Holodeck is bad for your life ? virtual reality in the Star -Trek series




Holodeck is bad for your life?

 Virtual reality in the "star-trek " series  



Eli Eshed


The subject of the "virtual reality " is very much a part of a controversy in the various series of "Star Trek " over the years .In the original series  at the 60s  it appeared as a incredibly dangerous and destructive idea ,  In the 80s and the 90s on the other hand it appeared in the form of the Holodeck as harmless fun.

   I propose that those changes in perspective about this subject also reflect a very clear changes in the perspective of the culture that product Star-Trek .


 One of the most prominent features of all the later Star Trek series that differentiates them from the original series dating from the 60s is the “Holodeck” machine. This machine enables a crewmember  of either a space ship or a space station to create a perfect-looking artificial environment according to his desire. It can reconstruct any historical period: the ‘Wild West’, the 30s in Chicago, the decade of the 50s in Las Vegas, etc. There are no limits to its power except for the user’s own imagination or else the fear that the “holodeck” machine can suffer one of its endless malfunctions which might imprison the user or cause the simulated characters to develop a consciousness of their own and thus discover they are not real after all.
In the original series made during the 60s such technology was yet unavailable, although the producer, Gene Roddenberry did, in fact, think about this idea at that time. He planned to include such a machine within the “entertainment’ hall of the crew; a plan that was not realized for lack of funds.

Nevertheless, in the 70s, in the animated series of Star Trek where the budget did not present a problem (except for achieving a satisfactory level of animation), a technology which resembles the “Holodeck”, is shown in the section called “Practical Joker”. There an alien intelligence exerts controls over the computer of the “Enterprise” and causes disturbances in the activity of various departments on the spaceship, one of which is the “entertainment Hall”. It is there that we find certain crewmembers that for the first (and last) time experience being in a virtual environment of the kind characters of the next generation so often enjoy. The computer disrupts this activity as in many plots of the next generation of “Voyager” and “Deep Space 9”..

 However this is unusual and does not represent the situation  of the "old Generation"  in general.

Don’t treat it too lightly, since the non-use of virtual reality is an indication of significant philosophical and cultural differences between the creative generation of the original series and that of the “Next Generation”.

Illusion is Bad.

Virtual reality was portrayed as existing in the first pilot episode of Star Trek, “The Cage”, which was produced in 1964 with a different crew than the one we are familiar with, except for Mr. Spock. For those who do not remember it: the plot is about the arrival of the “Enterprise” crew, headed by Captain Pike  and his female second-in-command (“No. 1”) to the planet Talus 4. There it becomes clear that its natives have a technology exactly like that of the “Holodeck” we know. They capture the Captain and force him to live through various virtual realities that cannot be differentiated from our “real” one while they try to break his psyche and “tame” him so that he will live happily with a local woman. The Captain, however, proves to be invincible and succeeds finally to free himself.


We find out later on that the Talusians once had a highly developed culture. They had had space flight and had explored the stars, but after they discovered their technology of “illusions” they preferred to dwell more and more within the illusory worlds they created until their culture had completely deteriorated. They even forgot how to manipulate the complex machines of past ages and are now facing extinction. Captain Pike  leaves this planet, shocked by the fate of the Talusians who let this strange technology control them.

Menagerie.jpg image by startrektev
This pilot episode was redone as a story with the “usual” Star Trek crew in the episode called “The Menagerie”, in which the story is acted out within the plot of Captain Pike’s kidnapping. He is shown as a mute and crippled individual aided by Spock who helps to bring him back to Talus 4. This planet is portrayed as the only world in the whole universe such that a flight to it is punished by a death penalty issued by the Federation! Nevertheless, Spock breaks the rules and brings Pike  back to Talus 4 so he can live an illusory life that would be better than his present miserable life.
One can ask why had the Federation decided to inflict such a Draconian punishment on a flight to Talus 4?

What kind of harsh calamity can happen if people would visit this dying culture? The answer to it is not given literally in this episode but it is self-understood. It is the fear of the Federation that people (and the races represented in the Federation) will learn the Talusian technology of virtual reality and they might sink in it, as happened to the Talusians, and finally deteriorate.
Something of the sort is said by the Talusian representative to Captain Kirk at the end of this episode, when he tells Kirk that Pike lives his own life (a totally illusory life with a beautiful girl who in reality is the illusory life of an ugly old woman). Kirk, however, enjoys a real life of unceasing activity, which is a better life. The message is clear: better to live a real and active life, even if not so pleasant, that includes continuous development, instead of a perfect, ideal life that is based upon illusion and leads only to deterioration and decline.

 It is possible to state that this message constituted one of the main issues of the original series.

קובץ:Star trek 7.jpg
For this reason I, for my part, consider the fate of Captain Kirk in the the seventh  movie Generations especially tragic, since he was compelled to parallel the fate of Captain Pike and live for decades in the “Paradise” of the “Nexus” that is all illusion. Some would say that it was just a fitting ending for Kirk’s brilliant career, but I found it to be sick and frustrating. This ending stands in complete contradiction to Captain Kirk’s own philosophy, as repeatedly expressed throughout the original series, that doing and creating is better than a lazy existence, even when one is both happy and rich. The producers and scriptwriters were probably unaware of this and in fact such a fate reflects the drastic change that occurred in this series in regard to the use of virtual reality and illusion.

A Holodeck is a Good Thing.

Seemingly the Federation in general underwent a drastic ideological change in this respect, since how can we otherwise explain the fact that in the period of the “next generation” every space ship and space station possesses a “Holodeck”?
The Holodeck is in fact the same technology the Talusians used and that the Federation feared to such an extent that it proclaimed that anyone who uses it would be put to death. This measure was taken to deter people from learning its secrets, but now the same Federation allows it and actually makes this technique available to all. (This decision does not make sense considering the fact that they already know the dangers due to the numerous malfunctions that occur in Holodecks every other episode. Therefore these machines had to have been dismantled long ago as too dangerous for use).

It seems that the results the Federation had dreaded earlier are already discernible by various symptoms. The protagonists of the new generation are much less adventurous or active than those of the “old generation”. They do not set out so often to explore new uncharted planets (a task that filled considerable time for crewmembers in the original series), and deal more with planets that are already known to them. They choose to spend most of their free time “indoors” in the Holodeck, within the artificial environments their imagination conjures up rather than dweoutside” in the real worlds. We see in episodes in which crew mwembers such as Barclay   experience difficulties in disengaging themselves from the Holodeck and that their number would probably increase in the following programs of Star Trek

. This is exactly what has happened in Talus 4.
It is reasonable to suppose that these changes in the series reflect the changes in the “real world” that created Star Trek. The decade of the 60s, when the original series was produced, was an extremely active one during which men developed space flight and reached the Moon. The culture of the Hippies, who preferred to live under the influence of drugs instead of experiencing an active and adventurous life, was not appreciated at that time.
The decades of the 80s and the 90s, however, are those in which computer games flourished, as well as the Internet and virtual reality. More and more people prefer to stay home by their computer and the wonderful world it offers rather than set out and face a hostile world. While investments in the space program dwindle together with public interest therein and at the same time investments and interest in the computer industry and Internet are progressively growing stronger, the new Star Trek series naturally reflect this change in perspective.
I cannot but wonder : whether the Federation was right in trying to prohibit the use of the Talusian technology that produces virtual reality (even threatening death to those who go to Talus), because it dreaded future consequences? .



see also





עשרים שנות "סייבר-קוזן "

סייבר קוזן היסטוריה

עשרים שנה מלאו לפנזין הוותיק ביותר של ישראל "סייבר קוזן " בעריכתו של אהרון שיר . פנזין שהוא גם המגזין הפעיל הוותיק ביותר שלישראל בתחום המדע הבדיוני

וזאת תופעה מדהימה ,פנזינים לרוב שורדים במקרה הטוב ביותר שנים בודדות אם גם זה. צריך עקשנות נדירה כדי להוציא גיליון אחרי גיליון ללא כל אפשרות רווח במשך עשרים שנה ,אבל "סייבר קוזן " עומד בכך .

מזה עשרים שנה מידי חודש בחודשו ללא הפסקה מחולק הפנזין כארבעה עד שישה דפים משוכפלים של מאמרים על מדע בדיוני לרוב באנגלית לרוב ביקורת ספרים של שיר בתחום המדע הבדיוני ,רובם מעניין, ספרים משנות השמונים והתשעים .וקשה למצוא ספרים עדכניים יותר מכך.

ובמשך עשרים שנה מאז הקמתו המגזין יצא בדייקנות של שעון מידי חודש בחודשו מבלי להחסיר אף גיליון.

הפנזין הוותיק הוא שריד של חוג הרצאות בנושאי מדע בדיוני שהתקיים ברחובות במשך שנים בבית דירת משפחת סילברמן ולאחר מכן בביתו שלאהרון שיר. במסגרת זאת הושמעו הרצאות על נושאים כמו מוזיקה במדע בדיוני ,מדע בדיוני ביידיש .שם הושמעה ההרצאה הראשונה אי פעם של מי שהפך להיות סופר מותחנים ידוע אורי אדלמן . .שם הושמעו הרצאות של אישים כמו ד"ר אילנה גומל ד"ר אמנון סטופ וגם שלי.שם השתתפו דמויות כמו אלון איצקוביץ' חובב קומיקס שמאז יצר תקליטור שבו ליקט את כל גליונות מגזין הקומיקס הוותיק "בוקי "


החוג הפסיק להתקיים בשנות התשעים אבל סייבר קוזן למרבית ההפתעה ממשיך להתקיים וכבר זמן כפול מקיומו של החוג המקורי .

אהרון שיר איש מכון ויצמן בפנסיה נזכר:

סייברקוזן התחיל בפברואר ה-1989 בתור מודעה פשוטה על הפגישה החודשית של החוג למדע בדיוני ברחובות. ההודעה הוותיקה ביותר שתמרה אצלי אגב היא מהפגישה הרביעית שהייתה במאי 1989.

לאורך הזמן התחלתי להוסיף חומר מודפס מאמרים ורשימות שמשתתפי החוג סיפקו לי.

אחרי כמה חודשים כשהתברר שהחוג מצליח ועומד לשרוד עוד זמן רב , הקמנו דיון והצבעה בחוג לגבי שם של החוג. משתתפי החוג, חסרי דמיון, בחרו לקרוא לחוג "מדע בדיוני רחובות". אני, בתור עורך דפי המודעה החודשית, בחרתי שם עם יותר מעוף: "CyberCozen". הייתה אז מודה של מד"ב שנקרא "סייברפאנק" (CyberPunk), ואני בחרתי שם שהזכיר את זה. לכן, רק כחצי שנה אחר הגיליון הראשון, קבלנו שם.

בשנים רבות סייברקוזן כלל חומר גם באנגלית וגם בעברית. אבל ב-1996 נוסדה האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה. מאז קיימים כמה מקומות בישראל שבהם אפשר לפרסם חומר בעברית, ולכן סייברקוזן היום מפרסם מאמרי בקורת ומחשבה רק באנגלית.

ב-1999 ערכתי חוברת עשור של סייבר קוזן שכלל מבחר חומרים מהעשור הראשון של קיומו גם לרגל העובדה שאהרון שיר העורך נחבר באותה השנה כאורח כבוד בכנס "איקון " השנתי של חובבי המדע הבדיוני דאז. . איש לא העלה על דעתו שהמגזין ישרוד לפחות עוד עשור נוסף …אבל עובדה.

הגיליון הנוכחי של סייברקוזן הוא Vol. XXI, No. 3; March, 2009

סיימנו כבר 20 שנה, כלומר 20*12 = 240 גיליונות, ועוד 3.

באפריל 2009 מלאו למגזין 244 גליונות

אילו שינויים חלו במגזין בעשר השנים האחרונות ?

אהרון שיר : השנוי העיקרי בסייברקוזן מאז סגירת החוג הוא דלות התרומות. הפגישות של החוג עודדו אנשים לתרום חומר למגזין. ההרצאות סיפקו חומר למגזין. היום מעטים האנשים שתורמים חומר. מאז שהחלטתי שיש בארץ מספיק מקומות לפרסום חומר בעברית והפסקתי לפרסם בעברית, יש עוד פחות חומר.

במשך שנים נהניתי מאוד מהסיפורים של לאוניד רזניק, אבל שנים הוא לא נתן לי סיפורים בתרגום לאנגלית. או שהוא הפסיק לכתוב, או שהוא כותב רק ברוסית ולא מתרגם.

אכן הפנזין מפרסם היום בעיקר מאמרי ביקורת של שיר על ספרים שונים שהוא קורא ,לרוב ספרי מדע בדיוני מסורתיים על מחקרים בעולמות אחרים ,ספרי "מסע בין כוכבים "וכיוצא באלו. נדיר למצוא שם מאמרי ביקורת על ספרי פנטסיה.

איך אתה רואה את היחס לספרות המדע הבדיוני בעולם בעשרים השנים האחרונות ?

 אהרון שיר : נראה שבעולם יש פחות ופחות עניין במדע בדיוני. בעיקר קוראים רק פנטזיה. אומרים לי בחנות לספרים משומשים ברחובות שאנשים לא קונים מד"ב, רק פנטזיה. גם בארץ נראה שהכנסים של האגודה מתרכזים יותר ויותר על פנטזיה. אולי המדע היום הגיע למצב מעבר לכל דמיון.

היום יש כ-65 מינוים של סייברקוזן, ששה מהם בחו"ל. כחצי מקבלים בדואר רגיל, חצי בדואר אלקטרוני. חלק מהם זורקים ישר לפח בלי לקרוא, בוודאי.

חשבת ליצור לסייבר קוזן אתר באינטרנט?

לגבי אתר באינטרנט, רציתי אתר עם מנוע חיפוש. כך אם אדם רוצה את כל המאמרים על ספרים של JACK MCDEVITT יוכל למצוא. או כל מאמרים שנכתבו על ידי SARA BECK. לא מצאתי מישהו מוכן לבנות מנוע חפוש.

בכל אופן חובב המדע הבדיוני הרוסי -OLEG SVERDLOV שלו יש אתר ברוסית, הציב את החוברות הישנות של CYBERCOZEN באתר מיוחד ברשת .

ד"ר אמנון סטופ קורא וותיק של סייבר קוזן מחווה את דעתו :

אני יכול להגיד שנהניתי לקרוא על מדע בדיוני בתקופה שלא היו פרסומים כאלו בארץ והיה בלתי אפשרי להשיג גם

מגזינים באנגלית – לפני אמזון ואינטרנט.

סייבר קוזן היה המקור היחיד למעשה למידע מדע בדיוני בארץ.

במיוחד היו מענינות ההמלצות של אנשים אחרים והסקירות של ספרים, ואפילו

גיליתי באופן כזה ספרים וסופרים.

נדמה לי למשל שאת סדרת מיילס וורקוסיגן של Bujold גיליתי מהמלצה בסייברקוזן, אך כיום, כשיש אינטרנט ואפשר להזמין ספרים ולקרוא המלצות של אנשים וסקירות ספרים מכל העולם, קשה יותר להעריך את התרומה של סייברקוזן. .

בהחלט היה שווה להעלות את כל ארכיון המאמרים של סייבר קוזן לרשת ,אבל זה דורש עבודה ומאמץ וצריך שמישהו יקח על עצמו לעשות זאת בהתנדבות.

בכל מקרה המדובר במונומנט מעורר התפעלות ,יראה ממש, לעקשנות ולנחישות של אדם אחד אהרון שיר שמידי חודש בחודשו שולח את הפנזין שלו ואת בשורת המדע הבדיוני כפי הבנתו לחובבי מדע בדיוני שונים.

מי שמעוניין בעותק של סייבר קוזן או לכתוב בו מוזמן ליצור קשר עם אהרון שיר.

האי מייל של אהרון שיר


מאמר  של דותן דימט ממגזין "המימד העשירי " על חוג רחובות ועל "סייבר קוזן "

ראו גם ברשת

אתר סייבר קוזן ברשת

גיליון מיוחד :המיטב של סייבר קוזן :ערוך בידי אלי אשד

ראיון עם אהרון שיר באנגלית

נעמי וינר על חוגי מד"ב

היסטוריה אלטרנטיבית  או דבר ימי הלפלפים בארץ הקודש מאת אלי הרשטיין

העבר וההווה של העתיד : מגזינים של מדע בדיוני בישראל

שמשון אולי תתבגר ?:פזמון של אמלי סטאר מאירוויזיון 1981


לרגל תחרות  אירויזיון 2009  והפעם בעיר שאיש לפני 40 חמישים שנה לא היה מאמין שתחרות כזאת תתקיים בה אי פעם ,מוסקווה , צוות מבקרי  האתר דן  בכתבות שונות  בכמה פזמוני אירוויזיון נבחרים ומובחרים שמרכיבים את  המיטב ( המזערי זה נכון אבל עדיין קיים ) של התחרות במשך למעלה מחמישים שנותיה .

 והפעם אנחנו חוזרים לאירוויזיון של 1981 עם עוד פזמון שכמו "ג'וני בלו " של גרמניה  באותו אירויזיון היה ראוי לזכות במקום הראשון לעין ערוך יותר מהפזמון שזכה. אבל הוא היגיע רק למקום השלוש עשרה במה שבדיעבד נראה כחוסר צדק מזעזע ממש .
זהו השיר שייצג את  בלגיה "שמשון ודלילה" שהושר בפלמית בידי הזמרת אמלי סטאר. ופזמון זה הוא יוצא דופן באירווזיון מאחר שהוא אחד פזמונים הבודדים בתולדות האירויזיון ואולי היחיד בכלל שהושפע בתכניו בצורה כל שהיא מהתנ"ך מהסיפור הקלאסי על שמשון ודלילה שהוצג כמובן בגירסה מודרנית מאוד .

שימו לב לפתיחת הקליפ שלו שנראית כלקוחה ישירות מסרט תנכ"י. .
חיים מזר חוזר אל "שמשון ודלילה " ומראה שמאחורי הפזמון הפשוט לכאורה עומד מצב לא פשוט בכלל. .



Lyrics by: Kick Dandy, Penny Els

Music by: Kick Dandy, Giusepe Marchese
Performed by: Emly Starr

Language: Dutch
Placing: 13th(40 points)

Talks a lot about conquests
About disloyal love
You know what to concoct
For every beautiful woman

Ooh…playboy, I’d rather forget you
Ooh ooh…no one can give you love

Samson, hundreds of stories
Without a Delilah
Samson,forget your wild hairs
Find yourself a Delilah

You care more about your strange friends
With whom you build castled in the air
With friends you want to find joy
Though I really love you

Ooh…playboy, I want to live with you
Ooh ooh…no one can give you love

Samson, hundreds of stories
Without a Delilah
Samson,forget your wild hairs
Find yourself a Delilah
Sharing your love is too much

I’m your Delilah(if you want to)
I’m longing for you
The true Delilah(if you want to)
Your only wife

Ooh…playboy, I want to live with you
Ooh ooh…no one else can give you love

Samson, hundreds of stories
Without a Delilah
Samson ,I take your wild hairs gladly
Gladly along with me

שימשון אולי תתבגר קצת ?

מאת חיים מזר


השיר שייצג את בלגיה באירוויזיון ב-1981 נקרא"שמשון ודלילה " והוא מתאר את אהבתה וחיזוריה של אישה לגבר והוא מסרב להתבגר ולהתמסד. שמות הדמויות בשיר הם שמשון ודלילה.
בשיר מתואר גבר בעל עולם תוכן פרטי בצורה מוגזמת עד כדי חוסר נכונות לשתף את האישה שלצידו .והוא ממנה לחלוטין לחוד ובנפרד במקום לחיות עימה ביחד.

Samson. I love you
בית ראשון:

Talks a lot about conquests
About disloyal love
You know what to concoct
For every beautiful woman

בית זה הוא מבוא למתואר בהמשך.מתואר גבר בעל אפיונים מצו'איסטיים מובהקים. כל אישה היא אובייקט אותו יש לכבוש.אהבתו לכל אישה היא זמנית.אין הוא נאמן לאף אחת. כאשר הוא רואה אישה יפה הוא רוכש את ליבה באמצעות נזיד אותו הוא מכין.

בית שני:
Ooh…playboy, I’d rather forget you
Ooh ooh…no one can give you love

האישה מכנה אותו גבר שעשועים וכי היא מעדיפה לשכוח אותו ובנשימה אחת אומרת שאף אחת לא יכולה להעניק לו את האהבה כמוה.ניכר כי היחס שלה כלפיו הוא אמביוולנטי.

בית שלישי:
Samson, hundreds of stories
Without a Delilah
Samson,forget your wild hairs
Find yourself a Delilah

האישה פונה אליו בבקשה שהיא בעצם דרישה שיתחיל להתבגר.יש לו אלפי סיפורים ואין אפילו דלילה אחת.היא מבקשת ממנו לשכוח מהשיער הארוך(רמז למחלפות השיער של שמשון).שיפסיק להיות פרא אדם ויהפוך לאדם מיושב בדעתו.הבקשה שימצא לעצמו דלילה היא יותר מרמז שהיא רוצה להיות הדלילה שלו.

בית רביעי:
You care more about your strange friends
With whom you build castled in the air
With friends you want to find joy
Though I really love you

בבית זה מתוארת המסגרת החברתית שלו.דאגתו היא לחברים הזרים שלו ויש לשים לב למילה "זרים" שבאנגלית משמעותה היא גם מוזרים.עם חברים אלה הוא בונה מגדלים באוויר ואיתם הוא רוצה לשמוח. מצטיירת דמות של אדם לא מציאותי מין פיטר פן ולמרות זאת היא אוהבת אותו.

בית חמישי:

Ooh…playboy, I want to live with you
Ooh ooh…no one can give you love

בית זה הוא חזרה על הבית השני,אלא שכאן המילה "מעדיפה" מוחלפת במילה "רוצה",מה שבא להראות עד כמה אהבתה אליו היא חזקה.

בית שישי:
Samson, hundreds of stories
Without a Delilah
Samson, forget your wild hairs
Find yourself a Delilah
Sharing your love is too much

בית זה שונה מהבית השלישי בכך שהשורה האחרונה הוחלפה. בבית השלישי בשורה האחרונה ישנה רק מילה אחת והיא "שמשון" ואפשר לשמוע בסופה סימן קריאה שיש בו גם אסרטיביות וגם דרישה כי ישתנה. בשורה האחרונה בבית השישי היא אומרת כי רצונה לחלוק איתו אהבה. מצידו זה יותר מדי.רמז לכך כי הפן האגואיסטי שלו חזק מדי. הוא חושב רק על עצמו.

בית שביעי:
I’m your Delilah(if you want to)
I’m longing for you
The true Delilah(if you want to)
Your only wife

האישה מספרת על עצמה.היא הדלילה שלו.היא מתגעגעת אליו והיא האישה היחידה שלו. מבחינתה היא האישה האולטימטיבית וברקע,בסוגריים,נאמר משפט אחד.אם רק ירצה.

בית שמיני:
Ooh…playboy, I want to live with you
Ooh ooh…no one else can give you love

בית זה דומה לבית החמישי.ההבדל הוא בשורה השניה בה מוספת מילה אחת המדגישה עד כמה אין מי שישווה לה מבחינת האהבה שהיא רוצה להעניק לו.

