הפנזין של אורן ירמיה

 

 

צילם :מוטי קיקיון.

"פנזין " הוא מונח הלקוח מעולם חובבי המדע הבדיוני ומשמעותו חוברת היוצאת לאור בהוצאה עצמית של חובב כלשהוא וכוללת בתוכה יצירות משלו ואולי גם של חברים ומקורבים.

לכאורה חוברות כאלו שבדרך כלל מטבע הדברים יוצאות לאור עם ערכי הפקה ירודים ביותר  יכללו גם תכנים ברמה נמוכה .אך לאמיתו של דבר במציאות דווקא חוברות כאלו יכללו לעיתים קרובות תכנים מעניינים ומרתקים ביותר שכמוהם אי אפשר למצוא בשום מקום אחר.

מעולם המדע הבדיוני הפנטזיה והאימה  "הפנזינים " התפשטו גם לתחומים אחרים כמו מוזיקת הרוק ועולם השירה.אך כמדומה שבשנים האחרונות רואים אותם פחות ופחות מסיבה פשוטה :האתרים והבלוגים באינטרנט תפסו את מקומם.

אך הם עדיין קיימים כפי שמראה הפנזין של אורן ירמיה  " הסוסים היפים ברחוב מוציאים את הלב מהחזה".  

 אורן ווילקינס ירמיה. נולד ב1988 וגדל בירושלים. בוגר סדנת הכתיבה של מקום לשירה וסדנת הכתיבה של מתא"ן.  מתנדב  בשירות לאומי בעמותת אלון . עסק עם ד"ר אורי סטריזובר  במיפוי כלל יוזמות התרבות והאמנות במקומות שונים ברחבי הארץ במטרה ליצור מגוון פעילויות חדשות. מתחיל ללמוד באוני' תל אביב בשנה הבאה. לאחרונה הוא הוציא פנזין שירה מהסוג שפעם היה נפוץ מאוד אבל היום כבר הרבה פחות מאחר שכיום עובר הכל אל הרשת.

יואב עזרא קרא והנה התרשמותו :

הפנזין של אורן ירמיה

 

מאת יואב עזרא

 

אורן ירמיה

הסוסים היפים ברחוב מוציאים את הלב מהחזה", 20 עמודים, 2009 בהוצאת עצלן שמן (הוצאה עצמאית)

את החוברת  של אורן  ירמיה 'הסוסים ברחוב מוציאים את הלב מהחזה' קבלתי  בערב השקה של  המשוררת ציפי שטאשווילי.

אורן  ירמיה עצמו נגש אלי ואמר לי שהוא שמע עלי וקרא את ספרי 'הנגן של עולם המתים' וזה מבחינתו חלום שהתגשם בשבילו להעניק לי את ספרו.

לא התרשמתי. כל כך הרבה משוררים ויוצרים פונים אלי היום עם ספריהם ויצירותיהם עם מילים דומות.  אורן ירמיה מבחינה זאת אינו יוצא דופן.

אני אומר :"מספיק לתת ליצירה לדבר בעד עצמה אין צורך להוסיף על כך דברי חנופה מיותרים למבקר".  

התרשמתי הרבה יותר מהחוברת.

ספרו של ירמיה הוא חוברת/דפדפת או מה שמכונה "פנזין" . ירמיה חובר במעשהו לאותם יוצרים צעירים מוכשרים שאינם מחכים לתשובה  שלילית או חיובית  ממו"ל אלא מבצעים מהלך משלו תוך התעלמות מכל הנעשה בשוק. .

  ישבתי על הכסא בחצר הנסיך הקטן  ולחצתי את ידו  של היוצר בעונג.

בעיון חטוף כבר באותו רגע הבחנתי שירמיה ניחן בכשרון ליצירת משפטי ארגמן ובטרם ירמיה התרחק ממני והתיישב דרשתי ממנו עותק נוסף שיהיה לכל מקרה שעותק אחד ילך לאיבוד. ספרים נהדרים חובה שיהיו בשני עותקים לכל מקרה .

 

השיר הפותח של החוברת ללא כותרת

 

העין והלב טיילו בגן חיות,

ראו חיות בתוך כלובות.

אז העין נעצמה

והלב שקט,

והחיות באוטובוס חיפשו מקלט.

 

ירמיה יודע לשבור את החרדה בלב הקורא בדכאון של עיר מתניידת

 

אוטובוס בבוקר בבוקר

 

אוטובוס מוקדם על כביש מודיעין ירושלים,

ואני לא מבדיל בין אילו שרוצים לישון בדרך חזרה הביתה

ואילו שרוצים לישון בדרך למקום אחר.

 

מחוץ לחלון,

אני רואה את הגבעות בוקעות מהטראסות.

מאחוריהן השמש מתחילה לטפס,

צובעת את השמיים בצבעי סגול ואדום,

מפלחת את העננים שכל הלילה שמרו על החום

ונוגעת

בכביש,

בבטונאדות,

בחלונות של האוטובוס.

 

]עם המראה הזה היה יכול להיות

אות לבאים

ולבאות.

 

אבל באוטובוס המוקדם הזה, בבוקר בבוקר,

יש רק אנשים שלא ישנו כל הלילה,

ואנשים שעדיין לא התעוררו,

וכולם עוצמים עיניים ומנסים לישון

בדרך לציון.

 

עייפות האנשים בעיר והובלתם באוטובוס כעדר עבדים מוקדם בבוקר, אשר אינם מבחינים ביופי הכוכבי הורסת את המשורר הטראגיות של האדם זה הפספוס שלו בכל רגע ורגע. אתה נמצא כאן

ובאותו רגע מפספס משהו שהיה שם. ירמיה בכשרון פואטי תופס את הטרגיות הזו.

 

בלב העיר נפעם לב

ואני ישן.

 

התעוררתי ויצאתי למסדרון לפיפי של בוקר.

הסתכלו בי שתי עיניים

מהפנים של המראה

ואמרו:

איך ישנת?!

אתה יודע מה פספסת?!

 ובתוך החזה שלי אני מרגיש משהו. אני מוציא אותו החוצה וזה הספר

שקראתי לפני השינה.

 ירמיה מתנהל בכתיבתו בין הזיה למציאות ושובר בכך גבול הכתיבה

 פנתר זינק אל על ובלע את השמיים.

הכוכבים השתחוו לעורו השחור וקראו לו לילה.

השמש נישקה את עינו וקראה לה ירח.

אנשים על פני הארץ הביטו מעלה ואמר:

לילה.

ירח.

 ירמיה מתנהל בין היותו משורר חילוני ובין היותו איש אמוני

ומבכה כחייל את ירושלים העיר הנטושה מתרבות חילונית של ממש.

 זה היום השלישי להלכתנו במדבר.

הרמנו את עיננו

וראינו ענן בצורת אש

תפוס בענפי העצים

על ההר.

 מאחורינו השארנו את אלא שלא ראו

את שראינו אנחנו.

מאחורינו צללנו החלו מתארכים ומתעקלים

כצורת מאכלת,

כצורת יום נוסף.

 על ראש ההר עמדנו ואמרנו בית.

וההר תפוס כולו בסבך.

 

פנתר נוסף

 פנתר הזהיבה פרוותו.

אמר לכוכבים: יש עוד זמן?

אמר לירח: רק עוד קצת?

אמרה השמש: לא. אמרו העננים: לא.

 

פסק הדין

 

ספר נהדר. שברירי כפרפר. הודפס באלף עותקים וניתן לקרוא אותו בפורמט מוזיקלי.רצוי לקרוא אותצו תוך כדי האזנה למוזיקה.הוא ההוכחה לכך שגם בפנזינים הפשוטים ביותר למראה לכאורה אפשר למצוא פה ושם פנינים.

 Thumbs Up Clip Art

ראו גם

ערב השקה של אורן ירמיה

 שירים מאת אורן ירמיה

בלידתי

שיר על תוכית יוסית

 

בזים

 

זה היום השלישי

 

הבלוג של אורן ירמיה

 

 

המרגל שסירב להמשיך:על סדרת "האסיר"

מהן סדרות הטלוויזיה החביבות עלי ביותר בכל הזמנים ? 

יש כמה וכמה כאלו :

סדרת מסע בין  כוכבים המקורית ומסע בין כוכבים –חלל עמוק 9 ו"אנטרפרייז
 צריכות להיות ללא ספק ברשימה.וגם בבילון חמש ו"סטאר גייט ". ודוקטור הו" .

הסדרות ההיסטוריות :אני קלאודיוס

אינדיאנה גו'נס הצעיר

 הסדרה הימית  "קו אונידין .

סדרת ההרפתקאות בכיכובו של רוג'ר מור "המלאך "

 הסדרה המשטרתית קולומבו

וסדרת המשטרה הבריטית המפצח

וסדרת הריגול הבריטית המובחרים

וסדרות הריגול האמריקניות "משימה בלתי אפשרית

 וסדרת המתח והאימה "תיקים באפילה ".

וסדרת המתח 24

 אלא שאם ילחצו אותי אל הקיר יגישו לראשי אקדח וידרשו ממני לנקוב בשמה של סדרת הטלוויזיה אחת ויחידה  האהובה עלי ביותר  בכל הזמנים ומכל סוג..כי אז במקרה כזה התשובה יכולה להיות רק אחת :

זוהי סדרה בריטית מפורסמת מאוד אבל קצרת ימים משנות השישים בשם "האסיר " שמאז שראיתי לראשונה את 17 הפרקים שלה לא שכחתי אותם לעולם גם מבלי שאצפה בהם שוב ושוב. הכינוי של האסיר שם "מספר 6" הוא אחד משני המקורות לכינוי שלי ברשת "מספר 666" .ככל הנראה יש לי תחושת הזדהות עמוקה עם גיבורה הסוכן החשאי לשעבר שמתמודד בכל פרק עם קונספירציה עלומה וכל יכולה ומנסה לפענח את התעלומה שעומדת מאחוריה.

 ולאחרונה נוצרה  לסדרה זאת גירסה מודרנית של ראשית שנות ה2000 .צפיתי בכמה מהפרקים והיגעתי למסקנה : שאם כי אינה גרועה כשלעצמה אין  מקום להזכיר אותה באותה הנשימה עם האוריגינאל ששומר על מעמדו כאחת הקלאסיקות  הגדולות של כל הזמנים.

אבל נשאלת השאלה מדוע האסיר הוא עדיין בגדר קלאסיקה כזאת ?

והאם היום בראשית המאה ה-21 הבעיות שעימן התמודד האסיר אי אז בשנות השישים של המאה הקודמת השתנו באופן דרמטי?

מספר 666 והאח הגדול

לפני כמה חודשים  פנו אלי  אנשי ההפקה מחברת קופרמן הפקות " כפי שפנו מן הסתם לרבים אחרים  בהצעה להופיע בתוכנית  האח הגדול". .הופתעתי אבל הסכמתי ללכת לאודישנים.
בכל זאת לא בכל יום אתה מוזמן לאודישנים של "האח הגדול ".
באודישנים נשאלתי מדוע אני אהיה מוכן להופיע  בכלל בתוכנית כזאת
אכן שאלה טובה.
עניתי שמסיבה אחת ויחידה :

 

אלי אשד בבגדי האסיר.

 "תמיד רציתי לחוות את מה שפטריק מקגוהן  חווה בתפקידו כ"מספר 6 " בסדרת המתח משנות השישים "האסיר".שם הוא מוצא את עצמו כאיש חסר שם בבית מוזר בכפר מוזר וכל תנועותיו נצפות בידי מנהלי הכפר בצורה זהה למה שמתרחש היום ב"האח הגדול "לעיני מליוני צופי טלוויזיה.

.ובהחלט יש לי עניין לחוות התנסות כאסיר בין אסירים חסרי זהות אמיתית ( או בעלי זהות אמיתית חזקה יותר מידי) האם אצליח לשרוד את ההתנסות כפי שמספר 6  שרד אותה לבסוף?

מה המפיקים הבינו מהתשובה הזאת אין לי מושג ,אבל גם כן להפתעתי הם היזמינו אותי לשלב השני באודישינים , אחד מכמה מאות , כפי שהם הסבירו לנו, מתוך  אלפי אנשים שהיגישו את מועמדותם לתוכנית.את השלב הזה כבר לא שרדתי אולי לא הייתי מספיק מוזר עבורם. ואולי הייתי יותר מידי מוזר לצרכיהם.
וכך ( למזלי ? ) לא תיראו אותי בהאח הגדול ". ואם זה טוב או רע אפשר יהיה לדעת רק ביקום החלופי שבו הם החליטו להכניס אותי כאחד מהדיירים. אבל מאיליו מובן שאני מעריץ גדול של סדרת "האסיר " שבה אני רואה את אחת התוכניות הגדולות ביותר אי פעם בטלוויזיה

 חלק 2: מהו "האסיר" .

 

 

  סדרת הטלוויזיה הבריטית משנות השישים "האסיר " ( THE PRISONER ) בכיכובו של פטריק מקגוהן . זוהי  סדרה בת 17 פרקים  שהיא מעין שילוב של סדרת ריגול ומדע בדיוני ,שנפתחת בכל פרק בצורה זהה בסיפור התפטרותו מתפקידו  של סוכן חשאי ששמו נשאר בלתי ידוע לצופים עד לפרק האחרון ולאחריו, ואז חטיפתו למקום משונה וסודי ששם מנסים לברר בכל הפרקים בסדרה  את הסיבות להתפטרותו.

  

 

סדרה זאת שהוקרנה לראשונה ב-1967  נחשבת כיום  לאחת הסדרות הקלאסיות של שנות השישים והפכה לסדרת"פולחן " עם אלפי מעריצים ברחבי העולם המקיימים עליה כנסים ומפרסמים עליה מגזינים ואתרי אינטרנט. .נכתבו עלי ספרים ועל פי עלילתה נוצרו רומאנים שונים וסיפורי קומיקס

ורק לאחרונה בשנת 2009  לאחר שנים רבות של מאמצים נעשתה על פי האסיר   גירסה מחודשת של שישה פרקים ,אך  זאת התקבלה בביקורת קשות שקטלו אותה   בהשוואה לסדרה מקורית.

אני צפיתי ולא התלהבתי.

מיהו  האסיר ?

 

מיהו אותו סוכן חסר שם  שנכלא אי שם במקום מיסתורי בידי מישהם עלומים לחלוטין  ?

_

השחקן פטריק מקגוהן שהיה יוצר הסדרה והמפיק שלה הופיע בסדרה קודמת שלה היו שמות שוני כמו "איש הסכנה " "מלכודת " ו"סוכן חשאי"   בתור סוכן חשאי בשם ג'ון דרייק.  לכאורה אין זה ברור אם זהו אותו סוכן החשאי בסדרת "האסיר" .פטריק מקגוהן הכחיש זאת לאורך השנים. אולי מהסיבה הפרוזאית  שזכויות  יוצרים על הדמות של ג'ון דרייק לא היו שייכות לו.ואולי מסיבות אסתטיות שונות. אך ככל הנראה הכוונה המקורית של מקגוהן ושל יוצר הסידרה האחר  כותב ספרי הריגול ג'ורג' מרקסטיין  הייתה להראות שזהו אותו   האדם שקץ בתפקידו כסוכן חשאי.בספרים המבוססים על הסדרה שאחד מהם תורגם גם לעברית שמו של האסיר נמסר כ"דרייק". וזוהי הוכחה ברורה שמצד כותבי הספרים ג'ון דרייק ו"מספר 6 " חד הם.לי כצופה אדוק בפרקי הסדרות האלו ברור מעבר לכל ספק שגיבור "האסיר " הוא  אכן ג'ון דרייק גיבור "מלכודת " וסוכן חשאי ".והדבר מעניק לו היסטוריה עשירה אולי מעבר למה שהתכוון מקגוהן עצמו

 

סוכן חשאי מתפטר ממקום עבודתו בלי לדעת מה צפוי לו כתוצאה מכך.גירסת קומיקס מאת ג'ק קירבי.  

  הסוכן החשאי ג'ון דראק עוזב עם כך  את השירות החשאי שבו הוא עובד  ועבורו ביצע משימות מסוכנות שונות שבהן צפינו בסדרת "איש הסכנה /הסוכן החשאי  מסיבות לא  ברורות ושתישארנה כביכול  מסתוריות עד לסוף הסדרה. הסוכן חוזר לאחר התפטרותו מעבודתו לביתו ושם הוא מורדם  בגז בידי דמות מיסתורית ונחטף.

 כאשר הוא מתעורר הוא ממוצא את עצמו במקום שונה מכל מה שהיכיר "הכפר ".

הסוכן החשאי לשעבר  מקבל את "השם " מספר 6 הוא מגלה שהכפר נשלט בידי "מספר 2" שמתחלף בכל פרק והוא צופה בכל הנעשה בו במכשירים מתוחכמים שכוללים אמצעי שטיפת מוח ושליטה על חלומות ברשותו עומד שומר "רובר " בלון ענק וכנראה אינטיליגגטי שרודף אחרי כל מי מנסה להימלט מהכפר ו"בולע " אותו בתוכו.  ומכאן ואילך כל פרק  מ-17 הפרקים של סדרת "האסיר "  עוסק בניסיונותיו החוזרים ונשנים של מספר 6 להימלט מהכפר נסיונות שנכשלים תמיד ולמנוע מידע מחוטפיו על מדוע בעצם השתחרר מעבודתו  ולא לשקוע בקונפורמיות שאותה דורש הכפר ולהיהפך לעוד "מספר " שטוף מוח וחסר זהות.

 

 

הכפר

 

אך מהו בדיוק הכפר הזה? ומיהם האנשים שמאחוריו ?"הכפר " הוא ישוב מנותק מהעולם   שמיקומו אינו ברור וניתנים לו מיקומים שונים וסותרים  בפרקים שונים של הסדרה אם כי כנראה הוא מרוחק ללונדון ביתו של הסוכן.  אולי נמצא ביבשת אחרת מעבר לים  ואולי על אי בודד שממנו בורח האסיר באחד הפרקים בסירה.

האנשים שמגיעים לכפר מאבדים את שמם ומקבלים מספר שהוא מכאן ואילך שמם בסדרה. המספר מוצב כדש על חולצתם וכך יוכלו לזהות אותם הכל הדיירים האחרים בכפר וגם הצופים בסדרה מייד "כשמם". .הישוב נועד ככל הנראה לאכסן  ולמעשה לכלוא בתנאים נוחים לכאורה סוכנים חשאיים לשעבר ואנשים שונים שסרחו מסיבות אלו או אחרות ועוררו את זעמן של הממשלה הבריטית.

הכפר במציאות ההיסטורית.

אינבליר.מקום בסקוטנלנד שבו הוחזקו סוכנים שידעו יותר מידי במלחמת העולם השנייה.הבסיס לסדרת "האסיר".

על פי הדיווחים אכן היה מקום כזה בסקוטלנד שהתקיים במלחמת העולם השנייה  ותפקידו היה לאכסן אנשים שונים שידעו יותר מידי על מבצעים סודיים .לדוגמה אנשים שהוצע להם להשתתף במבצעים כנגד הנאצים שבהם סירבו לבסוף להשתתף.אנשים כאלו עדיין ידעו יותר מידי  והממשלה הבריטית רצתה לשים עליהם עין  אם כי לא    עשו משהו רע באמת. הם לא יכלו ביגלל הידע שברשותם לחזור לחיות חיים רגילים .והם הועברו לישוב בסקוטלנד ששם נותקו מהציבור הרחב  על פי הדיווחים הם חיו שם בתנאים של מלון חמישה כוכבים.לאותו מקום הוכנסו גם סוכנים חשאיים שכן ביצעו משימות עבור הממשלה והיה צורך להסתיר אותם מפני פעולת תגמול אפשרית של הנאצים .על פי שמועות שמעולם לא אושרו רשמית אחד מאותם אסירים ששוכנו במקום זה היה סגן הפיהרר הנאצי רודולף הס שטס לבריטניה בשליחות שלום פרטית משלו  שם הוא נאסר בידי הבריטים .על פי הדיווחים המקום שבו הוחזק היה באינברנס. התסריטאי וסופר הריגול ג'ורג' מרקסטיין שותפו של מקגואן ביצירת הסדרה ששמע על מקום זה השתמש בו כמודל ל"כפר " הדמיוני של הסדרה.

לא ניתן אלא לתהות האם גם היום יש ישובים כאלו "כפרים " כאלו שבהם משתמשים שירותי הביון בעולם לכליאתם של אנשים בעלי ידע מסוכן. אולי גם בישראל יש ישוב כזה איפה שהוא ?

 הכפר של האסיר.

 עם זאת "הכפר " אינו בהכרך מקום בריטי דווקא.  באותה מידה זה יכול להיות ישוב ששיך לכמה מדינות  ואולי אפילו  לגוש  הקומוניסטי שהיה קיים בזמן יצירת הסדרה. בכוונה תחילה   במהלך הפרקים השונים ניתן מידע סותר לצופים. ישנם  "רמזים " שונים לזהות השובים אך אלו אינם מביאים את האסיר ואת הצופה לשום מקום.

לדוגמה :ל"כפר" יש את הסמלים הקיבוציים שלו שמתפקידם ליצור קהילה בעלת זהות אחידה. הבולט שבכולם הוא סמל האופניים הנמצא בכל מקום כמודל ענק בביתו של מספר 2 על בגדיהם של הדיירים ובכל תמרור ומקום אפשרי בכפר וכמובן מתנוסס בגאון על דגל "הכפר " שאותו אנו רואים באחד הפרקים. .וגם  מופיע כסמל המלווה  את הקרדיטים של פרקי הסדרה. לכאורה המדובר בסמל משמעותי שיש בו רמזים חשובים לגבי זהות האנשים שמאחורי הכפר. אך מה בעצם הסמל הזה שנמצא בכל מקום  אומר ומסמל ?

זה אינו ברור כלל ואינו מוסבר באף אחד מהפרקים.מן הסתם יש לו משמעות אידיאולוגית –מיסטית כלשהיא בדומה נניח לסמל הצלב בנצרות או המגן דוד והמנורה סמליה של מדינת ישראל. אולם יוצרי הסדרה ואנשי "הכפר"  לעולם אינם טורחים לציין מה היא משמעות זאת.

זה נשאר כתעלומה לצופים וגם הערה אירונית על כך ששגם בעולם האמיתי סביר להניח שרוב האנשים שרואים סמלים מידי יום ביומו ואלו מוטבעים בתודעתם בעצם אינם יודעים כלל מה הם אומרים ואת מה הם מסמלים.

אין לאמר שתעלומת זהותם של השובים נפתרת גם בפרק האחרון המסיים שהיה אמור לפתור הכל אך לא עושה זאת.  שתי התעלומות המרכזיות שעומדות בבסיס הסדרה:תעלומת הסיבות  לעזיבתו של הסוכן את השירות החשאי ותעלומת זהות הגורם שכלא אותו בכפר ( מספר 1) נשארות לכאורה לפחות בלתי פתורות.שני הצדדים הסוכן החשאי לשעבר והכפר מסיימים  את הסדרה בידיים ריקות במאמציהם לפתור את התעלומות האלו.

 אוטופיה דיסטופיה או הטרוט ופיה ?

האם הכפר הוא דיסטופיה דהיינו מציאות עתידנית שחורה?

לפי תפיסת יוצרי הסדרה בהחלט כן .

"הכפר"  הוא מעין גלגול של המדינה העתידנית של אורוול ב1984 שמשגיחה ומפקחת על תושביה במגוון אמצעים טכנולוגיים כל רגע ורגע ביממה וכל מי שפוסע מהקו ומנסה לברוח  כפי שעושה מספר 6 שוב ושוב גורלו עלול להיות רע ומר.

האסיר בסיפור קומיקס שלא פורסם מעולם מאת  ג'ק קירבי.

אבל אפשר לשאול את השאלה גם בצורה הפוכה.האם  יכול להיות שהכפר" הוא  דווקא אוטופיה ?דהיינו סוג של ישוב אידיאלי ?  על פי תפיסת העולם של רבים בעידן שלנו בהחלט כן.

התושבים חיים ללא צורך לדאוג למצבם החומרי .הם יודעים שיש מישהו שדואג להם תמיד לכל דבר ומקפיד שהיו פעילים בכל רגע ורגע ביממה.אותו מישהו עוקב אחריהם גם בכל רגע ורגע .אבל גם בזה יש מן החיובי.אחרי הכל זה רק מראה שלאותו מישהו איכפת מהם מאוד ,בדומה לכל אותם אנשים שחיים ומציגים את חייהם באינטרנט ,בתוך המחשבה שהיא אולי נכונה שעצם ההצגה של עצמם בסיטואציות שונות רק מראה שהם קיימים לכלל העולם.אין ספק שכל משתתפי "האח הגדול " רואים בהשתתפות בתוכנית מעין אוטופיה.

 הטרוטופיה

 אפשר לראות ב"כפר " גם  הטרוטופיה על פי הגדרתו של  הפילוסוף הצרפתי  מישל פוקו.  זהו מקום שבו מאורגנים החיים בצורה יעילה להפליא על פי תוכנית קבועה מראש .

המדובר כאן במעשה עיצוב חברתי לא אוטופי אלא ממשי מאוד ובו בזמן כביכול "טבעי " ונראה כחלק אינטגראלי של המציאות  והסדר החברתי הקיים.ההטרוטופיה היא לדעת פוקו כלי שליטה מרכזי של קבוצת ההגמוניה ששולטת בחברה ומפעילה דרכה את האידיאולוגיה המיוחדת לה.דרך ההטרוטופיה כמפקחת נוצרים  בטרוט ופיות שונות כמו בית הספר ובית המשפט ,ותחנת המשטרה,הספריה המוזיאון ואתר ההנצחה  נורמות התנהגות ונורמות תפקוד וערכים תרבותיים שונים .על ידי ההטרוטופיה נוצרת בחברה הכללית הזהות הקיבוצית החברתית שאותה שואפת קבוצת ההגמוניה שעומדת מאחורי ההטרוטופיה ליצור.  וכתוצאה מכך על ידי ההטרוטופיה נוצרת ומכוננת הזהות האישית של כל חבר בקבוצה. 

 

רובר, הבלון השומר על ההטרוטופיה של ה"כפר".

.למעשה ניתן לטעון שהחברה אינה יכולה להתקיים בלי ההטרוטופיות שלה כאמצעי פיקוחי סידור ושליטה על כל מי וכל מה שהוא חריג יוצא דופן שונה ונראה כמאיים על הסדר החברתי הקיים והמוכר. .  

הכפר בסדרת האסיר נראה כממלא  את הפונקציות של  המוסדות האלו.מבחוץ הוא נראה בכית מרגוע  שבו הכל חיים בשקט ובשלווה בבידור בלתי פוסק אולם כאשר מישהו מנסה לברוח כי אז הוא חווה את הצדדים הפחות נעימים שיכולים לכלול אלימות פיזית ונפשית כנגדו עד כדי מוות.[

הכפר עצמו בנוי מכמה מרחבים. יש את המרחב שנראה כמו כפר נופש מלא בגנים וספסלים אבל יש גם את החדרים הפנימיים ובמיוחד שביתו של מספר 2 השולט בכפר הנראה כמו סיוט טכנולוגי מלא וגדוש בכלים עתידניים שעימם הוא צופה על כל הנעשה בכפר וכיסאות מיוחדים במינם .דהינו הכפר מוצג כנוגד של סביבה שלוה וכפרית לכאורה וסיוט טכנולוגי הנמצא מתחת לפני השטח אך שמורגש בכל מקום.הסוכן החשאי שהתפטר בלי סיבה ברורה הוא בגדר איום על האידיאולוגיה של החברה מאחר שהוא מסרב לקבל את ערכיה ומתעלם מהם ,  ואיום כזה יש לשבור ולכן מופעלים נגדו אמצעי לחץ שונים ומשונים מהם מדעיים בדיוניים ממש להודות בטעותו ולהסביר מדוע איינו מוכן  היכנע כמו כולם. ה"כפר "  הוא  לאמיתו של דבר בית כלא אחד גדול  שנוצר למטרה מסויימת וספציפית מאוד של כליאה של אנשים שמסיבה זאת או אחרת עוררו את זעמם של גורמים בלתי ידועים בממשלה או בממשלות של המערב ( ואולי גם המזרח ) בכך שסירבו להתאים את עצמם לנורמות כמו הסוכן ששמו הפך למספר 6.זה לא ברור ולא באמת חשוב איזו חברה עומדת מאחוריו .ייתכן שאלו הם השירותים החשאיים הבריטיים ,אבל זה לא הכרחי . המסר  הוא שזו יכולה להיות כל חברה או שזוהי החברה המודרנית כולה .

 המטרה כאן  היא לדכא אבל לא לדכאו רק באלימות כמו בספרו של אורוול "1984" אלא לדכאו בצרוה כזאת שהמדוכא ילמד לאהוב את מדכאיו  וישתכנע ממה שנראה לו כרצונו החופשי ששיטתם ודרך מחשבתם היא האפשרית היחידה.הכפר הוא עם כך מוסד פיקוח  שאותו מפעילה חברה מסויימת על הסוטים שאינם מוכנים לקבל את הרעיונות של הקבוצה השלטת בחברה זאת  .

 סיום ?

בפרק הסיום המוזר של הסדרה  נראה  שהגיבור חסר השם מצליח להימלט ולחזור  ללונדון ואל ביתו .  אולם דקות הסיום  הסופיות של סדרת "האסיר " רומזות שלאמיתו של דבר גם בלונדון הוא נמצא בכפר ענק שבו הכל נמצא תחת פיקוח וכי יתכן שהבריחה אולי אף  לא התקיימה והיא כולה פרי דמיונו כפי שאירע כבר בפרקים קודמים.באותה המידה יכולה להיות כאן אלגוריה על המצב האנושי כולו :

הרי כולנו נמצאים בעולם שאיננו יודעים את מקורו ומי _(עם בכלל ) הוא האחראי לו ומנסים לפענח לאורך חיינו את התעלומה הזאת.אולם הסדרה מרחיקה לכת בפרק האחרון וקובעת שהסכנה אינה נמצאת בהטרוטופיה כמו "הכפר " אי שם במקום מרוחק ונסתר כל שהוא. הסכנה יכולה להיות בכל מקום גם בחברה הרגילה שלנו ואולי דווקא בה דווקא מאחר שהיא נראית לנו כה נוחה וכה מסבירת פנים עד ששוב איננו מוכנים לבדוק את ההנחות שנמצאות ביסודה ובכך אנחנו הופכים לאסירים..

סדרת הטלוויזיה "האסיר" מציגה דוגמה קיצונית במיוחד של גוף הטרוטופי כזה שמתפקידו לכלוא ולפקח ולכוון את התנהגותם של אנשים שונים שמסיבות אלו או אחרות התגלו כנוקונפורמיסטים בחברה הסובבת.

