תיקשורת ההמונים יחסי הציבור והתרבות הפופולרית של מלחמת ששת הימים -הסמינר

No automatic alt text available.

כולכם מוזמנים ל:

סוגיות בביטחון ישראל

סמינר יובל למלחמת ששת הימים

יום עיון מספר 7

הנושא:

הדוברות, יחסי-ציבור ואלבומי ניצחון במלחמת ששת הימים 

 

יתקיים ביום שלישי 6 ביוני 2017

י"ב בסיוון תשע"ז

בין השעות 10:00 – 13:30

מגדלי הים התיכון, אור יהודה, רח' האיריס 9, אור יהודה

(צמוד לצומת סביון)

יו"ר: סא"ל (מיל.) שבתאי קו

בתוכנית

  • אל"מ (מיל.) בני מיכלסון, יו"ר העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית
    דברי פתיחה
  • תא"ל (מיל.) אפרים לפיד, דובר צה"ל לשעבר
    לדברר ניצחון
  • אלי אשד, חוקר וסופר
    מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות הפופולרית
  • פרופ' מירון מדזיני, לשעבר ראש לשכת העיתונות הממשלתית
    הסברת החוץ במלחמת ששת הימים
  • אוריאל בן-עמי, איש תקשורת, עיתונאי
    הפרשן הצבאי, מודיע, מרגיע ואיך הוא משפיע
  • דיון

 

דמי השתתפות: 70 ¤ (כולל כיבוד קל)

חיילי צה"ל במדים  – כניסה חופשית

לברורים: יוסי פוגל   052-2599004

Fogel63@netvision.net.il

 

נאומי טרום מלחמת ששת הימים מאת האלוף ישראל טל "טליק " אלוף משנה שמואל גונן וסופר הצללים עמוס עוז

לרגל ה50 שנה למלחמת ששת הימים הנה כמה נאומים שהושמעו ביום לפני המלחמה או בשעות שלפניה בידי מפקדים והם לדעתי מובחרים במיוחד כנאומי "טרם קרב " לחיילים.

כמובן שאפשר לטעון שהם צמאי דם ואכזריים במיוחד. אבל האם אפשר לנטוע רצון לקרב בחיילים שחלקם עומד למות בקרוב בדיבורים על שלום עתידי ?

לצערנו הרב כנראה שלא.

אלוף ישראל טל "טליק"  מפקד גייסות השריון במלחמת ששת הימים.ליד הטנק המצרי -רוסי  הראשון שנלקח שלל על ידי כוחותינו.  מתוך הספר "חשופים בצריח" מאת שבתאי טבת, הוצאת שוקן, 1968. מהדורה מחודשת -2017

אחד הנאומים הצבאיים האהובים עלי בכל הזמנים .כנראה משום שכתב אותו מישהו שיודע לכתוב ,עמוס עוז, תחת שמו של האלוף ישראל טל טליק ביוני 1967 לקראת ששת הימים .הבין שכדי לכתוב נאום צבאי ראוי לשמו עליו לגשת אל הטוב ביותר ( שבמקרה היה אצלו מגוייס במילואים ). נבחר בספר "נאום לכל עת " כאחד מגדולי הנאומים העבריים של כל הזמנים בכלל ואני מסכים.
 חיילי עוצבת הפלדה!

ניתן האות.

היום נצא לרסק את היד שנשלחה לחנוק את צווארנו. היום נצא לפתוח לרווחה את שער הדרום שהונף בידי התוקפן המצרי.

שריונינו יביאו את המלחמה אל עומקי אדמת האויב.
לא ששנו אל הקרב הזה.
האויב רצה בו, האויב פתח בו והאויב יקבלנו אחת אפיים. 
נזכור: זו הפעם השלישית הונף עלינו הפגיון המצרי.
זו הפעם השלישית שגה האויב באשליה המטורפת: לראות את ישראל כורעת על ברכיה.

בדם, באש ובברזל נעקור מלבו את המזימה הזאת.

נזכור עוד:

אין לנו מלחמה באזרחי מצרים. איננו חומדים את אדמתם ואת רכושם. לא באנו להחריב את אדמתם ולא לרשת אותה.

אנחנו מזנקים כדי למעוך את ריכוזי הכוח שהתכוונו לאיים על שלומנו. אנחנו מזנקים כדי לעקור מציריהם את שערי ההסגר המצרי.

אנחנו מזנקים כדי למגר את משימת ההשמדה.

היום יכיר מדבר סיני את תנופתה של עוצבת הפלדה.

והארץ תרעד תחתיה".

מפקד העוצבה

ישראל טל

 

האלוף ישראל טל ואלוף משנה שמואל גונן מתכננים את מהלכי הקרב. מתוך הספר "חשופים בצריח" מאת שבתאי טבת,הוצאת שוקן, 1968. מהדורה מחודשת -2017

עוד נאום של האלוף ישראל טל "טליק" לאנשי חטיבת השריון 7 ולסיירת שלה כמה שעות לפני קרב צומת רפיח חמישי ביוני1967.
לדעתי הנאום הזה נוסח סופית ואולי גם הרבה יותר מזה בידי כותב הצללים  של טליק ,עמוס עוז,אם כי זה לא אושר מעולם .אבל אני חושב שהסיגנון לא משאיר מקום לספק בעניין.
למטה תמונה של טליק עם אלוף משנה שמואל גונן גורודיש  מתכננים את הקרב.

נחנו יוצאים להציל את העם היהודי ואת העולם התרבותי.

גורל העם היהודי, גורל התרבות היהודית כולה ונכסי הרוח שלו תלויים בנו ובלחימתנו. עוד לא הייתה לישראל שעת מבחן קשה כל כך, מאז מלחמת השחרור. גם אז היינו מוקפים מכל עבר על ידי כוחות עוינים שקמו להשמידנו השמדה פיזית ממש.

זכרו: האויב אינו מבקש להסתפק בניצחון בשדה הקרב, הוא מאיים להשמיד את נשינו ואת ילדינו ואת התרבות שלנו. מלחמה זו היא לנו לחיים או למוות ולכן… כל אחד יסתער עד הסוף… אם רצוננו לנצח במלחמה, שומה עלינו לנצח בקרב ראשון זה. קרב היבשה הראשון הוא קרב המבחן בינינו לבין הצבא המצרי. לעמים אחרים, לצבאות אחרים, מותר להפסיד את הקרב הראשון. צבאות גדולים רשאים לפעמים להפסיד גם קרב שני ושלישי.

יש להם עומק אסטרטגי לנסיגה, להתאוששות, ללמידת לקחים, להתארגנות ולהסתערות מחדש. לנו אין. לנו אסור להיכשל בקרב הראשון. זכרו: הצד שיכריע בקרב הראשון יכריע לא רק יעד פיזי, מורכב משטח הכוחות, אלא יכריע קודם כל יעד פסיכולוגי ומוראלי.

הצד שינצח בקרב במבחן הראשון יעבור למתקפה, והצד הנכשל יעבור לנסיגה. לנו אין לאן לסגת.
לכן זכרו: אין נסיגה, אין עצירה! יש רק הסתערות קדימה.יש לכבוש כל יעד ויעד ויהיה אשר יהיה המחיר באבדות. עלינו לנצח או למות"."

אלוף משנה  שמואל גונן גורודיש ביוני 1967 צופה בעמדות המצריות .צילום של המגזין "לייף"

נאום אלוף המשנה שמואל גונן גורודיש לסיירת חטיבה 7 ביום שלפני החמישי ביוני 1967  קרב  צומת רפיח.נאום צמא דם ושואף חורבן ללא ספק בכל קנה מידה. :

הערב ערב טרום קרב ,ייתכן ומחר עם שחר יהיה הקרב ,חשיבות הקרב מכרעת ותוצאותיו חשובות לעצם קיומנו .אם לא ננצח במלחמה זו ,לא יהיה לנו לאן לחזור .נאצר עולה עלינו להשמידנו במיטב כלי זיינו.אך כוחנו עמנו,לראשונה מאז מלחמת השחרור ,להתמודד עימו כמעט שוים אל שווים .
 אתם הגדוד המהיר ביותר בצה"ל ,ואני בונה עליכם רבות .משימתכם תהיה הקשה ביותר ,תפרצו את הפריצות הקשות ביותר ובאיגופים העמוקים ביותר ,תעלו מחר על מוצבי רפיח.אני רוצה שתוך עשרים דקות יוכרע הקרב .אני רוצה לראות את הטנקים שלהם בוערים כלפידים.אין לבזבז פגזים על חייל רגלים תדרסו אותם ואת הטנקים שלהם.

.חיילים ! יש לכם פיקוד מצויין,  קדימה לניצחון. בתקווה להתראות מחר דרך מכשירי הקשר"

לעניות דעתי אלו הם נאומי הטרום קרב הטובים ביותר בעברית לפחות שמוכרים לי..

. "

אלוף משנה שמואל גונן גורודיש נושא את נאום "אחי גיבורי התהילה"  לאחר המלחמה ב-12 ביוני 1967.

ראו גם :

ששת הימים הנצחיים

יהושוע פרימור בנתיב התופת -לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים

לרגל מלאת חמישים שנה למלחמת ששת הימים הנה כתבה מפורטת על דודי יהושוע פרימור,שהיה לוחם מילואימניק  במלחמה זאת במסגרת יחידת חייל החלוץ של צה"ל ,סיירת חטיבה שבע של גייסות השריון. הוא נטל חלק בקרב צומת רפיח ,הקרב הפותח ולמעשה המכריע של המלחמה כולה.

