פילוסופיה לערבים וליהודים

 

 

 

נטלי גוטמן היא מתרגמת  משוררת ומורה לפילוסופיה שבימים אלו מעבירה שיעור פילוסופיה ראשון מסוגו בישוב  ערבי ולדבריה בהצלחה רבה.

מסתבר שהילדים הערביים מתעניינים ולומדים רבות משיעורי הפילוסופיה שהם מקבלים .

ונשאלת השאלה למה אי אפשר להעביר יותר שיעורים כאלו גם לתלמידים יהודים ?

לתשומת לב משרד החינוך .

להלן רשימה של נטלי גוטמן על חוויותיה בהוראה זאת הכוללת כמה ציטוטים של תלמידיה .  

 

 

  

 

 

פילוסופיה לערבים וליהודים

מאת נטלי גוטמן

 

.

 

 

 בסיפורי שלושה דברים אבקש יחד:

1.      אירוע נמחק,

           (רובע הסטודנטים מבן-גוריון, חנות "עשן הזמן" מארחת את "לוחמים למען שלום")

2.      ציור בעקבות  שגאל – בלא לאומניות,

3.      לימודי לוגיקה גם בשפה זרה, מחשבה עברית בגירסה ערבית. יישום הפתרון נוסח נטשה.

 

אחבר הכל כשיעור אחד לדוגמה, שעה אחת ללוגיקה בכיתה י'א.

חלק 1.

סיפור המפגש שנמחק, נובמבר 2007,  חנות ספרים יוקרתית ברובע הסטודנטים מבן-גוריון, שני מרצים יפי תואר – הראשון צעיר פלסטינאי אסיר לשעבר בוגר אוניברסיטת רמאללה הובא לכאן באישור הביטחון והשני נציג הסרבנים מטעם האגודה "לוחמים למען שלום".

הפלסטינאי ראיד שמו, משול, לדבריו, לילד שטחים טיפוסי זוכר את כיבוש כפרו, חיילים יהודיים, נקמתו כקטין, התפקחות והכירות עם יהודים בכלא ישראלי, שחרורו כעבור 4 שנים, לימודים אקדמיים, הצטרפות לארגון זה או אחר…

 שייכותו לאיגוד הלוחמים למען שלום נושאת מסר, בפיו: ניתן לסלוח, כי ניתן לשכוח.

הוא מבקש להעביר זאת לאוזנינו. בקולו רמזים נטשאניים – אין למידה מן ההיסטוריה של הפגיעות ההדדיות, מוטב ליצור היסטוריה, בה חייל ישראלי לא ישחק עוד תפקיד הכובש, אך יהיה הוא עצמו בדמותו הטבעית – כמגן על מדינתו, ומאידך נער פלסטיני מנוע מאשפוז חרום בכלא ישראלי בעקבות השתוללות רגשותיו עיוורת, יקבל אופציה אקדמית – ללמוד ובמודע לקדם את המאוחר!

לשאלות הקהל השיב ראיד בבהירות מבריקה : ישנן כתות, – אמר, – משני צדי הגדר, ואם לא נתאחד, הן  בקיצוניותן יגברו עלינו… סיפר כי, לפחות 11000 שוחרי שלום עימו ולהם אומץ להתייצב – כובשי המחשבה האלימה – פנים מול פנים לשיחה עם המדינה היהודית.

הנציג היהודי, בתורו מילא את חלל החנות בתיאורי רציחות, שלדבריו, בוצעו על ידי חבריו-החיילים בזמנו, לכן משימתו-  קריאה לסרבנות המונית (ישירה, מביתי-הספר) מהווה פתרון לאלימות.

 

הצגתי דילמה: קרה שבאותו יום נובמבר בבוקר ליד רביבים נהרגה ילדה בת שמונה בצדו הקדמי של האוטובוס ממנו ירדה. נכון הוא שחצתה כביש במקום אסור ובלא מודעותה, הפרה חוק , לכן אוטובוס אחר צץ לפתע ופגע בה, אך כולנו יודעים שלא היא נושאת באחריות.

שאלתי, בעקבות רצח ילדים פלסטינאיים שהאריך לתארם נציג הסרבנים: האם לא ניתן, לעת עתה, ללמד את הקורבן להינצל– באמצעות הנחיות ממבוגרים על אופן ההתנהגות בשטח מסוכן, לפי החוק, טרם יימצא  תיקון – למצב הכבישים, לאי- סדר בטחוני? הרי האשמים הם מקבלי ההחלטות – המבוגרים…

המרצה ראיד וחבריו אינם דוברי עברית – את נאומו תרגם חבר וועד באגודה לזכויות האזרח סניף ירושלים תושב רהט סלימאן אבו זאיד. שבוע אחרי המפגש שואל סלימאן:

מדוע האירוע למען שלום לא זכה לאזכור דל בתקשורת?

 ואני תהיתי – מה באמת משותף בין ראיד מרמאללה לבין הסרבנות? סלימאן מניח כי גוף לוחם אחר – מיומן יותר, לא הגיב לקריאה ולא מימן מפגש ישיר עם רמאללה…

האם אקדמאי מהשטחים שבא ללמד על חשיבות מחיקת זכרונות הילדות, היום מחפש, דווקא מסרבי פקודה? נציג האיגוד הצטייר כבלתי קשוב במתכוון, מתכחש לשאלות קשות מהקהל… האם ראיד ו-11000 חבריו יצליחו להתנער מהחביבנות ולמצוא היכרות מעשית, ואז, כולנו – ניגאל?

הפלסטינאי מציג פעילות של חיילים יהודיים במחסומים כטבעית מובנת בתור הגנה עצמית, לעומתו אגודת הסרבנים מכריזה כי…על הנהג היה לסרב כלל לנסוע בכביש אותו חצתה הילדה…

 

בלחיצת ידו ביקשתי לחזק  את ראיד – איש- מדיום, אמרתי שבכוחו הסרת הגזירה על הדור החדש. אל להם לילדי העתיד ללמוד אודות אחיהם שמאחורי הגדר בדרך ארוכה ופרימיטיבית שמתחילה בכליאה!

 

 

 

 

 

 

 חלק 2.

 

 

 

הדרך האחרת כדרכי הציור של התלמידה, בו שמי האישה השכובה – פרגון לצרכי אדמתנו מטה,

מעשה יד הציירת מעלים סימני היכר לאומיים, ואז – אף יותר מאשר בתמונות שגאל עצמו- נראית הפשטת המציאות מוצדקת בעדנה, הולמת את שעת ישראל, כליקוק הפצעים – העיירה בלא רמז למוצאה,

האורות –  נשי וגברי – שמיים וארץ – לחילופין…

הכותרת באה לחדד: מדיום האדם יוצר מחסום לניכור רוחני ולקנאות המתאכזרת – כדוגמת דמות מדאה (התגלמות הרוצחת מסיפורי היוון העתיקה).

 

הצעתי – בחלק ה-3:

 

לימודי לוגיקה גם בשפה זרה,

       מחשבה עברית בגרסה ערבית.

            יישום הפתרון נוסח נטשה בבית-ספר…

 

 לשון הציור בדומה לשפה הכתובה היוצרת, קרובה למעין "פיוט להיגיון", כשירה לרגש מתאר דרכי השכל. תלמידי כיתה י'א מהתיכון שגב שלום, 2006-2007, מגמת לוגיקה 5 יחידות, למדו את המלאכה ונתנו ביטוי לה.  להלן לקט קטעים מעבודות, מבחנים ומחקרים אישיים. תלמידיי, שאינם דוברי עברית, אלא "כותבי עברית" בלבד, יצרו ערך מוסף למקצוע –  אמירותיהם המקוריות ממחישות את הטעם שבשילוב בין התרבויות… מורשת ערב המושרשת בדמיון של הילדים בזכות המטען השירי העמוק שבה, התחברה להיגיון הפילוסופי  ביתר קלות – מיוון העתיקה  לעולם החדש באירופה והאלה – לחירות הרומאנטיקה. כל הדרך הזו נעשתה בשפה העברית של תרבות ישראל היום.

בכך יעודי – אנסה להמחיש את העובדה, אשר נטשה הפילוסוף הסוקרטי לימד עוד במאה ה-19 כאופציה אפשרית לחיים, כי המוחות הצעירים מסוגלים להצילנו – במחיקת זיכרונות לא מועילים, בהפנית מחשבותיהם לכיוון שונה מזה התעמולתי, ביישומם את הכישרון והכריזמה לא כנגד האותנטיות והבלעדיות המסורתית של הוריהם, אלא כנגד זיקה לחוסר תרבות של שומרי זכרונות "קטלניים".

 

 

"

כל הכתיבה הזו… בגבולות החיים"

 

 

אנחנו מאושרים משאר הבריות,

כי אנחנו יכולים להפסיק  את ההרס…

כך, בגבולות החיים, האדם הסופי אחראי על מעשיו.

 

עזלאן

 בעולם הזר לא יודעים הדרך באיזה צד?

אתה כמו עור בלי עיניים.

השכל לא חושב והלב לא עובד ואתה בשקט עומד בצד.

האמת נעלמת, עיניך נסגרו כמו חלונות החורף בכל בית.

הכול זר, הכול זר! ואתה לא יודע הדרך באיזה צד…

 

חנאן

 

מעולם!

לא ראיתי את העולם כמוך,

מעולם לא רציתי את מה שרצית,

לא חשבתי כך,

לא הבנתי כך,

לא היה לי שותף לכך!

מעולם לא ראיתי כמו שסיפרת…

אל תגיד שאנחנו דומים זה לזה – העולם שונה, ואתה מבין את זה!

הטוב, בשבילך – רע, והרע – טוב, ואתה אומר – הכול דומה?

אני אגיד לך – לא

נכון,לא נכון, לא נכון…

לנצח.

 

חנאן

   

הדרך הכי טובה לנקום – לסלוח!

 

ג'לאל                                                        

הכוכב שלנו הוא הכוכב הבסיסי,               ואין הנחות אחרות!..

אחרת לא היינו יכולים לדבר,

אם כי, קל לחשוב על כך –

בלי שדורשים ממך הנחות אמתיות.

 

אקבאל,

ווטפה

 

אם ההתחלה היא אחת, והסוף הוא אחד,

יהיה חיינו כמו הצמחייה בשדה: יבוא עליה יום – תבוש ותמות.

תגיד לי – מה נהיה?!

אני אגיד לך: בני האדם כולם הולכים למות או לחזור להתחלה מחדש.    

 

הנפש היא כל מה שקשור להתחלת העולם ולסופו.

 

חנאן

     

הבעיה של פרמנידס 

היא שאם לשאול: מה מחוץ לאותו הכדור (של היש) ,

אז התשובה היא    אין!  

 

חנאן

 

אפילו אדם טיפש בעיני כולם, יש בו חכמת הדברים הבסיסיים והשאיפה לחכמה שהוא זכאי לה. כדברי דוד בן-גוריון:"…צריכים לשלב את עמינו, דמינו, חכמתנו, ובכך נגיע לסוג של תוצאה…"

 

ג'אלל

 

כל היפה נובע מיפה,

ואין יפה שנובע מדבר שאינו יפה.

 

חנאן

 

רצון חפשי הוא האומץ הטבעי להיות חפשי בטוב שלך!

 

נאסר

 

מדינה אידאלית מורכבת מאנשים טובים מטבעם.

 

אקבאל

 

צדק טבעי: לתת לאדם מה שחסר לו מטבעו,

לא יותר ולא פחות.

 

חנאן

 

כמו שמגיע לי להיות מאושרת,

כך למדינה מגיע להיות אידאלית.

 

מראם

 

אדם הוא הפיתרון.

מי שאין לו חופש רצון, לא יודע להשתמש בחיים, כי לא רגיל לחשוב,

ואם לא ידע לבחור, אחרים ישתמשו ברצונו –  כל אחד רוצה את הטוב לעצמו.

 

אימאן

 

רצוננו מוגבל ונובע מהיותנו בני אדם…

הרצון כמו בית – אם יסגרו לו דלתות וחלונות, לא יצא מה שרצינו…

עזלאן

 

חופש הרצון שלי נובע מנהר המוסר החופשי שלי.

 

עפאף

 

לסיפור העקידה:

אברהם הטוב לא יגיד לאלוהים

 שהוא לא יכול, לכן חשב שני הדברים:

הוא ירצח אייל- ואלוהים יסכים לזה,

ולא ירצח את בנו- אלוהים יסכים לזה.

 

עפאף

 

הנפש כמו החשמל, והגוף כמו האור?!

 

חנאן

 

הבלבול בין טוב לרע:

אבא שרצח את הבנות שלו, ישאלו אותו – למה?

הוא לא ידע, חשב שלטובתן הוא המוות…

 

מראם

 

 האדם הוא בעל חיים,

 וככל שהוא בעל חיים

 הוא מתנהג באופן טבעי,

 כשהוא "פאר היצירה"-

 הוא חפשי בצורה טבעית מטבעו.

 

עפאף

 

טיעון מעגלי:

איננו יכולים להתרחק מהטוב, הוא המים שאנו שותים והאוכל שאוכלים, והעט שכותבים, והמחברת.

אם הוא נעלם, נעלמים עימו הרחמים…

 

חנאן

 

למה שיהיה הבדל בין אדם וחייזר? הרי הוא כמו כל היצורים האחרים מתאים לאותה היחידה הבסיסית שלנו שברא אלוהים, מספיק שהוא חי!..

 

אקבאל

 

רצון האדם הוא רצונו של אלוהים, אז איך לדעת משהו על הטבע?

 

נאסר

 

להבין את ההיגיון של החיים בעזרת האדם והאלוהים:

אדם ממדינה אחרת שלא יודע את שפתנו ואת סדר חיינו, האם הוא יוכל לחיות עימנו? אני חושבת שהוא יהיה כמו חיה המתהלכת בינינו לא יודעת ימין ושמאל… אבל גם ההוא מכוכב אחר, למרות הכול, יוכל לחיות עימנו בתנאי אחד שיהיה גדול-נפש ורוח שלמדה את ההיגיון שלנו!

ואז, אם אני החושב  של דקארט נמצא, העולם קיים.

עזלאן

 

לפי הובס, אדם שחושב רק על עצמו הוא רציונלי, אך לא נורמלי.

לפי קאנט, כל אדם עושה מה שטוב בעיניו, לכול אחד תבונה שווה לתבונת האחר, לכן כולם צודקים,

 ובכך לכל נפש אותו ערך בעיני האלוהים.

 

נאסר

 

איך עושים חלוקה שווה לשווים? הרי כבר נשבענו מראש למדינתנו, והכבוד הוא דבר יצירתי!

 

אקבאל

 

לטפל במדינה צריך כמו גבר במכונית יוקרה – לשים אותה לפני הכול. היא לו – יצור טבעי ולא מלאכותי, האדם יזם ובנה אותה כדי שתעשה הכול בשביל אושרם של אנשים – זו אושרה! לה משמעות ענקית, היא כמו אימא במשפחה, ככוחם של כוכבי לכת, יפה כמו ונוס וקליופטרה…

 

ג'לאל

 

לפי ליבניץ, לכל דבר וחלק בעולם הזה יש נפש, קטנה מנפש האדם, אך מסוגלת לעורר, לחבר ולקדם.

לפי אפלטון אדם לא עושה עוול מרצונו, הוא טוב ופשוט בידיעתו את המתרחש. בכך כל סובייקט יסכים עם סובייקט אחר, ולא כמו מיני-סוביקטים של הכנסת שרוב הזמן לא מסכימים!..

 

ווטפה

 

אני רוצה לדבר על ההיגיון שלי ,זו זכותי. אדם כשהוא אדם בעל רצון חפשי, הוא חושב מחשבות עד אין-סוף, גם על מה שלא קיים – לכן הוא חופשי…

אנחנו חיים במדינה ובחברה שלנו בלי חופש רצון, אפילו בלי רצון. החברה שלנו שמה קץ לרצוננו, לכן כוח הרצון שלנו הוא הכי חלש. כך אנו חיים – על סמך אמרות של אחרים ואין לנו הזדמנות לחשוב, לגלות, לעשות…

דבר שאני יודעת הוא לא כמו דבר שאינני יודעת. העולם הוא טוב כי אני מכירה בחסרונותיו ויתרונותיו, יתירה מזו, אנחנו סידרנו אותו על פי ההיגיון שלנו, על פי יכולתנו, לכן הוא טוב לנו משאר העולמות!

אדם יכול לגלות עולם חדש משלו, אולי הוא לא יהיה אנושי, אבל הוא יכול… וזו בעיה, כשהאדם – זאב.

 

עזלאן

 

עולם שבו הבטחות מופרות לא טוב, אך גם לא רע, זהו עולם בלי מושגים.

 

ג'לאל

 

אדם הוא חפשי, לא נוכל למנוע ממנו לרצות, אך החופש אינו עוול…

 

אין חכמה בעולם שלא תהיה אקטואלית! ההכמה היא לפתוח ספר עתיק של יוון…

 

חנאן

 

ליבניץ ראה בכל דבר גוף, נפש והיכולת להשתמש בהם!

לכן, היום לא צריכים להיות צדיקים – קיימת חכמת יוון אידיאלית – כל מי שירצה – שילמד על עצמו.

 

אימאן

 

כל הסרטים מדברים על אמת שהיא לא חלום,

אבל כל סרט גם רוצה להחזיר לנו חלום,

 בו איש לא מת

אבל האמת היא עולם אחר –  זה שאפשרי רק בחיים!

 

אסמה

 

כדי לראות את האמת,

צריך להטיל ספק בחיים ללא השמש.

 

לדעת – זה לראות את הנפש חסרת הגוף,

רק להיזכר להגיע לעולם האידאות שלה…

 

עפאף

 

דקארט מצא פתרון: אני – סובייקטיבי,

זה אומר, שאני לבד ואני בלבד,

יכול לשנות את העולם

ולכל סובייקט אותה המחשבה!

 

נאסר

 

סוקרטס בא לבני עמו ואמר שהם טועים ושהוא צודק –

 על כך הוא הוצא להורג.

סיפור דומה קרה בתחילת האסלאם, רק הנביא מחמד לא בא בפתאומיות כמו סוקרטס, הוא נגע בדברים הפחות חדים, עד שהגיע למטרתו…

 

המכשול היחיד שהיה בדרכו של סורקטס הוא הדרך שבה ראו אנשים את העולם…

 

ג'לאל

 

אנו צריכים לעבוד קשה על מנת להיזכר במה שטוב וכדי לשכוח בפשטות מהרע.

 

מראם

 

במצב החושך מעידים החושים כי חשוך במערה הזאת

ואין דרך לצאת, הם לא מלמדים דבר על החיים בחוץ.

הלמידה מהניסיון תלויה בחופש המחשבה!

 

חנאן

 

אם נעשה נדהמים מיופי העולם – לא נפחד!

היפה הוא הדבר הטוב שמבדיל בין טוב ורע, בלא הבדל בין מוסלמי או יהודי – כולנו נולדנו באותו עולם אחרי החודש התשיעי…

 

נאג'אח

 

דקארט האמין שהעולם מורכב משלושה עצמים:

        נפש, גוף ואלוהים.

אך את העצם השלישי – אלוהים –

הוא השאיר לנפש, שתחשוב עליו.

כל נפש תחשוב על אלוהים!

הנפש מורכבת מצורות רבות של חשיבה.

אף שלא רואים אותה, אם ביום מן הימים נתפוס חוט מחוטיה ונחזיק בו, ייתכן שנפגע במחשבות רבות או אף בעולם כולו.

לדעתי, ישנה בעיה בגילוי האמת מתוכניות הטלוויזיה – מה שראיתי אתמול שונה ממה שבתוכנית היום. זהו קרב על האמת. קשה אך אפשרי,

כי את האמת הוודאית אנו לא יכולים לשנות או לסתור!

 

ווטפה

 

על האדם להרגיש שהוא קיים ויש לו סיבות לכך :

הוא רוצה להיות בין האנשים – חי, לומד וחושב.

לפי דוד יום – אין סיבות לקיום!

