בית היהלומים :40 שנות הערוץ הראשון

בחודש דצמבר 2007 מלאו 40 שנה להקמת הטלוויזיה הישראלית או יותר נכון למה שנקרא היום "הערוץ הראשון " הערוץ הציבורי שמידי שנה נראה יותר ויותר כדינוזאור העומד לפני הכחדה.
ולרגל התאריך החגיגי להלן ראיון מקיף עם ההיסטוריון של הערוץ הראשון והבלוגר צבי גיל על מצב הערוץ הראשון וסיכום של הישגיו הגדולים ביותר ושל האנשים הבולטים בו ביותר לטובה ולרעה במהלך 40 שנות קיומו .  .

קריקטורה מאת ארנון אבני . ממתוך "שפיץ " מספר 20.

"ימיה של הטלוזיה ספורים " פסק איש טלוויזיה כלשהו לשם האפקט הדרמטי בשיחת מזנון עם עיתונאים בכתבה גדולה וצרחנית באחד העיתונים על הבעיות בערוץ הראשון ואז היחיד מתי שהוא לפני 20 ( ואולי 30 ? ) שנה.
אז תפסו הערוץ הראשון ובעיותיו מקום מרכזי בכל התקשורת המודפסים.
על פי חישוב בראשית שנות השבעים למשל העיתונים הקדישו מידי יום 7500 מילים למידי יום לטלוויזיה כמותה שווה ל15 מהדורות חדשות בנות חמש דקות כל אחת .כמות עצומה בכל קנה מידה.

. הערוץ הראשון חי וקיים גם היום  אבל  מתדרדר והולך למה שנראה כבור חסרת חתתית.אלא שכעת בעיותיו שוב אינן זוכות לכתבות ענק כמו לפני עשרים ושלושים ושלושים שנה .הן לכל היותר זוכות לדיווח קצר באחד העמודים האחוריים .
כאשר יש דיון על מצב תוכניות החדשות בהשוואה בינם הדיון נסוב רק על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10 .איש אינו טורח פשוטו כמשמעו להזכיר שיש גם דבר כזה חדשות ערוץ 1 . אלו שהיו פעם גאוות הערוץ והטלוויזיה הישראלית כולה .

קריקטורה מאת מושיק לין  .גיליון "שפיץ" מספר 20.

כעת כשחיים יבין פורש לא נראה שיש מי בערוץ הזה שמסוגל למלא את נעליו או אפילו לנסות ללבוש אותן . .
וכאשר פורסם לאחרונה מכרז למשרד מנהל הטלוויזיה מתברר שיש מעט מאוד אנשים שטורחים להציע את עצמם למשרה הנכבדה , ורוב מי שפונה הם אנשים מהשורה השנייה והשלישית .השאר כנראה מעדיפים שלא להכניס ראש בריא למיטה חולה .

ההיסטוריון של רשת השידור

לרגל התאריך החגיגי החלטתי לראיין בנושא את עמיתי מ"רשימות " איש הרדיו והטלוויזיה הוותיק צבי גיל ,על מנת לסקור ולהעריך את תולדות הערוץ שנראה כמתקרב לקיצו בצעדים בוטחים
צבי גיל , שימש בעברו בתפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה. כמו רבים אחרים .ובכך אינו יוצא דופן או  אף מעניין במיוחד. בכירים באים והולכים משפיעים יותר או פחות או בכלל לא . אבל היסטוריונים שמתעדים את האירועים למען העתיד  יש רק יחידים  נבחרים .
מבחינתנו צבי גיל  רב חשיבות יותר בכך שניגוד למרבית השדרנית ועיתונאים של הערוצים השונים גם אדם בעל תודעה היסטורית.
הוא פעיל במוסדות לתיעוד והנצחת השואה ועומד בראש הפרויקט לתיעוד תרומת ניצולי השואה למדינה ולביסוסה ..

ומה שחשוב כרגע לעניינינו הוא היסטוריון השידור הציבורי בארץ ישראל .
הוא תיעד את תולדות הרדיו הארץ ישראלי הישראלי מאז יסוד "קול ירושלים " בשנת 1936 שעליו יצר סרט תיעודי מרשים בשם גלים בינוניים עד רוגשים"- "- וכתב על הנושא כמה מאמרים.
. וכמובן הוא היסטוריון הערוץ הראשון שעליו חיבר ספר היסטוריה "בית היהלומים " המתאר את תולדות הערוץ בימיו הגדולים ( אך אינו מכסה את התדרדרותו האיטית ) .

גיל פירסם מאז ספרים נוספים "גשר של נייר " ( הוצאת משרד הביטחון ,1996)  ספר אוטוביוגרפי המתאר את חוויותיו כנער בתקופת השואה .
 ו"לשחק על החלומות ( הוצאת חלונות ,1998) רומן עלילתי בעל רקע אוטוביוגרפי  על צעירים ניצולי שואה בתקופה שלפני קום המדינה .

לאחרונה פירסם ספר זיכרונות בשם "מוביולה:מסע בזמן ובמרחב  " ( 2007)  שבו הוא מתעד  ומתאר את ימיו ברשות השידור ואת פועלו בתחום הרדיו והטלוויזיה .

מוביולה

.

צבי גיל הוא במאי פורה של סרטים תיעודיים
אלו כללו את
1."גלים בינוניים עד רוגשים"- על "קול ירושלים"- צבי גיל ומפיק. בימוי מיכאל לב טוב.
2."סטאטוסקופ לא עושה חדשות"- על עשיית חדשות בטלוויזיה. כתיבה, בימוי והפקה.
3. " זכות הציבור לדעת- מה"- על המקומונים- כנ"ל
4. " במדבר"- על ההסתדרות הציונית.- כנ"ל
5. "המרוץ לבית הלבן"- תסריט והפקה:גיל -בימוי חיים יבין.
6. "ג'ונסון ואשכול".תסריט והפקה.סידרת אולפן וסרטים -7 פרקים- "תעודת זהות" על החברה הישראלית במתכונת של שימוע בוועדת חקירה של הסנאט האמריקני שבחנה לעומק את דימויה ודמותה של המדינה בת השלושים בקירוב והעמידה אותה ל"משפט ציבורי על הישגיה וכישלונותיה ". , כאשר הופעת העדים לוותה בסרטי תעודה של הבמאים הבאים: דוד פרלוב, עמוס גיתאי, אורי ברבש,אלי כהן,מיכאל לב-טוב, נילי טל,מיכה שגריר,אשר טללים.
ופרט לכך הוא יוזם תוכנית פוליטית נשכחת היום בשם "מוקד " התוכנית " המישדר והשם שבה ראיינו פוליטיקאי באולפן צוות מנחים. .

היום הוא מרצה לתקשורת המונים וגם בלוגר ,ולאמיתו של דבר הוא המציא את עצמו מחדש אחד הבלוגרים הפעילים והידועים ביותר ביותר מבין בני גילו ברשת . אני יכול לחשוב על עיתונאי אחד מקבוצת הגיל של צבי גיל שהצליח לבצע מעבר לרשת ולפרסם בה כתבות באופן שוטף כמוהו זהו אורי אבנרי .ואפשר להזכיר גם את דני בלוך ואת רון בן ישי א

בל יש מעט מאוד נוספים. דומה שמרבית העיתונאים הותיקים לא הצליחו להשתלב ברשת כמו גיל ואבנרי ודני בלוך .

דהיינו זהו אחד האנשים היחידים שמכירים היטב הן את הרדיו כפי שהיה בימין הגדולים את הטלוויזיה בשיאה והן את הבלוגים ואתרי האינטרנט .
ולכן לנקודת המבט שלו על כלי תקשורת אלו יש פרספקטיבה שאולי אין לרבים אחרים

צבי גיל
 

מתי  בדיוק הוקם הערוץ הראשון ?
צבי גיל :החלטת הממשלה להקים טלוויזיה כללית התקבלה ב 17 ביולי 1965 והחלטה חוזרת במרץ 1966 .הטלוויזיה הלימודית הופעלה ב-24 במרץ 1966 .צוות ההקמה של הטלוויזיה בראשות פרופסור אליהוא כץ ועוזי פלד הוקם אף הוא ב- 67 לאחר מלחמת 6 הימים. ההחלטה על הפעלת צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית נתקבלה ב- 10 בדצמבר 1967 אצל ראש הממשלה לוי אשכול בהשתתפות ראש הממשלה,השר ישראל גלילי הממונה על רשות השידור וראשי צוות ההקמה בראשות פרופסור אליהוא כץ. משדר הבכורה התקיים ביום העצמאות 1969 בצילום מצעד צה"ל לציון שנה לאיחוד ירושלים.ההחלטה הייתה בספטמבר אבל הסיכום הראשוני היה בדצמבר 1967 לפני 40 שנה בדיוק .
.
כמה שנים אתה עוסק בתיעוד תולדות רשות השידור ?
גיל : עשרות שנים . זה התחיל ללא כוונה מיוחדת פשוט שמשום שביקשו ממני לעשות משהו על תודלדות הרדיו אבל זה התפתח לעניין אמיתי .אובססיבי אם תרצה .
באפריל 1965 כחודשיים לפני שיצאתי כשליח רשות השידור לארה"ב .פנה אלי שמואל שניצר עורך "מעריב " דאז שהיה באותה השנה עורך ספר השנה של עיתונאי ישראל והוא ביקש שאתרום לשנתון העיתונאים מאמר על ראשית השידור בארץ ישראל במארס 1936..
כדי לכתוב את המאמר הזה פגשתי אנשים שזכרו את חנוכת תחנת האנטנה בראמללה.

בארכיון של ההיסתדרות הציונית מצאתי אוגדן מרופט ועליו מודבק "שידורים כפריים " ששימש לי כמקור ראשי למסה "מקול ירושלים ועד קול ישראל –גלים בינוניים עד רוגשים ".
וכתוצאה הפכתי להיסטוריון של הרדיו והתקשורת . אני עוקב,ובחלקו מתעד, את השידור הציבורי מאז "קול ירושלים" שעליו כתבתי מסה("אמצעי תקשורת המונים בישראל"-מקראה- דן כספי ויחיאל לימור- האוניברסיטה הפתוחה
עשר שנים לאחר מכן חזר גיל לנושא והפעם בצורת סרט תיעודי ושמו גלים בינוניים עד רוגשים"- על "קול ירושלים" שאותו הפיק וביים מיכאל לב טוב .

גיל: החלטתי שהנושא ראוי ודורש סרט תיעודי משל עצמו .מצאתי מעט קטעים ישנים של "קול ירושלים " והוספתי סרטי רקע ,הפגנות למען עלייה ומדינה חופשית מארכיון נתן אקסלרוד ואלפני כרמל .
חלק מן הסרט נערך בשיטת ה"דוקו דרמה" בימוי סצינות על פי תסריט וזאת בידי במאי צעיר ומבטיח מיכאל לב טוב היום מרצה בכיר לבית הספר לטלוויזיה ולקולנוע בירושלים
.

( כמעט במקביל  לסרט זה עסק לב טוב בבימוי דוקו דרמה נוספת בשם "הבחור מפדובה"  שעסקה בתקופה היסטורית רחוקה הרבה יותר בחיי הרמח"ל במאה ה-18 א.א) .

גיל :את הפתיחה של "קול ירושלים " שחזרנו מהסרט של העלאת האנטנה מצילומים דוממים מאותה התקופה מתיאור של גבריאל צפרוני ופשוט כשחזור דרמטי לפי מיטב הבנתנו . שילבנו קטעים מומחזים שונים של מדביקי כרוזים של שידורי המחתרות ותוכניות הילדים . . . בקריינות השתתפו יצחק שמעוני ודניאל פאר .. משה וילנסקי הוסיף לסרט לחן .

 

צבי גיל עם עם השחקנית חנה רובינה לקראת שיחזור הקריאה שלה לסרט "גלים בינוניים עד רוגשים:"( על קול ירושלים.

למקרופונים הבאנו את אותם האנשים שכיכבו בפתיחה מקורית ,חנה רובינא ,חמדה פייגנבאום –זינדר ורות רוברטסון –בלקין .וכאשר חנה רובינא קראה קטע מ"מגילת האש " של ביאליק אותו קטע שקראה אז הצטמררתי וכך היה גם כאשר צפיתי שוב בוידאו ב2006 .
כשעשיתי את הסרט הזה חשבתי על ארץ ישראל הצעירה שראתה בשידור כמו בת קול מן השמים קולה של ירושלים המשדר החוצה אל העולם. 

 

צבי גיל ולורד אדוין סמואל באירוע לכבוד הסרט שהפיק גיל על קול ירושלים "גלים בינוניים עד רוגשים" 1986

 בנוסף לסרט הצגנו תערוכה של אביזרים  ותמונות מהימים ההם והזמנו אנשים מאז כולל סר אדוין סמואל שהיה מנהל קול ירושלים לאחר המלחמה . את תזמורת קול ירושלים החזרנו לאולם ימק"א.
. ארבעים שנה לאחר מכן ב30.3 2006 חזרתי לבניין פאלאס שם צינו מלאת 70 שנה לרדיו
לאחר מכן עסק גיל גם בכתיבת תולדות הטלוויזיה שהיה עבורו כמעט ההווה
גיל : בהתחלה רציתי לעשות סרט או אף מיני סדרה על תולדות הטלוויזיה שיהיה מעין המשך לסרט התיעודי על תולדות קול ירושלים . ופניתי בעניין זה למנכ"ל לפיד ..אבל הוא הסביר לי שהפקת סרט על הטלוויזיה הישראלית כמוהו כשדה מוקשים פלוס דינמיט וחומרים כימיים שיגרמו לבערה שאלף כבאים לא יצליחו לכבות אותה . אלה היו מילותיו . והוא צדק כמובן . הוא שלח לי מכתב שהזמן עדין אנו בשל לטיפול יסודי בנושא כה עדין .

