הביוגרפיות האבודות של התנ"ך

הספרים האבודים של התנ"ך

אנחנו ממשיכים במסע שלנו אל הספרים האבודים של המקרא .
מסע שהחל בחקירת התעלומה של "ספר הישר ".
כחובב ספרים מסתוריים מוחרמים ואבודים באופן כללי ,יש לי ענין רב בכל הספרים האבודים שמוזכרים בתנ"ך.
במקרא מוזכרים ספרים שוניםשעליהם הסתמכו והתבססו כותבי התנ"ך ,ושהיו מן הסתם מוכרים לקוראיהם הראשונים. אךספרים אלו ,כל אותם ספרים שהיו בספריה של המלך שלמה ,או למצער הספרים שהיו בספריההמלכותית בשומרון בימי המלכים אחאב ,וירבעם השני והושע בן אלה בישראל לפני חורבנהבידי האשורים או בספרית בית המקדש בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו וצדקיהו לפני החורבןבידי הבבלים לא היגיעו לידינו ומה בדיוק היה בהם נשאר בגדר תעלומה שבה התחבטו רביםוטובים לאורך הדורות.

אנחנו יכולים רק להניח שמה ששרד בתנ"ך היה המיטבשבמיטב. אבל אנו לא יכולים להיות בטוחים בכך .

מה שברור הוא שכמה מאותםהספרים האבודים היו מוזרים ומסקרנים ביותר.
אנחנו ממשיכים בסדרת המאמרים שנכתבתעל ידי חיים מזר ועל ידי על הספרים האבודים של המקרא .והפעם חיים מזר עוסק בכל ספריהביוגרפיה האבודים המוזכרים בתנ"ך שלא היגיעו לידינו .אך מן הסתם שימשו כמקורלכותבי  ספר דברי הימים.

בהמשך הסדרה נעסוק :

בספר האבוד של החוזה בלעם בן בעור.
ונסייםבחקירה של הספר האבוד המסתורי מכל "ספר מלחמות ה' "  הספר היחיד שאותו מצטטת התורה.

הביוגרפיות האבודות של התנ"ך .

מאת חיים מזר

 

במקומות שונים בתנ"ך ישנם אזכורים לספרים שנכתבו על ידי אישים שונים ואשר לא נכנסו לקנון המקראי. בספרים אלה נמצא מידע בעל ערך היסטורי  רב ומעורר סקרנות. בתוך קבוצת ספרים זו ישנם מספר ספרים שהכתוב מציין במפורש שאלה ביוגרפיות של מלכים  והם נכתבו על ידי חלק מהנביאים.מה שמעניין בספרים אלה שהאזכור שלהם הוא אך ורק בספרי דברי הימים א' וב'. נציין את המלכים שתקופתם תועדה ואת הנביאים שערכו כרוניקות אלה.

 

דוד המלך-עליו נאמר :"ודברי דוד המלך הראשונים והאחרונים הינם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה.עם כל מלכותו וגבורתו אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות"(דברי הימים א' כט' 29).מהכתוב עולה שימי דוד תועדו במלואם מלידתו ועד מותו.מי שתיעד את ימי בחרותו של דוד היה שמואל הכהן.שמואל אמנם לא היה נביא,אך מבחינת תפקודו הוא היה בעל תפקיד מרכזי הן כמנהיג רוחני והן כמנהיג פוליטי.את המשך קורות חייו של דוד וימי מלכותו תיעדו נתן הנביא וגד החוזה. יתרה מזאת. מהכתוב עולה שהכותבים לא הסתפקו רק בכתיבה ביוגרפית של דוד,אלא גם תיעדו בצורה מלאה את כל אשר עבר על עם ישראל באותה עת ועל ארצות נוספות שכפי הנראה הייתה  להם נגיעה למלכות בית דוד. סך הכל מתועדת תקופה של 40 שנה.

 

File:Prophet-Nathan.gif

 

נתן הנביא ודוד המלך. ציור מאת ג'וליוס פון קרוספלד.

. האם נתן כתב ביוגרפיה של דוד?

דוד המלך-עליו נאמר :"ודברי דוד המלך הראשונים והאחרונים הינם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה.עם כל מלכותו וגבורתו אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות"(דברי הימים א' כט' 29).מהכתוב עולה שימי דוד תועדו במלואם מלידתו ועד מותו.מי שתיעד את ימי בחרותו של דוד היה שמואל הכהן.שמואל אמנם לא היה נביא,אך מבחינת תפקודו הוא היה בעל תפקיד מרכזי הן כמנהיג רוחני והן כמנהיג פוליטי.את המשך קורות חייו של דוד וימי מלכותו תיעדו נתן הנביא וגד החוזה. יתרה מזאת. מהכתוב עולה שהכותבים לא הסתפקו רק בכתיבה ביוגרפית של דוד,אלא גם תיעדו בצורה מלאה את כל אשר עבר על עם ישראל באותה עת ועל ארצות נוספות שכפי הנראה הייתה להם נגיעה למלכות בית דוד. סך הכל מתועדת תקופה של 40 שנה

המלך שלמה .


שלמה המלך-עליו נאמר:"ושאר דברי שלמה הראשונים והאחרונים הלא הם כתובים על דברי נתן הנביא ועל נבואת אחיה השילוני ובחזות יעדי החוזה על ירבעם בן נבט"(דברי הימים ב' ט' 29). ניסוח דומה לזה של הפסוקים המתייחסים לדוד.תקופת בחרותו של שלמה תועדה על ידי נתן הנביא.מכיון שנתן הנביא היה אז מבוגר(הוא הרי פעל בימיו של דוד) ולכן הוא נפטר בימי מלכותו של שלמה. את יתרת ימי המלכות תיעדו אחיה השילוני ויעדי החוזה. סך הכל מתועדת תקופה של 40 שנה. בספר מלכים א' יא' 40 נמסר על מותו של שלמה המלך ובפסוק הבא לאחריו נאמר:"ויתר דברי שלמה וכל אשר עשה וחוכמתו הלוא הם כתובים על ספר דברי שלמה".

אין שום דיווח על כותבו של ספר זה.עם זאת ניתן להבין כי מי שכתב את הפרקים המתייחסים לשלמה במלכים א' הביא מן המקור את הדברים שנראו מבחינתו חשובים תוך התעלמות מהשאר לרבות פעילותו האינטלקטואלית של שלמה..

 

המלך רחבעם.

המלך רחבעם.

 

רחבעם בן שלמה-עליו נאמר :"ודברי רחבעם הראשונים והאחרונים הלא הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועידו החוזה להתייחש ומלחמת רחבעם וירבעם כל הימים"(דברי הימים ב' יב' 15).החלק הראשון של המשפט דומה לניסוחים הקודמים. מכיון שעלה לשלטון בהיותו בן 42,גיל מאוחר יחסית(דברי הימים ב' יב' 13) והוא מלך 17 שנה,הוא נפטר בהיותו בן 58. אפשר להניח שפעילותו תועדה עוד לפני עלותו על כס השלטון ומתיעוד זה אפשר בהחלט ללמוד גם על המתרחש בארמון המלוכה.החלק השני של המשפט מתייחס למלחמות בין ירבעם לרחבעם.לראשונה מצוין במקרא שנעשה תיעוד מפורט של מלחמה בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה.

 

 

אביהו בנו של רחבעם-עליו נאמר:"ויתר דברי אביה ודרכיו ודברי כתובים במדרש הנביא עידו"(דברי הימים ב' יג' 22).הוא מלך תקופה קצרה בלבד-3 שנים. תקופה זו תועדה על ידי הנביא עידו. רק נביא אחד תיעד את ימי מלכותו(לפחות על פי המצוין במקרא).אין התייחסות לימי בחרותו.יש להניח שעידו הנביא ועידו החוזה שמוזכר בתקופת רחבעם הם אותו אדם.

