כשראש הממשלה נשא נאום

 

לפני כמה ימים נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו נאום פוליטי  חשוב ביותר  באוניברסיטת בר אילן.

ככל הנראה הנאום הפוליטי החשוב ביותר ( וכנראה גם היחיד מסוגו  ) שנישא אי פעם באותו מוסד.  

רונית דקל ,משוררת האזינה  וכתבה שיר .

והנה הוא לפניכם בפרסום בכורה .

 

כשראש הממשלה נשא את נאומו :

או איכה דנשקא ארעא לרקיע אהדדי

מאת: רונית דקל

פתחתי רדיו
וכשראש הממשלה נשא את נאומו
אכלתי קרטיב בטעם ענבים של מרגלים
אח"כ לעסתי מסטיק
ואח"כ חשבתי לעשות סיבוב בסובארו פשע שלי
תוך כדי היה לי טלפון, אבל זה היה ממספר חסוי אז לא עניתי
הגברתי את הרדיו על פול ווליום
מזגתי לי אורנג'דה
איכה דנשקא ארעא לרקיע אהדדי
והרגשתי פשוט נפלא
עוד זה מדבר
התיישבתי והחלטתי לסדר את ציפורניי
מעת לעת נשמעו מחיאות כפיים פתע פתאום- אז קפצתי
הלק התייבש
נטלתי את ידי
ומזגתי לי עוד כוס אורנג'דה
צבע מאכל זה טוב ליהודים
הסתכלתי מהחלון על הסובארו פשע שלי
וחשבתי לאן בדיוק עליי לנסוע?
"אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"
מאז שפתחתי רדיו
"אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע"
ראש הממשלה נשא את נאומו
אני מצידי טחנתי קרטיבים בטעם ענבים של מרגלים
"בורא נפשות רבות …"
וכבר הארכתי בזה במקום אחר
"עוד היום בנב"
אלה הדברים
וחסרונן
להחיות בהם

 

ראו גם

 

רונית דקל ועוונותינו המתפוקקין

הולדתו של משיח שקר

 

שבתי צבי היה משיח השקר המפורסם ביותר בתולדות עם ישראל. 

 אבל הוא ומעריציו הרחיקו לכת הרבה מעבר לכך  . הם  טענו ששבתי צבי הוא לא פחות מישות אלוהית שבני האדם הפשוטים סביבו אף אינם מסוגלים להשיגה באמת.

מתנגדיו של שבתי צבי לחמו בו ובמעריציו מלחמת חורמה.  נפשם נקעה מכל רעיון שישות אלוהית כל שהיא תשלוט  ישירות בבני האדם ותחסל כל אפשרות לויכוח. שהרי מה הטעם לקיום אנושי בלי מחשבה אינדבידואלית ,גם כזאת שסותרת את דעת האל עצמו ?

נקודת המוצא שלהם הייתה, כתמיד,  ברורה ומוצקה :

רק בני האדם והם לבדם יכולים לנהל ולקבוע את ענייניהם ואין שום צורך ואין שום מקום  לישות שמתחזה לאלוהית  או מה שאף גרוע הרבה יותר ,אלוהית ממש  בשביל זה. 

 יהיה שמה ישו או שבתי צבי או מה שלא יהיה. בני האדם צריכים ויכולים  לעשות את העבודה בעצמם.

שבתי צבי התאסלם ומת .תלמידיו גוועו אבל עד היום יש לו מעריצים במקומות שונים והעניין בו ובאישיותו לא פסק מעולם.

רק לאחרונה פורסם ספר של"יומני שבתי צבי " של זאב גולן ניסיון מגושם של התחזות ליצירה "כאילו אמיתית " מרי עטו של המשיח עצמו . .

וכעת בפרסום עולמי ראשון ברשת אני שמח לפרסם כאן את פרק הפתיחה של חוקר השבתאות והפרנקיזם  והמומחה למיסטיקה באופן כללי  אלי שי לספרו "משיח של גילוי עריות ".  

אלי שי הוא דוקטור בספרות ובחקר הקבלה.אך הפרק הנ"ל מספרו הוא יוצא דופן ,בהיותו ספרות יפה ולא מחקרית דווקא כמו מרבית הפרקים האחרים בספר.

 שי כותב : הטקסט אינו אמור להיות חד ערוצי כלומר או עיון או פרוזה או שירה ואינו אמור להנהיר את עצמו עד תומו ולהיגרס מראש לתוך תוכנת תודעה מוכנה של ההוצאה שהרי מדובר במיסטיקה שמעצם טבעה היא בעלת תפישה שונה לחלוטין של המילה. המילה אינה מתפקדת כאן כסמן של תוכן מילולי מתוקשר בלבד, אלא ככלי מאגי פואטי שנועד להשפיע על התודעה

ולחולל במקביל שינוי במציאות. זו תפישה שקרובה יותר לשירה ולתנועות כגון דאדא וסוריאליזם

חלקים מן הטקסט הזה כתובים למעשה כנוסח שירה והמחבר היה מעוניין שמי מן הקוראים ילחין אותו. מי שמעוניין מוזמן ליצור קשר עימי.

את הספר "משיח של גילוי עריות " אפשר להשיג ישירות  בצורה מוזלת דרך המחבר :

על  פי הדואר האלקטרוני הבא

nathangaza@yahoo.com

נא לכתוב בשורת הנושא – משיח של גילוי עריות

או

ת"ד 4358 סניף הדואר שופן ירושלים

 

חשש מה למעשה מגונה ונורא; על ילד אחד קטן שנשרף בשלהבת באיזמיר

מאת

דוקטור אלי שי

 

הפרק הראשון מתוך השער הראשון של הספר "משיח של גילוי עריות  

כותר השער חניכה משיחית לקבלה שבתאית

פרסום הבלעדי הראשון אי פעם של הטקסטים הללו ברשת

כל הזכויות שמורות למחבר אלי שי )

 

שבתי צבי ,משיח שקר על כס המלכות

"ראיתי את הצלקת. היא באמת שם – כמו ברק.. המון אור ירוק".
(ג'יי.קיי. רולינג – 'הארי פוטר ואבן החכמים', תרגום; גילי בר-הלל, עמ' 104-106)

"ילד מעיף עפיפון במאה הי"ז/… ואצלו עומדת אחותו הקטנה/ בוכה הילדה/
הילדה היפה רוצה להחזיק החוט/ עפה הילדה לקח אותה עפיפון/ לקח אותה נחש שפיפון/ לקח הילדה לעיר איזמיר/ שם מחכה לה חתן קטן/ שבתאי הבדאי".
(בנימין שבילי, שירים, עמ' 22)

זה קרה בפתאום, לא אדע אם בחזון או בהקיץ, לילד אחד קטון ממש באיזמיר, כפרה נשמה רחמנות עליו, בשנת 5392 לבריאת העולם, היא שנת 1632 למניינם, בביתו של סוחר יהודי אמיד מרדכי צבי היה שמו, שהחל מרכולתו בביצים ובעופות ופרץ מסחרו ונעשה סוכן נאמן על-יד סוחרים הבאים מעיר לונדריש ממדינת אינגלטירא ומן נמל אמשטרדאם בהולנדריה ופרחו עסקי פרקמטיא שלו. לימים יחלה האב בפודגרא, לימים ייעשה זה הבית מקום של עלייה לרגל, ניצב ברחוב שגמלים וחמורים עוברים בו וענפי דקל מסיעים את העננים בשמיו וכולו עמוס מרפסות סגורות הקרויות 'כושכ' בלשון תורכי ושבכות עץ המכונות 'מושרביה' המשוות לו מראה של כלוב יונים ציורי. אבל עכשיו הילד בן פורת יוסף – שבתי קוראים אותו, קצת יותר מבן חמש כולו, בקושי שש שנים אין עליו; זערעור עגלגל, אבל כבר ינוקא מופלא אחד יחיד ומיוחד, השכינה שורה בנשמתו ובחסד האל עליו ילמוד הנהגות גדולות בתורה אצל רבו זכור אותו האיש לטוב – רבי יצחק די אלבאה שמו, שבהשגחתו למד לעבוד את השם יתעלה ומקטנותו היה נותן את גופו כשור לעול וכחמור למשא, מוסר עצמו על קדושת השם לעשות רצון קונו. והגם שהילד כרוך אחר רבו, נושא חן וחסד ואהוב וחביב עליו, הנה הוא לומד את בוראו מעצמו כמבלי הוראה, נטול צורך הדרכה ומקל חובלים, כמו קורא מעצם צלמו הדובר אליו, ומתפלל בכוונה גדולה בייחוד האמיתי וטורח לדעת נפלאות חוכמה. כל מאום אין בו, טוב מראה ומשכיל, בריא בשר מן כל הילדים, רגיש ומבין דבר מתוך דבר ובא חדר בחדר היכלי המלך פנימה ונוגה שרפים עליו והבינה הזכה מנצנצת ממבטו. עיניו ענבר, אישוניו כעין הבדולח וכעצם השמים לטוהר והוא יפה תואר ויפה מראה כיוסף וכדניאל, כשרה וכאסתר, יפה כמלאך אלוהים להלל; שֹערו ערמונים, לחייו שושנים מלוהטים, פניו קורנות כחמה ברה כשמש ממש, להבה משולהבה אור נהורא האש, חיציו דולקים רצים מקשת נחושה, אורו מרצד רצוא ושוב כשלהבת הקשורה בגחלת.


וכשהילד שבתי קורא במקראות בקול נעים וענוג לאוזן מאוד, האותיות הן נכוות מיקוד עיניו, וכשהוא מניחן על אחיו – אליהו זה הבכור ויוסף הקטון, הם חשים נרות צורבים מעקצצים מדגדגים עור פניהם. לימים זה שבתי, הוא ישרוף אנשים בקרינתו, והגם שיוזהרו מפני האש שורפת היוצאת מלפניו, יתקשו הבריות להתיק עיניהם ממנו, כאילו באבן שואבת מושך את האישונים ומדביקם בשרף אל מראה פניו.

 לעתיד לבוא יאמרו עליו שנהיו ענייניו מבהילים, משונים, מושכים ודוחים מן כל האדם מכל בחינותיו, שהלך בנתיב עיט לא ידעו, שנכנס בקץ של פלאות, שרץ ביערות הפרועים כצבי ישראל, קל כאיילה שלוחה, קרניו משתרגות בענפי העצים, שהיה הנחש עלי הצור מבין שדי ילין, שנעשה עקמומי וזוחל, שגילה דרך הגבר נסתר, שנתעה בתעלומות חוכמה אחרת, שנפלא מאיתנו עד במאוד, שנעטף בהתעטפות העטרה, שנפל בסוד בר נפלי וחולי הנכפה, שנתעלם בנבכים בחביוני האלוהות, שנגנב בידי אורחת גמלים ישמעאלית, שהושלך לבורות בחצר צל המוות, שיד כל אדם שם הייתה בו, שעשו בו פרעות, שאז התגלגל בחייתו יער בין פריצי אדם, אחר שאבד בהיעדרות הגמורה במחיקת העקבות בגיא ישמעאל בהשתמדות, שביטל את התורה, שהיה גואל הנעלם הנכזב, מה שהסיר העריות, בעניין שנכנס בנסתרות עד תהומות האבדון בנקבת העומקא דתהומא רבא ומשם התגבה על כל גבוהים, נורא תהילה עושה פלא, מקודש בכל מיני דקדוּשה שנתעלה לדרגת אלוהות גמור קרובה לאצילות ויותר אין לספר בזה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ויסלח לי האל וימחל הקורא כי כבר אמרתי די, ברזא שהיה הוא עצמו אל לא נודע, מה שאין הפה יכול לדבר ולא האוזן יכולה לשמוע, בסוד הגדול מופלא ומכוסה וחתום בששה או שבעה סוגרי טבעות מעוטרות של אש כי אליבא דאמת היה בהסתר אשה, בתהפוכות העקלקלות הללו שמבעד למראיתו המרהיבה שכמראה הבזק אורו, כליל חמדה כצביה קלילה, עז כנקמת הצבאות כרוכב הארי בערבות.

 


אבל עכשיו הילד קטן שבתי עייף בפשטות, שמורותיו הן נעצמות והוא הולך לישון אחר שאמו קראה לו היפה האהוב והייתה מחבקת ומגפפת אותו, מלחששת עליו אהובי חביבי, מערסלת את גופו החמוד המלוטף, מטפחת מעדנות על אחוריו, מעלתו אל חיקה באהבה גמורה, שרה לו שיר על נסיכה אחת יפה עירומה עולה רעננה מן הרחצה, מיליזלדה שמה (…קט אפה ומחוטב/… שפתותיה חכלילות/…סנטרה הוא עגלגל/ תפוחיחים להשתעשע/ זה הלוח לשדיה/ למשחק תרי ותלת"), בטרם שתשכיבו מופקר לעלטת שנתו, ממלמלת קרידו מיו, בלאדינו, משביעתו להירדם לנעול עפעפיו מגינים רכים מפני אימה חשכה בל תפול עליו.
זה קרה בפתאום הגמור בבהלת הרגע במבולקת המצוקה במכת החשוכה בהלמות השֹיטנה בהאפלת הבינה בצל המוות חולף כסיוט חטוף בהתעלפות התודעה קרה הדבר בתרדמה הגדולה הנופלת כבדה, אם בגוף לא ידעתי אם מחוץ לגוף לא אדע עוד, לך דע שהאלוהים הוא היודע.
זה המעשה שקרה באימה הכהה בחלחלת הלילה, שהילד הלזה אשר שבתי בן מרדכי שמו, בקושי מלאו לו שש וכולו נועם השכינה המתגלית עליו מתנצנצת מבעדו, שלפתע נכנס בו הפחד באה עליו החרדה שולחה המרה שחרחרה בנשמתו ונשתברו האספקלריות נפרצו החלונות נקרעו הווילונות ונשתבשו הסדרים ברוח הפרצות שנכנסה להשתולל בחדר שנתו, עד שנעשה מסויט ונשימתו מקרטעת חרחורים באפו כמי שרוח רעה נכנסה בו; בבוקר מצאוהו מלוהט ומצומרר כפוי ונפול, שֹערו סומר, ארכובותיו מנקשות ושיניו מרטטות, מצעו רטוב כולו, שמיכותיו דביקות מדייסה אפורה מסלידה כמין קיא שנשפך בהן בשנתו. ונעשה מאז אותו המאורע משונה מן שאר הילדים קטנים סביבו; מתהלך במוזרויות ניגף ברגליו כסהרהור נאפף בחיתול של ערפל, מתנהג ככסיל וכשוטה, מתבודד מרעיד נטמן סגור שעות בחדרו, מצער את אחיו, ממיט בושות על בית הוריו. והיו אומרים עליו אלו האנשים בשכונתו שנותר אותו הרף עין בלי השגחת מלאכי מרום ואמו בל עימו שבני זנונים נטפלו אליו בחירופים ובגידופים אך גם בליבובים ובכל מיני הפיתויים מרקחה ממותקה באו להכשילו, שבני השדים צאצאי נעמה ולילית הם מסתמא שארבו לו, היכו אותו והמה מרדפים אחריו כל העת להטעותו ומחבלים את מראיתו להעמידו במסות קשות.