 

צבי גיל והנשיא חיים הרצוג באירוע לכבוד הספר "בית היהלומים ".

אז ישבתי ובמקום לעשות סרט על הנושא כתבתי ספר את "בית היהלומים:סיפור הטלוויזיה הישראלית " שהיה הספר הראשון ועדיין הכמעט היחיד על הנושא .והוא הופיע ב1986.עבורו ראייני אנשים שונים על הנושא עברתי על פרוטוקולים מישיבות הממשלה שבהן דנו ברשותה שידור והטלוויזיה וזאת הודות לעובד בכיר בלשכת ראש הממשלה שקרא באוזני את הקטעים בטלפון .זה היה מעין הדלפה מאוחרת של חומר שלא נחשב כמסוה הפרק המעניין ביותר בסרט שאף הודפס בעיתון הארץ בנפרד עסק במאבק למען שידור שבוע מלא כולל שידורים ביום השבת ובלחצים הפוליטיים והציבוריים השונים שהתלוו למאבק זה מצד המפלגות הדתיות .
. את מרבית שנותיי עשיתי במסגרת הזאת.יותר משאני פרשתי ממנה היא,לצערי, פרשה ממני.
מה דעתך על מצב רשות השידור היום ? מה אפשר לעשות איתה ?
 גיל רשות השידור זקוקה לשיקום ולא לחיסול.

היו שבע ועדות עד כה  שניסו להציע מה אפשר לעשות עם הערוץ הראשון . . וכל ועדה המליצה על פתרון רדיקלי וזה לא עובד . שום דבר לא עובד.
שורשי בעיותיה של רשות השידור נמצאות בכך שהיא הוקמה בצורת מבצע "חומה ומגדל" משנות ה- 30 של המאה הקודמת. אולם בניגוד ל"חומה ומגדל" היא לא תוכננה כראוי והביצוע היה רע.
חוק רשות השידור משנת 1965 הוא אמנם מיושן ואינו הולם את המציאות,אך ליבת הבעיה אינו החוק,אלא הביצוע שלו. מדינת ישראל לא חסרה חוקים טובים שלא רק שאינם מוגשמים כרוחם וכלשונם אלא נרמסים, לעתים על ידי המחוקקים עצמם.
במסגרת אותו חוק מיושן פעל וועד מנהל,בראשות ד"ר חיים יחיל,איש מפאי ובהשתתפות הסופרים חנוך ברטוב ונתן שחם(המשנה ליו"ר) הראשון נציג אחדות העבודה.השני נציג מפ"ם.כולם מונו על ידי מפלגותיהם בקואליציה סמכותית בראשות אשת הברזל גולדה מאיר. ובכל זאת היה להם האומץ להמרות את פי המנהיגים ולקבוע תקדים היסטורי של שבעה ימי שידורים בשבת.אלמלא אותה החלטה היינו חיים ב"סטאטוס קוו" של חמישה ימי שידור בשבוע.וזה היה חל גם על הערוצים המסחריים.במסגרת אותו חוק מונה למנכ"ל שמואל אלמוג על ידי השר הממונה ישראל גלילי, ואלמוג לא נכנע ללחצים בנושא שידורים בשבת.
במסגרת אותו חוק מונה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה והביא אותה לרמה שניתן היה להתגאות בה,כולל תוכניות נועזות כמו "ניקוי ראש".
שמע רוב השדרים אשר מככבים היום בערוצים המסחריים צמחו בחממה של "הטלוויזיה הישראלית".צמחו שם אנשים טובים . ונשארו אנשים טובים כמו  אורן נהרי ,דוד וצטום , יעקב אחימאיר . גאולה אבן .
מכאן שניתן,במסגרת החוק,לשקם את רשות השידור.
בתנאי. שימונו אנשים מתאימים אשר יעמדו בראשה ובעיקר היו"ר והמנכ"ל אשר רואים לנגד עיניהם אך ורק האינטרס של השידור והציבור. הם מצידם ימנו את האנשים המתאימים לתפקידים הביצועיים.
בתנאי. שהשלוחה החזותית- הטלוויזיה, כלומר ערוץ 1 לא ינסה להתחרות על הרייטינג לא בפרסומת העצמית המנופחת ולא בתכנים "פופולאריים". אדרבא, מלכתחילה עליו ללכת על טיב ללא פשרות ועל חשבון המכנה המשותף הנמוך.עם הזמן הוא ירכוש לעצמו קהל צופים איכותי ובהדרגה גם כמותי. הציבור כָמֱה לתוכניות משובחות נטו,בלי פרסומת מטמטמת.
בתנאי. שתקציבים לא יופנו למסגרות סמליות כמו "שנה למלחמת לבנון השנייה" , "שנה לממשלת אולמרט" כאשר אוספים מן הגורן ומן היקב חומרים שמעטים מתעניינים בהם. זאת במקום כתבה אחת רצינית על מה שקורה בעזה לאחר שהחמאס השתלט עליה- לדוגמה.או מה המצב של הקשישים בישראל שנה לאחר הקמת מפלגת הגמלאים וכיו"ב.
בתנאי שיאפשרו פרישה הוגנת לאלה שאמורים לפרוש מן המסגרת,ומאידך למשוך כוחות טובים. הרי רוב "העריקות" מערוץ 1 היו צרוף הן של העדר תמורה הולמת ובעיקר קריסת המערכת וסדר עדיפויות לקוי.
השידור הציבורי סובל ממה שהייתי מכנה "סינדרום הפתרון האולטימטיבי" (אינני רוצה- מסיבות מובנות -להגדיר אותו כ"פתרון סופי") כלומר להרוס הכול ועל עיי ההריסות לבנות את "השידור הציבורי החדש .לעניות דעתי, השיפור חייב לבוא מבפנים כפי שציינתי לעיל.רק אחר כך כאשר הוא ישוקם, ניתן יהיה לדבר על שינוי החוק, מבנה וכול הקשור בחומרה.
הדבר היחידי שקרה לאחרונה עם הערוץ הראשון  הוא מינוי יו"ר ומנכ"ל, שניהם לפי התרשמותי אנשים ראויים ,אם מצד אחד יסייעו להם לחלץ את הרשות מן הביצה הכספית ומאידך יניחו להם לנהל אותה כהלכה. עברנו את עידן ההפיכות והמהפכים. לא צריך ליישר את מגדל פיזה. צריך לתמוך בו, כפי שאכן עשו כדי שיעמוד על תילו.
אבל אין איש ציבור שיתן לערוץ הראשון להתמוטט. האוצר ישלם תמיד לבסוף את החובות שלהם .

סיכום הערוץ הראשון .

איך הייית משווה את התקשורת של היום לעומת זאת של לפני העידן האלקטרוני ?
גיל : העיתונאות היום מבחינה מקצוענית צרופה השתפרה. דהיינו המסרים היום חדים יותר ,צבעוניים יותר .המדיום היום נועז יותר ומשוכלל יותר לגבי כל הנושאים לרבות נושאי בטחון . אבל זאת עיתונאות אטומת לב נעדרת מצפן ומצפון . היא כלב שמירה טורף היא צובעת את הכותרות באודם של דם ובצהוב צעקני .היא מתחרה על הלקוח הלא הוא צרכן התקשורת התקשורת היום היא משווקת מעולה ומתאימה את עצמה לקהל הצופים המאזינים והקוראים בלא יומרה או שאיפה לנסות להעלות אתה רמה .למעשה חזרנו איתה לשווקים ולפורום של רומא ולאגורה של אתונה .ואם תרצה לבסטות של שוק הכרמל .
התקשורת היום מכריזה על התכנים שלה כמו תגרן בשוק כך בעיתונאות וכך גם בפוליטיקה.

לאחר פעילות אינטנסיבית של 40 שנה את מה הייתה מגדיר כהצלחות השיא של הערוץ הראשון ?
צבי גיל : נתחיל בהצלחות השיא של הטלוויזיה.

ואלו הם :
השידורים בתקופת מלחמת יום הכיפורים שזאת הפעם הראשונה שהטלוויזיה הישראלית דווחה על המלחמה.הם לדעתי שידורי שיא .
הרגעים הגדולים בטלוויזיה:
– בחדשות- מלחמת יום הכיפורים.

והסיקור של הבחירות.

 

 

מארז "עמוד האש " הסדרה התיעודית הטובה ביותר של הערוץ הראשון ב-40 שנותיו.

– בתעודה- סדרת "עמוד האש" של יגאל לוסין .
– בסטירה- "ניקוי ראש".

מי היה לדעתך המנהל והמנכ"ל הטובים ביותר של הערוץ לדורותיו מבחינת האיכות היעילות וההישיגים ? מתי היית קובע שהיו שנות השיא של הערוץ הראשון?

גיל : ראוי להזכיר מבין המנכ"לים שמואל אלמוג שהיה המנכ"ל הראשון, את רישומו הוא השאיר בעיקר בקביעת תקדים שהרשות אינה כפופה לפוליטיקה של הממשלה. הוא עמד נגד ראש הממשלה,גולדה מאיר,ונגד השר הממונה ישראלי גלילי,יחד עם רוב החברים בוועד המנהל , לרבות היו"ר ד"ר חיים יחיל, רובם ממפלגות שבקואליציה,במאבק על שידורים שבעה ימים בשבוע.לדאבון לבי, זה היה מעשה חד פעמי. אבל הניצחון על הממשלה היה היסטורי.

אבל ימי השיא ממש של הערוץ היו בעידן ארנון צוקרמן כמנהל הטלוויזיה בתחומי החדשות, האקטואליה,התעודה והסטירה- ניקוי ראש. אז הייתה תמיכה נמרצת של המנהל בעורכים וכתבים שעשו את מלאכתם נאמנה. צוקרמן,בהיותו כלכלן,ובשעתו סמנכ"ל לענייני כלכלה של הרשות, ידע היכן לחסוך והיכן לתמוך גם בהפקות יקרות. כלומר הייתה גם איכות וגם יעילות.
במבט לאחור התקופה של צוקרמן כמנהל ושל לבני כמנכ"ל הביאה את הטלוויזיה הישראלית לפרחה מרשימה שלא חזרה על עצמה מאז . ואף שבמפלגת העבודה לא שבעו נחת מהטלוויזיה ובעיקר מהסדרה הסטירית "ניקוי ראש " אשר לה יחסו את נפילת הממשלה ,ראש הממשלה יצחק רבין נזהר מאוד שלא להתערב בענייני הרשות .
המנכ"ל השני, יצחק לבני, היה ליברל,והיו לו קבלות מ"גלי צה"ל" ,וחרף ניגודי האופי בין המנכ"ל בין מנהל הטלוויזיה,ולעתים אף ניגודי גישות, הוא נתן לצוקרמן יד די חופשית,ואילו צוקרמן דמות סמכותית אך מנהל פתוח, הביא את הטלוויזיה לשיא המוניטין שלה.
להערכתי ההישג הגדול של המנכ"ל השלישי,  יוסף "טומי" לפיד, היה במאבק שלו להשיג כספים להפקה התיעודית הגדולה ביותר עד כה- "עמוד האש" של יגאל לוסין והפקה של יעקוב אייזנמן.המנכ"ל בפועל יאיר אלוני, היה אדם א-פוליטי,בעל יושרה,ובשל כך הוא התקבל טוב על ידי העובדים כולם, בתקופה הקשה של רשות השידור כאשר הוא מילא את מקום המנכ"ל לתקופה של שנה.

דני בלוך במאמר שפירסם ב"רשימות " מסכים עם צבי גיל :
להערכתי, המנכ"ל הטוב ביותר של רשות השידור היה שמואל אלמוג שכיהן בשנים 1969-1974 ואשר בנה את הרשות כגוף שידור ממלכתי אך עצמאי. הוא השכיל למנות את ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה, הטוב ביותר עד היום. אחריו המשיך בדרך הנכונה יצחק לבני. לבאים אחריהם היו, כאמור, מעלות וחסרונות וככל שהחלו השמיים להיפתח והערוץ הראשון כבר לא היה מונופול ו"מדורת השבט", נהיו המנהלים יותר ויותר פוליטיים וחלשים מבחינת היכולת לעצב טלוויזיה ממלכתית בעידן רב ערוצי.

מי לדעתך היו המנהלים הטובים והיעילים ביותר של הערוץ ב-40 שנותיו  ?

.צבי גיל : דן שילון- היה מנהל החדשות הטוב ביותר שבין כלל מנהלי החדשות של הטלוויזיה לדורותיה כולל אחד צבי גיל .

מוטי קירשנבאום- היה מנהל התוכניות הטוב ביותר ..

ג'ודי לוץ מנהלת התעודה הטובה  ביותר .

וואלה! תרבות מורידה את הכובע ומרימה את האף. מזל טוב! ירון לונדון (צילום: יח"צ)
, ירון לונדון  מנהל מח' הדרמה הטוב ביותר.  
.כולם היו מעולים במה שעשו .
מי לדעתך היה הגרוע במנכ"לים ב-40 שנות קיומו של הערוץ הראשון  ?
אין תגובה .

דני בלוך כותב בעניין זה ברשימה שלו

בתוקף תפקידי השונים הכרתי את כל המנכ"לים של רשות השידור. כמעט לכולם היו מעלות רבות בצד חסרונות לא מעטים. אצל יוסף בראל, בתקופת כהונתו כמנכ"ל, התקשיתי למצוא מעלות כלשהן.

לצנזר את שרית חדד? יוסף בראל
יוסף בראל .צילם אריק סולטן.