[king.gif]

יהושפט בנו של אסא-עליו נאמר:" ויתר דברי יהושפט הראשונים והאחרונים הינם כתובים כדברי יהוא בן חנני אשר העלה על ספר מלכי ישראל"(דברי הימים ב' כ' 34).יהושפט עלה לשלטון בגיל 36 ומלך 25 שנה.מכיון שגם ימי בחרותו תועדו,הרי שיהוא בן חנני תיעד את הנעשה בארמון המלוכה בימי אסא לפחות חלק מהתקופה והכתוב מציין את פעילות הפוליטית של יהוא בן חנני גם בימי אסא(דברי הימים ב' טז' 7).

 

Rembrandt Harmensz. van Rijn: King Uzziah with Leprosy
המלך עוזיה המצורע .צייר רמברנדט.

 

עוזיהו בן אמציה(במלכים ב' טו' א' כתוב עזריהו בן אמציה)-עליו נאמר:"ויתר דברי עוזיהו הראשונים ואחרונים כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא (דברי הימים ב' כ' 22).עוזיהו עלה לשלטון בהיותו בן 16 והוא מלך 52 שנה.הנביא ישעיהו תיעד את כל תקופת שלטונו.

אזכורים ביוגרפיים אלה מעוררים מספר שאלות. מדוע ספרים אלה מוזכרים רק בספרי דברי הימים? האם כותבי הספרים שמואל א',שמואל ב',מלכים א',מלכים ב' השתמשו גם כן במקורות אלה? המלך שכל חייו מתוארים בפרוטרוט הוא דוד.מוקדשים לו חלק משמואל א', שמואל ב' כולו ופרקים א' ב' במלכים א'. סביר להניח שבידי מי שכתב או כתבו את שמואל א' ושמואל ב' היו מקורות רבים. לגבי שלמה המלך ורחבעם יש יותר מכותב אחד ובכל זאת נפח הטקסט המקראי מצטמצם למספר קטן של פרקים.למה?
מאחר ולכל כותב זווית ראיה משלו ,קיימת אפשרות להצליב ספרים אלה ולהבין לעומק תהליכים חברתיים, פוליטיים ומדיניים שונים.יכול להיות שהיו עוד כותבי ביוגרפיות אשר המקרא לא מזכיר אותם.יש לקוות שספרים אלה ימצאו ביום מן הימים.

 הצעת פיתרון

מאת אלי אשד

לגבי השאלה המועלה בידי חיים מזר מדוע דווקא ספר "דברי הימים " שכידוע נכתבבתקופה הפרסית מזכיר ספרים רבים שאינם מוזכרים כלל בספרי שמואל ומלכים ?ייתכןשהתשובה שהיא שכל אותם ספרים כלל לא היו מוכרים בתקופה של סופרי שמואל ומלכים. והסיבה שהם לא היו מוכרים באותה התקופה היא שהם עוד לא היו קיימים אז. ….
אחרי הכל אם נחשוב על כך לרגע זה נראה מוזר : מה פתאום שנביאים יכתבו את תולדותחייהם של מלכים ? זאת בכלל לא הייתה הפונקציה שלהם ,אלא של סופרי המלך שהיו סוג שלביורוקרטים.
הנביאים עסקו בביקורת על השלטון ובהשמעת נבואות על העתיד ,לאבכתיבת היסטוריה.
ספק רב אם חלקם אף ידעו לכתוב.
אני מציע שחלק או כלהספרים שהוזכרו ב"דברי הימים " בלבד היו תוצרים מאוחרים של התקופה הפרסית של יוצריםשהרחיבו את היריעה על הדמויות שהוזכרו בכמה עמודים או בכמה משפטים בלבד בספרי שמואלומלכים אם נרצה מעין "רומנים היסטוריים"מהסוג שאותם כותבת למשל היוםפיליפה גרגורי בספריהעל הנרי השמיני ומלכים בריטיים אחרים.

בהבדל  משמעותי אחד מהגברת גרגורי המודרנית.

.אותם סופרים נמנעו מהלהשתמש בשמם האמיתי כמחברים אלא  העדיפו להשתמש בשמותיהםשל דמויות ידועות  יותר או פחות ,כמו  שמואל ,גד החוזה , נתן הנביא ,שמעיה הנביא ,עדו החוזה  יהוא  בן חנני  ,הנביא ישעיהו בן אמוץ ואחרים  שכביכול הם אלו שכתבו אתהספרים האלו על מנת לשוות להם "עתיקות " ו"סמכות ".

וייתכן שמחבר ספר דבריהימים השתמש בספרים אלו כמקורות נוספים למרות שאולי היו קיימים ,אולי  רק במקרההטוב עשרות שנים לפני שהוא החל לכתוב.

.ייתכן שהוא חשד שאין המדובר במקורות עתיקים באמת ,אבל זה לא הפריע לו להשתמשבהם בכל זאת.

ראו גםהספר האבוד של בלעם בן בעור

את והב בסופה :חקירה על "ספר מלחמות ה'"

התעלומה של ספר הישר

הספריה של שלמה המלך

המלך יאישיהו והסופר שפן.

זעקת השטנה של "גולדפיש".

המשוררת דפנה שחורי פרסמה לאחרונה ספר שירים בשם "גולדפיש " שהוא תיאור סובייקטיבי מאוד של קריסתה של מערכת יחסים בלתי אפשרית מראשיתה.
אני כגבר הזדעזעתי מתחושת הטינה  העמוקה שבשירים   לא הייתי רוצה להיות בנעליו של אותו זכר מסכן  שכנראה לא ידע למה הוא נכנס,  שהמשוררת משליכה עליו את הגרסאות השיריות של קללות זועתיות במיוחד.

מן הסתם לדמות בספר יש סיבה לברך על מזלה הטוב שלדוברת בספר אין כוחות כישוף אמיתיים.

מצד שני הספר נותן תחושה חזקה של איך שמרגישה אישה במצבים כאלו כך שהוא נותן לי הזדמנות טובה להבין מה חושב הצד השני.  

דיאנה מן בכל אופן חושבת בצורה שונה וסימפטית יותר על הספר. אבל אני חושד שלא הרבה גברים יחשבו כמוה .
.

הזעקה של "גולדפיש "

מאת דיאנה מן
זה תמיד מעניין לעקוב אחר התפתחות של משוררים טובים, לצפות בהם ולתהות לאן ההשראה ,הדמיון והיצירה תובלנה אותם, לאלה מחוזות חדשים אליהם הם יפליגו. דפנה שחורי אכן חודרת עמוק לתוך נפש פצועה ונוגעת בנימי הלב של אכזבה מרה המאפיינת קריסת מערכת יחסים גועשת אהבה, תשוקה, ויצר המותירה אחריה שובל של כאב וטינה. במיומנות היא מתארת את מאווייה ואת מאמציה להיחלץ ולמצוא מזור מול מציאות מייסרת.
.
ספר השירה החדש של דפנה שחורי גולדפיש (הוצאת כרמל/עמדה), הרביעי במספר,הינו שונה מספרה  הקודם של המשוררת  חשבתי לגרוב גרבי לילך ,( הוצאת עכשיוׁ 2003)

חשבתי לגרוב גרבי לילך הוא ספר שבו המשוררת מתארת את העולם הפנימי שלה באמצעות שלל דמויות אנושיות החולקות בין היתר את הסביבה הכפרית החיצונית והקרובה שלה. דרך עיניה החדות של שחורי הקורא פוגש נופים מרהיבים שבעצם הינם משמשים כמחרישי צעקות אימה של תושביו. במיומנות רבה שחורי מקלפת את מסכות אישיותן המורכבות של הדמויות. בעדינות היא מצילה אותן מן הבנאליות העגמומית של חייהם וחושפת את פניהם האמיתיות המשקפות נאמנה את הנוף הכפרי השליו לכאורה שהוא בעצם עולם מפותל ומצולק ואף מעונה שבו בכי חנוק מהדהד בתוכו ומחוץ לצמחייה המרהיבה.