כלומר, אם אני רוצה להיות בעולם, עלי להיות בו!

ואם אני לא רוצה, אז לא אוכל להיות!

לרגעים אני לא יודעת מה אני רוצה, ואם אני רוצה לא יודעת איך?..

 

אימאן

 

כל הכתיבה הזו כדי להגיע לאמת הוודאית שלי.

במערה של החושים יושבים אנשים שחושבים שזה העולם –

מבלי לתאר לעצמם עולם אחר, נשארים עם זה שיש, הרי הדברים כאן מספיקים לחיים

 

 מחמד

 

  הנחיה, עריכה ליקוט

נטלי גוטמן

 

 

קישורים

יסנין שלי : ראיון עם נטלי גוטמן

הבלדות הבעייתיות של נטלי גוטמן

לזכרו של ישראל פוליאקוב

שירתה של מרינה צוטייבה

כמה מילים על פרס ראש הממשלה לספרות .

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אהרון מגד חתן פרס ראש הממשלה לספרות.

אתמול התפרסמה ההודעה על הזוכים בפרס ראש הממשלה  לשנת 2007 וברכותי לכולם .

ובין הזוכים ראויים לאיזכור  מיוחד כאן הסופר הוותיק ביותר של המדינה אהרון מגד  שכתבות שונות הופיעו עליו באתר זה לאורך השנים .

 הסופרת רות אלמוג שבין השאר חיברה את  הספר המעניין מאוד "האגם הפנימי "  וגם כמה ספרי בלשים . .

 המשורר המבקר והמתרגם משה דור שבאתר זה תופיע עליו כתבה בעתיד

 שכנתי סופרת הילדים והעורכת  הוותיקה   נירה הראל. שהתפרסמה בין השאר הודות לכתב העת "פילון " שבימים אלו יוצא לאור מחדש .

 שגם עליה תופיע כתבה באתר זה בעתיד.

כל אלה  בכל אופן הם  דמויות מוכרות וותיקות בעולם הספרות .

ואני שמח לברך באופן מיוחד  דמות חדשה באופן יחסי בעולם הספרות את המשוררת דבי סער שנחשפה בפעם הראשונה  בפני הציבור באתר זה שבו פורסמה כתבת הביקורת הראשונה והמקיפה ביותר עד כה   על ספר השירה המיוחד והראשון שלה   "תופרת מילים " ואפשר לראות בה  בגדר "תגלית "של האתר  ..

דבי סער היא גם  משתתפת קבועה במופע "דיבוק צא  " . וכתבה עבורו שיר יוצא מהכלל בשם "מיתת כלולות "

ברכותי לדבי  ולכול שאר  הזוכים . .

.

זוכי פרס ראש הממשלה לספרות 2007

ראו עוד על הזוכים

אהרון מגד וחנה סנש

וגם על אהרון מגד

 

דבי סער נכנסת לעורם של אנשים 

שושנה ויג על דבי סער

מופע "הדיבוק צא " בהשתתפותה של דבי סער  

יואב איתמר על המופע

שיר של דבי סער ממופע "צא דיבוק צא "

 

דבי סער כלת פרס ראש הממשלה לספרות 2007

המתיוונים בחברה הישראלית

 

היום  יום ג ה-12 ל11 תשודר בגלי צה"ל בשעה 10  וחמישה בערב התוכנית המעניינת :מתייוונים- שעה עם שיחות וקטעים על התופעה במרחב הישראלי 2007.

במסגרת התוכנית הזאת מרואיינים אנשים שונים כנציגי מגזרים שונים בחברה הישראלית למשל ישראל אייכלר כנציג המגזר החרדי ,ונציג של המיגזר ההומוסקסואלי . הם מחווים את דעתם על השאלה האם יש היום תופעה של "התיונות " בתרבות הישראלית ומה זה אומר בכלל .

בתוכנית הזאת מרואיין גם אנוכי כנציג המגזר "הבוהמיני "לראיון של כ8- 10 דקות על החברה הישראלית והמגזרים שונים שבה.

הקוראים מוזמנים להאזין .  

מופע הגולם קם לתחייה -סרט הוידאו

 

מופע "הגולם קם לתחייה  " בהנחייתי  זכה להנצחה  כסרט וידאו בידי האמן עידו שמי .

 מאחוריו  של שמי כבר  עומדת תערוכה המבוססת על נושא הגולם ,ובימים אלה הוא עמל על הכנת סרט תיעודי על האמן והמאייר אריה מוסקוביץ "מ.אריה ".

שמי הקפיד לא רק להנציח את המופע הבימתי עימי אלא הוסיף גם קטעים משלו  כמו את שיר הגולם של דני דותן ולהקת "הקליק"  ויצר בכך יצירה מעניינת ומרתקת לצפייה .

כל מי שמעוניין להעלות את מופע "הגולם קם לתחייה " המוצג בסרט זה ,מוזמן ליצור עימי קשר או עם דיונוסוס  הפקות .

ראו :

"הגולם קם לתחייה " סרט הוידיאו

מופע "הגולם קם לתחייה "

הגולם כשומר ישראל של עידו שמי

60 שנות המגילות הגנוזות

כתבה מיוחדת למלאת 60 שנה בדיוק לרכישת המגילות הגנוזות בידי הפרופסור סוקניק וחשיפתה של התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר של המאה העשרים כולה ולרגל הפרסום של המגילה האחרונה בחודש שעבר ( נובמבר 2007) סקירה מיוחדת על המגילות ועל הכת המיסתורית שעומדת מאחוריהן .  

 

גילוי המגילות

 
 
והגנוזים – אי נגנזו אלה –
בימי בית שני הנבוכים ?
בית שמאי והלל בם אוחזים
צדוקים מתנצחים עם פרושים
קנאים עם טובלי השחרית
נזירים עם מבלי עולם
זה מושך ימין וזה שמאלה…
( מתוך "לוחות גנוזים " מאת זלמן שניאור , כתבי שניאור, ע' שטו )


בכ"ט בנובמבר 1947, לפני שישים שנה, רכש הארכיאולוג המפורסם אליעזר ליפא סוקניק, אביהם של הארכיאולוג יגאל והשחקן יוסי ידין את המגילות הגנוזות. לכאורה מדובר במקריות מופלאה שכן הרכישה והצצה הראשונה במגילות הגנוזות אירעה באותו יום בו החליט מושב עצרת האומות המאוחדות בלייק סאכסס להכיר בקיומה של מדינה יהודית עצמאית בחלק מארץ-ישראל העתיקה. ההחלטה ההיסטורית התקבלה ברוב קולות של שלושים ושלושה בעד, שלושה-עשה נגד ועשרה נמנעים.
לדעת פרופ' סוקניק  שהיה מהארכיאולוגים החשובים ביותר באותו זמן ובעיני נכבדים אחרים לא היה מקום לפרש  אירועים אלה:  שמדינה יהודית תזכה בעצמאותה ובאותה עת ממש יירכשו מימצאים ארכיאולוגיים מהחשובים ביותר שהתגלו אי-פעם בארץ-ישראל, כמקריות נדירה. לדעתם ניתן לראות באירוע המפתיע הזה אצבע אלוהים; מדובר בגילוי מסעיר שכלל את השרידים הקדומים ביותר של התנ"ך ביחד עם ספרים רבים אחרים שקיומם לא היה ידוע וכנראה נמצאו בשימושה של כת קדומה שנשכחה במשך אלפי שנים עד שנחשפה מחדש. מדובר בכת שנודעה בשם "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני, שלפי דעת חוקרים חבריה נחשבים לאותם איסיים המוזכרים בכתביו של יוסף בן מתתיהו.
באמצעות בדיקת תיארוך פחמן וניתוח טקסטואלי של המגילות הגיעו חוקרי המגילות למסקנה כי הן נכתבו במאה השנייה, או הראשונה לפני הספירה.

במהלך הבדיקות זוהו מקטעים רבים מספרים של תקופת הבית השני. כשליש מהמגילות זוהו כמקטעים מכל ספרי התנ"ך, למעט מגילת אסתר. כרבע מהמגילות הן ספרים חיצוניים, כספר חנוך א', ואילו כשלושים אחוזים מהן מנציחות פרשנויות רבניות והנחיות רבניות של הכת בעלת המגילות.
אם מדובר באצבע אלהים אם לאו ברור כי היה זה מקרה של מזל נדיר שהמגילות הגנוזות האלה, הנחשבות לתגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר בזמננו וקשורה בעולם המקרא ובתקופת בית שני, התגלו והגיעו לידיעתו של פרופ' סוקניק בימי הרת גורל לעם ישראל. הראשונות שבהן נמצאו בקומראן שלשפת ים המלח בידי בדואי בתחילתה של שנת 1947 וברור היה כי השתמרו הודות לאקלים היבש והמיוחד של המקום. מגילות פפירוס אלה הן למעשה השריד היחיד של הספרות הקדומה של ימי בית שני. תגלית זאת הובנה מיד על-ידי פרופסור סוקניק כבעלת חשיבות היסטורית ודתית רבה, אשר עתידה היתה לשנות את דרך הבנתנו את תקופת בית שני.

בהדרגה נחשפו פרטים נוספים הקשורים במציאתן והתברר כי לא רק פרופסור סוקניק עמד על ערכן המיוחד, אלא גם כומר נוצרי אשורי שלא החמיץ הזדמנות נדירה ורכש אחדות מהן מידי הבדואים מאותו איזור בו נמצאו. מגילות אלה שבידי הכומר הפכו ליעד ראשון במעלה שקבע לעצמו הארכיאולוג הצעיר, הרמטכ"ל השני של צה"ל רב-אלוף יגאל ידין, בנו של פרופסור סוקניק שלימים, ובמידה רבה הודות למעורבותו זו, נודע גם הוא עצמו כארכיאולוג חשוב. פרופסור ידין ראה בהחזרת המגילות לידיו משימה משפחתית ולאומית כאחד. הפרשה הזאת לעצמה התגלגלה כסיפור מתח לכל דבר ועניין. השגת המגילות האלה שנראות ממרחק השנים כמעט כמו "עסק משפחתי" הושגו על-ידי ידין רק לאחר נפתולים שונים, מאמצי שכנוע רבים והשגת מימון כספי רב. לאורך הדרך כולה עד לשלב סיומה נאלץ ידין להסתיר את זהותו הישראלית בגלל אירועי הימים.

בינתיים נודע לפרופ' ידין על קיומה של מגילה נוספת בידי סוחר עתיקות שגר מחוץ לגבול הקו הירוק, ומשום-כך היה עליו להמתין להזדמנות נאותה בכדי לקדם את הסיכוי להשיג את המגילה החשובה. ואמנם ידין לא החמיץ את ההזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו. בשוך הקרבות של מלחמת ששת הימים נוצרה אפשרות מעשית לבחון את סיכויי רכישתה. ידין לא היסס ויצא מיד לביתו של הסוחר ולאחר שהתברר לו למעלה מכל צל של ספק כי אכן מדובר במגילה מקורית וחשובה ביותר ממשפחת המגילות הגנוזות, רכש אותה בו במקום. גילוי המגילה הזאת רק העצים את ערך המגילות שכבר נמצאו בידינו.

..

לדעתי עליך לקחת עליך את המשימה –ענה מפקד המודיעין ..אשר לעניין המגילות לדעתי הוא חשוב ביותר . הירדנים נוהגים לשדוד מערות בהן נמצאות מגילות שנגנזו שם על ידי העברים הקדמונים . עד עתה הצליחה מדינת ישראל להחזיר לעצמה רק חלק קטן מן הגזלה ,אם הירדנים גילו מגילות נוספות יהיה זה חיוני ביותר אם תצליח להוציא אותן מידיהן .

( מתוך "דן טרזן וסוד המגילות " )

מאז בוצעו פעמים רבות חיפושים יסודיים אחרי מגילות נוספות במערות מדבר יהודה. אך רבות מבין אלה שהתגלו שם בידי הבדואים נמצאו פגומות מחתכים וקרעים שנעשו בידי הטבע, אך גם בידי אדם הפועל בהתאם לחושי חמדנותו. התברר למגינת-לב החוקרים כי הבדואים שמצאו את המגילות הנוספות הם שקרעו אותן מתוך כוונה להגדיל על-ידי כך את מספרן ולזכות בסכומי כסף גבוהים יותר משחלמו עליהם. מכאן נגזרה משימת שיחזור מורכבת ביותר שתבעה מומחיות מאין כמותה ונמשכה שנים רבות וניתן להגדיר את תוצאותיה כהישג מדעי בעל חשיבות עליונה.

השלב האחרון מבחינה זו היה להציגן לציבור הצמא לשזוף בעיניו את המגילות מכיוון שכבר עד אז הן זכו לפרסום בקנה מידה עולמי. לצורך זה הוקם היכל מיוחד בירושלים שנועד למטרה זו בלבד. היה זה מבנה המזכיר בצורתו אחד מאותם כדים בהם הוחבאו המגילות במשך אלפי שנים. כיום מוצגות בקביעות חלק מהמגילות במבנה המקורי הזה שנודע בשם "היכל הספר" ונמצא בתחום מוזיאון ישראל בירושלים.
ככל שזכו המגילות הגנוזות בפרסום שהלך וגבר והאדיר את הסקרנות והמסתורין שמסביבן כן התרבו הויכוחים שהתנהלו בהקשרן והתגברו גם מחלוקות מחקריות בפרשנויות שונות שהיו מתחילתן נגועות בפוליטיקה מקצועית ואף כללית. לעתים נודעו אלו כשערוריות של ממש. אחד הגורמים לאוירה הדחוסה הזאת היה נעוץ בעובדה שהמגילות משוייכות לתקופת היווסד הנצרות, ונעשו ניסיונות להקנות להן פירושים שונים ואף משונים. שערוריות אלו קיבלו תהודה עצומה גם בעולם החוץ-אקדמאי מאחר והייתה להן יותר מסתם נגיעה בפרשנויות דתיות שיש להן השלכות על מאבקים בין-דתיים המתנהלים ממש עד לימינו.

צופן המגילות הגנוזות

רוב החוקרים תמימי דעים שהמגילות הן תוצר של כת האיסיים שעליה מספר יוסף בן מתתיהו ובניה מידרו עצמם משאר בני העם וחיו במדבר יהודה. אך נמצאים חוקרים אחרים החולקים על זיהוי זה. בין אלה בולט חוקר השנוי במחלוקת חריפה, ג'ון אלגרו, שהיה אחד מחוקריהן הראשונים של המגילות.

 הוא זה שפתח את "תיבת פנדורה" לגבי המגילות הגנוזות. אלגרו טען בעקשנות שהמגילות מוכיחות שישו הנוצרי לא התקיים במציאות ולא היה אלא השתקפות שגויה של מנהיג הכת המוכר בכינוי "מורה הצדק". אלגרו אף טען בספר שכתב ופירסם במועד יותר מאוחר שהמגילות מוכיחות שהיהדות והנצרות מבוססות על אמונה קדומה שהתבססה על הזיות הנגרמות מסמים, ובהן נמצא המקור לרוב סיפורי התנ"ך והברית החדשה. כתביו בנושא זה שהתמקדו בהפצת פרשנות כה-מרחיקת לכת עוררו שערורייה בין עמיתיו. אלגרו נאלץ להתפטר ממשרתו והפך למנודה בעולם האקדמאי. אך הוא קבע לעצמו מעמד של מי שהיה ראשון שטען כנגד "הפירוש האורתודוכסי" של המגילות, אבל בהחלט לא האחרון שבהם.

ב-1991 יצא לאור ספר של המחברים מיכאל ביגה וריצ'רד לי  THE DEAD SEA SCOLLS DECEPTION שטען שקיימת קונספירציה אפלה של חוקרי המגילות שקשרו קשר ביחד עם הוותיקן וממשלת ישראל במגמה להסתיר מפני החוקרים והציבור מגילות גנוזות שעלולות להציג את מקור הנצרות באופן שונה מהמקובל, ולמעשה בדומה לדרך שאותה ייצגו ביגה ולי. צמד הכותבים הנ"ל כבר זכו לפרסום רב כאשר כתבו ספרים רבי-מכר שבהם טענו בין השאר כי לישו הנוצרי נולדו ילדים מהזונה שליוותה אותו, מרים המגדלית, זו שבאה מהישוב מגדלה שלחוף הכינרת, וכי אלה הפכו לאבות שושלת המלכים המרובנינגית הקדומה ששלטה בצרפת בימי הביניים המוקדמים. ביגה ולי טענו בהקשר זה כי קיים ארגון חשאי קדום שמנסה מזה אלף שנה להחזיר צאצאי אותה שושלת שנפלה בידי אבותיו של המלך המפורסם קרל הגדול לכס השלטון בצרפת, ולהעמידם בראש אירופה המאוחדת. תיאוריה זו היא שנודעה יותר מאוחר כגרעין הרעיון לספר רב המכר הענק "צופן דה וינצ'י" של הסופר דן בראון.

בספרם טענו שני המחברים כי רבים מבין חוקרי המגילות הם בעצם נציגי הוותיקן שעשו כל מה שניתן היה לעשותו בכדי למנוע את פרסום המגילות שהיו עלולות להביך את הממסד הנוצרי האורתודוכסי לגבי מוצא הנצרות, וכי מדינת ישראל מסיבותיה הבלתי ברורות נטלה חלק בהונאה הזאת.

הספר הפך לרב מכר ענק והוא זכה לגל פרסום נוסף מאחר שיצא לאור בדיוק בזמן שבו התקיים מאבק על "שחרור" המגילות לחקירה חופשית בידי קהיליית החוקרים הנרחבת, תוך הפקעה "זכות" משונה זאת מידי מספר מצומצם מאוד של חוקרים "מקורבים" כפי שהיה מקובל עד אז. "המקורבים" הסכימו להעביר את המגילות למחקר רק לידי כמה תלמידים נבחרים, אף סירבו בכל תוקף להעבירן לעיונם של חוקרים אחרים, ביניהם גם כאלה בעלי מעמד נכבד ושם נודע בעולם המדע. פולמוס מכוער זה הוא שגרם לעיכובים מיותרים וממושכים בפרסום הטקסטים השלמים של המגילות.

חיזוק נוסף לכאורה קיבלו טענותיהם של ביגה ולי כאשר התברר בראיון שקיים עיתונאי ישראלי עם האיש שעמד בראש חקר המגילות הארכיאולוג האמריקני ד"ר ג'ון סטרונגל, שהוא אכן מצדיק את המוניטין שיצא לו כאנטישמי קיצוני.במהלכו של הראיון ביזה סטרונגל את הדת היהודית ומאוחר יותר התפרסמה גם עובדת היותו אלכוהוליסט, שרק הגבירה את המועקה הקיימת מסביב לדמותו.

במשך עשרות שנים, כמעט חמישים וארבע, מאז גילויין של המגילות הן טרם הוצגו לציבור הרחב לעיון. פרופ' עמנואל טוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים דיווח על-כך לראשונה לאחר פרק זמן כה ארוך. עמנואל טוב היה העורך הראשי של ספר המגילות הגנוזות שהוצאו לאור בשלושים ושבעה כרכים ובהם כתשעה מאות מגילות כתובות בעברית ובארמית. כאמור מאתיים ממגילות אלו הן כתובים תנ"כיים הידועים כעתיקים ביותר. מי שנתן יד לזרז את הפרסום מחמת הלחץ הציבורי הבינלאומי, היה אלוף (מיל) אמיר דרורי שכיהן אז כראש רשות העתיקות.

צעד נוסף שקידם את הפרסום היה החלפתו של הארכיאולוג האמריקני סטרונגל בחוקר ישראלי נודע מגן ברושי, שפעל בנמרצות להאצת פרסומן של המגילות. מאז הפרסום התבררה עובדה אחת מעל לכל צל של ספק כי הן לא חשפו אור חדש על מקורה האמיתי של הנצרות, אך הטילו אור רב על אותה כת יהודית מאזור קומראן שהייתה כמעט לא ידועה עד אז ושהתגלתה כבעלת חשיבות גדולה בהרבה מכל מה ששיערו עד אז. יתרה מזו, התברר כי החשדות שכביכול המגילות חושפות את מקורה "האמיתי" של הנצרות שלכאורה הוא שונה ממה שחשבו עד אז הופרכו, למרות שקיימים ספיחים שונים שעדיין נתונים במחלוקות חריפות.

