ירושלים המסתורית

 

 להלן בפרסום בכורה עולמי מאמר של חוקר תולדות ירושלים ד"ר אריה מורגנשטרן על ספר של חוקר תולדות ירושלים אחר עו"ד שבתי זכריה"ירושלים הבלתי נודעת ". שבו הוא עוסק בהיסטוריה הלא ידועה של התישבות היהודית ברובע המוסלמי של העיר..

 

ירושלים המיסתורית

מאת  

.ד"ר אריה מורגנשטרן
‏  על הספר "ירושלים הבלתי נודעת"  פרקים בתולדות הישוב היהודי בעיר העתיקה בדורות האחרונים / מאת שבתי זכריה  : ספרית בית אל, 1998.

 

הספר "ירושלים הבלתי נודעת " של עו"ד שבתי זכריה חוקר הידוע ומוערך מאוד בחוג של חוקרי תולדות ירושלים , מוכיח פעם נוספת כי ירושלים הינה מִכרה בלתי נדלה ואין-סופי של היסטוריה; והפעם בתחום תולדות הישוב היהודי ב'רובע המוסלמי' של העיר העתיקה.

 המדובר ביישוב יהודי, שהתקיים – לא רק, כפי שמציין המחבר, לאורך תקופה של למעלה ממאה שנה, עד לפרעות של שנת1936 ‏- אלא יישוב שהתקיים קרוב למאתיים שנה. והדברים מחייבים הבהרה.

‏שני גלי-עלייה גדולים בנו את ירושלים במאתיים השנים האחרונות והביאו לחדירת מתיישבים יהודיים ל'רובע המוסלמי'.
הגל הראשון החל לקראת שנת הת"ק – (1740‏) והוא קשור מצידו בשני אירועים. האחד – הקמתו של המרכז למען יהודי ארץ-ישראל שבקושטא בשנת1727 ‏, או כפי שהוא נקרא בקיצור 'פקידי קושטא'; הקמתו של המרכז הזה הביא לשיפור מעמדם הכלכלי של יהודי העיר. האירוע השני היו ציפיות משיחיות לקראת שנת הת"ק אשר הניעו גלי עלייה גדולים מבעבר והעלו את מספר יהודי ירושלים מאלפיים לערך עד קרוב לשבעת אלפים, או על-פי גירסה אחרת – הגיע מספרם לעשרת אלפים בשנת1741 ‏.

‏רוב היהודים שהגיעו לירושלים באו ממחוזות האימפריה העותמאנית הקרובים והרחוקים וכן מצפון-אפריקה ומאיטליה. היהודים שלא יכלו למצוא מקומות מגורים ב,רובע היהודי' חדרו ל'רובע המוסלמי' ושכרו שם את כל הדירות הפנויות. הביקוש לדירות עלה על ההיצע עד כדי כך שהם גם לא היססו לגרום לגירושם של ערביים מבתיהם ושילמו לבעלי הבתים סכומי עתק על מנת לזכות בדירות הפנויות. חדירת היהודים הגיעה באותה תקופה אפילו עד שערי הר-הבית עצמו. ישנם מקורות לא מעטים המתארים את הזעם הרב שתקף את הוואקף לנוכח תופעה זו ולנוכח המצוקה שאחזה בתושבי העיר בגלל האמרת מחירי המזון כתוצאה מהגידול הפתאומי במספר היהודים בעיר. נסיונם של הערבים להתנכל על רקע זה ליישוב היהודי ולגרש יהודים מן העיר לא צלח בידם.

‏התקופה השניה, אותה מתאר שבתי זכריה בספרו, מתחילה בשנות השלושים של המאה ה19 – ‏. התקופה מאופיינת בציפיות משיחיות לקראת שנת ה-ת"ר (1840‏) ובעליית אלפי יהודים לירושלים. הפעם עולים גם האשכנזים מקרב תלמידי הגאון מוילנה .לאחר שיישבו כל פינה פנויה ב'רובע היהודי' חדרו גם היהודים האלה ל'רובע המוסלמי' והפעם בהצלחה רבה. הסיבה לכך היתה שבעקבות כיבוש ארץ-ישראל על-ידי מוחמד עלי בשנת1831 ‏ גבר לחץ השלטונות על ערביי העיר.

‏הללו נאלצו לשלם מיסים גבוהים מבעבר ובעיקר נאלצו לשלם סכומים גדולים עבור שחרור בניהם משרות בצבא. ההכרח לממן את כל זה גרם ליזם להשכיר ואף למכור ליהודים קרקעות ודירות בתוך העיר .

‏על תקופת מאה-השנים הללו מספר מחבר ספרנו בכשרון רב ובאהבה גדולה. הכותב מוליך את הקורא ברחובותיה וסמטאותיה של העיר ירושלים ו'הרובע המוסלמי' כבמנהרת הזמן, ולנגד עיני הקורא עולים וצפים מראות מחיי היום-יום של ירושלים ובנחיריו עולים ריחותיה המיוחדים של העיר ושווקיה.

 

ישיבת "תורת חיים "

 

הכותב מתחיל בתאור הישיבה הגדולה'תורת חיים' ומייסדה ר' יצחק וינוגרד ומפרט את כל שעבר עליו עד לרכישת החצר הגדולה בדרך לשער שכם בקרבת הר-הבית .ייחודה של הישיבה הוא בהיותה באזור-מגורים מעורב של ערבים ויהודים בדרך 'ויה דולורוזה' המקודשת לנוצרים. הקמתה של הישיבה היתה לצנינים בעיני הנוצרים והללו ניסו להפריע בעד הקמתה. והנה,כפי שקרה במקומות אחרים ובזמנים אחרים, מן השמים סייעו לבניין הישיבה; הקונסול הרוסי – שבארצו נרדפו היהודים – נצטווה על-ידי הצאר לסייע ליהודים בבניין הישיבה ולעמוד על משמר האינטרסים של בונה-הישיבה, שהיה נתין רוסי .
‏סיפורה של ישיבת 'תורת חיים' מהווה סיפור-מסגרת לתאור תהליך השיבה לעיר העתיקה ול'רובע המוסלמי' לאחר מלחמת ששת הימים. כאשר שבו בני העיר העתיקה לאזור, ובתוכם עוה"ד שבתי זכריה ,הם גילו לתדהמתם, כי השומר הערבי של הישיבה החביא בתור חדרון קטן את כל רהיטי הישיבה וגם קרוב ל 3000 -‏ ספרים. אלו שימשו בסיס להקמתה של ישיבת 'עטרת כהנים' – אם – הישיבות שב'רובע המוסלמי' ואף היוו בסיס להחזרת הרכוש היהודי הרב, בקרקעות ובתים, זה שהיה בבעלות יהודית עד לפרעות 1936 ‏ועד לנפילת העיר העתיקה בשנת1948 ‏ ,- לבעליהם.

‏באמצעות מסמכים ותעודות, מפות ותמונות מתעד מחבר הספר את כל הרכוש היהודי הרב שהיה במקום; המחבר מפיח רוח חיים בממצאים ההיסטוריים החשובים האלה תוך כדי-שיחזור חיי היום-יום: עולם התורה, בתי-המדרש ובתי-הכנסת, בתי-המלאכה והחנויות. כבמטה קסם מחזיר המחבר לחיים את הדמויות והאישים אשר חיו ופעלו בצילן של החומות, בין המבואות והסמטאות שב'רובע המוסלמי', בימי קיץ ושרב ובימי קרה וגשם, בימי חול ומועד. הוא מתאר את בתי ויטנברג ואת ישיבת 'חיי עולם' את בית-ועד-העדה המערבית ואת ביתו של הרב מבריסק. את הבנק של האחים המבורגר ואת בנק ולירו, את בית-המדרש של חסידי ויזניץ, את שוק הכותנה ואת בתי-המרחץ הערביים.

‏ערכו של החיבור הינו הרבה מעבר לציונים ההיסטוריים הגלומים בו. במקביל לבנים השבים כיום הזה אל העיר העתיקה על כל מחוזותיה ומציבים גבול הסטורי חדש לנוכחות היהודית בירושלים המאוחדת – חשובה ביותר היא עבודתו כהיסטוריון המעיד על הזיקה הבלתי ניתנת לערעור של היהודים לירושלים ועל עלייתם אליה בהמונים בתקופה שנמשכה במאות השנים האחרונות. כמה נדוש לחזור ולהדגיש שחיבורם של ספרים מעין אלה משרתים בראש ובראשונה את בני הדור ש'לא ידעו את יוסף'. נדוש אבל חשוב מאין כמוהו .

‏חברנו המלומד עו"ד שבתי זכריה הגיע בספר זה  לשיא פרסומיו. לאחר שהוא מזכה ומחכים אותנו מזה שנים במחקריו ופרסומיו על ירושלים. הנה הגיע לנושא בו הוא הסמכות ובו בקיאותו רבה משל כולם בשל עיסוקו הממושך בנושא זה התיישבות היהודים בעיר העתיקה, מחוץ לרובע היהודי' .משום מה מצא לנכון לקרוא לספר עשיר הכמות והאיכות בשם "ירושלים הבלתי נודעת" אבל, מי שיקרא בספר, שהוא גם קריא ומרתק. בשבילו ירושלים זו כבר לא תהיה 'בלתי-נודעת' שכן זכריה משכיל בסיפור קולח ללמדנו להכיר ולאהוב את פינות ירושלים שרבים נמנעים היום מהלך בהם.. רחוב הגיא ,רחוב חברון, שוק הכותנה והסראיה – ניצבים כמו חיים מול עינינו..
‏מפליא מהיכן הצליח להביא אוסף נדיר של מסמכים ואיורים המחיים וממחישים את העובדות. ספר זה יהוו‏ה ספר יסוד לכל יהודי שתולדות ירושלים בדורות האחרונים יקרים ללבו.. אין זה רק מחקר היסטורי. הסיפורים על דמויות, מבנים ומעשים יכולים לשמש מדריך מלווה לכל חובב ציון

כל המעיין בספר מקיים במלואם את צווי נעים זמירות ישראל "סובו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה, שיתו לבכם לחילה, פסגו ארמנותיה – למען תספרו לדור אחרון" (שיר של יום שני) .

 

ראו עוד

החוקר של ירושלים הבלתי נודעת

 

האתר של שבתי זכריה

 

 

 

שבתי זכריה חוקר ירושלים הלא נודעת

נופלים אל הרשת :מותה ותחייתה של העין השביעית

עטיפת הגליון האחרון של "העין השביעית " איירה רות גווילי.

העין השביעית " כתב העת שמזה יותר מעשר שנים סקר את תחום התקשורת בישראל ,הרים ידיים והחליט לנטוש את הפורמט המודפס ולהיהפך לאתר אינטרנט בלבד.
ונשאלת השאלה :האם הוא העכבר הראשון שבורח מהספינה הטובעת של כתבי העת המודפסים ?
האם אנחנו קרובים לראות את קיצם של כתבי העת והעיתונים מנייר?

