מודד את המרחב של ישורון

בתוך שנתיים שלוש הצליח יהודה ויזן  עורך המגזין הספרותי "כתם " וגם משורר בפני עצמו ליצור לעצמו  שם ההולך לפניו של האדם הצעיר השנוא ביותר בעולם הספרות הישראלי וייתכן שלא רחוק היום שבו יתפוס את מקומו של גבריאל מוקד שהחזיק בעמדה זאת במשך שנים רבות מספור.כאדם השנוא ביותר בעולם הספרות  בכל גיל.

וזה גם בגלל הביקורות הנשכניות והקטלניות שויזן יודע לספק .

 ולפניכם כעת מאמר ביקורת שירה ראשון ויש לקוות לא האחרון והפעם על משורר שהוצג לפני הקהל לראשונה באתר זה ,מרחב ישורון .והאופי הנשכני הידוע של מר ויזן אינו חסר בו כלל.

מודד את המרחב של ישורוון

 

מאת  /יהודה ויזן 
 

ישורון על קוטב העיזבון", מרחב ישורון, הוצאת "פלונית", 44 עמ', 19 ₪

הוצאת הספרים החדשה – "פלונית", מסתמנת כמי שעתידה בעתיד הלא רחוק לתת את הטון ולעצב את דעת הקהל בכל הנוגע לשירה בישראל. בשונה מהוצאות מנומנמות יחסית , דוגמת: "קשב" הנקרופילית, "אחוזת בית" הפרנקופילית, "גוונים" הגזלנית, "הליקון" הפסבדו-תרבותית ו"ריתמוס" מבית הקיבוץ המאוחד, המתאפיינת על-פי רוב בבינוניותה – מציבה "פלונית" אלטרנטיבה חדשה, צעירה, תוססת ונגישה לכל כיס. נדמה כי בשונה מיתר ההוצאות שזה עתה מניתי, "פלונית" היא היחידה אשר מפכה מתוככי עולם השירה העכשווי, ניזונה מרנסנס כתבי-העת הצעירים ושואבת מן האקטיביזם המחתרתי והחי, שעה שהיא שומרת על קשר רציף ומוחשי עם הקהל, קשובה לצרכיו ולא רודפת אחר כספו. שלמה קראוס, מייסד ההוצאה והעורך הראשי, הוא עצמו תוצר של אותה פעילות חדשה וויטאלית אשר פקדה את עולם השירה באחרונה. כעורך כתב העת "אורבניה" החינמי, הגדיר קראוס מחדש את המושג כתב-עת בארץ – וסלל את הדרך להדפסתם של כמה וכמה פנזינים, עיתונים ואסופות שירה אשר הופצו חינם באלפי עותקים – בת"א ומחוצה לה.
קובץ הפואמות "ישורון על קוטב העיזבון" הוא הספר השני שרואה אור "בפלונית", ובכך, חובר הוא לספרה של חגית גרוסמן – "תשעה שירים לשמואל", אשר זכה עד כה להצלחה לא מבוטלת. שני הספרים מעוצבים ביד אמן, גודלם הקטן יחסית משווה להם מימד של אינטימיות, כאשר הקורא יכול לטחוב אותם לכיס ולשלוף אותם בכל עת. אכן, יש לציין לטובה את דבקותה של "פלונית" בפורמט ה"אישי", שכן בימים אלו, בהם משוררים בשנות החמישים לחייהם כבר טורחים להדפיס כרכים עבים ומאיימים, תחת כותרות ענק – "כל–כתבי" , "מבחר-מקיף" וכו' – הן ספרו של ישורון והן ספרה של גרוסמן מוסרים לקורא חוויה מזוקקת ולא משלחים אותו לשוטט בין אין-ספור שירים אשר כותבם לא עצר בעצמו ושלפם מן המגירה. בדומה ל"דברים" של וולך, "שירים ללואיס" של הורביץ ו"שירת הציפורים" של בז'רנו, ספרוני "פלונית" מבקשים למסור לקורא דבר אחד בלבד – משורר, היכרות עימו, שיחה קצרה, רגע אינטימי, כוס קפה.
מרחב ישורון הוא משורר יוצא דופן. בשירתו יש לקרוא בחשדנות מרובה ולהיזהר שלא לטעות אותה למה שאינה. בוירטואוזיות חריגה בנוף השירה העברית העכשווית, מבקש ישורון, באופן ביקורתי ודידקטי כמעט, ללמד את הקורא על נקודת מבטו הייחודית – "אני הוא גוש רוטט/ ישורון בן מום עברית/ עומד בקצה הקוטב/ ומשקיף על השלולית (עמ' 10 – ישורון על קוטב העיזבון) על עמדותיו, שלכאורה ניתן לזהותן כפוסט ציוניות. אולם, כפי שכבר התרעתי, אף זאת רק לכאורה. – "תגיד חזיר אתה דפוק? אתה רוקד כמו בהמה/ נדחף לכל הכיוונים זה לא ריקוד זו מהומה/ אוי יהודי אני חצוי, מרוב בשר נפשי הומה. (עמ' 26 – החזיר).
שיר שבמרכזו יהודי וחזיר מועד מראש לכישלון, מהלך על פי התהום, תהום הבנאליה, הפרובוקציה הזולה, הביקורת השחוקה. אולם באורח פלא, נראה כי ישורון הצליח להימנע מן הנפילה המרה וזאת באמצעות נקיטת עמדה חדשנית שמציעה אלטרנטיבה לאנאלוגיה העייפה. עמדה זאת, ממקום מושבו ומנקודת ראותו החריגה משולה לפעולת התכה, החזיר והיהודי הם – היינו הך – "בתוך הצל כמו אחים הם מתאחים לגוש אחיד" (עמ' 26) כותב המשורר ומחיל את נבואת הזעם המרה שלו, על כל המעורבים בפרשה.
מימד נוסף שיש לבחון בקובץ זה הוא המבנה הריתמי. זה, בשונה ממרבית השירה החרוזה של ימינו, מצליח באורח פלא כמעט שלא להשתעבד למונוטוניות שטומנים בחובם החרוז והמשקל – "ראה את הפות/ של אדוני צבאות ושות' "(עמ' 37). חריזה מעין זאת, יש בכוחה להפתיע ולחדש לקורא, להסב את תשומת ליבו אל התוכן ולא אל הזמזום האלתרמני המתנגן. ישורון אינו מבקש להתקשט בחריזה, הוא אינו נכנע למרותה, נהפוך הוא, ניכר כי הוא שולט במלאכה ביד רמה.
אספקט נוסף ומעניין אשר בולט בקובץ הוא התכתבותו הבלתי פוסקת של ישורון עם המקורות היהודיים, עם התנ"ך, עם ההוויה הישראלית ועם זהותו היהודית הקרועה – "אתגדל ואתפשט ואתגולל מעללים/ מיוחם עם רוח ערב אצטלצל בין העלים" –מקצב זה, אשר הושאל מתפילת הקדיש, הוא רק אחד מיני רבים אשר שזורים לאורך הקובץ. ישורון, באופן ילדותי, אפשר לומר, מדמה את שירתו לתפילה. מחשבה נאיבית/רומנטית זאת שופכת לעיתים אור אחר על הטקסט ומציירת את המשורר כילד נרגן, ילד שיש לפקפק באמינות דבריו. "לפני המפץ/ עקור את העברית מהלשון/ כמו שיני זהב מפה של יהודון"(עמ' 38). גם בשורות אלו קולו הילדותי של המשורר שב ופוגם בעוצמת האמירה – החזיר, היהודי, היהודון – כל אלו מעידים על מאמץ ניכר וכושל להרשים את הקורא , "לזעזע". אולם לא די בהם כדי להמית אסון על מעלותיו של הקובץ. "ישורון על קוטב העיזבון", במידה שיקרא בצורה הנכונה, שעה שאת הדגש יניח הקורא על הניסיון שבחידוש, על עושר השפה ועל המקצב המסחרר, עשוי להתגלות כחוויה מעניינת, פרי עטו של יוצר צעיר ומקורי בעל אמירה מגובשת יחסית העולה מתוך שירה מגובשת פחות, לפי שעה.
ישורון, הוא "משורר-במה" מובהק, מה שבלא ספק מזיק לכתיבתו, שכן, זאת לעיתים קרובות הופכת לחלוטין חסרת משקל, שעה שמנסים להפרידה מן המשורר עצמו ומהקראותיו הפומפוזיות – ומנסים לרכז את תשומת הלב כולה בטקסט עצמו – וכשעושים כדבר, מתגלה שירת ישורון כטקסט בלתי-עצמאי שתלוי במידה רבה באופן ההקראה החריג שאימץ לו מרחב ישורון –
וכשישורון אינו בסביבה לשיר את שיריו, שוב עולות התהיות באשר לטיבו של הטקסט.
ובכל זאת, יש לזכור כי בכל זאת בספר ביכורים עסקינן – וככזה יש לנהוג בו לפנים משורת הדין, ולחפש את הטוב, החדש והאישי – ו"ישורון על קוטב העיזבון" הוא אכן יומן אישי. באומץ רב מתערטל הכותב אל מול הקוראים שעה שהוא מודע לדעותיו החריגות והמרירות, ישורון הוא קוף בקרקס האדם והוא מכריז על כך בגאון – "בעל מומ אני עצמי/ מומ בי מומ לי/ מה קרה לי מי/ מה קרם בי(עמ' 38)".

 

 

לביקורת שונה מאוד על מרחב ישורון ראו :

שיחת הועידה של מרחב ישורון

כשצביקה פיק חזר בתשובה :"להיטון" סיפורו של מגזין

עטיפת הגליון הראשון  של "להיטון " עיצב אשר דיקשטיין.

יש כמה וכמה מגזינים שהייתי שמח יוo  אחד לכתוב את תולדותיהם :מעריב לנוער בראש הרשימה . ואחריו "דבר לילדים " "הארץ שלנו " "משמר לילדים " "לאישה " ו"העולם הזה " וגם אחרים . במקום טוב באמצע נמצא מגזין הבידור המפורסם והמצליח ביותר של שנות השבעים והשמונים "להיטון ".. והנה כתבה שהופיעה במגזין מיוחד לרגל שישים שנות מוזיקה ישראלית ועוסקת במגזים שפעפ נחשב לסמל של כל מה שהוא תת רמה והיום נראה כמודל של טוב טעם ואנינות  תרבותית בהשוואה למה שיש בתקשורת היום  .

כשצביקה פיק חזר בתשובה : להיטון : תולדותיו של מגזין בידור

מאת אלי אשד

 

הופיע בגליון מיוחד של שישים שנות מוזיקה ישראלית של "מקור ראשון" Lahiton.jpg

 

שנת 2008 העולם שלנו רווי לחלוטין ובכל מקום במוזיקה מכל הסוגים ובכל מקום יש כתבות על זמרים ומוזיקאים ויוצרי מוזיקה. יש מגזינים כמו "פנאי פלוס" ו"רייטינג" שמקדישים להם חלקים נרחבים ( בעיקר לרכילויות ) המגזינים "מעריב לנוער" ו"ראש 1" שפעם הוקדשו לנושאי נוער ובעיותיו מוקדשים היום לחלוטין לנושאי תרבות הפופ והמוזיקה. . בריטני ספירס ובעיותיה צרותיה היא בכל מקום גם בעמודים מרכזיים של העיתונים היומיים וכך גם זמרי "כוכב נולד" למיניהם ולדורותיהם אבל זה לא היה כך עד שנות השבעים כאשר נושא הדגל בתקשורת של המוזיקה , ומאוחר יותר גם הקולנוע הטלוויזיה ועולם הבידור הפופולארי היה מגזין אחד ויחיד השבועון "להיטון ". עד סוף שנות השישים המוזיקה הפופולארית נחשבה לכמעט משהו מוקצה בתחום התקשורת. כאשר אנשי להקת הביטלס רצו לבקר בארץ החליט מי שהחליט במשרד החינוך שאפשר לוותר על ביקור זה. וכך "הביטלס" מעולם לא ביקרו בארץ דבר שיש מבין מעריציהם שרואים בו היום בכייה לדורות. היה תחום אחר נחשב קצת יותר הקולנוע ועליו הופיעו שני מגזינים מתחרים "קולנוע " שיצא לאור כבר 1939 ו"עולם הקולנוע" שיצא מאז 1951.

השניים ניהלו בינם התחרות מלווה בצילומים ופוסטרים ורכילויות על כוכבי הקולנוע של הוליווד ( וקצת מאוד על כוכבי ארצנו הקטנטונת ) . תחרות שהסתימה לבסוף בניצחון נוק אאוט של "עולם הקולנוע" ששרד הרבה אחרי המתחרה הוותיק יותר שלו. אז היה חומר קריאה עבור חובבי הקולנוע ,אבל לחובבי מוזיקת הרוק והפופ לא היה כלום. . עד שנת 1967 כאשר ייסד אורי אלוני את מגזין הפופ הישראלי הראשון . אורי אלוני היה בעברו כתב הנוער הראשון של השבועון מעריב לנוער ועיתונאי של "העולם הזה",וגם חובב פנאטי של מוזיקת רוק ופופ מילדותו ( והוא זה שהכין את פס הקול לסרט "אסקימו לימון " על הנוער של שנות החמישים והשירים החביבים עליו )( והיה לו חזון ליצור את מגזין המוזיקה והבידור העברי הראשון ,והוא יצר מגזין כזה ביחד עם שותפו,דוד פז.

אורי אלוני

 

 

 

 

 

אורי אלוני : מאז צעירותי אהבתי את מוזיקה הפופולארית ועשיתי על כך מדור בשבועון "לאישה" באמצע שנות השישים בשם "עושי הלהיטים" ( על שם הסרט הפופולארי אז "עושי הלהטים") וזה היה בתקופה שאף אחד לא ידע מה זה זמר ואף אחד לא נתן לזה מקום ולא כלום. והייתה למדור הצלחה ואז היה עוד מדור בודד על זמרים בעיתון"ידיעות אחרונות " של יום שישי שכתב רמי דרומי, מדור של עמוד בודד וקיבלתי על עצמי לכתוב גם את זה,אבל זה כל מה שהיה על מוזיקה פופולארית. .ואז בא שמואל מור עורך המגזין האירוטי השערורייתי "בול" ( שהתפרסם אז בגלל שעורכיו נאסרו בידי השב"כ מאחר שחשפו שישראל מעורבת ברצח המנהיג המרוקני בן ברקה.א.א. ) והפגיש אותי עם דוד פז שאז ערך אצלו את בול וחשבנו להוציא מגזין על מוזיקת פופ זה היה ה-67 . והוצאנו מגזין כזה עבור שמואל מור שקראנו לו "פופ".הוא שרד למשך גליון אחד הוא הצליח מאוד. אבל לשמואל מור נכנס פתאום שיגעון בראש לעשות עיתון של יום שישי וזה נכשל ושבר אותו והוא פשט את הרגל. ועם זה בא גם הסוף של "פופ". אבל לא ויתרנו הרעיון היה יותר מידי טוב והירגשנו שהחברה הישראלית בשלה למגזין כזה.

הושפעתם ממגזינים מחו"ל ?

אלוני : קראנו עיתונים מחו"ל ששימשו לנו מקור השראה. שבועונים אנגלים כמו "מלודי מייקר" ו"ניו מוזיקל אקספרס" שבועון גרמני בשם "אוקי" שהייתי מנוי אליהם והרבה מהכתבות נלקחו מהם ואצל הגרמנים זה היה בעיקר כתבות מעמיקות . .אלו היו המקורות אבל הם היו מסוג שונה ממה שבחרנו לבסוף הם היו כמו עיתונים וטבלואידים ולא מגזינים. אנו יצרנו משהו שמתאים לכאן. עברה שנה ופז אני פגשנו את אברהם אלון אמרגן קטן בתל אביב ובעל מועדון ברמלה שהייתה אז ה"מכה" של המועדונים והדיסקוטקים במדינת ישראל, היום הוא חי בצרפת מנהל אולמות חתונות , פגשנו אותו ב"פינתי" בית קפה המוביל של אז והיצענו לו לעשות שותפות . והוא שם כסף . והמגזין "להיטון" נוצר והחל לרוץ ב-1969.

א.א. מי נתן את השם "להיטון "?

אלוני : השם "להיטון " היה הצעה של רבקה מיכאלי אבל גם אהוד מנור היציע אותו והחלטנו שזה השם המתאים וצדקנו . הוצאנו את העיתון ב26 לתשיעי 69 בסוכות ואני רוצה לאמר לך זה היה מה שכינו אז " שלאגר" מההתחלה.

הכותרות של הגיליון הראשון היו באותיות הפסיכודאליות האופנתיות אז "מי מכיר את הצ'רצ'יל בתחתונים " והתייחסו לאחד מחברי להקת הצ'רצ'ילים בתחתונים, וכתבה על הגירסה העברית של "תנו סיכוי לשלום" עם אריק אינשטין להיטון החל את דרכו כדו שבועון אך בתוך שנה הפך לשבועון מצליח.

 

אלוני :אני ודוד פז ערכנו שנינו את המגזין . אני הייתי בחוץ כותב כתבות ופוגש אנשים אני טיפוס מוחצן יותר . דוד פז היה מופנם יותר ממני ועושה הכל לבד. והוא היה עושה את העבודה הפנימית השקטה מעמד הכל ובוחר תמונות .

 

 

 

 

 

 

דוד פז שותפו של אורי אלוני היה עורך במגזין 13 שנים 1969-1982 פז : מהגיליון הראשון של "להיטון " הדפסנו 5000 עותקים שאזלו כולם . והתחיל גרף עלייה מתמיד שהיגיע לשיאו לפני מלחמת יום הכיפורים היגענו למכירות של עשרים וחמישה אלף עותקים וזה היה משמעותי מאוד אז. השבועון הביא לקהל צמא הבידור חומר שכמוהו לא הוגש עד אז בשפה העברית , הוא הביא מידע נרחב על כוכבי מוזיקה ובידור של הימים ההם, דירוגים של מצעדי הפיזמונים, רכילויות, ביקורת תקליטים, חדשות וכתבות על כוכבי פופ בארץ ובחו"ל, "להיטון" יצר דירוג שנתי ללהיטי התקופה, ואף יזם את מופע "תקליט הזהב של להיטון". היה זה להיטון שהכניס את הפוסטרים לתודעה , תחום שהיה כמעט בגדר בלתי ידוע עד אז לישראל . העיתון היה מפרסם פוסטר ענקי של אמן שמורכב מחמישה שישה פוסטרים בגודל טבעי ,והיו סוגים שונים פוסטרים של דמויות כמו מייק ברנט וכמו רבקה זוהר . הפוסטרים הפכו לחלק חשוב בכל בית של מתבגר צעיר . אלוני : הפרדת צבעים עלתה המון כסף ובשערים הופיעו רק זמרים שהיו להם תקליטים וחברת התקליטים שלחה לנו תמונות צבעוניות שלהם. כשהצבע נעשה יותר זול התחלנו בפוסטרים אחר כך עשינו פוסטרים גדולים על גליון של יוצרים בגודל מלא פוסטרים בארבעה חלקים. וזה היה פטנט מיוחד שלנו גם בחו"ל לא היה דבר כזה . והנושא הפופולארי ביותר אחרי הפוסטרים וביחד עם הרכילויות היה מדור בשם "מילים ללהיטים" שהיה מאוד מבוקש וזה היה אחד המניפים הגדולים של להיטון ויבלו כל שבוע מילות השירים . היום זה קשה להאמין .עם כל המילים באינטרנט . ולא הסתכלנו אחורה התפוצה הייתה בשמיים .

 סמל "להיטון". עיצב אשר דיקשטיין.

דוד פז: הלוגו המקורי היה של גיטרה בתוך הלוגו. המעצב הראשון היה בחור מוכשר מאוד בשם אשר דיקשטיין טיפוס בוהמייני והוא חזר מאז בתשובה. הוא יצר לנו פוסטרים פסיכודליים שונים מרשימים מאוד .אחר כך כל המגזין הפך לצילומים של אמנים בלבד. (היום מה שמוערך בידי האספנים של המגזין במיוחד הם הגליונות הראשונים האלו של סוף שנות השישים וראשית שנות השבעים ). . היו לכם מתחרים ? אלוני : היו מתחרים קצרי ימים שבאו והלכו . הדבר המדהים באמת הוא שאנו היינו במשך יותר מעשור יחידים בתחום .תבין אז זה היה כמו עולם אחר עולם שבו העיתונים לא כתבו שום מילה על כוכבי זמר זה כמו לתאר את העולם היום בלי אינטרנט.

דוד פז: :המתחרים היו מגזין שנקרא "עולם הבידור" בהוצאת רמדור שיצא לאור לפני שהחל להיטון 1968 ולא האריך ימים. כאשר להיטון כבר היה עיתון פופולארי וידיעות ניסה להתחרות בו , נח מוזס המו"ל שלו קרא לי לשיחה והיציע לי לעבור לידיעות ואני סירבתי כי היה לי טוב בלהיטון עיתון מצליח והייתי שותף בו אז ואחד הבעלים ומוזס היציע לי רק עבודה כשכיר . לבסוף הם פירסמו אותו בתור מגזין בשם "נוער 71 " בעריכת שלום כהן לשעבר עורך "העולם הזה" הוא החזיק מעמד שנה בלבד. באותה התקופה שום מתחרה של להיטון לא שרד זמן רב ,להיטון היה בגדר יחיד במינו. ללהיטון לא היו מתחרים המון זמן כי איש לא חשב להתחרות בו. הייתה אז שממה מוחלטת בתחום הבידור. אלוני : הייתה לנו מטרה יעוד לקדם את עולם הזמר העברי להראות שיש בו יוצרים מוכשרים לא פחות מכל תחום אחר באמנות בפיסול ובקולנוע ואני חושב שהצלחנו בכך . להיטון נועד לשרת את הזמרים ואף פעם לא לכתוב עליהם מילה רעה, זה היה חשוב לנו. רצינו רק לקדם אותם. אז נכון היו אנשים רגישים במיוחד כמו אבי טולדנו שהתלוננו על שכתבנו עליהם ככה וככה ,אבל היום זה פשוט מצחיק ,לא כתבנו עליו שום דבר רע באמת ,בטח לא בסטנדרטים המקובלים היום שזאת חובה להשמיץ ככל האפשר את כוכבי הבידור והזמר. היו לכם כוכבים מיוחדים ? אלוני : כל הזמרים היו שלנו ואתנו אנחנו טיפחנו את כולם.

להיטון נצמד לאמנים בשלב מוקדם בקריירה שלהם ופירםס אותם והם מצידם פירסמו את להיטון כשהיו מצטלמים כשהם קוראים גליון שלו.

אבל דומה שללהיטון היו יחסים מיוחדים במיוחד עם הזמרמייק בראנט ( שהיום מוצג על חייו הטראגיים מחזמר ) שלהיטון אימץ ותיעד את כל מהלכיו ומסעותיו כאשר שאר העיתונים התעלמו ממנו לחלוטין . להיטון אף פירסם אלבום של מייק בראנט כשהיה בשיאו. מיק ברנט שצמח במידה גדולה בגלל להיטון ולכן היה בקשרים טובים עם להיטון כשהיה כוכב גדול בצרפת ולכן להיטון יכל לספק עליו חומרים בשיאו שאף עיתון אחר לא יכל לספק. וגם לאחר ניסיון התאבדותו היה להיטון העיתון היחיד שקיים עימו ראיון גדול . לאחר מכן התאבד ברנט ולהיטון פירסם גיליון לזכרו .

אורי אלוני : את מיק ברנט אנחנו אימצנו .היינו חבילה אחת.

צביקה פיק חוזר בתשובה.

להיטון גליון מספר 550 - צביקה פיק / להיטון

"יש לו פני מלאר,עיניים של קדוש מעונה ועצם ההתבוננו בו נוסכת הרגשה של עצב …

אורית ירקוני על צביקה פיק בלהיטון . עוד אמן שלהיטון היה אחראי במידה רבה לפירסומו היה צביקה פיק. רק להיטון כתב על צביקה פיק בתקופה שהיה אמן חוץ ממסדי בזוי בידי קובעי התרבות . להיטון גם טרח ויצר מתיחה מפורסמת סביב צביקה פיק כאשר פירסם כתבת ענק של חמישה עמודים כי בכוונתו של אליל הזמר לחזור בתשובה ואף להצטרף לישיבה בבני ברק. ( וזה כמה שנים לפני שכוכב אחר אכן הלך בדרך זאת אורי זוהר). העיתון פרסם תצלומים שבהם ניתן היה לראות את צביקה פיק בבגדים "מסורתיים " בפתח ישיבה בבני ברק. הקוראים נרעשו והתחילו להציף את הזמר בטלפונים ובאלפי מכתבים לבקשו לבל יפסיק להופיע . הזמר מיהר להכחיש ,אבל הטלפונים ומכתבים בעניין המשיכו להציף אותו עוד במשך שלוש החודשים לאחר פירסום הגליון . היום מודה דוד פז :המתיחה נעשתה בעצה אחת עם הזמר ואנשי יחסי הציבור שלו על מנת לרכוש תשומת לב ציבורית .

עוד זמרת שלהיטון תרם רבות להתפתחותה ופרסומה הייתה של הזמרת . העורכים נזכרים שהמנהל של עופרה חזה שבצלאל אלוני בילה הרבה במשרדיהם.

 

 

 

 

ולמעשה היו הרבה אחרים . שלום חנוך ואריק אינשטין אולי לא נזקקו ללהיטון אבל עם רוב הזמרים האחרים היה קשר הדוק איתם וזו רשימה מאוד ארוכה של יוצרים ,למעשה כמעט כל הזמרים מאותה התקופה.   בנוסף, יזם "להיטון" את תחרות היופי לצעירות "נערת היופי", והקפיד להביא לתחרות כוכבים נערצים באותן שנים, דוגמת השרירן האוסטרי ארנולד שוורצנגר, דייויד סול ופול-מייקל גלזר (כוכבי הסידרה "סטארסקי והאץ'") ופיטר שטראוס (כוכב הסידרה "עשיר ועני"). ואולי יותר מכל התפרסם המגזין הודות לכוכבי הטלוויזיה ( אז רק ערוץ אחד ממלכתי ) שהביא לארץ לביקורים מתוקשרים היטב.

עטיפת מגזין מיוחד שהוציא "להיטון " על ביקור רוג'ר מור "המלאך " במדינת ישראל.

בתחילת שנות ה-70 הביא "להיטון" לישראל , את רוג'ר מור כוכב סדרות הטלוויזיה "המלאך" , כאשר בא רוג'ר מור לביקור מלכותי בישראל של ראשית שנות ה-70 זכה לקבלת פנים נלהבת וחסרת תקדים בנמל התעופה בידי קהל ענק של מעריצים שאיים לרמוס אותו באהבתו . הוא סייר בארץ במשך כמה ימים והכריז על עצמו כציוני נלהב ואף נפגש עם משה דיין. בתקופת שיא הפופולאריות של סדרת "המלאך " בכיכובו של רוג'ר מור בטלוויזיה הישראלית "להיטון" החל לפרסם גם מדור סיפורי קומיקס בצבעים על הרפתקאותיו של "המלאך " סימון טמפלר אבל קומיקס זה לא האריך ימים . הקהל התברר לא התעניין בקומיקס ,הוא רצה את הזמרים . להיטון הביא גם את ריימונד באר כוכב "איירונסייד" ואת כוכבי הסדרה הבריטית "האחים" בביקור מלכותי שכלל סיור בכותל .

דוד פז : הייתה היסטריה ממש בביקורים האלו כשהם ביקרו בארץ כאילו המדובר היה באלים שירדו מהאולימפוס והאנשים לא יכלו לשבוע ממראה פניהם במציאות. הביקור של רוג'ר מור המלאך .זכה להד הכי ענק . אבל גם סטרסקי והאץ' הביאו להתרגשות יוצאת דופן.

באמצע שנות השבעים התמזג להיטון עם המגזין הוותיק "עולם הקולנוע " שאותו ערך עד סגירתו אריה רייכמן . "עולם הקולנוע" עסק במוזיקה במדור של בני דודקביץ' ולפני להיטון אבל הדגש היה על קולנוע ולא על רוק בניגוד ללהיטון .

 

דוד פז : אחרי מלחמת יום הכיפורים הייתה נפילה חדה . כולנו גוייסנו אז. ואחרי המלחמה הייתה ירידה בתפוצה לאנשים לא היה אז ראש לבידור והייתה החלטה להתאחד עם המגזין "עולם הקולנוע" שהיה אז בצרות ושינה מאוד את התמונה היגענו בשנות השבעים לתפוצת שיא של 35 אלף עותקים. אורי אלוני : החלטנו להתאחד עם "עולם הקולנוע" כי הירגשנו ששוב אין ע טעם לתחרות עימם ונוכל .למשוך את קוראיו אלינו אבל חצי מהם במילא כבר קנו אותנו,אז הרכישה לא באמת עזרה לנו.

 

"להיטון" והחל כעת להקדיש מקום שווה לסיקור עולם הקולנוע והטלוויזיה והמוזיקה הפכה לחלק מרכזי הרבה פחות במגזין.

אריה רייכמן עורך "להיטון -עולם הקולנוע " בעבר וגדול אספני ישראל בהווה.

אריה רייכמן היה עורך "עולם הקולנוע" ואחר כך עם התאחדו עם "להיטון" הוא היה עורך למדור הקולנוע שלו ואחר מכן עורך המגזין כולו.

רייכמן : נכנסתי ללהיטון כשהייתה שם כבר מערכת משומנת והמגאזין היה חלק חשוב מעולם הבידור הישראלי ריכמן: בזמני להיטון היגיע לשיא התפוצה שלו ולמספר העמודים הגדול ביותר מאחר שהייתה אז פריחה ההשג הבולט שלי היה טיפוח תרבות הטלוויזיה דבר שלא היה קיים קודם והייתה שם כמות גדולה מוקדשת לתרבות הבידור .

בין הכותבים ניתן היה למצוא שמות כמו המשורר דוד אבידן ( !) הסופר יצחק בן-נר.אהוד מנור, מני פאר, עמוס אורן, יגאל גלאי, יואל ריפל, אביק גלבוע), דודו דותן, פנינה רוזנבלום, יורם מארק-רייך, דב זעירא, שאול גרוסברג, הלל אברמוב כמה כתבים ידועים של "להיטון " עברו אליו מ"עולם הקולנוע ". אלו כללו את כתב רכילות ידוע של להיטון ג. עיטור ( עיטור גלבץ ) אדם שכל חייו סבבו סבי הקולנוע ונודע כמי שמכיר את כל הכוכבים וכל השחקנים ,אך לא היו לו שום חיים מעבר לזה. הייתה ג'ודי סלומן שירדה לארה"ב והייתה יושבת הראש של תא כתבי החוץ שנותן את גלובוס הזהב ואיש לא העיז לסרב לראיון עימה . היא נודעה בתור הכתובת הראשונה לכל ישראלי שיצא להוליווד היא התחילה בעולם הקולנוע ומשם עברה ללהיטון ומשם למעריב. . להיטון גליון מספר 511 - עפרה חזה / להיטון להיטון היגיע לשיא הצלחתו הכלכלית כאשר הוא היגיע ל140 עמודים באמצע שנות השמונים עד שקרסה הבורסה ואז כל המשק קרס ואיתו המגזין. הוא גווע לבסוף בגלל עצם הצלחתו .הוא הצליח כל כך יפה להחדיר את הערכים והרעיונות של תרבות הפופ המערבית עד שמגזינים אחרים החלו לחקות אותו ולבסוף להתעלות עליו .

אורי אלוני : היחוד שלו היה ב10-12 השנים הראשונות אחר כך הוא החל להתדרדר כי כבר לא היה יחיד . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק. ידיעות ניסה זאת עוד ב1971 " עם נוער 71 " אבל אז זה לא הצליח.

