הנביא מעזה

 

 

להלן פרק נוסף מספרו של  חוקר השבתאות הפרנקיזם אלי שי "משיח של גילוי עריות " שפרק ממנו כבר פורסם באתר זה. שפרק ממנו  "הולדתו של משיח שקר " כבר פורסם באתר זה.
זהו הפרסום הבלעדי הראשון אי פעם של הטקסטים הללו ברשת
כל הזכויות שמורות למחבר

שבתי צבי היה משיח השקר המפורסם ביותר בתולדות עם ישראל , אבל הוא ומעריציו הרחיקו לכת הרבה מעבר לכך הוא ונביאו "נתן העזתי " טענו ששבתי צבי הוא לא פחות מישות אלוהית שבני האדם הפשוטים סביבו אף אינם מסוגלים להשיגה באמת.
מתנגדיו של שבתי צבי לחמו בו ובמעריציו מלחמת חורמה נפשם נקעה מכל רעיון שישות אלוהית כל שהיא תשלוט ישירות בבני האדם ותחסל כל אפשרות לויכוח. ונקודת המוצא שלהם הייתה, כתמיד, ברורה ומוצקה :רק בני האדם והם לבדם יכולים לנהל ולקבוע את ענייניהם ואין שום צורך ואין שום מקום לישות שמתחזה לאלוהית או מה שאף גרוע הרבה יותר ,אלוהית ממש בשביל זה. יהיה שמה ישו או שבתי צבי או מה שלא יהיה. בני האדם צריכים ויכולים לעשות את העבודה בעצמם.
שבתי צבי התאסלם ומת .תלמידיו גוועו אבל עד היום יש לו מעריצים במקומות שונים  בעולם וברשת והעניין בו ובאישיותו לא פסק מעולם.
רק לאחרונה פורסם ספר של"יומני שבתי צבי ". אולם כמדומה שהדמות המעיינת באמת בתנועה השבתאית הייתה לא של שבתאי צבי עצמו , אדם בינוני בתכלית  שמעולם לא היה מסוגל לחבר ספר משל עצמו ושעצם שפיותו היא עניין שנוי  מאוד במחלוקת, אלא  הדמות של האיש שיצר את התנועה נתן העזתי ,האיש שיכולתו בפרסום וביחסי ציבור הייתה כה גדולה עד שכמעט הצליח לשכנע עולם יהודי שלם שאותו בחור יהודי בינוני מוזר מאיזמיר אינו אלא המשיח . והוא הצליח לחזור ולעשות את מעשי הלהטים הפרסומיים שלו שוב כאשר אותו משיח התאסלם כדי להציל את חייו .ואפילו אז הצליח נתן העזתי במעשי להטים של איש יחסי ציבור גאון לשכנע קהלים גדולים שגם מעשים אלו הם חלק מהגאולה ולמעשה לשכנע ציבור ענק ששחור הוא לבן ולבן הוא שחור ,פשוטו כמשמעו . .
לעניות דעתי יש מקום לראות בנתן העזתי את גדול אנשי יחסי הציבור בכל הזמנים ובמיוחד בהתחשב בעובדה שהחומר האנושי שעימו היה עליון לעבוד ,שבתי צבי,  היה בינוני  כל כך ונשאר כזה עד סוף חייו. .
ובכל זאת הצליח נתן לזמן מה ( כ-100שנה!)  לשכנע את הציבור היהודי הן במזרח והן במערב שהמדובר במשיח צדקנו. 

שאול התרסי –פאולוס בהשוואה מעולם לא הצליח אפילו להתקרב לזה .

כל  יורשיו  המודרניים של נתן ,כל אותם אנשי יחסי הציבור המודרניים ,רני רהב ,  מוטי מורל ושות' הם גמדים עלובים בהשוואה ליכולת הפרסומית הזאת שגילה נתן.

ספריו העיקריים של נתן העזתי כוללים את ספרו הגדול והמזעזע "ספר הבריאה " שהוא מעין תשובה שבתאית ל"ספר יצירה 'שערי הדעת' ו'דרוש התנינים' על הזהר, בהם נפרסות דעותיו החדשניות שנתן ראה בהן המשך של תורת האר"י. בתורתו תופסת מקום מרכזי הביוגרפיה של נשמת המשיח ושל נשמתו שלו. הגילגולים שעברו נשמותיהם מתחילים מתקופת הבריאה ועד להתגלות אור המשיח בגוף אדם. הוא מייחס לנשמתו ולנשמת שבתי צבי משמעויות קוסמיות. נמצאים רק בכתבי יד ומן הראוי שמישהו יוציא אותם לאור בדפוס.
בעברית מודרנית ניתן למצוא את :
בעקבות משיח : אוסף מקורות מראשית התפתחות האמונה השבתאית / אברהם בנימין נתן בן אלישע המכונה נתן העזתי; מכתב-היד גרשם שלום.הוצאת ספרי תרייש ,1944
מחקר חשוב על נתן העזתי בוצע בידי אברהם  אלקים :
סוד האמונה בכתבי נתן העזתי / חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, מאת אברהם אלקיים, בהדרכתו של פרופ' יהודה ליבס ; הוגש לסינט האוניברסיטה העברית, כסלו תשנ"ד.  

 


אלי שי הוא דוקטור בספרות ובחקר הקבלה.אך הפרק הנ"ל מספרו הוא יוצא דופן ,בהיותו ספרות יפה ולא מחקרית דווקא כמו מרבית הפרקים האחרים בספר.
הטקסט אינו אמור להיות חד ערוצי כלומר או עיון או פרוזה או שירה ואינו אמור להנהיר את עצמו עד תומו ולהיגרס מראש לתוך תוכנת תודעה מוכנה של ההוצאה שהרי מדובר במיסטיקה שמעצם טבעה היא בעלת תפישה שונה לחלוטין של המילה. המילה אינה מתפקדת כאן כסמן של תוכן מילולי מתוקשר בלבד, אלא ככלי מאגי פואטי שנועד להשפיע על התודעה
לחולל במקביל שינוי במציאות. זו תפישה שקרובה יותר לשירה ולתנועות כגון דאדא וסוריאליזם
חלקים מן הטקסט הזה כתובים למעשה כנוסח שירה והמחבר היה מעוניין שמי מן הקוראים ילחין אותו. מי שמעוניין מוזמן ליצור קשר עימי.

את הספר "משיח של גילוי עריות " אפשר להשיג ישירות  בצורה מוזלת דרך המחבר :

על  פי הדואר האלקטרוני הבא

nathangaza@yahoo.com

נא לכתוב בשורת הנושא – משיח של גילוי עריות

או

ת"ד 4358 סניף הדואר שופן ירושלים

 

 

 עורב עזתי שחור 


רוח מעלעלת בתמונה הפנימית על הגג בפטרה

 

 

מאת

דוקטור אלי שי

 
"כה מוכה, עד שהאבל בשיריו נתן כבר אות-\…
'הן נביא הנך', אז סחתי, 'אם שטן או עוף – אחת היא!"
(אדגר אלן פו – 'העורב', תרגום; חנה ניר, דגש א.ש).

באור דמדומים על הגג של מלון פטרה, ליד שער יפו, תלוי מעל לכניסה לשוק של עיר העתיקה, אני מתבונן בתמונת נתן עזתי מתוך ספרו של הכומר ההולנדי תומס קונן (הו מושיענו ישו הקדוש – על דבר "ציפיות השווא של היהודים כפי שהתגלו בדמותו של שבתי צבי – זה האיש שהכריז ברוב חציפותו על עצמו שהוא המשיח ועורר כל דבר השטות והשיגעון הגדול הזה, שאינם אלא "מעשה השטן שהתענג להכות את העם קשה העורף והקשוח בסנוורים גדולים", כדעתו הקצרה של בעל הכרוניקה, שהריץ את דווחותיו אל "האחים המכובדים אשר על ענייני הכנסייה הנידרלאנדית", בחותמו תחת שם כריסטוס האדון).
פעם חשבתי כי אפשר שמתבקש ממש לקחת תמונת דיוקן הנביא לעזה, לנסות לתהות שם על קנקנו בשוק של העיר שהעניקה לו את שמה, אחרי הכול נתן ראוי להיחשב כעזתי הנודע ביותר בתולדות המיסטיקה היהודית. אקום אסתובב בשווקים, אלינה באכסניות המאולתרות, שם אראה אותו לאנשים, כבלש ממדור לחיפוש קרובים נעלמים, השולף פתע בקיוסק קלסתרן ו ""מבוקש"  
 מקומט (חשוד, נעדר, או מבוקש) ושואל בשבריר ההפתעה; מוכר לך האיש?! והרי נתן, כמנהיגה של כת מחתרתית חתרנית, ראוי לתחקיר נמרץ שכזה, אבל אחר-כך נמלכתי בדעתי בסוד ונשמרתם לנפשותיכם מאוד.


מכל מקום, העזתי, התמונה האמיתית הכמעט יחידה; בדומה לשבתי צבי הוא משופע באיורים דמיוניים, בדומה למשיחו נותרה מראיתו האותנטית בשערי ספרו של קונן, אמסטרדם 1669 (חרותה על לוח נחושת מעשה ידי אמן, כהשתבחותו של המוציא לאור, אחד יוהנס ואן דן ברך – מוכר ספרים ליד בית מועצת העיר).

 באביב נסעתי לאמסטרדם לספריית רוזנטליאנה, רק כדי לעלעל בעותק המקור שנותר מספרו של קונן שגודלו כמין סידור קטן. "התמונות של המשיח ושל הנביא אינן מעשה ידי המחבר", כתב המדפיס בדברו אל הקורא, "אבל הגיעו אלינו מידיים נאמנות".

שבתי צבי .

שניהם מכוסי ראש, אך כנגד הטורבון הקלוע הפתלתל של ש"צ, נתן שראשו מכוסה תדיר בטלית, נראה עתה כחבוש כאפייה נטולת עקאל, ולפיכך היא משתפלת על מצחו כבלורית מקווקוות, מקיפה את פניו הנדמות כעוטות חיוורון נצחי, וצונחת על כתפיו כאדרת שיער סדורה היטב. להבדיל מגואלו הוא נטול חתימת זקן, חוטמו צר ארוך וישר, שפמו דק וכמו מחדד עוד יותר את הארשת המרוכזת הנחרצת מאוד. אין בו מן הבהייה העגלגלה התועה של ש"צ, אלא איזה ריכוז מדויק וחותך, הנעשה מודגש עוד יותר מכוח גופו הכחוש, הנערי המיסב מתוח וזקוף אל מול הצופה. המשיח ונביאו, שניהם אוחזים ספרים פתוחים, מצביעים על שורה בכתוב, שניהם צוירו בידי אותו צייר, באותה תנוחה, באיור שעוּמד באותו פורמאט, עם אותה מסגרת של כיתוב תמונה למטה, המשמשת מעין שולחן ומצבה.
(ובספרו של קונן עוד נוספו להם שני שירי לעג קצרים ומחורזים; הראשון, שכותרתו על 'תמונת אותו האיש', אומר; "זהו שבתי צבי, התקווה אך לשווא/ שר לבית יהודה האומלל אשר היה לאכזב;/ לנגד אל ואדם מומר חובש תרבושו,/ במקום עטרת זהב – תורכי לבושו". והשני, שכותרתו 'על תמונת הנביא נתן איש עזה', קורא; "הנה נתן. שלום וחירות לכל הבטיח/ והכריז באוזני העם על שבתי המשיח/ מבשר בוא השמש, שדעך פתאום/ במימי הבוספורוס…/ אימה חשיכה גזרה חמת האלוהים/ לפנים על נביאים אשר שקר מנבאים").
במושגי עידן המכיר יותר את אמנות הצילום, ניתן לומר כי שניהם הוצבו באותו סטודיו, מאחוריהם וילון עם קצת קפלים בצדדיו, המופשל בקצות התמונה, ומבעדו ניבט מדף כמעין צוהר אחורי המעניק לציור עומק נחוץ. שניהם אף הולבשו באותו מלבוש, באותה חולצה מרובת כפתורים, אלא שהגלימה העליונה של נתן הדוקה, חתוכה בחדות וכמו מחויטת יותר, וזו של ש"צ עגלגלה רפויה ועוטפת את גופו ברכות. הגואל ניבט אל הקורא כשראשו בשמאל וספרו בימין, והוא אוחז את הספר כמראה פתוחה, פרושה למבטו של המתבונן. נתן יושב הפוך, לפיכך סִפרו קריא פחות מבחינת המסתכל, ואצבעו המורה על הכתוב כפופה ומעוקמת, כמבקשת להצביע על נקודה אחת בלבד. השניים עוצבו במסגרת נוסחאות פרי איקונוגרפיה נוצרית, אך אפשר שהתמונות הללו, או אלתורים וגירסאות שלהן, מן הסתם בלא הכיתובים הלועזיים, שימשו בהזדמנויות אחרות ליצירתה של איקונוגרפיה שבתאית ריטואלית. וכך נישאו בריגשה בידי המאמינים, הונפו בהתוועדויותהם כספרי תורה, ליוו בטלטלת המסעות את חבורת מלאך וחסיד בעלייה סחופת הייסורים לארץ הקדושה, הוצפנו בסידורי תפילות מיניאטוריים ובעומק קופסת התפילין, התבלו מיושן ונטענו קדושה יתרה כמעין שרידים קדושים מתפוררים כרֶליקוִיות עבשות, נדדו ממורטות בדרכים במרחקים שבין שאלוניקי לפודוליה – אל 'קיני המחתרת של הכת הארורה', עד שהודחו לבסוף ממעמדן הבלעדי כשהמשיח השלישי – פראנק החל שולח את תמונת בִּתו העלמה המהודרה הגבירה הבתולה – חוה והנה היא מעוטרה ברוב חן, כמדליון, כשְֹכיית חמדה בארוקית, מלווה בתלתל משערה, ובמקום המחול המעולף המכרכר בעייפות מסביב לתמונות המצהיבות של המבשר והגואל, החלו המאמינים מרקדים במשנה מרץ סביב אשה עלמה חשופת שָׂד שכתר תורה לראשה.
קונן לא נטה חן וחסד מיוחד לנביא ה'מחשכים' ולמשיח ה'כזבים', הגם שהציתו את סקרנותו, ואפשר שהיה מעוניין להציג את ש"צ כבריא בשר כדי להפריך את השמועות החסודות על נטייתו לתעניות ממושכות משבת לשבת. בדומה למתנגדים ביקש מן הסתם להציגו כבדאי, כאיש אשר מחביא בכיסיו מזונות שהוא נוגס בהם בגניבה בעת שבירות צום חשאיות. (ואכן עלון חדשות גרמני מאויר מאוגסבורג 1667, המלעיג על גואל היהודים, מתאר את הפשטת המשיח מבגדיו בידי אנשי השולטאן, המגלים בחיפוש בביטנת כיסיו מזווה מאולתר של ביסקוויטים ששימשו אותו בעת צומותיו הארוכים עד כדי לעורר השתאות).

 נתן לעומת זאת נראה בתמונה שבספרו של הכומר ההולנדי, צנום כראוי לאדם שהתמחותו במרשמי תעניות ממושכות, ועם זאת קונן כתב על המאור הקדוש; "החשיך עיני אלפים וטימטם שכלם של רבים לאין ספור". במבוא למהדורה העברית החדשה לספרו, כותב יוסף קפלן, כי "כבן נאמן לתרבות ההולנדית בת זמנו, ידע… להעריך את כוח האמנות התיאורית ועל כן צירף לספרו שתי תמונות מעשה ידי אומן נוצרי".
למען האמת מצויה תמונה נוספת של נתן החשודה כאמיתית והיא צוירה בידי ספן שראה אותו בעזה ב26- ביולי 1665; כאן הוא חבוש טלית ארוכה ומפוארה, אלא שבמקום ספר הוא אוחז קרן מעוקלת, כעומד לבשר באמצעותה על הגאולה ולהוריק ממנה שפע ברכה; אצבעותיו ארוכות ומעודנות, שפתיו חושניות ובשרניות והוא נראה עגלגל יותר כמין סאנטה קלאוס יהודי. שתי התמונות שונות והגם ששתיהן מוחזקות כאמיתיות ואף קיים דמיון מה ביניהן, הנה נתן של הצייר-המלח בעזה, מדושן הרבה יותר – מנתן המאוחר שהונצח באיזמיר, הנראה באורח מוזר כצעיר וככחוש יותר, ואולי רזה מחמת מסעותיו ודיוקנו כמו איבד שנים מפאת קיצוץ זקנו. להבדיל מנתן שבספרו של קונן, נתן המוקדם של הספן בעזה, בעל זקן קצר, ואכן על-פי עדותו של קונקי; "פניו כלפיד אש יבער ושער זקנו כמו זהב", ולפי פרשנותו של שלום – הגוון המוזהב הזה הריהו צבע מצוי ביותר ביןאחינו בני ישראל  יהודי אשכנז דווקא. מבחינת אמנות הדיוקן, העיצוב וההעמדה, נתן שבאיזמיר הוא כמעט תאומו של שבתי צבי מן התמונה המקבילה אצל קונן, ואולם מבחינת טיפוס האישיות נתן השמנמן שבעזה – קרוב הרבה יותר למשיחו העגלגל.
עניין זקנו של נתן הרבה להסעיר מכל מקום את הרוחות; צייד השבתאים הנודע – עמדין, קבע בתוקף בהסתמך על הציור הראשון, כי היה נטול חתימת זקן. תיאורים דמיוניים של הנביא והמשיח לא היטיבו עימם; באיגרת צרפתית מקושטא מתואר הראשון כמכוער בתכלית, לא תואר ולא הדר לו, מזיל ריר, לוקה בפזילה ודולף עיניים ובדיוקנאות משוערים של השני, הוא נראה כגבר שפניו אינם נאים, שפמו מפואר וזקור וזקנו דליל.