בית תשיעי:
Samson, hundreds of stories
Without a Delilah
Samson ,I take your wild hairs gladly
Gladly along with me

כמו בבית השישי ישנה כאן התייחסות למחלפות השיער שלו.ההקבלה לסיפור המקראי היא ברורה.היא לוקחת את שיערו.בסיפור המקראי דלילה גוזרת את מחלפות שיערו של שמשון ומביאה אותו לאיבוד כוחו. אולי גם המספרת בשיר זה נוקטת בצעד דומה מתוך תקווה שיאבד מכוחו ובדרך זו תביא להתמסדותו. את השיער היא לוקחת לעצמה בשמחה. יש כאן שילוב נרמז של הרצון לכבוש את ליבו,לרסנו ולאירוטיות.

בית עשירי:

Samson, I love you

בבית זה משפט אחד בלבד ואפשר לשמוע בו סימן קריאה וגם רכות עד כמה היא אוהבת אותו.

אבל האם גם שמשון אוהב אותה ?

ראו גם

שימשון הקליפ
שמשון הפזמון בויקיפדיה

אמלי סטר בויקיפדיה

האתר של אמלי סטאר/

אירוויזיון 1981

ועוד' פזמוני אירויזיון

הטרובדור :משירי זמר נודד :על הפזמון המנצח באירוויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה : על הפזמון שייצג את גרמניה באירוויזיון 1969

אלוהים תהיה בן אדם :על השיר הישראלי באירוויזיון 1988

הבלדה של ג'וני בלו :עוד פזמון שהיה ראוי לזכות באירויזיון 1981

מתאבד בעזה: האופרה שמשון ודלילה


Ben Gurion’s Golem

אני שמח לבשר על פירסומו של המאמר האקדמאי הראשון על הספר שלי ושל אורי פינק "הגולם :סיפורה של סדרת קומיקס ( מודן 2003)המאמר המקיף מאוד  נכתב בידי החוקר הישראלי אלון ראאב לאחר ראיונים ארוכים שקיים איתי ועם אורי  פינק ופורסם לאחרונה בקובץ המאמרים באנגלית
המאמר עוסק גם ברומן הקומיקס של אילנה זפרן על תולדות הקהילה הלסבית בישראל והחלק השני שלו העוסק בזפרן יופיע בנפרד בקרוב באתר זה.

האתר גאה  לפרסם בפירסום בכורה בישראל את המאמר הלמדני  המקיף והפרטני ביותר שנכתב מאז ומעולם על יצירת קומיקס ישראלית כלשהי ואחד המקיפים ביותר שנכתבו על יצירה ישראלית מכל סוג.

יש לקוות שמאמרים מחקריים נוספים מסוג זה יופיעו בעקבותיו בעברית ובשפות אחרות. .

Ben Gurion’s Golem and Jewish Lesbians: Subverting Hegemonic History in Two Israeli Graphic Novels

Alon Raab

Appeared in


In the past decade a new wave of Israeli graphic artists has emerged, whose works address a range of issues (urban alienation, suicide, the appearance of new subcultures, class fissures, and the unrelenting violence between Israelis and Palestinians, among others). Among these developments, Eli Eshed and Uri Fink’s Hagolem: Sipuro shel comics Israeli (The Golem: The Story of an Israeli Comic) and Ilana Zeffren’s Sipur varod (Pink Story) have produced of the most accomplished and innovative graphic novels.

While one graphic novel focuses on a mythical superhero and the other on a young lesbian artist, they share a strong commitment to interrogating important Israeli historic and cultural events as well as myths, while shining their light on neglected identities and issues.
With a self-referential outlook, they employ drawings, montage, and collage to suggest that the story the novels’ tell is part of a world of outside influences, to be interpreted in a new way, forming new relationships. The Golem “plays” with the received story, the founding myths of the Israeli state and society, while Pink Story commemorates hitherto voiceless communities and offers a more intimate account of the individual’s sense of identity and belonging. United by their questioning of a variety of political icons and societal conventions, these works creatively probe the master Zionist story. That story, formulated over a century ago by politicians, educators, artists, and writers, is succinctly presented in Israel’s Declaration of Independence as an unbroken 4,000-year Jewish connection to the land and a divine claim to it, culminating in the establishment of the state and the creation of a new kind of society and individual, free from the shackles and deformities of the Diaspora. Against this narrative, both books demonstrate that Israeli history is not a single, monolithic thread with a redemptive trajectory, and that there is much that should be reconsidered. They accomplish this task with an intensely critical but ultimately affectionate approach, often accompanied by infectious humor.

The Golem

In their mockumentary The Golem, Eshed and Fink’s conceit is the purported rediscovery of the most popular Israeli comics series of the past seventy years. With the musculature of the typical superhero and a featureless, bucket-shaped head with a Star of David on his brow, the Golem never fails to come to the rescue of his people whenever danger lurks, battling everyone from Yasser Arafat to space invaders. Created by a character named Uriel Reshef (continued posthumously by his three sons), the series, the reader is told, entertained and informed generations of Israeli children. Eshed and Fink, ardent fans, rescue it from oblivion, and in their history describe Reshef’s life and prolific output — both entirely fictional — as well as the Israel his series was created in and ultimately helped shape

Eli Eshed a detective of culture

. Eli Eshed,
self-described “cultural detective,” and Uri Fink, an artist and teacher, are highly regarded bastions of the Israeli comics scene. In newspaper articles, radio talks, and his books

Tarzan beeretz hakodesh: gilgulav shel melach hakofeem basafa haivrit (Tarzan in the Holy Land: The Transformations of the King of the Apes in the Hebrew Language)
and Metarzan vead Zbeng: Hasipur shel hasifrut hapopularit haivrit (From “Tarzan” to “Zbeng”: The Story of the Popular Literature in Israel), Eshed illuminates biblical mysteries, dime-store novels, and Hebrew science fiction.

The prolific   Uri Fink created his first comic series, Sabraman, at the age of fifteen and is best known for his book Zbeng, which is popular among Israeli youth and was made into a TV series and a long line of successful commercial products.

He is also the creator of such characters as Super Schlumper and Fink! and the daily political strip Shabtai.

The Golem  is a loving homage to the power and influence of comics, part of a recent examination of the form that includes the works of Michael Chabon and Jonathan Lethem.

One hundred and twenty-eight small squares on the book’s front and back covers provide a glimpse of the metamorphoses of the hero and his society, offering a taste of the stories and characters populating its pages: from a young and robust Ben Gurion ordering the Golem on a secret mission deep behind enemy lines to a contemporary Golem waving the two appendages of every self-respecting modern Israeli, a laptop and a cell phone. In the middle of the cover stands the Golem, a solid block ready to leap into action.

The book begins with Eshed’s fictitious statement revealing how he first encountered the series and how, like most Israelis who came of age in the late sixties and early seventies, he grew up on it, eagerly awaiting its weekly appearance so he could rush to buy it from the neighborhood stationery shop. Now as an adult, he finds old copies in a second-hand bookstore and is enthralled all over again, even as he is struck by the shortcomings of both the series and its creator.
The Golem is constructed as a chronological record, closely following the development of the series, the lives of its various editors and writers, and its reception. Interviews commenting on the work are included alongside photographs of the characters, line drawings, and reproductions of panels from the series. The book successfully blends historical events and people with the imaginary. Eshed adroitly presents the writing and speaking patterns, phrases, and styles of the various characters, and Fink has perfect pitch in creating the visual tone of each era, including early Zionist iconography, 1940s-style socialist realism, 1960s psychedelia, and contemporary advertising.


Fink re-creates the newspapers and journals of Israel across the decades, each with its unique style of graphic representation — primitive designs and fonts included — while interpolating characters into actual historical photos and paintings in a way that would make the best Stalinist artists proud. Eshed and Fink take images familiar to most Israelis and play with them. The authors’ success in mimicry can be seen in the fact that well-known literary critic Menachem Ben was fooled into believing that the series and its creator existed. An example of their technique is their use of the traditional Jewish New Year card, sold in street stands, that features religious or patriotic symbols. Here, a 1959 card displays the military’s Independence Day parade, tanks roaring, with a male paratrooper and gun-toting female soldier proudly marching beneath a large Israeli flag. Into this scene Fink interjects the Golem, an integral part of the action and of the new state (fig. 13.1).
The name “golem” naturally evokes the rich history of the many creatures that preceded this one. First appearing in Psalms 139:16 as golami, the word has been translated as “my unformed limbs” or “embryo.” In the Talmud, assembled in the fourth century CE, the word denotes “unshaped matter” or “unfinished creation.” We are told that “Rava b’ra gavra” (Rava created a man). The sage sent him to Rav Zeira, who tried to engage him in conversation, but this golem was unable to speak or show signs of thought. Rav Zeira then commanded him to return to dust. According to the eleventh-century biblical and Talmudic scholar Rashi, the golem was created by combining the letters of God’s name as revealed in the Sefer Yetzira (Book of Creation), a seminal kabbalistic text written between the third and sixth centuries CE. Throughout Jewish lore, the golem has drawn comparisons to humans, as in a well-known passage from the Pirkei Avot: “Seven things apply to a golem and seven to a wise person. A wise person does not speak before one who is greater than he in wisdom or years; he does not interrupt his fellow; he is not rushed to respond; he asks relevant questions; he answers accurately; he discusses first things first and last things last; on what he did not hear, he says ‘I did not hear’ and he admits the truth. The opposite is true of the golem.” This designation of the creature as a boor is still retained in Yiddish as leymener geylem (a clay golem) and in modern Hebrew, where the word refers to someone stupid and clumsy.
The figure of the Golem has inspired tales, works of art, films, plays, and musical compositions, the most famous centering on the Maharal of Prague, Rabbi Yehuda Loew, who in sixteenth-century Prague created a protector for the city’s Jews. In the past decade, several Israeli artists have added their interpretations of the myth. These include Ido Shemi, whose art exhibition Shomrey Israel (Guardians of Israel) brings the creature together with a soccer fan; Rami Dotan and Yasmin Even, who created musical tributes; and Sarha Blau, whose Shomer lev haadama (Guardian of the Earth’s Heart) envisions two golems, one created by an orthodox woman in contemporary Tel Aviv and the other by her grandmother in the Warsaw Ghetto. The grandmother invokes a golem to fight the Nazis, while the young heroine hopes her Golem will satisfy her sexual needs, which are unmet by Israeli men.

Eshed and Fink’s golem, like the title character in Woody Allen’s classic film Zelig, has the knack of appearing at important events in his nation’s history. These include the many conflicts, starting with the riots of 1936-39 and continuing with the revolt against the British, the war of 1948, and other bloodletting culminating in the second Intifada

. For example, on a tattered page of a “1940 issue,” printed in black and poorly registered blue, a group of young Israeli hikers exploring their ancestral homeland are stopped at gunpoint by a British soldier, in Khaki and handlebar mustache, and his Arab ally, broadly drawn with a hooked nose and dagger unsheathed. Suddenly the Golem appears, shielding the innocent teens from the enemy’s fire and chasing the attackers away. The Golem proclaims that wherever there is inequality and a threat to Jews, there he will be.

An ostensibly 1960 issue portrays (this time in full color), a terrorist siege at the state’s nuclear reactor. One of the hostages, a young man exposed to radiation, metamorphoses into the Golem, raising the prospect that in an extraordinary situation anyone could become the Golem.

The page is filled with dynamic close-ups, and the compositions contrast each character’s vantage point. The dominant colors are yellow and brown, but the heroic blue of the young man’s shirt has foreshadowed his transformation into the Golem. Throughout the series, indelible portraits of Israeli society are conveyed through the inclusion of particular politicians, cultural figures and media stars — richly emblematic of their times. David Ben Gurion, Moshe Dayan, Golda Meir, Yitzhak Rabin, Menachem Begin, Shimon Peres, and Ariel Sharon all get their due. Always accompanied by the Golem, they are summarized in a few lines, their defining actions those that were supported at the time by most Israelis, actions that are still described in textbooks.

On a cover representing 1966, the Golem and Ariel Sharon burst into action. Sharon, cradling an Uzi with the Golem behind him, charges forward with a raised fist. The issue’s title, Hagolem eem Arik basela Haadom (The Golem with Arik at the Red Rock), is emblazoned in a starburst at the bottom of the page. The background is a low-resolution image of Petra, a Nabataen city in southern Jordan carved into the rock, which until the Six-Day War attracted young Israeli men, as reaching it was viewed as proof of one’s courage and manhood. Sharon’s head is bandaged dashingly, an allusion to the famous photograph of him, taken seven years later during the Yom Kippur War, when his head was grazed by an Egyptian bullet.

Events in the series are often carried to fantastic extremes. In Hagolem matzil et Megilat Haatzmaoot (The Golem Saves the Declaration of Independence Scroll), the hero single-handedly stops gangs of Arab marauders aided by a djinn, who are trying to break into the gathering of Jewish leaders at Tel Aviv and prevent Ben Gurion from declaring the birth of the new state. On the cover, the Golem unveils the nation’s new flag, posed with hand on hip, his arms the size of tree-trunks (plate 8). The colors of his cape correspond with those of the flag. Behind him we see the well-known photograph of the middle-aged and elderly leaders gathered on the podium. Their rigidity and formal attire contrast with his bursting energy and vitality. As a creature of fantasy, the Golem interjects into Israeli history a sense of playfulness and a powerful note of wish-fulfillment. Later, the Golem receives the first prime minister’s thanks and is invited to add his signature to those of the founders of the nation. When asked who he really is, he replies, “I am every Hebrew youth fighting for our ancestors’ home, every fighter risking his life for the independence of the nation.”

More often than not, Eshed and Fink do tend to ignore controversial actions. Thus Sharon is praised for his leadership of commando Unit 101 — but the Sabra and Shatila massacres go unmentioned. Similarly, the authors mostly ignore unsavory personality traits. So while Sharon’s courage in battle is lauded, the qualities that inspired the title of Uzi Benziman’s Lo otser beadom (The Man Who Does Not Stop at the Red Light), an Israeli biography, are nowhere to be found. (This exclusion of negative traits does not, however, extend to Rabin’s rumored fondness for alcohol which the authors gleefully portray). In addition to the Israeli prime ministers and generals, we find other public figures, including Isser Harel, who led the Secret Service and received respect and adulation for commanding Adolf Eichmann’s capture. Here Harel, a supposed neighbor of Reshef, is gently mocked, drawn as a big-eared and drab bureaucrat who blesses the Golem’s plan to find King Achav’s lost scrolls, who is friendly to children but delights in spying on his neighbors. This portrayal is in accord with recent revelations of Harel’s use of extra-legal measures to spy on political opponents of the Ben Gurion government as well as on average Israeli citizens.
Throughout the book we also encounter well-known literary and cultural personalities, some appearing under their own names, others disguised. Among the former are Israel Weisler (also known as “Puchu”) — a beloved children’s author who embodied the spirit and values of the Palmach generation, with their emphasis on courage, sacrifice for the good of the collective, and mischief. Other writers mentioned include Leah Goldberg, Avraham Even Shoshan, David Grossman, and Doron Rosenblaum.

Among the disguised personalities are Yakov Churgin, the prolific writer who appears here as Yaakov Moked, the editor of a magazine for which Reshef briefly works. Churgin is today a forgotten figure, but in the early years of the state his historical works for children, many set during ancient Jewish revolts, enjoyed critical and popular success, as they evoked a heroic past. Most cultural figures are referenced in the text only, except for Pinchas Sadeh, a writer of the artist’s struggle against society and a re-teller of Chassidic tales who for many years, as “Amatzya Yariv,” earned his living writing comics and pulp fiction, and who is shown in a passport photo. We see also photos, taken perhaps from historical archives, that express through clothes and activities the spirit of the period, without connection to the men and women mentioned.

One exception is David Tidhar, known as the first Hebrew detective, an immensely popular recounter of his own adventures and a compiler of pioneer biographies. Several issues are devoted to Tidhar, who is drawn in the tradition of the American private eye, as a figure lurking in a city alley, gun in hand.

Politicians are sometimes drawn looking pensive, like Zeev Jabotinsky, leader of the pre-state right-wing bloc, but mostly strike dynamic poses, like general and politician Moshe Dayan. On an August 1967 cover, Dayan flies through the air to pound Egyptian president Gamal Abdel Nasser, his cape evoking Superman.

Another disguised writer in the book is the “creator” of The Golem, Uriel Reshef. According to Eshed, the name Reshef is the Hebrew equivalent of the German word Fink but no one served as a direct model.

writer Shraga Gafni a model for the Golem creator

However, it is impossible not to think of Shraga Gafni. Better known by his pen names Avner Carmeli and On Sarig, Gafni was one of the most popular writers for youth during the first four decades of the state of Israel.

His many book series include tales of the invisible boy Dani Din, , and the star soccer players Alon Levi and Rafi Givon from Hasportaeem hatzeereem (The Young Athletes). The characters often risk their lives in the service of the nation, and the books contain many of Gafni’s extreme nationalistic ideas, commented on recently by critics. As noted earlier, following Reshef’s death, his three sons take over the publishing franchise, but, bickering over ideology and finances, they run it into the ground. The sons are clearly representative of pivotal figures of Israeli society: the hot-headed settler, the glib advertising macher (mover and shaker), and the tortured artist.

In conversation, Fink alerted me to their real-life models. Michael, the fanatical settler, was inspired by Michael Netzer

.  Born in the United States to a Jewish mother and Arab father as Mike Nassar, Netzer moved to Israel and created the comic-book character Uri On (the name means “my light and strength”), who excelled at fighting any Arab or Jew who dared to stand in the path of rebuilding the Third Temple. The second son, Erez, is a fast talker who clearly resembles Erez Tal, star of Israeli fluff radio and television shows modeled on American hits.

The third son is Yirmi, an avant-garde artist modeled on the graphic designer and comic-book creator Yirmi Pinkus
. Each son creates a competing version of the Golem according to his own interests and values. Michael produces Hagolem neged mezimat Oslo (The Golem Against the Oslo Plot), in which Prime Minister Yitzhak Rabin is described as traitor intent on destroying the state, and readers are urged to deal with him by any means necessary. The Golem is drawn ready to pounce on Rabin, shown wild-haired and holding a bottle and a half-empty glass. After taking care of the Israeli leader, the Golem attacks a giant djinn and a timid-looking dove carrying an olive branch in its beak.

(This episode contrasts sharply with an earlier issue in which Rabin, a young commander of the 1948 war, is saved from Arab fighters’ bullets by the quick intervention of his jeep driver–the Golem).
Along with Israel’s many wars and skirmishes, we encounter societal conflicts such as the hostility between the Israeli political right and left, which stretches back to the pre-state days, as in an issue from the late 1930s, where the moderate leadership of the Yishuv is attacked for not taking a militant stand against the British occupiers. Such allusions are sometimes achieved by direct mention of the “traitors” in the text and sometimes by drawings. In an April 1939 issue, the plot unfolds during the days of the Second Temple. A young fighter is ready to blow himself up with a mysterious powder as long as he can take with him some Roman soldiers and their “traitorous” Jewish supporters.
Israel-Diaspora relations are also portrayed. In a story from the 1950s, the days of mass immigration and “the ingathering of the tribes of Israel,” the Golem travels to the far corners of the Earth in search of the lost Jewish communities. In Japan he finds the tribe of Naftali, and in Kazakhstan, the sons and daughters of Asher, who help him obtain secrets of the Soviet space program. After overcoming agents sent by Nasser, and anti-Semites in many locales, he leads the lost tribes to the promised land. Each tribe possesses a powerful treasure, including the Ark of the Covenant, King Solomon’s chair, and Moses’ staff, and gladly returns them to their true owner — the new state of Israel.

In one story, the Golem is forced to fight “Mau-Mau,” who is depicted as a black, spear-wielding savage with a large bone stuck through his hair. Elsewhere, he battles a giant and succeeds in snatching his medallion, a large Star of David. At that, a heavenly voice announces that the spirit of King Solomon is contained within, having waited 3,000 years for a Jewish hero to release it and unify the twelve tribes.

Throughout the evolution of the series and the many adventures of the Golem, we experience changing Israeli attitudes and values. The first comics, set in the 1930s, featured Yoska Tractor, a precursor to the Golem. By day the hero works on a kibbutz and at night fights marauding Arabs. In later ones, created by Reshef’s son Yirmi, the hero is dressed in suit and tie, wears fashionable sunglasses, and occupies a condominium in one of Tel Aviv’s new glass-and-steel towers. His place is furnished with a couch, an abstract expressionist painting, and a houseplant. Tired of fighting for his people, this yuppie Golem has artistic aspirations and talks of his need for expressing his “inner self” but is interrupted by the crass calls of commerce and the need to create catchy advertising jingles to make a living. He sleeps with a beautiful woman and is surrounded by gadgets, but sex and money fail to fill the emptiness at the heart of his existence.

These developments artfully mirror tectonic shifts in Israeli society. In the pre-state years, the ideal was the New Hebrew, a pioneer, often a kibbutznik, who milked cows during the day, guarded the settlement at night, and still managed to dance around the fire and sing shirey moledet (songs of love to the land). In the materialistic and individualistic present, the hero to emulate is the start-up entrepreneur, the star athlete, or the fashion model. The changes of values, attitudes, and behaviors are reflected in all aspects of life, whether the world of sports, culture, or politics. A succinct manifestation of these changes in values is exemplified by the actions of Israeli General Staff chief Dan Chalutz (his name means “pioneer”) on July 12, 2006. After three Israeli soldiers were kidnapped by the Hizzbaleh, an event that served as the pretext for the second Lebanon war, Chalutz still made time to call his broker and instruct him to sell stocks.

It must be noted that while The Golem does an excellent job of re-creating historical figures and events, it does so through stereotypical portrayals of women, Sephardic Jews, and especially Palestinians. (This is hardly surprising as, until the last decade, women were underrepresented as artists in Israeli comics, and when they appeared as characters it was often along fairly predictable lines.) Examples include descriptions of Reshef’s wife, Mira Bloom, as a “homely woman” (oddly the two accompanying photographs show her as a handsome woman) and the character Juliette Chanoch, the “man-hating” feminist illustrator who works on the comic for a brief time and dabbles in witchcraft. The main female character in the book is Lilith, who serves as the hero’s sidekick, and her portrayal is more complex. In Jewish lore, Lilith occupies a special place as queen of the demons, snatcher of babies, and seductress of men. Here, with her exaggerated breasts and buttocks, she is a femme fatale and a fighter.

Lilith also serves as an extension of the myth of the brave and beautiful gun-toting Israeli woman soldier, which is so popular in the literature of the state of Israel as a symbol of the new state and a statement about female liberation. The reality, however, was different, as most women served in the military as secretaries or parachute folders, and their entry into border patrol units and the ranks of pilots is a very recent one, preceded by court battles to ensure equality and counter the pervasive atmosphere of sexual discrimination and harassment.
As for Sephardic Jews, this group was long ignored or marginalized in Israeli children’s literature, especially in canonic stories such as Hasamba, Yigal Mosenzon’s multivolume series starring a group of youngsters fighting internal and external enemies under the command of blond-haired and blue-eyed Yaron Zehavi, while the Sephardic kids are relegated to minor roles or doomed to die. Regrettably The Golem, preserves this traditional marginalization. As for Palestinians (and all other Arabs), though portrayed with some frequency, they also do not fare well. One of the eternal enemies is the evil Djinn, raised from the lamp in which he dwells by a series of murderous leaders and fighters, starting with the Grand Mufti of Jerusalem, Haj Amin al-Husseini. In another issue, Nasser vechanit hagoral (Nasser and the Lance of Fate), the Egyptian leader is holding a pitchfork in hell, declaring himself Hitler’s heir and vowing to destroy the Golem with black magic. Arafat, with his trademark sunglasses and beard stubble, also appears, one arm strangling the terrified Lilith, the other aiming a cutlass at her exposed breast. Other Arabs are presented as dangerous enemies intent on the murder of all Israelis, and are drawn as caricatures with hooked noses and hateful eyes. This echoes the portrayal of Arabs in Israeli works for children in the early years of the state. In light of the many literary works that suggest new models for Jewish-Arab interaction, this stereotypical portrayal is disappointing.