גם לעניות דעתי המנכ"ל הגרוע ביותר של הטלוויזיה לדורותיה היה יוסף בראל שבימיו היגיעה הפוליטיזציה של הערוץ לשיאים חסרי תקדים וקשה להצביע על הישג בולט אחד שהיה לערוץ בזמנו . ולעומת זאת היה מעורב בסיכסוכים חסרי תקדים בעוצמתם עם העובדים ועם כלי התקשורת האחרים .

 

החיים  עם יבין מאת גלעד סליקטר. גיליון "שפיץ " מספר 20.

ואם אני צריך לבחור באיש שמזוהה יותר מכל עם הערוץ הראשון בימיו הגדולים הרי התשובה היא חד משמעית ,חיים יבין השדרן שהפך גם ליוצר סירטי טלוויזיה תיעודיים והפך לסמל המהלך של הערוץ הראשון בשיאו .


סמל כל כך בולט עד שאגודת הקריקטוריסטים החליטה להקדיש לו גיליון שלם של המגזין שלה "שפיץ " את גליון מספר 20 "מבט על יבין " וזהו הישג שאיש לא זכה לו לפניו.

 ושאלת סיכום :כמתעד ההיסטוריה של הרדיו  ושל והערוץ הראשון מה דעתך על מצב הארכיונים והסרטיות שלהם ?אלו שאמורים לשמר את כל החומרים שאנשים כמוך ובעתיד אמורים לנצל אותם ? 

גיל : ברדיו יש ארכיון מצוין ושמור נפלא. תתפלא אבל הם יודעים איך לטפל באוצרות שלהם . הרדיו שמר חומרים אפילו מתקופת המנדט ו"קול ירושלים " . איש הרדיו איזי מן עומד להוציא אלבום שמבוסס על ארכיון קול ישראל . הארכיון של קול ישראל פועל מצויין והרדיו בכלל פועל בכל נוישור תרבותי טוב יותר מהטלוויזיה . בכך אין ל"קול ישראל" מתחרים .
צר לי לאמר שזה לא כך בטלוויזיה ששם הארכיון מתפורר וזה למרות שהיום הם מתקיימים על צילומי הארכיון שלהם . . אני למשל ראיינתי ראיון גדול וחשוב עם בן גוריון בשנות השבעים והוא פשוט הלך להם לאיבוד.הם מנסים לשמר חומרים אבל ולא בהצלחה .וזה לא יאמן הרי כל הערוץ הזה ניזון היום בעיקר מהארכיון שלו . ככה משמרים דברים ?
בושה פשוט בושה.ובכיה לדורות .

 

מאז ספרו של גיל "בית היהלומים " על תולדות הערוץ הראשון פורסם רק עוד ספר חשוב אחד על ערוץ זה וספר זה מתעד את התדרדרותו דרך משקפיו של אחד מחברי הועד המנהל שלו חוקר התקשורת דן כספי בשם שאומר הכל "סליחה תקלה " :דעיכתו של הערוץ הראשון "( הוצאת צבעונים 2005) . .

אז מה יהיה עם הערוץ הראשון אחר 40 שנה של פעילות ? כל הזמן נשמעות קריאות להפכו לערוץ "איכותי " אליטיסטי ולא רייטינגי .
הצרה היא שאת אותן הקריאות של גיל ואחרים שנשמעות אלמנטריות למדי , אנו כבר שומעים  אותן מזה 15 שנה וקשה להאמין שמנהלי הערוץ לאורך אותן השנים  לא שמעו אותן גם הם ולא נסו לפעול בכיוון .

אחרי הכל אין המדובר במטומטמים .
ולמרות זאת היום בשנתו ה40 הערוץ נראה כזקן החי על הימים הטובים שחלפו . אנשים מוכשרים מצהירים ברייש גלי שאינם מעוניינים לבוא לנהל את הערוץ כי אינם מאמינים שאפשר לשקמו .
כדאי לשים לב שכל אותם אנשים מוכשרים שאותם מזכיר גיל נמצאים בערוץ הראשון מזה שנים לא מועטות ואף רבות .כמה אנשים מוכשרים נכנסו אליהם בחמש השנים האחרונות ?
מישהו יודע ? מכיר ?
והעתיד נראה כצופה רק התדרדרות איטית ונמשכת אל העלמות ברייטינג .
הערוץ הוא "רק " בן 40  שהוא בסך הכל גיל צעיר למדי ואמצע החיים . אבל דומה שהתחושה שם היא של אנשים בני שבעים שמסתכלים בנוסטלגיה על העבר המפואר ובפחד על העתיד .

הערוץ הראשון בויקיפדיה

פרטים על צבי גיל  

האתר של צבי גיל

צבי גיל במגזין הבמה

האתר של דני בלוך

מוביולה מאת צבי גיל

פרק ממוביולה
גשר של נייר מאת צבי גיל

צבי גיל על הרדיו

צבי גיל על שבעים שנות הרדיו

צבי גיל על הצורך בהקמת מוזיאון תקשורת

צבי גיל על חיים יבין

צבי גיל על פרוייקט הנצחת תרומת ניצולי השואה

סליחה תקלה "דעיכתו של הערוץ הראשון
דני בלוך על מנכ"לי רשות השידור

ערוץ 2 נגד הערוץ הראשון

חיים בלי יבין

קריקטורה מאת הלית אבני . הופיעה בגילון "שפיץ "מספר 20 . ( וגם בתערוכה במוזיאון הקריקטורה והקומיקס ).

הגאון מוילנה כמיסד התנועה הציונית

 

תמונה שעותק יחיד הידוע ממנה נמצא ברשות משפחתי.

 

 

בשבוע הבא עומד להיות כנס מעניין באוניברסיטת בר אילן על תלמידי הגאון מוילנה ועלייתם  לארץ ישראל שהמחקר החדש הוכיח שהחלה את התנועה  הציונית  שנים רבות לפני התאריך המקובל .

מכיוון שלבני משפחתי  באותה התקופה היה חלק מרכזי באירגון עלייה זאת ולאחר מכן בניהול בישוב הארץ ישראלי שצמח בארץ ישראל בעקבותיה  בירושלים ,יש לי עניין רב בכנס זה .

והנה תוכנית ההרצאות

 

 

 אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

המחלקה לתולדות ישראל

 

כנס חוקרים במדעי היהדות

לציון מאתיים שנה לעליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל

תקס"ח-תשס"ח (2008-1808)

 

הכנס יתקיים אי"ה ביום רביעי כ"ד בטבת תשס"ח, 2.1.08 באולם בק

 

09:30 התכנסות וכיבוד קל

 

10:00 – דברי פתיחה: פרופ' בן ציון רוזנפלד, ראש המחלקה לתולדות ישראל

ברכות: פרופ' משה קוה       – נשיא אוניברסיטת בר-אילן

           פרופ' יוסף מניס      – רקטור אוניברסיטת בר-אילן

           פרופ' משה אורפלי  – דיקן הפקולטה למדעי היהדות – אוניברסיטת בר-אילן

 

10:30 מושב ראשון – הלכה

יו"ר, פרופ' מאיר בר אילן – ראש המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר אילן

פרופ' יוסף תבורי – המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן

השפעת הגר"א על מנהגי התפילה בארץ ישראל    

פרופ' שלמה זלמן הבלין   המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן

תלמידי הגר"א והפולמוס סביב חומרות קדושת שביעית 

פרופ' יוסף ריבלין   המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן

 ספר קול התור – מסורות ומסרים   

 

הפסקה וכיבוד קל

 

12:00 מושב שני – הגות

יו"ר, ד"ר אהרון שאר ישוב – המחלקה לפילוסופיה יהודית, אוניברסיטת בר-אילן

פרופ' משה אידל – החוג  למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית

הגותו של ר' מנחם מנדל משקלוב      

ד"ר בנימין בראון- החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית

ר' יוסף זונדל מסלנט – פילוסופיה וקבלה   

פרופ' דב שוורץ –המחלקה לפילוסופיה יהודית וראש המחלקה למוסיקולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

תפיסת המקום בהגותו של ר' חיים מוולוז'ין

 

13:30 – הפסקת צהריים

 

 

 

 

 

 

 

 

14:30 – מושב שלישי  – היסטוריה

יו"ר, פרופ' אלה בלפר – ראש המחלקה להיסטוריה כללית, אוניברסיטת בר-אילן

פרופ' מרדכי פכטר   החוג למחשבת ישראל, אוניברסיטת חיפה

תנועת המוסר בארץ ישראל במאה הי"ט 

פרופ' יוסף שלמון   המחלקה להיסטוריה, אוניברסיטת בן-גוריון

יחסי  קהילת האם בליטא ליישוב הליטאי בארץ                          

מר ראובן גפני – החוג ללימודי ארץ-ישראל, מכללת הרצוג להכשרת מורים, גוש עציון

          גיאוגרפיה, אידיאולוגיה והלכה בבנין השכונות הראשונות מחוץ לחומה בירושלים

 

הפסקה וכיבוד קל

 

 16:30מושב רביעי – משיחיות וארץ ישראל

יו"ר, פרופ' יהודית באומל-שוורץ – ראש התוכנית ליהדות זמננו, אוניברסיטת בר-אילן

פרופ' בן-ציון רוזנפלד – ראש המחלקה לתולדות ישראל, אוניברסיטת בר-אילן

הלכה, מציאות וחזון בספר פאת השלחן לר' ישראל משקלוב

ד"ר רפאל שוח"ט – המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר-אילן

סוגיית עיתוי בניית המקדש העתידי במשנת תלמידי הגר"א בארץ ישראל

ד"ר אריה מורגנשטרן     עמית בכיר, מרכז שלם, ירושלים

          קירוב הגאולה בדרך של חידוש הסנהדרין לאור מקורות חדשים

מר אליעזר באומגרטן –  החוג למחשבת ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון

משיח בן יוסף מתלמידי הגר"א ועד הרב קוק

 

 

18:30 נעילה

 

וכאן זאת כבר הודעה שלי ולא של אוניברסיטת בר אילן .לרגל הכנס ולרגל 200 שנות עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל יתפרסמון באתר זה בהמשך רשימות שונות בנושא ובהן סקירות על האירגון החשאי  בן מאות השנים "רוזני ארץ ישראל בוילנה " ( ידוע גם בכינויים כמו  "חזון ציון " "בני ציון " ואחרים )  שניהל את העלייה ואת הישוב בארץ ישראל  במהלך המאה ה19 וראשית המאה העשרים . .

  ארגון ,שמפאת החשאיות הפרטים המלאים עליו נחשפו בדפוס  רק בשנים האחרונות .

עוד על הכנס

חזון העולים הראשונים

כנס קומיקס במוזיאון הקומיקס

דרכו האחרונה של לוחם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 משה חיים ( מוסה ) אשד 

נולד י"ח כסלו 24.26 .26
נפטר ט"ז כסלו התשס"ח 26-11-07

דודי משה חיים (מוסה) אשד איש אירגון "ההגנה " ויחידת " גבעתי" , מורה דרך ,מדריך תיירים היסטוריון ולוחם הלך לעולמו ערב יום שלישי 26.11.2007  תוך כדי ארגון כנס  ההגנה לקראת כ"ט בנובמבר ,
מוסה נולד לאביו הסופר יוסף זונדל וסרמן וחנה וסרמן וגל בשכונת מונטיפיורי בתל אביב . .
הוא  הונצח בילדותו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב בקטע סרט שאותו הסריט השכן חלוץ הקולנוע הישראלי נתן אקסלרוד בתור ילד המחלל בזמן ששני ילדים אחרים רוקדים . . הסרט הוקרן מאז בטלווזיה .

מודעת אבל על הנופלים בהתקפה על מושבת הכת הטמפלרית ,שרונה " ( היום הקריה בתל אביב ).מוסה אשד היה אחד הלוחמים בקרב הזה. .

בילדותו היה מוסה חבר בצופים והירבה . מאידך הרבה גם בתצפיות על השכונה השכנה "שרונה " מבצרם של אנשי כת הטמפלרים הגרמנית,  שכונה מלאה וגדושה בתומכי ובסוכני הנאציזם הגרמני שהיוו איום מתמשך על תל אביב בכלל ועל שכונת מונטיפיורי השכנה בראש ובראשונה .

הכריכה  של "חיל השדה ( החי"ש ) במחוז תל אביב".

הוא הפך לחבר באירגון ההגנה ב1941 ועבר אימונים שונים  במסגרת חיל השדה (חי"ש ).

.במקביל  עסק רבות בטיולים במסעות  אל כל פינה  בארץ וכל דרכי הארץ וכפריה היו נהירות לו ככף ידו  

אחת מפעולותיו החשובות הראשונות הייתה השתתפות בהתקפה של ההגנה בשרונה שבה נהרגו 4 מחבריו .
לאחר מכן .הוא הפך לקצין מודיעין .


בזמן מלחמת העצמאות השתתף מוסה במבצע "נחשון " וליווה את השיירה האחרונה מתל אביב לירושלים.הוא נשאר תקוע בה והיה מנותק ממשפחתו בשכונת מונטיפורי כמה שבועות .שם ביצע את מה שהפך אולי לפעולה המפורסמת ביותר שלו כאשר הוא ושלושה עמיתים היו הראשונים שפרצו את קווי האויב וחזרו הביתה ברגל במה שנקרא מאוחר יותר "דרך בורמה ".
בכך הראו מוסה ועמיתיו שאפשר להגיע בנתיב החדש ללא סכנה מירושלים לתל אביב ובכך פתחו את הדרך שדרכה השתמשו כוחותינו להעביר הספקה לירושלים הנצורה ובכך שינו את מהלך המלחמה . .
פרשיה זאת הונצחה מאז בספרים סיפורים ואף בסיפור מצוייר ב"דבר לילדים ".

