סודי ומוחלט בהחלט -ההיסטוריה של חבורות "חסמבה":הדור הראשון

  

בימים אלה עלתה על המסך הקטן בערוץ "הוט "  סדרת המשך לסדרת " ההרפתקאות הקלאסית לילדים " חסמבה "מאת יגאל מוסינזון סדרה שרצה במשך 45 וחמש שנה עם קרוב לחמישים ספרים ועסקה בהרפתקאותיהם של שתי חבורות ילדים שנאבקים בכנופיות פושעים ומרגלים ומגינים על ביטחון המדינה. סדרת הטלוויזיה

 

וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר כדי להיזכר בסדרה הקלאסית.  ביצירתה של חסמבה,בדמויות שונות ששימשו כמקור השראה לאנשיה  ובאירועים אמיתיים שונים שעליה התבססה. ולאחר שדנו בחלק הראשון בסדרה במערה החשמלית האמיתית ,זאת ששימשה כהשראה למערה החשמלית של גיבורי הסדרה.נדון בחלק זה בדור הראשון והמפורסם ביותר של חברי סדרת חסמבה.

 וראו החלק הראשון בסדרה :

סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית

חסמבה הדור הראשון

 חסמבה: הפזמון

חסמבה מתכוננת לשנות את ההיסטוריה […]  

חסמבה כבר עברה בהצלחה בחינת תיאוריה

בטסט המעשי היא תבנה את הגשרים

 

חסמבה חסמבה חסמבה

באלף בית ודרך זין ועד השין בית

חסמבה חסמבה חסמבה

סודי ומוחלט בהחלט

 

אפשר לראות הכול אם רק

פוקחים את העיניים

חסמבה מסתכלת, חסמבה תסכל

אנחנו לא רוצים לשבור לכם את השיניים

אבל בשורשים פה אנחנו נטפל

 

חסמבה חסמבה חסמבה […]

 

אנחנו נעמיד את העולם על הרגליים

חסמבה מבטיחה וחסמבה תקיים

אנחנו ניישר את המסלול והשוליים

חסמבה מקפידה וחסמבה תנווט

 

חסמבה חסמבה חסמבה

באלף בית ודרך זין ועד השין בית

חסמבה חסמבה חסמבה

סודי ומוחלט בהחלט

(מילים: אהוד מנור; מוסיקה: מישה סגל; מתוך הסרט חסמבה ונערי ההפקר, 1971).

 

לכל דור הגיבורים שלו, אך במשך כמה דורות, מסוף שנות הארבעים ועד שנות התשעים, הגיבורים הגדולים מכולם עבור אלפי ילדים במדינת ישראל, היו קבוצת ילדים בבית ספר יסודי, גיבורי סדרת 'חסמבה' מאת יגאל מוסינזון.

בסך הכול יצאו לאור 44 ספרים בסדרה זו במשך 35 שנה (1994-1950), ועל כך יש להוסיף חמישה ספרים נפרדים, המיועדים לילדים קטנים יותר.

על-פי הסדרה הופקו כמה וכמה הצגות ילדים ושני סרטי קולנוע, אחד מהם, סרטו של יואל זילברג  חסמבה ונערי ההפקר ( 1971) שבו הופיע שלמה ארצי בתפקיד ירון זאבי וזאב רווח כמובן גילם את אלימלך זורקין הבלתי נשכח , הוא סרט פולחן ממש שהוקרן פעמים רבות בטלוויזיה; ב-1985 הוסרט סרט נוסף "חסמבה ושודדי הסוסים " שבו ספי ריבלין היה זה שגילם הפעם את זורקין,   ב1998 אף הופק מחזמר על-פי שני הספרים הראשונים בסדרה. 'חסמבה' הפכה לחלק בלתי-נפרד מהגנאולוגיה של התרבות הישראלית ובו כיכבו שני הכוכבים הלוהטים דאז אקי אבני וסנדי בר (אקי אבני מופיע בתפקיד בולט בחסמבה הטלוויזיונית החדשה) .

נוסח העלילה של סיפורי 'חסמבה' קבוע תמיד: חבורת ילדים אמיצים ובעלי כישורים מגוונים, בעלי אידיאולוגיה ציונית נחושה, חבורת 'חסמבה' ('חבורת סוד מוחלט בהחלט'), נחלצת לעזרת כוחות החוק והסדר (המשטרה, הצבא ושירות הביטחון) במאבקם נגד כוחות הרשע למיניהם, סוכני אויב המאיימים על המדינה, או כנופיית פושעים. הם עומדים בפני מצבים מסוכנים ביותר, אך בזכות היותם ילדים אמיצי לב ורבי-תושייה, הם מצליחים במקום שהבוגרים נכשלים, מסכלים את המזימה הנפשעת, ומחזירים את הסדר על כנו.

יוצרה של 'חסמבה', יגאל מוסינזון, היה אחת מהדמויות הססגוניות ביותר שידעה הספרות העברית, אדם שחווה בימי חייו הרפתקאות שלא נפלו בהרבה מאלו שהציג בספריו. בתחילת דרכו פרסם סיפורים נטורליסטיים מחיי הקיבוץ והיישוב, שהפכו אותו לאחד הסופרים החשובים של תקופת קדם המדינה לצד משה שמיר וס' יזהר. כן התפרסם מאוד גם כמחזאי, הודות לכמה מחזות: בערבות הנגב (1948), מחזה שזכה להצלחה עצומה בקרב הקהל, ובו בזמן גם הביא לסכסוך קשה עם דוד בן גוריון – האחרון התנגד לפירוש שנתן מוסינזון לאירועים המתוארים במחזה, ההגנה על קיבוץ נגבה, והסתייג מ'התקפתו' על צה"ל; המחזה התנ"כי תמר אשת ער (1947); קזבלן (1958), שהופק כמחזמר וכסרט מפורסם בשם זה, שבו שיחק ושר יהורם גאון, וכן אלדורדו (1963), מחזה שהוסרט אף הוא.

אך עיקר פרסומו של מוסינזון בא לו מסדרת 'חסמבה', סדרה שהחל לכתוב כמשהו 'צדדי' והפכה לבסוף לעיקר עבודתו הספרותית.

 

 

ירון זהבי נגד טרזן

שמואל כץ (מאייר). יגאל מוסינזון, חסמב"ה: בשבי הלגיון הערבי, תל אביב, 1954

 

- חבריה, – קרא ירון, – הקשיבו. אל תפסיקו לירות, אולם על אף היריות הקשיבו לדברי. אלה הם הרגעים האחרונים שלנו. אנו לא נלך בשבי. מוטב למות מאשר להיות עבד. האם צדקתי?

באורח מופלא ביותר, מבלי שנדברו תחילה, נשמעה מפי הנערים הגיבורים קריאת-הקרב המפורסמת בהתרוממות-רוח שרק לעתים רחוקות זוכה לה אדם בחייו:

- חסמבה! חסמבה! חסמבה!  

(חסמבה בשבי הלגיון הערבי, 1952).

 

חסמבה נכתבה בהשראת עידו, בנו של מוסינזון, שהיה חובב סיפורי טרזן וביקש מאביו שיביא לו עוד ועוד סיפורים כאלו. לבסוף החליט מוסינזון שנמאס לו; הוא הודיע לעידו שהוא עצמו יכתוב לו סיפור הרפתקאות טוב בהרבה מ'הטרזנים האלה', משהו משלנו; במקום לעסוק בלוחם הבודד, הבריטי האמיץ טרזן באפריקה הרחוקה, הוא יעסוק בחבורת ילדים כאן ועכשיו, בארץ ישראל המנדטורית.

אמר ועשה. הוא יצר את 'חסמבה'.

האם החמבאים היו אמיתיים?

עד כמה הדמויות היו מומצאות ?

על כך יש חילוקי דעות .אלמנתו של מוסינזון חנה טוענת  שלדברי בעלה שהדמויות היו מומצאות לחלוטין.אבל יש גם טענות אחרות ונראה שמוסינזון עצמו טען טענות סותרות שונות בהזדמנויות שונות ואולי גם לא זכר בעצמו בשנותיו האחרונות …

 

 חסמבה. נותני ההשראה מחזיקים בבני דמותם מהספר. איור שמואל כץ .

 

מקורות שונים טוענים שהדמויות של גיבורי הסדרה לא היו לגמרי פרי הדמיון היוצר ; הפרטים אודות שמותיהם, חזותם ואף אישיותם, נוצרו במידה רבה על-פי הדגם של בני המחזור הראשון והשני של ילדי קיבוץ נען, להם הוקדש הספר הראשון בסדרה (החבורה המיתולוגית מתגבשת בספר הראשון, "חסמבה" או: חבורת סוד מוחלט בהחלט (1950), וכללה את ירון זהבי, המפקד ההירואי .מאוחר יותר סיפר המחבר שביסס את דמותו על-פי הילד ירון לונדון לימים איש תקשורת מפורסם ,שמוסינזון גר במשך תקופה בבית הוריו בתל אביב . ירון לונדון כמחווה מופיע גם הוא כשחקן בסדרת הטלוויזיה.

ירון זהבי הוא הגיבור המושלם; הוא אמיץ לב, טוב לב, אידאולוגי מאוד, ללא כל ספקות וללא כל חולשות, וזאת בניגוד לפקודיו בחבורה, שאותם הקפיד מוסינזון לטעון בחולשות אנוש.

תמר, סגניתו של ירון זהבי בסיפור, מי שתהיה לימים אשתו ואם בנו בחייו כמבוגר, בתו של שחקן תאטרון (כפי שהיה דווקא אביו של ירון לונדון), נערה יפה ואמיצה המאוהבת בסתר בירון, היא אולי דמות האישה המשוחררת הראשונה בספרות העברית; היא איננה נופלת מהבנים במאום (לפחות להלכה). לפי טענה אחרת  שהמודל לדמותה היתה תמר רז, חברת הקיבוץ ובת המחזור השני של הילדים בקיבוץ זה, שכמו תמר בסיפורים, גם לה היו צמות. עם זאת, את השיער הבלונדיני של תמר האמיתית המיר מוסינזון בשיער שחור. לפי טענתו של ירון לונדון הדמות הייתה מבוססת על דמות של ילדה שכנה שבה היה מאוהב בסתר בזמן שמוסינזון גר אצלהם וכתב את הסיפור ומוסינזון שם לב לכך היטב…

אהוד השמן הוא בנו של נהג בסולל בונה, הליצן שבחבורה, נער גס רוח במקצת, אך גם אדם ישר ובעל לב זהב, ילד המתבלט באומץ לבו. דמותו התבססה, ככל הנראה, על אהוד לוי, בחור שמנמן ולא גבוה מנען, ששירת בצבא-הקבע ונפטר מהתקף לב בגיל צעיר.

עוזי הרזה, בנו של בעל בית מרקחת, 'רזה כמו מלפפון ואוכל כמו פיל', הוא בן-זוגו הקבוע של אהוד השמן. דמותו נשענת, ככל הנראה, על עוזי אשל, בן המחזור הראשון של ילדי נען.  

מנשה התימני הוא מומחה לערבית ולערבים; הוא מתחפש לעתים קרובות לערבי, מעין 'מסתערב' מוקדם. משה ירחמיאל, בנו הממושקף של מוכר עיתונים, הוא כותב עלילות החבורה, טיפוס של 'פרופסור מפוזר'.

היו גם דמויות שוליות, כאליהו חרמון (דמות זו מופיעה רק בספר הראשון, ובמהלכו היא נהרגת); אליהו הוא ילד עני, בנה של אלמנה, המסתכסך תחילה עם החסמבאים עד שהופך לאחד מהם. הוא נהרג בפעולה לחילוץ מעפילים. דמות אחרת היא רפאל כדורי, בנו של עורך-דין. זהו נער רציני, אינטלקטואל כמעט, הנהרג גם הוא באחד הספרים הבאים בסדרה. דמות שולית אחרת היא שולמית, המתפקדת כאחות ואחראית על העזרה הראשונה. למעמד דומה זוכה גם דני, ילד שאפיונו היחיד הוא ישנוניותו; בשלב מסוים מחליטים הוריו החששניים להוציאו מהחבורה.

ספרי חסמבה

חמשת הספרים הראשונים הם הידועים ביותר: "חסמבה" או: חבורת סוד מוחלט בהחלט; חסמבה בבית האסורים; חסמבה ושודדי הסוסים; חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס וחסמבה וילדי ההפקר.

הם יצאון לאור לאחרונה במהדורה חדשה בהוצאת "ידיעות אחרונות".

 השניים הראשונים שימשו כבסיס למחזמר, ואילו השלישי והחמישי שימשו כל אחד כבסיס להצגה ולסרט קולנוע. חמשת הספרים יצרו את התבנית לספרים הבאים בסדרה, שהיו וריאציות על הנושא. עם חלוף השנים הלך הגיוון והצטמצם.

'חסמבה' זכתה להצלחה גדולה מאוד, אף שלא הצליחה להתחרות ב'טרזן', סדרה שזכתה בקרב הילדים להתעניינות עצומה (אך מוסינזון הסתפק במה שאמר בנו עידו, 'כל הילדים אומרים שחסמבה טוב פי מיליון מטרזן!', משפט שהוכנס על-ידי הסופר הגאה לספר הרביעי בסדרה, חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס.

 

).

 

כל ספרי 'חסמבה' עוסקים בנושאים שעמדו במרכז סדר היום הציבורי בישראל.

  

בשני הספרים הראשונים נאבקים החסמבאים בכובש הבריטי, המוצג כטיפש, יותר מאשר כמרושע, והחל בספר השני בסדרה גם בארכי-אויב הנצחי, העבריין היהודי אלימלך זורקין, אותו הם פוגשים לראשונה בבית הסוהר אליו הושלך ירון זהבי על-ידי המשטרה הבריטית. זורקין אדיר הכוח ממיט צרות על ראשו של ירון, אך לבסוף מובס בידי אביו של ירון, המסגר השרירי, והחסמבאים יכולים להתפנות לעניינים החשובים יותר: מאבק במפקד המשטרה הבריטי ג'ק סמית ובעוזרו המטופש תומפסון. כבדרך אגב מתגלה לקורא שלזורקין יש שני אחים נוספים, זרח וירוחם, הדומים לו כשתי טיפות מים.

הם ידעו שאלימלך זורקין אינו מחבב הלצות, ולכל מרידה יש רק פרוש אחד: התגרות בגורל. זורקין היה אדם אכזרי וללא כל נקיפת מצפון.

(חסמבה וילדי ההפקר, 1951

 

הנבל הידוע ביותר של סדרת חסמבה אלימלך זורקין חוזר בספר השלישי, שאויר על-ידי שמואל כץ, חסמבה ושודדי הסוסים (1950), שם הוא משתף פעולה עם מסתננים ערבים בגניבה מקיבוץ רגבים. ההרפתקה בספר זה מתרחשת בחופש הגדול, לאחר מלחמת השחרור, 'בה הכתה ישראל בשבע מדינות ערב ונצחה אותן'. חבורת חסמבה מתגייסת לעזרת הקיבוץ ומשתלבת בהווי החיים השיתופיים שם. לאחר מרדף גדוש הרפתקאות מרתקות, הם מבריחים את השודדים ולוכדים את זורקין כדי להביאו למשפט: 'יש משפט במדינת ישראל, והאדם הבזוי אשר מכר את נפשו בעבור בצע כסף ובגד בעמו והתחבר אל המסתננים, עוד יבוא על ענשו. אל נשים עצמנו שופטים. אלימלך זורקין יובא לסוהר, ולא יהין איש להרים ידו עליו'.

ספר זה הומחז והוסרט, ובגרסה הקולנועית ספי ריבלין הוא הפושע הקומי, זורקין.

אגב, בספר זה פוגשים החסמבאים לראשונה את 'הנער הנריקו ממרוקו, אשר פוצץ את תותחי המצרים בבקעת-יואב אשר בנגב', ואשר הופיע כבר בסיפור נפרד של מוסינזון שפורסם ב'דבר לילדים', הנער ממרוקו, שם הוא נחלץ לעזרת יחידת צה"ל במאבקה בערבים ('דבר לילדים', כרך כ' [1950], חוברות 42-33). החסמבאים פוגשים אותו בקיבוץ רגבים ומציעים לו להצטרף לחבורתם, אך הנריקו דוחה בנימוס את ההצעה, בנימוק שעליו לעבוד במשק: 'עבודת יום-יום אינה נופלת בחשיבותה מכל הרפתקה'. ירון מכבד את החלטתו של הנריקו, אך מציע לו להצטרף אליהם להרפתקה של שבוע שבועיים בעניין 'פעוט' שקשור לאוצר המלך הורדוס, והנריקו מתלהב ואומר שייתכן שיוכל להשתחרר לכמה ימים מסידור העבודה של הקיבוץ. אך, כידוע, בקיבוץ סידור העבודה קודם לכל ואנו פוגשים אותו שוב רק מאוחר יותר. 

שלא כמו הנריקו, זורקין הנבל מופיע שוב כבר בספר החמישי, אחד מן המפורסמים שבסדרה, חסמבה וילדי ההפקר (1951); החסמבאים נאבקים לשחרר מידי זורקין חבורת ילדים שהוא דרדרהּ לחיי פשע. גם ספר זה הוסרט, בשם "חסמבה ונערי ההפקר "( 1971)  אלא שעתה זורקין הוא זאב רווח, והפעם הוא מוצג כפושע ערמומי ומאיים, כיריב ראוי לחסמבאים.

בניגוד לצפוי, זורקין ואחיו חוזרים לאיים על החסמבאים רק עוד פעם אחת, אחרי הרבה שנים, בגלגולה השני של הסדרה.

 

"שמעתם קול צחוק העולה ממרומי הבית? ובכן, המפקח על כל מסתרי הבית הזה הוא מטורף אחד כבול בכבלים. מגישים לו אוכל כמו לכלב, והוא מקבל הוראות לפי הפנסים הצבעוניים הנדלקים בלוח הקבוע למראשותיו."

"כלומר, כל פנס צבעוני הוא סימן הוראה אחר?"

"כן. יש באפשרותו לראות את המתרחש בכל חדר וחדר בבית הזה. הוא הממונה על הקלטת השיחות. עליו ללחוץ על כפתור, ומיד ייקלט כל רחש. המִתקנים המיועדים לכך סודרו מקודם. אכן, המלון המסתורי הזה הוא ההמצאה של מהנדס מוכשר ביותר."

(חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס, 1951). 

 בינתיים התמודדו החסמבאים עם איומים אחרים, שמספר לספר נעשו גרנדיוזיים יותר. אכן, בספרים הראשונים התעמתו החסמבאים 'רק' עם נציגי המשטרה הבריטית או עם פושעים קטנים, אם כי מאיימים, כמו זורקין. ואולם, מאוחר יותר הם 'עלו ליגה' והחלו להתעמת עם פושעים בין-לאומיים מסוכנים ומתוחכמים, שנעזרו לעתים בטכנולוגיות מדהימות: עם נאצים נמלטים, עם לגיונרים ירדנים, עם סוכנים זרים וכיוצא באלו. האיום שנשקף מאויבים אלו גם הוא הלך והתפשט, עד כדי ניסיונות למחוק מהמפה חלקים שלמים מישראל, או אף את ישראל כולה.

 פעילות מתוחכמת זו מתחילה בספר הרביעי, חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס (1951), שאוייר על-ידי מ. אריה; הילדים נאבקים בחבורת פושעים בין-לאומית מתוחכמת מאוד מבחינה טכנולוגית, ובראשם פושעים ערמומיים במיוחד בשם דמוקליטוס ושליחו ג'ורג' מנסור, שלכאורה מנסים לגנוב מישראל אוצרות ארכאולוגיים (הארכאולוגיה עוררה אז בישראל עניין אובססיבי כמעט, בעיקר אחרי גילוי המגילות הגנוזות). אבל בהמשך העלילה מסתבר שג'ורג' מנסור ודמוקליטוס הם בעצם 'מרגלים, שמוסרים ידיעות על המתרחש בצבא-הגנה-לישראל למפקדת המעוניינת בכך', והם גם האחראים על פיצוץ שאירע במטוס. ספר זה הוא האב-טיפוס לספרים המאוחרים, ששילבו בעלילה הרבה המצאות טכנולוגיות. שם גם נפגשו החסמבאים לראשונה עם ידידם, הסוכן החשאי האמיץ הומר אובריאן, ששמו האמיתי היה ראובן כרמלי, שמלבד תחושת השליחות הלאומית שהוא חדור בה, היה לו גם עניין אישי בפרשה – אחיו הטייס נשבה בידי המרגלים הנוראים.

בספר השישי בסדרה, חסמבה והסוד הגדול (1953 [?]) אותו אייר שמואל כץ, אנו נתקלים שוב בהנריקו, אותו הותרנו בספר השלישי כשהוא שוקל כיצד ומתי יוכל לחבור אל החסמבאים בהרפתקאותיהם. הפעם מתגייסים החסמבאים להגן על בחורים שמחפשים מים בנגב וסופגים התנכלויות מצד כנופיות של מסתננים. בספר זה מתגלגל לידיו של ירון זהבי כרך עבה של העיתון 'דבר לילדים', ובו סיפור גבורתו של הנריקו, המתאר כיצד הנריקו הסתנן לשורות האויב ושב משם עם מידע חשוב מאין כמותו. למעשה, סיפור זה מצוטט במלואו מ'דבר לילדים' החל בפרק חמש ועד פרק ארבע-עשרה, אז גם מתברר כי הנריקו נוצר עמו סוד: הוריו נהרגו בפרעות, ולכן הפך להיות ילד חוץ 'פרוע לשמצה' בחברת הנוער בקיבוץ. ירון המוגבל ברגלו מרותק למיטתו ונוטל בידיו את הסיפור מ'דבר לילדים'. הוא כה מתרשם, עד שהוא מציע כי הנריקו יהיה מפקד החברוה בזמן היעדרו.

 

בספר השביעי בסדרה, חסמבה באזור המסוכן (1953 [?]), שאויר גם הוא על-ידי שמואל כץ, הנריקו לוקח חלק בהרפתקאות החבורה החל מן העמוד הראשון, ואכן מחליף את ירון שנזקק לניתוח. החבורה נפגשת עם 'נשר המדבר', גבר ערבות מחוספס, 'אלמוני המתגורר בין ההרים בואכה ים-המלח, רוכב על סוסו ב'מעלה העקרבים', יורד ל'מכתש הגדול", מופיע לפתע באופק ואחר נעלם כלעומת שבא. 'נשר המדבר' חי בנגב בגלל אידאולוגיה: 'יותר מדי יהודים יושבים בתל-אביב ובערים אחרות ופחות מדי יושבים בנגב. אנחנו ממשיכים להיות יושבי כרכים, כפי שנהגנו בגלות'. בספר זה נלחמים החסמבאים בחבורת ג'-א-ק שמתכננת לפוצץ כמה משאבות ובארות מים בנגב ולהניח מוקשים בדרכים המובילות לאילת. החסמבאים נתפסים ונכלאים בצוללת של חבורת ג'-א-ק. רגע לפני התפוצצות הצוללת הם נחלצים ממנה, חוץ מרפאל כדורי, שמוצא את מותו בים: 'רפאל כדורי שילם בחייו עבור נאמנותו ל'חסמבה' ולמדינת ישראל […] ומצא מנוחתו בין גלי הים המלחכים את חופי ארצנו'.  היה זה החסמבאי השני והאחרון שנהרג אי-פעם בעת מילוי תפקידו. מכאן ואילך החליט מוסינזון לוותר על מאפיין ריאליסטי זה.

בספרים השמיני והתשיעי בסדרה נלחמים החסמבאים בכנופיות הלגיון הערבי.

חסמבה בשבי הלגיון הערבי

הספר השמיני, חסמבה בשבי הלגיון הערבי (1952), נפתח ביום השנה למותו של רפאל כדורי בבית הקברות הישן בתל-אביב. בהזדמנות זו מבשר ירון לחבריו כי 'נשר המדבר' מבקש את עזרתם בגילוי עקבות בנו האובד ששהה בכפר-עציון בשעת נפילת גוש עציון ושבוי, ככל הנראה, בידי אחד משבטי הבדואים השוכנים בין חברון לים-המלח. החסמבאים מחליטים להירתם לעזרתו, ובהזדמנות זו גם להדליק נרות חנוכה בקבר רחל, במערת המכפלה ועל הכותל המערבי, כי 'רבים לא זכרו ולא העלו בראש מחשבותיהם את קדשי ישראל הנמצאים בידי זרים'. ואכן, בסוף הספר ירון זהבי ניצב על הכותל המערי, מדליק נרות חנוכה ושר את ההמנון. בינתיים, נשבה 'נשר המדבר' בידי הלגיון.