יהושוע פרימור ליד הקומנדקאר שלו בסיירת חטיבה 7. 

 

על פעילותו בקרב זה יהושוע  זכה לעיטור אות המופת מטעם צה"ל.

        

לוחם נוסף שהיה עימו בקומנדקר  ופינה בעודו פצוע מוקשים בידיו ונהרג ,חיים פניכל קיבל לאחר המוות את אות העוז.

 

חיים פניכל  ז"ל נשרף חי בידי פגז שפגע גם ביהושוע וחדר לקסדה שלו  ושרט את קרקפתו אך למרבית המזל לא מעבר לכך.

יהושוע פרימור  ( חבוש תחבושת במרכז התמונה ) ליד הקומנדקאר  הפגוע ביולי 1967.לידו ציפי פרימור. תודה לצפניה פניכל על הצילום.

 

המישפחה משמרת  עד היום שרידים הקשורים ללחימה של יהושוע  בששת הימים.

 

את הקסדה הנקובה של יהושוע שבה חדר רסיס הפגז

את הכומתה הספוגה בדמו.

 

 

וגם את רסיס הפגז  שפצע קשה את יהושוע למען יזכרו הדורות באים.

על סמך סיפור הלחימה של יהושוע פרימור יצר האמן הישראלי -הולנדי  משה אגמון  ואן דר ויין ציור בשם "הלוחם הפצוע "יצירה בולטת  של אמנות ישראלית  ויזואלית על נושאי צבא ולחימה.

הכובע המנוקב כיום בדרך כלל מלא בפרחים אולי  רמז לשיר המפורסם של להקת גייסות השיריון "פרחים בקנה " שהוא מלא תיקווה לשלום עתידי .

והנה הכתבה המלאה על יהושוע פרימור ב"יקום תרבות :

נתיב התופת :יהושוע פרימור בקרב צומת רפיח "

 

שיר הלל לקנצלרית מרקל

 

שיר הלל לקנצלרית :סקירה על ספרו של אלדד בק

 

הקנצלרית ,מרקל ,ישראל והיהודים ,ידיעות אחרונות ,2017 ,415 עמודים.

הופיע ב"מקור ראשון " כ"אנגלה ואנחנו "

אין כמעט פוליטיקאים גרמניים מהעבר שזכו שיתפרסם עליהם ספר בעברית.אפילו לא ביסמרק  מייסד  גרמניה המאוחדת במאה ה-19 'אפילו לא וילהלם השני הקיסר שהכניס את גרמניה למלחמת העולם הראשונה והרס את עבודתו של ביסמארק ואת אירופה כולה. אפילו לא  קונראד אדנהאואר מייסד מערב גרמניה.

רק היטלר "זכה" לכך  ( בכמה וכמה ספרים ) וגם שותפיו גרינג ,והימלר.

עם עובד - ולטר רתנאו / שולמית וולקוב

בעברית אפשר למצוא  רק  ספר אחד בודד על  וולתר רתנאו שר חוץ גרמני יהודי ברפובליקת ויימאר שנרצח בעת מילוי תפקידו  יוצא מהכלל שמוכיח את הכלל.

כמובן שגם על הקנצלרים האחרים שאחרי אדנהאואר לא זכו שיכתב עליהם כמעט דבר בעברית ( אם כי על אחד מהם וילי ברנדט דווקא הוצגה הצגה בשם "דמוקרטיה " על בימותינו )

עם כבר אין גם  בעברית כמעט ספרים על מנהיגים אירופיים אנגלים צרפתיים או איטלקים מהדור שלאחר צ'רצ'יל ודה גול.למשל מרגרט תאצ'ר מנהיגת בריטניה הקשוחה או אנתוני בלייר.

ובכל זאת בימים אלו יוצא לאור ספר חדש על הקנצלרית הגרמניה אנגלה מרקל שמסכם את חייה ופועלה  ובעיקר את קשריה השונים מדינת ישראל והיהודים כמה חודשים לפני בחירות חדשות .

נשאלת השאלה במה זכתה מרקל  שאדנהאואר ששיקם את יחסי הגרמנים וישראל  ושהיה ידיד אישי של דוד בן גוריון  לא זכה?

Image result for ‫גרמניה אחרת בק‬‎

אלדד בק מחבר הספר הוא כתב  העיתון "ידיעות אחרונות לענייני גרמניה ופירסם  כבר ספר על גרמניה "גרמניה,אחרת "( ידיעות אחרונות ,2014)  שבו כלל פרק על הקנצלרית.

הוא החליט שהיא ראויה להרבה יותר מפרק  .וכעת הוא נפרסם ספר שלם על מרקל שהוא ביוגרפיה אישית ופוליטית שלה  ובעיקר  תיאור מפורט של  קשריה עם ישראל והיהודים.

אין ספק כפי שנראה מרקל היא אישות יוצאת דופן בקרב הפוליטיקאים האירופיים בכלל והגרמניים בפרט.

לטענתו  של בק מרקל היא הפוליטיקאית האירופית האהודה ביותר בישראל,ששם כידוע אירופה אינה אהודה ביותר כיום ( ולהפך ).

Image result for merkel magazine cover

וקשרים אלו הם ללא ספק מורכבים ביותר וגם מרקל היא יוצאת דופן .היא האישה הגרמניה הראשונה שעומדת בראש מדינה ( אם נתעלם מהצארית של רוסיה במאה ה-18  יקטרינה הגדולה שהייתה גרמנית במוצאה וטוענים שלחייה יש השראה גדולה על מרקל ).

היא יוצאת דופן   לעומת כל קודמיה  מאחר שהיא במקורה מזרח גרמניה ילידת מדינה קומוניסטית שאינה קיימת יותר.

אביה אמנם היה כומר מרדני במקצת אולם היא עצמה הייתה מדענית ( תחום מיקצועי שאינו ידוע בהפקת פוליטיקאים בכירים בניגוד לעורכי דין אנשי עסקים  אם כי גם מרגרט תאצ'ר מנהיגת בריטניה הייתה במקצועה כימאית ) ואזרחית נאמנה ולא יוצאת דופן של מזרח גרמניה הקומוניסטית.

וזה עוד מחזק את האניגמה של מרקל שהרי מזרח גרמניה הייתה  מדינה שנודעה בעוינותה הבלתי מתפשרת למדינת ישראל .כמו גם בסירובה לשלם פיצויים לקורבנות הנאצים.לימים הצהירה מרקל בתשובה לשאלה שהמדינות שאי קיום 'קשרים עימן במזרח גרמניה היווה לה מקור השראה כ"ישראל ארה"ב וצרפת "( בסדר הזה).

מה שמעולה בספר של בק הוא שאלדד אינו מסתפק רק בתיאור חייה של מרקל אלא גם יוצא מהם  ומתאר בפירוט רב את הסביבה שבה צמחה:  מזרח גרמניה  מדינה שמוכרת מעט מאוד לרוב הישראלים.

Image result for merkel magazine cover

אלדד  נותן תיאור מפורט  של המדינה המזרח הגרמנית שבה גדלה והתבגרה  מרקל שכל אזרחיה היו יעד למעקב  ורבים רבים מאזרחיה שימשו כמודיעים וכעוקבים מטעם המשטר על מקורבים ובני משפחתם. מדינה  ששוב אינה קיימת היום אבל שבה צמחה לא רק מרקל אלא  בה חי במשך כמה שנים מנהיג רוסיה היום פוטין כאיש ק..ג.ב בכיר שרכש רבים מרעיונותיו על הדרך שבה יש לנהל דברים מנסיונו שם  ( שכתוצאה יודע היטב גרמנית אם כי נטען בספר  לא כמו שמרקל יודעת רוסית ) .ובין השאר בק  מוסר מידע  לא ידוע שהתגלה רק עם פתיחת הארכיונים בשנים האחרונות   על נסיונותיה של מזרח גרמיה  להתערב במשפט אייכמן בישראל ולהפכו לכתב אישום כנגד יריבתה גרמניה המערבית כמקום מקלט לפושעים נאצים.

.הוא  מביא ציטוטים מאנגלה מרקל על חייה במזרח גרמניה ועל יחסה ליהודים בעת שחיה במדינה זאת .שמהם אפשר להבין שבעצם ידעה מעט מאוד ( כמו רוב שאר אזרחי מזרח גרמניה ) וכנראה התעניינה עוד בפחות בנושא זה.

בק מתאר בפירוט את התהליך שבדיעבד הוא מדהים ממש של  הפיכתה של המדענית האפורה  ממזרח גרמניה לפוליטיקאית מרכזית ומזהירה בגרמניה  המאוחדת .זאת במקביל לתיאור יחסי גרמניה וישראל והיהודים  בכל מהלך אותה התקופה.

Image result for merkel magazine cover

הוא מתאר כיצד הפכה  מרקל בגיל 36 לשרה הצעירה ביותר בתולדות גרמניה  שנחשבה  עד אז ל"מדינת גברים " לפחות בתחום העשייה הפוליטית.