בינואר 2008 יצא לאור הגיליון המודפס האחרון ,מספר 70 של כתב העת לענייני תקשורת "העין השביעית " .עם גיליון זה מפסיק כתב העת לצאת בגירסה מודפסת אבל הוא ממשיך להופיע .בגירסה מקוונת בלבד כאתר אינטרנט ..
לאורך 70 גליונות ה"עין השביעית "בעריכתו של עוזי בנזימן סקר וניתח תופעות ואירועים שונים בתקשורת הישראלית תמיד בליווי קריקטורות נשכניות שונות שהיו חלק בלתי נפרד מהאפיל של כתב העת .
עבורי "העין השביעית " היה מאז ומתמיד אחד מכתבי העת האהובים והנקראים ביותר . .
כל חוברת של המגזין הייתה נחטפת מיד מהמדף או מהדוכן ונקראה אצלי בשקיקה,
כמדומני שהיה זה שם במגזין שלמדתי לראשונה לפני כמה שנים טובות על העתיד הטמון בקישורים בעולם האינטרנט במאמר של דרור פויר על האפשרויות הטמונות באינטרנט ,
ואני שמח לציין שהרבה ממה שתיאר שם וניראה לי כאשר קראתי כמוזר וכמעט הזוי התגשם מאז באתר שלי.

 

תמיד קראתי כל גיליון חדש עם התקווה הסמויה שאולי יום יבוא אזכה שם לכבוד הגדול של איזכור .איפה שהוא לצידם של גיבורי וכוכבי תקשורת אולטימטיביים כמו נחום ברנע והרכילאית דנה ספקטור . התקווה לא זכתה מעולם להגשמה . ולאחרונה היא ניכזבה לחלוטין לפחות בגליונות המודפסים .

 לאורך השנים "העיין השביעית " פירסם מאמרים שונים שבהם תהה על התופעה ההזויה בעיניו  של האתרים . באינטרנט. ולרוב אלו ספגו ממנו ביקורת קשה. כעת האפשרות הזאת זכתה למיצויה האולטימטיבי,כתב העת שסקר את התופעה של אתרי חדשות באינטרנט לרוב בעיניים ביקורתיות ביותר הפך לאתר אינטרנט בעצמו ונוטש לחלוטין את עולם הדפוס .

 

העין השביעית עובר להיות אתר אינטרנט , יש כאן "הרמת ידיים"  שיש לה השלכות שלא יתוארו על עתידו של עולם התקשורת בכלל .
הגיליון האחרון שזכה לכותר "התקשורת הישראלית 1996-2007 –קלקלת שוק " משאיר בקוראים רושם קודר ביותר .
דומה שכל הכותבים מסכימים שכל ההתפתחויות בתקשורת עד 2007 היו בעיקר לרעה להפרטת התקשורת להיעלמותם של העיתונים המודפסים .

קריקטורה של אריה נבון משנות החמישים.

את אותה התחושה אפשר לקבל גם מספר "מבחר המאמרים שהופיעו ב"העין השביעית " לאורך שנות קיומו   ששמו המדבר בעד עצמו הוא "איפה טעינו :עתונאים מתבוננים על עצמם "

הן בכרך והן בגיליון ניתן למצוא תחושה כללית  של פסימיזם עמוק לגבי עתיד התקשורת . אמנון אברמוביץ מסבי מדוע לא יכולים להיות יותר סקופים בגלל האינטרנט מאמר של רן בינימיני ה"הם מנווטים " מדבר על ההשתלטות הגוברת ווהולכת של יועצי תקשורת ויחצנים על תכני העיתונים השונים אפילו בעמודים ראשיים. ורוני שני כותבת ממשיכה את הקו הפסימי הזה ב"סיפוח דוהר"על השתלטות שלדעתה היא בלתי נמנעת של עולם הפירסומת על עולם התוכן העיתונאי.
יש מאמר של כרמית ספיר-ויץ על התדרדרות המקומונים משיאם בשנות השמונים .

 אבל כמדומני שאת התיאור הקודר ביותר של עולם התקשורת נותן האיש הוא עכשיו עורך האתר שוקי טאוסיג שקובע שמהפכת כלי התקשורת ר הביאה לכך שיש לנו הרבה יותר מאותו הדבר. מה שהיה הוא שהווה קובע טאוסיג אנחנו רק מקבלים אותו באריזה שונה . אין שום שיפור תוכני . 
אמנם  דעה זאת סותרת את דעתם של שאר הכותבים שחושבים שפעם בבר הרחוק היה יותר טוב ובהרבה.

  
להלן ראיון קצר עם שוקי טאוסיג עורך אתר "העין השביעית ".
א.א. למה הפסקתם את המהדורה המודפסת של העין השביעית ?
שוקי טאוסיג: כבר לפני שנתיים התחלנו במהלך של בניית אתר למגזין ותוך כדי ראינו שלא נוכל כלכלית להחזיק גם מגזין מודפס וגם אתר/

  והחלטנו לוותר על המגזין המודפס ולא על האתר .
ולמה בעצם העדפתם אתר על פני מגזין מודפס ? .
טאוביג : היגענו למסקנה שרוח הזמן כיום נוטה אל אתרים באינטרנט ושבאתר אפשר להגיב ביתר מהירות על מה שקורה .
כמו כן רצינו להרחיב את קהל הקוראים שלנו ואנו מאמינים שאתר מגיע ליותר קוראים פוטנציאליים מאשר מגזין מודפס . 
במה יהיה האתר שונה מהמגזין המודפס ?
טאוסיג : באתר יהיה טור דיעה יומי של מיטב הכותבים. יהיה חלק אינפורמטיבי וחלק עיתונאי שיכלול סקירת עיתונאות יומית וסקירת ספרות וכל מה שקשור לספרות לצד החלק האינפורמטיבי שיכלול לקסיקון אנציקלופדי  לתקשורת עם מגוון מתעדכן כל הזמן של ערכים על אישים ותופעות ונושאים בתחומי התקשורת . . למשל יש ערך למילה "פנזין".
כנה ערכים יש לכם כרגע ?
 טאוסיג : כרגע יש לנו כ300 ערכים למשל יש ערך על אמנון אברמוביץ ועדיין לא על נחום ברנע אבל יהיה בעתיד וכך גם על אנשי תקשורת חשובים אחרים שמן הראי לדעתנו שיופיעו בלקסיקון .
יש טוקבקים ?
טאוסיג :  אין טוקבקים הקוראים יכולים ל התדיין רק בפורומים מיוחדים ולא בתגובה לכתבות.
זה נראה קצת מיושן
 טאוסיג : אנחנו לא מפוחדים מזה.
ימשיכו להיות איורים וקריקטורות ?
טאוסיג : לצערנו לא . לדעתנו איורים וקריקטורות נראים פחות טוב על המסך. .יהיו בעיקר צילומים .

ועל כך כל מה שאני יכול להגיד זה חבל ,לדעתי איורים וקריקטורות עוברים היטב באינטרנט בדיוק כפי שהם עוברים בכתבי עת ,והמגזין מפסיד הרבה בכך שהוא מבטל אותם . וכמדומה שזה עוד שלב במגמה כללית של העלמות הקריקטורות הנשכניות בעיתונים ובכתבי העת .

ההשלכות של המעבר של העין השביעית לפורמט אינטרנטי בלבד הן עצומות .
אם נרצה אפשר לראות בו את העכבר הראשון שבורח מהספינה השוקעת של העיתונים וכתבי העת המודפסים . האם עיתונים וכתבי עת נוספים יעברו גם הם למתכונת אינטרנטית בלבד? ואם כן מה ישאר לאותו ציבור גדול של אנשים שמעדיפים לקרוא בניר ולא באינטאמו?

ואולי כתב העת המודפס ימשיל לשרוד גם בעתיד ? צפו האתר של העין השביעית כדי לראות את הדיונים והחדשות בנושא זה של ההתפתחות של התקשורת . .
לי בכל אופן האתר "העין השביעית " יהיה תמיד חסר משהו

.יש משהו בדפדוף בחוברת ניר שדפדוף מקביל באתר לעולם אינו יכול לספק .

 

אתר העין השביעית
העין שביעית בויקיפדיה

העין השביעית חוקר את תופעת האתרים באינטרנט בעבר הרחוק של שנת 2000 ותוהה על עתידם
עולם חדש מופלא :העין השביעית ממשיך לחקור את תופעת האתרים באינטרנט
איפה טעינו :מבחר מאמרי העין השביעית

 
 

קריקטורה של זאב פרקש משנות התשעים.על העיתונות כזן בסכנת הכחדה.

המלכה יהודית הפרק השני

אני שמח לבשר שהופיע גליון חדש  מספר 28 של המגזין על קהילת יהודי אתיופיה "קו האופק" " ובו ניתן למצוא את הפרק השני בסדרה על המלכה מימי הביניים יהודית  שכתבתי וצייר אלימלך אדגה .

עבורי זהו סוג של יום חג. גם  מאחר שעד כה הזדמן  לי לכתוב תסריטים לקומיקס רק בסדרת "הגולם ולילית " עם אורי פינק , וזהו סוג קומיקס שונה לחלוטין קומיקס היסטורי מסוג שהוא נדיר מאוד כיום בעברית . .

את הפרק הראשון בסדרה אפשר למצוא כאן

עוד על יהודי אתיופיה ראו :

יהודי אתיופיה ואנחנו

מאתיופיה ועד לכפר בתיה

העבדים של יהודי אתיופיה

למה לי גולם עכשיו ?

 

שיחת סלון על הגולם ועל הקשרים  בין פראג של סוף  המאה ה-16 ותל אביב של ראשית המאה ה-21  תתתקיים מחר יום חמישי 17 לרביעי 2008 ב בסלונה שבמתחם נוגה  רחוב תרצה 17 ביפו .

המשתתפים ידונו בקשרים בין מציאות  לבדיה בין מיתוס   למציאות והאם הגולם משתלט על חיינו.

המשתתפים הם

 

 הקומיקסאי וחוקר תולדות "הבונים החופשיים " יובל כספי

 האמן ויוצר תערוכה על הגולם עידו שמי

 הסופרת ומחברת רומן על הגולם שהרה בלאו

 בלש תרבות וחוקר תופעת הגולם אלי אשד

בין לבין ינגנו ויטלי בודולבסקי ורומן אלכסייב

 

ההתכנסות ב7.30 בערב האירוע מתחיל ב8 בערב בדיוק

הקהל מוזמן .

 

השירה כמאמר פוליטי

 

במדורו "פסק הדין " סוקר ירון ליבוביץ הפעם את ספר השירה הפוליטית  של מואיז בן הראש "קראתיך בשם " ודן בשאלה עד כמה אפשר לקרוא ליצירות המופיעות שם "שירה ".

 

ה

שירה כמסה פוליטית :

  ביקורת על ספר שירים  "קראתיך בשם"  מאת מואיז בן הראש

 

מאת ירון ליבוביץ'

בעת קריאת ספר שיריו  האחרון של מואיז בן הראש "קראתיך בשם"  ( הוצאת מובן ,2006) עלתה בי המחשבה כמה הגבולות המגדירים שיר מהו, התרחבו והיטשטשו בדורות האחרונים, עד כי סימני ההיכר המובהקים שנהגו לאפיין את השירים בעבר, כמו למשל משקל וחרוזה ומבנה מוגדר של "בתים", כמעט ולא נכרים בשירים החדשים. נטייה זאת אמנם לא חדשה.

