המדריך לבריאת יקום : על ספר יצירה

sefer yezira agra

HebrewBooks.org Sefer Detail: ספר יצירה – עם פירוש הגר'א — אליהו בן שלמה זלמן (הגר"א), 1720-1797

//

בימים אלו יצאה בהוצאת המכון להוצאת כתבי הגר"א מהדורה של שלושה כרכים של הספר הקדום "ספר היצירה "עם הפירוש של הגאון מוילנה ופירושים לפירוש והקדמות מקיפות .
זוהי המהדורה המקיפה והמפורטת ביותר הקיימת של הטקסט הקדום והמסתורי ביותר הקיים בשפה העברית ,ספר שהוא כנראה מהמאות הראשונות לספירה שהוא הבסיס ואבן היסוד לכל המיסטיקה היהודית לדורותיה.שכל כולה נובעת ממנו.

על פי המסורת ספר היצירה הוא הספר שבאמצעות שימוש נכון בכתוב בו אפשר ליצור בעלי חיים וגולם ,אדם מלאכותי . ( כפי שסופר על הגר"א עצמו שעסק בכך בעת שפירש את ספר היצירה ) . ויש האומרים גם עולמות שלמים.
אלא שספר יצירה אינו רק מדריך לבריאת יקום.

זהו  גם הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה והספר הארס פואטי הראשון שעוסק בניתוח של היצירה.

האם היה זה ספר כישוף? או מדע ? או ספר לימוד לילדים?  או ספר עברי ראשון של דקדוק הכתיב העברי מה שמסביר את העניין העמוק שיש בו באותיות השפה? או משהו אחר לגמרי ? דבר אחד בטוח זהו הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה. ובמשמעויותיה ככלי ליצירת עולמות.

 

בתחילה כשברא הקדוש ברוך הוא עולם יחיד ועלה במחשבתו לברוא עולם והיה מחזק יסודותיו בארץ ולא היה מתקיים עד שברא תורה ספר יצירה וצפה בו להבין חכמתו וחקר בו ועשה כל מה שכתוב בו ברא עולמו. ,והיו עיניו צופות בספר יצירה וידיו משוטטות ובונות בעולם ,להבדיל אלף אלפי הבדלות כאדם שבונה בניין ויש לו ספר ומסתכל בו .כן עשה הקדוש ברוך הוא יצר את עולמו וסיימו והניחו בתורה שהיא גנוזה מראש. וממנו כיוון שסיים מלאכתו הניחו בתורה ,והראה לו לאברהם ספר יצירה ולא הבין בו דבר .
יצאה בת קול ואומרת "האתה רוצה לדמות דעתך עם דעתי ?אני אחד ובראתי ספר יצירה וחקרתי ועשיתי כל מה שכתוב בו ואתה לא תוכל להבין בו יחיד .הביטו בו שניכם והבינו בו".  
הלך אצל עבר ,הלך אצל שם רבו והיביטו בו שלוש שנים ..והבינו בו .
עד שידעו ליצור עולם .
( טקסט אנונימי כנראה מהמאה העשירית לספירה )
..ועד עכשיו אין לך אדם שיבין בו יחיד אלא שני חכמים .ולא יבינוהו עד שלוש שנים וכשיבינוהו יוכלו לעשות כל מה שליבם חפץ .
( פירוש רבי יהודה בן ברזילי לספר היצירה,המאה ה-12 )

איך בוראים בעלי חיים?
איך בוראים ישות אנושית לא אינטליגנטית?
איך בוראים ישות אנושית אינטליגנטית ?
איך בוראים עולם?
איך בוראים יקום ?
שאלות לא פשוטות. מסובכות מאוד אפילו.
יש ספר אחד ויחיד ש( אולי ) מנסה להתמודד עם הסוגיות המסובכות האלו ובכמה עמודים בלבד ב-1300 מילה בגירסתו הקצרה וב-2500 מילה בגרסתו הארוכה .
זהו "ספר יצירה " ספר היסוד של תורת הסוד  היהודית לדורותיה ,הספר שממנו נובע כל מעיין תורת הקבלה הפרטנית והמסובכת לדורותיה. .
זהו תיאור יצירת העולם בידי האל ויותר נכון בפיו וגם יצירה ספרותית שיצרוה אל ואדם הוא על פי המסורת המקובלת לפחות אברהם העברי.

זהו גם הספר הארס פואטי הראשון בספרות העברית העוסק ביצירה של יצירה ספרותית . שהרי לפי ספר זה כלל יצירת העולם היא יצירה ספרותית.האל יצר את העולם מאותיות השפה העברית שהם מילים.החומר נוצר מהמילה ומהרוח של הכתיבה.
בעל ספר יצירה הוא ההוגה היחיד אי פעם שיצר שיטה דקדוקית עברית מקורית .כל ההוגים שעסקו בכך אחריו יצרו שיטות המבוססות על הדקדוק הערבי בניגוד אליו.

ההיסטוריה הידועה של ספר היצירה.

ספר יצירה הוא ככל הנראה הספר החידתי והקשה ביותר להבנה של המיסטיקה היהודית. למרות ואולי בגלל שהוא  ספר בסיס לתורות המאוחרות יותר של הקבלה והאיזוטריקה היהודית .

 אי אפשר להפריז בחשיבותו לדורות המאוחרים.

אבל ..לא ברור עד כמה הרעיונות המגוונים שאותם שאבו מימנו דורות מאוחרים אכן היו אלה שאליהם כיוון המחבר המקורי מי שלא היה. .

ספר היצירה נתון עד עצם היום הזה במחלוקת קשה ביותר בין החוקרים ואין הסכמה אפילו לגבי זמנו ומוצאו .
ספר יצירה מופיע בצורה ברורה על במת ההיסטוריה בערך במאה העשירית לספירה. כאשר הרב סעדיה גאון פירסם עליו פירוש..וזמן קצר לאחריו עוד שני רבנים פירסמו גם הם פירושים על ספר יצירה ,אלא שכל אחד מהם הסתמך על גירסה שונה של ספר יצירה. אחד מהם היה הפירוש של ספר יצירה הנקרא חכמוני מאת שבתי דונולו הרופא שחי באיטליה במאה העשירית
ומאז במשך כמאתיים שנה ספר יצירה זוכה להתעניינות אצל הפילוסופים הרציונאליסטיים היהודים.

עם האתגר שהגיע מצד העולם התרבותי – המדעי שהתפתח במרחב השליטה הערבית באותה תקופה, ועם ההשפעה המכרעת של החשיבה המדעית ששלטה בתרבות הערבית על האינטליגנציה היהודית, ראו אינטלקטואלים יהודים בטקסט עלום זה כמצע המסתמך על מסורת עתיקה כדי ללמוד ממנו תובנות קוסמוגוניות וקוסמולוגיות העשויות להשתוות עם הטקסטים שהסתובבו בתרבות הערבית באותה תקופה. באמצעות אותם פירושים רציונאליסטים לספר יצירה, על מונחיו ומושגיו, שנכתבו בתקופה האמורה של כמאתיים שנה הופרתה הבעתה של התפיסה היהודית המדעית בענייני תיאולוגיה קוסמוגוניה וקוסמולוגיה. . כדאי להזכיר כאן גם את. דיון בספר יצירה ניתן למצוא גם במאמר הרביעי של ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי. כמו כן דיונים בספר יצירה ניתן למצוא גם בכתביהם של ר' אברהם אבן עזרא ור' אברהם בר חייא במאה השתים עשרה וכן יש להזכיר גם את פירושו של ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני לספר היצירה שנתחבר באותה מאה. .
בערך באמצע המאה השתים עשרה מתחיל להיות מפנה במעמדו של ספר יצירה. הפילוסופים הרציונאליסטים ממעיטים בהתייחסותם אל ספר יצירה ומתחילה להתגבר ההתעניינות בו אצל מיסטיקנים ומקובלים יהודים תחילה באשכנז ולאחר מכן בפרובנס ובספרד. פירושים לספר זה נתחברו בקרב "חסידות אשכנז" והקבלה בראשיתה הייתה רוויה ברעיונות מספר יצירה.

עד ראשיתה של המאה השלש עשרה לסה"נ ספר יצירה הפך להיות רכושם של בעלי הסוד. אין זה אומר שבעלי הסוד לא ראו בספר יצירה מצע של אמיתות קוסמוגוניות וקוסמולוגיות, אבל השילוב של יסודות מאגיים ומיסטיים בפירושו של הספר היקנו לו במשך הזמן מעמד של חיבור אזוטרי השייך לבעלי הסוד והשיוך הסופי של ספר יצירה לתחום המיסתורין התרחש בראשית המאה השש עשרה לסה"נ כשהספר ומונחיו נעשו, בעזרתם של המקובלים הנוצרים, נעשו לאחד היסודות של האזוטריקה האירופית
מעריכים שעד היום נכתבו לו למעלה משמונים פירושים מימי סעדיה הגאון במאה העשירית לספירה ועד הגאון מוילנה במאה ה-18 שיצר את מה שנחשב כיום את המהדורה הטובה ביותר של ספר יצירה ואת הפירוש המקיף ביותר .וגם מעבר לכך.
ספר הזוהר המורכב והמסובך מאין כמוהו הוא בהשוואה ספר פשוט להבנה למרות שהוא ארוך לעין ארוך פשוט משום שהדברים שעליהם הוא מתבסס ברורים לנו הרבה יותר . וגם הוא כידוע זכה למספר עצום של פירושים .
.אלא שלפרש את ספר הזוהר זוהי מלאכה פשוטה לעומת פירושו של ספר יצירה.
.

נוסח ספר היצירה

 

בידינו היגיע הספר בשלושה  נוסחים  קדומים עיקריים שכולם היו קיימים כבר במאה העשירית כשהספר "עולה " על במת ההיסטוריה .  אחד קצר ואחד ארוך ונוסח שלישי באורך בינוני בינהם .שהיה לפני עיניו  של רב סעדיה גאון שכתב את הפרוש החשוב הראשון על הספר ולמעשה הכניס אותו לתודעה הציבורית הכללית

 מחקרים חדשים של פיטר  היימן הראו שכבר לפני סעדיה גאון עמדו גרסאות שונות של ספר יצירה וזה אומר שהייתה תקופה של מינימום כמה עשרות ומן הסתם יותר ואולי מאות שנים שבהם הטקסט המקורי עבר עריכות ושינויים בידי חוגים ועורכים שעליהם איננו יודעים דבר.

איפה מצא סעדיה גאון את הספר הנשכח זוהי תעלומה. הוא ככל הנראה לא ידע דבר על ההיסטוריה של הספר המוזר  ואחרת היה כותב על כך..  אולי מצא אותו בספריה של ידיד ואולי קנה אותו   בשוק הספרים.

 אנו יודעים רק מרגע שכתב עליו הספר הפך לפריט מרכזי של ארון הספרים היהודי בכל מקום באלף השנים הבאות.

מאז נוצר נוסח נוסף בידי הגאון מוילנה לכאורה לפחות על פי שיטת האר"י ( אבל הגר"א ציין שגם בנוסח האר"י הוא מצא שגיאות ) . . עבור נוסח זה בדק הגר"א מינימום של עשרה נוסחים שונים שהיגיעו לידיו והשווה בינהם על מנת ליצור את הנוסח "הטוב ביותר . וזהו כיום נחשב לנוסח המקובל ו"המוסמך " ביותר . גם בגלל הפרשנות המצורפת של הגר"א שהיא המעמיקה המפורטת והמקיפה ביותר שניתנה אי פעם לספר הסתום והחתום הזה. לדעתי בפירוש הזה הגר"א רק נתלה בספר היצירה כדי ליצור תורה משלו על מבנה העולם עד כדי כך מסובך ומורכב "הפירוש " שלו עד שמאז שנכתב הופיעו כמה פירושים לפירוש . כבוד נדיר ביותר שלו זכו רק פרשנים מועטים.

.
תוכנו של ספר יצירה

כשבא אברהם אבינו הביט וראה והבין וחקר וחקק וחצב ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן מיד נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית המילה. וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשונו וגילה לו את סודו משכן במים דלקן באש רעשן ברוח בערן בשבעה נהגן בשנים עשר מזלות"

 
ספר יצירה הוא הספר הקדום ביותר שהשתמר בידינו בשטח החשיבה האיזוטרית ,אם כי גם בזה אין הסכמה ויש שרואים בו ספר "מדעי" של זמן חיבורו השנוי במחלוקת ושלמחבר לא הייתה שום כוונה להיות בו מיסטי-איזוטרי למרות הדרך שבה פירשו אותו הדורות הבאים .
הדבר היחיד שככל הנראה אין עליו  מחלוקת לגבי ספר היצירה זה שהוא כתוב עברית מיוחדת שאיש לא כתב כמוה מעולם לפניו ,או אחריו , עד כמה שידוע לנו ומתאר את בריאתו של יקום .

 מחברו של ספר היצירה היה גם פיזיקאי וגם מטפיזיקאי לפחות לפי מונחי זמנו. .הוא חוקר את סוד החלל בהתפשטותו הרחיקה וגם את העצמים הממלאים אותו .הוא מתבונן במהות העולם ובאותו הזמן הוא רוצה להגיע לחקר כללי תופעות הטבע ,צליל חום קור ,מעבר הזמן ויסודות הטבע אוויר מים ואש. אל שהספר הזהיר הזה שהוא חובק יקום אינו בנוי על כללים פיסיקליים המתארים את תופעות הטבע ואת מבנה יסודות הטבעי כצפוי מספר מדע אלא על עיקרי לשון מופשטים והמסקנה היא שמבחינתו הייתה קיימת קודם המילה המסמן ורק אחר כך הופיע המושג המופשט "המסומן " שאותו ציינה בניגוד לכל תיאוריות התקשורת המקובלות כיום. אלא שבעל ספר יצירה הולך עוד רחוק יותר מכך מבחינתו לא המילה היא בסיס המציאות אלא אלמנט בסיסי עוד יותר :האותיות.

ובמילים עכשוויות הוא רואה את העולם בנוי כמעין צופן ד.נ.א. של אותיות עבריות המרכיבות אותו והן האטומים שמהם מורכב החומר הפיזי שסביבנו. .

 אמנם בעל ספר היצירה מי שלא יהיה אינו מפרט :באיזו אותיות השפה העברית מדובר?  האם באותיות המקוריות של השפה העברית –כנענית-שומרונית שבהן ניתנה כנראה תורה מסיני ?ובהן נכתב לראשונה התנ"ך? או שמה המדובר באותיות האשוריות בבליות –שעל פי המסורת החליף אותן הסופר עזרא במאה השישית לפני הספירה והן אותיות השפה העברית המוכרות לנו כיום .תעלומה .עוד אחת מהרבות המקיפות את הספר הזה העלום והמסתורי ביותר הקיים בשפה העברית.

בסיום הספר מופיע הקטע שהוא אולי החשוב ביותר ובו מסופר לנו שאברהם קרא למד את כל מה שתואר עד כאן וידע מכאן ואילך ליצור גם הוא ולדעת רוב הפרשנים הכוונה היא שהוא יכול היה ליצור מכאן ואילך חיים ואולי גם עולמות.
אמם לא הכל מסכימים שזאת אכן הייתה כוונתו של בעל ספר יצירה. .
החוקר פנחס מורדל ( 1861-1934) חשב שכל הפרשנויות הגרנדיוזיות לספר היצירה הן מוגזמות ביותר וכל שהטקסט המקורי עוסק בו הוא רק בכללי הדקדוק של עברית עתיקה ואותם ל"ב נתיבות פליאות וחכמה שלהם ניתנו משמעויות קוסמולוגיות מיסטיות מרחיקות לכת שכל כוונתן היא להגהים לשוניים ותו לא .
החוקרים המודרניo יוסף דן ומאיר בר אילן חושבים שכל הפרשנות שניתנה לספר היצירה כמדריך לבריאת יקום הייתה שגויה לחלוטין ותוצאה של לשונו המסובכת והבלתי ברורה. לדעת פרופסור מאיר בר אילן הטעויות המהותיות האלו בהבנת משמעות הספר מקורן בחוסר הידיעה של כל פרשניו  וחוקריו לאורך הדורות באסטרולוגיה היהודית הקדומה.

אולי…. אבל לי קשה להאמין שכל אותם אנשים אינטליגנטים שקראו שוב ושוב את ספר יצירה במשך מאות רבות של שנים וכתבו עליו עשרות רבות של פרושים ,יכלו לטעות כל כך בהבנת הספר. הם לא היו מגיעים למסקנות רדיקליות כל כך לגבי מטרת ספר יצירה כמדריך לבניית יקום אם לא היו מוצאים לכך אינדיקציות ברורות מאוד בטקסט.

 

רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים כל ערב שבת והיו עוסקים בספר "הלכות  יצירה" ובראו להם[]עגל משולש ואכלו אותו.

במסכת סנהדרין סה ע"ב( המאה הרביעית לספירה )

חוקרים אחרים כמו פרופסור משה אידל  בספרו "גולם:מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי ( 1996)  לעומת זאת השתכנעו שאכן ספר היצירה כוון בדיוק למה שהבינו בני דורות מאוחרים ,לשמש כמדריך ליצירת חיים ועולמות ויקומים .

 ואחת האינדיקציות העיקריות שלהם לכך היא האיזכור בתלמוד של ספר בשם "הילכות יצירה " שעל פיו נברא אדם מלאכותי גולם. ככל הנראה ספר "הילכות יצירה " הוא ספר "יצירה " שבידינו . ואם לא הרי איננו יודעים לאיזה ספר הכוונה.

עיקרו של ספר היצירה הוא הרצאה בעיניני קוסמולוגיה וקוסמוגוניה והדרך בה ברא האל את עולמו.הספר קובע בפתיחתו שהאל ברא את עולמו באמצעותן של 32 "נתיבות פליאות חוכמה " שמוגדרות כ"עשר ספירות בלימה " וכ כ"ב אותיות יסוד " של האלף הבית העברי המוגדות בצידן כיסוד כל בריאה. פרק א' דן בספירות ( מונח שראשיתו בספר היצירה ומאז הפך למרכזי בקבלה אבל האמת היא שלא ברור למה הכוונה בספר היצירה ) ושאר הפרקים בתפקיד האותיות . המחבר מתייחס במונח ספירות אולי לספרות ואולי לעקרונות מטפיזיים או דרגות יצירה של העולם . בקבלה פירשו זאת לרוב כקשורים לתורת האצילות שאולי נובעת גם מספר היצירה . אבל אין זה ברור כלל וכלל אם מחבר ספר היצירה האלמוני אכן חשב כמו המקובלים מאות שנים אחריו .
המחבר מדגיש אם כי באופן רב משמעי מאין כמוהו את אפיין המיסטי של הספירות ומעלה את סדר דירוגן ואת תיאורן המפורט . לפחות ארבע הספירות הראשונות נאצלו ללא ספק זו מזו .הראשונה היא רוח אלוהים חיים וממנה יוצאת בדרך של התעבות "רוח מרוח " כלומר כיסוד הקמאי של האוויר שממנו נובעים בזה אחר זה כספירות השלישית והרביעית יסודות המים והאש . מן האוויר הקמאי ברא האל או חקק את כ"ב האותיות .מן המים הקמאיים את התוהו ובוהו הקוסמי ומן האש את כיסא הכבוד ומערכות המלאכים. אולם אין זה ברור בדיוק מה משמעות המונחים "חקק " ו"חצב " ו"יצר" ואולי היו למחבר משמעויות ספציפיות שאינו ברורות לנו כיום וכנראה כבר לא היו ברורות לפרשנים בני הדורות הקודמים

נראה שלדעת מחבר ספר היצירה מצוי במרכז הקוסמוס "היכל הקודש " או "מעון קדושו " ממנו מתפשטים עשרה כיווני אין סופיים הם ספרות הבלימה .כיוונים או עומקים אלה נטרפים לחמישה ממדים שלושת המימדים של המרחב ,דהיינו אורך גובה ורוחב ואליהם נוסף המימד הרביעי של הזמן כלומר ראשית ואחרית . ככל הנראה המימד החמישי לפי ספר היצירה הוא המימד המוסרי טוב ורע. אולם אין זה ברור למה התכוון בדיוק מחבר הספר במימד זה ועל כך יש פרשנויות שונות ומגוונות פרשנים מסורתיים נוהגים לפרש זאת כגן העדן והגיהינום כמקומות ספציפיים.

מתי נוצר ספר היצירה ?

ספר יצירה בתרגום לרוסית של אלכס ריבלקה

בין החוקרים אין כל הסכמה מתי בדיוק נוצר ספר היצירה
יש המקדימים עד למאה הראשונה לספירה ויש המאחרים עד המאה התשיעית לספירה . רוב החוקרים חושבים שהאמת כנראה נמצאת אי שם באמצע . בסביבות המאות השנייה עד החמישית-שישית לספירה.

 פרופסור יהודה ליבס שכתב ספר שלם על ספר היצירה תורת היצירה של ספר יצירה (/ ירושלים : שוקן, תשס"א 2000. )  מייחס אותו למאה הראשונה לספירה על סמך קרבתו לרעיונות הלניסטיים שונים כמו אלו של הפילוסוף היהודי מאלכסנדריה פילון האלכסנדרוני והעובדה שהוא מתייחס לבית המקדש כאילו הוא עוד קיים כפי שהיה רק עד המאה הראשונה לספירה .
וזוהי הרחקה של זמן כתיבתו יותר מכל חוקר מודרני אחר.
לדעת ליבס ספר היצירה רווי במתח משיחי ואין לראות בו ספר שיטתי "מדעי " של מבנה העולם והיקום .לדעתו נכון הוא הדבר לראות בספר יצירה מיסטית בעיקרה ובעלי ספרי הבהיר והזוהר עמדו נכון על רוחו כשתיארוהו כך ופיתחו את הרעיונות שבו בכיוון זה הספר, לדעתו של ליבס, עוסק ביצירתיות שהיא היא גרעין לכלל הפעילות הרוחנית. מדובר ב"ספר הדרכה והוראה … באשר להנהגה הרוחנית הראויה, שהוא … גם ארס – פואטיקה נוקבת ואוניברסאלית, המלאה יראת רוממות אלוהית". בקיצור ספר יצירה לדעת ליבס הוא "ספר הפואטיקה הראשון בלשון העברית". (ליבס תורת היצירה של ספר יצירה, עמ' 7)
צחי וייס בעבודת הדוקטוראט שלו משנת 2008  "אותיות שנבראו בהן שמים וארץ : בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה /.  קובע שאנחנו נתקלים ברעיונות על בריאת עולם באמצעות מילים לראשונה במאה השנייה לספירה אצל המיסטיקן הגנוסטי מרקוס שתיאר כיצד הדמיורגוס ( האל "הנחות " שברא את העולם לדעת הוגים גנוסטיים ) ברא את העולם במילה. ובמאה השלישית מופיעים סיפורים על המכשף שמעון מגוס ( שחי במאה הראשונה לספירה ) שניסה ליצור בכישוף בני אדם.

לדעתו סביר להניח שהרעיונות על האפשרות של בריאת יצורים ועולמות בידי בני אדם נידונו  במאות הראשונות לספירה  באופן אינטנסיבי בידי הוגים שונים בעולם ההלניסטי ובהם בידי חוגים יהודיים ובהם  מחבר ספר יצירה. וייס קובע וייתכן בהחלט שמקור מחצבתם של רעיונות אלו הוא לכל המאוחר בראשית המאה השנייה לספירה ואולי גם במאה הראשונה לספירה זמנם של ישו הנוצרי והשומרוני שמעון מגוס. .
יש חוקרים כמו גרשום שלום המנסים לקבוע את זמנו על פי מה שהם רואים כאיזכור שלו במסכת סנהדרין בתלמוד הבלי ( בסביבות המאה הרביעית לספירה )שבו מסופר על רבי חנינא ורבי אושעיה שעסקו ביצירת גולם על פי "הלכות יצירה" שזיהו אותו לאורך הדורות וגם כיום בספר היצירה שבידינו . מסיפור זה נוצר המסורות שראו בספר היצירה מדריך ליצירת גלמים אנושים וחייתיים .
פרופסור גרשום שלום מייסד המחקר המדעי של הקבלה  חשב שהסגנון העברי של הספר מראה על זמן קדום בין המאה השלישית לשישית לספירה ובאופן ספציפי הוא לא מצא בו שום צורה לשונית שאין בלשון של המאה השנייה ושלישית לספירה. וראה בו קשרים רעיוניים לדעות גנוסטיות וסינקרטיסטיות שונות . לדעתו הספר חובר בין המאה השלישית לשישית בארץ ישראל בידי יהודי אדוק שנטע לתורת הסוד שהיא רעיונית מאגית בעיקרה והוא השתדל לייהד ספקולציות זרות . וייצג מעין קו מקביל לשיטה הרעיונית הכמו גנוסטית של תורת ההיכלות שהתפתחה בתקופתו
הגישה החדשה ביותר בנושא היא של ראש המחלקה לתלמוד באונ' בר אילן ,פרופסור מאיר בר אילן בספר שיצא לאור בקרוב על האסטרולוגיה ביהדות הקדומה ובו הוא מתכוון להראות שספר יצירה נכתב לערך במאה החמישית-שישית לספירה, ומציע לראות את טבריה כמקום בו התחבר חיבור זה (כמו גם יצירות אחרות) ,
ויש חוקרים שחושבים שהספר לא יכול היה להתחבר לפני התקופה הערבית ואולי רק במאה התשיעית לספירה מכיוון שלדעתם רק אז היה את כל הצירוף של הרעיונות והתורות השונות והמגוונות שבהם משתמש בעל ספר היצירה נגיש לקורא היהודי. .

מטרת ספר יצירה

מטבע הדברים יש דעות שונות ומגוונות בקרב החוקרים לגבי מטרת "ספר יצירה". .היו שאף שראו בו מעין ספר לימוד לילדים או ספר עברי ראשון של דקדוק הכתיב העברי . מה שמסביר את העניין העמוק שיש בו באותיות השפה .