אולם המסר של הסדרה הוא שאינך צריך להגיע לזירת העלילה "הכפר "  אי שם על אי בודד כדי לחות את ההטרוטופיה. וגם אם תימלט משם לבסוף תמצא שלא באמת חמקת מההטרוטופיה. ההטרוטופיה נמצאת בכל מקום והיא מגיעה עד לביתך.ואולם היום בראשית המאה ה-21 אנחנו יודעים שיש איום חמור לעין ערוך מזה שמציג הכפר על אסיר בניסיון לשבור אותו ולהפכו  לקונפורמיסט.והאיום הזה הוא שהכפר דהיינו החברה  פשוט יתעלם מהאסיר ומכל מה שיש לו לאמר ולא לאמר. הוא  יתן לו לצרוח ולהשתולל  כאוות נפשו .לעזוב ולערוק כרצונו. מבלי שאיש ישים אליו ולמחאתו  לב.וזוהי כמדומה האימה האולטימטיבית של אנשי העידן הזה.

לי נראה בכל אופן שאחת משתי התעלומות הגדולות העומדות בבסיס סדרה זאת תעלומת עזיבתו של הסוכן את השירות החשאי הבריטי  אינה תעלומה כלל:לאמיתו של דבר אין זה קשה כלל לנחש מהן הסיבות האלו. הן מוצגות ממש בכל רגע ורגע בידי הגיבור חסר השם שמראה שוב ושוב מדוע לא יכול היה להמשיך בעבודתו.

לאיש פשוט נמאס מהמימסד הדורסני שעבורו עבד.הוא התעייף מהמשימות המסוכנות והקטלניות כסוכן חשאי  והוא החליט לעזוב את הכל.   לא הייתה  שום סיבה מיוחדת  מעבר לזה. ונצחונו הגדול ביותר של ג'ון דרייק –"מספר 6" ? הוא אינו  בכך שהוא מצליח לשמור על שפיותו ועקשנותו כנגד המאמצים לשבור אותו וגם לא  בכך שהוא מצליח לברוח לבסוף.,אולי.בוודאי שנצחונו אינו בכך שהוא מצליח לפענח לבסוף את תעלומת הכפר ומיהו מספר 1 המסתורי שעומד בראשו,תעלומה שהוא אינו מצליח לפענחה.

נצחונו הגדול ביותר הוא בכך שהוא כופה על שוביו להקדיש אין ספור שעות  של תשומת לב ומאמצים שאין ערוך לתחכומם   על מנת לפצח  את תעלומת הסיבות לפרישתו מהשירות  "תעלומה"  שאינה קיימת כלל.

הם מאשרים ושוב ושוב ושוב עבור מספר 6  את חשיבותו האולטימטיבית בעולמם.וגורמים לו לסיפוק שספק אם פנסיה רגילה באיזה שהוא מקום נופש כפי שתיכנן בתחילה יכולה הייתה לתת לו.  

 

  נספח : ג'ון דרייק בשפה העברית

 

 לעברית תורגמו ארבעה רומנים  שהתבססו על  סדרת "מלכודת "  פורסם  עוד ספר מקורי אחד בסדרה זאת  וכן פורסם עוד ספר אחד שהתבסס על סדרת "האסיר" עצמה.

המתרגם-כותב  פחס דנציגר מספר  : "מלכודת " היתה סדרת טלוויזיה מאוד פופולארית בשעתו,ואורי  שלגי המו"ל של הוצאת "רמדור " חובב מושבע של ספרי ריגול ( הערה :אורי שלגי היה האדם הראשון שהועמד לדין בעוון ריגול  בתולדות מדינת ישראל ) להחיות את הדמויות בספרים שיייעדו רק לקהל הישראלי. הספרים האלו  היוו בשעתו אתגר של ממש מאחר וצריך היה לכתוב ברוח המיוחדת של הסדרות האנגליות בטלוויזיה.

דנציגר כתב סיפור מקורי משלו על עלילותיו8  של דרייק בשם "המת המסוכן " שיצא לאור תחת השם "ברט ויטפורד " שבדרך כלל הוכר לקוראים כמחבר עלילותיו של פטריק קים.   זהו רומן ריגול שגרתי שאפשר היה בשקט לשנות את שם הסוכן בו מ"ג'ון דרייק " לפטריק קים ". לא ניתן אלא להצטער  שדנציגר או ישראלי אחר לא כתב ספר מקורי שהתבסס על סדרת הפנטזיה "האסיר " על סוכן חשאי  "מספר 6 "  שנלכד במקום נופש מיסתורי מלא באמצעי ריגול מדהימים . זוהי   סדרה שרק ספר אחד ממנה ( אולי הגרוע שבכולם )  תורגם לעברית .

ספר מקורי כזה על "האסיר "  הוא ספר שאני הייתי להוט לקרוא.

 ספרי סדרת "מלכודת " סוכן החשאי ג'הון דרייק בעברית

"תחנת הפירטים העליזה והתמימה . מאת הוארד ביקר . עברית ש.בעל אללה.

( שימו לב לשם המתרגם המיוחד במינו.ש.בעל אללה בבירור שם בדוי של מישהו ואני מתעניין לדעת מי עומד מאחורי השם הבדוי הזה?)

תקציר:רומן מתח מסידרת "ג'ון דרייק "הבריטית שעליה מתבססת הסדרה הטלוויזיונית "מלכודת "המשודרת במוצאי שבת בטלוויזיה הישראלית ובה מגלם פטריק מק גוהן את תפקיד הסוכן החשאי גון דרייק.

    

2. המוציא להורג התמים  מאת א.בלינגר ,עברית נח מן . 1970  תרגום של הספר 

  THE EXTERMINATOR  by W.A. BALLINGER  1966The man known as the Exterminator is wiping out Drake's fellow agents. Given the task of stoppinhe assassin, Drake isn't sure that the killer is not one of his own

  

 nown as the Exteinator is wipin

 תקציר "המוציא להורג החייכן " או "המוציא להורג התמים " ,אלה היו רק שניים מהכינויים של הרוצח הרשמי מן הצד "שמנגד",והוא ביצע את עבודתו ביעילות רצחנית. הוא מחסל את עמיתיו של ג'ון דרייק אחד לאחד. שליחותו של ג'ון דרייק "ה"אס" של שירותי הביון הנגדיים של הוד מלכותה –הייתה למצוא את האיש –ולהשמידו.שליחותו זו טלטלה אותו מן היאכטה המפוארת של מליונר אמריקני אל החווילה הסיציליאנית המוזרה עם בריכת הכרישים שבה ולבסוף-ללועו הגועש של הר האטנה. אלא שהוא אינו בטוח שהמתנקש אינו אחד מעמיתיו…

g

תake's fellow agents. Given the task of stoppinhe assassin, תקציר Drake isn't sure that the killer is not one of his ownr is wiping out Drake's fellow agents. en he task of stopping the assassin, Drake isn't sure that the kil

3. הנערה שנידונה למוות. מאת הוארד בייקר  עברית ש.בעל אללה . 1970. תרגום של הספר DEPARTURE DEFERRED BY W. HAWARD BAKER.1965

    

תקציר :בכפות ידיים ריקות ובהגיון חד כסכין ,הוא נכנס למעשי תעוזה בל יאמנו –וגורם להם להיראות קלים ופשוטים .ג'ון דרייק –הקלף החזק ביותר של שרותי הביון הבריטיים ,מנסה להקדים את מהלך מחוגי השעון ,וחולף על פני אירופה במאמציו להציל נערה יפה, בתו של פיזיקאי מפורסם שנחטפה בידי הסינים והיא בגדר נידונה למוות אלא אם כן יתקבלו דרישות הסחיטה שלהם:ידע יקר מפז  שמטרתו להאיץ את התוכנית הגרעינית של סין.36 שעות עומדות לרשותו כדי להצילה ,או ללכת בעקבותיה ולהיהפך לנדון למוות בעצמו.

 

4. הסוכן שסירב להמשיך  (  במקומות מסויימים מופיע כ"המרגל שסירב להמשיך") מאת "הוארד  בייקר" . עברית נח מן .1970. תרגום של הספר NO WAY OUT BY WILFRED MCNEILLY. 1966   

 

תקציר :"כאשר החליט טוני האריס ,סוכן חשאי שעצביו התרופפו לצאת מהמשחק ולהעלם בנכי העולם התחתון של מקאו ,עשה את החשבון ללא שרותי הביון הבריטיים –ושירותי הביון של מעצמות נוספות לא ידידותיות דווקא,הסינים .ונוסף לכך –נשא טוני האריס במוחו מידע סודי ויקר ערך.תפקידו של ג'ון דרייק האיש מספר אחד של שירותי הביון הבריטיים היה פשוט .למצוא את האריס לפני הסינים  ,להחזירו למוטב או להרגו .וג'ון דרייק היה ידידו של האריס…

 

5.המת המסוכן מאת "ברט ויטפורד " בתרגום "נח סדן ( פנחס דנציגר ) 1971 . מופיע כתרגום של הספר THE DANGEROUS CORPSE BY BERT WHITEFORD

בניגוד לכל הקודמים זהו ספר ישראלי מקורי שכותבו הוא פנחס דנציגר" פ.דן". .ג'ון דרייק מונע הפיכה קומוניסטית במדינה דרום אמריקנית דמיונית בשם פאראנה.

 

 הספר היחיד בעברית מסדרת "האסיר "

האסיר מאת  דויד מק דניאל,  תרגם פ. דן 1971 

תקציר : האסיר- סוכן  המחליט להפסיק את פעולתו כאיש ביון ומוצא עצמו כאסיר בכפר משונה וסודי.האסיר –גבר שאינו מוכן לוותר,להיכנע או לסגת אך על פי שכוחות עדיפים עומדים כנגדו.האסיר יציר הספרותית שנכתבה במיוחד כדי להסביר נסתרות הקשורות באחת מסדרות הטלוויזיה המדהימות ביותר.האסיר –גורלוט של גון דרייק גיבור סדרת "מלכודת " הלוחם את מאבקו האכזרי והאמיץ ביותר.האסיר –פטריק מקגוהן ,שחקן אופי מעולה בתפקיד שהפכו לשחקן טלווזייה מהשורה הראשונה.האסיר –ספר שיענה על השאלות ששאלת בהתבוננך בסדרה הטלוויזיונית במוצאי שבת.

 ראו גם :

פוקו, מישל,  הטרוטופיה /    תל אביב :   רסלינג,   2003..

Gregory, Chris,    Be seeing you :   decoding the prisoner /    Luton :   University of Luton Press,   c1997

 

 Fall Out: The Unofficial and Unauthorised Guide to The Prisoner

סדרת האסיר בויקיפדיה

 האסיר:קטע הפתיחה ה(כמעט ) קבוע

 האסיר סיום  פרק

 עדו כהן על האבוד הראשון

 אתר מקיף על "האסיר "

אתר חובבי "האסיר "

אתר חדשות האסיר

  מחוות שונות במדיה ל"אסיר "

האסיר באתר סדרות הטלוויזיה הקלאסיות

עוד על האסיר

 מגוון מוצרי האסיר

  סדרת ג'ון דראק הסוכן החשאי

 הפתיחה של סדרת "איש הסכנה" שקדמה ל"אסיר "

 הפתיחה של  סדרת "הסוכן החשאי" על עלילותיו של ג'ון דרייק

  חשיפתו של מספר 1

ה"בקרוב "  לאסיר

 האסיר קטע הסיום הקבוע

 סרטי תעודה על "האסיר "

מהסוכן החשאי אל האסיר :סרט תעודי על יצירת "האסיר"

דוקומנטארי על האסיר

 בחיפוש אחרי האסיר

חלק 1

 מסע הפרסום של האסיר

 

חלק 2

 הדעות החלוקות  על הפרק המסיים של האסיר

 אז מיהו באמת מספר 1

 אחרי האסיר

 קבצי קטעים שונים מ"פרקי "האסיר "

אני לא מספר

 אנחנו  עוד נראה אותך

 

"בקרובים "  לפרקי "האסיר "

חזרות מאושרות רבות

ריקוד המתים

 שחמט

 אלף בית וגימל

 פטריק מקגוהן יוצר וכוכב "האסיר "

 ראיון עם פטריק מקגוהן

 האסיר ואמן הקומיקס ג'ק קירבי

 סדרת קומיקס על פי האסיר

האסיר ומשפחת סימפסון

 להקת "בתולת הברז"ל בפזמון האסיר

 דוקומנטריים על האסיר

מיהו מספר 1

 האם אסיר הוא ג'ון דרייק?

 "הכפר " האמיתי במלחמת העולם השנייה

 עוד על הכפר האמיתי

 "האסיר האפיזודה האסורה

 ראיון עם מספר 1

 התגובות לפרק האחרון של "האסיר"

 מקור ההשראה הסקוטי לסדרת האסיר

 פנחס דנציגר

 אורי שלגי יהמו"ל של "האסיר " בעברית

 האסיר 2009

 רותה קופפר על העיבוד המחודש של האסיר

ועוד כמה סוכנים חשאיים

האמת מאחורי ג'ימס בונד

 משימה בלתי אפשרית

 המובחרים

ועוד סדרות טלוויזיה משנות השישים

מנהרת הזמן

 מה  יכול סוכן חשאי לעשות עם מפלגה פשיסטית השולטת בהונגריה

 

 

[.

 

 

כליזמר מודרני

 

 

היוצר המוזיקאי והזמר אייל .ב. דן ידוע באופי החילוני לחלוטין של יצירותי המתבטא למשל בפזמונו המפורסם אני ישראלי "..

אלא  שבזמן האחרון הוא החל להתעניין בז'אנר מוזיקלי חדש ומפתיע בז'אנר המוזיקה החסידית זאת שמשלבת בין תפילה לריקוד ושמחה  ושמנוגנת בידי הכליזמרים החרדיים מזה דורי דורות .

מסתבר למרבית ההפתעה  שבשנים האחרונות ז'אנר זה הולך וגווע מבחינה יצירתית . המוזיקאים החרדיים הצעירים שוב אינם מתעניינים במוזיקה החסידית שאותה ניגנו קודמיהם מזה דורי דורות אלא מתנסים במגוון סגנונות הלקוחים מהמוזיקה המודרנית החילונית  שסביבם כמו פופ רוק דאנס וסוגי מוזיקה אחרים. ואת אלו הם משלבים עם המוזיקה הכליזמרית המסורתית ויוצרים תרכובת יצירתית חדשה אך כזאת שיש לה דמיון מועט למוזיקה הכליזמרית המסורתית.

א.ב.דן החליט ליצור מוזיקה משלו בסגנון המסורתי ולהוסיף לו נופך רוחני כלשהו  ואולי גם  להחיות אותו קצת והתוצאה היא "פלטיה " נעימה של קלאסי פופ יהודי המגיש בין ריצ'רד קליידרמן לפסטיבל הכליזמרים בצפת .

האם יצליח א.ב. דן ליצור מוזיקת יהודית חדשה עם מוטיבים של קלאסי פופ ? או מוזיקת קלאסי פופ עם מוטיבים יהודיים ?

הסינגל הראשון היוצא בימים אלו מוקדש למוזה מיכל כפיר, ידידתו של האמן.המומחה למוזיקה אבי לבקוביץ' שתרם מאמרים לאתר זה בנושאי מוזיקה וגנוסיס  שימש כיועץ לפרוייקט.

 

פלטיה – למיכל לחן: א. ב. דן

 

א.ב.דן בויקיפדיה

 

אני ישראלי גרסת א.ב. דן

 

א.ב. דן ויחזקאל נפשי

 

 

 

משורר בין שני עולמות :על יואב עזרא

 

בקרוב יתקיים אירוע השירה כִּמְעַט עֶשְׂרֵה: מסיבת שירה עברית

 יקראו משוררי שנות העשרה: 

ראה תמונה בגודל מלא

מרחב ישורון

ראה תמונה בגודל מלא

 שלמה קראוס

 יהודה ויזן

 

 

עודד כרמלי

 חגית גרוסמן 

אמיר מנשהוף

והמשורר יואב עזרא

ראה תמונה בגודל מלא

העורכת רנה ורבין

 

ינחה: 

נמרוד פלשנברג

 

תנגן ותשיר: 

בלה טאר

 

אח"כ: 

מסיבה עם די.ג'יי ניצן חורש

 

שני, 5.7, 20:30

רדיו איפיג'יבי (שד"ל 7)

http://www.facebook.com/radioepgb

ולרגל האירוע להלן רשימה של המשוררת והאמנית  דיאנה מן על יואב עזרא ,משורר בנקאי ומבקר שירה ידוע ומוכר.שמשמש כמבקר השירה של אתר זה ומאמרי הביקורת שלו תמיד מעוררים הדים.

אולם שנים לפני שיואב עזרא החל לעסוק בביקורת שירה הוא נודע כמשורר וכאספן ענק של ספרי שירה .

.

 

משורר בין שני עולמות :על יואב עזרא

מאת דיאנה מן

                                                                                                

יואב עזרא הוא דמות ידועה בקרב משוררים ומבקרים. ניתן לומר עליו שהוא אניגמה שחי במקבילבמספר עולמות.

במקצועו יואב משמש כמנהל בנק אך עבורו היצירה היא תכלית חייו, ולא המעמד הכלכלי או החברתי שהם בהישג ידו.  הוא משורר פורה שכתב אלפי שירים ולמרות זאת הוא ממעיט לפרסם.

ספרו הראשון " שירים עד תם " (הוצאת עשן)  שהוא כיום בגדר בלתי ידוע לחלוטין ובלתי ניתן להשגה לחלוטין . יצא  לאור בידי גבריאל מוקד לפני 31 שנה ב-   1978.הספר כיום קיים רק אצל יואב עצמו ואין אף ספריה שמחזיקה עותקים שלו.

כריכת הספר - הנגן של עולם המתים מאת יואב עזרא

  שיריו המופיעים בספרו השני והקצר הנגן של עולם המתים, הוצאת פלונית 2009, מעידים היטב על יצירתו של יואב עזרא.

 בחירתם המוצלחת של השירים המופיעים בספר נעשתה על ידי שלמה קראוס. במיומנות רבה הוא מיין מאות שירים של יואב והרכיב ספר יפה מבחינת התוכן ומבחינה אסתטית.

השירים של יואב עזרא הינם קצרים, אולם הם פותחים אמנם באופן מסועף דלתות לרבדים סמויים

מן העין, אך לא מן התודעה ומעפרונו המחודד והמדויק של המשורר. בתחכום עדין הוא מתאר בשורה הראשונה של כל שיר ושיר חוויה די שגרתית ובנאלית מאוד. היא מזכירה את המוכר ואולי את היציבות

בחייו של אדם כמו יואב, בעל משרה מכובדת, היודע שכל בוקר הוא קם לשגרה המעניקה לו דרור לחולל תוהו ובוהו בשיריו. בשורות הבאות ובאמנות רבה הוא מטשטש את הרושם הראשוני של ריקנות צפויה ומוביל את הקורא לרובדי הדמדומים שבהם הכול נמצא. הוא הופך לבורא המוליד מציאות שונה מקודמה שהפעם משקפת זרימה אלגאנטית של חלקי פסיפס המאפשרים הבזקי הצצה למורכבות הדינאמיקה בנפש אדם שלפי מילותיו חי את אמנות היצירה.

הוא בונה מסגרות ומעצב תבניות של הידועים מראש ובפתאומיות הוא מרסק זו בתוך זו על מנת לברוא משהו אחר מעט דואב שרוגש ומרגש. בתום הקריאה נשאלות בהשתוממות השאלות: היכן אני? מה התרחש ומהי ההשתלשלות? בסערת רגשות ובמאמץ להבין קוראים שוב את השיר.

דוגמה לתעתוע זה היא השיר לא, עמוד 23. השורה הפותחת מתארת תמונה שכיחה ביותר.

 

והשעה שעת בוקר מאוחרת

שקט

סביב

לאחר מכך, יואב מוסיף את הפרשנות לצאנה:

עומד

לצד

דלתות

השחר

 

כל מילה הינה ניצבת בגפה ונוצרת מיידית תחושה של חוסר שקט. הצפייה נמוגה למציאות אחרת אולי אמיתית יותר או הזויה יותר. בכל מקרה היא חייבת להיחשף בפנינו באיטיות ובכובד ראש. שורר שקט. אין תזוזה. אור השחר עדיין עומד וממתין – עד שיגיע הרגע הנכון, אם בכלל. המשורר מתפרץ לעולם מסודר זה ומשנה אותו ללא הכר. הוא אינו מרוצה מן היש. הוא הופך ליוצר, קודם כל דרך הגיגיו, ולאחר מכן במעשה.

 

מחשבה נפלאה

זרועה ניצוצות אהבה וגלגל השמש החל סובב

בישימון

חלודה

חוקרני

 

הקורא מצפה שוב לדבר מוכר. השמש החוקרני, אגב הזכרי, קיבל מיואב סיוע פיזי כמנת שימון ואף נפשי, כניצוצות אהבה. התחושה המורגשת של הצפי הבנאלי של סיום מהנה שוב עולה ושוב מטעה. בשורה האחרונה והארוכה ישנו מצב חדש המכיל את כל ההיבטים המגוונים והמוכרים הנזכרים למעלה בשיר זה, אולם עולמו החדש וכביכול המשופר של המשורר מגלה פנים נוספים המכים גלים. בד בבד שני אירועים מתרחשים, השמש חדל לסובב ושנית, החן הנלקח "הנגוז" יישאר חבוי.

לא יסב מלכת להחיות מחדש את החן הנגוז לא המשורר שהוא הבורא וגם הצופה נכלא בתוך השורה האחרונה, בין שני הלאווים. אם שני מינוסים או לוואים מבטלים זה את זה, אז בכל זאת, תקווה נוצרת והשמש אכן יסב וחן הניצוצות יתגלה – לא  רק ליואב.

 

עוד דוגמה לכך היא בשיר קצר הירח אז שט באמבטית קצף לבנה, עמוד 11, יואב עזרא

מתאר את חדר האורחים ומשתמש בכסא לשקף את חירותו מן כבליו של הרובד המוסכם והגלוי וליצור עולם הזוי. בשיר הזה הוא נעזר בירח החמקני כדי לחולל אנדרלמוסיה בתוך גבולות יציבים ומתוחמים -

ובחדר האורחים הכסא משתגע מצחוק מתחת לשולחן.

יואב עזרא בספרו הנגן של עולם המתים, הכולל 31 שירים, מפתיע ביכולתו לערבב את המימד הפיזי בדמיוני וליצור עולמות המעוררים עניין המעשירים את הקורא ומרעננים את השירה של היום.

 

וראו גם על יואב עזרא המשורר

הנגן של עולם המתים

הנגן של עולם המתים בבסטרבות

 

הספריה הכאוטית :שיר מאת יואב עזרא

 

יואב עזרא משבח את הפטפוט השירי : דפנה שחורי על יואב עזרא

 

דפנה שחורי על פוגת המוות של יואב עזרא

אילן ברקוביץ' על יואב עזרא

יהלום מהגיהנום :עמיחי שלו על יואב עזרא

 הבנקאי כמשורר : יואב כרמלי על יואב עזרא

 

 

הערב של יואב עזרא

יואב עזרא בקול הקמפוס

יואב עזרא גיבור תרבות

אלן גינסברג פוגש את גרשום שלום

 

אלן גינסברג נחשב לאחד המשוררים האמריקניים הגדולים ביותר של המחצית השנייה של המאה העשרים . ואולי הוא המוכר ביותר בציבור הרחב כאחד הנציגים המרכזיים של "הביטניקים " שהיוו מקור השראה להיפים ולתרבות הנגד של שנות השישים.

הוא היה משורר יהודי שמאלני והומוסקסואל בנו של משורר מהסוג השמרני במיוחד שלו בז כל חייו. אמונתו הייתה ככל הנראה בודהיסטית .אלא שבשנותיו המאוחרות יותר החל להתעניין מחדש ביהדות וגם בסוגים שונים של היהדות כמו הקבלה ופה ושם בשיריו ניתן למצוא התייחסויות לכך.

להלן תרגום של גיורא לשם לשיר של גינסברג שמתאר מסע שלו לישראל ב1961 שבמהלכו נפגש עם חוקר הקבלה גרשום שלום ( שאותו הוא מזכיר בשיר).  

במהלך אותו הביקור אישתו של שלום פניה שאלה את גינזברג מדוע אינו עובר לגור בישראל .

גינזברג ענה לה : האידיאל שלכם הוא לבנות מחדש את הברונקס (_ הרובע מניו יורק שממנו בא גינזברג) במזרח התיכון . ואני כל חיי מנסה לברוח מהברונקס."

 

אז הנה התרשמויותיו של אלן גינסברג מהכינרת 1961.

 

 

חוף גלילי

מאת אלן גינסברג

תרגם גיורא לשם

עִם הַכִּפָּה הַכְּחֻלָּה-הַכֵּהָה הַמְכֻכֶּבֶת בַּלַּיְלָה זֹקֶן, אוֹרוֹת-סִירָה נוֹהֲרִים מֵעֵבֶר לְמַיִם,

מַחֲרֹזֶת פִּסְגוֹת-מָצוֹק מִחַשְׁמָל סוּרִי בַּמֶּרְחָק,

פַּעֲמוֹנִים עַל הַחוֹף, מוּסִיקָה תּוֹרַעַת מִתֵּבַת-נְגִינָה,

צַלְמָוֶת חַשְׁמָלִי נִדְחָק אֶל חָזִי

– סִיגָרִיָּה, הֶבְהֵק גַּפְרוּר, גֻּלְגֹּלֶת מְלַחְלַחַת אֶת שְׂפָתֶיהָ –

 

מִכְמֹרוֹת מֵעַל לִמְחִיצוֹת עֵץ, מַשַּׁב-רוּחַ קָלִיל בַּעֲנַף עֲרָבָה מֵת

עַל גָּדָה עֶשְׂבּוֹנִית – הַסָּקְסוֹפוֹן רָגוּעַ וְאָלִים, קְרָנוֹת כֶּסֶף מְהַדְהֲדוֹת –

הֶהָיָה אָדָם שֶׁשְּׁמוֹ שְׁלֹמֹה? פֶּטְרוּס הִתְהַלֵּךְ פֹּה? יֵשׁוּ עַל הַמַּיִם הַמְּתוּקִים הָאֵלֶּה?

בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם!

                                           אַנְגְּלִית מְדֻבֶּרֶת

בָּרְחוֹב סַנְדָּלֵי יְהוּדִים עַבְדְּקָנִים וְכָּפִיָּה עֲרָבִית לְבָנָה –

הַשְּׁתִיקָה בֵּין עִבְרִית לַעֲרָבִית –

הַכֵּיף שֶׁל חָשִׁישׁ רִאשׁוֹן בְּאֶרֶץ-קֹדֶשׁ –

עַל גִּבְעָה וּבְמוֹרַד עֵמֶק בְּאוֹטוֹבּוּס כָּחֹל, לְלֹא חֲתוּנוֹת עַל פְּנֵי כַּפְר כַּנַא –

בֵּן-בְּלִי-שֵׁם אֲנִי נוֹדֵד בְּגָלִיל כַּפְרִי חֲסַר שֵׁמוֹת –

כָּל הַבָּחוּרִים הַצְּעִירִים הָלְכוּ לִרְאוֹת מַעֲרָבוֹן אָדִיר –

גָּלֶרְיָה נְעוּלָה, מִקְטֶרֶת סַכִּין-גִּלּוּחַ וְטַבָּק עַל הָרִצְפָּה.

לָגַעַת בִּזְקָנוֹ שֶׁל מַרְטִין בּוּבֶּר

לְהִתְבּוֹנֵן בְּגֵרְשֹׁם שָׁלוֹם פְּנֵי-גֻּלְגֹּלֶת שׂוֹרֵךְ אֶת נְעָלָיו

לַהֲגוֹת אֶת שֵׁם כְּפַר נַחוּם וְלִרְאוֹת דַּלְתוֹת קֶבֶר מֵאֶבֶן

לִהְיוֹת עָנָו, בָּדָד, לְיַד אֲגַם גָּדוֹל כֵּהֶה בַּלַּיְלָה –

לַחֲלֹף דֶּרֶךְ אַחֲרֵי-צָהֳרַיִם מְאֻבָּק בְּנָצֶרֶת, לְהָרִיחַ לְיַד בְּאֵר מִרְיָם אֶת הַשֶּׁתֶן לְמַטָּה וְלִצְפּוֹת בְּיָרֵחַ כָּתֹם

מֵצִיץ מֵעַל סוּרְיָה, הַבְטָחַת רְפָאִים –

לְהַמְתִּין עַל גְּדַת הַכִּנֶּרֶת – לַיְלָה עִם אוֹרְיוֹן, בָּרָק, קוֹלוֹת כּוּשִׁים, מַחֲלַת

בִּירְגֶר, כּוֹס תֵּה בְּלִימוֹן – לְהַעֲבִיר אֶת יָדִי הַשְּׂמָאלִית עַל סַנְטֵרִי הַמְגֻלָּח

כָּל אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת הוּא לָשֵׂאת בַּכְּאֵב הַמֵּטָפִיסִי שֶׁל הַמִּיתָה.

אָמָּנוּת הִיא אַךְ צֵל, כְּמוֹ פָּרוֹת אוֹ תֵּה –

הוֹתֵר אֶת הֶעָתִיד פָּתוּחַ, אַל תִּקְבַּע פְּגִישׁוֹת הַכֹּל נִמְצָא כָּאן

בִּזְרִיחַת יָרֵחַ וּמוּסִיקָה רַכָּה עַל זִכָּרוֹן פָּטֵפוֹנִי –

חֲשֹׁב בְּפַשְׁטוּת כַּמָּה זֶה מַפְלִיא! מִישֶׁהוּ קָם וּפוֹסֵעַ עַל הַמַּיִם.

 

טבריה, אוקטובר 1961

המנהיג הכיתתי והכלא הסדומי

 

ד"ר אלי שי מומחה למיסטיקה יהודית ולמיסטיקה בספרות העברית הכללית וגם לשבתאות ופרנקיזם ותולדות חקר הקבלה עוסק ברשימה זאת בניתוח של הפרשיות השונות שבהן היו מעורבות בחודשים האחרונים כתות שונות ושואל :האם יש לראות בכתות אלו מייצגים נאמנים של עולם המיסטיקה ?

 

מנהיג הכת ובית הכלא

 

מאת

ד"ר אלי שי

 

 

לפני כשבוע התקרבתי למזרקה שהעניק פעם ראש העיר פאריס לעמיתו הירושלמי לופו, לפני שהלה הסתבך בפרשת המפלצת הארכיטקטונית מהולילאנד. מסביבת המזרקה הפועלת כמין מקלחת ציבורית לעונת השנה הנוראה הנוכחית, עלו קולות תיפוף רמים שנדמו כמאיימים על מנוחת הצהרים של ראש הממשלה הסמוך, מר בנימין. משהתקרבתי לכיכר הסביר לי אחד מצלמי העיתונות שעטו על המציאה כי מדובר בהפגנה שתכליתה שליחתו לקלבוש לתקופה ארוכה של אדם שנחשד בגילוי עריות לפני למעלה משני עשורים, אך ניצל בזכות התיישנות.

לנוכח העובדה שהכלא הישראלי מהווה משכן לא עליז וגם לא ראוי לגאווה מיוחדת במינה, לפרקטיקה סדומית עתיקה הרווחת במתקני כליאה המוניים, יש דבר מה תמוהה בהתקבצותו של ציבור ליבראלי לכאורה, הקורא למעשה מבלי שיהיה מודע לכך, לענישה מסוג עין תחת עין אם ינוסחו הדברים בשפה עדינה.