טענות רדיקליות לגבי האיסיים ותפקידם בחיי ישו נשמעו גם אצל חוקרים אחרים. למשל, ברברה טירינג, היתה נחשבת חוקרת אוסטרלית ידועה ומכובדת של המגילות, עד שניסתה לפענח אותם בדרך משלה, דרך משמעות ה"פשר", וטענה שהן כתובות בצופן וכי האירועים שמתוארים בברית החדשה הם למעשה מסווה לאירועים אחרים שהתרחשו כולם בקומראן. כך למשל כאשר כתוב בברית החדשה "ירושלים" הכוונה תמיד לקומראן שליד ים המלח, ומכאן שנהר הירדן הוא לאמיתו של דבר נחל שזורם לקומראן וכך הלאה. טירינג גם העלתה טענה נוספת שחשפה במגילות את תולדות חיי ישו האמיתיים. היא קבעה ש"מורה הצדק" היה לא אחר מאשר יוחנן המטביל מורו של ישו, וכי ישו עצמו היה אויבו "הכוהן הרשע", וכי אנשי קומראן היו מחולקים לשתי קבוצות מתנגדות; אחת הונהגה בידי יוחנן והשניה בידי ישו. לחיזוק טיעוניה אף הוסיפה טירינג פרשנות מרחיקת-לכת נוספת שאין לה ספק מהחומר שלפניה כי גם לאחר אירוע הצליבה הנודעת ישו המשיך לחיות עוד במשך שנים רבות ואף הוליד ילדים.

חוקר אחר בשם רוברט איזנמן שהיה בין אלה שטענו שקיימת קונספירציה אנטשימית מאחורי החוקרים של המגילות הגנוזות, טען גם הוא שהמגילות מדברות על הנוצרים הראשונים שהם אנשי "כת מדבר יהודה" וכי הם הונהגו בידי יעקב אחיו של ישו, ואף מדובר בהם גם על השליח פאולוס שהוא "איש השקר" במגילות. זהו האיש שלדעת איזנמן היה סוכן רומאי שתפקידו היה לפגוע ביהדות מבפנים. (באותה עת התגלה "ארון קבורה" (סרקופג) שנטען כי העצמות שנמצאו בו הן שרידי גופתו של יעקב אחי ישו. גילוי הארון עורר עניין רב בתקשורת ובחוגי החוקרים והנצרות אך נראה שמדובר בזיוף). כיום ברור שתיאוריות אלה מופרכות גם הן לחלוטין משום שהוחוור מעבר לכל ספק שהמגילות הן קדומות יותר מהמאה הראשונה לספירה ולכן לא יכלו לדבר על ראשוני הנצרות מתקופה זאת.

נאמר שהמגילה תתפרסם " אמרה לאיטה " . "נניח שיימצאו אמיצי לב מקרב מנהיגי היהדות או הנצרות , אשר יקומו ויאשרו כי אלו אכן דברי ישו ככתבם וכלשונם . אף שהדברים עלולים לערער את יסודות האמונה היהודית או הנוצרית או שתיהן גם יחד –הם יראו לעצמם חובה מוסרית והיסטורית להוציאם לאור.

"ונניח שהמגילה זוכה לפרסום עולמי , מה אז ? מה יעשו כל אותם מליוני בני אדם ,שיצאו ביום באיר אחד לרחובות וגילו כי מלכם ערום ? הרי האדם אינו יכול לחיות בלא אמונה . כולנו חייבים להאמין במשהו. יצר לב האדם רע מנעוריו , אם אין אמונה בו".

( מתוך "מגילת הצלב " מאת יצחק גלעד ע' 208)

כל התיאוריות האלה שימשו כבסיס למותחנים רבים מספור שתיארו את גילויה של מגילה גנוזה שממנה מסתבר שהאמת על ראשית הנצרות אינה מה שחשבו הכל ( חוץ ממה שטענו גנוסטים וכופרים שונים לאורך ההיסטוריה   ) כי ישו היה נשוי או שלא מת בצליבה או שנפטר בהודו בו בצרפת או בבריטניה ונמצאו כאלה שהרחיקו לכת בטענה שמצא מותו ביבשת אמ. והמותחנים עצמם עוסקים  תמיד בניסיון של נציגי הממסד הדתי למנוע ממגלי ומגלות המגילות הנועזים לפרסם את "האמת " שתזעזע את הנצרות עד היסוד.

  אך לטענות אלה עם כל מופרכותן יש בסיס כלשהו בכך שנראה  שלישו , ולמורו יוחנן המטביל ולפאולוס השליח אכן הייתה הכרות עם תורות הכת והיא השפיעה עליהם בנקודות מסוימות .אבל לאמיתו של דבר הנצרות כפי שהתפתחה היא שונה מאוד מתורת האיסיים ואף מנוגדת לתורתם בנקודות חשובות ביותר.

 

כת ה"יחד"

 

 

אביכם מאמין רק במה שכתוב בתורה , ואילו אנשי כת היחד כותבים ספרים חדשים . דרך החיים שהם שונה משלו והאמונה שלהם שונה משלו. הם מאמינים שהכל בידי אלוהים ולא בידי אדם. הם מאמינים שהנפש נשארת אחר המוות. הם מאמינים שבאחרית הימים תהיה מלחמה של בני אור בבני חושך שבה ינצחו הם, בני האור . הם חושבים שהם ישראל האמיתי ,וכל האחרים וביניהם אנחנו ,הם ישראל האחר, הרעים . הם לומדים לשנוא בסתר את ישראל האחר שיושמדו באחרית הימים .

( מתוך "ילדת האפרסמון " מאת רוני גבעתי , ע' 65)

לדעת רוב החוקרים המגילות הן תוצר של חברי כת יהודית מתבדלת מימי בית שני, "כת היחד", שנוסדה בידי אדם בשם "מורה הצדק". משערים כי היה זה כנראה בימי החשמונאים בעת שהכת התחפרה בעמדת אופוזיציה מוחלטת הן לכוהנים בבית המקדש בירושלים והן לכת הפרושים שהם אבות התנאים עורכי המשנה. "מורה הצדק" נאבק במיוחד באדם שכונה במגילות "כוהן הרשע" (ואולי הכוונה היא למנהיג החשמונאי יונתן). כתוצאה מהתנגחות עקרונית זו הם פרשו למדבר יהודה והקימו שם מעין "מנזר", הראשון הידוע לנו מאי-פעם על קיומו, ושם אספו וכתבו את מגילותיהם. מגילות אלה השתמרו היטב באקלים החם של מדבר יהודה והם מאפשרים לנו להכיר אותם ואת עולמם.

אך מי בדיוק היו אנשי כת היחד האלה ? ההנחה המקובלת כיום (אם כי רבים מערערים עליה ודוחים אותה), שהם היו חלק מכת האיסיים שעליה מספר יוסף בן מתתיהו שהייתה "ה"פילוסופיה השלישית" של עם ישראל ביחד עם הפרושים והצדוקים המוכרים לנו היטב. הם אימצו לעצמם השקפה פילוסופית מוזרה ומיוחדת המבדלת אותם משאר האוכלוסייה היהודית ומשאר חלקי האנושות.

יוסף בן מתתיהו שלמד זמן קצר על השקפותיהם מפי חברי הכת עצמם, העריך אותם מאוד ותיאר אותם לקהל קוראיו היווניים והרומאים כמעין חברי אסכולה פילוסופית נוסח יוון. ואכן ניתן לראות באיסיים כמי ששאפו ופעלו להקים אוטופיה עלי אדמות בדומה למייסדי הקיבוצים אלפי שנים אחריהם, אך בצורה קיצונית לעין ערוך.

האיסיים הקימו ישובים מתוכננים היטב ונבדלים באופן מוחלט משאר האוכלוסייה ובהם נמצא להם רכוש משותף וארוחות משותפות. בהתאם ללוח שמש משלהם הם השתמשו בכתב סתרים שנועד לשימוש לרעיונות אזוטריים במיוחד ודברים נוספים מסוג זה שהיו חדשניים לגבי זמנם.

 

יתכן שיוצרי רעיונות אלה  הושפעו גם מרעיונות שבוטאו בספרי אוטופיה הלניסטיים יווניים שונים של מחברים כמו יאמבולוס  שהיו פופולאריים במאות הרביעית והשלישית לפני הספירה ותיארו חברות אוטופיות במקומות נידחים ולא ידועים  שונים ברחבי העולם כמו "אי השמש".    יתכן מאוד שספרים אלה היגיעו לארץ ישראל  או לבבל והישפיעו על ראשוני הכת . אך מכאן המשיכו בדרכם שלהם..

"

בן פורת המשיך : כת האיסיים שישבה בערות מדבר יהודה התרחקה ממוקדי היהדות לא רק מבחינה פיזית , אלא גם מהבחינה הרוחנית . קנאי הדת האמינו כי התבדלותם היא רצונו של האל .התבדלות המרימה אותם מהעם ,פוטרת אותם מהתלות בבית המקדש בירושלים ,ממצוות קורבנות עליה לרגל .מרחיקה אותם לחלוטין מהיהדות …האיסיים הם –הם מחוללי הנצרות בני! הם, וישו בתוכם רכונים במערות ,מתרגמים ומפרשים את תורתנו הקדושה לפי תפיסתם. בראותם עצמם כיחידי סגולה ,בני אור ,הם לא היססו לעוות ולסלף דברי אלוהים חיים ,לנפץ בשנית את לוחות הברית…ישו היה עד ראיה לסילופים הנעשים לנגד עיניו ,בידי אנשים שקנאותם העבירה אותם על דעתם .ראה כיצד הם מתאימים פסוקים ונבואות לצורכיהם ,מתקנים עובדות ומועדים ,מעבירים שורות ומוחקים .

( מתוך "מגילת הצלב " מאת יצחק גלעד ע' 205 )

מתי ואיפה בדיוק התגבשו האיסיים האלה ? יש שחושבים כי מוצאם בגלות בבל שם קיבלו השראה גם מדתות פרסיות ומסופוטמיות שונות ולאחר שהגיעו לארץ ישראל בימי החשמונאים, החלו להפיץ את תורתם. דעה מקובלת יותר היא שמקורם בארץ ישראל וכי מוצאם היה מחוגי הכהונה הצדוקית. היו אלה קבוצות של כוהנים שהסתכסכו עם הכת השלטת בכהונה ומשום כך החליטו לפרוש מבית המקדש ומהחברה היהודית. הם יצקו לעצמם דפוסי תורות חדשות שהיו שונות מאוד מהתורות המקובלות לפיהן העולם כולו שרוי בחטא כתוצאה ממרד המלאכים המתואר בספר חנוך שהיה ספר קודש.

גישתם-תורתם עמדה בניגוד לדעה הרשמית של הכוהנים "הצדוקים" בבית המקדש שראו את העולם כמקום טוב מטבעו מאחר שנברא בידי האל ובית המקדש והטקסים המבוצעים בו בידי הכוהנים, הם אלה שעוזרים לשמור על הטוב שהעניק האל ועל טהרת העולם. האיסיים התייחסו בזלזול מוחלט לכהונה הרשמית וטקסיה שדחתה אותם, ואותה מידת זלזול הפגינו גם בשדרות העם אם כי אחדות מהשקפות בני הכת מצאו מהלכים ואוהדים גם בקרב כאלה הנוהים אחר שיגרת המקובל. האיסיים, כך מסתבר, היו קרובים למרות הכל לצדוקים הרבה יותר מלשנואי נפשם הגדולים בני הקבוצה הגדולה ביותר ביהדות, הפרושים, שאותם שנאו שנאה עזה כשאול.

האיסיים יצרו לעצמם לוח מיוחד המבוסס על השמש שהיה שונה מאוד מהלוח המקובל על כוהני בית המקדש. על-פי מסורתם מדובר בלוח שנמסר להם כביכול בידי מלאכים ותיאור מפורט שלו נמצא בספר חנוך האתיופי. כמו-כן נמצאו מגילות שלהם כמו "מגילת ירושלים" שבהן תיארו בפרטי פרטים כיצד צריכה ירושלים שלעתיד להיות בנויה, תוכנית הנתפשת כיום כאחת היצירות האוטופיות הראשונות מסוג זה.

נראה שראשוני הנצרות הכירו אותם וככל הנראה יוחנן המטביל מורו של ישו היה אחד מהם. ד"ר ישראל קנוהל טען שמנהיג האיסיים בימי הורדוס, מנחם, ראה את עצמו כמשיח ונצלב וסיפור חייו שימש אחר כך כמודל לסיפור על חיי ישו. היו שטענו שהמפתח החשוב ביותר להבנת סודות האיסיים נמצא דווקא במגילה המוזרה ביותר מכולן, "מגילת הנחושת".

מגילת הנחושת

מגילת הנחושת.

בחרובהא שבעמק עכור תחת המעלות הבואת למזרח אמות אריה ארבעין שדת הכסף וכליה משקל ככרין שבעשרה .
בנפש בנדבך השלישי עשתות זהב 100
בבור הגדול שבחצר הפריסטלין בירב קרקעו סתום בתוליא נגד הפתח העליון ככרין תשע מאות .

( מתוך טקסט של מגילת הנחושת כפי שפורש בידי ד"ר יהודה לבקוביץ )

קובץ:Copper scroll.jpg
מגילת הנחושת היא המגילה המסקרנת ביותר מבין המגילות שנמצאו במדבר יהודה והיא בגדר תעלומה. היא התגלתה ב-1952 בקומראן כשהיא עשויה מריקוע נחושת דק וגלול ורק באמצעות שיטות מסובכות ביותר עלה בידי החוקרים לפרוש אותה כמעט בשלמותה והכתוב שהתגלה בה הדהים: זוהי פשוטו כמשמעו רשימה מפורטת שמכילה את מיקומם של 64 בורות בהם הוסתרו אוצרות של כסף, זהב, מטבעות וכלים יקרי-ערך. מגילה יחידה חרוטה על ריקוע הנחושת בשונה מכל המגילות האחרות הכתובות על פפירוס. גם הדעות לגבי תאריך היווצרה חלוקות. היו שחשבו שהיא נכתבה לפני המרד הגדול או מיד לאחריו ויש הסבורים כי היא מימי בר כוכבא. אך דומה שהדעה המקובלת כיום קובעת שהמגילה נכתבה בסוף ימי המרד הגדול.

רוב החוקרים מטילים ספק רב אם יש למגילה זו קשר כלשהו למגילות האחרות שכידוע היו שייכות לכת שהתגוררה בקומראן. נראה שהימצאותה ביניהן היא מקרית. אבל טובה זהירות בקביעה שכזו. האמת היא שאין אנו יודעים זאת בוודאות. גם לא ברור מהו האוצר עצמו, שהוא שווה-ערך בזמננו לסכום עצום אם להסתמך על הכתוב והמפורט במגילה.

אחת התיאוריות המקובלות היא שהכוונה למקומות מחבוא שנועדו להציל את אוצרות בית המקדש שהוברחו מהישג ידי הרומאים. תיאוריה אחרת גורסת שזהו הכסף המשותף של אנשי הכת ויש שחושבים שזהו אוצר מימי בר כוכבא דווקא. בנוסף לכל אלה ישנם חוקרים הסבורים שמדובר באליגוריה, מתוך כוונת הצפנת סודות ומשום-כך אין להבין את רשימת האוצרות כפשוטה ומוטב להתייחס לכתוב כאל קוד שטרם פוענח. כיום נוטים רבים מבין החוקרים לאמץ את הסברה כי האופי הטכני היבש של המגילה מצביע על כך שמדובר במטמון אמיתי שהיה קיים בזמן מן הזמנים וכי יש להבין שמגילת הנחושת היא בדיוק כפי שהיא מציגה את עצמה: רשימה של מקומות שבהם קבור אוצר שערכו עצום ורב, אך שמקורו עדיין בלתי ברור. יחד-עם-זאת אין לדחות את האפשרות שאכן מדובר באוצר מפוזר במקומות מחבוא שונים ובדרך כלשהי הוא קשור לבית המקדש.

לכאורה לא צריכה הייתה להיות בעיה בדרך לאיתור האוצר, אלא שכל המקומות שמתוארים במגילת הנחושה המופלאה אינם מגובים באיזכור כלשהו במקורות האחרים שידועים לנו. מכאן שמי שטען כי מדובר בצופן יתכן ולא טעה. רבים היו אלה שניסו לפענח את הכוונות של קודמינו ולפרש את המידע החרוט במגילה. עד כה סוכמו כל הניסיונות האלה ככישלון מתמשך. בין מעלי הפרשנויות וההשערות השונות נמצאים אחדים המאמינים שחלק ממקומות האוצר הם בסביבות ירושלים ליד המקום שנקרא "שער האיסיים", ואילו אחרים משוכנעים כי מדובר באיזור קומראן ובאיזורים שונים בנחל הירמוך ובצפון.

אנשים שונים יצאו למסעות בעקבות אוצרות "מגילת הנחושת" בניסיון לגלותם. כך למשל החוקר אלגרו ניהל כמה מסעות חיפושים אחרי האוצרות בירדן בשיתוף פעולה עם השילטונות הירדניים. איפה בדיוק חיפש אלגרו ומה מצא אם מצא משהו, זהו מידע שאינו ידוע. ככל הנראה הוא לא מצא דבר שקשור באוצר "מגילת הנחושת" שכן אז היה מגלה זאת. חוקרי המגילות האחרים התייחסו בזילזול לחיפושיו שכן לדעתם הרשימה הייתה דמיונית.

אפשרות סבירה ביותר היא שהאוצר אכן היה קיים אך התגלה וכבר לפני אלפי שנים נלקח מן הסתם בידי האנשים שהטמינו אותו או בידי יורשיהם. לפחות בשלמותו או בחלקו.

בני האור ובני החושך

גם תורה ונביאים וגם כתובים
יזדעזעו בכל אלף דפיהם
לקראת אחי הקדם שאבדו
וחזרו ממחשך העתים.
גם אהבה גם קנאה תעוררם
לנפול על צווארי אחיהם ,
לשמוח כי נמצאו אובדים
ולפחוד, פן יגזלו אלה
האורחים את כתר הבכורה
שנשאו שנות אלף על ראשם .
( מתוך "לוחות גנוזים " מאת זלמן שניאור " ע' תכ"ה )

האמת לגבי האיסיים  כפי שהתגלתה מהמגילות היא שונה מאוד ואפלה עד לעין שיעור מכפי שטוענים תומכיהם אנשי העידן החדש.
האיסיים כמו כל בני כת מתבדלת לאורך ההיסטוריה האנושית ראו עצמם נעלים על אחרים. הם הגדירו עצמם "בני אור" לעומת "בני חושך", ובכך התכוונו לכל האחרים בני עם ישראל שנחשבו לחוטאים ואילו הם עצמם לראויים, אלה בני אור המקיימים את כל המצוות. הם האמינו באמונה שלמה כי הגורל ייעד להם דרך להימלט מהשמדה צפויה וההיבדלות כמעט על דרך של התנזרות היא הדרך האחת והנכונה להשיג את היעד של ההישרדות. 
 

לא אחזור אל אנשי כת היחד, למרות הדברים היפים והעמוקים שאצלם. הם מתבדלים ומתנשאים ומטיפים לשנאה בסתר.אני מרגיש שייך לישראל האחר, אליכם לא רוצה לפרוש מהאנשים , לא רוצה לשנוא אנשים ".