לדעת  פרופסור יוסף דן הספר הוא בעל העזה רוחנית גדולה שכן בניגוד לכל ספר אחר וכמעט ביהדות הוא אינו מסתמך על כל ספר קודם ומרצה דברים כאילו היו ידועים למחבר מקדמת דנא ואין זה ברור ממי וממה .במסורת היהודית הספר מיוחס לאברהם אבינו שאכן מסוכר בסיום הספר אבל לא כמחברו אלא כמי שסודות המתוארים בו של יצירה ובריאה היו ידועים גם לו ( וזה אחד המקורות למסורת שבאמות הספר אפשר לברוא גלמים ).
לדעת יוסף דן ארבעת הספירות המשתלשלות הן תהליכים שאינן מתוארים בספר הבראשית אלא שלבים לתהליך הבריאה שקדמו לבריאה עצמה המתוארת בספר בראשית .וכך הספר חושף סודות כמוסים בהרבה מאלו שמתוארים בספר הבראשית . יש כאן אם כך ניסיון להרחיב ולהעצים את תיאור הבריאה בספר הבראשית ולתאר סודות כמוסים יותר מאלה שבספר בראשית. לדעת יוסף דן אין כל ראיה שבהתייחסות לספר "הלכות היצירה " שבתלמוד שממנו בוראים גולם שאכן המדובר בספר היצירה שבידינו לדעתו אין לספר היצירה שבידינו כל קשר לסיפורי הגלמים שהרי הוא עוסק בקוסמולוגיה ולא ביצירה של בני אדם בידי בני אדם ואין לו קשר לנושא ולכן הזיהוי בינו ובין מסורות הגלמים השונות כפי שעשה מורו של דן גרשום שלום הוא מוטעה מיסודו .
. לדעת  פרופסור יוסף דן היה הספר חלופה רדיקלית לכל מה שהיה סביבו בכך שלא היה אמון על פירושם ודרישתם של כתבי הקודש על פי תורה שבעל פה. ולכן הוא מזכיר את אברהם שמאחר שחי לפני מתן התורה היה עליו לחקור את המציאות סביבו רק מכוח שכלו שלו .

כפי שעשה מן הסתם המחבר של ספר יצירה שאולי הזדהה עם דמותו של אברהם כיוצר תורה חדשה שאין לה בסיס בספרות שלפניו.
דן מציין שמחברו של הספר" ביקש להציג דעה שונה לגבי תהליך הבריאה מזו המקובלת" בכך שהוא "נמנע משימוש בשמו של האל המופיע בפרק הראשון של בראשית "אלוהים" בתורת הבורא, והחליפו ב"יה ה' צבאות" שאיננו ביטוי מקראי". נוסף לכך "הוא דחה את מונח הבריאה והחליפו ב"חקק" ובמונחים נלווים, שהבולט בהם הוא "חצב". (דן סוד, עמ' 582). המוטיב העיקרי בתורת הבריאה הזאת "נתיבות הפליאה", הוא מוטיב שונה מתורת הבריאה המסורתית.

באמצעות מינוחים שונים אלה מדגיש מחבר ספר יצירה שתפיסתו את בריאת העולם נבדלת באופן דרמטי מן התפיסה המסורתית או לפחות מהתפיסה הרבנית או הפרושית והשומרונית שהיכיר בזמנו. .
.

מי היה מחבר ספר היצירה ?

מי היה יכול לכתוב ספר הדרכה  כזה לבריאת יקום ? למי הייתה יכולה להיות העזה רעיונית גדולה כל כך להעלות ספר כזה על דעתו ? ומתי ?
ברור שזה היה זה סופר גדול שסגנונו הוא יוצא מהכלל ביופיו בספרות העברי כולה . מעין דוגמה ראשונה של טקסט פילוסופי –מדעי –מיסטי הכתוב כשירה .עובדה הוא השאיר חותם עמוק על אלפי אנשים בדורות הבאים שעשרות מהם כתבו פירושים מפורטים ספרו שרובם ככולם מחזיקים הרבה יותר עמודים מספר היצירה עצמו .

כדאי לציין גם שבעל הספר היצירה הוא ההוגה היהודי ( ?) היחיד אי פעם שיצר שיטה דקדוקית עברית מקורית .כל ההוגים שעסקו בכך אחריו יצרו שיטות המבוססות על הדקדוק הערבי בניגוד אליו והדבר מראה על חשיבה שיטתית הגיונית ומדעית

נראה לי שאין לראות בספר זה ספר מיסטיקה שעוסק במיסטיקה של הלשון כפי שהבינוהו בימי הביניים והמקובלים עד היום אלא ספר שבזמנו היה בגדר מה שאנו מכנים ספר מדעי דהיינו ספר שמנסה לתאר את מבנה היקום ודרך התהוותו. ואין לו כקשר למיסטיקה וכשפים מאיזה שהם סוג . החשיבה של בעל ספר היצירה היא חשיבה מדעית שיטתית ובכלל לא ספר מיסטי העובדה שהוא נהפך לספר יסוד של המיסטיקה היהודית היא כנראה תאונה של ההיסטוריה .
אבל זה לא אומר שבעל ספר היצירה לא התעסק כלל באפשרות של יצירת אנשים ועולמות בידי אדם .רק שבעיניו זה לא היה כישוף על טבעי אלא מה שאנו מגדירים מדע
ומה שעוד יותר סביר הוא שבעיניו מדע וכישוף היו שיטה אחת.
הספר הוא ייחודי בתקופה זאת שהוא כותב על נושא כזה ובסמכותיות כזאת ועם זאת כמו בלי להתייחס למקורות היהודים הנורמטיביים .ומזה אפשר להסיק שהמדובר היה באדם בעל העזה רוחנית גדולה מאוד בעל כישרון ספרותי וכנראה מישהו שלא היה שייך לחוגי האליטה היהודית של זמנו ,. כנראה היכיר את רעיונותיהם אבל גם כן כנראה לא העריך אותם במיוחד על מנת לטרוח להתייחס אליהם.

החוקרים זיהו בספר יצירה התייחסויות לרעיונות הלניסטיים שונים מהעולם הסובב שעליהם היו דיונים רבים במאות הראשונות לאחר הספירה .ובראשם נושא אותיות האלף בית ככלי ליצירת עולמות.וזה אומר שלאיש היה ידע הן במסורות יהודיות והן במסורות הלניסטיות כלומר הוא הכיר את שני העולמות.ואולי נדד ממקום למקום.

האם יש דרך לדעת מיהו ?

האפשרות הסבירה ביותר היא כמובן שהיה זה אדם שהיה וישאר לתמיד אנונימי.
אבל לא מן הנמנע שהיה זה אדם ששמו נשמר לאורך הדורות.
על פי המסורת כותב הספר הוא אברהם אבינו המוזכר בו .
אך ספק רב אם לאברהם היה קשר כל שהוא ליצירה זאת שאינה נרמזת כלל בתנ"ך,ושהרעיונות שלה נראים כקשורים רק לרעיונות שהיו בדיון ציבורי רק במאות הראשונות לאחר הספירה.
עקיבא בן יוסף מחבר ספר יצירה ?
אפשרות קצת יותר סבירה שהועלתה לאורך הדורות היא שהמחבר היה הרב המפורסם ומורו של בר כוכבא עקיבא בן יוסף .וזאת אפשרות שאין לדחותה על הסף

.עקיבא בן יוסף חי במאה השנייה בתקופה שבה צצו רעיונות שונים מסביב על בריאת עולמות באמצעות מילה ואות. והוא היה ידוע כאמן במדרש האלף בית.יוחס לו ספר שעוסק באופן ספציפי במדרשי אותיות שמהן נברא העולם .בבירור גם בהשראת ספר היצירה. הוא התפרסם כאחד מהמומחים הגדולים של תורת הסוד וכיחיד  ששרד בריא ושלם ושפוי  מתוך ארבעה שנננסו ל"פרדס" של סודות עליונים

תיאורטית לכאורה הוא בהחלט יכול היה לכתוב ספר כמו "ספר יצירה". .
אבל לדעתי אם רבי עקיבא היה כותב הספר כי אז אין להעלות על הדעת שהוא כנציג הממסד של החכמים היה מתעלם לחלוטין מדעות החכמים שסביבו . ספר היצירה כלל אינו מזכיר את דעות החכמים של התקופה ואינו עושה רושם שהוא בכלל מכיר את החכמים האלו.
ספר יצירה אינו מזכיר כלל את התורה בשמה ומצטט רק לעיתים נדירות ביותר ממנה או מספרי תנ"ך אחרים ובלי להזכיר מקור כפי שהיה מקובל בחוגי התנאים של רבי עקיבא.
רבי עקיבא היה רואה את עצמו מחוייב להתייחס אליהם ולעקוב אחרי הסגנון המקובל בדיונים הילכתיים באותו הזמן סגנון שלפי דברי המשנה והתלמוד הוא עצמו היה אחד מיוצריו ..האם יעלה על הדעת שאדם שהיה אחד מיוצרי סגנון דיון ,יתעלם מהסגנון שהוא עצמו עזר בפיתוחו ?
לדעתי עם עקיבא בן יוסף היה כותב ספר כזה הוא לא היה כותב אותו בצורה זאת..
לדעתו של פרופסור מאיר בר אילן בספר שיצא לאור בקרוב כנראה שמחבר ספר יצירה היה הרופא פנחס מטבריה, אדם שהיה לדעתו מדען רב-כישורים: מתמטיקאי, אסטרונום, אסטרולוג, , אסטרופיזיקאי, בלשן, רופא ונומרולוג,פילוסוף ומיסטיקן . הוא הכיר השקפות פיתגוראיות, אריסטוטליות, סטואיות ואחרות, עסק בשאלות של מבנה היקום, הזמן והאטומים, ובקיצור היה : איש מדע המושפע מהמדע היווני (שנילמד באלכסנדריה )( וכתב את הספר סמוך לשנת 550;.הוא האמין באסטרולוגיה ותיאר את אברהם אבינו כאסטרולוג מסוגו ובתקופתו האסטרולוגיה הייתה תחום מרכזי בחיי יהודי ארץ ישראל ,כפי שניתן לראות מציורי גלגלי המזלות במספר בתי כנסת שהתגלו בארץ-ישראל מן התקופה הביזאנטית

שמעון מגיטה

יוסף דן טוען שהמחבר של ספר היצירה , תהא זהותו אשר תהא, היה מורד בגישה היהודית המסורתית של הבריאה.
ואולי אפשר להרחיב זאת ולשער שהכותב לא היה שייך אליה מלכתחילה.
..
לדעתי אפשר להסיק שהמחבר לא היה שייך לאליטה הרבנית אלא שהיה אדם משכיל ביותר שהיה מחוג מרוחק מעולם של הרבנים . . ניתן לשער שהוא היה קשור לחוג של תומכים ומעריצים ,אולי כת שלמה שאנשיה המשיכו להעתיק את ספרו להגות בו ולערוך בו ולהכניס בו שינויים עד שזה פורסם לבסוף מאות שנים אחרי כתיבתו במאה העשירית

אפשרות נוספת שהועלתה בידי חוקרים  היא שהמחבר היה רב מפורסם אלישע בן אבויה "אחר " שהיה אחד מגדולי החכמים וובדרגתו של עקיבא בן יוסף עד שיצא ל"תרבות רעה " והפך לפי האגדה לגנוסטי על פי המסורת הוא עלה השמיימה וראה את המלאך מטטרון והחליט ש"יש שתי רשויות דהיינו שני אלוהים השולטים בעולם .
אדם כזה שהיה בשולים של התרבות היהודית אבל היכיר היטב את כל הרעיונות הן שלה והן של תרבויות אחרות בהחלט יכול היה לכתוב ספר כמו ספר היצירה אבל חוץ מזה שהיה מסוגל לזה אין לכך כל הוכחה ישירה.
עוד מישהו שלדעתי הוא או מישהו כמוהו היה יכול לכתוב את ספר היצירה ואולי ספר יצירה התבסס על מצע רעיוני מסויים מחוגיו היה  אדם בשם שמעון מגיטה  .הוא כנראה  לא היה יהודי פרושי או רבני ממש אלא שומרוני דהיינו בן לכת יהודית.
בעבודת הדוקטורט של צחי וייס אותיות שנבראו בהן שמים וארץ : בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה / [הוא טוען שלדעתו יש לקשר את ספר היצירה לא עם הזרמים הרבנים "המימסדיים " שאותם ייצג עקיבא אבן יוסף אלא יותר עם זרמים סוריים ושומרונים דווקא שבהם ניתן למצוא לכאורה רעיונות מקבילים ומסורות דומות.
ואכן בשום מקום אין לנו הוכחה שהמחבר של ספר יצירה היה יהודי פרושי-רבני דווקא הוא יכול היה באותה מידה להיות שומרוני .וזה אולי גם מסביר את העברית יוצאת הדופן המיוחדת במינה של ספר יצירה.. אולי זאת לא הייתה עברית של הפרושים והרבנים ( שבכל מקרה דיברו בעיקר ארמית ) אלא עברית של השומרונים.
השומרונים כידוע היו אנשים שדיברו עברית כמו היהודים ושמרו על האותיות היהודיות הקדומות .. בניגוד ליהודים לא טרחו להחליף אותם.וזה אומר אולי שהערצה אצלהם לאותיות העברית הייתה גדולה יותר מאשר אצל היהודים .

.וזה יכול להסביר איך זה שהעברית של ספר יצירה היא כל כך מיוחדת במינה ובלתי מוכרת .

כידוע כמעט לא שרדו יצירות ספרות שומרוניות בעברית מהמאות הראשונות לספירה  מאחר שרובן הושמדו לאורך השנים . אולי אם היו שורדות עוד יצירות כאלו ,היינו מגלים שאחרי הכל העברית של "ספר יצירה " היא לא יחידה במינה.
אמנם בספר היצירה ישנן התייחסויות למה שאפשר לשער שכוונתו לבית מקדש .אבל כדאי לזכור שגם לשומרונים היה בעברם בית מקדש משלהם על הר גריזים,ואולי דווקא אליו הכוונה. .

שמעון מגוס .מחבר אפשרי של ספר יצירה.

בכל מקרה לדעתי יכול להיות שמי כתב את הספר היה שומרוני כופר . וזהו "שמעון מהעיר גיטה "  אבל הוא התפרסם הרבה יותר בכינוי "שמעון הקוסם "  או שמעון מאגוס .זהו  אדם שמוזכר בברית החדשה  ולא לטובה והפך מאז לאב הטיפוס של המכשף בעל ההעזה ועזות המצח האינסופית . הוא שימש כמודל לדמות של "פאוסט " באפוס המפורסם של גתה. ובשנים האחרונות הוא מככב בגיבור סדרת ספרי פנטזיה של הסופר ריצ'רד טיארני .

 

עטיפות יצירות  ספרותיות מודרניות על שמעון מגיטה.

 שמעון מאגוס   מתואר  לפעמים  במקורות הקדומים  כשומרוני .אבל יש מקורות שבהם הוא מתואר כיהודי

ולמעשה אין הבדל גדול ,השומרונים אכן נראו בידי הפגאנים כעוד יהודים ומבחינה אוביקטיבית היו  עוד  כת יהודית ותו לא.
השומרוני שמעון מגוס תואר בידי מקורות מאוחרים כבעל העזה רעיונית אדירה שאין דומה לה. הוא טען שיש לו כוחות של אל וכי לכל אדם פוטנציאלית יש כוחות פוטנציאליים של אל והוא ניסה לפי האגדות לפחות ליישם זאת הלכה למעשה.

במאות השנייה והשלישית נפוצו עליו סיפורים שניסה ליצור ילד מאוויר וזה מראה על עניין שהיה לו ביצירת חיים בידי בן אדם.
שמעון מאגוס הואשם בידי אבות כנסיה נוצרים מאוחרים שהוא היה אבי הכפירה הגנוסטית אם כי נראה שהם דיברו על דעות שהיו קיימות בזמנם אבל ספק רב אם היה להם קשר אליו.
ספק אם הוא היה מואשם בידי אבות כנסיה מאוחרים שהוא יצר תורה זאת או אחרת אם לא היה ידוע שהוא כתב ספרים אידיאולוגיים בנושא . ואחרת היה נזכר אם בכלל רק כעוד מכשף ותו לא אבל לא יריב אידיאולוגי של ממש שדורש התייחסות רצינית.
בכל אופן הספרים שהאידיאולוגיים שכתב  והיו כמה כאלו  לא שרדו בידינו .
אולי הספר האידיאולוגי שכתב בנושא היה משהו כמו "ספר יצירה" ?

לדעתי אדם כמו שמעון מאגוס או תלמידו מננדר בהחלט היה יכול לכתוב ספר כמו ספר היצירה.ספר  שהיה קשור גם לרעיונות היהודיים של התקופה כמו גם לרעיונות שומרוניים ,סוריים הלניסטיים ורעיונות חדשים של שמעון מגוס עצמו ומהכול יצר עיסה חדשה את"ספר יצירה". .
אבל יש בעיה עם תיאוריה זאת שהרי שמעון מאגוס הוגדר בידי אבות הכנסיה הנוצרית בדורות מאוחרים יותר כאבי אבות "הגנוסיס" .
זוהי תורה שכיום אי אפשר להגדיר אותה אלא כ"פרנויה האולטימטיבית "  ,היא טוענת שהעולם נברא בידי אל רשע ונחות ,האלוהים של התנ"ך , וכי בני האדם כלואים בו במעין כלא נצחי ,ומטרת אנשי הגנוסיס הייתה להחלץ מכבליהם בעולם הנחות והמרושע הזה ולברוח אל "העולם העליון " שבו כביכול שלט אל רוחני עליון שכולו היה "טוב ". .
אם אכן שמעון מגוס היה "אבי הרעיונות הגנוסטיים " כי אז לא ייתכן שהוא כתב את ספר יצירה.
ספר יצירה הוא הקוטב המנוגד האבסולוטי ביותר האפשרי לכל הרעיונות האלו. בעל ספר יצירה 'קובע בפשטות שהאל שברא את היקום עשה היטב את כל מה שעשה והיקום יצירת אמנות וספרות אולטימטיבית שגם בני האדם יוכלו ליצור כמוה בחיקוי ובשיתוף פעולה עם האל . ומן הראוי לאדם לעסוק גם הוא ביצירה מעין זאת. .
זה בהחלט היה הפוך ומנוגד למה שאנשי הכתות הגנוסטיות השונות טענו שהרי הם ראו בעולם שסביבם כלא אפל שמימנו יש לברוח ובזו ליוצר של בית כלא זה. הם לא התרשמו מכישוריו ה"בריאתיים " של בורא יקום זה ולא ראו כל סיבה מדוע יש ללכת בעקבותיו כפי שחושב בעל ספר יצירה.
לכאורה זה פוסל את ההצעה שלי ששמעון מגוס שנחשב במקורות קדומים למייסד ה"גנוסיס" היה מחבר ספר יצירה או של מצעו הרעיוני. .
בכל אופן המחקרים העדכניים ביותר כיום מטילים ספק אם לשמעון מגוס היה קשר אמיתי כלשהו לקבוצות הגנוסטיות השונות ולרעיונותיהם השונים.  לדעתם הללו  נוצרו רק מהמאה השנייה ואילך לספירה בהשראת רעיונות של ראשוני הנצרות ושל קבוצות שוליים ביזאריות שונות ביהדות ,אך לא כאלו שהיו קשורות דווקא לשמעון מאגוס וחושבים שהקישור בין השניים היה שגוי ומאוחר. .
שמעון מאגוס היה שומרוני שנדד בעולם והיגיע לאלכסנדריה ולמקומות אחרים , ושמן הסתם היכיר היטב גם את הרעיונות היהודיים וגם רעיונות הלניסטיים שונים של כישוף .וייתכן שהוא עשה קישור בין כולם במה שהפך להיות ספר יצירה שאותו כתב עברית .שכן השומרונים הממוצעים של התקופה ידעו עברית לא פחות טוב ואולי יותר טוב מהיהודים של התקופה ,דוברי הארמית.
יוסף דן מעלה את התמיהה הכיצד חכמי המאה העשירית שעסקו בספר בפרטנות לראשונה לא ידעו דבר על מוצאו ועל גרסותיו הקודמות תמיהה שהוא אינו יכול לפתור אותה .אולם מן הסתם היו לא מעט זרמים שהיו "תת קרקעיים " ולא בהכרך היו מוכרים גם לחכמי התקופות מאחר ששמרו על סודיות והיו מוכרים רק לכמה עשרות או מאות מקורבים ותו לא.
אנחנו יודעים שלשמעון מגוס הייתה כת תלמידים ומעריצים  בשם "השמעוניים " שהתקיימה במשך מאות שנים .ואולי הם אלו ששימרו את הספר במשך מאות שנים בסודיות מוחלטת ככתבי  קודש

אולי היה שמעון מגוס אם הוא היה יוצר הרעיונות שמאחורי ספר היצירה שנוא כל כך על הנוצרים ,מאחר שאיכשהו השתמרה אצלהם מסורת עמומה ומבולבלת שהוא יצר משהו חדשני לחלוטין ומסוכן מאין כמוהו.

אבל הם לא זכרו ואולי גם לא ידעו בדיוק מה .
ובילבלו את זה עם רעיונות אסכולות הגנוסטיות שהיו נפוצים מאוד בזמנם המאות השנייה השלישית והרביעית ,אבל שלהם כפי שראינו אין שום קשר שהוא לספר היצירה. . .
בנתיים התגלגל מי יודע איך הספר המוזר לידי כמה רבנים יהודים בסביבות המאה השלישית לספירה ,השפה העברית שלו והיחס לשפה עוררה את תשומת ליבם והללו החלו לפתח את רעיונותיו ואולי גם לא היה להם מושג לגבי זהות מחברו ( שמעון מגוס אינו מוזכר כלל במקורות היהודיים וכנראה לא עורר בהם כל עניין ) ומאז כנראה נשמר גם בחוגים של היהדות "הרבנית " . והספר הקדום והנשכח הפך מאז לנכס של היהדות..

ואולי אפשר להסביר את המספר הגדול של גרסאות של הספר במאה העשירית בכך שהוא השתמר בחוגים שונים מאוד אלו מאלו ,בחוג של "השימעוניים " ובחוגים יהודיים רבניים.

זוהי תיאוריה נוספת לגבי מקור ספר יצירה אולם עדיין נשאר לראות מהי החדשנות הגדולה האמיתית של ספר יצירה שכמוה לא היה מעולם בשום יצירה קודמת לו שאנחנו יודעים עליה משום תרבות אנושית .

היחודיות הרעיונית של ספר היצירה

הרעיון שהעולם נוצר בכוח המילה ,בדיבור ,לא היה ייחודי וחדשני לספר היצירה . הוא נמצא כמובן כבר בספר בראשית ,ולדעת חוקרים שונים יש להקדים מאוד רעיונות אלו כבר למצרים העתיקה .שם נתגלתה מצבת האבן  של פרעה שבאקה מהמאה-שביעית לפני הספירה ששורשיה הרעיוניים הם קדומים יותר , שקבעה שהעולם נברא בידי האל פתח ( ולפי גרסאות אחרות אך קשורות בידי האל תות אל הכתב ) בכוח המילה . לא מן הנמנע  שתפיסה זאת הישפיעה על יוצר ספר "בראשית" שכנראה נכתב באותה התקופה ובעקבותיו על ספר היצירה. ,כך שברעיון יצירת העולם בידי המילה אין חדשנות אמיתית בספר היצירה .

אם זאת לא נראה שבמצרים העתיקה עסקו באופן ספציפי באותיות ככלים לביצוע הבריאה ובוודאי ובודאי לא באותיות האלף בית שלא היו מוכרות שם כלל , אלא יותר בפקודות קוליות ,דבר שאינו בהכרך זהה . .ואולי בכך ספר יצירה חידש.
אנחנו שומעים ממצרים העתיקה . סיפורים של" הנפשת" ( דהיינו החייאת ) פסלים שלטענת הכוהנים שכנו בהם אלים וכנראה היו סוג של אוטומטים קדומים ויש ממצרים העתיקה גם ספורים על מכשפים שיצרו מה שאנו מכנים היום "גלמים "והכניסו בהם רוח חיים.אבל מהסיפורים ברור תמיד שאלו היו יצורים חסרי כל אינטליגנציה וחסרי עצמיות מעבר לרצון "היוצר "שלהם .לגביהם לא הייתה כל סכנה שהיא שימרדו ביוצר כמו בסיפורי  גולם מאוחרים יותר. הם היו בגדר מכונות פשוטות ותו לא.
לי בכל אופן לא ידוע על תרבויות קדומות שבהן דנו ברצינות באפשרות יצירת בעלי חיים ואנשים אינטליגנטים ועולמות באמצעות שפה בידי בני אדם כפי שנעשה בספר יצירה ובסיפורים ובדיונים שבאו בעקבותיו.
אמנם זה לא אומר כלום .כל רעיון שיכול לעלות בדעת מישהו .יעלה בסופו של דבר בדעת מישהו. בהחלט ייתכן וגם סביר שכוהנים ומכשפים מצרים קדומים חשבו גם על זה במשך אלפי שנות קיום של המקצוע שלהם ומן הסתם הם דנו בכך בסודי סודות במקדשים ובמפגשי מכשפים. .
אולם עד כה דבר לא שרד מרעיונות כאלו בכתב. וגם.אם היו רעיונות כאלו הם מן הסתם הוחזקו בסודיות מוחלטת ואבסולוטית מחשש שיבולע רע למכהן המכשף לא רק מידי בני אדם אלא גם ובעיקר מידי אלים זועמים.מקנאים וחוששים .
היוונים קראו לכך "היבריס " נקמתם של האלים בבני אדם שמשיגים יותר מידי ובכך מהווים איום על האלים עצמם .
לא כך חושב מחבר ספר היצירה ובכך חידש בכתב לראשונה בהיסטוריה האנושית.

המחבר ככל הנראה לקח רעיון שהיה כבר קיים בתרבות ההלניסטית ולפניה בתרבות המצרית הקדומה של המילים כאמצעי יצירה וכישוף  הן בידי אלים והן בידי אדם והרחיב את המשמעויות בצורה אבסולוטית ואולטימטיבית יותר ממה שמישהו העז לעשות לפניו  לבריאה שלמה של עולם .
ספרו הוא כתוצאה ספר לימוד כיצד יש לברוא יקום .