ובכל זאת בתוך כמה שנים מרקל האאוטסיידרית ממזרח גרמניה הצליחה לעשות את מה שלא הצליחו לפניה לעשות נשים מערב גרמניות מנוסות להתברג בדרגות הבכירות ביותר של ממשלת גרמניה ולהיהפך למנהיגתה .זה אחרי שהביאה להפלתו של הקנצלר קול שטיפח אותה בפוליטיקה הגרמנית כתוצאה מפרשת שחיתות.קול מצא את עצמו מבחינתו נבגד על-ידי חניכתו ובת חסותו לשעבר. .בשיחות פרטיות  אמר "שמתי לי נחש בחיקי הבאתי עלי את הרוצחת שלי ".

Image result for merkel magazine cover

אולם תפיסות שליליות כאלו של מרקל הן נדירות מאוד בספר שהוא בדרך כלל שיר הלל לקנצלרית.

מרקל מצאה  את מקומה תוך זמן קצר בהנהגה והפכה לקנצלרית הדיגיטלית הראשונה שהשכילה  להשתמש  במהפכת המידע הגלובאלית היא  העלתה כל שבוע מסר וידאו שבועי לפני אובמה לפני טראמפ.

היא התגלתה כמי שיש לה בעיה עם מנהיגים גבריים שונים שהייתה פוגשת אישים  עם סטרוארון חזק מידי כמו  פוטין וארדואן שלדעתה הם טיפוסים זהים.

ארדואן למגינת ליבה מחזיק כנראה בנאמנותם של מליוני טורקים שחיים בגרמניה והיצביעו עבור סמכויות מוחלטות עבורו בתורכיה למרות התעמולה הנגדית של ממשלת גרמנ יה. הם וכנראה היו מצביעים גם עבור חידוש העונש המוות בתורכיה אילולא מנעה זאת מהם מרקל. יש מקום לחשש שלא מעטים מהם עלולים להתגלות כגייס חמישי עבור השליט המוחלט של תורכיה שהצהיר שוב ושוב על רצונו באיסלומה של אירופה.

מערכת יחסים מסובכת באופן מיוחד יש בינה ובין נשיא רוסיה פוטין ששהה במזרח גרמניה בשנותיה האחרונות והוא דובר גרמנית  .ומכירה היטב את המזרח הגרמנים  ..אבל לפי המסופר בספר מרקל "מאוד לא סומכת " על פוטין ומן הסתם יש לה לכך סיבות טובות מאוד שמגיעות עד לזמן שבו פוטין ועמיתיו    מהק.ג.ב ניהלו את העניינים במזרח גרמניה.

אולי במפתיע המזרח גרמנית לשעבר שלכאורה ניתן היה לצפות שתספוג את התעמולה האנטי ישראלית העויינת של ארצה שלה מעולם לא היו קשרים דיפלומטיים עם ישראל בכל תקופת קיומה ,   הפכה לידידה גדולה של ישראל למעשה הידידה הגדולה ביותר של ישראל באירופה כיום .

לדברי בק מרקל נחתה בישראל לראשונה באפריל 1991ישראל הייתה אז בתהליך התאוששות מהלם מלחמת המפרץ הראשונה.היא נתקלה במאמצים לקליטת גלי הגירה שעימם התמודדה בהצלחה עם כלכלה מעורערת .נחשפה למאמץ אנושי כלכלי אדיר  שהותיר בה רושם עז.

היא הפכה למדינאית פרו ישראלית ביותר באירופה  שבה גבר הבון טון של הפיכת0 עורף לישראל .וזה מתואר בפרק על יחסיה המסובכים  של מרקל  עם נשיא איראן לשעבר אחמדינג'אד מכחיש שואה הקורא לךהשמדת ישראל.

מרקל אף פנתה לאחרונה לישראל לסיוע במידע כיצד להתמודד עם קליטה המוני ת כדגם של מדינה שעשתה זאת בעבר.לדברי בק מרקל המזרח גרמנית לשעבר שלא ידעה כמעט דבר על השואה( חוץ מזה שאלפי קומוניסטים נהרגו בה מתמודדת עם הער הכלל גרמני לא מתוך תחושת חובה  אלא מרצון ללמוד,לדעת להפיק לקחים

לדעת בק מרקל תוצר המדינה הסוציליסטית שכשלה ונעלמה מתעניינת בישראל גם כניסוי סוציאליסט שהצליח.

בכל אופן אין ספק שמרקל בשיחות פרטיות ובנאומים רשמיים גילתה יותר אהדה מופגנת לישראל מאשר כל מנהיג מערב גרמני אחר לפניה מאז ימי אדנאהואר. ובתקופה שבה ישראל אינה אהודה במערב אירופה. היא אפילו גילתה תמיכה בשמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל דבר שגם הוא בהחלט אינו מובן מאליו בגרמניה ובאירופה המאוחדת. היא הצהירה במפורש על מחויבות גרמניה לבטחונה של  מדינת ישראל   כעיקרון יסוד של המדיניות הגרמנית ,דבר שגם הוא אינו כל כך מובן מאלין.

כיום יש תחושה של התקררות ביחסים בין גרמניה  של מרקל וישראל.גם כתוצאה מהיחסים הקרירים  בין ראש ממשלת ישראל נתניהו ומרקל .אולם נראה שמחויבותה של מרקל לישראל נשארה.

Image result for merkel magazine cover

נראה שמרקל  בת הכומר היא מנהיגה  מסוג חדש לא שמאלנית ולא פרוגרסיבית אבל עוסקת בפעילות מוסרית נוצרית ותחת הנהגתה גרמניה  השנואה בעבר הפכה לאחת המדינות האהודות בעולם. אפילו בישראל  ( ששם העיר ברלין הפכה לסמל של תרבות אירופית חדשה שאליו נוהרים ישראלים רבים ) ומרקל סימלה זאת יותר מכל אחד אחר.

בשמונה שנותיה הראשונות מרקל הייתה פופולארית מאוד וסימלה גרמניה חדשה הגרמנים הירגישו איתה טוב כי הייתה מנהלת טובה ויעילה הודבק לה הכינוי של"אימא" אם האומה הדואגת לכל.שאין לחשוש ממנה.אך כעת התברר שמאמציה להפוך את גרמניה  לאומה מכניסת אורחים נכשלו .הגרמנים אינם מוכנים לקבל את גלי הפליטים האיסלמים המגיעים עליהם ועלולים להוות איום מבפנים.

אך כעת עם גלי הפליטים שחדרו לגרמניה תוכה האם תצליח מרקל לנצח שוב בבחירות ?או שמה בבחירות הבאות תזכה במדינה החשובה ביותר באירופה מפלגה ימנית קיצונית ?

זוהי שאלה שהספר  המקיף אינו יכול לענות עליה.אולם כפי שזה עכשיו הוא נותן לנו תמונה מלאה ומקיפה ביותר הן על הקנצלרית   יוצאת הדופן מכל בחינה ת של גרמניה והן על שתי המדינות השונות מאוד  שאותן היכירה בימי חייה  ועם זאת גם לאחר קריאת הספר הזה הקורא יוצא עם המחשבה שמרקל אישה הקנצלרית הראשונה   המזרח גרמנית לשעבר אוהדת ישראל והיהודים  נשארה עדיין בגדר אניגמה שקשה לפצחה.

מסע בדרך בורמה

ביום ראשון ה-28 לחודש מאי תאריך מסע הגילוי של "דרך בורמה " בידי דודי  משה ( מוסה )  אשד ועמיתיו לפני בדיוק 69 שנים ,גילוי שהביא לפריצת המצור על ירושלים. ואנחנו יוצאים למסע בעקבותיו בתאריך ובשעות הלילה שבהן בוצע המסע המקורי "בדרכו של מוסה".
ניפגש ב28 למאי 2017 , יום ראשון , במצפה הראל ליד המפה , בשעה 19:000 , משם ניסע לכוון בית מאיר. שם נתחיל לצעוד לכוון מצפה הראל ונסיים באתר שהקמנו לזכר מוסה  במפגש בין דרך בורמה ושביל ישראל ליד הסרפנטינות,פינת הדרכה ביער. המסלול בסדר גודל של 6 קמ.
הרוצים להצטרף בבקשה להודיע לנטי במייל naty.einat@gmail.com
או לנייד 054-4455489

והנה רשימות שפירסמתי בנושא:

ראו עוד על משה  "מוסה " אשד ו"דרך בורמה ":

האיש שגילה  את "דרך בורמה "

דרכו האחרונה של לוחם 

פורץ דרך בורמה 

 

סרט על משה אשד וחייו 

החלק השני של הסרט 

סרט על חניכת פינת הדרכה על שם משה אשד ב"דרך בורמה "

 

דרך בורמה :סיפור  קומיקס מאת מרדכי אלון 

המכוניות החשמליות בלימוד הלשון העברית

לפני כמה שנים פירסמתי מגזין "פירמה -גלובס" מאמר גדול בנושא מכוניות חשמליות והצורך בהן.

המאמר נמצא גם ברשת.

אחרי כמה שנים חלק מהטקסט הוכנס ברשותי לספר הלימוד של אורית אור "עברית לכל : הבנה ,הבעה וידע לשון : על פי תוכנית הלימודים החדשה תשס"ז"  ללימוד לשון עברית לתלמידי י' י"א וי"ב בבתי הספר הערביים הנגשים ללימוד השפה העברית לבגרות.

ללומדים ניתנו גם שאלות על הבנתם את הטקסט.