. לאחר מכן עבר מוסא לנגב היה בין מקימי פלוגת "שועלי שמשון " ולחם באיזור נגבה ובאיזור בית עפה ..

בין המבצעים הרבים שבהם היה מעורב הוא השתתף בפעולת נחיתה בסירה  בעורף המצרים .
מיד לאחר מכן הוא פיקד על מחלקה שכבשה את משלט 123 בקרב חוליקאת ( כיום  חלץ ) . ב"מבצע יואב "
תוך כדי כיבוש המקום נפצע קשה ושכב כמה שבועות בית חולים "דונולו " ביפו . רוב פיקודיו נפלו אז במערכה

עם סיום המלחמה היה מוסה חלק מצוות הדיונים בין ישראל והירדנים והיה בין האנשים שקבעו את טוואי הגבול בין ישראל וירדן.

 לאחר קום המדינה  ניצל מוסה את הכרותו את כל הארץ והפך לאחד ממדריכי הטיולים הראשונים  והבולטים של ישראל . . הוא היה מרצה לידיעת הארץ ומדריך טיולים בחו"ל .

פוסטרים  של הסרט "הטל צל ענק " על המצור על ירושלים .מוסה אשד שימש כיועץ לסרט ויש בו שיקוף של חוויותיו במצור.

 בין השאר הוא שימש כמדריך טיולים בישראל  של כוכבי סרטים זרים שונים שנעשו בישראל כמ  "עושה הלהטים " ( 1953)  ,בכיכוב קירק דגלס ,הסרט הזר הראשון שנעשה בישראל   "אקסודוס " ( 1960)  בכיכובו של פול ניומן "והטל צל ענק "( 1966)   גם כן בכיכובו של קירק דוגלס.

הוא גם שימש כיועץ לא רשמי למפיקי הסרט הנ"ל  שעסק  בגנרל מרקוס ובסיפור הפריצה של המצור על ירושלים סיפור שאותו היכירמחויותיו האישיות .

nוסה ניהל במשך שנים רבות את חברת התיירות C.T.O בתל אביב. והיה פעיל בהקמת וניהון  אירגון מדריכי הטיולים הישראלי .  
אולם יותר מכל התפרסם מוסה כיחידה של אדם אחד שפעלה ללא לאות למען הנצחתם של לוחמי מלחמת העצמאות . הוא היה המארגן והמנחה  של חלק גדול מהכנסים והאירועים של יוצאי "ההגנה " של גבעתי ושל יחידות צבאיות נוספות לאורך השנים . והיה פעיל ללא לאות באירגון טיולים ומפגשים משותפים שלהם לאורך שישים שנה בשנים האחרונות עמד בראש מספר רב של ועדות של אירגון יוצאי ההגנה והיה האחראי לפעילויות שונות שלהם. . 

הוא פעל רבות להקמת אתרי הנצחה שונים ברחבי הארץ ובראש ובראשונה בנגב שב ובאיזור ירושלים שבהם לחם בקרבות כה רבים .הוא חהיה אחד החברים הבולטים והמרכזיים של אירגון יוצאי ההגנה ואירגן את רוב מפגשיהם וכנסיהם של אירגון וזה ואירגונים נוספים של וותיקי מלחמת העצמאות .

הוא כתב וערך ספרים שתיארו את תולדות יחידתו במלחמת העצמאות. שני ספרים כאלה יצאו לאור בשנים האחרונות : חיל השדה "("הח"יש" ) במחוז תל אביב:אוסף סיפורי חברות וחברים ( הוצאת אירגון חברי "ההגנה " במחוז תל אביב ,2001)  ". ו"גדוד 54 גבעתי במלחמת העצמאות "  ( הוצאת גדוד ותיקי גדוד 54 , 2004) שבו נימצא תיאורו המפורט בגוף ראשון של המסע הראשון בדרך בורמה ." 

בנוסף לכך בשנים האחרונות פעל מוסה במסגרת האגודה במפעל ההנצחה למורי הדרך שהלכו לעולמו
–לכבוד שנתו ה-80 יצרו בני משפחתו של מוסה סרט תיעודי על חייו העשירים .

הוא נפטר שנה לאחר מכן תוך כדי דיון על אירגון כנס של ההגנה בתל אביב לרגל הכ"ט בנובמבר. .
.

 

בשבילי אבא אתה ארץ ישראל

מאת עינת אשד

י"ח כסלו התשס"ח

אבא יקר שלי!

תראה כמה אנשים באו לטיול, לפחות 10 אוטובוסים – איך נתארגן מי ידריך אותנו ? אבא – אתה כבר תדריך את כולנו. כן כדרכך תקפוץ מאוטובוס לאוטובוס במהלך הדרך ותראה ותסביר לכולנו ותחזור ותסביר…..

לפני שנה בדיוק חגגנו לך יום הולדת 80 ואז במסגרת האירוע שאני כל כך שמחה שזכית לו, כי כל כך הגיע לך – אתה עצמך הכנת סרט על חייך ובעריכת הסרט נתת לי כבוד ענק לפתוח את הסרט ושם אני אומרת כמו שאני אומרת לכם כאן היום : בשבילי אבא – אתה ארץ ישראל. אבא שלי לחם במלחמת השחרור כדי שלנו תהיה מדינה.
אבא שלי הצנוע והעניו גילה את דרך בורמה כדי שתתאפשר העברת אספקת תחמושת ומזון לירושלים הנצורה ובכך הציל את ירושלים מרעב ומידי נפילה בידי הלגיון הערבי.
אבא שלי שינה את ההיסטוריה .
אבא שלי- מלח הארץ – מהנפילים של פעם הוא תמצית ארץ ישראל להיות בשביל כולם– אבא שלי פעל ועשה למען האחר. עם ישראל איבד כאן ועכשיו את אחד מענקי הדור. אותם אנשים שנולדו כאן או שעלו לארץ שהבינו שאנחנו חייבים להלחם על הארץ הזו כדי שיהיה לנו מקום בטוח להיות בו. אבא שלי שלא הכיר את המושג הנפוץ בימינו: קודם כל אני ואחר כך אחרים, אבא שלי לחם פעל נפצע עשה והמשיך ללא הפסקה כדי שלנו היהודים יהיה בית.

היום בדיוק זה יום ההולדת של אבא – י"ח כסלו. אבא שלי – נולד ויקבר באותו יום כמו משה רבנו שהנהיג את עם ישראל לארץ ישראל. אבא שלי הנהיג את כולנו כל ימי חייו. למי שלא הכיר את אבא שלי אני רוצה לומר לכם שהוא היה צדיק אמיתי. ואני רוצה להסביר לכם:
כל אחד מאבותינו ניחן במידה שאפיינה אותו. אברהם היה ידוע במידת החסד שלו – הכנסת האורחים שלו שהייתה ערך עליון לגביו – גם בזמן שהיה עסוק בצרכיו האישיים וראה שלושה אנשים ( מלאכים) מגיעים רץ לארח אותם. יצחק היה ידוע במידת הדין שלו – מה שצריך לעשות עושים גם אם הפסיקה לא מתאימה לו הוא פוסק כפי שצריך – דוגמת רצונו לברך את עשו למרות ידיעתו כי עשו אינו יכול להמשיך את דרכו אלא שעשו הוא הבכור ויש לברכו. ויעקב היה ידוע במידת הרחמים שלו שהיא השילוב בין החסד והדין. לאבא שלי היו כל המידות.
היי מוסה יש כנס ברמת הגולן וצריך מנחה – אין בעיה. היי מוסה פלוני נפטר בבאר שבע וצריך שמישהו ילך לנחם בשם הגדוד… בשם החטיבה…. בשם ההגנה… בשם ארגון התיירות – אין בעיה. צריך היה לקבוע את הגבול בין ישראל לירדן – אבא הוא זה שקובע. צריך למצוא דרך חדשה כי נהרגים לנו אנשים בדרך לירושלים בירתנו – חייבים להציל את העם היהודי היושב ביו חומות ירושלים הנצורה – אבא שלי עושה – אבא שלי מוצא נתיב ששיירות תעבורנה ללא הרוגים ופצועים ותגענה לירושלים על מנת להציל את היהודים הכלואים שם ללא אוכל ללא תחמושת ללא יכולת הגנה על עצמם – דרך שלימים נקראה דרך בורמה. אה מוסה – אנחנו ההורים של…. ואנחנו מבקשים שתבוא להיות אתנו בחיפה– אין בעיה. היי מוסה חייבים לארגן סידורי לוויה לאלמוני – אין בעיה. היי מוסה – צריך להביא אוכל לזה ולקפוץ לבקר את ההוא בבית חולים.
ואני יכולה להמשיך כך עד אין קץ. אבא מעולם לא אמר לא. אבא עשה ועשה לכולם רק לא לעצמו. לכך אמא כל הזמן דאגה – אבא רץ ומתרוצץ ומסדר לכל העולם ואשתו ושוכח את עצמו לא לוקח כדורים בזמן – אוכל מה שהוא אוהב לא מה שהוא צריך – עובד בשעות מטורפות יוצא בבקר להדרכת טיול כמו בשבוע שעבר וחוזר בחצות הלילה.
זו הייתה דרך חייו כמו שבצעירותו לחם בכל כך הרבה מלחמות – ובגיל 57 נאות לפרוש מהמילואים כך בחיים היומיומיים מהיותו סייר מייד לאחר מלחמת השחרור עבר לתור את הארץ, להדרכות טיולים בארץ ישראל, הכנת מסלולי טיולים , ארגון כנסים שונים ועד ארגון וביצוע בפועל של נסיעות לכל העולם לכל החברים לכל המכרים ועוד להמון המון קבוצות ואנשים.

יש עוד המון דברים לומר על אבא אבל הבוקר כשהתעוררתי צף ועלה בראשי הפסוק: כי השם אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם. בשבת בבוקר לאחר סיום קריאת התורה נהוג לברך לשלום הקהל ,מדינת ישראל חיילי צבא ההגנה לישראל והשבויים שלנו.
אז אבא יש לי בקשה ענקית כמו שכאן עשית וסדרת לכולם את הכל מכל בבקשה דבר שם למעלה עם האלוהים  בשבילנו.

אתה שהלכת כאן בראש המחנה והנהגת אותנו כאן בבקשה סדר לנו שם למעלה את העניינים עם בורא עולם, שמור עלינו שם, שנשאר כאן בארצנו ונהיה מאוחדים ושיהיה לנו אכפת אחד מהשני ושנמשיך את דרכך לעשות למען האחר.
בבקשה דבר איתו בשבילנו שמי בירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה עם כל קהילות הקודש הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם יסיר מהם כל מחלה וירפא לכל גופם ויסלח לכל עוונם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ומי שבירך את אבותינו הוא יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאלתנו. הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה סוכת שלומך ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך,ומי שבירך את אבותינו הוא יברך לשלום השבויים וידאג להחזירם אלינו במהרה ומי שבירך את אבותינו הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו. הקב"ה הוא ישמור ויציל את חיילנו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה הצלחה בכל מעשה ידיהם. ונאמר אמן.

לסיום, יש לי פניה לחברי ההגנה , גדוד גבעתי וכל מי שהכיר את אבא והיה שותף לדרכו, אבא החל בכתיבת ספר על אחת התקופות הכי חשובות לעם ישראל מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל. אני מבקשת שכולכם תרתמו ,תתנו כתף ותסייעו על מנת שנוכל להוציא לאור את הספר ובכך אני רואה את הדרך בה הוא היה רוצה שננציח אותו ואת עשייתו למעננו.

כל חייו של מוסא אשד הם חיפוש נועז אחרי הדרך הנכונה הדרך
מוסה אשד האיש גילה דרכים כה רבות ולחם בקרבות כה רבים בדרכים אלו יוצא כעת למסעו האחרון בדרך בורמה האחרונה והארוכה מכולם אי שם .

דרך צלחה מוסה .

נספחים

 

 "דרך בורמה" סיפור שכתב וצייר מרדכי אלון בכרך ל"ז  של "דבר לילדים" ב-1967

 

פתיחתו של מוזיאון

 

אתמול ב-19 לדצמבר התקיימה הפתיחה של מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הישראליים . והקהל העצום שמילא את המוזיאון מפה לפה צפה בתערוכות השונות .

האמן שמואל כץ קיבל שם את פרס "עיפורן הזהב" על 61 שנות יצירה בקריקטורות

לפתיחה החגיגית   הוזמנו כל אמני הקומיקס והקריקטוריסטים הידועים וגם ההרבה פחות ידועים שפעלו לאורך שנות המדינה ועדיין חיים וקיימים עימנו . אנשים כמו  מ.אריה , דני פלנט אמן הארץ שלנו בשנות החמישים ,אשר דיקשטיין אמן קומיקס משנות השישים ,גיורא  רוטמן אמן קומיקס משנות השבעים מ.מזרחי מוציא לאור של חוברות קומיקס בשנות השבעים והשמונים יוסף הלפרין המוציא לאור של חוברות "אורי און " בשנות השמונים "  קומיקסאים חרדים שונים ועוד רבים רבים שקצרה כאן הרשימה למנותם

.כולם מייצגים את ההיסטוריה של הקומיקס  הקריקטורה והאמנות הפופולארית  ב60 שנות המדינה .

ההיסטוריה שמוזיאון הקומיקס והקריקטורה ישמר מכאן ואילך בעוד  שבו זמנית הוא יעקב וגם יפתח כיוונים חדשים בתחומים אלו בשיתוף פעולה עם קהיליית הקומיקסאים והקריקטוריסטים הישראלית .

אני אולי לא אובייקטיבי אבל לעניות דעתי תשומת לב התקשורתית שאותה קיבל המוזיאון עולה על זאת שקיבל כל מוזיאון חדש אולי מאז פתיחת "בית התפוצות " בשנות השבעים ," ואולי  מאז פתיחת היכל הספר שבו שוכנו   את המגילות הגנוזות שנים   רבות קודם לכן .

