"ניני : בת הדת האחרת"- הסרט שהושכח בידי הממסד.

 

"ניני סיפור מצויין שהיה לסרט מחורבן עם אריק אינשטיין. "
אתר בוקספר

ב"ניני", סרטו של הבמאי שלמה סוריאנו מ-1963, מופיעה אחת הסצינות המקסימות ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

אורי קליין

בימים אלו חוגגת התקשורת 70 שנה למי  שנחשב לגדול זמרי ישראל אריק איינשטיין הזמר של עשרות פזמונים קלאסיים כמו" הבלדה על יואל משה סלומון " ורבים אחרים.  מי שהתפרסם גם הודות למשחקו בסרטים כמו "סאלאח שבתי " "שבלול " "מציצים " ו"עיניים גדולות" ובסדרת "לול".
וזאת הזדמנות גם להיזכר בסרטו הראשון והנשכח של אינשטיין,"ניני" סרט שהתבסס על מקור ספרותי יוצא דופן באותה התקופה  ספר כיס נשכח באותה המידה של מאיר זרחי
ניני : <בת הדת האחרת>. תל אביב : חרמון, (1957) הספר מספר 3 של הוצאה זאת של עזרא נרקיס .

"ניני בת הדת האחרת " עסק בסיפור אהבתו של צבר תל אביבי בן משפחה עשירה המרבה לבלות במועדוני הלילה של תל אביב   לנערה נוצרייה ענייה מיפו העובדת כאחות במסיון 

דבר שמעורר מתח בין דתי כאשר משפחת הנער היהודייה והכומר במיסיון מנסים לסכל את היחסים בכל דרך אפשרית. 

 אך איש אינו עומד מול כוח רצונם של בני הזוג ולאחר מריבת אוהבים וניסיון לאונס של ניני  השניים נפגשים בחיבוק של אוהבים כשברקע זורחת השמש ובא יום חדש. סוף טוב הכל טוב.

הסרט  עם העלילה הנועזת לאותם זמנים בגלל העיסוק ביחסי יהודים נוצרים ונוצריות נתקל בבעיות צנזורה . הצנזורה לא אהבה סיפור אהבה בין יהודי ונוצרייה ועוד כזאת מהמיסיון הסוף הטוב של הסרט היה בעיניה רע מאוד ושחור משחור.  

הסרט נפסל  רשמית בגלל הופעת שחקנית בביקיני בחוף הכינרת  ( אם כי ספק אם זאת הייתה הסיבה האמיתית כנראה זה היה רק תרוץ ליחסי ציבור )   ונשללו ממנו

ההטבות המגיעות לסרט ישראלי על פי חוק הסרטים הישראליים.

. "ניני "ראוי להיזכר גם בגלל דבר אחד נוסף:  זה והיה הספר היחיד שיצא לאור בהוצאה זאת

או בכל הוצאה אחרת של ספרי כיס בעברית שזכה להסרטה. 

מאיר זרחי סופר נשכח כיום לחלוטין פירסם גם בהוצאה זאת את
הסכסופון הבוכה : רומן / ת"א [=תל אביב] : חרמון, 1960.

"סיפור אהבה תל-אביבי מלא יצרים, בגידות, מוזיקה ו…תל-אביב. 95 עמודים".  

הסכסופון הבוכה

ואולי גם את
רחל : הרומן הישראלי המרתק … (יפו : הרומן בהמשכים), [1962].
רומן רומנטי בהמשכים שנתחבר על ידיו  או בידי מירון אוריאל ( זה לא ברור )

ומאז נעלם.

זרחי  נולד בתל-אביב ב-1937. החל לכתוב כילד וסיפוריו פורסמו בעתונות הילדים והנוער ("הארץ שלנו", "דבר לילדים", "במחנה גדנ"ע", "הצופה לילדים") בשנות החמישים. בגיל 14 הפסיק לימודיו ויצא לשוק העבודה ("כפקיד בבנק לאומי, בנק הפועלים ובמשרדי הטאבו"), כמו כן כתב תסריטים לסרטים ישראלים ("ניני" בבימוי שלמה סוריאנו ובהשתתפות אריק איינשטיין ורונית כץ, "רחל" בבימוי נורי חביב) וכתב רומנים זעירים ("ספרות זולה").  ב-1962 יצא לארצות הברית ולאחר עבודות מזדמנות נכנס לעולם הסרטים וב-1970 פתח חברה בניו יורק, "מונטז' פילמס', שסיפקה שירותים לחברות סרטים. זרחי הפיק מספר סרטים, הנודע שבהם "אני יורקת על קברך".

הסרט "ניני" אמנם   ניכשל בקופות  ונעלם  אך לאחרונה יצא לאור כדי וי די ,כנראה בגלל היותו הסרט הראשון של אריק איינשטיין.  

מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני חוזר לבמאי שנמחק מההיסטוריה של הקולנוע הישראלי שלמה סוריאנו ואל סרטו הנידח מ-1963 "ניני" שכלל יחסים מהפכניים בין יהודי לנוצריה ביפו ובישר את ההדוניזם הישראלי .
המאמר הופיע במקור במגזין הקולנוע "מערבון גיליון 3-4  בעריכת יהושע סימון אך תוך שמירה קפדנית  של העורכים על מסורת ההסתרה וההתעלמות המימסדית מ"ניני"  המאמר אינו מוזכר כלל ברשימת תוכן העניינים שלו.

ניני : הערכה חדשה

שמוליק דובדבני

ניני מאיר מזרחי הוצאת ים סוף

עטיפת המהדורה השנייה של הספר שיצאה במקביל לסרט.

גם מ"ניני" שביים שלמה סוריאנו ב-1963 אפשר ללמוד על החיים בתל אביב בשנות ה-60, וגם כיצד נראתה אז שכנתה הדרומית יפו. אריק איינשטיין יפה הבלורית והצעיר מאוד (הוא היה אז בן 24) מגלם כאן בן עשירים המתאהב בערבייה נוצרייה ילידת יפו.
הבימוי החובבני, זוויות הצילום הדרמטיות והדיאלוגים המדוקלמים ברצינות תהומית מקנים לסרט איכויות פולחניות. הערבייה, בגילומה של רונית כץ, היא אמנם בלונדינית, כחולת עיניים, הדוברת עברית צחה וחובבת ריקודי עם, אבל כל זה לא הניח את דעתה של הצנזורה שפסלה בזמנו את הסרט בגלל הרומן האסור.
"ניני", סרטו של שלמה סוריאנו מ-1963, נתקל בהתנכלות הממסד שביקש למנוע את הפצתו, לכאורה משום שבאחת הסצינות נראית בחורה בביקיני, אך למעשה משום שהסרט תיאר סיפור אהבה בין יהודי לערביה-נוצרייה, ובכך הפך לאחד הסרטים הישראליים הראשונים – אם לא הראשון שבהם – שהעלה אל פני השטח מתחים על רקע דתי. ואולם, חשיבותו של סרט נידח זה אינה מסתכמת בכך, כי אם בהיותו גם אחד הסרטים הראשונים שהופקו בארץ, ואשר "העזו" לתאר מציאות עירונית הדוניסטית, נטולת "סיסמאות ציוניות", וכל זאת בתקופה בה הסרטים הדומיננטיים התאפיינו במוטיבים לאומיים-הרואיים ["הם היו עשרה" (ברוך דינר, 1960), "סיניה" (אילן אלדד, 1962), או קומדיות כ"איי לייק מייק" (פיטר פריי, 1961), שעל אף חתרנותן לכאורה, הרי הן, בסופו של דבר, משלמות מס שפתיים למפעל הציוני.

כרזת הסרט "ניני "

כבר מראשיתו, בולט ב"ניני" המימד ההדוניסטי. על רקע כותרות הפתיחה נראות נערות שחורות, חשופות חזה למחצה, מבצעות ריקוד אפריקאי-שבטי במועדון לילה תל-אביבי. המצלמה עצמה חולפת על פני מוקדי בילוי אופייניים של התקופה. הגיבור, חנן יעקובי (אריק איינשטיין הינוקא, אז כבן 24), בן למשפחה בורגנית אמידה (אביו, אותו מגלם אביו במציאות של איינשטיין, יעקב, הוא מנהל מפעל שבו עובד, אם זו אמנם המילה הנכונה, בנו), עוזב את חברתו ויוצא מהמועדון. חברתו, תמר, אף היא בת למשפחה בעלת אמצעים, המקיימת קשרים עסקיים עם יעקובי האב, אומרת לחנן: "נסה לרגע לעזוב את עולם החלומות שלך ולחיות במציאות". חנן עונה לה: "איזו מציאות? שלהם (של ההורים, ז"א)? שלך? אני מעדיף את שלי". תמות אינדיבידואליסטיות, שהיו זרות באותה תקופה לקולנוע הישראלי, מנוסחות כאן בבירור.

בבוקר המחרת, נוטל חנן את כלי הציור שלו ויוצא ליפו. יפו של "ניני" מתוארת כמחוז אקזוטי, "חוץ-ישראלי". השפה הערבית דומיננטית, ורוכלים ערביים נראים בבירור. דווקא הישראלי, חנן, נראה זר במקום (להבדיל, למשל, מ"אלדוראדו" של מנחם גולן, שהופק אף הוא באותה שנה, ותיאר את יפו כעיר יהודית לכל דבר). לפתע מבחין חנן באישה מתעלפת. הוא חש לעזרתה, מלווה אותה לביתה, ועל פי בקשתה יוצא לקרוא לבתהּ שעובדת כאחות בבית החולים הנוצרי. הבת היא ניני, והאהבה ניצתת ממבט ראשון (כדור הארץ חדל אז מסיבובו, והזמן עוצר מלכת, בסצינה שלא היתה מביישת אפילו את אד ווד). אלא שניני (על שם יוהנה הקדושה) היא נוצרייה וענייה, בעוד חנן מיועד להינשא לתמר העשירה. גם הקהילה הנוצרית אינה רואה בעין יפה סיפור אהבה בין אחת מבנותיה לצעיר יהודי (באחת הסצינות אף מביע הכומר המקומי, באוזני אמה של ניני, חשש מפני התגיירות אפשרית של בתה – וכל זה בסרט ישראלי! – ומבקש ממנה להביא לסיום הקשר הרומנטי בין ניני לחנן). הסרט כולל אף ביקור של חנן בכנסיה (עם היכנסו למקום, הוא מתבלבל ומבקש לחבוש לראשו כיפה – סצינה שהקומיות הגסה שלה מעידה, אולי, על המבוכה בה נתקל הסרט בבואו לעסוק בנושאים טעונים כל-כך).

"ניני" היה אחד משלושה סרטים עלילתיים באורך מלא שביים בארץ שלמה סוריאנו.
השניים האחרים היו סרט הפורנו הרך "הדיבר ה-11” מ-1975, בהשתתפות מיכל בת אדם, הפקה משותפת ישראלית-גרמנית שנאסרה בשל כך להצגה בארץ, וסרט האנימציה "היער הקסום" מ-1974, שאף הוא לא זכה להפצה מסחרית בישראל.
על פי מאיר שניצר, סוריאנו, יליד רומניה (1919), הגיע ארצה ב-1950, עם סיום לימודי הקולנוע שלו בבוקרשט, התקבל לעבודה באולפני "גבע", וביים עשרות סרטים תיעודיים בארץ ובחו"ל. לימים ייסד בית אולפנא ללימודי קולנוע ברחוב יצחק שדה בתל אביב. לצדו של איינשטיין בסרט, בתפקיד ניני, הופיעה רונית כץ, בוגרת להקת הנח"ל.

אריק איינשטיין עם רונית כץ.

מבחינות רבות, מקדים "ניני" לא רק סרטים שהעמידו במרכזם מתחים דתיים ["המיועד" (דני וקסמן, 1990) ו"שלג באוגוסט" (חגי לוי, 1993), עשו זאת בדרכם המהוססת רק בראשית שנות ה-90'], אלא גם את סרטי הבורקס שבלטו בראשית שנות ה-70', וש"סלאח שבתי" (אפרים קישון, 1964) נחשב לנביאם-מבשרם. כשנה לפני "סלאח" מופקים בארץ שני סרטים שעלילותיהם מכילות את חומרי הבורקס. האחד הוא "אלדורדו", סרטו הראשון של מנחם גולן, שאף הוא מתרחש בשטח הגדול ביפו, ומסופר בו על אהבתו של איש העולם התחתון שרמן לנעמי בנימיני, בתו היפה והעשירה של עורך הדין שלו. הסרט השני, כאמור, הוא "ניני". בבסיס סיפור אהבתם של חנן וניני לא רוחשים רק מתחים בין יהודי לנוצרייה, ויהודי לערביה, אלא גם, על פי מיטב המסורת הבורקסית, הבדלי מעמדות – חנן הוא בן עשירים [שכמו הגיבורים האשכנזים של "צ'ארלי וחצי" (בועז דוידזון, 1974), "אריאנה" (ג'רג' עובדיה, 1971) ו"שרית" (עובדיה, 1974) חש אף הוא ניכור כלפי אביו שאינו מבין אותו], וניני היא בת למשפחה חסרת אמצעים (בדומה לגיבורים המזרחיים של סרטי הבורקס). גם סופו הרומנטי של הסרט מזכיר את הטונים האופטימיים שבהם הסתיימו המלודרמות והקומדיות הפופולאריות של שנות ה-70', שתיארו כיצד "וגר עני עם עשיר, ואשכנזי עם מזרחי ירבץ".

בעוד הקולנוע הישראלי של אותה התקופה נשלט בידי אידיאולוגיה לאומית-הרואית, מטפח "ניני" לא רק תמות אינדיבידואליסטיות והדוניסטיות, אלא הוא גם אחד הסרטים הראשונים שמשקפים את ה"אמריקניזציה" שעברה על החברה והתרבות הישראליות. לא רק שגיבורי הסרט נפגשים על מגרש הגולף, רוקדים ריקודים סלוניים, ומשחקים ב"שליפות" נוסח מערבון (ברקע נשמע צליל יריות), אלא שגם המתח בין אבות לבניהם, שהוא אופייני כל כך למלודרמה האמריקאית, בולט בסרט זה מאוד, והוא אינו מתרחש על רקע של אידיאולוגיה חלוצית-ציונית, כפי שהם פני הדברים בסרט כמו "הוא הלך בשדות" (יוסף מילוא, 1967). אמנם בסרט מופיעה, "אאוט-אוף-דה-בלו", להקת מחול קיבוצית-גלילית, אבל גם חבריה, כפי שמעידה אחת הדמויות בסרט, "חולמים אמריקה".
כל אלה, יחד עם המודעות הרפלקסיבית המשונה שמפגין הסרט (תוך כדי המפגש הראשון שלו עם ניני, פונה לפתע חנן-איינשטיין אל המצלמה, ו"זורק" הערה ממזרית לצופים, שלא לדבר על סצינת הדו-קרב שהוזכרה לעיל), הופכים את "ניני" לאחד התוצרים הקולנועיים המקומיים אשר ראוי לנער מעליהם את אבק השנים ולעיין בהם, גם אם בעין משועשעת משהו, מחדש.

ראו גם :
אורי קליין על ניני

ניני :הדי וי די

ניני וקטע

נירית אנדרמן על מאיר זרחי והסרט הגרוע בהיסטוריה

מה לעשות עם העזתים ?

מה לעשות עם העזתים ? המלחמה שם לדעתי הייתה בלתי נמנעת ומלחמה נוספת תיהיה בלתי נמנעת שכן אירגון החמס אינו מסוגל אידיאולוגית לשום הסכם הפסקת אש או שביתת נשק ארוכי טווח . רק "הודנות" קצרות טווח שבמהלכן יתחמש ויתאמן לסיבוב הנוסף הבלתי נמנע מבחינתו.
ובכל זאת מה לעשות עם העזתים בנתיים?

נטלי גוטמן מורה בבית ספר בדואי בנגב בית ספר שנסגר גם הוא ,מנסה להציע פיתרון כל שהוא.

מה לעשות עם העזתים?

מאת נטלי גוטמן

עם שקוף אנחנו- ולא רק. מי שלא רואה אותנו כראויים, נצטדק לנצח בפניו… אבל זה לא נגמר בתגובה הזו של העולם, אנחנו בתורנו איננו מביטים כלל על אלה השקופים מאתנו, בסולם מטה- כל מי שתחתנו, בחירתו להיות שם, מדוע לא? הרי יש לנו דוגמה וגורל מלמעלה- אנו רק ילדי העולם…
השאלה היא: לאן יימלט הבוחר לברוח לנפשו? הפליט ?

 ובמקרה שהוא הספיק להמציא לו בינתיים צורה, כמו זו של גורילה, למשל? לאן ילך בעל חי שמתחפר ומשנה את עורו, וזו הישרדותו, ואלה חיו – את השכנים יקבור עמו, רואה בהם את רכושו בדומה לחלקת האדמה שנפערת תחתיו – למענו, רק בה הוא שולט ובתוכה נשמר, גם לילדיו יקציב אותו גורל מוחלט. אז, לאן?
ביומו העשירי להישרדותו מול צבא ישראל, נאמר עליו ועל הנשלטים על ידו ברדיו רשת ב', "הכול דיבורים": אחרי שיתחיל לנקות את ההריסות, אז, יבין את גודל ההקרבה שהקריב, ואנחנו היהודים היינו המבצעים… כך גם נשיא טורקיה מבטאה תסכול נוראה זה:"ישראל עושה מעשים שיגרמו לה להשמיד את עצמה!" (אלכס פישמן, כתב "ידיעות אחרונות").
ביומו ה-11 התגבשה הדעה כי דרכו היחידה היא תזת ההישרדות מול כוח חזק. ראבן ברקו, יועץ לענייני ערבים לשעבר הגדיר את המשימה כך: העמידה הזו של האופטימי- הסבר- מול הפסימי-העזתי-, אין בה משמעות קיומית, הרי האחרון לא מאמין בחיים כפתרון בעל ערך.
ממבט של ערבי ישראל ובדויים, מתורגם הכאב על ידי ג'מאל המאזין לתכנית לילה ברשת ב': "לא הבנו ולא ראינו בערבים שותפים אינטגראליים בחיי המדינה, זו התוצאה"…
נראה כי העמידה בצד אסורה לנו בתכלית, עלינו העול של האופטימיות כדי שגם המתחפר תחת עצמו יוכל להינצל, בזכות אחריותנו עליו…
ואם לאו, אין תועלת בתרומה הומניטארית חומרית המוגשת ישירות אל פיו, היא תיעצר כי דכאונו כובש את עזה והיא תיאלץ לקבל את הרעיון של "הישרדות פסיבית" בכל מחיר כפיתרון. לאדמה הדלה ברעיונות, הכבושה בדיכאון יימצא עוגן אחיזה – כבוד הזוי – מות הערכים מכל סוג מלבד הערך של כבוד אקסטאטי- ששיאו בכבוד המתים. לכן, מותר לשולט בעזה למנוע מסיוע להגיע, מוטב לו לייצר תוספת אסון הומניטארי, את גב התינוק לשמור כשריון חי לעצמו נגד טילים, ולירות בברכי המוצאים מילת תמיהה. ואז, גם לבטל קווי חרום, להתמקם בתוך אמבולנסים, מסגדים, בתי חולים ולאסר על התושבים בריחה מבתים- שלא ייראה משקל הקורבנות הממוספרים בקפדנות, מועט מדי.
ועדיין, אין זה אלא ניסיון נואש להפסיק להיות שקופים בעינינו, להיחשב בחייהם ובמותם, כפי שאמרה מלכת ירדן.
אף אם הם בחרו בחיים האלה, וזאת נטען בעקשנות, הכבוד הנחות לפי ערכינו, עדיין צורך אנושי בסיסי שלמענו ההקרבה, ולשמו הם פיתחו תיאוריה של חיי וויתור חסר גבולות.
באותו יום ה-11 אב ששכל הרגע את כל ילדיו, פנה לתקשורת ערבית, דווקא, בשפה העברית, לפי דיווחו של הכתב סלמאן אשפי, – אלינו הוא יכוון במילים פשוטות- חמאס אשם, אבל גם העובדה שאין לנו לאן ללכת מבתים שלנו, זה לא מוסרי…
המרתון של ההכרה התחיל, הוא מתבטא, ראשית, בחיפוש הגנה, בבקשה למקום מסתור ומילוט בלבד, לא יותר מזה. וכבר עברו מול חיילינו שיירות נשים וילדים נושאי דגל לבן, אבל גם מתוכן, מדי פעם צצה מתאבדת המכורה לתזת "ההישרדות הפסיבית", וכך דמה כפה מוות גם על המתלווים אליה בחלקת השטח הזה ללא חוק ומשפט.

כלומר, היום ה-11 מסתיים כשמסתמן בוודאות – האוכלוסייה העזתית לא תוכל להתנגד לחמאס, ולא ההידרדרות ההומניטארית מדאיגה אותה, לא ההפצצות הבלתי-פוסקות.

 אין לה לאן ללכת. .

אז מה לעשות ?

לדעתי, הצעת מקלט זמני אצלנו – זהו מעשה חסד וזרעי חינוך בו מבטיחים ראייה לטווח רחוק. נדרש מיידית לפתוח שערים למשפחות חסרות ישע, עם ילדים ואמהות, ובכך להמחיש את הדרך האחרת – ההתנגדות לרשע בצורה לא אלימה, למידה מופתית על פי דרך שלנו: יהודים פירושו הגנה! הגנה לכל אדם ואף מעצמו,ת ההתנגדות תוכל להתבטא בהתרחקות מהתקוטטות אידיאולוגית. ידוע כי ההישג הבין-לאומי הוא שבזמן המלחמות נהוג להעניק הגנה לבורחים מן העימות. הרי, לא הורגים שבויים תמימים– מלמדים אותם להידחף מתוך השבר… נראה, שדעת הקהל , אשר בתחילה אכן הייתה לצדנו, דווקא בהפרה זו רואה נימוק נגד המבצעים.

נוכל לשנות את תדמיתנו הנוכחית כשנדגים את היהדות כמעשית בהומאניות שלה, אם נאפשר לאנשים, במקום להיהרג בעזה, להמתין לזמן טוב יותר אצלנו, במחנה זמני נציל חיים, נחזיק בהם קרוב ככל האפשר לערכנו הבסיסיים, בכך, אולי, ניתן סיכוי שפעם יראו אותנו במלא הדרנו, וניחשב שוב עם נבחר כי חזק ורחום – צמד מילים לתכונות שטרם הופנמו בעולם בהקשר היהודי.

07.01.09,
באר שבע

הפרוכת של הקיסר נפוליאון

 

פרוכת נפוליאון.

 

הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה עוזב את מוסקווה ,1812.

