדעתך יש אפשרות "ש"סטלג 13" והייתי כלבתו " נכתבו בידי אותו האדם?
ח. נראה לי מתוך השוואה יסודית בין פרקים  של "סטלג 13 " של מייק באדן שיש ,אם לא זהות מוחלטת ,אז ללא ספק קרבה רבה בין סגנונם של שני המחברים .
אתה יכול לפרט?
ח. הסגנון הוא סגנון רציני כתוב בעברית כמעט ספרותית גבוהה ומלמד שהכותב כתב את דבריו מתוך מאמץ לשוני וספרותי ניכר והדברים לא נכתבו לאחר יד .לדעתי יש קרבה סגנונית גבוהה כמעט זהות בין שני המחברים בדרכי ההתבטאות בדרכי הניסוח ואפילו בדרך החשיבה. שניהם בונים סיפור באופן מדורג שמוליך את הקורא באופן שכל פרטי הסיפור מתחברים ומשתלבים ויוצרים עלילה סיפורית מושלמת. אין מילים מיותרות אין פרטים חסרי משמעות . יש כאן כוח משיכה ספרותי לא מועט .
מצד שני אם אתה משווה את זה עם הסטלגים של מירון אוריאל למשל, אתה רואה שהמדובר בסגנון שונה מאוד .
לדעתי ומתוך קריאה קפדנית של ספר זה יש סבירות של כ- 70 אחוז שהמדובר באדם שחיבר את ספרי "מיק באדן".
לדעתי ספרא ולוין כתבו את התשתית לחלק הראשון וקידר עיבד והרחיב את הסיפור מחדש וברמה גבוהה יותר .
ואני רוצה להגיד לך עוד משהו . "מייק באדן " כותב כאן טוב ויפה.  לדעתי זה הספר הטוב ביותר שלו מבחינה ספרותית . אתה חי כאן את התקופה והעלילה ואת הסיפור האנושי של האישה הזאת. זהו סיפור מאוד חזק .
אז נכון יש את כל הפרטים הסדיסטיים האלו ,אבל הם כולם חיוניים לעלילה .הוא לא מכניס אותם רק בשביל לגרות ולזעזע סתם. לכולם יש תפקיד ומשמעות בעלילה המתפתחת .
בוודאי ובוודאי אם תשווה אותו לזיוף ל"כלבתו של שולץ " שניכתב ללא כל ספק בידי מירון אוריאל שהוא פשוט ספר נחות בהשוואה.
לדעתי לא היה צריך לצנזר אותו .לדעתי זוהי יצירת ספרות אמיתית בכל סטנדרט שהוא
.

כדאי לשים לב שמכל האנשים שרואיינו לכתבה זאת שהיו כולם קשורים בדרך זאת או אחרת ל"הייתי כלבתו " ח. הוא האדם היחיד שהודה שהוא בעצם קרא את הספר המדובר ולא רק "שמע עליו " או התחיל לקרוא ולא סיים וכו' . …
בכל אופן כאמור זוהי השערה בלבד ואלי קידר מכחיש בתוקף כל קשר ל"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" .

ואכן כפי שמציין ארי ליבסקר נשאלת השאלה איזה אינטרס יש לאלי קידר  להכחיש את העניין לאחר 45 שנה .זוהי  ללא ספק נקודה חלשה במערכת הטיעונים שלי . אפשר ביחד עם זאת לתמוה איזה אינטרס היה לספרא וללוין  להכחיש כל קשר לכתיבת הספר לאחר  יותר מ-40 שנה . 

 ישנם השערות נוספות לגבי זהות הכותב של הספר  אבל כאמור עד שלא יחשפו עובדות חדשות קרוב לוודאי שהתעלומה לגבי הכותב המיסתורי של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונול שולץ " תישאר בעינה ..

סיכום ספרותי

בקריאה היום ( ויש לזכור שכמעט כל מי שדן אי פעם ,ב"הייתי כלבתו " לא קרא אותו ) ברור ש"הייתי כלבתו " לא היה סתם פורנוגרפיה סדיסטית .הוא היה הרבה יותר מזה . למעשה הוא הקדים את זמנו בכמה עשרות שנים טובות .
זהו אחד מספרי הסטלאגים הבודדים מאוד, ואחד הספרים הבודדים מכל סוג שהוא באותה התקופה הכתובים מנקודת מבט נשית, ודומה שהוא מבטא בחלקים מסוימים את התחושות האוטנטיות של אישה שנאנסה .
מבחינה זאת "הייתי כלבתו… " מהווה מעין "פריצת דרך " בספרות העברית כספר שהעז לעסוק לראשונה ובצורה קיצונית על נושאים של התעללות בנשים שעד אז לא העיזו לכתוב עליהם .הספר הוא מעין "התגובה הנשית" לתיאורי ההתעללות של נשים בגברים שמופיעים בסטלאגים שנכתבו בידי הגברים .

אם נרצה אפשר לראות ב"הייתי כלבתו " מעין גירסה ישראלית קיצונית של הספר הפורנוגרפי המפורסם "סיפורה של או "   שיצא לאור ב-1954 כמה שנים קודם לכן ספר שגם הוא כתוב מנקודת המבט הנשית .
אפשר לראות בגיבורת "הייתי כלבתו כ"אימן הרוחנית " של הגיבורות של סופרות פמיניסטיות מודרניות כמו עירית לינור ובמיוחד לימור נחמיאס שגם יצירותיהן מגלות גישה דומה של טיפול בבעיות גברים ונשיםתוך שימוש באמצעים קיצוניים שונים של סקס משוחרר וגם אלימות סדיסטית קיצונית במקרה של לימור  נחמיאס .

הגירסה הספרותית

מניה הסיטה את ראשה מתאבת אותו ואת נשימתו .מגע ידיו עורר בה בחילה .במאבק הבלתי שווה הזה הרגישה לפתע עוצמה שחיסנה את גופה ביכולת ההתנגדות .אך לא היה די בה כדי להתגבר על שריריו הגבריים של קארול .וקארול כבר היה נטול חושים ,פראי ,החיה שבו התפרצה מבקשת למצוא לה פורקן .
שיגעון תקף אותו והוא השכיב אותה בכוח על השטיח הרך .מניה התפתלה במאבקה עמו בכל כוחות הגוף והנפש שלה . פניו של קארול מכוסים היו זיעה ,משפתיו נזל ריר דביק ופניו פני שיכור."
( מתוך "מניה " מאת יעקב סד ) .
ב1998 36 שנה לאחר שערוריית הייתי כלבתו הופיע ספר בשם "מניה" בהוצאת ספריית הפועלים המכובדת . ספר  מאת יעקב סד ,סופר  ניצול שואה . העלילה היא סיפור התעללותו הסדיסטית והמינית של קצין גרמני פרברטי ביהודיה יפה שבה הוא "מתאהב " בזמן השואה.
עטיפת הספר היא מדהימה כשלעצמה.זוהי תמונת מגף של קצין נאצי שעוד מדגישה את האלמנטים הסקסואליים הסאדו מאזוכיסטיים הקיימים בספר בשפע .
אי אפשר שלא להשוות בין עלילת ספר זה ובין עלילת "הייתי כלבתו " שהיא זהה במדויק בקוויה הכלליים . יש כאן דמיון ז'אנרי מובהק ושימוש באותם אלמנטים עלילתיים .האם שמע מר סד ( אין טעות בשם ) על "כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " והשתמש בו כמודל ? ואולי הסיפור היה מקורי לו לחלוטין ?
מבחינה ספרותית ספר זה עם אווירתו החשוכה וסיומו הטראגי עולה לעין ערוך על "הייתי כלבתו " אבל הוא מראה שלאורך השנים גם בספרות הגבוהה המופיעה בהוצאות מכובדות כמו ספריית הפועלים יתכנו נושאים שפעם היו נחשבים יאים רק לסטלגים .