 כמעט בכל האיורים הפנטסטיים עוטה נתן טלית; בעלון גרמני היא נהפכת למעין ברדלס, והנביא אוחז מקל דמוי חרב, מנצח על צבא גדול, מוליך את עמו לארץ הבחירה כנזיר העומד בראש מסע צלב חדש. בעלון אחר מאותה שנה מהוללה (1666), הגלימה שעל ראשו הולכת ומתארכת, והוא נראה לאחרונה ניצב בנוף דקלים, נוכח משיחו הנדמה לליצן מהורהר ששכח את תמליל הבדיחה. התמונה בספרו של קונן מתוארכת לאיזמיר, אביב 1672, ולהשערת שלום אפשר שנתן התגלח בניסיון להסוות עצמו לאחר ההמרה.
כעבור שנים ארוכות מאוד, הופיע כזכור בבגדאד בחלומו של חכם הרזים הבבלי; קשיש בכעשור מהגיל שנפטר בו, אך שוב העלה בשר, ועדיין הוא "חלק ואין לו זקן". בכל זאת הצטייר כיפה תואר ויפה מראה; עודו רדוף מאוד ולדעת החכם פתייה, השכיל להשחיל בעורמתו בכתובים שונים בספר 'חמדת ימים' רמיזות על היותו מגורש "היום מהסתפח בנחלת ה'", לצד איתותים על מחברותו שהצפינה בחוכמה ופיזרה בכל מיני צופנים, כגון במילים; "ומאורות נתן סביבות עוזו".
(ואכן 'חמדת ימים' אוצר יסודות שבתאיים, אך אינו מפרי עטו של נתן).
אבל עכשיו כבר ערב, יורד מחשיך את הגג של פטרה הוטל וסלסול המואזין מרעיד רפאים המסתתרים בעומק תחתיות בבריכת הגרוטאות על שם המלך חזקיהו שלמרגלות המלון. שואל נוגה אור עששית מתרמילן שנטה את אוהלו הסגול על הגג הפרוץ לרוחות (הוא שומע שירי גאולה לציון משל בוב מארלי מתוך טייפ המונח על מדף של מקרר ישן נטוי ופתוח, ומעליו נכתב על שלט קרטון; 'אנא בלי דת, בלי פוליטיקה, מאנשי הגג!') , אני מנסה לקרוא את עומק פני נתן מתוך התמונה שבספר, עד שפתע נעות שפתיו הרזות המדויקות ואיזו חיוּת מנפישה נכנסת בהן, שאז הוא דובר עמדי בקול עתיק צרוד ומלחשש מאוד, כמדומה שהוא אומר;
וזאת להודיע באמונה קושט אמרי אמת, העיקר הגדול שיש לי, כי מצעירותי הייתי אני הפרשן הכתבן, ועודי האיש של המילה, מבין אתה מדעתך, לא הדבר כשלעצמו, אלא הקול קורא, נביא המבשר שעתה עכשיו ממש הוא קץ האחרון בלא כל ספק. ראה דרך משל האופן בו אני מחזיק זו המילה האחת היחידה באצבע הכפופה המעוקמה המונחת עליה, לא כמו אהובי גואלי חביבי כבבת עיני , שאצבעו פרושה נאווה ישרה לפניו, כאומר הספר בא להעיד עלי, הוא האספקלריה שבה משתקפת מראיתי. אלא אני נושא העדות במילה, והוא הדבר שמעידים עליו, ואני נקלותי מהתיר שרוך נעליו ומעולם לא רדפתי אחר תאוות גשמיות ותודה לאל יש כמה עדים נאמנים שיעידו עוד נוסף על כל זה.
כה היה הדיבור הנדבר ממנו ואולי בדיעבד, כך עלה בדעתי, כי נתן הזה הדובר אלי – אפשר שהינו מדבר לא מכוח התמונה, אלא מכוח המילים שקראתי עליו וממנו, המעצבות את הדרך שבה הוא נשקף לעומתי מתוך הציור. ("בחשכת חצות הלילה, כשאני, לבי עלי רע,\ בגווילי חכמה נשכחת התעמקתי אות באות"). ועל דבר אותו הספק עונה, מגיד לעומתי זה עזתי שמן התמונה, בעודו עומד גוהר מלחש בלאט לעבר אוזני; דע לך שאין לך התנצלות, שכל אימת שיש פרשנות הבאה מכוח המילה, שם בה בתוכה אני נמצא, דר בגוף האות עצמה, שהוא אהובי גואלי הנתון בתמונת הציור ואני רק המראה עליו, מבאר על איזה דבר נחוץ קשה ההבנה רחוק מן השכל שזר מעשהו מאוד לא יעלה כלל על דעת מחשבת אנוש, מבין אתה.
יושב האוהלים שעל הגג ניעור והוא מגלה עניין פתאומי בתמונה (- מי זה סבך? לא אינך אומר! תן להסתכל… ) מגלגל נייר לעישון, ממלמל; תמיד אני אומר די כבר
nevermore ועוד פעם מתמכר, שואל אם יש אש, מציע להתכבד.
("אז נדחס עד לסחרחורת, האוויר נמלא מור קטורת,\ ושרפים התנועעו בו בצלצול של עקבות"). שכבר נערב האור ועורב בודד מהפך במקורו נוקש קלות למטה בבריכה העזובה בקרבי קופסת סרדינים ריקה מרעישה כהמיה של הד, ויונה אחת לבנה יפה מאוד אך סחרחורה, מטפחת בכנפי עפיפתה על הגדר, קוטעת חוט האור והמחשבה, מטילה צללים על הספר הפתוח, על הספר הפתוח שבתוך הספר הפתוח, על תמונת הספר הפנימי, כמו הופכת אותו לתיאטרון צללים, מהפכת את הדפים נפערים למעני, ועתה הוא מתעלעל מעצמו עמודים על עמודים מכוח משחק הקרן, הכנף והרוח. הוילון שבפנים הציור מתנפנף, חושף את כתב הסתרים מתפענח והאור רוצד קודח כמו ההבהוב המוזר בסוף סרט ישן בין שחור ללבן, הולך ונעשה מוּקצן יותר וכבר שומעים את הפילם נחבט בין שיניי גלגלי ההקרנה, משחרר אחיזה, מחשב להיקרע, משמיע טפיחות של סוף קטוע ככנף מקרטעת, נותן סילואט צל עזתי המת קם אלי נתן לתחייה.
נעשה חושך ותרדמה גדולה נפלה עלי אחר שהייתי סגור מסוגר בדד מאחורי פרגוד נשקע במלאכת הכתיבה, מצטער על כֹח התנין הגדול, והנה אימה חשיכה גדולה בכל מחוז עזה ויבאו יצורי השרץ האנקה והכח והוציאו אור גדול מחביון עוזו, הנה רוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי והייתי מתחבט בין אימה נאפלה שגזרה חמת האלוהים לפנים על נביאים אשר שקר מנבאים לבין נוגה האור החיוור הניבט מדיוקן פני הנביא וככה נתנמנמתי מעט נח בהשקט באמצע ההסתכלות הלומדת מראה פני העזתי הנתון מולי מונח בתבנית הדף, ובתוך כך ראיתי עורב אחד גדול ועתיק מבולבל חבול רדוף נגוף נגוע מתהפך בעפיפתו ברוב עופה מעופה ומעולפה, לא מעורב עם שאר ציפורי עופות, אלא עולה בחיבוט כנף מחוף הליל ונוחת על הגג נחבא בין כנפי מעילי ("עוף מוזר, קודר כחושך, עז מראה, קדמון, שחור"), מחפש מ
חסה, שכבר החל נעשה קר אף כי באיחור אותה שנה, תר אחר מסתור במבט הזוי זר זוהר וקודח, אומר לי בתחנון בקול דק ונמוך כמלחש על חייו;
כתוב אותי טיפין טיפה ולך תהיה הצדקה לפני האל האמיתי אלי אם בחסדך תעשה תהילה להשם תיקון לנפשי שנתייגעה להושיעה בדברים, אשר שם דבריו בפי לבשר ענווים ולחבוש לנשברי לב, הוא עדי וסהדי, כי לא נמצא בפי לשון תרמית ואני נעלב ואינו עולב וכל דברי אמיתיים ולא בדויים בצדק כל אמרי פי ואין בהם רהבים חובל הייתי בעצמי אם היה לי ספק בנאומי כי הוא גואל האמיתי לנצח נצחים ואין בלעדיו וכל דברי עליו ברורים ומאירים כספירים באים בפירוש ולא בחידה בצדק ולא בבגידה. וכל מבוקשי להיות עושה רצון אבי שבשמים שגלוי וידוע לפני שער בת עמי עד כמה אני מצער עצמי מאבד עולמי טוב מותי מחיי.
וסהדי בשמי מרומים שכל דברי נביאות שהודעתי וכל הכתיבות שחיברתי, הייתי מעתיק בקולמוס – ראשון ראשון – אות באות ממש מעומק הכתיבות החקוקות בעור הצבי, פרושות בציור אמיתי בקשר אמיץ ברור כשמש ברקיע השמים בספר כתוב לפני באש שחורה על גב אש לבנה.
ידידי המהדר בנעימות אשריך ואשרי יולדתך אשריך בזה ובבא, אשר באת לעטרני ככה בחשכת הלילה ועתה החזרת עטרה ליושנה, שכבר עוד מעט קט ב' אלפים שנים למניינם ועדיין הוא חי בוודאי ואני הולך כנגדו, כי למענו אעזוב כל המוני עולם, מגוּעגע כסוף כמהה למגע לחצות מעבר הנהר וארצות הים והררי החושך ומחוזות הגנוזים שנאבדו, וקר לי מה מאוד מר, ארכובותי דא לדא נקשן, לבי דווה ואני מושלך בעפר, הולך דל ומטולטל ממקום למקום, נזרק לעזאזל, חובק אשפתות ממרר לנפשי המעונה וחשבתי אולי אנוח פה למעלה קמעא, אשתהה עימך בקרב בני עלייה ברשותך, שמא יעבור הנעלם המתעלם המתעלה, ביום בא מסיני וזרח משעיר, כחתן יוצא מחופתו מזהיר בשער בנזר האור הנוגה ממנו, ואהיה מצעק אחריו בעבור אהובי החמוד חיכו ממתקים וכולו מחמדים, מטובו הגדול חייתי, שבו חפצה נפשי בהתאוות גדולה אותו חמדה בחוזקה, או בלאט אתגנב נכרך כנייר נישא ברוח בעקביו, לאחוז שולי אדרתו של זה הנסתר לחוש ברטט הכוח הבוקע ממנו מרעיד מגבורתו, שלפעמים הוא מתנכר אלי בהתעלמות הגמורה עד שירדו מעיני נחלי הדמעה בבכיה גדולה באתי בחדר ואין איש עמדי מתי יבוא מלכי שאני אוהבו כה, לעתים אף לטורח עליו מרוב הכסיפות המפעמת בי.
משתטה שוטט אחריו, שונה עליו מחשבות בשנתי ולבי נעור דופק בקול המחמדים, מתהלך ברחובות ברסיסי הלילה נבלע שחורים כעורב, נסער סהרהר אחריו סחרחר והוא נסתתרה דרכו והלך למרחוק לנדודיו, חומק סר עובר זר מאיתי, שאני קורא אליו טופף דק על קצותיו נחלה מאהבתו והשוטרים המה דולקים על עקבותיי.
ובאשמורת הבוקר גלגל חוזר מקיץ אליו, נקרע מחבלי התרדמה, ריח בושם המושק שלו עודנו עולה באפי, פעמי קץ אחרון מדנדנים באצדעותיו וגופי נבער מאיתו, נצמא עד כי ישקני מנשיקות פיהו, כמהה לגעת במשיחי אל נקודת החותם השורף, אל אות המעשה הזר, אותו איבר המוצנע שבו, שיופיו לא נודע והוא כמִכוות האש, בעוד שדי עמדי בעלני דודי טביא דבי עילאי, לבי ורעיוני בחשק נבהלים, לחיקו בלעני הפך בי ונבעלתי ביד אדוני.
אשר על כן באתי ברתת בזיע בחלחלה בקידה על אפים ובהשחוויה בפישוט ידים ורגליים, ירוד עד עפר פרוע ופרום, אשאל נא מאיתו מענה, דוד עוטה התפארה, עטרת מלכא עילאה, אתנפל לפני הדום יפעת צבי בנוי לתלפיות – אם יתמהמה אחכה לו עד יענני, יכניסני לחופת דודים בעשר תנאים מופלאים, יען יבוא דודי אדום וצח ירד לגנו לערוגות בשמו, להתעלס עם בת נדיב, ובין שדי אילת אהבים שם מסבו, ויט אוהלו בל יסע יתדותיו לנצח, הוא משיח צדקנו ובחבורתו נרפא לנו, חיש מהרה ירחמנו יקום ויושיענו, כי שחה לעפר נפשינו, ישלח עזרו מקודש ומציון יסעדנו, למען תפארת שבת צבי קודשנו גואלנו מושיענו. אפריון עשה לו המלך שלמה, שעתה לא יקרא לו עוד אדונינו אלא אהובינו הוא אהובי קראו אהוב באהבת אשה לבעלה, הוא ולא אחר, הוא הוא גואל האמיתי אין מלבדו מלכא קדישא בעל האמת והאמונה הקדושה, הוא הגבר הוקם על כל ברכה ותהילה נעמה לי אהבתו משיח אלוקי ישראל ויהודה ריבון העולמים המליכו בכל מכל כל ידו הדה בא יבוא ולא יאחר במהרה בימנו אמן.
ובינתיים אנא ברוך חנני נא, שנפל ראשי שחה עטרתי מבלעדי מנחם, כתוב עלי אפילו במיעוט מילין ממש, חמש או שש עמודים מכוח זה הדיבור המדבר עמך שלום עתה אנא כתוב אותי ברוך הכתיבות ולו גם בקיצור מילין, בטלטלת הדרכים, ברכות הברכות בקולמוס מדלג על ראשי ההרים, רק מעט מראשיתי ושמץ מאחריתי הואל כתוב בטובך הנעים ראשית ידיעת התוודעותי לאותו האיש אהובי היפה כלבנה שאישו חמה איומה כנדגלות, נצבה שגל לימינו בכתם אופיר, באהבתו אשגה תמיד, שכבר לא נותרו הקוראים קדיש אחרי זולת קריעות העורבים והמרדפים אותי מבקשים לקרעני לגזרים מגיחים ממאורותיהם מתאווים ללוק את דמי והם קוראים לעומתי שטן נתן אשכנזי מצווחים שטנה קשה על נשמתי בשמש הגיהנום המלובנה למעלה מאבני המצבה.
ואני שפל הרוח נע ונד ומתהלך מאתר לאתר, מיטלטל ברגלי, עומד פה עמדך דל ועניו כעת בבגדי בלויים ומטולאים עוד מעט זמן קט עד ישקיף וירא ה' משמים ויוציאנו לאורה כי ביקשו אנשים נתעים לטורדני במקום בוקה ומבוקה ומבולקה, עד כי לא אמצא מנוח לכף רגלי וימעוד קרסולי להיות לעולם בגולה שאחי בית ישראל בגדו כמו נחל ויטו עלי מצודת חרמים המה רדפוני הממוני חץ למטרה שמוני, כפי צרות עיניי ההולכים בחושך המבקשים להטביעני בתוהו הבליהם המכחישי
ם את משיח אלוקי יעקב, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק.
ועתה כתוב אותי חיי נפשך באמת האמונה הקדושה הידועה לך במסירה נאמנה והטמן הסוד הזה אצל שורש מפתח לבבך ושום אחד לא ירד עדי עומק נבכיו מפני שכבר גברו הצוקות ונתדלדלה הזדככות חוכמת האמת שבידי המיוחדים הנעלים לבדם בקודש. ואל תשגח אל המתאנים אליך המנגדים אותך בטענות קשות המבקשים לסכור פיך אלה המתגבהים עליך ברמה, גבוהה גאווה כי המה מבני ערב הרב ילידי התזנונים הרוצים לעשותך נאלם למחוק מילותיך עד שתהא אנוס נעלב ונעלם כמותו. ואני עוד אגמול לך בקץ ימים קרוב כפל כפליים על ייגעתך ואודיעך הרבה מסודות התורה שנותרו עמדי כמוסים בלבי כמגיד נאמן רזי הגאולה בקדושה ובטהרה ותכתוב רזא דמשיחא מכוח מלאכים קדושים כחלום יעוף כל חמדת ספר הגדול הזה בקפיצת הדרך, לא בימים אחדים אלא כמעט בשעה אחת. ותזכה לראות תשועת עולמים וקץ הימין מלהט לפניך כעמוד האש לפני המחנה ותראה בישועתו מלך ביופיו תחיזנה עינך בעגלא ובזמן קריב כי צמח דוד מהרה תצמיח ותתגלה מלכותו תתרומם עלינו.
והמשכיל ידום ויחכה לקץ הפלאות עד יתגלה סוד נועם השם יראו צדיקים וישמחו ויאכלו את פרים, לקול מצהלות חופות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם, ויבוא אדונינו הגדול הטהור והקדוש, יחיד ומיוחד הוא מושיב יחידים, משוח בשמן ששון, רכוב על הארי ובראשו עטרת פז כתר מלך עליון נשגב מכל השגות נלאו התהילות מלדבר בו.

(הדברים במונולוג הארוך של נתן המתגלה; רובם פרי רוחי, חלקם נטולים ממקורות שונים וחלקם מלוקטים מכתביו האמיתיים ובעיקר מאיגרתו למשיח).

"'הן נביא הנך', שוב סחתי 'אם שטן או עוף, אחת היא!
לי אמור בשם שמים ובשם כסא הכבוד,
אם נפשי המתנודדת, בסתריו של גן העדן
תגלה את שכמותה אין, שדמותה אור נגהות".
(המובאות מתוך 'העורב' לאדגר אלן פו, המובאות הארוכות מתוך תרגום חנה ניר, וכן שולבו קצת מובאות קצרות מז'בוטינסקי. הצירוף "עופה מעופה ומעולפה", נטול מתרגום ידידיה פלס לשורת 'העורב', מתוך פו – 'העיקרון הפואטי – שלוש מסות' הקיבוץ המאוחד, עמ' 46).

", נטול מתרגום ידידיה פלס לשורת 'העורב', מתוך פו-

'העיקרון הפואטי שלוש מסות' הקיבוץ המאוחד, עמ' 46).

 

 

 

Nathan of Gaza supporter of Shabbetai Tzvi , thought he was the Messiah Talmudist and kabbalist . Wrote Zemir Aritzim / Overthrow of the Tyrants . Died Skoplje , Macedonia in 1680 . stock photo

נתו העזתי. ציור

 

ראו גם

 

"הולדתו של משיח שקר :עוד פרק מ"משיח של גילוי עריות "

המשיח מאיזמיר :סקירה על הספר

 

נתן העזתי בוקיפידיה

 

אורי קציר על נתן העזתי

 

נתן העזתי באתר הדונמה

 

מאמר על מדרש הדרקונים של נתן העזתי

 

אבי אלקיים  על  מדרש התנינים

 

 

תשובה לאבי אלקים

 

 

התזה של אברהם אלקים על נתן העזתי

 

 

חזון נבואי של נתן העזתי

 

 

נתן העזתי נלחם בכוחות הרשע :מיתוס של השבתאים מכת הדונמה 

 

 

מה לנתן העזתי ולספר הנקרונומיקון ?מאמר ספקולטיבי בדיוני  אבל מעניין י

 

 

נתן העזתי מוביל את עשרת השבטים האבודים של ישראל חזרה לארץ ישראל   ציור מספר גרמני. 1666.

 

 

איך ליחצן את הנשק הגרעיני של ישראל

"

 

הקדמה מאת אלי אשד :

יש לי ענייו עמוק בספרים שעברו צנזורה קשה בשפה העברית ובמיוחד כאלו שהיו שנויים במיוחד במחלוקת.

ספרים  שנראו בזמנם ( ויש שגם היום )  ככל כך מוזרים ונועזים ו"מסוכנים"   עד שמחבריהם נרדפו בידי גופים שונים שניסו למנוע את הוצאת ספריהם.

ואם קם מישהו שדרש לשרפם הרי זה עוד מעלה את ערכם בהרבה.ואם עותקים של הספר נשרפו ממש הרי זה מעלה את ערכם עוד יותר בהתאם.

וככל שספר ומחברו נרדפו יותר ונשרפו יותר,הרי ערכם עולה בהתאם.

 יש  לי אוסף שלם של ספרים כאלו שיצאו לאור בעברית לאורך המאות. .
אלו מחולקים בספרייתי לכמה מדורים שונים : .

יש את מדור ספרי הכישוף הקבלה והמיסטיקה ,ספרים שבתאיים ופרנקיסטים שמחבריהם נרדפו עד חורמה בגללם,,למשל ספר "ואבוא היום אל העין" המיוחס לרב יונתן איבשיץ בעל התוכן הקבלי –פורנוגראפי-הומוסקסואלי קיצוני שרוב עותקיו נשרפו ושלא פחות מהרב יעקב עמדן קבע שהוא אחד הספרים הנתעבים ביותר שפורסמו בתולדות האנושות. ויש גם כמה אחרים.  

יש את מדור ספרי הריגול והביטחון ספרים שעוסקים בפרשיות ביטחוניות שונות ועד כמה שידוע הצנזורה ניסתה לעצור את פרסומם בשלב זה או אחר ספרים שעוסקים ב"עסק ביש " ספריו של מיק אלדר, ספריו של איש המוסד לשעבר ויקטור אוסטרובסקי שמחברם נרדף עד חורמה בידי המוסד הישראלי שהודות לכך תרם רבות לחשבון הבנק של אותו מר אוסטרובסקי ואחרים.
.

 יש כמובן את מדור הספרות היפה שכולל "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ " שכל עותקיו הושמדו חוץ מזה שנמצא בידי ובידי עוד שלושה אספנים ידועים,  וכל ספר אחר של ספרות יפה  שידוע לי שנאסר אי פעם בידי צנזורה ישראלית מסיבה זאת או  אחרת.

מדור  זה כולל גם כמה וכמה מותחני ריגול שנאסרו בידי הצנזורה מאחר שכפי שהתברר למחברים המופתעים הם היו יותר מידי דומים לאירועים שהתרחשו במציאות בלי שהמחברים אף ידעו על כך ( או לפחות כך טען בפני אחד מהם ) . .אבל זה המדור הפחות מעניין מכולם.

אני תמיד מחפש להרחיב את האוסף ואף שקלתי לפרסם רשימה של ספרים חסרים לי אבל זה עלול להקפיץ את מחירם ולכן אני נמנע ,אבל לדעתי יש לי את אחד האוספים הגדולים  ביותר בתחום ..

יום אחד אני אשמח לבקר בגנזכים של הצנזורה הישראלית ולבדוק איזה ספרים היא אסרה שלא פורסמו מעולם ולשים גם עליהם יד. 
 .
וכמה מהספרים הבולטים באוסף הם ללא ספק ספריו של אבנר כהן חוקר תולדות ההתחמשות הגרעינית המיוחסת למדינת ישראל .חוקר שספריו סיבכו אותו בהתנגשויות חוזרות ונשנות עם שירותי הביטחון של מדינת ישראל ובראשם יחיאל חורב שניסו לעצור את פירסום ספריו .
ובסופו של דבר ללא הצלחה.
עד אז הנה ביקורתו של חיים מזר על הספר של אבנר כהן "הטאבו האחרון " שמתאר את מדיניות הצנזורה הישראלית לגבי כל מה שקשור במדיניות הגרעינית והביולוגית של ישראל.

.

איך ליחצן את הנשק הגרעיני בלי להוציא מילה.

מאת חיים מזר.
הטיעון המרכזי בספרו של אבנר כהן "הטאבו האחרון" הוא שמדיניות העמימות ביחס לקיומו או אי קיומו של נשק גרעיני בישראל לא רלבנטית יותר.קברניטי המדינה נתנו מעט מאוד הצהרות מעורפלות באשר לנשק גרעיני תוצרת ישראל ועשו בהן שימוש מושכל שהיה טוב לזמנו.כיום המצב שונה.בשל הנפיצות הגבוהה והאינטנסיביות של אמצעי התקשורת,כמעט ולא ניתן להסתיר שום דבר,מה עוד שטכנולוגיות החישה מרחוק הולכות ומשתכללות ללא הפסק והופכות את השמים שקופים לחלוטין.לחיסיון הגרעיני לשיטתו אין שום ערך.

הצנזורה בנושא זה הייתה כה הדוקה עד כדי ניסיון להטיל צו איסור פרסום על ספרו של שי פלדמן "הרתעה גרעינית לישראל,אסטרטגית הרתעה לשנות השמונים" למרות שלא היו בו שום מפרטים טכניים(עמ.174). זהו ספר עיוני מובהק ובכל זאת שי פלדמן נאלץ היה להיאבק שנים מספר כדי שספרו יותר להפצה בארץ.נראה שהסיבות לכך היו שתים.שי פלדמן היה חוקר במכון אסטרטגי והחשש היה שדרך הצגת הטיעונים שלו,עלולה להיחשף החשיבה הגרעינית של אנשי המקצוע בתוך הממסד המדיני-צבאי ואויביה של מדינת ישראל יוכלו להשתמש בה לצרכים מדיניים.מסיבה זו עלול להיחשף גם המבט הכולל של החשיבה הגרעינית בארץ ובמידת האפשר להסיק מכך מסקנות אופרטיביות..

יחד עם זאת ברשימה הביבליוגרפית שבספר עשרות פריטים של מאמרים שהופיעו בעיתונות היומית הישראלית הלועזית המטפלים בנושא מזוויות מבט שונות.בנקודה זו מתעוררת מחשבה מכיוון בלתי צפוי. . מכיון שהעיתונאים לא חשפו ולא נחשפו לשום מידע מסווג,הרי שבצורה סמויה היא יכלה לבצע מניפולציות שונות ביחס לפעילות או אי פעילות גרעינית בארץ.יתרה מכך, ביכולתה לנהל את יחסי הציבור של הנושא בצורה מתוחכמת.זאת מדיניות של ללכת עם ולהרגיש בלי.

אירוע בולט במיוחד בחריגותו היכול להעיד על יחצו"ן אפשרי של הנושא הוא משפטו של וענונו.יכול להיות שהממונים על בטחון הפנים בקמ"ג היו ערים לדעותיו הפוליטיות ולהתנהגותו,אפשרו לו לפעול בחופשיות מתוך מטרה לתת חשיפה תקשורתית ליכולת הגרעינית של ישראל בלי לומר זאת בצורה מפורשת.לאחר מכן להביאו למשפט ולהושיבו בבית הסוהר לתקופה ממושכת בבחינת הכושי עשה את שלו , הכושי יכול ללכת.בלי שידע שהוא ממלא את תפקיד הכושי.

הגם שאין על כך שום ידיעות יכול להיות והדבר נאמר בזהירות רבה מאוד,כי מלחמת יום הכיפור היתה אמצעי יוצא מהכלל להביא לידיעת מי שצריך לדעת בממשל האמריקאי על האופציות העומדות לרשות של מדינת ישראל.באמצעי התקשורת דובר במהלך המלחמה על כמויות התחמושת ההולכות ומדלדלות ובל נשכח שמאז סיום מלחמת העצמאות עד למלחמה זו,המלחמות שמדינת ישראל ניהלה היו קצרות ומלחמה זו נמשכה 18 יום.יכול להיות שמלאי התחמושת הלך וירד בצורה משמעותית,אך לא עד כדי הגעה למצב של שבירה וכניעה.היתה בכך יותר הצהרה ואולי התחייבות בלתי מילולית כלפי האמריקאים שבמידה והם לא יספקו נשק ותחמושת (במלחמה זו הושמדו למעלה מ-100 מטוסים ישראלים) מדינת ישראל לא תהסס להשתמש באמצעים אחרים.האמריקאים יותר מאשר הבינו את הרמז והפעילו רכבת אווירית מסיבית לחידוש האמל"ח.יכול גם להיות שבמידה והמצרים לא היו מפסיקים את מיני מלחמת ההתשה לאחר החתימה על הסכמי הפסקת האש,היה נעשה שימוש בנשק גרעיני והמטרה סכר אסואן.תמיכה באפשרות זו ניתן למצוא בדבריו של אבנר כהן כי "כל הסימנים מורים שהכוננות הגרעינית הישראלית ,במידה שהיתה מילאה תפקיד מכריע בשכנועו של הנרי קיסינג'ר שיש לספק לישראל את אבדותיה מיד ובאמצעות מטוסי קרב באמצעות רכבת אווירית"(עמ. 179). התבטאות שהיתה יותר מאשר אמירה סתמית באה מפיו של מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף מוטי הוד,אשר סמוך למלחמת המפרץ הראשונה,בתשובה לשאלה ברדיו אמר כי בתגובה לירי טילים עירקיים לעבר מדינת ישראל,ישראל תוכל להשתמש באמצעים אחרים.אמר ולא פירש.

היחצ"ון האקטיבי פסיבי,אם אפשר להגיר זאת כך,הוא בבחינת גילוי טפח וכיסוי טפחיים נעשה באמצעות לוויני ביון.אין הכוונה ללוויני ביון תוצרת ישראל,אלא לאותם לוויינים הצופים על ישראל והמשדרים את ממצאיהם לגורמים המתאימים בממשל האמריקאי או לוויינים רוסיים ובשנים האחרונות גם לוויינים מסחריים בעלי רזולוציות גבוהות שתצלומיהם נמכרים לכל מי שמעוניין בהם.מה שקורה בפועל הוא שקברניטי המדינה מבינים שאין שום אפשרות להסתיר לגמרי את מה שנעשה על הקרקע ועל כן במעין "חצי פגישה" מראים משהו.בין שהדבר בלתי נמנע או נעשה בכוונת מכוון,מתוך מטרה שזה המנתח את התצלומים יבין את מה שיבין.יתכן והפרשנות שלו תהיה שגויה ויתכן שהפרשנות שלו תהיה נכונה.בכל מקרה את מה שרוצים משיגים גם בדרך זו.כך היה כאשר "לדברי ויליאם קוונדט,איש המועצה לביטחון לאומי בארה"ב,העובדה שישראל השמישה את טילי היריחו (בראשית מלחמת יום הכיפור) בצורה גלויה ושלא תחת הסוואה ,כאילו כדי לא להטיל ספק בהכנותיה,התפרשה על ידי קהילת המודיעין האמריקאית יותר כשדר דיפלומטי הרתעתי כלפי ארה"ב וברה"מ ופחות כעדות שישראל עומדת על סף השימוש בנשק יום הדין כנגד סוריה או מצרים"(עמ. 50).דוגמה אחרת ליכולת יחצו"ן זו היא של "פיסיקאי מהאוניברסיטה של מרילנד סטיב פישר אשר חישב ומצא(על סמך החומר הגלוי שפורסם לאחר שיגור לוויני אופק ) שאם משגר שביט היה מוצב כטי�
� יבשתי,הוא היה מסוגל לשאת רש"ק של 775 ק"ג לטווח של כ-4000 ק"מ.במילים אחרות הוא קבע חד משמעית שיש לישראל יכולות שיגור השקולות לטיל בליסטי יבשתי"(עמ.61).קשה להאמין שהגורמים הנוגעים בדבר בארץ, לא הביאו בחשבון שיהיה מי שיעשה מאמץ ויבצע בדיקות כמותיות אלה.היה בכך משום אמצעי להעביר מסר לקהילה הבינלאומית מה עלולה ישראל לעשות בשעת דחק קיצונית.

כפי שמציין זאת אבנר כהן ש"המעמד הגרעיני שלה(של ישראל) נתפש כיום כעובדה מוצקה שלא ניתן לשנותה.דומה שלא רק שהעולם המערבי "קיבל את מעמדה הגרעיני כעניין שאין להתווכח עליו ורבים במערב סבורים כיום שזכותה של ישראל להחזיק בנשק גרעיני אינה נופלת מזו של חמשת חברות המועדון הגרעיני,אלא שגם חלקים משמעותיים בעולם הערבי למדו לחיות עם מעמד זה כעובדה שאינה ניתנת לשינוי"(עמ. 217).

כך שבמבט לאחור אפשר לומר כי מדינת ישראל עשתה שימוש אפקטיבי ביותר ביחסי ציבור סמויים כדי לקיים את יכולתה ומדיניותה הגרעינית.

ראו גם
הטאבו האחרון באתר כינרת

אבנר כהן בויקיפדיה 

אבנר כהן באתר וינט

 

מדיניות הגרעין של ישראל בויקיפדיה

רקויאם לצנזורה
איך האינטרנט החליש את הצנזורה

הנשק הסופי של ישראל

השמש היתה קלושה כמו זיכרון :על ימי הפופ של עמיחי שלו

 

עמיחי שלו עיתונאי ובלוגר פירסם לאחרונה    מהדורה חדשה לקובץ סיפורים שלו "ימי הפופ " 
.המשורר יואב עזרא כתב כאן מאמר שבו הוא מתאר את יחסו כמשורר לספר וליוצר המתואר בו .

ומעלה את השאלה החמורה :איך צריך יוצר להיות מושפע מהאירועים סביבו?