עיון בגורלם של עצורים עדכניים במרחקים שבין הראשון בבידור למנהיג כת האיתיקאה – מעלה כי מדובר לעתים בשיטת ענישה קשה וימי-ביניימית עוד יותר, המבוססת על נטילת החיים בתגובה לחשדות וכל זה בציפוי מערכת משפט מרשימה ומורמה מעם, עמוסה בפרופסורים בעלי מבטא ייקי ובביטויים כבודים בשפה שניתן לכנותה חרטומית לאטינית-ארמית. 

 המנהיג הכיתתי ן גואל רצון  תואר לאחרונה בטור פמיניסטי כחזיר שוביניסטי מהדרגה החמורה. אחר שהושווה לשלמה המלך וליו הפנר (אביו מייסדו של הירחון 'פלייבוי') הועלתה בין היתר התקווה כי החשוד יאלץ לשבת במחבוש למשך תקופה ממושכת שבמהלכה ירביצו בו תורה חדשה בנושא ההיררכיה החביבה עליו. ואולם השאלה העולה מבחינת מערכת היחסים הכללית והמבנית בציר שבין כת לחברת הרוב, היא האם השנייה יכולה לדבר משמו של המוסר, כאשר מערכת המשפט שלה מבוססת בין היתר על יכולתו הכלכלית של הנאשם לשכירת עורכי-דין יקרים שיחלצו אותו מעונש. במקביל ספק רב אם בתי הכלא הם אכן בתי אולפנא לערכים, שהרי התנאים השוררים בהם כרוכים במצב של עבדות וניצול מיני, שבו פושעים מועדים משתמשים בטירונים המושלכים לתאיהם כמצע נוח לשורה של מעשים מגונים. לפיכך לא ברורה מידת ההגיון האתי שבו מערכת משפט כבודה ונמלצת, האמונה על הארמית הצחה, שולחת חשודים במעשי סדום למתקני כליאה, שההווי הנהוג בהם סדומי לחלוטין.

חודשים ספורים לאחר פרשת הכת מרובת הנשים, התפרסם תחקיר 'מבט' ממנו עלה כי נער, בן לעולים חדשים מצפון-אמריקה, עבר חווית התעללות קשה במעצר, לאחר שנמצאה ברשותו כמות מזערית של חשיש. מכאן שאשמת השיעבוד, המושלכת כרגיל לעברם של מנהיגים כיתתיים, העלולים להתגלות בהחלט כמפלצות של פולחני גדלות ואישיות, צריכה להתברר תחילה ביחס למנגנוני הכליאה של חברת הרוב ולבירוקרטיית השיפוט שלה, שאינה תמיד על טהרת הצדק והמוסר.

מחכים לגבירה החדשה

השאלה המגדרית, שהשתרבבה לפרשת רצון, העלתה כמעט מאליה את הביקורת הפמיניסטית המתבקשת לכאורה בדבר היעדרותה של כת נשית הפוכה, העומדת בסימן פולחנה של גבירה, כאילו תופעה כזו אמורה להביא תיקון נחוץ לעולם. ועל כך ניתן להשיב כי ראשית ההיסטוריה של המיסטיקה היהודית מכירה היטב תופעה הקשורה בפולחן האדון המשיחי, ההופך לכלל פולחן הגבירה (כפי שנודע בהיסטוריה של התנועה הפראנקיסטית במאה ה- 18). ושנית גם המציאות הישראלית – אינה בבחינת יתומה וכבר ידעה מנהיגות כת נקביות.

הדוגמא המובהקת ביותר בת העשורים האחרונים קשורה בדמותה של המשוררת רינה שני, ריין שיין, שהלכה לעולמה בסוף שנת 1983 בהודו. באותה שנה התאבד אחד מחסידיה בקיבוץ שדה בוקר, אך המשטרה נמנעה מלעצור את מנהיגת כת 'אצבע אלוהים' מחשש לגל התאבדויות נוספות. האצבע הקוסמית עצמה הייתה קצינת ח"ן לשעבר, שנחשדה כמי שיצרה יחסי תלות והטיפה לשימוש באצבעות סם מסוג הקנביס התרבותי לצורך התפתחות רוחנית. משנתה הכילה יסודות שנחשבו מאיימים מבחינת תרבות הרוב 'הבינונית', המשועבדת למשפחה, עבודה, צבא ותקשורת המונים. היא עצמה נעצרה פעמיים בחשד לשימוש בסמים, אך לא ריצתה עונשי מאסר. לעומת זאת מתנגדיה טענו כי היא מדיחה קטינים וכי השפעתה עלולה לחולל אפקט נפשי משברי עד כדי צורך באשפוז. כת אצבע האלוהים של ריין, שזכתה לפרק בדוח הכיתות המיסטיות המזרחיות ('הקבוצות החדשות') של 1987, התפזרה למעשה לאחר פטירתה של המייסדת, כשחלק מחבריה עובר לתחומי השפעתו של בהאגוואן שרי ראג'ניש, מי שמכונה עתה, אחר מנוחתו עדן, בשם אושו ומי שנחשב בשעתו כפונה לאותו קהל מטרה של פליטי שנות השישים.

ההיסטוריה היהודית ומה שמכונה מדע הדתות הכללי מכירים היטב מקרים של כת הנהפכת לזרם דתי מוכר ואפילו לדת השלטת. הדוגמא הבולטת במקצה היהודי היא החסידות שהחלה ככת לכל דבר והפכה לזרם מרכזי באורתודוכסיה. הדוגמא הבולטת במקצה הכללי המקביל היא הנצרות. בשני המקרים קורה דבר מה בתהליך ההתפתחות של הכת, המחלץ אותה מן ההתקבעות במסגרת הכת ואולי גם מן ההתפוגגות והמעניק לה הכרה רחבה יותר.

חוסך שבטו שונא פעוטתו – המקובל המעשי מרביץ תיקונים נוראים במגזר התינוקות

 

אליאור חן מובא לארץ באזיקים.

על רקע פרשות המנהיג הכיתתי מרובה הנשים, הרב מרביץ המוסר והמקובל המקלל המכוסה בגלימה, נראה כי פרשת אליאור חן מסמנת קטיגוריה ייחודית של הכת הקבלית, שהתמחותה בהרבצת תורה תרתי משמע במגזר הפעוטות. ביומני החדשות שליוו את תפישתו הוצגו, כמעין תצוגת נשק חבלני, הממצאים המרשיעים שכללו תנורי חימום סלילים ואביזרי עינויים שונים, כגון פטישים מהסוג המצוי בכל בית בישראל. איני זוכר אם הוצג שם מערוך, אך למרבה הפלא התברר כי יצירתיותו של עילוי הקבלה הייתה כה גדולה, עד כי כל אביזר ביתי תמים הפך באלתוריו למכשיר אינקוויזיטורי.

בכתבת טלוויזיה, שתיארה את תום הליך הסגרתו הממושך, נראה החשוד, שחזותו כשל מדריך נערים לבר-מצווה, כשהוא בוהה בעיניי תם בכתב המיוחד שנשלח במיוחד לברזיל ללוותו בטיסתו ארצה. בכתבות מוסף הוא תואר כעילוי צעיר שהתחנך במוסדות ברסלב, כמי שנשבה בין זרועות הקבלה המעשית וכתוצאתה השלילית של אמונה עיוורת ב"צד האפל של היהדות". הקבלה הוצגה אפוא כזרע הפורענות וכסוג של עבודת מולך.

אלמלא היה מדובר בתקשורת ישראלית מתקדמת לכאורה של המאה העשרים ואחת, ניתן היה להניח כי נמשך כאן, רק בנוסח אחר, מאבקה העתיק של תנועת ההשכלה העברית בת המאה ה- 19 בקבלה שנתפשה בעיניה כחשוכה וכשטנית.

ואולם אליאור חן, אינו בגדר השתקפות של המיסטיקה היהודית, ממש כשם שנשיא המואשם במעשים מגונים, אינו אמור להיות סמן ייצוגי של הפוליטיקה הישראלית. בשני המקרים ניכרים ביטויים בעייתיים של תחומי פעילות שאינם ראויים להכתמה מוחלטת.

בדומה למקרה רצון ולפרשת אילון, מדובר כאן בקורבנות קטינים. (פרשת אליאור חן בקעה לעולם בסמיכות לפרשת הרבנית עוטת הרעלות והמתעללת מבית שמש, שעמדה אף היא בסימן פראקטיקות פאדגוגיות מוזרות). בדומה למקרה מחלק הקללות מנתיבות, מדובר בסוג של מאגיה קבלית שהתדרדר לטרור.

 

 

חן מצטייר כמי שהתגדל למימדים מבהילים מכוח שמועות על כישורים על-טבעיים ועיסוק בקבלה מעשית, אך גם כמי שהיה מעורב במחתרת ימנית קיצונית בשוליים הסהרורים של חסידות ברסלב, שביקשה לפגוע במסגדי הר הבית כדרך לזירוז הגאולה.
 גם במקרה חן מצטיירת דמותו של מנהיג כיתתי רודני, התובע משמעת מלאה והמוביל את חבורתו לכיוון הגובל בירידה מוחלטת מן הפסים. במכלול הפרשיות הללו דומה כי הנכונות של החסידים להתמסרות מלאה לשיטה הנתפשת כמקודשת ולמנהיג הנחשב כיודע כל, יוצרת מצב תודעתי ומוסרי שבו הפרטים מאבדים את יכולת הניווט ההגיוני של חייהם. יתכן כי יכולת זו לא נמצאה שם באורח עצמאי מלכתחילה; רוצה לומר הם פעלו בעבר כמעין רובוטים נורמטיביים במסגרת השגרה האזרחית הרגילה ומשעה שהכירו את המנהיג והצטרפו לכת – עברו מכלל אוטומטים של החברה הכללית, למצב הצבירה של עבדי הקבוצה החדשה. אפשר אפוא כי בניתוח ביקורתי של יחסי הכת והמדינה מדובר באותה הגברת, רק בשינוי האדרת; מי שפעלו בעבר כצעצועים על סוללות של חברת הרוב, עוברים הסבה לכלל משרתים אדוקים וקנאים יותר של מנהיגים כיתתיים רודניים. אחרי הכל הם כבר עברו את ההכשרה הראויה בחייהם ה'נורמטיביים' הקודמים.במרחק הזמנים שבין דוח הוועדה לבדיקת נושא הכיתות בישראל בשנות השמונים, לבין המצב הנוכחי בפתח המאה העשרים ואחת, מתברר כי הארץ עברה לייצור עצמי יהודי וכשר ושוב אינה זקוקה לייבוא מזרחי ורחוק.

העולם המכושף של שלמה המלך

 החוג הטכנומאגי של "חותם שלמה "נפגש לסדרת הרצאות על הדמות שעל שמה הוא נקרא,שלמה בן דוד מלך בירושלים סופר משורר פילוסוף ומכשף. על המלך שלמה נוצר מגוון אדיר של אגדות ומסורות אזוטריות המקשרות אותו קשר בל ינתק עם עולם העל טבעי כגדול המכשפים של כל הזמנים וכמי ששלט שלטון מוחלט בצבא שלם של שדים. הרצאה זאת תסקור את חלק מהמסורות האלה . ובין השאר נדון בנושאים כמו מלכת שבא, תולעת השמיר וכוחותיה מיוחדים  ומלך השדים אשמדאי.

 ההרצאות הבאות בסדרה תעסוק בספרי כישוף שונים שיוחסו לשלמה לאורך הדורות ובראשם המפתח הגדול " והמפתח הקטן " של שלמה "ובתכניהם .

ובקשרין של שלמה עם אירגון הבונים החופשיים שהוא נחשב למייסדו .

 המפגש יתקיים בשעה 17.00 ביום רביעי ה30 ביוני במוזיאון התנ"ך בבית דיזינגוף בשדירות רוטשילד מספר 16 בתל אביב . הציבור האזוטרי המשכיל מוזמן

 דיונים קודמים של "חותם שלמה " כללו בין השאר את:

 

מלחמת רהב באלוהים

שמעון מאגוס וספר יצירה

מורה דרך ליצירת עולמות

הנפילים האלקטרוניים

 איך לבנות בית מקדש וירטואלי ולהציל את העולם

 

שיעור ב"שיעור קומה"

 

פעילויות של "חותם שלמה "

 

כוכב הלכת רהב

הקרנות סרטים של "חותם שלמה"

גולם על המסך

שובו של האל דגון

 

 

המפתחות של חנוך

 

חלק ב'

שפת המלאכים של חנוך

 חנוך ותוכנית תשע מהחלל החיצון

קונגו :מסע אל לב האפלה

Coat of arms of the Democratic Republic of the Congo.svg

סמל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

 

הופיע במגזין "טיים אאוט "גליון מספר 376 בשם "צ'יפופו לא גר כאן יותר "

 צ'יפופו הקוף הבלש לא נמצא שם יותר. הוא נמלט משם על נפשו וממש ברגע האחרון.

גם את  איש הג'ונגל הלבן טרזן אי אפשר למצוא שם יותר מזנק בין העצים..הוא נטש את המדינה לאחר מאבק עם הרודנים שם.

  גם העיתונאי הבלגי טינטין מקפיד  מאוד שלא לבקר שם   הן מחשש לתביעות משפטיות מצידם של מקומיים נזעמים שזוכרים היטב אירועים  שונים שהתרחשו בעת שהותו במקום זה בעת שהיה תחת שלטון בלגיה ,  והן מחשש מאיומים גרועים מכך בהרבה.

  צ'ה גווארה המהפכן שהפך למיתוס היה שם והיכיר את אביו וקודמו של השליט הנוכחי.  הוא יצא משום אכול יאוש על מנת לחזור לאיזורים בטוחים מעט יותר במרכז אמריקה.  

אפילו  תמר גולן העיתונאית הנועזת והעקשנית שנודעה במאבקה התקשורתי  בשליט האכזרי של המקום  התייאשה מהמקום.

עם כי עד כמה שניתן לשפוט זקוקים להם  שם יותר מאי פעם.

50  שנה בדיוק מלאו לעצמאותה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו . לשעבר "קונגו הבלגית ". לשעבר "זאיר ".

 

ארץ ענקית  זאת שהייתה יכולה להיות המעצמה בהא הידיעה של אפריקה  נחשבה פעם כאחת המבטיחות ביותר בעולם ואולי האקזוטית מכל.

במהלך השנים ביקרו שם   דמויות  ספרותיות אגדתיות  ידועות כמו טינטין וטרזן צ'יפופו מהצד הספרותי והמהפכן צ'ה גווארה מהצד האמיתי בניסיון כושל להנהיג שם מהפכה.

ואני עוד זוכר כיצד ראיתי במו  עיני  בשנות השמונים בבסיס  צבאי  אי שם את מנהיג "זאיר " דאז הגנרל מובוטו בסיור בבסיס. הוא היה ונשאר המנהיג הזר היחיד שאותו ראייתי במו עיני .

הצרה הצרורה היא :המנהיג הזר היחיד הזה שראיתי היה גם אחד המנהיגים הנתעבים ביותר שחיו על פני כדור הארץ הזה בעשורים האחרונים.

מאז מובוטו הופל אבל מצבה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לא השתפר.

חמישים שנה חלפו מאז הכרזת העצמאות של קונגו ביוני 1960 ואם לשפוט לפי הספר המבעית "נהר הדם " שמתאר את מסעו של עיתונאי זר לאורכה של קונגו בדרך היבשה .המצב החמיר וקונגו של היום מזכירה יותר מכל דבר אחר  את סרטי "מקס הלוחם בדרכים"  משנות השמונים ,ארץ  שהייתה פעם מפותחת למדי וכיום היא הרוסה וחרבה ונמצאת בדרכה אל האבדון המוחלט.

 

סקירה על הספר

"נהר הדם :מסע אל לבה השבור של אפריקה "

מאת טים בוצ'ר

תרגום אורית הראל

עולמות סדרת ספרי מסע ,הוצאת עם עובד ,2009 ,301 עמודים.

 

אוהו ! קונגו ,שכובה על ערשך ,ערש יער  מלכה לאפריקה מאולפת

תשא זכרות ההרים ברמה את נסך:

כי אשה את בראשי בלשוני ,כי אישה את בקרבי.

( מתוך קונגו מאת לאופולד סנגור ,תרגם אהרון אמיר )

 

 ב-30 ליוני 2010 מלאו חמישים שנה   שנה בדיוק מלאו לעצמאותה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו . לשעבר "קונגו הבלגית ". לשעבר "זאיר ". או "פשוט קונגו " ( להבדיל מקונגו הצרפתית בראזוויל שהיא ארץ נפרדת לגמרי. בבילבול שמאפיין מאוד את מדינה זאת   ואת האיזור כולו).

 פעם  בראשית שנות השישים קונגו הבלגית דאז (הייתה מוכרת היטב לנוער הישראלי כזירה של סיפורי  איש הג'ונגל טרזן שהיו פופולאריים מאוד אז בישראל כסדרות של חוברות שלקחו את הצעיר הישראלי לנבכי היבשת השחורה .

 רוב הסיפורים התרחשו באיזור קניה וג'ומו קנייטה מנהיג קניה ( ולפני המושל הבריטי של קיניה "סיר ג'ון האו ) הוצג כידידו  הוותיק של טרזן . אך היו גם כמה וכמה סיפורים שהביאו את טרזן מהג'ונגלים אל ערים כמו לאופולדויל שהוצגה כמרכז תרבות וטכנולוגיה השונה לחלוטין מכל מה שמוכר בגו'נגל.וכך אמנם היה במציאות אם כי השחורים בעצמם לא נהנו מכך והטכנולוגיה הייתה בעיקר נחלתם של אדוניהם הבלגים. .

 זה השתנה במהרה כאשר קונגו הבלגית קיבלה עצמאות . את מקום  הסיפורים המרתקים  על הארץ האקזוטית המתעוררת תפסו  דיווחים על  מהומות איומות ומלחמות אזרחים נוראיות מעשי אונס והתעללות  ובריחת לבנים ואז הופיעו סיפורים שבהם טרזן מחלץ לבנים שונים מידי השחורים  הפראיים בארץ שנראתה  כמחריבה את עצמה.

צייר מ.אריה .

אפילו הקוף הבלש צ'יפופו שביקר בקונגו בעת שקיבלה עצמאות ושהה בה ממש במקביל לטרזן (אם כי עד כמה שידוע השניים לא נפגשו)   נאלץ לברוח על נפשו מהמקום בעת שנפתחה מלחמת אזרחים בין שבטים בסיום הנבואי ממש  והקודר ביותר של  איזה שהוא ספר בסדרת  הילדים "צ'יפופו ".

ובכל זאת בין ישראל וקונגו המשיכו להיות קשרים הדוקים אם גם לא מהסוג המלבב ביותר ,קשרים של הספקת נשק ואימונים צבאיים.

 מובוטו ואני

כך ראיתי את מובוטו ססה סקו מנהיג "זאיר " בזמן  שביקר בבסיס צבאי ישראלי אי שם .כנראה כדי לעבור קורס צניחה.

אני זוכר  את המנהיג הזר  היחיד שאותו ראיתי במו עיני  שליטה הכל יכול של זאיר מובוטו  ססה סקו  עם התלבושת הייצוגית הכובע המנומר והמקל שבו צפיתי מרותק  אי אז בשנות השמונים  כאשר ביקר ביקור מלכותי  בבסיס צבאי אי שם..

( לא זכור  לי שקראתי בעיתונות על ביקור זה ואולי המדובר היה בביקור חשאי). לימים התברר לי שמובוטו עבר קורס צניחה בישראל וקיבל כאן כנפי צנחן שעליהם היה גאה מאוד. אולי היה זה במסגרת הביקור  הזה?

 נעצתי בו מבטים.לא בכל יום רואים  מנהיג מארץ רחוקה שעליה קראתי עד כה רק בחוברות ישנות שהפסיקו לצאת עוד לפני שנולדתי.

האם זה האיש ששולט בארץ שבה חי טרזן?

 האם זה האיש שעימו מנהל טרזן דיונים קבועים על איך לשמור על החוק והסדר והשלום והשלווה בארץ רחבת הידיים בדומה לדיונים שקיים עם מושל קניה הבריטי "סיר ג'ון האו " בחוברות  של הוצאת הקרנף,ועם שליט קניה ג'ומו קנייטה בחוברות של הוצאת רמדור?  

  גם כן לימים גיליתי שהוא החל את הקריירה שלו מכל הדברים כעיתונאי צבאי .ללמדך לאן יכולים אנשי תקשורת לגיע.

למרבית הצער העיתונאי לשעבר היה גם אחד מהמנהיגים המושחתים האכזריים ביותר של יבשת ששורצת וגדושה במנהיגים כאלו. למרות כל המתחרים הוא עדיין  נחשב כמחזיק בשיא כל הזמנים של שחיתות אישית וגניבת כספים.

 

ספק רב אם הוא וטרזן היו מסוגלים לעבוד  ביחד.

תוך כדי הצפייה במובוטו הצועד לפני משמר של חיילים נזכרתי    בסדרת  קומיקס צרפתית בשם "זמבלה "  ." על איש יער אחר חיקוי לטרזן שחי באפריקה המודרנית ונלחם במנהיג שחור מושחת עד עצם היסוד המדכא את נתיניו.

 אותו מנהיג דמה מאוד למובוטו במראה החיצוני .

 כנראה זה לא היה מקרי וייתכן שהיוצר האירופאי  של הסדרה אכן חשב על מובוטו.

אמנם קונגו והקונגולזים היו רגילים כבר הרבה לפני ימי מובוטו לדיכוי אכזרי.

.בסוף המאה ה-19 לאחר שהחוקר סטנלי ביצע שם את מסע הגילוי המפורסם שלו קונגו עברה לידי מלך בלגי ליאופולד כרכושו הפרטי.

המלך האירופי בעל גינוני האציל והג'נטלמן ביצע שם מסעות רצח ועינויים אכזריים בנסיונות להוציא משם כמה שיותר כסף. לזכותם של האירופים יאמר שכאשר העניין דלף לבסוף לתקשורת הצעקה הציבורית הביאה לסילוקו של המלך המרושע מהשלטון במדינה  ( אם כי הוא לא הוכנס לבית הכלא או הומת בתליה כפי שהיה ראוי לו ). קונגו הועברה לידי ממשלת בלגיה שאמנם ניהלה את המדינה בצורה פחות אכזרית והרבה יותר יעילה  אם גם פרנטליסטית מאוד .בתקופה זאת קונגו נוהלה בצורה היעילה ביותר בתולדותיה ונראה היה שהיא עולה על מסלול של התפתחות מואצת. 

 

קונגו התפרסמה  אז  בספרות העולמית הודות .סיפורו של גו'זף קונרד "לב האפלה "שתיאר את מסעו של הרפתקן אל התחנת המסחר בלב ליבה האפל והפראי של קונגו .הסיפור התפרסם הודות למילים שאותם מפטיר גיבור הסיפור קורץ כדי להבהיר את מצבו ומצב הסביבה "האימה האימה ".

(מובוטו על פי הדיווחים אהב לצטט את המשפט הקלאסי  הדרמטי "האימה האימה " בכל פעם שהיה מסתכל על הגופה של עוד מישהו או מישהם שנרצחו בפקודתו, אם כי לא ידוע מה הייתה הערכתו הספרותית  על הסיפור של קונרד מעבר לציטוט זה .)  

 

. קונגו התפרסמה  בקומיקס הבלגי  בעיקר הודות לאלבום בסדרת טינטין של הרג'ה  "טינטין בקונגו " שהפך לידוע לשימצה בגלל הצורה המזלזלת שבה הוצגו בו הקונגולזים. האלבום הזה כמעט לא יצא מאז לאור ובשנים האחרונות הודגשה כנגדו תביעה משפטית מקונגואי נזעם שדרש להורידו ממדפי החנויות באשמת גזענות בוטה.  הדרישה נדחתה אבל הקונגולזי העקשן  הגיש תביעה שנייה בעניין.

 

כל ההשגים שאותם הישיגה בלגיה בפיתוח קונגו אבדו בזמן שלטונו של מובוטו ומלחמות האזרחים לאחריו.

 מובוטו עצמו גורש מארצו לאחר מרד  ונמלט  ומת  ככלב בגולה.לא לפני שרושש את ארצו ושם מי ידוע כמה מליארדי דולארים בחשבונות פרטיים בבנקים שויצריים. ..

אפילו  צ'ה גווארה המהפכן הארגנטינאי  הנועז נטש את קונגו ביאוש לאחר שהות לא ארוכהה שם בחברת מנהיג קונגו לעתיד  לורן קאבילה.שעורר בו רושם שלילי ביותר. וכתוצאה מחוסר ההצלחה בשיתוף פעולה עימו גווארה עזב את קונגו מיואש. .יומנו בנושא פורסם שנים לאחר מותו.

 

 לורן קבילה האיש שסילק את מובווטו מהשלטון. אך לא התגלה כשיפור גדול.

בקונגו ששמה שונה שוב מזאיר ,מרחץ הדמים היה רחוק מאוד מלהסתיים.יורשו של מובוטו   המורד לאורנט  קבילה   ובנו של קבילה ג'וזף ששולט היום בקונגו    היו רחוקים מאוד מלהיות טובים יותר.   

מה קרה בנתיים לקונגו הבלגית לשעבר, זאיר לשעבר,  בראשית המאה ה-21 כאשר סיפורי טרזן שוב אינם פופולאריים ומעט מאוד אנשים מערב המתעניינים במה שקורה באפריקה השחורה שהיום שוב אינה נראית כמקום כה אקזוטי  אלא כאיזור חורבן שעדיף להתרחק ממנו ?   

המסע בעקבות סטנלי

blood%20river.jpg

קונגו הפכה כפי שמסתבר מספרו החדש של העיתונאי "טים בוצ'ר ל"חור שחור".   היא חזרה להיות ל"לב  המאפליה" כפי  שתוארה בסיפור מסוף המאה ה-19 של ג'וזף קונרד שתיאר מסע בקונגו  שהפך מאז לבסיס של הסרט הקלאסי של פרנסיס פורד קופולה "אפוקליפסה עכשיו ".

אם כבר המצב כמדומה רק הוחמר.

בוצ'ר יצא בשנת 2004 למסע מטרתו הייתה  לשחזר  את המסע של המגלה הלבן של קונגו הבלגית  הנרי סטנלי ביבשה דבר ששום לבן כבר לא עשה לפניו מזה שנים שהרי כל מי שיכול להרשות זאת לעצמו עובר את האיזור  הזה רק בדרך האוויר.  האיש שבעקבותיו הוא יצא הנרי סטנלי  שהתפרסם הודות לגילויו את החוקר ד"ר ליוינגסטון שנעלם בג'ונגל.

 אך שמו של סטנלי  הוכתם לאורך השנים  בהאשמות שונות במעשי התעללות בשחורים בסוף המאה ה-19 ובכך  שמילא תפקיד חשוב בהעברתה של קונגו לידיו של רוצח ההמונים המלך לאופולד מבלגיה .שמו של סטנלי הפך כתוצאה לסמל של אימפריאליזם מדכא.

אולם האם קונגו ששוחררה מידי האימפריאליזם הבלגי הפכה כתוצאה למקום טוב יותר ?

לחלוטין לא. בוצ'ר גילה  במסעו מדוע.

.הוא עבר באיזורים מוכי מלחמת אזרחים נצחית שהרסה לחלוטין כל אפשרות של התפתחות איזורית בארץ שהיא אחת השופעות ביותר במחצבים ובמזון מכל סוג בעולם כולו .   

הוא עבר באיזור שאפשר להשוות אותו רק לאיזורים המתוארים בספרי  וסרטי מדע בדיוני בנוסח "מקס הלוחם בדרכים " הקלאסי  של ארצות שעברו חורבן והן  חיות על שרידי גדולת  העבר אך רק נרקבות בהווה. 

במהלך המסע  בוצ'ר נותן תיאורים מצמררים של איזורים גדושים במורדים אלימים עם כי למזלו הוא עצמו לא פגש כמעט כאלה ,אבל נוכחותם הייתה מורגשת מאוד בכל מקום. הוא מספר שכמעט כל אדם שפגש במסעו ושתיאר את חייו סיים את הסיפור עם השורה הקבועה הנצחית:  ואז ברחנו לג'ונגל" בריחה הכרחית מפני רצחנותו של האדם.  .

הערים שהנם עובר בוצ'ר הם כולם שרידים עלובים של תהילת העבר של לפני כמה עשרות שנים בלבד ,והן כיום הולכות בכיוון אחד בלבד "אל האבדון "  וקרוב היום שבו יכסה אותן הג'ונגל מחדש.

הנהרות  הענקיים שפעם היו מרכז לתנועה שוקקת הן כיום בראשית המאה ה-21 כמעט חסומים לתנועה ובכל מקום יש רק שברי סירות ,סמל מצמרר למה שקרה לקונגו כולה. .

בול דואר סובייטי לזכר פטריס לומומבה ראש הממשלה הראשון של קונגו.

אחד הקטעים המדכאים  ביותר הוא  ביקורו של בוצ'ר בבניין   הרוס ושומם שבו עבד מנהיג תנועת העצמאות של  קונגו  בשנות החמישים  פטריס לומומבה כפקיד דואר  זוטר הבניין שבו חלם על העצמאות לקונגו.היום כבר דבר לא שרד משירות הדואר וכמעט לא נותר זכר לחייו ופעילותו של לומומבה  באיזור שבו פעל ,הבניין עצמו הרוס

הדבר המצמרר ביותר בספר הוא שבניגוד למסע של סטנלי בסוף  המאה ה19 שהיה באיזור  פראי ואלים באותה המידה  אך שהאנשים  השוכנים בו היו מרוצים  באופן כללי בחייהם הרי בהווה האנשים באיזורים  השונים  של  קונגו יודעים היטב מה איבדו וכי הם מנותקים מהעולם.

 העיתונאי נתקל באדם   שביקש  ממנו לקחת את ילדו ל"תרבות " שכן הוא יודע היטב שלילדים אלו אין שום סיכוי באיזורו המועד לאבדון .

הספר הוא  תיאור אימפרסיוניסטי למדי אך מרתק של מסע באיזור חורבן. חסר עתיד שגם העבר הולםך ונעלם ממנו במהירות וכל מה שנשאר לאנשים הוא הוווה אפרורי ומסוכן.  .

טים בוצ'ר שהוא היום עיתונאי בישראל הוסיף אחרית דבר עדכנית ממאי 2009 למהדורה העברית ,והעדכון שלו הוא שלא הרבה השתנה לטובה מאז המסע שלו ב2004  במדינה הכושלת של קונגו הגדושה ומלאה באוצרות .היא כיום מקום אכזרי ומסוכן  וקודר הרבה יותר מכפי שהייתה  בימי סטנלי בסוף המאה ה-19. כמדומה שבוצ'ר עזב את קונגו אכול יאוש  לגבי עתיד הארץ  ,יאוש אותו הוא מנסה להסתיר כפי שאירע בעבר עם אישים אחרים כמו סטנלי כמו צ'ה גווארה

פסק הדין :

ספר מצמרר שקשה להוריד אותו מהיד. לא לבעלי עצבים חלשים.