( מתוך ,ילדי האפרסמון , מאת רוני גבעתי ע' 129) 

 כפי שמתברר מהמגילות  אנשי כת  האיסיים ראו את עצמם כנבחרים טהורים בודדים  יורשיו של חנוך הצדיק שלמד את כל סודות היקום והעבר והעתיד. ..  אנשי הכת  אף זיהו את עצמם עם המלאכים שבשמים ושטענו שהם פועלים בשיתוף פעולה להם ומשום כך גם שמחויבים לנהוג בסדרי טהרה מופלגים בגלל היותם "על אנושיים " בדומה לאביהם הרוחני חנוך שכזכור נהפך למלאך מטטרון בעצמו.  .הם היו משוכנעים שהם חיים באחרית הימים בעולם חוטא ומושחת, עולם שנגזר דינו להשמדה ולכן יושמד ורק הם ינצלו לבסוף מבין כל  העולם ועם ישראל שבו ראו עם של חוטאים שאינם שונים מכל השאר. אנשי הכת קבעו כי שיוכו של כל אדם למחנה בני החושך עצום או למחנה בני האור הזעיר הוא קבוע מראש ותלוי בנשמתו הם ראו את עצמם כמי שבבוא יום הדין יגזרו ויבצעו את העונש על העולם המושחת כפי שביצעו אותו אנשי שבט לוי אבותיהם בימי משה על בני ישראל המושחתים בהוראת משה. הם היו הראשונים שהאמינו שהכל נקבע מראש וכי אין דרך לאדם להתחמק מגורלו על ידי מעשים טובים ותפילות וכו' כפי שחשבו שאר היהודים . תורה זאת עברה מאוחר יותר לשליח הנוצרי פאולוס ואחר מכן לתיאולוגים פרוטסטנטים כמו לותר אך ראשיתה באנשי כת מדבר יהודה. נראה שישו הנוצרי היכיר היטב את תורותיהם וקיבל כמה מרעיונותיהם אך העובדה הפשוטה היא שהוא או תלמידיו אם כי קיבלו מהם השראה פה ושם  היו מרוחקים מהם רחוק שמיים מארץ שכן הנוצרים היו מוכנים לקבל לשורותיהם כל אדם בניגוד מוחלט לאיסיים שראו ברוב המוחלט של בני האדם "בני חושך ".

 משום כך אין להעלות על הדעת שהאיסיים אכן היו מייסדי הנצרות המוכרת לנו.

הם למדו ממנהיגיהם ומכתבי הקודש שלהם שעליהם לשנוא את הרשעים שהם שאר בני האדם פשוטו כמשמעו ואפילו היה להם טקס מיוחד שבו קיללו את שאר בני האדם בני החושך קללה נמרצת .  אך מסיבות פרגמטיות  הקפידו  להסתיר שנאה זאת עד ליום הדין הקרוב  שבו  יצאו למלחמה שבה יביסו  את שאר המין האנושי וישמידוהו  . בכתביהם נמצאות גרסאות משבחות ומהללות מעשי טבח המוניים שונים שהתנ"ך עצמו מגנה אותם כמו טבח אנשי  שכם בידי שמעון ולוי כל זה כחלק מתפיסתם שבסופו של דבר יושמדו בידיהם ובידי מלאכי ה' מקורביהם אנשי המין האנושי המרושעים.

 

וזה סרך אנשי המלחמה ראשית משלוח יד בני אור להחל בגורל בני חושך בחיל בליעל בגדוד אדום ומואב ובני עמון וחיל צידון ופלשת ובגדודי כתיי אשור ועמהם בעזר מרשיעי  ברית ….ובקצו יצא בחמה גדולה להלחם במלכי הצפון ואפו להשמיד ולהכרית את קרן בליעל.והיא עת ישועה לעם אל וקץ ממשל כלכל אנשי גורלו וכלת עולמים לכל גורל בליעל …להכניע רשעה לאין שארית ופליטה לא תהיה לכל בני חושך .

( מתוך הפתיחה ל"מלחמת בני אור בבני חושך ")  

 

אחת מיצירותיהם הייתה ספר שנקרא בידי הארכיאולוג יגאל  ידין "מלחמת בני אור בבני חושך " . הספר מזכיר מאוד בעלילה שלו  את  הסרט "מלחמת הכוכבים".  יש מצד אחד את הטובים שהם אנשי הכת שכתבו את הספר שה' איתם והמשיח איתם ומולם יש את כוחות הרשע שהם פחות או יותר כל שאר המין האנושי ,  הרומאים, העמים השכנים,  וגם  כל היהודים שלא שייכים לכת .

המטרה של בני האור היא פשוטה: להשמיד את כל היריבים במה שאנו קוראים היום "גנוסיד" .

 הספר מזכיר את היצירות של תום קלאנסי בפירוט המדייק והכמעט אובססיבי של הציוד של כלי הנשק של המדים, הטקטיקות הצבאיות  וכו'. הוא מתאר איך ביום הקרב בני האור יתקפו שלוש פעמים וכמעט ינצחו ובני החושך יתקפו שלוש פעמים וכמעט ינצחו ולבסוף בקרב השביעי האל יתערב ובני חושך יובסו ויושמדו עד האדם האחרון ולאחר מכן יכבשו כני האור את כלל העולם הידוע ומן הסתם ישמידו שם את כל בני החושך .  

אנשי כת האיסיים כלל לא היו אוהבי אדם ניו איגיי'ם שמדברים על אחווה אוניברסלית . נהפוך הוא הם שנאו שנאה תהומית וגזענית את כלל המין האנושי חוץ מחברי קבוצתם . ניתן לתת להם בצדק גמור  את הכינוי שאותו המציא ישעיהו ליבוביץ בהקשר אחר "יהודו-נאצים ".

נראה שלספרים מסוג זה היו השפעה גדולה על המרד הגדול ברומאים ועל מרד בר כוכבא שהביאו לחורבן חסר תקדים על העם היהודי ,חורבן שממנו לא התאושש מעולם . התוצאה הרבנים הפרושים הרציונליים יותר עשו הכל כדי להשכיח אותם .

דומה שהרומאים עשו חסד עם האנושות כאשר השמידו קבוצה זאת של שונאי אדם .

 גורלם גם היה כגורל בני כתות אחרות והם נעלמו מעל הבמה ככת לאחר המרד הגדול ברומאים. כמוהם כמו יריביהם – אחיהם הצדוקים. המנצחים הגדולים היו כעת יורשי הפרושים, הרבנים שהנהיגו מעתה והלאה את היהדות. אבל כמה מרעיונותיהם של האיסיים, כאלה שיוחסה להם השפעה על הנצרות בתחילתה, המשיכו לחלחל בזרמים מיסטיים שונים ביהדות דרך אסכולת "יורדי המרכבה".

בדורות מאוחרים זכרו את האיסיים משום מה כאנשים שלווים שוחרי שלום כנראה משום  שלא ירדו לעומקה של תורתם האמיתית שאכן הייתה סודית .הם החלו להיות דברים שונים עבור אנשים שונים . כתבים שלהם  התגלו במדבר יהודה מאה ה-שמינית וכנראה שהייתה להם השפעה על הכת הקראית הצעירה עותק של אחד מספריהם החשובים ביותר" ספר ברית דמשק " התגלה בגניזה בקהיר מימי הביניים וכנראה שעותק ספר זה התגלה במאה ה-שמינית והשפיע על הקראים בארץ ישראל ובמצרים.

ייתכן מאוד שהסיפור על בני משה שחיים מעבר לסמבטיון שעליהם מספר אלדד הדני   הוא זיכרון עמום על האיסיים . בני משה תוארו בסיפורו  כמו האיסיים כמי שנשמרים מאוד מהטומאה שהם טהורים וצדיקים וחסידים שהם אינם נשבעים שהם מתבודדים משאר בני האדם שהם מקפידים על טבילות ושהם מתחלקים לארבעה שבטים  . הכל כמו אצל האיסיים שאף נקראו "בני משה "  שהם אנשי כת היחד שלנו .

 

בדורות הקדומים ביותר הייתה קיימת תורה יוצאת מהכלל שהיא אוניברסלית ונצחית בחכמתה . …סימנם של תורה זאת נמצאים בכל ארץ ודת ועקרונותיה נלמדו בפרס במצרים בסין בהודו בטיבט ביוון ובארצות רבות אחרות . אבל היא הועברה בצורתה הטהורה ביותר בידי האיסיים ,אחווה מסתורית שחיה במאה הראשונה לספירה באזור ים המלח בפלסטינה …י מ אמינים שמוצאם בחנוך וכי התיקשורות שלהם עם עולם המלאכים היגיעו ממנו …

דרך החיים של האיסיים גרמה לכך שהם יחיו עד 120 שנה ויותר והיו להם כוח וסיבולת עצומים . בכל פעילויותיהם הם ביטאו אהבה לכל . הם שלחו מרפאים ומורים לכל העולם ובינהם היו אליהו , יוחנן המטביל והאיסיי הגדול ישו .

( מתוך ספרו של אדמונד סזקלי THE TEACHING OF THE ESSENSE FROM ENOCH TO THE DEAD SEA SCROLLS )

 

החל מהמאה ה-17 ואילך כתות מיסטיות שונות כמו הרוטריסקיאנים והבונים החופשיים החלו לזהות את עצמן עם האיסיים. הללו עם גלימותיהם הלבנות ו צמחונותם הכישורים המיסטיים השונים שיוחסו להם בידי המסורות ובהתבדלותם משאר בני האדם נראו כאבות מתאימים לתנועות דתיות חדשניות שחיפשו בסיס קדום  אם גם מזויף ) לעצמם  . 

 בגרמניה פורסמו "ביוגרפיות " שונות של ישו הנוצרי שבהן תואר בתלמידם ושליחם של האיסיים שהשתמשו בו כדי להביא "הארה " מיסטית לעולם ושתורתם לא הובנה בידי הפרושים הפרימיטיביים . המיסטיקן האמריקני אדגר קייס טען שהוא קיבל הדרכה מרוחות המורים

האיסיים שהיו גם מוריו של ישו והם מראים למין האנושי את הדרך להתמזגות עם האל . היו שהוסיפו וטענו שישו גם לא מת בצליבה אלא שהוא "רופא " בידי מוריו האיסיים והוא המשיך לחיות בקירבם.

וכך נוצרו תנועות מודרניות שטענו שהן מבוססות על האיסיים הקדומים וממשיכות אותם. 


 

 

 

בשנות החמישים, עם גילוין של מגילות מדבר יהודה, מסר עתיק חזר לתודעת הצבור. אחת המגילות אפילו כונתה בשמו של הספר הזה.

המסר הזה היה קשור עם כת האיסיים. הלמדנים עשו ככל יכולתם להציג את המסר הזה כביטוי למשונותה של הכת. חשוב היה להם, מטעמים שיתבארו בהמשך, לטשטש כל חשיבות או משמעות אקטואלית של המסר – את ממשותה ומרכזיותה של מלחמת בני אור בבני חושך.

גורל דומה פגש את מגילות נאג' חמאדי שנתגלו ב1945- במצריים. המגילות האלה, שנכתבו בקופטית, כללו כתבי יד מהמאה הששית של הנצרות הגנוסטית. כתבי היד מקורם במאה הראשונה או השניה. המסר שלהם זהה בעיקרו למסר של מגילות מדבר יהודה. אבל הפעם הוא קשור בדמותו של ישו. בניגוד לברית החדשה, הישו של נאז' חמאדי איננו מדבר על הושטת הלחי השניה, או על אהבת האויב. הישו הזה מדבר על מלחמה בין שני סוגי אדם, שמוצת במלחמה קוסמית. מלחמת בני אור בבני חושך.

( מתוך כתב היד של ספרו של ד"ר משה קרוי "מלחמת בני אור בבני חושך |)

 

 

.הגילוי של מגילות מדבר יהודה נתן לרעיונות האיסיים  תאוצה אדירה למרות שהכתבים עצמם הם שונים מאוד בתוכנם מכל מה שציפו הממשיכים המודרניים של האיסיים שיהיו .וכך אנו מוצאים אדם בשם אדמונד ברודאה סזקלי שפירסם אונגליון שטען שהוא מבוסס על אונגליון ארמי של האיסיים שהוא גילה בספריה בוותיקן  ותרגם מארמית ( שום כתב יד כזה לא היה קיים אי פעם בספרית הותיקן )  . האיש המשיך כל חייו לפרסם כתבים "איסיים" שאת כולם תירגם כביכול מארמית  לימד  את התפילות האיסיות לאב השמימי ולאימא אדמה (!)  כמו גם למלאכים השונים.וזכה להצלחה עצומה . התורה האיסיית שיצר ממוחו ושהושפעה רבות מרעיונות מודרניים של "ניו איג'" הייתה לה השפעה עצומה על אחרים. גם נציגי כנסיית המורמונים טוענים שלתורות המבוטאות במגילות של האיסיים יש דמיון רב לתורות של מייסד כנסייתם ג'וסף סמית מהמאה ה-19 שכמובן לא יכל לדעת על הכתוב מגילות מה שמראה על אמיתות תורתם . וכתוצאה הם מזהים את עצמם עם האיסיים .

 בימינו יש אתרי אינטרנט רבים שמציגים תמונה "ניו איג'ית " של האיסיים שהפכו למבטאים של ערכי האקולוגיה והרפואה האלטרנטיבית  של העידן החדש כפי שהם מקובלים כיום בארה"ב.

יש היום אפילו ארגון שנקרא "קואליציית הכנסיות האיסיות של ארה"ב" שמציע שיטות שונות של "רפואה איסיית מודרנית באמצעים טבעיים ומלאכיים ". כמה וכמה מה"הילרים " המודרניים האלה מכנים את עצמם "מורה הצדק ".

דיעותיהם של האיסיים  ממשיכים  לחלחל וכיום עם גילוי המגילות  אולי יותר מאי פעם .

שיחה עם מגן ברושי

מגן ברושי היה במשך 30 שנה האחראי על היכל הספר שבו מוחזקות המגילות הגנוזות והוא אחד מבחירי החוקרים המגילות כיום . . כיום הוא כותב ספר מבוא-מקיף על המגילות, הראשון בעברית מאז הספר שכתב ופרסם יגאל ידין בשנות החמישים. במידה רבה ברושי מייצג את הקונצנזוס בעולם חקר המגילות.

ולפני חודש כפי שהוא מדווח בשיחה עימו הוא סיים רשמית  את פיענוח  ופרסום כלל המגילות הגנוזות .

 

מגן ברושי

א.א. האם כל המגילות כבר פוענחו ?

ברושי: המגילות הגנוזות כולן פוענחו. הקטע האחרון שנשאר לפענוח למיטב ידיעתי היה קטע מספר שופטים שפורסם בזה השבוע ( הערה : השיחה התקיימה בראשית חודש נובמבר .א.א. ) בכתב העת
Dead Sea Discoveries
על הפענוח הנ"ל חתומים חנן ואסתר אשל ואני הקטן ..

ובכך הסתיים הפענוח והפרסום של המגילות הגנוזות .

אף כי לך דע. יתכן שקיים עוד אי שם קטע קטן שיש לפענחו, אבל לא מדובר בפרק גדול ומשמעותי.

באופן כללי ניתן לסכם כי ספריית המגילות הגנוזות פוענחה ונמצאת כעת בשלמותה  לרשות  החוקרים.

א.א. כמה ספרים התגלו בסך הכל?

מצאנו 900 כתבי יד מתוכם 300 ספרים שונים כולל כל ספרי התנ"ך, חוץ מספר אסתר שלא השתמר משום מה בקומראן.
פעם לא היה לנו דבר מתקופה כה ארוכה  של מאות שנים  שלא השתמר ממנה משהו בעברית או בארמית ופתאום גילינו את האוצר הזה. מצאנו מקורות של ספרים שהתקיימו עד אז רק בתרגום של תרגום כגון ספר חנוך שהתקיים עד אז רק בתרגום אתיופי מהשפה היוונית שהיה גם הוא תרגום של מקור עברי או ארמי ..
.

א. א. האם היו עוד ספרים שלא השתמרו ?

כל מה שהשתמר במקורו מספרות בית שני בין דניאל והמשנה אלה הן המגילות. אין לדעת אם היו עוד ספרים שלא השתמרו ביניהם. מן הסתם היו .

הם שימרו ספרים כמו ספר חנוך ששאר בני ישראל לא התעניינו בהם, מפני שנחשבו ספרות שוליים מכל בחינה, ואילו הם שימרו אותם בעותקים רבים. אבל צריך להבין כי לא מדובר בספריה בעלת נפח עצום כמו זו של אלכסנדריה ששם שימרו את הכל מכל. היהדות לא הייתה סובלנית ולא רצתה לשמור הכל וגם "כת היחד" לא נודעה בסובלנותה ולא שימרה הכל.

א.א. כידוע לך יש שטוענים שהמגילות לא נכתבו בידי כת האיסיים אלא הובאו מבית המקדש בירושלים.

ברושי: צר לי להגיד לך אבל אלו הם הבל הבלים  למרות שהם נטענים בידי חוקרים עמיתים שלי. שזאת האובססיה של כל אחד מהם ,"אידיאה פיקס " שמנחה את חייהם אבל אף אחד חוץ מהם לא לוקח את זה ברצינות . 
לספריה של קומראן יש צביון מסוים ולגביה בית המקדש הוא טמא. הרוב המוחלט של החוקרים הבקיאים בחומר משוכנעים שאלה האיסיים, או שקרוב לוודאי שהם האיסיים. כל אלה שמעלים טענות אחרות הם כאלה שלכל אחד מהם יש תיאוריה שונה משל חברו עד שנראה כי הוא כמעט יחיד שמחזיק בדעתו.
המגילות השאירו חותם כלשהו על היהדות ?
ברושי : אין לנו גם כל ספק היום שהמגילות לא השאירו חותם קל שבקלים על היהדות שהתעלמה מהם. הרבנים התייחסו בזלזול לאיסיים ומעולם לא קראו להם בשמם כדרך למחוק את עצם זכרם. הם הצליחו בכך.

א.א. אחרי שישים שנה של מחקר האם אפשר לבסוף לקבוע כי ראשוני הנצרות באו מחוגי המגילות?

ברושי : גם הנצרות לא באה מחוגי המגילות. אם כי אני חושב שאולי יוחנן המטביל היה איסיי וגירשו אותו. בכל מקרה ראשוני הנצרות אולי הכירו את אנשי המגילות. ככלות הכל הם חיו בקרבת מקום וזה היה רק טבעי .  אבל הם לא היו חלק מהם. יתכן שהם אימצו לעצמם כמה רעיונות כמו הרעיון שאסור להתגרש. זהו רעיון שנלקח מהאיסיים בידי ישו. אין דבר כזה ביהדות הנורמטיבית.

ישו גם  קיבל מהם את העיקרון שעוני זה טוב בשבילך. אבל הוא לא היה אחד מהם. הוא אימץ את הכלל שזאת לא בושה להיות עני אבל גם לא כבוד. העוני היה תנאי הכרחי לגאולה ורעיון זה הוא שלהם וצץ שוב בימי הרפורמציה. ככל הנראה ניתן לראות בהם את הנזירים הראשונים בעולם המערבי.

א. א. היו התפתחויות דרמטיות בחקר המגילות בעשר-עשרים השנים האחרונות ?

ברושי: לא הייתה שום תגלית דרמטית בעשרות השנים האחרונות ששינתה את ההבנה שלנו
למרות שאתה תקרא כל מיני ספרים סנסנציוניים שיגידו לך את ההפך. הדבר המפתיע באמת הוא שהמסקנות של החוקרים בשנות החמישים על כך שהמגילות הן תוצר של כת האיסיים עדיין תקפות היום כפי שהיו אז. לא צריך לשנות את המסקנות במאומה. ואני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד שזאת באמת מקריות לא רגילה שהמגילות נרכשו ביום כ"ט בנובמבר וזאת מקריות לא רגילה גם לגבי אדם חילוני כמוני.

 

היכל הספר בירושלים שם מוחזקות המגילות ובנוי בעצמו בתור כד מאלו שאיכסנו את המגילות .

שיחה עם מנהל היכל הספר בירושלים ד"ר אדולפו רויטמן

א. א. איזה התפתחויות חלו בהיכל הספר בשנים האחרונות?