השמש הייתה קלושה כמו זיכרון

מאת יואב עזרא

יצירה גדולה מתאפיינת בפרמטר אחד בריאת עולם המבקר פילוסוף אמן מתבונן ובורא עולם שבו שכל אחד ואחת מוצא בה את מקומו , בדומה לעולם השקר בו אנו שרויים כבני אדם אשר בו כל פרט ופרט מוצא בו את מקומו
בספר "ימי הפופ "  של עמיחי שלו אני כמשורר מצאתי בו מהר מאוד ,לכאורה לפחות , את מקומי.
באחד הקטעים האדירים בספר קטע העומד בפני עצמו כגביש שירה פלאי
עמוד 46 פרק ח קטע שקראתי לו

הסעודה האחרונה

יצאתי לתוך צהריים שחורים ומחניקים כמו קבר. העצים הקירחים, השלדיים, התכופפו ברוח.
השמש הייתה קלושה כמו זכרון. ממרפסת גבוהה נפלו שירים של איזולירבנד על המציאות כמו חרא של יונים.

התגלגלתי על פני הרחובות השבורים , האפורים, שנראו כאילו הם עומדים להתפקע ולהותיר אחריהם בורות של כאב יבש. ופתאום כאילו הכל התרוקן, ונהיה ריח של סבון ושל פטריות מוקפצות, ריח שהזכיר לי איך לפני שנה בדיוק אמא העירה אותי לתוך ארוחת צהריים שהיא אירגנה רק לשנינו, וברקע שמה מוזיקה שהיא אוהבת. האוכל לא היה טעים במיוחד, לפחות כך חשבתי אז,
אבל עכשיו הריח הזה גרם לי לחשוב שזאת היתה הארוחה הטובה ביותר שאכלתי בכל חיי. מאז
שהיא מתה לא אכלתי ארוחת צהרים אמיתית. תמיד אני אוכל איזה סנדביץ' עם פסטרמה ומלפפון חמוץ בצד, או מחמם לי בגריל איזה שניצל קפוא, לפעמים זה גם טעים.
הריח הקסום התאדה.

כל אחד שחווה בצורה זו או אחרת פרידה מהוריו,או ברח מהבית או הושלך ממנו אחד הדברים
הראשונים שמתגעגעים אליו זה האוכל של אמא.
מה שמתואר בפועל בספר ימי הפופ זה הרס התא המשפחתי הקיים של הגיבור
מות האם היקרה במובן מסוים כל תא משפחתי ניחן באיפיון פרטני מדוייק = מולקולארי ממש
וכל אובדן של פרט בתוכו מביא לשינוי המולקולה זו.
או לפחות זאת הייתה התחושה  שיצאתי איתה לספר.
אלא שלאחר קריאה של מספר עמודים התברר  שהגיבור לא הטמיע בתוכו את גודל הטרגדיה שלו
אובדנה של אמו.
הגיבור דניאל פישר זז בעולמו בין החברים מתעסק בהליכה לאירועי  מוסיקה
אוסף שמות של ספורטאים ושמות של להקות.
ורק בהדרגה הקורא מבין שההתעסקות של הגיבור במוסיקה כמוה כהתעסקות אומנותית.
עמיחי מתנהל בשדה הסמנטי שהוא יצר כמקצוען הוא מגיש את העלילה לקורא לכאורה אבל רק לכאורה ברמה הפשוטה והטריוויאלית שלה. אבל על זה כבר נאמר : זה לא פשוט להיות פשוט.

 הוא נותן קטעי שירה גבישיים מכניס את ברק האנקדוטה כסכין יפנית חדה.

משפט מתוך הספר המתאים לויקציטוט
עמוד 63
כשאנשים קרובים לך מתים, אנשים אחרים פתאום מתחילים להיות נחמדים.
או בהמשך
המוות מוציא מכל אחד את הזיוף הכי טוב שלו .
והספר מלא במשפטים מהסוג של אנקדוטות ותובנות ביזאריות מהחיים 
 

מעל לכל בונה שלו  את הטרגדיה של פזמון מימי הפופ שאנחנו כצעירים מאותה תקופה שבה לא פעם מצאנו את עצמנו שרים ורוקדים שירים כמו טרגדיה של הבי ג'יז ומתים מצחוק.

חביב.נחמד.אפשר להעביר עם זה איזה שהוא לילה נחמד .
אבל  צרה צרורה יש לי כמשורר וכיוצר בעיה עם הדרך בה מתפתח הספר שאינה נכונה. ..
האמת ? כאב לי שעמיחי שליו כסופר לא התאכזר לגיבור. 
הטרגדיה של הגיבורהיא לא באמת טראגית.   הוא לא השליך אותו לרחוב לפנימיה שמשם הדרך לאבדון  ולעלייה מחדש של הגיבור דניאל פישר היתה קצרה ,או ארוכה.

 שלו הוא יותר מידי רחום וחנון.לדמויות שלו. אין לו את הכוח הנפשי ואת האמת הפנימית הדרושים להתעלל בהם באמת כפי שהיה צריך כאלוהים של הסיפור.

 אמנם הגיבור דניאל פישר בלי לשים לב נכנס לשער האומנות. שהרי לאורך כל ההיסטוריה שער האומנות התגלה כשער רחב לב שקבל לתוכו בברכה את כל הטיפוסים הגבוליים אנשים שעברו טרגדיות נוראות כמו גיבור הספר ועל ידי כך הם רפאו את עצמם נושעו והעניקו לעולם חזרה את האור הטרגי כיצירה מושלמת של עצמם

אלא שבפועל אנו חווים בספר זה את סיפור התהוותו של אמן המרוכז בעצמו  הטרגדיה הנופלת משמים ככוח עליון על ראש הגיבור  אלא שזה מתנהל בחייו ואינו מודע באמת ואינו קולט  את גודל הטרגדיה שלו
הוא עסוק מידי בשירים . ואז הספר נגמר כשהגיבור סומא  מידי מכדי להיהפך ליוצר שיכול היה להיות.


ראו גם
ימי הפופ

קטע מ"ימי הפופ "

עמיחי שלו בלקסיקון הסופרים

הבלוג של עמיחי שליו

ימי הפופ בויקיפדיה

ימי הפופ באתר של עמיחי שלו

שלמה יונה על ימי הפופ

להיט בראש :ניסן שור על ימי הפופ
סיגל ריבה על ימי הפופ

זרקור מילולי מהימן על הילדות :איתן שווימר על ימי הפופ

 

 

 

האלוהים כדגם לחיקוי :

פרוייקט "ספר יצירה "

 

ספר יצירה הוא יצירה מופלאה, חד פעמית בלשונה, בצורתה ובתוכנה, קצרה, שקולה ולקונית, שהופיעה אל תרבות ישראל מזמן ומקום בלתי ידועים, ועיצבה מחדש את פני הספרות והמחשבה היהודית. זה ספר הדרכה והוראה, עז תוכן וביטוי באשר להנהגה הרוחנית הראויה."
 פרופסור יהודה ליבס

לרגל פרסום המהדורה המקיפה ביותר של הספר המסתורי ביותר הקיים בשפה העברית "המדריך לבריאת יקום " ספר יצירה" שיצא לאחרונה בהוצאת המכון להוצאת כתבי הגר"א בשלושה כרכים עם פירוש הגאון מוילנה ועם פירוש על הפירוש ,אני מעלה סדרה של מאמרים של חוקרים ידועים על ספר יצירה ותולדותיו .

וכעת מוגש לפניכם  מאמר מקיף של הפרופסור יהודה ליבס ,תלמידו של מייסד המחקר המדעי של הקבלה ,פרופסור גרשום שלום ,( שסדרה של מאמרים עליו תופיע באתר בהמשך ) שנחשב כיום לאחר מחוקרי הקבלה והיהדות בכלל הבכירים בעולם. ומאמר שלו על ההשפעות של ספר הזוהר על המשורר יונתן רטוש כבר פורסם באתר זה.
פרופסור ליבס חיבר את הספר המחקרי המקיף ביותר עד כה על ספר יצירה "תורת היצירה של ספר יצירה " ,שבו הוא מתארך את כתיבתו הראשונית של ספר יצירה למאה הראשונה לספירה ,זמנם של אישים כמו הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני ( שהוא מוצא את השפעותיו על ספר יצירה) ,ישו הנוצרי ושמעון מגוס . עידן שבו  לראשונה מאז ימי הפרעונים המצריים החלו אנשים להתעניין בנושא כוחות אלוהיים של בני אדם אולי בהשפעת והשראת האלהתם מיד לאחר מותם או בעודם בחיים של קיסרים רומאיים כמו יוליוס קיסר אוגוסטוס ואישתו ליויה וקליגולה וקלאודיוס. עידן שבו אישים יהודיים כמו ישו מנצרת הוכרזו כאלוהים  לאחר מותם  ואולי היה קשר בין הדברים ? רעיונות שעלו במרכז האימפריאלי ברומא על האלהת אנשים לאחר מותם או בחייהם  חילחלו  מן הסתם לפריפריה ביהודה ,אם גם כרגיל באיחור של עשרות שנים.

אולי ההייתה האלהה של ישוע מנצרת לאחר מותו בידי חסידיו התגובה  לאותה האלהה של קיסרים ברומא? בבחינת אם הם יכולים גם אנו יכולים. . .

ואולי הישפיעו  הרעיונות האלו את השפעתם על מחבר ספר יצירה . .

 אלא שזה לאחר שעבר  על  הטענות   הפשטניות של הפגאנים ברומא  והטענות הפשטניות של  הנוצרים  שאולי הושפעו מידיהם ביהודה, היגיע  לכאורה למסקנה  הרדיקלית מרחיקת הלכת מכל ואם זאת גם המובנת מאליה ביותר האפשרית  ::

 שבורא אינו חייב להיות  דווקא  או בכלל פוליטיקאי בכיר  ואישתו. 

 וגם לא דווקא או בכלל משיח  צלוב ביהודה.

מספיק שאדם וככל הנראה,  בראש ובראשונה או אך ורק , יוצר וכותב , יהיה  בעל הבנה מספיקה ויכולת יצירה מספיקה  ואז  יוכל לברוא עולם או יקום.

  לשם זה הוא אינו חייב להיוולד כישות  אלוהית או להגיע לדרגה פוליטית בכירה או למות בצליבה.

כאן במאמר זה מביא הפרופסור ליבס סקירה מפורטת של השקפתו לגבי זמנו ותכניו של ספר יצירה שעוסק לדעתו בתיאור פעילות באל . כדגם לחיקוי וכמודל לפעילות האנושית.
מאמר תגובה מקיף ומעמיק של פרופסור מאיר בר אילן על מאמר זה יש כאן

האלוהים בדגם ומודל לחיקוי : על יחודו של ספר יצירה

מאת  פרופסור יהודה ליבס

מצאתי לנכון להציג בפניכם בקוים כלליים את נושא עבודתי העיקרי בשנים האחרונות. את תוכן הספר 'תורת היצירה של ספר יצירה' בהוצאת שוקן. זה ספר רב כמות, החיבור הגדול ביותר שכתבתי עד היום. ובניגוד לספרי הקודם 'סוד האמונה השבתאית' שהוקדש לחקר כתבי יד נידחים, שלא נחקרו קודם לכן ושנמצאים בוודאי בשוליה של אמונת ישראל, נושא הספר הנוכחי הינו כשמו ספר יצירה.
ספר יצירה הוא קונטרס קטן, שמצד הכמות השם 'ספר' מתאים לו רק בדוחק (בלי פירושים איננו תופס יותר משנים שלושה עמודים מלאים). הוא נדפס פעמים רבות, ונחקר יותר מכל טקסט אחר בספרות הבתר-מקראית. מאות פירושים ומחקרים יוחדו לספר קצר באלף השנה האחרונים (ואף לפניהם), ואף היום הוא בגדר אחד מתחומי המחקר האופנתיים ביותר ניתן לאמר " להיט" של המחקר,  עד שכמעט ואין לך פרסום במדעי היהדות שאינו כולל מחקר שנוגע לספר יצירה. כפי שנוכחתי במשך סמינריון על ספר יצירה שלימדתי באוניברסיטה העברית.

לקראת הסמינריון הכנתי ביבליוגרפיה מפורטת על ספר יצירה שהכילה כשבעה עמודים צפופים של שמות ופרסומים וכמעט בכל שבוע במהלך קיום הסמינר הוספתי לרשימה פריט נוסף שהתפרסם אחרי כתיבת הביבליוגרפיה שהכנתי,
רוב החוקרים בתחומי כתבו מחקרים על ספר יצירה, ביניהם גרשם שלום, משה אידל ויוסף דן. וגם עתה עסוקים כמה חוקרים במחקרים מקיפים על ספר יצירה, כפי שהם מספרים בכתבים ובהרצאות.
אם כן, ודאי תשאלו: מה ראית להידחק ולהביא עוד כשפים למצרים? האם כבר חקרת את כל תצלומי כתבי-היד שבמכון בספריה הלאומית?

אפשר להשיב, שאם פירוש ספר יצירה היה עיסוק ראוי לכל כך הרבה אנשים חכמים לפני, זה בוודאי מספיק טוב גם בשבילי. לדידי יש אמת גם בתשובה מחויכת זו. 'ספר יצירה' מטפל בעוצמה הלקונית שלו בשאלת יסוד של המחשבה – מחשבת העת העתיקה, ימי הבינים ואף הפילוסופיה העכשוית – שאלת מהות המציאות והקשר שבינה לבין הלשון. וכך אפשר לומר במידה רבה של אמת, שחלקים חשובים של ההגות היהודית לדורותיה נבנו כפירושים שונים לספר יצירה, שהוא, אם כן, גם ספר יצירת התרבות היהודית, ובעיני קוסמת היא האפשרות, שגם המחקר החדש ייבנה במידת-מה בדרך זו.
במבט שני, גם לא באמת כל כך צפוף בשדה המחקר על ספר יצירה. לא הייתי ניגש לכתוב עוד ספר בנושא זה לולי חשתי שיש לי דבר חידוש. ואינני מתכוין רק לפרט זה או אחר (גם הרבה דיונים פרטניים מצויים כמובן בספר בהקף כזה), אלא לעיקרו של דבר, או, כפי כותרת ההרצאה של היום, לייחודו של ספר יצירה.
במלה 'ייחודו' ביקשתי גם לרמוז לתוכנו של ייחוד זה, שהוא לדעתי החזרה מן הריבוי אל האחדות; מעולם התופעות אל האלהות. אף מסקנה זו מנוגדת היא למה שעולה בדרך כלל מספרות המחקר המלמדת, במשתמע או במפורש, שעניינו של ספר יצירה יימצא באינפורמאציה המדעית שהוא מספק; ובמילים אחרות, שהספר בא לעולם כדי להסביר את תכונתו של עולמנו.
מתוך גישה זו הוקדש רוב המחקר הקודם על ספר יצירה להשקפתו הכללית של הספר באשר לטבע המציאות, או ל'שיטתו' בנוגע לאחד או יותר מן התחומים הנזכרים בו, שנבחרו לפי עניינו של החוקר. וכך יש בידנו מחקרים רבים על השיטה הקוסמולוגית של ספר יצירה, על האסטרונומיה שבספר, על האנטומיה שבו, וכן על תורת הלשון והדקדוק, המיסטיקה או המאגיה. לעתים קבע החוקר שהתחום שבחר למחקרו הוא באמת עיקרו של הספר, ולעתים ויתר כליל על ההקשר הכללי ועל המשמעות של הופעת התחום בספר יצירה, והסתפק בעץ על חשבון היער.


אינני מבטל את חשיבותם של מחקרים כאלה. ספר יצירה עוסק אכן בכל התחומים הנזכרים ואף באחרים, ומספק בכך כר נרחב למחקרים פרטיקולאריים. יש בו משנה אחת הכתובה בלשון מיסטית קרובה ללשון ספרות ההיכלות והמרכבה, משנה אחת מאגית, אחת דיקדוקית מובהקת, ואחרות שעוסקות ביסודות החומריים, או בכוכבים בהשוואה לימים ולאברי גוף האדם, וכן עוד. בירור עמדתו של ספר יצירה בנושאים אלה הוא אפוא נושא מחקרי לגיטימי ובעל ערך בקביעת השכלתו של בעל הספר, ואף בקביעת מקומו וזמנו.
עם זאת, ערכם של מחקרים כאלה מוגבל הוא לתחום הטפל, והם אינם מסוגלים לחדור עד חקרו של הספר. הקורא בספר יצירה מתרשם מעוצמת הסגנון והלשון, שהספר מבקש להביע וללמד דבר חשוב ביותר; אך אם נזהה מסר זה עם האינפורמציה המדעית שאפשר לאסוף מתוכו, צפויה לנו אכזבה: תוכן זה של הספר אינו עונה על הציפיות שהוא מעורר.כחיבור מדעי ספר יצירה הוא ספר גרוע.

אף אחד מתחומי המדע הנזכרים בו אינו זוכה לפיתוח ולהעמקה, אלא רק לקביעה סתמית או לרמז על תורה ידועה ממקומות אחרים. ספר יצירה עצמו אינו מחדש בשטחים אלה, ואף כמעט ואינו טוען דבר השייך לתחומי המדע השונים לגופם. חידושו מתמצה בקביעה שבכל אחד מתחומי המציאות אפשר למצוא עשרה יסודות, או שלושה או שבעה או שנים עשר, כמספרם, ואף כמתכונתם, של הקבוצות שלהם מתחלקים שלושים ושנים הנתיבות, אבני הבניין שבהם נברא העולם, כפי שהוא טוען.

 האם בכך סובר ספר יצירה להעניק ידע אמיתי על טבעו של העולם? מסופקני.
אומנם גם ספרי עוסק בפרקיו הראשונים ב'שיטתו' הקוסמולוגית-מדעית של ספר יצירה, אך כאן מושם הדגש דווקא על קלישותה וחולשתה של השיטה, ועל פירכותיה וסתירותיה.

אך תהיה זו טעות להסיק מכאן שאני מבקש להמעיט מערכו של הספר. לא לשם כך טרחתי וכתבתי, אלא לשם ההפך מזה. באמצעות הפניית המבט מן הטפל אל העיקר מבקש אני להצביע על גדולתו של ספר יצירה. סתירת מסך המדעיות הפרוס על הספר משמשת כהקדמה הכרחית להצגת עולמו הרוחני ומגמתו האמיתית. זה הרס שהוא בניין, ולא רק מפני שהוא מספק פירוש נכון יותר לספר עתיק. הריסת השיטה הקוסמולוגית של ספר יצירה לא תגרום חסר רוחני אלא תועלת – בראיה כזאת יהפוך ספר מדע רע ומיושן לספר יצירה רוחנית יהודית, המביע בעברית עזה ועמוקה דעות נוקבות הנוגעות לסוגיות המצויות גם בימינו במרכז סדר היום התרבותי.
אך אין להסיק מכאן שאני נוהג בספר במניפולציה, מבטל מה שיש בו מפני מה שאני מבקש למצוא בו. לא כך הוא. אני סבור שדרך כזאת, הריסה צורך בניין, היא אף דרכו וציוויו של ספר יצירה עצמו, שהשיטות הפסיודו-מדעיות לא הובאו בו אלא לצורך הריסתן.

 הריסה מתמדת של קונסטרוקציות כאלה היא היא הפעילות הרוחנית שעליה מצוה וממליץ הספר. כך עולה בבירור מן הפרק הראשון של ספר יצירה, שמשניותיו המתארות את עשר הספירות, הן יסודות הריבוי האין סופי שבמציאות, מסתיימות בהכרזות כגון: 'דע וחשוב וצור, שאדון יחיד והיוצר אחד ואין לו שיני, ולפני אחד מה אתה סופר'.
לכאורה אומנם הספר עצמו אינו מתחשב בהמלצתו. במשנה הבאה, מיד אחר ביטול זה של ערך הספירה, חוזר הוא ומונה: 'עשר ספירות בלימה: אחת – רוח אלהים חיים … שתים – רוח מרוח …'.

אם אין לספור, למה בכל זאת לספור? אמור מעתה: יש לספור כדי שוב להרוס ולשוב למקום (כלשונו במקום אחר שנראה מיד), לשוב אל האחד, מקור הבניין וההרס. כי אין יצירה אלא תוך הריסה.

השקפת ספר יצירה

ביסוד יצירה שכזו עומדת הכרה באחדות הבסיסית שמאחורי הריבוי. אך אין זו ידיעה בעלמא והכרה סטטית (הכרה כזו לא היתה ראויה לכינוי 'יצירה'), אלא מתח מיסטי מתמיד המבטל בלא הרף את הריבוי ומשיבו לאחד, הדומה לרכָּב הבולם סוסים המבקשים להתפרץ: 'עשר ספירות בלימה. צפייתן כמראה הבזק. ותכליתן אין בהן קץ, ודברו בהן כרצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו, ולפני כסאו הן משתחוים'.

 באופן זה ברא האל את העולם, כפי שידוע ועולה גם מן המיתוסים התאומאכיים הקדומים, שלפיהם נברא העולם תוך מלחמת האל בשר של ים שביקש להציף את העולם, ואף למשל מפירוש חז"ל על השם 'שדי', שהוא כינויו של 'מי שאמר לעולמו: די'.
בחזית הרשמית של הספר, היצירה המתוארת בו היא אכן פעולתו של הקב"ה – בריאת העולם. ספר יצירה הוא מעין נוסח אחר של פרשת הבריאה בספר בראשית, ופתיחתו: 'בשלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה […] וברא את עולמו', אינה אלא פרפראזה על 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ'. אך עם זאת דומה שעיקר כוונת המחבר היא דווקא כלפי יוצר אנושי, בשר ודם, שחוזר גם הוא על מעשה הבריאה. כוונה זו מוצגת במפורש במשנה האחרונה שבספר:

 'וכיון שבא אברהם אבינו, והביט וראה וחקר וחקק וצרף וחצב וחשב וצר ועלתה בידו' (ובנוסח אחר: 'ועלתה בידו הבריאה'.
אינני מסכים עם החוקרים הסוברים שקטע אחרון זה שונה הוא ברוחו משאר הספר (יש אף כאלה שרואים בו הוספה מאוחרת). גם בפרק הראשון, המתאר לכאורה רק את דרך היצירה של האל, גם שם משובצים ביטויים חוזרים של ציווי, שאינם יכולים להתכוון לאל אלא לבשר ודם. למשל: 'עשר ספירות בלימה […] הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם, ודע וחשוב וצור והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו'. או: 'עשר ספירות בלימה. בלום ליבך מלהרהר, בלום פיך מלדבר, ואם רץ לבך שוב למקום כמשתמר, והחיות רצוא ושוב, ועל דבר זה נכרת ברית'.
נמצא אפוא שלא רק האל הוא היוצר של ספר יצירה, אלא גם האדם המקיים את ציוויו של הספר, וגם יצירתו שלו מתבצעת באותה דרך, דרך הבלימה וההריסה. כאשר רץ לבו חוזר יוצר זה אל המקום, אל האחד, הוא האל, המזוהה עם נקודת המרכז – נקודת המרכז של המציאות כולה ואף של כל אחד מחלקיה. כל דבר שואב את חיוניותו מן המרכז, ממנו הוא שופע ואליו הוא חוזר. מרכז כזה מזהה ספר יצירה בכל מימדי המציאות, לא רק במרחב האיינשטייני בעל ארבע ממדי המקום והזמן (שאליו נשוב עוד בהמשך), אלא גם במימד הנוסף שספר יצירה יצירה מעניק לעולם, הוא המימד המוסרי, 'עומק טוב ועומק רע'. גם כאן היכל הקודש מכוון באמצע. במישור האנושי מוצא ספר יצירה שני מרכזים כאלה, המכונים שניהם בשם 'מילה' – מילת הלשון ומילת המעור, היא ברית המילה. קל לזהות שני אלה הן כמוקדי הכוח האנושי, האינטלקטואלי והנפשי, והן כמקומות ההולדה והיצירה. יצירה המגיעה לשיא כוחה דווקא בריסון ובלימה.
מה, אם כן, יוצר האדם? הוא יוצר בראש וראשונה את 'העולם שבלבבו', כלשון המשורר, כלומר דימוי פנימי נכון ודינמי של המציאות החיצונית. אבל מתוך מתח יצירתי זה עשויים לנבוע גם יצירות שמקומם לא רק בשכל ובנפש אלא גם בעולם החיצון. התלמוד מספר על חכמים שמתוך עיסוק בספר יצירה נברא להם עגל משולש והם גם אכלוהו. נאמנת עלי עדות זו, שאפשר למצוא לה אישורים רבים בפרשנות ספר יצירה בימי הביניים (בעיקר בפרשנותם של חסידי אשכנז), שהעיסוק בספר יצירה עשוי אף להביא לבריאת עגלים, אך אינני חושב שנכון להגדיר כך את מטרתו של הספר. גם זאת אפשר ללמוד, אגב, מתוך הסיפור התלמודי עצמו, שמדבר על עגל שיצא מאיליו, בלי כוונה מצד אותם שעסקו בספר יצירה (ייתכן אומנם שחסידי אשכנז הרחיקו לכת מאמוראי התלמוד, ויצירתם שלהם נשאה אופי יותר מאגי). זה, כנראה, גם פשר החילוק שעושה שם התלמוד בין כישוף האסור על פי דין, לבין יצירה על דרך ספר יצירה. בחילוק זה מבטא התלמוד נאמנה את רוחו של ספר יצירה עצמו, רוח של ענוה מופלגת המבטלת הכל באחדות האלהית, ועומדת בניגוד גמור לרוח ההיבריס, להדגשת העצמיות האנושית, המאפיינת את הכישוף.
דומני שדווקא ספר – יצירה ספרותית – הוא תוצר אופייני יותר של העיסוק בספר יצירה (גם מן העיסוק שלי, אגב, יצא ספר ולא עגל). כך הוא בנוגע ליוצר האנושי, וכך גם ביצירתו של האל, שיצר בדיבור ובאותיות (ולפי כמה מקורות תוך עיון בספר יצירה), ועולמו אינו אלא ספר, או ליתר דיוק 'שלושה ספרים', הנזכרים בראשית ספר יצירה. ספר יצירה הוא אפוא גם ספר פואטיקה. המלה 'יצירה' מקיימת כאן אותה דו משמעות הנודעת למלה היוונית 'פואזיס', שמשמעותה הראשונית היא יצירה חומרית (במקורות מסוימים גם בריאת העולם נקראת כך), ובאופן פרטי – יצירה ספרותית. לדרך הבלימה והאחדות יש גם משמעות בתחום הפואטי, והדוגמה המובהקת ליצירה שנוצרה בדרך זו היא אכן ספר יצירה עצמו, כפי שניכר מסגנונו המתפרץ ומתכנס במשניות קצרות ועזות, שסופן חזרה אל האחד. ואכן, לפי המפורש באחת מנוסחאות הספר, ספר יצירה עצמו הוא יצירתם של שני היוצרים המתוארים בו, האל ואברהם.

