The Golem as an Israeli –Zionist- Jewish monster

Recently I found out that a book I co-created with Israeli artist Uri Fink, "The Golem: the History of an Israeli Comic Strip," is being used as propaganda against Israel, against Zionism, and against Jews in general.

Michael Collins Piper

Michael Collins Piper

Texe Marrs


William A. Cook

Several anti-Israeli or anti-Semitic writers such as Michael Collins Piper in his book ”The Golem: Israel's Nuclear Hell Bomb and the Road to Global Armageddon” and (using his book as truth,) Texe Marrs in “The Golem is at Hand,” and William A. Cook in "Nation of Golems," used without permission pictures from that book which were drawn by Uri Fink, to prove their thesis about the evil of Jews and Israelis.

These men probably weren’t aware, though I doubt that they would have cared even if they knew, that this book was a parody describing a comic books series and a Golem that never existed exept in the creators’ imagination.

Thus, the figure of the golem, that legendary artificial monster, is presentednow in some quarters as a symbol of Israeli-Jewish evil and a threat to the world.

The reason is clear: the story of the Golem has become very popular in recent years and become a major part of today popular culture' in literature 'in cinema and in comics and so is useful for creators of myths of hate: exactly those things the Golem was created to oppose as a kind of a new blood libel story.

Unfortunately, those hate mongers have to invent false "facts" and by this they demonstrate that if they lie about such a well known story and figure then they will lie about anything as well. Sometimes their lies stem from simple ignorance – they simply don’t know better, while other times the lies result from pure hate.

Let us examine the false facts that the hate mongers claim about the Golem.


Piper’s book claims that “The Golem in Jewish lore and legend is a monster; a beastly Frankenstein conjured up by the black magic of sorcerous, Talmudic rabbis. Once formed, he goes forth to kill and destroy all perceived enemies of Israel..

 Not one word of all of  this  is true.

Please notice that to every thing I say I bring my sources which are presented) below which mean that you can check them for yourself. )

It is true that the Golem is an artificial being created by a rabbi,

 ?but is he a monster, a beastly Frankenstein

Not at all.

Frontispiece to Frankenstein 1831.jpg

(By the way, in the original book, Frankenstein was a scientist and not the monster at all, but never mind, it is just one more mistake out of many.) The Golem is always in the Jewish stories, and what is far more important, in the rabbis’ discussions about the Golem, a human being (most often male, and sometimes a female being) and not at all a monster. Like all technology, He can be destructive if not properly tended to, and like fire, can be good and helpful but can also be bad and harmful. 2


pictures from the German GOLEM  movie from 1920. Director Paul Wegner .


Is the golem a creation of the black magic of sorcerous, Talmudic rabbis?

Let us see how "black magic” is defined in Wikipedia

Usually it refers to "(a) type of magic is invoked when wishing to kill, steal, injure, cause misfortune or destruction, or for personal gain without regard to harmful consequences". Usually it is done with the help of some evil or unpleasant powers. .


If you will look at the jewish stories of the Golem, those of the Maharal of Prague and other, you will see that the Golem is always created in order to help the housework or for defence and protection, as a guard to the whole community, never to in order to attack without provocation.

Of course the Golem is created with the name of God himself, so by definition and logic the Golem creation is not an act of black magic, unless of course you consider works to defend and protect the community an act of black magic.


Is the Golem a soulless being?


The reply is that the Golem can be a soulless and unintelligent being or child like as he is in the original Golem and Mahral story, but a Golem can also be, according to various rabbis’ discussions, potentially intelligent and endowed with a soul. And because of that, Rabbis such as Rabbi Gershon Hanoch Leiner, known as the Radzyner Rebbe, had stated in their discussions that the Golem is definitely a "person " and to "kill” a Golem for a not very good reason (such as a self defence) is a crime just like killing a woman born human. There was even discussion if a Golem can pray in synagogue and be consider part of a Minyan (the community of praying Jews.)

A good presentation of the way the Golem is considered in the original Jewish sources can be found in the famous science fiction stories of Jewish writer Isaac Asimov.  He knew very well the Jewish Golem stories and created in response to them a whole series of stories about robots that help humanity via three laws, which guide them and forbid them to harm peoples. Still, they are feared by many humans and in fact can be sometimes dangerous. But generally they are helpful, like the Jewish Golems and like technology in general.


Data the Android is the closest thing in the media to the real Jewish Golem

 The closest representation in the media to what a Golem really is in the Jewish sources is not  to   be found   in the Golem movies, the most famous of which were created by Christians with Nazi connections.

 But in the character of the Android Data in the series "Star Trek: the Next Generation."

Data is an artificial being which is learning in the course of the series how to love and develops feelings, and that is exactly the way that the Jewish sages, such as Rabbi Gershon Hanoch Leiner, had seen the potential of the Golem.

The Golem and an Arian girl  in the movie of the Nazi director Paul wegner .


So why in novels and movies and in the rantings of Michael Collins Piper and Texe Marrs and their friends The Golem is presented as a soulless monster?

This is because there is indeed a conception of the Golem as exactly such a being and indeed it inspired the concept of the soulless creature created by Frankenstein (in Mary Shelley’s book.)

This conception however is not Jewish at all and has no connection to Judaism. It is closely connected to Christian thinking and culture, which however is indeed Jewish in origin as Christianity had originally been a Jewish sect.

In various Christian Theologies  in contrast to Judaism it is inconceivable that artificial beings created by humans could develop and have a soul, as this is considered the prerogative of God only.

 And so it was seen by various German Christian writers and latter by movie directors, who had developed the idea of the Golem as a soulless monster.

Achim von Arnim the inventor of the Golem as a (female) soulless monster,

The inventor of the concept of the Golem as an evil soulless being was a German, not a Jewish, writer called Achim von Arnim in his work “Isabella Agypten “(Isabella of Egypt)In 1812. In this story Arnim presented for the first time a concept which was unknown to the Jews, of a soulless and murderous Golem created by a Jew.

This Golem by the way is a female one, so in this story Arnim had shown his hatred toward both Jews and females.

It should come as no surprise that Von Arnim was one of the creators of the anti- Semitic movement in Germany, which was ultimately responsible for the Holocaust, and the murder of millions of people, which the murderers, like their progenitor von Arnim, considered as evil soulless beings.

Many other Christian writers in Germany had written works about the Golem after von Arnim and usually in similar ways, as a destructive soulless monster "like the Jews”.

Most famous of these are the German Golem movies of Paul Wegner that were created in the 1920s. In them the Golem is indeed  a work of black magic.

( probably this is the source of Piper and Mars misconception about the subject  )

Not surprisingly, Wegner was one of the most influential actors and directors in Nazi Germany.


Is it true that when the Golem was created he goes forth to kill and destroy all perceived enemies of Israel?

This is untrue and is an invention of the writers who were inspired by the Golem movies they might have seen or read about.

 However it simply has no relation to the real Jewish Golem stories about which these writers know nothing and probably also do not wish to know and do not care even if they had known the true facts.

It is true that as recently as 2011 there appeared a book called man made monsters by a "Dr." (?) Bob Curan in which it is alleged that in the Middle Ages Christians had feared attacks by Jewish Golems.

This is a good scary story but it quite clear that "Dr" Curan had either simply invented it or perhaps found it somewhere on the web.

No such thing had ever appeared before in print.

Of course this is a good story and the fact that this is a simple recent invention will not dissuade anyone from using it. Piper and Mars will probably use it with screams of delight; but at least we know who is the inventor of this new myth and when it was first printed- in 2011.

The truth it that neither Christians nor Muslims are so much as mentioned in any Jewish story or discussion of the Golem till the year 1909.

Before that date, the Golem is considered a strictly Jewish subject whose help and also the misfortune he can bring are relevant only to Jews.

And as far that we know no Christian   had mentioned  the  Golem stories before the 17th century and then as some Jewish superstition, as something to laugh at and not to fear.

An example of christian fiction about the Golem.

In works by Christian writers such as those as we mentioned above the Golem is indeed shown sometime as destructive to Christians, but Jews had nothing to do with those works.

