רמי פורטיס בכוכב הקופים

"כוכב הקופים " אותה סדרה קולנועית מפורסמת על עולם שבו הקופים שולטים ובני האדם הם עבדיהם החלה כספר של סופר צרפתי . הספר הפך לסדרה של חמישה סרטים קולנועיים בכיכובם של צ'רלסטון הסטון ואחרים. לאחר מכן נעשו ממנו סדרת טלוויזיה מצולמת וסדרת טלווזיה מצויירת ולפני כמה שנים גרסה קולנועית חדשה.
.
כוכב הקופים חדר גם לישראל , לא אחרת מאשר תמר בורנשטיין לזר חשפה בכמה מספריה החדשים יותר שגיבוריה האהובים הקופים המדברים קופיקו וצ'יפופו היגיעו משם לכדור הארץ וכך הסבירה את כשריהם המדהימים.
וגם הזמר  רמי פורטיס, היגיע לבסוף לכוכב הזה  באלגוריה מצמררת על החברה האנושית . בדיסק הידוע שלו מ-1988 "סיפורים מהקופסה ".

 רמי פורטיס הוא זמר וותיק אחד הוותיקים ביותר שעדיין פעילים באופן קבוע מזה עשרות שנים ,אך עד כה לא זכה לתשומת הלב הביקורתית הראוייה לו כיוצר מילולי.
חיים מזר מנתח את הפזמון הזה אחד הקודרים ביותר של הזמר הוותיק בניתוח ראשון מסוגו .


כוכב הקופים

מילים: רמי פורטיס

לחן: ברי סחרוף

ורמי פורטיס

ביצוע: רמי פורטיס

פוליטיקאים משחקים בפלסטלינה
ורוצים להיות כמו הגדולים
קבצנים פושטים ידיים בשמחה
ודוגמנית שולחת נשיקה
איש עסקים מלוכסן עיניים
מוכר לכם עולם ללא כיסוי
ב- BBC הודיעו שהרגו שתי ילדות
והמלכה אוכלת ציפורניים בשעות קשות,
שעות קשות, שעות קשות
קאבול נראית קצת מטושטשת
בין מייקל ג'קסון לחברון
וסופרמן שכח את התחפושת בארון

מי יתקן את החור שבאוזון?

מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?

החקלאים החליטו לגדל פרות קדושות
מאדם פסקל וכלב פודל אוכלים ביחד עוגיות
אחמד וירדנה משחקים באבא אמא
הם שברו את הכלים
על המסך רואים את ריגן מחייך לו בחלון
הדולר מתכווץ ומתנפח כמו בלון

וכך החול אוזל שוב בשעון…

מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?

גבירותי ורבותי אנחנו שוב עוזבים
קשה קצת לנתק מגע מכוכב הקופים.

 

אפוקליפסה על פי רמי פורטיס

 

מאת חיים מזר


שמו של "כוכב הקופים " הוא כשמו של סרט מדע בדיוני מפורסם.סרט זה מתאר קבוצת אסטרונאוטים המגיעה לכוכב מאוכלס בקופים המנהלים חיים תבוניים כפי שאנו מכירים אותם ובני האדם מוחזקים בתנאי שבי בידיהם. בני האדם עבורם הם חיות מחמד. דרך סיפורה של תרבות הקופים הסרט מציב מראה בפני החברה האנושית.אחד האסטרונאוטים בסוף הסרט מגיע לחוף הים ולתדהמתו נתקל בפסל החירות שקוע למחצה בחול.לאחר שהתאושש, אסטרונאוט זה הבין היכן שהוא נמצא ושאל בכעס רב: "מה לעזאזל עשיתם?" הוא וחבריו לטיסה הגיעו בדרך של קפיצת זמן לכדור ארץ עתידי בו האנושות הרסה את עצמה ואת מקומה תפשו קופים. אלה ביצעו קפיצת דרך תבונית ותפשו את מקומם של בני האדם.

רמי פורטיס,בשם שנתן לשירו ,מעביר את המסר שלו בדבר הכיוון אליו תגיע החברה האנושית אם לא תשנה את דרכיה.בשיר חמישה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,בית,פזמון חוזר, בית,בית,פזמון חוזר,בית.מבחינת מספר השורות של הבתים לשיר אין מבנה סימטרי.לבית הראשון שנים עשר שורות,לבית השני שורה אחת,לבית השלישי שש שורות, לבית הרביעי שורה אחת, לבית החמישי שתי שורות ולפזמון החוזר חמש שורות. בשם השיר יש מוטיב קולנועי ,קונצפט המופיע במקומות נוספים בשיר.בשורה האחרונה בבית הראשון ישנה התייחסות לסופרמן ובבית הרביעי בשורה החמישית ישנה התייחסות לנשיא ארה"ב רונלד רייגן שבעברו הרחוק היה שחקן קולנוע.


בית ראשון:

פוליטיקאים משחקים בפלסטלינה
ורוצים להיות כמו הגדולים
קבצנים פושטים ידיים בשמחה
ודוגמנית שולחת נשיקה
איש עסקים מלוכסן עיניים
מוכר לכם עולם ללא כיסוי
ב- C B B הודיעו שהרגו שתי ילדות
והמלכה אוכלת ציפורניים בשעות קשות,
שעות קשות, שעות קשות
קאבול נראית קצת מטושטשת
בין מייקל ג'קסון לחברון
וסופרמן שכח את התחפושת בארון

 


בית זה הוא קולאז'- פסיפס של דמויות שונות מרחבי תבל. כל דמות מייצגת טיפוס אחר של אנשים ובמקרים מסוימים דמויות אלה מוצגות בדרך של הנגדה.הפוליטיקאים רוצים להיות כמו גדולים.במשתמע אפשר להבין מזאת מה שהוא הפוך.הם מציגים את עצמם כמנהיגים בעלי שיעור קומה ולמעשה הם לא יותר מאשר אנשים קטנים. פוליטיקאים מדרג ב' או ג' במקרה הטוב.מה הם עושים? משחקים בפלסטלינה-חומר גלם המשמש במשחקי ילדים לעיצוב צורות שונות. באותה מידה פוליטיקאים אלה מעצבים חברות וחורצים גורלם של אנשים. במקביל נמצאים הקבצנים והכוונה היא להמוני העם המנסים לקבל רעיונות חדשים,דרך חדשה,תפישת עולם חדשה.כשם שקבצנים מושיטים יד בכדי לקבל אי אלו נדבות,מה שמשמח את ליבם מידי פעם ומאפשר להם לשבור לחם,כך המוני העם מחכים לקבל איזו שהיא אמירה ,איזו שהיא אמת חדשה והשמחה נסוכה על פניהם.במקום את הדבר האמיתי הם מקבלים משהו מזויף כמו הנשיקה המזויפת ששולחת הדוגמית לחלל האוויר.בהופעתה הדוגמנית מייצגת אנשים פלקטיים והזיוף ממשיך להשתולל.כמו איש העסקים הסיני ,מלוכסן העיניים, המייצג את מוכרי האשליות והשולח את מרכולתו המזויפת לרחבי תבל ובסין הרי ישנה תעשיית זיופים אדירת מימדים.כל דבר המפותח במערב משוכפל מיידית בסין.ההנגדה הבאה היא עם לונדון. רדיו לונדון מדווח על מותן של שתי ילדות על רקע שיעממוה של המלכה .שתי שורות אלה (שביעית ושמינית ניכר בהן שהן פאראפרזה על קטע משירם של החיפושיות

"יום בחיים":
I read the news today oh boy
About a lucky man who made the grade
And though the news was rather sad
Well I just had to laugh
I saw the photograph.

He blew his mind out in a car
He didn't notice that the lights had changed
A crowd of people stood and stared
They'd seen his face before
Nobody was really sure
If he was from the House of Lords.


מה קשה כל כך למלכה? ההתייחסות לשעות הקשות של המלכה היא אירונית. למי שבאמת קשה זה לאנשים בקאבול ובחברון. מנגד דמויות טלוויזיונית בעלות אופי חד-ממדיות מייקל ג'קסון בדמויות שהוא מציג בווידיאו קליפים וסופרמן שמאחורי המסכות שלהם אין ולא כלום וכפי שנאמר :"וסופרמן שכח את התחפושת בארון" סופרמן אינו יותר מאשר דמות מצוירת.הפוליטיקאים והידוענים פועלים בתוך כאוס חברתי ,שכל מי שיכול עושה בו ככל העולה על רוחו,בלי לחשוב על תוצאות מעשיו.עולם היכול כל רגע להתפוצץ ולקרוס חברתית.

בית שני:

מי יתקן את החור שבאוזון?

בית בן שורה אחד בלבד המתייחס לחור שבאוזון פרי הילולים של התעשייה.החור באוזון הוא בבחינת דוגמה מייצגת לאיזה שהוא אסון בקנה מידה עולמי הרובץ לפתחה של החברה האנושית בכללותה.

פזמון חוזר:

מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?


הפזמון החוזר מתייחס למצילי עולם תמהונים,נביאי שקר לגוניהם. הם כאילו מנהיגים אבל הם לא.אחד עושה רושם של חכם אבל אין הוא כזה.השני בחוכמתו כי רבה לא מבין כי מעשיו יגרמו יותר נזק מאשר תועלת והשלישי נע במעגלים סביב עצמו ולא יכול לפרוץ החוצה .אין הנהגת אמת.

בית שלישי:

החקלאים החליטו לגדל פרות קדושות
מאדם פסקל וכלב פודל אוכלים ביחד עוגיות
אחמד וירדנה משחקים באבא אמא
הם שברו את הכלים
על המסך רואים את ריגן מחייך לו בחלון
הדולר מתכווץ ומתנפח כמו בלון

בית זה כמו הבית הראשון מראה דמויות מייצגות, המשכו של הקולאז' הכאוטי מהבית הראשון.דמויות מייצגות מכיוונים אחרים.הפרות הקדושות הן סמל לערכים לא רלוונטיים שנאחזים בהם בכוח. מאדם פסקל,האישה בעלת ההופעה הפומפוזית שחיה לה בתוך בועה משלה,אחמד וירדנה המייצגים את השמאל היהודי בארץ והפלשתינאים,רונלד רייגן שחקן הקולנוע שהפך לנשיאה של ארה"ב אשר בכל זאת עשה משהו,סיים את המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ.השורה האחרונה מתייחסת לכלכלה הלא יציבה שבסופו של דבר תתפוצץ.

בית רביעי:

וכך החול אוזל שוב בשעון

בית בן שורה אחת ובו קריאה נואשת לפעול בטרם יהיה מאוחר מדי. המצלול הפונטי של המילה "אוזל" דומה חלקית למילה "אוזון".מהירות הפעולה היא קריטית.

בית חמישי:

גבירותי ורבותי אנחנו שוב עוזבים
קשה קצת לנתק מגע מכוכב הקופים

בית בן שתי שורות בלבד.מהשימוש בלשון רבים ניתן להבין שמדובר בכותב השורות ובקבוצת אנשים אשר אמרו נואש,החליטו לעשות מעשה ולברוח,אבל חזרו בגלל תחושת שייכות חזקה. בסיכומו של דבר הם עזבו בכל זאת. לא להיספות בתוך אסון ודאי שיצמיח את כוכב הקופים. עושה רושם ששירו זה של רמי פורטיס מדבר על מחירה של הגלובליזציה.

וראו גם
הקליפ  כוכב הקופים
וגם

רמי פורטיס בויקיפדיה

הדיסק "סיפורים מהקופסה "

הומאז' לשרון סטון

 

שרון סטון הייתה אולי כוכבת הקולנוע המפורסמת ביותר של שנות התשעים הודות לסרט המתח הסקסי שבו כיכבה "אינסטינקט בסיסי " ( 1992) שבו גילמה סופרת  מותחנים סקסית שהיא אולי ( ואולי לא ) רוצחת מתוחכמת . בסרט זה פיתחה סטון את דמות האישה הסקסית והמתוחכמת בקולנוע לשיאים שלא שוערו עד אז.

 

אבל חוץ מ"אינסטינקט בסיסי " וסרט מדע בדיוני שהופיע העוד לפניו בשם "זכרון גורלי " עם ארנולד שוורצרגר שרון סטון לא התבלטה מאז באמת.

 

. סרט ההמשך לאינסטינקט בסיסי שיצא לאקרנים ב-2006    14  שנה לאחר הראשון. היה כבר כישלון חרוץ.  הדמות הסקסית המתוחכמת התברר מיצתה את עצמה.

File:King solomons mines.jpg

אבל לי עצמי  יש עוד יש פינה חמה בלב דווקא לסרטים הראשונים והזניחים שבהם הופעה סטון עם ריצ'רד צ'נברליין "מכרות המלך שלמה"  ( 1985)  ואלן קוורטרמיין ועיר הזהב. ( 1987) שבהם סטון יוצאת לחשוף  תרבויות עלומות בנבכי אפריקה. מבחינתי שם נמצאת שרון סטון  הקולנועית "האמיתית " מי שהיא לא תהיה , ולא בתור הרוצחת המתוחכמת בסרטי "אינסטינקט בסיסי"

 

לפניכים פואמה על שרון סטון שתורגמה בידי המתרגם והמשורר הוותיק גיורא לשם .

 

המשוררת לין קולינס עמנואל (ילידת 1949) היא משוררת אמריקנית שזכתה בשנת 1992 בפרס סדרת השירה הלאומית בארה"ב.
היא נולדה במאונט קיסקו, ניו יורק, ולמדה במכללת בנינגטון, במכללת העיר ניו יורק ובסדנאות היצירה באוניברסיטה של איוֹבה. היא מכהנת כפרופסור לאנגלית באוניברסיטת פיטסבורג ומתגוררת בפנסילבניה.
מספרי שירתה: מנוחת צהריים בבית מלון (1984), החפירה (1992), ואז, לפתע (1999).

 

 

 

הוֹמָאז' לְשֶׁרוֹן סְטוֹן

 

מאת לין קולינס

תרגום גיורא לשם

 

 

 