 

הרפתקאות החבורה ממשיכות בספר התשיעי בסדרה, חסמבה במערות טורקלין (1953). החל בספר זה ואילך הפך מ' אריה למאייר הקבוע של הסדרה. איוריו היו ספוגי פעילות ('אקשן') יותר מהאיורים הקודמים.

 

הסדרה הגיעה לשיאה בטרילוגיה שכללה את הספרים מספר 12-10 (1954-1953). בטרילוגיה זו מתמודדים החסמבאים עם שתי חבורות שלמחבלים הזוממים להרוס את חיל האוויר הישראלי, וכבר הפילו או גרמו להתרסקות של חמישה מטוסים בתוך חודש. \

בספר "חסמבה והמרגלים בחיל האוויר " ( 1953) לומדים החסמבאים להטיס מטוס בשדה התעופה הצבאי '79 איקס'. במהלך העלילה נעלמים החסמבאים ורק אהוד השמן נשאר.

חסמבה בציפורני פלורנט והקיקלופים / י מוסינזון

הוא יוצא לחפש אחריהם בספר הבא, חסמבה בצפרני פלורנט והקיקלופים (1954), אף שאביו מבקש ממנו לפרוש מהחבורה כדי לגשת לבחינות ולהשלים חומר לימודים שהם החסירו בשל הרפתקאותיהם, כדי שיצליח לעלות כיתה. הוא מוצא אותם כלואים אצל כנופיית הקיקלופים המרושעים והקוף הענק פלורנט.

חסמבה והאלמוני במסכה השחורה

לבסוף, בספר מספר 12, חסמבה והאלמוני במסכה השחורה (1954), אהוד מצליח לשחרר אותם ולהגיע אל המנהיג המסתורי של הכנופייה, 'האלמוני במסכה השחורה', היריב שהוא אולי הנורא מכל יריבי חסמבה מאז ומעולם; אז הוא מגלה שמדובר בנאצי מצולק בשם פון בילוב. בטרילוגיה זו ובאויב המסתורי והמפחיד באמת, האלמוני במסכה השחורה, יצר מוסינזון שיא של מתח, בהשוואה לכל מה שכתב קודם לכן.

בסוף המהדורה הראשונה של ספר זה (האחרון בהוצאת טברסקי) פרסם מוסינזון נספח קצר על סדרת חסמבה חדשה. הסיבה: 'הזאטוטים החסמבאים התבגרו בינתיים […] נכנסו לתיכוניים ונעשו גדנ"עים […] בקצרה, הגדיים נעשו תיישים'. מכאן משתמע שכל ההרפתקאות שסופרו עד כה עסקו בילדים בגיל בית הספר היסודי!

הספר הבא בסדרה היה חסמבה במארבי הגבול (1955), ובו מסופר כיצד ירון זהבי נתפס על-ידי מרגלים ערבים, זמן-מה לאחר ששוחח עם הרמטכ"ל משה דיין. מוסינזון אהב לשלב בסדרה דמויות ידועות מעולם הביטחון הישראלי, וכך לחזק את אמינותן של העלילות. כדי לחזק את האמינות עוד יותר, הספר כלל נספח ובו שפת מרגלים.

הספר הבא בסדרה היה חסמבה בקרבות רחוב בעזה (1957), ספר שאייר עמירם תמרי. חסמבה יוצאת לעיר עזה כדי להתחקות אחר ריכוז כוחות מצריים באזור. המהדורה הראשונה כללה נספח שהסביר שהעיכוב בהוצאת הספר קשור למבצע סיני ב1956-.

ספר מרתק במיוחד הוא הספר ה15- בסדרה, חסמבה במסתרי ניו-יורק (1958); מסופר שם כיצד ירון זהבי שב ונעלם למשך כמה חודשים, עד שהחסמבאים נתקלים בתמונתו במוזאון בניו-יורק. העלילה מותחת במיוחד ועוסקת במרגלים שמנסים להשיג המצאה סודית של מדען יהודי אמריקני. גם בספר זה ניתן לראות את אחד משיאיה של הסדרה.

החסמבאים חוזרים עוד פעם אחת, בספר מספר 16, חסמבה והתעלומה בגבול הצפוני (1959), שבו הם חוקרים תעלומה מוזרה במנזר נוצרי אורתודוקסי.

לאורך כל התקופה ההיא ספגה 'חסמבה' התקפות ארסיות מצד מבקרי ספרות שונים, שקוננו על כך שהיא 'משחיתה' את בני הנוער בערכים 'קלוקלים'. החוקר אוריאל אופק (יריבם הגדול של סופרי הספרות הקלה לילדים) התלונן על הסטריאוטיפיות המאפיינת את הסדרה; היא מחלקת את העולם לטובים ולרעים, והטובים תמיד מנצחים את הרעים. כן נשמעו תלונות על הזלזול המשתקף בסיפורים ביחס לסמכות ההורים והמבוגרים, שלא לומר ההתעלמות ממנה; הילדים מוצגים כמי שעולים בכל דבר על המבוגרים, אנשי צבא ושוטרים, ובוודאי על הפושעים והמחבלים. היה אף מי שהשווה בין החסמבאים לבין 'תנועות נוער מסוימות בחו"ל שנטלו לעצמן רשות לאכוף את החוק בלי להתחשב בשלטונות הלגיטימיים'.

באוקטובר 1957 המליצה 'ועדה לעריכת קטלוג של ספרי קריאה לתלמידים', שמונתה בידי משרד החינוך, לכלול את ספרי חסמבה ברשימת הספרים הפסולים לקריאה, לצד ספרי טרזן, קרל מאי, ספרי אבנר כרמלי וסדרת 'ילדי העיר העתיקה' של חיים אליאב. עם זאת, בהתחשב בעובדה שהספרים האלו היו מקובלים על הילדים, הוצע שספריות בתי הספר בכל-זאת יחזיקו ארבעה ספרים מכל אחת מן הסדרות הללו. מוסינזון, מצדו, הגן על חסמבה בטיעונים דומים לאלו שהעלו אוהדי סדרת הבלשים על תדהר, וטען שספרי חסמבה עשויים לעודד את המודעות הלאומית של הנוער ואת המעורבות בשמירה על הארץ ובמאבק בפשע. הוא גם גרס כי ביום מן הימים ישמשו ספרי חסמבה ללימוד תולדות המדינה, שכן יש בספרים האלו תרומה להבנת ההיסטוריה, אורחות החיים, ההרגלים ודפוסי המחשבה של השנים שבהן הם נכתבו.

דומה שהתנגדות המחנכים לסדרה דווקא עודדה את פרסומה בקרב הקוראים הצעירים; הם המשיכו לקרוא בשקיקה אדירה את עלילות החבורה מהמערה החשמלית שליד חוף הים של תל-אביב. לסדרת 'חסמבה' נוצרו עשרות חיקויים, וכולם עסקו בעלילותיה של חבורת ילדים נועזת הנאבקת בעולם הפשע ובעולם הערבי: סדרות כגון 'הבלשים הצעירים' מאת אבנר כרמלי (שהיא במידה רבה פרודיה על חסמבה) וסדרת 'האמיצים' מאת אותו סופר; 'ילדי העיר העתיקה' מאת חיים אליאב, 'חבורת נחשון' מאת צביה גרנות, 'חבורת המרובע הכחול' מאת עידו סתר, 'חבורת חבועוז' מאת חיים גיבורי, 'חבורת הגדנ"עים' בספריו של רפאל סער, ועוד סדרות אחרות. מכאן נראה ש'חסמבה' יצרה סוגה חדשה בספרות הילדים העברית.

בסיום הספר ה16- בסדרה הובטח שבקרוב יופיע הספר הבא, חסמבה בשרות הריגול הנגדי. אך חלפו שנים עד שספר זה יצא לאור, ובכל אותה עת, בעולם האמיתי ובעולם החסמבאי, התחוללו שינויים גדולים מאוד.

חסמבה

לחבורת חסבה קם דור חדש.

ובו נדון בחלק הבא בסדרה זאת .

נספח :העברי החדש

 

'ניסיתי ללמד אותו שיר-געגועים ארמני, שאותו מרבים בני עמי המפוזרים בכל קצווי תבל לשיר בהיזכרם במולדם, אולם לא עלה בידי.'

'גורדיאן קרא באוזני את שירו של גאבורק: 'העגור החוזר לקנו' […]

בעופך תשא על כנפיך

עפר ארמניה…

ראית גורל ארמניה, שמעת קול המגורשים

ממולדתם, הנודדים המסכנים,

קוראים: הביתה! הביתה…!

[…]

… גם אם המות בלתי נמנע,

מוטב אמות בין עשבי המולדת

הנעים ברוח'.

(חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס, 1951)

 יגאל מוסינזון נולד בארץ, במושב העברי הראשון עין-גנים, ליד פתח-תקווה. הביוגרפיה שלו היא גם הביוגרפיה של מדינת ישראל. הוא היה חניך המוסד החינוכי 'בית-אלפא' במשמר העמק, בוגר בית הספר החקלאי 'בן-שמן', חבר קיבוץ נען, מראשוני הפלמ"ח ומאסירי לטרון. במלחמת השחרור היה קצין בחטיבת גבעתי. הוא היה רועה צאן, במאי, פועל מחצבה, קצין ושופט בצבא, מורה בקולג' בפילדלפיה, פועל בנין בניו-יורק, קצין תרבות ודובר המשטרה.

מוסינזון היה גם בין היוצרים הפוריים ביותר שקמו בארץ, ולמרות שכתב גם ספרות פופולרית, היה סופר מוערך וזכה לפרסים רבים ולשבחי הביקורות. אפילו המבקר המחמיר ברוך קורצוויל, כתב עליו שהוא 'כשרון. בעל סגנון מזהיר; הוא רואה ומרגיש שלא באופן רגיל; וכל זה, בצירוף שפתו העשירה והמוסיקלית'. ישראל זמורה כתב עליו כי 'אין כל ספק כי ניתן לנו משהו מן העברי החדש שבארצנו', ואברהם שאנן מנה אותו בשורה אחת עם יזהר ושמיר: 'שלשתם כאחד נותנים חלקם לציור נופם, אקלימם הנפשי ועולמם הרוחני של חיינו החדשים'.

לצד ההרפתקאות המסעירות שגולל בספרי סדרת 'חסמבה', הקפיד מוסינזון להעשיר את קוראיו בידע נרחב על מיטב תרבות העולם, וכל זאת בעברית העשירה, המדויקת והצלולה שלו. עולמו התרבותי של מוסינזון, כפי שעולה מספרי חסמבה, היה מקיף ביותר וכלל סיפורים מהמיתולוגיה הקלסית, ארועים מההיסטוריה העולמית והמקומית, ספרות העולם ושירה (אלתרמן היה, כנראה, בין המשוררים החביבים עליו), מוסיקה, אמנות, תרבות קולינארית, ציוני דרך בהתפתחות הטכנולוגיה והמדע, וניכרת בו אהבה גדולה לארכאולוגיה. 

 

- היודעים אתם מי היה האיש שטס הראשון […]

- אני מתכוון לדדלוס – אמר ראובן כרמלי. – דדלוס היה אדריכל ופסל יוני מפורסם שנאלץ לברוח מפני מינוס מלך כרתים. הוא התקין לעצמו ולבנו איקארוס כנפים והדקן לגופו בשעוה. דדלוס הגיע בשלום לסיציליה ואילו בנו איקארוס לא נזהר והתקרב יותר מדי לשמש. השעוה נמסה בחום, ואיקארוס נפל המימה וטבע […]

- ואחר-כך באו הכדורים הפורחים של האחים מונגולפיה בצרפת, – המשיך ראובן כרמלי.

(חסמבה ואוצר-הזהב של המלך הורדוס, 1951)

 

יגאל מוסינזון היה, בעצם, מראשוני מלכי הטריוויה. בספריו שזורות שאלות טריוויה רבות, שהוא גם ממהר להשיב עליהן בתשובות תמציתיות ומדויקות להפליא:

 

-מי היה הטייס הראשון שהציל את חייו בעזרת מצנח בקפצו מכלי-טיס? […] 

- בשנת 1808 קפץ הפולני ז'רומסקי בעזרת מצנח מכדור-פורח בוער וכך הציל את חייו.

(חסמבה ומרגלים בחיל-האוויר, 1953)

 

- מיהו קלוביס? […]

- קלוביס בנה ראשון את ה'לובר' במאה החמישית.

(חסמבה בפחדים ובסכנות נוראות !!!, 1983)

 

פרט מעניין נוסף שניתן למצוא בספרי הסדרה הוא השילוב של שפות זרות בסדרה, ובמיוחד השפה הערבית. למוסינזון היתה עמדה מגובשת בעניין, כפי שירון זהבי מסביר לחבריו החסמבאים, אחרי שהוא מבקש מהם ללמוד ערבית:

 

אנו חיים בסביבה שיש בה מיליוני ערבים, ויבוא יום ונוכרח למצוא שפה משותפת עמהם. השפה היא גשר המקשר בין עם לעם ובין אדם לאדם.

(חסמבה בשבי הלגיון הערבי, 1952)

 

כך לומד הקורא מילים ופתגמים שלמים מן השפה הערבית: 'מא תקול פול תא תחוט פיל עודול' ('אל תאמר פול לפני שהכנסתו לשקים'), או: "אל עג'לה מן אל שיטאן ואל תאני מן אר רחמן' ('הפזיזות מן השטן, והמתינות – מן הרחמן'), ועוד ועוד. אך נראה שמרבית קוראיו של מוסינזון לא הפנימו את המסר של מוסינזון, ורובנו לא יודעים כיום ערבית.

 

 

 

 

 וראו גם :

אז איפה הןם החבורות ההן ?

חסמבה בויקיפדיה

אורי קציר על חסמבה

אתר חסמבה של אורי קציר

יגאל מוסינזון בויקיפדיה

ביבליוגרפיה מאת אלי אשד של כתבי יגאל מוסינזון

שמואל כץ הצייר הראשון של חסמבה  

מ.אריה צייר של חסמבה

משפט חסמבה ודנידין

מי מסוגל להקים את חבורת חסמבה לתחייה ?

איפה נמצאת המערה החשמלית ?

סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית

סודי ומוחלט בהחלט 2: הדור הראשון

סודי ומוחלט בהחלט 3:הדור השני

 סודי ומוחלט בהחלט 4: הדור השלישי

חסמבה בויקיפדיה

סודי ומוחלט בהחלט- ההיסטוריה של חבורות "חסמבה" :החלק הראשון : המערה החשמלית

  

יגאל מוסינזון מוקף בחברי "חסמבה " צייר מ.אריה.

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון "גליון 689 22.10.2010 בשם "הסודות המוחלטים בהחלט".

 

בימים אלה עלתה על המסך הקטן בערוץ "הוט "  סדרת המשך לסדרת  ההרפתקאות הקלאסית לילדים  " חסמבה "מאת יגאל מוסינזון סדרה שרצה במשך 45 וחמש שנה עם קרוב לחמישים ספרים ועסקה בהרפתקאותיהם של שתי חבורות ילדים שנאבקים בכנופיות פושעים ומרגלים ומגינים על ביטחון המדינה.

ובמקביל הוצאת הספרים ידיעות אחרונות מוציאה לאור מחדש את ספרי הסדרה הראשונים במהדורה  לא מצונזרת ( כפי שהיתה  המהדורה הקודמת) ונאמנה למקור. 

 וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר כדי להיזכר בסדרה הקלאסית.  ביצירתה של חסמבה,בדמויות שונות ששימשו כמקור השראה לאנשיה  ובאירועים אמיתיים שונים שעליה התבססה.

ואת זה נעשה בסדרה מקיפה של כמה חלקים שתקיף את הדור הראשון של חסמבה את הדור השני וגם  ננתח את הדור השלישי המופיע כעת בטלוויזיה ואת כל הסודות שעומדים מאחורי הסדרה.

אבל תחילה לפני שנעבור לחבורות חסמבה עצמן לדורותיהן   וליוצרן  יגאל מוסינזון…

זה הזמן לשאול וגם לפתור את השאלה הנצחית :

האם הייתה מערה חשמלית ?

 

והתשובה היא חיובית.

:כן וירגייניה בניגוד לכל מה שאמרו לך במשך השנים  לכל מה ששמעת ולכל מה שקראת  בכתבות שונות בתקשורת שהסבירו שוב ושוב שהמערה החשמלית היא בדיה מוחלטת  הייתה  גם הייתה מערה חשמלית במציאות ולא רק בדמיונו של יגאל מוסינזון והיא הייתה ממוקמת במקום המדוייק שאותו תיאר בספרים.

 

איפה נמצאת המערה החשמלית ?

ליד בית הקברות המושלמי, בצפון תל אביב, ישנה מערה חבויה בין סלעים, הצופה פני הים התיכון. טייל, המהלך בגבעות אלו, אינו יודע כלל, כי מתחתיו, למרגלות הגבעות, רוחשים חיים וחבורת "סוד מוחלט בהחלט" שמה משכנה בכוכים נסתרים אלו…………..
……… מערה זו, אפילו במשקפת הטובה ביותר, לא תוכל לגלותה.
מדוע?
ירון זהבי הוא בנו של המסגר שמעון זהבי, והאב התקין לסלע הסוגר על פי המערה צירים ומנופים, ומבחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל 7 ספרות 5897631. כדי לפתוח ולהזיז את הסלע יש ללמוד את כל התורה כולה…."

( הפתיחה ל"חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט " מאת יגאל מוסינזון " )

אחת הדמויות המפורסמות בסדרת "חסמבה " של יגאל מוסינזון שזכורה לכל קוראיה אינה דמות אנושית ,זהו  מקום המפגש הקבוע של החבורה המפקדה של הילדים המערה החשמלית המלאה בהמצאות וומכשירים משוכללים שונים שבחוף ים תל אביב ,וגם היא כמסתבר ובניגוד למקובל לא הייתה בדיונית לחלוטין אלא התבססה על מודל אמיתי שעליו שמע מוסינזון.

 

המערה החשמלית   ממוקמת לפי הספרים  ליד בית הקברות המוסלמי בצפון תל-אביב והיא הייתה בשימוש ארגון ההגנה".

.שמעון זהבי, אביו של ירון ומסגר במקצועו, התקין 'סלע הסוגר על פי המערה, צירים ומנופים'. בחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל שבע ספרות: 5897631, כדי לפתוח ולהסיר ולהזיז את הסלע.  מוסינזון נמנע לציין איפה בדיוק נמצאת אותה מערה. כל מה שאנו יודעים זה שהיא נמצאת באיזור גן העצמאות ליד בית הקברות הערבי ממש ליד חוף "מציצים " ושכיום בית המלון הילטון נמצא מעליה.

לאורך השנים היו  ילדים רבים שניסו לאתר איפה נמצאת אותה מערה ,כן גם אני בינהם .

כל מה שידעו שמן הסתם כאשר  הצבר המושלם יואב צור מפקד חסמבה בשנות השבעים יוצא מהמערה אחד האנשים הראשונים שבהם הוא יפגש בכל פעם יהיה בטלן החוף אורי זוהר ( המוכר מהסרט "מציצים " )  שרובץ איפה שהוא כמה מטרים ליד המערה ואין להעלות על הדעת שהוא לא יראה שוב ושוב את החסמבאים עולים על פני הקרקע.

אני זוכר היטב כיצד נדדתי כמה פעמים בחוף תל אביב בחיפוש אחרי המערה אי אז בשנות השבעים.

אבל מעולם לא מצאתי אותה.ולבסוף היגעתי למסקנה המזעזעת  שאחרי הכל המערה החשמלית אולי אינה קיימת..

מן הסתם החיפושים אחרי המערה החשמלית נפסקו בשנות השמונים והתשעים כאשר כל האיזור סביב המערה הפך למקום מפגש ראשי להומואים ומי שהיה  המחפש שם את המערה ואת החסמבאים בלילות סביר שהיה נתקל לא בילדים העולים מעל פני האדמה מאי שם אלא במבוגרים שהיו מציעים לו הצעות מגונות..

 אז האם הייתה או לא הייתה מערה חשמלית ?

נהוג לחשוב שהיא הייתה המצאה של מוסינזון

טעות .

 המערה החשמלית   התבססה על מערה אמיתית בהחלט .

המערה החשמלית של מקס המשוגע .

 

..המערה עתיקה של מקס הקדמון

מקס הדמון בצוק הכורכר

היא רחמה של תבל.|

יהורם בן מאיר."מקס מתהלך על המים".  

אם מקס כאן / פיצ'י יהורם בן מאיר

אִם מַקְס כָּאן
הַכֹּל כָּאן.

אִם מַקְס כָּאן, אֵין עוֹד
פְּלַגָּה בֵּין יָם לְיָהּ וְהֶמְיָה
וּבַעֲיַם הָרוּחַ בְּקוּמוֹ בַּחֲלוֹמוֹ
מַקְס שָׁב אֶל
מְקוֹמוֹ, שָׁם
הַמַּשָּׁב

מתוך מקס מתהלך על המים, קשב לשירה 2005

מקס קלינהוף היה מתבודד מוזר ממוצא אוסטרי שנמלט מאוסטריה בראשית שנות השלושים עם עליית הנאצים לשלטון והיגיע לחוף ים תל אביב שם חי במשך כעשור מסוף שנות השלושים  כמתבודד גר במערה  מוכר לכל ואהוב על הילדים.למרות שהיה סוג של אוטיסט

. למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.

 

 

 

 

צילום של מקס קליינהוף במערה החשמלית שלו. סוף שנות הארבעים.צילם הצייר אברהם חזק.(תודה לעמוס אריכא ולראובן חזק על הצילום).  

מקס בעזרת חתיכות פחים וברזלים חלודים שמצא בשפת הים, סמוך לקצהו של גב הכורכר הצפוני חפר בשנות השלושים את מערתו. ניתן היה לרדת אליה במדרגות חצובות בסל(כשבע מדרגות, ובסך הכל מדובר בחדר אחד בלבד שגודלו היה כשלושה על שלושה ומשהו. בצד אחד היתה חפורה לשון גבוהה של כשבעים או שמונים ס"מ ששימשה לו מיטה ובהמשכה פינת הבישול שלו, שמעל לפתיליה שלו חצב ארובה דרך התקרה שנוצרה לפליטת העשן.

המערה שאותה בנה מקס במו ידיו והייתה במקום  המדוייק שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים"   הייתה אכן  לא מערה רגילה כלל וכלל אלא מערה חשמלית. מקס  התקין בה  תחנת  חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים .  ולמעשה הוא  הקים לעצמו במערה שלו  תחנת חשמל פרטית  אולי הראשונה הראשונה מסוגה  בארץ.

Aricha.jpg

 הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס בילדותו ( כמו כל ילד שביקר אז בחוף תל אביב נזכר :מקס היה אדם יוצר לדעתי כמעט גאון . הוא הישיג מהזבל של הצבא הבריטי וישרים והרכיב אותם בקצה עמוד שהמנוע שלו ספג רוחות ואנרגיה וכך יצר עבור עצמו חשמל.

 המערה  של מקס הייתה מוארת בקביעות בחשמל בזמן שבבתים רגילים שהיו מחוברים לחברת החשמל  לא היה חשמל בהפסקות חשמל. אצל מקס במערה מעולם לא היו הפסקות  חשמל מאחר שהחשמל שלו בא  מהרוחות בים שמעולם לא פסקו.

 היכן בדיוק הייתה המערה החשמלית ?

 הסופר עמוס אריכא   מספר :

עבודה מצורפת

מערתו של מקס  הייתה במדרון הכורכר מגן העצמאות לכיוון הים, באיזור שמתחת לאנדרטה לזכר הטייסים שנפלו במלחמת העצמאות באיזור שאותה בנה בנימין תמוז.

 מעבר לגבול הצפוני של גן העצמאות, מתחיל המצוק המפורסם של תל-אביב לאבד מגובהו עד נקודת אפס בו הוא נמוג בחול הים, במרחק של כמה עשרות מטרים מהגבול הדרומי של נמל תל-אביב.  

בנקודת השתפלות הגב ממשטחו  העליון של המצוק נמצאה המערה החשמלית של מקס קלינהוף. את המערה הרס בשנת חמישים ואחת טרקטור  שנשלח לחסל כל זכר לאתר הנדיר.

