חלומות האימה של קתולה'ו

The Necronomicon by Christian Matzke

 

לפני עשרות שנים חי ופעל בארה"ב סופר האימה המפורסם והמשפיע ביותר של  המאה העשרים ה.פ.לאבקראפט שיצר מיתוס שלם על ישויות אדירות עוצמה מכוכבים ומימדים אחרים ששלטו בכדור הארץ לפני מליארדי שנים ועזבו .אבל יום אחד בעתיד הן תחזורנה .ויש כתות שמנסות להחזירן באמצעות ספרי כישוף מפחידים ואדירי עוצמה כמו הנקרונומיקון .

 הסיפורים של לובקראפט לכדו את דמיונם של אלפים .אפשר להגיד שיצר סוג אמונה חדש. לסיפורים של לובקרפט נכתבו מאות המשכים בידי סופרים אחרים .
הנקרונומיקון הוא ספר בדיוני אבל היום קיימות כמה וכמה גרסאות שונות שלו בשוק .
הסופר המומחה בקבלה  מיסטיקה כישוף ואירגונים חשאיים  אלכסנדר ריבלקה כתב סיפור פנטזיה שמביא את הנקרונומיקון  לראשונה  _( אבל לא לאחרונה ?) לתל אביב .

לבקשתי הסיפור תורגם לעיברית בידי פבל יצקוב. ומופיע כאן לראשונה בעברית.

 

המתרגם פאבל יצקוב הוא סטודנט להיסטוריה של העולם המערבי באוניברסיטת בר אילן.
הוא חובב פנטזיה, מד"ב ובעיקר משחקי תפקידים. ושחקן וותיק וידוע של משחקי תפקידים מגיל 10. בשנים האחרונות הוא משחק בעיקר במשחק התפקידים של "קריאתו של קתולהו" ובהרחבה שלו "דלתה גרין" שמבוססים על כתביהם של ה.פ. לאבקראפט וממשיכיו. הוא משמש בעיקר כמנחה של קבוצות משחק. דוגמה למשחקים שהריץ בביגור (כנס משחקי התפקידים הגדול בישראל), שנערך בפסח האחרון: יש כאן  
הוא פירסם מספר מאמרים שהופיעו באתרי אינטרנט שונים:

 

 

 

 

חלומות האימה של קתולה'ו

 

מאת

אלכסנדר ריבלקה
(מסדרת "הבלש האינטרנטי")
הופיע במקור ברוסית ב"וסטי " ב-1998.

תרגם מרוסית: פבל יצקוב

החיים בפני עצמם הם איומים ונוראיים ועם זאת, כשאנו לומדים עליהם ולו מעט, אנו מגלים אמיתות שטניות כאלה שגורמות לחיים האלה להיראות איומים ונוראים פי מאה.

ה.פ. לאבקראפט

"אין שום קתולהו,אין שום עיר בשם ר'לייח והאסטור שאין לנקוב בשמו אף פעם לא נשא לאישה את שוב-ניגוראת'. זה הכול סיוטים של עם שנעלם מזמן".

פרק 1 – שוב- ניגוראת- העז האפלה מן היערות בעלת אלף הצאצאים

לפעמים קשה לתפוס את הגבול הדק שמעבר לו החלום (ומה הם החיים אם לא חלום מתמשך?) הופך לסיוט מפלצתי. בשבילי זה התחיל כשראיתי אצל אחד המכרים שלי דיפלומה תלויה על הקיר. דיפלומה של אוניברסיטת מיסקטוניק.
"ואני חשבתי שאוניברסיטת מיסקטוניק זו בסך הכול המצאה של ה.פ. לאבקראפט" אמרתי, בעודי בוחן את התעודה שהעידה שידידי אכן קיבל תואר של דוקטור למטפיזיקה של ימי הביניים מאוניברסיטת מיסקטוניק.
"ואולי הנקרונומיקון הוא גם כן המצאה של לאבקראפט?" הוא שאל בגיחוך.
"כמובן. אתה רוצה להגיד לי שלא?" אמרתי בפליאה. "הספר של הערבי המטורף עבדול אל האזרד – האם הוא לא התקיים רק בדמיונם של סופר האימה האמריקני, המטורף לא פחות, וידידיו?"

 

"תבדוק באינטרנט, אותו אתה כל כך אוהב, ואתה תימצא שם את "הנקרונימיקון", תמצא שם את הספר השחור של פון יונץ על הפולחנים חסרי השם, ועוד הרבה דברים שלא הייתה מאמין בקיומם בלי לראות אותם במו עיניך. אוניברסיטת מיסקטוניק נמצאת במדינת מסצ'יוסטס, וגם את האתר שלה תוכל למצוא באינטרנט".
דבריו נגעו בי, כי אין דבר באינטרנט שלא יכולתי למצוא. כשחזרתי הביתה, הקשתי את הכתובת של מנוע החיפוש החדש:
להפתעתי, החיפוש על המילה Necronomicon העלה הרבה קישורים, הרבה יותר ממה שציפיתי, ויותר מזה, במערכת הפורומים היה פורום המוקדש לספר הנורא הזה – news:alt.necronomicon.
זה היה משהו שלא ציפיתי לו. הדבר הכי מפתיע היה, שבאחד האתרים הופיע הטקסט המלא המתורגם לאנגלית של ה"נקרונומיקון"! ואני הייתי בטוח שלא ה"נקרונומיקון" – הספר לזימון הרוחות – וגם לא המחבר שלו, התימני עבדול אל – האזרד, לא היו קיימים במציאות.
אני לא אמסור לכם את הכתובות בהן נמצא הטקסט של ה"נקרונומיקון", כדי שלא תסתבכו באירועים בהם אני הסתבכתי. כמובן שתוכלו למצוא אותו בעצמכם, אבל בלי עזרתי, כדי שמה שיקרה לכם לא יהיה עול כבד על מצפוני.
הורדתי את הטקסט של הספר למחשב (בנוסף לכמה טקסטים על אל- האזרד) והתחלתי לקרוא.
דרך אגב, האדם שפרסם באינטרנט את הטקסט של ה"נקרונומיקון" הסתיר את שמו האמיתי תחת הכינוי "קורונר" – כך קוראים באנגליה לחוקר של מקרים של מוות בטרם עת.

The Necronomicon
עבדול אל- האזרד, כפי שהיה כתוב באחד האתרים, היה משורר ומיסטיקן מהעיר צנעה שבתימן. במשך עשר שנים הוא ערך מסעות במקומות המסתוריים ביותר במדבריות ערב, למד אצל המכשף האגדי יאק – טואובה (השם לא ערבי, כפי ששמתי לב, כנראה שהוא היה אחד מהמכשפים הפגאניים), ביקר בהריסות של אירם והעיר חסרת השם – הריסות שנשארו בקצוות העולם המוכר של אותו הזמן מהציביליזציות האבודות של שומר ואשור. התוצאה של המסעות האלה היה הספר "כיתאב אל אזיף", הידוע לאירופאים בשם ה"נקרונומיקון". "ספר לזימון המתים", כך תירגם את שמו אחד המלומדים של קונסטנטינופול תיאודור פילטאס.
איבן – חאליקן, הביוגרף הערבי של אל האזרד, מתארך את כתיבת ה"נקרונומיקון" לשנת 730. בשנת 738 "הערבי המטורף" (כך כינו את המחבר של ה"נקרונומיקון" בני תקופתו וכנראה בצדק) נפח את נשמתו. איבן – חאליקן מתאר את מותו כך: "נרצח על ידי זוועה בלתי נראית כלשהי בשוק של דמשק".זה, אם להודות על האמת, גרם לי לתחושת פקפוק – מאיפה הביוגרף יודע שאל האזרד נרצח אם הזוועה הייתה בלתי נראית? עם זאת החלטתי שלא להתעמק בנושא, כדי לא ללכת בעקבותיו של הערבי המטורף. נמשיך. ב-1228 הגרסה היוונית תורגמה ללטינית, ב-1501 אלד מנוצי, המייסד של בית הדפוס הראשון באיטליה, הדפיס את הגרסה היוונית של ה"נקרונומיקון". ב-1583 ג'יון די, האלכימאי והמיסטיקן האנגלי, מצא את הגרסה הלטינית של ה"נקרונומיקון" בעת ביקורו בפראג בהזמנת הקיסר רודולף ה-2 ותרגם אותו לאנגלית שלוש שנים מאוחר יותר (מעניין אם הגרסה שאני אקרא היום היא התרגום של ג'יון די או תרגום מאוחר יותר?).


ג'יון די נתן לחיבור של הערבי המטורף את השם "ספר השמות המתים" – השם הזה נשמע לי השם המתאים ביותר מבין השמות לספר ששמעתי. דרך אגב, מה פירוש השם המקורי, "כיתאב אל אזיף"? אני לא דובר ערבית (ובנוסף מדובר כנראה בניב התימני של השפה הערבית) ולכן הפיתרון שנראה לי הכי פשוט היה לגשת לבית הכנסת התימני הקרוב ביותר ולבקש מהבאים לשם תרגום.
מצאתי כיפה (יש לי שתי כיפות – את השחורה אני שם בלוויות ואת הלבנה בחתונות ובר מצוות. אחרי מחשבה, בחרתי את השחורה) והלכתי לבית הכנסת כשבדיוק הגיע הזמן לתפילת "מנחה" (בתי כנסת בתל אביב פשוט סגורים בשעות אחרות של היום).
אחרי חיפושים מצאתי בית כנסת תימני ונכנסתי פנימה. היו שם 9 אנשים – חסר אחד למניין.
"אתה תהיה העשירי!"- אמר לי בשמחה תימני צעיר, כנראה האחראי על בית הכנסת או השמש.
"מתחילים את התפילה!" הוא צעק למשתתפים.

 "סליחה, אבל יש לי לפני זה שאלה אחת- מה פירוש המילים "כיתאב אל אזיף?"".
הוא עשה תנועה עם הכתפיים:"לא יודע, אני נולדתי בישראל".
"תישאל את הרב מטוף" והוא החווה לי לעבר יהודי זקן וכהה עור בעל זקן שיבה מתולתל. הוא בדיוק קם כדי לגשת אל הבמה. הצלחתי לתפוס אותו לפני שהוא התחיל בתפילה.
"אולי תוכל לתרגם לי את המילים "כיתאב אל אזיף"?"
הוא זרק אלי מבט מהיר וחשדני: "למה אתה שואל?"
"אתה קורא אנגלית?" עניתי אני בשאלה על שאלה.
"לא. הפירוש של זה הוא:"ספר על הרפואה". "כיתאב" לא מזכירה לך את המילה "כתב", כלומר "את הכתוב"?"
"נכון. תודה רבה".
"תישאר, כדי שיהיה לנו מניין בשביל התפילה?"
"כמובן, כמובן".
הם החלו להתפלל וגם אני לקחתי איזה סידור כדי להיות כמו כולם… בהפסקות בין חלקי התפילה, כאשר הרב מטוף הרים את הראש כדי לראות אם המתפללים מספיקים לקרוא אחריו – שמתי לב שהוא עוקב אחרי במבטו. עם זאת, יכול להיות שזה היה רק הדמיון שלי שעבד שעות נוספות אחרי השיטוטים שלי באינטרנט היום.
לקראת סוף התפילה, נכנסו לבית הכנסת עוד שני תימנים (החלטתי כך ע"פ החזות שלהם, הם היו כהים ובעלי שיער מתולתל כמו שאר הנוכחים), מה שפטר אותי מלהישאר גם לתפילת "ערבית".
מיהרתי הביתה, ל"נקרונומיקון". לפני שיצאתי הספקתי להסתכל בטקסט של הספר שהדפסתי בחופזה במדפסת – ריפוי היה הדבר האחרון שספר זה נועד לו.
אם כבר מדברים על כך שבאינטרנט צריכה להיות איזושהי צנזורה, דבר ראשון הייתי אוסר את קיומם של אתרים המפיצים טקסטים שכאלה – הרי הם ממש מפיצים מחלות נפשיות.
קורונר פתח את הגרסה שלו ל"נקרונומיקון" באזהרה נבונה, כתובה באותיות גדולות: ""הנקרונומיקון" הוא ספר מאגי, אשר משחרר כוחות פסיכולוגיים אשר עלולים להכריע אתכם! זה לא משחק!" אח"כ היה ציטוט מספר איוב:"יקללו אותה המקללים את היום, המוכנים לעורר את הלויתן".
בחושבו את משימת הפחדת הקורא הפוטנציאלי למושלמת, קורונר פתח את המבוא עם הצגת הדמויות, אשר רבות מהן היו מוכרות לי מספריו של לאבקראפט.
אם להודות על האמת, מעולם לא הייתי מעריץ של סופר האימה הזה – היצירה שלו נראתה לי יותר מדי תלושה מהמציאות. לא שיערתי שהמקור ליצירתו הזוועתית של "האמריקני המטורף",שנקרא לו כך בדומה ל"ערבי המטורף" (הגם שנסיבות מותו של לאבקראפט היו מסתוריות לא פחות), הייתה המציאות של החיים עצמם.
אזאתות', שוב- ניגוראת, יוג- סותות', זהו שמם של האלילים מהפנתיאון השומרי אשר הופיעו ב"ספר השמות המתים". וקתולהו- בכל זאת זכרתי דבר מה על הדמות האהובה ביותר של לאבקראפט. דמוי אדם ענקי עם פרסות, ראש של תמנון וכנפיים של עטלף – ודאי תוצר של הזיה מטורפת.
תיאור המפלצות עייף אותי והחלטתי לצאת לטייל, לנשום קצת אויר צח (לקראת הערב מזג האוויר בת"א נהיה קצת יותר קריר) ובדרך גם לשתות איזה בקבוק בירה. חיפושי אחר בירת ה"גינס" הכהה , הבירה האהובה עלי, הובילו אותי לרחוב על יד בית הכנסת התימני שביקרתי בו לפני כשעה וחצי.
בחצר, למרות השעה המאוחרת, הייתה התקהלות של אנשים. התקרבתי ואז פנה אלי האחראי על בית הכנסת: "טוב שעברת על יד. תוכל שוב להשלים את המניין? פשוט כמה מהאנשים צריכים לצאת לעבוד במשמרת לילה."
"מה, עוד לא התפללתם מעריב?" שאלתי בפליאה.
"לא, יש אצלנו לוויה. אנחנו חייבים מניין בשביל לומר קדיש".
לא היה לי נוח לסרב, למרות שאני לא סובל הלוויות. נכנסתי לחצר בית הכנסת. שם, על שולחן שהוצא החוצה עמד ארון הדומה לארון קבורה, אשר היה סגור משום מה. מסביב עמדו אותם האנשים שראיתי בזמן תפילת "מנחה" באותו יום, לא ראיתי שם לא נשים ולא ילדים.
"איפה הקרובים של הנפטר?" שאלתי בלחש את האחראי (הוא הציג את עצמו כיעקב).
"לא היו לו כאן קרובים. הוא עלה מתימן רק לפני כמה חודשים, ולפי השמועות, כל משפחתו נשארה שם". בזמן שדיברנו הרב מטוף אמר קדיש.
"ממה הוא מת?"
שאלתי "ולמה הוא בתוך ארון ולא על אלונקה?"
"ככה יותר טוב" ענה לי יעקב בחוסר ודאות. "למה שאלתה על ה"כיתאב אל אזיף מקודם?" הוא שאל במפתיע.
"הרי אמרת שאתה לא יודע מה זה ה"כיתאב אל אזיף"" תקפתי במקום לענות.
"אני לא יודע את התרגום של זה אך על הספר שמעתי. ומאיפה אתה שמעתה עליו?" שאל התימני.
"מצאתי אותו באינטרנט" עניתי בהתחמקות "בשפה האנגלית. אתה קורא אנגלית?"
"בקושי" הוא הודה.
הרב סיים לומר "קדיש" והגיע אוטובוס כדי להוציא את הארון עם הנפטר מחצר בית הכנסת. כבר פחדתי שאני אצטרך לנסוע איתם לבית הקברות, אבל אז חזר עוד תימני והייתי פטור מלהשתתף בטקס המייגע של ההלוויה .
הייתי בטוח שגם הרב מטוף ייגש אלי כדי לשאול על "ספר השמות המתים", אך הוא רק נתן בי מבט נוקב בלי לומר שום דבר.


כשיצאתי מחצר בית הכנסת, קניתי שני בקבוקי "גינס" וחזרתי הביתה כדי לשקוע שוב בחיפושי באינטרנט אחר מפלצות שפרצו מדפי ה"נקרונומיקון" למרחב הווירטואלי.
די מהר מצאתי אתר מוזר בשם "מועדון המעריצים של שוב – ניגוראת" שהפיץ מידע על המיתולוגיה של "ספר השמות המתים". מצאתי אתר של "כנסיית השטן "  בכתובת:  http://www.churchofsatan.com/Pages/FAQnecronomicon.html   שהיה אוקיאנוס בלתי נדלה של מידע – לא ציפיתי שהמפלצות של ה"נקרונומיקון" יהיו כל כך פופולאריות.
מעריצי קתולהו אפילו איחדו את האתרים שלהם והקימו Web Ring שאותו מצאתי באתר  http://www.webring.com/hub?ring=cthulhu והוא איגד לא פחות מ-270 אתרים. שם גיליתי שלמעריצי קתולהו יש פורום משלהם: news:alt.horror.cthulhu . אימתו של קתולהו.
מה יכול היה לעניין את העולם המערבי המודרני באלילים שומריים כה עתיקים? הגם שלאבקראפט תיאר לא סתם פולחנים, שהתקיימו בשומר, אלא את הגרסה שלהם שנוצרה במדבריות ערב החוליות, כשלשם נדחקו שרידי התרבות האדירה הזאת מפעם. בערים שקמו בנאות המדבר, שהיו מופרדות אחת מהשנייה ע"י מדבר שכמעט לא ניתן היה לעבור בו, הדת השומרית הפכה לבדיחה אכזרית שדרשה דם וקורבנות אדם.
תימן בכלל הייתה מפורסמת בכל המזרח התיכון בדרווישים ובמכשפים שלה. הם העבירו את סודות הקאסטה רק לנבחרים והענישו באכזריות את מי שגילה אותם. יהודי תימני אחד שהכרתי סיפר לי (גרתי אז בקיבוץ), איך הוא מצא ניירות עם תיאורי כשפים בין הניירות שהותיר אביו לאחר מותו.
הוא לקח את כולם לגניזה – מקום קבורה לטקסטים קדושים.
"יותר טוב הייתה נותן אותם לי" אמרתי לו. התימני רק גיחך – הניירות כנראה היו בערבית.
מה הוא בעצם ה"נקרונומיקון" אם לא עצות לאלו הרוצים לזמן רוחות נוראיות שפעם סגדו להם שאריות השומרים שנדחקו למדבר? האקלים האכזרי הוליד אמונה אכזרית לא פחות.
אך האם יכול להיות שהאמונות הנוראיות האלה היו קיימות עד היום? היה כבר די מאוחר והחלטתי לשאול את השאלה הזאת את המכר שלי, זוכרים, את זה שהיה בוגר אוניברסיטת מיסקטוניק – המוסד שלפי לאבקראפט היה המרכז לחקר סודות של תרבויות נשכחות.
האם אני באמת צריך להסביר לכם למה ישנתי לא טוב בלילה ההוא?
בבוקר חלף במוחי הרעיון ללכת לשאול שאלות בבית הכנסת התימני – אבל הם מתפללים כל כך מוקדם ואני כל כך אוהב לישון… אם לומר בפשטות, ב-6 בבוקר הרמתי את הראש מהכרית, חשבתי על בית הכנסת ושוב חזרתי לישון – הפעם עד השעה תשע וחצי.
אחרי ארוחת הבוקר חשבתי שוב על בית הכנסת והחלטתי בכל זאת ללכת לבקר, אולי הוא יהיה פתוח. הגם שלא היו לי שום הזמנות דחופות והמכר שלי עבד עד הצהריים באוניברסיטת בר אילן.
בית הכנסת התימני היה בכל זאת סגור, אבל דבר אחד הפתיע אותי. במשך זמן רב לא יכולתי להבין מה בדיוק, עד שלא קלטתי – יום למחרת ההלוויה בד"כ תולים על דלת בית הכנסת את המודעה הבאה: "ברוך דיין אמת. בתאריך הזה והזה (תאריך עברי ואח"כ גם לועזי) נפטר הזה והזה (זיכרונו לברכה). אתמול הרי הייתה ההלוויה (נכחתי באמירת הקדיש), אבל היום אין לכך שום זכר. אני מתכוון – אין מודעה, דבר מאוד מוזר. לא פחות מוזרה הייתה העובדה שהמת שכב לא על אלונקה עטוף בטלית אלא בארון – ארון קבורה של ממש.
זה לא יכול להיות מנהג תימני עתיק – אחת הסיבות לכך שבישראל לא קוברים את המת בארון קבורה זה המחסור בעץ. ככל שידוע לי, במובן זה תימן אינה עשירה יותר מישראל.
"יכול להיות שמישהו פשוט לא רצה שאנשים יראו איך נראה המת אחרי המוות" חשבתי לעצמי "וגם ממה הוא מת?".
את כל השאלות האלה החלטתי לשמור לערב שבו אני אנסה שוב את הסבלנות של באי בית הכנסת.
לפני הצהריים עסקתי בבניית אתרי אינטרנט של חברות (אפילו הזמנות לא דחופות יש לעשות בזמן), אח"כ נסעתי לבקר את ידידי – אותו בוגר של אוניברסיטת מיסקטוניק.
קוראים לו דן והוא אדם עב בשר למראה – מה שהופך אותו ליוצא דופן בקרב האמריקאים הרזים ששומרים בפנאטיות על המשקל שלהם. אף פעם לפני זה לא שאלתי אותו איפה הוא למד, אבל עכשיו אני מבין – לטיפוס מוזר כל כך מתאימה אוניברסיטה מוזרה לא פחות, שרבים חושבים שהיא פרי הדמיון בלבד.
תפסתי את דן אוכל – הוא בלס צלחת שלמה של שיבולת שועל עם חלב. הוא משום מה חושב שאכילת שיבולת שועל הוא מתכון טוב להרזיה. ביקרתי פעם ברוזנות יורקשיר ובחוות שם האכילו חזירים בשיבולת שועל לקראת הפסחא. עם זאת, אני אף פעם לא מספר את זה לדן, כדי לא לנפץ לו את האשליות על כך שביום מן הימים הוא ירזה (בכלל מסוכן לנפץ לאנשים את האשליות).
הצגתי בפניו בקצרה את השאלות שלי, חברי השמנמן ניקה את הפירורים מהסנטר שלו, התיישב בכורסא שחרקה בקול מסכנות (ומה רציתם, זה 300 פאונד של משקל חי) והתחיל בסיפור:
– "אתה רוצה לדעת מה קרה לאמונות העתיקות היום? חשבתה פעם מה מסמלים האלילים העתיקים הללו? שוב- ניגוראת, התיש השחור…"
"זה אותו התיש שהיהודים הפילו מהצוק במדבר, אותו התיש שהיוונים סגדו לו בחגיגות הפראיות לכבוד אל השוכרות דיוניסוס… אח"כ התיש הגיע לאירופה- ועשה שם הרבה צרות…"
"לו סגדו המכשפות בזמן ההילולות הליליות שלהן ואינספור בני אדם הועלו על המוקד בגלל זה.
תולדה קודרת של התודעה האנושית- זו שוב- ניגוראת. אם יש משהו קבוע ומתמשך על פני כדור הארץ – זה לא מע
ה ידי האדם (הרי אפילו הפירמידות ייעלמו פעם) אלא פרי השכל האנושי.
בטח כאלה כמו שוב- ניגוראת – אותו דבר אפל, לא מודע, שמסתתר במעמקי מוחנו".
"אותו הדבר אני יכול להגיד גם על יוג-סותות , השומר על המפתח לשער (השער המוביל לצד האפל של התת מודע כמובן) ועל אזאתות , המבעבע והכופר הנמצא במרכז היקום (ומה הוא מוחנו, אם לא יקום קטן – ובכל אחד מאיתנו חי לו אזאתות) וכמובן על קתולהו, הישן במעמקי האוקיאנוס השקט בין הריסות העיר העתיקה רל'ייח".
– "אז בגלל זה גם היום יש באינטרנט מעריצים רבים של אלים עתיקים"?
– "כמובן! אף אחד לא הכיר את התת מודע האנושי טוב כמו השומרים, אפילו לא פרויד".
-"ומה הפירוש של שמות האלילים, איך הם נוצרו? בהקדמה ל"נקרונומיקון" מובאות כמה גירסאות של השמות.לזה שנקרא ב"ספר השמות המתים" קתולהו, השומרים קראו קתל- הו או קותולו, לאזאתות הם קראו אזג-תות ושוב- נגוראת …"
פה דן קטע אותי:
-" כמו שאתה יודע, השפה השומרית לא נכללת בקבוצת השפות השמיות. (פה הוא עבר לדבר בעברית- לפני זה דיברנו באנגלית). עם זאת, האם המילה שוב, לא מזכירה לך את השורש ש.ו.ב , שפירושו "חזרה"? וניגורת את המילה "לגור" – כלומר "גר". בקיצור, שוב – ניגוראת הוא זה שתמיד חוזר למקום מגוריו. בשם "יוג – סותות" אתה יכול להבחין במילים "הסתה" או "שטנה". זהו השטן בדת היהודית והנוצרית".
– "וקתולהו?"
-" פה אנו שומעים את המילים "קטל הוא". קתולהו – הוא מי שקוטל".
הגנבתי מבט לשעון – רציתי עוד להספיק להגיע לבית הכנסת התימני.
-" אתה ממהר לאנשהו, מוריארטי?" – שאל דן ששם לב לתנועה שלי.
– "כן, אני רוצה עוד להספיק לדבר היום עם מישהו שמכיר את קתולהו יותר טוב ממך".
-" יותר טוב ממני?" – דן קם מהכיסא באנחה כבדה – "זה בלתי אפשרי".
– "אז תגיד לי למה בטקסט תמיד מקשרים את שוב – ניגוראת עם אלף הצאצאים ? למה הם מתכוונים?"
– "אין פשוט מזה. אלף הצאצאים – זה המאמינים שלו, שכל הזמן מתחלפים. שוב – ניגוראת לא נולד אתמול ולא ימות מחר, ויהיו לו מאמינים כל זמן שהאנושות תהיה קיימת."
למרות שהיה נדמה לי שדן באמת סיפר לי הכול על האלילים השומריים, בכל זאת החלטתי לגשת לבית הכנסת – אני לא אוהב לשנות את התוכניות שלי.
בבתי כנסת בדרך כלל מקבלים את הבאים בשמחה, אך כשהופעתי השתרר במקום שקט מתוח.
זה לא מצא חן בעיני ולכן ניגשתי אל השמש בהחלטיות.
– "איך עברה ההלוויה אתמול?" שאלתי בעזות פנים.
– "בסדר" הוא ענה לי בחוסר רצון.
"משום מה אני לא רואה את המודעות שנהוג לפרסם במקרים כאלו"
הוא לא ענה לי, אך הרב מטוף קם ממקומו וניגש אלי.
"שוב באתה כדי לשאול על ה"כיתאב אל אזיף"?" שאל הרב.
– "כן, למה?"
– "חבל שאתה מתעניין בזה" הוא הסתובב ורצה להתרחק, אבל אני עצרתי אותו בשאלה:
"מה הייתה סיבת המוות של הנפטר מאתמול?"
– "הוא נרצח" ענה לי הרב בלי להסתובב – "אבל זה עניין פנימי של הקהילה ואין אנו מוכנים לדבר על כך עם זרים".
– "זה לא מעשה טלפיה של שוב – ניגוראת במקרה, נכון? או של מישהו מהצאצאים שלה
?"
השאלה גרמה גם לשמש, גם לרב ועוד לכמה מהשומעים לקפוא במקומם.