File:Sliver poster.jpg

שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת וּמֵעֵבֶר לָרְחוֹב
חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲדַר בֵּית-הַמָּלוֹן גְּדוּשִׁים
בְּהוֹפָעוֹתֶיהָ הַטְּרוֹפִּיּוֹת שֶׁל אִשָּׁה
מִתְפַּשֶּׁטֶת, בְּתוֹךְ הַמִּזְלָלָה
יֶלֶד, מֻכְחָל בְּנֵיאוֹן, יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן,
וּשְׁכֵנַי מַכְנִיסִים אֶת עַצְמָם
לְתַפְקִידִים שֶׁל נְשׂוּאִים-וְלֹא-בְּאשֶׁר
וּמַצְעִידִים אֶת שְׁלשֶׁת כַּלְבֵּי-הַשְּׁמִירָה שֶׁלָּהֶם
לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב. אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים הַזֶּה. שְׁמִי
לִין עִמָּנוּאֵל. עָלַי חֲלוּק-רַחֲצָה
וּמַכְבֵּנוֹת; מַרְלְבּוֹרוֹ מִשְּׂפָתַי נוֹטֵף אֵפֶר
עַל הַטֶּקְסְט. הַיּוֹם הוּא הַשְּׁלשָׁה בְּסֶפְּטֶמְבֶּר **19,
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אַךְ לְעִתִּים אֲנִי מְאַבֶּדֶת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.
וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת זֶה בְּמִשְׁקָפַיִם תְּלַת-מוֹקְדִיִּים
וְנַעֲלֵי בַּיִת, מֵעֵבֶר לָרְחוֹב, שֶׁרוֹן סְטוֹן,
רֹאשָׁהּ תָּפוּחַ מִמַּכְבֵּנוֹת, פִּיהָ אָדֹם
וְצַר כְּנַעַל בָּלֶט, מוּחֶשֶׁת
אֶל לִימוֹזִינָה שְׁחֹרָה. וּמִשּׁוּם
שֶׁלִּימוֹזִינוֹת אֵלּוּ מִזְדַּחֲלוֹת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב שֶׁלִּי,
סֵפֶר זֶה יִהְיֶה מָלֵא מְכוֹנִיּוֹת חֲטוּבוֹת נִדְחָקוֹת
מִבְּעַד לְאוֹקְיָנוֹס צְלָלִים שֶׁל מִלִּים.
מִדֵּי בֹּקֶר, שֶׁרוֹן סְטוֹן, רֹאשָׁהּ
בְּקַסְדָּה שֶׁל עִצּוּב שֵׂעָר, חֲגוּרָה
שִׁרְיוֹן שֶׁל מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ, נִבְלַעַת עַל-יְדֵי לִימוֹזִינָה
בְּגֹדֶל קְרוֹן פּוּלְמָן, וְצִיִּים שְׁלֵמִים
כָּאֵלֶּה מְשָׂרְכִים אֶת דַּרְכָּם בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב שֶׁלִּי
וּבְמוֹרָדוֹ, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, מַעֲנִיקִים לָרְחוֹב
(שְׁדֵרַת לִיבֶּרְטִי בְּפִּיטְסְבּוּרְג, פֶּנְסִילְבֶנְיָה)
וְלַסֵּפֶר שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת, נְקֻדַּת-מַבָּט
זוֹהֶרֶת וַעֲגוּמָה כְּאַחַת.
שְׁמִי לִין עִמָּנוּאֵל, וּבַסֵּפֶר הַזֶּה
אֲנִי מְשַׂחֶקֶת תַּפְקִיד שֶׁל מִי שֶׁכּוֹתֶבֶת
סֵפֶר, וַאֲנִי מִתְיַחֶסֶת לַתַּפְקִיד בִּרְצִינוּת
כְּשֵׁם שֶׁשֶּׁרוֹן סְטוֹן מִתְיַחֶסֶת בִּרְצִינוּת
לְתַפְקִיד הַכּוֹכְבָנִית. אֲנִי צוֹפָה אֵיךְ
הַמְּכוֹנִיּוֹת הַכֵּהוֹת נֶעֱלָמוֹת בָּהּ וּבְשִׁירִי
פּוֹנְטְיָאק אַחֶרֶת בָּאָה לְהִתְנַמְנֵם
כִּבְהֵמָה גְּדוֹלָה לְיַד הַשְּׁקָתוֹת הַצּוֹנְנוֹת
מֵאַבְנֵי-שָׂפָה מוּצָלוֹת. לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה
מְכוֹנִית שְׁחֹרָה זוֹ, אַל תַּחֲשֹׁב שֶׁזֶּהוּ
סֵמֶל לְמַשֶּׁהוּ. זוֹ רַק
שֶׁרוֹן סְטוֹן הַחוֹלֶפֶת בִּנְסִיעָה עַל פְּנֵי בֵּיתוֹ
שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁמְּנַסֶּה, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עַצְמָהּ,
לִכְתֹּב סֵפֶר שִׁירִים.

אוֹ יָכוֹלְתָּ לַחֲשֹׁב עַל הַמְּכוֹנִית הַשְּׁחֹרָה כְּעַל
לִין עִמָּנוּאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי, כְּסוֹפֶרֶת, תָּמִיד
רָצִיתִי בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת מְכוֹנִית, אַף
כִּי מַרְבִּית הַזְּמַן עָלַי לִהְיוֹת
הָ"אֲנִי", אוֹ הָאִשָּׁה הַתּוֹלָה כְּבִיסָה;
רֶגַע אֶחָד אֲנִי אִשָּׁה, בְּמִשְׁנֵהוּ אֲנִי גֶּבֶר,
אֲנִי קָרְנָבָל שֶׁל לִין עִמָּנוּאֵל:
לִין בַּשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה, לִין הַזּוֹעֶפֶת
מֵאֲחוֹרֵי אַפָּהּ הַגָּדוֹל שֶׁל זִקְפָּתִי,
אַחַר-כָּךְ אֲנִי הָרַכֶּבֶת הַנִּכְנֶסֶת לַתַּחֲנָה
בְּעוֹד שֶׁמַּה שֶּׁרָצִיתִי בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת זוֹ
גֶּרְטְרוּד שְׁטַיְן הַמְּרַגֶּלֶת אַחַר שֶׁרוֹן סְטוֹן
בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר. אֲבָל מַסְפִּיק
וְדַי בְּכָךְ, בַּחֲזָרָה אֶל עִצּוּב הַפְּנִים:
עַל הַדַּף, הָעִיר נִרְאֵית קֵרַחַת
וַעֲמוּמָה וְעַל כּןֵ אֲנִי מַגְבִּירָה אֶת הַוּוֹלְטָאז'
שֶׁל מַבָּטֵיהֶם הָרַדְיוֹאַקְטִיבִיִּים שֶׁל הַנְּעָרִים הָרָעִים.
בְּמִטְבָּח אֲנִי עוֹרֶמֶת סִירִים נוֹצְצִים
מִשֻּׁמָּן, וְעַל שֻׁלְחָן בְּשַׂר-בָּקָר צָלוּי
אָדֹם כְּפָנִים שֶׁיָּצְאוּ מִן הַכֵּלִים. בְּעִצּוּמָהּ
שֶׁל מוֹזָרוּת תְּפֵלָה זוֹ, נִמְצֵאת שֶׁרוֹן סְטוֹן, שֶׁבְּדוֹמֶה
לְהַזְמָנָה מְאֻיֶּרֶת, שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי,
הַאִם לֹא תְּשַׂחֲקִי, גַּם אַתְּ, תַּפְקִיד? אֲנִי בּוֹחֶרֶת
בַּלִּימוֹזִינָה הַשְּׁחֹרָה, וּבְמוֹרַד הָרְחוֹב הַיְּרֵחִים הַמֻּזְהָבִים
שֶׁל הַלִּימוֹזִינָה שֶׁלִּי מִתְגַּלְגְּלִים וְגוֹרְרִים עִמָּם
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת הַיָּרֵחַ, וְאֶת שֶׁרוֹן סְטוֹן
הַמַּשְׁקִיפָה אֶל חַלּוֹנוֹ הָרָחוֹק הַמּוּאָר
שֶׁל בַּיִת שֶׁבּוֹ, כָּל הַזְּמַן הַזֶּה, מִישֶׁהִי
הִטְבִּיעָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֶת שְׁמָהּ בְּשִׁיר זֶה.

 

 

ראו על שרון סטון בויקיפדיה

 

File:Allan Quatermain and the Lost City of Gold.jpg

 

חוקרי החוצנים

 

כנס של עמותת חקר העב"מים העצמים הבלתי מזוהים וחיים חוץ ארציים  המופיעים בשמי העולם וכל הקשור בהם עורר אותי למחשבה בשאלה המעסיקה רבות גם את חוקרי העב"מים עצמם :האם יש מזימת הסתרה של מידע חשוב ואף חיוני בנושא מצד ממשלות שונות בעולם מפני הציבור הרחב ? ואולי חוקרי העב"מים עצמם הם חלק מהקונספירציה מבלי ידיעתם ?


לאחרונה התכנס בסמינר הקיבוצים בתל אביב הכנס השני של העמותה לחקר העב"מים וחיים חוץ ארציים בישראל .
העמותה היא יצירתם של שני אנשים , גילי שכטר, . ושל חנן סבט .
עוד חברים בעמותה כוללים את דויד רונן שלאורך השנים הפך לעיתונאי הפורה ביותר בנושא העב"מים בישראל

 וחיים מזר חוקר רב תחומי. .

 
כמה מחברי העמותה הם מעריצים אדוקים של סדרת הטלוויזיה "תיקים באפלה ",סדרה שבמהלך הקרנתה בישראל בסוף שנות התשעים .היה גל חסר תקדים של תצפיות עב"מים ועניין תקשורתי בנושא.
ובמידה רבה הם לוקחים את גיבורי "תיקים באפלה " העוסקים במחקר של קונספירציות ממשלתיות ואחרות של הסתרת מידע חשוב על פעילות של חייזרים כנראה ועוינים ,על פני כדור הארץ מזה עשרות שנים  כמודלים לדרך פעולתם. 
 לפני כשנה  בחודש יולי 2008 עלה על המסכים בעולם ובארץ סרט קולנועי  נוסף המבוסס על סדרת "תיקים באפלה " הסרט היה גרוע עד להחריד , נחות ברמתו אפילו מפרק ממוצע של הסדרה הטלוויזיונית. אולם המפיקים מקווים ליצור ב-2011  סרט שלישי שיתאר את הפלישה החיזרית לכדור הארץ שתוארה בסדרה כמתוכננת לאותה השנה.
אני מחכה בסקרנות. ואיתי מן הסתם חובבי עבמים נוספים.

הכנס


החלק הראשון של הכנס היה סיכום פעילות העמותה בחצי השנה האחרונה מפי יושבי-ראש העמותה, סיכום ידיעות מהארץ ומהעולם בנושא העב"מים, הצגת מידע מצולם שהתפרסם, תוכניות העמותה לפתיחת סדרת הרצאות וסדנאות לימודיות.  

גילי שכטר וחנן סבט מקימי וראשי עמותת העב"מים.

בכנס היו דיווחים  וצילומים וסרטים על התופעות של  הופעות עב"מים שונות ומשונות בפינות שונות ומשונות ברחבי העולם .
אולם אלו היו שגרתיים למדי ואין בהם כל חדש.
הדיווחים המעניינים  באמת היו הדיווחים על כך שממשלות של מדינות שונות בעולם חושפות מידע על חקר העב"מים שהן אכן ניהלו וכעת פותחות אחת אחרי השנייה חלק מ"תיקי" האיקס"  שלהם  או רובם לפני הציבור.
האם בתיקים העלו נחשף חומר שחושף אולי שבחקירות המדינות השונות לאורך השנים אכן נחשף משהו מפתיע באמת ? ואולי יש ברחבי העולם מזימה ממשלתית להסתיר את האמת הידועה בחוגי שלטון בכירים בפני הציבור הרחב ?

הרושם הכללי שנוצר הוא שהמדינות השונות ( ויותר נכון הסוכנויות הממשלתיות הספציפיות שעוסקות בחקר הנושא הזה ) לא באמת יודעות הרבה יותר מאירגוני חוקרי העב"מים שעוסקים בנושא.

 סביר גם להניח שהפוליטיקאי הממוצע וגם הפוליטיקאי הבכיר הממוצע אינו יודע בנושא יותר מאשר חוקר העב"מים הממוצע .

 אני די משוכנע ששמעון פרס נניח או בנימין נתניהו אינם יודעים בנושא יותר מאשר גילי שכטר וחנן סבט.
אבל בפרטים שהובאו בכנס ייתכן שאפשר למצוא אינדיקציות אחרות לכך והדבר דורש לכל הפחות עיון חקירה מפורטת מהסוג שאותו מבצעים חברי העמותה.
בהרצאה שנייה דיבר המומחה הגדול לעב"מים בארץ חיים מזר על תצורות מוזרות שונות בירח ובמאדים שנראות כמבנים מלאכותיים.  

ובהרצאה המסכמת דן דוד רונן מר עב"מים הישראלי בפרשת העב"ם שנחת במושב הישראלי אחיהוד  ודיבר על כך שחלק מהממצאים בפרשה נשארו בגדר לא מפוענחים.
נקודה מעניינת היו תלונותיהם של אנשי העמותה ( אנשים רציניים בהחלט ) על חסימתם מהויקיפדיה בנסיבות שאכן נראות לי מוזרות. . כתוצאה הם אינם יכולים להעביר שם את פרשנותם לאירועי ומקרי עב"מים שונים.
אני קורא בזה לאנשי הויקיפדיה הישראלית לבטל את החסימה שהוכנסה כנראה  מסיבות לא רציניות , ולתת פתחון פה שם לאנשי העמותה שהם אנשים רציניים בהחלט ומטרתם היא לחקור את התופעה בצורה שלדעתם צריכה להיות אובייקטיבית ומדעית ככל האפשר. מרוחקת ככל הניתן מעיסוק בתקשורים עם חייזרים וריפוי בידי חייזרים ( תופעה ייחודית כמעט לישראל במידת הצלחתה והתפשטותה ) ותופעות על טבעיות כפי שהיה באירגון בראשות אבי גרייף שממנו נפרדו לאחר סיכסוך פנימי מר וממושך .

מי עומד מאחורי המזימה ?

אחד הנושאים המרכזיים שנדונים בכנס זה ובקודמים לו היא השאלה :האם יש קונספירציה של הסתרת מידע בקרב גורמים בכירים ביותר בממשלה ובתקשורת  מפני הציבור על העבמים ?

זהו נושא מרכזי ביותר בסדרה "תיקים באפלה " שבמהלכה התברר שיש אירגון כזה שמקיים קשרים קבועים עם החייזרים בעב"מים לאורך עשרות שנים ומסייע להם ( כנראה ,זה לא לגמרי ברור ) בתוכניות קולוניזציה שלהם בכדור הארץ  המתוכננת להתחיל בשנת 2011.  
בתמונה האחרונה של הפרק האחרון התברר שבראש הקונספירציה עומד נשיא ארה"ב בעת הקרנת הפרק האחרון ג'ורג' בוש הבן .אולם מסיבות שתשארנה עלומות התמונה הזאת נחתכה לפני ההקרנה של הפרק לפני הציבור הרחב.
אבל ייתכן שיותר פרטים בעניין יחשפו בסרט השלישי שמתוכנן ל2011 ויעסוק בהתיישבות החייזרית בכדור הארץ המתוכננת לשנה זאת.

אחד מפריטי המידע המעניינים בכנס היה על כנסים שאותם מארגנים  אישים ידועים ומכובדים בחוגי הבירוקרטיה הצבאית והמדעית שבהם הם מעידים על מבצעים שונים שבהם היו מעורבים בשירות הממשל בטיפול בענייני עב"מים שונים  במסגרת מה שהם מכנים "פרוייקט חשיפה " .
אודה ואתוודה איני יודע כיצד להתייחס לחשיפות ולעדויות האלו.המדובר באנשים מכובדים ביותר מומחים במקצועותיהם השונים שקשה מאוד להאמין שהיו יוצאים עם עדויות כאלו אם לא היה משהו בבסיסן. .
האם המדובר ברודפי פרסום אובססיביים בלבד שמחפשים תהילה בכל מחיר גם במחיר של שקרים לפני המצלמה ולעזאזל הכל ?

 היו כבר דברים מעולם כאשר אנשי צבא בכירים פירסמו ספרים על "גילויים  מדהימים " שונים לגבי פרשת "העב"מ " שהתרסק (או שלא ) בעיירה רוזוול והספרים הללו הוכחו בקלות כשקריים. כנראה תוצר של  פנטזיות של  אנשים מבוגרים רודפי פרסום ותהילה.

או שמה את המבצעים הסודיים השונים שבהם היו מעורבים מטעם הממשל פירשו בצורה שגויה  שאין לה קשר למטרה האמיתית של המבצע שהייתה  "ארצית " בהחלט  ?

קשה להחליט.

 את הכנס איתם ואת עדויותיהם השונות ניתן למצוא ברשת ואכן העדויות האלו בהחלט מעוררות מחשבות.
אבל נשאלת השאלה הגדולה שאותה שאלתי   את חיים מזר  חוקר בולט בכנס :

מדוע בכלל שתהיה קונספירציה כזאת של הממשל ושל אירגון נאס"א להסתיר מידע על חייזרים מהציבור ? ובמשך עשרות רבות של שנים? אם ידוע להם בוודאות שחייזרים אכן מבקרים בכדור הארץ?
התשובה שניתנה לי היא : בגלל החשש של הממשל ושל אירגון נאס"א שחשיפה כזאת  עלולה לעורר פאניקה המונית חסרת תקדים בציבור אם יחשף בפניו מידע אמיתי בנושא שאכן ישנם חייזרים שמבקרים בכדור הארץ באופן קבוע,  והפאניקה תביא אולי  למהומות ולשינויים חברתיים ופוליטיים..

לדעתו  שיקוליהם של מנהיגי הקונספירציה מבוססים על המסקנות מפרשת השידור "הפלישה מן המאדים" של אורסון וולס ב-1938 שגרם לפאניקה המונית בציבור האמריקני שחשש בעקבות שידור מבויים שבני המאדים פולשים לכדור הארץ והגיב בהשתוללות המונית.

 אם יוודע לציבור הרחב שחייזרים אמיתיים אכן מבקרים בכדור הארץ הפאניקה עלולה להיות כלל עולמית ולגרום לנזקים ושינויים חברתיים ותרבותיים שלא יתוארו ממש.