The book’s whirlwind tour through the Israeli political and cultural landscape raises questions about its politics and its stand on the issues that divide the country. Eshed and Fink’s planned weekly Web strip about the Golem and Lilith is aimed at educating Jewish teenagers in Israel and abroad whose knowledge of Israeli history and Judaism is limited. According to Eshed, “The series will be an exaggerated and ironic version, mythic if you wish, of the state of Israel.” Does the book, too, share this goal? Is there a clearly thought-out political agenda? Or is it, as sociologist and cultural historian Oz Almog wrote about Fink’s earlier comic Zbeng, a work that is ideologically hard to pin down, open to various interpretations?
According to Fink, “The main role of my comic series Zbeng was to entertain, but there were also many political messages, including being pro-peace, pro the Oslo peace agreements, pro openness to the world, and also against religious control and against all attempts to compel people to be other than they are.” The show’s line of merchandise included a school diary which contained imaginary holidays and memorial days, such as “a day of mourning to mark Netanyahu’s rise to power.” The progressive ideas and jibes, as well as an openly gay character, elicited letters of protest from religious and nationalistic readers.

On the other hand, Fink’s later work Sabraman neged haSatan (Sabraman Against Satan) led to accusations from leftist readers that he was flirting with fascism and glorifying power. These divergent readings inevitably result from the fact that Zbeng, as Almog has noted, mocks sacred cows of all political stripes (including the character of a “politically correct” peace protester ready to go on strike at the flimsiest excuse) and expresses an anti-ideological attitude prevalent among secular Israeli youth, who view cultural battles and grand political declamations with cynicism and suspicion. The Golem reinforces this attitude.

It is interesting to compare the approach to Israeli history in The Golem with that of two recent American graphic novels of diametrically opposed viewpoints, Joe Sacco’s Palestine and Marv Wolfman and Mario Ruiz’ Homeland: The Illustrated History of the State of Israel. Sacco based his stories on what he heard during his sojourn among the Palestinians of Gaza. The few Israelis that Sacco included are one-dimensional, highly negative figures. In contrast, in Homeland, authors Wolfman and Ruiz, president of the evangelical Christian Valor Comics, depict the Jewish right to the Land of Israel – from God granting the land of Canaan to Abraham until the present day – as a paean to classic Zionist historiography. The two American books wear their political sentiments on their sleeves, and there can be no mistaking their agendas;

in contrast, The Golem is far more ambiguous. It contains political elements and critical observations, but goes beyond the old political divisions and ideological certainties. In simplifying and banalizing momentous historical events such as the creation of the state and figures such as Hitler, The Golem opens these topics for re-interpretation and a more conscious look from our new vantage point. The way Eshed and Fink manufacture the cultural fabric of each era helps awaken the reader to his or her own contemporary perspective. “Our goal with the book was to present various mythologies of the state but not necessarily to smash them,” Eshed has stated. At times it is difficult to determine what the authors think of divisive issues such as relations between secular and religious Jews, the growing economic inequality in Israeli society, or the question of the occupied territories. They seem to enjoy the process of discovery and sharing their enthusiasm with readers, wishing to entertain and present comics as a normative cultural creation, albeit one that canonic culture has until recently viewed as inferior.
Where there is criticism, it is presented with irony, allowing the reader to reach his or her own conclusions. This open-ended quality and lack of dogmatic judgment are perhaps what is most sophisticated about The Golem, considering the highly polarized society (culturally and politically) that inspired it.

Between 1977, the year of the political mahapach (overturn) that ended the Labor movement’s hegemony and brought to power the political right, and 1993, the year the Oslo agreements were signed and the prospect of peace with the Palestinians seemed a reality, well-known literary scholar Gershon Shaked produced his voluminous survey of Hebrew literature. Taking 1880 as his departure point and continuing to 1980, he presented the vast body of literature as a Zionist project, an ideologically-coherent literature, which mostly followed the Zionist metanarrative. While there were always writers and works outside the national norms, it is in the past decade that voices countering the accepted story have proliferated and gained popularity

. The Golem and Pink Story are two such voices. Their heroes belong to the new Israeli reality. The Golem began as the model of Zionist manhood, the ultimate sabra committed to his nation, risking his life for its survival. But at the end of his journey, he is not willing to risk his materialistic existence for any ideal. While he lives the hedonistic life of a Tel Aviv professional, he might as well be living anywhere in the world. Zeffren’s personal story and that of the Israeli gay and lesbian community are of individuals who until recently were mostly viewed as sick, ostracized from any historical account worth preserving and telling. Now, however, these individuals are moving steadily into acceptance by the new Israeli society, which more willingly pays attention to various lifestyles, personal choices, and perspectives.
In the 1960s and 1970s, the Israeli Wax Museum served as an accurate barometer of the status of Israel’s cultural heroes. Located in the country’s tallest building, the Shalom Tower in Tel Aviv, the museum’s pantheon re-created well-known personages and scenes from the peoples’ life. Side by side they dwelled: Herzl on his Basel hotel balcony during the first Zionist conference, uttering his dictum (about creating a Jewish state) “If you will it, it is not a dream,” and Tzvika Pik, Israel’s first glam rock star, androgynous in his look and high-pitched singing; General Dayan, triumphantly entering the Lion’s Gate of Jerusalem’s Old City, and footballer Mordechai Spiegler, scoring with one of his legendary “banana” kicks. The museum is now closed, its wax figures languishing in a dusty warehouse or perhaps, like the original Golem, returned to their elements. Eshed, Fink, and Zeffren would have approved of the colliding images of these icons and their stories, and their importance in expressing and shaping the nation’s consciousness of itself. In its place, Israeli graphic novels like The Golem and Pink Story journey through Israeli history and society, meshing high culture with popular culture, reconciling army leaders and drag queens. Along the way, they create new and exciting perspectives on a turbulent country.

see also






The Golem strips in English

Eli Eshed



Yasmin Even’s song about the Golem can be heard on   https://www.youtube.com/watch?v=_5fyCML2h00

הבלדה של ג'וני בלו-פזמון מאירוויזיון1981 בהשוואה לפזמון "נאטור בוי "



ESC 1981 logo.png




לקראת אירוויזיון מוסקבה המתקרב אנחנו ממשיכים בפרויקט שירי האירוויזיון שלנו שבו אנחנו סוקרים כמה ממיטב פזמוני האירוויזיון של כל הזמנים ,אם כי לא בהכרך כאלו שזכו במקום הראשון. .
מבקר הפזמונים של האתר חיים מזר חוזר אל תחרות האירוויזיון של 1981 ויסקור משם שני פזמונים בולטים במיוחד ,אך שלא זכו אם כי כל אחד מהם היה ראוי לזכייה לעין ערוך מהפזמון המפגר העלוב שהיגיע למקום הראשון בניסיון מאוחר לקבוע לבסוף צדק היסטורי כל שהוא.
ותחילה השיר שהיגיע למקום השני באירוויזיון 1981 השיר של גרמניה"  ג'וני בלו " פזמון שהפך לאחד הפופולאריים ביותר בגרמניה

.וכדאי לציין שיוצריו יצרו לפניו את אחד הפזמונים הגדולים אי פעם של האירוויזיון "ג'ינג'יס חאן " שגם בו נדון בהמשך.

חיים מזר דן ב"ג'וני בלו " בהקשר לפזמון דומה של נט קינג-קול "נער הטבע " על עוד ילד פלא.



"ג'וני בלו"

1981 – Germany


Lyrics by:

Bernd Meinunger
Music by


Ralph Siegel


Performed by:

Lena Valaitis

Conductor: Wolfgang Rödelberger
Language: German
Placing: 2nd (132 points)

Johnny Blue

Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
We love all your words and music
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
Singing songs for everyone

He was blind from the first day
And prayed there was some way
A blind boy could play children's games
There was never a friend who
Poor Johnny could turn to
The boys in the town called him names

And teased him:
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
See the colors of the rainbow
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
How the children made him cry

His guitar was an old one
A present from someone
And no one could take it away
He heard all kinds of music
And learned how to use it
To make a new song every day

He told them:
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
Here's a song about my rainbow
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
All the children sang along

And in no time he found words to rhyme
(Blue, Blue, Blue, Johnny Blue)
Made for music created with help from above
(We love all your words and music)
Painting pictures, all in harmony
(Blue, Blue, Blue, Johnny Blue)
Follow happiness and love

Because out of his darkness
Came beautiful sunshine
To light up and touch everything
Now his name is a legend
And millions of people
Will run to hear Johnny Blue sing

Oh Johnny
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
We love you the whole world over
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
And it's only just begun

Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
We love all your words and music
Blue, Blue, Blue, Johnny Blue
Singing songs for everyone

(Blue, Blue, Blue, Johnny Blue)
And it's only just begun


הבלדה של ג'וני בלו : ילדי פלא הצופים מבחוץ והרואים הכל


חיים מזר

" ג'וני בלו " בנוי מעשרה בתים כאשר בחלק מהבתים מופיע שמו של מושא השיר מספר פעמים כמעט לסירוגין בית כן ,בית לא.השיר בנוי במתכונת של סיפור .יש התחלה,אמצע וסוף.מבנה ליניארי ואפשר להתייחס אליו כאל בלדה.אם נרצה הבלדה של ג'וני בלו. הבית הראשון הוא מבוא לסיפורו של ג'וני בלו. מסופר על כך שבכל העולם מקשיבים לשירים שלו .למה מקשיבים? על כך בהמשך השיר.


בבית השני מסופר על ילדותו .בשל עיוורונו לא היו לו חברים ואף אחד לא רצה לשחק איתו.מסיבה זו מרבית הזמן הוא שהה בבית. אם היה יוצא החוצה,היו לועגים לו בשל המום שלו.היו הולכים בעקבותיו וצועקים עליו.בבית השלישי ניתן הסבר להתנהגותם של הילדים. בסוף הבית מופיעה אמירה נדושה אבל נכונה כי ילדים יכולים להיות אכזריים. מתוך מטרה להקניט ולהעליב היו שואלים אותו מה צבע השמש.

בבית הרביעי חלה התפתחות .מי שהוא נתן לו גיטרה ישנה,לא חדשה. נותן הגיטרה אולי מתוך רחמים מסרה לידיו.הנער העיוור ידע להפיק ממנה את המירב.ניתנה לו הזדמנות לבטא באמצעותה את כל רחשי ליבו. התברר עד כמה רגיש היה וידע לגעת בלב של כולם. הגיטרה היתה החבר שלו והוא דיבר איתה. הגיטרה היתה לו לפה.מה שהעיניים לא ראו, האוזניים לא רק שמעו,אלא ראו גם ראו. הוא ידע גם לשיר. שילוב זה בין השירים,הקול והאצבעות הפורטות על הגיטרה ביטאו עולם של תקווה,שמחה ובכי.
בבית החמישי מתואר המפגש הראשון שלו עם סביבתו כזמר וכנגן. המילים הראשונות ששר הם "מה צבע השמש?" שאלת ההקנטה שהופנתה אליו הפכה לפתיח של שירתו.כאן נפתח הקשר הראשון שלו עם סביבתו. קשר טעון ומרגש מאין כמותו. כל הילדים הקשיבו לו ברוב קשב.

בבית השישי מתרחב מעגל המקשיבים לו.התברר שאף אחד לא יכול לנגן כמותו. קרוב לוודאי שהיו רבים שידעו לנגן,אבל לא במיומנות ובעוצמה הרגשית שהיתה טבועה בו, אשר חיכתה להזדמנות הראשונה לפרוץ החוצה.בשירים ובנגינה שלו הוא נגע בלב של כולם,גם המבוגרים.ברקע נשמעת השאלה "מה צבע השמש?" והיא מתגמדת לנוכח יכולותיו המופלאות.במוזיקה שלו הוא צבע את הכל ושכח מכאביו.

בבית השביעי מעגל השומעים הלך והתרחב.עשרות אלפים מילאו את אולמות הקונצרטים לשמוע את נגינתו.בקסם שהיה טמון בו הוא חדר ללב של כולם ונתן להם להאמין בעתיד טוב. מתוך האפלה האובייקטיבית שהיה שרוי בה הוא בנה את עצמו.יכולתו המופלאה הלכה והתעצמה כפי שמתואר בבית השמיני. האזנה למוסיקה שלו לא נפסקת.בבית התשיעי מסופר כי כל הזמן אנשים חזרו שוב ושוב לשמוע את שירתו ונגינתו. אין מה שישווה ליופי של נגינתו. יתרה מכך,כולם שרים את שירים וכל העולם מקשיב לשירתו. הבית העשירי הוא חזרה על שתי השורות האחרונות של הבית התשיעי .רמיזה לכך ששירתו לא פסקה ולא תפסיק להדהד.

לצד המבנה הליניארי של השיר קיים גם מבנה מעגלי. המעגל הראשון הוא המעגל של הילדים המתעמרים בו. משעה שהוא החל לנגן ,צלילי הגיטרה פרצו מעגל זה .הם מושמעים לראשונה בבית הרביעי ובכל בית מתווסף מעגל מקשיבים נוסף וגדול יותר.משל לאבן הנזרקת לבריכה ומרגע לרגע המעגלים הולכים וגדלים. האבן הנזרקת לבריכה היא הרגע בו הנער העיוור קיבל במתנה את הגיטרה.

פוסטר הסרט שבו הושמע לראשונה הפזמון "נער הטבע" ב-1948.

נער הטבע

Nature Boy



Words and Music by Eden Ahbez

There was a boy…
A very strange enchanted boy.
They say he wandered very far, very far
Over land and sea,
A little shy and sad of eye
But very wise was he.

And then one day,
One magic day, he passed my way.
And while we spoke of many things,
Fools and kings,
This he said to me,
"The greatest thing you'll ever learn
Is just to love and be loved in return."


"The greatest thing you'll ever learn
Is just to love and be loved in return."

ג'וני בלו מזכיר מאוד בתכניו את  "נער הטבע "אחד השירים המפורסמים והיפים ביותר של נט קינג-קול.שיר ובו שני בתים בלבד כאשר את שתי השורות האחרונות של הבית השני שרים פעמיים. השיר בנוי במתכונת של אגדה בסגנון של היה היה פעם פעם. מדובר בסיפור עלילה פשוט שמתחתיו מבקשת לפרוץ החוצה חוכמת חיים שיש בה הרבה רגישות.
בבית הראשון מסופר על ילד זר בעל קסם מוזר אשר סיפרו עליו שהוא נע ונד רחוק מאוד מעבר לארץ ולים(איזה ארץ,איזה ים?).ילד ביישן שהעצב ניבט מעיניו.האם עבר משהו קשה וטראומטי אשר ניסה לברוח ממנו? לצד אותה עצבות הוא ניחן בחוכמה יוצאת דופן הרבה מעבר לגילו.בבית השני המספר כותב כי פגש בנער זה שסיפר לו דברים רבים ועל אנשים רבים מלכים וטיפשים. השיר מתייחס לשני סוגי אנשים בלבד בלי להתייחס למגוון סוגי האנשים.אחד בעל עוצמה ומתוקף מעמדו יכול לחרוץ גורלות ומנגד אדם חסר בינה לחלוטין. לכולם כאחד משותף דבר אחד מאוד בסיסי.להעניק אהבה ולקבל בחזרה אהבה. לא משנה מי הוא מי ומה מעמדו.

"ג'וני בלו".ו"נער הטבע"  הם שני אנשים שונים אחד מהשני,נמצאים בשולי החברה כל אחד בשל אילוץ אחר,אך יחד עם זאת רגישים ושונים בצורה בלתי רגילה.לקלוט בחושיהם החדים וברגישות יוצאת דופן את מאווייה ורגשותיה האמיתיים של החברה .שניים אלה מוצגים בשני שירים מתקופות שונות ומארצות שונות. הראשון שיר גרמני שהוצג באירוויזיון ב-1981 ,השני שירו של נט קינג-קול. מ-1947  שני השירים כאחד מציגים נושא אוניברסלי.דווקא זה שיצא או הוצא מהמסגרת מסוגל לחוש בפעימות הלב הנסתרות מהעין,בזרמים התת-קרקעיים המניעים חברה והחיוניים לקיומה.


ראו גם :


ג'וני בלו הקליפ

ג'וני בלו בויקיפדיה

הפזמון "נער הטבע"

הפזמון בויקיפדיה

האירווויזיון של 1981



ועוד' פזמוני אירויזיון


הטרובדור :משירי זמר נודד :על הפזמון המנצח באירוויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה : על הפזמון שייצג את גרמניה באירוויזיון 1969

אלוהים תהיה בן אדם :על השיר הישראלי באירוויזיון 1988

ESC 1981 logo.png


הערב של יואב עזרא

יואב עזרא הוא בנקאי .יואב עזרא הוא גם משורר צירוף נדיר עד להדהים במקומותינו .
לאחרונה הוא פירסם ספר שירה ( לא ראשון ) בשם הנגן של עולם המתים .

לרגל הוצאת הספר יתקיים ערב ספרותי של הקראות מהספר ודיונים על תכניו ועל שירה עברית בכלל.


המשורר יואב עזרא



ומשתתפים עוד


המשורר אריק א.עורך המגזין הספרותי "עמדה"

ראה תמונה בגודל מלא





 הפרופסור גבריאל מוקד עורך המגזין "עכשיו"

ראה תמונה בגודל מלא




הסופר והמשורר  והעורך שמעון אדף


הסופר והמשורר עודד כרמלי  


המשורר והמתרגם  והעורך של המגזינים "כתם " ו"עכשיו "יהודה ויזן  
המשוררת חגית גרוסמן  



המשוררת  ללי ציפי מיכאלי


והעורך והמו"ל של הוצאת פלונית שלמה קראוס .  


האירוע יתקיים  ביום ה' ה-16 באפריל  בחנות צומת ספרים בדיזינגוף סנטר 163 בתל אביב בשעה שמונה וחצי בערב.

הכניסה חופשית .הקהל מוזמן לערב שירה מוטרף מסוגו  


ראו גם
הנגן של עולם המתים
שירים של יואב עזרא


הפה השלישי של אליהו על הרב יוסף זונדל מסלנט



ישראל סלנטר הצעיר עוקב אחרי הרב יוסף זונדל מסלנט במעקב שיביא ליצירת תנועת המוסר ולשינוי פניה של היהדות.


הרב  יוסף זונדל מסלנט הוא הבעש"ט של המתנגדים

אימרה חסידית 


לרגל חג הפסח ובמלאת מאה 70 שנה לעלייתו של  סב -סבו של סבי  הרב  יוסף זונדל מסלנט האב המייסד של תנועת המוסר ומנהיג הקהילה הפרושית בירושלים , בכסלו תשס"ט מלאו 170 שנה בדיוק לעלייתו של הרב יוסף זונדל מסלנט לעיר הקודש ירושלים  בתאריך ח בכסלו תקצ"ט.) . 

 הרב יוסף זונדל מסלנט ידוע הודות לכמה דברים :

 כאב המייסד של תנועת המוסר הליטאית הנחשבת לתנועה הדתית-הרעיונית  החשובה ביותר שקמה ביהדות במאות  השנים האחרונות ,  שתלמידו ישראל סלנטר אירגן אותה בהשראתו ועל פי רעיונותיו..ויוסף זונדל מסלנט שימש בתנועה זאת כדמות המופת שאת מעשיו לומדים ומהם מסיקים מסקנות לגבי הדרך המוסרית  שבה צריך האדם ללכת. .

 מה שידוע פחות הוא שיוסף זונדל מסלנט היה מנהיג  בכיר של הקהילה הפרושית  בירושלים .. אחריו חתנו  הרב שמואל סלנט היה  הרב הראשי  המפורסם  של האשכנזים בירושלים   במשך כ70 שנה שיא עולמי של כל הזמנים  באורך זמן מנהיגות שאין לו תקדים   או המשך חוזר ובוודאי בעיר מסוכסכת ומלאה מאבקים פנימיים  כמו ירושלים.


אני הנין של נינתו  של הרב יוסף זונדל ובכתבה זאת  אסקור כמה  מסורות המשפחתיות שיש אצלנו על חייו ולוקטו בידי . סבי  המורה והסופר יוסף זונדל וסרמן  שנקרא על שמו והושפע ממנו מאוד חיבר  שני ספרים  עליו ועל חתנו שמואל סלנט "שמואל בדורו " ו"מיקירי ירושלים " . ואשווה אותם עם  הממצאים החדשים של ד"ר אריה מורגנשטרן שגילה שפעילותו של יוסף זונדל  כאחד מראשי הקהילה בירושלים שהייתה מלאה בסכסוכים ומאבקים עקרוניים שונים עם שותפים להנהגה כמו הרב ישעיהו ברדקי   והאחראים לחלוקה כמו צבי הירש להארן בניגוד לכל מה שמתואר במסורת המשפחתית.

הנה כתבה מקיפה על חייו.

 בכסלו תשס"ט מלאו 170 שנה בדיוק לעלייתו של הרב יוסף זונדל מסלנט לעיר הקודש ירושלים  בתאריך ח בכסלו תקצ"ט. ( אמנם בספרים שונים ניתנים תאריכים שונים במקצת כמו ח' כסלו תקצ"ח אך זהו התאריך המדוייק לפי המחקרים החדשים ביותר ) .  

 הרב יוסף זונדל מסלנט ידוע הודות לכמה דברים :

 כאב המייסד של תנועת המוסר הליטאית שתלמידו ישראל סלנטר אירגן אותה בהשראתו ועל פי רעיונותיו..ויוסף זונדל מסלנט שימש בתנועה זאת כדמות המופת שאת מעשיו לומדים ומהם מסיקים מסקנות לגבי הדרך המוסרית  שבה צריך האדם ללכת. .

  מה שידוע פחות הוא שיוסף זונדל מסלנט היה מנהיג  בכיר של הקהילה הפרושית  בירושלים .. אחריו חתנו  הרב שמואל סלנט היה  הרב הראשי  המפורסם  של האשכנזים בירושלים   במשך כ70 שנה שיא עולמי של כל הזמנים  באורך זמן מנהיגות שאין לו תקדים   או המשך חוזר ובוודאי בעיר מסוכסכת ומלאה מאבקים פנימיים  כמו ירושלים.

הוא גם היה מורו של נתן פרידלנדר המטיף הראשון של תנועת"חיבת ציון " שוב בהשראת רעיונותיו .

 אני הנין של נינתו  של הרב יוסף זונדל ובכתבה זאת  אסקור כמה  מסורות המשפחתיות שיש אצלנו על חייו ולוקטו בידי . סבי  המורה והסופר יוסף זונדל וסרמן  שנקרא על שמו והושפע ממנו מאוד חיבר  שני ספרים  עליו ועל חתנו שמואל סלנט "שמואל בדורו " ו"מיקירי ירושלים " . ואשווה אותם עם  הממצאים החדשים של ד"ר אריה מורגנשטרן שגילה שפעילותו של יוסף זונדל  כאחד מראשי הקהילה בירושלים שהייתה מלאה בסכסוכים ומאבקים עקרוניים שונים עם שותפים להנהגה כמו הרב ישעיהו ברדקי   והאחראים לחלוקה כמו צבי הירש להארן בניגוד לכל מה שמתואר במסורת המשפחתית.