פרק 2- יוג – סותות' נאפלפת'אגן!


כשהוא שמע שאני מכיר את שוב – ניגוראת, גם אם משמועות בלבד, הרב מטוף חזר אלי, כשהוא קורא לפני זה לעוד קשיש, אותו לא ראיתי מקודם בבית הכנסת. גם הוא היה יהודי תימני, עורו היה כהה מאוד ושיער ראשו מקורזל (שיערו היה לבן כולו, דבר שהעיד על גילו הרב, שיערם של התימנים נעשה לבן בדרך כלל בגיל מאוחר).
-"אתה יודע על שוב- ניגוראת? מאיפה?"
-"לא קראתם אף פעם את לאבקראפט? ומה עם רוברט הווארד?" – הייתי בטוח שהם לא קראו אותם, אך היה לי נחמד להעמיד רבנים מכובדים בפני שאלות קשות.
כמובן שצדקתי. נתתי נאום קטן על סופר האימה האמריקאי (הרב מטוף תירגם חלקים מסוימים לערבית בשביל שהתימני הקשיש יבין אותם יותר טוב). ובדרך הייתי צריך להסביר גם מהו האינטרנט.


לאחר שסיימתי את ההרצאה המאולתרת שלי, הקשישים החליפו ביניהם מבטים, החליפו כמה מילים בערבית, הרב מטוף פנה אלי:
-"אולי אני לא צריך לספר לך על זה, אבל אנחנו בצרות עכשיו, ואני חושב שאתה יכול לעזור לנו. האדם שקברנו אתמול, אכן נרצח על ידי מאמינים של האלילים העתיקים."
– "עכשיו אתה מפתיע אותי. הייתי בטוח שאלילי העבר נכחדו יחד עם השומרים."
-"זה לא לגמרי נכון. בתימן, במיוחד בצפון האבוד בין מדבריות ערב, חיות קבוצות של עובדי אלילים והן לא מעטות כפי שאתה חושב."
– "כמובן, אלה בעיקר ערבים…" התחיל להסביר לי הרב הזקן (מאוחר יותר גיליתי ששמו כרמי), אבל קטעתי אותו:
"האם הערבים התימנים הם לא מוסלמים?"
– "אלה שעוסקים בזה- הם לא מוסלמים. אך יש גם מספר קטן של יהודים שהתפתו לעבודת האלילים של השדים הקדמונים…".
גם הפעם, לא הייתה לי ברירה אלא לקטוע את הרב למרות שידעתי שזה לא מנומס.
– "האם שוב- ניגוראת, יוג- סותות' וקתולהו האיום קיימים במציאות? הייתי בטוח שאלה בסך הכול אלגוריות, רמזים".
הרב כרמי הביט ישר לתוך עיני.
-"כמובן, רמזים… שום דבר בעולם הזה לא קיים באמת, חוץ מהקדוש ברוך הוא. אבל אותי לימדו מילדות לפחד משדים, שאורבים במדבר. אז ככה, יש כמה קבוצות שסוגדות לשדים שונים, שמתחרות ביניהן. אנשים מסוימים מהקבוצות האלה נמצאים עכשיו בישראל."
– "אבל אתה אמרתה שרוב הסוגדים לשדים (בשביל הנוחות התחלתי לקרוא לפנתיאון העתיק שדים) – הם ערבים?"
– "מי בודק את המסמכים?"
– סתר אותי הרב מטוף.
– "המסמכים שלנו כתובים ערבית – מי יכול לדעת מה כתוב שם? כל תימני יכול לבוא לארץ בהצהירו שהוא יהודי. יש כמובן מספר קטן של אזרחים מקומיים שעובדים בסוכנות ובשגרירות, אבל הם לא מעזים להתעסק עם חברי כתות: לעמוד בדרכם – פירושו מוות בטוח. חוץ מזה, הרי יש גם עובדי אלילים יהודים. מה שמושך אותם לישראל זה היכולת לתקשר בקלות מכאן עם קבוצות דומות במערב. הקבוצות הללו, כמו שאמר הרב כרמי, מתחרות ביניהן. הן מתחרות על הכול- על הקרבת קורבנות, על קהל המאמינים אך בעיקר – על ספרים עתיקים, שמתוארים בהם טקסים איומים לזימון שדים."
– "האם יש דרך לזהות את חברי הכתות מבחינה חיצונית?" התעניינתי.
-"רוב היהודים התימנים הם אנשים דתיים. הם חובשי כיפה – עובדי האלילים לעומת זאת אף פעם לא חובשים כיפה וכמובן לא שומרים על מצוות היהדות. אבל זה כמובן לא יכול לשמש כסימן זיהוי.
יהודי אחד (קרוב משפחה של אחד מחברי הקהילה), בהיותו בתימן הצטרף לסוגדים לקתולהו. הוא הגיע למעמד די גבוה בין חברי הכת, לפני שנתפס לאחרונה על כך שהוא מכר ספר עתיק לאמריקאים תמורת דולרים. זה עוד יכול היה להיגמר בסדר לולי הסוגדים לקתולהו לא היו חושדים שהתיירים האמריקאים סוגדים ליוג – סותות'. בתימן ריחפה מעל ראשו סכנה של מוות בטוח ואז הוא הגיש מסמכים לשגרירות הישראלית כדי לעזוב. במשך כמה חודשים, עד שהוא קיבל ויזה, הוא הסתתר בהריסות של אירם, העיר ההרוסה העתיקה בדרום המדבר שנחשבת למקודשת ליוג- סותות' ושהסוגדים לקתולהו לא היו מעזים להופיע בה. אך ידו של קתולהו השיגה אותו גם בישראל."
"הוא לא היה שייך לבית הכנסת הזה במקרה?" הבנתי סופסוף.
– "אצל יהודי תימן לא נהוג להתאסף בחגים בבית, לכן כל חבורה של כמה משפחות בונה בית כנסת משלה, שבו עורכים בר – מצוות, בריתות וכו'. אנשים זרים לא הולכים לבית כנסת שכזה. כנראה, לאותו מאמין של קתולהו היו קרובים בישראל (למי מהיהודים אין קרובים)… אבל את האשכבה שלו הם העדיפו לעשות בבית כנסת אחר".

 

H.R. Giger's Necronomicon
כדי לא למשוך תשומת לב… אבל של מי? אך את השאלה הזו לא שאלתי- כנראה פשוט מעשה זהירות מצד הקהילה.
-"איזה ספר הוא מכר?"
-"משהו על הזימון של יוג-סותות'"- ענה לי הרב מטוף. "אני הם יצליחו לצאת מהעולם שבו הם לכודים עכשיו."
– "אולי הם פשוט רוצים לרצות אותם ולמצוא חן בעיניהם?" לא מתעניין בדברים כאלה. מה שמוזר הוא שעוד יש מטורפים שסוגדים לשדים הנוראיים האלה. כמה רע הם יכולים לגרום, אם  הם יצליחו לצאת מהעולם שבו הם לכודים עכשיו."

– "אולי הם פשוט רוצים לרצות אותם ולמצוא חן בעיניהם?"

– "– "האם אפשר לרצות שדים על ידי קורבן אדם? זה רק מגביר את התיאבון שלהם."
– "אבל מה אתם רוצים ממני? במה אני יכול לעזור לכם בעניין הזה שנמשך כבר אלפי
שנים ונדמה לי שלא יגמר מחר?"
– "אנחנו יודעים שהספר העתיק הזה נמצא עכשיו בישראל, מפה הולכים להעביר אותו לאמריקה. אך לא במטוס או בספינה- הספר העתיק עלול למשוך את תשומת הלב של המכס. את עובדי האלילים מעניין רק הטקסט עצמו, לכן הספר יישאר כאן ואת הטקסט יעבירו לארצות הברית בעזרת תקשורת מחשבים. אתה אדם מודרני, וכמו שהתרשמתי, מבין לא רע במחשבים, ולעומת זאת הזקנים שלנו ראו חשמל בפעם הראשונה רק בישראל.
"אם הייתה יכול למצוא את כתב היד הזה… איך אתה קורא לזה?… ברשת המחשבים… ויותר טוב את המקור עצמו – אז היינו מחזירים אותו למאמיני קתולהו כדי שהם יעזבו אותנו בשקט
",- אמר הרב מטוף והשמש של בית הכנסת הוסיף:
-"יש לנו אמצעים לשלם לך"
"המ…" עניתי בפליאה "אני באמת מבין ברשתות מחשב, אבל למה אני צריך להתעסק בזה? אתם יכולים בסופו של דבר לפנות למשטרה!"
– "תחשוב בעצמך, אם נבוא למשטרה ונתחיל לספר להם על שדים עתיקים, הם רק יצחקו עלינו. חוץ מזה, למשטרת תל אביב יש מספיק עיסוקים ועד שהיא תטפל בזה, התוצאות יכולות להיות בלתי הפיכות."
-"כן"
אמר הרב כרמי בהרהור "אם הם יצליחו לזמן את יוג – סותות', זה יהיה איום ונורא".
לעזאזל, כל הזמן אני נקלע למצבים כאלה, שבהם אני מסתכן בלשבור לעצמי את הצוואר! איך הם תמיד מוצאים אותי?
-"אני יכול לפחות לחשוב על זה עד הבוקר?" – הפתעתי אפילו את עצמי בשאלה וזה במקום לענות בלא החלטי.
"אתה יכול עד הבוקר" ענה לי הרב מטוף.
-"פנגלוי מגלבאפן קתולהו ר'לייח וגאח נאגל פתאגן" אמרתי לפרידה. שיננתי את הביטוי הזה במשך רבע שעה בבוקר, לא ברור למה והנה זה השתמשתי בו.
אבל לא הצלחתי להפתיע בזה את הרב כרמי. הוא צחקק ואמר: "לא חשבתי שאתה מדבר בשומרית. הפירוש של זה זה: בבית הזה של ר'לייח המת מחכה קתולהו הישן".
אמרתי שלום ויצאתי מבית הכנסת. מה שאף פעם לא האמנתי בו זה שדים. בנוסף, אני יודע טוב מאוד את מקורן של רוב הרוחות באנגליה. האריסטוקרטים שלנו חיים בבתים מאוד גדולים, לעתים קרובות גם מאוד עתיקים, איפה שחיים 6-7 בני אדם (כולל משרתים) ב 20- 30 חדרים.
בלילה, כאשר המעברים חורקים תחת משקל השנים, הבעלים המפוחדים מדמיינים שאלה רוחות אבותיהם שמשוטטים בחדרים.
-"איפה שנמצא הלא ידוע, תצפה לאימה" אמר כריסטופור קולומבוס.
אני אישית הייתי פוחד לגור בבית כזה.
אחרי שהתרחקתי שני בלוקים מהבית כנסת (ועד הבית נשאר רק לחצות את הכביש ועוד שלושה בלוקים בערך) שמתי לב שעוקבים אחרי.
קיבלתי את זה בירושה (לא את זה שעוקבים אחרי, אלא את הערנות), מאבא, שרוב חייו עבד בלונדון כבלש פרטי. כדי לוודא אם באמת עוקבים אחרי, או שזה פשוט העצבים שלי שמתעתעים בי, חציתי את הכביש שממול לחניה ובזמן שעבר אוטובוס ארוך, הסתתרתי מאחורי אחת המכוניות. האדם שכנראה עקב אחרי חצה גם הוא את הכביש, כשהוא מפיר את כל חוקי התנועה האפשריים ועצר, כשהוא מביט לצדדים.
-"מה זה לעזאזל" חשבתי לעצמי "באמצע תל אביב, עיר גדולה ומודרנית… נוסעים אוטובוסים של אגד, יש מסחר בדיזנגוף סנטר… ואני, כמו אידיוט, יושב מתחת למכונית ורודף אחרי מאמין של קתולהו. קתולהו לא קיים ואם היה קיים, הוא מת מזמן… והמאמין שלו הולך בעקבותיו."

קמתי בפתאומיות ויצאתי מאחורי האוטו.
-"שלום, חבר!" צעקתי לאדם שחיפש אותי. הוא היה, כמו שציפיתי, כהה עור, בעל חזות תימנית, עם איזה עיניים מטורפות. רציתי להשתמש בביטוי שהשתמשתי בו בבית הכנסת היום, אבל משום מה לא יכולתי להיזכר בו. בסוף, פשוט אמרתי:"קתולהו, ר'לייח…".
בלי לומר מילה, הוא הוציא סכין – סכין תימנית כבדה עם להב מעוקלת. אבל הכושר הגופני אצל חברי הכת היה כנראה לא משהו- הוא ניסה לדקור אותי עם הסכין ואני תפסתי לו את היד תחת בית השחי שלי והבאתי לו כמה מכות חזקות בפנים עם המרפק שלי ואח"כ נתתי לו מכה באף עם העצמות הבולטות של האגרוף (הוא התמלא בדם).
אחר כך הוצאתי את הסכין מידיו וחתכתי לו חתך ברגל – הוא נפל ופגע בחוזקה עם ראשו באספלט. חזרתי הביתה בריצה והוצאתי מהמחבוא את ה"מגנום" שנשאר אצלי אחרי הקרב עם סוכני האף. בי. איי. עכשיו לא הייתה לי ברירה, אלא לקבל את ההצעה של הרב מטוף – כשאני בונה על זה שהם יסתירו אותי לכמה ימים, עד שאני אמצא את כתב היד העתיק. או עד שעובדי השדים לא יסגרו חשבון עם כל מי שיודע על העסק הזה – כולל אותי.
החלטתי להצטייד בכמה שיותר דברים, כדי לא לחזור הביתה עד שאני אדע בוודאות שזה בטוח.
לקחתי את המחשב הנייד (הוא לא משוכלל כל כך, אבל עם מודם טוב בפנים ועם אותן תוכנות החיפוש כמו במחשב הביתי), את ה"גניוס" (זה מחשב כיס, גם הוא עם מודם וגישה לאינטרנט – יכול להיות שימושי למשלוח דחוף של דואר אלקטרוני…), את הטלפון הנייד כמובן…
בנוסף ל"מגנום" לקחתי גם אקדח גז (האמת שנשאר לי רק בלון גז אחד) ואלה מתקפלת. נראה לי שזה הכול. כשיצאתי מהדירה נעלתי את הדלת טוב טוב, בשני סיבובים של המנעול. אני מקווה שעוד תהיה לי הזדמנות לחזור לפה.
במרחק של חצי בלוק מהכניסה לבניין, ברחוב אפלולי, עמדה איזה דמות בודדה, שהחלה להתקרב לעברי בהחלטיות ברגע שיצאתי. העברתי את התיק עם הציוד ליד שמאל והוצאתי את ה"מגנום" – לא רציתי להיכנס לקרב פנים אל פנים כדי לא לפגוע במחשב.
אבל האדם שהתקרב אלי (כבר ראיתי שזה כנראה תימני לפי החזות שלו) הראה לי כפות ידיים ריקות, כסימן לכך שהוא לא מתכוון לתקוף. עם זאת לא מיהרתי להאמין בכוונות הטובות שלו.
-"אדין נא זו!" – צעקתי לעברו בשומרית (לא, אני לא מדבר שומרית, את הביטוי הזה ראיתי באחד מהאתרים של מאמיני קתולהו ופירושו "תסתלק אל המדבר"). במקור השתמשו בו לגירוש שדים.
"יוג – סותות' נאגל פתאגן?" הוא שאל אותי.
"אני לא מאמין של יוג- סותות'" עניתי בעברית. – "יהיה לך יותר טוב אם תעזוב אותי במנוחה, לפני שאני יורה לך כדור בראש. קדימה, תסתלק.
-"אני עובד את קתולהו הגדול" הוא אמר במבטא כבד -"בשביל מה באתה אל בית הכנסת? אתה בלש פרטי?"
-"אפשר לומר גם כך".
-"והם שכרו אותך כדי שתמצא את כתב היד?"
-"אל תישאל יותר מדי שאלות" – לא רציתי להסביר למאמין של קתולהו את פרטי המשימה שלי. ה"מגנום" דרך אגב נשאר מכוון לבטן שלו במשך כל השיחה –"יותר טוב תגיד לי האם כתב היד הוא עבה?"
-"לא ממש, בערך ארבעים עמודים
" הוא ענה לי לאחר שנייה של מחשבה.

Crypt of Cthulhu #23

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.
-"באיזו שפה הוא כתוב?"
-"חלק בשומרית, חלק בשפה שבה דיברו תושבי העיר ר'לייח ששקועה עכשיו במעמקי האוקיאנוס השקט. אבל הכול כתוב באותיות ערביות".
-"אני אשתדל למצוא את הספר, אבל אז תעזבו במנוחה את היהודים התימנים?"

-"בודאי" הוא הניד את ראשו בחיוב – "תחזירו לנו את הספר וקתולהו הגדול לא ישכח אתכם".
-"תסתלק" אמרתי לו – "אין שום קתולהו,אין שום עיר בשם ר'לייח והאסטור שאין לנקוב בשמו אף פעם לא נשא לאישה את שוב-ניגוראת'. זה הכול סיוטים של עם שנעלם מזמן".
"אבל הסיוטים האלה ממשיכים לרדוף אותנו" חשבתי לעצמי.
-"האדון טועה"- הוא אמר לי עם קידה, הסתובב והלך מבלי להביט אחורה.
כשהייתי בטוח שהוא נעלם מאחורי הפינה, תחבתי את האקדח מתחת למעיל, חציתי את הכביש ונבלעתי בין הבתים הישנים של התחנה המרכזית הישנה של תל אביב.
לא אהבתי את חוסר ההיגיון של מה שקרה – באמצע עיר מודרנית עומדים שני אנשים, אחד מהם מחזיק מחשב נייד ביד – ומדברים בשפה מתה לחלוטין. אפילו יותר מתה ממה שהעברית הייתה עד לאחרונה.

פרק 3 – תושבי העיר ר'לייח


אני לא אפרט איך מצאתי את הרב מטוף, זה לא היה קשה. הגעתי לבית הכנסת התימני, ביררתי אצל השכנים איפה גר השמש וכשמצאתי אותו ביקשתי ממנו שייקח אותי לרב. כשהוא שמע את הסיפור שלי, הוא התקשר לאחד הקרובים שלו ולקחו אותי למושב מרוחק, שגרים בו בעיקר יהודים תימנים.
שם תפסתי את אחד החדרים האחוריים של בית כפרי גדול, חיברתי את המחשב לרשת – והרגשתי בבית. הרי ביתי האמיתי הוא לא לונדון ולא תל אביב, אלא האינטרנט, המרחבים חסרי הגבולות של הסייברספייס. אם משהו נמצא באינטרנט, אני אמצא את זה. כבר בדרך, במכונית, התחלתי לחשוב.
ארבעים עמודי טקסט – זה יותר מדי מכדי להעביר את זה לארצות הברית ישירות דרך המודם, אם בנוסף לכך לוקחים בחשבון את האיכות של קווי הטלפון בארץ. רוב הסיכויים שהם ינסו לשלוח את כתב היד בדואר אלקטרוני. אז יש שתי אפשרויות – לסרוק כל עמוד ולשלוח את זה כתמונה (אבל אז בכל זאת צריכים רזולוציה מאוד גבוהה, כדי שאפשר יהיה לקרוא את מה שכתוב שם – וזה אומר קבצים גדולים מאוד) ובנוסף לכך תמונות שמועברות דרך האינטרנט משתבשות, גם אם במקצת. כלומר, האפשרות הכי טובה – זה לשכתב את כל הטקסט באותיות לטיניות ולהעביר את כולו, כקובץ אחד. זה מבטיח מינימום שיבושים של הטקסט, דבר שחברי הכת צריכים להיות רגישים אליו במיוחד. זה ייקח כמה ימים (אם זה לא נעשה עד עכשיו). לפחות גיבשתי דעה בדבר מה שעלי לחפש.
עכשיו (על זה חשבתי כבר כשישבתי מול המחשב) איפה לחפש? אם מדובר בטקסט מאוד חשוב למאמיני יוג-סותות', אז רוב הסיכויים שהם ישלחו אותו לא לכתובת דואר אלקטרוני פרטית, אלא לכתובת הדואר האלקטרוני של הכת. איך למצוא אותה? לפי צ'יסטרטון הזקן: בשביל להחביא עץ כרות, יש לכרות את כל היער והמקום הכי טוב להחביא גופה, הוא תחת ערימה של גופות אחרות.

 

cthulhu1
כך גם עכשיו – עובדי שדים עתיקים מסתתרים בין חובבי פנטזיה שוחרי שלום. כמובן, אם באינטרנט לא היו קיימים אינספור "מועדוני מעריצים של קתולהו", אם חברה שלמה בעלת השם הדו משמעי "כאוסיום" (אתם יכולים לראות אותה באתר http://www.chaosium.com/) לא הייתה מייצרת מוצרים שנועדו למעריצים – חברי הכתות היו נראים בזמננו כמטורפים מסוכנים במקרה הטוב.
ואולי גם לאבקראפט והאוורד היו עובדי שדים מהפנתיאון השומרי העתיק? הרי היצירות שלהם הן אלה שגורמות לחברי הכתות להרגיש בנוח בעולם המודרני.
כשהתיישבתי מאחורי המחשב, החלטתי לפעול בדיוק בצורה הזו – לבדוק תיבות דואר אלקטרוני של אתרים שקשורים בדרך כלשהי עם יוג – סותות' (זה קודם כל), קתולהו, האסטור… וכו'.
רק חיפוש שכזה היה בעל סיכויים כלשהם להצליח. אגב, רק שתדעו – אפשר בקלות להיכנס לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם דרך המחשבים של ספק האינטרנט שלכם. האפשרות הזו הופיעה רק לאחרונה – תודות למבנה הייחודי של "חלונות 95" והדפדפן "אינטרנט אקספלורר". נראה לי שמישהו מנסה בכוח לקדם דווקא את הגרסה הזו של "חלונות", כדי לשלוט בעזרתה על כל המחשבים בעולם . אני ממשיך להשתמש בגרסה "3.11", למרות שנעשה יותר ויותר קשה למצוא תוכנות שמתאימות לה.

 


במשך שלושה ימים לא זזתי מהמחשב, אפילו את האוכל הביאו לי לחדר. כמה דברים ראיתי בזמן הזה… למשל הקמפיין "למען בחירתו של קתולהו לנשיא ארצות הברית" (לא, לא השתגעתי, למרות שיכולתי, תראו בעצמכם באתר http://www.cthulhu.org/) באתר הזה היו בטוחים, שבבחירות לנשיאות ארצות הברית, קתולהו יהיה הבחירה הפחות גרועה מבין השתיים.
במה שנוגע אלי, אני מסכים – יצא לי להיתקל בשירותים החשאיים האמריקאים בעת חקירת המקרה של הכת "שערי שמיים". קתולהו בעצמו לא היה ממציא תוכנית כזו, אם הוא היה מנהיג את העם האמריקאי ואם הוא כן היה ממציא… טוב נו, לפחות הוא לא יתחיל עם המזכירות.
בקיצור, בסוף היממה השלישית של החיפושים, כשהעיניים האדומות שלי כבר נסגרו מעצמן (הרי גם לא ישנתי!) מצאתי את כתב היד באחת מתיבות הדואר. היה לי מזל – הנמענים (הם קראו לעצמם ישירות בשם "מועדון החברים של יוג- סותות'", דמיינו לעצמכם איזו חוצפה, אבל את הכתובת שלהם אני לא אגלה לכם) עוד לא אספו את הדואר האלקטרוני מהמחשבים של ספק האינטרנט.
כמו שציפיתי, כתב היד הועתק מחדש באותיות לטיניות ונשלח כקובץ אחד. הוצאתי אותו בזהירות מהמחשב של הספק – כך שכאילו אף אחד לא קיבל שום דבר.
אחרי שביצעתי את הפעולה הזו, מיד, בלי לזוז מהלפטופ, נפלתי אחורה והתחלתי לנחור (הבחור התימני שהיה בחדר סיפר אחר כך, שהוא בקושי הספיק לשים לי כרית מתחת לראש).