וזה אינו מקרי אלא מראה על העניין התקשורתי ההולך והגובר בתחומים של הקומיקס הקריקטורה והויזואליה.

היום ה-20.12 יתקיים כנס בנושא הקריקטורות במדיה טק של חולון מטעם המוזיאון 

הציבור הרחב מוזמן לבוא ולהתרשם בעצמו מהמוזיאון . .

ראו עוד

שרוליק תפס עכבר  נירית אנדרמן על פתיחת המוזיאון

המכון הלא טכנולוגי חולון :רומי ניימרק על פתיחת המוזיאון

מהיום אמרו שרבוז :אתר וינט על הפתיחה

 

קריקטורות

 

 

ילד בשביתת מורים .קריקטורה משנות החמישים של יהושע אדרי שמראה שלא הרבה שתנה מאז. ( בעצם אולי כן…)

 

לרגל פתיחת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס הישראלי בחולון ,להלן כמה עובדות על הקריקטורות בעולם ובישראל .

השבוע הוא שבוע פתיחת המוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה בחולון.מוזיאון יחיד מסוגו בישראל ושכמוהו יש רק עוד בודדים בעולם .
ולרגל הפתיחה החגיגית הנה כמה עובדות על אחד מנושאי עיסוקו של המוזיאון הקריקטורות .
קריקטורות בעולם

המילה "קריקטורה " עצמה נובעת ממילה איטלקית בשם "קריקטורה " שפירושה להעמיס או לגדוש .

קריקטורה באמנות היא תיאור המעוות ומגזים את דמות האדם מתוך כוונה קומית ,אירונית או סטירית .
ציורים קומיים כבר קיימים באמנות מצרים העתיקה שם שימשו כנראה לשעשוע פרטי של האמנים ושרטטי גרפיטי שונים .
בין השאר אפשר למצוא באמנות המצרית סצינה של מלחמת עכברים שהיא פרודיה על ציורי הקרב הגרנדיוזיים של מלכי מצרים .
חלוצי הקריקטורות במובן המודרני היו ציירי הכדים היוניים במאה הרביעית לפני הספירה שעל כדיהם אפשר למצוא קטעם פרודיים של מחזות ידועים של התקופה
אחד הקריקטוריסטים הראשונים הידועים לנו בשמם היה לאונרדו דה וינצ'י שחיפש אנשים עם פגמים שונים כמודלים .
הקריקטורה הפוליטית המודרנית הופיעה באנגליה במאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 אצל האמן הבריטי הידוע הוגרט והוא סלל את הדרך לאמנים שהתמחו בציורי קריקטורות פוליטיות כמו רולנדסון .
מהצד רולנדסון התפרסם גם בציוריו הפורנוגרפיים הנועזים מאוד שכיום הם מפורסמים ופופולאריים יותר מהקריקטורות הפוליטיות שלו שאיבדו את חינן .

הנסיך העוצר של בריטניה קריקטוריה מאת קרוקשנק

.

ב1820 קיבל הקריקטוריסט ג'ורג' קרוקשנק סכום של 100 שטרלינג תמורה הבטחה שלא יתאר את הוד מלכותו ג'ורג' השלישי בכל סיטואציה לא מוסרית שהיא .
קריקטוריסטים ידועים אחרים בבריטניה כללו את ג'ון טנייל שהיום ידוע כצייר "עליזה בארץ הפלאות " של לואיס קארול אך בחייו נודע בראש ובראשונה כקריקטוריסט פוליטי נשכני במיוחד.
אך הקריקטורות שלו נשכחו ועליזה נשארה.

 

 

 

גרגנטואה ( המלך לואי פיליפ) . קריקטורה מאת הונורה דומיה .

הקאריקטוריסט הונורה דומיה שיש הרואים בו את גדול הקריקטוריסטים בכל הזמנים העז להציג את מלך צרפת לואי פיליפ בקריקטורה כענק גרגנטואה וכתוצאה נאסר .לשישה חודשים ב1832 .
מאז עוד קריקטוריסטים רבים זכו לטיפול כזה מצד הרשויות ואחרונה אמן ספרדי שהעז לתאר בקריקטורות את מלך ספרד בסצנה אינטימית מדי .
בגרמניה בלט כקריקטוריסט במאה ה-19 וילהלם בוש שהיום ידוע בזכות הסדרת הציורים הסטיריים שלו "מקס ומוריץ " על שני ילדים הרסניים . הם הפכו לשם דבר וליצירה הגרמנית הפופולארית ביותר ברחבי העולם .
הקריקטוריסטים הם אלו שיצרו את הסמלים של הארצות השונות "למשל "הדוד סם " כסמל לארה"ב " ו"ג'ון בול " כסמל לאנגליה " או הדוב הרוסי " כסמל לברית המועצות . כולם נוצרו בקריקטורות והתפשטו לתודעה הציבורית כסמלי ארצות .
הקריקטוריסטים היו מאז ומתמיד סיבה למהומות פוליטיות .
קריקטורות אנטישמיות שונות במאה ה19 וה20 שהיציגו את היהודים כתתי אנוש מפלצתיים ומרושעים נחשבים לאחת הסיבות העיקריות להפצת האנטישמיות .
בשנים האחרונות קריקטורות שונות על הנביא מוחמד הביאו למהומות בעולם האיסלאמי ולמות אנשים כתוצאה .כתוצאה כיום קריקטוריסטים נזהרים מאוד כאשר הם מציירים דמויות דתיות בעיקר מעוללם האיסלאם .
לאחרונה הוגשו האשמות כנגד קריקטוריסט ספרדי שהעז לצייר את מלך ספרד חואן קרלוס בסיטואציה אינטימית מידי.

כיום העיתונים היומיים משתמשים בקריקטורות הפוליטיות פחות ופחות מבעבר אבל דומה שאלו מצאו לעצמן מקום מקלט באינטרנט .

 

קריקטורות בישראל

שרוליק ,גיבור הקריקטורות של דוש ( קריאל גרדוש) .

בישראל בלטו קריקטוריסטים כמו:

 

אריה נבון הקריקטוריסט הידוע הראשון של התרבות העברית .
שמואל כץ הפעיל כקריקטוריסט באופן רציף מאז שנת 1946 ולאורך תקופה של 61 שנות יצירה והוא הקריקטוריסט הפעיל הוותיק ביותר בארץ ואולי גם בעולם כולו
דוש שיצר את דמותו של "שרוליק " " הצבר לבוש כובע הטמבל שהפך לסמלה של מדינת ישראל .
פרידל שהייתה במשך שנים רבות הקריקטוריסטית היחידה בישראל והתבלטה בין השאר הודות לאופי הסקסי של האיורים שעמיתיה בגברים לא הירשו לעצמם. ,אבל התפרסמה יותר מכל הודות לכתבות ההומוריסטיות שבהן תיארה את התחפשויותיה לדמויות שונות ובהן במקרה אחד גבר. ,.
הקריקטוריסט הישראלי המפורסם ביותר בחו"ל הוא רענן לוריא שפירסם מדור קריקטורות מצליח בעיתונים זרים במשך שנים . הוא פירסם גם ספר בשם "מסכת הקריקטוריסט " ( 2002) שבו תיאר את חייו של קריקטוריסט העובד בשירות "המוסד הישראלי " והופך לקריקטוריסט בין לאומי ויצר רושם שהמדובר בו עצמו אם כי מעולם לא אישר זאת במפורש . נראה היה כי רענן לוריא התכוון בעלילת ספרו זה לספר את סיפור חייו הוא. בראיונות שנתן עירפל רענן לוריא במתכוון, בתשובות מתחמקות, מתן תשובה לשאלה זאת . .

קריקטורות בויקיפדיה

מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הישראלי

אורי מורי ורצועת עזה. קריקטורה מאת אריה נבון שנות החמישים.

 

המוזיקה המקודשת של להקת "גורו גורו"

הז'אנר המוזיקאלי שמכונה " המוזיקה המקודשת " מוזיקה המבוססת על מקורות מיסטיים ורוחניים שונים הוא נכון לדצמבר 2007 מוזיקת פרינג' קלאסית הידועה רק למועטים ומקורבים לעניין ולמוזיקאים .וכמעט שאינו מאוזכר בכלי התקשורת הממסדיים .
כפי שהייתה מוזיקת הרוק בראשית שנות החמישים .
מוזיקת הפופ בראשית שנות השישים.
מוזיקת ההיפ הופ בשנות השמונים.  
וכו' וכו' אתם קולטים את העניין . .
הנבואה שלי :

 זה לא יהיה כך לגבי המוזיקה המקודשת בעוד שנתיים שלוש פלוס מינוס . אולי פחות זמן ,אולי יותר זמן, אבל לא הרבה יותר זמן .
ולמה ?
משום שכעת מסתמנת בציבור אפילו זה הצעיר ו"המרדני " כביכול עייפות ברורה ומורגשת מאוד ומתחזקת בהדרגה מכל המוזיקה "הסתמית " שצורחת  באוזניו  על סקס ,סמים ורוק אנד רול  מזה עשרות  שנים.
מה עוד שהרוב המוחלט של הזמרים כיום בז'אנרים אלו, סלבריטאים בחצי גרוש  מסתמנים כדמויות עלובות למדי ,שום דבר שמתחיל להזכיר אפילו את הדמויות הכריזמטיות של שנות השישים והשבעים מסוגם של אלביס פרסלי וג'ון לנון ובוב דילן והאחרים ,או אריק אינשטיין ושלמה ארצי מהסצנה המקומית אלו שעוררו תחושות כמעט דתיות במעריציהם כתוצאה מההיקסמות מהמוזיקה שלהם ושירתם .
היוצרים העכשוויים ברובם לעומת זאת מעוררים שעמום שגובר והולך ,גם אם הקהל עוד לא מודע לכך חוץ מתחושה עמומה .

ואחת הסיבות לשעמום הזה היא גם בגלל המילים חסרות ההשראה , העלובות הנחותות של יצירתם שנכתבות בידי הזמרים וקרובי משפחתם וחבריהם ,שאינן מסוגלות ליצור באף אחד תחושה של "התעלות".
הקהל כיום בשל לשינוי ומחפש שינוי
והמאזינים מחפשים משהו שהוא לכאורה לפחות "עמוק יותר "

המוזיקה המקודשת לכאורה לפחות מספקת צורך זה.
כך שבעוד שנתיים שלוש , לכל היותר, היא לא תיהיה מוזיקת שוליים בכלל .
(רישמו זאת לעצמכם וזיכרו כאשר המוזיקה המקודשת תהיה במרכז העניינים המוזיקאליים שאלי אשד ניבא זאת הראשון בדצמבר 2007 )
להקת "גורו גורו " היא אחת הלהקות הראשונות העולות על הגל הענק שסימניו מתחילים להסתמן בחודשים אלה .
חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' המבקר המעמיק ביותר כיום ( ונכון לעכשיו היחיד בישראל ) של ז'אנר המוזיקה המקודשת  מנתח לעומק את הדיסק החדש שלהם .
.

המוזיקה המקודשת של להקת גורו גורו

 

מאת ירון ליבוביץ'

 

 

הדיסק החדש של להקת "גורו גורו" "לב טהור " השאיר בי רגשות מעורבים.
מצד אחד, כל הרכב מוסיקלי המלחין טקסטים מן המקורות, הוא פרייקט הראוי להערכה ולהצדעה .
מצד שני, אני היה לי אישית קשה לעכל את המוסיקה בדיסק הזה "לב טהור".
ההרכב המוסיקלי שיצר את התקליטור הזה, שבמרכזו עומדים שני גברים ואישה אחת, קורא לקטעים שלהם בדיסק "שירה מקודשת".

 

 

להקת "גורו גורו ".

בעלון המצורף לתקליטור הם מספרים שהם שואבים את השראתם מן המסורת העברית "היונקת משירת הלוויים בבית המקדש, מן הפיוטים והמזמורים בכל עדות ישראל, מן המוזיקה של מעגלי המקובלים ושל חצרות החסידים, מן השירה העברית המתחדשת ומן המוזיקה הישראלית העכשווית".
מדברים אלה ומהטקסטים אני מבין שלשירה של הלהקה נושאת אופי דתי.
בין הטקסטים שהולחנו על ידי חברי הלהקה וגם על ידי מלחינים אחרים, אפשר לזהות את "ברכת הנשמה" מסידור התפילה, כמה מזמורי תהילים וכיו"ב.

 

את הלחנים אפשר להגדיר כשילוב בין מוסיקת עולם, מוסיקת פולק, ונגיעות של רוק פה ושם. השילוב הזה הוא שילוב מעניין בעל פוטנציאל גדול, אך משום מה, לדעתי, הפוטנציאל הזה אינו ממומש.
הלחנים רובם ככולם יפים ונעימים לאוזן. לדוגמא הקטע הפותח "הללויה ממעמקים", הוא לחן נחמד מלא עליצות, הקטע השלישי הוא לחן לירי למילים מתוך ברכת הכוהנים. ללחנים אחרים יש אופי המנוני מובהק כמו לקטע 4 "ידיד נפש", וקטע 6 "או ג'ה", אבל בכל זאת אני הרגשתי שדבר מה חסר. השירים לא נגעו לי בקישקס. וניסיתי להבין למה.
ייתכן מאד שאני לא מצליח להתרגש מהם. אבל אני חושב שזה לא כל הסיפור.

 

 

הידלגרד מבינגן ,קדושה ומוזיקאית מימי הביניים .