 במרחק שבין ארבעים לחמישים מטרים דרומה מנקודת מגוריו של מקס, נמצאו לפחות עוד שתי מערות קטנות, ממש מתחת לשטח גן העצמאות, מוסתרות היטב בצמחיית הצוקים ואי-אפשר היה לראותן מתחומו  של הגן עצמו. מערות אלו קטנות בהרבה ממערתו של מקס היו מוכרות היטב לאלה המכונים "הקבועים" של החוף. מעליהן נמצא השביל דרכו ניתן היה להגיע לבית הקברות המוסלמי שנמצא במרחק של כמאה וחמישים מטרים משם.

צילום גלית חתן.

הסופר יורם קניוק זוכר גם הוא היטב את המערה בחוף מציצים:

יורם קניוק :הייתה מערה בערך ליד המקום שבו נמצאת היום האנדרטה של בנימין תמוז ליד גן העצמאות.אני זוכר שהיינו נכנסים לשם תמיד לפני מלחמת העולם השנייה. היינו קוראים לה "המערה" כי היא הייתה היחידה בסביבה.מתחתיה  היה ברכה טבעית שבה היינו שוחים.

 אלי : כמה ילדים היו יכולים להיכנס לשם ?

קניוק : אני זוכר  שהיינו יושבים שם עשרה ילדים עושים מדורות ומכינים עצמנו למלחמה.  כאשר הגנראל הנאצי  רומל התקרב לארץ היינו מביאים לשם מקלות עבור המלחמה העתידה.

 אלי : האם שמע מוסינזון על המערה הזאת ?

קניוק : מן הסתם כן.אם הוא גר באיזור וביקר בחוף תל אביב לעיתים מזומנות בשנות ה-40 אז סביר להניח שהוא ידע עליה. כולם ידעו עליה.

עמוס אריכא מרחיב :

הייתה לא רק מערה אחת באיזור החוף  אלא כמה מערות. לפחות 3 או ארבע מערות באיזור גן העצמאות. אחדות בגודל 2 וחצי מטר .הייתה  אחת גדולה במיוחד.  במערות שאני ישבתי בהם יכלו לשבת ארבע חמישה ילדים אולי עד עשרה. . 
 ואני זוכר שהו היו קיימות עוד ב-1950 כאשר ביקרתי בהן בפעם האחרונה כדי להיזכר בילדותי ומאז כנראה הן הפסיקו להתקיים .ובינן הייתה את המערה החשמלית של מקס.

 את המערות תיארתי מאז בספרים שונים שלי כמו :הטיסה לירח "  בספר ישו הנערה וסזאנית ובספר אביב שחור.  

  המערה החשמלית של מקס

באיזור החוף חי  אדם בשם מקס  קלינהוף  שבנה  שם מערה אמיתית עם חשמל בסוף שנות השלושים. 

 למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.

היה זה מקס שיצר בדיוק במקום שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים" יצר מערה שאכן הייתה מערה חשמלית מאחר שהוא התקין בה  מקור חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים .

מה עלה בסופה של המערה החשמלית ?

עמוס אריכא: המערה  החשמלית  של מקס התקיימה מסוף שנות השלושים עד שהקימו את מלון שרתון הראשון בסביבה בראשית שנות החמישים  ורצו להרחיק את כל התושבים שגרו בצריפונים על מורד גב המצוק ושלמו להם כספים.

את מקס הם רצו לסלק גם כן ועבורו נמצא פיתרון מיוחד.  

את מקס סילקו על ידי חבורת בריונים ששלמו להם להרחיק את מקס הם התגרו במקס שנאלץ לתקוף אותם כשניסו לפרק גדר שהקיפה את המערה כמובן שהמשטרה שחיכתה מהצד  התערבה ועקבותיו נעלמו עבור מיודעיו המרובים בחוף . רק אחרי שנים רבות גיליתי מה קרה:  מקס הוכרז כלא שפוי הוא נשלח לבית החולים לחולי רוח אברבנאל בבת ים. שם  בילה  יוצר המערה החשמלית את שארית חייו כשהוא בונה ערים דמיוניות בחול עם גשרים ודרכים. .

בספרו של עמוס אריכא "עלמה בקצה הכפר" ( 1991)  מופיע מקס כאחת הדמויות המרכזיות ובקובץ שיריו של המשורר הצפון תל-אביבי יהורם בן מאיר  "פיצ'י"  "מקס מתהלך על המים" ( 2005).

מקס  הדייר   האמיתי של המערה החשמלית מופיע בספרים אלו  כדמות כמעט מיתית לא פחות מאותם חסמבאים שהשתכנו גם הם במערה חשמלית בדיוק בפינה שבה השתכן מקס בסוף שנות השלושים.

 נראה שכל המערות שהיו קיימות באיזור חוף מציצים  כאשר החל מוסינזון לכתוב  את סיפור חסמבה הראשון ב1949 הפסיקו להתקיים בשנים  1951-1952  הן נהרסו בעת הבנייה של גן העצמאות ומלון "שרתון " לידו. ".

וזאת הסיבה מדוע אף אחד מאותם אלפי ילדים שחיפשו אחרי שנת 1951 ובהם כותב שורות אלו  את המערה החשמלית לא מצאו אותה.הדחפורים הרסו את המערה החשמלית ואת תחנת החשמל שבתוכה.

מוסינזון עצמו ציין בחסמבה מספר 17 שבה היציג את הדור השני שלה חסמבאים שהמערה החשמלית נמצאת מתחת ליסודות מלון הילטון ולכן אי אפשר למצאה.

מאוחר יותר הפכה המערה למיתית לגמרי כאילו לא הייתה קיימת מעולם.

מקס והחסמבאים :פרשנות מיתית .

יהורם בן מאיר "פיצ'י " צילם מוטי קיקיון .

ליגאל מוסינזון יוצר חסמבה לא הייתה כמובן פרשנות מיתית מיוחדת על גיבורין  אבל  נראה שלמשורר יהורם בן מאיר פיצ'י בהחלט היו זרעים של פרשנות מיתית לגבי דמותו של מקס קליינהוף וגם לגבי החסמבאים שאותם הוא  מאזכר ומזהה  בשירים שונים שלו עם ילדי שכונת מחלול ,דהיינו הוא וחבריו בילדותם.

למשל בשיר "על הקריאה":

"כְּבָר אָז יָדַעְתִּי כִּי אֱלִימֶלֶךְ זוּרְקִין/הוּא צֶלֶם הוּא דְּמוּת/מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים/שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ – /מַקְס//נוֹלַדְנוּ מִן הַיָּם/זֶה הָאֶחָד הַקַּיָם בֶּאֱמֶת/בִּשְׂפָתֵנוּ בָּלַלְנוּ חוֹל יָחֵף וְטָהוֹר וְחוֹפִי/וּבֵית הַחִנּוּךְ בַּצָּפוֹן/שָׁם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ/שָׁם גְּבוּלוֹ" ("על הקריאה", נהר הירקון יוצא מעדן, עמ' 18)

 האם בן מאיר מזהה כאן בין אלימלך זורקין הנבל של סיפורי חסמבה  ובין מקס היוצר של המערה החשמלית?

יותר סביר שמה שפיצ'י רומז לו הוא שהדמויות המיתיות של גיבורי סדרת חסמבה מבוססות עליו ועל חבריו בילדותם בשכונת מחלול בחוף ים תל אביב.

פיצ'י מתאר את מקס איש המערה של חוף תל אביב כאדם טהור כמו ויותר מכמו אלוהי מאין אודיסאוס הנפלט אל החוף וכמו ישו המהלך על המים .  

מקס אצל פיצ'י הוא הפרוטו טייפ של אליק של משה שמיר שבא מן הים ואין איש יודע מאיין בא.

והמערה שהוא יוצר  בחוף הופכת לרחם העולם .

ואנחנו יכולים להמשיך מכאן ולקבוע שבעיני רוחו של פיצ'י  שהחסמבאים שמשתכנים במערה החשמלית של מקס ומייצגים את ילדי תל אביב  הם בגדר תלמידיו ושליחיו של האיש המוזר שבא משום מקום על מנת להיעלם לשום מקום  ביצירת מציאות חדשה.

אחרי ימים רבים בא בולדוזר קרדום

לכרות ארץ ומלחים

והארץ הייתה תוהו ודום

הברות הברות

כברות של חול

ואין מלך במחלול.

( יורם בן מאיר  מקס מתהלך על הים ע' 15 )

 הייתה מערה חשמלית באיזור בשנת 1949 כאשר כתב מוסינזון את סיפור חסמבה הראשון.אבל היא נעלמה כאילו לא הייתה.

ובכל זאת אלפי אנשים שקראו את סיפורי חסמבה זוכרים את המערה החשמלית .

אולי היגיע הזמן שיקום איזה יזם ויבנה אותה מחדש כאתר תיירות ?

ראו גם :

איפה נמצאת המערה החשמלית

יואב איתמר על המשורר פי'צ'י יהורם בן מאיר ושיר "מקס-חסמבה " שלו

אז איפה הן החבורות ההן

סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית

סודי ומוחלט בהחלט 2: הדור הראשון

סודי ומוחלט בהחלט 3:הדור השני

 סודי ומוחלט בהחלט 4: הדור השלישי

חסמבה בהרפתקאות מסעירות במלחמות סודיות ביותר / יגאל מוסינזון

צייר גיורא רוטמן.

המגדל של בבל

 

מגדל בבל .ציור מאת הינריק ון קלבה

חיים מזר חוקר ותיק של המקרא דן הפעם בשאלה  

האם יש בסיס היסטורי כלשהו לסיפור מגדל בבל "שכתוצאה מיצירתו ,נוצרו כל השפות המרובות שאנו מכירים כיום לצמידה של השפה המקורית שמקורה הוא אלוהי \זאת שעל ידיה  נברא היקום (כפי שמספר לנו "ספר יצירה" )  הלא היא כמובן העברית?

 

 

בראשית פרק יא 

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

 

בסיס לסיפור מגדל בבל ?

מאת חיים מזר

 מגדל בבל

מגדל בבל מאת גוסטב דורה

לאחר סיפור המבול בספר בראשית מופיעה רשימה גינאולוגית של צאצאי נוח לדורותיהם עד לימי אברהם. הרשימה ניתנת בפרקים י'-יא'. באמצע הרשימה בפרק יא' פסוקים 1-9 מובא סיפור שלא שייך לשום אירוע אחר במקרא.  סיפור העומד בפני עצמו. זהו סיפורו של מגדל בבל. בני האדם מתוך מטרה לשמור על הזהות הקולקטיבית שלהם בונים מגדל גבוה במיוחד שייראה למרחקים גדולים למאוד. מתואר גם מהלך בנייתו: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה. ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני הארץ" (בראשית יא' 3-4). מעשה זה לא מצא חן בעיני האלוהים "הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"( פסוק 6).

 

קריאת הסיפור במבט רחב יותר מעוררת מספר תהיות. האל חשש מכך שבני האדם יוכלו לעשות כל אשר  יחפצו בעקבות מימושו של פרויקט ארכיטקטוני הנדסי זה. נראה שהאל מרגיש מאוים. האם האל בכלל צריך להרגיש מאוים ובאם  כן ממה הוא צריך לחשוש? שאלה שניה וחשובה לא פחות ,אם האל בלל את שפתם ,איך הצליחו לזכור מה שקרה קודם ואיך הצליחו לפענח את השפה הקדומה? מנקודת מבט הנדסית המסקנה המתבקשת  היא שמדובר במגדל גבוה מאוד.כדי לראות אותו מכל עבר מתבקשת המסקנה שהואר נבנה באזור מישורי. הזיקורת הבבלי הוא  אמנם מבנה מרשים ביותר, אך הוא מתנשא לגובה של עשרות מטרים בלבד. על מנת שהמגדל ייראה למרחקים הוא חייב להתנשא לגובה של מאות מטרים. מבנה כזה אי אפשר לבנות רק מלבנים. הראיה הלכך היא המבנים רבי הקומות בימינו שיש בהם בטון והרבה מאוד פלדה.

 

מכיון שהכתוב מביא רק סיפור אחד שהתרחש לאחר המבול עד לימי אברהם, הרושם המתקבל הוא שמדובר באירוע מכונן אשר השאיר את חותמו לדורות . קרה מה שקרה והמבנה התמוטט. אם כתוצאה מכך תושבי המקום התפזרו לכל עבר, פיתחו שפות שונות ושכחו את מה שקרה, איך בכל זאת הכותב ידע לספר על אירוע זה. כנראה שהיה איזה שהוא תיעוד שנמצא בידי בני הדורות שבאו לאחר מכן  והועלה על הכתב ברשומות היסטוריות, לרבות המסופר במקרא.

 

עדויות לסיפור זה מוצאים אצל פלוויוס ב"קדמוניות  היהודים" ספר ראשון שורות  115-119  ובספר  היובלים(הספרים החיצוניים) פרק י' פסוקים כה-לח.. עדות מחוץ לספרים החיצוניים מופיעה בספרו של בורסוס. בורסוס היה היסטוריון בבלי שחי במאה ה-3 לפנה"ס אשר כתב את ההיסטוריה הבבלית ביוונית. עבודותיו אבדו, אך היסטוריונים שחיו אחריו הביאו ציטטות מדבריו וכך נשמר חלק מפרי עמלו. בציטוטים  אלה ישנה התייחסות למגדל בבל. כאן לא מדובר באל אחד, אלא  באלים שהביאו להריסתו של המגדל. הם נקטו בצעד כה חריף  מכיון שהרגישו מאוימים ממפעל טכנולוגי זה. גם  כאן מתבקשת השאלה, למה בכלל האלים צריכים לפחד מבני האשם? הפרט המעניין בסיפורים אלה ואשר אינו מופיע במקורות היהודיים הוא שהאלים נעזרו ברוחות להריסת המגדל.

 

באיזה מקרים לרוח יש השפעה על מבנים? בבניינים שגובהם עשרות מטרים, הרוח אינה גורם שיש להביאה בחשבון. היא הופכת לגורם רלבנטי בבניינים שגובהם מאות מטרים. בבניה לגבהים אלה מתחשבים הרבה  מאוד באווירודינמיקה- מהירות רוחות,עוצמתן וכיוונן. מהנדסי בנין מכניסים לתוך  חישוביהם נתונים אלה וקיים תחום סיבולת(טולרנס) אשר בתוכו מבנים אלה יכולים לעמוד-התחום שבתוכו מבנים אלה יכולים לנוע לצדדים  בלי שיקרסו. כך למשל מגדל שלום מאיר יכול לנוע לצד זה או אחר בהשפעת רוחות בשיעור של 5 ס"מ. ככל שהבניין מסיבי יותר ורחב יותר, היציבה שלו טובה  יותר. רוחב הבנין משפיע  גם על גובה מרכז הכובד מעל הקרקע. נדרשו אם כן רוחות חזקות להריסתו של מגדל בבל, או שהאלים ובעצם מי שאלה אכן  היו, באמת יכלו ליצור מערבולות אוויר חזקות שהביאו לקריסתו. על פי ספר היובלים גובהו של מגדל בבל היה 2.5 ק"מ. האם זה באמת היה גובהו? שמא נתון זה בא בדרך הפרזה? גם אם הבניין היה נמוך יותר ,למשל מאות מטרים, הוא בהחלט נאמן לתיאור  ש"ראשו בשמים" מנקודת מבטו של הצופה.

 

כאשר בנין קורס בדרך כלל  ישנם פצועים והרוגים,אלא אם כן הוא ריק. נפגעים עלולים להיות גם בסביבתו של הבניין ,כאשר נופלים חלקי בנין, שהרי לא כולם מספיקים לברוח. הכתוב בשום מקום לא מתייחס לנפגעים.

 

מכלול הנתונים הגם שאינם רבים, נותן בסיס להשערה שבסיפורו של מגדל בבל יש גלעין של אמת היסטורית .אולי נפתח פתח לחקירה ארכיאולוגית לפיסת היסטוריה עלומה, הרבה לפני עלייתה של שומר לבמת ההיסטוריה.

מגדל בבל מאת פטר ברוייגל האב

 

ראו גם

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

חצי המנשה

בחזרה לגיבורי התנ"ך

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

התנ"ך מציאות או דמיון 

 יהושע יהושע

הספרים האבודים של המקרא

המכשף בלעם

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

 דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

משפט המלוכה של שמואל הנביא

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

 הספריה של שלמה המלך

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

הביוגרפיות האבודות של המקרא

עידו החוזה והנביא

 

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

תוחלת החיים של נביא

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

רצח נציב יהודה

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

זמניותו המזעזעת של האינטרנט

 

 

לאור חיסולו של אתר המקור של אתר זה" רשימות " ,אני עובר כעת מחדש על כל אלפי הרשימות  שפורסמו שם ותיאורטית לפחות  הועברו גם לאתר זה כדי לבדוק מי שרדה את המעבר לאתר זה ומי לא.

התוצאה יש מינימום של כמה עשרות ואולי מאות מאמרים שלא שרדו את המעבר ויהיה צורך לשחזרם וזה ייקח שבועות וחודשים.  .

אולם מעבר לכך עוד דבר מדהים אותי כשאני עובר על הרשימות הישנות.בכל אלה יש קישורים רבים לנושאי הכתבות .רבים מהקישורים האלו התברר לי עכשיו לאחר כמה שנים כבר אינם קיימים יותר.

האתרים שלהם ירדו מהרשת והמדובר גם באתרים שבזמנו נניח ב2003 או 2004 נראו כאתרים גדולים וחזקים .

או שאתר הבית גם אם הוא ממשיך להתקיים  מסיבותיו שלו החליט להוריד את המאמר שאליו התייחסה הכתבה שלי.

עיתונים שונים שפעם היו זמינים ברשת ירדו ממנה והיום הם זמינים ( שוב)  אך ורק בספריה גדולה.וזה לאחר שהושקע מאמץ אדיר והרבה כסף בהעלאת תכניהם  ברשת. ( דוגמאות :"מקור ראשון " " עיתון תל אביב " של ידיעות אחרונות ואחרים רבים אחרים ).

מגזיני תרבות שהיו קיימים רק באינטרנט ותרמו רבות לתכניו ביצירה ספרותית ובמאמרים כמו "אוקאפי " נעלמו ואינם , ובניגוד למגזינים ישנים מהמאה ה-19 והעשרים שניתן למצוא את כרכיהם בספריות ,את המגזינים האלו אין שום דרך שבעולם לאתר יותר ברשת או מחוצה לה,כאילו לא התקיימו מעולם.

 

דהיינו חלק גדול מהחומר באינטרנט  שהכל כל כך מסתמכים עליו הוא זמני בהחלט ומתקיים רק לאורך כמה שנים בודדות ולא יותר .

אני ממשיך לקבל אי מיילים מאנשים שמודיעים לי שקישורים ממאמרים ישנים שלי  שהם משתמשים בהם אינם עובדים והאם אוכל  ברוב חסדי לעזור להם לאתר  את הקישורים ?

( התשובה שלילית :יואילו כבודם לחפש בעצמם ואם הם רוצים את עזרתי שישלמו עבורה ).

ובהחלט נשאלת השאלה :מה יקרה עם וורד פרס הבית הנוכחי שלי יפשוט את הרגל  או יחליט שהיגיע הזמן להפסיק להתקיים  בעוד נניח שנתיים או שלוש כפי שקרה לאתרים שנראו בזמנם כנצחיים כמו "רשימות "  ?

הניחוש שלי :אנשי וורד פרס אפילו לא יטרחו לתת את השירות האחרון שאותו סיפקו בעלי "|רשימות " בנדיבות " ויעזרו לכותביהם למצוא להם אתר חלופי חדש.והחומר עלול הפעם ללכת לאיבוד ברשת לפחות לתמיד .  

והמסקנה :אני מציע שאיזה שהוא גוף ממשלתי משרד החינוך או הספריה הלאומית או מישהו מאותם גופים  יפתח בפרוייקט שמטרתו לשמר חלקים שונים ונבחרים מהאינטרנט העברי ופרוייקט השימור ידאג לכך שאותם חלקים ימשיכו להתקיים גם אם האתר שמפעיל אותם יפסיק להתקיים מסיבות כלכליות או אחרות .

ואם לא יתקיים פרוייקט כזה הרי רוב מה שאנו כותבים כאן ברשת נגזר דינו להיעלם בתוך כמה שנים כל המאמץ האדיר וההשקעה בזמן באנרגיה וכסף כאילו לא הייתה מעולם.

 

רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

   

 

בימים אלה כאשר חלה התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה, לא רק בישראל אלא גם בעולם, יש מקום יותר מתמיד לנקיטת צעדים שיתרמו לשילובם של  מדעי הרוח עם תחומים אחרים.

 לימור שריר , רופאה בהכשרתה וסופרת – יזמה ותיכננה קורס המשלב ספרות ורפואה עבור הסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב והיא אף תעמוד בראשו. הקורס הנקרא: קורס רפואה וספרות- דו-שיח רופאים סופרים, ישים את הדגש על רב שיח בין הסטודנטים לסופרים ועל זווית הראייה שלהם לגבי עולם הרפואה, על יחסי רופא-חולה ויעסוק בחיבור בין כתיבה ורפואה.במסגרת הקורס יופיעו בפני הסטודנטיםמבחירי הסופרים, המשוררים וחוקרי הספרות בארץ. 

דיקן הפקולטה לרפואה, הפרופסור יוסף מקורי, שרואה חשיבות  רבה בחינוך רחב אופקים של הרופא העתידי, הסכים לשתף בקורס זה גם תלמידים מפקולטות שונות באוניברסיטת תל-אביב.

להלן מאמר פרי עטה של ד"ר לימור שרייבמן-שריר בנושא  הצורך בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות, שלכאורה לפחות, נראות כנפרדות לחלוטין

 רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

מאת ד"ר לימור שריר

לימור שריר בספריית הפקולטה לרפואה.

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 

הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

 דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בימים אלו של התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה ולא רק בישראל אלא בעולם כולו יש מקום ויותר מתמיד לצעדים לשלב בין תחומים אחרים ומדעי הרוח .

הסופרת והרופאה  ( ולשעבר סגנית מלכת היופי העולמית וחברה בכירה בהיכל התהילה של מלכות היופי בישראל ) לימור שריר פותחת בימים אלו קורס עבור תלמידי רפואה באונ' תל אביב שיעסוק ברפואה בספרות העברית והעולמית ובו מרצים סופרים ידועים שונים על הנושא. .

והנה מאמר שלה בנושא  הצורך הדחוף בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות שלכאורה לפחות נראות כנפרדות לחלוטין. .

 

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957302.html

 

 

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סופו של יקום

אתר "היקום של אלטי אשד " הבלוג המקורי שלי  ב"רשימות " נעלם כעת לגמרי מהרשת והוחלף בכל הקישורים בבלוג הזה.

צר לי שבעלי "רשימות " לא השאירו אותו כסוג של ארכיון והעדיפו למחוק אותו לחלוטין ,אבל זה כמובן שיקולם.

בכל מקרה אם כי רוב החומר מ"היקום " הועבר לכאן ל"מולטי יקום " הרי מתברר שלא הכל עבר כמו שצריך ,ישנם עשרות  ואולי מאות רשימות לא עברו כלל מסיבות שונות ,ויקח זמן כדי לשחזר אותן מחדש.

וספק עם כל מה שהיה שם ישוחזר לחלוטין בשלמותו.

אבל החלק הגדול עבר ואנחנו צריכים להודות על זה.

שוב תודה לבעלי אתר "רשימות " שאיפשרו את קיומו של האתר הזה.

מתהום הנשייה לפרוייקט בן יהודה

 

"חבל לי " אמרה לי מרצה באוניברסיטת באר שבע  במהלך הרצאה על חיים הזז  " שפרוייקט בן יהודה לא מקפיד לפרסם ברשת גם גירסאות ראשונות של ספרים קלאסיים שונים למשל של הסופר חיים הזז שכתב מחדש וכמה פעמים כמעט את כל ספריו .וכך גם עגנון ואחרים. ולא רק את הגרסאות המאוחרות שלהן שיכולות להיות שונות מאוד.

התפלאתי :האם לא מספיק שהפרויקט לא יעלה רק את הגירסה הסופית המאוחרת ביותר של כל ספר ,הרי סביר להניח שהגירסה הזאת היא המילה האחרונה של הסופר ומחשבתו הסופית לגבי יצירתו. את הגירסאות המוקדמות יותר אפשר יהיה למצוא בספריות.

המרצה: כלל לא. יש חשיבות עצומה שגם הגרסאות השונות האלו של היצירות יעלו גם הן לרשת למען החוקרים והקהל כדי שיראו כיצד השתנתה דרך מחשבתו של הסופר לאורך השנים". וחשוב שהן תעלינה ברשת ולא תיעלם בתהום הנשייה."