One almost never found any such concept among Jewish writers, who had never seen the Golem as a destructive and soulless monster, and not even as an avenger.

The Golem is strictly a protector.

In 1909 appeared the most famous and influential of the Golem books, The work of Rabbi Yehuda Yudel Rosenberg, “The Golem and the Wondrous Deeds of the Maharal of Prague” in which the Golem had worked against Christian hate mongers who are spreading blood libel stories about Jews.

In these stories the Golem is acting not as a destroying monster or as an avenger but is a kind of detective who finds evidence to crimes committed by hate mongers who are murdering children and blaming Jews for a "conspiracy"

. The Golem brings those criminals to (Christian) justice.

You will find very different stories about the Golem in which he is a monster but when you check you will always find that the creator of the story is not a Jew.

This is because to Jews the Golem is not by nature a monster, nor is it evil or soulless and destructive, but is used strictly to help and to defend. In those Jewish stories the Golem is sometimes childlike, and sometimes so complex that he learns to love women.

So this is the truth about the Golem: it is not and never has been, in Jewish sources, a monster but is always a helper.

And he definitely has the potential to be as good as a human and perhaps even better, and Judaism definitely does not reject this possibility.

And as a good Jew called Jesus, son of Joseph and Mary, once said:

And now when you know the truth it will, finally ,  make you free.."



, Yehuda Yudel Rosenberg, The Golem and the wondrous deeds of the Maharal of Prague / New Haven, Conn. : Yale University Press, c2007.

On the Kabbalah and Its Symbolism (Mysticism & Kabbalah)

Gershom Scholem, "The Idea of the Golem," in On the Kabbalah and its Symbolism  pp. 158–204 (

New York, 1965);




, Arnold L  Goldsmith  The golem remembered, 1909-1980 : variations of a Jewish legend / Detroit : Wayne State University Press, 1981.

  Byron L. Sherwin The Golem legend : origins and implications / Lanham : University Press of America, 1985

1. Moshe Idel. Golem: Jewish Magical and Mystical Traditions on the  . Anthropoid. Albany: State University of New York Press, 1990

see text here

 Byron L.,   Sherwin, GOLEms among us : how a Jewish legend can help us navigate the biotech century / Chicago : Ivan R. Dee, 2004.
Monsters in Jewish Tradition (Or, The Moral Dilemmas of Cloning)

And see also

The Protocols of the elders of Zion : The truth

Thanks to Dr.Alon Raab for his help.



פיטי פיט בסרדיניה

לפני מספר חודשים ביקרתי באי סרדיניה ,מקום של תרבות קדומה ומסתורית ושל תעשיית קומיקס מודרנית מפותחת.בעת שביקרתי במקום היה מעט מאוד חומר קריאה בעברית על סרדיניה.אבל הנה מאז אותו ביקור יצא בעברית בשעה טובה אלבום הקומיקס הראשון העוסק באי סרדיניה ,"פיטי פיט ואוצרות הנוארגים".רק מה? סארדיניה רחוקה מאוד מלהיות מוצגת שם בצורה סימפטית או מושכת עבור מי שרוצה לבקר שם.





פיטי פיט בסרדיניה

שושלת משפחת וולפנזון :הרשימה הגנאלוגית

יוסף זונדל וסרמן סופר וגינאלוג.

סבי הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן היה גנאלוג בלתי נלאה ועסק כל חייו בהכנת רשימות גנאלוגיות של בני משפחות שונות. אלו כללו את בני משפחתו שלו ווסרמן ומנדלמן ,את בני משפחות לוריא וצאצאי הרב הראשי של ירושלים במאה ה-19 ישעיהו ברדקי ( שעד כמה שידוע לי לא היה לו קשר משפחתי  מיוחד אליהן) את שושלת צאצאיו של אבי אבותיו הגדול יוסף זונדל מסלנט שאותה פירסם כחוברת מיוחדת.

והנה כאן רשימה שמצאתי בכתב ידו בין ניירותיו של שושלת משפחת וולפנזון .צאצאיו של "אברהם "הדיין " וולפנזון שעלה לארץ ישראל בראשית המאה ה-19 ובנו זאב היה מקים בית הכנסת "החורבה " בירושלים. צאצאי משפחה זאת קיימו כנס גדול בירושלים בעבר ואולי יעשו זאת שוב.

הרשימה אינה מעובדת בכמה גרסאות כפי שהיו שאר הרשימות הגנאלוגיות שלו של משפחות אחרות ,ומן הסתם הוא תכנן לחזור אליה להדפיס אותה ולהרחיב אותה עם פרטים ושמות נוספים , אבל עד כמה שידוע לי מעולם לא עשה זאת.

ראו עוד על משפחת וולפנזון

 דוד תדהר "הרב אברהם וואלפינזאהן" מתוך המהדורה ברשת של "האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך 1, ע"מ 304- 305

אברהם וולפנזון בויקיפדיה


בית כנסת "החורבה "

יהושע וולפנזון  הרוקח היהודי הראשון באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

יעקב גולדמן סופר ועיתונאי גיסו של זאב וולפנזון  באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 108109

  פנחס גרייבסקי ,אחיו של יעקב גולדמן והיסטוריון של ירושלים

בתיה בריינה בתו של זאב וולפנזון ובעלה אלעזר לנדא נינו של הגר"א

הרב אליהו לנדא "גואל התנ"ך "

  רחל אחותו של אליהו לנדא

בן ציון וולפנזון בנו של זאב וולפנזון באנציקלופדיה של דוד תדהר  כרך ראשון ע' 307308


מנחם וולפנזון בנו של בן ציון מקים בית העיוורים היהודי הראשון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א ע' 460-461 

  ד"ר ישראל בן זאב היסטוריון של משפחת וולפנזון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 378379


מוסה אשד האיש שגילה את דרך בורמה

דרכו האחרונה של לוחם

צבי אשד

המחשמל של מחוז הדרום



משפחות קרובות :

 משפחת לנדא צאצאי הגר"א

מה קרה לחבר יוסף

כתב הצופן של אברהם וילנר

שומר המורשת של הגאון מוילנה


משפחת יוסף זונדל מסלנט

מלחמת האתרוגים :על שמואל מוני זילברמן

ישעיהו ברדקי


משפחת ריבלין

אתר משפחת ריבלין

האגדה לבית ריבלין

הראשון לבית ריבלין :על הילל ריבלין

משה ריבלין המגיד דורש ציון

המסתורין של "קול התור"


משפחת סלומון

בבוקר ל"ח בשנת תרל"ח

אתר משפחת סלומון

 הכנס הגדול של משפחת וולפנזון

סיכום כנס משפחת וולפנזון

 בלוג משפחתובלוגיה :בלוג לחקר תולדות משפחות

הבלוג של חיים פרידמן :חוקר שושלות

פורום שורשים משפחתיים ב"תפוז"

אתר האגודה הישראלית לגנאלוגיה

אתר העמותה לחקר המשפחה היהודית  

המרכז לגנאלוגיה יהודית של בית התפוצות

היה היה איש גיבור :  על אליהו בלנק -עוד חקירה משפחתית

היסטוריון הקריקטורות של ישראל : על דן פתיר


גרסה של ראיון זה הופיעה באתר מוזיאון הקריקטורה והקומיקס

במסגרת פסטיבל הקומיקס והאנימציה אנימקס שהתקיים בסינמטק תל אביב התקיימה גם תערוכת נתב"ג 2011 , שהציגה 28 עבודות איור וקריקטורות של יוצרים שונים על מייסד המדינה דוד בן גוריון. האוצר, דן פתיר, איגד מגוון רחב של עבודות מחלוצי המאיירים בארץ ועד בני ימינו, כולם נותנים את האינטרפרטציה שלהם לדמות "הזקן".