 

 נספח :הרפובליקה הדמוקרטית של  קונגו בספרות העברית:

 

בראשית שנות השישים היה לא מעט חומר מקורי ולא מקורי על מה שהפך להיות הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בעברית.הקורא העברי הצעיר יכול היה לקפוץ מידי  שבוע  לקיוסק וליקנות חוברת על הרפתקאותיו של טרזן בקונגו ( או בקניה ) ולקרוא כבדרך אגב על התפתחויות הפוליטיות שם בדרך לעצמאות .

וכאשר היגיעה לבסוף ההעצמאות ב30 ביוני 1960 ומיד לאחריה  מהומות נגד המתישבים הלבנים הבלגים ומלחמת אזרחים בין הקונגולזים השחורים  הדבר עורר תשומת לב גדולה..במעין מיני סדרה מיוחדת של ארבעה  חוברות של מירון אוריאל בהוצאת הפיל  על עלילות טרזן  בזמן הכרזת העצמאות של קונגו בעת שהוא מסייע למתישבים לבנים כנגד השחורים המתפרעים

גיבור ישראלי ידוע אחר צ'יפופו הקוף הבלש של תמר בורנשטיין לזה הי שם גם הוא ביום הכרזת העצמאות של קונגו אם כי הוא לא פגש שם את טרזן ובסיום הקודר  והפסימי ביותר של איזה שהוא ספר צ'יפופו הוא וידידיו נאלצו לברוח מהמדינה כאשר שני שבטים מתחילים להילחם זה בזה.

בראשית שנות השישים הופיעו עוד שני ספרים נוספים שעסקו בפרשיות מימי קבלתה עצמאות של קונגו אך אלו הופיע כספרי כיס זולים  תחת שמות בדויים . המחברים למרות שמותיהם הזרים  היו בהחלט ישראלים.האחד היה" רקס סורדן" שפירסם את  סערת חושים בקונגו.  :   פרשיות נעלמות ( 1962)

  

והשני היה "שורט איירס" שכתב את"מבצע קונגו "( 1963)   .אלה היו ספרים מלאי סדיזם וסקס שהזכירו  מאודג ספרי סטלגים שאותם מחברים פרסמו גם הם  שתיארו את הצלתם של לבנים ולבנות מידי השחורים האלימים בקונגו  הבלגית בידי לוחמים אמריקנים ואירופים נועזים.לאחר מכן קונגו נעלמה מהספרות העברית המקורית להוציא ספרי זכרונות שאותם כתבו העיתונאית תמר גולן ואיש העסקים דני בז.  

לרגל 50 שנות העצמאות של הרפובליקה של קונגו ראיינתי כאן כמה מהדמויות הבולטות יותר בכתיבה על הרפובליקה הדמוקרטית של  קונגו בספרות ובתקשורת הישראלית לאורך 50 שנות קיומה . .

 

ראיון עם תמר בורנשטיין לזר

 

 

"..מלחמה- עבר רעד בגופו של צ'יפופו " השבטים במקום להתאחד ולקראת העצמאות ולהקים מדינה אחת ,אחידה וחזקה יוצאים למלחמה זה על זה .אנו נהיה באמצע הקלחת ..עלי לקחת את הילדים ולברוח מהמלחמה."

 מתוך צ"יפופו בקונגו מאת תמר בורנשטיין לזר.

 

 אלי : תמר בורנשטיין לזר מדוע החלטת לכתוב על צ'יפופו המבקר בקונגו דווקא  בעת קבלת  העצמאות שם ומסתבך שם במלחמת אזרחים  ?

תמר : אני ובעלי  שלומקה היינו בסוף שנות החמישים באפריקה וסיירנו שם במדינות השונות .  והחלטתי לכתוב על צ'יפופו המבקר  בקונגו שעוד הייתה בשליטת בלגיה כשהתחלתי לכתוב את הסיפור .

זאת  משום  שקונגו כל הזמן הייתה בחדשות.  כולם דיברו אז על אפריקה המתעוררת .ועל קונגו שקמה ליום חדש.

את החומר לקחתי מהאנציקלופדיות כי אז לא היה אינטרנט  ודאגתי שהכל על קונגו יהיה מדוייק.

ממש תוך כדי כתיבת  הספר הם קיבלו את העצמאות וקונגו הופיעה  מידי יום בכותרות הראשיות של העיתונים.

קפצתי על המציאה ודאגתי שצ'יפופו יהיה שם ביום העצמאות  ועוזר למקומיים. באמת רציתי שזה יהיה ספר חיובי המביא לקוראים בשורה על עתידה של אפריקה.

אבל תוך כדי הכתיבה ממש כשהיגעתי לפרקים האחרונה התחילו  להגיע הידיעות על מלחמות השבטים שם על מעשי האונס והטבח..הייתי בבעיה קשה  : האם להכניס גם את זה לספר על צ'יפופו ?

צ'יפופו הוא דמות חיובית העולם שלו הוא חיובי .אבל מה שקרה בקונגו לא היה חיובי בכלל ולא ראיתי איך אפשר להסתיר זאת מהקוראים.

בסוף החלטתי לסיים את הספר כשצ'יפופו והידידים שלו בורחים משם ממש ברגע האחרון כשהשבטים מתחילים להילחם בינם ובין עצמם .

מה את חושבת על מצבה של קונגו דהיום 50 שנה לאחר ביקורו של צ'יפופו שם ?

תמר :עצוב.באמת עצוב.הם היו יכולים להשיג כל כך הרבה.  

 

ראיון עם העיתונאית  תמר גולן

 

צילמה רלי אברהמי

תמר גולן עיתונאית דיפלומטית מומחית לענייני אפריקה בכלל והרפובליקה ה דמוקרטית של קונגו בפרט.

תמר גולן 50 שנה לאחר קבלת העצמאות של קונגו מה דעתך על עתידה של מדינה זאת ?

 תמר גולן:  חמישים שנות עצמאות-לכאורה לא הביאו את השלום או אפילו היציבות למדינה כואבת זאת. יקשה עלי לומר משהו אופטימי.

 

 

 הקשר האפריקאי

קונגו  גדולה על הקונגולזים.

ראיון עם דני בז

  איש העסקים והסופר הישראלי דני בז  שהה בקונגו בשנות השמונים  לשם היגיע בעקבות סרטי טרזן שבהם צפה בילדותו ואימן שם את צבאו של מובוטו וכתב על כך ספר  "הקשר האפריקני". .

מאז הוא נשאר מקורב לארץ  ולבעיותיה.

לרגל כתבה זאת שאלתי לחוות דעתו על עתידה של המדינה שבה סייר לאחרונה כאיש עסקים :

.דני בז : מצבה הנוכחי של קונגו מעודד ולא מעודד .יש שם  פוטנציאל  גדול מאוד במחצבים ועושר של משאבים.  הבעיה העיקרית  שם היא  כמובן השחיתות הכבדה שתמיד מנעה צמיחה נורמלית  וכך זה ימשיך בעתיד הנראה לעין. .

ג'וזף קבילה נשיא קונגו

מה דעתך על המנהיג הנוכחי ג'וזף קבילה?

בז: דעתי דווקא חיובית למדי.בוא ונאמר שהוא הרבה פחות גרוע ממנהיגים אפריקניים אחרים שאפשר להעלות על הדעת.קבילה הבן הוא אדם נחמד ובעל חזון הוא יותר מוצלח מהאבא שלו שאמנם כבש את המדינה מידי מובוטו אבל עם גישה מרכסיסטית שלא מתאימה כלל לקונגו . הבן יותר מערבי ויותר פתוח.  קבילה משדר.  משהו אופטימי תקווה כלשהיא לפחות עבור איזור מסויים ועיר מסויימת באמת יש לו פוטנציאל טוב .  הייתי  לפני שנה  בקינשסה  עיר הבירה דווקא יש  שגשוג.יש הרגשה טובה של פריחה אבל זאת  פריחה מקומית בלבד.  הבעיה היא ששאר המדינה לא מצליחה להתפתח כמו קינשסה.דוגמה אחרת מני רבות  עיר גדולה קיסנגני עיר  מכרות גדולה עדיין חרבה ממלחמת האזרחים ולא  מצליחה  להשתקם. וכך גם במקומות אחרים .

יש תקווה אבל המדינה לא חזרה אפילו  למצבה בימי  מובוטו שכרגע נראים כתקופת הזהר עם כל השחיתות שלו

אלי :ואיך ניראית היום התקופה הבלגית בעיני הקונגולזים  ?

 בז: לא טוב. תדע  שהקונגולזים לא  שוכחים ולא סולחים לבלגים על הדרך שבה ניצלו ודיכאו  אותם  הם זוכרים את זה טוב טוב..

איך אתה רואה את עתידה של  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ?יש לה בכלל עתיד?

בז :  כפי שהיא כרגע המדינה לא יכולה להתפתח וחבלים שונים רוצים מאוד להתנתק עם אוצרות הטבע שלהם.לדעתי קונגו בגודלה הנוכחי  לא יכולה להיות מדינה מסודרת בגללה גודל והשחיתות .עליהם לבנות  קונפדרציה של מדינות אחרת שום דבר לא יתפתח במיוחד שהמדינות השכנות כמו אוגנדה ורואנדה  לוטשים אליה עיניים למחוזות שונים וכולם בוחשים בה .כתוצאה קונגו לא יכולה להיות מדינה נורמלית.למדינה הזאת כמדינה עם הגבולות הנוכחיים אין סיכוי.  קונגו היא גדולה מידי לקונגולזים.  אם יקימו שורה של מדינות עם משאבים שלהם שיוכלו לטפל בעניניהן ,אז יש להם סיכוי.

 קראת את נהר הדם?

 בז: קראתי . ואני רוצה להגיד לך  מנסיון כמי שהסתובב שם  ורק לאחרונה שהמצב הוא לא  עד כדי כך גרוע כמו שהוא מתאר.

זאת  באמת השמצה של התקשורת להציג את קונגו כאילו הכל שם על סף החורבן. התקשורת מדווחת תמיד רק על מה ששלילי.  יש איזורים שהם במצב גרוע נכון ויש איזורים שהם במצב טוב הרבה.  אבל זה לא שיש שם מלחמת עולם שלישית.  איך שהוא יש שם איזו שהיא  יציבות .והקונגולזים הם אחד העמים הנחמדים באפריקה והם רוצים לחיות בשקט.כמו כולם. זה לא שהכל מסוכן שם בכל מקום . מקס הלוחם בדרכים  לא חייב להגיע דווקא לקונגו. יש סיכוי לעתיד אפילו בשביל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

   

 נספח :ביבליוגרפיה של ספרים ומאמרים בעברית על  הרפוליקה הדמוקרטית של  קונגו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קונגו :מסע אל לב האפלה

Coat of arms of the Democratic Republic of the Congo.svg

סמל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

 

הופיע במגזין "טיים אאוט "גליון מספר 376 בשם "צ'יפופו לא גר כאן יותר "

 צ'יפופו הקוף הבלש לא נמצא שם יותר. הוא נמלט משם על נפשו וממש ברגע האחרון.

גם את  איש הג'ונגל הלבן טרזן אי אפשר למצוא שם יותר מזנק בין העצים..הוא נטש את המדינה לאחר מאבק עם הרודנים שם.

  גם העיתונאי הבלגי טינטין מקפיד  מאוד שלא לבקר שם   הן מחשש לתביעות משפטיות מצידם של מקומיים נזעמים שזוכרים היטב אירועים  שונים שהתרחשו בעת שהותו במקום זה בעת שהיה תחת שלטון בלגיה ,  והן מחשש מאיומים גרועים מכך בהרבה.

  צ'ה גווארה המהפכן שהפך למיתוס היה שם והיכיר את אביו וקודמו של השליט הנוכחי.  הוא יצא משום אכול יאוש על מנת לחזור לאיזורים בטוחים מעט יותר במרכז אמריקה.  

אפילו  תמר גולן העיתונאית הנועזת והעקשנית שנודעה במאבקה התקשורתי  בשליט האכזרי של המקום  התייאשה מהמקום. . . .

עם כי עד כמה שניתן לשפוט זקוקים להם  שם יותר מאי פעם.

50  שנה בדיוק מלאו לעצמאותה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו . לשעבר "קונגו הבלגית ". לשעבר "זאיר ". .

ארץ ענקית  זאת שהייתה יכולה להיות המעצמה בהא הידיעה של אפריקה  נחשבה פעם כאחת המבטיחות ביותר בעולם ואולי האקזוטית מכל.

במהלך השנים ביקרו שם   דמויות  ספרותיות אגדתיות  ידועות כמו טינטין וטרזן צ'יפופו מהצד הספרותי והמהפכן צ'ה גווארה מהצד האמיתי בניסיון כושל להנהיג שם מהפכה.

ואני עוד זוכר כיצד ראיתי במו  עיני  בשנות השמונים בבסיס  צבאי  אי שם את מנהיג "זאיר " דאז הגנרל מובוטו בסיור בבסיס. הוא היה ונשאר המנהיג הזר היחיד שאותו ראייתי במו עיני .

הצרה הצרורה היא :המנהיג הזר היחיד הזה שראיתי היה גם אחד המנהיגים הנתעבים ביותר שחיו על פני כדור הארץ הזה בעשורים האחרונים.

מאז מובוטו הופל אבל מצבה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לא השתפר.

חמישים שנה חלפו מאז הכרזת העצמאות של קונגו ביוני 1960 ואם לשפוט לפי הספר המבעית "נהר הדם " שמתאר את מסעו של עיתונאי זר לאורכה של קונגו בדרך היבשה .המצב החמיר וקונגו של היום מזכירה יותר מכל דבר אחר  את סרטי "מקס הלוחם בדרכים"  משנות השמונים ,ארץ  שהייתה פעם מפותחת למדי וכיום היא הרוסה וחרבה ונמצאת בדרכה אל האבדון המוחלט.

 

סקירה על הספר

"נהר הדם :מסע אל לבה השבור של אפריקה "

מאת טים בוצ'ר

תרגום אורית הראל

עולמות סדרת ספרי מסע ,הוצאת עם עובד ,2009 ,301 עמודים.

 

אוהו ! קונגו ,שכובה על ערשך ,ערש יער  מלכה לאפריקה מאולפת

תשא זכרות ההרים ברמה את נסך:

כי אשה את בראשי בלשוני ,כי אישה את בקרבי.

( מתוך קונגו מאת לאופולד סנגור ,תרגם אהרון אמיר )

 

 ב-30 ליוני 2010 מלאו חמישים שנה   שנה בדיוק מלאו לעצמאותה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו . לשעבר "קונגו הבלגית ". לשעבר "זאיר ". או "פשוט קונגו " ( להבדיל מקונגו הצרפתית בראזוויל שהיא ארץ נפרדת לגמרי. בבילבול שמאפיין מאוד את מדינה זאת   ואת האיזור כולו).

 פעם  בראשית שנות השישים קונגו הבלגית דאז (הייתה מוכרת היטב לנוער הישראלי כזירה של סיפורי  איש הג'ונגל טרזן שהיו פופולאריים מאוד אז בישראל כסדרות של חוברות שלקחו את הצעיר הישראלי לנבכי היבשת השחורה .

 רוב הסיפורים התרחשו באיזור קניה וג'ומו קנייטה מנהיג קניה ( ולפני המושל הבריטי של קיניה "סיר ג'ון האו ) הוצג כידידו  הוותיק של טרזן . אך היו גם כמה וכמה סיפורים שהביאו את טרזן מהג'ונגלים אל ערים כמו לאופולדויל שהוצגה כמרכז תרבות וטכנולוגיה השונה לחלוטין מכל מה שמוכר בגו'נגל.וכך אמנם היה במציאות אם כי השחורים בעצמם לא נהנו מכך והטכנולוגיה הייתה בעיקר נחלתם של אדוניהם הבלגים. .

 זה השתנה במהרה כאשר קונגו הבלגית קיבלה עצמאות . את מקום  הסיפורים המרתקים  על הארץ האקזוטית המתעוררת תפסו  דיווחים על  מהומות איומות ומלחמות אזרחים נוראיות מעשי אונס והתעללות  ובריחת לבנים ואז הופיעו סיפורים שבהם טרזן מחלץ לבנים שונים מידי השחורים  הפראיים בארץ שנראתה  כמחריבה את עצמה.

צייר מ.אריה .

אפילו הקוף הבלש צ'יפופו שביקר בקונגו בעת שקיבלה עצמאות ושהה בה ממש במקביל לטרזן (אם כי עד כמה שידוע השניים לא נפגשו)   נאלץ לברוח על נפשו מהמקום בעת שנפתחה מלחמת אזרחים בין שבטים בסיום הנבואי ממש  והקודר ביותר של  איזה שהוא ספר בסדרת  הילדים "צ'יפופו ".

ובכל זאת בין ישראל וקונגו המשיכו להיות קשרים הדוקים אם גם לא מהסוג המלבב ביותר ,קשרים של הספקת נשק ואימונים צבאיים.

 מובוטו ואני

כך ראיתי את מובוטו ססה סקו מנהיג "זאיר " בזמן  שביקר בבסיס צבאי ישראלי אי שם .כנראה כדי לעבור קורס צניחה.

אני זוכר  את המנהיג הזר  היחיד שאותו ראיתי במו עיני  שליטה הכל יכול של זאיר מובוטו  ססה סקו  עם התלבושת הייצוגית הכובע המנומר והמקל שבו צפיתי מרותק  אי אז בשנות השמונים  כאשר ביקר ביקור מלכותי  בבסיס צבאי אי שם..

( לא זכור  לי שקראתי בעיתונות על ביקור זה ואולי המדובר היה בביקור חשאי). לימים התברר לי שמובוטו עבר קורס צניחה בישראל וקיבל כאן כנפי צנחן שעליהם היה גאה מאוד. אולי היה זה במסגרת הביקור  הזה?

 נעצתי בו מבטים.לא בכל יום רואים  מנהיג מארץ רחוקה שעליה קראתי עד כה רק בחוברות ישנות שהפסיקו לצאת עוד לפני שנולדתי.

האם זה האיש ששולט בארץ שבה חי טרזן?

 האם זה האיש שעימו מנהל טרזן דיונים קבועים על איך לשמור על החוק והסדר והשלום והשלווה בארץ רחבת הידיים בדומה לדיונים שקיים עם מושל קניה הבריטי "סיר ג'ון האו " בחוברות  של הוצאת הקרנף,ועם שליט קניה ג'ומו קנייטה בחוברות של הוצאת רמדור?  

  גם כן לימים גיליתי שהוא החל את הקריירה שלו מכל הדברים כעיתונאי צבאי .ללמדך לאן יכולים אנשי תקשורת לגיע.

למרבית הצער העיתונאי לשעבר היה גם אחד מהמנהיגים המושחתים האכזריים ביותר של יבשת ששורצת וגדושה במנהיגים כאלו. למרות כל המתחרים הוא עדיין  נחשב כמחזיק בשיא כל הזמנים של שחיתות אישית וגניבת כספים.

 

ספק רב אם הוא וטרזן היו מסוגלים לעבוד  ביחד.

תוך כדי הצפייה במובוטו הצועד לפני משמר של חיילים נזכרתי    בסדרת  קומיקס צרפתית בשם "זמבלה "  ." על איש יער אחר חיקוי לטרזן שחי באפריקה המודרנית ונלחם במנהיג שחור מושחת עד עצם היסוד המדכא את נתיניו.

 אותו מנהיג דמה מאוד למובוטו במראה החיצוני .

 כנראה זה לא היה מקרי וייתכן שהיוצר האירופאי  של הסדרה אכן חשב על מובוטו.

אמנם קונגו והקונגולזים היו רגילים כבר הרבה לפני ימי מובוטו לדיכוי אכזרי.

.בסוף המאה ה-19 לאחר שהחוקר סטנלי ביצע שם את מסע הגילוי המפורסם שלו קונגו עברה לידי מלך בלגי ליאופולד כרכושו הפרטי.

המלך האירופי בעל גינוני האציל והג'נטלמן ביצע שם מסעות רצח ועינויים אכזריים בנסיונות להוציא משם כמה שיותר כסף. לזכותם של האירופים יאמר שכאשר העניין דלף לבסוף לתקשורת הצעקה הציבורית הביאה לסילוקו של המלך המרושע מהשלטון במדינה  ( אם כי הוא לא הוכנס לבית הכלא או הומת בתליה כפי שהיה ראוי לו ). קונגו הועברה לידי ממשלת בלגיה שאמנם ניהלה את המדינה בצורה פחות אכזרית והרבה יותר יעילה  אם גם פרנטליסטית מאוד .בתקופה זאת קונגו נוהלה בצורה היעילה ביותר בתולדותיה ונראה היה שהיא עולה על מסלול של התפתחות מואצת. 

 

קונגו התפרסמה  אז  בספרות העולמית הודות .סיפורו של גו'זף קונרד "לב האפלה "שתיאר את מסעו של הרפתקן אל התחנת המסחר בלב ליבה האפל והפראי של קונגו .הסיפור התפרסם הודות למילים שאותם מפטיר גיבור הסיפור קורץ כדי להבהיר את מצבו ומצב הסביבה "האימה האימה ".

(מובוטו על פי הדיווחים אהב לצטט את המשפט הקלאסי  הדרמטי "האימה האימה " בכל פעם שהיה מסתכל על הגופה של עוד מישהו או מישהם שנרצחו בפקודתו, אם כי לא ידוע מה הייתה הערכתו הספרותית  על הסיפור של קונרד מעבר לציטוט זה .)  

 

. קונגו התפרסמה  בקומיקס הבלגי  בעיקר הודות לאלבום בסדרת טינטין של הרג'ה  "טינטין בקונגו " שהפך לידוע לשימצה בגלל הצורה המזלזלת שבה הוצגו בו הקונגולזים. האלבום הזה כמעט לא יצא מאז לאור ובשנים האחרונות הודגשה כנגדו תביעה משפטית מקונגואי נזעם שדרש להורידו ממדפי החנויות באשמת גזענות בוטה.  הדרישה נדחתה אבל הקונגולזי העקשן  הגיש תביעה שנייה בעניין.

 

כל ההשגים שאותם הישיגה בלגיה בפיתוח קונגו אבדו בזמן שלטונו של מובוטו ומלחמות האזרחים לאחריו.

 מובוטו עצמו גורש מארצו לאחר מרד  ונמלט  ומת  ככלב בגולה.לא לפני שרושש את ארצו ושם מי ידוע כמה מליארדי דולארים בחשבונות פרטיים בבנקים שויצריים. ..

אפילו  צ'ה גווארה המהפכן הארגנטינאי  הנועז נטש את קונגו ביאוש לאחר שהות לא ארוכהה שם בחברת מנהיג קונגו לעתיד  לורן קאבילה.שעורר בו רושם שלילי ביותר. וכתוצאה מחוסר ההצלחה בשיתוף פעולה עימו גווארה עזב את קונגו מיואש. .יומנו בנושא פורסם שנים לאחר מותו.

 

 לורן קבילה האיש שסילק את מובווטו מהשלטון. אך לא התגלה כשיפור גדול.

בקונגו ששמה שונה שוב מזאיר ,מרחץ הדמים היה רחוק מאוד מלהסתיים.יורשו של מובוטו   המורד לאורנט  קבילה   ובנו של קבילה ג'וזף ששולט היום בקונגו    היו רחוקים מאוד מלהיות טובים יותר.   

מה קרה בנתיים לקונגו הבלגית לשעבר, זאיר לשעבר,  בראשית המאה ה-21 כאשר סיפורי טרזן שוב אינם פופולאריים ומעט מאוד אנשים מערב המתעניינים במה שקורה באפריקה השחורה שהיום שוב אינה נראית כמקום כה אקזוטי  אלא כאיזור חורבן שעדיף להתרחק ממנו ?   

המסע בעקבות סטנלי

blood%20river.jpg

קונגו הפכה כפי שמסתבר מספרו החדש של העיתונאי "טים בוצ'ר ל"חור שחור".   היא חזרה להיות ל"לב  המאפליה" כפי  שתוארה בסיפור מסוף המאה ה-19 של ג'וזף קונרד שתיאר מסע בקונגו  שהפך מאז לבסיס של הסרט הקלאסי של פרנסיס פורד קופולה "אפוקליפסה עכשיו ".

אם כבר המצב כמדומה רק הוחמר.

בוצ'ר יצא בשנת 2004 למסע מטרתו הייתה  לשחזר  את המסע של המגלה הלבן של קונגו הבלגית  הנרי סטנלי ביבשה דבר ששום לבן כבר לא עשה לפניו מזה שנים שהרי כל מי שיכול להרשות זאת לעצמו עובר את האיזור  הזה רק בדרך האוויר.  האיש שבעקבותיו הוא יצא הנרי סטנלי  שהתפרסם הודות לגילויו את החוקר ד"ר ליוינגסטון שנעלם בג'ונגל.

 אך שמו של סטנלי  הוכתם לאורך השנים  בהאשמות שונות במעשי התעללות בשחורים בסוף המאה ה-19 ובכך  שמילא תפקיד חשוב בהעברתה של קונגו לידיו של רוצח ההמונים המלך לאופולד מבלגיה .שמו של סטנלי הפך כתוצאה לסמל של אימפריאליזם מדכא.

אולם האם קונגו ששוחררה מידי האימפריאליזם הבלגי הפכה כתוצאה למקום טוב יותר ?

לחלוטין לא. בוצ'ר גילה  במסעו מדוע.

.הוא עבר באיזורים מוכי מלחמת אזרחים נצחית שהרסה לחלוטין כל אפשרות של התפתחות איזורית בארץ שהיא אחת השופעות ביותר במחצבים ובמזון מכל סוג בעולם כולו .   

הוא עבר באיזור שאפשר להשוות אותו רק לאיזורים המתוארים בספרי  וסרטי מדע בדיוני בנוסח "מקס הלוחם בדרכים " הקלאסי  של ארצות שעברו חורבן והן  חיות על שרידי גדולת  העבר אך רק נרקבות בהווה. 

במהלך המסע  בוצ'ר נותן תיאורים מצמררים של איזורים גדושים במורדים אלימים עם כי למזלו הוא עצמו לא פגש כמעט כאלה ,אבל נוכחותם הייתה מורגשת מאוד בכל מקום. הוא מספר שכמעט כל אדם שפגש במסעו ושתיאר את חייו סיים את הסיפור עם השורה הקבועה הנצחית:  ואז ברחנו לג'ונגל" בריחה הכרחית מפני רצחנותו של האדם.  .

הערים שהנם עובר בוצ'ר הם כולם שרידים עלובים של תהילת העבר של לפני כמה עשרות שנים בלבד ,והן כיום הולכות בכיוון אחד בלבד "אל האבדון "  וקרוב היום שבו יכסה אותן הג'ונגל מחדש.

הנהרות  הענקיים שפעם היו מרכז לתנועה שוקקת הן כיום בראשית המאה ה-21 כמעט חסומים לתנועה ובכל מקום יש רק שברי סירות ,סמל מצמרר למה שקרה לקונגו כולה. .

בול דואר סובייטי לזכר פטריס לומומבה ראש הממשלה הראשון של קונגו.

אחד הקטעים המדכאים  ביותר הוא  ביקורו של בוצ'ר בבניין   הרוס ושומם שבו עבד מנהיג תנועת העצמאות של  קונגו  בשנות החמישים  פטריס לומומבה כפקיד דואר  זוטר הבניין שבו חלם על העצמאות לקונגו.היום כבר דבר לא שרד משירות הדואר וכמעט לא נותר זכר לחייו ופעילותו של לומומבה  באיזור שבו פעל ,הבניין עצמו הרוס

הדבר המצמרר ביותר בספר הוא שבניגוד למסע של סטנלי בסוף  המאה ה19 שהיה באיזור  פראי ואלים באותה המידה  אך שהאנשים  השוכנים בו היו מרוצים  באופן כללי בחייהם הרי בהווה האנשים באיזורים  השונים  של  קונגו יודעים היטב מה איבדו וכי הם מנותקים מהעולם.

 העיתונאי נתקל באדם   שביקש  ממנו לקחת את ילדו ל"תרבות " שכן הוא יודע היטב שלילדים אלו אין שום סיכוי באיזורו המועד לאבדון .

הספר הוא  תיאור אימפרסיוניסטי למדי אך מרתק של מסע באיזור חורבן. חסר עתיד שגם העבר הולםך ונעלם ממנו במהירות וכל מה שנשאר לאנשים הוא הוווה אפרורי ומסוכן.  .

טים בוצ'ר שהוא היום עיתונאי בישראל הוסיף אחרית דבר עדכנית ממאי 2009 למהדורה העברית ,והעדכון שלו הוא שלא הרבה השתנה לטובה מאז המסע שלו ב2004  במדינה הכושלת של קונגו הגדושה ומלאה באוצרות .היא כיום מקום אכזרי ומסוכן  וקודר הרבה יותר מכפי שהייתה  בימי סטנלי בסוף המאה ה-19. כמדומה שבוצ'ר עזב את קונגו אכול יאוש  לגבי עתיד הארץ  ,יאוש אותו הוא מנסה להסתיר כפי שאירע בעבר עם אישים אחרים כמו סטנלי כמו צ'ה גווארה

פסק הדין :

ספר מצמרר שקשה להוריד אותו מהיד. לא לבעלי עצבים חלשים.

 

 נספח :הרפובליקה הדמוקרטית של  קונגו בספרות העברית:

 

בראשית שנות השישים היה לא מעט חומר מקורי ולא מקורי על מה שהפך להיות הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בעברית.הקורא העברי הצעיר יכול היה לקפוץ מידי  שבוע  לקיוסק וליקנות חוברת על הרפתקאותיו של טרזן בקונגו ( או בקניה ) ולקרוא כבדרך אגב על התפתחויות הפוליטיות שם בדרך לעצמאות .

וכאשר היגיעה לבסוף ההעצמאות ב30 ביוני 1960 ומיד לאחריה  מהומות נגד המתישבים הלבנים הבלגים ומלחמת אזרחים בין הקונגולזים השחורים  הדבר עורר תשומת לב גדולה..במעין מיני סדרה מיוחדת של ארבעה  חוברות של מירון אוריאל בהוצאת הפיל  על עלילות טרזן  בזמן הכרזת העצמאות של קונגו בעת שהוא מסייע למתישבים לבנים כנגד השחורים המתפרעים

גיבור ישראלי ידוע אחר צ'יפופו הקוף הבלש של תמר בורנשטיין לזה הי שם גם הוא ביום הכרזת העצמאות של קונגו אם כי הוא לא פגש שם את טרזן ובסיום הקודר  והפסימי ביותר של איזה שהוא ספר צ'יפופו הוא וידידיו נאלצו לברוח מהמדינה כאשר שני שבטים מתחילים להילחם זה בזה.