כדי להסביר מה לטעמי חסר הייתי רוצה ברשותכם לחזור לימי הביניים, לזמירות שכתבה והלחינה המשוררת המלחינה והמחזאית הילדגרד מבינגן, שחיה במאה ה12 לספה"נ. הטקסטים של אותן זמירות מבוססים על חוויות מיסטיות שהילדגרד חוותה, המספרות על חזיוינות שהיא ראתה ושבלי ספק השאירו עליה רושם חזק. אבל כששמעתי הקלטות של הזמירות האלה, הדבר שהפליא אותי היה האופן השליו והרגוע שבו המזמורים הושרו.
כשניסיתי לברר את הסיבה לסגנון המאופק הזה, גיליתי בעלון המצורף לאותה הקלטה, שבימי הביניים הכוונה לא הייתה להביא את המאזינים להתרגשות, אלא לידי איזון נפשי ושלווה. לפיכך גם אופי השירה צריך היה להיות מאופק גם כשהטקסטים דברו על חוויות רגשיות.
האזנה לתקליטור של להקת "גורו גורו", מוזר ככל שזה נשמע הזכירו לי את הזמירות של הילדגרד מבינגן.
להבדיל אלף אלפי הבדלות ייתכן ששירי התקליטור של להקת "גורו גורו" לא נועדו להביא את המאזינים לכדי התרגשות במובן המקובל של המילה, אלא השמיעה לשירים הללו וגם אולי ההשתתפות בזמרתם נועדו להביא את המאזינים לידי שלוות נפש.

 גם אם יש אמת כלשהי בחוויה דתית הנובעת משלוות נפש, חוויה זאת נשמעת מוזרה לאוזניים מערביות. אם להשוות לשירה דתית דומה, כמו למשל השירה של שלמה קרליבך, שחברי "גורו גורו" עשויים לטעון שהם מושפעים ממנו, מצליחה לרגש אנשים רבים, ואילו היצירות בתקליטור דנן, לטעמי, לא מרגשות מספיק,
סברה זאת עלולה להישמע מופרכת ואפשר בהחלט לא להסכים לה, ולפטור אותה כתירוץ של איש שלא מתחבר לשירה מקודשת. אבל בכל זאת,זה ההסבר היחיד שהצלחתי להגיע אליו אחרי שמיעות חוזרות ונשנות של התקליטור הנ"ל

לסיכום :
התקליטור עשוי היטב, הלחנים יפים, ושווים האזנה, אולם אותי הם לא הצליחו לרגש. ויש כאן טעם לפגם.

 

הערה :את המופעים של להקת גורו גורו ולהקות מיסטיות אחרות אפשר לשמוע במרכז המוזיקה המקודשת דהיום , במרכז הודיה    הנמצא  בשכונת מונטיפיורי בתל אביב שבשנים אחרונות זוכה  מעמדה  הישן כמרכז המיסטי של תל אביב לתחייה . .

ראו עוד :
האתר של להקת גורו גורו
רונה עינה על להקת גורו גורו ושמחת תורה

כרמל ויסמן על להקת גורו גורו

 עוד מכרמל ויסמן על להקת גורו גורו 

כרמל ויסמן ממשיכה להמליץ על "גורו גורו "

הילדגרד מבינגן ,מוזיקאית דתיה מימי הביניים

מרכז הודיה בית למוזיקה ואהבה

 

שכונת מונטיפיורי מרכז החיים המיסטיים של תל אביב

ירון ליבוביץ' על עוד להקה של מוזיקה מקודשת
הלהקה הקבלית 

 

ליוצרים לתשומת ליבכם כל מי שמעוניין לשלוח דיסקים לביקורת באתר זה מוזמן ליצור עימי קשר

elieshe@zahav.net.il

 או עם ירון ליבוביץ  באי מייל :
Yaron Laybovitch
רק כאן תקבלו  סקירות וביקורות מיקצועיות,מחקריות ,  אובייקטיביות ופרטניות שכמוהן לא תקבלו בשום מקום אחר ,לא בעיתונים ( שאצלם אפשר כידוע לכתוב רק רשימות של 100 מילה על דיסק ולא יותר ) לא ברדיו ולא בטלוויזיה ,  ולא באתרים אחרים באינטרנט.
נשמח לקבל באופן מיוחד דיסקים שבהם מולחנים שירי משוררים ותיקים וצעירים זאת במסגרת מאמצינו הנמשכים לעודד ולפתח את תחום האמנות הנשכח הזה, אבל נדון בכל דיסק שראוי שיעסקו בו .
.

ברוכים הבאים למוזיאון הקריקטורה והקומיקס הישראלי

 

מוזיאון הקריקטורה  והקומיקס .ציור מאת זאב אנגלמאיר.

מוסד תרבותי חדש שאין ערוך לחשיבותו נפתח השבוע  בחולון עיר התרבות של ישראל , מוזיאון  הקריקטורה והקומיקס  של ישראל

ב-20 בדצמבר 2007 בשעה טובה ומוצלחת ,לאחר מאמצי הקמה שנמשכו שנים נפתח בחולון מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הישראליים .

האושר אין לו גבול

המוזיאון הוא יוזמה משותפת של ואיגוד הקריקטוריסטים הישראלי  בראשות מישל קישקה וניסים חזקיהו ושל  ראש עירית חולון, מר מוטי ששון, מנכ"ל העירייה חנה הרצמן, תיאטרון חולון , ותוצאה של פעילות ברוכה בתחומים אלה בשנים האחרונות בארץ.

פעם בעבר הלא רחוק  העיר חולון הייתה שם דבר לבורגנות קרתנית   המתרחקת בסלידה מכל דבר תרבות .כפי שאפשר לראות למשל הסרט "אושר ללא גבול  " 1994 )  של יגאל בורנשטיין שמתאר את הפילוסוף המפורסם מהמאה ה17 כמתגורר בבית דירות של חולון של היום ששם איש אינו מסוגל להבינו והיציג  את העיר השכנה לתל אביב   כסמל אולטימטיבי לבורגנות  עלובה חסרת כל שאר רוח .

לא עוד.

כיום חולון היא  מרכז תרבות ישראלי ומזרח תיכוני ואף עולמי שברוך שפינוזה האמיתי אם היה חי בימינו  היה גאה לחיות בו.  זאת הודות לחזונו של ראש העיר הנוכחי מוטי ששון שהעדיף להשקיע בניגוד למקובל במקומותינו בתרבות במקום בספורט ובנסיעות לחו"ל למקורבים . 

  העיר הפכה לעיר התרבות הישראלית ספריית המדיה טק היא כיום לכל הפחות אחת משתי הספריות הציבוריות הטובות ביותר של ישראל.

בעיר נוצרה שורה של מוזיאונים ,מוזיאון הילדים ,מוזיאון העיצוב ,מוזיאון תיאטרון הבובות ורבים אחרים . .

וכעת מצטרף לרשימה הארוכה והנכבדה גם מוזיאון הקומיקס והקריקטורה. 

הקמת המוזיאון היא הגשמת חלום עבור קהיליית הקריקטוריסטים והקומיקסאים בישראל, וכן מתן מענה לעשרות אלפי חובבי הקריקטורה והקומיקסאים , שיזכו למסגרת קבועה של פעילות עניפה בתחום זה. המוזיאון יחשוף את המבקרים לאמנות הקריקטורה על רבדיה והקשריה ואיכויותיה, במטרה לקדם את ההבנה וההכרה בקיומה ונחיצותה של הקריקטורה לחברה, ולעודד את חקר תרבות הקריקטורה בישראל כמשקפת ומבקרת את הלך החיים המקומי.

שהרי יש לזכור הקריקטורה והציור הם השיקוף הויזואלי של ההיסטוריה וההוה המתחוללים כאן . אנחנו יכולים ללמוד על העבר דרך קריקטורות ואיורים לא פחות , ולפעמים הרבה יותר , מאשר דרך כתבות בעיתונים ותוכניות טלויזיה .ואין ערוך לחשיבותןלדרך שבה נראו אישים שונים בעיני הציבור במהלך תקופות שונות .

גלית גאון.

המוזיאון משתרע על שטח של 430 מטר רבוע, ברחוב וייצמן  מספר 61 בחולון. מנהלת המוזיאון היא גלית גאון אוצרת בעלת ניסיון רב באירגון תערוכות . שבין השגים רבים ונכבדים היא גם האישה שחשפה לעולם אמן קומיקס צעיר ובלתי ידוע לחלוטין בשם אורי פינק בכתבה שפירסמה עליו בשנות השבעים במגזין "מעריב לנוער". .המנהלת האדמיניסטרטיבית היא גלית עוז . הארכיבאי הוא אלי אשד.


 

הארכיון

  אורי מורי .קריקטורה מאת אריה נבון .

  בימים אלה מוקם בקומת המרתף ארכיון היסטורי וארכיון פעיל לשימוש מקצועי מחקרי בידי כותב שורות אלו. המוזיאון ישמר ויפתח ארכיון של תיעוד, שימור ומחקר של אוספים של קריקטורות מקום המדינה ועד היום. בארכיון יהיה מאגר ממוחשב רחב היקף של אוספים שהם ייחודיים בהיבט לאומי וגם עולמי.באוספי המוזיאון ניתן למצוא אוסף הקריקטורות של פרידל שטרן, אוספי זאב, חלקים מתוך אוסף אריה נבון ודוש, וכמובן אוספים מתהווים של יוצרי קומיקס וקריקטורה עכשווים
מטרת הארכיון היא לכנס במקום אחד את כל חוברות הקומיקס והפנזינים שיצאו אי פעם לאור בעברית את כל מגזיני הקריקטורות ,לכנס במקור אחד את האוריגינאלים של קריקטורות אלו מאת היוצרים ולקבל באופן קבוע את כל הקריקטורות שמצויירות מידי יום בישראל כדי שהמוזיאון יאכסן אותם במקום נגיש לחוקרים כנייר או  במאגרי המידע שלו .

 המטרה היא גם לאסוף בארכיון  גם חומרים קשורים   כמו למשל כל כרכי עיתוני הילדים מסוגם של "דבר לילדים ו"הארץ שלנו " ו"מעריב לנוער ו"אצבעוני "  "גמד " ו"לגבר "  ואחרים שבהם פורסמו חומרים ויזואלים  רבים מהסוג שמעניין את המוזיאון .

. אם יש מישהו שבידיו חומר מסוג זה שהוא חושב שיכול לעניין את המוזיאון ומוכן לתרום אותו  לתועלת ציבור החוקרים .הוא מוזמן ליצור קשר עימי

elieshe@zahav.net,il

 

 
 
התערוכות

 

עם פתיחת המוזיאון תפתח תערוכת קריקטורות 'צייר של שיחות שלום' של המאייר והקריקטוריסט הותיק שמואל כץ  זקן הקריקטוריסטים של ישראל והקריקטוריסט הפעיל הוותיק ביותר  של העולם כולו  ( מאז 1946 )  שיהיה גם האמן הראשון שהמוזיאון יעניק לו את פרס "עיפרון הזהב" שהוא פרס מפעל חיים שיוענק מדי שנה על ידי המוזיאון ליוצר בתחום הקריקטורה , האיור והקומיקס.

תערוכות הקבע במוזיאון הן:
1. קריקטוריסט פובליציסט עברי – תערוכה המציגה את עבודתם של שישה חלוצי קריקטורה טרום הקמת המדינה ועד ימינו אלה : יעקב פרקש (זאב) , קריאל גרדוש (דוש), פרידל שטרן , אריה נבון, שמוליק כץ, ויוסף בס.בתערוכה יוצגו שישה שולחנות סטודיו בהם קריקטורות אורגינאליות, סרטים אודות היוצרים ופריטים אישיים מתוך הסטודיו

2. חלל אוריינטציה –" כמה למה איפה ואיך"-  ציר ענק המתאר את תולדות הקריקטורה קומיקס ואנימציה מתקופת הפרעונים, דרך יוון העתיקה ועד ימינו אלה. הציר ערוך במערכת של הקשרים ויזואלים המאפשרים למבקרים לחקור ולגלות מה הקשר בין מסעות גוליבר ונפוליאון או בין מפלצות הבאסטריה לדג בעל שלושת העיניים של בארט סימפסון.

3. רצועת קומיקס ישראלי – חלל קבע המציג קומיקס ישראלי עכשווי. מיוצרים צעירים כמו נמרוד רשף, קומיקום, דורית מיה גור, דרך קבוצת דימונה, אקטוס,ועד אורי פינק, שי צ'רקה, צחי פרבר, מישל קישקה, תמיר שפר ועד דודו גבע המנוח.

חלל של 250 מ"ר יוקדש ל חמש תערוכות מתחלפות בשנה. בשנה הראשונה תוצגנה התערוכות הבאות: 'השנה שהייתה' – תערוכת סיכום השנה בעיני קריקטוריסטים חברי אק"י. 'מחווה לגולדה מאיר' – תערוכת מחווה לכבוד יום האשה המציגה את דמותה של גולדה בעיני קריקטוריסטים ישראליים שציירו אותה לאורך שנות פעילותה. 'עובדת מהבית' – תערוכה קבוצתית של יוצרות מקומיות כמו מירב כהן, אלית אבני, דניאלה לונדון, רותו מודן, מירה פרידמן, בתיה קולטון – על דימוי אישי מול מקצועי כפי שהוא מתבטא בעבודותיהן בקומיקס. דמות דימוי וסטראטיפ – על התפתחות דמותו של הישראלי בקריקטורה מקום המדינה ועד היום, דרך עיניהם של קריקטוריסטים ישראליים, קריקטוריסטים ערביים ואחרים.

היכל הספורט קציר "קומיקס ישראלי פולני" – תערוכה הסוקרת את תהליך העבודה של קבוצת דימונה היוצרת קומיקס בשיתוף פעולה עם קומיקסאים פולניים במהלך השנה. התערוכה תהייה מלווה בקטלוג ואירוע השקה פולני-ישראלי.