התשובה הזאת ניראית לי כלא סבירה.

היא בהחלט לא רלבנטית לאירגון נאס"א שסובל מזה עשרות שנים מקיצוצים אדירים בתקציבו .לארגון זה שהופך יותר ויותר ללא רלבנטי עד כדי סכנה קיומית יש כל אינטרס שבעולם דווקא לחשוף כל מידע שהוא מגלה על חייזרים פשוט כדי למשוך לעצמו תשומת לב ציבורית ועימה תקציבים נוספים.

לי נראה אם היו בנאס"א יודעים משהו על חייזרים הם כבר היו משתמשים בכך תקשורתית כדי למשוך לעצמם פרסום ותקציבים נוספים.הרבה תקציבים נוספים.  
חוץ מזה קשה לי להאמין שמישהו בממשל יכול לחשוב עוד ברצינות שהציבור עלול להגיב בפאניקה על מידע על חייזרים לאחר עשרות רבות של שנים שבהם הציבור הולעט באלפי סרטים וסדרות על חייזרים עד שהם הפכו לחלק אינטגראלי מתרבותנו.וישנם חייזרים טלווזיוניים  וקולנועיים כמו  "מר ספוק" מסדרת "מסע בין כוכבים " אי טי של שפילברג  ,אלף החייזר השעיר  , ואחרים הפכו לבני משפחה ממש.
אם ייחשף מידע לפני הצבור שאכן יש הוכחות לקיומם של חייזרים המבקרים בכדור הארץ אכן יהיו תגובות נלהבות נזעמות ,חוששות ,מזהירות ,ללא ספק יקומו פנטים דתיים שיזהירו מפני החייזרים .
אבל פאניקה המונית ? לדעתי רק במקרים מועטים עד בכלל 
אלא אם כן הציבור יחשף למידע שאכן כוונותיהם של החייזרים נמצאו כמסוכנות ,אז עלול להיווצר סוג של חשש אבל לא בהכרך פאניקה.
נשאלת השאלה מיהם האנשים האחראים לקונספירציה אם יש כזאת ?

סביר להניח שאלו שיעמדו בראשה כיום ובעשורים האחרונים מאז שנות השבעים והשמונים לערך הם אנשים צעירים נניח מתחת לגיל החמישים וסביר להניח שהם יבחרו לתפקידם הבכיר כארכי קונספיראטורים גם בגלל שהם מתעניינים בנושאים כאלו והם מן הסתם  היו בעברם חובבי מדע בדיוני.
אם הם חובבי מדע בדיוני סביר להניח שהם יודעים שחלק גדול מהציבור המוכר להם לא יבהל כלל אם יחשף לפניו מידע על כך שחייזרים מבקרים בכדור הארץ.

חקר החייזרים בישראל

בישראל חקר העב"מים הוא תופעה חדשה יחסית . עוד בשנות השבעים אדם בשם רומן נכט עסק בנושא ובאיסוף מידע ו"מכופף הכפיות " אורי גלר טען בספר ידוע שנכתב בידי המדען אנדריאה פוהריץ ' שהוא בקשר רצוף עם חייזרים ועב"מים .כיום בכל אופן גלר מעדיף להצניע כל קשר שיש לו עם חייזרים .
הנושא קיבל תאוצה בשנות התשעים כאשר התקבלו דיווחים רבים של אנשים שסיפרו שראו עב"מים ואף נתקלו בחייזרים במקומות שונים כמו חיפה וקדימה. . הנושא הפך למשך כמה שנים לנושא "חם " בכלי התקשורת השונים . כך למשל המגזין לנוער "מעריב לנוער " פירסם מדור מיוחד במשך שנים מאת דוד רונן על נושא העבמים והחייזרים .ואולי כתוצאה מפרסום זה היה כל הזמן גידול במספר המפגשים עם העב"מים והחיזרים שעליהם דיווחו אנשים שונים . במקרה או שלא במקרה ( וכנראה שלא במקרה ) בדיוק אז הייתה תקופת שיא ההצלחה של סדרת הטלוויזיה "תיקים באפלה " שעסקה בנושא העב"מים והעמידה אותו במרכז ההתעניינות הציבורית .
כיום יש לא מעט ישראלים שמאמינים שהם "נחטפו " בידי חייזרים שביצעו עליהם ניסויים שונים . כמה מאנשי העמותה ( שכיום כוללת את מרבית הדמויות המרכזיות של חקר העב"מים בארץ ) מאמינים שיש הוכחות לכך שחיזרים ביקרו ומבקרים את מדינת ישראל כמעט באופן קבוע

המעקב אחרי עבמים בארץ

אירגון ישראלי "המרכז הישראלי לחקר העב"מים " בראשות אבי גרייף הוקם ב-1993 . בשיאו ב-1996 היו בו כ-350 חברים . היום יש בו רק כמה עשרות אם בכלל . במשך שנים האירגון נהג לקיים שני כנסים בנתניה. בכנסים שבהם השתתף כותב שורות אלה רוב המרצים היו מתקשרים ורופאים באמצעות חייזרים ונשים שסיפרו על חוויותיהם בעת שנחטפו בידי חייזרים לכוכבי לכת אחרים. המרכז  הוציא לאור  מגזין לחקר תופעת העב"מים שממנו יצאו לאור כ-60  גליונות. .

אבי גרייף: יחסית לגודל המדינה יש הרבה ביקורים של עב"מים .היו שתי גלים של תופעות עב"מים שראו מאות עבמים בשנת 1993ובשנת 1996 ואנחנו יודעים שאז היו פעילות כזאת גם במקומות אחרים .גלים כאלו לא חזרו אבל יש כל הזמן דיווחים בממוצע יש דיווחים ש אחד לשבוע כמעט של דברים שקשורים לתופעה .

 

איך היגעת לחקור עב"מים ?

גרייף : אני תמיד התעניינתי בתופעה מגיל צעיר   והעניין שלי התחזק  בעקבות המקרה בחיפה ב-1987.  

נרשמנו כעמותה ב1994בעקבות הגל הגדול  של העב"מים ב1993 .היום  באופן כללי יש ירידה בהתעניינות .אני מוציא כתב עת שיוצא אחת לשלושה חודשים .בשיא באמצע שנות התשעים היינו מאות איש ,  היום אנו כמה עשרות אנשים. יש לנו כנסים שנתיים אבל רק עם יש  מספיק מידע שמצטבר.
וכך יש לנו כיום חוקרי עב"מים בארץ שכמו אלה שבחו"ל יוצאים עם מתנדבים לחקור אתרים שבהם דווח על "נחיתות" או מפגשים עם עב"מים וחייזרים לבדוק אותם אם יש בהם חומרים מיוחדים ממוצא חוצני ,ומראיינים אנשים שטוענים שנחטפו בידי חייזרים.

בין החוקרים הללו היה גם בארי חמיש שכתב ספר באנגלית על תולדות תופעת העב"מים בישראל ומאז התפרסם יותר כמפיץ תיאוריות קונספירציה מספר 1 בישראל ובהן הטענה שיצחק רבין נרצח בקונספירציה שבראשה עמד שמעון פרס.

חוקרים אחרים כוללים את חיים מזר התיאורטיקן החשוב ביותר של נושא בארץ שפירסם כמה מאמרים רציניים על התופעה בניסיון לנתח את החייזרים שאולי עומדים מאחוריה .מזר בניגוד לאנשים האחרים העוסקים בעניין בארץ אינו  מעתיק ממאמרים מחו"ל או מדווח על תופעות בארץ אלא מנסה לתת ביסוס תיאורטי מעניין משלו לאפשרות שחייזרים אכן מבקרים בכדור הארץ .

 אלא שבשנים האחרונות שוב אין בישראל העניין שהיה בעבר בעב"מים וכלי התקשורת שוב אינם מדווחים באופן קבוע על מפגשים עם חייזרים .
ייתכן שבישראל אפשר ליחס את הירידה בעניין בעב"מים גם לפרשה ידועה שבה "מתקשרת "טענה שהחייזרים עומדים לנחות בישראל בתאריך מסויים על רקע צלילי המוזיקה של "תיקים באפילה ". הבדרן דודו טופז עשה מכך תוכנית עם הרייטינג הגבוה ביותר שלו אי פעם בליל "הנחיתה " ואלפי ישראלים יצאו לרחובות בציפיה לפגוש חייזרים . למרבית הצער אף חייזר לא הופיע והעב"מים הפכו ללא יותר מבדיחה לא מוצלחת . 
אפשר  אולי לייחס את הירידה בעניין התקשורתי והציבורי גם לכך ש"תיקים באפלה " ואיתה כל נושא העב"מים והקונספירציות הקשורות בהם הפסיקה להיות אופנתית ?
דוד רונן עיתונאי ידוע בנושא שמאמין שהוא צפה בחייזרים  עוד בצעירותו ויצר סרט דוקומנטארי על תופעת העב"מים בארץ.
לדברי דוד רונן בישראל יש לפחות עשרים איש שנחטפו בידי חייזרים שנמצאו סימנים מוזרים בגופם. לדברי רונן בכל מקום נחיתה של עב"מ  נמצא  חומר לא ידוע דמוי סיליקון כסוף שהמדענים טוענים שאינו קיים על כדור הארץ, לדבריו ישנה  קבוצה של מדענים ישראליים שעוסקים בחקר הנושא אך מסרבים לחשוף את עצמם .

דוד רונן : הגעתי לנושא  לראשונה בגיל 12  כאשר חוויתי בבשרי אירוע.  אני ובן דודי יצאנו החוצה באיזור גבעות הכורכר של שכונת גן ברכה בצפון נתניה.  ואז ראינו משהו למעלה משהו נוסע וראינו מעין תחתית עם צבעים זוהרים יפים וחוץ מנהמה עמוקה לא השמיע קולות אחרים.

 ואז נשבעתי לעצמי  שכשאהיה גדול אחקור מה היה הדבר הענק הזה.

ואת השבועה הזאת קיימתי.

במשך שנים כתבתי על עב"מים במדור תיקי האיקס בזמן תל אביב וגם במעריב לנוער.
אני לא עוסק במיסטיקה ולא בעידן החדש ובתקשורים ולא בריפוי על ידי חוצנים אני מכבד כל אחד  מאלו שעוסקים בזה אבל  אני לא עוסק בזה.

אני חוקר עצמים בלתי מזוהים.נקודה.
יש לכך הוכחות פיזיות משכנעות בשטח ובראשן גושי סיליקון שנמצאו באתרי נחיתה בישראל והעולם שהם מסוג שאינו ידוע למדע ומחקרים שנעשו בעקבותיהם ושצונזרו ונאסרו לפרסום בתקשורת..
יש בידי חומר סיליקון שמופיע בשטח בהרבה אירועים שחותך יהלומים ושעבר בדיקות בידי מעבדות שלא יודעות איך להסביר אותו.

אתה חושב שיש קונספירציה להסתיר מהציבור מידע ?
אני לא מתעסק  בקונספירציות .זה לא מעניין אותי. אבל נכון הוא שלאורך השנים עשרות מאמרים שלי צונזרו מסיבות לא ברורות .
– לדעתי אנשי המשרדים הממשלתים יודעים משהו שהם מסתירים מהציבור ולדעתי יש לחשוף זאת- – המדיניות העיקרית שלהם הייתה להתעלם מתופעת העב"מים .   אך נראה לי שכן חוקרים את זה בממשלות  השונות גם של ישראל ואוספים מידע בנושא. 
הרציתי  בנושא הזה הרבה פעמים  בבסיס בתל  נוף ובבסיסים צבאיים אחרים. בהחלט יש  בכך עניין בצה"ל אם כי מעולם לא טרחו למסור לי מדוע…

לדברי דוד רונן יש ירידה ברורה במספר הדיווחים על העב"מים ירידה הקיימת בכל העולם .
אם זאת לדברי רונן אירועי העב"מים בישראל נמשכים וכוללים גם חטיפות . אבל אזרחי ישראל שעסוקים עד מעל ראשם בעניינים אחרים לגמרי שוב אינם שמים לב לכך . יתכן שכך הוא גם לגבי אזרחי העולם שכיום מעסיקים את עצמם יותר בפחדים מטרוריסטים ושי שלהם פחות זמן וחשק לפחד מחייזרים .

מאבקים פנימיים בקרב חוקרי העב"מים

שמועות שונות טענו לאורך השנים שחקר העב"מים בישראל מאז שנות התשעים הוא  תחום עיסוק מלא וגדוש בסיכסוכים פנימיים מרים וממושכים  בין כלל החוקרים השונים שבו .  

על פי אותן שמועות  כל אחד מהחוקרים חשד שהאחרים הם סוכני ממשלה או ממשל ארה"ב.

מן הסתם הסיבות היו גם בגלל הבדלי אישיות בקרב החוקרים השונים שכמה מהם האשימו אחרים בחוסר אמינות.
אין זה ברור אם היום המצב השתפר במיוחד מבחינה זאת.

חנן סבט  למה החלטתם להקים את עמותת העב"מים כאשר יש כבר מרכז לחקר עבמים ?

סבט בגלל שהמרכז התמלא במיסטיקנים ומרפאים ואבי גרייף עצמו הוא בכלל אסטרולוג וחלק מהעולם הזה של העל טבעי .
החלטנו להקים את העמותה בעקבות כנס במצפה רימון ששם נתנו רק הרצאות על תקשורים עם חוצנים וריפויים עם חוצנים ואם היית שומע היית משתולל מזעם .וזה הפך לקרקס,משהו לא מהעולם הזה . . אדריאן דביר שהיה מרפא עם חוצנים עוד היה בהשוואה דמות מיושבת בדעתה איך שהוא . הוא עוד האמין במה שאמר .אבל עכשיו זה כבר הפך ממש לבושה לאינטליגנציה והיגיע לרמות של טירוף שלא יאמנו . . וכשאני רואה את כל המרפאים עם  החוצנים האלו  שמדברים על חוצנים  שמתקשרים אליך בטלפון  אני מזדעזע.
.המרכז לחקר העב"מים  בשיא פריחתו  מנה מאות אנשים מהנדסים רופאים טייסים וכולם ברחו בגלל המיסטיקה ,  90- אחוז מההרצאות בכנסים  שלהם הם או יותר נכון היו  מיסטיקה.

 לנו לעומת זאת   ישנה היום עמותה רצינית ביותר לחקר הנושא   ואתר רציני ביותר שכל יום נרשמים בו יותר ויותר אנשים. אפשר לאמר שעוררנו מחדש את העניין בנושא שהיה רדום במשך שנים.


מאיפה אתה חושב מקורם של העב"מים?
אני סבור שמקורם אינו ארצי אבל יש להם בסיסים על כדור הארץ.  

 

חנן סבט וגילי שכטר

 
ניתקלתם בפעולות עויינות מצד אירגון חקר העב"מים המתחרה ?
גילי שכטר: מאז הקמת העמותה התרחשו שתי פעולות עוינות מצד המרכז בראשותו של אבי
גרייף, כאשר אחת מהן ניתן להוכיח מעל ומעבר לכל ספק: גרייף הצליח להשיג
עותק של אחד הביטאונים שלנו ושלח אותו בחזרה אלינו בצירוף הערות מגונות
המהוות הוצאת לשון הרע. כך למשל רשם על המילה "עמותה" את המילה "הונאה".
וללא כל ספק הדברים נכתבו בכתב ידו של אבי גרייף, כמו כן החוברת נשלחה מאיזור חיפה, שם הוא מתגורר.

הפעילות השניה, התגלמה בדמות מכתבים מודפסים אנונימיים שנשלחו לחיים מזר
ולחבר עמותה אחר ואשר בהם כתבה אשה בלתי מזוהה שכנתה את  עצמה בשם "מי שיודעת" כי
אני סוכנת ממשלתית שנשלחה על מנת להרוס מבפנים את המרכז הישראלי וכן את העמותה
החדשה
במכתב נכתב בדיוק כך, ואני מצטטת מילה במילה כולל את פורמט המכתב (המודפס כמובן)
אזהרה!

גילי שכטר הינה שליחה של מוסד ממשלתי.
נשלחה להרוס את העמותה לחקר עב"מים
אח"כ תפרק את ההתארגנות החדשה
מי שיודעת..

