חשיבות השפה בזמר העברי

 

אמיר דנציגר פזמונאי קנאי לשפה העברית פותח בסדרת מאמרים שתדון בפזמון העברי במצבו ואיך אפשר לשפר אותו.

 

חשיבות השפה בזמר העברי

מאת אמיר דנציגר

שמי אמיר דנציגר, אני כותב צעיר בן 27 מירושלים, קנאי ללשון, להגייה הנכונה ולרפרטואר הזמר העברי הישן ובעקבות זאת אני כותב שירים בסגנון המדגיש והמבליט את המילים בשפה.
אני כותב מתוך מחויבות למילה העברית, חשוב לי להביע דעה שונה מן הדעה הרווחת בקרב הצעירים היוצרים של היום, יחד עם הכבוד המלא שאני רוכש לכל אחד מהם. איני בא לפגוע להתסיס או להתריס כנגד שום כותב, או כל גורם אחר בתעשיית הזמר העברי העכשווי אלא מאמרי זה מבטא את דעתי האישית בלבד.

מאמר זה הוא מאמר ראשון בסדרה שאני שואף לכתוב בתחום הזמר העברי בדורותיו השונים.
המאמר נכתב בהשראת הכנס "מי אני שיר ישראלי" שהתקיים באוניברסיטת בר אילן בתאריך 12.6.08 ובו דובר רבות על הזמר העברי והתמורות שחלו בו.

1. חשיבות השפה העברית – אני תופס את חשיבות השפה העברית כגורם רם ונשגב כאשר היא מאוזכרת במסגרת של טקסט שירי (שירת זמר) שכן השפה הינה דבר חשוב מעיין כמוהו במרכיב התבניתי והיסודי של העם.
השפה הכתובה בשיר מבדילה אותו משפת הדיבור כאשר היופי בשיר נובע מעצם היותם של המילים מילים גבוהות, רמות וברות משמעות. אולם, בשנים האחרונות חלים שינויים שונים המאפשרים לשפת הדיבור לחדור יותר לשפה השירית.
נקודה נוספת שראוי לשים עליה דגש היא הרזון של השפה. לתופעה זו יכולות להיות מספר סיבות:
סיבה ראשונה נובעת מעצם העובדה שכל אחד הוא גם כותב גם מלחין וגם מבצע, ועל כך אני ארחיב בהמשך.
סיבה נוספת לכך היא: ירידה בערך הטקסט כערך אומנותי העומד בפני עצמו. המרכיב הטקסטואלי הפך לצלע השלישית ואולי אף המשנית ביותר, ולעיתים, יש התופסים את הטקסט גם כלא חשוב. אני לעומתם, בתור אדם שמאוד חשובה לו העמידה על תוכן ומהות הטקסט השירי מצר על כך מאוד, שכן אני תופס את המילה העברית כמוטיב מרכזי בשיר המקנה לו עוגן של יציבות, עצמה, כוח ורגש רבים מאוד.
סיבה נוספת אפשרית היא מרד בדור הקודם כאשר הדור שבא לאחר דור מקימי המדינה שאף ליצור מוזיקה בזיקה להשפעות שונות.
כמו כן חלה ירידה בחשיבות ההגייה הנכונה, ועמידה בכללים מדויקים שלפיהם הטקסט צריך להיות מושר.