רויטמן: המבנה של היכל הספר שנפתח ב-65 עבר שיפוץ כללי ותוספות והרחבות ובין השאר הועבר המודל של "הולילנד ירושלים" בימי בית שני להיכל הספר. גם הוקם מרכז מידע ולימוד ושם מוקרן סרט שאנחנו מפיקים על אנשי "כת היחד" ועל חייהם בימי בית שני. מאז שהגיע מודל הולילנד יש עלייה דרמטית בכמות המבקרים והמספרים מתחילים להתקרב ל-2000 מבקרים ביום. יש גם תוספות. מבחינת התצוגה צירפנו לספריה גם כתב-יד נדיר מהמאה ה-7 כמסר שהיכל הספר מתרחב לא רק מבחינת הגודל אלא גם מבחינת הפונקציות שלו. אנחנו רוצים להפוך את היכל הספר למקום שבו לא רק יראו את המגילות אלא יוכלו ללמוד עליהן באופן אקטיבי, דרך מאגרי מידע ממוחשבים ולקשר אותם אל האדם המודרני ולא רק בדרך הראייה של המוצג.

א. א. מה לדעתך עוד טומן העתיד לגבי המחקר של המגילות הגנוזות ?

רויטמן: היום כבר כל החומר פוענח. יתכן ועדיין קיימות כמה חתיכות שלא פוענחו פה ושם, אבל לא שום דבר משמעותי. עד עכשיו הפאזל היה לחבר את כל המגילות ולפענח אותן. הבעיה היא שבמשך השניים האנשים התרכזו במגילות עצמן ולא בהקשר הרחב שלהן. האתגר הבא זה פאזל מסוג אחר והוא יותר מסובך. הכוונה לחבר את המגילות למציאות ההיסטורית של בית שני על כל היבטיה ולנסות להגדיר מחדש את הפרמטרים של התקופה על רקע המגילות הגנוזות. המגילות מתחברות גם לחקר הנצרות וגם לחקר היהדות. זאת מלאכה מורכבת הן מהנמצא במקורות והן במימצאים אחרים. היום כשכל המגילות פרושות לפנינו יש לראות אותן בהקשר של העולם היהודי ההלניסטי וליצור דיאלוג טקסטואלי עם ספרויות אחרות מהזמן של חז"ל כמו אלה של יוסף בן מתתיהו ופילון האלכסנדרוני ולנסות להבין אותן בצורה שונה. בכל זה אני רואה את האתגר של דור החוקרים הבא. ביולי 2008 יתקיים סימפוזיון בינלאומי שיעסוק גם בעתיד המחקר של המגילות הגנוזות וגם בנושאים שטרם נידונו בעולם של חקר המגילות כמו מגילות ומדיה, מגילות וטכנולוגיה, או מגילות ושיח בין-דתי. אלה הם התחומים שבהם יעסוק חקר המגילות הגנוזות בעתיד.

א. א. הספר והסרט "צופן דה וינצ'י" תרם משהו לחקר המגילות הגנוזות?

רויטמן: בעיקר תרם עוד יותר לבלבול שקיים סביבן .אבל בסופו של דבר הוא גם חיזק את תשומת הלב והעניין ועבורנו אלה הן בשורות טובות. בסופו של דבר אנחנו רוצים להראות ולהסביר לקהל שהמגילות הגנוזות אינן מסמכים מתים מלפני 2000 שנה. הן הבסיס לעולם חי וסוער שהוא העולם שלנו כיום. עולם שנוצר אז ביחד עם המגילות וגם בהשפעת המגילות. את המסר הזה אנחנו מנסים להעביר לציבור במגוון של שיטות.

 

האיסיים שכמו נעלמו קמו לתחייה מחדש עם גילוי המגילות הגנוזות לפני שישים שנה, והמגילות הקימו לתחייה את עולם ימי בית שני; עולם שופע בזרמים וברעיונות. עולם גדוש ומבעבע שמבחינות רבות בפלורליזם הרעיוני שלו מצד אחד ובקנאות הדתית שבו מצד שני מזכיר עד מאוד את העולם שלנו.

 

מגן ברושי על גילוי המגילות הגנוזות וזיהוי כותביהם

שלמה שבא על איך התגלו המגילות 

מגילות ים המלח בויקיפדיה

השירותים החשאיים של האיסיים

האם האיסייים כתבו את המגילות

מגילה גנוזה מספר ויקרא

מגילות הגנוזות בויקיפדיה

מרכז אוריון לחקר המגילות הגנוזות 

היכל הספר

כנס על המגילות
תצוגה של המגילות הגנוזות

הוגים מודרניים על כת קומראן :

משה קרוי על בני האור ובני החושך

שכיר החרב יאיר קליין על כת האיסיים

מגילת ירושלים מקומראן

היכל הספר הפנים .

תודה לסופר עמוס אריכא על תרומתו לכתבה זאת .

אצבע לרקה

אלכסדר קוברינסקי . משורר ידוע בשפה הרוסית שולח את ידו הפעם בכתיבת סיפור פנטזיה בעל אלמנטים ברורים של סוריאליזם וגם אימה שגיבורו מתנתקל בתופעה שלכאורה שוברת את כל חוקי הטבע ,
אבל מרגע זה ואילך הוא פועל בצורה אנושית צפויה וטבעית ביותר וגם מצמררת ביותר .  

 

אצבע לרקה

.
מאת
אלכסנדר מ. קוברינסקי

"במקום ירח עטור קרעי עבים משוטטים הידלדלה רגל… "

יורי ממלייב

רוֹא שוטט בשביל, ממול להר הנסורת וסיגי הקרשים, שלדות הרכב המוחלדות, טינופת הסמרטוטים הצבעונית וכוורות דבורים שננטשו לגחמות הגורל. עצר – את צוהר המחילה חסמה נעל. מצדיה חדרה השמש. אחרי הנעל היה קרסול. ללפות באצבעות ו-משוך… רגל!.. התקפלה בברך… זה חי!
שומעת?!– פנה הוא אליה,- אני רץ הביתה, להביא מה שצריך, וחוזר…
התיישרה, כאילו מבטאת את ההסכמה שלה ומייד את התודעה טרד משפט "תחזיר אותי, אם לא קשה, למחילה". וזה לא היה מסובך – היא סייעה לו בפיתולי עזר. תוך דקה, המשטח האפור של הסולייה התמזג עם האבק מסביב למחילה ותפזורת חלוקי האבן הצבעוניים…
*
הרגל נמצאה באותו המקום – מחכה , מנענעת קלות בקצה הנעל, מצד לצד.
רוא, בלי מחשבה שנייה, סחב אותה מהמחילה ומרח ביוד את הרקמות שפרפרו סביב לעצם הירך. משהשחיל את החוט הגס לקוף המחט, החל לתפור. כמה גדולה, אם כך, הייתה פליאתו, כאשר זמן ארוך לפני שהטליא את פיסת העור האחרונה, הבחין כי פאת הירך המשוסעת, בשרה סומר ומחליק לסירוגין, הופכת לפני אישה – הרגל הניעה את שפתיה…
בתרמיל שלך יש אזמל!- אמרה בבטחון.
– וארנק בלי כסף,- ענה הוא, מחייך בציניות.
יש לי בעיה,- התגלגלה בנחשוניות – ניתרה מעלה והחלה לקפץ, פעם ימינה, פעם שמאלה, כמו ילדה קטנה שמשחקת בקלאס המשורטט בגיר על המדרכה,- אני יכולה להתקדם על אחת בלבד.
מסכנה שלי,- רוא נאנח בהשלמה.
השנייה כבר לא תצמח לי, – היא אמרה והוסיפה,- אבל יש מוצא!
– איזה?
– כנפיים!.. – אבל בשביל זה אתה צריך לחתוך פה ובצד הנגדי.
– יצאת מדעתך- חידדתי בו עפרונות.
אל תדאג. עברתי דרך כאלה דברים שאין לי צורך בחיטוי. מהחתכים,- המשיכה היא, מכווצת את השרירים שפעם התחברו לגוף, – מייד יתחילו לנבוט כנפיים.
תפסיקי לקפץ,- אמר הוא,- אל תזוזי, נשמה שלי!- שלף מהתרמיל את האזמל ושרטט חתך אחד ואז השני… ובו במקום מהחריצים חסרי הדם, תופחות ומתרחבות, נדחקו אברות מנוצות – הרגל החלה מנפנפת בכנפיים משל הייתה גוזל המנסה את כוחו לפני המראתו הראשונה.
*
והדרך עוד המשיכה בנסיקתה מעלה והאחוריים העטופות במכנסיים הספורטיביות פעמו בקצב ונדמה כאילו שעמוד השדרה, בהתמדה נחשית זוחל במשעול, בהתעקלו סינוסוידית מבעד לגופייה המוכתמת בזיעה. והבתים הפרטיים התקדמו לעברו – שני, שלישי- עשירי- השלושים. והנה שוב: היא הגיחה מסמטה קרובה ושטה הלאה. "חושבת שאני עוקב אחריה"- בלם את האופניים והעיף מבט אחורה. היא חשה בזה ומהר-מהר קרטעה לעבר הבניין הקרוב. ומה אם בכל זאת ינסה להתחיל איתה שיחה? איזה משפט יתפרץ מבין שפתיו? סלחי לי, גברת – את לא חושבת שאני מטריד אותך?.." תשובה אילמת- גבות המטפסות בזווית למעלה… היא מזדרזת לחזור על עקביה… ובהרגישה לפתע שהוא כלל לא חושב לשחק אתיה בתופסת, מצמידה בדרכה אצבע לרקה- משוגע, משוגע, משוגע!- מסובבת היא במפרק המרפק, כמו במברג.

מצבור הגרוטאות החלודות תחת שמי השרב חימם את האוויר אף יותר. הדחפור היה תופס בצבתותיו את שיירי הברזל והם, נופלים למכולה, היו שוטפים את הסביבה בקרקוש קקופוני. השמש סופסוף נטתה לקראת ערב. רוא התיישב על האופניים. ה-בָּיי-תה, ה-בָּיי-תה,- חרקו יובשנית הדוושות וכשהוא עבר בנסיעתו עוד נקודה בה פגש באשת- התעתוע, עלה בזכרונו נחש שנדרס תחת גלגלי מכונית חולפת; צפעוני על המשטח המלוטש- בוהק של האספלט, רוטט במחנק, בפיצול מלתעותיו המוסטות. וכאן דמיונו צייר צפעוני אחר- הוא ראה אותו בנקודה התחתונה של מורד הכביש- הנחש ניסה להעפיל אל המדרכה. לא צלח את אבני השפה והתחיל לזחול מעבר לכביש, בהחליטו, כנראה, שהצד ההופכי יתגלה כיותר מוצלח. וכאן, מצד הדמדומים המידלדלים, הזדחלה, כמשום מקום, משאית עצומה והתאורה שבקבינה הבליטה את מתאר פני הנהג. המנוע נהם באיום. רוא קפץ מאופניו. נופף בזרועותיו בהתרסה, אך מה הטעם- הנחש כבר היה תחת הגלגלים. פצפוץ העצמות נתקע באוזני רוא בכזה כאב, כאילו גומי הצמיגים עבר על פני גופו שלו. המכונה כבדת המשקל דהרה הלאה, משאירה על האספלט את הזוחל המסתלסל בטבעות של ייסורים. כרסו התבקעה במקום המעובה ביותר. הפנים החשוף נע. חשב שאולי צאצא – נעל!- נעל עם שוק!!- הרגל בטשה באספלט נחרצות עם העקב, מנסה להיחלץ מהגחון המשוסע. ובזה היא הצליחה. היא התגלגלה החוצה, נעמדה בניתור ופנתה לקפץ כמו הייתה כפותה בחבל. התחילה לחבוט בכנפיים מהירוֹת עד כדי זמזום וכשאלה התנקו, ניגבה עם הקצוות את הפרצוף, שהיה מרוח במיצי עיכול נחשיים ובעופה לעמוּד התאורה הקרוב, פצחה בציוץ עליז.
– עכשיו כבר אין לך סיכוי לברוח- אני אתגלה בכל הפנטזיות שלך.- כן, כן!- בלי יוצא מן הכלל.
*
קימט איזה דף (מאלה שבעזרתם סוכנויות הפרסום גדשו את אשנבי תיבות הדואר) ופתח את דלת ארון המטבח. הדלי של הזבל היה מלא. "צריך להוציא"- חשב הוא, מתעווה בסלידה: היה ריח של אפרסקים עבשים…
בדרך חזרה פגש את יוֹנה, שירד במדרגות בשלוות נפש. יונה אהב לספר בדיחות. "פעם אחת"…,- הייתה ההתחלה של כולן. רוא הוריד את הדלי, מפגין תשומת לב מלאה. לאשתו של יונה גם קראו יונה. נזכר איך היא אתמול דפקה עם האגרופים שלה בדלת שלו- אפורת שיער, עם עיניים מבריקות מזעם. "אם אתה לא תפסיק להטריד אותי עם צלצולי הטלפון שלך, אני קוראת למשטרה,"- סיננה היא באפוקליפטיות. המחשוף שלה, למשהו, היה קרוע
הצד השמאלי היה מוגף עד לחזה המרושת בוורידים, שהתכנסו לקראת פטמה חומה. רוא קרע בקושי-מה את מבטו מהמחזה הזה. הוא גר ביישוב יותר מחמש עשרה שנים ובלית ברירה, ממקורות שהיו עלומים לו, הרבה הצליח להסתנן לתודעתו. על יונה הוא ידע, שהיא הרגה ילוד בן-יומו – בית המשפט הכריז עליה כחולת נפש. "יונה, הרגעי – לא צלצלתי אלייך", – אמר רוא. "צלצלת או לא צלצלת, הם כבר יבררו בעצמם",- ענתה יונה וביחידות איתה במעבר המסדרון קרטעו הקרסוליים שלה: אחד כחול מוורידים, השני- לבן, מושך להפתיע בצורתו.
לקראת השעה שתיים, בשיא פעילות השמש, הוא נזכר שכבר מזמן רצה לסייד את הגג. עם מחנק הצהריים, שהיה נמשך 2-3 שעות, אפילו רוח פרצים כבר לא הייתה מרעננת. מתגבר על העצלות המצטברת, הוא פנה לחנות חומרי הבניין. וכאן- מה לעשות – השכן החטטן.
– מרענן את החדר, הא?- שאל יונה, משראה את החבית וקרא את הכיתובית עליה.
מה פתאום,- ענה רוא, הצביע בידו הפנויה על השמש האכזרית,- רוצה לסייד את הגג…
היום?- שאל יונה.
אַ-הָא,- סינן רוא בעייפות.
ואותי הורג שיגרון הפרקים…- סייד גם מעלינו- אני אשלם!
לא אקח ממך כסף, אבל לסייד… אסייד,- אמר רוא, מדמיין לעצמו למה שהוא את אשת יונה: את הפער בחלוק שלה… הפטמה… הצליעה… והקרסול.
בהתקרב הערב, כשהשרב התחיל להישבר, הוא הצמיד לפתח התקרה את הסולם והעביר לגג את מברשת הצביעה, מטאטא וחבל, איתו קיווה להוסיף קצת בטחון, לכל מקרה – גם בקצה היה צריך לצבוע. "קודם כל, אעבור על החלק של יונה",- חשב, מעריך בעינו את תכולת החבית. העבודה התקדמה בחיפזון. קצה אחד של החבל הוא קיבע על רגלית הדוד ורק הספיק לקשור את עצמו – שוב הציוצים! רוא הביט אחורה ואיבד את שיווי משקלו. "נופל מקומה רביעית",- חשב הוא בשוויון נפש, מספיק עם זאת להבחין שסביב הדוד הסתובבה רגל- שפתיה מכווצות כקשר, הזכירו 88 עם קווי מעבר מסומנים היטב ופתח, דרכו היא שאפה ונשפה אוויר. "איך זה מצליח לה- בלי ריאות?" השאלה הריקה נתלתה על החבל המתוח, תחת חלונות הקומה הרביעית. והאפלה כבר נצמדה – התעבתה. בחדרו של יונה דלק האור. יונה ישב על הספה. אשתו עמדה לפניו על הברכיים, בתנוחת 'הבן הסורר'… מישהו התחיל לשחרר עוד חבל… רוא החל לנוע מטה. מישש את האדמה ובמאמץ תולש ציפורניים, השתחרר מהחבל. השמש שקעה מצדו השני של הבית.
*
"מחר אסיים", – חשב על העבודה הבלתי שלמה והחליק הצידה, לדלת הבלתי סגורה. לא היה חשק לאכול וברגע שהתקרב למזרן, ששכב בפינת החדר, התייבש עליו, חובק את הברכיים בידיו ובמפתיע נפל על הצד, מצמיד את אוזנו לכרית… ושוב דרך האספלט בשולי עיירת ילדותו, המוכרת לו עד הפרטים הזעירים ביותר. מצב- לא ייאמן!- מענג, אם לא היה מבחין, בחצי מטר מהמעקה, בקליע. הרים. הקפיץ בידו.

לפי המשקל ולפי הגודל, מתאים לרובה M-16. התרמיל פחוס מעט – כנראה, נקלע תחת גלגלי מכונית. נגע באצבעותיו בכדור. לא זז. ישב מקובע למקומו. לפת את הקליע, כדי להשליך הרחק, אך בתנופה היד נעצרה. ומה אם באותו המקום ידליקו מדורה? הוא הלך מנתח בעיניו את הסביבה- היכן להשתחרר מהמציאה? להשאיר בערמת חצץ?.. "בשום אופן, כי יפנו את זה עם בולדוזר ואם הכף הכבדה תנגח את הפיקה" . ולפניו כבר יבבה רועדת של מישהו וקצף מתוך פה פתוח. והאשֶם הוא ושוב הוא- רוצח פוטנציאלי. איפה יוכל היהודי ההלכתי להסתתר מעצמו?.. "חבל שחפצי נחושת לא מתעכלים בקיבה". רוא מסר את הקליע מיד אחת לשנייה, הכניס לפה עם הפיקה החוצה והכדור פנימה והחליט, מחזיק עם יד אחת, לקפוץ עליו את השיניים בכל הכוח. נשמע קליק, אך שום דבר לא קרה. הוא פתח לכדי סדק את עיניו ולפי אור השמש הלוהט שנשפך, הבין שהוא נשאר בחיים… במרחק, שלוש מאות מטרים מהדרך, היתמרה ערימת שחת שהכינו הרועים הבדואים. לא ראו משם את הדיר הריק. ועוד יותר רחוק- מדרון משתפל וכבשים רועות.
רוא חזר הביתה, לקח פלאייר ומשרופף את הכדור, שלף אותה מהקן שלו. ערם את אבק השריפה על אריחי החרסינה וקירב גפרור. כעת מצפונו היה שקט. מעבר לחלון עלה השחר. לא רחוק מרשת החלון כרכֵרה וצייצה רגל, דומה לשפירית ענקית.

22אוקטובר 200 7
תורגם ע"י איגור ארמיאץ'

שירתו של אלכסנדר קוברינסקי

חסדו של האלוה ( ועוד כמה דברים )

המשורר יחזקאל נפשי הוא דמות ידועה בחוגי הבוהמה השירית התל אביבית המוכר מנדודיו להודו ששם התגורר בכפר למשך תקופה ומשם חזר לארץ הקודש  עם סיגנון שירי מיוחד  משלו .


להלן שני שירים שלו האחד בעל אופי אמוני ( אם כי לא דתי ויש הבדל בין שני הדברים ) השני הוא שיר שהולחן לאחרונה בידי היוצרת הרב תחומית  יסמין אבן .