איפה הם היום .

קיבוץ "נאות סמדר " הוקם בידי יוסף ספרא.

. הוצאת "עשת " המשיכה לפרסם עוד כחמישה  ספרי כיס  שלא עוררו כל תשומת לב. הבולט בהם היה המהדורה השנייה של "הנה בא הקברן המתוק " שהתהדרה באותיות קידוש לבנה "הוחרם בידי הצנזורה!!" והיה כנראה מתון יותר מהמהדורה הראשונה . ההוצאה  נסגרה לאחר זמן קצר ..

לאחר פרשת "הייתי כלבתו " יצחק גוטמן הפך ב-1965 למו"ל של המגזין האירוטי המפורסם "בול " ואגב כך מצא את עצמו שוב מעורב בשערוריה עם הצנזורה לאחר שהעורך שלו מקסים גילן פירסם ידיעה שעוררה את זעמם של שירותי הריגול הישראליים .בפרשיה שהפכה גם היא לאבן דרך בתולדות היחסים בין התקשורת והצנזורה בישראל .
. בסוף שנות השישים נסע גוטמן לאנגליה שם להפתעת הכל הפך מליונר כמו"ל של חוברות תשבצים והפך למוביל בתחום באנגליה במשך כ-15 שנה . כאשר נפטר גוטמן באנגליה ב-1987 כאדם בודד מאוד הייתה לו ירושה גדולה מאוד לבני משפחתו .
רוני ערמון האחיין הקים מכספי הירושה של גוטמן את אתר "אינדי מדיה" ברשת ואת סלון מזל
לתרבות אלטרנטיבית בסימטה אלמונית ברחוב קינג ג'ורג בתל אביב ליד חנות הספרים "הנסיך הקטן ".

גבריאל מוקד: אחרי הפרשה היא  ספרא  הפך פיתאום לגורו בודהיסטי והקים את הכת הטרסידננטלית התנכית וספרא הודיע שהוא מקים כת למדיטציה תכנית בראש פינה ושם הם שכנו זמן מה עד שעברו לערבה ושם הם ממשיכים גם היום .
.
יוסף ספרא שלאחר הפרשה של "הייתי כלבתו " מצא שאינו יכול לחזור לחייו הקודמים כאיש בוהמה סופר ומחזאי הפך למעין "גורו " בשיטות מזרחיות שונות . הקים את קיבוץ "נאות סמדר" בערבה ושמו התפרסם בשנות התשעים כאשר אנשים שונים שהיו קשורים לכת שלו התאבדו ופורסמו על כך כתבות גדולות בעיתון "הארץ " . מאז אנשי קיבוץ "נאות סמדר " הם חשדניים מאוד כלפי זרים שעלולים להיות עיתונאים ומעדיפים להסתגר בעצמם. ספרא נפטר ב-2003 זמן קצר לאחר קיום שיחה טלפונית עם כותב שורות אלו .
ביתו צפנת התפרסמה גם היא מאחר שהשתתפה בתוכנית הריאליטי "פרוייקט Y ".

צפרירה לוין היא היום צפרירה נור לוין שהייתה בעבר כתבת תרבות ידועה למדי בעיתונות ובטלוויזיה שפירסמה כמה ספרים וסיפור אחד שלה הופיע באנתולוגיה של סיפורים מובחרים במיוחד שנערכה בידי העורך חיים פסח.היא פירסמה ב1997 את קובץ הסיפורים המעניין מאוד "לאהוב את גבריאל " (הוצאת כתר ) הכולל בין השאר כמה סיפורי מדע בדיוני וסיפורים בדיוניים מעניינים מאוד על סופרים אמיתיים כמו אגתה כריסטי ,אלדוס הכסלי , גבריאל גרסיה מרקס סלמן רושדי,אנטואן סנט אקזיפיר ועל מותו של אביה הסופר והמחזאי חנוך לוין . וגם כמה סיפורי מד"ב לא רעים כמו העיניים של איינשטיין, על אדם שמצמח עין שלישית במקומות שונים בגופו, אהבת אריה ואיילה על עתיד שבו בעלי החיים מפתחים אינטליגנציה ובני האדם הופכים למין נרדף ועולמות על סטודנט, חובב מד"ב, שמוצא עצמו בעולמות שונים שאולי הם פרי דמיונו ואולי אמיתיים.
עזרא נרקיס ממשיך בעבודת המולו"ת שלו ולאחרונה הוציא לאור ספר זכרונות של נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון .
אלי קידר מופיע בתפקיד חשוב בסרט התיעודי "סטלגים " של ארי ליבסקר.
"הייתי כלבתו של קולונל שולץ " הוא כיום ספר נדיר מאין כמוהו . בשוק מסתובבים לעומת זאת עותקים רבים של החיקוי של נרקיס "כלבתו של שולץ" שמי שאינו מומחה מתבלבל בינו ובין המקור הנדיר מאין כמוהו . המשטרה כנראה עשתה עבודה טובה מאוד בהשמדת כל עותק שיכלה להניח עליו את ידה..
אבל עותק אחד חמק איך שהוא מההשמדה של אנשי המשטרה שהיגיע איך שהוא לקיוסק שבו נרכש בשקל אחד והיגיע לידי .

 "הייתי כלבתו של קולונל שולץ " בכל אופן לא נשכח ,הוא מוצג באסקימו לימון" הראשון.

דורון אייל "שולץ האיום " לקח ממנו את כינויו הידוע .

 נשים שגדלו במהלך תקופה זאת סיפרו לי שהן משתמשות בכינוי "כלבתו של שולץ" על מנת לתאר אישה חזקה ודומיננטית .
בזמן שרוב הספרים האחרים שיצאו לאור בשנת 1962 נשכחו המונח "כלבתו של שולץ " הוא עדיין שם דבר בזרמי שוליים שונים של התרבות הישראלית גם אם רוב אלו שמזכירים אותו אינם יודעים על מה בעצם מדובר.

המקורות לחקירה
1. כלבה ללא בעלים .הופיע בחוברת העולם הזה מספר 1276 ע' 18 . המחבר הוא אנונימי . כולל ראיון עם צפרירה לוין ועם אלי קידר.
2. "לבדה במיטה " ראיון של צפרירה לוין עם סילבי קשת . ידיעות אחרונות 2.3.1962. ע' 9
3. בית המשפט נתבקש לקבל החלטה מהי ספרות קלוקלת . מאת יחזקל אדירם . ידיעות אחרונות . 24.6. 1962. כתבה על תחילת המשפט בעניין "הייתי כלבתו".
4. "הקברן זוכה" הכלבה הורשעה .מאת יחזקל אדירם. ידיעות אחרונות 13.2.1963. כתבה על סיום המשפט.
5. "היכן קבור הכלב" מאת עמנואל פרת ."במחנה" ,מרס 1963.כתבה על סיום המשפט.