הרעיון של ספר יצירה

נראה לי שהרעיון המקורי של ספר היצירה הוא:שהאדם יכול  לחקות את הבורא וליצור עולמות כמו הבורא וזאת לא בהתחרות עם האל אלא מתוך שיתוף פעולה עימו.
לדעתי ספר היצירה היה הצהרה הברורה הראשונה מסוגה של רעיון זה בתרבות האנושית כולה.
כאן נמצאת לדעתי החדשנות הבסיסית האבסולוטית של מחבר ספר היצירה וכל אלה שיצאו בעקבותיו שאף אחד ,לא מצרים ,לא שומרים בבלים ולא יוונים –רומאים נוצרים לא חשב עליו לפני כן . את הרעיון הבסיסי הזה איש לפני מחבר ספר היצירה לא העלה על דעתו ,או עם כן העלה אותו על דעתו איש לא העז לבטא אותו בכתב בצורה קוהרנטית-אידיאולוגית. הרעיון לא זכה למשיכה גדולה מסיבות מובנות של חששות מפני נקמת האלים או האלוהים . הנוצרים כידוע פיתחו מאוחר יותר את הרעיון "שישנם דברים שהאדם לא נועד לדעת אותם " הרעיון ההפוך להגותו של ספר יצירה.
. ורק לעתיד לבוא עוד כמה הוגים יהודים פרשנים של ספר היצירה כמו מהמחבר הקטע האנונימי שמובא למעלה והגאון מוילנה ועוד כמה אחרים רק הם העזו לחזור ולפתח את התפיסה זאת.
וברעיון זה טמונה לדעתי גדולתו וחדשנותו הרדיקלית של מחבר ספר היצירה מי שלא יהיה ,אברהם העברי , רבי עקיבא בן יוסף, אלישע בן אבויה "אחר " או פנחס מטבריה או השומרוני שמעון מגוס.

אבל בסופו של דבר המסקנה האמיתית היחידה שאפשר להגיע כרגע לספר היא שנראה דווקא משום שהיה ספר היצירה סתום ומצומצם כל כך כתוב כמו כתב חידה בו שום דבר אינו מוסבר באמת וגם לא נתן להם שום מקור אלא הם ניתנים כתורה שאין לערער אחריה ללא כל הנמקה וביסוס ממקורות קודמים כמקובל ביהדות , ….וגם בגלל ולשונו המקסימה אך שאין לה כל הקבלה קרובה באמת באיזו ספרות עברית שידועה לנו , כל אלו גרמו לספר יצירה  להיות מפורש באופנים שונים ומגוונים לאורך הדורות סתום כל כך וניתן לפרשנויות שונות כל כך אולי גם לא היה מעורר עניין רב כל כך בקרב בני דורות מאוחרים. .מאחר שכל הוגה מוצא בו את מה שהוא רוצה כבר למצוא ולא מחפש באמת את האמת של ספר יצירה.
 

 

ביבליוגרפיה

 

טקסטים טובים של ספר היצירה לגרסאותיו השונות ופירושיו השונים יש כאן

 

ספר יצירה עם ביאור הגר"א .  ..נדפס לראשונה בהורדנה תקס"ועל ידי תלמידו הרב מנחם מנדל משקלוב הובא לדפוס עם הגהות ותיקונים על ביאורו מתלמידו הרמ"ש מטאליטשין אשר העתיק מכתב יד קודשו. . ; עם ביאור לפירוש הגר"א: תולדות יצחק, מהרב הגאון המקובל … יצחק בן הרב… יהודא לייב כהנא… ; כולל ליקוטי הגר"א לספר היצירה ,סדר רל"א השערים לפי דעת הגר"א ,פירוש מהאר"י הקדוש זצ"ל ועוד.

(המהדיר הרב שמואל יעקב בלאאמו"ר… ירוחם פישל פעפער)  ‫ דפוס צלום: ירושלם, תרל"ה, עם תיקונים.  צולם וסודר עם תיקונים מחדש. ניו יורק : מכון הגר"א, תשנ"ח שנת המאתיים לרבינו הגר"א זצ"ל .     מהדורה מחודשת  בשלושה כרכים  המכון להוצאת כתבי הגר"א ניו יורק תשס"ט

 

 

ספר יצירה השלםהמיוחס לאברהם אבינו ע"ה : [ועליו כל… המפרשים המקובלים… ] / המפרשים… א. פירוש חכמוני… / ר' שבתי דונולו… ב. פירוש הראב"ד, ג. פירושהרמב"ן, ד. פירוש רב סעדיה גאון, ה. פירוש ר' אליעזר מגרמיזא… ו. פירוש ר' משהבוטריל, ז. פירוש ר' משה ב"ר יעקב הגולה… ח. פירוש… ר' אליהו מווילנא… ט. פירוש פרי יצחק / … ר' יצחק אייזיק… י. פירוש להאר"י וביאורים בדברי הגר"א בביאורו לספר יצירה / יעקב עדס באאמו"ר… יהודה עדסחוברו ונדפסו בהגהה מדויקת מאד ע"י משה צוריאל

 Mordell, Phineas    The origin of letters and numerals according to the Sefer Yetzirah / /    Philadelphia :   P. Mordell   H. Fleischmann,   1914. 

 ויינשטוק, ישראל "לבירור הנוסח של ספר יצירה" "בתוך טמירין 1 מקורות ומחקרים בקבלה וחסידות בעריכת ישראל וינשטוק :הוצאת מוסד הרב קוק ,1972. 

אלוני ,נחמיה "השיטה האנגרמאטית של המילונות בעברית בספר יצירה " "טמירין :מקורות ומחקרים בקבלה וחסידות :כרך ראשון 1972.

אלוני ,נחמיה ,"זמן חיבורו של ספר יצירה " טמירין ב' ,מוסד הרב קוק .1982.

דביר ,מרדכי "התורה המאגית של ספר יצירה " מודעות :הגות מיסטיקה ,קבלה ,פרפסיכולוגיה ד, 28 1987 . ע' 14-18.

 

ליפינר, אליהו    חזון האותיות : תורת האידיאות של האלפבית העברי /    ירושלים :   מאגנס,   1989/  

  

אידל,משה   "גולם::מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי שוקן ,1996

דן,יוסף "המשמעות הדתית של ספר יצירה " מחקרי ירושלים במחשבת ישראל " יא, 1993.

דן,יוסף "לתפיסת המספר בספר יצירה " דעת 34 ,תשנ" 1995.  

    Kaplan  Aryeh Sefer Yetzirah = the book of creation : in theory and Practice /    York Beach, ME :   S. Weiser,   1997 

ליבס, יהודה, תורת היצירה של ספר יצירה /   ירושלים : שוקן, תשס"א 2000. 

מאמר המסכם את הספר  

    

ענבר, יערה    אברהם של ספר יצירה מול אברהם של ספר הבהיר /   עבודת גמר לתואר מוסמך  ירושלים :   האוניברסיטה העברית בירושלים,   תשס"א 2001
 

פליישר,עזרא "לקדמוניות ספר יצירה " :על העדות הקילירית "תרביץ  עא ג-ד  תשס"ב 2002 ע' 405-434.  

 Hayman Peter

Sefer yesira : edition, translation and text-critica l  commentary /   Tübingen Siebeck, c2004             

 

ויס, צחי, –   אותיות שנבראו בהן שמים וארץ :   בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה /   [ירושלים : חמו"ל], תשס"ח 2008.

 דן, יוסף    תולדות תורת הסוד העברית : העת העתיקה /    ירושלים :   מרכז זלמןשזר לתולדות ישראל,   תשס"ט [2009]. 

 

קישורים רלבנטיים 

ספר היצירה בעברית מנוקדת

ספר יצירה בעברית קדומה  

טקסט משוחזר של ספר היצירה

ספר יצירה מהדורת שחזור של מאיר בר אילן  

מהדורה ביקורתית של הטקסטים של ספר יצירה

ספר היצירה במרכז לקבלה

 

ספר יצירה בויקיפדיה

ספר היצירה בויקיפדיה באנגלית  

 

 

גרשום שלום על ספר יצירה

 

 

האלוהים כדגם לחיקוי :יהודה ליבס על ספר יצירה

  יהודה ליבס שבע כפולות בגד כפרת, על הריש הכפולה ועל רקעו של ספר יצירה
 

 

ספר יצירה סקירה וקישורים

 

ספר יצירה מאגר קישורים

עוד מאגר קישורים של ספר יצירה  

ועוד קישורים על ספר יצירה  

פירושים קדומים וחדשים על ספר יצירה  

  

פירושים שונים לספר יצירה

ספר יצירה פירוש סעדיה גאון

גרסה מפורטת של פירוש סעדיה גאון מתורגם לאנגלית

 

 
הבלוג של מלכיאלי
כרמל ויסמן על הטארוט של ספר יצירה

 

 ספר יצירה בשפה האנגלית

ספר יצירה הגרסאות השונות באנגלית

ספר יצירה הגרסה הקצרה באנגלית  
ספר יצירה -תרגום לאנגלית מ-1877

ספר יצירה התרגום של וסטקוט לאנגלית מ-1887
ספר יצירה הגרסה הקצרה בתרגום אריה קפלן לאנגלית

ספר יצירה הגרסה הארוכה בתרגום קפלן לאנגלית

ספר יצירה גרסת סעדיה ,בתרגום קפלן לאנגלית

ספר יצירה גרסת הגר"א בתרגום קפלן

עוד מהדורה באנגלית

ספר יצירה פירוש ביל הידריק

ספר יצירה עם פירוש ג'ון רייטל

סקירה אנגלית על ספר יצירה
ספר יצירה באתר כישוף באנגלית

מאמר מהמאה ה-19 על ספר יצירה  

  

 תיאוריות קורסים סדנאות ושיטות שונות לפי ספר יצירה

 בראשית וספר יצירה  

איך בדיוק יצר אלוהים את העולם  

צורת החלל לפי ספר יצירה

אסטרולוגיה בספר יצירה

נומרולוגיה בספר יצירה

הגיאומטריה הקדושה של ספר יצירה

  

ספר יצירה באגודת "שחר הזהב "

פרשנות איזוטרית של ספר יצירה

יוספה אבן שושן וספר יצירה

 

ספר יצירה פרשנות נוצרית

סודות הד.נ.א לפי ספר יצירה

 


המילה בכישוף המצרי

 

 

האם היה שמעון מאגוס הגנוסטי הראשון ?

שמעון מאגוס בויקיפדיה

שמעון מאגוס בתרבות הפופולארית

 הצד האפל של הירח :על הגנוסיס

 

 

האם השפיע ספר יצירה על סדרת הארי פוטר ?

 גלגוליו של הגולם

 

הגאון מוילנה הפרשן האולטימטיבי של ספר יצירה  

 הגר"א על ספר היצירה

 פירוש מעשה בראשית של הגר"א מבוסס על ספר יצירה

  תרגום מהדורת הגר"א של ספר יצירה לאנגלית

 הגאון מוילנה והגולם

תולדות תורת הסוד :שלב הסיכום

איך ללמד קבלה :על המחקר המדעי של תורת הסוד היהודית

 

 

הכיעור החדש במחול

 

 

מבקרת המחול של האתר חוזרת בביקורת נוספת ו והפעם על פסטיבל המחול "מכוער " אגב כך חושפת שהסטריאוטיפ המקובל של הרקדנית כיפה ודקה שוב אינו מקובל .
האם יום יבוא ונראה זאת גם בתחומים אחרים ? 

 

הכיעור החדש במחול  

מאת
תמי כץ לוריא

"היונה של באסאם  " עם אבי דנגור .צילמה סיון בן ישי .

"מכוער" היה נושא פסטיבל אינטימדאנס 2009 בתיאטרון תמונע. סקרן אותי לראות מה עשו כוריאוגרפים עם הנושא הזה, כי לשאול מה זה כיעור, זה בדיוק כמו לשאול מה זה יופי, וזו שאלה שהיום כבר כמעט לא שואלים במחול, כי מושג היופי מזמן לא מוביל אותו, אלא עניין, חדשנות, שלוב מדיות. יפה תארו נאוה צוקרמן ואריאל אפרים אשבל את התואר "מכוער", מבלי להיקלע לתיאורים אסתטיים, אלא פילוסופיים: "המכוער הוא למעשה חור שחור אונטולוגי, אם הוא ההפך המוחלט של היפה, הרי שהוא מציית לאותם חוקים: בכדי להיות אחר באמת ולעמוד בפני עצמו, הוא חייב להצביע על עולם שונה לגמרי, או לפחות לנסות לדבר על אפשרות כזו".
ואכן, העבודות שהופיעו בפסטיבל התאימו יותר להגדרת "השונה", מאשר להגדרת ה"מכוער". גם אם לעיתים ניכר המאמץ להיתפס לרגע לכיעור חיצוני, כמו תלבושות לא מחמיאות (בעבודה "אנגורה" מאת טל פורת), ומעשים לא יפים על הבמה (כמו הקאה אצל אריאל כהן בביצוע רעות שץ, והכאה ב-
ITS OK, BUTT בעבודה של אנדראס מרק, ב"יונה של באסם" של אבי דנגור, ועוד), הרי שבאופן כללי, העבודות ניסו לבדוק נושאים שהמחול בדרך כלל לא עוסק בהם, ובכך היו שונות: מה הגבולות של הקהל והאמן, מהו גבול הסבלנות של הקהל, מהו מחול ומה הוא לא, האם לרקוד זה יפה, ולכן לא לרקוד זה מכוער?
תכנית א' הייתה מעניינת בעיקר מהבחינה הזאת: היא כל הזמן בדקה גבולות של מה הוא מחול ומה לא. איפה המכוער, האם מגדירים מחול כאסתטי.


רעות שץ, בעבודה של אריאל כהן, מנסה לסחוט מחיאות כפיים מן הקהל, לפני שבכלל ביצעה משהו. היא לבושה בחולצה מלוכלכת, ומתנהגת בחזירות על הבמה: זוללת, מקיאה. בין לבין היא מבצעת במיומנות תרגילי בלט אסתטיים , וכולה חיוכים. הריקוד היה יפה. האם הלא ריקוד היה מכוער? היא מסיימת בסיבובי פואטה כשבפיה עוגיית שוקולד המעוותת לחלוטין את פיה, שנשאר פעור ומעוות. הדיון פה על יפה ומכוער שוב מסתכם ביופי המובע בתנועה, לעומת הייצוג הפיסי המכוער של מראה הרקדנית המלוכלכת והמוזרה.
אנדראס מרק נכנס לבמה לבוש בחולצה וחליפה, קסדת אופנוע על ראשו, והוא ערום לחלוטין בפרק הגוף התחתון. עבודתו היא סולו בהשראת ראיונות מהמגזין BUTT Magazine, שסימן ההיכר שלו הוא ראיונות ישירים ופרובוקטיביים עם גברים הומוסקסואלים. באמצעות העמידה על המתחים שבין ראיון לוידוי, להופעה, הוא מעלה שאלות אודות ניצול מיני וניצול פרפורמטיבי, ומציע אינטרפרטציה פיסית-תנועתית לרגעים מכוערים בחייהם של אנשים שאינו מכיר. מראה איבר המין המתדלדל ומתנפנף בעת הריקוד אינו אסתטי כלל, למרות שהתנועה מעניינת וזורמת. גם כשמצטרפים אליו תומר הימן ונעה שדור, חבושי קסדות ערומים חלקית גם הם, לריקוד שהוא לפרקים אלים, לפרקים זורם ומעניין, עלתה אותה התחושה: הריקוד עצמו הוא יפה, אבל הרקדנים לא מוצגים יפה. הם לא אסתטיים. ולפעמים הם גם לא רוקדים.
מיקי גורביץ, ב"מיקי מאוס " של רננה רז, נכנס לבמה מהרחוב, לבוש בבגדי יומיום. בידו שקית ניילון והוא מתכונן להופיע : גורב גרביים, שם ברכיות, ומתחיל לעשות תנועות משונות שמצחיקות את הקהל. הוא זז יפה, אבל הוא כנראה לא רקדן. אנחנו גם יודעים שהוא בימאי מוכר. הוא עושה פרצופים, מעכס, מעלעל בפנקס כדי להזכר מה עליו לעשות, מתעייף, שואף ממשאף, עונה לפלאפון, הוא מתנהג ורוקד, רוקד ומתנהג. שוב מדובר פה על כל מה שהוא ריקוד או לא ריקוד, ומה זה בכלל ריקוד.
תכנית ב' הייתה קשה יותר לעיכול, וגם היה בה הרבה פחות ריקוד, אך עלו בה אותן שאלות. ב"ישראליקה", רותם תש"ח נואם על הבמה. הוא מתחיל בהגדרת החלל של התיאטרון, וזה מוביל אותו לדבר על חציית הגבול של אמן- קהל. גם סוגיית הריקוד והאי-ריקוד מופיעה: הוא אומר שהוא מאומן לרקוד, אך לא רוצה לרקוד .הוא מדבר על המציאות המכוערת שלנו כאזרחים ישראלים וכיהודים. על חוליי החברה, ועל הפצעים והטראומות שהביאו לכך. ה"מכוער" שלו מוצג על ידי דיבור. לא על ידי רקוד.
מרב סבירסקי משתמשת בעבודתה בחבל , אותו מושכים שני רקדנים, והמשיכה הזו מגדירה את יחסי הכוחות ביניהם. ההתקרבות גורמת לחבל להתרופף, והיא ממיטה אסון על שניהם. גם כאשר, לבסוף, לכל אחד חבל משלו, לא נמצא פתרון ליחסים. גם פה נבדקים הגבולות, ויחסי הקהל- רקדן, כאשר הרקדנים פונים בדברים לקהל.
בעבודה של שלי פלמון ישנו ניסיון לבדוק את סבלנות הקהל, ואת מה שהוא לא מחול, ולא את נושא הכיעור. זה היה רקוד שהכיל כארבע תנועות, על רקע של רעשי הליקופטר, ותנועות של אווירונים.
ב"יש פה עונג" החידתי, שלט חוסר ההגיון וחוסר הקשר. האם זהו כיעור?
עבודתו של אבי דנגור בשיתוף עם סיון בן ישי, הייתה משעשעת וביזארית. מכוער? לא ראיתי פה. לפחות לא לטעמי.
אבל היה שונה ומרענן בתמונע, בהחלט..

ראו גם

מכוער בתמונה 

זיכרון השואה כיצירת מחול

 

ריקודים בחולות :מצב המחול בישראל בראשית המאה ה-21 מאת תמי כץ-לוריא

 

עוד מפרי עטה של תמי כץ לוריא

תמי כץ לוריא שרה על ריי צ'רלס

תמי כץ לוריא בעקבות נאומי נשיא איראן

 

תוחלת החיים של נביא

 

נביאי ישראל ויהודה המופיעים בתנ"ך נחקרו ונלמדו מכל זווית אפשרית. אולם דומה שאיש עדיין לא טרח לשאול :בני כמה היו כשהחלו להתנבא וכמה זמן האריכו ימים .
אמנם הרושם המצטבר הוא שהם היו אנשים זקנים אבל זה לא הכרכי בכלל.  אולי הם היו דווקא  בעת פעולתם הנבואית אנשים צעירים ונמרצים ?
חיים מזר  יוצא לחקור את הסוגיה .  מה הייתה תוחלת החיים של נביאי ישראל ?

 

 

תוחלת החיים של נביאים

מאת חיים מזר

 

בשונה ממלכי יהודה וישראל שהכתוב יודע לספר כמה זמן חיו ובאיזה גיל קיבלו עליהם את המלוכה,אין הכתוב מוסר שום פרט מזהה דומה ביחס לנביאים.כל זאת למרות שכתביהם מהווים נדבך מרכזי במקרא.אצל הנביאים המרכזיים ישעיהו,ירמיהו ויחזקאל בחלק נכבד מהפרקים נמסר תיארוך לגבי מועד הנבואות. מבין תרי עשר מידע זה נמסר רק אצל חלק מהם.

ישנה קבוצה שנייה של  נביאים כדוגמת יואל,עובדיה וחבקוק שאין אצלם שום תיארוך. חשיבותו של מידע זה בכך שהיא יכולה לתת אינדיקציה באשר לתוחלת חייהם של הנביאים.

קבוצה שלישית כוללת את אותם נביאים המופיעים בדברי ימי המלכים רק במספר פסוקים או שהתייחסות אליהם מפוזרת לאורך הכתוב ואין שום אפשרות לדעת כמה זמן חיו.

קבוצה רביעית כוללת מספר קטן של נביאים, אשר הכתוב מספר כי כתבו את דברי ימי חייהם של מספר מלכים ומכך ניתן להגיע לאיזו שהיא הערכה באשר לתוחלת חייהם.הערכה זו חייבת להיות זהירה ביותר.כבסיס להערכת הגיל ,יש להביא בחשבון שמפגשיהם הראשונים עם המלכים התקיימו לפחות בשנות העשרים לחייהם.זאת מתוך הנחה שרק בגיל זה אפשר להגיע לבגרות מינימלית המאפשרת מפגשים עם מקבלי החלטות בדרג הבכיר ביותר ולומר את אשר על ליבם.לכך יש צורך במוכנות נפשית להיות נרדפים ולסכן את חייהם.

ישעיהו הנביא .ציור מאת רפאל סנציו.

 

בפתיח בספר ישעיהו נמסר כי הנביא ישעיהו בן אמוץ  ניבא בימי חייהם של עוזיהו, יותם ,אחז וחזקיהו. על עוזיהו נמסר בדה"ב ב' כו' 3 כי עלה לשלטון בהיותו בן 16 וכי מלך 52 שנה. בשל מחלת הצרעת הוא הודח ובמקומו הומלך בנו יותם שמלך 16 שנה. אין הכתוב מוסר שום דבר לגבי יותם אם נפטר ביום מותו של אביו או לאחר מכן, אם כי קיימת סבירות שהיה זה לאחר מכן.על פי הכתוב עוזיהו היה בן 68 במותו ויותם היה בן 41 כאשר נפטר. הבא אחריו היה בנו אחז שמלך 16 שנה ואחרון המלכים בימיו של ישעיהו היה חזקיהו בן אחז אשר מלך 29 שנים.על פי מנין השנים ישעיהו ניבא 97 שנה.אם נביא בחשבון את העובדה שיותם מלך מספר שנים אחרי מות אביו(מדובר כנראה בשנים ספורות) וכי ישעיהו היה בן למעלה מבן 20 מתבקשת המסקנה כי היה בן למעלה מ-110 במותו.האם זה יתכן בהתחשב בתוחלת החיים הממוצעת באותה תקופה או שמא היתה איזו שהיא טעות ברישומים? .

 

ירמיהו מכתיב לסופרו ברוך בן נריה. תחריט מאת גוסטב דורה.

על ירמיהו בן חלקיהו נאמר כי "דבר יהוה אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה בשלוש עשרה שנה למולכו. ויהי בימי יהויקים מלך יאשיהו מלך יהודה עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלים בחודש החמישי"(יר' א'2-1). על יאשיהו מוסר הכתוב כי היה בן 8 במולכו ו-31 שנה מלך בירושלים(מל"ב כב' 1). יאשיהו מלך 23 שנה. ירמיהו התחיל לנבא בשנה ה-13 למלכותו של יאשיהו ומכאן שניבא ב-10 השנים האחרונות למלכותו של מלך זה. יהויקים בנו של יאשיהו מלך 11 שנה ולאחריו צדקיהו מלך 11 שנה.סך כל ימי נבואתו של ירמיהו הוא 32 שנה וכנראה שהוא נפטר בשנות ה-50 לחייו. אין בפתיח לספרו של ירמיהו אזכור לשני מלכים והם יהואחז ויהויקים שמלכו כל אחד 3 חודשים.

James Tissot: The Prophet Ezekiel

יחזקאל בן בוזי .ציור  מאת ג'ימס טיסוט  

ספר יחזקאל פותח בשני תאריכים כמתואר:"ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמשה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלוהים בחמשה לחודש היא השנה החמישית לגלות מלך יהויכין" (יח' א' 2-1 ). לא ברור 30 שנה לרגל מה,אך ודאי שהתרחש איזה שהוא אירוע רב חשיבות שיחזקאל מצא לנכון להתייחס אליו. מכיון שהפתיחה מתייחסת לשנה החמישית לגלות,ברור שאותו אירוע מרכזי התרחש 25 שנה לפני תחילת הגלות.התארוך האחרון בספר יחזקאל היה בשנה ה-25 לגלות(יחזקאל מ'-1 ) .מדובר אם כן בתקופה של 50 שנה ובהתאם להנחת היסוד בדבר תחילת הנבואות של הנביאים נראה שיחזקאל בן בוזי  היה בשנות ה-70 שלו כאשר נפטר. .

James Tissot: The Prophet Hosea

הנביא הושע .מאת ג'מס טיסוט .


 הנביא הושע בן בארי  ניבא בימיהם של עוזיה,יותם ואחזיה מלכי יהודה תקופה של 68 שנה והוא היה על כן בסוף שנות ה-70 או ראשית שנות ה-80 לחייו כאשר נפטר.

James Tissot: The Prophet Amos

הנביא עמוס.מאת ג'מס טיסוט .

עמוס נביא מתקוע  ניבא בימי חייהם של עוזיהו מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל. מכיון שעוזיהו מלך 52 שנה (מענין שאין אזכור ליותם בנבואתו של עמוס) וירבעם בן יואש מלך "בתוך" תקופת מלכותו של עוזיהו הרי שעמוס ניבא 52 שנה והיה כנראה בשנות ה-70 לחייו כאשר נפטר.

הנביא מיכה. מאת דורה.

 

  הנביא מיכה  המורשתי ניבא בימיהם של יותם,אחז וחזקיה מלכי יהודה והוא היה בשנות ה-80 למותו..

הנביא צפניה .מאת ג'ימס טיסוט.

 על  הנביא צפניה נמסר כי ניבא בימיו של יאשיהו בן אמון מלך יהודה אשר מלך 31 שנה והוא נפטר כנראה בשנות ה-50 לחייו. התארוך אצל חגי וזכריה מתייחס למספר אירועים ועל כן אין בהם שום אינדיקציה לגבי תוחלת חייהם.
Nathan the prophet renounces the sin of David . 2 Samuel 12 : 7 9 . And Nathan said to David , Thou art the man . Thus saith the LORD God of Israel , I anointed thee king over Israel , and I delivered thee out of the hand of Saul ; 8 And I gave thee thy masters house , and thy masters wives into thy bosom , and gave thee the house of Israel and of Judah ; and if that had been too little , I would moreover have given unto thee such and such things . 9 Wherefore hast thou despised the commandment of the LORD , to do evil in his sight thou hast killed Uriah the Hittite with the sword , and hast taken his wife to be thy wife , and hast slain him with the sword of the children of Ammon . Illustration by William Hole 1846 1917 stock photo

נתן הנביא ודוד המלך .ציור מאת ויליאם הול. 1846

הכתוב מספר כי נתן הנביא נכלל בקבוצת אישים שתיעדו את ימי חייו של דוד ככתוב:"ודברי דוד המלך הראשונים והאחרונים הינם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה עם כל מלכותו וגבורתו אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות"(דב"א כט' 29 ) ובאשר לשלמה נאמר:"ושאר דברי שלמה הראשונים והאחרונים הנם כתובים על דברי נתן הנביא על נבואת אחיה השילוני וחזות יעדי החוזה על ירבעם בן נבט"(דה"ב ט' 30 ).מהכתוב משתמע שנתן תיעד את ימי בחרותו של דוד עד פחות או יותר מועד המלכתו. נתן פעל בימי דוד כולם,40 שנה וחלק מימיו של שלמה. הרושם המתקבל הוא שנתן היה בן 70 או יותר במותו. .