והנה הטקסט של מאמרי והשאלות עליו כפי שהופיעו בספר הלימוד לבגרות עבור התלמידים הערביים :

 

 

 

 

 

אני מודה שהופעת טקסט שלי בספר לימוד גורמת לי לסיפוק מיוחד. וזהו קטע הבלוג היחיד שמופיע שם .
מעניין שהרוב המוחלט של הטקסטים בספר ללימוד הם טקסטים מהרשת ואין כמעט טקסטים שלקוחים מספרים ומעניין מה זה אומר ,האם בגלל שטקסטים ברשת הם כאלה שלא צריך לשלם עבור השימוש בהם ?

זה היה  הקטע הראשון אבל לא האחרון ,אמור היה להופיע ספר לימוד שבו יופיעו קטעים ממאמר שלם שלי ושל ד"ר אמנון סטופ על התחממות כדור הארץ לקוח גם הוא מהרשת.אבל אותו לא ראיתי.

תמיד שמעתי מעורכים שונים שטוענים בבוז כנגד סגנון הכתיבה שלי כ"מבולגן " , אםמלמדים אותי בבית הספר תלמידים ערביים כמודל לטקסט בעברית , אז אולי עוד יש לי תקווה.

את המאמר המקורי ראו כאן :

הנה באות המכוניות החשמליות 

הסימבוליזם המאגי של מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן

 

 

הופיע במקור באתר "ארטפורטל "

 

כתבה זאת מופיעה מחדש על מנת לחגוג את שחרורו של ידידי האמן המשורר ואושיית התרבות הישראלית -רוסית מיכאיל גרובמן מאישפוז ממושך.

 

האמן הרוסי-ישראלי מיכאיל גרובמן הגיע לשלב השיא של ההכרה ביצירתו לאחרונה, כאשר במוסקבה הוצגה תערוכת ענק שלו (שכללה לא פחות מ-360 עבודות), שהתפרשה על פני שלוש קומות של המוזיאון לאמנות מודרנית. התערוכה היא אמנם לא ממש רטרוספקטיבה לכלל יצירתו של גרובמן, אלא ארבע תערוכות שונות שהציגו את גרובמן ואת פעילותו בארבע תקופות יצירה חשובות בחייו, משנות השישים ועד להווה. תערוכה נוספת של אותו אמן הוצגה במקביל במוזיאון היהודי במוסקבה. התערוכות זכו לתשומת לב תקשורתית רבה ולמאמרים ולסקירות מרובים של מבקרי אמנות רוסים, שהסכימו שהן מציגות בצורה מקיפה ביותר את תרומתו של מיכאיל גרובמן לעולם האמנות הוויזואלית. בד בבד עם תערוכות אלו הוענק לגרובמן בעת ביקורו ברוסיה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האקדמיה הרוסית לאמנויות.

זאת הייתה  הוכחה נוספת לחשיבותו של גרובמן בסצנה האמנותית הרוסית, אם כי הוא מוכר פחות בסצנה נוספת שהוא משתייך אליה, הסצנה הישראלית האמנותית, שלה הוא תורם מאז שעלה לארץ ב-1971 והתיישב תחילה בירושלים ואחר כך בתל אביב.

כאן יצר את קבוצת "לווייתן" בעלת האידיאולוגיה המיוחדת, שפעלה ברוסיה ובישראל בשנות השבעים והשמונים והיא מפורסמת עד היום. במסגרת קבוצה זו יצר גרובמן את מה שהוא כינה "אמנות יהודית", אמנות שמבוססת על סיפורי המדרש והקבלה, על סיפור בריאת העולם ועל רעיונות מיסטיים שונים, שאת סימניהם ניתן למצוא ביצירותיו.

כיום תמונות אלו נמכרות בסכומים גבוהים מאוד.

באופן יוצא דופן, גרובמן אינו רק אמן ידוע מאוד, הוא גם דמות בולטת ומשפיעה מאוד בסצנה הספרותית הרוסית בישראל, כמשורר ותיאורטיקן. בכל התחומים האלה התבלט גרובמן כאחד היוצרים הבודדים כיום, שיש להם אידיאולוגיה ברורה, מוצקה ובעלת השפעה ניכרת בתחומי האמנות הוויזואלית והספרות היפה בשפה הרוסית.

 

האוונגרדיסט

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן נולד ב-1939 במוסקבה, ופעל שם בשנות השישים כאחד ממייסדי זרם האוונגרד הרוסי השני (מונח שגרובמן עצמו טבע), שהתקיים ברוסיה משנות השישים ועד שנות השמונים.

זרם האוונגרד הרוסי המקורי הופיע ותסס בראשית המאה העשרים. הוא הגיע להישגים עצומים, אך לא נשא חן בעיני המשטר הקומוניסטי ונמחק מתודעת האדם הסובייטי. עד שמיכאיל גרובמן הצעיר נתקל במקרה ביצירות היוצרים מהזרם הזה והוקסם. הוא החל לחפש אחריהם במרתפים מאובקים של מוזיאונים, בעליות גג של בני משפחה, אצל כמה אספנים פרטיים שאיתר אותם במאמצים רבים בפינות שונות של ברית המועצות. אט-אט הוא הפך את  אמנות האוונגרד השכוחה לרלוונטית שוב מבחינת האינטליגנציה הסובייטית.

גרובמן מעריץ את האמן הרוסי קזימיר מלביץ', אשר טען שביצירתו יכול האדם להפוך לאל, ואמר שבאמצעות כל מעשי ידיו שואף האדם להגיע אל פסגות המחשבה, בתקווה להשיג את השלמות. גרובמן כותב על מלביץ', שהוא בשר מבשרם של נביאי התנ"ך: הוא מחפש את האלוהי ודוחה את הפואטיקה של החשיבה הטכנולוגית. לא מפני שהוא בז לטכנולוגיה או מתעלם ממנה, אלא משום שהוא שואף לעצב מחדש את פנימיות האדם. הוא מבקש להכניס אלמנט אלוהי לסביבה אלילית פגאנית, ובכך מייצג את החשיבה היהודית. לדידו, האמנות היא דרך להשיג שלמות רוחנית, להגיע לדרגת אדם עליון.

גרובמן, מצדו, קיבל את הרעיונות האלו והם קיימים ביצירתו בצורות שונות.

 

לווייתן

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

עניינו של גרובמן בנושא התחזק כאשר ב-1963 השתתף כאמן במשלחת מחקר של מדענים לאזור שבגבול בין טג'יקיסטאן לאפגניסטאן. שם החל לצייר על גבי מעטפות המכתבים ששלח לאשתו, אירה, יצורים דמיוניים שונים, שמאז החלו לחזור ולהופיע ביצירתו, מהם כאלה שסימלו את הרוע ואת המוות, חיות כמו "דרקון" ו"מלך נחש".

 

זמן קצר לאחר מכן, ב-1964, החלה להופיע בציוריו דמות של לווייתן, מפלצת המייצגת את כוחות התוהו במסורת היהודית העתיקה, שלפי סיפורים קדומים, היוותה איום של ממש על האלוהים והיה עליו להכניעה בקרב גדול. סיפור זה הוא מן הסתם שריד של מסורות פגאניות קדומות, שמוצאן עוד במיתולוגיה הבבלית, על תיאמת ומאבקה באל מרדוך. בעבור גרובמן הלווייתן אינו בהכרח, או בכלל, סמל הרוע, אלא דמות סמלית מלאה משמעויות שונות ומגוונות.

בעצם הופעתה ביצירות של גרובמן היא מאפשרת לצופים לחוש את העולם המיסטי הבלתי נראה שלצד העולם היומיומי שלנו. לווייתן היה לסמלו המפורסם ביותר של גרובמן, והוא מופיע אצלו בתמונות שונות בצורות שונות. לא מן הנמנע שהוא מזהה את עצמו יותר מכול עם הישות הזאת, שהיא מעצם טבעה פורצת סדרים ופורעת חוקים ומטרתה – כמטרתו של גרובמן עצמו – היא להגיע לעולמות העליונים.

בספטמבר 1967 גרובמן ישב וניסח מניפסט שלם על "הסימבוליזם המאגי", ובכך גיבש לראשונה בכתב את השקפתו האמנותית, שהחלה להתעצב מאז 1959, כאשר גילה לראשונה את זרם האוונגרד. בשלב זה הפסיק בהדרגה לראות את עצמו כאמן סובייטי ותפש את עצמו בראש ובראשונה כאמן יהודי, בין השאר, בהשראת הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, שהצית את דמיונו. הוא החל לשלב סמלים יהודיים ביצירותיו, כמו למשל, בתמונה המפורסמת "הקבר של החייל הישראלי", שבה נראה קבר עם שני לוחות ועליהם חרותות המילים העבריות "אמרו" ו"לאלוהים", ולצִדם מנורה בעלת שבעה קנים. וברקע – נוף דמיוני של הרי יהודה.

ספרו של גרובמן "לווייתן" קיים בגרסה העברית (תרגם צבי חזנוב, ערכה דינה מרקון, כרמל והמרכז לאמנות יהודית רוסית, ירושלים, תש"ע, 2009). אלה הם יומניו משנות השישים במוסקבה, כשהיה חלק מהבוהמה הרוסית העליזה והפראית שסירבה לשתף פעולה עם האידיאולוגיה הסובייטית, בתקופה שבה היה עסוק בגילוי היצירות של זרם האוונגרד וניסח את האידיאולוגיה האמנותית המיוחדת שלו. אך למרבה הצער, דווקא היומנים שבהם עסק בגיבושה לא השתמרו. כאן מתגלית זיקתו למילה הכתובה ולספר, שכבר נגלתה בעבר ביצירתו, אולי יותר מכל לספר יצירה הקדם-קבלי. גרובמן שייך לאותם מחפשי אמת המאמינים שעל ידי טקסים, עבודה ויצירה בגשמיות אפשר להרבות את האור ולהציל את העולם מכיליון.