דוד פז : הירידה החלה בהתחלת שנות השמונים כתוצאה מניהול לא נכון של מו"ל חדש,יעקב אלון שהיה במקור בעל בית דפוס . הוא השקיע מעט מאוד במגזין וזה הביא לסופו . אתה לא יכול לעבוד על אנשים יותר מדי זמן עם מוצר גרוע. והחלה תחרות מהעיתונים היומיים שחיסלה את המגזין סופית . היו עכשיו עוד עיתונים שהביאו את החומרים שפעם היו בלעדיים לנו . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק . "מעריב לנוער" גילה בסוף שנות השבעים את הפוטנציאל של עולם הבידור ושינה את פניו לגמרי . עם כותבים כמו יוסי חרסונסקי ואחרים והם החלו לתפוס את מקומו של להיטון.

 אלוני : ותבין בשבילם זה היה השפלה להתחרות בלהיטון מאחר שלהיטון היה בעיניהם תרבות שוליים אבל בשלב מסויים הם החליטו להשפיל את עצמם ולהתחרות עימו .ולהיטון לא יכול היה להתחרות עם מעריב ולכן יצא מהתמונה.

.

"להיטון " נסגר בסוף שנות השמונים לאחר שנערך בידי דודו אורן .הוא גווע לאח שהתקיים יותר מאלף גליונות. להיטון שוב אינו קיים היום אבל גם אין בו צורך.   מאז כל העיתונים החלו לעמול על הרחבת מדורי הבידור והוצאתם לאור של שבועונים דומים.. המגזינים "מעריב לנוער" "וראש 1" שאותו הקים וערך דוד פז, לשעבר עורך "להיטון עולם הקולנוע" ושבועון הטלוויזיה "פנאי פלוס" (שאף אותו ערך דוד פז) הם העתקים של "להיטון" תחת שם אחר , וכולם עוסקים בנושאי בידור ומוזיקה. דומה שכיום אין יותר מגזין כזה שאינו נוהג לתקוף את הזמרים השונים אבל דומה שהיום בעולם היחצנות שהתחום שלה לא היה כה מפותח בימיו הגדולים גם אין צורך בכך יש יחצנים שידאגו לאמנים והם אינם זקוקים לכתב עת שיעשה זאת עבורם.

א.א. איך היית משווה את להיטון למגזינים הבידוריים היום ?

אורי אלוני . איך אתה בכלל מעז להשוות איך ? הכתיבה הייתה רהוטה , לא היו קשקושים פרכייים כמו ב"פנאי פלוס" היום אנחנו לא ירדנו על האנשים האלו האמנים כי רצינו לטפח אותם.באופן סובייקטיבי היינו תומכים לא ביטאנו את דעתנו . דוד פז : אנחנו רצינו לתת את התמונה אמיתית על האמנים ולא לחפש את הליכלוך והשערוריות שזה יותר מוכר אולי היינו יותר נאיבים והיה לנו יותר שיתוף פעולה עם האמנים . בגדול הגישה הייתה לפרגן לא לחפש רפש עליהם . שאר התקשורת בזה להם ירון לונדון כשפגש את אחד הזמרים בתוכנית טלוויזיה זילזל בו בהתנשאות . ,רק אבי טולדנו התלונן קצת אבל כל השאר תמכנו בהם. אפילו אמני שוליים. תמכנו בקהילה זאת . היום זה נכון אין שום צורך בזה. . היו לנו רכילאים ואמרתי להם אין סיפורים אין אייטם לא סתם לספר שההוא וההיא ישבו כשם במקום ואכלו חסה או הביטו מעורערים על החשבון שאותו היגישה להם המלצרית .את מי זה מעניין ? תמיד היה צורך בסיפור שהיום זה דבר שדי נשכח ברכילאות. היום התחרות כה גדולה שהיא הביאה לירידה דרסטית ברמת הכתיבה והכתיבה באינטרנט היא בכלל זוועה. אי אפשר להשוות את מה שכותבים היום לרמת הכתיבה ב"להיטון". להיטון גליון מספר 441 - לי מייג'ורס / להיטון

אכן אירוני אם נחשוב על כך שפעם בשנות השבעים "להיטון " נחשב למגזין של "תת רמה". וכעת עורכיו מתלוננים על "תת הרמה " בתקשורת כיום . להיטון היה כתב העת שהחדיר רוח מערבית "פרכית" לתרבות הישראלית ,הוא נתן לה "רוח גבית " והחדיר אותה לתודעה . והוא עשה זאת בהצלחה גדולה כל כך עד .עד שכיום נראה שתרבות השוליים שאותה ייצג פעם המגזין "להיטון" שוב אינה תרבות שוליים היא הזרם המרכזי וכיום תרבות השוליים של המוזיקה ועולם הבידור השתלטה לחלוטין על העיתונים הגדולים שכתבות שפעם היו ייחודיות ללהיטון בלבד   מופיעות היום בעמודיהם הראשיים.   גם אם להיטון מת רוחו איתנו ויותר מתמיד.

 

 

להיטון גליון מספר 23 - אריק איינשטיין ושלום חנוך / להיטון

ראו גם :

להיטון בויקיפדיה

להיטון בפייסבוק

הקאמבאק של להיטון בפייסבוק 

המלאך ולהיטון

פלאש גורדון במגזין להיטון 

פללהיטון גליון מספר 278 - שלמה ארצי / להיטון

תערוכת הקומיקס העברי

כתבה של נירית אנדרמן על תערוכת הקומיקס העברי  הופיעה בעיתון "הארץ " היום .

במקביל הופיעה כתבה גדולה בידיעות אחרונות על אותו הנושא.

הקוראים כולם מוזמנים לפתיחה הרשמית ב-29 לחודש ב7 בערב במוזיאון .

ג'נטלמן בריטי עם הילה: המלאך מאת לסלי צ'טריס , ושל רוג'ר מור

הופיע באתר הסדרות הקלאסיות

 

ל"מלאך"  סיימון טמפלר "הבוקנירהעליז"  "רובין הוד של המאה העשרים "  אחת הדמויות המפורסמות ביותר של הספרות הפוולארית מלאו בימים אלו  שמונים שנה מאז  פרסום הספר הראשון עליו ב-1928 .
ולרגל חגיגות השמונים להלן כתבה על סדרת המלאך  של לסלי צ'רטריס  שהפכה לסדרת טלוויזיה בכיכובו של רוג'ר מור אחת הסדרות המפורסמות המצליחות והזכורות ביותר של כל הזמנים וברוב העולם כולל בישראל  שבה זכה רוג'ר מור לקבלת הפנים הסוערת ביותר שלה זכה אי פעם שחקן טלוויזיה שביקר כאן.

כל מי שאינו מכיר את המלאך כמוהו כמי שלא שמע על רובין הוד
( ההקדמה לספרי המלאך בהוצאת "מצפן")

המלאך .ציור מאת חיים קנו.

לשודד העליז "רובין הוד של המאה העשרים " "המלאך"  סיימון טמפלר מלאו שמונים שנה . לפני שמונים שנה יצא לאור באנגליה הספר הראשון על עלילותיו. ולרגל האירוע החגיגי ,הנה כתבה על עלילותיו.
סדרת המלאך בכיכובו של רוג'ר מור היא אחת הסדרות המפורסמות המצליחות והזכורות ביותר של כל הזמנים וברוב העולם כולל בישראל .
המלאך סימון טמפלר הוא "רובין הוד" מודרני שנוצר בידי הסופר הבריטי לסלי צ'רטריס בספטמבר 1928 . המלאך נקרא בשם זה ( ובמקור בעצם "הקדוש ") מאחר שעם כי מעשיו נראים נפשעים בעיני החוק הם נעשים מהכוונות הטהורות ביותר של עזרה לחברה ולאנשים נרדפים בידי הפשע וגם אם זה אומר שיש לכופף קצת או הרבה את החוק היבש.

תמונה קשורה

לסלי צ'רטריס יוצר "המלאך"
. המלאך סימון טמפלר מבוסס על שתי דמויות : דמותו של פורע החוק מימי הביניים רובין הוד ששדד את העשירים על מנת לתת לעניים והמלאך רואה את עצמו כגלגול מודרני שלו ועל דמותו של המחבר לסלי צ'רטריס עצמו שהזכיר מאוד במראהו החיצוני ובתכונותיו את הדמות שיצר ושהייתה מאין אידיאליזציה שלו עצמו….
המלאך הוא הרפתקן , משליט צדק בשם עצמו המרבה לגנוב ולשדוד אך רק מפושעים והוא תמיד רואה את עצמו כמחויב לעזור בידי מי שנפגע בידי עולם הפשע. הוא אינו בלש מהימן העובד לפי שיטת האחוזים אלא רובין הוד מודרני המקיים את הכלל "הגונב מהגנב פטור ". הוא עוזר לנרדפים ולחפים מפשע על חשבון עולם הפשע ודואג תמיד לשלשל לכיסו תמורה נאה כגון קילו יהלומים למזכרת עבור הארכיון או לחשבון ההוצאות.


כתוצאה הוא מסתבך שוב ושוב עם המשטרה וראשיה מפקח טיל בלונדון , שמקבל לחץ דם גבוה בכל פעם שסימון טמפלר נמצא בסביבתו ובוחש בפעילות הסקוטלנד יארד והמפקח פראנק בניו יורק. אך אלה לעולם אינם יכולים הוכיח נגדו דבר אם כי המלאך שמתואר כשואף פרסום אובססיבי לא פחות מכל סלבריטאי ישראלי , אף אינו טורח להסתיר שהוא האחראי לשורה כמעט אינסופית של עבירות על החוק היבש.

ואת אחריותו הוא חושף באמצעות הסמל המיוחד שהוא משאיר תמיד על קורבנותיו השונים : ציור ילדותי של דמות עם הילה מעל ראשה. הסימן שהפך לסמלו האלמותי של המלאך.

סמל ה"המלאך "

. בספרים הראשונים בסדרה שהופיעו בסוף שנות העשרים ובשנות השלושים של המאה הקודמת באנגליה עמד המלאך בראש כנפיה של ממש, לצד עוזרתו ואהובתו פטרישיה הולם ( שהקשר בינהם , כך נרמז , היה פתוח , שכן המלאך מעולם לא היסס לנהל רומאנים אחרים בו זמנית עם כל בחורה מזדמנת ).עם כנופיה זאת נאבק טמפלר במנהיגי כנופיות שונות בלונדון כמו גם בסוכנים זרים של מעצמות עוינות לאנגליה וסוחרי נשק מרושעים ששאיפתן הייתה לגרום לפריצת מלחמת עולם שניה. כל אלה הובסו בידי המלאך וחבורתו תוך שהם מתחמקים בקלות מאנשי המשטרה המטופשים.
המלאך היה כה יעיל במלאכתו עד שרק לעיתים רחוקות נאבק באותו האויב יותר מפעם אחת.

הוא התפרסם עד כדי כך  שמצא את עצמו מוצף בהמוני אנשים שבאו אליו באופן קבוע עם בקשות לפתרון בעיות מסוכנות עבורם , ללא כל תמורה  שהיא , בגלל פרסומו: ומילמל לעצמו לא פעם  ", זוהי צרת הפירסום ".

( סנטימנט שאני כשאני מקבל באופן קבוע בקשות שונות ומשונות  לביצוע פרוייקטים שונים תמיד ללא כל תשלום יכול בהחלט להזדהות עימו ) .

בשלב מסוים פטרישיה הסובלנית נעלמה מחייו של המלאך והוא היה חופשי לנדוד בעולם ולפלרטט כרצונו.רק בתסריט מאוחר שכתב בשנות השמונים בשם "בנו של המלאך "חשף צ'רטריס שהיא נכנסה להיריון ולכן העדיפה לעזוב את המלאך כדי שזה לא יופרע בביצוע משימותיו בטרדות כמו טיפול בתינוקות …
מאוחר יותר העביר המלאך את שדה הפעולה שלו לניו יורק ( לשם עבר יוצרו צ'רטריס ). ובספרים המאוחרים יותר בסדרה הפך לנודד בעולם . אדם שעיקר עיסוקו בחיים הוא לטייל ממקום אקזוטי אחד למשנהו ( כפי שהיה צ'רטריס עצמו בתקופה זאת ) , ובכל מקום ניתקל באירועים הדורשים את טיפולו , אם כי הפעם הוא לא מחפש אותם כפי שהיה בספרים הראשונים בסדרה.
אחד המאפיינים העיקריים של הספרים הוא שהם מלאים בהומור חמוד ויוצא דופן לסדרת מתח. .המלאך הוא בראש ובראשונה תעלולן ממדרגה ראשונה הוא אינו רק נאבק ביריביו ( כולל אנשי המשטרה ). הוא בראש ובראשונה לועג לטיפשותם ומתבדח על חשבונם והוא גם אינו מהסס גם להשמיע עליהם שירים שאותם חיבר תוך כדי המאבק …מה שמעורר את כעסם של היריבים עוד יותר.

במידה רבה ניתן להשוות את המאבקים של המלאך ויריביו בספרים למאבק בין שור זועם ומשתולל והמטדור הזריז והקליל ויפה התואר ( המלאך ) שמנפנף לפניו צעיף אדום ומתחמק ללא הרף מהפגיעות מבלי שאפילו קווצת שער אחת בתסרוקתו המסורקת בקפידה תזוז . ..
הספרים על המלאך הפכו לקלאסיקות ולרבי מכר משני צדדי האוקיינוס ורק טבעי היה שבסופו של דבר יעזוב סיימון טמפלר המפורסם את הספרים ויעבור לאמצעי מדיה אחרים. .
המלאך זכה להצלחה גדולה בקולנוע שם גילמו את דמותו שחקנים כמו לואיס היווארד , ג'ורג' סנדרס וברדיו שם גילמו את דמותו שחקנים ידועים כמו וינסנט פרייס , ואף ובקומיקס .
אך פירסומו הגדול ביותר מלבד בספרים הוא בעיקר בטלביזיה בגילומו של רוג'ר מור .
ב-1962 עלתה על המסכים בבריטניה הסדרה בכיכובו של רוג'ר מור עד אז שחקן לא ידוע שהתפרסם רק בסדרה על ימי הביניים בשם "אייבנהו " על אביר בימי ריצ'רד לב ארי זמנו של רובין הוד האמיתי. לאחר מכן שיחק בסדרה על אלסקה ובסדרת מערבונים אמריקנית בשם "מאווריק" . .
אך רק כשעבר לגלם את המלאך, רובין הוד המודרני זכה לבסוף להצלחה אמיתית.

לסלי צ'רטריס ,יוצרו של "המלאך"עם רוג'ר מור.
דווקא לסלי צ'רטריס המחבר לא אהב אותו. הוא התלונן שמור "רכרוכי " מדי לתפקיד. הוא העדיף שהמלאך יגולם כדמות קשוחה יותר , כפי שהיה בספרים הראשונים בסדרה שבהם היה מנהיג כנופיה, ולא היסס הרבה כאשר היה עליו להרוג. בהקדמה מיוחדת שכתב לספרו "המלאך חוזר " כתב צ'רטריס : "ברגע שהענקתי את הזכויות על המלאך לטלוויזיה אישרתי את טענתם של רבים שלכל אדם יש מחיר ,ושלי הוא כידוע גבוה.ואף על פי כן ולמרות חשבון הבנק הנפוח שלי –אני סבור שעשיתי מיקח טעות . הטלוויזיה היא עדיין מדיום קטן עבור מוחות קטנים וריקים. פעמים רבות התייסרתי על תאוות הבצע שלי ,כאשר ראיתי כיצד המלאך עובר עלילות מטופשות ,הזרות לאישיותו ולחינוך הטוב שקיבל ממני. גם כאשר רכשה חברת אנ .בי .סי האמריקנית פרקים רבים מהסדרה ושידרה אותם בהשעותה שיא של הצפייה לא סלחתי לעצמי על שחתמתי על אותו חוזה מביש…."
עם זאת צ'רטריס ציין שלפחות דבר אחד טוב יצא למלאך מהסדרה כמה מהתסריטים של ג'ון קרוז ופלמינג ריי שצ'רטריס התרשם מהם כל כך שהחליט לשתף עימם פעולה ולסגור מעגל.הוא כתב על פיהם את ספרי המלאך הבאים " והפעם ללא הפסקות ברוטאליות של שידורי פירסומת ובכך יצא הפסדי על שכרי ".

למעשה אותם ספרים היו עבודת צללים של התסריטאים הנ"ל וסופרי צללים אחריםובהם סופר המדע הבדיוני  ומחבר סיפורי הקומיקס הידוע הארי האריסון שהוא המחבר של הספר  Vendetta for the Saint ( 1964)   וגם כתב באותה התקופה את סידרת הקומיקס בעיתונים של "המלאך". .צ'רטריס רק קיבל עליהם כסף ללא עבודה רבה ובכך יצא הפסדו בשכרו גם במקרה זה.

אולם נראה שהיוצר היה כמעט היחיד שהחזיק בדעה שלילית על סדרת הטלוויזיה . הקהל הרחב חשב בדיוק' את ההפך –שרוג'ר מור הוא הוא "המלאך " שקם לתחייה.


האמת היא שמור אכן תאם בדיוק את המלאך כפי שתואר בספריו החדשים יותר של צ'רטריס כהרפתקן שרמנטי ג'נטלמני ואירוני שנודד ממקום למקום וממדינה למדינה במכונית הוולוו שלו ( המצאה של סדרת הטלוויזיה שהפכה מאז מזוהה לחלוטין עם הדמות ) כאשר בכל מקום הוא מזדמן מבלי שאף יחפש ממש בהרפתקה חדשה ובאישה יפה חדשה. ידידתו הקבועה פטרישיה הולם ,ויחסיה הבלתי ברורים על המלאך ננטשה לחלוטין בסדרה ,לא נורא זה לא הפסד באמת גדול.

המפקח טיל ידוע הסבל כתוצאה מתעלוליו של המלאך מהספרים הופיע גם הוא בסדרה אם כי גילמו אותו כמה שחקנים שונים.


. לרוב נאבק המלאך בפרקים אלה בפושעים קונבנציונליים למדי אך פה ושם היו לו גם עלילות קונבנציונליות הרבה פחות ואף מדעיות בדיוניות . הוא מצא את עצמו מעורב בסרט שאמור היה להתבסס על חייו והרפתקאותיו , נאבק במפלגה הנאצית בבריטניה , עזר לנערה שטענה שהיא בתו של היטלר להתחמק מידי נאצים , נאבק בכנופית טרוריסטים בג'ונגלים של דרום מזרח אסיה ,נטל חלק בהפיכה ברפובליקת בננות בדרום אמריקה , באחד הפרקים הוא עזר לישראל עזר למוסד הישראלי ללכוד פושע נאצי נמלט גם כן בדרום אמריקה בפרק זה "מצא והרוס "( 1966) הוא מונע חטיפה של בעל מכרות עשיר בפרו אך מתברר שהחוטפים ם סוכני מוסד והחטוף הוא נאצי שנמלט מגרמניה לאחר שרצח 5000 יהודים בפולין לאחר שלכד אותם במיכרה ופוצץ אותו , בפרק שבבירור התבסס על הפרשה האמיתית של לכידת אייכמן בארגנטינה בידי סוכני מוסד .

הוא התמודד עם המפלצת מאגם לוך נס בניסיון להבין אם היא האחראית לשורת מעשי רצח, נאבק בקרני מוות שהומצאו במרכז מדעי מוזר, נאבק בכישופי וודו רצחניים (!)

בפרק "שיבאו" . חשף כת מוזרה שהעריצה את רומא העתיקה בפרק " האיש שאהב אריות " , נבחר לעבור ניסוי של הקפאה בפרק "האיש שהימר עם חייו " ונאבק במדען מטורף שהגדיל נמלים למימדי ענק על מנת להביא לשלטונם על העולם. בפרק "הבית על סלע הדרקון ".


שניים מהפרקים היו כל אחד באורך שתי שעות והוקרנו אחר כך כסרטים רגילים.

Image result for vendetta for the saint

באחד מהם VENDETA FOR THE SAINT נאבק המלאך במאפיה ( בסיפור שהתבסס על ספר שהופיע תחת שמו של צ'רטריס אך נכתב למעשה בידי סופר מדע בדיוני ידוע בשם הארי האריסון שהיה מחבר סיפורי הקומיקס על המלאך ).

The Fiction Makers poster & wallpaper

הסרט השני שהוא כנראה שיא הסדרה כולה ( בכל אופן זה הפרק החביב עלי מכולם )  נקרא THE FICTION MAKERS ועסק בסופרת מפורסמת של ספרי מתח שנחטפה בידי כנופיית פושעים שביססו את כל פשעיהם על ספריה ואף חיקו את הדמויות שהופיעו בספרים. וכעת רצו ש"הסופר " שהם האמינו שהוא סימון טמפלר יכתוב ספר חדש שעליו יתבסס הפשע הבא שלהם שוד של בנק תת קרקעי סופר טכנולוגי שבו מחזיקות המעצמות את אוצרותיהם הלאומיים . מאבקו של המלאך בכנופיה מוזרה זאת הוא אחד הסיפורים המרתקים ביותר של הסדרה. חבל שדווקא הספר שמבוסס על פרק זה הוא אחד המעטים שלא תורגמו  לעברית משום מה .

הסדרה הסתיימה ב- 1969 לאחר 118 פרקים והייתה אחת הסדרות הבריטיות המצליחות ביותר עד אז ברחבי העולם וגם בישראל .

עטיפת משחק קופסה ישראלי מראשית שנות השבעים בכיכובו של "המלאך "

ובישראל רוג'ר מור הפך לזמן מה לאיקון.

המלאך בארץ הקודש

לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה מעריצים בישראל !

( וrג'ר מור בעת ביקגור בישראל כאשר היהת תחת סכנה אמיתית של דריסה ברגלי אלפי מעריצים נלהבים )

בתחילת שנות ה-70 הביא  מגזין הבידור "להיטון"  את רוג'ר מור כוכב סדרות הטלוויזיה "המלאך"  לביקור בישראל.

הוא נפגש בנמל התעופה עם   קהל ענק של מעריצים שאיים לרמוס אותו באהבתו . הוא סייר בארץ במשך כמה ימים והכריז על עצמו כציוני נלהב . הוא אף נפגש לבקשתו עם משה דיין שעליו הכריז כ"מלאך אמיתי " . למשה שדיין לא הייתה שום בעיה להיפגש עם ולהצטלם עם הבריטי המפורסם .

בדיאבד נראה ששום כוכב טלווזייה או קולנוע שביקר מאז בישראל לא זכה לקבלת פנים נלהבת כל כך ,אולם משום שהטלוויזיה הייתה חדשה כל כך ,ורוג'ר מור והדמות שאותה סילם היו מרשימים כל כך.

להלן מבחר תמונות מהביקור:

רוג'ר מור עם הזמרת אילנית.
 
רוג'ר מור עם דן שילון .
 

לאחר מכן המשיך לשחק בסדרה "המשכנעים" את הלורד ברט סינקלייר שהזכיר בהרבה יותר משמץ את סיימון טמפלר , ולאחר מכן הפך להיות הסוכן החשאי ג'ימס בונד שגילם אותו כג'נטלמן בריטי שרמנטי ואירוני שהנאתו הגדולה בחיים   היא ללעוג לאויביו לא פחות מאשר לחסלם , והרושם שנוצר הוא ששוב המדובר כאן בסיימון טמפלר "המלאך " ששינה את שמו וכעת עובד בשירות החשאי הבריטי.
צ'רטריס המשיך לפרסם ספרים על המלאך כמעט עד יום מותו אך בעשרות השנים לחייו אם כי שמו היה זה שהופיע כמחבר הספרים נכתבו למעשה בידי סופרי צללים , כמו הארי האריסון ורבים מהם היו עיבודים של פרקים בסדרת הטלוויזיה כתוצאה ספרים אלה אינם מגיעים לרמתם של הספרים הראשונים בסדרה. צ'רטריס העדיף בתקופה זאת לטייל בעולם מאשר לכתוב ספרים חדשים.


המעורבות של רוגר 'מור עם המלאך לא הסתיימה . הוא רכש מהסופר צ'רטריס בסכום גדול את כל זכויות ההסרטה של המלאך והיה מעורב מעתה ואילך בכל ההופעות הבאות של הדמות מאחורי הקלעים כמפיק . על המלאך הוסרטו סדרות נוספות . בשנים 1978-1979 הוקרנה סדרת "שובו של המלאך "עם 24 פרקים בכיכובו של איאן אוגליבי שהיה בעל דימיון חיצוני רב לרוג'ר מור הצעיר והיה בן 35 אותו הגיל שבו החל המור לגלם את המלאך ב-1962. . במקור הייתה כוונה ליצור סדרת המשך בשם "בנו של המלאך " שבו המלאך המבוגר מעביר את השרביט לבנו אך כוונה זאת בוטלה והמלאך הוצג שוב כהרפתקן חסר גיל שהרפתקאותיו מתרחשות ב"ימינו " ( שנות השבעים ) אך סדרה זאת נראתה כחיקוי חיוור של המקור של רוג'ר מור ורוב הסיפורים היו משעממים למדי . במלאך גם לא היה כעת שום דבר מיוחד . הוא היה סתם עוד לוחם בפשע לא שונה מרבים אחרים על המסך הקטן בתקופה זאת . למעשה הדמות של הג'נטלמן הרובין הוד הפכה לאנכרוניזם בטלביזיה של שנות השמונים .
באחד מהפרקים "ספטמבר שחור אחד " סימון טמפלר נאבק בטרור האסלאמי ויוצא ללכוד טרוריסט ערבי המשתולל ברחובות לונדון ונעזר באיש לאון גרבי אותו גילם השחקן והסופר  הישראלי עמוס מוקדי

הסופר השחקן והבמאי עמוס מוקדי נזכר בתפקידו  ב"שובו של המלאך
אלוהים אני  זוכר! כן, נדמה לי שהייתי איש המוסד, אם כי אני זוכר שהייתי גם אסיר
ואסור היה לי לחפוף ראש במשך כמה שבועות. צילמנו את זה באולפני הטלוויזיה במערב לונדון.

כל ההזדהות הזאת עם "ישראל הלוחמת הטובה" נראתה לי די מאוסה כבר אז. כן, אני זוכר
שבשער של המתחם, עמדה איזו מהפכנית טרוצקיסטית אדומת שער וחילקה פמפלטים על
המהפכה המתקרבת. בגלל שערה הפרוע והופעתה המפחידה, לא זיהיתי את ידידתי מימי
בית הספר למשחק, וונסה רדגרייב, והיא לא זיהתה אותי בשערי המטונף. נשארנו
ידידים, ואני בהחלט מצליח לזהות אותה היום בזקנתה המכובדת.

המלאך חזר שוב בפילוט לא מוצלח בשם "המלאך במנהטן " ושוב ב-1989 בסדרה של שישה פרקים באורך שעה וחצי עם סימון דוטון שחקן שטען ששמו ניתן לו כתוצאה מהערצתה של אימו לסימון טמפלר. הוא טען שהמלאך שלו הוא יותר ריאליסטי מקודמיו וקרוב יותר למלאך שבספרים ( הוא תיאר את
המלאך שלו כמי שהיחס שלו לנשים הוא רומנטי יותר ממיני ומי שלמרות שהוא חלק מהממסד הרי יש בו צד אפל ) .אבל הסדרה נכשלה ונחשבת לאחד הכישלונות היקרים ביותר בטלביזיה הבריטית בכל הזמנים. דוטון זכור היום בעיקר מהאשמות כנגדו שהוא בכלל נולד אישה ושינה את מינו .
אף לא אחד מכל אלה שיכנע את הקהל שהוא אכן המלאך בניגוד לרוג'ר מור. הסדרה של דאטון הייתה כישלון חרוץ בריטינג. .

היו דיבורים על כך שמור יגלם את דמות אביו הזקן של המלאך החדש ( שמעולם לא הופיע בספרים ) אך למרבית הצער דבר לא יצא מזה.


. המלאך חזר בפעם האחרונה ( בנתיים ) בסרט קולנוע ב-1997 בכיכובו של ואל קילמר שאמור היה להיות הראשון בסדרה של סרטי קולנוע בדומה לסדרת ג'ימס בונד אם יצליח .. והמלאך שם היה שונה מכל קודמיו ומכל מה שהמחבר צ'רטריס העלה על דעתו ,הפעם היה זה מרגל תעשייתי ברוסיה הפוסט קומוניסטית ולראשונה אי פעם זכו הצופים ללמוד משהו על עברו של המלאך וכיצד הפך להיות למלאך . הוא היה כמסתבר ילד יתום שאימץ לעצמו את השם "סיימון טמפלר " כתוצאה של קריאת סיפורים על ימי הצלבנים . הצופים למדו שבדומה לגיבור הקומיקס באטמן ( שגם אותו גילם קילמר בסרט "באטמן לנצח ,1995) גם המלאך סובל מבעיות פסיכולוגיות כתוצאה ממשבר בילדותו הוא נענש בידי מנהלי בית היתומים שבו שהה וראה את חברתו נופלת למותה מדבר שעליו לא התגבר.והמלאך הזה היה פושע בינלאומי רגיל שמטרתו הייתה לפרוש כאשר ירוויח 50 מיליון דולאר ,לא מישהו שמטרתו בחיים הייתה לגנוב רק מפושעים ורק במטרה לממן את מבצעיו למען הצדק כפי שזה היה אצל צ'רטריס ,אולי המפיקים היגיעו למסקנה שבתקופתנו החומרנית דמות כזאת כבר תיראה בלתי אמינה לחלוטין . .
סיפור העלילה של הסרט היה כיצד המלאך נשכר על ידי המאפיה הרוסית לגנוב המצאה טכנולוגית ממדענית גאונית מזכיר יותר סיפור של ג'מס בונד מאשר סיפור של המלאך .אם כי המפיקים שמרו על אלמנט אחד מסיפורי המלאך המקודמים . הוא מופיע כמי שמסוגל לשנות את דמותו והוא בעל אלף ואחד פרצופים קצין צבא רוסי ,מדען הומסוקסואל גרמני ומשורר דרום אפריקני . .צ'רטריס בעצמו ובכל אופן ויתר על האלמנט הזה בסיפורי המלאך המאוחרים שבהם המלאך העדיף תמיד לשמור על המראה החיצוני האלגנטי שלו בכל מצב .
אבל …זה לא היה משכנע. וואל קילמר גם הוא אינו רוג'ר מור וגם הוא חסר לחלוטין את חוש ההומור שהוא חלק חיוני כל כך באופיו של המלאך האמיתי.הסרט נכשל לחלוטין בקופות וכל אפשרות לסרטי סדרת סרטי קולנוע של המלאך התחסלה איתו .
המבקרים התלוננו ובצדק כי גם בלי החליפה קילמר נראה כמו בטמן יותר מאשר המלאך .
אין מה לעשות, גם היום כאשר אנו קוראים את ספרי המלאך אנו חושבים תמיד לא על איאן אוגליבי או סימון דאטון או ואל קילמר אלא על רוג'ר מור ודמות המלאך שאותה יצר היא בלתי ניתנת לחיקוי . . .
צ'רטריס נפטר אבל ספרי מלאך חדשים מופיעים מאת סופרים אחרים ובהם מסופר על בנו של המאך ויורשו שהוא הבן של המאהבת פטרישיה הולם .
. נראה אם כך שלמרות הכל מורשת המלאך תמשיך גם במאה ה-21.

נספח: ספרי סדרת המלאך מאת לסלי צ'רטריס ואחרים בעברית. :
.
ספרי סדרת "המלאך " הופיעו בעברית בכמה הוצאות ספרים שונות מאז ראשית שנות השישים.ההופעה הראשונה של המלאך בעברית הייתה ב"נפט – הזהב הנוזל /מאת ליזלי שארטריז ; תירגום – א. בן-דן ( אליעזר כרמי )

הכינוי העברי ה"מלאך " ניתן לדמות עוד בהופעתה הכמעט  הראשונה בעברית בסדרת "עולם הבלש" של אליעזר כרמי המתרגם הראשון של "המלאך " לעברית שגם יצר את הכינוי העברי.

.סיפור נוסף יצא בשנות החמישים  בדפוס מל"ן בסדרת "הרומן הזעיר " מספר 406 " משחק כפול שתורגם בידי יוסף נאור.