 

Stalags - Holocaust and Pornography in Israel

ראו גם

הסרט "סטלגים "  ברשת

 

אתר הסרט

עוד אתר  על הסרט "סטלגים "

 

 דליה קרפל על ארי ליבסקר ועל סטלגים

ארי ליבסקר על סטלגים עם נירית אנדרמון

הסטלגים בניו יורק טיימס

 

צפנת בתו של ספרא
האתר של צפי לוין

צפי בבמה החדשה

מירון אוריאל מחבר "כלבתו של שולץ"

רוני ערמון אחיינו של יצחק גוטמן

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק א'

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק ב'

סטלג נחמיאס

סטלגים וזהות מגדרית

סטלגים הסרט התעודי

סטלג ליבסקר

מותו של שולץ האיום

הסטאלג האולטימטיבי של חנוך ברטוב

תולדות הפורנוגרפיה העברית מראשיתה ועד ימינו

הייתי רוצח המונים נאצי :על הסטלג המודרני "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל

מצב הצעירים באיטליה

בוריס חזר בימים אלו מכנס מדעי באיטליה ומדווח שבכל הערים הגדולות שהיה בהם רומא פירנצה וונציה,פיזה כמעט בלתי אפשרי לראות ברחובות צעירים איטלקיים .
" בשום מקום אתה לא רואה התגודדויות של צעירים וצעירות ,אתה לא רואה אותם מסתובבים ברחובות , בכל מקום אפילו במועדונים אתה רואה כמעט אך ורק בני 40 ומעלה .. רק במקום אחד ברומא תערוכה של מרק שאגל ראיתי צעירים בכמויות גדולות ואלו היו כולם התברר לי לבסוף סטודנטים זרים . "
ואיך אתה מסביר את זה ?
"נו זה ברור ,הירידה בילודה . זה ידוע שכבר מזה שנים רבות הילודה האיטלקית היא ברמת אפס ועכשיו זה מתחיל להראות את עצמו באופן בולט .

אין להם יותר אנשים צעירים ".

המיתוס של "אקסודוס "

היום  לפני שישים שנה ב18 ביולי 1947  היגיעה ספינת המעפילים "אקסודוס " לחופי ארץ ישראל ומצאה את עצמה במאבק של ממש כנגד ספינות הצי הבריטי שהשתלטו לבסוף על אנשיה וגירשו אותם לבסוף מכל המקומות למחנה פליטים בגרמניה.
אירוע שהפך למיתוס .
אבל מדוע ואיך הפכה פרשת אקסודוס דווקא למיתוס?
 

רק לאחרונה השתתפתי בכנס לרגל 60 שנה  לפרשת ספינת המעפילים "אקסודוס "הספינה שהביאה ליחסי ציבור אדירים לציונות הן ב-1947 והן בעקבות הספר רב המכר הענק שנכתב עליה בשנות החמישים בידי ליאון יוריס ,והסרט שנעשה עליה בכיכובו של פול ניומן ב1960 ושהפך גם למחזמר ענק בשנות השבעים. הסרט שימש בתוספת כבסיס לסדרת חוברות ביידיש , היה המקור לנעימה מפורסמת ששמשה מאז כנעימת סמל להיסטוריה היהודית  ושלה נכתבו במיוחד מילות שיר בעברית , ואפילו שימש כבסיס לחוברת בסדרת הרפתקאות על הסוכן החשאי "דן טרזן ". בעקבות הפרשה נוצר בשנות השמונים משחק לוח בסגנון "משחק סבלנות ".

 

אבל נשאלת השאלה מדוע ואיך הפכה "אקסודוס" דווקא בניגוד לספינות מעפילים אחרות לכזה מיתוס מעורר השראה ?איך בכלל נוצרים מיתוסים מסוג זה ?
תשובתי היא : מיתוסים נוצרים שיש אדם כשיש לו כישרון כתיבה ויצירה שדואג להפוך אירועים אמיתיים לאירועים שיקסימו ירשימו אלפים ומיליונים שלולא הם לעולם לא היו שומעים ובוודאי לא מתעניינים באותם אירועים ויקבלו מהם השראה.

מי מהקוראים שמע על הספר "הספינה שניצחה " מאת ברכה חבס ? זה היה ספר שניסה לראשונה ליצור את המיתוס של אקסודוס כבר ב1949 .אבל אליה וקוץ בה הוא הקפיד על הצגה נאמנה למדי של האירועים אם גם מנקודת המבט הציונית כמובן. היום זה נקרא כספר יבש למדי שריר ברור מאוד של תקופתו. היום הספר הזה הוא בלתי קריא וכמעט נשכח לחלוטין .
מי מהקוראים שמע על "כיסופים וסער" של יצחק גנוז שגם הוא רומן על פרשת אקסודוס וניכתב בידי מי שהיה במקום וחווה את האירועים על בשרו ושמבוסס על יומנו ? לא כל כך הרבה אני משער.אולי רק מעטים ביותר. הספר יצא ב-1985 בידי משרד הביטחון במהדורה אחת בלבד ואזל ונשכח .

אולי רבים יותר שמעו שעל ספרו של יורם קניוק אקסודוס אודיסאה של מפקד   שאינו ביוגרפיה מחקרית כפי שאנו מבינים זאת .זוהי למעשה פיקשיונליזציה של האירועים בחייו של אדם אחד יוסי הראל שהיה במשך זמן מפקד האקסודוס ( אך לא דווקא במהלך האירועים שעבורם התפרסמה באמת שאז פיקד עליה אדם אחר בשם אייק אהרונוביץ' ) שמתמקד לחלוטין בפרשת אקסודוס ובקרב שניהל במלחמת העצמאות שבמהלכו פגש אותו  קניוק .

אין שם שום דבר על חייו המאוחרים יותר של הראל כאשר הפך לאיש עסקים בינלאומי ובין השאר המממן של הסרט של אבי נשר "הלהקה ".ואפשר להבין למה , בפרשת חיים זאת אין שום דבר הירואי ,במושגים של האנשים של 48 אין בה שום דבר מיוחד. הצלחתו של הראל כאיש עסקים אולי תרשים את בני הדור הזה שמתרשמים מהצלחות עסקיות אבל כלל לא את  בני דורו של הראל שציפו להצלחות בתחומים אחרים לחלוטין .

ארי בן כנען איש עסקים ? יש בכך משום סתירה .

המהדורה האנגלית של ספרו של קניוק .

על הספר של קניוק נכתבו ביקורות שתקפו את חוסר הדיוק שבו ואת ההתעלמות מדמויות אחרות וחשובות בפרשה על מנת להתמקד לחלוטין ביוסי הראל ( שככל הנראה מימן את הספר ) .
אבל המבקרים לא הבינו את המטרה . זה בדיוק מה שיוסי הראל רצה שהספר יהיה . שהוא יצור סביבו מיתוס ולשם כך היה צורך "לשפץ " מעט את העובדות .ולשם כך שכר את יורם קניוק ככותב .

בכל אופן לא הספרים האלו יצרו את המיתוס המפורסם סביב הספינה "אקסודוס " והפכו אותה לבעלת משמעות עבור מליונים שלא היו עליה .
במקרה שלנו המדובר באנשים שלא היה להם כל קשר לאירועים האמיתיים כפי שהתרחשו .