ואולי חמור מכל אלו – גרייף ממשיך להשתמש ברשומות הרשמיות, לרבות באתר
האינטרנט שלו, בשמו של חיים מזר כאחד ממנהלי המרכז הישראלי, זאת למרות
שחיים פרש בינואר השנה והוא אחד ממייסדי ומנהלי EURA. למרות פניות חוזרות
ונשנות לגרייף הן בדוא"ל והן בדואר ישראל רשום, הרי שגרייף לא הגיב ולא
תיקן את המידע.
אבי גרייף ניהל הכל לבדו כל שאר בעלי התפקידים היו רק על הניר . הוא רק היה מוציא כתב עת ועושה כנס פעם בשנה ובזה זה נגמר .
פנינו לאבי מספר פעמים, כולל במכתב רשום, בבקשה לחדול מהפרסום השקרי,אולם הוא התעלם וממשיך להתעלם .



-תגובת אבי גרייף  

 

גליון מספר 3 של המגזין "עבמים" הוצא לאור בידי המרכז לחקר עבמים של אבי גרייף.

האשימו אותכם שאתם עוסקים כמעט אך ורק במתקשרים עם חוצנים ומרפאים באמצעות חוצנים ודברים מסוג זה. ולא בחקירה רצינית של עב"מים.  

גרייף : לכל  לאדם יש דעות משלו שלא מעניינות אותי באופן אישי אבל צריך להיות פתוח גם להם.  אני לא רואה במדע דת אני לא קנאי דתי.  אדריאן דביר היה מהנדס וחשבתי  שצריך לפחות  לתת לו אפשרות להביע את דבריו  גם אם לא בהכרך הסכמתי עימם.כידוע לך גם ביצעתי מחקר עליו לבדוק את אמינותו. .
– אני לא מתעניין בדיעותיהם הפרטיות של אנשים ואני לא מתעסק בתקשור .

מה  דעתך על העמותה לחקר העב"מים ופעילותה ?

 גרייף: הם מכפישים את  המרכז  בדברי שקר. כל מה שהם אומרים עלי זה שקר וכזב שיבדקו את כל הבטאונים שלי  ואז תיראו עם אני עוסק בתקשור עם חייזרים או לא.
 – אלה אנשים תאבי כבוד ואגו ,אנשים שרוצים להתבלט על חשבוננו , רוצים יותר פירסום לעצמם  ולכן הם עשו את זה.
–  אני לא פרשתי מהם הם פרשו ממני.
בגלל שאנחנו כל כך מעטים כל פיצול כזה הוא רק מזיק. אבל אני לא עוקב אחריהם וזה לא מעניין אותי –

 אנחנו בכל אופן  ממשיכים בכל הקצב.

אני תמיד אהיה פעיל ואלמד ואנסה לחשוף את מה שקורה וייתכן שאקיים כנס נוסף עם חוקר או שניים מחו"ל. האגודה שלנו ממשיכה לפעול זה במידה שיהיו מספיק אנשים מאחר שיש ירידה קבועה במספר המתעניינים.

 ואולם נכון לחודש מאי 2009  האתר של המרכז לחקר העב"מים אינו מתעדכן.  המרכז הפסיק לקיים כנסים שנתיים או חצי שנתיים כפי שעשה בעבר  והודיע למנויים של המגזין שלו שהוא מפסיק את פעילותו. .

 וזה אומר שהתחום נמצא לגמרי בשליטת "העמותה לחקר העב"מים וחיים חוץ ארציים ".

– תחום חקר העב"מים בישראל סובל אם כך מסכסוכים פנימיים עזים וזה חבל . אם החוקרים מסוכסכים בינם לבין עצמם איך יוכלו ליצור קשרים עם החייזרים אם וכאשר יחשפו לבסוף.?
– אבל זה נכון כנראה לכל בני האדם באשר הם ולא רק חוקרי עב"מים.בחוגי חובבי המדע הבדיוני המצב הוא לא הרבה יותר טוב. ום כבר גם בחוגי הספרות הכללית ששם יד כל אחד מופנית כנגד השני.
– לגבי השאלה האם יש קונספירציה להסתיר מידע חשוב מהציבור מסקנתי היא שגם אם הייתה מזימה כזאת בעבר היא כבר היגיעה לסיומה מסיבות יחצניות טהורות. ההיגיון אומר האינטרס של כל גוף הקשור לעניין חייב להיות שהציבור יתעניין כמה שיותר בנושא החייזרים וחיים חוץ ארציים שמבקרים בעולמנו   גם כדי שיוכל לקבל תקציבים להמשך פעילותו.לשם כך על הגופים הנ"ל לחשוף כמה שיותר מידע שקיים בעניין על מנת לעורר את עניינו הרדום של הציבור ולהתחרות בכך עם נושאים אחרים שעומדים במרכז סדר היום הציבורי כמו המשבר הכלכלי ,המאבק באיסלאם ,התחממות כדור הארץ וכו'.
– ואם היה להם מידע אמיתי על חייזרים שמגיעים לכדור הארץ זה כבר היה נחשף זה מכבר.
– לא מן הנמנע ,אם כך שארגונים כמו "עמותת העב"מים " מהווים כלי להביא מידע לציבור ולעורר בו עניין ולו רק על אש קטנה,  לפחות עד שיחשף מידע אמיתי דרמתי ממש ואז אפשר יהיה להעביר את הארגונים הללו אל מרכז תשומת הלב הציבורית. .

דעתו של קונספירטור פוטאנציאלי

אם אני הייתי חלק מהקונספירציה נניח כיועץ לנאס"א או איש יחסי הציבור שלהם ונודע לי שהם גילו חפץ חייזר או חייזרים מתים או חיים  הייתי ממליץ להם לחשוף אותו בפני הציבור בצורה מבוקרת ולהפוך אותו למרכז של "קירקס תקשורתי"  כדי להשיג יותר תשומת לב ציבורית ולבסוף כסף מהקונגרס. ולעזאזל האחריות לציבור והחשש לגרום לפניקה.

.יש כל כך הרבה סיבות להכנס לפאניקה בעולם הזה מתחממות כדור הארץ ועד לפגיעת מטאור.
אז יהיה גם את זה.
הדבר החשוב ביותר הוא להשיג כסף לנאס"א כדי שאפשר יהיה לבנות בסיס על הירח ולהגיע למאדים נקודה.

 אם יש חייזרים  מכוכב אחר או ממימד אחר שמגיעים לכאן באופן קבוע או לא קבוע , מן הראוי שהטכנולוגיה החללית שלנו תהיה מוכנה עד כמה שיותר טוב לקראתם. .

מי שרוצה להיכנס לפאניקה שיכנס.
בעצם אולי עדיף שיהיו אנשים שיכנסו לפאניקה. והרבה.
אם כבר זה רק ישכנע אותם לשלם עוד מכספי מיסיהם   במקום לבזבז אותם על הבלים שונים כמו נסיעה לחו"ל על מנת להשתזף באיי בהמה , לתועלת דברים חשובים באמת כמו מאמצי החלל של נאס"א .   

ראו גם

העמותה הישראלית לחקר עבמים וחיים חוץ ארציים

 

המרכז הישראלי לחקר עב"מים

 

 

ראיון עם דוד רונן

הרצאה של גילי שכטר וחנן סבט על עב"מים

סקירה על הכנס הראשון של העמותה

"הבלתי מזוהים "סקירה על הכנס השני של העמותה

 

לרציניים בלבד

 

מפגשים מהסוג הישראלי

 

מנתח של חייזרים

שיטות מחקר בחקר עב"מים מאת חיים מזר

 

תסכית הפלישה ממאדים של אורסון וולס :הבסיס לקונספירציה ממשלתית להסתרת מידע ?

 

 

אתר פרויקט  חשיפה

 

 

חוקר החייזרים בארי חמיש

מרפא עם חוצנים

משיח מטעם החייזרים

 

 

שא עיניך השמיימה: סקירה על תופעת העבמים

עבמים בארץ הקודש

 

 

בואו אל הנסיך הקטן

 

הודעה מיוחדת

 חנות הספרים -בית קפה בסמטה פלונית בתל אביב הנסיך הקטן סוגרת  לשיפוץ של עשרה ימים ומוציאה  את כל הספרים שבחנות למכירת חצר מיוחדת. 5000 ספרים במחיר מיוחד של 10 ש"ח לספר בנושאים
ספרות, שירה, קולנוע, תיאטרון, יהדות, היסטוריה, א"י , ילדים ועוד, בין הספרים המון מציאות ענקיות , ספרים מיוחדים ונדירים.המכירה תתקיים לאורך
כל שבוע הספר10.6 ועד ה-20.6.
המכירה חשובה מאוד להמשך פעילותו של המקום אשר נקלע לבעיות כלכליות.

ה"הנסיך הקטן" הפך בשנים האחרונות למרכז המוכר של הסופרים והמשוררים הצעירים בתל אביב ובישראל וסגירתו תהיה מכה  לקהיליה הזאת .

אני קורא לקהל :

בואו בהמוניכם!!!! .

אל תיתנו לנסיך הקטן למות .

  

מותו של דוד גלעדי

דוד גלעדי .צילמה ליהיא לפיד

זקן העיתונאים במדינה ,דוד גלעדי ,אביה של הסופרת שולמית לפיד וסבו של העיתונאי ואיש התקשורת יאיר לפיד הלך אתמול לעולמו והוא בן 100
.
במקרה אנוכי אחד האנשים האחרונים ( אם לא האחרון בכלל ) שראיין אותו בימי חייו .
בצירוף מקרים מדהים אתמול ביום פטירתו ( ואולי גם בשעת פטירתו ?) של דוד גלעדי היגשתי למתרגלת בקורס לתקשורת באוניברסיטה העברית עבודה שעוסקת בין השאר באותו דוד גלעדי.ותוך כדי כתיבתה הרביתי להרהר בו ובכתיבתו.ובשינויים המדהימים שאותם עבר עולם התקשורת במשך מאה שנות חייו

כך שכאשר שמעתי על מותו כמה שעות בלבד לאחר הגשת עבודה עליו ,הייתה זאת בגדר הפתעה מזעזעת.
דוד גלעדי הוכנס לעולם התקשורת לפני כשמונים שנה לערך כפי שהוא סיפר לי בידי סבי הד"ר אליהו בלנק שעודד אותו לכתוב עבור המגזין הציוני שפירסם בעיר סיגט במחוז טרנסילבניה. דוד גלעדי היסס תחילה, הוא לא היה בטוח שהוא ראוי,ואז הכבוד למקצוע העיתונאי היה גדול לעין ערוך מכפי שהוא היום .אולם הלחץ שהופעל עליו בידי בלנק שהיה משוכנע בכישוריו נשא לבסוף פרי והוא החל לכתוב..ולא הפסיק. ומאז הכתיבה העיתונאית הפכה להיות חייו
( ולימים כתב מאמר הספד לזכרו של בלנק בשם "היה היה איש גיבור " שבו סיפר את סיפור הקשר שבינם).
.הוא צפה בימי חייו בעיתון שבו כתב בישראל "מעריב" שהוא היה אחד מעמודי התווך שלו הופך להיות העיתון הגדול והמצליח ביותר של ישראל .
הוא צפה באותו עיתון "מעריב " מתדרדר ממעמדו המרכזי במשך עשרות שנים כשאת מקומו תופס "ידיעות אחרונות " שבו נאבקו דוד גלעדי ועמיתיו בהצלחה במשך עשרות רבות של שנים עד שלפתע פתאום אותו עיתון מיושן מהעבר החל לעקוף אותם ולבסוף תפס את מקומו של מעריב כעיתון המצליח והמשפיע ביותר של ישראל .
הוא צפה בעשרות השנים האחרונות של חייו כיצד כלי תקשורת אחרים תופסים יותר ויותר את מקומה של העיתונות המודפסת שהייתה חייו ,הרדיו ואחריה הטלוויזיה ובסופו של דבר גם האינטרנט אם כי משיחתי עימו לא היה ברור לי אם גלש אי פעם.אבל הוא בהחלט ידע על קיומו והיה מודע היטב להשפעותיו שאותן לא קיבל בברכה. הוא אמר לי שהוא רואה בעיתונות "עולם הולך ונעלם ".
אבל בסיום שיחתנו הוא אמר לי "עיתונאים יהיו תמיד ולא משנה באיזה כלי תקשורת ולא משנה כיצד יקראו להם , אם העיתונאים ייעלמו גם החברה  תפסיק להתקיים "..
יהי זכרו ברוך .

 

ראו גם

דוד גלעדי בויקיפדיה

עוד על דוד גלעדי

 

 

"היה היה איש גיבור :כולל ראיון אחרון עם דוד גלעדי

 

הידיד הטוב מהשכונה

אי-גיון 2

 

חיים מזר איש מוזר,  ורב תחומי חוקר של חייזרים ו עצמים בלתי מזוהים , של תנ"ך ומבקר של פזמונים  וכל מיני דברים ארחרים שונים ומגוונים שולח את ידו גם בכתיבת סיפורי אי-גיון בסגנון לואיס קרול ואדוארד ליר .

 

אי -גיון 2

מאת חיים מזר

 

לשון

כשהתעוררתי בבוקר ראיתי מאי שם מופיעה לשון.היה ברור שבעל הלשון צמא.נטלתי מהמקרר מים קרים והרטבתי אותה. בעל הלשון ביקש עוד והמשכתי להרטיב את הלשון. הלשון נעלמה.רק חיוך של שביעות רצון המשיך להדהד סביבי.בסוף היום כשחזרתי לביתי ראיתי שוב את הלשון.הפעם נטלתי גביע שמנת והאכלתי אותה. כעבור מחצית השעה הופיעה מתחתיה לשון נוספת.העליונה ראתה כי טוב ונפלה עליה בחיבוקים ונשיקות. מי לא הבין כי מדובר בלשון נופל על לשון.

פרטיטורות

לפני שהלכו לישון לבשו פיג'מות עם הדפסים של הפרטיטורות.אפיהם לא זייפו בכלל.היה ז קונצ'רטו בדואו לשני טרומבונים.

ללא מילים

לילה שלא היה בהיר כמותו הצביע ברוב הדר וכבוד על ירח מלא ויצק במתבוננים בו תחושה של כשפים עטויים בגלימה עשויה מספוג מלטף. לא היה זה לילה רגיל.גחליליות האירו באור נגוהות ופלסו דרך לרוח חרישית שלא ידעה אם להישמע כאדוות גלים או כפכפוכי מים הזורמים מברז דולף.כוכבי מרום נצנצו בהבהובים הרומזים על מסתורין אפופי כשף ורז.רק זוג עיניים סקרניות ידע איך לצפות וברוב קשב השכיל לשאוב לתוך אישוניו תהיות של חוכמה,נדבכים של בינה ומכאובים של דעת. והעיניים ,לא פסחו על שום דבר.ברוב קשב ידעו לתהות על חשיבותו של חיוך אירוני סמוי ולהבין מה שלא ניתן לתיאור במילים. להרגיש ולהיות מורגש.

צמחיה

בתקופת הקרח הפוסט טראומטית התפתחה צמחיה ניאו פרוידיאנית שכיסתה את פני כדור הארץ. לצמחיה היו שתי עונות ייחום בשנה ובכל עונה הוטלו שלושה ביצים. לביצה אחת קראו קוגיטו,לביצה השניה קראו אגו ולביצה השלישית קראו סום. השאלה שכולם שאלו היא מה עם הליבידו?

דלת וירטואלית

באמצע המדרכה הוצבה דלת.אחד ההולכים ברחוב פתח אותה ונכנס לחדר וירטואלי. הוא נעל את הדלת ולפתע שמע נקישות מבחוץ. הנקישות לא היו וירטואליות. הוא שאל מי דופק בדלת והתשובה היתה נקישות שיניים של אדם קופא מקור. הוא פתח את הדלת ורוח פרצים נשבה פנימה,אבל לא היה אדם בעל שיניים נוקשות.מסקנה,הרוח קפאה מקור והיא חיפשה פינה להתחמם.

ראש קודח

ראש קודח הוא ראש המוצמדים לו מקדחים. השאלה המתבקשת היא האם הראש קודח ברעיונות ברי קיימא או שמא המקדחים עובדים על ריק. חבל על האנרגיה המושקעת במקדחים. למקדחים אלה יש רק יתרון אחד. הם אף פעם לא נשחקים. בקידוח בתוך אוויר ,מקדם החיכוך שואף לאפס.