 


ישנתי כמעט 10 שעות, אבל בלי זה לא הייתי יכול להמשיך את העבודה. אחר כך הכול היה בעצם פשוט – בכל הודעה, ששולחים דרך הדואר האלקטרוני, אוטומטית מופיעה הכתובת של השולח. אפשר כמובן למנוע זאת על ידי פעולה פשוטה, אבל זה לא כתוב בספרים העתיקים, לכן חברי הכת לא ידעו על זה שום דבר. הכתובת מורכבת משני חלקים – שם המשתמש ושם הספק של האינטרנט. במאגר הנתונים של החברה יש את הכתובות של כל המשתמשים (אני מבקש סליחה מכל מי שמרגיש שאני מסביר דברים בסיסיים). בקיצור, חצי שעה אחרי שהתעוררתי, כתובת השולח הייתה אצלי ביד. המחשב שממנו נשלח הטקסט של כתב היד, לפי הכתובת, נמצא איפשהו במרכז תל אביב. כמובן, יכול להיות שאת ההודעה שלח מישהו ששילמו לו בשביל זה – אבל אז, מי תירגם את האותיות הערביות ללטיניות? מתכנת שכיר שראה את הטקסט הערבי יכול היה לדווח על כך למשטרה ( אולי זה החמאס שמבקש את זה?). בעלי הבית שבו גרתי דיווחו על המציאה לרב מטוף ואמרו שייקחו אותי בערב לתל אביב. כדי להרוג את הזמן, שלחתי הודעה בדואר האלקטרוני לבחור אחד מאוניברסיטת מיסקטוניק (דן נתן לי את הכתובת שלו) והזמנתי אותו להיכנס לערוץ צ'אט מיוחד שפתחתי בשביל זה – #cthulhu. הוא הופיע שם די מהר, כשהוא בוחר את הכינוי "הפרעה השחור" – ידעתי שכך נקרא ניארלטהוטפ, שליח השדים העתיקים. היינו לבד בערוץ (למרות שלא היה לי ספק שמהר מאוד ימלאו אותו המוני מעריצים).
-"למה בארצות הברית יש כל כך הרבה מעריצים של אלילים שומריים עתיקים?" – שאלתי את "הפרעה השחור".
-"אנשים מאמינים שהם באמת קיימים" הוא ענה לי.
-"היו קיימים?"
-"קיימים עד היום. הם הגיעו אלינו מהחלל. ואולי, ממימדים אחרים. גם היום, בחלל על יד כדור הארץ, חי לו האסטור ובמעמקי האוקיאנוס השקט, על יד איי פונאפו, קתולהו ישן בין הריסות העיר אדירת המימדים ר'לייח, שנבנתה על ידי גזע שהיה קיים הרבה לפני האדם המודרני. קתולהו ישן במשך עשרות אלפי שנים וחולם חלומות. כאשר כוחות טקטוניים אדירים מרימים את קרקעית האוקיאנוס, הגלים הטלפתיים של המוח שלו חודרים דרך המים ואז אנשים מתחילים להשתגע.
בכל כדור הארץ מתחילות מהפכות, מלחמות, מופיעים פולחנים מפלצתיים. יכול להיות שעכשיו זה הזמן שבו כל האנושות צופה יחד עם קתולהו בחלומות המפחידים שלו."
-"אבל אם אלה רק חייזרים, בשביל מה נושאים אליהם תפילות, בשביל מה עורכים טקסים חסרי טעם?"
-"המזון שלהם – זה המחשבות האנושיות. כל עוד חיים אנשים שמאמינים בהם, שחושבים עליהם- יחיו גם שליטי העבר, כמו שקראו להם הסופרים האמריקאים. והם, בעלי היכולות הטלפתיות, יעשו הכול כדי שלא ישכחו אותם."
-"אבל מה יהיה אם קתולהו יתעורר?"
-"הוא באמת ישן? או שזה אנחנו שישנים? בכל מקרה, הוא לא נרדם אתמול, שקוע בשינה בכוחם של מאגים עתיקים ונקווה גם שלא יתעורר מחר. העיקר – אל תעירו אותו."
"הפרעה השחור" עזב את הצ'אט בפתאומיות.
-"גרסא מעניינת"- חשבתי לעצמי – "משהו כמו סרטי מדע בדיוני אמריקאים" – "האנגר 18".
בערב, כמו שהבטיחו לי, הגיע הרב מטוף. ברכב ישבו איתו שני בחורים לבושים במדי צבא עם תגי יחידה קרועים ורובים מקוצרים.
אולי הם מתכוונים לחסל אותי כעד לא רצוי? גירשתי את המחשבה הזאת מהראש (עם זאת, הורדתי את ניצרת הביטחון של ה"מגנום" שהיה בכיס של המעיל שלי לכל מקרה).
התיישבנו ברכב.
-"אולי תצטרף אלינו וניסע לכתובת שמצאת?" – הציע הרב, "אנחנו מאוד צריכים את העזרה שלך".
-"בסדר, אבל אתה לא חושב שחסרים לנו אנשים לסוג כזה של ביקור?"
-"הבחורים האלה משרתים ביחידות מובחרות, כל אחד שווה עשרה אנשים
".
אני רק משכתי בכתפיים. זמן מסוים נסענו בלי לדבר, אחר כך הראיתי לרב מטוף את הטקסט שהדפסתי ושאלתי:
-"מה כתוב פה? על מה כל הסיפור הזה?"
הוא לקח את הדפים, הסתכל בהם והניד בראשו:
-"טקסים לזימון יוג – סותות'. שטויות. הנה כאן למשל:
יוג – סותות' מכיר את השער,
יוג – סותות' – הוא השער,
יוג – סותות' – המפתח ושומר השער,
אתמול, היום ומחר – כל זה יוג – סותות'.
טקסים רגילים של עובדי אלילים".
אחרי השיחה עם "הפרעה השחור" הסתכלתי על הדברים האלה קצת אחרת, אבל לא אמרתי כלום.
הגענו לאחד הבתים, שנמצא ברחוב שקט במרכז תל אביב (רק מי שמכיר את העיר הזו טוב, יכול להבין איך זה שבמרכז תל אביב יכול להיות רחוב שקט). משהו גרם לי לדריכות…
אה, נזכרתי שקראתי בעיתון לאחרונה שלא רחוק מהמקום הזה נמצאה כניסה לקטקומבות.

יצאנו מהרכב (הבחורים נעו בדממה מוחלטת). הרב נשאר ברכב. נכנסנו לתוך הבניין – הדירה, כמו שציפיתי, הייתה בקומה הראשונה.
-"שנדפוק?" שאלתי בלחש. אחד מהבחורים הנהן:-"נגיד שאנחנו ממשטרה צבאית".
צלצלנו (על הדלת אפילו היה פעמון), אחר כך דפקנו.
אף אחד לא פתח, יותר מזה, מאחורי הדלת לא נשמע אף קול.
-"טוב, המשימה שלנו נעשית יותר קלה"- אמרתי.
"תן לי את הסיכה מהכיפה…" – ביקשתי מאחד הבחורים.
לאחר שחיטטתי כמה דקות במנעול, הצלחתי לפתוח אותו ונכנסנו לדירה.
היא הייתה מאוד לא מסודרת ונראתה יותר כמו תחנת מעבר מאשר מקום מגורים. את המחשב מצאנו מיד, אבל כתב היד העתיק לא היה על ידו.
-"כנראה הספיקו לקחת אותו. חבל מאוד" – אמרו הבחורים.

-"בואו נבדוק פה היטב. אם הם כבר העבירו את הטקסט דרך האינטרנט, בשביל מה הם צריכים להחביא את כתב היד?" התחלנו לסרוק את הדירה. בחדר שאמור לשמש כחדר השינה (עמדו בו ארבע מיטות), פתחתי לרווחה ארון בגדים גדול…
הציפה אותי תחושה של קור. בארון, במקום בגדים, היו מדרגות עץ לולייניות, שירדו למטה, אל תוך החושך. הבחורים הורידו מיד את הרובים מהכתפיים, שיחררו את הנצרות ובלי לומר מילה החלו לרדת למטה. הלכתי אחריהם, למרות שמאוד לא רציתי (האקדח היה דרוך כמובן).
המדרגות ירדו כחמש מטר מתחת לאדמה אל תוך מנהרה שקירותיה היו מקושטים בציורים זוועתיים (הדלקנו פנס כיס קטן) שאחרי מבט אחד בהם, העדפתי לא להסתכל שוב.
ממרחק נשמעו קולות חלושים, שהזכירו שירה ללא מנגינה או דקלום. הלכנו בעקבות הקולות, ואחרי שעברנו 25-30 מטר, ראינו אולם מעוגל למחצה, מואר בלפידים, שלאורך קירותיו עמדו אנשים (אחד מהם פגשתי לא מזמן – עכשיו הפנים שלו היו חבושים) ובמרכז היה אדם לבוש בגדים מוזרים שהקריא בקול מתוך מחברת משהו לא מובן. מהאולם, כמו זרועות מגופו של תמנון, יצאו כמה מנהרות, שקועות בחושך מוחלט. אבל משם נשמעו יללות נוראיות בקצב מתאים למה שהאיש הקריא! לא רק אני פחדתי. כדי להתגבר על הפחד הבחורים צעקו:
-"כולם לשכב על הרצפה! ידיים מאחורי הראש!" ושיחררו כמה צרורות את תוך המנהרות. פה גם אני יריתי (זה היה מסוכן לירות באולם, כדי שלא להיפגע מריקושט, שפוגע ממגנום 45 לא פחות טוב מאשר מאקדח רגיל). המנהרות המשיכו ליילל כאילו שום דבר לא קרה, חברי הכת נשכבו בחלקם על הרצפה וחלקם ניסו לתקוף אותנו, כך שהייתי צריך לאחוז בקנה של האקדח ולהשתמש בו כמו בפטיש. ציפיתי שהכהן ינסה להיעלם בתוך אחת המנהרות, אבל הוא כנראה פחד ממה שהיה שם לא פחות ממני. הוא רץ ישר לעברי – וקיבל מכה בראש עם הידית של האקדח. גם הבחורים לא בזבזו זמן והשתמשו בידיים, ברגליים ובכתות של הרובים.
חטפתי את כתב היד מידיו הנחלשות של הכהן וראיתי, שמתוך המנהרה זוחל עשן שחור ושמנוני. הוא התערבל ויצר ענן דוחה למראה.
-"רוצו!" צעקתי תוך כדי שאני מנופף במחברת והתחלנו לרוץ במהירות אל הירידה לקטקומבות, עלינו במדרגות, סגרנו את דלתות הארון הכבדות וחסמנו אותם עם המיטה – כך שאם מישהו היה רוצה לרדוף אחרינו, זה לא היה פשוט כל כך.
את כתב היד נתתי לרב – כבר לא עניין אותי מה הוא יעשה איתו. בהתחלה רציתי להשתמש בשכר שקיבלתי תמורת עבודתי כדי לנסוע לבקר בלונדון, אבל אחר כך שיניתי את דעתי- הרי גם מתחת ללונדון יש קטקומבות. אני רוצה לנסוע, לעזוב את תל אביב לחצי שנה בערך , כדי לשכוח את הסיוט הזה – אבל לעיר שמתחתיה אין קטקומבות.
לא סתם כתב עבדול אל האזרד המטורף ב"ספר השמות המתים"

: "העין לא יכולה לראות את הנמצא במערות התת קרקעיות התחתונות, כי הפלאות שלהם הם בלתי מושגים ונוראיים. מקוללת האדמה שבה המתים קמים לתחייה בגלגולים מוזרים. חוטא הוא השכל, הנמצא מחוץ לראש הנושא אותו.
איבן שאקאבאו ביטא חוכמה גדולה כשהוא אמר: אשרי הקבר, שאין בו מכשף. אשרי העיר, שמכשפיו שוכבים באפר. אמונה עתיקה אומרת, שנשמה שנמכרה לשטן, לא ממהרת לעזוב את הקבר, אלא מזינה ומלמדת את התולעת המכרסמת, עד שמהרימה והתולעה פורצת צורת חיים מפלצתית חדשה ואוכלי הנבלות העלובים רוכשים עורמה, כדי להזיק וכוח, כדי להרוג. מעברים רבים נחפרים בסתר איפה שהיו מספיקים החורים שבאדמה ואלה שנולדו לזחול, ילמדו ללכת."

 

ראו גם

Necronomicon

קישורים,

הנקרוונומיקון -טקסט שומרי מלא מתורגם ( מזוייף )

 

ה.פ.לאבקראפט בויקיפדיה

המיתוס

עוד מאמרים של פאבל איצקוב

סיפור אוטוביוגרפי עליו כשחקן
דף המאמרים שלו

 

השוואה בין לאבקראפט וטולקין:

טולקין בראי האקטואליה:

מאמר על תולדות משחקי התפקידים החיים בארץ:

ביקורת על הסרט "משמר הלילה" :

": ביקורת על הסרט "אימורטל":

. וראו גם

 

מלחמת בני ארץ בבני השחת

הגולם והנקרונומיקון :משחק התפקידים 

 

מותה המסתורי של ג'וסטין פרנק 

 

אלכסנדר ריבלקה בין אמונה לכישוף

 

 

אלכסנדר ריבלקה -בין אמונה קבלה וכישוף

עטיפת "מסדר סיריוס " ספר בדיוני שהתגלה כאמיתי מאת אלכנסדר ריבלקה.

אני שמח להציג באתר בפעם הראשונה בשפה העברית את"חלומות האימה של קתולה'ו "  סיפור של סופר המדע הבדיוני והפנטזיה הישראלי בשפה הרוסית ,אלכסנדר ריבלקה בתרגומו של פבל יצקוב

 

אלכסנדר ריבלקה הוא במקצועו עיתונאי בשפה הרוסית של עיתון שנקרא "חדשות השבוע", עיתון בשפה הרוסית.
מלבד זאת הוא סופר מדע בדיוני פנטסיה סיפורי קונספירציות ומומחה ראשון במעלה לנושאי קבלה קונספירציה ואגודות סתר באופן כללי . ובולט בתחום זה גם בשפה הרוסית ששם כידוע תיאוריות הקונספירציה הן חלק בלתי נפרד ממרקם החיים
ריבלקה צאצא ישיר של תלמידו של הגאון מוילנה ומייסד ישיבות ליטא רבי חיים מוולוז'ין נולד בלנינגרד ב1966 ועבד בברית המועצות כעיתונאי וכעורך ופירסם שם שלושה ספרים של סיפורי הומור נושא שכיום קשה מאוד לזהות אותו עימו . ובנתיים הפך לתלמיד ישיבה. מ-1993 הוא חי בארץ וכאן החל לפרסם מאמרים בעיתונות הרוסית לצד מגוון אדיר של סיפורים ונובלות ברוסית בלשיים מיסטיים ופנטסטיים ומהצד הוא חבר פעיל בארגון "הבונים החופשיים " .

.
כן הוא מייסד ומשתתף קבוע ופעיל בדיוניה של "אגודת המכשפים" חבורת אינטלקטואלים וסופרים שמתעניינים האפשרויות היותר קיצוניות של המוח האנושי שמאסו בכישוף "האנושי הרגיל " הלבן והשחור , העוסק בבעיות אנושיות "רגילות" ומבקשים להתנסות ולנסות דברים מתוחכמים וגרנדיוזיים יותר מכך. הקבוצה מתכנסת באופן קבוע מידי שבועיים בתל אביב.ודנה בענייני מדע וקוסמולוגיה , היסטוריה וספרות , בכישוף כאוטי וטקסי , החל מהדברים הקלים יותר של העלאת שדים וישויות מעולמות אחרים באוב והתמודדות יעילה עימם , וכלה ביצירת גלמים וכמטרה סופית ובאפשרויות וההשלכות התיאורטיות והמעשיות של בריאת עולמות ויקומים בידי המכשף.

.הפוליטיקאי

איור לרומן של אלכסנדר ריבלקה. "הלוואה של אלף שנה"

לריבלקה יש גם דעות פוליטיות שהן בלשון המעטה לא קונבציונליות וקיצוניות.
ריבלקה הוא מהמייסדים ומזכיר המפלגה "בעד ארצנו" שבה הוא נמצא מאז 2002 שלה אפשר לקרוא כאחת המפלגות היותר קיצוניות של הימין . אולי הקיצונית מכל . היא קוראת בין השאר להחזרת המלוכה לעם ישראל ולבנות בית מקדש שלישי.
ומה המטרות של המפלגה שלכם ?
ריבלקה אנחנו שואפים כמינימום להשיג את בגבולות המובטחים לעם היהודי בין הנילוס והפרת .
ומטרות המקסימום ?

את כל השטחים בין הפרת והחידקל שזה שטח גדול יותר.. יש לנו גם תקווה להשיג יותר מכך ,כידוע העם היהודי הוא צאצא של השומרים דרך אברהם אבינו שהיה שומרי מהעיר אור .
השומרים עלפי כמה תיאוריות מודרניות היגיעו במקור מארץ דילמון שהיא בחריין של היום ,ואנחנו מעוניינים לכבוש גם את בחריין ולהגיע כך אל הארץ האבות האמיתית . .
ומה עם אפגניסטן ששם כנראה שוכנים צאצאי עשרת השבטים האבודים שהם הטאליבאן של היום ? גם בה אתם מעוניינים ?
לא באפגניסטאן אין לנו שום עניין.

הסופר .


בשפה הרוסית ריבלקה הוא סופר פורה ביותר של ספרי פנטזיה בלשים ומתח. להערכתו הוא כתב עד היום מאות סיפורים שרובם ככולם הופיעו בעיתונות של הקהל דובר הרוסית בישראל. .
הוא כתב ביחד עם סופר הבלשים והמד"ב דניאל קלוגר את מה שהוא ככל הנראה עד היום ספרו המוכר ביותר בקרב קוראי הרוסית " "הלוואה של 1000 שנה . שהופיע במקור בעיתון בשפה הרוסית "וסטי " בשנים 1998-1999 בהמשכים ולאחר מכן יצא לאור כספר ברוסיה.זוהי פנטסיה על עולם חלופי שנוצר ביד השטן כתוצאה מהלוואה שקיבל מהאל למשך 1000 שנה ואת ההרפתקאות של תלמיד ישיבה מעולמנו בעולם שנבנה כל כולו לפי חוקי הקבלה. עבור ספר זה תרם ריבלקה את מומחיותו בידע יהודי וקבלי מיסטי

הסיפור נפתח בישראל המודרנית העכשווית . הגיבור שמעון קוגן הוא סטודנט בישיבה קבלית "שומרי השמיים". חייו משתנים כאשר הוא מגלה בחנות ספרים משומשים את "ספר היכלות " (ספר אמיתי ועוסק בשיטות מיסטיות שונות להגיע לעולמות העליונים.) הגיבור משתמש בשיטות שבספר על מנת לעסוק בתורת המרכבה ולעלות לעולמות העליונים. אלא שבמקום העולמות העליונים שמתוארים בספר היכלות הוא מוצא את עצמו בעולם מוזר ביותר ואפילו מפחיד המזכיר יותר מכל את הגיהנום מהמסורות הנוצריות אבל בהחלט אינו זהה עימו. .
העולם הזה נקרא "תהום אחד מחמשת מחוזותיו הוא "גיהנום "הנשלט בידי מלאך המוות סמאל המוכר גם כ"שטן" ושימעון מזהה בו להפתעתו את האיש שמכר לו את"ספר היכלות " בחנות הספרים המשומשים.

 
 
 

הוא מגלה שהספר שקנה היה זיוף ולא ספר ההיכלות האמיתי. הוא מגלה שהעולם שבו הוא נמצא כעת הוא חלק מהיקום שנגנב בידי השד "תאומיאל " האנטי ספירה הגבוהה ביותר. והוא מחולק לשבע מחוזות שנשלטים בידי שבעה "שדים". ובהם סמאל ,אשמדאי "טלה " (עגל הזהב) ואחרים. הם שולטים בשדים בדרגה נמוכה יותר וגם בבני אדם שנגנבו מכדור הארץ וחיים שם כעבדים והם לא אחרים מאשר עשרת השבטים האבודים של ישראל שכעת מתגלה לבסוף להיכן נעלמו.

בעולם הזה ניתן למצוא חיות פנטסטיות שונות המוזכרות במדרשים כמו בהמות,רחב ,הראם ,הלויתן "עוף החול ואחרים.

מתברר שסמאל משך את הגיבור לעולם זה על מנת להביא על ידו להשמדת עולם זה מאחר שיש לו סכסוך עם הישות העליונה תאומיאל.
הדרך היחידה להרוס את"תאום" היא על ידי חיבור מחדש של לוח שבור ששבעת חלקיו מפוזרים בין שבעת המחוזות של תהום וכולל בתוכו את 42 האותיות של השם המפורש של האל שלו יש כוחות כישוף אדירים שאותם יש לקרוא ב"אנטי בית המקדש " המבנה השטני העומד במרכז שבע המחוזות ואז אפשר יהיה להביא לחורבן "תהום ".
מסתבר שהשם המפורש היה נקרא בעבר ביום הכיפורים בבית המקדש וכדי לקרוא אותו היום יש צורך בכוהן ואין כוהן כזה בעולם של תהום ולכן היה צורך לזמן את שמעון שהוא כוהן וצאצא של כוהני בית המקדש. הספר המתאר את הרפתקאותיהם של שמעון וכמה ידידים שביחד עם מלאך המוות נודדים ברחבי המחוזות של "תהום" בחיפוש אחרי החלקים השבורים של הלוח פוגשים יצורים פנטסטיים שונים מהמדרשים הפולקלור היהודי והקבלה ונוטלים חלק בקרבות רבים.

 
 
 
  

ב-2002 פורסם לספר זה רומן המשך "7המעגלים של גן העדן ". והפעם הגיבור מגיע לגן העדן עם השטן במאבק כנגד מכשף שמנסה לחסל את המלאך המפקח על כדור הארץ וכך להשמיד את העולם .


עם דניאל קלוגר ריבלקה המשיך וכתב את הנובלה "גולגלתו של שרלוק הולמס " על חיי הבלש שרלוק הולמס בטיבט בתקופה שבה הוא היה אמור להיות "מת " לאחר מאבקו בארכי נבל פרופסור מוריארטי .ושם פגש הולמס את הסוכן הגרמני שבו פגש בסיפור האחרון עליו "בקאנון " "הקידה האחרונה ". הסיפור עצמו מתרחש בשנת 1916 כאשר נזיר של כת בון בטיבט מחפש את גולגלתו של הולמס .

קלוגר וריבלקה המשיכו וכתבו ביחד את "היום הראשון בניסן ". .

 
 

ריבלקה ולאבקרפט


ריבלקה הוא ככל הנראה המעריץ הגדול ביותר בשפה הרוסית של סופר הפנטזיה והאימה המפורסם ה.פ.לאבקרפט והוא אחד האנשים הבודדים עד כה שניסה לשלב בין רעיונותיו של לאבקרפט  ומיתוס האימה שיצר סופר זה על ישויות חייזריות אדירות עוצמה שהתנחלו ושלטו בעולם זה לפני מליוני שנים ,ורעיונות מדרשיים וקבליים שונים בסיפוריו ושכותבים על המיתוס הלובקרפטינאני מנקודת המבט היהודית.
הסיפור הראשון שלו מסוג זה שפורסם לראשונה בעיתון "וסטי " ב-1998 היה "חלומות האימה של קתולה'ו  " שבו שלח את גיבורו הקבוע "בלש האינטרנט " להאבק בישויות האימה של לאבקראפט ובכישוף של הנקורונומיקון בתל אביב המודרנית וסיפור זה מופיע כעת באתר זה בתרגום ראשון לעברית.
הסיפור הוא חלק מסדרת "בלש האינטרנט " סדרה של סיפורים קצרים על "בלש אינטרנט" חצי יהודי וחצי סקוטי שגר בתל אביב ומבצע כל מיני חקירות דרך האינטרנט ..יש11 סיפורים ועדיין נמשכת ובהם סיפור העוסק בכת רצחנית נוסך "שער השמיים " ואוייב מפלצתי בסגנון פרופסור מוריארטי מסיפורי שרלוק הולמס..

 ריבלקה פירסם בעיתונים רומן בהמשכים בשם " חציית הים " ( 1999 ) על קטולו" הישות המפלצתית  המפורסמת מסיפורי האימה של ה.פ. לובקרפט שבו הוא מראה שהוא זהה לשר הים המפלצתי "רהב "מסיפורי המדרשים שהאל רצה להשמידו אבל לא יכול לעשות זאת בגלל הצחנה הנוטפת ממנו ……רהב מתואר במדרשים כישות היחידה המעזה לדבר בחוצפה עם האל שמהסס פשוטו כמשמעו להשמידו על חוצפתו .הסיפור עצמו מספר על פירטים יהודים במאה ה18 שיוצאים לחפש אוצר ממשיך לתקופות שונות כולל ימי גרמניה הנאצית ומסתיים בזמננו .
הסיפור הבא שלו שעסק בישויות הלובקראפטייאניות היה הצד האחר של העולם ( 2000) על איש שמגיע לסין ומתמודד עם יצורי המיתולוגיה הסינית ועם כישוף סיני ולובקרפטיאני

כן כתב את " מטהו של אדם " רומן שפורסם בשני חלקים על קשרים בין כישוף יהודי זורואסטרי ולובקרפטיאני "
סיפורים אחרים שלו כללו את :
"שומרי השמיים האחרונים " ( 1996) על רצח צדיק שבוצע בידי מלאך.