הסופר והתסריטאי ליאון יוריס שכתב את הרומן "אקסודוס " על סמך אירועים שבהם לא נטל כל חלק רק על סמך עשרות ספרים שקרא ועדויות ששמע ,שאותם הקפיד מאוד לשנות ככל הנדרש,כך שיש מעט מאוד קשר בין אירוע "אקסודוס " שאותו תיאר ובין האירוע האמיתי . 

 ספר זה תיאר בצורה דמיונית למדי את פרשת ספינת המעפילים "אקסודוס " בימים שלפני קום המדינה ואת עלילות מפקדה ההרואי ארי בן כנען,( דמות בידיונית לחלוטין ) ותיאר גם אירועים היסטוריים אחרים כמו פעולות האצ"ל כנגד הבריטים ,הפריצה לכלא עכו ,פיצוץ המלון המלך דוד בירושלים תיאור הצבעת האו"ם בעד חלוקת הארץ. ,תגובת הערבים וכו' .

מה שעשה הרומן הענק הזה היה לתת גירסה אפית מלודרמטית כמו הוליוודית קליטה ושווה לכל נפש ( אמריקנית ) לסיפור המאבק הציוני בבריטים ובערבים למען הקמת המדינה.
יוריס שבמקור כתב את הרומן כתסריט , ניהל עבורו עבודת תחקיר ארוכה , הוא ביקר בארץ טייל במקומות רבים וראיין עבורו אנשים רבים כמו מפקד האקסודוס יוסי הראל .

בעבודת התחקיר הוא נעזר בנציגי ממשלת ישראל שהבינו היטב איזה יחסי ציבור אדירים התסריטאי מהוליווד יכול לספק להם ובכך צדקו .
בסופו של דבר הוא עיצב את הסיפור כמעין מערבון על מלחמת הטובים היהודים ובראשם ארי בן כנען שהוא מעין "עברי חדש אולטימטיבי שרירי חזק ,יפה תואר והירואי שהבריטים אינם מסוגלים לזהותו כתוצאה כיהודי ) ברעים ( הבריטים והערבים ) .

 

. כך למשל ארי בן כנען איש ההגנה מוצג כמי שגם עמד בראש הפריצה לכלא עכו אף שזאת בוצעה בידי אנשי האצ"ל. מלבד זאת הוא שגה בפרטים שונים ( הוא הציג למשל את הר התבור במרכז הגליל ) . בכל אופן יוריס ניסה להיות בסדר עם כולם בציונות וכך אפילו אנשי המחתרות הוצגו אצלו בצורה חיובית.
ולאחריו הבמאי אוטו פרמינג'ר והתסריטאי שלו דלטון טרמבו יצרו את הסרט הציוני הגדול והמצליח של כל הזמנים "אקסודוס " שהתבסס על ספר זה. סרט שמשך אלפי אנשים אל החזון הציוני אם כי היה רחוק מאוד מהדיוק ההיסטורי כרחוק אילת מניו יורק. 

אמנם יוריס טרח וכתב לספר מעין ספר המשך בשם "(  Exodus Revisited " ( 1960)  ( ביקור חוזר באקסודוס )  שבו תיאר את הסיפור האמיתי שמאחורי הרומאן בתוספת צילומים רבים ממקומות שונים בארץ  ,אבל זה היה רק קוריוז ותוספת ליחסי הציבור שמסביב לסרט  של אוטו פרמינג'ר .. .

הרומן הוסרט בישראל   ב-1960 בהפקה ענקית  שנעזרה גם בשירותי עוזרים מקומיים וגם בשחקנים מקומיים כמו דן בן אמוץ, שמוליק סגל ואסתר עופרים .

קוריוז: דודי מוסא אשד שימש כמורה הדרך של הכוכבים של הסרט "אקסודוס "  בארץ והדריך אותם בכל אתרי התיירות בארץ .

הסרט הארוך מאוד בן למעלה משלוש שעות היה אפילו יותר מלודרמטי וסנסנציונלי מהספר והרבה פחות נאמן לעובדות ( אם כי זה הוכחש בידי הבמאי )  . הופיעו בו כוכבי קולנוע כמו פול ניומן בתפקיד הראשי ( והוא נבחר לתפקיד דווקא בגלל הופעתו הלא יהודית המובהקת שיער בהיר ועיניים תכולות שתאמה את הופעתו ההרואית של בן כנען בספר) שסייעה מאוד לבניית מיתוס היהודי החדש ששוב אינו כמו היהודי של הגלות .

 

וכדאי לשים לב לשמו "ארי בן כנען " דהיינו הכנעני . יוריס הוקסם אולי בידי אנשי התנועה ה"כנענית " מסוגם של רטוש ואהרון אמיר שהיו אז ( כמו היום )  פעילים  מאוד בציבוריות  ובתרבות הישראלית .
ניומן נבחר לתפקיד גם בגלל הביוגרפיה האישית שלו .בניגוד לכוכבים הוליבודיים אחרים הוא לא ניהל אורח מופקר ולא גרר מאחוריו שובל של שערוריות שאינן יאות לארי בן כנען ועלולות היו להביך חלילה את הצופים המרותקים .

התוצאה הסופית : הן הסרט והן הספר תרמו תרומה עצומה לתדמיתה של ישראל ולתדמית הציונות בעולם ,תרומה שלקח שנים רבות של סכסוך ישראלי ערבי וכיבוש כדי לפגוע בה .

יורם קניוק אמר פעם על הספר "זה לא היה ספרות אבל מבחינת העיתוי זה היה גאוני ליחסי הציבור של מדינת ישראל מי שמע עד אז על מדינת ישראל .

יחסי ציבור אדירים שלקח שנים רבות של סכסוך ישראלי ערבי וכיבוש כדי לפגוע בהם .

אחת הבעיות של הפלסטינאים גם היום שהם מעולם לא היצליחו ליצור מיתוס גבורה מרשים שאפילו יתחיל להתקרב לזה של אקסודוס ,מיתוס שיעורר כלפיהם הערצה בעולם. הרחב . הם יצרו מיתוס של מסכנות כן ,אבל מעשי טרור כנגד אזרחים הם לא בסיס ליצור סביבם מיתוס שיקסים אחרים  בניגוד לפרשת אקסודוס.
הצלחתם התקשורתית בעולם כיום נובעת רק מכך שהם מציגים "אנטי מיתוס " למיתוס היהודי הציוני . אבל אנטי מיתוס הוא מעצם טבעו תופעה שלילית שנובע משינאה, והעניין בו בעולם נובע בראש ובראשונה בגלל עוינות  ליהודים ולא בגלל עניין כלשהו בפלסטינאים כשלעצמם וברעיונותיהם. ואכן כל מה שמציעים הפלסטינאים לעתיד לבוא אם ינצחו וישתלטו מחדש על כל הארץ זה השמדת היהודים ואצל הגורמים הקיצוניים יותר שלהם כיבוש העולם בידי חליפות מוסלמית מירושלים בסוף הדרך .
אין להם ומעולם לא היו להם שום רעיונות חיוביים להציע מסוגם של אלו שהיו במיתוס היהודי של חזרת עם לארצו ויצירת חברה חדשה וצודקת בארץ זאת ,רעיונות שיעוררו עניין אצל מישהו שאינו פלסטינאי ואינו אכול מראש  שנאה ליהודים ולציונות .

