היוצר כגיבור קוסמי : הואריאציות של גבריאל מוקד

..וגבריאל מוקד הוסיף  בלי לאות לפרסם את

עכשיו"

ומחליף "כוכבים " כמו גרבים

ופותח בואריאציות כמו גולדברג שני

נתן זך סיכום ביניים בנתיים הארץ 22 בספטמבר 2006

 

בימים אלו מפרסם העורך והמבקר גבריאל מוקד גיליון חדש של כתב העת בן חמישים השנה "עכשיו".

 

 ולרגל זה להלן מאמר מקיף על יצירתו הספרותית "הואריאציות שזכתה בידי האתר ל"פרס הגולם" ליצירת פנטאסיה עברית מופתית  ונבחרה כחלק מהיכל התהילה של ספרות הפנטסיה העברית.

 

המאמר כולל ביבליוגרפיה מקיפה  וראשונה של כל הואריאציות ושל המאמרים שנכתבו עליהם.

ונפתח בדוגמה טיפוזית של אחת המטאואריאציות המאוחרות של גבריאל מוקד שלדעתי היא ממיטב יצירתו בתחושת האניגמטיות הקוסמית שלה ומצד שני בתחושה שאם רק תתאמץ ותאמץ את המוח עוד קצת ועוד קצת תתחיל אולי להבין על מה הוא מדבר:

 

התהייה הקיומית

ואריאציה מאת גבריאל מוקד

 

 נניח שבמאה מליארד שמשות המצויות בכל אחת ממאה מליארד מערכות הכוכבים ,היה נדלק פתאום הניצוץ התבוני ומתעוררת התבונה הקיומית ,ואם לא בלב השמשות עצמן ,אזי בכוכבי הלכת שהקיפו אותם ,וריבואי רבבות של טריליוני מיליארדים  של גזעים , המורכבים מיצורים שונים ומגוונים כל כרך ,הפוכרים את כנפיהם ,ידיהם ומשושיהם כלפי מעלה ,שהיה גם מטה ,או מפעימים בפשטות את משטחי התחושה שלהם ,ממלאים את החלל הבין –כוכבי בתפילות תהילה לבורא הכדור הגיאומטרי האטום והענקי בו היו מצויים , חדורים בשמחה נלהבת  או בתחושות של חוסר טעם ,בשלל צורות ודרכי תפיסה ,רואים וחשים במקום שמיים ,שמעליהם מצוי היוצר עצמו ,רק מערכות כוכבים נוספות ואת עצם החלל החומר מרוב קרינה ,ואיזה סוג של שוועה קוסמית היה מופנה תמיד אל היוצר המשוער, אך אף פעם לא משודר מגזע לגזע ומכוכב לכוכב ,כי הרי לגזעים השונים בתוך המערבולת לא היה בדיוק מה לאמר זה לזה ,וציפו רק לתשובה למעלה ( אבל לא היה למעלה) בלי קשר לגודל השואלים ולפחדיהם ,לחטאיהם ,למבנה גופם ולחושיהם ,שחמשת החושים שלנו היו רק קטע מהספקטרום שלהם ,וגם מערכות ממוחשבות ורובוטיות ואיתותים בתת- חלל היו רק חלק מתקשורת פנימית לא מעניינת כל –כך,בסימפוניית התחושות ומאווים קוסמית שאפפה את כל החלל הפנימי של הכדור הפועם הזה ,אשר כל יחיד הניצב ומרחף בו ,בלי לקשר להרכב גופו ,מוחו וצורתו החיצונית ,או יסוריו ומאבקי הישרדותו בתוך חלל פנים של כדור קוסמי פועם ,היה חדור באותה הכמיהה המוזרה עצמה < לברר את טעם מציאותו ומוצאו של הכדור הענקי ושל קיומם בו.

( 8 מטאוריאציות   )

 

גבריאל מוקד עם אלי אשד בערב על הואריאציות.

 

מזה עשרות שנים ידוע פרופסור גבריאל מוקד   בעולם הספרות העברית כעורך הוותיק של כתב העת |עכשיו"  כמבקר ספרותי וכמגלה יוצרים צעירים.

הרבה פחות ידוע שהוא עוסק ביצירה ספרותית משל עצמו ושהוא תרם תרומה חשובה גם לעולם הספרות היפה .

היצירה הספרותית החשובה ביותר ובעצם היחידה של מוקד משתייכת לז'אנר הספרותי שלם  פרי יצירתו המקורית חדשני וייחודי למוקד  פ שנקראות ה"ואריאציות " וכיום "המטאוואריאציות ". מעין מסות פילוסופיות- בדיוניות  המשלבות בין השאר הגות מופשטת פרוזה זרם תודעתית ,מקצבים שיריים  מעין תרכובת של סיפור, מסה,  פילוסופיה ויומן אישי  שיש בהן נקודות קרבה למאמרים סיפורים של בורחס וקלוינו ופה ושם אפילו אלמנטים של מדע בדיוני .מאידך אחדות מהן לפחות גם אלו שנראות לכאורה במבט ראשון כמדע בדיוני טהור יכולות להתגלות במבט שני כרשימות אוטוביוגרפיות במובהק שגיבורן הוא בבירור מאוד המחבר עצמו המתייחס למצבו הקיומי העכשווי בעת כתיבת הואריאציה.

התרגום הצרפתי ל"ואריאציות"

יש כמו המחבר עצמו שרואים בהן יצירות מודרניסטיות מובהקות.יש אחרים כמו המבקרת רות נצר  שרואים בהן יצירות פוסט מודרניסטיות גם אם לא לכך כיוון המחבר כשכתב אותן.

 

אין ספק, כי במצב מסובך כזה, הנותר קטוע וללא מענה, קל היה להגן על ממשותן של התגוונויות ריגשות ואחרות, בזרם התודעה מאשר על ממשותו של הרצון. אמנם תחום הדיון העיקרי לא היה בדיוק בפרטי זרם התודעה, ואף אל בדרך אירגונם ..וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. ואף עוצבו בפליז, ממשויות יפות כמו ומזכירות בעוצמתן כמה דברים אחרים, שאין לפקפק במציאותם החמורה והאמיתית גם ברשומות הסתמיות וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. …" מה זה?זרם התודעה?הגל החדש בספרות החדשה?עמליה כהנא כרמון?שלי יחימוביץ?נטאלי סארוט?אלן רוב גרייה?ג'ימס ג'ויס? לא חבר'ה-לא זה ולא זו!קבלו את גבריאל מוקד!!

אתר בוקספר

G Moked19841.jpg

ברור שרק מעטים כתבו משהו הדומה לואריאציות בישראל או בעולם. אבל לא חסרים ניסיונות להשוותן ליצירות של סופרים ידועים.

 הואריאציות  הושוו למשלים של קאפקה ( שבו עסק מוקד רבות וכתב עליו מאמרים וספר שלם על סיפורו "הגלגול ")  ,  לסיפורים-מסות של חורחה לואיס בורחס , לפנטזיות של  הסופר היהודי הפולני ברונו שולץ ושל  הסופר האיטלקי איטלו קלוינו לסרונטס ביצירתו "דון קישוט "  יש שהשווו את  הואריאציות עם כתבי פילוסופים שונים כמו הגל וקירקגור וניטשה  ובעיקר כתבי האקזיסטנציאליסטים הצרפתיים סרטר וקאמי .  

 הן אפילו הושוו לסופר המדע הבדיוני  לרוברט סילברברג בספרו "כנפי הלילה ".

 

ואכן ברור  שסיפורי המדע הבדיוני שאותם קרא  מוקד בשנות החמישים והשישים היו מקור השראה לכמה מהוריאציות ,  למשל "העלוקה " של רוברט שקלי  שהופיע בהמלצת מוקד במגזין המדע הבדיוני  "קוסמוס": ותיאר בחלקו את היקום ואת הנעשה מנקודת המבט של ישות קוסמית "העלוקה". ניסיונות להציג נקודת מבט קוסמית כזאת כביכול  אנו מוצאים במטה ואריאציות המאוחרות יותר של מוקד. ( שקלי נשאר סופר חביב על מוקד וסיפור מדע בדיוני אחר שלו הופיע לימים ב"עכשיו" בשנות השבעים).

 

 

 הואריאציות הושוו גם לש"י עגנון שעליו כתב מוקד ספר בשם שבחי עדיאל עמזה :   ניסויים בדיון אסוציאטיבי /    [תל-אביב] :   מהדיר  ,    1957 )  שכולל את  הביקורת המופתית ביותר שלו שבו ניתח שני סיפורים של עגנון שבבירור יש קשר  הדוק בינם ובין הוריאציות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוקד סיפר :

 התחלתי את הקריירה הספרותית שלי עם מסה יוצאת דופן על עגנון שבה עשיתי מה שאף אחד לא עשה מעולם זאת הייתה מסה סיפורית שבדקה את המציאות שיצר עגנון באחד מסיפוריו הפנטסטיים ביותר "עידו ועינם "באילו הייתה אמת לאמיתה. עגנון התרשם מאוד ושלח לי מכתב נרגש בעניין הזה. גם גרשון שלום חוקר הקבלה כתב  לי שבאמצעות המסה הזאת הוא ירד סוף סוף לעמקו של אותו הסיפור .

את דרכו בעולם הספרותי החל כמבקר שכתב ספר חשוב על יצירתו של קפקה הגילגול ולאחר מכן ספר חשוב עוד יותר ופורץ  דרך ממש שנשאר כמעט מבודד בתחום הביקורת בעברית בשם  

"שבחי עדיאל עמזה " ( 1957 ובמהדורה שניה ומורחבת מאוד ב-1989 בשם שבחי עדיאל עמזה   "עד עולם " ו"עידו ועינם מאת ש"י עגנון . ) שבו ניסה "לפצח" את שתי היצירות החידתיות ביותר שאותן כתב ש"י עגנון אי פעם , שני סיפורים קצרים בשם "עידו ועינם" ו"עד עולם "ושניהם עוסקים בחוקרי תרבויות קדומות וביזאריות פרי המצאתו של עגנון שמנסים להשיג כתבים קדומים אבודים בעלי חשיבות עליונה של תרבויות אבודות אלו.  

גבריאל מוקד.צילם אריק סולטן.

אלא שמוקד לא סתם ניסה "לפענח ולנתח ניתוח ספרותי רגיל של   סיפורים אלה כפי שעשו גם מבקרים רבים אחרים אלא גם מרחיב אותם ואת העולם הבדיוני שעומד מאחוריהם  על ידי חדירה לעולמו הפרטי של עגנון ושיחזור האווירה החוויתית של העולם הבדיוני של התרבויות הקדומות שיצר עגנון העולם של העיר הקדומה "גומלדיתא "כאילו היה זה עולם אמיתי שהמסאי מתאר אותו "מבפנים" מתוך הכרות מחקרית משל עצמו .,עדיאל עמזה גיבור הסיפור "עד עולם " הוא כנראה אחת הדמויות הבדיוניות המעטות שזכו שמבקר ספרותי יכתוב עליהן ספר שלם שבו הוא ממשיך למעשה את המחבר המקורי וממלא בה חללים שונים שהמחבר המקורי העדיף להשאיר פתוחים ובכך הופך את היצירה החידתית ל"אמיתית" יותר לקורא

ספר
מסה מיוחדת זאת של מוקד שהוא מגדיר אותה כ"ניסוי בבדיון אסוציאטיבי "היא יוצאת דופן בתחום הספרות העברית אם כי ניתן להשוותה למסות שונות של בורחס ומיה קגנסקיה ברוסית וניתן אולי להשוות אותה לכותבי המדרשים והדרך שבה הם משתמשים ומרחיבים את הטקסט התנכי אגב חדירה לעולמו .
לספר זה הייתה השפעה גדולה על דור שלם של מספרים כמו עמוס עוז יצחק אורפז ( חתן פרס ישראל) שהושפעו עצומות מהדרך שבה פירש מוקד את עגנון ויצרו בעיקבות טקסט זה סיפורים סמליים שונים. אורפז חיבר בעקבות מסה זאת מסה ידועה בשם "הצליין החילוני "ו א.ב. יהושע כתב כי המסה הזאת הרשימה אותו כל כך שבהשראתה הוא כתב מיד סיפור חיקוי לעגנון מבלי לקרוא כלל את הסיפור של עגנון ששבו עסק מוקד  שהמסה הנ"ל הרשימה אותו ל לעין ערוך יותר מהסיפור של עגנון שעליו התבססה עליו  שנראה בהשוואה סיפור חלש ומאכזב ו"לבטח לא היגיע למעלת ההתרגשות העומק והמסתורין של ספרו הצנום של מוקד". מוקד היה ראשון בכתיבת סוג כזה של "מחקר ספרותי ". אולם מאז אנחנו נתקלים בניתוחים ביקורתיים מסוג זה אצל חובבי מדע בדיוני ופנטזיה שונים שונים למשל אצל חובבי יצירתו של טולקיין "שר הטבעות" ואצל חובבי סדרת "מסע בין כוכבים " שנוקטים בשיטת תיאור וניתוח העולם והיקום  הבדיוני שמוצג לפניהם  ושאותו הם מתארים ומרחיבים מעבר לכוונותיהם של היוצרים המקוריים.

למעשה בספר ביקורתי כביכול זה הקדים מוקד תופעות שונות של הפוסט מודרניזם תנועה שאמנם הוא ידוע בהתנגדותו העמוקה לרעיונותיה.

מוקד מספר ש"הואריאציות" באו לעולם באופן לא מתוכנן ממש בסוף שנות החמישים לאחר שכתב ספרים על קפקא ועגנון מקורות השראה ברורים .נראה שמה שעשה בשבחי עדיאל עמזה " כשניסה לחדור ליקום הבדיוני של עגנון יצר אצלו את הצורך ליצור יקום בדיוני משל עצמו שגם אותו תיאר בצורה כמו מסאית. .

 

מקור השראה חשוב  נוסף הוא השירים הקוסמיים של  ידידו של גבריאל מוקד  המשורר דוד אבידן.

 

 .מוקד פרסם עד היום כ60 ואריאציות בכתבי עת  ובספרים שונים ויש לו עוד 40 בכתובים.  כך למשל היה מחזור סיפורים שרצה לכתוב ולא כתב על "אגדת האקדוחן " בבירור  מבוסס על אהבתו של מוקד למערבונים אך זה לא פורסם או שפורסם בצורה שונה מאוד כ"איש החרב".אלו הם קטעים קצרים ולא כל כך קצרים לרוב אניגמטיים לחלוטין שאי אפשר לתארם כסיפורים אלא כמעין קטעים פילוסופיים על נושאים  שהם לכאורה לפחות   בקריאה ראשונה אזוטריים לחלוטין,  שהופיעו במקור בכתבי עת  בעלי תפוצה קטנה ולאחר מכן  בספרים בעלי תפוצה קטנה לא פחות במהדורות מצומצמות ביותר שנועדו להפצה  רק בחוג קוראים צר  ומצומצם של מקורבים וידידים  של המחבר  אנשי ספרות ואמנות שונים ולא נשלחו אף לספריה הלאומית כעותקי חובה כדרוש בחוק.כתוצאה ספרים אלו הם כיום יקרי המציאות. אולי אחת הסיבות לנדירות שלהן מלכתחילה הייתה משום שהמחבר הרגיש שהוא חושף את עצמו בהן באופן יוצא דופן והעדיף כתוצאה לא לאפשר להן תפוצה רחבה.

 

הגיבור כישות קוסמית

"אינני איש חרב , אמר איש החרב, " הראוי לנהל קרב כזה .אינני איש חרב ,אמר איש החרב , המתאים להתחיל קרב כזה…עתה עוצבו תנאי הקרב לרעתי .באורח שרירותי ייסרו אותי .למעשה קברו אותי עוד לפני מותי מופקרות עיניי אל ברק השמש .אמש יכולתי להרתיע את כל  ההמון שלפני. עיניי לא היו מסונוורות .חיכיתי לאות . שוט התבוסה לא הונף על גווי ….

 (  איש החרב " ואריאציה מ-1963 , ואריאציות ע' 23)

 

 

 

גבריאל מוקד.צילום מאת יובל קצובר.

לדעתי הואריאציות  של מוקד הן  מאין  השתקפויות של שירי אבידן  בשילוב בין האישי האוטוביוגרפי  והקוסמי-מדעי בדיוני  שבתיאור דמות הגיבור.

לתאר  את הואריאציות  זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית אבל באופן כללי  כל אחת מהן מתארת מעין  אירוע  במציאות שונה ופנטסטית לפחות לכאורה   שנתפסת רק לאיטה ובמעומעם  בידי הקורא אם כי הכותב מתאר אותה לכאורה בצורה מדעית פרטנית פילוסופית יבשה

וכך יש  ואריאציות כמו "מפקד הפרטיזנים "  שיש בה לכאורה אלמנטים מדעיים בדיונים ברורים והסיפור מתרחש כביכול  באימפריה גלקטית כל שהיא בדומה לזאת שתיאר אייזק אסימוב בסיפורי המוסד ומספר  על מפקד פרטיזנים "עיקש ויחפן מהמחוזות השוליים של האימפריה " שהיגיע לבית הספר לפיקוד ומטה של הקצונה הקיסרית בעיר הבירה ..אך  לקורא  מתברר לקראת  סוף הסיפור  שהגיבור אינו אלא מעין שיקוף של המחבר ושל מצבו הקיומי-האקדמאי –ספרותי  רק על רקע גלקטי . הסיפור מסתיים לכאורה בגירסה הקצרה והידועה יותר שלו בחוסר היכולת של הגיבור להרצות במישרין לשומעיו את "כללי הלוחמה הפרטיזנית. והוא הופך למעין פרטיזן בתוך המערכת האקדמאית השנואה עליו  "

המסר האמיתי ניתן לשער הוא לגבי בעיות שאותן חש המחבר בחוסר יכולתו להעביר רעיונות מסויימים שלו לשומעיו באקדמיה הישראלית.ואת כל זה הוא מעביר  לרקע  מדעי בדיוני גלקטי.

 

ישנן כמה קבוצות או סדרות  של וריאציות.



האיש בחולצת הנסוס על עטיפת קובץ ואריאציות.

סדרת הואריאציות  מרכזית ביצירתו של מוקד על  "האיש בחולצת הנסוס" מערכת היחסים בין אדם אנונימי והלבוש המוזר שאותו הוא לובש לבוש בעל כוח מאגי  שלכאורה נותן לאיש הלובש אותו  כוחות על  שונים אם גם בלתי ברורים וגדולה  ועוצמה 

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב.

 אבל בו  בזמן מסכן אותו ואף מחסל אותו באיטיות ובייסורים קשים  ( ואריאציה שהושפעה מספר פנטזיה איזוטרי של ג'מס בראנץ' קאבל בשם "ג'ורגן"  ).



גבריאל מוקד .ציור מאת אילנה יפה .

 סדרת ואריאציות שנייה היא "איש החרב " שעוסקת בנחישות להפעיל כוח מבוקר על מנת להגן על אידיאלים מסויימים . הגיבור איש החרב" הוא  מעין לוחם הנאבק ללא הרף מאבק סיזיפי ובלתי נגמר בכוחות הבירוקרטיה במאמציו להגשים את מטרתו ואת יעודו ויהי מה כנגד כל המכשולים האינסופיים. בבירור הגיבור כאן הוא תיאור אידיאליסטי של לוחם שבע קרבות המושפע מחד מסיפורי ההרפתקאות של הסופר הפולני סינקייביץ וגיבוריהם האצילים הפולניים הלוחמניים ומאידך מושפע ואולי באותה המידה מסיפורי וסרטי מערבונים על אקדוחנים לוחמניים בעלי תחושת כבוד עמוקה.  

 קבוצה שלישית עוסקת במטאפורות של צבא וקרבות והיא בעלת אלמנטים מדע בדיוניים חזקים במיוחד.למשל בואריאציה  על איש פרובינציה שבא לבקר את המרכז של אימפריה כל שהיא שיכולה בהחלט להיות אימפריה גלקטית

 קבוצה  רביעית  עוסקת בלשון.וקבוצה חמישית  עוסקת בגישה פילוסופית או דתית לחיים..קבוצה חמישית היא בבירור אוטוביוגרפית באופן מובהקת ומתארת את חיי היום יום של דמות שהיא בבירור שיקוף ואולי מדוייק של היוצר. "

 

  הואריאציות  משלבות  בין  דברים רבים אחרים הגות מופשטת ,פרוזה מובנית ומקצת בים שיריים  .בואריאציות יצר מוקד  עולם פרטי מיוחד משלו  שיש להבין היטב את דרך החשיבה של גבריאל מוקד כדי להבינם . לצד פסימיזם אקזיטאטינציאלי של האדם החרד על עצתם קיומו ומשמעותו ניתן למצוא שם אמונות חזקה באפשרות למצוא אחרי הכל משמעות באפשרויות של מצבי  קיום אחרות במצבי תודעה שונים וביקומים אחרים ונבדלים מזה של האני הבודד .

..

מוקד ממשיך לפרסם אותן גם בשנים אחרונות בתור "מטה ואריאציות " והבדל הגדול הוא שבניגוד לואריאציות הן אינן עוסקות ב"אני " המתמודד כנגד מציאות בלתי מובנת כל שהיא כי אם מתארים מציאות לא ברורה כשלעצמה מעין יקום אחר אבל בבירור גם היקום הזה משקף למעשה את סביבתו הארצית מאוד של היוצר .

  . גם העטיפה של הספר   "ואריאציות " מאת פנחס כוהן גן במהדורה החדשה ביותר שבה רואים מתאגרף בתוך שדה של נקודות וכנגד חזית של סבכי חוטים מכיוונים שונים ובצורות שונות  אומרת משהו על משמעותו כמו גם על הדרך שבה רואה גבריאל מוקד את עצמו  בדומה מאוד לדרך שבה ראה ידידו המשורר דוד אבידן את עצמו  כאדם שלכלל חייו קיומו  ופעילותו אין משמעות עכשווית-תל אביבית בלבד  בלבד אלא יש לה משמעות   אוניברסאלית –נצחית קוסמית כלל יקומית שתהיה רלבנטית תמיד ובכל מקום ומימד של קיום.  

 

ייתכן מאוד שהמקור האמיתי האולטימטיבי  של כל הואריאציות  הוא האידיאל האוונגרדי שקלמנט גרינברג ניסח במאמריו "אוונגרד וקיטש" (1939) ו"ציור מודרניסטי" (1960). כדבריו: "המשורר האוונגרדי מנסה למעשה לחקות את אלוהים בבוראו משהו בעל תוקף רק מתוך עצמו, כפי שהטֶבע עצמו הוא בעל תוקף"; "התוכן ייטמע בצורה כל-כך, עד שלא יהיה אפשר לתמצת את יצירת הספרות, כולה או מקצתה, למשהו שאינו היא עצמה".

 

ומשום כך לדעתי הגיבור של הואריאציות אם כי הוא מעין שיקוף של גבריאל מוקד העורך והמבקר הישראלי נתן להם  בחלק מהן רקע מרוחק וכמו מדעי בדיוני – גלקטי כדי להבליט את העל זמניות והמשמעות של מצב הקיום שמתואר בואריאציות.

 

 

 

 נספח 1: הואריאציות בספרות ובמדיה :

מעניין שלמרות האיזוטריות הקיצוניות של הואריאציות הרי הייתה להם השפעה מסויימת על יצירות שונות של  יצירות  ספרות אמנות  ודרמה ומחול .

יש מקום לראות ביצירה זאת של מוקד מעין ז'אנר ספרותי חדש שהשפיע מאז על סופרים שונים כמו אורציון ברתנא בקובץ הסיפורים הפנטסטיים שלו שריפות :   סיפורים    תל-אביב :   ספרית פועלים,   תשמ"ו 1985

לוכדי עריקים / אמנון נבות

הואריאציות שימשו  גם כמקור השראה עבור ספרו של אמנון נבות |לוכדי עריקים או רומן על משטרה צבאית. /    ירושלים :   כתר,   [תשנ"ב] 1992. שבאופן ספציפי הושפע מהואריאציות הצבאיות של מוקד  שראשי פרקים אצלו הם ציטוטים מואריאציות שונות. .

  הואריאציות הישפיעו גם על השירה של עמוס אלדהייט בספר השירים הראשון שלו "נשימה" (הוצאת עמדה 1996) ששם מופיעים גיבורים קוסמיים דמויי "איש החרב " של מוקד.  

עטיפת הספר במדינות השמים

 השפעתן של הואריאציות על  שלמה שובל ניכרת  בקובץ הסיפורים השיריים שלו במדינות השמיים /    הקיבוץ המאוחד,   1998 קטעים מדעיים בדיוניים שמזכירים מאוד את הואריאציות.

הוסף לסל את חדר - ספריה לעם  452 / יובל שמעוני

  ואולי יותר מכל בולטאת השפעת הואריאציות בספרו המוערך מאוד  של  ויובל שימעוני ב חדר    (תל אביב   עם עובד   1999   תשנ"ט ) הכולל סיפור המושפע בבירו מהואריאציות ומתרחש בתקופה קדומה כמו אגדתית. 
 

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב

 .ואריאציה בצורת פנטומימה של מוטיב חולצת נסוס הועלתה על ידי הלהקה של יורם בוקר עם יורם בוקר ואורי טננבאום בבימוי   השחקן והמשורר מוטי בהרב ויורם בוקר.

איש החרב שימש כבסיס לבלט של להקת "בת שבע" ( עם הרקדנים עפרה דודאי איריס פרנקל  ועודד הררי ) .עם  כוריאוגרפיה של רונית לנד ומוזיקה של רון קולטון.

 יצירות מוזיקליות על בסיס הואריאציות הולחנו בידי דרור אלימלך רון קולטון  (_ "ואריאציה לאיש ה החרב :יצירה אלקטרוקואסטית ) ואריק שפירא.  

חזי לסקלי יצר מיצג  בשם "ריתמיקה נגד צללים " ואריאציה על "איש החרב" .

רינה דוידס הופיע במחול בשם הואריאציה ההגלינית שאותו יצרה רונית לנד.

מיצג על בסיס הואריאציות נוצר בידי דורון פולק

המופע הראשון היה בצוותה בראשון לציון ואחר כך בצוותא תל אביב  מיצג של ציפורה לוריא מבקרת אמנות ידועה ב1979. היא השתמשה בואריאציה הגליאנית ובחולצת הנסוס .

ב1980 הועלה ערב ואריאציות גדול במוזיאון תל אביב שהיציג המחזות שונות של הואריאציות להקת שבע יצרה מחול על פי חולצת הנסוס ,הקטע של ציפורה לוריא היה קטע של מוטי בהרב ויורם בוקר שעשו ואריאציה  על מפגש בין האיש בחולצת הנסוס קטע מיצירתם המבוסס על הוריאציות .היה יצירה מוזיקלית של רון קולטון על סמך איש החרב. היה מיצג של חזי לסקלי על בסיס הואריאציות .וקטעי קריאה של מוטי בהרב.

בשנות התשעים המוקדמים הועלו על הבמה בתל אביב  המחזות של הוריאציות בשני מופעים  שונים זה שערך דורון פולק  . לדורון היתה קבוצה למיצג בשם "טרה".

במסגרת קבוצה זו הוא ערך ערב גדול שבמרכזו היו מיצגים של  וואריציות על ואריאציות.

למשל קטע חזק של טל הרן שהציגה את "האיש בחולצת נסוס"  שבו הלבוש המאגי היה עיתונים .

לאחר שנים ב2002  דורון פולק ביים מופע וידאו על בסיס הוואריאציות עם זוג האמנים אורלי ואורי דושי על פי חולצת נסוס  . בנוסף הוא ביים קטע וידאו  שהוצג גם בברלין וגם בתל אביב עם האמנית מברלין נורמה דרימר.

 ובנפרד מזה להקת בת-שבע ביימה והציגה כוריאוגרפיה על "חולצת נסוס" . וכן רונית לן וקבוצת המייצג של צותא יחד עם צפורה לוריא .

שלוש יצירות מוזיקאליות שהולחנו על בסיס הווארציות של חתן פרס ישראל למוזיקה אריק שפירא. וקטעי קרינות  של מוטי בהרב ויהונתן אנוש.

היו שלוש תערוכות על פי הואריאציות

על פי הואריאציה "הקרב על העיר" הייתה  תערוכה של מרים נייגר שהיציגה אותן  ב-1995 במשכנות שאננים בירושלים ובאוניברסיטת באר שבע. את התערוכה עצר פרופסור חיים פינקלשטיין

 

קטלוג התערוכה נקרא: מצור / מרים נייגר, גבריאל מוקד ;  קולאז'ים, רישומים, דגמים, מיצב / מרים נייגר — ואריאציות (פרוזה נסיונית) / גבריאל מוקד [אוצר התערוכה: חיים פינקלשטיין]. באר-שבע] : אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.קטלוג של 32 עמודים.

תערוכת צילומים על פי הואריאציה של נועה מימן ביוזמת דורון פולאק ב2007

והיה גם אצל ניקו ניתאי ערב ואריאציות שאלי אשד  השתתף, בו כמרצה על בדיון על המסה הספרותית הפנטסטית "שבחי גבריאל עמזה " שהיא תופעה ייחודית בתחום הביקורת הספרותית  בישראל .  ניתוח ספרותי כביכול של יצירת עגנון שהוא למעשה הרחבה של עולמו הבדיוני של עגנון  בחיוזי של תופעות פוסט מודרניות שונות מחד ופעילויות שונות של חובבי "שר הטבעות " ו"הארי פוטר " מאידך.  

 

נוסף ל60 ווריאציות שפורסמו בספרים שיצאו על ידי פפירוס ואוניברסיטת תל אביב

ועל ידי הקיבוץ המאוחד וספרים שיצאו במהדורות מצומצמות שנועדו לידידים מצויות אצל המחבר

עוד כ 100 ווריאציות הנתונות בשלבים שונים של הכנסת נוסח.

 

גבריאל מוקד בחדר עבודתו.צילם יהונתן צור.

עיון

דברים בוטים . הוצאת זרקור , 1954. 34 עמודים.

עיונים בהמטרמפוזיס לפרנץ קפקה : : פרקים בתולדותיה של חווייה אקזיסטנציאלית אחת. המהדיר. 1956.מהדורה שניה : 1984. המהדיר.

 

 

שבחי עדיאל עמזה: ניסויים בדיון אסוציאטיבי.מהדיר 1957 . 83. עמודים :

מהדורה שניה ומורחבת מאוד  בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם"  מאת ש"י עגנון .

 שוקן , 1989. 176 ע'  על סיפורי ש"י עגנון .

ספרות יפה

ואריאציות בספרים

ט"ו ואריאציות :פרקים מתוך קטע קודם , הוצאת המהדיר ,1966. 47 עמודים.

קטע קצר:כא ואריאציות . הוצאת המהדיר , 1967. 58 עמודים.

שעה שהוצאה חולצת נסוס .

חמש ואריאציות ( ועוד שתיים ) ( על המעטפת :"חופשות מתוך קטע קודם ")  . הוצאת המהדיר . 1968. 46 עמודים.

הוא נאלף לפעול בלי הרף…

2. לאחר שנאלף לשרוף את כל ניירותיו

3. אינני איש חרב .

4. הקניות הבלתי פוסקות להשג ממשי .

5.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע רק שגעה אותו בעצב .

6. המחלקות בין הפיקודים השונים של הצבא.

7. גם הידיעה שיש אושר מרחף ועגול. ..

 

על חוסר האפשרויות של הרדוקציה ( מסכת עיונית קצרה ).  .הוצאת מהדיר . 1969.32 עמודים . תורגם לאנגלית . והתפרסם בכתב העת הניו זילנדי DOUBLE.

5 ואריאציות  ( ספר שונה מהקודם ) .מהדיר , 1971.   67 עמודים.

1.מנהיג הפרטיזנים

2. משפט עז ונמרץ.

3. שרשרת הפיקוד העליונה.

4. בכמה רמות יכולת ניתנו לתיווך .

5. אכן לא היה ספק בדבר.

מבחר ואריאציות : 1959-1976. פפירוס, 1979.

כולל את :

  1. ההצעה  הראשונה.
  2. לבושו וגופו.
  3. מושאים להערצה.
  4. חוויה סטטית וחוויה דינאמית.
  5. לבושו ,גופו והסכנה הפתאומית.
  6. .בעיית הקצבים
  7. .הפעלתה של חולצת נסוס.

8.הפעולות האחרונות.

9.פגישות על דרג גבוה.

10.חלום העתודה.

11.הפגישה עם האיש הזקן.

12. המהות האסתטית והמרוממת של לבושו.

13. הגילויים והדימויים.

14. עיר הבירה והפרובינציות.

15.איש החרב.

16. הכמיהות להישג ממשי.

17.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע.

18.מסע בים.

19.הפיקודים והמטה.

20.צורות התעתוע.

21.חופשות.

\22. שרשרת הפיקוד העליונה.

23.מהלך הדיון.

24. חיפוש אחר המשפט הקובע ,בן שבע המילים.

25. משפט עז ונמרץ.

26.מנהיג הפרטיזאנים

27.מי ניהל את הדיון?

28.אבל מי היה סוקראטס?

 

ואריאציות , הקיבוץ המאוחד , 1995.

 

כולל את

שער א- האיש בחולצת נסוס

ההצעה הראשונה

לבושו וגופו

מושאים להערצה

חוויה סטאטית וחוויה דינאמית

הפעלתה של חולצת נסוס

פגישות על דרג גבוה

חלום העתודה.

 

שער ב- איש החרב

איש החרב

מחלוקת בין הפיקודים

הצלת המטה

טיוטה להגנה עצמית

מנהיג הפרטיזנים

עיר הבירה והפרובינציות

הקרב על העיר

צו הגיוס

גיבוש תוכניות הקרב

 

המפקד המושלם.

שער ג-מצבים שונים

מי שניצב רועד כך

וינייטות להתארגנות

שהייה ארוכה יותר במקום האירוע

איך היה יכול

חופשות

קלף הרעם

מסע בים

תביעות לוח הזמנים

צורות התעתוע

הפרדות בין התחומים

כל המתיחות

נוסחות העזכר

הכמיהות להישג ממשי

האלמוניות המוחלטת של הלכיתו

 

שער ד' –האיש בחולצת נסוס 2  

הפגישה עם האיש הזקן

הפעולות האחרונות

עיוורון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס

רק בחסות התבוסה המוחלטת

\תחושת ההרפתקה

הגילויים והדימויים

בעיית הקצבים

כל הרעות

 

שער ה' –שאלה שעניינה סוקרטס

שאלה שעניינה סוקרטס

סוקרטס והדמון שלו

בין קיפולי הפיכת הקלף

משפט עז ונמרץ

האורקל המוזר

חיפוש אחר המשפט הקובע,בן שבע המילים

 

ואריאציה זן בודהיסטית

ואריאציה שפינוזיאנית

גם במערבולת התבוסה

מי שאיננו איתי עכשיו

איש המקצוע

 

.

 8 מטהוואריאציות.הוצאת "המהדיר " בשיתוף עם מערכות "עמדה " ו"כתם" 2009.

כולל את :

פגישה עם המהות

הימור

לשון כסף עשויה מקוארקים

מוחו העשוי ממיתרוגים

הפרוטונים והקווארקים שבשיער

מה מוזר

בין מהות לחוסר מהות שלו

התהייה הקיומית .

 

צילום אביגיל עוזי

רשימת הואריאציות בפרסומן המקורי בכתבי עט.

3 ואריאציות

פרוזה מספר 1 1976.ע' 10-13.

 

"שלוש ואריאציות " עכשיו מספר 35-36. ע' 204-217 . 1977.

א."מקצתן של ישויות צעירות אלו ". ( לא הופיע בקובץ).

ב."משפט עז ונמרץ"( הופיע בקובץ)

ג. שרשרת הפיקוד העליונה "( הופיע בקובץ").

 

 "3 ואריאציות" עיתון 77 מספר 4 ע' 7,14 1977.

( לא הופיעו בספרי מבחרי הואריאציות )

כולל את

א.      "האם חוויתו החשובה ביותר שימשה רק תחליף" ( נכתב 1963)

ב.       ואריאציה גימנזיסטית ( נכתב 1962

ג.        "עכשיו לא נזקק כלל לניצחון "( נכתב 1963) .

ד.        

ארבע ואריאציות " עכשיו גליון מספר 37-38 . ע' 67-70.  מאי –יוני 1978.

א.      גם בתוך הערכת של התבוסה השלמה "( הופיע בקובץ).

ב.       ואריאציה הגליאנית ( הופיע בקובץ תחת השם "החיפוש אחרי המשפט הקובע".).