“עזאזאל ( 1997) על ארכיאולוג שמגלה את השעיר לעזאזל שנקבר באדמה בידי הכוהנים היהודיים ומשחרר אותו בטעות וכעת נאלץ להיאבק כדי לכלוא אותו שוב לפני שיגרום נזק לעולם .
נסיך הזוהר ( 1998 ) על מיסטיקה וכישוף בקהילה החרדית של ירושלים . רומן שבו אנשי השב"כ מגלים ספר כישוף קדום ומשתמשים בו כדי להרוג יריבים פוליטיים דתיים  במאה שערים שידועים כקיצוניים אנטי ציונים .

עטיפת "להרוג את המשיח ".

  
להרוג את המשיח ( 2000) על מיסטיקה יהודית ונוצרית ועל שד מרושע שמנסה להשמיד את רוחו של המשיח .
"האי של החמור בן שלושת הרגליים .
טרמפיסט בזמן
( המשך לספר המפורסם של דוגלס אדמס מדריך הטרמפיסט לגלקסיה )

בנוסף לאלו ריבלקה חיבר סדרה של 12 סיפורים על חקירות בלשיות של נסיך גרמני ועוזרו בנסיכות גרמנית בראשית המאה העשרים
סדרה של 8 סיפורים על בלש עיוור בהולנד לפני מלחמת העולם השנייה אחד מהם עוסק ברוטריסקיאנים .כולם מסופרים בגוף ראשון .
מלבד זה פירסם ריבלקה כמה ספרי עיון מעניינים ביותר :

 עטיפת ספר יצירה בתרגום לרוסית של אלכסנדר ריבלקה .
הוא תירגם את ספר היצירה לרוסית והוא פורסם בתרגום זה בירושלים ב-1996.

עטיפת "ראיון עם בונה חופשי "

ספרו "ראיון עם בונה חופשי" יצא במוסקוה ב2005 ביחד עם במאי מוסקואי המתמחה בהיסטוריה רוסית Andrei Sinelnikov שהיגיע לישראל וצילם כאן סרט על הבונים החופשיים על פי הספר .
הספר כולל את תולדות הבונים החופשיים בישראל וכולל מסמכים רבים .

 לספר יש נספחים סיפורים קצרים של ריבלקה "נשיקת בתולת הברזל " "המתרחש בנסיכות גרמנית בראשית המאה העשרים "פורטריט של בלש עיוור " שבו הבלש העיוור של ריבלקה מתמודד עם האירגון המיסטי רוטריסקיאנים . ו"שומרים של השמיים האחרונים" על הקבלה .

"מורה דרך לעולם הקבלה " 2006 יצא לאור במוסקוה ובירושלים . זהו ספר מבוא שהוא מסע אל הקבלה והחסידות 26 מסעות לכל מיני עולמות הקשורים בקבלה . כולל סיפורים על מקובלים כמו יוסף דילה רינא .

עטיפת הספר "אל תהיה פראייר".

.
"אל תהיה פראייר
" ( 2007 ירושלים ) ספר של מקרי רמאות אמיתיים בישראל וכולל תיאור מפורט ,54 מקרים אמיתיים של רמאות ואיך להתמודד עם נוכלויות שונות . .

עטיפת "המסדר הגדול של סיריוס "
 

"המסדר גדול של סיריוס " ( 2007 ברוסטוב ) נכתב עם אנדרי סנירוב הוא אחד מספריו המעניינים ביותר של ריבלקה  .זהוא תיאור על מסדר חשאי שמרכזו באיטליה המקיים טקסים על חייזרים שוכני ים מכוכב סיריוס שאנשי האירגון מאמין שהיגיעו לכדור הארץ בעבר הרחוק ונתנו ידע לבני האדם ידע שהיגיע לידיהם.  .

לאחר שנכתב הספר ופורסם וזכה להדים רבים היגיעו למחברים  לתדהמתם עדויות שארגון חשאי  כמו זה שתיארו כבדוי  ועם אידיאולוגיה דומה על כוכב סיריוס  אכן קיים במציאות…. .
וכעת הוא ושותפו עמלים על ספר המשך שמתאר את מסדר "נפטון "אירגון מיסטי אמיתי שהיה קיים במאה ה18 ברוסיה ולדעת המחברים היה קשור לאירגון החשאי של סיריוס ויעסוק גם בעיר נפולי ששם היה למסדר תפקיד חשוב .

עטיפת "קבלה מעשית"

ב-2009 יצא לאור ספרו "קבלה מעשית " .העוסק בכל לחשי הכישוף שאותם אפשר למצוא במסורת היהודית.  

ב-2009  יצא  לאור ספר נוסף  עם אנדרי סנירוב  על סודות בניית הכנסיות ברוסיה ועל הקשר של הבונים למדסר המיסטי של  הבונים החופשיים ( שריבלקה הוא חבר וותיק שלו ). .
ספר נוסף שריבלקה כותב עוסק בתולדות הפשיזם מימי השליט האכדי סרגון הראשן ועד ימינו כולל בזרמים קיצוניים בציונות.
ריבלקה ממשיך לכתוב ספרי פנטסיה קבליים ואני מקווה שאתר זה ימשיך להציג ממכמני הידע והדמיון המיסטי והקבלי שלו.

ראו גם

חלומות האימה של קתולה'ו

ולדימיר איליץ' לנין בלש : על דניאל קלוגר ,שותפו לכתיבה של ריבלקה

בונים עיר חופשית :על הבונים החופשיים

אנשי הקוד :סצינת המדע הבדיוני הרוסית במדינת ישראל

כוהנת המין

 

חמוטל גורן יוצרת ומנהלת סדנאות כתיבה פירסמה בימים אלה ספר בעל שם פרובוקטיבי ביותר "כוהנת המין ".
אבל למי שציפה לספר פורנוגרפי קשה כתוצאה מהכותר צפויה הפתעה זהו מחזה ביקורתי העוסק במנהג חברתי שהתפשט מאוד בשנים באחרונות. סקס לאחר פגישה שלישית או שניה ( או ראשונה ) בלבד.

וחוץ מזה אוסיף שאני כזכר טיפוסי דווקא לא רואה כל רע בסקס בפגישה שלישית או שנייה או ראשונה אם זה בהסכמתם של שני הצדדים. אבל אני בהחלט מבין את גישתה של חמוטל, אם גם לא בהכרח מסכים עימה.

חמוטל גורן יוצרת ומנהלת סדנאות כתיבה פירסמה בימים אלה ספר בעל שם פרובוקטיבי ביותר "כוהנת המין ".
אבל למי שציפה לספר פורנוגרפי קשה כתוצאה מהכותר צפויה הפתעה זהו מחזה ביקורתי העוסק במנהג חברתי שהתפשט מאוד בשנים באחרונות. סקס לאחר פגישה שלישית או שניה ( או ראשונה ) בלבד וקורא לחזרה לעידן של יותר רומנטיקה ביחסים.

המחזה עוסק בשירלי – בחורה רגילה לכאורה בסביבות גיל השלושים מתגלגלת להיות כוהנת מין ברדיו, בתכנית של מקרוני, ומשם מבטאת את קולה. ברדיו יוצאת ממנה אשה אחרת, יותר סקסית, חכמה וחזקה מכפי שהיא בחיים. המחזה עוסק בפער בין שתי הדמויות האלה (שירלי שבחיים והכוהנת שברדיו), בנסיון של שירלי ליצור קשר של אמון ואהבה, בהשפעה של הדמות הפיקטיבית והחזקה שלה ברדיו על דמותה המתלבטת והמתוסבכת בחיים האמיתיים ,ועל קשריה עם :, אילן – השותף שלה לדירה, ומקרוני – שדרן רדיו פרובוקטיבי.

ולהלן ראיון עם חמוטל גורן:

צילום: יובל חן
חמוטל מהו הנושא שעומד במרכז המחזה ?
חמוטל : שירלי מחפשת קשר, אבל לא מסתדרת עם הנורמה הנהוגה בדייטים, לפיה הסקס נכנס מהר מאוד לתמונה ולמעשה אי אפשר בלי שיהיה כל הזמן ברקע . כשאת אומרת מהר, למה כוונתך?
חמוטל : אנשים רבים מצפים לסקס כבר בפגישה הראשונה, ובכל מקרה, אם זה לא קורה עד לפגישה השלישית, זה כבר נתפס כמשהו ביזארי כמשהו שהוא "בנגד לחוקים ". כמשהו שצריך לדבר או להתנצל עליו. כמשהו "לא זורם" בקשר.

כמה זמן כתבת אותו?
כתבתי אותו במשך כשלוש שנים, שנתיים וחצי מהן עבדתי עם דרמטורג – מחזאי ובמאי בשם רון ישועה. אני הייתי כותבת את התמונות, והוא היה נותן לי הערות ותובנות. יש לו חלק חשוב מאוד בבניית המחזה.

  

 איך הגעת לנושא המחזה?


, לעניין הסקס המהיר מדי העומד במרכזו הגעתי מתוך תחושה שיש כאן בעיה רצינית שאיננה עולה לדיון אמיתי, ואין לה לגיטימציה. לכאורה אנחנו בתקופה של ליברליות ושל פתיחות, וכחלק מזה הסקס מגיע מהר. אבל בעיני פתיחות אמיתית היא כאשר אנשים אמיתיים, ועושים מה שבאמת מתאים להם. אני אישית הרגשתי הרבה פעמים שיש לחץ על סקס, ואני מכירה עוד נשים רבות שהיו רוצות שהקצב יהיה יותר איטי ומחובר לרגש, ולא יודעות כיצד לדרוש זאת. והגברים?
אני רואה זאת פחות כבעיה של נשים מול גברים, ויותר כבעיה של תרבות מול פרטים. יש איזו תפיסה שאיש לא קורא עליה תגר, כולם (או לפחות חתך רחב מאוד) מצייתים לה. כיום יש גם גברים שהיו רוצים להכיר אשה יותר זמן, אבל לא עושים זאת כי הם חשים שהיא מצפה מהם לדבר אחר. יותר מזה – הרבה פעמים כבר נוצר מצב, כמו שקורה במחזה שלי, שאשה פוגשת גבר שחושב כמוה ומסכים איתה, ואין לו בעיה ללכת בקצב שלה. אלא שהלחץ הסביבתי כל כך מופנם בתוכה, שהיא עצמה מרגישה כל הזמן שהיא לא בסדר, היא עצמה לוחצת על עצמה ולא מקבלת את הקצב האמיתי שלה. ובעצם, מה רע במהירות?
השאלה היא לא של טוב או רע, אלא של מתאים או לא מתאים. לדעתי סקס שמתרחש כאשר הוא מתאים במאה אחוזים לשני הצדדים, הוא הדבר הכי טוב ואמיתי וסקסי שיכול להיות. והייתי רוצה שזה מה שיקרה בכל הקשרים, ושהכל יבוא מתוך חופש ובחירה מוחלטים. אני חושבת שהמהירות הזאת, היא גם סימפטום ליחס פחות אישי בין אנשים שבעצם מנסים לבנות אהבה. משהו שגורם לשני הצדדים להרגיש בתוך איזה משא ומתן, בתוך ניכור ולא בתוך דבר שאפשר לנשום בו. מה דעתך על מצב יחסי הזוגיות בין גברים ונשים, כפי שהוא משתקף במחזה?
במחזה יש הרבה תקווה. בסך הכל, כפי שכתב נתן זך, כולנו זקוקים לחסד. מקווה שנמצא אליו את הדרך. האם לדעתך יש לשנות משהו בעניין?
השינוי לדעתי צריך לבוא ביותר כנות, פתיחות וסבלנות של כל אדם גם כלפי הצד השני, וגם כלפי עצמו. לזכור שמדובר במשהו טוב, לא במלחמה. לעשות שלום. דרך מי הוצאת את המחזה לאור?
פתחתי עבורו הוצאה חדשה, שנקראת "מילה משלך" שזה גם שם סדנאות הכתיבה שלי. כך שאני המו"לית שלו. ניתן לקנות אותו באשראי דרך האתר שלי, ובנוסף, בשבוע הספר, אמכור אותו בכיכר רבין, בשורת היוצרים המקומיים.
 

 אחד האלמנטים המעניינים שאני מוצא בספר הוא הטרנספורמציה שעוברת הדמות של הגיבורה מבחורה ביישנית עכברית רגילה מהבית השכן ליצור סקסי חסר כל עכבות ברגע שהיא שמה את ידיה על מיקרופון.

 אפשר להשוות את זה גם לבלוגריות ולבלוגרים רבים שבחיק הזהות הבדויה האינטרנטית מוצאים בעצמם את היכולת להפוך את עצמם לכל דבר שעליו העזו רק לדמיין בחייהם האמיתיים. והשאלה הגדולה שנשאלת בעקבות זה האם ימצאו את הכוח להמשיך ולבצע זאת השינוי הזה גם בחיים האמיתיים ? זהו נושא שחמוטל עוסקת בו בצורה מעניינת במחזה שלה . 
וחוץ מזה אוסיף שאני כזכר טיפוסי דווקא לא רואה כל רע בסקס בפגישה שלישית או שנייה או ראשונה אם זה בהסכמתם של שני הצדדים. אבל אני בהחלט מבין את גישתה של חמוטל.

אבל מהצד השני אני מבין גם את גישתו של הזכר הטיפוסי שמרגיש שעם אחרי שלוש פגישות עם בחורה שלא באמת מעוררת בו התלהבות ולא באמת נראית לו כנשואת חלומותיו , לא היגיע לעצם העניין לראות אם הקשר מצליח ( או שלא ) לפחות בעניין הזה , עדיף להמשיך הלאה עם מישהי אחרת.

ובנתיים בשבוע הספר לכו לראות את חמוטל בכיכר רבין להתווכח עימה על המסרים של הספר ולרכוש ממנה עותק או שניים עבור החברים  והמשפחה.

להלן שתי התמונות הראשונות של המחזה:

כוהנת מין

מחזה מאת חמוטל גורן

© כל הזכויות שמורות לחמוטל גורן, הוצאת מילה משלך.

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, להעלות על במה, לאחסן במאגר מידע או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה), ללא אישור בכתב מהמחברת והמוציאה לאור.

הדמויות:

שירלי – בחורה בסביבות גיל השלושים.
אילן – שותף של שירלי לדירה, בגילה.
מקרוני – שדרן רדיו פרובוקטיבי, כבן ארבעים.

הבמה מחולקת לכמה אזורים:

סלון הדירה של שירלי ואילן;
תחנת הרדיו (חדר שידור ולידו משרד של מקרוני);
רחוב.

בחלק מהתמונות נראים על הבמה שני מקומות בעת ובעונה אחת.

תמונה 1

(מקרוני בתחנת הרדיו, אילן בסלון הדירה, מתקשר מהטלפון הביתי)
מקרוני: ואני חוזר על תנאי התחרות שהולכת להיות הדבר הכי נועז, נוטף סקס ומדליק שהיה אי פעם ברדיו. אנחנו רוצים כוהנת מין. את הסינון הראשון אני עושה, אפילו לב אבן כמו שלי מרחם עליכם, מאזינים משוגעים שלי. אודישן איתי באולפן, מי שתצליח להרשים אותי תעלה לשלב הבא. בנות, ממש לא התרשמתי. אם יש מישהי מוכשרת, שתקום. אם וכאשר אמצא עשר טוענות לכתר, אתם המאזינים נכנסים לתמונה. כל מועמדת תקבל שתי הזדמנויות לשכנע אותנו בשידור שהיא כוהנת המין השווה ביותר. שהיא האחת, הסקסית, החכמה, המצחיקה, הכריזמטית, יד על הלב, מי מאמין שיש חיה כזאת?
אילן: (צוחק)
מקרוני: בנות, בנות, מה אתן מתעצבנות, תוכיחו לי שאני טועה. עד עכשיו פגשתי מאות מועמדות ואפס כישרונות. הזוכה המאושרת תשדר איתי תכנית שלמה…
(כשאילן מדבר עם המפיקה המשפטים שלו ושל מקרוני עולים אלה על אלה)
אילן: הלו, יפית, מדבר א'. את מעלה אותי? יש לי שאלה דחופה מאוד… בקשר לחתונה… כן…
מקרוני: ולכל אלו שחושבות שהדרך לרדיו עוברת במיטה שלי – אתן צודקות, אבל זה לא מספיק. צריך לדעת גם לדבר, צריך שכל, הדבר הזה שנמצא בתוך המוח…
אילן: נו, בבקשה, יפית, אני נשבע לך שזה דחוף. לא הייתי אומר סתם… את מעלה אותי? כן, אני מכבה את הרדיו עכשיו. (מכבה את הרדיו)
מקרוני: מי על הקו? הכוהנת החדשה שלנו?
אילן: היי, מקרוני, מדבר א'. זוכר אותי?
מקרוני: א', אני מחפש כוהנת מין, לא פראייר שפוחד לבוא לבד לחתונה של אחיו. כבר אמרתי לך איך להתייחס לזה. למה אתה לא מקשיב לי?
אילן: לא הצלחתי להפנים.
מקרוני: אם אתה מתעקש להיות מקרה אבוד, זאת בעיה שלך. תן לאחיך שנתיים ותראה מי ירצה להתחלף עם מי.
אילן: אין לך עוד רעיון?
מקרוני: א' תקשיב לי טוב. אם יש אדם אחד שצריך להיות מאושר בחתונה, זה אחיו הרווק של החתן. אתה צריך לבוא לבד ולהזכיר לכולם שהם בבית סוהר ורק אתה ציפור דרור. לך לשם כמו גבר, ואל תביא איתך ידידה, או יזיזה, או נערת ליווי או כל סיפור כיסוי עלוב אחר…
אילן: להביא ידידה?
מקרוני: אמרתי אל תביא ידידה. אלוהים אדירים… (שומעים מפתח בדלת הדירה של אילן)
אילן: (במהירות) תודה, מקרוני, אתה גדול, אני מת עליך. (סוגר את השפופרת, שירלי נכנסת לבית עם המון שקיות של קניות)
שירלי: היי. אתה לא בעבודה?
אילן: התבטלה לי המשמרת.
שירלי: תגיד, אתה בדירה בערב?
אילן: למה?
שירלי: סתם, שואלת. (מתחילה להוציא מצרכים מהשקיות)
אילן: מה זה, קנית את כל הסופר?
שירלי: רציתי לבשל.
אילן: אחלה. אני מזמין לזניה.
שירלי: אז אתה בדירה בערב?
אילן: אמרנו שאוכלים, לא?
שירלי: אה…
אילן: מה, ארוחה לחבר?
שירלי: חשבתי.
אילן: סוף סוף נראה אותו.
שירלי: זהו, ש…
אילן: מה, אני לא מוזמן לסעודה?
שירלי: אילן, זאת פעם ראשונה שהוא בא לפה…
אילן: אוקיי, הבנתי אותך. את לא רוצה שאני אשמע אתכם דרך הקיר.
שירלי: למה אתה כל כך בטוח שזה התסריט?
אילן: זה לא?
שירלי: אצל תשעים ותשעה אחוז מהגברים כן, ואצל החבר שלי לא.
אילן: בואי נתקשר עכשיו למקרוני ונשאל אותו אם ההתפלגות שעשית נכונה.
שירלי: זאת שיחה שהייתי רוצה לשמוע.
אילן: אז להתקשר?
שירלי: ונראה לך שהוא יגיד לך את האמת?
אילן: מקרוני? כל מה שהוא אומר זאת אמת צרופה. הוא לא מצנזר כלום.
שירלי: הוא מצנזר הרבה מאוד.
אילן: את חושבת שהוא יותר פרובוקטיבי ממה שהוא?
שירלי: להפך, הוא מצנזר את הנורמאליות שלו.
אילן: איך את יודעת?
שירלי: הרגשה.
אילן: את מכירה אותו?
שירלי: אני? מה פתאום.
אילן: מכירה מישהו שמכיר אותו?
שירלי: לא, מה זה קשור?
אילן: אז לי יש חבר שחברה שלו היתה סייעת בגן של הבת של מקרוני, והיא אמרה לי שעוד לפני הגירושין הוא בגד באישתו עם כל האמהות בגן, כולל הגננת וכולל אפילו היא עצמה.
שירלי: ואתה מאמין לה?
אילן: זה מידע ממקור ראשון. הוא בעצמו מתגאה בזה שהוא מניאק.
שירלי: רק בשביל הרייטינג.
אילן: בואי נתקשר, נשאל אותו אם הוא באמת מניאק.
שירלי: אתה לא אומר שני משפטים בלי להתקשר למקרוני?
אילן: תגידי, שירלי, את אוהבת מסיבות?
שירלי: לפעמים.
אילן: ריקודי שנות השישים?
שירלי: רגע, אילן, מה עם הדירה?
אילן: אני אפנה לך, אל תדאגי.
שירלי: כן? זה בסדר מבחינתך?
אילן: אין שום בעיה. בכיף. מתי את רוצה שאני אצא?
שירלי: בערך עוד שעתיים, זה בסדר? יו, אני לא אספיק כלום.
אילן: בסדר גמור. מתי לחזור?
שירלי: לא יודעת, חצות? זה בסדר?
אילן: חצות, שעה רומנטית.
שירלי: אילן, תודה רבה. אני מאוד מעריכה את זה.
אילן: אני רואה אותך ככה מאוה�
�ת, אז איך לא.
שירלי: טפו טפו טפו (דופקת על עץ) שרק ימשיך ככה. טוב, אני חייבת להתחיל להכין כאן… (מתחילה לארגן דברים)
אילן: תגידי, לא ענית לי. את מכירה ריקודי שנות השישים?
שירלי: קצת, את הבסיסיים.
אילן: מה את אומרת. באמת?
שירלי: כן, למה?
אילן: את חייבת ללמד אותי דחוף. איזה ריקוד את מכירה?
שירלי: מה כל כך דחוף לך?
אילן: יש איזו מסיבה בעוד שבוע.
שירלי: מה, של ריקודים?
אילן: זאת לא בדיוק מסיבה, יותר חתונה.
שירלי: מי מתחתן?
אילן: אחי.
שירלי: אחיך? לא אמרת לי שיש לך אחים.
אילן: אח אחד, תאום.
שירלי: מה אתה אומר.
אילן: כן.
שירלי: אז להגיד לך מזל טוב, או להשתתף בצערך?
אילן: הולכת להיות עלי שם מתקפה רצינית.
שירלי: הורים ודודים וכאלה?
אילן: כן.
שירלי: איזה סיוט.
אילן: ואנחנו עוד תאומים זהים.
שירלי: באמת? אז יחשבו שאתה החתן?
אילן: יש מצב.
שירלי: תשמע, שיהיה בהצלחה. אולי אם יחשבו שאתה אחיך פשוט תגיד תודה וזהו.
אילן: האמת שכל הזמן הדחקתי את החתונה הזאת, ופתאום היא בשבוע הבא, ואני לא רואה איך אני עובר אותה.
שירלי: תשתה הרבה, תרקוד הרבה.
אילן: נו, תלמדי אותי ריקוד אחד.
שירלי: אני לא יכולה עכשיו.
אילן: אז לא ריקוד, צעד. (במבטא אמריקאי) תלמדי אותי.
שירלי: (צוחקת) מה זה?
אילן: Come on, Shirley, give it to me
שירלי: צריך מוזיקה.
אילן: אני אשיר לך. מי את רוצה, אלוויס?
שירלי: מכיר את רוק ארואונד-דה-קלוק?
אילן: זה לא אלוויס, זה ביל היילי.
שירלי: אז אתה אוהד נסתר של שירי שנות השישים?
אילן: לא סובל אותם, אבל במקרה, זה היה אות הפתיחה של מקרוני בשנה הראשונה שלו.
שירלי: באמת?
אילן: (שר בחיקוי טוב של ביל היילי)
One, two, three o'clock, four o'clock, rock,
Five, six, seven o'clock, eight o'clock, rock,
Nine, ten, eleven o'clock, twelve o'clock, rock,
We're gonna rock around the clock tonight.
שירלי: (צוחקת)
אילן: תפסיקי לצחוק ותתחילי לעבוד.
שירלי: טוב, זה הולך ככה… (מראה לו)
אילן: ככה?
שירלי: (מתקנת אותו, רוקדים את הצעד) נו, תשיר. אבל תתחיל מהבית.
אילן: (שר והם רוקדים)
Put your glad rags on and join me, hon,
We'll have some fun when the clock strikes one,
We're gonna rock around the clock tonight…
היי, למה הפסקת?
שירלי: די, אין לי זמן. אני חייבת לעשות מיליון דברים.
אילן: יש לי שבוע אחד בלבד.
שירלי: תסתכל בעיתון, יש מקומות שמלמדים.
אילן: תבואי איתי לשיעור?
שירלי: אולי.
אילן: בבקשה.
שירלי: אם יסתדר לי.
אילן: כל הריקודים הם ריקודי זוגות?
שירלי: יש כמה בשורות, אבל הרוב זוגות.
אילן: אז אני אצטרך לחפש עם מי לרקוד בחתונה של אחי? זה ממש פתטי.
שירלי: אין לך איזו ידידה שאתה יכול לסחוב לשם?
אילן: חשבתי שאולי את.
שירלי: אני?
אילן: מה את אומרת?
שירלי: אה… אני לא יודעת. מה, בתור מה?
אילן: לא צריך להגדיר. פשוט תהיי לידי, זה הכול.
שירלי: תשמע, בדיוק עכשיו כשמתחיל לי קשר…
אילן: אני יודע, אבל אם את יכולה לעשות לי את הטובה הזאת, שירלי, בבקשה. את מבינה מה המצב שאני הולך להיות בו, נכון?
שירלי: כן, בטח שאני מבינה. אבל מה עם החבר שלי?
אילן: תספרי לו. הוא לא יבין?
שירלי: אני לא הייתי מאושרת אם הוא היה הולך להיות בן זוג פיקטיבי של מישהי.
אילן: לא היית מבינה?
שירלי: זאת ממש ההתחלה.
אילן: את רוצה שאני אסביר לו שאין לי כוונות? מתי הוא מגיע?
שירלי: לא תצא לפני שהוא מגיע?
אילן: את ממש זורקת אותי מכאן, מה? אני סולח לך על הכול, רק תבואי איתי.
שירלי: אילן, אני חייבת להתארגן כאן.
אילן: אז תשאלי אותו?
שירלי: יש לי חברה שאולי תוכל…
אילן: די, זה משפיל מדי. אני לא יכול לבוא עם מישהי שאני לא מכיר. (שתיקה) תעשי בשבילי את הטובה הזאת, שירלי? אני אתן לך כל מה שתרצי.
שירלי: תבין את הצד שלי. סוף סוף אני פוגשת מישהו שמתחיל לי איתו משהו טוב…
אילן: את מושלמת לתפקיד, את מכירה את הריקודים…
שירלי: אני לא רוצה להכניס מתחים, זה כל כך התחלה.
אילן: ערב אחד, שירלי. מה אכפת לך. הכול עלי, המתנה עלי, רק תבואי.
שירלי: אני רוצה לעזור לך, אילן, אבל…
אילן: תגידי כן ועזרת.
שירלי: תשמע, אני ממש חייבת להתחיל לבשל.
אילן: אני עף מכאן עכשיו. רק תגידי כן.
שירלי: אני אגשש, בסדר? אם אני אראה שהתגובה שלו טובה, אני אבוא.
אילן: תודה, שירלי, את נשמה טובה. אני לא אשכח לך את זה.
שירלי: אז אתה נותן לי לסדר כאן?
אילן: (הולך לחדר שלו, שר) We gonna rock gonna rock around the clock tonight
(שירלי צוחקת)
מקרוני: את המקסימה מכולן.