בראשית שנות השישים הופיעו עוד שני ספרים נוספים שעסקו בפרשיות מימי קבלתה עצמאות של קונגו אך אלו הופיע כספרי כיס זולים  תחת שמות בדויים . המחברים למרות שמותיהם הזרים  היו בהחלט ישראלים.האחד היה" רקס סורדן" שפירסם את  סערת חושים בקונגו.  :   פרשיות נעלמות ( 1962)

  

והשני היה "שורט איירס" שכתב את"מבצע קונגו "( 1963)   .אלה היו ספרים מלאי סדיזם וסקס שהזכירו  מאודג ספרי סטלגים שאותם מחברים פרסמו גם הם  שתיארו את הצלתם של לבנים ולבנות מידי השחורים האלימים בקונגו  הבלגית בידי לוחמים אמריקנים ואירופים נועזים.לאחר מכן קונגו נעלמה מהספרות העברית המקורית להוציא ספרי זכרונות שאותם כתבו העיתונאית תמר גולן ואיש העסקים דני בז.  

לרגל 50 שנות העצמאות של הרפובליקה של קונגו ראיינתי כאן כמה מהדמויות הבולטות יותר בכתיבה על הרפובליקה הדמוקרטית של  קונגו בספרות ובתקשורת הישראלית לאורך 50 שנות קיומה . .

 

ראיון עם תמר בורנשטיין לזר

 

 

"..מלחמה- עבר רעד בגופו של צ'יפופו " השבטים במקום להתאחד ולקראת העצמאות ולהקים מדינה אחת ,אחידה וחזקה יוצאים למלחמה זה על זה .אנו נהיה באמצע הקלחת ..עלי לקחת את הילדים ולברוח מהמלחמה."

 מתוך צ"יפופו בקונגו מאת תמר בורנשטיין לזר.

 

 אלי : תמר בורנשטיין לזר מדוע החלטת לכתוב על צ'יפופו המבקר בקונגו דווקא  בעת קבלת  העצמאות שם ומסתבך שם במלחמת אזרחים  ?

תמר : אני ובעלי  שלומקה היינו בסוף שנות החמישים באפריקה וסיירנו שם במדינות השונות .  והחלטתי לכתוב על צ'יפופו המבקר  בקונגו שעוד הייתה בשליטת בלגיה כשהתחלתי לכתוב את הסיפור .

זאת  משום  שקונגו כל הזמן הייתה בחדשות.  כולם דיברו אז על אפריקה המתעוררת .ועל קונגו שקמה ליום חדש.

את החומר לקחתי מהאנציקלופדיות כי אז לא היה אינטרנט  ודאגתי שהכל על קונגו יהיה מדוייק.

ממש תוך כדי כתיבת  הספר הם קיבלו את העצמאות וקונגו הופיעה  מידי יום בכותרות הראשיות של העיתונים.

קפצתי על המציאה ודאגתי שצ'יפופו יהיה שם ביום העצמאות  ועוזר למקומיים. באמת רציתי שזה יהיה ספר חיובי המביא לקוראים בשורה על עתידה של אפריקה.

אבל תוך כדי הכתיבה ממש כשהיגעתי לפרקים האחרונה התחילו  להגיע הידיעות על מלחמות השבטים שם על מעשי האונס והטבח..הייתי בבעיה קשה  : האם להכניס גם את זה לספר על צ'יפופו ?

צ'יפופו הוא דמות חיובית העולם שלו הוא חיובי .אבל מה שקרה בקונגו לא היה חיובי בכלל ולא ראיתי איך אפשר להסתיר זאת מהקוראים.

בסוף החלטתי לסיים את הספר כשצ'יפופו והידידים שלו בורחים משם ממש ברגע האחרון כשהשבטים מתחילים להילחם בינם ובין עצמם .

מה את חושבת על מצבה של קונגו דהיום 50 שנה לאחר ביקורו של צ'יפופו שם ?

תמר :עצוב.באמת עצוב.הם היו יכולים להשיג כל כך הרבה.  

 

ראיון עם העיתונאית  תמר גולן

 

צילמה רלי אברהמי

תמר גולן עיתונאית דיפלומטית מומחית לענייני אפריקה בכלל והרפובליקה ה דמוקרטית של קונגו בפרט.

תמר גולן 50 שנה לאחר קבלת העצמאות של קונגו מה דעתך על עתידה של מדינה זאת ?

 תמר גולן:  חמישים שנות עצמאות-לכאורה לא הביאו את השלום או אפילו היציבות למדינה כואבת זאת. יקשה עלי לומר משהו אופטימי.

 

 

 הקשר האפריקאי

קונגו  גדולה על הקונגולזים .

ראיון עם דני בז

  איש העסקים והסופר הישראלי דני בז  שהה בקונגו בשנות השמונים  לשם היגיע בעקבות סרטי טרזן שבהם צפה בילדותו ואימן שם את צבאו של מובוטו וכתב על כך ספר  "הקשר האפריקני". .

מאז הוא נשאר מקורב לארץ  ולבעיותיה.

לרגל כתבה זאת שאלתי לחוות דעתו על עתידה של המדינה שבה סייר לאחרונה כאיש עסקים :

.דני בז : מצבה הנוכחי של קונגו מעודד ולא מעודד .יש שם  פוטנציאל  גדול מאוד במחצבים ועושר של משאבים.  הבעיה העיקרית  שם היא  כמובן השחיתות הכבדה שתמיד מנעה צמיחה נורמלית  וכך זה ימשיך בעתיד הנראה לעין. .

ג'וזף קבילה נשיא קונגו

מה דעתך על המנהיג הנוכחי ג'וזף קבילה?

בז: דעתי דווקא חיובית למדי.בוא ונאמר שהוא הרבה פחות גרוע ממנהיגים אפריקניים אחרים שאפשר להעלות על הדעת.קבילה הבן הוא אדם נחמד ובעל חזון הוא יותר מוצלח מהאבא שלו שאמנם כבש את המדינה מידי מובוטו אבל עם גישה מרכסיסטית שלא מתאימה כלל לקונגו . הבן יותר מערבי ויותר פתוח.  קבילה משדר.  משהו אופטימי תקווה כלשהיא לפחות עבור איזור מסויים ועיר מסויימת באמת יש לו פוטנציאל טוב .  הייתי  לפני שנה  בקינשסה  עיר הבירה דווקא יש  שגשוג.יש הרגשה טובה של פריחה אבל זאת  פריחה מקומית בלבד.  הבעיה היא ששאר המדינה לא מצליחה להתפתח כמו קינשסה.דוגמה אחרת מני רבות  עיר גדולה קיסנגני עיר  מכרות גדולה עדיין חרבה ממלחמת האזרחים ולא  מצליחה  להשתקם. וכך גם במקומות אחרים .

יש תקווה אבל המדינה לא חזרה אפילו  למצבה בימי  מובוטו שכרגע נראים כתקופת הזהר עם כל השחיתות שלו

אלי :ואיך ניראית היום התקופה הבלגית בעיני הקונגולזים  ?

 

בז: לא טוב. תדע  שהקונגולזים לא  שוכחים ולא סולחים לבלגים על הדרך שבה ניצלו ודיכאו  אותם  הם זוכרים את זה טוב טוב..

איך אתה רואה את עתידה של  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ?יש לה בכלל עתיד?

בז :  כפי שהיא כרגע המדינה לא יכולה להתפתח וחבלים שונים רוצים מאוד להתנתק עם אוצרות הטבע שלהם.לדעתי קונגו בגודלה הנוכחי  לא יכולה להיות מדינה מסודרת בגללה גודל והשחיתות .עליהם לבנות  קונפדרציה של מדינות אחרת שום דבר לא יתפתח במיוחד שהמדינות השכנות כמו אוגנדה ורואנדה  לוטשים אליה עיניים למחוזות שונים וכולם בוחשים בה .כתוצאה קונגו לא יכולה להיות מדינה נורמלית .

למדינה הזאת כמדינה עם הגבולות הנוכחיים אין סיכוי.  קונגו היא גדולה מידי לקונגו לזים .  אם יקימו שורה של מדינות עם משאבים שלהם שיוכלו לטפל בעניניהן ,אז יש להם סיכוי.

 קראת את נהר הדם?

 בז: קראתי . ואני רוצה להגיד לך  מנסיון כמי שהסתובב שם  ורק לאחרונה שהמצב הוא לא  עד כדי כך גרוע כמו שהוא מתאר.

זאת  באמת השמצה של התקשורת להציג את קונגו כאילו הכל שם על סף החורבן. התקשורת מדווחת תמיד רק על מה ששלילי.  יש איזורים שהם במצב גרוע נכון ויש איזורים שהם במצב טוב הרבה.  אבל זה לא שיש שם מלחמת עולם שלישית.  איך שהוא יש שם איזו שהיא  יציבות .והקונגולזים הם אחד העמים הנחמדים באפריקה והם רוצים לחיות בשקט.כמו כולם. זה לא שהכל מסוכן שם בכל מקום . מקס הלוחם בדרכים  לא חייב להגיע דווקא לקונגו. יש סיכוי לעתיד אפילו בשביל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

   

 נספח :ביבליוגרפיה של ספרים ומאמרים בעברית על  הרפוליקה הדמוקרטית של  קונגו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האתר של "נהר הדם"

בחזרה אל לב המאפליה :ביקורת  מאת גליה צבר

 נהר הדם:המצב האפריקאי:יגאל אורן על "נהר הדם"

האם יש לאפריקה סיכוי ?:אבי ארבל על "נהר הדם"

  אדמית פרא על "נהר הדם "

 הבלוגר פל על "נהר דם "

 בלוגרית על "נהר הדם "

איילה על נהר הדם

  נספח : רשימת ספרים ומאמרים בעברית על הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ותולדותיה

ספרות עיון על תולדות קונגו

      

בוזוני, רפאל    הרפתקאות סטנלי באפריקה /   עברית ברוך קרופניק   תל אביב :   שרברק,   1947

רפאל בוזוני מחבר הספר היה צייר וסופר אמריקני ממוצא איטלקי שנולד דווקא בברלין שבגרמניה לאב פסנתרן איטלקי ולאם שוודית ולמד בגרמניה ובשוויץ .הוא חיבר ספרי ילדים שונים ובהם  "האיש שהיה דון קישוט "( 1958) סיפור ביוגרפי  על סרונטס מחבר דון קישוט אך ספרו הידוע ביותר היה "הרפתקאות סטנלי  באפריקה " שעליו כתב המחבר "נוכחתי לדעת שטרם נכתב ספר שיתאר כיצד התפתחה אפריקה והיגיעה למה שהיא היום ואז התעורר בי הרצון לכתוב ספר על אפריקה של סטנלי .בחרתי בסטנלי כגיבור ,כי בשעה שחדר לאפריקה ,הייתה זו יבשת שחורה מסתורית ,ובצאתו ממנה כבר הוטבעו ה עקבות המשלחות המדעיות ופיתוח .ספר זה ממעט לספר על ציד ומרבה לתאר את הבדידות המכשולים והנאמנות של ילידים"

היום בדיעבד זהו ספר פרו קולוניאליסטי ועם זאת יש בו אמונה אמיתי באפשרויות עתידה של אפריקה כאשר השחרורים ישחררו לבסוף משלטונה הפרנטליסטי של בלגיה .למרבית הצער התקווה הזאת לא התממשה.  

 עוד על הספר 

משרד המסחר והתעשיה    קונגו הבלגית ואורנדה-אורונדי :   התנאים הכלכליים והמסחריים.    ירושלים :   היחידה לחקר השווקים בחטיבת סחר חוץ,   1958

 

6

איזה פרליס-קרסל     הלבן והשחור :   הרפתקאותיהם של לבנים ביבשת אפריקה    תל אביב :   צ'צ'יק,   1963
 

אלן מורהד, הנילוס הלבן, תרגם זיוי שורר, הוצאת מערכות, 1965.

  פוירשטין, אמיל    תגליות היסטוריות :   מקולומבוס עד גאגארין מסופרות בידי מבצעיהן.    תל-אביב :   א. זליקוביץ,   תשכ"ג. כולל פרק על סטנלי וליוינגסטון בקונגו.

שניצר, שמואל.    הרפתקאות אפריקניות :   קיצור דברי ימיה של אפריקה ואת תולדות גילויה של היבשת השחורה על ידי האדם הלבן… /    תל-אביב :   עמיחי,   [1959 

 קולין   לגום   מלחמת קונגו /  עברית חנוך ברטוב   [תל-אביב] :   הקיבוץ  הקיבוץ המאוחד,   תשכ"ב 1962

  פוירשטין, אמיל,  "קונגו " בתוך אפריקה כרך ב'  /    תל אביב :   השכלה,   [תשכ"ג. סדרה של ארבעה כרכים  גדושים במאמרים ורשימות על מדינות אפריקה השונות .

ישראלים בקונגו

בדרכי אפריקה

, ברכה, חבס    בדרכי אפריקה /  ציירה זיוה שישא    תל-אביב :   יבנה,   תשכ"ד   1964 .

תאור סיורים ומפגשים של המחברת בעשר מדינות אפריקה

הפרקים מתארים מאבקי עצמאות ותהליכיהם ועל קשר הדוק וידידותי עם ישראל רשמים וחוויות ממראות ושיחותכולל רשימה על סיור בקונגו . 

גולן, תמר    שחור-לבן, לבן-שחור :   ראשי פרקים באפריקה של ימינו /    תל-אביב :   משרד הבטחון - ההוצאה לאור,   תשמ"ו 1986. 

 

 

 תמר גולן עם דנקנר, אמנון    אפריקה, אפריקה /    (תל אביב) :   ספרית מעריב,   (תשמ"ח תמר גולן דנה בספר זה בין השאר בשליט קונגו מובוטו ובמערכת יחסיה עימו.

דידי מנוסי ""חתונה בקונגו " " בתוך  מאנטארקטיקה עד פפואה :   ספר המסעות.   [רמת גן] : כנרת, 1990.

 רוברט  אופנר    השונה והמשונה :   קוריוזים בעבודה בחו"ל : 1962-1989 : פרס, נפאל, הונדורס, אתיופיה, זאיר, ליבריה /    קיבוץ דליה :   מערכת,   1997.

הקשר האפריקאי

 דני  בז   הקשר האפריקאי /    תל-אביב :   משרד הבטחון – ההוצאה לאור,   2005   תשס"ו  

  יגאל סרנה  מוזונגו :   סיפורו של המטוס שנפל על הרי הירח /    תל אביב :   ידיעות אחרונות,   2003.

 סיפורם של ישראלים באוגנדה שכולל גם פרקים על קונגו.

 צ'ה גוארה בקונגו

‫   אפרים   דוידי   צ'ה גווארה :   ספורו של מהפכן.    תל-אביב :   רסלינג,   2004

ג'ון לי  אנדרסון    צ'ה /   עברית אריה חשביה   תל-אביב :   ספרית מעריב,   תשע"א 2011

כולל את הפרק "סיפורו של כישלון " על ניסיון ההפיכה הכושל של צ'ה גווארה בקונגו עם הנשיא לעתיד קבילה.

 

ספרות יפה על קונגו

הסיפור המתורגם ביותר לעברית על קונגו הוא "לב האפלה " של ג'וזף קונרד שכפי שניתן לראות כאן זכה לעברית לשמות שונים.

 ראי הים. הכושי איש "נארקיס". בלב המאפלייה /    מרחביה :   ספרית פועלים,   את "בלב המאפלייה " תרגם מרדכי אבי שאול .

הוסף לסל את לב המאפלייה / ג'וזף קונראד

לב המאפלייה /[מאת] ג’וזף קונראד ; עברית – מרדכי אבי-שאול ספרית הפועלים 1978.

 

 

הוסף לסל את לב החשכה / ג'וזף קונרד

לב החשכה /תרגמה מאנגלית אופירה רהט ; אחרית דבר – הלל מ’ דלסקי. ‫ ירושלים : כרמל, תשנ"ט 1999.

 

 

הוסף לסל את לב האפלה - קלאסיכיס / ג'וזף קונרד

לב האפלה ; [תירגם מאנגלית: אברהם יבין ; אחרית דבר: בתיה גור,  ספריה לעם , עם עובד 1999

 

 

  

 בלב האפלה /    תרגום יאיר לפיד ושולמית לפיד  (תל-אביב) :   ידיעות אחרונות : ספרי חמד,   (2008).
 

 

. קונרד, ג'וזף    ראי הים. הכושי איש "נארקיס". בלב המאפלייה /    מרחביה :   ספרית פועלים,   את "בלב המאפלייה " תרגם מרדכי אבי שאול .

 

 

 

אבנר שץ על התרגומים

דו לחמן על בלב האפלה

אירי ריקין על בלב האפלה

 

 טרזן מגיע לקונגו .

ולהלן ספרים וחוברות שונות שבהן טרזן איש הגונגל מוצא את עצמו בקונגו הבלגית

מאת אדגר רייס בוראוז .

 . 5. (.TARZAN AND THE JEWELS OF OPAR (1918

א. תחת השם  "טרזן וזהב אופיר"  תרגם אמציה ברלס עבור כתב העת  "עיתוננו",  כרך שישי תרצ"ז 1937 חוב'  קמד-קסט ב23- חלקים.

ב. אותו התרגום יצא כספר בהוצאת "מפיץ הספר"   בשנת 1939 .

ג. תחת השם  "טרזן ואוצרות אופיר" , תרגם אריה חשביה, הוצאת מ. מזרחי,1975.

 טרזן נתקל בלויטנט הבלגי ורפר עבריין נמלט מקונגו הבלגית .

 

(.TARZAN AND THE GOLDEN LION (1923

א. חוב'  17-23 בסדרת  "הרפתקאות טרזן"   (ראה רשימה למטה ) בהוצאת דעת, תרגם ועיבד שאול  קנצלר תחת השם הכולל  "טרזן והאריה זהוב השער"  תש"י.

  ב. בשני כרכים תחת השמות  "טרזן וארי הזהב" ,1954  ו"טרזן ואוצר היהלומים", 1947, תרגם ועיבד  ג. בן חנה בהוצאת יוסף שמעוני. משום מה החלק השני בסיפור יצא מספר שנים לפני הראשון דבר שבודאי בלבל את הקוראים.

ג. תחת השם  "טרזן וארי הזהב", תרגם אליעזר כרמי בהוצאת מ. מזרחי, 1983.העטיפה לקוחה ממהדורת הוצאת באלנטיין של הספר.

טרזן פוגש בממלכה אבודה של גורילות אינטליגנטיות באדם  שסייר עם סטנלי בקונגו והיגיע לממלכה.

מירון אוריאל עלילות טרזן כרך א' הוצאת הפיל .

24. טרזן מדכא מרד.  טרזן מביא לדיכוי מרד כושי נגד הלבנים בקונגו הבלגית.

 מירון אוריאל עלילות טרזן כרך ב' ,הוצאת הפיל .

 

חוברת 36 . (צ"ל 37!) טרזן והברדלס הטורף.טרזן נאבק בלהקת ברדלסים טורפים התוקפים ככפרים בקונגו הבלגית ומסתבר שהם נשלחו בידי קוסם כושי מפחיד.

חוברת 39. טרזן ושודדי הבנק.טרזן נאבק בכנופיית שודדי בנקים נועזת בעיר לאופלדסויל בקונגו הבלגית.

 חוברת  59. טרזן ולוחמי החופש. - סיפור שבו מתייחסים לבסוף למצב הפוליטי המשתנה באפריקה עם השתחררות המדינות השונות. טרזן עוזר למתיישבים לבנים כנגד שבטי כושים לאחר שקונגו הבלגית מקבלת את עצמאותה מהבלגים. סיפור ארוך במיוחד.

60. טרזן וציידי הגולגלות. - המשך הסיפור.

61. טרזן ונהר הדמים. - המשך הסיפור.

62. טרזן מחיש עזרה. - סוף הסיפור. טרזן מגן על הלבנים הנסוגים מפני כושים פראים.

71. טרזן והמתאבד היפאני.טרזן נאבק ביפני , טייס קמיקזה לשעבר שנשבע להשמיד את מכרות האורניום של קונגו שבהם נוצרות פצצות האטום.

 

."יובב " סדרת טרזן כרך יג  הוצאת הקרנף מספר 8.

  טרזן ומורדי קונגו. טרזן נאבק במורדי המאו מאו הנלחמים בשלטון הלבן בקונגו ( אם כי הם פעלו במצמיאות רק בקניה ). .

יריב אמציה (שם בדוי של פנחס שדה ) טרזן ותעלומת האטום. הופיע בארץ שלנו כרך י תש"ך  1960.יצא בהוצאת עמיחי ב1962-  כספר ב92- ע'.

טרזן נאבק  בכנופיה של שודדי אורניום ומגלה שמאחוריה עומדת מזימה של מיליונר להשתלט על העולם בעזרת קרינה רדיואקטיבית שתופעל על המין האנושי ותהפוך את רובו לאידיוטים. לבסוףטרזן  מתאהב בבחורה (שאיננה ג'יין) ובסוף הסיפור מתעתד להתחתן עמה.  בגרסה שהופיעה בארץ שלנו הופיעה לסיפור הקדמה שבה מספר המחבר בסגנונו של הסופר המקורי בוראוז כיצד הגיע סיפור זה על טרזן לידיעתו, אך הקדמה זאת הושמטה מהמהדורה של הספר.

פנחס שדה קונגו הביע ברעיון עיתונאי שנים מאוחר יותר צער על שכתב ספר זה וטען שכתב אותו רק משום שגווע מרעב, פשוטו כמשמעו, ונאלץ לכתוב ספרי ילדים כדי להתקיים. הוא הסביר שטרזן מעולם לא היה גיבור שלו והוא בכלל העדיף את חוברות  הבלשים בפרוטה שיצאו אז. עם זאת הוא ביקש את סליחת טרזן וחובביו אם חטא ולא עמד בסטנדרטים הראויים לסיפורי טרזן....

 סדרת טרזן  מלך החיות מאת "ל הלד. ( שם בדוי הוצאת רמדור ) 1969?

22 . נקמתו של טרזן.  מאת יעקב דנצינגר. טרזן נאבק בצבא שכירי חרב לבנים עבור הפוליטיקאי הכושי צ'ומבה בברכת ידידו מנהיג קניה ג'ומו קנייתה המוצג כידיד ותיק "מימי מאבקם המשותף  במורדי המאו מאו" ושאליו יש לו גישה חופשית, זאת בניגוד לסיפור "טרזן ומורדי הדום-דום" מספר 11 בכרך 2  בסדרת "מאורעות טרזן" שבו טרזן לכד את קנייטה  בעת היותו מנהיג המאו -מאו והביא למאסרו!.ציור העטיפה הוא מאת אשר דיקשטיין.

גרהם גרין   כמאכולת אש (1961), , תרגם א"ד שפיר, הוצאת עם-עובד,

.  

 

 

 1963

מתרחש במחנה מצורעים בלב בג'ונגל בקונגו

 

 

 

רוברטסון, וילפריד    מסעות התייר הצעיר באפריקה /    תל אביב :   פרידמן,   תשכ"א.כולל מסע בקונגו .

 

 תמר ‫ בורנשטיין לזר. הרפתקאות צ'יפופו בקונגו. ספור מסע משעשע /; הציורים מ. אריה 1961 

יצא לאור גם בגרסה שונה בשם : .צ'יפופו ביערות הגשם של אפריקה. 1990. גרפאור דפטל

 

רקס סורדן ( שם בדוי של מחבר ישראלי ) סערת חושים בקונגו.  :   פרשיות נעלמות:   התאומים,   [תשכ"ב].

 חבורת אמריקנים מצילים בקונגו העוברת לשליטת השחורים, שלוש נזירות מחייל בלגי וחיילים כושים ששובים ואונסים אותן. מלא בפרטים גזעניים.

 

"שורט איירס "( שם בדוי  של מחבר ישראלי ) . מבצע קונגו . הוצאת מור תשכ:ג 1963.

ספר על  הימים הראשונים של עצמאותה של קונגו בשנות השישים. סיפורה של משפחת חוואי בלגי שניצלת מחיסול בידי השחורים בידי הרפתקן לבן .מלא סקס וסדיזם .

על הכריכה האחורית ""שורט איירס מביא לך ספר ריאליסטי נוסף .

קונגו משתחררת מעול הגזע הלבן !

הכושים אחוזי שיכרון העצמאות משתוללים!

הרפתקאות מסמרות שיער בג'ונגלים של קונגו!

נשים לבנות נאנסות!

ספר ריאליסטי שידהים כל הקורא בו!

 

עפר, נעמי מתרגמת    מסע הציד בקונגו /    תל-אביב :   מ. מזרחי,   1970 ,

בנידונגו מארץ קונגו/זהבה אילת

ילת, זהבה    בנידונגו מארץ קונגו :   אגדה /    ירושלים :   מ. ניומן,   תשל"ח

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נאיפול, ו. ס.    עקול בנהר /   עברית אהרון אמיר   תל-אביב :   זמורה ביתן מודן,   תשמ"א 

6 

 1981

מיקל   קריצ'טון,    קונגו /    תל-אביב :   ספרית מעריב,   1982

קונגו / מייקל קריצ'טון ; מאנגלית – אלה כהן.  ספרית מעריב, (1982). ושוב במהדורה חדשה ב-1993

(ובשנת 1993 התפרסמו לאמיתו של דבר שתי מהדורות נוספות של הספר, אחת בכריכה רכה

והאחרת בכריכה קשה. בכל שלושת הספרים מודפסות על הכריכה הקדמית שלוש תמונות שונות של קוף, והמחבר נקרא פעם מייקל קריצ'טון, ופעם מייקל קרייטון.)  

קינגסולבר, ברברה    תורת עץ הרעל /  תרגמה מאנגלית עדית פז   אור יהודה :   הד ארצי,   תשס"א 2001

 תיאור מושחז ומעמיק של היחסים הקולוניאליים בין משפחתו של כומר אמריקני לבין קהילתו הכפרית בקונגו (הבלגית). עלילת הספר מתרחשת סביב 1960, השנה שבה קונגו קיבלה עצמאות, אך סכסוכים פנימיים ובחישה חיצונית הביאו לקריסתה
 

דונגלה, עמנואל בונדזקי   גם ילדים קטנים נולדים מכוכבים /  מצרפתית חגית בת עדה   ירושלים : שוקן, תשס"ד, 2004

עלילה המתרחשת בעירת נידחת בקונגו שזה עתה זכתה בעצמאות והיא מיטלטלת בין דיקטטורה אכזרית לבין קריקטורה של דמוקרטיה

מבנקו,

 

 

אלן  מבאנקו    כוס שבורה. /   מצרפתית: חגית בת-עדה  תל-אביב :   מטר,   תשס"ח, 2008

בעל הבר "שתית – שלמת" בקונגו מטיל משימה על "הכוס השבורה", אחד הלקוחות הקבועים בן ה-64 ומורה לשעבר, לכתוב את עלילותיהם של אנשי השוליים הפוקדים את הבר

    ג'ון לה-קרה,,   שיר המיסיון /עברית יוסי מילוא     אור-יהודה :   כנרת,   2008.

 ברונו סלבדור הוא יתום שהתחנך בבי"ס של המיסיון בקונגו. בהשפעת מורו ומדריכו מייקל, הכשיר סלבו את עצמו להיות מתורגמן. את שירותיו מבקשים גופים רבים, בהם המודיעין הבריטי. כאשר נערכת פגישה בין תאגיד מערבי לראשי המליציות ממזרח קונגו, הוא נאלץ לתרגם דברים שלא נועדו למצפון האפריקאי .

 

 

אילנה , הררי-אבירם    פלפל שחור ולבן :   רומן באפריקה /    [חבצלת השרון] :   א הררי,   2010    אילנה

 תקציר : חני, היא אשת עסקים ישראלית, צעירה ונשואה, המגיחה לאפריקה כמה פעמים בשנה. ויסטנא, הוא קצין אנגולי מחיל המשלוח, שבא לסייע לנשיא כנגד המורדים בו, שהייתו בקונגו היא אתנחתא קצרה בחייו הסוערים. הדבר היחידי שלכאורה מאחד אותם הוא שם משפחתם – פרז … מארג יחסים עדין שהולך ומתפתח ביניהם, יסתיים בקריעה פתאומית

מידע באינטרנט על קונגו

 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בויקיפדיה

קונגו במסע אחר

 

זאב גלילי על הבלגים בקונגו

 

 

סקירות ספרים באנגלית על קונגו

בנג'מין פוגרונד .לקנות את קונגו <ביקורת על ספרו של אדם הוכשילד "רוחו של המלך ליאופולד: סיפור של חמדנות, טרור וגבורה באפריקה הקולוניאלית" (באנגלית)>.. הארץ , מוסף ספרים – גיליון מס' 429, כ"ג באייר תשס"א, 16.5.2001: 8

בקש את היהודי לקבל את השטן :אביבה אבירם על רציחתו של לומומבה

הארץ , תרבות וספרות, כ"ב באלול תשס"ב, 30.8.2002: ה [1]

מאמרים על קונגו

, תמר. כהנה הציידים משבט המובוטי. מסע אחר: כתב עת לטיולים ומסעות , 2: 7-15, 1987

גיא רופא .אבא נשיא, אמא באנגו באנגו.. כותרת , 2: 24 ,2004.

עד לעלייתו של קבילה הבן היתה קונגו שדה הקרב המר והעגום בעולם. ג’וזף קבילה שינה את המצב. האם יצליח נשיאה בן ה-33 של קונגו, במקום בו נכשל אביו?

 

, פול. סלופק היער המואר של הפיגמים.. נשיונל ג'יאוגרפיק , 88: 72-93, 2005

הפיגמים בני מבוטי, שחיים ביער הגשם איטורי במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שרדו מלחמת אזרחים אכזרית, אבל השלום מאיים עליהם יותר.

 טריס. הרט המלאכים שומרים על הג'ונגל.. נשיונל ג'יאוגרפיק , 88: 94-97, 2005

סיפורם של שני ביולוגים חדורי תחושת שליחות מהחברה לשימור חיות הבר שהקדישו את חייהם להגנה על יער איטורי.

אמנון. גוטמן החצר האחורית של העולם /. טבע הדברים , 146: 20-32, 2007

המאמר מתאר מלחמות ורצח בקונגו וארצות אפריקה אחרות בלי שהעולם יעשה דבר. למרות המלחמות, העוני ומחלות המחבר החליט לצאת לקונגו ולהתרשם מן הנופים, האנשים הצבעים והריחות.

ניר אלון  אלון, ניר.קונגו – ארץ ללא רחמים /. טבע הדברים , 159: 78-92, 2009

ן, ניר. אלון קונגו ארץ ללא רחמים (חלק ב') /. טבע הדברים , 161: 50-64, 2009

 ניר אלון  מתעד את אשר ראה בקונגו. תוצאות המלחמה – בתי יתומים, שקום בתי חולים והיסטוריה של אונס נשים והתעללות בהן.

הצילומים של ניר אלון מקונגו

 

 

 

תמר גולן על קולוניאליזם בקונגו הבלגית

מה  קרה לאפריקה?

יואב קרני על קונגו נעלמת

 

 

תמר גולן

 

 

ראיון עם תמר גולן

 

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בויקיפדיה  

 

  

מובוטו הרודן של זאיר  

 

לאורנט קבילה האיש שהפיל את מובוטו  

 

  

  

המנהיג הנוכחי של קונגו ג'וזף קבילה 

ארצות בעולם :עוד רשימות על עוד ארצות בעוד יבשות גן העדן המורעל :על קובה

·  אתיופיה :משלמה המלך ועד מילס זינאוי והלאה

·  האסיר מסיירה ליאון

·  סינגפור
קוריאה לנצח

 

 

 

 

 

 

 

סמלים אלכימיים והאל מרקורי:האם גבריאל מוקד הוא פוסט מודרניסט ?