ג.        ג. שאלה שעניינה סוקרטס.( הופיע בקובץ).

ד.       עונה לאחר נטישה .( לא הופיע בקובץ).

 

"שלוש ואריאציות:"מחווה לברונו שולץ "  " עיתון 77 מספר 8-9 .ע' 10-11. 1978. ( נכתבו ב-1960,1961,1964)

 

"ברק חלק קרוע של חולצת נסוס " ( סיפור ) עיתון 77 מספר 11-12. ע' 13. אוקטובר 1978. ( נכתב ב-1961).

 

"הציפיה לתגובות "( סיפור ) עיתון 77 11-12 .ע' 13. 1978. ( נכתב 1964)

"מי ניהל את הדיון ?( ואריאציה )" עכשיו מספר 39-40  . ע' 221-227. 1979

"ואריאציות " עכשיו מספר 43-44. .ע' 193-215. 1980.

 

13 ואריאציות מתוך "האיש בחולצת הנסוס ".

( הערת המחבר "הפרקים המובאים כאן הם שלוש עשרה מתוך מאה ושמונה עשרה ואריאציות בספר "האיש בחולצת הנסוס". ספר בשם זה לא יצא לאור מעולם).

 

 

"ארבע ואריאציות "מאזניים נד ( מספר 2 ) ע' 23-25 . ינואר  1982.( כולל איורים ).

( הערת הכותב "הואריאציות נכתבו בראשית שנות השישים הן נראו למחבר כטקסטים ניסיוניים או וידויים למדי ולא נתפרסמו בעיתונות הספרות ולא כונסו במבחר הואריאציות ").

א.      קלאוזוליה סודית .( לא הופיע בקובץ).

ב.       . נועמות העזר ( מופיע בקובץ הואריאציות ).

ג.        התקפות מצפון .( לא מופיע בקובץ)

ד.       ד. הצמדת נושא הקטע. ( לא מופיע בקובץ.

ה.       

 

"שתי ואריאציות " עכשיו מספר 46 .ע' 177-179..  1982

( כולל צילומים  של יורם בקר ואורי טנא ב"חולצת נסוס " מופע בערב ואריאציות שנערך במוזיאון תל אביב.

א.      בין קיפולי הפיכת הקלף. ( הופיע בקובץ )

האם פרי המדובר והכתבים .( לא הופיע בקובץ. חשוב ) נכתב 1965.

 

שבע ואריאציות " עכשיו 49.ע' 116-124. . 1984.

א.      לבושו וגופו. ( הופיע בקובץ .נכתב 1960).

ב.       מנהיג הפרטיזאנים ( נכתב 1974. הופיע בקובץ גרסה מקוצרת).

ג.        מי שניצב ( לא הופיע בקובץ).

ד.       האורקל המוזר .( הופיע בקובץ).

ה.      מי שאינו איתי .( הופיע בקובץ).

ו.        ואריאציה שפינוזיאנית.( הופיע בקובץ).

ז.        הדפוס הפסוקי .( לא הופיע בקובץ)

"שלוש פתיחות ( פרקי פתיחה של שלוש ואריאציות חדשות ) " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 23-25.  מרץ 1984.

 

כולל את

א.      המפקד המושלם .

ב.       קינה על רקע אישי ( פתיחה לואריאציה "סוקרטס והדמון שלו ")

ג.        ג.קלף הרעם

 

"19 פתיחות מורחבות לשתי ואריאציות ( סוקראטס והדמון שלו –מי שאיננו אתי " ) עכשיו 50 ע' 48-56. 1985.

 

"ואריאציות ( 2 הרהורים על לוחמה ומטה ) עתון 77 מספר 74-75. ע' 27. 1986.

( הערכת המערכת "שתי ואריאציות הדנות בשאלות מפלה לוחמה וניצחון . חוברו בשנות השישים ".).

א.      גיבוש תוכניות הקרב "

ב.       ב. תוכנית אישיות של שעה וחצי ליום " ( לא הופיע בספר  קובצי הואריאציות ").

"הנסיגה אל עיר הבירה ( שנת כתיבה 1963) –מצור –הקרב על העיר "(סיפורים )" מאזניים נט ( 7) ע' 28-30. 1986.

( הופיע בקובץ הואריאציות כ"עיר הבירה והפרובינציות ") .שנת כתיבה :1963. תורגם לאנגלית  ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel / editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere   Israel :   [P. E. N. Center],   1997

( הטקסט של "מצור" הופיע בתערוכה של מ. ניסר במשכנות שאננים בירושלים בצורת מגילה ועותקים משוכפלים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.

 

אימת השקיעה והתאורה –האורקל המוזר ( ואריאציות )" עיתון 77 מספר 84-85 ע' 36-37. 1987.( נכתב ב-1965).

 

שלוש ואריאציות ( סיפור )" מאזניים ס"ב (5-6) ע' 133-134.  אוגוסט- ספטמבר 1988.

א.      הרהורי חופשה ( לא הופיע בקבצי הואריאציות ).

ב.       ב.עירון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס "( הופיע בקבצי הואריאציות ).

ג.        ג. צו הגיוס . ( הופיע בקובץ ).  

 

"חלום העתודה –מחלוקת בין הפיקודים " :שתי ואריאציות ". דבר 1.4.1988. ע' 19.

 

שתי ואריאציות " מאזניים ס"ג (" 5-6) ע' 50-51. . 1989.

א.      "הואריאציה השפינוזיאנית "( הופיע בספר )

ב.       ב. הואריאציה הזן-בודהיסטית ( הופיע בספר).

"איש המקצוע "( סיפור ) " ידיעות אחרונות מוסף יום כיפור 8.10.1989.

גרסה שנייה

"איש המקצוע " ( ואריאציה ) "עיתון 77 גליון 144-145 ע' 17. 1992.

"חניכות במדבר :ואריאציה שנכתבה ב- ולא הוכלל בספר "מבחר הואריאציות 1968." מעריב ספרות 9.4.1990. ע' 8.

"מפקד הפרטיזנים "מאזניים כרך ס"ד חוברת 6-7 ע' 52-58 פברואר –מארס 1990.

( הערת המחבר :"הואריאציה "מפקד הפרטיזנים " נכתבה בשנת 1971 ורק השליש הראשון שלה התפרסם בכתבי עת ובמבחר הואריאציו .במאזניים הובא לראשונה הנוסח המלא של הטקסט הזה שהמחבר הכניס בן גם שינויים אחדים לעומת המקור .

הגרסה המלאה התפרסמה אך ורק כאן ולא בשום קובץ.

 

"נניח שמכל אירוע " ( ואריאציה חדשה ) "מאזניים 73 (9) ע' 3 . 1999 .( נכתב 1997).

( לא פורסם בספר ) .

 "ואריאציות :הרהורי חופשה" ירושלים :מאסף לדברי ספרות מספר 17 . 2000

 

"לשון כסף עשויה מקוארקים ( פתיחה למטא –ואריאציה ) עכשיו 67-68. ע' 61-63. 2002.

הופיע גם במגזין הרשת "דג אנונימי "

 

לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

 

 

 

"שלוש מטא ואריאציות " עכשיו מספר 69-70". ע' 138-143". 2005.

"שלוש מטא-ואריאציות –פגישה עם מהות ,מוחו העשוי ממיתרונים –התהיה הקיומית " עמדה מספר 14. ע' 52-54. 2005.

"ואריאציות ( ספור ) עמדה מספר 18 .ע' 91-97. 2008.

( הערת המערכת "חמש הואריאציות מאת גבריאל מוקד המתפרסמות כאן מתארות מאבק על ארץ על עם

על מטה קיומי מוגן ועל חדר ועל טעם פרטי תוך צימצום גובר של חלל האירוע וחיפוש המקום האולטימטיבי ".).

  1. מחלוקת בין הפיקודים ( נכתב 1963.הופיע בקובץ )
  2. עיר הבירה והפרובינציות ( נכתב 1963.( הופיע בקובץ).
  3. הקרב על העיר ( נכתב 1986).
  4. תוכנית הקרב לתחזוקת המטה ( הופיע בשם "גיבוש תוכנית הקרב " )( נכתב 1960).
  5. שהיה בחדר שמור במקום האירוע ".נכתב 1964. לא הופיע בקובץ )  

הואריאציה "שרשרת הפיקוד "קיימת בכמה גרסאות .

1."קטע קצר " הוצאת הערה 1966.

3.נוסח ביניים מעריב תרבות ספרות אמנות גליון ראש השנה תש"ו

3. נוסח מקוצר במבחר הואריאציות .

שתי וריאציות צבאיות תורגמו לאנגלית ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel /   editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere  Israel :   [P. E. N. Center],   1997

ספרי  הואריאציות תורגמו

 

ספרי  הואריאציות תורגמו

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

Moked, Gabriel    Variations (1959-1986) /  textes traduits de l'hebreu par Charlotte Wardi, Michel Opatowski et Gisele Sapiro   Paris :   Levant,   1991

לרוסית הוצאת קנטור סט פטרסבורג 1993. עם הקדמה של טימור ז'לפיקור ( סופר טז'קי מהתחום הריאליסטי פנטסטי ).

 

 Izbrannye variatsii / Gabriel' Moked ; perevod s ivrita Israelia Shamira. Sankt-Peterburg : Assotsiatsiia Novaia Literatura, 1993

כן תורגמו ואריאציות בודדות לגרמנית ופולנית בכתבי עת מרכזיים ועומדות לצאת לאור כספרים בארצות אלו.

ואריאציות שקיימות בכתובים בלבד ולא פורסמו :

זירת-משחק עיקרית/זירת משחק עיקרי (משחק בקביעת משחק עיקרית וזירת משחק עיקרי ).

ב. דיפרנציאליזאציה בלתי פוסקת של דיוקי געגוע.

ג. סמלים של נוכחות יכולים להיות חזקים מהנוכחות עצמה.

ד. שאלת הסיטיפנציה (המלגה ) נדונה לא פעם בכל הוועדות המוסמכות.

ה. פועל פעולות רבות, אך לא אילו שהתכוון עליהן ולא בהרגשה הנכונה.

ו. עכשיו לא נזקק כלל לניסיון נואש לשמור על רציונליות בפקים (זוטות ) קטנים.

ז. המערכה על החלל החיצון היתה לכל היותר שלוחה מסוימת של עיצובים מחודשים

ומהפכות לבקרים בחלל הפנימי.

ח. הגיע הזמן להצדיע לעצמו עליו שוב להצדיע לעצמו גם בנסיבות המחמירות.

ט. אילו היה צדק, העלת נוכחות שכוחה היתה משיבה את מושא הנוכחות לחיים

ואפילו לחיי נצח.

י. אני חושב שזה בסדר. אני במקום שאני צריך להיות.

יא. עתה, לאחר נטישה סופית של רוב התחומים.

יב. השחיתות העמוקה של מצבו החדש.

יג. הטיל את כל כובד משקלו על מלוא כובד משקלו.

יד. לא צריך כל הזמן ללטש את היישות. צריך להניח לה גם להתהות על עצמה.

טו. אין מנגנון. אני המנגון של עצמי.

טז. המפלגה מתארגנת מחדש ולמדת לקח משגיאותיה.

יז. הרגע המסוכן כשהתחיל לחשוב שיש לו מוח.

יח. ההבנות העצומות – למי הן שייכות.

יט. זן בודיזם.

כ. יציאה ממעגל המהירות על ידי מי שעבר כבר ממילא את כל הדברים הגרועים.

כא. האם זה מטיב הדיון הזה כי הוא הכל או לא-כלום.

כב. היה זה בלתי אפשרי לטעות עכשיו. זה היה הקול האותנטי של X עצמו.

 

 

ראיונות על הואריאציות

"קו ישיר" אורציון ברתנא משוחח עם גבריאל מוקד " מאזניים סד ( גליון 6-7) ע' 59. 1990.

יעקב בסר "שיחה עם גבריאל מוקד :יש בסיס אובייקטיבי לשיפוט של טקסט" עיתון 77 מספר 150 ע' 24-27. .יולי 1992.

"ראיון עם פרופסור גבריאל מוקד " "פסיפס 34 ע' 3-5. 1997.

יואב עזרא "שיחה קצרה על ואריאציות ומטאואריאציות עם גבריאל מוקד "עכשיו מספר 69-70 " ע' 42-43. 2005.

 

גבריאל מוקד .צילום מאת תומר אפלבאום.

 

 

מאמרים על הואריאציות

מנחם בן "אלכימיה עיוות ומזהירה " משא- מוסף הספרות של העיתון "למרחב" ו 11.10.1968

דן עומר "גרפומן מוקד " בתוך "נמר של נייר " העולם הזה גליון 2165 28.2.1979.ע' 66-67.

 

אורציון ברתנא "בין הספרות לפילוסופיה :על ה"ואריאציות של גבריאל מוקד " ידיעות אחרונות  מדור ספרות  18.1.1980.

רוני סומק " הכבוד האבוד של מפקד הפרטיזנים "( על ואריאציה אחת מתוך מבחר ואריאציות ) "עתון 77  מספר 19. ע' 32.  ינואר –פברואר 1980..   

עזריאל קאופמן "ממדי קיום עקרוניים :עיון בואריאציות של גבריאל מוקד " עכשיו מספר 49 ע' 124-128 1984.

אמנון נבות "תבניות פרצפטואליות כספרות () הערות להקשר הז'אנרי של הואריאציות לגבריאל מוקד " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 26-29. מרץ 1984.

ראובן דותן "הואריאציות הצבאיות של גבריאל מוקד" עיתון 77 מספר 74-75 ,ע'  27,47 .1986.

אורציון ברתנא "הניסוח כבעיה הניסוח כפתרון "( על הואריאציות של מוקד " ) עיתון 77 מספר 98-99 ע' 21-22. 1988.

ארקדי נדל "דיוקן הפרובוקציה ב"ואריאציות" :מדוע עלינו לקרוא בעיון בואריאציות של גבריאל מוקד " מאזניים סח ( חוברת 5) ע' 10-12.פברואר  1994.

יעקב סימן- טוב "קלידוסקופ של מצבים קיומיים " "משא" 1995

רפי ויכרט "מלחמותיו של איש החרב " מאזניים ע' ( 6) ע' 47-48.  מארס 1996.

אלי אשד ."איש החרב ":על גבריאל מוקד " הופיע באתר היקום של אלי אשד " ברשת 17 ביוני 2005.

 

 

 

רות נצר השלם ושברו -מיתוס, ספרות, שירה: כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג


הוצאת כרמל 2009

 

הופיע באתר "המולטי יקום של אלי אשד

סמלים אלכימיים והאל מרקורי:האם גבריאל מוקד הוא פוסט מודרניסט ?

 

ראו גם

ערב הוואריאציות של גבריאל מוקד

 קרן אלקלאי גוט על ערב ואריאציות

חמישים שנה של עכשיו

גבריאל מוקד בויקיפדיה

מאמרים של גבריאל מוקד

  • ב-nrg
  • גבריאל מוקד בלקסיקון הספרות העברית החדשה

  • גבריאל מוקד

  • בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
  •  

    פרטים על גבריאל מוקד

     

     

    גבריאל מוקד בנארג

    /

     

    גבריאל מוקד על אוואנגארד

    גבריאל מוקד באתר בבל

    ואריאציות של גבריאל מוקד

    איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

     לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

    ההשפעה של ש"י עגנון על הואריאציות ראיון של רן יגיל עם גבריאל מוקד

     

  • מיה סלע,
  • גבריאל מוקד: עורך ספרותי מוכרח להסתכסך, "הארץ

  • ", 30.1.2009
  • אלי אשד,
  • ראיון עם מוקד בעקבות ההאשמות על מעילה בכספים

    מיהי מלכת השירה העברית על פי גבריאל מוקד?

    מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד

    העבר והווה של העתיד :גבריאל מוקד והמגזינים של המדע הבדיוני בעברית

     

     

     

    הואריאציות של גבריאל מוקד זכו בפרס "הגולם" מטעמו של אלי אשד כיצירה מופתית של פנטזיה עברית וכחברה

     בהיכל התהילה של הפנטזיה העברית .

     

    התנ"ך בחיי היום יום בישראל המודרנית

     

     זאב ברקן הוא בעל בלוג העוסק בחקר סמל המגן דוד לגילגוליו השונים ובו מאות יצירות אמנות בנושא המגן דוד בכלל.

    ברקן  הוא  גם בעל בלוג נוסף העוסק  בהשפעות הספר החשוב  והמתורגם ביותר של כל הזמנים , התנ"ך על חיינו המודרניים ,והיה מעורב בתערוכות סביב תחומי עניינו אלה.

    ולהלן  רשימה המביאה פרטי מידע על השפעת התנ"ך ודמויות תנכיות קדומות על חיינו העכשוויים. במגוון צורות אפשריות.

    אכן לא יאמן עד כמה אותו ספר עתיק עדיין משפיע עלינו 2700 שנה לאחר שנוצר.

     

     

    סיכום מידע מתוך הבלוג 'השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל'

     

    מאת זאב ברקן  

    לתנ"ך יש השפעה רבה לא רק על היהודים הדתיים בישראל, שחיים לפי מצוות התורה, אלא גם על כל שאר תושבי הארץ. השפעה זו ניכרת בתחומים כמו: אמנות, פוליטיקה, ארכיאולוגיה, ואפילו, כפי שיפורט להלן, בתחום הכלכלי.

     אלמלא התנ"ך לא היה נקבע שמה של  המדינה החדשה "ישראל" (על פי בראשית לב כט).

    אלמלא התנ"ך לא הייתה נקבעת בשנת 1948 ירושלים (אלא תל אביב או חיפה) כעיר הבירה של המדינה החדשה, בבחינת "חדש ימינו כקדם".

    אלמלא התנ"ך (ואליעזר בן יהודה ועמיתיו) לא הייתה שפתנו עברית.

    בארץ יש ככל הנראה בממוצע לפחות עותק אחד של התנ"ך בכל בית יהודי או נוצרי (הברית הישנה).

    במערכת החינוך קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לתלמידי בתי הספר היסודיים ובצה"ל קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לחיילים יהודים בטקס שבועת האמונים.

    בנוסף יש לתנ"ך השפעה ישירה על מכירות ספרי העזר לתנ"ך (פירושים, אנציקלופדיות מקראיות…), והשפעה עקיפה על מכירות של כל הספרים המבוססים על התנ"ך כגון משנה, תלמוד, פירושים למשנה ולתלמוד…

     

    מורים ומרצים לתנ"ך מקבלים בדרך כלל תשלום עבור עבודתם, וכך גם לגבי רבנים, עובדי מקוואות, מוהלים, סופרי סת"ם, שוחטים, קברנים ומשגיחי כשרות.

    יש מדריכי טיולים שמתמחים בטיולים בעקבות התנ"ך. השפעת התנ"ך על התיירות מחו"ל, וגם על תיירות הפנים, ניכרת באתרים שמזוהים עם מקומות מקראיים. למשל: הכותל המערבי, ניקבת השילוח, מערת גדעון באזור מעין חרוד, נחל גרר, הכרמל, הר תבור, נחל קישון, צרעה ואשתאול, הגלבוע, עמק האלה, סדום. גליה דורון שהתמחתה בהדרכת טיולים מסוג זה אף פרסמה בשנת 2001 ספר בשם "לטייל עם התנ"ך" ובו פרקים כגון: ירושלים בתקופת המקרא, יהושע בעקבות מלכי הדרום.

    אלמלא התנ"ך לא הייתה מדינת היהודים קמה דווקא בישראל- אלא באוגנדה, או בארגנטינה, או בקרים, או בבירוביג'אן.

     

    התנ"ך נלמד כמקצוע חובה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, כך שאין כמעט חילוני בארץ שאינו מכיר את התנ"ך. גם בגני הילדים החילוניים לומדים על חגי ישראל המבוססים על התנ"ך. 

     השפעת התנ"ך על שמות אנשים

     בני אדם" נקראים  כך על שם אדם הראשון (או "אנשים" או "בני אנוש" על שם אנוש בן שת (בראשית ה, ו). מדינת ישראל נקראת על שם יעקב אבינו שנקרא "ישראל" לאחר מאבקו במלאך (בראשית לב כט). התנועה הציונית נקראת על שם "ציון" המקראית. "ציון" היא שם נרדף לירושלים, שמשמשת כיום, כמו ששימשה אז, כעיר הבירה של מדינת (ממלכת) ישראל.

     התנ"ך הוא אחד מן המניעים העיקריים להקמת מדינת ישראל בכלל, ולהקמתה בארץ ישראל (ולא באוגנדה או בארגנטינה) בפרט. מנסחי מגילת העצמאות הכירו בכך ולכן הזכירו אותו כבר בפתיחה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

    • השפה העברית מבוססת על העברית המקראית. שמותיהם של מוצרי צריכה יום יומיים כמו: חלב, דבש, שמן, זית, עדשים ולחם – כולם מקורם בתנ"ך. 
    • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ביום 18 בנובמבר 2008 לקט נתונים, לקראת יום הילד הבין-לאומי, ולפיו בסוף שנת 2007 חיו בישראל כ 1.664- מיליון ילדים יהודים. השם הנפוץ ביותר שניתן לבנות יהודיות היה נועה [מבנות צלפחד במדבר כז א], אחריו היו השמות: שירה, תמר [תמר כלת יהודה, אמנון ותמר], יעל [אשת חבר הקיני] מאיה, שרה [שרה אמנו], טליה, עדי, מעיין, מיכל [בת שאול] ורוני . השם הנפוץ ביותר לבנים יהודים נשאר כשהיה ב 2006- – איתי [איתי הגיתי]; אחריו היו השמות: אורי, נועם, דניאל, דוד, יהונתן, יוסף, משה, יונתן, עידו [הנביא] ואריאל [ישעיהו כט א]. השמות המודגשים (13 מתוך 22, כלומר למעלה מחמישים אחוז) הם שמות מן התנ"ך.
    • אלפי שמות של רחובות ברחבי ישראל לקוחים מספר הספרים. רק בירושלים, על פי ספר הטלפונים, יש לפחות 136 שמות רחובות שכאלה. למשל, בשכונת בקעה (שכונה חילונית באופייה) יש רחובות על שם שנים עשר השבטים, ובאזור מקור ברוך (שכונה דתית באופייה) יש רחובות על שם הנביאים.
    • שמות מקראיים של צמחים (תמר, זית), בעלי חיים (אריה, זאב), מקומות (ירושלים, חברון, בית לחם) משמשים אותנו גם כיום.
    • השבת היא יום המנוחה הרשמי (על פי חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951) לא רק של הדתיים אלא גם של החילונים (אף אם אינם נחים בו).  כבר בשנת 1935 החליט הקונגרס הציוני כי אסור לחלל שבת במוסדות לאומיים.
    • השפעת התנ"ך ניכרת על מאות בולי דואר ישראל וקק"ל. בדרך כלל מופיע על שובל כל בול שכזה פסוק מהתנ"ך. המדיניות של הנפקת בולים בישראל היא לבטא את הקונצנזוס היהודי-ישראלי-ציוני, והתנ"ך בתור מכנה משותף רחב ויציב של החברה בישראל (לא כולל מיעוטים) משרת מטרה זו באופן טבעי ויעיל.
    • בכל רחבי הארץ חקוקים פסוקי תנ"ך על אנדרטאות, מצבות, קירות מוסדות ציבור ובתי כנסת.
    • מוסדות אחדים מוקדשים לנושאים מקראיים, כמו למשל: גן החיות התנכ"י, גן צמחי התנ"ך בנאות קדומים, וגן צמחי התנ"ך ברחובות, בית התנ"ך, מוזיאון ארצות המקרא, היכל הספר, מכון המקדש, מוזיאון מקראור ביבנה.
    • סיפורי התנ"ך ופסוקיו מהווים מקור השראה לכל צורות האמנות  והשפעתם ניכרת על אירועי תרבות כמו למשל "פסטיבל תנ"ך ואהבה" שנחגג לאחרונה באזור בית גוברין.
    • מזה שנים רבות בכל בוקר לפני חדשות השעה שש קורא קריין בגלי צה"ל את הפסוקים מספר דברים פרק ו פסוקים ד-ח ( "שמע ישראל"), ובכל לילה מזה כשלושים שנה קורא מרדכי פרימן בטלוויזיה בערוץ הראשון את "פסוקו של יום".

     

    הדמות המקראית משפיעה על חיי היום יום בישראל  בשמה או בצורתה.

    שם הדמות ידוע לכל, ואילו צורת הדמות נתונה לפירוש אישי של כל אחד מאתנו.

     

    ישראלים רבים (יהודים נוצרים ומוסלמים) נקראים על שם של דמות מקראית. שם זה יכול לשמש כשם פרטי (לדוגמה אברהם, איברהים) וגם כשם משפחה (לדוגמה אברהמי).

    השימוש בשמות (כולל בשמות מקראיים,כמובן) עובר לעתים, במסורת היהודית, מסב לנכד. במסורת המוסלמית האב נקרא על שם בנו הבכור (לדוגמה, אבו איברהים). במסורת הנוצרית הבן הבכור נקרא על שם האב ( אייזיק ג'וניור).

    כתוצר לוואי של שמות פרטיים מקראיים כינויים רבים מקורם מקראי, אף כי לא תמיד קל לזהות את הקשר שבין הכינוי לבין השם המקורי (קובי- יעקב, צ'יקו, מושיקו- משה…).

    תוצר לוואי נוסף הוא שם של ארגון או עסק שנקרא על שם פרטי שמקורו מקראי (לדוגמה "אליהו חברה לביטוח").

    מיקום שדמות דבורה

    מקומות יישוב רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה, בית נחמיה ליד נתב"ג). לעתים ישובים שכאלה נמצאים באזור שבו על פי התנ"ך פעלה אותה דמות (לדוגמה, שדמות דבורה שממוקם באזור שבו פעלה דבורה הנביאה).

    מקומות רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה הר שלמה באזור אילת).

    אלפי שלטי רחוב ברחבי ישראל נושאים שמות של דמויות מקראיות (לדוגמה , רחוב רחל אמנו בירושלים).

    יש בארץ קברים רבים שמיוחסים לדמויות מקראיות (לדוגמה , קבר רחל), על פי מסורת יהודית או נוצרית או מוסלמית, למרות שיש מי שחולקים על אמיתות הזיהוי. לחלק מקברים אלה מיוחסות סגולות שונות, וזו אחת הסיבות לריבוי המבקרים בהם.

    הצמח "אמנון ותמר" נקרא על שם הדמויות המקראיות אמנון ותמר. השם של צמח התירס הוא במקור שמו של אחד מבני יפת. יש חיפושית על שם משה רבנו וחיפושית על שם פרעה.

    "ארבע אימהות" היה שם של תנועה פוליטית.

    ארכיאולוגים מזהים ממצאים שקשורים לדמויות מקראיות, כמו חומת חזקיהו, או מערת צדקיהו. שמות של דמויות מקראיות אחדות נתגלו על טביעות-חותם ישראליות (לדוגמה, ברוך בן נריה הסופר).

    חוקרי מקרא מחלקים את העבר לתקופות שנקראות על שם מלך מקראי כגון "תקופת דוד", "תקופת ירבעם".

    יש שמות של חפצים שמיוחסים לדמויות מקראיות כמו: כוסו של אליהו, תוף מרים. יש שם של מאכל שמיוחס לדמות מקראית: אזני המן…).

    יש מושגים שמקורם בשמות פרטיים מקראיים:

    "בני אברהם" משמש לציון אלה שהמירו את דתם ליהדות.

    שמו של אדם הראשון משמש בביטויים כמו: בן אדם, כוח אדם, פרא אדם.

    הביטוי "דוד וגוליית" מציין עימות בין חלש לבין חזק.

    ישראל, שמו השני של יעקב אבינו, נעשה לשם של עם ושל מדינה. גם שמותיהם של מצרים, כנען, יוון, תימן ואשכנז הפכו לשמות של ארצות. כתופעת משנה מצרית כנענית יוונית תימנית הן שמות של שפות. לאלה ניתן לצרף את העברית שנגזרה משמו של עבר, וכן את הביטוי "הברה אשכנזית".

    יש שמות של דמויות מקראיות  שנעשו לסמלים : איוב – סמל שואה, שלמה – סמל חכמה, דוד- סמל מלכות.

     

    צורתן של דמויות מקראיות רבות מונצחת באמנויות שונות (אצל יהודים ואצל נוצרים):

    בציור (לדוגמה, בציור שמן של הצייר עובדיה אגסי שעוסק בעשרת הדברות תופסת דמותו של משה רבנו את רוב שטחו של הציור),

    בפיסול (לדוגמה, פסל דוד של דוד פולוס בקיבוץ רמת דוד),

    בשיר (לדוגמה, השיר רחל מאת המשוררת רחל)

    בפזמון (לדוגמה, "הגר" מאת שלום חנוך)

    ברומן (לדוגמה, "עשו" מאת מאיר שלו),

    במחזה (לדוגמה, "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בתיאטרון הבימה)

    באופרה (לדוגמה, האורטוריה "אליהו").

    תופעת לוואי היא שיוצרים בעלי שם מקראי נוטים לעתים לעסוק בדמות המקראית שעל שמה הם נקראים, כגון רחל המשוררת שכתבה את השיר הידוע "רחל".

    עשרות בולים של רשות הדואר מוקדשים לדמויות מקראיות.

     

    השפעת הדמות מקראית על שמות פרטיים, על שמות משפחה, על שם המדינה, על שם השפה – משמעה השפעה על מרכיבים חשובים בזהות האישית של כל ישראלי.

    לדוגמה, שמו של שר הביטחון הנוכחי אהוד ברק מורכב משמות של שני שופטים (מנהיגים): אהוד בן גרא וברק בן אבינועם – לא פלא שנושא המנהיגות מעסיק אותו כל חייו.

    התנ"ך חרות עמוק בתודעתו של כל מאמין בין אם הוא יהודי נוצרי או מוסלמי, ובנוסף גם בתודעתו של כל יהודי חילוני שהתחנך במערכת החינוך הישראלית. לפיכך נזכרים בו לעתים קרובות לנוכח מצבים שונים שיש בהם דמיון כלשהו לתוכן המקראי. וכך, אם פוגשים איש או ישוב, או מקום, שנקראים על שם דמות מקראית – לא מן הנמנע שנזכרים במסופר אודות אותה דמות, בתכונה שלה, או בפסוק שקשור בה. באופן דומה אם יש אירוע חדש שמזכיר במשהו דמות מקראית – טבעי שנזכרים בה (לדוגמה, רצח רבין הזכיר לרבים את גדליהו בן אחיקם).

    הייחוס של קברים ושל מקומות ישוב לשמות של דמויות מקראיות שרת ומשרת את המגמה של התנועה הציונית לנכס את התנ"ך לצורך חיזוק טענת הבעלות על הארץ, ולצורך גיבוש בני תרבויות (גלויות) שונות לעם אחד על יסוד מכנה משותף רחב. 

     

    ביצירות האמנות הישראלית לדורותיה ובסמלי המדינה יש משום עדות על אהבתם לתנ"ך של האמנים שעיצבו אותם, של המחוקקים שהזמינו אותם, ושל ציבור רחב, דתי וחילוני, שמשתמש בהם.

     סמל המדינה

    המנורה המופיעה בסמל המדינה מקורה במנורת המשכן המתוארת בספר "שמות" (כה, לא-מ). ענפי הזית העוטרים את המנורה מסמלים את השלום – רעיון שמקורו ביונה שנושאת עלה זית שנזכרת בסיפור המבול בספר "בראשית" (ח יא). השילוב של מנורה שמימינה ומשמאלה שבלי זיתים מקורו ב"זכריה" (ד, ב).

     הדגל

    דגל ישראל הוא בעצם הדגל של התנועה הציונית. דוד וולפסון, ממארגני הקונגרס הציוני הראשון  כתב: "בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת… באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? …והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו". הטלית מבוססת על מצוות הציצית שמקורה בספר "במדבר" (טו לח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

     מגן דוד

    המגן דוד משמש כסמל ליהדות, לציונות ולישראליות. על פי המסורת היהודית הוא

    א.      נקרא על שמו של כלי הגנה ששימש את דוד המלך במלחמותיו.

    ב.       צורתו הייתה חקוקה על טבעתו של שלמה המלך, בנו של דוד.

    על פי מחקרו של אורי אופיר מקור צורת המגן דוד במנורת המשכן.

    מאחר והמגן דוד משמש כחלק מסמלי אין ספור ארגונים ומוסדות (כמו צה"ל, משטרת ישראל, מכבי אש, מגן דוד אדום) ניכרת השפעת התנ"ך גם באלה.

     המטבע הלאומי

    ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק שקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל", אך רק משנת  1980 החליף השקל (שם מקראי) את הלירה (שם לועזי) הישראלית. השקל נקרא על שם יחידת משקל ומטבע שנזכרת במקרא. למשל, ב"בראשית" (כג טו) עפרון אומר לאברהם: "אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא, ואת מתך קבר".

    גם מקור האגורה בתנ"ך: "והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם" (שמואל א, ב לו)

    שם המדינה, ישראל, מופיע לא רק על מטבעות כי אם גם על שטרות כסף ועל בולים.

     ההמנון הלאומי

    ההמנון הלאומי מכיל שני בתים (מתוך תשעה) שחיבר נפתלי הרץ אימבר בשנת 1878. השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" נשענת על "חזון העצמות היבשות": "הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו" (יחזקאל לז יא). השורה המסיימת את ההמנון, "ארץ ציון ירושלים", נשענת על המלים המקראיות "ציון" ו"ירושלים". בנוסח המלא של השיר, בשבעת הבתים שהושמטו, נזכרים: דוד, בית המקדש, הירדן, והצרי בגלעד. השורה של נפתל הרץ אימבר: "לך עמי לשלום שוב לארצך – הצרי בגלעד בירושלים רופאך" נכתבה בהשראת הפסוק בירמיהו (ח כב) "הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?"

     מוסד הנשיאות

    הנשיא מסמל את אחדות המדינה ואת ריבונותה. המקור למלה "נשיא" (המדינה) הוא מקראי. מלה זו מופיעה למשל  בספר "שמות" (כז, כב): "נשיא בעמך לא תאור".

    בית הנשיא נמצא בשכונת טלביה בירושלים. בדירת המגורים שבו יש מרצפות ארמניות המתארות, בין היתר: אריה, מנורה ואת חזון אחרית הימים.

    בלשכת הנשיא על התקרה ניתן לראות את הפסוקים: "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" (תהילים קכב, ו), "אל תירא עבדי יעקב נאום ה', ואל תחת" (ירמיה ל י), "ושב יעקב ושקט, ושאנן ואין מחריד" (ירמיה מו, כז), "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" ( ישעיה ב, ד).

    בתוך בית-הכנסת שבחצר בית הנשיא מתנוסס הפסוק "והנשיא בתוכם, בבואם יבוא, ובצאתם יצאו" (יחזקאל מו, י). על ארון הקודש שם מתנוססת יצירת אמנות ועליה המלים מ"בראשית": "ויהי אור".

     מגילת העצמאות

    סמל לאומי הוא ביטוי לייחודה של המדינה, לחזונה ולערכיה. לפיכך ניתן להתייחס גם אל מגילת העצמאות כאל סמל לאומי.

    השפעת התנ"ך על מגילת העצמאות ניכרת בשני מקומות.

    בפתיחה:

    בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

    ובהמשך:

    מדינת ישראל תהא …מושתתת על יסודות החירות, הצד והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.

    - – – – 

     

    לתנ"ך יש השפעה ניכרת על בחירת שמות עסקים. שמות אלה מתנוססים על גבי בתי העסק, מכוניות העסק, נייר המכתבים של העסק, ומשודרים או מודפסים בפרסומות באמצעי התקשורת השונים. להלן מספר דוגמאות לעסקים ששמם שאול מן המקרא, חלקן משעשעות:

    \"אל על" – מקור השם: "ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם" [הושע יא, ז]

    מקור שמה של "תנובה" בישעיהו (כז, ו) וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי-תֵבֵל תְּנוּבָה.

    מקור שמה של רשת "המשביר לצרכן" בפסוק מספר בראשית (מב, ו) "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ"

    "אדם וחווה- הלבשה תחתונה לכל המשפחה" בתל אביב.

    "לכל זמן ועט" – חברה לשיווק ציוד לגני ילדים ביישוב חשמונאים.

    "ערוגות הבושם"- חנות פרפומריה במרכז הכרמל שמקור שמה בפסוק "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם" (שיר השירים ו, ב)

    "תיבת נוח"- וטרינר.

    "ויאכלו"- מסעדה באזור שוק מחנה יהודה בירושלים.