ובכן לא.אני לא חושב שאם יצירות נשארות בספריות ולא מועלות ברשת זה אומר שהן נעלמות בתהום הנשיה .הן עדיין במדפי הספריות ואפשר למצוא ואותן שם.רק צריך לחפש.

ועדיין נשאלת השאלה אם גם אתרים כמו פרוייקט בן יהודה יחזיק מעמד שנים על גבי שנים כמו שמחזיקות מעמד ( בנתיים )הספריות.

 פרוייקט בו יהודה

המופע האיטלקי של הגולם

צילם Patrick Somelet

כחובב של דמות הגולם לכל גילגוליה יש לי עניין רב במופע האיטלקי של הגולם העומד לעלות על במותינו ,מופע מדיה בינלאומי המראה שוב אם היה צורך בכך על הפופולאריות העצומה שלה זוכה הדמות ובראשית המאה ה-21 יותר מאי פעם ..

והנה הפרטים :


קונצרט פתיחת העונה החגיגי  של הסדרה "קאלסיקה ללא גבולות"  בהיכל התרבות בפתח תקווה  יארח את יצירותיו היהודיות של המלחין   היהודי איטלקי ריקרדו יהושע מורטי.  
(ובניצוחו) ובהן יצירת מולטימדיה קצרה:  "הגולם".
 ותיהיה ה זאת  בכורה עולמית ליצירה לרקדן, שחקן ואנסמבל סולנים

 טרום קונצרט: 19:30 המוסיקולוגית ענת שרון והמוסיקולוג אדוארדו דובריקין (ברוסית)
ירצו על  דמות הגולם במוסיקה, בספרות ובהיסטוריה

בחלקו הראשון של הערב תבוצענה יצירות יהודיות קצרות מאת מורטי על ידי הסופראן לריסה טטויב, דואו חלף לנגהיים ועל ידי אלה פאסיק בפסנתר".

"רציטטיב וריקוד", כינור ופסנתר, השיר "ניגון", ויולה ופסנתר, "שיר" ויולה וכינור

"מצווה" ויולה וכינור, "סוספירו" סופרן ופסנתר,  "אשרי האיש אשר" סופרן ופסנתר נשימות

"

 

 החלק השני :

הגולם"-  מופע מולטימדיה בינלאומי שבמרכזו הבדמות של הגולם, כפי שהיא מתבטאת בכתבי הקודש ובקבלה. היצירה הקצרה, אשר הוצגה בהצלחה ברומא, תוצג לראשונה בביצוע אנסמבל סולנים, רקדן ושחקן, עוסקת בארכיטיפ של הגולם ביהדות  ( גוש חימר שלא נולד מרחם אישה, ואשר בעזרת שילובי אותיות נסתרים ניתנו לו חיים. הוא מחפש את דרכו בעולם, נתקל בשדים ומלאכים, עד אשר הוא מגיע למקור הידע והאור ונגאל.
מורטי יצר טקסט דרמטי (תרגום לעברית אנה ליין-צור) בו מוצגים פירושים שונים המילה גולם : מילוליים, דתיים ופילוסופיים. המוסיקה והקול שזורים זה בזה לכדי מארג שצבעיו  ליריים וארכאיים. החליל  נשזר בעוצמה רבה ומכוון ליצר אווירה של צלילים שונים המזכירים
חלום. את הגולם משחק בפנטומימה הרקדן האיטלקי-צרפתי טיירי פרמנטייה, ומחשבותיו מוצגות על ידי שחקן תיאטרון היידישפיל יובל רפופורט (המבוים על ידי גרה סנדלר), אשר מגלם גם את המספר ואת דמויות המלאך מטרטון (מן הספרות המיסטית היהודית), והשטן (סטרא אחרא).
בהשתתפות

היצירה מורכבת מחמש תמונות של ריקוד ומשחק המלוות במוסיקה חיה, בין התמונות  קטעי מעבר מוסיקליים, בהן ההתרחשות הבימתית קופאת. ברקע מוצגים דימויים ויזואליים המדגישים את האווירה המיסטית.
השילוב של דמויות מלאכים ושטן, תאורה מיוחדת ודימויים ויזואליים מאפשרים התרחשות בימתית המזכירה את עולם הספרות הפנטסטית – זו שהתפתחה באירופה בתקופת המהר"ל והחסידות. גם המהר"ל מאוזכר בטקסט הדרמטי כמי שיצק נשמה בגולם.

יוצר ומלחין ומנצח – מאסטרו ריקרדו יהושע מורטי – איטליה  Ricardo Joshua Moretti


מלחין, מנצח וכותב טקסטים –  תלמידו של נינו רוטה וזוכה בפרס על שמו. יהודי שומר מצוות , מתגורר בפרמה איטליה. נודע בעיקר ביצירות היהודיות שכתב.מורטי מפיק הפקות קלאסיות יוקרתיות עבור הוצאת התקליטים אורפיאוס. מורטי למד הלחנה עם מאסטו ג'יאנטו ג'יאני לפוריני והלחנה לסרטים אצל רוטה ומאסטרו אלסנדרו קיקוניני. מאז 1992 הוא משמש כמנהל אורח של תזמורת תיאטרון הבולשוי במוסקבה, של תזמורת גוסטלרדיו (תזמורת הרדיו הלאומית של רוסיה) ושל התזמורת הסימפונית של מוסקבה. הוא הלחין מוסיקה לתיאטרון ולסרטים עלילתיים ודוקומנטריים. הוא פיקח על תכניות טלוויזיה רבות עבור ערוץ  RAI בהם "המוסיקה של הקולנוע האיטלקי" . היצירות של מורטי בוצעו באולמות בינלאומיים חשובים בעיקר תשומת לב ניתנה ליצירות שלו המוקדשות למוסיקה יהודית:   ""EBRAICA  ו-"מדור לדור" וה"שיר של ישראל".
כמנצח הוא הקליט יצירות חשובות כמו "סיפורו של חייל" של סטרוונסקי עם תזמורת תיאטרון הבולשוי עם השחקן ג'יאנקרלו ג'יאניני. הוא הקליט את ה"גולם" עם אדלברטו מריה מרי . מורטי עבד הרבה שנים עם החבורה של לינדזי קמפ.
מורטי שיחק את פוצ'יני  בסרט "פוצ'יני והנערה" שבויים על ידי פאולו בנוונוטי , אשר הוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה. הוא סיים בהצטיינות את ה Accademia Chigiana בסיינה. הוא מלמד בקונסרבטוריון "ביוטו" בפארמה (באיטליה זהו מוסד אקדמי).
ביולי 2009 הופיע  לראשונה בישראל במופע רב תחומי בהנחייתו (בעברית!), כולו סביב החוויה של עשיית הסרט, זאת בתוספת הטעם האישי והאינטימי שלו כלפי המלחין הנערץ עליו. המופע- שנקרא בעברית "הסודות של פוצ'יני" ובעולם The Puccini Experience הוצג באחרונה בקרנגי הול בניו-יורק. יצירתו "הגולם" הוצגה עם הרכב בן 4 ארבעה נגנים ברחבי איטליה, בסיור הופעות ששיאו היה ברומא, בישראל תוצג בכורה עולמית ליצירה בביצוע תזמורת סולנים.  

דואו מיתרים חלף לנגהיים – גרמניה  Halaf – Langheim

סופרן – לריסה טטויב- סולנית האופרה הישראלית Larissa Tatuyev

פסנתר וניהול אמנותי – אלה פאסיק Ella Passik

פסנתרנית ומנהלת מוסיקלית, למדה בקונסרבטוריון באודסה ובאקדמיה למוסיקה בצ'לייבינסק רוסיה. הופיעה ברסיטלים, ניגנה בהרכבים קאמריים וליוותה זמרים מעל בימות חשובות באוקראיינה וכן בסיורים בהונגריה, פולין, צרפת ועוד.  לאחר עלייתה לישראל השתלבה במערך התרבותי של עיריית פתח-תקווה וייסדה את הסדרה "צלילי המוסיקה"  ואת "התיאטרון המוסיקלי", בו העלתה אופרות. משנת 2003 משמשת כמנהלת אמנותית של שלוש סדרות מוסיקליות בעיר פתח-תקווה ובהן סדרת הקונצרטים "קלאסי בהיכל". רבים מהקונצרטים בסדרות הן הפקות ויוזמות שלה ובהן יוזמות בינלאומיות. פאסיק ממשיכה להדריך זמרים וזמרות מובילים באופר הישראלית החדשה בתכנית מאסטר קלאס, בנוסף לפרויקטים אמנותיים, משמשת בתפקידים ציבוריים רבים ומופיעה בחו"ל כסולנית וכמלווה אמנים בעלי שם. כישוריה זכו להכרה מהמכון הישראלי לאמנות הזמרה והיא נשלחה להשתלמות במטרופולין אופרה בניו-יורק וזכתה להמלצתה האישית של ג'ואן דורנמן, עוזרת מנצח במטרופולין אופרה ומנהלת סדנאות האופרה בישראל.

אנסמבל סולנים מהתזמורת הסימפונית ראשון לציון

בתפקיד הגולם הרקדן  טיירי פרמנטייה – איטליה Thierry Parmentier

  רקדן יליד בריסל, מתגורר באיטליה.
פרמנטייה רקד בלהקות בלט  כגון תיאטרון הבלט יוסף ראסילו בפאריס, בלט המאה ה 20 של מוריס בז'אר והבלט העכשווי של כרמן לה רומבה בבריסל וכן בלהקות מובילות באיטליה. לפני 13 שנה עבד עם מאסטרו ריקרדו מורטי על היצירה "הבראיקה (עברית)" שחוברה ובויימה על ידי מורטי בעצמו והוצגה בתיאטרון פארמה איטליה. הפעם הגיע להפקה בהמלצת הבמאית לובאליו, ומייד התחבר שוב למורטי.
הוא מעיד כי "הגולם" הוא פרויקט מאתגר במיוחד עבורו, משום שעבודתו יוצאת מעבר לריקוד אל הפנטומימה.

 

במאית ומעצבת במה ותלבושות – אדי לובאליו – איטליה  Eddy Lovaglio

אדי לובאליו – במאית
 עיתונאית, כתבת ובמאית
בשנת 2002 חיברה את הביוגרפיה של הטנור האמריקאי איטלקי מריה לנזה וב – 2008 את הביוגרפיה של הסופראן רנטה טבאלדי. בין יצירותיה נובלה זוכת פרס Athanòr  על אישה יהודיה במחנה עבודה נאצי ושמו “Un grido dal lager”.  – צעקה מהמחנה,
לובאליו עבדה כעוזרת במאי של ג'אן-קרלו דל מונקו בהפקה הלירית של "הנערה מהמערב" של פוצ'יני בתיאטרון טורינו ובהפקה  “Andrea Chénier” של אומברטו גיודאנו בתיאטרון העירוני של בולוניה איטליה. ב- 2008 היא ביימה את האופרה-בלט "לה וילי" של גיא'קומו פוצ'יני בפסטיבל “Chiostro d’Estate” בפארמה. השתתפה בפרוייקט  תיאטרלי מוסיקלי המוקדש ללוצ'יני ויסקונטי ב 2006 בפסטיבל OST בעיר רג'ו אמיליה, וכן נטלה חלק בהפקה עירונית של בולוניה המוקדשת לארתורו טוסקניני בשם "טוסקניני: הכוריאוגרף של המוסיקה".
לצורך עבודתה על "הגולם" יצירתו המיסטית של מורטי, התעמקה בתרבות היהודית. היא מעידה כי מורטי הוא "אגוז קשה" והיו להם מחלוקות אמנותיות, אולם ברגע שנכנס הרקדן טיירי פרמנטייה לתמונה- הכל נפתר.  

 בתפקיד המספר השחקן יובל רפופורט  –

חבר תיאטרון היידישפיל. בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. זוכה מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל. שיחק ואף נטל חלק בהפקה, בכתיבה ובביצוע של מגוון הצגות פרינג' כגון אופרת הרוק "מופע החיים של גוטל בוטל" של נתי אורנן ו"ערב שאנסונים עבריים" של פיני טבגר. שיחק בהפקות מיוחדות, ביניהן פרויקט "פסמה" המבוסס על שיר השירים ובפרויקט "סינגוגה" (שהוצגו בסרביה). שיחק בזירה הבינתחומית בירושלים, ובפרויקט "מיתוס" של רינה ירושלמי. הפיק את ההצגה זוכת הפרסים "לפעמים עוברים פה פילים" בבימויו של איציק ג'ולי (עכו 2000), הפיק הצגות בצוות ההפקה "אתגר" ואף שיחק באחת מהן ("שיחות עם הברמן"). שיחק בטלוויזיה במגוון פרסומות ובסדרה "המקום". עוסק בכתיבה ובתרגום טקסטים במגוון סגנונות. חבר אקו"ם, בין היתר בעקבות ביצוע שלושה משיריו, שהולחנו על ידי המלחין אבנר דורמן ביצירתו "נופים". כותב פזמונים עבור זמרים כגון יעל בדש וצאלה אחרק בשיתוף עם המוזיקאי עידן גרין. כתב סיפורים קצרים על אהבה ועל רווקות, כמו גם ביקורות על ספרים ועל מסעדות באתרים "בקבוק", " "I woman ו"rest". שיחק ביידישפיל בהצגות "הזכייה הגדולה", "הקוסם מלובלין" "געבירטיג" ו"20 עד 120".

 

במאי הגרסא העברית- גרה סנדלר (שחקן, "מסודרים", "מדוזות")  Gera Sandler
שחקן תיאטרון וקולנוע, משחק בתיאטרון היידישפיל, הופיע בסדרות טלוויזיה כגון: "משמורת" ו"מסודרים" ושיחק בתפקיד מרכזי בסרט "מדוזות". עלה מרוסיה בשנת 1990, התגייס לצבא ליחידה קרבית ולאחר מכן  למד בבית ספר לאמנויות הבמה "בית-צבי". שיחק בתיאטרון לילדים ונוער ע"ש אורנה פורת, ובתיאטרון גשר. כמו כן, תרגם מספר מחזות מרוסית לעברית ולהפך.

עיבודים: אמיליו גצ'י – איטליה Emilio Ghezzi

 מפיק ראשי: אריה ימיני , מנהל אגף התרבות והיכל התרבות פתח-תקווה.

 

הגולם יעלה על הבמות בהיכל התרבות פתח-תקווה 19.10.10 בשעה 20:30 .

ב-19.30 כאמור הרצאה על דמות הגולם.

כרטיסים אפשר להשיג  בטל. 03-9125222

הקהל מוזמן למה שניראית כיצירה מרשימה ביותר על נושא הגולם .

קטע מהמופע יש כאן

וראו עוד על דמות הגולם:

לילי יודינסקי על גלגוליו של גולם חלק א' :הגולם במיסטיקה

 גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

 

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

 חלק ב'

 המדריך לבריאת יקום :על ספר יצירה הספר שבאמצעותו יוצרים גלמים

הגאון מוילנה והגולם

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

 

הגולם והרווקה הדתייה :סיפור מודרני  של שהרה ב לאו בהשראת הגולם

הגולם כשומר ישראל :תערוכה של עידו שמי על הגולם

הגולם מאת אלי אשד ואורי פינק

 

הגולם קם לתחייה :סרט של עידו שמי עם אלי אשד

הגולם והנקרונומיקון : משחק תפקידים על פי אגדת הגולם מפראג

 

הגולם ואני

חומר גולם ראיון עם מחבר המאמר על כנס המהר"ל

 מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג

היוצר כגיבור קוסמי : הואריאציות של גבריאל מוקד

..וגבריאל מוקד הוסיף  בלי לאות לפרסם את

עכשיו"

ומחליף "כוכבים " כמו גרבים

ופותח בואריאציות כמו גולדברג שני

נתן זך סיכום ביניים בנתיים הארץ 22 בספטמבר 2006

 

בימים אלו מפרסם העורך והמבקר גבריאל מוקד גיליון חדש של כתב העת בן חמישים השנה "עכשיו".

 

 ולרגל זה להלן מאמר מקיף על יצירתו הספרותית "הואריאציות שזכתה בידי האתר ל"פרס הגולם" ליצירת פנטאסיה עברית מופתית  ונבחרה כחלק מהיכל התהילה של ספרות הפנטסיה העברית.

 

המאמר כולל ביבליוגרפיה מקיפה  וראשונה של כל הואריאציות ושל המאמרים שנכתבו עליהם.

ונפתח בדוגמה טיפוזית של אחת המטאואריאציות המאוחרות של גבריאל מוקד שלדעתי היא ממיטב יצירתו בתחושת האניגמטיות הקוסמית שלה ומצד שני בתחושה שאם רק תתאמץ ותאמץ את המוח עוד קצת ועוד קצת תתחיל אולי להבין על מה הוא מדבר:

 

התהייה הקיומית

ואריאציה מאת גבריאל מוקד

 

 נניח שבמאה מליארד שמשות המצויות בכל אחת ממאה מליארד מערכות הכוכבים ,היה נדלק פתאום הניצוץ התבוני ומתעוררת התבונה הקיומית ,ואם לא בלב השמשות עצמן ,אזי בכוכבי הלכת שהקיפו אותם ,וריבואי רבבות של טריליוני מיליארדים  של גזעים , המורכבים מיצורים שונים ומגוונים כל כרך ,הפוכרים את כנפיהם ,ידיהם ומשושיהם כלפי מעלה ,שהיה גם מטה ,או מפעימים בפשטות את משטחי התחושה שלהם ,ממלאים את החלל הבין –כוכבי בתפילות תהילה לבורא הכדור הגיאומטרי האטום והענקי בו היו מצויים , חדורים בשמחה נלהבת  או בתחושות של חוסר טעם ,בשלל צורות ודרכי תפיסה ,רואים וחשים במקום שמיים ,שמעליהם מצוי היוצר עצמו ,רק מערכות כוכבים נוספות ואת עצם החלל החומר מרוב קרינה ,ואיזה סוג של שוועה קוסמית היה מופנה תמיד אל היוצר המשוער, אך אף פעם לא משודר מגזע לגזע ומכוכב לכוכב ,כי הרי לגזעים השונים בתוך המערבולת לא היה בדיוק מה לאמר זה לזה ,וציפו רק לתשובה למעלה ( אבל לא היה למעלה) בלי קשר לגודל השואלים ולפחדיהם ,לחטאיהם ,למבנה גופם ולחושיהם ,שחמשת החושים שלנו היו רק קטע מהספקטרום שלהם ,וגם מערכות ממוחשבות ורובוטיות ואיתותים בתת- חלל היו רק חלק מתקשורת פנימית לא מעניינת כל –כך,בסימפוניית התחושות ומאווים קוסמית שאפפה את כל החלל הפנימי של הכדור הפועם הזה ,אשר כל יחיד הניצב ומרחף בו ,בלי לקשר להרכב גופו ,מוחו וצורתו החיצונית ,או יסוריו ומאבקי הישרדותו בתוך חלל פנים של כדור קוסמי פועם ,היה חדור באותה הכמיהה המוזרה עצמה < לברר את טעם מציאותו ומוצאו של הכדור הענקי ושל קיומם בו.

( 8 מטאוריאציות   )

 

גבריאל מוקד עם אלי אשד בערב על הואריאציות.

 

מזה עשרות שנים ידוע פרופסור גבריאל מוקד   בעולם הספרות העברית כעורך הוותיק של כתב העת |עכשיו"  כמבקר ספרותי וכמגלה יוצרים צעירים.

הרבה פחות ידוע שהוא עוסק ביצירה ספרותית משל עצמו ושהוא תרם תרומה חשובה גם לעולם הספרות היפה .

היצירה הספרותית החשובה ביותר ובעצם היחידה של מוקד משתייכת לז'אנר הספרותי שלם  פרי יצירתו המקורית חדשני וייחודי למוקד  פ שנקראות ה"ואריאציות " וכיום "המטאוואריאציות ". מעין מסות פילוסופיות- בדיוניות  המשלבות בין השאר הגות מופשטת פרוזה זרם תודעתית ,מקצבים שיריים  מעין תרכובת של סיפור, מסה,  פילוסופיה ויומן אישי  שיש בהן נקודות קרבה למאמרים סיפורים של בורחס וקלוינו ופה ושם אפילו אלמנטים של מדע בדיוני .מאידך אחדות מהן לפחות גם אלו שנראות לכאורה במבט ראשון כמדע בדיוני טהור יכולות להתגלות במבט שני כרשימות אוטוביוגרפיות במובהק שגיבורן הוא בבירור מאוד המחבר עצמו המתייחס למצבו הקיומי העכשווי בעת כתיבת הואריאציה.

התרגום הצרפתי ל"ואריאציות"

יש כמו המחבר עצמו שרואים בהן יצירות מודרניסטיות מובהקות.יש אחרים כמו המבקרת רות נצר  שרואים בהן יצירות פוסט מודרניסטיות גם אם לא לכך כיוון המחבר כשכתב אותן.

 

אין ספק, כי במצב מסובך כזה, הנותר קטוע וללא מענה, קל היה להגן על ממשותן של התגוונויות ריגשות ואחרות, בזרם התודעה מאשר על ממשותו של הרצון. אמנם תחום הדיון העיקרי לא היה בדיוק בפרטי זרם התודעה, ואף אל בדרך אירגונם ..וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. ואף עוצבו בפליז, ממשויות יפות כמו ומזכירות בעוצמתן כמה דברים אחרים, שאין לפקפק במציאותם החמורה והאמיתית גם ברשומות הסתמיות וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. …" מה זה?זרם התודעה?הגל החדש בספרות החדשה?עמליה כהנא כרמון?שלי יחימוביץ?נטאלי סארוט?אלן רוב גרייה?ג'ימס ג'ויס? לא חבר'ה-לא זה ולא זו!קבלו את גבריאל מוקד!!

אתר בוקספר

G Moked19841.jpg

ברור שרק מעטים כתבו משהו הדומה לואריאציות בישראל או בעולם. אבל לא חסרים ניסיונות להשוותן ליצירות של סופרים ידועים.

 הואריאציות  הושוו למשלים של קאפקה ( שבו עסק מוקד רבות וכתב עליו מאמרים וספר שלם על סיפורו "הגלגול ")  ,  לסיפורים-מסות של חורחה לואיס בורחס , לפנטזיות של  הסופר היהודי הפולני ברונו שולץ ושל  הסופר האיטלקי איטלו קלוינו לסרונטס ביצירתו "דון קישוט "  יש שהשווו את  הואריאציות עם כתבי פילוסופים שונים כמו הגל וקירקגור וניטשה  ובעיקר כתבי האקזיסטנציאליסטים הצרפתיים סרטר וקאמי .  

 הן אפילו הושוו לסופר המדע הבדיוני  לרוברט סילברברג בספרו "כנפי הלילה ".

 

ואכן ברור  שסיפורי המדע הבדיוני שאותם קרא  מוקד בשנות החמישים והשישים היו מקור השראה לכמה מהוריאציות ,  למשל "העלוקה " של רוברט שקלי  שהופיע בהמלצת מוקד במגזין המדע הבדיוני  "קוסמוס": ותיאר בחלקו את היקום ואת הנעשה מנקודת המבט של ישות קוסמית "העלוקה". ניסיונות להציג נקודת מבט קוסמית כזאת כביכול  אנו מוצאים במטה ואריאציות המאוחרות יותר של מוקד. ( שקלי נשאר סופר חביב על מוקד וסיפור מדע בדיוני אחר שלו הופיע לימים ב"עכשיו" בשנות השבעים).

 

 

 הואריאציות הושוו גם לש"י עגנון שעליו כתב מוקד ספר בשם שבחי עדיאל עמזה :   ניסויים בדיון אסוציאטיבי /    [תל-אביב] :   מהדיר  ,    1957 )  שכולל את  הביקורת המופתית ביותר שלו שבו ניתח שני סיפורים של עגנון שבבירור יש קשר  הדוק בינם ובין הוריאציות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוקד סיפר :

 התחלתי את הקריירה הספרותית שלי עם מסה יוצאת דופן על עגנון שבה עשיתי מה שאף אחד לא עשה מעולם זאת הייתה מסה סיפורית שבדקה את המציאות שיצר עגנון באחד מסיפוריו הפנטסטיים ביותר "עידו ועינם "באילו הייתה אמת לאמיתה. עגנון התרשם מאוד ושלח לי מכתב נרגש בעניין הזה. גם גרשון שלום חוקר הקבלה כתב  לי שבאמצעות המסה הזאת הוא ירד סוף סוף לעמקו של אותו הסיפור .