תלמידו של חיים מוולוז'ין

לפי השערתי לא מצאתי עובד ה' כמוהו

הרב ישראל סלנטר .תלמיד  על יוסף זונדל מסלנט .

 הרב יוסף זונדל נולד בעירה הליטאית סלאנט בשנת 1785 לאביו הרב בנימין בינוש ,איש חסיד באורח חייו אך עני למדי.  .יוסף זונדל  היה בן נינו   של הרב אורי  ( או "אור " ) שרגא פייבוש  ( או וויבוש או פיוויש  ) אשכנזי אב בית דין וילנה  . תלמיד של המהר"ם  רבי מאיר  מלובלין , שהיה מן האשכנזים הראשונים הידועים בשמם שעלו לארץ ישראל ו לשם עלה בעקבות פרעות של חמילינצקי בליטא כיהן כמה שנים כנשיא הקהילה היהודית הקטנה בירושלים בשנת ת"ח ( 1648 )  או ת"י –תי"ג ( 1650-1653) נחשב לרב מובהק ופוסק גדול..כל המקורות מסכימים שהמודל של  אבי אבותיו שעלה לארץ ישראל כאחד מהעולים האשכנזים הראשונים לשם ,עמד תמיד לפני עיניו של יוסף זונדל מסלנט.

יוסף זונדל מסלנט למד בישיבת וולוזין אצל תלמידו של הגר"א חיים מוולוזי'ין. אז כהיום הוא נחשב לגדול תלמידיו של חיים מוולוז'ין וכתוצאה זכה לכינוי "הפה השלישי של אליהו ".

 אליהו אינו אלא הגאון מוילנה והכוונה היא שיוסף זונדל מסלנט היה גדול תלמידי הגר"א  אחרי בכיר תלמידיו חיים מוולוזי'ין. אחרי מותו של  חיים  מוולוז'ין שבמידה רבה עיצב את עולמו הוא נחשב לא רק ללמדן מובהקת ולאיש מוסר מופתי אלא לאיש העולם הגדול שהיגיע לרמה גבוהה מאוד בידיעת התורה קבלה מתמטיקה דקדוק ומדעים אחרים. ובהתנהגות מוסרית ובמידות טובות בחסידות ובפרישות.

 הוא היה ידוע כאנציקלופדיה חיה לתורת הגר"א  הדמות הנערצת עליו ביותר  למנהגיו לדרכיו ולאורחות חייו. ".

יותר טוב לצמצם במלבושים ובשאר דברים מלצמצם בספרים אשר נצרכים בכל עת .

( יוסף זונדל מסלנט )

הוא לא חיבר שום ספר,  אבל בין כתביו השאיר רשימות בהן הוא מציין סגולות לחשים ורפואות למחלות ידועות לכאבים במקרים שונים וכמו כן לימד אמנויות שונות כגון הצעות כיצד אפשר להכין  מראות של זכוכית ,סבון צבעים וכדומה .  הוא היה ידוע בניגוד לתדמית המקובלת של רב מתנגדי כאיש "סגולות " בדומה לרבנים החסידיים דווקא . בכתביו השתמרו לחשים נגד מחלת החולירע ( שאמנם לא סייעה לו עצמו ,הוא נפטר ממחלה זאת)  ,לחש נגד תולעים לחש נגד עין הרע לחש לחולים בכאבי שיניים לחש למען הולדת ילדים וכו'..

 גדולתו הלמדנית  הוכרה מיד והיציעו לו כיסא רבנות או שירות צבורי אחר אך הוא סירב להשתמש בתורה לפרנסתו בכל צורה שהיא מעולם לא ביקשת להתפרנס מן הרבנות. ובמקום זה  התפרנס בדוחק  ממסחר זעיר  של יבוא ויצוא סחורות בין   פרוסיה  וליטא.  אישתו עזרה על ידו מחנות שניהלה. .

  במסחר עסק כמה שעות ביום ואת יתר זמנו הקדיש ללימוד תורה ומוסר בבית המדרש. לעיתים קרובות היה מתבודד בחדר סגור או מטייל בשדות כשהוא ממלמל לעצמו דברי תורה. או שהיה נוסע לוולוזין להמשיך ללמוד אצל רבו חיים . לאחר פטירת חיים מוולוזין למד גם אצל הרב המפורסם  עקיבא אייגר .

על פי הסיפורים  היה נוהג  תמיד להתלבש כאחד מפשוטי העם מסתיר את זהותו גם כשעשרים אובני תורה זלזלו בו אם כי שמו כבר יצא לפניו לא היה מגלה להם את זהותו.ועל רב מתנגדי זה ישנם סיפורים רבים מימי נדודיו אלה משל היה אחד הצדיקים החסידיים  שאותם הוא מזכיר מבחינות שונות. אם כי היה אחד מבחירי יריביהם . טוב ליבו וקפדנותו המופלגת במצוות שבין אדם וחברו הפכו מאז  לאגדה.

בצל חבל התליה


יוסף זונדל מסלנט על סף התליה.

בחוגי המשפחה קיים  עליו הסיפור הזה לצד רבים אחרים:  :

 בזמן שחזר מאחד ממסעותיו לשם עסקיו מפרוסיה  בעת המרד הפולני בשנת 1831 כנגד השילטון הרוסי בליטא  תפסוהו המורדים הפולנים  וחשדו שהוא מרגל מטעם הרוסים .

יהודון " צעק אל רבי יוסף זונדל ראש חבורת המורדים"מדוע באת הנה לרגל אחרינו ?

"חוזר אני  אתה מעבר לגבול הפרוסי " השיב רבי יוסף זונדל" ולא עלה על דעתי כלל לבוא לרגל אחריכם ".

"שקר בפיך " צעק לעומתו ראש המורדים  האין אתה יודע שכל המהלך כאן אחת דינו למות? אני חורץ עתה את דינך למוות .  .אתה תמות על עמוד התלייה   יהודון !

. המורדים הכינו חבל  תלייה והאחד מהם הניח אותו באיטיות  סביב צווארו של הרב זונדל והחל למשוך באיטיות בזמן שהאחרים מסתכלים בהנאה ומעודדים אותו ..רבי יוסף החל לאמר וידוי והתכונן למות על קידוש השם.   

.פתאום  מרחוק נשמעה תרועת חצוצרות וקול שעטת סוסים. המורדים . פרצו  בצעקות "הרוסים באים הרוסים באים " ! ואכן  חיילים רוסים כתרו את מחנה המורדים הפולנים . והמורדים נתקפו בפאניקה  זנקו על גבי סוסיהם ונסו מנוסת בהלה אל היער כל עוד נפשם בם  כשהחיילים רודפים אחריהם  יוסף זונדל מסלנט נעזב  לנפשו כשחבל התלייה מונח  והדוק  היטב על צווארו. הוא השתחרר וחזר לעיירתו סלנט כשסיפור לא יאמן בפיו.

מאז קבע לעצמו ולצאצאיו את יום א' בכסלו יום הנס הזה ליום טוב פרטי משפחתי להודיה על הצלתו  מידי המרצחים הפולנים ואנו הצאצאים חוגגים אותו עד היום.

 "רואים רואים " סיפור על הרב יוסף זונדל מסלנט

מתוך הספר ""מיקירי ירושלים " מאת יוסף זונדל וסרמן

פעם נסע הרב יוסף זונדל בעגלה בחברת עגלון יהודי  .בדרך עברו בשדה השייך לגוי  ובו ערימת שחת קצורה נחה בלב השדה .

עצר בעל העגלה בסוסו הסתכל ימינה ושמאלה וראה שאין אי/ בסביבה  ואמר לרבי יוסף זונדל :

ישב כאן אדוני על המשמר להשגיח אם אין רואים ואני אקח משם שחת לסוסי .

שתק רבי יוסף זונדל.

ירד בעל העגלה עם שק גדול  ובא אצל ערימת השחת,נטל מלוא החופן ומילא בו את השק והחל מביאה אל העגלה .

פתאום התחיל רבי יוסף זונדל קורא בקול :

רואים! רואים !

העגלון נבהל ,שמט את שק השחת מידיו קפץ על העגלה דפק בבהילות בסוס ונסע .

בנסיעתו הסתכל לצדדיים לראות מי הם אלו שראו אותם  ונדהם לראות שאין נפש חיה  בסביבה.

התחיל מוכיח את הרב יוסף זונדל

יפה מאוד אדוני כיחשת לאיש מישראל".

חלילה נעלב הרב יוסף זונדל " " מה פיתאום כיחשתי?אמרתי לך את האמת היה מי שראה אותך.

. "הרי  אין אף אחד מסביב" צעק העגלון "אז למה צעקת שרואים ?"

מלמעלה " הצביע יוסף זונדל את השמיים " מלמעלה רואים " …



אבי תנועת המוסר


הרב יוסף זונדל סלנט וישראל סלנטר הצעיר.

אילולא יצר יוסף זונדל מסלנט את  תורת המוסר הייתה החסידות  חס ושלום משתלטת על  כל חלקה טובה בישראל .

יוסף זונדל וסרמן

 בחייו הוא נחשב במי שהיה  כל כלו התגלמות מוחשית של תורת מוסר מיוחדת במינה שאותה היה מעביר בעל פה בלבד .  . היה ידוע כמחולל מעשי צדקה בסתר וכמי שמעדיף להתפלל ולשוחח עם האל בשדות .

אך למרות שלא כתב כמעט דבר בנושא הוא הפך להיות יוצרה ומחוללה של זרם עצום חשיבות ביהדות "תנועת המוסר "  ונחשב כאביהם הרוחני של כל בעלי המוסר היהודיים  בדוגמה ובמופת האישי שלו.

 וזאת הודות למפגש כמעט מקרי שלו עם תלמיד ישיבה בן 14.   

בעיר סלנט נפגש יוסף זונדל עם תלמיד צעיר ומוכשר    בשם ישראל ליפקין תלמידו של רב העיר צבי הירש ברוידא שהתרשם ממנו מאוד,ניתן לאמר הוקסם ממנו ממש,למרות שיוסף זונדל היה אדם נחבא אל הכלים   והיה מרבה ללכת בעיקבותיו .


 יום אחד הלך בעקבותיו ישראל בעת שזונדל נדד בשדות ולפי המסופר יוסף זונדל הפנה אליו  אז את פניו וכאשר ראה שהצעיר הולך בעקבותיו אמר לו את המילים האלו "ישראל ישראל ! למד מוסר ותהיה ירא שמיים ! ". המילים האלו השאירו חותם בל ימחה על ישראל ליפקין סלנטר ושינו את חייו . בעקבותיהן   חל בו שבר רעיוני שבעקבותיו  קיבל מפיו ומהתנהגותו את אורח החיים של טהרה פרישות וחסידות . לעתיד תיאר ישראל סלנטר את רבו כ"הסולם מוצב ארצה טורד ברעיוני המסחר לבקש טרפו כדרך בעלי הבתים אשר מחייתם כבר לפניהם וראשו מגיע השמיימה בטרדה גדולה מידי לחיי נפשו . כל הוא וכינה אותו כ"אור עולם אשר האיר לו את עולמו ופתח לו שערי תורה ואמת  וטען "לפי השערתי לא מצאתי עובד ה' כמוהו " וכאשר שאלוהו איך היו הלימודים אצל רבו אמר "יצקתי מים על ידי רבי הרב יוסף זונדל מירושלים ועד כה לא הגעתי לקרסוליו ". ופעם אחת  אמר :

אילולא רבי זונדל הייתי נהפך להיות ל"משכיל מתבולל וכל ימי חיי עלי להכיר תודה למורי ורבי רבי יוסף זונדל שהיצילני. ". 


 מהשיחות ושקיים  ישראל סלנטר עם יוסף זונדל מסלנט  ומהרעיונות שקיבל ממנו הוא פיתח  את שיטת" תורת המוסר שרובה היה  עיבוד עיוני  שיטתי המבוסס על דבריו ומעשיו ודרכי התנהגותו של הרב יוסף זונדל ובכתביה מופיעים אירועים וסיפורים מחייו כדוגמאות מופת שמוסברות  לתלמידים ברוח רעיונות התנועה. . ומתורה שיטתית זאת הקים ישראל סלנטר  את תנועת המוסר.שהפכה לגורם מרכזי בחיי המתנגדים בליטא מאז ואילך .

תנועה זאת קראה לתיקון המידות המוסריות לחשבון נפש ולהעמקת מושגי יראת השמיים . חידושה היה בהנחתה היסודית כי תיקונו המוסרי של האדם אינו מובן  מאליו וחייב כל אדם להתחנך ולהשתלם  ולעסוק כל חייו במוסר  לעסוק בביקורת עצמית בלתי פוסקת  ולצלול לתהומות עצמו כל חייו עד שיהפוך לאיש מוסר מושלם כפי שהיה יוסף זונדל מסלנט .

 (אנשי תנועת המוסר אולי לא יאהבו לשמוע את זה אבל מערכת היחסים בין יוסף זונדל מסלנט ובין תלמידו ישראל מסלנטר מזכירה  יותר מכל דוגמה היסטורית  אחרת  את מערכת היחסים בין ישו הנוצרי ותלמידיו פטרוס ובעיקר פאולוס ,שעל סמך דמותו של ישו  כפי שהבינו אותה יצרו תנועה ודת שלמה ,שככל הנראה שלא עלתה כלל על דעתו של ישו עצמו שלא השאיר אחריו שום ספר כתוב .כפי שקרה גם עם יוסף זונדל מסלנט שגם הוא לא חשב כלל ליצור תנועה שלמה מרעיונותיו) .  

 אחריו חתנו  הרב שמואל סלנט היה  הרב הראשי  המפורסם  של האשכנזים בירושלים   במשך כ70 שנה שיא עולמי של כל הזמנים  באורך זמן מנהיגות שאין לו תקדים   או המשך חוזר ובוודאי בעיר מסוכסכת ומלאה מאבקים פנימיים  כמו ירושלים.


במידה רבה יש לראות ברעיונות של תנועה זאת כמקדימים את הרעיונות של האסכולה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד שבהחלט ייתכן ששמע עליהם ואולי גם הושפע מהם.

תנועת המוסר   גרמה להתחדשות רוחנית ביהדות ליטה והביאה לעצירת התפשטות החסידות שהתפשטה כאש שורפת כל בעולם המתנגדי ( שאמנם הושפעה מתנועת המוסר כפי שתנועת המוסר הושפעה מהחסידות )  . בהשראתה קמו מאות רבנים וחכמים דגולים והיא פשוטו כמשמעו שינתה  והדריכה את חייהם של מאות   אלפים בעולם היהודי שהחלו לפעול פי כלל ההתנהגות שאותם קבע הסוחר הנחבא אל הכלים .  אמנם היא מעולם לא הפכה לתנועה המונית כמוה חסידות בגלל הקושי הרב הכרוך בה. והיא נשארה יותר תנועה של אנשי האליטה בישיבות .

  וכיום תורת המוסר מיסודם  של יוסף זונדל מסלנט וישראל סלנטר   דומיננטית בעולם הישיבות החרדי שאי אפשר להבין את הנלמד בו בלי להבין את תורת המוסר ..

 אולם יוסף זונדל מסלנט לא ראה דבר  מכל זה. בעוד התנועה שקמה בהשראתו  והוא שימש לה כדמות המופת עשתה גלים בליטא הוא קם ונסע לארץ ישראל הרחוקה.  .עד כמה היה מודע שם להתפתחות של תנועת המוסר היא שאלה שהתשובה לה אינה ברורה.

 המסע לארץ ישראל

בהיותו בן  52  עזב  יוסף זונדל מסלנט את עיירתו  על מנת לעלות לארץ ישראל עם אישתו שתי בנותיו ובנו הקטן  ולהצטרף לבחירי תלמידיו של הגר"א שבירושלים.ואם כי הדרכים היו משובשות  ומלאות בגיסות וחיילים בגלל מלחמה בין מצרים  ותורכיה לא נרתע מפני התלאות שבדרך ומהמצב המדיני המסובך והמסוכן. והאנדרלמוסיה כללית ששררה אז בארץ ישראל . הוא החליט להתיישב בארץ ישיבת קבע

על פי המסורת המשפחתית הוא החליט לעשות זאת למרות שהיה במצב כלכלי דחוק וללא כסף מזומן והחליט שיחיה בירושלים גם חיי עוני ודחק על חשבון עשר אצבעותיו ולא יחיה מן ה"חלוקה" ולא ישא שום מינוי ושררה בשכר . לפני שיצא הפציר בחתנו המוכשר הרב  שמואל סלנט שיעלה גם הוא עם משפחתו ביחד איתם לארץ ישראל..  שמואל סלנט לא ניאות אז אבל המסופר שיוסף זונדל מסלנט אמר לו בעת הפרידה "מובטחני שניפגש שוב כולנו וברוב. " ודבריו אלו התקיימו. אחרי שנתיים חטף שמואל סלנט מחלת ריאות והרופאים פקדו עליו בתקיפות שעל מנת להציל את חייו עליו  לשנות את מקום מושבו לאיזור חם . ויעצו לו להתיישב באיטליה

.שמואל סלנט החליט לעבור לארץ ישראל שם ישב כבר חותנו עלה לשם והתיישב ליד  בית חותנו בחורבה בירושלים וחי וניהל משם את הקהילה בעיר במשך קרוב ל- 70- שנה.  .  

בארץ הקודש

יוסף זונדל מסלנט  היגיע לירושלים עם ידידו .רבי  רבי מאיר שלום הכהן מקרליץ גם הוא רב ידוע ששימש את חיים מוולוז'ין  גדול תלמידי הגר"א . מאיר שלום הכהן מת בתוך זמן קצר ממגפה . יוסף זונדל מסלנט לעומתו    חי בירושלים  עוד  קרוב לשלושים שנה ובכל התקופה הזאת שימש כאחד ממנהיגי הקהילה.  . 

בבואו מצא רבי יוסף זונדל ישוב יהודי סובל ומדוכא שבור ורצוץ מהצרות הרבות שנחתו עליו בזה אחרי זה ,רעידת האדמה ומהחורבן בצפת התנפלויות הערבים והדרוזים הביזה והשוד והמלחמות על הארץ בין התורכים והמצרים.  . בהגיעו לירושלים התיישב בדירה  אפלה קטנה  של חדר אחד "בחצר רבי יהודה החסיד " ששם בנו לעתיד את בית הכנסת"בית יעקב"   שבבנייתו  המלאה לא זכה לראות .הוא לא הסכים לקבל על עצמו משרת רבנות למרות הפצרות רבות והתפרנס ממסחר זעיר .


 היום ידוע לנו שלפני צאתו  מונה יוסף זונדל  מסלנט  בידי הארגון החשאי "רוזני ארץ ישראל בוילנה " למורה הוראה ראשי בירושלים ולמעשה לתפקיד מנהיג של הקהילה וכנציגו  של הארגון בירושלים.  .

מיד עם הגעתו הוא וידידו התקבלו מיד כל מנהיגות הכולל על תקן של "גדולי תורה " או ראשי ישיבות תואר שלא היה ידוע קודם לכן בכולל הירושלמי .

הרב שמואל סלנט.חתנו ויורשו של יוסף זונדל מסלנט.

על פי המסורת המשפחתית הוא הסכים לכך ממש מחוסר ברירה ורק זמנית "עד שיבוא רב גדול ממנו בהוראה ". ולאחר שלוש שנים כשבא לירושלים חתנו שמואל סלנט מסר לו את המינוי הזה.. אך לאמיתו של דבר נראה שיוסף זונדל מסלנט המשיך להחזיק במינויו כאחד ממנהיגיה הבכירים של העדה  כל ימי חייו עד מותו ב-1866.   וכל ימיו היו פונים אליו בשאלות הלכה גם מבני העדה הספרדית ועדות וקהילות אחרות . הוא  ונודע בזהירותו שלא לנהוג בחומרה יתירה בפסיקותיו שלא לגרום נזק מיותר לממון של ישראל.

הוא הובל בידי הקהילה כמלאך מושיע ומיד עם בואו השתקע בכל הלהט וההתלהבות בבנייתה ופיתוחה של עיר הקודש. ניחם את הסובלים ,עודד את המיואשים ,אירגן את העדה לחטיבה מלוכדת .החל ליצור קשרים עם גורמי חוץ ויצר "כתובת" לעדה האשכנזית בירושלים למען לא יהיו מופקרים וחסרי ישע כמקודם. האשכנזים ראו בו את מנהיגם והוא ייצג אותם ביפני השלטונות התורכיים אם כי הסמכות הרשמית בקהילה נשארה בידי הרב הראשי הספרדי.


תקנה החתומה בידי יוסף זונדל מסלנט.

בשנת תר"ז ייסד יוסף זונדל מסלנט  את החברה "אור-תורה " למשמרות בלילה בבתי המדרש מנחם ציון .והיה ממייסדי תלמוד התורה "עץ החיים". וביחד עם זאב וולפנזון נטל חלק ביסוד בית החולים היהודי הראשון בירושלים  "ביקור חולים " והיה ממיסדי החברא קדישה האשכנזית של ירושלים . אך התרחק מן הכבוד ומן הגבאות ואחרי שהשקיע הרבה עמל ועבודה שחורה ביצירת מוסד או מפעל ציבורי שהיה כבר מוכשר להמשיך להתקיים בלעדיו היה משאיר את תואר הגבאות לאחרים.

 באגדות מתואר יוסף זונדל כאיש שלום שאין שני לו  מצד שני מסופר שעסק כרבות בענייני ציבור ועם כל ענוותנותו ידע גם להיות תקיף בשעות הצורך. כשראה בכך חובה לטובת הכלל או לכבוד שמיים וניהל את ענייני הציבור בירושלים בהרמוניה מלאה עם חותנו שמואל סלנט ועם הרב ישעיהו ברדקי .וכפי שזה מתואר : "עשה שלום בין הגדולים ומתקרב לקטנים והמוני העם " .

 .אך  נראה שהמציאות בעניין הייתה שונה במקצת.

יוסף זונדל מסלנט נגד ישעיהו ברדקי

 יוסף זונדל מסלנט ככל הנראה  היה  מעין "מנהיג  מוצנח"  שנשלח בידי הארגון החשאי " רוזני ארץ ישראל בוילנה" שניהל את ענייני הישוב הפרושי בירושלים  כדי להשקיט את המחלקות הפנימיות בין המחנות השונים בישוב שמנהיגיהם התגלו כאנשים בינוניים למדי. .

כאשר היגיע יוסף זונדל לירושלים הוא מצא  שהקהילה הפרושית הקטנה  בירושלים הייתה מפורדת לשני מחנות מסוכסכים  סיעת "החורבה " ברשות רבי שלמה זלמן צורף אבי משפחת סלומון בארץ ששאף להפוך את ה"חורבה " המקום שנרכש שנים רבות ליפני כן בידי  מנהיג  ראשוני העולים האשכנזיים בירושלים,רבי יהודה החסיד ,  למרכז הישוב ולבנות בו בית כנסת גדול .( שאמנם נבנה לבסוף בידי זאב וולפנזון והפך לבית הכנסת  "בית יעקב " בית הכנסת המפורסם ביותר של ירושלים וארץ ישראל שכיום משוחזר מחדש לאחר חובנו במלחמת העצמאות). .   