    "ופרצת" (בראשית כח, יד)- שירותי מנעולנות.

    "יד המלך" – מפעל לייצור ולשיווק סלטים.

    "שערי צדק" (תהילים קיח, יט)  – בית חולים בירושלים.

    "הגיחון"- חברת שירותי המים והביוב של ירושלים.

     

    מדובר באלפי עסקים שכאלה.

    לדוגמה, "דוד המלך" משמש כשם או כחלק משם של: בית מלון בירושלים, תחנת מוניות בסמוך לאותו מלון; ייצור שלטים באור עקיבא, סניף דואר בלוד, חנות יודאיקה בראשון לציון, קידום מכירות בתל אביב; מוניות באשדוד; חוות סוסים טיפולית בשורש; חברת תיווך בירושלים, חברת הסעות בירושלים, מעדנייה בעכו, תעשיות מזרונים בראשון לציון; אגודה בת"א, חברה לאבטחה בתל אביב.

     

    עסקים ששמם כשם של דמות מקראית, כמו:

    אליהו חברה לביטוח

    מחלבות גד

    הגר- השכרת רכב

    מלון שלמה המלך

    מלון דוד המלך

    מלון בת שבע

    אבנר- ייצור נרות

     

    עסקים שמציעים מידע על המקרא ואשר הכניסה אליהם כרוכה בתשלום, כמו:

    מוזיאון המקרא

    גן החיות התנכ"י

    נאות קדומים השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל

    נאות קדומים – פארק צמחי תנ"ך

    היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים

     

    ישנם עסקים שמכריזים שהם שומרי שבת במגמה לשמור על לקוחותיהם הדתיים. חקלאים דתיים מפקירים את חלקותיהם לרגל שנת השמיטה.

     

    מודעות עסקיות מתקשטות לצורכי פרסום בפסוקים כגון:

    "אשא עיני" (תהילים קכא, א) על גבי מודעה לקידום מכירת משקפיים בירושלים.

    "והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב) על גבי מודעה של חברת כוח אדם שמספקת שרותיי סיעוד לזקנים.

    "אהבת עולם אהבתיך" ( ירמיהו לא,ב ) לקידום עסקי הסעות נשים לקברות צדיקים בחודש אב, חודש האהבה.

    "שמחו את ירושלים" (ישעיה סו) על גדר באתר בנייה בכניסה לירושלים.

    הכיתוב "יש [במקום אין] חדש תחת השמש" (קהלת א,ט) מופיע בפרסומת של בנק המזרחי.

    פסוקים על גבי חזית העסק, כגון:

    "יין ישמח לבב אנוש" – (תהילים קד טו) לקידום מכירת משקאות אלכוהוליים במדרחוב בירושלים.

    "ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" בראשית (ג, ז) על גבי שלט של חנות לחגורות בירושלים.

     

    שלט בכניסה לבית עסק ברחובות: "ברוך אתה בבואך" (דברים כח, ו).

     

    בפרסומים במסגרת מסעות פרסום לעידוד קניית תוצרת הארץ כחול לבן שולטים צבעי הכחול והלבן שמקורם בצבעי הטלית כמפורט במקרא.

     

    מוצעים למכירה מוצרים שנקראים על שם מקומות שנזכרים לראשונה במקרא כגון:

    יין ירדן

    יין גולן

    מלונות ים המלח

    מים מינרליים "מי עדן". באזור רמלה יש בית הקברות לחיות מחמד בשם "גן עדן לחיות". בשמם של עסקי גננות רבים משולבות המלים "גן עדן" או "עדן". כך גם לגבי שמות של אולמות אירועים.

     

    פסוקים מופיעים על גבי בולים רבים שנמכרים בסניפי רשות הדואר, בנוסף לבולים שמוקדשים לנושאים מקראיים אחרים כגון חיות וצמחי המקרא, דמויות מקראיות, אירועים מקראיים. כל האמור לעיל חל גם על מדליות של החברה הממשלתית למדליות ומטבעות.

     

    יש לתנ"ך השפעה רבה על ענף היודאיקה (תשמישי קדושה) כגון תפילין, טליתות, מזוזות, יד לתורה, חפצי נוי לחגים ולשבתות… על גבי חפצים רבים מתנוססים מוטיבים מקראיים כגון: ארבעת המינים, שבעת המינים, אבני החושן, המלה "ציון". בסוכות מדי שנה נפתח ברחבי ערי המדינה שוק ארבעת המינים. לקראת פסח מייצרים מצות עבור הצרכנים היהודים בכמה בתי חרושת. יש בתי חרושת שמתמחים בייצור נרות שבת. יש בענף היודאיקה נישה של מוצרים (מעין קמיעות) שמיועדים להגנה על הגוף והנפש. מעצבים נוהגים לחרוט על צמידיהם טבעותיהם ושאר מוצריהם פסוקים אופייניים כמו:

    "לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהילים קכא, ד)

    "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהילים קכא, ה)

    "אל ינום שומרך" (תהילים קכא, ג)

    "שמרני אל כי חסיתי בו" (תהילים טז, א)

    "שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני" (תהילים יז, ח)

    "גם כי אלך בגיא צלמות" (תהילים כג, ד)

    פסוקים אלה לקוחים לרוב מספר תהילים שנחשב במסורת כסגולה להגנה, וידוע הביטוי העממי המתמצת עניין זה "תהילים נגד טילים". אפילו נשיאת ספר תהילים זעיר על הגוף נחשבת כסגולה להגנה, וחביבה על חיילים רבים, לאו דווקא דתיים. השוק למוצרים אלה הוא בעיקרו שוק חילוני.

    יש ביודאיקה נישה של פסוקים לקישוט הבית כגון תליון קיר ועליו הפסוק "רבות בנות עשו חיל" (משלי לא כט).

     

    בהשפעת התנ"ך החלו נוצרים לחפש נפט באזור קיבוץ מענית שבצפון הארץ. המחפשים הושפעו מפסוקים כגון "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו" (דברים לג כד); וצור יצוק עימדי, פלגי שמן (איוב כ"ט ו).

    בהשפעת התנ"ך הגיעו לזיכרון-יעקב נוצרים מקהילת בית-אל בשנת 1963. הקהילה מונה כיום כארבע מאות נפש. חברי הקהילה ייצרו בבית החרושת שלהם, שנקרא "תיבת נוח", מסכות להגנת האוכלוסייה הישראלית מפני נשק ביולוגי וכימי.

     

    יש עסקים שמשלבים סמלים או חלקי פסוקים מקראיים בלוגו שלהם כגון:

    חברת הביטוח "מנורה", נקראת על שם מנורת המשכן, וגם משלבת את צורת המנורה בלוגו שלה.

    הלוגו של משרד התיירות (המרגלים נושאים אשכול ענבים) מופיע גם על מכוניות להדרכת תיירים.

    פסוק ממלאכי (ג, כ), "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", מתנוסס על הלוגו של בית החולים "ביקור חולים" בירושלים.

    על הלוגו של בית החולים "הדסה" מתנוססים שם מקראי (הדסה, שהיא אסתר המלכה) ופסוק מקראי ("ארוכת בת עמי").

    השפעת התנ"ך על חי היום יום בירושלים

    ירושלים משמשת כעיר הבירה של מדינת ישראל בגלל שבתנ"ך מסופר שהיא שימשה כעיר הבירה של ממלכת ישראל מימי דוד המלך ואילך.

    הכרזתה של ירושלים כבירת ישראל סיפקה גם את הדתיים, וגם את החילונים-הציונים. הדתיים ראו בה התגשמות של חזון הנביאים. הציונים ראו בה אחד משורה של אמצעים לחיזוק טענת הבעלות של העם היהודי על ארץ ישראל, ואחד מן הכלים לגיבוש זהותו של העם בישראל.  

    ירושלים קדושה ליהודים ולנוצרים (שהרי הנוצרים מאמינים בכל האמור ב"ברית הישנה") בגלל שלפי המקרא היא נבחרה על ידי האל לשמש כעירו הבלעדית (דברים יב, כא) ובגלל שבית המקדש שכן בתוכה.

     

    השפעת התנ"ך על חיי היום יום בירושלים היא השפעה מוחשית מאד שכן רוב תושבי העיר הם יהודים דתיים, שהתנ"ך מכתיב את אורח חייהם . וכך, לדוגמה, בחגים ובשבתות יש ירידה חדה בנפח תנועת המכוניות ברחובות העיר, וחיי המסחר משותקים כמעט לגמרי.

     

    מצוות העלייה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים אינה בתוקף בימינו, אך זכר למצווה זו יש בצעדת ירושלים, שמתקיימת מדי שנה בחול-המועד-סוכות בהשתתפות אלפים, כולל צליינים נוצרים.

     

    לדמויות המקראיות הרבות שחיו בירושלים בתקופת המקרא יש השפעה על שמותיהם של עסקים רבים בירושלים. לדוגמה, מלון "דוד המלך".

     

     השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום

    תופעת השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום בישראל

     

    במסגרת מחקרי אודות השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל נתקלתי במספר ניכר של פסוקי מקרא שכמו קפצו מתוך דפי התנ"ך אל המציאות העכשווית, וכעת ניתן לקוראם לא רק מתוך ספר הספרים אלא גם מעל גבי אנדרטאות, מצבות, שלטים, לוחות זיכרון, תכשיטים, יצירות אמנות, בולים, מדליות…

    לכאורה הציווי המקראי "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט) יכול היה להוות מקור לשימוש נרחב שכזה בפסוקים (על הגבול שבין רשות היחיד לרשות הרבים ובשערי העיר) אך מאחר ובמסורת היהודית פירשו אותו פירוש צר, כמצוות מזוזה (שבתוכה אמנם מופיעים פסוקים, אך המזוזה מסתירה אותם)  – יש לחפש את מקורה של תופעה זו במקומות אחרים.

    החל מן המאה העשירית לספירה מופיע שימוש בפסוקים במיקרוגרפיה ב"דפי שטיח" של קודקס לנינגרד, (כקישוט, ואולי בהשראה מוסלמית). הפסוקים יוצרים צורות גיאומטריות. בדרך זו הצליחו היוצרים אותם לעקוף את הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ג). מאז, מופיעים פסוקים ברציפות ביצירות מיקרוגרפיות וביצירות אחרות, עד לימינו אלה.

    השימוש של יהודים דתיים בפסוקי-מקרא-שמחוץ-לספר-הספרים נראה מובן מאליו. הפסוקים מלווים את המאמינים בבתי הכנסת (מעל "לוחות שיוויתי", מעל הכתלים והחלונות, מעל גבי פרוכות ומעילי תורה) בבתיהם הפרטיים (בחפצי יודאיקה, בסוכה, בכתובות חתן וכלה)… ובבתי הקברות, כשהם חקוקים על גבי מצבות. פסוקים אלה עוזרים להפיץ את התורה, לשנן ולהזכיר את המצוות, להביע את הדבקות בדת, ללכד את הקהילה, אך יש להם גם תפקיד קישוטי.

    השימוש של יהודים חילוניים בפסוקים שכאלה נפוץ כבר מימי ראשית הציונות והיה מקובל בתחילת המאה הקודמת על אמני "בצלאל". אז היה המניע לכך בעיקר פוליטי: לגבש את הפזורה היהודית המפוצלת והרב תרבותית סביב מכנה משותף מוכר לכולם (תנ"ך ועברית) ולחזק את תביעת בעלותנו על הארץ. בימינו המניע לשימוש בפסוקים בחיי היום יום הוא בעיקרו תרבותי, והוא נועד לחזק את הזהות האישית של יוצריו ושל צרכניו,אך יש לו גם מניעים שוליים כמו פרנסה.

    להלן דוגמאות מייצגות שלקוחות מן הבלוג של מחבר המאמר: השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל:

    אמנות

    ציור

    הצייר הירושלמי שמואל אנטולי שלסט צייר בתחתית יצירתו "בלעם" את אותיות הפסוק "מה טובו אוהליך ישראל" (במדבר כד, ה). ביצירה אחרת שלו, "שמע ישראל" (דברים ו,ד), רואים מרחוק רק צבע אפור דמוי בטון. כאשר מתקרבים ניתן לראות מאות חזרות על המלים "שמע ישראל".

    פסיפס

    בשדרות הרצל בירושלים הצ יב חיים קפצ


    'יץ פסיפס שארכו תשעה מטר, ועליו פסוק מספר עמוס (א, ב) "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו" ובתוכו דמות של אריה שואג.

    ויטראז'

    ביצירתו גדולת הממדים של מרדכי ארדון שתופסת קיר שלם בבית הספרים הלאומי בירושלים מתנוססות מילות הפסוק מישעיהו (ב, ד): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

    אנדרטאות

    ברחבי הארץ יש אנדרטאות רבות לזכר הנופלים ועליהן חקוקים פסוקים שמעוררים בצופה בהן רגש של קדושה. הפסוק "נצח ישראל לא ישקר" משמואל א (טו כט)  מופיע על האנדרטה למחתרת ניל"י ברמת גן.

    בולים

    פסוקי מקרא מתנוססים על שובלי מאות בולים של רשות הדואר. למשל בסדרת בולים שמוקדשת לכוחות הביטחון שיצאה לאור בשנת 1977 בעיצוב אורה ואליהו שורץ מופיע הפסוק מתהלים (קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

    בתי כנסת

    ד"ר אלכסנדר פרידמן עיצב את חלונות הוויטראז' שמקיפים את מקומות הישיבה ב"בית הכנסת הגדול" ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים כך שבכל אחד מן החלונות מופיע בחלק התחתון פסוק מקראי ומעליו מצוירת המחשתו.

    גרפיטי

    גרפיטי שצולם בירושלים מסביב למזוזה (שהייתה שם לפני בוא האמן) כולל מגן דוד, מנורה, ואת המלים "שמע ישראל" (דברים ו,ד). הקונספט: ארבעת האלמנטים האלה הם סמלי זהות יהודית.

    יודאיקה

    חקיקת פסוקי מקרא היא מוטיב מקובל בעיצוב תכשיטי יודאיקה. פסוקים מופיעים למשל על תליונים וטבעות. המעצבת חיה ויזל מבני ברק הפיקה טבעת שעליה אותיות "שמע ישראל" (דברים ו,ד) יוצרות צורת מגן דוד.

    לוגו

    בתוך סמל המוסד, ארגון הביון של ישראל, מופיע הפסוק "באין תחבולות ייפול עם, ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא, יד).

    לוחות זיכרון

    פסוק ממשלי (לא כט) מופיע על גבי לוח זיכרון שנקבע בתוך חומת אבן ברחוב יהודה הנשיא בירושלים:

    "רבות בנות עשו חיל ואל עלית על כולנה".

    מדליות

    החברה הישראלית למדליות ולמטבעות הנפיקה פריטים רבים שבהם חקוקים פסוקים מספר הספרים. לדוגמה, על מדליית "רחל" בעיצוב מיכל חמאוי ודינה אבינועם חקוקות המלים:" ויזכור אלוהים את רחל" (בראשית ל, כב).

    מוזיקה

    אנשי עיריית ירושלים הקימו השנה (2009) בכיכר ספרא סוכה (הגדולה בארץ) וקישטו אותה במילים של שירים שהולחנו, וביניהם בפסוקי תנ"ך, כמו כל פרק קנ בתהילים: "הללו יה…בצלצלי שמע…בצלצלי תרועה"…

    מצבות

    על גבי מצבות רבות מקובל לחקוק את הפסוק: "הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב', א').

    סיסמאות, שימוש פוליטי

    הפסוק מספר ויקרא (יח כב) "ואת זכר לא תשכב" צויר על גבי פוסטר ענק שהוצב במסלול שבו עבר מצעד הגאווה והסובלנות שנערך בירושלים ביוני 2009.

    קעקועים

    ניב קלדרון קעקע על זרועו את הפסוק: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו ("בראשית", ד ז).

    קישוט לבניין

    הפסוק "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח) מתנוסס בשכונת בקעה בירושלים באותיות מתכת גדולות על גבי בניין קהילתי.

    קישוט  לסוכה

    מקובל מאד לקשט את הסוכה במלים "ושמחת בחגך והיית אך שמח" (דברים טז, יד-טו).

    אבנים שאינן אנדרטאות

    ב"גן שבטי ישראל" בפתח תקווה חקוק על גבי אבן עגולה לא רק פסוק אחד אלא פרק שלם (תהילים קכב, שיר המעלות).

    שירה

    נתן זך בשירו הידוע "לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה" ("שירים שונים" הוצאת הקבוץ המאוחד, 1998) מתבסס על בראשית (ב,יח): "ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

    שלטים

    שלט מתכת מוצג בגן התנכי במושב השיתופי יד השמונה לפני פסל ברונזה שמתאר את יואל הנביא קורע את לבו. על השלט חרוט הפסוק מספר יואל (ב, יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלוהיכם".

    שמות ארגונים

    שמו של ארגון "בצלם" שאוב מספר בראשית א, כז "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו". הלוגו של הארגון הוא המלה "בצלם", והוא נראה בדיוק כמו שהמלה "בצלם" נראית בספר תנ"ך.  

    שמות ספרים

    שמו של הספר "עת הזמיר" מאת חיים באר (שיצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 2004) לקוח משיר השירים (ב יב):

    "הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".

    שמות של בתי עסק

    מקור השם של "המשביר לצרכן" בפסוק מספר "בראשית" (מב, ו)

    "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ".

     

     

    השפעת השמות ירושלים ציון ועיר דוד

    לשמה של "ירושלים" השפעה על שמות כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. לדוגמה:

    שמות של עסקים (כמו "מוניות ירושלים")

    שמות של מוסדות (כמו האוניברסיטה העברית בירושלים ותיאטרון ירושלים)

    שמות משפחה (לדוגמה ירושלמי)

    שמות של צמחים (כמו אורן ירושלים וארטישוק ירושלמי)

    שמות של מיני מזונות (כמו מעורב ירושלמי)

     

    השם ציון הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, והוא משמש, בין היתר: כשם פרטי, כשם משפחה, כשם מקום (כמו הר ציון) כשם ארגון (כמו התנועה הציונית)…

     

    השם עיר דוד אף הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, וכיום הוא משמש כשם של אתר ארכאולוגי בשכונת סילואן שבירושלים.

     

    שמן של רבות משכונות ירושלים שאוב מן התנ"ך (לדוגמה, בית הכרם (נחמיה ג, יד), גילה (שמואל-ב, טו, יב); תלפיות ((שיר השירים, ד, ד). שמות אלה ניתנו לשכונות בתחילת המאה התשע עשרה על ידי בוניהן שהיו רובם ככולם דתיים.

     

    השפעת ירושלים על האמנות הישראלית

    ירושלים נוכחת כרקע וכנושא להתבוננות ביצירותיהם של אמנים סופרים ומשוררים רבים. לדוגמה: בשירים של זלדה, ושל יהודה עמיחי; ברומנים של ש"י עגנון כמו "שירה" ו"תמול שלשום"; ברומנים של עמוס עוז כמו "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך". בראשון לאוגוסט 2010 נפתחת תערוכה של חלק קטן מציורי ירושלים של ז'ורז' קביסרס בבית האמנים בירושלים. ביולי 2009 התקיימה במוזיאון מגדל דוד בירושלים תערוכת קריקטורות בנושא ירושלים בהשתתפות ששים קריקטוריסטים. ברשות אספנים יש מבחר גדול של ציורים וצילומים של ירושלים מן המאות הקודמות, שנעשו, רובם ככולם, בידי נוצרים.

    מוטיב ירושלים שכיח בתחום היודאיקה. בדרך כלל מדובר בעיצובים של המלה "ירושלים" על רקע ציור של בתי אבן, חומה ומגדל דוד.

    שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" הוא אחד השירים הידועים ביותר בקרב הישראלים ובקרב יהודי העולם, והוא במעמד שמתחרה בהמנון הלאומי. העיר ירושלים נזכרת גם בפזמונים רבים אחרים, ובנוסף, הולחנו גם פסוקי מקרא ששמה של ירושלים מופיע בהם. לדוגמה, "שבחי ירושלים"- (תהילים קמז, יב) בלחן של אביהו מדינה.

     

    רשות הדואר הנפיקה בולים רבים לכבוד ירושלים. עד כה יצאו כמאתיים בולים שכאלה שבחלקם מופיעה המילה ירושלים, באחרים מופיעים אתרים בירושלים. לדוגמה: בשנת 1968 הנפיקה רשות הדואר סדרה של חמישה בולים, בעיצובו של דרור בן דוב, כשעל שובלו של כל אחד פסוק שהמלה "ירושלים" נזכרת בו. בשנת 1995 הופיעה סדרה של שלושה בולים בשם "שלושת אלפים שנה לירושלים – עיר דוד", בעיצוב רות קנטור וענת פרידמן. על אחד הבולים צילום פסיפס, מבית הכנסת בעזה, שבו מוצג דוד המלך מנגן בנבל. על השני- מפה לפי ציור של רבי פיניה מצפת. על השלישי- קריית הממשלה בצילום אווירי.

     

    מלבד מנורות רבות שמקשטות בתי כנסת, כבכל מקום ברחבי ישראל, יש בירושלים ריכוז של מנורות מיוחדות כמו:

    • פסל המנורה מאת בנו אלקן שמוצב מול הכנסת
    • אנשי "מכון המקדש" שיחזרו את מנורת הזהב של בית המקדש, והציבו אותה במתחם ה"קארדו" שברובע היהודי.
    • פסל מנורה משולב עם מגן דוד, מאת דוד סוזאנה – מוצב בכיכר סמוכה לכנסת
    • פסל חנוכייה של בן ציון צפוני מוצב בהר הרצלסמלים אחרים:
    • פסל יונת השלום מאת פרנסואה ללן מוצב ליד תיאטרון ירושלים
    • תבליטי סמלי השבטים קבועים על דלתות היכל שלמה, ועל דלתות בית החולים ביקור חולים
    • פסל עץ החיים מאת ז'ק ליפשיץ מוצב במתחם הדסה הר הצופים
    • הסמל של עיריית ירושלים, גור אריה יהודה, נוצר בהשראת ברכת יעקב אבינו ליהודה (בראשית מט)

     

     

    השפעת התנ"ך על הפוליטיקה בירושלים

    מתחולל בירושלים סכסוך מאבק חריף וממושך בין יהודים למוסלמים בנושא הבעלות על הר הבית. לפי המקרא הר הבית שייך, כמובן, ליהודים. המציאות היא שמתחם הר הבית נשלט בידי מוסלמים. רבים טוענים שניתן להגיע לפתרון הסכסוך באמצעות חלוקת ירושלים תמורת שלום. הקושי  הוא שהיהודים הדתיים מפרשים פסוקים מקראיים שונים כציווי מקראי לשמור על שלמות העיר. לדוגמה, "והקימותי את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא) "העיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג)}.

     

    יש בירושלים מאבק חריף בין יהודים חילוניים לדתיים. מאבק זה בא לידי ביטוי בין היתר בהפגנות נגד מצעד הגאווה בירושלים, וב"מהומות השבת" – הפגנות אלימות של יהודים חרדים נגד נסיעה בשבת של חילונים בסמוך לריכוזי אוכלוסייה דתית בירושלים. מתח זה מתבטא גם בכתובות גרפיטי של חילוניים שמוחים נגד התגברות השפעת הדתיים על חיי העיר. לדוגמה: "איראן זה כאן"- גרפיטי שבו המלים "זה כאן" יוצרות את הזקן על פניו של יהודי חרדי ואילו המלה "איראן" – את שפמו.

     

    שלטי רחוב שמושפעים מן התנ"ך

    על פי ספר הטלפונים העדכני יש בירושלים לפחות 136 שמות רחובות שמושפעים מן התנ"ך. בקבוצה זו בולטים ריכוזים של רחובות על שם השבטים בשכונת בקעה, רחובות על שם מלכי יהודה במושבה היוונית, רחובות על שם נביאי ישראל באזור מאה שערים, ורחובות שמזכירים את בית המקדש ברובע היהודי בעיר העתיקה.

     

    פסוקי מקרא מתנוססים פה ושם ברשות הרבים

    לדוגמה:

    • פסוק ממלכים ב יט לד מתנוסס באותיות אבן מובלטות על אנדרטת הדווידקה ברחוב יפו בירושלים
    • הפסוק "אם אשכחך ירושלים" מתהילים (קלז, ה) חרות על שלטי מתכת בכניסות לכמה בתים ישנים בירושלים. פסוק זה גם מצויר  מול הכניסה לשוק מחנה יהודה כגרפיטי גדול ממדים
    • על פסיפס בשדרות הרצל מתנוסס הפסוק מספר עמוס: "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו"
    • פסוקים מישעיהו חקוקים בדלתות המתכת של בית החולים ביקור חולים, ופסוק מתהילים מופיע בלוגו בית החולים של שמתנוסס על חזית הבניין
    • הפסוק "שאלו שלום ירושלים" (תהילים קכב, ו) חקוק בחזית בניין העלייה והקליטה ברחוב המלך ג'ורג'

     

     

    בירושלים ישנו ריכוז גדול של אתרים מקראיים כגון:

    • הר הבית (הר המוריה) שעליו עמד בית המקדש, ושעליו עקד אברהם את יצחק (לפי המסורת המוסלמית עקד שם אברהם את ישמעאל)
    • הר הזיתים
    • הר ציון ועליו קבר דוד המלך
    • הכותל המערבי ומנהרת הכותל
    • חומת חזקיהו לאורך רחוב פלוגת הכותל ברובע היהודי
    • גיא בן הנום
    • עמק רפאים
    • ניקבת השילוח
    • מערת צדקיהו

    אתרים אלה מושכים מבקרים רבים מן הארץ ומחוצה לה.

     

    מוסדות בירושלים שפעילים בנושא המקרא

    • אחד האתרים התיירותיים המפורסמים ביותר בירושלים הוא בנין "היכל הספר", שנמצא במתחם של מוזיאון ישראל. הבניין תוכנן במיוחד בכדי לשמר את מגילות מדבר יהודה, ובכללן מגילת ישעיהו, וכן כתבי-יד עתיקים ונדירים של התנ"ך כמו "כתר ארם צובה"
    • מוזיאון ארצות המקרא
    • מוזיאון מקורות התנ"ך בעין כרם
    • מכון המקדש ברובע היהודי ובו שחזורים של אחדים מכלי המקדש
    • גן החיות התנכ"י, ובו אזור נרחב שמוקדש לחיות תנ"ך, ומרכז מבקרים בצורת תיבת נוח
    • שביל התנ"ך בגן הבוטני ובו כשלושים צמחים הנזכרים במקרא
      בית הספר הידוע לאמנות "בצלאל" נקרא על שם בצלאל בן אורי, האמן היהודי הראשון
    • השפעת התנ"ך על השפה העברית
    • השפעת התנ"ך על חיי היום יום של היהודים הדתיים בישראל היא תופעה מובנת מאליה, שהרי התנ"ך הוא לב לבה של הדת היהודית (אף שגם כאן הדברים מורכבים משנוטים ההדיוטות להניח, שכן האדם הדתי והחרדי מתרכזים דווקא בלימודי גמרא). אזרחי ישראל החילוניים מושפעים מן התנ"ך באופן מעט יותר עקיף: אם באמצעות לימודי התנ"ך במערכת החינוך הממלכתית ואם באמצעות החקיקה הדתית. גם בשדות האמנות, המסחר, התקשורת והפוליטיקה יש נוכחות תנכ"ית, שמשפיעה בדרך זו או אחרת. אחד ממקורות ההשפעה החזקים ביותר של התנ"ך על חיי היום יום של החילוניים בישראל הוא השפה העברית. תזכורת: השפה היא לא רק כלי תקשורת אלא כלי חשיבה בסיסי. אפילו החלומות שלנו מתווכים באופן מילולי. מבחינה זו כל דוברי העברית, דתיים וחילוניים כאחד, במודע או שלא במודע מקיימים את מצוות "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).
    • השפה העברית נקראת על שם עבר, שנוח היה סב סבו. בתנ"ך עצמו השפה אינה נזכרת בשם זה.
    • לפני היציאה לגלות דיברו היהודים עברית. לאחר שנפוצו בעולם נבללה שפתם. במשך אלפיים שנה דיברו היהודים בשפת המקום שבו התגוררו על פני כדור הארץ. רק בדורות האחרונים חזרו לדבר בשפתם המקורית (בעיקר במדינת ישראל), שמבוססת בעיקר על שפת המקרא – אם כי, במהלך השנים נוספו כמובן לעברית מלים, ביטויים וצורות דקדוקיות לרוב, שאינם כלולים בתנ"ך. יש הגורסים, ובראשם חוקר הלשון פרופ' גלעד צוקרמן, שהישראלים מדברים היום "ישראלית" שהיא שפה שהתרחקה למדי משפת התנ"ך והפנימה לתוכה ביטויים וצורות לשון של שפות אחרות, כמו גם המצאות מקומיות ברוח הזמן והתרבות.
    • במילון אבן שושן (קריית ספר, תש"ל, כרך 7 מוסף ה) נרשמו 2,099 שורשים מקראיים מתוך 3,407. כלומר, רוב השורשים של השפה העברית הם מקראיים. מספר המלים המקראיות שם הוא 7,238 מתוך 34,171 ולסכום זה יש להוסיף 960 מלים יחידאיות מתוך 3,089. מספרים אלה אינם כוללים את צירופי המלים. גלעד צוקרמן פרסם ב"הארץ" ביום 09/12/09 מאמר בשם "רוביק רוזנטל מצרף מילים" שמתייחס ל"מילון הצירופים" ספרו החדש של רוביק רוזנטל. לדברי צוקרמן מתוך 18000 צירופים שאסף רוזנטל 1440 (שמונה אחוזים בלבד) מקורם מקראי.
    • ואכן, רבות מן המלים המקראיות איבדו בימינו את משמעותן המקורית (לדוגמה, שמות אבני החושן) ואת שימושיותן. השפה המקראית היא ארכאית עד כדי כך שרבים מכנים אותה "שפה זרה". בעקבות הקושי שיש לילדי בתי הספר הממלכתיים בהבנת המקרא תרגם אברהם אהוביה (יליד 1921), תושב קבוץ נצר סרני, את התנ"ך מעברית "קשה" לעברית מדוברת. ספרו נקרא "תנ"ך רם" והוא יצא לאור במתכונת של 14 חוברות לבית הספר.
    • מחדשי השפה העברית השתמשו לעתים במלים "רדומות" מהתנ"ך לצורך המצאת מלים חדשות. לדוגמא: חשמל, אקדח.
    • השפה העברית המודרנית מבוססת על העברית המקראית לא רק באוצר המלים אלא גם במשקלן. למשל, המשקל המקראי "קַטֶלֶת" מאפיין שמות של מחלות ומגפות כגון: בהרת (ויקרא יג, ב) דלקת (דברים כח כב). בימינו משמש המשקל המקראי של המחלות גם לשמות של מחלות בתר מקראיות כגון: אדמת, טרשת. הסלנג העברי חש לעלות על מרכבת ה "מחלות" וכך נוצרו לדוגמה המלים: ברברת, דברת.
    • סדר האלפבית (אקרוסטיכון) מופיע בתנ"ך (תהילים קמ"ה; תהילים קיט; משלי לא; איכה א-ד); למרות ששמות האותיות אינם מופיעים בו.
    • לניבים הערביים המדוברים בישראל חדרו מילים עבריות לרוב, לדוגמה רמזור (שאותו מבטאים: "רמזון"). את התופעה המעניינת הזאת חוקר ד"ר מרעי עבד אל רחמן מן המכללה האקדמאית בית ברל.
    • הנה כי כן, בתקשורת נוטים להבליט את הנתק שבין האוכלוסייה העברית והערבית בישראל, אך מסתבר שמתחת לפני השטח ניכרת מגמה ברורה של התקרבות תרבותית, שהשפה היא אחד הסימנים המובהקים שלה. 
    • לרגל מאה שנה לייסוד ועד הלשון העברית יצא לאור בול מטעם רשות הדואר בעיצובו של דוד פסח (1989) ועליו באותיות גדולות המילה "עברית". על השובל מופיע פסוק מישעיהו (לב, ד): "ולשון עלגים תמהר לדבר צחות"
    •  
    • . עד כמה תמשיך להשפיע שפת התנ"ך על הישראלים ? ימים יגידו. בינתיים יש לה מתחרה חזקה מאד: שפת האינטרנט.

    ·          

    •  ראו גם

     

     

    בלוג השפעת התנ"ך של זאב ברקן

     תמונות מהשפעת התנ"ך על חי היום יום

    עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

     בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

     הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

     

    בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

    בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

    חצי המנשה

    בחזרה לגיבורי התנ"ך

    סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

    הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

    הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

    התנ"ך מציאות או דמיון 

     יהושע יהושע

    הספרים האבודים של המקרא

    המכשף בלעם

    הספר האבוד של בלעם

    את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

    התעלומה של ספר הישר

     דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

    משפט המלוכה של שמואל הנביא

    סופר המלך דוד -החלק הראשון

     סופר המלך דוד החלק השני

     הספריה של שלמה המלך

    למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

    הביוגרפיות האבודות של המקרא

    עידו החוזה והנביא

     

    הגבירה איזבל

    הגבירה עתליה

    תוחלת החיים של נביא

    נביא הצדק -על עמוס

    שודדי ארון הברית :חלק א'

    שודדי ארון הברית :חלק ב'

    רצח נציב יהודה

    חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

     

    חירובו של אילן ברקוביץ

    אילן  ברקוביץ' לשעבר משורר אחד מני רבים הפך למבקר השירה של עיתון "הארץ" וכתוצאה לדמות בולטת  אם גם לא אהודה בסצינת השירה. בין השאר הוא זכה לכבוד הגדול של התקפה ארסית מהעורך ומבקר השירה גבריאל מוקד באתר זה  שבה הוגדר בין השאר כ"אפיגון עלוב של אפיגון עלוב".

    עם זאת בסצינת השירה שום דבר הוא לא נצחי והכל יכול להשתנות עם ספר חדש ( או שלא…)

    יואב עזרא מי שהיה קשור לאותה ההתקפה החליט להעריך מחדש את אילן ברקוביץ' כמשורר.

    חירובו של אילן ברקוביץ'

     

    מאת יואב עזרא

     

    אילן ברקוביץ' / חרובים הוצאת אבן חושן ,2010

     

    אל ספרו של המשורר אילן ברקוביץ' יש לגשת מתוך חרובים בחטף פתח מלשון חירוב וחורבן.

    כאשר נגשים כך אל ספרו אפשר לנשום את מלוא הכאבים בפסגות השגב של השירה , אותה שירה

    החפצה להוציא את הקהל החוצה , החוצה אל הגאולה שבשמים העליונים.

     

    עמוד 23  אם אעזוב אותך

     

    אם אעזוב אותך יעלה בי אפר,

    אנוע בעפר הדרכים כשכור, לא

    יקראו לי בשמי, אניח לאבלות לעבור

    אותי ובי, אגיע כאורח אל מרתפי הביבים

    להתרחק מיפיך, לא לזכור איך היית נוגעת בי.

    מים ארורים ישטפו את עורי ויעכירו אותו

    ולא אדליק עוד דבר. דבר לא אדליק עוד.

     

    המשורר מבכה בשיר את מר גורלו. בסתר ליבו הוא יודע שיום אחד

    הוא יעזוב ובכך הוא מבכה את יתמותו העתידית לבוא והיתמות בוא תבוא

    והמשורר כן ירד לאפר האבלות.

     

    עמוד 27 

    האגדה

     

    האגדה מספרת על חרובים כעל

    נשיקות שנחרבו ונתלו על עצים.

     

    כמה כאב יש בשתי הללו . מפה השיר אמור להמשיך אך מפאת

    כאב השורות לא יכולתי להמשיך להדפיס את השיר.

    בשתי השורות הנ"ל יש רמז לשירים כולם . כל שירי הספר הם נשיקות שנחרבו.

     

    עמוד 92 

    ליאת קסטיאל

    (המשורר מקדיש את השיר הבא לבת כיתתו, שנרצחה עם חברתה חגית זביצקי ז"ל

    בידי מחבל בדואי בוואדי קלט ב-24/04/1997 )

     

    מהו רעד בית השחי אם לא

    זרועותיה מורמות אל על והסכין

    מתחילה להשלח לשנים שעוד

    יבואו אחר כך , לא היה מי שיסביר

    איך בכלל קרה לה דבר כזה,

    רצח.

     

    בפאתי ואדי-קלט, בואכה

    עמק הבכא למדבר יהודה, דם

    היה לאגדה ואגדה התמלאה

    בדם, ערוצים עד היום זועקים

    את דמה, כאז גם עתה

    קולם לא נשמע.