בן גוריון על פי יונתן וקסמן

זוהי התערוכה הראשונה אי פעם של קריקטורות שכולה בן גוריון. כמאה מיצגים, כשלושים יוצרים, עשר עבודות מחו"ל, כמה מהן משל הטובים והגדולים מכולם, מארצות הברית, בריטניה וצרפת. יוצרים שראו את בן גוריון פנים אל פנים, וכך גם איירו אותו, אישים כמו אריה נבון, דוש, זאב שמוליק כץ ובס. וגם יוצרים צעירים יותר מדורו של בן גוריון. בין האמנים המציגים: אלנבוגן, אנגלמאיר, בוריס ארנבורג, מורן ברק, מושיק גולסט, איתמר דאובה, יונתן וקסמן, גיא חרל"פ, שלמה כהן, אבי כץ, דניאלה לונדון-דקל, מושיק לין, גיא מורד, מיש, נעם נדב, נוסקו, אנדי צ’אושו, אורי פינק, צחי פרבר, שי צ’רקה ומישל קישקה. ועוד רבים וטובים שמתוך מה ששאבו מקריאה וממבטי-חקר ששלחו לעבר העבר, תרמו חלק נכבד לאסופה המוצגת בתערוכה , כתב העת של איגוד הקריקטוריסטים הישראלי "שפיץ" פירסם גיליון מיוחד המרכז את קריקטורות בן גוריון.

במסגרת הפסטיבל התקיים מפגש מחווה מיוחד הסוקר את בן גוריון בראי האיור ההומוריסטי. במפגש לקחו חלק מי שהיה מזכירו האישי של בן גוריון, הנשיא החמישי, יצחק נבון, ד"ר יריב בן אליעזר, מרצה לתקשורת ונכדו של בן גוריון, ודן פתיר, אוצר התערוכה.

וזאת הזדמנות טובה לעסוק לא דווקא בבן גוריון מושא התערוכה אלא דווקא באוצר התערוכה דן פתיר שהוא דמות מיוחדת במינה בעולם האיור והקריקטורה הישראלי. ניתן לכנות אותו בתור "ההיסטוריון של הקריקטורה הישראלית ".

דן פתיר שהוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה ובמדע המדינההוא איש ידוע ומפורסם בתקשורת הישראלית הוא היה בין השאר עיתונאי בעיתון "דבר" פרשן מדיני בגלי צה"ל י "ור אגודת העיתונאים בל אביב מנכ"ל יוזמות קרן אברהם. עורך ראשי של Justice – רבעון הארגון הבינלאומי של משפטנים ועורכי דין יהודיים. חבר במליאת מועצת העיתונות, במועצת הקולנוע וחבר מייסד של דירקטוריון הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובהנהלת אגודת הידידות ישראל-ארה"ב. היה עמית מחקר ב- American Enterprise Instituteובמרכז למחקרים בינלאומיים ואסטרטגיים בוושינגטון. שימש יועץ תקשורת, דובר לראשי הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין ודובר בשגרירות ישראל בוושינגטון. ". שימש חבר הנהלה במספר ארגוני תקשורת ציבוריים.

אבל יש תחום אחד שבו הוא אולי ידוע פחות חוץ מליודעי דבר אבל תחום שהוא מרכזי עבורו ,דן פתיר הוא המומחה הגדול בעולם לתחום הקריקטורה הישראלית. הוא מארגן והאוצר הראשי של תערוכות הקריקטורות שהוצגו לאורך השנים ( לא פחות מ- 15 כאלו ) ובימים אלו כאמור הוא עוצר תערוכה נוספת בנושא ,על דוד בן גוריון וכותב ספר על הקריקטורה הישראלית .

ולהלן ראיון עם איש רב פעלים זה.

 אלי :איך היגעת לעיתונות ?

פתיר : עוד מילדותי הייתי שולח חידות לעיתוני ילדים כמו דבר לילדים ומשמר לילדים. אז אפשר לאמר שחיידק העיתונות תפס אותי כבר אז.

אחר כך נכנסתי לעיתונות המבוגרים ותחילה ככתב ספורט . מ-1951 ועד 1954 הייתי כתב ועורך ספורט. אגב לידיעתך גם נישא צ'כיה בנש החל ככתב ספורט וכך גם רוב העיתונאים שהיה מקובל שהם מתחילים את הקריירה שלהם בהשתפשפות ככתבי ספורט.

אלי : ולמה הפסקת ?

פתיר : כי היגעתי לשיא ב-1954 הייתי באליפות העולם בכדורגל ,וידעתי אחרי זה אין כבר יותר אירועים בספורט שיכולים לעניין אותי .היגיע הזמן לחפש משהו חדש.

באותו הזמן היכרתי את הסופר המפורסם אז ריצ'רד רייט שכתב ספרים על חיי השחורים בארה"ב והוא ביקש שאתרגם לו הצגה שאליה הלכנו.תוך כדי השיחה התברר לי שריט הוא ידיד של פוליטיקאים בכירים בצרפת והצלחתי להשיג דרכו רעיון עימם . וזה היה עבורי כרטיס הכניסה לעיתונאות המכובדת הנחשבת הרצינית הפוליטית . אני הראיתי שאני יכול לעשות דברים גם מחוץ לעולם הספורט

.צעד מכריע באמת בחיי כעתונאי היה כאשר הצטרפתי לשירות שידורי הבי בי סי בעברית בלונדון . הייתי שם שלוש שנים משדר מידי יום ביומו במשך חצי שעה , וזה היה עבורי בית ספר שאין ערוך לו לעיתונאות מכל הסוגים . שם בין השאר הייתי משדר שידורי ספורט לישראל עם ניסים קיוויתי לעתיד שדרן ספורט מפורסם . וחוץ מזה הייתי מפרסם כל מיני כתבות על לונדון עבור העיתון"דבר". ותוך כדי שהותי שם יצא לי להכיר כמה קריקטוריסטים ידועים עבדו בבריטניה כולל קריקטוריסט יהודי הונגרי בשם "ויקי" שהיה ידוע בעפרונו המושחז והרשים אותי מאוד.

כמובן כבר הכרתי אז קריקטוריסטים ישראלים כמו זאב ודוש אבל אני לא בטוח שעד אז הבנתי באמת איזו השפעה תקשורתית יכולה להיות לקריקטורות . עבורי זה היה כמו כניסה לעולם חדש.ואולי אז נוצר העניין הרציני שלי בקריקטורות וההבנה שהן יכולות לשמש ככלי אפקטיבי של תקשורת לא פחות ואולי הרבה יותר מכל כתבה עיתונאית.חזרתי לארץ ב-1961 והתחלתי לעבוד ככתב לענייני מפלגות. וזאת הייתה עבורי הזדמנות ליצור קשרים עם כל מיני פוליטיקאים ,קשרים שהתגלו כרבי ערך בעתיד . בין השאר היכרתי את גולדה מאירוהיא שלחה אותי לעבוד כקצין עיתונות של השגרירות הישראלית בוושינגטון.

עבורי זאת הייתה תקופה מעניינת מעין כמוה ,זה היה מיד אחר רצח הנשיא קנדי כאשר כל ארה"ב סערה וגעשה והיה מרתק לצפות בכל זה ממקור ראשון .באתי לשם לשנה אבל האריכו לי לשנתיים.ושם למדתי את הערך האדיר של התעמולה ובראש ובראשונה של הקריקטורה ואת עוצמתה שכמעט לא תיאמן . היכרתי שם את הקריקטוריסטים של עיתונים ידועים כמו "הוושינגטון פוסט." ואגב כך גיליתי שיש הבדלים מהותיים בארה"ב בין הקריקטורה הפוליטית שהיא בדף מאמרי המערכת והקריקטורות הכלליות . התידדתי עם קריקטוריסטים ידועים שהיו ידידי ישראל.

אבל לצערי גיליתי שיש הרבה מאוד קריקטוריסטים שהם הדבר הרחוק ביותר מידידי ישראל או היהודים ,ולעניות דעתי הנזק שהם יכולים לגרום וגרמו הוא עצום.אז התחלתי להיות מודע לקריקטורות הערביות שהן בעלות אופי אנטישמי מובהק ויש להן מסרים מסוכנים מאוד.הבנתי אז שחלק חשוב מהמערכה התיקשורתית הוא גם התמודדות בקריקטורות ובעזרת קריקטורות

בנתיים שהיתי שוב כקצין עיתונות בארה"ב לאחר מלחמת ששת הימים וזאת הייתה תקופה שבה הייתי מתעמת ללא הרף עם נציגי הערבים ותועמלניהם.אחרי מלחמת יום הכיפורים הצטרפתי ליצחק רבין אז ראש ממשלה כדובר וקצין תקשורת . . והתאמנו מאוד זה לזה.