 מי שלמד שירה מודרנית בתיכון, או כמו שקראו לזה בעבר שירה צעירה, עשוי להיזכר בשירים שקרא או במה שהמורים לימדו על "אמצעי ההבעה הישנים שכמעט ולא נמצאים בשירים של היום". אבל בשירה של מואיז בן הראש אני רואה דוגמא מובהקת לכך.
השירים של מואיז בן הראש כתובים, ברובם, בסגנון פרוזאי פשוט, בשפה קרובה מאד לשפה מדוברת. הייתי מעז ואומר שבמקרים רבים שיריו של מואיז בן הראש דומים יותר לכרוזים פוליטיים או מסות עיתונאיות קצרות. אם כן, אז מה עושה אותם בכל זאת לשירים? השירים אינם נקיים מאמצעי הבעה שיריים כמו משחקי מילים, דימויים ואפילו שגיאות כתיב. אמצעים אלה המבצבצים מבין השורות מוסרים לקוראים, בצורה חיננית, משמעויות הניתנות לדלייה מתוך המלה הכתובה. אבל בשירים של מואיז בן הראש הרעיון הוא העיקר.
אחרי קריאה ראשונה עולה השאלה למה בן הראש לא כתב את הרעיונות שלו בצורה של מאמרים. ככלות הכול הוא לא רק משורר, הוא גם סופר ומתרגם ועל כן הוא מסוגל להתבטא גם בז'אנרים אחרים.

בן הראש  עצמו  חשב על כך ומתייחס לשאלה הזאת בשירו "מאמרים" (עמ' 35).
בשיר הזה הדובר השירי מביע את רצונו לכתוב מאמר על דברים שכאבו לו, אולם לאחר שראה את המוצר המוגמר חזר בו והחליט לכתוב את אשר על ליבו בשירים כי הוא "… אומר את זה יותר טוב/ בשמונה שורות של שיר/" אם כך, למה לו לכתוב זאת באלפי מילים של מאמר? לדעתי ניתן למצוא סיבה נוספת עמוקה יותר למה חשוב יותר לבן הראש להעלות את רעיונותיו בצורה שירית. בשירו "השירה תנצח" (עמ' 53) מסביר לנו בן הראש למה השירה תנצח. היא תנצח, לדבריו, "כי השירה/ היא בסופו/ של/ דבר/ הצעקה/ האחרונה/ או הראשונה/ אחרי שהעולם/ יהיה בסופו של דבר/ סופו."

 מסתבר שבשירים מואיז בן הראש יכול לצעוק את האמת שלו בצורה הברורה ביותר והישירה ביותר. לכן מואיז בן הראש מתעקש לכתוב שירים, למרות שהוא מוכשר להביע עצמו גם בז'אנרים אחרים. מואיז בן הראש, אכן, לא מהסס לומר את האמת שלו כמעט בלי הצטעצעויות באופן הישיר ביותר, הבוטה ביותר והמטריד ביותר האפשרי. או במילים שלו

 "אני/ בכל אפן/ מעכשו/ אשפך ישר/ אל הניר את השיר". ("בגיל מסויים", עמ' 40).
המוטיב המרכזי שמופיע בשירים שלו הוא הזעם של בן הראש כלפי החברה הישראלית הסובבת אותו, בעיקר על יחסה המתנשא כלפיו וכלפי כל אדם שלא רוצה להתנהג לפי הדפוסים שהיא מכתיבה. את המוטיב הזה אפשר לראות בשירים כמו "הנאורים" (עמ' 29), "הציונות" (עמ' 26) והשיר הארוך וההצהרתי במיוחד "ד'ימי" (עמ' 14 – 25). בשיר "דימי", כמו גם בשירים "המזרח נמצא במקום אחר" (עמ' 9), ו "מוחמד והקריקטורות" (עמ' 37), ישנה ביקורת כלפי יוצאי עדות המזרח על הרצון שלהם "לא להרגיז אף אחד", ועל כן את תלונותיהם על הממסד האשכנזי יגידו שלא לציטוט.
הזעם שלו לא מוטח רק על החברה באופן כללי. את הקמת המדינה הוא רואה כ"תאונה מצערת" ("הציונות") ואין לו צורך בציונות ומהשירים שלו אנו רואים שהוא מרגיז במציאות הישראלית כלא שייך. ניתן לראות זאת בספר הזה בשיר "תוהה ונשאר ירוחם" (עמ' 28). תחושת המהגר, כפי הנראה לא עוזבת אותו, למרות התביעות של החברה להפסיק להרגיש כמו מהגר. תחושה זאת נכרת גם בשורות "הם יאמרו לי/ שאסור לי להמשיך להרגיש מהגר/ יאמרו לי מה עלי להרגיש/ מרגיש כמו דג של מים מתוקים שהעבירו אותו לים/" ("המזרח נמצא במקום אחר", עמ' 10 – 11).
אפשר לומר שההרגשה של מהגר שלא מרגיש שייך במציאות הישראלית הלפעמים מתמיהה אם לא מרגיזה שלנו, היא הרגשה של היהודי הנודד, אולם אני הייתי הולך לכיוון אחר כדי להבין מה עומד מאחורי הזעם ותחושת הניכור התמידי שנובע ממרבית השירים בספר הזה של מואיז בן הראש. לדעתי מה שעומד מאחורי הרגשות העזים האלה זהו הרצון הקיומי לשמור על הזהות האמיתית של האדם. הרצון הזה בא לידי ביטוי בשיר הפותח את הספר "קראתיך בשם" (עמ' 3 – 8). הזהות של הדובר השירי באה לידי ביטוי בשמו והשיר מעביר לפנינו את המסכת של הקבלה של הדובר את הזהות שלו, כלומר שמו, למרות הלחצים של החברה לשנות אותו.

המאבק על שמירת הזהות היא דבר שלדעתי נמצא בבסיסם של מרבית השירים. זה לא אומר שאין בספר גם שירים ליריים, אבל אצל מואיז בן הראש כנראה הרעיון הוא העיקר. והרעיון של מואיז בן הראש נזעק בקול גדול ונורה לכל הכיוונים באופן הכי ברור.
באופן אישי, כאחד שקשה גם לו להתמודד עם המציאות הלא קלה החונקת והתובענית שהיא החברה שלנו, אני יכול להבין והזדהות עם הכעס הזה.
עם זאת נראה לי שהכעס הגדול הזה מאפיל על חוויות רגשיות אחרות שאנו רואים שמבצבצות מידי פעם מתוך שירים אחרים בספר הזה. הבעיה היא שהם מעטים ביחס לשירי הזעם והמחאה שלו ועל כן לא התייחסתי אליהם בטור הזה.
ועל זה אין לי אלא להגיד חבל על זה שהזעם בשיריו של בן הראש מכסה על דברים טובים אחרים שיש לבן הראש לתת. אני מוכרח להודות שלי היה קשה מאד לקרוא את ספר השירים הזה.

פסק הדין
 מואיז בן הראש משתמש בשירה ככלי לביטוי רעיונותיו הפוליטיים והחברתיים ,וככאלה עדיף היה אם היה עושה זאת בצורת מאמרים . בתור שירה השירים הם דידקטיים מידי ומזכירים יותר מכל דבר אחר מאמרים מחורזים .שירה אמיתית הם לא.

 

ראו עוד :

הספר ""קראתיך בשם "

הנודד הנצחי מלוסנה

הנודד הנצחי מלוסנה

לוסנה / משה בן הראש
ביצירתו של הסופר והמשורר מואיז בן הראש בולטת מאוד דמותו של הנודד הנצחי ,בן אלמוות  שנודד ממקום למקום לנצח נצחים בציפיה להגיע יום אחד למחוז חפצו אבל ללא כל רצון אמיתי לכך .טוב לו להמשיך לנדוד .
 
 
מואיז בן הראש.

כל יום הוא שואל את עצמו
מה הערך בשיריו
ולמי הוא כותב
כל יום הוא מחליט לא לכתוב יותר
לפרסם ספר מיד
להיות באיזו קליקה ולעשות קשרים
על מנת לפרסם
ובכל זאת תמיד כותב
כותב בכמויות אדירות
כל יום הוא שואל את עצמו על תכלית העולם
על תכליתו בעולם
וכל יום משנה את דעתו
אדם מוזר האיש הזה, מוזר מאוד בעיני
.
(מתוך "דיוקן עצמי של משורר בראי המשפחה", בתוך "קינת המהגר", משה בן הראש).

לפני כך וכך זמן השתתפתי בערב לכבודו של עמיתי ב"רשימות "מואיז בן הראש והשמעתי שם הרצאה עליו  בשם ה"הנודד הנצחי ביצירתו של מואיז בן הראש ".

.ההרצאה ,הייתה מבוססת על מאמר שפירסמתי אי אז ברשת באתר השירה "אוקאפי " על כלל יצירתו  שנראה שירד מהרשת לתמיד. 

  מכיון שאיני אוהב שדברים שכתבתי נעלמים  אני מביא  את  המאמר שוב מורחב ומעודכן  במקצת .

 

"מפתחות תטואן " המהדורה הספרדית.

לאחרונה  יצא לאור  הרומן של מואיז בן הראש  "בשערי טנג'יר" בגירסה הספרדית שלו בהוצאת דסטינו בספרד יוצאת באחת ההוצאות הנחשבות ביותר בספרד., בן הראש נסע למדריד בפברואר למסיבת עיתונאים (פעם ראשונה בחייו …)
. אפשר לומר שזה האירוע הגדול שלו הוא חיכה.

במיוחד מאחר שהוא מעריץ גדול של התרבות הספרדית שממנה היגיע משחתו אי אז בעבר הרחוק ומבחינתו זהו פיצוי כלשהו להתעלמות שממנה הוא סבור סובלת יצירתו בארץ שבה הוא חי .

נתקלתי לראשונה בשם "משה בן הראש" באחד הפורומים הספרותיים שם היה משתתף קבוע, שהרבה להתעמת עם משתתפים אחרים שהתרגזו בשל דעותיו הנחרצות והעוינות של הנ"ל על האשכנזים. במבט ראשון משה בן הראש נראה כמו עוד פרובוקטור חסר ערך מאלה שמציפים את הרשת למיליארדיהם בניסיון נואש למשוך תשומת לב. אבל קריאת יצירותיו של בן הראש העלתה שיש בו הרבה יותר משונא אשכנזים ממוצע או אף מהמשורר הישראלי הממוצע.

משה או "מואיז בן הראש נולד בעיר תטואן שבמרוקו ב-1959 עלה לישראל ב-1972, צעד שעליו הוא מצטער עד היום, והחל לפרסם שירה ופרוזה בשנות השמונים. בין ספרי השירה שיצאו לאור: קינת המהגר (1994), לחם החלום (1998), שירת סוף העולם (1999), משקל הדיו (2001) ומסכת מכות (שעד כה הופיע רק במהדורה אלקטרונית והולך ומתרחב). הוא פרסם גם קבצי סיפורים כמו הספר הבא (1997), מפתחות לתטואן (1999), האיש הקטן שאוכל גרעינים (2000, קובץ של שלושה נובלות), ולאחרונה את לוסנה ואת חודש פאריזאי (2002). רוב הספרים זכו להתייחסויות ביקורתיות מעטות (כמרבית ספרי השירה והפרוזה שיוצאים בעברית), מה שעורר את זעמו של בן הראש עד להשחית.

נגד הממסד האשכנזי


שיהיה לכם ברור אשכנזים יקרים
אני מאוד כועס עליכם
כועס וכועס וכועס
אתם לא יכולים לדמיין לכם
כמה אני כועס עליכם ….