 


והוא לא ישמע אליהם על-אף שייסרוהו בכל איבריו בייסורים מה שאין השכל האנושי יכול לסובלם, דבר שלא יעלה על הדעת בלי קץ ותכלית, והיו מרננים מאחריו שחלומות מבהלים מאז את שנתו הנטרפת מאותו המאורע שהתרחש, במקרה הרע הבא יורד אליו בליל כמו משלחת מלאכי רעים צדה נשמתו. ומלחשים על דבר המעשה שקרה, אם בהקיץ אירע או אולי בחלום בנבכי נפשו שמא בגוף של זה הילד רך, שבתי שמו, לא אדע אלוהים הוא היודע. ואתה השומע, איך תדע מה קרה שם באמת בגוף המעשה הנעשה בו, שהיה מאותם דברים שאינם נודעים אפילו למלאכים, שנאמר עושה מלאכיו רוחות; משרתיו אש לוהט שרפים ואופנים וחיות הקודש מלאכי השרת, ובמה כוחנו גדול כי נדעם עתה אל נכון לאשורם בגופם של דברים.
ואוהביו היו מצטערים אובדי עשתונות נוכח כוח הנחשים הרודפים אחריו להתעותו, ומאבדים את דעתם מרוב הבכייה – כה משתוממים עליו על שככה עלתה לו דברים נוראים, ובמיוחד אמו המצעקת; מה זאת הייתה לו בני שבתי, שבתי בני בני, שבתה שִׂמחה מעיניו, לא יש מרגוע עוד, שמגודל הצער לא הייתה יכולה התאפק עוד ומרטה שערות ראשה. ובית אביו וקרוביו מנסים להציל מפיו מה נעשה בו, כי אין שלום לילד שבתי בשנתו בלילה או בהולכו קודר מסתגר מדדה אל תלמודו באחת הסמטאות או בחשכה שמתחת מיטתו, שמא בגומחת הקיר שבה אפשר כי שמה ארבו לו אלו המדיחים בני העוולה. וככה שואלים אותו בתחנונים ובחקירות ואף בפיתויים של דברי מתיקה להשיב עליו נפשו שיתעשת ובטפיחות רכות על גבו ואחוריו להוציאו מן העלטה, ובחיבובים וליטופים, ובמיוחד אביו מרדכי המרעיד שוקט נבוך לעומתו, נתקף בשיעולו כל אימת שבא כנגדו נעטף ביגון תפילתו שופך שיחו, אינו יודע את נפשו משתומם מעליו עד שיחפץ לומר מה עלה בו, מי עשה מה שעשה המתעולל המדיח הבלייעל – זה המסתולל המפתה מן הלילין והמזיקין בן הנעמה והשדים.
אך הילד רק הולך מתרחק נשקע בשתיקה, דך עצוב ומדוכדך, שובת מכל שבב חיוּת, נידח מדחי אל דחי, מתכנס דומם וכמו נאלם, לא מודיע דבר לבני אדם. וניסו להעלות לו ארוכה; להפוך את מיטתו מפני המזיקים – לשים הראש לכיוון אחר שישתנה עליו מקומו ומזלו, ולעוטפו בכילות לשמירה ולמשוח את בשרו הנעים בשמן ובתמרוקים עד שניחוחו נודע למרחוק כאשה מבושמה ולהניח ספרי סגולות וקמיעות בין סדיניו ומתחת לכרית מרוקמה שהוא ישן עליה ולכתוב כתיבות על עורו ולעשן את חדרו לסלק החיצוניים, ולעשות לו כמו משיחה בלולה ממי מעיין קרים מעורבים בסיד כתוש, עם מעט חומץ ויין שרף וחלבון ביצה וחמאה והניחו כל זה בחבישה רכה על מקום המִכווה – למשוך ממנו כוח מכת האש לספוג הצריבה – אל מפית המשיחה, עד שתצא מבשרו ותשכך. וקראו עימו כל הפסוק של ברכת כהנים בכוונה גדולה ג' פעמים ולא הועילו כלום, על-אף שלא הניחו שום לחשים ושומים ושרשראות חרוזי טורקיז ואבני אחלמה לשמירה והשבעות שלא נלחשו עליו ומניפות שהניפו למזג האוויר מעל ערשו המיוזעה ומי וורדים מהולים בדבש שהוזלפו נטפים נטפים ליצועו, ומסרקות של שנהב לסרוק את שער ראשו האדמוני מכל קשר שאפשר כי נעשה בו, ומרקחת אופיום יקרה לסוך ולעסות את בשרו ותרופה עשויה ארס נחשים הקרויה תריאק שכוחה יפה כנגד חולי הנופלים ועיסת מרפא מעשה מרקחה; שוש וכמון, אליקסיר, כרכם ואינדיגו (מרקחת צרי המכונה בלשון תורכי מעג'ון במָּניסה) וחכמי רזים שטרחו להשיב את שלומו ולא העלו בתקנתם דבר, עד שאפילו אימו הורתו הקוראת עליו היידאה שבתי עורה נא ומזרזת כוח מלאך רפאל להעלות לו ארוכה, נואשה ממלמלת דך דך, מדחי אל דחי, נאדה נאדה, כלום לא עוזר.

Nathan of Gaza supporter of Shabbetai Tzvi , thought he was the Messiah Talmudist and kabbalist . Wrote Zemir Aritzim / Overthrow of the Tyrants . Died Skoplje , Macedonia in 1680 . stock photo

נתן העזתי .נביא  ועוזר ראשי ואידיאולוג של שבתי צבי

והביאו אחד קורא בכוכבים, איצטגנין – אולי אפשר שיפתח עליו מחדש את מזלו, ואמר כי נכנס בו צל עכור כבד מאוד סמיך ומאובק הבא מזנב טבעת מסבבת כוכב שבתאי הגונב את אורו אל עטרתו – ועתה כשמו כן הוא; שהוא הממונה על צד כוח החורבן ולהט החרב העכבות והמניעות, המשבית לכל דיצה, המניע לשדים המבטלים איברי גוף האדם כמו הנכפים וחסרי הדעת ונטולי ההבנה בענייני העולם הזה. ודווקא מתוך כך יהא מי שנתייחד מזל זה עליו בחזקת כסיל לחוכמת התבל המהוללה, שוטה לחומר הדברים הארציים ונביא, אם לא למעלה מזה, ברוח הקודש. ויישב בבית האסורים ויעמוד בסימן הקלון והחרפה לעיני בני העולם ויהא נסתר ונסער סחרחר וסהרהר דחוי ונפול ומתחבא אל הכלים כמו המטמונות המוצפנים בעומקי הקרקע, וימשך אל זמן האחרית והאבדון ואל השבתת הכוחות ותשובת הרוחות ליוצרם והרפיון ועיתות השמיטה והשביתה וההתשה והשממה ומחיקת ציורי הבריאה ואיבוד הצורה. ויהיה מסולק מכל הקהילות, אובד נידח צבי מודח ניגף משולח אל קברות מתים מקומות ציה ותלאובות, נחשד ורדוף מגורש אל היערות והמדבר, נפרד מן הבריות ומיישוב העולם, מבוזה ומנודה אכול מרה השחורה ונסוג אחור ומתאווה אל החורבן ונאפף כל עניין זר ומכוער ורע ונורא וכל דבר נסתר ונעלם, תועבות ועלילות. וכשם שירד מטה עד תחתיות התהום כך יעלה בסופו ויתעלה ויתרומם לאין שיעור מעלה מעלה בסוד מזלו המתהפך, הנקרא עליו בגלגל החוזר פנים ואחור, נע מעלה מטה. שכתר מלכותו יתנוצץ מכוסף סהר בליל מעומק של התהומות, משתנה מרגע לרגע, גלגל חוזר מתחלף מנגע לעונג, מן הרעה אל הטובה וחלילה חוזר אפוף באוויר דק שאין בו תפישה ומשם יתרומם לעולמים כי ייכנס בו כוח הכוכב שמו, שטבעו קר ויבש וממנו יעלה עד בלי די אל היכל שבת הגדול ויתדבק בעצם החיים במעיין זך נאמן בייחוד אמיתי וכל נשמת החיוּת ממנו שופעה ומתוכו נמשכת בדממה הדקה שאין בה תנודה.

 

שבתי צבי

 

ומתוך כך התחרטו הוריו על כובד זה השם שנתנו לו בלידתו והיו משתוממים עוד יותר מדבר הנבואה המשונה המעיקה עליהם לפי שעה כמשקלות העופרת באין להם תשובה אחרת להשיב רוחו של שבתי ששבתה.
ואלה החלומות באים חוזרים נטרפים עליו להסיטו משנתו, שבהם הוא נופל נאנק במשכבו, צונח בלא חבל ונחבל אל תהום גומה איומה, שם בעומקה הם ממשיכים לבהלו וסיוטי הלילה מטילים בו רטט רעדות, עד שנשמתו מקרטעת מכוח אנקותיה. והמועט שניתן היה להיוודע על המוצאות אותו מכוח חקירות ופשפושי בלישות היה כי נראה לו חלום, כך אמרו שאמר בלחישה באוזנה של אמו יולדתו מאחורי סינרה כמגמגם מזיל ריר, כמי שנתבלעה דעתו. ואש שלהבתה ירדה עליו כעמוד האש אשר אם היה יורד בעולם היה שורפו ברגע כמראה הברק, ובעיצומה של אותה החלחלה שפקדה אותו – משהו שמא מישהו – לא נודע מי הם אותם בני עוולה שעשו לו כמו כווייה בעורו. ושם שרפו את בשרו הטביעו החריכה צרובה בגיד איבר הזכר שלו. והגידה אומנתו שמכירה אותו הילד מינקותו ערום מערש היוולדו, כי סיפרה לה אמו שמראה המִכווה כמראה הלבנה הכסופה כחצי הסהר ממש וכוכב מוכסף כמו מחומש שם חתום מלובן באמצעיתה. והיו צריכים לחבוש את איברו ולמצוץ ממנו הדמים המדממים ממנו ולמשוח אותו בצרי ולחבוש בצעיף המשי טבול ביין שהניחה הורתו על מכתו. והיה מצעק כי שורפים אותו הזדים בנוזלים של אש ומיי רגליו יוצאים ממנו בצריבה כאדים מלוהטים של רותחין ואין לו כוח שליטה עליהם.

וזה הילד הנודע שבתי, שאמרו עליו כי נכווה בעור התורף בזִכרותו בקטנותו, גדל להיות עילוי מתעלה בנסתרות, לומד מכוח עצמו לבדו מתוודע אל בוראו בחוכמת האמת ספרי הזוהר, הקנה והפליאה, כאחד שהיה מרדף כל ימיו אחר סוד לא נודע הגנוז בכתובים, רז שיופע לעומתו רק בנוח מבטו שלו על האותיות ואין איש מלבדו יכול פענח אותו. וכמו נוגה לו הילת אור בוער שורף אופף סביב ועיניו מפיקות בוהק חביון עוזו והוא נודע כחכם מסוגף איש מופלג בקדוּשה עליונה, אך גם ככסיל וכמשוגע כשוטה וכמתעתע. וכך היה נוהג במוזרויות עד שאחיו מצטערים ממעשיו ומתביישים מן הבריות, נכלמים ואינם יכולים להשיבו לדרכו כאדם מן הישוב והיו ענייניו עליהם לטורח ולחרפה. שמגודל בושות ומעשי שטות ושוטטות שהיה מחולל בזרות מעשיו – נדו לו הבריות, אמרו שרוחו עודה נסערה עליו, מאז אותו המאורע שאירע, המִכווה שנכווה והיא הנותנת אותו מטולטל בין תחושת תוקף הגדלות המתגבהת שבעיצומה יקרא על עצמו אעלה על במתי עב אדמה לעליון, וכולו נאפף בזיו השכינה, לבין תקופות של אימה חשכה ירידת חיות הנשמה והתבלעות כוח רצון דעתו, שאז מפתים אותו אלה הנחשים השדים השודדים המדיחים ואותם חבר מרעים המרע לו, אלו הפוקרים בני הזנונים הרודפים אחריו מילדות עושים לו דברים המגונים, מעשים מכוערים, עניינים משונים מכל האנשים, שבגינם הוא נשקע בין הקליפות בהסתר-פנים מצטער בצער גדול, יושב נחשך על שמריו כעיוור, קפוא סגור תחתיו בעווית מקופלה, חתום ומלובן בחיוורון, נִכפה בחדר הנעול.
שלושים וארבע שנים אחר שחש זה שבתי כי נשרף בזִכרותו, אחרי שנודה מעירו בשערורייה גדולה מחמת זרות מעשיו במבוכים הנוראים והיה נע ונד מגורש מן כל המקומות (מאיזמיר לשאלוניקי ולקושטא ושוב לאיזמיר ומשם לארץ-הקודש, עובר ברודוס וטריפולי ומצרים ועולה לירושלים ושב ויורד לחברון ולקהיר), עד שהגיע לעזה העיר, סחוף ומטולטל מאבק הדרכים מבקש מנוח לנשמתו, אך גם עז מבע וקורן אור נאצל ומוזר כמו שרוי מחוץ לעלמא הדין. וככה בא – חולף על פני הימים כרוח אלוהים מרחפת, לחיו בוהקות ולא משמש, עורו צח ואדום, מאמרו כסופה שורף בהבל פיו, קורא בדרכו מזמורי תהילים בקול גדול מתק נעימות שלא ניתן לספר, מפזמן נעלז בקול התור הנשמע בקול הששון והשִׂמחה, מתדפק דגול מרבבה על דלת ביתו של אחד נביא וקדוש צנוע ככלה בתולה, תם ויושב אוהלים, בעל שכל זך, שזכה למראות אלוהים ועמוד אש ניצב לפניו והיה אומר לאנשים שורש נשמתם ומחלק תיקונים ומגלה עוונות וחושף את הנסתרות ומגיד לאדם מה שיחו. וזה האיש מקובל אלוקי שלמד פה אל פה מן המלאכים – נתן בן אלישע חיים אשכנזי שמו. ותכף שנחו עיניו של נתן הנביא על העומד מלפניו בשלמות גמור הכריז שהוא הוא הבא בשם האל ולא אחר, זה האיש אין בילתו הוא לבדו המחוּלל המיוחל המצופה הנגוע, הסנה הנשרף מנערות בוער בשלהבת יה', יפה כבן השחר, כואב ושורף לעיניי הנערים, שכבר ראה אותו נביא העזתי בחזון והודיעו עליו בתקיעת שופרות בשמים, עד שיצאתה בת קול האומרת; הנה קול דודי דופק, הנה בן נולד למרדכי צבי, שבתי ייקרא שמו והוא שיכניע את התנין הגדול ויקח כֹח הנחש בריח וכֹח נחש עקלתון והוא משיח האמיתי שמלכותו לנצח נצחים עד עולם ובלעדיו אין גואל לישראל.

קובץ:Nathan of Gaza.jpg

נתן העזתי ,נביאו של שבתי צבי

 

 

הספר "משיח של גילוי עריות " מאת אלי שי

 

הרובד הפסיכוסקסואלי של המניה דפרסיה של משיח שקר

 

 

שבתי צבי בויקיפדיה

 

שבתאות בויקיפדיה

 

המשיח מאיזמיר :סקירה על הספר

שבתי צבי בציור מ1665 

 

התרבות של אסף לב

 

 

אסף לב עוסק בצירוף בלתי שכיח של תחומים : הוא פסיכותרפיסט ( על פי שיטת יונג ) ,משפטן , איש תיאטרון ,הוגה ומשורר צעיר שבימים אלו פירסם את ספרו הראשון בהוצאת "כתב ""ויקרא במדבר דברים "
וכמדומה שהתמה המרכזית שעומדת במרכזו של הספר הוא הרצון ליצור תרבות חדשה מסוג חדש , שונה מכל מה שרואה היוצר סביבו .