סבי הסופר והמחנך יוסף זונדל וסרמן פירסם ב-1973 ספר בשם "מיקירי ירושלים" קובץ מאמרים וסיפורים על אישים שונים בירושלים במאות ה19 ובראשית המאה ה-20 .חלקם מקורבים אליו משפחתית ובראשם הרבנים המפורסמים יוסף זונדל מסלנט אבי תנועת המוסר ( שבימים אלו ממש מלאו 160 שנה לעלייתו לירושלים וכתבה גדולה תופיע על כך כאן בקרוב ) ,על חתנו המפורסם אפילו יותר הרב האשכנזי הראשי של ירושלים במשך כ-70 שנה הרב שמואל סלנט , על זאב וולפנזון בונה בית הכנסת "החורבה ", על  גואל התנ"ך אליהו לנדא ודמיות אחרות של אנשים שנשכחו והספר החיה את זיכרם. .
ובין שאר סיפורים מירושלים הישנה בספר זה מביא וסרמן את הסיפור על "פרוכת נפוליאון" הפרוכת שפיארה את בית הכנסת"החורבה" בירושלים והמיוחסת לגלימתו של הקיסר הצרפתי נפוליון בונפרטה .

 זהו המקור היחידי הידוע , עד כה המעיד על השימוש שנעשה ב"פרוכת נפוליון" בבית הכנסת "החורבה".
.
ההיסטוריון  ד"ר אריה מורגנשטרן ניתקל בסיפור זה בעותק  נדיר של הספר שניתן לו בידי כותב שורות אלו.  הסיפור עורר את סקרנותו והוא יצא לחקור :

 הוא גילה את סיפור  הפרוכת בכתב יד, המדהים מבחינות רבות של יוסף לוריא, שיכול לפרנס מחקר
היסטורי מפורט  ולפני כמה שנים הוא אפילו היציע לסופר חיים באר לכתוב רומן על בסיס כתב היד.

ובמאמר זה  מנסה  ד"ר מורגנשטרן להעריך את האמינות ההיסטורית של הסיפור המדהים.

היה או לא היה ? אמת או אגדה?

בשבת בהעלותך היו עולים אנשי ירושלים מכל חלקי העיר להתפלל תפילת ערבית-של-ליל שבת בבית-הכנסת הגדול של "החורבה", והיו מביאים עמהם את בניהם הקטנים לחזות בנועם ה'. מה משך אותם בליל שבת זו יותר מכל שבת אחרת ? ומה ראו ב"חורבה" דווקא בשבת זו ? הם באו לראות את מנורת הכסף הגדולה והגבוהה שעלו אליה בשליש מדרגות כדי להעלות בה את הנרות. פעמיים בשנה, בשבת חנוכה ובשבת בהעלותך הדליקו מנורה זו.
ארון הקודש בעל שתי הקומות עלו אליו בשתים-עשר מדרגות כמניין שבטי ישראל ובו עמדו יותר מחמישים ספרי תורה, נביאים ומגילות, גם הוא קושט בשבת זו בפרוכת של הקטיפה הירוקה היקרה המרוקמת באותיות זהב ממש. פרוכת זאת היתה נודעת מאוד. אבותינו הביאו אותנו לראות את הפרוכת שתלו אותה רק בשלוש רגלים ובשבת בהעלותך.
היא הייתה נדבתו של הגבאי ר' נתנאל לוריא והקטיפה שממנה נתפרה היתה לפי המסורת מאדרתו של הקיסר הצרפתי נפוליון בונאפר
איך היגיעה אדרת זו להתגלגל ולהגיע ולעשות ממנה פרוכת לבית הכנסת הגדול של "החורבה "? היו מספרים זקני ירושלים :

 

מעשה בימי מלחמת רוסיה וצרפת בשנת 1812.
כידוע, החורף הרוסי ניצח את צבאו של
נפוליאון והם לא יכלו לעמוד בפני כוחותיו של הצאר אלכסנדר. …הצרפתים התחילו לברוח, באותו זמן היה נפוליאון ואחדים ממפקדיו בכפר קטן על-יד מוסקבה בבית קטן של חייט יהודי עני ביקשו מחסה. החייט לא ידע מי האיש אשר ביקש ללון אצלו, ומי האיש אשר התחבא בביתו. למחרתו, כאשר עברה הסכנה מעל נפוליאון, הוא נפרד מן החייט היהודי בדברי תודה. לאות הכרה של הכנסת אורחים הוא אמר: אין לי מה לתת לך, אבל אתן לך את האדרת שאני מתעטף בה".

האדרת היתה יקרה מאוד בעיני היהודי, ביחוד כשנודע לו אחרי המלחמה מי האיש אשר הוא הציל ממוות."

napoleonic

 

 

 

 

 

 

 

 

כאשר נגמר בניין בית הכנסת הגדול בית יעקב " "החורבה" בירושלים בשנת 1864 ( בידי זאב וולפנזון א.א. ) שלחו רבים מיהודי רוסיה העשירים כספים ותשמישי קדושה לבית-הכנסת החדש שחנוכתו הייתה ערב ראש השנה תרכ"ה  גם החייט היהודי ממוסקווה רצה להשתתף בתרומות לבניין ונזכר באדרת המלכותית היקרה שהייתה אצלו.

ושלח אותה במתנה לירושלים אל קרובו ר' נתנאל לוריא ממארינוב בירושלים,וביקשו למסור את הגלימה לבית הכנסת. רבי נתנאל מילא את בקשתו ועשה ממנה פרוכת לארון הקודש עם רקמות מזהב טהור.

( הרב יוסף גבריאלי ב"הצופה" מובא בספרו של יוסף זונדל וסרמן, מיקירי ירושלים, ע' 203-204 )

"פרוכת נפוליון": אגדה והיסטוריה

מאת ד"ר אריה מורגנשטרן

הופיע ב"מקור ראשון " 2.1.2009

 
 
 
 
הסופר חיים באר, אחד מצאצאי משפחת לוריא בארץ-ישראל, "משפחה גאה ורמת-היחש", העלה על הכתב בספרו "חבלים" ( עמ' 33-26 ),  את סיפורה המרתק של סבתו:

 כיצד קיבל סב- סבה- ר' יוסף בן רבי  יעקב אהרן לוריא ממוהילב – מידיו של נפוליון בונפרטה בשנת 1812 את גלימתו הקיסרית כאות תודה על שסייע לו להמלט מנפילה בשבי בעת נסיגת צבאותיו מרוסיה המושלגת.

[Gericault - Episode from Napoleon's Retreat Art Print, Picture]

חיילי נפוליאון בזמן הנסיגה מרוסיה. ציור מאת תיאודור גריקאולט.

לפי הסיפור, איבד נפוליון את דרכו ביער שליד העיר סמולנסק וכשפגש בר' יוסף לוריא ביקש שיובילו אל דרך המלך שם היו מצויים כוחותיו. מן המעיל הקיסרי שקיבל במתנה, עשו ר' יוסף לוריא ואשתו פרומה בשנת תקע"ו (1816) פרוכת מפוארת לבית-הכנסת המשפחתי שלהם. "

ומה שפיאר מלך אביון", סיפרה סבתו של חיים באר בענוות מנצחים לנכדה, "נעשה מעתה נוי למלך עליון".

מסורת משפחתית זו הועלתה לראשונה על הכתב בידי ההיסטוריון של ירושלים  פנחס גרייבסקי בשנת 1928 ("זכרון לחובבים הראשונים" ו' , ירושלים, תרפ"ח, עמ' 75 ), תחת הכותרת: " הפרוכת מן המעיל של הקיסר נאפוליון הראשון ".  

הדברים נמסרו לגרייבסקי מפיו של ישעיהו לוריא בן נינו של ר' יוסף לוריא , שכיהן באותה עת כמנהל בית המסחר ליינות "כרמל מזרחי " בפורט סעיד שבמצרים. בשנת 1965 העלה ישעיהו לוריא בעצמו את הדברים על הכתב בספר "מגילת היוחסין למשפחת לוריא העתיקה המפורסמת לשם ולתפארת" (ירושלים, תשכ"ה). בספרו פרט לוריא רק באופן חלקי את קורותיה וגילגוליה של הגלימה הקיסרית ש"עלתה בקודש" מאז שהפכה לפרוכת בשנת 1816 ועד שהופקדה על ידו בשנת 1959 , כעבור כ- 140 שנה, במוזיאון לאומנות יהודית בחיפה. המחבר גם עובר בשתיקה מוזרה ואינו מתייחס כלל לעובדה שבעל הפרוכת ואבי משפחתו בארץ ישראל הגביר ר' יוסף ב"ר יעקב אהרן לוריא, עלה לארץ-ישראל בשנת 1850 וחי בה כחמש שנים עד לפטירתו בשנת 1855.

הגילוי הארכיוני- כתביו של ר' יוסף לוריא

 

והנה, באופן די מפתיע נתגלה לא מכבר מימצא ארכיוני נדיר ביותר שזורה אור על אישיותו וקורותיו של בעל הפרוכת, ר' יוסף לוריא.

המדובר בפנקס אישי של ר' יוסף לוריא בו נהג לבטא את הגיגיו בשעות קשות של יאוש, דכדוכי נפש ובדידות כשהוא נמצא הרחק מעיר הולדתו, ממשפחתו ומ'בתי החומה' הגדולים והמפוארים שהיו לו.

באמצעות הרשימות האישיות וקטעי מכתבים שכתב בארץ ישראל בין השנים 1855-1850, ניתן לפענח את צפונותיו של האיש ולגלות מידע על קורותיו ובעיותיו. מכתביו לבני משפחתו מפתיעים בתאור מערכת היחסים הסבוכה והעכורה, שהביאה לעלייתו ארצה בגפו בגיל 70; עובדה שלא נזכרה כלל ב"היסטוריה הרשמית" של משפחת לוריא המכובדת. תוך כדי עיון ברשימותיו ומכתביו אנו נחשפים לעולמו הרוחני והדתי, מתוודעים לאישיותו של גביר גאה במוצאו ובייחוסו, תלמיד-חכם ומשכיל, בעל כשרון ספרותי רגיש וסגנון פיוטי ומליצי, המעלה על הכתב באומץ לב ובפתיחות רבה את הרהוריו על עצמו ועולמו, תוך עריכת חשבון-נפש נוקב ונוקם עם קרוביו וסביבתו.
בכתבים מתגלית תמונת מצב עגומה בה סובבו מעגלות חייו של ר' יוסף לוריא בשנותיו האחרונות בטרם עלה לארץ-ישראל. במרכזם, משבר בחיי הנישואין שלו, סיכסוכים ומריבות עם אשתו ועם ילדיו על ניהול הרכוש המשפחתי וניצול רווחי המשפחה.

הללו עשו חזית אחידה במטרה להשתלט על רכושו ואפילו לנשלו מניהולו כאילו היה כבר בר-מינן, כדבריו: "בעיניהם מכבר למת יחשבוני ולא לחיים ידינוני…והייתי עשוק וגזול מבני ביתי."
האיש חי בתחושת נרדפות חריפה. ברשימותיו מצויה תפילה לקב"ה כי יצילהו מרודפיו חומדי ממונו, בזכות מעשי הצדקה שעשה עם אנשי עירו וכן בזכות החלטתו לעלות לארץ-ישראל. ברשימותיו הוא מדמה את גורלו ליוסף המקראי הנרדף על-ידי אחיו המבקשים להרגו ומתאונן שמצבו שלו אפילו גרוע הרבה יותר.
מלבד סיכסוכי ממון שהעכירו את האווירה בבית הוא רומז בגילוי לב מפתיע על בגידתה של אשתו בעת שנעדר תקופה ממושכת מביתו, כאשר היא אירחה קבוצת "מרקידי דובים" בבתי החומה שלו "אשר בעו"ה משך הפרדי נספחו אל בית יוסף צייד שעירים אשר ירקדון בבתי חומות ועשו לחימות, ואשתי בת ישראל נהיתה לבת בליעל אשה זרה… בהזדווג לה אנשי רשע, ונפש החיה אכלה ומחתה."
נראה שפתרון הבעיות האישיות של ר' יוסף לוריא בדרך של גט גירושין לא התאים לנורמות של בני משפחת לוריא ולתפיסת כבוד-המשפחה; על רקע זה נולד כנראה הרעיון כי אבי המשפחה, שהתקרב כבר לשנתו השבעים, יעזוב את מוהילב,ויממש בהזדמנות זאת של המשבר המשפחתי את שאיפת חייו משכבר הימים, ויעלה לארץ-ישראל. מן הרשימות לא ברור מי יזם את רעיון עלייתו לארץ-ישראל. קרוב לודאי כי הוא שהגה את רעיון העלייה, אך אין ספק שבני משפחתו המסוכסכים עמו, שמחו להפטר ממנו, השתלטו על רכושו עוד בחייו וציפו לרשת אותו בקרוב: " ואיך יצאתי מכלל אבות…וצאצאי לא יזכרוני כלל…בני בנים אשר על זרועותי תרגלתי שכחוני, בנות וחתני מיום צאתי בשלום לא דרשוני…כולם פסלים אלמים חרשים אין עונה"
על הדכדוך, הסבל והמועקה שסבל מהם בתקופת ארץ-ישראל שלו אפשר ללמוד מקטעי תפילה שרשם בפנקסו. קטעי התפילה המשולבים בפסוקי מזמורי תהלים, מדהימים בעושר ההבעה : "ואקוד ואשתחוה ואברך ה' אלקי אדוני אשר נחני בדרך אמת ואשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי בתחינה לבא אל מלון בית קדשו …ואני אברך ה' אשר יעצני ותגלנה עצמותי על כל תגמולוהי אשר בחר בי מכל בית אבי, ועצמות יוסף לארצות החיים הביא …וה' לקחני והשאני על כנפי נשרים בלב ימים ונהרות בהשקט עד הביאני להסתפח בנחלתי בשלום".

מתוך חשש שמא לא יקבל במלואן את ההקצבות השנתיות שבני ביתו הבטיחו לו, חשש שהתאמת ברבות הימים, לקח ר' יוסף לוריא עמו לדרך סכומי כסף גדולים וכנראה גם פריטי רכוש יקרים כדי למוכרם במקרה הצורך. על כך הוא כותב: "לולי אלקי אבי, עתה ריקם שלחוני …ויבוזו חילי ונשארתי בלי מה."

 ואכן, לצד שמו מצויינת ברשימת מפקד מונטיפיורי משנת 1855 הערה נדירה המתייחסת לרכוש שהביא עמו בעלייתו: "הביא אתו כמה אלפים גרוש וניזון משלו."
כאמור, המסורת הכתובה של משפחת לוריא בארץ-ישראל אינה מזכירה את דבר עלייתו של אבי משפחתם, ר' יוסף ב"ר יעקב אהרן לוריא לארץ-ישראל, ולא את נסיבות עלייתו ("מגילת היוחסין" עמ' 9, 32). לעומת זאת ברישומי מפקד יהודי ארץ-ישראל של משה מונטיפיורי מופיע שמו במקום מכובד ברשימת הפרושים ללא בני משפחה נילווים: "הרב מו"ה יוסף לוריא שעלה ממוהילב בשנת תר"י (1850) בגיל 70 שנה." [בשעת המפקד היה כבר זקן מופלג בן 75 שנה]. בשולי ההערה המצורפת נכתב לזכותו עוד: "קובע עיתים לתורה." על-פי רישומי החברה קדישא של הפרושים בירושלים נפטר ר' יוסף ב"ר יעקב אהרן בירושלים ביום י"ג באלול תרט"ו ונקבר בחלקה הספרדית שעל הר-הזיתים.

גלגוליה של "פרוכת נפוליון"

פרוכת נפוליאון בחורבה לקראת חנוכתה

פרוכת נפוליון  לקראת העברת לבית כנסת "החורבה" ,תוצר של גלימתו של הקיסר הצרפתי?צילום גידי אביעזרי

לצד שרטוטים של בית-המדרש ובתי החומות שהיו לו במוהילב מזכיר ר' יוסף לוריא בפנקסו מספר פעמים את הפרוכת, ואף משרטט באפן מדוייק את צורתה. אבל בשום מקום אין הוא מציין את היותה בעבר גלימתו של נפוליון, וכן אינו מספר כיצד הגיעה לידיו כפי שמספרת המסורת המשפחתית המאוחרת. והנה, באחת מן הרשימות שבפנקס מתרפק ר' יוסף לוריא על זכרונותיו מבית-המדרש שהקים אביו, הגביר ר' יעקב אהרן לוריא, עבור מתפללי ותיקין בעיירה מוהילב בשנת 1810, ומזכיר לראשונה בין היתר את הפרוכת ( בלי להזכיר את ייחוסה לנפוליון) :
"כל כלי הקודש מהודרים, ספרים הרבה, ס"ת, כמה פרוכת יקרים וכפורת זהב וכסף, מנורות, מנורה כסף גדולה לחנוכה, כל צרכי הבית למקטן ועד גדול משלו, ועוד השאיר אחריו ברכה לפרנס ולחזן הביהמ"ד ולשכור בטלנים לומדי תורה משניות בכל יום, זה יותר [מ]ארבעה וחמישים שנה זכותו יגין" והוא ממשיך: "וגם אני בעניי הכנותי וזכיתי לבא במתנה נדבה לפאר "בית אהרן" פרוכת וכפורת מעשה רוקם זהב טהור, פרחי שושנים יקר הערך, להזכיר שמי ושם אבותי ביחד."

הצבא הצרפתי בעיר וילנה  בעת הנסיגה מרוסיה ,1812.

מן הדברים עולה שמאז שנת 1816 ועד לעלייתו לארץ-ישראל בשנת 1850 היתה הפרוכת, המכונה בלשון המסרת המשפחתית "פרוכת נפוליון", בבית-המדרש ותיקין "בית אהרן" שהקים אביו במוהילב. כאשר עלה ר' יוסף לוריא לארץ לקח עמו את הפרוכת ויחד עמה גם כפורת רקומה זהב שהיתה קבועה על ארון הקודש בבית-המדרש. משהגיע ר' יוסף לוריא לעיר הנמל אודיסה מישכן את הפרוכת והכפורת בידי יהודי מקומי בשם משה לייב אותו הכיר היטב. הוא עשה זאת תמורת הלוואה כספית או מחשש שמא תוחרם הפרוכת המהודרת על-ידי שלטונות המכס בנמל. ואמנם, בכמה מכתבים ששלח ר' יוסף לוריא מארץ-ישראל הוא מבקש מבני משפחתו לפדות את הפרוכת והכפורת שהשאיר באודיסה, ומאיץ בהם לשלוח את תשמישי הקדושה הללו לארץ-ישראל. על פי אחת הרשימות טען ר' משה לייב כי הפרוכת כלל אינה בידו, וכי שלח אותה יחד עם הכפורת חזרה למוהילב. טענה זו נדחתה בתוקף על-ידי ר' יוסף לוריא והוא המשיך לדרוש בהתמדה ובעקביות, בעיקר מחתנו ר' זאב וולף, כי ידאג לשגר את הפרכת והכפרת לירושלים באמצעות אחד מהשד"רים היוצאים ונכנסים מארץ-ישראל לרוסיה. וכך הוא כותב באחד המכתבים: "להתיעץ עמו [ר' נחום בירזער. שד"ר לא ידוע] כל אופנים מה שאפשר להיות מגן הפרוכת והכפורת שנשאר באדעס [אודיסה] ליתן לי לפדותם ולהשיבם בחזרה באופן שיהיו ולא ישאר ביד משה ליב."
בשנת 1853 עלו לארץ חתנו ר' זאב וולף לוריא, [נישואין במשפחה המורחבת?] בתו זלדה ושלשה מילדיהם שמהם רק אחד, הנער נתנאל לוריא שהיה בגיל 15 בעת עלייתם, עתיד לשרוד ולהמשיך את שושלת ענף זה של משפחת לוריא בארץ-ישראל. במכתב ששלח ר' יוסף לוריא למוהילב לאחר עליית בתו וחתנו הוא אינו מזכיר כי הביאו עמהם את הפרוכת. תחת זאת הוא מתרכז בעניינים אישיים שהעסיקו אותו: שמחתו על בואם לארץ לאחר שלא פילל לראות עוד את בתו ונכדיו, וביטויי אכזבה על שבאו ריקם ללא אמצעי קיום: "והנה המה הורידו אמתחותם ואחפש ורקם נמצא ואין כסף בפי אמתחותם"; הוא מוסיף ומתלונן על כך שהגיעו ארצה ללא סכומי כסף מינימליים לקיום, ובעיקר ללא יכולת להעניק נדוניה ראויה לילדיהם.

ממפקד מונטיפיורי משנת 1855 וממכתבי ר' יוסף לוריא אנו יודעים כי לאחר שהות קצרה בארץ ירד ממנה חתנו ר' זאב וולף לוריא, וספק אם חזר אליה לאחר מכן. לאחר תקופת מה, השיאה בתו זלדה לוריא את בנה נתנאל לצעירה ירושלמית בת טובים – חנה, בתו של ר' ישעיה ברדקי, נכדתו של ר' ישראל משקלוב.

קברה של זלדה לוריא בהר הזיתים.

תודה לשרה ברנע על הצילום.  

בשלב זה, כאשר המסורת המשפחתית מתרכזת בנכד נתנאל לוריא, חוזרת גם הפרכת לתמונה ותופסת את מקומה במסורת המשפחתית, ועל-פיה, היא אכן הובאה לארץ בידי ר' זאב וולף לוריא כאשר עלו לארץ בשנת 1853 והופקדה אחרי זמן על-ידי נתנאל בנו בבית-הכנסת "סוכת שלם", שבראשו עמד חמיו, ישעיהו ברדקי, ממנהיגי הקהילה הפרושית בירושלים ומייסד בית-הכנסת.

בית הכנסת  המפורסם "בית יעקב".

יש להניח, כי לאחר פטירתו של ר' ישעיה ברדקי בשנת 1863 ולאחר חנוכת בית-הכנסת הגדול של כולל הפרושים "בית יעקב" שבחצר "החורבה" בשנת 1864, הפקידה המשפחה את הפרוכת בבית-הכנסת המפואר הזה, שבו שימש ר' נתנאל לוריא אחד מגבאי חברת "ביקור חולים" שלו. וכך מתאר הרב יוסף גבריאלי , נכדו של הרב אליעזר דן רלב"ג ,ראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים, את הפאר וההדר שנהגו בבית-כנסת "החורבה", תוך כדי שהוא מזכיר במפורש את "פרוכת נפוליון":
…..ארון הקודש בעל שתי הקומות עלו אליו בשתים-עשר מדרגות כמנין שבטי ישראל ובו עמדו יותר מחמישים ספרי תורה, נביאים ומגילות, גם הוא קושט בשבת זו בפרוכת של הקטיפה הירוקה היקרה המרוקמת באותיות זהב ממש. פרוכת זאת היתה נודעת מאוד. אבותינו הביאו אותנו לראות את הפרוכת שתלו אותה רק בשלוש רגלים ובשבת בהעלותך. היא היתה נדבתו של הגבאי ר' נתנאל לוריא והקטיפה שממנה נתפרה היתה לפי המסורת מאדרתו של הקיסר הצרפתי נפוליון בונאפרט."(יוסף זונדל וסרמן, מיקירי ירושלים, עמ' 204-203)

נפוליאון מתחמם בזמן הנסיגה מרוסיה. ציור מאת ו. קוסאק.