את דרכו בעולם הספרותי החל כמבקר שכתב ספר חשוב על יצירתו של קפקה הגילגול ולאחר מכן ספר חשוב עוד יותר ופורץ  דרך ממש שנשאר כמעט מבודד בתחום הביקורת בעברית בשם  

"שבחי עדיאל עמזה " ( 1957 ובמהדורה שניה ומורחבת מאוד ב-1989 בשם שבחי עדיאל עמזה   "עד עולם " ו"עידו ועינם מאת ש"י עגנון . ) שבו ניסה "לפצח" את שתי היצירות החידתיות ביותר שאותן כתב ש"י עגנון אי פעם , שני סיפורים קצרים בשם "עידו ועינם" ו"עד עולם "ושניהם עוסקים בחוקרי תרבויות קדומות וביזאריות פרי המצאתו של עגנון שמנסים להשיג כתבים קדומים אבודים בעלי חשיבות עליונה של תרבויות אבודות אלו.  

גבריאל מוקד.צילם אריק סולטן.

אלא שמוקד לא סתם ניסה "לפענח ולנתח ניתוח ספרותי רגיל של   סיפורים אלה כפי שעשו גם מבקרים רבים אחרים אלא גם מרחיב אותם ואת העולם הבדיוני שעומד מאחוריהם  על ידי חדירה לעולמו הפרטי של עגנון ושיחזור האווירה החוויתית של העולם הבדיוני של התרבויות הקדומות שיצר עגנון העולם של העיר הקדומה "גומלדיתא "כאילו היה זה עולם אמיתי שהמסאי מתאר אותו "מבפנים" מתוך הכרות מחקרית משל עצמו .,עדיאל עמזה גיבור הסיפור "עד עולם " הוא כנראה אחת הדמויות הבדיוניות המעטות שזכו שמבקר ספרותי יכתוב עליהן ספר שלם שבו הוא ממשיך למעשה את המחבר המקורי וממלא בה חללים שונים שהמחבר המקורי העדיף להשאיר פתוחים ובכך הופך את היצירה החידתית ל"אמיתית" יותר לקורא

ספר
מסה מיוחדת זאת של מוקד שהוא מגדיר אותה כ"ניסוי בבדיון אסוציאטיבי "היא יוצאת דופן בתחום הספרות העברית אם כי ניתן להשוותה למסות שונות של בורחס ומיה קגנסקיה ברוסית וניתן אולי להשוות אותה לכותבי המדרשים והדרך שבה הם משתמשים ומרחיבים את הטקסט התנכי אגב חדירה לעולמו .
לספר זה הייתה השפעה גדולה על דור שלם של מספרים כמו עמוס עוז יצחק אורפז ( חתן פרס ישראל) שהושפעו עצומות מהדרך שבה פירש מוקד את עגנון ויצרו בעיקבות טקסט זה סיפורים סמליים שונים. אורפז חיבר בעקבות מסה זאת מסה ידועה בשם "הצליין החילוני "ו א.ב. יהושע כתב כי המסה הזאת הרשימה אותו כל כך שבהשראתה הוא כתב מיד סיפור חיקוי לעגנון מבלי לקרוא כלל את הסיפור של עגנון ששבו עסק מוקד  שהמסה הנ"ל הרשימה אותו ל לעין ערוך יותר מהסיפור של עגנון שעליו התבססה עליו  שנראה בהשוואה סיפור חלש ומאכזב ו"לבטח לא היגיע למעלת ההתרגשות העומק והמסתורין של ספרו הצנום של מוקד". מוקד היה ראשון בכתיבת סוג כזה של "מחקר ספרותי ". אולם מאז אנחנו נתקלים בניתוחים ביקורתיים מסוג זה אצל חובבי מדע בדיוני ופנטזיה שונים שונים למשל אצל חובבי יצירתו של טולקיין "שר הטבעות" ואצל חובבי סדרת "מסע בין כוכבים " שנוקטים בשיטת תיאור וניתוח העולם והיקום  הבדיוני שמוצג לפניהם  ושאותו הם מתארים ומרחיבים מעבר לכוונותיהם של היוצרים המקוריים.

למעשה בספר ביקורתי כביכול זה הקדים מוקד תופעות שונות של הפוסט מודרניזם תנועה שאמנם הוא ידוע בהתנגדותו העמוקה לרעיונותיה.

מוקד מספר ש"הואריאציות" באו לעולם באופן לא מתוכנן ממש בסוף שנות החמישים לאחר שכתב ספרים על קפקא ועגנון מקורות השראה ברורים .נראה שמה שעשה בשבחי עדיאל עמזה " כשניסה לחדור ליקום הבדיוני של עגנון יצר אצלו את הצורך ליצור יקום בדיוני משל עצמו שגם אותו תיאר בצורה כמו מסאית. .

 

מקור השראה חשוב  נוסף הוא השירים הקוסמיים של  ידידו של גבריאל מוקד  המשורר דוד אבידן.

 

 .מוקד פרסם עד היום כ60 ואריאציות בכתבי עת  ובספרים שונים ויש לו עוד 40 בכתובים.  כך למשל היה מחזור סיפורים שרצה לכתוב ולא כתב על "אגדת האקדוחן " בבירור  מבוסס על אהבתו של מוקד למערבונים אך זה לא פורסם או שפורסם בצורה שונה מאוד כ"איש החרב".אלו הם קטעים קצרים ולא כל כך קצרים לרוב אניגמטיים לחלוטין שאי אפשר לתארם כסיפורים אלא כמעין קטעים פילוסופיים על נושאים  שהם לכאורה לפחות   בקריאה ראשונה אזוטריים לחלוטין,  שהופיעו במקור בכתבי עת  בעלי תפוצה קטנה ולאחר מכן  בספרים בעלי תפוצה קטנה לא פחות במהדורות מצומצמות ביותר שנועדו להפצה  רק בחוג קוראים צר  ומצומצם של מקורבים וידידים  של המחבר  אנשי ספרות ואמנות שונים ולא נשלחו אף לספריה הלאומית כעותקי חובה כדרוש בחוק.כתוצאה ספרים אלו הם כיום יקרי המציאות. אולי אחת הסיבות לנדירות שלהן מלכתחילה הייתה משום שהמחבר הרגיש שהוא חושף את עצמו בהן באופן יוצא דופן והעדיף כתוצאה לא לאפשר להן תפוצה רחבה.

 

הגיבור כישות קוסמית

"אינני איש חרב , אמר איש החרב, " הראוי לנהל קרב כזה .אינני איש חרב ,אמר איש החרב , המתאים להתחיל קרב כזה…עתה עוצבו תנאי הקרב לרעתי .באורח שרירותי ייסרו אותי .למעשה קברו אותי עוד לפני מותי מופקרות עיניי אל ברק השמש .אמש יכולתי להרתיע את כל  ההמון שלפני. עיניי לא היו מסונוורות .חיכיתי לאות . שוט התבוסה לא הונף על גווי ….

 (  איש החרב " ואריאציה מ-1963 , ואריאציות ע' 23)

 

 

 

גבריאל מוקד.צילום מאת יובל קצובר.

לדעתי הואריאציות  של מוקד הן  מאין  השתקפויות של שירי אבידן  בשילוב בין האישי האוטוביוגרפי  והקוסמי-מדעי בדיוני  שבתיאור דמות הגיבור.

לתאר  את הואריאציות  זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית אבל באופן כללי  כל אחת מהן מתארת מעין  אירוע  במציאות שונה ופנטסטית לפחות לכאורה   שנתפסת רק לאיטה ובמעומעם  בידי הקורא אם כי הכותב מתאר אותה לכאורה בצורה מדעית פרטנית פילוסופית יבשה

וכך יש  ואריאציות כמו "מפקד הפרטיזנים "  שיש בה לכאורה אלמנטים מדעיים בדיונים ברורים והסיפור מתרחש כביכול  באימפריה גלקטית כל שהיא בדומה לזאת שתיאר אייזק אסימוב בסיפורי המוסד ומספר  על מפקד פרטיזנים "עיקש ויחפן מהמחוזות השוליים של האימפריה " שהיגיע לבית הספר לפיקוד ומטה של הקצונה הקיסרית בעיר הבירה ..אך  לקורא  מתברר לקראת  סוף הסיפור  שהגיבור אינו אלא מעין שיקוף של המחבר ושל מצבו הקיומי-האקדמאי –ספרותי  רק על רקע גלקטי . הסיפור מסתיים לכאורה בגירסה הקצרה והידועה יותר שלו בחוסר היכולת של הגיבור להרצות במישרין לשומעיו את "כללי הלוחמה הפרטיזנית. והוא הופך למעין פרטיזן בתוך המערכת האקדמאית השנואה עליו  "

המסר האמיתי ניתן לשער הוא לגבי בעיות שאותן חש המחבר בחוסר יכולתו להעביר רעיונות מסויימים שלו לשומעיו באקדמיה הישראלית.ואת כל זה הוא מעביר  לרקע  מדעי בדיוני גלקטי.

 

ישנן כמה קבוצות או סדרות  של וריאציות.



האיש בחולצת הנסוס על עטיפת קובץ ואריאציות.

סדרת הואריאציות  מרכזית ביצירתו של מוקד על  "האיש בחולצת הנסוס" מערכת היחסים בין אדם אנונימי והלבוש המוזר שאותו הוא לובש לבוש בעל כוח מאגי  שלכאורה נותן לאיש הלובש אותו  כוחות על  שונים אם גם בלתי ברורים וגדולה  ועוצמה 

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב.

 אבל בו  בזמן מסכן אותו ואף מחסל אותו באיטיות ובייסורים קשים  ( ואריאציה שהושפעה מספר פנטזיה איזוטרי של ג'מס בראנץ' קאבל בשם "ג'ורגן"  ).



גבריאל מוקד .ציור מאת אילנה יפה .

 סדרת ואריאציות שנייה היא "איש החרב " שעוסקת בנחישות להפעיל כוח מבוקר על מנת להגן על אידיאלים מסויימים . הגיבור איש החרב" הוא  מעין לוחם הנאבק ללא הרף מאבק סיזיפי ובלתי נגמר בכוחות הבירוקרטיה במאמציו להגשים את מטרתו ואת יעודו ויהי מה כנגד כל המכשולים האינסופיים. בבירור הגיבור כאן הוא תיאור אידיאליסטי של לוחם שבע קרבות המושפע מחד מסיפורי ההרפתקאות של הסופר הפולני סינקייביץ וגיבוריהם האצילים הפולניים הלוחמניים ומאידך מושפע ואולי באותה המידה מסיפורי וסרטי מערבונים על אקדוחנים לוחמניים בעלי תחושת כבוד עמוקה.  

 קבוצה שלישית עוסקת במטאפורות של צבא וקרבות והיא בעלת אלמנטים מדע בדיוניים חזקים במיוחד.למשל בואריאציה  על איש פרובינציה שבא לבקר את המרכז של אימפריה כל שהיא שיכולה בהחלט להיות אימפריה גלקטית

 קבוצה  רביעית  עוסקת בלשון.וקבוצה חמישית  עוסקת בגישה פילוסופית או דתית לחיים..קבוצה חמישית היא בבירור אוטוביוגרפית באופן מובהקת ומתארת את חיי היום יום של דמות שהיא בבירור שיקוף ואולי מדוייק של היוצר. "

 

  הואריאציות  משלבות  בין  דברים רבים אחרים הגות מופשטת ,פרוזה מובנית ומקצת בים שיריים  .בואריאציות יצר מוקד  עולם פרטי מיוחד משלו  שיש להבין היטב את דרך החשיבה של גבריאל מוקד כדי להבינם . לצד פסימיזם אקזיטאטינציאלי של האדם החרד על עצתם קיומו ומשמעותו ניתן למצוא שם אמונות חזקה באפשרות למצוא אחרי הכל משמעות באפשרויות של מצבי  קיום אחרות במצבי תודעה שונים וביקומים אחרים ונבדלים מזה של האני הבודד .

..

מוקד ממשיך לפרסם אותן גם בשנים אחרונות בתור "מטה ואריאציות " והבדל הגדול הוא שבניגוד לואריאציות הן אינן עוסקות ב"אני " המתמודד כנגד מציאות בלתי מובנת כל שהיא כי אם מתארים מציאות לא ברורה כשלעצמה מעין יקום אחר אבל בבירור גם היקום הזה משקף למעשה את סביבתו הארצית מאוד של היוצר .

  . גם העטיפה של הספר   "ואריאציות " מאת פנחס כוהן גן במהדורה החדשה ביותר שבה רואים מתאגרף בתוך שדה של נקודות וכנגד חזית של סבכי חוטים מכיוונים שונים ובצורות שונות  אומרת משהו על משמעותו כמו גם על הדרך שבה רואה גבריאל מוקד את עצמו  בדומה מאוד לדרך שבה ראה ידידו המשורר דוד אבידן את עצמו  כאדם שלכלל חייו קיומו  ופעילותו אין משמעות עכשווית-תל אביבית בלבד  בלבד אלא יש לה משמעות   אוניברסאלית –נצחית קוסמית כלל יקומית שתהיה רלבנטית תמיד ובכל מקום ומימד של קיום.  

 

ייתכן מאוד שהמקור האמיתי האולטימטיבי  של כל הואריאציות  הוא האידיאל האוונגרדי שקלמנט גרינברג ניסח במאמריו "אוונגרד וקיטש" (1939) ו"ציור מודרניסטי" (1960). כדבריו: "המשורר האוונגרדי מנסה למעשה לחקות את אלוהים בבוראו משהו בעל תוקף רק מתוך עצמו, כפי שהטֶבע עצמו הוא בעל תוקף"; "התוכן ייטמע בצורה כל-כך, עד שלא יהיה אפשר לתמצת את יצירת הספרות, כולה או מקצתה, למשהו שאינו היא עצמה".

 

ומשום כך לדעתי הגיבור של הואריאציות אם כי הוא מעין שיקוף של גבריאל מוקד העורך והמבקר הישראלי נתן להם  בחלק מהן רקע מרוחק וכמו מדעי בדיוני – גלקטי כדי להבליט את העל זמניות והמשמעות של מצב הקיום שמתואר בואריאציות.

 

 

 

 נספח 1: הואריאציות בספרות ובמדיה :

מעניין שלמרות האיזוטריות הקיצוניות של הואריאציות הרי הייתה להם השפעה מסויימת על יצירות שונות של  יצירות  ספרות אמנות  ודרמה ומחול .

יש מקום לראות ביצירה זאת של מוקד מעין ז'אנר ספרותי חדש שהשפיע מאז על סופרים שונים כמו אורציון ברתנא בקובץ הסיפורים הפנטסטיים שלו שריפות :   סיפורים    תל-אביב :   ספרית פועלים,   תשמ"ו 1985

לוכדי עריקים / אמנון נבות

הואריאציות שימשו  גם כמקור השראה עבור ספרו של אמנון נבות |לוכדי עריקים או רומן על משטרה צבאית. /    ירושלים :   כתר,   [תשנ"ב] 1992. שבאופן ספציפי הושפע מהואריאציות הצבאיות של מוקד  שראשי פרקים אצלו הם ציטוטים מואריאציות שונות. .

  הואריאציות הישפיעו גם על השירה של עמוס אלדהייט בספר השירים הראשון שלו "נשימה" (הוצאת עמדה 1996) ששם מופיעים גיבורים קוסמיים דמויי "איש החרב " של מוקד.  

עטיפת הספר במדינות השמים

 השפעתן של הואריאציות על  שלמה שובל ניכרת  בקובץ הסיפורים השיריים שלו במדינות השמיים /    הקיבוץ המאוחד,   1998 קטעים מדעיים בדיוניים שמזכירים מאוד את הואריאציות.

הוסף לסל את חדר - ספריה לעם  452 / יובל שמעוני

  ואולי יותר מכל בולטאת השפעת הואריאציות בספרו המוערך מאוד  של  ויובל שימעוני ב חדר    (תל אביב   עם עובד   1999   תשנ"ט ) הכולל סיפור המושפע בבירו מהואריאציות ומתרחש בתקופה קדומה כמו אגדתית. 
 

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב

 .ואריאציה בצורת פנטומימה של מוטיב חולצת נסוס הועלתה על ידי הלהקה של יורם בוקר עם יורם בוקר ואורי טננבאום בבימוי   השחקן והמשורר מוטי בהרב ויורם בוקר.

איש החרב שימש כבסיס לבלט של להקת "בת שבע" ( עם הרקדנים עפרה דודאי איריס פרנקל  ועודד הררי ) .עם  כוריאוגרפיה של רונית לנד ומוזיקה של רון קולטון.

 יצירות מוזיקליות על בסיס הואריאציות הולחנו בידי דרור אלימלך רון קולטון  (_ "ואריאציה לאיש ה החרב :יצירה אלקטרוקואסטית ) ואריק שפירא.  

חזי לסקלי יצר מיצג  בשם "ריתמיקה נגד צללים " ואריאציה על "איש החרב" .

רינה דוידס הופיע במחול בשם הואריאציה ההגלינית שאותו יצרה רונית לנד.

מיצג על בסיס הואריאציות נוצר בידי דורון פולק

המופע הראשון היה בצוותה בראשון לציון ואחר כך בצוותא תל אביב  מיצג של ציפורה לוריא מבקרת אמנות ידועה ב1979. היא השתמשה בואריאציה הגליאנית ובחולצת הנסוס .

ב1980 הועלה ערב ואריאציות גדול במוזיאון תל אביב שהיציג המחזות שונות של הואריאציות להקת שבע יצרה מחול על פי חולצת הנסוס ,הקטע של ציפורה לוריא היה קטע של מוטי בהרב ויורם בוקר שעשו ואריאציה  על מפגש בין האיש בחולצת הנסוס קטע מיצירתם המבוסס על הוריאציות .היה יצירה מוזיקלית של רון קולטון על סמך איש החרב. היה מיצג של חזי לסקלי על בסיס הואריאציות .וקטעי קריאה של מוטי בהרב.

בשנות התשעים המוקדמים הועלו על הבמה בתל אביב  המחזות של הוריאציות בשני מופעים  שונים זה שערך דורון פולק  . לדורון היתה קבוצה למיצג בשם "טרה".

במסגרת קבוצה זו הוא ערך ערב גדול שבמרכזו היו מיצגים של  וואריציות על ואריאציות.

למשל קטע חזק של טל הרן שהציגה את "האיש בחולצת נסוס"  שבו הלבוש המאגי היה עיתונים .

לאחר שנים ב2002  דורון פולק ביים מופע וידאו על בסיס הוואריאציות עם זוג האמנים אורלי ואורי דושי על פי חולצת נסוס  . בנוסף הוא ביים קטע וידאו  שהוצג גם בברלין וגם בתל אביב עם האמנית מברלין נורמה דרימר.

 ובנפרד מזה להקת בת-שבע ביימה והציגה כוריאוגרפיה על "חולצת נסוס" . וכן רונית לן וקבוצת המייצג של צותא יחד עם צפורה לוריא .

שלוש יצירות מוזיקאליות שהולחנו על בסיס הווארציות של חתן פרס ישראל למוזיקה אריק שפירא. וקטעי קרינות  של מוטי בהרב ויהונתן אנוש.

היו שלוש תערוכות על פי הואריאציות

על פי הואריאציה "הקרב על העיר" הייתה  תערוכה של מרים נייגר שהיציגה אותן  ב-1995 במשכנות שאננים בירושלים ובאוניברסיטת באר שבע. את התערוכה עצר פרופסור חיים פינקלשטיין

 

קטלוג התערוכה נקרא: מצור / מרים נייגר, גבריאל מוקד ;  קולאז'ים, רישומים, דגמים, מיצב / מרים נייגר — ואריאציות (פרוזה נסיונית) / גבריאל מוקד [אוצר התערוכה: חיים פינקלשטיין]. באר-שבע] : אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.קטלוג של 32 עמודים.

תערוכת צילומים על פי הואריאציה של נועה מימן ביוזמת דורון פולאק ב2007

והיה גם אצל ניקו ניתאי ערב ואריאציות שאלי אשד  השתתף, בו כמרצה על בדיון על המסה הספרותית הפנטסטית "שבחי גבריאל עמזה " שהיא תופעה ייחודית בתחום הביקורת הספרותית  בישראל .  ניתוח ספרותי כביכול של יצירת עגנון שהוא למעשה הרחבה של עולמו הבדיוני של עגנון  בחיוזי של תופעות פוסט מודרניות שונות מחד ופעילויות שונות של חובבי "שר הטבעות " ו"הארי פוטר " מאידך.  

 

נוסף ל60 ווריאציות שפורסמו בספרים שיצאו על ידי פפירוס ואוניברסיטת תל אביב

ועל ידי הקיבוץ המאוחד וספרים שיצאו במהדורות מצומצמות שנועדו לידידים מצויות אצל המחבר

עוד כ 100 ווריאציות הנתונות בשלבים שונים של הכנסת נוסח.

 

גבריאל מוקד בחדר עבודתו.צילם יהונתן צור.

עיון

דברים בוטים . הוצאת זרקור , 1954. 34 עמודים.

עיונים בהמטרמפוזיס לפרנץ קפקה : : פרקים בתולדותיה של חווייה אקזיסטנציאלית אחת. המהדיר. 1956.מהדורה שניה : 1984. המהדיר.

 

 

שבחי עדיאל עמזה: ניסויים בדיון אסוציאטיבי.מהדיר 1957 . 83. עמודים :

מהדורה שניה ומורחבת מאוד  בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם"  מאת ש"י עגנון .

 שוקן , 1989. 176 ע'  על סיפורי ש"י עגנון .

ספרות יפה

ואריאציות בספרים

ט"ו ואריאציות :פרקים מתוך קטע קודם , הוצאת המהדיר ,1966. 47 עמודים.

קטע קצר:כא ואריאציות . הוצאת המהדיר , 1967. 58 עמודים.

שעה שהוצאה חולצת נסוס .

חמש ואריאציות ( ועוד שתיים ) ( על המעטפת :"חופשות מתוך קטע קודם ")  . הוצאת המהדיר . 1968. 46 עמודים.

הוא נאלף לפעול בלי הרף…

2. לאחר שנאלף לשרוף את כל ניירותיו

3. אינני איש חרב .

4. הקניות הבלתי פוסקות להשג ממשי .

5.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע רק שגעה אותו בעצב .

6. המחלקות בין הפיקודים השונים של הצבא.

7. גם הידיעה שיש אושר מרחף ועגול. ..

 

על חוסר האפשרויות של הרדוקציה ( מסכת עיונית קצרה ).  .הוצאת מהדיר . 1969.32 עמודים . תורגם לאנגלית . והתפרסם בכתב העת הניו זילנדי DOUBLE.

5 ואריאציות  ( ספר שונה מהקודם ) .מהדיר , 1971.   67 עמודים.

1.מנהיג הפרטיזנים

2. משפט עז ונמרץ.

3. שרשרת הפיקוד העליונה.

4. בכמה רמות יכולת ניתנו לתיווך .

5. אכן לא היה ספק בדבר.

מבחר ואריאציות : 1959-1976. פפירוס, 1979.

כולל את :

  1. ההצעה  הראשונה.
  2. לבושו וגופו.
  3. מושאים להערצה.
  4. חוויה סטטית וחוויה דינאמית.
  5. לבושו ,גופו והסכנה הפתאומית.
  6. .בעיית הקצבים
  7. .הפעלתה של חולצת נסוס.

8.הפעולות האחרונות.

9.פגישות על דרג גבוה.

10.חלום העתודה.

11.הפגישה עם האיש הזקן.

12. המהות האסתטית והמרוממת של לבושו.

13. הגילויים והדימויים.

14. עיר הבירה והפרובינציות.

15.איש החרב.

16. הכמיהות להישג ממשי.

17.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע.

18.מסע בים.

19.הפיקודים והמטה.

20.צורות התעתוע.

21.חופשות.

\22. שרשרת הפיקוד העליונה.

23.מהלך הדיון.

24. חיפוש אחר המשפט הקובע ,בן שבע המילים.

25. משפט עז ונמרץ.

26.מנהיג הפרטיזאנים

27.מי ניהל את הדיון?

28.אבל מי היה סוקראטס?

 

ואריאציות , הקיבוץ המאוחד , 1995.

 

כולל את

שער א- האיש בחולצת נסוס

ההצעה הראשונה

לבושו וגופו

מושאים להערצה

חוויה סטאטית וחוויה דינאמית

הפעלתה של חולצת נסוס

פגישות על דרג גבוה

חלום העתודה.