אבל איזו תרבות היא תהיה ?  
להלן כמה שירים מהספר

מִכְתָּב שֶׁקִּבַּלְתִּי מִצֶּ'ה

 

מאת אסף לב

אַל תִּתֵּן לָהֶם לְהַרְדִּים אוֹתְךָ,
לְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ,
תַּרְאֶה לָהֶם שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁאַתָּה מֵבִין.
אַל תִּשְׁמֹר אֶת מַנְגְּנוֹנֵי הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם,
שְׁבֹר אוֹתָם אִם צָרִיךְ,
אַל תִּתֵּן לָהֶם לְשַׁעֲמֵם אוֹתְךָ עִם יֵאוּשׁ, עֻבְדּוֹת, וְטוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ.
הִלָּחֵם לְהִתְעוֹרֵר.
אַל תִּתֵּן לָהֶם לְסַמֵּם אוֹתְךָ עִם בִּדּוּר, כּוֹכָב נוֹלַד וְכוֹכָב מֵת.
שְׁמֹר עַל הַשְּׁפִיּוּת,
אַל תִּתֵּן לָהֶם לִמְחֹק אוֹתְךָ עִם הִיסְטוֹרְיָה,
סַפֵּר לָהֶם אַתָּה אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלְּךָ.
אַל תִּתֵּן לָהֶם לְבַלְבֵּל אוֹתְךָ עִם חֻקִּים,
הֵם אֵלּוּ שֶׁקָּבְעוּ אוֹתָם.
אַל תִּתֵּן לָהֶם לְהַנְמִיךְ אוֹתְךָ עִם תַּרְבּוּת,
זֶה הַקַּרְנָבָל הַפְּרָטִי שֶׁלָּהֶם.
אַל תִּתֵּן לָהֶם לְמַקֵּם אוֹתְךָ עִם תֵּאוֹרְיוֹת,
זֶה תָּמִיד סִפּוּר הָעִנְיָנִים שֶׁלָּהֶם.
אַל תִּתֵּן לָהֶם לָשִׂים אוֹתְךָ בְּשִׁמּוּרִים,
הִתְחַדֵּשׁ כָּל שְׁנִיָּה שֶׁל קִיּוּמְךָ.
אַל תִּתֵּן לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁאַתָּה תַּפְקִיד, דְּמוּת, טֵיְפּ קַסֶּט
צֵא, בַּיֵּם אֶת חַיֶּיךָ אַתָּה,
סַפֵּר לָהֶם שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ,
שֶׁיֵּדְעוּ.

שָׁמַיִם

אֱלֹהִים הוּא בִּכְלָל שָׁכֵן שֶׁלִּי.
רַוָּק חַד-הוֹרִי,
שֶׁחַי בְּדִירַת חֶדֶר מֻזְנַחַת,
הַנְדָּסַאי מְכוֹנוֹת כּוֹשֵׁל,
יַלְדּוֹ הֵגִיחַ בִּתְאוּנָה לֹא מְתֻכְנֶנֶת,
יֵשׁ שֶׁיְּכַנּוּ אוֹתָהּ מְאֻחָר יוֹתֵר "הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל".
וּמֵאָז הוּא מִתְכַּחֵשׁ לְבַת זוּגוֹ,
שֶׁיֵּשׁ הַמְכַנִּים "טֶבַע",
וְגַם אֶת יַלְדּוֹ,
שֶׁיֵּשׁ הַמְכַנִּים "אֱנוֹשׁוּת".
הוּא לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹת יוֹתֵר,
אַף פַּעַם לֹא הֵבִין לָמָּה סוֹגְדִים לוֹ,
מִתְחַנְּנִים אֵלָיו שֶׁיַּחֲזֹר.
הוּא
רוֹצֶה שֶׁיְּחַפְּשׂוּ לָהֶם כְּבָר אֱלֹהִים אֲחֵרִים
שֶׁיָּנִיחוּ לוֹ לְנַפְשׁוֹ.

הַזְּכוּת לְתַרְבּוּת

לְלוֹחֲמֵי תַּרְבּוּת אֵין בְּרֵרָה
בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא
אִם יְכוֹלִים הָיִינוּ
בְּוַדַּאי הָיִינוּ מִתְבָּרְגִים
לְתוֹךְ הַמְּכוֹנָה הַגְּדוֹלָה
מְרַפְּדִים אֶת יַשְׁבָנֵנוּ
בְּמָקוֹם טוֹב בְּאֶמְצַע
מִסְתַּדְּרִים
אֲבָל כְּשֶׁקָּמִים בַּבֹּקֶר
כָּל בֹּקֶר
וּמַרְגִּישִׁים אֵיךְ הַסֵּדֶר הַסִּימְבּוֹלִי
סוֹגֵר עָלֵינוּ מִכָּל צַד, עַד צַוָּאר
נִכְנָס לָנוּ לַנְּחִירַיִם לָאָזְנַיִם
לַנַּקְבּוּבִיּוֹת
קוֹרֵא לָנוּ "אֲחֵרִים"
וּמַקְצֶה אֶת בֵּיתֵנוּ בִּקְצֵה הַיַּעַר
אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים יוֹם אֶחָד שֶׁדַּי
תּוֹפְרִים לְעַצְמֵנוּ מַדִּים
מְחַבְּרִים הִמְנוֹן
מַסְוִים אֶת עַצְמֵנוּ
וְהוֹפְכִים לוֹחֲמֵי תַּרְבּוּת
בַּיּוֹם לוֹחֲמִים
וּבַלֵּילוֹת, בַּחֲלוֹמוֹת, שָׁרִים:
אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לָךְ
אִמָּא תַּרְבּוּת
שֶׁתְּהַדְהֵד אֶת חַיֵּינוּ, מַחֲשַׁבְתֵּנוּ, תְּשׁוּקוֹתֵינוּ
שֶׁתַּעַטְפִי אוֹתָנוּ בְּחֻמֵּךְ בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים
שֶׁתַּחְבְּשִׁי אֶת פְּצָעֵינוּ
שֶׁתַּבִּיטִי בָּנוּ
חוֹמֶלֶת אוֹהֶבֶת
זֶה עָצוּב לִחְיוֹת לְבַד
גְּזוּלִים מִמֵּךְ
נִסְתָּרִים מִמֵּךְ

בֹּקֶר עַכְשָׁו

רַבּוֹתַי, הָרוּחַ מְסֻכֶּנֶת

הָרוּחַ הִיא הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲשׂוּיָה דָּת,
הַדָּת הִיא הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲשׂוּיָה תַּרְבּוּת,
תַּרְבּוּת הִיא הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲשׂוּיִים מַעֲמָדוֹת,
מַעֲמָדוֹת הֵם הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲשׂוּיוֹת זְכֻיּוֹת קִנְיָן,
זְכֻיּוֹת קִנְיָן הֵם הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ עָשׂוּי הַכֶּסֶף,
הַכֶּסֶף הוּא הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ עָשׂוּי הַכֹּחַ,
אִם נַתְחִיל לְדַגְדֵּג אֶת בִּנְיַן הַקְּלָפִים הַזֶּה,
הַכֹּחַ עָשׂוּי לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ אוּלַי בְּמָקוֹם אַחֵר
וְלַאֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים זֶה מְאֹד לֹא כְּדַאי.

לאחרונה התחלתי להבין למה אנשים מסוימים מקניטים את העיסוק הרוחני, בזים לו, מזלזלים בו

ראו גם

הספר ויקרא במדבר דברים .בהוצאת כתב
כמה שירים של אסף לב  

עוד כמה שירים של אסף לב  

 

פרטים על אסף לב

האתר של אסף לב
הבלוג של אסף לב

מרגלית הדרי ומרגלית המרגלת

 
 
 

הזמרת  מרגלית הדרי במלוא הדרה ( פוסטר משנות השבעים חולק לקוראי "מעריב לנוער" )

לרגל הקאמבאק המתוכנן של זמרת העבר מרגלית הדרי ,להלן סקירה מקיפה וראיון עימה על הקריירה שלה ועל שערוריות שבהן הייתה מעורבת .וגם לראשונה מזה שנים הדפסה חוזרת של קטע מסדרת הקומיקס הנשכחת "מרגלית המרגלת " מאת רקפת סלע המבוססת ( איך שהוא ) על מרגלית הדרי.

הי אז בסוף שנות השישים החלה להתבלט בתחום הזמר העברי זמרת בשם מרגלית הדרי .
היא הופיעה  בכמה מחזות זמר ובכמה סרטים זניחים שזכורים היום רק לחובבים ההדוקים ביותר של סירטי שנות השבעים ,הוציאה  כמה תקליטים .והתפרסמה בכמה כתבות ובסכמה תמונות שער פרובוקטיביות במגזינים של התקופה כמו "העולם הזה " ו"להיטון ". וגם אחרים. היא התבלטה בשיר ובקליפ "הגולם ".

והיא שימשה אפילו כדמות השראה לסדרת קומיקס בשם "מרגלית המרגלת" מאת רקפת סלע במגזין "עלם ועלמה " מבית היוצר של אוריאל רשף. ששם הופיעה הסדרה באופן קבוע לצד הסדרה השכוחה כיום של אותה האמנית "לילית והמוטאציות " על חייה וזמנה של גיבורת על.
מרגלית הדרי מנסה לאחרונה לעשות "קאם באק " בפרוייקט זמר חדש ועובדת בימים אלו על השירים. . במקביל היא  פירסמה באתר זה רשימה על האירויזיון . והנה ראיון מקיף עימה על חייה וקטע מסידרת הקומיקס שהתבססה על דמותה "מרגלית המרגלת".
 

מרגלית הדרי -הראיון

מרגלית הדרי במופע

מרגלית הדרי נולדה בשנת 55,   היא  עלתה לארץ עם משפחתה מבריה"מ בשנת 1966

מרגלית הדרי עם אחותה התאומה מרגליה .

מרגלית הייתה חצי מזוג תאומות. בהיותן בנות 12, מתה בשנתה אחותה התאומה, נורית, בנסיבות לא ברורות.
"אין יום שאיני נזכרת בה," אומרת מרגלית ודמעה נקווית בקצה עינה, "היא היתה ילדה כל כך יפה. מקסימה ומדהימה… היא היתה יפה יותר ממני. . . אני מודה שלרגעים…הייתי מקנאה קצת. זה גרם
שנריב לא מעט. אבל בסוף היינו משלימות. אהבתי אותה מאד מאד…."

  
מרגלית הדרי בגיל 15.

הדרי: "הייתי אז בת 18 , גרנו בשכונת מצוקה בדרום תל אביב, אבל למדתי בתיכון טוב בצפון.
המורה שלי לדרמה, שהייתי התלמידה החביבה עליו בכל מובן, הפנה אותי לאודישנים של "הגולם".
בהתחלה לא רציתי כל כך ללכת לאודישנים, אבל המורה אמר לי שאני חייבת לנסות ועודד אותי מאד. ואני עושה כל מה שהוא אומר…
" הגיעו לשם מאות בנות. בסוף התקבלה הזמרת מרים צפת, ואותי רצו רק לקולות רקע – והתאכזבתי מאד. אבל אחרי שבוע קרתה טרגדיה , ומרים נדרסה על ידי סוסיתא בפתח ביתה. וכך יצא שנבחרתי אני. בהתחלה רצו שהפתיח של הסדרה יהיה סרטון שכולו אנימציה, אבל אני ביקשתי שיצלמו גם אותי. הבמאי לא הסכים, אבל שכנעתי אותו. כשאני רוצה משהו – אני משיגה…"

  

מרגלית הדרי .1970?

נטיותיה האמנותיות-בימתיות הדאיגו את הוריה . הרעיון שבתם תהפוך לזמרת ושחקנית גרם להם צער רב . בהיותם דתיים, העדיפו לראות אותה מורה, או בעלת מקצוע מפרנס אחר, ובכלל פחדו מהידרדרותה המוסרית.
מרגלית הבטיחה להם שוב ושוב שעסקי הבידור לא יקלקלו אותה.

 
  
  
 

תמונה מהמחזמר "בלעם והאתון ".

 
 

עטיפת תקליט ילדים של מרגלית הדרי .ציירת :רקפת סלע.

 

 

מרגלית בסרט " אהבת בן גוריון " של דוד פרלוב שם הופיעה בתפקיד פולה בן גוריון בצעירותה.

הקריירה המוזיקלית של מרגלית פרחה .

, היא שרה בפסטיבלי הזמר "שיר השירים" ו"תו אל תו"    בשנים 75, 76 ו-77,

ציור מהמחזה "פפו עוזב את השכונה " בהשתתפות מרגלית הדרי.

 מרגלית השתתפה סנדוו עצום של פרוייקטים בשנות השבעים.  

היא שיחקה במחזמר "בלעם והאתון" בתפקיד מרכזי,וכן בסרטים "אהבתו הסודית של בן גוריון" ,"גפילטע המרגל" ו"פופו עוזב את השכונה".והופיעה בהצגות "צ'יפופו בניו יורק " דנידין הרואה ואינו נראה  במלחמת יום הכיפורים " ( היא הופיעה בתור דנידין  ושרה את כל השירים בהצגה) ובתור תמר סגניתו של ירון זהבי בסרט של מנחם גולן "חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס "

 

  

השתתפה בפרסומות (רהיטי "סטייל", פרומו אופנה בערוץ 1) ובתכניות ילדים ("זיק הכלבלב",

"מספרוני"")  – 

היא הוציאה תקליטים של שירי ימים והייתה מעוקרבת באין ספור פרוייקטים שרבים מהם לא היגיעו לכלל מימוש.

ידוע כי מספר שיתופי פעולה מוזיקליים שלה עם גדולי האמנים של אותה התקופה נגנזו, ועד היום אין דרך להשיג תיעוד שלהם..היא הפכה לסלבריטאית נוצצת ולדמות קבועה במדורי הרכילות.

בשנת 73, בהיותה בת 18 בלבד, התפרסמה כמבצעת שיר הפתיחה של סררת הטלויזיה "הגולם".שנשאר יצירתה הבולטת והמפורסמת ביותר. 

מרגלית הדרי עם יוצר סדרת "הגולם " אוריאל רשף.

ש: וכיצד התמודדת עם ההצלחה של הסדרה?הדרי: בהתחלה זה הפחיד אותי. זה היה מצב חדש, שבו לא יכולתי ללכת ברחוב, וכולם שמים לב ל כל תנועה שלי….היו מעריצים חמודים שביקשו חתימות והחמיאו, והיו גם כאלה אלימים, אפילו כמה ששלחו מכתבי איומים . התקשורת יצרה בזמנו יריבות ביני לבין רחל טל, שהיתה כוכבת גדולה באותו זמן.
בכל העיתונים השוו בינינו, והפיצו שמועות לפיהן אנחנו מסוכסכות. למרבה הצער, רחל נהרגה בתאונה טרגית, היא נדרסה על ידי סוסיתא בפתח ביתה

– ובשלב מסויים אפילו נוצרו בובות על פי דמותה .

בובת מרגלית.

השערוריה

למרבה הצער, בהיותה בת 19 וחצי, נתפסה מרגלית על ידי צלם עיתונות כאשר היא מבלה במלון יוקרתי
עם שני גברים שחורי עור מהבהמאס. התמונה המוכרת, בה מרגלית, בביקיני קטנטן, מבלה בברכת המלון חבוקה משני צידיה על ידי הגברים השחורים, פורסמה בכל שבועוני הבידור של התקופה .