על-פי עדות זו הופקדה "פרוכת נפוליון" בין השנים 1904-1864 לערך בבית-הכנסת הגדול שבחצר "החורבה" . בראשית המאה העשרים עבר ר' נתנאל לוריא להתגורר בשכונת ימין משה שמחוץ לחומות והפרוכת נדדה עמו והופקדה לשימוש בימי חג ומועד בבית-הכנסת "בית ישראל" שנוסד בשכונה בשנת 1899. לאחר פטירת ר' נתנאל לוריא בשנת 1914 עברה הפרוכת לרשות בנו ר' יעקב אהרן לוריא, ששימש באותה עת בתפקיד שוחט ובודק בקהילה היהודית בקהיר. נראה, שהפרוכת נדדה עמו לגלות מצרים וחזרה לארץ-ישראל רק עם שובו ארצה יחד עם בנו ישעיהו לוריא, לאחר מלחמת העולם השניה.

משפט פרוכת נפוליון

החיילים הצרפתים נסוגים מרוסיה. מאת אילריון פריאנישניקוב .

בשנת 1959, החליט ישעיהו לוריא (1970-1887) להפקיד את הפרוכת למשמרת במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור (לעתיד 'המוזיאון לאמנות יהודית') בחיפה על מנת שתישמר מהתפוררות.

 על זכות הבעלות על הפרוכת התנהל מאוחר יותר מאבק משפטי בין יורשי ישעיהו לוריא לבין הנהלת המוזיאון. יורשי משפחת לוריא טענו כי הפרוכת הופקדה בידי המוזיאון למשמרת בלבד, ודרשו להחזירה לרשותם, ואילו הנהלת המוזיאון טענה כי הפרוכת נרכשה על-ידם מידי ישעיהו לוריא תמורת 400 ל"י [!] בתאריך 5 במאי 1960 (הרישום מצוי בדפיו של ספר המלאי של המוזיאון). עו"ד שמואל שמיר, שייצג במשפט את משפחת לוריא, טען כי אין המשפחה מעוניינת לסחור בפרוכת, למרות שהיא שווה לדעתם כמליון דולר; כל רצונה הוא להציל את הפרוכת לבל תעלה אבק במחסן המוזיאון, להשיב לה את יוקרתה ולהציגה בפני הציבור הרחב דרך קבע במוזיאון ישראל שבירושלים כמוצג היסטורי בעל ערך לאומי,
המוזיאון טען בתגובה , כי הוא רשאי לנהוג בפרוכת לפי שיקול דעתו ולהציגה ככל אשר הוא מוצא לנכון. עוד ציין המוזיאון כי אין מוזיאון בעולם שמציג כל העת את כל הפריטים שבאוסף שלו.
השופט פסק כי הפרוכת תשאר בידי רוכשיה, המוזיאון לאמנות בחיפה .
בסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה לפיה , המוזיאון יציג את פרוכת הקודש במקום שיתואם עם המשפחה בעוד מועד, בדרך מכובדת והולמת להצגתה, לרבות עריכת קבלת פנים למשפחה.
כמו כן הוסכם כי בעת הצגת הפרוכת ינתן ביטוי מלא ומכובד להיסטוריה של המשפחה ויצויין כי נרכשה באדיבותו של המנוח ישעיהו לוריא

 

ומה עם נפוליון?

 

עם סיום העימות המשפטי בשאלת הבעלות על "פרוכת נפוליון" מתעוררת שאלה היסטוריוגרפית נכבדה , והיא ,האמנם הגלימה המפוארת שממנה נתפרה הפרוכת שייכת לקיסר הצרפתי בכבודו ובעצמו וכיצד הגיעה לידיו של ר' יוסף לוריא ?
יש לציין כי ר' יוסף לוריא עצמו אינו מזכיר באף מקום בכתביו את סיפור הצלת נפוליון ובכך שבתמורה למעשה הנאצל הוא קיבל מנפוליון את גלימתו. לא פחות מכך מפתיעה העובדה שהמעשה הדרמטי וההיסטורי לפי כל קנה מידה, לא נרשם בזכרונות או באגדות עם שנתפרסמו על נפוליון והיהודים במזרח אירופה כבר בראשית המאה התשע-עשרה .

יתר על כן, המסורת הירושלמית שבעל-פה המצויה בידינו, נוקטת גירסה שונה לחלוטין באשר לראשית גלגוליה של הגלימה . על-פי מסורת זאת נמסרה גלימתו של נפוליון על-ידי הקיסר הצרפתי לא לר' יוסף לוריא, אלא לחייט יהודי עני כאות תודה על אשר הסתירו בביתו שליד מוסקבה והצילו מכף רודפיו בתחילת מהלך הנסיגה. מספר על כך הרב יוסף גבריאלי, בסמוך לרישום המסורת על השימוש שנעשה בפרוכת בבית הכנסת "החורבה" בירושלים :
"מעשה בימי מלחמת רוסיה וצרפת בשנת 1812. כידוע, החורף הרוסי ניצח את צבאו של נפוליאון …הצרפתים התחילו לברוח, באותו זמן היה נפוליאון ואחדים ממפקדיו בכפר קטן על-יד מוסקבה בבית קטן של חייט יהודי עני ביקשו מחסה. החייט לא ידע מי האיש אשר ביקש ללון אצלו, ומי האיש אשר התחבא בביתו. למחרתו, כאשר עברה הסכנה מעל נפוליאון, הוא נפרד מן החייט היהודי בדברי תודה. לאות הכרה של הכנסת אורחים הוא אמר: אין לי מה לתת לך, אבל אתן לך את האדרת שאני מתעטף בה. האדרת היתה יקרה מאוד בעיני היהודי, ביחוד כשנודע לו אחרי המלחמה מי האיש אשר הוא הציל ממוות."
ממשיך ומספר הרב גבריאלי כי לאחר שנחנך בית-הכנסת "החורבה" בירושלים בשנת 1864 שלחו יהודי רוסיה כספים ותשמישי קדושה לבית-הכנסת החדש. אותו חייט זקן החליט לשלוח את האדרת המלכותית לקרובו ר' נתנאל לוריא בירושלים, כדי שתיעשה ממנה פרוכת לארון הקודש. וכך היה. (יוסף זונדל וסרמן, מיקירי ירושלים, שם) .

גם על מסורת זו אין לסמוך באורח מוחלט, שהרי כידוע הפכה הגלימה לפרוכת כבר בשנת 1816.
יש להוסיף, כי ההיסטוריונים הצרפתיים אינם מתייחסים כלל לסיפור מצוקתו של נפוליון והצלתו בידי יהודי. לטענתם, היה נפוליון מוגן היטב על-ידי יחידת עילית של קצינים צרפתים לכל אורך נתיב הנסיגה ולא היה בשום שלב בסכנת חיים. גם טענת צאצאי משפחת לוריא כי הפרוכת עשויה מ"גלימת איטליה" של נפוליון ( "מעריב" מיום 17.10.91 ) אין לה בעצם על מה לסמוך. נכון הוא ש "גלימת איטליה" אינה מצויה במוזיאון הלובר בפריז, אך מצאתי שהיא מוצגת אחר כבוד במקום אחר, במוזיאון סטיברט בפירנצה ( Museo Frederick Stibbert ). ומאחר והפרוכת המצויה במוזיאון בחיפה איננה "גלימת איטליה ", סביר יותר להניח שהמדובר בגלימה של מצביא צרפתי אחר שנמצאה בנתיבי הנסיגה של צבאם במלחמת 1812 .
גם אמו של הסופר חיים באר, פקפקה לדבריו, באמיתות המסורת המשפחתית שהפיץ לדעתה קרובה ישעיהו לוריא, והעריכה כי יתכן ומדובר בגלימה מפוארת של קצין צרפתי גבוה שנמצאה באחת משדות הקרב ברוסיה והגיעה בדרך כל שהיא לידיו של ר' יוסף לוריא אבי משפחתה.

אולם המדהים ביותר הוא כי סיפור גלימת נפוליון שהפכה והיתה לפרוכת בירושלים, מופיע בגירסה דומה ביותר גם בתולדות הצדיק ר' דוד מלעלוב (1814-1746), תלמידו של ר' אלימלך מליז'נסק ושל "החוזה" מלובלין, מגדולי הצדיקים בפולין בראשית המאה התשע-עשרה.

על-פי המסורת שלהם, עבר נפוליון בדרכו לכיבושה של רוסיה דרך העיר צ'נסטכוב הסמוכה ללעלוב ושם שמע על הצדיק היהודי מלעלוב המסוגל לחזות עתידות. התחפש הקיסר ובא לביתו של הצדיק וגילה לו כי הוא נפוליון וכי הוא בדרכו לכיבושה של רוסיה, ומבקש לדעת אם יצליח בדרכו אם לאו. נרעש ונפחד הודיע לו ר' דוד מלעלוב כי הוא אכן יודע את אשר יארע, אך התנה את הגילוי בכך שנפוליון יבטיח לו לבל יאונה לו כל רע. משהובטח לו הדבר, גילה לו הרבי מלעלוב כי הוא עתיד לנחול תבוסה במלחמה. וכאשר אמר כן היה. בעת נסיגת צבאותיו מרוסיה בשנת 1812 סר נפוליון לביתו של הצדיק מלעלוב ואמר לו: "צדקת ממני איש האלהים; לא נפל דבר מכל אשר דברת." ולאות הוקרה נתן לו את גלימתו הקיסרית.
מסורת בית לעלוב ממשיכה ומספרת כי בנו של רבי דוד, ר' משה, העלה עמו את הגלימה לירושלים כאשר עלה לארץ ישראל בתחילת שנת תרי"א (1850). בטרם הפך את הגלימה לפרוכת בבית מדרשו הטביל אותה במקווה טהרה. ר' משה לא האריך ימים בירושלים ונפטר ביום י"ג בטבת תרי"א. (ויינשטוק, פרי קודש הלולים, ירושלים תש"ט, עמ' כה-כו; וכן הלברשטאם, מוצל מאש, ניו-יורק 1955, עמ' לה)
האם זהו רק יד המקרה שבאותה עת שבה הגיע ר' משה מלעלוב לירושלים ובידו "גלימת נפוליון" כבר שהה בירושלים ר' יוסף לוריא, בעליה של "פרוכת נפוליון" ממוהילב, שהמתין להגעתה של הפרוכת מאודיסה ? מי אם כן הושפע מסיפורו של מי? והרי אין להניח שנפוליון נהג לחלק את כל גלימותיו ליהודים. האם יתכן והפרסום שעשה לסיפור פנחס גרייבסקי בשנת 1928 הצית את דמיונם של בני משפחת ר' דוד מלעלוב-בידרמן והם אשר הלבישו את גרעין הסיפור על ראש משפחתם הנערץ, לראשונה רק בשנת תש"ט ( 1949) ?

נראה שסיפור הגלימה וקישורה לנבואה של ר' דוד מלעלוב על מפלתו הצפויה של נפוליון, לא באה אלא להצדיק בדיעבד את ההסתייגות של רבו "החוזה" מלובלין מתפיסת נפוליון כנושא שליחות משיחית, ולהכריע בכך את המחלוקת ששררה אז בין חצרות האדמו"רים באשר ל"שליחותו" של נפוליון ולמשמעות האסכטולוגית של מלחמת "גוג ומגוג" שיוחסה אז למלחמתו עם קיסר רוסיה. לא מצאתי את איזכור הגלימה-הפרוכת הזאת בתולדות משפחת בידרמן. יודעי דבר מקרב זקני החסידים לבית לעלוב בירושלים, אף אינם יודעים כיצד, מדוע ומי דאג לפרסמה. איש מהם לא ראה את הפרוכת בבית המדרש של לעלוב או במקום אחר כלשהוא בירושלים, ובכלל סיפור המעשה ו"המופת" אינו נזכר כלל בכתבים ההיסטוריים הראשונים והאוטנטיים של בית לעלוב שראו אור לפני שנת תש"ט, כמו ספרו של ד' ברוקמן, מגדל דוד, פיוטרקוב, תר"ץ (1930 ).
והשאלה האחרונה, האם הגיעה פרשת "פרוכת נפוליון" לסוף דרכה ?

לא בטוח. לא מן הנמנע כי ראשי "החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי" האחראים כיום על מפעל שיחזור בניין בית-כנסת "החורבה" בעיר העתיקה של ירושלים, יבקשו לשים את ידם על הפרוכת שהיא מכל מקום נכס היסטורי נדיר ומיוחד, ושריד יחידי שנשאר לפליטה מבית הכנסת שנחרב ונשדד בידי ערביי ירושלים בתקופת מלחמת העצמאות.

 הודעה:  עדיין נשארו בידי כמה עותקים בודדים של הספר הנדיר מאוד היום  " מיקירי ירושלים " של יוסף זונדל וסרמן שעליו מבוסס מאמר זה. וגם של הספר הנדיר באותה מידה   של וסרמן "שמואל בדורו " על הרב הבלש  שמואל סלנט. לחוקרים ולמתעניינים. פנו אלי .. כל הקודם זוכה לפני שהעותקים יאזלו לחלוטין !  

)
ראו גם
דיון על פרוכת נפוליאון בחדרי חדרים
המשפט על פרוכת נפוליון

עוד מאמרים של ועל  ד"ר אריה מורגנשטרן

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

מלחמת עולם :המתנגדים נגד החסידים

התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון

כתב הצופן של אברהם וילנר

צדקת או נאנסת ?: גורלה של מלכה באב"ד

ירושלים המסתורית

פרכת נפוליאון חוזרת לבית הכנסת "החורבה"ה משוחזר

הנסיגה מרוסיה .ציור מאת אדולף נורטן.

דן פתיר והקריקטורה הישראלית

 

השנה שהייתה" 2008 היא התערוכה השנתית המסורתית של חברי אק"י (איגוד הקריקטוריסטים הישראלים), שבראשו עומד מישל קישקה. בתערוכה מוצגים כ- 150 קריקטורות של 36 קריקטוריסטים ישראלים והם סיכום שנתי, ססגוני ועוקצני לשנת 2008 שמשקף את אירועי השנה המרכזיים בכל תחומי החיים: הבחירות לנשיאות ארה"ב ונצחונו של ברק אובמה, רציחתה של רוז הקטנה, פרשיות השחיתויות של אולמרט ופוליטיקאים נוספים, המיתון הכבד והשלכותיו על החברה שלנו ועוד ועוד.

התערוכה מוצגת החל מ-1 בינואר 2009 במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון.

.אוצר התערוכה הוא דן פתיר.

פתיר הוא  עיתונאי  ואיש תקשורת  ותיק ידוע ומוערך מאוד זכור  כיועץ התקשורת של ראשי הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין. וכמי שהיה מעורב בתהליך השלום עם מצרים.

מלבד זאת הוא היה לאורך הקריירה שלו   עיתונאי בעיתון "דבר" ,פרשן מדיני בגלי צה"ל י ו"ר אגודת  העיתונאים בל אביב,   מנכ"ל יוזמות קרן אברהם, עורך ראשי של Justice – רבעון הארגון הבינלאומי של משפטניםועורכי דין יהודיים. חבר במליאת מועצת העיתונות, במועצת הקולנוע וחבר מייסד של דירקטוריון הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו , ובהנהלת אגודתהידידות ישראל-ארה"ב. היה עמית מחקר ב- American Enterprise Instituteובמרכזלמחקרים בינלאומיים ואסטרטגיים בוושינגטון.  ודובר בשגרירות ישראל בוושינגטון. " וגםשימש חבר הנהלה במספר ארגוני תקשורת ציבוריים.

אבל יש תחום אחד שבו הוא אולי ידוע פחות חוץ מליודעי דבר אבל תחום שהוא מרכזי עבורוו ובו,

דן פתיר הוא המומחה הגדול בעולם  לתחום הקריקטורה הישראלית.   הוא מארגן  והאוצר הראשי הקבוע והכמעט יחיד  של תערוכות הקריקטורות הישראליות שהוצגו בישראל ובחו"ל  לאורך השנים ,לא פחות מ-14 כאלו.. 

דן פתיר הוא  אחד האנשים הראשונים שהבינו את חשיבותה התקשורתית וההסברתית של הקריקטורה,ואולי הראשון שהתייחס לקריקאטורה הישראלית כסוג אמנות העומד בפני עצמו והחל בחקירתה בהתאם. 

 ובימים אלו הוא כותב ספר על הקריקטורה הישראלית .

להלן ראיון מקיף וראשון מסוגו  עם איש רב פעלים זה  המומחה הגדול ליקום השוקק והמרתק  של הקריקטורה הישראלית .

ראו  

דן פתיר והקריקטורה הישראלית

ובגירסה מורחבת

דן פתיר היסטוריון הקריקטורות של ישראל

 

האסטרונום

האסטרונום יוהנס קפלר

בימים של מלחמה שירה ועוד כזאת שעוסקת בתקופות רחוקות ובאישים נשכחים נראית הדבר הפחות חשוב והפחות רלבנטי האפשרי. אבל בני אדם אינם משתנים.

ולעיתים דווקא מפרספקטיבה של תקופות רחוקות קל יותר להבין גם את התקופה שלנו.
או שלא.
להלן פואמה העוסקת באסטרונומים ( שלפרנסתם היו אסטרולוגים ) המפורסמים יוהנס קפלר וטיכו ברהה, בימי הקיסר רודולף השני בפראג, במאה ה-16, בימים שבהם המהר"ל יצר לו את הגולם שלו. אסטרונומים שמה שעניין אותם היה המדע והידע לשמו אבל נאלצו כל הזמן לפרנסתם ליצור הורוסקופים לקיסר ולחזות עבורו את העתיד.
אן מייקלס (1958-), משוררת ומספרת קנדית. למדה באוניברסיטת טורונטו, שבה היא מלמדת כיום. ספר שיריה הראשון משקלם של תפוזים (1986) זכה בפרס הקומונוולת. גם ספר שיריה השני ברֵכת הכורים זכה לפרסים אחדים.
לעברית תורגם ספרה"רסיסים " בתרגון  ורד שוסמן הוצאת כינרת 1999.

הפואמה הנ"ל של אן מייקלס תורגמה בידי המתרגם הידוע גיורא לשם ,ואני שמח לבשר שזהו תרגום ראשון מתוך רבים  של יצירות קלאסיות מופתיות שונות שעומדים להופיע בפרסום ראשון בעברית  באתר זה  במיוחד עבור קוראי הבלוג. .

 

שיעור מכדור־הארץ

מאת אן מייקלס

תרגום לעברית גיורא לשם

"אלוהים… החל להשתעשע במשחק החתימות, חותם את דמות־צלמו בעולם; על כן
הזדמן לי לחשוב שהטבע כולו והשמיים רבי־החן מסומלים באמנות הגיאומטריה."

"משימתי היא משימת המתמטיקאי."
_ יוהנס קפלר

קִבַּצְתִּי שְׁיָרִים מִן הַטַּבְלָה הָרוּדוֹלְפִית _
קְלִפּוֹת הַמַּסְלוּלִים, כּוֹכָבִים מִתְפַּזְּרִים כְּחַרְצָנִים שֶׁנִּתְּזוּ
מִפִּיו הַלּוֹעֵס שֶׁל טִיכוֹ.
מְשָׁרְתָיו סָבְבוּ בְּעֵת הָאֲרוּחָה, מָזְגוּ יַיִן
בְּכוֹסוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד
חוּץ מֵאֲשֶׁר בְּכוֹסִי. רָגַזְתִּי יוֹתֵר מִמִּשְׁוָאָה לֹא שְׁלֵמָה!
עַד שֶׁטִּיכוֹ נָתַן לִי אֶת מַאֲדִים. חֲגִיגָה
שֶׁל מִסְפָּרִים. מֻרְעָב זְמַן רַב כָּל־כָּךְ,
עֵינַי הָיוּ גְּדוֹלוֹת מִכְּרֵסִי;
אֶמְצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנָה יָמִים, צָעַקְתִּי,
רָכוּן עַל צַלַּחְתִּי. אַךְ נִדְרְשׁוּ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים
לְלַחֵךְ אֶת זֶה, עַד נָקִי.

טיכו ברהא אסטרונום

נוֹעַדְנוּ זֶה לָזֶה, טִיכוֹ וַאֲנִי;
אֵין דָּבָר שֶׁהוּא מִקְרֶה
מִקְרִי: כָּל תְּנוּעָה הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל כֹּחַ אִי־נִרְאֶה.
נִשְׁלַחְנוּ לְתַכְלִית כָּלְשֶׁהִי,
כְּוִילוֹנוֹת שֶׁתָּפְחוּ פְּנִימָה מִחַלּוֹן פָּתוּחַ
כְּדֵי לְהַפִּיל גָּבִיעַ.
הַכֹּל הִתְמוֹטֵט.
אֲפִלּוּ הַטַּבָּעוֹת הָאֲהוּבוֹת שֶׁל הַנְּתִיבִים הַכּוֹכָבִיִּים
הִסְתַּלְסְלוּ מַטָּה,
רֵיקוֹת כִּסְלִיל שֶׁל קְלִפַּת תַּפּוּחַ.
הַדִּבּוּק הַמַּאֲדִימִי שֶׁלִּי: הָיִיתִי כֶּלֶב
מְשׁוֹטֵט בַּחשֶׁךְ, כּוֹכָבִים נִנְעֲצוּ בְּפַרְוָתִי כְּקוֹצִים.

בֵּיתוֹ שֶׁל טִיכוֹ הָיָה תֵּבַת רַעַשׁ,
מִסְפָּרִים הִתְחַבְּטוּ בְּרֹאשִׁי כִּזְרָעִים בְּמֵלוֹן.
לֹא הָיָה מָנוֹס מֵרְקִיעוֹת רַגְלֵיהֶם וְצַעֲקוֹתֵיהֶם
שֶׁל בַּנָּאִים וְטַבָּחִים, הַצַּיָּדִים שֶׁחָזְרוּ עִם אֲרוּחַת־עֶרֶב,
וּמֵעַל לַכֹּל, נַהֲמוֹת הַהִסְתַּיְּגוּת שֶׁל טִיכוֹ.
עַל כֵּן עָבַדְתִּי בַּלַּיְלָה, מִתְאַמֵּץ לְשְׁמֹעַ
אֶת הַזִּמְרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הָאַהֲבָה הַגֵּאוֹמֶטְרִית!
כִּיַּלְתִּי אֶת מַצְפֵּנַי עַל מַדַּף הַחַלּוֹן
וְחַשְׁתִּי בְּמַשַּׁב הָרוּחַ שֶׁל הַכּוֹכָבִים בְּתַהֲלוּכָתָם הַלֵּילִית;
כָּל הַלַּיְלָה שׁוֹטַטְתִּי בָּרָקִיעַ, לֵאֶה מִכֹּחַ־הַכֹּבֶד,
כֹּחוֹת גֵּאוּת מָרְטוּ אֶת שְׂעָרִי! מִטֶּבַע הַדְּבָרִים,
יָשַׁנְתִּי בִּפְנִים. בַּאֲרוּחַת־צָהֲרַיִם
רִחֵף גִּחוּךְ לַגְלְגָנִי מִתַּחַת לִשְׂפָמוֹ שֶׁל טִיכוֹ,
מַבָּט שֶׁנּוֹעַד לְהַזְכִּיר לִי שֶׁאֵחַר בַּנֶּשֶׁף
בְּכָל לַיְלָה בְּחַיָּיו. טִיכוֹ,
שֶׁאַף הִשְׁתַּתֵּף בְּדוּ־קְרָב בַּחשֶׁךְ
וּמֵאָז תָּמִיד מָרַח מִשְׁחָה לְמֵרוּק מַתֶּכֶת
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָהַג לִהְיוֹת אַפּוֹ. לְכָל מְשָׁרֵת
הָיְתָה בְּדִיחָה עַל סַכּוּ"ם מְמֹרָק.
כְּאָצִיל אֲמִתִּי, טִיכוֹ הִדִּיף רֵיחַ כֶּסֶף.
לְעִתִּים, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, הִסְתַּתַּרְתִּי בַּחוּץ,
מְקוֹמִי הֶחָבִיב מֵאֲחוֹרֵי עֲרֵמָה שֶׁל צַלָּחוֹת שְׁבוּרוֹת
שֶׁתָּמִיד נִרְאוּ נוֹצְצוֹת בְּאֶגְלֵי גֶּשֶׁם;
אוֹ בְּכָל מָקוֹם שָׁקֵט דַּיּוֹ
לְמַעַן הַמַּאֲמָץ לַהֲפֹךְ אֶת הַכָּאוֹס
לְקוֹסְמוֹס.