עידו החוזה ניבא כאמור בסוף ימיו של שלמה, במהלך ימי מלכותו של רחבעם(דה"ב יב' 15) ובימי שלטונו של אביהו בן רחבעם-3 שנים(דה"ב ב' יג' 1). כמה מימי שלטונו של שלמה הוא "כיסה" לא ידוע. סך ימי שלטונם של רחבעם ובנו אביהו הוא 20 שנה. מאחר שהכתוב לא מציין נבואות שלו לגבי אסא בנו של אביהו מתבקשת המסקנה שבימי אסא הוא לא היה בין החיים, לפחות ברוב ימי שלטונו. יכול להיות וזאת השערה בלבד שהוא ניבא בעשור האחרון לימי שלטנו של שלמה ובהסתמך על כך הוא נפטר בשנות ה-50 לחייו.

אליהו התשבי ניבא בימיהם של אחאב ובנו אחזיהו סך של 24 שנה.מאחר וכניסתו ויציאתו מהטקסט המקראי הם פתאומיים  ( הוא עלה השמיימה כידוע במרכבת אש ועל פי המסורת הוא חי וקיים עד כעצם היום הזה ) אי אפשר להגיע לשום הערכה באשר לתוחלת חייו.

 

על ממשיכו אלישע בן שפט  יש פירוט רב יותר. הוא ניבא בימיהם של יהורם בן אחאב 12 שנה, יהוא בן יהושפט 28 שנה,יהואחז בן יהוא 17 שנה ויואש בן יהואחז.האם ניבא לכל אורך ימי שלטונו של יואש? קשה לדעת.לעומת זאת סביר להניח שהוא ניבא לכל אורך ימי חייו של יהורם בן אחאב.סך ימי שלטונם של מלכים אלה(ללא יואש) הוא 57 שנה. ההערכה על כן היא שהוא נפטר בשנות ה-70 לחייו. .

אם מביאים בחשבון את כל הסייגים שאוזכרו ואת ההערכות הזהירות מתקבל הרושם שלפחות אותם נביאים שניתן לבצע אומדנים באשר לתוחלת חייהם נראה שהם זכו באריכות חיים על פי קני המידה של תקופתם.

 

הנביאים אליהו ואלישע

תיבת נח בפסטיבל סן – רמו


כמה אנשים עוד זוכרים את שירי פסטיבאל סאן רמו ? או פזמונים איטלקיים בכלל ?
פעם בשנות השישים והשבעים הם היו במרכז תשומת הלב התקשורתית בישראל  . מאז הם כמדומה כמו נעלמו ממנה ונשטפו לחלוטין על ידי הפזמונים האמריקנים והבריטים ,והיום בידי מוזיקת "העולם ".

פסטיבל סאן רמו אמנם קיים מאוד וממשיך לפעול כל שנה אולם עבור המאזין  הישראלי הממוצע הוא כמו משהו שהוא פריט נוסטלגי ולא יותר אם בכלל שמע עליו. .
אמנם נכון רוב הפזמונים של פסטיבל סאן רמו הם זניחים לחלוטין מבחינת מילותיהם פזמוני אהבה מתקתקים ותו לא. אבל היו גם כמה שהיו קצת יותר מזה.
מבקר הפזמונים של האתר,ירון ליבוביץ'  ,חוזר כאן לאחד הפזמונים היותר בולטים  בתולדות הפסטיבל "תיבת נוח " שהושר לראשונה בפסטיבל של 1970 והוא גם אחד הפזמונים היחידים בפסטיבל לדורותיו אם לא היחיד בכלל שהתבסס על סיפור תנ"כי.

רק שכאן זוהי גירסה מאוד לא שגרתית של הסיפור התנכי.  

תיבת נח בפסטיבל סן – רמו

מאת ירון ליבוביץ'

 

 

הפסטיבל

פסטיבל סן – רמו ושיריו אולי לא יאמרו הרבה לבני העשרה של היום, גם לא לבני העשרים של היום וייתכן גם לא לבני השלושים. מצד שני, לבני הארבעים ומעלה קרוב לוודאי יש פינה חמה בלב לפסטיבל סן רמו, שהיתה לו פופולאריות עצומה בארץ, במיוחד בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, כשהפסטיבל הוקרן בטלוויזיה הישראלית הצעירה, אבל לדעתי, את התוקף תרבותי לתחרות זמר זאת ניתן לזהות בארץ משנות החמישים של המאה שעברה בקירוב. אחד השירים האהובים בארץ מן התחרות הזאת הוא "תיבת נח".
תחרות זמר זאת נערכת מדי שנה מאז 1951 בעיר הקיט סן – רמו, השוכנת בריביירה האיטלקית בצפון מערב איטליה. שמה הרשמי הוא Festival della canzone italiana שאפשר בהחלט לתרגם אותו כ"פסטיבל הזמר האיטלקי", אבל התחרות נודעה בשם פסטיבל סן רמו בעקבות העיר שבה היא נערכת. תחרות זמר זאת היוותה השראה לעריכתו של מוסד אחר בזמרה הפופולרית שהוא תחרות הזמר של איגוד השידור האירופי, כלומר, האירוויזיון.
ייתכן שהיא היוותה השראה לפסטיבל הזמר והפזמון הישראלי, לפחות בדרך ההגשה של השירים. בין השנים 1953 ל1971 חוץ משנת 1956, הוצגו השירים המתחרים בפסטיבל סן – רמו בשני ביצועים נפרדים על ידי זמרים שונים, לעתים זמר וזמרת לעתים זמר ולהקה, כך היה גם בפסטיבל הזמר הישראלי בשנותיו הראשונות שבו כל שיר הושר פעמיים בתחרות על ידי זמרים שונים.
אבל יותר חשוב זה הסגנון של השירים שהיו מזוהים עם תחרות הזמר האיטלקית שהיה בין הסגנונות הדומיננטיים והאהובים בזמר הפופולארי הישראלי. סגנון השירים היה של מלודיות רומנטיות, מלים מתוקות על גבול הקיטש, מנגינה סוחפת שמתחילה שקט ומסתיימת בפאתוס גדול, וסגנון שירה מלא רגש בקול גדול ובויבראטו אם אפשר. מיותר לציין שהנושא של שיר סן רמו קלאסי הוא כמובן אהבה.
את סגנון השירה הזה ניתן למצוא בפופ הישראלי אצל אבי טולדנו, בשיר ששרה אילנה אביטל "אותך" עם מילים ולחן של שייקה פייקוב וגם באחד השירים הראשונים ששר יגאל בשן ,אין לי יותר מה לומר", שעליו הוא אמר פעם בתכנית רדיו כי "השיר הזה שייך לתקופה שבה לכולם היתה דלקת סן רמו באזניים " ואיך שכחתי את שימי תבורי עם " אתמול היית שונה"?
אלא שדווקא בתקופת שיא הפופולאריות של הפסטיבל ושל הסגנון המזוהה עימו זכה בו לפתע פתאום באחד המקומות  הראשונים  ,פזמון שהיה שונה מאוד מכל מה שהושר שם עד אז.

תיבת נח


הפזמון "תיבת נח" (L'arca di Noe), הושר בידי סרג'יו אנדריגו בפסטיבל סן – רמו 1970.  

:
Un volo di gabbiani telecomandati
E una spiaggia di conchiglie morte
Nella notte una stella d'acciaio
Confonde il marinaio
strisce bianche nel cielo azzurro
Per incantare
far sognare i bambini
La luna è piena di bandiere senza vento
Che fatica essere uomini

Partirà
La nave partirà
Dove arriverà
Questo non si sa
Sarà come l'arca di Noè
Il cane il gatto io
E te

Un toro è steso sulla sabbia
E i suo cuore perde cherosene
A ogni curva il cavallo di latta
Distrugge il cavaliere
Terra e mare
Polvere bianca
Una città si è perduta nel deserto
La casa è vuota non aspetta più nessuno
Che fatica essere unomini

Partirà
La nave partirà
Dove arriverà
Questo non si sa
Sarà come l'arca di Noè
Il cane il gatto io
E te

Partirà
La nave partirà
Dove arriverà
Questo non si sa
Sarà come l'arca di Noè
Il cane il gatto io
E te

Partirà
La nave partirà
Dove arriverà
Questo non si sa
Sarà come l'arca di Noè
Il cane il gatto io
e te

Partirà
La nave partirà
Dove arriverà
Questo non si sa
Sarà come l'arca di No
Il cane il gatto io
E te

 

.אנדריגו גם כתב את המילים והיה שותף להלחנתו. כשהזמרת השותפה שלו הייתה איווה זניקי, והזמר וכותב השירים סרג'יו אנדריגו, (1933 – 2005) זכה כבר בפסטיבל סן רמו 1968, יחד עם הזמר הברזילאי רוברטו קרלוס, בשיר "שיר בשבילֵך" (Canzone Per Te), שהוא שיר סן רמו טיפוסי על אהבה, בעל מלודיה משתפכת והשורה "אני אוהב אותך" מופיעה בו לפחות פעם אחת ( בדרך כלל ברוב הפזמונים היא הופיעה במינימום של שלוש פעמים פעם לכל בית ) . אנדריגו שבהופעות שלו נראה כמו טרובדור המזמר את שיריו לתומו, בעל קול ערב למדי אבל אין לו קול צלול כמו לזמרי בל – קנטו, יודע היטב לשיר שירי סן רמו טיפוסיים,


ולכן מכיוון שהיה זמר טיפוסי כל כך של שירי סן רמו טיפוסיים כל כך "תיבת נח " הוא הפתעה .
נושא האהבה מוצנע בו וכפי שנראה הוא מתאר חזות די קודרת לקיום האנושי המודרני.
הוא בנוי משני בתים ופזמון שהבתים שלו בנויים ממשפטים ארוכים והשיר עצמו לפחות בבתים נשמע כמו קינה כשהפזמון מציע קמצוץ של נחמה. שני הבתים דומים בנימתם ובאווירה שהם משרים ולכן אני בוחר להביא אותם בזה אחר זה ולדון בהם ביחד

בית א'
להק שחפים מכוונים בשלט רחוק
וחוף של צדפים מתים.
בלילה כוכב מפלדה
המבלבל את המלח.
פסים לבנים בתוך שמים כחולים
כדי לכשף ילדים ולגרום להם לחלום.
הירח מלא בדגלים שבהם אין רוח
כמה מעייף להיות אדם.

 

פזמון :

היא תפליג הספינה תפליג.
לאן יעדה? איש אינו יודע.
זה יהיה כמו תיבת נח.
בה חתול כלב אני ואת.

בית ב'
שור רובץ על החול
וליבו דולף נפט.
בכל תפנית סוס עשוי פח
משמיד את הרוכב.
אדמה וים אבק לבן
עיר אבודה בתוך המדבר
הבית ריק אינו מחכה עוד לאיש.
כמה מעייף להיות אדם

פזמון :

היא תפליג הספינה תפליג.
לאן יעדה? איש אינו יודע.
זה יהיה כמו תיבת נח.
בה חתול כלב אני ואת.

(  תודה לסמי ודבי גרינברג עבור עזרתם בתרגום השיר מאיטלקית)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל שורה בבית הראשון מדברת על אסון המתקרב ובא.
תחושה זאת מחריפה ומתחזקת בבית השני. שני הבתים מציגים בפנינו תמונות חיים אידיליות לכאורה אבל ממבט שני נראה שמדובר על חזות מלאכותית. שחפים מרחפים על חוף ים היא תמונה ידועה למי שגר בערים לחוף ימים ותמונה זאת נוסכת בנו תחושה של רוגע. אולם אנו נוכחים לדעת שהשחפים הם מכונות והצדפים שעל החוף מתים. גם הכוכב הקבוע ברקיע אינו אמיתי כי אם עשוי מפלדה והשמים מוליכים שולל ילדים ומלחים.

 בבית השני הדימויים הם יותר חזקים, שור דולף נפט, עיר נעלמת במדבר, סוס מלאכותי שמפיל את רוכבו. שני הבתים מסתיימים בשורה זהה המהווה מעין מסקנה לנאמר בשורות הקודמות לה, שהיא "כמה מעייף להיות אדם". כלומר, הבתים האלה מדברים על הקיום האנושי שבעצם חסר תוחלת. הדימויים שבשיר עשויים להמחיש זאת בהיותם תמונה סוריאליסטית על עולם שאיבד את האמת ואת האנושיות שבו, או ייתכן שהדימויים האלה הם אלגוריות לפרטים מאד נפוצים של העולם המודרני. שחפים מכוונים בשלט רחוק עשויים להיות משל למטוסים והשור והסוס עשוי הפח בהחלט יכולים לדמות כלי רכב. בכל מקרה העולם המתואר בשיר עומד בפני כליה כלשהי שהרמז לכך נמצא בפזמון החוזר ושם נמצאת גם נחמה פורתא:

היא תפליג הספינה תפליג.
לאן יעדה? איש אינו יודע.
זה יהיה כמו תיבת נח.
בה חתול כלב אני ואת.

תיבת נח הוא דימוי של הצלה אמנם אבל מדובר על הצלה של מיעוט מייצג של המין האנושי לאחר שכל העולם המוכר לנו הושמד באסון טבע אימתני. הסיפור התנכ"י מתאר מבול אבל בשיר נראה שהאסון הוא נטישת האנשים מכיוון שהעולם המודרני אם אפשר לומר השתגע וקבר את עצמו בחולות.
הפתרון היחיד שנשאר לדעת השיר הוא בריחה עם מי שאתה אוהב וכאן לאמיתו של דבר בפזמון החוזר נמצא האזכור היחיד לאהבה. על הספינה נמצאים איש ואישה חתול וכלב. 
 תיבת נח" מדבר על עולם שהפך צל מיכני של עצמו והמוצא האחרון שקיים כדי להיחלץ מן האסון הוא לברוח עם האנשים הקרובים לך.
השיר הזה לדעתי הוא אחד משירי הסן – רמו הטובים ביותר , וכאמור מה שיפה בו חורג לחלוטין מהדפוס המקובל של שירי סן רמו.
שנות השבעים, כך זה נראה, היו שנים של שינוי אצל פסטיבל סן רמו. אט אט נוספו נושאים חדשים. הפסטיבל שינה את פניו שינוי.וכיום בראשית המאה ה-21 כבר קשה לדבר על "שיר פסטיבל סאן רמו טיפוסי " .

 "תיבת נוח הפזמון המושר על ידי זמר ששר שירי סן רמו טיפוסיים, שהיה שיר סן רמו מאוד לא טיפוסי היה הסנונית הראשונה  שבישרה על אותו שינוי .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ראו גם 

 תיבת נח  הקליפ

 

תיבת נוח "

תיבת נח :הגירסה הנשית בפסטיבל סן -רמו

סרג'יו אנדריגו בויקיפדיה

האתר הרשמי של סרג'ו אנדריגו

 

 

מחזור חניבעל

המצביא חניבעל וצבעו ועדר פילים חוצים את הרי האלפים בדרכם להילחם ברומאים במלחמה הפונית השנייה.

המצביא חניבעל יצא לפני אלפי שנים למלחמה במעצמת על של זמנו רומא   בדרך הוא חצה עם עדר פילים את הרי האלפים המושלגים .

בהמשך הוא הביס את הרומאים בסדרה של התבוסות האיומות ביותר בתולדותיהם.

.הוא כמעט ניצח .
אבל רק כמעט .
ותבוסתו הביא לבסוף לחורבן ארצו.
ביקום חלופי מן הסתם הוא ניצח. קרתגו הפכה למעצמה השלטת ,והשליטה את התרבות הכנענית בכל מקום.

 ושם מהללים את גדולתו וחכמתו .
ביקום שלנו לומדים אותו ואת חייו כדוגמה עילאית של גאוניות צבאית אי אפשר אלא לקבוע שהשגיאות שעשה הביאו לחורבן ארצו.
ולהלן כמה שירים של המשורר חיים ספטי על חניבעל וצבאו ומאבקם ברומאים. .

מחזור שירי חניבעל

 מאת חיים ספטי

[Illustration]

חיילי חניבעל יוצאים למסע המלחמה

חיילי חניבעל יוצאים למסע הקרבות על אדמת איטליה
למוטט האימפריה הרומית במעט חרבות וסוסים ופילים
חשים את פחד ההעזה, את התפעמות ההסתכנות, את רגשת הגבורה
מותירים מאחורי גבם את השלוה, את נֹעם השגרה,
את הרֹגע, את בטחון ההשלמה

חיילי חניבעל יוצאים למסע המלחמה

אנחנו חיילי חניבעל

ובאמת אין לדעת איך נוכל לעבור את האלְפִּים בשלום
המְצוּקים העצומים האלה, כֵּפֵי הסלעים, מָגוֹר מסביב וצַלמוֶת, יאוש אחרון
זעקת הנופלים אל התהום במעידת פתאֹם, צעקות הלוחמים מתוך שנתם
פחד המות המלוֵנו בכל דרכינו, רחמינו על עצמנו,
התיסרויותינו על טעויותינו שאין להשיבן לאחור, על ההחמצות שהחמצנו
שאין להן שִעור
בין הרי האלפים
התיסרויותינו על עליבותנו, על חוסר נחישותנו, על פחדינו מלנקוט
צעדינו עד תום
צער האובדן שידענו
לא נוכל לעבור את האלפים בשלום
ההרים הסוגרים עלינו סביב סביב, הצוּקים התלולים, השלגים, הדרכים
החלקלקות
אדישים לגורלנו
הקושי, המאמץ, ההתמדה, אָמָנוּת המסע, ההעזה, הגבורה
אמונתנו ביִעודנו בכשרוננו, בהכרה-בפעלנו לעתיד לבוא, ברישום
מסענו בין דפי ההיסטוריה
נותנים טעם לחיינו

אנחנו, חיילי חניבעל, במסע הנצחי בין הרי האלפים.

(בשנת 218 לפנה"ס חצה צבא קרתגו בראשות מצביאו הגדול חניבעל,
במבצע קשה והירואי, את הרי האלפים המושלגים בדרכו להלחם בצבא
הרומאי על אדמת איטליה
חיים ספטי

וְאֶת קרתגו יש להחריב

"ומלבד זאת, אני סבור שיש להחריב את קרתגו" – משפטו החוזר
ונשנה של המדינאי הרומי קאטו (149-234 לפנה"ס) בסיום נאומיו
בסנאט.

וְאֶת קרתגו יש להחריב
אֶת ההעזה הגבורה הדמיון היוצר כשרון ההמצאה אָמנוּת הקרב התנופה
וְאֶת קרתגו יש להחריב
המאיְמים עלינו ממעוף פילי המלחמה
וְאֶת קרתגו יש להחריב
הקוראים תִגר על אימפרית האפרוריוּת והבינוניוּת הנמשלת בידינו
וְאֶת קרתגו יש להחריב
אֶת דהרת הסוסים השועטים
אֶת מהירות התנועה המסחררת, המפתיעה,
אֶת תכסיסי הקרב המבריקים, החדשניים,
אֶת חָכמת הקרב וברקו, אֶת גאוניוּת המלחמה.

וְאֶת קרתגו יש להחריב.

ראו גם

 חניבעל

הענק האדום :עוד מחזור שירים מאת חיים ספטי

צייר ג'וזף טרנר.

הכבוד האבוד של אברהם "הדיין " וולפנזון

"

היה היה במאה ה19 אדם בשם אברהם וולפנזון. ואני הנין של נינו .
אותו אברהם וולפנזון היה אחד מראשי עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל לפני 200 שנה .
זה בכל אופן על פי המסורת המשפחתית כפי שנכתבה בידי ד"ר ישראל בן זאב על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר על פי הויקיפדיה .
אלא שלאחרונה נפתחה מחדש השאלה בידי חוקר תולדות ארץ הד"ר אריה מורגנשטרן : מי היה אותו אברהם וולפנזון ?
האם הוא היגיע לארץ ב1810 ביחד עם בן דודו המפורסם הרב ישראל משקלוב מנהיג העלייה הפרושית של תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל והיה מנהיג נערץ של הקהילה בצפת?
או שמה הוא היגיע לארץ רק ב1835 והתגלה כטיפוס נכלולי שניסה להונות את אשת דודנו ישראל משקלוב ?
ואולי אף גרוע מכך ?
דיון שלם בשאלה זאת התנהל בכתבה באתר זה בשם "התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון ".
וכעת נכנס לעובי הקורה צאצאו של אברהם וולפנזון "הד"ר עמנואל סגל והוא מנסה להחזיר את כבודו האבוד של אברהם הדיין להראות שאחרי הכל המסורת המשפחתית צודקת ואברהם וולפנזון לא היה גנב ונוכל וגרוע מכך ,אלא אדם שכל שושלת משפחתית  יכולה להתגאות בו .

הכבוד האבוד של אברהם "הדיין " וולפנזון – "

מאת ד"ר עמנואל סגל, צאצא של אברהם וולפנזון – "אברהם-דיין (דֿאיען) משקלוו".

 

התייחסותי לאברהם-דיין היא כדלהלן:
דור ראשון: אברהם וולפנזון – "אברהם-דיין".
דור שני: זאב-וואלף וולפנזון – "וועלוועל- באבעס". בן של אברהם.
דור שלישי: בן-ציון וולפנזון. בן של זאב.
דור רביעי: פועה-רחל – (פּאיע-רוחל) בורשטיין. בת של בנציון.
דור חמישי: טובה-שפרה (טייבל) סגל. בת של פועה-רחל.
דור שישי: ד"ר עמנואל סגל. בן של טובה-שפרה.

אספר את הידוע לי ממה שקלטתי ממשפחתי, ז"א אבא אמא ודודה-אסתר – אחות אימי – בלבד:

". בשנת 1804 פרסם הצאר אלכסנדר הראשון את "חוקת היהודים" בה חייב את היהודים לאַמֵץ שם משפחה.
אברהם בן זאב ואלפינזאהן – אברהם-דיין יוצר אז את שם המשפחה "וולפנזון", שפירושו "בן-זאב" ביידיש (גרמנית), על שם אביו "זאב
בילדותו, אברהם אולי הספיק ללמוד אצל הגאון מוילנה הגר"א. . .
אברהם יצא בגל הראשון של תלמידי הגר"א לארץ-ישראל, בראשות בן-דודו ישראל משקלוב. הם יצאו מליטה בשנת 1809 תשס"ט, עברו תלאות רבות ביבשה ובים. האוניה חישבה להישבר וברחמי ה' הגיעו לעכו. "מיד" עלו לירושלים, לכותל. ליד "תקע בשופר" כתב כמנהג גברין יהודהין, במחזור: בשנת תק"ע התפללתי לראשונה ליד הכותל (איני זוכר נוסח מסוים). אברהם ואשתו, עלו כזוג צעיר ללא ילדים והתיישבו בצפת. ילדיהם נולדו בארץ
. בצפת מוּנה אברהם ע"י בן-דודו ישראל משקלוב לדיין בבית-הדין האשכנזי הראשון בצפת, בראשות ר' ישראל משקלוב כאב-בית-דין.
אברהם הדיין יצא כשד"ר (שליח דרבנן) לפחות פעמיים לחו"ל, לאימפריה האוסטרו-הונגרית, והאימפריה העותומאנית. באחת הפעמים נשדד וחזר ארצה בשן-ועין. באותה הזדמנות גם מכר ספרים שאלמנה הפקידה בידו, בחוזרו תבעה את דמי הספרים. בַזמן ּרעש האדמה הגדול בצפת היה אברהם בשליחות בחו"ל ובנו הגדול, זאב, היה בירושלים, בעניין מעבר המשפחה לירושלים. הודגש שההחלטה למעבר הייתה לפני הרעש-הגדול, וזאב הוא אשר טיפל בעניין.
ברעש-הגדול נקברו תחת ההריסות: אשת אברהם, ילדיו, ותמיד הוסיפו ו"סְפַריו", הן סִפרייתו והן ספרים שכתב. ברשותי הספר "חמדה גנוזה" שעל הכריכה כתוב "אַנַן תרי גיסי…זאב-וולף וואלפינזאהן…ושניאור-זלמן שניאורזאהן". מכאן ששׁרדה אחות.

תמונה מס' 2: כרך של הספר הנמצא ברשותי. למעלה חתימת אבי ז"ל: "יוסף סגל"
"תרכג" כתב-יד אבי. המספר הוא כתב ידי (עמנואל).

אברהם חזר מחו"ל לירושלים. לירושלים הגיע זקן ושבור. בירושלים לא היה דיין.
אז הוא נשא אישה שנייה – שיינדל.

תמונה מס' 3: לסִפרֵי חלקת-מחוקק מאת אשר-ליבּ בּריסק, אני מתייחס כאל מסמכים! כולל הערות "מפנקס החברה".
ז"א סומך עליהם ללא בדיקה בפנקסי החברה-קדישא.
למטה משמאל תאריך פטירת אברהם וולפנזון. כתב-יד אבי – יוסף סגל ז"ל.

תמונה מס' 4: מצבת שיינדל אשתו השנייה של אברהם וולפנזון.
נטמנה: בהר-הזיתים חלקה י"ב שורה י"ג קבר כ"ח. המצבה צולמה ב-26.7.2007.
הצילום מאשר את הכתוב בספר "חלקת מחוקק".