זמנו והרקע התרבותי של ספר יצירה

הפילוסוף היווני פרמנידס.מקור השראה לספר יצירה?

הבנת עניינו של ספר יצירה מובילה גם להגדרת רקעו התרבותי, שהוא, לדעתי, היהדות הנתונה להשפעה יוונית. אפשר למצוא כאן עקבותיהם של הפילוסופים היווניים החל מפרמנידס. הוא הפילוסוף ששמע מפיה של אֵלה אזהרה חמורה מפני הרהור ומפני דיבור בכל הנוגע לריבוי.

 אזהרה דומה לכך שמענו זה עתה בציטט שהבאתי מספר יצירה: 'עשר ספירות בלימה, בלום ליבך מלהרהר, בלום פיך מלדבר, ואם רץ לבך שוב למקום כמשתמר'.

 בצירוף 'ספירות בלימה' המופיע כאן מתקיים גם הקשר האופייני לפרמנידס בין מושג הריבוי למושג האין (אפשר עתה לקרוא את דברי פרמנידס בתרגום עברי משלי, השומר על אופיו השירי ומשקלו המקורי, בחוברת האחרונה של 'אלפיים').
דברי הפילוסופים היוונים העתיקים הגיעו לספר יצירה בתיווך הספרות ההלניסטית. ואכן מצאתי הקבלות רבות לספר יצירה בכתבי  פילון מאלכסנדריה והן משובצות בספרי. הקבלה מרשימה אפשר למצוא בין דמותו של אברהם בספר יצירה לבין דמותו בספרות ההלניסטית, כפי שהתפתחה בכתבי יוונים ובכתבי יהודים מאז ימי אלכסנדר מוקדון, כפי שאני מראה שם באריכות.
ברקע ההלניסטי של ספר יצירה יימצא גם רמז הנוגע לבעיית זמן חיבורו של הספר. דומה שאין עוד טקסט עברי ששאלת תיארוכו שנויה במחלוקת כה עמוקה כמו ספר יצירה. גם אם נתעלם כרגע מן הדעה שאברהם אבינו הוא המחבר, עדיין נותר פער של כשש מאות שנה בין המקדימים לבין המאחרים. יש מי שקובעים את גרעינו של הספר למאה השניה או השלישית לספירה, לחוג תלמידי רבי עקיבא (ראשון לבעלי דעה זו הוא רב סעדיה גאון, וראש לדובריה בימינו הוא גרשם שלום), ויש כאלה המאחרים את חיבורו עד לימי הגאונים של סוף המאה השמינית, ומוצאים בו השפעה של התרבות הערבית השולטת בימים ההם (בין אלה מן הראוי לציין את חוקרי חכמת ישראל בגרמניה כגרץ וצונץ ואף בימינו את אלוני וואסרשטרום).
תרומתי שלי, חוששני, לא תהיה בצמצום הפער אלא דווקא בהרחבתו. אני מבקש להקדים את חיבורו של ספר יצירה לפחות עד אמצע המאה הראשונה לספירת הנוצרים. כך קובע אני הן על יסוד זמנן של המובאות מן הספר והשפעותיו, והן על סמך שלילה של כל ההשפעות המאוחרות שהציע המחקר, ובעיקר של השפעות ערביות.

אך לא בכך רואה אני את הטיעון העיקרי, אלא בדברי ספר יצירה עצמו שלמרבה הפלא לא נוצלו עדיין למטרה זו בספרות המחקר. קביעת זמנו של ספר יצירה עולה מרוחו ומהשקפותיו, המעידות לדעתי שנכתב באותם הימים שבהם עדיין בית המקדש קיים על מכונו, וישראל יושבים מסביבו לבטח.
נקודת המרכז האלוהית שעליה דיברנו, מוקד החזרה התמידית, מזוהה בספר יצירה עם 'היכל הקודש המכוון באמצע'. ספר יצירה קובע במפורש שלאמצע זה יש גם משמעות גיאוגראפית: היכל הקודש מצוי בין עומק צפון לעומק דרום, עומק מזרח ועומק מערב, עומק רום ועומק תחת. מסתבר אפוא שהכוונה להיכל הארצי שבירושלים, שנחשב למרכז העולם, כפי שידוע לנו מדברי חז"ל. וגם חז"ל, בדומה לספר יצירה, רואים במרכז זה גם את עיקרו של העולם וראשיתו, שממנו נמשך לצדדים, שכן לדבריהם המקדש הירושלמי בנוי סביב האבן שממנה הושתת העולם.
דברי חז"ל נמסרו לנו אומנם מתקופה שבה כבר היה בית המקדש חרב. אך לא כן דברי ספר יצירה. קיום המקדש הארצי עולה מן הספר כדבר מובן מאיליו. הספר אף איננו מבדיל בין 'היכל הקודש' המכוון באמצע, לבין האל עצמו השוכן במרכז, ודומה שבימיו האל ומקדשו נחשבו כמעט לדבר אחד. זהות כזאת כמעט שאינה אפשרית בתקופה שבה בית המקדש אינו מציאות פשוטה אלא תקוה לעתיד לבוא, אך היא מתאימה בהחלט לתקופה שבה עבודת האל זוהתה עם עבודת המקדש. תודעה כזאת שררה בימי בית שני, והיא באה לידי ביטוי בשימושי לשון מטונימיים שרווחו באותה תקופה, שבהם מכונה האל בכינויים המציינים את המקדש ועבודתו, כגון, 'הקודש', 'העבודה' ואף 'המקום', כינוי המצוי גם בספר יצירה.
נוסף על כך, בעיסוקו בהיכל, כמו בשאר נושאים, ספר יצירה אינו מגלה כל תודעת שבר היסטורי, ואף כזאת קשה לייחס לתקופה שלאחר חורבן הבית, כשתודעת החורבן מילאה את הלבבות.
יתר על כן. ספר יצירה אף מזהה במפורש את המקדש עם ההווה. היכל הקודש מכוון באמצע לא רק מבחינה גיאוגראפית, אלא גם בהיותו מצוי בין 'עומק ראשית לעומק אחרית'. ובבחינה זמנית זו מזדהה הוא עם יום השבת.
אם אפשר לדבר על מתח משיחי בספר יצירה, מתח זה אינו מכוון כלפי העתיד אלא כלפי ההווה. אל נקודת המרכז הזמנית שאליה יש לכוון את כל כוחות הנפש, ושם יש לכונן את המקדש ולהושיב את האל, כלשון הציטט דלעיל: 'דע וחשוב וצור, והעמד דבר על בוריו והשב [נוסח אחר: והושב] יוצר על מכונו'.


מעין זה מצאנו גם אצל פילון מאלכסנדריה . גם אצלו בית המקדש מסמל מהות מיסטית כזאת. פילון יכול גם לאשר שמסומל זה אינו מבטל את הסמל, את בית המקדש המוחשי בירושלים שאליו היה הפילוסוף האלכסנדרוני עולה לעתים מזומנות, ואולי אף משתתף ככהן בעבודתו. דורו של פילון, ראשית המאה הראשונה לספירה, הוא אפוא תאריך הולם גם לחיבורו של ספר יצירה.
כפי שעולה הן מכתבי פילון והן מספר יצירה, שניהם נכתבו בימים שבהם לכאורה עולם עדיין כמנהגו נוהג, והעם יושב מסביב ל'היכל הקודש המכוון באמצע'. כך אפשר למצוא גם בכתבי חכמים אחרים בני תקופת הבית השני, כגון פוליביוס, ההיסטוריון הגדול, איש המאה השניה לפני הספירה, המזכיר את 'היהודים המתגוררים סביב למקדש המכונה ירושלים' שהוא מקום גילויו של האל.
בתקופה זו עוד אפשרית היתה, לפחות בשכבות מסויימות, גם נינוחות מסויימת ביחסים עם הגויים. רוח זו שוררת לדעתי גם בספר יצירה, והיא זו שזוהתה בטעות בספרות המחקר עם בין-לאומיות ועם חוסר ייחוד לאומי או דתי. שלא כדברי אותם חוקרים, ספר יצירה דווקא מחשיב ביותר את סימני הייחוד הלאומי, כלשון העברית, ברית המילה, בית המקדש, יום השבת, ואולי נרמזים כאן גם חג השבועות וראש השנה. אבל בתקופתו יכול ספר יצירה לראות בזהותו הדתית והלאומית עניין מובן מאיליו, שאינו דורש הדגשה מיוחדת, ואינו מוגדר דווקא בניגוד מפורש לתרבויות אחרות. מציאות ישראל ותורתו ממלאת את הספר, מי שאינו נרמז בו הם דווקא העמים האחרים, כי קיומם אינו מהווה כנראה בעיה קשה בעיני המחבר, שאינו נמנע לשאוב מלא חופניו מחכמתם ותרבותם. אוירה כזו של שלום טבעי, חלפה מן העולם עם החורבן שאירע, כך נראה, זמן קצר אחרי כתיבת החיבור, ואיננה מוכרת זה קרוב לאלפיים שנה, ומסיבה זו, כנראה, התקשו החוקרים בזיהויה.

השפעות ספר יצירה  

אני מבקש לעמוד על עוד קו מרכזי המאפיין את ספרי, ומבדיל אותו  מהרבה ספרי מחקר (גם כאן אינני פוסל את האחרים, ואינני קובע שהצדק שוכן דווקא אתי). ספרי מלא וגדוש ציטטות מספרות דתית יהודית שנכתבה מאות שנים אחרי ספר יצירה, ואינני נרתע מלהשתמש בהם הן להבנת דברי ספר יצירה גופם, והן להבנת מקומו של הספר בהמשך התפתחותה של דת ישראל ובמיוחד בקבלה. אין כל חידוש בכך, כמובן, שהמקובלים הרבו להסתמך על ספר יצירה ולפרשו. אך המחקר המדעי המעיט בהערכת הזיקה האמתית שבין תורת הקבלה לבין הספר. הנטיה הרווחת בקרב החוקרים היתה לראות את ספר יצירה כאסמכתא בעלמא, כמין קולב שעליו תלו המקובלים את שיטתם החדשה, שבעצם אין לה ולא כלום עם השקפתו המקורית של הספר. וגם אם את עיקרי המונחים המשמשים בתורתם (ביניהם המונח 'ספירות') שאבו המקובלים מספר יצירה, הרי עשו כן, לדעת החוקרים, תוך שהם משנים לגמרי את משמעותם. וכך עולה מספרות המחקר, במשתמע ואף במפורש, הקריאה (ואני מצטט) 'להתנער בצורה המלאה ביותר מכל ההשפעות וההשלכות של פרשנות ספר יצירה'.
אך אנכי דווקא מגישה זו ביקשתי להתנער. לדעתי לעתים קרובות עמדו המקובלים היטב על רוחו האמיתית של הספר והמשיכו לפתחה בהתאם לקוויה המקוריים. דבר זה אמור בעיקר בספרות הזוהר, שספרי יכול להחשב גם כספר מחקר שלו, כמעט ולא פחות מאשר כמחקר בספר יצירה (בין השאר אני מראה שם באריכות איך אחת החטיבות העמוקת שבזוהר, הנקראת 'ספרא דצניעותא', אינה אלא גלגול של ספר יצירה, וכמוהו יכולה גם היא להתפרש במישור הארס-פואטי). אף שהפילולוג מנוע מלהסתמך על סמכותו של בשר ודם, נכון ורצוי לו להיעזר בפרשנויות ובפיתוחים מאוחרים מעשי ידי דורות של חכמים שהשקיעו את נפשם ושכלם באותיות הספר, כל אימת שהוא מזהה בדבריהם תובנות נכונות השואבות מן הפשט.
יתר על כן, אף נוסח הספר עצמו חי ומתפתח עם צמיחת הספרות הפרשנית. תופעה זו, המוכרת גם במקרים אחרים, חריפה במיוחד במקרהו של ספר יצירה, שמעולם לא נחתם באופן קנוני. מכאן שפע הנוסחים והעריכות של הספר, שהופכים מהדורה מדעית שלמה למשימה בלתי אפשרית באופן עקרוני.
הזיקה האורגנית בין הספר למפרשיו תובלט עוד יותר אם נבחן את השיטות התיאורטיות ששימשו בימי הביניים לפירוש ספר יצירה. בחינה כזאת עשויה לגלות שספר יצירה היה גורם מכריע בעיצוב שיטות אלה, ובראשן הקבלה. לא הקבלה הולידה פירושים לספר יצירה, אלא פירושי הספר הולידו את הקבלה, ובמלים אחרות הפירוש לספר יצירה הוא הוא תורת הקבלה. קביעה זו זקוקה אומנם לסיוג; אליבא דאמת, תורת הקבלה חייבת תודה גם למקורות רעיוניים אחרים, ובראש ובראשונה למיתוס המתגלה במקראות ובמדרשי חז"ל, ולתורת האצילות הניאו-אפלטונית, כשמזיגת שלושת אלה, ופירושו של זה לאורו של זה, הם שנתנו לקבלה את פרצופה המיוחד. אך מכל מקום אין הקבלה ישות עצמאית ונפרדת המפרשת בעיני זר טקסט חיצוני הנקרא ספר יצירה, שכן בלי ספר זה אין לשער כלל את מציאותה.
לא רק על הקבלה השפיע ספר יצירה. השפעתו ניכרת כבר בלא מעט מקומות בספרות חז"ל, ולא רק ב'מעשה בעגל' שהזכרנו לעיל, שהוא המקום היחיד שבו התלמוד מסתמך במפורש על ספר יצירה. הספר השפיע מאוד גם על רבים ממקורות הפילוסופיה היהודית. בין אלה ראויים לציון המחדשים הגדולים רב סעדיה גאון ור' יהודה הלוי, אך יותר מכולם ר' שלמה אבן גבירול, ששירת הקודש שלו ואף ספרו הפילוסופי רוויים כולם דווקא בדברי ספר יצירה, והיוו מצדם מכשיר חשוב לעיצוב הדרך שבה נקלט הספר בספרות הקבלה.

 ספר יצירה הוסיף ויצר גם בדורות האחרונים, והוא הוא שעומד ביסוד המסה הפואטית הנהדרת של ביאליק 'גילוי וכיסוי בלשון'..שבה ביסס המשוררת את תפיסתו הארס-פואטית על ספר יצירה ,ובה הסביר שבשירה אמיתית לא המילים הן העיקר אלה בהגדרתו הלקוחה ישירות מספר יצירה :

בלימה-בלום פה מלדבר".

 

ראו גם

הספר "תורת היצירה של ספר יצירה "

   

האתר של יהודה ליבס

  

 יהודה ליבס בויקיפדיה

 

דליה קרפל מראיינת את יהודה ליבס חוקר קבלה שנוי במחלוקת

 

"גילוי וכיסוי בלשון" :מסה של ביאליק בהשראת ספר יצירה

 תומר פרסיקו על ביאליק כמיסטיקן

מה בין יונתן רטוש וספר הזוהר?

ספר האסטרולוגיה העברי הראשון :תגובה של פרופסור מאיר בר אילן למאמר זה

 

 

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

God and Golem, Inc.

מאמר מניפסטי  זה מבוסס על רפרט שניתן בשיעור בקורס "תיאוריות בתקשורת "  ויצא מרעיונותיו של אבי האסכולה הקיברנטית נורברט וינר.

באותו הקורס ניתן על סמך אותו המאמר רפרט נוסף שדיבר על "חוסר האנושיות "שיוצרים רעיונות   מעין אלה בעולם המודרני.

אני מחזיק בנקודת מבט מנוגדת וטוען  שאם נצא מרעיונותיו של וינר בנושא יש לפרש את המושג "אנושות " בצורה רחבה יותר משנעשה עד כה.

 

הרימום כאידיאולוגיה :
היחס לטכנולוגיה ו"לאחר" המכאני באסכולה הקיברנטית ובחזונו של נורברט וינר.

הקדמה

 

היחס בין האדם והטכנולוגיה מחד, והיחס בין האדם ו"האחר" וגם "האחר המיכני", כמו המחשבים מאידך, עומד כיום, ומזה שנים רבות, במרכז הדיון בתחומים שונים של התקשורת. וזאת, מאחר שכיום הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, וניתן אף לקבוע כחלק ממשי מגופינו, כשרבים הם האנשים אשר החלקים הטכנולוגיים הללו משמשים אותם בקשת רחבה מאוד של תחומים, החל מתפקודים שנועדו להגן עלינו, המשך בחלופה טכנולוגית לאותם חלקים פגומים/חסרים בגופינו, והכלה בתחומים רבים אחרים, שמטרתם היא לשפא את איכות חייו של האדם.
טענתי היא :

 החוקר נורברט וינר הציג טענה רדיקלית למדי לזמנו, ניתן לומר גם כיום – שעצם התקשרותו של האדם עם המכונה, ועצם הקשר והדמיון שלו עם המכונה, וגם של המכונה עם האדם, לא יהפוך את האדם לאנושי פחות, כפי שמקובל לטעון – אלא להפך – קשר זה יהפוך את האדם לאנושי הרבה יותר, וככל שיכולותיו יתרחבו בעקבות קשריו עם הטכנולוגיה, כך גם תתרחבנה אפשרויותיו לקבל את האחר ביתר קלות.
ו"האחר" במקרה דנן אינו רק את האישה, השחור, היהודי, המזרחי, ההומוסקסואל  והלסבית וכו', אלא הכוונה היא במפורש (ובהחלט לא רק כמטאפורה ל"אחרים" האנושיים המוכרים והמקובלים  יותר בניגוד למה שניתן לחשוב במבט ראשון) – לקייבורג ,לרובוט, לאנדרואיד, למחשב ובהשלכה, גם לבעלי-החיים האינטליגנטיים כמו הדולפין או השימפנזה, או בעלי חיים שעברו או יעברו בעתיד  "רימום" (
uplift), דהיינו, שדרוג טכנולוגי באינטליגנציה וביכולות, וכמובן גם לחייזרים מהחלל החיצון.

 

מכונות ואינטליגנציה

At every stage of technique since daedalus, The ability of the artificer to produce a working simulcarium of a living organism had always intrigiues people. In the days of magic, there was the bizarre and the sinister concept of the Golem That figure of clay into which the rabbi of Prague breated life.

(Wiener, 1948 p. 27 )

נורברט וינר ידוע כיום, כאביו מייסדו של תחום הקיברנטיקה – ההפעלה של מכונות "חושבות", כשבנוסף לכך, הוא השפיע מאוד גם על תחום התקשורת.
עיון בכתביו של נורברט ויינר מראה, שרעיונותיו ביטאו דיון חדשני בשאלה – מה מבדיל בין המכונה והאדם?

מסקנתו של נורברט ויינר הייתה שלדידו, מכונות יכולות להיות אינטליגנטיות בדיוק כמו האדם, או אף יותר. שכן, אפשר לראות שאין הבדל של ממש בין התקשורת המפעילה את המכונות לבין התקשורת שמפעילה את המוח האנושי, והוא כמו רומז – שמבחינתו אין עם כך כל בעיה שאין הבדל מעשי רב בין בני האדם לבין המכונות.
בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

הוא טוען – שבעבר, במאה ה-19 למשל, ולמעשה גם בימיו, "הנדסת הגוף" נחשבה להנדסה רגילה. הוא רומז בכך, שהחוקרים דאז לא חשבו שאפשר לעשות הרבה עם הגוף, ובכך יצרו הפרדה מוחלטת בין הגוף האנושי והמכונה.

אולם הקיברנאטיקאי המודרני מבין היום שהגוף הוא רחוק מאוד מלהיות מכונה "שמרנית " ושהכוח שעומד ברשותו הוא הרבה פחות מוגבל ממה שחשבו בעבר. 
וינר ממשיך וקובע שאפשר להשוות את הניאורונים היחידות שמפעילות את הגוף האנושי והחייתי עם האלמנטים שמפעילים מכונות .וכי אפשר להראות שהאלמנט החיוני לקיומם הוא לא של אנרגיה דווקא אלא של מידע של "מסרים " שמביאים להפעלת הגוף או המכונה . וכפי שהוא מציין "רעש " שעלול לפגוע בתקינות המסרים שאותם מקבל הגוף או המכונה יכול להביא לפגיעה בהם או לשיתוקם באופן דומה למדי

בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

כפי שאפשר לראות גם מספרו " GOD AND GOLEM INC. כאשר יצר וינר את הרעיונות האל הוא חשב על סיפורי הגולם הישנים של מיסטיקנים יהודים .ששם האדם המלאכותי נוצר באמצעות המסרים שבונים את העולם שהם 22 האותיות של השפה העברית שמהן נברא העולם כולו. ובאמצעותם יכול המיסטיקן ליצור אדם מלאכותי מעפר שיחקה את פעולות האדם הרגיל .
וינר חשב מן הסתם על השיטה הבינארית של הספרות אפס ואחד שממנה מורכבות המכונות האלקטרוניות של האדם .
אצל המיסטיקנים מקור האנרגיה הוא השם המפורש שמו של האל אצל המכונות החדשות מקור האנרגיה הוא אלקטרוני ומיכני.
אולם בסופו של דבר קובע וינר ההבדל הוא לא כזה בסיסי כפי שחשבו המדענים בעבר. עם האמצעים שבידינו אנו יכולים לבצע את כל מה שסופר באגדות על יוצרי הגלמים הקדומים.
אולם הוא מודה שכפי שהגולם הקדום יצא לפעמים מכלל שליטה וביצע פעולות שונות כנגד רצון הרב המפעיל אותו, כך עלול לקרות גם עם המכונות המודרניות, שעם המסרים שיקבלו עלולים הם להשתבש.
ניתן להסיק  שככל המכונות יתפתחו יותר, כן הן תהיינה חשופות יותר לאפשרות של תקלה, אולם, אמירה זו נכונה גם לבני האדם, שמשתמשים במכונות, ואינם שונים מהם כל כך.
המסר של וינר הוא – הטכנולוגיה הינה לא רק חיובית, היא עלולה מידי פעם להתגלות כמסוכנת, וכתוצאה מכך היא עלולה לפגוע בנו, ואסור להתעלם מכך, אולם עלינו לקבל זאת בגדר הבלתי נמנע, מכיוון שאותו פרינציפ פועל גם על המוח האנושי, עם המסרים שהוא מקבל.
אין לראות במכונה כמשהו רע וכסכנה "הכרחית" לאדם, הכל תלוי במסרים שאנו מעבירים למכונה ובצורה שהם מועברים אליה, שהרי, המכונה רק ממלאת אותם בדייקנות.
וכך בעצם קורה גם עם בני אדם, שהמידע שהם מקבלים משתבש בצורה כלשהי במוחם, והם סובלים כתוצאה מכך מהפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות. לדעת וינר, אפשר להשוות בהחלט את ההפרעות האלו עם הפרעות בפעולת מכונות ומסיבות שהן מקבילות.
מסקנתו של וינר היא – ככל שהמוח מפותח יותר, כך יש לו סיכוי לחטוף מסרים שגויים מבין מיליארדי המסרים שהוא מקבל ללא הרף, שיפגעו בו בגלל עצם התחכום שבו.
לטענתי,  גם כאן אפשר להשוות את רעיונותיו של ויינר אפשר להשוות זאת לסיפור הגולם של המהר"ל, שאליו מתייחס גם וינר, שכאשר הרב נתן לו הוראה שגוייה, הגולם החל לפעול בצורה הרסנית, ולא בגלל שטבעו היה הרסני. משמעותו של הסיפור מבחינתנו היא – שהבעייתיות של הגולם לא הייתה בעצם קיומו, אלא בכך שקיבל מסר שגוי.

מוסר ההשכל המשתמע של וינר הוא – עשה כמיטב יכולתך על מנת לפתח את הטכנולוגיה, אפילו שברור שזאת עלולה להתגלות כמסוכנת,. אולם, הברירה היא בידי האדם להקפיד לשלוח למכונות מסרים נכונים ומדוייקים, ובאם המסרים שנשלח אליה יהיו שגויים, הרי שבני האדם יסבלו מכך, אולם הם יוכלו רק להאשים את עצמם בכך ולא את המכונות.

 

מכונות אינטליגנטיות כ"אנושות"

 

לדעתי, וינר רומז לכך שאפשר לראות במכונות ישויות , שבאופן בסיסי אינן שונות בהרבה, או בכלל, מיצור אנוש ילודי-אנוש כ"ילדי האנוש". ובאם וכאשר, יהפכו המכונות לאינטליגנטיים, לא תהיה כל סיבה מדוע שלא לראות בהם כחלק "מהאנושיות" בהגדרה מורחבת שלה.
לכאורה אפשר לראות (ויש מי שרואים) ברעיונות אלו כחלק מה"דה-הומניזציה" שאותה עובר המין האנושי בעידן הטכנולוגיה המואצת, כאשר בני אדם נראים יותר כמכונות ותו לא

על פי תפיסה זאת יש בין המכונות ובין בני האדם הבדל של שמיים וארץ שאינו ניתן לגישור.