אירועי הפתיחה של המוזיאון יתקיימו ביום ה' ה-20.12.07 .


ביום הפתיחה ייערך כנס בינלאומי שיעסוק במעבר שבין המדייה המצויירת למרחב מוזיאלי, במעמד ראש העיר ובברכת יו"ר איקו"ם מר איציק ברנר וגב' עידית עמיחי, מנהלת המחלקה למוזיאונים במשרד התרבות.
בכנס ישתתפו מר טומי לפיד שידבר על מעמד הקרקטורה בעיתונות הישראלית, מר איזל רוזנטל – קריקטוריסט תורכי אורח הכנס שידבר על קריקטורות בעולם האיסלמי, מישל קישקה יו"ר אק"י שיציג את תוכנית האו"ם לצייר קריקטורות למען השלום בה הוא שותף, כמו כן יתקיים פאנל יוצרים עכשויים לצד טקס הענקת הפרסים של המועצה לתרבות של מפעל הפיס בנושא אנימציה.

והנה  רשימת אירועי יום הפתיחה

אתר המוזיאון .

עד שיוקם האתר הרשמי של המוזיאון תחת ניהולי ,אתר זה ישמש כאתר החצי רשמי של המוזיאון ויפורסמו בו ידיעות ורשימות שונות לגביו .

כאשר האתר הרשמי יוקם  יתפרסמו בבאופן קבוע ושבועי ביקורות ורשימות על יצירות קומיקס וקריקאטורה מקומיות ועל יוצרים מקומיים .

לכל היוצרים שפונים אלי על מנת שאפרסם רשימות ביקורת על חוברות שלהם  ומתלוננים על שאני לא מפרסם כמעט דבר בנושא . .מכאן ואילך כל הביקורות בתחום זה יתפרסמו באתר מוזיאון הקומיקס. ובאופן  רציף .   

פרוייקטים נוספים לעתיד

מידי שנה יעניק המוזיאון שני פרסי יצירה, "עפרון הזהב" על מפעל חיים המיועד ליוצרים ותיקים ופרס עידוד יצירה המיועד ליוצרים צעירים וסטודנטים.
מידי שנתיים תתקיים במוזיאון תחרות קריקטורות ע"ש פרידל שטרן לצד תערוכה וטקס פרסים לזוכים
במהלך השנה יארח המוזיאון הגשות של סטודנטים בתחומי האיור והקומיקס מבית הספר שנקר, תערוכות קיץ במרפסת המוזיאון ופסטיבלים כמו פסטיבל 'קאבום' שיתקיים שבוע לאחר פתיחת המוזיאון .

המוזיאון יעסוק בפעילות חינוכית עניפה מתוך מטרה לקרב את מערכות החינוך הפורמליות והלא פורמליות לתחום, תוך שהוא משמש כסביבה חוויתית-לימודית למבקרים. פעילות זו תכלול מפגשי אמן בין תלמידים ליוצרים, הכשרת מדריכי קומיקס בשיתוף עם קרן קרב, ליווי עבודות מחקר וגמר בנושאי קומיקס, קריקטורה ואנימציה,שילוב לימודי קומיקס בשיעורים למניעת אלימות, שיעורי אזרחות והשתלמויות מורים לאזרחות, היסטוריה של א"י, חברה ותיקשורת חזותית.

לעתיד אתר המוזיאון ישמח לפרסם כל עבודה עוסקת בנושאי קריקטורה וקומיקס ישראלים וגם זרים .

המוזיאון גם מתכנן לקיים אירועי הרצאות של כותבי עבודות מסוג זה.

 ומהצד הויזואלי הטהור של המוזיאון לידו  מתוכננת להיבנות שדרה של פסלים שיתבססו על דמויות קומיקס וקריקטורות ישראליות כמו שרוליק של דוש

. אבלבנתיים  אם כי המוזיאון מתמקד "רק " בשני התחומים הלא קטנים שצויינו למעלה המוזיאון .

לעתיד אמור לעסוק גם באנימציה הישראלית ובאיור הישראליולהפוך בכך ללב הפועם של התרבות הישראלית הויזואלית החדשה. . 

 הקוראים מוזמנים לבוא למוזיאון וליטול חלק במהפכה התרבותית שהוא מביא עימו .

פילוסופיה לערבים וליהודים

 

 

 

נטלי גוטמן היא מתרגמת  משוררת ומורה לפילוסופיה שבימים אלו מעבירה שיעור פילוסופיה ראשון מסוגו בישוב  ערבי ולדבריה בהצלחה רבה.

מסתבר שהילדים הערביים מתעניינים ולומדים רבות משיעורי הפילוסופיה שהם מקבלים .

ונשאלת השאלה למה אי אפשר להעביר יותר שיעורים כאלו גם לתלמידים יהודים ?

לתשומת לב משרד החינוך .

להלן רשימה של נטלי גוטמן על חוויותיה בהוראה זאת הכוללת כמה ציטוטים של תלמידיה .  

 

 

  

 

 

פילוסופיה לערבים וליהודים

מאת נטלי גוטמן

 

.

 

 

 בסיפורי שלושה דברים אבקש יחד:

1.      אירוע נמחק,

           (רובע הסטודנטים מבן-גוריון, חנות "עשן הזמן" מארחת את "לוחמים למען שלום")

2.      ציור בעקבות  שגאל – בלא לאומניות,

3.      לימודי לוגיקה גם בשפה זרה, מחשבה עברית בגירסה ערבית. יישום הפתרון נוסח נטשה.

 

אחבר הכל כשיעור אחד לדוגמה, שעה אחת ללוגיקה בכיתה י'א.

חלק 1.

סיפור המפגש שנמחק, נובמבר 2007,  חנות ספרים יוקרתית ברובע הסטודנטים מבן-גוריון, שני מרצים יפי תואר – הראשון צעיר פלסטינאי אסיר לשעבר בוגר אוניברסיטת רמאללה הובא לכאן באישור הביטחון והשני נציג הסרבנים מטעם האגודה "לוחמים למען שלום".

הפלסטינאי ראיד שמו, משול, לדבריו, לילד שטחים טיפוסי זוכר את כיבוש כפרו, חיילים יהודיים, נקמתו כקטין, התפקחות והכירות עם יהודים בכלא ישראלי, שחרורו כעבור 4 שנים, לימודים אקדמיים, הצטרפות לארגון זה או אחר…

 שייכותו לאיגוד הלוחמים למען שלום נושאת מסר, בפיו: ניתן לסלוח, כי ניתן לשכוח.

הוא מבקש להעביר זאת לאוזנינו. בקולו רמזים נטשאניים – אין למידה מן ההיסטוריה של הפגיעות ההדדיות, מוטב ליצור היסטוריה, בה חייל ישראלי לא ישחק עוד תפקיד הכובש, אך יהיה הוא עצמו בדמותו הטבעית – כמגן על מדינתו, ומאידך נער פלסטיני מנוע מאשפוז חרום בכלא ישראלי בעקבות השתוללות רגשותיו עיוורת, יקבל אופציה אקדמית – ללמוד ובמודע לקדם את המאוחר!

לשאלות הקהל השיב ראיד בבהירות מבריקה : ישנן כתות, – אמר, – משני צדי הגדר, ואם לא נתאחד, הן  בקיצוניותן יגברו עלינו… סיפר כי, לפחות 11000 שוחרי שלום עימו ולהם אומץ להתייצב – כובשי המחשבה האלימה – פנים מול פנים לשיחה עם המדינה היהודית.

הנציג היהודי, בתורו מילא את חלל החנות בתיאורי רציחות, שלדבריו, בוצעו על ידי חבריו-החיילים בזמנו, לכן משימתו-  קריאה לסרבנות המונית (ישירה, מביתי-הספר) מהווה פתרון לאלימות.

 

הצגתי דילמה: קרה שבאותו יום נובמבר בבוקר ליד רביבים נהרגה ילדה בת שמונה בצדו הקדמי של האוטובוס ממנו ירדה. נכון הוא שחצתה כביש במקום אסור ובלא מודעותה, הפרה חוק , לכן אוטובוס אחר צץ לפתע ופגע בה, אך כולנו יודעים שלא היא נושאת באחריות.

שאלתי, בעקבות רצח ילדים פלסטינאיים שהאריך לתארם נציג הסרבנים: האם לא ניתן, לעת עתה, ללמד את הקורבן להינצל– באמצעות הנחיות ממבוגרים על אופן ההתנהגות בשטח מסוכן, לפי החוק, טרם יימצא  תיקון – למצב הכבישים, לאי- סדר בטחוני? הרי האשמים הם מקבלי ההחלטות – המבוגרים…

המרצה ראיד וחבריו אינם דוברי עברית – את נאומו תרגם חבר וועד באגודה לזכויות האזרח סניף ירושלים תושב רהט סלימאן אבו זאיד. שבוע אחרי המפגש שואל סלימאן:

מדוע האירוע למען שלום לא זכה לאזכור דל בתקשורת?

 ואני תהיתי – מה באמת משותף בין ראיד מרמאללה לבין הסרבנות? סלימאן מניח כי גוף לוחם אחר – מיומן יותר, לא הגיב לקריאה ולא מימן מפגש ישיר עם רמאללה…

האם אקדמאי מהשטחים שבא ללמד על חשיבות מחיקת זכרונות הילדות, היום מחפש, דווקא מסרבי פקודה? נציג האיגוד הצטייר כבלתי קשוב במתכוון, מתכחש לשאלות קשות מהקהל… האם ראיד ו-11000 חבריו יצליחו להתנער מהחביבנות ולמצוא היכרות מעשית, ואז, כולנו – ניגאל?

הפלסטינאי מציג פעילות של חיילים יהודיים במחסומים כטבעית מובנת בתור הגנה עצמית, לעומתו אגודת הסרבנים מכריזה כי…על הנהג היה לסרב כלל לנסוע בכביש אותו חצתה הילדה…

 

בלחיצת ידו ביקשתי לחזק  את ראיד – איש- מדיום, אמרתי שבכוחו הסרת הגזירה על הדור החדש. אל להם לילדי העתיד ללמוד אודות אחיהם שמאחורי הגדר בדרך ארוכה ופרימיטיבית שמתחילה בכליאה!

 

 

 

 

 

 

 חלק 2.

 

 

 

הדרך האחרת כדרכי הציור של התלמידה, בו שמי האישה השכובה – פרגון לצרכי אדמתנו מטה,

מעשה יד הציירת מעלים סימני היכר לאומיים, ואז – אף יותר מאשר בתמונות שגאל עצמו- נראית הפשטת המציאות מוצדקת בעדנה, הולמת את שעת ישראל, כליקוק הפצעים – העיירה בלא רמז למוצאה,

האורות –  נשי וגברי – שמיים וארץ – לחילופין…

הכותרת באה לחדד: מדיום האדם יוצר מחסום לניכור רוחני ולקנאות המתאכזרת – כדוגמת דמות מדאה (התגלמות הרוצחת מסיפורי היוון העתיקה).

 

הצעתי – בחלק ה-3:

 

לימודי לוגיקה גם בשפה זרה,

       מחשבה עברית בגרסה ערבית.

            יישום הפתרון נוסח נטשה בבית-ספר…

 

 לשון הציור בדומה לשפה הכתובה היוצרת, קרובה למעין "פיוט להיגיון", כשירה לרגש מתאר דרכי השכל. תלמידי כיתה י'א מהתיכון שגב שלום, 2006-2007, מגמת לוגיקה 5 יחידות, למדו את המלאכה ונתנו ביטוי לה.  להלן לקט קטעים מעבודות, מבחנים ומחקרים אישיים. תלמידיי, שאינם דוברי עברית, אלא "כותבי עברית" בלבד, יצרו ערך מוסף למקצוע –  אמירותיהם המקוריות ממחישות את הטעם שבשילוב בין התרבויות… מורשת ערב המושרשת בדמיון של הילדים בזכות המטען השירי העמוק שבה, התחברה להיגיון הפילוסופי  ביתר קלות – מיוון העתיקה  לעולם החדש באירופה והאלה – לחירות הרומאנטיקה. כל הדרך הזו נעשתה בשפה העברית של תרבות ישראל היום.

בכך יעודי – אנסה להמחיש את העובדה, אשר נטשה הפילוסוף הסוקרטי לימד עוד במאה ה-19 כאופציה אפשרית לחיים, כי המוחות הצעירים מסוגלים להצילנו – במחיקת זיכרונות לא מועילים, בהפנית מחשבותיהם לכיוון שונה מזה התעמולתי, ביישומם את הכישרון והכריזמה לא כנגד האותנטיות והבלעדיות המסורתית של הוריהם, אלא כנגד זיקה לחוסר תרבות של שומרי זכרונות "קטלניים".

 

 

"

כל הכתיבה הזו… בגבולות החיים"

 

 

אנחנו מאושרים משאר הבריות,

כי אנחנו יכולים להפסיק  את ההרס…

כך, בגבולות החיים, האדם הסופי אחראי על מעשיו.

 

עזלאן

 בעולם הזר לא יודעים הדרך באיזה צד?

אתה כמו עור בלי עיניים.

השכל לא חושב והלב לא עובד ואתה בשקט עומד בצד.

האמת נעלמת, עיניך נסגרו כמו חלונות החורף בכל בית.

הכול זר, הכול זר! ואתה לא יודע הדרך באיזה צד…

 

חנאן

 

מעולם!

לא ראיתי את העולם כמוך,

מעולם לא רציתי את מה שרצית,

לא חשבתי כך,

לא הבנתי כך,

לא היה לי שותף לכך!

מעולם לא ראיתי כמו שסיפרת…

אל תגיד שאנחנו דומים זה לזה – העולם שונה, ואתה מבין את זה!