תמונה 2

(שירלי ומקרוני על הספה, אחרי הארוחה)
שירלי: אז זה בסדר מבחינתך שאני אלך איתו לחתונה?
מקרוני: כן, בסדר גמור. אני לא קנאי. וחוץ מזה, בתור מי שנתן לו את הרעיון…
שירלי: אתה?
מקרוני: היום, בשידור. השם שלו מתחיל באל"ף, נכון?
שירלי: כן, אילן. איך זיהית שזה הוא?
מקרוני: איך זיהיתי? אני יכול לספר לך עליו הכול.
שירלי: אתה זוכר מה שהמאזינים מספרים לך?
מקרוני: כל אדם, כל פרט, גם מישהו שאמר לי משפט אחד לפני חמש שנים, הכול מקועקע לי במוח.
שירלי: לא סיפרתי לו שאנחנו יחד.
מקרוני: למה?
שירלי: אם הוא היה יודע שזה אתה, הוא לא היה נותן לי להיות איתך דקה לבד.
מקרוני: מרגש אותי שאת לא רצה ומנפנפת בזה שאת יוצאת עם מקרוני.
שירלי: אני בעצמי לא מאמינה שזה קורה.
מקרוני: תתחילי להתרגל לזה, מתוקה שלי (שם יד על משענת הספה, קורא לשירלי לחיבוק) בואי אלי.
שירלי: (מתקרבת אליו, יושבים חצי מחובקים, מתנשקים) תגיד, הכול בסדר?
מקרוני: כן, בסדר גמור.
שירלי: (מלטפת אותו) אתה נראה ל
י קצת מוטרד הערב.
מקרוני: אמרו לך פעם שאת רואה יותר מדי?
שירלי: זה לא טוב?
מקרוני: אי אפשר להסתיר ממך כלום.
שירלי: למה להסתיר? תהיה מי שאתה.
מקרוני: (מלטף לשירלי את הפנים) את יפה.
שירלי: בכל זאת מפריע לך העניין של החתונה?
מקרוני: לא, בכלל לא. סתם היה לי יום כזה.
שירלי: איזה יום?
מקרוני: יותר טוב שלא תדעי.
שירלי: עד כדי כך גרוע?
מקרוני: תשובה אמיתית?
שירלי: ברור, רק אמיתית.
מקרוני: אחד הימים הגרועים בחיי.
שירלי: למה? מה קרה?
מקרוני: קרו כל מני דברים, כאלה שאני לא נוהג לדבר עליהם.
שירלי: דני, דבר איתי. אנחנו יחד.
מקרוני: סודות מדינה בסיווג הכי גבוה.
שירלי: אני לא אגלה לאף אחד. נשבעת.
(מתנשקים)
מקרוני: את הפיצוי הכי נפלא ליום כזה.
שירלי: ספר לי מה קרה.
מקרוני: שכחתי.
שירלי: לא נכון, אני מרגישה שאתה מוטרד. דבר איתי.
מקרוני: בשביל מה לך?
שירלי: מה זאת אומרת. אכפת לי.
מקרוני: תעמדי בזה?
שירלי: נסה אותי.
מקרוני: מה שקרה… הגשתי פיילוט לטלוויזיה, ללייט נייט, חצי שנה מושכים אותי עם זה, והיום דחו אותו סופית.
שירלי: איזה טיפשים.
מקרוני: וזה רק מה שהתחיל את היום. אחר כך היתה לי שיחה עם מנהל התחנה, והוא רמז לי ברמזים עבים ביותר שאם הרייטינג לא עולה בזמן הקרוב, אז בחידוש של החוזה הוא מעביר אותי לשעה אחרת, אחר כך עשיתי אודישנים לכוהנת מין, עם נשים בלי טיפת כישרון, לא עוברות מיקרופון, ולסיום באתי לקחת את הבת שלי מהגן, ואיך שהיא ראתה אותי היא התחילה לבכות שהיא מתגעגעת לאימא שלה, בסוף אחרי שעה החזרתי אותה לגרושתי. אז זה היום שהיה לי.
שירלי: אוי, מותק. איך לעודד אותך?
מקרוני: יש דרכים.
שירלי: למה הבת שלך בכתה?
מקרוני: קריזיונרית. כמו אבא שלה.
שירלי: אני בטוחה שהיא מאוד אוהבת אותך.
מקרוני: מה שמדיר שינה מעיניי זה הרייטינג.
שירלי: זה לא משהו טבעי? שיש עליות וירידות?
מקרוני: לכוכבים אין עליות וירידות. יש או נסיקה או התרסקות.
שירלי: אבל מצבך מעולה.
מקרוני: מצבי בסכנה גדולה. שעה אחרת זה מוות בשבילי. ברגע שהקהל מריח את הנפילה, הוא נוטש אותך בהמוניו. אין רחמים.
שירלי: אז הכוהנת זה בשביל להעלות את הרייטינג?
מקרוני: ברור.
שירלי: ואף אחת לא מתאימה?
מקרוני: אף אחת, שירלי. אף לא אחת.
שירלי: למה אתה לא עושה להן אודישנים בשידור חי? זה יכול להיות מצחיק.
מקרוני: עושים את זה בכל מקום עכשיו. אני אפילו לא בטוח שהתחרות בין העשר הנבחרות היא רעיון טוב, בייחוד שאני רואה שעשר נשים מבריקות לא מגיעות אלי. צריך משהו אחר, שיהיה מיוחד.
שירלי: כמו מה?
מקרוני: כוהנת אחת וללכת איתה. והיא צריכה להיות או משהו אקזוטי בטירוף, נאמר איזו אירופאית שטיילה בכל העולם, או ההפך הגמור – האישה שהכי רחוקה מלהיות כוהנת מין, שאני אפיל עליה את התיק הזה. אישה רגילה לגמרי. רק לכי תמצאי אישה רגילה לגמרי שתעבור ברדיו ברמות שאני צריך.
שירלי: אם תמצא אישה כזאת, החיים שלה בטח יתהפכו מדבר כזה. אתה לא חושב?
מקרוני: אני חושב, שדיברתי כאן הרבה הרבה יותר מדי.
שירלי: אני אקח את זה כמחמאה?
מקרוני: מחמאה ענקית.
(מתנשקים, מתמזמזים)
מקרוני: נוח לך על הספה?
שירלי: כן, מאוד.
מקרוני: לא צפוף לך?
שירלי: לא.
(מזמוזים, נסחפים, נשכבים)
מקרוני: בואי נעבור למקום יותר נוח.
שירלי: (עוצרת, מתיישבת) דני…
מקרוני: (יושב לידה, מנשק אותה) בואי…
שירלי: דני, בוא נעצור רגע.
מקרוני: למה?
שירלי: אנחנו נסחפים פה.
מקרוני: תני לעצמך להיסחף.
שירלי: זה מוקדם לי.
מקרוני: מה מוקדם?
שירלי: מוקדם.
מקרוני: שנחכה לחצות?
שירלי: אנחנו מכירים מעט מדי זמן.
מקרוני: בואי תזרמי איתי.
שירלי: אני שונאת את המילה הזאת.
מקרוני: את לא בוטחת בי?
שירלי: אני כן.
מקרוני: (נוגע בה) אני אוהב אותך, אני אתן לך את כל המחויבות שאת רוצה. את לא צריכה לדאוג.
שירלי: דני, זה לא דבר שדיבורים משכנעים בו.
מקרוני: וכל הזמן הזה שאני מחכה לך לא משכנע אותך?
שירלי: שבועיים?
מקרוני: אף פעם לא חיכיתי כל כך הרבה לאף אחת.
שירלי: (מיואשת) תמיד השיחה הזאת צריכה להגיע?
מקרוני: אפשר לוותר עליה.
שירלי: כנראה שאי אפשר.
(שתיקה)
מקרוני: מה, את לא נמשכת אלי?
שירלי: מאוד נמשכת.
מקרוני: גם אני מאוד נמשך אלייך. מאוד מאוד. (לוקח לה את היד) את כזאת סקסית.
שירלי: הייתי רוצה שנתקרב יותר לפני שנגיע למיטה.
מקרוני: זה הדבר שיקרב אותנו הכי הרבה.
שירלי: חשבתי שאיתך יש לי חופש מהלחץ הזה.
מקרוני: אני לא לוחץ, אני מנסה להבין אותך.
שירלי: להבין אותי?
מקרוני: אני אוהב אותך. תסבירי לי.
שירלי: באמת אתה רוצה שאני אסביר?
מקרוני: כן.
(שתיקה)
מקרוני: אני מקשיב.
שירלי: אי אפשר פשוט לדלג על זה?
מקרוני: דברי איתי.
(שתיקה)
מקרוני: תבטחי בי.
שירלי: אין כאן כל כך מה להסביר. זה פשוט הקצב שלי. סקס בשבילי זה חיבור מאוד עמוק.
מקרוני: אני מרגיש את זה במגע שלך. הוא מדהים.
שירלי: תודה.
מקרוני: יהיה לנו מדהים ביחד.
שירלי: אני יודעת.
מקרוני: כן? גם את מרגישה את זה?
שירלי: כן.
(מקרוני מתקרב אליה, רוצה לחזור למזמוזים)
שירלי: אבל כמו שאמרתי, זה חיבור מאוד עמוק, ואני צריכה בשבילו ביטחון. במי שאיתי. שהוא איתי.
מקרוני: את לא מרגישה שאני איתך?
שירלי: בשביל היכרות של שבועיים כן, אבל זה לא מספיק.
מקרוני: אני מתקשר, אנחנו נפגשים, סיפרתי לך דברים.
שירלי: אז?
מקרוני: מה לא מספיק בזה?
שירלי: זה לוקח לי זמן.
מקרוני: כמה זמן?
שירלי: לא יכולה לומר.
מקרוני: מה, חודש? שנה?
שירלי: בטח שלא שבועיים.
מקרוני: כל אחת נכנסת למיטה מקסימום בפגישה שלישית. אם לא בראשונה.
שירלי: לי זה לא מתאים.
מקרוני: זה לא נורמאלי.
שירלי: בעיני מה שקורה עכשיו לא נורמאלי.
מקרוני: מה?
שירלי: שאני צריכה להצטדק, להתנצל, שאי אפשר לפגוש בן אדם ולהכיר אותו קצת לפני שנכנסים למיטה, שאני צריכה להידחק לפינה ולהתווכח.
(שתיקה)
שירלי: אתה שותק.
מקרוני: כי אני מטומטם. (שתיקה) אני מנסה להרשים אותך, ומה יוצא – שאני מגיע לתוצאה הפוכה. שאני מרחיק אותך.
שירלי: להרשים אותי?
מקרוני: כן.
שירלי: אני לא מבינה.
מקרוני: אני אגלה לך סוד, שאולי יפתיע אותך. אני בדיוק כמוך. הדבר שאני באמת רוצה זה להכיר קודם את הלב, רק אחר כך את הגוף. אני רוצה להיות איתך, לדבר איתך, להכיר את המחשבות שלך, הרגשות שלך, להסתכל בעיניים, להחזיק ידיים, לצאת לחוף הים בלילה של ירח מלא, לנסוע למדבר ככה סתם בספונטאניות…
שירלי: אז למה אתה לוחץ עלי?
מקרוני: חשבתי שזה מה שאת רוצה, שזה הדבר שאת מצפה ממני לעשות.
שירלי: למה שאני ארצה דבר כזה?
מקרוני: זה מה שנשים משדרות לי.
שירלי: מה?
מקרוני: כבר בגיל צעיר למדתי שאם אתה רוצה שנשים יעריכו אותך, אתה צריך ליזום סקס במהירות. אחרת אתה לא גבר בעיניהן. מספיק להיפגע כמה פעמים בשביל ללמוד את הלקח הזה. ואז אתה הופך להיות מפורסם, והציפיות עוד יותר גדולות, ויש את הפחד שכל דבר קצת שונה ישר יגיע לטורי הרכילות בעיתון, ואתה בונה את חומת סין סביב הלב שלך, עד שמגיעה פתאום איזו שירלי שממוססת אותה בבת אחת.
שירלי: ואת כל זה אומר לי מקרוני.
מקרוני: אם תצטטי אותי אני אכחיש בתוקף.
שירלי: אתה לא צוחק עלי?
מקרוני: אני רציני מאוד. אני רוצה לבנות איתך הכול ביסודות חזקים של אמון, ולאט, אני רוצה את המים העמוקים.
שירלי: (מחבקת אותו) אתה מקסים, אתה יודע?

קישורים
לקריאת תמונות נוספות מהמחזה, פרסום בהמשכים מדי שבוע.

איך תהפכי לכוהנת מין :ראיון עם חמוטל גורן

על "כוהנת המין " ב"אסימון "
אתר "מילה משלך"

חמוטל גורן ב"מארקר"

חמוטל גורן על הפמיניזם החתרני של "זרעים של מסטיק "

חמוטל גורן על עלבונות באינטרנט

חמוטל גורן נותנת כבוד ל"כוכב נולד "

 סדנת הכתיבה של  חמוטל

רמי פורטיס בכוכב הקופים

"כוכב הקופים " אותה סדרה קולנועית מפורסמת על עולם שבו הקופים שולטים ובני האדם הם עבדיהם החלה כספר של סופר צרפתי . הספר הפך לסדרה של חמישה סרטים קולנועיים בכיכובם של צ'רלסטון הסטון ואחרים. לאחר מכן נעשו ממנו סדרת טלוויזיה מצולמת וסדרת טלווזיה מצויירת ולפני כמה שנים גרסה קולנועית חדשה.
.
כוכב הקופים חדר גם לישראל , לא אחרת מאשר תמר בורנשטיין לזר חשפה בכמה מספריה החדשים יותר שגיבוריה האהובים הקופים המדברים קופיקו וצ'יפופו היגיעו משם לכדור הארץ וכך הסבירה את כשריהם המדהימים.
וגם הזמר  רמי פורטיס, היגיע לבסוף לכוכב הזה  באלגוריה מצמררת על החברה האנושית . בדיסק הידוע שלו מ-1988 "סיפורים מהקופסה ".

 רמי פורטיס הוא זמר וותיק אחד הוותיקים ביותר שעדיין פעילים באופן קבוע מזה עשרות שנים ,אך עד כה לא זכה לתשומת הלב הביקורתית הראוייה לו כיוצר מילולי.
חיים מזר מנתח את הפזמון הזה אחד הקודרים ביותר של הזמר הוותיק בניתוח ראשון מסוגו .


כוכב הקופים

מילים: רמי פורטיס

לחן: ברי סחרוף

ורמי פורטיס

ביצוע: רמי פורטיס

פוליטיקאים משחקים בפלסטלינה
ורוצים להיות כמו הגדולים
קבצנים פושטים ידיים בשמחה
ודוגמנית שולחת נשיקה
איש עסקים מלוכסן עיניים
מוכר לכם עולם ללא כיסוי
ב- BBC הודיעו שהרגו שתי ילדות
והמלכה אוכלת ציפורניים בשעות קשות,
שעות קשות, שעות קשות
קאבול נראית קצת מטושטשת
בין מייקל ג'קסון לחברון
וסופרמן שכח את התחפושת בארון

מי יתקן את החור שבאוזון?

מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?

החקלאים החליטו לגדל פרות קדושות
מאדם פסקל וכלב פודל אוכלים ביחד עוגיות
אחמד וירדנה משחקים באבא אמא
הם שברו את הכלים
על המסך רואים את ריגן מחייך לו בחלון
הדולר מתכווץ ומתנפח כמו בלון

וכך החול אוזל שוב בשעון…

מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?

גבירותי ורבותי אנחנו שוב עוזבים
קשה קצת לנתק מגע מכוכב הקופים.

 

אפוקליפסה על פי רמי פורטיס

 

מאת חיים מזר


שמו של "כוכב הקופים " הוא כשמו של סרט מדע בדיוני מפורסם.סרט זה מתאר קבוצת אסטרונאוטים המגיעה לכוכב מאוכלס בקופים המנהלים חיים תבוניים כפי שאנו מכירים אותם ובני האדם מוחזקים בתנאי שבי בידיהם. בני האדם עבורם הם חיות מחמד. דרך סיפורה של תרבות הקופים הסרט מציב מראה בפני החברה האנושית.אחד האסטרונאוטים בסוף הסרט מגיע לחוף הים ולתדהמתו נתקל בפסל החירות שקוע למחצה בחול.לאחר שהתאושש, אסטרונאוט זה הבין היכן שהוא נמצא ושאל בכעס רב: "מה לעזאזל עשיתם?" הוא וחבריו לטיסה הגיעו בדרך של קפיצת זמן לכדור ארץ עתידי בו האנושות הרסה את עצמה ואת מקומה תפשו קופים. אלה ביצעו קפיצת דרך תבונית ותפשו את מקומם של בני האדם.

רמי פורטיס,בשם שנתן לשירו ,מעביר את המסר שלו בדבר הכיוון אליו תגיע החברה האנושית אם לא תשנה את דרכיה.בשיר חמישה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,בית,פזמון חוזר, בית,בית,פזמון חוזר,בית.מבחינת מספר השורות של הבתים לשיר אין מבנה סימטרי.לבית הראשון שנים עשר שורות,לבית השני שורה אחת,לבית השלישי שש שורות, לבית הרביעי שורה אחת, לבית החמישי שתי שורות ולפזמון החוזר חמש שורות. בשם השיר יש מוטיב קולנועי ,קונצפט המופיע במקומות נוספים בשיר.בשורה האחרונה בבית הראשון ישנה התייחסות לסופרמן ובבית הרביעי בשורה החמישית ישנה התייחסות לנשיא ארה"ב רונלד רייגן שבעברו הרחוק היה שחקן קולנוע.


בית ראשון:

פוליטיקאים משחקים בפלסטלינה
ורוצים להיות כמו הגדולים
קבצנים פושטים ידיים בשמחה
ודוגמנית שולחת נשיקה
איש עסקים מלוכסן עיניים
מוכר לכם עולם ללא כיסוי
ב- C B B הודיעו שהרגו שתי ילדות
והמלכה אוכלת ציפורניים בשעות קשות,
שעות קשות, שעות קשות
קאבול נראית קצת מטושטשת
בין מייקל ג'קסון לחברון
וסופרמן שכח את התחפושת בארון

 


בית זה הוא קולאז'- פסיפס של דמויות שונות מרחבי תבל. כל דמות מייצגת טיפוס אחר של אנשים ובמקרים מסוימים דמויות אלה מוצגות בדרך של הנגדה.הפוליטיקאים רוצים להיות כמו גדולים.במשתמע אפשר להבין מזאת מה שהוא הפוך.הם מציגים את עצמם כמנהיגים בעלי שיעור קומה ולמעשה הם לא יותר מאשר אנשים קטנים. פוליטיקאים מדרג ב' או ג' במקרה הטוב.מה הם עושים? משחקים בפלסטלינה-חומר גלם המשמש במשחקי ילדים לעיצוב צורות שונות. באותה מידה פוליטיקאים אלה מעצבים חברות וחורצים גורלם של אנשים. במקביל נמצאים הקבצנים והכוונה היא להמוני העם המנסים לקבל רעיונות חדשים,דרך חדשה,תפישת עולם חדשה.כשם שקבצנים מושיטים יד בכדי לקבל אי אלו נדבות,מה שמשמח את ליבם מידי פעם ומאפשר להם לשבור לחם,כך המוני העם מחכים לקבל איזו שהיא אמירה ,איזו שהיא אמת חדשה והשמחה נסוכה על פניהם.במקום את הדבר האמיתי הם מקבלים משהו מזויף כמו הנשיקה המזויפת ששולחת הדוגמית לחלל האוויר.בהופעתה הדוגמנית מייצגת אנשים פלקטיים והזיוף ממשיך להשתולל.כמו איש העסקים הסיני ,מלוכסן העיניים, המייצג את מוכרי האשליות והשולח את מרכולתו המזויפת לרחבי תבל ובסין הרי ישנה תעשיית זיופים אדירת מימדים.כל דבר המפותח במערב משוכפל מיידית בסין.ההנגדה הבאה היא עם לונדון. רדיו לונדון מדווח על מותן של שתי ילדות על רקע שיעממוה של המלכה .שתי שורות אלה (שביעית ושמינית ניכר בהן שהן פאראפרזה על קטע משירם של החיפושיות

"יום בחיים":
I read the news today oh boy
About a lucky man who made the grade
And though the news was rather sad
Well I just had to laugh
I saw the photograph.

He blew his mind out in a car
He didn't notice that the lights had changed
A crowd of people stood and stared
They'd seen his face before
Nobody was really sure
If he was from the House of Lords.


מה קשה כל כך למלכה? ההתייחסות לשעות הקשות של המלכה היא אירונית. למי שבאמת קשה זה לאנשים בקאבול ובחברון. מנגד דמויות טלוויזיונית בעלות אופי חד-ממדיות מייקל ג'קסון בדמויות שהוא מציג בווידיאו קליפים וסופרמן שמאחורי המסכות שלהם אין ולא כלום וכפי שנאמר :"וסופרמן שכח את התחפושת בארון" סופרמן אינו יותר מאשר דמות מצוירת.הפוליטיקאים והידוענים פועלים בתוך כאוס חברתי ,שכל מי שיכול עושה בו ככל העולה על רוחו,בלי לחשוב על תוצאות מעשיו.עולם היכול כל רגע להתפוצץ ולקרוס חברתית.

בית שני:

מי יתקן את החור שבאוזון?

בית בן שורה אחד בלבד המתייחס לחור שבאוזון פרי הילולים של התעשייה.החור באוזון הוא בבחינת דוגמה מייצגת לאיזה שהוא אסון בקנה מידה עולמי הרובץ לפתחה של החברה האנושית בכללותה.

פזמון חוזר:

מיהו החכם, שכמו כולם
רוצה לתקן את העולם?
מי הוא הטיפש, שמשחק באש?
איפה הגיבור, ששוב נגנב
ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב?


הפזמון החוזר מתייחס למצילי עולם תמהונים,נביאי שקר לגוניהם. הם כאילו מנהיגים אבל הם לא.אחד עושה רושם של חכם אבל אין הוא כזה.השני בחוכמתו כי רבה לא מבין כי מעשיו יגרמו יותר נזק מאשר תועלת והשלישי נע במעגלים סביב עצמו ולא יכול לפרוץ החוצה .אין הנהגת אמת.

בית שלישי:

החקלאים החליטו לגדל פרות קדושות
מאדם פסקל וכלב פודל אוכלים ביחד עוגיות
אחמד וירדנה משחקים באבא אמא
הם שברו את הכלים
על המסך רואים את ריגן מחייך לו בחלון
הדולר מתכווץ ומתנפח כמו בלון

בית זה כמו הבית הראשון מראה דמויות מייצגות, המשכו של הקולאז' הכאוטי מהבית הראשון.דמויות מייצגות מכיוונים אחרים.הפרות הקדושות הן סמל לערכים לא רלוונטיים שנאחזים בהם בכוח. מאדם פסקל,האישה בעלת ההופעה הפומפוזית שחיה לה בתוך בועה משלה,אחמד וירדנה המייצגים את השמאל היהודי בארץ והפלשתינאים,רונלד רייגן שחקן הקולנוע שהפך לנשיאה של ארה"ב אשר בכל זאת עשה משהו,סיים את המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ.השורה האחרונה מתייחסת לכלכלה הלא יציבה שבסופו של דבר תתפוצץ.