אולם אפשר בדיוק לראות את ההפך הגמור.

לפי וינר ההבדל בין בני האדם והמכונות הוא שהם בניגוד למכונות מסוגלים להבין מסרים גם בצורה לא מדוייקת ו"ליטראלית " לטוב ולרע. כאשר המכונות יגיעו למצב שגם הן יוכלו להבין מסרים בצורה "לא מדוייקת ולא ליטראלית " כי אז אפשר יהיה לטעון שהיגיעו לדרגת אינטליגנציה .

לטענתי מרעיונות אלו לא ניתן להסיק שיש לראות את בני האדם כיצורים מכאניים "חסרי נשמה", אלא את ההפך הגמור – דווקא את המכונות כיצורים כמעט וכמי שיכולים להיות יותר מכמעט "אנושיים", ועם נרצה כ"בעלי נשמה" (ללא קשר להגדרתה של אותה "נשמה", שהיא מטבע הדברים שנויה וכנראה תמיד תהיה שנויה במחלוקת).
את האנושיות אפשר להגדיר בצורה רחבה יותר מכפי שהיא מוגדרת כיום, כאשר "בן אנוש" נחשב, מבחינה משפטית, כמי שנולד לאישה.

 

מעמדן החוקי של ישויות מיכניות.

 

 

מאיפה נלקח הבסיס לתפיסה זאת של וינר ?

דיון מעמיק במיוחד בתפיסה הזאת ניתן  למצוא  בספרו של וינר  : God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion

הוא  רומז  או אומר   במפורש  הן בספר זה והן  במקומות שונים באוטוביוגרפיה של שני הכרכים שלו, שהמקורות שלו לתפיסה זאת הם בהלכה היהודית. באוטוביוגרפיה הוא מספר בין השאר  שהוא גילה  בילדותו שהוא צאצא ישיר מצד אביו של הרופא וההוגה היהודי הידוע הרמב"ם ( עם כי הרשומות בנושא נעלמו בעת המעבר  של משפחתו לארה"ב )  והדבר השאיר  עליו חותם עמוק וגרם לו לחקור נושאים שונים הקשורים בהלכה היהודית בצורה מעמיקה ביותר. 

על הרמב"ם, אגב, יש אגדה אחת לפחות ,שאולי הייתה מוכרת גם לוינר ,שכרופא הוא עסק בניסיון ליצור אדם מלאכותי.)

הבסיס ההילכתי  המדובר נמצא  בדיונים הלכתיים יהודיים שונים, הדנים בשאלה – האם ייתכן גולם יציר אדם אינטליגנטי, ומה יהיה מעמדו ההלכתי במקרה שנוצר אחד כזה ?

היו רבנים שדנו בכך, והגיעו למסקנה ההגיונית – שגולם אינטליגנטי מעמדו הוא כבן אדם לכל דבר, ובין השאר יוכל ליטול חלק ב"מניין", ואם ייהרג, בידי אדם, הרי שהריגתו, היא בגדר רצח לכל דבר, רצח שעליו להיענש במלוא החומרה (Sherwin 2004).
המסקנה העולה מפסיקת  אותם הרבנים היא שמבחינת החוק וההלכה אין הבדל משמעותי ואמיתי בין אינטליגנציה מעשה ידי אלוהים ואינטליגנציה מעשה ידי אדם.

 

תפיסה יהודית זו עומדת בניגוד מוחלט לתפיסה הנמצאת ביצירותיהם של סופרים והוגים נוצריים שונים, הקובעת "שישנם דברים שעדיף שהאדם לא ידע", ובין השאר אוסרת בכל תוקף את העיסוק ביצירת מכונות אינטליגנטיות, וניתן להגדירה כ"גזענות אנושית".

 הסופר והמדען היהודי יצחק אסימוב כינה תפיסה זו בזלזול – כ"תסביך פרנקנשטיין". הוא ראה ברעיונות אלו כסוג של מחלת נפש אנושית מסוכנת , המראה יותר מכל דבר אחר על הפחד מהבלתי נודע והשנאה לבלתי מוכר.

 הוא ציין שהוא רואה קשר הדוק בין "תסביך" זה ובין הניסיונות השונים לג'נוסייד שבוצעו בידי קבוצות שונות של בני אדם כנגד בני אדם אחרים, שנראו בעיניהם כ"לא אנושיים" – ונראה הוא שוינר מסכים עימו בהחלט.
אפשר לאמר שהמאבק בין התפיסה היהודית של יצורים מלאכותיים יצירו של האדם עצמו כמי שאינם רעים מעצם מהותם ויכולים להגיע לדרגה של אינטליגנציה אנושית ומעבר לכך ובין התפיסה הנוצרית הרואה באפשרות של התקרבות של האדם לאלוהים ,ובכל האפשרות של יצורים מלאכותיים אינטליגנטיים הנוצרים בידי אדם ככפירה נתעבת ופשע חמור מעין כמוהו מתחולל מזה מאות שנים ואין לאמר שהוא הוכרע .

 

ואולי אפשר לטעון שהמאבק מסמל מאבק עמוק יותר: מאבק בין התפיסה המקובלת בנצרות שיש נתק מוחלט בין הישויות האלוהיות כמו האלוהים של הנצרות ישו ובין והאדם שאינו ניתן לגישור גם אם אותן ישויות אלוהיות שמות על עצמן גוף אנושי. כביכול..
וזאת מתוך ההנחה שהאלוהות יכולה לעשות הכל ורק דרכה יכול האדם להיושע אבל האדם עדיף לו שיגביל את עצמו באופן מוחלט ועל לו לנסות להתקרב בעצמו בשום פנים ואופן לאותה ישות אלוהית.

התפיסה המקובלת ביהדות היא שהאדם עצמו יכול בכישוריו שלו לשפר את עצמו ול"הושיע את עצמו " ביכולותיו האנושיות שלו בידי "משיח " שהוא אנושי לחלוטין ואין בו שום דבר אלוהי.

 

גירסה מפותחת עוד  יותר של הרעיון הזה ניתן למצוא בכתביו של סופר המדע הבדיוני דיויד ברין, המתאר יקום שבו הנורמה היא שגזעים אינטליגנטיים שונים מפתחים ו"מרוממים" מינים לא אינטליגנטים,אורגניים ומכניים לרמתם שלהם, ומקבלים בברכה את שונותם של המינים האינטליגנטיים האלו, אשר מוסיפה למארג הגיוון של האינטליגנציה שבגלקסיה. ובכך הופכים את היקום "המת"לשוקק חיים אינטליגנטיים מכל סוג אפשרי.  
 לדעתי התפיסה הזאת, המשתמעת מרעיונותיו של ויינר, היא תפיסה יותר הומאנית מעצם מהותה מהתפיסה "המקובלת", הרואה בבני אדם כ"מי שנולדו בצלם אלוהים" בלידה רגילה. המדובר בתפיסה המסוגלת לראות ב"אנושיות" כגוף רחב, שאינו חייב לכלול בתוכו אך ורק את "ההומו-סאפיאנס", אלא גם מכונות אינטליגנטיות, ובהרחבה מכך, גם יצורים שאינם אנושיים מעצם מהותם, כמו דולפינים ובעלי חיים אחרים (ולכך יכולות להיות השלכות על נושא הניסויים בבעלי חיים שאמנם הוא מחוץ לעניינינו כאן).
ממסקנות רעיונותיו של ויינר עולה, כי ההגדרה ל"אדם" חייבת להתרחב, או לחלופין עלינו לקבל את האפשרות הסבירה בהחלט, שגם המכונות שלנו, באמצעות התקשורת החדשה, יקבלו אינטליגנציה ולא לחשוש מכך.

קשיים בתקשורת בין יצורים אינטליגנטיים

 

מהרעיונות של וינר והאסכולה הקיברנטית שלו, אפשר ליצור, אם כך, תפיסה חסרת תקדים בפתיחותה – של קבלת "האחר" מכל סוג שהוא, וגם כזאת שאינה דורשת לקבל מהאחרים דברים שיהיו לחלוטין ברורים על פי הבנתנו המוגבלת בלבד – כפי שאומר עמיתו של ווינר לאסכולה Warren Weaver

 

If the noise is introduceed 'thenthe recived message containe certain distortions 'certain errors 'certainexternous material 'that would certainly leads to increased uncertainty. but ifthe uncertainty is increased 'the information is increased 'and this sound asthough the noice were beneficiate (Warren Weaver The mathematics of communication p. 20).
הוא קובע, ש"מידע" המועבר בהתאם לתיאוריית הקיברנטיקה, אינו חייב להיות רק אינפורמציה מדויקת ונכונה, מידע זה יכול גם להיות מלא ב"רעש", ועדיין להתקבל בהצלחה. מה שחשוב, קובע ויינר, זה לא מה שאתה אומר, אלא מה שאתה יכול לומר, ומה שאתה יכול להבין ולקבל, ומכאן, אפשר להסיק שכל שפה אנושית יכולה לשמש לתקשורת ולהבנה, אולם באותה המידה גם שפות מכונות ושפות שאינן "אנושיות".
אפשר להמשיך מכאן ולקבוע שאינטליגנציה זרה, מכאנית או לא אנושית במהותה, אינה בהכרח חושבת במובנים שלנו, ויש צורך להיות פתוח מספיק בכדי לקבל ממנה, ובהבנה, גם "רעש", קרי, דברים לא מובנים מבחינתנו, אך שאינם שגויים ואינם טיפשיים מבחינת האינטליגנציה של השולחת.
המשתמע מכך הוא שההשלכות מכך דורשות קבלה מוחלטת של זכותו "של האחר", מכל סוג, לבטא את עצמו ולהתקבל בידי "ההומו-ספיאנס", הן כחלק מ"הקולקטיב" , והן כמין נפרד, אך בעל זכויות שוות.
יש לקחת בחשבון, שגם אם המסרים שהם מעבירים הם בגדר בלתי-מובנים, דווקא "רעש" הוא הדבר שבהחלט יכול להיות סימן לאינטליגנציה מורכבת, שהרי, מכונות פשוטות מסוגלות להעביר ולקבל רק מסרים פשוטים ביותר .
כמובן שלטענות אלו ישנן השלכות גם ליחסים בין בני אדם "הומו-ספיאנס" לבין עצמם. אבל קצרה היריעה מלדון בכך.
אנשי האסכולה הקיברנטית וינר ווויור, לוקחים בחשבון את האחר ומקבלים את זה שעלולים להיות בעיות וקשיים בתקשורת עימו, "רעש" כפי שהם מכנים זאת – והם אף מקבלים זאת בברכה.
הם נראים כפתוחים יותר ממרשל מקלואן, שאינו מעוניין בשום "רעש תקשורתי " ובשום קושי בתקשורת בין בני אדם.
המסקנות שאפשר להסיק מגישתם של אנשי האסכולה הקיברנטית – שהם בהחלט יהיו מוכנים לשלב את האחר המיכני בקולקטיב האנושי ובתרבות האנושית
על פי גישתם ניתן לאפשר לישות המיכנית ו"האחרת" מכל סוג קיום נפרד ושווה לפי הבנתה שאינו חייב להיות רק חלק מהקיום האנושי.
ואפשר להעלות כאן את הספקולציה שאולי דווקא גישה כזאת מסוגלת להתמודד ביתר הצלחה גם עם האתגר שאותו מעמיד "האחר " האנטי הטכנולוגי האנושי מאוד ועם זאת לכאורה בלתי מובן לאיש המערב "המתקדם" ,המוסלמי הקיצוני למשל , או היהודי החרדי , או קבוצות אנטי טכנולוגיות שצצות בהווה ושיצוצו בעתיד ,מאשר הגישה של שקוראת לשדרוג אנושי לכל וקיבורגיזציה ל"כל" ואינה מוכנה באמת להכיר בכך שאולי יהיו גם מי שאינם מעוניינים בכך.

 

 

 

ביבליוגרפיה 

Norbert Wiener, Cybernetics Inventor, Internet History

וינר, נורברט אנשים ומוחות מכונה : <הקיברנטיקה והחברה> / ,תרגום יעקב רבי  סדרת "דעת זמננו "  

: ספרית פועלים, 1960- מהדורה ב.  1964. ).


Wiener, Norbert "( 1948) Cybernetics, or control and communication in the animal and the machine / New York : Technology Press,
Wiener, NorbertEx-Prodigy : my childhood and youth Cambridge, Mass. : M.I.T. Press, c1953
Wiener, Norbert I am a mathematician : the later life of a prodigy An autobiographical Accoung of the mature years and career of Norbert Wiener and a continuation of the account of his childhood in Ex-Prodigy Cambridge, Mass. : MIT Press, 1964

Wiener, Norbert, (1964) God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion Cambridge : M.I.T. Press
טקסט הספר

Innis, Harold Adams, (1991) The bias of communication / Canada : University of Toronto Press.

Katherine  Hayles, N. ( 1999)   How we became posthuman : virtual bodies in cybernetics, literature, and informatics Chicago :   University of Chicago Press,   1999


Sherwin, Byron L. (2004) Golems among us : how a Jewish legend can help us navigate the biotech century / Chicago : Ivan R. Dee, 2004..

קישורים רלבנטיים

וינר בבריטניקה

וינר בויקיפדיה 

 נורברט וינר בויקיפדיה בעברית

           חיי וינר

 

ביוגרפיה של נורברט וינר
סיפורים על נורברט וינר
קישורים על וינר

מאמר על וינר

נורברט וינר ממציא הקיברנטיקה

ההקדמה המקורית של וינר ל"קיברנטיקה "

תומכי  "הרימום

"

יצחק אסימוב

דיויד ברין

נגד "הרימום "

סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק ונורברט וינר

גולם למניין : על התפיסה היהודית של ישויות אינטליגנטיות מלאכותיות 

גולם למניין חלק ב'

זוג מהשמיים

מי הם  בני הזוג הרומנטי ביותר בספרות ובמדיה של המדע הבדיוני והפנטזיה לדורותיהם ?

השאלה  הקשה הזאת הוצגה בידי מארגני כנס "פנטסי -קון" שיעסוק השנה ברומנטיקה ,למגוון יוצרים ומבקרים .כמו הסופרת הגר ינאי ,והמתרגם עמנואל לוטם ואחרים.  

וכאן אפשר למצוא את התשובות

זוג מהשמיים

 

 

ומה הם תרמו בשביל האנושות ?

 

"

ומה הם תרמו בשביל העולם ? זוהי שאלה שראשיתה כימי האנושות .אנחנו כמובן יודעים מה אנחנו תרמנו . אבל מה הם  שמהצד השני של הגבעה תרמו? וגם המשורר מרק פרוטקין מתעסק כעת בסוגיה זאת בשיר שתורגם בידי גיורא לשם.

מארק פרוטקין (1948-), משורר ומספר קנדי יליד ארצות הברית. היגר לקנדה ב־1970 כמתנגד למלחמת וייטנאם. בשנות ה־70 התגורר בבקתת עץ באגם וולף בחבל קוויבק. לאחר מכן התגורר באוטווה. מספרי שירתו: האלכימיה של עננים 1985) ), הר ברזל (2001).  

 

 

נשיונל גיאוגרפיק

 

מאת מרק פרוטקין

תרגום גיורא לשם

 

תַּעֲשִׂיָּה כְּבֵדָה הִגִּיעָה מִן הָרוֹמָאִים,
גַּם גְּשָׁרִים וּכְבִישִׁים.
מְדִינָאוּת, פִילוֹסוֹפִיָה וּמָתֵמָטִיקָה טְהוֹרָה
הָיוּ מַתְנַת הַיְוָנִים.
אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהוֹדוֹת לַמִּצְרִים עַל תּוֹרַת־הַסּוֹד
בְּעוֹד שֶׁהָאַלְפַבֵּית, הַחַקְלָאוּת וְהַדַּת
מְקוֹרָם בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן.
עַצְמוֹתֵינוּ הֵן מֵאַפְרִיקָה
וְשָׁרְשֵׁי הַשָּׂפָה עַצְמָהּ
נְעוּצִים בְּהֹדוּ.
הַיְּהוּדִים נִתְנוּ לָנוּ בַּנְקָאוּת, עֲסָקִים וְסַחַר,
הוּמוּר וְתַרְעֹמֶת,
וְהַסִּינִים גִּלּוּ
אֲבַק שְׂרֵפָה, שִׁטְרֵי כֶּסֶף וְאֹרֶז.
הַיַּפָּנִים הִצִּיעוּ אֶסְתֵטִיקָה מְעֻדֶּנֶת
וְאֶת הַשִּׁירִים הַקְּצָרִים בְּיוֹתֵר הַיְדוּעִים לָנוּ.
סִיבִּיר הֶעֱנִיקָה לָנוּ אֶת מֻשָּׂגֵנוּ
עַל קֹר וְגָלוּת נִדַּחַת,
בְּעוֹד שֶׁקָּנָדָה הֶעֱנִיקָה לָנוּ שֶׁלֶג וּמֶרְחָב כָּחֹל נָקִי.
אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהוֹדוֹת לַצָּרְפָתִים עַל חֵרוּיוֹת הַפְּרָט,
עַל בִּשּׁוּל כְּאָמָּנוּת גְּבוֹהָה
וְעַל רַעֲיוֹן הָאָוַנְגַּרְד.
הַסְּקוֹטִים הֵבִיאוּ לָנוּ שֵׁכָר.
הָאַנְגְּלִים לִמְדּוּנוּ עֹז רוּחַ בִּשְׁעַת צָרָה
וְגִ'ין וְטוֹנִיק (עִם לִימוֹן אוֹ לִימוֹנִית)
בְּעוֹד שֶׁהָאִירִים הֶעֱנִיקוּ לָנוּ אֶת מַנְגִּינַת הַמִּלִּים.
הָאֲמֵרִיקָנִים נָתְנוּ לָנוּ בֵּיסְבּוֹל
בְּעוֹד שֶׁמּוּזִיקָה הִגִּיעָה מִן הָעֲבָדִים
(חוּץ מִן הַבָּלָלַיְקָה וְהָאֲקוֹרְדִּיּוֹן הַחֲרִיגִים).
הַסְּפָרָדִים תָּרְמוּ אֶת הָאַהֲבָה לְזָהָב
וְאֶת הָאַכְזָרִיּוּת וְהַחִזּוּר אַחֲרֵי הַמָּוֶת,
כַּאֲשֶׁר הָאִיטַלְקִים נָתְנוּ לָנוּ אַהֲבָה לְאוֹר
וּתְחוּשָׁה בְּרוּרָה שֶׁל רוֹמַנְסָה.
הַסְּקַנְדִּינָבִים סִפְּקוּ יֹפִי בְּלוֹנְדִי
ואֶת רַעֲיוֹן הַנְּדִיבוּת הַמְמֻסֶּדֶת.
מִגֶּרְמָנְיָה קִבַּלְנוּ זְוָעָה מְמֻכֶּנֶת,
פִיזִיקָה מַזְהִירָה, מוּזִיקָה טְרַנְסְצֶנְדֶנְטָלִית וּבִּירָה.
יְלִידֵי טִיבֶּט הִצִּיעוּ לָנוּ אֶת הַנִּשָּׂאִים בֶּהָרִים
וּתְחוּשַׁת בְּדִידוּת צְרוּפָה,
בְּעוֹד שֶׁהָאוֹסְטְרָלִים תָּרְמוּ
נַוָּד בֶּן הַזְּמַן הַמּוֹדֶרְנִי.
בֵּינְתַּיִם, הָרוּסִים הֶרְאוּ לָנוּ סַבְלָנוּת
נֹכַח חֹסֶר תּוֹחֶלֶת קוֹדֵר,
וְאֶת הַבֻּבּוֹת שֶׁלִּפְנִים מִבֻּבּוֹת,
סְמָלִים שֶׁל דְּבַר־מָה חָשׁוּב
שֶׁלְּעוֹלָם אֵינֶנּוּ בְּטוּחִים מַה הוּא בְּדִיּוּק.
הֲפִיכָה הִגִּיעָה מִדְּרוֹם־אֲמֵרִיקָה
יַחַד עִם קוֹקָאִין וְעוֹר יְפֵהפֶה.

הזמן חולף בין האצבעות

[

שני פזמונים  מרגשים ומוצלחים במיוחד ,ניתן אפילו להגיד" כמעט קלאסיים " יצרה הפיזמונאית מירית שם אור ב-1973 עבור מוזיקה של בן זוגה דאז הזמר צביקה פיק ."הרקדן האוטומטי " ו"בין האצבעות ".

בשני הפזמונים האלו הייתה מעורבת הזמרת רותי נבון ששרה את הפזמון הראשון בדואט עם פיק ושרה לבדה את השני .
שני הפזמונים הושמעו בתקליטו השני של צביקה פיק "פיק" שבו הוא מופיע על העטיפה כדמות קלף "עלה " " (שנקרא גם 'פיק' בלעז) במשחק הקלפים, בדמותו של' צביקה פיק במה שהיה ונשאר עטיפת התקליט המעניינת ביותר שלו .


במקור"בין האצבעות " הולחן בתחילת 1973 ע"י צביק פיק  במיוחד עבור רותי נבון.

רותי נבון התגלתה לראשונה ע"י אלדד שרים בצוות הווי פיקוד ההדרכה אותו ניהל מוסיקלית. בשנים 1971/2 היא כיכבה בתוכנית הלהקה לצידו של יוני נמרי (לו היא תינשא לאחר שיחרורה, ותתגרש ממנו לאחר 3 שנים). באמצע 1972 מייד לאחר שחרורה, היא נחטפה להפקת מחזמר הנשמה "אל תיקרא לי שחור" ביחד עם עוזי פוקס, ושניהם הפכו בעקבות הצלחתו לאלילי נוער. צביקהפיק  שראה כי טוב, הלחין לה, כאמור, ב-1973 את "בין האצבעות" ביצע אותו בעצמו בתקליטו השני "פיק" ושר איתה באותו אלבום את להיט הדיסקו הראשון בישראל "הרקדן האוטומטי".

 רותי נבון המשיכה לשתף פעולה עם ' פיק גם באלבומו השלישי "מה עכשיו" בקולות רקע (אפשר לשמוע את הסולו הווקאלי י שלה ב"החבר הכי טוב בעולם שלי", שנכתב במקור עבור בעלה באותה תקופה – יוני נמרי).


צביקה פיק חזר אל "בין האצבעות " בתקליט אוסף הפזמונים הישנים שלו" הלהיטים הגדולים – חלק א'" אוסף שיצא ב-1993 בחברת "הד-ארצי" ו. כולל 15 שירים – חלקם בביצועים המקוריים וחלק בביצועים המחודשים וחיוורים באופן מיוחד לעומת הביצועים המקוריים.דיסק הנחשב לאחד הגרועים בקריירה שלו .

 
"בין האצבעות " חזר והושמע ב1997 ב דיסק – "כולם שרים פיק" (הפקה:"הליקון") – ובו אסופה של זמרים השרים את שיריו של צביקה פיק . ובין כולם גם רותי נבון עם "בין האצבעות".


פיק עצמו חזר שוב אל "בין האצבעות " ב"האוסף המשולש – הביצועים המקוריים", שיצא ב-1999 בחברת "אן.אם.סי". האוסף האולטימטיבי של שיריו של צביקה פיק,ושם גם הושמע "הרקדן האוטומטי " בביצוע עם רות נבון .

פיק לא הסתפק בזה וחזר שוב ( !)  אל "בין האצבעות " בשנת 2000 בעוד אסופה משיריו בטרילוגיה נ כוללת שלושה דיסקים המכונים "זהב" 'כסף' ו'ארד', כשבכל דיסק 12 שירים."בין האצבעות " הופיע ובצדק ב"דיסק הזהב".שוב ביחד עם "הרקדן האוטומטי " בביצועה של רות נבון .
ב-2008 רותי נבון חזרה וחידשה את "בין האצבעות " ביחד עם פזמונים ידועים אחרים כמו הרקדן האוטומטי " ו"יום יבוא "מהמחזמר "אל תקרא לי שחור " בדיסק "בהילוך גבוה" שהכיל גרסאות חדשות לשיריה הישנים לצד גרסאות כיסוי לשירים קלאסיים אחרים,

חיים מזר מנתח את הפזמון שבמפתיע דן ברעיונות  כמעט פילוסופיים על הזמן ומשמעויותיו.

בין האצבעות

מילים: מירית שם אור  ראה תמונה בגודל מלא

לחן: צביקה פיק  ראה תמונה בגודל מלא

 שרה :רותי נבון

בין האצבעות
בין המבטים
בין המקומות שלנו
המסומנים באהבה.
בין החלומות
בין השושנים
בין האהבות שלנו
בימים יפים של אגדה.

הזמן עובר, הזמן עבר
הזמן נגמר כמעט
קיץ, חורף, סתיו, אביב
עוד שנה אחת.

בין המשפחה
בין הידידים
בין האנשים שאנו
רק איתם רוצים להיות תמיד.
בין הזיכרונות
שנאספים
בין המלחמות שלנו
למען העבר והעתיד.

הזמן עובר…

בין היממות
בין הרגעים
בין החגיגות שלנו
בין הכשלנות והשמחה
בין האוהבים
בין השמשות
בין האצבעות שאנו
מחזיקים איתך וגם איתך.