שחורי   חושפת ללא משוא פנים וללא חמלה את נבכי הנפש המכוערים של הדמויות . היא מפשיטה את עורם של גיבוריה עד ללשד עצמותיהם ואת מחשבותיהם הכמוסות ואת תכננ השטנה שבלבבותיהם.

 דוגמה לכך היא התופרת הנצלנית אורה (עמודי 43-45) המרמה בנוסף לאחותה שבי גם גבר סקוטי. ואילו הזקנה הבוכה (עמוד 8) נעשית דחויה ולא ראויה לרחמים כי בכייה נובע מקנאה לשכנתה על כי יש לה אחות בעוד שהיא ערירית..

השיר הקצר החותם את ספר זה "חמישים זאבים וחמישים חתלתולים תכולי עיניים היושבים בפנים בטירה" הוא מבוא מושלם לספר הבא גולדפיש. החיות המקובלות בתרבותנו מסירות מעליהן כל גינוני ביות וחן. האיזון בין החתלתולים היפים לבין הזאבים הפראים הופר. הן מובילות את הקורא לשלב הבא –אל תכניי הנפש העמוקים והערומים של המשוררת עצמה. החתלתולים והזאבים האלה עברו טרנספורמציה למכרסמים דוחים ואף לגופות מבותרות המזוהות עם שחורי ועם בן או בני זוגה. נמחק כל דוק של רסן עצמי או יכולת שליטה. החולדות חושפות עולם פנימי נסער ודאוב שחוקי 'בוקה ומבולקה' הם השולטים במחוז זה ולא ההיגיון או הפרסונה המתחנחנת.

אין רוגע ב"גולדפיש". הכל  רוגש, גועש,זועק. . מתוארים רובדי מעמקים שאנו כבני אדם מלאכותיים מעדיפים להסתירם מהסביבה ואף מעצמנו.

בשיר הפותח, "לחולדה אקרא דפנה", היא קוראת לחולדה דפנה וגם אלון. במכוון היא קושרת את עצמה ואת הדמות הגברית אלון לחולדה – לרובד פרימורדיאלי של נפשה. אזור זה הוא עלום ללא מיפוי, הלועג למאמצי סרק של בני אנוש להכנעתו. אולם הסימביוזה ההדוקה הזאת מייסרת אותה. רצונה לנתק את האיחוד ההרסני הזה חוצה גבולות פיזיים. היא אינה מסתפקת בעריפת ראשו של חולדה אלון אלא היא מנסה למצוא הוכחה פיזית שהחיבור כבר איננו – שהוא תם.

בשיר "אלף-למד-וו-נון- סופית "(עמ' 23)  שחורי מתארת בלשון ישירה  את רצונה העז לעקור אותו  סופית מקיומה. היא מנצלת מימדים או היבטים שונים של החיים על מנת להעלימו אחת ולתמיד  .

 השורה הראשונה של שיר זה מזכירה את המחשב "אפילו המחשב שכח אותך לפתע שכחנו אותך שנינו ".

 שכן המחשב הוא לא רק מכשיר הכרחי בעולם הטכני והאמנותי אלא גם סמל ההמשך של "היד העלומה" הרושמת את רחשי הלב (הנחש) ואת הגיגי הרוח  ואף לאחר מכן היא "רחצה" והעלימה כל פיסוק וניקוד שבעבר התגלם כאדם יקר לליבה.

אינני בטוחה שדפנה שחורי הצליחה לחולל מוות סופי. הרי הוא יוצא מתוכה, מן תת ההכרה הנחשי והערמומי שהשליטה ההכרתית חומקת ממנה. אכן תת הכרה המתעתעת שאיננה ניתנת לפענוח בוודאי ניצחת.

הנחש  הרים את ראשו וידה הקלידה את שמו "אלון"  כתזכורת. הקרב ממשיך, אולם יש תפנית. מנגד מופיעה "יד עלומה" הרוחצת ביסודיות את הכיתוב. . "היד העלומה רוחצת" לא מוחקת.
הנחש משיל את עורו ומת ….

..אך לא.

 הנחש שורד בתחפושות שונות.

בשיר החותם "הינשוף" (עמוד 69 ) הקוראים פוגשים ינשוף, עוף דורס לילי הניזון מכרסמים כגון
עכברים וחולדות. הוא מהווה סמל החכמה, אולם בשיר זה הוא כלוא בתוך כלוב מוזהב.
הינשוף מתבונן פנימה והחוצה גם דרך וילון "שאינו מעז להציץ אחורה". אין חופש כי נחש התשוקה מאולף בחלקו בלבד, עדין חי – מוכן להכיש את השם אלון ולשחרר את העבר.

"בגולדפיש" דפנה שחורי נוגעת בתהומי הכאב של נפש קרועה המשותפת לכל אדם שידע ואיבד את מושא אהבתו. היא אינה בוחלת מן תארים קשים ולעיתים דוחים הכוללים ביתור, רפש והפרשות העולים מן עולמה הפרטי ומן תת המודע הקולקטיבי.

ביד חזקה דפנה שחורי כאמנית בוטחת מציירת רבדים נסתרים וחושפת אותם לעין הקורא באופן מרתק ובלתי נשכח.

ראו גם

גולדפיש

אלי הירש על גולדפיש

דפנה שחורי בלקסיקון הסופרים

הבלוג של דפנה שחורי

 

דפנה שחורי על הצורך הדחוף במבקרים בעלי שיניים וללא משוא פנים

 

הלחש של דפנה שחורי

שוב דולק הנר -שיר מאת דפנה שחורי

חומר גולם


היום ה-7 לשמיני פורסם במוסף התרבות של מעריב ראיון עימי בידי כתבת התרבות כרמית ספיר-וייץ בשם "חומר גולם".
הראיון הוא לרגל קיומו בשבוע הבא ב-9-11 לאוגוסט של כנס בינלאומי לציון 400 שנות מותו של המהר"ל מפראג במכון ואן ליר בירושלים שגם אני מתכוון להשתתף בו ולכתוב עליו. לרגל הכנס תוצג בספריה הלאומית בגבעת רם תערוכה על המהר"ל.שהפך בדורות האחרונים לרב היהודי המפורסם והמזוהה ביותר בתרבות העולמית בראש ובראשונה ומעל לכל הודות לסיפור הגולם המזוהה עימו.
והנה נוסח מתוקן ומשופץ של הראיון שספיר וייץ קיימה עימי שבו יש תיקונים ממה שפורסם בעיתון ודברים שונים שהיא נאלצה למחוק מצרכי מקום אבל היו הופכים את הדברים לברורים ומעניינים  יותר .

"לבלש התרבות אלי אשד החוקר זה שנים ארוכות את נושא הגולם ,יש משהו לומר על החגיגה הגדולה.