 

שער ב- איש החרב

איש החרב

מחלוקת בין הפיקודים

הצלת המטה

טיוטה להגנה עצמית

מנהיג הפרטיזנים

עיר הבירה והפרובינציות

הקרב על העיר

צו הגיוס

גיבוש תוכניות הקרב

 

המפקד המושלם.

שער ג-מצבים שונים

מי שניצב רועד כך

וינייטות להתארגנות

שהייה ארוכה יותר במקום האירוע

איך היה יכול

חופשות

קלף הרעם

מסע בים

תביעות לוח הזמנים

צורות התעתוע

הפרדות בין התחומים

כל המתיחות

נוסחות העזכר

הכמיהות להישג ממשי

האלמוניות המוחלטת של הלכיתו

 

שער ד' –האיש בחולצת נסוס 2  

הפגישה עם האיש הזקן

הפעולות האחרונות

עיוורון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס

רק בחסות התבוסה המוחלטת

\תחושת ההרפתקה

הגילויים והדימויים

בעיית הקצבים

כל הרעות

 

שער ה' –שאלה שעניינה סוקרטס

שאלה שעניינה סוקרטס

סוקרטס והדמון שלו

בין קיפולי הפיכת הקלף

משפט עז ונמרץ

האורקל המוזר

חיפוש אחר המשפט הקובע,בן שבע המילים

 

ואריאציה זן בודהיסטית

ואריאציה שפינוזיאנית

גם במערבולת התבוסה

מי שאיננו איתי עכשיו

איש המקצוע

 

.

 8 מטהוואריאציות.הוצאת "המהדיר " בשיתוף עם מערכות "עמדה " ו"כתם" 2009.

כולל את :

פגישה עם המהות

הימור

לשון כסף עשויה מקוארקים

מוחו העשוי ממיתרוגים

הפרוטונים והקווארקים שבשיער

מה מוזר

בין מהות לחוסר מהות שלו

התהייה הקיומית .

 

צילום אביגיל עוזי

רשימת הואריאציות בפרסומן המקורי בכתבי עט.

3 ואריאציות

פרוזה מספר 1 1976.ע' 10-13.

 

"שלוש ואריאציות " עכשיו מספר 35-36. ע' 204-217 . 1977.

א."מקצתן של ישויות צעירות אלו ". ( לא הופיע בקובץ).

ב."משפט עז ונמרץ"( הופיע בקובץ)

ג. שרשרת הפיקוד העליונה "( הופיע בקובץ").

 

 "3 ואריאציות" עיתון 77 מספר 4 ע' 7,14 1977.

( לא הופיעו בספרי מבחרי הואריאציות )

כולל את

א.      "האם חוויתו החשובה ביותר שימשה רק תחליף" ( נכתב 1963)

ב.       ואריאציה גימנזיסטית ( נכתב 1962

ג.        "עכשיו לא נזקק כלל לניצחון "( נכתב 1963) .

ד.        

ארבע ואריאציות " עכשיו גליון מספר 37-38 . ע' 67-70.  מאי –יוני 1978.

א.      גם בתוך הערכת של התבוסה השלמה "( הופיע בקובץ).

ב.       ואריאציה הגליאנית ( הופיע בקובץ תחת השם "החיפוש אחרי המשפט הקובע".).

ג.        ג. שאלה שעניינה סוקרטס.( הופיע בקובץ).

ד.       עונה לאחר נטישה .( לא הופיע בקובץ).

 

"שלוש ואריאציות:"מחווה לברונו שולץ "  " עיתון 77 מספר 8-9 .ע' 10-11. 1978. ( נכתבו ב-1960,1961,1964)

 

"ברק חלק קרוע של חולצת נסוס " ( סיפור ) עיתון 77 מספר 11-12. ע' 13. אוקטובר 1978. ( נכתב ב-1961).

 

"הציפיה לתגובות "( סיפור ) עיתון 77 11-12 .ע' 13. 1978. ( נכתב 1964)

"מי ניהל את הדיון ?( ואריאציה )" עכשיו מספר 39-40  . ע' 221-227. 1979

"ואריאציות " עכשיו מספר 43-44. .ע' 193-215. 1980.

 

13 ואריאציות מתוך "האיש בחולצת הנסוס ".

( הערת המחבר "הפרקים המובאים כאן הם שלוש עשרה מתוך מאה ושמונה עשרה ואריאציות בספר "האיש בחולצת הנסוס". ספר בשם זה לא יצא לאור מעולם).

 

 

"ארבע ואריאציות "מאזניים נד ( מספר 2 ) ע' 23-25 . ינואר  1982.( כולל איורים ).

( הערת הכותב "הואריאציות נכתבו בראשית שנות השישים הן נראו למחבר כטקסטים ניסיוניים או וידויים למדי ולא נתפרסמו בעיתונות הספרות ולא כונסו במבחר הואריאציות ").

א.      קלאוזוליה סודית .( לא הופיע בקובץ).

ב.       . נועמות העזר ( מופיע בקובץ הואריאציות ).

ג.        התקפות מצפון .( לא מופיע בקובץ)

ד.       ד. הצמדת נושא הקטע. ( לא מופיע בקובץ.

ה.       

 

"שתי ואריאציות " עכשיו מספר 46 .ע' 177-179..  1982

( כולל צילומים  של יורם בקר ואורי טנא ב"חולצת נסוס " מופע בערב ואריאציות שנערך במוזיאון תל אביב.

א.      בין קיפולי הפיכת הקלף. ( הופיע בקובץ )

האם פרי המדובר והכתבים .( לא הופיע בקובץ. חשוב ) נכתב 1965.

 

שבע ואריאציות " עכשיו 49.ע' 116-124. . 1984.

א.      לבושו וגופו. ( הופיע בקובץ .נכתב 1960).

ב.       מנהיג הפרטיזאנים ( נכתב 1974. הופיע בקובץ גרסה מקוצרת).

ג.        מי שניצב ( לא הופיע בקובץ).

ד.       האורקל המוזר .( הופיע בקובץ).

ה.      מי שאינו איתי .( הופיע בקובץ).

ו.        ואריאציה שפינוזיאנית.( הופיע בקובץ).

ז.        הדפוס הפסוקי .( לא הופיע בקובץ)

"שלוש פתיחות ( פרקי פתיחה של שלוש ואריאציות חדשות ) " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 23-25.  מרץ 1984.

 

כולל את

א.      המפקד המושלם .

ב.       קינה על רקע אישי ( פתיחה לואריאציה "סוקרטס והדמון שלו ")

ג.        ג.קלף הרעם

 

"19 פתיחות מורחבות לשתי ואריאציות ( סוקראטס והדמון שלו –מי שאיננו אתי " ) עכשיו 50 ע' 48-56. 1985.

 

"ואריאציות ( 2 הרהורים על לוחמה ומטה ) עתון 77 מספר 74-75. ע' 27. 1986.

( הערכת המערכת "שתי ואריאציות הדנות בשאלות מפלה לוחמה וניצחון . חוברו בשנות השישים ".).

א.      גיבוש תוכניות הקרב "

ב.       ב. תוכנית אישיות של שעה וחצי ליום " ( לא הופיע בספר  קובצי הואריאציות ").

"הנסיגה אל עיר הבירה ( שנת כתיבה 1963) –מצור –הקרב על העיר "(סיפורים )" מאזניים נט ( 7) ע' 28-30. 1986.

( הופיע בקובץ הואריאציות כ"עיר הבירה והפרובינציות ") .שנת כתיבה :1963. תורגם לאנגלית  ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel / editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere   Israel :   [P. E. N. Center],   1997

( הטקסט של "מצור" הופיע בתערוכה של מ. ניסר במשכנות שאננים בירושלים בצורת מגילה ועותקים משוכפלים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.

 

אימת השקיעה והתאורה –האורקל המוזר ( ואריאציות )" עיתון 77 מספר 84-85 ע' 36-37. 1987.( נכתב ב-1965).

 

שלוש ואריאציות ( סיפור )" מאזניים ס"ב (5-6) ע' 133-134.  אוגוסט- ספטמבר 1988.

א.      הרהורי חופשה ( לא הופיע בקבצי הואריאציות ).

ב.       ב.עירון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס "( הופיע בקבצי הואריאציות ).

ג.        ג. צו הגיוס . ( הופיע בקובץ ).  

 

"חלום העתודה –מחלוקת בין הפיקודים " :שתי ואריאציות ". דבר 1.4.1988. ע' 19.

 

שתי ואריאציות " מאזניים ס"ג (" 5-6) ע' 50-51. . 1989.

א.      "הואריאציה השפינוזיאנית "( הופיע בספר )

ב.       ב. הואריאציה הזן-בודהיסטית ( הופיע בספר).

"איש המקצוע "( סיפור ) " ידיעות אחרונות מוסף יום כיפור 8.10.1989.

גרסה שנייה

"איש המקצוע " ( ואריאציה ) "עיתון 77 גליון 144-145 ע' 17. 1992.

"חניכות במדבר :ואריאציה שנכתבה ב- ולא הוכלל בספר "מבחר הואריאציות 1968." מעריב ספרות 9.4.1990. ע' 8.

"מפקד הפרטיזנים "מאזניים כרך ס"ד חוברת 6-7 ע' 52-58 פברואר –מארס 1990.

( הערת המחבר :"הואריאציה "מפקד הפרטיזנים " נכתבה בשנת 1971 ורק השליש הראשון שלה התפרסם בכתבי עת ובמבחר הואריאציו .במאזניים הובא לראשונה הנוסח המלא של הטקסט הזה שהמחבר הכניס בן גם שינויים אחדים לעומת המקור .

הגרסה המלאה התפרסמה אך ורק כאן ולא בשום קובץ.

 

"נניח שמכל אירוע " ( ואריאציה חדשה ) "מאזניים 73 (9) ע' 3 . 1999 .( נכתב 1997).

( לא פורסם בספר ) .

 "ואריאציות :הרהורי חופשה" ירושלים :מאסף לדברי ספרות מספר 17 . 2000

 

"לשון כסף עשויה מקוארקים ( פתיחה למטא –ואריאציה ) עכשיו 67-68. ע' 61-63. 2002.

הופיע גם במגזין הרשת "דג אנונימי "

 

לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

 

 

 

"שלוש מטא ואריאציות " עכשיו מספר 69-70". ע' 138-143". 2005.

"שלוש מטא-ואריאציות –פגישה עם מהות ,מוחו העשוי ממיתרונים –התהיה הקיומית " עמדה מספר 14. ע' 52-54. 2005.

"ואריאציות ( ספור ) עמדה מספר 18 .ע' 91-97. 2008.

( הערת המערכת "חמש הואריאציות מאת גבריאל מוקד המתפרסמות כאן מתארות מאבק על ארץ על עם

על מטה קיומי מוגן ועל חדר ועל טעם פרטי תוך צימצום גובר של חלל האירוע וחיפוש המקום האולטימטיבי ".).

  1. מחלוקת בין הפיקודים ( נכתב 1963.הופיע בקובץ )
  2. עיר הבירה והפרובינציות ( נכתב 1963.( הופיע בקובץ).
  3. הקרב על העיר ( נכתב 1986).
  4. תוכנית הקרב לתחזוקת המטה ( הופיע בשם "גיבוש תוכנית הקרב " )( נכתב 1960).
  5. שהיה בחדר שמור במקום האירוע ".נכתב 1964. לא הופיע בקובץ )  

הואריאציה "שרשרת הפיקוד "קיימת בכמה גרסאות .

1."קטע קצר " הוצאת הערה 1966.

3.נוסח ביניים מעריב תרבות ספרות אמנות גליון ראש השנה תש"ו

3. נוסח מקוצר במבחר הואריאציות .

שתי וריאציות צבאיות תורגמו לאנגלית ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel /   editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere  Israel :   [P. E. N. Center],   1997

ספרי  הואריאציות תורגמו

 

ספרי  הואריאציות תורגמו

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

Moked, Gabriel    Variations (1959-1986) /  textes traduits de l'hebreu par Charlotte Wardi, Michel Opatowski et Gisele Sapiro   Paris :   Levant,   1991

לרוסית הוצאת קנטור סט פטרסבורג 1993. עם הקדמה של טימור ז'לפיקור ( סופר טז'קי מהתחום הריאליסטי פנטסטי ).

 

 Izbrannye variatsii / Gabriel' Moked ; perevod s ivrita Israelia Shamira. Sankt-Peterburg : Assotsiatsiia Novaia Literatura, 1993

כן תורגמו ואריאציות בודדות לגרמנית ופולנית בכתבי עת מרכזיים ועומדות לצאת לאור כספרים בארצות אלו.

ואריאציות שקיימות בכתובים בלבד ולא פורסמו :

זירת-משחק עיקרית/זירת משחק עיקרי (משחק בקביעת משחק עיקרית וזירת משחק עיקרי ).

ב. דיפרנציאליזאציה בלתי פוסקת של דיוקי געגוע.

ג. סמלים של נוכחות יכולים להיות חזקים מהנוכחות עצמה.

ד. שאלת הסיטיפנציה (המלגה ) נדונה לא פעם בכל הוועדות המוסמכות.

ה. פועל פעולות רבות, אך לא אילו שהתכוון עליהן ולא בהרגשה הנכונה.

ו. עכשיו לא נזקק כלל לניסיון נואש לשמור על רציונליות בפקים (זוטות ) קטנים.

ז. המערכה על החלל החיצון היתה לכל היותר שלוחה מסוימת של עיצובים מחודשים

ומהפכות לבקרים בחלל הפנימי.

ח. הגיע הזמן להצדיע לעצמו עליו שוב להצדיע לעצמו גם בנסיבות המחמירות.

ט. אילו היה צדק, העלת נוכחות שכוחה היתה משיבה את מושא הנוכחות לחיים

ואפילו לחיי נצח.

י. אני חושב שזה בסדר. אני במקום שאני צריך להיות.

יא. עתה, לאחר נטישה סופית של רוב התחומים.

יב. השחיתות העמוקה של מצבו החדש.

יג. הטיל את כל כובד משקלו על מלוא כובד משקלו.

יד. לא צריך כל הזמן ללטש את היישות. צריך להניח לה גם להתהות על עצמה.

טו. אין מנגנון. אני המנגון של עצמי.

טז. המפלגה מתארגנת מחדש ולמדת לקח משגיאותיה.

יז. הרגע המסוכן כשהתחיל לחשוב שיש לו מוח.

יח. ההבנות העצומות – למי הן שייכות.

יט. זן בודיזם.

כ. יציאה ממעגל המהירות על ידי מי שעבר כבר ממילא את כל הדברים הגרועים.

כא. האם זה מטיב הדיון הזה כי הוא הכל או לא-כלום.

כב. היה זה בלתי אפשרי לטעות עכשיו. זה היה הקול האותנטי של X עצמו.

 

 

ראיונות על הואריאציות

"קו ישיר" אורציון ברתנא משוחח עם גבריאל מוקד " מאזניים סד ( גליון 6-7) ע' 59. 1990.

יעקב בסר "שיחה עם גבריאל מוקד :יש בסיס אובייקטיבי לשיפוט של טקסט" עיתון 77 מספר 150 ע' 24-27. .יולי 1992.

"ראיון עם פרופסור גבריאל מוקד " "פסיפס 34 ע' 3-5. 1997.

יואב עזרא "שיחה קצרה על ואריאציות ומטאואריאציות עם גבריאל מוקד "עכשיו מספר 69-70 " ע' 42-43. 2005.

 

גבריאל מוקד .צילום מאת תומר אפלבאום.

 

 

מאמרים על הואריאציות

מנחם בן "אלכימיה עיוות ומזהירה " משא- מוסף הספרות של העיתון "למרחב" ו 11.10.1968

דן עומר "גרפומן מוקד " בתוך "נמר של נייר " העולם הזה גליון 2165 28.2.1979.ע' 66-67.

 

אורציון ברתנא "בין הספרות לפילוסופיה :על ה"ואריאציות של גבריאל מוקד " ידיעות אחרונות  מדור ספרות  18.1.1980.

רוני סומק " הכבוד האבוד של מפקד הפרטיזנים "( על ואריאציה אחת מתוך מבחר ואריאציות ) "עתון 77  מספר 19. ע' 32.  ינואר –פברואר 1980..   

עזריאל קאופמן "ממדי קיום עקרוניים :עיון בואריאציות של גבריאל מוקד " עכשיו מספר 49 ע' 124-128 1984.

אמנון נבות "תבניות פרצפטואליות כספרות () הערות להקשר הז'אנרי של הואריאציות לגבריאל מוקד " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 26-29. מרץ 1984.

ראובן דותן "הואריאציות הצבאיות של גבריאל מוקד" עיתון 77 מספר 74-75 ,ע'  27,47 .1986.

אורציון ברתנא "הניסוח כבעיה הניסוח כפתרון "( על הואריאציות של מוקד " ) עיתון 77 מספר 98-99 ע' 21-22. 1988.

ארקדי נדל "דיוקן הפרובוקציה ב"ואריאציות" :מדוע עלינו לקרוא בעיון בואריאציות של גבריאל מוקד " מאזניים סח ( חוברת 5) ע' 10-12.פברואר  1994.

יעקב סימן- טוב "קלידוסקופ של מצבים קיומיים " "משא" 1995

רפי ויכרט "מלחמותיו של איש החרב " מאזניים ע' ( 6) ע' 47-48.  מארס 1996.

אלי אשד ."איש החרב ":על גבריאל מוקד " הופיע באתר היקום של אלי אשד " ברשת 17 ביוני 2005.

 

 

 

רות נצר השלם ושברו -מיתוס, ספרות, שירה: כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג


הוצאת כרמל 2009

 

הופיע באתר "המולטי יקום של אלי אשד

סמלים אלכימיים והאל מרקורי:האם גבריאל מוקד הוא פוסט מודרניסט ?

 

ראו גם

ערב הוואריאציות של גבריאל מוקד

 קרן אלקלאי גוט על ערב ואריאציות

חמישים שנה של עכשיו

גבריאל מוקד בויקיפדיה

מאמרים של גבריאל מוקד

  • ב-nrg
  • גבריאל מוקד בלקסיקון הספרות העברית החדשה

  • גבריאל מוקד

  • בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
  •  

    פרטים על גבריאל מוקד

     

     

    גבריאל מוקד בנארג

    /

     

    גבריאל מוקד על אוואנגארד

    גבריאל מוקד באתר בבל

    ואריאציות של גבריאל מוקד

    איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

     לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

    ההשפעה של ש"י עגנון על הואריאציות ראיון של רן יגיל עם גבריאל מוקד

     

  • מיה סלע,
  • גבריאל מוקד: עורך ספרותי מוכרח להסתכסך, "הארץ

  • ", 30.1.2009
  • אלי אשד,
  • ראיון עם מוקד בעקבות ההאשמות על מעילה בכספים

    מיהי מלכת השירה העברית על פי גבריאל מוקד?

    מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד

    העבר והווה של העתיד :גבריאל מוקד והמגזינים של המדע הבדיוני בעברית

     

     

     

    הואריאציות של גבריאל מוקד זכו בפרס "הגולם" מטעמו של אלי אשד כיצירה מופתית של פנטזיה עברית וכחברה

     בהיכל התהילה של הפנטזיה העברית .

     

    התנ"ך בחיי היום יום בישראל המודרנית

     

     זאב ברקן הוא בעל בלוג העוסק בחקר סמל המגן דוד לגילגוליו השונים ובו מאות יצירות אמנות בנושא המגן דוד בכלל.

    ברקן  הוא  גם בעל בלוג נוסף העוסק  בהשפעות הספר החשוב  והמתורגם ביותר של כל הזמנים , התנ"ך על חיינו המודרניים ,והיה מעורב בתערוכות סביב תחומי עניינו אלה.

    ולהלן  רשימה המביאה פרטי מידע על השפעת התנ"ך ודמויות תנכיות קדומות על חיינו העכשוויים. במגוון צורות אפשריות.

    אכן לא יאמן עד כמה אותו ספר עתיק עדיין משפיע עלינו 2700 שנה לאחר שנוצר.

     

     

    סיכום מידע מתוך הבלוג 'השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל'

     

    מאת זאב ברקן  

    לתנ"ך יש השפעה רבה לא רק על היהודים הדתיים בישראל, שחיים לפי מצוות התורה, אלא גם על כל שאר תושבי הארץ. השפעה זו ניכרת בתחומים כמו: אמנות, פוליטיקה, ארכיאולוגיה, ואפילו, כפי שיפורט להלן, בתחום הכלכלי.

     אלמלא התנ"ך לא היה נקבע שמה של  המדינה החדשה "ישראל" (על פי בראשית לב כט).

    אלמלא התנ"ך לא הייתה נקבעת בשנת 1948 ירושלים (אלא תל אביב או חיפה) כעיר הבירה של המדינה החדשה, בבחינת "חדש ימינו כקדם".

    אלמלא התנ"ך (ואליעזר בן יהודה ועמיתיו) לא הייתה שפתנו עברית.

    בארץ יש ככל הנראה בממוצע לפחות עותק אחד של התנ"ך בכל בית יהודי או נוצרי (הברית הישנה).

    במערכת החינוך קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לתלמידי בתי הספר היסודיים ובצה"ל קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לחיילים יהודים בטקס שבועת האמונים.

    בנוסף יש לתנ"ך השפעה ישירה על מכירות ספרי העזר לתנ"ך (פירושים, אנציקלופדיות מקראיות…), והשפעה עקיפה על מכירות של כל הספרים המבוססים על התנ"ך כגון משנה, תלמוד, פירושים למשנה ולתלמוד…

     

    מורים ומרצים לתנ"ך מקבלים בדרך כלל תשלום עבור עבודתם, וכך גם לגבי רבנים, עובדי מקוואות, מוהלים, סופרי סת"ם, שוחטים, קברנים ומשגיחי כשרות.

    יש מדריכי טיולים שמתמחים בטיולים בעקבות התנ"ך. השפעת התנ"ך על התיירות מחו"ל, וגם על תיירות הפנים, ניכרת באתרים שמזוהים עם מקומות מקראיים. למשל: הכותל המערבי, ניקבת השילוח, מערת גדעון באזור מעין חרוד, נחל גרר, הכרמל, הר תבור, נחל קישון, צרעה ואשתאול, הגלבוע, עמק האלה, סדום. גליה דורון שהתמחתה בהדרכת טיולים מסוג זה אף פרסמה בשנת 2001 ספר בשם "לטייל עם התנ"ך" ובו פרקים כגון: ירושלים בתקופת המקרא, יהושע בעקבות מלכי הדרום.

    אלמלא התנ"ך לא הייתה מדינת היהודים קמה דווקא בישראל- אלא באוגנדה, או בארגנטינה, או בקרים, או בבירוביג'אן.

     

    התנ"ך נלמד כמקצוע חובה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, כך שאין כמעט חילוני בארץ שאינו מכיר את התנ"ך. גם בגני הילדים החילוניים לומדים על חגי ישראל המבוססים על התנ"ך. 

     השפעת התנ"ך על שמות אנשים

     בני אדם" נקראים  כך על שם אדם הראשון (או "אנשים" או "בני אנוש" על שם אנוש בן שת (בראשית ה, ו). מדינת ישראל נקראת על שם יעקב אבינו שנקרא "ישראל" לאחר מאבקו במלאך (בראשית לב כט). התנועה הציונית נקראת על שם "ציון" המקראית. "ציון" היא שם נרדף לירושלים, שמשמשת כיום, כמו ששימשה אז, כעיר הבירה של מדינת (ממלכת) ישראל.