 

על חסדו של אלוה

 יחזקאל נפשי
סָמוּךְ לִשְׁעַת שַׁחֲרִית. בַּחֶדֶר שֶׁהִקְצוּ לִי הַנְּזִירִים בַּמִּנְזָר בְּעֵין-כָּרֶם.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן, מָטָר דַּק, אֵינוֹ חָדֵל מִלִּשְׁטֹף אֶת הָאֲדָמָה.
דּוֹמֶה כִּי מִזֶּה יָמִים אֲחָדִים זֶה כָּךְ. שָׁנִים אוּלַי.
שׁוֹתֶה תֵּה-בְּחָלָב חַם, מְעַיֵּן בְּטִימוֹתִי לִירִי "Desinged for dying",
עַל שְׁמוֹנַת מַעְגְּלֵי הַתּוֹדָעָה. לִי אוּלַי, מַתְאִים הָיָה לְחַבֵּב מִשְׁנָה כְּשֶׁלּוֹ…
יִתָּכֵן כִּי בִּזְמַן אַחֵר, הָיְתָה תּוֹרָתוֹ מִתְחַבֶּבֶת עָלַי בְּאֵיזֶה אֹפֶן.
אֵיזֶה דִּבְרֵי הֶבֶל… תַּחַת זֹאת, אֲנִי מוֹצֵא אֶת עִנְיַן מוֹתוֹ קָרוֹב יוֹתֵר לְלִבִּי,
עֲפָרוֹ שֶׁפֻּזַּר בַּחֲלַל הַיְּקוּם…
הַגֶּשֶׁם מִתְחַזֵּק. דִּמְדּוּמִים. תְּחוּשַׁת לַחוּת. פֹּה וָשָׁם קְבָרִים מְבַצְבְּצִים בַּנּוֹף,
מַלְאֲכֵי שַׁיִשׁ נִשְׁטָפִים בַּגֶּשֶׁם. פְּנֵיהֶם מְיֻסָּרִים. הַכֹּל נוּגֶה כָּל-כָּךְ, עָצוּב.
אָמוּר הָיִיתִי לָחוּשׁ בְּאֵיזוֹ תְּחוּשַׁת אַכְזָבָה עַל בּוֹאִי לְכָאן בְּמֶזֶג אֲוִיר שֶׁכָּזֶה,
עַל כָּךְ שֶׁמִזֶּה יוֹמַיִם אֲנִי סָפוּן בַּחֶדֶר.
הַפָּקִיד, נָזִיר הַצָּעִיר מִמֶּנִּי בִּשְׁנָתַיִם, כִּמְדֻמֶּה חָשׁ בִּתְחוּשַׁת אַשְׁמָה,
מַקְפִּיד לִדְפֹּק עַל דַּלְתִּי מִסְפַּר פְּעָמִים בְּיוֹם. בְּיָדָיו הוּא נוֹשֵׂא מַגָּשׁ מַתַּכְתִּי
וְעָלָיו, פִּסּוֹת לֶחֶם קְלוּיוֹת, רִבָּה. קוּמְקוּם חַם.
לוֹ יֹפִי יְוָנִי. תָּוֵי פָּנָיו נַעֲרָתִיִּים. אֵין לִי סָפֵק כִּי אִלּוּ בּוֹחֵר הָיָה בְּמַסְלוּל הַחַיִּים הַחִלּוֹנִי,
תַּחַת חַיֵּי הַסַּגְפָנוּת שֶׁסִּגֵּל לְעַצְמוֹ, הָיָה מְחֻזָּר בִּידֵי נְעָרוֹת רַבּוֹת. הָיָה נֶאֱהָב
עַל יָדָן, נֶעֱרָץ. אֲנִי חָשׁ מְנֻמְנָם… חָשׁ כִּי הָאֱלֹהִים נוֹטֶה חֶסֶד לַמָּקוֹם הַזֶּה,
אוּלַי שְׁכָחוֹ. אֵיזֶה רֶגַע קָסוּם הוּא זֶה.
אֲנִי חָשׁ בְּאֹשֶׁר בַּל יְבֻטָּא.

בשרעפים

 יחזקאל נפשי

כָּל הַלַּיְלָה

שִׁנַּנְתִּי אֶת שֶׁמֶךְ

הֶעֱבַרְתִּי

מִלִּים עַל

קַוֵּי הַמְּתָאֵר

שֶׁל נוֹף אַהֲבָתֵנוּ

כָּל הַלַּיְלָה

מִלִּים גְּדוֹלוֹת

עַל אַהֲבָה

גְּדוֹלָה

לוּ רַק יָכֹלְתְּ לִשְׁמֹעַ ! 

 

קישורים רלבנטיים :
 יחזקאל נפשי בויקיפדיה

יחזקאל נפשי בלקסיקון הסופרים

מי אתה יחזקאל נפשי?

יחזקאל נפשי על עתיד השיר המולחן

זהו פאנטומאס ילדיי ! !

 

עטיפת הספר הראשון בסדרת "פאנטומאס ".

 

 

פנטומאס היה פושע על.,למעשה טרוריסט במשמעות המודרנית של המושג ,  בעל אלף פרצופים בסדרת מתח מפורסמת שיצאה לאור בכרכים רבים בין השנים 1911 -1913 .בצרפת .
הסדרה הוסרטה בגירסה אילמת מפורסמת והייתה לה השפעה רבה על חברי התנועה הסוריאליסטית בצרפת בשנות ה20 והשלושים .
באופן מיוחד היא השפיעה על אחד המשוררים המפורסמים של התנועה רוברט דסנוס ,שיצר פואמה שלמה על פי עלילותיו של פנטומאס.
הפואמה הושמעה בשלוש בנובמבר 1933 ברדיו צרפת עם מוזיקה של קורט וייל הידוע כמוזיקאי "אופרת הקבצן" של  ברטולד ברכט . השחקן והסופר המפורסם  אנטואן אראוד שיחק בתוכנית את פנטומאס .

כתבה על פאנטמאס והתנועה הסוריאליסטית בצרפת תופיע בקרוב .

להלן התרגום המלא והראשון לעברית שבוצע בידי ריטה רודשטיין  מתרגמת צעירה בת 24, לומדת באוניברסיטת ת"א. תואר ראשון בבלשנות כללית, ובשפה וספרות צרפתית. ומתחילה כעת  את לימודי התואר השני בלימודים קוגניטיביים של השפה ושימושיה..

חלק מהשיר מן הסתם יהיה ברור רק לקוראים המועטים של ספרי פאנטומאס שישנם בארץ ( הספרים מעולם לא תורגמו ) .אבל אני חושב שעדיין אפשר להיהנות ממנו כיצירה שמעלה על נס את הטרוריסט הגאוני והיצירתי מכולם .

 

פוסטר של הסרט האילם "פאנטומאס ".

קינת פנטומאס
מאת רוברט דסנוס
תירגמה ריטה רודשטיין

 

 

 הקשיבו. הקשיבו . היו שקטים …
הבא ונעשה ספירה עצובה
של כל הקובלנויות ללא שם,
של עינויים, של מעשי אלימות של רציחות
תמיד פטורים מעונש
אבוי!
של הפושע פנטומאס..

ליידי בלט'אם, אהובתו,
רצתה שפנטומאס יהרוג את בעלה
כי הוא הפתיע אותם
באמצע ליטופיהם..
פנטומאס הטביע את האונייה
לאנצאסטר בשיפולי הגלים. 
מאה איש הוא רצח ביחד עם הרוזן . . 

 אבל חכו !  ג'וב העוזר של פאנדור
יגרום לו לסבול את גורלו
סוף-סוף על הגיליוטינה…
אבל צרה צרורה , שחקן, המשחק היטב, 
הוצא להורג,במקום פאנטומאס .  

.מגדלור בסערה
מתמוטט, והאוניות הישנות
טובעות בשיפולי המים.
אבל מופיעים ארבעה ראשים:
ליידי בלט'אם עם עיניי זהב,
ג'וב ופאנדור.ופאנטומאס . 

למפלצת הייתה נערה
יפה כמו פרח.
הלן הרכה עם לב גדול
לא קיימה את הבטחת משפחתה,
כי היא הצילה את פאנדור
שנידון היה למוות.

 בשמירת חפצים של תחנת רכבת
חבילה מכוסה בדם!
נוכל עצר!
מה קרה לגופה?
הגופה חיה….,
זהו פנטומאס, ילדיי!

אסיר בפעמון
ומחכה לקבורתו .
כך מת הסֶגֶן של ]אנטומאס .
הדם של ראשו של  המסכן
עם אבני ספיר ויהלומים
טפטף על הנאספים

יום יפה של קיץ בפאריס

אבל לפתע המעייינות מזמרים! ….

האנשים מאזינים בתדהמה .

הם לא מבינים  שהסירנות הללו
מהקונקורד כלאו

מלך שבוי בוכה….


סוד מסוים בעל חשיבות
יגלה רק לצאר.
פנטומאס, קיבל אותו כי
בהיותו דומה לו
הוא החליף את הקיסר
 עד שג'וב עצר אותו ככה סתם.


 אנגלי  נרצח ע"י הטולוש,
זקנה עם עיניים מגעילות,
אנגלי עם מנשך גדול
והדם ממלא את פיו.
אח"כ הוא הסתיר אוצר
בקרביי המוות.

האסון הגדול הזה
של האוטובוס שהתנגש
בבנק שנשדד
בעת שאווררו הכספות שלו…
אתם זוכרים את זה?..
זה היה פנטומאס שסידר אותו.

מגפת הדבר
משמידה אונייה גדולה
לבדה בלב הגלים.
איזה מחזה של שיגעון!
גסיסות ומיתות אבוי!
מי עשה זאת? פנטומאס.

 הוא הרג עגלון של כרכרה 
ולמקומו  הוא קשר  אותו
ובעודו מתגלגל ככה-ככה,
למרות הלקוחות שמקללים,
הם לא יכולים לעצור
 את הכרכרה שהמת הנהיג

תחשדו בוורדים שחורים,
הוא מוציא מהם  אדים
מתישים ורוצח עימם אנשים .
למרבית הצער אך בלי חמלה  

פנטומס מבצע את זממו ברציחה .  

זהו סיפור בהחלט אפלולי
עוד קבלנות עצובה
של פנטומאס אכן!

 

הוא רצח את אמו
של פאנדור הנועז.
איזה אי-צדק גורלי,
כאב מזעזע ומר…
לא היה לו איפוא לב,
לפושע העלוב הזה! 

מכיפת הנכים
גנבו זהב כל לילה.
מי זה היה?

זה היה פאנטומאס ילדיי
היוצר של התכנית החמדנית הזאת.
השתמש היטב  בזמן שלו
 כמה שהוא חכם!

אפילו את מלכת הולנד
, הוא העז לתקוף.
ג'וב אסר אותו
כך גם את כל כנופייתו.

 אבל הוא נחלץ למרות הכל
מעונש צודק וצחק לחוק . 

כדי לטשטש את העקבות שלו
הוא ליטש את הכפפות
בעור של מזכרת ניצחון מדממת,
בעור של ידי גופה
וזה היה המת הזה שהאשימו
שטביעות אצבעותיו  שנמצאו.

  על מי הסיינה  רוח רפאים הילכה
מפחידה זקנים וילדים,
לשווא ג'וב חיפש אותה.
זה היה פנטומאס ילדיי שברח
אחרי המכה שהוא עשה.

משטרת אנגליה
הולכה שולל על-ידיו.
אבל, לבסוף, עצרה,
נתלתה והטמינה.
נחשו מה קרה ? האם אני צריך לספר ?
פנטומאס נמלט שוב .

 

בלילה קודר ואפלולי,
מבעד למגדל האייפל,
ג'וב רדף אחרי הפושע.
 אך לשווא הוא ארב לצל שלו.
בעודו עושה מאמץ עילאי

עם  כוח ויכולת מדהימים
פנטומאס שוב נעלם כשהוא צוחק .  

 לפני הקזינו של מונטה-קרלו
ספינת-קרב נפתחה.
המפקד שלה שהפסיד
רצה להפגיז את המזח.
פנטומאס, זה ברור,
היה איפוא המפקד הזה. 

 בים ספינה אפלולית
עם פנטומאס בירכתיה,
הלן, ג'וב ופאנדור
ונוסעים רבים

אבל מכיוון שלא נמצאו גופות
לא ידוע אם הם כולם מתים,
.

גם אלו מכנופייתו, הילד היפה,
בלון הגז והשַמָש,
סוללת מונטפארנו,
שהרעידו את פאריז, רומא
ולונדון שוב ושוב .
הם נכננעו  אי פעם לחוק ?  
לא כשהם עם פנטומאס ילדיי.  

בשביל העם והעולם,
כתבתי את השיר הזה
בשם פאנטומאס ! ששמו
מרעיד הכל במחול שדים קודר 
חְיוּ חיים ארוכים ושקטים
זהו רצוני וכעת אני מסתלק .

צילו העצום נופל
על  פאריז, ועל העולם  

אבל רגע רגע ..

מהו רוח הרפאים הזה עם עיניים אפורות
שמופיע מן הדממה ?
שמיתמר על הגגות?

 ניחוש פרוע :

פנטומאס, האם זה אתה?

 

תרגום מצרפתית: ריטה רודשטיין,
2007–11–05, ת"א,
0525164110
rita9876@walla.com

 

פנטומאס

הפואמה בצרפתית

חלק מהפואמה באנגלית
שידור הרדיו המקורי

 

רוברט דסנוס

עוד על דסנוס

מכבסת המילים :נועה גרינברג נגד יואב גלבר

היסטוריה, זיכרון ותעמולה

מאמר ביקורת של נועה גרינברג במוסף הספרות של מעריב על ספרו של יואב גלבר
 העוסק במצבה ( הלא מזהיר ) של הדיסציפלינה ההיסטורית דהיום : היסטוריה זיכרון ותעמולה :הדיסציפלינה ההיסטורית בעולם ובארץ ". ספר מזהיר שאני ממליץ עליו לכל מי שיכול שיקרא .

מאמר הביקורת הוא מעניין בפני עצמו וראוי לניתוח כדוגמה מזהירה של כתיבת ביקורת פוסט מודרניסטית.

הכותבת היא מסטרנטית במכן כהן באוניברסיטת תל אביב ועורכת ספרותית בין השאר היא ערכה את הספר
"ההיסטוריון הזמן והדמיון " של שלמה זנד  שלא במקרה מחזיק מעמדות מנוגדות לאלו של גלבר
כך שאני מניח שהיא יודעת משהו על היסטוריה פוסט מודרניסטית .
מאמר ההתקפה נגד גלבר הוא של מתנגדת אידיאולוגית ועדיין הוא מצחיק משום שהכותבת לוקה בדיוק באותם פגמים שאותם תוקף גלבר בספרו .
היא מלאת זעזוע על עצם העזתו לתקוף אותם כאילו האיש העז לבצע פשע בעצם הדיון והניתוח שלהם.
היא מתלוננת על כך ש"הוא מאמץ את הגישה שעל פיה ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה ויוצא למאבק כנגד "אופי הדיסציפלינה ההיסטורית וחרושי רעתה והודף בכל כוח את את התיאוריות הפוסט מודרניות "פוסט היסטוריות ופוסט ציונות ויחד איתן הוא תוקף את הוגיהן היסטוריונים סוציולוגים פילוסופים חוקרי תרבות ופסיכואנליטיקנים ".
אכן זה מה שגלבר עושה. הוא מראה פעם אחרי פעם איך האנשים האלו פשוט אינם מבינים על מה הם מדברים כאשר הם מגיעים לתחום המחקר שלו היסטוריה .
נראה שהגברת גרינברג חוששת שהוא עלול לשכנע את הקוראים שהניתוחים הפוסט מודרניסטיים של ההיסטוריה הם בחלק מהמקרים לפחות , הבל הבלים ושרבים מכותביהם הידועים ביותר פשוט אינם יודעים על מה שהם מדברים בתחומים שונים שבהם גלבר הוא מומחה מספיק על מנת לתפוס אותם שוב ושוב ( ושוב ) בשגיאות עובדתיו .
תמהני האם היא  טוענת שאסור לו לנסות לבקר את האנשים האלו כאשר הם מתייחסים לדברים שבתחומו ?
ומדוע זה מפריע לה שהוא מבקר ותוקף אותם ?האם לא זה מה שעושים חוקרים שונים מהמחנה שלה שכותבים ספרים שלמים שבהם מבקרים ותוקפים היסטוריונים כמו גלבר ואת ההנחות והעובדות שעליהם הם מתבססים ? הוא פשוט משתמש בשיטות שלהם מדוע זה כל כך בעייתי בעיניה?
היא מתלוננת שההתקפה שלו אינה משכנעת או קי ברור שהיא אינה משכנעת אותה כי זאת כנראה התקפה על אמונות שבהן היא מחזיקה.אבל גברת לתשומת ליבך את כותבת ביקורת על ספר מדעי.
למה ההתקפה שלו לא משכנעת ? האם תפסת אותו בשגיאות שבגללן היא לא משכנעת אותך ?

 הגברת גרינברג מדווחת בזעזוע לקורא ש"גלבר מנגח אישית "  היסטוריונים והוגים שמדיעותים הוא סולד"

מה פרוש "אישית" גברת גרינברג האם כוונתך שהוא מנבל את פיו כנגדם? אני רואה שהוא מתייחס רק לדיעותיהם והשקפותיהם ואין לו כלום מה לאמר על אישיותם
 הגברת גרינברג :" על פרנץ פאנון למשל פסיכיאטר צרפתי מהוגיה המגרים ביותר של המאה ה-20 ,הוא אומר כי הוא "פרט על נימים של רגשות אשם פוסט קולוניאליים וכך רכש את אהדת השמאל בצרפת אבל לא קידם מחקר ענייני לא של תופעת הקןלוניאליזם ולא של תולדות העמים שנשלטו בעבר בידי מעצמות אירופה ( ע' 182 )

אכן זה מה שגלבר אומר אם כי זה לא כל מה שיש לו לאמר על פנון ומציין בין השאר שפאנון דחה על הסף ובהכללה את ההיסטוריה של המתיישבים הלבנים במושבות האירופיות . ועוד כמה דברים,עוד לא מעט דברים . .
השאלה היא כאן האם יש שגיאה עובדתית במה שגלבר אומר או לא ?

  הגברת גרינברג אינה עונה על כך ,מעצם ההצגה שלה את "פאנון "מהוגיה המגרים ביותר של המאה ה-20 " ברור שהיא רואה בו סוג של דמות מופת .לא חשוב שהאיש השפיע על תנועות טירור וקרא לאלימות כדרך חיים זה לא רלבנטי . אבל מישהו מעז לתקוף אותו ולא עושים דברים כאלו במקומותינו . מה פתאום ? איך הוא מעז? מי הוא הגלבר הזה בכלל שיעז לתקוף את פרנץ פאנון ? את פאנון שלנו ?
לענות לעצם העניין על הערותיו של גלבר לגבי פאנון כמובן לא עולה על דעתה. מה פתאום. פאנון הוא איקון שהוא מעל לדברים כאלו .
אבל בסדר אפשר לטעון שיש לה מגבלת מקום.

חמורה יותר היא הערתה על התייחסותו ל"פועלו של אדוארד סעיד חוקר הספרות והתרבות הנודע שמתבטל במחי משפט שכן הוא בסך הכל "פרט על מיתרי הכמיהה המערבית לפרה פוסט קולוניאלית ,אבל לא הצליח לעבור את הקו המפריד בין ביקורת התובנה הקיימת להצעת תובנה חלופית ( 183) .

וסותמת ולא ממשיכה ונותנת לקורא להבין בעצמו את המשמעויות הנוראיות של ההעזה להתקיף את חוקר הספרות הדגול ,הגאוני , המורם מעם.
 אז נכון גלבר אכן אומר את זה .
אז?
האם מה שהוא אומר הוא  נכון או לא נכון ?
לא ברור מדבריה של הגברת גרינברג אם כי מעצם ההצגה ברור ששוב גלבר עושה דבר לא יאה כאשר הוא מעז בחוצפתו לתקוף את " חוקר הספרות והתרבות הנודע" .
היא רק שוכחת לציין שגלבר בכלל לא מתקיף את סעיד רק"במחי משפט ", הוא עושה זאת לאורך כמה עמודים :ע' 183-185 ( ולי זה לא נראה כמחי משפט אבל אולי טחו עיני מלראות את האמת )  שבהם הוא מדווח לקוראים על שקריו של"חוקר הספרות והתרבות הנודע שהמציא לעצמו סיפור חיים כפליט פלסטינאי סיפור חיים שלא היה ולא נברא .
למה את זה הגברת גרינברג לא מזכירה ? למה את זה היא לא תוקפת ? הנה הזדמנות להראות שגלבר הוא שקרן בהעזתו להציג את חוקר הספרות והתרבות הנודע כרמאי פשוט.
אבל לא. על זה היא מעדיפה לעבור בשתיקה .
למה ?