הוד והדר

החוגגים בצעדתם הקרינו על סביבתם הוד והדר שלא נראו כמותם. עם סיום הצעדה ההוד וההדר נשארו במקום ולאחר זמן מה הם התפזרו. ההוד פנה לכיוון אחד וההדר פנה לכיוון אחר ומאז הם לא נפגשו לעולם. היה זה הליך גירושין מלווה בהוד ובהדר.

 

ראו גם

 

עוד סיפורי -אי גיון

הגאון מוילנה והגולם

  

הגאון מוילנה תמונת בית לנדא

 

 

  ביהדות ישנם כל מיני סיפורים על גלמים ,אנשים מלאכותיים ויוצריהם שהם תמיד רבנים וחכמים ידועים.
אולם במציאות ההיסטורית ידוע לנו רק על שני אנשים  ולא יותר (!)  שככל הנראה אכן ניסו ליצור גולם.
ומבין השניים האלו יש רק  אדם אחד שלגביו הדבר ידוע בודאות.
זהו הרב אליהו הגאון מוילנה ,ולהלן ניתוח של חוקר גרמני של הפרשה המוזרה של ניסיונו של הגאון מוילנה ליצור גולם.

היוצרים האמיתיים של הגולם

יש כל מיני סיפורים ביהדות  על כל מיני רבנים וחכמים  שיצרו אנשים מלאכותיים "גלמים "  אולם אלו תמיד פורסמו רק מאות שנים לאחר מותם.

בתלמוד הבבלי מסופר ועל שני חכמים מהמאה  השלישית לספירה   שיצרו עגל .הסופר יעקב אורלנד חיבר על פרשיה זאת פואמה מעניינת בשם "מעשה העגל".

 

בתלמוד הבבלי מסופר  על החכם רבא  בבל מהמאה הרביעית לספירה   שיצר אדם  ושלח אותו לידיד שפירק אותו לגורמים.

מה האמינות של סיפורים אלו היא ניחוש בלבד.  

 

על המשורר שלמה אבן גבירול  (10211058)שחי במאה ה-11 סופר שיצר גולם אישה מכאנית.  בסיפור שפורסם בידי יוסף שלמה דלמדיגו במאה ה-17.

המחזאית יוספה אבן ששון יצרה מחזה מעניין על פי סיפור זה שגם ש"י עגנון יצר לו גירסה משלו.

וגם אני כותב מאמר זה ,אלי אשד, כתבתי סיפור קומיקס על פרשיה זאת שאותה איירה קרן כ"ץ.

ראו גירסה עברית של הסיפור כאן :

וראו גירסה אנגלית שונה במקצת שלו כאן

שלמה אבן גבירול הושפע בכתביו מספר היצירה,אולם בשום מקום לא גילה עניין כלשהו בנושא הגלמים,שאינו קיים כמעט כלל אצל יהדות ספרד.

 גם על המשורר אברהם אבן עזרא (1092 או 10931164 או 1167),) מסופר שעסק ביצירת גולם בפירוש פסודו סעדיה גאון לספר היצירה מצרפת כנראה  מהמאה-13.בכתביו של אבן עזרא עצמו אין שום אינדיקציה שגילה איזה שהוא עניין בנושא יצירת גלמים אם כי עסק בספר היצירה. 

 על שמואל החסיד צאצא של משפחה של "בעלי שם " ( דהיינו עוסקים בכישוף או מה שנקרא כיום "קבלה מעשית "  ) משפחת קלונימוס  ,  שחי במאה  ה-12 סופר שיצר גולם כשומר ראש. אולם הסיפור הועלה על הכתב במאה ה-15.

בנו של שמואל,  יהודה  החסיד ,ותלמידו של יהודה  אלעזר מוורמס ,אכן עסקו בנושא הגולם בכתביהם אולם בשום מקום לא הזכירו ששמואל עסק ביצירה מעשית של גלמים.  

 על ישראל בעל שם טוב ( 1698-1760) מייסד החסידות  מסופר באגדה חסידית מאוחרת שיצר גולם .

 הגולם האחרון נוצר  על פי האגדה בסביבות 1800 בידי הרב דוד יפה מדוריצ'ין בפלך גרודנא  וגרם לשריפה בעיירה. והסיפור פורסם בדפוס כמה עשרות שנים לאחר מותו.

 לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי".  

כמעט כל האגדות  על יוצרים שונים של הגולם שקיימות ביהדות פורסמו בכתב מאות שנים לאחר מות היוצר המדובר ,וכמעט תמיד הנ"ל לא עסק ולא גילה שום עניין בנושא הגולם בכתביו הידועים.כך שזאת כמעט ודאות מוחלטת שהמדובר באגדות שאין להן שום קשר אמיתי לאיש המתואר בהן.

ישנם בהיסטוריה היהודית רק שני מקרים ידועים ולא יותר (!) של רב יהודי שסופר עליו שיצר גולם קרוב לזמנו בידי בני משפחתו או תלמידיו הקרובים.

עדות שהיא אמינה לעין ערוך יותר מזאת של סופרים אנונימיים שכתבו מאות שנים לאחר חיי הרב כפי שאירע כמעט בכל המקרים האחרים. 

 בשני המקרים הבודדים האלו ישנה סבירות במקרה אחד ,וודאות במקרה השני שהאיש המדובר אכן התעניין ועסק בנושא הגולם במציאות ולא רק באגדה.

 המהר"ל מפראג ,יוצר הגולם המפורסם ביותר באגדות אינו אחד מהשניים האלו. להיסטוריונים המודרניים ברור שלמהר"ל מפראג  ההיסטורי מהמאה ה-16 לא היה כל קשר וגם לא עניין מיוחד בנושא הגולם.

ספורים בדפוס על  המהר"ל והגולם  הופיעו  רק משנות השלושים של המאה ה-19  ( מאוחר יותר מ"פרנקנשטיין"   של מרי שלי  רומן על יצירה של אדם מלאכותי שהופיע ב-1818 )  אם כי ייתכן בהחלט שהם היו נפוצים בעל פה עוד קודם לכן מהמאה ה-18  ואולי לפני כן 

אבל זה לא סביר.

שני היוצרים  היחידים שכן עסקו ברצינות בגולם,   מעניין,  נקראו בשם אחד ,אליהו.

הראשון שבהם  הוא אליהו בעל שם  מחלם  ( נפטר 1583) שעליו  סופר בכתב יד משנות החמישים של המאה השבע עשרה כשמונים שנה לאחר פטירתו שעסק  ביצירת גולם.   

 גם נכדו  הרב צבי אשכנזי ונינו  הרב המפורסם יעקב עמדן ידעו מהמסורת המשפחתית  שהוא עסק ביצירת גולם והם דנו בכך ברצינות ובעמקות. הסיפור עליו  שככל הנראה התפרסם מאוד הופיע גם במקורות נוספים במאה ה-17 והתגלגל לבסוף לידי האחים גרים שפירסמו אותו ונראה שהוא שימש דרכם במקור השראה לפרנקנשטיין של מרי שלי.

 הסיפור שימש כבסיס לספר  שלם של חיים בלוך בגרמנית על אותו הגולם מהעיר חלם.  

יש סבירות שבמקרה הזה המדובר היה באדם שאכן עסק באיזו שהיא צורה בנושא "היצירה" ואחרת האגדות סביבו לא היו צומחות בצורה כזאת זמן קצר לאחר מותו ובקרב חוג משפחתו.בניגוד לרוב שאר יוצרי הגולם הוא לא התפרסם בגלל דברים אחרים,תחילה. 

 אבל זוהי סבירות בלבד ולא וודאות.

יוצר הגולם "האמיתי " השני הוא הרב אליהו בן זלמן "הגאון מוילנה " שסיפר לתלמידו הבכיר הרב חיים מוולוז'ין שהוא עסק ביצירתו של גולם. וזה הופך אותו לרב היחיד הידוע בתולדות היהדות שאישר שהוא עוסק ביצירת גולם.

והוא גם יוצר הגולם היחיד שעסק בפירוש לספר היצירה הספר שבעזרתו עוסקים ביצירת גלמים. הפירוש המפורט ביותר הקיים והחשוב והמוערך שבכולם.

כך שישנה סבירות גבוהה ביותר ,למעשה וודאות ,שאין לגבי שום רב אחר ,לגבי שום "יוצר גולם " אחר ,שהנושא אכן עניין והעסיק אותו.

מעניין גם שהתלמיד חיים מוולוז'ין כתב את הקטע שבו דן בנושא בשנת 1818,השנה שבה פירסמה הסופרת האנגליה הצעירה ,מרי שלי , את הספר "פרנקנשטיין , הרומן הראשון העוסק ביצירת אדם מלאכותי. ספר שכאמור קיבל כנראה השראה מסיפור על יוצר הגולם הקודם ,אליהו בעל שם מחלם.

 לא סביר שחיים מוולוז'ין שמע את שמעו של הספר שפורסם באנגליה הרחוקה. אבל צירוף המקרים עדיין מעניין.

 ב-1927 כתב הסופר הגרמני הנס לודויג הלד( 1885-1954)  על פרשת הגולם של הגאון מוילנה בספר  גרמני שכתב על נושא הגולם. הנס  לודויג הלד שעסק רבות בנושאים יהודיים כתב גם ספר על אגדות התלמוד ובנושא הגולם היה לו עניין מיוחד ומוקדם,והוא כתב את הספר העיוני הראשון בנושא זה .   

גרשום שלום שהיכיר את ספרו ואת הפרק המובא כאן תיאר אותו כ"מעמיק אבל לא מסתבר ".

 

 לדעת גיורא לשם המתרגם המדובר" בתערובת של טיעון פלפולי יהודי
עם ניצנים של פסיכואנליזה מודרנית, לא נוסח פרויד ממש
,
אלא נוסח יונג."

 

אז הנה לפניכם סקירה מעמיקה על פרשת יצירת הגולם בידי הגאון מוילנה מאמר שהוא מבוא לסדרה שתופיע באתר זה  בקרוב על ספר היצירה לרגל פרסום הפירוש של הגאון מוילנה לספר היצירה

.סדרה שתכלול  פרסום בכורה עולמי של מאמרים בנושא של חוקר הקבלה הבכיר  וחתן פרס ישראל  הפרופסור יוסף דן ,של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' ושל בעל האתר.  

  

רוח הרפאים של הגולם

חקירה ודרישה במיסטיקה יהודית

עם סקירה מיוחדת על

טבע ברייתו  של הכפיל

מאת הנס לודויג הלד

תרגום

גיורא לשם

 

 

הוויתו של הכפיל

 

 

"..ובספר יצירה הייתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ובעמקות נוראה ,כי היצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחאות מוחלפות בספר יצירה .

ואמר לי הגר"א  גרסתו הברורה כגרסת האר"י ז"ל ,רק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האר"י ז"ל בדפוס.
"אמרתי לו :

"מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם."

 השיב כי :

 "באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם,ובעודי באמצע עשייתי חלף ועבר תמונה אחת על ראשי,והפסקתיו מלעשותו עוד  כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז" .

.ושאלתיו בן כמה היה אז.

והשיב שהיה קודם י"ג שנה.

חיים מוולוז'ין 
 מתוך ההקדמה ל"ספרא דצניעותא : ממנו יתד ממנו פנה לאדרא רבאולאדרא זוטא ויסוד מוסד מוסד לכל דברי הזוהר הקדוש.. / ועתה הרחיב ה' לנו ביאור רחב על כל ענין וענין מראשית ספרא דנא ועד תומו. הכינה…גאון עוזנו…מהו' אליהו מווילנא עם הקדמה ארוכה מר' חיים וואלאזין  וווילנא הוראדנא : מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תק"פ 1819. .

 

 

"ואני שמעתי בעל פה שהייתה זאת תמונת תרנגול גבר, …ובאה זו התמונת גבר שהוא המלאך גבריאל אשר קסת הסופר במתניו ממונה על הדין ,לרמוז לו על  העונש ח"ו לרכות שניו.

ובפרט בעניין זה ראוי ביותר לגבריאל שידוע שהוא עם מספר האותיות  גליא רזיה לרמוז הקפידה על הדין. ..

( עליות אליהו אות י"ח בשם רבי דוד לוריא הרד"ל )

 

"והנה סיבת בריאת הגולם שרצה לברוא הגר"א :

נראה שהגאון למד סוגיית צירופי השמות ותוך כדי לימודו בחן על ידי בריאה זו ,ולא שעשה סתם מעשה של בריאה ,…וייתכן שהיה רבינו מתעסק ביסודות השמות וסדר כוונתם בבירור שיטה הנכונה וגירסת הספר יצירה ומתוך בירור הסוגיה בא לבדיקה ולבחינה לסידור השמות הראוי.

( ספר יצירה עם ביאור הגר"א ע' י' –יא )

 

 

…עוד בילדותו החל רבנו הגר"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר ,אחרי שהש"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע .ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעיל .בעודנו נער בן י"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהילתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש"ז בה"ר צבי…במיוחד התעסק הרבה בסוד צרופיי  אותיות ובחכמת היצירה .וכפי ששמענו מפי קדשו,גם כוונתו בזה היה ככדי להשיג ולדעת איך ליצור כח גולמי בע"ח –להכריע בו את הס"מ בשערי ירושלים ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות ניסיון נורא ביצירת גולם כנודע.

( קטע מ"קול התור " פרק 3 ע' 95 במהדורת 1994)

"ומה שהובא שכוונתו של הגר"א ביצירת הגולם הייתה  בזה להכריע את הס"מ בשערי ירושלם אינו אלא דמיון. ( ספר יצירה עם פירוש הגר"א ע' יג )

"ובעניין עשיית הגולם דמאתה אינו דבר גדול כך כך דהטעם לקלות הדבר הוא ההכרעה כגירסת האר"ז"ל והגר"א ויש להסתפק בביאור הדבר אם הוא מפני שיש חילוק בין גרסה זאת לשאר הגירסאות,שלגרסה זאת הא פעולה קלה בהשוואה  לגרסאות האחרות הוא פעולה קשה או שאיו זו כוונתו ורק כוונתו דשכיון שיש עשרה גרסאות בו כל גרס היא עם  פרטים שונים מגרסאות אחרות ונמצא דמספר הגרסאות האפשרויות בנוסח ספר יצירה הוא מרובה מאוד דבריבוי הפרטים שחלוקים גירסה מגירסה ונכפל מספר האפשרויות בהרבה יותר מעשר וזה גורם הקושי לעשות גולם. 

 ואיך שיבוא לעשות שמה אינו האופן הנכון ואם יבוא לעשות ככל האופנים הוא מגיע למספר עצום של אופנים שקשה מאוד לעשות ככולם. ( כגון עם יש פרט א' שבו עשרה שיטות ועוד שפרט שני שבו יש עשרה שיטות לעשות בכל האופנים העולים משני פרטים אלו כבר הוא מאה אופנים .וכיוון שיש הכרעה בגירסה אחת של הגר"א ממילא נקל לעשות גולם.

מתוך ספר היצירה השלם עם פירוש הגר"א.  

לחץ לסגירה

ידוע שחרף כל השיטות של היצירה , בריאה ספונטנית ובלתי-צפויה של גולם היא מעבר לגבולות ההכרה, אולם האפשרות להשמיד את הגולם מעניקה לאדם שלווה מיסטית ואף אינה גורעת מן התחושה שבריאת גולם אינה מצמצמת את האמונה באל.

אני חוזר על ההשקפה המיוחדת של היהדות בימי-הביניים המאוחרים, הנוגעת במאגיה, ובעיקר על הדברים האמורים בקבלה. אני גם מבקש לציין מקרה של הצלחה בבריאה ספונטנית של גולם (אף כי אין לה דוגמא) כדי להבין את אי-בטחונו של בוראו המופתע, כדי שהקורא יבין את דברי,הנה דוגמה ממה  שסיפר רבי אליהו מווילנה במלים ספורות לתלמידו, הגאון רבנו חיים המפורסם [ר' חיים מוולוז'ין, בעל "נפש חיה" – ג"ל] על נסיונו לברוא גולם.