מרגלית הדרי ושני גברים שחורים.( קריקטורה אנונימית)

 
ג'ורג' קאבאמה כדוגמן בפרסומת לשוקו בשנות ה-80

ג'ורג' קאבאמה היה אחד משני הגברים השחורים שהיו מעורבים  בשערוריית המין הגדולה של מרגלית הדרי בשנות ה-70 .הוא שהה אז בארץ כמתנדב בקיבוץ משמר הנגב, ובילה סופ"ש באותו מלון עם בן דודו, ג'וש.
שם הם הכירו את מרגלית וחברתה הטובה, ויחד בילו סופ"ש בלתי נשכח.
בשעתו, ניסה קאבאמה לרכב על ה"ספין התקשורתי" סביבו ולהתפרסם כדוגמן בארץ. כך הפך גם הוא למיני סלב נשאר בארץ מספר שנים והשתתף בקמפיינים ופרסומות.
לאחר מאמצים רבים הצלחנו לאתר אותו. כיום הוא בעל מסעדת דגים בשיקאגו.
הוא נשוי, בעל חמישה ילדים ונכד אחד.

קבאמה נזכר : "זו היתה חוויה בלתי נשכחת,"  "מרגלית היא אשה חד פעמית. אגדה חיה.
עד היום אני מעריץ אותה. אל תספרו לאשתי.אני ובן דודי מדברים עליה מדי פעם, כשאנחנו נפגשים . חבל לי שלא שמרנו על קשר. "

החוויות של מרגלית היו נעימות הרבה פחות.

מרגלית : "הוריי הודיעו לי שאינם רוצים איתי כל קשר, ושאני כבר לא הבת שלהם. אמרו לי – ' רצינו שתתחתני עם אברך, ואת הולכת עם כושים.' ביקשתי כל כך שיסלחו לי, שיבינו אותי, שנסחפתי, אבל לא היה עם מי לדבר. הם מחקו אותי מחייהם ומליבם וישבו עליי שבעה. הרגשתי כל כך שבורה ובודדה, מה שגרם לי לחפש אהבה בכל מחיר." 
 מרגלית הלכה והתמכרה בהדרגה אז  לסמים קשים.
על פי השמועה היא הייתה  קשורה אז  לאמן הבריטי  הבי סקסואלי הידוע זיגי סטארדאסט " ואף קיימה עימו רומן קצר אך נזרקה  לאנחות. הפרשיה בכל אופן הייתה מקור לכתבות צעקניות במגזינים "להיטון " "העולם הזה" ו"לאישה " בישראל שעשו מימנה מטעמים . 
 מרגלית :"חייתי חיים פרועים, הרחתי, הסנפתי, לעסתי כל מה שזז," מתוודה מרגלית, "בעלי לשעבר, איש העסקים אהרן שרייבר זכרונו לברכה, היה זה שהציל אותי."

ש: יש קשר לבמאי סרטי המתיחות מקס שרייבר?

"אתה צוחק? הוא היה בן דוד של אהרן. אגב, הוא התנגד לקשר בינינו. אמר שאני לא בשבילו…"

מרגלית הדרי בארה"ב ( לאחר צביעת שיערה)

מרגלית ואהרן נישאו בשנת 77, ובשנת 1982  ירדו לארה"ב.
. בשנת 82, לאחר שנגמלה, ירדה הדרי לארה"ב. שם החלה להופיע בשירי עם רוסיים עם ההרכב "מורגנה".

.עוד להקה שעימה הייתה קשורה בארה"ב בזמן זה הייתה ה"ספנייל טאפ ". והיא נדדה עימם בכמה עיירות שכוחות אל בארה"ב .אך מצאה שזה לא בשבילה
במקביל הקימה עם בעלה את מפעל התכשיטים "ג'ולי" שהלך ושיגשג. נראה היה שמרגלית מצאה את דרכה אל האושר.
והנה, בוקר אחד, מבשר לה אהרן כי ברצונו להפרד ממנה ולהנשא למאהבת הצעירה שלו, ננסי.
כמו-כן, הוא דרש ממנה חצי מהמפעל המשותף.
אנחנו עוברים לדבר על היום בו אהרן וננסי נהרגו בתאונת דרכים, כאשר רולס רויס חולפת פגעה בהם בפתח ביתם.
"למרות הכל, אני זוכרת אותו לטובה," אומרת מרגלית, ודמעה בעינה. "דרך אגב, זו לא
היתה רולס רויס, זו היתה סוסיתא."

  
כיום נשואה מרגלית לגבר הצעיר ממנה ב-12 שנה, ומפעל התכשיטים של מרגלית "ג'ולי "  נחשב לאחד הגדולים והמצליחים בארה"ב. היא מופיעה רק לעתים נדירות, באירועים מיוחדים.
לעתים היא נוהגת לבקר בארץ חברים ומשפחה רחוקה .

קריקטורה על מרגלית הדרי כאשת עסקים. 1998. ציירה רקפת סלע.

"אני לא אשכח , לפני מספר שנים, פורסמה כתבה במעריב עלי ועל המפעל, על הארמון שיש לנו
ליד הוליווד, על השיש והג'קוזי, המשרתים, אוסף המכוניות היקרות והסוסיתות הנדירות , על החיים היפים שלנו. פתאם אני מקבלת טלפון נרגש מאמא: מרגלית, אנחנו סולחים
לך על הכל, את כל כך חסרה לנו…" נדהמתי. לא ידעתי מה לאמר לה. אמרתי לה שנהיה בקשר,

ומאז לא התקשרתי שוב."

מרגלית המרגלת

.בהסכמתה וברשותה האדיבה של האמנית רקפת סלע להלן קטע מהסדרה הנשכחת "מרגלית המרגלת " שפורסמה בשנות השבעים במגזין הנוער "עלם ועלמה "  סידרה שהתבססה על הדמות של הזמרת מרגלית הדרי ,ותיארה את הרפתקאותיה כסוכנת השירות החשאי הישראלי ברחבי העולם.  

רקפת סלע .תמונה מ-1989.

רקפת סלע – יוצרת קומיקס, אנימטורית, אמנית.
ילידת שנת 1949, ת"א. נולדה כרקפת לוי.
למדה אמנות בסורבון, בצרפת.
עם שובה לארץ בשנת 70, רקפת עסקה באיור כרזות וציור תפאורות להצגות ילדים.
כמו כן ציירה על תיקים ובדים .

בשנת 71 עוררה שערוריה, כאשר ערכה עם אמנים נוספים מיצג רדיקלי ואנטי-מלחמתי בככר דיזנגוף, בערב יום העצמאות.
המיצג כלל תחפושות ודימויים קשים (מצבות , שלדים במדי צה"ל וכו'), וכן כרזה: "אנחנו לא חוגגים
את יום העצמאות". המשטרה פשטה על האירוע וניסתה לפזר את המציגים.
במהלך האירוע תקפה רקפת את אחד השוטרים ,פצעה אותו ונעצרה יחד עם חבריה.
היא נידונה לחצי שנה עבודות שירות.

בשנת 72 נישאה לאבנר סלע, בן דודה של מרגלית הדרי (זמרת מפורסמת באותה תקופה – ע"ע)
מרגלית היתה זו שהכירה לה את הצייר אוריאל רשף, והוא קיבל אותה כמשתתפת קבועה במגזין הקומיקס שלו, "הגולם".

היא פרסמה שם את הסדרות "לילית והמוטציות " ו"מרגלית המרגלת" (המבוססת על דמותה של הדרי).
במשך שנים ליוותה רקפת את הקריירה של מרגלית, ואיירה את עטיפות אלבומיה .

בשנת 80 התגרשו רקפת ואבנר. הצהובונים חשפו כי רקפת ניהלה רומן עם עורך עיתון הנוער "עלם ועלמה", משה לוין.
בעקבות הגירושין ניתק הקשר החברי בין רקפת למרגלית, שכעסה על הבגידה בבן דודה.

 מרגלית "אחרי כל מה שעשיתי בשבילה,הרגשתי ממש פגועה על מה שעוללה לאבנר. לא אסלח לה לעולם."
באותה תקופה, נפצעה קשה רקפת בתאונת פגע וברח, כאשר מכונית מסוג סוסיתא דרסה אותה בפתח ביתה.
במקביל למאורעות אלה ,רקפת המשיכה לאייר ספרי ילדים, חוברות ומגזינים, וכן ליצור מעברי הנפשה לטלויזיה (כולל פרסומת אופנה בה השתתפה מרגלית הדרי, לפני הסכסוך).

בשנת 85 עזבה שוב לצרפת, שם השתתפה ביצירת שני סרטי אנימציה אמנותיים באורך מלא: "התנשמת" ו"הכוכב הלא נראה" בבימוי מישל פרנסואה.

לקראת סוף שנות ה- 80 שבה לארץ ועשתה הסבה מקצועית, והחלה לעסוק בריפוי באמנות., בו
היא עוסקת עד היום.
. רקפת הגישה פינה בנושא ריפוי באמנות במגזין מיסטיקה בטלויזיה החינוכית. והיא מקווה ים אחד לחזור לקומיקס .

אנחנו מחזיקים אצבעות.

מרגלית המרגלת .קטע מסיפור הקומיקס .הופיע במגזין "עלם ועלמה " 1972

בימים אלו מרגלית הדרי  מתכננת את הקאמבאק הגדול מכולם ודנה באפשרות לחדש גם את סדרת "הגולם ולילית " משנות השבעים  .

 האם תצליח ?

צפו כאן לפרטים נוספים.

 

 מרגלית הדרי במחזה "בלעם והאתון".
 

 

 

 
 

 

 

מרגלית בילדותה

.
.

הכת המשפחתית

 

"מי מפחד מוירג'יניה וולף  " הוא אחת ההצגות המפורסמות ביותר שנכתבו במאה ה-20. ובימים אלו מוצגת גרסה חדשה שלה בתיאטרון הקאמרי .ההצגה התבלטה בתיאור הלא סנטימנמנטלי וניתן לאמר האכזרי שלה של חיי זוגיות .זוהי אחת מאותן הצגות שכל רווק שצופה בהן יכול להתברך על כך שלפחות זה נחסך ממנו.
המוזיקאית אסיה רודשטיין צפתה בה ולהלן ביקורתה :

הכת המשפחתית : על מי מפחד מוירג'יניה וולף

מאת אסיה רודשטיין

המוזר המטורף, אם הוא מחושב היטב – הוא היצירה המכשפת בטירוף.
צפיתי בתיאטרון הקאמרי החדש בהצגה "מי מפחד מוירג'יניה וולף?" מאת המחזאי האמריקאי אדוארד אלבי. בהחלט התאים לי לחוות את החוויה דווקא בימים אלו, כשהתקשורת מוצפת בסיפורים מעולם הבידור, בזמן שהאלימות מראה את שיניה הצהובות.

ובכן להצגה עצמה "מי מפחד מוירג'יניה וולף?"
מחזה חזק בתרגומו האמנותי של מיכה לוינסון ובבימויו. המחזה בשפת המקור מזה יובל בגדר
"הקלאסיקה המודרנית". מה שעניין אותי, זו העובדה שמצאתי במחזה דברים לגמרי שונים מאלה המתוארים בכתבות הביקורת הרבות באינטרנט. החלטתי להביא אותם לפה. אני חוזרת – מה שאכתוב, יבוא ממבטי האישי, מקווה שברור שאני לא קובעת עובדות, אלא רק שואלת את גולשי האתר שראו את ההצגה: האם תסכימו איתי?

המחזאי אדוארד אלבי חושף לפנינו את חייהם של בני הזוג, פרופסור להיסטוריה, החולם על תפקיד נשיא האוניברסיטה, ואשתו מרתה, בתו של נשיא האוניברסיטה, כאשר יחסיהם של בני הזוג הם סאדו– מזוכיסטיים. הסצנה הראשונה מבלבלת: שומעים את גסויותיה הפראיות של מרתה, והפרופסור ה"מסכן" סולח לה על כל העלבונות כמו "אפס!" ו"בהמה!", אבל אח"כ כבר הבנתי, שהמחזאי אלבי נותן לג'ורג' הפרופסור תפקיד לגמרי אחר: ג'ורג' הוא הגורו של הכת המשפחתית האינטלקטואלית. למה החלטתי כך? למרות כל השיגעונות של מרתה \ ענת וקסמן, ג'ורג'\ גיל פרנק – הוא השולט, המכתיב את החוקים בידו הקרה, הוא זה שמנצח על התנהגותה ועל התנהגותם של בני זוג צעירים שהגיעו להתארח בביתו של הפרופסור.
למה השתמשתי בכלל במלה "כת"? מההצגה הבנתי, שלא חדש אצל ג'ורג' לארח
זוגות לתוך הלילה, להשקותם עד שכרות ולהכניסם לסחרור קרבות שלו עם אשתו, להביאם
לקיום יחסי מין ולא לתת להם אפשרות להסתלק מביתו מתי שהם רוצים. חוץ מזה כל
משפט שמנסים האורחים לומר, ג'ורג' מפסיק ומשלים אותו בעצמו, עד שהם מאבדים עניין
להביע את דעתם.

מהם המאפיינים המרכזיים של הכת? מוות, סקס ולעתים סמים או כל חומר אחר ככלי עזר,
שמטשטש או מגביר את החושים.

הצגה זו מתארת מכמה זוויות את מות הוריו של הפרופסור, כאשר הוא עצמו כנראה היה מעורב ברצח שלהם. מכאן והלאה הקהל מוזמן להחליט, אם זה היה רק פרי דמיונו או שמא- המציאות. השאלה הלא פתורה הזו נשארת כאחד הקסמים שהמחזאי מגיש לנו ביצירה.
מוות מסוג אחר… ישנו בהצגה בן מדומה. מרתה מדמיינת בעקבות היפנוזה שג'ורג' עושה לה שיש לה בן בשם ג'ימי, שהוא חי, שהוא בלונדיני, שאתמול הייתה לו יום הולדת… היא מספרת את סיפור לידתו וממש "במקרה" מפרה את חוקי ה"משחק" של בעלה – מגלה לאנשים את עצם "קיומו" של הבן במקום לשמור היטב על הסוד. למה זו הייתה הפרה? למה הגילוי הזה אמור להפריע לג'ורג'? כי מי שיידע על הבן, יוכל בהזדמנות כל שהיא לפתוח את עיניה של מרתה ולגלות לה שהיא "חיה בסרט", שאין לה בן… לכן ג'ורג' באשמת הפרת החוק ודליפת המידע "ממית" את בנם בסצנה האחרונה של ההצגה, כשהוא מכריז שבנם נהרג בתאונה. סצנה קשה – ענת וקסמן מדהימה – היא מתאבלת, נסערת על אובדן בנה, צורחת: "אבל אתה לא יכול להחליט על כך לבדך! הוא הבן שלי!!!"
מסתבר, שחוץ מהקורבנות המתים וה"מתים", מרתה – היא הקורבן של ג'ורג', ולא להיפך, היא חיה את חייה ללא יכולת להתעורר מהסיוט, ללא יכולת להסתכל עליהם מנק' חיצונית ולהבינם. היא יום יום מושפעת, מהופנטת, מושפלת, אך בהרגשתה שלה היא זו המשפילה.
למה ג'ורג' בכלל צריך את כל זה?

צילם משה שי .