 

כתבת : האם המהר"ל אכן יצר גולם ?
א.א : "מעולם לא נוצר שום גולם בידי המהר"ל והוא גם לא טען שום דבר כזה. ובכלל לא התעניין בזה ועסק בכך רק בשניים שלושה משפטים כקוריוז ותו לא בכל מגוון כתביו. גם תלמידיו ובני משפחתו לא ידעו ולא שמעו על כך בכל חייהם.
.זוהי אגדה מאוחרת מאוד , שאמנם תרמה תרומה אדירה לפיתוח התיירות בעיר פראג , שנוצרה ,לכל המוקדם ,באמצע –סוף המאה ה-18 . אנחנו יודעים בוודאות שהיא הייתה קיימת רק משנות ה-30 של המאה ה-19 משום שרק אז מתחילות להופיע גרסאות בכתב שלה . אפילו הסיפור המפורסם על "פרנקנשטיין " יוצר האדם המלאכותי של מרי שלי כבר היה אז בדפוס מזה שנים מאז 1818 . וייתכן שהוא בכלל קדם לסיפור המהר"ל והגולם בניגוד למה שנהוג לחשוב .
ידוע שהיה רב אחר שעסק ברצינות בנושא זה ,תיאורטית וגם מעשית ( עד כמה שאפשר לדבר על "מעשה " בנושא כמו יצירת גולם ) והוא הגאון מוילנא .ואולי הידיעות על פעילותו האמיתית של הגאון מוילנא בנושא זה הן אחד הגורמים שהשפיעו על יצירת סיפור הגולם מפראג.
כתבת :אם כך אתה מנפץ מיתוס .
אשד: אין בכך כל חדש.זה כבר ידוע מזה שנים רבות. המיתוס נופץ כבר לפני 100 שנה בדיוק בידי מנחם מנדל עקשטיין ( בגרסת מעריב השם מופיע כ"אפשטיין " וזוהי שגיאה ) שהוכיח עוד בספר שפירסם ב1910 שהמדובר בסיפורים שהם בדיות וזיוף ותו לא. אבל איש לא טרח להקשיב. הסיפורים רק התפשטו עוד יותר.

עקשטיין אגב היה גיסו של סבי הד"ר אליהו בלנק

 

 

.

אשד  יצר בעבר בין היתר גירסת קומיקס ישראלית מודרנית עם אורי פינק שבמרכזה סיפור של ילד מודרני שהופך להיות גולם ( מודן )

מה תפס אותך בגולם ?
א.א.
:יש סיבות מגוונות . מן הסתם גם העובדה שאני צאצא ישיר של הגאון מוילנה , האדם היחיד שידוע בוודאות שאכן עסק בניסיונות ליצירת גולם תרמה .
סיבות אחרות חשובות יותר הן שזו אגדה שהשפיעה רבות על סופרי מדע בדיוני כמו איזק אסימוב .
והסיבה השלישית  היא שהעמימות סביב הגולם הוא טוב או רע מאוד מסקרנת אותי .
יש להבין שהטענה הפשטנית המקובלת ולמעשה המגוחכת שסיפור הגולם הוא כביכול הזהרה שאל לאדם "לחרוג ממגבלותיו " היא למעשה חטא כנגד רוח הרעיונות המקוריים שעומדים ביסוד סיפורי הגולם .
הגולם הוא סמל לכוחות האדם .אבל יש להבין אין כאן את התפיסה הנוצרית הפשטנית ש"יש דברים שהאדם לא נועד לדעת אותם ",אלא תפיסה אחרת לגמרי , מורכבת ומתוחכמת לעין ערוך , התפיסה היהודית שקובעת שברגע שהאדם יוצר משהו הוא מוכרח לקבל את האחריות לגביו ולא לברוח מפניו.
ועד כמה הגולם אקטואלי לימינו ?
אשד : הגולם הוא סמל מצויין לכל מה שקורה היום בעידן הטכנולוגיה המודרנית.אנחנו כל הזמן עם המחשב .מצד אחד יש לנו פחדים מהטכנולוגיה ומצד שני אנחנו תולים בה תקווה .

כמובן שאמרתי עוד דברים רבים נוספים ומעמיקים יותר מהבנאליה הזאת ,אבל אותם כבר נשאיר לכתבה משלי בנושא בהמשך.

ואת התיאור שלי של הכנס ומסקנותי לגבי השאלה מי באמת יצר את הגולם של המהר"ל מפראג ראו כאן :

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג ?

שובן של מרגלית המרגלת ולילית חוקרת פלילית

לרגל חג האהבה ט"ו באב

אני שמח לבשר שעוד סיפור ישן של הקומיקסאית הותיקה רקפת סלע אותר על דפים מצהיבים של מגזין הנוער משנות השבעים "עלם ועלמה " ( הוצאת הגולם ,1971-1974 בעריכת אוריאל ומיכל רשף ) והועלה לרשת כדי שיעמוד לרשות הנוסטלגיים ביננו . על עלילותיהן של סוכנת העל לילית והסוכנת המתוסבכת מרגלית המרגלת ( המבוססת על הזמרת מרגלית הדרי) ,

והפעם לילית ומרגלית נוסעות למזרח הרחוק ובטויסט נועז מאוד לגבי אותה התקופה ( אך שלא יעורר גבה היום ) מוצאות את עצמן בקשר של שלישיה עם מורה רוחני סיני שרמנטי וסקסי.
ראיינתי את רקפת סלע לגבי הסיפור הישן והיא זוכרת שהוא שנכתב בהשראת אירוע אמיתי – תמרה, חברתה הטובה של הציירת רקפת סלע, נסעה לחופשה ביפן, והתאהבה במורה רוחני יפני צעיר ויפה תואר, הידוע בטוקיו ככובש נשים.
בעקבות כך נטשה (!) תמרה את בעלה וילדיה , ויתרה על כל רכושה וחזרה ליפן, אל אהובה.
לאחר תקופה קצרה, הרומן התפרק, והגורו נטש אותה לאנחות , והמשיך בכיבושיו…..
כדי לטשטש את הדמיון למציאות, הפך היפני לסיני בסיפור הקומיקס

האם זכה הקטע הסקסי בסיפור לתגובות של הקהל ?
רקפת סלע נאנחה ואמרה לבסוף שהוא כמעט הביא לפיטוריה בידי המו"ל הנזעם ש"תפס " אותו מאוחר מידי. . אבל יש לראות בו ראשון מסוגו.
לראשונה הופיע תיאור מרומז של סקס בשלישיה בקומיקס העברי.

האם הוא שיקף את תחומי העניין של האמנית באותה התקופה ?
על כך לא קיבלתי תשובה.

רקפת סלע

ראו

מרגלית המרגלת ולילית חוקרת פלילית
עוד על מרגלית הדרי ומרגלית המרגלת

פטירתו של עמוס קינן

 

הסופר והעיתונאי עמוס קינן נפטר אתמול .

והעיתונים מלאים בהספדים עליו.

ונציין שקינן היה אחד הסופרים והיוצרים המוערכים ביותר שהיו קשורים בתנועה הכנענית .

. אני זוכר אותו בגלל כמה דברים :בגלל ספרו "הדרך לעין חרוד " ( והסרט הגרוע שנעשה על פיו (
בגלל ספר מרשים שכתב על תולדות ארץ ישראל בשם "שושנת יריחו " שנכתב כמו מפי דמויות שונות בעברה.
בגלל הספר האוטוביוגרפי "את והב בסופה . ".

וגם בגלל סיפורי טרזן שכתב בשנות החמישים עבור הוצאת "קנ ף" שהם אולי אלמנט זניח ביצירתו בכלל. אבל זהו האלמנט שאני חקרתי אישית.
כפי שכבר ציינתי במקום אחר ,אני מזמין את מי שרוצה לשלוח מאמר לפרסום באתר זה על עמוס קינן ויצירתו בפרוייקט מאמרים מיוחד.