 

פְּרַאג הִתְפּוֹרְרָה מִסְּבִיבֵנוּ.
הַכְּנֵסִיָּה שִׁסְּתָה אֶת בָּנֶיהָ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה,
הִבְעִירָה שְׂרֵפוֹת בְּבֵיתָהּ שֶׁלָּהּ.
הֶעָשָׁן הִתָּמֵר אַרְגְּמָנִי מֵעַל הָעִיר, רָצוּעַ בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ;
עוֹרְבִים הִכְלִיבוּ אֶת הַשָּׁמַיִם בְּתַכֵּיהֶם שְׁחֹרִים.
יַלְדָה בַּת אַחַת־עֶשְׂרֵה נִבְּאָה אֶת קֵץ הָעוֹלָם _
הָיוּ לָנוּ כָּל הַסִּבּוֹת לְהַאֲמִין לָהּ.
דְּמֻיּוֹת פְּצוּעוֹת נִשְׁעֲנוּ עַל קִירוֹת;
בָּנוֹת וּבָנִים חָמְקוּ בֵּין תּוֹתָחִים
וּמִבַּעַד לְתִמְרוֹת הֶעָשָׁן, לִגְנֹב בְּשַׂר סוּסִים מִן הָרֶפֶשׁ.
וּבְתוֹךְ כָּל זֶה _ בְּעָיָתוֹ
שֶׁל מַרְס, אֵל הַמִּלְחָמָה.
בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת הֶאֱמַנְתִּי
כִּי רַק כַּאֲשֶׁר אֶמְצָא אֶת מִתְוֵה מַסְלוּלוֹ,
אֶת הַהִגָּיוֹן הַטָּמוּן בּוֹ,
יָקִיץ הַקֵּץ עַל הַזְּוָעוֹת.

ג'ורדנו ברונו נשרף

כְּמָרִים מַצְבִּיעִים עַל דְּרוֹרֵי בַּיִת, עַל גֶּשֶׁם,
עַל פְּרִי נוֹשֵׁר מִן הָעֵצִים,
כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁכַּדּוּר־הָאָרֶץ עוֹמֵד דֹּם.
בְּשֵׁם הָאֱמוּנָה הֵם מַצְהִירִים עַל סָפֵק
בְּסַרְבָם לִצְפּוֹת מִבְּעַד לַטֵּלֶסְקּוֹפּ.
הֵם אוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת מוּטֶלֶת עַל הַכַּף; כֵּן,
כַּנִּרְאֶה שֶׁהָאֱמֶת אֵינָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר.
בַּפְּיָאצָה דֵּיִי פְיוֹרִי בְּרוֹמָא
הֵם שָׂרְפוּ אֶת בְּרוּנוֹ, בִּגְלָל אֱמוּנָתוֹ בְּאֵינְסוֹף.

עָלֵינוּ לִלְמֹד לְפָחוֹת אֶת הַלֶּקַח הַזֶה מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ
שֶׁהַגָּדוֹל יוֹתֵר חַיָּב לְפַנּוֹת מָקוֹם לַקָטָן,
בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁכַּדּוּר־הָאָרֶץ מוֹשֵׁךְ אֲפִלּוּ אֶת הַקְּטַנָּה בָּאֲבָנִים.
בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁכָּל מַעֲרֶכֶת גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם
נִסְמֶכֶת עַל הַמִּתְוֶה הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר.
כְּשֵׁם שֶׁקָּתֶדְרָלוֹת הֵמִירוּ אֶת הַקּוֹרוֹת וְהַתּוֹמְכוֹת
בְּקֶשֶׁת אַחַת,
כָּךְ חַיֶּבֶת הַכְּנֵסִיָּה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְוַתֵּר
עַל מֵאוֹת מַעְגָּלִים מֻשְׁלָמִים,
בִּתְמוּרָה לָאֵלִיפְּסָה הַפְּשׁוּטָה, הַכּוֹפֶרֶת.
טָעוּת הִיא רֵאשִׁית הָאֱמֶת.
כָּל חַיַּי בִּלִּיתִי בְּחִשּׁוּב עַקְשָׁנִי
לְהוֹכִיחַ שָׁמַיִם שֶׁבְּמֶרְכָּזָם שֶׁמֶשׁ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים
הִסְתַּמְּכָה הַנְמָקָתִי עַל כַּדּוּר סוֹבֵב בַּעֲקֻמָּתוֹ שֶׁל חוֹר,
אַךְ הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֶמְצָא מִשְׁוָאָה פְּשׁוּטָה דֵּי הַצֹּרֶךְ
לְהָנִיעַ אֶת כַּדּוּר־הָאָרֶץ.
עֶשְׂרִים־וּשְׁתַּיִם שָׁנָה חִפַּשְׂתִּי יְחָסִים כַּמּוּתִיִּים _
בְּגָדְלָן שֶׁל פְּלָנֵטוֹת, בְּמֶרְחָקִים שִׁמְשִׁיִּים
וּבְאָרְכָּם שֶׁל מַסְלוּלִים _ עַד שֶׁאֱלֹהִים לָחַשׁ:
אַל תִּמְדֹּד מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ אֶלָּא מִן הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ.

אֲנִי יוֹדֵעַ כָּעֵת לָמָּה יוֹרְדֵי־יָם שָׁרִים.
הַיָּם כָּל־כָּךְ גָּדוֹל עַד שֶׁהוּא בּוֹלֵעַ גֵּאוֹמֶטְרִיָה,
אַךְ לֹא זְמַן.
מְנִיפִים וְגוֹרְרִים בְּקוֹל אֶחָד,
הֵם מַעֲבִירִים אֶת הַשָּׁמַיִם עַל גַּבּוֹתֵיהֶם.
וְכָךְ הַדָּבָר בַּפְּלָנֵטוֹת; הֵן רוֹקְדִוֹת,
חֲצָאִיּוֹתֵיהֶן לוֹהֲטוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן _
שְׁטָחִים זֵהִים בִּזְמַן זֵהֶה _
הַרְמוֹנְיָה שֶׁל הַסְּפִירוֹת.

קפלר הצעיר

נָהַגְתִּי לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹמְקִים מִן הַזְּמַן
בְּהֵעָלְמוּתֵנוּ בְּתוֹךְ יֹפִי.
כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה כִּי זֶה בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ.
יֹפִי חוֹשֵׂף זְמַן.

אֶת הַלִּקּוּי הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי רָאִיתִי בְּגִיל תֵּשַׁע, מֵעַל אֵמֶנְדִּינְגֶן,
הַיָּרֵחַ זָרַח מִן הָעֲנָנִים כְּרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹלָל
בְּקוּרֵי דָּמוֹ; זֹאת הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁאָחַזְתִּי בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִי.

כָּל דָּבָר אֱנוֹשִׁי וְשָׁבוּר
תָּלוּי בִּשְׁלֵמוּת.
אָדָם אֵינוֹ מֻשְׁלָם, וְאִי־שְׁלֵמוּתוֹ
תַּכְלִיתָה לֵיהָפֵךְ לִשְׁלֵמוּת.

פאול גולדין

יָרֵחַ אָסִיר, אֲנִי לָכוּד בֵּין אֲדָמָה אַפִּיפְיוֹרִית
וְשֶׁמֶשׁ לוּתֵרָנִית, כּוֹפֵר בְּעֵינֵי שְׁתֵּיהֶן.
סֻלַּקְתִּי מִטִּיבִּינְגֶן, גְּרַץ וּפְּרַאג.
בְּלִינְץ הֵם לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת סְפָרַי
עַד שֶׁפָּאוּל גּוּלְדִין קִבֵּל אוֹתָם בַּחֲזָרָה _
יִתָּכֵן שֶׁהוּא יֵשׁוּעִי, אַךְ בָּרֹאשׁ וָרִאשׁוֹנָה
הוּא מָתֵמָטִיקָאִי.

הֵם חִפְּשׂוּ אוֹתִי בְּכָל הֶעָרִים; אֲפִלּוּ וִדּוּי כּוֹזֵב
הָיָה גּוֹרֵם לָהֶם הֲנָאָה.

מִלִּינְץ הִפְלַגְנוּ בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר
עַד שֶׁהַדָּנוּבָּה קָפְאָה, וְהָיָה עָלַי
לַעֲזֹב אֶת סוּזָנָה וְאֶת בְּנוֹתַי בְּרֵגֵנְסְבּוּרְג.
רֹאשִׁי נֶחְבַּט כְּלֶפֶת בְּגַב הַקָּרוֹן
בַּדֶּרֶךְ אֶל אוּלְם. אוּלָם בִּזְרוֹעוֹתַי
הָיָה הָעֹתֶק הַיָּחִיד שֶׁל הַטַּבְלָאוֹת הָרוּדוֹלְפִיּוֹת,
כּוֹלֵל מַפַּת הָעוֹלָם, לוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה,
וּמִקּוּמָם שֶׁל אֶלֶף,
מֵאָה־שְׁלוֹשִׁים־וְשִׁשָּׁה כּוֹכָבִים.
שְׁתֵּי תְּקוּפוֹת חַיִּים שֶׁל מְסִירוּת,
הָאַחַת שֶׁחָלְפָה בִּרְכִינָה עַל נְיָר,
הָאַחֶרֶת _ טִיכוֹ לְבַדּוֹ בַּחשֶׁךְ,
פָּנָיו סְמוּקוֹת מֵהִשָּׁעֲנוּת לְאָחוֹר, יָד בְּכִיסוֹ
מִסָּבִיב לִגְלוֹבּוּס הַשָּׁמַיִם בְּגֹדֶל אֶגְרוֹף
שֶׁאוֹתוֹ נָשָׂא עִמּוֹ מִימֵי יַלְדּוּתוֹ.

טִיכוֹ אֵינֶנּוּ עוֹד. מַכְשִׁירָיו _
הַמְעֻלִּים בְּיוֹתֵר, אֵין כְּמוֹתָם בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ _
מַחֲלִידִים בְּמַרְתֵּפוֹ שֶׁל טֶנְגְנָגֶל.
אֵינָם עוֹד, טִירַת הַכּוֹכָבִים שֶׁל טִיכוֹ,
מְכוֹנַת הַדְּפוּס וְטַחֲנַת הַנְּיָר,
יַעֲרוֹ, בְּרֵכוֹת הַדָּגִים וְגַנֵּי הַפְּרָחִים,
חֲרָשֵׁי מַצְפֵּנָיו וּמוֹדְדָיו.

וְהַקֵּיסָר רוּדוֹלְף _ אֵינֶנּוּ עוֹד;
יַחַד עִם סִפְרִיָּתוֹ הַקֵּיסָרִית וְאוֹצְרוֹתָיו הַמֵּכָנִיִּים,
הַמִּזְרָקוֹת הַמְזַמְּרוֹת וְתִזְמוֹרוֹת הַזְּכוּכִית.

הַלַּיְלָה, בְּהַגִּיעִי אֶל אוּלְם,
זָכַרְתִּי לַיְלָה קַר כָּזֶה,
לִפְנֵי שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר הָרָקִיעַ הַמְזֻהֶה גָּאַל
אוֹתִי מִן הָעוֹלָם הַלֹּא־מְזֻהֶה.
מִגֶּשֶׁר עַל הַמּוֹלְדָבָה, כָּל הַמִּסְתּוֹרִין גָּאָה
וּפְּרַאג הַסְּבוּכָה הִתְרַחֲקָה.
מַתְנַת הַפֶּתַע שֶׁל הַשָּׁבִיט _
כְּמִלָּה נֶהֱגֵית, כְּאוֹת וְסִימָן,
אֶבֶן מֻשְׁלֶכֶת לְאֹרֶךְ אֲגַם בְּלֹא קוֹל _
וּבְהַבִּיטִי מַטָּה, רָאִיתִי אֶת כָּל הָרָקִיעַ צָף בַּנָּהָר:
"אֲשֶׁר מַמַּעַל; הוּא אֲשֶׁר מִתַּחַת."

המתמטיקאי יוהנס קפלר והקיסר רודולף ה- 2 בפראג

הקיסר רודולף ויואנס קפלר
בְּנָשְׂאִי אֶת עֵינַי בַּשֵּׁנִית, רָאִיתִי אֶת מַה שֶּׁהָיָה קַיָּם תָּמִיד,
תָּלוּי וְעוֹמֵד מֵרֵאשִׁית הַזְּמַן, מְזֻמָּן לְכָל אָדָם לְגַלּוֹתוֹ _
הָרֶמֶז הַנִּצְחִי שֶׁל הָאֵל:
הַיָּרֵחַ בְּעוֹר אוֹרוֹ הַלַּח,
הַיָּרֵחַ שֶׁאֵינוֹ חָסֵר אֲפִלּוּ בְּחֶצְיוֹ.

מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי אָז מְקַיֵּם אוֹתִי
בְּכָל תּוּגָה מִתּוּגוֹתַי:
הַמַּאֲמִין הוּא מִי שֶׁמַּתְמִיד לְחַפֵּשׂ הוֹכָחָה.

 

 

 

 

בעברית הופיע ספר ביוגרפי אחד על חיי יוהנס קפלר :

 

 ארתור קסטלר,     יוהאנס קפלר :   האיש ופעלו /    תרגם ח' בן עמרם   ספרית מדע לעם  (תל אביב) :   דביר ועם עובד,   (תש"ל).

האם להאמין לכוכבים ? :שיחה עם האסטרולוג הרצל ליפשיץ

lipshiz book1

 

לרגל פתיחת שנת 2009  להלן שיחה עם האסטרולוג המפורסם הרצל ליפשיץ על הצפוי לנו בעתידנו וניסיון להעריך את יכולת החיזוי שלו .

 

האסטרולוגיה היא איתנו היום  וכנראה פופולארית ונפוצה יותר מאי פעם .לפחות רבע מכל האמריקנים לפי סקרי דעת קהל מאמינים באסטרולוגיה .שליש מהם חושבים שהאסטרולוגיה של גלגל המזלות היא מדעית .אחוז התלמידים המאמינים באסטרולוגיה עלה מ40 ל-59 אחוז בין השנים 1974 ו1984. ובארה"ב יש פי עשרה אסטרולוגים מאסטרונומים ובצרפת יותר אסטרולוגים מאשר כמרים קתוליים . שני שליש מהעיתונים בארה"ב נושאים טורי הורוסקופ ויש לפחות עשרת אלפים אסטרולוגים במישרה מלאה ועוד כ175 אלף אסטרולוגים במשרה חלקית בארה"ב .

אבל כנראה זהו רק קצה הקרחון . שהרי העולם שלנו הופך להיות פחות ופחות רציונאלי ויותר ויותר נוטה לקבל אמונות כמו האסטרולוגיה והמאמר יעסוק בכמה וכמה מקרים כאלו
כמדומה שהאסטרולוגיה כיום הפכה לכל כך מכובדת שהיא גם פופולארית  פחות  מאמצעי חיזוי עתידות אחרים . אנשים יודעים עליה והיא הפכה ל"מינסטרימית " בתרבות שלנו וגם היא שם אבל הם מחפשים דברים אקזוטיים יותר .וכתוצאה האסטרולוגייה שוקעת באופן מסויים לעומת אמצעי חיזוי רדיקליים ואקזוטיים יותר כמו פנייה לרבנים וקוראים בקפה ואמצעי חיזוי אחרים .

עובדה :בראשית 2009 שום עיתון חשוב לא העלה על דעתו לבקש מאסטרולוגים ידועים תחזיות לגבי השנה בניגוד לשנים קודמות.

הרצל ליפשיץ


בישראל כמובן מאליו כמו בשאר מדינות המערב האסטרולוגיה זוכה להצלחה רבה .ואחד האסטרולוגים הידועים ביותר הוא הרצל ליפשיץ שידוע כיועץ וחזאי גם לפוליטיקאים . הוא כתב ספר שלם בשם "לא יאומן כי יסופר : סדרה של סיפורים מן החיים", " ( הוצאת "כנה " 1987) שבו הוא מביא סיפורים שונים כיצד חזה ועזר לפוליטיקאים ולסלבריטאים אחרים של ישראל ונתן תחזית לשנת 1988 ( לא בדקתי בדיעבד אם התחזית התתממשה).

ליפשיץ כמו אסטרולוגים אחרים הפך מאז לדמות ידועה בכלי התקשורת הישראליים הנועצים בו באופן קבוע וגם בחוגים הנוצצים ביותר של ישראל .

 

lipshiz 2

ולאחרונה פורסם גם ספרו השני . כיצד השפיעו הכוכבים על הצלחותיו וכשלונותיו של היטלר. "( הוצאת המחבר 2008) . עכשיו מתורגם לאנגלית.
לרגל כתבה זאת ראיינתי את הרצל ליפשיץ על הצפוי לנו וניסיתי להעריך עד כמה אפשר לסמוך על תחזיותיו.
שיחה עם הרצל ליפשיץ

 

ישנה  היום עלייה בשימוש באסטרולוגיה אצל האוכלוסייה הכללית ?
ליפשיץ : בהשוואה לתקופה שבה התחלתי 1972 יש מאז עליה של ששים אחוז מינימום לפחות .ואני יכול לאמר לך שיש גם עלייה גדולה בשימוש ביעוץ האסטרולוגי אצל פוליטיקאים ובכירים .
אתה יכול לתת דוגמאות להצלחות חיזוי שלך ?
ליפשיץ : וודאי רבות . למשל :יעצתי לאריק שרון והוא הודה על כך בפומבי שהרצל ליפשיץ הזהיר אותו לצאת מבירות עד 20 באוגוסט 1982 . שרון רצה לדעת למה ליפשיץ אמר רק אמר לו מצב הכוכבים בספטמבר הוא מסוכן וגרוע ולכן עדיף לצאת קודם הוא החליט לעזוב .ומה שקרה בספטמבר היה טבח סברא שתילה שהרס את הקריירה שלו למשך שנים.

א.א. זה דבר שלא קרה אבל האם היה שינוי מדיניות כתוצאה מתחזיות שלך ?
ליפשיץ:  אני עצרתי את מבצע דין וחשבון כשקראתי את העיתון על המבצע בדקתי את המפה האסטרולוגית וראיתי שהמפה של ישראל בתאריך מסויים רעה מאוד והתקשרתי לרבין ואמרתי לו לא לפתוח בשום מבצע צבאי לפני התאריך הזה שאמרתי לו והוא פתח יום אחרי זה במצע דיון וחשבון שלא היה בו פצוע אחד .
אני הזהרתי את רבין מפני הרצח ואפשר לשאול את היועץ שלו איתן הבר שיאשר את זה.
ב1981 פנה אלי בכיר מהמודיעין וביקש פרטים על עתיד סוריה מצרים עיראק וירדן ביקשתי את תאריכי הלידה של הארצות הללו ובסוף התברר לי שהוא רצה לדעת מה מצב עיראק שבה הופצץ
כמה חודשים לאחר מכן הכור האטומי כי היה צריך לדעת את התאריך האסטרולוגי של המדינה.

חוץ מזה חזיתי ביוני של 2008 שאולמרט יכהן עד מרץ 2009 .וזה מה שהולך לקרות.

האם חזית את המלחמה בעזה ?
חזיתי שהולכת להיות מלחמה.
ומה יהיו תוצאותיה ?
ליפשיץ : הולכת להיות מכה לפלסטינאים וההסדר יהיה לטובת ישראל כבר בשבועות הקרובים. העזתים עומדים להיות שקטים למשך השנה הקרובה הם לא יתקיפו את שדרות.

האם חזית את עלייתו של אובמה לשלטון בארה"ב ?

ליפשיץ :לא האמת היא שאני חזיתי שהרפובליקנים ינצחו.כשחיים סבן שאל אותי בעניין אמרתי לו שהילארי קלינטון  שהערכתי שהיא תהיה המועמדת הדמוקרטית הולכת להפסיד בוודאות.

אבל היו סיבות מדוע חזיתי שאובמה הולך להפסיד בבחירות.כשבדקתי את המפה שלו ראיתי שהוא עובר משבר קשה ומצבו הקוסמי היה גרוע מאוד. בדיעבד התברר שסבתו שגידלה אותו נפטרה ערב הבחירות,וכנראה זאת הייתה הסיבה למשבר. 

מר ליפשיץ האם חזית את השפל הכללי של 2008 ? זה שאנו חווים אותו עכשיו ?
ליפשיץ: כן. ראיתי אותו.אבל זה נכון שלא פירסמתי עליו דבר כנראה שלא ראיתי בזה צורך. אבל תדע שראיתי מראש את המשבר הכלכלי של 1987  ואת מפולת המניות אז בוול סטריט וכתבתי עליו חודשים לפני זה במדור בכתב העת"וועדים".

 

ולמה על זה לא אמרת שום דבר ?בכל זאת משבר ענק שלא היה כמוהו מאז 1929 תסכים איתי שהודעה מוקדמת עליו מאדם אמין כמוך הייתה מעניינת מאוד את הציבור ואת קובעי המדיניות .

ליפשיץ :תראה אני מפרסם תחזיות על דברים ששואלים אותי ואף אחד לא שאל אותי לגבי משבר כלכלי.

הרי יש לך אתר היית יכול לפרסם בו את התחזית החשובה הזאת שלך,גם בלי שישאלו אותך על זה.

ליפשיץ :כן זה נכון.כנראה לא חשבתי על זה.

דהיינו הרצל ליפשיץ לא חזה כלל את המשבר הכלכלי החמור.

ואם כבר האם חזית את מעשה הטרור הדרמטי ב-11 בספטמבר 2001 שתוצאותיו הביאו לשינויים דרמטיים במדיניות העולמית?
ליפשיץ : לא חזיתי את המשבר של 11 בספטמבר כי אני לא במיוחד מחפש איומים למעשי טרור אני לא מחפש מעשי טרור. תבין לא שאלו אותי על משהו כזה אז לא ראיתי את זה.