בן הראש נושא בגאווה בתואר "השור הזועם של הספרות הישראלית", ואכן ברבות מאוד מיצירותיו יש ביטויים חריפים של זעם ותסכול, שהם בין המאפיינים הבולטים ביצירתו. זעם כלפי האשכנזים על הדרך שבה קלטו אותו, את בני משפחתו ואת עדתו בישראל, פצע שממשיך לדמם בשירים שונים, ושמחמיר על רקע הגעגועים למולדת מרוקו.
מאידך יש לציין שיחסו של בן הראש אל מולדתו מרוקו הוא אמביוולנטי מאוד ולא נוסטלגי כפי שאפשר היה אולי לצפות. מצד אחד, כפי שמעיד שם שירו "במרוקו הייתי במרכז העניינים", שם היה נסיך ו"בן ממשפחת המלוכה" בעיני עצמו, ואילו כאן בישראל הפך ל"זר" למרוקני שאליו מתייחסים בזלזול. אבל מצד שני במבט אובייקטיבי הוא כותב: "ילדותי אין לי געגועים אלייך, לא אל ריחותייך ולא אל עושרך, הכל היה מחניק, מלחיץ ילדותי…".

לבד מזעמו הכללי על החברה הישראלית האשכנזית בכללה. מכוון בן הראש זעם מר כנגד הממסד הספרותי האשכנזי, בעיקר על הדרך שבה התעלם ממנו ממסד ספרותי זה.

אני צועק את זכותי
להיות שונה
להיות ספרדי
להיות מסורתי
בחברה הישראלית
להיות חילוני ודתי
לא שמאל ולא ימין
אני דורש את זכותי
להפסיק ולהרגיש
זר ומנותק
אני הישראלי

בן הראש זועם על הסופרים האשכנזים ועל המבקרים האשכנזים , . הוא כועס מאוד על המכון לתרגום ספרות עברית ("המכון לתרגום ספרות אשכנזית" כלשונו) על שאינו פועל לתרגום יצירותיו, והוא נאלץ לעשות זאת בעצמו.יותר מכל הוא כועס בן הראש כועס על קהל הקוראים הישראלי והעולמי שאינו קורא ומתעניין יותר בשירה

אבל יש לציין שרוב אלה שביקרו את בן הראש, ביניהם המשורר נתן זך וגדול חוקרי הספרות של ישראל כיום פרופסור אבנר הולצמן, כתבו עליו בחיוב. מקריאת הביקורת הכתובה לכל הפחות קשה להבין את מקורות התחושה שמזלזלים בו.
נתן זך שכותב מידי פעם גם דברי טעם כתב: "ברוך הבא למי שהצטרף לשורות הראשונות של סיזיפאי השירה בישראל כפויות התודה לכל – אשכנזיים כספרדים".
ופרופסור הולצמן כתב: "עוצמת היאוש השקט של משה בן הראש הותירה בי רושם מטריד, ואולי בזה, בסופו של דבר, השיג הספר את מטרתו".
נראה שעיקר זעמו של בן הראש מופנה אל המוציאים לאור האשכנזים, על כך שאין הם מפרסמים את יצירותיו. אלא שיצירותיו התפרסמו ברובן על ידי מוציאים לאור אשכנזים למהדרין: המו"ל ירון גולן והעורך והמבקר מנחם בן, פרסמו ארבעה קבצי שירה ועוד קובץ סיפורים שלו, ואלישע בן מרדכי האשכנזי מהוצאת אסטרולוג פרסם שני רומנים מאת בן הראש.. מסתבר שישנם מוציאים לאור אשכנזים שאינם גזעניים .

קינת המהגר / משה בן הראש

בראיון באנגלית הסביר בן הראש שאמנם כל אחד יכול לפרסם מה שהוא רוצה בישראל, אך רק מעט מאוד סופרים אכן נשמעים. טענה זו נכונה, אבל אין לכך קשר למוצאו של המשורר. התקשורת כיום מתייחסת למספר מצומצם מאוד של משוררים ידועים מאוד, ואלה ברובם הפסיקו לכתוב דברים ראויים כבר לפני עשרות שנים. משוררים אלה ממשיכים לשלוט מכוח האינרציה, והחוקרים הידועים של שירה וספרות עברית ממשיכים להתייחס בעיקר אליהם ומתעלמים מהמשוררים החדשים של שנות השמונים והתשעים. בעייתו של בן הראש היא בעיה כללית של המשוררים הצעירים בישראל ללא קשר למוצאם – האשכנזי, הספרדי, או אחר.
בכל מקרה נראה שבשנים האחרונות מצב זה השתנה מאוד ( אולי גם בגלל הבלוג שלו שנותן לו יותר חשיפה מזו שזוכה לה הסופר הנידח הממוצע ?) גם אם בן הראש מעדיף מידי פעם להכחיש זאת מסיבות טקטיות אלו ואחרות . הוא זוכה ליותר ויותר ביקורות וביקורות טובות .

ידועה במיוחד ( ולשימצה )  ביקורת של המבקר הבעייתי עודד שכטר שלקח על עצמו לתקוף את כל מי שהעז אי פעם להעיר משהו כנגד בן הראש בקלילות ובעדינות של פיל בחנות כלי חרסינה .
בקצרה בן הראש כיום רחוק מאוד מלהיות עוד משורר שאיש לא מתייחס אליו.

שירים של ארס פואטיקה

 
 
לחם החלום - שירים 1980-2000 / משה בן הראש

או בבקשה עורך נכבד
פרסם שיר שלי במוסף של חג
פרסם שיר שלי ואז אוכל לומר
אנה אתם רואים אני משורר
פירסמו שיר שלי במוסף
( מתוך "שיר במוסף הספרותי של החג ")

שירי "הארספואטיקה " (שירים העוסקים בעולם הספרות עצמו) המרובים של בן הראש, שבהם הוא מתאר את מאבקיו עם הממסד הספרותי האדיש והעוין, הם ממיטב שירת הארס פואטיקה של הספרות העברית. יש בהם תיעוד אישי מאוד, מפורט מאוד ולא פעם מצחיק מאוד (אם כי אולי לא לכך כיוון המשורר) של היחסים הפנימיים בביצה הספרותית הקטנה שלנו. בשירים אלה יש שילוב מדהים של זעם כבוש והומור עצמי, שני רגשות שבדרך כלל לא הולכים יד ביד.

משקל הדיו - שירים / משה בן הראש

הזעם כנגד הממסד הספרותי האשכנזי, שאינו מכיר בכישוריו, וטרם העניק לו הכרה בדמות פרס ספרותיד. נושא הפרס חוזר בכמה וכמה שירים המתארים בפירוט מדהים את ניסיונותיו הבלתי נלאים (והכושלים תמיד) לצלוח את מנגנוני המיון והסינון של הוצאות הספרים השונות, הבמות הספרותיות וועדות הפרסים למיניהן בניסיון הנואש לזכות לבסוף בפרס הספרותי ובכבוד הנלווה אליו. הוא מתעד את היחסים עם העורכים הספרותיים השונים, ואפילו מפגשים עם משוררים אחרים ברחוב, שמהם הוא מתעלם כדי שלא יאלץ להסביר מדוע לא כתב ביקורת על שירתם…
אבל בן הראש כמו הגיבור היווני סיזיפוס, . נכשל פעם אחר פעם, ומנסה שוב ושוב. "הסופר הלא מפורסם הכי מוכר בארץ" כינה את עצמו פעם בראיון.

האיש הקטן שאוכל גרעינים / משה בן הראש

בן הראש זועם אולי יותר מכל על שמצופה ממנו להיות המשורר המרוקני התורן ה"פרימיטיבי", למרות שהוא דובר כמה שפות ולמד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה. בעיני עצמו, הוא יוצר שהדור לא הכיר (ואולי גם אינו מוכשר להכיר) בגדולתו ובמיוחדותו. כך למשל בן הראש דוחה בזלזול את הערותיהם של עורכים ספרותיים ומבקרים שונים (שאותם הוא מתעד בשירתו) על פגמים שונים שמצאו בשירתו, למשל ליקויי תחביר וטעויות כתיב שנובעים לדעתם מרישול ואולי גם מבורות. לדעתו, דווקא פגמים אלה הם ביטוי אורגני של כשרונו הייחודי בשירה.

בוקובסקי הישראלי

חודש פריזאי / משה בן הראש

אני מעדיף בוקובסקי אחד
גוי גרמני שאומר את האמת בפרצוף
על אלף רבנים
שמתפלפלים על כשרות של פלפל
( מתוך "היה שלום כופר נפלא ")

בן הראש הוא ממעריציו הגדולים של צ'רלס בוקובסקי, משורר אמריקני ממוצא גרמני, שהתפרסם בשיריו הבוטים העוסקים רבות במין, והיתה להם הצלחה והשפעה גדולה מאוד על השירה והסיפורת העברית.

כותב שורות אלה לעומת זאת מעריץ קטן מאוד של בוקובסקי ולדעתו השפעתו היתה בדרך כלל מזיקה והביאה לרידוד השפה והמחשבה בשירה. יותר מכל ניכר הדבר אצל בן הראש עצמו, שספרו הגרוע ביותר "חודש פריזאי" (אסטרולוג 2001) הוא חיקוי של המאסטר. זה רומן מבולבל, מפוזר ומשעמם בין בחור צעיר ופריזאית יפה, הכולל תיאורי מין מפורטים. בדיעבד מתברר שהסיפור נכתב בידי דמות אחרת, סופר צרפתי ממוצא יהודי שקיבל את הכינוי "בוקובסקי הצרפתי" ( כפי שבן הראש קיבל את התואר "בוקבסקי הישראלי"), לבסוף מסתבר כי הסיפורים נכתבו על ידי צעיר אמריקאי וכך הלאה והלאה בשרשרת שאינה נגמרת.
אמנם בן הראש קיבל את התואר "בוקובסקי הישראלי" אבל יש היום כל כך הרבה חקייני בוקובסקי בארץ שאין בכך משום רבותה.
מעניינים לעין ערוך הם שני קבצי סיפורים שעוסקים בעברה ובעתידה של משפחת בן הראש.

 

הפליט האחרון מלוסנה

שירת סוף העולם / משה בן הראש
 

בשנת 1263
או בכל שנה אחרת
שלח רב של קהילה
מכתב לעיירה סמוכה
והזהיר את הרב
שהצלבנים באים
לצלוב אותם
והרב שלח
לו מכתב חזרה
ובו הסביר
שהיחסים עם שכניהם מעולים
ושלהם זה לא יקרה
אך לפני שהמכתב הגיע
כל הקהילה
כבר הייתה מחוסלת

חוץ מן השליח עם המכתב
("לי זה לא יקרה", משה בן הראש)

המוטיב המעניין ביותר ביצירתו של בן הראש הוא היותו "מחובר" לעבר ולעתיד באמצעות משפחתו שמתוארת כישות נצחית. גורל משפחה זאת מבטא תפיסה היסטוריוסופית שלמה, שמתבטאת (אם גם לא תמיד בצורה עקבית) בשיריו ובסיפוריו של בן הראש, תפיסה מורכבת בהרבה ממה שניתן לראות ביצירתו ממבט ראשון. בן הארש רואה ביהודים גזע של פליטים נצחיים, שנגזר עליהם תמיד להתגעגע אבל לעולם לא להגיע לנחלה. גם אם יזכו לכמה רגעים של שלווה ושלום (כמו בספרד של ימי הביניים) תמיד יהיו אלה קצרי ימים.
ועל כך אפשר להוסיף – זה גורלו של המין האנושי כולו.