למה היא לא מתייחסת ולו רק כדי לתקוף את התיאור שהוא נותן של פרשת טדי כ"ץ היסטוריון שהמציא בדמיונו ותחת הדרכתו של אילן פפה  טבח שלא היה ולא נברא בכפר טנטורה במלחמת העצמאות .
גברת גרינברג אני הייתי שמח מאוד לקרוא התקפה שלך על התיאור שנותן גלבר לפרשיה הזאת .
האם את מסוגלת להוכיח שמה שכ"ץ ופפה טענו אכן היה אמיתי למרות שהוכח שוב ושוב  שהטבח היה המצאה, עורבא פרח ממוחו של כץ ?

בכל המסה שלה על דבר אחד גרינברג לא עונה האם תפסה את גלבר בשגיאה עובדתית פשוטה ?
ככל הנראה לא משום שאז הייתה בוודאי מביאה אותה.

 לא הגברת גרינברג  היא מעל הבלים מאין אלה  היא מעדיפה להיאחז בדברים בטוחים לגבי גלבר.  
היא מסיימת את ה"ביקורת"   שלה בכך ש"לקראת סוף הספר קובע גלבר כי על כל היסטוריון "להיזהר שלא ליפול בפח ולהיות לתועמלן של השקפת העולם שלו " ספרו מוכיח שהוא אינו עומד בדרישתו .לו עשה כן סביר להניח שלא היינו נתקלים בספר בצירופים כמו ארץ הקודש הנכתבים בלי מרכאות מולים מילים כמו "כיבוש " וקולוניאליזם שמופיעים דווקא איתן".
"סביר גם שלא היינו מוצפים בספר שמתיימר לדבר על מהות המחקר ההיסטורי בכללו באמירות שתומכות במובהק בלאומיות יהודית אתנוצנטרית".
בקצרה היא מתמקדת במכבסת מילים,"למה הוא מנסח ככה וככה " ולא "ככה וככה " כפי שצריך בתקינות פוליטית .

ובכלל לא בשאלה האם זה "נכון או לא " שהיא השאלה שעומדת במרכז ספרו של גלבר.  
ככל הנראה המדובר בשתי צורות מחשבה שאינן נפגשות בינן כלל .

אז הוא נותן מרכאות שלא כהלכה הגברת גרינברג . אז גלבר לא מקפיד כנראה בעניינים כגון אלה.  

אכן פשע חמור ופגיעה בתקניות הפוליטית .

.אבל האם תפסת אותו בשגיאה עובדתית כל שהיא ? 
הוא כנראה יותר מקפיד על עובדתיות היסטורית שעומדת בכללים מחמירים שנקבעו בידי חוקרים היסטוריונים אבל מבחינת גרינברג הדרך שבה נראים הדברים היא מסתבר חשובה הרבה יותר מעצם אמיתותם או שלא . .
גלבר מה לעשות הוא היסטוריון של ציונות אז מטבע הדברים הוא מתמקד בדברים שבהם הוא מומחה .ויש לו מה לאמר כמומחה.אם היה מתמקד בדברים אחרים שבהם אינו מומחה מן הסתם קל היה להפריך את דבריו  .

כפי שזה כתוב הביקורת הזאת מזכירה תגובה של נוצרי להתקפה על דתו.

 הביקורת שעליו לא משכנעת כי היא לא משכנעת ולא משנה איזה עובדות יובאו בהתקפה. ולמה היא לא משכנעת ? בגלל "הטון " הלא פוליטי קורקטי " שבו היא מנוסחת .
עצתי למבקר הבא של גלבר במקום לעשות את עצמו ללעג כמו בביקורת הזאת שישב וינסה  להפריך את דבריו של גלבר .כי הביקורת הזאת רק חיזקה את כל מה שיש לו לאמר והראתה עד כמה הוא לא שגה .

היסטוריה זיכרון ותעמולה

ראיון עם יואב גלבר

עוד ביקורת ביקורת :עודד שכטר נגד אלחנן יקירה

מקובל ,מכשף , משיח ומשורר: הרמח"ל

 

 

רבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל ,בגילומו של השחקן אילן תורן בדוקו דרמה "הבחור מפאדובה מאת משה שמיר , הטלוויזיה הישראלית ,1976.

המלך דוד בן ישי האיש שמאמינים שהמשיח יהיה מצאצאיו ,היה על פי המסורת גם משורר ומחבר ספר "תהילים ".
משה חיים לוצאטו הרמח"ל שנולד לפני 300 שנה מקובל ומיסטיקן ומלבד זאת  כמעט בדרך אגב יצר את הספרות העברית החדשה וכתב את הדרמות החשובות הראשונות בשפה העברית .
וחוץ מזה  תיקשר עם ישות מלאכית בשם "המגיד " ותיכנן לכתוב את ספר הזוהר השני ולהביא את הגאולה ,ולהראות על ידי כך אחת ולתמיד שרק משורר כמו דוד בן ישי  יכול להביא את הגאולה .האם צדק ?  

 

קובץ:Moshe Chaim Luzzatto (ramhal) - Wall painting in Acre, Israel.jpg

ציור קיר של הרמח"ל מאודיטריום עכו.

 

אמנם ,לא לכתר שירה וחזון –לרב מזה יתר
שאף עלם זה לוהט –אל גדל-חילים –ומדות :
נפשו נשא למטה הפלאים ביד המשיח !
אך גזו כל-החלומות ,שירו לבדו רק נשאר.
הקשיבו לצליל הבהיר ,רענן כה ומלא עזוז–קדם!
מימי הלוי לא נשמע כמוהו לרוך ולהוד.
ואם חיש נדם המשורר ,כסנונית האביב ,בוא הקדימה –
ראשון היה שיר-סנונית שירו בו קנה עולמו.
יעקב כהן "הרמח"ל " שיר מתוך "ראשים " " מחזור שירים על אישים ידועים (תרצ"ה) בכתבי יעקב כהן :כרך השירים, הוצאת דביר , ע' שיז )

לפני 300 שנה נולד אחד המקובלים היהודים המפורסמים ושנויים ביותר במחלוקת רבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל ,. יש נם רבים הרואים בו את האדם הראשון שכתב ספרות עברית מודרנית .
הוא בזמנו נודע במיסטיקן מסוכן שטען   שהוא מתקשר עם ישויות חיצוניות והאמין שהוא המשיח .לכן באופן יוצא דופן מאוד נרדף כל חייו בידי רבני העיר ונציה שהחרימו אותו שרפו את ספריו ושלחו מכתבים ושליחים לכל פינה בעולם היהודי כדי להזהיר מפניו .
אבל לאחר מותו הפך הרמח"ל לאחד הרבנים המפורסמים ביותר ולתורתו יש השפעה עצומה על הקבלה בימינו .וכיום יש חילונים שיושבים ולומדים מפי מורים דתיים את תורתו שפעם נחשבה כמסוכנת פשוטו כמשמעו .
וחוץ מזה ובמקביל יש רבים וטובים הרואים בו את האב האמיתי של הספרות העברית החדשה. האיש שהוציא אותה מהשינה שנמה בה מאז ימי שירת ספרד בימי הביניים והביא אותה לעידן חדש .
בין השאר כתב את המחזה התנכי הראשון שמשון הצעיר על חיי שמשון ואת המחזה האליגורי הקבלי "מגדל עוז " שיש לו כ הנראה מקור השפעה על אגדת שלושה וארבעה של ח"נ ביאליק ואת המחזה "לישרים תהילה " ולכמה מיצירותיו הספרותיות הייתה השפעה גדולה על ספרות ההשכלה שבאה אחריו.
אז מי היה אותו רמח"ל שהשאיר רושם חזק כל כך לדורות שהיה כה שנוא נרדף ומושמץ בזמנו בראשית ה מאה ה-18 ?
האיש  היה תלמיד חכם משורר מחזאי מהראשונים בשפה העברית ופילוסוף ומיסטיקן וחוזה חזיונות משיחיים וגם ציוני שהגשים ברגליו את עליה התיישבות בארץ ישראל .אם כי חי בה רק זמן קצר לפני שנספה במגפת הדבר.והוא בן 40 בלבד.

אבל בפרק החיים הקצר שבו חי הספיק להגשים שדברים שאחרים אינם מגשימים בפרקי חיים כפולים ומשולשים .
הוא נולד בפאדובה למשפחה שמוצאה מחבל לאוזיץ בגרמניה ומגיל צעיר הוכר כעילוי יוצא דופן . הוא רכש לו ידיעות מרובות בתנ"ך במדרשים בתלמוד ובקבלה והיכיר היטב גם את התרבות האיטלקית החילונית של זמנו .ולא היסס לכתוב מחזות ראשונים מסוגם על פי מודלים איטלקיים הוא חיבר בנעוריו בגיל 17 בלבד את המחזה "מעשה שמשון " מחייו של שמשון הגיבור ( היצירה הספרותית היהודית הראשונה על חיי שמשון מאז המדרשים ) ובו כמו צפה את חייו שלו ואת מאבקיו דרך תיאור מאבקיו של שמשון בדלילה שהיא סמל ללילית של הקבלה .זה שהוא כתב מחזה שהוא באופן יחסי יצירה מלוטשת בשפה מתה כמו העברית בגיל 17 בלבד הוא דבר מדהים כשלעצמו .

ואחר כך   כתב את היצירות המפורסמות יותר "מגדל עוז " ו"לישרים תהילה "שהיו אליגוריות שכיום הן בעלות מעניין מועט יותר . שירתו היא דתית אלגורית לכאורה אבל גם אנושית כללית המדברת אל ליבו של החילוני . הוא היה בעל חוש מוזיקאלי דק בהשפעת השירה האיטלקית וככל הנראה הוא הראשן מזה מאות שנים שראה את עצמו כמשורר אמן..
לדעת רבים הוא המשורר העברי הראשון מאז ימי שירת ספרד שמגלה תרבות פיוטית ודמיון יוצר והוא האיש שהקים לתחייה מחדש את השירה והספרות העברית לאחר מאות שנים של שקיעה .
הוא גם המחזאי הבולט הראשן שכתב בעברית .
אבל ביאליק  לעתיד קונן על שלא השכיל לשלב את יצירתו הספרותית עם רעיונותיו המיסטיים  שהם היו עיקר מחשבתו וכך נפגמה יצירתו .

בשלב מסויים החל ללמוד קבלה מהרב בישעיהו בסאן .ובגיל 20 באחד הלילות בעת שבודד בו למד קבלה שמע קול של "מגיד שלוח מן השמים " שהבטיח לו לגלות לו סודות עליונים המגיד סיפר לו שהמזכה לגילוי אליהו ונשמות שאר הקדושים כמו אדם הראשון האבות דוד המלך ( שלוצטו חיבר מזמורי תהילים שונים בסגנונו ) ואחרים . וכך אכן היה . .מפי "מגיד זה כתב רמח"ל חיבורים בקבלה בכל יום ויום ,חידושים והתגלויות שהסתכמו לדברי לוצטו בהרבה ספרים בחכמת הנסתר , ב3000 דפים סך הכל . רובם לצערנו אבדו ונשרפו ורק מיעוטם נדפסו .
מהו אותו "מגיד "? מגיד הוא מלאך שמתקשר עם גדולים בתורה בהלכה או בקבלה כמו הרב משה קרו שגם לו היה "מגיד כזה שאיתו תיקשר בצפת . ועל פי אחת התיאוריות זה ו מלאך שנוצר בידי האדם שאליו הוא מדבר. דהיינו "גולם " ברמה העליונה ביותר זה שעולה על בן האנוש שיצר אותו , .ומלמד אותו סודות שונים שנבעו ממנו עצמו .
רמח"ל החל ללמד את תורתו לבני חבורה של צעירים שהסתופפו סביבו ששמעו כגאון היגיע אליהם .וקבוצה זאת נשאה צביון של חבורת סתר קבלית בעל ת אופי משיחי .
הרמח"ל היגיע למסקנה שהוא האיש שנועד לכתוב את המשך לספר הזוהר הספר המרכזי של הקבלה המיוחס לשמעון בר יוחאי "זוהר שני " או "זוהר תניינא " שיהיה כתוב בארמית המיוחדת של ספר הזוהר המקורי , בהסבירו כי הזוהר הראשון שהוא יצירה של הגלות ( בלי ידיעתו אכן צדק אם כי לא כפי שחשב שהרי הזוהר נכתב בידי חבורה שהתכנסה סביב משה דה לאון בספרד  ולא כפי שמקובל במסורת בידי שמעון בר יוחאי בגליל  ) ואילו הזוהר השני שלו יהיה יצירה של הגאולה: אחד רבי שמעון בר יוחאי הנר הקדוש ואחד אתה " "אתה משמעו "אני "רבי משה חיים לוצאטו .הוא האמין שכאשר יתפרסם ספר הזוהר החדש הזה מיד יתוקן כל מה שנפגם והתקלקל בגלות ונמצא שתהיה השכינה מתוקנת ומקושטת יותר ממה שהייתה מאז היות עולם " וכדבריו "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע "במשכילים שניים.ויבוא גואל ואולי הוא עצמו יהיה גואל והיה "מנהל לשכינה מתוך הגלות ".
דהיינו הוא האמין שהוא המשיח שיביא את הגאולה . כיום ברור לנו שרמח"ל ראה את עצמו כמי שיכול להיות המשיח,או גלגולו של משה הגואל הראשון שיהיה גם הגואל האחרון .
אלא שהעזתו הקבלית פגעה בו . רעו ותלמידו יקותיאל גורדון מוילנה שבא לאיטליה כדי ללמוד רפואה ויתר על כך ונספח לחבורת הרמח"ל ושיגר מכתב לעירו בו סיפר על נפלאות הרמח"ל וקבוצתו . ומכתב היגיע בסופו של דבר לידי הרב משה חגיז  שהיה לוחם עקשן בשבתאות והוא ורבנים אחרים ראו במכתב עדות שכל חבורתו של הרמח"ל וכמובן הוא עצמו הם שבתאים נסתרים וגרוע מכך.
הם מצאו הוכחות לכך שאנשי החבורה של הרמח"ל מאמינים שתהליך הגאולה כבר החל וקיצו קרוב מאוד. וכי להם עצמם יהיה בו תהליך מרכזי .
וככל הנראה הרמח"ל נתן תפקידים משיחיים ספציפיים מאוד לבני החבורה .
ליקותיאל מוילנה נועד למשל תפקידו של שריה משבט דן ,גלגולו של שמשון הגיבור שיהיה שר צבאו של המשיח .
רבני ונציה החלו לרדוף את הרמח"ל ושלחו שליחים לעירו שיחקרו אותו והללו טענו שבביתו נמצאים מכשירים וכתבים המעידים שעסק בכישוף.

מאחר שלפי התפיסה המקובלת רק אדם מושלם ראוי להתגלות של כוחות עליונים ,בדקו המתנגדים של הרמח"ל וגילו ללא מאמץ רב פגמים שונים באישיותו שאותם היציגו כהוכחה לכך שלא ייתכן שקיבל התגלות מכוחות עליונים .
הם טענו שהוא מחזיק ברעיונות שבתאיים שונים ,ולא מן הנמנע שאכן צדקו גם בכך .
רמח"ל חיבר מזמורים בנוסח ספר תהילים הרבנים פסקו להחרימם ולגנזם מאחר ש"חיברם במקום התהילים לדוד ואמר בליבו שהם בטלים לעתיד לבוא ,ומזמוריו עתידים לרשת את מקומם ". רק כמה מעטים מהם שרדו בידינו .
ב1730 נאלץ הרמח"ל בלחץ הרדיפות לגנוז גם את כתביו בקבלה ולהתחייב שלא יכתוב "שום חיבור בלשון זוהר או באיזה לשון שיהיה בשם מגיד או נשמות קדושים " כל זמן שהוא בחו"ל דהיינו מחוץ לארץ ישראל ,ושלא יורה קבלה לאחרים .
התחייבות את נוסחה בכתב ונחתמה .ורבו ומורו של הרמח"ל ישעיה בסאן נתמנה אחראי לכתביו הגנוזים והסגורים של הרמח"ל על בריח ומנעול כדי שלא יתפרסמו ברבים .
.אבל הרמח"ל כנראה לא יכול היה לעצור בעצמו עובדה הוא חזר לעסוק בקבלה והרחיב את חוג תלמידיו בישיבה חשאית שקיים .
שנים מועטות לאחר מכן. נודע לרבני וונציה שהוא עוקר לאמסטרדם והם חששו שבריחה זאת תשחרר את המשורר מן האיסור להדפיס ספרים וחיבורים . משום כך דרשו ממנו לחדש את שבועתו שלא יכתוב ולא ידפיס שום ספר אלא בהסכמתם שלהם בלבד . . הוא סירב לחתום על התחייבות נוספת כזאת . ואז התחדשו הרדיפות . הרבנים פירסמו איגרת קטרוג חריפה נגד לוצאטו כי "עשה עצמו משיח בישראל נביא וגיבור ואיש מלחמה ..עשה תהילים מק"ן מזמורים שיאמרוהו בשמן הגאולה ויבטל התהילים של דוד ראש המשוררים ..כי ממשה ועד משה לא קם כמשה –אני הוא ולא אחר לדורי דורין " .

 הרדיפות שהיגיעו לשיאן בהחרמת לוצאטו ושריפת "כל ספריו ומכתביו ,שיריו ומזמוריו" (!) תופעה שכמעט לא שומעים עליה ביהדות לאורך ההיסטוריה.
בעקבות זאת נאלץ לעזוב את איטליה. הוא היגיע לעיר פרנקפורט בגרמניה וכאן נאלץ לחתום על טוס שהוכן ידי בית הדין של קהילת פרנקפורט לפיו מתחייב הוא "בחרם הגדול בנידוי ושמעתה שמהיום והלאה לא אלמוד עם שום אדם בעולם ,יהיה מי שיהי ליחיד או שנים ויותר חכמת הקבלה ..גם לא להראות לא על ידי עצמו או על יד אחרים שום כתב או חיבור קטן או גדול מכל מה שלמדתי בלימוד הנ"ל .לא אכתוב לעצמו ולא לאחרים ושלא אדפיס מכל הנ"ל על ידי עצמו או אחרים "

.לפחות לא עד שלא יהיה בן 40 שנה וכך גם תלמידיו.
ובנתיים תיבת ספרים הייתה לרמח"ל חתומה וגנוזה בבית דודו .הרבנים באיטליה מצאואה ושלחוה לפרנקפורט ושם "ספרים מועטים הוצאו לשריפה ,ורובם נקברו במקום אשר לא ידע איש את קבורתם ".

לאחר חודשי ייסורים היגיע הרמח"ל לבסוף לאמסטרדאם הסובלנית יותר ( אם כי גם שם היו כידוע אפיזודות של רדיפות ושריפת ספרים של אוריאל דה אקוסטה ושפינוזה) שם חי בנחת למרות שבנתיים רבני ונציה ורבני פרנקפורט הכריזו על עוד חרם ( !) על יצירותיו . אבל נראה שאיש כבר לא התייחס לחרמות חדשים אלו בכובד ראש.

 הוא התפרנס באמסטרדם מליטוש יהלומים ומהוראה בבית המדרש אבל הקפיד להימנע מעיסוק גלוי בקבלה ובהוראתה . עם כי עסק בכתיבה בתחומים רבים אחרים כמו מוסר . שם חיבר את ספרו המפורסם והמקובל ביותר כיום "מסילת ישרים " המדריך את הקורא לעלייה הדרגתית במעלות ההתנהגות המוסרית עד לדרגת רוח הקודש.
עד שעלה לארץ ישראל לעיר המקובלים צפת מה שמראה כנראה שהוא החליט להמשיך שם בפעילות קבלית . שהרי שם מותר היה לו לעסוק בכך גם לפי כתב ההתחייבות שעליו חתם וכנראה גם ממניעים משיחיים .