 

 

הואריאציות של גבריאל מוקד הן יצירות פרוזה חידתיות מעין "מסות –סיפורים"  מהם הגותיים מהם מדעיים בדיוניים  מהם פילוסופיים מהם אישיים אוטוביוגרפיים  מהם לא ברור בדיוק מה שאותם כתב ופירסם הפרופסור גבריאל מוקד מזה עשרות שנים בכתבי עת ובקבצים  שונים.

לרגל מלאת 50 שנה לכתב העת "עכשיו " בעריכת גבריאל מוקד  אירוע שיחגג בשבועות הקרובים באירוע גדול בתל אביב יתפרסמו באתר זה  מספר מאמרים שיעסקו בואריאציות של מוקד כמו גם רשימה ביבליוגרפית מקיפה שלהם .

ולהלן מאמר ראשון על הואריאציות פרי עטה של הפסיכולוגית היונגיאנית רות נצר.מאמר נוסף על הואריאציות של אלי אשד שיכלול גם את הרשימה הביבליוגרפית של כולן וכל מה שנכתב עליהן יופיע באתר בקרוב .

 

 סמלים אלכימיים  והאל מרקורי או פוסט מודרניזם בכתיבה של גבריאל מוקד

מאת רות נצר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הופיע במקור  ב השלם ושברו :   מיתוס, ספרות, שירה : כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג /  ירושלים :   כרמל,   תש"ע 2009.

 

 

 

"מה מפוקפק מצבו של האדם, מאז חדל לחפש את דמות דיוקנו

 במראה של הנחלים, והתחיל מחפשה במשטחיה השבורים

והחדים של האינטליגנציה שלו."  (רוברט מוסיל. האיש ללא תכונות)

 

ספר הוואריאציות של מוקד[i], הגם שעברו עשרות שנים ממועד כתיבתו והוצאתו לאור, עודו מאתגר בחידתיות שבו. עודו מעורר תמיהה ומבוכה. ואם נכנה אותו 'פוסטמודרניסטי' יהיה זה רק עלה תאנה לכיסוי מערומי אותה מבוכה. ובכן, וריאציות על מה? האם השם וריאציות אינו מלכתחילה העדר מחויבות לטקסט מוגדר? העדר מחויבות ל'מה' מוגדר? יש הרגשה של אינסוף וריאציות על ה'מה' הנעלם שאולי אותו עצמו מבקשים לתמלל, לחפש, ןלהגדיר, שהוא אולי "ישות ההעדר" או "אני מסוים" (עמ' 93 ). וכל זה לשם מה? – סימני השאלה של הקורא מקבילים לסימני השאלה של הטקסט עצמו, אשר מורכב מרצף מגובב של שאלות ללא מענה וכל מענה יופרך, מתוך עמדה צינית, אירונית, פסימית, או מתוך חשיבה תבונית  פרדוקסלית, אשר בה השאלה המתמדת והחפוש המתמיד אחר תשובה מתקימים בד בבד עם היפוך כל תשובה, והכפירה המתמדת באפשרות תשובה כלשהי. הטקסט הוא ספק אמירה פילוסופית פיוטית, ספק מלל פסוידו- פילוסופי, ספק זיקוקין אינלקטואליים המלעיגים על פענוח כלשהו.

הכתיבה אסוציאטיבית, שמהלכה הוא קדימה ואחורה, בחזרות אין קץ, בלולאות ספירליות מסתבכות בעצמן, בבליל הנראה כתוהו, ספק מכוון, ספק נופל בפחים של עצמו ונלכד ללא מוצא. הקורא הנבוך שואל – האם המלך עירום, או אני הקורא מוצג במערומי? כי יש הרגשה של מבוי סתום בו אתה קורא ואינך קורא דבר.

 

יש הרגשה שמוקד "בנה מודלים חלליים, ומילא אותם מיים ומחשבות…ובכלל הירבה בתיכנות צעצועים ריקים מכל תוכן נראה"(עמ' 71). הקורא אינו יודע אם הטקסט מתעתע בו במכוון באיגיון שבו, שמממנו נפלטים מדי פעם משפטים של רצף לוגי, או שמא ה'מה' מתעתע בכותב הטקסט עצמו, כשישנן "צורות תעתוע של רשויות שונות לחלוטין זו מזו…בדוגמאות תעתוע של העבר וההווה…צורת תעתוע חדשה העשויה לקבוע את חוקיות חייו בעתיד…רשויות שונות לחלוטין זו מזו שתעתעו בו, יכלו להסוות עצמן בדרכים מגוונות כל כך" (עמ' 60). וכל זה כאשר "הצגת מצב התעתוע כסטטוס טבעי ומהנה של בגרות היתה אף היא צורת שבי"(עמ' 62). הקריאה בטקסט היא כחווית טקסט סכיזופרני מגלומני, או המתחזה להיות כזה, כדי לבטא דרך רסק מחשבתי את המהות העירומה של הנפש:

"שרשרת הפיקוד העליונה… הואשמה לא פעם באיבוד המגע עם המציאות בשים לב להתמוטטותה של התכנית הגדולה…ומיתאר אב לחלום הגדולה בין חושך לחושך" (עמ' 70). – כך התודעה משתתפת במרוץ אינסופי של תת ההכרה אחר זנבה.

זוהי וריאציה סוריאליסטית של כתיבת זרם התודעה ככתיבה אוטומטית מודעת לעצמה, כך שהסגנון והתוכן מתואמים להפליא:

"לא הוא היה בין המורדים, בין מניפי הקרדום על תורת ההיקש המסורתית…ותקוף קדחת משתחווה לעצמו…מסדר שורות טקסט בזרימה עיוורת ומוכנית לחלוטין" (עמ' 64-65).

כתיבה אסוציאטיבית של תת התודעה מקבלת צידוק מהתפיסה הפסיכואנליטית, שמניחה שזו הדרך אל הידיעה הגנוזה במעמקים, ואז לבורא הטקסט יש שליחות לרשום את התהליך: "למען מי שהיה מסוגל לראות את עצמו כשליח רושם יכלה תמיד להברא בלב הדברים שהות של ציפיה לאות. בלב חוסר ההיגיון העמוק של כל הסובב אותו, גלגל סובב של עובדות והסברים לעובדות" (עמ' 64). הבעיה היא שאותו "שליח רושם" הוא בעצמו "אחוז ומבולל בו בסימביוזה של כוכב ים"(שם). כלומר, מאבד לסרוגין את תודעתו ונספג ברסק תת ההכרה. ודומה לעתים שזו מגמתו להוליך דווקא אל פרוק-פיצול-התרסקות התודעה, אל אותו מצב דמדומים דמוי חלום. מלת החלום חוזרת פעמים רבות, כש "ארץ החלומות" היא "מחוז בדיה דקדוקית" (עמ' 82), והלא- מודע, משכן החלום, מוצג כאן ככאוס, כבליל חוטים שהוא מבוך ללא פתרון ופשר.

 

 אולם יאמר כי בניגוד לתאור החלום ככאוס בטקסט של מוקד, הרי שבתפיסת פרויד ויונג כאחד – אף על פי שהחלום הינו מעבר לחוקיות התודעה של זמן מקום וסיבה – בכל זאת הוא יחידה סיפורית נושאת משמעות ופשר, ויש בו לוגיקה משלו שנועדה להוליך, באמצעות המודעות, אל ההחלצות מהכאוס ומהמבוך אל ה"הישג ממשי", שהינו מחוץ לחלום. ועל כך מערער הטקסט של  מוקד: "

הכמיהות הבלתי פוסקות להישג ממשי היו עכשיו בעוכריו יותר מתמיד…קיומו הממשי של הישג התאפשר רק על רקע הוצאתו מהזרם האמורפי של חוויותיו. אבל מחוץ לזרם האמורפי של חוויותיו מה היה ממשי עתה, בשטח הצר ומצטמצם בין חושך לחושך ?" (עמ' 43). האמורפיות היא ה'מָסָה קונפוּזה' ׁ(הקיום הבלתי מודע), בלשון האלכימאים[ii], שנועדה לזקק מתוכה את האבן היקרה, שמזוהה עם גאולת הנפש, וישועה. אבל אצל מוקד יש כפירה בפשר, דהיינו ב"ישועה": "תוך הכרה בחוסר יכלת מוחלט לעשות ישועה" כי " איך חלל ריק דמוי גוף יכול לעשות ישועה?" (עמ' 11). בהעדר אמונה בפשר שהטקסט מוליך לקראתו, הופך הטקסט לקלוז-אפ צילומי של תהליכי נפש שאינם תהליכי השתנות-התפתחות, אלא התבוססות נרקיסיסטית בביצת הרהורים, שהיא מבוך שאין בו את חוט אריאדנה – התבוססות שיש לה אמנם אליבי פילוסופי אבל היא מקור של מצוקה:

"אינני איש חרב, אמר איש החרב, המתאים להתחיל קרב כזה. מאזן הכוחות האמיתי אינו מאפשר כאן שום תנועה קדימה. כל פריצה קדימה חייבת לקבל עתה אופי מדומה"  (עמ' 41 ). החרב היא סמלה של הידיעה החותכת החד-משמעית, ושל העשיה החד-משמעית הפורצת קדימה ומפלסת שביל, כלומר של תודעה גברית. אולם כתיבתו של מוקד היא שבירת התודעה המייצרת רצף חד כווני ומייצגת את היפוכה של החרב החד משמעית בהיותה אמביוולנציה מתמדת, ראיה כפולה  שממלכדת ומייאשת.

הסתירה הקיומית בטקסט שלפנינו אינה מהווה תפיסה פרדוקסלית שמשרתת, כדרך הזן, להארה של תודעת-על, אלא מיאשת בחוסר השחר שבה, בחשיפת האין וההעדר, בקריסת הוודאות, שמקבילה לקריסת המבנים הלוגיים-לשוניים של הטקסט. במלים אחרות, הפרדוקס אינו מוליך לתודעה גבוהה יותר שבה הניגודים מתאחדים, אלא חושף מצב קיומי של העדר אני תודעתי מרכזי מארגן ומוציא לפועל

: "עדיין נשארה ישות ההעדר, הנתונה וחשופה בשביל עצמה, גם בטרם הגדירה עצמה כאני מסוים, ואף בלא שהבינה את ייחודה כפרט, או נשאר מרכז החורג מיכולת ביטוי בלשון" (עמ' 93). בהעדר אני מאחד, מה שקיים אינו אלא הבהקי תחושות ומחשבות מתערבלות ומתחלפות באופן מסחרר אלו באלו. כעין מחשבות נטולות בעלים, ואין מי שאוחז בחכה של הוריאציות.

"האם גרם למשהו שיקרה בחלל בין אפשרות לאפשרות. במועקת דומיה בין נקודת ציפייה לנקודת ציפייה, בשדה יכולת מופרע, פגום ורוטט של כוחות ברצף סיכויים אבוד לחלוטין" (עמ' 22). העדר אני מאוחד היא היא העדרה של הוודאות, והיא – באופן פרדוקסלי – הוודאות היחידה שקימת כאן.

בהעדר מעגן של ודאות באני, אין פלא שהוא עסוק כל כך בלבוש, שמסמל את ה'פרסונה', מסכת ההסתגלות, כתחליף לוודאות אחדותית פנימית, וזאת בקטעים הדנים בלבושו וגופו וחולצת נסוס: "הוא שכל לבושו צמח לאור התבוסה ואפשרויותיה" (עמ' 26) "היה יכול ללבוש את כל אפשרויותיו כלבוש ולהעטות בהן את גופו בזו אחר זו…מתוך תחושת אחדותן האמיתית…היה יכול להיות באמת ובתמים מה שהיה בלאו הכי על פי מצבו הממשי: איש חסר ממשות, פרט לא אמיתי, יחיד לא נבון, ישות לא קיימת, ארוע אמיתי בחולצת נסוס." (עמ' 15). בהעדר ממשות פנימית מתרחש המצב הטרגי שהוא סיפורה המיתולוגי של חולצת נסוס, "שהחולצה דבוקה לגופו ונתאחדה עימו מזמן למהות אחת עד בלי הפרד"(עמ' 28). במיתולוגיה היוונית חולצת נסוס שורפת את גופו של הגבור שאינו יכול עוד להסירה מפאת הדבקותה לגופו. הגבור של מוקד, דהיינו, האנטי גבור, נעזר בזוהר והילת הלבוש כדי להיות לוליין של מלים: "לוליין נזוף צמא תהילה דמיונית" כשמתחתיו "יראה סתומה שאיבד את היכולת ללכת בחולצה לאור היום" ו"חי חיי אשליה כחיה קטנה וחדת שיניים, חרק גרוטסקי…בין תקווה מופרכת ותנועה מגוחכת"(עמ'  21). והוא זקוק ללבוש שיאפשר לו להיות מושא הערצה(עמ' 12) כישועה פיקטיבית כאשר "איך גוף פצוע ומכוער היה מסוגל בכל עריתו לפעול ישועה?" (שם).

אם גם הלבוש אינו התשובה לזהות עצמית, אזי "השאלה מי ניהל את הדיון הגדול בין חושך לחושך היכתה בהלם את מי שניהל אותו זמן רב כל כך מתוך הנחה שאינו יודע היכן הוא מצוי, מתי הוא ממוקם ובאיזה חומר עדות הוא מוקף" (עמ' 90). אולי הוא קיים רק דרך הכתיבה, קיום לשוני שאינו אלא קיום פיקטיבי? – "ההתיחסות לואריאציות כלמשחק סמנטי יכלה בכל זאת להוביל…לראייתן כמשחק לשון, מסכת התנהגות לשונית באספמיה בין חושך לחושך…אבל אם המערך המילולי המסועף והמגוון הזה, שלפעמים נראה לו נוצץ בריבואות קשקשיו המוזהבים… על מה היווה תגובה בין המצרים" (עמ' 95). "או שמא הוטל עליו לנהל את הקרב המקדים בתחום המשנה של זרם התודעה, הכפוף לו לדבריו ואיננו זהה גם עימו?" (עמ' 91). "בקיומו בין דימוי לדימוי, בין אפשרות לאפשרות, שקוע בשנתו, בין הביצות הטרופיות מעבר לרכס ההרים"(עמ' 26). הכתיבה של זרם התודעה מנסה כך לאתר את הזהות בעוד היא מפצלת אותה בהעדר הקשר בין משפט למשפט. השאלה מי הוא האני, מהי הזהות ומהי הנפש נשארת תהיה כללית של טקסט, שאינו מתחייב לדבר בשמו, בגוף ראשון, משמע קיום מזוהה של הכותב, אלא בגוף שלישי ואמירות כלליות, מוכללות, מופשטות, נעדרות זיהוי של אדם ביוגרפי. כתיבה כזו מדגישה את הניכור שמשתמע מהעדר זהות של אני, ומהתחמקות מתמדת מפני אמירה שיש בה מחויבות חד משמעית. מתקיים מצב פרדוקסלי של חפוש זהות ואחדות ובו בזמן ניתוץ נטול אשליות של כל ודאות.

כך גם קורה לשתי דמויות בטקסט, שהן אפשרות של ודאות קיומית. אחת היא של איש החרב, השולל את היותו איש חרב:

 "אינני איש חרב , אמר איש החרב, הראוי לנהל קרב כזה…מאזן הכוחות האמיתי אינו מאפשר כאן שום תנועה קדימה, כל פריצה קדימה חייבת לקבל עתה אופי מדומה". והוא מעדיף "לעסוק בריתמיקה נגד צללים" (עמ' 42), במקום להאבק בעזרת כח הרצון של האני, שהוא החרב התכליתית, כנגד התוהו של תת ההכרה המציף אותו ומונע ממנו קיום מזוהה ומובחן. איש החרב הינו וריאציה מהופכת של המוטיב המיתולוגי-ארכיטיפי של  הגבור הנאבק במפלצת התוהו המאימת על הקיום[iii]. כאמור, הינו אנטי גבור. הטקסט מלווה בתמונה אלכימית של דמות אוחזת חרב שנועדה לבקע את הביצה המסמלת את פוטנציאל הקיום.

הדמות השניה היא של האיש הזקן שהוא "הרשות המוסמכת למתן אימון, הרשות הגבוהה ביותר…למעשה הרשות היחידה הקיימת, אישרה באורח טבעי, בלי כל מאמץ אימות… את ודאותו הוא" (עמ' 27). אלא שגם כאן, בהמשך, הוא שולל את ממשות כתב האישור. בניגוד לגבור החרב המיתולוגי, שפועל בעיקר בראשית החיים כדי לגבש אגו המפריד אותו – בעזרת החרב – מתת ההכרה, הרי הזקן שמתואר כאן כ"רשות הגבוהה ביותר", מייצג הרשות האמיתית" "למתן אמון" (עמ' 28), הוא גילום ארכיטיפ הזקן החכם, שהינו חכמת הנפש העתיקה שהצטברה בנפש הכלל אנושית. כארכיטיפ, וכדמות מיתית, הזקן החכם מופיע בדרך כלל כמורה דרך מתוך ידיעתו של מי שכבר עבר את הדרך, ויעודו להוליך את הנפש אל האישיות השלמה החוברת יחדיו את חלקיה[iv]  . לגבור החרב יש תפקיד של הפרדה ופיצול של הכאוס לחלקיו התודעתיים המובחנים, בעוד לזקן החכם יש תפקיד של חבור מחדש של החלקים בתוך אישיות תודעתית מאורגנת. אולם הטקסט של מוקד מסרב להענות לאופציות הנפשיות שמגולמות בדמויות ארכיטיפיות אלה שעולות מנבכי הנפש הקולקטיבית (הלא-מודע הקולקטיבי).

שפת הארכיטיפים והאלכימיה: ועכשיו אני מבקשת "רשות כניסה אישית, אשרה חלומית ויחידה, מארכימלאך גבריאל [מוקד?] בעל המפתחות המרחפים והענקיים למבנה הפנימי ביותר" (עמ' 81) של ספר הוריאציות. ה"נקודה הארכימדית" להבנת עולמו היחודי היא, לדעתי,  השפה של הסמלים הארכיטיפיים ובמיוחד של סמלי האלכימאים שמוקד שיבץ את תמונותיהם החידתיות לעצמן, בין דפי הטקסט, כמי שמפזר תעלומה על תעלומה, ובו בזמן כמי שמפזר רמזי פתיון תמונתיים לפענוח הטקסט המילולי.

אכן, מוקד משתמש בשפה ובסמלים של האלכימיה כדי לבטא את "סאונו הרותח והמבעבע של החומר ההיולי" (עמ' 80 ) ש"ניגר ומבעבע בכור המצרף של היסודות כנוזל זהב ויהלומים מותכים במבחנת האלכימאי"  (עמ' 63 ). האלכימאים בקשו להפיק מהחמר ההיולי את התוצר הסופי המעובד יקר הערך שהוא האבן היקרה או הזהב שמסמלים – אליבא דיונג, שחקר את סמליה[v]  – את שלמות העצמי, שלמות הנפש המיוחלת.  שלמות זו מבוטאת בציור האלכימי הראשון שבספר, כדמות אדם אחוז במעגלים חופפים ונפגשים אלה באלה, זה הסמל הארכיטיפי של אדם קדמון שגופו הוא סמל אחדות הנפש והיקום. דמות זו מופיעה גם בסימבוליקה של כתבים גנוסטיים וקבליים, והיא מסמלת את השלמות האחידה של הנפש, שהיא תכלית תהליכי ההתפתחות הנפשית, ובמובן אחר, גם תכלית המיסטיקה. בטקסט שלפנינו, ברוח הפוסטמודרניזם, מתקיימת רק עמדה מודעת של העדרה והפרכתה של אחדות מיוחלת זו. אבל סמלי אחדות הנפש מקרינים ומציעים עצמם ממעמקי הלא-מודע הקולקטיבי (שהוא הנפש הגדולה, הכלל אנושית), ושולחים את סמלי שלמות העצמי שהנפש זקוקה לה.

האלכימאים ביקשו להבין את מהות נפשם שהושלכה לחומר. וכך "יקום היושפה הזעיר הלוהט של המחקר, והמאווי התמוהה היה נושא שיקול אלכימי זהיר של ברור במעבדת חלומות בהיותו הוא עצמו תוכנו הנבחר של המחקר" (עמ' 78). מוקד הוא כאלכימאי העושה ניסויים בחמרי נפשו ובו בזמן מתבונן בהם כחוקר מדען אלכימאי "מרכז הדיון העיקרי לא נועד לגזור מתוכו, או לבאר, את המבנה הכללי אלא הוכשר יותר לערוך נסיונות של חמר וצורה…כי לא באטימותו הקשה, אלא בפתיחותו הרועדת נתפש בין המשברים" (עמ' 72). כדי לגעת באותה פתיחות רועדת יש לזנוח את השפה הרציונלית של התודעה, ולהעזר בסמלים, כי רק דרכם מתרחשת נגיעה במעמקים של הנפש – בחלומות, בשירה, בדת, באמנות ובפילוסופיה. הסמלים הארכיטיפיים הם אפוא כאוצר: "הארכיטיפים החבויים עמוק בקרחת היער, ליד שבע האבנים הלבנות, לצד פלג מיים חיים בחצות, כחצות עיגול הירח המלא את ענני המוך האפלים" (עמ' 29). דרכם מתאפשר "לזעזע את מיתר הזהב בכל הוריאציות שלו רועד נוצץ" (שם).

רעידה פיוטית זו עלולה גם להיות זעזוע הרסני שנגרם על ידי כוחות תת ההכרה שמגולמים  ב"שדה המוקשים של הארכיטיפים…הינשאות לאורך עקומה נשברת של גל ארכיטיפי, נופל מגובה מסחרר, ונבלע בנד ענקי וניצב של מיים" (שם). מתברר שהתנסות של הכותב בכתיבה תת הכרתית מעין זו, אשר בה מתרחשים מעברים מהירים ומתמידים בין המודע והלא מודע הינה מסוכנת: "שום סגנון אסתטי ומרומם של לבוש לא היה יכול לעמוד בתלאות המעבר מתחום לתחום ובריבוי משמעות אירונית של המצאות בתחומים נמוכים יותר…או לעבור ביניהם במעבר המסוכן…הממציא היה חייב לקחת על עצמו את הסיכון להעלם במערבולת המעבר" (עמ' 31).

נראה כי ההתבוננות בתהליכי הכתיבה, מעמדה מנוכרת ואירונית, שמקבלת גיבוי ספרותי-סגנוני פוסט מודרניסטי – אינה מסייעת לו להינצל מעוצמות נפשו. היפוכו של דבר. מגמה זו של הזרה מנתקת אותו ממאחז באני בסיסי ואחדותי אשר יוכל לעמוד במערבולות המעברים.

המערבולת היא גם הכתיבה המתעתעת של מוקד כש"הדגמות התעתועים ריפרפו בכנפי נייר השעווה שלהם על פני הדפים" (עמ' 60 ). וגם הקורא מאוּים לפול במערבולת זו, ולאבד דרכו בתוהו של הטקסט.  התעתוע הוא רוחו של היסוד האלכימי מרקורי, שהאלכימאים קראו לו ספיריטוס מרקוריאליס, שהינו יסוד כספיתי נעלם חמקמק ומתעתע בפרדוקסליות של ניגודיו, יסוד שפועל על החומר בכיוונים שונים ומנוגדים, כשהוא מחבר ומפרק, בורא עולמות והורס אותם כאחת. מוקד מביא את מאוויי הבריאה, היצירה, ההתהוות המחשלת והיציבה הפורצת קדימה, ובו בזמן מנתץ את אפשרותם: "החופשה הראשונה היתה חופשת הכוח בעיצוב האישיות (עמ' 69) "מערכת משולשת זו, מאירה, יוצרת, חד-פעמית, וחשאית, הצומחת בלב לא-כלום (עץ סמנטי הנובט מגרעין הגעגוע ששורשיו במקום שאינו מקום וענפיו פרושים על זמנים רבים)" (עמ' 71), "אבל אולי הדגם הפנימי ייצג וגילם בבליטות את מכון שבתו הפנימי של הגעגוע, אותו העדר מקום מפוקפק" (עמ' 73), וכו'. כלומר, המתח המתמיד שבין הכוח והחופשה ממנו, בין היצירה והלא-כלום, בין המקום והעדר המקום – מוליך בסופו של דבר אל הפקפוק. וכל זה מבוטא גם בכתיבה. בלשון, במשפטים שאין להם תכלית. אכן לפנינו כתיבה מרקוריאנית של טקסט נזיל בו פרודות המלים צפות לכל הכיוונים. וכל זה לשם מה?

האלכימאים האמינו שפרוק החמר הכרחי כדי להפיק ממנו את איכויותיו החדשות. גם הכתיבה הפוסט מודרניסטית מפרקת תבניות (דקונסטרוקציה), אולם אין היא נושאת בחובה את האמונה התכליתית של מוות לקראת תחיה ואינטגרציה, שמתקיימת בתפישה המיתית שמתגלמת באלכימיה (ובאלכימית הנפש; בתהליכי ההתפתחות הפסיכולוגיים, הרוחניים והדתיים). לפי הסימבוליקה של אלכימית הנפש, ההתפרקות אל הכאוס, שמסמלת גם את מות התודעה, נועדה ליצור שינוי לקראת רמת תודעה גבוהה יותר, בתוך מכלול תהליכי התפתחות ושכלול החמר-נפש. כשבסופו של דבר, מתוך תהליכי פרוק ואיחוד חוזרים ונשנים, מגמתו של מרקורי להביא לאחדות הניגודים. דמות מאחדת זו מופיעה בתמונה האלכימית האחרונה שבספר – מרקורי כדמות אנדרוגינית שמאחדת את הזכרי והנקבי, את הארץ והשמיים, את החייתי והרוחני. מרקורי הוא  למעשה הדחף ההתפתחותי שפועל בנפש בדרך עקלקלה ומתעתעת, ויעדו להביא להתפתחות והגשמה של כוליות העצמי.

מרקורי (שהוא האל הרמס) המיתולוגי נועד לסייע לתהליך זה והינו אל המעָבָרים, ולעתים הוא מתגלם כמורה דרך. בטקסט של מוקד מופיע הזקן כמורה דרך שאין נעזרים בו. בטקסט של מוקד מרקורי אינו מסייע כאל המעברים שכבר ראינו את סכנותיהם. ואז המעבר אל הכאוטי מפרק את הטקסט, בלי לעבור מחדש אל מחוז התודעה.

 

גבריאל מוקד.ציור מאת אילנה יפה.

בסופו של דבר, דומה שהעמדה המרקוריאנית של מוקד משרתת את הפרוק הספקני ולא את הבניה המחודשת. היסוד המפרק יכול להתאזן על ידי אמונה בהכרחיות ואפשרות התהליך ההתפתחותי של הנפש כפי שהאלכימאים האמינו שמתוך הפרוק ימצא החמר יקר הערך שכה חיפשו אחריו. אולם אצל מוקד מחליפים הספק וסימני שאלה את האמונה. מבוטא "החיפוש אחר המשפט הקובע בן שבע המלים" (עמ' 80), (במקביל לשבעה כוכבי הלכת ושבעת השלבים בתהליך האלכימי) שכמובן אינו נמצא. ומתקימת שאלה ספקנית מתמדת: "האם מלחמתו העזה ביסודות איחדתו איתם…האם במאבק ביסודות עוינים ובבנית תחנות כוח… שומה היתה עליו להבטיח המחשה של קו התפתחות הכרחי וכללי? האם המשפט הנכון והיחיד יכול היה להשמע באמת ולקבל אופי של פסוק חמור…כמו הצגת כרטיס ביקור…'אני מייצג את התפתחות הרוח בשלבה ההכרחי'?" (שם). אבל השאיפה ההכרחית מוצגת במהרה כיומרנית, כשהמשפט הקובע מכונה "מתלהם" והתפתחות הרוח נהיית, באופן אירוני "לעלייה ישר…למקום שבו טבועות ומזהירות הטיוטות הגדולות של התקדמות קוסמית" (שם). המאווים האינסופיים ליצירתיות עשירה שנובעת מפתיחות החמרים לתהליך מחבלים בעצמם: "הפתיחות המוחלטת של סיכוייו, היסוד הבלתי צפוי, הטמון בחמרי מלאכתו, צבעיהם והרכבם הכימי, הגבילו מראש את אפשרויות הסגירות האסתטית…כמיהותיו לתאים ויסודות חדשים, נבגי הגעגועים הלבנים והשקופים כזג עינב, ששולחו פרא לצוף כחוטי כסף, בהתאם לצו הארכיטיפ, על פני נהר החלומות שלו, היו שורש פורה צמיחות גדולה היולית, שאיימו לכסות לחלוטין במשך הזמן את זרם חייו" (עמ' 31). בסופו של דבר משפטים אלה הופכים למושאי "הערצה על עצם קיומם" בלבד. ושאלה ללא תשובה זולת עמדה אירונית ספקנית וחסרת אמון: "עליו היה אפוא, לגבש את עצמו יותר בלב השיטה הקדושה, צורה לא פחותה של הונאה ופיתוי מצד רשויות שונות לחלוטין זו מזו, שתעתעו בו" (עמ' 61 ).

מרקורי שכזה עשוי להיות מתחזה, המודע להתחזותו, כשהוא זורק כלפינו זיקוקי דינור של פיוט בכוחו הכספיתי, הבוהק, הכריזמטי, והופך שטני ודמוני כאשר הוא פועל מתוך אינטלקט באופן חד צדדי[vi] הדמוניות היא האינטלקט שהורס את עצמו על ידי הספק, בעודו מתבשם מחוכמת יכלתו להטיל ספק.

השאלות המתמידות והטלת הספק הן האופן בו הוא מתדמה להיות סוקראטס (כמורה דרך טריקסטרי) שתפקידו לאתגר את החשיבה האנושית כדי לקדם אותה: "התהליך של היות סוקראטס", כאשר אולי האמת היא ש"שיחק את המשחק 'בלהיות סוקרטאס'" (עמ' 102) כי "לסמאנטיקה נודע עתה אך בקושי אופי סמאנטי" (שם). בהעדר סמאנטיקה אין תודעה. בהעדר תודעה אין אפשרות להיוושע מן הכאוס. חשיבה אינטלקטואלית כשלעצמה איננה תודעה.

נראה לי שספקותיו של הטקסט הזה הם גם תמרורי אזהרה כלפי העמדה הפוסטמודרניסטית[vii] שדוגלת באי ודאות בכלל, אי ודאות הלשון והעדר קביעות של האני. הטקסט שבסופו של דבר אכן מאתגר את הקורא, בגילוי מערומיו ומערומינו שלנו, מעיד על עצמו: "ברור מעמדם של הקטעים התמוהים והנואלים הללו שלעתים היו שזורים בהם פרקי ארגמן, הבלחות של מחשבה, רגש ודמיון בלב לא-כלום מצד מי שלא ידע מי הוא, על רקע עולמם של משחקי לשון, חייב היה אפוא, להערך בעימות כפול עם הגדרת אופי הקטעים עצמם כמשחק לשון ועם בעיית אופיו של מרכז הדיון. המשחק הגדול בקטעי מובנות, שבוודאי היה יאה לו גם השם 'המשחק העילי' או 'המשחק העליון' "(עמ' 96 ).