כאן הגעתי לנושא הסקס כמאפיין חשוב בכת. כל הדינאמיקה שישנה בין שני הזוגות, מכוונת למימוש צרכיו המיניים של ג'ורג', למרות שלא מתואר בהצגה, איך פיסית הוא מקבל את סיפוקיו. ג'ורג' עושה הכל כדי לגרום לאשתו מרתה להשפיל אותו ואת עצמה, גורם לה לרצות מגע מיני עם כל גבר, שהיא פוגשת (שמתארח אצלם).
אפילו ניק, ביולוג, אדם שפוי, כשהוא שתוי רץ לקיים עם מרתה יחסי מין, כי זה בדיוק מה שג'ורג' רוצה בלי לומר מפורשות. ג'ורג' מקבל גירוי והנאה כשרואה או כששומע את מרתה מקיימת יחסי מין עם גבר אחר, או לפחות מתנשקת איתו בנוכחותו. בנוסף, תוך כדי סצנת ה"בגידה" ג'ורג' "פותח" את עיניה של המתארחת הצעירה ומצביע על מעשיו של בעלה במטרה ליהנות גם מהתסכול ומהסבל של הבחורה כשהיא שומעת על בגידתו של בעלה ניק.
שימו לב, הכל מסתיים רק כשזה נגמר מבחינתו של ג'ורג', כשהוא מסופק, הוא אומר: "נגמר. תלכו הביתה." רק אז הוא פותח לזוג הצעיר את דלת הכניסה.

סמים. לא היו סמים, אבל היה הרבה מאוד אלכוהול. ג'ורג' לא שתה, אבל דאג למזוג משקאות לכולם בלי הפסק.

איך התרשמתי ממשחק השחקנים? הרגשתי פער גדול בעוצמת הביצועים של השחקנים ענת וקסמן וגיל פרנק. וקסמן עם יצירתיותה הרועשת בנתה דמות בולטת וכריזמטית, גיל פרנק מאופק. לדעתי, הוא אמור היה לגלם דמות הרבה יותר אקטיבית, אחרת איך כל שאר הדמויות יכולים לעשות דברים מטורפים, לצעוק בגסות יתירה, לקיים יחסים ללא כוונתם מלכתחילה? מצד שני, יש גם דרך אחרת לאיזון בין שני השחקנים: לבקש מענת וקסמן להיות שחקנית אפאטית, פסיבית, קצת רדומה, לא לצעוק סתם. השחקנים הצעירים נטע גרטי וירון ברובינסקי גילמו דמויות שהן יותר ויותר משתכרות, הייתי לוקחת את זה לכיוון של שיגעון הדרגתי ולא לתיאור של שיכורים, יש הבדל.

מוסיקה. צפיתי בכמה וכמה הצגות עם המוסיקה של אלדד לידור. הפעם הקטעים של לידור היו חסרים לי, סצנות שלמות ללא לחן או איזה אפקט מוסיקלי. אולי הוא הלחין, וזה הורד, אני לא יכולה לדעת, אבל מה שהיה – לא הספיק לי.

לסיכום, קראתי בכתבות שונות, שהצגה הזו עוד מזמן הוגדרה כ"תיאטרון אבסורד". לא הייתי ממהרת וקוראת לזה אבסורד, משום שלדעתי, אין דבר יותר אבסורדי מהחיים…

אסיה רודשטיין. 2009–06–11
assiarod@walla.com

 

ראו גם

מי מפחד מוירג'יניה וולף בקאמרי

 

מי מפחד מוירג'יניה וולף בויקיפדיה :

אדוארד אלבי המחזאי

עוד ביקורות

 

מיכאל הנדנזלץ על "מי מפחד מוירג'יניה וולף"

אורית הראל על "מי מפחד מוריג'יניה וולף "

אלעד נעים על "מי מפחד מוירג'יניה וולף "

הענק האדום

 

סוגת השירה המדעית והמדעית בדיונית העוסקת בתופעות מדעיות ובנושאים מדעים בדיוניים היא סוגה נדירה למדי בשירה הישראלית והשירה העולמית בכלל. אולי כי נראה שקשה לכתוב בצורה שירית על נושאים מדעיים . אולי כי לא מעט משוררים היום שחשים דחיה מנושאים מדעיים.
אבל יש מי שמתאמצים ומנסים.כמו למשל המשורר חיים ספטי.
חיים ספטי מרבה בשיריו לעסוק בנושאים היסטוריים מצד אחד ונושאים מדעיים מצד שני . ובמחזור שירים זה הוא מפעיל את דמיונו אל העתיד הרחוק שבו השמש תיהפך לענק אדום והתרבות האנושית אם תמשיך להתקיים עד אז מן הסתם כבר לא תמשיך להתקיים .
אבל מצד שני ספטי יוצא מנקודת ההנחה הסבירה שאם אחרי הכל בני האדם יצליחו לשרוד עוד חמישה מליארד שנים .כי אז יצליחו לשרוד גם את הופעתו הבלתי נמנעת של הענק האדום.

 

 

שירי הענק האדום

מאת חיים ספטי

 

 

השמש… תתנפֵּחַ… בעוד כ-5 מליארד שנים ותהפֵך ל"ענק אדום", אשר
יחרוך את כוכבי הלכת הסמוכים (לרבות כדור הארץ) …" –
מתוך כתובית בפלנטריום תל אביב.

ענק אָדום (נוסח א')

"
האפשרות הראשונה

מתחפרים מִפְּנֵי השמש החורכת
נחבאים מֵעֵין השמש שתפחה עדינו, איומה
בוערים באש זרה, בודים עלילות לחיינו
כְּלֹא נעים, כְּלֹא זעים,
במעבה האדמה
חיים-מתים, מתים-חיים,
חיים חיי שורש קפואים, נסתרים מעין השמש
מאבדים זכרונותינו מאבדים ישותנו, נפשנו נזילה, מתקעקעת
כּוּרים אטומיים מְזִינִים גופינו
ורוחנו שם בַּבעֵרה הגדולה.

האפשרות השניה

זעקת המוֶת נָכונה לנו
היכן נתחפר לאן נִמָּלֵט
מעל לראשינו בעֵרת החמה ומתחת לרגלינו גבולות האדמה
האם בשלוה נקבל מותנו
האם עוד נחקור, ניצור, נבנה תורות מדע
האם עוד נכתוב את שירינו
האם עוד טעם לנו במעש הגדול,
אפשר טוב לנו שנאכל ונשתה ונעלוס עד שעתנו האחרונה
מדוע נעצור בְּעַד תאווֹתינו ושְרֵפת השמש עולָה

האפשרות השלישית

יוצאים מן הזמן הזה מן המקום הזה
נוטשים לַאבדון את הורינו
אֶת עברנו, אֶת עמינו, בתינו,
אֶת הפסלים והתמונות והגַנים
את ספרי השירה והמדע
קור החלל הנורא עוטף את חלליותינו מקפיא תקווֹתינו
ערב הבעֵרה הגדולה
של השמש במותה
רוע שאין לו אחראי רשע ללא תכלית
אנו המעטים בנתיבנו אל כוכב הלכת האחר
שנות אור מישותנו שנות אור מהכרתנו
עוד נמיר את שמינו את האויר לנשימתנו,
בנים אבודים לאנושות אבודה
אלוהינו כָּשַׁל אף המוסר הודבר
מוגנים בכידוני הצבאות מפני ההמונים הזועקים לרחמינו
אנו משעים לשעה קלה את מצפוננו כולאים הרחמים בכלוב של אַרְעַי
יחפי רוח ועֵירֻמֵּי נפש יוצאים למסע הגדול.
האפשרות הרביעית

תופחת השמש כמפלצת, מאבדת שלֵמוּת יָפְיָהּ
בוערים פני השמים, הארץ בִּשְׂרֵפָה
מתכסים פני האדמה בועות כפני עור נחרך
מתוכָן פצעים נִבְעים זבים דם חם
מכרות הזהב מוצפים במים תועים
בגִנות הנוי פרחים טורפים עולים
מן הפחד דמנו משחיר, נפשנו נפרמת –
השמש אובדת, הארץ גוֹוַעַת
ומה לנו עוד בארצות החיים.

האפשרות החמישית

תוך כמידת חיי אדם תִבער האדמה
נאֹבד איש לעצמו יֹאבדו העמים הדתות
יֹאבדו התורות הגדולות
אש תצא מן השמש ותשרוף אֶת חיינו
אֶת פָּעֳלֵנוּ את גדולתנו גאוניותנו
את הלַוְינים ומעבורות החלל
את המוזאונים וההיכלות והגנים
את הצוללות והפצצות
את בתי החרושת וחברות הביטוח ובורסות הכספים
את בתי הקולנוע והקַניונים
את ספרי הפילוסופיה והמדע והשירה.

האפשרות השִשית

 

 

בדרכנו לחללית                                                                                             

שיצאה בדרכה אל

מערכת השמש האחרת

הקרובה ביותר לשמשנו ושסביבה כוכבי לכת המאפשרים חיים

ברגע האחרון נזכרנו: שכחנו את הפרחים.

עוטי חליפות חלל רכנּו וקטפנו פרחים אחדים

ליבשם בין דפי יומן-למזכרת ששרד בדמיוננו מילדותנו;

והרבה לא שכחנו לקחת מבעוד מועד:

תמונות מילדותנו ומנעורינו, בשחור-לבן, מטרם היות תמונות הצבע

מפוחיות פה ששרדו בדמיוננו מחוג מפוחיות הפה בבית הספר התיכון

כמה כנורות, פסנתר אחד, כמה צ'לי עמֻקי צלילי הנפש,

כלי נגינה של תזמֹרת שלמה בעצם

לנגינת הקונצ'רטי הגדולים לפסנתר

כמה תקליטורים שיזכירו לנו את הסימפוניות הגדולות

של בטהובן, שוברט, ברהמס, מוצרט, מאהלר, צ'ייקובסקי, מנדלסון

כמה תקליטורים של שירים עבריים של תנועת הנֹער שזכרנו

שהוכנו במיוחד עבורנו

היו לנו בקשות גחמתיות

אמרנו למארגני המסע הגדול שאנו נושאים את הזכרון האנושי

את זכרון האנושות כֻּלה – התרבות, המדע, הספרות, האמנויות, ההיסטוריה, הכל

אמרנו שאחרינו הרי לא יותר דבר תחת השמש

שתכלה ותכלה את כל אשר אל פני הארץ

ספרנים מרחבי העולם נדרשו ללקט את מיטב הספרים שיצרה הרוח האנושית

משוררים, סופרים, מחזאים, כוריאוגרפים, אמנים דגולים בני לאומים רבים

תרמו ספרים, יצירות מחול, תמונות, פסלים שיצרו

המוזיאונים הגדולים שלחו אל החללית את יצירות המופת הגדולות של כל הזמנים

כל סוכנויות החלל חברו יחדיו

ובנו חללית העולה על כל דמיון בגדלה וראשה בשמים

להכיל כל זאת

מזון מרכז ומים בכמויות עצומות נאגרו בחללית

כור גרעיני ניד נבנה בה להניעה במסעה הכביר, המפלא,

אל מעבר למרחבי החֹשך

נדמינו כמכי שגיון בעיני אחדים

נדמינו כבעלי רוח גדולה בעיני אחרים, כבעלי תחושת יעוד שאין למעלה ממנה

לשמר את הזכרון האנושי

שיאבד על פני הארץ הזו שאנו נוטשים

אמרנו בלבנו שננצח את המות, שנשא את זכרוננו אל מעבר לחלוף זמננו

היה שנדמינו בעינינו כמכי שגיון

היה שנדמינו בעינינו כבעלי רוח גדולה, כבעלי תחושת יעוד שאין למעלה ממנה

יצאנו למסע שאין גדול ממנו

ואין ממנו חזרה

 

 

 

ענק אדום (נוסח ב')

סובבים, מַקיפים את השמש בדבקות קדמונית, נוראה
נושמים, רואים, חשים בתנועות המשחק
נִבָּטִים לַשמש וזה לְזה בידיעת הוַדאוּת
לכודים במסלולם החד משמעי,
ממירים אנרגית תנועה בפחד ופחד באנרגית תנועה
משוחים בצבעי גורל צהובים ואדומים
ממכחולי השמש שתבגוד.

ענק אדום (נוסח אחר)

השמש יודעת את אחריתה
שתגוַע באור גדול עוֹטָה תפארת ארגמן
אדומה וגדולה ביפעתה תעלה לָמוּת

השמש מוּדעת לַחֲלוֹפִיוּתה
האם היא ממצה שעותיה חַיָּה חַיֵּי הרוח כִּרְצִיָּתָהּ חַיֵּי הבשרים כִּתשוקתה
פורצת שוטפת ככשרונה בהנאותיה טובלת כטבעה.

חיים סֶפְטי

(המשך ענק אדֹם – נסח א', האפשרות הששית)

בחללית היינו רגועים
ידענו שזכרון האנושות כלה, שהזכרון האנושי, שזכרוננו שלנו
לא יאבד
ידענו שלא נגיע חיים אל מערכת השמש האחרת, המרחקת שנות חיים רבות מאתנו,
ידענו שבני בנינו שיולדו בחללית הם שיגיעו
ועמם יצירות זכרוננו, זכרון האנושות כלה, הזכרון האנושי שיצרנו ושלקטנו,
ידענו שנצחנו את המות הגופני
בכח רוחנו.

25.7.06
(מתוך מחזור השירים "קיצור תולדות הזמן")

ראו גם

ענק אדום
המסאמה והמסשיר מאת חיים ספטי

חיים ספטי בלקסיקון הסופרים

שירת המדע הבדיוני 

 

זיכרון השואה כיצירת מחול

 

המשוררת אשת המחול  וההיסטוריונית של המחול בארץ תמי כץ-לוריא פותחת ברשימה זאת את מדור ביקורת המחול שלה באתר זה ,שבו תסקור ותנתח  ותבקר ,ללא משוא פנים ובאוביקטיביות , מופעי מחול וריקוד שונים המוצגים בישראל.
ורשימת הביקורת שלה היא על מופע המחול העוסק בזיכרון השואה "זכרון דברים " של להקת המחול הקיבוצי. יצירה שהועלתה לראשונה על הבמה ב-1994 והפכה לסוג של קלאסיקה נדירה באריכות הימים שלה בעולם המחול הישראלי.
"

 

זיכרון השואה כמופע מחול :

 ביקורת על " זכרון דברים" מאת רמי באר- להקת המחול הקיבוצית,6.6.09, מרכז סוזן דלל במסגרת "הבמה הגדולה"

מאת תמי כץ לוריא-

צילום מהמופע "זיכרון דברים " שלהתיאטרון הקיבוצי. צילם אייל לנדסמן.

היצירה "זיכרון דברים", מאת הכוריאוגרף רמי באר, עלתה לראשונה בשנת 1994 מאז היא אחת היצירות העיקריות ברפרטואר להקת המחול הקיבוצית בארץ ובעולם. היצירה עוסקת בזיכרון השואה, כפי שהוא משתקף בעיני הדור השני, שלא היה שם, אך חווה את השואה באמצעות עדויות, וסיפורים. רמי באר עצמו הוא דור שני לניצולי שואה, ותלמידה וממשיכה של יהודית ארנון, נצולת שואה גם היא.
הבמה יפיפיה. גב הבמה עשוי לוחות עץ גבוהים, ובהם מספר מדפים, עליהם הרקדנים יושבים, רוקדים, עוברים. מה שמתרחש מאחורי ובין הקירות הללו, אינו פחות חשוב ממה שקורה לפניהם ועליהם. הקירות הם תפאורה היוצרת תמונות יפיפיות, אותן מיטיב באר ליצור, גם בעזרת התאורה.
היצירה נפתחת ב"קול צעקה" גדול. הצעקה היא המוסיקה החזקה, היריות הנשמעות ברקע, קול גלגלי הרכבת, התנועות החדות, המהירות והכוחניות, ועודף המבע של הרקדנים. כל זה גרם לי לבקש קצת שקט. שקט כדי לחוות משהו שהוא כה חזק, שאני לא צריכה כל כך הרבה רעש כדי להתייחד איתו. היה חסר לי איפוק, מינימליזם, רמז, שלדעתי היה מעצים את החוויה.