עוד לפני שעלה לישראל מרוסיה ב-1971, בין השאר בהשראת הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, לגרובמן היתה תוכנית מקורית לשלב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. למרבה הפלא, הוא הצליח למצוא שפע של חומר על אמנות, מיסטיקה וקבלה  בספריית לנין. הוא היה היה יושב שם ימים וערבים שלמים ושוקע; אחר כך, כשהתברר לספרנים שהחומר הזה פופולרי מדי אצל טיפוסים כמו גרובמן, הגישה אליו נחסמה. כן התברר לו שב"שוק הספרים השחור" אפשר להשיג אפילו תלמוד, אז הוא השיג, קרא, למד והשתמש בחומרים אלה כדי ליצור אמנות.

אמנם גם לפניו היו ציירים יהודיים, כמו שאגאל ואחרים, אולם לדעת גרובמן, בדרך כלל הם היו קיטשיים. איש לא ניסה לשלב כמוהו אוונגרד עם רעיונות יהודיים שונים. השניים נראו כלא מתחברים, עד שהיגיע מיכאיל גרובמן והפך את היהדות לאוונגרד.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן ספר

מגזין אגודת הסופרים "מאזניים " עם עטיפה של גרובמן

בציוריו יצר גרובמן דימויים קסומים, טעונים בקונוטציות מאגיות בעלות משמעויות ספרותיות שונות. הוא ניסה להחזיר לציורים את התכנים המיסטיים שהיו ליצירות אמנות בימי קדם ובימי הביניים, עד שאלו נעלמו לאחר הרנסאנס, כשהאמנות נעשתה חילונית לחלוטין.

כשעלה לבסוף ישראל, בניגוד לרוב היוצרים שעלו מרוסיה, השתלב היטב בחוגי הספרות והאמנות המקומיים. אך התוכניות  הגרנדיוזיות שהביא עימו לא התאימו לאמנים הישראלים, שעסקו ביצירת שפה מקומית עכשווית, נטולת קשר לגולה ולמקורות. מצד אחד, היו בוגרי 'אופקים חדשים' שעסקו במופשט האוניברסלי, ללא כל קשר ליהדות ולמקורות "והסתכלו עלי כעל חיה מוזרה", מספר גרובמן, ומצד שני, היו הצעירים ובראשם רפי לביא, שפיתחו שפה של אמנות מקומית מושגית.

מיכאיל גרובמן ליד תמונה שצייר.

"לא מבינים אותי כאן," אומר גרובמן. "הישראלים רגילים לקבל אמנות אירופית ואמריקאית, לא אמנות יהודית כמו זאת שאני עושה."

תפישת האמנות היהודית, שגרובמן שם לו למטרה לייסד בבואו לארץ היא: "האמנות היהודית בעיניי היא לא שאגאל המאוחר, שהידרדר לקיטש, וצבא החקיינים שלו. מה שעניין אותי זאת אמנות יהודית שיש לה קודים משלה, גרסאות משלה, קטגוריות ויזואליות משלה. כלומר, כל העניין היה גלום ביצירת אמנות יהודית חדשה. מודרנית, סוּפּר מודרנית […] טוב, בשביל מה באתי לישראל? כמובן, כדי לבנות חיים חדשים ואמנות חדשה […] אבל התברר שהרעיון של אמנות יהודית לא רק שהוא זר לגמרי לצייר הישראלי בן זמננו, אלא אפילו מיותר ומזיק. לא מיד הבנתי שבכל אלה מעורבת הפוליטיקה, כלומר, אם אני בא, נניח, לאיזה אוצר תערוכות ישראלי בעל השפעה, מספר לו על התוכניות: הנה, מדינה ציונית, אמנות ציונית, אבל הוא – אנטי-ציוני.

שבאתי הלכתי למוזיאון תל אביב, ראיתי מה תלוי שם וגיליתי שכל אלה הם חיקוי של המערב, שאין לו שום קרקע תחתיו. ואז התחלתי לכתוב מאמרים איך בונים אמנות ישראלית עצמאית, בדיוק כמו שקיימת מדינת ישראל העצמאית. הקהל המקומי נחרד. נוצר מצב, שאני רוצה ציונות באמנות, ובשבילם אלה צלילים זרים, הם רוצים משהו אחר לגמרי […] כולם רצו נוכחות באמנות המערב, מה שבעצם קרה בהמשך. ואני באתי ממוסקבה לישראל ולימדתי אותם מה צריך לעשות. זה מאוד לא מצא חן בעיניהם" (מתוך ראיון שערכה עם גרובמן אליסה ביאלסקי-ניימן, "זרקאלו", 4.2.2014. מרוסית: דינה מרקון).

תוצאת תמונה עבור ‪michael grobman‬‏

גרובמן לא ויתר ולא ירד לחו"ל , כפי שעשו יוצרים רוסים רבים אחרים. במקום זאת הוא פעל להקמת סצנה אמנותית משלו. גרובמן היה ונשאר חלק מהתרבות הרוסית וחלק מהתרבות הישראלית, שייך לשני העולמות ונהנה מהמיטב שבשניהם. ספק אם יש יוצרים רבים אחרים כאלה.

בין השאר, הוא פעל יחד עם אשתו, העורכת והמבקרת אירינה ורוּבּל, להקמת כתב עת ספרותי בשפה הרוסית, "זרקאלו" ("אספקלריה"), שקיים עד היום, ונכון למאי 2014, ראו אור 43 גיליונות שלו.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן ספר

עם זאת, גרובמן הוא אחד האמנים הרוסים הבודדים שנטמעו בהצלחה בתרבות הישראלית. לא רק כאמן אלא גם כמשורר, שהכיר היטב משוררים ישראלים ידועים כמו דוד אבידן (שלזכרו כתב שיר). הוא פרסם שני ספרי שירה בעברית, אם כי רוב השירים תורגמו בידי משוררים ידועים כמו מאיה בז'ראנו, אשר רייך ורוני סומק: "בארץ שחורה שחורה" (כרמל, 2005) ו"החירות מגיעה ערומה" (קשב, 2013) – ספר שירים ארוטיים.

שיריו החזקים יותר כלולים בספר הראשון, שם מביא גרובמן כמה שירים אפקטיביים ביותר, שמעידים על כישרונו האמיתי: ליצור אימה, לעתים מעורבת בהומור שחור, הומור של זוועות המתאר את ההזיות הלא מיניות הכמוסות של היוצר. ניתן למצוא כאן שירי אימה כמו "גן עדן של ג'וקים" בתרגומו של אשר רייך, סאטירה אכזרית על החרדים: תיאור של עתיד מצמרר, שבו מקקים שחורים מתפשטים ומשתלטים בכל המדינה ובעולם כולו. עוד שיר בולט הוא "בוקר בוקר אני קם לצוד אנשים" בתרגומו של רוני סומק: תיאור בגוף ראשון של רוצח סדרתי היוצא ליום עבודה, לירות באנשים מתוך בניין.

( את השיר ניתן למצוא במגזין הרשת "יקום תרבות ").

 

 

תוצאת תמונה עבור ‪michael grobman‬‏

מניפסט של "לווייתן". הסימבוליזם המאגי באמנות

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן ספר

ב-1975 הקים מיכאיל גרובמן קבוצה אמנותית בשם 'לווייתן', בשיתוף פעולה עם שמואל אקרמן ואברהם אופק. הם ניסחו מניפסט ועשו כמה פעילויות יחד עם אמנים נוספים, שיצרו תהודה. יצירתה של קבוצת 'לווייתן' היתה מעין הכרזת מלחמה על הממסד הישראלי באמנות. המטרה שבהקמת הקבוצה לא היתה ליצור ציירים שיידמו לגרובמן, אלא להפוך ציירים ואמנים צעירים לאמנים בעלי ראיית עולם ויצירה עצמאית.

הם נשארו אחת הקבוצות האמנותיות המעניינות ביותר בהיסטוריה של ישראל, קבוצה שראתה את פעילותה האמנותית כבעלת קרבה למאגיה, או כפי שהם הגדירו זאת, "הסימבוליזם המאגי". "זוהי שיטה המאפשרת השגה דתית של העולם וקיום מאושר עלי אדמות. סימבוליזם מאגי באמנות – זוהי שיטה המאפשרת להתקרב לבלתי ניתן להשגה"

]דברים אלה נכתבו בהשראת שימוש מקביל באותיות ובמילים ביצירות האמנים מהאוונגרד הרוסי, שאז לציבור הרחב לא הייתה כל גישה אליהם.

כאמור, גרובמן החל לגבש את שיטתו ב-1959 וניסח אותה סופית בספטמבר 1967 והוא רק בן 28, אולי לא במקרה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, שבה גברה ישראל על הערבים.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

בשיטה זו הוא רואה מערכת של סימנים ויזואליים המפוענחת במבט פנימי רוחני. היא שואבת השראה מהפילוסופיה היהודית של הקבלה, מצד אחד, ומהרעיונות של אמני האוונגרד הרוסים מראשית המאה העשרים, מצד שני. יש בה רצון לחזור אל הפרימיטיביות, שגרובמן רואה בה מעלה, וגם אל הסמל ואל האות. גרובמן משלב מכאן ואילך סמלים ואותיות ומילים שלמות ביצירותיו האמנותיות, כחלק בלתי נפרד משיטת הסימבוליזם המאגי שלו.