אולי החפוש בטקסט הזה הוא משחק פוסטמודרניסטי, וירטואלי, משום שהוא מתקיים רק בספירה הבודדה מאד; בטריטוריה הלשונית-מחשבתית האוטיסטית של האדם, ואין זה חפוש במשמעות המיתולוגית, כשהאדם יוצא למסע פנים-נפשי למפגש עם אדם ועולם, ובאמצעות התנסות זו למצוא את עצמו.

הבדידות הלשונית הזו צובעת באי ממשות את החויה הקיומית הפוסטמודרניסטית המנוכרת והמקוטעת של הטקסט. ובכל זאת, ואולי דווקא מתוכה, יש כאן חפוש אחר הממשי המוחלט והאמיתי שהפוסטמודרניזם כופר בו; אחר אמן אמיתי, יכלת אמיתית, ספוק אמיתי, שוויון אמיתי, אלמוניות אמיתית, אמרה אמיתית, קצב אמיתי. המלים – אמיתי, מוסמך, מוחלט – חוזרות שוב ושוב. לשם כך הוא נעזר בנוסחאות עזר של משפטי שבעה מלים, גרפים של מחשבה, משפטים נחרצים בניסוחם.

גבראל מוקד.ציור מאת אילנה יפה.

הטקסט מתפקד כמתעתע, כשהוא זורק את הקורא אל קו התפר שבין האמיתי והלא-אמיתי, ומאתגר את הקורא לסימני שאלה של תהיה מתמדת כמצב קיומי מתמיד, שבה נזילות הוודאות היא הקבוע היחידי, קבוע נזיל שמאפשר חרות נזילה, כקיומיות פתוחה לאפשרויות אינסופיות.

נזילות הוודאות הזו מגיעה לשיאה בוריאציה האחרונה (שמופיעה בהוצאת הקבוץ המאוחד, 1995 ), אודות איש המקצוע, והיא טקסט חובה לכל איש מקצוע בתחום הידע של מדעי הרוח והחברה, כדי שישאר תמיד בתחום האי-ודאות, שהוא המרחב הפורה להיווצרות החדש.

בסופו של דבר, הנזילות היא התעתוע, שהוא התגלמות הארכיטיפ המרקוריאני-הטריקסטרי, שמאתגר את התפיסה והתודעה, כדי לפרוץ מהידוע אל הבלתי ידוע, כדי להגיע אל ידיעה חדשה, שלוקחת בחשבון את הניגודים והסתירות המתמידים של ההוויה.

ועדיין לא אמרנו דבר על היופי הפיוטי של הטקסט, שהאיכות הגבישית שלו היא היש הקבוע, המכיל האוקסימורוני של הנזילות והניגודים.

 

 

                              

 

 

 

 

 


[i] מוקד גבריאל. 1979.  מבחר ואריציות (1959-1976). הוצאת פפירוס. במהדורה מעודכנת של הואריאציות, בהוצאת הקבוץ המאוחד, 1995, נכללים טקסטים רבים נוספים, עד 1992 .

[ii]  ראו מונחים אלכימיים בסוף הספר. וכן: רות נצר רות. 2004 .מסע אל העצמי – אלכימית הנפש – סמלים ומיתוסים. מודן.

[iii]   Neumann  Erich. 1962. The Origins and History of Consceiousness. Bollingen Serries.

 

[iv]                   Jung C.G.1964.  Man and His Symbols. Aldus Books.                                         

[v]           Jung C.G . 1950. Psycology and Alchemy. Bollingen Serries 

[vi]  יונג ק.ג. 1982. על החלומות. פרק 4 – מערכת הסמלים של החלום והאלכימיה. דביר.

[vii] ראו דיון במבוא על פוסטמודרניזם ופוסטיונגיאניות

 

ראו גם

רות נצר בלקסיקון הסופרים

רות נצר באיגוד הסופרים

 

 הספר שלם ושברו

 איש החרב על גבריאל מוקד

ואריאציות

מבחר וריאציות מאת גבריאל מוקד

 

ערב הוואריאציות של גבריאל מוקד

 

 

איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

 

 

 

לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

 

 

עלייתה ונפילתה של מפלגת ד"ש :חלק שני

 

 

עלייתה ונפילתה של מפלגת ד"ש -החלק הראשון

האידיאולוגיה של ד"ש :

ארבעת הנושאים ליוו את ד"ש כיעדים שאותם יש לממש לאחר הבחירות והם:

  1. ביטחון -  בד"ש פעלו שתי גישות באשר לביטחונה של מדינת ישראל. גישה אחת היא הגישה הניצית שמייצגה היה מאיר זורע אשר דגל ברעיון ארץ ישראל השלמה והגישה היונית שמייצגה היה יגאל ידין ואשר היה מוכן לפשרות טריטוריאליות. מאיר זורע מוכן היה שלא להציג נושא זה כדגל שעליו נלחמים בבחירות מאחר ש"לא אלו הבעיות העומדות עתה על הפרק. אנו מתארגנים על שאלות אחרות. אם יבוא יום והבעיות יהיו אקטואליות וצריך יהיה לקבל החלטות דיה לצרה בשעתה" [17]. ידין לעומתו היה מוכן לפשרות, אך בתנאי שצה"ל יישאר על נהר הירדן ויתפוס מאחזים צבאיים ביהודה והשומרון ובאשר לסמכות פוליטית שאיתה יכנסו לשיחות ומשא ומתן על השלום, הרי כפי שידין ציין "הפרטנר למשא ומתן עם ישראל יהיה מי שהערבים בירדן ובגדה המערבית יכירו בו כנציגם" [18].
  2. שינוי שיטת הבחירות – זה היה למעשה הדגל של ידין לכל אורך שלבי הקמתה של ד"ש, מסע הבחירות ובעת המשא ומתן על כניסה לממשלה. במסיבת העיתונאים שהתקיימה בבית אגרון ב- 22.11.76 ידין הצהיר כי יצטרף לאותה ממשלה אשר תתפטר חצי שנה לאחר כינונה, תכריז על בחירות חדשות ותקיים אותן בשיטה החדשה – אישיות אזוריות ויחסיות ואמנם במהלך המשא ומתן להקמת הממשלה דנו בנושא זה, אך הוא לא יצא לפועל ולמרות זאת ד"ש הצטרפה לממשלה. שינוי שיטת הבחירות, לשיטתו של ידין, נועד להבטיח את המבנה הדמוקרטי של המפלגות: לשנות את שיטת התפקוד של הממשלה על ידי חלוקת סמכויות ברורה, בהתאם לצרכים והקמת קבינט מצומצם ומינוי שר עליון לכלכלה שיתכנן ויתאם את פעילות המשרדים הכפופים לו.
  3. תחומי טיפולה העיקריים של ד"ש  יהיו ענייני פנים ונושאי רווחה. הפער החברתי וישראל השנייה יהיו יעדים מרכזיים לטיפול.
  4. בדעתו של ידין "לגמור את השיטה של יד רוחצת יד ולהביא לשינוי טוטאלי של 'השיטה'. יחול איסור מוחלט על שביתות בעמדות מפתח ולא אראה בכך טעם לפגם אם נצטרך לשלוח צבא למשימות אלה" [19].
  5. "ד"ש תפעל להבטחת חופש הדת והמצפון של כל אזרחי המדינה ותושביה ברוח מגילת העצמאות – ותפעל לניתוק בין הדת ובין המערכת הפוליטית המפלגתית" [20].

הבחירות הפנימיות:

לקביעת מועמדיה של ד"ש לכנסת נקבע כי ב- 15.3.77 ייערכו בחירות פנימיות במפלגה. הייתה כוונה לקבוע בחירות אלה למועד מאוחר יותר, אך בשל הקדמת מועד הבחירות לכנסת, ד"ש נאלצה להתארגן מוקדם יותר ולהקדים את מועד בחירת המועמדים. היו התלבטויות רבות באשר לשיטה שתייצג בצורה האופטימאלית את רצון הבוחרים. בפני הנהגת ד"ש עמד חלקה של "תסמונת ארסלאן" [21]. בבחירות הפנימיות שהתקיימו למועצת "שינוי" ביולי 1974, שלושה חודשים אחרי הקמתה נכללו אמנון רובינשטיין במקום ראשון, יונתן שפירא במקום שני, צבי מיתר במקום שלישי ועטאף ארסלאן במקום הרביעי – בחורה מנצרת שאף אחד לא הכיר אישית והיא גם לא טרחה להופיע כלל לישיבות המועצה.

הרעיון הבסיסי ש"הכול בוחרים את הכול" היה מקובל ב"שינוי", אך השיטה שנבחרה הייתה שיטת "הקול הנייד" שהייתה מקובלת באירלנד ובגופים אקדמיים שונים. לפי שיטה זו מדרג כל חבר את מועמדיו לפי סדר רצוי לו וסך כל הדירוגים יקבע את סדר הרשימה. "מעשית נקבע מודד שונה למקום הראשון ברשימה, מקום שני וכו'. המודד למקום הראשון למשל הוא 50% מהקולות הכשרים ועוד קול אחד. המקומות הבאים נקבעים בעזרת מודד הולך וקטן. וכך למשל, המודד בעזרתו נקבע המקום התשיעי הוא 10% מהקולות הכשרים ועוד קול אחד. מתחילים עם קביעת המקום הראשון. באם מישהו מבין המועמדים קיבל למעשה מ- 50% מהקולות הבוחרים בעדיפות ראשונה, הרי הוא נבחר למקום הראשון מיד. באם לאו, מבטלים [לגבי המקום הראשון] את המועמד אשר קיבל את המספר המועט ביותר של קולות העדיפות הראשונה ומעבירים את הקולות הללו למועמדים אשר בוחרי מועמד זה ציינו בעדיפות שנייה [מכאן שם השיטה "הקול הנייד"]. הספירה נמשכת עד שאחד המועמדים עובד את המודד ונבחר. באופן דומה נקבעים המועמדים האחרים ברשימה, לפי הסדר" [22]. האידיאל שלקראת מימושו חתרו היה ביטול כוחו של המנגנון כמחליט וביטול עוצמתם של "כוחות השוק" הפועלים מאחורי הקלעים.

חסרונה של השיטה היה במורכבותה, הקושי להבינה ומאמץ היתר האינטלקטואלי והבלתי סביר שנדרש מהבוחרים. בשל הקדמת הבחירות אי אפשר היה להציב כתנאי התקבלות לד"ש שום תקופת הכשרה של 6 חודשים לפחות ובידי הבוחרים לא היה זמן נאות להכיר את המועמדים לכנסת כדי ליצור סלקציה טבעית. הייתה הצעה של רובינשטיין למתן התחייבות – מתן דמי חברות בסך 120 לירות לשנה מראש. היו ויכוחים רבים על גובה הסכום כשהמתנגדים העיקריים היו חברי "עודד". הטיעון שלהם היה שסכום גדול יגביל את הצטרפותם של אנשי השכונות ועיירות הפיתוח לד"ש. לבסוף סוכם על ידי המזכירות, אם כי בקושי רב שגובה הסכום יהיה 15 לירות ל- 3 חודשים, כלומר 5 לירות לחודש [23]. חברי "שינוי" לא היו שבעי רצון, אך הם חששו להלחם בכך מאחר שלא רצו ליצור את הרושם שהם תנועה אליטיסטית וכי רק עשירים יכולים להצטרף לד"ש [24].

דמי הצטרפות נמוכים אלה היו בבחינת גל שפרץ את סכר ההצטרפות הטבעית ולמפלגה הצטרפו קבוצות מיעוט פיקטיביות שנרשמו כחברים בד"ש רק לצורכי הבחירות לקידום אנשי שלומם. ואמנם בעלי העניין יכלו לקבוע את מיקומם ברשימת מועמדיה של ד"ש לכנסת על ידי ארגון נכון ויעיל של קהל בוחרים. כל שיטת הבחירות שעמלו עליה קשות הושמה ללעג ולקלס [25]. שפיק אסעד מבית ג'אן אישיות לא מוכרת, הצביעו עבורו 3136 איש. על פי השיטה הרובית דורג במקום ה- 48 אך ברשימת המועמדים לכנסת הוצב במקום ה- 12 לפני זיידאן עטשי שעבורו הצביעו 8666 איש וברשימת המועמדים הוצב במקום ה- 13. התברר שעל פי הנחייתו של אסעד 44 איש דרגו אותו במקום ראשון, 1304 איש דרגו אותו במקום שני, 85 איש דרגו אותו במקום השלישי, 66 איש דרגו אותו במקום הרביעי, 90 איש דרגו אותו במקום החמישי ו- 113 איש דרגו אותו במקום השישי. ריבוי התומכים שדירגו אותו במקום שני האפיל על הסך הכול הדל של תומכיו. בעזרת מניפולציות מתוחכמות זכה אסעד במקום ריאלי בכנסת. שלמה אליהו עם 5344 מצביעים דורג במקום ה- 16, שעה שמרדכי וירשובסקי עם 7061 מצביעים דורג במקום ה- 14. יורם אלסטר עם 7477 מצביעים דורג במקום ה- 19, שמואל טולידאנו עם 10,349 מצביעים דורג במקום ה- 7 לעומת אסף יגורי עם 14,453 מצביעים שדורג במקום ה- 10 ודוד גולומב עם 9348 מצביעים שדורג במקום ה- 11.

הכניסה לממשלה:

מנחם בגין ראש ממשלת הליכוד

ב- 30.4.77 הובאה לדיון בפני המועצה הצעת המזכירות שגם אושרה והיא כלל שבעה תנאים להצטרפות לממשלה והם [26]:

  1. הקטנה משמעותית של מספר משרדי הממשלה. במסגרת חלוקת התפקידים בממשלה, תהיה אחריות על מיניסטריאלית לנושאי כלכלה וחברה.
  2. קבלתה של תוכנית כלכלית שתכלול הורדת האינפלציה לשיעור של 15%, קיצוץ משמעותי בתקציב המדינה, מאמץ מיוחד לעידוד הייצור והיבוא.
  3. התחייבות הממשלה על עמידה נחרצת לקיום הסכמי השכר ככתבם ולשונם, חקיקה ואכיפת חוק למניעת הידרדרות ביחסי עבודה.
  4. תוכנית פעולה דחופה לטיפול בשכבות מצוקה ובאזורי מצוקה שתבטא עדיפות גבוהה לנושא החברתי בתוכניות הממשלה.
  5. שינוי שיטת הבחירות: חקיקה מיידית של חוק בחירות אישיות, אזוריות יחסיות וקיום בחירות חדשות לפי זו תוך שנתיים ימים.
  6. חקיקה מיידית של חוק מפלגות שיבטיח, בין השאר, דמוקרטיה פנימית במפלגות, ניהול כספי תקין וגלוי, איסור על מעורבות בעסקים ובתחומים לא פוליטיים אחרים וצמצום שיעור התמיכה הממשלתי במפלגות.
  7. מדיניות החוץ והביטחון של הממשלה לא תהיה נוגדת את עקרונות המצע של התנועה בנושא מדיניות לאומית לשלום ולביטחון.

המשא ומתן אותו ניהלה ד"ש עם הליכוד לקראת הצטרפותה לקואליציה נמשך כ- 5 חודשים מה- 17.5.77 מועד הבחירות לכנסת ועד ל- 24.10 יום חתימת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד, המפד"ל, אגודת ישראל וד"ש. היו חמישה חודשים של משא ומן מתיש מבחינתה של ד"ש, כל זאת לאור תוצאות הבחירות. הליכוד זכה ב- 45 מנדטים, המערך ב- 31 מנדטים, ד"ש ב- 15 מנדטים, מפד"ל ב- 12 מנדטים, רק"ח ב- 5 מנדטים, אגודת ישראל ב- 4 מנדטים, של"י ב- 2 מנדטים ואחרים ב- 6 מנדטים. בידי בגין היה הכוח להרכיב קואליציה ללא ד"ש. לאחר הבחירות הודיע בגין כי בכוונתו לכונן את ממשלתו באמצע יוני ומשימה זו מומשה על פי תוכניתו [27]. ד"ש הייתה אם כן בעמדת נחיתות, אם רצתה להיכנס לממשלה. מי שהכתיב את תנאי המשא ומתן היה בגין וזה אמנם השפיע על התפשרויותיה של ד"ש בכל מה שקשור לתנאי הצטרפותה לממשלה. הממשלה שבגין הקים הייתה צרה ונשענה על רוב צר של 63 חברי כנסת וב- 20.6 הציג את ממשלתו, אך יחד עם זאת לא אייש את משרדי המשפטים, העבודה, הסעד, התחבורה והתקשורת והפקיד עליהם את סגן השר יורם ארידור. כוונתו הייתה לשמור על אופציה פתוחה עבור ד"ש, אם תחליט בכל זאת להצטרף לקואליציה.

כל מהלך המשא ומתן היה במחזורי הצהרות של אי כניסה לממשלה או נסיגה משיחות וישיבה למשא ומתן, תוך צמצום פוחת והולך בתנאיה של ד"ש להצטרפות לקואליציה. ד"ש פתחה את המשא ומתן ברגל שמאל [28]. הטעות הראשונה הייתה העלאת הסעיף השביעי ממצע המפלגה כתנאי בסיסי כאשר בגין הצהיר באלון מורה: "בעתיד הקרוב יהיו הרבה אלוני מורה. לא יהיה צורך בקדום בארץ הזאת. יש מקום לערבים היושבים במקומותיהם וליהודים שיבואו להפרות את אדמות המולדת". העלאתה של תביעה זו יכלה רק להקשיח את בגין וזאת לאור העובדה שהוא היה זה שהכתיב את התנאים. הטעות השנייה הייתה בבניית צוות בן שישה אנשים בעלי עמדות ביטחוניות קוטביות למשא ומתן כמו אמנון רובינשטיין ומאיר זורע. עובדה שנטרלה את כושר ההכרעה של ד"ש. אמנם צוות זה שיקף את ריבוי הדעות שבמפלגה, אך לא יכל להגיע לכלל עמדה משותפת. באשר לדרך ניהול המשא ומתן בהסכם הקואליציוני שבין הליכוד ואגודת ישראל הושם דגש חזק על נושאים דתיים. מתוך 43 סעיפי ההסכם, 34 סעיפים עסקו בנושאים דתיים מתוך מגמה להיענות לתביעות של המפד"ל ושל אגודת ישראל, נושאים שנגדו את מצעה של ד"ש ואשר בוחריה היו רגישים להם במיוחד כאנשים בעלי אוריינטציה ליבלית, חופש המצפון וחופש הדת היו יקרים להם. ידין טען בעקבות זאת כי לממשלת הליכוד נקבעו מצע והרכב אשר אינם נותנים לד"ש כל אפשרות להזדהות איתה" [29]. זורע ותמיר גרסו שאין להתייצב חזיתית נגד הממשלה.

זורע הודיע כי לא יקבל את הכרעת הרוב. לדבריו הוא המתין שנים רבות מידי לחילופי השלטון ולנפילת המערך מכדי שירים את ידו נגד תופעה שכה רבות ציפה לה [30], וכי הוא לא מוכן לקבל את דעת הרוב. זורע רמז כי הוא עלול להסיק מסקנות אישיות. ידין נכנע והסכים לתת לזורע רשות להעדר מההצבעה.

בפגישה שהייתה בין בגין לידין ב- 23.6 הוצעו לידין 4 שרים במקום 3 ולח"כים של ד"ש בוועדת החוץ והביטחון ניתנה האפשרות לערער על החלטות הממשלה בענייני ההתנחלות ומלבד סגנות ראש הממשלה הוצעו להם התיקים הפנויים של המשפטים, התחבורה, התקשורת ומשרד הרווחה שאמור היה לכלול את משרדי הסעד והעבודה ולא הועלתה שום התנגדות מצידו של בגין לכלול את שמואל תמיר בממשלה. בעקבות מינויו של דיין לשר החוץ ב- 25.6 הפסיק ידין את השיחות, אך לא לאורך זמן. מאיר עמית וסטף ורטהיימר טענו בפניו כי "יש לחץ חזק של דעת קהל, עלינו לחזור למשא ומתן, צריך לחפש דרך שדעת הקהל תלחץ על הליכוד" [31]. דעתם הנחרצת של רוב חברי המזכירות הייתה לדרוש את ביטול מינויו של דיין לתפקיד שר החוץ. אחרי פגישתם של בגין וידין ב- 27.6 התכנסה מזכירות ד"ש והוחלט כי למרות מינויו של דיין, יש לחדש את השיחות. בין המובילים בעד המשך השיחות היה ידין. לדבריו בגין בישר לו כי "הכול פתוח" . תשעה חברי כנסת של ד"ש הסכימו לחדש את השיחות. המתנגדים כללו את רובינשטיין, עמית, גולומב, וירשובסקי ועטשי. קבוצת המתנגדים להמשך השיחות כללו את קבוצת "שינוי" בהנהגת רובינשטיין ואת מרביתם של יוצאי תנועת העבודה שברובם הגיעו עם מאיר עמית לד"ש.

בהתכנסות מועצת ד"ש ב- 6.7 בישר ידין כי "הבחירות הבאות ייערכו על פי שיטת הבחירות החדשה ותהיינה אישיות ולא רק אזוריות. הארץ תחולק ל- 15 אזורי בחירה" [32]. וב- 12.7 בפגישה בין אנשי ד"ש לאנשי הליכוד דובר על חלוקת התיקים והתפקידים. צוות ד"ש לא תיאם את תביעותיו וידין נתן רשות לכול חבר צוות להעלות את רעיונותיו. תוך זמן קצר הסתבר למשלחת ד"ש כי למרות ש"הכול פתוח" אין איש מוכן לעזוב את תפקידו. בגין וידין כאחד היו מעוניינים בהצטרפות ד"ש לקואליציה איש איש וטעמיו. בגין היה מעוניין לחזק את הקואליציה, היא הייתה צרה מידי. הוא רצה לתת לממשלה דימוי מתקדם מרכזי ומתון. ידין ידע מזה מספר חודשים כי מובטח לו בממשלה מעמד של סגן ראש ממשלה וממלא מקומו הקבוע. מינויו כחבר בוועדת השרים לענייני ביטחון ועל פי דרישתו, נועד לו גם המעמד הבלתי ברור של "סמכות על" בענייני חברה ורווחה. רובינשטיין גילה נחישות מתמדת לא להצטרף לממשלה. ראוי לציין שככל שהתקדם המשא ומתן כך קטנו יותר הפערים בין מחייבי ההצטרפות לממשלה למתנגדים. קבוצת המתחייבים הייתה מוכנה להצטרף בכל מחיר. טיעוניהם לקראת מימושו של צעד זה היו כי עצם ישיבתם בתפקידים ביצועיים תאפשר להם לממש ולו חלקים מינימאליים מכלול הבטחותיהם לבוחרי ד"ש כמו בלימת מגמות קיצוניות מסוכנות וצמצומה של הכפייה הדתית. בלתי רשמית לא יכלו להיות באופוזיציה יחד עם המערך ובחלקם רצו להצטרף לליכוד כמו אנשי "המרכז החופשי" ואנשי ארץ ישראל השלמה.

ד"ש והליכוד המשיכו לדון בנושא שינוי שיטת הבחירות. בעקבות פגישה בין מומחי ד"ש לשינוי שיטת הבחירות ב- 31.7 הוחלט בין היתר כי 80 חברי כנסת ייבחרו באזורים ו- 40 חברי כנסת ייבחרו ברשימה ארצית [33]. אלה שייבחרו באזורים, ייבחרו מ- 20 אזורי בחירה כאשר מכל אזור ייבחרו 4 נציגים. הליכוד הציע 16 אזורים והמפד"ל לעומת זאת עמדה על 6 אזורים כאשר מכל אזור ייבחרו 14 נציגים ושסך כל הקולות שאבדו למפלגה שנציגה נכשל ולא נבחר לאזורו יצורפו למאגר ארצי של קולות ולחלקם מחדש על פי המודד האלקטוראלי. הליכוד נטה להסכים לתביעת המפד"ל. ד"ש אמנם אמרה לא חד משמעי. אך מצדדי הצטרפות לממשלה לא נרתעו ממשמעותה של נכונות בגין להיעתר לדרישת המפד"ל והמשיכו ללחוץ על המשך המשא ומתן כאילו לא התקבלה שום החלטה במועצה. הקבוצה שרצתה להצטרף לממשלה כללה את מאיר זורע, מאיר דה שליט, מוטי תאורי, בנימין הלוי, בועז נהיר, רמון הראל, אלי אייל, אנשי "המרכז החופשי" וישראל גרנות וזאת במחיר של הדחת ידין ופילוגיה של ד"ש. היה כאן ערעור בוטה למדי על סמכותו של ידין. ב- 15.9 הוחלט בליכוד להפסיק את השיחות וכעבור מספר ימים הודיע ידין כי "עניין הצטרפותה של ד"ש נסגר. ד"ש תהיה אופוזיציה פעילה" [34]. על פי גרסותיהם של רובינשטיין ושל נחמן אראלי ואמנון ברזילי [35], בגין היה מעוניין בפילוגה של ד"ש. מנקודת מבטו עדיפים 4-5 ח"כים מאשר ארבעת הח"כים של אגודת ישראל כלשון מאזניים.

ב- 1.10 פרסמו ארה"ב וברה"מ הודעה משותפת לפיה יש לכנס את ועידת ז'נבה לא יאוחר מסוף דצמבר כדי לקבוע סדר כולל במזרח התיכון שיכלול נסיגה של ישראל מכל השטחים שכבשה תוך מתן זכויות לעם הפלסטינאי. המצדדים בהצטרפות לממשלה ניצלו הזדמנות זו והחלו ללחוץ על ידין, כל אחד עם הסבריו הוא [36]. מאיר זורע טען כי נוצר מצב חירום וכי יש להלחם בגזירות. עמית טען כי "יש צורך בליכוד מירבי של העם ולדבר מקסימום שפה אחת" ושמואל תמיר טען כי "על יגאל לתת תחושה של שיתוף כללי מול סכנה של כפייה סובייטית, עם זאת אי אפשר לפטור לחלוטין את הממשלה ומחלקה המוגבל ביצירת והאצת התהליך, ויש להוציא את המסקנות. גם מאיר דה שליט, אלי אייל ואבנר פרץ דיברו באותו סגנון. ידין התנגד אמנם להצטרף לממשלה מאחר ומדינת ישראל נמצאת זה עשרות שנים במצב חירום, אך איש לא ידע כי הסמיך את שמואל תמיר לשמור על קשר רצוף עם שמחה ארליך, באותו זמן בגין לקה בדלקת קרום הלב והוא אושפז בבית החולים. התפנית הרשמית והסופית של ידין להצטרף לממשלה הייתה ב- 19.10 כאשר הצהיר בישיבת המזכירות של ד"ש: "התנאים שלנו לא השתנו, השתנו הנסיבות. קשה מאוד יהיה להסביר לעצמנו – אנחנו, ההיסטוריה – שבתנאים כמו אלה של עכשיו, כאשר כולם מאוחדים בדעה שהמצב ילך ויחמיר ללא צל של ספק, לא נעשה אנחנו את המאמץ, לראות האם אפשר בכלל, בכל זאת, לשאת בעול המשותף… לארבעה שרים יש אפשרות השפעה על החלטות, וישנה אפשרות לעמוד על המשמר" [37].

בישיבת המועצה למחרת ב- 20.10 הוחלט להצטרף לממשלה, תמכו בהצעה 68 חברים, 45 נגד ו- 2 נמנעו. התומכים כללו את "נאמניה של תנועת העבודה", "המרכז החופשי" וועד "עודד". התנגדו אנשי "שינוי". ב- 24.10 נחתם ההסכם הקואליציוני בין הליכוד, המפד"ל, אגודת ישראל וד"ש. ידין נבחר לתפקיד סגן ראש הממשלה, שמואל תמיר נבחר לשר המשפטים, מאיר עמית נבחר לשר התחבורה והתקשורת וד"ר ישראל כץ נבחר לשר הרווחה.

להסכם הקואליציוני צורף נספח שלפיו [38] מובטח לד"ש להחליף את ראשי הוועדה לביקורת המדינה שבה החזיקה ד"ש, בראשות ועדת הכלכלה, שבה החזיק המערך ולקבל ועדה נוספת. לגבי התביעות האחרות של ד"ש – לקבל את ועדת השרים לענייני ירושלים, העברת רשות השידור לאחריותו של ידין והעברת אגף החקירות ממשרד המשטרה למשרד המשפטים, כל זאת "בהסכמת הנוגעים בדבר". כן צוין שאגודת ישראל לא מסכימה לחלק את הארץ אפילו ל- 6 אזורי בחירה. יתרה מזאת ראש הממשלה שלח מכתב לרב פינחס אלתר מראשי ה"אגודה" שבו התחייב כי ההסכם הקואליציוני עימם שריר וקיים וכי היא לא תפגע בשל הצטרפות השותף החדש לדברי רובינשטיין "בפעם הראשונה בדברי ימי הפוליטיקה שלנו הצטרפה מפלגה ולא סתם מפלגה, אלא זו שקבעה עקרונות ותנאים שהם בגדר ייהרג ובל יעבור לממשלה בלי שהממשלה מקבלת תביעה אחת מתביעותיה" [39].

התפרקות ד"ש:

המתיחות ששררה בין מצדדי ההצטרפות לקואליציה לבין המתנגדים לא שככה, היא נמשכה כ- 10 חודשים עד ל- 23.6.78 מועד חתימת הסכם הפילוג כאשר קבוצת תומכי ההצטרפות לקואליציה כללה את ידין, תמיר, שפיק, הלוי, נוף ואליהו ושמם היה "התנועה הדמוקרטית". קבוצת המתנגדים כללה את ורטהיימר, טולידאנו, עטשי, וירשובסקי ורובינשטיין ותמכו בה מחצית מחברי המועצה. אסף יגורי התלבט ולבסוף הצטרף לידין. במקביל לכך מספר המתפקדים למפלגה הלך ופחת. המפקד שהתקיים ב- 11.77 הראה שרוב חברי ד"ש עזבו אותה ובתחילת ינואר 1978 זורע התלונן כי רק 4000  חברים התפקדו, כאשר חלק ניכר מחברי שינוי, הגרעין הפעיל והשלד הארגוני של ד"ש פרש מכל פעילות [40]. במפקד שהתקיים ב- 3.78 השתתפו 10,000 חברים ומתוכם רק 5300 איש העבירו הוראות קבע לבנק לניכוי מס חבר [41] וביום הבחירות למועצה ב- 26.6.88 השתתפו רק 6000 איש וידין עצמו היה בעמדת מיעוט [42].