משיינדל, לעת זקנתו, נולדו בן ובת שהתייתמו, מאב ומאם, בקטנותם, ובנו זאב גידלַם ודאג לחינוכם. הבן נעשה הרוקח היהודי הראשון בירושלים שלמד באוניברסיטה. לבת הייתה אומנת ערביה. מפני הפרשי הגילים, גם בקטנותה היו שטעו וחשבו שהיא בִּתו של זאב ולא אחותו של זאב.
עובדת היותה אחותו נחשב לפרט בסיסי, מי שטועה בזאת אינו מכיר היטב את המשפחה. הבת נישאה לעיתונאי והסופר יעקב גולדמן, שהיה ממייסדי "אחוזת-בית" (תל-אביב) ונקבר בפתח-תקווה.
הבת האריכה ימים וזכתה לתקומת מדינת-ישראל. אברהם נקבר למרגלות יד-אבשלום. הירדנים הרסו את הקברים וסללו כביש. כיום מנסים לשחזר את הקברים. את קבר אברהם לא שִחזרו (עדיין?).

זאב היה מגיה בבית בדפוס של ישראל ב"ק.

ספר של שבתי זכריה ,כולל תיאור של תולדות משפחת וולפנזון בירושלים.

זאב היה עסקן וסוחר חשוב. למרות זאת היה ידוע כ"ועלוועל באבעס" ז"א "זאב של באבא" על-שם אשתו באבא. מכאן למרות שהיה עסקן חשוב בזכות עצמו, הדגישו שאשתו הייתה מפורסמת ממנו. היא נהלה את עסקי טחנת הקמח שברשותם, ובזכות מעשי החסד שעשתה. כחצי שנה נהלה גם את תחנת הקמח של מונטיפיורי. זאב הסתובב בארצות הסמוכות לארץ-ישראל, שאז היו מדינה אחת תחת השלטון העותומאני, וסחר עם ערביי הסביבה. דאג לדגנים ומכירת קמח התחנות. זאב גם היה שד"ר לאירופה ומדינות המגרב.
פרט בסיסי בהכרת המשפחה הוא שזאב קרוי על שם אשתו.

אברהם ובנו זאב הִצטיינו בהשכנת שלום. אברהם השיא את בִּתו לחסיד חב"ד. ברשותי הספר "חמדה גנוזה" שעל הכריכה כתוב "אַנַן תרי גיסי…זאב-וולף וואלפינזאהן… ושניאור-זלמן שניאורזאהן". שניאור-זלמן היה ממשפחת בעל-התניה. שניהם, גם אברהם וגם זאב, נשלחו כשד"רים גם מן הקהילה האשכנזית וגם מן הקהילה הספרדית. גם בן-ציון וולפנזון, בנו של זאב, נשלח כשד"ר משתי הקהילות. זאב היה מקורב למונטיפיורי. עקב כניסתו של מונטיפיורי להר-הבית, חלק מחכמי ירושלים הטילו עליו חרם.
בביתו של זאב התירו את החרם.
בית וולפנזון לא נהנו מן "החלוקה".

עד כאן הסיפור ללא סַפרות כתובה. לשלד זה אני מתייחס במהימנות ותום לב. כל מה שמצאתי בספרות השוויתי למסורת זו. מכיוון שאין בידי תאריכים אני די גמיש בהתאמת הסיפורים למסורת זו. רק מה שמנוגד למסורת בסיסית זו נתקל בחשד. למשל:

(1) בספר "אבותינו – פרקי היסטוריה והווי דמויות וסיפורים" מאת יצחק-יעקב ילין, מוסד הרב קוק תשכ"ו. "החלוץ הראשון". עמוד יח: "שמו היה ר' זאב וולפינזון, ובפי בני ירושלים נקרא ר' וועלוויל באבעס, על שם אמו, ואולי על שם אשתו". אי הביטחון שזאב נקרא על שם אשתו, מספיק כדי להטיל ספק בהמשך, ובייחוד שאצלו האפשרות הראשונה היא "על שם אימו ואולי על שם אשתו". בסיפור המשפחתי הודגש שמִן המפורסמות שהכינוי הוא על שם אשתו! ואין לטעות! סִפור "קבלת הנזיפה" למונטיפיורי מתאר את צורת הסרת החרם, אך אינו סותר את המסורת הבסיסית, ולכן אפשר לקבלו. הסיפור על "החלוץ הראשון" מחמיא, אך נוגד את מסורתנו שזאב נולד בארץ. מפני הטעות החמורה לגבי ה"באבעס", הסיפור אינו מהימן, אם כי יכול בהחלט להיות שהציעו לו משרה בחו"ל.

(2) בספר "דמויות מן העבר" של יעקב רימון. "המנורה" תשל"ב. סיפור נאה על הגעת אברהם-דיין ואשתו לירושלים. (ראה גם: "היקום של אלי אשד – אברהם הדיין נכנס לירושלים" http://www.notes.co.il/eshed/43933.asp .)

  • "ר' אברהם…ואשתו הסירו…את אדרותיהם…והאישה התפרקה…מעדייה ויזרקום לערמה…והדליקו את הערימה…" (עמוד 134) המילים "והדליקו את הערימה" נוגד את כל מה שלמדתי על רוח אבותיי ואימותיי. "בּל-תשחית" היא מצוות לא-תעשה מן-התורה! לכן ההמשך חשוד כלוקֶה באי-דיוקים.אני מקבל כנכונה. כי היא מתאימה לרוח אבותיי.

והנה מופיע ספר "גאולה בדרך הטבע" של   ד"ר אריה מורגנשטרן. ובו פרק מפורט על אברהם-דיין.

 השונה בספר זה שהוא מסתמך על מסמכים ומשופע בתאריכים. סעיף שלם בכותרת: "שני 'ר' אברהם-דיין משקלוב [וולפנזון]?" ובו השערה שאולי היו שני אנשים שונים בעלי אותו שם, שהיו דיינים בצפת אך בתקופות שונות.

בהמשך אני מסתמך בין השאר על דיונים שבאתר "היקום של אלי אשד – התעלומה המִסתורית של אברהם וולפנזון". http://www.notes.co.il/eshed/41273.asp .

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל:
מורגנשטרן: העניין שלי בוולפנזון עצמו החל לאחר שגיליתי באמסטרדם, בירת הולנד, את מפקד הפרושים משנת1834 .
זאת הייתה רשימה שנשלחה על ידי ארגון "רוזני ארץ ישראל". (הפרטים על ארגון "רוזני ארץ-ישראל בווילנה" נחשפו בשנים האחרונות כתוצאה ממעקבים שניהלה נגדו משטרת הצאר בראשית המאה ה-19). בתמיכה הכספית ביישוב היהודי בארץ נעזרו ראשי "רוזני וילנה" עם ארגון הפקוא"מ [ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם] שנשלט בידי הבנקאי צבי-הירש. הפקוא"מ רצה להקים בארץ קהילה של לומדי תורה כהכנה לביאת המשיח, כבר בשנת 1840. ארגון הפקוא"מ אסף כספים וחילק אותם לפי מפתח קבוע. זוהי "החלוקה". "רוזני ארץ-ישראל בווילנה" שלחו ללעהרן רשימות שמיות של כל האשכנזים הנמצאים בארץ. שלכך הייתה כמובן השפעה על חלוקת הכספים, מכל הרשימות האלו שנשלחו במשך קרוב ל-70 שנה נמצאה רק רשימה אחת, זו של שנת 1834. התחלתי לחפש בין השמות את אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב", אדם כל כך חשוב ממשפחה כל כך חשובה, הוא היה חייב להופיע בהם במקום בולט. ואחרי הכול הוא אמור היה להיות בארץ, לפי המסורת המשפחתית, כבר משנת 1810יחד עם שאר תלמידי הגר"א. אבל הפלא ופלא ברשומות האותנטיות של הזמן לא היה שום אזכור של השם וולפנזון, לא של האב אברהם ולא של הבן זאב, עד שנת 1835. כלום, אפס. נאדה. האזכור החשוב ביותר נמצא ברשימה שהוכנה על-ידי הכוללים עצמם עבור משה מונטיפיורי וזהו המפקד מונטיפיורי משנת תקצ"ט 1839. שם הוא אכן מופיע כ"אברהם משקלוב" שנולד ב-1804 ועלה יחד עם בנו זאב בשנת 1835לצדו נרשם שהוא מצוי כעת (1839) בשליחות הכולל. ואכן בשנת 1839 שהה אברהם וולפנזון בהונגריה בשליחות כולל הפרושים.

סימן השאלה, לגבי שני ר' אברהם-דיין משקלוב, נפתר באתר הנ"ל.

ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/16/2008 8:06:16 PM. אברהם הדיין המקורי. אחזור, אם כן, לראשית הויכוח. אתה שואל אותי: "לאן נעלם בתהום הנשייה ר' אברהם הדיין משקלוב?" ואם מת במגיפת 1813 מדוע אין הוא נזכר בכתביו של ר' ישראל משקלוב, ואני אשיב לך בשאלה כדרכם של יהודים, מי אומר שהיה בכלל בארץ יהודי בשם "ר' אברהם דיין משקלוב"? הרי אתם המצאתם את קיומו של האיש הזה. להזכירכם מה שכתב בעניין ד"ר בן-זאב: "ר' אברהם הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א ממייסדי תנועת העלייה של האשכנזים הפרושים…נשכח במשך הזמן…" (בהקדמה ל"מחזה אברהם"). הוא לא נשכח כטענת ד"ר בן-זאב, הוא בכלל לא היה ולא נברא. אתם מבקשים ממני להביא לכם עדויות על רצח שאירע, ואני אומר לכם לא היה רצח ואין בכלל גופה. הכול דמיון מאלף עד תיו. פשוט המציאו את הבר-מינן הזה לתלות עליו את דמותו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון שעלה לארץ ישראל על פי רישומי כולל הפרושים בשנים תקצ"ד-תקצ"ה.

א) היה רק אברהם-דיין משקלוב, אחד והוא אברהם וולפנזון! אבי זאב וולפנזון.

נראה מה מוסכם עליו:

ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. במפקד 1866 מתגלית בתו של ר' אברהם מנישואיו השניים? הילדה מלכה שהיא ילידת 1854, לצד הילד יהושע יליד 1851. מלכה היא כנראה אשתו של יעקב גולדמן אותה חיפשנו כל הזמן. ואכן ניתן היה לחשוב לפי גילה שהיא בתו של זאב ולא אחותו.
ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר. במפקד 1866 נרשם לצד שמו של ר' זאב וולפנזון: "הי'[ה] סוחר גדול ונשבר כידוע".

אכן, כל אישור של המסורת שבידי משמחת אותי.

ב) יעקב גולדמן היה חתנו של אברהם ולא של זאב.
ג) בית וולפנזון לא נהנו מן "החלוקה".

ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/26/2008 9:09:00 PM. (2) מפקד 1834 אכן בוצע לצרכי מתן "החלוקה" (אין מה להתבייש בכך. לא ניתן היה לקיים יישוב בארץ באותה תקופה בדרך אחרת). היו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון. ראה בספרי "השיבה לירושלים".

אברהם וולפנזון אולי לא היה עשיר, אך כדי לא לקבל מן החלוקה לא היה צריך להיות גביר.

  • תמונה מס' 8: נקראה על שם סבתהּ (פאיע-רוחל), בִּתו של בן-ציון וולפנזון, שהוא נכד אברהם-דיין.
    נטמנה בהר הזיתים: גוש-החדש, אזור 1, חלקה ד', שורה ט', קבר מספר 61. 

  •   סבי ה"שני" – אבי אבא (עלה ב-1905) לא היה בשום רשימת "חלוקה" ולא קיבל "חלוקה". לפי סיפורי אבי, סבא-ירחמיאל לא היה עשיר ולפי עדות נכדו שמואל סגל בספר הכל סיפורים – שמשיות בפולטבה ומנגו בפלמ"ח, הוצאת קורות, 2009. מעיד, שהמצב הכלכלי בבית היה קשה, ושהיו בו חיי דלות. (עמוד 30). על סבי – ירחמיאל סגל ז"ל – מסופר בספריו של שבתאי זכריה: סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בירושלים העתיקה הוצאת "צור־אות" 2002, עמודים 212-214.  וסיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים הוצאת ראובן מס 2006, עמודים 87-94.

    ג) מסקנתי: בית וולפנזון לא נהנו מן "החלוקה" כולל אברהם וולפנזון!

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. הקביעה כי ר' אברהם וולפנזון נקבר ליד קבר אבשלום היא נכונה, בזה אין ספק.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/26/2008 9:09:00 PM. (4) "את הספר מחזה-אברהם יכול היה לחבר בהחלט ר' אברהם וולפנזון אביו של ר' זאב, כי הוא היה תלמיד חכם מובהק.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/31/2008 10:01:20 PM. האיש היה דיין וגאון בתורה. (על מצבתו נכתב: "בקי בש"ס ופוסקים והגדה, וגם בסתרי חכמה נודעת לו, אברהם דיין"). ד"ר מורגנשטרן מסכים, עקרונית, לַכַּתוב על מצבתו.

    ד) אברהם וולפנזון היה דיין בצפת ותלמיד חכם.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. לגבי הסתירה בתאריכי הפטירה של ר' אברהם וולפנזון, נראה לי שמדובר כאן פשוט בטעות של מעתיק. זאת משום שבשני התאריכים השונים מדובר באותו יום שנה: ט"ז כסלו. נראה שבשנים מאוחרות יותר התקשו לזהות את האותיות שעל גבי המצבה ומישהו רשם תרי"א במקום תרט"ו.
    תמונה מס' 9: בהערה מספר 5 מבהירים שאברהם הוא אברהם וואלפינזאהן.
    בכתב-יד אבי, יוסף סגל ז"ל, כתב את תאריך פטירת אברהם וולפנזון לפי מסורתנו.
    נ'(יפטר) ט"ז כסלו תרט"ו.: על מצבתה כתוב: פ"נ, האשה הצנועה, מ' שיינדל אשת הרב מו"ה אברהם,
    ד"ץ דעה"ק צפת ת"ו, נלב"ע ז"ך אייר ש', ובחר"ת בחיים לפ"ק, תנצבה. כ"ז אייר תרט"ז (1.6.1856).

    תאריך פטירת אברהם שכתב אבי ז"ל מתאימה למסקנת פרופ' מורגנשטרן, שהגיע לזאת מתוך חקירתו המדעית!

    ה) אברהם-דיין נפטר בט"ז כסלו תרט"ו (7.12.1854).

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. השימוש בתואר "דיין צדק צפת" מוכיח שר' אברהם לא שימש, כנראה, כדיין בביה"ד הפרושי של ירושלים.

    אם כי מתברר ממסמכים, שהשתתף בהרכבי בתי-דין מיוחדים. במסורת המשפחתית שלי אברהם וולפנזון לא היה דיין בירושלים.

    ו) בירושלים, אברהם וולפנזון, כנראה, לא היה דיין בבית-דין קבוע.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. "אברהם הדיין משקלוב" שהיה תלמיד הגר"א, לא יכול היה להיות בשום פנים ואופן ר' אברהם וולפנזון.

    במסורת המשפחתית שלי: אולי בילדותו הספיק ללמוד אצל הגאון.

    ז) הקביעה שאברהם ולפנזון לא היה תלמיד הגר"א, אינה סותרת את מסורתי.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/31/2008 10:01:20 PM. לדידי קיים כלל ברזל של 'אין לו להיסטוריון אלא מה שעיניו רואות', בעיקר כשהמקורות סותרים את המסורת המשפחתית. ר' אברהם וולפנזון. הוא עלה לארץ רק בשנת תקצ"ה (1835), ולא יועילו שום מניפולציות וניסוחים. כל גרסא אחרת שמבקשת להפריך את הממצאים היא שקרית ומניפולטיבית, אינה מבוססת על מקורות היסטוריים אמינים ונוגדת את הכלל: "מדבר שקר תרחק".

    ח) הקביעה שאברהם וולפנזון עלה לארץ בשנת תקצ"ה אכן נוגדת את המסורת שבידי!

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. חשוב מאד מבחינת חקר ההיסטוריה לפרסם את מאמרו של ד"ר בן-זאב במלואו, כפי שנכתב במקור ולא רק "קטעים נבחרים". הנוסח המלא של המאמר מאפשר במקביל את חשיפת מקורותיו בכלל. אני מתפלא שד"ר בן-זאב לא הבחין בפרט חשוב הנמצא במקור שהביא לפנינו אלי אשד (מתוך מאמרו הוא, של בן-זאב). המדובר בתאריך החתימה על פסק הדין. אם וולפנזון חתם על פסק דין ביום ז' אדר תרי"א בודאי שהוא לא נפטר בט"ז כסלו תרי"א, כפי שטענה בטעות המשפחה, אלא כפי שכבר ראינו בשנת תרט"ו. גם פרט "קטן" שכזה ממחיש עד כמה חשוב להביא את כל המסמכים במלואם ממש.

    להלן נביא את דברי ד"ר מורגנשטרן על המסמכים אותם חקר: בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל:
    מורגנשטרן: העניין שלי בוולפנזון עצמו החל לאחר שגיליתי באמסטרדם, בירת הולנד, את מפקד הפרושים משנת1834 .
    זאת הייתה רשימה שנשלחה על ידי ארגון "רוזני ארץ ישראל" לארגון הפקוא"מ. "רוזני ארץ-ישראל בווילנה" שלחו ללעהרן רשימות שמיות של כל האשכנזים הנמצאים בארץ. שלכך הייתה כמובן השפעה על חלוקת הכספים. מכל הרשימות האלו שנשלחו במשך קרוב ל-70 שנה נמצאה רק רשימה אחת, זו של שנת 1834. התחלתי לחפש בין השמות את אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב", אדם כל כך חשוב ממשפחה כל כך חשובה, הוא היה חייב להופיע בהם במקום בולט. ואחרי הכול הוא אמור היה להיות בארץ, משנת 1810. אבל הפלא ופלא ברשומות של הזמן לא היה שום אזכור של השם וולפנזון, עד שנת 1835. כלום, אפס. נאדה. האזכור החשוב ביותר נמצא ברשימה שהוכנה על-ידי הכוללים עבור משה מונטיפיורי וזהו המפקד מונטיפיורי משנת תקצ"ט 1839. שם הוא אכן מופיע כ"אברהם משקלוב" שנולד ב-1804 ועלה יחד עם בנו זאב בשנת 1835 לצדו נרשם שהוא מצוי כעת (1839) בשליחות הכולל. ואכן בשנת 1839 שהה אברהם וולפנזון בהונגריה בשליחות כולל הפרושים.

    העובדה שוולפנזון אינם מופיעים במפקד הפרושים משנת 1834 אינו מוכיח שלא היו בארץ. כי הם לא קיבלו מן "החלוקה". נשים לב שזו רשימה יחידה ששרדה "מכל הרשימות שנשלחו במשך 70 שנה!".

    ט) עדיין נשארת התמיהה שוולפנזון לא מופיע באף רשומה עד שנת 1834. התמיהה היא תמיהה, אך אינה הוכחה שלא היה בארץ לפני שנת 1834.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. חזרתי וחיפשתי במקור הפרובלמאטי הנקרא 'מפקדי מונטיפיורי' ומצאתי כמה תשובות לשאלות המטרידות אתכם. על מפקדי מונטיפיורי אוכל לתת "סמינריון" שלם: הם מבולבלים, סותרים לעיתים, חלקיים ובלתי ניתנים לפענוח בחלקים ניכרים, ואין זו חלילה אשמתו של מונטיפיורי אלא של הנתונים שמסרו לו הכוללים השונים, והנתונים מייצגים את מידת הסדר והדיוק של כל כולל וכולל. ואלה הנתונים שמצאתי:

    ר' אברהם וולפנזון (אביו של זאב-וולף ובן דודו של ר' ישראל משקלוב):
    מפקד 1839: יליד 1804, עלה בשנת 1835. מפקד 1849: יליד 1799 (אין שנת עלייה).

    לגבי ר' זאב וולפנזון:
    מפקד 1839: יליד 1818, עלה ב-1835. מפקד 1849: יליד 1814 עלה ב-1834. מפקד 1855 יליד 1812 עלה ב-1834. מפקד 1866. יליד 1815.

    ברשותי העתק של דף מאחד מ"מפקדי מונטיפיורי".איני יודע מאיזו שנה.

  • זו רשימה של קהילת ירושלים. ז"א שהרשימה הוכנה לאחר "הרעש-הגדול" 1837. כי לפני הרעש-הגדול אברהם לא היה תושב ירושלים.ברשימה כתוב גיל, לא שנת לידה. רוב הגילים, 70%, הם מספרים עגולים או "חצי עגולים". ("0" או "5" בסוף). ברשימות אלו כתבו גיל משוער. מה שמעמיד בספק גם את הגילים שאינם "עגולים". זו רשימה של קהילת ירושלים ז"א שהרשימה הוכנה לאחר "הרעש-הגדול" 1837.
    מן הכתוב במפקדים השוני
    ם מתברר: א) מונטיפיורי לא בדק אותם. ב) הפקידים שלו גם לא בדקו אותם. ג) כותבי המפקד לא טרחו לבדוק מה נכתב במפקד הקודם. אולי חלקם אפילו, היו אותם האנשים שכתבו את הדוח הקודם! היחידי שבדק דוחות אלו הוא ד"ר מורגנשטרן, כיאה לחוקר רציני. ממפקד אחד למשנהו עדיין אפשר היה לברר את הדברים. כותבי הדוחות לא היו צריכים לחפור ונבור, להשקיע מחשבה, כמו שעשה ד"ר מורגנשטרן, היכן לחפש ואיך להשתלט על "אינסוף" ניירות ולברור את הבר מתוך מסמכים שאינם רלוונטיים. הדוח הקודם היה בחדר הסמוך! או אפילו במגרה השנייה! ולא טרחו לעיין בהם. זה מגלה זִלזול עמוק בדוחות ששלחו למונטיפיורי.

    זִלזול זה מבטא לא רק אי-סדר של הכוללים אלא גם את התנגדות הכוללים, או של אנשים מתוכם, לעצם המִפקדים. גם אם מצאו פתרונות, הִלכתיים וטכניים לא מבַיישים, לספירת האנשים, היו עדיין אנשים שהתנגדו למפקדים.

  • ש. אמיתי בתאריך 12/30/2008 3:14:55 PM. וזהו לשון מכתבו של רבי אברהם הדיין – אייזנשטיין: "אנחנו תולים בְּהשׁר מונטיפיורי שלקח מס"נ [=מספר נפשות] מכל העיר. ומִתחִלה הוסכם שלא ליתן לו, ואח"כ גברה יד ההמון, שנותן לו בשביל שלא רצה ליתן אפילו פ"א [=פרוטה אחת] בלי רשימת מספר נפשות. ואנכי (אייזנשטיין) ועוד הרבה ת"ח רשומים ומסוימים לא נהנו ממנו אפילו פ"א [=פרוטה אחת] כי לא רצה ליתן נדבתו כי אם שיבוא כ"א עם אשתו ובני ביתו והוא ייתן מידו ליד כל אחד. ומי שהיה מנקי הדעת לא הלך".

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/16/2008 8:06:16 PM: את המפקדים יזם משה מונטיפיורי בביקוריו בארץ. את הנתונים העתיקו מזכירי הכוללים עבור מונטיפיורי מרשימות הכולל, אלא שברשימות הכולל לא תמיד היו הנתונים שביקש מונטיפיורי לקבל. אני מסופק אם הכוללים רשמו את נתוני הגיל, וגם לא עניין אותם מתי עלו האנשים. נתונים אלה לא היו חשובים לגבי ה"חלוקה". אבל אנשיו של מונטיפיורי שהגיעו מאנגליה והיו רגילים בסטטיסטיקה אזרחית, ביקשו לקבל נתונים שכאלה, ולכן האנשים נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו.

    בתחילה היה לנגד עיני המפקד הראשון במדינת ישראל. הודיעו להישאר כולם בבית ביום המפקד (לפי אזורים). באו, צילמו, שאלו שאלות ומלאו טפסים. חשבתי שגם במפקד כזה מי שאינו רשום אינו הוכחה שאינו קיים. ובאמת היו אנשים שלא נרשמו במפקד, בייחוד ערבים, שַם הייתה התנגדות למפקד. את הבנות בכלל לא רשמו, כי לשם מה הם צריכים את הבנות אם לא לקחת אותן, כמו שהיה בתקופה זו בסוריה שהשיאו בנות יהודיות לערבים. לאחר מכן השתתפתי במפקדים בארה"ב שם לכל דירה הגיעו טפסים למלא. גם אז לא השתכנעתי שמי שאינו רשום לא קיים. במפקדי מונטיפיורי האנשים לא נשאלו! אני מתאר לי כך, איך התנהלו מִפקדים אלו: ישבו מספר אנשים ליד שולחן. הכריזו: "מוישע זוכמיר": מאיפה הוא? וילנה, שני אומר שקלוב, שלישי אומר מהונגריה. אחד אומר בן 50 שני אומר מה אתה מדבר הוא בן 20 שלישי צוחק ואומר הוא בן 70. וכ'. ורביעי אומר "שרַייבּ!, וַויטער". "ינקל דודל" אמריקה. בן 25 וכו'.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בחר את מפקד 1839 שהוא למעשה, המפקד היחידי המאפשר הצגה עַקיבָה (קונסיסטנטית) של המאורעות. אך אמינות מִפקד זה אינה עולה על פני אמינות המפקדים האחרים.

    להלן נעלה כמה תמיהות על מפקד זה.
    לגרסת פרופ' מורגנשטרן:

    אברהם וולפנזון – "אברהם-דיין" בנו זאב וולפנזון – "וועלוועל-באבעס"
    נולד 1804 נולד 1818 כאשר אביו, אברהם, בן 14.
    עלה ארצה 1835, בן 31. עלה ארצה 1835, בן 17.
    1836נשלח לחו"ל שהה עד 1843 במשך 8 שנים! "ברעש-הגדול" 1.1.1837 היה בן 19 ונשוי.
    (השליחות אמורה הייתה להיות 3 שנים, עד 1840) כשאביו חזר ב-1843 היה בן 25. (שהה 6 שנים!)
    נפטר 1855 בן 51. נפטר 1881, בן 63.

     

    תמונה מס' 13: על מצבתו כתוב: פ"נ הרב וכו', מו"ה זאב וואלף, וואלפינזאהן, בהרב ר' אברהם, שהי' דיין בק"ק, צפת נלב"ע אדר"ח, אייר ש' תרמא. ו' בשבת א' דראש-חודש אייר תרמ"א. (29.4.1881).