 אפשר לשלוח גם מאמרים על הדיסק החדש של רונה קינן "שירים ליואל " של שירים המבוססים על דמותו ובעקבות הספר הביוגרפי של אישתו נורית גרץ "על דעת עצמו".

בכל מקרה אני עצמי אפרסם בהמשך מאמר מקיף על כמה אספקטים ביצירתו.

השעון של יפו

 

תמיד  מעניין לראות איך יוצרים זרים רואים במשקפיים הזרות שלהם את הערים המקומיים שלנו נראות מוכריות "רגילות ,ו"בנאליות " כל כך .

והנה שיר בתרגומו של מתרגם השירה הבלתי נלאה ,גיורא לשם,  שמציג את ההתרשמויות של משורר אמריקני, אלפרד קורן  מהעיר יפו.

 

אלפרד קורן (1943-), משורר אמריקני. למד ספרות צרפתית באוניברסיטאות אמורי וקולוביה. שהה בצרפת לאחר שזכה במענק מטעם קרן פולברייט. פרסם ב-1976 את ספר שיריו הראשון כל הדרכים בבת אחת. זכה במענקי ספרות אחדים ובפרסים. מספריו: דלת המערב: שירים, (1988), המטמורפוזות של המטפורה: מסות על שירה וסיפורת (1987), אוטוביוגרפיות: שירים (1992), סתירות: שירים (2002).

 

השעון של יפו

 

מאת אלפרד קורן

תרגם גיורא לשם

 

הַשָּׁעוֹן בַּמִּגְדָּל מִתְּקוּפַת הַמַּנְדָּט בְּתֵל יָפוֹ
אֵינוֹ מַקְדִּישׁ עוֹד תְּשׂוּמַת לֵב מְרֻבָּה
לִסְלָעִים שְׁטוּפֵי גַּלִּים הַרְחֵק מֵהַחוֹף, בַּמָּקוֹם
שֶׁמִּמֶּנּו הִפְלִיגוּ עוֹד בַּמֵּאָה הָרִאשׁוֹנָה
נוֹסְעִים שֶׁבָּאוּ לִבְדֹּק אֶת בֵּית־הֶחָזֶה שֶׁל מִפְלֶצֶת הַיָּם
וּשְׂרִידִים חֲלוּדִים שֶׁל הָאֲזִקִּים הַמְנֻתָּצִים

שֶׁעָזְרוּ לְאַנְדְּרוֹמֶדָה לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחַת
אָבִיהָ. כְּוִיּוֹתֵיהֶם בַּשֶּׁמֶשׁ רוֹחֲשׁוֹת
אַהֲדָה לְעוֹרוֹ שֶׁל הַקָּרְבָּן הַצָּעִיר, חֲשׂוּפוֹת
לְקַרְנֵי אוּלְטְרָה־סָגֹל קַטְלָנִיּוֹת – לְרֶגַע כֵּהוֹת יוֹתֵר
כַּאֲשֶׁר צְלָלִית עוֹבֶרֶת הֶאֱפִילָה עַל מְקוֹרָן
הַמְלֻבָּן, וּפֶּרְסֵאוּס בְּסַנְדָּלִים מְכֻנָּפִים

גָלַשׁ עַל מְרוֹמֵי אֲוִיר חַם מִתָּמֵר,
כִּפַּת חשֶׁךְ וְרֹאשָׁהּ שֶׁל מֶדוּזָה
צְרוּרִים יַחַד עָלָיו בְּאַמְתַּחַת עוֹר.
כָּךְ שָׁטַף הַהֶלֶנִיזְם אֶת אַסְיָה הַקְּטַנָּה,
הַמְּאוֹרָע נֶחֱגָג בַּעֲצָמוֹת מַלְבִּינוֹת

שֶׁחָשׁוּ בֶּעָתִיד לִקְרוֹת כְּפִי שֶׁעֵין שֶׁרֶץ
מֵימִית יְרֻקָּה הִבְחִינָה בִּתְנוּעַת חַרְבּוֹ,
אִבְחַת אָרָד עִם אוֹר הַצָּהֳרַיִם.
כְּבָלִים שֶׁיֵּאַכְּלוּ בִּמְהֵרָה הִתְרוֹפְפוּ, נִכְנְעוּ.
סִדְרֵי הַכְּלוּלוֹת מְפֹרָטִים בַּמִּנְשָׁר הַמַּלְכוּתִי.

עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַמְטֻיַּחַת שֶׁל אַלַּדִּין, הִיבִּיסְקוּס
וָרֹד וְזָהֹב מְמַסְגֵּר אֶת הַמַּרְאֶה אֶל הַיָּם,
אֲנַחְנוּ מְרִימִים כּוֹסִית. כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַל מַדּוּעַ
מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן אֵינָם זָזִים, מֶלְצָר מְשֻׂפָּם
מְיַשֵּׁר מִשְׁקָפַיִם כֵּהִים וְאוֹמֵר שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ.

 

וראו עוד על יפו

 

המשורר של עולם הפשע של יפו

תמונות יפואיות

 

תמונה ממלחמת האתרוגים

 
 
תמונה מדהימה נפלה לידי בשבוע שעבר.  
תמונה שאם היא צולמה מהאירוע שאני חושב שהיא צולמה בו כי אז יש לה גם משמעות היסטורית.
 והיא אחת התמונות החשובות שצולמו בתקופה זאת בארץ ישראל.
את התמונה הזאת מצאתי בספר בשם "גדולי הדורות :סקירה קצרה ותמציתית מחיי וחיבורי גדולי הדורות בעבר :כרך ב' שיצא לאור בשנת תשנ"ו בהוצאת "מנחת ישראל"  בירושלים.

זהו  קובץ של שלושה כרכים של ערכים על גדולי הרבנים בכל הדורות לפי סדר כרונולוגי .
בכרכים יש גם כל מיני צילומים נדירים שכנראה נשלחו בידי צאצאים ובני משפחה.
ואחד הצילומים האלו הוא אכן נדיר מאין כמוהו וחבל מאוד שהעורכים לא ציינו מאיפה קיבלו אותו.
התמונה היא של קבוצה שבמרכזה עומד אבי סבה של סבתי ,הרב שמואל מוני זילברמן ,מראשי העדה הפרושית בירושלים באמצע המאה ה-19. ואחד מסוחרי האתרוגים היהודיים הראשונים בארץ ישראל.
. לי לא היה ידוע עד כה שיש צילום כל שהוא של מוני זילברמן הנ"ל אם כי יש צילום של בנו משה זילברמן ושל נכדתו אסתר שהיא אימה של סבתי

גם סבי ואביה של סבתי שכתבו ערכים על מוני זילברמן הנ"ל באנציקלופדיה של חלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר לא ידעו על התמונה הזאת אחרת היו דואגים להכניס אותה לאנציקלופדיה.
וגם ידידם ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי שכתב מאמר שלם על מוני זילברמן לא ידע על התמונה הזאת ,מאחר שאם היה יודע עליה היה מכניס אותה לקובץ צילומים שפרסם שבהם הכניס צילום של בנו של מוני , משה .
אם רק מוני זילברמן ראש הקהילה הפרושית בירושלים היה מופיע בתמונה כי אז דייני.זהו בכל מקרה הצילום הקדום ביותר הידוע של מישהו ממשפחתי .( אם כי כמובן יש ציורים של בני משפחה שהם קדומים בהרבה ).
אבל בדיקה נוספת בתמונה מראה שהיא כנראה לא רק הצילום היחיד הידוע של שמואל מוני זילברמן אלא הרבה יותר מכך,וחשיבותה היא לא רק משפחתית אלא גם היסטורית. . .
האיש המזוקן שעומד בקצה מימין לרב שמואל מוני נראה כמו יואל משה סלומון , עיתונאי ועסקן , ממיסדי פתח תקווה. גיבור הבלדה המפורסמת של יורם טהר לב ואריק אינשטיין . 