גרובמן כותב: "כשם שאלוהים ברא את העולם מתוך התוהו ובוהו, כך האמן הופך את המישור למצבור של אנרגיה. צורות הבנויות מקווים, מכתמים ומצבע יוצרות חלל אנרגטי. אנרגיה שמפיקה יצירת אמנות היא סוג האנרגיה היחיד שיצר האדם. יצירה אנושית הנָּה הוכחה לכך, שנפש האדם היא חלק אינטגרלי מאלוהים. אדם נוצר בצלמו ובדמותו של אלוהים, והיצירה היא ההמשך האלוהי באדם. כאשר אדם יוצר חלל דחוס מבחינה אנרגטית, הוא מתגבר על מימד הזמן, כלומר, מגיע לאחת הדרגות העליונות של רוח האדם" (מיכאיל גרובמן, "לווייתן", בתוך: "על הסימבוליזם המאגי ועל אמן כדמות בדויה", "זרקאלו": יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי", עם עובד, תל אביב, 2005, עמ' 218); "הסימבוליזם המאגי יוצר תקדימים ויזואליים ומציאויות חדשות" (שם, עמ' 222)".

העבודות הכמו-ספונטניות האלה רוויות באמונה, שיש בכוחו של האמן להשפיע על כוחות הקוסמוס, למען יפעלו לרצון האדם. במיסטיקה היהודית מופיע הצדיק כפועל להעלאתן של ניצוצות האור האלוהי הרבוץ בכלים השבורים, השבויים בגשמיות החומר.

חלק חשוב ביצירה של גרובמן זוהי אמנות פוליטית, ומאז ומתמיד הוא נהנה הנאה גדולה לעורר סקנדלים. שערורייה רצינית עורר מיצב גדול שעשה בשנות השבעים ברעננה, בזמן שבו נערכו הפגנות "הפנתרים השחורים", כשהם גנבו משאית עם חלב שנועד לשכונה מבוססת וחילקו את החלב באזור שבו גרו עניים ממוצא מזרחי, תחת הסיסמה: "לילדים שלנו אין מספיק חלב, ולחתולים ולכלבים של האשכנזים יש חלב כל יום, ובשפע". הם ציירו אז על הקירות כתובות גרפיטי על "אשכנאצים" וכו'. גרובמן הציג עבודה שכתב עליה: "אשכנזים – לאושוויץ". שרת החינוך אמרה שחייבים להסיר אותה, הסקנדל היה גדול, וביוזמת ראשי עיריית רעננה היא אכן הוסרה בן-לילה.

כותב שורות אלו נתקל לראשונה ביצירתו של גרובמן בראיון גדול שהופיע עימו ב"דבר לילדים " ב-1981 ואפשר למצוא אותו סרוק כאן.

והנה ראיון שאני ערכתי עם גרובמן עשרות שנים לאחר אותו ראיון עם ילד עיתונאי.

תוצאת תמונה עבור ‪michael grobman‬‏

 אלי : הגדירו אותך כפרובוקטור וכחוליגן. אתה מסכים עם זה?

גרובמן: אולי יש בזה משהו. פעם בניתי מיצב ברעננה שהוחרב ביום שלמחרת – למזלי הספקתי לתעד. אנשים נבהלו – זו היתה עבודה פוליטית, ובאותה תקופה התרבו הפיגועים. בניתי מעין חווה: גדר בצבעי דגל פלסטין ובתוכה כיסאות פגומים שהזכירו כיסאות באוטובוס אחרי פיגוע, או כיתה אחרי אירוע חבלני. מסביב הרצתי כתובת בערבית, שחזרה על עצמה: "חתוך את היהודי!"

אלי :אתה מאמין שהדרך שלך יכלה להפוך את האמנות הישראלית למרכזית?

"לא היה לי שום ספק, שהפוטנציאל הישראלי-יהודי יספיק למטרה זו. התרבות היהודית עשירה במיוחד, ואנחנו השארנו אותה לכל מיני חוזרים בתשובה. אמרתי שאנחנו צריכים לקחת את המסורת שלנו ולהשתמש בה כך, שתיעשה מקובלת בכל העולם. אנחנו נחשבים לאניגמה גדולה בכל מקום. כולם מתעניינים ביהדות וביהודים, גם האנטישמים וגם אלה שאוהבים אותנו. אמרתי שכדאי לנצל את זה. להפוך את הכתב והסמלים הלא מובנים שלנו למוחשיים".

האוונגרד השני גם הוא היום זיכרון בלבד. הוא הפסיק להיות זרם בעל משמעות לאחר קץ השלטון הסובייטי, אבל מיכאיל גרובמן ממשיך להישאר יוצר משפיע, שישנם רק מעטים כמוהו, בתרבות הרוסית והעברית כאחת, בתחומי האמנות החזותית והספרות היפה. הוא את חותמו השאיר כאחד היוצרים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר, של האמנות היהודית החדשה.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

 

ביבליוגרפיה

מיכאיל גרובמן , 1939, "בריאה בין כאוס לקוסמוס", ברעם, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, [תשס"ו] 2006.

תמונה קשורה

מאמרים של מיכאיל גרובמן בעברית

"לווייתן", תרגמה מירי ליטווק, בתוך: "זרקאלו: יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי", עם עובד, תל אביב, 2005 (במקור נכתב ברוסית ב-1967), עמ' 233-211.

"על מאלוויץ", תרגם דניאל רובינשטיין, בתוך: "זרקאלו: ראי לספרות רוסית עכשווית", הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 290-285.

ראו גם

מיכאיל גרובמן ב"יקום תרבות "

מיכאיל גרובמן בויקיפדיה 

פרטים על גרובמן 

האתר של מיכאיל גרובמן:

מבקרים את מיכאיל גרובמן 

מיכאיל גרובמן נזכר עוד

זה יגיע אני לא דואג:דנהגילרמן על מיכאל גרובמן

אדם אדיש לא יכול לקלל כך :רומן וטר על גרובמן 

השוטים של גרובמן :מרדכי גלדמן על גרובמן 

דף הפייסבוק של מיכאיל גרובמן

המייל של מיכאיל גרובמן

grobman1@netvison.net.il

 

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן עם הכלב המנוח טימור.

 

ראיון עם האמן מיכאל גרובמן מ"דבר לילדים " ב-1981.

ידידי האמן המשורר ואושיית התרבות הרוסית במדינת ישראל מיכאיל גרובמן השתחרר סוף סוף מאישפוז ממושך בבית החולים וחזר לביתו שם יוכל להמשיך ליצור את יצירותיו המיוחדות.ואתמול התארחתי אצלו. כדי לחגוג את שחרורו מכלא בית החולים.

לרגל אירוע משמח זה הנה שריד ארכיוני ראיון עם האמן הצעיר מיכאיל גרובמן שפורסם בשבועון הילדים "דבר לילדים "כרך נא בחוברת מספר 40 בתשיעי ליוני 1981.

ושם ניתקלתי לראשונה בשם "מיכאיל גרובמן ".

הראיון בוצע בידי עיתונאי צעיר ( ע"ץ) צבי פרידלנדר כיתה ז' בירושלים. אבל הוא מדהים בעמקותו לגבי עיתונאי צעיר כל כך.

 

 

ראו עוד על מיכאיל גרובמן

הסימבוליזם המאגי של מיכאיל גרובמן מאת אלי אשד 

תולדות חישובי הקץ על פי אבא הילל סילבר

 

בנובמבר  2017  ימלאו שבעים שנה להחלטה  באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל .החלטה שהיו  שני  אנשים מרכזיים שהביאו לה אחד ידוע מאוד  דוד בן גוריון ,והשני ידוע הרבה פחות , מנהיג יהודי אמריקני אבא הילל סילבר.

אבא הילל סילבר ( 1893-1963)  הוא לא רק שם של רחוב ברמת גן . הוא היה ממנהיגי יהדות ארה"ב .רב רפורמי חשוב ומנהיג ציוני חשוב מאוד שפעל רבת למען הקמת מדינת ישראל והיה בין האישים שפעלו מאחורי הקלעים באו"ם להשגת ההחלטה על הקמת מדינה יהודית ב-1947.פני שבעים שנה  .

את בן גוריון זוכרים היום כולם. אך אבא הילל סילבר נשכח לחלוטין. עוד בחייו למרות שהיה האדם אולי הראשון שעמד באו"ם כנציג העם היהודי כולו.

Image result for ‫אבא הלל סילבר ספר‬‎

הרגע הדרמטי ביותר בחיי הדיפלומט היהודי אבא הילל סילבר  בא ביום 8 במאי 1947 , כאשר התייצב כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית  בניו יורק בפני האומות המאוחדות, בשם העם היהודי כולו.

Image result for abba hillel silver

ומאז כמו נשכח.חוץ מכמה שמות רחובות ומוסדות.

הוא לא נשכח בכדי ,הוא היה מסוכסך עם האידיאולוגיה הציונית השלטת והיציע לה חלופה ושילם על כך ביוקר מבחינה פוליטית.