 

להקת

את חווית השואה יוצרים גם הטחות הגוף של הרקדנים כנגד קירות העץ, ההשענות עליהם, לעיתים בחוסר אונים, לעיתים כשהידיים מורמות, לעיתים עם הגב לקהל, כבהוצאה להורג. החוויה מועברת גם על ידי התנועות הרבות של הרקדנים בעורף מוכן מחד, או בצוואר מוטה לאחור. רוב התנועה מאופיינת בחדות ודרמטיות יתר.


איפוק הופיע דווקא באחד הקטעים הבאים, בו יושבות מספר רקדניות על המדפים הגבוהים, בזמן שסולנית הלהקה, רננה רנדי, רוקדת בידיים כבולות וקשורות כצלב על בטנה, הן נעות.המוטיב הזה הופיע עוד פעמיים ביצירה. הקטעים הללו היו יפים וחזקים בעיני, כי לרוב היו מינימליסטים יותר, המוסיקה שקטה, ולעיתים קרקסית משהו, ועל כן מה שפעל היה הניגוד. הניגוד בין הדמות הקשורה הדרמטית והמתייסרת, לבין הנשים שספק יושבות בשובבות פתיינית, ספק זורמות ברוגע, או נעות באופן יומיומי, ובין המוסיקה הלא בומבסטית, המחויכת קמעא, וזה חזק יותר מכל צעקה.
המשפטים התנועתיים שיוצר רמי באר יפים וזורמים, ומבוצעים במקצועיות ולרוב גם בדיוק . הקטעים הקבוצתיים עשירים. אחד הקטעים היפים היה קטע בו צעדו הרקדנים הלוך ושוב, כבמין מבוך או כזבובים במלכודת, ובהם שולבו קטעי סולו קצרים יפים. קטע יפה נוסף התרחש על לוחות העץ, ובצעידה של הרקדנים מאחוריהם, בגובה, כאשר חלקם גלויים וחלקם מוסתרים. לעומת מינון נכון של הקטעים הקבוצתיים,ריבוי הדואטים וקטעי הסולו לא תרם ליצירה.
מבנה היצירה של רמי באר מובנה מאד, וחוזר גם ביצירותיו המאוחרות: שלוב קטעים קבוצתיים מהוקצעים וזורמים מבחינה תנועתית, בדואטים וסולואים, ושילוב כוריאוגרפיה המאופיינת בתנועה זורמת ואסתטית, אם כי לא חדשנית, עם קטעי תיאטרון, המוגשים ולעיתים בהומור קרקסי (אם כי ביצירה זו אין קטעים כאלה). השימוש בבמה בתפאורה ובתאורה הוא תמיד יפיפה.אין ספק שרמי באר יודע היטב את מלאכתו, אך הוא אינו גאון.

אם הפריע משהו לי ביצירה" זכרון דברים", הוא דרמטיות היתר, והניסיון להציג את הנושא הכאוב והחזק הזה במלא עצמתו. אין צורך בזה.
האסוציאציות של הקהל עובדות שעות נוספות, ברגע שהוא יודע מה נושא היצירה, לכן היה צריך להיות פה הכל פשוט מאד, מינימליסטי, רומז.
הבעיה היא שרמי באר  לא רומז, הוא צועק בפה גדול , וזו נקודת התורפה הגדולה של "זיכרון דברים".
להקת המחול הקיבוצית ביצירת המופת, זכרון דברים

זיכרון דברים

גם על זיכרון דברים
פרטים על "זיכרון דברים "

לרקוד כדי לשכוח

 

 

ריקודים בחולות :מצב המחול בישראל בראשית המאה ה-21 מאת תמי כץ-לוריא

 

עוד מפרי עטה של תמי כץ לוריא

תמי כץ לוריא שרה על ריי צ'רלס

תמי כץ לוריא בעקבות נאומי נשיא איראן


 

סיפור סינדרלה על פי צביקה פיק

מחקר ראשון מסוגו המנתח לראשונה ברצינות את יצירתם של מירית שם אור וצביקה פיק בפזמון "אלה סינדרלה " ומראה שיש הבדלים ברורים ומשמעותיים ביותר בין מילות הפזמון הקודרות ,ובין הקליפ המבוסס על השיר ,הבדלים שנובאים אולי  מההשקפות השונות ומנוגדות של יוצרי הפזמון ויוצרי הקליפ. .
המחקר הוגש כעבודה לקורס "פולקלור בתקשורת " באוניברסיטה העברית

אלה לעומת סינדרלה: סיפור סינדרלה בפזמון של צביקה פיק.

הוגש לדוקטור אסתר שלי ניומן
לקורס פולקלור בתקשורת

הקדמה

בעבודה זאת אעסוק בפיזמון של מירית שם אור-פיק ושל הזמר צביקה פיק "אלה סינדרלה " ובדרך שבה הוא מתייחס ומגיב למעשייה המפורסמת והפופולארית ביותר בעולם "סינדרלה " )
אנתח את "אלה סינדרלה " של מירית שם אור וצביקה פיק ובדרך שבה הקליפ של היצירה שונה באופן משמעותי מהמילים .
ואנסה לבדוק : האם הפזמון בגרסתו המילולית ובגירסת הקליפ שלו מעביר מסר ברור ואחיד למאזין –צופה ? או שמה כל צד של היצירה למעשה חותר נגד הצד השני וגם כנגד המעשייה המקורית? 

סינדרלה בפזמון העברי

את  סיפורה של סינדרלה אפשר למצוא באלפי עיבודים ספרותיים שירים ותיאטרוניים קולנועיים ובאופרה בסרטים מצוירים ובבלט, וגם בפזמונים. בערך על סינדרלה בויקיפדיה באנגלית אפשר למצוא רשימה של פזמונים לועזיים שעוסקים בדמות של סינדרלה, ורשימה כזאת אפשר לתת גם בעברית.
אולם כאשר אנו פונים לדיון בנושא סינדרלה בפזמון העברי מן הראוי לציין שנושא" הפזמון העברי " הוא נושא שנחקר רק מעט מאוד באופן יחסי עד כה ובמיוחד פזמוני מוזיקת הרוק שאליהם שייכים הפזמונים הקיימים על סינדרלה ו"ליכלוכית " בעברית אם כי בשנים האחרונות העניין האקדמאי בנושא זה כמו בנושאים אחרים של תרבות פופולארית הולך וגובר ומופיעים יותר ויותר מחקרים רציניים בנושא אם כי המדובר עדיין בקילוח דק למדי .
על פי מחקרה של ליאורה גואטה   משמעויותיה המשתנות של האהבה : בחינת השינוי ההיסטורי-תרבותי בשירי אהבה פופולאריים בישראל / עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת בר אילן [רמת גן : חמו"ל], תשס"ה)  
‬ עד לשנות השישים והשבעים רוב הפזמונים העבריים בישראל היו שייכים לתחום שירי ארץ ישראל שירים בעלי הטייה אידיאולוגית ברורה שדנו ב"אנחנו" בלאום הישראלי העברי המתגבש והיו חלק אינטגרלי מהתרבות העברית המהווה..בשנות השבעים החלו להופיע סוג חדש של פזמונים שהתבסס גם על הפזמונים מחו"ל שעסקו יותר באינדיבידואל ובעיותיו בעיות אהבה ,מיניות פחדים ,חברויות וכיוצא באלו .ובמסגרת פזמונים אלו היה יותר מקום לפזמונים שיעסקו בתכנים של סיפור סינדרלה.
הודות לאתר האינטרנט "השירונט "שמרכז בתוכו חלק ניכר של הפזמונים שנוצרו בעברית ומוגנים בידי אירגון אקו"ם אפשר לראות איזה וכמה פזמונים נוצרו בעברית בעיקבות סיפור סינדרלה.
חיפוש באתר מראה שישנם לפחות עשרה פיזמונים שהמילה "סינדרלה "  או "ליכלוכית " מופיעה בכותר שלהם או שהסיפור של סינדרלה או ליכלוכית מהווה מוטיב מרכזי ולא רק מופיע כאיפיון אגבי . .
הפזמונים נעים מ "סינדרלה " של ציון שרעבי וגבי דהאן בביצועו של אבי סינואני הנותן תיאור פשוט למדי של הסיפור .
יש את "סינדרלה " שיר לועזי שכתב והלחין גרהם גולדמן ותירגם לעברית אבישי מילשטיין ושר רוקפור ועוסק בבריחה של סינדרלה מהנשף. .
בין שאר הפזמונים בולט במיוחד "סינדרלה " שירה של להקת סקסטה שזכה במקום שני בתחרות קדם האירוויזיון של 1981 את הפזמון כתבה ענת שרים והלחין אלדד שרים ושוב מסופר בו על סינדרלה שחיה בדירתה ומחכה לנסיך שיבוא אך כפי שהזמרות מודיעות לו אין לה למה לחכות הוא לא יבוא.
המסר הוא החיים אינם כמו באגדה.ופזמון זה מזכיר במיוחד בתכניו את "אלה סינדרלה " שבו נדון בהמשך והושמע לראשונה שנה לפניו.

עוד שיר אופטימי יותר גם הוא נקרא "סינדרלה " נכתב בידי יעקב שביט והולחן בידי דרורה חבקין ומושר בידי רומן שרון הוא מבקש מסינדרלה לא לבכות שכן "עוד מעט הוא יבוא " כי "לכל אגדה יש סוף טוב". מסר שבהחלט אי אפשר למצוא בהרבה פזמונים אחרים.

יש את "הביתה סינדרלה של דודו אורן ואבי טולדנו המציג את הסיפור בצורה טראגית .לסיפור סינדרלה אין שם סוף שמח והאגדה "קצת גדולה עליה".

יש את "כמו סינדרלה " שכתבו דוד זיגמן ויוסי בן דוד בביצוע שרית חדד ומטרתו להראות שהגיבורה השרה אינה כמו סינדרלה או שלגיה וחייה אינם כמו באגדות.
יש את " אושר ועושר " של איתי אנקרי שעוסק בילד שקורא את הסיפור בלי לחשוב על הבעיות שהיו לסינדרלה כמו הנעל הלוחצת והעכברים שחזרו לבסוף לחוריהם.

יש את "לה סינדרלה " עם מילים של רמי דקל ששרה מקהלת מכון ויצמן ועוסק ככל הנראה בליל הריקודים האחרון של תוך רמיזה לנשף של סינדרלה.
יש שירים כמו "סינדרלה מקומית " של רחל שפירא ומיקי גבריאלוב ששרה חווה אלברשטיין שבו כמעט אין התיחסות לסיפור המקורי ו"סינדרלה מסוממת" של אורית אדמון שהאלמנט מהסיפור המקורי הוא רק איזכור אגבי ומשני ביותר בפזמון.

ישנם גם פזמונים נוספים העוסקים באיזכורים של מגוון אגדות שסינדרלה היא רק אחת מהם כמו "היה הייתה " של אילן גולדהירש ויעקב הולנדר. ביצוע עוזי מאירי שבו אחד הבתים מוקדש לסינדרלה זהובת התלתל הרצה ומשאירה את הזמר לבד בחצות.
וגם כאלו שהופיעו בהצגות ילדים שעוסקות בסינדרלה .אולם נראה שלרוב אם כי לא כל הפזמונים שצויינו משותפת התייחסות צינית ומבטלת כלפי הסיפור המקורי שאינה לוקחת אותו כפשוטו אלא אומרת פחות או יותר "כך זה לא בחיים האמיתיים "שהם שונים מאוד מסיפור סינדרלה ואך מנוגדים לו.
וכמדומה שמסר זה בולט במיוחד לכאורה לפחות בפזמון של מירית שם אור וצביקה פיק "אלה סינדרלה " מ-1980

היוצר צביקה פיק


צביקה פיק המלחין והזמר של הפזמון הנדון  "אלה סינדרלה" הוא אחד היוצרים המצליחים והמוכרים ביותר בזמר הישראלי כיום אולם נראה שעיקר פירסומו כיום נח כמעט כולו על גוף של פזמונים שאותו יצר בשנות השבעים ובראשית שנות השמונים .
מאז ראשית שנות השמונים יצר פיק רק עוד שניים שלושה פזמונים שזכו לפרסום  משמעותי ובראשם "אלף נשיקות " והפיזמון הזוכה באירויזיון 1999 "דיוה " ועוד פזמון אחד או שניים. ועיקר פרסומו כיום אינו מתבסס על יצירתו העכשווית אלא מתבסס על רכילות.

המוערך פחות

בעת החיפוש אחרי חומרים עבור מחקר זה  מצאתי שאם כי פורסמו על צביקה פיק שני ספרים ומאות כתבות עיתונאיות ,  הרי יש בהם רק חומר עיתונאי – רכילותי מטעם הזמר בלבד וכמעט בלתי אפשרי היה למצוא חומר בעל ערך אקדמאי על זמר ידוע כל כך,שעם כל שפע המאמרים שפורסמו עליו בעיתונות אין בהם כמעט התייחסות ביקורתית רצינית אחת ויחידה ליצירתו מעבר לאלמנטים של אישיותו הצבעונית של הזמר .
נראה שנכון לחודש מאי 2009 המאמר המעמיק היחיד על יצירה שבה היה מעורב הזמר הידוע פורסם באתרו של כותב שורות אלו ונכתב בידי מבקר הפזמונים הקבוע של האתר חיים מזר ( הפתיחה למאמר הנ"ל היא של כותב שורות אלו ומבטאת רעיונות שניתן למצוא אותם גם כאן בעבודה זאת )
אחת ההתייחסויות  האקדמאיות הבודדות שכן מצאתי  לצביקה פיק הייתה בעבודת הדוקטוראט  המקיפה של מרדכי רגב  מ-1990 על  תולדות הרוק הישראלי " "בואו של הרוק :משמעות ,התמודדות ומבנה בשדה המוסיקה הפופולארית בישראל"     ששם אפשר למצוא קטע בודד על צביקה פיק במסגרת תת פרק בעל הכותר "המוערכים פחות " שעוסק במבצעים שיצרו רוק ישראלי בשנות השבעים.

המשותף ל"מוערכים פחוות " אליבא רגב , הוא שגם אם זכו בהצלחה בשוק התקליטים וברדיו ,הרי "יצרני המשמעות " ( כאן כדאי להסביר שהמדובר בהגדרה ייחודית לעבודה הנ"ל והכוונה לאישים מרכזיים ומוערכים בתחום הרוק כמו שלום חנוך ואריק איינשטיין.  אלי אשד ) ובעיקר מבקרי הרוק של סוף העשור ושל שנות המונים ,אינם רואים בהם חלק מהקבוצה ש"הקימה את הרוק הישראלי," ובוודאי שלא רואים בעשייתם את "האוטנטיות "שמוצאים בעשייה של חברי "האליטה" .