    (1) בפנקס החברה-קדישא בספר חלקת-מחוקק, על זאב וולפנזון – "וועלוועל באבעס" כתוב: "בפתע פתאום נפטר הישיש המפורסם גבאי "דחברה-קדישא". ישיש בן 63? 1881-1818=63 אתמהה? אישית הייתי מצדד בתאריך המוקדם ביותר שהוא מתאים גם למסורת המשפחתית 1812, שבמקרה זה זאב, לפחות, נושק את השבעים. 1881-1812=69.

    (2) שם הבן הוא "זאב", קרוי על שם סבו זאב, אביו של אברהם. ז"א שאברהם היה יתום, בזמן הולדת זאב. כי אשכנזים אינם קוראים על שם אנשים בחייהם. יַתמוּת, אם הייתה, הייתה נמסרת במסורת המשפחתית. אם האב היה חי בזמן הנישואין ועד הלידה נפטר, גם היה מסופר במשפחה. דברים כאלו אין מסתירים במשפחה! ואין כל סיבה בעולם שלא לםפּרהּ. אין מסורת משפחתית שאברהם וולפנזון התייתם מאביו בילדותו.

    י) הקביעה שאברהם היה בן 14 כשבנו זאב נולד היא קביעה שגויה.

    אישיותו של אברהם וולפנזון.

    בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: מורגנשטרן: נטען שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים, בלשון המעטה. הוא גם לא רצה לחזור אחרי סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. הוא המשיך לאסוף בחו"ל כספים עבור עצמו וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף, עד שעניינו יוסדר לשביעות רצונו. כמו כן האשימו אותו בענייני נאמנויות שונים ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. הוא היה מסוכסך על רקע כספי גם עם רבניה של הונגריה ואולי חמור מכל. נטען נגדו כי הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן", ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה. (לא ידוע לנו מה היו תוצאות התביעה הזאת. בינתיים יש לראות את וולפנזון כזכאי בעניין מחמת הספק עד שיתגלו תוצאות הדיון המשפטי בעניין). הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן כבר שקל לכתוב לארץ-ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ-ישראל, לענות על הטענות כנגדו .אבל לעהרן חשש שבנו זאב, שכיהן אז כסופר הכולל יחפֶּה על מעללי אביו. בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ-ישראל. אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה. הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו (1855).

    המכתב שלעהרן חשש לכתבו, היה צריך להיכתב כשאברהם היה צריך לחזור ארצה לפי התכנון המקורי בשנת 1840. ז"א כשזאב היה בן 22 שנים. לעהרן שהיה ממַנֶה את הפַּרנַסים על "החלוקה" (הוא מינה, לפַּרנַס על ה"חלוקה" גם את ר' ישראל משקלוב). צבי-הירש לעהרן הגדול, ראש הפקוא"מ באמסטרדם, היה "בעל המאה ובעל הדעה"! חושש מאברך צעיר "עולה חדש"? ב-1840 היה זאב 5 שנים בארץ! תמוה מאוד שלעהרן חושש מזאב, צעיר, עולה-חדש! שאין לו שום תפקיד ביצועי. סופר (מזכיר), אינו תפקיד ביצועי. כותב מה שאומרים לו.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. ר' ישראל משקלוב כבר לא היה אז בין החיים נפטר בט' סיוון תקצ"ט (22.5.1839) ובאשר לישעיה ברדקי יתכן והלה גם היה מסוכסך באותה שעה עם ר' אברהם וולפנזון, על כספי התמורה לספרי "פאת השולחן" שנמכרו בהונגריה, אבל אלו הן זוטות בלתי חשובות לחלוטין.

    אלו הן אינן זוטות בלתי חשובות לחלוטין. לעהרן – שלא חשש להִתעַמת עם מונטיפיורי – חשש מאברך עולה-חדש ללא גיבוי קרוביו ה"חזקים" ישראל משקלוב וחתנו ישעיה ברדקי! הסכסוך עם רבני הונגריה היה האינטרסים של הונגריה מול האינטרסים של ירושלים. "מעלליו" של אברהם וולפנזון ייצגו את האינטרסים של הכולל בירושלים. לעהרן לא שלח המכתב כי ידע, שתוכנו לא יתקבל בירושלים. התירוץ, של לעהרן לאי כתיבת המכתב, הוא תרוץ צולע!

  •  ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/16/2008 8:06:16 PM. העדויות היצוקות בבטון של צ"ה לעהרן על מה שאירע בהונגריה עם ר' אברהם וולפנזון.
    המקור היחידי לידיעות "היצוקות" הללו הוא עדות לעהרן. אישיותו של לעהרן הייתה ידועה בירושלים ובכל העולם היהודי. גם לעהרן עצמו מעיד על אופיו הסוער. לעהרן היה ידוע כמי שלא בורר במילים. לעהרן ידע שאף אחד בירושלים לא יתייחס ברצינות להַשמצותיו, לכן לא כתב לירושלים את כתב הפלסתר.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. נראה לי שסיפורו של ר' אברהם וולפנזון עם נסיעותיו לחו"ל ופרשת הנשים והילדים [והמריבות הטבעיות על הירושה…] עשויה להיות יותר "צבעונית" ממה שידע עליו אפילו צ"ה לעהרן.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/26/2008 9:09:00 PM. היו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון. גם במקום אחר נאמר שבנו זאב תמך בו.

    יא) לא היה על מה לריב!

    בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: מורגנשטרן: נטען שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים, בלשון המעטה. הוא גם לא רצה לחזור אחרי סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. התגלית הבאה היא שבמפקד 1849 (הכי פחות מסודר) נרשם שר' אברהם וולפנזון נמצא "כעת בחו"ל" ואילו על ר' זאב נאמר "ת"ח שד"ר" כלומר שניהם לא היו בארץ בשנת 1849. ר' אברהם יצא כנראה בענייניו הפרטיים ואילו ר' זאב היה בשליחות הכולל בצפון אפריקה. זו אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב לחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה.
    ולא כפי שנטען למעלה, ששהה 6 שנים בשליחותו בהונגריה. כך שבכל זאת יכול להיות בהחלט שאברהם וולפנזון כן יצא לשליחות נוספת כפי שמסופר במסורת המשפחתית, גם אם לא נמצא כתב מינוי! אין זה אומר שלא היה כתב מינוי. ההנחה שיצא "בענייניו הפרטיים" נובעת מן ההנחה של "ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת". בגלל "מעלליו" בחו"ל.

    יב) אברהם וולפנזון כן יצא בשליחות פעם שנייה. לא הוכח שבפעם השנייה יצא "בשליחות עצמו".

    "מעלליו" בחו"ל הגנו על האינטרסים של הקהילה בארץ. הסִכסוכים עם רבני הונגריה לא הייתה מיוחדת לאברהם וולפנזון. כל השד"רים של ה"פרושים" התעמתו עם התורמים ההונגרים. ההונגרים (צדקו) נתנו את הכסף, ובארץ הליטאים חילקו את הכסף, וה
    עדיפו את יוצאי ליטא. לעהרן התנגד לשליחת שד"רים מן הארץ בכלל. ל"חתם-סופר" נמאסו כל העימותים הללו גם עם לעהרן וגם עם השד"רים ובשנת תרי"ח (1858) ביוזמתו, נפרדו ההונגרים ויצרו קופה נפרדת "כולל אונגרן".

    יג) "מעלליו של אברהם וולפנזון היו ידועים בארץ כ"מעללים" חיוביים. במסורת המשפחה הכספים שהביא עזרו רבות לשיקום נפגעי צפת.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. ויתכן כי שיינדל היא אשתו השלישית ולא השנייה, ומן השנייה שהביא מהונגריה לא היו לו ילדים. במפקד 1849 אשתו של זאב היא "באבא-זלדה".
    פתאום הדביקו לאברהם וזאב אישה שלישית. לזאב אישה בשם זלדה, שלא הייתה ולא נבראה ואין לה זכר במסורת המשפחתית. זו לא בושה שיש שלוש נשים. למשל במשפחה מצד אבי יש מסורת של שלוש נשים. [ראה "רק לא מלחמת אחים" מאת חגי סגל הוצאת מקור-ראשון 2009. מסופר מיד בסעיף הראשון. עמוד 9]. פרט כזה, אם היה קורה, היה כן נמסר במסורת המשפחתית, או לפחות משתרבב בסיפורים של האחרים על משפחת וולפנזון, כי כולם הכירו את כולם. אגב, נישואין שניים מִשתַרבּבים כל הזמן. אימי ז"ל אמרה " מתו כמו זבובים"!

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. השאלה העיקרית שאני מבקש להציג היא, מדוע הסיפור על "ר' אברהם הדיין משקלוב" מופיע רק בשנת 1947 על-ידי צאצא רחוק כמו ד"ר ישראל בן-זאב, ולא פורסם עשרות רבות של שנים קודם לכן על-ידי יעקב גולדמן שהיה חתנו של ר' אברהם וולפנזון.

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל:
מורגנשטרן: ישנן כמה משפחות ספציפיות שאצלן העיסוק בתולדות המשפחה הוא בולט במיוחד. אלו הן משפחת ריבלין ומשפחת סלומון ומשפחת צאצאי הגר"א עצמו. בשלב מסוים בראשית המאה ה-20 ראו בני משפחת ריבלין שעל הישוב השתלטו אנשי העלייה השנייה והשלישית והיה להם אינטרס לתעד את ההיסטוריה שלהם. להערכתם, שהתבררה כיום כנכונה, היו להם מניות יסוד וזכויות שלא נפלו מבחינת התרומה הסגולית שלהם לביסוס היישוב היהודי בארץ-ישראל, זאת מבלי לפגוע בזכויות ובחשיבות של העלייה הראשונה והשנייה. אנשי משפחת ריבלין פרסמו שורה של ספרים שהאדירו את אבותיהם כמייסדי ומנהיגי העלייה הפרושית לארץ-ישראל (תלמידי הגר"א).
התשובה פשוטה בתכלית. יש משפחות שהזניחו שטח זה. גם משפחות ריבלין, וכו' "התעוררו" בגלל שגילו "שעל הישוב השתלטו אנשי העלייה השנייה והשלישית". אותו דבר קרה למשפחת וולפנזון. גם הם גילו אינטרס לתעד את ההיסטוריה שלהם. אלא "התעוררו" יותר מאוחר.

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: מורגנשטרן: הוא (אברהם וולפנזון) הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו 1855.
אברהם לא הורחק. אלא פשוט לא הוכנס להנהגה. "בדידי הווה עובדה". בעירי הייתי גאבּע בבית-כנסת, עברתי לעיר אחרת שם לא הורחקתי ולא הדיחו אותי. פשוט לא הכניסו אותי כגאבּע. כך גם אברהם וולפנזון, לא הרחיקו אותו. בירושלים היו דיינים ראויים ולא היו צריכים לייבא דיינים מן החוץ. בייחוד ש:
ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. אין זה סוד שאנשי ירושלים התייחסו בעוינות לר' ישראל משקלוב וכנראה גם לבן-דודו על רקע המאבק בין צפת וירושלים. זה הכל, בַּכּל, מִכּל, כל.

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: נשארה הבעיה החמורה מכל. מורגנשטרן: נטען נגדו כי הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן", ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה.

תביעה זו קיימת גם במסורת המשפחתית. אם נפטור בעיה זו, כל השאר זוטות.

פתרון לבעיה זו ניתן למצוא במחקרו של ד"ר מורגנשטרן, "   השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.

 
 

תמונה מס' 14

דף זה פותר את בעיית תביעת אברהם וולפנזון ע"י אלמנת ר' ישראל משקלוב, בנוגע למכירת ספרי בעלה "פאת-השולחן". בהיות אברהם וולפנזון בשליחות, ר' ישראל משקלוב שלח אישית (ראה טקסט) את אברהם אייזנשטיין לקבל עבורו (עבור ר' ישראל משקלוב) את תמורת הספרים. דרישה זו, כנראה, לא הייתה כלולה בשליחותו המקורית של אברהם, לכן שלח שד"ר נוסף. הכולל דרש את הכסף לעצמו, כי מסתבר שהכולל הוא שמִמן את הדפסת הספרים (ראה טקסט). בהונגריה העניין הובא בפני "החתם-סופר". הכסף לא הגיע לידי האלמנה. כשחזר אברהם וולפנזון ארצה תבעה אותו בירושלים. בכל מקרה פרשה זו הסתיימה ע"י שני בתי-דין. מה פסקו? אולי הייתה פשרה ואלמנתו קבלה חלק מן הכסף. אך ברור שאברהם וולפנזון לא גנב, גזל, שדד את הכסף. ואולי אפילו לא היה כלל צד בעניין, אלא פעל לפי פסקי הדין.

ד"ר מורגנשטרן מחפש אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב", כפי שכתב ד"ר ישראל בן-זאב בהקדמה לספר "מחזה אברהם": "רבי אברהם-הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א וממייסדי תנועת העלייה של הפרושים לארץ-ישראל…שהיה הדיין הראשון לאשכנזים הפרושים בארץ-ישראל. וטוען שאברהם "היה חייב להופיע בכל מקום ובמקום בולט". ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. גם אני סבור שהיה במציאות מחזור עליו רשם מאן-דהוא כי הוא ביקר בכותל בשנת תק"ע. סיפור כזה אינו יכול להיות קלוט מן האוויר. השאלה היא האם היה זה מחזורו של ר' אברהם וולפנזון? את זה לא שמענו, גם לא מד"ר בן-זאב. מחזור זה יכול היה להגיע אליו או לבנו זאב או לכל אחד מבני המשפחה, עשרות שנים מאוחר יותר בדרכים שונות (רכישה, מציאה וכו'). אם היינו יכולים לראות את המחזור יתכן והיינו יכולים לקבוע במי מדובר [בידי דוגמאות של כתבי היד של עולים מאותה תקופה] מאחר ובשלב זה לא הובא המחזור בפנינו [אולי בעתיד יתגלה המחזור?] לא נותר לנו אלא לשער שבמציאות היה מחזור שכזה ובו נרשם מה שנרשם, ועל בסיס הרישום, כפי שכבר ראינו, נבנתה התיאוריה הכוזבת על עליית ר' אברהם וולפנזון לארץ-ישראל בשנת תקס"ט.

גם במסורת שבידי, קיים הסיפור של "המחזור", ולא התעוררו כל ספקות במשפחתי לגבי סיפור זה. אצל ד"ר ישראל בן-זאב אולי "האהבה לאברהם מקלקלת את השורה". אך המחזור הגיע לידיו מן המשפחה. גם אם אפילו לא היה בידו, והמחזור נעלם בדורות הקודמים. בן-זאב לא רכש ולא מצא "מחזור" אנונימי, והלביש עליו סיפור. גם מהכרות אישית את בן-זאב איני מאמין שזייף סיפור. בכל מקרה מי ש"היה חייב להופיע בכל מקום ובמקום בולט" זה לא אברהם, אלא מנהיג הקבוצה, שגם במסורת המשפחתית, היה ר' ישראל משקלוב. והוא באמת מופיע "בכל מקום ובמקום בולט".

לפי מסורת משפחתי, שהצגתי למעלה, אנו מחפשים תלמיד חכם מן הסוג שתיאר ד"ר ישראל בן-זאב בספר "הדם הקדוש" ספר זיכרון לבן של בת דודתו, מלכה גלצר: "טיפוס של חכם, שלו, מתון כ"מי השלוח ההולכים לאט". (ד"ר מורגנשטרן מצא סתירות נוספות בדברי ד"ר ישראל בן-זאב עצמו).

  • תמונה מס' 15מתוך "הדם הקדוש" – זכרון לקַדוש דוב-מרדכי גלצר הי"ד. הובא לדפוס ע"י קריית נוער "מרום-ציון", בית-וגן ירושלים, תשי"ז.
    מניסיונו המדעי ד"ר מורגנשטרן שולל מכל וכל את המסורת המשפחתית וגורס שצריך להוכיח כל פרט של המסורת ע"י מסמכים. אם פרט לא הוכח, המסורת אינה קבילה. כלל זה צריך לחול גם על המחקר, כל מה שהמחקר לא הוכיח יכול להתקיים. לנו, צאצאי אברהם וולפנזון, אמינה עלינו מסורת אבותינו. כמובן אסור שתהייה סתירה בין הדברים. אך יש לזכור שגם למסמכים ישנה אמינות משלהם והיא אינה אמינות של 100%.

    הסיפור המצטייר

    אברהם וולפנזון הגיע ארצה ב-1810, (ולא ב-1834. אין מסמכים שבתקופה זו היה במקום אחר, למשל, היה עדיין בשקלוב. לא נמצאו מסמכים שהיה בארץ בתקופה זו. אי-מציאת מסמכים אינה הוכחה שלא היה. לכן אין סתירה בין המסורת המשפחתית לבין המחקר. אברהם וולפנזון הגיע עם אשתו כזוג ללא ילדים. התיישב בצפת, בן דודו ר' ישראל משקלוב מנהו לדיין בצפת. ישראל משקלוב היה אב"ד. אחר נשלח כשד"ר להונגריה. בהונגריה יִיצג את האינטרסים של הקהילה בארץ ולכן "הסתכסך" עם הקהילה בהונגריה (סכסוך זה אינו בגלל אישיותו. אלא סכסוך בין האינטרסים של הקהילות. העדוּת המחקרית היחידה לאופיו השלילי, היא עדותו של לעהרן הבעייתי. שורש הסכסוך היה שבארץ הליטאים חלקו את הכסף ההונגרי. ל"חתם-סופר" נמאסו הסכסוכים וביוזמתו נפרדו ההונגרים ועשו להם קופה נפרדת). בירושלים אברהם לא היה דיין, לא בגלל נידוי אלא, בירושלים היו דיינים תלמידי חכמים הגונים ומכובדים, ולא היה צריך לייבא דיינים מצפת. (מן הדיונים אני למד שאת אברהם וולפנזון קבלו בירושלים יפה ושיתפו אותו, (בקהילה הספרדית, ואולי גם האשכנזית כחבר אד-הוק בביתי-דינים גם אם לא נמצאו מסמכים. לַאֲשָמות שלערן הטיח נגדו אין כל בסיס). לאחר זמן יצא שוב כשד"ר (לאוסטריה, ד"ר מורגנשטרן לא הוכיח שיצא לעסקיו הפרטיים)

    במסורת המשפחתית אברהם וזאב וולפנזון היו אנשי ספר, אנשי חסד, שלום ופיוס. חיו בידידות עם הקהילות הספרדית והחסידית.

    אילו סיפורו של ד"ר מורגנשטרן היה ללא תמיהות היה להעדיפו על פני המסורת המשפחתית, ללא ההוכחות המתאימות, אך גם סיפורו מכיל תהיות.

    שגגה יצאה מעטו של פרופסור מורגנשטרן
    צאצאי אברהם וולפנזון היו גאים באביכם "אברהם-דיין".

    תגובת הד"ר אריה מורגנשטרן לכל האמור לעיל :ד"ר עמנואל סגל
    09-765-6095.ד"ר סגל היקר,
    שמחתי להכירך היכרות קצרה, אך לצערי לא הספקתי להחליף עמך דברים, וחבל. ראיתי את

     מאור פניך ונדמה לי שדעתי החיובית עליך עוד מהויכוח בינינו באתר של אלי אשד רק התחזקה.

     עם זאת צר לי שאין לי מה לחדש על מה שכתבתי בעבר. אני מכבד את דבקותך בתאריך עלייתם של ר' אברהם וולפנזון ובנו ר' זאב וולף, בניגוד למשתמע מכל מפקדי מונטיפיורי הרלוונטיים ובעיקר מן העובדה שהאיש אינו מוזכר בשום מסמך מלפני שנת 1834.

     אני רוצה לספר לך שאת מאמרי "שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א" בו טענתי כי ר' הלל משקלוב לא עלה בתקס"ט אלא בתקצ"ב, החזקתי במגירה כחמש שנים!!! לפני פרסום המאמר לא  ישנתי לילות שלמים, כי ידעתי עד כמה כואבת תהיה האמת עבור משפחת ריבלין. אבל לא יכולתי  שלא לכתוב את האמת.

    לפני כחודש גיליתי כתב יד נוסף ובו כותב מישהו מבני משפחת ריבלין ברוסיה לפי תומו, כי ר' הלל עלה עם בנו ר' אליהו. (שעלה בתקצ"ב על פי מפקד מונטיפיורי, ועל פי מסורת המשפחה).

     כדאי שתקרא שוב את מאמרי הנ"ל, ותנסה להיכנס לנעלי משפחת ריבלין. גם בנימין ריבלין המנוח יצא בהתחלה כנגדי בספרו "כבוד אב" ולאחר מכן הודה לי שאני צודק ונתן לי לאות הוקרה (ובקשת סליחה) את הצילומים של כתבי היד היקרים ביותר שהיו לו ושבהם עשיתי שימוש בספרי "השיבה לירושלים".
    לצערי יש מקרים לא פחות חמורים. במשפחת סלומון ישנו "חוקר" שבכל מקום במקורות שמופיע שמו של ר' שלמה זלמן [שפירא] שהיה חברו של רמ"מ משקלוב ושנפטר בשנת 1829 הוא מזייף את המקור ומפענח זאת כר' שלמה זלמן צורף. ויש עוד מקרים שמפאת חילול השם איני רוצה כלל לכתוב עליהם.

    בהוקרה רבה
    אריה מורגנשטרן

    ·                       ביבליוגרפיה על אברהם וולפנזון

     

    אריה לייב פרומקין תולדות חכמי ירושלים : משנת ה"א ר"ן ליצירה עד ה"א תר"ל ליצירה יצא לאור בשלשה חלקים עם תולדות המחבר ותמונתו, ועם הערות והוספות רבות ; מלואים ומפתחות מאת אליעזר ריבלין ירושלים : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"ץ .

    חיים מיכל מיכלין "כולל הפרושים בירושלים בסוף המאה השישית " "תבונה " שנה שנייה גליון 4.1.1933 

     כולל  רשימת חלוקה של הפרושים משנת 1838 ? ומוזכרים בו " ר' אברהם משקלאב ובנו זאב וולף " כולל סכומי הכסף שקיבלו מרוסיה.

     

    ישראל בן זאב "תולדות חיי הרב הגאון הדיין ואלפינזאהן מחבר מחזה אברהם הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בארץ ישראל " הקדמה ל"מחזה אברהם –תגלחת בחול המועד מאת אברהם ואלפינזאהן הביא לבית הדפוס וערך אליהו לנדא . הוצאת יעקב אלעזר לנדא תל אביב,תש"ז .

    דוד תדהר ,האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו הוצאת ספריית ראשונים ,תל אביב. 1947 . כרך א' ע' 304

    שלמה זלמן ריבלין ( כותב אנונימי ) חיים הילל ריבלין ( עורך שתחת שמו הופיע הספר ) חזון ציון : שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל. (תל-אביב) : (דפוס א. מוזס), (תש"ז,1947

    ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל ". בתוך "מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמיד הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
    אליעזר יערי שליחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני ועד המאה ה-19 .מוסד הרב קוק תשי"א.

    ·                       הדם הקדוש :זכרון לנשמת הקדוש דוב מרדכי גלצר / יוצא לאור על ידי חבריו ומוקירי זכרו ליום השנה הראשון למותו בגבורים. ירושלים, בית וגן : קרית נוער מרום ציון, תשי"ז
    יעקב רימון  "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " הופיע בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים ,אגדות ותיאורי חיים " כינסו וערכו יעקוב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסוף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה , 1958. הופיע גם בספרו של יעקב רמון "דמויות מן העבר :סיפורים ורשימות  הוצאת המנורה ,1972.
    יעקב גליס "רבי אברהם ולפנזון " בתוך "מגדולי ירושלים " הוצאת ספריית ראשונים ,ירושלים תשכ"ז . ,1967 ( הגירסה הפרטנית ביותר הקיימת על חיי אברהם וולפינזון ) .
    יוסף זונדל וסרמן ""הדיין משקלוב –רבי אברהם וולפנזון " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה ואחרים . הוצאת מסלול ,תל אביב תשל"ג
    יעקב גליס "רבי אברהם בן רבי זאב ולפנזון " בתוך אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, כרך א' ירושלים : המכון לחקר ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ה 1974- ע' סו-סח
    יצחק ישעיהו וייס "פסק החתם הסופר בעניין מעות לבני ארץ ישראל " מוריה סיון תשל"ח ע' כד-כז ח'קירה של פרשת פסק הלכה שבו היה מעורב אברהם וולפיזון.
    . יצחק ישעיהו וייס "על השד"ר רבי אברהם ז"ל בהונגריה " מוריה שנה שמינית , גליון ד-ה משנת תשל"ח. ע' קא-קב .

    ·                       צבי קרגילה "שד"ר מירושלים לקהילות בצפון אפריקה " בתוך מיכאל  :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ,המכון לחקר התפוצות ,תל אביב ,תשמ"ה .כרך ט'. ע' קצד-קצט. ( המאמר שלכאורה עוסק בשליחות של אברהם וולפנזון עוסק למעשה בזאב וולפנזון והמדובר בטעות של החוקר).
    אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " בתוך גאולה בדרך הטבע :תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז

      שבתי זכריה סיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים / ירושלים : ראובן  מס, תשס"ו 2006. כולל פרק על אברהם הדיין ועל בנו זאב וולפנזון .

    אריה מורגנשטרן  השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.

    ראו גם  

    אברהם וולפנזון בויקיפדיה
    אלי אשד, התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"

    אלי אשד, אברהם הדיין נכנס לירושלים, בבלוג "היקום של אלי אשד"

    אלי אשד, חייו הכפולים של זאב וולפנזון

     על בנו של אברהם וולפנזון

    מסעות החיפושים של אלעזר לנדא ואישתו בתיה בריינה

    על נכדתו של אברהם וולפנזון
    רחל אחותו של הגואל

    על נינתו של אברהם וולפנזון
    גואל התנ"ך

    על נינו של אברהם וולפנזון

    מכתב לבני משפחת וולפנזון ( בן זאב )

הידיד הטוב מהשכונה : על יאיר לפיד

Image result for ‫יאיר לפיד‬‎

 

הידיד הטוב מהשכונה : הסגנון העיתונאי של יאיר לפיד

תרגיל בשיטות מחקר טקסטואליות

מוגש לקורס :גישות ושיטות מחקר לניתוח מבעים טקסטואליים

בעבודה זאת התבקשתי לנתח ארבעה טקסטים שונים מכלי התקשורת ולמצוא את האלמנטים הסגנוניים הלשוניים והאידיאולוגיים החבויים בתוכם .
עבור העבודה בחרתי בניתוח ארבעה מאמרים של כותב אחד , אחד הכותבים הידועים והמצליחים ביותר בישראל ,העיתונאי, הסופר והשדרן יאיר לפיד,ממדורו הקבוע המופיע במוסף "שבעה ימים " של ידיעות אחרונות.