האיש חסר הזקן שעומד בקצה משמאל למוני זילברמן  נראה כמו בנימין בייניש סלנט בנו של הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט גם הוא מסוחרי האתרוגים הראשונים של ארץ ישראל .
ואם השלושה האלו מופיעים בתמונה אחת על רקע פרדס כי אז האירוע שבו צולמו כל השלושה האלו יכול להיות רק אחד משניים.
אחד משני המסעות שאותם ערכה בשנת 1878 ( השנה של יסוד פתח תקווה כמה חודשים לאחר מכן ) ועדה מיוחדת שכללה את שמואל מוני זילברמן , את העיתונאי יואל משה סלומון ,את בינימין ביניש סלנט
את הרב שלמה שלמן לעוי חבר בית הדין הרבני האשכנזי ( סוחר אתרוגים גם הוא ) את מענדיל כהן ובשלב מסויים את סוחר האתרוגים יעקב ספיר שיצאו לבדוק את כל הפרדסים בארץ ישראל ,ביפו באום אל פחם בחיטין בטבריה בצפת ובמקומות אחרים כדי לבדוק האם האתרוגים בהם הם כשרים מבחינת ההלכה או לא.
בדיקה שהיו לה משמעויות עצומות מבחינה מסחרית. מאחר שבאותן שנים היה מאבק אדיר, מה שמכונה היום "מלחמת האתרוגים"  לגבי שאלה זאת בקרב סוחרי אתרוגים ורבנים..

וזה היה הסכסוך המסחרי הראשון הידוע בתולדות ה'קהילה היהודית בארץ ישראל .

.  ומסקנותיה של הועדה  אכן עוררה סערה איומה בקרב סוחרי האתרוגים בירושלים ובחו"ל. .
בעקבות המסע יואל משה סלומון כתב סדרת פיליטונים ידועה בשם "מסע בארץ הצבי" שבו תיאר את המסע שאותו ערכה החבורה בארץ. והם הוציאו גם דו"ח חוברת בשם "פרי עץ הדר".
ואם כפי שאני חושב התמונה היא צילום מאחד משני המסעות האלו ב-1878 ,הרי זהו אחד הצילומים הראשונים ( אם לא הראשון בכלל) שצולמו בארץ ישראל של אישים ידועים  בעת ביצוע פעולה היסטורית מוכרת .

ראו

מלחמת האתרוגים

המאבק למען אתרוגי ארץ ישראל .

להתאהב באריק א' ?

 

פואמת התאהבות / אריק א.

 

 המשור והמבקר יואב עזרא יוצא בביקורת קשה כנגד המשורר המוערך אריק א ופואמת האהבה המדעית בדיונית שלו " פואמת התאהבות ".

מדור : משורר מקולל

 

להתאהב באריק א'?

 

מאת יואב עזרא
הדבר הכי גרוע בחייו של מבקר שירה זה לקבל ספר שירה גרוע עם הקדשה מידי מחבר שהוא קולגה וחבר.

אבל מבקר השירה הטוב הוא מי שיודע שאין דבר כזה חברים בשירה. ואין למבקר חברים בכלל.

המבקר חי בבדידות מזהירה עם האמת שלו. ולעזאזל כל החברים .והדבר הכי גרוע למבקר השירה זה להישיר מבט בפניו של החבר המשורר ולהתחיל להגיד לו כמה שהספר יפה למרות שהוא יודע שהאמת היא הפוכה.
וכמו שאמר פעם סטאלין וידע מה שאמר: "כשחוטבים עצים ניתזים שבבים". והמשמעות : אם אתה רוצה בית נקי תשפוך החוצה את כל הג'ורה. בלי משוא פנים .
מבקר השירה יודע שכל חייו יהיה עליו כעת להתמודד עם המבטים המאשימים של החבר המשורר,שאולי יפנה לצד השני של הרחוב אם יראה אותו.. ואם זה יצחק לאור ירדוף אחריו עד לקצה השני של הרחוב בצרחות של מוכה כלבת,כשהוא מחזיק במשור. .
מבקר השירה כלוחם גרילה בודד נועז ושלם עם עצמו למען השירה והאמנות בעולם המלוכלך שלנו מוכן להתמודד עם זה.

המשוררים והקוראים צריכים להבין אחת ולתמיד:

כאן זה לא אתר "בננות " שבו כל מיני משוררות ומשוררים מפרגנים אחד לשני/יה ואיש אינו מעז להוציא דבר ביקורת ,משל היו עדת שימפנזות שעוסקות כל היום בפליית כינים אחד מהעור של השני .
לא רבותי ,כאן זה "רשימות " כאן זה העולם האמיתי .והמטרה כאן לראות מה טוב ומה רע .מי עושה את מלאכתו נאמנה בשירות ממלכת השירה ,ומי פוגע בשירה ואגב כך במיליוני עצים שהושמדו עבור ספרו ומליארדי שעות תשומת לב של קוראים שלא יוחזרו לעולם.
הגרוע מכל פוגע בעצמו מאחר שיכול היה להיות טוב יותר. .
ועל הפגיעה הזאת אין סליחה ואין מחילה.
אבל יש להבין ,כאן אני מבקר לא אדם ויוצר שתמיד יכול להיות טוב יותר אלא יצירה ספציפית .מטרתי היא לא לפגוע בגופו של יוצר אלא לשנות ולשפר למען ממלכת השירה. .
אחרי הכל תמיד יש יום חדש ,וזריחה חדשה.

אז הנה למשל הספר "פואמת ההתאהבות" של אריק א.
אריק הוא משורר מוערך מאוד מאוד,במיליה שממנה אני בא. למרות שרק. מעטים קוראים אותם, ומעטים עוד יותר מבינים את השירים שלו.

 
אריק הוא גם העורך של כתב העת "עמדה". שהוא כתב עת מוערך מאוד..
ועכשיו הוא פירסם קובץ שירי אהבה שזה ז'אנר המועדף עליו . .
פואמת התאהבות
אם הייתי מייעץ לאריק א. לפני כתיבת הספר אז הייתי ממליץ לו על שתים- שלוש שורות מן הספר הראויות לפרסום בכתב העת "עכשיו".
אבל בהחלט לא  לפרסם את כולו כפי שהוא .
אבל קבלתי את הספר וקראתי .

הספר כולו בנוי כסיפור אהבה בשירים
והנה קטע מתוכו תיהנו
( או שלא )

קטע 5.8
להכין
חביתה היא שמש על מחבת

קטע 5.9
טורף אותה כדי לשבר כדי
לשכח

קטע 9.3
ברגע שראיתי אותך התעלפתי


קטע 10
חללית אומגה מיסטריוזו 3 ממריאה
ממאדים
ונוחתת מיד על הגג אני יורד
פנים שבים להאדים

ועוד כהנה וכהנה

מה השטויות האלה אריק ?
לא יפה להתנהג ככה ולדבר ככה לציבור הקוראים.  
"חללית אומגה ממריאה ממאדים נוחתת על הגג ".
איזה גג? מה גג?
גג של איזו עיר?
ירוחם או דימונה?
שתי הערים הללו הן הכי קרובות לכור הגרעיני.אתה רוצה שהחללית תנחת בו ?
וחביתה היא שמש על מחבת. עם מלח? עם שמן סויה?
מה זה המשפטים האלה ? ביזיון לקורא ולכותב

הספרים האלה שהם סיפורים בשירים הם הכי גרועים. תכתבו פרוזה
בשביל מה לכתוב בשירים שהקורא תוך כדי קריאה כבר לא מוצא את הידיים והרגלים
תכתבו סיפור אהבה בנוי טוב עם עלילה ותוכן ולא שטויות של משפטים שאינם קשורים
וניתן להשאיר מהם רק שורה אחת ואולי עוד משהו.