     

    היא  היתה מלכת הכיתה.

     

    זרועותיה יורדות, שכיות חמדה

    שלה לא נראות יותר.

     

    אילן ברקוביץ.צילום עופר עמרם

    המשורר מבכה את חורבן בת כיתתו בידי מתנקש ובכך הוא

    הופך את ליאת לנשיקה שחרבה מן העולם ילדה מתוקה בתוך מסע חירוב..

    כמה דמעות משורר יכול להכיל בתוכו.

     

    עמוד 54 

     איש בודד בבית קפה

     

    איש בודד בבית קפה,

    מחפש נואשות את טעמו המר

    בין הררי העשן.

     

    בית הקפה קטן,  האוויר הדחוס / דחוס עוד יותר

     

    מה דחוף לו כל כך עכשיו להצטער

     

     הוא מצטיר טוב לכולם כאן.

    אלה שטוב להם מביטים בו בצער

    ואלה שרע להם מבטים בו בצער

    רב עוד יותר.

     

    אני מושיט לו סירה דימיונית של

    חיוך, כאילו שהיא תשיט אותו

    במפרשית טובה רחוק מכאן,

     

    אל המקומות הגדולים שבהם היה מאושר.

    צילום: עופר עמרם

    צילום עופר עמרם.

     

    קשה להיות בודד בעיר הגדולה . העיר בנויה לזוגיות ולא לבדידות והמשורר

    באופן אינטואיטיבי תופס את כאבם של אנשים הבודדים. ישנם כאלה המסתירים

    את בדידותם עם כלב ישנם עם אופנים. אלא שהמשורר יכול רק להשיט לעברו

    של הבודד משהו דימיוני משל עצמו שהרי המשוררים כולם אנשים בודדים ולפעמים מתבודדים גם כשהם בלב המון אנשים צוהל הם תמיד מורמים מכל מי שסביבם

    והמשורר יודע זאת ומבכה בסתר את מר גורלו של הבודד בעיר.

     

    עמוד 48 

     שירי הצעיר

     

    ידי הכותבות אותך

    ילכו ויתקמטו עם השנים,

    לו רק אתה,

    שירי הצעיר, אל תתקמט

    איתן היחד.

     

    לואי ותשאר תמיד כים שקט

    אשר מתחת גלימתו טווה בלטף

    חוטים של סערות לפני

    הרעידה.

     

    המשורר מוצא בשיר זה את מפלט קדושת הנצח של השיר ומעלה את השיר והשירה

    לדרגות השגב מעבר לכאבי הגוף והחומר שנועדו לכליה וחירוב שכן רק באמצעות השפה

    השירה והתפילה שהיא שירה חוצה האדם את מרחקי האין-סוף של העולם ומגיע

    אל אלוהים אהובו.

     

    עמוד 62 

    תפילות התפוזים של גבעתים

     

    ארץ השקט נפתחת לקהל הרחב באישוני הלילה.

    אני תוהה אם אבי ידע להבחין בה כשהיה קם באמצעו של הלילה

    ומהלך במסדרון. גם אני קם עכשיו כמוהו אלא שפני אל החלון

    ושם היא פרושה למולי, למשל בשני נערים עוטי חולצות לבנות

    ומילים שעוד אין להן זמן. אני יודע שלארץ השקט יש גם

    שעות קבלה מיוחדות, למשל בשבת בבוקר או כשמתים, גם אבי

    היה משתמש בה אז לצרכיו. לאמור: הלכתי לבית הכנסת

    לכפר על חטאי. לא היו אנשים. כנראה שכבר לא נשארו בינינו

    חוטאים. אם אני בא אל ארץ השקט בשבת בבוקר אני

    מחפש בה את בית הכנסת של הטבע: בציפורים חזניות ובתפילות

    התפוזים של גבעתים עכשיו.

     

    זו אחת מתפילות השירה המודרניות היפות שנולדו בזמן האחרון.

    בתקופתינו הרבה צעירים אינם יודעים להתפלל שלא באשמתם ככה זה קרה.

    ופה יוצא המשורר בזעקה שקטה בלתי אמצעית אל אלוהים מתוך הטבע, זו התפילה האמיתית

    לבורא עולם, אדם הולך בדרכו ומתפלל מתוך כאב מתוך בית הכנסת של הטבע.

     

    ולסיום משהו אופטימי כל המשוררים/משוררות (אין לי כוח יותר לסלש מעכשיו והלאה

    כשאני אשתמש במילה אני מתכוון לכל המינים ) יודעים שאין מאושרים מהם

    עלי אדמות מאחר והם נמצאים כל הזמן במלאכת הכתיבה ומי מאיתנו לא חווה

    את הצער הסביבה על מר גורלינו כמשוררים במיוחד את דאגתה של אמא על בנה.

     

    עמוד 125  אני מאושר אמא

     

    אני מאושר אמא. אושר גלום בי ובכל הסובב אותי.

    אני יוצא את פתח הבית. אני עדין מאושר והאושר

    סובב את כולי. האושר מציף אף את האוטובוס העירוני.

    כל הנוסעים מאושרים אמא. בתחנה שלי אני יורד

    עדין מאושר ואושר בליבי. אני פוגש מכר. משהו בדבריו

    גורם לי להסס באושרי. אני מהוסס אמא. ובכל זאת

    האושר שנסכת בי שב ומסתער עלי ואני שב ומאושר

    בכל כולי. אהובה מן העבר מביטה אלי. מבעד לעיניה אני

    רואה חיים משותפים שלא צמחו, דמעה נעצרת בשולי

    עיני, אבל אל תדאגי אמא, מיד האושר שב ובא אלי.

    מאושר אני מגיע אל חדר עבודתי. העבודה נעימה לי.

    את מצלצלת להזכיר לי שאהובתי היא לא הטובה ביותר האפשרית

    בעבור האושר שלי. אני על קו הקצה ובכל זאת מאושר, אמא.

    מאושר וכולי. בערב אני שב הביתה. אהובתי נושקת על שפתי.

     

    מי יתן וכל האמהות של המשוררים תקראנה שיר זה ובכך

    תשכלנה להבין את אושרו של בנם המשורר. אושר שבכל אמות מידה

    אינו מובן לאיש גם למשורר עצמו, שכן אם האושר היה מובן הוא היה

    נכבש ושוב לעולם לא היינו חווים אושר.

    אילן ברקוביץ' משורר אמיץ לב בספרו זה 'חרובים' הוא דוחק את מסע

    השירה עוד פסיעה אחת אל פסגות הנצח משל היה הרקולס.

    לסיום בקרב שהתחולל מול אישיותו הציבורית של אילן ברקוביץ' ופועלו

    לא השתתפתי אישית  פרט לתפקיד של  שכיר חרב. בקרבות  האקדחים המתחוללים נכחי לעולם לא היה בי דבר מעבר לקור רוח. כעת נכנסתי למערכה מטעמים אשר יהיו שמורים איתי

    ומבחינתי הקרב בחוצות העיירה   רק התחיל.

    פסק הדין

    יש מקום בעולם השירה גם לכוהנים של שירה .אילן ברקוביץ' למרות כל המלעיזים הוא אחד מהם .

     

    ברקוביץ'. אני משורר בודד צילום: עופר עמרם

    Thumbs Up Clip Art

     

     

    ראו גם

    אלי הירש על חרובים

    דפנה שחורי על חרובים

    אילן ברקוביץ' בויקיפדיה

     

     

    עלילות הגברדיה היהודית

    אנשי הגברדיה היהודית .ציור מאת נועם נדב.הופיע בכתבה ב"מוסף הארץ" ראשונים תמיד היינו".

     האם התקיים במאה ה-19 בירושלים  במשך כ-60 שנה אירגון חשאי בישוב הישן שהגן על הישוב היהודי שם מפני פורעים ערביים אירגון בשם "הגברדיה היהודית " שבראשו עמד אדם בשם זאב וולפנזון ?

     ואולי כל הסיפורים האלו הם המצאה מוחלטת בדיות  משנות ה-40 של המאה העשרים?

    או שמה המדובר אכן בהגזמות פרועות אבל ישנות מראשית המאה העשרים שמבוססות על מציאות אמיתית כל שהיא?

    להלן דיון מפורט בנושא שהושמע במקור  כהרצאה בכנס משפחת וולפנזון

     

    .הגברדיה היהודית . ציור מאת מישל קישקה

    "לולא הגברדיה היהודית לא יכול היה הישוב להתקיים בימים ההם אפילו שעה אחת ".

    ( רבי דוד ליב לוי ( לעוי ) "מעשי אבות סימן לבנים " בתוך "מוסדי ארץ " 1951.

    .סגולה, ירחון להיסטוריה יהודית מקדיש כתבה מעמיקה לארגון הגווארדיה שקם בקרב הקהילה החרדית בראשית המאה התשע עשרה, כדי לגונן על השכונות הנבנות מחוץ לחומות העיר העתיקה, וביניהן מאה שערים. ארגון מיליציה עצמאי לכל דבר, ממומן  מכספי תרומות, ושמנה בין שורותיו חרדים אשכנזים וספרדים (כן, כן!). הכתבה מרתקת ומומלצת. התבקשתי לאייר את הכפולה הפותחת ואת השער. האסוציאציה הראשונית שלי הייתה ימי המערב הפרוע, כשכל שריף היה קובע את החוקים בעירו. החרדים עם הכובעים והמעילים הזכירו לי קאו-בויים מהמערבונים של פעם.  היה ממש כיף.

    מישל קישקה מדווח לקוראים באתרו.

     קובץ:הגווארדיה-1.jpg

    לאחרונה פורסם מאמר מעניין מאוד בכתב העת "סגולה " על הגברדיה היהודית המיליציה היהודית  "הנשכחת " שלכאורה או לא לכאורה שמרה על בטחונם של תושבי ירושלים במהלך המאה ה- במשך כ-60 שנה בין 1819 ל-1879 .

    אם להאמין לסיפורים על הגברדיה היא הייתה מעורבת בלפחות כמה קרבות   עם לוחמי כנופיות ערביים ואנשיה היו מעורבים בחיסולם של פושעים ערביים שונים שרצחו ואנסו יהודים ויהודיות.  

      המחבר עוסק במאמר בשאלה  הגדולה :

     האם הייתה קיימת הגברדיה היהודית ?או שמה הייתה בדיון ?

    החוקרים המעטים שעסקו בנושא זה ( וזה תמיד  בקצרה ובכמה שורות  בלבד או בהערת שוליים ) . מפקפקים בכך.

     

      הסיבה היא פשוטה:  אנו לא שומעים על גברדיה כזאת משום מקור כתוב   מהתקופה של המאה ה-19  או לאחריה חוץ מספרים שנוצרו בידי  החזן וההיסטוריון החובב שלמה זלמן ריבלין בשנות ה-40 והחמישים,אדם שהתפרסם כבר הודות לקשר ההדוק שלו לספר החזון "קול התור " שמיוחס לתלמיד של הגאון מוילנה בשם הילל ריבלין  ושבו עסקתי בפירוט במאמר אחר.

    להלן היסטוריה קצרה של "חקר הגברדיה היהודית :

     

    לפני סוף שנות ה40 נראה שאיש לא הזכיר את הגברדיה היהודית  בדפוס .

    לראשונה אנו שומעים על "הגברדיה" בספר "חזון ציון " ( 1947)  שמחברו האנונימי היה שלמה זלמן ריבלין ( הידוע בכינויו רש"ז )  שמביא הפניות לפרטים נוספים על פעילויותיה לספר של יואל יוסף ריבלין בשם "מאה שערים "  שנכתב אולי ממש בו זמנית ומן הסתם בתיאום מסויים עם מחבר "חזון ציון " שאחרי הכל היה קרוב משפחה , ושבו היה פרק שעסק בשמירה של מאה שערים נושא בהחלט רלבנטי.אלא שמשום מה אותו ספר לא הזכיר כלל את ה"גברדיה " שהוצגה ככוח שמירה כלל ירושלמי  ולא ספציפי רק ל"מאה שערים ".

     

    פרטים נוספים על הגברדיה  היהודית הופיעו בכמה מאמרים במעין חוברת  נספח ל מהדורה חדשה של "חזון ציון"  שהופיעה  ב1951 בשם "מוסדי ארץ" ,חוברת  שכנראה התבססה על הרצאות שנתנו ב1948 בג' בתשרי תש"ח (במלאת ק"ן שנים למות הגר"א ו140 שנה לעליית תלמידיו לארץ).ובה  יש מאמרים של אישים כמו ד"ר ישראל בן זאב  ואחרים שעוסקים גם  הם  בגברדיה ונתנו עליה פרטים חדשים.

     

     

     

    לאחר מכן הופיעו פרטים נוספים ומרובים מפוזרים בגירסה המורחבת לספר המשך של חזון ציון בשם  "מוסד היסוד " גם הוא של רבי שלמה זלמן ריבלין | ששוב נשאר כמחבר אנונימי מאחורי הקלעים ), המהדורה המורחבת שלו מ-1958  מסרה פרטים רבים ומפורטים על ההיסטוריה המאוחרת של הגברדיה היהודית. 

    ומאז דממה.

     יותר לא נמסר בדפוס  שום מידע חדש על הגברדיה היהודית וקורותיה וכל מה שפורסם מאז היה לרוב ( לא תמיד )  חזרה על מה שנכתב ב"חזון ציון" וב"מוסד היסוד ".

    פה ושם  עם פרטים חדשים ולפעמים סותרים.

    במסגרת שיכתובי ההיסטוריה של המפאייניקים מחד, והמתבדלים מאידך, הודממה קולה של חלוצת הפלוגות הצבאיות היהודיות בתקופה החדשה של שיבת ציון.
    פלוגות הלוחמים הנועזים שהוקמו בימי האתחלתא דגאולה, לאחר עליותיהם הראשונות של החסידים והפרושים, זכו להשגים רבים במלחמה על יישוב הארץ.
    הגברדיה היהודית – חלוצת הצבאיות היהודית ביישוב הישן
    פורום "בחדרי חדרים " .
     
     בין  אלו שעסקו מאז בגברדיה נזכיר את אברהם בנימין  ריבלין שעסק בגברדיה בכמה מספריו על תולדות ירושלים ואת יעקב רימון שעיבד מחדש  אחד מסיפורי הגברדיה ב"חזון ציון " מחדש בספר ירושלים העתיקה :   לקט ספורים, אגדות ותאורי חיים   ( 1958)   ואת יוסף זונדל וסרמן בספרו "מיקירי ירושלים" ( 1973) .

    כל אלו רק עיבדו מחדש את החומרים שב"חזון ציון " וב"מוסד היסוד "הם לא הוסיפו חומר חדש משלהם.   

     

    ,…..,במכוון איננו מזכירים את תנועות "חזון ציון ו"הגווארדיה"שאינן אלא בדותות ואין כל זכר להן במקורות.( ראה על כך :בצלאל לנדוי "עלילות (ירושלים) שאין להן שחר"  בדגלנו ניסן תשל"ד ע' יב)

    גצל קרסל    פותחי התקוה :   מירושלים לפתח תקוה ; תכניות לעבודה ויגיע כפיים בישוב הישן, תקצ"ט-תרל"ח 1878-1839 /    ירושלים :   יד יצחק בן-צבי,   תשל"ו 1976 /   ע' 21 .
      

     ב1974 פירסם הכותב החרדי  הידוע והמוערך בצלאל לנדוי  ( שכתב  ספר ידוע מאוד על הגר"א בשם "הגאון החסיד מוילנא" שיצא לאור בכמה מהדורות ואף באנגלית  )  מאמר   בשם "עלילות ירושלים  שאין להן שחר "בעיתון חרדי בשם "דגלנו " מן הסתם בתגובה לספריהם של ריבלין ושל וסרמן שיצאו לאור שנה קודם לכן  ,  שבו פסק כל סיפורי הגברדיה הם בדויים מלב שאין כל אסמכתא או ראיה כתובה  כל שהיא לקיומה של  האגדה הזו, שנוצרה ע"י משפחת ריבלין .  

     וזאת למה ? שכן  הוא  הלך וחקר  כמה זקנים שונים ( כמה? את מי בדיוק ? הוא לא טורח לציין )  ואיש מהם  לא שמע את שמעו   של ארגון בשם "הגברדיה היהודית"  מעולם.

    המסקנה  של לנדוי הייתה  שהאירגון הנ"ל לא התקיים מעולם.

     לנדוי  היגיע למסקנה שהסיפורים ב"חזון ציון "  הם למעשה עיבודים של סיפורי פעולות אירגון "ההגנה " והמחתרות בתקופה שבה פורסמו הסיפורים בדפוס בשנות ה-40 שהעבירו אותם עשרות שנים אחורה ויחסו אותם לארגון דמיוני שלא היה קיים.  

    ובכך פחות או יותר הסתיים  המחקר לגבי הגברדיה.

    אחרי אותו מאמר ( שאמנם מעטים מאוד בקהילה המחקרית קראו אותו אי פעם בגלל אי נגישותו בעיתון חרדי נידח )  איש לא היה מוכן יותר לקחת את הגברדיה היהודית  ברצינות.

      יוצא דופן היה יעקב משה ריבלין שכתב בספר "ראשית הישוב היהודי מחוץ לחומות"( 1978 ספר שבעצם התבסס על עבודת גמר של יעקב משה תלמיד תיכון מבריק שמת בדמי ימיו ועבודתו הוצאה כספר על ידי משפחתו  )    הוא כתב אמנם  שרבי שלמה זלמן סלומון נכדו של יואל סלומון ציין לפניו כי לפי מיטב  ידיעתו לא היה קיים אירגון בשם "הגברדיה היהודית " , אך מאידך בארכיונו של הועד הכללי מצויים מסמכים הנוגעים לענייני הגבארדיה :הוראות שונות דוחות  על הפעולות עדויות של אנשי הגוורדיה וכדומה.ולכן לא יתכן שהכל בדוי ו"מצוץ מן האצבע" אם כי נראה שפעולותיהם היו בהקף הקטן יותר מהאגדות שיצאו עליהם ( יעקב משה ריבלין ע' 58)

     

    עידן הזמיר  

     

    "…חוה ביטלה את דבריו מכל כול ואמרה כי פרשת "הגורדיה "לא הייתה ולא נבראה ואין היא אלא בדותה …

    "בדותה " חיקה אותה גבירץ ופתח את הספר מצהיב הדפים "חזון ציון "וקרא לה על גיבורי ה"גורדיה "שהרגו את אחמד שוקרי אל פחאמי ,ראש השודדים הערביים באחד הערוצים שבמורדות הר הצופים בואכה גת –שמנים. "אחד הגיבורים השחיל את עצמו למערתו של אחמד וכרת ראשו ונתן אות לחבריו שהתנפלו על הכנופיה וחיסלו אותה כליל "קרא גבירץ מתוך הספר המתאר את קדחת הגאולה האקטיבית שפיעמה את תלמידי הגר:"א "והם שבו לעיר ושללם בידם וראש הרוצח בידם"

     חוה דפדפה בספר  התעכבה על שמות חברי הועד שיזמו את הוצאתו ואמרה כי לעניות –דעתה בדו החזן שלמה זלמן ריבלין ושני גיסיו ,אלתר וישנצקי וישעיה לוריא את פרשת ההגנה העצמית ,משום שהתקנאו במעללי "ההגנה "והמחתרות שהתפרסמו ברבים בשלהי ימי המנדט והחליטו ליחס מעללי גבורה גם לאבותיהם חובשי ספסל בית המדרש

    וחוה נסחפת בלהט הכפירה זרקה את הספר אל הספה ואמרה כי אין לה ספק שאם יקרא גם את המילואים המובאים בסוף הספר ,ולא יסתפק כדרכו ברפרוף בלבד ,יגלה כי הריבלינים ונספחיהם מיחסים לאבותיהם זכויות גם בתחום הרכש וההעפלה כמנהג תקופתנו ,אף שמן המפורסמות שאינן צריכות ראיה הוא ,שנשקם היחיד של יהודי ירושלים במאה הקודמת היו פרקי תהילים וספרי תחינות ".

    גבירץ היסה את דברי הבלע של אשתו ואמר כי החושד בכשרים לוקה בגופו ומוטב לה שלא תטיח האשמות שאי אפשר להוכיחן בעסקנים רבי פעלים ונקיי כפיים ,כבנו של יושעה ריבלין בונה השכונות האגדי ובשני חתניו".

    ( חיים באר עת הזמיר ע' 127 )

    ב-1987 פירסם הסופר חיים באר ספר בידיוני  בשם "עת הזמיר " העוסק בהיווצרות המיליטריזם בקרב הציבור הציוני הדתי שבו אחד הגיבורים בנימין גבירץ  כותב בשנת 1956  ספר עיוני  על הגברדיה היהודית ארגון השמירה וההגנה החשאי הראשון של אנשי הישוב הישן בירושלים במאה הקודמת   בשם:" ספר המאמינים והלוחמים "  ספר שהוא מאמין שיחולל מהפכה כללית ושידוד מערכות בחקר ההיסטוריה החדשה של הישוב היהודי בארץ ישראל .

      אך אישתו  של גבירץ חוה , האמונה על מאמרו של לנדוי   (למרות שהעלילה   של הסיפור מתרחשת בשנות החמישים  שנים רבות לפני שמאמר זה התפרסם בשנות השבעים ) מסבירה לו את חוסר האפשרות של קיומו של ארגון כזה.

     תגובת האקדמיה

     

     

    פרופסור ישראל ברטל מכחיש את קיומה של הגברדיה.

    "מי שמע על מעללי הגוורדיה היהודית שלוחמיה תקפו בשנת 1873 את הבדוים ליד ירושלים ובקריאת "להשם הישועה " הרגו 150 מהם ?

     "זה בלוף גמור " אומר פרופסור ישראל ברטל ראש החוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית.  (_רמי רוזן "ראשונים תמיד היינו –ההיסטוריה על פי החרדים " מוסף הארץ 6.12.1996 ע' 42-44?)

     ב-1996 נקטל כל אירגון הגברדיה  לכאורה סופית ובצורה מוחלטת ואחת ולתמיד  בידי ההיסטוריון ישראל ברטל במסגרת מאמר גדול של רמי רוזן  במוסף הארץ על המיתוסים ההיסטוריים  של החרדים. אלא שקריאה באותו מאמר  מראה שגם לפרופסור ברטל אין שום דבר חדש להוסיף  או  אף להכחיש על הגברדיה מעבר לכמה משפטים בודדים וכי לאמיתו של דבר גם הוא לא ביצע כל מחקר של ממש בנושא זה שאינו מאוזכר כלל בספריו המחקריים.

     לאחרונה ב2010 התפרסם כאמור  מאמר גדול בידי ניר מאן במגזין ההיסטוריה החדש "סגולה " שבו הוא סקר חלק מהמידע הקיים הבדוי או שלא.

    והוא פתח מחדש את השאלה :

    הייתה או לא הייתה גברדיה ?  

     

    בדיה אגדה או גוזמה ?

    עד כמה אפשר לסמוך על הספרים "חזון ציון" ו"מוסד היסוד"  של שלמה זלמן ריבלין  ( רש"ז) שבהם ניתנים עיקר הפרטים על פעילויות "הגברדיה היהודית"  ?

    כפי שצויין למעלה לא יותר מידי. 

    החוקרים  ובראשם ד"ר אריה מורגנשטרן ופרופסור   ישראל ברטל מתייחסים בספקנות  רבה ניתן להגיד אף בזלזול מסויים לספרים אלו כ"היסטוריה בדויה ".

    שלמה זלמן ריבלין (רש"ז ) היסטוריון של הגברדיה היהודית.

    מהצד השני אגלם   את "הסניגור של השטן"  ואציין  שמקריאה דקדקנית של ספריו  שברור שהמחבר  האנונימי רש"ז ( שאינו חתום על ספריו כמחבר )   היכיר היטב את כל המקורות הכתובים בעיתונות ובספרות של המאה ה-19 ועד זמנו בירושלים  על הנושאים שבהם עסק והיו לו מקורות רבים בעל פה.

    לטענתו הוא נעזר גם בחומרים מהארכיונים של הועד הכללי  של כוללי  ירושלים שבראשו עמד אביו יוסף ריבלין  ושאותם ליקט במשך חייו  ונראה שאין להטיל ספק בטענתו זאת שכן יש חומרים רבים בספריו שנראים כמבוססים על מסמכים רשמיים.  

    לכל הפחות ניתן לאמר שלרש"ז הייתה תיאורטית גישה לחומרים שטען שנמצאים בידיו וכיום אין לחוקרים גישה אליהם. .לדעתי יש לתת לרש"ז יותר קרדיט ממה שניתן לו עד כה בתור מישהו שעם כל הבעיתיות העמוקה של שיטותיו בכל זאת גם שימר והציל מידע אמיתי רב על תולדות הישוב הישן בירושלים שלפניו היה קיים רק בעל פה ושבלעדיו היה שוקע לחלוטין בתהום הנשייה.

    אז מה קרה באמת לאותו ארכיון מסמכים  היסטוריים מתולדות הישוב הישן בירושלים  שרש"ז הרבה לספר כיצד מסמכיו נאספו שוב בעבודת נמלים ועליו הסתמך בספריו   ?אותו ארכיון שבו נמצאים כל המסמכים הקשורים לגברדיה היהודית ?

     חוקר ארץ ישראל במאה ה-19 ד"ר אריה מורגנשטרן מדווח   : בשנת 1969 לערך כשכתבתי את עבודת  ה-מ.א. שלי על הקמת הרבנות הראשית חיפשתי את ארכיון הועד הכללי ולא מצאתי. אינני זוכר מקרה של חוקר שמצא את הארכיון או חומר ממנו. רוב החומר היה כנראה ברשות יורשי הרב שמואל מסלנט והרב צבי פסח פרנק. עכשיו חלקו בידי סוחרים או אספנים. אם אין לך מקור מוסמך ומפורש עם ציטטות מדוייקות אתה בבעייה מבחינה מחקרית.ספרי משפחת ריבלין מהווים מבחינה זאת בעיה כולל של יוסף יואל ריבלין.

     

    דהיינו היה ארכיון שבו השתמש רש"ז עבור המידע שהציג  ,אבל הוא לא נגיש יותר לצערנו .

    אבל לא מן הנמנע שבאותו ארכיון אכן היו מסמכים על אירגון חשאי אמיתי שאותו תיאר רש"ז בספריו….

    אני משווה את שלמה זלמן ריבלין החזן  וההיסטוריון החובב מירושלים להיסטוריון  בן ירושלים מפורסם הרבה יותר גם הוא בן משפחה עתיקה ומכובדת שספריו הם בגדר מקור מידע יחיד כמעט על ירושלים בזמנו ,יוסף בן מתתיהו ההסטוריון מהמאה הראשונה לספירה.

    כמו בן מתתיהו גם  רש"ז ריבלין היכיר היטב את כל הספרות ההיסטורית הספרותית ו"העיתונאית"( אמנם מסוג שלא היה קיים בזמנו של בן מתתיהו ..)  שנכתבה על נושאי עניינו הישוב הישן בירושלים של המאה ה-19. וכמו בן מתתיהו הוא אסף עדויות בעל פה מעשרות ,אולי מאות , אנשים שהכיר אישית .

    על יוסף בן מתתיהו אי אפשר לסמוך בשום דבר שהוא מספר על עצמו ללא גירסה שנייה אולי אמינה יותר שלמרבית הצער אינה קיימת בידינו.

    למעשה ישנה סבירות גבוהה ביותר  שהוא משקר  לגבי חייו  הסוערים כבעל אינטרס.

    מאידך על יוסף בן מתתיהו  הוכח שוב ושוב בידי המחקר המודרני  שאפשר בדרך כלל לסמוך עליו  כשהוא מעביר דברים שאינם נוגעים לו עצמו או בגורמים שהוא מחוייב להם אישית.  ובמיוחד מידע היסטורי על הדורות שלפניו  הרי בדרך כלל הוא מעביר את המידע שבידיו בצורה מדוייקת בערך כפי שהיגיע  לידיו _(  אמנם לפעמים עם  הערות ותוספות משלו )  שהרי אין לו שום אינטרס לעוות את המידע הזה שאינו נוגע לו אישית או משפחתית.

    עם המידע הזה שהוא מעביר היה מדוייק מכלתחילה זה כבר עניין אחר, אבל זאת בעיה כללית של כל ההיסטוריונים באשר הם ולא רק של יוסף בן מתתיהו.

      כך גם רש"ז.

    כמו  לגבי בן מתתיהו בדרך כלל אי אפשר לסמוך על  שלמה זלמן ריבלין בשום דבר  שקשור  אליו אישית או למשפחתו.  שהרי הוא בעל אינטרס בעניין להוכיח את קדמותם וחשיבותם וצדקתם  של בני משפחת ריבלין  בכל מעשה שאירע בירושלים  בויכוחים  האינסופיים שהיו לו בנושאים אלו  עם בני משפחות  אחרות כמו  משפחת סלומון ומשפחת וולפנזון .

    אבל מאידך ..

    לדעתי בדרך כלל כשרש"ז  כותב על  נושאים בתולדות ירושלים והישוב היהודי שם שאינם קשורים ישירות למשפחתו לאבי אבותיו הילל ריבלין  ולאביו השנוי מאוד במחלוקת  יוסף יושע  ריבלין ופעילותו , אפשר בדרך כלל לסמוך עליו שאינו ממציא או מעוות סתם אלא מביא לפי תומו דברים שאותם אכן קרא או  שמע. שהרי אין לו אינטרס  אישי בעניין.

    אם השמועות האלו שאותן הוא מביא  הן אכן נכונות או שכבר נופחו או הומצאו בידי אחרים זה כבר כמובן עניין אחר לגמרי.

     בניגוד לטענות המקובלות ריבלין  לא היה "היחיד ששמע"  את הסיפורים האלו.

    בספר "מוסדי ארץ" מובאים עדויות של ארבעה  אנשים נוספים שגם הם מדווחים על מסורות שבידיהם של הגברדיה היהודית . והם לא היו בני משפחת ריבלין שמקובל ליחס לה את "המצאת הגברדיה היהודית ".  " הם היו  צאצאי משפחות וותיקות אחרות שכתבו בספר זה.

    אלו הם :

    ישראל לוריא

    הד"ר ישראל בן זאב .

    הר"ר דוד ליב לוי ( לעוי )

    והרב שמריה כלב

    האם נגיד שכל האנשים האלו  שניים מהם רבנים מכובדים התכנסו ביחד עם רש"ז ריבלין ערב אחד  נניח ב1946 שנה לפני פרסום "חזון ציון "והמציאו ביחד עימו  במעין "סיעור מוחות " את קיומה של הגברדיה היהודית ואת הסיפורים עליה  ?

    אולי כאין משקל נגד לאירגוני "ההגנה ": והמחתרת של הישוב החילוני של תקופתם  שבנו של ריבלין ועורך  הספר "חזון ציון " השתייך לאחד מהם ?   

    כן  יש להודות שאכן זה אפשרי.

    בהחלט ייתכן לכאורה סצינריו  כזה:

    רש"ז שומע מבנו  חיים  הלל החבר באצ"ל סיפורים על הארגון  שלו וקורא סיפורים  בעיתונות על פעילויות ה"הגנה " ועל פיהם הוא בונה את סיפורי הגברדיה שהיא לכאורה מאין "אצ"ל " של המאה ה-19.  ( ועם נרצה גרסה חרדית מוקדמת  של סיפורי ה"ימאים"  של אבנר כרמלי) . 

    ואולי  אפשרי גם סצינריו אחר ?:

     שהיה זה בנו של ריבלין,חיים  הלל  ששמו מופיע כ"עורך " "חזון ציון" שכתב בעצמו את סיפורי הגברדיה היהודית ששם על סמך התנסויות שעליהן שמע או אף חווה  באצ"ל?

    הימאים במבצע קורנס

    בהקדמה למהדורה משנת 2000 של "חזון ציון "מצויין שאלמנתו של חיים ריבלין מבקשת להבהיר שמעורבותו של בעלה המנוח בדפי הספר ובתוכנו הייתה הרבה מעבר לעריכה בלבד וראוי שהדבר יצויין בפתחה של מהדורה זאת.

    למרבית הצער במה בדיוק התבטאה מעורבותו לא מפורט.

     קשה לי להאמין שאיש האצ"ל הצעיר חיים ריבלין היה מסוגל לכתוב  משהו מהחומר העמוס במידע גנלוגי היסטורי יותר או פחות  אמוני וקבלי של רוב חלקי "חזון ציון ".

     לעומת זאת   הפרק המיוחד שמופיע בספר כנספח על עלילות אנשי הגברדיה היהודית  בשנת תק"ף הגדוש בסיפורי דם ופעולה  …בניגוד לכל שאר פרקי הספר  נראה כמשהו שאיש אצ"ל  צעיר ולוחמני יכול היה לכתוב ולא דווקא הריבלין האב ואולי זאת הסיבה שהוא מופיע כנספח בלבד..

    אבל יש בעיה עם התיאוריה הזאת.

     בספר "חזון ציון"  עצמו נטען שהפרק העוסק בגברדיה היהודית "שבעת הניסים משנת תק"ף" רוכז "מתוך רשימות שונות וסיפורים שבעל פה מפי זקני ירושלים". מזה אפשר להתעלם.

    אבל אז מוסיפים  פרטים ומודיעים לנו ש" אחת הרשימות על פרשה זו  נכתבה  ביידיש של זאב לוריא בן יוסף בן אהרון לוריא".. ( חזון ציון ע' 193)  לכאורה גם מזה אפשר היה להתעלם שהרי מדובר בכתב יד שספק עם עין איש שזפה אותו אי פעם,   אלולא העובדה  שישעיהו לוריא  "הכותב במוסדי ארץ" ,  שאותו זאב לוריא הוא "אבי זקנו "   " מתייחס לפרק זה ומספר שאכן  היה רגיל לשמוע את כל הסיפורים האלו  על "שבע הישועות הניסיות " ( דהיינו עלילות הגברדיה בשנת תק"ף) בצעירותו מזקני משפחתו  ,(מוסדי ארץ ע' יב ).והמדובר מן הסתם במינימום של כמה עשרות שנים אחורה.

    קשה להאמין  שלוריא היה טוען דבר כזה בכתב אם כל הסיפורים האלו היו אכן רק המצאה חדשה  של רש"ז ואו בנו.  

    אז אולי  רש"ז ואו חיים ריבלין   רק הרחיבו סיפורים  שכבר היו  קיימים ומזה שנים רבות ?

    שוב יש להדגיש שגם אם הסיפורים כבר היו קיימים מזה שנים רבות בעל פה זה לא אומר שהייתה להם איזו שהיא אמינות היסטורית ,אבל זה כן אומר שהם לא צמחו "מהחלל הריק".

      יש עוד בעיה עם סצינריו ההמצאה "מהאוויר הריק בשנות ה-40 ". 

    כפי שנראה בהמשך ב"כרונולוגיה של הגברדיה היהודית "  ריבלין מציין שוב ושוב את שמם של אנשים שונים שלטענתו היו קשורים לגברדיה היהודית באירועים שונים בתולדותיה ואף מביא שמות הרוגים ופצועים בפעילויותיה.

    אם נניח שכל דבר הקשור בגברדיה היהודית הומצא  בידי רש"ז  ובידי בנו חיים ואולי גם חבורת ידידים ומקורבים בהשראת סיפוריו של הבן של ריבלין ומועברים עשרות שנים אחורה ,   עדיין נשאלת השאלה:  מאיפה השמות  של חברי  ומנהיגי הגברדיה השונים האלו  ? פרי של בחירה אקראית? שמות מומצאים לחלוטין?

    והרי באותה המידה יכול היה שלא לנקוב בשום שם ולהקל על חייו שהרי צאצאי אותם האנשים שהזכיר  חיו בסביבתו ומן הסתם היו תמהים מאוד לקרוא על מעשים של אבותיהם שהם לא ידעו עליהם  ולא שמעו עליהם מעודם.

    הם היו פונים לריבלין וחוקרים אותו בעניין. והתוצאות אם היו מגלים שהוא משקר היו עלולות להיות לא נעימות מבחינה חברתית.

     גם לא סביר שאלו היו שמות מומצאים לחלוטין שכן מן הסתם אנשים בסביבתו של רש"ז היו מזהים זאת בדרך זאת או אחרת.

      לדעתי אלו שמות אמיתיים של אנשים אמיתיים וריבלין לא איזכר אותם סתם בהקשר לפעולות של הגברדיה היהודית.   כנראה שהם אכן היו קשורים לפעולות "בטחוניות"   מסוג מסויים של הישוב הישן..