הזמן עובר…

הזמן חולף בין האצבעות

מאת חיים מזר

שירה של מירית שם אור "בין האצבעות" ואשר הולחן על ידי צביקה פיק מטפל בצורה קלילה ברעיון פילוסופי –מושג הזמן. אפשר לחוש בו,אבל הוא בורח במהירות.היה ואיננו עוד.השיר אינו מתייחס אל הרצף של הזמן,אלא לקטעים ממנו בסיטואציות שונות. בשיר שלושה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר, בית, פזמון חוזר.המילה הדומיננטית בשיר היא "בין" המעידה על מצבי ביניים.אותם קטעים שבמעברים מאחד למשנהו הזמן בורח.

בית ראשון:

בין האצבעות
בין המבטים
בין המקומות שלנו
המסומנים באהבה.
בין החלומות
בין השושנים
בין האהבות שלנו
בימים יפים של אגדה.

בבית זה שני חלקים.חלק ראשון ארבע שורות ראשונות וחלק שני ארבע שורות אחרונות. המילה הפותחת את שלושת השורות הראשונות היא "בין" והשורה האחרונה היא המושא של חלק זה. כך גם בחלק השני.מושא החלק הראשון הוא האהבה. מוצאים אותה במרחבים הולכים וגדלים .כל שורה מציינת מרחב גדול יותר מקודמתה. בשורה הראשונה ההתייחסות היא לאצבעות .לאותה סיטואציה בה זוגות משלבים אצבעות . בשורה השנייה המרחב הוא בין זוגות עיניים המביטים זה בזה .ישנו רגע של אהבה והוא נחלת העבר. האם האהבה תמשך או שמא תתפוגג ולא תשוב יותר? המרחב הבא אחריו הוא המקומות בהם נמצאים האוהבים.

החלק השני מתייחס לסיטואציות מופשטות וממשיות כאחד. שורה ראשונה מתייחסת לחלומות ,למצבים עתידיים,בין חלום אחד למשנהו בתקווה שיתממשו. השורה השנייה מתייחסת לסיטואציה ממשית .השושנים כמייצגות את האהבה ,אותן נותנים לאהוב או לאהובה.השורה השלישית מתייחסת לאהבות .שילוב בין סיטואציה ממשית לסיטואציה מופשטת.המושא של כל אלה הוא "ימים יפים של אגדה" בנוסח של היה היה פעם(או היתה פעם) מתוך תקווה שלאגדה יש גם עתיד .לא רק נחלת העבר.

פזמון חוזר:

הזמן עובר, הזמן עבר
הזמן נגמר כמעט
קיץ, חורף, סתיו, אביב
עוד שנה אחת.

הפזמון החוזר מתייחס לפן המחזורי של הזמן.יש עבר,יש הווה .יש עונות שנה ויש שנה. הפזמון החוזר פותח בתחושה הסובייקטיבית ש"הזמן עובר".כהרף עין הוא נמצא בעבר.היה ואיננו עוד.שוב פעם הווה אבל לקראת סיומו כמעט עבר והנה חלפו להן עונות השנה. השנה הסתיימה ומתחילה שנה חדשה.גם אם הדברים לא נאמרים, אפשר לחוש במשפט נוסף :"בין שנה אחת למשנה".

בית שני:

בין המשפחה
בין הידידים
בין האנשים שאנו
רק איתם רוצים להיות תמיד.
בין הזיכרונות
שנאספים
בין המלחמות שלנו
למען העבר והעתיד.

כמו בבית הראשון כך גם בבית זה מרחבי ההתייחסות הולכים וגדלים. השורה הראשונה מתייחסת לחוג המצומצם והאינטימי ביותר,קרובי המשפחה.השורה השניה מתייחסת לחוג המכרים שאיתם נמצאים בקשרים הדוקים והם הידידים.השורה השלישית מתייחסת לחוג אנשים גדול יותר,כלל האנשים שאיתם רוצים להיות באיזה שהוא קשר גם אם הוא רופף. כל אלה יחד נכנסים למאגר הגדול של הזכרונות. מאחר שעם כל אחד מהם לחוד ועם צירופים ביניהם יוצרים אירועים המצטברים כזכרונות ,גם במצבים הקשים ביותר כדוגמת מלחמות ואלה יכולות להיות אישיות ולאומיות .מתקבל הרושם שגם כאן נמצאת שורה סמויה:"לא להדחיק אירועם קשים". גם הם מעצבים את הזהות שלנו לטוב ולרע:"למען העבר ולמען העתיד". גם הם חוליה חשובה בהיסטוריה.אמירה זו מקבלת משנה תוקף בפזמון החוזר במחזוריות של ציר הזמן.

בית שלישי:

בין היממות
בין הרגעים
בין החגיגות שלנו
בין הכשלנות והשמחה
בין האוהבים
בין השמשות
בין האצבעות שאנו
מחזיקים איתך וגם איתך

האמירה הסמויה שבסוף הבית השני פורצת אל ההכרה בבית זה. השורות הראשונה והשניה מתייחסות למימד הזמן בסדר יורד. בין אלה הזמן חומק ונע אחורה. גם כאן אי אפשר להחזיק אותו לנצח. השורות הבאות מתייחסות לאירועים בעוצמות רגשיות מנוגדות. כשלונות לעומת שמחות,בשורה השביעית חוזרים לאצבעות בהן פותח השיר. רק שהפעם הכוונה היא לאצבעות ספציפיות של קבוצת אנשים מסוימת.סיומה של השורה השביעית היא במילה "שאנו" ,גוף ראשון רבים.נראה שהכוונה היא לכל המאזינים לשיר ומי שמחזיקים איתם אצבעות הם "איתך וגם איתך" .עבור כולם מסיים השיר בפזמון החוזר "הזמן עובר הזמן עבר"

וראו גם
בין האצבעות גרסת רותי נבון

רותי נבון מבצעת ומדברת על"בין האצבעות "

בין האצבעות גרסת אילנה אביטל

יום יבוא עוד פזמון ידוע של רותי נבון

נפילתו של הרקדן האוטומטי

אלה סינדרלה :עוד פזמון של מירית שם אור

המדריך לבריאת יקום : על ספר יצירה

sefer yezira agra

HebrewBooks.org Sefer Detail: ספר יצירה – עם פירוש הגר'א — אליהו בן שלמה זלמן (הגר"א), 1720-1797

//

בימים אלו יצאה בהוצאת המכון להוצאת כתבי הגר"א מהדורה של שלושה כרכים של הספר הקדום "ספר היצירה "עם הפירוש של הגאון מוילנה ופירושים לפירוש והקדמות מקיפות .
זוהי המהדורה המקיפה והמפורטת ביותר הקיימת של הטקסט הקדום והמסתורי ביותר הקיים בשפה העברית ,ספר שהוא כנראה מהמאות הראשונות לספירה שהוא הבסיס ואבן היסוד לכל המיסטיקה היהודית לדורותיה.שכל כולה נובעת ממנו.

על פי המסורת ספר היצירה הוא הספר שבאמצעות שימוש נכון בכתוב בו אפשר ליצור בעלי חיים וגולם ,אדם מלאכותי . ( כפי שסופר על הגר"א עצמו שעסק בכך בעת שפירש את ספר היצירה ) . ויש האומרים גם עולמות שלמים.
אלא שספר יצירה אינו רק מדריך לבריאת יקום.

זהו  גם הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה והספר הארס פואטי הראשון שעוסק בניתוח של היצירה.

האם היה זה ספר כישוף? או מדע ? או ספר לימוד לילדים?  או ספר עברי ראשון של דקדוק הכתיב העברי מה שמסביר את העניין העמוק שיש בו באותיות השפה? או משהו אחר לגמרי ? דבר אחד בטוח זהו הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה. ובמשמעויותיה ככלי ליצירת עולמות.

 

בתחילה כשברא הקדוש ברוך הוא עולם יחיד ועלה במחשבתו לברוא עולם והיה מחזק יסודותיו בארץ ולא היה מתקיים עד שברא תורה ספר יצירה וצפה בו להבין חכמתו וחקר בו ועשה כל מה שכתוב בו ברא עולמו. ,והיו עיניו צופות בספר יצירה וידיו משוטטות ובונות בעולם ,להבדיל אלף אלפי הבדלות כאדם שבונה בניין ויש לו ספר ומסתכל בו .כן עשה הקדוש ברוך הוא יצר את עולמו וסיימו והניחו בתורה שהיא גנוזה מראש. וממנו כיוון שסיים מלאכתו הניחו בתורה ,והראה לו לאברהם ספר יצירה ולא הבין בו דבר .
יצאה בת קול ואומרת "האתה רוצה לדמות דעתך עם דעתי ?אני אחד ובראתי ספר יצירה וחקרתי ועשיתי כל מה שכתוב בו ואתה לא תוכל להבין בו יחיד .הביטו בו שניכם והבינו בו".  
הלך אצל עבר ,הלך אצל שם רבו והיביטו בו שלוש שנים ..והבינו בו .
עד שידעו ליצור עולם .
( טקסט אנונימי כנראה מהמאה העשירית לספירה )
..ועד עכשיו אין לך אדם שיבין בו יחיד אלא שני חכמים .ולא יבינוהו עד שלוש שנים וכשיבינוהו יוכלו לעשות כל מה שליבם חפץ .
( פירוש רבי יהודה בן ברזילי לספר היצירה,המאה ה-12 )

איך בוראים בעלי חיים?
איך בוראים ישות אנושית לא אינטליגנטית?
איך בוראים ישות אנושית אינטליגנטית ?
איך בוראים עולם?
איך בוראים יקום ?
שאלות לא פשוטות. מסובכות מאוד אפילו.
יש ספר אחד ויחיד ש( אולי ) מנסה להתמודד עם הסוגיות המסובכות האלו ובכמה עמודים בלבד ב-1300 מילה בגירסתו הקצרה וב-2500 מילה בגרסתו הארוכה .
זהו "ספר יצירה " ספר היסוד של תורת הסוד  היהודית לדורותיה ,הספר שממנו נובע כל מעיין תורת הקבלה הפרטנית והמסובכת לדורותיה. .
זהו תיאור יצירת העולם בידי האל ויותר נכון בפיו וגם יצירה ספרותית שיצרוה אל ואדם הוא על פי המסורת המקובלת לפחות אברהם העברי.

זהו גם הספר הארס פואטי הראשון בספרות העברית העוסק ביצירה של יצירה ספרותית . שהרי לפי ספר זה כלל יצירת העולם היא יצירה ספרותית.האל יצר את העולם מאותיות השפה העברית שהם מילים.החומר נוצר מהמילה ומהרוח של הכתיבה.
בעל ספר יצירה הוא ההוגה היחיד אי פעם שיצר שיטה דקדוקית עברית מקורית .כל ההוגים שעסקו בכך אחריו יצרו שיטות המבוססות על הדקדוק הערבי בניגוד אליו.

ההיסטוריה הידועה של ספר היצירה.

ספר יצירה הוא ככל הנראה הספר החידתי והקשה ביותר להבנה של המיסטיקה היהודית. למרות ואולי בגלל שהוא  ספר בסיס לתורות המאוחרות יותר של הקבלה והאיזוטריקה היהודית .

 אי אפשר להפריז בחשיבותו לדורות המאוחרים.

אבל ..לא ברור עד כמה הרעיונות המגוונים שאותם שאבו מימנו דורות מאוחרים אכן היו אלה שאליהם כיוון המחבר המקורי מי שלא היה. .

ספר היצירה נתון עד עצם היום הזה במחלוקת קשה ביותר בין החוקרים ואין הסכמה אפילו לגבי זמנו ומוצאו .
ספר יצירה מופיע בצורה ברורה על במת ההיסטוריה בערך במאה העשירית לספירה. כאשר הרב סעדיה גאון פירסם עליו פירוש..וזמן קצר לאחריו עוד שני רבנים פירסמו גם הם פירושים על ספר יצירה ,אלא שכל אחד מהם הסתמך על גירסה שונה של ספר יצירה. אחד מהם היה הפירוש של ספר יצירה הנקרא חכמוני מאת שבתי דונולו הרופא שחי באיטליה במאה העשירית
ומאז במשך כמאתיים שנה ספר יצירה זוכה להתעניינות אצל הפילוסופים הרציונאליסטיים היהודים.

עם האתגר שהגיע מצד העולם התרבותי – המדעי שהתפתח במרחב השליטה הערבית באותה תקופה, ועם ההשפעה המכרעת של החשיבה המדעית ששלטה בתרבות הערבית על האינטליגנציה היהודית, ראו אינטלקטואלים יהודים בטקסט עלום זה כמצע המסתמך על מסורת עתיקה כדי ללמוד ממנו תובנות קוסמוגוניות וקוסמולוגיות העשויות להשתוות עם הטקסטים שהסתובבו בתרבות הערבית באותה תקופה. באמצעות אותם פירושים רציונאליסטים לספר יצירה, על מונחיו ומושגיו, שנכתבו בתקופה האמורה של כמאתיים שנה הופרתה הבעתה של התפיסה היהודית המדעית בענייני תיאולוגיה קוסמוגוניה וקוסמולוגיה. . כדאי להזכיר כאן גם את. דיון בספר יצירה ניתן למצוא גם במאמר הרביעי של ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי. כמו כן דיונים בספר יצירה ניתן למצוא גם בכתביהם של ר' אברהם אבן עזרא ור' אברהם בר חייא במאה השתים עשרה וכן יש להזכיר גם את פירושו של ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני לספר היצירה שנתחבר באותה מאה. .
בערך באמצע המאה השתים עשרה מתחיל להיות מפנה במעמדו של ספר יצירה. הפילוסופים הרציונאליסטים ממעיטים בהתייחסותם אל ספר יצירה ומתחילה להתגבר ההתעניינות בו אצל מיסטיקנים ומקובלים יהודים תחילה באשכנז ולאחר מכן בפרובנס ובספרד. פירושים לספר זה נתחברו בקרב "חסידות אשכנז" והקבלה בראשיתה הייתה רוויה ברעיונות מספר יצירה.

עד ראשיתה של המאה השלש עשרה לסה"נ ספר יצירה הפך להיות רכושם של בעלי הסוד. אין זה אומר שבעלי הסוד לא ראו בספר יצירה מצע של אמיתות קוסמוגוניות וקוסמולוגיות, אבל השילוב של יסודות מאגיים ומיסטיים בפירושו של הספר היקנו לו במשך הזמן מעמד של חיבור אזוטרי השייך לבעלי הסוד והשיוך הסופי של ספר יצירה לתחום המיסתורין התרחש בראשית המאה השש עשרה לסה"נ כשהספר ומונחיו נעשו, בעזרתם של המקובלים הנוצרים, נעשו לאחד היסודות של האזוטריקה האירופית
מעריכים שעד היום נכתבו לו למעלה משמונים פירושים מימי סעדיה הגאון במאה העשירית לספירה ועד הגאון מוילנה במאה ה-18 שיצר את מה שנחשב כיום את המהדורה הטובה ביותר של ספר יצירה ואת הפירוש המקיף ביותר .וגם מעבר לכך.
ספר הזוהר המורכב והמסובך מאין כמוהו הוא בהשוואה ספר פשוט להבנה למרות שהוא ארוך לעין ארוך פשוט משום שהדברים שעליהם הוא מתבסס ברורים לנו הרבה יותר . וגם הוא כידוע זכה למספר עצום של פירושים .
.אלא שלפרש את ספר הזוהר זוהי מלאכה פשוטה לעומת פירושו של ספר יצירה.
.

נוסח ספר היצירה

 

בידינו היגיע הספר בשלושה  נוסחים  קדומים עיקריים שכולם היו קיימים כבר במאה העשירית כשהספר "עולה " על במת ההיסטוריה .  אחד קצר ואחד ארוך ונוסח שלישי באורך בינוני בינהם .שהיה לפני עיניו  של רב סעדיה גאון שכתב את הפרוש החשוב הראשון על הספר ולמעשה הכניס אותו לתודעה הציבורית הכללית

 מחקרים חדשים של פיטר  היימן הראו שכבר לפני סעדיה גאון עמדו גרסאות שונות של ספר יצירה וזה אומר שהייתה תקופה של מינימום כמה עשרות ומן הסתם יותר ואולי מאות שנים שבהם הטקסט המקורי עבר עריכות ושינויים בידי חוגים ועורכים שעליהם איננו יודעים דבר.

איפה מצא סעדיה גאון את הספר הנשכח זוהי תעלומה. הוא ככל הנראה לא ידע דבר על ההיסטוריה של הספר המוזר  ואחרת היה כותב על כך..  אולי מצא אותו בספריה של ידיד ואולי קנה אותו   בשוק הספרים.

 אנו יודעים רק מרגע שכתב עליו הספר הפך לפריט מרכזי של ארון הספרים היהודי בכל מקום באלף השנים הבאות.

מאז נוצר נוסח נוסף בידי הגאון מוילנה לכאורה לפחות על פי שיטת האר"י ( אבל הגר"א ציין שגם בנוסח האר"י הוא מצא שגיאות ) . . עבור נוסח זה בדק הגר"א מינימום של עשרה נוסחים שונים שהיגיעו לידיו והשווה בינהם על מנת ליצור את הנוסח "הטוב ביותר . וזהו כיום נחשב לנוסח המקובל ו"המוסמך " ביותר . גם בגלל הפרשנות המצורפת של הגר"א שהיא המעמיקה המפורטת והמקיפה ביותר שניתנה אי פעם לספר הסתום והחתום הזה. לדעתי בפירוש הזה הגר"א רק נתלה בספר היצירה כדי ליצור תורה משלו על מבנה העולם עד כדי כך מסובך ומורכב "הפירוש " שלו עד שמאז שנכתב הופיעו כמה פירושים לפירוש . כבוד נדיר ביותר שלו זכו רק פרשנים מועטים.

.
תוכנו של ספר יצירה

כשבא אברהם אבינו הביט וראה והבין וחקר וחקק וחצב ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן מיד נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית המילה. וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשונו וגילה לו את סודו משכן במים דלקן באש רעשן ברוח בערן בשבעה נהגן בשנים עשר מזלות"

 
ספר יצירה הוא הספר הקדום ביותר שהשתמר בידינו בשטח החשיבה האיזוטרית ,אם כי גם בזה אין הסכמה ויש שרואים בו ספר "מדעי" של זמן חיבורו השנוי במחלוקת ושלמחבר לא הייתה שום כוונה להיות בו מיסטי-איזוטרי למרות הדרך שבה פירשו אותו הדורות הבאים .
הדבר היחיד שככל הנראה אין עליו  מחלוקת לגבי ספר היצירה זה שהוא כתוב עברית מיוחדת שאיש לא כתב כמוה מעולם לפניו ,או אחריו , עד כמה שידוע לנו ומתאר את בריאתו של יקום .

 מחברו של ספר היצירה היה גם פיזיקאי וגם מטפיזיקאי לפחות לפי מונחי זמנו. .הוא חוקר את סוד החלל בהתפשטותו הרחיקה וגם את העצמים הממלאים אותו .הוא מתבונן במהות העולם ובאותו הזמן הוא רוצה להגיע לחקר כללי תופעות הטבע ,צליל חום קור ,מעבר הזמן ויסודות הטבע אוויר מים ואש. אל שהספר הזהיר הזה שהוא חובק יקום אינו בנוי על כללים פיסיקליים המתארים את תופעות הטבע ואת מבנה יסודות הטבעי כצפוי מספר מדע אלא על עיקרי לשון מופשטים והמסקנה היא שמבחינתו הייתה קיימת קודם המילה המסמן ורק אחר כך הופיע המושג המופשט "המסומן " שאותו ציינה בניגוד לכל תיאוריות התקשורת המקובלות כיום. אלא שבעל ספר יצירה הולך עוד רחוק יותר מכך מבחינתו לא המילה היא בסיס המציאות אלא אלמנט בסיסי עוד יותר :האותיות.

ובמילים עכשוויות הוא רואה את העולם בנוי כמעין צופן ד.נ.א. של אותיות עבריות המרכיבות אותו והן האטומים שמהם מורכב החומר הפיזי שסביבנו. .

 אמנם בעל ספר היצירה מי שלא יהיה אינו מפרט :באיזו אותיות השפה העברית מדובר?  האם באותיות המקוריות של השפה העברית –כנענית-שומרונית שבהן ניתנה כנראה תורה מסיני ?ובהן נכתב לראשונה התנ"ך? או שמה המדובר באותיות האשוריות בבליות –שעל פי המסורת החליף אותן הסופר עזרא במאה השישית לפני הספירה והן אותיות השפה העברית המוכרות לנו כיום .תעלומה .עוד אחת מהרבות המקיפות את הספר הזה העלום והמסתורי ביותר הקיים בשפה העברית.

בסיום הספר מופיע הקטע שהוא אולי החשוב ביותר ובו מסופר לנו שאברהם קרא למד את כל מה שתואר עד כאן וידע מכאן ואילך ליצור גם הוא ולדעת רוב הפרשנים הכוונה היא שהוא יכול היה ליצור מכאן ואילך חיים ואולי גם עולמות.
אמם לא הכל מסכימים שזאת אכן הייתה כוונתו של בעל ספר יצירה. .
החוקר פנחס מורדל ( 1861-1934) חשב שכל הפרשנויות הגרנדיוזיות לספר היצירה הן מוגזמות ביותר וכל שהטקסט המקורי עוסק בו הוא רק בכללי הדקדוק של עברית עתיקה ואותם ל"ב נתיבות פליאות וחכמה שלהם ניתנו משמעויות קוסמולוגיות מיסטיות מרחיקות לכת שכל כוונתן היא להגהים לשוניים ותו לא .
החוקרים המודרניo יוסף דן ומאיר בר אילן חושבים שכל הפרשנות שניתנה לספר היצירה כמדריך לבריאת יקום הייתה שגויה לחלוטין ותוצאה של לשונו המסובכת והבלתי ברורה. לדעת פרופסור מאיר בר אילן הטעויות המהותיות האלו בהבנת משמעות הספר מקורן בחוסר הידיעה של כל פרשניו  וחוקריו לאורך הדורות באסטרולוגיה היהודית הקדומה.

אולי…. אבל לי קשה להאמין שכל אותם אנשים אינטליגנטים שקראו שוב ושוב את ספר יצירה במשך מאות רבות של שנים וכתבו עליו עשרות רבות של פרושים ,יכלו לטעות כל כך בהבנת הספר. הם לא היו מגיעים למסקנות רדיקליות כל כך לגבי מטרת ספר יצירה כמדריך לבניית יקום אם לא היו מוצאים לכך אינדיקציות ברורות מאוד בטקסט.

 

רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים כל ערב שבת והיו עוסקים בספר "הלכות  יצירה" ובראו להם[]עגל משולש ואכלו אותו.

במסכת סנהדרין סה ע"ב( המאה הרביעית לספירה )

חוקרים אחרים כמו פרופסור משה אידל  בספרו "גולם:מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי ( 1996)  לעומת זאת השתכנעו שאכן ספר היצירה כוון בדיוק למה שהבינו בני דורות מאוחרים ,לשמש כמדריך ליצירת חיים ועולמות ויקומים .

 ואחת האינדיקציות העיקריות שלהם לכך היא האיזכור בתלמוד של ספר בשם "הילכות יצירה " שעל פיו נברא אדם מלאכותי גולם. ככל הנראה ספר "הילכות יצירה " הוא ספר "יצירה " שבידינו . ואם לא הרי איננו יודעים לאיזה ספר הכוונה.

עיקרו של ספר היצירה הוא הרצאה בעיניני קוסמולוגיה וקוסמוגוניה והדרך בה ברא האל את עולמו.הספר קובע בפתיחתו שהאל ברא את עולמו באמצעותן של 32 "נתיבות פליאות חוכמה " שמוגדרות כ"עשר ספירות בלימה " וכ כ"ב אותיות יסוד " של האלף הבית העברי המוגדות בצידן כיסוד כל בריאה. פרק א' דן בספירות ( מונח שראשיתו בספר היצירה ומאז הפך למרכזי בקבלה אבל האמת היא שלא ברור למה הכוונה בספר היצירה ) ושאר הפרקים בתפקיד האותיות . המחבר מתייחס במונח ספירות אולי לספרות ואולי לעקרונות מטפיזיים או דרגות יצירה של העולם . בקבלה פירשו זאת לרוב כקשורים לתורת האצילות שאולי נובעת גם מספר היצירה . אבל אין זה ברור כלל וכלל אם מחבר ספר היצירה האלמוני אכן חשב כמו המקובלים מאות שנים אחריו .
המחבר מדגיש אם כי באופן רב משמעי מאין כמוהו את אפיין המיסטי של הספירות ומעלה את סדר דירוגן ואת תיאורן המפורט . לפחות ארבע הספירות הראשונות נאצלו ללא ספק זו מזו .הראשונה היא רוח אלוהים חיים וממנה יוצאת בדרך של התעבות "רוח מרוח " כלומר כיסוד הקמאי של האוויר שממנו נובעים בזה אחר זה כספירות השלישית והרביעית יסודות המים והאש . מן האוויר הקמאי ברא האל או חקק את כ"ב האותיות .מן המים הקמאיים את התוהו ובוהו הקוסמי ומן האש את כיסא הכבוד ומערכות המלאכים. אולם אין זה ברור בדיוק מה משמעות המונחים "חקק " ו"חצב " ו"יצר" ואולי היו למחבר משמעויות ספציפיות שאינו ברורות לנו כיום וכנראה כבר לא היו ברורות לפרשנים בני הדורות הקודמים

נראה שלדעת מחבר ספר היצירה מצוי במרכז הקוסמוס "היכל הקודש " או "מעון קדושו " ממנו מתפשטים עשרה כיווני אין סופיים הם ספרות הבלימה .כיוונים או עומקים אלה נטרפים לחמישה ממדים שלושת המימדים של המרחב ,דהיינו אורך גובה ורוחב ואליהם נוסף המימד הרביעי של הזמן כלומר ראשית ואחרית . ככל הנראה המימד החמישי לפי ספר היצירה הוא המימד המוסרי טוב ורע. אולם אין זה ברור למה התכוון בדיוק מחבר הספר במימד זה ועל כך יש פרשנויות שונות ומגוונות פרשנים מסורתיים נוהגים לפרש זאת כגן העדן והגיהינום כמקומות ספציפיים.