 ובין סיעת "החצר"  ברשות הרב ישעיהו ברדקי  שהיה חתנו של תלמיד הגר"א ומנהיג קהילת יהודי צפת המנוח   ישראל משקלוב שקנה חצר  בירושלים וייסד בה בית מדרש לתורה ותפילה בשם "סוכת שלום ". ושאף שמקום זה ולא אחר יהיה מרכז הישוב . .

 אין להגיד שהרב זונדל הצליח במיוחד או בכלל  במשימה  של השכנת שלום בין הניצים . . .

 על פי המחקרים החדשים  של הד"ר מורגנשטרן מתברר. שהוא היה רחוק מלהיות איש של שלום ולמעשה היה מסוכסך קשות  עם שותפו להנהגה הרב  ישעיהו ברדקי.

 ברדקי היה גם "ויקיל "  סגן הקונסול  היהודי של אוסטריה ורוסיה בירושלים  האוסטרי בארץ ישראל ודהיינו האחראי " על יהודים נתיני רוסיה ואוסטריה  בארץ הקודש..

 נגד ברדקי הושמעו האשמות שונות בעיתונות של התקופה שאולי היה להם בסיס במציאות  ומקורם היה  רבי שלמה זלמן צורף ממנהיגי העדה  שאמנם  היה רחוק מאוד מלהיות אובייקטיבי בעניין ..   הוא היה קודמו של ברדקי בתפקיד ה"ויקיל " של  העדה האשכנזית וסולק בהשפעתו של הבנקאי  ההולנדי צבי הירש  לעהרן האחראי לאיסוף  כספי "החלוקה" עבור הישוב  בארץ ישראל  שנחשב בעיני הקונסולים הזרים  בארץ ישראל  ל"נשיא הקהילות היהודיות בארץ הקודש " תואר שאמנם היה לו בסיס חזק במציאות,  מתפקיד זה.  רש"ז המופתע השתולל ושפך את זעמו על סגן הקונסול הרוסי ביפו וזה בתגובה הביא למאסרו  ושוחרר רק בגלל התערבות ברדקי עצמו.  לאחר ששוחר החליט רש"ז לא לעבור על העלבון בשתיקה .הוא החל באיסוף חתימות של בני העדה האשכנזית והספרדית  נגד מינויו של ברדקי על פניו. ואסף 80 חתימות של בני הכולל במחאה על בחירתו השרירותית של ברדקי עלפניו  .גם ראשי העדה הספרדית שעמדו בראש העדה היהודית כולה עמדו לצידו של ראש"ז והצהירו חגיגית כי ראש"ז ולא ברדקי הוא האיש שנבחר לתפקיד הויקויל באופן לגיטימי מפי שהוא מונה ישירות בידי הקהילה שאותה הוא אמור לייצג בפני השלטונות הספרדים  ( ולא בידי גביר יהודי בהולנד שמעולם לא ביקר בארץ ישראל כפי שהיה עם ברדקי ) ופירסמו כתב הגנה על ראש"ז כאדם אמין וישר דרך והרעיפו שבחים על ועליו.

 אך  כל זה היה לשווא. ברדקי נשאר הויקיל ולכאורה מנהיג הקהילה.  

יש 'קונסול בישראל

 היה ידוע היטב שהאיש שמינה את ברדקי ראש אירגון פקוא"מ צבי הירש לעהרן  , לא העריך את אישיותו של ברדקי  ובעצמו חשב כי אינו ראוי להיות מנהיג . הוא בחר בו רק כרע במיעוטו  ומצא שוב ושוב שאינו יכול לסמוך עליו.

הוא לא רווה נחת מיכולותיו  של ברדקי  אך לא הייתה לו חלופה אחרת

.ברדקי התעמת שוב ושוב עם עמיתיו בהנהגה שבזו לו כנראה כדי לחפות על בדידותו הסיעתית.

 כאמור   נגד ברדקי הושמעו האשמות שונות בעיתונות של התקופה שאולי היה להם בסיס במציאות  האשימו את ברדקי   שהוא השתלט על הנהגת הכולל מתוך ניצול תפקידו כסגן הקונסול תפקיד שאותו קיבל בדרכים נכלוליות ועקמומיות  של שוחד.

  סופר שהוא  העניק שוחד לקונסול הרוסי כדי שיורשה להחזיק לעצמו "קוואס "  מעין שומר ראש  לבוש בתלבושת רשמית ובידו מוט ארוך וגולת כסף בראשו. ברדקי השתמש בקוואס כדי שילך לפניו  ויכריז בכל מקום  על בואו ומעמדו של ברדקי כ"ויקיל " . והחזקת הפקיד הזה עלתה הון תועפות לכולל הפרושי ( אלף גרוש )  ולא לברדקי עצמו כמובן שלא הוציא עליו גרוש מכספו האישי..

 נטען שברדקי ושומר הראש שלו  מפעילים "משטר של טרור " בקהילה מתנכלים ומכים מידי יום אנשים שלא נשאו חן בעיניהם דהיינו את אנשי הקבוצה המתנגדת אנשי "החורבה "  ולא היה מי שהעז לעמוד  כנגדם ו"אין מי שיעמוד בפרץ".  .

ברדקי הסביר את ההוצאות האלו בטענה שהודות לכך הערבים שהיו מרבים להציק ליהודים ולבזותם מרגישים כי "יש קונסול בישראל"  וכי ה"אבו אל בורניטא "( בני עדת האשכנזים –חובשי כובע אירופאי ) אינם הפקר.

בנוסף לכך היו לו קשרים הדוקים בתוקף תפקידיו עם הקונסול הבריטי עם הקהילה אנגליקנית בעיר וגם עם המיסיונרים שמתוך הכרת תודה על טיפולם המסור של רופאיהם בבני משפחתו הקפיד  להתייחס אליהם יחס זהיר ומתון בהשוואה לזה של עמיתיו בהנהגה ובראשם יוסף זונדל מסלנט. .הפרושים נזקקו אז לשירותי הרפואה של המיסיונרים שהיו לעיתים קרובות בבחינת הצלת נפשות של ממש ( בסופו של דבר הקימו הפרושים בהנהגתו של זאב וולפנזון את בית החולים היהודי הראשון של ירושלים "ביקור חולים " כדי ששוב לא יזקקו לשירותי המיסיונרים ) . וברדקי במיוחד נודע ביחסו המתון והאוהד למיסיונרים..

הטענות האלו באו מחוגיו של רבי שלמה זלמן צורף שאכן אין לראות בו עד אובייקטיבי כלל לגבי ברדקי. . אולם לצידו מתנגדו העיקרי של ברדקי  היה יוסף זונדל מסלנט. שבמאבק שלו כנגד ברדקי לא היה שום אינטרס אישי כמו במקרה של המאבק של שלמה זלמן צורף . 

 על פי עדותו של הבנקאי  להערן ראש אירגון פקוע"ם  השניים היו מסוכסכים כל כך  עד  שיוסף זונדל איש השלום  הענו נשבע  שלא ישב  יותר  בחדר אחד עם ברדקי .

יוסף זונדל מסלנט היה החתום על מכתב שנשלח למשה מונטיפיורי שבו התבקש להעביר את כל כספי הכולל לידיו של רבי דוד טעבלי הירשל ברלינר ולא לידיו של ישעיהו ברדקי שאינו נאמן עליהם .

 לעהרן דרש אז מהנהגת "רוזני ארץ ישראל "  בוילנה לסלק  מהרכב ההנהגה הנוכחית את יוסף זונדל מסלנט על מנת להביא  בכך ליתר שלום ושלוה בין המסוכסכים . אך הצעתו  ככל הנראה התקבלה בהתעלמות . ידוע לנו שלעיתים קרובות נהג יוסף זונדל מסלנט עם כל היותו אחד מן המנהיגים הרשמיים הממונים על הכולל הפרושי    לשתף פעולה עם קבוצה אופוזיציונית של דיינים  בבית הדין הפרושי שכללה גם את חתנו הרב אורי שבתי בן חיים  ושלושת "הרבנים הצדיקים" לבית לעווי שהיו אופוזיציה תקיפה וקיצונית בדעותיה החרדיות כנגד ממוני הכולל ובראשם ברדקי .וסביר להניח שהדבר עורר כנגדו עוינות קשה בין עמיתיו בהנהגה.   

אבל כשהיגיע לארץ משה מגיד ריבלין והתמנה למנהיג העדה הקפיד להרחיק מהנהגה את יוסף זונדל מסלנט שהיה לו עימות אישי ממושך עם ברדקי ואת רש"ז סלומון איש נמרץ ופעיל אבל מסוכסך גם הוא עם ברדקי..

ד"ר  אריה מורגנשטרן מסביר  : ,ניתן להסביר את מאבקו של ר' זונדל בר' ישעיה ברדקי בחוסר האמינות של האחרון. הרי לעהרן בעצמו טוען במכתביו שדוקא ברדקי איננו טיפוס אמין, וכמה פעמים הוא מאיים עליו כי יפסיק את הקשר אתו ( כמו בפרשת קשריו עם  המסיון בפרשת מערכת  היחסים המעורערת  בין ברדקי ואלמנתו של ר' ישראל משקלוב ועוד פרשיות-) כך שהאינפורמציה החדשה שיש לנו על ר' זונדל מעצימה לדעתי דוקא את דמותו.

אך עם כל פעילותו הרבה למען הציבור היה נמנע להיהנות אף בפרוטה מכספי הציבור או ממוסדות צדקה והתפרנס בדוחק מעסק של עשיית חומץ ומכירתו שנוהל בידי אישתו והסתפק בחדר של דירה רעועה ואפלה בחצר החורבה (חדר שלאחר מותו הפך לבית הועד של כולל וילנה)  ליד דירה דומה של חתנו  הרב שמואל סלנט אם כי שניהם בהחלט יכלו להרשות לעצמם עם רק רצו בכך  דירות גדולות ומרווחות יותר בכספי הציבור .  . .  .

בדירה קטנה ואפלה זאת  חיו הוא ואישתו בדוחק בעוני ובסבל של דחקות מן ההלוואות והקפות ונגישות לפורעים כמסופר באחד ממכתביו.  

רוב ימיו ולילותיו היה שוהה בבית המדרש "מנחם ציון " בחורבה ושם למד ולימד אחרים. האציל מרוחו הטהורה מדרכי המוסר ותיקוני המידות על כל הישוב

יוסף זונדל מסלנט רצה כל כך בבניין ירושלים עד שהתייחס באופן חיובי להשתתפות גויים בבניין ירושלים ."הוא היה מן המעודדים את צעירי ירושלים  לבניין העיר והארץ .חיבתו לישוב הייתה כה גדולה עד שהיה מטייל בהרי ירושלים ובוכה על שממותם ,והיה אומר שהוא שמח לראות גם בבנייניהם של הגויים ובלבד שתיבנה העיר" .


יוסף זונדל מסלנט  נפטר בשנת. ב-1866 שנת תרכ"ו במגיפת החולירע . הוא היה בן שמונים שנה ושלושים ושלושה ימים .

 לפני מותו דרש שלא יספידוהו ושיעשו בגופו באופן סמלי את ארבע מיתות ביתה דין ושלא יכתבו שום תארים על מצבתו.


קינת הסםד של יוסף ספיר על יוסף זונדל מסלנט

על קברו כתבו לפי דרישתו רק את המילים הללו  

פ"נ ( פה נקבר ) ר' יוסף זונדל ב"ר רבי בנימין ביניש מסלאנט גלב"ע ג' למר חשון תרכ"ו.

הר" ( רבי ) הוסף  רק בהוראת חתנו הרב שמואל סלנט .

אחרי מותו של יוסף זונדל מסלנט אמרו שעם הסתלקותו הסתלקה גם הענווה מהעולם .ובענתנותו היה מופת לדור .

את מקומו כמורה הוראה ולמעשה כמנהיג העדה  הפרושית תפס חתנו  הרב שמואל סלנט שניהל את חיי העדה במשך עשרות רבות של שנים וסיפור חייו הוא  כמו שאומרים כבר סיפור אחר לגמרי  אם כי מפורסם באותה המידה." תרומתו של ר' יוסף זונדל מסלנט, מענקי הרוח של יהדות ליטא במאה התשע-עשרה, להתפתחות היישוב היהודי בארץ היא עצומה:


  ראשית, בדוגמא האישית שנתן כאשר עלה לארץ ישראל עלה לארץ ישראל עם אשתו וילדיו בתקופת שפל נוראה ליישוב היהודי לאחר חורבן הגליל בשנת 1837 . הרעש בגליל ומותם של למעלה מ-2000 יהודים במהלכו היו לא רק אסון אנושי וכלכלי נורא, אלא גם אירוע בעל משמעות תיאולוגית ממדרגה ראשונה. האסון נתפס על-ידי כמה מגדולי הדור כעונש כנגד העולים "בחומה" לארץ-ישראל, שעברו לדעתם על "שלש השבועות" וכהתרסה בוטה נגד הגאון מוילנה בעצמו שבשמו עלו תלמידיו ארצה והביאו עליהם כביכול את האסון. עלייתו של גדול בתורה כר' זונדל מסלנט , מבכירי תלמידיו של ר' חיים מוולוז'ין ,דווקא לעת כזאת, היה בה משום הבעת אימון  בשליחות המשיחית של הגר"א ותלמידיו לקרוב הגאולה באמצעות יישוב ארץ ישראל  ובניין ירושלים, למרות המציאות ההיסטורית האכזרית.


לעליית ר' זונדל מסלנט היתה גם השפעה מייצבת מרגיעה ומחזקת בעשר השנים הקשות שעברו על ירושלים בשנים 1848-1838 . אין ספק ששהותו בירושלים ותחת הנהגתו הרוחנית נמנעה קריסתו של היישוב היהודי הירושלמי. ר' זונדל לא התבודד בבית המדרש עם הגעתו לעיר. הוא היה מעורב בכל תחומי העשייה . הוא שימש כ"מורה הוראה" ראשי בכולל הפרושים, לצד כהונתו כאחד הממונים הפעילים של הכולל ואחד מגזברי בניין חצר "החורבה" ובית הכנסת הגדול "בית יעקב" . במשך כ-30 שנה היה מראשי העושים והדוחפים לבניין העיר ולהרחבת מוסדות התורה והחסד, ואת שמו הטוב בליטא ניצלו "רוזני וילנה" והשדר"ים הירושלמים להשגת תמיכה כלכלית ביישוב ובעיקר לגיוס כספים למפעלי הבנייה של הכולל הפרושי, בשנים שלא היו קלות מבחינה כלכלית גם עבור יהודי ליטא ורוסיה בעצמם. 


הסיפור כי ר' זונדל מסלנט היה מטייל בהרי ירושלים, בוכה על שיממותם ושמח לראות את הבנייה החדשה של הגויים, כפי שאמר, " כי גם כך נבנית ירושלים", היא אמירה נחרצת ומדהימה

שאין למצוא כמותה אצל גדולי תורה בדרגתו ומעמדו בכל הדורות. מנהגו להקיף את חומות ירושלים ולספור את הבתים שבתוכה על בסיס הכתוב: " סובו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה " (תהלים מ"ח ), מהווה הצהרה  עם משמעות פוליטית וחינוכית מאין כמוה.  לא לחינם חגגו את חנוכת בית הכנסת הגדול ב"חורבה"ביום כ"ח אלול תרכ"ד(1864) יחד עם ציון יום הולדתו ה-80 של ר' יוסף זונדל מסלנט שייצג יותר מכל את

האידאל המשיחי של קרוב הגאולה בדרך מעשית עם גדלות בתורה ובמוסר . לא לחינם מייחסים לר' יוסף זונדל  את האמירה כי אם נצליח לעלות להר הבית ולהקריב עליו קרבן רק פעם אחת , בוא תבוא הגאולה. אמירה זו שמרה על המתח המשיחי בקרב יהודי ירושלים שעלו אליה תוך הקרבה רבה מכל קצוות תבל, בתקווה ואמונה חזקה בעתידה הטוב. ואכן בימי חייו לא זכה ר' זונדל לקבל את פני המשיח אבל זכה לראות במו עיניו כיצד הפכו יהודי ירושלים לרוב בקרב תושבי העיר, תופעה שלא היה לה אח ורע מאז חורבן הארץ. ר' יוסף זונדל מסלנט היה אישיות חד-פעמית ומופלאה שתרמה רבות להחדרת תחושת הבטחון  והאמונה בצידקת דרכם של העולים לארץ למרות הנסיונות ותנאי החיים הקשים שנתקלו בהם. בכך הוא תרם להתבססות היישוב היהודי בירושלים ולגידולו במאה התשע-עשרה."

נספח :

יוסף זונדל מסלנט בספרות העברית




יוסף זונדל מסלנט וחתנו שמואל מסלנט הם שני הרבנים המפורסמים ביותר בשל ירושלים במאה ה-19. אולי בכל הדורות. אין שום רב  ארץ ישראלי אחר מאז האר"י שנכתבו כל כך הרבה סיפורים ומעשיות על חייו ופעולותיו כמו השניים האלו . .בברור  הם השאירו רושם עצום על הדמיון העממי . .

אמנם שניהם היו שונים באופן קוטבי ומדהים : ליוסף זונדל מסלנט הייתה נטייה ברורה למיסטיקה  והסיפורים עליו מזכירים לעיתים עד להדהים סיפורים על צדיק חסידי בעוד ששמואל סלנט היה איש השכל והרציונליות וסיפוריו יותר מכל רב אחר שבמקורותינו מזכירים סיפורי בלשים. אבל השניים האלו שהם כל כך שונים זה מזה נשארו עד היום  הדמויות המוכרות ביותר של ירושלים הפרושית במאה ה-19 עבור אלפים שחייהם משמשים להם מקור השראה עד עצם  היום הזה. .

סבי יוסף זונדל ווסרמן כינס מבחר גדול של סיפורים מהם בידיוניים בעליל על יוסף  זונדל מסלנט ( כמו הסיפור כיצד הוא דובב עשיר גדול מת באמצעות "שם " ששם תחת לשונו כדי לגלות מקום אוצר שהטמין ליורשיו )המשורר יעקב רימון חיבר עליו שיר מעניין. וכך עשה הסופר יצחק יעקב ילין  בסיפור " ר' זונדל מסלנט נושא פח מים ברחוב …"בספרו"אבותינו " שתיאר מעשה טוב שאותו עושה יוסף זונדל מלנט בסתר לאישה זקנה שמסתיים בצורה לא צפויה לחלוטין.

אולם כמדומה שהיצירה הספרותית החשובה ביותר שפורסמה עליו עד כה  היא " בבוקרה של שבת אחת אצל ר' זונדיל סלנטר ואישתו החולה בירושלים שנמצאת בספר של  שמואל בן ארצי " " "נוברדוק  : סיפורים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2007) . ספר זה מתאר את עולמה של ישיבה של תנועת המוסר באירופה .וכנספח לסיפור חוזר בן ארצי אל מייסד התנועה יוסף זונדל מסלנט ,מביא לפנינו את הרהוריו וחשבון הנפש שלו  בירושלים בזמן שהוא סועד את אישתו החולה רבקה.ונזכר במפגש ההיסטורי שלו עם ישראל ליפקין הצעיר אותו מפגש שהביא להקמתה של תנועת המוסר . הסיפור ,שהוא בחלקו לחלוטין פרי המצאתו של בן ארצי ואינו מבוסס על אחד הסיפורים הקיימים מביא בעמקות רבה  את אישיותו של יוסף זונדל  לפני הקוראים כאדם המתלבט וסובל ומאמין דמות מופת לתנועת המוסר שקמה בעקבותיו ושאותה הביא בן ארצי כמעט לראשונה בספרות היפה. .

מצער הדבר רק שבן ארצי שבבירור חקר היטב את הנושא שגה בתאריך הגעתו של יוסף זונדל לארץ וקובע אותו כ"ה בכסלו תקצ"ח.מאחר שזה מה שמצא במקורותיו . אולם כיום הודות למחקרים חדשים יותר אנו יודעים שזה היה בדיוק שנה מאוחר יותר..  



 "רואים רואים 

גלוי הקץ….



"כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ "

( דניאל י"ב ט)

פעם אחת נתוועדו רבי יוסף זונדל ונכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים במקום אחד שבעיירת סילץ ,שבה נולד הגר"א זצ"ל. והייתה שעת רצון מלפניהם ,עד שעמדו כל אותו היום וכל אותו הלילה והיו עוסקים בסתומות שבסםר דניאל.

היו הדברים מתבררים ומתלבנים לפניהם והייתה דעתם בדוחה עליהם שהיו מדמים לגלות סוף סוף את כל סודות  הקץ האמיתי ,אותה השעה נתנמנם רבי יוסף-זונדל וראה בחלומו שדלת חדר הייחוד שלהם נפתחת מעליה ודמות אדם נכנסת ,עוברת על פניו ומציצה עליו בתרעומת יתרה.

כיוון שהקיץ סיפר הדברים לחברו.

ואמר לו יעקב משה מסלונים :

לא היה זה אלא זקני הגר"א זצ"ל שאין דעתו נוחה ממעשינו זה!".

למחר נתפרדה החבילה וכל אחד הלך למקומו .

אשר בן ישראל בתוך :מיקירי ירושלים " מאת יוסף  זונדל וסרמן .



שושלת היחס של יוסף זונדל מסלנט.שירטט יוסף זונדל וסרמן.

  רשימת הדורות

מבוסס על "רשימת היחס :140 שנה בירושלים -8 דורות מצאצאי הגאון הצדיק רבי יוסף זונדל סלנט זצ"ל תקצ"ח-תשל"ח.

סידר יוסף זונדל וסרמן ,אביב תשל"ח .

תודה לגנאלוג חיים פרידמן על תרומתו בהרחבת הרשימה הגנאלוגית הזאת.

הדור הראשון

דוד זכריה המכונה רבי מענדלין . אב בית דין קודש של האראדישץ . +שם אשתו אינו ידוע.. מוצאו לפניו אינו ידוע

הדור השני

 אורי  ( או "אור " ) שרגא פייבוש  ( או וויבוש או פיוויש  ) אשכנזי אב בית דין וילנה  . תלמיד של המהר"ם  רבי מאיר  מלובלין .היה מן האשכנזים הראשונים הידועים בשמם שעלו לארץ ישראל ו לשם עלה בעקבות פרעות של חמילינצקי בליטא כיהן כמה שנים כנשיא הקהילה היהודית הקטנה בירושלים בשנת ת"ח ( 1648 )  או ת"י –תי"ג ( 1650-1653) נחשב לרב מובהק ופוסק גדול.

מסופר עליו בספר "אור חדש"  של רבי חיים בוכנר שנדפס באמסטרדם בשנת תל"א שדרש כך בקהילת הקודש וילנה (בספר רשום "וינה"  אבל זוהי טעות דפוס ) את ספר הזוהר:,לקרב את הגאולה דרושים שלושה דברים:צום ,קול ממון, צריכים יום צום על חורבן העם והארץ,מחוייבים להשמיע קול תפילה ורחמים ויחד עם זה דורשת הגאולה גם ממון . ורבי אורי שרגא פייבוש סיים כך :

שלושה דברים אלו צום ,קול ממון עולים בגימטריה מספר ת"ח ורק כשימלאו בני ישראל את שלושה דברים אלה ישובו איש אל אחוזתו …

שם אישתו אינו ידוע. אבל ייתכן שהיה לאה. בירושלים היה פייבוש  חתן נשיא הקהילה הירושלמית לפניו  הרב הרב ישעיהו  לוי סג"ל ההרב ישעיהו לוי סג"ל הורוביץ   ( 1558-1630)  לשעבר אב בית דין וראש ישיבה של פרנקפורט  המוכר בכינויו השל"ה .על שם ספרו "שני לוחות הברית".