הכותב.


יאיר לפיד התפרסם לאורך השנים בגלל כמה סיבות.
הן בגלל היותו בן למשפחת עיתונאים וסופרים ידועים. גם סבו דוד גלעדי היה עיתונאי וכך גם אביו יוסף לפיד שהפך להיות פוליטיקאי ואימו שולמית לפיד היא סופרת ידועה. וגם אישתו של לפיד, ליהיא היא סופרת ועיתונאית מצליחה. כך שניתן להניח שלפיד מכיר היטב את עולם העיתונות והתקשורת מילדותו.פרט לכך הוא הפך לסופר מצליח של ספרי בלשים והפך לדמות טלוויזיונית מוכרת כמראיין וכיום כמגיש חדשות ואף מדברים עליו כיום והוא אינו מכחיש כמי שסביר שירוץ בעתיד לקריירה פוליטית .מבחינות רבות הוא נחשב לישראלי האולטימטיבי כפי שהגדיר זאת אביו של לפיד יוסף לפיד שכאשר שאל אותו לפיד בתוכנית טלוויזיה שאותה הנחה מהו בעיניו ישראלי ענה "אתה ".
ואכן מבחינות רבות לפיד מייצג את "הכל ישראלי יותר מכל עיתונאי אחר ,שכן שאר העיתונאים כמו דנה ספקטור ואחרים מייצגים רק את עצמם ,יאיר לפיד הוא הרבה מעל לכך , לעיתים מייצג את כלל הקולקטיב . " וכפי שנראה התדמית הזאת חודרת גם לרשימותיו ואולי מושפעת מהם. .
כמדומה שאבן היסוד של הצלחתו הם הרשימות העיתונאיות שהוא כותב שהפכו אותו לאחד העיתונאים הנקראים ביותר
ליאיר לפיד יש היום מדור קבוע בעמודים הראשונים של המגזין הנקרא ביותר בישראל "שבע ימים" של ידיעות אחרונות מדור הנקרא "יאיר לפיד " אליו עבר לאחר שהיה לו מדור דומה במשך שנים במתחרה הגדול "מעריב " שם החלה הקריירה של לפיד. קובץ של מאמרים כאלו יצא לאור כספר עומדים בטור, שיצא לאור בשנת 2005 וגם עצם קיבוצם בספר מראה על הפופולאריות הגדולה והמשכת של המדור של לפיד.
, ..יאיר לפיד בבירור מצליח לכבוש את הקהל באמצעות כתיבתו יאיר לפיד וככל הנראה איין לכך קשר להופעתו החיצונית והטלוויזיונית הכובשת ונשאלת השאלה ::איך בדיוק הוא עושה זאת ?
?והאם יש אידיאולוגיה מובחנת שמבצבצת מבין כל הרשימות השונות האלו ?

עברתי על ארבע רשימות ( אי אפשר לקרוא להם בדיוק "מאמרים " כפי שנראה מיד ) מהשבועות האחרונים שהן שונות מאוד זו מזו ולהלן ניתוחי.

 

הסגנון והאידיאולוגיה

הסגנון והאלמנט הלשוני בכל אחת מהרשימות הוא שונה מאוד מזה של האחרות :וכך גם האלמנט האידיאולוגי. "אידיאולוגיה" כאן כוונתי במשמעותה הרחבה ביותר שאין כוונתה שלפיד מנסה לקדם בכל רשימה איזו תפיסת עולם רחבה כלשהיא נניח קפיטליזם צרוף , או ציונות , את תפיסת העולם של הימין הליברלי דווקא ( לפחות לא תמיד ) אלא שהוא מנסה לפתח כביכול בדרך אגב ברשימה גם רעיון מסויים שבבירור חשוב לו במסגרת הכתבה וזהו האלמנט האידיאולוגי. .

רשימה 1 : הסבא הקולקטיבי

"סבא " "ידיעות אחרונות -7 ימים 24.4.2009 .ע' 15


( הערה : הרשימה עוסקת בסבו של לפיד דוד גלעדי שנפטר ביום הגשת עבודה זאת.

בצירוף מקרים נוסף אני עצמי ראיינתי את הסב הנ"ל לפני כמה שנים במה שהיה כנראה אחד הראיונות האחרונים שהוא נתן אי פעם למישהו אם לא האחרון בכלל לפני שאיבד את צלילותו)

 

האלמנט הסגנוני

: פאתוס ותחושת טרגדיה כמעט המועצם באופן מיוחד במשפט הפואנטה הסופי. .

האלמנט הלשוני : הגבהה במשפטים שונים "עלבונו של הגוף ,עלבונו של המוח ,כבר שנתיים שהוא דועך. "
אבל אין הימנעות מסוג של סלנג ואף ניבול פה .

האידיאולוגיה :

תמיכה בהמתת חסד .

הרשימה מתחילה במילה "אני " . וכבר ברור לנו אין כאן שום ניסיון להיות אובייקטיבי . עיתונאי רגיל ברשימה רגילה שמתיימרת להיות אובייקטיבי מנסה להשתמש במילה "אני " כמה שפחות כדי ליצור רושם של יבשות וחוסר משוא פנים .לא כאן .כאן הכל מתואר מנקודת מבטו של ה"אני " שהוא יאיר לפיד האיש .
האלמנט הסגנוני כאן הוא של פאתוס ותחושת טרגדיה כמעט המועצם באופן מיוחד במשפט הםואנטה הסופי. .
באלמנט הלשוני יש כאן הגבהה במשפטים שונים "עלבונו של הגוף ,עלבונו של המוח ,כבר שנתיים שהוא דועך. "
אבל אין הימנעות מסוג של סלנג ואף ניבול פה כאשר לפיד כותב "
"אני בא אליו ,מעט מדי ,לעזאזל ". אלא שבקונטקסט של מצבו הקשה של הסב השימוש בכמעט ניבול הפה הזה מתאים .
זהו מאמר מרגש גם בקנה המידה של יאיר לפיד שעוסק בסבו של יאיר לפיד "דוד גלעדי " עיתונאי ותיק בן 100 שהוא בעת כתיבת הרשימה בגדר צמח.
יאיר לפיד מתאר ברשימה את תהליכי התדרדרותו של הסב ששוב אינו מה שהיה .
אבל איך בדיוק הוא יוצר את ההזדהות עימו מצד אחד ועם הסב מצד שני ?

הרשימה מתחילה במילה "אני " . וכבר ברור לנו אין כאן שום ניסיון להיות אובייקטיבי . עיתונאי רגיל ברשימה רגילה שמתיימרת להיות אובייקטיבי מנסה להשתמש במילה "אני " כמה שפחות כדי ליצור רושם של יבשות וחוסר משוא פנים .לא כאן .כאן הכל מתואר מנקודת מבטו של ה"אני " שהוא יאיר לפיד האיש .
לפיד מתאר בפירוט יחסי את הטיפולים שאותם עובר הסב בידי הצוות הרפואי "האחות הוציאה את השיניים התותבות שלו והלחיים שקעו פנימה ,העור חיוור שעווני ,הצינורית של הקטטר מבצבצת מתחת לשמיכה מובילה לשקית מלאה למחצה בשתן צהוב עכור".
אלו הם פרטים אינטימיים ולא נעימים שלרוב לא "נהוג" לכתוב אותם ברשימה על סב ,אולם לפיד מתייחס כאן ( וגם ברשימות אחרות ) לקהל הקוראים כאל חבריו האינטימיים שלהם הוא כמו יכול לספר הכל מכל גם את הפרטים הקשים והלא נעימים ביותר. קוראיו הם גם אנשי סודו.

. ומכאן ואילך מביא לפיד זכרונות על הסב בשיאו לאחר פטירת הסבתא כשחשב שנשארו לו רק חמש שנים לחיות וכיצד המשיך לחיות עוד שלושים חמש שנים
אבל ..בשום מקום אין לפיד מציין את שמו המפורש של הסב.
הסב למעשה אינו באמת אישיות אינדיבידואלית מובחנת וזה מכוון. . הסבא הוא "סבא " ותו לא.הוא מעין "סבא קולקטיבי"של לפיד וכלל קוראיו והקוראים הוותיקים של יאיר לפיד יזכרו שהוא כבר עסק בו ובדעיכתו לאורך השנים ברשימות קודמות מה שמוסיף לתחושת ההכרות של הקורא עימו שחש אליו כמעט כבן משפחה שעליו ועל חייו הוא שומע שוב ושוב מפיו ( בעצם עטו ) של לפיד. .
. הרשימה בנויה כשילוב של סיפורים על הסב כפי שהיה פעם ותיאורים של הסב כפי שהוא היום מוחזק בחיים בעזרת המכשירים והניגוד מוצג בידי לפיד כאבסולוטי וככזה שאי אפשר לסבול אותו.
.לפיד ממלא את התיאור בסיפורים קטנים על דעיכתו של הסב כדי למלא אותנו באמפטיה כלפיו.
הוא מתאר בפירוט יחסי את הטיפולים שאותם עובר הסב בידי הצוות הרפואי "האחות הוציאה את השיניים התותבות שלו והלחיים שקעו פנימה ,העור חיוור שעווני ,הצינורית של הקטטר מבצבצת מתחת לשמיכה מובילה לשקית מלאה למחצה בשתן צהוב עכור".
אלו הם פרטים אינטימיים ולא נעימים שלרוב לא "נהוג" לכתוב אותם ברשימה על סב ,אולם לפיד מתייחס כאן ( וכפי שנראה גם ברשימות אחרות ) לקהל הקוראים כאל חבריו האינטימיים שלהם הוא כמו יכול לספר הכל מכל גם את הפרטים הקשים והלא נעימים ביותר. קוראיו הם גם אנשי סודו.

הוא מתאר איך הוא מתחנן לפני הרופאים שהסב לא יכול יותר ואלו מתעלמים מתחינותיו ומחזיקים את הסב "כנגד רצונו. כנגד רצוננו ". .
אבל רק במשפט האחרון הפואנטה של הרשימה מופיע לבסוף בבירור המסר שעד כה רק נרמז אבל לא נאמר במפורש.
.את זה לפיד השאיר לסוף עבור האימפקט ברגשות הקורא

"תנו לו ללכת הוא לא יכול יותר

".
כאן יש מה שניתן להגדירו כ"פאתוס " הפנייה לרגשותיו של הקורא בניסיון לגרום לו להשתתף בצערו של הכותב לאחר שהזדהה עימו ועם הדמות שהוא מתאר במהלך הכתבה.המסר של לפיד שיש לתת לסב למות בכבוד על ידי ניתוק מכשיר ההחייאה הוא מסר שנוי במחלוקת ביותר ,אבל בדרך אליו הוא ממלא את הקוראים באמפטיה לסב כפי שהיה בעבר דמות פעילה מלאת חיים ועושה ככל שביכולתו לגרום להם סלידה עמוקה כלפי מצבו כיום ,גוש בשר המתקיים רק בעזרת מכשירים.

האידיאולוגיה :הרעיון "האידיאולוגי: המנחה את הרשימה הוא פשוט וברור מצד אחד וקשה מצד אחר :זהו הרעיון שמן הראוי שכל אדם יוכל לסיים את חייו בכבוד על פי רצונו ,או רצון בני משפחתו ( לפיד לא מבהיר כאן למי בדיוק כוונתו ). ואין שום סיבה שרופאים יאריכו את חייו של אדם זקן שכבר אינו מתפקד ללא רצונו או רצונם .
לפיד הוא בהחלט בעד "המתת חסד" וכל הרשימה היא שלבים בהבהרת תפיסה זאת.. .

2. גבורה בשואה

 

 

אנשים פשוטים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 17.4.2009. ע' 15.

 

האלמנט הסגנוני

: סרקזם ,ומיד אחריו אלמנט של דיון כמו אינטלקטואלי.

האלמנט הלשוני

: הגבהה חסרת פשרות

האידיאולוגיה

לפיד שם דגש על כך גם בזמן של משבר קיצוני כמו השואה ישנם יחידים שמסוגלים להתמודד גם עם מצבים נוראיים ביותר בצורה מכובדת ובאומץ לב.ואת היחידים האלו יש להעלות על נס.

.ברשימה הזאת בניגוד לכל השאר אין רמז לסלנג ,וזה מגיע לשיאו במשפט מסיים בפואנטה של הרשימה שהוא משפט מהמקורות היהודיים "והנחתי בפניך את החיים ואת המוות ", ובחרת בחיים " וכאן כדאי לציין שאני עצמי מוצא שהשימוש במקורות היהודיים לציטטה הוא נדיר אצל עיתונאים צעירים באופן יחסי שאותם אני קורא.
ברשימה זאת מתאר לפיד אירוע מייד שהתרחש כדבריו ב"יום של חול בשבוע שעבר " כשהוא יושב בבית כנסת בבודפסט עם אימו . טקס לזכר ניצולי השואה ואביון של לפיד.
לפיד מכניס הערות סרקסטיות כשהוא מתאר כיצד שמנה וסלתה של התקשורת באה לטקס "ההונגרים להבדיל מאיתנו מתייחסים ביראת כבוד לניצולי השואה שלהם "
זהו אינו הומור זהו סרקזם הערה לעגנית על החברה הישראלית שכוונתה אינה כלל להצחיק אלא לתקוף דבר מגונה בעיני הכותב.
.
. שאר הרשימה היא שונה ואינה עוסקת בתיאור של חוויה אלא במחשבותיו של לפיד על השואה,מובאת שיחה אינטלקטואלית שלו עם אחותו הפסיכואנליטית בשאלה "כשכל העולם משתגע ,איך אדם יודע שהוא היחיד שפועל בצורה נורמלית?ומחשבותיו של לפיד על התשובה ששמע והוא מסיים אתה רשימה בציטוט של אמרה יהודית. וכך הוא משלב ברשימה מעט סרקזם בתחילתה עם מה שנראה כעמקות ודיון אינטלקטואלי , בוודאי לרשימה של עמוד אחד בעיתון.
הוא משלב ברשימה מעט סרקזם בתחילתה עם מה שנראה בהמשך כעמקות ודיון אינטלקטואלי , בוודאי לרשימה של עמוד אחד בעיתון.


3. רלבנטי כמו לוויתן שהתאבד

"לא בעניינים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 3.4.2009 . ע' 21.

 

הסיגנון

: "הדוגרי" שהוא אחד המאפיינים העיקריים של הכתיבה שלו כאדם "ממוצע " כמו כולם או אם נרצה "אחד מהחברה". .סגנון שבו בזמןמטרתו להציג את עצמו כאדם עממי וישיר שאינו מסתיר דבר מקוראיו. .

האלמנט הלשוני:

מלא גדוש ומפוצץ בביטויים כמו עממיים וקלישאות ""אני לא הפרעתי לך אז אל תפריע לי " ( במקרה הזה ביטוי שהוא פרודיה על דברי פוליטיקאים מתווכחים בתוכנית ראיונות שהפכה לקלישאה ולמעשה לבדיחה ) או חיקויים שלהם למטרה הומוריסטית "מה קרה אין להם חיים ?"

"האידיאולוגיה"

זלזול וסלידה בתוכניות הריאליטי וכוכבי "האינסטנט " שהם יוצרים שמוכרים לכל למשל זמן קצר רק על מנת להיעלם כאילו לא היו מעולם.

המטרה היא שוב להציג דמות של מישהו שהוא כמו כולם ומדבר כמו כולם ולא אחרת. דמות שהיא שונה מאוד מזאת שמצטיירת מהרשימות הקודמות.
כביכול הוא מדבר לקורא בבוטות ובישירות בגובה עיניים לבלי להסתיר כלום וכשהוא חושף הכל כמו נניח בישיבה בין שכנים או נכון יותר בין חברים שישובים בבית קפה.ולכן גם השימוש המוגבר במילות "סלנג " וב"קלישאות " מכוונות ברשימה כזאת.
לדעתי מקומו של "סלנג" שנחשב לעברית "לא מצוחצחת "ואף" נחותה" שאינה ראויה להישמע בשיחה "תרבותית" לא היכירו ברשימות הקודמות עם נושאיהם הרציניים והקודרים. ( להוציא מקרה אחד ספציפי שתואר למעלה ) להכניס אותו לשם היה יוצר דיסונאנס גדול באפקט שאותו ניסה לפיד ליצור על קהל קוראיו . גם להכניס לשם "קלישאות" אמרות מוכרות מידי ולעוסות עד לעייפה היה עלול לגרום גם כן לפגיעה באפקט שאותו ניסה לפיד ליצור שם.
אבל נראה שלפיד שופט שבהחלט יכיר מקומם של הסלנג והקלישאות ברשימה הזאת העוסקת בנושא "לא רציני " במופגן.ועצם השימוש בהם מראה בפעם הזאת על מעין "קריצת עין " כמו רמיזה לקורא מהידיד יאיר לפיד שאין לקחת את הרשימה יותר מידי ברצינות ( בניגוד מוחלט כמובן לרשימות הקודמות ). .
בכתבה הזאת הוא משלב הומור, משהו שאינו קיים כלל בכתבה הראשונה ואולי רק קצת בכתבה השנייה ..השימוש שלו בשפה פונה במכוון לקהלים שונים ונפרדים כפי שנדגים מיד ומתבסס במקצת גם על מידע שלפיד מעריך שידוע לקהל הקוראים שלו לגביו והוא מנצל זאת .
זוהי הרשימה הלועגת לפולחן תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול " והוא מזכיר מאוד בסגנונו את הרשימות שהיה כותב אביו של יאיר יוסף לפיד.
אבל מאחר שאת הרשימה כותב כוכב הטלוויזיה יאיר לפיד נוצר עבור הקורא רושם אמביוולנטי ואולי לא כזה שלפיד עצמו התכוון אליו לחלוטין. .
הפתיחה כבר מעבירה אותנו לסגנון הזה "ביום שני ישבנו לארוחת ערב עם חברים דרג ב' " היה משעמם . כבר במשפט הראשון לפיד אינו נמנע מלהעביר לנו את דעתו האמיתית על אותם "חברים דרג ב' " והרושם שנוצר הוא שוב שהקוראים הם אנשי סודו שלהם הוא מוכן להעביר את תחושותיו האינטימיות ביותר גם על ידידים. . .
בכתבה הזאת הוא משלב הומור, משהו שאינו קיים כלל בכתבה הראשונה ואולי רק קצת בכתבה השנייה ..השימוש שלו בשפה פונה במכוון לקהלים שונים ונפרדים כפי שנדגים מיד ומתבסס במקצת גם על מידע שלפיד מעריך שידוע לקהל הקוראים שלו לגביו והוא מנצל זאת. . .
"אני נשבע לכם ..שאין לי בעיה עם זה ,אני לא מתנשא פה בשום דרך ,הרי לא ישבתי בזמן השידור וקראתי את "לורליי " של היינריך היינה בשפת המקור ,למעשה באותו שבוע בדיוק ראיתי פעמיים את נבחרת ישראל בכדורגל שזה בדיוק כמו "האח הגדול חוץ מזה שהם רצים הרבה יותר לאט משימי ".
יש כאן הומור של "החברה " הלועג מצד אחד לאינטלקטואליזם תוך שהוא מפריח שם של יצירה שלא תהיה ידועה לרוב האוכלוסייה ומצד שני לועג לאנשי ה"אח הגדול "..
בקטע הזה מראה לפיד את יכולתו לפנות בו זמנית לשכבות שונות של האוכלוסייה ,חובבי הספרות מצד אחד וחובבי הכדורגל מצד שני.
כמובן זהו סגנון השונה מאוד מהרשימה הקודמת שלו"אנשים פשוטים" שיש בה מה שנראה כדיון אינטלקטואלי של ממש בשיחה בין לפיד ואחותו הפסיכואנליטית ( עד כמה שאפשר לתחוב דיון כזה לכמה משפטים בעיתון )
אמנם הוא מודה בחצי פה "ואם אני שהשקעתי בכל זאת השקעתי אי אילו שנים בטלוויזיה ובעיתונות ?.."
כאן יש קריצת עין לקורא המבין "יאיר לפיד כמו מדבר איתו בשיחה אינטימית חבר אל חבר ומוסר לו מידע שהוא כביכול לא מעביר לאף אחד אחר וכך מעמיד את הסיגנון "החברי ". על ידי הלעג העצמי.
וכרגיל הוא מגיע לפואנטה בסוף הוא יושב עם זוגתו ושואל אותה ברכות "

תגידי רק בינינו ,מה זה לעזאזל דודי מליץ".
לפיד מודה כאן בפני כולם על חוסר הידע שלו במידע שאמרו להיות ברגע זה ידוע לכולם.
הקטע הוא מעניין גם מאחר שבו לפיד סלבריטאי העל מדבר על דודי מליץ סלבריטאי מינורי, אלא שלפיד יודע שעל מנת להצליח בכך ולא להיראות כ"משתחצן "עליו להימנע מלדבר מהפוזיציה של סלבריטאי על ( מהרשימה בלבד אין דרך לדעת שיש לו מעמד כזה , אלא מדבר כביכול מנקודת הראות של אדם פשוט ורגיל מהשכונה,אלא שהוא אינו יכול לרגע לעצור את עמו ורומז שבכל זאת ויוצר מעין אירוניה כפולה ומשולשת שלא בהכרך תהיה מובנת לכל הקוראים וודאי לא לאלו ( האם יש כאלו ?) שאינם יודעים מיהו ומהו "יאיר לפיד ". ובקצרה יש לדעת עוד על לפיד כדי להבין את הרשימה כהלכה.
יש כאן גם הומור עצמי :
וזו כמובן הסיבה שלכך שהחלטתי שלא להשתתף באחר הגודל או שאולי זה קשור לעובדה שאף אחד לא הזמין אותי …אני פושט מוטל בשולי החיים נפוח ולא רלבנטי כמו לוויתן שהתאבד."
ההומור כאן נובע לא רק ממה שכתוב ברשימה עצמה אלא גם מהמידע הנוסף שיש לקורא שיודע על הקריירה האחרת של לפיד שהוא לאמיתו של דבר רחוק מאוד מלהיות " מוטל בשולי החיים נפוח ולא רלבנטי כמו לוויתן שהתאבד." במציאות הוא אחד מאנשי התקשורת המצליחים ביותר שיש ולמעשה הצליח בכך יותר מכל כותב עיתונאי אחר. וכתוצאה נוצר דיסונאנס הומוריסטי בין מה שלפיד טוען לגבי עצמו ובין המציאות. והרושם שנוצר בעיני הקורא שלפיד הוא כביכול אדם צנוע מאוד.
כמובן שאדם שאין לו את המידע הזה על לפיד ויקרא את הטקסט לא יבין אותו כפי שיבין אותו הקורא שמודע לחייו של לפיד.

בכל הרשימה אפשר לראות התקפה אידיאולוגית מתוחכמת מאוד על סוג מסוים של תקשורת וכוכביו . ולא דווקא על תוכניות הריאליטי כמו סוג הכוכבים שהן יוצרות שלפיד מעביר לנו בצורה מתוחכמת את ההבנה שהם לא כל כך "חשובים ".

ההתקפה היא יותר אפקטיבית דווקא מאחר שאינה מבוצעת ישירות אלא כביכול בעקיפין.

4.

דופקים אותנו

 

ברכותיי שוב דופקים אתכם " ידיעות אחרונות -7 ימים 8.5.2009 ע' 15.

 

הסגנון

: מידע לכאורה ,אבל רק לכאורה יבש. מלווה בהערות אישיות

הלשון

: משפטי "סלנג כמו " "דופקים אותכם ".

האידיאולוגיה

: יש לעשות משהו למען החינוך בישראל ויש להביא לשינוי דרסטי של מצבו .

.זוהי הרשימה האידיאולוגית ביותר במפורש מבין הרשימות שנסקרו . בניגוד לרשימות הקודמות אין כאן סיפור אישי מחייו של לפיד בין משפחתו וחבריו ,אלא של נושא רציני שהוא מעניינו של כל ישראלי. החינוך .אלא שלפיד עושה כמיטב יכולתו להציג אותו בצורה לא יבשה עד כמה שאפשר.
כבר מהכותר אפשר לראות שהוא כותב כביכול בצורה עממית כפי שאפשר לראות מביטוי הסלנג "דופקים אותכם" .הוא פונה לקהל הקוראים שוב צורה אינטימית כמי שמכיר אותם לגמרי באופן אישי ומדבר איתם בגובה העיניים.
כבר מהכותר אפשר לראות שהוא כותב כביכול בצורה עממית כפי שאפשר לראות מביטוי הסלנג "דופקים אותכם" .הוא פונה לקהל הקוראים שוב צורה אינטימית כמי שמכיר אותם לגמרי באופן אישי ומדבר איתם בגובה העיניים,כאשר הוא שואל :"האם אתם מרגישים..שאנשים ציניים נכנסים לחדר ,נועלים את הידר מאחוריהם וסוגרים עניינים על חשבונכם ? .
ומיד באה הפואנטה :
"אתם צודקים ". לפיד מאשר שאכן כל החששות של קוראיו-ידידיו הם נכונים הוא פונה אליהם ואומר להם "אל תעזבו זה מסובך –אבל לא תהיה לכם שום בעיה להבין". הוא עובר מכאן לפרטים שונים על תקציב החינוך אבל מקפיד להציג אותם בצורה שנונה כדי לא לאבד כנראה את שתומת הלב של חלק מקוראיו שאולי לא יתעניינו יותר מידי בפרטים יבשים שאינם נוגעים לחייו של יאיר לפיד כפי שהוא מציג אותם ברשימות אחרות . .
וכך למשל הוא כותב :שמו של הקיצוץ הנוסך הוא "חוק נהרי 2" " עד כאן פריט המידע היבש ולפיד ממהר להוסיף דבר שנינות :" "ואם לא שמעתם עליו אל תרגישו אשמים .יש הרבה אנשים שעבדו עליו קשה כדי שלא תשמעו עליו". הקטע הזה הוא למעשה מיותר מבחינת המידע המובא ברשימה אבל הוא חיוני מבחינת לפיד המספר שמטרתו להשאיר את תשומת הלב של הקוראים במה שיש לו לאמר.
הוא עושה זאת גם באמצעות משפטים קצרים חדים וברורים לכל :

"מי עוד יהנה מהחוק ? העשירים .