אנחנו מוצאים בעמוד 4 של ההקדמה לספר "ספרא דצניעותא" הערה על רבי חיים, שלפיה אמר לו הגר"א: "וב'ספר היצירה' התבהר לי כיצד ללמוד ולהעמיק. וכאשר העליתי לפניו עניין ב'ספר היצירה' שיש לו עשרה פירושים שונים, דרש באוזני את פירושו שדמה לזה של האר"י. אולם בעניין אחד היה פירושו של האר"י שונה במלה אחת, באשר היתה בה טעות דפוס. כאשר שאלתי אותו, אם אין זה עניין גדול ומופלא לברוא גולם, השיב: כעובדה, התחלתי פעם לברוא גולם, אך כאשר הייתי בעיצומה של השלמתו, חלף מעל לראשי צלם-דמות ובשל כך חדלתי מהמשך השלמתו מכיוון שחשבתי שיתכן שמן השמיים רצו למנוע ממני את בריאתו, ובאשר הייתי צעיר באותו הזמן השיב לי [הגר"א] שהוא, בשעתו, עדיין לא היה בגיל 13."

תיאורו של רבי אליהו נראה לי, לאחר הרהורים רבים, כדבר שאי-אפשר לבטל את משמעותו, אף בלא חקירה ודרישה בסודות שב"ספר היצירה", מאחר שהבסיס לסיפור על בריאת  הגולם נראה טבעי כשלעצמו. בהערה אחת בסיפורנו, שיש לה משמעות מרחיקת לכת, אנחנו למדים לדעת שבתקופתו היה שפע גירסאות ל"ספר היצירה". רבנו חיים עצמו מנה באוזני רבו עשרה  פירושים ל"ספר היצירה". אך רק פרשנותו של יצחק לוריא הדגול מוזכרת באופן חריג כבהירה ונגישה בנקל, למרות שגיאת הדפוס. ומ"ספר היצירה", ובתשובתו של הגר"א, כפי שניתן להבין בנקל מבין השיטין של דברי תלמידו, נהיר גם סיפור בריאת הגולם. (על כן ברור שסיפור הבריאה של הגולם יחודי לגירסתו של הגר"א ל"ספר היצירה" לפי סיפורו של ר' חיים, ואין זה שייר פרשני כלשהו לגירסת האר"י.) על-פי הדעה הזאת של תלמידו של הגר"א, באשר לאופני הפרשנות של "ספר היצירה", שבריאתו של הגולם היא עניין שב"פשטות", לפחות מן הבחינה שאיזכר אותה, ברור שהגר"א, באופן ישיר או ברמז ברור, אכן החל אי-פעם בעבר בבריאתו של גולם. כיצד ובמה החלה הבריאה לא נאמר אפילו במלה אחת, אף כי אנחנו למדים על הכוונה, אך באמצע תהליך הבריאה הופיע לעיני המורה צלם-דמות (gestalt), שהיה, לתחושתו של המורה, צלם-דמות של הזהרה מן השמיים.

הגר"א עצמו האמין בצלם-דמות שמיימי; אך אני סבור שהוא האמין כי יתכן שהשמיים מתירים לו לברוא רוח-רפאים ככפל דמות. למקרה שצלם-הדמות הוא הזייה (או מראית עין של הטעייה, מעין הסתר פרצוף, חוויות שחלחלו במוחו מחמת הגירוי שבמעשה הבריאה עצמו) שהשרתה עליו נוכחות בלתי-מציאותית. לפיכך מתעוררת שאלה מדוע התמונה הזאת, הדומה למאה חזיונות הזהרה החולפים כל העת במוח, חסרת קול (ובמושגים אנושיים, אף חסרת משמעות ובסיס), חלפה במוחו של הגר"א והטביעה בו את חותמה. בלא ספק הייתה מובנת יותר לוּ לבשה צורה של מחווה או הייתה מבוטאת במלים.

עיקרו של דבר במקרה הזה הוא, שצלם-הדמות המפוקפק הזה קיבל צורה של מופע ספונטני ובלתי הכרתי הדומה למעין כפילות הכרתית, מעין כפל דמות.

הדבר חסר החיים לכאורה הנמצא בטראנס (היכולת לראות את עצמך-מתוך-עצמך) נראה ונבחן בתופעות רבות. גם ההשקפה שהכפיל העצמי הוא סימן מקדים למחלה או למוות היא הוכחה שמדובר בהזהרה, ומוכרת לנו היטב ככזו. מן התיאור של הגר"א מותר לנו להסיק, כי הפתאומיות של מופע צלם-הדמות החדירה בו בתחילה פחד, שכן בגילו הצעיר עדיין התקיימה בו ההכרה שקיימת אפשרות של כפילות נפשית, ועל כן היתה לנגד עיניו ההשערה שאפשר לברוא גולם. אולם השפעתו הסתומה של צלם-הדמות, שהיתה נעלה מהבנתו, העניקה לו את ההכרה שקיימת משמעות כלשהי הרוחפת מעל לראשו  בכל רגע שבו נתבעת הכרעה של ממש.

ההסבר להתנסותו של הגר"א – שעובדת ראייתו של עצמו-מתוך-עצמו – נראה לי לא מוקשה יותר מן התיאור שהבחין בהזהרה התלויה לו מעל לראשו. לי נראה סביר, על-פי תולדות חייו בבגרותו, כי הגר"א הבין כבר בצעירותו את התופעה, ועל כן ידע שגם תלמידו יבין אותה, וכי, כמותו, לא יהיה צעיר מכדי להתנסות בה.

יתכן שקוראי יחשבו שמה שאני מתאר כאן הוא מעין התפצלות (סכיזופרניה) גופנית-נפשית של הגר"א, אולם אני טוען שאין זה כך. תיאורו של הגר"א שהניסיון לברוא גולם קסום צפנה בחובה את ההזהרה שהתגלמה בצורת צלם-דמות, שכן, מכל מקום, בריאת גולם ככפיל היא אמונה עממית מקובלת, שכן היא נרמזת אפילו במשנתו של האר"י.

לפיכך מתעוררת הסוגייה באיזה אופן ראה הגר"א את הכפיל הנפשי, האם בהכרתו או בתת-הכרתו, או שמא בהתפצלותם. מכל מקום, די היה בהבחנה בכפילות הזאת, בהופעתה כצלם-דמות, כדי שיחדל  לברוא את הגולם.

ראו גם

הגולם מתעורר לתחייה בעיר פראג :כתבה של הניו יורק טיימס

gara picture by dickstein

הגאון מוילנה.ציור מאת אשר דיקשטיין. "הארץ שלנו 1965

  •  

     

 

ממליך המלכים של העידן המודרני: על אדוארד דרומון

 

גבריאל דה טארד מראשוני חוקרי התקשורת  מראשית המאה ה-20 היגיע אז למסקנה כי בזמנו נוצר ממליך מלכים חדש ,איש התקשורת והיה בין הראשונים שהבינו איזה השלכות חיוביות וגם נוראיות  יכולות להיות לכך.

שכן לדעתו איש התקשורת יכול ליצור קבוצות ועמים פשוטו כמשמעו בהבל פיו. או יותר נכון דרך כלי התקשורת שלו. יש מהם שפועלים בצורה חיובית ,ויש מהם שעלולים להתגלות כמסוכנים לחברה.

 

המאמר הנ"ל נכתב כעבודה עבור קורס תיאוריות בתקשורת במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים של הד"ר עמית פינצ'בסקי והמתרגלת קרולין ארוניס .

 

 

ממליך המלכים של העידן המודרני

 

 

סעודה משפחתית לפני ואחרי שיחה על משפט דרייפוס .קריקטורה מסוף המאה ה-19.

"…לא ידוע לי על שום אזור בצרפת ששם העובדה שאף אחד שם לא ראה מימיו יהודים
מנעה ממישהו להיהפך לאנטישמי וזאת מאחר שהאנשים שם קראו כל הזמן  עיתונים אנטישמיים ".  

גבריאל דה טארד במאמרו "
THE PUBLIC AND THE CROWD P. 282

גבריאל דה טארד ( 1843 -1912)  ידוע כאחד הסוציולוגים החשובים והמשפיעים של תקופתו וכמי שיצר כמה מהרעיונות הבולטים בתחום התקשורת כמו "מחשבה קבוצתית "ובמאמר זה ננסה להבין מדוע עסק בנושא זה ובמאמרו זה דווקא בזמן הספציפי שבו כתב אותו?

במאמרו  THE PUBLIC AND THE CROWD מתאר דה טארד את שלבי יצירתו של "האספסוף" ומשווה אותו עם הציבור החושב האינטיליגנטי המשכיל. .
במאמרו זה , מציב גבריאל דה טארד לעצמו בעיה: איך נוצרת הדיעה הקיבוצית הקולקטיבית
ואיך בכלל נוצר קולקטיב שיש לו רעיון מאחד ואידיאולוגיה משותפת ? מאיפה הרעיונות האלו באו ? האם ניתן לאמר שהם היו "באוויר " עד שאיך שהוא נוצרה קבוצה שלמה הפועלת על פיהם?
דה טארד מגיע למסקנה שדיעה למעשה לא קיימת ברמה הציבורית אלא רק ברמה האישית האינדיבידואלית עד שמגיע מישהו שנותן לה קול בכלי התקשורת ואז היא הופכת להיות דעתם של אנשים רבים.
אלא שהמקור האמיתי לדיעה הזאת קובע דה טארד הוא אינו נניח האיכר העובד בשדות ומחזיק בדיעה זאת ורק כמה בני משפחה ושכנים יכולים לשמוע אותה ,אלא איש התיקשורת הפובליציסט המפיץ אותה בצורה מאורגנת ומתוחכמת מובנת ומוסברת היטב ומשכנעת לקהל גדול של אלפים ומרגע שדעה זאת כפי שהתגלגלה בידיו מגיעה אליהם היא משכנעת אותה ואז הופכת לדיעה שלהם והם פועלים על פיה . דהיינו הם הופכים לקולקטיב בעל רעיון אחיד כפי שלא היו קודם לכן .

במאמרו טוען דה טארד שאין לראות באספסוף הגדול למרות מספרו אלא מעין "הד " של מי שיצר אותו איש התקשורת העיתונאי שיצר את הרעיונות שעליהם חוזר האספסוף בקול אדיר יותר ומפיץ אותן. איש התקשורת הוא המוח המארגן והאספסוף הוא הגוף שכעת פועל על פי רעיונות אלו ..

דה טארד מתאר למעשה את עולמו שלו בפאריז של סוף המאה ה-19 שבו כמה כמה עיתונאים יוצרים דיעה ציבורית של ההמונים שקוראים את עיתוניהם עולם שמעצבי דעות ציבור חזקים הם למעשה חזקים כמו פוליטיקאים ו"כס המלוכה " הוא שלהם .

היחצן האנטישמי

 

קצין יהודי דרייפוס בטקס השפלה פומבי לאחר שהואשם בידי איש התקשורת אדוארד דרומון בבגידה בצרפת.

לא אחזור כאן על כל מה שכתוב במאמר אלא אנסה להסביר כאן את אחד מהגורמים שמן הסתם הביאו ליצירתו ודווקא בזמן שבו פורסם 1901 ( אם כי מן הסתם נכתב לפחות שנה שנתיים קודם לכן כמקובל במאמרים שמתפרסמים בכתבי עת מדעיים מן הסתם בשנים 1898-1900 )


בצרפת הימים היו ימי משפט דרייפוס המפורסם שבו הואשם קצין יהודי בריגול למען גרמניה ומצא את עצמו מטרה להמון נזעם שהוסת בידי התקשורת ובראש ובראשונה בעיתון אנטישמי La Libre Paroleשנערך בידי אדוארד דרומון שלו הייתה אידיאולוגיה ואג'נדה אנטישמית .

File:18990910 Edouard Drumont and Libre Parole.jpg

 

אדוארד דרומון היה עתונאי אחד מני רבים   עד שהקים עיתון אידיאולוגי והאידיאולוגיה שלו הייתה האנטישמיות הטענה שהיהודים שולטים בצרפת ובאירופה לרעתם של הצרפתים וכי יש להילחם בהשפעה זאת בכל אמצעי. דרומון התגלה בעיתון זה כתועמלן מזהיר אם גם צרחני ( אבל זה לא הפריע בכלל לאף אחד )  בעל יכולת שכנוע עצומה למרות שכמעט כל מה שטען שם היו דברי הבל מטורפים מונעים בידי שנאה,  משהו בדומה ליחצנים והפרסומאים הפוליטיים הפועלים בזמננו  שכל מטרתם היא לקדם אג'נדה פוליטית והאמת היא הדבר האחרון שמעניין אותם ,  אבל סביר להניח שאף לא אחד מקוראיו הקבועים טרח לבדוק את "העובדות " שהציג.


אדוארד דרומון ועיתונו היו תופעות שוליים עד שהיגיע משפט דרייפוס והעביר אותם לאור הזרקורים ולידיעתם של המונים .. דרומון הפך כעת לגורם משפיע באמת בתקשורת הצרפתית ובציבוריות הצרפתית ואף על הפוליטיקה הצרפתית. העיתון שלו היה נפוץ באלפי עותקים מכלי תקשורת שולי הפך לכלי תקשורת משפיע ביותר .

 

כומר קורא בשקיקה את כתב העת האנטישמי.

 

Presse - Libre Parole Illustree (la) N°4 Du 05 / 08 / 1893

Presse - Libre Parole Illustree (la) N°9 Du 09 / 09 / 1893

 

 

Presse - Libre Parole Illustree (la) N°18 Du 11 / 11 / 1893

 

Presse - Libre Parole Illustree (la) N°23 Du 16 / 12 / 1893

Presse - Libre Parole Illustree (la) N°24 Du 23 / 12 / 1893

"המידות הטובות של היהודי עלפי שיטתו של גאלי ". צייר אמיל קורטה.

 

 

Presse - Libre Parole Illustree (la) N°39 Du 07 / 04 / 1894

Presse - Libre Parole Illustree (la) N°50 Du 23 / 06 / 1894

"Give Back the Money!," Front Cover of "La Libre Parole" Magazine, 30th December 1893" Giclee Print

Give Back the Money!," Front Cover of "La Libre Parole" Magazine, 30th December 1893

 

"הבצורת.היהודי צמא לדם ודמעות ויש להשקות בכך את צרפת "

 

 

JPEG - 6.4 ko

 

בשלב מסויים דרומון עבר מעולם התקשורת לעולם המעשה של הפוליטיקה . הוא נבחר כנציג של אלגי'ר שהייתה אז מושבה צרפתית .וכנראה לא במקרה הרגשות האנטי שמיים שנוצרו בעקבות משפט דרייפוס בעידודו הנמרץ של עיתוניו של דרומון היגיעו לשיאם באלגי'ר שבה ביצעו בריונים צרפתיים פרעות ביהודים האלג'ריים.

וניתן להניח כמעט בוודאות שמהומות אלו היו אחד הגורמים שעמדו בפני דה טארד כשכתב את מאמרו על איך נוצר אספסוף. שהרי הוא ראה דוגמה ברורה לפני עיניו צרפת ואלגיר ארצות שבהן יהודים חיים בשקט וללא הפרעה למרות רגשות עוינים כלפיהם בחלקים באוכלוסייה אך שאינם מגיעים לידי ביטוי עד שמופיע איש תקשורת בעל יכולת כתיבה  ופרסום עצומים כמו דרומון והאיש בעטו  ועם כישורי היחצנות האדירים שלו מסוגל להביא ליצירתו של אספסוף ולהתפרצויות אלימות של בריונות .

molochDrumont.jpg image by GIL66
אפשר לשער שהגורם הישיר לכתיבת מאמרו הכללי של דה טארד הייתה שאלה ספציפית שדה טארד שאל את עצמו לגבי פרשת דרייפוס :מדוע בעצם מאסרו של קצין יהודי בצרפת בגלל פרשת ריגול עם גרמניה צריך לעורר תשומת לב באלג'יר שבצפון אפריקה ולעורר בה מהומות אלימות ?

 

והתשובה שנתן הייתה :משום שהיה מישהו ספציפי שטרח ליצור את הקשר וההקשר הזה והמהומות האלו לא היו יכולות להתרחש אילולא היה מבצע את הקישור הזה. והמישהו הזה שמו היה אדוארד דרומון שטרח להביא את רעיונותיו האנטישמיים על פרשת דרייפוס לידיעת הצרפתים באלג'יר באמצעות עיתונו.