וזה אומר אולי שצאצאיו הם גם צאצאי משפחת הורוביץ ששולת היוחסין שלהם מגיעה לספרד במאה ה-11 

  שמות אחיו :יצחק רב בית דין קודש סעמיאטיש .

דוד אב בית דין קודש יאנוב.

ואחותם הצדקת רויזא "שהיו לה בנים גאונים "..

הדור השלישי

רבי דוד חסיד


הדור הרביעי

זונדל חזן בעיירה סלנט


הדור החמישי


בנימין בייניש ( או ביינוש )  בנו של זונדל  מסלנט ..חזן בסלנט . שם אישתו פעסע


 אהרון שם אישתו אולי לאה

 ופיבוש. שם אישתו אולי גיטקה.

קרוב  משפחה שהיה נכד נוסף של הרב פיבוש היה הרב גרשון ווילנר משקלוב


עוד צאצאים של שרגא אור פייבוש


יוסף זונדל בן יצחק מבירז  מחבר הספר "זיר יצחק" ענינים הרבה בשיטות עמוקות … בכללי דרבנן ושו"ת ואיזה דרושים /   ווילנא : יהודה ליב מ"ץ, תרל"ו.  http://www.discountseforim.com/Custom-Reprint-


.  אב בית הדין" של יאנאוה נין ונכד לרב אורי שרגא פייבוש אשכנזי 


שלמה אהרן זליג בן יואל   מחבר  ספר כרם שלמה :   [חדושים על סוגיות בפלפול.תר"א 1841



הרב דוד טעבלי מבראד אב בית דין קודש ליססא


רפאל נתן נטע רבינוביץ ,1835-1888.   מחבר  ספר דקדוקי סופרים :   כולל נוסחאות וגירסאות הנמצאות בתלמוד כתב יד משנת ק"ג לאלף השישי המונח בעיר מינכען… עם הגהות דברי סופרים, כולל נוסחאות מכתבי יד נוספים.

הדור השישי 

הרב יוסף זונדל מסלנט הפה השלישי של  הגאון מוילנה "  1786-1866)    גדול  תלמידיהם של חיים מוולוז'ין ורבי עקיבא אייגר הרב הראשי בירושלים מייסד  תנועת המוסר ותנועת חובבי ציון חותנו של הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט שנשא לאישה את ביתו טויבה תלמידיו היו ישראל סלנטר שמואל סלנט רבה של ירושלים במשך כשבעים שנה ,ונתן פרידלנדר המטיף הראשון של חיבת ציון .

שם אישתו הראשונה ואם ילדיו  רבקה בת גירש (בן שמואל) (  נולד 1762) ואישתו טויבה (1766-1815) נולדה ב1791.

שם אישתו השנייה עימה התחתן בירושלים   רחל. ממשפחת זאקס -חלוץ .

נולד ראש השנה תקמ"ו  1786 לפי המסורת , ב- 1781לפי  שני מפקדים  שנערכו בליטא.

 על פי מפקד מונטיפיורי ב1839 נולד ב-1791 וזה אינו סביר.

עלה לארץ ישראל בשנת 1839  


הדור השביעי


המצבה של הניה ביתו של יוסף זונדל מסלנט.

הניה (העניא גינעשע ) ( נולדה 1818- הניה – ד' חשוון תרכ"ו – 24.10.1865  )   ביתו של יוסף זונדל נישאה לרבי אורי שבתי בן רבי חיים ד"ץ ( דיין צדק  נולד ב-1800 או ב-1801 ]: יליד אושמינע  אסמינה , עלה   בתקצ"ב או בתקצ"ג דיין בבית הדין הפרושי הראשון בירושלים של שמואל סלנט  ,גבאי וממיסדי התלמוד תורה והישיבה ב"חורבה" .מהרבנים הגדולים של העדה וחתום עם רבני ירושלים על תעודות שונות . היא נפטרה יום אחרי אביה  גם כן ממחלת החולירע..

אחיותיה :טויבה ( נולדה – 6.10.1869 1816)  נישאה לרב שמואל סלנט .בנם  היחיד בייניש סלנט.

צביה  ( נולדה – 29.01.1861-1824) אשת הרב נטע נטקין נכד הגאון מחבר "השאגת אריה ".ושד"ר של מוסדות שונים בישוב לארה"ב ולאירופה.   נפטרה בגיל 37 – התקשתה ללדת היתה לה לידת מלקחיים הוולד מת והיא נפטרה יום לאחר מכן.


המצבה של צביה ביתו של יוסף זונדל מסלנט.

בנו יהודה אריה ליב ( נולד 1830 )  מראשוני סוחרי האתרוגים של ארץ ישראל ביחד עם אחיינו בייניש סלנט    וממיסדי השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים  נחלת שבעה  ממייסדי האגודה "פתח תקווה"  להתיישבות ביריחו שלא בוצעה לבסוף .מעסקני ירושלים ובוניה . אשתו חנה גליקע

הדור השמיני

בנימין ביניש סלנט בנם של הרב שמואל וטויבה מראשוני סוחרי האתרוגים בארץ ישראל וממיסדי שכונת "נחלת שבעה".

חיים סלנט בנם של הניה ואורי שבתי נולד ב-1852  משגיח על הכשרות בבית המטבחים העירוני אישתו חנה באשה לבית מנדלמן .

אחיו רבי אברהם הסופר שבתי לס היה סופר כולל וילנה .

יוסף זונדל סלנט סוחר באתרוגי ארץ ישראל בארה"ב.

הבת נחמה פייגה נישאה לשמואל מוני זילברמן לימים אחד מראשי העדה.


הדור התשיעי

נחמה פייגה סלנט בתם של חיים סלנט והניה  נישאה לאליהו צבי וסרמן

:משה זילברמן בן שמואל מוני זילברמן ונחמה פייגה



הדור העשירי 

אסתר זילברמן בת  משה זילברמן ואישתו הראשונה הניה

הסופר והמחנך  יוסף זונדל וסרמן בן נחמה פייגה ואליהו צבי וסרמן  נישא לחנה טריינה בת אליהו לנדא ואסתר זילברמן

הדור ה-11

צבי אשד אישתו רחל בלנק אחיו משה אשד ממגלי דרך בורמה


הדור ה12 

אלי אשד בלש תרבות צאצא לרב יוסף זונדל מסלנט משני ענפים שונים במשפחתו .



מיכתב למשה מונטיפיורי .חתום בידי יוסף זונדל מסלנט.


ראו גם

יוסף זונדל מסלנט בויקיפדיה

יוסף זונדל מסלנט בויקישיבה

ביוגרפיה באנגלית של יוסף זונדל מסלנט

עץ המשפחה של יוסף זונדל מסלנט

 פרטים על יוסף זונדל מסלנט  



מכתב של אורח אצל זונדל מסלנט


הנכד בנימין ביניש סלנט


סיפורים על יוסף זונדל מסלנט



 ספרים על יוסף זונדל מסלנט

 שמואל,רוזנפלד       ר' ישראל סלנטר :   חייו, פעולותיו ותלמידיו ורשה : תושיה, תרע"א [1910

אליעזר ריבלין  הצדיק ר' יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו : כולל… תולדות הצדיק… כתביו… כתבי הגר"א מווילנא והגר"ח מוואלוזין… / נאסף ונערך, ויצא לאור על ידי אליעזר ריבלין …בעזרת יוסף זונדל סלאנט…בן בנו של הצדיק ירושלים 1927. ובו פירסם לראשונה גם כמה מחידושי

תורתו של יוסף זונדל שמצא בין כתביו .

 מהדורה שנייה ניו יורק הוצאת אליעזר ריבלין  1964. מהדורה שלישית :. יו"ל מחדש עם הרבה תיקונים, ובהוספת… רשימה שנמצאה בין כתבי הצרי"ז – ’פתוחות וסתומות, וחסרת ויתירות על נביאים ע"פ דעת רבינו הגר"א, ירושלים הוצאת בני המחבר ,1983. מהדורה רביעית יוצא לאור ערוך מחדש בהשוואה לכתבי היד ובהוספות רבות —    ירושלים : [חמו"ל], תשנ"ג


פרומקין, אריה ליב   ספר תולדות חכמי ירושלם :   משנת ה"א ר"ן … עד ה"א תר"ל … /   ירושלם : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"צ.


נתן נטע סלאנט ספר  זכרון רבינו שמואל סלאנט :שהי’ שבעים שנה ראש הרבנים בעיה"ק ירושלים … /י … נתן נטע סלאנט ניו יארק : דפוס האחים הורוויץ, תר"ף. כולל חומר על יוסף זונדל מסלנט .  פורסם על ידי נינו של יוסף זונדל  הטקסט ביידיש ובאנגלית עמודה מול עמודה

 הרב יהודה ליב מימון שרי המאה :   רשומות וזכרונות –חלק שני    ירושלים :    מוסד הרב קוק על ידי הוצאת ספרים אחיאסף,1942. מהדורה שנייה עם  תיקונים ם ותוספות 1944. מהדורה שלישית 1951. מהדורה רביעית 1956.( ששת הכרכים במהדורה של שלושה כרכים )  מהדורה חמישית 1961. מהד’ ז’ עם תיקונים והוספות 1965.


יצא שוב ב1990 בשם "שרי המאה :רשומות על גדולי ישראל " בשישה כרכים. כולל כמה פרקים על יוסף זונדל מסלנט.

 הרב יהודה ליב מימון למען ציון לא אחשה :   פרקי זכרונות על הציונות.    ירושלים :   מוסד הרב קוק,  1944 ושוב ב- 1954  

כץ, דב    תנועת המוסר :   תולדותיה, אישיה ושיטותיה :כרך ראשון תל אביב :   ביתן הספר 1946.יצא לאור בחמישה כרכים.   
. מהדורה אחרונה עד כה יצאה לאור ב-1996.  יצא לאור ב-1970 כקלטת שמע . תורגם גם לאנגלית. כולל חמישה פרקים בחלק הראשון על יוסף זונדל מסלאנט אבי תנועת המוסר

דוד תדהר " הרב יוסף זונדל מסלאנט " האנציקלופדיה לחלוציה הישוב ובוניו  כרך א' הוצאת ספרית ראשונים , 1947 ,ע' 284


Menahem Gershon  Glenn,   Israel Salanter : religious-ethical thinker New York : Bloch, 1953

מהדורה שנייה: 

Brooklyn, N.Y. : Yashar Books, 2005.

 , יעקב רמון , ויוסף זונדל וסרמן ירושלים העתיקה :   לקט ספורים, אגדות ותאורי חיים /    (תל-אביב) :   המכון לאיסוף סיפורי א"י ואגדותיה,   (תשי"ח)158 ) ע' 141-149.  

 הרב י.ל.מיימון זכר  צדיק לברכה :רשומים וזכרונות . הוצאת הצופה תשי"ט .

‫, יצחק יעקב ילין,1885-1964. "ר' זונדל מסלנט נושא פח מים ברחוב …" בתוך .   אבותינו :   פרקי -היסטוריה והווי, דמויות וסיפורים מחיי בוני הישוב הראשונים /   ירושלים : מוסד הרב קוק, (תשכ"ו). סיפור על יוסף זונדל מסלנט



יעקב . גליס "רבי יוסף זונדל מסלנט " בתוך .מגדולי ירושלים ספרית ראשונים, תשכ"ז ע' לה-נא


יוסף זונדל וסרמן" הגרי"ז מסלנט " בתוך  מיקירי ירושלים :דמויות מתלמידי הגר"א מוילנא, ותלמידי הראי"ה קוק ואחרים הוצאת מסלול 1973 סיפורים קטנים על יוסף זונדל מסלנט . ע' 161-180.

, עמנואל  אטקס   ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר /   דיסרטציה — האוניברסיטה העברית בירושלים. [ירושלים : חמו"ל, תשל"ה]

 יעקב ברמן,    רבי ישראל סלנטר ובני דורו /    ירושלים :   [חמו"ל],   תשל"ד [1974

נחמה חן     רבי ישראל סלנטר /    ירושלים :   מוסד הרי"ם לוין,   תשל"ט 1979

ספר חסדי אליהו : חידושים וביאורים על מסכת אבות / מכבוד רבינו … אליהו מווילנא ; נערך ונסדר מנאי נחמיה בלאאמו"ר ר' ירוחם פישל פעפער כולל בסופו פרקי דאברהם עמ"ס אבות מאת אברהם בן שלמה זלמן מווילנא אחי הגר"א  וכן אגרת הגר"א. וכמה כללים קצרים בחכמת האמת מהגר"א זצ"ל מכתבי הרב יוסף זונדל מסלנט ז"ל כולל צילום שער מהדורת שקלוב תקס"ד. ביאורי הגר"א הם ביאור הגר"א על פי דפוס שקלוב תקס"ד .וחידושי הגר"א הם ליקוטים מספרי הגר"א בהם מבוארים עניינים ממסכת אבות.

  נדפס על פי הספר "מרכבת אליהו על מסכת אבות עם שינויים והוספות .ניו יורק . : מכון הגר"א, תשנ"א.

    HillelI  Goldberg, Israel Salanter : the ethics and theology of an early psychologist of the unconscious —    New York : Ktav, c1982.

עמנואל אטקס    ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר /   ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב..מהדורה ב' מתוקנת 1984 . תורגם לאנגלית כ: Rabbi Israel Salanter and the Mussar movement :seeking the Torah of truth

Philadelphia : Jewish Publication Society, 1993
א.א. גרשוני "רבי ישראל מסלנט זצ"ל –תקופתו ופעליו :מאה שנה לפטירתו ( תרנמ"ג –תשמ"ג ) " מבוע ליצירה דתיח בספרות ,בחברה ובמחשבה ". קובץ י"ח תשמ"ג-ד כולל פרטים על קשרים עם יוסף זונדל מסלנט .

 Shimon  Finkelman,   The story of Reb Yisrael Salanter :   the legendary founder of the mussar movement /    Brooklyn :   Mesorah Publications,   1986

גץ . מה טוב "רואים רואים "בתוך " מעשיהם של צדיקים : ספורי-פלאות על חז"ל וגדולי התורה והחסידות, מסדרים לפי סדר פרשיות התורה /    :חלק א-ספר בראשית הוצאת המסורה תשמ"ו ,1986  ע' 64-66 . כולל איור .

גץ  מה טוב "בזכות קרובים רחוקים "בתוך "מעשיהם של צדיקים חלק שלישי ספר ויקרא" תשמ"ו  ע' 313-315.

משה בן צבי ""העשיר הקמצן שהשתכנע לתרום " מעשי אבותינו: על פרשיות השבוע :   מעשיהם הטובים של גדולי הדורות מתאמים לפרשיות תורתנו הקדושה-שמות ע' 126-128 בני-ברק :   הפצה: ספרייתי,   תשנ"ט, 1999

משה בן צבי "מן השמיים רואים הכל " ע'" מעשי אבותינו: על פרשיות השבוע :   מעשיהם הטובים של גדולי הדורות מתאמים לפרשיות תורתנו הקדושה-שמות ע' 147-148. .

משה בן צבי "מיהו קרוב רחוק " מעשי אבותינו: על פרשיות השבוע :   מעשיהם הטובים של גדולי הדורות מתאמים לפרשיות תורתנו הקדושה-במדבר ע'11-13. בני-ברק :   הפצה: ספרייתי,   תשנ"ט, 1999

משה בן צבי  "התיחסויותיו של יוסף זונדל מסלנט לממון ובטחונו בה' "מעשי אבותינו: על פרשיות השבוע :   מעשיהם הטובים של גדולי הדורות מתאמים לפרשיות תורתנו הקדושה-במדבר ע' 149-152. בני-ברק :   הפצה: ספרייתי,   תשנ"ט, 1999

 שמואל בן ארצי "בבוקרה של שבת אחת אצל ר' זונדיל סלנטר ואישתו החולה בירושלים "מבוע :ליצירה דתית בספרות בחברה ובמחשבה " קובץ  כ' תשמ"ו-תשמ"ז ע' 41-67 . ושוב  בתוך "נוברדוק  : סיפורים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2007)



ש  נועם   רבי ישראל סלנטר :   תולדות חייו ופעלו /   ירושלים : עיצובית, תשמ"ח. ע' 25-44 עוסקים ביוסף זונדל מסלנט


רבי ישראל סלנטר  ציורים מ.הלר. .חוברת מספר 35 בהוצאת אור עולם. חוברת בסדרה של סיפורי רבנים ידועים. כוללת סיפורים על המפגש בין  ישראל סלנטר ויוסף זונדל מסלנו.

ש. נועם .  רבי שמואל סלנט :מסכת חייו המופלאה של "רבה של ירושלים"… ירושלים, תשמ"ט, [1989. ע' 36-11 עוסקים ביוסף זונדל מסלנט.




 ג. קצנלנבוגן  "יוסף זונדל מסלנט " גדולי ירושלים וחכמיה :   מסכת חייהם המופלאה של גדולי האומה שחיו בירושלים   כרך א' /    ירושלים :   ישיבת הוד יוסף,   תשנ"ג- ע' 94-112. עמודים 174-191 עוסקים בשמואל מסלנט

שמואל סלנט ספר תורת רבינו שמואל סלאנט :הכולל תשובות, פסקים וחידושים / מאת … רבינו שמואל סלאנט … ; י. כרך א. אורח חיים, יורה דעה.  כרך ב. אבן העזר

כרך ג. חושן משפט, חדושי תורה — חדושי אביו – רבי צבי הירש סלנט — חידושי חותנו – רבי יוסף זונדל סלנטר./ . "ל ע"י … הרב ניסן אהרן טוקצינסקי  ירושלים : נ"א טוקצינסקי, תשנ"ח'1998


  ė    / Aušrelė-Kristina Pažėraitė     .Israel Salanter and Musar movement in Lithuania in the XIX c.. —    Kaunas : Vytauto Didžiojo universitetas, 2003   doctoral dissertation Human Sciences, History  Vytautas Magnus University, the Institute of Lithuanian History.

‫ מורגנשטרן, אריה,1937-   השיבה לירושלים :   חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה /   ירושלים : מרכז שלם, תשס"ז 2007.



יוסף זונדל מסלנט והעגלון


יוסף זונדל מסלנט שואב מים


יוסף זונדל מסווה את זהותו


קרוב רחוק :סיפור על יוסף, זונדל מסלנט



יוסף זונדל וישראל סלנטר



העיר סלנט


תנועת המוסר


חיים פרידמן על יוסף זונדל מסלנט


דמויות מהעיר סלנט


תנועת המוסר באנגלית




מצבת הקבר של נטע נטקין


צאצאי רבי יוסף זונדל מסלנט




המצבה של הרב יוסף זונגל סלנט על הר הזיתים.


הטרובדור ,משירי זמר נודד:הפזמון הזוכה באירוויזיון 1969 והזמר הנודד של נעמי שמר

ESC 1969 logo.png

לרגל תחרות  אירויזיון 2009  והפעם בעיר שאיש לפני 40 חמישים שנה לא היה מאמין שתחרות כזאת תתקיים בה אי פעם ,מוסקווה , צוות מבקרי  האתר דן  בכתבות שונות  בכמה פזמוני אירוויזיון נבחרים ומובחרים שמרכיבים את  המיטב ( המזערי זה נכון אבל עדיין קיים ) של התחרות במשך למעלה מחמישים שנותיה .

והפעם נדון בפיזמון הזוכה של הולנד באירווזיון 1969 ,"הטרובדור " של לני קור ,הפזמון האירוויזיוני היחיד אי פעם שהשתמש כבסיס במוזיקה של ימי הביניים. הזמרת שלו לני קור עברה בשלב מסויים לישראל התגיירה והפכה לקיבוצניקית ,ושרה גירסאות הולנדיות  לכמה שירים עבריים ידועים ואף נטלה חלק בשיר מחווה ידוע לישראל של זמרי הולנד בזמן מלחמת המפרץ.

ה"טרובדור " שבימים אלו מלאו 40 שנה להשמעותו הראשונה עדיין מיתמר  כענק בשדה קוצים כאחד מפזמוני האירויזיון היותר  מרשימים אי פעם .  




לרגל תחרות אירויזיון 2009 והפעם בעיר שאיש לפני 40 חמישים שנה לא היה מאמין שתחרות כזאת תתקיים בה אי פעם ,מוסקווה , צוות מבקרי האתר דן בכתבות שונות בכמה פזמוני אירוויזיון נבחרים ומובחרים שמרכיבים את המיטב ( המזערי זה נכון אבל עדיין קיים ) של התחרות במשך למעלה מחמישים שנותיה .
אמנם מזה שנים נשמעות טענות שהאירוויזיון היגיע לקיצו כתחרות שמעוררת איזה שהוא עניין מוזיקלי או מכל סוג , ואפילו אלו ששמרו את הגחלת בשנים האחרונות שהם בעיקר אנשי קהילת ההומואים וחובבי הטראש כבר לא מתעניינים בה
כמדומה שרק מדינות מזרח אירופה שהצטרפו לאירוויזיון שזה מקרוב הן היחידות שעוד לא נמאס להן ממנו ומהטראש המזוקק שהפך לסמלו.
ייתכן ,אבל פה ושם בין הררי הזבל היו מספר פזמונים שעדיין מסוגלים לעורר עניין ולא רק בגלל המוזיקה אלא גם בגלל מילותיהם ודברים נוספים הקשורים בפזמון ובמבצעיו.
אלא שיכולה להיות בעיה בדיון על פזמונים אלו מכיוון שרובם המוחלט נכתבו בשפות זרות שאינן  ידועות לצוות האתר .

אנחנו מסתמכים על תרגום לאנגלית שאינו בהכרך או בכלל נאמן למקור ולאמיתו של דבר ידוע שבגרסאות הזרות היוצרים דווקא נוטים לשנות את השיר בשביל הקהל הזר ותוצאה היא כמעט תמיד גרועה יותר מהמקור שאינו פיסגת היצירה בעצמו.
כך שהתנצלותנו למחברי השיר המקוריים ולדוברי השפה המקוריות על כך שאנחנו עוסקים בתרגום ולא במקור.

ואם זאת ההנחה שלנו היא שהמילים באנגלית הן  אחרי הכול אלו שמוכרות ברוב העולם .