בית רביעי:

וכך החול אוזל שוב בשעון

בית בן שורה אחת ובו קריאה נואשת לפעול בטרם יהיה מאוחר מדי. המצלול הפונטי של המילה "אוזל" דומה חלקית למילה "אוזון".מהירות הפעולה היא קריטית.

בית חמישי:

גבירותי ורבותי אנחנו שוב עוזבים
קשה קצת לנתק מגע מכוכב הקופים

בית בן שתי שורות בלבד.מהשימוש בלשון רבים ניתן להבין שמדובר בכותב השורות ובקבוצת אנשים אשר אמרו נואש,החליטו לעשות מעשה ולברוח,אבל חזרו בגלל תחושת שייכות חזקה. בסיכומו של דבר הם עזבו בכל זאת. לא להיספות בתוך אסון ודאי שיצמיח את כוכב הקופים. עושה רושם ששירו זה של רמי פורטיס מדבר על מחירה של הגלובליזציה.

וראו גם
הקליפ  כוכב הקופים
וגם

רמי פורטיס בויקיפדיה

הדיסק "סיפורים מהקופסה "

הומאז' לשרון סטון

 

שרון סטון הייתה אולי כוכבת הקולנוע המפורסמת ביותר של שנות התשעים הודות לסרט המתח הסקסי שבו כיכבה "אינסטינקט בסיסי " ( 1992) שבו גילמה סופרת  מותחנים סקסית שהיא אולי ( ואולי לא ) רוצחת מתוחכמת . בסרט זה פיתחה סטון את דמות האישה הסקסית והמתוחכמת בקולנוע לשיאים שלא שוערו עד אז.

 

אבל חוץ מ"אינסטינקט בסיסי " וסרט מדע בדיוני שהופיע העוד לפניו בשם "זכרון גורלי " עם ארנולד שוורצרגר שרון סטון לא התבלטה מאז באמת.

 

. סרט ההמשך לאינסטינקט בסיסי שיצא לאקרנים ב-2006    14  שנה לאחר הראשון. היה כבר כישלון חרוץ.  הדמות הסקסית המתוחכמת התברר מיצתה את עצמה.

File:King solomons mines.jpg

אבל לי עצמי  יש עוד יש פינה חמה בלב דווקא לסרטים הראשונים והזניחים שבהם הופעה סטון עם ריצ'רד צ'נברליין "מכרות המלך שלמה"  ( 1985)  ואלן קוורטרמיין ועיר הזהב. ( 1987) שבהם סטון יוצאת לחשוף  תרבויות עלומות בנבכי אפריקה. מבחינתי שם נמצאת שרון סטון  הקולנועית "האמיתית " מי שהיא לא תהיה , ולא בתור הרוצחת המתוחכמת בסרטי "אינסטינקט בסיסי"

 

לפניכים פואמה על שרון סטון שתורגמה בידי המתרגם והמשורר הוותיק גיורא לשם .

 

המשוררת לין קולינס עמנואל (ילידת 1949) היא משוררת אמריקנית שזכתה בשנת 1992 בפרס סדרת השירה הלאומית בארה"ב.
היא נולדה במאונט קיסקו, ניו יורק, ולמדה במכללת בנינגטון, במכללת העיר ניו יורק ובסדנאות היצירה באוניברסיטה של איוֹבה. היא מכהנת כפרופסור לאנגלית באוניברסיטת פיטסבורג ומתגוררת בפנסילבניה.
מספרי שירתה: מנוחת צהריים בבית מלון (1984), החפירה (1992), ואז, לפתע (1999).

 

 

 

הוֹמָאז' לְשֶׁרוֹן סְטוֹן

 

מאת לין קולינס

תרגום גיורא לשם

 

 

 

File:Sliver poster.jpg

שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת וּמֵעֵבֶר לָרְחוֹב
חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲדַר בֵּית-הַמָּלוֹן גְּדוּשִׁים
בְּהוֹפָעוֹתֶיהָ הַטְּרוֹפִּיּוֹת שֶׁל אִשָּׁה
מִתְפַּשֶּׁטֶת, בְּתוֹךְ הַמִּזְלָלָה
יֶלֶד, מֻכְחָל בְּנֵיאוֹן, יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן,
וּשְׁכֵנַי מַכְנִיסִים אֶת עַצְמָם
לְתַפְקִידִים שֶׁל נְשׂוּאִים-וְלֹא-בְּאשֶׁר
וּמַצְעִידִים אֶת שְׁלשֶׁת כַּלְבֵּי-הַשְּׁמִירָה שֶׁלָּהֶם
לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב. אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים הַזֶּה. שְׁמִי
לִין עִמָּנוּאֵל. עָלַי חֲלוּק-רַחֲצָה
וּמַכְבֵּנוֹת; מַרְלְבּוֹרוֹ מִשְּׂפָתַי נוֹטֵף אֵפֶר
עַל הַטֶּקְסְט. הַיּוֹם הוּא הַשְּׁלשָׁה בְּסֶפְּטֶמְבֶּר **19,
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אַךְ לְעִתִּים אֲנִי מְאַבֶּדֶת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.
וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת זֶה בְּמִשְׁקָפַיִם תְּלַת-מוֹקְדִיִּים
וְנַעֲלֵי בַּיִת, מֵעֵבֶר לָרְחוֹב, שֶׁרוֹן סְטוֹן,
רֹאשָׁהּ תָּפוּחַ מִמַּכְבֵּנוֹת, פִּיהָ אָדֹם
וְצַר כְּנַעַל בָּלֶט, מוּחֶשֶׁת
אֶל לִימוֹזִינָה שְׁחֹרָה. וּמִשּׁוּם
שֶׁלִּימוֹזִינוֹת אֵלּוּ מִזְדַּחֲלוֹת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב שֶׁלִּי,
סֵפֶר זֶה יִהְיֶה מָלֵא מְכוֹנִיּוֹת חֲטוּבוֹת נִדְחָקוֹת
מִבְּעַד לְאוֹקְיָנוֹס צְלָלִים שֶׁל מִלִּים.
מִדֵּי בֹּקֶר, שֶׁרוֹן סְטוֹן, רֹאשָׁהּ
בְּקַסְדָּה שֶׁל עִצּוּב שֵׂעָר, חֲגוּרָה
שִׁרְיוֹן שֶׁל מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ, נִבְלַעַת עַל-יְדֵי לִימוֹזִינָה
בְּגֹדֶל קְרוֹן פּוּלְמָן, וְצִיִּים שְׁלֵמִים
כָּאֵלֶּה מְשָׂרְכִים אֶת דַּרְכָּם בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב שֶׁלִּי
וּבְמוֹרָדוֹ, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, מַעֲנִיקִים לָרְחוֹב
(שְׁדֵרַת לִיבֶּרְטִי בְּפִּיטְסְבּוּרְג, פֶּנְסִילְבֶנְיָה)
וְלַסֵּפֶר שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת, נְקֻדַּת-מַבָּט
זוֹהֶרֶת וַעֲגוּמָה כְּאַחַת.
שְׁמִי לִין עִמָּנוּאֵל, וּבַסֵּפֶר הַזֶּה
אֲנִי מְשַׂחֶקֶת תַּפְקִיד שֶׁל מִי שֶׁכּוֹתֶבֶת
סֵפֶר, וַאֲנִי מִתְיַחֶסֶת לַתַּפְקִיד בִּרְצִינוּת
כְּשֵׁם שֶׁשֶּׁרוֹן סְטוֹן מִתְיַחֶסֶת בִּרְצִינוּת
לְתַפְקִיד הַכּוֹכְבָנִית. אֲנִי צוֹפָה אֵיךְ
הַמְּכוֹנִיּוֹת הַכֵּהוֹת נֶעֱלָמוֹת בָּהּ וּבְשִׁירִי
פּוֹנְטְיָאק אַחֶרֶת בָּאָה לְהִתְנַמְנֵם
כִּבְהֵמָה גְּדוֹלָה לְיַד הַשְּׁקָתוֹת הַצּוֹנְנוֹת
מֵאַבְנֵי-שָׂפָה מוּצָלוֹת. לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה
מְכוֹנִית שְׁחֹרָה זוֹ, אַל תַּחֲשֹׁב שֶׁזֶּהוּ
סֵמֶל לְמַשֶּׁהוּ. זוֹ רַק
שֶׁרוֹן סְטוֹן הַחוֹלֶפֶת בִּנְסִיעָה עַל פְּנֵי בֵּיתוֹ
שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁמְּנַסֶּה, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עַצְמָהּ,
לִכְתֹּב סֵפֶר שִׁירִים.

אוֹ יָכוֹלְתָּ לַחֲשֹׁב עַל הַמְּכוֹנִית הַשְּׁחֹרָה כְּעַל
לִין עִמָּנוּאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי, כְּסוֹפֶרֶת, תָּמִיד
רָצִיתִי בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת מְכוֹנִית, אַף
כִּי מַרְבִּית הַזְּמַן עָלַי לִהְיוֹת
הָ"אֲנִי", אוֹ הָאִשָּׁה הַתּוֹלָה כְּבִיסָה;
רֶגַע אֶחָד אֲנִי אִשָּׁה, בְּמִשְׁנֵהוּ אֲנִי גֶּבֶר,
אֲנִי קָרְנָבָל שֶׁל לִין עִמָּנוּאֵל:
לִין בַּשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה, לִין הַזּוֹעֶפֶת
מֵאֲחוֹרֵי אַפָּהּ הַגָּדוֹל שֶׁל זִקְפָּתִי,
אַחַר-כָּךְ אֲנִי הָרַכֶּבֶת הַנִּכְנֶסֶת לַתַּחֲנָה
בְּעוֹד שֶׁמַּה שֶּׁרָצִיתִי בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת זוֹ
גֶּרְטְרוּד שְׁטַיְן הַמְּרַגֶּלֶת אַחַר שֶׁרוֹן סְטוֹן
בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר. אֲבָל מַסְפִּיק
וְדַי בְּכָךְ, בַּחֲזָרָה אֶל עִצּוּב הַפְּנִים:
עַל הַדַּף, הָעִיר נִרְאֵית קֵרַחַת
וַעֲמוּמָה וְעַל כּןֵ אֲנִי מַגְבִּירָה אֶת הַוּוֹלְטָאז'
שֶׁל מַבָּטֵיהֶם הָרַדְיוֹאַקְטִיבִיִּים שֶׁל הַנְּעָרִים הָרָעִים.
בְּמִטְבָּח אֲנִי עוֹרֶמֶת סִירִים נוֹצְצִים
מִשֻּׁמָּן, וְעַל שֻׁלְחָן בְּשַׂר-בָּקָר צָלוּי
אָדֹם כְּפָנִים שֶׁיָּצְאוּ מִן הַכֵּלִים. בְּעִצּוּמָהּ
שֶׁל מוֹזָרוּת תְּפֵלָה זוֹ, נִמְצֵאת שֶׁרוֹן סְטוֹן, שֶׁבְּדוֹמֶה
לְהַזְמָנָה מְאֻיֶּרֶת, שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי,
הַאִם לֹא תְּשַׂחֲקִי, גַּם אַתְּ, תַּפְקִיד? אֲנִי בּוֹחֶרֶת
בַּלִּימוֹזִינָה הַשְּׁחֹרָה, וּבְמוֹרַד הָרְחוֹב הַיְּרֵחִים הַמֻּזְהָבִים
שֶׁל הַלִּימוֹזִינָה שֶׁלִּי מִתְגַּלְגְּלִים וְגוֹרְרִים עִמָּם
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת הַיָּרֵחַ, וְאֶת שֶׁרוֹן סְטוֹן
הַמַּשְׁקִיפָה אֶל חַלּוֹנוֹ הָרָחוֹק הַמּוּאָר
שֶׁל בַּיִת שֶׁבּוֹ, כָּל הַזְּמַן הַזֶּה, מִישֶׁהִי
הִטְבִּיעָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֶת שְׁמָהּ בְּשִׁיר זֶה.

 

 

ראו על שרון סטון בויקיפדיה

 

File:Allan Quatermain and the Lost City of Gold.jpg

 

חוקרי החוצנים

 

כנס של עמותת חקר העב"מים העצמים הבלתי מזוהים וחיים חוץ ארציים  המופיעים בשמי העולם וכל הקשור בהם עורר אותי למחשבה בשאלה המעסיקה רבות גם את חוקרי העב"מים עצמם :האם יש מזימת הסתרה של מידע חשוב ואף חיוני בנושא מצד ממשלות שונות בעולם מפני הציבור הרחב ? ואולי חוקרי העב"מים עצמם הם חלק מהקונספירציה מבלי ידיעתם ?


לאחרונה התכנס בסמינר הקיבוצים בתל אביב הכנס השני של העמותה לחקר העב"מים וחיים חוץ ארציים בישראל .
העמותה היא יצירתם של שני אנשים , גילי שכטר, . ושל חנן סבט .
עוד חברים בעמותה כוללים את דויד רונן שלאורך השנים הפך לעיתונאי הפורה ביותר בנושא העב"מים בישראל

 וחיים מזר חוקר רב תחומי. .

 
כמה מחברי העמותה הם מעריצים אדוקים של סדרת הטלוויזיה "תיקים באפלה ",סדרה שבמהלך הקרנתה בישראל בסוף שנות התשעים .היה גל חסר תקדים של תצפיות עב"מים ועניין תקשורתי בנושא.
ובמידה רבה הם לוקחים את גיבורי "תיקים באפלה " העוסקים במחקר של קונספירציות ממשלתיות ואחרות של הסתרת מידע חשוב על פעילות של חייזרים כנראה ועוינים ,על פני כדור הארץ מזה עשרות שנים  כמודלים לדרך פעולתם. 
 לפני כשנה  בחודש יולי 2008 עלה על המסכים בעולם ובארץ סרט קולנועי  נוסף המבוסס על סדרת "תיקים באפלה " הסרט היה גרוע עד להחריד , נחות ברמתו אפילו מפרק ממוצע של הסדרה הטלוויזיונית. אולם המפיקים מקווים ליצור ב-2011  סרט שלישי שיתאר את הפלישה החיזרית לכדור הארץ שתוארה בסדרה כמתוכננת לאותה השנה.
אני מחכה בסקרנות. ואיתי מן הסתם חובבי עבמים נוספים.

הכנס


החלק הראשון של הכנס היה סיכום פעילות העמותה בחצי השנה האחרונה מפי יושבי-ראש העמותה, סיכום ידיעות מהארץ ומהעולם בנושא העב"מים, הצגת מידע מצולם שהתפרסם, תוכניות העמותה לפתיחת סדרת הרצאות וסדנאות לימודיות.  

גילי שכטר וחנן סבט מקימי וראשי עמותת העב"מים.

בכנס היו דיווחים  וצילומים וסרטים על התופעות של  הופעות עב"מים שונות ומשונות בפינות שונות ומשונות ברחבי העולם .
אולם אלו היו שגרתיים למדי ואין בהם כל חדש.
הדיווחים המעניינים  באמת היו הדיווחים על כך שממשלות של מדינות שונות בעולם חושפות מידע על חקר העב"מים שהן אכן ניהלו וכעת פותחות אחת אחרי השנייה חלק מ"תיקי" האיקס"  שלהם  או רובם לפני הציבור.
האם בתיקים העלו נחשף חומר שחושף אולי שבחקירות המדינות השונות לאורך השנים אכן נחשף משהו מפתיע באמת ? ואולי יש ברחבי העולם מזימה ממשלתית להסתיר את האמת הידועה בחוגי שלטון בכירים בפני הציבור הרחב ?

הרושם הכללי שנוצר הוא שהמדינות השונות ( ויותר נכון הסוכנויות הממשלתיות הספציפיות שעוסקות בחקר הנושא הזה ) לא באמת יודעות הרבה יותר מאירגוני חוקרי העב"מים שעוסקים בנושא.

 סביר גם להניח שהפוליטיקאי הממוצע וגם הפוליטיקאי הבכיר הממוצע אינו יודע בנושא יותר מאשר חוקר העב"מים הממוצע .

 אני די משוכנע ששמעון פרס נניח או בנימין נתניהו אינם יודעים בנושא יותר מאשר גילי שכטר וחנן סבט.
אבל בפרטים שהובאו בכנס ייתכן שאפשר למצוא אינדיקציות אחרות לכך והדבר דורש לכל הפחות עיון חקירה מפורטת מהסוג שאותו מבצעים חברי העמותה.
בהרצאה שנייה דיבר המומחה הגדול לעב"מים בארץ חיים מזר על תצורות מוזרות שונות בירח ובמאדים שנראות כמבנים מלאכותיים.  

ובהרצאה המסכמת דן דוד רונן מר עב"מים הישראלי בפרשת העב"ם שנחת במושב הישראלי אחיהוד  ודיבר על כך שחלק מהממצאים בפרשה נשארו בגדר לא מפוענחים.
נקודה מעניינת היו תלונותיהם של אנשי העמותה ( אנשים רציניים בהחלט ) על חסימתם מהויקיפדיה בנסיבות שאכן נראות לי מוזרות. . כתוצאה הם אינם יכולים להעביר שם את פרשנותם לאירועי ומקרי עב"מים שונים.
אני קורא בזה לאנשי הויקיפדיה הישראלית לבטל את החסימה שהוכנסה כנראה  מסיבות לא רציניות , ולתת פתחון פה שם לאנשי העמותה שהם אנשים רציניים בהחלט ומטרתם היא לחקור את התופעה בצורה שלדעתם צריכה להיות אובייקטיבית ומדעית ככל האפשר. מרוחקת ככל הניתן מעיסוק בתקשורים עם חייזרים וריפוי בידי חייזרים ( תופעה ייחודית כמעט לישראל במידת הצלחתה והתפשטותה ) ותופעות על טבעיות כפי שהיה באירגון בראשות אבי גרייף שממנו נפרדו לאחר סיכסוך פנימי מר וממושך .

מי עומד מאחורי המזימה ?

אחד הנושאים המרכזיים שנדונים בכנס זה ובקודמים לו היא השאלה :האם יש קונספירציה של הסתרת מידע בקרב גורמים בכירים ביותר בממשלה ובתקשורת  מפני הציבור על העבמים ?

זהו נושא מרכזי ביותר בסדרה "תיקים באפלה " שבמהלכה התברר שיש אירגון כזה שמקיים קשרים קבועים עם החייזרים בעב"מים לאורך עשרות שנים ומסייע להם ( כנראה ,זה לא לגמרי ברור ) בתוכניות קולוניזציה שלהם בכדור הארץ  המתוכננת להתחיל בשנת 2011.  
בתמונה האחרונה של הפרק האחרון התברר שבראש הקונספירציה עומד נשיא ארה"ב בעת הקרנת הפרק האחרון ג'ורג' בוש הבן .אולם מסיבות שתשארנה עלומות התמונה הזאת נחתכה לפני ההקרנה של הפרק לפני הציבור הרחב.
אבל ייתכן שיותר פרטים בעניין יחשפו בסרט השלישי שמתוכנן ל2011 ויעסוק בהתיישבות החייזרית בכדור הארץ המתוכננת לשנה זאת.

אחד מפריטי המידע המעניינים בכנס היה על כנסים שאותם מארגנים  אישים ידועים ומכובדים בחוגי הבירוקרטיה הצבאית והמדעית שבהם הם מעידים על מבצעים שונים שבהם היו מעורבים בשירות הממשל בטיפול בענייני עב"מים שונים  במסגרת מה שהם מכנים "פרוייקט חשיפה " .
אודה ואתוודה איני יודע כיצד להתייחס לחשיפות ולעדויות האלו.המדובר באנשים מכובדים ביותר מומחים במקצועותיהם השונים שקשה מאוד להאמין שהיו יוצאים עם עדויות כאלו אם לא היה משהו בבסיסן. .
האם המדובר ברודפי פרסום אובססיביים בלבד שמחפשים תהילה בכל מחיר גם במחיר של שקרים לפני המצלמה ולעזאזל הכל ?

 היו כבר דברים מעולם כאשר אנשי צבא בכירים פירסמו ספרים על "גילויים  מדהימים " שונים לגבי פרשת "העב"מ " שהתרסק (או שלא ) בעיירה רוזוול והספרים הללו הוכחו בקלות כשקריים. כנראה תוצר של  פנטזיות של  אנשים מבוגרים רודפי פרסום ותהילה.

או שמה את המבצעים הסודיים השונים שבהם היו מעורבים מטעם הממשל פירשו בצורה שגויה  שאין לה קשר למטרה האמיתית של המבצע שהייתה  "ארצית " בהחלט  ?

קשה להחליט.

 את הכנס איתם ואת עדויותיהם השונות ניתן למצוא ברשת ואכן העדויות האלו בהחלט מעוררות מחשבות.
אבל נשאלת השאלה הגדולה שאותה שאלתי   את חיים מזר  חוקר בולט בכנס :

מדוע בכלל שתהיה קונספירציה כזאת של הממשל ושל אירגון נאס"א להסתיר מידע על חייזרים מהציבור ? ובמשך עשרות רבות של שנים? אם ידוע להם בוודאות שחייזרים אכן מבקרים בכדור הארץ?
התשובה שניתנה לי היא : בגלל החשש של הממשל ושל אירגון נאס"א שחשיפה כזאת  עלולה לעורר פאניקה המונית חסרת תקדים בציבור אם יחשף בפניו מידע אמיתי בנושא שאכן ישנם חייזרים שמבקרים בכדור הארץ באופן קבוע,  והפאניקה תביא אולי  למהומות ולשינויים חברתיים ופוליטיים..

לדעתו  שיקוליהם של מנהיגי הקונספירציה מבוססים על המסקנות מפרשת השידור "הפלישה מן המאדים" של אורסון וולס ב-1938 שגרם לפאניקה המונית בציבור האמריקני שחשש בעקבות שידור מבויים שבני המאדים פולשים לכדור הארץ והגיב בהשתוללות המונית.

 אם יוודע לציבור הרחב שחייזרים אמיתיים אכן מבקרים בכדור הארץ הפאניקה עלולה להיות כלל עולמית ולגרום לנזקים ושינויים חברתיים ותרבותיים שלא יתוארו ממש.

התשובה הזאת ניראית לי כלא סבירה.

היא בהחלט לא רלבנטית לאירגון נאס"א שסובל מזה עשרות שנים מקיצוצים אדירים בתקציבו .לארגון זה שהופך יותר ויותר ללא רלבנטי עד כדי סכנה קיומית יש כל אינטרס שבעולם דווקא לחשוף כל מידע שהוא מגלה על חייזרים פשוט כדי למשוך לעצמו תשומת לב ציבורית ועימה תקציבים נוספים.

לי נראה אם היו בנאס"א יודעים משהו על חייזרים הם כבר היו משתמשים בכך תקשורתית כדי למשוך לעצמם פרסום ותקציבים נוספים.הרבה תקציבים נוספים.  
חוץ מזה קשה לי להאמין שמישהו בממשל יכול לחשוב עוד ברצינות שהציבור עלול להגיב בפאניקה על מידע על חייזרים לאחר עשרות רבות של שנים שבהם הציבור הולעט באלפי סרטים וסדרות על חייזרים עד שהם הפכו לחלק אינטגראלי מתרבותנו.וישנם חייזרים טלווזיוניים  וקולנועיים כמו  "מר ספוק" מסדרת "מסע בין כוכבים " אי טי של שפילברג  ,אלף החייזר השעיר  , ואחרים הפכו לבני משפחה ממש.
אם ייחשף מידע לפני הצבור שאכן יש הוכחות לקיומם של חייזרים המבקרים בכדור הארץ אכן יהיו תגובות נלהבות נזעמות ,חוששות ,מזהירות ,ללא ספק יקומו פנטים דתיים שיזהירו מפני החייזרים .
אבל פאניקה המונית ? לדעתי רק במקרים מועטים עד בכלל 
אלא אם כן הציבור יחשף למידע שאכן כוונותיהם של החייזרים נמצאו כמסוכנות ,אז עלול להיווצר סוג של חשש אבל לא בהכרך פאניקה.
נשאלת השאלה מיהם האנשים האחראים לקונספירציה אם יש כזאת ?

סביר להניח שאלו שיעמדו בראשה כיום ובעשורים האחרונים מאז שנות השבעים והשמונים לערך הם אנשים צעירים נניח מתחת לגיל החמישים וסביר להניח שהם יבחרו לתפקידם הבכיר כארכי קונספיראטורים גם בגלל שהם מתעניינים בנושאים כאלו והם מן הסתם  היו בעברם חובבי מדע בדיוני.
אם הם חובבי מדע בדיוני סביר להניח שהם יודעים שחלק גדול מהציבור המוכר להם לא יבהל כלל אם יחשף לפניו מידע על כך שחייזרים מבקרים בכדור הארץ.