לא ניתן אלא לתמוה כיצד שום אסטרולוג ידוע ( כולל הרצל ליפשיץ ) לא חזה אירוע חשוב כל כך כמו התקפת האל קאעידה ב11 בספטמבר בניו יורק ? רבים מהם כמובן טענו "בדיעבד" שהם חזו זאת אבל טענות אלו מעוררות רק גיחוך.

אני מכיר דמות ידועה מאוד בחוגי הניו איג' של ישראל אישה שיצאה לארה"ב ולפני כן בדקה בכל אמצעי חיזוי הידוע לאדם שהיא תגיע לארה"ב בשלום ושלא יקרה שם שום דבר מיוחד. וטרחה להודיע על כך למקורבים לפני הטיסה.

והיא אכן היגיעה בשלום ביום ה11 בספטמבר 2001 ונלכדה במשך שעות ארוכות מאוד בנמל התעופה של ניו יורק.

כמה זמן ימשך המשבר הכלכלי ?
ליפשיץ :אני חוזה שהמשבר הכלכלי יתחיל להיות בשליטה ממרץ אפריל 2009 אז יתחיל תהליך התחדשות בכלכלה העולמית במיוחד בישראל ובארה"ב . לא יהיה שפל כלכלי חדש. ואני חוזה שהמצב הכלכלי בארץ יהיה אחרי זה יותר טוב ממה שהיה ב2008. .
מי ינצח בבחירות?
נתניהו ינצח ויעשה קואליציה עם ברק שיקבל 18-20 מנדאטים .קדימה יקבלו כמו או פחות מהעבודה .

מר ליפשיץ הזמר אריאל זילבר רץ כעת לכנסת. האם הוא יכנס לכנסת ?
ליפשיץ : לאחר בדיקת מפת הלידה של אריאל זילבר אני לא רואה שעומדת להיות לו תמיכה חזקה מספיק בציבור על מנת שיכנס לכנסת .זילבר הוא זמר לא פוליטיקאי.

אז לדעתך אסטרולוג כמוך צריך להיות יועץ קבוע של ראשי המדינה ?
ליפשיץ בהחלט. ולו רק כדי לדעת את כוונותיהם ותוכניותיהם של מנהיגיp ערביים שמשתמשים באסטרולוגים כפי שעשה צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה .

א.א. מר ליפשיץ גם למנהיגי האויב יש מן הסתם אסטרולוגים שחוזים לבוסים שלהם כנגד הבוסים שלך ,האם התחזיות שלכם לא יבטלו האחת את השנייה ?
ליפשיץ אני אצדק כי אני טוב יותר מהם.

אני לא כל כך בטוח בזה……

נשאלת השאלה עד כמה האסטרולוגים אמינים יותר מאנשי המודיעין שעליהם נאלצים הפוליטיקאים להסתמך . .הרצל ליפשיץ כמדומה יכול לחזות אירועים שהם פחות או יותר צפוים בדרך זאת או אתרת. אבל אינו מסוגל לחזות אירועים שבאים בגדר הפתעה כמעט מוחלטת כמו שפל כלכלי חדש או התקפת טרור ענקית

אז הוא אינו שונה בהרבה מאנשי מודיעין שמבצעים הערכות על סמך המידע הקיים בשטח אבל לעולם אינם מסוגלים לנבא דברים שהם בגדר "הבילתי צפוי ".

ראו גם :

אסטרולוגיה ופוליטיקה

 הרצל ליפשיץ ב"סלונה"

האתר של הרצל ליפשיץ

 

 

אסטרולוגיה ופוליטיקה

 

 

שנת 2009 נפתחת ובמשך כל שנה  מזה כ20 30 שנה לפחות היה מקובל שכלי התקשורת השונים מלאים בתחזיות לגבי השנה הבאה של קוראים בכף היד וכל מיני אמצעי חיזוי אחרים.
אז לרגל השנה החדשה הנה כתבה על ההשפעה של האסטרולוגיה והחיזוי על הפוליטיקה והמדיניות לאורך הדורות  ונדון בשאלה האם הפוליטיקאי הישראלי אהוד ברק נחזה בנבואה המפורסמת ביותר של החוזה המפורסם ביותר נוסטרדאמוס.

. וגם נביא  ראיון עם האסטרולוג הישראלי המפורסם הרצל ליפשיץ שכולל חיזוי של הצפוי לנו בחודשים הקרובים וגם דיון על כמה דברים שליפשיץ לא חזה משום מה.

 

כחובב מדע בדיוני אחת הסדרות האהובות עלי ביותר היא הסדרה הקלאסית של איזק אסימוב "המוסד" סדרה שעוסקת במדע הפסיכוהיסטוריה שנוצר בידי המדען הדגול הארי סלדון . זהו מדע חיזויי שיכול לחזות את התמוטטותה של הקיסרות השולטת בגלקסיה ואת תקופת האנרכיה שתבוא לאחרי מכן ב"ימי ביניים " גלקטיים וגם לתכנן ולנהל בסודיות תהליכים היסטוריים למרחק אלפי שנים לעתיד ומראה כיצד אפשר להקים אימפריה גלקטית שנייה ונצחית (?) .
זוהי סדרת מדע בדיוני אבל יש תחום חיזוי שטוען מזה אלפי שנים שהוא יכול לעשות את כל הדברים שאסימוב ייחס לפסיכו-היסטוריה בדיוק . תחום האסטרולוגיה , ומליוני אנשים לאורך הדורות ניצלו את שירותיהם של האסטרולוגים וכיוונו את חייהם על פי דבריהם .
ובין אנשים אלו ככל הנראה גם לא מעט מנהיגים ופוליטיקאים,ואין כל ספק שלאורך הדורות לתחזיות האסטרולוגים אכן הייתה השפעה מסוימת ואולי אף גדולה על מהלך ההיסטוריה אולי לא פחות מזאת שייחס אסימוב לפסיכו היסטוריה הבידיונית שלו .

האסטרולוגיה מתחילה בבבל

 

האסטרולוגיה היא כנראה ה"מדע" הקדום ביותר .היא קיימת מימי בבל העתיקה ומאז ועד היום
אם כי המדענים רואים באסטרולוגים עוד פסודו מדע האסטרולוגים עצמם רואים את עצמם כמדע כמעט מדוייק ובזים לכל שאר מקצועות חיזוי העתיד

.הכוהנים הבבלים היו עולים כל לילה על גגות הזיגורטים המגדלים הענקיים שלהם ולומדים את כוכבי השמיים בעיניים חשופות ללא טלסקופים ועדיין אספו מידע רב על כוכבי הלכת וכוכבי השבת השונים. ..
ובמקביל מן הסתם אספו מידע עצום על האירועים האנושיים שהתחוללו תחת הכוכבים שלמדו בשמיים ועל פי זה היגיעו למסקנות שונות על קשרים סמויים בין השניים . הם ראו לשמש ולירח יש השפעות על החקלאות ועל הגלים ו ועל הטבע והיגיעו למסקנה שהם ושאר כוכבי הלכת יש להם השפעה מקבילה על גורל האדם
וממידע זה יצרו את האסטרולוגיה חיזוי העתיד על פי ההנחה שכוכבי השמיים קובעים את גורל האדם .

מגדל בבל .ציור.

. בבבל העתיקה מיקצוע האסטרולוג וחוזה העתידות היה מקצוע חשוב ביותר והמנהיגים הפוליטיים והמלכים השתמשו בכל הזמן בשירותיו.  ולא רק על מנת להחליט כיצד לפעול בזירה הפוליטית והצבאית

.ממסמכים שנמצאו בחפירות בערי מסופוטמיה מסתבר שהחוזים בכוכבים לא פעם לא היססו להודיע למלכים שעל מנת לקבל "אותות נכונים וחיוביים " לגבי העתיד על המלכים לפעול בצורה מסוימת במדיניותם שאותה פירטו עבורם האסטרולוגים .
וכך במכתב משל חוזה מהעיר מארי במאה ה18 לפני הספירה כתב החוזה למלך "ובנושא אחר האותות לגבי המצב הביטחוני במחוז איקסאדו אפאסו אינם טובים ומראים על מצב בטחוני קשה שעומד להתחולל שם ..וכפי שמלכי יודע יש התעלמות מצרכיהם של כוחות הביטחון שם . ומשום כך האותות לגבי מצב אזור זה אינם חיוביים ".
החוזה מבהיר כאן למלכו מה עליו לעשות על מנת שתחזיות העתיד אכן יהיו חיוביות..וכך להפעיל את הכוכבים למטרותיהם .

File:Milkau Oberer Teil der Stele mit dem Text von Hammurapis Gesetzescode 369-2.jpg
מכתבים ששרדו בידינו מימי מלך בבל המפורסם חמורבי מראים שיריבו של חמורבי זימרי לים מלך מהעיר מארי הורה לחוזה העתידות שפעל בשירותו ארין סין להתערב בקהל קוראי העתידות והאסטרולוגים של חמורבי ולהשיג מהם מידע על פעולותיו המתוכננות של חמורבי .
כפי שנראה בהמשך פעולה דומה בוצעה אלפי שנים מאוחר יותר במלחמת העולם השנייה .
מהאסטרולוגים ציפו שכל תגלית חשובה שלהם לגבי העתיד ולגבי גורלם של מלכים ואישים חשובים תדווח מיד למלכות ללא שהיות ואסטרולוג שלא ציית לכך היה עשוי להיענש בחומרה אם לא ציית לכלל אלמנטרי זה. .
בקצרה נבואות שהגשימו את עצמן וכאלו כנראה היו רבות עד היום . הנביאים אם כך לא היו מדווחים על אירועים אלה לרוב היו להם אג'נדות משלהם בהשמעת נבואותיהם האסטרולוגיות .
היהדות התייחסה בחשדנות רבה למקצוע האסטרולוגיה ואולי אפשר לפרש את סיפור מגדל בבל שנהרס בידי ה' לאחר שבוניו ניסו להגיע דרכו אל השמיים כמשל נגד הטענותיהם של כוהני בבל שהם יכולים לחזות בדייקנות מוחלטת את העתיד לבוא ולהשפיע על ידי כך על העתיד לבוא .

אסטרולוגים וקיסרים

.
מהבבלים עבר ה"מקצוע" למצרים העתיקה ליון ולרומא .וברומא הייתה לאסטרולוגיה השפעה עצומה .
ברומא האסטרולוגים גורשו מהעיר שש פעמים רק במשך המאה הראשונה לספירה ,.וזאת בגלל החשש של הקיסרים על המידע שאסטרולוגים עלולים לתת עליהם ליריבים וקושרים שונים .
.בכל אופן האסטרולוגיה עצמה לא נאסרה. ולכל קיסר היה את אסטרולוג החצר שלו . וביו הקיסרים היו דמויות ידועות כמו טיבריוס הקיסר השני ודומיטיאנוס אחיו של שורף בית המקדש טיטוס שנודעו באובססיה שלהם לאסטרולוגיה ובחיפוש מידע על יריבים באמצעים אסטרולוגיים ועל טבעיים שונים על מנת להביא לחיסולם .
יותר מכל חששו הקיסרים שאסטרולוגים יחזו את תאריך מותם.

הקיסר הראשון אוגוסטוס אסר נבואות על מותו של מישהו ( לא רק קיסר ..) הצו הזה משנת 11 לספרה חודש לפחות 20 פעם במשך מאה השנים הבאות והועלה תמיד במסגרת האשמות מטעם השלטון כנגד אנשים שזממו את מות הקיסר.הטענה שקושרים חיפשו מידע אל מות הקיסר באמצעי אסטרולוגיה הייתה האשמה סטנדרטית במשפטי בגידה ברומא.
נראה שלקיסרים הרומאיים הייתה סיבה טובה לחשוש מאסטרולוגים. .וזאת מאחר שקיסר שתאריך מותו היה ידוע בידי האסטרולוגים היה בגדר קיסר מת מרגע זה ואילך. ולכן חיזוי מות קיסר הייתה הבגידה הגדולה ביותר מבחינת הקיסר.
מצד שני מעמד החשוב של האסטרולוגיה ברומא היגיע לשיא בימי הקיסר ספטימיוס סורוס שהכריז על פולחן השמש והאסטרולוגיה הפכה למעשה לדת המדינה .
אבל בימי הקיסר דיוקטליאנוס האסטרולוגיה נאסרה לגמרי כמסוכנת לשלטון ,ולאחר מכן עם הופעת הנצרות האסטרולוגיה נאסרה כעבודת אלילים והמקצוע נעלם למשך כמה מאות שנים,עד שצץ שוב בתקופת הרנסאנס .ואז שיגשג יותר מאי פעם .

האסטרולוג בימי הרנסאנס


בימי הביניים וברנסאנס באנגליה למשל לנסות לחזות את עתידם של מלכים היה פשע שדינו היה מוות אלא אם כן היה זה חוזה שפעל בשירות המלך .למלכים היה חשוב שמאוד שאף אחד בלתי מוסמך לא ניסה לחזות את עתידן והיה להם סיבות טובות מאוד לחששם זה. שהרי קושרים יכולים היו להשתמש ב"מידע " כזה לגבי עתידם של מלכים על מנת לעורר נגדם מרידות ומהומות.
אבל בתקופת הרנסאנס היה מקובל שלכל מלך יהיה את האסטרולוג שלו שעל פי תחזיותיו יחתכו ענייני הממלכה.
אסטרולוג ידוע מתקופה זאת היה המכשף והאסטרולוג של המלכה אליזבט ג'ון די שבו השתמשה על מנת לחזות את עתיד הממלכה במראת הכשפים שלו ,והוא אגב כך חזה שעל אנגליה להקים צי גדול אם ברצונה להיהפך לקיסרות גדולה ובכך צדק.


באותו הזמן האסטרונומים המדעיים הראשונים כמו טיכו בראה וקפלר התפרנסו כולם מאסטרולוגיה וכתיבת הורוסקופים לקיסר רודולף השני בפראג ואסטרונומיה הייתה עבורם רק תחביב משני שלא תרם דבר לפרנסתם. אלא שתגליותיהם המדעיות השונות הביאו לערעור מדעי גובר והולך על תקפות האסרולוגיה והנחותיה הבסיסיות . לציבור הרחב בכל אופן זה לא היה איכפת כלל . זה המשיך לנהור במספרים גדלים והולכים אל האסטרולוגים .
המצביא המפורסם של מלחמת שלושים השנה ולנשטיין לא ביצע שום צעד ללא אישורו של האסטרולוג שלו ,אם כי בכל בחינה אחת היה אדם סקפטי ואף אתאיסט גמור . .

.
האסטרולוגים חטפו מכה איומה ממחבר מסעות גוליבר יונתן סויפט שהחליט לשים ללעג את האסטרולוג הידוע של תקופתו ופירסם חוברת שבה חזה את מותו של האיש בתאריך מסויים .ולאחר מכן פירסם חוברת נוספת בה סיפר בהתרגשות על מותו של ה נ"ל לא בתאריך המדוייק אלא בתאריך קרוב אבל בדיוק כפי שנקבע בתחזית האסטרולוגית .
כל הבהרותיו של האסטרולוג שהוא חי וקיים ושלום לו לא עזרו הציבור השתכנע שהוא נפטר כפי שטען סויפט ולבסוף נאלץ האסטרולוג לפרסם מודעה על כך שהוא חי וקיים אבל רבים לא האמינו לו .ובלעג הכללי האסטרולוגיה איבדה הרבה מאמינותה ושקעה אל השוליים עד שקמה לתחייה שוב בראשית המאה העשרים .

אבל בנתיים לתחזיות אסטרולוגיות על העומד לקרות היו השפעות על אירועים פוליטיים .

דוגמה ידועה היא נבואותיו של החוזה ממצא יהודינוסטרדמוס שלנבואותיו לאורך הדורות הייתה השפעה גדולה על פוליטיקאים ומדינאים שונים.
נבואותיו השונות נחשבו לאורך הדורות ועד היום הוכחה לתקפות של היכולת לחזות עתידות אם כי
האמת היא שלא ידוע על שום נבואה לעתיד של נוסטדמוס שמישהו פירש אותה נכונה לפני שהתרחשה . .

אבל לעומת זאת היו ניסיונות שונים להשתמש בנבואותיו לצרכים פוליטיים .
ב1649 מתנגדים פוליטיים של הקרדינל מזארין האיש מאחורי הקלעים בצרפת שחשבו שיש לו השפעה גדולה מידי בחצר המלכות פירסמו מהדורה של נבואות נוסטרדמוס שאותה תיארכו לשנת 1568 והיכניסו לתוכה שתי נבואות שהיו בבירור מכוונות כנגד מזרין שבו הזהיר נוסטרדמוס את העם הצרפתי מפגיעתו הרעה של זה.
לא נראה של"נבואות " אלו הביאו נזק כל שהוא למזרין שרק משך בכתפיו והמשיך בפעילותו כרגיל .
המהפכנים במהפכה הצרפתית זיהו את עצמם בנבואות נוסטרדמוס
תשומת ליבו של נפוליאון הופנתה גם היא לנבואות בעקבות אישתו ג'וזפין אבל כנראה שהמהדורה שבה השתמש היתה זיוף מזמנו.
ישנן טענות שנפוליאון שהיה מודע לנבואות שכביכול נבאו את בואו הקפיד להשתמש בתסרוקת מיוחדת קצרה יותר מהיה מקובל לשליט באותה תקופה מעין "ראש מגולח " ואף לבש גלימה קצרה מפורסמת שהוזכרה במיוחד בידי נוסטרדמוס רק בגלל שזאת הוזכרה בנבואות הנ"ל של נוסטרדמוס .
דהיינו הייתה כאן נבואה שהיגשימה את עצמה .

האם אהוד ברק הוא "מלך אימה מהמזרח "?

אהוד ברק.האם הוא נחזה בידי נוסטרדאמוס ?

 

האם נבואותיו של נוסטרדמוס אכן התממשו במציאות?
מאות אלפי אנשים ובוודאות וכנראה ומליוני אנשים מאמינים שכן .נציין שרק שאיש מפרשניו המרובים של נוסטרדמוס  לא הביא נבואה  שלו  והסביר לאיזה אירוע כוונתה לפני שהאירוע  התרחש.

רק לאחר שהתרחשו אירועים אלו ואחרים  נמצאו נבואות של נוסטרדמוס שתאמו אותם כך שספק אם היה יכול להיות להם השפעה כל שהיא על האירועים למעשה הנבואות . התחזיות מעולם לא היו אפקטיביות שכן מעולם איש לא הבין למה כוונתן  לפני שהתרחשו האירועים שאותם תיארו כביכול . .
הנבואה המפורסמת ביותר של נוסטרדמוס זאת שבה לראשונה נתן תאריך מדוייק שאליו אפשר היה להתכונן מראש היא זאת שבה דיבר על:
ב 1999 ושבעה חודשים/ מלך של אימה
יבוא מהשמים/ להחזיר לחיים את מלך אנגולם הגדול/ ויעלה את
מארס למלוכה קודם ואחרי כן"..

בכל העולם דיווחו אז על כמעט פאניקה וציפיה לאסונות מחוגים שונים ככל שהתקשורת הפיצה את הידיעה על נבואה זאת של נוסטרדמוס .
אבל דווקא באותו חודש של אותה שנה היחידה שנחזתה באופן ספציפי בידי הנביא מהמאה ה16 הדבר היחיד בעל החשיבות שאירע למיטב ידיעתי באותו חודש יולי 1999 ,היה שראש ממשלת ישראל אהוד ברק היציג את הממשלה החדשה שלו לפני כנסת ישראל .
האם לכך התכוון נוסטרדמוס כאירוע מונומנטלי משנה גורלות ? האם כוונתו הייתה שאהוד ברק הוא "מלך של אימה מהמזרח " ?
מומחי אסטרולוגיה רבים שוברים את ראשם בעניין זה ללא תוצאות .

אסטרולוגים ונאצים


והשפעה זאת של נבוואות נוסטרדמוס היגיעה לשיאה דווקא במאה העשרים הרציונלית לכאורה בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה בימי מלחמת העולם השנייה.


העניין במיסטיקה ובאסטרולוגיה היגיע אז בחוגים הבכירים ביותר בגרמניה בשיא חסר כל תקדים ו נאצים בכירים ונים ובהם מקורבים להיטלר כמו גבלס השתמשו בנבואות האסטרולוגיות כדי לחזק את ההשפעה הנאצית .והיטלר הוצג כמי שמוזכר בנבואות נוסטרדמוס תחת השם "היסטר ". .
נבואה ספציפית של נוסטרדאמוס זכתה לעניין רב במיוחד בגרמניה הנאצית :

חיות מוכות טירוף ברעב ,חוצות נהרות
החלק הגדול יותר של השדה יהיה כנגד ההיסטר
הדגול ייגרר בכלוב ברזל
כשהילד הגרמני יראה את הריין
( הסודות של נוסטרדאמוס מאת דיויד אובסון בתרגום טובה שטרנפלד)
הנאצים היו משוכנעים שבמילה "היסטר" הכוונה להיטלר וניסו להפיק רווח מנבואה זאת שמשרד התעמולה שלהם השתמש בה ללא קץ .

פרשן של הנבואה קצין דואר גרמני בשם קלוג האמין שהנבואה מדברת על כך שבריטניה תשקע מגדולתה לאחר 1939 כתוצאה מהגנתה על פולין .
יש החושבים שקביעת התאריך של הפלישה לפולין בידי הנאצים הייתה תוצאת אמונתם של אנשי האליטה הנאצית בדיוק של נבואה זאת כפי שתורגמה לגרמנית בידי קלוג

.ואם כך היה כי אז נבואה ספציפית זאת היא גורם שיר של המלחמה המזעזעת ביותר בהיסטוריה האנושית .

יש דעות סותרות עד כמה היטלר עצמו האמין בעל טבעי. נראה שדווקא הוא היה מבחינה זאת לפחות אדם רציונאלי למדי. קשה לדעת עד כמה היטלר עצמו האמין באמונות מיסטיות ויש על כך דעות סותרות , נראה שהוא לא האמין במיוחד .
אבל ברור שעוזריו הימלר ראש האס אס והאחראי לפיתרון הסופי של בעיית היהודים שהאמין באמונות מיסטיות ופסודו מדעיות שונות ומגוונות ורודולף הס האמינו אמונה אובססיבית בעל הטבעי התעניינו מאוד בנוסטרדמוס. שר התעמולה של היטלר גבלס היה כנראה סקפטי לגבי האסטרולוגיה בכלל אבל בהחלט האמין בכוחה כחומר תעמולה . תשומת ליבו של גבלס הופנתה לנבואות בעקבות אישתו שהראתה לו נבואות שלפיהן "הסטר" ( היטלר ) יצא מנצח והמלחמה לא תפגע בדרום מזרח צרפת
הימלר שהאמין אמונה שלמה באסטרולוגים דווקא הוא הוציא נגדם חוק שאסר את פעילותם פשוט משום שחשש שעלולים לחשוב שתחזיות אסטרולוגיות נכונות לגבי כל הגזעים ולא רק לגבי גזעים מסוימים . אבל רודולף הס מאמין אובססיבי גם הוא באסטרולוגיה נאבק בחוק בטענה שיש אמת באסטרולוגיה .
ונראה שהס ביצע את הטיסה המיסתורית שלו לבריטניה בניסיון להביא לשלום עימה בעצת אסטרולוגים שטענו שיוכל להביא לשלום עם בריטניה. .
והיו כמה וכמה אסטרולוגים שהייתה להם השפעה גדולה על מנהיגי הנאצים .