2. הפרדה בין מלחין מבצע משורר – אני מבחין בשתי תקופות עיקריות בזמר העברי בשישים שנותיה הראשונות של המדינה.
התקופה הראשונה שחלה במהלך שנות החמישים והשישים ובה הייתה הפרדה בין מלחין, מבצע ומשורר.
בתקופה זו הייתה הפרדה מובנת ומובחנת שבה כל אמן היה יוצר בתחומו בלבד ומעטים היו יוצאי דופן. המשוררים/פזמונאים התמקדו בכתיבת מילים לשירים לדוגמא:
נתן יונתן, לאה גולדברג, רחל, אהוד מנור,יעקב אורלנד, יורם טהרלב, דודו ברק, שמרית אור ונתן אלתרמן (שאף הבחין בתוך הכתיבה עצמה בין כתיבת שירי הספר לכתיבת פזמונים).
המלחינים התמקדו בכתיבת לחנים לטקסטים השיריים לדוגמא: מרדכי זעירא, משה וילנסקי, סשה ארגוב, נורית הירש, מתי כספי ויוני רכטר.
לבסוף, המבצעים התמקדו בביצוע השיר כדוגמת שושנה דמארי, יפה ירקוני, אסתר עופרים, חווה אלברשטיין, יהורם גאון, אילנית, רוחמה רז, ירדנה ארזי, יהודית רביץ ועופרה חזה (ז"ל).
חשוב להדגיש שכל אחד מן המבצעים פנה לז'אנר שונה בזמר העברי.
נעמי שמר נחשבה כבר בדור החלוצי ליוצאת דופן כאשר היא שילבה בין הכתיבה וההלחנה ויותר מאוחר אף החלה לשיר בעצמה. לאחר מכן מלחינים כמו מתי כספי, יוני רכטר ויהודית רביץ החלו אף הם להלחין שירים לאחרים בנוסף להיותם מבצעים.
עצם העובדה שהקפידו במשך זמן רב על ההפרדה, ללא אפשרות זליגה בין התחומים השונים אפשרה לשלושת התחומים להתבצע באופן משמעותי, כל אחד השקיע את מירב זמנו ומרצו בתחומו בלבד והדברים התרחשו בהפריה הדדית.
במקרה של שיר מוזמן לדוגמא, המבצעים התקשרו לפזמונאי או משורר בבקשה לכתיבת טקסט ולאחר מכן המלחינים ביססו עליו לחן, או להפך, היה קודם לחן ועליו המשוררים/הפזמונאים ביססו את המילים.
טענתי המרכזית בהקשר לכך היא שכאשר מתמקדים אך ורק בתחום אחד ומשקיעים בו את כל כובד המחשבה, הוא הופך להיות הרבה יותר עמוק.
כל יוצר ראה בתחומו או במקצועו אומנות בפני עצמה הנבדלת משני התחומים האחרים.
נקודה מרכזית נוספת שאולי קשורה כאן בעקיפין היא – אורך הטקסט. הטקסטים השיריים היו בעבר יותר ארוכים מכיוון שהמשורר או הפזמונאי הביע את רעיונו בשיר בצורה הרבה יותר רחבה.
לא היה בכך בכדי לגרוע מאוצרו הלשוני של השיר כיחידה טקסטואלית העומדת בפני עצמה.
לסיום, עצם העובדה שכל כותב התמקד אך ורק בתחומו אפשרה לו להגיע לכדי מאות שירים.
לא הכול היה מונוליטי, שכן בתקופה זו היו טקסטים רבים שבהם ערכו המילולי של הטקסט נחשב לפחות מרכזי.

3. הפיצול הגדול – עיקר התמורה בזמר הארץ ישראלי החלה בשנות השבעים ולאחריהם. הסיבה העיקרית לכך הייתה החדרת הרוק וכניסתו למרכז הבמה בזמר הישראלי. הרוק הביא עימו קולות חדשים לשדה הזמר. סיבה נוספת לתחילת הפיצול היא שיותר ויותר זמרים החלו לכתוב את שיריהם. הזליגה הזאת גרמה לערכו הטקסטואלי של השיר לרדת בהדגשתו המילולי אולם, היו יוצאים מן הכלל, שהטיבו הן בכתיבה הן בהלחנה והן בביצוע.
דבר נוסף הוא שלאט ובהדרגה, משנות השבעים המוזיקה החלה להתפתח כתעשייה בפני עצמה ולאור עובדה זאת ירדה חשיבותו של כל אלמנט בשיר כאלמנט העומד בפני עצמו.
נקודה נוספת היא שבשלב זה החלה להתפתח תופעה של מרד בדור הקודם, נושאי השיר התמקדו פחות על אהבת הארץ, נופיה ו
חופיה ויותר על אהבה בין אדם לחברו. השירים הפכו להיות משירי האנחנו (קולקטיב) לשירי האני (אינדיבידואל) ומעטים האמנים שהביאו את שירת האינדיבידואל לשירת הקולקטיב.
אסייג ואומר כי שירי האני היו קיימים לאורך כל התקופות, אולם שירים אלו התקדמו למרכז הבמה בזמר העברי מתחילת שנות השבעים.
דבר נוסף שהתרחש בהדרגה הוא תשומת לב מופחתת לכללים בכתיבת השיר, ובכלל זה פחות שימת דגש על חרוזים ומשקלים ויותר מקום לביטוי חופשי ולאלתור.
לא הכול היה מונוליטי גם כאן. לא בכוונתי לומר שבתקופה זו נכתבו יותר או פחות שירי ארץ ישראל בהשפעות כאלו או אחרת אלא שרק חלה ירידה הדרגתית בערכו של הטקסט ובזיקה לשירי ארץ ישראל. אולם, היו שירים יוצאי דופן כגון שירי הלהקות הצבאיות של אותה תקופה שנכתבו בהשראת הווי ארץ ישראל הישנה.