חקר החייזרים בישראל

בישראל חקר העב"מים הוא תופעה חדשה יחסית . עוד בשנות השבעים אדם בשם רומן נכט עסק בנושא ובאיסוף מידע ו"מכופף הכפיות " אורי גלר טען בספר ידוע שנכתב בידי המדען אנדריאה פוהריץ ' שהוא בקשר רצוף עם חייזרים ועב"מים .כיום בכל אופן גלר מעדיף להצניע כל קשר שיש לו עם חייזרים .
הנושא קיבל תאוצה בשנות התשעים כאשר התקבלו דיווחים רבים של אנשים שסיפרו שראו עב"מים ואף נתקלו בחייזרים במקומות שונים כמו חיפה וקדימה. . הנושא הפך למשך כמה שנים לנושא "חם " בכלי התקשורת השונים . כך למשל המגזין לנוער "מעריב לנוער " פירסם מדור מיוחד במשך שנים מאת דוד רונן על נושא העבמים והחייזרים .ואולי כתוצאה מפרסום זה היה כל הזמן גידול במספר המפגשים עם העב"מים והחיזרים שעליהם דיווחו אנשים שונים . במקרה או שלא במקרה ( וכנראה שלא במקרה ) בדיוק אז הייתה תקופת שיא ההצלחה של סדרת הטלוויזיה "תיקים באפלה " שעסקה בנושא העב"מים והעמידה אותו במרכז ההתעניינות הציבורית .
כיום יש לא מעט ישראלים שמאמינים שהם "נחטפו " בידי חייזרים שביצעו עליהם ניסויים שונים . כמה מאנשי העמותה ( שכיום כוללת את מרבית הדמויות המרכזיות של חקר העב"מים בארץ ) מאמינים שיש הוכחות לכך שחיזרים ביקרו ומבקרים את מדינת ישראל כמעט באופן קבוע

המעקב אחרי עבמים בארץ

אירגון ישראלי "המרכז הישראלי לחקר העב"מים " בראשות אבי גרייף הוקם ב-1993 . בשיאו ב-1996 היו בו כ-350 חברים . היום יש בו רק כמה עשרות אם בכלל . במשך שנים האירגון נהג לקיים שני כנסים בנתניה. בכנסים שבהם השתתף כותב שורות אלה רוב המרצים היו מתקשרים ורופאים באמצעות חייזרים ונשים שסיפרו על חוויותיהם בעת שנחטפו בידי חייזרים לכוכבי לכת אחרים. המרכז  הוציא לאור  מגזין לחקר תופעת העב"מים שממנו יצאו לאור כ-60  גליונות. .

אבי גרייף: יחסית לגודל המדינה יש הרבה ביקורים של עב"מים .היו שתי גלים של תופעות עב"מים שראו מאות עבמים בשנת 1993ובשנת 1996 ואנחנו יודעים שאז היו פעילות כזאת גם במקומות אחרים .גלים כאלו לא חזרו אבל יש כל הזמן דיווחים בממוצע יש דיווחים ש אחד לשבוע כמעט של דברים שקשורים לתופעה .

 

איך היגעת לחקור עב"מים ?

גרייף : אני תמיד התעניינתי בתופעה מגיל צעיר   והעניין שלי התחזק  בעקבות המקרה בחיפה ב-1987.  

נרשמנו כעמותה ב1994בעקבות הגל הגדול  של העב"מים ב1993 .היום  באופן כללי יש ירידה בהתעניינות .אני מוציא כתב עת שיוצא אחת לשלושה חודשים .בשיא באמצע שנות התשעים היינו מאות איש ,  היום אנו כמה עשרות אנשים. יש לנו כנסים שנתיים אבל רק עם יש  מספיק מידע שמצטבר.
וכך יש לנו כיום חוקרי עב"מים בארץ שכמו אלה שבחו"ל יוצאים עם מתנדבים לחקור אתרים שבהם דווח על "נחיתות" או מפגשים עם עב"מים וחייזרים לבדוק אותם אם יש בהם חומרים מיוחדים ממוצא חוצני ,ומראיינים אנשים שטוענים שנחטפו בידי חייזרים.

בין החוקרים הללו היה גם בארי חמיש שכתב ספר באנגלית על תולדות תופעת העב"מים בישראל ומאז התפרסם יותר כמפיץ תיאוריות קונספירציה מספר 1 בישראל ובהן הטענה שיצחק רבין נרצח בקונספירציה שבראשה עמד שמעון פרס.

חוקרים אחרים כוללים את חיים מזר התיאורטיקן החשוב ביותר של נושא בארץ שפירסם כמה מאמרים רציניים על התופעה בניסיון לנתח את החייזרים שאולי עומדים מאחוריה .מזר בניגוד לאנשים האחרים העוסקים בעניין בארץ אינו  מעתיק ממאמרים מחו"ל או מדווח על תופעות בארץ אלא מנסה לתת ביסוס תיאורטי מעניין משלו לאפשרות שחייזרים אכן מבקרים בכדור הארץ .

 אלא שבשנים האחרונות שוב אין בישראל העניין שהיה בעבר בעב"מים וכלי התקשורת שוב אינם מדווחים באופן קבוע על מפגשים עם חייזרים .
ייתכן שבישראל אפשר ליחס את הירידה בעניין בעב"מים גם לפרשה ידועה שבה "מתקשרת "טענה שהחייזרים עומדים לנחות בישראל בתאריך מסויים על רקע צלילי המוזיקה של "תיקים באפילה ". הבדרן דודו טופז עשה מכך תוכנית עם הרייטינג הגבוה ביותר שלו אי פעם בליל "הנחיתה " ואלפי ישראלים יצאו לרחובות בציפיה לפגוש חייזרים . למרבית הצער אף חייזר לא הופיע והעב"מים הפכו ללא יותר מבדיחה לא מוצלחת . 
אפשר  אולי לייחס את הירידה בעניין התקשורתי והציבורי גם לכך ש"תיקים באפלה " ואיתה כל נושא העב"מים והקונספירציות הקשורות בהם הפסיקה להיות אופנתית ?
דוד רונן עיתונאי ידוע בנושא שמאמין שהוא צפה בחייזרים  עוד בצעירותו ויצר סרט דוקומנטארי על תופעת העב"מים בארץ.
לדברי דוד רונן בישראל יש לפחות עשרים איש שנחטפו בידי חייזרים שנמצאו סימנים מוזרים בגופם. לדברי רונן בכל מקום נחיתה של עב"מ  נמצא  חומר לא ידוע דמוי סיליקון כסוף שהמדענים טוענים שאינו קיים על כדור הארץ, לדבריו ישנה  קבוצה של מדענים ישראליים שעוסקים בחקר הנושא אך מסרבים לחשוף את עצמם .

דוד רונן : הגעתי לנושא  לראשונה בגיל 12  כאשר חוויתי בבשרי אירוע.  אני ובן דודי יצאנו החוצה באיזור גבעות הכורכר של שכונת גן ברכה בצפון נתניה.  ואז ראינו משהו למעלה משהו נוסע וראינו מעין תחתית עם צבעים זוהרים יפים וחוץ מנהמה עמוקה לא השמיע קולות אחרים.

 ואז נשבעתי לעצמי  שכשאהיה גדול אחקור מה היה הדבר הענק הזה.

ואת השבועה הזאת קיימתי.

במשך שנים כתבתי על עב"מים במדור תיקי האיקס בזמן תל אביב וגם במעריב לנוער.
אני לא עוסק במיסטיקה ולא בעידן החדש ובתקשורים ולא בריפוי על ידי חוצנים אני מכבד כל אחד  מאלו שעוסקים בזה אבל  אני לא עוסק בזה.

אני חוקר עצמים בלתי מזוהים.נקודה.
יש לכך הוכחות פיזיות משכנעות בשטח ובראשן גושי סיליקון שנמצאו באתרי נחיתה בישראל והעולם שהם מסוג שאינו ידוע למדע ומחקרים שנעשו בעקבותיהם ושצונזרו ונאסרו לפרסום בתקשורת..
יש בידי חומר סיליקון שמופיע בשטח בהרבה אירועים שחותך יהלומים ושעבר בדיקות בידי מעבדות שלא יודעות איך להסביר אותו.

אתה חושב שיש קונספירציה להסתיר מהציבור מידע ?
אני לא מתעסק  בקונספירציות .זה לא מעניין אותי. אבל נכון הוא שלאורך השנים עשרות מאמרים שלי צונזרו מסיבות לא ברורות .
– לדעתי אנשי המשרדים הממשלתים יודעים משהו שהם מסתירים מהציבור ולדעתי יש לחשוף זאת- – המדיניות העיקרית שלהם הייתה להתעלם מתופעת העב"מים .   אך נראה לי שכן חוקרים את זה בממשלות  השונות גם של ישראל ואוספים מידע בנושא. 
הרציתי  בנושא הזה הרבה פעמים  בבסיס בתל  נוף ובבסיסים צבאיים אחרים. בהחלט יש  בכך עניין בצה"ל אם כי מעולם לא טרחו למסור לי מדוע…

לדברי דוד רונן יש ירידה ברורה במספר הדיווחים על העב"מים ירידה הקיימת בכל העולם .
אם זאת לדברי רונן אירועי העב"מים בישראל נמשכים וכוללים גם חטיפות . אבל אזרחי ישראל שעסוקים עד מעל ראשם בעניינים אחרים לגמרי שוב אינם שמים לב לכך . יתכן שכך הוא גם לגבי אזרחי העולם שכיום מעסיקים את עצמם יותר בפחדים מטרוריסטים ושי שלהם פחות זמן וחשק לפחד מחייזרים .

מאבקים פנימיים בקרב חוקרי העב"מים

שמועות שונות טענו לאורך השנים שחקר העב"מים בישראל מאז שנות התשעים הוא  תחום עיסוק מלא וגדוש בסיכסוכים פנימיים מרים וממושכים  בין כלל החוקרים השונים שבו .  

על פי אותן שמועות  כל אחד מהחוקרים חשד שהאחרים הם סוכני ממשלה או ממשל ארה"ב.

מן הסתם הסיבות היו גם בגלל הבדלי אישיות בקרב החוקרים השונים שכמה מהם האשימו אחרים בחוסר אמינות.
אין זה ברור אם היום המצב השתפר במיוחד מבחינה זאת.

חנן סבט  למה החלטתם להקים את עמותת העב"מים כאשר יש כבר מרכז לחקר עבמים ?

סבט בגלל שהמרכז התמלא במיסטיקנים ומרפאים ואבי גרייף עצמו הוא בכלל אסטרולוג וחלק מהעולם הזה של העל טבעי .
החלטנו להקים את העמותה בעקבות כנס במצפה רימון ששם נתנו רק הרצאות על תקשורים עם חוצנים וריפויים עם חוצנים ואם היית שומע היית משתולל מזעם .וזה הפך לקרקס,משהו לא מהעולם הזה . . אדריאן דביר שהיה מרפא עם חוצנים עוד היה בהשוואה דמות מיושבת בדעתה איך שהוא . הוא עוד האמין במה שאמר .אבל עכשיו זה כבר הפך ממש לבושה לאינטליגנציה והיגיע לרמות של טירוף שלא יאמנו . . וכשאני רואה את כל המרפאים עם  החוצנים האלו  שמדברים על חוצנים  שמתקשרים אליך בטלפון  אני מזדעזע.
.המרכז לחקר העב"מים  בשיא פריחתו  מנה מאות אנשים מהנדסים רופאים טייסים וכולם ברחו בגלל המיסטיקה ,  90- אחוז מההרצאות בכנסים  שלהם הם או יותר נכון היו  מיסטיקה.

 לנו לעומת זאת   ישנה היום עמותה רצינית ביותר לחקר הנושא   ואתר רציני ביותר שכל יום נרשמים בו יותר ויותר אנשים. אפשר לאמר שעוררנו מחדש את העניין בנושא שהיה רדום במשך שנים.


מאיפה אתה חושב מקורם של העב"מים?
אני סבור שמקורם אינו ארצי אבל יש להם בסיסים על כדור הארץ.  

 

חנן סבט וגילי שכטר

 
ניתקלתם בפעולות עויינות מצד אירגון חקר העב"מים המתחרה ?
גילי שכטר: מאז הקמת העמותה התרחשו שתי פעולות עוינות מצד המרכז בראשותו של אבי
גרייף, כאשר אחת מהן ניתן להוכיח מעל ומעבר לכל ספק: גרייף הצליח להשיג
עותק של אחד הביטאונים שלנו ושלח אותו בחזרה אלינו בצירוף הערות מגונות
המהוות הוצאת לשון הרע. כך למשל רשם על המילה "עמותה" את המילה "הונאה".
וללא כל ספק הדברים נכתבו בכתב ידו של אבי גרייף, כמו כן החוברת נשלחה מאיזור חיפה, שם הוא מתגורר.

הפעילות השניה, התגלמה בדמות מכתבים מודפסים אנונימיים שנשלחו לחיים מזר
ולחבר עמותה אחר ואשר בהם כתבה אשה בלתי מזוהה שכנתה את  עצמה בשם "מי שיודעת" כי
אני סוכנת ממשלתית שנשלחה על מנת להרוס מבפנים את המרכז הישראלי וכן את העמותה
החדשה
במכתב נכתב בדיוק כך, ואני מצטטת מילה במילה כולל את פורמט המכתב (המודפס כמובן)
אזהרה!

גילי שכטר הינה שליחה של מוסד ממשלתי.
נשלחה להרוס את העמותה לחקר עב"מים
אח"כ תפרק את ההתארגנות החדשה
מי שיודעת..

ואולי חמור מכל אלו – גרייף ממשיך להשתמש ברשומות הרשמיות, לרבות באתר
האינטרנט שלו, בשמו של חיים מזר כאחד ממנהלי המרכז הישראלי, זאת למרות
שחיים פרש בינואר השנה והוא אחד ממייסדי ומנהלי EURA. למרות פניות חוזרות
ונשנות לגרייף הן בדוא"ל והן בדואר ישראל רשום, הרי שגרייף לא הגיב ולא
תיקן את המידע.
אבי גרייף ניהל הכל לבדו כל שאר בעלי התפקידים היו רק על הניר . הוא רק היה מוציא כתב עת ועושה כנס פעם בשנה ובזה זה נגמר .
פנינו לאבי מספר פעמים, כולל במכתב רשום, בבקשה לחדול מהפרסום השקרי,אולם הוא התעלם וממשיך להתעלם .



-תגובת אבי גרייף  

 

גליון מספר 3 של המגזין "עבמים" הוצא לאור בידי המרכז לחקר עבמים של אבי גרייף.

האשימו אותכם שאתם עוסקים כמעט אך ורק במתקשרים עם חוצנים ומרפאים באמצעות חוצנים ודברים מסוג זה. ולא בחקירה רצינית של עב"מים.  

גרייף : לכל  לאדם יש דעות משלו שלא מעניינות אותי באופן אישי אבל צריך להיות פתוח גם להם.  אני לא רואה במדע דת אני לא קנאי דתי.  אדריאן דביר היה מהנדס וחשבתי  שצריך לפחות  לתת לו אפשרות להביע את דבריו  גם אם לא בהכרך הסכמתי עימם.כידוע לך גם ביצעתי מחקר עליו לבדוק את אמינותו. .
– אני לא מתעניין בדיעותיהם הפרטיות של אנשים ואני לא מתעסק בתקשור .

מה  דעתך על העמותה לחקר העב"מים ופעילותה ?

 גרייף: הם מכפישים את  המרכז  בדברי שקר. כל מה שהם אומרים עלי זה שקר וכזב שיבדקו את כל הבטאונים שלי  ואז תיראו עם אני עוסק בתקשור עם חייזרים או לא.
 – אלה אנשים תאבי כבוד ואגו ,אנשים שרוצים להתבלט על חשבוננו , רוצים יותר פירסום לעצמם  ולכן הם עשו את זה.
–  אני לא פרשתי מהם הם פרשו ממני.
בגלל שאנחנו כל כך מעטים כל פיצול כזה הוא רק מזיק. אבל אני לא עוקב אחריהם וזה לא מעניין אותי –

 אנחנו בכל אופן  ממשיכים בכל הקצב.

אני תמיד אהיה פעיל ואלמד ואנסה לחשוף את מה שקורה וייתכן שאקיים כנס נוסף עם חוקר או שניים מחו"ל. האגודה שלנו ממשיכה לפעול זה במידה שיהיו מספיק אנשים מאחר שיש ירידה קבועה במספר המתעניינים.

 ואולם נכון לחודש מאי 2009  האתר של המרכז לחקר העב"מים אינו מתעדכן.  המרכז הפסיק לקיים כנסים שנתיים או חצי שנתיים כפי שעשה בעבר  והודיע למנויים של המגזין שלו שהוא מפסיק את פעילותו. .

 וזה אומר שהתחום נמצא לגמרי בשליטת "העמותה לחקר העב"מים וחיים חוץ ארציים ".

– תחום חקר העב"מים בישראל סובל אם כך מסכסוכים פנימיים עזים וזה חבל . אם החוקרים מסוכסכים בינם לבין עצמם איך יוכלו ליצור קשרים עם החייזרים אם וכאשר יחשפו לבסוף.?
– אבל זה נכון כנראה לכל בני האדם באשר הם ולא רק חוקרי עב"מים.בחוגי חובבי המדע הבדיוני המצב הוא לא הרבה יותר טוב. ום כבר גם בחוגי הספרות הכללית ששם יד כל אחד מופנית כנגד השני.
– לגבי השאלה האם יש קונספירציה להסתיר מידע חשוב מהציבור מסקנתי היא שגם אם הייתה מזימה כזאת בעבר היא כבר היגיעה לסיומה מסיבות יחצניות טהורות. ההיגיון אומר האינטרס של כל גוף הקשור לעניין חייב להיות שהציבור יתעניין כמה שיותר בנושא החייזרים וחיים חוץ ארציים שמבקרים בעולמנו   גם כדי שיוכל לקבל תקציבים להמשך פעילותו.לשם כך על הגופים הנ"ל לחשוף כמה שיותר מידע שקיים בעניין על מנת לעורר את עניינו הרדום של הציבור ולהתחרות בכך עם נושאים אחרים שעומדים במרכז סדר היום הציבורי כמו המשבר הכלכלי ,המאבק באיסלאם ,התחממות כדור הארץ וכו'.
– ואם היה להם מידע אמיתי על חייזרים שמגיעים לכדור הארץ זה כבר היה נחשף זה מכבר.
– לא מן הנמנע ,אם כך שארגונים כמו "עמותת העב"מים " מהווים כלי להביא מידע לציבור ולעורר בו עניין ולו רק על אש קטנה,  לפחות עד שיחשף מידע אמיתי דרמתי ממש ואז אפשר יהיה להעביר את הארגונים הללו אל מרכז תשומת הלב הציבורית. .

דעתו של קונספירטור פוטאנציאלי

אם אני הייתי חלק מהקונספירציה נניח כיועץ לנאס"א או איש יחסי הציבור שלהם ונודע לי שהם גילו חפץ חייזר או חייזרים מתים או חיים  הייתי ממליץ להם לחשוף אותו בפני הציבור בצורה מבוקרת ולהפוך אותו למרכז של "קירקס תקשורתי"  כדי להשיג יותר תשומת לב ציבורית ולבסוף כסף מהקונגרס. ולעזאזל האחריות לציבור והחשש לגרום לפניקה.

.יש כל כך הרבה סיבות להכנס לפאניקה בעולם הזה מתחממות כדור הארץ ועד לפגיעת מטאור.
אז יהיה גם את זה.
הדבר החשוב ביותר הוא להשיג כסף לנאס"א כדי שאפשר יהיה לבנות בסיס על הירח ולהגיע למאדים נקודה.

 אם יש חייזרים  מכוכב אחר או ממימד אחר שמגיעים לכאן באופן קבוע או לא קבוע , מן הראוי שהטכנולוגיה החללית שלנו תהיה מוכנה עד כמה שיותר טוב לקראתם. .

מי שרוצה להיכנס לפאניקה שיכנס.
בעצם אולי עדיף שיהיו אנשים שיכנסו לפאניקה. והרבה.
אם כבר זה רק ישכנע אותם לשלם עוד מכספי מיסיהם   במקום לבזבז אותם על הבלים שונים כמו נסיעה לחו"ל על מנת להשתזף באיי בהמה , לתועלת דברים חשובים באמת כמו מאמצי החלל של נאס"א .   

ראו גם

העמותה הישראלית לחקר עבמים וחיים חוץ ארציים

 

המרכז הישראלי לחקר עב"מים

 

 

ראיון עם דוד רונן

הרצאה של גילי שכטר וחנן סבט על עב"מים

סקירה על הכנס הראשון של העמותה

"הבלתי מזוהים "סקירה על הכנס השני של העמותה

 

לרציניים בלבד

 

מפגשים מהסוג הישראלי

 

מנתח של חייזרים

שיטות מחקר בחקר עב"מים מאת חיים מזר

 

תסכית הפלישה ממאדים של אורסון וולס :הבסיס לקונספירציה ממשלתית להסתרת מידע ?

 

 

אתר פרויקט  חשיפה

 

 

חוקר החייזרים בארי חמיש

מרפא עם חוצנים

משיח מטעם החייזרים

 

 

שא עיניך השמיימה: סקירה על תופעת העבמים

עבמים בארץ הקודש

 

 

בואו אל הנסיך הקטן

 

הודעה מיוחדת

 חנות הספרים -בית קפה בסמטה פלונית בתל אביב הנסיך הקטן סוגרת  לשיפוץ של עשרה ימים ומוציאה  את כל הספרים שבחנות למכירת חצר מיוחדת. 5000 ספרים במחיר מיוחד של 10 ש"ח לספר בנושאים
ספרות, שירה, קולנוע, תיאטרון, יהדות, היסטוריה, א"י , ילדים ועוד, בין הספרים המון מציאות ענקיות , ספרים מיוחדים ונדירים.המכירה תתקיים לאורך
כל שבוע הספר10.6 ועד ה-20.6.
המכירה חשובה מאוד להמשך פעילותו של המקום אשר נקלע לבעיות כלכליות.

ה"הנסיך הקטן" הפך בשנים האחרונות למרכז המוכר של הסופרים והמשוררים הצעירים בתל אביב ובישראל וסגירתו תהיה מכה  לקהיליה הזאת .

אני קורא לקהל :

בואו בהמוניכם!!!! .

אל תיתנו לנסיך הקטן למות .

  

מותו של דוד גלעדי

דוד גלעדי .צילמה ליהיא לפיד

זקן העיתונאים במדינה ,דוד גלעדי ,אביה של הסופרת שולמית לפיד וסבו של העיתונאי ואיש התקשורת יאיר לפיד הלך אתמול לעולמו והוא בן 100
.
במקרה אנוכי אחד האנשים האחרונים ( אם לא האחרון בכלל ) שראיין אותו בימי חייו .
בצירוף מקרים מדהים אתמול ביום פטירתו ( ואולי גם בשעת פטירתו ?) של דוד גלעדי היגשתי למתרגלת בקורס לתקשורת באוניברסיטה העברית עבודה שעוסקת בין השאר באותו דוד גלעדי.ותוך כדי כתיבתה הרביתי להרהר בו ובכתיבתו.ובשינויים המדהימים שאותם עבר עולם התקשורת במשך מאה שנות חייו

כך שכאשר שמעתי על מותו כמה שעות בלבד לאחר הגשת עבודה עליו ,הייתה זאת בגדר הפתעה מזעזעת.
דוד גלעדי הוכנס לעולם התקשורת לפני כשמונים שנה לערך כפי שהוא סיפר לי בידי סבי הד"ר אליהו בלנק שעודד אותו לכתוב עבור המגזין הציוני שפירסם בעיר סיגט במחוז טרנסילבניה. דוד גלעדי היסס תחילה, הוא לא היה בטוח שהוא ראוי,ואז הכבוד למקצוע העיתונאי היה גדול לעין ערוך מכפי שהוא היום .אולם הלחץ שהופעל עליו בידי בלנק שהיה משוכנע בכישוריו נשא לבסוף פרי והוא החל לכתוב..ולא הפסיק. ומאז הכתיבה העיתונאית הפכה להיות חייו
( ולימים כתב מאמר הספד לזכרו של בלנק בשם "היה היה איש גיבור " שבו סיפר את סיפור הקשר שבינם).
.הוא צפה בימי חייו בעיתון שבו כתב בישראל "מעריב" שהוא היה אחד מעמודי התווך שלו הופך להיות העיתון הגדול והמצליח ביותר של ישראל .
הוא צפה באותו עיתון "מעריב " מתדרדר ממעמדו המרכזי במשך עשרות שנים כשאת מקומו תופס "ידיעות אחרונות " שבו נאבקו דוד גלעדי ועמיתיו בהצלחה במשך עשרות רבות של שנים עד שלפתע פתאום אותו עיתון מיושן מהעבר החל לעקוף אותם ולבסוף תפס את מקומו של מעריב כעיתון המצליח והמשפיע ביותר של ישראל .
הוא צפה בעשרות השנים האחרונות של חייו כיצד כלי תקשורת אחרים תופסים יותר ויותר את מקומה של העיתונות המודפסת שהייתה חייו ,הרדיו ואחריה הטלוויזיה ובסופו של דבר גם האינטרנט אם כי משיחתי עימו לא היה ברור לי אם גלש אי פעם.אבל הוא בהחלט ידע על קיומו והיה מודע היטב להשפעותיו שאותן לא קיבל בברכה. הוא אמר לי שהוא רואה בעיתונות "עולם הולך ונעלם ".
אבל בסיום שיחתנו הוא אמר לי "עיתונאים יהיו תמיד ולא משנה באיזה כלי תקשורת ולא משנה כיצד יקראו להם , אם העיתונאים ייעלמו גם החברה  תפסיק להתקיים "..
יהי זכרו ברוך .

 

ראו גם

דוד גלעדי בויקיפדיה

עוד על דוד גלעדי

 

 

"היה היה איש גיבור :כולל ראיון אחרון עם דוד גלעדי

 

הידיד הטוב מהשכונה

אי-גיון 2

 

חיים מזר איש מוזר,  ורב תחומי חוקר של חייזרים ו עצמים בלתי מזוהים , של תנ"ך ומבקר של פזמונים  וכל מיני דברים ארחרים שונים ומגוונים שולח את ידו גם בכתיבת סיפורי אי-גיון בסגנון לואיס קרול ואדוארד ליר .