חוזים ברייך השלישי

אחד מהם היה  אריק ג'אן הנוסן "נביא הרייך השלישי " שיש הטוענים שהוא לימד את היטלר כל מה שידע על הפסיכולוגיה של ההמונים . הנוסן אגב היה ממוצא יהודי בנו של שחקן יהודי אם כי הסתיר זאת כל חייו . והא הופיע כטלפט קורא מחשבות וכקוסם נודד ב1931 פגש את היטלר והצטרף למפלגה הנאצית (!)ופירסם תחזיות אסטרולוגיות בעיתונים נאציים . הוא עשה סיאנסים שבהם הישמיע נבואות שונות .באחת מנבואות אלו חזה את שריפת הריכסטג בניין הפרלמנט הגרמני . יום לאחר מכן הריכסטג אכן נשרף .עד היום אין זה ברור אם ביוזמת הנאצים או ביזמה האישית של המצית שנמלכד ונשפט והוצא להורג כסוכן קומוניסטי . ואולי מישהו מן הנאצים ( גרינג ?) החליט ליזום זאת לאחר ששמע את הנוסן מדבר על כך כנבואה שמגשימה עאת עצמה ?
כך או כך גופתו הנקובה בכדורים של הנוסן נמצאה כמה שבועות לאחר מכן .כנראה נרצח בידי הנאצים .
אסטרולוג נוסף כזה היה קרל ארנסט קרפט . והוא על פי הטענה חזה במכתב ששלח ב2 בנובמבר 1939 לאחד מיועציו של הימלר התנקשות בחיי היטלר בין השביעי לעשירי בנובמבר תוך שימוש בחומרי נפץ התנקשות שאכן התרחשה ב8 בנובמבר 1939 היטלר נאם אז במינכן אבל בניגוד למנהגו סיים את הנואם במהירות בלתי רגילה .זמן קצר לאחר מכן הוטל רימון על המקום והוא נחרב כולו היו כ50 נפגעים מהם פצועים קשה. היטלר שעזב מוקדם לא נפגע כלל ואף לא נכח במקום בעת הפיצוץ שכמובן נועד להתנקש בחייו ותוכנן בידי אדם בשם ג'ורג' אסלר .הלה נאסר מיד ומצא את מותו במחנה ריכוז .
מאז הועלתה השאלה האם היטלר עזב את המקום במקרה וכתוצאה ניצל כתוצאה ממזל בל יאמן כמו גם במקרים אחרים של התנקשות בחייו ? או שמה ידע מראש על ניסיון ההתנקשות הצפוי בחייו ולכן עזב מוקדם
קרפט בכל אופן עבר חקירה בידי הגסטפו בניסיון להבין כיצד הישיג את הידע המוקדם שלו אך אלו שוכנעו שאכן הישיג זאת באמצעים אסטרולוגיים "רגילים ". ואכן היה יכול לחזות את העתיד בדייקנות באמצעות אסטרולוגיה .
כתוצאה החלו להעסיקו כאסטרולוג עבור האס אס עבור משרד התעמולה של גבלס ואפילו עבור משרד החוץ של ריבנטרופ. הוא פירסם פרשנויות של נבואות נוסטרדמוס כתומכות בנאצים ובניצחונם והכין
הורוסקופים של אויבי בריטניה ובראשם צ'רצ'יל
נבואות נוסטרדמוס פרו נאציות שהכין קראפט הועברו בידי גבלס כחומר תעמולה לצרפת ולמקומות אחרים כדי להראות לכל את חוסר הטעם להיאבק בגרמניה שניצחונה נובא בידי הנביא מהמוצא היהודי במאה ה16 . .הם תורגמו למגוון של שפות ושנשלחו לשפע של ארצות אפילו עד איראן הרחוקה
קרפט עצמן חזה נצחונות לגרמניה עד שנת 1943אם כי ציין שלאחר מכן המצב יהפך ללא חיובי עבור הצבא הגרמני. הנאצים היבטיחו לקראפט שעד אז המלחמה תסתיים .
כמובן שהמלחמה  לא הסתיימה עד אז.

לבסוף הוא נעצר כאדם מסוכן ואם כי השתמשו בו לעוד תחזיות אסטרולוגיות הוא אמצא את מותו בדרך למחנה בוכנואלד ב1945 .
הבריטים מצידם מרגע שהבינו עד כמה חשובה האסטרולוגיה לנאצים הקימו משרד מיוחד שמתפקידו היה לחזות כיצד ישפיעו האסטרולוגיים הנאציים על מהלכי הרייך השלישי …
הביון הבריטי כנראה האמין שהיטלר עצמו נעזר בידי לא פחות מחמישה אסטרולוגים וכל צעד שלו נקבע בידי אסטרולוג הקים מחלקה שתפקידה היה פשוט לחזות את התחזיות של האסטרולוגים של היטלר ומקורביו ודרכם לתכנן את מהלכי המלחמה.
"למה שרק להיטלר יהיה מונופולין על האסטרולוגים " שאל צ'רצ'יל
הם פירסמו מודעה "דרוש אסטרולוג לשירות משרד המלחמה " והקימו מחלקה שבראשותה עמד אסטרולוג גרמני ממוצא יהודי לואיס דה וול. הנ"ל היגיע לאנגליה ב1935 לאחר שנמלט מגרמניה
דה וול העביר למעיליו ניתוחים אסטרולוגיים על מהלך המלחמה.

עד  כמה הם השפיעו על מקבלי ההחלטות קשה לדעת . כנראה מעט מאוד.
נראה שהוא הופעל ל בידי הבריטים לא כל כך בגלל כישוריו האסטרולוגיים כשלעצמם  מאשר כמי שישמש כתועמלן נגד לתחזיות אסטרולוגיות שונות שהופצו בידי התעמולה של גבלס בעולם וחזו כמובן את נצחונו בבלתי נמנע של היטלר .הללו פורסמו במדינות ניטרליות שונות למשל במגזינים אסטרולוגיים ומיסטיים בארה"ב . .
הוצאו כספים רבים על תעמולה אנטי גרמנית שתשתמש בנבואות מסויימות של נוסטרדמוס שהראו שגרמניה הנאצית עומדת להפסיד . אלו פורסמו בספר בגרמנית בשם "נוסטרדאמוס מנבא את מהלך המלחמה " . את הנבואות האלו זרקו טייסים של בעלות הברית בצרפת ובבלגיה .
רוב הנבואות שם שיוחסו לנוסטרדאמוס היו מומצאות של דה וול על המפלה הצפויה לנאצים ולהיטלר שכונה שם "היסטר " לאורך כל הדרך . ועליו חזו שם
שישה גברים יפתיעו אותו בלילה
ערום וללא מגן שריונו הוא יוכרע במיטתו.
לעיתים הנבואות הופיעו כמודפסות במגזינים אותנטיים של אסטרולוגיה מגרמניה שכמובן זויפו בבריטניה עם הנבואות האנטי נאציות משולבות בתוך העמודים הרגילים והקורא הגרמני הממוצע היה מתקשה להבחין בכך ( אם כי מן הסתם היה תמה איך הצנזורה נתנה לחוברות כאלו להתפרסם ?)
לפירסומי תעמולה כאלו היה חלק נוסף בפגיעה מורל של האזרחים והלוחמים הגרמניים . וכך נמצאו שם תחזיות שדיווחו על ימים קשים לצוללות ותחזיות אחרות שחזו שיום יבוא והימלר יבגוד בהיטלר .

דבר שאכן אירע בסוף המלחמה כאשר הימלר החליט לנטוש את היטלר ולהגיע להסכם מטעם עצמו עם בעלות הברית .
מה שאכן קרה שהיה שהימלר שאכן היתיעץ כל הזמן עם מיסטיקנים ואסטרולוגים .עוזרו וולטר שלנברג ששאף לסיים את המלחמה דרש מהאסטרולוג של הימלר רולף שיצור להימלר הורוסקופ שייתן להימלר את האומץ ולשכנע אותו שהגורל והכוכבים גוזרים עליו להיות הפיהרר ולהציל את הגרמנים על ידי כך שיבגוד בהיטלר ..
אחר כך תיכנן שלנברג לחסל את הימלר .
בסופו של דבר התוכנית לא יצאה לפועל אבל היה בה היגיון מסויים.
בימים אלו של תבוסות וחורבן לגרמניה האנשים הפסיקו להאמין בדברי תעמולה אבל עדיין המשיכו להאמין בתחזיות אסטרולוגיות ואלו היו כלי התעמולה האחרון של גבלס שנשאר יעיל והוא פירסם עוד תחזיות אסטרולוגיות שהראו שאחרי הכל גרמניה עומדת לנצח.

אסטרולוגים ופוליטיקאים מודרניים

תורי - זכרונותיה של ננסי ריגן / ויליאם נובק

האמונה בכוחם של האסטרולוגים  בקרב פוליטיקאים  לא מעלמה מאז מלחמת העולם השנייה  נהפוך הוא.כ

ידוע ננסי רייגן אישתו של הנשיא האמריקני רונלד רייגן האמינה מאוד בכוחם של אסטרווגים והדבר גרם לשערוריה זוטה כאשר התברר שאסטרולוגית מכוונת את מהלכי הבית הלבן .
ריגן התמנה למושל קליפורניה בשעה מוזרה 6 דקות אחרי חצות ולדעת האסטרולוגים אפשר להסביר זאת רק בייעוץ אסטרולוג שהוא או יותר נכון אישתו קיבלו . מנהל צוות הבית הלבן דונלד רייגן חשף בספר שריגן היה תלוי בידידה אסטרולוגית של אישתו נוב היל לגבי תיזמון של כל צעד ציבורי שלו ,
האיש החזק בעולם היה לעיתים אסיר ממש בבית הלבן מחשש לצעד בזמן לא נכון מבחינת הכוכבים .
ננסי רייגן הסבירה את העניין בספר זכרונותיה :תורי.לטענתה היא חרדה כל כך לחייו של בעלה לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו וידיעתה שכל נשיא שנבחר או נבחר מחדש בשנה עגולה שמסתיימת באפס כל 20 שנה מת בעת בתקופת כהונתו ,והשימוש באסטרולוגית שיעצה לה מתי יהיה זה נכון מבחינת הנשיא לצאת מהבית הלבן הרגיע אותה. עם זאת היא טענה שכל ההמלצות של האסטרולוגית מעולם לא היה קשר למדיניות או לפוליטיקה רק ללוחות זמנים "ימים טובים או רעים בכל הנוגע למסעותיו מחוץ לעיר.
.
אבל ריגן לא היה יחיד גם ברז'ינייב המנהיג הקומוניסטי של ברית המועצות שלא היה אמור להאמין בדברים כאלו הקפיד להתייעץ באסטרולוג בנקודות במכריעות במלחמה הקרה . וכך עשו גם מנהיגי צרפת כמו פרנסואה מיטראן .שנודע בעניין הרב שלו במיסטיקה מסוגים שונים .
ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר נזהרה שלעולם לא לגלות את תאריך לידתה המדייק והיו שטענו שהיא עושה זאת לא מסיבות נשיות ידועות אלא מסיבות פרקטיות כדי לא לחשוף יותר מידי מידע עבור אסטרולוגים שיוכלו להעביר מידע מסוכן עליה ליריבים פוליטיים. .
ונראה שגם היום פוליטיקאים שונים מושפעים מאוד בידי החוזים והאסטרולוגים שלהם . ידוע למשל שהמשטר הצבאי הרודני בבורמה מאמין באסטרולוגיה באמונה שלמה . ידוע שהסיבה להעברת הבירה של בורמה מרנגון הבירה הקדומה אל עיר עמוק בלב הגונג הייתה בגלל הזהרה של אסטרולוג למנהיגי בורמה שאם לא יעשו זאת יסבלו מקטסטרופה נוראית . והמעבר התבצע בתאריך ספציפי מאוד שאותו קבע האסטרולוג בשישי בנובמבר 2005 בשעה 6.37 בבוקר .ובדקה זאת בדיוק החל המעבר לעיר כפי שקבע האסטרולוג .
גם זמן הכרזת העצמאות של בורמה נקבע רק לאחר התייעצות עם האסטרולוגים
ויש האומרים שגם ההחלטה לשנות את שמה של בורמה למיאנמר הייתה תוצאה של קביעת חוזי העתידות שהשם החדש יביא "מזל " ( כפי שהמקובלים בארץ מבטילים שיקרה לאנשים שונים שפונים אליהם ).
אבל האסטרולוגיה בבורמה ההיא גם מקצוע מסוכן אסטרולוג שבטיפשותו חוזה לחונטה שם תחזיות שליליות צפוי למאסר ואף למוות .
והאסטרולוגיה היא איתנו עד היום וכנראה פופולארית ונפוצה יותר מאי פעם .לפחות רבע מכל האמריקנים לפי סקרי דעת קהל מאמינים באסטרולוגיה .שליש מהם חושבים שהאסטרולוגיה של גלגל המזלות היא מדעית .אחוז התלמידים המאמינים באסטרולוגיה עלה מ40 ן59 אחוז בין השנים 1974 ו1984. ובארה"ב יש פי עשרה אסטרולוגים מאסטרונומים ובצרפת יותר אסטרולוגים מאשר כמרים קתוליים . שני שליש מהעיתונים בארה"ב נושאים טורי הורוסקופ ויש לפחות עשרת אלפים אסטרולוגים במישרה מלאה ועוד כ175 אלף אסטרולוגים במשרה חלקית בארה"ב .

אבל כנראה זהו רק קצה הקרחון . שהרי העולם שלנו הופך להיות פחות ופחות רציונאלי ויותר ויותר נוטה לקבל אמונות כמו האסטרולוגיה והמאמר יעסוק בכמה וכמה מקרים כאלו
כמדומה שהאסטרולוגיה כיום הפכה לכל כך מכובדת שהיא גם  נהפכת לפופולארית  פחות מאמצעי חיזוי עתידות אחרים. אנשים יודעים עליה והיא הפכה ל"מינסטרימית " בתרבות שלנו וגם היא תמיד  שם אבל הם מחפשים דברים אקזוטיים יותר .וכתוצאה האסטרולוגייה שוקעת באופן מסויים לעומת אמצעי חיזוי רדיקליים ואקזוטיים יותר כמו פנייה לרבנים וקוראים בקפה ואמצעי חיזוי אחרים.

עובדה :בראשית 2009 שום עיתון חשוב לא העלה על דעתו לבקש מאסטרולוגים ידועים תחזיות לגבי השנה בניגוד לשנים קודמות.

אסטרולוגיה בישראל

בישראל כמובן מאליו כמו בשאר מדינות המערב האסטרולוגיה זוכה להצלחה רבה .ואחד האסטרולוגים הידועים ביותר הוא הרצל ליפשיץ שידוע כיועץ וחזאי גם לפוליטיקאים . הוא כתב ספר שלם בשם "לא יאומן כי יסופר " שבו הוא מספר כיצד חזה ועזר לפוליטיקאים ולסלבריטאים אחרים של ישראל ליפשיץ כמו אסטרולוגים אחרים הפך מאז לדמות ידועה בכלי התקשורת הישראליים הנועצים בו באופן קבוע וגם בחוגים הנוצצים ביותר של ישראל .ולאחרונה פורסם גם ספרו השני . כיצד השפיעו הכוכבים על הצלחותיו וכשלונותיו של היטלר. ". עכשיו מתורגם לאנגלית .
לרגל כתבה זאת ראיינתי את הרצל ליפשיץ על הצפוי לנו וניסיתי להעריך עד כמה אפשר לסמוך על תחזיותיו.
שיחה עם הרצל ליפשיץ

 

יש היום עלייה בשימוש באסטרולוגיה אצל האוכלוסייה הכללית ?
 ליפשיץ : בהשוואה לתקופה שבה התחלתי 1972 יש מאז עליה של ששים אחוז מינימום לפחות .ואני יכול לאמר לך שיש גם עלייה גדולה בשימוש ביעוץ האסטרולוגי אצל פוליטיקאים ובכירים .

אתה יכול לתת דוגמאות להצלחות חיזוי שלך ?
ליפשיץ : וודאי רבות . למשל :יעצתי לאריק שרון והוא הודה על כך בפומבי שהרצל ליפשיץ הזהיר אותו לצאת מבירות עד 20 באוגוסט 1982 . שרון רצה לדעת למה ליפשיץ אמר רק אמר לו מצב הכוכבים בספטמבר הוא מסוכן וגרוע ולכן עדיף לצאת קודם הוא החליט לעזוב .ומה שקרה בספטמבר היה טבח סברא שתילה שהרס את הקריירה שלו למשך שנים.


א.א. זה דבר שלא קרה אבל האם היה שינוי מדיניות כתוצאה מתחזיות שלך ?
ליפשיץ אני עצרתי את מבצע דין וחשבון כשקראתי את העיתון על המבצע בדקתי את המפה האסטרולוגית וראיתי שהמפה של ישראל בתאריך מסויים רעה מאוד והתקשרתי לרבין ואמרתי לו לא לפתוח בשום מבצע צבאי לפני התאריך הזה שאמרתי לו והוא פתח יום אחרי זה במצע דיון וחשבון שלא היה בו פצוע אחד .
אני הזהרתי את רבין מפני הרצח ואפשר לשאול את  היועץ שלו איתן הבר שיאשר את זה.
ב1981 פנה אלי בכיר מהמודיעין וביקש פרטים על עתיד סוריה מצרים עיראק וירדן ביקשתי את תאריכי הלידה של הארצות הללו ובסוף התברר לי שהוא רצה לדעת מה מצב עיראק שבה הופצץ
כמה חודשים לאחר מכן הכור האטומי כי היה צריך לדעת את התאריך האסטרולוגי של המדינה.  

חוץ מזה חזיתי ביוני של 2008 שאולמרט יכהן עד מרץ 2009 .וזה מה שהולך לקרות.

האם חזית את המלחמה בעזה ?
חזיתי שהולכת להיות מלחמה.
ומה יהיו תוצאותיה ?
 ליפשיץ : הולכת להיות מכה לפלסטינאים וההסדר יהיה לטובת ישראל כבר בשבועות הקרובים. העזתים עומדים להיות שקטים למשך השנה הקרובה הם לא יתקיפו את שדרות.
מר ליפשיץ האם חזית את השפל הכללי של 2008 ? זה שאנו חווים אותו עכשיו ?
ליפשיץ:  כן. ראיתי אותו.אבל זה נכון שלא פירסמתי עליו דבר כנראה שלא ראיתי בזה צורך. אבל תדע שראיתי מראש את המשבר הכלכלי של 1987 וכתבתי עליו חודשים לפני זה במדור בכתב העת"וועדים".
ולמה על זה לא אמרת שום דבר ?בכל זאת משבר ענק שלא היה כמוהו מאז 1929 תסכים איתי שהודעה מוקדמת עליו מאדם אמין כמוך הייתה מעניינת מאוד את הציבור ואת קובעי המדיניות .
ליפשיץ :תראה אני מפרסם תחזיות על דברים ששואלים אותי ואף אחד לא שאל אותי לגבי משבר כלכלי.
הרי יש לך אתר היית יכול לפרסם בו את התחזית החשובה הזאת שלך,גם בלי שישאלו אותך על זה .
ליפשיץ :כן זה נכון.כנראה לא חשבתי על זה.
דהיינו הרצל ליפשיץ לא חזה כלל את המשבר הכלכלי החמור.

ואם כבר האם חזית את מעשה הטרור הדרמטי ב-11 בספטמבר 2001 שתוצאותיו הביאו לשינויים דרמטיים במדיניות העולמית?
ליפשיץ : לא חזיתי את המשבר של 11 בספטמבר כי אני לא במיוחד מחפש איומים למעשי טרור אני לא מחפש מעשי טרור. תבין לא שאלו אותי על משהו כזה אז לא ראיתי את זה.

לא ניתן אלא לתמוה כיצד שום אסטרולוג ידוע ( כולל הרצל ליפשיץ ) לא חזה אירוע חשוב כל כך כמו התקפת האל קאעידה ב11 בספטמבר בניו יורק ? רבים מהם כמובן טענו בדיעבד שהם חזו זאת  אבל טענות אלו מעוררות רק גיחוך.

אני מכיר דמות ידועה מאוד בחוגי הניו איג' של ישראל אישה שיצאה לארה"ב ולפני כן בדקה בכל אמצעי חיזוי הידוע לאדם שהיא תגיע לארה"ב בשלום ושלא יקרה שם שום דבר מיוחד וטרחה להודיע על כך למקורבים. והיא אכן היגיעה בשלום ביום ה11 בספטמבר 2001  ונלכדה במשך שעות ארוכות מאוד בנמל התעופה של ניו יורק.

כמה זמן ימשך המשבר הכלכלי ?
ליפשיץ :אני חוזה שהמשבר הכלכלי יתחיל להיות בשליטה ממרץ אפריל 2009 אז יתחיל תהליך התחדשות בכלכלה העולמית במיוחד בישראל ובארה"ב . לא יהיה שפל כלכלי חדש. ואני חוזה שהמצב הכלכלי בארץ יהיה אחרי זה יותר טוב ממה שהיה ב2008. .
מי ינצח בבחירות?
נתניהו ינצח ויעשה קואליציה עם ברק שיקבל 18-20 מנדאטים .קדימה יקבלו כמו או פחות מהעבודה .
מר ליפשיץ הזמר אריאל זילבר רץ כעת לכנסת. האם הוא יכנס לכנסת ?
 ליפשיץ : לאחר בדיקת מפת הלידה של אריאל זילבר אני לא רואה שעומדת להיות לו תמיכה חזקה מספיק בציבור על מנת שיכנס לכנסת .זילבר הוא זמר לא פוליטיקאי.  

אז לדעתך אסטרולוג כמוך צריך להיות יועץ קבוע של ראשי המדינה ?
ליפשיץ בהחלט. ולו רק כדי לדעת את כוונותיהם ותוכניותיהם של מנהיגיp ערביים שמשתמשים באסטרולוגים כפי שעשה צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה .

אז האם האסטרולוגיה היא אפקטיבית ?
אין ספק שהיא אפקטיבית לגבי אנשים רבים שמניחים שגורלותיהם נכתבים בכוכבים ומאמינים שתחזיות שונות שמושמעות לגביהם אכן מתממשות . .
אבל האם היא אפקטיבית לגבי גורלות אומות ?
כלל לא. וזאת מאחר שמה שאסטרולוג יכול לחזות לטובת אומתו גם אסטרולוג מהאומה היריבה יכול לחזות באותה המידה.   עם אכן המדובר במדע .כפי שטוענים האסטרולוגים ואם שתי האומות ינסו לנצל תחזיות אלו לטובתן במלחמה ברור שאחת מהן תיכשל ואולי שתיהן ..
מבחינת המדע המודרני המדובר בהבלים ,מה עוד שהיום ברור שהרבה מההנחות שעליהם התבססו הכוהנים הבבליים הקדומים כשיצרו את האסטרולוגיה ,מספר כוכבי הלכת במערכת השמש למשל היו שגויות .