הטרובדור : הגירסה ההולנדית


Lyrics by: David Hartsema

Music by: Lenny Kuhr

Hij zat zo boordevol muziek
Hij zong voor groot en klein publiek
Hij maakte blij melancholiek
De troubadour

Voor ridders in de Hoge Zaal
Zong hij in stoere, sterke taal
Een lang en bloederig verhaal
De troubadour

Maar ook het werkvolk uit de schuur
Hoorde zijn lied vol avontuur
Hoorde bij 't nacht'lijk keukenvuur
De troubadour, de troubadour

En in de herberg van de stad
Zong hij een drinklied op 't nat
Voor wie nog staan kon en wie zat
De troubadour, de troubadour

La lalala lala lajlala lajlala…
La lala lajlala la…
La lalala lala lajlala lajlala…
La lala lajlala la…

Hij zong in kloosters stil zijn lied
Van een mirakel dat geschiedt
Ook als geen mens het wonder ziet
De troubadour

Van vrouwen in fluweel of grijs
Zong hij de harten van de wijs
Zijn liefdeslied ging mee op reis
De troubadour

Hij zong voor boeren op 't land
Een kerelslied van eigen hand
Hij was van elke rang en stand
De troubadour, de troubadour

Zo zong hij heel zijn leven lang
Zijn eigen lied, zijn eigen zang
Toch gaat de dood gewoon zijn gang
De troubadour, de troubadour

Toen werd het stil, het lied was uit
Enkel wat modder tot besluit
Maar wie getroost werd door zijn lied
Vergeet hem niet

Want hij zat zo boordevol muziek
Hij zong voor groot en klein publiek
Hij maakte blij melancholiek
De troubadour

Oh oh… la lalala lala lajlala lajlala…
La lala lajlala la…
La lalala lala lajlala lajlala…
La lala lajlala la…

Oh… ala lalala lala lajlala lajlala…
La lala lajlala la…
Ala lalala lala lajlala lajlala…
La lala lajlala la…
Ala ho ho ho…


הטרובדור:הגירסה האנגלית

Lyrics by: David Hartsema

Music by: Lenny Kuhr


The troubadour
He was bursting with music
He sang for large and small public
He changed happiness to melancholy
The troubadour

For knights in the Knight's Hall
He sang in tough, strong language
A long and bloody story
The troubadour

But also the workmen in the barn
Heard his song full of adventure
Heard nearby the nightly kitchenfire
The troubadour, the troubadour

And in the inn of the city
He sang a drinking song on the dampness
For those who could still stand and those who sat
The troubadour, the troubadour

La lalala lala lailala lailala…
La lala lailala la…
La lalala lala lailala lailala…
La lala lailala la…

He silently sung his song in monestries
About a miracle that occurs
Even if nobody sees the wonder
The troubadour

Women dressed in velvet or grey
Whose hearts he sang into confusion
His love song was brought along on trips
The troubadour

He sang for farmers on the land
A fellow song he wrote himself
He was from all walks of life
The troubadour, the troubadour

Like this he sang his whole life long
His own song, his own singing
But still death just goes its way
The troubadour, the troubadour

Then it went quiet, the song was ended
Only some mud in conclusion
But those who were comforted by his song
Don't forget him

Because he was bursting with music
He sang for large and small public
He changed happiness to melancholy
The troubadour

Oh oh… la lalala lala lailala lailala…
La lala lailala la…
La lalala lala lailala lailala…
La lala lailala la…

Oh… ala lalala lala lailala lailala…
La lala lailala la…
Ala lalala lala lailala lailala…
La lala lailala la…
Ala ho ho ho…



הטרובדור של לני קור


הפזמון הנבחר מהמיטב של האירוויזיון הוא הפזמון הזוכה של אירוויזיון 1969   שירה  של נציגת הולנד לני קור  "הטרובדור" . ובימים אלו מלאו 40 שנה לזכייתו.
באותו אירוויזיון בפעם היחידה בתולדות התחרות זכו ארבעה פזמונים שונים שזכו כולם למספר נקודות שווה.וכך ביחד עם הולנד זכו גם בריטניה צרפת וספרד. כתוצאה מכך היה צורך לשנות את חוקי האירוויזיון כדי שדבר כזה לא יקרה שוב ויהיה זוכה ברור.
לעניות דעתי בדיעבד ברור ש"הטרובדור" עולה על כל השאר.מבחינה מילולית ומוזיקלית כמו ענק בין חגבים.
נכון באירוויזיון זאת  אף פעם לא סיבה מספיק טובה כדי לזכות.
( באותו האירוויזיון הושמע גם השיר "פרימה בלרינה "  שייצג את גרמניה  שהיגיע למקום התשיעי שבו עסקנו במאמר הקודם בסדרה זאת )

הזמרת הצעירה לני קור שהייתה רק בת 19 גם הלחינה את הפזמון שהוא יוצא דופן בכל תולדות האירוויזיון .והפגינה בשירה איכויות קוליות ובשלות מוסיקלית מדהימה לזמרת צעירה כל כך.




"הטרובדור " כתוב ומושר בצורת בלדה עממית מימי הביניים פשוטה לכאורה אך אפקטיבית מאוד. הפזמון עוסק ביוצר ובזמר הנודד של שירים אלו .הטרובדור . הטרובדור שר עבור כולם בטירות של אבירים שירי גבורה מלאי דם ושירי יין במסבאות שירים על ניסים עבור נזירים ושיר אהבה לנשים הוא שר מנגן ונוגע בלבבות של כולם אנשים עניים ועשירים מאחר שהוא יודע להתאים את עצמו לרצון כל הלקוחות מכל הסוגים. ולבסוף מת .
אך הוא לא ישכח. הם זוכרים אותו כי הוא ידע להפוך עצב לשימחה. ואושר למלנכוליה.
הפזמון הוא "ארס פואטיקה" זמר על הזימרה . הגיבור הוא זמר ומן הסתם יש בו אלגוריה על הזמרת עצמה ומה שהיא עושה לפרנסתה גם בעידן המודרני וזה לא השתנה כלל מאז ימי הביניים, היא שרה לכולם את אשר הם רוצים לשמוע.
ואם נרצה אולי יש כאן התייחסות מרומזת לאירוויזיון שאותו רואים כולם עשירים ועניים בזמן שהזמרת מנעימה לכולם. והטרובדור אהוב על הכל כי הוא יודע להגיע אל לב כולם גם אם בדרכים ובצורות שונות.


המוזיקה אולי בפעם היחידה בתולדות האירוויזיון הייתה מבוססת על מוזיקה של ימי הביניים. עד כמה היא מצליחה בכך את זה יקבעו מומחים, אבל לאוזן הלא מאומנת כמו שלי ומן הסתם רוב מאזיני הפזמון,  השיר נשמע כמו פזמון אמיתי של ימי הביניים והיא אכן מצליחה ליצור רושם ברור של עידן רחוק כאילו השיר אכן הושר בימי הביניים. .
והוא עורר בי סקרנות לשמוע עוד משירי טרובדורים מהתקופה ההיא.

טרובדור וזמר נודד

מעניין להשוות את "הטרובדור" עם שירה הוותיק יותר של נעמי שמר "זמר נודד"
אחד נשא פניו אל הזהב, הזהב
אחד נשא פניו אל הזהב הטוב
אחר מצא ילדונת שתאהב, תאהב
אחר מצא ילדונת שתאהב אותו.
שני הפזמונים עוסקים בנושא אחד הזמר הנודד בדרכים ושר ומוותר על חיי משפחה ופרנסה קבועה ובטוחה למען קריירה של זמר ושכרו האמיתי הוא מן הסתם אהדת הקהל .
וכפי ששמר מנסחת זאת :
איני רוצה לי בית עם שדה, שדה
איני רוצה לי בית עם שדה ירוק
כי כל שכרי קולכם אשר עונה, עונה
כי כל שכרי קולכם אשר עונה בשחוק
ואבוי לו לזמר הנודד שאינו זוכה לתגובות חיוביות מקהלו שכן הן עיקר שכרו.
קולי ישיר, קולי ישיר,
אבל אתם לו הד
הללו הללויה הללו
אבוי לשיר, אבוי לשיר,
אם אין לו, אין לו הד
הללו הללויה הללו
לעניות דעתי בשיר הזה יש מטאפורה מצויינת וחזקה מאוד לחייו וגורלו של האמן והיוצר . חייו בניגוד לאלו של אנשים רגילים אינם מבוססים על קשרים עם בני משפחה אלא על אינטראקציה חיובית או שלילית עם הקהל ואין לו קיום בלי תגובות הקהל. אנשים רגילים יראו בחיים כאלו בחסרי שמחה אמיתית מאחר שלזמר וליוצר הנודד אין בני משפחה שיתמכו בו במסעו וכאשר ימות ימות בודד ועני לכאורה.
אבל לא באמת ,בני משפחתו האמיתיים של היוצר הם אלפי הנמענים של יצירותיו והם אלו שילוו אותו אל קברו.

לאחר האירוביזיון לני קור שרה את השיר גם באנגלית צרפתית ספרדית איטלקית וגרמנית.ומאז הקליטה כמה גרסאות חדשות של השיר שנשאר אחד מפזמוניה המפורסמים ביותר. הושמעו גירסאות של זמרים אחרים שלו בספרד בצרפת בפורטוגל בצ'ילה בפרגואי בפינלנד באסטוניה ובפולין .
לני קור המשיכה לזמר בהולנד ובצרפת שם זכתה להצלחה גדולה יותר מבארצה .
בשנות השבעים התחתנה לני קור עם ישראלי בשם גדעון ביאליסטוק והתגיירה ובמשך כעשור חיה בישראל בקיבוץ .לבסוף היא התגרשה וחזרה להולנד , אך שני בנותיה, שרון ודפנה , נשארו בישראל.והיא נותרה אחת מהתומכות הנלהבות של ישראל בהולנד.

ב-1991 נטלה לני קור חלק בשיר מחווה מיוחד של זמרי הולנד למען ישראל המופצצת במלחמת המפרץ הראשונה פזמון שאורגן בידי הבמאי רלף עינבר.

הפזמון הנדיר מסוגו זכה לתגובה חמה בישראל וכמה אמנים ישראלים הקליטו פזמון תודה .
מצער לחשוב שהיום ספק רב אם תהיה איזו קבוצת אמנים מחו"ל שתבצע פזמון כזה למען ישראל המופצצת.
לני קור ממשיכה לשמור על הקשר עם ישראל ובשלב מסויים הקליט הגרסה הולנדית של שיר של אסתר עופרים שירת הנודד ועד כמה שידוע לי היא זוכת האיר וזיון היחידה שיצרה קאבר לפזמון ישראלי .


לני קור שרה גרסה הולנדית  נדירה של שיר ישראלי שלא היה באירוביזיון  "שיר הנודד " .ומעניין ללמוד משהו על הפזמון הנ"ל.

שיר הנודד

ביצוע: אסתר עופרים
מילים: דוד שמעוני
לחן: עממי

מי יתנני עוף
ציפור כנף קטנה
בנדודי אינסוף
נפשי מה מתענה

מי יתנני עוף
ציפור כנף קטנה
אשר בקן הטוב
תחנה שאננה

אהה,כעוף נדוד
אנוג אני גם-כן
אך עת איעף מאוד
לנוח אין לי קן.

חיים מזר מבקר הפזמונים של האתר כותב :

אוטוביוגרפיה בשיר

מאת חיים מזר

שיר הנודד הוא אחד השירים המזוהים עם אסתר עופרים. השיר נכתב על ידי דוד שמעוני .שיר קצר עם מוטיבים אוטוביוגרפיים ואפשר להגדירו כאוטוביוגרפיה שירית. דוד שמעוני חי בין השנים 1886-1959. ב-1909 הוא עלה ארצה.שנה לאחר מכן ב-1910 נסע לגרמניה ללמוד וב-1921 חזר לארץ. זהו שיר של נדודים בחלקם פיזיים ובחלקם נפשיים. שיר קצר בן שלושה בתים ובכל בית ארבע שורות. הכותב מדמה את עצמו לציפור קטנה הנודדת רבות.הוא רוצה להיות כמוה, אבל היא לא מוצאת נחלה בשום מקום.כמו הציפור הקטנה גם הוא מרגיש את עצמו קטן ושברירי הנתון לחסדיהן של הרוחות.כל רצונו למצוא קן בו יוכל לנוח ולפרוק את משא נפשו המתענה וקן זה אינו בנמצא. השיר הוא תיאור תמציתי של אי השקט הנפשי המלווה אותו מזה זמן רב ומזור לא נמצא.השקט והנחלה הם ממנו והלאה.


מעניין ש"שיר הנודד "  מזכיר מאוד בתכניו את אלו של "הטרובדור " שלה ואולי זאת הסיבה שלני קור  נמשכה אליו.
אם כך היה יהיה מעניין לשמוע אותה שרה את הפזמון "זמר נודד" של נעמי שמר שעוסק גם הוא בנושאיו של הטרובדור..


ראו גם


הטרובדור ההיסטורי בויקיפדיה



הטרובדור הזוכה ההולנדי באירויזיון 1969

הטרובדור : גרסת האירויזיון 1969

הטרובדור גרסת 1999

הטרובדור גרסת 2009

הטרובדור בשפות שונות

הטרובדור גירסה דרמטית

הזמרת לני קור

לני קור מקבלת פרס ראשון באירוזיזיון

האתר של לני קור

אירוביזיון 1969

ארבעת הזוכים באירוויזיון 1969

שלום מהולנד קליפ שיר תמיכה בישראל במלחמת המפרץ הראשונה

נעים לדעת :שיר התגובה והתודה מישראל לשיר ההולנדי של לני קור וחבריה

לני קור מדברת על הטרובדור

חלק ב' של הראיון עם לני קור

פורום האירויזיון

זמר נודד של נעמי שמר הקליפ


קליפ שיר הנודד של אסתר עופרים

לני קור שרה בהולנדית את שיר הנודד של דוד שמעוני ואסתר עופרים

עוד רשימות על פזמוני האירוויזיון :

שקיעתה של הפרימה בלרינה : על הפזמון שייצג את גרמניה באירוויזיון 1969

אלוהים תהיה בן אדם :על השיר הישראלי באירוויזיון 1988



תולדות תורת הסוד: שלב הסיכום על פי יוסף דן



תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה " מאת יוסף דן בהוצאת מרכז זלמן שזר.תשס"ט . בשלושה כרכים.1240 עמודים.

ספר חדש יצא לאור בימים אלו ספר מקיף מעין כמוהו, למעשה המקיף ביותר אי פעם שנכתב בנושאו בידי מחבר יחיד : שלושה כרכים (!) על תולדות תורת הסוד העברית.
זהו הספר "תולדות תורת הסוד העברית :העת העתיקה" של פרופסור יוסף דן בהוצאת מרכז זלמן שזר.
לכתוב ספר מעין זה הוא יומרה גדולה מעין כמוה,מה גם שחקר המיסטיקה והאיזוטריקה ותורת הסוד העברית לדורותיה הוא הנושא הפופולארי המוכר והמבוקש ביותר בקרב הציבור הרחב המשכיל מבין כל מדעי היהדות.
וספר ענק זה הוא רק הפתיחה בפרויקט שאפתני מעין כמוהו.
פרופסור יוסף דן הודיע שהוא מקווה לכתוב לספר זה המשכים שיתארו את כל תולדות תורת הסוד לאורך הדורות עד לימינו כפי שגרשום שלום מורו מייסד המחקר בתחום הנחשב לגדול חוקרי היודאיקה של המאה העשרים מעולם לא עשה. ולמעשה איש לא עשה.
ניתן לראות שדן מבצע סיסטמיזציה ומציג סקירה היסטורית מקיפה של תולדות תורת הסוד מנקודת המבט של ההיסטוריון של הרעיונות ומנסה להגיד את המילה האחרונה לגבי כל מה שקיים וידוע כיום בתחום חקר הקבלה ותורת הסוד היהודית וגם לגבי מה שלא ידוע ואולי לא יהיה ידוע לעולם.

להלן רשימה ראשונה בסדרה על חוקרי וספרי תורת הסוד וקבלה  שונים .הסדרה תכלול גם כתבות על חוקרים כמו מייסד חקר הקבלה גרשום שלום וחוקרת הקבלה חביבה פדיה  ותכלול כמה מאמרים מקיפים  על  ספר היסוד של תורת המיסטיקה היהודית לדורותיה ,"ספר היצירה"  לאורך הדורות לרגל פירסום הפירוש המקיף ביותר הקיים   לספר היצירה של הגאון מוילנה.

ספר חדש יצא לאור בימים אלו ספר מקיף מעין כמוהו, למעשה המקיף ביותר אי פעם שנכתב בנושאו בידי מחבר יחיד : שלושה כרכים (!)  של 1240 עמודים סך הכל על תולדות תורת הסוד העברית.
זהו הספר "תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה " של פרופסור יוסף דן בהוצאת מרכז זלמן שזר.
לכתוב ספר מעין זה הוא יומרה גדולה מעין כמוה,מה גם שחקר המיסטיקה והאיזוטריקה ותורת הסוד העברית לדורותיה הוא הנושא הפופולארי המוכר והמבוקש ביותר בקרב הציבור הרחב המשכיל מבין כל מדעי היהדות.
וספר ענק זה הוא רק הפתיחה בפרויקט שאפתני מעין כמוהו.
פרופסור יוסף דן הודיע שהוא מקווה לכתוב לספר זה המשכים שיתארו את כל תולדות תורת הסוד לאורך הדורות עד לימינו כפי שגרשום שלום מורו מייסד המחקר בתחום הנחשב לגדול חוקרי היודאיקה של המאה העשרים מעולם לא עשה. ולמעשה איש לא עשה.
ניתן לראות שדן מבצע סיסטמיזציה ומציג סקירה היסטורית מקיפה של תולדות תורת הסוד מנקודת המבט של ההיסטוריון של הרעיונות ומנסה להגיד את המילה האחרונה לגבי כל מה שקיים וידוע כיום בתחום חקר הקבלה ותורת הסוד היהודית וגם לגבי מה שלא ידוע ואולי לא יהיה ידוע לעולם.
ותיאורטית זה בהחלט כבר אפשרי כיום בראשית המאה ה-21 במאחר שכפי שדן מציין מזה חמישים שנה לא נתגלו כלל ממצאים חשובים חדשים בתחום זה. לא מאז גילוי המגילות הגנוזות והכתבים הגנוסטיים בנאג' חמדי במצריים,ולחוקרים כיום אין מסמכים חדשים שעומדים לרשותם שלא עמדו לרשות גרשום שלום ועמיתיו לפני חמישים שנה.
כך שבראשית המאה העשרים ואחת היגיע הזמן לעצור להסתכל מסביב במבט מקיף ולא נקודתי כפי שעושים מרבית החוקרים בתחומים אלו שמעדיפים ( ובדרך כלל מסיבות טובות מאוד ) לעסוק בנושאים ספציפיים מאוד ולסקור את כל מה שידוע לנו כרגע בתחומים אלו ולנסות להגיע למסקנות סופיות נכון למצב הידוע לנו כרגע. .
אכן יומרה ענקית .

עם זאת עם יש מישהו שמסוגל כיום ליצור פרוייקט אדיר מימדים ומקיף כזה בנושאים מסובכים כל כך לאחר מותו של גרשון שלום פרופסור יוסף דן הוא כנראה האיש.


חתן פרס ישראל פרופסור דן הוא ביחד עם פרופסור משה אידל ככל הנראה חוקר הקבלה המפורסם והמוערך ביותר כיום. הוא חיבר ספרים רבים בנושא מחשבת ישראל וקבלה. עסק רבות בחקר חסידי אשכנז ובחקר המשיחיות.. והוא בעל הקתדרה על שם גרשום שלום באוניברסיטה העברית .וחיבר מאמרים רבים ומחקרים רבים על מורו גרשום שלום וחקר את תולדות מחקר הקבלה המודרני .

הוא גם חקר הן את הסיפור העברי בימי הביניים והן את הסיפור החסידי ואף עסק בביקורת ספרות יפה מודרנית. הוא חיבר ספר פופולארי על המחשבה האפוקליפטית בשם "אפוקליפסה אז ועכשיו "( משכל 2000) ספרו האחרון לפני הספר הנ"ל היה הלב והמעיין : מבחר חוויות מיסטיות, חזיונות וחלומות, מן העת העתיקה עד ימינו.( כתר 2005) אנתולוגיה של מבחר קטעים מיסטיים מהספרות העברית עבור הקורא המודרני .
דהיינו אדם רב תחומי בעל תחומי עניין מגוונים יותר מהמקובל בקרב חוקרי הקבלה האחרים.



בספר הענק עצמו עוסק דן בכרך הראשון בשורשיה של תורת הסוד בימי בית שני בספרים החיצוניים ובמגילות מדבר יהודה.ובהופעתם של המלאכים כישויות חשובות בספרות הסוד ,דבר שהם לא היו בספרות התנ"כית הקדומה. בראשיתה של הספרות האפוקליפטית שדנה בעתיד לבוא באחריתה ימים ובגיבוריה ובראשם חנוך שהפך בספרות זאת למלאך ראשי מטירון. דן ממשיך ומפרט בנושאי תורת הסוד ועד הכמה ניתן למצוא אותם בעולמם שלחז"ל ובמיוחד בסיפור המפורסם על הארבעה שנכנסו ל"פרדס" ושממנו יצא רק רבי עקיבא שפוי שנחשב לבסיס לכל תורת הסוד של ימי התנאים והאמוראים.

בכרך השני עוסק דן בנושאים של תורת הסוד בעולמם של חז"ל בנושאי מעשה בראשית ומעשה המרכבה,המשיחיות,מאגיה ודמונולוגיה בעולמם שלחז"ל מכאן הוא ממשיך לעסוק בספר המרכזי לעתיד בעיני הדורות הבאים ( אם כי בהחלט לא בזמן יצירתו) בספר היצירה משמעויותיו והתפתחותו . וזהו אחד הנושאים המעניינים ביותר בספר שכן בו יוצא דן כנגד דעות מקובלות רבות שלחוקרים כמו גרשום שלום ויהודה ליבס.
נושא מרכזי בספרו של דן הוא עולמם של"יורדי המרכבה " המיסטיקנים הראשונים שעליהם אנו יודעים בברור בעולם ההגות היהודית שהחלו לפעול בתקופה זאת של האמוראים . והוא ממשיך לפרט עליהם בכרך השלישי שמתאר בפירוט את הקוסמולוגיה של יורדי המרכבה ומנתח בפירוט את כתביהם כמו ספרות ההיכלות וספרים הקשורים אליהם כמו " " שיעור קומה ". הוא מסיים בפתח ימי הביניים עם חיבורים אפקוליפטיים משיחיים חשובים כמו ספר זרובבל שהיוו מצע לספרות ימי הביניים שבה יעסק דן בכרך המונומנטלי הבא בסדרה.