    אפשר להראות בבירור  שלגבי הגברדיה הוא מביא מקורות בעל פה  שאכן שמע ולא המציא בעצמו  מהאויר הריק..

     למשל בספר מוסד היסוד ע' 39   (במהדורה השנייה והמורחבת של 1958)  ששם הוא מביא מסורת ששמע ש"בשנת תרכ"ח ואילך עם ראשית יסודו ובניינו של הישוב מחוץ לחומה פעלה השמירה  היהודית לילה ויום לנטור להגן על השכונות שנוצרו מחוץ לחומה ,אשר בראשיתן הייתה  שכונה  אחת נתונה במדבר שמם ופרוצה בסכנת התנפלות בכל שעה ,והרבה מעשי שוד ורצח  אירעו אז בשממות הללו .אנשי הגברדיה היהודית ובראשם עשרת הגיבורים פעלו גדולות ונצורות בשמירת והצלת השכונות הרבות והבודדות האלו בתקופתן הראשונה.".

    אך המחבר מציין בהערת שוליים (מספר 67 באותו  העמוד _)"הנוסח "עשרת הגיבורים הוא רק נוסח של שגרה בפי זקני ירושלים (בסיפורי הרב ישעיהו חעשין) אך היו אז עשרות  ומאות גיבורי רוח וגיבורי גוף במשך התקופה ההיא. ומכל העדות אשכנזים וספרדים."   

    כאן בבירור יש לנו שתי מסורות נוגדות וסותרות שהמחבר הביא את שתיהן כולל את זאת שלא הייתה מקובלת עליו. וגם מציין את המוסר רבי ישעיהו חעשין.

    ברור שהמסורת השנייה לא הייתה פרי המצאתו שהרי לשם מה לטרוח להמציא משהו ולהודיע שאינו מסכים עימו?

    סופר מתוחכם היום אכן היה עושה זאת נכון ,  אבל לא רש"ז ריבלין התמים באופן יחסי.

    דהיינו  להנחתי  מסורת הגברדיה היהודית לא הייתה  המצאתו של ריבלין עצמו דווקא  אלא הייתה קיימת לפניו והייתה   מוכרת בסיפורים שאותם שמע ממקורות שונים  וסותרים בירושלים.

    והוא לא תמיד הסכים עם מה ששמע.

    לדעתי ריבלין לא המציא  אחרי הכל את הגברדיה היהודית מהאוויר. הוא רק הגזים מאוד והשתמש בשמועות שמן הסתם היו מוגזמות מאוד בעצמן לגבי גוף אמיתי.

     הוא כנראה גם שילב אותם בסיפורים דמויי אלה ששמע מבנו ומחבריו על אירגוני המחתרת היהודיים של ימיו שלו . אבל מאחורי כל זה היה איזה שהוא בסיס אמיתי שריבלין אכן ידע עליו.

     הארגון  המקורי  אולי  וככל הנראה אף לא נקרא "הגברדיה ".

     מה פתאום שאירגון יהודי  חרדי יקח לעצמו שם זר  כזה בתקופה העותומאנית?

     ייתכן מאוד שזה היה כינוי "צבאי "  שרש"ז  עצמו או אחד מחבריו או הבן חיים  נתן לארגון  הזה ורק בדיעבד בהשראת הבריגדה הארץ ישראלית שחבריה לחמו בנאצים באירופה  בתקופה שבה נכתב "חזון ציון " ורש"ז וחבריו מן הסתם עקבו אחר פעילות חבריה בעיתונות.

    הכינוי הזה  הופיע לראשונה ב"חזון ציון " ואיש לא שמע עליו קודם לכן.

    ואולי זאת הסיבה שאף אחד מהזקנים שאותם שאל בצלאל לנדאו האם שמעו על  "הגברדיה היהודית "? לא ידע על מה הוא בכלל מדבר?

    ניתן לתמוה אולי לנדוי לא שאל אותם את השאלות הנכונות ?

    במקום אחר מציין ריבלין כי .."הרבה דברים הנוגעים …לפעילויות הנ"ל ירדולתהום הנשייה  בגלל סיבות שונות ובעיקר  בשביל שרבות מן הפעולות נעשו מלכתחילה בסודיות ובשיטה קפדנית של סודיות לרגל נימוקים שונים  ….וגם בשביל שהרבה מן הכתבים העתיקים ( שעסקו בגברדיה א.א. ) נעלמו . ."( מוסד היסוד ע' 51). והוא מוסיף בהערת שוליים מספר 108 באותו העמוד

     " השיטה של הסודיות הקפדנית מודגש במאמר הנהלת הועד הכללי  בחבצלת  תרנ"ה גליון 64. "

    אם כך פעילויותיו של האירגון שאותו כינו רש"ז וחבריו בשם "הגברדיה היהודית"  היו תמיד סודיות ביותר. ואולי הסודיות הזאת מסבירה גם היא מדוע בשום פריט דפוס של התקופה  לא מאוזכרת "גברדיה יהודית" ומדוע היו גם רבים שלכאורה היו צריכים לדעת  שלא שמעו על פעולות של התארגנות כזאת.

    אבל הארגון  שאליו התייחס  הכינוי היה קיים גם במציאות .

    אלא שהיו קיימות לגביו הגזמות פראיות .

    סביב "הגברדיה היהודית"  מה שלא הייתה  שתוארה  בספרי ריבלין נוצרה  בספרים אלו היסטוריה שלמה שהשתרעה על פני 60 שנה  וחלק ממנה הוא ללא ספק בדיוני.

     

     

    מנהיג הגברדיה היהודית

    …..כמו ר' אברהם כך היה בנו ר' זאב, שהשתקע בירושלים והיה מלא להט‑עשייה ושופע חדוות‑פעלתנות.  הוא היה עסקן כולל האשכנזים הפרושים בשם "אדרת אליהו" ומגיבורי המגינים אמיצי‑הלב אשר בגווארדיה היהודית".

    א"ש שטיין "אדרת אליהו" (תל אביב : אל"ף, תשכ"ד)

     מי עמד בראש  בראש האירגון שקיבל לימים את הכינוי " הגברדיה היהודית ?

    מי  היה האחראי לקיומה?

     רק שם אחד נמסר בעניין זה  ורק במקור אחד ויחיד :

    "…רבי זאב וולפנזון הצטיין בכוח גופני רב,וכאשר התמרדו הערבים תושבי ירושלים נגד שלטונו של אברהים פחה ,היה הוא בין המגינים על רחוב היהודים וארגן את "הגוורדיה היהודית"  שהטילה את אימתה על הפורעים והמתפרצים נגד היהודים . "

    " י . גליס מגדולי ירושלים ע' כח )

    מכתב המלצה על זאב וולפנזון כשד"ר בתפוצות העולם.

    זאב וולפנזון היה ,סופר ,מגיה ,סוחר ,ובונה בית הכנסת "החורבה " שרק לאחרונה הושלם שחזורו בדיוק כפי שנבנה בידי זאב וולפנזון בדיוק כפי שנבנה בידי וולפנזון במאה ה-19 . הוא היה עסקן ירושלמי בכיר שידו הייתה בכל פעילות חשובה של הישוב הפרושי בתקופתו.

     לדעתי הוא ולא אחר  היה המייסד והמנהיג של "אירגון הגברדיה היהודית "האמיתי ( ולא האגדתי ) כפי שהתקיים במציאות ולאורך כל שנות פעילותו .

     

      כך מסופר לנו במקורות  :

     

    …"בשנת תקצ"א בערך עבר  זאב וולפנזון להתיישב בקביעות בירושלים .ומיד התמסר ר' זאב בעבודת ה"גברדיה היהודית "( מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים שאחזו בנשק  ) אשר פעלה גדולות ונצורות בהגנת ישוב היהודים בירושלים נגד פורעים ושודדים ערבים מבפנים ובמחוץ . על פעולות הגברדיה היהודית של הימים ההם בירושלים מסופרים עד היום תילי תילים של סיפורים מעניינים מאוד ….

     

    ישראל בן זאב "תנועת חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל " בתוך :"מוסדות  ארץ – מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.

    גם הסופר והמורה יוסף  זונדל וסרמן כותב בספרו "מיקירי ירושלים "הוצאת מסלול תשל"ג הכולל מאמרים על תולדות הישוב היהודי בירושלים ברשימה על זאב וולפנזון "שהוא התמסר לפעולות "הגווארדיה היהודית "שהגנה על הישוב היהודי בירושלים".

    "

    ריבלין מציין שהיו שתי חברות חברת השמירה הגברדיה היהודית וחברת ההצלה שהתארגנה לפעול למען מניעת מגיפות ויתר המחלות ששררו אז בארץ ולעיתים פעלו שתי החברות במשולב בשמירה והצלה ונקראו אז חברת "שערי צדק". .

    בהכירנו את עניינו הרב של זאב וולפנזוןן בענייני  בריאות שהיה ממייסדי בית החולים ביקור חולים ובית המרקחת הראשון בירושלים הרי זה רק הגיוני שהוא זה שיזם ועמד בראש שתי החברות האלו .

     על פי מידע המובא בספרים כמו "מוסדי ארץ " ו"מיקירי ירושלים "  זאב היה הדמות המרכזית של האירגון החשאי   ה"גברדיה היהודית " שהייתה מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים ופעלה גדולות ונצורות בהגנת הישוב היהודי של אז נגד פורעים ושודדים ערבים . .

    …ואנשי המעשה המוכשרים ששימשו בתור ,בתפקידיהם וובמחלקותיהם נקראו "אנשי הגברדיה ". השם הלם את המעשה אשר היה כרוך בסכנות ביחוד בימי פורענויות כגון :הגשת עזרה לנגועי המגפות ,שמירה והצלה בימי הפרעות ,הורדת עולים חדשים מהסירות אל החוף הובלתם לעיקר וסידורם.תיקוני דירות וחצרות שנשכרו או מנרכשו על ידי הכולל בייחוד בזמן שהיגיעו שיירות חדשות כי כמעט כל החצרות היו חרבות ורעועות .גם בימי "מנוחה ושלווה "היו מקרי גניבות רבים ומעשי סדום שכיחים ו"אנשי הגברדיה "עשו במיטב כוחם לביעור הדברים האלה .בכל העבודות האלו השתתפו בפועל ובהתלהבות כמעט כל אנשדי העדה ובינהם גם גדולי תורה .כתבי החשבונות של כולל הפרושים הראו ,שהחסידים שעלו לאחר מספר שנים לירושלים שתתפו גם הם בפעולת הגברדיה  וכן השתתפו עמהם הספרדים. ( חזון ציון ע' 65). בין השאר אנשי הגברדיה יבשו בריכות מים רעים שעמדו מ"מחורבן בית המקדש "בסביבת ירושלים והפיצו מגפות ומחלות שונות .אנשי הגברדיה נטעו עם הרב הילל ריבלין כגן גדול של עצי זית ושקדים על שטח קרקע שרכשו חכרו בקרבת מערת שמעון הצדיק ( שם ע' 66)
    ( הכתיב אגב משתנה במקורות השונים מ"גברדיה " ל"גורדיה " או גוורדיה " ונראה שאין אחידות בעניין וכך יהיה גם כאן , אבל נטען במקור מסויים שהוא צריך להיות "גברדיה" משום שבגימטריה עולות המילים "אנשי גברדיה " כמספרן כמספר "ירושלים".)
    שמו  המלא של הארגון  היה "שערי צדק " " ראשי תיבות של שמילים "שמירה עבודה רפואה ,ישועה ,צרכי צבור ,דברי קודש ". בכל אלה עסק הארגון .ויש האומרים שמם היה "החברה לשמירה על אחינו בארץ הקודש –אגודת המגינים ". תואר החבר בגברדיה היה "חלוץ צבאי " בגימטריה שווה 277 השווה ל"חזון ציון " ( 277)

    סיסמת אנשי הגברדיה הייתה  " אם בא להרגך השכם להרגו ".

     לי נראה שמה שהפך לימים בסיפורים שונים בעלי אופי פנטסטי ממש על הגברדיה היהודית היה מבוסס על התארגנות אמיתית וכזאת שלא נקראה "הגברדיה היהודית " .

    מה בדיוק הייתה התארגנות זאת ?

    הארגון האמיתי שהפך באגדות ל"גבארדיה היהודית " היה חברת "משמורים אור תורה "שנוסדה ב1847 .בפנקס הייסוד שלה נאמר שהיא הוקמה כדי לחדש מנהג קדמון שהיה ופסק וככל הנראה הכוונה היא ל"משמרות "מנהג של מקובלי ירושלים שבבסיסו האמונה ברציפות לימודית בלי הפסקה בכל שעות היממה כאמצעי להחשת הגאולה.

    למעשה הייתה להתארגנות זאת מטרה נוספת והיא הייתה מטרתה האמיתית הסודית שלשמה היא נוסדה.ביצוע סיורים רגליים בסמטאות העיר העתיקה ,בעיקר בעת חילופי משמרות הלימוד לשם הגברת ביטחון התושבים היהודיים.

    השלטון העות'מאני אסר סיורים כאלה ולכן הסווה אותם המארגן זאב וולפנזון באמצעות הצגה של מסגרת יהודית .

    בשכונות החדשות שהוקמו מחוץ לחומות התקיימו בשנים הראשונות להיווסדון בכל לילה אחרי חצות שיעורי תורה על ידי חברת "משמורים " בכל בתי הכנסת בשכונות  גם כדי להגביר את ביטחון התושבים בשכונות אלו ולהפיג את פחד הנשים והילדים ( מוסד היסוד ע' 246) ושיעורי תורה אלו הסוו לאמיתו של דבר פעילות של הגברדיה .

    וזאת גם הסיבה שאין לגברדיה עדות מפורשת במקורות התקופה.

    (וראו על כך במאמר של איל דודסון :"ושוקדים על לימודם :ישיבת "עץ –חיים ומסגרות לימוד תורה בחצר "החורבה "בשלהי התקופה העות'מאנית " בספר "החורבה-שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים ".( יד בן צבי 2010)

    אפשר לשער שכל הסיפורים על הגברדיה היהודית ופעילותיה בשנות העשרים של המאה ה-19 הם סיפורים בדויים שנוצרו  אולי בידי אנשי  ההתארגנות האמיתית של ההגנה העצמית  דהיינו ה"הגברדיה היהודית האמיתית"  המאוחרת יותר ( ואולי בידי זאב וולפנזון עצמו ?)  כאמצעי להצדקת פעילותם על ידי  קודמים דגולים . .

    אנחנו שומעים על הגברדיה ככזאת בפעילות מ1879. סביר להניח שאנחנו לא שומעים עליה יותר לאחר מכן מאחר שר' זאב וולפנזון המנהיג והרוח החיה של הארגון נפטר ב-1881.

     

     

    הגברדיה היהודית הכרונולוגיה

    ולהלן הכרונולוגיה של האירועים בתולדות הגברדיה יהודית כפי שהם מובאים בסיפורים ובמקורות השונים.מה מהם יש בו גרעין של מציאות ומה מהם פנטסטי לחלוטין אפשר  אפשר בשלב זה רק לנחש.

     

     תולדות הגברדיה -שלב ראשון

     

     

     

     

    על פי הסיפורים השונים הגברדיה הייתה קיימת כבר משנות העשרה של המאה ויש האומרים מ-1812.
    למעשה זאת הייתה חברת השמירה וההגנה העצמית היהודית הראשונה בארץ.אם כי הוקמה על ידי תלמידי הגר"א והיא כללה יהודים אשכנזים וספרדים פרושים וחסידים גם יחד .

    . זה היה  אחד המפעלים הראשונים והיחידים שבו פעלו בני שני העדות בתיאום האשכנזים היו מעוניינים לצרף אליהם צעירים ספרדים כי הם ידעו ערבית והיכירו את אורח חייהם של הערבים וזה היה חשוב לגברדיה.

    . הם התאמנו בכלי נשק ושקדו על לימוד טקטיות מלחמתיות מכתבי הקודש ואף הייתה להם רשת מודיעין ענפה ומלשינים שכורים מבין הערבים  רובם תושבי כפרים ערביים מהסביבה שהיו מדווחים להם לפני התרחשויות אחד ממנהיגיה היה נתן נטע בן רבי מנחם מנדל משקלוב ,והיא נלחמה בהתקפות של פורעים ערבים שנהגו לתקוף לשדוד ולאנוס גברים ונשים בשיירות עולים לארץ .ואמר זה שאמר "לולא הגברדיה היהודית בתקופה ההיא ,לא יכול היה הישוב היהודי להתקיים אפילו שעה אחת ".  

     רוב הכספים לצרכי הגברדיה באו מהכנסות "החלוקה " שנשלחו מארצות הגולה .בספרי החשבונות היו נרשמים הכספים במדור "הוצאות למנגיני הארץ ".
    אנשי הגברדיה היו אנשי מעשה מוכשרים עסקן בהגשת עזרה לנגועי המגפות ,שמירה והצלה בימי פרעות ,גם בימי "מנוחה ושלווה " היו מקרי גניבות רבים ומעשי סדום שכיחים .ואנשי הגוורדיה עשו כמיטב כוחם לביאור הדברים האלה . דהיינו מן גרסה מוקדמת ומורחבת מאוד של משמרות הצניעות דהיום.
    פעולות הגברדיה התרכזו בשלוש  תקופות זמן הראשונה בעשור הראשן לפעילות הקהילה הפרושית בירושלים ובעיקר בשנים 1819-1820 ואז הנהיג אותה כנראה נתן נטע בן מנהיג העדה  מנחם מנדל משקלוב ואחריו  הרב ישעיהו ברדקי .  
    אנחנו שומעים על כמה  פעולות בשנות השלושים של המאה ה19 הקשורות לבניין בית הכנסת "החורבה".

     והתקופה השלישית  בשנות  השבעים בירושלים. ובהתבסס על המקור שיש בידינו  כאשר זאב וולפנזון עמד בראשה .

    הסיפורים על הגברדיה הם כלדקלמן :  

     

    1820

    הגברדיה התפרסמה במיוחד בזכות סדרת פעולות שביצעה בשנת 1820 שזכו לכינוי "הניסים של שנת תק"ף ".

    על פי "חזון ציון "ב-  1820  ( ולדברי אברהם ב. ריבלין  עוד בשנת תקע"ט 1819 ,ירושלים ע' 69) כאשר בעיר ירושלים  פשטה מגיפת החולירע גילה מודיע ערבי לקהילה כי כנופיה  הגדולה של ערבים מתכוונים לתקוף לפרוץ  את מחסני המזון של הקהילה היהודית  שבהם אגרה חיטה ומצרכי מזון נוספים לשדדם ולשרוף  את כל מה שלא יקחו.  

    .הגברדיה מהרה להעביר בחשאי חלק מהמצרכים למקומות מסתור בטוחים.

     ובנתיים אנשיה שמו מערב  במחסנים ולכדו את חברי כנופית השודדים .

    הגברתנים של הגברדיה עשו שפטים בערבים במכות ואחר כך הללו  נכבלו הובלו בסך דרך לסמטאות העיר העתיקה ונמסרו לידי השלטונות התורכיים ( ויש האומרים ששוחררו בתוספת הזהרות חמורות ) .
    וכך ניצל המזון ופסקו הנסיונות הגנבה וההצתה לזמן ארוך . ( חזון ציון ע' 190)

     

     בשנת תק"פ 1820 הם היצילו שיירה שלמה של 70 עולים יהודים מנמל יפו שנתפסו בידי כנופיה ערבית והועברו צפונה ואחד מאנשי הכנופיה דרש עבורה כופר של אלף נפוליונים מאחד מראשי העדה הילל ריבלין שלו מסר מכתב בכתב ידו של שאר בשרו יוסף לוריא ( שהיה קרוב לחתנו של ריבלין שמריה לוריה ) שהיה בין החטופים. 

    אנשי הגברדיה שלחו שני אנשים שהעמידו פנים שהכסף בידיהם והחזיקו שני שקים  ריקים מכל כסף אך העמידו פנים שיש בהם מטבעות זהב .  

    שאר אנשי הגברדיה עקבו אחריהם עד שהיגיעו למקום בו הוחזקו השבויים בנחלת דן באיזור בני ברק של היום שם הסתערו אנשי הגברדיה על אוהלי הערבים ושיחררו את העולים.

     

     

    חבורת שודדי דרכים. ציור מהמאה ה-19 

    .לפי המסופר נהרגו בהתקפת פתע זאת כמה מאנשי הכנופיה הערבית ובינם מפקדם ויתרם נמלטו על נפשם. העולים ומשחרריהם עלו לירושלים בשירה והודיה .ומאז ניתנה חסות הגוורדיה לשיירות עולים מאורגנות מחוף יפו לירושלים .( חזון ציון ע' 186)
    כעבור כמה חודשים  נודע כי קיימת התארגנות ערב רב של בדואים מחוץ לחומות העיר מתכוונים להתנפל בלילה על רובע היהודים בירושלים נפל פחד רב על הכל ונשים צעירות אך היו מוכנות ליפול בבורת מים ובלבד שלא להיאנס בידי פרעי האדם . על פי הסיפור ראשי הגוורדיה פקפקו אם לצאת כנגד הבדואים מחוץ לעיר או לארוב להם בתוך החומה והתקבלה דעתו של רבי נתן נטע כי יש לצאת נגד האוייב ולא לחכות לבואו בשערי העיר דהיינו שהתקפה היא הגנה הטובה ביותר היא ההתקפה .מצויידים בכלי נשק וגם בכמות גדולה של קמיעות הם התגנבו דרך השער הקטן של העיר פשפש של דלתות השער שהיה נפתח רק בלילה הם היגיעו למחנה הערבים בעמק יהושפט בקרבת יד אבשלום שם התכוונו להתקיף את רובע היהודים שם הסתערו עליהם אנשי הגברדיה בקריאות "אנה השם הושע נא !" וביריות אקדח והבהילו אותם והבריחום .  "._( דוד לייב לוי ( לעוי ) "מוסדי ארץ ע'  כ)

    רבי נטע שהנהיג את הפעולה נדקר  לפי גרסה אחרת באותו מקרה בעינו שנוקרה בדקירת פגיון ערבי והוא היה מאז עיוור בעינו האחת .. כל זה למען הוכיח שאין היהודים "בני מוות "( א.ב.ריבלין ירושלים ע' 69 וגם ע' 73  )

    לאמיתו של דבר אנו יודעים ממכתבים של התקופה  שנתן נטע משקלוב אכן איבד עין אך לא בקרב בשנת תק"ף אלא בשנת תקצ"ד 1834  כשנקלע בדרכו לרוסיה לפרעות הפלאחים ביהודים בצפת.  ( השיבה לירושלים ע' 85)
    לשיאם היגיעו פעולות הגברדיה בשלב הראשון בשנת תק"ף היא 1820   ( ולפי גרסה שנייה סבירה  יותר של אברהם ריבלין בערך בשנים 1820-1822 )(  כאשר התחוללו קרבות של ממש בין חברי הגברדיה וחברי כנופיות ערביות ומנהיגם אחד אחמד שוקרי אל פאחמי.איש זה הפיל את חתיתו על איזור ירושלים ובעיקר על היהודים שפהמי היה חוטף אותם ומשחרר אותם רק עבור כופר כסף גדול מהקהילה שהקפיד לשחרר כל אחד מהחטופים אם כי הייתה דלה בנפשות ובכסף.
    על פי הסיפור הגברדיה היהודית הצטרפה למשרה התורכית בחיפושיה אחר הכנופיה ומושל המחוז הפחה אף זיין את הגברדיה שהייתה נאמנה עליו בכוחה ,באומץ ליבה ובמסירות נפשה.זמן רב העלה  חרס בחיפוש והחיפושים הסתיימו בלא כלום .הגברדיה העמיד המרגלים וגששים מערבים העיר ואמנם מכאן הייתה הצלחתם .באייר תק"ף נודע מפי מרגל ערבי מקום מחבואו של ראש השודדים באחד העמקים במרודות הר הצופים . הגברדיה יצאה בפעולה מהירה שמה יתחמק הרוצח מידיהם .הם ארבו לשודדים כאשר אלו חזרו למקום מחבואם
    בשלב מסויים תקפה אותו הגברדיה במערתו ואחד מאנשיה השחיל את עצמו למערה של שוקיירי כרת את ראשו (!) ושאר חברי הגברדיה התנפלו על הכנופיה חסלו אותה כליל ושבו לעיר עם שללם בידם וראש הרוצח בידם
    .המרגל קיבל שכרו בכסף הגוורדיה קיבלה תודת הפחה וליהודי ירושלים הייתה הרווחה . ( חזון ציון ע' 189)
    עד כאן הסיפורים על השלב הראשון של קיומה של הגברדיה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19.

    הגברדיה -שלב שני

     מכאן ואילך כל המידע על הגברדיה לקוח רק מהמהדורה השנייה המורחבת  של "הספר "מוסד היסוד " ( ולא במהדורה הראשונה )  ושם המידע מופיע לא כסיפור מסודר פחות או יותר כפי שהוא הופיע בספר "חזון ציון " אלא כפרטים יבשים המופיעים ללא סדר הגיוני כרונולוגי או נושאי במטקסט ולפעמים רק בהערות שולים .

    לאמיתו של דבר הגברדיה המופיעה שם נראית כארגון שונה למדי מזה שמתואר ב"חזון ציון".

     

    שנות השלושים של המאה ה19

     

    שנת 1833

     

     שמריהו לוריא ושמריהו צוקרמן עשירים גדולים מרוסיה עולים לארץ ישראל.

     שניהם סוחרי נשק בעלי קשרים עם בתי חרושת לנשק ברוסיה והם מספקים נשק לגברדיה היהודית.

     במקביל אליהם זאב וולפנזון מגיע לארץ   הוא מצטיין בכוח גופני ובאומץ לב וגם מבין היטב ערבית ויש לו קשרים הדוקים עם ערבים שונים. הוא משתתף בקרבות בירושלים בעת התמרדות התושבים הערביים בירושלים כנגד שלטונו של אברהים פחה ונטל חלק  בהגנה על הרובע היהודי שאליו מתפרצים המורדים בעת המרידה.כתוצא הוא התקבל לראיון אצל איברהים פחה עצמו.

    בהמשך  הוא "מארגן " דהיינו הופך למנהיג הגברדיה.

     הגברדיה היהודית התחזקה בימי איברהים פחה שנתן לצבאו הוראות להגן על חיי יהודים ורכושם וגם עשה שפטים בחמורים בשודדי ורוצחי היהודים שקמו אז מבין המתמרדים נגדו .

    בספר מוסד היסוד כתוב "בתקופת מרד מלך מצרים בממשלת תורכיה בשנות תקציג-תקצ"ט ,בכל התקופה ההיא היו מקרי התנפלות רבהים של שודדים ערביים על היהודים בארץ ,ויהודים רבים נהרגו ונפצעו בירושלים ,בחברון בצפת ובתורכיה .השודדים גם אנסו נשים על ספרי תורה ( כמובא בהקדמת רבי ישראל משקלוב לספרו "פאת השולחן " ועל פי ספרי חשבונות ישנים של כוןללי הפרושים ופנקסי גבאות באמסטרדם ובירושלים?) .בכל המקרים הללו פעלו :אנשי הגברדיה "היהודית פעולות נועזות .הרבה מסופר על מעשי גבורתם ומסירותם ,והודת להם ותמיכת ועד הכללי  נצל בעזרתה שם הישוב הרבה פעמים מכיליון גמור ר"ל (רחמנה לצלן ) ( מתוך הספר "מוסד היסוד –תולדות ראשית הישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א –מהדורה שנייה ומורחבת ע' 24) .

    מאחר שאיברהים ראה ובצדק ביהודים יסוד נאמן נתן להם בהסכמה שבשתיקה אפשרות להתחמש בהגנה עצמית וזאב וולפנזון שעל פי המסופר נפגש עימו אישית  היה אחד הדמויות המרכזיות בהתארגנות זאת .

    דמות מרכזית אחרת היה שמריהו לוריה עשיר גדול שעסק גם בהספקת כלי נשק לצבא הרוסי שעלה מרוסיה ובמשך שנות פעילותו הקצרות בארץ לפני ש"נשבר" וחזר לרוסיה ניצל בידי חברי הגורדיה שאותם חימש בשתי תיבות נשק שהביא מרוסיה . כאשר חזר לבסוף לוריא לרוסיה לאחר שעסקיו בארץ ישראל נכשלו הואשם שהעביר כלי נשק לממלכה אחרת .

    תקצ"ז 1837

     בשנת תקצ"ז 1837 התנפלה כנופיע ערבית של בדואים שבאו בטענות שווא לגבי הגבול הדרומי של מגרש  בית הכנסת החרב "החורבה" ( שמזה מאות שנים היה שנוי במחלוקת בין יהודים וערבים ) אך עיקר מטרתם הייתה  להרוג את ראשי הגברדיה היהודית שידעו שנמצאו שם מרוכזים בחצר החורבה ובינהם זאב וולפנזון

    .כמה פעמים הערבים התנפלו פתאום על עסקני העדה ועל פועלים יהודים בזמן שעסקו בחפירות ובהכשרת הקרע לבניין.אנשי הגברדיה  היהודית עמדו על המשמר .בשנת תקצ"ז התחולל קרב חזק בין שני הצדדים אנשי הגברדיה השיבו מלחמה שערה והנחילו מפלה עצומה למתנפלים וגם הפילו בהם חללים. אך בתוצאות היו קרבנות גם בין אנשי הגברדיה יהודית "קרבנות החורבה ".  שלושה נהרגו אחד עשר נפצעו פצעים קשים ואחרים נשארו בעלי מומים .  ההרוגים היו בנו של רבי יוסף שיק אחיו של רבי ברוך דוקטור שיק תלמיד הגר"א רבי בנימן ראליהו בן רבי חיים שו"ב ורבי יצחק קובנער.בין הפצועים היו רבי שלמה זלמן שפירא ,רבי נטע  בן מנדיל משקלוב תלמיד הגר"א ,רביאמנדיל שערלין ורבי  אליהו זלמן באסאן. 
    ( מוסד היסוד ע' 127)

     תרי"א 1851.

    בשנת תרי"א 1851 התחולל  קרב שני  במגרש החורבה  חזק בהרבה מהקודם כשהחלו חפירות היסודות לבניין בית הכנסת הגדול .גם בקרב הזה התגברו אנשי הגברדיה  והפילו חללים בין המתנפלים.אחדים מאנשי הגברדיה היהודית נפצאו ובהם רבי שלמה צייטלין ,רבי זלמן מאהליבר רי יעקב סופר רבי לייב מונישזאן רבי אברהם בנימן בן רבי משה מגיד ורבי יעקב מלוצ'ין (מוסד היסוד ע' 127  )  

    סיפור אמיתי או לא ?  לכאורה אגדה  או בדיה ספרותית שאנו לא שומעים עליה משום מקור אחר.

    אבל נשאלת השאלה מאיפה כל פירוט השמות של הרוגים ופצועים  המובא כאן ?

      הגברדיה היהודית השלב השלישי

    הגברדיה המשיכה לפעול בראשותו של וולפנזון עד סוף שנות השבעים של המאה ולפי דעה אחת הפעילויות אורגנו מהטחנה התת קרקעית של וולפנזון שמשם יצאו האנשים לפעולותיהם השונות .

    אנשי הגברדיה בהנהגת זאב וולפנזון עסקו בביעור וביבוש ברכות מיים רעים שעמדו "מאז חורבן בית המקדש "בסביבות ירושלים והפיצו מגפות שונות .ונטעו גן גדול של עצי זית ושקדים על שטח קרקע שרכש הילל ריבליו בקרבת מערת שמעון הצדיק ולפי המקובל הייתה זאת פעולה בעלת לשיבות מיסטית לשם אתחלתא הקץ המגולה שבחז"ל ולפי הגר"א .
    מנהיגים אחרים כללו את רבי אליהו יהושע בן הרב משה מגיד ואת רבי הילל שרלין. את רבי אליהו לוצ'נר ,שמריה גולדשמיד לייב קלעצקר וישראל לייבסון . מרדכי בן נח שולמן לייב צייטלין ,שלמה בירער ,אלטר וילנר ,ישראל מוהליבר  ( שמוצג במקורות כ"איש חזק גיבור חייל שרגיל היה לשמור על המעיין של מי השילוחו על הטובלים שם מטעם הגברדיה מפני ערבים שהיו מציקים לטובלים וגונבים את בגדיהם   ") ,דוד ציבי ריבלין ,יודל שרייער ועוד ( ואלו שמות חברים אשכנזיים בלבד אך היו גם חברים ספרדים ).

    כאמור תמיד היה להם שירות ביון שפעל בתוך האוכלוסייה הערבית והביא ידיעות מוקדמות על מזימות שנועדו לפגוע בישוב היהודי
     במסגרת פעולותיהם השונות אנשי הגוורדיה סללו דרך ביטחון אל מחוץ לעיר העתיקה בין שלוש השכונות החדשות "נחלת שבעה " "מאה שערים " ואבן ישראל " שביל ביטחון שנסלל בתוך שדות הטרשים השוממים כדי ליצור קשר בין תושבי השכונות במקרה הצורך. . על טוואי שביל זה נמצאים כיום רחוב הרב קוק ורחוב החבשים המובילים משכונת נחלת שבעה אל מאה שערים וממאה שערים נמשך השביל לשכונת אבן ישראל כאשר המשכו הוא רחוב יפו וחלקו עבר דרך מה שהפך להיות כעבור שלוש שנים לשכונת זכרון משה ". לשביל ביטחון  זה נשקפה סכנת ניתוק כאשר הרוסים עמדו להגדיל את שטחם ולקנות שטח נוסף בקרבת בית דוד ברחוב הרב קוק ,אך הישוב היהודי הקדימם ומיהר לקנות את הקרקע.
    לפי המסופר השר משה מונטיפיורי שלח במחצית המאה ה19 שני יהודים צעירים מאנגליה משוחררי הצבא הבריטי לאמן את אנשי הגברדיה .אבל גם קונסול אנגליה וקונסול ארה"ב בירושלים נהגו לעזור לה לפעמים בנשק ובעיקר בידיעות וסבורים שהקונסול הבריטי עשה זאת הודות למונטיפיורי  שהיה ידוע לו שיש לו מהלכים גם בחצר המלכה ויקטוריה .

    רוב חברי הגברדיה היהודית היו גם חברים בחברת "תורה ועבודה " שנוסדה עוד בתקופת  תלמידי הגר"א ובה היו חברים רוב בעלי הממלאכה ופועלי הבניין בימים ההם. ובה הונהג בידי הרב נחמיה כהנוב השימוש בלשון העברית. ( מוסד היסוד ע' 243)

    לגברדיה היהודית היו שלושה מרכזים בירושלים. הראשון שבהם היה בשכונת "נחלת שבעה "  לשם הועבר בשנת תרל"ג 1873 מהעיר העתיקה. ( מוסד היסוד  ע' 192)

     

    מרכז שני היה   במגרש האחורי של שכונת "בית דוד "מערבה .ועל אותו מגרש היה קיים במשך שנים רבות גם אחד המחסנים הגדולים של חומרי בניין שהובאו מחו"ל לירושלים  (  מוסד היסוד ע' 302).

     מרכז שלישי של הגברדיה היה בשכונת "משכנות ישראל " שהייתה הקיצונית ביותר ועומדת בחזית השממה ב"בקצה העולם " והייתה זקוקה לשמירה יתרה בגלל מקרי גניבה התקפות שוד וןואף מעשי רצח שונים .בראש מרכז הגברדיה שם עמדו "הגיבורים הידועים "ר' מרדכי בן נח שולמן ,ר'  לייב צייטלין אלטער וילנער ,דוד צבי ריבלין ישראל מאהליבר  ( שנפצע בהתנפלות שבה נדקרה אישה למוות ) ,לייב רעזיצר ומרדכי בונעס שהיה בנו של שרגא פייביטש שהיה אחד מגיבורי הגברדיה היהודית בדור הקודם ונהפל חלל באחד הקרבות נגדד קבוצת שודדים בדואים שתנפלו על חצרות יהודים בעיר העתיקה.( מוסד היסוד  ע' 243)

    ידוע שלמצטיינים בשורות הגברדיה מסרה הנהלת הועד הכללי  ומנהיג הגברדיה  זאב  וולפנזון מכתבי תודה כעין צל"ש ציון לשבח של ימינו. למכתב זה קראו קר"ק על יסוד ראשי התיבות של הפסוק מהתורה שהיה מובא בראש המכתב "קרני ראם קרניו ,בהם עמים ינגח" והם דברי הברכה של משה רבנו לשבט יוסף, שהתגורר בשומרון.( מוסד היסוד ע' 245)

    ואחרי כל מה שנאמר ייתכן מאוד שהארגון האמיתי שעאמד מאחורי הגברדיה התקיים רק כעשר שנים מ-1869 כפי שנראה להלן.