מתי נוצר ספר היצירה ?

ספר יצירה בתרגום לרוסית של אלכס ריבלקה

בין החוקרים אין כל הסכמה מתי בדיוק נוצר ספר היצירה
יש המקדימים עד למאה הראשונה לספירה ויש המאחרים עד המאה התשיעית לספירה . רוב החוקרים חושבים שהאמת כנראה נמצאת אי שם באמצע . בסביבות המאות השנייה עד החמישית-שישית לספירה.

 פרופסור יהודה ליבס שכתב ספר שלם על ספר היצירה תורת היצירה של ספר יצירה (/ ירושלים : שוקן, תשס"א 2000. )  מייחס אותו למאה הראשונה לספירה על סמך קרבתו לרעיונות הלניסטיים שונים כמו אלו של הפילוסוף היהודי מאלכסנדריה פילון האלכסנדרוני והעובדה שהוא מתייחס לבית המקדש כאילו הוא עוד קיים כפי שהיה רק עד המאה הראשונה לספירה .
וזוהי הרחקה של זמן כתיבתו יותר מכל חוקר מודרני אחר.
לדעת ליבס ספר היצירה רווי במתח משיחי ואין לראות בו ספר שיטתי "מדעי " של מבנה העולם והיקום .לדעתו נכון הוא הדבר לראות בספר יצירה מיסטית בעיקרה ובעלי ספרי הבהיר והזוהר עמדו נכון על רוחו כשתיארוהו כך ופיתחו את הרעיונות שבו בכיוון זה הספר, לדעתו של ליבס, עוסק ביצירתיות שהיא היא גרעין לכלל הפעילות הרוחנית. מדובר ב"ספר הדרכה והוראה … באשר להנהגה הרוחנית הראויה, שהוא … גם ארס – פואטיקה נוקבת ואוניברסאלית, המלאה יראת רוממות אלוהית". בקיצור ספר יצירה לדעת ליבס הוא "ספר הפואטיקה הראשון בלשון העברית". (ליבס תורת היצירה של ספר יצירה, עמ' 7)
צחי וייס בעבודת הדוקטוראט שלו משנת 2008  "אותיות שנבראו בהן שמים וארץ : בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה /.  קובע שאנחנו נתקלים ברעיונות על בריאת עולם באמצעות מילים לראשונה במאה השנייה לספירה אצל המיסטיקן הגנוסטי מרקוס שתיאר כיצד הדמיורגוס ( האל "הנחות " שברא את העולם לדעת הוגים גנוסטיים ) ברא את העולם במילה. ובמאה השלישית מופיעים סיפורים על המכשף שמעון מגוס ( שחי במאה הראשונה לספירה ) שניסה ליצור בכישוף בני אדם.

לדעתו סביר להניח שהרעיונות על האפשרות של בריאת יצורים ועולמות בידי בני אדם נידונו  במאות הראשונות לספירה  באופן אינטנסיבי בידי הוגים שונים בעולם ההלניסטי ובהם בידי חוגים יהודיים ובהם  מחבר ספר יצירה. וייס קובע וייתכן בהחלט שמקור מחצבתם של רעיונות אלו הוא לכל המאוחר בראשית המאה השנייה לספירה ואולי גם במאה הראשונה לספירה זמנם של ישו הנוצרי והשומרוני שמעון מגוס. .
יש חוקרים כמו גרשום שלום המנסים לקבוע את זמנו על פי מה שהם רואים כאיזכור שלו במסכת סנהדרין בתלמוד הבלי ( בסביבות המאה הרביעית לספירה )שבו מסופר על רבי חנינא ורבי אושעיה שעסקו ביצירת גולם על פי "הלכות יצירה" שזיהו אותו לאורך הדורות וגם כיום בספר היצירה שבידינו . מסיפור זה נוצר המסורות שראו בספר היצירה מדריך ליצירת גלמים אנושים וחייתיים .
פרופסור גרשום שלום מייסד המחקר המדעי של הקבלה  חשב שהסגנון העברי של הספר מראה על זמן קדום בין המאה השלישית לשישית לספירה ובאופן ספציפי הוא לא מצא בו שום צורה לשונית שאין בלשון של המאה השנייה ושלישית לספירה. וראה בו קשרים רעיוניים לדעות גנוסטיות וסינקרטיסטיות שונות . לדעתו הספר חובר בין המאה השלישית לשישית בארץ ישראל בידי יהודי אדוק שנטע לתורת הסוד שהיא רעיונית מאגית בעיקרה והוא השתדל לייהד ספקולציות זרות . וייצג מעין קו מקביל לשיטה הרעיונית הכמו גנוסטית של תורת ההיכלות שהתפתחה בתקופתו
הגישה החדשה ביותר בנושא היא של ראש המחלקה לתלמוד באונ' בר אילן ,פרופסור מאיר בר אילן בספר שיצא לאור בקרוב על האסטרולוגיה ביהדות הקדומה ובו הוא מתכוון להראות שספר יצירה נכתב לערך במאה החמישית-שישית לספירה, ומציע לראות את טבריה כמקום בו התחבר חיבור זה (כמו גם יצירות אחרות) ,
ויש חוקרים שחושבים שהספר לא יכול היה להתחבר לפני התקופה הערבית ואולי רק במאה התשיעית לספירה מכיוון שלדעתם רק אז היה את כל הצירוף של הרעיונות והתורות השונות והמגוונות שבהם משתמש בעל ספר היצירה נגיש לקורא היהודי. .

מטרת ספר יצירה

מטבע הדברים יש דעות שונות ומגוונות בקרב החוקרים לגבי מטרת "ספר יצירה". .היו שאף שראו בו מעין ספר לימוד לילדים או ספר עברי ראשון של דקדוק הכתיב העברי . מה שמסביר את העניין העמוק שיש בו באותיות השפה .

לדעת  פרופסור יוסף דן הספר הוא בעל העזה רוחנית גדולה שכן בניגוד לכל ספר אחר וכמעט ביהדות הוא אינו מסתמך על כל ספר קודם ומרצה דברים כאילו היו ידועים למחבר מקדמת דנא ואין זה ברור ממי וממה .במסורת היהודית הספר מיוחס לאברהם אבינו שאכן מסוכר בסיום הספר אבל לא כמחברו אלא כמי שסודות המתוארים בו של יצירה ובריאה היו ידועים גם לו ( וזה אחד המקורות למסורת שבאמות הספר אפשר לברוא גלמים ).
לדעת יוסף דן ארבעת הספירות המשתלשלות הן תהליכים שאינן מתוארים בספר הבראשית אלא שלבים לתהליך הבריאה שקדמו לבריאה עצמה המתוארת בספר בראשית .וכך הספר חושף סודות כמוסים בהרבה מאלו שמתוארים בספר הבראשית . יש כאן אם כך ניסיון להרחיב ולהעצים את תיאור הבריאה בספר הבראשית ולתאר סודות כמוסים יותר מאלה שבספר בראשית. לדעת יוסף דן אין כל ראיה שבהתייחסות לספר "הלכות היצירה " שבתלמוד שממנו בוראים גולם שאכן המדובר בספר היצירה שבידינו לדעתו אין לספר היצירה שבידינו כל קשר לסיפורי הגלמים שהרי הוא עוסק בקוסמולוגיה ולא ביצירה של בני אדם בידי בני אדם ואין לו קשר לנושא ולכן הזיהוי בינו ובין מסורות הגלמים השונות כפי שעשה מורו של דן גרשום שלום הוא מוטעה מיסודו .
. לדעת  פרופסור יוסף דן היה הספר חלופה רדיקלית לכל מה שהיה סביבו בכך שלא היה אמון על פירושם ודרישתם של כתבי הקודש על פי תורה שבעל פה. ולכן הוא מזכיר את אברהם שמאחר שחי לפני מתן התורה היה עליו לחקור את המציאות סביבו רק מכוח שכלו שלו .

כפי שעשה מן הסתם המחבר של ספר יצירה שאולי הזדהה עם דמותו של אברהם כיוצר תורה חדשה שאין לה בסיס בספרות שלפניו.
דן מציין שמחברו של הספר" ביקש להציג דעה שונה לגבי תהליך הבריאה מזו המקובלת" בכך שהוא "נמנע משימוש בשמו של האל המופיע בפרק הראשון של בראשית "אלוהים" בתורת הבורא, והחליפו ב"יה ה' צבאות" שאיננו ביטוי מקראי". נוסף לכך "הוא דחה את מונח הבריאה והחליפו ב"חקק" ובמונחים נלווים, שהבולט בהם הוא "חצב". (דן סוד, עמ' 582). המוטיב העיקרי בתורת הבריאה הזאת "נתיבות הפליאה", הוא מוטיב שונה מתורת הבריאה המסורתית.

באמצעות מינוחים שונים אלה מדגיש מחבר ספר יצירה שתפיסתו את בריאת העולם נבדלת באופן דרמטי מן התפיסה המסורתית או לפחות מהתפיסה הרבנית או הפרושית והשומרונית שהיכיר בזמנו. .
.

מי היה מחבר ספר היצירה ?

מי היה יכול לכתוב ספר הדרכה  כזה לבריאת יקום ? למי הייתה יכולה להיות העזה רעיונית גדולה כל כך להעלות ספר כזה על דעתו ? ומתי ?
ברור שזה היה זה סופר גדול שסגנונו הוא יוצא מהכלל ביופיו בספרות העברי כולה . מעין דוגמה ראשונה של טקסט פילוסופי –מדעי –מיסטי הכתוב כשירה .עובדה הוא השאיר חותם עמוק על אלפי אנשים בדורות הבאים שעשרות מהם כתבו פירושים מפורטים ספרו שרובם ככולם מחזיקים הרבה יותר עמודים מספר היצירה עצמו .

כדאי לציין גם שבעל הספר היצירה הוא ההוגה היהודי ( ?) היחיד אי פעם שיצר שיטה דקדוקית עברית מקורית .כל ההוגים שעסקו בכך אחריו יצרו שיטות המבוססות על הדקדוק הערבי בניגוד אליו והדבר מראה על חשיבה שיטתית הגיונית ומדעית

נראה לי שאין לראות בספר זה ספר מיסטיקה שעוסק במיסטיקה של הלשון כפי שהבינוהו בימי הביניים והמקובלים עד היום אלא ספר שבזמנו היה בגדר מה שאנו מכנים ספר מדעי דהיינו ספר שמנסה לתאר את מבנה היקום ודרך התהוותו. ואין לו כקשר למיסטיקה וכשפים מאיזה שהם סוג . החשיבה של בעל ספר היצירה היא חשיבה מדעית שיטתית ובכלל לא ספר מיסטי העובדה שהוא נהפך לספר יסוד של המיסטיקה היהודית היא כנראה תאונה של ההיסטוריה .
אבל זה לא אומר שבעל ספר היצירה לא התעסק כלל באפשרות של יצירת אנשים ועולמות בידי אדם .רק שבעיניו זה לא היה כישוף על טבעי אלא מה שאנו מגדירים מדע
ומה שעוד יותר סביר הוא שבעיניו מדע וכישוף היו שיטה אחת.
הספר הוא ייחודי בתקופה זאת שהוא כותב על נושא כזה ובסמכותיות כזאת ועם זאת כמו בלי להתייחס למקורות היהודים הנורמטיביים .ומזה אפשר להסיק שהמדובר היה באדם בעל העזה רוחנית גדולה מאוד בעל כישרון ספרותי וכנראה מישהו שלא היה שייך לחוגי האליטה היהודית של זמנו ,. כנראה היכיר את רעיונותיהם אבל גם כן כנראה לא העריך אותם במיוחד על מנת לטרוח להתייחס אליהם.

החוקרים זיהו בספר יצירה התייחסויות לרעיונות הלניסטיים שונים מהעולם הסובב שעליהם היו דיונים רבים במאות הראשונות לאחר הספירה .ובראשם נושא אותיות האלף בית ככלי ליצירת עולמות.וזה אומר שלאיש היה ידע הן במסורות יהודיות והן במסורות הלניסטיות כלומר הוא הכיר את שני העולמות.ואולי נדד ממקום למקום.

האם יש דרך לדעת מיהו ?

האפשרות הסבירה ביותר היא כמובן שהיה זה אדם שהיה וישאר לתמיד אנונימי.
אבל לא מן הנמנע שהיה זה אדם ששמו נשמר לאורך הדורות.
על פי המסורת כותב הספר הוא אברהם אבינו המוזכר בו .
אך ספק רב אם לאברהם היה קשר כל שהוא ליצירה זאת שאינה נרמזת כלל בתנ"ך,ושהרעיונות שלה נראים כקשורים רק לרעיונות שהיו בדיון ציבורי רק במאות הראשונות לאחר הספירה.
עקיבא בן יוסף מחבר ספר יצירה ?
אפשרות קצת יותר סבירה שהועלתה לאורך הדורות היא שהמחבר היה הרב המפורסם ומורו של בר כוכבא עקיבא בן יוסף .וזאת אפשרות שאין לדחותה על הסף

.עקיבא בן יוסף חי במאה השנייה בתקופה שבה צצו רעיונות שונים מסביב על בריאת עולמות באמצעות מילה ואות. והוא היה ידוע כאמן במדרש האלף בית.יוחס לו ספר שעוסק באופן ספציפי במדרשי אותיות שמהן נברא העולם .בבירור גם בהשראת ספר היצירה. הוא התפרסם כאחד מהמומחים הגדולים של תורת הסוד וכיחיד  ששרד בריא ושלם ושפוי  מתוך ארבעה שנננסו ל"פרדס" של סודות עליונים

תיאורטית לכאורה הוא בהחלט יכול היה לכתוב ספר כמו "ספר יצירה". .
אבל לדעתי אם רבי עקיבא היה כותב הספר כי אז אין להעלות על הדעת שהוא כנציג הממסד של החכמים היה מתעלם לחלוטין מדעות החכמים שסביבו . ספר היצירה כלל אינו מזכיר את דעות החכמים של התקופה ואינו עושה רושם שהוא בכלל מכיר את החכמים האלו.
ספר יצירה אינו מזכיר כלל את התורה בשמה ומצטט רק לעיתים נדירות ביותר ממנה או מספרי תנ"ך אחרים ובלי להזכיר מקור כפי שהיה מקובל בחוגי התנאים של רבי עקיבא.
רבי עקיבא היה רואה את עצמו מחוייב להתייחס אליהם ולעקוב אחרי הסגנון המקובל בדיונים הילכתיים באותו הזמן סגנון שלפי דברי המשנה והתלמוד הוא עצמו היה אחד מיוצריו ..האם יעלה על הדעת שאדם שהיה אחד מיוצרי סגנון דיון ,יתעלם מהסגנון שהוא עצמו עזר בפיתוחו ?
לדעתי עם עקיבא בן יוסף היה כותב ספר כזה הוא לא היה כותב אותו בצורה זאת..
לדעתו של פרופסור מאיר בר אילן בספר שיצא לאור בקרוב כנראה שמחבר ספר יצירה היה הרופא פנחס מטבריה, אדם שהיה לדעתו מדען רב-כישורים: מתמטיקאי, אסטרונום, אסטרולוג, , אסטרופיזיקאי, בלשן, רופא ונומרולוג,פילוסוף ומיסטיקן . הוא הכיר השקפות פיתגוראיות, אריסטוטליות, סטואיות ואחרות, עסק בשאלות של מבנה היקום, הזמן והאטומים, ובקיצור היה : איש מדע המושפע מהמדע היווני (שנילמד באלכסנדריה )( וכתב את הספר סמוך לשנת 550;.הוא האמין באסטרולוגיה ותיאר את אברהם אבינו כאסטרולוג מסוגו ובתקופתו האסטרולוגיה הייתה תחום מרכזי בחיי יהודי ארץ ישראל ,כפי שניתן לראות מציורי גלגלי המזלות במספר בתי כנסת שהתגלו בארץ-ישראל מן התקופה הביזאנטית

שמעון מגיטה

יוסף דן טוען שהמחבר של ספר היצירה , תהא זהותו אשר תהא, היה מורד בגישה היהודית המסורתית של הבריאה.
ואולי אפשר להרחיב זאת ולשער שהכותב לא היה שייך אליה מלכתחילה.
..
לדעתי אפשר להסיק שהמחבר לא היה שייך לאליטה הרבנית אלא שהיה אדם משכיל ביותר שהיה מחוג מרוחק מעולם של הרבנים . . ניתן לשער שהוא היה קשור לחוג של תומכים ומעריצים ,אולי כת שלמה שאנשיה המשיכו להעתיק את ספרו להגות בו ולערוך בו ולהכניס בו שינויים עד שזה פורסם לבסוף מאות שנים אחרי כתיבתו במאה העשירית

אפשרות נוספת שהועלתה בידי חוקרים  היא שהמחבר היה רב מפורסם אלישע בן אבויה "אחר " שהיה אחד מגדולי החכמים וובדרגתו של עקיבא בן יוסף עד שיצא ל"תרבות רעה " והפך לפי האגדה לגנוסטי על פי המסורת הוא עלה השמיימה וראה את המלאך מטטרון והחליט ש"יש שתי רשויות דהיינו שני אלוהים השולטים בעולם .
אדם כזה שהיה בשולים של התרבות היהודית אבל היכיר היטב את כל הרעיונות הן שלה והן של תרבויות אחרות בהחלט יכול היה לכתוב ספר כמו ספר היצירה אבל חוץ מזה שהיה מסוגל לזה אין לכך כל הוכחה ישירה.
עוד מישהו שלדעתי הוא או מישהו כמוהו היה יכול לכתוב את ספר היצירה ואולי ספר יצירה התבסס על מצע רעיוני מסויים מחוגיו היה  אדם בשם שמעון מגיטה  .הוא כנראה  לא היה יהודי פרושי או רבני ממש אלא שומרוני דהיינו בן לכת יהודית.
בעבודת הדוקטורט של צחי וייס אותיות שנבראו בהן שמים וארץ : בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה / [הוא טוען שלדעתו יש לקשר את ספר היצירה לא עם הזרמים הרבנים "המימסדיים " שאותם ייצג עקיבא אבן יוסף אלא יותר עם זרמים סוריים ושומרונים דווקא שבהם ניתן למצוא לכאורה רעיונות מקבילים ומסורות דומות.
ואכן בשום מקום אין לנו הוכחה שהמחבר של ספר יצירה היה יהודי פרושי-רבני דווקא הוא יכול היה באותה מידה להיות שומרוני .וזה אולי גם מסביר את העברית יוצאת הדופן המיוחדת במינה של ספר יצירה.. אולי זאת לא הייתה עברית של הפרושים והרבנים ( שבכל מקרה דיברו בעיקר ארמית ) אלא עברית של השומרונים.
השומרונים כידוע היו אנשים שדיברו עברית כמו היהודים ושמרו על האותיות היהודיות הקדומות .. בניגוד ליהודים לא טרחו להחליף אותם.וזה אומר אולי שהערצה אצלהם לאותיות העברית הייתה גדולה יותר מאשר אצל היהודים .

.וזה יכול להסביר איך זה שהעברית של ספר יצירה היא כל כך מיוחדת במינה ובלתי מוכרת .

כידוע כמעט לא שרדו יצירות ספרות שומרוניות בעברית מהמאות הראשונות לספירה  מאחר שרובן הושמדו לאורך השנים . אולי אם היו שורדות עוד יצירות כאלו ,היינו מגלים שאחרי הכל העברית של "ספר יצירה " היא לא יחידה במינה.
אמנם בספר היצירה ישנן התייחסויות למה שאפשר לשער שכוונתו לבית מקדש .אבל כדאי לזכור שגם לשומרונים היה בעברם בית מקדש משלהם על הר גריזים,ואולי דווקא אליו הכוונה. .

שמעון מגוס .מחבר אפשרי של ספר יצירה.

בכל מקרה לדעתי יכול להיות שמי כתב את הספר היה שומרוני כופר . וזהו "שמעון מהעיר גיטה "  אבל הוא התפרסם הרבה יותר בכינוי "שמעון הקוסם "  או שמעון מאגוס .זהו  אדם שמוזכר בברית החדשה  ולא לטובה והפך מאז לאב הטיפוס של המכשף בעל ההעזה ועזות המצח האינסופית . הוא שימש כמודל לדמות של "פאוסט " באפוס המפורסם של גתה. ובשנים האחרונות הוא מככב בגיבור סדרת ספרי פנטזיה של הסופר ריצ'רד טיארני .

 

עטיפות יצירות  ספרותיות מודרניות על שמעון מגיטה.

 שמעון מאגוס   מתואר  לפעמים  במקורות הקדומים  כשומרוני .אבל יש מקורות שבהם הוא מתואר כיהודי

ולמעשה אין הבדל גדול ,השומרונים אכן נראו בידי הפגאנים כעוד יהודים ומבחינה אוביקטיבית היו  עוד  כת יהודית ותו לא.
השומרוני שמעון מגוס תואר בידי מקורות מאוחרים כבעל העזה רעיונית אדירה שאין דומה לה. הוא טען שיש לו כוחות של אל וכי לכל אדם פוטנציאלית יש כוחות פוטנציאליים של אל והוא ניסה לפי האגדות לפחות ליישם זאת הלכה למעשה.

במאות השנייה והשלישית נפוצו עליו סיפורים שניסה ליצור ילד מאוויר וזה מראה על עניין שהיה לו ביצירת חיים בידי בן אדם.
שמעון מאגוס הואשם בידי אבות כנסיה נוצרים מאוחרים שהוא היה אבי הכפירה הגנוסטית אם כי נראה שהם דיברו על דעות שהיו קיימות בזמנם אבל ספק רב אם היה להם קשר אליו.
ספק אם הוא היה מואשם בידי אבות כנסיה מאוחרים שהוא יצר תורה זאת או אחרת אם לא היה ידוע שהוא כתב ספרים אידיאולוגיים בנושא . ואחרת היה נזכר אם בכלל רק כעוד מכשף ותו לא אבל לא יריב אידיאולוגי של ממש שדורש התייחסות רצינית.
בכל אופן הספרים שהאידיאולוגיים שכתב  והיו כמה כאלו  לא שרדו בידינו .
אולי הספר האידיאולוגי שכתב בנושא היה משהו כמו "ספר יצירה" ?

לדעתי אדם כמו שמעון מאגוס או תלמידו מננדר בהחלט היה יכול לכתוב ספר כמו ספר היצירה.ספר  שהיה קשור גם לרעיונות היהודיים של התקופה כמו גם לרעיונות שומרוניים ,סוריים הלניסטיים ורעיונות חדשים של שמעון מגוס עצמו ומהכול יצר עיסה חדשה את"ספר יצירה". .
אבל יש בעיה עם תיאוריה זאת שהרי שמעון מאגוס הוגדר בידי אבות הכנסיה הנוצרית בדורות מאוחרים יותר כאבי אבות "הגנוסיס" .
זוהי תורה שכיום אי אפשר להגדיר אותה אלא כ"פרנויה האולטימטיבית "  ,היא טוענת שהעולם נברא בידי אל רשע ונחות ,האלוהים של התנ"ך , וכי בני האדם כלואים בו במעין כלא נצחי ,ומטרת אנשי הגנוסיס הייתה להחלץ מכבליהם בעולם הנחות והמרושע הזה ולברוח אל "העולם העליון " שבו כביכול שלט אל רוחני עליון שכולו היה "טוב ". .
אם אכן שמעון מגוס היה "אבי הרעיונות הגנוסטיים " כי אז לא ייתכן שהוא כתב את ספר יצירה.
ספר יצירה הוא הקוטב המנוגד האבסולוטי ביותר האפשרי לכל הרעיונות האלו. בעל ספר יצירה 'קובע בפשטות שהאל שברא את היקום עשה היטב את כל מה שעשה והיקום יצירת אמנות וספרות אולטימטיבית שגם בני האדם יוכלו ליצור כמוה בחיקוי ובשיתוף פעולה עם האל . ומן הראוי לאדם לעסוק גם הוא ביצירה מעין זאת. .
זה בהחלט היה הפוך ומנוגד למה שאנשי הכתות הגנוסטיות השונות טענו שהרי הם ראו בעולם שסביבם כלא אפל שמימנו יש לברוח ובזו ליוצר של בית כלא זה. הם לא התרשמו מכישוריו ה"בריאתיים " של בורא יקום זה ולא ראו כל סיבה מדוע יש ללכת בעקבותיו כפי שחושב בעל ספר יצירה.
לכאורה זה פוסל את ההצעה שלי ששמעון מגוס שנחשב במקורות קדומים למייסד ה"גנוסיס" היה מחבר ספר יצירה או של מצעו הרעיוני. .
בכל אופן המחקרים העדכניים ביותר כיום מטילים ספק אם לשמעון מגוס היה קשר אמיתי כלשהו לקבוצות הגנוסטיות השונות ולרעיונותיהם השונים.  לדעתם הללו  נוצרו רק מהמאה השנייה ואילך לספירה בהשראת רעיונות של ראשוני הנצרות ושל קבוצות שוליים ביזאריות שונות ביהדות ,אך לא כאלו שהיו קשורות דווקא לשמעון מאגוס וחושבים שהקישור בין השניים היה שגוי ומאוחר. .
שמעון מאגוס היה שומרוני שנדד בעולם והיגיע לאלכסנדריה ולמקומות אחרים , ושמן הסתם היכיר היטב גם את הרעיונות היהודיים וגם רעיונות הלניסטיים שונים של כישוף .וייתכן שהוא עשה קישור בין כולם במה שהפך להיות ספר יצירה שאותו כתב עברית .שכן השומרונים הממוצעים של התקופה ידעו עברית לא פחות טוב ואולי יותר טוב מהיהודים של התקופה ,דוברי הארמית.
יוסף דן מעלה את התמיהה הכיצד חכמי המאה העשירית שעסקו בספר בפרטנות לראשונה לא ידעו דבר על מוצאו ועל גרסותיו הקודמות תמיהה שהוא אינו יכול לפתור אותה .אולם מן הסתם היו לא מעט זרמים שהיו "תת קרקעיים " ולא בהכרך היו מוכרים גם לחכמי התקופות מאחר ששמרו על סודיות והיו מוכרים רק לכמה עשרות או מאות מקורבים ותו לא.
אנחנו יודעים שלשמעון מגוס הייתה כת תלמידים ומעריצים  בשם "השמעוניים " שהתקיימה במשך מאות שנים .ואולי הם אלו ששימרו את הספר במשך מאות שנים בסודיות מוחלטת ככתבי  קודש

אולי היה שמעון מגוס אם הוא היה יוצר הרעיונות שמאחורי ספר היצירה שנוא כל כך על הנוצרים ,מאחר שאיכשהו השתמרה אצלהם מסורת עמומה ומבולבלת שהוא יצר משהו חדשני לחלוטין ומסוכן מאין כמוהו.