אחרי עלייתו של מנחם בגין כראש ממשלה הופתעתי כאשר הוא ביקש ממני להמשיך בתפקידי ולעבוד עבורו עד שימצא מחליף.הסכמתי בתנאי שאעבור רק עבור הממשלה ולא עבור מפלגה.

הוא כנראה לא מצא לי מחליף מאחר שעבדתי עבורו ארבע שנים …

וזה היה עבורי זמן של סיפוק עצום כי השתתפתי בשיחות השלום עם סאדאת .

עזבתי לאחר מערכת הבחירות ב1981 ובין השאר עבדתי עבור מדינה זרה שנציגיה ביקשו שאדריך אותם ביצרית מערך תקשורתי לראש הממשלה שלהם

מאז אני עוסק רבות ב"קרן אברהם" שייסדתי שמטפלת בפיתוח היחסים בין יהודים וערבים בישראל על בסיס שוויון אזרחי .עבדנו עכל שורה של פרויקטים חינוכיים תרבותיים וחקלאיים בקרן זאת על בסיס הכרזת העצמאות שמדברת על שוויון של האזרחים במדינה.

דן פתיר מתרגש למצוא את האורגינאלים של אריה נבון

 אלי : למה אתה מתעניין כל כך בקריקטורה הישראלית ?מה הדבר שמושך אותך בה ?

פתיר : הקריירה שלי היתה של איש הסברה. ועוד לפני שנים רבות גיליתי את מה שלצערי הרבה אנשי הסברה רבים לא באמת הפנימו עד היום שקריקטורה אחת שווה אלף מילים ועלי כאיש הסברה לדעת להתמודד עם זה וגם לדעת לנצל זאת. הפכתי להיות חובב של קריקטורות ואספן של קריקטורות ויותר ויותר לדאוג שהקריקטורות יקבלו את המקום הראוי להם בתרבות ובתקשורת.

עד שהתחלתי לפעול בעניין הקריקטורות נחשבו תמיד לדבר שולי שחשיבותו היא כמו העיתון של יום אתמול ולא יותר. נאלצתי ללכת ולדפוק על דלתות ולאמר "רבותי יש לנו כאן אוצר תרבותי שעלינו לדעת כיצד יש לשמר אותו עבור הדורות הבאים ".

עם זאת, אני רוצה להדגיש כי לדעתי לאורך שנים רבות מדי הקריקטורות הישראליות ויוצריהן לא קיבלו את המקום הראוי להם בתרבות הישראלית . אישית, שמחתי כי נמניתי עם צוות שלושת השופטים למתן פרס ישראל לתקשורת שהחליט פה אחד על מתן הפרס (1993) לאמן הקריקטורה הגדול "זאב" (יעקב פרקש). הפרס גם שידרג את מעמד הקריקטורה ויוצריה במדינה.

מזה שנים דן פתיר הוא האוצר של תערוכות הקריקטורות הפוליטיות השונות שלאגודת הקריקטוריסטים הישראליים

.פתיר : במשך שנים היצגנו תערוכות של מיטב הקריקטורה הישראלית בארצות שונות בעולם.ולדעתי הן תרמו רבות להסברה הישראלית בהראותם את החופש וגם את ההומור של הקריקטוריסט העברי במיטבו.עם זאת נכון הוא שלאורך שנים רבות מדי הקריקטורות הישראליות ויוצריהם לא באמת קיבלו את המקום הראוי להם בתרבות הישראלית.בין השאר אני הייתי בין אלו שדאגו שהקריקטוריסט זאב יקבל את פרס ישראל.

 אלי: האם זה נכון שדוש כעס מאוד שהוא לא קיבל את פרס ישראל גם כן ?

פתיר: זה נכון אבל הייתה לכך סיבה .הוא פשוט לא הגיש את מועמדותו. .ואי אפשר לבחור במי שמועמדותו לא הוגשה. אין ספק שהיגיע לדוש לקבל גם הוא את פרס ישראל וחבל שהדבר לא הסתייע.אני שמח שמוזיאון הקריקטורה והקומיקס שאני נמנה על יוזמיו דואג כעת לתיקון המעוות ולכך שיוצרי הקריקטורות השונים יקבלו את הכבוד המגיע להם על יצירתם ושהקהל הרחב יבין איזה חשיבות תקשורתית הסברתית אמנותית היסטורית יש לאמנות הקריקטורה.

 אלי:על מה אתה עובד בימים אלו?

פתיר : על ספר אישי שעוסק בחווייתי מתהליך השלום בין ישראל ומצרים ושיתאר את שלביהם מנקודת מבטי .וכן אני כותב ספר על תולדות הקריקטורות בישראל ספר שיטיל אור על תחום זה שהוזנח שלא בצדק עד היום בידי חוקרי התקשורת.

ראו גם

 דן פתיר בויקיפדיה

דן פתיר מאת שי צ'רקה

תערוכת קריקטורות לסיכום 2004 .אצר דן פתיר

תערוכת סיכום 2008 שאצר דן פתיר

גיליון "שפיץ" המוקדש לתערוכת בן גוריון

תערוכת קריקטורות בן גוריון הצצה

הופיע גיליון שפיץ החדש: "נתב"ג"

דן פתיר .צייר שי צ'רקה

שלושים שנות "האי ברחוב הציפורים " מאת אורי אורלב

בימים אלו יצאה  לאור מהודרת שלושים השנה של הספר "האי ברחוב הציפורים "מאת אורי אורלב ,ספר הילדים הידוע המוערך והמתורגם ביותר לשפות שונות שניכתב אי פעם על תקופת השואה.ספר שגם הומחז והוסרט.ובו סיפורו של ילד נאלץ להתמודד עם החיים לבדו סדירת מיסתור נידחת בגטו וורשה הכבוש בידי הנאצים.

והנה מאמר חגיגי על הספר הכולל גם גלריה של ציורי עטיפות של הספר במגוון שפות שונות.


שלושים שנות "האי ברחוב הציפורים " מאת אורי אורלב

הלוחם מזירת האריות :על בר כוכבא והאריה

הודעה מעניינת התפרסמה היום בכלי התקשורת :גילוי פסל מדהים של הגיבור היווני הראקלס בעמק יזרעאל פסל שככל הנראה קשור למבצע המפורסם  של הראקלס הריגת אריה

הפסל הוא מהמאה השנייה לספירה וייתכן בהחלט שהוא מימי בר כוכבא שגם הוא התפרסם בימינו בגלל הקשר שלו עם אריה.אלא שבניגוד להראקלס  בר-כוכבא לא הרג את  האריה אלא התחבר עימו.. 

סיפור בר כוכבא והאריה הוא היום הסיפור המפורסם ביותר על בר -כוכבא ורוב השומעים אותו חושבים שהוא "עתיק יומין".

רק לפני כמה שנים התפרסם  מחקר שלי שבו חשפתי לראשונה שהסיפור המפורסם ביותר של ל"ג בעומר סיפור בר כוכבא והאריה אינו "סיפור עממי עתיק יומין" כפי שחשבו עד השנים האחרונות ממש ,אלא הוא מאוחר מאוד,ומוצאו הוא ספרותי ולא עממי. מקורו בסיפור של קלמן שולמן מ-1858 בשם "הריסות  ביתר". ( אמנם ישנה אפשרות,לדעתי קלושה , שגם שולמן התבסס על סיפור גרמני מ-1840  של  רב בשם שמואל מאיר  אך לצערנו המקור הזה אינו זמין כרגע לבדיקת העניין) .

הרן שני לקח את המחקר שלי בנושא וממשיך עימו הלאה ומגיע למסקנות מרתקות.

האם ייתכן שאחרי הכל סיפורים בעל פה על בר כוכבא ואריה אכן התקיימו עוד ימי קדם ?