     שנת  1869 תרכ"ט 

    ידיעה  חדשותית שמופיעה בעיתון הירושלמי "הלבנון" מדווחת על התארגנות צעירים יהודים להגנת יהודי ירושלים בלילות ,התארגנות שנראתה כצורך השעה בעקבות מעשי שוד שנעשו דווקא בידי שוטרי העיר התורכים שהיו אמורים להגן על היהודים.   על פי הכתבה החמיר מצב הבטחון בירושלים וסביבותיה בשנת 1869 וחיילי הפחה, במקום לדאוג לבטחון העיר ותושביה השתתפו בעצמם במעשי אונס ושוד אלים של נוצרים ויהודים. וכך נאמר שם בין היתר : " כן רבו פה בימים האלה גנבים ושודדי לילה…ואך אל בתי העברים יבואו, כי פחד היהודים לא נפל עליהם…על כן נדדה שנת היהודים בימים האלה כעשיר כאביון". בכתבה מתואר מעשה שוד שנעשה על-ידי "שומרי העיר" שחדרו באישון לילה לביתו של פקיד העדה הספרדית רבי יצחק בכר חיים שיריזלי ובאיומים על חייו שדדו ממנו סכום של 276 פרנק שהחזיק בביתו למשמרת. לאחר מכן עוד היכוהו מכות חרב על ראשו ובכל פלגי גופו, מעשה שלשמעו נרעשה כל ירושלים. וכך מסיים הכותב : " ומאז ועד היום בכל לילה ישמע קול המולה במחנה העברים ואין מושיע, והשומרים מחיל הפשה לא ישימו לב…והנה עתה בכל לילה בני ציון הבחורים האבירים יסובבו בעיר לשמור את אחיהם לקיים מה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום ההוא וכל הלילה"

    הכתבה פורסמה בגליון "הלבנון" מיום כ"ט תמוז תרכ"ט (1869).

    העם זאת ההתחלה של "הגברדיה היהודית "  האמיתית שעליה אנו שומעים מכאן ואילך?

     שנת תרל"ב 1872

    ב1872 נחטפו שני ילדים יהודים  מאחת החצרות שברחוב היהודים בעיר העתיקה ונמצאו לאחר חיפושים נמרצים על ידי הגברדיה מוטלים ערומים ורצוצים באורווה של חמורים בכפר ערבי ליד ירושלים נתברר ששני ערבים נכנסו לחצרם דרך הגגות הצפופים של החצרות וגנבו את הילדים .  ( מוסד היסוד ע' 196)

    כן נהרג על ידי שודדים ערבים  בתמוז תרל"ב 1872 יהודי צעיר בעיר העתיקה  ואשתו נאנסה על ידם בנוכחות ילדיה . אנשי הגברדיה חיפשו וגילו את הרוצחים לאחר יומיים וחיסלום בחנק .המקור  מוסיף שפרטים רבים מסופרים בקרב זקני ירושלים על פרשה זאת .( שם)

    סופר גם ששניים מראשי הגברדיה מרדכי בן נח וישראל מאהליבר תפסו פעם שנייים מהערבים שהיו ידועים להם כמועדים למעשים כאלו וחנקום. ( מוסד היסוד ע' 200).

     שנת 1873 תרל"ג

    בשנת תרל"ג הוקמה   תחנה של הגברדיה בשכונת נחלת שבעה לשם הועברה  מהעיר העתיקה.

     בחודש אדר תרל"ג 1873 נעשה נסיון של בעלי חצרות ערביים בעיר העתיקה לשרוף את מחסן העצים שבשכונת נחלת שבעה שהיה מיועד לבניין בתים רבים בשכונה זאת ושכונות חדשות אחרות. הנסיון הוכשל על ידי  והתוקפים שהוברחו בידי הגברדיה.  אחד מהם שרגלו נשברה במנוסה המבוהלת סיפר לאנשי השכונה שהייתה זאת כנופיית שודדים שאורגנה על ידי בעלי החצרות בעיר העתיקה ומטרתם הייתה  להרוג את דרי השכונה ולקחת את כל העצים על חמורים שהביאו עימם.מחסן עצים הובטח לשודדים בשכר מלאכתם .על פיו נודע מקום התחנה של חבורת השודדים.

     אחרי ימים אחדים יצא מספר רב של אנשי הגברדיה יהודים מזויינים אל מקום תחנת השודדים באחד השדות בקרבת הכפר הערבי בית צפפה ,חבורה גדולה של אנשי הגברדיה  הקיפו את המחנה מכל עבריו  וחיסלו את כל המחנה .

    ראשי הגברדיה שסיכנו את חייהם בפעולה נועזת זאת היו : מרדכי בן רבי נח שולמן , לייב צייטלין ,שלמה בירער,אלטיר ווילנער ,ישראל מוהילבר ,דוד צבי ריבלין ,יודל שרעייר ואחרים מהעדה הספרדית יחד עם עוד רבים מחברי הגברדיה גיבורי כוח ורוח  .המנהיג הראשי היה מן הסתם זאב וולפנזון.( מוסד היסוד ע' 197-198)  

     ליל הישועה

     פעולת השיא של הגברדיה הייתה גם היא  ב1873. 
    ב1873 (תרל"ג ) נתרבו מעשי הכנופיות במידה שלא הייתה כמוה .המוני ערבים פרועים וכנופיות שודדים בדואים שפעלו תחת השם "ג'יהרט איל חרבייה "  התרכזו בכל סביבות ירושלים ומידי לילה בוצעו מעשי שוד והתעללויות בבתיהם של יהודים בעיר העתיקה.הפחה מושל המחוז אמר שאין בכוחו לדאוג לשמירה בכל הסמטאות וכל שכן כאשר השודדים חודרים לבתי היהודים דרך הגגות של בתי הכנים הערביים
    ראשי העדה ובהם וולפנזון פנו אל הקונסולים הזרים בבקשת עזרה. הקונסולים ענו שהם רואים תרופה למכה זאת רק בשני דרכים :א. שהיהודים בעצמם יגדילו את הגנתם בכל דרך .ב. שהיהודים יגדילו את ישובם מחוץ לעיר.

    קונסולי אנגליה וצרפת הבטיחו את עזרתם ונתנו לגברדיה היהודית של וולפנזון כמות נשק להגנה .כן סייעו בגילוי סודות של הכנופיות ומקומות מחבואיהם באמצעות משרתיהם הקוואסים הערביים.מסופר גם בהדרכת הגברדיה בירושליןם השתתפו שני יהודים מאנגליה שהיו קצינים בגדוד היהודי בצבא האנגלי שבלונדון ( שם ע' 244)  
    בחודש סיוון תרל"ג החליטה הגברדיה לא רק להגן על בתי היהודים שבתוך החומות אלא לצאת החוצה מן העיר ולגרש את הכנופיות מן ההרים שבסביבות העיר . בליל י"ח בסיוון יצאו אנשי הגוורדיה מצויידים בנשקם ,התפצלו לשלושה ראשים ,ופשטו על ההרים בסביבות העיר. הם הקיפו את מחנות הבדווים ובקריאה גדולה "לה' הישועה !" ירו מטחי אש ברובים ובאקדחים על הבדואים המופתעים .מתוך מחנות הבדווים נשמעו רק יריות בודדות שהשתתקו מיד .כל המערכה ערכה כמחצית השעה.השודדים נסו על נפשם בהשאירם אחריהם שלל גדול של כלי נשק ובין אנשי הגברדיה רק פצועים אחדים .
    זאת הייתה התנגשות רבתי בין הגוורדיה ובין כנופיה גדולה ולפי הסיפורים (המוגזמים כנראה בצורה קיצונית או בדויים  א.א.)  נפגעו בהתגשות כ150 שודדים ושלל רב של כלי נשק נפל בידי אנשי הגברדיה .

    בין ההרוגים הבדואים נמצאו גם מספר אזרחים עירוניים ידועים של העיר העתיקה רובם ממשפחת הבעשעטים הידועה לשמצה במעשי ההתעללות שלהם ביהודים ובהם במנהיג העדה הפרושית ישעיהו ברדקי.הללו שימשו כמורי דרך לכנופיות.

    באוהלי הבדואים נמצאו כמויות גדולות של בגדים וחפצים של יהודים ורבים מן ההרוגים היו לבושים בבגדים וגלימות של חכמי היהודים שנגנבו מבתי היהודים בעיר העתיקה. .

    משפחות הערבים העירוניים ההרוגים באו לפחה בטענה שהיהודים התנפלו על "אנשים שקטים " ועל לא עוון בכפם .הפחה ענה להם שיחקור את העניין אך לא היה בלתי מרוצה ממפלת כנופיות הבדואים כי הוא עצמו סבל ופחד מהם . ( מוסד היסוד ע' 198-199 )

    בקרב זה נשבר האירגון המרכזי של כנופיות הבדואים בומשך כמה זמן אחרי המעשה הנועז הזה פסקו מעשי השוד מחוץ למקרים בודדים של מעשי גניבות  ( טענה שאמנם מוכחשת מהשורות הבאות במאמר זה… )* .

    סופר שמאז חגגו בירושלים היהודים את ליל הישועה הזה ליל י"ח בסיוון תרל"ג והיה נהוג להגיד בו את ברכת "ההלל "במשתה ובשמחה במשך שנים . 

    סופר גם שבסמטאות הרובע היהודי שרו את השיר "ג'יהרט אל חרביה הפך לנו ה' למרחביה". ( עליות אליהו ע' 179)

      ההיסטוריון פרופסור ישראל ברטל דחה את הסיפור הזה ואת הגברדיה  בזלזול

    "150 הרוגים ? זה קרב גדול פי כמה מזה של תל חי ,עשרות שנים אחר כך ומתאים יותר לקרב בינוני במלחמת העצמאות.,ורק יצחק שדה חסר פה. זה בלוף גמור על פי כל קנה מידה מדעי. אבל מבחינת הצורך הפנימי של החברה החרדית זהו (  ספר "מוסד היסוד" א.א.  )  ספר ההגנה החרדי ,הגברדיה היא מעין ארגון "השומר " החרדי ".

    ( רמי רוזן "ראשונים תמיד היינו :ההיסטוריה על פי החרדים" )

    ובכל זאת עם כל  אי הסבירות הכללית של הסיפור ( שמן הסתם היה זוכה לאיזכור במקומות רבים באותה התקופה אילו התרחש   אבל אינו מוזכר כלל )   אותי מפליא התאריך המדוייק שניתן לסיפור שהוא יחסית קרוב לזמן פרסום הסיפור ב-1958 . קשה לי להאמין שהכותבים פשוט המציאו אותו מהחלל הריק.

    האם ייתכן ש"משהו"  אכן אירע בסיוון תרל"ג שאכן שימש בסיס לחגיגות  הישועה שאכן התקיימו  ולסיפור?

    לדעתי לא מן הנמנע שהבסיס לסיפור הוא היתקלות קטנה  בין יהודים וערבים  בתאריך המדוייק  שצויין שנופחה מעל ומעבר למימדיה לסיפור כפי שהוא כאן.

    שנת תרל"ד 1874.

    מוקמת שכונת "מאה שערים " השכונה החמישית הגדולה והמרוחקת ביותר עד כה מחוץ לחומות ירושלים .בין מייסדיה יוסף יושע ריבלין ובן ציון בנו של זאב  וולפנזון.

    יוסף יושע ריבלין נכנס לגור בבית הראשון בשכונה כשהוא מבודד ומרוחק מכל ישוב .הוא חופר "תעלת הצלה "כעין מנהרה מכוסה בלוחות עץ ועליהם שכבת עפר באורך של חמישים מטרים שנמשכה מתוך חצר הבית עד היציאה לשדה במקרה של התנפלות. איתו נמצאים אחד או שניים מאנשי הגברדיה היהודית המשמשים כמעין "שומרי ראש".

    בתוך זמן קצר אכן הייתה התנפלות של שודדים על הבית והדיירים ניצלו על ידי תעלת ההצלה..יוסף יושעה ריבלין ניפצע בידו אך אנשי הגברדיה מכים את המתנפלים  ליד התעלה .( מוסד היסוד  הערה 48 ע' 214) .

     

    שנת תרל"ה 1875.

     

    תחנה של הגברדיה מוקמת בשכונת "אבן ישראל ". (  מוסד היסוד ע' 192) סניפים נוספים הוקמו ביתר השכונות של ירושלים.

    בליח ח' באדר הייתה התנפלות רצח בשכונת "נחלת שבעה" ( שעליה מסופר במכתב מיום י"ב באדר תרל"ה בעיתון הלבנון שנת תרל"ה גליון 35) .בהתנפלות זאת לא היו שום מעשי שוד רק מעשי רצח .מטרתם בבירור להחריב את השכונה שהוקמה זה מקרוב. הטבח עורר פאניקה איומה בקהל היהודי ושמועות ש"חצי נחלת שבעה נשחטה" אם כי התברר לבסוף שרק אדם אחד נדקרועוד כמה אנשים נפצעו. להנהלת הישוב התברר שמקור להתנפלות היה בעלי חצרות ערביים מהעיר העתיקה שדאגו שעל ידי ישוב יהודים בשכונות מחוץ לעיר העתיקה יפסידו את ההכנסות שהיו להם מהשכרת חצרותיהם ליהודים.  נטען שמבצעי ההתנפלות היו שוטרים שנשכרו במיוחד על ידי בעלי החצרות.  העניין הסתדר על ידי אמצעים שונים שכללו מו"מ ישיר הן עם בעלי החצר והן עם המשטרה ועל ידי בקשישים .מאידך התרו אנשי הגברדיה בראש  בעלי החצרות הערביים שעם יקרה עוד מעשה שכזה לא ישאר בחיים. ובנתיים בזמן שההתישבות התעכבה השתכנו מספר הגון של אנשי גברדיה  בבתים הריקים וציפו בכיליון עיניים להתנפלות ערבית.. _( שם ע' 213) .

    שנת תרל"ו 1876.

    מסתבר שההסכמים החשאיים עם בעלי הבתים הערביים וגם האיומים עליהם לא פעלו את פעולתם.התקבלה ידיעה שהם מארגנים חבורת שודדים בדואים להתנפל בלילה אחד על כל השכונות היהודיות שמחוץ לחומה. בהלה נוראית  אחזה את כל יושבי השכונות ורבים מהם נטשו  את בתיהם ועברו לעיר העתיקה  אף שהגברדיה היהודית התכוננה לסכנה.לבסוף בוטלה הסכנה לאחר שיוסף ריבלין הבטיח לבעלי הדירות ערבות בכתב שכל הדירות שלהם שהושכרו עד כה ליהודים לא ישארו ריקות ויכנסו אליהם יהודים חדשים מיידית. בכך היגיע להסכם עם בעלי הבתים והסכנה חלפה. (  שם ע' 168).

     שנת תרל"ז 1877

    בשנת תרל"ז  1877 נגנבו  באחד הלילות ספרי תורה מבתי הכנסת שבשכונת אבן ישראל ובמשכנות שאננים .התברר שכנופיית צוענים ערבים שחנו ליד כפר מעלחה בסביבת ירושלים גנבום וכיסו בהם את אוהליהם .גניבה  זאת זיעזעה את כל יהודי ירושלים .אנשי הגברדיה יצאו אל המקום הסתערו על הצוענים   ועשו בהם  שמות.אחדים מהשודדים נהרגו אחדים נשבו על ידי הגברדיה ( אם כי אין זה ברור מה עשו בהם מסרו אותם לידי התורכים ? א.א. ) ויתרם ברחו .(מוסד היסוד ע' 244)

    לגברדיה היהודית היו אז כמה מרגלים יהודים תימנים שהתחפשו בבגדי פלחים וגם שני פלחים ערבים .( שקיבלו משכורת חודשית מהנהלת הועד הכללי ) הרבה פעמים התברר על ידי המרגלים האלה על תוכניות של שודדים לבצע מעשי גניבות ושוד בשכונת היהודים .

    באחד הימים של שנת תרל"ז בא אחד המרגלים שמו דאהוד ג'ילאל לבית הועד הכללי והודיע שכנופיה גדולה של פלאחים מכפר דיר יאסין מתוננים להתנפל על שכונת "משכנות שאננים "בליל המחרת ומסר כמה הוכחות על זה.

    באותו היום עמדו חלק מאנשי הגברדיה לצאת ליפו כדי להעביר שיירת עולים יהודיים חדשים מיפו לירושלים ( כך היה נהוג בימים ההם שכל הנוסעים היהודים בין יפו לירושלים לא באו בלי שמירה מזויינת של הגברדיה היהודית ).

    לרגל הידיעה של הפלאח המרגל עמדה בעיה קשה אם לעכב את יציאת חלק מאנשי הגברדיה ליפו כדי לא להפחית מכוח הגברדיה באותה השעה . יוסף ריבלין מנהל הועד הכללי הזעיק את הגבאים ואת הרבנים לדון בשאלה זאת כי לפי המצב הייתה העלאת השיירה  מיפו דחופה .אחרי התיעיצות מרובה הוחלט  להזעיק עוד תגבורת  גדולה  של אנשי גברדיה כדי לקיים את שני התפקידים ללא דיחוי. ( מוסד היסוד ע' 244)  משום מה לא  מסופר לנו במקור מה קרה עם ההתקפה המתוכננת עצמה  שאולי לא התקיימה

    מסופר שב1877 נקמה הגברדיה בשודדים ערבים שפרעו פרעות בשכונת"אבן ישראל " בירושלים .המתנפלים שדדו והיכו באכזריות כמה מהמתיישבים היהודיים בשני בתים וכתוצאה מכך מתה אישה אחת כעבור כמה ימים.אנשי הגברדיה התחקו אחרי עקבותיו של אחד השודדים מצאוהו והרגוהו.( שם ע' 225) .

     שנת תרל"ט 1879
    לאחרונה אנו שומעים על הגברדיה  היהודית ב1879.באותה השנה באו שני שליחים מיוחדים מפתח תקווה לוועד כל הכוללים בירושלים וסיפרו כי קיים חשש של התנפלות ערבית על המושבה הצעירה בפתח תקווה .הם ביקשו מספר גדול של שקים ריקים להקמת ביצורים סביב המושבה. בו ביום נאספו בין יהודי העיר אלפי שקים ריקים שהועמסו על חמורים וגמלים ונשלחו לפתח תקווה בלויית שני שמשים  כמה מחברי הגברדיה ובראשם המוכתר אליהו קוסובר . ( מוסד היסוד ע' 316 הערה לעמוד 118 מבוסס על עדות  בעל פה של יוסף מוכתר ( רוזנטאל)

    לאחר מכן התפזרה הגברדיה.לא ברור למה  אולי  בגלל פטירתו ב-1881  של זאב וולפנזון ששימש כמנהיגה והרוח החיה שבה?  

     היה או לא היה ?

     נשאלת השאלה:עד כמה אפשר לסמוך על כל הסיפורים האלו על הגברדיה היהודית בראשות זאב וולפנזון ?
     כאמור למעלה מקובל לחשוב אצל החוקרים המועטים שבדקו את העניין  שהמדובר שבסיפורים דמיוניים לחלוטין ומומצאים בידי  החזן  זלמן ריבלין שיצר את הסיפורים על הגברדיה בספרו "חזון ציון ".

    אבל כפי שראינו שסיפורים אלו פורסמו לא רק על ידיו אלא גם על ידי אנשים אחרים ממשפחות אחרות בספרים אחרים כמו "מוסדי ארץ "  שטענו גם הם  שאבותיהם היו בגברדיה .  


    דעתי היא  שיש לראות  את הסיפורים על פעילויות הגברדיה ב"שלב הראשון" של פעילותה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19  אלו המובאים בספר "חזון ציון " כ"דמיוניים" .

     אלא שגם הסיפורים האלו היו ישנים יותר משנות ה-40 של המאה ה-20 ואולי כבר נוצרו בסוף או אף אמצע המאה ה-19.

    לגבי הסיפורים המובאים בספר "מוסד היסוד "  לגבי הגברדיה בשלבים המאוחרים של פעילותה כאן לדעתי יש גרעין של אמת שדורש חקירה.

    לדעתי איזכור השמות השונים של מי שמוגדרים כ"פעילי גברדיה " באירועים שונים ואף כאלו שנפצעו או שנהרגו בפעולות שונות  הוא פרט שהוא אולי עדות מסייעת לכך שהיו דברים בגו' מאחורי ההגזמות הפראיות  השונות.
     לדעתי ארגון חשאי מעין זה התקיים אולי החל  מאמצע המאה ה-19 בהנהגת  זאב וולפנזון שנודע בפעילותו הבטחונית עוד מימי אברהים פחה . וולפנזון הקים בחשאי  אולי בשנות השישים של המאה ה-19 אירגון שתפקידו  היה לספק הגנה כל שהיא לתושבי ירושלים בעיר העתיקה ובשכונות החדשות.האירגון עסק גם בפעולות בריאותיות עוד נושא שהעסיק את וולפנזון.

     

    מרכז  האירגון  ( החמ"ל אם נרצה ) היה מן הסתם מביתו של וולפנזון בעיר העתיקה. שם הייתה לו תחנה תת קרקעית , אולם ענק מהתקופה הצלבנית שבעבר שימש כנראה כמקום אימונים ללוחמים צלבניים.מקום מתאים מעין כמוהו לשלוח את אנשי הארגון החשאי שקיבל לימים את השם "הגברדיה " לביצוע פעולותיהם.  

      וייתכן שהיו אלו אנשיו של וולפנזון ( ואולי הוא עצמו ?) שהמציאו במקור את הסיפורים על מעללי קודמיהם כדי לתת לעצמם "עתיקות וסמכות".
    דעתי היא שהיה ארגון כזה שניתן להשוות אותו למשמרות הצניעות של היום ופעל בקרב הקהילות בירושלים . ומטעמי סודיות נמנעו מלעסוק בו.

     כמו שגם היום העיתונות החרדית לא עוסקת במשמרות הצניעות. השמועות עליהם כמובן עוברות מפה לאוזן כשהן מוגזמות בדרך בטירוף וכך רצוי לכולם.

    אבל בסיס אמיתי יש ויש .

    וכך היה לדעתי עם סיפורי הגברדיה היהודית.

    ד"ר אריה מורגנשטרן מסכם את דעתו בעניין :
    עניין הגברדיה הוא נושא מעניין שבהחלט דורש מחקר רציני ומפורט .

    כנראה שהיה גוף מאורגן של בעלי זרוע ( שמשים) בקרב כולל הפרושים שפעל ב"סמכות ורשות" ההנהגה, כנגד המשתפי"ם של המיסיון האנגליקני, ויתכן בהחלט שפעלו גם כנגד פורעים ערביים.

    בהחלט אין לדחות על הסף את קיומו של אירגון ששימש כבסיס לסיפורי "הגברדיה היהודית".


    .

     ביבליוגרפיה

     

    הספרים הבולטים  שעוסקים בגברדיה היהודית הם

     

     

     

    , יוסף יואל ריבלין     מאה שערים /    ירושלים :   המחלקה לעניני הנוער – המדור הדתי

     של ההסתדרות הציונית,   תש"ז 1947

    מהדורה שנייה

    תולדות שכונת מאה שערים /  מהדורה מצולמת של הספר "מאה שערים" – ירושלים, תש"ז; בתוספת הקדמה ושני קבצי תמונות   ירושלים :   אריאל,   (תשנ"ט 1999)

    במיוחד פרק "יד :שמירה והגנה  ( במאה שערים ) .

    ( שלמה זלמן ריבלין (מחבר אנונימי ) חזון ציון :
     שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל

     

    בעריכת חיים הלל ריבלין

     

    תל-אביב : [חמו"ל], תש"ז  1947 מהדורה שנייה ומושלמת

    ( המהדורה הראשונה יצאה בצורת חוברות נפרדות בהפצה מוגבלת ביותר )

    "מהדורה שלישית  כוללת נספח :

    מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי  הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א 1951 .

     

    מהדורה רביעית הוצאת מוסד היסוד ,תשס"ב 2002

    מאמרים בספר "מוסדי ארץ המזכירים את הגברדיה היהודית :

    ד"ר ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון "גורם ראשון בבניין מדינת ישראל

    הר"ר דוד ליב לוי ( לעוי ) "מעשי אבות סימן לבנים ".  

    שמריה כלב "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" .

     

    שלמה זלמן ריבלין (מחבר אנונימי)  

    מוסד היסוד : תמצית מתוך תולדות הועד הכללי כנסת ישראל… "המוסד העליון… של הישוב הישן  

     מתחילת יסוד ישוב האשכנזים בירושלים בשנת תקע"ב ע"י תלמידי הגר"א וחסידי  הבעש"ט ובעל התני"א ז"ל ובית היוצר הכללי של כל מפעלי הבנין והרחבת הישוב קובץ מפתח לתולדות ועד הכללי   /    ירושלים :   ועד כנסת ישראל (רמבעה"ן) ירושלים הכללי כנס"י,   תשי"א 1951
     

    מהדורה שניה ומורחבת מאוד:

    מוסד היסוד

    מוסד היסוד :   תמצית מתוך תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים בו כלולים עיקרי התולדות של הישוב הישן בא"י /  נערך לדפוס ע"י אלעזר הורביץ.   ירושלים :   הוצאת ועד הכללי כנסת ישראל, 

      1958/  תשי"ח.  

    (רק מהדורה זאת כוללת את רוב החומר על הגברדיה היהודית ).

    מהדורה שלישית יצאה לאור בשנת תש"ס  2000 דפוס צילום של הוצאת ירושלים תשי"ח, כולל השער המקורי.  

    על הכריכה : מוסד היסוד :תולדות ראשית הישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א.

     

    יעקב רימון ויוסף זונדל וסרמן( עורכים)

    ירושלים העתיקה :   לקט ספורים, אגדות ותאורי חיים /    (ירושלים) :   המכון לאיסוף סיפורי א"י ואגדותיה,   ( 1958 תשי"ח

    כולל סיפורים על הגברדיה מ"חזון ציון " ואת סיפורו של יעקב רימון "השיירה השבויה" ע' 224-230.

     אברהם שמואל שטייין

    אדרת אליהו :   סיפור היסטורי /    תל-אביב :   אל"ף,   תשכ"ד 1964 

          כולל הרחבות  של סיפורי הגברדיה.    

     אברהם ב. ריבלין –ירושלים תולדות הישוב העברי במאה ה-19.הוצאת  אל"ף תשכ"ו 1967

     יעקב גליס .    מגדולי ירושלים    ירושלים :   ספרית ראשונים,   תשכ"ז 1967.

     

    אברהם בנימין ריבלין    "רבי הילל ריבלין " בתוך " אישים בעיר הנצח :   מונוגרפיות /    (ת"א הוצאת אלף   

    , 1968

     

    יוסף זונדל וסרמן ""הגוארדיה היהודית –מגיני הישוב " בתוך " "  "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה .."   הוצאת מסלול תל אביב .

    1973\

    , אברהם בנימין  ריבלין "ההגנה העצמית של מחדשי הישוב העברי בירושלים " בתוך    עטרה לישנה: פעולות, פרשיות, מאורעות והישגים בישוב העברי  

    :    בירושלים במאה התשע-עשרה /    תל-אביב :   אל"ף,   תשל"ג 1973.
      

     בצלאל לנדוי "עלילות ירושלים  שאין להן שחר " דגלנו ניסן  תשל"ד ע' יב  

      האיש על החומה :
     מסכת חייו, פעליו, מנהיגותו ודברי ימי התקופה של … רבי יוסף זוננפלד .. כרך ב'. / ליקט וערך שלמה זלמן זוננפלד ירושלים : [חמו"ל], תשל"א  ירושלים :   ש.ז. זוננפלד,   תשל"א-תשל"ה

     

     

    ריבלין, יעקב משה    ראשית הישוב היהודי מחוץ לחומות /    ירושלים :   הוצאת המשפחה  תשל"ח 1978   

       ( כולל פרק על הגוורדיה היהודית.

     

      

    כל ההתחלות

     

                                                                                                                                                                                                      .(  גרשון גרא"סתרי ומגיני" בתוך  כל ההתחלות ספרית מעריב ,1984 ( פרק על הגברדיה היהודית

    יעקב אבן חן " עליות אליהו :   עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל /    (תל-אביב פאר תשמ"ד 1984) כולל את סיפורי הגברדיה.    
     אריה מורגנשטרן, –   משיחיות ויישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט /   ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשמ"ה 1985.
     

    חיים באר "עת הזמיר " הוצאת עם עובד 1987

    יעקב  ברנאי "מגמות בחקר היישוב היהודי בארץ-ישראל בימי הביניים ובתחילת העת החדשה" קתדרה, 42, תשמ"ז: 1987  114-119.

    ש.נעם  רבי שמואל סלנט :   מסכת חייו המפלאה של "רבה של ירושלים"… /    ירושלים :   [חש"מ],   תשמ"ט 1989   כולל סיפורי גברדיה.
     

     

     ישראל  ברטל גלות בארץ: יישוב ארץ-ישראל בטרם ציונות. ירושלים: הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית 1994. .כולל את המאמר "ציפיות משיחיות ומקומן במציאות ההיסטורית " העוסק גם במשמורים.

     

     היסטוריוגרפיה ולאומיות

    יעקב ברנאי  הפרקים "עליות הפרושים לארץ ישראל " ו"הישוב הישן " בתוך  היסטוריוגרפיה ולאומיות: מגמות בחקר ארץ-ישראל ויישובה היהודי, 634-1881. ירושלים: הוצאת י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית 1995

    רמי רוזן "ראשונים תמיד היינו-ההיסטוריה על פי החרדים  " מוסף הארץ 6.12.1996 ע' 42-44

     Israel  Bartal,.   The Vilna Gaon as a portender of Zionism – pseudo-epigraphy in the service of the movement.  The Materials of the International Scientific Conference… 1997.   In: The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture, (1998) 157-163

     

     

     

    אריה מורגנשטרן ,  גאולה בדרך הטבע :   תלמידי הגר"א בארץ ישראל תק"ס-ת"ר 1800-1840 : מחקרים ומקורות / מהדורה ראשונה תשמ"ט   מהדורה שנייה ומורחבת " ירושלים : מאור, תשנ"ז.1997

    במיוחד המאמר בספר זה " מציאות היסטורית או משאלת לב בחקר עליית תלמידי הגר"א". העוסק גם במשמורים.

     יהודה שנהב הגלימה, הכלוב וערפל הקדושה": השליחות הציונית במזרח כפרקטיקה גבולית בין 'לאומיות חילונית'  ו'תשוקה דתית'

    בתוך מערבולת הזהויות : דיון ביקורתי בדתיות ובחילוניות בישראל / עורכים – יוסי יונה, יהודה גודמן.,מכון ואן ליר ,2004.  

    מורגנשטרן, אריה-   השיבה לירושלים :   חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה /   ירושלים : מרכז שלם, תשס"ז 2007.

    אלי אשד חייו הכפולים של זאב וולפנזון אתר "היקום של אלי אשד" אפריל 2008

     איל דודסון  " ושוקדים על לימודם :ישיבת "עץ חיים "ומסגרות לימוד תורה בחצר "החורבה" בשלהי התקופה העותומאנית " בתוך "החורבה –שש מאות שנים של התייטשבות יהודית בירושלים מרכז זלמן שזר   2010 , ע'133-147

    ניר מאן "המיליציה הנשכחת של ירושלים סגולה מגזין ישראלי להיסטוריה גיליון 3 יוני 2010

     

    אלי אשד "שכחתם את וולפנזון " –תגובה לניר מן |"סגולה גיליון 34

    אלי אשד "המסתורין של "קול התור"

     

     

     אלי אשד "האגדה לבית ריבלין

    אלי אשד "הראשון לבית ריבלין "

    אריה מורגנשטרן "משה ריבלין מנהיג בעת משבר

    סיכום כנס משפחת וולפנזון

    רשמים מכנס משפחת וולפנזון

    זאב וולפנזון בויקיפדיה  

     

    היכל התהילה של הפנטסיה העברית

     

     

     

    לפני כשנה  יצא לאור ספר קובץ מאמרים העוסק בפנטסיה הישראלית לדורותיה בשם "עם שתי הרגליים בין העננים " בעריכת הגר ינאי ודניאלה גורביץ'.

    רעיון לכאורה מבורך .  

     אך  איני   מסכים כלל עם התזה הבסיסית של העורכות  כי הפנטזיה הייתה כביכול ז'אנר דחוי ונידח  ומבוזה בספרות העברית המודרנית  תזה    שנראית לי שגויה מן היסוד ומראה יותר מכל על חוסר ידע בתולדות הספרות העברית ואולי גם על איזו אידיאולוגיה שעומדת מאחורי התזה הזאת. .

     למרות זאת הספר  גרם לי להרהורים בשאלה אילו הן היצירות המופתיות ביותר בז'אנר הפנטסיה העברית במאות ה19 והעשרים.

    ובעקבות ההרהורים האלו להלן רשימת "היכל התהילה " שלי של מיטב היצירות הפנטסטיות שיצאו בעברית במאות הקודמות למבוגרים וילדים המוצגת לפי סדר פרסומם . 

    לכולם יש אלמנטים פנטסטיים של העל טבעי והמיתי ומה שלא יכול להתרחש במציאות היומיומית העכשווית המוכרת לנו שזוהי ההגדרה הטובה ביותר שאני יכול לחשוב כרגע על ספרות פנטסיה . כמה מהם אינם כל כך פנטסטיים כמו שהם עוסקים בפנטסיה עצמה בנושא.

    בהכנת הרשימה התייעצתי עם מומחים לתולדות הספרות העברית כמו הפרופסור נורית גוברין והפרופסור גבריאל מוקד .

    בבחירת הספרים לקחתי בחשבון ספרים שזכו בפרסים ספרותיים שונים במיוחד בתחום ספרות הילדים שזהו מדד טוב להערכתם בידי סמכויות שונות בנושא.

     עוד מדד היה התייחסויות הביקורתיות המשבחות או מעמיקות שפורסמו עליהם לאורך שנים .

    מדד שלישי היה הערכתי שלי כמומחה בנושא.

    הספרים מסודרים ככמה רשימות ומופרדים בין פנטזיות המיועדות למבוגרים ופנטזיות המיועדות לילדים ונוער ,אם כי כמובן יש ספרים שיכולים להיות בכל רשימה .

     כל אחד מהספרים והסופרים   מקבל מימני   רטרואקטיבית את "פרס הגולם " הוירטואלי  של האתר לספרות פנטסיה עברית מופתית  ( על משקל פרסי "האוסקר " של תעשיית הקולנוע האמריקנית " פרס ההוגו של חובבי המדע הבדיוני בארה"ב ופרס הגפן של חובבי המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל ) שאותו יצר אמן הפנטסיה המוכשר  איליה סלניקוב  על פי רעיון שלי.

     

    .תודה על העיצוב  איליה.  

     מסורת הפנטסיה העברית

    השפה העברית כידוע יצרה את הספר הגדול ביותר של כל הזמנים "התנ"ך שכולל בתוכו גם פרקי פנטזיה מעולים שונים כמו סיפורי משה ויציאת מצרים ,סיפורי אליהו ואלישע נבואות יחזקאל סיפור יונה וסיפורים אחרים ( כמובן שיש רבים וטובים שיעניינו שאין המדובר בפנטסיה ).

    יצירות מאוחרות לפנטסיה עברית כללו את ספרי חנוך השונים שתיארו את מסעותיו הקוסמיים של חנוך ברחבי היקום ,וכלל הנראה גם סיפורי הברית החדשה היוניים vמבוססים על מקור עברי אבוד כל שהוא על עלילותיו וניסיו של ישו . 

    ולאורך הדורות נוצרו עוד יצירות פנטסיה רבות ומעולות בשפה העברית.

    כאן בכל אופן אני אתמקד רק ביצירות הפנטזיה הבולטות ביותר לדעתי של ספרות העברית המודרנית זאת שראשיתה מאה ה-18 והתפתחה במאות התשע עשרה והעשרים .  

    היצירות מהמאה ה-19 אינן מוכרות כמעט כיום לקהל הרחב אבל בזמנן הייתה להן השפעה אדירה ולכן הוכנסו .

    היצירות כוללת סיפורי פרוזה בלבד ומתעלמת מיצירות שירה ומחזות  חוץ מכמה מיקרים בודדים .

    והנה הרשימה של ספרי הפנטסיה הנבחרים המובחרים המופתייים ביותר שהופיעו בשפה העברית במאות ה-19 וה-20 למבוגרים ולילדים.