 

גם יוריס וגם פרמינג'ר ובתסריטאי טרמבו נהגו בגמישות רבה בהיסטוריה של הציונות ,ולמעשה שינו ו"בילגנו" לחלוטין את סדר האירועים במציאות. ויצרו מעין היסטוריה חלופית של קום המדינה .
אבל בכך בדיוק היה כל העניין וזאת הייתה סיבת ההצלחה .

חוק יצירת המיתוסים


אני טוען שרק אנשים שלא היו במקום ולא חוו את הפרשה על בשרם ,רק הם יכולים היו להפוך את פרשת "אקסודוס" למיתוס אמיתי שיקסים מיליונים .כפי שעשה ליאון יוריס וכפי שעשה אחריו אוטו פרמינגר הבמאי .
לשם השוואה אני טוען שרק קרל מאי אדם שמעולם לא היה במערב הפרוע שעליו כתב עשרות סיפורים שבהם היציג את עצמו כגיבור רב עלילות ששהה שם במשך שנים רבות  יכול היה לעשות זאת בצורה משכנעת מעין כמוה כפי שרק אדם שמעולם לא היה שם היה מסוגל לה  ולהפוך את המערב הפרוע למיתוס קסום עבור בני הנוער הגרמני .

אדם שבאמת היה שם והיה מכיר היטב את כל הבעיות והקשיים של המערב הפרוע ,ומתאר אותם בצורה ריאליסטית ,לא היה מצליח לעשות זאת . התוצאה כל אותם סופרים גרמניים אחרים שהיו באמת במערב הפרוע כמו פרידריך גרסטקר ואחרים  נשכחו בתוך שנים מועטות לאחר מותם ,בעוד שאת קרל מאי המשיכו וממשיכים  לקרוא מיליונים .

 והמסקנה הנובעת מהכלל רק אנשים יצירתיים יכולים ליצור מיתוסים . אנשים כמו סטיבן שפילברג שלא היה בשואה אבל יצר מימנה מיתוס שנתן השראה למיליונים ב"רשימת שינדלר " או רם אורן בספריו ההיסטוריים על מלחמת העצמאות וימי קום המדינה .
אנשים שכן היו במקום שחוו את האירועים על בשרם ומודעים היטב לכל מיליוני הפרטים הקטנים והמזוהמים הלא נעימים של האירוע לא יהיו מסוגלים ליצור שום דבר שיהווה השראה למיליוני אנשים אחרים על אותו אירוע.

 הם רק יוכלו ליצור עוד ספר זיכרונות יבש עבור בני המשפחה וההיסטוריונים .

אלא אם כן כמובן יש להם כישרון יצירתי מיוחד במינו, אבל זה נדיר .

יוריס וירושלמי

הדוגמה הטובה ביותר להדגמת כלל זה היא הסופר ליאון יוריס .ולא רק בספרו "אקסודוס".
הדבר המעניין הוא שהספר "אקסודוס " לא היה הספר הראשון  שבו יוריס יצר מיתוס על סמך אירוע אמיתי שזכה להצלחה גדולה יותר מהתיאור של בעל הדבר עצמו .. יוריס כתב ספר בשם " גבעות הזעם "
( 1955, ספר שתורגם פעמיים לעברית , פעם תחת השם המצויין בתרגום מרדכי מרגולין , 1964 ופעם תחת השם "הררי הזעם " בתרגום זרובבל ברל ב-1988 ) זה היה ספר מלחמה וגם מעין מותחן ריגול ועסק בהרפתקאותיו של חייל יהודי בצבא הבריטי שנשלח למשימה ביוון כאיש יחידת קומנדו ,נשבה שם בידי הנאצים ומצליח להימלט במסע הרפתקני שבמהלכו נתפס שוב בידי הנאצים ושוב נמלט .
הרקע של הספר , אם גם לא פרטי העלילה עצמם  התבסס על יומן שקרא יוריס של חוויות המלחמה של דודו ,אהרון ירושלמי מתל אביב שהשתתף בקרבות ביוון כחייל של הבריגדה היהודית עוד בטרם הצטרפה ארה"ב למערכה,נשבה וברח משביו כמה פעמים והיגיע לכל קצותיה של יון.
יוריס לקח רק את המסגרת הכללית של האירועים ויצר מהם סיפור בדיוני הרפתקני שכל קשר למציאות של חוויותיו האמיתיות של ירושלמי הוא קלוש . אבל זה לא באמת חשוב מבחינת הקורא המרותק.  

 הספר של יוריס זכה להצלחה גדולה והוסרט לסרט של רוברט אלדריץ' בכיכובו של רוברט מיצ'ם. ישנם מבין הקוראים שמן הסתם קראו את הספר או צפו בסרט.
אבל האם  יודע מישהו מן הקוראים שאהרון ירושלמי  עצמו כתב ספרים שהתבססו על האירועים האמיתיים בחייו ?
ב-1957 שנתיים לאחר ספרו של האחיין ומן הסתם בהשראתו החליט ירושלמי   שמן הראוי שהוא עצמו יתאר את האירועים המדהימים שאותם חווה . הוא פירסם את הספר שלושה שברחו : פרקי שבי ביוון ובגרמניה (תל-אביב : עיינות, תשי"ז 1957)הספר הופיע  שקע ונעלם ללא זכר.

 ירושלמי המשיך וכתב בימי חייו הארוכים עוד ספרים שהתבססו על אותה פרשה מרתקת בחייו .אבל בניגוד משווע לסיפור הכמעט בדיוני של יוריס אף לא אחד מהם זכה כמעט לכל פרסום ובוודאי לא הוסרט.
ירושלמי נפטר לפני כמה חודשים ולמותו היו מעט מאוד התייחסויות בתקשורת בוודאי פחות מאלו של אחיינו יוריס כאשר נפטר..
על פי הכלל שציינו למעלה ניתן לנחש שדווקא בגלל שירושלמי תיאר אירועים שארעו לו עצמו במציאות הוא לא הצליח ליצור סביבם הילה הרואית הרפתקנית שיוריס האחיין שלא היה שם כן הצליח ביצירתם. ואין זה משנה עד כמה הגזים ודמיין ירושלמי  דברים ביצירות המאוחרות יותר שלו .
.ואולי זאת הייתה אחת הסיבות להבדלים הדרמטיים בהצלחה.

( סיבה אחרת כמובן היא נגישותו הגדולה יותר של יוריס כתסריטאי לסצינה הקולנועית בהוליווד ) .
האחיין שלא היה שם יצר סיפור מעורר השראה מחייו של הדוד הרבה יותר מאשר הצליח הדוד עצמו .
תנועות לאומיות מתבססות תמיד על מיתוסים.  אמנם  גם הסיפור האמיתי  יכול  בהחלט יכול לעורר השראה כלשהיא  אבל לא כמו המיתוס שסביבו שהוא תמיד הרבה יותר חזק והרבה יותר מרגש.
עם כל הכבוד לסיפור האמיתי של גבורתם של אנשי אקסודוס ,אם הסיפור היה מובא בדיוק כפי הוא היה במציאות כספר ולמסך הוא לא היה זוכה להצלחה שלה זכה סיפורו הבדיוני המיתי המרגש של יוריס ושל הסרט המרגש עוד יותר שנעשה על פיו של אוטו פרמינג'ר .