אבל הם לא זכרו ואולי גם לא ידעו בדיוק מה .
ובילבלו את זה עם רעיונות אסכולות הגנוסטיות שהיו נפוצים מאוד בזמנם המאות השנייה השלישית והרביעית ,אבל שלהם כפי שראינו אין שום קשר שהוא לספר היצירה. . .
בנתיים התגלגל מי יודע איך הספר המוזר לידי כמה רבנים יהודים בסביבות המאה השלישית לספירה ,השפה העברית שלו והיחס לשפה עוררה את תשומת ליבם והללו החלו לפתח את רעיונותיו ואולי גם לא היה להם מושג לגבי זהות מחברו ( שמעון מגוס אינו מוזכר כלל במקורות היהודיים וכנראה לא עורר בהם כל עניין ) ומאז כנראה נשמר גם בחוגים של היהדות "הרבנית " . והספר הקדום והנשכח הפך מאז לנכס של היהדות..

ואולי אפשר להסביר את המספר הגדול של גרסאות של הספר במאה העשירית בכך שהוא השתמר בחוגים שונים מאוד אלו מאלו ,בחוג של "השימעוניים " ובחוגים יהודיים רבניים.

זוהי תיאוריה נוספת לגבי מקור ספר יצירה אולם עדיין נשאר לראות מהי החדשנות הגדולה האמיתית של ספר יצירה שכמוה לא היה מעולם בשום יצירה קודמת לו שאנחנו יודעים עליה משום תרבות אנושית .

היחודיות הרעיונית של ספר היצירה

הרעיון שהעולם נוצר בכוח המילה ,בדיבור ,לא היה ייחודי וחדשני לספר היצירה . הוא נמצא כמובן כבר בספר בראשית ,ולדעת חוקרים שונים יש להקדים מאוד רעיונות אלו כבר למצרים העתיקה .שם נתגלתה מצבת האבן  של פרעה שבאקה מהמאה-שביעית לפני הספירה ששורשיה הרעיוניים הם קדומים יותר , שקבעה שהעולם נברא בידי האל פתח ( ולפי גרסאות אחרות אך קשורות בידי האל תות אל הכתב ) בכוח המילה . לא מן הנמנע  שתפיסה זאת הישפיעה על יוצר ספר "בראשית" שכנראה נכתב באותה התקופה ובעקבותיו על ספר היצירה. ,כך שברעיון יצירת העולם בידי המילה אין חדשנות אמיתית בספר היצירה .

אם זאת לא נראה שבמצרים העתיקה עסקו באופן ספציפי באותיות ככלים לביצוע הבריאה ובוודאי ובודאי לא באותיות האלף בית שלא היו מוכרות שם כלל , אלא יותר בפקודות קוליות ,דבר שאינו בהכרך זהה . .ואולי בכך ספר יצירה חידש.
אנחנו שומעים ממצרים העתיקה . סיפורים של" הנפשת" ( דהיינו החייאת ) פסלים שלטענת הכוהנים שכנו בהם אלים וכנראה היו סוג של אוטומטים קדומים ויש ממצרים העתיקה גם ספורים על מכשפים שיצרו מה שאנו מכנים היום "גלמים "והכניסו בהם רוח חיים.אבל מהסיפורים ברור תמיד שאלו היו יצורים חסרי כל אינטליגנציה וחסרי עצמיות מעבר לרצון "היוצר "שלהם .לגביהם לא הייתה כל סכנה שהיא שימרדו ביוצר כמו בסיפורי  גולם מאוחרים יותר. הם היו בגדר מכונות פשוטות ותו לא.
לי בכל אופן לא ידוע על תרבויות קדומות שבהן דנו ברצינות באפשרות יצירת בעלי חיים ואנשים אינטליגנטים ועולמות באמצעות שפה בידי בני אדם כפי שנעשה בספר יצירה ובסיפורים ובדיונים שבאו בעקבותיו.
אמנם זה לא אומר כלום .כל רעיון שיכול לעלות בדעת מישהו .יעלה בסופו של דבר בדעת מישהו. בהחלט ייתכן וגם סביר שכוהנים ומכשפים מצרים קדומים חשבו גם על זה במשך אלפי שנות קיום של המקצוע שלהם ומן הסתם הם דנו בכך בסודי סודות במקדשים ובמפגשי מכשפים. .
אולם עד כה דבר לא שרד מרעיונות כאלו בכתב. וגם.אם היו רעיונות כאלו הם מן הסתם הוחזקו בסודיות מוחלטת ואבסולוטית מחשש שיבולע רע למכהן המכשף לא רק מידי בני אדם אלא גם ובעיקר מידי אלים זועמים.מקנאים וחוששים .
היוונים קראו לכך "היבריס " נקמתם של האלים בבני אדם שמשיגים יותר מידי ובכך מהווים איום על האלים עצמם .
לא כך חושב מחבר ספר היצירה ובכך חידש בכתב לראשונה בהיסטוריה האנושית.

המחבר ככל הנראה לקח רעיון שהיה כבר קיים בתרבות ההלניסטית ולפניה בתרבות המצרית הקדומה של המילים כאמצעי יצירה וכישוף  הן בידי אלים והן בידי אדם והרחיב את המשמעויות בצורה אבסולוטית ואולטימטיבית יותר ממה שמישהו העז לעשות לפניו  לבריאה שלמה של עולם .
ספרו הוא כתוצאה ספר לימוד כיצד יש לברוא יקום .

הרעיון של ספר יצירה

נראה לי שהרעיון המקורי של ספר היצירה הוא:שהאדם יכול  לחקות את הבורא וליצור עולמות כמו הבורא וזאת לא בהתחרות עם האל אלא מתוך שיתוף פעולה עימו.
לדעתי ספר היצירה היה הצהרה הברורה הראשונה מסוגה של רעיון זה בתרבות האנושית כולה.
כאן נמצאת לדעתי החדשנות הבסיסית האבסולוטית של מחבר ספר היצירה וכל אלה שיצאו בעקבותיו שאף אחד ,לא מצרים ,לא שומרים בבלים ולא יוונים –רומאים נוצרים לא חשב עליו לפני כן . את הרעיון הבסיסי הזה איש לפני מחבר ספר היצירה לא העלה על דעתו ,או עם כן העלה אותו על דעתו איש לא העז לבטא אותו בכתב בצורה קוהרנטית-אידיאולוגית. הרעיון לא זכה למשיכה גדולה מסיבות מובנות של חששות מפני נקמת האלים או האלוהים . הנוצרים כידוע פיתחו מאוחר יותר את הרעיון "שישנם דברים שהאדם לא נועד לדעת אותם " הרעיון ההפוך להגותו של ספר יצירה.
. ורק לעתיד לבוא עוד כמה הוגים יהודים פרשנים של ספר היצירה כמו מהמחבר הקטע האנונימי שמובא למעלה והגאון מוילנה ועוד כמה אחרים רק הם העזו לחזור ולפתח את התפיסה זאת.
וברעיון זה טמונה לדעתי גדולתו וחדשנותו הרדיקלית של מחבר ספר היצירה מי שלא יהיה ,אברהם העברי , רבי עקיבא בן יוסף, אלישע בן אבויה "אחר " או פנחס מטבריה או השומרוני שמעון מגוס.

אבל בסופו של דבר המסקנה האמיתית היחידה שאפשר להגיע כרגע לספר היא שנראה דווקא משום שהיה ספר היצירה סתום ומצומצם כל כך כתוב כמו כתב חידה בו שום דבר אינו מוסבר באמת וגם לא נתן להם שום מקור אלא הם ניתנים כתורה שאין לערער אחריה ללא כל הנמקה וביסוס ממקורות קודמים כמקובל ביהדות , ….וגם בגלל ולשונו המקסימה אך שאין לה כל הקבלה קרובה באמת באיזו ספרות עברית שידועה לנו , כל אלו גרמו לספר יצירה  להיות מפורש באופנים שונים ומגוונים לאורך הדורות סתום כל כך וניתן לפרשנויות שונות כל כך אולי גם לא היה מעורר עניין רב כל כך בקרב בני דורות מאוחרים. .מאחר שכל הוגה מוצא בו את מה שהוא רוצה כבר למצוא ולא מחפש באמת את האמת של ספר יצירה.
 

 

ביבליוגרפיה

 

טקסטים טובים של ספר היצירה לגרסאותיו השונות ופירושיו השונים יש כאן

 

ספר יצירה עם ביאור הגר"א .  ..נדפס לראשונה בהורדנה תקס"ועל ידי תלמידו הרב מנחם מנדל משקלוב הובא לדפוס עם הגהות ותיקונים על ביאורו מתלמידו הרמ"ש מטאליטשין אשר העתיק מכתב יד קודשו. . ; עם ביאור לפירוש הגר"א: תולדות יצחק, מהרב הגאון המקובל … יצחק בן הרב… יהודא לייב כהנא… ; כולל ליקוטי הגר"א לספר היצירה ,סדר רל"א השערים לפי דעת הגר"א ,פירוש מהאר"י הקדוש זצ"ל ועוד.

(המהדיר הרב שמואל יעקב בלאאמו"ר… ירוחם פישל פעפער)  ‫ דפוס צלום: ירושלם, תרל"ה, עם תיקונים.  צולם וסודר עם תיקונים מחדש. ניו יורק : מכון הגר"א, תשנ"ח שנת המאתיים לרבינו הגר"א זצ"ל .     מהדורה מחודשת  בשלושה כרכים  המכון להוצאת כתבי הגר"א ניו יורק תשס"ט

 

 

ספר יצירה השלםהמיוחס לאברהם אבינו ע"ה : [ועליו כל… המפרשים המקובלים… ] / המפרשים… א. פירוש חכמוני… / ר' שבתי דונולו… ב. פירוש הראב"ד, ג. פירושהרמב"ן, ד. פירוש רב סעדיה גאון, ה. פירוש ר' אליעזר מגרמיזא… ו. פירוש ר' משהבוטריל, ז. פירוש ר' משה ב"ר יעקב הגולה… ח. פירוש… ר' אליהו מווילנא… ט. פירוש פרי יצחק / … ר' יצחק אייזיק… י. פירוש להאר"י וביאורים בדברי הגר"א בביאורו לספר יצירה / יעקב עדס באאמו"ר… יהודה עדסחוברו ונדפסו בהגהה מדויקת מאד ע"י משה צוריאל

 Mordell, Phineas    The origin of letters and numerals according to the Sefer Yetzirah / /    Philadelphia :   P. Mordell   H. Fleischmann,   1914. 

 ויינשטוק, ישראל "לבירור הנוסח של ספר יצירה" "בתוך טמירין 1 מקורות ומחקרים בקבלה וחסידות בעריכת ישראל וינשטוק :הוצאת מוסד הרב קוק ,1972. 

אלוני ,נחמיה "השיטה האנגרמאטית של המילונות בעברית בספר יצירה " "טמירין :מקורות ומחקרים בקבלה וחסידות :כרך ראשון 1972.

אלוני ,נחמיה ,"זמן חיבורו של ספר יצירה " טמירין ב' ,מוסד הרב קוק .1982.

דביר ,מרדכי "התורה המאגית של ספר יצירה " מודעות :הגות מיסטיקה ,קבלה ,פרפסיכולוגיה ד, 28 1987 . ע' 14-18.

 

ליפינר, אליהו    חזון האותיות : תורת האידיאות של האלפבית העברי /    ירושלים :   מאגנס,   1989/  

  

אידל,משה   "גולם::מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי שוקן ,1996

דן,יוסף "המשמעות הדתית של ספר יצירה " מחקרי ירושלים במחשבת ישראל " יא, 1993.

דן,יוסף "לתפיסת המספר בספר יצירה " דעת 34 ,תשנ" 1995.  

    Kaplan  Aryeh Sefer Yetzirah = the book of creation : in theory and Practice /    York Beach, ME :   S. Weiser,   1997 

ליבס, יהודה, תורת היצירה של ספר יצירה /   ירושלים : שוקן, תשס"א 2000. 

מאמר המסכם את הספר  

    

ענבר, יערה    אברהם של ספר יצירה מול אברהם של ספר הבהיר /   עבודת גמר לתואר מוסמך  ירושלים :   האוניברסיטה העברית בירושלים,   תשס"א 2001
 

פליישר,עזרא "לקדמוניות ספר יצירה " :על העדות הקילירית "תרביץ  עא ג-ד  תשס"ב 2002 ע' 405-434.  

 Hayman Peter

Sefer yesira : edition, translation and text-critica l  commentary /   Tübingen Siebeck, c2004             

 

ויס, צחי, –   אותיות שנבראו בהן שמים וארץ :   בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה /   [ירושלים : חמו"ל], תשס"ח 2008.

 דן, יוסף    תולדות תורת הסוד העברית : העת העתיקה /    ירושלים :   מרכז זלמןשזר לתולדות ישראל,   תשס"ט [2009]. 

 

קישורים רלבנטיים 

ספר היצירה בעברית מנוקדת

ספר יצירה בעברית קדומה  

טקסט משוחזר של ספר היצירה

ספר יצירה מהדורת שחזור של מאיר בר אילן  

מהדורה ביקורתית של הטקסטים של ספר יצירה

ספר היצירה במרכז לקבלה

 

ספר יצירה בויקיפדיה

ספר היצירה בויקיפדיה באנגלית  

 

 

גרשום שלום על ספר יצירה

 

 

האלוהים כדגם לחיקוי :יהודה ליבס על ספר יצירה

  יהודה ליבס שבע כפולות בגד כפרת, על הריש הכפולה ועל רקעו של ספר יצירה
 

 

ספר יצירה סקירה וקישורים

 

ספר יצירה מאגר קישורים

עוד מאגר קישורים של ספר יצירה  

ועוד קישורים על ספר יצירה  

פירושים קדומים וחדשים על ספר יצירה  

  

פירושים שונים לספר יצירה

ספר יצירה פירוש סעדיה גאון

גרסה מפורטת של פירוש סעדיה גאון מתורגם לאנגלית

 

 
הבלוג של מלכיאלי
כרמל ויסמן על הטארוט של ספר יצירה

 

 ספר יצירה בשפה האנגלית

ספר יצירה הגרסאות השונות באנגלית

ספר יצירה הגרסה הקצרה באנגלית  
ספר יצירה -תרגום לאנגלית מ-1877

ספר יצירה התרגום של וסטקוט לאנגלית מ-1887
ספר יצירה הגרסה הקצרה בתרגום אריה קפלן לאנגלית

ספר יצירה הגרסה הארוכה בתרגום קפלן לאנגלית

ספר יצירה גרסת סעדיה ,בתרגום קפלן לאנגלית

ספר יצירה גרסת הגר"א בתרגום קפלן

עוד מהדורה באנגלית

ספר יצירה פירוש ביל הידריק

ספר יצירה עם פירוש ג'ון רייטל

סקירה אנגלית על ספר יצירה
ספר יצירה באתר כישוף באנגלית

מאמר מהמאה ה-19 על ספר יצירה  

  

 תיאוריות קורסים סדנאות ושיטות שונות לפי ספר יצירה

 בראשית וספר יצירה  

איך בדיוק יצר אלוהים את העולם  

צורת החלל לפי ספר יצירה

אסטרולוגיה בספר יצירה

נומרולוגיה בספר יצירה

הגיאומטריה הקדושה של ספר יצירה

  

ספר יצירה באגודת "שחר הזהב "

פרשנות איזוטרית של ספר יצירה

יוספה אבן שושן וספר יצירה

 

ספר יצירה פרשנות נוצרית

סודות הד.נ.א לפי ספר יצירה

 


המילה בכישוף המצרי

 

 

האם היה שמעון מאגוס הגנוסטי הראשון ?

שמעון מאגוס בויקיפדיה

שמעון מאגוס בתרבות הפופולארית

 הצד האפל של הירח :על הגנוסיס

 

 

האם השפיע ספר יצירה על סדרת הארי פוטר ?

 גלגוליו של הגולם

 

הגאון מוילנה הפרשן האולטימטיבי של ספר יצירה  

 הגר"א על ספר היצירה

 פירוש מעשה בראשית של הגר"א מבוסס על ספר יצירה

  תרגום מהדורת הגר"א של ספר יצירה לאנגלית

 הגאון מוילנה והגולם

תולדות תורת הסוד :שלב הסיכום

איך ללמד קבלה :על המחקר המדעי של תורת הסוד היהודית

 

 

הכיעור החדש במחול

 

 

מבקרת המחול של האתר חוזרת בביקורת נוספת ו והפעם על פסטיבל המחול "מכוער " אגב כך חושפת שהסטריאוטיפ המקובל של הרקדנית כיפה ודקה שוב אינו מקובל .
האם יום יבוא ונראה זאת גם בתחומים אחרים ? 

 

הכיעור החדש במחול  

מאת
תמי כץ לוריא

"היונה של באסאם  " עם אבי דנגור .צילמה סיון בן ישי .

"מכוער" היה נושא פסטיבל אינטימדאנס 2009 בתיאטרון תמונע. סקרן אותי לראות מה עשו כוריאוגרפים עם הנושא הזה, כי לשאול מה זה כיעור, זה בדיוק כמו לשאול מה זה יופי, וזו שאלה שהיום כבר כמעט לא שואלים במחול, כי מושג היופי מזמן לא מוביל אותו, אלא עניין, חדשנות, שלוב מדיות. יפה תארו נאוה צוקרמן ואריאל אפרים אשבל את התואר "מכוער", מבלי להיקלע לתיאורים אסתטיים, אלא פילוסופיים: "המכוער הוא למעשה חור שחור אונטולוגי, אם הוא ההפך המוחלט של היפה, הרי שהוא מציית לאותם חוקים: בכדי להיות אחר באמת ולעמוד בפני עצמו, הוא חייב להצביע על עולם שונה לגמרי, או לפחות לנסות לדבר על אפשרות כזו".
ואכן, העבודות שהופיעו בפסטיבל התאימו יותר להגדרת "השונה", מאשר להגדרת ה"מכוער". גם אם לעיתים ניכר המאמץ להיתפס לרגע לכיעור חיצוני, כמו תלבושות לא מחמיאות (בעבודה "אנגורה" מאת טל פורת), ומעשים לא יפים על הבמה (כמו הקאה אצל אריאל כהן בביצוע רעות שץ, והכאה ב-
ITS OK, BUTT בעבודה של אנדראס מרק, ב"יונה של באסם" של אבי דנגור, ועוד), הרי שבאופן כללי, העבודות ניסו לבדוק נושאים שהמחול בדרך כלל לא עוסק בהם, ובכך היו שונות: מה הגבולות של הקהל והאמן, מהו גבול הסבלנות של הקהל, מהו מחול ומה הוא לא, האם לרקוד זה יפה, ולכן לא לרקוד זה מכוער?
תכנית א' הייתה מעניינת בעיקר מהבחינה הזאת: היא כל הזמן בדקה גבולות של מה הוא מחול ומה לא. איפה המכוער, האם מגדירים מחול כאסתטי.


רעות שץ, בעבודה של אריאל כהן, מנסה לסחוט מחיאות כפיים מן הקהל, לפני שבכלל ביצעה משהו. היא לבושה בחולצה מלוכלכת, ומתנהגת בחזירות על הבמה: זוללת, מקיאה. בין לבין היא מבצעת במיומנות תרגילי בלט אסתטיים , וכולה חיוכים. הריקוד היה יפה. האם הלא ריקוד היה מכוער? היא מסיימת בסיבובי פואטה כשבפיה עוגיית שוקולד המעוותת לחלוטין את פיה, שנשאר פעור ומעוות. הדיון פה על יפה ומכוער שוב מסתכם ביופי המובע בתנועה, לעומת הייצוג הפיסי המכוער של מראה הרקדנית המלוכלכת והמוזרה.
אנדראס מרק נכנס לבמה לבוש בחולצה וחליפה, קסדת אופנוע על ראשו, והוא ערום לחלוטין בפרק הגוף התחתון. עבודתו היא סולו בהשראת ראיונות מהמגזין BUTT Magazine, שסימן ההיכר שלו הוא ראיונות ישירים ופרובוקטיביים עם גברים הומוסקסואלים. באמצעות העמידה על המתחים שבין ראיון לוידוי, להופעה, הוא מעלה שאלות אודות ניצול מיני וניצול פרפורמטיבי, ומציע אינטרפרטציה פיסית-תנועתית לרגעים מכוערים בחייהם של אנשים שאינו מכיר. מראה איבר המין המתדלדל ומתנפנף בעת הריקוד אינו אסתטי כלל, למרות שהתנועה מעניינת וזורמת. גם כשמצטרפים אליו תומר הימן ונעה שדור, חבושי קסדות ערומים חלקית גם הם, לריקוד שהוא לפרקים אלים, לפרקים זורם ומעניין, עלתה אותה התחושה: הריקוד עצמו הוא יפה, אבל הרקדנים לא מוצגים יפה. הם לא אסתטיים. ולפעמים הם גם לא רוקדים.
מיקי גורביץ, ב"מיקי מאוס " של רננה רז, נכנס לבמה מהרחוב, לבוש בבגדי יומיום. בידו שקית ניילון והוא מתכונן להופיע : גורב גרביים, שם ברכיות, ומתחיל לעשות תנועות משונות שמצחיקות את הקהל. הוא זז יפה, אבל הוא כנראה לא רקדן. אנחנו גם יודעים שהוא בימאי מוכר. הוא עושה פרצופים, מעכס, מעלעל בפנקס כדי להזכר מה עליו לעשות, מתעייף, שואף ממשאף, עונה לפלאפון, הוא מתנהג ורוקד, רוקד ומתנהג. שוב מדובר פה על כל מה שהוא ריקוד או לא ריקוד, ומה זה בכלל ריקוד.
תכנית ב' הייתה קשה יותר לעיכול, וגם היה בה הרבה פחות ריקוד, אך עלו בה אותן שאלות. ב"ישראליקה", רותם תש"ח נואם על הבמה. הוא מתחיל בהגדרת החלל של התיאטרון, וזה מוביל אותו לדבר על חציית הגבול של אמן- קהל. גם סוגיית הריקוד והאי-ריקוד מופיעה: הוא אומר שהוא מאומן לרקוד, אך לא רוצה לרקוד .הוא מדבר על המציאות המכוערת שלנו כאזרחים ישראלים וכיהודים. על חוליי החברה, ועל הפצעים והטראומות שהביאו לכך. ה"מכוער" שלו מוצג על ידי דיבור. לא על ידי רקוד.
מרב סבירסקי משתמשת בעבודתה בחבל , אותו מושכים שני רקדנים, והמשיכה הזו מגדירה את יחסי הכוחות ביניהם. ההתקרבות גורמת לחבל להתרופף, והיא ממיטה אסון על שניהם. גם כאשר, לבסוף, לכל אחד חבל משלו, לא נמצא פתרון ליחסים. גם פה נבדקים הגבולות, ויחסי הקהל- רקדן, כאשר הרקדנים פונים בדברים לקהל.
בעבודה של שלי פלמון ישנו ניסיון לבדוק את סבלנות הקהל, ואת מה שהוא לא מחול, ולא את נושא הכיעור. זה היה רקוד שהכיל כארבע תנועות, על רקע של רעשי הליקופטר, ותנועות של אווירונים.
ב"יש פה עונג" החידתי, שלט חוסר ההגיון וחוסר הקשר. האם זהו כיעור?
עבודתו של אבי דנגור בשיתוף עם סיון בן ישי, הייתה משעשעת וביזארית. מכוער? לא ראיתי פה. לפחות לא לטעמי.
אבל היה שונה ומרענן בתמונע, בהחלט..

ראו גם

מכוער בתמונה 

זיכרון השואה כיצירת מחול

 

ריקודים בחולות :מצב המחול בישראל בראשית המאה ה-21 מאת תמי כץ-לוריא

 

עוד מפרי עטה של תמי כץ לוריא

תמי כץ לוריא שרה על ריי צ'רלס

תמי כץ לוריא בעקבות נאומי נשיא איראן