    רשימת היכל התהילה של הפנטסיה העברית .

     

    היכל התהילה של הפנטסיה העברית במאה ה-19

     

     

    רבי נחמן מברסלב " סיפורי מעשיות משנים קדמוניות"  ( 1816)

    ערך נתן מנמירוב הופיע במהדורה דו לשונית בעברית וביידיש.

    סיפורי פנטזיה אלגוריים קלאסיים הרב נחמן מברסלב היה יחיד במינו בין הרבנים היהודיים בכך ששלח את ידו בסיפור ( לא בכתיבה הסיפורים נכתבו מפיו ) של סיפורי פנטזיה המתרחשים כמו כל אגדה קלאסית היה היה אי שם "..והם היוו מאז מקור השראה עצום לדורות של תלמידים ומאמינים. 

     Joseph Perl.jpg

    ספריו  של יוסף פרל( 1773-1839) דמות מרכזית בתנועת ההשכלה בגליציה שלחם כל חייו בתנועת החסידות שנראתה לו כתנועה מפגרת ומושחתת.

     

    במסגרת מאבק זה כתב את ספר המסעות הפנטסטי

    "מגלה טמירין " ( 1819) פרודיה על סיפורים החסידיים מסוג אלו של נחמן מברסלב .סיפורו של הצדיק החסידי עובדיה בן פתחיה שבאמצעות כתב יד של הבעש"ט מייסד החסידות מגלה את הדרך איך להפוך לרואה ואינו נראה ו"קפיצת הדרך "|היכולת להגיע למקומות מרוחקים מאוד בהרף עיין. ול"מגלה תמירין". באמצעות הכישרון המדהים הזה עובדיה חודר לבתיהם של חסידים מגלה את סודותיהם הכמוסים ביותר ובהם את מכתביהם השונים. והוא עוסק בחיפוש בעיירות יהודיות שונות אחרי ספר שכביכול מסכן את קיומה של החסידות בגלותו את סודותיה הכמוסים בפני נכרים.והוא מתאר מסע בשטאטלים היהודיים ותיאור מפורט שלהם, סטירי מאוד  ,עוין מאוד ,מוגזם מאוד  אבל גם נאמן כנראה למציאות.  ואת מאבקם באיזה שהוא ספר שמשמיץ אותם  וחושף אותם לפני הציבור . הספר זכה להצלחה גדולה תחילה דווקא בקרב חסידים שתחילה לא הבינו שהמדובר בפרודיה עליהם  והתפתו לחשוב שהמדובר בספר נפלאות חסידי אמיתי עד שהתבררה  להם  האמת המרה ואז פעלו להחרמתו ולהשמדתו בכל מקום..אלא שהספר זכה  להצלחה כזאת שנוצרו לו  המשכים  גם בידי יוצרים אחרים.

     .פרל עצמו כתב לסיפור ספר המשך בשם "בוחן צדיק". ( 1838) שבו פתחיה מתווסף הכישרון לנוע בענן לדעות על כנפי עב ממקום למקום ומגלה לוח הכותב על עצמו בגבו את דברי כל בני האדם בסביבתו  ואת מחשבותיהם הכמוסות והעבריניות ביותר. ושוב באמצעות הזה נחשפים כל החטאים של החסידים הצבועים למחוק את הרשום בפנקס יכול רק איש ישר בתכלית והספר הוא סיפור מסע וחיפוש בעקבות אדם כזה שקשה מאוד למצאו. . . פרל השתמש כאן בצורת הפנטסיה החסידית אל מנת ליצור סטירה פנטסיה סטירית ראשונה מסוגה בעברית המודרנית.

    יצחק ארטר .גלגול נשמות  ( 1845) .סטירה פנטסטית על יהודי שנשמתו מתגלגלת בצפרדע דג ינשוף וגם חזן ומקובל.

    עוד יצירות חשובות של ארטר כללו  את "תשליך" (1840) שבו אדם צופה בחטאי האנשים המושלכים למים ולומד מהם על אותם אנשים

     ספריו של אברהם מאפו "אהבת ציון ( 1853)

     

     

      אשמת שומרון ( 1865)

     

    .אלו הם ספרים גבוליים רומנים היסטוריים על ימי מלכות ישראל ויהודה שבהם היהודים חיו ועל אדמתם ועיבדו אותה. אין בהם אירועים על טבעיים אמיתיים אולם עבור בני הדור ההוא הייתה זאת פנטסיה משכרת  ואדירת עוצמה.

     

     .אברהם מאפו החל לחבר גם יצירה שלישית בשם "חוזי חזיונות "על משיח השקר  שבתי צבי " ששם הכניס סצינה פנטסטית שבה מופיע השט ן , אולם למרבית הצער מסיבות שונות  של צנזורה ורדיפות של חסידים שחששו ובצדגק שבהיצירה זאת הוא מתכוון ללעוג בהם היצירה לא נשלמה .

      מנדלי מוכר ספרים   "סוסתי "

     סיפורה של נשמת בן אדם שהתגלגלה בסוס וחווה את סבלו של הסוס וסבל האנשים שמסביבו. 

     

    מסעות בנימין השלישי

     שהוא ספר על פנטזיה על מסעותיהם של שני יהודים בעקבות עשרת השבטים האבודים .ונחשב לאחת היצירות החשובות והאכזריות ביותר של ספרות עברית במאה הה-19 בלעג הארסי שלו לפנטזיות היהודיות של התקופה שמוצגות כנתעבות ונלעגות לחלוטין. עם זאת בסוף חייו מנדלי "התרכך " וכתב סיום בלתי ידוע כמעט לסאגה שבה צמד גיבוריו מוצאים לבסוף את עשרת השבטים האבודים מעבר לסמבטיון .

    החיפוש הארוך מגיע לבסוף אפילו אצל מנדלי מוכר ספרים לסיומו הטוב.

     חלק שני :היכל התהילה של הפנטסיה העברית במאה העשרים

     

    יהודה רוזנברג נפלאות המהר"ל עם הגולם ( 1909) .ככל הנראה ספר הפנטזיה העברי המשפיע ביותר על עלילות הגולם מפראג בהגנה על היהודים מפני עלילות דם .הפך לרב מכר עק בקהילות ישראל השונות ומקור השראה ליצירות ספרות מרובות מספור בשפות שונות.

    פרישמן במדבר מאת מ.אריה

    דוד פרישמן " במדבר :   מעשיות ביבליות, ספורים ואגדות /    ברלין :   הספר,   התרפ"ג  1923 קובץ סיפורים רומנטיים ניטשיאניים בעלי אוירה הפנטסטית עזה על מסעם של  בני ישראל במדבר סינ .

    בקובץ זה פירסם פרישמן סיפורי פנטזיה נוספים על דמויות פנטסטיות כמו הגולם ולילית וובמרכז כולם המאבק שאינו יודע פשרות בין ציוויי הדת והחברה  כוחה העז והמכלה של האהבה.

     

    מיכה יוסף בן גוריון ( ברדיצ'בסקי ) צפונות ואגדות    ליפסיה :   א. י. שטיבל,   תרפ"ד-תרפ"ה 1924-1925.פרוטייקט הענק של אחד מגדולי הספרות העברית שבה סיפר מחדש בסגנונו שלו מגוון אדיר  ( לא פחות משמונה מאות !) סיפורים עממים וקלאסיים של הספרות העברית לדורוחיה ובו ניסה לשחזר מחדש את כל אותם האלמנטים שניגנזו בידי דורות של צנזורים והוא ניסה להוציאם לאור מחדש ברוחו שלו. למעשה היה כאן ניסיון ראשון של שחזור מודע של מסורת הפנטזיה העברית  הקדם תנ"כית הקדומה.  .

     

     

    חיים הזז חתן דמים  ( 1925  נובלה שגיבורתו היא אשת משה ציפורה המנסה להקריב את ילדה לאלוהיו של משה והוא בנוי בסיגנון של מיתוס פראי וקדמון . יצירה  זאת הפכה ליצירת מופת של הספרות העברית החדשה.

    חיים הזז המשיך  לעסוק מאז בנושאי הפנטסיה בספרים כמו "יעיש " רומן שגיבורו הוא מקובל תימני  ובמחזה "בקץ הימים " שעוסק בציפיות המשיחיות העזות בימי משיח השקר שבתי צבי. 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    יעקב הורוביץ .ספר אור זרוע  צייר נחום גוטמן   תל-אביב :   הוצאת כתובים,   תרפ"ט, 1929( במקור פורסם בעיתון "העולם " ב-1927) סיפור קבלי מיסטי על רקע גירושם של יהודי ספרד הכתוב בצורת כרוניקה קדומה ומתאר את מסעם  של כמה מגולי ספרד אל אי מיסתורי שבו הם עוברים שורה של חוויות מיסטיות עזות ביותר.

      חיים נחמן ביאליק אגדת שלושה וארבעה נוסח שני.   ( 1929 )

     

     יצירת מופת של הספרות העברית על מסעו של איש צעיר להציל נסיכה בת שלמה המלך הכלואה במגדר באי שומם . סיפור  שאפשר להבינה גם כסיפור ילדים וגם כאלגוריה מיסטית וגם כסיפור על חייו של המשורר ואהבתו לאישה זרה. הופיע במסגרת ספר האגדות "ויהי היום " שגם סיפורים אחרים שלו על שלמה המלך הם בגדר קלאסיקה פנטסטית של הסיפור העברי במיוחד אלו שעוסקים בשלמה המלך ואשמדאי.

     

    3. בלוז מאת יעקב כהן, הוצ4את יהשע צ'צ'יק , 1939 .

    מחזה של משורר עברי ידוע ביותר בתקופתו ( אם כי שכוח לחלוטין כיום ) המתאר

    עיר נסתרת של בני אלמות המתגלה בידי אדם מהעולם החיצון. כתוצאה  מוצאים

    עצמם תושבי העיר האלמותיים ביפני משבר אידיאולוגי ודילמה חמורה: האם לחשוף

    את עצמם ביפני העולם החיצון ולחלוק עימו את סודותיהם או לשמור על הבידוד

    השקט והסטגנציה המוחלטת שהייתה מנת חלקם עד עכשיו?

    המחזה כתוב בשפה מליצית ביותר שכיום מעוררת גיחוך אך כולל רעיונות מעניינים

    ביותר על נושא חיי האלמוות והצורך בהם  (רעיון שהוא בניגוד מוחלט לרוב

    סיפרי המדע הבדיוני בנושא שרואים באלמוות קללה וכמביאים לשעמום מוחלט).לכהן

    הייתה אידיאולוגיה שלמה על הצורך והיכולת של המין האנושי לנצח את המוות ולהשיג

    בני אלמוות באמצעות המדע ועם האלמוות לכבוש את הכוכבים ,אידיאולוגיה  שאותה

     הציג  בפירוט במחזור הפואמות אריאל  .

    בלוז  היה במשך שנים חלק מתוכנית הלימודים בספרות של בתי הספר ,יצירת המדע הבדיוני המקורית היחידה שהיגיעה למעמד זה ,לפני סיפוריו הפנטסטיים של אתגר קרת .

     

     שמואל יוסף עגנון " "האדונית והרוכל" מאת   (" 1943)

     

     

    ספורו  הפנטסטי  המרשים ביותר  של עגנון הוא "האדונית והרוכל " סיפור של רוכל יהודי הנתקל האישה היא ערפדה רצחנית . זהו סיפור הערפדים הראשון  בשפה  העברית  ( ז'אנר שכידוע זוכה היום להצלחה גדולה בעולם וגם בישראל ) וסיפור הערפדים היחיד שנכתב אי פעם בידי סופר שזכה בפרס נובל .הסיפור שימש כמקור השראה לשירם של דן תורן וברי סחווף "אקורדים לשיר הדמעות של לילי ".

    עגנון  כתב כמה וכמה סיפורי פנטזיה נוספים  כמו "עידו ועינם " ו"עד עולם " העוסקות בגורלם הפנטסטי של חוקרים של תרבויות  קדומות מוזרות שהומצאו בידי עגנון עצמו

     

     יורם קניוק היהודי האחרון . (הקיבוץ המאוחד : ספרית פועלים 1981 ) .

     

     

     ספר שמוכר כיום כאחד היצירות הגדולות של סיפורת דור המדינה. סיפורה הפנטאסטי  של משפחה מצאצאיו של המקובל יוסף דילה רינה  שאנשיה ניסו שוב ושוב להביא לקץ הימים באמצעים שונים  והם מסמלים את העם היהודי כולו.

     

     עמוס קינן הדרך לעין חרוד   (עם עובד , 1984.)

     

     

     יצירת המד"ב הישראלית הידועה ביותר שעוררה  סערה עם פירסומה ואף נעשתה לסרט ( שבין שחקניו היתה אלכסנדרה מוסוליני נכדתו  של הדוצ'ה ולעתיד ממנהיגות המפלגה הפשיסטית האיטלקית , כאן היא הופיעה בתור  חיילת ישראלית!) . סיפור בריחתו של גיבור אנונימי במדינת ישראל עתידנית הנשלטת בידי  דיקטטורה צבאית  ,.ספר שאפשר להתנגד  לדיעותיו הפוליטיות אך אי אפשר להתעלם מעוצמתו הכובשת. קינן חיבר עוד שתי יצירות פנטסטיות מעניינות "שואה 2" סיפור על המתרחש לאחר חורבנה של מדינת ישראל ו"את וההב בסופה "שבה אדם אחר מוצא את עצמו בגופו וזהותו של עמוס קינן וחווה מחדש את חייו.

    דוד גרוסמן  עיין ערך אהבה "  (הקבוץ המאוחד, תשמ"ז 1986) 

    סיפור שאינו כל כך של פנטזיה כמו על פנטזיה . התמודדות של ילד ישראלי  עם סופר הפנטזיה הפולני יהודי ברונו שולץ ועם סופר פנטזיה יהודי דמיוני שמת בשואה בשם וסרמן ודרך הסיפור חייהם  של סופרי הפנטסיה הללו  מנסה הגיבור להבין את הממשות המצמררת הכמו פנטסטית אך בהחלט לא של השואה. 

     יעקב שביט סיפור-מסע :   להביא את ג'וני וייסמילר לאפריקה ( עם עובד 1992) .

    שוב ספר פנטזיה שנושאו הוא הפנטסיה.

    ספר נשכח אימפרסיוניסטי לחלוטין שבהחלט נועד למבוגרים בלבד על מסעם הלילי של חבורת בני ארבעים חובבים אדוקים של חוברות טרזן  שהתפרסמו בישראל בשנות החמישים , לשחרר את השחקן הקשיש ג'וני וייסמילר האיש שהתפרסם בגילומו את הדמות של טרזן איש הקופים  מכלאו בבית הזקנים בארה"ב על מנת להביא אותו למקומו הטבעי לג'ונגל האפריקני שם יוכל למות כראוי לו .אחד הספרים הבודדים שעוסקים בצורה מושלמת כמעט בכל הפנטזיות של התרבות הצברית  של העשורים הראשונים  המדינה ומה שקרה להן בימי הבגרות של המדינה.   

     גבריאל מוקד  ואריאציות  (  הקיבוץ המאוחד 1995)  ו"8 מטאוואריאציות  ( הוצאת מהדיר 2009) מאת גבריאל מוקד

    אוסף מסות פילוסופיות פיוטיות שקשה מאוד לסווגן ושיש להן מעט מאוד מקבילים בספרות .המדובר בקטעים קצרים ולא כל כך קצרים לרוב אניגמטיים לחלוטין ועוסקים בדיון  כמו פילוסופי מורכב ביותר  בדמויות וישויות בעולמות אחרים משלנו הנשארים  לכאורה סתומים  לקורא ורק בהדרגה מתגלה הרלבנטיות שלהם למציאות שלנו ולקיום שלנו .ולפעמים הם נשארים אחרים וזרים לחלוטין.  גבריאל מוקד התפרסם בעיקר כעורך ומבקר ספרותי שבין השאר תעניין רבות בפנטזיה ומדע בדיוני ויצירתו הספרותית הבולטת ביותר היא כולה פנטסיה פילוסופית שבו ניתן לטעון שיצר ז'אנר חדש ייחודי לו של ספרות פנטסטית.

     חלק 3 :


    היכל התהילה של הפנטסיה  העברית לילדים

    כאן אעסוק בספרים שנועדו מכלתחילה לילדים בלבד אם כי גם מבוגרים יכולים להיהנות מהם .

    זאב יעבץ "שיחות מני קדם " ( 1887  יצא לאור בעוד ארבע המדורות שונות מאוד זו מזו  ) מהדורה ב' מורחבת :שיחות ושמועות מני קדם " לונדון תרפ"ז מהדורה מצומצמת ת"א 1926. מהדורה מאויירת עם הקדמת עמנואל בן גוריון תש"ז ..מהדורה ה' בשם  "ספורי פלאים אגדות וגוזמאות עבריות מימי קדם /    תל אביב :   מחברות לספרות,   תשי"ט 1959   עם הקדמה של ישראל זמורה ואיורים של יוסל ברגנר .

     העיבוד הקלאסי של . אגדות המדרשים ובראשם סיפורי הגוזמאות של רבא בר בר חנא . "

    יצא לאור במהדורות מחודשות בשמו ב1947 בהוצאת עם עובד עם ציורים של מאיר בר אורי    נחשב לספר הקלאסי הראשון שיועד מיוחד לילדים בעברית ושיש לו ערכים ספרותיים לשוניים ואמנותיים. ויש שרואים ביעבץ את המייסד האמיתי של ספרות הילדים העברית. ובראשון שראה באגדה העברית חומר ספרותי ראשון במעלה.

     

        הרפתקאות חמור שכלו תכלת /    [מרחביה] :   הקבוץ  נחום גוטמן

    הארצי השומר הצעיר,   [תש" ד 1944 ].1944/

    יצא לאור במהדורה חדשה בהוצאת דביר 2001  

    עם תיאור תהליך היצירה מאת מנחם גוטמן, בנו של המחבר

     

    סיפורו של חמור תל אביבי מצוי שמתגלה כנציג כוחות עליונים המשגיח על הנעשה על פני תבל 4ומצילך את הזקוקים לעזרה בשישה  סיפורים שונים  מצרות וסכנות שונות.

    עדות להצלחתו ולהשפעתו של הספר יש בעבודה שגיבורי "מסע בתולעת ספרים " של יעקב שביט ( ראו לךמטה ) מגיעים גם לעולם של ספר זה.

     

    יעקב חורגין יהלום הפלאים ( עמיחי 1956)  קובץ סיפורי גוזמאות ופנטזיה על ילדים, גמדים ויצורים דמיוניים נוספים. כולל את הסיפורההומוריסטי  "מרד החמורים " שבו החמורים מורדים במין האנושי . זכה בפרס למדן .

    חורגין פירסם לימים גם את הסיפור ההיסטורי הפנטסטי בשליחות המלך שלמה על הרפתקאות נוסעים עבריים באפריקה וממלכת שבא בימי שלמה המלך.  

     
     

     

    .

     תמר בורנשטיין לזר קופיקו האורח . (א.זליקוביץ 1958) הספר הראשון בסדרת המפורסמת לילדים שהפכה אהובה כמבר מזה כמעט 60 שנה על הקוף המדבר שבא להתגורר בבית משפחה ממוצעת בפתח תקווה.

    בורנשטיין לזר יצרה סדרה שהיא מאין  היפוך של הסיטואציה הבסיסית הזאת על"ציפופו על קוף מדבר הנודד בחרבי העולם ופותר תעלומות שונות . שמחזיקה מעמד מזה חמישים שנה.

      

    און שריג שם בדוי של שרגא גפני ( גפני, שרגא, 1926-    הרפתקאות דני הרואה ואינו נראה / איורים אליעזר ויסהוף    תל אביב :   מ' מזרחי,    (תשכ"א .1961 הספר הראשון בסדרת "דני דין" על עלילות ילד שהפך לבלתי נראה לאחר ששתה מים סגולים. כאן הוא עדיין לא נלחם למען המדינה כמו בכמה מהספרים הבאים אלא רק לומד למה זה להיות בלתי נראה ומנסה את כוחו בתעלולים שונים.

    אברהם שלונסקי עוץ לי גוץ לי :   מחזה בחרוזים על-פי אגדות גרים /  אייר אריה נבון    תל-אביב :   עם עובד,   תשכ"ז 1966  המחזה המפורסם ביותר לילדים שנכתב בישראל עלילות בת התוכן שעליה לענות של שאלה של שדון מהו שמו ?
     

     

    שמעון צבר.   טוסברהינדי הגבור /   (תל אביב) : עם עובד, (תשכ"ח).ספר נונסנס קלאסי  לילדים וגם למבוגרים  על הגיבור  מארץ צ'ומבאליה שעמד במבחנים קשים ומוזרים והוכתר למלך ..

    יעקב שביט   מסע בתולעת ספרים /   איורים דני קרמן .ספרית דן חסכן 77.  תל אביב :   עם עובד,   [תשל"ה]

    סיפור מסע של חובב ספרים מטורף וידידו הילד בעולמות של ספרי ילדים קלאסיים שונים ובהם "חמור שכולו תכלת " ( ראו למעלה ).

     

    מאיר שלו  הילד חיים והמפלצת מירושלים / ; ציר מושיק לין 1982 סיפורו של ילד שמגלה מפלצת  ירושלמית חביבה שמספרת לו את תולדות ירושלים.

     דן צלקה  מלחמת בני ארץ בבני שחת   אייר אהרן אלקלעי  הוצאת עם עובד , 1992  

    הספר שהוא  בעיני ספר הפנטסיה המשובח ביותר בעברית לבני הנעורים,  סיפור  מאבקו של נער בגזע השדים המאיימים להשתלט על העולם בימי שלמה המלך, ומסעו אל העיר בני האלמוות לוז .איני יכול להשוב על שום ספר אחר בעברית לנוער שעוסק בצורה טובה יותר בגוון האגדות הפנטסטיות   על ימי שלמה המלך ,והבעיה היחידה עימו שהוא קצר מידי . דן צלקה חיבר גם את היצירה המעולה של מדע בדיוני לילדים "המסע השלישי של האלדברן ". ובין סיפוריו הקצרים יש סיפור פנטסטי על המקובל יוסף דילה רינא וניסיונו הלא מוצלח להביא את הגאולה. .

    שירת הלוויתנים (תמונה בהגדלה)

      אורי אורלב שירת הלויתנים    אייר מישל קישקה ,הוצאת כתר   1997 ) סיפורו של נער שמגלה שיש לו כישורים על טבעיים שאותם ירש מסבו להיכנס לחלומותיהם של אנשים אחרים ולהכניס אותם לחלומותיו. ספר שיוצר בקורא תחושה של חלום אמיתי.

     

    אורי אורלב כתב כמובן עוד כמה ספרי פנטזיה מעניינים כמו."קשה להיות אריה " ( 1979)  על אדם שמתעורר בבוקר ומוצא שהפך לאריה .ו"סבתא סורגת" ( 1981)   .סיפור שהוא קלאסיקה לילדים צעירים יותר על סבתה שסורגת משפחה שלמה  ו"כתר הדרקון "( 1991)  סיפור עלילה פנטסטי  המתרחש בכוכב אחר.

    .אי אפשר שלא לכלול ברשימה כזאת ספר של סופרת הפנטסיה הגדולה שלנו נורית זרחי .הבעיה עם זרחי שרוב ספריה הם באיכות גבוהה  ואחידה ובאמת קשה לבחור אחד מהם שהוא יוצא דופן באיכותו גם לגבי שאר ספריה .

    נראה לי שכדוגמה המייצגת הידועה ביותר של סיפורי הפנטסיה של זרחי אפשר  בסיפורי  המכשפה "תנינה " ( אייר אבנר כץ מסדה 1978 )  שיצאו לאור במהדורה חדשה כ"מי מכיר את תנינה " ומתארים את הרפתקאותיה של מכשפה מתלמדת . אפשר להזכיר עוד סיפורים קלאסיים כמו יוני והסוס "  ( 1975) על ילד שיוצא למסע לעולם המתים

     

       ו"אמבטים "( איירה רותו מודן ,2001) על בת ים שמשתכנת בחרוו  של אדם בודד.

     וכמובן את  אמורי אשיג אטוסה( .ציירה הילה חבקין ספרית פועלים 1992.)  סיפורה של מכשפה צעירה וכושלת בבית הספר .

     

    דוד גרוסמן "איתמר מטייל  על הקירות" ( ציירה אורה אייל 1986)  שבו הילד איתמר נכנס בלילה לעולמות שמעבר לתמונות שבקירות חדרו.

    מסדרה זאת אפשר להזכיר גם  את   איתמר וכובע הקסמים השחור " ( 1992) שבו איתמר הופך  את אבא באמצעות כובע קסמים לבעלי חיים  שונים .

    והספר המסיים את הרשימה היחיד שהופיע במאה ה-21:

    גדי טאוב המכשפה מרחוב מלצ'ט 3 ( כתר 2000 ) סיפורו של ילד שמגלה ששכנתו היא ( כנראה ) מכשפה בשילוב  הטוב ביותר עד כה של העל טבעי וחי היום יום  שיצרה ספרות הנוער בישראל.  .

     

     

    הערכתי היא שבניגוד לטענות המלעיזים והמלעיזות גם מהאקדמיה  כבר בעתיד הקרוב מאוד  נראה ספרי פנטזיה מקוריים ברמה גבוהה ביותר ככל שהעניין בז'אנר הולך ומתרחב והן יהוו המשך למסורת הפנטסטית  ארוכת הימים של הספרות העברית..

    ראו גם

    היכל התהילה של המדע הבדיוני הישראלי

    היכל התהילה של הקומיקס הישראלי

     

     

    יש או אין פנטסיה עברית ?

     

    "ויהי היום "קובץ סיפורי פנטסיה מאת המשורר ח"נ ביאליק .

    כתבה גדולה ומצויינת של אייל דצ בשם "אבודים בחלל :מצב הפנטסיה הישראלית "  הופיעה באתר "וואלה " בשאלה :האם יש או  אין פנטסיה ישראלית ?

    הוא מביא את הגר ינאי שטוענת פחות או יותר  שבגלל הציונות אין פנטסיה ישראלית וטענה זאת בפירוט בספר המאמרים שערכה "עם שתי הרגליים עמוק בעננים "   ( ספר שנערך עם דניאלה גורביץ' מומחית לספרות צרפתית בימי הביניים שאין זה ברור כלל עד כמה היא מתמצאת בנושא פנטסיה ישראלית מהמאה העשרים ) .

    והוא מביא גם את טענותי שכל ה"תזה"  של ינאי וגורביץ היא שגויה מן היסוד ומבוססת ( עם זאת המילה )  על חוסר הכרות מינימאלית עם הכמות הגדולה של ספרות פנטסיה שיצאה בשפה העברית מאז המאה ה-19 .רק שאיש עד שנות התשעים לא טרח לקרוא לה בישראל פנטסיה .

    ובאמת מתי שהוא אני צריך להעלות ברשת את הרשימה שלי של "היכל התהילה של ספרות הפנטסיה העברית "  רשימת יצירות המופת של הפנטסיה העברית מאז המאה ה-19. ויש לא מעט כאלו.

    ראו

    אבודים בחלל :מצב הפנטסיה הישראלית

    על כרעי תרנגולת עמק בעננים

    היכל התהילה של הפנטסיה העברית  

    טעם הכאב של אום כולתום

     

    יואב עזרא חובב גדול של שירה עברית פונה הפעם לשירה הערבית ואל הזמרת הערבית הידועה מכולם אום כולתום ובהזדמנות זאת נזכר במשורר היווני תושב אלכסנדריה קוואפיס..

     טעם הכאב של אום כולתום

    מאת יואב עזרא

    השירה - האימפריאליזם היפה - משירת שכנינו / שונים

     על ספר השירה

    השירה האימפריאליזם  היפה :לקט תרגומי שירה ערבית מודרנית

    הוצאת עיתון 77

     המתרגם צבי גבאי 

     ספר התרגומים הזה משירת שכנינו הוא נהדר. חשוב ומרתק  לראות ולהבין מה השכנים שלנו אוהבים וחושבים. השכנים שלנו שכמוהם הם קרובי משפחה לנו.

     

     וכאן יש להודות : שמות נהדרים משתתפים בספר.

    ניאזר קבאני אציל הנפש, מחמוד דרוויש, אדוניס, חאלד אל-קשטיני .

    אבל עבורי במובן מסוים הספר משירת שכנינו נהדר רק בגלל  שירי הזמרת אום כולת'ום, שיריה של אום כולת'ום המופיעים בספר הם שירי משוררים שהולחנו בידי מלחינים כמו עבד אל-והאב, בליע'חמדיוריאד אל-סונבאטי.

    .

    Umm Kulthum4.jpg

    אני פתחתי את הספר רק בעמוד שלה וזהו, יתר הדברים לא ענינו אותי יותר, ככה כשמוציאים אנתולוגיות וחוברות כל אחד אוהב ומתענין במשהו אחר במישהו/מישהי אחר/אחרת. אתכם הסליחה משתתפים אחרים.

    אום כולת'ום מופיעה בעמוד 113 ומבחינתי זה העמוד בו החוברת משירת שכנינו מתחילה.

     

    אנת עומרי , אתה חיי

    (השיר נכתב על ידי המשורר המצרי הגדול אחמד שפיק כאמל והולחנה על-ידי גדול המלחינים הערבים בכל הזמנים עבד אל-והאב )

     

    עיניך החזירוני לימי שחלפו

    ולמדוני להתחרט על העבר ופצעיו.

    מה שראיתי לפני שראוך עיני

    חיים אבודים היו, הכיצד יחושבו כימי חיי!

    אתה חיי, שאור השחר שלהם הפציע באורך

    כמה מחיי, לפני שפגשתיך , חלפו ועברו

    הוי אהובי, כמה מחיי חלפו?

    והלב לא עלז ולו פעם אחת

    ולא טעם זולת טעם הכאב.

    החילותי עתה לאהוב את חיי

    החילותי עתה לפחד מחלוף חיי.

    כל שמחה אליה השתוקקתי היתה דימיונית,

    ליבי ורוחי פגשוה באור עיניך

    הוי אהוב ליבי, היקר מחיי

    מדוע לא פגשתי את אהבתך קודם?

    מה שראיתי לפני שראוך עיני

    חיים אבודים היו, הכיצד יחושבו כימי חיי!

    אתה חיי, שאור השחר שלהם הפציע באורך

    הלילות היפים, הגעגועים והאהבה

    שהלב נושא מזמן למענך,

    טעם עמי את טעם האהבה, אהבתי כאהבתך

    כיסופי לב הממתינים מזמן לאהבתך,

    הרשה לעיני לשוטט בעולמך

    ולידיך להרגע במגע ידי,

    בוא אהובי, די במה שהחמצנו,

    הרי מה שהחמצנו, אהוב נפשי, איננו מעט.

    מה שראיתי לפני שראוך עיני

    חיים אבודים היו, הכיצד יחושבו כימי חיי?

    אתה חיי, שאור השחר שלהם הפציע באורך

    הוי היקר מכל ימי

    היפה מכל חלומותי,

    קחני ברוך, קחני

    מהמציאות והרחיקני,

    הרחק הרחק, אני ואתה,

    הרחק הרחק, לבדנו.

    ימינו ישכימו באהבה

    ולילותינו ירדמו בגעגועים.

    השלמתי בעזרתך עם ימי

    וסלחתי לזמן,

    השכחתני את מכאובי

    ועמך שכחתי את היגון.

    עיניך החזירוני לימי שחלפו

    ולמדוני להתחרט על העבר ופצעיו.

    מה שראיתי לפני שראוך עיני,

    חיים אבודים היו, הכיצד יחושבו כימי חיי?

    אתה חיי, שאור השחר שלהם הפציע באורך

     

     עצוב ששמו של המשורר הגדול אחמד שפיק כאמל ככותב השיר נעלם עם הזמן, ואום כולת'ום כבשה אותו והשיר מזוהה לחלוטין איתה, לדעתי אחמד שפיק כאמל כתב את השיר לאהוב נסתר ולא סתם עבד אל-והאב הלחין את השיר.

    מצרים של אותם ימים היתה אכזרית  למי שחרג מן המוסכמות החברתיות.

    השיר "אתה חיי" משליך אותי אחורה בזמן למשורר ענק לא פחות קונסטנדינוס קוואפיס אשר חי בתחילת המאה הקודמת במצרים שנים לפני אום כולתום. להלן שיר של המשורר האדיר קוואפיס. מן הספר כל השירים בהוצאת כרמל תרגם יורם ברונובסקי.

     

    פרחים יפים לבנים שהולמים אותו מאוד

     

    נכנס לבית-הקפה שם נהגו לשבת יחד-

    שם אמר לו חברו שלושה חדשים לפני כן:

    "אין לנו פרוטה, אנחנו שני בחורים

    חסרי-כול, נאלצים לבלות במקומות הכי מזוהמים.

    אני אומר לך פשוט אני לא יכול יותר

    לצאת אתך, יש מישהו שמעונין בי, יותר טוב שתדע".

    ההוא הבטיח לו שתי חליפות וגם מספר

    מטפחות-משי. כדי להחזירו אליו

    הניע את הארץ. עד שלבסוף מצא עשרים לירות

    והחבר הסכים לשוב ולצאת עמו-

    בגלל עשרים הלירות אבל גם בגלל

    חברותם הישנה אהבתם הישנה

    הרגש העמוק שקשרם זה אל זה.

    אותו "אחר" היה שקרן ונבל פשוט

    הכין לו חליפה אחת בלבד וגם זה

    בלי חמדה, על כרחו, אחרי אלף הפצרות.

     

    אבל עכשיו אין הוא רוצה עוד חליפות כלשהן

    אין הוא רוצה מטפחות-משי בכלל,

    או עשרים לירות, או אפילו עשרים גרוש.

     

    ביום ראשון קברו אותו, בעשר בבוקר,

    ביום ראשון קברוהו, כמעט לפני שבוע.

     

    שם פרחים על הארון העלוב

    פרחים לבנים יפים הולמים מאוד

    את יופיו ואת עשרים ושתי שנותיו.

     

    הערב כשהלך אל הקפה ההוא

    שם היה לו איזה ענין החשוב למחיתו

    אותו בית-קפה שם נהגו לשבת יחד

    זו היתה סכין בתוך ליבו

    בית-הקפה האפל הזה שם נהגו לשבת יחד.

     

     אח אח אח אלכסנדריה של פעם שבה יכלו אהובים הומוסקסואליים להיפגש ולכתוב זה לזה וזה על זה ואיש לא העיר מילה.

     היום בעולם האיסלאם החדש הם ייתלו בראשי חוצות.

    כמה מילים על אום כולת'ום . אום כולת'ום שברה את הלב לקרובי משפחתה היהודים של ארצות ערב פעמים. פעם אחת בשיריה של גדולי המשוררים המצרים ופעם אחת כששרה את השיר ב-1967  אטבח אל יהוד טרם מלחמת ששת הימים, היהודים שאהבו את אום כולת'ום שאהבו אותה עד כלות קולם נדם מכאב.

    לממשיכי דרכה של אום כולת'ום דעו לכם זה לא יפה לשיר שירים בשבח ההרג לאנשים שאוהבים אתכם בעזרת השם הזמן יחלוף ויום יבוא ואנחנו ושכנינו נאהב איש רעהו אהבת חינם ונשיר על כך זה לזה .

    פסק הדין

    תנו לי אום כולתום בכל לילה ויום .

    ראו גם

    אתר אום כולתום בישראל

    סיור בירושלים בעקבות משפחת וולפנזון ושכניה

     

    אני שמח לבשר שאתרים הקשורים למשפחת וולפנזון מהמחצית השנייה של  המאה ה-19  הם כעת אתרים הקשורים לסיורים היסטוריים

    במסגרת "החברה להגנת הטבע" ירושלים, שאותם  יקיים חוקר תולדות ארץ ישראל ותולדותיה של העיר ירושלים  עו'ד שבתי זכריה.

    והנה הפרטים:

     

                                         סיור בעיר העתיקה           

                      בנושא-"ישוב יהודי באיזורי הרובע המוסלמי בעבר" 

                                                                                                                                                             פרטי הסיור                    

                                                                           

    משפחת יהושע ודוד ילין, ברחוב השלשת. דמויות של יהודים ברחוב הכרי.

    הנפח הלמדן – ר' גרשון ליפשיץ. חצר "שיפרה הטוחנת". מתקן הערדליים והמטריות המופלא – ר' ירחמיאל סגלוב. החצר ובית המדרש של "כולל רייסין" במעלה רחוב חלדיה. משפחת אביצדק. החצר והישיבה של ר' מרדכי הירשנזון ברח' חלדיה. החצר ובית הכנסת "ציון המצוינת" של "כולל גליציה". ישיבת הרב זילברמן בחצר גליציה בימינו. גגות השווקים העתיקים.