 

לדעתו של דה טארד האספסוף האלג'ירי ורעיונותיו על הצורך להיאבק ביהודים לעולם לא היו נוצרים לולא דרומון ומה שכתב בעיתונו.

 

הסופר-העיתונאי  הלוחם

אמיל זולה סופר ועיתונאי לוחם למען הצדק. ציור מאת אדוארד מאנה.

 

דה טארד ללא ספק זכר גם היטב את מאמרו של  הסופר המפורסם אמיל זולה "אני מאשים " שפורסם ב1898 בעיתון ושהביא למהפך ביחס הציבור לפרשה ולתגובות צרפתיות חסרות תקדים .

File:J accuse.jpg
למעשה סביר שהמאמר עמד מול עיניו בעת שכתב את מאמרו שלו. ולי נראה סביר שכאשר הישווה בין ציבור חושב שנוצר בהשראת העיתונות הוא חשב באופן ספציפי על מאמרים הגיוניים כמו זה של זולה וכאשר דיבר על אספסוף אלים שנוצר בידי עיתונות אלימה ומשולחת רסן הוא חשב באופן ספציפי על זו של דרומון.
כמובן כפי שדה טארד ידע היטב תופעות כאלו לא החלו עם דרומון הן היו קיימות עוד בימי המהפכה הצרפתית שבהם העיתונים של אישים כמו מאראט שימשו ככלי יעיל להלהבת היצרים ובקריאתם להוציא להורג כמה שיותר אנשים. הוא בעצמו ו מציין במאמרו עוד דוגמאות של אנשים מעין אלו כמו קרל מרקס הסוציאליסט וקרופוטקין האנרכיסט.
בקריאה של המאמר של דה טארד נראה שדה טארד חשב ב-1901 אם כי הוא לא אומר זאת לגמרי במפורש שיכולת העיתונאי להשפיע ולעורר את קהלו היגיעו בזמנו לשלב חדש של עוצמה שלא הייתה קיימת קודם וזאת בהשראת משפט דריפוס ובהשראת המקרים של דרומון ושל אמיל זולה. .
והוא צדק.
דוגמה טובה נוספת שהוא לא הזכיר אולי כי הוא עוד לא שמע עליו ב1901 הייתה של העיתונאי האוסטרי תיאודור הרצל שגם בהשפעת משפט דרייפוס והתעמולה האנטישמית של דרומון יצר את האידיאולוגיה התנועה הציונית שרעיונותיה אמנם כבר בוטאו בצורות שונות לפניו אצל אישים שונים כמו פינסקר והס ואחרים אך הרצל נתן לה עידוד נמרץ שכמוה לא היה לה קודם לכן ושאותה הפיץ בכלי התקשורת שלו.ובסופו של דבר בהשראת רעיונותיו נוצרה מדינת ישראל ,מדינה שנוצרה בעקבות רעיונותיו של עיתונאי .וכמדומה דוגמה אולטימטיבית להוכחת נכונות טענותיו של דה טארד שיש צורך באדם אחד כדי שיבטא וינסח רעיונות על מנת שיתקבלו על דעתו של קולקטיב ולמעשה יצרו את הקולקטיב. .
דה טארד אם כך היה אינדיבידואליסט עד עמקי נשמתו הוא לא האמין ברעיון קולקטיבי. הוא האמין שיש קולקטיב שנוצר בידי האינדיבידואל בכלי התקשורת שלו והאינדיבידואל הזה שהוא שיוצר את העתיד ולו שייך העתיד. והעתיד שייך ליוצרי הרעיונות בעיתונים.שהפכו לממליכי המלכים החדשים . העיתונאי יכול לפעול לטובה וליצור קהל חושב ואנטיליגנטי כפי שהיה במקרה של אמיל זולה ,והוא יכול לפעול לרעה וליצור אספסוף אלים ומסוכן  ורצחני כפי שהיה במקרה של דרומון.

 

ביבליוגרפיה

ברדן, ז'ן דניס פרשת דרייפוס / תל אביב : עם עובד, 1992 תשנ"ב.

Latour Bruno Gabriel Tarde and the End of the Social
in Patrick Joyce (edited by) The Social in Question. New Bearings in History and the Social Sciences, Routledge, London, pp.117-132
http://www.bruno-latour.fr/articles/article/082.html

Tarde Gabriel "The public and the crowd " in ON COMMUNICATION AND SOCIAL INFLUENCE PP 277 -294

וראו גם

גבריאל דה טארד בויקיפדיה

חוזה מדינת היהודים

יחצנים  כנגד עיתונאים

 

גבריאל דה  טארד .הפסל

הביטלס והשוטה על הגיבעה


לרגל פסטיבל הביטלס המתקיים השבוע הזה בחולון להלן מאמר של חיים מזר  על אחד מפזמוניה  הידועים ביותר של הלהקה הנצחית.

"השוטה על הגבעה"

"The Fool On The Hill"

by

John Lennon

and

Paul McCartney

sung by the

The Beatles.

Day after day,
Alone on a hill,
The man with the foolish grin is keeping perfectly still
But nobody wants to know him,
They can see that he's just a fool,
And he never gives an answer,

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

Well on his way,
Head in a cloud,
The man with the empty mind is talking perfectly loud
But nobody seems to hear him,
For they think that he's just a fool,
And no one will go quite near him,

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

And nobody wants to know him,
For they think that he's just a fool,
For he never gives an answer,

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

Ooh, ooh,
Round and round and round.

And he never listens to them,
He knows that they're the fools
They don't like him,

The fool on the hill
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

Ooh,
Round and round and round


 

השוטה על הגבעה.

 

מאת חיים מזר 

השוטה על הגבעה  מתאר את היחסים בין אדם היושב על גבעה והנחשב לטיפש לבין הסביבה שלו. החברה מנדה אותו ,לא מקשיבה לו והוא לא מקשיב לה שעה שיש לו מה להגיד.בשיר שישה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר, בית, פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר, בית,בית,פזמון חוזר,בית.

בית ראשון

Day after day,
Alone on a hill,
The man with the foolish grin is keeping perfectly still
But nobody wants to know him,
They can see that he's just a fool,
And he never gives an answer,

בית זה הוא בעל אופי אימאג'יסטי.אדם יושב לבד על גבעה מדי יום ביומו ועל פניו חיוך תמידי?האם מדובר בחיוך הבא מתוך אושר פנימי או שמא זה חיוך מעושה?חיוך שאינו יותר מאשר מסכה הבאה להסתיר דבר מה? החברה מסביבו רואה בו אדם טיפש והוא לעולם לא עונה. רמז לכך שנעשה איזה שהוא נסיון לתקשר איתו ,אבל הוא מתעלם מכך.

פזמון חוזר:

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round

בפזמון החוזר מתוארות הפעולות שהשוטה עושה.די סטטיות באופיין.הוא צופה בשקיעה ורואה את העולם מסתובב.השורה השלישית נותנת תחושה שאין מדובר בסתם צפייה ,אלא בתצפית ממוקדת.הוא מסתכל על דבר מה ספציפי.

בית שני:
Well on his way,
Head in a cloud,
The man with the empty mind is talking perfectly loud
But nobody seems to hear him,
For they think that he's just a fool,
And no one will go quite near him,

בית זה מציג את הצופה במבט אקטיבי.הוא עומד איתן,ראשו בעננים ובראשו הריק ,מנקודת מבט של סביבתו,הוא מדבר בקול רם.אף אחד לא מקשיב לו מכיון שרואים בו אדם טיפש ואף אחד לא מתקרב אליו,אולי בכל זאת יש טעם בדבריו? מכיון שקיימת נגדו דעה קדומה מבטלים את דבריו כלאחר יד.מה הוא כבר מבין?כאן טמון העוקץ בשיר במובן מטאפורי.מי שנמצא במקום גבוה שדה הראיה שלו רחב יותר מזה הנמצא במורדות.אלה הנמצאים למטה ,ראייתם מטבע הדברים מוגבלת. כך גם אנשים המסתכלים מספר קטן של צעדים קדימה לא רואים,לא סכנות פוטנציאליות ולא הצלחות פוטנציאליות. אלה אנשים מקובעים. זה שניחן בראייה רחבה יותר יכול לצפות מעבר לאופק ולראות דברים נוספים.

בית שלישי:

And nobody wants to know him,
For they think that he's just a fool,
For he never gives an answer,

אף אחד לא רוצה להכיר את הצופה מכיון שהוא נתפש כאדם טיפש.הוא לא נותן תשובות הוא מתעלם מכולם.החמרה ביחס לבית השני.בבית השני אף אחד לא רוצה להקשיב לו ובבית זה גם לא רוצים להכיר אותו.קיבעון סוציולוגי.

בית רביעי:

Ooh, ooh,
Round and round and round.

בית קצר בן שתי שורות בלבד, אחת בת שתי מילים והשניה חזרה על מילה אחת-להסתובב- שבפזמון החוזר.יש בכך כדי להראות על איזו שהיא מעגליות שאי אפשר לפרוץ אותה. הן הטיפש לכאורה והן החברה מפסידים בשל דפוס התנהגות זה.

בית חמישי:
And he never listens to them,
He knows that they're the fools
They don't like him,

בית שישי:

Ooh,
Round and round and round

בבית החמישי ניתן ההסבר לאי נכונותו של הצופה לקהילה.הלכאורה טיפש לא מוכן להקשיב להם.הוא יודע שחברי הקהילה הם הטיפשים.אין הם מחבבים אותן והתוצאה הבלתי נמנעת,מעגליות נצחית שאי אפשר לפרוץ אותה המוצאת את ביטויה בבית השישי שהוא חזרה על הבית הרביעי,אלא שכאן המילה "או" מופיעה פעם אחת. אסוציאיטיבית שיר זה מזכיר את השאלה המתעוררת בסיומו של הסרט "קן הקוקיה" מי הוא המשוגע האמיתי, המאושפז בגלל שהוגדר ככזה או צוות המטפלים?

נספח :

רשימת ספרים על ושל הביטלס בעברית

 טקסטים של שירי החיפושיות


גדעון רוזנטל ( מתרגם) הה ברברה, איזו זנות המלחמה ::שירים ותרגומים / ; עריכה ועיצוב ראובן רוזנטל ; פנטומימה אילן זיו ; צילום גדעון רז תל אביב : ספרית פועלים, תשל"ה 1975 .

גדעון רוזנטל נפל במלחמת יום הכיפורים  בגולן, את הספר יצר והביא לדפוס אחיו רוביק רוזנטל והוא
כולל שירים מתורגמים משל ז'ק פרוור,  ז'ק ברל,  לאונרד כהן , בוב דילן, והחיפושיות,

החפושיות :גופי מסיבות / ליקט וערך אהרון חפץ  ברית התנועה הקיבוצית. מחלקות התרבות, תשלט . חוברת של 63 עמודים עם שירי הביטלס .
שירי החיפושיות וג'ון לנון : בתרגום עברי / תורגם ע"י גובני יצחק חיפה : נפש,  1985 [תשמ"ה]

החיפושיות וגיטרה 1 - 1962-1966 207) this.width = 207;" align=center border=0 !width="207">

החיפושיות וגיטרה : אוסף מלהיב וייחודי של כל שירי החיפושיות עם אקורדים לגיטרה / [עורך אלון רזניק ; עיבודים: ריקי רוקסבי תל-אביב : מודן, 2000 שני כרכים .
ספר 1 1962-1966

ספר 2. 1967-1970


צלילי פסנתר עם החיפושיות :שירים נבחרים בעיבוד קל פסנתר, אורגנית, גיטרה. עורך אלון רזניק. מודן 2000 . תוי שירי הביטלס עבור נגינה על פסנתר.

ספרי עיון על החיפושיות

: מרים לוין, רינה רוט מוצרט והחיפושיות / תל אביב : רמות, אוניברסיטת תל אביב, בית-ספר לחינוך [?-0197 ספר חינוך מוזיקלי כולל מדריך למורה.

ירדן אוריאל הביטלס : השנים הראשונות / (גבעתיים) : (המחבר), (תשנ"ד 1993
ירדן אוריאל הביטלס : הדרך למעלה / כפר-סבא : י.ב. מוסיקה, תשנ"ו 1996 כולל מבוא וביבליוגרפיה באנגלית

רוברט פרימן הביטלס : מבט אישי בעין העדשה. תרגמה מאנגלית אילת יגיל , עורך ומחבר ההקדמה יואב קוטנר תל-אביב : שבא, 1995.

לחץ לסגירה
נפתלי וגנר הביטלס : שבע השנים הטובות. איורים יפה וגנר ירושלים : מאגנס, 1999 תשנ"ט.

אסנת  גולדפרב-ארזואן,   יחסי הגומלין בין מוסיקה אמנותית ומוסיקה פופולרית בין השנים 1956-1977   דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת בר אילן,  (המחלקה למוסיקה  תש"ס (1999)

כולל דיון על  Revolution no.9 של הביטלס ועל יוצרים כמו  אלביס פרסלי ,ליאונרד ברנשטיין, פיליפ גלאס ,מייק  אולדפיאלד והפינק פלוייד.

, ג'ימס וודול   ג'ון לנון ויוקו אונו : שני מורדים – אגדת פופ / מגרמנית: אריה אוריאל תל-אביב : ספרית פועלים, תשס"א 2000.
, זאב מגן דמיין : ג'ון לנון והיהודים/ ירושלים : מרכז שלם – מחלקת הסטודנטים, [2000]. הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס, תחת הכותר: דמיין: על ג'ון לנון ואהבה חוברת של 40 עמוד . הופיע שוב ב: מאמרים חדשים על הציונות / עורכים: מיכאל אורן, דוד חזוני, יורם חזוני
כמה מחשבות שונות ומשונות על ג'ון לנון והיהודים לאו דווקא בסדר זה.

לעניות דעתי היצירה החשובה ביותר בעברית הקשורה באיזה שהיא צורה לביטלס .

 

אנגליה חולמת – הביטלס, אנגליה ושנות השישים / עודד היילברונר כרמל 2008

פרק מהספר

 ראיון עם  עודד היילברונר

עודד היילברונר משוחח על ספרו עם לונדון וקירשנבאום

יואב קוטנר על "אנגליה חולמת "

חייו של ג´ון לנון - כולנו רוצים לשנות את העולם / ג'ון וייז ג'קסון

ג'ון וייז ג'קסון "חייו של ג'ון לנון -כולנו רוצים לשנות את העולם . הוצאת רסלינג ,2009. ביוגרפיה חדשה ומקיפה על חיי לנון.

שונות


הביטלס – צוללת צהובה / מבוסס על תסריט מאת לי מינוף ואחרים מאנגלית – לבי ואהוד מנור סביון : פן, 2005
ספר לילדים על פי סרט האנימציה של הביטלס

ספרי ילדים מאת חברי הביטלס

אהבה אמיתית - ציורים לשון / ג'ון לנון

 

ג'ון לנון אהבה אמיתית :ציורים לשון /עם הקדמה מאת יוקו אונו; עיבד אל נקלריו, על-פי ציורים מאת ג’ון לנון; מאנגלית: אורי בלסם, תל-אביב : מודן, 1999
רוב הספר איורים צבעוניים ומיעוטו דברי לואי

פול מקרטני, ג'ף דנבר ופיליפ ארדה;  גבוה בעננים / עברית: רמונה די-נור ירושלים : כתר ועילמור, 2006
ספר לילדים אחרי שבולדוזרים של רשות הפיתוח העירוני הורסים את בית היער של יאיר הסנאי, יוצאים הוא וחבריו למשימת הצלה מלאת סכנות

רותה קופפר על הספר

 

רונן טל על  פול מקרטני וזמרים אחרים כסופרי ילדים

יוקו אונו, חלון פתוח /; טקסטים של יוקו אונו ; מאמר: שלומית שקד ; [מנהל הגלריה: סעיד אבו שאקרה ; אוצרת אורחת: שלומית שקד אום אל-פחם : אום-אל פחם. הגלריה לאמנות, 1999

קטלוג תערוכה שהציגה את יצירותיה של אלמנתו של לנון בישראל.