הטוב, בשבילך – רע, והרע – טוב, ואתה אומר – הכול דומה?

אני אגיד לך – לא

נכון,לא נכון, לא נכון…

לנצח.

 

חנאן

   

הדרך הכי טובה לנקום – לסלוח!

 

ג'לאל                                                        

הכוכב שלנו הוא הכוכב הבסיסי,               ואין הנחות אחרות!..

אחרת לא היינו יכולים לדבר,

אם כי, קל לחשוב על כך –

בלי שדורשים ממך הנחות אמתיות.

 

אקבאל,

ווטפה

 

אם ההתחלה היא אחת, והסוף הוא אחד,

יהיה חיינו כמו הצמחייה בשדה: יבוא עליה יום – תבוש ותמות.

תגיד לי – מה נהיה?!

אני אגיד לך: בני האדם כולם הולכים למות או לחזור להתחלה מחדש.    

 

הנפש היא כל מה שקשור להתחלת העולם ולסופו.

 

חנאן

     

הבעיה של פרמנידס 

היא שאם לשאול: מה מחוץ לאותו הכדור (של היש) ,

אז התשובה היא    אין!  

 

חנאן

 

אפילו אדם טיפש בעיני כולם, יש בו חכמת הדברים הבסיסיים והשאיפה לחכמה שהוא זכאי לה. כדברי דוד בן-גוריון:"…צריכים לשלב את עמינו, דמינו, חכמתנו, ובכך נגיע לסוג של תוצאה…"

 

ג'אלל

 

כל היפה נובע מיפה,

ואין יפה שנובע מדבר שאינו יפה.

 

חנאן

 

רצון חפשי הוא האומץ הטבעי להיות חפשי בטוב שלך!

 

נאסר

 

מדינה אידאלית מורכבת מאנשים טובים מטבעם.

 

אקבאל

 

צדק טבעי: לתת לאדם מה שחסר לו מטבעו,

לא יותר ולא פחות.

 

חנאן

 

כמו שמגיע לי להיות מאושרת,

כך למדינה מגיע להיות אידאלית.

 

מראם

 

אדם הוא הפיתרון.

מי שאין לו חופש רצון, לא יודע להשתמש בחיים, כי לא רגיל לחשוב,

ואם לא ידע לבחור, אחרים ישתמשו ברצונו –  כל אחד רוצה את הטוב לעצמו.

 

אימאן

 

רצוננו מוגבל ונובע מהיותנו בני אדם…

הרצון כמו בית – אם יסגרו לו דלתות וחלונות, לא יצא מה שרצינו…

עזלאן

 

חופש הרצון שלי נובע מנהר המוסר החופשי שלי.

 

עפאף

 

לסיפור העקידה:

אברהם הטוב לא יגיד לאלוהים

 שהוא לא יכול, לכן חשב שני הדברים:

הוא ירצח אייל- ואלוהים יסכים לזה,

ולא ירצח את בנו- אלוהים יסכים לזה.

 

עפאף

 

הנפש כמו החשמל, והגוף כמו האור?!

 

חנאן

 

הבלבול בין טוב לרע:

אבא שרצח את הבנות שלו, ישאלו אותו – למה?

הוא לא ידע, חשב שלטובתן הוא המוות…

 

מראם

 

 האדם הוא בעל חיים,

 וככל שהוא בעל חיים

 הוא מתנהג באופן טבעי,

 כשהוא "פאר היצירה"-

 הוא חפשי בצורה טבעית מטבעו.

 

עפאף

 

טיעון מעגלי:

איננו יכולים להתרחק מהטוב, הוא המים שאנו שותים והאוכל שאוכלים, והעט שכותבים, והמחברת.

אם הוא נעלם, נעלמים עימו הרחמים…

 

חנאן

 

למה שיהיה הבדל בין אדם וחייזר? הרי הוא כמו כל היצורים האחרים מתאים לאותה היחידה הבסיסית שלנו שברא אלוהים, מספיק שהוא חי!..

 

אקבאל

 

רצון האדם הוא רצונו של אלוהים, אז איך לדעת משהו על הטבע?

 

נאסר

 

להבין את ההיגיון של החיים בעזרת האדם והאלוהים:

אדם ממדינה אחרת שלא יודע את שפתנו ואת סדר חיינו, האם הוא יוכל לחיות עימנו? אני חושבת שהוא יהיה כמו חיה המתהלכת בינינו לא יודעת ימין ושמאל… אבל גם ההוא מכוכב אחר, למרות הכול, יוכל לחיות עימנו בתנאי אחד שיהיה גדול-נפש ורוח שלמדה את ההיגיון שלנו!

ואז, אם אני החושב  של דקארט נמצא, העולם קיים.

עזלאן

 

לפי הובס, אדם שחושב רק על עצמו הוא רציונלי, אך לא נורמלי.

לפי קאנט, כל אדם עושה מה שטוב בעיניו, לכול אחד תבונה שווה לתבונת האחר, לכן כולם צודקים,

 ובכך לכל נפש אותו ערך בעיני האלוהים.

 

נאסר

 

איך עושים חלוקה שווה לשווים? הרי כבר נשבענו מראש למדינתנו, והכבוד הוא דבר יצירתי!

 

אקבאל

 

לטפל במדינה צריך כמו גבר במכונית יוקרה – לשים אותה לפני הכול. היא לו – יצור טבעי ולא מלאכותי, האדם יזם ובנה אותה כדי שתעשה הכול בשביל אושרם של אנשים – זו אושרה! לה משמעות ענקית, היא כמו אימא במשפחה, ככוחם של כוכבי לכת, יפה כמו ונוס וקליופטרה…

 

ג'לאל

 

לפי ליבניץ, לכל דבר וחלק בעולם הזה יש נפש, קטנה מנפש האדם, אך מסוגלת לעורר, לחבר ולקדם.

לפי אפלטון אדם לא עושה עוול מרצונו, הוא טוב ופשוט בידיעתו את המתרחש. בכך כל סובייקט יסכים עם סובייקט אחר, ולא כמו מיני-סוביקטים של הכנסת שרוב הזמן לא מסכימים!..

 

ווטפה

 

אני רוצה לדבר על ההיגיון שלי ,זו זכותי. אדם כשהוא אדם בעל רצון חפשי, הוא חושב מחשבות עד אין-סוף, גם על מה שלא קיים – לכן הוא חופשי…

אנחנו חיים במדינה ובחברה שלנו בלי חופש רצון, אפילו בלי רצון. החברה שלנו שמה קץ לרצוננו, לכן כוח הרצון שלנו הוא הכי חלש. כך אנו חיים – על סמך אמרות של אחרים ואין לנו הזדמנות לחשוב, לגלות, לעשות…

דבר שאני יודעת הוא לא כמו דבר שאינני יודעת. העולם הוא טוב כי אני מכירה בחסרונותיו ויתרונותיו, יתירה מזו, אנחנו סידרנו אותו על פי ההיגיון שלנו, על פי יכולתנו, לכן הוא טוב לנו משאר העולמות!

אדם יכול לגלות עולם חדש משלו, אולי הוא לא יהיה אנושי, אבל הוא יכול… וזו בעיה, כשהאדם – זאב.

 

עזלאן

 

עולם שבו הבטחות מופרות לא טוב, אך גם לא רע, זהו עולם בלי מושגים.

 

ג'לאל

 

אדם הוא חפשי, לא נוכל למנוע ממנו לרצות, אך החופש אינו עוול…

 

אין חכמה בעולם שלא תהיה אקטואלית! ההכמה היא לפתוח ספר עתיק של יוון…

 

חנאן

 

ליבניץ ראה בכל דבר גוף, נפש והיכולת להשתמש בהם!

לכן, היום לא צריכים להיות צדיקים – קיימת חכמת יוון אידיאלית – כל מי שירצה – שילמד על עצמו.

 

אימאן

 

כל הסרטים מדברים על אמת שהיא לא חלום,

אבל כל סרט גם רוצה להחזיר לנו חלום,

 בו איש לא מת

אבל האמת היא עולם אחר –  זה שאפשרי רק בחיים!

 

אסמה

 

כדי לראות את האמת,

צריך להטיל ספק בחיים ללא השמש.

 

לדעת – זה לראות את הנפש חסרת הגוף,

רק להיזכר להגיע לעולם האידאות שלה…

 

עפאף

 

דקארט מצא פתרון: אני – סובייקטיבי,

זה אומר, שאני לבד ואני בלבד,

יכול לשנות את העולם

ולכל סובייקט אותה המחשבה!

 

נאסר

 

סוקרטס בא לבני עמו ואמר שהם טועים ושהוא צודק –

 על כך הוא הוצא להורג.

סיפור דומה קרה בתחילת האסלאם, רק הנביא מחמד לא בא בפתאומיות כמו סוקרטס, הוא נגע בדברים הפחות חדים, עד שהגיע למטרתו…

 

המכשול היחיד שהיה בדרכו של סורקטס הוא הדרך שבה ראו אנשים את העולם…

 

ג'לאל

 

אנו צריכים לעבוד קשה על מנת להיזכר במה שטוב וכדי לשכוח בפשטות מהרע.

 

מראם

 

במצב החושך מעידים החושים כי חשוך במערה הזאת

ואין דרך לצאת, הם לא מלמדים דבר על החיים בחוץ.

הלמידה מהניסיון תלויה בחופש המחשבה!

 

חנאן

 

אם נעשה נדהמים מיופי העולם – לא נפחד!

היפה הוא הדבר הטוב שמבדיל בין טוב ורע, בלא הבדל בין מוסלמי או יהודי – כולנו נולדנו באותו עולם אחרי החודש התשיעי…

 

נאג'אח

 

דקארט האמין שהעולם מורכב משלושה עצמים:

        נפש, גוף ואלוהים.

אך את העצם השלישי – אלוהים –

הוא השאיר לנפש, שתחשוב עליו.

כל נפש תחשוב על אלוהים!

הנפש מורכבת מצורות רבות של חשיבה.

אף שלא רואים אותה, אם ביום מן הימים נתפוס חוט מחוטיה ונחזיק בו, ייתכן שנפגע במחשבות רבות או אף בעולם כולו.

לדעתי, ישנה בעיה בגילוי האמת מתוכניות הטלוויזיה – מה שראיתי אתמול שונה ממה שבתוכנית היום. זהו קרב על האמת. קשה אך אפשרי,

כי את האמת הוודאית אנו לא יכולים לשנות או לסתור!

 

ווטפה

 

על האדם להרגיש שהוא קיים ויש לו סיבות לכך :

הוא רוצה להיות בין האנשים – חי, לומד וחושב.

לפי דוד יום – אין סיבות לקיום!

כלומר, אם אני רוצה להיות בעולם, עלי להיות בו!

ואם אני לא רוצה, אז לא אוכל להיות!

לרגעים אני לא יודעת מה אני רוצה, ואם אני רוצה לא יודעת איך?..

 

אימאן

 

כל הכתיבה הזו כדי להגיע לאמת הוודאית שלי.

במערה של החושים יושבים אנשים שחושבים שזה העולם –

מבלי לתאר לעצמם עולם אחר, נשארים עם זה שיש, הרי הדברים כאן מספיקים לחיים

 

 מחמד

 

  הנחיה, עריכה ליקוט

נטלי גוטמן

 

 

קישורים

יסנין שלי : ראיון עם נטלי גוטמן

הבלדות הבעייתיות של נטלי גוטמן

לזכרו של ישראל פוליאקוב

שירתה של מרינה צוטייבה

כמה מילים על פרס ראש הממשלה לספרות .

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אהרון מגד חתן פרס ראש הממשלה לספרות.

אתמול התפרסמה ההודעה על הזוכים בפרס ראש הממשלה  לשנת 2007 וברכותי לכולם .

ובין הזוכים ראויים לאיזכור  מיוחד כאן הסופר הוותיק ביותר של המדינה אהרון מגד  שכתבות שונות הופיעו עליו באתר זה לאורך השנים .

 הסופרת רות אלמוג שבין השאר חיברה את  הספר המעניין מאוד "האגם הפנימי "  וגם כמה ספרי בלשים . .

 המשורר המבקר והמתרגם משה דור שבאתר זה תופיע עליו כתבה בעתיד

 שכנתי סופרת הילדים והעורכת  הוותיקה   נירה הראל. שהתפרסמה בין השאר הודות לכתב העת "פילון " שבימים אלו יוצא לאור מחדש .

 שגם עליה תופיע כתבה באתר זה בעתיד.

כל אלה  בכל אופן הם  דמויות מוכרות וותיקות בעולם הספרות .

ואני שמח לברך באופן מיוחד  דמות חדשה באופן יחסי בעולם הספרות את המשוררת דבי סער שנחשפה בפעם הראשונה  בפני הציבור באתר זה שבו פורסמה כתבת הביקורת הראשונה והמקיפה ביותר עד כה   על ספר השירה המיוחד והראשון שלה   "תופרת מילים " ואפשר לראות בה  בגדר "תגלית "של האתר  ..

דבי סער היא גם  משתתפת קבועה במופע "דיבוק צא  " . וכתבה עבורו שיר יוצא מהכלל בשם "מיתת כלולות "

ברכותי לדבי  ולכול שאר  הזוכים . .

.

זוכי פרס ראש הממשלה לספרות 2007

ראו עוד על הזוכים

אהרון מגד וחנה סנש

וגם על אהרון מגד

 

דבי סער נכנסת לעורם של אנשים 

שושנה ויג על דבי סער

מופע "הדיבוק צא " בהשתתפותה של דבי סער  

יואב איתמר על המופע

שיר של דבי סער ממופע "צא דיבוק צא "

 

דבי סער כלת פרס ראש הממשלה לספרות 2007

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 468 שכבר עוקבים אחריו