האם ייתכן שלבר כוכבא האמיתי אכן היה קשר עם סמל של אריה ?

ממצאים ארכיאולוגיים של יגאל ידין רומזים לכאורה שכן.



ראו :

הגיבור מזירת האריות -התפתחות מיתוס בר כוכבא והאריה

החלק הראשון

החלק השני

ציור מאת פ.הכטקופף. מיקראות ישראל

איש אלף הימים :על האיש מאטלנטיס

הופיע באתר "סדרות הטלויזיה הקלאסיות "

המחר מתחת לפני הים

הים מכסה את רוב שטח פני כדור הארץ והמין האנושי אינו יכול להתקיים בלעדיו. אך למרות חשיבותוישנן באופן מפתיע רק מעט מאוד ספרי מדע בדיוני שעוסקים בחקר המסתורין שלו " עשרים  אלף מיל מתחת למים" של ז'ול ורן  על קפטין נמו והצוללת המדהימה שלו "הנאוטילוס " הוא המפורסם ביותר .

את סדרות הטלוויזיה שעוסקות בחקר הים והמסתורין שלו, ניתן לספור אותם על כף יד אחת .זאת בניגוד לסדרות שעוסקות בחקר החלל.

בינהן ניתן למנות סידרה משנות השישים שנוצרה בידי אירוין אלן ( יוצר "מנהרת הזמן ") בשם "מסע אל תחתית הים " על צוללת עתידנית בשם "נוף ים" שנלחמת באין סוף מפלצות חייזרים ופירטים תת מימיים (ושכמה סיפורי קומיקס על עלילותיה הופיעו גם בעברית בשנות השבעים בסדרת חוברות של טרזן ). סדרה זאת זכתה להצלחה גדולה ואירוין אלן ניסה ליצור בשנות ה-שישים והשבעים גרסאות חדשות שלה עם פיילוטים שלא הצליחו על עיר תת מימית ועל גיבורו של ז'ול וורן קפטין נמו שקם לתחייה במאה העשרים ביחד עם הצוללת שלו הנאוטילוס כדי להיאבק במדען מגלומאן.

בנוסף לכך אפשר להזכיר סידרה מסוף שנות השישים של בובות בשם "הטריגון " של גרי אנדרסון ( יוצר "כנפי הרעם" ) שגיבורה מפקד צוללת נועז בשם טרוי טמפסט נאבק בתושבי ממלכות תת מימיות עוינות שמאיימות בלי סוף על עולם היבשה. אפשר להזכיר עוד סדרה משנות השישים על צוללן שמבצע משימות חילוץ ומחקר שונות בשם "פרימוס" שאותה יצר המפיק איואן טורס ( יוצר סדרת "פליפר " על עלילות דולפין ) וסדרה משנות ה90 שאותה הפיק סטיבן שפילברג בשם SEAQUST שוב על צוללת עתידנית.

The Man From Atlantis tv show photo

ומלבדן הייתה גם סדרה משנת 1977 בשם "האיש מאטלנטיס". סידרה זאת הופקה בידי הרב סולו שהיה אחד האנשים האחראיים לסדרת "מסע בין כוכבים " המקורית.

בסידרה זאת שבה כיכב השחקן פיטר דאפי היה הגיבור אדם תת מימי מסתורי שמסתבר שלמרות הופעתו האנושית הרי הוא למעשה יצור תת מימי עם זימים , סנפירים ובעל עיניים ירוקות שמסוגל לחיות ללא קץ מתחת למים ולשחות יותר מהר אפילו מדולפינים ובנוסף יש לו כוח הרבה יותר מאנושי מתחת למים. אך יש לו גם חולשה : שהות ארוכה מדי ביבשה של יותר מ-12 שעות עלולה להביא למותו .

האיש המסתורי הנ"ל נמצא יום אחד בפילוט של הסדרה כמעט מת על החוף בקליפורניה. הוא מוקם לתחייה בידי מדענית יפה דוקטור אליזבט מריל ( השחקנית בלינדה מונטוגומרי ) שמבינה שאינו בן אנוש רגיל לאחר שבדיקת רנטגן מראה שיש לו סנפירים במקום רגלים . היא מצילה אותו על ידי כך היא מכניסה אותו לאקוריום. המדענים מגיעים למסקנה שהאיש הוא כנראה "האזרח האחרון של אטלנטיס " .רמז לסיפורים על היבשת האבודה אטלנטיס ששקעה בים אך יש סיפורים מודרניים שלפיהם אזרחיה ממשיכים להתקיים מתחת למים בתרבות מפותחת כשהם בעלי זימים.


הרעיון של אדם אמפיבי שיכול באמצעות הנדסה גנטית להתקיים מתחת למים הוא ישן .ככל הנראה סופר המדע הבדיוני אלכסנדר בלייב היה הראשון שעסק בכך בספר מדע דיוני קלאסי בשם "האדם האמפיבי " ( 1928) עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת ספר שגם הוסרט בידי הסובייטים בשנות השישים.

אך ספק עם דמותו של מרק האריס התבססה דווקא על ספר זה.

מקור השראה סביר יותר הוא ספר ידוע של הסופר הבריטי ארתור קונאן דוייל יוצר שרלוק הולמסשחיבר ב-1929 ספר בשם The Maracot Deep שעוסק בגילוי של תרבות אטלנטיס הקדומה חייה וקיימת בהווה מתחת לים בספר שתורגם לעיברית בשם " באטלנטידה האגדית : <הארץ שמתחת לים> תרגם ועבד ג' בן-חנה [=דליהו אמתי]. / תל אביב : י' שמעוני, תשי"ב.

על פי סיפור זה נוצר בעברית  בשנות השישים סיפור קומיקס ישראלי של אשר דיקשטיין בשם "מיסתרי היבשת האבודה" שבו משלחת ישראלית מגלה במעמקי הים את העיר אטלנטיס חיה ופעילה ונלחמת בעיר של יצורים מרושעים.

דמותו של האיש מאטלנטיס התבססה על שני גיבורי קומיקס ידועים למדי. האחד מהם הוא ה"סאב מארינר" , גיבור הקומיקס הראשון של חברת מארוול הידועה ( בית היוצר של "ספיידר מאן" וה"אקס מאן ") שנוצר עוד בשנת 1939 שהיה בן תערובת לאב אנושי ולאם תת מימית והיה השליט של יבשת אטלנטיס התת מימית ומשם יצא פעם אחרי פעם לעולם שלנו כדי להציל אותו או כדי לאיים עליו.

גיבור נוסף מסוג זה בדיוק היה "אקווה מאן " של חברת די סי המתחרה שגם הוא היה שליט בן תערובת של אטלנטיס התת מימית שמדי פעם יוצא לעולם שמעל למים כדי להצילו והוא בעצם חיקוי של סאב מארינר הידוע יותר

מארק הריס הוא לאמיתו של דבר גירסה טלוויזיונית של שני הדמויות האלה ( שכבר הופיעו בסרטים מצויירים בטלוויזיה ) . בכל אופן הדמיון לגיבור שלהם לא הפריע לחברת "מארוול " לפרסם סדרת סיפורי קומיקס קצרת ימים גם על האיש מאטלנטיס הטלוויזיוני.

המצולות היו ביתו.


man from atlantis promo art

ציור "פרומו " של "האיש מאטלנטיס". 

בסדרת הטלוויזיה האיש מאטלנטיס עצמו אינו יכול לעזור לחוקרים בגילוי מוצאו שכן הוא סובל מאמנזיה מוחלטת לגבי עברו.הוא מקבל מאליזבת את השם האנושי "מרק הריס " ( שמו האמיתי נשאר בלתי ידוע ) והוא משתכנע לעבוד עבור מוסד המדעי המוסד לחקר ימי כמעין סוכן חשאי שלהם שתפקידו לפתור תעלומות מוזרות שונות הקשורות בים.,בתקווה שכך יחשוף יום אחד את האמת גם לגבי מוצאו ( תקווה שנכזבה).