 

ולאחר מכן בספרים בהוצאת "מצפן" , שתורגמו בידי בינה קפלן ועמוס גפן למרות מאוחר יותר כאשר הוקרנה הסדרה בטלוויזיה ברשות השידור נטען שם שהם המציאו את הכינוי כתחליף "קדוש " כדי שלא יפגעו רגשות הדתיים הצופים.
הוצאות נוספות שפירסמו ספרים על המלאך היו מ. מזרחי , ספיח והוצאת רמדור.
סיפור בשם "המלאך " הופיע כחוברת מספר 41 בסדרת "עולם הבלש" בהוצאת "דפוס מל"ן " שהופיע גם במסגרת כרך 9 שכינס את חוברות סדרה זאת. 1960. וכנראה תורגם בידי עורך הסדרה אליעזר כרמי .
הספרים בהוצאת "מצפן"לוו  באיורי עטיפה  מאת המאייר והסופר אהרון אבדי שמעניקים להם ערך מיוחד .

1. המלאך נגד סקוטלאנד יארד.THE SAINT VS.SCOTLAND YARD ) 1932) .תירגמה בינה קפלן . הוצאת מצפן מספר 9. 1962.

2. המלאך בפעולה..THE SAINT AND THE LAST HERO) 1930 ) .תירגם עמוס גפן. הוצאת מצפן מספר 17. 1961.

3. המלאך נוקם  THE AVENGING SAINT ) 1930 )

עברית עמוס גפן. הוצאת מצפן מספר 18 1961.

4. המלאך נחלץ מצרה. .THE SAINT GETAWEY) 1932) תרגם עמוס גפן . הוצאת מצפן מספר 24. 1961.

5. המלאך נגד אינספקטור טיל ( 1933) . הוצאת מצפן מספר 29.

6. המלאך חוזר. THE BRIGHTER BUCCANEER )1933) תרגם עמוס גפן. הוצאת מצפן מספר 30.
ספר בהוצאת מ. מזרחי.

7. המלאך בניו יורק . THE SAINT IN NEW YORK ) 1935) עברית א.ש. בר. הוצאת מ. מזרחי.1961. עטיפה מאת אריה מוסקוביץ (מ.אריה ).

ספר זה יצא במהדורה נוספת בשנות ה-70 עם עטיפה שונה שבה הופיעו פניו של רוג'ר מור .

המלאך בניו יורק

ספרים בהוצאת ספיח

המלאך בלונדון סיימון טמפלר

8. המלאך בלונדון. 1963. THE SAINT IN LONDON) 1934) עברית א. דן ( אליעזר כרמי ) . הוצאת ספיח. .

הופיע גם בשם "המלאך נגד עולם הפשע". 1966

9.תעלומת בית הרפאים. ( 1937) THE ACE OF KNAVES תרגם נ. בר. הוצאת ספיח.
הופיע גם בשם "המלאך נחלץ ממלכודת". עברית א. דן ספיח 1966

ספרים בהוצאת רמדור

הוצאת רמדור פירסמה ספרים רבים על המלאך בראשית שנות השבעים בתקופת שיא הפופולאריות שלו בארץ כאשר הסדרה הוקרנה בטלוויזיה.
המתרגם של רוב הספרים היה אשר דורי ( שעסק רבות בו זמנית כתרגום וכתיבת ספרים בסדרות הפופולאריות של רמדור "פטריק קים " ו"סדרת האימים "). ההוצאה לא היססה מידי פעם להמשיך כ"טיסר " מושך קוראים לכריכה האחורית של הספרים ולטקסט עצמו קטעים ארוטיים " שכלל אינם קיימים בטקסט המקורי באנגלית .
לדוגמה :
."…מסתבר שאף בגן העדן מצפה לסיימון טמפלר נערה יפהפייה ,עירומה לחלוטין –אך גם פשע מחריד ונתעב" …
\( מהעטיפה האחורית של " רצח בחוף הנודיסטים" )
או " האינך רוצה לשכב איתי?" לחשה .
סיימון ידע שהיא תאמר זאת , כבר למן הרגע שבו הקישה בדלת חדרו ,אך רק לעיתים רחוקות היו נשים פונות אליו באופן ישיר וגלוי כל כך. הוא פגש את מבטה השלוו בהבעה של הערצה נפתעת ,בטרם ירדו עיניו אל שדיה הנפלאים . היא פתחה את החלוק לרווחה ….
"אני יודעת שהם יפים" אמרה.
היא עשתה תנועה קלה , כמעט בלתי מורגשת , והחלוק צנח ארצה ….
( מהכריכה האחורית של "יפהפיה בחדר המיטות ").

אלישע בן מרדכי שעבד ככותב  תחת שמות בדויים שונים  בהוצאת "רמדור " של שלגי מדווח :

א כתבתי סיפורים על המלאך של לסלי צ'רטריס  עבור אורי שלגי שאותם כתבתי בסגנון דומה מאוד לזה של המקור. ולימים כששלגי רצה לבדוק איזה מהספרים שפירסם היו של צ'רטריס ואלו שלי לא הוא ולא אני יכולנו לקבוע ,עד כדי כך הסגנון היה דומה…,

למרבית הצער על אף אחד מהספרים לא מופיע שמו של בן מרדכי כ"מתרגם " כך שאין  דרך לדעת אלו הם סיפרי "המלאך" העבריים המקוריים להוציא כמובן של השוואה של כל אחד מהם עם ספרי המלאך הבריטיים כדי לברר איזה מהם אינו קיים באנגלית.

.
10. שומר הראש הערמומי. THE SAINT GOES WEST עברית ג. אילן הוצאת רמדור. 1971

11. השודד העליז. THE HAPPY HIGHWAYMAN עברית ד. כרמי. הוצאת רמדור. 1971.

12. עוד על אודות השודד העליז. THE HAPPY HIGHWAYMAN) 1939) עברית ד. כרמי הוצאת רמדור. 1971.

המלאך אמצאת התופת לסלי צ'רטריס
13. אמצאת התופת .THE SAINT RETURNS עברית ע. עכנעי ( אשר דורי ). רמדור. 1971.

 המלאך חטיפה לאור הירח סימון טמפלר

14. חטיפה לאור הירח . עברית אשר דורי. הוצאת רמדור, 1971.

15. משחק המוות . עברית אשר דורי. THE SAINT ON T.V הוצאת רמדור. 1971.

16. . ההיפי בעל האיזמל ( בפנים :ההיפי המשועשע ). THE SAINT ON T.V.2 עברית ג. אילן. רמדור. 1971

 

17. הכר את המלאך . ( 1930) ENTER THE SAINT עברית אשר דורי . הוצאת רמדור 1972

18. השוטר המזוייף ( בפנים : המזייף)  Enter the Saint ) 1931).עברית אשר דורי. רמדור , 1972.

19. השודדת היפה. Enter the Saint ) 1931)   עברית אשר דורי. הוצאת רמדור, 1972.

20. היפיפיה בחדר המיטות. THE SAINT ON THE SPANISH MAIN ( 1955) . עברית אשר דורי. הוצאת רמדור ,, 1972.

21. ההפיכה ( בפנים : המהפכה ) המושלמת. עברית אשר דורי . הוצאת רמדור, 1972.

22. הענק במסיכה. עברית אשר דורי. הוצאת רמדור, 1972.

23. החולשה הלטינית.. עברית אשר דורי. הוצאת רמדור, 1972.

24. רצח בחוף הנודיסטים . עברית אשר דורי. הוצאת רמדור, 1972.


25. האיש שלעג למוות. עברית אשר דורי . הוצאת רמדור. 1972.
26. הגברת הקשוחה. THE SAINT AROUND THE WORLD עברית אשר דורי. הוצאת רמדור. 1972.


27. המוח השנון . THE SAINT IN EUROPE עברית אשר דורי. הוצאת רמדור, 1972.

 

28. מסע ההרפתקאות. עברית אשר דורי. הוצאת רמדור. 1972.
29. הנוכל המעופף . FUTERING THE SAINT עברית אשר דורי . הוצאת רמדור. 1972.
30. סוחרי המהגרים THE PEOPLE IMPORTERS ( 1971). עברית אשר דורי. הוצאת רמדור. 1972.


31. קיסר הקבצנים. CALL FOR THE SAINT עברית אשר דורי. הוצאת רמדור. 1972.
ספר בהוצאת "שלגי ".

32. המלאך .מאת ברל בירר. ואחרים עברית יפעה הדר. הוצאת שלגי , 1997.עיבוד של הסרט עם ואל קילמר.

המלאך בקומיקס

 

סימון טמפלר הופיע בעברית גם כדמות קומיקס .
". מגזין הבידור והקולנוע "להיטון " הוציא באופן יוצא דופן שלושה סיפורי קומיקס צבעוניים על עלילותיו של המלאך בשנת 1972 בחוברות 102-117 כאשר סידרת הטלביזיה על הדמות נהנתה מפופולאריות שיא בישראל . דמות המלאך בסיפורים הייתה דמותו של רוג'ר מור.
לא ידוע לי מאיפה בדיוק הסיפורים האלו נלקחו ככל הנראה ממקור בריטי או סקנדינבי .

אבל קומיקס  זה לא האריך ימים . הקהל  של המגזין התברר לא התעניין בקומיקס ,הוא התעניין יורת בפיסטרים של זמרים.  .

הסיפורים היו :
1. המלאך במבצע סודי ביותר (חוברות 102-106). הרפתקה של המלאך בדרום אמריקה כמאבק נגד פושע מלחמה נאצי.

.2. הרפתקה חמה בקוטב (חוברות 107-111) המלאך נאבק בסוכנים זרים בקוטב.

3. תעלומת המסילה המכושפת (חוברות 113-117) המלאך נאבק בכנופיית פושעים מתוחכמת בדרום אמריקה.

מפגש של ענקים משה דיין פוגש את המלאך,סמל של המלאך בינם.

מידע נוסף על המלאך ועלילותיו באמצעי המדיה השונים ניתן למצוא

האתר האולטימטיבי של המלאך  :
המלאך בויקיפדיה

המלאך בישראל

קבוצת אתרים על המלאך
אתר על לסלי צ'רטריס

עוד אתר על צ'רטריס

סקירה על דמות המלאך

על סדרת המלאך של רוג'ר מור :

המלאך בטלביזיה
מאמר על סדרת המלאך

"מדע בדיוני" בסדרת "המלאך"

ופרקי הסדרה

אתר שלם על הפרק בן שני החלקים יוצרי הבידיון "

סקירה על סדרת המלאך

האתר הרשמי של רוג'ר מור

סדרת שובו של המלאך עם איאן אוגליבי
המלאך של ואל קילמר
הסרט באמזון

ספר על המלאך

מכונית הוולוו של המלאך

ועוד על מכונית הולוו של המלאך

המלאך בצרפתית

אתר של אספן המלאך

חיים קנו צייר המלאך 

האמת על ג'ימס בונד עוד דמות שגילם רוג'ר מור

 

המלאך ציור מאת חיים קנו.

סיפורי הזן של שלומי צ'רקה

הקומיקסאי שלומי צ'רקה יוצר בחוברת החדשה שלו "הצינורות המקובלים " סוג חדש של סיפורי קומיקס ,טקסטים פילוסופיים שחלקם הומוריסטיים חלקם אקזיסטנציאליסטיים ורובם במילה אחת "סהרוריים ".

הודעה : עם רשימה זאת אני פותח מדור קבוע  חדש באתר זה ובאתר מוזיאון הקריקטורה והקומיקס  שבו אסקור ו/או אבקר יצירות קומיקס  חדשות יותר ופחות של יוצרים מקומיים  כולל כאלו שלרוב אינן  זוכות  לתשומת לב תקשורתית .

שלומי צ'רקה הוא קומיקסאי שידוע יותר בתור אחיו של שי צ'רקה גם הוא קומיקסאי יוצר הדמות של בבא הדמות העליזה מתקופת התנ"ך והמשנה כמו גם קומיקסים היסטוריים הומוריסטיים וגם לא כל כך הומוריסטיים כמו בסיפורו על נחמן מבסלב "פתקאות מהשמיים "    אחרים שהפכו אותו לאחד הקומיקסאים הידועים והמצליחים ביותר כיום של ישראל .
הפרסום הזה מאפיל ללא ספק על יצירתו של שלומי שנאבק למצוא את הסגנון הייחודי שלו ולאחרונה פירסם את החוברת "הצינורות המקובלים " " הכוללת מבחר סיפורים שפורסמו ב"העיר " ועכבר כל העיר ו"אסימון " אבל כשני שליש מופיעים כאן לראשונה ..
וזוהי חוברת שמראה מעבר לכל ספק שהמדובר ביוצר ששונה מצ'רקה הבכור עד כמה שרק אפשר.
הדבר המשותף היחיד בינהם הוא ששניהם משתמשים בסוג מסויים של הומור אבל כאן מסתיים כל הדמיון ומתחילים ההבדלים.
שי צ'רקה נהנה להתבסס על טקסטים תנכיים משנאיים ומיתוסים של עמים אחרים( למשל של היונים  באלבום הקומיקס שלו "מיתישלח -משימה ביוון"  שבו גיבורו העברי נתקל בגיבורי המיתולוגיה היוונית ) ) ומקור השראה ראשי שלו הם סיפורי אסטריקס של הקומיקסאי הצרפתי גוסיני.
לשלומי צ'רקה אם לשפוט על סמך החוברת הזאת אין שום עניין במקורות השראה אלו.

שלומי צ'רקה. פורטריט עצמי.

 הכיוון שלו אחר לגמרי מזה של אחיו המפורסם , אסטריקס והרפתקאותיו הם ממנו והלאה ולא הייתי מוציא מכלל אפשרות שאחד ממקורות ההשראה שלו הוא הקומיקסאי האמריקני המחתרתי רוברט קראמב שמרבה להשתמש בפילוסופית הזן המזרחית כמקור השראה .  .

"הצינורות המקובלים " היא מקבץ קומיקסים קצרים לרוב בני עמוד אחד ובמקרים בודדים שניים ולא יותר . קשה להגדיר את הסיפורים אלו, הם ברובם הומוריסטיים ופילוסופים אקזיסטנציאליסטיים ובמילה האחת כוללת אופנתית מאוד היום " הזויים" או "סהרוריים " .
רוב הסיפורים הם של עמוד אחד והרושם שנוצר הוא בכמה מקרים הוא שהם קצרים מידי ( או לפעמים ארוכים מידי ) אבל יש מקרים שבהם האורך מתאים בדיוק כמו הסיפור הסהרורי ( פשוטו כמשמעו ) " לא לסמים"סיפורו של נער שמוצא שהעולם סביבו השתגע והופך לדמוי העולם שאותו הוא רואה בטלוויזיה .אולי יש כאן מסר כלשהו על סמים ואולי וזה סביר יותר האמן פשוט נותן לדמיונו להשתולל ללא מסר מסויים ויוצר סיפור-חלום הזוי . .
סיפורים אחרים הם טקסטים פילוסופיים של ממש כמו "דבר והיפוכו "המוקדש למרצה הקבלה מפורסם "יוסף בן שלמה "( ואולי נוצר בעת שיעור שלו ?) והוא פשוט טקסט על הניגוד בין טקסט ותמונה. הם עושים רושם כמשהו שצ'רקה אולי שירבט בעת השיעור או בזמן כתיבת עבודה אוניברסיטאית אבל הם מעניינים. הם מזכירים את סיפורי הזן המזרחיים שבמסגרת סיפור אמורים להעביר מסר כל שהוא ברור או לא ברור לחלוטין או שלא מעבירים שום מסר אבל יוצרים רושם כאילו יש בהם משמעות עמוקה והכל בעיני המסתכל.
הסיפור שמצא חן בעיני ביותר הוא "סיפור מהאף" סיפור על אנשים בעלי אפים ארוכים בעלי צורות שונות שבו יש גם אולי איזה שהוא מסר לא ברור על העם היהודי או בכל אופן משהו על מערכות היחסים בין אנשים בעלי אף ארוך.
כדאי לציין שלמרות שצ'רקה הוא בעל רקע דתי הרי זה ניכר מעט מאוד בסיפורים בחובת זאת ,והם יכלו להיות באותה המידה פרי עטו של יוצר חילוני לחלוטין.
סך הכל זוהי חוברת מעניינת ביותר שמראה שאפשר להפוך טקסטים פילוסופיים  והגותיים לקומיקס אם כי מסופקני אם  כל הקוראים ירדו לסוף דעתם ,וחלקם מן הסתם יגרדו את פדחתם במבוכה לאחר קריאת הטקסטים האלו שהם שונים מכל קומיקס שפורסם עד כה  בעברית.

 צ'רקה שובר כאן את כל המקובל בנראטיב הקומיקסאי ובכך הוא גם מסמן את מגוון האפשרויות הקיים בקומיקס. לאמיתו של דבר הוא יוצר כאן ז'אנר קומיקסאי חדש לחלוטין בשפה העברית.
מומלץ  בהחלט ובעיקר לאנשים בעלי עניין בהומור מהסוג הביזארי וחובבי פילוסופיה וסתם חובבי זן ומוזרויות מכל סוג .

שלומי צ'רקה.צילם אמיר טלמן.

 ראו עוד על שלומי  צ'רקה
האתר של שלומי צ'רקה

קומיקסים של שלומי צ'רקה

קומיקסים של צ'רקה באתר ארמדיל

צ'רקה על אתר ארמדיל

סיפור של צ'רקה באתר של חמי רודנר

סיפור של צ'רקה על חמי רודנר

סרטי אנימציה של שלומי צ'רקה

ספר שירים בצורת קומיקס בעריכת שלומי צ'רקה

אברהם הדיין נכנס לירושלים

חוקר תולדות ירושלים עו"ד  שבתי זכריה עסק בספרו סיפורי חצרות ובתים בין החומות
במשפחתו של זאב וולפנזון כשהוא מתבסס על כתבים לא ידועים של ד"ר ישראל בן זאב שאותם שימר . בין השאר הוא כותב שם על עליית אבי המשפחה בארץ ישראל  רבי אברהם הדיין ומעשיו בארץ ישראל כתב בצורה מרתקת ד"ר ישראל בון זאב שהיה דור חמישי לרבי אברהם בכתביו שחלקם היגיעו לידי …."על עלייתו של רבי אברהם הדיין וולפינזון לארץ מסופרים סיפורים נפלאים וביחוד מרגשים דבריו של בן זאב על צעדיו הראשוני של אברהם הדיין בירושלים ,ואופן כניסתו לשערי העיר ".
אבל את סיפור הכניסה   הדרמטי של אברהם הדיין  ואישתו לירושלים לא הביא עו"ד זכריה בספרו זה,
והוא מספר אות הסיפור הזה כאן במאמר זה בפרסום בכורה עולמי .

וזהו בהחלט סיפור יפה .

נשאלת רק השאלה ::עד כמה אפשר לסמוך על סיפור זה?

אברהם הדיין מגיע לירושלים .
סיפור עלייתה של שיירת רבי אברהם הדיין- וולפנזון – משקלוב לירושלים

מאת

חוקר ירושלים הלא נודעת עו"ד שבתי זכריה.

חידושו של הישוב האשכנזי בארץ הקודש, ובמיוחד בירושלים, נובע מכוחם של שלשה גדולי ישראל בעבר – והם: הבעל שם טוב (הבעש"ט) – מייסד החסידות – הגאון ר' אליהו מוילנה, ולאחריו המרן ר' משה סופר הוא ה"חתם סופר" – רבה של יהדות הונגריה – במאה ה – 19.
מבקש אני עתה לספר במיוחד על הגאון מוילנה ופרטים על הטפתו המתמדת לעליה לציון, וכן לספר על מעשיו של אחד מחשובי תלמידיו שעלה לארץ יחד עם כמה מתלמידיו של הגאון, והיה זה בתחילת המאה ה – 19.
הגאון מוילנה – (1720 – 1797), היה מגדולי ישראל בכל הדורות – והיה ממעוררי העליה לארץ ישראל בדורו – בסוף המאה ה – 18. הוא עורר במיוחד את הצורך והחובה לבנות מחדש את הישוב היהודי בירושלים. הוא היה אומר את הפסוק מהמקורות: "כשירושלים נבנית – בן דוד (משיח) בא".
מסופר, כי הגאון בעצמו ניסה מספר פעמים לעלות לארץ ישראל אך הדבר לא עלה בידו. לאחר נסיונו בשנת תקמ"ב (1782) שלא הצליח, היה שרוי בצער גדול. הגאון אמר אז לתלמידיו כי "..לא הסכימה עמו דעת קונו.." ולשאלת תלמידיו על הסיבה, ענה הגאון: כי "אין לי רשות מן השמים..". תלמידיו אמרו, ש"הגאון היה ניצוץ מ"משה רבנו", ו"כשם שלמשה.. לא ניתנה הרשות להכנס לארץ ישראל, כך גם לגאון..".
בעליית תלמידי הגר"א, בתחילת המאה ה – 19, מתחילה למעשה עליית היהודים הפרושים לארץ ישראל. יש מקורות המציינים כי עליית הפרושים – החלה עוד בשנת תק"ן (1790). עולים אלה נקראו – "פרושים" – כי זה השם שניתן לעולים אשכנזים, שהלכו בדרכו של הגאון – הגר"א.
העליה המשמעותית והמפורסמת ביותר, בהשראת הגאון – הייתה עליית תלמידיו, היתה כאמור בראשית המאה ה – 19 – בשנים תקס"ט ו – תק"ע (1809 – 1810).
ההתלכדות הראשונה לעליה לא"י של תלמידיו אלו באו מהערים וילנה שבליטה ושקלוב ומוהילוב מרוסיה הלבנה. כמו כן עלו תלמידיו ממחוז רייסין, שהחלה מאז "ועידת היסוד" בעיר שקלוב – שנקראה "יבנה דרייסין". עליה זו התקיימה בשנת תקס"ו – 1806.
על העיר שקלוב מסופר כי היתה "עיר ואם בישראל…", מלאה חכמים וגדולי תורה, ומי שלא ידע בשקלוב את הש"ס ואת התנ"ך, נחשב ל"עם הארץ".
יוזמי הועידה היו הגאונים ר' בנימין משקלוב, ר' יהושע צייטלין, ור' הלל בנו של ר' בנימין.
לאחר מאמצי 40 שנות פעולה בין חוגי יהודים רבים בליטה ורייסין, וקבלת תרומות כסף מאת עשירי היהודים, יצאה בחורף שנת תקס"ט (1809) השיירה הראשונה של עולים אשכנזים, שמנתה 70 נפש. הם הגיעו למחוז חפצם – צפת וירושלים – לאחר הרפתקאות ויסורים רבים. בראש השיירה עמדו רבי הלל ריבעלעס (ריבלין) משקלוב – שהוזכר לעיל – רבי סעדיה מוולוז'ין, רבי אברהם הדיין – וולפנזון – משקלוב ורבי יצחק מחסלביץ – הוא אבי משפחת חשין המפורסמת.
וכאן ברצוני לייחד את דברי הבאים – על אחת מהמשפחות הנ"ל – על רבי אברהם הדיין – וולפנזון, כי יש בסיפור עלייתה של משפחה זו לירושלים – דברים מרתקים במיוחד*.
—————
* חלק נכבד מדברינו במאמר זה מבוססים על כתביו של חוקר ירושלים – ד"ר ישראל בן-זאב – וולפנזון, בהם כתב על שלשה מבני משפחתו – ממשפחת וולפנזון -. ד"ר בן זאב היה הדור החמישי לר' אברהם הדיין עליו אנו מייחדים דברינו. להערכתי – כתבים אלה של ד"ר בן זאב, לא פורסמו עד כה.

– 2 –

רבי אברהם הדיין – וולפינזון ישב על "מי מנוחות" ללא דאגות וטרדות חמריות בעירו – שקלוב – שבה כהן כדיין – וכאמור היתה שקלוב – "עיר ואם בישראל". הוא היה אהוב ומקובל על בני עדתו. עשיר גדול היה, ועתיר נכסים – בנכסי דלא ניידי. רבי אברהם נולד בשקלוב לאביו רבי זאב. בנעוריו למד בישיבות שקלוב עד שהתחיל להרביץ תורה ולהרצות על חידושיו בשני "צעירי ישיבת העילויים" בעירו. הוא גם זכה לשמוע תורה מפי הגאון מוילנה. הוא הצטרף לתנועת רבי הלל ריבעלעס לעליה לארץ ישראל. בראשית שנת תקס"ט (1809) יצא עם אשתו הצעירה, בתיה בריינה, בשיירה הראשונה של העולים שמנתה כאמור 70 נפש משקלוב . השיירה נקראה "איילת השחר".
רבי אברהם מכר את כל רכושו בחפזה, צרף את הממון והתכשיטים, וכן את הבגדים החמודים… ויצא עם כל ה"כבודה" לדרך – משקלוב לעיר אודיסה. כאחד מעשירי השיירה נשא בסכומים רבים יחד עם רבי הלל – בהוצאות של המסע לארץ ישראל.
לאחר מנוחה של שבועיים ימים, מטלטולי הדרך ולאחר כבוד רב שהנחילו להם יהודי העיר אודיסה – בריקודים ושירה… "בשנה הבאה לירושלים" – הפליגו אנשי השיירה בארבע ספינות של יוונים מחופי אודיסה, לכוון ארץ ישראל.
את הספינות השיטו בקרבת חופי הים השחור, במקומות ישוב ליד החופים, שבהם היו הגברים אמיצי הלב יורדים ליבשה, כדי להצטייד במזון, וצידה לדרך. הם הגיעו לעיר קושטא… ואחרי חג הפסח הם הפליגו שוב בים. מכאן החלו סערות קשות בים, שנמשכו מספר שבועות, עד שהגיעו לבסוף לעיר בירות, ומשם נסעו לעכו.
בראשית חודש אלול תקס"ט (1809), עלו רוב אנשי השיירה בשיירת גמלים לעיר צפת מחוז חפצם להתנחלותם. אך רבי אברהם וולפנזון ואשתו, ועוד שתי משפחות וילדיהם, נסעו לכוון ירושלים, וזאת כדי לקיים את מצוות ה"עלייה לרגל" לפי הוראות הגאון מוילנה. נסיעה זו נמשכה שבוע ימים, ולבסוף הם הגיעו בשעות המוקדמות של הבוקר – לתחנתם האחרונה – "שער יפו" השער הראשי לירושלים. אך כאן הם מצאו את השער סגור וחיכו עד שאנשי השלטונות יפתחוהו.
כשירדו ר' אברהם ואשתו ושאר בני השיירה, מעל דבשות הגמלים, הם השתטחו על הארץ, ונשקו את רגבי האדמה, וקרעו קריעה כ"הלכה".. ואז הם ברכו בקול רם, לעיני החמרים הערביים, את ברכת "שהחיינו וקיימנו".
לבסוף פתחו אנשי השיירה את צרור�
�תיהם שנשאו עמם – אחד עשר חדשים מהעיר שקלוב, והוציאו מתוכם את המלבושים החמודים ואת פרוות הנשים היקרות… וערמו אותם לערמה אחת, יצקו עליה שמן, ושרפו את הבגדים כשהגברים רוקדים מסביב למדורה ושרים: – "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים" והנשים הצעירות שבחבורה… התפרסו ליד המדורה ובכו בכי-מר… על אבדן בגדיהם – הרכוש היקר.
"…היום נולדנו מחדש.. ניחם רבי אברהם את הנשים ..ועלינו לברך "ברכת הגומל לקב"ה"
.. ששמר עלינו בדרכנו הארוכה"…
לאחר גמר החשבונות עם ה"חמרים" הערבים, התעטפו הנשים בסדינים שחורים והגברים לבשו "קפטנים" – כמנהג ירושלים ונכנסו עם שיירי צרורותיהם לתוך העיר והגיעו עד ל"רחוב היהודים".
..במחזור התפילות שלו – מ"הימים הנוראים".. רשם רבי אברהם בכתב ידו – ליד התפילה – "תקע בשופר גדול לחרותנו.." – את הדברים הבאים לעדות:
– "בראש השנה של שנת תק"ע התפללתי בפעם הראשונה ליד ה"כותל המערבי"…
וזה סוף סיפורה המרתק.. של שיירת ר' אברהם הדיין לירושלים.

ירושלים ניסן תשס"ח – 2008 שבתי זכריה עו"ד

 

אברהם הדיין ואישתו נכנסים לירושלים הגרסאות השונות

מאת אלי אשד

מעניין לראות איך התפתח הסיפור על כניסתם של אברהם הדיין וולפנזון ואישתו לירושלים סיפור שאותו מביא כאן עו"ד שבתי זכריה .  .

הגרסה הראשונה

יעקב גולדמן,המספר של הגירסה הראשונה  של סיפור כניסת אברהם הדין ואישתו לירושלים.

הגירסה המקורית של הסיפור הופיעה ככל הנראה  אצל יעקב גולדמן בעלה של אסתר מלכה בתו  של אברהם הדיין מאישתו השנייה שינדל.
גולדמן מן הסתם שמע את הסיפור מאברהם הדיין עצמו או מאשתו של אברהם או מאישתו שלו ( או מכולם ביחד ? )  והוא מספר בספרו ""ספר בני אשר :יכיל עשרים ושלשה פרקים חקירות ודרישות בענינים שונים" ( חידושי תורה ) ( 1924) בעמוד  קיט על אם אישתו שיינדל ש"בבואה עם בעלה מאונגריה לשער יפו בירושלים והיא לבושה מלבושי –פאר אירופאיים עמדה על יד שער יפו וקרעה ב גדיה כדין ואמרה "איני נכנסת לעיר הקדושה במלבושי מן הגולה אלא בסדין לבן כמנהג נשי ירושלים המוסלמיות והיהודיות בצאתן החוצה" ,ורק אחרי שמילאו בקשתה נכנסה העירה. "

כלומר הפרשה ארעה כאשר חזר אברהם הדיין לארץ ישראל בה התגורר כבר מזה שנים עם האישה השנייה שלו .(עם כי מעניין שגולדמן אינו מזכיר את שם הבעל שהיה חמו  אלא רק את שם האישה ).  
על שיינדל מספר פנחס גרייבסקי אחיו של יעקב : מאת אבי מורי ורבי צבי ז"ל שגר בחצר אחת עם רבי אברהם הדיין קיבלתי :שיינדל היתה בת להורים גדולים בשורישפאטאק שבהונגריה . מלומדת הייתה ביהדות גרמנית והונגרית ,בקיאה הייתה במדרשי אגדה .הצטיינה ביופייה ,בחוכמתה ,ביראת ה' ובצדקתה אשר חפפה על כל הגיוני נפשה ופועל כפיה .

 

 

גירסה שנייה

 

יעקב רימון סופר ומשורר.

בגירסאות הבאות של הסיפור כל הפרשה מתרחשת כמה שנים קודם לכן עם הגעתו לראשונה של אברהם וולפנזון לירושלים והיא מיוחסת לאישתו הראשונה של אברהם הדיין,בתיה בריינה ( אם כי אין נוקבים בשמה בסיפור ).
הגרסה השנייה של הסיפור היא של המשורר יעקב רימון שמספר בסיפורו "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " המבוסס בברור על המקרה המתואר אצל גולדמן אבל מורחב בהרבה כיצד כאשר היגיעו אברהם ואישתו (הראשונה בתיה בריינה אם כי רימון נמנע  משום מה מלהזכיר את שמה  ומעניין למה ) אחרי מסע ארוך וקשה בים סוער לעכו השתטחו על הארץ ונשקו את רגבי האדמה והצטרפו מיידית לשיירת גמלים שפניה מועדות לירושלים, נסיעה הצטיינה בחוסר הנוחיות שלה . הם היגיעו לירושלים עיר הקודש שבורים ורצוצים בגופם אך לא ברוחם . כשירדו וראו את עיר דוד בחורבנה גאו בבכי מר ולפתע פנתה אל אברהם אישתו הצדקנית כשהיא קוראת מתוך החלטה נחושה :"אברהם עיר האלוהים מושפלת עד שאול תחתית ואני אכנס במחלצות ותכשיטים ועדיים ? לא יהיה כזאת !"
"הם פתחו המזוודות והוציאו מהן את כל היקר וההדר שבבגדיהם וחפציהם .חיש מהר נערמה הערמה .רבי אברהם הדיין ואשתו הסירו מעליהם את מלבושיהם היקרים והאישה התפרקה מכל עדייה ויזרקום לערמה בלב הומה .
ברגש ובנפש סוערת הדליקו את הערמה. התעטפו רבי אברהם הדיין ואשתו בסדינים לבנים , ולאור המדורה נכנסו השניים כשני למלאכים טהורים לירושלים .