 העיתונאית רחל מיכאלי המומחיתלביטלס פירסמה כתבה על התערוכה הנ"ל

השנים שבהן הצרצרים שרו" גליון יום שישי, הארץ, 26.11.1999

ראיון עם ג'ון הנדריקס האוצר של יוקו אונו בגלריה באום אל פאחם לקראת פתיחת תערוכתה במקום    

שיר  מתורגם של לנון

"תארו לכם" תרגם עודד פלד עיתון 77 גליון 131 דצמבר 1990  ע' 13  וגם ,מעריב מוסף שבת תרבות וספרות 31.10.1997 ע' 28

 

כמה סיפורים  של ג'ון לנון ביחד עם רישומים מפרי עטו הופיעו בעברית בכתב עת  ספרותי "המעורר כתב עת  לספרות ואמנות מספר 7 , 1999 כולם  בתרגום ארז שווייצר.

 

 

אלה היו :

1. "מחול המומחים בנשף החברה של סוץ הופ  "ע'59-61.

2. "פרדוקס ואפודה תואמת  בבקשה"   ע'52-64

3. . "חייו של הולך בטל "( מאת אלה סקוט פיצ'גראלד)  ע' 65-68

 

4. "תלה את השום הזה סביב צווארך  ולא תתחתן  לעולם" ע' 69-72

 

 ראו גם על

ארי קטורזה על לנון כסופר

 

 

היכל התהילה של המאמרים והכתבות על הביטלס בעברית  

 

 

על "החיפושיות"  הופיעו  מאות כתבות בשפה העברית בעיתונות ובמגזינים . אבל רוב הכתבות הללו היה להן ערך רק לזמנן .

 בכל זאת  היו כמה שהתבלטו מעל לכל השאר בעמקות או ברעיונות.

ולהלן   רשימת מאמרים בולטים וחשובים  ומעניינים במיוחד  שהופיעו לאורך השנים  על הביטלס בעברית בעיתונות ובכתבי עת אקדמאיים ( פחות או יותר …)

 

חנן יובל "למה לתת הזדמנות לשלום –פעם אחת :על שני תקליטים של ג'ון לנון " עיתון 77 לספרות ותרבות מספר 25 ,1981, ע' 43

יואב קוטנר "עוצמתו של הסרג'נט " מוזיקה :מגזין על צלילים ואנשים" 1987  ע'23-26.

יואב קוטנר "זה לא קורה :על להקת החיפושיות " ידיעות אחרונות -7 ימים 12.6.1987 ע' 34-37

ירון פריד "החיים הכפולים של ג'ון לנון" כותרת ראשית מספר 300 31.8.1988 ע' 34-37.

 רחל מיכאלי " הביטלס קמו והצדיעו", מוסף קליפ, חדשות, 21.7.88, עמ 4-5

עדויות ממקור ראשון על הביטלס במועדון הקאוורן ומתחילת דרכם מזכרונותיו של מתופף להקת החימום של הביטלס, המרסיביטס ג'ון בנקס שחי בארץ והקשר שלו לביטלס עם גילויים שלא מופיעים באף מקום אחר בספרות הביטלס . הכתבה פורסמה לאחר מותו של המתופף שחי בישראל בעשרים השנים האחרונות לחייו.

 

 

 

דב אלפון " "הוא צעק הרבה ": שיחה עם פול מקרטני " הארץ מוסף 30.6. 1989 ע' 27

 

רחל מיכאלי "מוקדש לג'ון ג'ורג' ורינגו " מוסף "קליפ" "חדשות"   11.1. 1990 ע' 12 -13 .

 

תיאור  קונצרט באנגליה של פול מקרטני מתוך סיבוב ההופעות הראשון שלו אחרי 13 שנים מאז להקת כנפיים.לראשונה מבצע על הבמה רפרטואר מהביטלס שכלל ברובו שירים מתקליטיהם המאוחרים שהביטלס עצמם לא הספיקו להופיע איתם מעולם.

 

  רחל מיכאלי . לנון הפסיד למנדלה", מוסף קליפ, חדשות, 10.5.90, עמ 10-11

תיאור  קונצרט רב משתתפים (לו ריד, לני קרביץ , הפילהרמונית של ליברפול ואחרים) שביצעו גירסאות חדשות לשירי לנון. הקונצרט תחת ניצוחה של יוקו אונו נערך בליברפול והועבר בשידור חי, נערך לציון יום הולדתו החמישים של לנון.

 

רחל  מיכאלי "מג'וןלנוןעדרונירוזנטל : ליברפול והביטלס " מוסף "חדשות" 20.4.1990 .ע' 32-34

 

כתבת תחקיר גדולה שעסקה בסיבות מדוע ליברפול  התעוררה מאוחר מידי לתעשיית הביטלס ומי שולט בתעשיה זאת. כתבה שכללה ראיונות עם אחיו של פול מקרטני ,האמרגן הראשון שלהם וכו' .אחת הכתבות התחקיריות המקוריות היחידות על הביטלס  שהופיעו בעברית  ולא עסקה רק בסקירה היסטורית על הביטלס  או בביקורת תקליטים  שלהם. .

 

 רוני סומק "בן 50 " מעריב -פנאי 3.10.1990 רשימה לזכרו של לנון .  .

דני רובס "אהבתי גם את פול ואת מקרטני יותר מכל " מעריב  2.2. 1990 ע' 1. ד

דני רובס "ג'ון פול ג'ורג' רינגו ואני " גיתית מספר 112 , 1994 ע' 12-13.

ג'ון וינר "ג'ון לנון והאף בי איי " ילקוט למחשבה סוציאליסטית מעתונות העולם מספר35 ,1995  ע' 6-8.

גדי להב "בעקבות ארבעת המופלאים " עיתון 77 מספר 192 , 1996 ע' 14.

 

נפתלי וגנר "" שירי הביטלס ניהליזם מוסיקלי או לידר" מפתח :כתב עת למורי מוזיקה מספר 3 1999 ע' 6-24

י רחל מיכאלי " יוקו אונו בירושלים", גליון יום שישי, הארץ 20 מאי 99 עמ ב11

כתבה שמצליבה בין שתי הדמויות הקרובות והמשפיעות על סיפור תולדות הביטלס, ג'ורג' מרטין ויוקו אונו. לאחר שהשקיעו זמן רב באנתולוגיות של הביטלס וג'ון לנון, התפנו לביטוי אמנותי עצמי שהצטלב הודות ללוח זמנים מקרי, בירושלים.
 

עודד היילברנר "האנגליות של הביטלס " בתוך ירחמיאל  כהן (עורך ) תמונה וצליל:אמנות מוסיקה והיסטוריה , הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל,2007 ע' 401-419

 

עודד היילברונר בידור לכל המשפחה מוסףהארץ, 1.6.07

התקפה על התקליט סרג'ינט פפר   לרגל מלאת לו 40 שנה

 

רחל מיכאלי  אמרו לך שאתה דומה לפול מקרטני?מוסף הארץ 5 ספטמבר 08 עמודים 25-24
 
הזדמנות נדירה לבחון את הדרך בה נתפסת אגדת הביטלס בציבור. בעקבות מסעו של פול מקרטני בדרך 66 בארה"ב בנסיון לשמור על אנונימיותו, באוגוסט 08, מתחקה  המאמר אחרי דיווחים של מקומונים ותחנות רדיו אזוריות לאורך המסלול.

 

 

עודד הילברונר "הביטלס:  להקה  לכל המשפחה או מנהיגי מהפכה ? " תו –מוזיקה אמנויות מספר  11 2008 ע' 54-59

 

 

 וכמובן המאמר הטוב והחשוב  מכולם:

זאב מגן  דמיין : על ג'ון לנון ואהבה / הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס,  2000-  ומאוחר יותר כחוברת תחת  הכותר: דמיין: על ג'ון לנון והיהודים "  .

"  .

 

 

ראו גם  

הקליפ

השוטה על הגבעה בויקיפדיה

פסטיבל הביטלס בחולון

ההיסטוריון הישראלי של הביטלס :על תופעת הביטלמאניה בישראל

ג'ון לנון פוגש את עקיבא נוף

 

",תארו לכם" שיר מאת ג'ון לנון

בריאת העולם נוסח המאה ה-21

 

"הכפיל הוירטואלי " של משה מנשהאוף הוא ספר מדע בדיוני מקורי שמתמודד עם הנושא הגרנדיוזי מכל בסיפורה  של חבורת מדענים שבוראים  עולם שלם בזעיר אנפין ובתוכו בני אדם וצריכים להחליט מה הלאה.

האם המדע הבדיוני גווע ? יש רבים שחושבים כך ומצביעים על העובדה שכיום רוב ספרי המד"ב שנמכרים בחנויות הם למעשה סיפורי פנטזיה על כישוף ויצורים על טבעיים ולא דווקא על רעיונות מדעיים מדהימים ומרחיבי  אופקים ותיאורים של חברות בעתיד,ומעלים את השאלה האם ציבור הקוראים הצעיר לפחות איבד כל עניין בנפלאות המדע והטכנולוגיה בעתיד לבוא.
גם בספרות הישראלית קשה יותר ויותר למצוא רומנים שעוסקים במדע בדרך זאת או אחרת.
אבל יש יוצאי דופן.

משה

 הסופר והמו"ל משה מנשהאוף פירסם לאחרונה ספר בשם "הכפיל הוירטואלי " שהוא רומן מדעי בדיוני כמו מהסוג הישן הקלאסי שבמרכזו עומד תיאור של ניסוי מדעי מדהים עם השלכות שלא יאומנו ממש.
זהו ספר המדע הבדיוני השני של מנשהאוף.

אופוריה


ספרו הקודם של הסופר  היה "אופוריה " (כינרת ,1994) . גם הוא ספר מדע בדיוני שעוסק בתיאור מאמציו של איש שלום להביא שלום לעולם ולחסל את קבוצות הטרור האידיאולוגיות השונות באמצעות טכנולוגיות על ממקור עלום.
בספר היו רעיונות מעניינים בהחלט ובראש ובראשונה בתיאור האידיאולוגיה החדשנית שעומדת מאחורי קבוצות הטרור, הדיקיוניזם " המבטלים את הצידוק לשיטה הדמוקרטית המוכרת לנו בטענה שאבד עליה הכלח והיא נשלטת בידי מומחים ביחסי ציבור ופרסומאים המשעבדים למעשה את האזרח הפשוט ולכן לא הוגנת באמת שכן זה שזוכה בבחירות מצליח לא בגלל היותו הטוב ביותר אלא בזכות יכולתו להשיג  את התועמלנים ופירסומאים הטובים ביותך לשירותו,כך שהמאבק הוא לא בין מתמודדים אלא בין אנשי יחסי ציבור. במקום זה הם טוענים שיש לבחור שיטה חלופית לדמוקרטיה המוכרת לנו שבה הפרט מביע את דעתו על כל דבר .האידיאולוגיה שלהם מתבססת על ההנחה שהמין האנושי היגיעה לשלבים מתקדמים בחי החברה והטכנולוגיה אבל מצד שני הצטמצמו תחומי הידיעה המקצועית של האדם .עם זאת הוא יכול להיחשף לכל מידע שידרוש בכל רגע שיחפוץ הוא יכול לחיות בכל מקום ולראות כל דבר.. אך בשל מגבלותיו אין ביכולתו להשתלט על כל המידע.לכן יש לייחס חשיבות רבה יותר לתחומי בקיאותו מאשר לתחומים אחרים ולתת לו אפשרות להשפיע בתחומים אלו. .
וכך האידיאולוגיה המרכזית של הדיקיוניזם היא של …..שלטון שבו כל מי מבין בנושא מסוים יוכל להצביע ולהביע את דעתו באותו נושא בלבד . מלאכת המיון והבקרה תעשה בידי אמצעים ממוחשבים אובייקטיביים מערכות תקשורתיות ממוחשבות והם יקבעו באיזה תחום כל אדם יוכל לשפוט. ולחוות את דעתו או להביע את נטייתו. האמצעי האובייקטיבי הזה יציג לפני הציבור את הנושאים הנדונים ואף יבחר ויכשיר אנשים פוטנציאליים אשר ימלאו בעתיד תפקידים שנקבעו מראש. הם שיסווגו את הדעות המושמעות בידי המומחים בכל נושא ויעריכו את מידת חשיבותן.
מה שנותר לעשות הוא רק לסלק את אנשי המשטר המסורתיים לפנות את הבמה לסוג משטר חדש מותאם יותר לצרכים החדשים של האדם והעולם. ואכן מפלגות הדיוקניזם במקומות שונים יוצאות למלחמת חרמה בדמוקרטיה באמצעות אירגוני טרור שונים שמקבלים את רעיונותיהם ותופסות את מקומו של הקומוניזם והאיסלאם הקיצוני בעולם שלנו כמציגות חלופה רעיונית לדרך השלטון
.( אופוריה ע' 52-55) .. .

אולם מנשהאוף לא ידע לפתח את הסיפור כהלכה.

כך למשל הוא הקפיד להשאיר בסוד את הזהות של המקור העלום של טכנולוגיות העל גם עד הסיום ורק חשף שהמדובר בזקן מוזר ויצר רושם שהוא עצמו הסופר אינו יודע : מי האיש ?

 היו רמזים שאולי הזקן הנ"ל אינו אלא האידיאולוג שיצר את האידיאולוגיה של הדיקיוניזם  ומת בצורה מסתורית בראשית הספר.אבל זהו רק ניחוש. מנשהוף לא באמת טרח להסביר זאת לקורא שמסיים את הקריאה מאוכזב ומתוסכל.

הכפיל הוירטואלי

הכפיל הוירטואלי   ( כתב ווב, 2008) עוסק במדענים החוקרים את פרשת פיצוץ בבניין של חברת הייטק ומגלים תגלית מדהימה החברה עסקה ביצירת יקום חדש ובתוכו בבני אדם לכל דבר החיים במציאות וירטואלית וההשלכות הן שלחברה עומדת על סף יצירת יקום חדש ותושביו הרעיון מדהים ומרתק בני אדם שמשחקים למעשה את תפקיד האלוהים ,אלא שבאיזה שהוא שלב מתברר שהטכנולוגיה המדהימה מבוססת על רמז ממקור מסתורי ועלום שנשאר בלתי ידוע למדענים ומן הסתם גם למחבר ולמעשה בלתי מובן. כך שמה שעושים המדענים נשאר גם בלתי מובן להם ובכך הספר יוצא מתחום המד"ב שמבוסס על ההבנה האנושית אל תחום הפנטזיה . .
אלא שצרה צרורה באיזה שהוא שלב מנשהאוף איבד את עצביו וכנראה מצא שהרעיון שהוא מתאר גדול מידי (ואולי גם מזעזע מידי ) ולא העז להמשיך עד הסוף עם הרעיונות שיצר דהיינו תיאור היקום החדש והתפקיד שמשחקים בו בוראיו צוות המדענים במקום זה הפרקים האחרונים של הספר מתברר לקורא לא התרחשו ב"מציאות " אלא הן חלק מרומן שכותב אחד הגיבורים שמתאר מה היה יכול לקרות אבל אין לו מושג אם כן זה מה שהתרחש.
וכאן הסיפור נקטע ללא סיום ברור באמת וללא ניסיון להסיק מסקנות מוסריות חברתיות או משהו מהניסוי המדהים .
חבל. אם הסופר היה מעיז ללכת עם הרעיון שלו עד הסוף הספר היה יכול להיות מדהים ממש בהשלכותיו.

כפי שהוא עכשיו זהו רעיון מעניין לספר שלא באמת מחזיק את עצמו. אלא אם כן יחליט המחבר לכתוב לו ספר המשך שבו ילך עם הרעיונות והשלכותיהן עד הסוף כמתבקש.
בכל מקרה ההשלכות של הספר הן מדהימות וכמובן  לאחר הקריאה אי אפשר להתחמק מהתמיהה  שמה היקום שלנו הוא אולי תוצר של מדען כזה מאיזו חברה כזאת מיקום אחר.

ראו גם  .

הכפיל הוירטואלי פרק מהספר

פרטים על הספר

"הכפיל הוירטואלי " בסוכן תרבות

אופוריה

פרטים על המחבר

הטקסט של אופוריה בגוגל

הוצאת "כתב"