אבל כאן ברשימה הזאת איני רוצה לדון דווקא בדיעותיו הפוליטיות ובתרומתו החשובה מאוד לציונות  ובשאלה מדוע בעצפם נשכח כפי שנשכח אלא דווקא בספר שלו ,שאינו עוסק בציונות ,לפחות לא בצורה הקונבנציונאלית ,ספר שנשכח גם הוא .שנתקלתי בו לפני  רק לפני כמה שבועות בספריה ועורר את ענייני. הספר הזה אגב קיים רק באנגלית

:The History of Messianic Speculation in Israel:

Image result for abba hillel silver book

הספר פורסם במקור לפני תשעים שנה ב-1927   ויש כאן היסטוריה על הנבואות המשיחיות בישראל מימי קדם ועד לראשית המאה העשרים  שהתבסס על התזה שלו מ-1925 .

סילבר  הרחיב את הספר ב-1959 עם הקדמה מורחבת שעידכנה אותו. כאשר פירסם אותו שוב ב-1959 הוא חי בעולם אחר מהעולם שבו פורסם הספר ב-1927 . עולם שלאחר שואה ,עולם שיש בו מדינה יהודית שמחבר הספר תרם להקמתה.

הספר של סילבר  אינו כולל  תיאור מפורט של נבואות משיחיות כיצד ואיך יבוא המשיח ויקומו לתחייה המתים וכו'. הוא גם לא עוסק בהקשר הפילוסופי והתיאולוגי של דוקטורינות ונבואות אלו .הוא עוסק במשהו קצת שונה ( שאותי כפי שיודעים קוראי מעניין מאוד )  היסטוריה של ב"חישובי הקץ "בניסיונות לקבוע את הזמן המדויק ( ולרוב או כמעט תמיד בעתיד הקרוב ) שבו צפוי המשיח להגיע לבסוף.

חישובים אלו הופיעו תמיד בזמני משבר.ומכיוון שמשברים היו אלמנט קבוע של החיים היהודיים באשר הם, הם הופיעו לעיתים קרובות.

אבא הילל -סילבר ביצע מחקר יסודי ביותר בנושא  וכנראה עוד מתקופת היותו סטודנט בשנות העשרה של המאה שאנו יכולים לנחש די בוודאות היה תוצאה של רעיונותיו הציוניים השונים.

ואולי  זה  היה בדיוק להפך : אולי עניינו בציונות נוצר כתוצאה מעניינו ב"חישובי הקץ" וברעיונות המשיחיים האלו ?

הוא בדק את  כלל התחזיות השונות  והחישובים השונים לאורך הדורות לבוא המשיח לעידן המשיחי ולאחרית הימים   כפי שהופיעו בספרים ובכתבי יד שונים.

נראה שהוא איתר כל חישוב קץ שהיה ידוע לחוקרים בתקופתו וכמה נוספים שהוא גילה בכוחות עצמו ושלא היו ידועים למחקר לפניו.  הוא לא רק  פיענח את התאריכים השונים שהם לעיתים מדויקים מאוד שניתנו לביאת המשיח ולתחיית המתים ולעידן המשיחי אלא גם נתן להם לראשונה תיארוך לפי הספירה הנוצרית האזרחית המקובלת .שהרי הן תמיד ניתנו לפי הספירה היהודית מבריאת העולם  והיו כתובים בצורה מרומזות ל"יודעי  ח"ן" מומחים במקרא ובתורת הסוד היהודית.

חישובים דומים ניתנו גם בידי הוגים נוצריים שונים וסילבר מזכיר כמה מהם בספרו .אבל התמקדותו  מטבע הדברים הייתה בחוזי הקץ היהודיים ובחישוביהם.

 

הוא אינו מזכיר למשל את חישובי הקץ  של המדען המפורסם ניוטון במאה ה-17 ,למרות שאלו היו בהישג יד בידי החוקר היהודי א.ש. יהודה בארץ ישראל שרכש אותם והם הוחזקו אצלו עד שנתרמו לאוניברסיטת ירושלים שם הם נמצאים היום.

Image result for The History of Messianic Speculation in Israel:

בספר זה הוא עבר  עם כך אחת לאחת על הנבואות התחזיות וחישובי הקץ  שהושמעו לאורך הדורות שקבעו תאריכים לאחרית הימים .ובחלק המסיים שלו הוא עוסק בסקירה של אלו שהתנגדו לחישובי קץ מעין אלה וכך אפשר לראות בספר כיצירה מסכמת  אולטימטיבית מצידה של הז'אנר של תומכיו ומתנגדיו.

אבא הילל סילבר  מביא דוגמאות רבות של חישובים אנו נזכיר כאן רק כמה מהם

חכמי המשנה   חשבו שהמשיח יגיע במאה החמישית לספירה

ספר זרובבל יצירה מהמאה השביעית לספירה חזה שזה יקרה בשנת 1058 אחרי ספירת הנוצרים.

הרמב"ן משה בן נחמן האמין שזה יקרה בשנת 1540

המשורר יהודה הלוי חשב שהתהליך המשיחי יתחיל  עוד ב-1383  ויגיע לסיומו  ב1403

האר"י הקדוש בצפת   (1534-1572) האמין ששנת 1575 תהיה השנה שבה יתחיל העידן המשיחי.

דון יצחק אברבנאל המפורסם במחשבי הקיצים היה משוכנע שזה יקרה כנראה בשנת 1503 או 1504  הוא נותן תאריכים נוספים של שנת 1547 ושנת 1559 שאז יסתיים שלטון ארבעת המלכות. על פי אברבנאל העידן המשיחי יגיע לקיצו בשנת 1591.

מדרש העולם קבע שתחיית המתים תהיה בשנת 1648 לספירה.

ספר הזוהר שנכתב בחלקו או ברובו  או כולו בידי  המקובל הרב משה דה לאון  במאה ה-13 קבע שתהליך המשיחי יתחיל בשנת 1840

שמעון בן צמח דורן |( 1361-1444) קבע  בפירוש על ספר איוב  שפורסם  בוונציה ששנת המשיח תהיה ב-1850 ועידן חבלי המשיח יגיע לקיצו כמה עשרות שנים  מאוחר יותר ב-1912 ואז יגיע השלטון המוסלמי בירושלים לקיצו.

שמואל בן יהודה ולריו   שחי במחצית השנייה של המאה ה-16 רופא ופרשן תנ"ך  שחי באיי יון כתב פירוש על ספר דניאל שנדפס בוונציה ב1586- והיגיע למסקנה שבוא המשיח יהיה בשנת 1868. עם זאת הזהיר את הקוראים אין זה חייב לקרות אלא שזה יכול לקרות בשנה זאת.

רוב התאריכים האלו באו  וחלפו לפני שאבא הילל סילבר החל לכתוב את ספרו וכמעט תמיד מבלי שאירע בהם שום דבר מיוחד שיצדיק את ההתמקדות בהם.

היה רק חישוב קץ  יוצא דופן אחד שעוד לא "היתגשם  "  כאשר סילבר בצע את המחקר לספרו.

חישוב קץ של יוסף בן דוד  בן יחיה ( 1494-1539  רב  ופרשן המקרא שפירש את חמשת המגילות וקבע  על סמך חישוב מספר דניאל  ב-1538 ששנת בואו של המשיח תהיה בשנת 1931.ארבע שנים אחר פירסום המהדורה  המקורית של סילבר ב-1927

או "בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם הקירוב או מעט קודם או מעט אחרי כן יבוא קיצנו בעזרת השם למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם. "

נבואה מפליאה שתהקיימה בשנת תש"ח רק שמונה שנים לאחר סיום החמשת אלפים ושבע מאות לבריאת העולם".

אנו יכולים לשער שלסילבר מן הסתם היו  מחשבות  או תמיהות בנושא  תאריך ספציפי  זה  ולגבי תחזית זאת בעת הכתיבה שאותם אינו מאזכר בטקסט של הספר.

אם כי  כמובן לא בעת פרסום המהדורה השנייה מ-1959 שאז התאריך כבר חלף מבלי יקרה שום דבר מיוחד.

כמובן אם יוסף בן דוד בן יחיא  היה קובע נניח  את שנת 1933 או או את שנת  1948  כשנה משיחית זה היה עניין אחר לגמרי  אז אפשר היה לטעון שבן יחיא חזה  במדוייק את העתיד לבוא.

חישוב הקץ של הרב יהודה בן שמואל החסיד

סילבר  מזכיר גם את יהודה בן שמואל החסיד מחבר ספר החסידים   ( בעמוד 215  ) שכיום יש "נבואה"  המיוחסת לו שלכאורה מכוונת לשנים 2017 -2018 אבל הוא רק מציין לגביו שהוא הזהיר מפני כל נבואות כאלו ואף סירב להזכיר את חישובי הקץ של אדם אחר והוא מצטט את החסיד כשהוא אומר שאם תראה את התחזיות של דם על המשיח תדע שהוא עוסק בכישוף או ששדים באו וסיפרו לו על אחרית הימים מאחר ששום אדם אינו אמור לדעת דבר על בוא המשיח". ".

.אבא הילל סילבר  בהחלט לא יודע על אותה נבואה שיוחסה ליהודה החסיד החל משנת 2008

מה שמחזק את ההנחה שאם אפילו אבא הילל סילבר לא נתקל ב"נבואה " זאת  כי אז המדובר בזיוף מלפני עשור

אפשר לסכם עם כך שחישוב הקץ העתידני  ביותר המופיע בספרו של סילבר הוא לגבי שנת 1931 ואולי אפשר להרחיבו עד לעשור הבא שמעבר לכך. .ויש להניח אם כך שלגבי התקופה שבה הוא עוסק הוא לא נתקל בשום חישוב  קץ שהיגיע למאה ה-21 ומעבר לכך.