( :יעקב רימון "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים ")

יעקב רימון היכיר את יעקב גולדמן וייתכן ששמע את הסיפור מפיו או מאישתו ואולי קרא על זה בספרו.
( " ייתכן באותה המידה ששמע את הסיפור משכניו וידידיו בשכונת מונטיפיורי אליהו לנדא נינו של אברהם הדיין ו/או מידידו ושותפו לכתיבה יוסף זונדל וסרמן חתנו של אליהו לנדא.

 ייתכן בהחלט גם שכל האפשרויות האלו נכונות ורימון היה מודע לסיפור מכל אחד מהמקורות שצויינו שכל אחד מהם מן הסתם נתן  לו ואריאציה משלו.  .

 

 

.  בכל מקרה ניראה  שבגירסתו של יעקב  רימון לסיפור של אברהם הדיין ואישתו וכניסתם לירושלים  הוא לקח לעצמו חרות פואטית לשנות כראות עיניו על מנת להפוך את הסיפור ואת המסר שלו  לדרמטי יותר כפי שאפשר לראות  למשל מהמילים המצוטטות מהאישה חסרת השם של אברהם הדיין ( היפוך מעניין לגרסה הקודמת שבה הבעל הוא זה שאינו מוזכר בשמו )  מילים שאינן נמצאות כלל בגירסה המקורית של גולדמן.

 

סיפורו של רימון הופיע לפחות בשני ספרים  " בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים ,אגדות ותיאורי חיים כינסו וערכו יעקוב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסוף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה , 1958. 

 הסיפור הופיע שוב בספרו של יעקב רמון "דמויות מן העבר :סיפורים ורשימות הוצאת המנורה ,1972.

גירסה שלישית
את הגירסה של יעקב רימון אפשר למצוא בשינויים קלים גם במאמר "רבי אברהם וולפנזון " בתוך "ספר של יעקב גליס מגדולי ירושלים  הוצאת ספריית ראשונים ,ירושלים תשכ"ז . ,1967 ( הגירסה הפרטנית ביותר הקיימת על חיי אברהם וולפנזון ).מקור הגרסה הזאת מצויין  שם במפורש .: "על המסורת השמורה במשפחה מסביב לעלייתו של רבי אברהם מספר י..רמון …."
אלא שבגירסה שאותה מביא גליס יש שינויים לעומת הגרסה הקיימת בדפוס של רימון. :
מסופר שם על אישתו הצדקנית של אברהם הדיין ( שגם כאן לא מציינים את שמה ) ש"התפרקה מכל התכשיטים והעדיים וכל חפצי הערך והחם ,כולם הוקדשו לצדקה ,ושניהם נכנסו לירושלים בכסות פשוטה זכר לחורבן ובלבם יוקדת אש האהבה לירושלים .
דהיינו כאן בגרסה השלישית של הסיפור החפצים לא נשרפים אלא רק נמסרים לצדקה.ומוזר למה השינוי ,אולי העורך גליס מצא את עיניין שריפת החפצים כקיצוני מידי ?
( מוזר גם שאין למצוא את הסיפור הזה בספר "מיקירי ירושלים " של יוסף זונדל וסרמן שהופיע ב1973 למרות שיש שם פרק שלם על אברהם הדיין,ולמרות שוסרמן ללא ספק היכיר את הסיפור . סביר גם שהיה זה הוא או חותנו אליהו לנדא נינו של אברהם הדיין שסיפרו אותו ליעקב רימון במקור .ובכל זאת וסרמן נמנע להביא את הסיפור ).

גירסה רביעית

ד"ר ישראל בן זאב בצעירותו.

את הגירסה הרביעית המפותחת ביותר של הסיפור אפשר למצוא במאמרו הגדול שלא פורסם של ד"ר ישראל בן זאב שהיה נינו של אברהם הדיין שלושה ממיסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע עשרה רבי ישראל משקלוב ,רבי אברהם הדיין וולפינזון ובנו רבי זאב איש ירושלים ". מאמר שכנראה נכתב בסביבות 1990 לפני מותו של ד" ר בן זאב ולא פורסם והשתמר בידיו של עו"ד זכריה .ובו יש תיאור מפורט ביותר של שריפת החפצים והמלבושים בכניסה לירושלים.
ןגירסה זאת עומדת בבסיס המאמר שמופיע כאן של עו"ד שבתי זכריה.

ראו עוד
התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון 

אברהם הדייון וולפנזון בויקיפדיה

חייו הכפולים של זאב וולפנזון

שבתי זכריה חוקר ירושלים הלא נודעת

האתר של שבתי זכריה

ירושלים המיסתורית

סיפורי חצרות ובתים בין החומות

 

 

איש העטלף פוגש את ז'יל דלז

 

 יהונתן דיין מגיש מאמר מקיף על איש העטלף בטמאן ומשמעויותיו הפסיכולוגיות הפסיכואנליטיות…

בטמן פוגש את דרידה

מאת יהונתן דיין

הקשב להם; ילדי הלילה;

איזו מוזיקה ערבה הם משמיעים.

(ברהם סטוקר, דרקולה)

צחקה בובה זהבה

וצחק מאוד הדב-

למה לגרש החושך?

והרי הוא ילד טוב!

(מרים ילן שטקליס, הבובה זהבה)

הקדמה

עם הופעתו של סופרמן ב1938 (action comics#1) החל "תור הזהב" של הקומיקס; ז'אנר גיבור העל מצא את הדרך העממית והמיידית ביותר לרקום את המיתוסים הקדומים אודות אלים, חצאי אלים, נימפות, גיבורים, קוסמים ומפלצות, ולפרוש אותם מחדש ברקע החברה האמריקאית הבורגנית- אומת מהגרים החסרה את סלע התרבות האיתן של המיתוס; לאמריקאים אבות מייסדים ולא אלים קדומים, גיבורים היסטוריים ולא אל זמניים. מעניין לציין שסופרמן הנוחת באמריקה מקריפטון, גם הוא סוג מסויים של מהגר. אבל זה סיפור אחר.

ברשימה זו אנסה להצביע על הכשל שהתרחש בניסיון להציג מחדש את המיתוס בקומיקס, כאילו מעשה השטחה פופולרי בידורי; בחללים שבין רופליקות הציורים, בדממה שמעבר לבלוני המילים אולי יאותרו הבקיעים בפורמט המודרני מהם שטפו כוחות קמאיים ותובעניים.

בעזרת הפרספקטיבה הדלזיאנית אנסה לחשוף את החולי החברתי המתקפל תחת גלימתו השחורה של באטמן, חולי שהוסתר היטב במסורת רבת השנים של הסיפור המצוייר ומתוכו אשתדל לחלץ את המימד החתרני (ככל שהמילה הזו ,שכיבוס אקדמי חוזר ונשנה פרם את כל תפריה, אכן מכסה על הדבר אליו אני מתכוון) של גיבור העל המיוחד הזה, ולהאיר אותו באור חדש, או לכל הפחות, לעבות סביבו חשכה מטרידה.

בגוף הטקסט יופיעו הפניות לנספחים; אלה מסומנים לפי אות- בהתאם לחלק הנוגע להם- ומספר. ראוי לציין שבמקורם הנספחים צבעוניים, אולם אלו הנלווים לטקסט הם צילומי שחור- לבן, זאת מפאת משאבי החומריים הדלים.

בתאורי ההתרחשויות הלקוחים מתוך הקומיקס שיופיעו בטקסט התרגום הוא שלי.

א

איך נכנסים לקומיקס של באטמן? התשובה פשוטה- מתוך הקומיקס של סופרמן: בחוברת סופרמן (superman) מספר 64 , פברואר 1992, כמנהגו בקודש, מידי חג מולד, נוחת איש העל, סמוך לחצות הלילה ברחבה המושלגת של משרד הדואר של מטרופוליס; שם משך שנה שלמה נערמים בהמוניהם מכתבי בקשה לעזרה , רשימות הודיה, תחינות עשוקים, הצעות עסקאות של אנשים נלוזים, כולם ממוענים לגיבור. סופרמן מתייחס לכולם, אחד לא מוזנח, אולם במכתב האחרון הוא נתקל בבעיה: בית מחסה לילדים במצוקה נתקל בקשיים כלכליים, הילדים מרובים, ערב החג בפתח ומתנות מאין…

משבצת הקומיקס מראה תקריב של פרופיל פניו הנאות של הגיבור נסחטות לשפופרת טלפון, הרקע צהוב ומואר- השיחה עוברת למשבצת הסמוכה בה אנו חוזים בחלון סגור ומסורג שטיפות גשם כבד הולמות בו, ועלים יבשים מסתחררים ונצמדים אליו, דרכו נשקף אולם גותי עמוק ואפל, ובמרכזו אח בוער, שתרומת להבותיו לצללים רבה יותר מאשר לאור האדמדם המהבהב מהקירות: אלפרד המשרת נוטל את שפופרת הטלפון, מאחוריו, אל מול האח, מזדקרת דמות גבוהה, חשוכה כולה.

"אחוזת וויין" עונה המשרת "כן, מר וויין ישנו, אך חוששני שאינו מקבל שיחות הערב…כן, אומר לו."

המשבצת התחתונה הופכת את התמונה ומכניסה לחדר פנימה- אנו חוזים בתקריב פנים וכתף של ברוס וויין, שמשחק אור וצל צובע אותו בשחור וצהוב, מטה ראשו לאחור, ומקשיב לאלפרד שאומר "האדון על הקו טוען שהוא סופרמן, אדוני." "מתקשר לאחל לי חג נעים, ללא ספק." מעיר באטמן.

במשבצת הסמוכה נראה איש העטלף מגבו, שוב מואפל לגמרי, ניצב מול החלון הסגור ומסורג שטיפות גשם מטילות בו מהומה ועונה "כאן ברוס וויין. במה אני יכול לעזור לך?" (ראה נספח א-1)

חשוב להיצמד לצד הויזואלי והמילולי שמרכיב את הקומיקס, שבעצמו מורכב מאלמנטים קולנועיים וספרותיים כדי לעמוד על המבע, על הביטוי, שכפי שכתב דלז ב"קפקא: לקראת ספרות מינורית" רק הביטוי נותן לנו את המהלך (שם, עמ' 63), והמהלך אחריו נתחקה, לשם ביסוס דמותו של באטמן, הוא ההיחלצות מן המז'ורי (אותו אני מזהה עם סופרמן- שליט הז'אנר), אל המינורי (אותו מייצג באטמן, שאמנם יחד עם סופרמן שולט בכיפת המימד הספרותי הזה, אך סודק אותה בקרניו, כפי שנגלה בהמשך).

המהלך מסופרמן לבאטמן- וכאן אני מתכוון לאו דווקא לדמויות גופן, אלא למעבר בין תפיסה ייצוגית אחת לאחרת – כפי שעולה מהסצינה הקודמת, מחייב מעבר מאור לחושך, מסולידריות לבדידות, והמעבר חד, כבין שני קטבים מנוגדים. סופרמן שבערב החג הקדוש מעניק מעצמו לכל, ולעומתו באטמן שמתכנס בביתו וחומק מחברת אדם, השלג המסורתי לעומת הגשם הטורדני, מייצגים למעשה תפיסות עולם הפוכות.

הערכים הויזואליים בקומיקס של סופרמן מתאפיינים בצבעים עזים, המעידים על חיות רבה- מרגע שפרץ לתודעה בחוברת משנת 38', הכתיבו צבעים אלה- האדום והכחול הלאומיים- את מראה הז'אנר, והפכו אותו פטריוטי בהכרח: בהשפעת הטון ההירואי של סופרמן, מקפטין אמריקה ועד וונדר וומן, היו גיבורי העל יוצאי חלציו- תשובות נשיות או מענה של חברות מתחרות- מחוטלים בצבעי האומה.

 

התפיסה הויזואלית בבאטמן, שהופיע לראשונה בשנת 39', היתה של אנטי צבע; על אף היכולות הטכניות של יוצרי הקומיקס, הם השתמשו בצבעים בעיקר כדי לכסות, לטשטש, להשתיק, את התסיסה הצבעונית המקובלת: מראה הרופליקות בבאטמן המשקפות את הסמטאיות של גוטהאם סיטי, פתחי הביבים המעשנים, שלטון הצללים, הביאו אתם את ראיית העולם הקולנועית של הפילם נואר שעלתה לכוח באותו זמן; ולא לחינם- שהחוברת הציגה גיבור ציני, מפוכח ובודד, שפשוט קיים והנו, איש ללא עבר, שאין לדעת מה הוא מבקש מעתידו; חוטי הניהליזם האלה משכו במהרה לתבנית הויזואלית של הקומיקס את מבשר הפילם נואר- האקספרסיוניזם הגרמני על כל תפיסתו המרחבית בה שולט הפחד, הסיוט והחרדה; הערכים הויזואליים שבחרו יוצריו של באטמן יצרו דמות המתנהלת בעולם התחום בזוויות מרוסקות ומטרידות, במבנים ארכיטקטוניים חדים יתר על המידה, בדקורציה גותית הצופנת חיים מאגיים בתוכה: כל אלה יצרו את עולמו של באטמן כהפוך ומבולבל לזה ממנו הגיעו סופרמן ונגזרותיו, ולחשו דבר על סוד כוחו מעורר הדימיון והחלחלה של הקומיקס המעדיף צל על אור- שם בחשכה האפשרויות רבות עד אימה.

מבחינת ערכים ספרותיים הושפעו שתי היצירות מהריאליזים הנאטוראליסטי שהכתיבה הספרות האמריקאית של אותה תקופה: זמן ההתרחשויות היה ההווה, המרחב ארצות הברית של אמריקה, לבוש הדמויות יומיומי, בתי העסק שתפסו את תפאורת הרחובות קונקרטיים ומוכרים, הדיאלוגים פשוטים, נטולי פאתוס; אולם בעוד סופרמן ממריא מעל ומעבר לכל המאפיינים האלה כשבגלימתו נפרשים ערכי צדק בלתי מתפשרים של גיבור אפוס קדום, נראה שבאטמן היה קשוב יותר לדקויות הספרותיות של גיבורי המינגווי, פוקנר ודוס- פאסוס, בציניות ובפראות שנלוו לדמותו.

סופרמן, אם כן, עסק בבעיות נצחיות, באטמן התערב במפגעי השעה. ובאופן טבעי, כפי שנראה בסצינה בה פתחנו, כשנתקל סופרמן בבעיה יומיומית, הוא פונה לבאטמן לשם פתרון. מעניין לציין שבמובלע מציג הקומיקס את באטמן כבעל מענה לבעייתם של יתומים. אך על כך בהמשך.

הקומיקס הוא אמנם ז'אנר מינורי באופיו, אך באטמן יוצר מרחב מינורי משלו המתריס כנגד הגדרות הסוגה: צבעיו הכהים והעדפת הצל על האור, מבחינה צורנית, יוצרים דה- טריטוראליזציה של הצבעוניות שהגדיר הקומיקס הסופרמני. ומעבר לזה, הקיבעון הסופרמני העל אנושי, שהכתיב את אופיים של גיבורי קומיקס רבים כל- כך, מתרסק נוכח עובדה פשוטה ומביכה בדמותו של באטמן- שאינו מטא אנושי כמו חבריו- באטמן אינו הומו סופריור, הוא הומו ספיאנס, אדם רגיל.

קעקוע היסוד העל אנושי שמבצע באטמן הוא דה- טריטוראליזציה נוספת שהביא הקומיקס שלו לעולם גיבורי העל. באטמן במהותו התכנית והצורנית מסמל בריחה, קו מילוט מהגדרות הזרם אליו הוא משתייך: הרה- טריטוראליזציה הצבעונית של הקומיקס הסופרמני מתגמגמת בצללי גוטהאם סיטי, והרה- טריטורליציה של המוטיב העל אנושי, אובדת תחת חליפת העטלף המסתירה אדם פשוט; אולם ההימלטות של באטמן מהעל אנושי והתכנסותו באנושי מצמיחה את יתרונותיו הרבים: אותה דה- טריטוראליזציה שמבצעת דמותו ברעיון כוח- העל, שלילת ה"סופר" כמאפיין פיזי או מנטאלי, החסרון של כל יתרון על אנושי, מחלץ עבורו את היכולות הבאות: בעזרת המכשירים הטמונים בחגורתו הוא מעופף מעל ביניינים ומטפס על קירות, במכונית הבאטמוביל הוא מפתח מהירות על, חוסר הצבע של גלימתו ממזג אותו בסביבתו האפלה והוא נעשה רואה ואינו נראה. במקום לבחור ביכולת על טבעית אחת חוטף באטמן את כולן.

מוטיב כוח העל שחייב סופרמן בתשתית כל גיבור קומיקס, כמוהו כמכונה, קוטעת שטפים, המחייבת את הדמות לערוץ אליה מופנים כוחותיה. דווקא הגוף הביולוגי האנושי, שאינו חסום ביכולת ספציפית, מהווה לוח חלק דרכו יכולות לשטוף אינספור יכולות. בפרספקטיבה זו, לא מן הנמנע לראות בסופרמן מכונה אדיפאלית ובבאטמן גוף ללא איברים.

סופרמן הוא הקומיקס המז'ורי, מכתיב גבולות הסוגה, כדי להגיע אל באטמן עשינו דרך ארוכה מטה מעולמות עליונים: הקומיקס של באטמן הוא מינורי על שום שהוא דובר בשפת השליט אך בו בזמן הוא מהווה את האחר שלו- האדם אל מול העל אדם; גם סופרמן וגם באטמן עוטים גלימה, אך רק סופרמן מסוגל לעוף, שניהם נקראים סופר גיבורים, אך באטמן, כפי שעמדנו על כך, אינו מטא אנושי- באטמן עושה דה- טריטוראליזציה של שפת הקומיקס. יש לזכור שבאטמן וסופרמן חיים באותו עולם יצירתי, על מפת יקום הקומיקס מטרופוליס וגוטהאם סיטי מחוברות בכבישים ראשיים.

החיבור של באטמן כדמות אינדיווידואלית למיידי- פוליטי מתבטא בכך שמדובר באדם שלקח לידיו את הדין החברתי, לא מדובר ביצור שמיימי כמו סופרמן שירד מהכוכבים כדי להביא שלום לארץ, ועצם יכולותיו הפנומנליות מקנות לו את הזכות לעשות בהן שימוש, אלא באדם שהציג את עצמו כגיבור על, התחפש והכריז מלחמה על הרחובות, תוך התעלמות מוחלטת משלטונות החוק- באטמן הוא בהכרח אנארכיסט. במאפיין השלישי של הספרות המינורית- המערך הקולקטיבי של ההבעה- ניפגש כשנעמוד על בעייתיות הגל"א של באטמן.

באטמן שהופיע לראשונה בשנת 39' (detective comics #27),שלא כמו סופרמן שנה לפניו, לו הוקדש עמוד שלם המפרט את מוצאו (כמות עצומה בפורמט המינימלי של אותן שנים), הוצג חסר התחלה, כפי שדלז אוהב את זה, מהאמצע: הסיפור נפתח בסצינה שהציגה את המפקח גורדון ממשטרת גוטהאם סיטי משוחח עם ידידו ברוס וויין (שאז טרם נהפך מיליונר היה סוציאליסט). מאוחר יותר בחוברת מופיעה דמות מסתורית בגלימה שפותרת את התעלומה שגורדון התקשה מולה ומביאה את הפושעים לצדק בעצמה. הדמות נקראה באט- מן (ועוד נאמר דבר על המקף שהוסר עם הזמן). לא נרמז דבר באותה חוברת על טיב מלחמתו של איש העטלף בפשע. מניעיו נותרו סודיים; ההצצה היחידה שקיבלו הקוראים לתוך אישיותו היתה הרופליקה האחרונה של הסיפור שגילתה שברוס וויין הוא באט- מן.

רק בשנת 48', תשע שנים מאוחר יותר תופיע חוברת (batman #47) שתספר על תחילת דרכו של הגיבור החתום.

הימנעותו של באטמן מהגדרה סדורה, מנהגו להלך בצללים, יוצר סביבו את העמימות הנחוצה כדי לא להיות, בזמן שהוא ישנו; חלק מיקום הקומיקס, אך נטע זר בתוכו; לעיתים, בציורי טור דה פורס שחביבים על אומני הז'אנר, המציגים שלל גיבורים מסתערים קדימה, נראה באטמן בתוך החבורה הססגונית ככתם.

באטמן מהווה קו מילוט מהקומיקס הרווח, הוא עוטה את הגדרת הגיבור האופייני אך קורע אותה מבפנים ומוליד יצור חדש- אנטי סופרמן.

 

ב1982 פרסמה די. סי קומיקס (d. c. comics) נובלה גרפית בשם the untold legend of the batman:

הסיפור גלגל מחדש את את המאורעות שהביאו להיווצרותו של איש העטלף.

התמונה הראשונה המורידה מטה אל הסיפור היא תמונת גובה, מתקרת מערת העטלף (בסיסו של באטמן השוכן תחת טירתו של ברוס וויין הפרסונה היומיומית שלו) נראים נטיפים משוננים המצביעים לעבר במה הנמצאת הרחק מתחתם, שם רוכן באטמן בחליפתו הכהה מעל שולחן עמוס מכתבים וחבילות; מנורת קריאה משרטטת סביבו עיגול אור חיוור ומושכת לאחור צל ארוך ומחודד, צל עטלף.

התמונה הבאה מתייצבת מול באטמן הפותח חבילה גדולה וממלמל "אני שמח שהזדמן לי לענות על כל דברי הדואר האלה, לפני שנקברתי תחתם! החבילה הזו היא האחרונה–!" מאחוריו מגיח אלפרד המשרת נושא מגש ועליו ארוחת ערב צנועה. התמונה הבאה מתקרבת לפניו של באטמן הנפערות בבהלה "מה קרה אדון ברוס?" שואל אלפרד שכבר ניצב מעבר לכתפו. שוב מכסה התמונה עמוד שלם ובאטמן שולף מהחבילה את קרעיה של חליפת עטלף ואומר "זו תחפושת אלפרד..או מה שנותר ממנה! זו התחפושת שלבש באטמן הראשון..אבי!!" (נספח ב-1)

האגדה של באטמן בונה את עצמה כמותחן פסיכולוגי- רצף העלילה ממוטט נדבך אחרי נדבך וחושף את ארועי העבר שהובילו לנקודה בה נפתח הסיפור- ומסתבר שבאטמן ששולף את תחפושתו הישנה והגזורה של אביו, הוא למעשה זה שטמן אותה בקופסא ושלח אותה לעצמו בעת שהיה נתון בסכיזופרניה זמנית ודלוזיה פרנואידית (המונח הזה מופיע בשלמותו בסוף הסיפור); היותו של באטמן המוען והנמען של עצמו, שהפשע הוא עצמי, ודמותו של האב המטילה את צילה על מעשה הפשע ושיטת החקירה המגלה את הלא מודע כאבי כל הצרות, מביאות להזדקפותו המיידית, מנקרת העין, של קו המחשבה האידיפאלי, כשנבקש לאתר את העקרון המארגן את העלילה והנפשות הפועלות- אולם אין מנוס מהאדיפוס כשמדובר ביצירת אומנות מערבית בורגנית, בעיקר כשהיא נשענת על ז'אנרים ידועים ומקובעים, הרובד המיידי של הסיפור הוא אדיפאלי בהכרח.

אבל גם מהמקרה הזה מוצא באטמן את קו המילוט שלו: ההתחקות אחריו תוביל לא אל סכיזופרן אלא אל סכיזואיד.

באטמן מחזיק את התחפושת הקרועה מול פניו ונפשו מטשטשת ואובדת בזיכרונות עבר בתגובה לשאלתו של אלפרד "התחפושת הישנה היתה יקרה לך…הלא כן, אדוני?", ולפני שנעמיק בתודעתו של באטמן, נשתהה לרגע על אלפרד ונתמקד בו: משרתו האישי של איש העטלף משתייך לאותו סוג שלישי של דמויות מיוחדות שמזהה דלז בספרות של מלוויל במאמרו "בארטלבי או מטבע הלשון" זה הדבק בחוק נוטר החוק האלוהי וחוקי האדם לפי טבעו המשני היינו הנביא. (שם, עמ' 65) הוא לוקח חלק בשני העולמות של אדונו, דואג לאחוזה שלמעלה ולמערה שלמטה, הוא מייצגה של נאמנות אמיצה, ללא סייגים וללא חרטות. הסיפור זולג גם אל עברו שלו ומגלה אותו בתקופת בחרותו, חבר במחתרת הצרפתית בימי מלחמת העולם השניה, עם תום המלחמה הוא שב למולדתו ולאהבתו הישנה- התיאטרון, אולם אז, אביו שנפל לערש דווי משביע אותו לקחת על עצמו את המסורת הישנה והמפוארת של משפחתם- המשרת האישי. (ב-2)

התמונה הסרקסטית מראה את אלפרד מביט בפסל החירות מזדקר מעבר למעקה האוניה כשברקע נשמעות מחשבותיו "שבור לב, אך מחוייב לנדרי, עזבתי את תיאטרון לונדון…והזמנתי מקום בספינה הראשונה העוזבת לאמריקה…אבי בילה שנים רבות ומאושרות בשירותו של רופא בכיר בגוטהאם סיטי, ובהנחה שיורשו יזדקק לי, עשיתי את דרכי הישר אל אחוזת וויין…"

אותם נביאים שמתאר דלז אף הם לא חפים מעמימות (שם) ואני מוצא את האופן בו מדלג הצד הויזואלי בסיפורו של אלפרד מעל לראש הטקסט (יש לזכור שהקומיקס מורכב משני אלמנטים אלה)

מקדם את העמימות הזו, ויוצר כפל בו תחושתיו האינטימיות של המשרת נותרות מחוץ לדברים הנאמרים; וכדי להיחלץ אל המקום העמום הזה, שאותו לא מראות התמונות ועליו לא מספרות המילים, יש לחכך בין הויזואלי לטקסטואלי- לא לראות אותם כמשלימים אלא כנוגדים- לסכסך בין שני מרכיבי הקומיקס, וליצור בקיעים בתמונת המציאות הקומיקסית, כך נגלה את אלפרד הצעיר שנראה באחת מתמונות סיפור עברו מנושק בתאווה בידי עלמה שופעת המרעיפה עליו מחמאות ואומרת "לעולם לא אשכח אותך בעבור זה, מיסיה פניוורת' (זה שם המשפחה של אלפרד)..לעולם לא!" מלגלג על חלקה הטקסטואלי של אותה תמונה בה הוא אומר "היו אלה זמנים איומים (מלחמת העולם השניה)…זמנים בודדים…אך עדיין היה סיפוק בידיעה שעשית את עבודתך כהלכה…הצלתי חיים..חיים יקרים..ובסופו של דבר זה מה שבאמת נחשב.." (ב-2)

לא מינו ולא מקצתו: אלפרד התענג על הלחימה, התענג על שכר הגיבור שנשמר עבורו בצדה, התענג על התיאטרון, וסלד ממסורת משפחתו- תחושת האשמה, תמונת אביו הגווע אל מול עיניו ומשביע אותו, בן סורר ומורה, שלא יטוש את מסורתו, היא שמקבעת אותו באדיפוס השולח אותו לאחוזת וויין ומצמית אותו לתפקיד המשרת; הלכה למעשה, כופה עליו להמשיך ולקיים את אביו המת בחייו שלו, דרך גופו ומחשבותיו. "אני נשבע, אבא…אם זו משאלתך!" היא תשובתו המגומגמת לאביו. במסורת דמויות הנביאים האנגלו אמריקאים הוא הופך לאב בעל כורכו: הם עוטים את הדימוי האבהי: הם נראים כאבות טובים, כאבות אוהדים…(שם)

כנביא תפקידו להוות מוכיח, מתריע, להיות האחר של הדמות המוכחת, ואלפרד הוא אכן האחר של באטמן, שכפי שנראה, בניגוד למשרתו הנאמן נמלט ממכונת האדיפוס. על אף אבהותו אין בכוחו של אלפרד לרסן את העטלף ששוכן במרתפי טירת אדונו: אולם לא עולה בידיהם לעכב את השדים, מאחר שאלה מהירים מידי לעומת החוק, מפתיעים מידי. (שם)

אך בכל זאת שמור לאלפרד תיקונו הסכיזואידי, וכאן מתבטאת עמימותו של הנביא הזה, שכן הוא משרתם של שני אדונים: שירותו את באטמן בשום אופן אינו תואם את מסורת אביו- ששלח אותו להיות משרת לאדון וויין- אלא את מסורת התיאטרון האנגלי ומסורת הלוחם: תשוקות נעוריו; וכפי שהוא נראה בתמונה המתארת את שיבתו לתיאטרון, לבוש בתחפושת אליזבתנית, מניף אצבע ושואל "להיות או לא להיות…" נראה שתשובתו היא להיות משרתו של ברוס וויין, ויחד עם זאת לא להיות, היינו בסתר, בהחבא, בתחפושת משרתו של באטמן, מסייעו במלחמה בפשע. מתחת למסווה האבהי, הם מטפחים מעין הזדהות כפולה: עם התם שכלפיו הם חשים אהבת אמת, אך גם עם השד, מאחר שהם מפירים בדרכם שלהם את הברית עם התם האהוב עליהם. (שם)

נשוב כעת לבאטמן ונצלול אתו למעמקי עברו: התמונה צונחת במורד גלימתו ההולכת ומשחירה, עד שאור נדלק ומתגלה ברוס הילד מושיט את ידו אל אביו המחופש לעטלף (מעין גרסה גסה, אב- דגם של חליפת באטמן) בעוד אמו מחופשת לפרפר, אוחזת בארנקה וצופה בהם בחיבה. "הלוואי ויכולתי ללבוש חליפה כזו, אבא!" אומר ברוס. "אשמור אותה עבורך, ברוס..תלבש אותה כשתגדל." (ב-3)

רוח הדטרמינזים האדיפאלי בה נכתבים ומוצגים הדברים גלויה כמעט מידי ולא מן הנמנע שהתיזה הפסיכואנליטית היא זו שדוחפת במרפקם של יוצרי הסיפור, במיוחד לאור האירועים המגלגלים את קורות אביו של ברוס בנשף התחפושות, שנושאו היה "יצורים מעופפים": שניות לאחר שזכה אבא באטמן בפרס הראשון, פרצו שלושה גנגסטרים חמושים אל האולם וחטפו אותו אתם- "ידענו שנמצא רופא בקהל הזה," אומר לו זה המכוון אליו את אקדחו "מוטב שתבוא אתנו…" הוא מובל למחסן נטוש, שם נמצא הבוס שלהם- שודד בנקים ידוע. ליאו מוקסון שנפגע מירי המשטרה דרש מהרופא המחופש להוציא ממנו את הקליע, אך כפי שבאטמן מספר "אבא ידע שמוקסון לא יניח לו לחיות לאחר שיוציא את הכדור- הוא ראה דרך אחת להציל את עצמו וחטף אותה!" לכאורה הטקסט מציג את באטמן כהגשמה של אביו, אבל כאן מתחוללת התפנית הדלזיאנית הראשונה בסיפור: אביו של באטמן מסתער על הפושעים, הולם בהם במהירות, מסגיר אותם למשטרה, מעיד נגדם במשפט ושולח אותם לכלא- ארבעת התמונות המציגות אירועים אלה הן תמונות תבניתיות של באטמן עצמו (מזנק ומכה, ניצב בזווית לניידות המשטרה עם תום הפרשיה, ועומד מלא ביטחון על דוכן העדים)- את אלה מתאר באטמן כ"דרך האחת" שהיתה לאביו להציל את עצמו, אך למעשה משרטט כאן באטמן את קו המילוט שלו: היעשות עטלף, היעשות גיבור על.