ככל הנראה חשב ששם יתגלה לבסוף כפי שהוא באמת, כמשיח .
ושם נפטר זמן קצר לאחר מכן במגיפה .

באיטליה מן הסתם רוב הרבנים לא הזילו דמעה כשהיגיעה הידיעה.
מעניין שהרמח"ל נפטר בגיל 40 הגיל שרק בו מותר היה לו להתחיל למוד וללמד את סודות הקבלה . מתנגדיו ללא כל ספק ראו בכך אצבע אלוהים .הם ציפו שהרמח"ל ודיעותיו המסוכנות יתפוגגו ויישכחו כאילו מעולם לא היו .

השפעת הרמח"ל

אבל היה זה דווקא  החרם נגד הרמח"ל  שכמו התפוגג מאז.  רמח"ל לאחר מותו  השפיע על שלושת הזרמים הראשיים והעוינים זה לזה שצצו אחריו ביהדות המתנגדים של הגר"א , על החסידות ועל על תנועת ההשכלה שכל אחת מהן ראתה בו דמות מופת הראוייה לחיקוי . 
 ספרו "מסילת ישרים" הפך לספר המוסר בהא הידיעה של היהדות החרדית לספר לימוד עיקרי של אנשי תנועת המוסר בליטא שהפכו לזרם הדומיננטי בעולם הישיבות ה"מתנגדי " של יורשי הגר"א מוילנה שאמר עליו "אילו היה הצדיק רבי משה חיים לוצאטו חי היום ,הייתי הולך ברגל ללמוד אצלו חכמה ומוסר .  

רמח"ל נלמד היום בכל הישיבות.הוא נחשב ובידי הדתיים כאיש מוסר וכמקובל מהגדולים ביותר.

 מאידך הרמח"ל  התקבל בידי המשכילים כאבי הספרות העברית החדשה .

"דומה שאיש שמהמשכילים מהמתנגדים ומהחסידים לא זכר יותר את ההאשמות כנגדו בכישוף במשיחיות ובשבתאות .

קשה לחשוב על אנשים רבים בתולדות היהדות שתדמיתם עברה היפוך דרמתי ויסודי כל כך לאחר חיים דרמטיים כל כך . אולי רק רבי נחמן מברסלב .

ישו הנוצרי למשל שבסך הכל טען  טענות משיחיות  לא כל כך שונות מאלו של הרמח"ל לא זכה לכך.  

הרמח"ל סרט הטלוויזיה

 

אבל למרות חשיבותו העצומה כמייסד הספרות העברית החדשה ולמרות חייו הדרמטיים הרמח"ל הופיע רק לעיתים רחוקות בספרות העברית החדשה.
חיים נחמן ביאליק שהעריץ אותו וראה ברמח"ל כמי שהחזיר לשפה העברית את חינה טבעיותה ועסיסיותה כתב עליו רשימה ידועה בבשם "הבחור מפאדובה  שאותה סיים במילים
חטא לא יכופר חטא עם הרוח והספר לתוכני רוחו וליוצרי ספרו, האישיות היוצרת לא תפסה בהכרתו מעולם את מקומה הראוי לה. בגרסו לתאבה ספרים אין קץ, לא נתן מעולם את לבו להכיר מי ומה היו יוצרי הספרים, ומה היו חייהם וגלגל עולמם. אנשים מישראל יש אשר ידעו ספר חביב עליהם כמעט על-פה ואת שם כותבו לא יכירו. ויש אשר מבלי דעת יקראו את הסופר בשם ספרו. ובדבר הזה לא יושם פדות בין ספר תורני לספר השכלה. "אבי זקני – יספר איש תורני מישראל – הכיר את ה"כרתי ופלתי" פנים אל פנים" ו"אני – יספר המשכיל – זכיתיואם לא השכלנו עד היום לקבוע את שם ר' משה חיים לוצאטו כ"מזוזה" בשער הכבוד של היכל היצירה העברית, אשר כל היוצא והנכנס יגע בה בחרדת קדש וישק ידו למו פיו; ואם עד עתה לא ידענו להשכין את אור חייו ואישיותו ויצירי רוחו בנפש הדור, אור תמיד לא יכבה – אות הוא כי אכן דלונוּ, דלונוּ עד מאד.

 אבל רק מעטים מאוד הרימו את הכפפה שאותה זרק ביאליק . אולי בגלל החשדנות כלפי הדמות של הרמח"ל שלאורך השנים התברר יותר ויותר שהיה יותר מיסטיקן ממשורר.

המשורר יעקב כהן כתב על הרמח"ל שיר קצר שהופיע בסדרת "ראשים " שלו שירים קצרים על דמויות היסטוריות ידועות . שמובא בשלמותו למעלה .

חוקר הפילוסופיה היהודית נחום אריאלי כתב על הרמח"ל רומן היסטורי בשם שישה היכלות "( הוצאת מסדה ,1961) שעליו זכה בפרס ברש. ובו תיאר את חיי הרמח"ל ומאבקו ברבנים מנקודת מבט סימפטית ביותר . אבל הספר שהיציג את הרמח"ל בראש ובראשונה כמקובל ולא כמשורר ומחזאי כמקובל עד אז לא זכה לתשומת לב רבה ונעלם אם כי הודפס שוב לאחר מות המחבר.

 

הרב משה חגיז יריבו של הרמח"ל.בדוקודרמה "הבחור מפאדובה " מאת משה שמיר .

בשנות השבעים שוב התפתחה התעניינות בדמות הרמח"ל .

 הסופר מחבר הרומנים ההיסטוריים המפורסם משה שמיר קיבל ישירות את האתגר של חיים נחמן ביאליק כתב עליו מחזה טלוויזיה בשם מאמרו של ביאליק "הבחור מפאדובה ": פרשת חייו של משה חיים לוצאטו / ; שעובד לתסריט בידי יגאל לוסין, מיכאל לב-טוב הסרט הופק בידי  , מח' הסרטים הדוקומנטריים של רשות השידור , ב1976.
המחזה במקורו היה אמור להיות חלק מסדרת סרטים שעוסקים בתולדות הציונות. שמיר סיפר שלאחר מלחמת יום הכיפורים בא אליו המפיק יגאל לוסין שהיום זכור בעיקר הודות לסדרת "עמוד האש " שלו על תולדות הציונות וגם הודות לספר שכתב על הינריך היינה וסדרה שהפיק על יהודי ספרד בימי הביניים ) ושוחח עימו בנושא. שמיר היציע שהסדרה תעסוק ביהודים מפורסמים שעלו לאורך הדורות לארץ ישראל ושכל סרט בסדרה יעסוק בדמות מפורסמת אחרת ,יהודה הלוי ,הרמב"ן ,עובדיה מברטנורא ,הרמח"ל ואחרים .
הנהלת הטלוויזיה אז הערוץ היחידי "נדלקה" על הראיון אך החליטה בזהירות להשקיע תחילה בפרק אחד לניסיון לפני שיופק סדרה שלמה .
הדמות שנבחרה לסרט הפיילוט הייתה של הרמח"ל.
שמיר סבר שכדאי לפתוח ברמח"ל משום שהוא קרוב יותר לתקופתנו מהדמויות האחרות שהיציע ולכן מדבר יותר אל ליבנו. כמו כן שמיר הכיר את יצירותיו ואהב אותן מאוד. "זהו אדם שללא ספק היה גאון " אמר עליו .סביר להניח שהרמח"ל דיבר אל שמיר יותר מהדמויות האחרות בגלל עצם הקרבה היחסית שלו לספרות החילונית החדשה שאינה קיימת אצל הדמויות האחרות שאותן היציע .
אך נשאלה השאלה איך למכור את הרמח"ל לקהל המודרני של שנות השבעים בצורה מעניינת ? האם בדרך המחזה טלוויזיונית של אחת מיצירותיו או תוכנית רצינית שתוקדש לכתביו הפילוסופיים או אולי תוכנית שתוקדש כל כולה לתורת הקבלה והנסתר של הרמח"ל .
לבסוף הוחלט ש"הבחור מפדובה " יהיה מחזה דוקומנטרי -דרמטי או דוקו דרמה שילוב של קטעי דרמה עם הסברים מלומדים על חיי הרמח"ל. .
הרעיון המקורי של שמיר היה לא רק להמחיש איך התרחשו הדברים בימי הרמח"ל במציאות של התקופה אלא גם להראות איך בני דורנו רואים את התקופה ההיא. בתחילה חשב להסתייע במראיין אשר יראיין הוגי דעות ואנשים בני ימינו על הרמח"ל תקופתו ורעיונותיו ותוך כדי הראיונות יועלו סצינות חשובות מימי הרמח"ל .הכוונה הייתה שהמראיין יהיה אישיות אקדמאית סמכותית כמו קנט קלארק בתולדות התרבות או יעקב ברונובסקי במותר האדם ,סדרות מדע מפורסמות של הבי בי סי הבריטי של שנות השבעים .
אבל למרבית השמחה רעיונו של שצמיר שבדיעבד נראה כלא מוצלח לא אומץ על ידי יגאל לוסין ומיכאל לב-טוב שכתבו את התסריט ל"הבחור מפדובה .במקום המראיין שולב במחזה הדוקומנטרי מספר שליווה את הסרט ואותו גילם ירון לונדון והוא קשר את האירועים המתוארים בקטעי הסבר ורקע.
יגאל לוסין מפיק הסרט אמר עליו "בבתי הספר הצליחו להרוג את הרמח"ל אנו ניסינו להחיות אותו .

שמיר לא התלהב מהשינויים שנעשו ברעיונותיו . הוא אמר :אני מצטער שנעשו פשרות בכך שירון לונדון בא במקום האישיות המיוחדת של איש המדע .הוא אמנם נחמד ואינטליגנטי אבל הוא יותר תייר מאשר איש מדע שבו משתקפת תקופתנו."


תרגום דמות המורכבת והמוזרה של הבחור מפאדובה לשפת המסך לא הייחה קלה כלל ועיקר.

שמיר שכתב את סיפור המחזה ויצק את יסודות הדוקו דרמה הקפיד להשתמש בעיקר בדברים שכתב הרמח"ל עצמו .אך תמליל תיעודי זה הכתוב בשפה קשה ביותר התגלה במשימה קשה על כתפי הבמאי לב טוב . הוא מצא את העברית שבה דיברו בני התקופה באיטליה ביצירתו של שמיר כארכאית ורצה שהטקסט ישמע אמין אבל גם מובן בידי דוברי עברית של סוף שנות בשבעים . הבמאי פתח בחיפוש אחרי שחקנים שיהיו מסוגלים לדבר בעברית מעין זאת והחיפוש והבחיר הלא היו קלים כלל .נערכו מבחני בד רבם שבהם נבחנה בין השאר גם יכולת השחקנים לדבר בעברית המיוחדת של ראשית  המאה ה-18 והתברר מהר מאוד ששחקני הדור הצעיר של הבמה והקולנוע הישראליים לא ידעו איך להתמודד עם "השפה המוזרה "
( לא ניתן אלא להיזכר בלגלוג בביקורות שנדהמו והזדעזעו מהעברית של שחקני הסרט " מלך של קבצנים"של אורי פסטר בגלל שהייתה שונה במקצת מהישראלית של היום ,השפה המוצגת בסרט היא בסך הכל עברית פשוטה בהשוואה לזאת של ימי הרמח"ל )
בסופו של דבר השחקן אילן תורן קיבל על עצמו את תפקיד הרמח"ל ,ועשה עבודה טובה .
זאת הייתה ההפקה היקרה ביותר שקיבלה על עצמה עד אז הטלוויזיה הישראלית והושקע בה סכום של 200 אלף לירות שמתוכן למעלה שליש התקציב נועד לבניית התפאורות בידי התפאורן אציק אלבלק
אבל שמיר לא התלהב מהסכום הגדול שהושקע בסרט הוא היה סבור שאפשר וצריך היה לחסוך בהוצאות כדי לאפשר את המשך הפקתה של הסדרה על דמויות מפורסמות שהגשימו את רעיון הציונות ועלו לארץ ישראל וסדרה זאת בסופו של דבר לא התממשה ,אולי גם בגלל הוצאות הגדולות על הסרט על הרמח"ל.
הסרט הראשון בסדרה נשאר בסופו של דבר היחיד וחבל . זה היה סרט היסטורי דוקומנטרי ראשון מסוגו של הטלוויזיה הישראלית ולמרבית הצער לא היו לו המשכים רבים .כיום כמובן זה יהיה בלתי אפשרי עבור הערוץ הראשון לנסות אפילו משהו פרימיטיבי ביחס מעין זה בגלל המשבר התקציבי שבו הוא נתון . .

חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ זוכר :
התכנית הזאת הייתה תכנית תעודה מלווה בקטעים מומחזים, שעסקה בחייו ויצירתו של משה חיים לוצאטו. המנחה המלווה שלה היה ירון לונדון.
היא התחילה בכך שירון לונדון הראה לנו את מורכבותו של האיש ואת גיוון יצירתו בכך שהוא הראה לנו בפתיחת הסרט ספרים שונים מתחומים שונים שהרמח"ל כתב. היו שם ספרים מתחומים כמו תורת המוסר, תורת הנסתר, פילוסופיה , שירה. לאחר מכן הובאו בפנינו ציטאטות של אנשים שונים שאמרו על הרמח"ל דברים שונים במשך השנים. ציטוט של איש שטען שהוא מסוכן ליהדות, ציטוט של הגר"א שטען שאם היה חי בזמנו של הרמח"ל הוא היה הולך עד אליו כדי ללמוד מוסר ממנו.
הסרט עקב אחרי קורות חייו של הרמח"ל, בצורה של קטעים מומחזים. הדגש היה על החבורה המשיחית שהקים, ולאחר מכן הפולמוס שהתעורר סביבו, והמרדף שרדפו אותו חכמי  וונציה   ביחד עם הרב הקשוח והקנאי  משה חגיז  שאותו גילם יוסי כרמון
והרב יחזקל קצנלבוגן שאותו גילם זישה גולד שבתכנית זאת שמעתי את שמותיהם לראשונה.
המשחק, אני זוכר, היה טוב מאד במיוחד של אילן תורן שגילם את הרמח"ל וזה ששיחק את מורהו ר' ישעיה בסאני.
התכנית בכללותה הייתה טובה מאד. התסריט היה מרתק והתכנית הייתה מאלפת מאד. את רוב הדברים שאני יודע על הרמח"ל למדתי ממנה.למעשה שם נתקלתי לראשונה בשמו של הרמח"ל ובדמותו שעניינו אותי מאז .

הרמח"ל –ההצגה

הרמח"ל בהצגה "אהבת עולם " של תיאטרון "תאיר".

מאז שנות השבעים  במיסגרת גל המיסטיקה האדיר השוטף את מחוזותינו שוב התחזקה התעניינות בדמות הרמח"ל והפעם כמקובל ואיש מיסטיקה ולא דווקא משורר ומחזאי כפי שהיה עד אז .

 הוקמו מוסדות המפיצים את כתביו  ורעיונותיו כמו "קהילת הרמח"ל ". ספריו נלמדים בעניין עצום גם בידי חילונים .(בתור דוגמה : ידידה שלי עורכת דין חילונית לחלוטין לומדת מזה שנים את כתבי הרמח"ל ביחד עם ידידותיה מפי מקובל  כדרך להגיע אל היהדות אם כי אין להם שום עניין ביהדות ההלכתית ).

 ולאחרונה הופיע עליו סיפור אינטרנטי בהמשכים שנכתב בידי חרדי אנונימי  בשם "צופן לוצטו 

( הקונוטציות של השם ל"צופן דה וינצ'י הן כנראה לא מקריות בכלל ) .

הרמח"ל המחזה

וכעת הופיע עליו מחזה בשם "אהבת עולם " של תיאטרון תהיר " שבו שולב סיפור חייו בסיפור המחזה מגדל עוז .
הרעיון הוא מעניין מאוד ואף חדשני סיפור החיים הוא דוקומנטרי לחלוטין מסופר בלשון המכתבים ששלחו המח"ל ויריבו זה לזה .
הרעיון הוא יפה חדשני ומעניין .אבל הוא לא באמת עובד מבחינה דרמטית .
הצרה היא שאין הרבה קשרים ברורים בין "מגדל עוז" וחיי הרמח"ל למרות כל המאמצים הנואשים של הבמאי והשחקנים להראות על הקבלות.
באותה מידה ואולי ביתר הצלחה הם יכלו לשלב את סיפור חייו של הרמח"ל עם מחזהו על שמשון הגיבור שגם יש בו ניתן למצוא מקבילות לחייו של הרמח"ל עצמו תוך כדי סיפור מאבקו בדלילה המסמלת את כוחות הרע של הקבלה ,ואלו היו לדעתי מובנים יותר לקהל הרחב .
מי הראוי היה לשלב יתר דרמטיזציה בסיפור חיי הרמח"ל.כפי שהמחזה הוא עכשיו הוא מחזה לחברי אליטה למדנית בלבד וגם אלו עלולים למצוא אותו יבש ולא מובן מספיק ומן הראוי היה להפכו לחי ודרמטי יותר גם עבור הקהל הרחב .

למקובל המייסד של הספרות העברית החדשה בהחלט מגיע מחזה שיציג את הדרמה הקיצונית של חייו לקהל הרחב ביותר .

המשיח כיוצר

אין ספק שהקהל הרחב היום יותר מתמיד בשל לקבל פירוש חדש על דמות הרמח"ל שהוא כיום פחות שנוי במחלוקת מאי פעם.

וזה אירוני במיוחד .

שהרי עובדתית הרבנים שתקפו את לוצטו ורדפו אותו,   צדקו בשיקוליהם .

 לוצטו אכן חשב על עצמו כמשיח שבא. ואפשר בהחלט להבין את חששותיהם  של חגיז והרבנים האחרים  שהוא עלול לפתח תנועה חדשה מסוכנת מהשבתאות מאחר שברור היה להם  היטב שהוא עולה מבחינה רוחנית ומחשבתית על  שבתאי צבי .

ולכן עלול להיות גם  מסוכן פי כמה וכמה  ליהדות האורתודוכסית .

ואפשר להשוות את הרדיפות שנרדף לאלו שנרדף לאחר מכן נחמן מברסלב בידי מתנגדיו ומסיבות דומות .

בכל זאת מעניין הדמיון של הצגתו של הרמח"ל את המשיח העתיד לבוא ( הוא עצמו ) כמשורר ,זה מזכיר הצגה דומה של רבי נחמן מברסלב את המשיח העתיד לבוא ( גם כן כנראה הוא עצמו או גילגולו ) בספרו הסודי  "מגילת ספר" ,כזמר וכיוצר. .

גם הרמח"ל וגם נחמן מברסלב נרדפו כל חייהם בגלל דעות אלו .

אולי המהפך שעברה תדמיתם לאחר מותם מראה גם הנכונות לקבל את האפשרות שהגואל כאשר יבוא לא יהיה פוליטיקאי ולא יהיה לוחם ולא דווקא איש דת  אלא יוצר ומשורר?

 

קבר הרמח"ל.

רמח"ל בויקיפדיה
הבחור מפאדובה : ביאליק על הרמח"ל

אריאל הירשפלד על רמח"ל

משה חגיז יריב של הרמח"ל

קהילת הרמח"ל

שישה היכלות מאת נחום אריאלי

צופן לוצטו :סיפור אינטרנטי על הרמח"ל

פרטים על אהבת עולם

ראיון עם במאי ההצגה

בן עמי פינגולד: רמח"ל עולה על הבמה
ביקורת של עמוס מדר
עוד ביקורת

גיל קינן על הרמח"ל

מאיר בניהו על עליית הרמח"ל לארץ ישראל

הכוח המשיחי ורמח"ל

הגר"א מוילנה והרמח"ל

המשיח מפאדובה : ירון ליבוביץ' על אהבת עולם

משה שמיר מחבר "הבחור מפאדובה

המשיח מאיזמיר :על שבתאי צבי

נחמן מברסלב ומגילת ספר

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 463 שכבר עוקבים אחריו