כדאי לחזור בעניין הזה שוב אל המדע הבדיוני ואל סדרת "המוסד".

סופר המדע הבדיוני דונלד קינגסבורי חיבר בשנת 2001 מעין ספר סיום לסדרת המוסד של אסימוב בשם "משבר פסיכו היסטורי " שמתרחש אלפי שנים לאחר הקמת "האימפריה השנייה" הנצחית שאותה חזו הפסיכו היסטוריונים בסדרה של אסימוב.,בידי אנשי האירגון החשאי המוסד האחר.
אבל קנגסבורי מראה שאימפריה שנייה זאת אינה יכולה להיות נצחית מאחר שלאורך הזמן עוד ועוד עולמות לומדים את כוחה של הפסיכו היסטוריה ואיך לנצל אותה לטובתם כפי שעשו תלמידיו של הרי סלדון אלפי שנים קודם לכן . וברגע שיותר מידי אנשים יודעים פסיכו היסטוריה היא אינה יכולה להיות אפקטיבית.,שהרי אז כל אחד יוכל להשתמש בתחזיותיה כנגד האחרים והתחזיות השונות יבטלו אחת את השנייה.
וזה חייב להיות נכון גם לגבי אסטרולוגיה אם יש בה איזה שהוא אמת . .

א.א. מר ליפשיץ גם למנהיגי האויב יש מן הסתם אסטרולוגים שחוזים לבוסים שלהם כנגד הבוסים שלך ,האם התחזיות שלכם לא יבטלו האחת את השנייה ?
ליפשיץ אני אצדק כי אני טוב יותר מהם.
אני לא כל כך בטוח בזה……

נשאלת השאלה עד כמה האסטרולוגים אמינים יותר  מאנשי המודיעין שעליהם נאלצים הפוליטיקאים להסתמך . .הרצל ליפשיץ כמדומה יכול לחזות אירועים שהם פחות או יותר צפוים בדרך זאת או אתרת. אבל אינו מסוגל לחזות אירועים שבאים בגדר הפתעה כמעט מוחלטת כמו שפל כלכלי חדש או התקפת טרור ענקית

אז הוא אינו שונה בהרבה מאנשי מודיעין שמבצעים הערכות על סמך המידע הקיים בשטח אבל לעולם אינם מסוגלים לנבא דברים שהם בגדר "הבילתי צפוי ".

דעתי שלי על האסטרולוגים פחות טובה מזאת של הרצל ליפשיץ. לאחר ששתי אסטרולוגיות בנפרד זו מזו הבטיחו לי חגיגית בתקופות שונות האחת לפני 11 שנים והשנייה לפני 8 שנים, שבמהלך שנת 2005 אפגוש בבת זוגי הנצחית. העובדה שהן הבטיחו לי דבר זהה הייתה בהחלט מרשימה.

אבל שנת 2005 עברה מזמן ואני עדיין מחכה לפגוש את בחירת-לבי..

ראו גם :
הנשיא וננסי ריגן והאסטרולגים 

צופן פטרוס רומנוס 

אלי אשד על נבואת 2015 של נוסטרדאמוס 

חלומו של אריאל זילבר

 

בימים אלו הודיע הזמר אריאל זילבר על כך שהוא רץ לכנסת במיסגרת מפלגת הימין הקיצונית" ארץ ישראל שלנו"  של שלום דב וולפה וברוך מרזל שהוא כבר הודיע על תמיכתו בה עוד בבחירות הקודמות.
אז זילבר חיבר, הלחין ושר  שיר בחירות מיוחד למפלגת חזית יהודית לאומית של ברוך מרזל.

בבחירות האלה הוא ישודרג.  הזמר ישובץ באחד מארבעת המקומות הראשונים ברשימת המפלגה לכנסת. אם יזכה יהיה זילבר הזמר המקצועי הראשון שנכנס לכנסת ( אם כי היו כבר זמרים לפניו בכנסת , עקיבא נוף וגם פנינה רוזנבלום ). אבל בהחלט ייתכן שהוא גם לא יהיה האחרון . האם כפי שאנו רואים עיתונאים הרצים בפוליטיקה נראה בעתיד גם זמרים כמו נניח שלמה ארצי ? או אביב גפן ?או בדרנים כמו דודו טופז?
לרגל ההודעה המפתיעה חוזר חיים מזר שכבר עסק בעבר בכמה משיריו של הזמר אל אריאל זילבר אל שיר נוסף שלו.מהעבר הרחוק הלא פוליטי .  

 

חולם

מילים: אריאל זילבר  
 
לחן: אריאל זילבר

 

עוד מעט קאט ונגמר
הקיץ עבר
זכרונות בני חלוף
אהבות על החוף

אך הפעם
לא אשכח מן הסתם
עוד נשארה התחושה
ותקוות לתקופה חדשה

חולם
חי ונושם
חלום אין לו שם
הלב עוד הולם
כמו פעם

אוהב
לא מתעצב
הגבול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

קשת פרוסה בענן
ידעתי לאן
נסתתמות טענותי
שאלו ידידי:

המצאת?
כן עניתי, ודאי!
פעם אותה התחושה
ותקוות לתקופה חדשה

חולם
חי ונושם
חלום אין לו שם
הלב עוד הולם
כמו פעם

אוהב
לא מתעצב
הגבול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

חולם
חי ונושם
חלום אין לו שם
הלב עוד הולם
כמו פעם

אוהב
לא מתעצב
גדול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

אוהב
לא מתעצב
הגבול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

תחושת חסך שבאה על סיפוקה

מאת חיים מזר

 

שיר זה מתאר תחושה של אי שקט שמחברו מתנסה בה.הוא מרגיש כי דבר מה מציק לו. הוא נמצא בתחושת חסך לא ברורה המתבהרת בהמשך .כאשר תובנה זו מתחוורת לו הוא נמצא על סיפה של התעלות נפשית. בשיר זה 11 בתים וחלק מהם חוזרים על עצמם. המבנה הוא של 1,2,3,4,5,6,3,4,3,4,4. מבחינת התוכן לשיר שני חלקים .חלק ראשון בתים אחד עד שישי,חלק שני בתים שביעי עד אחד עשר. הבתים בחלק השני מופיעים לסירוגין בית שלישי,בית רביעי,בית שלישי,בית רביעי,בית רביעי.

חלק ראשון:

חלק זה פותח בתיאור זכרונות מהעבר.התיאור מתייחס לקיץ כאשר עונת שנה זו היא מטאפורה לתקופת העלומים. תקופה שהיו בה הרבה אהבות ועם ההתבגרות, אלה עוברות למחוזות הזיכרון, של מה שהיה. השימוש במילה "קאט" מציג אותן כאפיזודה מתוך סרט.היתה תקופה והיא נגמרה. יחד עם זאת המחבר מרגיש שחסר לו דבר מה שהוא עדיין לא יכול להגדירו.עם סיום תקופה בחיים נפתחת תקופה חדשה,תקוות חדשות ועימן חלום חדש.כשם שבתקופת הנעורים הלב הלם בעוצמה עם כל אהבה חדשה,כך גם הפעם.בעקבות החלום מתעוררת אהבה מסוג חדש שהלב נוטל בה חלק משמעותי ביותר. "לב שראשו מתערבב בשמים". השכל מתמזג עם האהבה."קשת פרוסה בענן" הנותנת מענה לשאלות שהתעוררו ובאו עתה על סיפוקן.בבתים חמישי ושישי שומעים מעין רב-שיח בין המחבר לבין חבריו.הבית החמישי מסתיים בשאלה הגולשת לבית השישי ובבית זה באה התשובה. חבריו של המחבר הבינו שהוא נמצא בחיפוש תשובות לשאלות ולחיבוטי נפש שניקרו בליבו.לאור השינוי שחל בו חבריו שאלו אותו "המצאת?" תשובתו היא החלטית .הוא מרגיש כי השאלות אותן שאל הגיעו לפתרונן ועימן "תקוות לתקופה חדשה". תקוות המופיעות לראשונה בבית השני .החלומות שהתממשו הם במישור הרוחני.

חלק שני:

החזרות לסירוגין על בתים שלישי ורביעי, בית המתאר חלום ובית המתאר אהבה שבאה על סיפוקה יכולים להעיד על המתח בו היה שרוי המחבר עד שהגיע לתשובות אותן חיפש.רמז נוסף לכך אפשר למצוא בהבדל שבין הבית העשירי לבית האחד עשר.ההבדל ביניהם הוא במילה אחת .בבית העשירי נאמר "גדול הוא הלב" ובבית האחד עשר נאמר "הגבול הוא הלב".זו הפעם היחידה שהמילה גדול מופיעה בשיר והיא יכולה להעיד לאיזה מימדים הגיעה הכמיהה של הלב לאהבה חדשה. המילה "גבול", בבית האחרון יכולה להעיד על הגבולות שלו. הלב אמנם יכול להגיע לשמיים אבל לא מעבר לכך. כאילו הוא רוצה לשמור על איזה שהן פרופורציות. לא ללכת מעבר ליכולות הטבעיות שלו.

 

ראו גם

חולם : הקליפ

 

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה
אריאל זילבר באתר מומה

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

חיים מזר על היאוש של אריאל זילבר

חיים מזר על האמונה של אריאל זילבר

 

"הם " ו"אנחנו " על פי מואיז בן הראש

 

בימים אלו נודע שהמשורר מואיז ( משה ) בן הראש זכה בפרס ראש הממשלה.

 לרגל הזכיה אנו מפרסמים כאן מאמר על שיר שלו מאת המשורר והמבקר אורן עילם .

"הם" ו"אנחנו":

 פירוש לשיר "הם" של מואיז בן הראש

מאת אורן עילם

הם

הֵם הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים הַנּוֹגְעִים בָּאֱמֶת
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים יְחֵפִים מֵעַל הַחוֹל הַשּׂוֹרֵף
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רוֹאִים בּוֹ אוֹר
הַהוֹלְכִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
אֵימָתַי יָאִירוּ לָנוּ
זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת
בַּזְמַן הָאַחֵר
הַמְּאַחֵר.

שם השיר הוא "הם". מי הם אותם "הם"? גם לאחר קריאת השיר התשובה לא לגמרי ברורה. בניגוד לסגנונו הרגיל של בן הראש, השיר הזה הוא כתב חידה של ממש. השיר פותח את ספר השירים "לחם החלום" וכתוצאה מכך הוא מוצג ללא הקשר קודם. על ידי כך נמנעת האפשרות של מתן פרשנות לשיר על פי רוח השירים שקדמו לו בספר. כך נשמרת מלוא מידת החידתיות של השיר. מהו היחס של הכותב אל אותם "הם"? האם מדובר בחבריו? יריביו? האם הוא מכיר אותם? על מנת לנסות להשיב על שאלות אלו אבחן את התיאורים בהם משתמש המשורר כשהוא בא לאפיין את "הם".

הֵם הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים

הם אלו שהולכים בדרכים, בניגוד ל"אנחנו" הפסיביים, שיודעים לאפיין אותם, אך לא הולכים בדרכים בעצמנו. ההבדל הזה בין "הם" ו"אנחנו" עשוי לנבוע מכך ש"הם" רוצים ללכת בדרכים בעוד "אנחנו" לא רוצים ללכת בהן. לחלופין, ההבדל יכול לנבוע מסלקציה מצד "הדרכים" עצמן, המאפשרות ל"הם" ללכת בהן, אך מונעות זאת מ"אנחנו". בכל מקרה, העובדה ש"הם" הולכים בדרכים יכולה לשמש בסיס להערצה כלפי אותם הם. מצד שני ייתכן שמדובר ביחס מליצי כלפיהם, כלומר, שימוש בלשון סגי נהור, בבחינת הם הולכים בדרכים אך לא מגיעים לשום מקום. אם כך, התיאור הפותח בשיר מציע שתי אופציות לאפיון יחס המשורר כלפי "הם". מצד אחד ייתכן שהוא מעריץ אותם אך מצד שני ייתכן שהוא בז להם.

הַנּוֹגְעִים בָּאֱמֶת

גם ביטוי זה מעיד על הערצה כלפי "הם", זאת מפני שיש להם יכולת מיוחדת לגעת באמת. לחלופין, גם כאן ייתכן שמדובר בביטוי מליצי הנאמר בלשון סגי נהור, ביטוי המעיד על זלזול ב"הם".

הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן

התיאור המורכב הזה יכול להתפרש בכמה דרכים שונות:
1. "הם" נוגעים בזמן, אך התזמון שלהם גרוע ולכן הם נוגעים בו בזמן הלא הנכון, הם נוגעים בו מוקדם מדי או מאוחר מדי. מהפירוש הזה נובע יחס של זלזול כלפי אותם "הם".
2. "הם" נוגעים במשהו שהוא זמן ולא זמן באותו זמן, כלומר הם נוגעים במשהו נצחי, משהו על זמני. מהפירוש הזה נובע יחס של הערצה כלפי אותם "הם".

בסיכומו של דבר הביטוי מעיד מצד אחד על הערצה כלפי "הם", מצד שני זלזול כלפיהם.

הַהוֹלְכִים יְחֵפִים מֵעַל הַחוֹל הַשּׂוֹרֵף

כאשר אדם הולך יחף על חול שורף הדבר יכול להעיד על כך שהוא על-אנושי בכך שהוא חסין להשפעת החול השורף. לחלופין, הדבר יכול להעיד על כך שהוא טיפש בכך שהוא מכחיש את פגיעותו ואנושיותו ואינו מגן על עצמו כראוי.

השימוש במילה "מעל" ראוי להתייחסות, משום שטבעי יותר היה "על". אנשים הולכים בדרך כלל על חול ולא מעליו. יש כאן רמז להליכה שלא נוגעת בחול. ייתכן שהחול במהותו הוא שורף, אך "הם" לא נשרפים ממנו כי הם הולכים מעליו בלי ממש לגעת בו. הדימוי הזה נקשר אסוציאטיבית לישו והליכתו על המים. לסיכום, הביטוי "הולכים יחפים מעל החול השורף" מעיד על שניוּת כלפי "הם". המשורר מביע הערצה אליהם בשל היותם על-אנושיים, אך מביע גם בוז כלפיהם על כך שהם לא מגנים על עצמם ולכן עלולים להישרף.

הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רוֹאִים בּוֹ אוֹר

מצד אחד יש ל"הם" יכולת מאגית לראות אור במקום בו יש חושך ולכן הם מושא להערצתו של המשורר. מצד שני האור אינו אמיתי אלא רק יציר דמיון של אותם "הם". הם משלים את עצמם שהם רואים אור במקום בו יש למעשה חושך.

הַהוֹלְכִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן

התיאור הזה דומה לתיאור "נוגעים בזמן לא בזמן" אך לא זהה לו. "הולכים בזמן לא בזמן" יכול להתפרש בכמה דרכים:
1. "הם" הולכים בתוך הזמן, אבל התזמון שלהם לא טוב. הפירוש הזה דומה לפירוש הראשון ל"נוגעים בזמן לא בזמן".
2. "הם" הולכים במשהו שהוא זמן ולא זמן. הפירוש הזה דומה לפירוש השני ל"נוגעים בזמן לא בזמן".
3. "הולכים בזמן" במובן של מפנים את מקומם בזמן, "לא בזמן" כלומר, יש כאן היפוך. "הם" כביכול מפנים את מקומם בזמן, אך הם עושים זאת לא בזמן, כך שבשורה התחתונה הם לא מפנים את מקומם בזמן. ההיפוך שיש כאן מדגיש את העובדה שהם לא מפנים את מקומם. בהתחלה זה נדמה שהם מפנים את מקומם, אבל אז מסתבר שלא כך הדבר, מפני שההליכה שלהם שכביכול נעשית בזמן, נעשית למעשה לא בזמן. ההיפוך הזה מעצים את התחושה של אי פינוי המקום של אותם "הם".

אֵימָתַי יָאִירוּ לָנוּ

יש כאן התחלה של שאלה. מצד אחד השאלה הזאת מביעה תקווה, ציפייה, כמיהה, לכך שאותם "הם" יאירו "לנו". מצד שני היא מביעה טרוניה על כך ש"הם" אינם מאירים "לנו". יש כאן סרקזם במובן שייתכן שהם מאירים, אך האור לא מגיע "אלינו". העובדה שאין אור, מקנה לשאלה אופי של שאלה רטורית. נוסף לכך השימוש במילה "אימתי" במקום במילה הנפוצה יותר "מתי", מעיד על אופייה המליצי של השאלה. השימוש במילה "לנו" משווה לשאלה אופי של "וישחקו הנערים לפנינו", בבחינת, בואו תראו לנו מה אתם מסוגלים. בסיכומו של דבר שוב יש כאן דואליות בין הערצה וזלזול. "הם" נערצים בכך שעיני הכותב נשואות אליהם והוא תולה בהם תקווה להאיר. מצד שני אופי השאלה מעיד על כך שהמשורר לא מאמין שאי פעם התקווה שלו מהם תתממש, ועל כן הם מושא לבוז מצידו.

זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת

"זמירות חדשות" הוא ביטוי שמשמעותו התחדשות. כאשר בוחנים כל מילה בו בנפרד אפשר לראות שמדובר באוקסימורון. זמירות הן ניגונים שחוזרים על עצמם באופן קבוע, וזה בניגוד לדבר חדש. לכן "זמירות חדשות" הוא לא סתם ביטוי למשהו חדש, אלא הוא ביטוי שאומר שהקבוע הוא חדש. יש בזה רצון לשנות מציאות אחת קבועה למציאות אחרת קבועה. המשורר אינו רוצה שלא יהיו זמירות בכלל, אלא שיהיו זמירות חדשות, ואלו, יהיו לקבועות. הוא אינו מתנגד לכך שיש סדר בדברים, הוא לא מייחל למציאות בה הכול משתנה כל הזמן, הוא מבקש להחליף את הסדר הקיים בסדר חדש.

בַּזְמַן הָאַחֵר

מצד אחד הכוונה היא לעתיד ומצד שני הכוונה היא לזמן שונה בתכולתו, כלומר, זמן שיקרו בו דברים אחרים, שיהיו בו "זמירות חדשות". הזמן האחר, הוא גם במובן של עידן אחר, כזה שיהיו בו דברים שונים בתכלית.

הַמְּאַחֵר.

הזמן הזה, שהמשורר מייחל אליו, מאחר לבוא.

מי הם "אנחנו" בשיר? האם הכוונה היא לקורא השיר והמשורר, כיחידה המרכיבה את ה"אנחנו"? לפי פירוש זה המשורר מנסה לאגד את הקורא אל תוך יחידת ה"אנחנו". בכך הוא מנסה לגרום להזדהות מצד הקורא. ומה אם הקורא שייך לאותם "הם"? במקרה כזה הקורא הוא גם "הם" וגם "אנחנו". יש כאן ניסיון להעביר את הקורא מחלקת ה"הם" אל חלקת ה"אנחנו" והכחשת האפשרות שהקורא שייך ל"הם". המשורר לא רוצה לקבל את האפשרות הזאת והוא מנסה לגדור את הקורא בתוך "אנחנו".

בקשר לביטוי "זמירות חדשות" מי שאמור להביא זמירות הוא משורר. לכן יש כאן חשיבות לעובדה שכותב השיר מצפה מגורם חיצוני להביא זמירות, בעוד שזהו בעצם תפקידו שלו. המשורר מביע טרוניה כלפי אותם "הם" שהם כביכול מושא להערצתו, אך למעשה מושא לזלזול מצידו, על שהם לא מביאים איתם את בשורת השירה. כתוצאה מכך הוא עצמו נאלץ לשאת בנטל ולהביא את הזמירות האחרות. הוא נאלץ ליטול על עצמו את שליחות המשורר להביא את בשורת השירה. לכן השיר הזה הוא השיר הפותח את הספר. השיר נותן את הרקע ואת ההצדקה לקיומו של הספר. הוא מתאר מצב בו האנשים הנערצים ביותר, הם אלו המאכזבים ביותר, והם לא מביאים שינוי ולא משתנים. לכן הוא נאלץ לצאת לדרך.

הניגוד בין "הם" ובין "אנחנו" יחד עם היותם של "הם" על-אנושיים, משמעותו שהמשורר מצהיר בעקיפין שבדרך שלו הוא יהיה אנושי, לא על-אנושי כמו אותם "הם". בכך שהוא אנושי הוא מוותר על ההערצה שהיא נחלתם של "הם" בשל היותם על-אנושיים. בכך שהוא אנושי הוא גם נמנע מהזלזול שהוא מנת חלקם בשל היותם נוגעים באמת רק לכאורה, בשל היותם נשרפים מהחול השורף עליו הם הולכים יחפים, בשל היותם מדמים לראות אור במקום בו יש חושך, בשל חוסר יכולתם לצעוד עם הזמן ולחיות אותו, בשל חוסר יכולתם לעמוד בציפיות כלשהן לחידוש. הוא מוותר הן על ההערצה והן על הזלזול, ובוחר בדרך האנושיות, דרך בה הוא יגע באמת עד כמה שידו משגת ולא יותר מכך, בה הוא יצעד בזמן כן בזמן, ולא יתנתק מהזמן, בה הוא לא יהלך יחף מעל חול שורף כקוסם, בה הוא יראה אור היכן שיש אור וחושך היכן שיש חושך. כתוצאה מכך, לא הם אלא הוא זה שיאיר זמירות חדשות ויחולל את השינוי המיוחל. יש בשיר הזה ענווה בשל ההודאה באנושיות, מצד שני יש בו התנשאות על אותם "הם" בכך שדרכם היא כדרכו של תקליט שבור, בעוד שדרכו תוביל בסופו של דבר לכך שיישמעו זמירות חדשות.

ראו גם :

הנודד הנצחי מלוסנה

השירה כמאמר פוליטי

שני גאונים בעולם מחשיך

ולטר בנימין - גרשום שלום: חליפת מכתבים

הופיע בעיתון "מקור ראשון ".

סקירה על הספר "וולטר בנימין גרשם שלום –חליפת מכתבים 1933-1940 תרגום מגרמנית הראל קין הוצא רסלינג 2008

 

קוריוז : יום אחד הסתובבתי לי בעיר וניגש אלי בחור והודיע לי שאני נראה בדיוק כמו הפילוסוף הידוע וולטר בנימין וחקר :האם אהיה מוכן להשתתף בסרט סטודנטים על חייו של בנימין בתפקיד האיש הדגול ?
נתתי את הסכמתי בשקיקה .וודאי וודאי שאשמח לגלם בסרט את וולטר בנימין
בכל רגע נתון
אבל לצערי מאז לא שמעתי מהבמאי.
בכל מקרה אם הוא קורא כתבה זאת,ההסכמה עדיין בתוקף.
קוריוז נוסף :יש לי ידיד דמות מוכרת בחוגי הספרות בתל אביב ובחוגי בית הקפה הנסיך הקטן וגם בחוגי האקדמיה בתחום המשפטים  שנראה בכפילו של חוקר הקבלה גרשום שלום הצעיר.