באופן ספציפי נכתב על צביקה פיק בתת פרק זה ש"חרף הצלחתו הרבה בקרב הקהל ונסיונו למזג בין מוזיקת רוק וישראליות יוקרתו של פיק כ"אמן " וכמי שמוזיקה שלו "אותנטית" מועטה ביותר בקרב "יצרני המשמעות " בתחום הפופ /רוק בשיר אלה רואים בו במקרה הטוב "מלחין מחונן וזמר קצת פחות  ובלחנים שהוא כותב "מוזיקה מקורית שאפשר להגדירה כחיקוי "

 

רגב טורח  ומצטט שם את הזמר שמוליק קראוס שאמר בראיון לעיתון "מוניטין " ב-1981 " על צביקה פיק שהוא " מגעיל טיפש מבחיל שעוד מעז להלחין את אלכסנדר פן ,זה לא חילול קודש המתים ? צ'חצ'ח פולני " "

 

רגב מפרש התבטאות מגונה  זאת כמבטאת את היחס כלפי פיק  מצד יוצרים אחרים שהוא  "יחס של הסתייגות מוחלטת  כלפי מי שנחשב כאחד "המייסדים " של הרוק בישראל ושבפועל עושה רוק גם הוא ,מאמצע שנות השישים."

 

 כדאי לציין שבספרו המאוחר יותר והפופולארי יותר  של מרדכי רגב   רוק : מוסיקה ותרבות.   ( תל אביב :   דביר,   1995 תשנ"ה] העוסק במוזיקת הרוק העולמית ובתרבות הרוק העולמית  בכללותה וששם יש סקירה קצרה על הרוק הישראלי והתייחסות לדמויות הבולטות שבו צביקה פיק אינו מאוזכר ולו במילה אחת ויחידה  אם כי דומה שמן הראוי היה לפחות להזכירו בגלל תרומתו הגדולה הן  להפצת מוזיקת הרוק בישראל והן  בגלל תרומתו להפצת  גינוני כוכב הרוק מחו"ל  בישראל.אך מרדכי רגב לא חשב כך.

 

 

 

בסוף שנות השבעים מעמדו  התרבותי של  צביקה פיק עלה במאוד בעקבות שירו הידוע ביותר "נאסף תשרי " הלחנה של מילים של נתן יונתן והמשורר מימי הביניים  שמואל הנגיד  ,שיר שהפך מאז לקלאסיקה אולם בראשית שנות השמונים גם בעקבות הסטגנציה היצירתית שהחלה להתבלט אז אצלו , הלך ופחת העניין בפיק וביצירתו והוא הפך בעיני רבים  ל"מי שהיה " מבחינה יצירתית .

 מאז שנות התשעים כאשר פרסומו עלה שוב בראש ובראשונה בגלל זיכרון נוסטלגי של שיריו הישנים, יחס מזלזל זה רק התחזק שכן אז שוב לא יצר יצירות מעניינות כפי שעשה בשנות השבעים והיחס אליו כיום הוא לא כאל אמן יוצר "אמיתי " אלא כאל קוריוז רכילותי החי על הנוסטלגיה ותו לא.

תמונה מהמחזמר "מרי לו".

אפילו בתוכניה של תיאטרון הבימה למחזמר המבוסס על יצירותיו של פיק "מרי לו " שפיק היה שותף לו החוקרת מירי טלמון מתייחסת לפיק כדמות שיש לה משמעות נוסטלגית בלבד של שנות השבעים אבל בהשלכה אין לה שום ערך עכשווי.
היא כותבת שם :
"צביקה פיק כאליל רוק וכיוצר ,מתמצת את העבר הזה שצעירי הימים האלה מתרפקים עליו וגם צעירי הימים ההם . "מצעיר מורד ומגודל שיער ב"שיער "הפציפיסטי בהפקה מ-1969 דרך הופעתו הדרמטית והאנדרוגינית בנוסח דיויד בואי שאתגרה את הדגמים של הגברות הישראלית הישנה הלוחמת .השירים של צביקה פיק ,הם שירים על מסיבות ועל אהבות שירים מלודרמטיים ..שירים שבוחרים מן המציאות לחלומות של הקולנוע והמחזמר החלומות של מרי לו והאגדות של אלה סינדרלה " ..

 

הפזמונאית

ראה תמונה בגודל מלא

 

 

 

 

 

 

 

כמדומה שהיחס ל מירית שם אור  התמלילנית הקבועה של פיק ואישתו לשעבר  ואם ילדותיו הוא מקביל לזה של פיק.  

 רוב הפזמונים שלה אינם נחשבים בעיני הקהל בוודאי לא בהשוואה למוזיקה של פיק למילותיה שהיא כמעט תמיד מוערכת הרבה יותר    ואינם מוערכים  או יותר נכון אינם זוכים לכל תשומת לב בידי הביקורת.

 זאת להוציא כמה  יוצאי דופן בודדים כמו הפזמון "אלף נשיקות " וזאת מאחר שהפזמון הנ"ל התבסס על שורה במכתב של איש ניל"י  אבשלום פיינברג ומעל הכל  ""הרקדן האוטומטי"] שהוא ללא ספק מיטב יצירתה.וזאת מאחר שלמילים של פזמון זה  יש  תוקף בזכות עצמן  והמוזיקה כאן אינה שולטת לחלוטין כפי שקורא בשאר הפזמונים של הצוות פיק שם אור אלא היא פרטנרית בהעברת חוויה שלמה למאזין  שאינו מתרשם רק מהמוזיקה אלא גם מהעוצמה של המילים.

   לשם–אור היו אמנם עוד כמה פזמונים בודדים שהם  מילולית ברמה   סבירה כמו "בין האצבעות"   העוסק בזמן החולף לבלי שוב  ופזמונים שאיך שהוא תיארו טרנדים של התקופה  בצורה מעניינת כמו "לגור איתו "   שתיאר את המגורים  המשותפים ללא נישואין תופעה חדשה למדי בשנות השבעים   "מסיבת יום שישי " שתיאר את תופעת המסיבות ההמוניות.   אך הרוב המוחלט של פזמוניה הם שירי אהבה זניחים ,אין להם זכות קיום ללא המוזיקה של צביקה פיק  ונועדו רק לשרת אותה.

 אלא שרק לעיתים רחוקות או בכלל לא אנו נתקלים בניגוד מוחלט בין המילים של שם אור ובין הההופעה המבוססת עליהם של פיק כפי שאנו נתקלים במקרה של "אלה סינדרלה ". שגם הוא אחד הפזמונים הבולטים והמרשימים יותר  שכתבה שם אור לצביקה פיק ביחד עם אלה שצויינו למעלה. 

הפזמון  

 

 

 

 

עטיפת "להיטיו הגדולים "משנת 1980 התקליט שבו הושמע לראשונה "אלה סינדרלה".

 

אלה סינדרלה
מילים  מירית שם אור 
לחן
צביקה פיק 

זמר :צביקה פיק

הושמע בתקליט "פזמוניו הגדולים " ,1980.

 

כוכבים בשמיים סובבים
עד שלפעמים גם הם כבים
כמו אותן המשאלות
שבחצות הם נופלות

כוכבים קורצים לאלה, ושוב נדמה לה
שיש נסיך שמחכה לה, כל הלילה
כבר מאוחר בנשף ולבנה של כסף
מאירה את תקוותה, סינדרלה

אלה סינדרלה, אלה –
מה נדמה לה, אלה סינדרלה
אלה סינדרלה, אלה-
שנדמה לה, אלה סינדרלה
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
היא לא שומעת, תיק תק תק
היא משגעת
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
מתנועעת, תיק תק תק
היא נפלאה

את יפה הלילה, אלה, כמו סינדרלה
את תלכי הביתה, אלה, בואי איתי
ושוב דולקות עיניה ומבריקות עיניה
שוב הגיע הנסיך, סינדרלה

"אלה סינדרלה "  הוא פזמון שהושר לראשונה ב-1980 בתקופה שהייתה תקופת השיא של הזמר כיוצר מוערך בעיני הקהל הרחב בעקבות ההצלחה של השיר "נאסף תשרי"   

פיק היה אז "כוכב על "  מקומי הופעותיו בסוף העשור של שנות השבעים לוו בהיסטריה ובהתעלפויות  של בני  ובעיקר בנות הנוער ששיאה היה ב"עיר הנוער"  בגני התערוכה בתל אביב מול ארבעים אלף צופים , תופעה לא מוכרת עד אז בישראל . והוא היה אז זמר ומלחין הפופ והרוק המצליח ביותר בישראל .הוא נבחר בידי מאזינים כ"זמר השנה" ו"מלחין השנה "בגלי צה"ל  ומוכר התקליטים הגדול ביותר של התקופה  בשנה זאת  הוא נבחר בפעם הרביעית ברציפות כזמר השנה  של רשת ג' .

את הייתה גם הפעם האחרונה.

למעשה שנת 1980 הייתה גם התחלת שקיעתו של פיק  כאמן   יצירתי פופולארי עד שפרץ שוב והפעם כדמות נוסטלגית רכילותית בלבד .

לדעתי אפשר לראות  ב"אלה סינדרלה " כ"מסמן " את נקודת השיא האבסולוטית של פיק כיוצר סופר סטאר גם כפי שנראה בדרך שבה הוצג בקליפ של הפזמון. ו .ואפשר לקבוע זאת משתי סיבות  :רוב התקליטים הבולטים של פיק יצאו לשוק לפני "אלה סינדרלה " בשנות השבעים ולאחרי "אלה סינדרלה  פירסם מספר מועט ביחס של תקליטים ודיסקים חדשים  ( להבדיל מאוספים של שירים ישנים ).

 כמו כן  כאמור בשנה שבה הושמע אלה סינדרלה לראשונה ,נבחר צביקה פיק בפעם האחרונה לזמר השנה ברדיו. תואר שהוא לא יקבל יותר

 אפשר לראות בפזמון זה גם מסמל את התחלת השקיעה  היצירתית  היחסית שממנה סובל מאז הזמר להוציא כמה יוצאי דופן בודדים כמו "אלף נשיקות " ו"דיוה ".

.ומשום כך יש לפזמון זה חשיבות כמסיים תקופה בקריירה של צביקה פיק.

 

 


 ניתוח פזמון וקליפ : סיפור סינדרלה על פי  מירית שם אור וצביקה פיק

הפזמון עצמו אינו מתייחס ישירות לסיפור סינדרלה .הוא יוצא מנקודת ההנחה שהסיפור מוכר היטב למאזינים והוא רומז לו רק כמעט בקריצה ולצרכי הנגדה. .הסיפור עוסק באלה ( השם הוא משמעותי הוא רומז לאישה הפשוטה מנין אתה מסיק זאת? החולמת רק שהיא אכן סינדרלה וכנראה שהוא אכן מופיע בגרסה אחת או יותר של הסיפור בעברית כשמה האמיתי של סינדרלה ) שמאמינה שיש נסיך שמחכה לה ולו היא מחכה כל ימיה כשהיא מחכה לשעון ברמיזה לשעון המודיע לסינדרלה על סיום הנשף . אלא שהפזמון לועג לתקוות אלו ומציין שאלה בניגוד לסינדרלה המקורית אינה מסוגלת לשמוע את אותו שעון המודיע לה שהמסיבה הסתיימה והיא חייבת לחזור לחיים האמיתיים העלובים שלה. בסיום הפזמון קורא הזמר לאלה לשכוח את הסיפור לא לחכות לנסיך אלא ללכת הביתה עימו (כנראה הכוונה כאן לבחור פשוט ורגיל שאינו נסיך ולא דווקא ספציפית לפיק הסופר סטאר עצמו ששר את השיר אך הפזמון עצמו אינו רומז אליו כלל .אם כי בקליפ להבדיל מהפזמון כפי שנראה יש התייחסויות לפרסונה של פיק ה"סופר סטאר " אך כאמור התייחסויות כאלו אינו קיימות במילות הפזמון.
הפזמון הוא אכן מדכא וציני ולעגני הוא ההפך הגמור מהסיפור של סינדרלה עליו הוא מתייחס .
כפי שאפשר לראות למשל מהשורות

אלה סינדרלה, אלה –
מה נדמה לה, אלה סינדרלה
אלה סינדרלה, אלה-
שנדמה לה, אלה סינדרלה
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
היא לא שומעת, תיק תק תק
היא משגעת
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
מתנועעת, תיק תק תק

יש כאן רמז ברור לכך שאלה רק הוזה "נדמה לה " והיא אינה מסוגלת לשמוע את צליל השעון "תקתק תק " שרק מציין את זה שחייה עוברים חולפים ביעף בלי שעשתה עימם דבר בזמן שהיא מחכה ללא תוחלת לנסיך שלא יבוא. אבל …"היא לא שומעת תיק תק תק".
אלה על פי השיר כלל אינה מודעת למה שקורה באמת סביבה ובכך אסונה הגדול. שכן היא חיה בחלומות שלא יתגשמו ואינה מוכנה לקבל את המציאות וללכת עם בחור פשוט ורגיל שאינו נסיך כפי שמציע לה הזמר.

הקליפ

 

הקליפ של הפזמון הוא מנוגד לגמרי באופיו למילות הפזמון .
הקליפ הוא בעל אופי אגדי-פנטסטי אך הומוריסטי ומתרחש בארמון שבו הנסיך המזמר הוא צביקה פיק יושב בין שתי יפהפיות. במקביל אנו רואים את אלה סינדרלה שהקוסם ( או הקוסמת המין אינו ברור ) שמופיע לפניה מנסה להפוך אותה לסינדרלה הזוהרת אינו מצליח בכך הוא הופך אותה לכלב במקום זה. קטע הומוריסטי אך כזה שאינו נרמז כלל במילות הפזמון הקודרות.
כך שהרושם הנוצר מהקליפ הוא מוזר וסותר את זה של השיר.
הרושם הוא לא של ריאליזם קודר כמו שאפשר להסיק מהמילים של שם אור אלא של פנטזיה ממנה נהנה הנסיך צביקה פיק שהוא נסיך אמיתי ( בקריצה לקהל הצופים שיודעים היטב על מעמדו ה"סופר-סטארי" של פיק באותה התקופה ) אך לא אלה סינדרלה שאינה מצליחה להיהנות מחסדיו של הנסיך פיק .
כמדומה שיש כאן ניגוד מעניין ומלמד בין הדרך שבה ראתה אולי יוצרת הפיזמון מירית שם אור את הפזמון ומסריו שהם הזהרה מפני שקיעה בפנטזיות לעומת המסר שאותו מעביר הקליפ   שהפנטזיות הן אחרי הכל אמיתיות ( עובדה צביקה פיק הוא ההתגלמות שלהן כ"סופר סטאר " ) אבל לא כל אחת תוכל להיהנות מהן .וזהו רושם שונה למדי מזה שיוצרות מילות הפזמון כשלעצמן.
הפזמון הופיע שנים לאחר השמעתו הראשונית במחזמר למבוגרים של הבימה "מרי לו" ( 2002) המבוסס על פיזמוניו השונים של צביקה פיק.
ומעניין להשוות את גירסת הקליפ של הפזמון כפי שהוצג שם מושר בידי אילנה אביטל שהיא הרבה יותר תואמת את רוח המילים הקודרת מאשר גירסת הקליפ המקורית הכמו אגדית של פיק .
ב-2009 הועלה הפזמון שוב במחזמר לילדים של מירית שם אור "לפעמים חלומות מתגשמים " שהופיע כקלטת די וי די לילדים המתאר את מסעה הקסום של מילי בת העשד במחוזות דמיון מופלאים בהם היא פוגשת בשנתה את אלה סינדרלה הדומה לביבי סיטר שלה .
מכיוון שלא ראיתי את הדיסק הזה איני יכול לנתח את הגירסה שמופיעה בו של אלה סינדרלה
אך נראה לי שהשימוש הזה בפזמון הספציפי של "אלה סינדרלה" במחזמרים שונים הוא מאחר שבניגוד לרוב הפזמונים האחרים של פיק-שם אור ובדומה ל"רקדן האלקטרוני" של הצמד יש בו פוטנציאל דרמטי אמיתי בניגוד בין המציאות האפורה והקודרת והסיפור הרומנטי חלומי של סינדרלה

מסקנות

נשאלת השאלה :

האם הפזמון "אלה סינדרלה בגרסתו המילולית ובגירסת הקליפ שלו מעביר מסר ברור ואחיד למאזין –צופה לגבי סיפור סינדרלה המקורי ? או שמה כל צד של היצירה למעשה חותר נגד הצד השני וגם כנגד המעשייה המקורית? .
ההתייחסות לסינדרלה ולסיפורה ב"אלה סינדרלה " היא לכאורה צינית ושלילית עד כמה שרק אפשר בשני הפיזמונים אלה וסינדרלה הגיבורה המוזהרת שאין לה מה לחשוב שחייה יהיו כמו סינדרלה והנסיך על הסוס הלבן לא יגיע .
אבל העובדה היא שבקליפ לפזמון שנוצר בשיאה של תקופת ה"סופר סטאריות " שלו כמלך הנוצץ של הזמר הישראלי] נוצר רושם סותר ושונה ולמעשה הפוך.