מפתחות לתטואן / משה בן הראש

משפחת גיבוריו של בן הראש בכינויה "בן זימרא" מופיעה לראשונה בספרו "המפתחות לתטואן" (בימת הספרות, 1999), שם מתוארים קורותיה משך 140 שנה מהמאה ה-19 ועד לימינו. החוט המקשר הוא– החיפוש אחר המפתח לעיר תטואן, מפתח שנעלם פעם אחרי פעם. תטואן השוכנת בצפון מרוקו ליד מיצר גיברלטאר משמשת כמעין מגנט של כיסופים לבני המשפחה. ניתן לראות בספר קינה על ניתוקו של הסופר מהעיר האהובה.


ברור שדמויות הגיבורים מבוססות על בני משפחת המחבר, והוא מציג תשובות חלופיות שונות לשאלה המציקה, מה היה קורה אם הוא ובני משפחתו לא היו מגיעים למדינת ישראל אלא מהגרים לצרפת ושם, על פי חלופה אחת המוצגת בלפחות שני ספרים שונים שלו, היה הופך לסופר מצליח ומבוקש, בניגוד למצבו בארץ.
ואולי לא. דומה שתשובה אחרת פחות נעימה היא שמצבו לא היה משתנה בהרבה גם אם היה מהגר לארץ אחרת, שכן גם שם היה נשאר גולה נצחי.


נראה שגעגועיו האמיתיים של בן הראש אינם כלל לתטואן ולמרוקו שהוא זוכר היטב, ושמצבו שם היה רחוק מלהיות נפלא כפי שהוא מנסה להציג בכמה משיריו. געגועיו האמיתיים הם למקום ולזמן אחרים ורחוקים, לספרד של ימי הביניים ולעיר לוסנה, ששם חיו יהודים ומוסלמים בשלום ובשלווה משך זמן מה עד שהושמדו בידי הנוצרים.

לוסנה .מהדורה בספרדית.

או ! לוסנה לוסנה
הייתי צועק
הם יורים בי ואני צועק
לוסנה לוסנה
כמו גבר מטורף לפני מותו
לאהובה שלא החזירה אהבה …
ואני צועק לוסנה לוסנה

ואז צעקתי
מחמוד , מחמוד
איך יוצאים
מן הים הסוער הזה
וחוזרים לבית ההולדת .
(משה בן הראש, "לוסנה")

יש בשיר הזה געגועים למולדת האמיתית שאינה ישראל וגם לא מרוקו, אלא היא ספרד ששם חיו יהודים ומוסלמים באחווה.(שגם זה כנראה בלוף היסטורי)
תחושת הגלות הנצחית והגעגועים למה שהמשורר בעצמו יודע שמעולם לא היה יותר מפרק זמן קצרצר מגולמת בידי נווד בן אלמוות שעומד במרכז קובץ הסיפורים לוסנה (אסטרולוג, 2002). ספר זה הוא גם הקדמה וגם המשך לספר "המפתח לתטואן". הוא עוסק בקורות המשפחה מתטואן ובימי הביניים, ומגיע לעתיד ואף לעולמות מקבילים. למעשה, הספר מהווה מעין פנורמה על תולדות העם היהודי לאורך תקופה זו במקומות שונים ומבטא את השקפתו של בן הראש על היהודי כמהגר נצחי באמצעות זכרונות יהודי מלוסנה, עיר בספרד שהייתה בה קהילה יהודית חשובה שחרבה בימי הביניים
כדאי לציין שעם קריאת ספריו  ושיריו של בן הראש שם לוסנה מוזכרת שוב ושוב שחשבתי שלוסנה הייתה במציאות ההיסטורית העיר שממנה באה משפחתו של בן הראש במקור לתטואן)
אך במכתב אלי בן הראש הבהיר שהקשר המשפחתי עם לוסנה בימי הביניים הוא המצאה פרטית משלו ולמיטב ידיעתו משפחתו לא חיה בעיר לוסנה בימי הביניים .
ככל הנראה זהו מעין מיתוס משפחתי שהוא יצר להנאתו וצובר חיות מספר לספר עד שמידי פעם המחבר מאמון בו בעצמו .


גיבור "לוסנה " הוא יהודי "נצחי", אדם שמסיבות לא ברורות חי 1000 שנה בזהויות (בהן זהות אשכנזית) ומקומות שונים. הוא מספר את סיפורו לצאצאו מאחר שהוא יודע שבגיל 1000 הוא ימות "באמת".

לאמיתו של דבר זה קובץ סיפורים שלא תמיד ברור לקורא מה הקשר ביניהם. חלקם מקושרים זה לזה באמצעות בן האלמוות וחלקם עומדים בפני עצמם, כאילו הכניס אותם בן הראש מחוסר מקום אחר לפרסמם והסוום כיצירות של הצאצא הצעיר (בבירור בן הראש עצמו).
כמה מהסיפורים מעניינים מאוד, למשל הסיפור הראשון שהוא מדעי בדיוני טהור. זהו סיפור על יהודי מקסיקני שבעת ביקור בספרד מגיע לעיר לוסנה, אלא שבדרך הוא נאסר בידי שוטרים ספרדיים שחוקרים אותו. לתדהמתו הוא מגלה שהאינקוויזיציה עדיין קיימת בספרד בראשית המאה ה-21., הוא "נחקר", ומועבר ללוסנה, שם חיים עדיין היהודים בצוותא עם המוסלמים מאז ה-מאה ה-11 בניגוד לכל העובדות ההיסטוריות. האיש עבר כמסתבר לספרד ביקום אחר ואולי שתיים כאלה. אחת שבו האינקוויזיציה עדיין פעילה, והשנייה שבה יהודים ומוסלמים חיים בצוותה בראשית המאה ה-21. אלא שלמרבה הצער בן הראש אינו מפתח כלל את האפשרויות המעניינות שבסיפור ומשאיר אותן כמו שהן, מעין סיפור מסע מוזר ל"תחום הדמדומים" ותו לא. הספר כמובן גדוש התקפות ארסיות על האשכנזים ועל הדרך שבה טיפלו ביהודים ספרדים שאת תרבותם לדעת בן הראש הם הרסו, אם כי המחבר מודה שהאשכנזים מתנהגים באותה דרך נבזית גם זה לזה. הוא חוזר על כך באובססיביות ודי היה לומר זאת פעם או פעמיים.

הנודד הנצחי

 


ברור שהדמות של הגיבור הנצחי של לוסנה " מבוססת על המיתוס הנוצרי המפורסם של "היהודי הנצחי " יהודי בירושלים בימי ישו שמאחר שהעליב את ישו בדרך לצליבתו נגזר לעליו לנדוד לנצח כבן אלמוות ממקום למקום בלי שידע מנוחה ששבה יזכה לבסוף רק כשיחזור ישו באחרית הימים .מבחינת הנצרות הסיפור הזה היה משל למצבו של העם היהודי כולו ..
אך בן הראש מוצא משמעות חיובית בסיפור זה.מבחינתו הנדודים הנצחיים אינם דבר רע כל עיקר .אולי ההפך …
ולי תפיסה זאת מזכירה סידרת ספרי מדע בדיוני בשם " דומארסט " של אי סי תאב על נודד ברחבי הגלקסיה שמחפש ולשווא את עולם מוצאו כדור הארץ שעליו הוא חולם אם כי הוא ידוע שזהו מקום אכזרי ומסוכן לעין ארוך מהעולמות המוזרים המדהימים האקזוטיים שבהם הוא מבקר בכל ספר .
ההנחה של הקורא היא שכאשר יגיע אותו נודד לבסוף לכדור הארץ ( כפי שאכן אירע בסיום הספר האחרון בסדרה ) הוא יכול רק להתאכזב ממה שמצפה לו שם בהשוואה לכל מה שחווה בתקופת גלותו
ודומה שזאת היא ההשקפה של בן הראש שהנדודים האכזריים עדיפים בסופו של דבר על המטרה המדומיינת והנכספת כל כך ולכן גם המאכזבת כל כך כאשר מגיעים אליה לבסוף שהרי אין כל דרך שהיא תוכל להשתוות לציפיות . לבן אלמוות  שנודד ממקום למקום לנצח נצחים  אולי מצפה להגיע יום אחד למחוז חפצו אבל אין לו כל  רצון אמיתי לכך .

טוב לו להמשיך לנדוד.

 

על פי בן הראש, ישראל אינה תחנה סופית של היהודים. היא בסך הכל המצאה של האשכנזים שהטעו את הספרדים. אבל נשאלת השאלה האם מרוקו היא המולדת האמיתית, או ספרד היא המולדת האמיתית. אם בודקים את כתבי בן הראש לעומק מוצאים כי התשובה היא שלילית. אין מולדת אמיתית פרט לזאת שבדמיון, וגורלו של היהודי הוא תמיד אחד.

אני זר בכל מקום
אך שום מקום אינו זר לי
מתטואן ועד איסטנבול
אני שומע צעדים של לדינו
אנשים שהלכו לכל מקום
עם ריח של תפוזים מגרנדה
רואה בתים עם אבנים
שהבנאי שם חולם
על לוסנה
עקבות של יהודים
עם ריחות שעוברות מדור לדור
כך
שום מקום אינו זר לי
אין לי בית
וכל מקום הוא ביתי
("מקום", בתוך "משקל הדיו")
דהיינו הגורל האמיתי של היהודי הוא לא למצוא מקום בטוח בסוף הדרך אלא תמיד לחפש אותו אך לא למצוא ואתו לעולם .

הספרים האלקטרוניים


הוא כותב ומתגעגע אל העבר, אבל בו בזמן הוא מחובר גם אל העתיד.
ברבים מסיפוריו הוא משלב אלמנטים של מדע בדיוני. בקובץ הסיפורים הספר הבא (ירון גולן, 1997) חמישה סיפורים ארוכים בעלי גוון פנטסטי, ביניהם "לאו או הזיכרון האנושי" על אדם שנחטף בידי חייזרים וכתוצאה מניסוי שביצעו בו הוא מתעורר בכל יום בגוף אחר עם זהות אחרת. סיפור זה הוא הטוב ביותר של בן הראש. ראוי לציון גם "בית" על החיים בתל אביב באמצע המאה ה-21 ואת הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ.

 

כדאי גם לשים לב לסיפורים שלו העוסקים בקשר בין הקורא והכותב בצורות מתוחכמות ופוסט מודרניסטיות שונות. למשל "הספר" שהופיע בקובץ הסיפורים שלו "הספר הבא" מסופר מנקודת מבטו של ספר שניצל מפח האשפה, ספר שנכתב בידי דמות בשם בן הראש כמובן. בסיפור אחר שלו בשם "תקרא אותי" מסופר על קורא הגונב ספר מחנות ספרים ורוצח את אחת הדמויות בספר. על רצח זה הוא נחקר במשטרה. בן הראש הולך עד הסוף בחיסול המחיצות בין הסופר, הקורא והטקסט. כולם, בסופו של דבר, ישות אחת המתקיימת במוחו. איכות סיפורים אלה אינה גבוהה, אבל הרעיון מעניין (אם כי אפשר למצוא אותו אצל סופרים קודמים כמו קורטאסר ופאביץ', אבל אצל מעט מאוד סופרים בעברית). אחרי הכל גם "חודש פריזאי" עוסק בסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, אם כי בהצלחה פחותה בהרבה.