 כך שכשאנו הולכים ביחד אנו נראים כמו וולטר בנימין וגרשום שלום ….
וכן היה ביננו דיון גם על הנושא הזה,האם יש כאן גילגול נשמות כלשהו ? כנראה שלא .אבל עדיין …
העניין בהחלט מעורר מחשבות.
וכן אני בהחלט מרגיש קרבה רוחנית גדולה הן לשלום והן לבנימין מסיבות שאולי יתבררו לקוראים שמכירים אותי מכתבה זאת.וגם מסיבות נוספות.
ולהלן לפניכם כתבה על ספר שעוסק בחליפת המכתבים בין וולטר בנימין וגרשום שלום.כתבה נוספת על גרשום שלום גדול חוקרי היודאיקה של זמננו ובלש חובב לבדו תופיע בקרוב .

היום מהפרספקטיבה של ראשית המאה ה-21 ברור שגרשום שלום היה גדול חוקרי היודאיקה בתקופה שהייתה תור הזהב של המחקר בתחום זה במאה העשרים,תור זהב שלמרבית הצער על פי מה שנראה באקדמיה שלנו נראה שהסתיים.


גרשום שלום ייסד לבדו תחום מחקרי שלם חקר הקבלה והמיסטיקה היהודית שהוא כיום התחום הידוע והפופולארי ביותר בקרב הציבור הרחב של היודאיקה כולה. מחקריו המרובים בנושא כללו ספר מקיף ומפורסם על שבתי צבי .וכמדומה שהוא יותר מכל אחד אחר תרום ל"פופולריזציה " של תחום הקבלה בקרב הציבור הרחב גם זה הלא יהודי . . קשה לחשוב על חוקר אחר מתחום היודאיקה שהשפיע בצורה כזאת על סופרים שמחוץ לתרבות היודאיקה כמו הסופר בורחס וחוקר הספרות הרולד בלום.
אם אפשר לדבר על איזה שהוא מקביל במדעי היודאיקה שזוכה מתלמידיו להערצה מהסוג שלה זוכים בחוגים החרדיים נחמן מברסלב או הרבי מלובביץ' או הגאון מוילנה או בציונות הרצל ז'בוטינסקי ובן גוריון הרי גרשום שלום הוא האיש .
ובהתאם בשנים האחרונות מתפרסמים ביוגרפיות עליו של תלמידים כמו יוסף דן
שלום עצמו היה מודע היטב וכל חייו לחשיבותו.הוא שמר כמויות עצומות של חומר עבור הביוגרפים של העתיד ואכן בשנים האחרונות מתפרסמות חליפות מכתבים שלו עם אימו ועם חוקרים אחרים כמו מורטון כהן ויומניו כפי שאין על שום חוקר יודאיקה אחר ונראה שפרסומים אלו יימשכו גם בעתיד . וזאת הוכחה ברורה לכך שגרשום שלום נראה כ"ענק רוחני " יוצא מגדר הרגיל שכל מילה שלו היא חשובה וראויה לפירסום . .
. ולאחרונה מתפרסמת בהוצאת רסלינג התכתבותו עם האיש שהיה חברו החשוב והמוערך ביותר של שלום, האיש שהיה כה חשוב בעיניו עד שטרח לכתוב ספר שלם על תולדות מערכת היחסים שלהם הפילוסוף ומבקר הספרות וולטר בנימין שבדרכו שלו הפך לדמות משפיעה בעולם התרבות של סוף המאה העשרים וראשית המאה ה-21 כמעט או יותר מכמעט כמו גרשום שלום .

 
בנימין נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים. כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. הוא היה ידוע בקשריו עם אסכולת פרנקפורט של מחקר ביקורתי. אולם רק שנים לאחר מותו ב-1940 החל פרסומו הגדול בתחומי ההגות והביקורת המודרנית והוא הפך לאחד הדמויות המרכזיות של החשיבה של המאה העשרים. מאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התיאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. הוא כתב ספרים בתחומים שונים ומגוונים שנחשבים יצירות מופת בתחומי האסתטיקה למשל ספר על המשורר בודליר וספר על ההיסטוריה של הצילום . ספרו " יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני / [: תרגם שמעון ברמן ספרית פועלים, (תשמ"ג 1983)נחשב היום לטקסט בעל חשיבות עליונה בתחומי מדעי הרוח ומצוטט רבות בספרים על מוסיקולוגיה למשל וכיום כשהשיעתוק המכני התרחב מעל ומעבר למה שמישהו חשב שאפשרי בימיו של בנימין הספר הוא חשוב מאי פעם . יצירותיו של בנימין הן כיום חלק חיוני מארון הספרים של כל מבקר תרבות . .

לשלום היו ידידים רבים שהיו משכמם ומעלה מבחינה אינטלקטואלית ,מרטין בובר ,ש"י עגנון ורבים אחרים . אולם דומה שלאיש מהם לא הייתה השפעה גדולה עליו כמו לבנימין והקשר בינהם אם כי קשה להגדירו כסימביוטי הייתה לו השפעה עצומה על חיי שניהם. אישתו של שלום פניה טענה פעם שבנימין היה האדם שהיחיד שבעלה אהב באמת .


ביומנו מ1917 /שבו תיאר את פגישתו הראשונה עם בנימין הוא תיאר אותו כאדם של "גדולה ברורה ואבסולוטית ואת המפגש בינהם תיאר כ"התנסות החשובה ביותר בחיי התנסות ששינתה אותי ב אופן מוחלט" הוא האדם היחיד שבעולם שיכול להיות נביא האלוהים וכנביא הוא טיהר את רוחי כפי שרק נביא אמת יכול ". מילים שלא יאומנו ממש משלום בעל התדמית הרציונאלית והסקפטית של ההיסטוריון שהוא שמר עליה תמיד .אבל עובדה הוא כתב אותן ביומנו. ".
לשניים היו נקודות דמיון בכך ששניהם חשו תיעוב כלפי הלמדנות האקדמאית השגרתית ואל הערכים של המעמד הבינוני היהודי הגרמני של התקופה וכל אחד מהם היה מוכן ללכת בכיוונים שנחשבו "לא ראויים ונחותים" בעיני האקדמאי הממוצע של התקופה.
שלום בכך שפתח בחקר תרבות המיסטיקה היהודית נושא שבעיני קודמיו בחכמת ישראל נחשב לנושא בזוי ממש .
וולטר בנימיו מצידו לצד דברי ההגות הפילוסופיים המעמיקים שלו היה אחד ההוגים הראשונים שעסקו ברצינות בחקר וניתוח של ספרות הילדים עוד תחום שלא נחשב ראוי להתייחסות רצינית באותה התקופה . הוא אף כתב תסכיתי רדיו לילדים אם כי לא העריך אותם במיוחד אבל אסף באינטנסיביות ספרי ילדים.
מצד שני לשניהם היה ידע כללי עצום בתחומי התרבות והספרות השונים שלא להרבה אקדמאים היה כמוהו . שניהם היו ביבליופילים אובססיביים שחיפשו כל חייהם אחרי ספרים נדירים עם משיכה לספרים אזוטריים ומוזרים במיוחד. לשניהם הייתה משיכה אל האזוטרי והנדיר ואל רעיונות לא מקובלים ( כמו נומרולוגיה ) שנראתה היטב במחקריהם השונים .
אבל מטבע הדברים היו בינהם גם הבדלים רעיוניים בסיסיים.
:בנימין העמיד במרכז מענייניו והגותו את השפה האנושית כדרך לבטא משהו מהחוויה האלוהית שממנה גלה האדם .
גרשם שלום לעומת לא האמין שיש אפשרות כלשהיא לגילוי אמיתי של דבר האל. לדעתו האדם אינו יכול לדעת את המשמעות האמיתית האל עצמו כפי שהאל מבין אותה אבל המשמעות ניתנה לו על ידי דורות של פרשנים שניתחו ופרשו שוב ושוב את הטקסטים עליו ובכך יצרו עבור דבר האל מה שלא יהיה משמעות משלהם . עבור שלום"האל הוא חסר משמעות אבל נותן משמעות ". ורק דרך הפרשנות אפשר להגיע לאמת או איזו שהיא אמת.
. שלום האמין שלמרות כל הרעיונות השונים והמנהגים ביהדות בסופו של דבר אפשר לאחד את כולם ולשלב את כולם לאחדות וזה יכול להתבצע רק בידי אדם כמוהו "פותר חידות" שמתפקידו לפענח לפתור ןלשלב את כל החידות והבעיות שהפרשנים עצמם לאורך הדורות אינם מסוגלים לפתור. מאחר שרק הוא בקץ כל הדורות של ההגות המיסטית ( ובזמנו של שלום דומה היה שההגות הקבלית היגיעה לסיומה ודועכת אם כי כיום בתקופה של התפרצות חדשה של הגות זאת כמובן אנו יודעים שלא כך היה הדבר ) יכול בסופו של דבר על ידי חקירותיו לראות ולפענח את התמונה השלמה והמלאה ולהבין אותה כפי שאף אחד לפניו לא יכול היה להבין .
בנימין לעומת זאת היה אופטימי הרבה פחות משלום האמין שהאמת שבורה לחלוטין אי אפשר יהיה לעולם לחבר אותה מחדש ליותר מקרעים וניתן לצפות רק בחלקים קטנים ממנה אם בכלל .הוא בהחלט לא האמין בניגוד לשלום שאי פעם אפשר יהיה לפענח את האמת .
ההתכתבות
מכתבים היום הם דבר ההולך ונעלם גם מאחר שהאי מייל הולך ומחליף את המכתב המודפס ואי מיילים מטבעם נוטים להיות קצרים בניגוד למכתבים הארוכים והמפורטים. ועם זאת קשה למצוא תחליף להתכתבות בין שני אישים שמציגה לא רק את רעיונותיהם אלא גם כיצד חשו והרגישו ב"נעלי בית " ויכלו להשמיע את דעותיהם וטענותיהם באופן חופשי מכל צנזורה ו"מה יגידו ".
התמונה המצטיירת אז היא לעיתים קרובות שונה מאוד ממה שמצפה הקורא למצוא על האישים הנ"ל על סמך ספריהם "הרשמיים".
וכך הוא בהתכתבות הזאת בין שני ענקי ההגות של המאה העשרים.
בספר זה מובאת ההתכתבות שאותה קיימו השניים בשנים1933 -1940 כאשר וולטר בנימין ברח מהמשטר הנאצי לצרפת וניסה לבנות שם את חייו שלום שהה בארץ ישראל והקים שם את חקר הקבלה
לכל מי שמתעניין בפרטי חייהם הרי הספר מהווה נקוד השלמה חשובה לספרו של שלום שמתאר את תולדות היחסים בינם.

חלק מההתכתבות נראה היום לכאורה בנאלי למדי. שיחות על אנשים המוכרים לשניהם , דיונים רבים על בעיות פרנסה וויכוחיים בפוליטיקה ( בנימין נטה למרקסיזם ושלום ניסה להניא אותו מכך ) אבל אין בהם עניין רב למי שאינו מומחה לתולדות חייהם.
חלק מעניין בהתכתבות היא תיאור המצב בפלסטינה ובאירופה .בנימין מתאר ללא כחל ושרק את חייו כאינטלקטואל גולה בצרפת.שלום מצידו מתאר את המצב בפלסטינה ורמז יותר מפעם אחת שעל בנימין לעבור לשם,אבל הוא גם מודה שספק אם בנימין יוכל למצוא שם פרנסה .ונראה שזאת הייתה הסיבה העיקרית מדוע לא עבר בנימין לפלסטינה .סיבה אחרת מן הסתם הייתה הקשר העמוק שאותו חש עם התרבות האירופית ושאותו התקשה לשבור במעבר ליבשת אסיה בכל זאת עם היה עובר בנימין לפלסטינה היה מציל את חייו.ולנו לא נותר אלא להצטער שהוא לא קיבל את ההחלטה הזאת ..
נקודה מעניינת בהתכתבות היא החשיבות העצומה שאותה ייחס בנימין לספרייתו שאותה הצליח איך שהוא להעביר לצרפת בקושי רב ובמאמצים אדירים כמעט הרואיים. ובגורלה עסק רבות.החשיבות הרבה שאותה שני האנשים יחסו לספרים ולעולם הרוח יוצאת היטב מהמכתבים והקורא אינו אלא יכול להצטער על כך שהיום אין הרבה אנשים כאלו.
. אבל יש גם דיונים מדהימים ממש בין שני האינטלקטואלים האדירים.
אנ
חנו לומדים על פן בלתי ידוע ביצירתו של שלום שכתב שירה ושלח כמה דוגמאות ממנה לידידו.
יש דיון מעניין ביותר על סופר פרנץ קפקא שהיה חביב על שניהם אבל כל אחד מהם הבין אותו בצורה המנוגדת לחלוטין.שניהם ראו בו כמי ששייך למסורת המשיחית אבל הם פירשו אותו בצורה מנוגדת כלאחד לפי השקפתו משל קפקא הוא דובר השקפתו הרעיונית . .עבור שלום קפקא הוא תוצר של מסורת
הפרשנות היהודית של העולם. עבור בנימין קפקא מראה על השבירה וחוסר היכולת של האיחוי של התורה ושל הגלות השוררת בכל.הבריאה .זהו דיון עמוק ומעניין אם כי יש לי ספק רב אם מישהו מההוגים האלו אכן כיוון לדעותיו של קפקה עצמו שמן הסתם היה מופתע לקרוא את הפרשנויות המנוגדות של כל אחד מהם לדעותיו.
עוד נקודה מעניינת,ומדהימה ממש במכתבים היא של כוח הניבוי שלא יאומן ממש של שלום שכבר מהימים הראשונים הבין איזה אסון עומד הנאציזם להביא על העולם. .כבר במכתב מ1933 כשהיטלר היה רק כמה חודשים בשלטון שלום כבר חזה את האפשרות שמצבם של היהודים יגיע לכדי שפיכות דמים ושמתרחשת באן ""קטסטרופה בהחלט במימדים היסטוריים גלובליים ואנו יכולים להבין אתה את שנת 1492 "(שנת גירוש ספרד א.א. ( ע' 50)
ובמכתב האחרון שאותו שלח שלום לבנימין תוך כדי דיון במאמר תוהה שלום כיצד תיראה אירופה לאחר היעלמותם של היהודים.
כשאתה קורא את המילים האלו אתה נדהם מכושר הנבואה של גרשום שלום שהוכיח את עצמו כנביא אמת .בשנת 1940 עדיין היה רעיון השמדת כלל יהודי אירופה רעיון במוחם של היטלר והימלר ותו לא. ועידת ואנזה שאירגנה את ביצוע הרעיון הזה התכנסה ב-1942 . אבל נביא האמת גרשום שלום ב-1940 כבר ניחש והבין בדיוק כיצד כל העסק עומד להסתיים.
וזה היה המכתב האחרון ששלח לבנימין שמת תוך כדי ניסיון בריחה מצרפת הכבושה בידי הגרמנים.
נשאלת השאלה : האם הספר מוסיף לנו משהו רק אם אנו מתמחים בתולדות חייהם של האישים האלה? האם הוא מוסיף רק רכילות אישית? או שיש בו תרומה הן להבנת יצירתם הגדולה של האישים האלה, הן להיסטוריה של התקופה ולתרבות בכלל??
והתשובה היא שאכן יש בו משום מפתח להבנת רעיונויהם של שני אישים אלו במהלך שנות השלושים ,למשל בדיון שקיימו על קפקא שיש בו כדי להראות את הצדדים השונים והמנוגדים של רעיונתיהם על המשיחיות.

זהו ספר כבד וקשה אולם בסופו של דבר שווה בהחלט לקרוא אותו על מנת לראות שני אינטלקטואלים שגם בזמן שהם"בנעלי בית" מעלים כבדרך אגב תובנות יוצאות מהכלל בענייני תרבות פילוסופיה יהדות ופוליטיקה וחוזים כמעט כבדרך אגב את העתיד לבוא תוך כדי נתינה של תיאור מעניין ומפורט של חייהם של אינטלקטואלים גולים החרדים הן לספריהם והן לעתיד התרבות כולה בעולם ההולך ומחשיך סביבם.

נספח : פרשת יצחק לאור והשמוק האקדמאי

 

המבקריצחק לאור פירסם גם הוא מאמר על ספר זה והמאמר הוא גרוע ביותר גם בסטנדרטים הרגילים של לאור. הסיום  האירוני (?)" שלו  ". תכופות השתעשעתי בכתיבה על פרופסור בנימין, העולה לארץ, נהפך לפרופסור מן המניין, נהפך לתככן ממוצע, מסרב לקבל דוקטור ערבי צעיר למחלקה שלו, אף שהלה מתדפק נואש על שערי הארץ, ומצד שני מקפיד להיות עמית מחקר במכון ואן ליר ובמכון הרטמן, ולקשור קשרים ולטוות חוטים: קדם את אנשי שלי, אקדם את אנשיך שלך. כמה שהתאבדות בגבול צרפת-ספרד נראית לרגעים יפה יותר."‏‏[

הסיום הזה שבו לאור קובע שטוב מותו של בנימין באירופה מאשר שהיה חס וחלילה ניצל וחי כאקדמאי כמו שלום ולאור בישראל הוא מטופש פשוטו כמשמעו.
אתה תוהה על מה בדיוק חשב לאור כשכתב סיום כזה ועל מה חשב בני ציפר העורך כשאישר לפרסם סיום כזה. 
לא ניתן אלא לנחש ששלום אם כי החזיק בדעות שאינן שונות כלל מאלו של לאור כאחד מאנשי תנועת "ברית שלום " שקראה למדינה דו לאומית עורר את זעמו של לאור וזאת בגלל שלמרות הכל העז להחשיב את עצמו כציוני וזה חטא חמור שאין עליו כפרה בעיני לאור. ומה שחמור לא פחות הוא העז לזלזל בחנה ארנדט אחת מהגיבורות של לאור. 
ואם לאור שונא כל כך אדם שהיה בעצם קרוב לו בדעותיו הפוליטיות לא ניתן אלא להצטמרר מהמחשבה מה הוא חושב על אנשים שאינם קרובים לו בדיעותיו.

בכל אופן היה במאמרו של לאור קטע ספציפי אחר :
" אלמלא ידענו איך נהפך שלום, עם השנים, לשמוק אקדמי כמקובל באוניברסיטאות, אבל כזה הנוטל על עצמו את תפקיד שר ההיסטוריה, למשל במכתבו הנתעב לחנה ארנדט, ובהבטחתו לפרסם בספרו גם את תשובתה, ביחד עם מכתבו-שלו, ובהפרת ההבטחה הזאת, אלמלא ידענו, כי אז הספר הזה היה באמת רק מסמך מרתק ונוגע ללב".
הקטע הספציפי הזה עורר סערה אם כי לדעתי לא מהסיבות הנכונות.

 אנשים התלוננו הכיצד מעז לאור לכנות את שלום הדגול"שמוק אקדמאי מצוי ". ויש בכך צדק.( אם כי יש שיטענו שאותו הדבר בדיוק אפשר לטעון לגבי לאור עצמו )
עם זאת ראוי לציין שלאור כינה כך גם את הפילוסוף הנאצי מרטין היידגר ( אגב ידיד ומאהב של חנה ארנדט )  "היידגר, שהיה לא רק שמוק אלא גם חסר חוש הומור".  
ולא ידוע לי שכאן מישהו השמיע צפצוף של מחאה על השימוש במילה כזאת במוסף ספרותי מכובד.
כאן כנראה הייתה הסכמה כללית של הקוראים עם לאור בעניין היותו של הנאצי היידגר "שמוק".

.ניתן לנחש מהשימוש שתכוף של לאור במילה שהוא מרבה להשתמש בה באופן כללי מבלי שהדבר יעורר בדרך כלל סערה.
העניין הוא שברגע שאתה מתחיל לנקוט בניבולי פה ומילות עלבון לשמן כלפי מישהו אין לכך סוף

עדיף לנמק תמיד בפירוט כשתוקפים מישהו גם אם הוא שנוא עליך במקום להשמיע כנגדו ניבולי פה.

 גם אם  הוא הנאצי היידגר.  גם אם הוא הנאצי היטלר

אבל בעיני זה לא עניין שראוי לעורר סערה ציבורית.
עניין חמור בהרבה הוא טענתו של לאור ש" אבל כזה ( גרשום שלום .א.א )( הנוטל על עצמו את תפקיד שר ההיסטוריה, למשל במכתבו הנתעב לחנה ארנדט, ובהבטחתו לפרסם בספרו גם את תשובתה, ביחד עם מכתבו-שלו, ובהפרת ההבטחה הזאת, "…
ובכן מסתבר שטענתו זאת של לאור שגויה.  
איטה שדלצקי עורכת קבצי המכתבים של שלום כתבה בתגובה :
ברשימתו "משני עברי הים" ("תרבות וספרות", 20.10) מבסס יצחק לאור את התקפתו הבוטה נגד גרשם שלום על טענת כזב, כאילו לא עמד בהבטחתו לפרסם את חליפת המכתבים שלו עם חנה ארנדט על ספרה "אייכמן בירושלים" ופירסם רק את מכתבו שלו.
ולא היא: בהסכמה מתועדת בין שניהם התפרסמו שני המכתבים, תגובתו של שלום לספר ותשובתה של ארנדט, ארבע פעמים ובשלוש שפות: בשפת המקור, בגרמנית, בביטאון של ארגון עולי מרכז אירופה בארץ ב-16 באוגוסט 1963, וב-Neue Zuericher Zeitung ב-20 באוקטובר 1963, בעברית בעיתון "דבר" מיום 31 בינואר 1964, ובאנגלית בכתב העת Encounter, גיליון 224, 1964."

כאן יש באמת דבר חמור יותר מהשימוש במילה "שמוק ",כאן ישנה השמצה שקרית המבוססת על חוסר בדיקה של העובדות.

אם בדבר בסיסי כזה הוא טועה במה עוד יצחק לאור טועה כשהוא תוקף אנשים ?
לתשומת ליבך מר  יצחק לאור הערה :

 

אתה יכול לנבל את פיך בעל פה ובדפוס  כמה שאתה רוצה נגד שנואי נפשך.

 אם זה עושה לך טוב על הנשמה תמשיך עוד ועוד כמה שאתה רוצה.
אבל כשאתה תוקף את מישהו ועוד מישהו בדרגתו של שלום הקפד שהאשמותיך נגדו יהיו מבוססות על עובדות מוצקות בלבד.
ולא אתה יוצר רושם שהשנאה מעוורת את עיניך ואינך אלא מנבל פה ילדותי ותו לא.

ראו גם
משני עברי הים : יצחק לאור נגד גרשום שלום

זאב גלילי על הפרשה
רחל אליאור על ההשתלחות בגרשום שלום

איתה שדלצקי עונה ללאור

הספר וולטר בנימין וגרשום שלום -חליפת מכתבים

הספר באימאגו

הספר באנגלית באמזון
קטעים מחליפת המכתבים

נעמה צהל על הספר

מתי שמואלוף על הספר 

ספר על ולטר בנימין

גרשום שלום

וולטר בנימין

איך ללמד קבלה

 

The Correspondence of Walter Benjamin and Gershom Scholem, 1932-1940

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 463 שכבר עוקבים אחריו