דבר אחד טוב על הספר הכריכה יפה והמשפט בגב הספר
מבטך שרף אתמול את עיני
ומאז איני רואה

נשאר בזיכרון לנצח.

 אבל חוץ מזה כשכותבים ספר הבנוי מקטעים ממוספרים אזי כוונת המחבר שאני יכול לקרוא
כל קטע וקטע בפני עצמו ולא לקרוא את כל הקטעים כרצף שאם לא כן
הכותב היה כותב פואמה רגילה.
בספר הנוכחי של אריק אם היינו מוציאים את המיספור הספר כולו היה יורד
לכאוס

ומנגד אם אנחנו משאירים את המספור הקטעים הופכים לשטויות.

לא מתאים לאריק א.  .

פסק הדין :
הספר פואמת התאהבות הוא הספר החלש ביותר של אריק א. עד היום וכמו שגם מבקר השירה פרופסור גבריאל מוקד העיר  אם הם היו רוצים לפרסם אותו כמו שצריך,כי אז היה צורך להוציא ממנו מספר עצום של שורות..

אם נניח באיזה עולם דמיוני היה מתקיים דו קרב אקדוחנים ביני ובין אריק א. בכיכר המרכזית של עיירת ממלכת השירה בשאלת איכותו .הייתי יורה בו ללא הכרה קפצונים ואחר כך תוקע קפצון אחד אחרון בגופה , בגלל הפשע הזה כנגד עצמו וכנגד עולם השירה.  
כי מאריק א. תמיד מצפים להרבה.  הרבה יותר.מעוד משורר.

עם הציפיות באה האחריות לקהל הקוראים וממלכת השירה.  .

 

 

ראו גם

פואמת התאהבות

 

אריק א. משורר האהבה והאימה

 

 
המשורר אריק א.. צילם יחזקאל רחמים

התעלומה של "ספר הישר "

 

 

הספרים האבודים של התנ"ך

 

כחובב ספרים מסתוריים מוחרמים ואבודים באופן כללי ,יש לי ענין רב בכל הספרים האבודים שמוזכרים בתנ"ך.
במקרא מוזכרים ספרים שונים שעליהם הסתמכו והתבססו כותבי התנ"ך ,ושהיו מן הסתם מוכרים לקוראיהם הראשונים.
אך ספרים אלו לא היגיעו לידינו . ומה בדיוק היה בהם נשאר בגדר תעלומה  שבה התחבטו רבים וטובים לאורך הדורות.

אנחנו יכולים רק להניח שמה ששרד בתנ"ך ,היה המיטב שבמיטב.

אבל אנו לא יכולים להיות בטוחים בכך.

 מה שברור הוא שכמה מאותם הספרים האבודים היו מוזרים ומסקרנים  ביותר.  
  במקרא מוזכרים  ספרים כמו "ספר מלחמות ה' " שמן הסתם היה ספר מיתולוגיה עברית קדום. .

ומוזכר שם גם "ספר הישר ".
 אמנם ספר בשם "ספר הישר"  פורסם שוב בימי הביניים אך אין לו שום קשר לספר הקדמון והמסתורי בשם זה שמוזכר בתנ"ך פעמיים.
חיים מזר חוקר מומחה של התנ"ך שעסק כאן ברשימה קודמת בספריה שאולי הייתה לשלמה המלך ,  מנסה לפענח את תעלומת "ספר הישר" שמן הסתם היה חלק מספריה זאת   ומציע שהמדובר היה בספר הדרכה צבאי קדמון..

בעתיד ננסה באתר זה לתהות על קנקנם של ספרים אבוד ומסתוריים נוספים שהיו בספריות של שלמה המלך של בית ראשון ושל בית שני ושלכאורה לפחות נעלמו ואינם.  . .

יהושע פוקד על השמש לעצור בסגיפור שהופיע במקור ב"ספר הישר"  .ציור מאת הנרי היו

 

 

התעלומה של ספר הישר

מאת חיים מזר

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה'…, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו, הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר. וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים
יהושע י' 13-12

פעמיים מוזכר במקרא ספר מעורר סקרנות והוא ספר הישר.לא נמסר מי כתב אותו,מתי הוא נכתב ולשם מה. הדרך היחידה ללמוד משהו על ספר זה היא לבדוק באיזה הקשר הוא מוזכר.הוא מוזכר בפעם הראשונה בספר יהושע בפרק י' בו מתוארת מלחמתו של יהושע במלכי האמורי שעה שהתקיפו את הגבעונים.בפסוקים 12-14
נאמר:"אז ידבר יהושע ליהוה ביום תת יהוה את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון.וידום השמש וירח עמד עד יקום אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר .ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ יבוא כיום תמים".
: "וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר: לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר".

שמש בגבעון דום .ציור מאת גוסטב דורה.

המקרה השני נמסר בשמואל ב' א'.בעקבות מותם של שאול ויהונתן בגלבוע בפסוקים 16-17 נאמר:"ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו.ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר.הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים".
אזכור שלישי של ספר הישר מופיע בתרגום השבעים שם נאמר שתפילת שלמה בחנוכת המקדש לקוחה מספר הישר ,אולם איזכור זה אינו מופיע בגרסה העברית של התנ"ך.

דוד מקונן על יהונתן ,בקינה שהופיעה לראשונה ב"ספר הישר".


בשני המקרים האזכור הוא בהקשר צבאי.מכיון שהאזכור הראשון הוא בימי יהושע מדובר בספר שהיה מוכר לפני תקופת ההתנחלות.הרושם הוא שמדובר בספר הדרכה צבאי.

מה שיוצר רושם זה הוא הכתוב בשמואל ב'. הקינה שבאה בעקבות פסוק 18 נוגעת בקרבות .המילה "קשת" היא שם עצם נקבי והמשך הפסוק הוא "הנה (בלשון נקבה) כתובה על ספר הישר",הרי שבספר הישר ישנה התייחסות לכלי נשק זה.מה אפשר לכתוב על קשת? מבנה,אופן ייצור ודרכי שימוש. בעת העתיקה נהוג היה להילחם בשעות היום.

הפסוק המפורסם "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" מתאר מצב של אור יום וחשכת לילה באזורים סמוכים גיאוגרפית,מצב שהוא בלתי אפשרי בכלל.יכול להיות שיהושע במלחמתו השתמש באמצעים פירוטכניים ליצירת אפקט של לילה לצורכי הסוואה והתקפה.פסוק זה לא היה יותר מאשר סיסמה אותה העביר לחלק מכוחותיו להשתמש באמצעים הפירוטכניים.גם בספר יהושע מופיעה המילה "כתובה" (בתוך המשפט "כתובה על ספר הישר"). למה בלשון נקבה? האם בספר יהושע המקורי,או המקור שעליו נסמך ספר זה, היה משפט נוסף או שם עצם נקבי לפני ההתייחסות לספר הישר? נראה שקטע זה אבד במהלך הדורות.

מבחינת הסיפור מי שניהל את הקרבות המתוארים בספר יהושע הוא יהושע בן נון.