    וביתו של עסקן הציבור המסור של ירושלים בעבר – ר' זאב וולפינזון המכונה – "וועלויל באבעס". מקום טחנת הקמח של – זאב וולפנזון באיזור ( מקום שלפי מסורת היה מרכזו של האירגון החשאי שפעל לביטחונם של יהודי ירושלים "הגברדיה היהודית").  .

     הסיור יתקיים אי"ה ביום שני – כו' בתשרי תשע"א –  4 באוקטובר 2010,

    בשעה 15.30 אחה"צ. המפגש ב"שער יפו".

    הסיור הוא בעקבות ספריו של המדריך – בנושאים הנ"ל.

    הערה. הסיור הוא ללא תשלום, אך יש להתקשר עם ה"חברה להגנת הטבע" ירושלים – טל: 02-6252357 – ולשלם ע"ח הוצאות מאבטח של הסיור.

    טלפון נייד של המדריך- 0505654591    תשרי תשע"א – ספטמבר 2010.

    ראו על שבתי זכריה

    אתר סיפורי ירושלים של שבתי זכריה

    החוקר של ירושלים הבלתי נודעת

     

     

    הנביא ירמיהו וגולי בבל

    בימים אלו יצא לאור ספרו של הרב בנימין לאו "ירמיהו גורלו של חוזה " על הנביא הקודר מכולם שחזה את חורבנה של ממלכת יהודה בימי הבבלים ולפי המסורת כתב לאחר החורבן את קינות ספר "איכה".

    אך נשאלת השאלה: מה קרה לירמיהו עצמו לאחר החורבן ? אנחנו יודעים שהוא עבר עם קבוצת אנשי יהודה למצרים.

    ומה קרה לו במצרים ?על פי אגדה נוצרים הוא נסקל שם למוות בידי חבורת אנשי יהודה נרגזים אבל זה לא באמת ידוע .מן הסתם במצרים ואולי בבל ואולי דווקא בארץ ישראל ? עבד מישהו ( ככל הנראה הסופר של ירמיהו ברוך בן נריה )( על סידור נבואותיו של ירמיהו שיצאו לבסוף כספר.

    חיים מזר חוקר רב תחומי שעסק כבר בתיארוך נבואותיו של ירמיהו דן כעת בשאלה מדוע עבר ירמיהו למצרים דווקא ולא לבבל ?

    למה ירמיהו לא הצטרף לגולי בבל?

    מאת חיים מזר

    ירמיהו.ציור מאת מיכאל אנג'לו .

    לאחר הגליית צדקיהו לבבל נבוכדנאצר מלך בבל הורה למצביאו נבוזראדן רב הטבחים לא לפגוע בנביא ירמיהו ככתוב "קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו רע כי אם כאשר ידבר כן עשה עמו"(ירמיהו לט' 12).רב הטבחים נענה לצו ושלח את אנשיו ככתוב:"וישלח ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אותו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן להוצאתו אל הבית וישב בתוך העם"(שם פסוק 14). בפרק מ' נאמר לו כי אם ברצונו הוא יכול להצטרף לבבלים.נבוזרדאן פנה אליו באופן אישי ואמר לו:"ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידך אם טוב בעיניך לבוא אתי לבבל.בוא ואשים את עיני עליך ואם רע בעיניך לבוא איתי בבבל חדל ראה כל הארץ לפניך כל טוב ואל הישר בעיניך ללכת שמה לך"(פרק מ' 4).

    לא קשה להבין את יחסו האוהד של נבוכדנאצר כלפי ירמיהו. ירמיהו ניסה בכל כולו להשפיע על צדקיהו לא להילחם בבבל ובשום פנים לא לצדד במצרים. ירמיהו הבין את יחסי הכוחות הבינלאומיים טוב יותר מצדקיהו.

    נבוכדנאצר לא שכח לו את זה ועל כן לא כפה עליו גלות. ההיפך הוא הנכון.מלך בבל הבטיח לירמיהו יחס אישי ודאגה לרווחתו הכלכלית.ירמיהו העדיף להשאר בארץ. הכתוב לא מסביר למה ירמיהו סירב להצעה כה מפתה.על פי ההיסאטוריון היהודי יוספוס  פלביוס ( יוסף בן מתתיהו )  ירמיהו לא נענה מכיון שנוח לו להמשיך את חייו "על חרבות מולדתו ושרידיה העלובים"(פלביוס עמ. 358).

    ירמיהו מבכה את חורבות ירושלים .ציור מאת רמברנדט.

    דברים אלה מעוררים מספר שאלות. האם עמדו לרשותו של פלביוס מקורות נוספים עליהם הוא נשען חוץ מהמקרא? האם זהו ההסבר האמיתי.יכול להיות שהסבר זה הוא נכון וגם אם הוא בא מפיו של ירמיהו עצמו,אינו אלא חלק מהתשובה.אם כך היו הדברים, מתבקשת שאלה נוספת. מה היו מניעיו האחרים של ירמיהו?

    צילום: גטי אימג' בנק ישראל

    ארון הברית.ציור שחזור.האם הוא הוסתר בידי ירמיהו?

    סיבה אפשרית היא בית המקדש. בספר חשמונאים ב' ב' ה' נמסר כי ירמיהו החביא במערה את האוהל,את ארון הברית  ואת מזבח הקטורת .משראה ירמיהו כי ירושלים עומדת להיחרב הוא מצא לנכון להעביר חלק מכלי הקודש ובפרט את הקדושים ביותר למערה ולחתום אותה. היו מי שניסו למצוא מערה זו,אך ירמיהו גער בהם ואמר להם:"לא יוודע המקום עד אשר יקבץ אלוהים את קבוצת העם וירחמהו"(חשמונאים ב' ב' ז'). יכול להיות שירמיהו רצה להבטיח כל עוד הוא יכול שאף אחד לא ייגש למקום ואולי גם להכשיר חלק ממקורביו אשר ימצאו ראויים להמשיך לטפל בכלי הקודש עד שיגיעו ימים טובים יותר.

    מחברו של ספר חשמונאים ב' טוען שספרו הוא קיצור של עבודה גדולה יותר בהיקף של חמישה ספרים שנכתבה על ידי יסון קורני .מחבר ספר חשמונאים רצה שהמידע ההיסטורי יהיה נגיש יותר לציבור הרחב ועל כן הוציא לאור מהדורה קצרה יותר(חשמונאים ב' ב' כג'-כו'). בספר זה מובאים הדברים החשובים ביותר הקשורים לימים האחרונים של בית ראשון ומעשהו זה של ירמיהו אמור להיות בעל חשיבות רבה ביותר.אולי תמצא ביום מן הימים אותה מערה.

    ירמיהו היה אדם קשה מאוד והוא בעצמו מעיד על כך:" אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ומדון לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני"(ירמיהו טו' י').

    הוא היה רב עם כולם לצורך ושלא לצורך.למרות זאת הוא היה בעל מעמד פוליטי חזק והראיה לכך היא קבוצת האנשים בראשות יוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה וכל העם ועד גדול ביקשו מירמיהו "תיפל נא תחינתנו לפניך והתפלל בעדנו אל יהוה אלוהיך בעד כל השארית הזאת נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך רואות"(ירמיהו מב' 1-2).

    הם רצו בברכתו בטרם ירדו למצרים. הנביא ביקש מהם לא לעזוב את הארץ.אם ישארו בארץ חייהם יהיו טובים,אבל אם ירדו למצרים מצבם יורע. הפונים לא נענו לקריאתו וירדו בכל זאת למצרים תוך שהם לוקחים איתם גם את ירמיהו(ירמיהו מג' 2-6). הם כפו על ירמיהו את הירידה למצרים. אם תשובתו לבקשתם היתה שלילית ובהתחשב בכך שהוא היה איש ריב ואיש מדון למה לא השאירו אותו לנפשו בארץ?

     תשובה אפשרית היא שהם היו זקוקים לו.למרות יחסם האמביוולנטי כלפיו,היורדים מצרימה הכירו במעמדו כנביא ובעוצמתו הפוליטית.נוכחותו בקרבם היתה חיונית מבחינתם.

    העובדה שהירידה למצרים נכפתה עליו,מעידה על רצונו להישאר בארץ חרף פניית נבוכדנאצר אליו.ירמיהו היה ער למעמדו והוא הרגיש מחויב לאותם שנשארו בארץ. מי שהוגלו היו האליטה של הישוב והערכה שלו היתה שמבין אותם גולים ימצא מי שינהיג אותם .אדם כזה אכן צמח מבין הגולים .היה זה הנביא יחזקאל.הנשארים בארץ היו החלשים. ירמיהו הרגיש שהוא חייב לשמש להם כדמות רוחנית ודתית עליה הם יכולים להישען,אך זה לא צלח בידו. היורדים מצרימה היו זקוקים לו באותה מידה ואולי יותר.

    מקורות

    חשמונאים ב' הוצאת יבנה 1969

    יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) כרך ב' ספרים שביעי- עשירי הוצאת מוסד ביאליק 1944

    ספר ירמיהו

    הספר ירמיהו גורלו של חוזה

    פרק מהספר של בנימין לאו

    חיים מזר על  התארוך בספר ירמיהו

    ירמיהו בויקיפדיה

    עוד על נביאים וחוזים

    הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

    חיים מזר על תוחלת חיים של נביא

    חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

    דבורה נביאה משוררת ואידיאולוגית

    משפט המלוכה של שמואל הנביא

    נתן הנביא שמאחורי הקלעים

    עידו החוזה והנביא

    אלי אשד על נביא הצדק עמוס

    חיים מזר על קצין מודיעין ושמו ישעיהו הנביא

    חיים מזר על החזיונות של הנביא יחזקאל

    מרכבת החלל של הנביא יחזקאל

    עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

     התנ"ך מציאות או דמיון

    יהושע יהושע

    למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

     הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

    הספרים האבודים של המקרא

    הספר האבוד של בלעם

    את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

    התעלומה של ספר הישר

    הביוגרפיות האבודות של המקרא

     

    סופר המלך דוד -החלק הראשון

     סופר המלך דוד החלק השני

     הספריה של שלמה המלך

     

    הגבירה איזבל

    הגבירה עתליה

    נביא הצדק -על עמוס

    שודדי ארון הברית :חלק א'

    שודדי ארון הברית :חלק ב'

    ראו עוד על ימי חורבן בית ראשון

    רצח נציב יחודה

    ,תעמולת בית דוד

    ירמיהו מכתיב לסופרו ברוך בן נריה .ציור מאת דורה.

    המזימה של סטלין נגד היטלר על פי סובורוב

     

    בדרך כלל כשקוראים ספרים על מלחמת העולם השנייה אי אפשר אלא להגיע למסקנה שסטלין רודן ברית המועצות היה בשלבים הראשונים של המלחמה פתי מאמין לכל דבר אם לא אידיוט צבאי מאחר שהופתע לחלוטין בידי היטלר והנאצים   כאשר הם תקפו אותו והשמידו בקלות עד להדהים ם את צבאו האדיר ,וזאת למרות שקיבל הזהרות אין ספור מהיטלר ותוכניותיו מידי מרגליו ומידי אנגליה..

    אבל המרגל הכפול שהפך להיסטוריון צבאי חובב ויקטור סובורוב מציג תמונה אחרת של העניין : במסורת הארוכה של תיאורטיקני הקונספירציה הרוסיים הרואים בכל פעולה  עלי אדמות תוצר של קונספירציה איפה שהוא  של מישהו  לדעתו סטלין היה גאון שאין שני לו שאיך שהוא חזה עוד בשנות העשרים כאשר היטלר היה עוד פוליטיקאי גרמני מינורי  את יכולותיו של היטלר לחולל תוהו ובוהו  באירופה וסייע לו כתוצאה לעלות לשלטון בהנחה שבכך תושג לבסוף מטרתו להשיג שלטון באירופה  מטרה שאכן הושגה כתוצאה..

    סובורוב גם סובר בספרו הראשון "בוקע הקרח "  שהסיבה שסטלין הופתע כל כך בידי היטלר הייתה משום שהוא כבר תיכנן לפלוש לגרמניה וצבאו היה מוכן לתקיפה ולא למגננה. אבל היטלר רק עיכב את תוכניתו הגדולה של סטלין ואת נצחונו הבלתי נמנע בכמה שנים.

    התזה של סובורוב היא שנויה  מאוד במחלקות בעיקר בידי היסטוריונים רוסיים כמו מיכאל גורודוצקי שמסרבים לתת לסטלין את יכולת ראיית הנולד שמייחס לו סובורוב.

    גורודצקי מגדיר את סובורוב כ"מסלף שיטתי של עובדות ומוציא ציטוטים מהקשרם כדי לתמוך בתאוריה שלו.התאוריה שלו מסוכנת. הוא הפך לסופר פופולרי מאוד ברוסיה, למרות שכל
    ההיסטוריונים הרציניים כבר החליטו שאין לתאוריה הזו שום ביסוס.

    לעומת זאת אורי מילשטיין היסטוריון צבאי מקבל את התזה של סובורוב והנה המאמר שלו בעניין .

    אבל לפני המאמר עצמו  שיר של הקומוניסט האדוק שמואל ירושלמי המביע את דעתו על סובורוב ודעותיו :

     

    מִישְׁקָה שַאוּלִי וּוִיקְטוֹר סוּבוֹרוֹב
    מאת: שמואל ירושלמי

    בִרְאוֹתּוֹ עיניו שטר ירוק,
    סובורוב בגד בארצו הסוביטית;
    פיו כג`ורה נפתח לשמצה.
    חרא ניבוליו בואש כלשלשת;
    רגב-אדמה לסותמו לא נמצא.

    פרצופו של "בוקע קרח" בוער וקודח;
    בשנאה נואלת עיניו לוהטות.
    על שמו הטוב של הצבא האדום
    כעכביש ידו יורדת;
    אש וגפרית לשונו נפלטות.

    סדום ועמורה – דינו של הבוגד במולדת!
    העדיף דולרים וכבוד מפוקפק.
    אך האנושות את משחרריה זוכרת;
    משפט-ההיסטוריה עוד יוּחַק.

    לדידו של סובורוב היה טוב
    אילו היו מנצחים הנאצים;
    כנראה קסמו לו בירה בווארית
    ומכוניות BMW.
    מתנותיו של דוד סם כסמים
    את מצפונו הרדימו;
    הוא סטה גם מעבר גם מהווה.

    הוא אינו היחיד בשטנתו למכורתו הסובייטית;
    גם מישקה שאולי הישראלי -
    יד-ימינו של "בוקע קרח" הרשע.
    כמו משמיץ מקצועי
    ממציא "עובדות" להכפיש את החייל הסובייטי;
    אך לצערינו בשום בית-דין עוד לא הורשע.

    לא סובורוב, לא שאולי – אינם סמכות לצדק;
    לא הצליחו ולא יצליחו במזימתם.
    רוב האנושות לא תקנה את דבריהם הבל;
    האנשים לא ישכחו מי באמת שיחררם!

     ועכשיו לאחר ששמענו את דברי המתנגדים הנה דבר התומך היסטוריון צבאי אורי מילשטיין בעצמו אדם שנוי מאוד במחלוקת בישראל לא פחות מסובורוב.

     The Chief Culprit: Stalin's Grand Design to Start World War II (... Cover Art

    המזימה של סטלין נגד היטלר על פי סובורוב

     מאת אורי מילשטיין

    מניתוח מהלכיו של אדולף היטלר בכלל, ובאוגוסט-ספטמבר 1939 בפרט, הגעתי מזמן למסקנה שאותה פרסמתי בספרי "קריסה ולקחה" (1993)[1]: הקנצלר הגרמני לא היה מעוניין במלחמת עולם בסוף שנות השלושים, ואפילו לא במלחמה נגד פולין. הוא חשש אז, ובצדק, מכוחן הצבאי המשולב של צרפת ואנגליה במערב, על אף האווירה הפציפיסטית שהחדירה בהן התעמולה הבולשביקית, ומכוחה של ברית המועצות במזרח. היטלר העריך שעבור מלחמה אירופית גדולה  הוא זקוק לעוד כמה שנות התעצמות, ושבמלחמה עכשיו הוא יסכן את הישגי המדיניות התוקפנית שלו,  שהפכה את גרמניה ממדינה מובסת למעצמה – בשבע שנים  של הימורים אסטרטגיים מוצלחים. על סמך ניסיונו בבליעת צ'כוסלובקיה, ללא ירייה אחת, היטלר האמין ב-1 בספטמבר 1939 שההרפתקה הפולנית לא תתגלגל למלחמה, ושפולין תספק את כל דרישותיו ללא קרב. הוא חשב כך, בין היתר, גם משום שפולין הייתה חלשה מצ'כוסלובקיה, וגם מכיוון שסטאלין העניק לו הסכם אי התקפה גלוי, והסכם סודי לחלוקת מזרח אירופה. היטלר טעה בכל התחומים. זאת היתה טעותו הגורלית הראשונה מאז

    היה לקנצלר ב-1939, טעות  שחוללה את מלחמת העולם השנייה, את השואה,ואת חיסולו של הריך השלישי.

     מבחינתו של סטאלין משמעותו האסטרטגית של ההסכם היתה יצירת ציר מוסקבה-ברלין כבסיס לכיבוש גרמני של אירופה – בשלב ראשון, חיסולו של הפרטנר הגרמני,  בשלב שני, וכיבוש שאר העולם – בשלב שלישי. כבר בזמן אמיתי צריך היה להיות ברור שמדובר בהסכם בין שונאים בלב ובנפש, שיפרו אותו עוד בטרם תיבש עליו הדיו, על מנת להשמיד אחד את השני. יתכן שסטאלין נקט בצעד הזה כי העריך שאם גרמניה ההיטלראית תתעצם עד אמצע שנות הארבעים, באותה מתכונת שהיא התעצמה מ-1933, לא יהיה בידו למנוע את כיבושה של ברית המועצות, שהרי מאז פטר הגדול סימלה גרמניה בעיני הרוסים את שיא הטכנולוגיה ואת האידיאל שאליו יש לשאוף. לכן סטלין היה מעוניין שמדינות המערב הקפיטליסטיות, הנדונות להיספח למרחב הקומוניסטי בשלב מאוחר יותר, יילחמו אלה באלה כבר עכשיו. מכאן הגעתי במחקרי למסקנה בלתי נמנעת, לפני שבכלל שמעתי על ויקטור סובורוב ומפעלו המונומנטאלי, שסטלין הוא שדחף את היטלר לתקוף את פולין, שהרי אם סטלין היה מקיים את הסעיפים הסודיים בהסכם, ופולש  לפולין בו זמנית או למחרת, כפי שהאיץ בו היטלר, צרפת ובריטניה לא היו מעזות להכריז מלחמה על גרמניה ועל ברית המועצות ביחד. מעידה על כך פנייה נרגשת של היטלר לסטאלין ב-3 בספטמבר 1939, היום שבו בריטניה וצרפת הכריזו  (כפי שציפה סטאלין) מלחמה נגד גרמניה: מדוע אינך נכנס לפולין, כפי שסיכמנו?! סטלין היה מעוניין בהכרזת המלחמה של מעצמות המערב נגד גרמניה ב-3 בספטמבר, כדי לנטרל איום עתידי על ברית המועצות, וכהכנה להשתלטות  עליהן,  באמצעות מלחמת התשה ביניהן. מעניין שב-3 ביולי 2009, קבע הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה שברית המועצות אחראית לפרוץ המלחמה כמו גרמניה הנאצית. אני חש שגם למחקריי, שהתפרסמו באנגלית, בגרמנית וברוסית יש חלק מסוים בהחלטה היסטורית זאת.

     

    ויקטור סובורוב, איש מודיעין סובייטי לשעבר, שערק ב-1978 מן הטוטליטריות הסובייטית  המתפוררת למערב הליבראלי, המתפורר גם הוא (שהרי כל מערכת דינה להתפורר), הקדיש את חייו לתאר את מפעל חייו של סטלין: להשליט את הטוטליטריות הבולשביסטית בעולם  באמצעות הפוטנציאל הצבאי הגרמני, שלא היה לו אח ורע בעת החדשה, לפחות מאז מפעלו הצבאי-אינטלקטואלי של הגנרל גרהארד פון שרנהורסט, בתחילת המאה ה-19.

    סטלין תכנן להפעיל את הצבאיות הגרמנית העילאית באמצעות  כלב-תקיפה (כלשונו של סובורוב) אימתני ובלתי נשלט – אדולף היטלר. אם כך היה הדבר, ועל כך נטושה "מלחמת עולם"  בין היסטוריונים מאז שנות התשעים של המאה העשרים, הרי אין שוויון בין היטלר וסטאלין כהחלטת הארגון האירופי הנ"ל, אלא  האשם העיקרי במלחמת העולם השנייה, לרבות בשואת העם היהודי, לא היה כלב התקיפה אדולף היטלר, אלא מי ששיסה אותו בשכניו: יוסף סטלין. ספרו האחרון של סובורוב "האשם העיקרי" מוקדש לביסוס תזה זאת, שאותה העלה לראשונה במאמרים ואחר כך בספרו "בוקע הקרח", לפני למעלה מעשרים שנה.

     התזה של סובורוב היא כה פשוטה ואלגנטית עד שפלא שהוא הראשון שהעלה אותה בצורה שיטתית באמצע שנות השמונים של המאה העשרים, ללמדך עד כמה קשה להבין את מורכבות מערכות האדם.   לתזה של סובורוב יש ביסוס במגעי הסובייטים עם מפלגתו של היטלר ב-1923, ובפקודה לקומוניסטים הגרמניים לא לחבור עם הסוציאל-דמוקרטים ב-1933, מה שעלול היה למנוע את עליית הנאצים לשלטון. יש לה גם ביסוס בסיוע  הסובייטי לגרמניה המובסת, להתעלם מהסכם ורסיי ולהקים מערכת ביטחון גדולה ויעילה. את התזה הזאת תקפו בפראות לא אקדמית, ההיסטוריון הצבאי האמריקאי המכובד דוד גלנץ וההיסטוריון הדיפלומטי הישראלי המכובד לא פחות, גבריאל גורודצקי. רוב ההיסטוריונים האקדמיים התעלמו ממנה, בתקווה של בת יענה שהתעלמותם תאיין אותה, מה שמלמד על שטחיותם כהיסטוריונים, כי התעלמות מאדירה את מי ואת מה שמתעלמים ממנו. אני לדוגמא התעניינתי לראשונה בסובורוב,  אחרי שנודע לי דבר ההתעלמות. אף  שהמתקפה המרוכזת של גלנץ וגורודצקי על סובורוב לא הפריכה דבר, ואך חשפה את שטחיותם, כמי שמתיימרים להבין את ברית המועצות.

    שהרי אם היטלר היה כלב-תקיפה שסטאלין פיטם, אזי גלנץ, גורודצקי וחבריהם, רואים בסובורוב  איום לחשיפת היותם בובה של רודן ברית המועצות, 

                ההיסטוריונים הסובייטים וגם המערביים תרצו את הסכם מוסקבה שבין סטלין להיטלר, מאוגוסט 1939 (המכונה "הסכם מולוטוב-ריבנטרופ"  כדי להסתיר שההסכם נחתם במוסקבה), כהכרח לא יגונה, שכן, לדבריהם, ברית המועצות הייתה אז חלשה מאוד, בעיקר עקב טיהורי הקצינים, ובראשם המרשל מיכאל טוחצ'בסקי, וסטלין ביקש להרוויח כמה שנים כדי להתכונן למלחמה המכרעת נגד היטלר. עד סובורוב, איש לא העז להפריך את הטיעון הזה,  שכן ההיסטוריונים הסובייטים חששו לחייהם, וההיסטוריונים המערביים אולפו על ידי ברית המועצות, והעיקר: גרמניה אכן תקפה את ברית המועצות ביוני 1941 והצבא הסובייטי קרס. מכאן הסיקו הכול שב-1941 היה הצבא האדום באיכות ירודה, וב-1939 ירודה עוד יותר. סובורוב הוכיח שלטיעון הזה אין שום בסיס. הוא הוכיח שלטהור לא היתה כל השפעה על איכות הצבא[2], ושאת איכותו הגבוהה של הצבא האדום[3], ידע סטלין, מומחה-ההונאה הגדול, להסתיר היטב. סובורוב מבסס טיעון זה, בין היתר, על העובדה שסמוך למועד ההסכם הביס הצבא האדום את הצבא היפני במונגוליה במהלך מבריק.

     מאז חיסול הארמאדה הספרדית בשנת 1588,  קובעים האנגלו-סקסים את סדר היום העולמי, אף שרבים הם שהתאמצו לסלקם ממעמד זה, והמוכשר שבהם היה נפוליון בונפרט. בשלוש מאות השנים מאז, ועד תחילת המאה העשרים, פיתחו דוברי האנגלית תרבות פוליטית ליבראלית. הליברליזם האמריקאי ניצח במלחמת העולם הראשונה, למרות נחיתותו הצבאית,  הודות  ליתרונו התעשייתי. יחד עם גרורותיו האירופיות, בריטניה וצרפת, קבע הליברליזם האמריקאי את סדר היום העולמי, מאז ועד היום. היו אוטופיסטים שהאמינו כי עם ניצחון הליברליזם בא קץ ההיסטוריה ההגליאני. הם טעו, כפי שהגל טעה בהיסטוריה של הפילוסופיה שלו לפניהם,  והסובייטולוג האמריקאי, פרנסיס פוקויאמה[4], טעה לאחר שבעים שנה.

     עוד לפני ההכרעה האמריקאית העריך המהפכן הבולשביסטי, ולדימיר איליץ' לנין, כי הטוטליטריזם הקומוניסטיינצל את המלחמה להשתלט על העולם, והיה והוא לא ישלים את משימתו, הוא יהיה זקוק למלחמת עולם  נוספת[5], כדי לכפות את האוטופיה המרכסיסטית על כדור הארץ. עד שיגיעו ימות המשיח של האוטופיה – ישליט לנין דיקטטורה אכזרית של הפרולטריון, כלשונו של מרכס. אחרי מהפכת אוקטובר 1917 ניסה לנין להאריך את מלחמת העולם על-ידי סיוע לגרמניה: במרס 1918, חתמה רוסיה הסובייטית הסכם שלום עם גרמניה, וזו המשיכה להילחם בחזיתה המערבית בלבד. בנוסף, גרמניה קיבלה מרוסיה שטחים עצומים עם תעשייה, חקלאות וחומרי גלם חיוניים. לנין ציפה שהקפיטליסטים המערביים יתישו אלה את אלה, ואז המוני מדוכאים יציתו מהפכות באירופה כולה, בסיוע ישיר או עקיף של הבולשביקים. אלא שגרמניה נכנעה בנובמבר 1918, והמהפכות שהקומוניסטים הציתו בכמה ארצות אירופה – כבו מהר.[6] ברור היה שבעת שלום אין לקומוניזם סיכוי באירופה, לכן עליהם לחרחר מלחמה. לפי תוכניתו של סטאלין, הלאומן הגרמני אדולף היטלר (שאת "מיין קאמפף" שלו הורה סטאלין לתרגם לרוסית ולמדו היטב) יהיה "בוקע הקרח" באוקיאנוס הליברלי של אירופה. אחרי שייפתח נתיב השיט, כמו בים הקרח הצפוני, יגיעו לאירופה, בקלות, כוחות הצבא האדום, שיביאו, על להבי כידוניהם, אושר קומוניסטי לעמיה. היטלר לעומתו, לא היה יסודי כל כך ביחס לכתבי לנין וסטאלין,  וזאת הייתה אחת הסיבות לנפילתו: נחיתות אינטלקטואלית לעומת סטלין, שהרי המלחמה היא בראש וראשונה מלחמת מוחות,  כפי שנקבע בתנ"ך[7] וכפי שקבע במאה ה-18 פרידריך השני (הגדול), מלך פרוסיה, בספרו "הוראות למצביאים".

     

    כמו ביתר ארצות המערב, גם בישראל סובורוב שנוא על רוב מורי האוניברסיטה, ובראשם פרופ' גורודצקי, אהוד על הקהל הרחב, ובייחוד בקרב עולים מברית המועצות ומרוסיה, המונים כמיליון נפש.

    לעומת זאת, חברי קבוצת המחקר הצבאי: "הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים", מצאו אנלוגיות רבות בין תזת סובורוב לבין ממצאי מחקריהם על מלחמת אוקטובר  1973, בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הנה אחת מהן: לפי סובורוב, סטאלין התכוון לתקוף את גרמניה זמן קצר לאחר תחילת "מבצע ברברוסה" ב-22 ביוני 1941, ולשם כך ריכז כוחות עצומים ואמצעי לחימה רבים בגבול בין שתי המדינות, בפולין הכבושה. לשאלה מדוע הובסו הכוחות הסובייטים בשלב הראשון של המבצע, עונים גלנץ וגורוצדקי: משום שסטלין הופתע, לא עקב העדר מודיעין, אלא עקב פרשנות שגויה שלו: היטלר לא יעז לתקוף. סובורוב לעומתם עונה: משום שהצבא האדום היה ערוך להתקפה.

    צבאות מצריים וסוריה הפתיעו לכאורה את ישראל ב-6 באוקטובר 1973, ומוטטו בקלות את כוחות צה"ל לאורך תעלת סואץ וברמת הגולן. רוב ההיסטוריונים והפרשנים הצבאיים בישראל ומחוצה לה[8] מתרצים זאת גם כן, לא בהעדר מידע, אלא בפרשנות שגויה: המצרים לא יעזו לתקוף. אנשי  "הפורום", לעומת זאת, חשפו את העובדה המדהימה שלמרות המדיניות ההגנתית אחרי מלחמת ששת הימים ביוני 1967, צה"ל בנה רק זרועות התקפיות – אויר ושריון –  פיתח רק תורות לחימה התקפיות, ותכנן  מבצעים התקפיים למלחמה הבאה. לאחר שב-6 באוקטובר, בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, נודע שמלחמה תפרוץ בוודאות בו ביום, עסקו הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ומפקדי החזיתות, בתוכניות התקפיות, למרות שהיה ברור  להם כי שבע דיוויזיות מצריות וסוריות עומדות לתקוף  את ישראל באותו יום. מולן ניצבו בפרוץ המלחמה רק שלוש חטיבות, ששתיים מהן הושמדו עוד באותו יום.[9]

     כמו שתזת סובורוב אינה מקובלת על רוב אנשי הממסד הביטחוני והאקדמי במערב, כך תזת "הפורום" אינה מקובלת על מקביליהם הישראלים – תוקפים אותה או מתעלמים ממנה. זה אחד הטעמים העיקריים למצעד האיוולת הצבאי בהיסטוריה, שאותו תיארה בספרה ההיסטוריונית היהודייה-אמריקאית, ברבר טוכמן: דבקות האליטות האינטלקטואליות בדוגמות שגויות, כדי לא להודות שהן שגו.

     מסתבר שסטאלין היה האשם העיקרי, לא רק במלחמת העולם השנייה ובשואת היהודים, אלא גם, כחשיפת סובורוב, בהשתלטות  המרכסיזם על המערב הליברלי כביכול, באמצעות "דת התבונה", שאותה … נכשלו רובספייר וחבריו ליישם בצרפת המהפכנית. מרכס הגדיר דת כ"אופיום להמונים". הוא לא הבין שההמונים אינם מסוגלים לשרוד בלא דת. מכיוון שהדת הטרנסצנדנטית-המסורתית הוכתה קשות על ידי רוח הספקנות של המאה ה-17, ביקשו מנהיגי המהפכה הצרפתית  להפיק אופיום אינטלקטואלי. הגרמני ממוצא יהודי, קרל מרכס, הצליח במה שנכשלו קודמיו: הוא יצר דת המבוססת על אוטופיה אנטי-קפיטליסטית. למרות שמרכס שגה בכך שלא הבין כי הציוויליזציה הנוכחית מבוססת על הון שהוא עודף יצור, ובלי העודף הזה יש לשוב לעידן הציד  וליקוט המזון, התזה שלו הפכה על ידי לנין וסטלין לדוגמה, המשמשת מאז תום מלחמת העולם. הדת המרכסיסטית, על כל פלגיה, מעצבת בתשעים השנים האחרונות את תפיסותיהם של האינטלקטואלים המתיימרים להיות ליברליים, אך מפעילים אינקוויזיציה אינטלקטואלית על חוקרים החושפים את ליקויי דתם, כויקטור סובורוב. סטלין נכשל לכבוש את כל אירופה, ומה שהצליח לכבוש השתחרר בינתיים.  הסינתזה הנאצית בין טוטליטריות פוליטית לליברליזם כלכלי – פורחת עכשיו בסין  ומאיימת להגיע למעמד של דומיננטיות עולמית.  במשימה אחת הצלחתו של סטאלין היא מלאה: רתימת האינטלקטואלים המערביים לעגלתו.

    [1] . הספר עוסק במלחמת אוקטובר 1973 בין ישראל למצרים ועורך בין היתר השוואה בין צליחת תעלת סואץ על ידי צבא מצרים לצליחת נהר המאז במבצע אבחת המגל  על ידי צבא גרמניה במאי 1940

    [2]   Victor Suvorov, “The Main Culprit”, chapter 15

    [3] יתרונו האווירי והשריוני  ביחס לכל צבאות התקופה, המבנה והתפקוד ההתקפיים של השריון והאוויר, הסתרתם, והסתרת הצלחות קרב קלקין-גול, ומלחמת החורף הפינית ע"י סטלין.

    [4] . פרנסיס פוקויאמה, אשר שימש בעת קריסת ברית המועצות והגוש הסובייטי בסוף שנות השמונים כסגן מנהל צוות התכנון במחלקת המדינה של ארצות הברית, פרסם בקיץ 1989 מאמר פרובוקטיבי בשם "קץ ההיסטוריה " בכתב העת "נאשיונאל אינטרסט". למאמר הייתה השפעה עצומה, הוא עורר מחלוקות ודיונים והדים לאין סוף.  אחרי עשרים שנה ברור שהוא טעה. טעותו היא סימפטום לחוסר ההבנה של תהליכים היסטוריים  בקרב רוב המומחים הממשלתיים והאקדמיים, ועל כך נדון בהרחבה במאמר זה.

    [5] . הנה דברי לנין מתוך "התוכנית הצבאית של מהפכת הפועלים" ב-1916: "אין אנו רוצים להתעלם מהאפשרות העצובה שהאנושות צפויה לעבור – במקרה הרע – עוד מלחמה אימפריאליסטית שנייה, אם המהפכה לא תצמח מהמלחמה הנוכחית, למרות התפרצויות התסיסה וחוסר שביעות הרצון של ההמונים, ולמרות מאמצינו".

    [6] . האנס מאקס שוובה יליד מדינת סקסוניה, שבילה את רוב שנות המלחמה ברוסיה, חזר ב-1918 לגרמניה, בשליחות לנין, כאיש קשר  בין מנהיגי  המהפכה  הרוסית לבין מהפכנים גרמניים, במגמה לחולל בגרמניה מהפכה קומוניסטית. הוא השתלב במהפכה שהנהיג העיתונאי היהודי קורט אייזנר בבוואריה, והיה שר החינוך בממשלת "רפובליקת המועצות". בשנת 1924 עלה שוובה לארץ ישראל, השתלב באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה פעמיים רקטור שלה  והנהיג תנועת נוער ותנועת מורים מהפכנית. שוובה הוא אחד האבות הבולטים השמאל הישראלי שפרופ' גבריאל גורודצקי נמנה על שורותיו. (גדעון אריאל ואורי מילשטיין, על מה חלמנו, שרידות 2006)

    [7] . "בתחבולות תעשה לך מלחמה" משלי, כ"ד, ו'.

     

    [8] . אחד הבולטים שבהם הוא פרופ' אורי בר-יוסף, בספרו:הצופה שנרדם  The Watchman Fell Asleep הוצאת זמורה ביתן 2001.

    [9] . ארכיון צה"ל, עדות מפקד חזית הדרום, האלוף שמואל גונן בועדת אגרנט.

    ראו גם

    סובורוב בויקיפדיה

    אתר על סובורוב

    יום מ' עוד ספר של סובורוב

     

    מאמר באנגלית על סובורוב

     תום שגב על אשמתו של סטלין

     מה חושב ההיסטוריון גורודצקי על סובורוב ?

     


    הרשמה

    קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

    הצטרפו אל 461 שכבר עוקבים אחריו