משימתו הראשונה    בפרק ה"פיילוט" שעל שמו נקראה הסדרה הייתה להיאבק במדען מגלומניאק ושמן ששואף להשתלט על העולם מבסיסו התת מימי ביחד עם עוזרו הלא יוצלח. המשימה הוכתרה בהצלחה אך אותו מדען מר שוברט שמו ( שאותו גילם ויקטור בואנו ) נמלט כדי להטריד את מרק הריס פעם אחרי פעם . מרק הריס המשיך בנתיים לחפש ללא ליאות אחרי אנשים נוספים מגזעו כדי לגלות את סוד מוצאו , אם אכן הוא האזרח האחרון של אטלנטיס או יש נוספים ואם אכן יש אטלנטיס איפה שהוא.


death scouts

וכך בסרט השני בסדרה  DEATH SCOUTS גילה מרק גבר ואישה שגם הם יכולים היו לחיות כמוהו מתחת למים וחשב שהם מבני עמו , אך למרבית הצער השניים התגלו כחייזרים שתיכננו פלישה לכדור הארץ.

man from atlantis no 4

בסרט השלישי הוא נאבק בנבגים מוזרים מהחלל שבסיגנון סרט האימה "פלישת חוטפי הגופות " הכריחו אנשים לעשות דברים כנגד רצונם שרק מרק היה חסין כנגדם ושהוא איפשר להם לחזור לחלל .

.בסרט הרביעי הוא נאבק במדענית יפה ומטורפת שגם היא תיכננה לכבוש את העולם ורצתה במרק כבן זוגה.

הרמה של ארבעת הסרטים הראשונים בסדרה שהיו בעלי אורך מלא הייתה סבירה למדי, ולסדרה הזאת בהחלט היה פוטנציאל להיהפך למשהו הרבה יותר מרק סביר. אך לאחר מכן כשהפכו אלה לפרקים בני שעה הרמה התדרדרה בצורה דרסטית ועלילות הפרקים הזכירו יותר מכל סיפורי קומיקס פרימיטיביים במיוחד כשכל פרק בסדרה לווה בהזהרה חמורה לצופים הצעירים לא לנסות לחקות את פעולות השחייה התת מימיות של מרק הריס.החיפוש אחרי מוצאו של מרק הריס שאמור היה להיות הנושא המרכזי של הסדרה נעלם לגמרי בפרקים אלה.

את משימותיו השונות הוא ביצע כעת בליווי צוות צוללת של המוסד . אך לא היה לו כל צורך אמיתי בעזרתם ,מרק הריס הפך כעת למעין "גיבור על " שבכל פרק מתגלות בו יכולות חדשות ואויביו היו באופן קבוע מגוחכים יותר מאשר כל דבר אחר.


man fro atlants annual schubert

מר שוברט אוייבו של מרק הריס

במהלך 13 פרקים אלה האיש מאטלנטיס נאבק לא פחות מחמש פעמים שונות עם מר שוברט יריבו הקבוע שאיבד את כל יכולת האיום האמיתית שהיציג בפרק הפילוט ורק נעשה מטופש יותר ויותר מפרק לפרק .

הלה ניסה לגרום למי הים לעלות ולהציף את ערי העולם על ידי המסת הקרח הקוטבי אלא אם כן מרק יעמיד את עצמו לרשותו כדי שיוכל לחקור ו"לשכפל " אותו , בנה רובוט שתפקידו היה לאסוף חומר רדיואקטיבי מתחתית הים אלא שזה קיבל רצון משלו, גנב ממרק פסל אבן של נץ מקבר מצרי מתחתית הים אלא שהפסל קם לתחייה וגרם הפסקות חשמל בכל העולם (!). שוברט גם ניסה לסחוט כסף על ידי חבלה בתחרות מים בינלאומית אף ניסה לשים את ידיו על קריסטלים מוזרים שמתחת לשדה כוח באוקיינוס השקט.שם גילה מרק גזע אנשים תת מימיים לבני עור ולבוש חליפות לבנות שדיברו בשפה מוזרה. אבל לא ,הם לא היו בני הגזע שלו ( הסדרה יצאה כנראה מנקודת ההנחה הסבירה בהחלט  שבים הענק  כמו ביבשה יכולים להיות בני יותר מגזע אנושי אחד ).

man from atlantis t v guide


כאשר מרק הריס לא היה עסוק עם מזימה מגוחכת זאת או אחרת של מר שוברט,הוא נתקל ביצורים מוזרים שונים ממעמקי הים. כך הוא נאבק בכורה זהב ענק מתחתית הים ששיטות הכרייה שלו איימו על מי העולם ובמפלצת תת מימית בעלת שני ראשים ושני רגלים שהתברר שהיא מאולפת ומשמשת ככלי בידי נוכל .

הוא נתקל בגמד בעל יכולת כישוף שכשפיו גרמו לכל מי שנגע בו להפוך לילד ובבת ים "סירנה " שיכולה להשתלט על אנשים עם צלילי קולה בת ים שהיא כלי בידי פיראט מסוכן שמשתמש בה כדי לגרום למלחים להיכנס למלכודת שהכין עבורם. הוא גם נאלץ להתמודד  עם בעיה שפגעה במנהל המכון עצמו שכתוצאה מאכילה של חומר תת מימי בלתי ידוע ששינה באופן קבוע את אישיותו ואת פניו כך שכעת הייתה לו אישיות כפולה בדומה לזאת של דוקטור ג'קיל ומר הייד. מרק אף נסע בזמן לעבר פעמיים : פעם אחת הוא חזר בזמן לימי המערב הפרוע שם נפגש בתאום שלו ( שגם אותו גילם דאפי ) שדמה לו בכל פרט ,פרט לכך שהנ"ל היה אקדוחן פושע מסוכן ופרט לכך שבמקום ששם יש אמורים היו להיות לו הזימים בידיו יש לו רק צלקות , ופעם שניה הוא נסע בזמן לאיטליה של המאה ה-14 ששם נתקל ברומאו ויוליה המקוריים ושינה את ההיסטוריה כך שרומן האהבה בינם יסתיים בסוף טוב !

האיש מאטלנטיס וידידה מדענית.

בפרק האחרון שהיה אנטי קלימאקס מוחלט הוא מנע מזימה של אנשי קרנבל לגנוב חפצים מצריים עתיקים ממוזיאון. השאלה המרכזית : מי ומה היה מרק האריס אחרי הכל והאם אכן בא מאטלנטיס נשארה בגדר תעלומה מוחלטת שהסדרה מעולם לא ענתה עליה.

בסדרה סך הכל היו רק 17 פרקים והיא רצה עונה אחת בלבד ב-1977 לפני ששקעה לתמיד,ולאור הרמה העלובה של מרבית הפרקים לא היו הרבה שהזילו על כך דמעה.

פרט לכך היו גם שבעה חוברות קומיקס של סיפורים חדשים שהופיעו בהוצאת מארוול. וגם הם לא זכו להצלחה גדולה.


Man From Atlantis Vol 1 5


man from atlantis no 6

man from atlantis no 7


עם זאת לסדרה זאת הייתה הצלחה מדהימה אחת ,הייתה זאת סדרת הטלוויזיה המערבית הראשונה אי פעם מאיזה שהוא סוג שהוקרנה בסין העממית. רק אלוהים יודע מדוע החליטו הקומוניסטים הסינים שהאיש מאטלנטיס יהיה השגריר הראשון של הטלוויזיה המערבית אצלהם.

Kenner Man From Atlantis 12 inch doll

בובה של האיש מאטלנטיס.

הסדרה הוקרנה בשנות השבעים גם בישראל. בעברית הופיעו בהוצאת כתר שני ספרים מאת ריצ'רד וודלי "האיש מאטלנטיס " (שהופיע בעברית ב-1979 בתרגום חיה ןטנשטיין ואיטה פרינץ ) שכלל עיבודים של שני הפרקים הראשונים ו"האיש מאטלנטיס במשימת הצלה " ( שהופיע בעברית ב-1981 עם אותן מתרגמות ) " שכלל עיבודים של שני הסרטים שבאו אחריהם ..כתר שראתה כי טוב פירסמה את שני הספרים וארבעת הסיפורים כולם ( שהם המיטב של הסדרה כולה ) בספר אחד בכריכה קשה בשם הכולל "האיש מאטלנטיס ".