מבחינה היסטורית ישנן הרבה שאלות ותהיות אם אכן היה אדם כזה.יכול להיות שהיו מספר מנהיגים צבאיים שהיו מעורבים בניהול מלחמות אלה ומחברו או מחבריו של ספר זה ייחסו פעילויות צבאיות אלה לדמותו של יהושע בן נון  או מי שניהל את הקרבות נגד האמורי הוא שהשתמש בספר הישר.

מאין בא הספר? הכוחות שעמדו לרשותו של יהושע לא היו כוחות צבא מדינתיים.כוחות בעל אופי כזה היו בבבל ובמצרים וסביר להניח שהיו בידיהם מדריכי פעולה ליצור כלי נשק ,אופן השימוש בהם וטקטיקות לחימה שונות. יהושע או מי שניהל את הקרבות הכיר ספר זה ואימץ אותו לצרכיו.
ניתן לנחש שהספר היה קיים עדיין עד ימי חורבן בית ראשון כאשר נכתבו הגרסאות הראשונות של ספרי שמאל ומלכים המוכרים לנו ( שלדעת רוב החוקרים חוברו בימי המלך יאשיהו במאה השביעית לפני הספירה כנראה על סמך חומר שהוכן בימי המלך חזקיהו במאה השמינית לפני הספירה ואולי אף בימי דוד ושלמה במאה העשירית לפני הספירה).

ומן הסתם ספר זה כמו ספרים רבים אחרים היה שמור בספריית בית המקדש ואולי שם נתקלו בו כותבי הספרים הללו.
אולם לאחר שריפת המקדש בידי הבבלים שבה מן הסתם אבדו לתמיד ספרים רבים שהיו קיימים רק שם  בכתבי יד בודדים בלבד אבד מן העולם גם ספר הישר..  

 

ספר הישר -

אבל השם חזר והופיע לעתיד כשם של ספר מימי הביניים על עלילות גיבורי התנ"ך וכשם ספר השירים תנכיים של "נתן יונתן "שירים על ספר הישר". כך שעם כי תוכנו של "ספר הישר המסתורי אבד ואיננו ,הרי זכרו נשמר הודות לשני אזכורים אגביים במקרא . אנחנו יכולים לפחות לתמוה לגביו ולקוות שאולי  יום אחד יגלה אותו ארכיאולוג בר מזל.

ראו גם :

ספר הישר בויקיפדיה

מהו ספר הישר

האם היה ספר הישר "ספר בראשית "?

ספר הישר שמימי הביניים

שירים על ספר הישר מאת נתן יונתן

הספריה של שלמה המלך

 

אני הוא הפרקינסון

 

 

אליעז סגל יליד 1963 , מתגורר באשדוד. בעל תואר ראשון בפילוסופיה ודוקטורט בפסיכולוגיה קוגניטיבית .ועסק בתחום הקוגניציה האנושית ובפתרון הבעיות .  לימד סטטיסטיקה ופסיכולוגיה בארץ ובארה"ב. פרסם במגזינים מקצועייים בנושאים: יצירתיות בפיתרון בעיות ופילוסופיה של הפסיכולוגיה.

..לפני  שש שנים הוא חלה במחלת הפרקינסון  ועבר טלטלה קשה בחייו.

לאחר מכן החל לכתוב שירים .

לפני כשנה  הוא עבר ניתוח השתלת קוצב מוחי ששיפר את מצבו להפליא.

בימים אלו יצא לאור ספרו הראשון "שירים ראשוניים " בהוצאת גוונים. הוא ממשיך לכתוב.

והנה כמה משיריו שבהם הוא  מנסה לפתור או לפחות להבין  את בעית מחלת הפרקינסון והשפעתה על המוח האנושי.

.

אני הוא הפרקינסון

מאת אליעז סגל

אֲנִי הוּא הַפַּרְקִינְסוֹן
וְהַפַּרְקִינְסוֹן הוּא אֲנִי.
הָרוֹפְאָה הַיָּפָה,
עֵינֵי אֲגַם לָהּ
זֶה מַה שֶׁהִיא אָמְרָה,
אִם A אָז B
אִם B אָז A
תָּבִין וְתִסְבֹּל
תִּסְבֹּל וְתָבִין,
תְּהוֹם אַחַת,
אֲנִי אֶחָד,
כְּאֵב
אֶחָד.

פרקינסון

*
אני חולה פרקינסון
זוהי מהותי
זהו עולמי
מכאב לכאב
ממחשבה למחשבה
ממחשבה על כאב
מכאב על מחשבה
משיתוק לשיתוק
מרעד לרעד
משיתוק לריקוד
מי אני?
אני מעדיף
להסב לשאלה את גבי
מאידך אני יכול למנות מה שלי
אהובה אחת, שלושה ילדים
הורים
אח
כמה שירים
רעיונות לא מוגשמים
דוקטורט שלם
בגדים
נעליים, סנדלים
גוף לא מושלם
ככל האדם
קוצב מוחי
וסוכר בתה שעכשיו
ימתיק אותי.
.

פעימת הכאב

פְּעִימַת הַכְּאֵב
אָמְרָה לִי
אֲנִי פֹּה וְאַתָּה פֹּה,
בְּזִירַת הָרֶצַח אַתָּה מְנַצֵּחַ
בְּזִירַת הָאִגְרוּף תַּפְסִיד תָּמִיד;
וַאֲנִי כָּל שֶׁרָצִיתִי
הוּא לְהַקִּיז מְעַט
דָּם מִסַּהַר
כַּמָּה יָפֶה
אָדֹם עַל רָקִיעַ שָחוֹר
שֵׁפֶל וְגֵאוּת בְּעוֹרְקַי
יָגוּאָר אוֹרֵב הַלַּיְלָה
לִטְרֹף אֶת כְּאֵבַי.

מכוון המשוררים

הוּא בִּקֵּר אֶצְלִי הַלַּיְלָה
מְכַוֵּן הַמְּשׁוֹרְרִים.
גּוֹבֶה רַק מְעַט
כְּמוֹ מְכַוֵּן הַפְּסַנְתֵּרִים
קָדַח בַּקַּרְקֶפֶת
עַד הַגִּשְׁרוֹן* וּמִשָּׁם
לִשְׁנֵי הַמֹּחוֹת יַחְדָּו
הִזְרִים קְצָת קֶצֶב
לְסִלּוּק הַמֵּתִים שֶׁבְּתָאֵי הֶעָצָב
פִּזֵּר בְּמִלְחִיָּה מְעַט אַשְׁלְגָּן.
הַסִּינַפְּסוֹת מַמָּשׁ רָעֲבוּ רִעֲנוּנָן.
בַּבֹּקֶר הַמּוּזָה זָרְחָה
וְהַשֶּׁמֶשׁ פָּרְחָה מְלוֹא מֻזְהָבוּתָהּ
שִׁיר מֻפְלָא שֻׂרְטַט בִּלְשׁוֹנִי
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה הוּא שֶׁלִּי.
בַּלַּיְלָה הַבָּא הִשְׁאַרְתִּי תֶּשֶׁר
הוּא אָסַף אוֹתוֹ שׁוּב מִן הַגֶּשֶׁר.

*
גשרון הוא הקורפוס קולוסום, המחבר בין שתי
ההמיספרות במוח, יש האומרים שני המוחות.

 

ראו גם

 

הספר "שירים ראשוניים "

הבלוג של אליעז סגל

הגודל לא קובע שושנה ויג על אליעז סגל

ויטגנשטיין ואני :עוד שירים של אליעז סגל

 

מחלת הפרקינסון בויקיפדיה

אליעז סגל