 

אי -גיון 2

מאת חיים מזר

 

לשון

כשהתעוררתי בבוקר ראיתי מאי שם מופיעה לשון.היה ברור שבעל הלשון צמא.נטלתי מהמקרר מים קרים והרטבתי אותה. בעל הלשון ביקש עוד והמשכתי להרטיב את הלשון. הלשון נעלמה.רק חיוך של שביעות רצון המשיך להדהד סביבי.בסוף היום כשחזרתי לביתי ראיתי שוב את הלשון.הפעם נטלתי גביע שמנת והאכלתי אותה. כעבור מחצית השעה הופיעה מתחתיה לשון נוספת.העליונה ראתה כי טוב ונפלה עליה בחיבוקים ונשיקות. מי לא הבין כי מדובר בלשון נופל על לשון.

פרטיטורות

לפני שהלכו לישון לבשו פיג'מות עם הדפסים של הפרטיטורות.אפיהם לא זייפו בכלל.היה ז קונצ'רטו בדואו לשני טרומבונים.

ללא מילים

לילה שלא היה בהיר כמותו הצביע ברוב הדר וכבוד על ירח מלא ויצק במתבוננים בו תחושה של כשפים עטויים בגלימה עשויה מספוג מלטף. לא היה זה לילה רגיל.גחליליות האירו באור נגוהות ופלסו דרך לרוח חרישית שלא ידעה אם להישמע כאדוות גלים או כפכפוכי מים הזורמים מברז דולף.כוכבי מרום נצנצו בהבהובים הרומזים על מסתורין אפופי כשף ורז.רק זוג עיניים סקרניות ידע איך לצפות וברוב קשב השכיל לשאוב לתוך אישוניו תהיות של חוכמה,נדבכים של בינה ומכאובים של דעת. והעיניים ,לא פסחו על שום דבר.ברוב קשב ידעו לתהות על חשיבותו של חיוך אירוני סמוי ולהבין מה שלא ניתן לתיאור במילים. להרגיש ולהיות מורגש.

צמחיה

בתקופת הקרח הפוסט טראומטית התפתחה צמחיה ניאו פרוידיאנית שכיסתה את פני כדור הארץ. לצמחיה היו שתי עונות ייחום בשנה ובכל עונה הוטלו שלושה ביצים. לביצה אחת קראו קוגיטו,לביצה השניה קראו אגו ולביצה השלישית קראו סום. השאלה שכולם שאלו היא מה עם הליבידו?

דלת וירטואלית

באמצע המדרכה הוצבה דלת.אחד ההולכים ברחוב פתח אותה ונכנס לחדר וירטואלי. הוא נעל את הדלת ולפתע שמע נקישות מבחוץ. הנקישות לא היו וירטואליות. הוא שאל מי דופק בדלת והתשובה היתה נקישות שיניים של אדם קופא מקור. הוא פתח את הדלת ורוח פרצים נשבה פנימה,אבל לא היה אדם בעל שיניים נוקשות.מסקנה,הרוח קפאה מקור והיא חיפשה פינה להתחמם.

ראש קודח

ראש קודח הוא ראש המוצמדים לו מקדחים. השאלה המתבקשת היא האם הראש קודח ברעיונות ברי קיימא או שמא המקדחים עובדים על ריק. חבל על האנרגיה המושקעת במקדחים. למקדחים אלה יש רק יתרון אחד. הם אף פעם לא נשחקים. בקידוח בתוך אוויר ,מקדם החיכוך שואף לאפס.

הוד והדר

החוגגים בצעדתם הקרינו על סביבתם הוד והדר שלא נראו כמותם. עם סיום הצעדה ההוד וההדר נשארו במקום ולאחר זמן מה הם התפזרו. ההוד פנה לכיוון אחד וההדר פנה לכיוון אחר ומאז הם לא נפגשו לעולם. היה זה הליך גירושין מלווה בהוד ובהדר.

 

ראו גם

 

עוד סיפורי -אי גיון

הגאון מוילנה והגולם

  

הגאון מוילנה תמונת בית לנדא

 

 

  ביהדות ישנם כל מיני סיפורים על גלמים ,אנשים מלאכותיים ויוצריהם שהם תמיד רבנים וחכמים ידועים.
אולם במציאות ההיסטורית ידוע לנו רק על שני אנשים  ולא יותר (!)  שככל הנראה אכן ניסו ליצור גולם.
ומבין השניים האלו יש רק  אדם אחד שלגביו הדבר ידוע בודאות.
זהו הרב אליהו הגאון מוילנה ,ולהלן ניתוח של חוקר גרמני של הפרשה המוזרה של ניסיונו של הגאון מוילנה ליצור גולם.

היוצרים האמיתיים של הגולם

יש כל מיני סיפורים ביהדות  על כל מיני רבנים וחכמים  שיצרו אנשים מלאכותיים "גלמים "  אולם אלו תמיד פורסמו רק מאות שנים לאחר מותם.

בתלמוד הבבלי מסופר ועל שני חכמים מהמאה  השלישית לספירה   שיצרו עגל .הסופר יעקב אורלנד חיבר על פרשיה זאת פואמה מעניינת בשם "מעשה העגל".

 

בתלמוד הבבלי מסופר  על החכם רבא  בבל מהמאה הרביעית לספירה   שיצר אדם  ושלח אותו לידיד שפירק אותו לגורמים.

מה האמינות של סיפורים אלו היא ניחוש בלבד.  

 

על המשורר שלמה אבן גבירול  (10211058)שחי במאה ה-11 סופר שיצר גולם אישה מכאנית.  בסיפור שפורסם בידי יוסף שלמה דלמדיגו במאה ה-17.

המחזאית יוספה אבן ששון יצרה מחזה מעניין על פי סיפור זה שגם ש"י עגנון יצר לו גירסה משלו.

וגם אני כותב מאמר זה ,אלי אשד, כתבתי סיפור קומיקס על פרשיה זאת שאותה איירה קרן כ"ץ.

ראו גירסה עברית של הסיפור כאן :

וראו גירסה אנגלית שונה במקצת שלו כאן

שלמה אבן גבירול הושפע בכתביו מספר היצירה,אולם בשום מקום לא גילה עניין כלשהו בנושא הגלמים,שאינו קיים כמעט כלל אצל יהדות ספרד.

 גם על המשורר אברהם אבן עזרא (1092 או 10931164 או 1167),) מסופר שעסק ביצירת גולם בפירוש פסודו סעדיה גאון לספר היצירה מצרפת כנראה  מהמאה-13.בכתביו של אבן עזרא עצמו אין שום אינדיקציה שגילה איזה שהוא עניין בנושא יצירת גלמים אם כי עסק בספר היצירה. 

 על שמואל החסיד צאצא של משפחה של "בעלי שם " ( דהיינו עוסקים בכישוף או מה שנקרא כיום "קבלה מעשית "  ) משפחת קלונימוס  ,  שחי במאה  ה-12 סופר שיצר גולם כשומר ראש. אולם הסיפור הועלה על הכתב במאה ה-15.

בנו של שמואל,  יהודה  החסיד ,ותלמידו של יהודה  אלעזר מוורמס ,אכן עסקו בנושא הגולם בכתביהם אולם בשום מקום לא הזכירו ששמואל עסק ביצירה מעשית של גלמים.  

 על ישראל בעל שם טוב ( 1698-1760) מייסד החסידות  מסופר באגדה חסידית מאוחרת שיצר גולם .

 הגולם האחרון נוצר  על פי האגדה בסביבות 1800 בידי הרב דוד יפה מדוריצ'ין בפלך גרודנא  וגרם לשריפה בעיירה. והסיפור פורסם בדפוס כמה עשרות שנים לאחר מותו.

 לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי".  

כמעט כל האגדות  על יוצרים שונים של הגולם שקיימות ביהדות פורסמו בכתב מאות שנים לאחר מות היוצר המדובר ,וכמעט תמיד הנ"ל לא עסק ולא גילה שום עניין בנושא הגולם בכתביו הידועים.כך שזאת כמעט ודאות מוחלטת שהמדובר באגדות שאין להן שום קשר אמיתי לאיש המתואר בהן.

ישנם בהיסטוריה היהודית רק שני מקרים ידועים ולא יותר (!) של רב יהודי שסופר עליו שיצר גולם קרוב לזמנו בידי בני משפחתו או תלמידיו הקרובים.

עדות שהיא אמינה לעין ערוך יותר מזאת של סופרים אנונימיים שכתבו מאות שנים לאחר חיי הרב כפי שאירע כמעט בכל המקרים האחרים. 

 בשני המקרים הבודדים האלו ישנה סבירות במקרה אחד ,וודאות במקרה השני שהאיש המדובר אכן התעניין ועסק בנושא הגולם במציאות ולא רק באגדה.

 המהר"ל מפראג ,יוצר הגולם המפורסם ביותר באגדות אינו אחד מהשניים האלו. להיסטוריונים המודרניים ברור שלמהר"ל מפראג  ההיסטורי מהמאה ה-16 לא היה כל קשר וגם לא עניין מיוחד בנושא הגולם.

ספורים בדפוס על  המהר"ל והגולם  הופיעו  רק משנות השלושים של המאה ה-19  ( מאוחר יותר מ"פרנקנשטיין"   של מרי שלי  רומן על יצירה של אדם מלאכותי שהופיע ב-1818 )  אם כי ייתכן בהחלט שהם היו נפוצים בעל פה עוד קודם לכן מהמאה ה-18  ואולי לפני כן 

אבל זה לא סביר.

שני היוצרים  היחידים שכן עסקו ברצינות בגולם,   מעניין,  נקראו בשם אחד ,אליהו.

הראשון שבהם  הוא אליהו בעל שם  מחלם  ( נפטר 1583) שעליו  סופר בכתב יד משנות החמישים של המאה השבע עשרה כשמונים שנה לאחר פטירתו שעסק  ביצירת גולם.   

 גם נכדו  הרב צבי אשכנזי ונינו  הרב המפורסם יעקב עמדן ידעו מהמסורת המשפחתית  שהוא עסק ביצירת גולם והם דנו בכך ברצינות ובעמקות. הסיפור עליו  שככל הנראה התפרסם מאוד הופיע גם במקורות נוספים במאה ה-17 והתגלגל לבסוף לידי האחים גרים שפירסמו אותו ונראה שהוא שימש דרכם במקור השראה לפרנקנשטיין של מרי שלי.

 הסיפור שימש כבסיס לספר  שלם של חיים בלוך בגרמנית על אותו הגולם מהעיר חלם.  

יש סבירות שבמקרה הזה המדובר היה באדם שאכן עסק באיזו שהיא צורה בנושא "היצירה" ואחרת האגדות סביבו לא היו צומחות בצורה כזאת זמן קצר לאחר מותו ובקרב חוג משפחתו.בניגוד לרוב שאר יוצרי הגולם הוא לא התפרסם בגלל דברים אחרים,תחילה. 

 אבל זוהי סבירות בלבד ולא וודאות.

יוצר הגולם "האמיתי " השני הוא הרב אליהו בן זלמן "הגאון מוילנה " שסיפר לתלמידו הבכיר הרב חיים מוולוז'ין שהוא עסק ביצירתו של גולם. וזה הופך אותו לרב היחיד הידוע בתולדות היהדות שאישר שהוא עוסק ביצירת גולם.

והוא גם יוצר הגולם היחיד שעסק בפירוש לספר היצירה הספר שבעזרתו עוסקים ביצירת גלמים. הפירוש המפורט ביותר הקיים והחשוב והמוערך שבכולם.

כך שישנה סבירות גבוהה ביותר ,למעשה וודאות ,שאין לגבי שום רב אחר ,לגבי שום "יוצר גולם " אחר ,שהנושא אכן עניין והעסיק אותו.

מעניין גם שהתלמיד חיים מוולוז'ין כתב את הקטע שבו דן בנושא בשנת 1818,השנה שבה פירסמה הסופרת האנגליה הצעירה ,מרי שלי , את הספר "פרנקנשטיין , הרומן הראשון העוסק ביצירת אדם מלאכותי. ספר שכאמור קיבל כנראה השראה מסיפור על יוצר הגולם הקודם ,אליהו בעל שם מחלם.

 לא סביר שחיים מוולוז'ין שמע את שמעו של הספר שפורסם באנגליה הרחוקה. אבל צירוף המקרים עדיין מעניין.

 ב-1927 כתב הסופר הגרמני הנס לודויג הלד( 1885-1954)  על פרשת הגולם של הגאון מוילנה בספר  גרמני שכתב על נושא הגולם. הנס  לודויג הלד שעסק רבות בנושאים יהודיים כתב גם ספר על אגדות התלמוד ובנושא הגולם היה לו עניין מיוחד ומוקדם,והוא כתב את הספר העיוני הראשון בנושא זה .   

גרשום שלום שהיכיר את ספרו ואת הפרק המובא כאן תיאר אותו כ"מעמיק אבל לא מסתבר ".

 

 לדעת גיורא לשם המתרגם המדובר" בתערובת של טיעון פלפולי יהודי
עם ניצנים של פסיכואנליזה מודרנית, לא נוסח פרויד ממש
,
אלא נוסח יונג."

 

אז הנה לפניכם סקירה מעמיקה על פרשת יצירת הגולם בידי הגאון מוילנה מאמר שהוא מבוא לסדרה שתופיע באתר זה  בקרוב על ספר היצירה לרגל פרסום הפירוש של הגאון מוילנה לספר היצירה

.סדרה שתכלול  פרסום בכורה עולמי של מאמרים בנושא של חוקר הקבלה הבכיר  וחתן פרס ישראל  הפרופסור יוסף דן ,של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' ושל בעל האתר.  

  

רוח הרפאים של הגולם

חקירה ודרישה במיסטיקה יהודית

עם סקירה מיוחדת על

טבע ברייתו  של הכפיל

מאת הנס לודויג הלד

תרגום

גיורא לשם

 

 

הוויתו של הכפיל

 

 

"..ובספר יצירה הייתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ובעמקות נוראה ,כי היצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחאות מוחלפות בספר יצירה .

ואמר לי הגר"א  גרסתו הברורה כגרסת האר"י ז"ל ,רק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האר"י ז"ל בדפוס.
"אמרתי לו :

"מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם."

 השיב כי :

 "באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם,ובעודי באמצע עשייתי חלף ועבר תמונה אחת על ראשי,והפסקתיו מלעשותו עוד  כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז" .

.ושאלתיו בן כמה היה אז.

והשיב שהיה קודם י"ג שנה.

חיים מוולוז'ין 
 מתוך ההקדמה ל"ספרא דצניעותא : ממנו יתד ממנו פנה לאדרא רבאולאדרא זוטא ויסוד מוסד מוסד לכל דברי הזוהר הקדוש.. / ועתה הרחיב ה' לנו ביאור רחב על כל ענין וענין מראשית ספרא דנא ועד תומו. הכינה…גאון עוזנו…מהו' אליהו מווילנא עם הקדמה ארוכה מר' חיים וואלאזין  וווילנא הוראדנא : מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תק"פ 1819. .

 

 

"ואני שמעתי בעל פה שהייתה זאת תמונת תרנגול גבר, …ובאה זו התמונת גבר שהוא המלאך גבריאל אשר קסת הסופר במתניו ממונה על הדין ,לרמוז לו על  העונש ח"ו לרכות שניו.

ובפרט בעניין זה ראוי ביותר לגבריאל שידוע שהוא עם מספר האותיות  גליא רזיה לרמוז הקפידה על הדין. ..

( עליות אליהו אות י"ח בשם רבי דוד לוריא הרד"ל )

 

"והנה סיבת בריאת הגולם שרצה לברוא הגר"א :

נראה שהגאון למד סוגיית צירופי השמות ותוך כדי לימודו בחן על ידי בריאה זו ,ולא שעשה סתם מעשה של בריאה ,…וייתכן שהיה רבינו מתעסק ביסודות השמות וסדר כוונתם בבירור שיטה הנכונה וגירסת הספר יצירה ומתוך בירור הסוגיה בא לבדיקה ולבחינה לסידור השמות הראוי.

( ספר יצירה עם ביאור הגר"א ע' י' –יא )

 

 

…עוד בילדותו החל רבנו הגר"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר ,אחרי שהש"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע .ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעיל .בעודנו נער בן י"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהילתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש"ז בה"ר צבי…במיוחד התעסק הרבה בסוד צרופיי  אותיות ובחכמת היצירה .וכפי ששמענו מפי קדשו,גם כוונתו בזה היה ככדי להשיג ולדעת איך ליצור כח גולמי בע"ח –להכריע בו את הס"מ בשערי ירושלים ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות ניסיון נורא ביצירת גולם כנודע.

( קטע מ"קול התור " פרק 3 ע' 95 במהדורת 1994)

"ומה שהובא שכוונתו של הגר"א ביצירת הגולם הייתה  בזה להכריע את הס"מ בשערי ירושלם אינו אלא דמיון. ( ספר יצירה עם פירוש הגר"א ע' יג )

"ובעניין עשיית הגולם דמאתה אינו דבר גדול כך כך דהטעם לקלות הדבר הוא ההכרעה כגירסת האר"ז"ל והגר"א ויש להסתפק בביאור הדבר אם הוא מפני שיש חילוק בין גרסה זאת לשאר הגירסאות,שלגרסה זאת הא פעולה קלה בהשוואה  לגרסאות האחרות הוא פעולה קשה או שאיו זו כוונתו ורק כוונתו דשכיון שיש עשרה גרסאות בו כל גרס היא עם  פרטים שונים מגרסאות אחרות ונמצא דמספר הגרסאות האפשרויות בנוסח ספר יצירה הוא מרובה מאוד דבריבוי הפרטים שחלוקים גירסה מגירסה ונכפל מספר האפשרויות בהרבה יותר מעשר וזה גורם הקושי לעשות גולם. 

 ואיך שיבוא לעשות שמה אינו האופן הנכון ואם יבוא לעשות ככל האופנים הוא מגיע למספר עצום של אופנים שקשה מאוד לעשות ככולם. ( כגון עם יש פרט א' שבו עשרה שיטות ועוד שפרט שני שבו יש עשרה שיטות לעשות בכל האופנים העולים משני פרטים אלו כבר הוא מאה אופנים .וכיוון שיש הכרעה בגירסה אחת של הגר"א ממילא נקל לעשות גולם.

מתוך ספר היצירה השלם עם פירוש הגר"א.  

לחץ לסגירה

ידוע שחרף כל השיטות של היצירה , בריאה ספונטנית ובלתי-צפויה של גולם היא מעבר לגבולות ההכרה, אולם האפשרות להשמיד את הגולם מעניקה לאדם שלווה מיסטית ואף אינה גורעת מן התחושה שבריאת גולם אינה מצמצמת את האמונה באל.

אני חוזר על ההשקפה המיוחדת של היהדות בימי-הביניים המאוחרים, הנוגעת במאגיה, ובעיקר על הדברים האמורים בקבלה. אני גם מבקש לציין מקרה של הצלחה בבריאה ספונטנית של גולם (אף כי אין לה דוגמא) כדי להבין את אי-בטחונו של בוראו המופתע, כדי שהקורא יבין את דברי,הנה דוגמה ממה  שסיפר רבי אליהו מווילנה במלים ספורות לתלמידו, הגאון רבנו חיים המפורסם [ר' חיים מוולוז'ין, בעל "נפש חיה" – ג"ל] על נסיונו לברוא גולם.

אנחנו מוצאים בעמוד 4 של ההקדמה לספר "ספרא דצניעותא" הערה על רבי חיים, שלפיה אמר לו הגר"א: "וב'ספר היצירה' התבהר לי כיצד ללמוד ולהעמיק. וכאשר העליתי לפניו עניין ב'ספר היצירה' שיש לו עשרה פירושים שונים, דרש באוזני את פירושו שדמה לזה של האר"י. אולם בעניין אחד היה פירושו של האר"י שונה במלה אחת, באשר היתה בה טעות דפוס. כאשר שאלתי אותו, אם אין זה עניין גדול ומופלא לברוא גולם, השיב: כעובדה, התחלתי פעם לברוא גולם, אך כאשר הייתי בעיצומה של השלמתו, חלף מעל לראשי צלם-דמות ובשל כך חדלתי מהמשך השלמתו מכיוון שחשבתי שיתכן שמן השמיים רצו למנוע ממני את בריאתו, ובאשר הייתי צעיר באותו הזמן השיב לי [הגר"א] שהוא, בשעתו, עדיין לא היה בגיל 13."

תיאורו של רבי אליהו נראה לי, לאחר הרהורים רבים, כדבר שאי-אפשר לבטל את משמעותו, אף בלא חקירה ודרישה בסודות שב"ספר היצירה", מאחר שהבסיס לסיפור על בריאת  הגולם נראה טבעי כשלעצמו. בהערה אחת בסיפורנו, שיש לה משמעות מרחיקת לכת, אנחנו למדים לדעת שבתקופתו היה שפע גירסאות ל"ספר היצירה". רבנו חיים עצמו מנה באוזני רבו עשרה  פירושים ל"ספר היצירה". אך רק פרשנותו של יצחק לוריא הדגול מוזכרת באופן חריג כבהירה ונגישה בנקל, למרות שגיאת הדפוס. ומ"ספר היצירה", ובתשובתו של הגר"א, כפי שניתן להבין בנקל מבין השיטין של דברי תלמידו, נהיר גם סיפור בריאת הגולם. (על כן ברור שסיפור הבריאה של הגולם יחודי לגירסתו של הגר"א ל"ספר היצירה" לפי סיפורו של ר' חיים, ואין זה שייר פרשני כלשהו לגירסת האר"י.) על-פי הדעה הזאת של תלמידו של הגר"א, באשר לאופני הפרשנות של "ספר היצירה", שבריאתו של הגולם היא עניין שב"פשטות", לפחות מן הבחינה שאיזכר אותה, ברור שהגר"א, באופן ישיר או ברמז ברור, אכן החל אי-פעם בעבר בבריאתו של גולם. כיצד ובמה החלה הבריאה לא נאמר אפילו במלה אחת, אף כי אנחנו למדים על הכוונה, אך באמצע תהליך הבריאה הופיע לעיני המורה צלם-דמות (gestalt), שהיה, לתחושתו של המורה, צלם-דמות של הזהרה מן השמיים.

הגר"א עצמו האמין בצלם-דמות שמיימי; אך אני סבור שהוא האמין כי יתכן שהשמיים מתירים לו לברוא רוח-רפאים ככפל דמות. למקרה שצלם-הדמות הוא הזייה (או מראית עין של הטעייה, מעין הסתר פרצוף, חוויות שחלחלו במוחו מחמת הגירוי שבמעשה הבריאה עצמו) שהשרתה עליו נוכחות בלתי-מציאותית. לפיכך מתעוררת שאלה מדוע התמונה הזאת, הדומה למאה חזיונות הזהרה החולפים כל העת במוח, חסרת קול (ובמושגים אנושיים, אף חסרת משמעות ובסיס), חלפה במוחו של הגר"א והטביעה בו את חותמה. בלא ספק הייתה מובנת יותר לוּ לבשה צורה של מחווה או הייתה מבוטאת במלים.

עיקרו של דבר במקרה הזה הוא, שצלם-הדמות המפוקפק הזה קיבל צורה של מופע ספונטני ובלתי הכרתי הדומה למעין כפילות הכרתית, מעין כפל דמות.

הדבר חסר החיים לכאורה הנמצא בטראנס (היכולת לראות את עצמך-מתוך-עצמך) נראה ונבחן בתופעות רבות. גם ההשקפה שהכפיל העצמי הוא סימן מקדים למחלה או למוות היא הוכחה שמדובר בהזהרה, ומוכרת לנו היטב ככזו. מן התיאור של הגר"א מותר לנו להסיק, כי הפתאומיות של מופע צלם-הדמות החדירה בו בתחילה פחד, שכן בגילו הצעיר עדיין התקיימה בו ההכרה שקיימת אפשרות של כפילות נפשית, ועל כן היתה לנגד עיניו ההשערה שאפשר לברוא גולם. אולם השפעתו הסתומה של צלם-הדמות, שהיתה נעלה מהבנתו, העניקה לו את ההכרה שקיימת משמעות כלשהי הרוחפת מעל לראשו  בכל רגע שבו נתבעת הכרעה של ממש.

ההסבר להתנסותו של הגר"א – שעובדת ראייתו של עצמו-מתוך-עצמו – נראה לי לא מוקשה יותר מן התיאור שהבחין בהזהרה התלויה לו מעל לראשו. לי נראה סביר, על-פי תולדות חייו בבגרותו, כי הגר"א הבין כבר בצעירותו את התופעה, ועל כן ידע שגם תלמידו יבין אותה, וכי, כמותו, לא יהיה צעיר מכדי להתנסות בה.

יתכן שקוראי יחשבו שמה שאני מתאר כאן הוא מעין התפצלות (סכיזופרניה) גופנית-נפשית של הגר"א, אולם אני טוען שאין זה כך. תיאורו של הגר"א שהניסיון לברוא גולם קסום צפנה בחובה את ההזהרה שהתגלמה בצורת צלם-דמות, שכן, מכל מקום, בריאת גולם ככפיל היא אמונה עממית מקובלת, שכן היא נרמזת אפילו במשנתו של האר"י.

לפיכך מתעוררת הסוגייה באיזה אופן ראה הגר"א את הכפיל הנפשי, האם בהכרתו או בתת-הכרתו, או שמא בהתפצלותם. מכל מקום, די היה בהבחנה בכפילות הזאת, בהופעתה כצלם-דמות, כדי שיחדל  לברוא את הגולם.

ראו גם

הגולם מתעורר לתחייה בעיר פראג :כתבה של הניו יורק טיימס

gara picture by dickstein

הגאון מוילנה.ציור מאת אשר דיקשטיין. "הארץ שלנו 1965

  •