בכל אופן לאחר ביטול הסדרה פטריק דאפי לא נשאר מחוסר עבודה לזמן רב. בתוך שבוע מהודעת הביטול של "האיש מאטלנטיס " הוא קיבל עבודה בסדרה אחרת בשם "דאלאס ". בסדרה זאת על עלילות משפחת מיליונרים טקסנית הוא גילם את האח הצעיר והטוב בובי הנאבק ללא הרף באחיו המרושע ג'י אר. סדרה זאת זכתה להצלחה עצומה בכל העולם וגם בישראל ורצה כ-14 שנה ( אך לא ידוע לי אם גם היא הוקרנה בסין הקומוניסטית ).

ב"דאלאס " היו כמה וכמה התיחסויות הומוריסטיות לאיש מאטלנטיס. כך כאשר הדמות של קליף בארנס יצאה לחפש נפט בים והוא טען שיש לו את היכולת ל"הריח" נפט בים, אחותו פאמלה ,העירה בליגלוג שהוא משווה את עצמו ל"איש מאטלנטיס" ביכולות אלה שלו . כמו כן בנו של פטריק דאפי הופיע גם הוא בסדרה בתור דמות שנקראה "מארק האריס" בקריצת עין ברורה למבינים שבין הצופים.

man from atlantis pixzzel


בשלב מסוים לדאפי שהרגיש שתפקידו הוא חסר אתגרים נמאס והחליט לעזוב והמפיקים "הרגו" את דמותו בתאונה ועונה שלמה עסקה בחיי המשפחה לאחר מותו. אך בלחץ הקהל והמספר היורד של הצופים הוחלט להחזירו לעונה הבאה וזאת עשו עם טריק שאפילו מפיקי "האיש מאטלנטיס " לא היו מעיזים לנקוט בו גם בפרקים המגוחכים ביותר שלהם. הוא הופיע מחדש כאילו לא קרה כלום והוסבר שכל העונה הקודמת הייתה רק חלום של אישתו פאמלה !

דאפי נשאר הפעם עד סיומה של הסדרה וגם הופיע בשני סרטי המשך שנעשו לה מאז.

לאחר סיום "דאלאס " לקח לדאפי הפעם שבועיים כדי למצוא עבודה בסדרה חדשה. הפעם עם שחקנית ידועה אחרת בשם סוזן סומרס ( שהתפרסמה בסדרה "שלושה בדירה אחת ") בסדרה שנקראה "אבא חורג אימא חורגת " על עלילות זוג הורים שלכל אחד מהם אלו נישואין שניים וכל אחד מהם מביא למשפחה את ילדיו בדומה ל"חבורת בריידי "הקלאסית משנות השבעים . גם סדרה זאת הצליחה מאוד ורצה לא פחות מ-7 שנים.

The Man from Atlantis - The Complete TV Movies Collection

אבל נראה שדאפי לא שכח את הדמות הראשונה שפירסמה אותו. הוא הודיע שהוא כותב  טרילוגיה של ספרים על האיש מאטלנטיס שתתאר את חייו לפני במשך ואחרי עלילות הסדרה תפתור לראשונה את כל תעלומת מוצאו,ותחשוף מה עלה בגורלו.

דאפי מרגיש ובצדק שמעולם לא נעשה צדק עם הדמות של "האיש מאטלנטיס " והפוטנציאל שלו לא מומש.

כך שיתכן שהקריירה של האיש מאטלנטיס עוד לא היגיעה לסיומה.

הרעיון של בני אדם מסוגלים לחיות מתחת למים ממשיך להקסים אותנו ולאחרונה הופיעה יצירה עברית מקורית בנושא ספר מדע בדיוני לנוער של הסופרת המוכשרת יעל פורמן "ילדי בית הזכוכית " והוא עוסק בנושא מערכת היחסים בין בני אדם רגילים ואנשים ש"הונדסו " לחיות מתחת למים. וזהו נושא שלדעתי יש לו פוטנציאל עצום גם בעתיד .

ראו גם


האיש מאטלנטיס -הפרומו

האיש מאטלנטיס :הפתיחה הקבועה

האיש מאטלנטיס בויקיפדיה

עובדות על האיש מאטלנטיס

האיש מאטלנטיס הקומיקס

ראיון עם פטריק דאפי

ראיון מקיף עם דאפי

האתר של פטריק דאפי

סדרות טלוויזיה תת מימיות

האם דני- דין הרואה ואינו נראה הוא מתנחל גזען ?

האם  דני -דין הרואה ואינו נראה גיבור ספרי הילדים של "און שראיג " הוא מתנחל גזעני ופשיסטי ?

הילה נועם שכתבה מעין חוברת המשך לעלילותיו חושבת שכן .

ראו :

דני-דין מתנחל בהר הפלאות

"הבלתי מנוצחים " :על האקס מן


על המסכים מציג כעת הסרט "אקס מאן –ההתחלה" שאמור להיות סיפור ראשיתם של חבורת המוטנטים המפורסמת האקס מאן" גיבורי סידרת קומיקס מצליחה של חברת "מארוול –קומיקס" וסדרת סרטים מצליחה לא פחות.

וזאת הזדמנות טובה להיזכר בפרט שאינו ידוע כל כך אבל הוא משמעותי בהיסטוריה של סדרת הקומיקס המצליחה שעליה מבוסס הסרט, כל כולה מבוססת על שורשים יהודיים ואף ישראלים בסיפור העלילה שלה והדמויות הראשיות שבה גם הטובים וגם הרעים מבוססים על דמויות יהודיות ואפילו מוכרות.

וכתוצאה מכך אין זה מפתיע שהסרט החדש הפך לנושא לדיון בשאלה הבהחלט רלבנטית :האם בתיאור המוטאנט "הרשע " שבו "מגנטו " ניצול שואה נקמני ,יש גם ביקורת לא כל כך מוסווה על ישראל והציונות?

והאם ניתן למצוא בחוברות הבידיוניות על גזע בדיוני "המוטנטים " או "המוזחים " רמזים לאידיאולוגיות שבהחלט קיימות היום?

ראו :

הבלתי מנוצחים :על האקס מאן


The   TARZAN fan magazine THE Burroughs Bulletin had republished an article by me  which was  originally the introduction to the Hebrew book TARZAN IN THE HOLLY LAND.

A much longer and academic version of this article written with Alon Rabb will be published at 2012 the centennial Tarzan year at a academic collection of articles about Tarzan around the world.

And here is another article from that issue in which the editor Frank reviewing a very interesting article about Tarzan in the Arabic lands. To Franke article there add additional info about the subject by Eli Eshed.

A Review of James R. Nesteby’s “Tarzan of Arabia”


Henry G. Franke III

Published in the Burroughs Bulletin

No 84 fall 2010

In 1981, the Journal of Popular Culture published James R. Nesteby’s article, “Tarzan of Arabia: American Popular Culture Permeates Yemen.”1 Nesteby’s basic thesis was that “the importation of American popular culture into Yemen is superimposing an instant culture upon the traditional culture” (p 44), and he used Tarzan as an “important representative of this instant imported culture.” (p 39) Even though Nesteby presented Western pop culture and specifically Tarzan in a particularly negative light, he listed a variety of ways that products featuring the ape-man reached Yemenis, including pastiches created and published in Arab countries. He also suggested some reasons why Tarzan had a broad appeal in Arab nations, up to the time of the appearance of his article 30 years ago.