 הקליפ מודיע לנו שאכן יש חיי זוהר נוצצים ויש נסיך ואחרי הכל יש לסינדרלה למה ולמי לחכות אם כי אין זה בטוח כלל שאותו מישהו חלומי אכן ירצה בה.

עובדה היא שלאורך הקריירה שלו צביקה פיק טרח רבות לטפח את "הפרסונה " שלו כ"מאסטרו " הזמר והיוצר הגדול ,וכמדומה שעבור תדמית זאת המציאות האפורה המתוארת בפזמון אכן אינה מתאימה כלל .
והרושם שנוצר לצופה ולמאזין הוא של פזמון כמעט סכיזופרני במסרים שהוא מעביר בידי יוצריו השונים.
ובכך הוא אינו שונה מאלפי הגירסאות שהיו לסיפור סינדרלה לאורך השנים שכל אחת מהן היציגה גישה שונה עד כמה שאפשר לסיפור היתומה ונעל הזכוכית שלה .

ביבליוגרפיה

אופק ,אוריאל (1981)( "סינדרלה הידועה באגדות תבל " בתוך "סנדל הזכוכית של החתול במגפיים –גלגולן של אגדות תל אביב ,דביר
אורן, דודו (1980) צביקה פיק : מלאך או שטן / תל-אביב : תמר,
( ספר ביוגרפי בעל אופי עיתונאי רכילותי בלבד על הזמר )
בטלהיים, ברונו (1987) קסמן של אגדות : ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד / תל אביב : רשפים.

גואטה, ליאורית (2004( . משמעויותיה המשתנות של האהבה : בחינת השינוי ההיסטורי-תרבותי בשירי אהבה פופולאריים בישראל / עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת בר אילן [רמת גן : חמו"ל], תשס"ה

טלמון ,מירי (2002) "מושיטים יד לזמנים עברו " מרי לו מחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק " תוכניית המחזמר הוצאת תיאטרון הבימה

מזר ,חיים (26 במרץ 2009) "נפילתו של הרקדן האלקטרוני " ( דברי פתיחה על מירית שם אור הם מאת אלי אשד ) הופיע ברשת באתר "היקום של אלי אשד "

פיק ,צביקה (1982. ) כל השירים כל המנגינות / קטעי קישור סמדר שיר תל אביב : ספרית מעריב.
פרו , שרל ( 1991) אגדות פרו – ספורי אמא אוזה / בתרגום אביבה ברק עם אירויו של גוסטב דורה ירושלים : שוקן .

קוטנר יואב ( 2002) "צביקה פיק ושנות השבעים " בתוך "מרי לו מחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק " תוכניית המחזמר תל אביב , הוצאת תיאטרון הבימה,

קורן ,שירה ( 2001) "גלגוליה של סינדרלה לקראת סוף המילניום" עיונים בספרות משווה העורכים: דב לנדאו, גדעון שונמי, יפה וולפמן מוקי הפקות,
קרסני אריאלה (2001) "בין מעשיה שמיעתית לסיפור ילדים –על גילגוליה של סינדרלה " שאנן כתב עת רב תחומי לעיון ומחקר תשס"א ,אוקטובר.

רגב, מרדכי (1990) בואו של הרוק : משמעות, התמודדות ומבנה בשדה המוסיקה הפופולרית בישראל / דיסרטציה , : אוניברסיטת תל-אביב,

רגב, מרדכי ( 1995)רוק : מוסיקה ותרבות. תל אביב : דביר,
Warner, Marina, (1999.) – From the beast to the blonde : on fairy tales and their tellers / New York, NY : Farrar Straus & Giroux,
.

אלה סינדרלה מאת מירית שם אור וצביקה פיק

הקליפ

אלה סינדרלה בגירסת המחזמר מרי לו מושר בידי אילנה אביטל

סינדרלה של להקת סקסטה הקליפ

סינדרלה בויקיפדיה

 

 

מירית שם אור בלקסיקון הסופרים

מירית שם אור בשירונט

פילוסופית הכתיבה של מירית שם אור

האתר של צביקה פיק

צביקה פיק בויקיפדיה

צביקה פיק במומה

קצת פרטים על צביקה פיק

דיון על כל תקליטיו של צביקה פיק

פיקשואו

נקודת הפיק

פורום צביקה פיק בהייד פארק

הזמן חולף בין האצבעות : על הפזמון "בין האצבעות " של מירית שם אור וצביקה פיק

נפילתו של הרקדן האוטומטי :ניתוח הפזמון הרקדן האוטומטי " של מירית שם אור וצביקה פיק

 

להקת "משינה" ועמלק

קובץ:Mahina2.jpg

חיים מזר חוזר אל להקת "משינה" והפעם אל שירה " "מעבר להרי העמלק". שהופיע בתקליטם   השני "משינה 2"( 1987 ).אלבום שלא זכה להצלחה,בעקבות כשלונו הלהקה כמעט והתפרקה.  שיר זה שהקדים את זמנו  נחשב לאחד משירי "הפילק "  שיריהם של חובבי המד"ב והפנטזיה הישראליים הראשונים.אולם חיים מזר מוצא בו גם אלמנטים פסיכולוגיים שונים בתיאורו  של  זוג נשוי שבו האישה כמעט ואינה רואה את בעלה העסוק בדברים אחרים .בשיר מתואר גבר בעל עולמות תוכן פרטיים בצורה מוגזמת עד כדי חוסר נכונות לשתף בהם את האישה שבצידו. . כל אחד מהם חי את חייו לחוד יותר מאשר שניהם ביחד.

מעבר להרי העמלק

מילים: שלומי ברכה
לחן:אבנר חודורוב, איגי דיין,יובל בנאי,מייקל בנסון,שלומי ברכה

ביצוע: משינה
הושמע באלבום "משינה 2" ( 1987)

היה שעות אותה הוא מתדלק
את ספינתו אשר בעמלק
ביום היה הוא נח עבד בליל
בתוך עצים וסבך בין אור לצל
בתוך הרי המסקנות הפיק
כלי נשק מתוחכם נוזל דליק
תרכובת שתוביל אל האתמול
תראה לו את השביל את המשעול

ולאשתו הוא לא אמר
יצא אל תוך הלילה
היא תחכה לא מאוחר
האם כל זה כדאי לה

יצא אל המסע אל הגיאות
אחרי סיבוב פרסה ושעות ניווט
מצא עולם שואל עולם עגול גדול
כולם ראו בו אל ראו בו כל יכול

ולאשתו הוא לא אמר
יצא אל תוך הלילה
היא תחכה לא מאוחר
האם כל זה כדאי לה

לימד אותם מימד והתחלק
בכל אשר למד בעמלק
וכשרצה לחזור ולהספיק
גילה כי לא נותר נוזל דליק
ולאשתו הוא לא אמר
יצא אל תוך הלילה
היא תחכה לא מאוחר
האם כל זה כדאי לה

היה טיפש לא מחושב
יצא אל תוך הלילה
גם האישה אותה אהב
הלכה עם מי שבא לה

כי היא חשבה הוא נעדר
הוא נעלם בלילה
הוא לא ישוב גם לא מחר
האם כל זה כדאי לה

לא כדאי לך מותק!

משינה ועמלק

מאת חיים מזר

"מעבר להרי העמלק"מתאר את עולמו של ממציא שהשקיע את כל כולו בעבודתו המדעית עד כי התנתק כמעט רגשית מאשתו ובסופו של דבר היא עזבה אותו.על פניו שיר קליל,אך מאחורי המילים ישנה אמירה כי מחוץ למחקר ולאקדמיה ישנם חיים אחרים,חיי משפחה.לא לשכוח כי יש גם בית. בשיר שישה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר,בית,בית,בית.

בית ראשון:

היה שעות אותה הוא מתדלק
את ספינתו אשר בעמלק
ביום היה הוא נח עבד בליל
בתוך עצים וסבך בין אור לצל
בתוך הרי המסקנות הפיק
כלי נשק מתוחכם נוזל דליק
תרכובת שתוביל אל האתמול
תראה לו את השביל את המשעול

בבית זה מתוארות עבודתו והמטרה שהשקיע בהן את כל כולו, המחקר והיעדים אליהם חתר.בשורה השניה מסופר כי ספינתו נמצאת בעמלק. על פי המסופר במקרא עמלק היה אחד האויבים המרים והקשים ביותר של עם ישראל. ספק אם ארץ זו מבחינתו של החוקר היא אויב,שאם כן, היה שוהה במקום אחר.עמלק הוא בבחינת מטאפורה למי שהוא אחר. אותו חבל ארץ בו שהה היא האויב של אשתו. אופן עבודתו של החוקר היה חריג.בלילה עבד וביום נח.טיפוס של חית לילה.אופייני לאנשי במה. הוא עבד בהיחבא ," בתוך עצים וסבך בין אור לצל" כדי שלא יראו אותו.זאת מטעמים של סודיות מקצועית.היו לו שלושה יעדים-כלי נשק,להגיע לאתמול ודרך באמצעותה להגיע לאתמול. אפשר לראות כאן מוטיב מדע בדיוני. נראה שהוא עבד על איזו שהיא מכונת זמן.

פזמון חוזר:

ולאשתו הוא לא אמר
יצא אל תוך הלילה
היא תחכה לא מאוחר
האם כל זה כדאי לה

את אשתו,החוקר לא שיתף בעולמו מכיון שתמיד "יצא אל תוך הלילה" וכפי שנאמר בבית הראשון ,היה נח ביום.זמן רב לא היה לו להתרועע עם אשתו.קשה לקרוא לכך חיי משפחה תקינים.בשורה השלישית מתחילים להתעורר סימני שאלה,"היא(האישה) לא תחכה לו מאוחר". כמה זמן תמתין לבעלה? מה גבול הסבלנות שלה? השורה האחרונה היא של הצופה מהצד. הוא שואל "האם כל זה כדאי לה".


בית שני:

יצא אל המסע אל הגיאות
אחרי סיבוב פרסה ושעות ניווט
מצא עולם שואל עולם עגול גדול
כולם ראו בו אל ראו בו כל יכול

בית זה מתאר את המקום אליו החוקר חתר להגיע. מכיון ש"יצא אל המסע אל הגיאות" ברור שהיה זקוק לתוספת כוח לספינתו(גלי הגיאות) על מנת להגיע למחוז חפצו. בסופו של דבר הגיע לעולם שונה מעולמו. זהו עולם שואל,עולם שרוצה לדעת דברים. תושבי אותו מקום ,על רקע האמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותו ראו בו אל. נראה שעולמם היה בעל ידע טכנולוגי דל משלו ולכן הם ראו בו כל יכול. האם מאחורי השקעת הזמן שלו בטכנולוגיה מסוימת הוא רצה לברוח מעולמו שלו,או לשהות בעולם האחר תקופות קצובות?

בית שלישי:

לימד אותם מימד והתחלק
בכל אשר למד בעמלק
וכשרצה לחזור ולהספיק
גילה כי לא נותר נוזל דליק
ולאשתו הוא לא אמר
יצא אל תוך הלילה
היא תחכה לא מאוחר
האם כל זה כדאי לה

בית זה מכיל גם את הפזמון החוזר ומספר מה עשה החוקר במקום החדש. הוא לימד אותם מדעים וכשרצה לחזור לעולמו התברר לו כי הדלק אותו פיתח אזל. אין לו שום אפשרות לחזור .לאשתו לא נותר ,אלא להמתין והוא כבר לא ישוב לביתו.

קובץ:Mashina amuta.jpg

בית רביעי:

היה טיפש לא מחושב
יצא אל תוך הלילה
גם האישה אותה אהב
הלכה עם מי שבא לה

בית זה מתאר את גבול הבנת החיים של החוקר."היה טיפש לא מחושב".הוא לא חשב עד הסוף .מתברר שהוא אהב את אשתו ,אבל בלהט עבודתו שכח כי יש מי שממתינה לו.האישה הסיקה מסקנות ו"הלכה עם מי שבא לה".


בית חמישי:

כי היא חשבה הוא נעדר
הוא נעלם בלילה
הוא לא ישוב גם לא מחר
האם כל זה כדאי לה

בית זה מספר על משך ההמתנה שלה שבעקבותיה באה ההתפכחות. השורה האחרונה היא חזרה על
השורה האחרונה של הפזמון החוזר.האם כל הסבלנות וההמתנות שלה היו ראויות בכלל?

בית שישי:

לא כדאי לך מותק!

בית בן שורה אחת בלבד שהוא בעצם תשובה קטגורית המופיעה בפזמון החוזר ובבית השלישי. התשובה ניתנת על ידי המספר הפונה אליה בגוף שני. התשובה היא שלילית עם סימן קריאה בוהק. אפשר להתייחס לשיר כאל משל עם מוסר השכל לאותם וורקהוליסטים המשקיעים את כל מרצם בעבודה. דוגמה לכך הם אנשי ההייטק שהשקיעו את אונם בעבודתם עד להתפוצצותה של בועה זו והמכה היתה כואבת. חברי להקת משינה לקחו את המבנה של משלי העת העתיקה והסבו אותו לאגדה אורבנית מודרנית. עם מוסר השכל מר מאוד, בבחינת פניה למכורים לעבודתם,ראו הוזהרתם.מעבר להרי העמלק הוא לא מעבר לקשת בענן.

קובץ:Mashina Miflazot.jpg

ראו גם

מעבר להרי העמלק

נעמי וינר על "מעבר להרי העמלק" כשיר "פילק "

אלבום "משינה 2"
אתר משינה

האתר של אהוד בנאי

משינה בויקיפדיה
משינה באתר מומה

היסטוריה של להקת משינה

פורום משינה

 חיים מזר על להקת משינה כגלאית מצוקות
 חיים מזר על  להקת משינה והתבגרותה של אנה

חיים מזר על "משינה ואשת הוורקהוליסט "

קובץ:Romantica Atidanit.jpg

קומיקס ב"נסיך הקטן".

 

מחר יום ג 'התשיעי לשישי  בשעה 8 בערב ,יתקיים בחנות הספרים -בית הקפה "הנסיך הקטן " בסמטה פלונית בתל אביב ,אירוע קומיקס בהנחייתי.

האירוע יכלול דיון בין שניים מענקי הקומיקס הישראלי  אורי פינק  יוצר סדרת "זבנג " ,וזאב אנגלמאייר ,ואנוכי על מצב הקומיקס בארץ ובעולם בעבר ובהווה ובעתיד.

הציבור מוזמן.