 

העשותו של אביו שד חמקני, היא זו שהסעירה את דמיונו ולהיעשות זו התאים את עצמו כדי להימלט מהפיכה אליו, כדי להיחלץ ממטחנת האדיפוס: הערב בו התחפש אביו של באטמן לעטלף היה, מן הסתם, הערב המסעיר ביותר בחייו של הרופא האריסטוקרט הזה, את הערב האחד הזה מותח בנו ללילה אינסופי, שלא כמו אביו, הוא לעולם אינו מסיר את התחפושת, ושב לחייו הרגילים, באטמן אוחז בעטלף על מנת להמריא ולא לנחות אף פעם. ומי טובה מספרות הקומיקס, המופיעה בהמשכים ואינה מפסיקה להיכתב כדי לאפשר לו זאת. הקומיקס הסדרתי הוא ההגשמה המלאה של הספרות האנגלו- אמריקאית, שכן הוא נצחי, סימולטני ולא לינארי; נזכור שבאטמן הופיע מהאמצע, כעובדה קיימת, ומאז 39' עד החוברות המודפסות בשעה זו, לא התבגר ביום. כך נעשה הקומיקס למיתוס, קריאתו היא מיידית, אך ההתרחשויות בו חורגות מעבר, הווה או עתיד- הקומיקס הוא אל זמני.

לפני שנשוב אל המשך העלילה בה עסקנו, נעגן את קו המילוט של באטמן הילד, בהופעה נוספת שלו מחוברת שיצאה לכבוד ליל כל הקדושים של שנת 95' וכותרתה "רוחות- רפאים" (ghosts) .

הסיפור נכתב בהשפעת "a Christmas carol" לצ'ארלס דיקנס: שלוש רוחות המייצגות עבר, הווה ועתיד פוקדות את איש העטלף המדמדם בלילה שלפני ליל כל הקדושים. רוח העבר לוקחת אותו אל ילדותו ושם הוא נראה לבוש בתחפושת זורו, רץ בהתלהבות אל אמו, מוכן ללכת ולאסוף ממתקים. "ברוס…" ממלמלת אמו "אבא שלך התקשר ו…" "…אל תגידי לי" קוטע אותה הילד הזועף "הוא חייב לעבוד עד מאוחר…" עוד נשוב לחוברת הזו. לבנתיים נקח ממנה את סלידתו של הילד מעבודתו ואישיותו של אביו, את חיבתו לתחפושות ואת תשוקתו לאפשרויות הטומן בחובו הלילה המכושף…

הילד הזה בהמשך עלילת the untold legend of the batman בה עסקנו נראה פוסע בין שני הוריו, בדרכם חזרה הביתה מהצגת קולנוע לילית, הסרט בו צפו היה "זורו". לפתע שודד מניף אקדח מגיח מסמטה אפלה ודורש את הכסף והתכשיטים. האב שמנסה לחזור על האקט ההירואי נורה למוות וזהו גורלה של האם. בחינה פסיכואנליטית של הטקסט מסדרת מיד את הדברים במשולש: אבא- אמא- ילד. במקרה הזה, הופך הילד מזוהה עם הרוצח שמחסל את האב, ומותיר את האם פנויה, אך גם האם מחוסלת בתמונה האלימה הזו, וזה נתון משמעותי, שבגינו החקירה האדיפלית מתמוססת.

עם מה אנו נותרים, אם כן, ולשם מה חוסלה האם בנוסף לאב? את התשובה הדלזיאנית מספקת התמונה האחרונה של סצינת הרצח: בטקסט מהדהד קולו של באטמן הבוגר "ברגע אחד הרוצח נמלט…" התמונה חסרת רקע ונראית תלויה בחלל הריק של הדף, ברוס רוכן מרעיד- מוקף בקוי תנועה, שבשפה הויזואלית של הקומיקס מסמלים רטט- מעל גופות הוריו, מעליו, נראית דמות הרוצח מתרוממת, רגליו נשלחות הלאה, כנפי מעילו נפרשות, והוא כולו צבוע שחור- דמות גבוהה, חשוכה כולה. (ב-4)

והנה לכאן אני חותר- קוי הרטט שמרעידים את ברוס הצעיר מרחפים מעליו, ומעליהם נראה מרחף הרוצח הנמלט: בחינה דלזיאנית של התמונה הזו מצביעה על תחילתה של היעשות; קוי התנועה מעידים על התזוזה המושכת מעלה, מרחיקה מגופות ההורים הפזורות על המדרכה; ולאן מושכת התנועה? אל הרוצח הנמלט, שבתמונה זו- שעבור באטמן היא הסף, המאורע המוחלל של אישיותו, הרגע שקובע את הדרך להיעשתו באטמן- נראה אפל ומהיר, כפי שיראה באטמן לימים: מגיח מסמטה חשוכה, פועל במהירות ונעלם לתוך הלילה. קוי התנועה מובילים אל דרך המילוט, את דרך המילוט מתווה דמותו האפלה של הרוצח.

לא אביו ולא אמו של באטמן שרדו את המתקפה; אם היה השודד רוצח את האב וגונב את תכשיטיה של האם או לחלופין אונס אותה, היה ברוס וויין מקובע עדיין במכונת הלבידו, שהתשוקה לאם הנה חלק מהותי בה, והאם, למעשה, היא יוצרת האב, אם כך היו פני הדברים היתה נותרת דמותו מיוצבת סביב מערך הזדהות קבוע: אך באטמן שואף לדבר אחר לגמרי- לא לאם ולא לאב- אל הפשיעה, אל הלילה, לממלכת העטלפים. לא בן אביו, לא בן אמו- יתום, תלוש, משוטט; לידתו של באטמן מתרחשת בסמטה בה נטבח אדיפוס, ורוצחו הוא הסכיזואיד.

שמו של הרוצח היה ג'ו צ'יל (joe chill). ברוס הצעיר נלקח להשגחת דודו, וזה האחרון מפגיש אותו עם סוכנת ביתו "אני מבלה זמן רב בנסיעות ברוס," אומר הדוד " לכן אני משאיר אותך להשגחתה של גברת צ'ילטון (mrs. Chilton)". אין זה משחק מילים מקרי הקושר את שם הרוצח ואת שם המשרתת: הסיפור נפלט חזרה להווה ובאטמן שניגש לחקירתו מפטיר לאלפרד הנותר מאחור "גברת צ'ילטון הצילה את שפיותי אלפרד! היא דאגה לי..ניחמה אותי..לימדה אותי יושר מהו..במובנים רבים היתה לי כמו אם שניה!" ועתה מראה התמונה את אלפרד מעורפו ובלוני הקומיקס הפורחים מראשו הם ענניים, היינו מחשבות, שאינן נאמרות בקול: "אך למרבה הצער" מהרהר אלפרד "היא היתה גם אמו של הרוצח ג'ו צ'יל..למרות שלאדון ברוס אסור לעולם לגלות זאת!" אין שום דרך לקורא להבין כיצד מודע דווקא אלפרד לפרט המעניין הזה- יתכן ומדובר באחד מחזיונות הנביא שלו.

כך או כך, באטמן גודל וטופח על ידי אמו של רוצח הוריו, והיא הנותנת: לא מדובר כאן על תיקון עקיף שזוכה לו נפשו של הרוצח בזכות אמו, אלא על שרטוט מעמיק יותר של קו המילוט עבור ברוס וויין הילד, קו המילוט שמושך לעקבותיו של הרוצח, אל ההיעשות שמתחוללת כתוצאה מאירוע הסף שיצר רצח ההורים- תחת חסותה של גברת צ'ילטון יוצאת היעשותו גיבור על, היעשותו עטלף של ברוס וויין מהכח אל הפועל: התמונות דרכן עוברות שנות התבגרותו המעצבות מראות אותו זועק מעל קברי הוריו "אני נשבע להקדיש את חיי וירושתי להבאת הרוצח שלכם לצדק..ועשיית מלחמה בכל הפושעים!" המערך הבאטמני נכנס בדלת אחורית לדבריו; התכנית כבר מוכנה בראשו, הוא מודע למטרה לה יקדיש את כספו והמשך חייו, ותפיסת רוצח הוריו הופכת שולית נוכח המלחמה האינסופית שהכריז על עולם הפשע כולו; למעשה במעמד זה הוא מקדיש את עצמו ואת המשך חייו לעולם הפשע- לתשוקתו. רק באמצעות קו המילוט הוא מסוגל לבצע דה טריטוראליזציה שתאפשר סטיה ממסילות הקיום הנורמטיבי; שבועתו במקרה זה עקרונית להמשך הדרך, שהיא מלמדת על לקיחת אחריות, על הנכונות שבהיעשות, שבניגוד לבריחה, אותה מוצא דלז כמאפיין הספרות הצרפתית, הגיבור האנגלו- אמריקאי מתחייב להיעשות ולקו המילוט בו בחר.

 

אכן באטמן מקדיש את חייו למטרתו כפי שמראות התמונות הבאות: ברוס וויין מתאמן ומפתח את כושרו הגופני, הוא מחדד את שכלו ואינו מרפה מלימודיו על אף הפצרותיה של מרת צ'ילטון רכת הלב שיעשה הפסקות מידי פעם, הוא מוצא לעצמו בלש בכיר במשטרת גוטהאם סיטי ממנו הוא לומד את אומנות המלחמה בפשע, הוא מעצב את תחפושתו הראשונה (התחפושת שירש לימים רובין, עוזרו).

השנים חולפות והתמונות קופצות ומראות את ברוס וויין מתפתח ומתבגר: הוא מאיץ את כושרו הגופני לרמות אולימפיות, נרשם ללימודי קרימינולוגיה, פסיכולוגיה ומשפטים, הוא לומד מטובי המרצים באירופה, מתמחה באומנויות לחימה במזרח הרחוק; יש משהו בשיטת ההיעשות האקלקטית הזו שמזכיר את דרכו הפילוסופית של דלז של השאלת תכונות פילוסופיות של הוגים שונים וערבובן לשם תולדה של יצור חדש- בשני המקרים התוצר הוא היברידי, מפלצתי.

פרט חשוב המגלה את האנטי אדיפאלי המנחה את אופיו של באטמן עולה מסצינה של ימי לימודיו האקדמיים, בשיעור דינים, אצל מרצה הנקרא פרופסור רקספוד (מילת מזוודה המורכבת מרקס- מלך, ואוקספוד, וכדרך פעולתה של מילת מזוודה מקפלת שני "ישים" ב"אין" אחד, או שני "אינים" ב"יש" אחד, ובכך מרוקנת את שני המושגים גם יחד מתוכן, ושולחת קריצה לגלגנית לשלטון ההשכלה והחוק), ברוס וויין מתעמת עם המרצה על סוגיה מסויימת וטוען לעומתו "אבל זה אינו צדק פרופסור רקספורד?" "לא מר וויין," עונה האיש חמור הסבר "זה החוק!": התמונה שוב תלושה, חסרת רקע ומעידה על סף מסויים, בו נעלמים קוי האופק המוכרים- אנו עוברים לתמונה הבאה המראה את ברוס הניצב בצללים מעל קברי הוריו אומר "סלחו לי, אמא..אבא..אבל איני יכול להפוך לשוטר כפי שהתכוונתי לעשות..הם לכודים בחוקים שאותם נשבעו לאכוף! לא, חייבת להיות דרך אחרת..ואני נשבע שאמצא אותה!" אין להאמין למונולוג הרגשני הזה: לו היו תוכניותיו של ברוס וויין להיעשות שוטר היה לוקח את מרצו וכוונותיו ומתגייס לאקדמיה משטרתית- ההיעשות המואצת שלתוכה הכניס את עצמו נמצאת הרבה מעבר להפיכה לשוטר, חלק עיקרי ממנה היה המצאת תחפושת; נתיב המילוט שלו מוביל אותו לשבת בחדר חשוך ולחזות בעטלף החודר דרך החלון הפתוח "אני אעשה עטלף!" הוא אומר ברגע זה (I shall become a bat!) – דיוקן הוריו שמעל האח נראה מטושטש בתמונה זו, ההבטחות האדיפליות מתמוססות כשחודרת התשוקה לתמונה: ההיעשות האינטנסיבית של ברוס וויין מוצאת את גל התשוקה אליו היא מעוניינת להיווסף- היעשות חיה. הזכרנו את המקף בו נכתב בהופעתו הראשונה שמו של איש העטלף (bat-man), כשיוצאת החוברת המספרת את סיפור עברו, תשע שנים לאחר שיצא לדרכו, כבר הוסר המקף והאיש והעטלף הודקו יחדיו, ההיעשות נעשתה אינטנסיבית, עד כדי כך, ששום סיפור עבר המגלה את האנושי, לא ימחוק את החיה שבו. (ב-5)

המפגש בין האדם לחיה, בין ברוס וויין לעטלף הוא מפגש מרצון, הגיבור יושב מהורהר בחדרו וחושב מה להיעשות, מהחושך מגיח העטלף, ווויין שואל ממנו את איכיותיו המתגנבות, את האינסטינקטים החדים, את האימה המלוה את משק כנפיו, את התאמתו אל הלילה, יחד עם הידע שצבר בבגרותו חוברים האדם והעלטף להיעשות גיבור על. בנוסף יש לציין את מיקומו האנטי חברתי של וויין בתחילתה של אותה היעשות- מחוץ למוסדות החוק, סגור בטירתו המבודדת, אינו מחפש דבר בחברת אדם, מלא במחשבותיו האובססיביות, נראה שהיעשות עטלף היא הפיתרון ה"שפוי" של הסכיזואיד הזה, נראה שהותיר את החלון פתוח במתכוון עבור העטלף והזמין אותו להיכנס לעולמו, לשם התמזגות, לשם היעשות. באטמן, הוא ברוס וויין, בניגוד למשרתו אלפרד זונח כל מסורת שציוו לו הוריו ושזימנה עבורו החברה- יש לראות בו את הלוחם, את הנסיין, את הבוגד- בוגד בדרך בה אפיינה וייצרה אותו החברה; הוא מפנה עורף לסדר השולט; זהו אופיו של קו המילוט שבחר בו: בבאטמן מאבד ברוס וויין את זהותו, את פרצופו, הוא נעלם ונעשה אינו ידוע ואינו מוחשי.

אין ספק שלא יכל להיווצר באטמן, מקבלת תחפושת העטלף כירושה, כפי שמנסה הסיפור להראות; לו היה לובש את תחפושתו כחלק ממורשת אביו, היה מתקיים כהמשך ישיר של האב, וסגנון חייו היה משתכפל לזה שקדם לו, אבל באטמן הוא טיפוס מקורי שאין לדעת אם הוא אכן קיים…ועצם הפגישה בו אינה דבר של מה בכך. (בארטלבי או מטבע הלשון, עמ' 67) באטמן הוא בפירוש אחר.

בחוברת משנת 70' (detective comics #400) מתמודד באטמן מול איום חדש שהתעופף לשמי גוטהאם סיטי- manbat . העטלף איש מייצג את החרפת ההיעשות של איש העטלף ומעיד על עמדתו הפסיכוטית לגבי הקיום: זהו עולם ללא מטאפורות, בו שוטפים החיים במלוא חומרתם- כפי שגרגור סמסה הוא שרץ, פשוטו כמשמעו, באטמן הוא עטלף במלא מובן המילה; אך דבר נוסף מסתתר בהופעתו של המנבאט: הגעתו לקומיקס מעידה על כך שמעבר להיעשות חיה, מאיץ עצמו באטמן להיעשות בלתי מוחשי- היעשות לילה: עטיפת החוברת משנת 70' מראה את באטמן- האדם בתחפושת העטלף, ומולו את המנבאט- היבריד מעוות, מתייצבים האחד כנגד השני, גדולים עשרות מונים מבינייניה הגבוהים ביותר של העיר שלרגליהם, מגרדים בראשם את השחקים האפלים, וביניהם תלוי ירח מלא; השניים מאכלסים הן את חזית הציור והן את הרקע. ספקטרום ההיעשות של באטמן נמתח מהיעשות מיעוט להיעשות חיה, ובשלב הזה אף מגיע להיעשות בלתי מוחשי. הגוף שלוקח תפקיד מרכזי בהיעשות מיוצג על ידי המנבאט שמחריף את תחפושת העטלף במזגו אותה בעורו: הקרניים של מסכת באטמן הופכות אצלו לאזני ענק, הגלימה נקשרת לזרועותיו בנימים וגידים בדמות כנפיים, הסנפירים שעל הכפפות נעשים ציפורניים אדירות מימדים, ויצור שכזה כבר אינו בר הפרדה מסביבתו האורגנית- הוא אחד עם הלילה הסובב- כשם שלא ניתן להפריד דג ממים, אין להבדיל את העטלף מהלילה. (ב-6)

מבחינה טקסטואלית מעידה ההיעשות של באטמן על שלבי החרפתה במקף שהוסר וצופף את האיש והעטלף לעיסה מילולית, ובהופעת המנבאט, שבחש את היוצרות המילוליים, מחק לחלוטין את האני הישן והוליד יצור חדש, בלתי נתפס.

אולם הנתון המעניין ביותר המשתמע מהגחתו של המנבאט מריזום הסמטאות האפלות של גוטהאם סיטי, הוא זיהויו של באטמן, פרוטגוניסט העיר, עם אויביה המרים. ואם נתן לכך את הדעת, הלא מנבאט היא המילה שתתקבל כשמציבים את השם באטמן מול מראה- ההיפוך במקרה זה אינו מעיד על שוני, כי אם על שיקוף טבעי.

נשוב ל the untold legend of the bat man לשם הפרט הבא: איש העטלף טרוד בחיפוש רמזים אחר המשחית של תחפושת אביו, אלפרד מופיע מעבר לגבו ושואל "האם גילית אילו חשודים אפשריים, אדוני?" "אתה רוצה חשודים אלפרד?" מחזיר לו באטמן בשאלה ומשליך על השולחן עשרות תמונות פולורואיד "הנה.. בחר!" התמונות המפוזרות מראות חלק מגלרית הפושעים האדירה שהציג הקומיקס של באטמן לאורך השנים: הג'וקר (the joker), הדו- פרצופי (two- face), הפינגווין (penguin), אשת החתול (cat woman), קיסוס ארסי (poison ivy), הרשימה ארוכה… (ב-7)

מעולם לא היה לעולם הקומיקס גיבור שהוליד כל- כך הרבה אויבים, שכולם- כולם, הם הנמסיס הפרטי שלו; לכל אחת ואחד מפסיפס המטורפים, מפלצות, שדים, שודדים, רוצחים, גנבים, נבלים, פירומנים, סאדיסטים, אנארכיסטים, שכירי- חרב, אקולוגיסטים משוגעים, גנגסטרים סתם שהתייצבו מול באטמן בהיסטוריה רבת השנים של הסיפור, יש כלפיו משטמה אישית, היינו זיקה פרטית וייחודית שמעלה את ההתמודדות ביניהם לרמה דואלית של מחוייבות רוחשת תשוקה ויצרים- שנאה שאינה נגמרת, טינת עולמים.

מה מייחד את מזגו של באטמן שהביא לשרשרת היצורים הזו שתקשר אליו בעבותות הדוקים שכאלה ותוביל תמיד אליו וממנו?

כדי להציג את הפתרון לבעיה זו נכנוס למשוואה אחת את סיפוריהם של דיק גרייסון- הלא הוא רובין, עוזרו של איש העטלף (side kick) הדמות הקרובה אליו ביותר מבחינה סיפורית, תכנית וצורנית גם יחד- ואת זו של הג'וקר, אוייבו המובהק ביותר, לכאורה, קוטבו השלילי: גרייסון אומץ על ידי באטמן, שהכשיר והפך אותו לרובין, לאחר ששני הוריו נרצחו בידי מאפיונרים. הג'וקר קיבל את צורתו המעוותת כשזינק לתוך אגן כימיקלים, על מנת להימלט מבאטמן, שראה בו פושע מבוקש- למעשה היה קומיקאי לא יוצלח, ששני ביריונים הכריחו ללבוש את מסכתו של פושע אחריו חיפש באטמן, והוא עשה זאת מתוך יאוש, לאחר שנודע לו שאשתו נהרגה, יחד עם התינוק שברחמה.

אם נקח את שני הרכיבים העלילתיים האלה: רצח המשפחה וההפיכה לארכי גיבור/ ארכי נבל ,ונמקם אותם, בסופר- פוזיציה, האחד על השני, נקבל תמונה זהה- יתרה מכך נראה שהם תואמים לחלוטין את המרכיב מחולל העלילה של באטמן עצמו: ידיד או אוייב בקומיקס של באטמן, סופר גיבור או סופר נבל, כל הדמויות הקיצוניות, המופרכות, חובבות האָלִים והמגוחך שמציפות את העלילה, אינן אלא השתברויות והופעות מחודשות של גיבור הסיפור, של באטמן עצמו. תא המשפחה שנרמס לרסיסים וההיוולדות המחודשת כיצור אל אנושי מהווים רכיב בסיסי בעלילותיהם של סלינה קייל שנדחפה מחלון גבוה על ידי מאהבה והפכה לאשת החתול, כמוה אוסוולד קבלפוט שננטש בידי הוריו כשהיה תינוק והפך לפינגווין, וכמוהם כמעט כל אחת ואחד מיצורי הבלהה של גוהאטם סיטי, כולם אופני ייצוג מחודשים של איש העטלף, שאינו אלא הגוף ללא איברים של ברוס וויין, ואין זה גל"א רגיל המסתפק בקרניים הצומחות מהמסכה ובגלימה הנשפכת במורד הגב- זהו גל"א סרטני, מדביק ומתפשט: בעקבות באטמן קמו בגוטהאם עשרות אם לא מאות של פושעים, ונגדם, מונחים על ידי המודל של באטמן, דורות חדשים של לוחמי פשע נחלצו להגנת העיר, ובהופעות החוזרות ונשנות של הקומיקס לאורך השנים נוכל למצוא שלושה אנשים שונים שנטלו את תפקידו ועטו את תחפושתו של רובין (robin), ישנה אשת העטלף (bat woman), הציידת (huntress), כנף- לילה (night wing), שחור- כנף (black wing) המלאך הנוקם עזראל (azrael), ואנרכיה (anarchy) .

וזו אינה אחרת מאשר חברת הרווקים עליה מבשר דלז כיעד חתירתה של הספרות האנגלו אמריקאית; הנה כך נכתב בעמוד 69 של "בארטלבי או מטבע הלשון" : זוהי קהיליית הרווקים הממריצה את החברים בה בהתהוות חסרת גבול. אח פלוני, אחות אלמונית (נזכור שבגין המסכות אין איש מהגיבורים והנבלים מכיר את זהותו של האחר) הם אמיתיים יותר כשאינם שייכים זה לזה, כאשר כל תכונה/ בעלות נעלמת. תשוקה לוהטת (ואין תשוקה לוהטת מזו של אויבים מושבעים) היא עמוקה יותר מן האהבה, מאחר שהיא חפה ממהות או מאיכויות, אך היא מתווה תחום של אי- הבחנה, שבו היא עוברת באמצעות כל העוצמות של כל החושים ומתפשטת עד כדי קשר הומוסקסואלי בין האחים וגילוי עריות בין אח לאחותו. (נציין את המתח המיני שתמיד ישנו בין באטמן לאשת החתול שדואגת ללקק את שפתיו לפני שהיא חומקת מאחיזתו, קיסוס ארסי שמגלמת את רוח העבר בקומיקס "רוחות- רפאים" שהזכרנו, פוקדת את ברוס וויין במיטתו ולוחשת לו" hello lover" , מיד בהמשך נגע ביחסם ההדוק של באטמן והג'וקר)

אם כן, אין לראות בבאטמן דמות חתומה; באטמן הוא הרכב גדול: בינו ובין רעיו וחבר מרעיו, מסייעים ונבלים, מתהווה שותפות המייצרת סדרה של תוצאים וריגשות: תחפושת באטמן, הפרסונה המכסה של ברוס וויין, מערת העטלף, הבאטמוביל, מטוס העטלף, מסוק העטלף, רובין, אלפרד, אלה הם רק חלק מהרכב באטמן, שמושך לתוכו כל רוחש מזימה בעל אופי "משוטט" שקם לגוטהאם סיטי, המילוט של באטמן, כמו כל מילוט, אינו פיסי כי אם מערכתי- באטמן מייצר מערכת של משוטטים המאכלסים את לילותיה, סימטאותיה, ביביה של עירו; אופיו הסדרתי של הקומיקס, טיב הופעתו החוזרת ונשנית בהמשכים, מיד שבוע, מידי חודש, מידי שנה שומר על ההרכב כהרכב יצרני, שימשיך בפעולתו- תמיד יהיה לבאטמן נבל נוסף לרוץ בעקבותיו לתוך הלילה; זהו הגל"א הסרטני הסוחף של באטמן, זהו המימד הקולקטיבי של ההבעה המשתקף ביצירה המינורית הזו, זוהי חברת הרווקים שקמה לאומת בנים לאב מפורר.

בשנת 88' התפרסמה בסדרת באטמן נובלה גרפית בשם the killing joke, תת הכותרת שלה היה there were these tow guys in a lunatic asylum…- העלילה הביאה לשיא חדש את הואנדטה ארוכת השנים של באטמן והג'וקר: שני הטיפוסים המנוגדים להחריד האלה, שהופעתם החזותית עונה על השוני המיידי ביניהם- מצד אחד הג'וקר הססגוני, תמיד מחייך, היפר ורבלי, חופר בשורשי הרוע, ולעומתו באטמן החשוך, תמיד רציני, לקוני, אוחז בצמרות הצדק. הסיפור ברובו מאורגן ברופליקות שוות של שש משבצות תואמות, זוגות- זוגות, בסדר אנכי יורד, תנועה שכפופה לסדר ומשמעת. התמונה הראשונה מציגה טיפות גשם הנוחתות בשלולית ופורשות מעגלי מים מתרחבים, מן המרכז אל ההיקף, אורות הבאטמוביל המתקרבת מאירות את שלט המוסד מולו חונה איש העטלף: arkham asylum (זה המקום בו מאוכלסים, ממנו נמלטים ואליו מושבים הקרימינלים המטורפים של גוטהאם). באטמן ניגש ישירות אל תאו של הג'וקר, שיושב בעלטת התא ומשחק עם עצמו בקלפים. באטמן מתיישב מולו. "שלום. באתי לדבר." הוא פותח "לאחרונה חשבתי עליך ועלי. על מה שיקרה בסופנו. אחד מאתנו יהרג, הלא כך?" הג'וקר שותק וממשיך להפוך בקלפים בדממה. באטמן ממשיך "אולי אתה תהרוג אותי. אולי אני אהרוג אותך. אולי במוקדם. אולי במאוחר. אני רק רוצה לדעת שעשיתי מאמץ אמיתי לדבר על הדברים ולשנות את תוצאותם." הג'וקר שותק וממשיך להפוך בקלפים בדממה. באטמן זועם ,תופס את ידו של הג'וקר…ומגלה שצבעה החיוור מתקלף. זהו כפיל. הג'וקר נמלט.

בהמשך הג'וקר המשתולל פורץ לביתו של המפקח גורדון, יורה בבתו ומשתק את רגליה לצמיתות, חוטף את המפקח ומעביר אותו מסכת יסורים והשפלות, בהן, בין היתר, הוא מאלץ אותו להתבונן בתמונות של בתו העירומה מדממת על שטיח ביתם, במזמן שהוא כפות לקרון רכבת שדים.

לפני שנגיע לסצינה האחרונה בה מתרחש העימות הסופי בין באטמן לג'וקר, כל עוד מסתחרר המפקח גורדון בקרון השועט, עירום ומבוזה בידי שלושה גמדים מעוותים, הבה נקשיב לשיר ששר עבורו הג'וקר, על רקע מסך ענק, מלווה בחבורת פריקים של קרקס ( למען שטף הטקסט, נוותר הפעם על התרגום): when the world is full of care and every headline screams despair, when all is rape, starvation, war and life is vile…then thre's a certain thing I do which I shall pass along to you, that’s always guaranteed to make me smile…I go loo-oo-oony as a light-bulb battered bug, simply loo-oo-oony, sometimes foam and chew a rug…mister life is swell in a padded cell, it'll chase those blues away…you can trade your gloom for rubber room, and injections twice a day! Just go loo-oo-oony like an acid casualty or a moo-oo-nie, or a preacher on t.v. when the human race wears an anxious face, when the bomb hangs overhead, when your kid turns blue it wont worry you, you can smile and nod instead! When your loo-oo-oony, then you just don’t give a fig…man's so pu-uu-uny, and the universe so big…! If you hurt inside, get certified, and if life should treat you bad…don’t get ee-ee-even, get mad!

לפני שנעמוד על הביקורת החברתית שהג'וקר כה מיטיב לשיר נביא את סיום המקרה של באטמן והג'וקר בחוברת הזו: השניים עומדים בשדה פתוח, בקצה לונה- פארק נטוש. גשם יורד. הם מביטים זה בזה בדממה. "חה, חה, חה. זה מצחיק 'תה יודע…" אומר הג'וקר "המצב הזה. זה מזכיר לי בדיחה…היו היו שניים בבית משוגעים (there were these tow guys in a lunatic asylum) …ולילה אחד, לילה אחד הם החליטו שהם לא אוהבים לחיות יותר במוסד. הם החליטו שהם הולכים להימלט!

אז הם עלו לגג, ושם, מעבר לחלל צר, ראו את גגות העיר נפרשים לאור הירח… נפרשים אל החופש. הבחור הראשון קופץ ללא בעיה. אבל החבר שלו, החבר שלו לא מעיז לקפוץ. 'תה מבין…'תה מבין, הוא פחד ליפול. אז לבחור הראשון היה רעיון…הוא אמר: הי! יש לי פנס אני אאיר לך על החלל שבין הבניינים. תוכל ללכת על האור ולהצטרף אלי! אבל הבחור השני נער את ראשו. הוא אמר: מה אתה חושב שאני? מטורף? ברגע שאני אהיה בחצי הדרך תכבה את האור!"

התמונה הראשונה בעמוד האחרון מראה את הג'וקר מתפתל מצחוק לשמע הבדיחה שלו ואת באטמן מביט בו בארשת חמורה. התמונה הבאה זהה. ואז, מופיעה תמונת תקריב של פניו של באטמן- חיוך זדוני מתעוות בזוית שפתיו. שורת התמונות יורדת מטה ומראות את הג'וקר ובאטמן צוחקים יחד בקול, אורות ניידות משטרה מתקרבות, והצמד מחובקים בצחוקם, באטמן מניח את ידו על כתפו של הג'וקר, הדהודי הצחוק הטקסטואלים שמסתחררים בתמונה, משותפים, ואין להבחין ביניהם. התמונה האחרונה יורדת מטה ומציגה טיפות גשם הנוחתות בשלולית, ופורשות מעגלי מים מתרחבים, מן המרכז אל ההיקף. (ב-8)

על מה צוחקים השניים? זו בדיחה פרטית. מבינים אותה אלה ששרים את שירו של הג'וקר, אלה שהבינו את מראית העין המבזה של העולם: when the world is full of care and every headline screams despair- אלה שבחרו להפנות את עורפם לחברה המציגה את עצמה כמסורה ודואגת, שנמלטו מחיקו החונק של הנורמלי ובחרו בסכיזואיד, אלה המלאים תשוקות שהמסורת והתבונה מקצות מחמת מיאוס, אלה הבזים לאנושי, המבכרים את ההיעשות, את החיה: sometimes foam and chew a rag- אלה הם בניה של חברת הרווקים, אצלם מוצא יאוש האדם התרבותי את מפלטו, באנטי- אדם, באנטי- תרבות.