רשימת ספרים על פרשת אקסודוס

 

יהויקים  ( עיבד וערך ) יציאת אירופה תש"ז : פרשת ההעפלה והגירוש של מעפילי "אקזודוס 1947" מסופרת בפי ילדי "דרור" ומדריכהם, מינכן : מרכז "דרור" בגרמניה, תש"ח,1947

Ruth Gruber Destination Palestine: The story of the Haganah ship       Exodus 1947     Current Books (1948   
ברכה חבס הספינה שנצחה :קורות "יציאת-אירופה תש"ז" תל אביב : מערכות, תש"ט
לאון יוריס , אקסודוס: יציאת אירופה :רומן, תרגם יוסף נדבה. ,סטימצקי ,1959 ( מהודרה חדשה עוד יצאה ב2004) 

Leon Uris  Exodus Revisited 1960    

 אנונימי (זאב גלילי)  . דן טרזן ואקסורוס . 1960. סיפור הרפתקאות על רקע מזימה מצרית לעצור את צילומי הסרט "אקסורוס".
אביאל רן לב ים הוצאת לדורי 1960
אבא גפן פורצי המחסומים,יסוד 1961.

        1962   Beatrice  Levin Eyewitness to Exodus

יהודה ברגינסקי  עם חותר אל חוף : חמש עשרה שנה בשירות עליה ב' תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה
לנה קיכלר-זילברמן המאה לגבולם ירושלים : שוקן, תשכ"ט

David C. Holly – Exodus, 1947  Naval Institute Press, Annapolis, Maryland, 1969.  
ז'ק דרוז'י פרשת אקסודוס באור חדש תרגם צבי ארד, עם עובד, 1971.
בעקבות אניית המעפילים " יציאת אירופה תש"ז"-אקסודוס [משחק] : האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ב 1982/ משחק בעיקרון משחק הסבלנות .

יצחק גנוז כיסופים וסער תל-אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תשמה,1985 .רומן על ספינת המעפילים אקסודוס .
זאב הדרי פליטים מנצחים אימפריה פרשיות עליה ב 1948-1945 , הקיבוץ המאוחד ,1985.
דב פרייברג שריד מסוביבור ,הוצאת המחבר , 1988 . קורותי של עולה ב"אקסודוס".


אביבה חלמיש אקסודוס : הספור האמיתי פרשת אנית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז ספרית העפלה עם עובד , 1990 .

ישראל הדרי . אני הייתי שם .עקד ,1991. קורותיו של מעפיל ב"אקסודוס ".

לוסיאן לזר אלכסנדר גלסברג כומר יהודי; הקדמה מאת שלמה הלל ; תרגמה מצרפתית: מישל מזאל, מורשת 1991.
מורי גרינפלד הצי הסודי של היהודים : סיפורם העלום של 240 מתנדבים אמריקאים שהביאו יותר מ32.000 מעפילים בשנים 1946-1948 הקדמה מאת מרטין גילברט משרד הביטחון. ההוצאה לאור., תשנ"ד 1994

ניסן דגני אקסודוס משדרת הוצאת משרד הביטחון ,1994.

עדית זרטל זהבם של היהודים : ההגירה היהודית המחתרתית לארץ-ישראל, 1945-1948 עם עובד ,1996. 

יהושע רוטמן ( כתב ביידיש ותרגם ) יומן קיבוץ "למרד" : על האקסודוס – הספינה שניצחה : יציאת אירופה – תש"ז אקסודוס '1997 – 1947

Gruber, Ruth (1999):Exodus 1947: The Ship That Launched the Nation

 

יורם קניוק, אקסודוס :אודיסיאה של מפקד / הקיבוץ המאוחד ,1999.

יצא לאור במהדורה חדשה ומורחבת בשם "האיש והאקסודוס " וצאת דניאל די נור 2011

אקסדוס / [קטלוג: מאמרים: דורית לויטה הרטן, רופרט פאב ; עיצוב ופיקוח: עטרה איתן], מוזיאון חיפה לאמנות, 2001 קטלוג תערוכה .


רם אורן .השבועה הוצאת קשת ,2007 . רומן  תיעודי על מעפילים באקסודוס.

כתבה על הספר

גורדון תומאס "מבצע אקסודוס ,הוצאת אור עם 2011

 

 

 
 

קישורים רלבנטיים על "אקסודוס"

אתר אקסודוס 
אקסודוס בויקיפדיה

4 פנים לאקסודוס

מפורט דה בוק עד המבורג

אקסודוס הספינה

אקסודוס הגרסה הבריטית

הספינה אקסודוס בגרמניה

בחזרה לאקסודוס

שחזור מסעה של אקסודוס

הרומן אקסודוס בויקיפדיה

"ביקור חוזר באקסודוס " מאת ליאון יוריס

אקסודוס הסרט בויקיפדיה
הסרט אקסודוס בימדב 
אקסודוס באמזון
אקסודוס מציאות וקולנוע

אקסודוס 1947 :סרט הטלוויזיה

הסופר אהרון ירושלמי דודו של ליאון יוריס

הסרט הגבעות הזועמות על פי אהרון ירושלמי

אקסודוס הסמינר

ציונות נוסח הוליווד

 
@alt@    @alt@
 
 

הפצצת רבע טון של הפילהרמונית

 

מבקרת המוזיקה של האתר המוזיקאית הידועה אסיה רודשטיין בביקורת    על התזמורת הפילהרמונית ובתקווה לשיפור .  

 

    בלשתי גם אני באחד מאתרי התרבות הישראלית  -  המקום, היכל התרבות בת"א. התאריך 15.07.07 השעה 20.30. התכנית הרשמית הינה: מוצרט, שנברג, בטהובן. גאלה קונצרט של הפילהרמונית בת"א בעונה ה-71. באולם מונה כ 2700 איש.

 

      יום קודם הסתיימו כאן הופעות של אופרה מאת מוצרט "החטיפה מן ההרמון" בבימוי אוונגרדי מעניין.

     המנהל המוסיקלי של התזמורת, מאסטרו זובין מהטה, השתכנע כי בין שאר קטעי הבימוי יש לראות זמרת  בעלת קול מענג  בתלבושת מינימאלית של בגד ים והחליט ככל הנראה, להמשיך בחגיגה גם למחרת .

     הסתיימו בהצלחה היצירות מאת מוצרט ושנברג… הפסקה… הקהל חוזר למקומו… הפתעה!!!

אין פסנתר על הבמה… הרי לפי תכניתו של אותו הערב צריך להיות קונצ'רטו מאת בטהובן בדו מינור?

הסולן הוא הפסנתרן המוכשר יפים ברונפמן? שבשבילו (סליחה, מבלי לפגוע באחרים) חלק מאיתנו הגיע לכאן.

טוב.. אז שני נאומים, ואז עולה על הבמה  האנסמבל "שש בש" בכבודו ובעצמו- ההרכב היהודי ערבי, שכלל שלושה נגני תזמורת (הא! – בשביל זה…) לקבלת פרס הסובלנות של פורום התרבות האירופי.

     פחדתי שהם יתחילו….. הם התחילו: הא-הא-הא- נא-נא-נא-נייי-בום-טרם! כינור, ויולה, חליל צד, שבבה (חליל בדואי) עוד,קונטרבס וטמבורין. קיף חלאק? מין פדלק, יה חבייב!