תורת הסוד על פי יוסף דן

בספרו דן מנסה קודם כל להגדיר מהי אותה תורת הסוד שלחקירתה הקדיש את כל חייו. יוסף דן רואה בתורת הסוד כמושג אותנטי ביהדות שפותח בקירבה בשלבים מאז המאה הראשונה לספירה.
הא מזכיר שלעומת זאת המושג המקביל כביכול מושג המיסטיקה אינו נמצא בעברית ולדעתו אין זהות בין תורת הסוד למיסטיקה .תורת הסוד היא תחום עיוני בעיקרו המבוסס על פרשנות של כתבים קדומים שניתן ללמדו ולדעתו ולנסח את המסר שהוא נושא אלא שמטעמים שונים דתיים וחברתיים קיימת נטייה לשמור אותו בסודו לעסוק בו בחוגים מצומצמים בלבד. המיסטיקה לעומת זאת שמבוססת על חוויות על טבעיות שאותן חווה אדם בקשר עם כוחות עליונים היא תחום שאמנם ניתן לדעתו בשלמות או באופן חלקי אך ההשגה בו חוויתית ועל לשונית ואי אפשר להביעה בצורה אנושית אלא בצורה חלקית ועקיפה ומרמזת בניגוד לתורת הסוד האזוטרית שניתן להביעה בשלמות אך יש לשמרה בסוד בקרב "המבינים " בלבד . בימינו כמובן תפיסה זאת השתנתה לחלוטין וכיום יש מגמה של קבוצות כמו "המכון לחקר הקבלה " להעביר את כל מה שידוע בתחום לקהל הרחב ביותר..
דן מדגיש שהיהדות דווקא בולטת, בהשוואה לנצרות ולאיסלאם, כדת שיש בה עיסוק רב מאוד בצדדים הנסתרים של המציאות, בנעשה בעולמות העליונים או במה שמכונה בתורת הסוד "מעשה בראשית" (תיאור תהליך הבריאה) ו"מעשה מרכבה" (תיאור ה"מרכיבים" השונים של האלוהות). "העיסוק בסודות האלוהות אליבא דן הוא חלק מרכזי ובלתי נפרד מן היהדות – החל מהנביא יחזקאל שמתאר את מראה האלוהים, ועד הקבלה של ימינו. ועוד הבחנה חשובה: תורת הסוד היהודית מזוהה בציבור לגמרי עם המונח "קבלה",
דן מבקש להדגיש שבעיניו הקבלה היא רק ענף מרכזי של תורת הסוד אבל אחד מני לא מעטים , שהחל להתפתח מן המאה ה-13 ומאז הוא אמנם הענף המרכזי. מה שאנחנו, החוקרים, מזהים כרעיונות חדשים של המקובלים, מבחינת המקובלים עצמם אלה רעיונות שלדבריהם התקבלו במסורת הדורות, דור מפי דור, ומכאן השם 'קבלה'. המאפיין העיקרי של התפיסה הזאת הוא השלכת המונח 'ספירות', שבתורת הסוד הקדומה התייחס למציאות הפיזית של העולם, אל האלוהות עצמה" – במובן של דרגות שונות בתוכה.

יוסף דן .צילום אייל יצהר.

אלא שדן החליט להתחיל את המסע שלו אל תולדות תורת הסוד היהודית לא מן התנ"ך ומספר יחזקאל , אלא מימי בית שני. הסיבה:. בכל ימי התנ"ך יש לנו נביאים שנמצאים בקשר ישיר עם אלוהים. ובמצב כזה אין מקום ואין צורך בתורת סוד. אתה לא צריך 'ללמוד' על האלוהות כשאתה נמצא בקשר ישיר איתה. תיאורי יחזקאל של מפגשיו עם האלוהות יכולים לכאורה להקביל לתיאור של 'יורדי מרכבה' מאות שנים מאוחר יותר , אבל הם אינם 'תורת סוד'. יחזקאל 'מדווח' לפני העם כולו על מה שראה בגילוי נבואי, הוא לא שומר זאת לקומץ תלמידים נבחרים.
לכן תורת הסוד היהודית מתחילה רק במקום שבו הסתיימה הנבואה דהיינו בראשית ימי בית שני לאחר הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי .ואגב אורחה דן פותח את הדיון שלו בתולדות תורת הסוד בשאלה המעניינת מדוע בעצם נפסקה הנבואה?
בהיסטוריה הדתית היהודית נשללה האפשרות של תקומת נביא כמלאכי לפני ימות המשיח ושום נביא מאז מלאכי ( שבעצם איננו יודעים אף מי היה ואם מלאכי אכן היה שמו זוהי פשוט מילה שמופיעה בטקסט ,ומבחינתנו הנביא שכתב את הספר הוא אנונימי לחלוטין ) לא הוכר יותר כמי ששמע ישירות את קול ה'
בבבא בתרה הושמעה למשל הקביעה "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ותינוקות ".
מבחינתנו זה אומר שנפסקה למעשה התקשורת הישירה פחות או יותר בין האל והאדם . חז"ל ראו מעתה את הנבואה כנחלת העבר האמונה על אפשרות התגלותה אל לפני בכירים כמו פסה מן העולם .
.מי שטען שיש לו קשר ישיר עם האל כמו המיסטיקנים התייחסו אליו בחשדנות גדולה .אמנם צצו כל מיני חכמים ומיסטיקנים שטענו לקשרים ישירים עם האלוהות אבל אלו תמיד היו בשוליים ולא במרכז החברה.
אין זה ברור לנו מדוע בעצם פסקה הנבואה לאחר חגי זכריה ומלאכי .הרי זאת תופעה חשובה שמוצגת בשתיקה ביכול כאילו הדבר ברור ומובן מאליו.אבל אין בו שום דבר מובן מאליו. האם ישבה ועדה של חכמים אי שם אי אז  בימי ראשית בית שני והכריזה שמכאן ואילך אין יותר דברי נבואה ?
אבל המסורת היהודית מעולם לא עסקה בנושא זה במפורש וכאילו התעלמה ממנו למרות חשיבותו .
עם סיום תקופת הנבואה אמנם מתחילה להיכתב ספרות מיסטית עשירה מאוד, שרובה אינו מוכר לציבור הרחב משום שנדחקה למה שמכונה "הספרים החיצוניים". כמה מאלה מכונים "יורדי מרכבה", שמחבריהם "מדווחים", כביכול, בפירוט רב על העולמות העליונים – אלוהים וכל מלאכיו

יצירת ספר היצירה

בין מגוון הנושאים שיוסף דן עוסק בהם בספרו הוא שם דגש רב על שני ספרים מסתוריים במיוחד שהייתה להם השפעה עצומה ומכרעת על הדורות הבאים :"ספר היצירה "שדן בדרך שבה נברא העולם בידי אותיות השפה העברית ,  וספר "שיעור קומה" שדן בדמותו של האלוהים ומתאר את מידותיו העצומות של האל באמצעות רשימת איבריו שמותיהם ומידותיהם האסטרונומיות.
דן מראה שגם לאחר עשרות שנים של מחקר אינטנסיבי ומאות מאמרים וספרים שני הספרים הם בגדר מיסתורין גדול מאחר שאיננו יודעים בידי מי נכתבו ובאיזה הקשר נכתבו ומתי נכתבו . הוא מעריך ושכנראה לא הייתה להם  כל השפעה בזמן שבו נוצרו  ובכל זאת הייתה להם השפעה עצומה על הדורות הבאים שמצאו בהם דברים שהתאימו להם.
דן מראה ששני הספרים האלו הם בגדר אנומליה מוזרה שכן הם נראים כחסרי כל הקשר וקשר למה שעשו החכמים באותה התקופה.

לדעתו של דן אין לראות "בספר היצירה" ספר מיסטיקה שעוסק במיסטיקה של הלשון כפי שהבינוהו בימי הביניים והמקובלים עד היום או בספר שעוסק בדרכים שבהם אשר ליצור גלמים כמקובל במסורת,וגם כפי שטען מורהו של דן ]פרופסור שלום אלא ספר שבזמנו היה בגדר מה שאנו מכנים ספר מדעי דהיינו ספר שמנסה לתאר את מבנה היקום ודרך התהוותו. ואין לו כקשר למיסטיקה וכשפים מאיזה שהם סוג . החשיבה של בעל ספר היצירה היא חשיבה מדעית שיטתית ובכלל לא ספר מיסטי העובדה שהוא נהפך לספר יסוד של המיסטיקה היהודית היא כנראה תאונה של ההיסטוריה .

דן מציין כבדרך אגב גם את העובדה המעניינת באמת שבעל הספר היצירה הוא ההוגה היהודי היחיד אי פעם שיצר שיטה דקדוקית עברית מקורית .כל ההוגים שעסקו בכך אחריו יצרו שיטות המבוססות על הדקדוק הערבי בניגוד אליו והדבר מראה על חשיבה שיטתית הגיונית ומדעית . ככל הנראה הסיבה שהספר מצא לבסוף נתיבות אל סעדיה גאון וחכמי המאה העשירית הרציונליסטים היה משום שמצאו בו ביטוי למדע יהודי אותנטי בתחומי הטבע ובתחומי האלוהות כפי שלא יכלו למצוא בשום ספר אחר והם יכלו להשתמש בספר ובמושגיו המוזרים בעיני הדורות הקודמים להם ליצירת תפיסה דתית ומדעית שיטתית.
יוסף דן מעלה את התמיהה הכיצד חכמי המאה העשירית שעסקו בספר בפרטנות לראשונה לא ידעו דבר על מוצאו ועל גרסותיו הקודמות תמיהה שהוא אינה יכול לפתור אותה .אולם מן הסתם היו לא מעט זרמים שהיו "תת קרקעיים " ולא בהכרך היו מוכרים גם לחכמי התקופות מאחר ששמרו על סודיות והיו מוכרים רק לכמה עשרות או מאות מקורבים ותו לא.

יוסף דן.צילום  : לאה גולדה הולטרמן


לדעת דן היה הספר חלופה רדיקלית לכל מה שהיה סביבו בכך שלא היה אמון על פירושם ודרישתם של כתבי הקודש על פי תורה שבעל פה אלא היציג לה חלופה רדיקלית משלו . ולכן הוא מזכיר את אברהם שמאחר שחי לפני מתן התורה היה עליו לחקור אתה מציאות סביבו רק מכוח שכלו שלו כפי שעשה המחבר של ספר היצירה שאולי הזדהה עם דמותו של אברהם כיוצר תורה חדשה שאין לה בסיס בספרות שלפניו.
גם ספר "שיעור קומה " הוא בגדר אנומליה מדהימה בספרותנו שכן איש לפניו לא העז לתאר או אף לרמוז בפרטנות כזאת על מראהו החיצוני של האל שאותו הוא מתאר בפירוט תוך נתינת מימדים מדוייקים של גודל אבריו השונים של האל או אף לטעון שיש לו בכלל מראה חיצוני ,רעיון פגאני במובהק.
דן מעריך שכותב הספר היה אולי מקורב לחוגי יורדי המרכבה שעימם יש לו כמה מושגים משותפים אבל המסקנה שלו שגם אם כך היה הרי לא היה בינהם קשר הדוק. לכל היותר אפשרי לאמר שכותב "שיעור הקומה " היה שייך לקבוצת שוליים של קבוצת השוליים של יורדי המרכבה.
אבל לעתיד לבוא "לשיעור קומה "הנידח והמוקצה בגלל הרדיקליות של רעיונותיו בזמנו הפך לספר יסוד של תורת הסוד בימי הביניים.

סיכום תורת הסוד

אז מה ניתן להסיק מספרו של דן לגבי התפתחות רעיונות תורת הסוד בישראל בימי קדם ?
תורת הסוד הייתה בראשיתה תוצר של חוגים מצומצמים ביותר שכינו את עצמם "יורדי המרכבה " ומנותקת לחלוטין מכל מה שניתן לקרוא לו"זרם המרכזי " של התנאים והאמוראים . אמנם ייתכן שתנאים ידועים כמו רבי עקיבא ואלישע בן אבויה היו בין הראשונים שעסקו בתורה זאת כפי שרומז הסיפור המפורסם על הארבעה שירדו לפרדס אולם כל קשר כזה אם אכן היה קיים ( ( וחוגים מאוחרים של מיסטיקנים טענו לו ) אינו וודאי כלל ואין זה ברור כלל אם היה קשר בין רעיונותיהם המיסטיים של התנאים מה שלא היו ובין הרעיונות המיסטיים שהתפתחו מאוחר יותר. ככל הנראה החוגים האלו התקיימו במשך מאות שנים מהמאה השלישית ועד המאה השביעית בארץ ישראל ובבבל .

בכל מקרה ניראה שחוגי האנשים שעסקו בתורת הסוד הלא הם" יורדי המרכבה"  שמהם השתמרו לנו ספרי חזיונות שקיבלו את הכינוי "ספרות ההיכלות והמרכבה" על מסעותיהם בעולמות העליונים, היו בנתק מוחלט מחוגי החכמים "הקונבנציונאליים" של התקופה .

ככל הנראה המדובר היה בקבוצות נפרדות לגמרי.

וגם עם היגיע שמעם ושמע רעיונותיהם של "אנשי הסוד "הנ"ל  אל חוגי האמוראים יוצרי המשנה והתלמוד,דבר שאינו בטוח כלל וכלל, הללו התייחסו אליהם כנראה בהסתייגות ובזלזול מוחלט ולא טרחו להתייחס אליהם כלל בדיוניהם.
. מבחינתם תורת הסוד "יוק."

ולדעתי אפשר להשוות את מערכת היחסים הזאת למערכת היחסים שקיימת נניח היום בין מדענים העוסקים בחקר סודות היקום ובין מיסטיקנים שמפרסמים ספרי תקשורים על  אותם סודות היקום שאותם קיבלו לטענתם מישויות עליונות מאי שם ביקום.

המדענים אם בכלל יועילו לדפדף בספרים של המתקשרים הנ"ל יזרקו אותם לצד במשיכת כתף ומשיכו הלאה בענייניהם.
אין אנו יודעים מי היו האנשים שכתבו את ספרי ההיכלות והמרכבה מאחר שהם שמרו על אנונימיות מוחלטת אם כי השתמשו בשמות של תנאים ידועים,אך ספק רב אם היה להם קשר כל שהוא אליהם. אולי הייתה האנונימיות המוחלטת שלהם עדות לשוליותם בחברה היהודית .
ואם היה הדבר נכון לגבי יורדי המרכבה בספריהם טענו ליכולות עליה לעולמות עליונים הדבר נכון פי כמה וכמה לגבי "ספר היצירה "וספר "שיעור הקומה" ספרים מהפכניים ממש ברעיונותיהם שנתקלו בתקופת יצירתם באדישות ובהתעלמות מוחלטת,ככל הנראה משום שהיו כל כך שונים מכל מה שהיה מקובל אז עד שאיש לא טרח להתייחס אליהם ברצינות. מה שאינו יכול אלא להביא למסקנה שאחרי הכל הם ניכתבו בידי אישים עצמאיים מאוד בעלי דעות מיוחדות במינם שלא היו חברים באסכולה כלשהי שכתבו את דבריהם ללא קשר למה שהיה מקובל בתקופתם. היו אלו אנשי שוליים שלחלוטין מחוץ "לזרם המרכזי".
התמזל מזלם וכתבי היד שלהם שרדו הועתקו והועתקו שוב בידי מי איננו יודעים ולבסוף השפיעו בדורות הבאים שהיו מוכנים לקבל את הרעיונות הרדיקליים שבהם .
בדרכם שלהם כמובן .
רק כעבור מאות שנים לאחר יצירתם התגלגלו ספרים אלו ,אולי לחלוטין במקרה לידי חכמים מ"הזרם המרכזי " של היהדות כמו סעדיה גאון שהיו מוכנים סוף סוף להתייחס לרעיונות שהובעו בהם. אם נרצה הרי יש כאן חדירה איטית ומחלחלת של רעיונות לתרבות אדישה לחלוטין בתחילה אך נכונה יותר ויותר לקלוט אותם בהדרגה עד שהם מוצאים קרקעי פורייה בימי הביניים והפכו ליסוד ולבסיס לתורת הקבלה
.רק בימי הביניים היו החכמים הנורמטיביים מוכנים לקבל או למצער להתייחס אל הרעיונות שנראו מוזרים כל כך בעיני חכמי ימי קדם,ואז הם הפכו לחלק מוסד מהיהדות הנורמטיבית
דן אינו מסתפק בתיאור מפורט של מצב המחקר אלא גם מביא הרבה מסקנות מקוריות משלו.וזה מוסיף רבות לספרו.

ספרו של דן הוא אכן יומרני מאין כמוהו בתיאור כללי מקיף של תולדות תורת הסוד .. אבל נראה לי שליומרתו יש כיסוי/ בכל פרק הוא מביא תיאור מפורט למדי של מצב המחקר בתחום שבו הוא עוסק ומתאר את המחקרים החשובים בתחום לפני שהוא צולל לתיאור הנושא בעצמו .וכאשר הוא עושה זאת הוא אינו נמנע כלל מלהתעמת עם הדעות המקובלות בתחום ובהן גם של מורו הנערץ גרשום שלום ולהביא גם השקפות סותרות משלו וזאת על סמך המחקרים החדשים והעדכניים ביותר בנושא.

כך למשל בספרו דן תוקף את הרעיונות של שלום ואחרים שראו בקבלה מעין גנוסיס יהודית בהתייחסם לתורה פילוסופית דתית שצמחה במאות הראשונות לספירה במקביל ליהדות ולנצרות וטענה שיש נתק מוחלט בין הבורא של העולם ובין העולם החומרי וכי זה נשלט בידי ישות נחותה ומרושעת שהיא האלוהות של התנ"ך.
לדעת שלום ואחרים אלו היו רעיונות כופרים שצמחו ביהדות עצמה והייתה להם השפעה גדולה על תורת הסוד שבה ואולי צמחו ממנה.
לדעתו של דן לאחר שנים של מחקר כל מה שמסתמן הוא שאחרי הכל אין קשר מיוחד למה שמכונה "גנוסיס " ובין הקבלה אין כל הוכחות לקיומה של "גנוסיס יהודית שקדמה לנצרות ועד כה לא הובאה הוכחה חותכת לקיומו של מיתוס גנוסטי בתוך העולם היהודי .הגנוסיס נשארה תופעה חידתית ואולם לדעת דן על סמך מצב ידיעותינו כיום אין הוכחות ברורות שהיו לה קשרים הדוקים עם ראשית הקבלה.
דן כותב את ספרו כשכלתן רציונליסט קר המתיחס בספקנות רבה ולעתים משועשעת לדיעות ולרעיונות השונים שאותם הוא מתאר.וזה אולי יפריע לחלק מהקוראים שהתרגלו לכמעט הזדהות של כמה מהחוקרים לרעיונות שאותם הם מתארים.
מעניין להשוות את גישתו עם גישה הפוכה לחלוטין של חוקרת הקבלה חביבה פדיה כמשוררת אחד הנושאים שמעניינים אותה בחקר הקבלה זה התגלות החזיונית המיסטית למקובל שהיא מקבילה בעיניה להתגלות למשורר. אלא שדן מראה שהמקובל מכחיש לכאורה את ההתגלויות וחוויות מיסטיות וטוען הכל בידיו הוא קבלה למשה מסיני וישנם רק יוצאי דופן שאכן חווים התנסויות בעצמם . כמדומה שלדעת דן אנשי תורת סוד שחוו התנסויות מיסטיות מעין כאלו הם יוצאי דופן שהרי תורת הסוד הישראלית מבוססת בראש ובראשונה ומעל הכל על פיענוח ופירוש של כתבים קדומים ולא על חזיונות כפי שמקובל למשל בנצרות.

אלא שלמרות דעתו זאת על תורת הסוד היהודית העובדה המפתיעה היא שדן מקדיש חלק נרחב בספרו לאנשים שדווקא מכחישים לכאורה את טענותיו הלא הם "יורדי המרכבה " שכפי שהוא מאשר בעצמו אכן היו מיסטיקנים על פי ההגדרה דהיינו חוו חזיונות שונים ונדדו בעולמות העליונים ואף היו לדעתו סוג של משוררים.
נראה שהשקפתו היא שהם היו יוצאים מהכלל שאינם אומרים דבר על הכלל בתורת הסוד היהודית .ועובדה היא שהם נשארו חסרי השפעה והמשך לגבי תורת הסוד היהודית של ימי הביניים שכמעט והתעלמה מהם ומחזיונותיהם.
נראה לי שהעימות בין גישתו זאת ובין הגישה הסותרת של פדיה וגם חוקרים אחרים ימשיך ויתעצם בשנים הבאות ובספריו הבאים שיעסקו בחקר קבלת ימי הביניים.
לסיכום ספרו של דן הוא נכון לעכשיו וכנראה גם לשנים הבאות הסיכום האולטימטיבי על כל מה שידוע על תורת הסוד הקדומה וגם על כל מה שאינו ידוע.
זהו בהחלט אינו ספר ששווה לכל נפש הוא מפורט ופרטני מידי עבור כך , אלא מתאים בעיקר לחוקרים ולמתעניינים בעלי ידע רחב בתחום. הקורא הממוצע מן הסתם ירתע רק בגלל מספר העמודים העצום שעליו לצלוח שלא לדבר על הניתוח הפרטני של כל נושא ונושא.
ואולי שווה לפרסם גם ספר קיצור של שלושת הכרכים שיביא את הידע שבו נגיש ובצורה ברורה ופשוטה יותר גם לקהל רחב.
יש לקוות שהידע בתחום זה יתרחב מאוד בשנים הבאות אולם אם לא יתגלו כתבי יד חדשים חשובים כפי שקרה למשל עם גילוי המגילות הגנוזות יש מקום לשער שספר זה ישאר בגדר המילה האחרונה והכמעט מסכמת בנושא עוד שנים רבות . ניתן לאמר שמילה נוספת אחריה בתחום זה תוכל להיאמר רק עם יתגלו או יחקרו  כתבי יד חדשים  שלא היו ידועים עד כה בתחום מרתק זה.

אנחנו מחכים בסקרנות לכרכים הבאים של דן בסדרה ולא נותר אלא להחזיק אצבעות ולקוות שהוא יצליח בסופו של דבר לסכם את תולדות התחום כולו עד לפריחה הקבלית של סוף המאה העשרים שאנו נמצאים בעיצומה.
עבורי כקורא ספרו של דן הוא משב של רוח צוננת וקרה ועד כמה שהדבר ניתן אובייקטיבית ברוח המחקר הישן.
.כמה ספרים כאלו יכתבו בעתיד עם שינוי הגישות לגבי הצורך ועצם היכולת של החוקר להישאר אובייקטיבי לנושא מחקרו ועם הופעתם של חוקרים צעירים שונים המצהירים ברייש גלי על הזדהותם עם נושא מחקרם גם בתחומי תורת הסוד היא שאלה גדולה וחמורה.

ייתכן שמה שנראה בעתיד לאור התדרדרות הנמשכת של מצב חקר מדעי היהדות והרוח בכלל באוניברסיטאות  הוא לא כל כך מחקר אובייקטיבי של תולדות הקבלה אלא מחקר של מאמינים בקבלה ובמיסטיקה .,ואם כך יהיה הרי הפרוייקט של יוסף דן הוא בגדר אחרון  ומסכם  מסוגו.

ראו גם

תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה


האתר של פרופסור יוסף דן

יוסף דן בויקיפדיה

פרטים על יוסף דן


אסכולת ירושלים בחקר הקבלה :נאום לרגל זכייתו של יוסף דן בפרס ישראל


יוסף דן על מצב חקר הקבלה

יוסף דן על התחדשות הנבואה בישראל



אלי שי על "הלב והמעיין "

ביקורת על "הלב והמעיין " של יוסף דן

ביקורת על "על הקדושה " של יוסף דן


מיסטיקה יהודית בויקיפדיה


איך ללמד קבלה


אחד מהאלף


אני שמח לבשר שהמגזין "טיים אאוט " בחר בי כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בתחום הספרות בתל אביב ובישראל  וכאחד מאלף האנשים "המזיזים " את תל אביב ואת התרבות הישראלית בכלל .

יחד עימי נבחרו דמויות בולטות כמו  המשורר והעורך שמעון אדף ,הסופר ניר ברעם , העורך והסופר רני יגיל ,החוקר ומבקר הספרות גבריאל מוקד  המשורר ומבקר השירה של "הארץ " אילן ברקוביץ'  העורך רועי צ'יקי ארד המשוררת והמוציאה לאור אביה בן דוד מבקר הספרות אריק גלסנר ועוד רבים וטובים .

תודה טיים אאוט . זה עשה לי את היום למצוא שאני אחד מאלף המשפיעים ,אם כי כמובן הייתי מעדיף להיות אחד מעשרת המשפיעים.  

אולי יום  יבוא… 

אתר "טיים אאוט "


קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 496 שכבר עוקבים אחריו