     התנ"ך הוא אחד מן המניעים העיקריים להקמת מדינת ישראל בכלל, ולהקמתה בארץ ישראל (ולא באוגנדה או בארגנטינה) בפרט. מנסחי מגילת העצמאות הכירו בכך ולכן הזכירו אותו כבר בפתיחה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

    • השפה העברית מבוססת על העברית המקראית. שמותיהם של מוצרי צריכה יום יומיים כמו: חלב, דבש, שמן, זית, עדשים ולחם – כולם מקורם בתנ"ך. 
    • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ביום 18 בנובמבר 2008 לקט נתונים, לקראת יום הילד הבין-לאומי, ולפיו בסוף שנת 2007 חיו בישראל כ 1.664- מיליון ילדים יהודים. השם הנפוץ ביותר שניתן לבנות יהודיות היה נועה [מבנות צלפחד במדבר כז א], אחריו היו השמות: שירה, תמר [תמר כלת יהודה, אמנון ותמר], יעל [אשת חבר הקיני] מאיה, שרה [שרה אמנו], טליה, עדי, מעיין, מיכל [בת שאול] ורוני . השם הנפוץ ביותר לבנים יהודים נשאר כשהיה ב 2006- – איתי [איתי הגיתי]; אחריו היו השמות: אורי, נועם, דניאל, דוד, יהונתן, יוסף, משה, יונתן, עידו [הנביא] ואריאל [ישעיהו כט א]. השמות המודגשים (13 מתוך 22, כלומר למעלה מחמישים אחוז) הם שמות מן התנ"ך.
    • אלפי שמות של רחובות ברחבי ישראל לקוחים מספר הספרים. רק בירושלים, על פי ספר הטלפונים, יש לפחות 136 שמות רחובות שכאלה. למשל, בשכונת בקעה (שכונה חילונית באופייה) יש רחובות על שם שנים עשר השבטים, ובאזור מקור ברוך (שכונה דתית באופייה) יש רחובות על שם הנביאים.
    • שמות מקראיים של צמחים (תמר, זית), בעלי חיים (אריה, זאב), מקומות (ירושלים, חברון, בית לחם) משמשים אותנו גם כיום.
    • השבת היא יום המנוחה הרשמי (על פי חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951) לא רק של הדתיים אלא גם של החילונים (אף אם אינם נחים בו).  כבר בשנת 1935 החליט הקונגרס הציוני כי אסור לחלל שבת במוסדות לאומיים.
    • השפעת התנ"ך ניכרת על מאות בולי דואר ישראל וקק"ל. בדרך כלל מופיע על שובל כל בול שכזה פסוק מהתנ"ך. המדיניות של הנפקת בולים בישראל היא לבטא את הקונצנזוס היהודי-ישראלי-ציוני, והתנ"ך בתור מכנה משותף רחב ויציב של החברה בישראל (לא כולל מיעוטים) משרת מטרה זו באופן טבעי ויעיל.
    • בכל רחבי הארץ חקוקים פסוקי תנ"ך על אנדרטאות, מצבות, קירות מוסדות ציבור ובתי כנסת.
    • מוסדות אחדים מוקדשים לנושאים מקראיים, כמו למשל: גן החיות התנכ"י, גן צמחי התנ"ך בנאות קדומים, וגן צמחי התנ"ך ברחובות, בית התנ"ך, מוזיאון ארצות המקרא, היכל הספר, מכון המקדש, מוזיאון מקראור ביבנה.
    • סיפורי התנ"ך ופסוקיו מהווים מקור השראה לכל צורות האמנות  והשפעתם ניכרת על אירועי תרבות כמו למשל "פסטיבל תנ"ך ואהבה" שנחגג לאחרונה באזור בית גוברין.
    • מזה שנים רבות בכל בוקר לפני חדשות השעה שש קורא קריין בגלי צה"ל את הפסוקים מספר דברים פרק ו פסוקים ד-ח ( "שמע ישראל"), ובכל לילה מזה כשלושים שנה קורא מרדכי פרימן בטלוויזיה בערוץ הראשון את "פסוקו של יום".

     

    הדמות המקראית משפיעה על חיי היום יום בישראל  בשמה או בצורתה.

    שם הדמות ידוע לכל, ואילו צורת הדמות נתונה לפירוש אישי של כל אחד מאתנו.

     

    ישראלים רבים (יהודים נוצרים ומוסלמים) נקראים על שם של דמות מקראית. שם זה יכול לשמש כשם פרטי (לדוגמה אברהם, איברהים) וגם כשם משפחה (לדוגמה אברהמי).

    השימוש בשמות (כולל בשמות מקראיים,כמובן) עובר לעתים, במסורת היהודית, מסב לנכד. במסורת המוסלמית האב נקרא על שם בנו הבכור (לדוגמה, אבו איברהים). במסורת הנוצרית הבן הבכור נקרא על שם האב ( אייזיק ג'וניור).

    כתוצר לוואי של שמות פרטיים מקראיים כינויים רבים מקורם מקראי, אף כי לא תמיד קל לזהות את הקשר שבין הכינוי לבין השם המקורי (קובי- יעקב, צ'יקו, מושיקו- משה…).

    תוצר לוואי נוסף הוא שם של ארגון או עסק שנקרא על שם פרטי שמקורו מקראי (לדוגמה "אליהו חברה לביטוח").

    מיקום שדמות דבורה

    מקומות יישוב רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה, בית נחמיה ליד נתב"ג). לעתים ישובים שכאלה נמצאים באזור שבו על פי התנ"ך פעלה אותה דמות (לדוגמה, שדמות דבורה שממוקם באזור שבו פעלה דבורה הנביאה).

    מקומות רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה הר שלמה באזור אילת).

    אלפי שלטי רחוב ברחבי ישראל נושאים שמות של דמויות מקראיות (לדוגמה , רחוב רחל אמנו בירושלים).

    יש בארץ קברים רבים שמיוחסים לדמויות מקראיות (לדוגמה , קבר רחל), על פי מסורת יהודית או נוצרית או מוסלמית, למרות שיש מי שחולקים על אמיתות הזיהוי. לחלק מקברים אלה מיוחסות סגולות שונות, וזו אחת הסיבות לריבוי המבקרים בהם.

    הצמח "אמנון ותמר" נקרא על שם הדמויות המקראיות אמנון ותמר. השם של צמח התירס הוא במקור שמו של אחד מבני יפת. יש חיפושית על שם משה רבנו וחיפושית על שם פרעה.

    "ארבע אימהות" היה שם של תנועה פוליטית.

    ארכיאולוגים מזהים ממצאים שקשורים לדמויות מקראיות, כמו חומת חזקיהו, או מערת צדקיהו. שמות של דמויות מקראיות אחדות נתגלו על טביעות-חותם ישראליות (לדוגמה, ברוך בן נריה הסופר).

    חוקרי מקרא מחלקים את העבר לתקופות שנקראות על שם מלך מקראי כגון "תקופת דוד", "תקופת ירבעם".

    יש שמות של חפצים שמיוחסים לדמויות מקראיות כמו: כוסו של אליהו, תוף מרים. יש שם של מאכל שמיוחס לדמות מקראית: אזני המן…).

    יש מושגים שמקורם בשמות פרטיים מקראיים:

    "בני אברהם" משמש לציון אלה שהמירו את דתם ליהדות.

    שמו של אדם הראשון משמש בביטויים כמו: בן אדם, כוח אדם, פרא אדם.

    הביטוי "דוד וגוליית" מציין עימות בין חלש לבין חזק.

    ישראל, שמו השני של יעקב אבינו, נעשה לשם של עם ושל מדינה. גם שמותיהם של מצרים, כנען, יוון, תימן ואשכנז הפכו לשמות של ארצות. כתופעת משנה מצרית כנענית יוונית תימנית הן שמות של שפות. לאלה ניתן לצרף את העברית שנגזרה משמו של עבר, וכן את הביטוי "הברה אשכנזית".

    יש שמות של דמויות מקראיות  שנעשו לסמלים : איוב – סמל שואה, שלמה – סמל חכמה, דוד- סמל מלכות.

     

    צורתן של דמויות מקראיות רבות מונצחת באמנויות שונות (אצל יהודים ואצל נוצרים):

    בציור (לדוגמה, בציור שמן של הצייר עובדיה אגסי שעוסק בעשרת הדברות תופסת דמותו של משה רבנו את רוב שטחו של הציור),

    בפיסול (לדוגמה, פסל דוד של דוד פולוס בקיבוץ רמת דוד),

    בשיר (לדוגמה, השיר רחל מאת המשוררת רחל)

    בפזמון (לדוגמה, "הגר" מאת שלום חנוך)

    ברומן (לדוגמה, "עשו" מאת מאיר שלו),

    במחזה (לדוגמה, "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בתיאטרון הבימה)

    באופרה (לדוגמה, האורטוריה "אליהו").

    תופעת לוואי היא שיוצרים בעלי שם מקראי נוטים לעתים לעסוק בדמות המקראית שעל שמה הם נקראים, כגון רחל המשוררת שכתבה את השיר הידוע "רחל".

    עשרות בולים של רשות הדואר מוקדשים לדמויות מקראיות.

     

    השפעת הדמות מקראית על שמות פרטיים, על שמות משפחה, על שם המדינה, על שם השפה – משמעה השפעה על מרכיבים חשובים בזהות האישית של כל ישראלי.

    לדוגמה, שמו של שר הביטחון הנוכחי אהוד ברק מורכב משמות של שני שופטים (מנהיגים): אהוד בן גרא וברק בן אבינועם – לא פלא שנושא המנהיגות מעסיק אותו כל חייו.

    התנ"ך חרות עמוק בתודעתו של כל מאמין בין אם הוא יהודי נוצרי או מוסלמי, ובנוסף גם בתודעתו של כל יהודי חילוני שהתחנך במערכת החינוך הישראלית. לפיכך נזכרים בו לעתים קרובות לנוכח מצבים שונים שיש בהם דמיון כלשהו לתוכן המקראי. וכך, אם פוגשים איש או ישוב, או מקום, שנקראים על שם דמות מקראית – לא מן הנמנע שנזכרים במסופר אודות אותה דמות, בתכונה שלה, או בפסוק שקשור בה. באופן דומה אם יש אירוע חדש שמזכיר במשהו דמות מקראית – טבעי שנזכרים בה (לדוגמה, רצח רבין הזכיר לרבים את גדליהו בן אחיקם).

    הייחוס של קברים ושל מקומות ישוב לשמות של דמויות מקראיות שרת ומשרת את המגמה של התנועה הציונית לנכס את התנ"ך לצורך חיזוק טענת הבעלות על הארץ, ולצורך גיבוש בני תרבויות (גלויות) שונות לעם אחד על יסוד מכנה משותף רחב. 

     

    ביצירות האמנות הישראלית לדורותיה ובסמלי המדינה יש משום עדות על אהבתם לתנ"ך של האמנים שעיצבו אותם, של המחוקקים שהזמינו אותם, ושל ציבור רחב, דתי וחילוני, שמשתמש בהם.

     סמל המדינה

    המנורה המופיעה בסמל המדינה מקורה במנורת המשכן המתוארת בספר "שמות" (כה, לא-מ). ענפי הזית העוטרים את המנורה מסמלים את השלום – רעיון שמקורו ביונה שנושאת עלה זית שנזכרת בסיפור המבול בספר "בראשית" (ח יא). השילוב של מנורה שמימינה ומשמאלה שבלי זיתים מקורו ב"זכריה" (ד, ב).

     הדגל

    דגל ישראל הוא בעצם הדגל של התנועה הציונית. דוד וולפסון, ממארגני הקונגרס הציוני הראשון  כתב: "בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת… באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? …והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו". הטלית מבוססת על מצוות הציצית שמקורה בספר "במדבר" (טו לח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

     מגן דוד

    המגן דוד משמש כסמל ליהדות, לציונות ולישראליות. על פי המסורת היהודית הוא

    א.      נקרא על שמו של כלי הגנה ששימש את דוד המלך במלחמותיו.

    ב.       צורתו הייתה חקוקה על טבעתו של שלמה המלך, בנו של דוד.

    על פי מחקרו של אורי אופיר מקור צורת המגן דוד במנורת המשכן.

    מאחר והמגן דוד משמש כחלק מסמלי אין ספור ארגונים ומוסדות (כמו צה"ל, משטרת ישראל, מכבי אש, מגן דוד אדום) ניכרת השפעת התנ"ך גם באלה.

     המטבע הלאומי

    ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק שקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל", אך רק משנת  1980 החליף השקל (שם מקראי) את הלירה (שם לועזי) הישראלית. השקל נקרא על שם יחידת משקל ומטבע שנזכרת במקרא. למשל, ב"בראשית" (כג טו) עפרון אומר לאברהם: "אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא, ואת מתך קבר".

    גם מקור האגורה בתנ"ך: "והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם" (שמואל א, ב לו)

    שם המדינה, ישראל, מופיע לא רק על מטבעות כי אם גם על שטרות כסף ועל בולים.

     ההמנון הלאומי

    ההמנון הלאומי מכיל שני בתים (מתוך תשעה) שחיבר נפתלי הרץ אימבר בשנת 1878. השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" נשענת על "חזון העצמות היבשות": "הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו" (יחזקאל לז יא). השורה המסיימת את ההמנון, "ארץ ציון ירושלים", נשענת על המלים המקראיות "ציון" ו"ירושלים". בנוסח המלא של השיר, בשבעת הבתים שהושמטו, נזכרים: דוד, בית המקדש, הירדן, והצרי בגלעד. השורה של נפתל הרץ אימבר: "לך עמי לשלום שוב לארצך – הצרי בגלעד בירושלים רופאך" נכתבה בהשראת הפסוק בירמיהו (ח כב) "הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?"

     מוסד הנשיאות

    הנשיא מסמל את אחדות המדינה ואת ריבונותה. המקור למלה "נשיא" (המדינה) הוא מקראי. מלה זו מופיעה למשל  בספר "שמות" (כז, כב): "נשיא בעמך לא תאור".

    בית הנשיא נמצא בשכונת טלביה בירושלים. בדירת המגורים שבו יש מרצפות ארמניות המתארות, בין היתר: אריה, מנורה ואת חזון אחרית הימים.

    בלשכת הנשיא על התקרה ניתן לראות את הפסוקים: "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" (תהילים קכב, ו), "אל תירא עבדי יעקב נאום ה', ואל תחת" (ירמיה ל י), "ושב יעקב ושקט, ושאנן ואין מחריד" (ירמיה מו, כז), "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" ( ישעיה ב, ד).

    בתוך בית-הכנסת שבחצר בית הנשיא מתנוסס הפסוק "והנשיא בתוכם, בבואם יבוא, ובצאתם יצאו" (יחזקאל מו, י). על ארון הקודש שם מתנוססת יצירת אמנות ועליה המלים מ"בראשית": "ויהי אור".

     מגילת העצמאות

    סמל לאומי הוא ביטוי לייחודה של המדינה, לחזונה ולערכיה. לפיכך ניתן להתייחס גם אל מגילת העצמאות כאל סמל לאומי.

    השפעת התנ"ך על מגילת העצמאות ניכרת בשני מקומות.

    בפתיחה:

    בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

    ובהמשך:

    מדינת ישראל תהא …מושתתת על יסודות החירות, הצד והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.

    - – – – 

     

    לתנ"ך יש השפעה ניכרת על בחירת שמות עסקים. שמות אלה מתנוססים על גבי בתי העסק, מכוניות העסק, נייר המכתבים של העסק, ומשודרים או מודפסים בפרסומות באמצעי התקשורת השונים. להלן מספר דוגמאות לעסקים ששמם שאול מן המקרא, חלקן משעשעות:

    \"אל על" – מקור השם: "ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם" [הושע יא, ז]

    מקור שמה של "תנובה" בישעיהו (כז, ו) וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי-תֵבֵל תְּנוּבָה.

    מקור שמה של רשת "המשביר לצרכן" בפסוק מספר בראשית (מב, ו) "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ"

    "אדם וחווה- הלבשה תחתונה לכל המשפחה" בתל אביב.

    "לכל זמן ועט" – חברה לשיווק ציוד לגני ילדים ביישוב חשמונאים.

    "ערוגות הבושם"- חנות פרפומריה במרכז הכרמל שמקור שמה בפסוק "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם" (שיר השירים ו, ב)

    "תיבת נוח"- וטרינר.

    "ויאכלו"- מסעדה באזור שוק מחנה יהודה בירושלים.

    "ופרצת" (בראשית כח, יד)- שירותי מנעולנות.

    "יד המלך" – מפעל לייצור ולשיווק סלטים.

    "שערי צדק" (תהילים קיח, יט)  – בית חולים בירושלים.

    "הגיחון"- חברת שירותי המים והביוב של ירושלים.

     

    מדובר באלפי עסקים שכאלה.

    לדוגמה, "דוד המלך" משמש כשם או כחלק משם של: בית מלון בירושלים, תחנת מוניות בסמוך לאותו מלון; ייצור שלטים באור עקיבא, סניף דואר בלוד, חנות יודאיקה בראשון לציון, קידום מכירות בתל אביב; מוניות באשדוד; חוות סוסים טיפולית בשורש; חברת תיווך בירושלים, חברת הסעות בירושלים, מעדנייה בעכו, תעשיות מזרונים בראשון לציון; אגודה בת"א, חברה לאבטחה בתל אביב.

     

    עסקים ששמם כשם של דמות מקראית, כמו:

    אליהו חברה לביטוח

    מחלבות גד

    הגר- השכרת רכב

    מלון שלמה המלך

    מלון דוד המלך

    מלון בת שבע

    אבנר- ייצור נרות

     

    עסקים שמציעים מידע על המקרא ואשר הכניסה אליהם כרוכה בתשלום, כמו:

    מוזיאון המקרא

    גן החיות התנכ"י

    נאות קדומים השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל

    נאות קדומים – פארק צמחי תנ"ך

    היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים

     

    ישנם עסקים שמכריזים שהם שומרי שבת במגמה לשמור על לקוחותיהם הדתיים. חקלאים דתיים מפקירים את חלקותיהם לרגל שנת השמיטה.

     

    מודעות עסקיות מתקשטות לצורכי פרסום בפסוקים כגון:

    "אשא עיני" (תהילים קכא, א) על גבי מודעה לקידום מכירת משקפיים בירושלים.

    "והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב) על גבי מודעה של חברת כוח אדם שמספקת שרותיי סיעוד לזקנים.

    "אהבת עולם אהבתיך" ( ירמיהו לא,ב ) לקידום עסקי הסעות נשים לקברות צדיקים בחודש אב, חודש האהבה.

    "שמחו את ירושלים" (ישעיה סו) על גדר באתר בנייה בכניסה לירושלים.

    הכיתוב "יש [במקום אין] חדש תחת השמש" (קהלת א,ט) מופיע בפרסומת של בנק המזרחי.

    פסוקים על גבי חזית העסק, כגון:

    "יין ישמח לבב אנוש" – (תהילים קד טו) לקידום מכירת משקאות אלכוהוליים במדרחוב בירושלים.

    "ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" בראשית (ג, ז) על גבי שלט של חנות לחגורות בירושלים.

     

    שלט בכניסה לבית עסק ברחובות: "ברוך אתה בבואך" (דברים כח, ו).

     

    בפרסומים במסגרת מסעות פרסום לעידוד קניית תוצרת הארץ כחול לבן שולטים צבעי הכחול והלבן שמקורם בצבעי הטלית כמפורט במקרא.

     

    מוצעים למכירה מוצרים שנקראים על שם מקומות שנזכרים לראשונה במקרא כגון:

    יין ירדן

    יין גולן

    מלונות ים המלח

    מים מינרליים "מי עדן". באזור רמלה יש בית הקברות לחיות מחמד בשם "גן עדן לחיות". בשמם של עסקי גננות רבים משולבות המלים "גן עדן" או "עדן". כך גם לגבי שמות של אולמות אירועים.

     

    פסוקים מופיעים על גבי בולים רבים שנמכרים בסניפי רשות הדואר, בנוסף לבולים שמוקדשים לנושאים מקראיים אחרים כגון חיות וצמחי המקרא, דמויות מקראיות, אירועים מקראיים. כל האמור לעיל חל גם על מדליות של החברה הממשלתית למדליות ומטבעות.

     

    יש לתנ"ך השפעה רבה על ענף היודאיקה (תשמישי קדושה) כגון תפילין, טליתות, מזוזות, יד לתורה, חפצי נוי לחגים ולשבתות… על גבי חפצים רבים מתנוססים מוטיבים מקראיים כגון: ארבעת המינים, שבעת המינים, אבני החושן, המלה "ציון". בסוכות מדי שנה נפתח ברחבי ערי המדינה שוק ארבעת המינים. לקראת פסח מייצרים מצות עבור הצרכנים היהודים בכמה בתי חרושת. יש בתי חרושת שמתמחים בייצור נרות שבת. יש בענף היודאיקה נישה של מוצרים (מעין קמיעות) שמיועדים להגנה על הגוף והנפש. מעצבים נוהגים לחרוט על צמידיהם טבעותיהם ושאר מוצריהם פסוקים אופייניים כמו:

    "לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהילים קכא, ד)

    "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהילים קכא, ה)

    "אל ינום שומרך" (תהילים קכא, ג)

    "שמרני אל כי חסיתי בו" (תהילים טז, א)

    "שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני" (תהילים יז, ח)

    "גם כי אלך בגיא צלמות" (תהילים כג, ד)

    פסוקים אלה לקוחים לרוב מספר תהילים שנחשב במסורת כסגולה להגנה, וידוע הביטוי העממי המתמצת עניין זה "תהילים נגד טילים". אפילו נשיאת ספר תהילים זעיר על הגוף נחשבת כסגולה להגנה, וחביבה על חיילים רבים, לאו דווקא דתיים. השוק למוצרים אלה הוא בעיקרו שוק חילוני.

    יש ביודאיקה נישה של פסוקים לקישוט הבית כגון תליון קיר ועליו הפסוק "רבות בנות עשו חיל" (משלי לא כט).

     

    בהשפעת התנ"ך החלו נוצרים לחפש נפט באזור קיבוץ מענית שבצפון הארץ. המחפשים הושפעו מפסוקים כגון "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו" (דברים לג כד); וצור יצוק עימדי, פלגי שמן (איוב כ"ט ו).

    בהשפעת התנ"ך הגיעו לזיכרון-יעקב נוצרים מקהילת בית-אל בשנת 1963. הקהילה מונה כיום כארבע מאות נפש. חברי הקהילה ייצרו בבית החרושת שלהם, שנקרא "תיבת נוח", מסכות להגנת האוכלוסייה הישראלית מפני נשק ביולוגי וכימי.

     

    יש עסקים שמשלבים סמלים או חלקי פסוקים מקראיים בלוגו שלהם כגון:

    חברת הביטוח "מנורה", נקראת על שם מנורת המשכן, וגם משלבת את צורת המנורה בלוגו שלה.

    הלוגו של משרד התיירות (המרגלים נושאים אשכול ענבים) מופיע גם על מכוניות להדרכת תיירים.

    פסוק ממלאכי (ג, כ), "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", מתנוסס על הלוגו של בית החולים "ביקור חולים" בירושלים.

    על הלוגו של בית החולים "הדסה" מתנוססים שם מקראי (הדסה, שהיא אסתר המלכה) ופסוק מקראי ("ארוכת בת עמי").

    השפעת התנ"ך על חי היום יום בירושלים

    ירושלים משמשת כעיר הבירה של מדינת ישראל בגלל שבתנ"ך מסופר שהיא שימשה כעיר הבירה של ממלכת ישראל מימי דוד המלך ואילך.

    הכרזתה של ירושלים כבירת ישראל סיפקה גם את הדתיים, וגם את החילונים-הציונים. הדתיים ראו בה התגשמות של חזון הנביאים. הציונים ראו בה אחד משורה של אמצעים לחיזוק טענת הבעלות של העם היהודי על ארץ ישראל, ואחד מן הכלים לגיבוש זהותו של העם בישראל.  

    ירושלים קדושה ליהודים ולנוצרים (שהרי הנוצרים מאמינים בכל האמור ב"ברית הישנה") בגלל שלפי המקרא היא נבחרה על ידי האל לשמש כעירו הבלעדית (דברים יב, כא) ובגלל שבית המקדש שכן בתוכה.

     

    השפעת התנ"ך על חיי היום יום בירושלים היא השפעה מוחשית מאד שכן רוב תושבי העיר הם יהודים דתיים, שהתנ"ך מכתיב את אורח חייהם . וכך, לדוגמה, בחגים ובשבתות יש ירידה חדה בנפח תנועת המכוניות ברחובות העיר, וחיי המסחר משותקים כמעט לגמרי.

     

    מצוות העלייה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים אינה בתוקף בימינו, אך זכר למצווה זו יש בצעדת ירושלים, שמתקיימת מדי שנה בחול-המועד-סוכות בהשתתפות אלפים, כולל צליינים נוצרים.

     

    לדמויות המקראיות הרבות שחיו בירושלים בתקופת המקרא יש השפעה על שמותיהם של עסקים רבים בירושלים. לדוגמה, מלון "דוד המלך".