     איך פישלנו – רק עכשיו הכנו את עצמנו לחוש עונג נפשי, שמבטיחים לנו צלילי הפסנתר של מאסטרו יפים ברונפמן. איפה הוא ואיפה אנחנו!

     הבאנו דו-שיח בין תרבויות למשך חצי שעה (שכלל גם את הורדת המיקרופונים מהבימה והעלאת הפסנתר).

  כשהסתיים, בטהובן, שקיבל מקודם סטירה והיה בעונש, השתחרר וחזר לתוכנית.

מר יפים ברונפמן עלה לבמה, ומאסטרו זובין מהטה משדר סיפוק. אנחנו מתאוששים. הפסנתרן התחיל בהופעה.

 

     אבל מה איתנו? אנחנו קיבלנו מנת רעל של רבעי טונים עם תופעות לווי: הצלילים באיכותם הספציפית נשארו תקועים באוזננו, כאילו עדיין מוגברים ע"י המיקרופונים, וגרמו לנו לאיבוד הריכוז ולמוכנותנו להאזנת  נגינתו של הסולן.

    החלילן הראשי מר יוסי ארנהיים לא הספיק לעשות מהפך לאומי ונשאר עם הכלי המכוון קצת נמוך – בדיוק בהתאם להרכב הקודם.

    תסכול, פגיעה ובעיקר בושה – זה מה שהרגישו המוזיקאים, שהיו בין הקהל, וחובבי המוסיקה הקלאסית.

שתיקתו של הקהל שהראה איפוק, היה מתוך כבוד למאסטרו זובין מהטה. הכבוד הוא זה שניצח, "בסדר, ניתן לו להשתעשע, לא נלך אחר כך לבית קפה, נפספס אוטובוס או רכבת – ביג דיל."

 

     כן.. הפתיעה אותנו עד מאוד ההחלטה לתוספת כזאת בתכנית, אנו מכירים את המנהל המוסיקלי זובין מהטה כאחד שבונה את תכניות התזמורת בקפדנות רבה, דואג לאיכותן, מזמין סולנים הכי טובים ולא בא אלינו בספונטאניות עם עובדה קבועה.

     כנראה, יש מקום לשיפור.

  

    סלאם עליקום בעונה ה-72 !

 

  

שיר לבת הזוג הפוטנציאלית

רק לאחרונה נפרדתי מעוד בת זוג וכעת אני בחיפושים אחרי חדשה .

וזה לא דבר פשוט ,כל בת זוג פוטנציאלית  עבורי חייבת להיות אישה אינטיליגנטית וסקרנית מאוד וסבלנית וסובלנית מצד שני .  וכאלה למרבית הצער אינן מרובות במיוחד .

אז הנה שירבוט של שיר שמיועד למי שמתעניינת בקשר עם בלש תרבות כמוני :

 

מי שאכלה ראשונה מעץ הדעת,

ואיננה מתפתה יותר לנחשים.

מי שלפשר ולקבל תמיד יודעת,

גם במצבים הכי קשים.

מי שלסקרנותה אין קץ,

ומעוניינת בבור סוד,

מי אשר ליבה הוא מטרה לחץ

ורוצה מילת עידוד,

תדע גם להשפיע מטוב ליבה

לא רק על זקן בודד או ילד.

תדע היא לאהוב ולהציע אהבה

לבלש תרבות  - שמו אלי אשד.

גם חסרונותיו, וגם מעלותיו

מבטיחים שתחווי הנאה עכשיו.


אז מי שמעוניינת

צרי קשר עימי ב

elieshe@zahav.net.il

 

שירתו של אלכסנדר קוברינסקי

אני שמח לפרסם לראשונה בעברית את שירתו של אלכסנדר קוברינסקי משורר ישראלי מוכשר הכותב ברוסית שיצירתו מעולם לא תורגמה לעברית ,והיא בהחלט ראוייה לכך .

אלכסנדר קוברינסקי – גר יותר מארבעה עשורים בעיר דנפרופטרובסק, שבאוקראינה.
בזמנו של השלטון הסובייטי לא ניתן לאלכסנדר לפרסם את יצירותיו.הוא היה אז אסיר ציון בברית המועצות .

הוא  עלה ארצה בשנת 1987.ומאז הוא חי בארץ וכותב ברוסית שירים פילוסופיים ואחרים מורכבים ביותר.
קוברינסקי תרגם לרוסית רבים ממשוררי ישראל. הוציא לאור יותר מ-10 ספרים בפילוסופיה,
בלשנות, שירה ופרוזה ( רומנים וסיפורת).
שיריו של מר קוברינסקי שהם קשים ביותר לתרגום תורגמו בידי אסיה רודשטיין המוכשרת .
אז להלן לראשונה בשפה עברית מדגמים קטנים משירה ענפה ביותר

 

דיוגנס

יושב על המדרכה-
בכובעו נדבה יומית-
שכר אובדן רגלו השמאלית.
בחבית החשיכה
בחילה אלכוהולית נכה-
מתאבל הוא על גדוד וקיצו
בקול צרוד של ארצו.

אלכסנדר קוברינסקי,
באר יעקב,
04.04.2003-28.02.2004
תרגום מרוסית- אסיה רודשטיין,
ת"א, 2007–07–12

 

הפכתי עצמי לחלון
אור עובר דרכי
יש מסגרת יש זכוכית
אך אינני נראה ביניהן

בדירה רשרוש קליל
בחושך גר צליל מתמשך
אולי עכבר מתגנב
אולי חתול ששורט

באקווריום בתחתית
רותחות בועות אוויר
בפינת קירות לבנים
ברגליים זבוב משחק

ואתמול הסתכלת דרכי
למטה לעומקי החצר
על אדן חלונך ציפור
פנס נוצץ סגול

את פיך פתחת מעט
בחלון השתקפה שפתך
זיעתך המלוחה עלי
ונוסטלגיה של מצחך.

אלכסנדר קוברינסקי
11.02.2002 באר יעקב
(שיר זה הוא מחורז במקור)
תרגום מרוסית-אסיה רודשטיין
2007–07–09, ת"א

יקום

עליו הכל, שדבר איני יודע,
אני הולך- נזכר, לאט, לאט!

אלכסנדר קוברינסקי,
1960, דנפרופטרובסק,

 

קישורים רלבנטיים
אלכסנדר קוברינסקי  ייסד אתר  הספרייה האלקטרונית בשפה הרוסית – "Alexander Kobrinsky's Library" 

האתר של אלכסנדר קוברינסקי

 
/

שאלות על "הדיבוק"

 

לאחרונה קיבלתי את השאלה הזאת לגבי ההצגה "הדיבוק".

לאלי אשד שלום :

שאלה "בלשית" מסקרנת (אותי), אשר אני מחפש מישהו שיידע לענות עליה :

באביב 1934 אמי (לאה גרינשטיין-קפלן, משוררת, אחות בקובנה) כותבת לאחותה חביבה יזרעאלי, חלוצה בתל-יוסף, כי כבר יש להם ראדיו, האזינו לביצוע יפהפה של האופרה לאקמה, וגם להדיבוק (אני מצטט) "פון מילאן". הווה אומר ממילאנו (שהרי לא סביר מחבר בשם מילאן). היא מוסיפה (בתרגום מיידיש) : "היה יפה אך מעט יידיש".

מסתבר אפוא כי ברדיו מילאנו יזמו בשנת 1934 שידור המחזה הנ"ל ביידיש… מי עיבד, מי המבצעים?