ואולי אין זה פלא שסופר זה, שמתעניין כל כך בחיסול המחיצות בין הסופר והקורא, מנצל היטב גם את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות של ה"הספרים האלקטרוניים", שאותם אפשר לרכוש דרך הרשת ולהפעיל בצורה שונה מספרים רגילים, והם נותנים למחבר אפשרויות שאינן קיימות בספרים רגילים. מרבית ספריו של בן הראש קיימים הן במהדורה רגילה והן במהדורה אלקטרונית, וישנם כאלה שקיימים במהדורה אלקטרונית בלבד, מה שמאפשר לו להביא אותם (תיאורטית לפחות) למספר רב יותר של קוראים, גם בהשוואה למשוררים שמופיעים באותן הוצאות מכובדות שדחו את בן הראש.

בן הראש גם מנצל היטב את האפשרויות של האינטרנט, ותירגם שירים רבים שלו לשפות שונות. כתוצאה מכך הוא כיום אחד המשוררים הישראליים היותר בולטים באינטרנט בשפות השונות.
בן הראש הוא אולי המשורר המתוחכם ביותר מבחינה טכנולוגית בתחום הפצת יצירותיו בשירה העברית.

הפליט הנצחי מלוסנה

אז איך הם ספריו החדשים של בן הראש ?

האחד   קראתיך בשם "   ( הוצאת מובן , 2006) ספר  של שירים מסאיים פוליטיים.

  והשני "גשם בבנשוון מטר בגיברלטר " ( הוצאת מובן 2007 ) הוא מעין ספר של מסות וסיפורים.

למרות צורותיהם הספרותיות השונות .אין הרבה הבדל בתכניהם.

מצד אחד התקפות בלתי פוסקות על המימסד האשכנזי שמסרב לפתוח את שעריו לספרדים ולמזרחיים כמו בן הראש ומצד שני הודעה שגם בעולם המוסלמי לא היה מצבם של היהודים טוב כל כך שכפי שמתארים אותו כיום .
בן הראש חולם בספרים האלו על החיים הטובים יותר שהיו לו לבטח אם היה מהגר לצרפת ושם הייתה יצירתו מתקבלת ביתר אהדה.

 

למרבית הצער  הם   אינם מראים על התפתחות מיוחדת .יש בהם חזרה נשנית על הנושאים שבהם הוא עוסק מזה שנים ,הדיכוי האשכנזי של התרבות  המזרחית ושל סופרים כמוהו,הן בפרוזה הן בשירה והן כמאמרים חוצבי להבות . אבל יש לקוות שכעת משמיצא בן הראש באופן סופי את הנושאים אלו ימשיך מכאן הלאה אל השלב הבא בהתפתחותו כסופר.

בעיני משה בן הראש הוא שילוב מעניין ומלא סתירות של אדם שמעביר לקורא את כל האובססיות האישיות שלו ביחד עם רעיונות מעניינים על גורל כלל האומה, אדם שמתעניין התעניינות עמוקה הן בעבר והן בעתיד. אדם שמתגעגע למרוקו ובעיקר לספרד, למרות שהוא יודע היטב שאין בעצם למה להתגעגע ומעולם לא היה. אדם שמשלב תסכול וזעם עמוק עם הומור ואפילו הומור עצמי. והסתירות האלה מתבטאות היטב ביצירתו. בן הראש שואל את עצמו בשביל מה הוא ממשיך לכתוב למרות כל האדישות שבה הוא נתקל. ושואל פחות או יותר את אותה השאלה שאותה העלה המשורר האשכנזי י.ל. גורדון לפני 150 שנה: "למי אני עמל?". שאלה ששואלים רוב רובם של המשוררים במדינה, ספרדים או אשכנזים. שהרי רק קהל מועט קורא היום שירה.
למרות זאת הוא ממשיך לכתוב ,כנגד כל ההתנגדות והבוז, ומה שגרוע הרבה יותר – כנגד האדישות היחסית של הסובבים והחוגים הספרותיים. הוא כותב וכותב וכותב בזעם ובעקשנות.

פעם אפשר היה לכתוב על העתיד
כל בקר אני מתעורר ומתפלא
שהעולם עדיין קיים
לפעמים זה קורה לי
אפילו בצהריים
אני מצפה לפצצות אטום
להרי געש ולהצפות
מבולים זיהומים ומחלות
מגפות ומה לא
ואני עדיין לא מבין
איך זה נמשך
מיום ליום
אני מפרסם פה שיר שם סיפור
לפעמים ספר
כמה שיותר
שיקראו אותם
אלה שישארו
אחרי
אם ישארו .

(

 מתוך "לחם החלום: שירים 1980-2000", משה בן הראש)

לא הולך לשום מקום / מואיז בן הראש

מקורות
אביטוב ירון: "הפצע עדיין מדמם", ידיעות אחרונות – המוסף לספרות, 27.2.1998.
קופנהגן-אוריין יהודית: "דרויש מרוקאי", עיתון 77, גיליון 250, 2000.
הולצמן אבנר: "הגלות היא תמידית", ידיעות אחרונות – המוסף לספרות, 5.5.2000.
הופמן חיה: "בוקובסקי הישראלי" ידיעות אחרונות, 12.7.2002.
זך נתן: "אני מאוד כועס עליכם", הד החינוך יוני-יולי, 2000 .
סומק רוני: "כבוד הלחם וההצדעה לחלום", עיתון 77, מספר 229, מרץ 1999.
סמית שהם: "אומרים שהוא נודניק נדיר", הארץ ספרים, מספר 432, 6.6.2001.

מקורות ברשת על מואיז בן הראש
הבלוג של מואיז בן הראש

ספרי מואיז בן הראש בשפות שונות

האתר האנגלי של בן הראש

 מואיז בן הראש בויקיפדיה 

מואיז בן הראש בלקסיקון הסופרים
נתן זך על בן הראש
עודד שכטר מגן בחרוף נפש על בן הראש
תשובה ניצחת לעודד שכטר

ראיון עם משה בן הראש

ראיון באנגלית עם משה בן הראש 

פרק מ"לוסנה "
מתי שמואלוף על לוסנה

בכי המוכים יצח לאור על בן הראש

נעמה גרשי על טרילוגית תטואן l

דוד בן חמו על בן הראש

הדיסק הטרנסטקסטואלי של "דקה"

אלון צור מגיש כאן ביקורת על הדיסק החדש של אנשי כתב העת הספרותי "דקה".

וכך הוא מתאר את עצמו:

אלון צור, 42. בן מזל סרטן, אחרי סדרה של הקרנות. נע על קו ניו יורק – בלגיה – אמסטרדם – רעננה.
מנגן בגיטרה למחייתו עם כל מי שמוכן לשלם. כותב ביקורות על מוסיקה ב-"Fabiola" ההולנדי/בלגי [
abiola" ההולנדי/בלגי ואחרים תחת שמות שונים.
לא מאמין בגבולות או אלוהים, אלוהים לא מאמין בו.

ערב טרנסטקטואלי לשלושה קולות וגיטרה (דקה ואבינועם שטרנהיים)

ביקורת (לא-בונה) מפילה
מאת אלון צור

מילת פתיחה: Wow
מה זה היה?

אתם מכירים את ההרגשה שפוגע בכם משהו מכיוון בלתי צפוי והכל משתנה, הפוקוס שהולך לאיבוד לרגע חוזר מייד לסופר-פוקוס ושום דבר שהכרתם כבר לא יהיה אותו דבר? הקשיבו לדיסק החדש מבית קבוצת "דקה", אני מחכה לכם בצד השני.

אני לא איש שירה, לא קורא שירה, לא מבין שירה, ואולי גם לא אוהב במיוחד שירה. אבל את דיסק הבכורה של לבנון (Sunken City, 2006) אני מחזיק קבוע עליי (לצד ווולווט אנדרגראונד, סיד בארט, סוניק יות' וכמה פיקסיז אם אתם באמת שואלים). לכן ששמעתי שאבינועם שטרנהיים התפנה שוב לשתף פעולה עם שירה ובייחוד זו של רוני הירש (כמו שקרה כבר באלבום הראשון של לבנון) לא התאפקתי. את הדיסק ידידה הביאה לי לאחרונה אחרי ביקור בבאר-שבע שעבר.

השם החרוט על המיני EP המיוחד הזה: טרנסטקסטואלי עשוי להטעות – לא טרנס-סקסואלי ולא (מוזיקת) טראנס. אבל כן שבירות של טקסט שיוצרות בליל מלל ורעשים שמדגימים יפה את עידן ה-Mashup שלפתחו אנו רובצים. להבדיל מסֶפֶר הבדיחות של תומר "איש יפה" ליכטש, המתיימר להציג Mashup-ים וקולע בדיוק לאסלה, היצירה הזו של קבוצת "דקה" עושה זאת עם טקסטים ומוזיקה שמביאים בראש.

מי הם קבוצת "דקה"? מברורים בגוגל עולה כי אלו שלושה משוררים: בעז יניב, ערן צלגוב ורוני הירש, שהחלו כקבוצת שירה נודדת מתוך כוונה לעורר עניין מחדש בשירה. הקבוצה עורכת ערבי שירה במקומות בלתי צפויים וזוכה לתהודה לא קטנה. מעבר לכך, עורכת הקבוצה את כתב העת הקטן והחסכוני לשירה "דקה"

היצירה שארכה כ-20 דקות, מכילה רכבת הרים של רגשות המבוטאים בגיטרה הנפלאה של אבינועם שטרנהיים ובטקסטים של אנשי "דקה". הדיסק נפתח בגיטרה שכמו מנסרת את החיבור בין אונות המח הימנית והשמאלית ומייד עוברת להגדרה מויקיפדיה למושג תקשורת. אז כמו ניתן האות לשחרור המושכות של אבינועם והוא מסתער פנימה עם ריפים שנדמים כלקוחים מ-Daydream Nation הנפלא של סוניק יות'. כל מי שאי-פעם האזין ל-Ten Year Riot הפותח את האלבום האלמותי של סוניק, ירגיש בבית עם הריפים של אבינועם. אלו הריפים שליוו את מסע הכומתה שלי (אל הכלא הצבאי), וגם אם החבר'ה האלה צעירים מדי לחוות זאת ממקור ראשון, הם מביאים אותה בהומאג' מעורר הערכה. אבל אין חשש, זו לא העתקה – זה רק מהדהד מוכר, אבל זה שונה לגמרי. כבר שם רציתי להוריד אוזניות ולהתחיל לנער את השיער שנשר באמצע שנות התשעים. אבל לא לפני שהאוזניות של האייפוד יצלו את האוזניים שלי, הריף הופך לצליל כמעט מונוטוני המדמה נסיעת רכבת. ואז מגיע השיר הראשון. בום! שילוב הקולות של המשוררים. והגיטרה מושכת בקטר. מסתיים השיר, ורכבות של גיטרה חותכות באלימות את הסאונד. מדהים. ואז כמו מנטרה שגורמת לך צמרמורת, חוזרת רוני שוב ושוב על השורה: "מי שאוהב…" (למה היא לא צורחת את זה? איפה המפיק של הפאמפקינגס?

לא הספקתי להחליף מצב רוח, ושיר חדש נכנס, אולי קצת באלימות מדי זועק שם המשורר בפתיחה, אבל – שיר אהבה מצמרר על ירושלים. לרגע זה נשמע כמעט כמו אדג'יו לאלבינוני וג'ים מוריסון מתוך-American Prayer (דיסק די שמאלצי למעט מספר קטעים שאסור לאף מעריץ להחמיץ, ראו סקירתי בעניין). כן, זו נשמעת תפילה, כואבת והמוסיקה מלווה וקורעת אותך יחד עם חדירות אלימות של שני המשוררים האחרים. זו אולי ההגדרה הפואטית מוסיקלית ל-Double Penetration. אם כן, אני בעד.