לאחר ההצטרפות לקואליציה, ראשיו של גוש המצטרפים, החלו לתבוע במפורש את חיסולה של ד"ש כגוף עצמאי, כאשר אנשי "המרכז החופשי" החלו לגלות סימנים של שיבה למפלגת האם. גם רובינשטיין ואנשיו פעלו לקראת פרישה מד"ש. הם כללו את טולידאנו, רייכמן, מרדכי, אלסטר, דני ביברו ודניאל פרידמן. חברי המועצה לא ששו לראות בפילוגה של ד"ש ולחצו על רובינשטיין להישאר בד"ש ולהביא לידי שינוי יסודי בדפוסי העבודה של ד"ש. רובינשטיין נעתר לכך וב- 25.1.78 נחתם הסכם להבראת ד"ש ולסידור דפוסי העבודה בה [43]. הסכם זה החזיק מעמד מספר חודשים בלבד והמפלגה התפלגה כאמור ב- 23.8.78 כאשר האות הראשון לפילוג זה היה עם התפטרותו של מאיר זורע מהכנסת שלא היה שבע רצון מהתנהגותה של ד"ש ומזה שלא נבחר לוועדת החוץ והביטחון. במקומו נכנס לכנסת שלמה אליהו.

תפקודה הלקוי של ד"ש כגוף פרלמנטארי והתנהגותו של ידין הם שגרמו לסחף הולך ומצטבר והסיבות לכך היו:

  1. בתוך המפלגה נוצר נתק כפול. נתק אחד הוא בין הסיעה לבין השרים שלא טרחו כלל לשתף את הסיעה בהכרעות הממשלה והנתק השני בין חברי הסיעה ובין היו"ר שלה בנימין הלוי שלא היה מסוגל לשלוט בהם.
  2. הסיעה עצמה לא הגישה אף פעם הצעות חוק משלה ולא באה עם שום יוזמה משלה. כאשר גד יעקובי הגיש הצעת חוק לשינוי שיטת הבחירות זהה כמעט להצעת ד"ש, מי שהחליט לדחות את ההצעה ואפילו נאם בכנסת בזכות דחייתה של הצעה זו היה ידין עצמו. יתרה מזאת, הוא הזהיר שמי שיתייצב נגד הצעתו או ייעדר מההצבעה, הוא יראה בכך הצגת אי אמון אישית בו [44].
  3. בעקבות הצטרפותם של משה ניסים וחיים לנדאו כשרים ללא תיקים לממשלה, ד"ש נכנסה למלכוד. לתמוך בהם אי אפשר היה כי זה היה נוגד את עמדותיה בדבר צמצום מספר חברי הממשלה ולהתנגד אי אפשר היה גם כן, כי זה היה מתפרש כצביעות על רקע מלחמותיהם להצטרף לממשלה. הפיתרון שנמצא היה היעדרות של כל חברי הסיעה מההצבעה שהתקיימה ב- 10.1.78.
  4. החלטת הממשלה להעביר את הטיפול בנושאי ההתנחלות מוועדת השרים לענייני התיישבות לוועדת השרים לענייני ביטחון, מתוך כוונה להטיל מסך של סודיות על החלטותיה. בישיבת המזכירות של ד"ש שהתקיימה ב- 5.5 ידין תמך בהחלטת הממשלה [45]. על רקע הצהרה זו דני ביברו דרש מידין שיתפטר מתפקידו, אך ידין סירב.
  5. מאיר זורע פרסם מסמך משלו בעיתונות ללא התייעצות עם ידין ותמיר ובו תביעה מד"ש לעמוד על קווי המדיניות שלה, שאם לא כן המפלגה תפרוש הממשלה. מסמך זה היה מקובל על וועדת החוץ של המועצה בניגוד לעמדתם של ידין ותמיר ולא הייתה מוכנה לקבל את עמדתם על הנעשה מאחורי הקלעים.
  6. לדבריו של רובינשטיין הסתבר שידין ותמיר החליטו להישאר בממשלה בכול מחיר וכי הם פועלים להוצאת "שינוי" ולהביא לפילוגה של ד"ש [46].
  7. ב- 19.6 התקיים בכנסת דיון מדיני בעקבות הקיפאון שהסתמן במהלך המשא ומתן והשחיקה שחלה בעקבותיו, במעמדה של ד"ש. התקבלה החלטה ברוב של 12 ו- 3 נגד, כך שהצבעת המפלגה תהיה אחידה, אך הלוי, יגורי, נוף, שפיק ואליהו יצאו ממליאת הכנסת. בתוך ד"ש הייתה קבוצה שגילתה נכונות לקבל כל החלטה של הליכוד. ידין עבר על כך בשתיקה [47]. הוא עצמו העניק גיבוי מלא לכל החלטותיו של ראש הממשלה. בעקבות החלטה של ועדת החוץ והביטחון בתחילת אוגוסט להקים 5 התנחלויות חדשות הצהיר ידין ב- 11.8 ש"אם מועצת ד"ש תחליט על פרישה מהממשלה לפני שכוננה את מוסדות התנועה, אראה את ההחלטה כאילו לא נתקבלה" [48]. בישיבה הראשונה של המועצה השנייה של ד"ש שהתקיימה ב- 17.8 הביע במפורש את צערו על זה ששינוי לא פרשה מהתנועה בינואר [49].

 

מכלול של גורמים אלה הביא כאמור לפילוגה של ד"ש. פילוג זה לא היה סוף פסוק. חלפו מספר חודשים נוספים תוך התפלגותן של סיעות אלה עד להיעלמותה הסופית של ד"ש מהמפה הפוליטית. ב- 23.6 חברי הכנסת שלה אליהו ואסעד שפיק פרשו מהסיעה הדמוקרטית ומהקואליציה. עקיבא נוף הצטרף אליהם ב- 30.7 ולאחר מכן הצטרף לחירות. ב- 31.7 שמואל תמיר התפטר מתפקידו כשר המשפטים וכעבור חצי שנה ניסה לחזור לליכוד. ב- 19.2.81 הודיעה מזכירות התנועה הדמוקרטית על פירוקה "בעוד שבועיים". ידין הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים [50] וד"ר ישראל כץ הצטרף לדיין. ב- 10.3 אישרה ועדת הכנסת את בקשתם של ידין ותמיר והודיעה כי "סיעת התנועה הדמוקרטית חדלה להתקיים" [51]. ידין החליט להישאר בתפקידו ללא מפלגה וללא ציבור תומך עד יומה האחרון של הממשלה.

הסיבות לנפילת ד"ש

 

נפילתה של ד"ש היא תוצר להשתלבותם של מספר כשלים שהובנו לתוך פעילותה מרגע היווסדה ועד לקריסתה ולהיעלמותה מהמפה הפוליטית. כל כשל כזה פעל כמנגנון בפני עצמו ושילובם זה בזה יצר מכלול שפעל מתחת לפני השטח ואשר משך את המפלגה אל עברי פי תהום. כשלים אלה היו תהליכים תת- הכרתיים שפעלו את פעולתם האובדנית על מפלגה שהיו לה גם הבטחה וגם פוטנציאל. נבדוק כשלים אלה אחד לאחד:

  1. כשל היעד הסופי – מדבריהם של מאיר זורע ואמנון רובינשטיין אפשר ללמוד על יעדיה הסופיים [end targets] של ד"ש שהם ראו זאת, כל אחד לשיטתו. מאיר זורע שהיה מיוזמיה של ד"ש רצה כאמור להקים "קבוצת מהפך" שתבצע חילופי שלטון לפרק זמן מוגבל ותניח את היסודות לתנועה פוליטית אחרת שתמשיך בשלטון לאחר מכן ומנגד אמנון רובינשטיין משנודעו תוצאות הבחירות אמר: "אלוהים, לא התכוונו להרוג אותם, רק להכות אותם" [52]. כל אחד מהם ראה את ד"ש באור שונה. עבור זורע ד"ש אמורה הייתה להיות רק מצב ביניים עד להקמתה של מפלגה חדשה שתוקם בזמן פעולתה של ד"ש בממשלה. מימושו של יעד כזה הוא בעייתי למדי מאחר שמפלגה כגוף פרלמנטי קשה לה להשקיע אנרגיה, בו זמנית עם פעולתה הפרלמנטארית השוטפת, וגם בהתארגנות מבנית פוליטית חדשה, מאחר שזה דורש התייחסות למצע רעיוני, התייחסות לגבי בחירת מבנים ארגוניים חדשים והתארגנות בבחירת המנהיגים העתידיים. מי שמעוניין להקים מפלגה חדשה, עדיף לו לחשוב על מכלול זה של נושאים כבר עם הצעדים הראשונים בתוך הפוליטיקה. יכול בהחלט להיווצר מצב בו המייסד או קבוצת המייסדים, יראו בהמשך שמשימה זו היא בלתי אפשרית או שהם אינם יכולים לבצע משימה זו ויפרשו. במקרה זה, המערכת שעמלו עליה תתפורר. בנוסף לכך עצם הצהרה כזו כמו של זורע, מעידה בעצם על זמניות. מבחינה אלקטוראלית, אצל מצביעים פוטנציאליים יכולה להיווצר המחשבה למה להצביע עבור מה שהוא זמני, כדאי להמתין ולראות מה ילד היום. התוצאה – קולות של מצביעים פוטנציאליים הולכים לאיבוד.                                                                                                באשר להפתעתו של רובינשטיין כי לא לתוצאות אלה פילל, מתעוררת השאלה, לאיזה סוג של מהפך הוא התכוון. ביצוע שינויים מרחיקי לכת עם מפלגה שהייתה בשלטון תקופה ממושכת, קשה. הרי גם אם היו מצליחים להקים עם מפלגת העבודה קואליציה, מפלגת העבודה הייתה מעמידה תנאים משלה ואז ד"ש הייתה יכולה לממש רק חלק ממצעה. למימוש תוכניות בסדר גודל שד"ש רצתה בהם דרושה מהפכה ולא מהפך. יש להביא להצטמצמות כוחה של מפלגת השלטון בצורה דרסטית עד להפיכתה לכוח פרלמנטי קטן וחסר חשיבות והחלפתה בכול הדרגים הביצועיים, החל בתפקיד ראש הממשלה וכלה באחרון השרים.
  2. כשל ארגוני – עמדתו הבסיסית של ידין הייתה כי כל המעוניין להצטרף לד"ש יעשה זאת על בסיס פרטני בלבד. שום מפלגה שהייתה פעילה בכנסת לא תוכל להתאחד עם ד"ש בתור שכזאת. נחרצותו של ידין נבעה מהרצון להימנע מהקמת חטיבות עצמאיות בד"ש ולמנוע כניסת "טרמפיסטים" לד"ש. על פניו נראה שהיו לו, לידין, סיבות טובות להיות תקיף ובלתי פשרני בנושא זה. סלידתו האישית מכל התככנות שאפיינה את הפעילות הפוליטית ושותפות הציבור לעמדה שלו. נפשו של הציבור בכללותו נקעה מרמתם הנמוכה של הפוליטיקאים ומאי תפקודם. התעורר הצורך באנשים חדשים בפוליטיקה, אנשים שלא היו מעורבים בחיים הפוליטיים עד כה. הייתה איזו שהיא "אידיאה פיקס" לראות טוהר מידות פוליטי. רבים חשבו כי היווצרותן של חטיבות עצמאיות בד"ש תמנע בהכרח את היווצרותה של התככנות הפנים מפלגתית. בשאיפה למימושו של אידיאל זה היה בעצם משום עיוורון פוליטי. בני אדם מטבעם נוטים לפעול במסגרות קבוצתיות. גם אם במפלגה מסוימת חברים ופעילים אנשים רבים המעוניינים לממש תפישת עולם מסוימת, הרי שתפישת עולם זו אף פעם לא תהיה מונוליטית. לתפישת עולם זו יהיו גוונים ובני גוונים והפעילים יתחברו לפעילות משותפת על בסיס הגוונים המשותפים וילחצו לממש את הגוון הפוליטי שלהם. התחברויות יכולות להיות גם על בסיס רצון משותף לחוקק חוקים כאלה או אחרים או שיחברו כדי לסכל הצעות חוק של חברים אחרים במפלגתם או של מפלגה אחרת מכיוון שחוקים אלה עלולים לדעתם לפגוע באינטרס הציבורי או באינטרס שלהם עצמם. גם אם הם חברי מפלגה פעילה יתפטרו מהכנסת ויצטרפו לד"ש על בסיס אישי, מי מבטיח שפעולתם המשותפת לא תימשך? מקימיה של ד"ש שכחו כי התחברויות פנים מפלגתיות הן נשמת אפה של הפוליטיקה. פוליטיקה היא מטבעה דבר חי ודימני ולא סטטי. בד"ש כמו בכל גוף פוליטי היו התאגדויות שבסופו של דבר הביאו להתמוטטותה והן:

‏א.    חברי "המרכז החופשי" המשיכו לפעול כגוף פוליטי, באותה מתכונת בה פעלו כסיעה בכנסת. למרות שהצטרפו על בסיס אישי והראייה היא הלחצים הרבים שהופעלו על ידין להצטרף לקואליציה לאחר הבחירות. הם ידעו לנווט את ידין על פי צרכיהם.

‏ב.     כאשר רובינשטיין החליט לצרף לד"ש את שמואל תמיר מתוך מגמה לאזן את התדמית היונית של ד"ש, הוא בעצם נתן עידוד רב לצירופם של אנשי ימין למפלגה ובכך יצר את הפוטנציאל להקמתו של גוש ימני בתוך המפלגה ואמנם זה מה שקרה בפועל. אנשי הימין הם שחתרו ולחצו על הצטרפותה של ד"ש לקואליציה בניגוד להתנגדותו הראשונית של ידין. יתרה מזאת, הם תמכו בכול החלטותיו של בגין. במקרה ספציפי זה, הקיטוב הרעיוני סביב נושא ההתנחלויות היה כה עמוק שהוא היה אחד הגורמים הדומיננטיים שהביאו לפילוגה של ד"ש. הדוגמה הבולטת לכך הוא מאיר זורע שבלט בשנאתו לכל מה שמייצג את מפלגת העבודה ורצה לראות בחיסולה הפוליטי.

‏ג.      הפעולות שננקטו כדי למנוע כניסת "טרמפיסטים" לא רק שלא פעלו, אלא השיגו את ההיפך. בשל הקדמת הבחירות לכנסת, בד"ש נאלצו להקדים את הבחירות הפנימיות לבחירת מועמדי המפלגה לכנסת ולא הייתה שום אפשרות להקים מערכת בקרה שתאפשר הצטרפות חברים על תנאי, כאשר תנאי זה הוא חברות של תקופה מינימאלית במפלגה ובתקופה זו נבדקת פעילותו של החבר, לא היה בידי ד"ש שום מנגנון פיקוח שסינן מהמפלגה חברים בלתי רצויים ובלתי מתאימים. גם דמי החברות הנמוכים שבאו למנוע תחושה של אליטיזם מלכדו את ד"ש. הצטרפו למפלגה חברים פיקטיביים שפעלו בשמם של מועמדים שרצו לקדם את האינטרס האישי שלהם וגם שיטת הבחירות הייתה מורכבת יתר על מידה. בעצם לא נלמד הלקח העיקרי מ"תסמונת ארסלאן" והוא שאפשר לעקוף כל שיטת בחירות. במקום לבחור בשיטת "הקול הנייד" היה צריך להציג רשימה של אישים שמהם היו נבחרים נציגיה של ד"ש ובכך היו נמנעים מאותם עיוותים שכה הרבה חרקו שיניים כאשר התבררו תוצאות הבחירות.

גם אם התחברויות פנים מפלגתיות הן תופעה בלתי נמנעת, הרי שמייסדיה של ד"ש לא השכילו להקים מנגנוני פיקוח למניעת התופעות המכוערות שכה מאסו בהם ואשר לבסוף חזרו אליהם כבומרנג.

        3.      כשל מנהיגותי – לכל אורך חייה של ד"ש הציר המרכזי שסביבו נעה המפלגה היה אישיותו של ידין. מקימיה של ד"ש ובפרט מאיר זורע היו משוכנעים שמפלגתם ככל שיפעלו ארגונית להקמתה על בסיס איתן, לא תוכל למשוך אחריה המונים אם לא תעמיד במרכז דמות בעלת שיעור קומה שתקרין אמינות ומנהיגות – אישיות שחלקים נכבדים מהציבור יתנו לה את קולם. מנהיגות זו נמצאת להם בדמותו של יגאל ידין. ידין הסכים לעמוד בראש התנועה רק אחרי שהופעלו עליו לחצים כבדים. ככל שד"ש התמסדה יותר ויותר, כך התברר יותר ויותר שקיים פער כמעט בלתי ניתן לגישור בין ההילה והמיתוסים שנוצרו סביב ידין לבין ידין האיש.             

הכשל שהובנה לתוך ד"ש במישור המנהיגותי היה כפול. כשל אחד הוא ביחס למקימיה של ד"ש והכשל השני הוא ביחס לידין. הכשל הראשון הוא בכך שכבר בראשית ההתארגנות לקראת פעילות מפלגתית הם חיפשו אישיות כריזמטית מחוץ למסגרת פעילות חברתית זו. מה שהם אמרו בצורה סמויה הוא שאין הם רואים עצמם כמנהיגים. הם שידרו לציבור שהמשימה של הנהגתו גדולה עליהם והם זקוקים למישהו שכן ידע לעשות זאת. הם בעצם שידרו חוסר ביטחון עצמי כמנהיגים. קשה להגיד שיש בכך תבונה מדינית. מדרך הטבע שבתוך כל מסגרת חברתית צומחת מנהיגות שמובילה את הפועלים בה. התפתחות טבעית זו נחסמה. במבט לאחור יכול להיות שהם צדקו ואפשר לראות זאת על רקע החיכוכים הרבים שנתגלעו ביניהם. תופעה ראויה לציון היא שחברי ד"ש שנבחרו לכנסת במהלך הקדנציה הפרלמנטארית שלהם לא יזמו שום הצעת חוק משלהם.

תמונה של יגאל ידין (סוקניק)

הכשל השני היה ידין עצמו. משהתברר שקיים פער רב בין המיתוס של ידין לבין ידין האיש, אי אפשר היה להחליפו כי אז כל הבניין המפלגתי שעליו עמלו היה קורס, מה עוד שכאמור נחסמה האפשרות של צמיחת מנהיג טבעי מתוך קבוצת המייסדים עצמם. הדרך שנמצאה כמתאימה לפתרון הבעיה היא על ידי גיוס אישים בעלי משקל ציבורי לאיזון חולשותיו של ידין. מסיבה זאת אמנון רובינשטיין רצה לקלוט בד"ש את שמואל תמיר ואישים כמו מאיר עמית, אהרון יריב, דוד גולומב וצבי זמיר. לכשל של ידין יש מספר פנים שמייצגים את רבדיה השונים של אישיותו והם:

‏א.    בניגוד לתקיפותו,בהירות מחשבתו וההחלטיות שהציג במלחמת השחרור, כולל הנכונות להתעמת עם בן גוריון כשמצא זאת לנכון, הרי שבישיבות ד"ש בשלבי התארגנותה וכאשר נכנסה לפעילות שוטפת הוא תמיד הגיב לדבריהם של אחרים, מיעט לנקוט בעמדות משלו, הוא לא התערה בפעילות היומיומית במרכז המפלגה, התבודד בלשכתו וקשה היה להשיגו. משהצטרפה ד"ש לקואליציה, ידין המשיך לנקוט בפסיביות זאת ותמך בעמדותיו של בגין, גם אם סתרו את האינטרסים של ד"ש ואת עמדותיו הפוליטיות. התנהגות זו הסוטרת את ההילה שנוצרה סביבו בעקבות דפוסי פעולתו במלחמת השחרור, אפשר להסבירה רק בכך שידין היה כנראה מנהיג סיטואציוני. הוא בולט ויודע להפעיל סמכות וכריזמה רק בשעת דחק. מצבים קיצוניים ומצבי חירום הם שמחצינים יכולות אלה – ריכוז כל המאמץ הנפשי והאינטלקטואלי לתקופות קצרות בלבד – רץ למרחקים קצרים. עדויות תומכות לאפשרות זו מוצאים באופן התנהגותו משהתבררו תוצאות הבחירות הפנימיות על עיוותיהם. ניהולו את המפלגה היה מהיר והחלטי והאירוע האישי בו פורסמה בגיליון הראשי של עיתון ד"ש תמונה בלתי מוצלחת שלו. ידין ראה בכך שעת דחק כאילו רגעית העלולה לפגוע בתדמית הציבורית שלו. הודעתם המשותפת של ארה"ב וברה"מ יצרה כאמור בפני מצדדי ההצטרפות לקואליציה הזדמנויות ללחוץ על ידין להצטרף לממשלה בתואנה כי נוצר מצב חירום. ידין אמנם דחה טיעון זה בטענה נגדית כי מדינת ישראל נמצאת במצב חירום עשרות שנים ואין שום סיבה לנקוט בצעד זה, אך מאחורי הקלעים הוא פעל להצטרפות לקואליציה. ההסבר האפשרי להתנהגות זו של ידין היא שהוא פעל על בסיס שכנוע עצמי כוזב. הוא בנה לעצמו רציונאליזציה שאכן קיים מצב חירום והרי בסיטואציות אלה הוא במיטבו. מאוד יתכן שגם אשפוזו של בגין בבית החולים העצים תחושה זו של ידין והיא שדרבנה אותו להצטרף לממשלה. קסמה לו גם האפשרות שנפתחה בפניו ההזדמנות ולו גם המזערית להיות ראש ממשלה.

‏ב.     מחויבויות אישיות – ידין לא ידע להבחין מתי מסתיימת מחויבות אישית ומתי מתחילה מחויבות רעיונית. המחויבות האישית האפילה על המחויבות על המחויבות הרעיונית. התנהגות זו בלטה ביחסיו עם מאיר זורע ועם שמואל תמיר. כאשר התגלעו חיכוכים בתוך ד"ש על רקע אי ההצטרפות לממשלה, זורע איים כי לא יהיה מוכן לקבל את דעת הרוב והוא יהיה מוכן להסיק מסקנות אישיות. ידין לא חייב אותו לקבל את דעת הרוב ואפשר לו להעדר מההצבעה. ההסבר האפשרי לפשרנות זו הוא שבזכות התעקשותו הרבה של זורע, הוא, ידין, נמצא עתה במרכזה של הקלחת הפוליטית ובידו ניתנה האפשרות להצטרף לממשלה ולמלא תפקידים בכירים. מחויבות אישית זו היא ההסבר להתנהגותו של ידין כלפי שמואל תמיר כמי שנתן לו את הסעד המשפטי על רקע הכתבות שהופיעו ב"העולם הזה".

‏ג.      חוסר ניסיון פוליטי – את התנהגותו של ידין ביחס לתמיר צריך גם להסביר על רקע ניסיונו הפוליטי הרב של תמיר והכרתו של זה את מנחם בגין. ידין לא הבין כנראה שהוא שימש בידי תמיר מנוף שבעזרתו יחזור בחזרה לפעילות פרלמנטארית ואולי גם מיניסטריאלית, מה שלא התאפשר לו בתוך תנועת החירות. חוסר הניסיון הפוליטי של ידין בא לידי ביטוי גם במשא ומתן עם הליכוד לקראת הכניסה לממשלה. בגין הצליח תמיד להרגיעו לפייסו בביטויים כמו "אפשר לדון על הכול, גם על תפקיד ראש הממשלה" או העברת משרדי הממשלה ואגפים שונים לאנשי ד"ש "בהסכמת הנוגעים בדבר".

        4.      כשל רעיוני – תופעה ראויה לציון שליוותה את ד"ש בשלבי הקמתה היא החתירה לעשייה, הרצון העז להביא לשינוי סדר ממשל בארץ. הרצון הכן לבצע שינויים אלה נבע כאמור מהתחושה שהמערכת השלטונית לא מתפקדת. מייסדי ד"ש ראו לנגד עיניהם יעד למימוש, אך לא הושקעה שום מחשבה בבדיקת המקורות לאי תפקוד המערכת השלטונית. אף אחד לא הציג איזו שהיא תפישת עולם שבה הוא מאמין כי היא תהיה המנוף לכל אותם שינויים רצויים. סביר להניח שחלק ממנהיגיה של ד"ש היו בעלי אוריינטציה ליברלית בפרט אנשי "שינוי", אך הם לא פרסמו בכתובים את האני מאמין שלהם. בדיקת המצע של ד"ש תראה שהמטרות שאליהם חתרה היו בעלי אופי ביצועי מובהק כמו הדרישה לצמצום משמעותי במספר משרדי הממשלה, התחייבות הממשלה על עמידה נחרצת לקיום הסכמי השכר ותוכנית פעולה לטיפול בשכבות המצוקה. נושאים בעלי אופי טכנוקרטי מובהק [עם כל החשיבות שלהם] – גישה אופיינית לרקע הביצועי של מקימי ד"ש אם זה כמנכ"לים ואם זה כבעלי תפקידים פיקודיים בצה"ל. הקו הבולט ביותר בגישה זו הוא הלהיטות האובססיבית של ידין לשנות את שיטת הבחירות. ידין ראה כנראה בשינוי זה תרופת פלא שתביא מזור לתחלואי המשטר במדינת ישראל. הוא כנראה לא תפש שאימוץ שיטה זו או אחרת מחייב קודם כל מחשבה רבה, על מידת האפקטיביות של השיטה המיועדת ומה היא באה לפתור. יכול להיות שהוא ויתר על מימושו של יעד זה כשהצטרף לממשלה מאחר והוא לא העמיד אותו על בסיס רעיוני מוצק. גולדברג טוען ש"ככל שתגבר ותעמיק הסולידאריות הפנימית בין חברי המפלגה ואוהדיה כך ירבו סיכוייה להישרד ולגייס תמיכה. מפלגות בעלות סולידאריות פנימית גבוהה לא תהיינה עסוקות במתחים בין סיעתיים ובדרך כלל לא תצמחנה בהן כלל תופעות של סיעתיות. מנהיגותן תהיה לרוב מלוכדת וסמכותית" [53]. אידיאולוגיה מטבעה שהיא משמשת כסמן של כל מפלגה והיא יכולה להעמיק או לרדד את הסולידאריות של חברי המפלגה מאחר והיא שקובעת לאן מועדות פניה של המפלגה. מאחר שהיעדים שד"ש חתרה אליהם היו בעלי אופי טכני, א- פריורי תוחלת חייה של ד"ש נועדה להיות קצרה- מה עושים לאחר מימוש היעדים הנכספים, האם מפרקים את המפלגה? יש להביא בחשבון שבין חברי ד"ש היה שסע חריף בנוגע למדיניות הביטחונית והיו חברים שרצו להצטרף בכל מחיר לקואליציה בשל היותם מזוהים עם רעיון ארץ ישראל השלמה.

        5.      כשל בניהול המשא ומתן – הטעות הבסיסית של ד"ש במשא ומתן עם הליכוד לקראת הצטרפות לקואליציה, הייתה שהם ניסו להציג תנאי סף ושכחו שהליכוד יכל להרכיב את הממשלה בלעדיהם. לא הייתה בידם שום עמדת מיקוח ואמנם כל פעם הם הורידו את הסף עד שבסיכומו של דבר הצטרפו לקואליציה בלי שתתקבל אפילו אחת מדרישותיהם. מכיוון שמייסדי ד"ש היו בעלי אופי טכנוקרטי מובהק יכלו להסתפק במספר קטן של משרדי ממשלה, להפגין תוך כדי עבודה שוטפת את יכולתם המקצועית ובה בעת לחזק את חישוקיה הארגוניים והרעיוניים של המפלגה לקראת הבחירות הבאות. הם יכלו לחזק את כוחם האלקטוראלי ובהכרח גם את כוח המיקוח הפוליטי שלהם. מכיוון שהם היו רצים למרחקים קצרים הם נפלו וד"ש קרסה.

סיכום

אשרור הסכם השלום עם מצרים. ראש ממשלה מנחם בגין עם סגנו יגאל ידין ושר החוץ משה דיין, 20.3.79

מנחם בגין משה דיין ויגאל ידין בישיבת ממשלה .

מבדיקת הדינאמיקה בה צמחה והתפתחה ד"ש, כאשר התפתחות זו מלווה במארג של כשלים מובנים, אפשר לומר בדיעבד שלד"ש לא היה עתיד והיא נועדה לכישלון. כל צביון הפעילות המוסדית שלא היה בו שום ניסיון לבנות מה שהוא אורגני המנביט שורשים בחברה הישראלית, עם איזו שהיא תוכנית פעולה בתפישת עולם משותפת למייסדיה היה בעצם מבוסס על הטלאה. חיבור עוד טלאי ועוד טלאי ועוד טלאי כשהקשרים המחברים את הטלאים הם רופפים ביותר. שאיפה כנה ככל שתהיה, המעוניינת לבנות מערכת שלטונית חדשה חייבת להיות מלווה ביותר מאשר התאגדות של קבוצות אנשים הצועקים חמם או בסגנון הבוטה "די! נמאסתם". יש לבוא עם תוכנית פעולה מפורטת ארוכת טווח המעוגנת בשורשים רעיוניים עמוקים, שאם לא כן, כל ההתכנסות הפוליטית של מייסדי ופעילי גוף חדש זה תהיה לא יותר מאשר טחינת מים.

הערות

        1.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 77

        2.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 61-82, 101

        3.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 38

        4.      שם עמ. 43

        5.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 79-80

        6.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 186-188

        7.      שם שם.

        8.      שם שם.

        9.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 124

    10.      שם עמ. 182

    11.      שם עמ. 199

    12.      שם עמ. 200-201

    13.      שם עמ. 258-259

    14.      שם עמ. 286-287

    15.      שם עמ. 278-279

    16.      שם עמ. 124,132,194,236,253,274,285-286,290-291,293,301

    17.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 35

    18.      שם עמ. 43

    19.      שם עמ. 53

    20.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 177

    21.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 146-147

    22.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 142

    23.      שם עמ. 110-111

    24.      שם עמ. 112

    25.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 178-179

    26.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 181-182

    27.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 252

    28.      שם עמ. 239-240

    29.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 207

    30.      שם עמ. 207-208

    31.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 245

    32.      שם עמ. 260

    33.      שם עמ. 262

    34.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 228

    35.      שם ע"מ 221, נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 272-273

    36.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 234

    37.      שם עמ. 240

    38.      שם עמ. 258

    39.      שם שם

    40.      שם עמ. 276

    41.      שם עמ. 288

    42.      שם עמ. 300

    43.      שם עמ. 282

    44.      שם עמ. 277

    45.      שם עמ. 293

    46.      שם עמ. 298

    47.      שם  עמ. 299

    48.      שם עמ. 303

    49.      שם עמ. 306

    50.      שם עמ. 323

    51.      שם עמ. 325

    52.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 224

    53.      גולדברג גיורא – "תהליכי גוויעה בקרב מפלגות ותיקות בישראל" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 28-29 עמ. 115

 

 

ביבליוגרפיה

 

 

 

ב        1.      אריאלי נחמן, ברזילי ברוך – עלייתה ונפילתה של ד"ש הוצאת רשפים 1982 319 עמודים.

        2.      גולדברג גיורא – "תהליכי גוויעה בקרב מפלגות ותיקות בישראל" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 28-29 עמ. 97-126.

רובינשטיין אמנון – ניסיון פוליטי מסוים הוצאת עידנים 1982 344 עמודים

 Silberman, Neil Asher,1950-   A prophet from amongst you :   the life of Yigael Yadin : soldier, scholar, and mythmaker of modern Israel /   Reading, Mass. : Addison-Wesley, 1993

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 415 שכבר עוקבים אחריו