 

שני המטורפים שבבדיחה אינם אלא באטמן והג'וקר, ובית המשוגעים ממנו החליטו להימלט, המוסד החברתי בו נכלא כל שונה, כל מטריד, כל מתנגד, הוא החברה המנרמלת. אלו אינם אוייבים, אלו הם שני חברים החולקים מצוקה משותפת, ופתרונם לקושי זהה. ניתן את דעתנו לכך שדרך המילוט בבדיחה לוקחת אל הגגות, הם בוחרים בתנועה שונה, לא טבעית, עושים שימוש קיצוני בסביבה העירונית, וזאת על מנת להפוך על פיהם את סדריה. בהקשר זה יש חשיבות רבה לדרך המבע הויזואלי של the killing joke שמתעקש על סדר קבוע ומקובע, ולזהות התמונה הראשונה והאחרונה, שמציגות תבנית סגורה, מקובעת, אבל בתוכה, בין המסגרות, מתחולל היפוך תרבותי- לא פחות- באטמן והג'וקר, הגיבור והנבל, לא רק שמחליפים זהויות, יתירה מזו, חולקים למעשה זהות אחת: הם מתענגים על מלחמתם שאינה נגמרת, לשניהם אותה תשוקה אדירה אל הלילה ואחד אל השני, ומה מנציחים השניים אם לא את הפשע, את האנטי חוק, את הטירוף האינסופי, הנמתח בצחוק מתגלגל, אין לטעות במלחמתו של באטמן בפשע- זהו נשף הלילה הגדול; באטמן חוגג את רצח הוריו.

מוטיב חוזר שהשתמשו בו יוצרי הקומיקס לאורך השנים, הוא סיום סצינת מפגש בין המפקח גורדון לבאטמן הפוקד את חלון משרדו: השניים מדברים קצרות, גורדון מסב לרגע את ראשו, וכשהוא משיב אותו אל החלון, איש העטלף איננו, כל שנראה הוא הלילה. וזו היעשות מלאה לדבר אחריו התחקה קו המילוט של באטמן; נזכר בדברים שאמר על רוצח הוריו שנעלם אל תוך הלילה "ברגע אחד הרוצח נמלט…" (ב-4)

בחוברת "רחות רפאים" שהזכרנו, מגלם הג'וקר את רוח ההווה (היינו מה שישנו) הוא סוחט את לחיו לפניו של איש העטלף ואומר " 'תה יודע…כשאני חושב על זה. לאף אחד מאתנו אין חברים. כל מי שירצה להתחבר אתנו יהיה חייב להיות…משוגע!" " אני בשום מקרה, איני דומה לך." עונה לו באטמן " או, לא?" לוחש הג'וקר, מלכסן אליו את עינו הטרופה ומחייך חיוך אדיר.(והג'וקר יודע היטב בשל מה הוא מחייך: ביוני 92' התפרסמה חוברת בסדרת צל העטלף (batman: shadow of the bat) בשם "ארקהם האחרון" (the last arkham) אל המוסד לחולי נפש קרימינליים שממנו נמלט הג'וקר מגיע מטופל חדש, "המסוכן במאושפזי המוסד…" כפי שמגדיר אותו ירמיה ארקהאם, הממונה על המקום, כפות שם לתאו באשמת רצח, החולה אינו אחר מאשר- באטמן ובעצם במה שונים הג'וקר שנמלט מבית המשוגעים ובאטמן שחומק מחלון מפקח המשטרה; רכיב עליליתי חוזר ונשנה בסיפורי באטמן הוא הבכת הרשויות, הטלת מהומה במוסדות החוק, והחלפתם במוסדות פסיכותיים של יחידים פרועים- ואלו הם רסיסים מהמפץ שיצר באטמן בדה טריטוראליזציה שעשה לשלטון החוק; באטמן יצר בגוטהאם סיטי תת רשות של ויג'אלאנטים vigilante)) גיבורים מחופשים הנוטלים את החוק לידיהם, מפרשים אותו בדרכם, ומוציאים לפועל את תוצרם האנטי חברתי, ובמקרה הזה אין שום הבדל בין נבלים לגיבורים, כולם פסיכוטיים: ראינו כיצד הג'וקר הופך את מפקח המשטרה למאושפז, בחוברת מאפריל 88' (detective comics # 585) חושף באטמן את ממלכת הביבים שיצר לוכד החולדות (rat catcher): במנהרות השופכין של גוטהאם, דן וכלא הפושע הנמלט שופטים של בית המשפט העליון של העיר (ב-9), וכך בחוברת מיוני 92' (detective comics #644) שב לחיים רוצח שהוצא להורג בכסא החשמלי, כדי לשפוט את שופטיו, כשבין אצבעותיו זורמים כוחות חשמל נוראים.

מדוע חיוני היפוך היוצרות הזה לבאטמן וחבר מרעיו? על מה מתריע המרכיב החוזר הזה ביצירה?

תשובתי היא שבמרכיב המהפך את סמכות הרשויות, המפקיע את החוקים המסורתיים, המוסריים והשמרניים המוגנים בידי החברה והמרתם לחוקי יחידים אקצנטריים, חסרי מוסר, חסרי "תרבות", טמונה הדיאלקטיקה של הקומיקס של באטמן: האדם כסימפטום של העולם, שהעולם נע לתוכו, וחולאיו מתפתחים בו, מעיד על מחלה עולמית; במקרה שלפנינו- מחלה חברתית: נורמות, חוקים, ערכים, מסורות, רשויות, כל המונחים האלה המתנקזים לאדיפוס, מוצאים את ביטויים הקיצוני, הפסיכוטי, במורשת שהנחיל באטמן לעירו, מורשת העטלף; בגוטהאם סיטי כל יחיד מייצג חוק, מידה ומסורת משלו, והתוצאה אנרכיה טוטאלית, שלא פסקה במשך ששים ושבע שנים, מאז שיצאה חוברת באטמן הראשונה: החוק אינו אחר מאשר הפשע בתחפושת , המוסד הוא המטורף, והעיר אינה מקלט בורגני אלא רחבה למשוטטים…

ניידות המשטרה הקרבות בסוף the killing joke אל הצמד הצוחק, מייצגות את המסגרת החוקית, המשרדית, הרשמית, האדיפאלית, שעליה צוחקים השניים. הנה הגענו לנקודה המרכזית, זה מה שמבצע הקומיקס של באטמן, זה המימד החתרני שהוא מוציא לפועל: הוא יוצר מסורת של אנרכיה, תת חברה אכזרית ויצרית המסתתרת בלב החברה המסורתית (והיצירה כאן היא כפולה, ופועלת בשתי רמות- רמת הסיפור ורמת המציאות: שמסורת ההוצאה לאור של באטמן היא שמרנית ביסודה, וכאלה הם קוראיו, המזדהים עמו) חברת רווקים של סכיזואידים המקדשים בעצם קיומם- ומהו המאבק הבלתי פוסקת בפשע אם לא המחשה של פשע אינסופי- כל יסוד נקלה, חריג, מטורף, חייתי, שנדחה ונזרק לשוליים: השליטים בקומיקס של באטמן הם יצורים שוכני מערות ומוקיונים. זוהי עדות לאופיו הטבעי הנפשע של האדם, שהמוסר והחוקים הם למעשה תחפושות המנסות לכסות עליו. מאבקו של באטמן בפשע הוא ההיעשות משוגע של שלטון החוק.

בחברת הרווקים מקבל הג'וקר את תיקונו הפואטי: מי שהיה קומיקאי לא יוצלח בעולם הנורמטיבי, צוחק את המופלא שבצחוקים, צחוק מטורף, בעולם הסכיזואידי. והנה ברוס וויין, במקום להיות מובל לטבח, להפוך לרופא אריסטוקרט דוגמאת אביו, נעשה לנער שעשועים פופולארי של החברה הגבוהה, וגם בכך לא די, שהפרסונה של ברוס וויין אינה אלא שביל גישה למציאות, שביל גישה עליו הוא מחליק מידי לילה לאחור, אל הגל"א האפל השוטף ברחובות גוטהאם, אל הרכב באטמן, אל חברת הרווקים, שסמל העטלף משמש לה דגל ושירו של הג'וקר הימנון.

באטמן נמלט הרחק מהשגת כל זרוע חוק, ההרכב שיצר הוליד מציאות חדשה בה לעולם לא יהיה חייב לתת את הדין על פשעו הקדום, על חיסול הוריו; בדיוק להפך, בחברה החדשה נעשים הפושעים גיבורי צדק, שם אובד המוסר והחוק נרמס, כי במערכת החדשה של באטמן, ישנם נציגי חוק מסוג חדש, ופושעים מסוג חדש, כולם לובשי מסכות ותחפושות, כולם חמקמקים, בעלי שמות מפוברקים, מגיחים בלילות ונעלמים בימים, משתתפיה של הילולת שדים.

ג

הקומיקס הוא אבן שואבת לאינספור סיפורים ורעיונות, אופיו ה"עשבי" שאינו ממחזר יחסי עבר- הווה- עתיד, אלא צומח בתזזיתיות לרגליהם של נכסי תרבות "עציים", ושואב מהם חומרים לצרכיו המיידים, מאפשר לז'אנר לקשור קשרים מגוונים בין האלמנטים השונים מהם הוא בוחר להרכיב את עצמו; ובכלל זה מתאפשרת לו יכולת המתיחה ליצירת המשכיות לקוי מילוט קיימים מסיפורים אחרים, כתבים היסטוריים, אגדות, ידיעות מקומיות ומיתוסים: יש שרואים את תחילת דרכו של הג'וקר בגיבור "האיש הצוחק" (the man who laughs) לויקטור הוגו; אמנם נכון- מסלולו עבר שם, אך לפני כן נגע בליצני החצר השייקספירים, הלועגים לטפשות מלכם, בשדוני החבלה האיריים (leprecons), בלוקי loki)) האל הערמומי של המיתולוגיה הסקנדינבית, למעשה נמלט הג'וקר על נתיבו של הטריקסטר (trickster) וזהו ארכיטיפ קדום כגיבור הנצחי או האם הגדולה, הדו- פרצופי חידש בקומיקס של באטמן את דמותו של חצי- חצי שאתגר את דיק טרייסי ברצועות עיתוני יום ראשון של תחילת המאה הקודמת, אך הוא גם מציג בפניו השסועות בין מהוגנות לזוועה את המקרה המוזר של דוקטור ג'ייקל ומר הייד לרוברט לואי סטיבנסון, דמותו של ראס אל גול (ras al ghul) מחוברת בחבל טבור דמוני לשרי השדים מאגדות אלף לילה ולילה, ואשת החתול, אותה ספק אשה ספק חיה, ספק אשה ספק לילה, אינה אחרת מאשר לילית.

כבר עמד על כך מיכאל נצר- צייר קומיקס ידוע, שהחיה בעטו את ענקי הז'אנר בשנות השבעים, כולל באטמן בתקופה מסויימת- שסופרמן הוא ריאינקרנציה מודרנית של כריסטוס, בן האלוהים. אני מסכים עם האבחנה הזו; הנה בקצרה כמה ממרכיבי הסיפור של סופרמן: איש העל נשלח לכדור הארץ הרחק מהכוכבים על ידי אביו, שמו המקורי של סופרמן הוא קל- אל, שמו של אביו ג'ור- אל, שמות המורכבים ממילה תחילית ג'יברישית חייזרית וסיומת "אל" מלאכית, במקביל לסיפור ישו ממלטים הורי סופרמן את הפעוט בגין סכנה המאיימת על מולדתם, בכדוה"א גודל איש העל בידי זוג חוואים בשר ודם, צבע תחפושתו כחול כצבע השמיים, וגלימתו אדומה כדם, הוא החל ללבוש את מדיו ולשרת את האנושות כגיבור המוכר, בעקבות המקרה הראשון בו חשף את כוחותיו, כשהתרומם מתוך המון אנשים שבאו לחזות בנחיתת מעבורת ולחרדתם צפו ברכב החלל צולל ללא שליטה לקראת התרסקות בטוחה, לאחר שעמס את המעבורת על כתפיו והניח אותה ברכות על הקרקע התנפל עליו ההמון הצוהל, כולם ניסו לגעת בו, לאחוז בבגדיו, לקחת ממנו חלק, לקרוע ממנו נתח… יש לזכור שקלארק קנט, האלטר אגו הארצי של סופרמן הוא למעשה תחפושתו ולא להפך, כפי שמקובל אצל רוב גיבורי העל: קלארק קנט הוא אל שלבש צורת אנוש. בצורתו הארצית הוא עובד כעיתונאי בכיר בעיתון מצליח, היינו אנשים ניזונים ממילותיו. באמצע שנות התשעים מצא סופרמן את מותו בסופו של מאבק טיטאנים עם יצור בלהה שעלה ממעמקי האדמה, שמו של היצור היה "יום הדין" (doomsday) כעבור מספר חוברות, לאחר שנקבר והוספד, שב סופרמן לחיים.

כוחותיו הבין גלאקטיים, יכולותיו האין סופיות מעניקות ישע ופדות לכל, סצינות חוזרות ונשנות בסיפוריו מראות אותו תומך גשרים נופלים או מתיר אסורים הקשורים למסילת רכבת, אלפית שניה לפני שרומס אותם הקטר, בקיצור, סופרמן מפציע כהתגלות שמיימית מן המיצר. וזהו רק הפן הארצי של התגלותו, ברמת המיקרו; ברמת המקרו, הוא פותר סיכסוכים שמעבר לכוכבים, עבור גזעים שונים ופלנטות משונות, סופרמן נושא את בשורתו לכל קצוות היקום.

רוח הדברים במקרה הזה ברורה וגלויה, זוהי רוח של קדושה, וכנראה שהדברים לא יכלו להתגלם אחרת עבור גיבור כל הגיבורים, קדוש הקדושים, אל האלים- היעשות סופרמן הגיבור המוחלט, כמו המלך ארתור בשעתו, חייבה אותו בשכתוב מחודש של הברית החדשה.

ואם אלו הם פני הדברים, אם סופרמן הוא למעשה בן האלוהים, מיהו האנטי- סופרמן, מיהו באטמן?

 

לפני שתכתב התשובה המתבקשת נציין בקצרה כמה ממרכיבי הסיפור של באטמן: בסיסו, מערת העטלף, שוכן בקרקעית האדמה, משם הוא עולה מידי לילה, המאפיין הבולט ביותר בתחפושתו הוא זוג הקרניים שצומחות מעל מצחו, בניגוד לסופרמן שנמצא בכל מקום ובכל זמן, יש לקרוא לבאטמן על מנת שיופיע, על גג משטרת גוטהאם שמור זרקאור מיוחד המשרטט את סמל העטלף על שמי הלילה בכל פעם שדרוש שירותו של הגיבור, האין הדבר מזכיר פולחן זימון מאגי!? דבר נוסף לגבי סמל העטלף: מי שמבלבל ושם את הרקע בחזית סמלו של סופרמן ידמה שעל חזהו מתנוסס כתב חייזרים קריפטוני במקום הS המוכרת, מי שישים את העטלף השחור של באטמן ברקע יגלה שיניים נפערות לבלוע…

אין צורך להרחיב, כאחר, כנוגד, כאנטי, באטמן אינו אלא מעשה החייאה מודרני של השטן.

וזהו הפח לתוכו מעד ז'אנר גיבורי העל: בעידן הזהב של הקומיקס עם התעוררות האלים הקדומים בצורתם המודרנית, יחד עם ט'ור הסקנדינבי, גלגמש האשורי, הרקולס היווני וישו מנצרת, התגנב לבין שורותיהם של מגיני הצדק והמוסר נסיך האופל; אכן, כינוי רווח לבאטמן הוא האביר האפל (dark night).

האם היו מודעים יוצרי הסיפור לעיוות שיצרו? הנחתי היא שלא: הדה- טריטוראליזציה שיצרו במימד הויזואלי של הסיפור- ניקוז הצבעים לטובת שחרור הצללים- הולידו עולם אפל ומהופך לזה המוכר, שבשרשרת קוי המילוט המיתולוגיים, מצא באופן טבעי את דרכו להתמזג עם אלה שמושכים מטה לפתחו של גיהינום; ועוד, הדה- טריטורליזציה שהביא באטמן למוטיב העל אנושי כמאפיין לסופר גיבור, עובדת היותו אדם, ואדם הבוחר בקו מילוט, שקורע את עצמו מהנורמטיבי והנורמאלי, שמטיל ספק, שבוגד, פשוטו כמשמעו, בדרך האחת, מציבה את דמותו על קו המילוט של הנופל מחסד: האדם מספרים כתבי הקודש פקפק ונפל, וכמוהו מוסיפים הספרים החיצוניים, גם השטן. הנה עד כמה הדוק בעיני הנצרות קשר כל הטמאים, שדים ואנשים.

בחוברת מאוקטובר 90' (detective comics #622) מתרחש מקרה נדיר של "טקסט מראה"- בתוך הקומיקס של באטמן מופיע קומיקס של באטמן; עורך החוברת שואל את הצייר והכותב של החוברת מהיכן הוא שואב את חומריו הקיצוניים, ויוצר החוברת רוכן לחלון הדירה ועונה "אני כותב מה שאני יודע. אני מצייר מה שאני רואה. אני יוצר מה שאני חש." ובסמטה למטה, תחת זרקאור העטלף המשרבט את סמלו של באטמן בשמיים השחורים, נדקר אדם למות… (עטיפת החוברת: ג-1)

גוטהאם סיטי היא מקום קודר ומבהיל שכל תועבת האדמה מתנקזת אליו: רחובותיה שורצים כנופיות,פושעים, מלשנים, מלווים בריבית, אנסים, רוצחים, וכייסים סתם, היא מחולקת למוקדים או מדורי זוועה: שכונות שאף המשטרה נמנעת מלהכנס אליהן, בתי כלא, מוסד ארקהם, ומערת העטף, שם שוכן שליט העיר. הנה כיצד נפתח הקומיקס על באטמן שמופיע בתוך החוברת: השטן (לא פחות) מתרומם מים הזוועה השוטף בגיהינום ומבקש לחדש את בריתו שמקדם עם אל עליון. האל מעניק לו הזדמנות אחת "מצא בן תמותה המוכן לקחת על עצמו את מהותך…עליך לפעול דרכו!" כדי לאחות את הקרע שבין גן עדן לגיהינום מעניק השטן את כוחותיו לשכיר חרב בזוי המבקש למצוא משמעות לחייו. צל ארוך ומחודד נמתח מגבו של האיש לאחר שהשניים חותמים את בריתם- צל עטלף. הסיפור עובר לגוטהאם סיטי, סיימון פטרארך (זה עושה דברו של השטן) עומד על גגות העיר, בין שני גרגואילים מפוסלים ומביט מטה היכן ש"הטוב והתמים הם קורבנות הממתינים להיכחד…" "האם אתה מריח זאת?" שואל אותו קולו הפנימי "סירחון השחיתות… אתה חש רוע. אתה חש זעם. האכל זאת סיימון פטרארך! זעם כנגד הזוועה הרוחשת סביבך, זו שאתה רואה, זו שאתה חש. וכשדי לך שחרר זאת—ואותי! הבה ונתחיל בעבודתנו!" ובאיש מתחוללת מטמורפוזה מבהילה ומתוכו קורע החוצה באטמן, מחודד, זוויתי, זדוני למראה הרבה יותר, אפוף כולו בחושך ולהבות. (ג-2)

התמונה הבאה בחוברת יוצאת מתוך הקומיקס, אל הקומיקס ומראה את ברוס וויין מתבונן נבוך בתמונות עליהן עברנו. התמונות המפליאות האלה לוקחות את הקומיקס שבתוך עולם הקומיקס למקום אליו לא יעז להגיע בעולם האמיתי, הן מציגות את הנחבא, את המושתק, את המגומגם שאוחזים בידיהם קוראיו של באטמן, שמזדהים אתו ונמשכים אליו ואינם יודעים מדוע.

אנו מגלים שחליפת באטמן היא איצטלה מזוייפת של קדושה שעוטה נסיך האופל שגוטהאם סיטי היא ממלכתו, אחרי הכל, על מה שולט השטן אם לא על מרחב הפושעים, המנודים, המשוטטים, האחרים…

ההצגה המחתרתית של באטמן המופיעה בתוך הקומיקס של באטמן מבליטה באופן תקיף, כמעט פורנוגרפי במוחצנותו את העדות לתשוקה השטנית אל הרע שהתחבאה תחת מסכתו של הגיבור לאורך השנים; הופעת הקומיקס המחתרתי בקומיקס עצמו יוצרת דה-טריטוראליזציה נוספת ברעיון האנטי גיבור, היא מקלפת ללא בושה כל שכבת קדושה שדמותו של באטמן התעטפה בה; אם בהופעה רגילה של באטמן, כמו בזו שפתחנו בה, אנו רואים את דמותו עומדת חשוכה מול האח הבוער, בקומיקס שבתוך הקומיקס, נחזה בו כיצור עשוי אפלה ואש; מעבר לאנטי גיבור, מעבר לאנטי ספורמן, אנו חוזים בלא אחר מאשר באנטי כריסטוס.

הקומיקס שבקומיקס מבטל כל סובלימציה שעבר הנסיך האפל בגלגולו באביר האפל, הוא מסגיר את סודו הנורא מכל של באטמן ומלמד על התשוקה המורבידית בה נלכדו יוצריו וקוראיו גם יחד.

זהו מערך באטמן, שאינו מתחיל ומסתיים בחוברות הקומיקס בלבד, שבאטמן כקומיקס מכיל מערך נרחב של ציירים, כותבים, עורכים, צובעים, מוציאים לאור ושאר אנשי מערכת המגלגלים אותו מיד ליד לאורך השנים, באותה דרך הוא מרענן ומחדש קוראים, ומעבר לכך הוא סרטי קולנוע: שחקנים, במאים, תסריטאים, צלמים, מפיקים, מאפרים…וצופים, הוא סדרות טלוויזיה למבוגרים ולילדים, הוא לוגו המופיע על חולצות, כובעים, תיקים, שעונים, פוסטרים, צעצועים, בובות ושאר איקונות ועוד אינספור מוצרי לוואי… וברשתות המערך הזה תפוסים מעריצים מושבעים, חובבים, ונוגעים לדבר סתם, שלכולם משותפת נגיעה כזו או אחרת בבאטמן: זהו אופיה המתפשט של התרבות הפופולרית הבורגנית, אך הסבו לרגע את המבט למבוע של אותו שטף תרבותי וראו התפרצות של יסודות קדומים שהנצרות והעת החדשה ביקשו להחניק ולהצניע, אך לא הצליחו לבטלם. במרפקו של כל קורא באטמן גיבור הצדק והחוק, השולח את ידו לאסוף חוברת חדשה מהמדף, שוכן עובד שטן; איזו בדיחה אפלה.

ביביליוגרפיה

1. ז'יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא: לקראת ספרות מינורית, רסלינג, ת"א, 2005.

2. אהד זהבי, רומן לוגי, ז'יל דלז בין פילוסופיה וספרות, רסלינג, ת"א, 2005.

3. ז'יל דלז, בארטלבי או מטבע הלשון.

4. יוסף דן, משהו על תפישות המיתוס במחקר בימינו, אלפיים: כתב עת רב-תחומי לעיון, הגות וספרות, קובץ 8, תשנ"ד.

5. gilles deleuze, literature and life.

6. gilles deleuze, becoming-intense, becoming-

animal, becoming-imperceptible.

7. len wein, jim aparo, john byrne, the untold legend of the batman, d.c. comics, ny, 1982. 8. ostrander, henry, batman in detective comics : dark genesis, d.c. comics, ny, 1990

9. jeph loeb, tim sale, batman: ghosts, d.c. comic , ny, 1995.

10. dan jurgens, Jackson guice, superman: metropolis mail bag, d.c. comics, ny, 1992.

11. chuck Dixon, grahm noln, detective comics featuring batman: burning questions, d.c. comics, ny, 1993.

12. wagner, grant, detective comics: the rat catcher, d.c. comics, ny, 1982.

13. chuck Dixon, tom lyle, detective comics: electric city part 1, d.c. comics, ny, 1992.

14. alan grant, norm breyfogle, batman shadow of the bat: the last arkham, d.c. comics, ny, 1992.

15. alan moore, brian bolland, batman: the killing joke, d.c. comics, ny, 1988.

16. action comics #1, d.c. comics, ny, 1938.

17. detective comics # 27, d.c. comics, ny, 1939.

18. detective comics # 400, d.c. comics, ny, 1970.

19. Jamie Delano, john Bolton, batman: manbat, d.c. comics, ny, 1995.

 

ראו עוד

איש העטלף בבית המשוגעים

סופרמן כבבואה לתרבות האמריקנית

האחים אלפרון כגיבורי ישראל

גליון מיוחד של יום הזיכרון לחללי צה"ל עם כתבת  שער על ראובן האח הבכור שנפל וקיבל עיטור  גבורה , של האחים אלפרון.

איך הפכה חבורת העבריינים  מגבעת שמואל האחים אלפרון לפושעים הידועים  המתוקשרים והנערצים ביותר של ישראל ?


רציתם את (אריאל) שרון ?
קיבלתם את אלפרון.
( סטיקר שחולק במרכז הליכוד בעת מערכת בחירות )

ביום הזיכרון לחללי צה"ל נתתי הרצאה בקורס של ד"ר דוד גורביץ שעוסק במאפיה ובמסגרתה הרציתי על המאפיה היהודית והישראלית בתרבות הפופולארית.
בהרצאה דנתי בשאלות כמו איך הוצגו דמויות מפורסמות כמו מאיר לנסקי ,בגסי סגל,דאצ' שולץ וחבריהם היהודים בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה האמריקנית? איך הוצגו בתרבות הפופולארית היהודית האמריקנית? כמו כן דנתי בנושא הלא מוכר כל-כך של השפעה של הגנגסטר היהודי על יצירת גיבורי העל בקומיקס האמריקני . בהרצאה הרחבתי גם על הדרך בה הופיעו הגנגסטרים בספרות העברית בספרים כמו "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי ובסיפורי פשע שונים שכמו "אלדורדו" של יגאל מוסינזון ועד לספריו החדשים של רם אורן ורבי מכר אחרים ובדרך בה הוצגו בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים.
ובמסגרת הרצאה זאת עסקתי גם בשכני הידועים ביותר האחים אלפרוו וhויש להודות זה היה הנושא שעורר יותר מכל את עניינם של הסטודנטים המאזינים.
לכאורה נושא לא מתאים ליום הזיכרון לחללי צה"ל אבל לאמיתו של דבר כפי שהראיתי  רלבנטי מאין כמוהו.

האחים אלפרון אחותם שוש ועורך דין ,תמונה קבוצתית נדירה מראשית הדרך ב-1978.

כמה ימים קודם לכן ב-2.5 .2008 הופיע בגיליון יום הזיכרון של "זמן תל אביב " של מעריב כתבת שער ענקית בשם "לנצח אחים : "לפני 38 שנה נהרג בתעלת סואץ ראובן ,האח הבכור למשפחת אלפרון .השוטר שהותיר אחריו תינוקת בת שלושה חודשים קיבל לאחר מותו את עיטור המופת מאריק שרון .כעת לראשונה אחיו מדברים על מותו הטראגי של אחיהם הבכור ,מקור הגאווה והכאב ,ששירת במשרה ,לחם בששת הימים והותיר אחרי מותו תינוקת בת שלושה חודשים . כיום היא בשליחות המדינה בדרום אמריקה. אחותו שושנה בריסקו בטוחה :אם הוא היה חי ,הכל היה נראה אצלנו אחרת ".

האחים אלפרון הם למעטים שחיו במערה ולא שמעו מעולם את שמעם מטיל האימה הם התושבים הידועים המפורסמים והמוכרים ביותר בציבור הרחב של עיר מגורי  גבעת שמואל.
בכל פעם שאני מעיר באיזה שהוא מקום שאני מגבעת שמואל כי אז באופן בלתי נמנע נשאלת השאלה הנצחית שהפסקתי לספור את מספר הפעמים ששמעתי אותה : אתה מכיר את האלפרונים ? הם השכנים שלך? " משל הם היו האנשים היחידים מכל העיר שמן הראוי לדעת מה קורה איתם.

כדאי לציין שוב בפעם המי יודע כמה שגבעת שמואל היא לא רק מקום מושבם בהווה או בעבר של האחים אלפרון  אלא גם מקום מושבם של משוררים כמו ש.שפרה והמורה המשוררת חנה בדולח ( המחנכת של האלפרונים בילדותם ) וסופרי ילדים כמו דורית אורגד נירה הראל ,עודד בצר ז"ל ואחרים

אבל זאת עובדה מצערת איש מהם לא זכה אפילו לעשירית מתשומת הלב התקשורתית שלה זכו וזוכים האחים אלפרון שאף זכו לתשומת לב ספרותית וטלווזיונית כפי שנראה.

לגבי השאלה : התשובה  היא כן האלפרונים הם שכנים וותיקים שלי בכך שהם גרים באותה העיר, .נתקלתי בהם כמה וכמה פעמים ואין לי הרבה מה לאמר על אלו שנתקלתי בהם ,לאמיתו של דבר אינני זוכר עליהם כמעט דבר.

אבל אני מכיר אנשים שמכירים אותם היטב.
בכל מקרה  האמת צריכה להיאמר : שכני הוותיקים האחים אלפרון אינם סתם עוד שכנים וגם לא עוד שכנים מעולם הפשע , הם הפכו לאורך השנים מסתם עוד חבורת בריונים שכונתית כפי שהיו בהתחלה כששמעתי עליהם לראשונה לאיקונים תרבותיים של ממש : הם זוכים לכותרות ראשיות קבועות בעיתונות כ"משפחת הפשע מספר 1 של ישראל " הם הפכו לכוכבי התקשורת הגדולים ביותר שאותם הפיקה גבעת שמואל אי פעם.

המשפחה

מוסא אלפרון,פעיל פוליטי בליכוד וידוע בפרוייקטים שלו לגמילה מסמים כמו בנסיונות ההתנקשות בחייו.

 אח אחד מוסא ידוע כפוליטיקאי כפעיל וותיק במרכז הליכוד ,וכמי שבין התנקשות אחת לשנייה בחייו עוסק בגמילת נרקומנים מסמים.

אח שני ניסים מחזיק לדעת מומחה העיתונאי בוקי נאה בשיא הישראלי של מספר ההתנקשויות הרב ביותר שמהם יצא  בדרך כלל ללא כל פגע.

יודעי דבר טוענים שניסים הוא שני רק לפידל קסטרו בתחום שיאני זה ( ובהחלט מקדים את אוייבו זאב רוזנשטיין למרות כל מיני טענות נוגדות של מלעיזים ) . הוא ידוע גם כבעל "העיניים המפחידות ביותר בעולם הפשע הישראלי" ". על פי עדותו של אותו בוקי נאה .

המטרה. נסים אלפרון צילום: שאול גולן

ניסים אלפרון המחזיק בשיא הארצי של יציאה בשלום מהתנקשויות בחייו .

אח שלישי יעקב שהוא כנראה המפורסם מכולם והוא חבר שלי למקצוע . הוא היה עיתונאי במקומון ברעננה עם משפחתו הופיע עם משפחתו בתוכנית ריאליטי משלו "פעם בחיים " ביחד עם הדוגמנית גולדמן. הוא ידוע כמי שלא היסס במו ידיו לדקור פושע צעיר וחצוף בשם אמיר מולנר ( בן של קצין משטרה שיעקב בעצמו הכניס אותו לעולם הפשע ) שגילה כפיות טובה משוועת והעז להתייחס בחוסר כבוד  כלפי החונך שלו בעולם הפשע ועל החוצפה הזאת  שילמו ביוקר הוא ושומר הראש שלו.

 

יעקב אלפרון עיתונאי במקומון ברעננה.

לאחר אותה פרשה עגומה שבה היה מעורב גם בנו החייל של אלפרון ,דרור ,שנעלם לאחר מכן השתתפו בני משפחת אלפרון באופן חסר תקדים בתוכנית בשידור חי של דודו טופז שממנה קראו לדרור להסגיר את עצמו .לא ידוע לי על משפחת עבריינים אחרת שקיבלה זמן שידור כזה.

אמיר מולנר מנהיג של עולם הפשע.נדקר בידי יעקב אלפרון בגלל שהפגין חוסר נימוס למבוגרים ממנו. .