     

     השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום

    תופעת השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום בישראל

     

    במסגרת מחקרי אודות השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל נתקלתי במספר ניכר של פסוקי מקרא שכמו קפצו מתוך דפי התנ"ך אל המציאות העכשווית, וכעת ניתן לקוראם לא רק מתוך ספר הספרים אלא גם מעל גבי אנדרטאות, מצבות, שלטים, לוחות זיכרון, תכשיטים, יצירות אמנות, בולים, מדליות…

    לכאורה הציווי המקראי "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט) יכול היה להוות מקור לשימוש נרחב שכזה בפסוקים (על הגבול שבין רשות היחיד לרשות הרבים ובשערי העיר) אך מאחר ובמסורת היהודית פירשו אותו פירוש צר, כמצוות מזוזה (שבתוכה אמנם מופיעים פסוקים, אך המזוזה מסתירה אותם)  – יש לחפש את מקורה של תופעה זו במקומות אחרים.

    החל מן המאה העשירית לספירה מופיע שימוש בפסוקים במיקרוגרפיה ב"דפי שטיח" של קודקס לנינגרד, (כקישוט, ואולי בהשראה מוסלמית). הפסוקים יוצרים צורות גיאומטריות. בדרך זו הצליחו היוצרים אותם לעקוף את הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ג). מאז, מופיעים פסוקים ברציפות ביצירות מיקרוגרפיות וביצירות אחרות, עד לימינו אלה.

    השימוש של יהודים דתיים בפסוקי-מקרא-שמחוץ-לספר-הספרים נראה מובן מאליו. הפסוקים מלווים את המאמינים בבתי הכנסת (מעל "לוחות שיוויתי", מעל הכתלים והחלונות, מעל גבי פרוכות ומעילי תורה) בבתיהם הפרטיים (בחפצי יודאיקה, בסוכה, בכתובות חתן וכלה)… ובבתי הקברות, כשהם חקוקים על גבי מצבות. פסוקים אלה עוזרים להפיץ את התורה, לשנן ולהזכיר את המצוות, להביע את הדבקות בדת, ללכד את הקהילה, אך יש להם גם תפקיד קישוטי.

    השימוש של יהודים חילוניים בפסוקים שכאלה נפוץ כבר מימי ראשית הציונות והיה מקובל בתחילת המאה הקודמת על אמני "בצלאל". אז היה המניע לכך בעיקר פוליטי: לגבש את הפזורה היהודית המפוצלת והרב תרבותית סביב מכנה משותף מוכר לכולם (תנ"ך ועברית) ולחזק את תביעת בעלותנו על הארץ. בימינו המניע לשימוש בפסוקים בחיי היום יום הוא בעיקרו תרבותי, והוא נועד לחזק את הזהות האישית של יוצריו ושל צרכניו,אך יש לו גם מניעים שוליים כמו פרנסה.

    להלן דוגמאות מייצגות שלקוחות מן הבלוג של מחבר המאמר: השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל:

    אמנות

    ציור

    הצייר הירושלמי שמואל אנטולי שלסט צייר בתחתית יצירתו "בלעם" את אותיות הפסוק "מה טובו אוהליך ישראל" (במדבר כד, ה). ביצירה אחרת שלו, "שמע ישראל" (דברים ו,ד), רואים מרחוק רק צבע אפור דמוי בטון. כאשר מתקרבים ניתן לראות מאות חזרות על המלים "שמע ישראל".

    פסיפס

    בשדרות הרצל בירושלים הצ יב חיים קפצ


    'יץ פסיפס שארכו תשעה מטר, ועליו פסוק מספר עמוס (א, ב) "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו" ובתוכו דמות של אריה שואג.

    ויטראז'

    ביצירתו גדולת הממדים של מרדכי ארדון שתופסת קיר שלם בבית הספרים הלאומי בירושלים מתנוססות מילות הפסוק מישעיהו (ב, ד): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

    אנדרטאות

    ברחבי הארץ יש אנדרטאות רבות לזכר הנופלים ועליהן חקוקים פסוקים שמעוררים בצופה בהן רגש של קדושה. הפסוק "נצח ישראל לא ישקר" משמואל א (טו כט)  מופיע על האנדרטה למחתרת ניל"י ברמת גן.

    בולים

    פסוקי מקרא מתנוססים על שובלי מאות בולים של רשות הדואר. למשל בסדרת בולים שמוקדשת לכוחות הביטחון שיצאה לאור בשנת 1977 בעיצוב אורה ואליהו שורץ מופיע הפסוק מתהלים (קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

    בתי כנסת

    ד"ר אלכסנדר פרידמן עיצב את חלונות הוויטראז' שמקיפים את מקומות הישיבה ב"בית הכנסת הגדול" ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים כך שבכל אחד מן החלונות מופיע בחלק התחתון פסוק מקראי ומעליו מצוירת המחשתו.

    גרפיטי

    גרפיטי שצולם בירושלים מסביב למזוזה (שהייתה שם לפני בוא האמן) כולל מגן דוד, מנורה, ואת המלים "שמע ישראל" (דברים ו,ד). הקונספט: ארבעת האלמנטים האלה הם סמלי זהות יהודית.

    יודאיקה

    חקיקת פסוקי מקרא היא מוטיב מקובל בעיצוב תכשיטי יודאיקה. פסוקים מופיעים למשל על תליונים וטבעות. המעצבת חיה ויזל מבני ברק הפיקה טבעת שעליה אותיות "שמע ישראל" (דברים ו,ד) יוצרות צורת מגן דוד.

    לוגו

    בתוך סמל המוסד, ארגון הביון של ישראל, מופיע הפסוק "באין תחבולות ייפול עם, ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא, יד).

    לוחות זיכרון

    פסוק ממשלי (לא כט) מופיע על גבי לוח זיכרון שנקבע בתוך חומת אבן ברחוב יהודה הנשיא בירושלים:

    "רבות בנות עשו חיל ואל עלית על כולנה".

    מדליות

    החברה הישראלית למדליות ולמטבעות הנפיקה פריטים רבים שבהם חקוקים פסוקים מספר הספרים. לדוגמה, על מדליית "רחל" בעיצוב מיכל חמאוי ודינה אבינועם חקוקות המלים:" ויזכור אלוהים את רחל" (בראשית ל, כב).

    מוזיקה

    אנשי עיריית ירושלים הקימו השנה (2009) בכיכר ספרא סוכה (הגדולה בארץ) וקישטו אותה במילים של שירים שהולחנו, וביניהם בפסוקי תנ"ך, כמו כל פרק קנ בתהילים: "הללו יה…בצלצלי שמע…בצלצלי תרועה"…

    מצבות

    על גבי מצבות רבות מקובל לחקוק את הפסוק: "הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב', א').

    סיסמאות, שימוש פוליטי

    הפסוק מספר ויקרא (יח כב) "ואת זכר לא תשכב" צויר על גבי פוסטר ענק שהוצב במסלול שבו עבר מצעד הגאווה והסובלנות שנערך בירושלים ביוני 2009.

    קעקועים

    ניב קלדרון קעקע על זרועו את הפסוק: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו ("בראשית", ד ז).

    קישוט לבניין

    הפסוק "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח) מתנוסס בשכונת בקעה בירושלים באותיות מתכת גדולות על גבי בניין קהילתי.

    קישוט  לסוכה

    מקובל מאד לקשט את הסוכה במלים "ושמחת בחגך והיית אך שמח" (דברים טז, יד-טו).

    אבנים שאינן אנדרטאות

    ב"גן שבטי ישראל" בפתח תקווה חקוק על גבי אבן עגולה לא רק פסוק אחד אלא פרק שלם (תהילים קכב, שיר המעלות).

    שירה

    נתן זך בשירו הידוע "לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה" ("שירים שונים" הוצאת הקבוץ המאוחד, 1998) מתבסס על בראשית (ב,יח): "ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

    שלטים

    שלט מתכת מוצג בגן התנכי במושב השיתופי יד השמונה לפני פסל ברונזה שמתאר את יואל הנביא קורע את לבו. על השלט חרוט הפסוק מספר יואל (ב, יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלוהיכם".

    שמות ארגונים

    שמו של ארגון "בצלם" שאוב מספר בראשית א, כז "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו". הלוגו של הארגון הוא המלה "בצלם", והוא נראה בדיוק כמו שהמלה "בצלם" נראית בספר תנ"ך.  

    שמות ספרים

    שמו של הספר "עת הזמיר" מאת חיים באר (שיצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 2004) לקוח משיר השירים (ב יב):

    "הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".

    שמות של בתי עסק

    מקור השם של "המשביר לצרכן" בפסוק מספר "בראשית" (מב, ו)

    "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ".

     

     

    השפעת השמות ירושלים ציון ועיר דוד

    לשמה של "ירושלים" השפעה על שמות כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. לדוגמה:

    שמות של עסקים (כמו "מוניות ירושלים")

    שמות של מוסדות (כמו האוניברסיטה העברית בירושלים ותיאטרון ירושלים)

    שמות משפחה (לדוגמה ירושלמי)

    שמות של צמחים (כמו אורן ירושלים וארטישוק ירושלמי)

    שמות של מיני מזונות (כמו מעורב ירושלמי)

     

    השם ציון הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, והוא משמש, בין היתר: כשם פרטי, כשם משפחה, כשם מקום (כמו הר ציון) כשם ארגון (כמו התנועה הציונית)…

     

    השם עיר דוד אף הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, וכיום הוא משמש כשם של אתר ארכאולוגי בשכונת סילואן שבירושלים.

     

    שמן של רבות משכונות ירושלים שאוב מן התנ"ך (לדוגמה, בית הכרם (נחמיה ג, יד), גילה (שמואל-ב, טו, יב); תלפיות ((שיר השירים, ד, ד). שמות אלה ניתנו לשכונות בתחילת המאה התשע עשרה על ידי בוניהן שהיו רובם ככולם דתיים.

     

    השפעת ירושלים על האמנות הישראלית

    ירושלים נוכחת כרקע וכנושא להתבוננות ביצירותיהם של אמנים סופרים ומשוררים רבים. לדוגמה: בשירים של זלדה, ושל יהודה עמיחי; ברומנים של ש"י עגנון כמו "שירה" ו"תמול שלשום"; ברומנים של עמוס עוז כמו "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך". בראשון לאוגוסט 2010 נפתחת תערוכה של חלק קטן מציורי ירושלים של ז'ורז' קביסרס בבית האמנים בירושלים. ביולי 2009 התקיימה במוזיאון מגדל דוד בירושלים תערוכת קריקטורות בנושא ירושלים בהשתתפות ששים קריקטוריסטים. ברשות אספנים יש מבחר גדול של ציורים וצילומים של ירושלים מן המאות הקודמות, שנעשו, רובם ככולם, בידי נוצרים.

    מוטיב ירושלים שכיח בתחום היודאיקה. בדרך כלל מדובר בעיצובים של המלה "ירושלים" על רקע ציור של בתי אבן, חומה ומגדל דוד.

    שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" הוא אחד השירים הידועים ביותר בקרב הישראלים ובקרב יהודי העולם, והוא במעמד שמתחרה בהמנון הלאומי. העיר ירושלים נזכרת גם בפזמונים רבים אחרים, ובנוסף, הולחנו גם פסוקי מקרא ששמה של ירושלים מופיע בהם. לדוגמה, "שבחי ירושלים"- (תהילים קמז, יב) בלחן של אביהו מדינה.

     

    רשות הדואר הנפיקה בולים רבים לכבוד ירושלים. עד כה יצאו כמאתיים בולים שכאלה שבחלקם מופיעה המילה ירושלים, באחרים מופיעים אתרים בירושלים. לדוגמה: בשנת 1968 הנפיקה רשות הדואר סדרה של חמישה בולים, בעיצובו של דרור בן דוב, כשעל שובלו של כל אחד פסוק שהמלה "ירושלים" נזכרת בו. בשנת 1995 הופיעה סדרה של שלושה בולים בשם "שלושת אלפים שנה לירושלים – עיר דוד", בעיצוב רות קנטור וענת פרידמן. על אחד הבולים צילום פסיפס, מבית הכנסת בעזה, שבו מוצג דוד המלך מנגן בנבל. על השני- מפה לפי ציור של רבי פיניה מצפת. על השלישי- קריית הממשלה בצילום אווירי.

     

    מלבד מנורות רבות שמקשטות בתי כנסת, כבכל מקום ברחבי ישראל, יש בירושלים ריכוז של מנורות מיוחדות כמו:

    • פסל המנורה מאת בנו אלקן שמוצב מול הכנסת
    • אנשי "מכון המקדש" שיחזרו את מנורת הזהב של בית המקדש, והציבו אותה במתחם ה"קארדו" שברובע היהודי.
    • פסל מנורה משולב עם מגן דוד, מאת דוד סוזאנה – מוצב בכיכר סמוכה לכנסת
    • פסל חנוכייה של בן ציון צפוני מוצב בהר הרצלסמלים אחרים:
    • פסל יונת השלום מאת פרנסואה ללן מוצב ליד תיאטרון ירושלים
    • תבליטי סמלי השבטים קבועים על דלתות היכל שלמה, ועל דלתות בית החולים ביקור חולים
    • פסל עץ החיים מאת ז'ק ליפשיץ מוצב במתחם הדסה הר הצופים
    • הסמל של עיריית ירושלים, גור אריה יהודה, נוצר בהשראת ברכת יעקב אבינו ליהודה (בראשית מט)

     

     

    השפעת התנ"ך על הפוליטיקה בירושלים

    מתחולל בירושלים סכסוך מאבק חריף וממושך בין יהודים למוסלמים בנושא הבעלות על הר הבית. לפי המקרא הר הבית שייך, כמובן, ליהודים. המציאות היא שמתחם הר הבית נשלט בידי מוסלמים. רבים טוענים שניתן להגיע לפתרון הסכסוך באמצעות חלוקת ירושלים תמורת שלום. הקושי  הוא שהיהודים הדתיים מפרשים פסוקים מקראיים שונים כציווי מקראי לשמור על שלמות העיר. לדוגמה, "והקימותי את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא) "העיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג)}.

     

    יש בירושלים מאבק חריף בין יהודים חילוניים לדתיים. מאבק זה בא לידי ביטוי בין היתר בהפגנות נגד מצעד הגאווה בירושלים, וב"מהומות השבת" – הפגנות אלימות של יהודים חרדים נגד נסיעה בשבת של חילונים בסמוך לריכוזי אוכלוסייה דתית בירושלים. מתח זה מתבטא גם בכתובות גרפיטי של חילוניים שמוחים נגד התגברות השפעת הדתיים על חיי העיר. לדוגמה: "איראן זה כאן"- גרפיטי שבו המלים "זה כאן" יוצרות את הזקן על פניו של יהודי חרדי ואילו המלה "איראן" – את שפמו.

     

    שלטי רחוב שמושפעים מן התנ"ך

    על פי ספר הטלפונים העדכני יש בירושלים לפחות 136 שמות רחובות שמושפעים מן התנ"ך. בקבוצה זו בולטים ריכוזים של רחובות על שם השבטים בשכונת בקעה, רחובות על שם מלכי יהודה במושבה היוונית, רחובות על שם נביאי ישראל באזור מאה שערים, ורחובות שמזכירים את בית המקדש ברובע היהודי בעיר העתיקה.

     

    פסוקי מקרא מתנוססים פה ושם ברשות הרבים

    לדוגמה:

    • פסוק ממלכים ב יט לד מתנוסס באותיות אבן מובלטות על אנדרטת הדווידקה ברחוב יפו בירושלים
    • הפסוק "אם אשכחך ירושלים" מתהילים (קלז, ה) חרות על שלטי מתכת בכניסות לכמה בתים ישנים בירושלים. פסוק זה גם מצויר  מול הכניסה לשוק מחנה יהודה כגרפיטי גדול ממדים
    • על פסיפס בשדרות הרצל מתנוסס הפסוק מספר עמוס: "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו"
    • פסוקים מישעיהו חקוקים בדלתות המתכת של בית החולים ביקור חולים, ופסוק מתהילים מופיע בלוגו בית החולים של שמתנוסס על חזית הבניין
    • הפסוק "שאלו שלום ירושלים" (תהילים קכב, ו) חקוק בחזית בניין העלייה והקליטה ברחוב המלך ג'ורג'

     

     

    בירושלים ישנו ריכוז גדול של אתרים מקראיים כגון:

    • הר הבית (הר המוריה) שעליו עמד בית המקדש, ושעליו עקד אברהם את יצחק (לפי המסורת המוסלמית עקד שם אברהם את ישמעאל)
    • הר הזיתים
    • הר ציון ועליו קבר דוד המלך
    • הכותל המערבי ומנהרת הכותל
    • חומת חזקיהו לאורך רחוב פלוגת הכותל ברובע היהודי
    • גיא בן הנום
    • עמק רפאים
    • ניקבת השילוח
    • מערת צדקיהו

    אתרים אלה מושכים מבקרים רבים מן הארץ ומחוצה לה.

     

    מוסדות בירושלים שפעילים בנושא המקרא

    • אחד האתרים התיירותיים המפורסמים ביותר בירושלים הוא בנין "היכל הספר", שנמצא במתחם של מוזיאון ישראל. הבניין תוכנן במיוחד בכדי לשמר את מגילות מדבר יהודה, ובכללן מגילת ישעיהו, וכן כתבי-יד עתיקים ונדירים של התנ"ך כמו "כתר ארם צובה"
    • מוזיאון ארצות המקרא
    • מוזיאון מקורות התנ"ך בעין כרם
    • מכון המקדש ברובע היהודי ובו שחזורים של אחדים מכלי המקדש
    • גן החיות התנכ"י, ובו אזור נרחב שמוקדש לחיות תנ"ך, ומרכז מבקרים בצורת תיבת נוח
    • שביל התנ"ך בגן הבוטני ובו כשלושים צמחים הנזכרים במקרא
      בית הספר הידוע לאמנות "בצלאל" נקרא על שם בצלאל בן אורי, האמן היהודי הראשון
    • השפעת התנ"ך על השפה העברית
    • השפעת התנ"ך על חיי היום יום של היהודים הדתיים בישראל היא תופעה מובנת מאליה, שהרי התנ"ך הוא לב לבה של הדת היהודית (אף שגם כאן הדברים מורכבים משנוטים ההדיוטות להניח, שכן האדם הדתי והחרדי מתרכזים דווקא בלימודי גמרא). אזרחי ישראל החילוניים מושפעים מן התנ"ך באופן מעט יותר עקיף: אם באמצעות לימודי התנ"ך במערכת החינוך הממלכתית ואם באמצעות החקיקה הדתית. גם בשדות האמנות, המסחר, התקשורת והפוליטיקה יש נוכחות תנכ"ית, שמשפיעה בדרך זו או אחרת. אחד ממקורות ההשפעה החזקים ביותר של התנ"ך על חיי היום יום של החילוניים בישראל הוא השפה העברית. תזכורת: השפה היא לא רק כלי תקשורת אלא כלי חשיבה בסיסי. אפילו החלומות שלנו מתווכים באופן מילולי. מבחינה זו כל דוברי העברית, דתיים וחילוניים כאחד, במודע או שלא במודע מקיימים את מצוות "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).
    • השפה העברית נקראת על שם עבר, שנוח היה סב סבו. בתנ"ך עצמו השפה אינה נזכרת בשם זה.
    • לפני היציאה לגלות דיברו היהודים עברית. לאחר שנפוצו בעולם נבללה שפתם. במשך אלפיים שנה דיברו היהודים בשפת המקום שבו התגוררו על פני כדור הארץ. רק בדורות האחרונים חזרו לדבר בשפתם המקורית (בעיקר במדינת ישראל), שמבוססת בעיקר על שפת המקרא – אם כי, במהלך השנים נוספו כמובן לעברית מלים, ביטויים וצורות דקדוקיות לרוב, שאינם כלולים בתנ"ך. יש הגורסים, ובראשם חוקר הלשון פרופ' גלעד צוקרמן, שהישראלים מדברים היום "ישראלית" שהיא שפה שהתרחקה למדי משפת התנ"ך והפנימה לתוכה ביטויים וצורות לשון של שפות אחרות, כמו גם המצאות מקומיות ברוח הזמן והתרבות.
    • במילון אבן שושן (קריית ספר, תש"ל, כרך 7 מוסף ה) נרשמו 2,099 שורשים מקראיים מתוך 3,407. כלומר, רוב השורשים של השפה העברית הם מקראיים. מספר המלים המקראיות שם הוא 7,238 מתוך 34,171 ולסכום זה יש להוסיף 960 מלים יחידאיות מתוך 3,089. מספרים אלה אינם כוללים את צירופי המלים. גלעד צוקרמן פרסם ב"הארץ" ביום 09/12/09 מאמר בשם "רוביק רוזנטל מצרף מילים" שמתייחס ל"מילון הצירופים" ספרו החדש של רוביק רוזנטל. לדברי צוקרמן מתוך 18000 צירופים שאסף רוזנטל 1440 (שמונה אחוזים בלבד) מקורם מקראי.
    • ואכן, רבות מן המלים המקראיות איבדו בימינו את משמעותן המקורית (לדוגמה, שמות אבני החושן) ואת שימושיותן. השפה המקראית היא ארכאית עד כדי כך שרבים מכנים אותה "שפה זרה". בעקבות הקושי שיש לילדי בתי הספר הממלכתיים בהבנת המקרא תרגם אברהם אהוביה (יליד 1921), תושב קבוץ נצר סרני, את התנ"ך מעברית "קשה" לעברית מדוברת. ספרו נקרא "תנ"ך רם" והוא יצא לאור במתכונת של 14 חוברות לבית הספר.
    • מחדשי השפה העברית השתמשו לעתים במלים "רדומות" מהתנ"ך לצורך המצאת מלים חדשות. לדוגמא: חשמל, אקדח.
    • השפה העברית המודרנית מבוססת על העברית המקראית לא רק באוצר המלים אלא גם במשקלן. למשל, המשקל המקראי "קַטֶלֶת" מאפיין שמות של מחלות ומגפות כגון: בהרת (ויקרא יג, ב) דלקת (דברים כח כב). בימינו משמש המשקל המקראי של המחלות גם לשמות של מחלות בתר מקראיות כגון: אדמת, טרשת. הסלנג העברי חש לעלות על מרכבת ה "מחלות" וכך נוצרו לדוגמה המלים: ברברת, דברת.
    • סדר האלפבית (אקרוסטיכון) מופיע בתנ"ך (תהילים קמ"ה; תהילים קיט; משלי לא; איכה א-ד); למרות ששמות האותיות אינם מופיעים בו.
    • לניבים הערביים המדוברים בישראל חדרו מילים עבריות לרוב, לדוגמה רמזור (שאותו מבטאים: "רמזון"). את התופעה המעניינת הזאת חוקר ד"ר מרעי עבד אל רחמן מן המכללה האקדמאית בית ברל.
    • הנה כי כן, בתקשורת נוטים להבליט את הנתק שבין האוכלוסייה העברית והערבית בישראל, אך מסתבר שמתחת לפני השטח ניכרת מגמה ברורה של התקרבות תרבותית, שהשפה היא אחד הסימנים המובהקים שלה. 
    • לרגל מאה שנה לייסוד ועד הלשון העברית יצא לאור בול מטעם רשות הדואר בעיצובו של דוד פסח (1989) ועליו באותיות גדולות המילה "עברית". על השובל מופיע פסוק מישעיהו (לב, ד): "ולשון עלגים תמהר לדבר צחות"
    •  
    • . עד כמה תמשיך להשפיע שפת התנ"ך על הישראלים ? ימים יגידו. בינתיים יש לה מתחרה חזקה מאד: שפת האינטרנט.

    ·          

    •  ראו גם

     

     

    בלוג השפעת התנ"ך של זאב ברקן

     תמונות מהשפעת התנ"ך על חי היום יום

    עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

     בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

     הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

     

    בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

    בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

    חצי המנשה

    בחזרה לגיבורי התנ"ך

    סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

    הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

    הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

    התנ"ך מציאות או דמיון 

     יהושע יהושע

    הספרים האבודים של המקרא

    המכשף בלעם

    הספר האבוד של בלעם

    את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

    התעלומה של ספר הישר

     דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

    משפט המלוכה של שמואל הנביא

    סופר המלך דוד -החלק הראשון

     סופר המלך דוד החלק השני

     הספריה של שלמה המלך

    למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

    הביוגרפיות האבודות של המקרא

    עידו החוזה והנביא

     

    הגבירה איזבל

    הגבירה עתליה

    תוחלת החיים של נביא

    נביא הצדק -על עמוס

    שודדי ארון הברית :חלק א'

    שודדי ארון הברית :חלק ב'

    רצח נציב יהודה

    חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

     

    הרשמה

    קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

    הצטרפו אל 463 שכבר עוקבים אחריו