הרשימה מלאה במידע יבש שאליו מתלווה הערות שמטרתן להפוך אותו לקל יותר לבליעה כמו "ברגע שנהרי 1" אושר והם גילו שאנחנו כל כך מטומטמים ואדישים שאף אחד מאיתנו לא אמר מילה הם קיבלו תיאבון .."

הסיגנון כאן הוא של מסיבת סלון שבה החבורת דוברים יושבים מעבירים בינם מידע ומקטרים .וכך גם כשלפיד מעביר כמויות של מידע לקוראיו הוא עושה זאת בצורה כביכול אינטימית "בין החברה " . ביטויי הסלנג הם כאלו שלא היינו מצפים למצוא ברשימה כזאת על נושא כזה. ובוודאי ובוודאי שאי אפשר יהיה למצוא אותם אצל כותבים "רגילים " פובליציסטים כמו יואל מרקוס נניח כשהם כותבים על מצב החינוך.אבל בכך העניין ,לפיד משתמש בהם כדי להחיות את הרשימה וליצור רושם שהוא אינו מדבר כמו מישהו מלמעלה אלא כמו חבר של הקורא המודאג מהמצב.
בבירור האידיאולוגיה של הכותב לגבי מה יש לעשות עם החינוך הישראלי היא ברורה יותר מאשר ברשימות האחרות שכן הוא מעלה אותה מעל פני השטח ומציג אותה ישירות לפני הקורא ולא בצורה מתוחכמת ומסותרת כמו ברשימות הקודמות . ומשום כך הרשימה הזאת מבחינה אידיאולוגית טהורה היא גם הפחות אפקטיבית מכולן.

האידיאולוגיה של יאיר לפיד

Image result for ‫יאיר לפיד‬‎

האם ניתן להצביע על "אידיאולוגיית על " מובחנת הצצה מבין ארבעת הרשימות השונות מאוד זו מזו ,מעבר לרעיונות האידיאולוגיים הספציפיים שאותם מבטא לפיד בכל רשימה ?
לדעתי קשה להצביע על אידיאולוגית על כזאת מבין הרשימות האלו להוציא אולי זאת :
יאיר לפיד משתדל להציג את עצמו כ"ישראלי הממוצע" זה שמייצג את כל השכבות ואת כל הקבוצות .זה שמסוגל לדבר גם ב"שיחת דוגרי " עם החברה מהשכונה על תוכנית ריאליטי ,וזה שמסוגל לדיון בשיחה אינטלקטואלית עם אחותו הפסיכואנליטית על בעיות מוסריות שברומו של עולם. כך שהאידיאולוגיה האמיתית המבצבצת היא זאת :יש קשר ויש מכנה משותף ויש תחומי עניין משותפים בין כל השכבות של העם קורא העברית בישראל ויאיר לפיד פונה ( כפי שהגדיר זאת פעם אהוד ברק ) לכו-לם.

מסקנות : הזיקית האולטימטיבית ?


עיון בארבעת רשימות אלו מראה על יכולתו של לפיד להחליף, בין סגנונות שונים בהתאם לסוגי קהל ותאריכים שאליהם הוא מכוון. הוא מסוגל להשתמש בהומור וגם בהומור עצמי ,גם בסרקאזם ,גם בשפת "הדוגרי " של החברה ובסלנג ,ולעומת זאת לעסוק בדיון אינטלקטואלי ולפשט דיונים מסובכים על חינוך על ידי הבאתם "לגובה העיניים ".
כך שאצלו חשוב לא רק מה יש ברשימה אלא גם מה שאין בה מבחינה סגנונית. וכך ברשימה על סבו הגווע לא ימצא ביטוי סלנג ו"דוגרי " וכך יהיה גם במאמר על טקס שואה בהונגריה. אבל ביטויים כאלו ימצאו בשפע במאמר של על תוכנית "האח הגדול " וגם בדיון על "מצב החינוך שלפיד שואף להחיות אותו בפני קהלו.
הסופרת שוהם סמית כתבה פעם  על לפיד "מה שמחליא אצל לפיד ,הנהנתן הידוען ,בן השר ,המפרסם בנק הוא הקלילות שבה הוא מזייף תדמית של "אחד מהחבר'ה" " ב

בבירור היא רואה בגיוון לשוני זה טעם לפגם ,משל יש כאן נכלוליות כאשר אדם משתמש ב דיבור "שאינו שלו".
לי נראה שמותר לכל אדם להשתמש בכל סיגנון דיבור וכתיבה שהוא חושב שמתאים לנסיבות הספציפיות שבהן הוא עוסק ואין לראות בכך זיוף. .

נראה לי שהסיבה להצלחתו של לפיד היא יכולתו להגיע בו זמנית לסוגי קהל שונים ,הקהל הרחב מצד אחד והקהל האינטלקטואלי מצד שני. ,אפשר לראות בו כמו סמית זיקית המשנה את עורה כדי להגיע לכמה שיותר אנשים ,ואפשר לראות בו כמי שיכול לכלול בתוכו את כל הסגנונות השונים האלו ולהשתמש בכולם בעת הצורך דבר המראה על עושר לשוני ועיתונאי בלתי מצוי..

ביבליוגרפיה

כתריאל תמר "סגנון הדיבור כסגנון תרבות :"לדבר "דוגרי "לעשות מוסיירה " בתוך מילות מפתח : דפוסי תרבות ותקשורת בישראל / [ישראל] : אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט

לפיד יאיר "לא בעניינים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 3.4.2009 . ע' 21.

לפיד ,יאיר "ברכותיי שוב דופקים אתכם " ידיעות אחרונות -7 ימים 8.5.2009 ע' 15.

לפיד ,יאיר "אנשים פשוטים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 17.4.2009. ע' 15.
לפיד יאיר "סבא " "ידיעות אחרונות -7 ימים 24.4.2009 .ע' 15.

סמית שוהם " "הלו ,אתה מסתיר לי את המציאות עם המילים שלך "העין השביעית ,מאי 2004 ע' 37

ראו גם
יאיר לפיד בויקיפדיה
‬ מותו של דוד גלעדי

שולמית לפיד

צאלה כץ קמה לתחייה

 

אני שמח לבשר שהשמועות העקשניות שהתפשטו משום מה לפני זמן מה על מותה של המשוררת צאלה כץ מי שהוגדרה בעבר כ"משוררת המרכזית של ישראל " וכמייצגת האותנטית ביותר של השירה הישראלית בראשית המאה ה-21 היו שגויות ושקריות וככל הנראה הופצו רק כחלק מתעלול פרסומי לא ברור.
צאלה כץ חיה וקיימת ופעילה יותר מאי פעם .
בימים אלו צאלה פירסמה ספר שירים ראשון בשם HEAVI META י
קובץ שירי אינטרנט שיוצא הן במהדורה מודפסת הן במהדורת היפר טקסט במהדורת אודיו הן במהדורות וידאו והן בגירסה לסלולאר(!)
ובקרוב מתוכנן קובץ שירים נוסף .
ובימים אלו היא אף שוקלת מופע אינטראקטיבי – חדש בשיתוף פעולה עם זמרת העבר מרגלית הדרי .
ובקצרה צאלה כץ עומדת להיות חיה פעילה ונוכחת בעתיד הקרוב מאוד יותר מאשר אי פעם
צפו באתר זה להודעות נוספות.

 

צאלה כץ משוררת בצילום חדש

 

 

כתוב תמיד כדי להרוג

מאת צאלה כץ

[בהשראת Thou Shalt Always Kill – Dan Le Sac vs Scroobius Pip]

לא תאהב משוררים, שנא אותם, אך אהוב את השירה
לא תגנוב שירים בצורה בוטה, אלא אם היא צורה ממש בוטה
לא תעריץ משוררים פופולריים, ולא נביאי שירה
לא תשא בשיריך שמות גיבורים מיתולוגיים כמו אפלטון, קופידון, איקרוס, דדלוס, ונוס ובוטיצ'לי שלה לשווא
לא תחשוב שכל משורר מבוגר שמגיע לארועי שירה של צעירים ומדבר איתם הוא פתטי, יש כאלה שהם פשוט נחמדים
לא תקרא את "אב" או "הו!" או כל מגזין אחר שבשמו הברה יחידה
לא תפסיק לאהוב משורר רק כי גילו אותו בנט או כי הפך פופולרי
לא תפקפק בטניה ריינהרט ז"ל ובאהרון שבתאי
לא תשפוט ספר (או ספא"ל) שירה רק לפי העטיפה
זכור כי במקרים רבים העטיפה דווקא יפה
לא תרכוש מוצרים של סטימצקי, גם לא עיתונים בחנויות שלהם
בצומת ספרים השתמש כספריה, אל תקנה דבר
לא תסע לערב שירה עם חברתו של קולגה, תקחו סמים ותבגדו בו, לא משנה מה הוא עשה לך
ובתכל'ס מדובר היה ככל הנראה באי-הבנה בין שניכם
לא תתאהב כל-כך בקלות, לא במשוררת ולא בשירתה
לא תשתמש בשירה, בספוקן וורד, בפרפורמנס פואטרי ובטריקים של צ'יקי כדי להכנס לבחורות לתחתונים
השתמש בהם כדי להיכנס להן למח
לא תגיב בבלוג של אלי אשד, בטח שלא בשם יחזקאל
לא תשתתף בערב שירה וברגע שהשיר הבאמת מחורבן שלך ייגמר תעזוב מיד כדי להפיץ שמועות שקריות על סקס שעלק עשית עם שתי אחיות
לא תחזור למועדון שבוע כן שבוע לא, רק כי ראית בחורה חמודה שנדלקה על השלאגר המפגר שלך (שהוא בכלל וריאציה על אלן גינסברג)
ובתכל'ס היית יכול להכניס אותה למיטה, אבל חתונה לא תצא מזה, ונראה לי שהיא גם מכירה את גילי
לא תעמיד משוררים, מתים ככל שיהיו גם בחייהם, על פסלים, עמודים או כיכרות, לא משנה כמה גדולים היו. ראבאק, הם לא עשו שלום, רק כתבו שירעע!

קהלת – סתם משורר
אבן-עזרא – סתם משורר
ביאליק – סתם משורר
טשרניחובסקי – סתם משורר

אצ"ג – סתם משורר
יחיאל חזק – סתם משורר
אלתרשלונסקי – באמת סתם משורר
אלכסנדר פן – הוא סתם משורר

חיים גורי – סתם משורר
נתן זך – סתם משורר
מאיר ויזלטיר – סתם משורר
יונה וולך – סתם משורר

פנחס שדה הוא סתם משורר
ט. כרמי – סתם משורר
צאלה כץ – סתם משורר
יהודה ויזן – גם עורך

לא תעניק תשומת לב לשירה בצרפתית וברוסית על-חשבון יתר השפות, היזהר גם ממחמאות מופרזות לאנשים שמתרגמים מספרדית
זכור כי נובלס, ארק, נשים מופקרות וכתבי-עת לשירה מעולם לא היו חלק מארבעת היסודות של היקום ולעולם גם לא יהיו

לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית
לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית
לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית
לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית

לא תחפש מי ינענע אותך בקלישאות מיופיפות-לשון
לא תצעק למשורר לעשות את השלאגר
לא תחולל לחלילה של אכזריות
לא תקריא שירה עבור הקהל של ניצנים
כשאני אומר נד לא תאמר נד
כשאני אומר עוגה במעגל לא תחוגה
כשאני אומר אני בעד, אתה בעד, כולנו בעד… הרוג אותי
לא תתפוס משורר בשמחתו
לא תשלח לינקים ליוטיוב שנגמרים במחרוזת
feature=related
לא תייחל לאיש להיות משורר פריק כמוני
לא תאיית את המילה ואללה וו וו אלף למד הא
איית את המילה ואללה וו אלף למד למד הא, לא משנה מה גוגל אומר
לא תגיב לרכילות ששני סלבים בשקל נפרדו אחרי נצח זוגיות במילה "ואללה?"
חשוב תמיד בעצמך ועבור עצמך
כתוב תמיד כדי להרוג

וראו גם

 

צאלה מקריאה את השיר
האתר של צאלה כץ

ערך אינציקלופדי על צאלה כץ

 

חייה המסתוריים של צאלה כץ

 

נאום בערב ההשקה של ספרה של צאלה כץ

לא משנה שאמרו את זה קודם : הדיאלוג הפואטי בין ברי סחרוף לאריק איינשטין

בעוד מספר ימים יעלה מופע ענק בשם "אני ואתה בפארק " שבו זמרים שונים ישירו את שיריו הקלאסיים של הזמר אריק איינשטיין.
לרגל האירוע ,חיים מזר חוזר אל הפזמון המפורסם שנתן את שמו לאירוע ( ואולי פזמונו הידוע ביותר של איינשטיין  ככותב המילים ) שיר שלמרות פשטותו וכנראה גם בגללה הפך לסוג של הצהרה אידיאולוגית  ההצהרה האידיאולוגית הידועה ביותר של פזמון כלשהו משנות השבעים..

מאמר זה של חיים מזר הוא בגדר פותח של תחום בחקר הפזמונים.

ובו הוא דן ב"התכתבות" המעניינת הקיימת בין פזמון זה ובין פזמון של הזמר ברי סחרוף ושל הכותבים דן תורן וחיים לרוז ( שהוא אחד ממפיקי האירוע "אני ואתה בפארק"  ). . .

אם כי נושא "ההתכתבות " ובין שירי משוררים שונים המתייחסים בצורות וברמיזות שונות אחד לשני הוא נושא מוכר וידוע ,הרי משום מה עד היום עסקו מעט מאוד בנושא "ההתכתבות" בין פזמונים מושרים שונים ויש כמה וכמה כאלו שעוסקים בכך וגם ידועים ביותר.זהו נושא מעניין מעין כמוהו למחקר,ויש חומר רב שמן הראוי לעסוק בו.

אני ואתה

מילים: אריק איינשטין

לחן:מיקי גבריאלוב

ביצוע:אריק איינשטין

אני ואתה  1978 - 1968 השירים שנשארים - אריק איינשטיין

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה-אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע,אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה-אני ואתה נשנה את העולם,

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה-אני ואתה נשנה את העולם.

רואים שלא רואים

מילים: ברי סחרוף

לחן: ברי סחרוף
וחיים לרוז

ביצוע: ברי סחרוף

ואלו הימים לילות של שימורים
עיניים למעלה,למטה ולצדדים
רואים שלא רואים
כל כך מעט נחוץ כל כך הרבה צריכים
נעים,נעים,נעים עובדים ביחסים
בספינה האהבה רק שידורים חוזרים

ואלו הימים הלב על מנעולים
ממיר את הכאב בכאב אחר של אחרים
הלב על מנעולים הולכים ושרים
המנון לאדישות "כל עוד בלבב" הולך לאיבוד

רואים שלא רואים בים של חורים
השלם תמיד גדול מסך החלקים
שלי לא שלך,שלך שלא שלי
זה לא משנה,אתה בסך הכל כלי
אתה ואני "זה לא משנה אמרו את זה קודם"

 

לא משנה שאמרו את זה קודם  הדיאלוג הפואטי בין ברי סחרוף לאריק איינשטין

מאת חיים מזר

בסוף שירו של ברי סחרוף " רואים שלא רואים " מופיע המשפט "זה לא משנה אמרו את זה קודם",משפט הלקוח משירו של אריק איינשטין "אני ואתה", מה שמעיד על התכתבות בין שני השירים.לשם מה בא ציטוט זה?

אריק איינשטיין - ביוגרפיה נוספת
"אני ואתה " שירו של אריק איינשטין היה אחד הלהיטים הגדולים שלו בתחילת שנות ה-70.בשיר שלושה בתים. הבית הראשון זהה לחלוטין לבית השלישי ובבית השני שתי השורות האחרונות זהות לחלוטין למקבילות שלהן בבית הראשון והשלישי.בשיר מופיעות שתי דמויות שבמקרה זה הן אריק איינשטין עצמו ועוד מי שהוא אליו הוא פונה.התחושה היא שקיימת ביניהם היכרות חברית והכותב יוצא אליו בקריאה לפעולה משותפת למען איזו שהיא מטרה נעלה.

בפניה של הכותב לשותף ישנה יומרה לאיזו שהיא בשורה חדשה שבעקבותיה העולם לא יראה כמו שהיה עד כה.קריאה שיש בה תקווה שהם יהיו פורצי דרך ובעקבותיהם יבואו אחרים.הכותב ער לכך שהיו מי שקדמו לו בצורת חשיבה והתנהגות אלה.פועמת בו התקווה שהוא יהיה שונה, ממי שניסו לחולל שינויים,מתוך איזו שהיא תחושה שהוא שונה מהם.אצלו זה באמת יהיה שונה.בבית השני הוא ער לכך שההתחלה לא תהיה קלה, התחלה שתלווה במכאובים רבים,אך ניתן יהיה בכל זאת לפרוץ קדימה.

שירו של ברי סחרוף  רואים שלא רואים " הוא תוצאה להתפכחות מתוך אותה שאיפה לשנות העולם. המבט הרטרוספקטבי מאפשר לו להבין שאותה שאיפה,שילוב של נאיביות ומגלומניות,לא היו לה שום סיכויים.בשיר שלושה בתים.בבית הראשון שש שורות,בבית השני ארבע שורות,בבית השלישי חמש שורות ובבית הרביעי שורה אחת קטועה משהו. שיר שאין בו שום סימטריות.

בית ראשון:

ואלו הימים לילות של שימורים
עיניים למעלה,למטה ולצדדים
רואים שלא רואים
כל כך מעט נחוץ כל כך הרבה צריכים
נעים,נעים,נעים עובדים ביחסים
בספינה האהבה רק שידורים חוזרים

בית זה פותח בהתייחסות לימים מסוימים "הימים של לילות שימורים".ליל שימורים מתקיים בחג השבועות וכל כולו מוקדש ללימוד תורה ולכן ערים כל הלילה.לכן חלק זה של היממה הוא כמו יום.

האם במקרה זה לומדים תורה או שמא לומדים משהו אחר? תנועת העיניים לכל הכיוונים מעידה על אי שקט . מחפשים דבר מה.העובדה שהעיניים מופנות למקומות שונים מעידה גם על כך שמדובר בתהייה,בחיפוש וזה מה שעושים באותם לילות שימורים.התוצאה במקרה זה היא הבנה בדבר מגבלות הידיעה.

המשפט "רואים שלא רואים" מזכיר את אמרתו של סוקרטס "אני יודע שאיני יודע" וכפי שרבי עקיבא אמר זאת ביתר חדות "יודע שאינו יודע,דרגה". השורה הראשונה והשורה השלישית הן שורות של ניגודים –"הימים הלילות" ו"רואים לא רואים",מעין אוקסימורונים.כך גם השורה הרביעית-"כל כך מעט נחוץ כל כך הרבה צריכים". המועט שבמועט הוא בבחינת המינימום החיוני לחיים בעלי משמעות מכיל בתוכו צרכים כל כך רבים.אותם צרכים שנותנים משמעות לקיום. מה שיש הוא איזו שהיא דינמיקה של יחסים בין בני האדם.דינמיקה זו,יש בה משהו מתסכל.יש בה יותר מאותו דבר.

כפי שנאמר בשורה האחרונה "בספינת האהבה רק שידורים חוזרים" רמז לסדרת הטלוויזיה "ספינת האהבה" המתארת את המתרחש במסעות השיט שלה.כל פרק מתאר את יחסיהם של חברי הצוות עם דמויות מזדמנות המבלות בספינה ואפיזודות מתוך חייהם של אנשים העולים לספינה בכל הפלגה.כל הסצנות מתארות קשרי אהבה בין זוגות ומשפחות שהתפרקו או על סף התפרקות או כאלה המנסים לבנות מערכות יחסים.כל הסצנות חוזרות על עצמן זו אחרי זו ומציגות תחושות של חסכים,עולמות תוכן של ריגושים ורגשות שלא באו לידי מיצוי מלא. משהו שלא הגיע לידי איזו שהיא שלמות קוהרנטית ועל רקע זה אפשר לנסות להבין את המשפט "רואים שלא רואים".רואים את מה שחסר.הידיעה שנובעת מתוך אי הידיעה מקורה בהבנה שאולי אפשר יהיה להגיע לתובנות מעניקות משמעות,חסר דבר מה בתבניתיות המיוחלת.ישנה כאן רמיזה לתפישת הגשטאלט הפסיכולוגית.

בית שני:

ואלו הימים הלב על מנעולים
ממיר את הכאב בכאב אחר של אחרים
הלב על מנעולים הולכים ושרים
המנון לאדישות "כל עוד בלבב" הולך לאיבוד

שתי המילים הראשונות הפותחות בית זה הן כמו בבית הראשון "ואלו הימים" אבל אלה ימים אחרים. אלה הימים בהם "הלב על מנעולים".שלוש מילים אלה פותחות גם את השורה השלישית, מה שמעיד על מרכזיותן בבית זה.לב ומנעולים.לב לא במובן האנטומי,אלא במובן הרגשי.כך גם באשר למילה מנעולים.כאילו שנלקחה מהביטוי "הלב של העניין".המהות של הבית כולו.הלב אמור לפתוח את המנעולים,לתת לעולם שלם של רגשות לפרוץ החוצה,אבל הוא עושה דבר אחר.הוא מחליף את הכאב הפרטי בכאב של אנשים אחרים.הוא כאילו מחליף אותם,אבל לא מצליח לתת משהו אחר במקומם,את השמחה.במקום זאת הוא נותן פתח לאדישות.כולם שרים את ההמנון "כל עוד בלבב",אבל מעודף שירה נכנסים לאיזו שהיא שגרה וכל הרצון לתת פרץ לרגשות והופכים למנוכרים.הלב לא יכול לפתוח את המנעולים. הם נסגרו הרמטית. שירה רבה מדי של ההמנון הופכת אותו לדבר מה חסר,כמו בספינת האהבה שיש בה הרבה מאותו דבר.אותו המעט הנחוץ,נקבר עמוק בתוך הניכור והאדישות.

בית שלישי:

רואים שלא רואים בים של חורים
השלם תמיד גדול מסך החלקים
שלי לא שלך,שלך שלא שלי
זה לא משנה,אתה בסך הכל כלי
אתה ואני "זה לא משנה אמרו את זה קודם"

בית זה פותח במילים "רואים שלא רואים" הנמצאות בשורה השלישית של הבית הראשון.לתובנה זו מגיעים ב"ים של חורים",קטע של שורה מתוך סרטם של החיפושיות "צוללת צהובה" בו ג'ון לנון אומר:"אנו נמצאים בים החורים.אני לוקח חור,שם אותו בכיס ויש לי חור בכיס".למרבה האבסורד בשירו של ברי סחרוף חורים אלה הם מכלול אחד גדול.צירוף החורים ביחד נותן את השלם הגדול מסכום חלקיו. אבל שלם זה הוא של כל אחד בנפרד.אין שום חפיפה ולו חלקית בין מי שמספר זאת לזה שהוא פונה אליו בגוף שני כנאמר :שלי שלא שלך, שלך שלא שלי".אין לכך שום חשיבות,כי השני הוא בסך הכל כלי,אבל כלי של מה? ניתן לחוש בניכור שבין האני והאתה.הרצון לשנות את העולם,הוא לא יותר מאשר קלישאה ולכן "זה לא משנה אמרו את זה קודם". הסצנה של השידורים החוזרים כי אין מה להגיד או שכולם אומרים את אותו הדבר, תקפה גם לגבי אלה הרוצים לשנות את העולם. בבחינת זה מה שהיה הוא מה שיהיה.

בית רביעי:

בסך הכל כלי

הכלי שקיוו שיהיה בו דבר חדש,אבל זה לא כך. תחושה של פסימיות המשרה אווירה של רפיון כוחות.עייפות הנובעת מתוך ריאליזם וריאליזם הנובע מוך עייפות.

ראו גם

"הקליפ "אני ואתה "

קליפ של "רואים שלא רואים "

אני ואתה בפארק

פורום רוק ישראלי

בת הדת האחרת :הסרט שהושכח של אריק איינשטיין

איש החזון נגד הטכנוקראט :על עוד שיר של אריק איינשטיין

בבוקר לח בשנת תרל"ח :על הבלדה על יואל משה סלומון

כשראש הממשלה נשא נאום

 

לפני כמה ימים נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו נאום פוליטי  חשוב ביותר  באוניברסיטת בר אילן.

ככל הנראה הנאום הפוליטי החשוב ביותר ( וכנראה גם היחיד מסוגו  ) שנישא אי פעם באותו מוסד.  

רונית דקל ,משוררת האזינה  וכתבה שיר .

והנה הוא לפניכם בפרסום בכורה .

 

כשראש הממשלה נשא את נאומו :

או איכה דנשקא ארעא לרקיע אהדדי

מאת: רונית דקל

פתחתי רדיו
וכשראש הממשלה נשא את נאומו
אכלתי קרטיב בטעם ענבים של מרגלים
אח"כ לעסתי מסטיק
ואח"כ חשבתי לעשות סיבוב בסובארו פשע שלי
תוך כדי היה לי טלפון, אבל זה היה ממספר חסוי אז לא עניתי
הגברתי את הרדיו על פול ווליום
מזגתי לי אורנג'דה
איכה דנשקא ארעא לרקיע אהדדי
והרגשתי פשוט נפלא
עוד זה מדבר
התיישבתי והחלטתי לסדר את ציפורניי
מעת לעת נשמעו מחיאות כפיים פתע פתאום- אז קפצתי
הלק התייבש
נטלתי את ידי
ומזגתי לי עוד כוס אורנג'דה
צבע מאכל זה טוב ליהודים
הסתכלתי מהחלון על הסובארו פשע שלי
וחשבתי לאן בדיוק עליי לנסוע?
"אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"
מאז שפתחתי רדיו
"אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע"
ראש הממשלה נשא את נאומו
אני מצידי טחנתי קרטיבים בטעם ענבים של מרגלים
"בורא נפשות רבות …"
וכבר הארכתי בזה במקום אחר
"עוד היום בנב"
אלה הדברים
וחסרונן
להחיות בהם

 

ראו גם

 

רונית דקל ועוונותינו המתפוקקין