הכל מחכים כעת לתגובתו הבלתי נמנעת של מר מולנר ששוב לא יוכל להיחשב ל"יעד המשטרתי מספר 1" עד שינקום את נקמתו באלפרונים או שימות בדרך.

צילום: עופר עמרם

יעקב אלפרון.הצילום האחרון בבוקר בבית המשפט.צילם עופר עמרם.

צילום: ירון ברנר

המכונית המפוצצת של יעקב אלפרון. כמה שעות לאחר הצילום שלמעלה. צילם ירון ברנר

עידכון לדברים שנכתבו :יעקב אלפרון נרצח בהתנקשות בחייו ב-17 לנובמבר 2008. מי עמד מאחורי ההתנקשות ? ישנן שמועות רבות בנושא. אין ספק שהיו רבים שהיו מעוניינים במותו.

 

אח רביעי זלמן עבריין שהתפרסם במיוחד באיומיו על ראש העיריה של גבעת שמואל עד שקיבל צו הרחקה מבניין המועצה ( שהוא גר רק כמה מטרים ממנו ) זכה לכבוד גדול שהוא כנראה שימש מודל לדמות בספר ילדים של דורית אורגד.

זלמן ומוסא אלפרון.

אריה אלפרון. לא היסס לשים את ידיו על האיש המפחיד ביותר בעולם הפשע הישראלי.

אח חמישי אריה הנחשב לחזק שבכולם ידוע בציבור כמי שפיצפץ וריסק בנגיחה נוראה את פרצופו של מי שנחשב עד אז לאיש החזק והמפחיד ביותר בעולם הפשע הישראלי איציק אברג'יל

בהזדמנות חגיגית זאת  אריה ועוזריו שברו  וריסקו  גם  את עצמותיו של אחד מעוזריו הבכירים של אברג'יל.

איציק אברג'יל מנהיג בעולם הפשע לאחר  מפגש עם האחים אלפרון.

אברג'יל מצא את עצמו כעת במצב הלא נעים שהוא מתלונן במשטרה  כנגד בני משפחת אלפרון על נסיון תקיפה כנגדו.וזאת בניגוד למקובל בעולם התחתון שדברים כאלו נסגרים רק במוות.
הכל מחכים כעת לתגובתו הבלתי נמנעת של אברג'יל שלא יוכל להיחשב למלך הבלתי מעורער של עולם הפשע עד שלא ינקום את נקמתו באלפרונים או שימות בדרך מידיהם.

זאב רוזנשטיין ממנהיגי עולם הפשע ,שלח כנופית רוצחים שכירים בעקבות האחים אלפרון.

עוד אוייב ידוע של בני המשפחה הוא עוד מישהו  בעבר לאיש החזק של עולם הפשע הישראלי זאב רוזנשטיין או לפחות הוא נחשב לאיש החזק עד שעורר מסיבה מסתורית זאת או אחרת את זעמם  של בני משפחת אלפרון ,הללו לא התרשמו משמו המאיים כ"מלך עולם הפשע הישראלי "  ורוזנשטיין מצא את עצמו קורבן לניסיונות התנקשות חוזרים ונשנים.
לבסוף הוכנס רוזנשטיין לבית הסוהר למשך שנים  גם כתוצאה מהודעה שהזמין כנופיית רוצחים שכירים מבלרוסיה לחסל אחת ולתמיד את בני המשפחה המפחידים.
כרגיל בני המשפחה יצאו ללא פגע גם מנסיון הרצח הזה.

רוזנשטיין לעומת זאת יבלה בבית הכלא גם על זה עוד שנים חייו.

מה יקרה כאשר יצא מבית הסוהר ? האם יצא לנקום את נקמתו באחים אלפרון ? או שמה אלו יסגרו איתו את החשבון סופית ?

לעתיד הפתרונים.
גם האחיות של המשפחה אינן קוטלות קנים.
. האחות שושנה ידועה כמי שהחזיקה  ב"פונדק הנמרים"  בדרך בין גבעת שמואל לפתח תקווה עד שחזרה בתשובה ומאז המקום שסיפק בשר חזיר  ווהיה ידוע כמרכז ועידות ומפגשים של עולם הפשע הפך למסעדה כשרה בשם " אשל אברהם ".

יש להם גם מודעות מלאה לתולדות הפשע הישראלי ואחות אחרת  חביבה ידועה כבת זוגו של נחמן פרקש הפושע הנמלט המפורסם מהעבר.

האחים אלפרון במדיה

 

      

 

"..קלמן התישב ליד ירון והחל לספר לו על ילדותו ..
" רק כמה בתים היו כאן ,ואנחנו היינו משחקים בשדות בפרדסים .הכל היה פתוח.הכל היה שלנו.יכולנו לעשות מה שרצינו. ועכשיו אנחנו חנוקים ,חיים כמו עכברים בחורים שבין המגדלים.והשכונות החדשות לוקחות לנו את האדמות ,את הפרדסים ,את
האוויר".
( מתוך משלושה יוצא אחד נמאת דורית אורגד ע' 64 )

עם השנים התקשורת פיתחה עימם סוג של הכרות כמעט אינטימית שאין כמוה אצל משפחות פשע אחרות .האלפרונים עצמם ידעו לטפח את תשומת הלב התקשורתית הזאת היטב ובשלב .לאלפרונים או לפחות ליעקב אלפרון  שעבד כאמור בכעיתונאי במקומון של רעננה יש הבנה עצומה איך תקשורת עובדת .הוא אפילו שכר פעם עיתונאי שסיקר אותם את יוסי היימן כמנהל בסוכנות גביה שאותה הקימו.
ותשומת הלב הזאת לא הסתכמה רק בתחום העיתונות .האלפרונים זכו  גם לתשומת לב של עולם הספרות.

משפחת אלפרון תופסת  במקום חשוב בספרו של אריה קרישק על תולדות גבעת שמואל ."הגבעה שבלב : סיפורה של גבעת שמואל ". ( הוצאת דיוקן -טפר ,1997)

.. הם עומדים במרכז פרק שלם בספרו של העיתונאי בוקי נאה  כתב פלילי ( והצאת גלורי ,2004)  על עולם הפשע הישראלי

   

הם שימשו כבסיס לספר תיעודי שלם כולו רק עליהם   של העיתונאי ראובן שפירא  סוכן סמוי 1636 נגד משפחת אלפרון  ( הד ארצי , 2000) ׁ  שמתאר מבצע משטרתי כושל כנגדם שבמהלכו שימש ידיד משפחה וותיק כסוכן סמוי שדיווח על פעילויותיהם למשטרה.

האלפרונים מאוזכרים ומופיעים גם בספרי הזכרונות של עמיתיהם לשעבר , האחים העבריינים  משכונת רמת עמידר השכנה "יוסי הררי   "דרך המלך " (  ספריית מעריב  2010 ).ובספר הזכרונות של אחיו התאום רוני הררי "הבורר ( 2012).

הבורר - רוני הררי , אבי פרידמן - אתר נוריתה

 

במקביל הם שימשו במקור השראה לספר ילדים של דורית אורגד משלושה יוצא אחד (קרית גת: דני ספרים, 2004)
זהו סיפורו  של  נער שנופל ברשתה של כנופית   נערים המסתובבים בפרדסים ליד השכונה בראשותו של טיפוס מפוקפק בשם "קלמן " מטילה אימה ומוכרת  סיגריות וסמים לתלמידי בית ספר יסודי . עד שאחיו של הגיבור מקימים את חבורת שג"ש ( שומרי גבעת שמואל ) שלוכדים אותם ומסגירים אותם למשטרה.

הספר נותן אוירה של שכונת רמת אילן המאוימת בידי השכונות הגבעת שמואליות שסביבה שכוללים אלמנטים פליליים שונים.

אני יכול להעיד שזאת אוירה אותנטית לגמרי .כך רואים או ראו ברמת אילן את גבעת שמואל שאליה התייחסו תמיד בעין עקומה כישוב שבו שולטים "אלנטים פליליים "  וממנה היו מידי פעם  נסיונות להיפרד בניסיון לעבור לישוב בעל שם טוב יותר בציבור..
יעקב אלפרון אפילו זכה לתוכנית ריאליטי משלו " בשם "פעם בחיים " שבה הדוגמנית יעל גולדמן התלוותה למשפחתו על תקן של "כיפה אדומה תמימה" שחדרה למאורת הזאבים ושואלת את עצמה כמה דקות תשרוד שם .

קובץ:Borer.JPG

האלפרונים אפילו זכו לכבוד האולטימטיבי ומשמשים כבסיס לסדרת הטלוויזיה "הבורר " ששם הדמויות העבריניות ובראשם בורר ובכיר בעולם התחתון שאותו מגלם משה איבגי ונראה כשילוב של כמה מהאחים אלפרון והוא ובני משפחתו חיים איפה אם לא בגבעת שמואל שמוצגת שם כבירת הפשע של מדינת ישראל שאנשיה עסוקים בחיסול מאמצים של כנופיות של ישובים אחרים מתוחכמים פחות לערער על מעמדם הבכיר .

בגבעת שמואל הסדרה הזאת  עוררה  זעם עצום ועצומות לתקשורת .  שוב מציגים אותם כמרכז הפשע הישראלי ?

בשכונת רמת אילן אנשים הנידו בראשם ,תמיד ידענו עם מי אנחנו חיים בשכנות.

לפי השמועה התבססה הדמות של הבורר על הדמות של יעקב אלפרון שאכן שימש ומשמש כבורר בעולם התחתון ( וכך גם אחיו ) . התסריטאי הכחיש אבל הסדרה התרחשה בגבעת שמואל דבר שעורר קצת  הרבה כעס בישוב  ולא היה מקרי . ומה הייתה המטרה בסדרה ?  להציג גנגסטרים שאפשר להזדהות עימם כטיפוסים עממיים שמקפידים לשמור על קידוש השבת עם צרות ובעיות של אופרת סבון
.ובסך הכל אנשים שכל צופה בבית יכול להזדהות עימם ועם בעיותיהם.

 איקונים תרבותיים

וידוי : בכל פעם שאני קורא על ההתמודדויות של האלפרונים עם כנופיות אחרות ממקומות אחרים התמודדויות שמהם לרוב הם יוצאים כשידם על העליונה אני מרגיש סוג של גאווה שכונתית.
בכל זאת שכנים . פעם הם הביאו כבוד לישוב כאשר זכו בתחרויות איגרוף שונות.

היום גבעת שמואל לא זוכה בשום תחרות ספורט אז היום  לפחות האחים  אלפרון  מביאים סוג אחר של כבוד כאשר הם גוברים על כנופיות מישובים שונים ומשונים ומראים שוב ושוב  לכל את את עליונותה של גבעת שמואל לפחות בתחום הזה.

( כמה מהאחים חיים היום מחוץ לגבעת שמואל זה נכון בישובים כמו רעננה אבל פעם גיבעת שמואלי תמיד גבעת שמואלי )

יעקב אלפרון.

זה לגבי כתושב של גבעת שמואל  אבל נראה האחים הפכו היום לאיקונים תרבותיים של ממש  לכלל תושבי המדינה גם אלה שאינם חיים בגבעת שמואל . הם   יותר מכל עבריין אחר מכבדים בנוכחותם תכניות אירוח ומציגים בהם  את גרסתם סוחטת הדמעות לאחר עוד אירוע אלים שבו היו מעורבים הם הפכו למוכרים לכל .
למה דווקא האלפרונים ?

למה איציק אברג'יל או עמיר מולנר מעולם לא קיבלו סימפטיה תקשורתית  כזאת ? ( זאב רוזנשטיין דווקא קצת התקרב כשהפך להיות יקיר מדורי הרכילות  כתוצאה מכל נסיונות ההתנקשות בחייו שכשלו אבל גם הוא לא באמת היגיע לדרגה הזאת ).
וה לדעתי בגלל שהם עונים על המודל של העבריין  בעל העבר ההירואי  שמוצג בסרטים כמו "קזבלן " של יגאל מוסינזון.

Image result for ‫קזבלן‬‎
העבריין קזבלאן בגילומו של יהורם גאון בסרט הידוע מראשית שנות השבעים.
מקור השראה לאחים אלפרון ?

היה זה יגאל מוסינזון שהחל בתיאור עולם הפשע במחזות המפורסמים שלו "קזבלן" שהפך למחזמר קלאסי, "ו אלדוראדו" מוסינזון התפרסם הודות לדמות הפושע אלימלך זורקין ובספרו חסמבה ושודדי הסוסים " ו"חסמבה וילדי ההפקר (שכולם הוסרטו).את זורקין פושע ממוצא בלתי מוגדר אבל כנראה אשכנזי גילמו גם זאב רווח וגם ספי ריבלין בקולנוע והוא ניצל כנופיית ילדים ולאחר מכן הצטרפו אליו שני אחים וגם בן ואחיין .
מוסינזון תיאר כנופיות נוספות כמו כנופיית פושטשניק וצרברוס והיד השחורה ועוד ועוד שבהן נלחמו החסמבאים .

אבל העבריין הידוע ביותר שיצר היה ונשאר קזאבלאן שאותו גילם יהורם גאון במחזמר מצליח.

קזאבלן   הוא עבריין ופושע נכון אבל בעברו לוחם נועז למען המדינה ובסופו של דבר לוחם למען הישוב שבו הוא חי ו בשטח הגדול ביפו  ופוגע רק במי שמגיע להם דהיינו בפושעים אחרים .

לדעתי בני משפחת אלפרון הם ממשיכיו החוקיים של הקזבלן מההצגה והסרט של מוסינזון . או לפחות של התדמית הזאת .
ובני משפחת אלפרון יודעים להציג את עצמם בצורה מושלמת על פי המודל הקזבלני הזה כקרבנות של גזענות החברה מצד אחד שבכל מקרה פוגעים רק בעבריינים גרועים יותר מהם .

באותה מידה אפשר להשוות אותם  גם עם הדמויות של מנחם תלמי בסיפורים היפואיים שלו שבהם הוא מציג טיפוסים כמו "סלומון הגדול " ו"ששון " כדמויות פולקלוריות עבריינים פושעים מסוכנים אבל חביבים כמעט בעלי "לב זהב "שמקדישים לפחות חלק מזמנם לעזרה לקהילה שבה הם חיים ולכל "מי שמגיע לו ".
וצריך להודות הם מצליחים והציבור אוהב אותם בגלל זה .

עצם העובדה שהאלפרונים ידועים בתקשורת לפחות כמי שמרביצים מרסקים ודוקרים "בעיקר" עבריינים אחרים ולא אנשים שומרי חוק מוסיפה להילה סביבם של "עבריינים בעלי לב זהב".
את הקסם שאותו מהלכים בני אלפרון על התקשורת אפשר למצוא בצורה מושלמת בספרו של אריה קרישק על תולדות גבעת שמואל "הגבעה שבלב ". .

ההיסטוריון  של גבעת שמואל אריה קרישק דן באריכות בספרו "הגבעה שבלב"  ( 1997)  במשפחת אלפרון"אחת המשפחות הוותיקות בגבעת שמואל והוא מודה שמעלליהם הטילו כתם כבד על השכונה כולה אבל זה בעיקר "בגלל גזענות תקשורתית יותר מאשר בגין העובדות בשטח".
הוא מביא עדות של תושבת השכונה שמציינת ששני האחים שהסתבכו בפשע ( יעקב וניסים ) כבר לא גרים בישוב בעוד שמי שכן גר בישוב מוסה "נחשב למלך ולא עושם שום דבר רע להפך הוא עשה כאן פעילות נפלאה בנושא של גמילה מסמים ..בכל בני המשפחה האחרים הרגה יותר רגועים .הייתה להם אמה נפלאה והם מעולם לא הטילו אימה על אנשי השכונה ."

 בספר מוזכר כי אבי המשפחה ששימש כמזכיר מפא"י באזור היה אדם חיובי מאוד ומזכירים את הבן ראובן שנפל בקרב וכגיבור ישראל הם מציינים שאף לא אחד מבני המשפחה פגע אי פעם בילדי המשפחה או בבתיה .
קטע אחר בספר עוסק בפירוט בפרויקט הגמילה מסמים אותו הקים מוסא אלפרון בשיתוף פעולה עם המועצה בו הוא גמל 12 נרקומנים מבני גבעת שמואל .
כאשר נשאל מחבר הספר אריה קרישק מה הוא זוכר מגבעת שמואל ענה ":
לא זכור לי שום דבר לגבי גבעת שמואל חוץ כמובן מבני משפחת אלפרון משפחת העבריינים המפורסמת שהאבא שלהם היה מקורב למועצה כמרכז עבודות הגינון והרבה אנשים התייחסו אליו בכבוד ובאהדה.
אנשי התרבות הסופרים והיוצרים  של גבעת שמואל היו זכורים למר קרישק הרבה פחות . .

מאז זרמו  הרבה מים בביוב בגבעת שמואל ובני משפחת אלפרון התפרסמו כמי שמטילים את אימתם על ראשי המועצה בגבעת שמואל ולפחות אחד מהם ( ירמי אולמרט אחיו של ראש הממשלה המכהן ) התפטר בטענה שאנשי משפחת אלפרון איימו עליו . טענות דומות נשמעות גם מיורשו  זמיר בן ארי שהוציא צו הרחקה מבניין המועצה כנגד זלמן אלפרון.  .

קרבי זה הכי אלפרון

ראובן אלפרון ,נפל בעת פעולה צבאית.זכה לעיתון המופת לאחר מותו.

אנחנו רואים את הביטוי האולטימטיבי לזה בכתבה שהופיעה עליהם בגיליון יום הזיכרון של "זמן תל אביב " כתבת ענק של כמה עמודים על ראובן אחיהם שנהרג וקיבל עיטור גבורה לאחר מותו .
שושנה האחות טוענת שאילו היה עדיין חי "היה עושה סדר לכל האחים אם הוא היה בחיים הכל היה נראה אחרת .
איך נראה אחרת ?
"לא היו מתעללים בנו ככה.אם הוא היה בחיים ,הוא היה מושך את המשפחה לכיוונים אחרים ,המשפחה שלנו כשהייתה בגלות ,היו בה מהנדסים ועורכי דין ,הוא היה בחור חיובי וחכם .הוא אהב מאוד לקרוא כל הזמן היה מבקש שאביא לו ספרים ..
גם אברהם כץ שהיה שכנם ושל האלפרונים ריגל אחריהם במבצע כושל באופן מיוחד ששימש כבסיס לספר "סוכן סמוי 1636 נגד משפחת אלפרון "  על חייהם ומעלליהם של האלפרונים טען ש"ראובן היה בחור זהב… הוא החזיק קצר את האחים שלו ,ואם הוא היה נשאר בחיים ,אני בטוח שהכל היה נראה אחרת במשפחת אלפרון ,ובניה לא היו מידרדרים לפשע .בכל מחיר לא היה נותן לאחרים שלו להסתבך ולהשתולל .
הכתבה הסימפטית מספרת לקוראים על הצורות שבהן האחים אלפרון הנציחו במשך השנים את אחיהם המת .בין היתר הם תרמו ספרי תורה לבתי  כנסת (!) ערכו אירוע גדול במלאת שלושים שנה למותו ומדי שנה כבר 38 שנעה הם עורכים משחק כדורגל גדול בגבעת שמואל של הקבוצה המקומית נגד קבוצה יריבה בנוכחות בני המשפחה .

אם נרצה בני משפחת אלפרון הם היורשים הטבעיים של קזבלן בנויים וחיים ומציגים את עצמם בתקשורת על פי המודל שלו כמעין קזבלנים חיים

האלפרונים שהחלו את חייהם כבריונים רגילים והפכו להרבה יותר מזה . כי הם תמיד נראים כיותר מסתם פושעים בזויים  אלא בתור הפושטקים שאיפה שהוא בפנים יש להם מידי פעם לב זהב
אחרי הכל יש להם אח , ראובן , שנהרג בקרב וקיבל עיטור גבורה יש להם אח מוסא שעוסק בגמילה מסמים יש להם את הבן דרור שהתגייס לצנחנים במקום להשתמט כמו רוב התל אביביים הצפונים ומרבית העבריינים .
איך שהוא זה כבר נותן לאלפרונים הילה של שונים משאר הפושעים
אני טוען שהדרך שבה הוצגו האלפרונים היא למעשה מעין המשך לא מודע של הדרך שבה הוצגו גנגסטרים היהודיים בארה"ב  כמו מאיר לנסקי  כלוחמי מלחמות היהודים .

הם בריונים אלימים אכזריים ורצחניים אבל העוצמה התדמיתית של האלפרונים נובעת מהעובדה שהם איך שהוא הצליחו להחדיר בציבור את התחושה שברגע המבחן אתה יכול לסמוך עליהם שיתייצבו בצד הנכון
ועצם העובדה שהבן של יעקב אלפרון,  דרור טרח להתגייס לצה"ל וליחידה ובחר ביחידה לוחמת מובחרת רק מחזקת את המסר הזה למרות כל הבעיות שעימם הסתבך מאז…

יעקב עם דרור אלפרון.

( אי אפשר גם להכחיש שכל הפרשה  מזכירה את הספר והסרט  של מריו פוזו ""הסנדק " על בנו של מנהיג עולם הפשע  דון קורליאונה ,מייקל שבחר להתגייס ליחידה צבאטית מובחרת במלחמת העולם השנייה לפני שחזר והפך למנהיג פשע בעצמו.

ומן הסתם גם זה נמצא בתודעתם של אנשי התקשורת שמסקרים את הסיפור  )
אתה לא יכול לאמר על זה על בריונים אחרים כמו זאב רוזנשטיין איציק אברג'יל מולנר אוחנה ושות' שאמנם נוצרה סביבם הילה של סכנה אבל בסופו של יום …הם שום דבר לא יותר מפושעים בזויים.  הם מתעניינים רק בכסף ואין סביבם את הערכים של כבוד נאמנות וגבורה שאותם טורחים האלפרונים להפיץ סביבם כחלק מאסטרטגיה תקשורתית מתוחכמת מאין כמוה.
ספק  גם אם אפשר לאמר זאת על איזה שהוא פושע  צמרת ישראלי אחר  ובוודאי  לא על ילדיהם של אותם פושעים שכאשר גם  הם מתראיינים לתקשורת   נראים תמיד  כ"ילדי שמנת"  מפונקים אכזריים  מרושעים  אפילו יותר מהוריהם המפורסמים.

הם מעוררים בסופו של דבר רק  שאט נפש פחד וסלידה ולא שום תחושה כפולה אפלה של הערצה כפי שהאלפרונים הודות לערכים האלו מצליחים לעורר .

אפשר לטעון שfכל אותם פושעים וילדיהם  רק מפנימים יפה מאוד את הערכים המתועבים שמוצגים בסדרות כמו "השרדות " שלפיהם רק מי שתוקע סכין בגב חברו יכול לשרוד.

האלפרונים עם הערכים שלהם של עזרה זה לזה ושמירה על הכבוד בכל מצב אכן נראים כשייכים לדור קודם שלא ידע את "הישרדות ".
ובסופו של דבר האלפרונים עם הבנתם את הערכים המנחים של החברה הישראלית של גבורה ,גם מרגישים לקרבה לא פחותה לערכים המנחים אותה היום של הערצת ההצלחה והכסף והשורדים ויהי מה ולעזאזל הכל .
דהיינו שיש גם קודים מסויימים של החברה שעם הפושעים ישמרו עליהם כי אז יראו כמעט חלק מהחברה המהוגנת שאם לא ישמרו עליהם יראו בסופו של דבר כמה שהם עוד טיפוסים אפלים מהשוליים של החברה ותו לא .
אפשר להגיד עליהם הרבה דברים אבל האחים אלפרון מגלים יכולת שרידה שלא תאמן.

יעקב אלפרון במסיבת שחרור מבית הכלא ב-1978.

.מישהו זוכר עדיין פושעים אחרים שהטילו את חתיתם על סביבתם בשנות השמונים והתשעים ? לא הם נעלמו אבל האחים אלפרון עדיין כאן ותופסים עוד ועוד כותרת ראשיות ובאמצעי מדיה שונים שאותם הם יודעים לנצל לטובתם היטב . . .
וחלק מהקסם שהאחים אלפרון חמהלכים על חלק מאיתנו הן שהם ושמרים בקפדנו ובדקדקנות על הקודים האלו של כבוד ולחימה למען המדינה הרבה יותר טוב מאשר עושים אזרחים מהוגנים רבים.
כאשר אגרופיהם של האלפרונים מפצפצים ומרסקים את פרצופיהם של יריבים ראשי עולם הפשע השונים רובם ככולם משתמטים מצה"ל הם נוקמים בכך באופן סמלי את נקמתה של החברה הישראלית כולה על הפגיעה באידיאלים הישנים שלה וזאת לדעתי הסיבה מדוע הם זוכים באהדה תקשורתית וציבורית כה גדולה לעומת כל שאר אנשי עולם הפשע בישראל .

עוד על משפחת אלפרון ועל אוייביה השונים והמשונים  ראו

ראובן אלפרון גיבור ישראל

מוסא אלפרון ביוגרפיה
יעקב אלפרון נגד אמיר מולנר

 

יעקב אלפרון ריאליטי שואו

 

פורום" פעם בחיים" בתפוז

התנקשות בניסים אלפרון

דרור אלפרון טירון בצה"ל

דרור אלפרון בתקשורת
קרבי זה הכי אלפרון

 

הספר "כתב פלילי "מאת בוקי נאה הכולל פרק על משפחת אלפרון

מצב עולם הפשע בארץ סקירה

בלוגר על משפחת אלפרון 

בוקי נאה עיתונאי

ניסים אלפרון האיש בעל שבע הנשמות

אריה אלפרון נגד איציק אברדג'יל הסרט
תיאור הקרב בין אריה אלפרון ואברג'יל 

 

הבנות של משפחת אלפרון בתוכנית "עובדה "

האוייבים :

אין להם אוייבים :רשימה לא עדכנית של האויבים של האלפרונים

זאב רוזנשטיין
זאב רוזנשטיין זומם נגד האחים אלפרון

 

רוצחים שכירים מבילורוסיה נגד האלפרונים

הבורר :סדרת טלווזייה שמבוססת על פי השמועה על האלפרונים

יעקב אלפרון הריאליטי שואו

 
דרור אלפרון בעטיפה של "שבע ימים " לאחר רצח אביו יעקב אלפרון. העטיפה המבוססת על הפוסטר של הסרט "הסנדק".

מגידי גזר ועד ליוסקה מאיור :מלחמת העצמאות בקומיקס

דוד בן גוריון כ"מגן היקום " בסדרת הקומיקס האמריקנית "המנורה הירוקה ".

כתבה מיוחדת לרגל חגיגות 60 השנה להקמת מדינת ישראל

מלחמת העצמאות הראשונה והגדולה במלחמות ישראל שלה מלאו בימים אלו שישים שנה היא גם המיוצגת ביותר בסיפורי קומיקס אבל זהו ייצוג חיוור למדי.
ניתן היה לצפות שבקומיקסים הישראלים שבמשך עשרות שנים העלו על נס את אומץ הלב והגבורה והמאבק באויב יינתן ייצוג גדול יותר למלחמת העצמאות אבל ל .כנראה בגלל הייצוג הקטן היחסית לנושא סיפורי המלחמה בכלל שמעולם לא תפסו מקום חשוב בקומיקס הישראלי וככל הנראה לא עניינו במיוחד את העורכים הכותבים והקוראים של עיתוני הילדים.
וכך יוצרים חשובים כמו אריה נבון ונחום גוטמן שאיירו הרבה איורים וקריקטורות על מלחמת
העצמאות מעולם לא יצרו סיפור קומיקס של ממש שעסק במלחמה..

טינטין פוגש את מנחם בגין

למיטב ידיעתי המאבק בין היהודים הערבים והבריטים  של תקופת קום המדינה תואר לראשונה בקומיקס  ממש ב"זמן אמיתי " באלבום של דמות הקומיקס המפורסמת טינטין מאת הרג'ה בספר שפורסם  תחת השם "ארץ הזהב השחור  

הסיפור הזה החל להיכתב  ולהתפרסם עוד לפני מלחמת העולם השנייה אך אז פרצה המלחמה והנאצים כבשו את בלגיה והרג'ה נאלץ  לעצור אותו מסיבות מובנות הנאצים לא היו רוצים לקרוא בעיתונים בלגיים סיפור שבו תופסים לוחמי מחתרת יהודיים מפלסטינה מקום חשוב . .הוא חזר אליו לאחר תום המלחמה ואז תיאר את טינטין המבקר בפלסטינה של סוף ימי המנדט שבה יש מאבק בין יהודים ערבים ובריטים . הרג'ה מביא את טינטין לעיר חיפה  והפגיש אותו שם  עם לוחמי "האירגון " האצ"ל,הללו חטפו אותו במחשבה שהמדובר ביהודי  מאנשיהם  אחד "סולומון גולדשטיין אדם שאכן דומה לטינטין . גולדשטיין זה הוא ידידו האישי של מנהיג האירגון שמתחפש במהלך הסיפור לרב ומנהל עבורו מבצע הצלה מידי הבריטים .

הרג'ה אינו נותן את שמו של המנהיג  אבל זהו איש בשם מנחם בגין לעתיד ראש ממשלה בישראל . עד כמה שידוע האישיות ההיסטורית הבכירה ביותר  שאותה פגש טינטין במהלך מסעותיו ( בהרפתקה קודמת הוא התמודד עם אנשיו של הגנגסטר אל קפונה בשיקאגו) .

ולאחר מכן מצא טינטין את עצמו נחטף בידי יריביהם הערבים .   .

אבל קטע מעניין זה  והרקע הארץ ישראלי נמחק ושונה למרבית הצער בגירסה מאוחרת של האלבום מאחר שהמולים הבריטיים החליטו שכל הנושא של המאבק בין יהודים וערבים לפני קום מדינת ישראל שוב אינו רלבנטי ל"ימינו " ו שם ההרפתקה כולה מתרחשת במדינת נפט ערבית מדברית דמיונית בשם "חמד "..וזה חבל מאוד ,אם אי פעם סיפור זה יתורגם לעברית יש לתרגם אותו מהגירסה המקורית שבה מופיעים אנשי האצ"ל.   

גם  סיפור הקומיקס הראשון על מלחמת העצמאות  עצמה הופיע לא בעברית אלא באנגלית ולא בישראל אלא בארה"ב הרחוקה במגזין קומיקס אמריקני .
3rd Unknown author]. "An Army is Born" War #16 (3rd
? (NY : Atlas צייר   Paul Reinman.

[WarWar1.jpg]

[WarWar2.jpg]

[WarWar3.jpg]

[WarWar4.jpg]

[WarWar5.jpg]

[WarWar6.jpg]

An Army Is Born" War War #16 Feb. 1953 U.S.A. Comic
Magazine Corp. illustrated by Paul Reinman

וזהו סיפור מעניין באופן מיוחד מתרחש בתקופת מלחמת העצמאות בשנת 1948 ומראה כיצד היהודים מנצחים כנגד כל הסיכויים למרות הנשק העדיף של אויביהם שהם נלחמים עם מינימום של כלי נשק ולמרות שהיה עליהם לבנות צבא מלוחמים היהודיים שבאו מכל קצוות תבל. .
באופן אירוני שיא הסיפור הוא כאשר חייל ישראלי מקריב את חייו והופך לפצצה אנושית דהיינו מתאבד .בסיפור הם השתמשו במונח האנגלי suicide bomber" וייתכן מאוד שזהו אחד השימושים הראשונים במונח זה ( ואולי הראשון בכלל ? ) שמאז כמובן הפך לתיאור של המתאבדים הפלסטינאים
עד כמה שידוע לי זהו גם סיפור הקומיקס האמריקני היחיד שעסק במלחמת העצמאות ( אם כי דווקא הקולנוע האמריקני עסק במלחמה זאת בלפחות שני סרטים "אקסודוס " על פי לאון יוריס ו"הטל צל ענק " על גנראל מרקוס וגילוי דרך בורמה לירושלים הנצורה) .