הקטע מסתיים בעוד קיר רעש המספיק לתוך עוד שיר. שקט. והמשוררים מחליפים קולות תוך כדי מוסיקה שכמעט כמעט נשמעת כמו Mother של הפינק פלויד. אבל שוב, רק כמעט. וזה כל הקסם. יש אהבה אבל הרבה הרבה מתח.

החלק הראשון נדמה כמסתיים באמירה כואבת על המיקום הישראלי בלב המזרח התיכון. לא בנאליה שמאלנית. אל חשש: אבל הרבה כאב. ואז מגיעה הגדרה נוספת לתקשורת: אבן שושן. ומייד ציפורים מופיעות ונעלמות והרבה מאד ריפים שזורקים את המאזין לרצף אסוציאציות עירוניות. ולבסוף הפתעה: כמעט קטע בלו-גראס. משהו שהנדריקס יכל לעשות טוב יותר, ועושה ב-Crosstown traffic. אבל השילוב פה מקורי ומסקרן. ונוסק למעלה, עד סוף החלק השני, שמסתיים במוסיקת ים.

ואז נעימה שמחכה לאליס אין צ'יינס להכנס בהמהומים שלהם (נסו אתם לזמזם תוך כדי ותראו שזה עובד) ב-SAP או Jar of Flies. ואז באופן מפתיע נכנס שיר קצרצר ומצחיק על שירה ואוכל בספרדית ועברית לחלופין. אחלה. היו צריכים אולי לפצל את הקולות לאוזן ימין ושמאל להשרות יותר תחושה של דו-שיח אבל בהחלט מקורי.

משם עוברים לקטע כמעט בראפ של המשוררים: הרבה מוות, רעש, ריפים מחוספסים, וחוסר התוחלת של שפה. השפה מתה צועק המשורר בגרון ניחר (תמיד רציתי לכתוב את זה!) ומוכיח שלאו דווקא. אבל למה ולאן רוני נוסקת שם? אני מקווה שהיא נהנתה כמו שזה נשמע. ואז מתחיל שקט ושירים על מלחמה, ואבינועם כאילו מנגן עם קשת כינור על הגיטרה (מישהו אמר ג'ימי פייג'? השיר נותר זהה? – The song remains the same, eh?). הגיטרה מלווה את קרן-האור שרוני מתארת, כמעט תחרות עד להתרסקות בלתי נמנעת ל"עוד פצצה, ועוד פצצה".

ואז אחד החלקים היותר מצמררים, מתחיל בנעימה שנשמעת כמעט חסידית, הזכיר לי שיעורי היסטוריה. כמו ציונות. אהבת מולדת. אבל כמו הנרטיב הציוני, גם פה יש ריפים המאיימים לפרוץ ולהרוס את המנגינה שבאה להסדיר הכל. אם אצל "הבילויים" זה היה מצחיק מרוב שזה עצוב, פה פשוט עוצרים לבכות. לפני ההתפרצות מגיעות כמה שורות קורעות לב על אבדן האמונה במדינה, כשאחד המשוררים נשמע כמעט נחנק מכאב שהוא מקריא. ותוך כדי המוסיקה הופכת יותר ויותר מזרחית, יותר ויותר שבורה, יותר ויותר ערבית, יותר ויותר רועשת, פחות ופחות "ציוניסמוס". שישים למדינה שיוצאת לגמלאות. נגמר.

וכמובן, איך ייתכן היום מפעל שמאלני ללא איזכור הגדר? יש איזכור לגדר, שהופכת ל-חומה על-ידי גיטרה מסתערת. אבל החומה באופן מפתיע צומחת דווקא בנווה צדק. לא הבנתי את המעבר הזה. האם זה הכיבוש המתפרץ אפילו אל תוך הבועה התל-אביבית? אבל כאמור, עם שירה אני מתמודד חלש מאד.

ואז יש כמעט הפוגה, לשירה יותר מינורית. משהו כמעט נעים. אבל בשמיעה חוזרת, זו רק הרמה להנחתה. הטקסטים הופכים פתאום לשירה קשה נגד ניצול עובדים זרים שאפילו את שמם איננו יודעים (קאמלה/לנה), ואולי לא אכפת לנו כלל. הרבה כאב וכעס בשיר, ובכי על השם שאובד ברוח. בוב דילן של שנות השישים היה חותם בקלות על ניסיון כזה.

לסיום כמעט כמו שיר ערש, יש לומר אֶרֶס במקרה זה: מכים אותנו המשוררים במילים הנותנות כוח לאלימות. אמרה מבלבלת אם עיקר עיסוקם הוא מילים? אבל הזעקות מעידות שאפשר אולי גם לנצל זאת לשינוי. אולי.

ואז אקורד סוגר, ושקט בלתי נסבל. דקה יש כבוד!

מספר הערות: הקשבה מדוקדקת תבחין ברעשים ברקע, האם הדבר הוקלט חי? אולי. לגבי החלוקה לחלקים: אין היצירה מחולקת, אני חילקתי לפי הבנתי באופן שתאם את החלפות ההגדרות לתקשורת.

מילת סיכום: WOW. להבא, מפיק יותר אלים וסט של תופים יעזור.

שילוב מרתק ומפתיע. דורש הרבה יותר מהאזנה אחת. אינני מבין איך אפשר לראות זאת פעם ראשונה בלייב (כמו שהבנתי שחברי דקה עם אבינועם עש
בב"ש וירושלים), אולי רק עם הסברים מראש, טקסטים לקהל ואולי שילוב קטעי וידאו. אבל בהחלט פרויקט מעניין ושווה האזנה. בוודאי יותר מאחת.

מבחינת דקה – זו קפיצה למים עמוקים. ורב הזמן ניכר שהם מרגישים נוח שם. אבל הם צריכים להיזהר. בעמוקים יש כבר כרישים גדולים מהם. ראו הפרוייקטים שנעשו עם בעבר שירי יונה וולך למשל. אלו האחרונים, הרבה יותר נגישים ויפים מאד.

נ.ב. יופי של עטיפה!
נ.ב.ב. יש להם אפילו פייסבוק. אבל אחרי פרוייקט כזה צריך MySpace.
נ.ב.ג. היכן ניתן להשיג את הדיסק? לפי הפרסומים הוא זמין בערבים אותן עורכת הקבוצה.

ראו גם

 

עוד על "דקה "

השירה כמופע חי

קליפ מהמופע הטרנסטקסטואלי

 

המשגיח הפנטי והרבנית ברעלה

כתבה מעניינת של אבישי בן חיים בסוף שבוע בשם "המשגיח " .
הכתבה היא על כוח עולה בעולם החרדי בשם דון סגל אחיו של העיתונאי והסופר המנוח ישראל סגל,אחד העיתונאים המוכשרים ביותר שאותה ידעה מדינת ישראל .
מסתבר שהמדובר בחוזר בתשובה פנטי באופן קיצוני עבור העולם החרדי שניתק את כל הקשרים של משפחתו שהלכה בעקבותיו עם אחיו שחזר בשאלה וסירב לתת לו להשתתף בהלווית אביהם והתנפל עליו בצעקות מטורפות של "כופר ! תסתלק מכאן מיד ,תסתלק קישטא! "
ומובן שהוא סירב לשבת שבעה על אחיו לאחר שזה נפטר בניגוד למקובל בכל חברה ומשפחה נורמלית .
בבית שמש יש אישה שזוכה לתואר "הרבנית " היא לובשת רעלות בלבד ואינה נותנת לאיש גם לא לבעלה להסתכל בפניה . 
היא נאסרה על התעללות בילדיה .
לכאורה שני מקרים שונים .
אבל בבדיקה מקרוב מקבילים בהחלט .בשני המקרים המדובר באנשים  שהפכו לקיצוניים יותר מהמקובל  כאילו הם מנסים להוכיח משהו למישהו . 
ונשאלת השאלה האם המדובר באנשים מורמים מעם אם להתחשב בכבוד הרב שהם זוכים לו ?
או באנשים הסובלים בבעיות נפשיות שמסווים אותם בפנטיות מטורפת המופנה בראש ובראשונה כלפי בני משפחתם שלהם ?

ומשום כך זוכים בכבוד שכלל אינו מגיע לו מאנשי הציבור הנורמאלי שאינם מסוגלים כלל לאכזריות כזאת אבל חושבים בטעות שהיא מייצגת מידות נעלות כלשהם ?
נראה לי שהיחס המעריץ כלפיהם מזכיר את זה של אינטלקטואלים רבים כלפי סטלין ואנשיו בימי שיא השלטון הרודני שלהם כשרצחו המונים ובהם גם מקורבים כביכול בשם האידיאלים הקומוניסטיים
אני מצטמרר לחשוב מה יקרה אם אנשים אלו כמו הרב הפנאטי שהתעלל נפשית באחיו ובמשפחתו והרבנית עוטה הרעלות שהתעללה בבני משפחתה יזכו חס וחלילה לעמדה של כוח ושליטה על אחרים ,
אנשים כאלו יכולים להביא  בטירופם  על  אחרים  אסונות שלא יתוארו. .

הדרכים של אלון אולארצ'יק

אלון אולארצ'יק הוא זמר שהתפרסם בראש ובראשונה בגלל חברותו בלהקת כוורת ,וגם בגלל כמה שירי סולו בודדים שלו .

הוא מעולם לא התפרסם והתבלט  כיוצר כותב ומוזיקאי  כמו עמיתו לכוורת דני סנדרסון אבל יש לו את הפינה הקטנה שלו  בעולם המוזיקה הישראלי .. 
חיים מזר מנתח במדורו הקבוע   של ביקורת פזמונים את אחד משירי הסולו הידועים שלו .

הדרכים השונות של אלון אולארצ'יק או  לאן הולכת מרים?

 מאת חיים מזר

היא הולכת בדרכים
כוורת
מילים: אלון אולארצ'יק

לחן: אלון אולארצ'יק

ובבוקר יום ראשון
מתעוררת לחלום
ובבוקר יום שישי
עם זיכרון ילדות אישי

מתחמקת נשמתה
למגע העלטה
מתעטפת לתוכה
היא נסיכה בלי ממלכה

היא הולכת בדרכים
היא הולכת בדרכים
מעל הים במטוסים גדולים
אנה פניה יפנו
אנה פניה יפנו
אנה תלכי מרים
מסתובבת בעולם
אן תלכי מרים

והלילה בלי כוכב
והקסם בידיו
ואורות בעיר זרה
מלטפים את שערה

יום יבוא אולי תדע
מה צפון בכף ידה
מה טומן לה גורלה
באמתחתו האפלה

היא הולכת בדרכים
היא הולכת בדרכים
מעל הים במטוסים גדולים
אנה פניה יפנו
אנה פניה יפנו
אנה תלכי מרים
מסתובבת בעולם
אן תלכי מרים

שיר זה מתאר חיפושי דרך של נערה או אישה בשם מרים. אחת שמסתובבת בכל העולם ולא ברור אם היא מוצאת את מקומה. השיר בנוי במתכונת של שני בתים,פזמון חוזר,שני בתים,פזמון חוזר.החריזה בכל הבתים היא במתכונת של אא,בב ובפזמון החוזר אין חריזה.בחלקו הוא בנוי במתכונת של שורות מוכפלות. בשיר יש סיפור.כל בית הוא המשכו של הבית הקודם.יש התחלה,יש אמצע אבל לא ברור אם יש סוף.