נכון להיום "חישובי קץ " כאלו ממשיכות במלוא המרץ באתרי אינטרנט וכל שנה יש עליה תחזיות ונבואות שקובעות שהיא שנת הקץ ושנת בוא המשיח היהודי או הנוצרי.

אולם נראה שבשנים הבאות חישוב הקץ היחיד  מסוג אלו  שבהן עסק סילבר שקבעה תאריך  משיחי בעתיד הוא חישוב קץ שעליו לא ידע אבא הילל סילבר ולכן לא ציין אותו בספרו,חישוב קץ של המדען אייזיק ניוטון שקבע  במאה ה-17  על סמך אותם שיטות שבהן השתמש מחשבי הקץ היהודיים  שעל פי ספר דניאל העידן המשיחי יתחיל בשנת 2060. חישוב קץ  שיש להניח שנשמע עליו  יותר ויותר בשנים הבאות.

Image result for newton 2060

אבל אם יש מבין הקוראים חוקרים ואחרים שנתקלו במחקריהם בחישובי קץ קדומים ( דהיינו מלפני סוף המאה ה-עשרים ) שמגיעים למאה ה-21 ומעבר לה   שעליהם לא ידע אבא הילל סילבר אני אשמח לקבל על כך מידע.

Related image

ראו גם

אבא הילל סילבר בויקיפדיה 

האם במאה ה-13 ניבא הרב יהודה החסיד על שנת 2017 או 2018?

 

Image result for ‫אבא הלל סילבר‬‎

 

למה צריך סדנת כתיבה ?-ראיון עם רקפת ידידיה

רקפת ידידיה היא עורכת מנוסה  שערכה במשך שנים את כתב העת הספרותי "עכשיו" עם גבריאל מוקד אחת המבקרות התיאטרליות והמוזיקליות הבולטות והנשכניות ביותר כיום וגם המוציאה לאור של הוצאת הספרים האלקטרוניים "בית אוצר".

ולאחרונה היא פתחה סדנה ספרותית לכתיבת שירה .

והנה ראיון עימה על הסדנה שלה :

 

 

אלי :את יכולה לתאר את מבנה הסדנה המיוחדת שאת מציעה?

רקפת : הסדנה כוללת 10 מפגשים ובה נתנסה ונתרגל כתיבת שירה במספר מתכונות, ששאובות מההיסטוריה של השירה, אבל גם מחוברות לתחומים אחרים, כמו מוסיקה קלאסית ופופולרית, אופרה, סיפורי עם, אמנות פלסטית וכמובן ז'אנרים אחרים בספרות כמו פרוזה ודרמה. בכל מפגש נכיר יצירה, שיר או קטע ספרותי מספרות העולם או מהספרות העברית או אפילו יצירת אמנות, נבדוק את המהלכים התוכניים והסגנוניים שלה ונבדוק מה אנו יכולים לקחת, או איזו השראה אנו מקבלים, לחיוב או לשלילה, מהרפרנס שהוצג. הסדנה תשלב בין חלק לימודי לבין תרגול בפועל וניתוח של יצירות המשתתפים.

 אלי :באיזה נושאים היא תעסוק?

רקפת : הסדנה תתמקד בשירה כחלק ממערכת תרבותית גדולה ומורכבת יותר, שירה שהיא הקשר. היא יכולה להיות בסיס ליצירות אחרות כמו יצירות מולחנות או יצירה שנוצרה בעקבות יצירות אחרות כמו יצירה ספרותית אחרת, אמנות פלסטית, אירועים שונים ועוד. כמו כן נבדוק מה מותר השירה מהפרוזה, מהדרמה או מז'אנרים אחרים של יצירה מבחינת המבע הרגשי, כאשר הדוגמאות שיוצגו לא יהיו רק ספרותיות פרופר, אלא גם מהקשרים רחבים יותר כמו למשל מאופרה. בנוסף, נתעסק בניתוח של יצירה ספרותית לא רק בהקשר המצומצם שלה עצמה אלא בהקשר הרחב שבו היא נוצרה. מבחינה זו, יוצגו על-קצה המזלג גישות אסתטיות ביקורתיות שונות לבחינת יצירה.

מדוע זה חשוב לעסוק בנושאים אלו?

רקפת : לאור מה שקורה לאחרונה בשדה הספרותי בתגובה למאמרי ביקורת שירה גומזים בעיתון הארץ, עיסוק בשירה בהקשר הרחב נראה הכרחי מתמיד. לא ייתכן שהעוסקים בשירה יתייחסו לשירתם כאילו היא נכתבת בתוך ואקום ויעסקו בה בניתוק גמור מכל דבר חיצוני לה, במעגל קרוב או רחוק. ברור שהשירה היא לא יצירה מנותקת והכותבים צריכים להכיר מראש את ההקשר שבו הם כותבים, להיות מודעים להשפעות שלהם, להחצין אותן, להתכתב איתן ולא להחביא אותן כדי שאיזה מבקר גומז יגלה אותן וישתמש בהן כנגדם (אם להשתמש בציניות של מבקרת גומזת). מעבר לזאת, ההקשר שבו נכתבת היצירה אינו דבר חיצוני ובלתי תלוי במחברים. המחברים יכולים ללמוד נושאים שונים, לבצע תחקירים ולהרחיב באופן אקטיבי, כלומר ליצור, את ההקשר שבו הם פועלים.

במה סדנה זו תהיה שונה מסדנאות אחרות בנושאי כתיבה, אם בכלל?

רקפת:מכיוון שהדגש הוא על הקשר, הסדנה הזו לא תהיה סדנת כתיבה רגילה אלא סדנה היברידית, שתשלב סדנת כתיבה עם סדנת האזנה למוזיקה, סדנת ציור (למרות שלא נצייר הפעם) ועוד, כשהכוונה היא לתת כלים שמרחיבים את ההקשר ומעמיקים בסופו של יום את המבע השירי. מכיוון ששירה היא תמצית של חווייה, הרעיון הוא לייצר חוויה בסיסית שתהיה עמוקה ורחבה ככל האפשר. ובהקשר יותר כללי, מעבר לעיסוק בשירה פרופר, הסדנה תהיה מסע תרבותי שיציג כמה מהיצירות התרבותיות הגדולות, שלרוב גם נזנחות, בהקשר מיוחד שיעשיר את ההנאה מהן, מכיוון שהקשר, חייבים להדגיש, פועל באופן דו-כיווני.

מה היתרונות שלך בהעברת סדנה מעין זאת?

רקפת : זה המקום שבו יכולתי להציג רשימת מכולת של מה למדתי ומה עשיתי. הנה בקצרה: למדתי אמנות פלסטית במכון אבני ולמדתי תולדות האמנות ותולדות התיאטרון באוניברסיטת חיפה. למדתי בסמינר לאוצרות ולביקורת בקמרה אובסקורה, שם למדנו בעיקר פילוסופיה של המאה ה-20. למדתי מוזיקה בבית ספר לשירת מקהלה וגם באופן פרטי (אני זמרת סופרן). עבדתי עם גבריאל מוקד בכתב העת 'עכשיו' בהמשך ייסדתי וערכתי את כתב-העת המקוון לתרבות 'שחרזדה', שבו היום אני מפרסמת ביקורות. התחלתי בכתיבת ביקורות על אופרות (יצירת האמנות הכוללת, אליבא ד'וגנר) ובהמשך התרחבתי לכתיבה על ז'אנרים מורכבים פחות כמו תיאטרון וקונצרטים ובסוף גם חזרתי לכור מחצבתי, לפרפורמנס. בטח שכחתי להזכיר כל מיני דברים. אבל הבנתם.

בכל מקרה, זה לכשעצמו לא הכי חשוב. הכי חשוב זה החיבור ויצירת ההקשרים. הניסיון שצברתי כמבקרת ששמה דגש על ההקשר הרחב של הביקורת ויצירת חיבורים חדשים ולא צפויים, הוא הנכס העיקרי שאני מציעה לבאי הסדנה.

מי שיעבור את הסדנה הזאת, מה הוא הולך לחוות וללמוד?

רקפת :קטונתי מלנבא את ההשפעה של הסדנה על כל אחד ואחד, אבל אני מקווה שמי שיעבור את הסדנה ימצא שהיא העשירה את עולמו בתוכן ובעיקר בכלים, שיהפכו אותו לא רק לכותב מודע יותר (או כמאמר הקלישאה: טוב יותר), אלא לצרכן תרבות מודע יותר.

הקישור לאירוע בפייס:

https://www.facebook.com/events/282338648885207/

פרטי הסדנה:

10 מפגשים, בימי שלישי בין השעות 17-19 במרכז תל-אביב ליד גן העיר. תחבורה ציבורית נוחה, חניה בתשלום – חניון גן העיר. נגישות לנכים.

מתחילים: 16 במאי 2017.

עלות הסדנה: 800 ₪ כולל מע"מ.

לפרטים נא ליצור קשר במייל info@treasure.co.il.

Image may contain: 4 people, people sitting, table and indoor

רקפת ידידיה  ואלי אשד משדרים ברדיו.

שמעו את רקפת ידידיה מתראיינת  ביחד עם אלי אשד אצל מוטי גרנר ברדיו אורנים  על הביקורת ותפקיד המבקר בעולם 

דף הפייסבוק של רקפת ידידיה 

רקפת ידידיה  צילם פרנסיס ויטנברגר, חיפה, 1989