Nesteby reported the results of surveys and interviews at the time which gave specific examples of how Tarzan could be found in Yemen, from Korean chewing gum and newspaper comic strips to plastic figurines and Viewmaster film cards, but stated, “Perhaps the greatest impact Tarzan is having on Yemen is through Arabic-language series put out by three publishers in Damascus, Syria, and in Beirut, Lebanon.” One of the two Beirut series was in comic book format. The other Beirut series, which had sixteen issues at the time of Nesteby’s article, was in story form and included two Tarzan stories in each issue, with no illustrations. The Damascus series, which had twenty issues at the time, also consisted of print stories, along with occasional line drawings. Nesteby reported that some of the Arabic stories in the various series “follow Burroughs quite closely, but others are only derivatives of the original character.” All three series featured colorful covers. “Only in the illustrated Beirut series is Burroughs mentioned as the creator of Tarzan. For the Damascus series, numbers 12 and 14 are credited to Faris Dhaher, professor in the Academy of Sciences in Beirut.”2 In Yemen, the comics and booklets from these series were sold by sidewalk vendors and in kiosks, sidewalk bookshops, and newsstands. (p 42)

Tarzan Arabic Comics Book Beirut Lebanon Bissat Reh # 2

While Nesteby focused on the widespread infusion of Western popular culture in Yemen in the ;ate 1970s and into 1981, with Tarzan as a touchstone, he also reported that in the 1930s Tarzan stories (presumably translations of ERB’s original novels) which were published in Lebanon made their way to South Yemen. These were in small magazine-like format on poor-quality paper, pages alternating between printed text and drawings. They were published in weekly issues that serialized the stories chapter by chapter. (p 42)

The character retained a cultural awareness in Yemen ever since, certainly helped by the regular appearance of American and Indian Tarzan films through the years, so that the surge in interest in Tarzan in the 1970s (that infusion of “instant culture”) was really not all that new a phenomenon. Nesteby described the character of Tarzan as negative to Arabs and Arab culture, yet pointed out that many Arabs identified with Tarzan through the influence of the movies. Nesteby highlighted the idea of “cultured colorlisation” of Third World cinema-goers by Western films that espoused Western white middle-class values.3 Nesteby suggested that viewers would identify with the heroes of these motion pictures, even though they in no way resembled them: “[This could be] directed at blacks in America who identified with Tarzan instead of the blacks in Tarzan films; similarly, American Indians would often identify with cowboy heroes like John Wayne instead of with the villainous Indian renegades.” (p 43)

But Nesteby also suggested longstanding cultural values and traditions as major reasons why Arabic peoples had found Tarzan appealing since his appearance in Arabia in the 1930s. “Certainly the mythical aspects of Tarzan are as powerful in Arabia – strategically located between Tarzan’s jungle homes in Africa and India – as they are in the Midwest in the United States. For many Americans, Tarzan’s appeal comes from his being protector and disseminator of conservative American values. This appeal for Yemenis, however, is founded in Arabian traditions: feral human stories like Ibn-Sina’s Salaman and Absal, for example, and Tufail’s (or Thofail’s) twelfth-century tale, Hayy Ibn Yaqzan. Yaqzan was nursed by a doe just as Tarzan was nursed by an ape. Tarzan-like feats and prowess are also present in Arabian heroes like the superstitious Saif Ben zi Ya Jan and the real folk hero of both desert and mountain, Antar.” (pp 39-40) Nesteby also noted that there were many imitators of Tarzan seen in the Arab world, such as the foreign import Akim, “a Tarzan-like figure in French-language hardbound classics.” (p 44)

Nesteby made it clear that he saw the character and stories of Tarzan of the Apes “cast in the role of cultural imperialist. The major influence of the media projecting Tarzan’s image is on the children,” though adults were also indoctrinated. (p 43) He suggested that Tarzan’s influence, like other aspects of Western popular culture introduced during an “era of rapid cultural modernization in Yemen,” negatively refashioned minds and undermined Yemini traditional values. Ironically, Nesteby claimed that “Tarzan stands against progress and modernization” (p 39), even though Tarzan was presented throughout the article as a prime example of modern American culture invading Yemen.

But perhaps most interesting is Nesteby’s ambivalence toward Tarzan. He regularly derides the connotation of Tarzan not only from the perspective of modern times, but also from the view of Arab and black peoples, yet he also clearly knows Burroughs’ Tarzan well and displays some level of personal interest, seeming to decry how Tarzan tales were sometimes presented in less than high-quality venues. Tarzan, it seems, captures the imagination and stays in the memory of even those who intellectually object to the character.


1. Published in the Summer 1981 issue (Vol XV, Issue 1), pp 39-45. Nesteby had also authored the article, “The Tenuous Vine of Tarzan of the Apes,” in the Spring 1980 issue of the Journal of Popular Culture (Vol XIII, Issue 3), pp 483-7, concerning the precedence for the idea of Tarzan of the Apes. At the time, Nesteby was Lecturer in British and American Literature at Sana’a University, founded in 1970 in what is now the capital of the Republic of Yemen; it remains the primary university in that country.

2. Eli Eshed, a researcher of Israeli popular culture who has written extensively on the popularity of Tarzan in Palestine and Israel, contradicts this entry on Dhaher. Eshed has reported that Dhaher actually wrote the Beirut, Lebanon prose series and not the Damascus, Syria stories. Instead, Eshed identified Rabki Camal as the author of the Damascus series. In the 1960s Camal was a Syrian announcer on the Voice of Damascus, broadcast in Hebrew, presenting “savage propaganda against Israel.” Camal learned Hebrew in Jerusalem in his youth during the pre-Israel period, and there met members of the Canaanite movement, including Yesayau Levit. Levit would later write Tarzan stories for the Israeli publisher Karnaf. So both Camal and Levit wrote Tarzan stories to supplement their incomes, though with decidedly different slants in the character. (

3. Nesteby refers (p 43) to a Reuters article, “Third World Looks for a New Screen Image,” which appeared on p 6 of the 30 November 1978 issue of the Saudi Gazette. This article mentions “colored colorlisation” as a term used by a Hamadi Essid of Tunisia, who claimed that, because of this phenomenon, “the bedouin or the black finds it easier to identify with John Wayne than an Arab or a black whom he resembles.”

This article was published in issue #84 (New Series) of “The Burroughs Bulletin” (Fall 2010).

© 2010 Henry G. Franke III

Tarzan Arabic Comics Book Beirut Lebanon Color # 64


by Eli Eshed

At the same time that stories appeared in which Tarzan was killing Egyptian agents and Saudi slavers and Arabs in general, at every possible place in Africa, there were , similar unauthorized series in Arabic lands Syria and Lebanon and in which Tarzan's foes were Jewish . In Arabic lands Tarzan was as popular as he was in Israel. The first original Tarzan stories appeared as illustrated serials in Lebanon back at the '30s, just at the same time when the Efroni stories appeared at Palestine. Similar stories later appeared in Beirut in at least 2 more Tarzan series, one of them of comics stories from which there appeared at least 13 issues, and at least 16 issues of a second of set of stories (two stories in each issue) written by Faris Daher a professor in the academy of sciences in Beirut . At Damascus there appeared another series with at least 20 issues. The writer is particularly interesting

. His name was Rabki Camal and he was know to Israeli radio listeners at the '60s as the Syrian announcer on the Voice of Damascus, which was in Hebrew. He was well known for his savage propaganda against Israel . In his youth Camal learned Hebrew in Jerusalem, and it was there he met (before the creation of Israel) the people of the Canaanite Movement in whose ideas he was interested for a time, attending some of their meetings. He had met several of the people who would later write Tarzan stories for Karnaf, such Yesayau Levit. By some strange coincidence, when Camal become the voice of Damascus expert for Israel affairs because of his knowledge of Hebrew, Levit served as as the Israeli army and radio expert for Arabic affairs because of his expertise in Arabic. And both of then wrote Tarzan stories to supplement their incomes . It is likely that Camal the expert for Israeli affairs knew very well the Israeli Tarzan and perhaps read some of them. It is possible that he wrote his Tarzan stories as a counter propaganda to the Israeli stories in which Tarzan helps Zionism . In those stories Tarzan was presented as fighting the evil Jews and their attempt to achieve world domination, and helps the Palestinians. Needless to say this is all without the knowledge of Burroughs estate as well . Those stories were very successful and were bought all over the Arab world from Egypt to Yemen, giving the Arab readers the good patriotic feeling that Tarzan is on their side against Israel . All That sucsess didn't helped Camal though, who was accused in one of the Syrian political upheavals as being "pro Israeli" and was put to death .

See more about Tarzan in the middle east

Tarzan in the holly land


קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 496 שכבר עוקבים אחריו