בית ראשון

ובבוקר יום ראשון
מתעוררת לחלום
ובבוקר יום שישי
עם זיכרון ילדות אישי

השורה האחרונה היא השורה החשובה: "עם זיכרון ילדות אישי". מתי היתה הילדות? טווח הזמן בבית זה הוא של שבוע אחד בלבד. מיום ראשון ,תחילת השבוע עד יום שישי,לקראת סוף השבוע. ילדות המתחילה בבוקרו של יום ראשון ומגיעה לבגרות מלאה אך לא בשלה בבוקרו של יום שישי.התקווה היא שיקרה משהו במהלך השבוע ,מה שהוא בבחינת אירוע מכונן, אבל לא קורה כלום. כל מה שנשאר הוא רק הזיכרון של תחילת השבוע-חלום שלא התממש. פתיחת השורה הראשונה היא ב"ו" החיבור מראה שהיה מה שהוא אחר קודם ליום ראשון. היה יום ראשון אחר ואולי עוד יום ראשון ותמיד מגיעים ליום שישי .מחזורי חיים שהתוחלת של כל אחד מהם היא שבוע. סדרות של חלומות והתפכחות סיזיפיים ולהלכה ללא שום אפשרות לפרוץ ממעגליות אינסופית זו.

ובכל זאת ישנה איזו פריצה החוצה מתוך הסיזיפיות אבל לאן? התשובה או יותר נכון הספק תשובה נמצאת בבית השני:

מתחמקת נשמתה
למגע העלטה
מתעטפת לתוכה
היא נסיכה בלי ממלכה

הפריצה היא לתוך החשכה.לתוך הכלום.אף אחד לא רואה אותה והיא לא רואה אף אחד. אקורד הסיום של בית זה הוא עצוב שלא לומר טרגי. "היא נסיכה ללא ממלכה".אין לה ממלכה,אין המוני עם שיעריצו אותה ואין נסיך שיתאהב בה.בדרך כלל לפועל ע.ט.ף בבנין התפעל מתווספת למילה הבאה בעקבותיו האות "ב" למשל להתעטף בשמיכה ואילו באן האות המתווספת היא האות "ל".הנערה או האישה מתעטפת לתוך העלטה. האם הייאוש הביא אותה למצב של בריחה? במהלך זה הנסיכה הופכת לשקופה. רואים דרכה אבל לא רואים אותה. כאן מגיע הפזמון החוזר:

היא הולכת בדרכים
היא הולכת בדרכים
מעל הים במטוסים גדולים
אנה פניה יפנו
אנה פניה יפנו
אנה תלכי מרים
מסתובבת בעולם
אן תלכי מרים

הפזמון החוזר ארוך יותר משני הבתים שלפניו ומשני הבתים שאחריו. ההכפלות של השורות מעידות עד כמה גדולה המצוקה. ללכת וללכת בלי שיהיה ברור אנה פניה מועדות. לא רק במרחב המוכר,אלא גם במחוזות רחוקים. בסופו של הפזמון החוזר מתבררת גם זהותה. אין היא יותר אלמונית. שמה הוא מרים. מי זאת מרים?
את זאת יודע כותב המילים. הרושם המתקבל הוא שאלון אולארצ'יק מתייחס לדמות אמיתית המוכרת לו היטב. אם בשני הבתים החריזה עדיין משאירה איזה שהוא סדר בתוך חיפושי הדרך,בפזמון החוזר נפרץ הסדר ואפשר לשמוע הדים לאי שקט אפילו מה שהוא עצבני,לא מרוכז ,לא ממוקד. משעה שמגיעים למקום זר,על פניו הסדר חוזר למקומו.החריזה חוזרת לבית השלישי ולבית הרביעי.

בית שלישי

והלילה בלי כוכב
והקסם בידיו
ואורות בעיר זרה
מלטפים את שערה

"ו" החיבור בשלושת השורות הראשונות של בית זה יוצרת תחושה של המשכיות. כאן אין זכרונות ילדות של ימי ראשון המסתיימים כזיכרון ביום שישי.זהו אירוע מתמשך שהכל בו משרה על מרים אווירה של רכות .הלילה,הקסם, האורות מלטפים את שערה. אין אמנם כוכב שיאיר את שמי הלילה,אבל יש הרבה אורות . העיר אמנם זרה,אבל האורות כאילו מפנים את זרקוריהם לעבר דרך או דרכים שיוציאו את מרים מחיפושי הדרך .תחושה של אופטימיות המועצמת בבית הרביעי:

יום יבוא אולי תדע
מה צפון בכף ידה
מה טומן לה גורלה
באמתחתו האפלה

תקווה שאולי באיזה שהוא יום יסתיימו חיפושי הדרך ומרים תמצא את מקומה .

בבית זה ישנה נגיעה במיסטיקה, כף היד,הגורל, משל כאילו עתידה של מרים נקבע באיזה שהוא מקום ועתיד זה לא ברור .האפלה שהופיעה לראשונה בבית השני מופיעה כאן שוב. גם פה יבואו האכזבות ומפחי הנפש. ושוב שבים לבית החוזר,לאי סדר עם פוטנציאל להרס עצמי.

האם בעיר הזרה מרים תקלע ותלך לאיבוד?

האתר של אלון אוליארצ'יק

אלון אולארצ'יק בויקיפדיה 

אלון אולארצ'יק באתר מומה

נבואות מהבטן

הסופר-משורר אלכסנדר קוברינסקי שכבר פירסם שירה ושני סיפורים באתר זה חוזר עם סיפור לכאורה דמיוני אך בהחלט עם משמעויות רלבנטיות למציאות שלנו כאן .

 

נבואות מהבטן 

 

מאת אלכסנדר .מ.קוברינסקי

 

 

חלקת היבשה הפופולרית הייתה ממוקמת בשולי אוֹיקוּמנה. ארץ גבעות.
היא העלתה אשליה של מרחבים פתוחים – הקווים הגליים נשקו לשמיים חסרי הענן. המתבונן היה מבחין עד כמה הארץ ריקה מאדם, למעט אותו הר בשם רָה, עליו, מעט מעל המרגלות, היו ממוקמות בחצאי מעגלים שתי התיישבויות: נָגַא-לַאב (נ"ל), ובָּאל-אַגָן (ב"א) עם גדר מפרידה ביניהן.
.

.
בבעלות כל אחד מהישובים היה נמל תעופה. מסלול ההמראה של בִּין-לָה שירת את תושבי ב"א, בעוד שהמסלול של בּין-גוּ – את אוכלוסיית נ"ל. בבאל-אגן הקפידו לשמור על דעות שמאליות. בנגא-לאב – דעות ימניות.
מה פה, מה שם – פנאטים. מוכנים להקריב את חייהם למען אמונתם. לקיצוניים במיוחד קראו מתאבדים. גם הימניים, גם השמאליים הצטיינו באומץ לב יוצא מן הכלל וחוסר הפחד מהמוות בא להם בתורשה, כמו גם היחס הרציני-תהומי לזה שהר הגעש יתעורר יום אחד והגבעה הקדושה תעלה השמיימה בלהבה. מילולית.

בהתיישבות ב"א, בפחון שטוח גג, גר לו פלוני בשם אָל-לַפָּנִים. דעות מוצקות משלו בצדקת הרעיון הבאל-אגני קשה היה למצוא. גזר על עצמו חיים של דלות ואת כל תורותיו קיים עד הפרט היומיומי האחרון. כך חסך הוא לעצמו סכום קטן של כסף. חשב וחשב במה ואיך להשקיע והחליט לקנות מקלט רדיו… הגודל – כרבע אגודל בלחץ, והעוצמה? חודרת קירות… לא שהוא ניצל זאת לרעה. היה מקשיב בלי להתרברב ותקע רק באוזן השמאלית.
כל הסטיות מהשמאל הוחרשו ללא רחמים.
עד שנשבר לו! – בוקר מוקדם אחד תקע באוזן את החדשות הטריות, חבש על עצמו חגורת מתאבדים, חפר מנהרה מתחת לגדר המפרידה ומצא את עצמו במחצית העויינת של ההר. התפוצץ לו לא הרחק מהשוק, אך האדון-הגורל דאג לפזר את הרסיסים בכזה אופן שאף אחד לא נפגע; ולא רק זה – הטרנזיסטור הננסי עבר מעצמו לווליום הגבוה ביותר וגל ההדף כיוון אותו היישר אל בין מלתעותיו הפעורות (וכתוצאה מכך, לקיבה) של כלב רחוב בכינוי שאמאן.

האירוע עבר בלי קורבנות וכולם מייד שכחו שהיה פיגוע. אך הנה החלו להזדחל שמועות ששאמאן למד לדבר. וכמה אף היו עדים לכך שהכלב באמת ובתמים מוציא מפיו נאומי הסתה. כעבור חצי שנה ידעו כל אזרחי נ"ל על יכולות הכישוף של אוכל השאריות המשוטט. בהתחלה היו מתייחסים לנאומים שבקעו מבטנו בשנאה. אחר חיית הרחוב החל מצוד. אך שמוט האוזניים גילה כישרון ותושייה שעלו על אלה של בני העיר בכל הנוגע להיכרות עם כל הסמטאות ומעברי הביוב ביישוב. את התקיפות קיבל לא רק בכבוד, אלא, אפשר להגיד, בתבונה. הבחין היצור שדברי מעיו משפיעים על העצבים וקנה לו מנהג להופיע במקומות הומי אדם. על הדרשות השמאלניות היו מגיבים בגלי קללות המוניים אך בהדרגה חדרה בהם האמונה ביעודו האלוהי של הכלב וקולו של המטיף הבאל-אגני החל משפיע את השפעתו ההיפנוטית, כך שבמהרה, הצורך בגדר מפרידה נשכח מעצמו והפיגועים נפסקו ושתי ההתיישבויות בהר רָה התלכדו לאחת, שהפכה לעיר שקיבלה את השם נגא-באל.

אובייקטים נוספים עברו שינויים. קיום שני נמלי התעופה, בין-לה ובין-גו הוכר כבלתי יעיל כלכלית ואלה, אחרי ארגון מחדש, נקראו 'נמל בין-לה-גו'. בשטחים הצמודים לבסיס ההר הופיעו מפעלים, בתים וכבישים סלולים באספלט. המדענים קבעו חד-משמעית ש'רה' הקדוש מהווה הר געש כבוי לחלוטין ולפיכך, בלועו הוקם לאלתר מפעל ענק למחזור שאריות. מפלסי הזבל פחתו, אך החיים השתנו לרעה. רעב ולמוד פחד-אדם, התנודד שאמאן בלילות בחיפוש אחר אוכל. וכשדעכה הסוללה, הבין המנודה, בחוש הכלב השביעי שלו, שכבר לא מצדיק את תואר נביא- הבטן. והשתרך הלאה משם עם אוזניו המשתלשלות, בשממה שנותרה, בתקווה למצוא מקום בעולם בו שתי התיישבויות ממשיכות לעמוד איתן זו מול זו, מקום בו, אם ירצה הגורל, לתוך לועו הפעור יוכל לזנק טרנזיסטור מדגם חדיש יותר.
.

 

ראו עוד מיצירתו של קוברינסקי :

אצבע לרקע : סיפור אימה מאת קוברינסקי

איש עורב :עוד סיפור אימה מאת קוברינסקי

שירתו של קוברינסקי