הסבר: אני מכין קובץ לזכרה (נספתה בגטו קובנה), ובו כלולים משיריה וגם ממכתביה, ומכאן הקושיה, אשר יודעי ח"ן בסביבתי לא ידעו לענות עליה, ואליך ומטמוניך הגעתי בזכות ה"גוגל" החכם עלי אדמות…

אשמח אם כתב החידה יעורר את סקרנותך.

בתודה מראש על תשובתך

שלום אילתי


shalom.eilati@gmail.com>

ירושלים

אז לא איני יכול לענות  על השאלה הזאת. לדעתי יש  לפנות לרדיו מילאנו שאולי שימר את הרישומים בעניין ( אבל אולי לא, "קול ישראל"   למשל לא שימש שום רישום מתקופה זאת )  .

  אולי מישהו מן הקוראים יכול ?

בהזדמנות זאת כדאי לציין שבימים אלה אני עמל עם עמיתים  כמו הזמרת יסמין אבן המשוררת  דבי סער  ו"דיונוסוס הפקות " על מופע שיתבסס על ההצגה "הדיבוק " והסיפור שמאחוריה  ואנחנו מקווים להציגו במקומות שונים בארץ .

ההצגה הראשונה תוצג בקרוב.  
מופע זה יהיה רק אחד מתוך סדרה של שלושה מופעים מקבילים שיעסקו בנושאים שונים של הספרות היהודית והשניים האחרים יעסקו בגולם ,ובמנדלה מוכר ספרים .

וגם לרגל מופע זה יש לי עצמי  שאלות :

האם מישהו יודע האם יש מי מהשחקנים או מאנשי הצוות של ההצגה המקורית של תיאטרון "הבימה " ( זאת שהוצגה עד שנות הארבעים והחמישים ) שעדיין בחיים ?

האם למישהו יש הסרטה של ההצגה שלהם או של הצגות אחרות של "הדיבוק" שהוצגו מאז ב"הבימה "?

כל עזרה בעניין תתקבל בברכה.

 

 

סטלגים בערוץ 1

 

היום 11.7   יוקרן  ב-11 בלילה במסגרת התוכנית "מהיום למחר "  של אורן נהרי המוכשר  בערוץ  1  ראיון גדול  עם עבדכם על הסרט התיעודי "סטלגים " .

הקהל מוזמן לצפות

הצרפתיות של הילה קומם

 

הסופרת  הילה קומם יצרה ספר בשם "מיסייה יכין לך שמלה "  שכל כולו מחווה ואהבה וכמעט פולחן של התרבות הצרפתית .ספר שעורר בי כמה מחשבות על היחסים המשתנים בין התרבות הצרפתית והישראלית .

 

עיון בקובץ הסיפורים החדש של הילה קומם "מיסייה יכין לך שמלה ".הביא אותי להרהורים על היחס לתרבות הצרפתית בישראל המודרנית .
פעם בשנות החמישים זה היה "בן טון " בישראל להיות בעל תרבות צרפתית ומעריץ של כל מה שקשור לצרפת ובעיקר לפריז ורוב הסופרים והאמנים שבה . .השנסונים הצרפתיים של ז'אק ברל ואחרים בגירסאות עבריות היו בכל פה .
עמוס קינן אהרון אמיר ואחרים כולם עשו רבות להפצת התרבות הצרפתית בישראל שהייתה נערצת גם כך הודות ליחסים הדיפלומטיים הטובים ששררו אז עם צרפת שהייתה בעלת בריתנו העיקרית . שמעון פרס נשיא המדינה היום היה אז סמל ראשי ליחסיים הטובים עם צרפת .
אבל זה השתנה משנות השישים ואילך ככל שהתקררו היחסים בין שתי המדינות . נציגי התרבות האמריקנית בארץ הפכו דומיננטיים ולאורך השנים דומה שהצרפתיות נדחקה לקרן זווית .זה כבר לא היה יותר כבוד גדול להודות בפה מלא שאתה אוהב את צרפת ואת התרבות שלה זה היה כמעט כמו להודות בפה מלא שאתה אוהב את התרבות הגרמנית . .אפילו  את המוזיקה הצרפתית כבר בקושי שומעים .
לפחות עד החודשים האחרונים כאשר עלה ניקולה סרקוזי לשלטון בצרפת ודומה שהכל מתהפך שוב אין זאת בושה גדולה שאדם יצהיר בקול על היותו חובב תרבות צרפת .

ומצד שני אני קולט נטייה גוברת והולכת בחוגים שונים של המעטה בערכה של התרבות האמריקנית ,של הסרטים שלה ושל הטלוויזיה שלה ,של הצגתה כתרבות רצחנית וחולה ,נטייה שלא הייתה עולה על הדעת מאז ימי הזוהר של הקומוניזם בשנות החמישים .
דומה שספרה החדש של יחצנית התרבות הילה קומם מייצג מגמה זאת .זהו ספר של סיפורים מלאים וגדושים באהבה לכל מה שצרפתי ומילים צרפתיות ואיזכורים של מקומות ואישים בצרפת ,בלי להתבייש ובלי לחשוש .
הסיפורים עצמם אינם באמת זקוקים לתבלין הצרפתי ( והאיטלקי שבאחד מהם ) אלו הם סיפורי נשים מהסוג שפעם פורסמו בכל גיליון של "לאישה " על נשים בודדות המחפשות בן זוג ולבסוף מוצאות ובאות על סיפוקן . מה שנקרא "ספרות נשים ".. אפילו העטיפה ניראית כאילו היא מבוססת על גליונות ישנים של "לאשה".
ההנחה הסמויה בסיפורים אלה היא שאישה אינה יכולה להיות שלם ללא גבר. הנחה שמן הסתם תותקף בארסיות בידי ההוגות הפמיניסטיות היום. אבל יש בהם קסם מסויים באופי המיושן לכאורה שלהם .
תמהני האם קומם מייצגת גל חדש של כמיהה לחזרה לערכים הישנים הלא פמיניסטיים .
הספר בהחלט שווה הצצה.

   מיסיה יכין לך שמלה

 

פרק מתוך :מיסיה יכין לך שמלה "

אורן גוטמן על "מיסייה יכין לך שמלה "
האתר של הילה קומם
הילה קומם כיחצנית תרבות
ראיון עם הילה קומם
החתונה של הילה קומם

 

ז'ק ברל והשנסונים הצרפתיים בישראל

 

הילה קומם.

 

סטלגים הסרט התיעודי

 

אני שמח לבשר שבשעה טובה עומד לעלות על המסכים הסרט התיעודי "סטלגים שואה ופורנוגרפיה בישראל
בבימויו של ארי ליבסקר המבוסס על ספרי "מטרזן ועד זבנג"  , ועל רעיון שלי .ובו אני מופיע בעצמי.
זוהי עת לחגיגה .אמנם כבר עשו על פי רעיונותי כתבותי וספרי השונים הצגה, ותערוכה ,אבל לא בכל יום עושים מהם סרט .
לרגל האירוע המונומנטאלי יופיעו באתר זה בקרוב כתבות חדשות בנושא זה.
הסרט  יוק'רן בערוץ הסרטים הדוקומנטריים של "יס".

ארי ליבסקר על סרט הסטלגים

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 415 שכבר עוקבים אחריו