עוד סיפור קומיקס זר הקשור למלחמת העצמאות היה סיפור קומיקס ביוגראפי על חייו של נשיא המדינה הראשון ,חיים וייצמן.

from Boys' Life Magazine, Dec. 1956, p. 54).

[BoysLife1956p54.jpg]
סיפורי הקומיקס המקוריים הראשונים על מלחמת העצמאות הופיעו במגזין "הארץ שלנו " בשנות החמישים .
אלו היו ארבעה סיפורים על הפלמחניק הג'ינגי' גידי גזר שהראה בו כוחות גופניים בלתי נדלים כתוצאה מאכילת גזר בסיפור הראשון .בסיפורים הבאים הוא עדיין הראה כוח יוצא מהכלל מידי פעם אבל לרוב רק אומץ לב טבעי של לוחם.
הסיפור הראשון שבהם מתרחש לפני המלחמה בימי המנדט תוך כדי המאבק בבריטים ושלושה מהם מתארים אירועים שמתרחשים במהלך המלחמה .הסיפורים כללו תיאור מסע שיירות לירושלים הנצורה ומשימות בנגב שבמהלכו מתגלים גם שרידים של לוחמים עבריים קדומים ברוח נושאי העניין הארכיאולוגיים של שנות החמישים .
הסיפור הראשון היה :
גידי גזר עלילות מימי הפלמ"ח כתבו אלישע ( פלמחניק לשעבר ששמו המלא לא ניתן אולי היה זה שם בדוי לידידו של אשמן הסופר פנחס שדה שכתב אחריו את סיפורי הקומיקס של הארץ שלנו " ) ויעקב אשמן. ציירה אלישבע נדל .
הסיפור הופיע ב"הארץ שלנו" כרך ג' תשי"ב 1953 חוב' 2-27 ב-23 חלקים . "
עלילות נער בפלמ"ח בשנת ,1946 הסיפור מתאר את המעבר של גידי גזר מהעיר אל הקיבוץ את ההתמודדות שלו עם בריונים בפלמ"ח שמנסים לשגע את גידי בצורות שונות ,במאבק בבריטים ופורעים ערביים ועוזר למעפילים לעלות ארצה. כל זה תוך שימוש בכוחות על "אמיתיים"תוצאה של אכילה מאסיבית של גזר . ( אם כי אין זה מוסבר מדוע ראשי הפלמ"ח אינם לומדים את הלקח ופוקדים על כל אנשיהם לאכול גזר גם הם ולקבל כוחות על דומים…)
שלושת הסיפורים הבאים בסדרה כבר התרחשו במלחמת העצמאות עצמה :
2. השיירה המשיכה בדרכה : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע
" הסיפור הופיע ב "הארץ שלנו " כרך ו' תשט"ז 1956 חוב' 26-36 ב-11 חלקים.
" גידי גזר מגן על השיירות המספקות מזון לירושלים הנצורה ונאבק בלוחמים הערביים,במלחמת העצמאות..

3. "ג'וב מיוחד בנגב" גידי גזר נלחם בנגב מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך ו תשטז 1956"
חוב' 37-50 ב-14 חלקים.
גידי גזר נאבק במצרים בנגב במלחמת העצמאות ומנסה לגייס את תמיכת הבדווים שסוכן מצרי מנסה לגייסם לצד הצבא המצרי . לבסוף מחליט השייך הבדוי לסייע לישראלים כנגד המצרים לאחר שראה כיצד הפריחו את השממה. .
על סיפור זה כתב העורך בנימין תמוז :" שובו של גידי גזר גרם שמחה בביתם של כל הקוראים ובגיליון הבא נתל בסיפור חדש "גוב מיוחד בנגב" . על תוכנו אני יכול לגלות רק זאת : הייתי עסוק מאוד בערב החג ,כאשר קיבלתי את הטיוטה של הסיפור ,ולא יכולתי להתפנות לקרוא בו ,אבל הצצתי בעין אחת לעבר הנייר ,כדי לראות במה המדובר. ולמן הרגע שהצצתי בסיפור –לא יכולתי להינתק ממנו . עד שכיליתי לקרוא בו בנשימה אחת
מקווה אני כי דעתכם תהיה כדעתי . "


4. כיתת העצובים : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך 7

"תש"ז 1957 חוב' 1-21 ב21 חלקים ."

גידי גזר וכיתת העצובים "חברי כיתה שהם עצובים אם לא שולחים אותם לתפקידים מסוכנים במיוחד " חיילים נועזים במיוחד אלו שכללו את מוטקה הסייר הטוב ביותר בפלמ"ח את אלי זורק הסכינים הטוב ביותר בפלמ"ח ואת בומבה החבלן הטוב ביותר בארץ יוצאים למשימות מסוכנות בנגב בתקופת מלחמת העצמאות ובהם פיצוץ גשר שהצבא העיראקי מעביר עליו ציוד .ותוך כדי מאבק בחיילים הערביים מגלים במערה עצמות לוחם עברי קדום ומגילות גנוזות קדומות . .זהו הסיפור המרשים ביותר בסדרה ולמעשה שיאה .לאחריו עזב אשמן את גידי .ועל עלילותיו הופיע "
את רוב הסיפורים כתב עורך "הארץ שלנו " לעתיד יעקב אשמן וציירה אלישבע נדל. הסיפור המסיים היה ""בעקבות אל נטף "" המתרחש שמונה שנים לאחר הסיפוריםה קודמים ( אם כי לא נראה שגידי הזדקן אפילו ביום אחד ) שבו גידי נוטל חלק במבצע סיני ומגיע לרצועת עזה בחיפוש אחרי ערבי שאביו חייב לו כסף. .
בסדרה זאת הושם דגש רב על הצורך בעבודת הצוות בין הלוחמים השונים וזאת כנראה הייתה הסיבה שכוחות העל שהיו לגידי בסיפור הראשון בסדרה ( שהתרחש בתקופת המנדט ) נעלמו . המטרה של הכותב הייתה ככל הנראה להראות שגידי גזר אינו "סופרמן" אחד ויחיד , אלא נהפוך הוא , כל לוחם עברי הוא בגדר סופרמן המסוגל למעשי גבורה שלא יאמנו.
מכל בחינה גידי גזר הוא הדמות הבולטת ביותר של  מלחמת העצמאות שאותה הפיק הקומיקס העברי עד יוסקה מאיור שאותו ערך ויוצרו של גידי יעקב אשמן בשנות השבעים .

בשבועון המתחרה "דבר לילדים " לא נטלו את ידם בצלחת והחליטו לא להשאיר את שדה הקרב לחלוטין ברשותו של "הארץ שלנו ".
וגם הם חזרו בזמן אל מלחמת העצמאות . בכרך כ"ז ב1957 כאשר פירסם הסופר והמשורר הידוע משה בן שאול עם הצייר דבי בן דור את "שי ישי ואבישי" עלילות ילדים בירושלים במלחמת העצמאות הפועלים מתחנת הרוח של משה מונטיפיורי ועוזרים לאישי ירו.שלים הנצורה אך נכלאים בידי הלגיונרים הירדנים ( שאמנם אינם מוצגים וכאינטליגנטים במיוחד ).  אך בסוף הסיפור מצליחים להימלט.

זה היה אחד מהסיפורים המעטים שעסקו במלחמת העצמאות וכתב אותו הסופר והמשורר ידוע.  למרבית הצער זאת הייתה תרומתו הכמעט יחידה לסיפורי קומיקס אם כי הוא עסק רבות הן בכתיבה והן באיור ופירסם ספרי ילדים שעוסקים בחבורת ילדים בירושלים בתקופה שלפני קום המדינה. כמו "ילדי הבית המוזר ( 1966) "סוד המילים הבודדות ( 1970) "רודפים אחריך יונתן "( 1975( סיפור שבו חבורת נערים משחררת חברת מחתרת מן הכלא ) ענבים בחול ( 1979 שבו בני החבורר הלוחמים ומתבגרים בנגב בשנת תש"ח ) והסיפור על הסיפור על צ'ופצ'ה ( 1980 זכה לפרס ברנשטיין ) שלושה ימים בחיי המספר וחבריו בתקופת המאבק ואת "אנחנו ילדים טובים ירושלים ( 1992) .

 

"שי ישי ואבישי " פורסם מחדש בכתב העת האינטרנטי בעריכתי "יקום תרבות"

רק שלושים ושש שנים מאוחר יותר פורסם סיפור קומיקס נוסף של בן שאול וגם הוא עסק על תקופת המנדט הבריטי כאלבום בשם :המערה שליד השכונה :מסיפורי ירושלים ,שצייר אבי כץ בהוצאת ,משכל"1993 וסיפר על קבוצת ילדים בירושלים הפועלים במחתרת כנגד הבריטים בתקופה שלפני מלחמת השחרור.


מלחמת העצמאות חזרה ל"הארץ שלנו " בסיפור של סופר הקומיקס הקבוע "יריב אמציה " הלא הוא הסופר הידוע פנחס שדה שכתב בכרך י"ג ב-1963 סיפור בשם " צוציק או סוד ארמונו של אסמעיל אל קאדאר
על עלילות הנער הצעיר חובב ספרים "צוציק " המצטרף ליחידה צבאית הנלחמת בכפר בית גוברים מתמודד עם מתיחות שונות ברוח הקומזיצים הפלמחיים ( הסיפור פורסם בתקופה של הסרט "חיבורה שכזאת " על פי פוצ'ו שעסק רבות במתיחות כאל וכנראה שימש כמקור השראה מסויים ) הוא לוחם בערבים המתוארים כנאצים ומאפשר ליחידה ה לחדור לכפר באמצעות מנהרה קדומה שעליה קרא בספר. וכך מסייע לכבוש כפר ערבי עוין.

אך סיפור זה אינו ממיטב יצירתו הקומיקסאית של שדה. הקוראים נאלצו לחכות 10 שנים ליצירה מעניינת יותר מפרי עטו בתחום הסיפור המלחמתי "חולות אדומים " שעסקה במלחמת יום הכיפורים.

בכל אופן  גם הסיפור הזה  פורסם מחדש במסגרת מגזין "יקום תרבות".
דבר לילדים " עסק הרבה פחות מ"הארץ שלנו " בנושאי מלחמה.


אך מלחמת העצמאות חזרה לקומיקס כנראה לא במקרה בשנה גורלית ,שנת  1967  של מלחמת ששת הימים אז פירסם "דבר לילדים " את הסיפור "דרך בורמה " שכתב וצייר מרדכי אלון והופיע ב דבר לילדים בכרך לז ב-1967 חוברות 37-51
23-5-29.8 1967 ב-14 חלקים

הסיפור על מוטקה ועוד שני לוחמים שגילו במקרה את דרך בורמה לירושלים במלחמת העצמאות שבאמצעותה הצליחו כוחותינו להעביר אספקה לירושלים הנצורה.
העורך  של "דבר לילדים " הגדיר את הפרשה כ"אחת הפרשות המרתקות בקורות מלחמת העצמאות מבצע שהציל את ירושלים הנצורה". בהקדמה לסיפור שהופיעה ב"דבר לילדים כתב אלון :" זה מכבר ביקשתי להחיות בצורה מוחשית את פרשיות הגבורה שהביאו לעצמאותנו. את הסיפור על דרך בורמה שמעתי מפי אנשים שחיו את התקופה הזאת .אני מקווה שיהיה זה הסיפור הראשון בסדרה המוקדשת לקוראים הצעירים ".

התקווה הזאת לא הוגשמה וזה היה הסיפור הראשון ואחרון מסוגו מפרי עטו של נבון .


הסיפור הופיע ב-14 חלקים בגליונות 37-51 של הכרך בין ה-23 למאי וה-29 באוגוסט. והעיתוי הזה לא היה מקרי כלל . תקופת הופעתו של הסיפור הלא ארוך חפפה כמעט במדויק מאורעות כבירים באותה התקופה את תקופת ההמתנה והחששות מפריסת הגייסות המצריים של נאצר ליד הגבול את מלחמת ששת הימים ואת השבועות מלאי ההתפעמות מהניצחון שלאחרי המלחמה.
העורכים החליטו מייד להפוך את הפרשה ממלחמת העצמאות, שתוארה במאמר לסיפור מצויר כאמצעי עידוד וחיזוק מורל לקוראים על רקע האירועים הביטחוניים הקשים. וכך בזמן שבשאר עמודי הגיליון תוארו בכל שבוע האירועים הקודרים של ריכוז צבאותיו של נאצר, סגירת מיצרי טיראן, ולאחר מכן אירועי מלחמת ששת הימים והשבועות שלאחריה , בעמוד האחרון של כל גיליון באותה תקופה חזרו הקוראים לימי הגבורה של מלחמת העצמאות בשילוב שנראה בדיעבד כמתאים מאין כמוהו.

זהו אחד מסיפורי הקומיקס המעטים המתרחשים על רקע מלחמת העצמאות ווהיחיד שתיאר פרשה אמיתית פחות או יותר . באופן יחסי סיפור זה היה ריאליסטי ו"אותנטי" בהשוואה לכל סיפורי הקומיקס הקודמים ההרואיים שפורסמו עד אז (אפשר להשוות אותו רק לסיפור של דני פלנט על קרב המטלה ) .האויב הערבי כמעט שאינו מופיע שם ועדיין זהו הסיפור המלחמתי הטוב ביותר של "דבר לילדים" בתולדותיו.

(סיפור גילוי דרך בורמה תואר גם בסיפור קומיקס אחר ב"הארץ שלנו " ב"יוסקה מאיור" שם יוסקה וחבריו הם שמגלים את דרך בורמה וראו על כך בהמשך  …)

לאחר דרך בורמה פירסם "דבר לילדים " את "צל"ש " שכתב גידי פוקס בכרך מ' של דבר לילדים ב-1969 ותיאר את עלילותיו של לוחם עברי בתקופה שלפני הקמת המדינה בעזרה למעפילים ובמאבק בצבאות ערב הפולשים. סיפור שנראה כמו הכנה לסיפור "יוסקה מאיור " הגרנדיוזי יותר מכל בחינה שעסק בנושאים דומים במגזין "הארץ שלנו".
ובכך הסתיימה תרומתו של "דבר לילדים"  לקומיקס העוסק בתקופת קום המדינה.

מלחמת העצמאות מעל דפי "בוקי "

File:Bucky 52.jpg
מגזין הקומיקס בוקי תיאר גם הוא כמה אירועים מימי מלחמת העצמאות שהתבססו ככלה נראה על סיפורים בריטיים על מלחמת העולם השנייה . .


דגל הכניעה חוברות בוקי 49-50

סיפורה של צוללת בריטית עם צוות ארץ ישראלי שנלחמת בנאצים.

פריצת כלא עכו מאת ארנונה (גדות )) צייר אשר דיקשטייןבוקי מס' 53.

סיפור פריצת הכלא ב1947.

תמונה מתוך "ההתקפה על תחנת הרדאר".
ההתקפה על תחנת הרדאר חוברות בוקי מס' 42-43
ספור "תיעודי " על עלילות לוחמי המחתרת וההתקפה בזמן מלחמת השחרור על תחנת הרדאר של הבריטים.

הרובה האהוב בוקי מס' 43-44.
סיפור על חייל במלחמת העצמאות בעת חיפושיו אחר הרובה האהוב עליו מביא לתבוסת הערבים ומשתפי הפעולה הנאציים שלהם.

File:Bucky 52.jpg
תותחי המוות מאת "קובי" בוקי חוב' 52 ,יולי 1968."
סיפור על כיתת פלמחניקים בזמן מלחמת השחרור שנאבקת בערבים.
סיפור

רוב הסיפורים האלו היו בדיוניים ולא תיארו אירועים אמיתיים שקרו . הישראליים של המחברים והעובדה שהיו אלה סיפורים על מלחמות ישראל נראה שלפחות בחלק מהמקרים ( וכנראה בכולם) היו אלה סיפורים שנלקחו מקומיקסים בריטיים – BATTLE PICTURE LIBRARY :ספרוני FLEETWAY של הוצאת הבריטית ( ואולי גם מקומיקסים צרפתיים? ) שעסקו כולםבמלחמת העולם השנייה.
היה זה העורך הגראפי אשר דיקשטין ששינה באותם באופן מלאכותי לסיפורים על מלחמות ישראל . וכל השמות של מחבריהם "קובי " ,רפי " ,"דני" ,"אלחנן" ,היו כנראה שמות בדויים של העורך הגראפי.
וכך הלוחמים הבריטיים המקוריים הפכו ללוחמי פלמ"ח או לוחמי צה"ל בזמן מלחמת ששת הימים בעוד שהנאצים ומשתפי פעולה אירופיים שונים שלהם הפכו לערבים. זה ברור במיוחד מהסיפור "דגל הכניעה " שעוסק כביכול בלוחמים ארץ ישראליים בצוללת בריטית בזמן מלחמת העולם השנייה שהרי מה היה ללוחמים ארץ ישראליים לעשות על צוללת בריטית בזמן מלחמת העולם השניה?
ככל הנראה רק הסיפור על פריצת כלא עכו היה סיפור מקורי אמיתי. וכל השאר כולל הסיפור ה"הדוקומנטארי כביכול על "התקפת תחנת הראדאר " היו מזוייפים.
בוקי המשיך רק זמן קצר עם מדיניות זאת ובחוברות המאוחרות יותר השאיר את סיפורי המלחמה בצורתם המקורית הבריטית סיפורים כמו "נערת המחתרת " "קפטין מדוק" ו"סרג'נט אירונסייד אימת צהובי העור". . בכל מקרה אלה מעולם לא זכו לפופולאריות של סיפורי המדע הבדיוני וגיבורי העל שהופיעו על דפיו וזאת הייתה כנראה הסיבה להיעלמם.

מלחמת העצמאות בשנות השבעים

שנות השבעים ראו עוד כמה סיפורים בודדים על מלחמת העצמאות אחד מהם הבולט מכל L
אלו היו
הסיסמה מצדה מאת שפי זרקור תשל"ב 20-25 תשל"ג 1-15 20 חלקים .
סיפור שהופיע במסגרת העיתון החרדי "זרקור " שפירסם באופן בלתי צפוי סיפור על רקע מלחמת השחרור על מאבקם של ילדי י העיר העתיקה בזמן מלחמת השיחרור כנגד הליגיונרים הצרים על ירושלים העתיקה. נראה שהסיפור מבוסס על סדרת הספרים הידועה "ילדי העיר העתיקה " של חיים אליאב. ילדי העיר העתיקה ( 1952-1958)
זוהי סדרה בת שבעה ספרים על עלילות ילדי הרובע היהודי בירושלים בעת מלחמת העצמאיות ולאחריה. הספר הראשון שהופיע במשמר לילדים מיד לאחר הופעת סיפורי חסמבה תיאר את עלילותיהם בירושלים הנצורה במאבק כנגד הערבים בשבי הלגיון הירדני. ולאחר מכן המשיך אליאב את הנוסחה של מוסינזון של הרפתקאות בארץ לאחר המלחמה עם ספרים כמו ילדי העיר העתיקה לוחמים במסתננים, ילדי העיר העתיקה מטביעים ספינה, (!) ילדי העיר העתיקה בעקבות המרגלים וילדי העיר העתיקה והמטמון מבגדד. הסדרה הייתה פופולארית אך מחנכים הזהירו והוזהרו מפניה.

. .

יוסקה מאיור

הסיפור האולטימיבי על מלחמת העצמאות בקומיקס הוא "יוסקה מאיור "  של דב זיגלמן וגיורא רוטמן  שהופיע ב"הארץ שלנו של 1972-1973 והוא סיפור הקומיקס הארוך ביותר שהופיע אי פעם בעיתוני הילדים. הסיפור תיאר את עלילותיו של לוחם מחתרת בתקופה לפני קום המדינה בעזרה למעפילים ובהברחת ילדים יהודים ממנזרים באירופה ובעת מלחמת העצמאות בקרבות על גוש עציון ובירושלים הנצורה והסתיים בגילוי דרך בורמה. מבחינתה מחקר והתחכום האמנותי והאורך ופרטנות של הסיפור לא היה ל"יוסקה מאיור " כל תקדים או המשך .
זהו סיפור שהוא בגדר שיא ומעין סיכום של תקופה.
השבועון "משמר לילדים" שהחל לפרסם קומיקס רק בתקופה מאוחרת מאוד בהשוואה לשני מתחריו דבר לילדים והארץ שלנו וזה מתוך מדיניות תיאר את מלחמת העצמאות בסיפור שבוסס על ספר של עמוס בר
פורץ המחסומים . צייר דניאל לוי. כרך ל"ד תשל"ט ב-33 חלקים.

והיה עיבוד של דניאל לוי של ספר של עמוס בר ( הספר הופיע ב1977 וזכה בפרס למדן ) שהתבסס על סיפורי חייו של גיבור ישראל זרובבל הורוביץ מפקד השריונית פורצת המחסומים בשיירת נביא דניאל לירושלים שפרצה את המחסום לירושלים .הסיפור תיאר את עלילותיהם שלל חבורת נערים קיבוצניקים בתקופה שלפני קום המדינה ובראשם  אותו זרובבל הורוביץ שמצטרף לבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה ולאחר מכן לפלמ"ח והופך ללוחם במלחמת העצמאות יוצא עם השיירות בדרך לירושלים ולקרבות בהר הקסטל הסיפור מסתיים באופן בלתי צפוי לחלוטין ויוצא דופן עד מאוד במות הגבורה של גיבורו .
היה זה סיפור ששם דגש על ערכי גבורה ביחד עם ערכים סוציאליסטיים ביחד עם הומור שבדיעבד בהתחשב בסיום הטראגי ולחלוטין בלתי צפוי נראה מוזר.
ומאז ?
מאז כמעט פסקו הנסיונות לתאר את תקופת הקמת המדינה ומלחמת העצמאות בקומיקס להוציא שתי דוגמאות בודדות .

_ישנם איזכורים בודדים של מלחמת העצמאות בסדרות קומיקס זרות כמו סדרת
"המאנגה "  היפנית "אדולף " של היוצר היפני המפורסל מכולם אוסמו טזוקה ,סדרה שעסקה בשואה ובהקמת מדינת ישראל .

מאז שנות השבעים פורסם רק עוד סיפור קומיקס בולט אחד העוסק בתקופה שלפני קום המדינה:

בעבור חופן חומוס .מאת שמעון וסרשטיין. שהופיע ב-1999 במגזין קצר הימים "קומיקס " של מעריב בעריכת נסים חזקיהו.


זהו סיפור היסטורי על ימי המנדט ומאבק ההגנה בבריטים ב-1947 ונסיונות להעביר מטען נשק מידי המאפיה היהודית האמריקנית לידי ההגנה תחת אפה של משטרת המנדט תוך כדי מאבק בבוגד מסתורי בשורות הארגון.ותוך שמקס הופך למטרה לחיסול של השירותים החשאיים הבריטים … . . מסוג הסיפורים שפעם היו כה פופולאריים ב"הארץ שלנו" ו"דבר לילדים" ( למשל "יוסקה מאיור") אך הוא למעשה האחרון מסוגו עד היום.הסיפור נמשך תחת שמו זה עד חוברת 12 . לאחר מכן פורסם חלק שני של הסיפור ששינה את שמו באופן מסתורי ל"בעבור חופן בורקס!" למרבית הצער הסיפור נקטע בעת שגיבור הסיפור מקס היה בפגישה עם מנהיג הישוב בן גוריון ודיווח לו על בוגד בשורותינו.
העורך של המגזין היגיע למסקנה שהסיפור אינו מעניין מספיק את הקהל .ולכן "קטע " אותו באכזריות.
. מקס גיבור הסיפור הופיע גם בסיפוריו של וסרשטיין עבור המגזין "פשוש" בסדרת חבורת ידידי הסביבה " כשהוא מבוגר בכמה עשרות שנים טובות.
ומאז חזית מלחמת העצמאות הקומיקס הישראלי השתתקה לחלוטין ,סיפורי המלחמה ההיא  ,או אם כבר כל מלחמה שהיא בבירור אינם עומדים במרכז מעיינייהם של יוצרי הקומיקס הנוכחיים.

מבחינת הקומיקס האירוע הבולט ביותר במלחמת העצמאות היה גילוי דרך בורמה

שזכה לשני תיאורים קומיקסאיים בסיפור "דרך בורמה " של מרדכי אלון שהופיע במגזין דבר לילדים בעצם ימי ההכנה למלחמת ששת הימים כסוג של העלאת מורל . האירוע תואר שוב בשנים 1972 -1973 בסיפור האולטימטיבי על מלחמת העצמאות יוסקה מאיור .אירועים  היסטוריים ספצייפיים אחרים של מלחמת העצמאות שזכו לתיאור הם השיירות לירושלים בסיפור של "גידי גזר" ב"יוסקה מאיור " וב"פורץ המחסומים  וקרבות גוש עציון ב"יוסקה מאיור ".אבל פרט לכך שאר אירועי מלחמת העצמאות לא זכו לכל התייחסות קומיקסאית .

ראו עוד :

"שי ישי ואבישי" :סיפור ממלחמת העצמאות מאת משה בן שאול.

"צוציק" סיפור מלחמתי מאת פנחס שדה 

גידי גזר ויוצרו יעקב אשמן

דרך בורמה

לוחמינו בשדה הקרב :המלחמה בקומיקס העברי

מבצע סיני בספרות הקלה

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות הפופולארית

חולות אדומים :מלחמת יום הכיפורים כסיפור קומיקס

אגדת מבצע אנטבה

ישראל וישראלים בקומיקס הזר

הטרגדיה של בטי בם

"

"בטי בם " הוא אחד השירים הידועים ביותר  של הזמר אריאל זילבר ,חיים מזר במדורו הקבוע של ניתוח פזמונים ידועים מנתח את משמעויותיו הנסתרות מעין .

 

הטרגדיה של בטי בם

מאת חיים מזר

בטי בם

מילים: אריאל זילבר

לחן: אריאל זילבר

כמו שערה על ראש קרח
כמו כלב בלילות ירח
כמו מסיבה שאיש לא בא
יושבת, בוכה
הלכתי לבקש סליחה.

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.

כמו אחד שלא בטוח
היא כמו נוצה, נוצה ברוח
הכל קונה, מאמינה
וכל איש חשוב
הלך, הלך מבלי לשוב.

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.

אין שלום ואין כבר כוח
ואין, כבר אין, לאן לברוח
כמו בגלויות הכל שטויות
ואין מה לומר
אם לא היום אולי מחר.

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.

בשיר זה מתוארת אישה בשם בטי בם המנסה בכל כוחה להשיג מקובלות חברתית, תשומת לב וחמימות ולא מצליחה בכך. השיר בנוי משלושה בתים ופזמון החוזר על עצמו שלוש פעמים ומחצה. פעם ראשונה הפזמון החוזר בא במלואו לאחר הבית הראשון.בפעם השניה הוא מובא במלואו לאחר הבית השני, חצי פעם לאחר הבית השלישי ומיד לאחר מכן במלואו.

בית ראשון

כמו שערה על ראש קרח
כמו כלב בלילות ירח
כמו מסיבה שאיש לא בא
יושבת, בוכה
הלכתי לבקש סליחה.

בית זה פותח בהשוואות .המילה כמו מופיעה בתחילתן של שלוש השורות הראשונות וכל אחת מעוררת אסוציאציות קשות. בשורה הראשונה "כמו שערה על ראש קרח", הראש שהיה פעם שופע שער, נשארה עליו רק שערה אחת..בדרך כלל ראש מלא שער מציין נעורים,מלאות,חיות ויכולת לשנות תסרוקות. השערה היחידה יוצרת רושם של בדידות, גלמודיות,,זקנה. אין אף אחת לידה."הכלב בלילות ירח," יוצר תחושה של שוטטות.כלב שמסתובב בחוץ ,אין לו מי שיפנק אותו ומי שישחק איתו. נביחותיו הן חלולות ,אין להן מענה. אין מי שישים לב אליהן. למקרא השורה השלישית "כמו מסיבה שאיש אחד לא בא" הלב נחמץ. קשה שלא להזדהות עם מי שמכין או מכינה מסיבה ואף אחד לא בא. ההרגשה היא משפילה ומעליבה.בטי בם משקיעה מעצמה וממרצה כדי לזכות באיזו שהיא שמחת חיים וכל מה שנשאר לה הוא להתייפח מכאב ומבושה. בשורה האחרונה "הלכתי לבקש סליחה", מי שכנראה עזר לה בכל ההכנות לא מרגיש בנוח .כל מה שנשאר לו הוא מעין נחמה ובקשת מחילה. תחושת אשמה שהוא היה חלק מאותם שהוזמנו ולא רצו לבוא.

המילה אוהבת חוזרת על עצמה בפזמון שלוש פעמים,מה שמעיד על אהבתה הרבה של בטי בם לזולת,אבל בסופו של דבר היא נשארת בגפה. האם יש בה משהו דוחה?קשה לדעת. מכל מקום קשה שלא להרגיש בתמימות שלה. יש לשים לב לרצף המילים באמצע הפזמון החוזר:"אוהבת לבדה/אוהבת אבודה",.הבדידות קשה מנשוא ומתלווה אליה תחושה של חוסר אונים.האמפתיה כלפי בטי בם היא רבה.זה שבא לבקש סליחה,מה הוא עושה? הולך איתה לים "נשכב ביחד על החול החם".החום לא בא מצד מבקש הסליחה.הוא הולך איתה לים מכיון שהוא מרגיש מחוייב לכך,אבל לא מאהבה.

בית שני

כמו אחד שלא בטוח
היא כמו נוצה, נוצה ברוח
הכל קונה, מאמינה
וכל איש חשוב
הלך, הלך מבלי לשוב.


אם בבית הראשון אפשר היה לחוש בניצני תמימות.כאן התמימות מוצגת במלוא אכזריותה. אפשר לחוש באופייה של בטי בם. היא חסרת ביטחון עצמי, חלשת אופי ורכרוכית .אין לה שום קנה מידה לבחון אם מה שאומרים לה הוא נכון או לא. "היא כמו נוצה,נוצה ברוח. הכל קונה ,מאמינה", מה שיוצר את הרושם שהיא כנראה אינה בוגרת נפשית."וכל איש חשוב/,הלך מבלי לשוב" האם מדובר באמת באנשים חשובים,או רק בכאלה המציגים את עצמם כחשובים? בעיניה כולם נראים חשובים.לא קשה לנחש מה קורה כאשר אלה באים אליה. מבטיחים לה הרים וגבעות ובתמורה היא שוכבת איתם.. כל זאת מתוך רצון להיות מקובלת ואולי מי שהוא יתאהב בה וזה לא קורה. ושוב חוזרים לפזמון החוזר .הפזמון מבליט את תמימותה הרבה.האהבה שלה היא אהבת אמת,אבל אף אחד לא אוהב אותה.

בית שלישי

אין שלום ואין כבר כוח
ואין, כבר אין, לאן לברוח
כמו בגלויות הכל שטויות
ואין מה לומר
אם לא היום אולי מחר.


זהו הבית הקשה ביותר.מה שמעיד על כך הוא המילה אין החוזרת על עצמה חמש פעמים. למי תגיד שלום? הכוחות אוזלים ואין בנמצא מקום אליו תלך ולא תחזור. היא תקועה במקום אחד . כולם יכולים להצביע עליה ועל המקום בו היא נמצאת.מעין שוטה הכפר. הבושה והמחנק גדולים מאוד. החלומות שהיא טווה הם "כמו בגלויות הכל שטויות", כמו גלויות התיור המבריקות, כשמגיעים לאותם מקומות הברק נעלם והם מתגלים לא פעם באפרוריותם. מה שנשאר הוא רק לקוות.המילה אולי במשפט האחרון "אם לא היום אולי מחר" מטילה גם בכך ספק.הבית החוזר פעם ומחצה יש בו מעין השלמה של אותה אישה עם גורלה. הרבה עצבות,,הרבה יאוש. סיפורה של תמימות וטרגדיה .נשמעת קריאה לעזרה. יכול להיות שמדובר בדמות אמיתית.

 

האתר של אריאל זילבר

tאריאל זילבר בויקיפדיה

אריאל זילבר במומה

אריאל זילבר שר את בטי בם