4. האמביוולנטיות שיש בקווארים כמוטיב מרכזי בשדה הזמר העכשווי – בפסקה זו אתייחס לקווארים (חידושי ביצועים לשירים ישנים) ואטען כי יש בהם מוטיבים אמביוולנטים, שניות מסוימת, שכן מצד אחד הם תורמים לרפטואר הזמר ומצד שני הם מסיבים לו נזק.
בראשית דבריי אסביר את המונח קוואר – ביצוע מחודש של שיר ישן. לרוב, הזמר שמבצע את הקוואר נותן את פרשנותו לביצוע השיר ובכלל זה עיבודו ואופן הגשתו.
מחד גיסא הקווארים גורמים לתועלת בכך שהם חושפים את הדור הצעיר לשירים הישנים, ובכך חוצים את מסגרות הזמן, ומאידך גיסא מסיבים נזק בכך שהם יכולים לספק לשיר פירוש שונה לגמרה מן הפירוש המקורי.
בשנים הראשונות למדינה לא היו קווארים כיוון שלא היה צורך בכך, מאחר שהפזמונאים סיפקו שירים חדשים כל זמן שנתבקשו לכך. הקווארים החלו להופיע בשלב מאוחר יותר בתקופה שבה הזמרים החלו לכתוב את שיריהם בעצמם ואז כדי להוסיף לרפרטואר המושר שלהם הם לקחו שיר אהוב ונתנו לו ביצוע מחודש.
הקווארים כתחרות בפני עצמה תפסו תאוצה גדולה בתוכנית כוכב נולד, שבמסגרתה בעיקר זמרים צעירים ניסו לפרוץ לבמה המרכזית בביצועם שירים ישנים.
למרות זאת, הקווארים תורמים רבות לשירים הישנים בהענקתם כבוד גדול אליהם. בתור אדם שכותב שירים (מכיוון המילים) אני חושב שהקווארים יותר גורמים נזק מאשר מסבים תועלת. להבנתי, המרכיבים העיקריים לשיר יפה הם מקוריות והיבדלות משפת הדיבור. לאור השקפתי אם אומנים רוצים לבצע שיר יפה מחודש אז הם צריכים בעצמם לכתוב שיר בסגנון הישן ולא לקחת שיר ישן ולבצע אותו מחדש. כותבים רבים שכתבו את המילים לשירים המבוצעים בקווארים שמחים על כך שנותנים לגיטימציה מחודשת לשיריהם, יש אף הטוענים כי החידוש עולה על המקור במקרים מסוימים.
אני גם שמח על כך בחלק מן המקרים אבל אני רואה חשיבות רבה בכתיבת מילים חדשות.
ברצוני להבחין בין שתי תופעות עיקריות בסוגיית הקווארים:
תופעת כוכב נולד – כוכב נולד היא תחרות בידורית שנועדה להביא זמרים אנונימיים למרכז הבמה הציבורית על ידי השמעת שירים ישנים. לאחר שהם פונים לדרכם כזמרים הם מוציאים חומרים מקוריים.
תופעה שבה הזמרים מוצאים קווארים – בגרסת כיסוי הזמרים מוציאים לרדיו שיר בביצוע מחודש שלא נכתב על ידם.
שתי תופעות אילו שונות אחת מהשנייה אולם בשתיהן הציבור נחשף לקוואר המוגש בביצוע זה או אחר.

5. השירה בציבור
לשירה בציבור ניתן להתייחס כתופעה בפני עצמה זאת לאור העובדה שבשירה עצמה יש אלמנט השואף לשמר את השירים הישנים במבנם המקורי.
לשירה בציבור אין יומרה להגיע למצב של קוואר עקב שאיפת הקהל להיצמד למקור וגם בגין העובדה שהקהל לא שואף לשיר את השירים האלו כזמרים מקצועיים.
בשירה בציבור הקהל מתחבר לשירים הישנים מכיוון של אהבתו הצרופה לשירים האלו, ולמרות שניתן לראות בכך תופעה הדומה לקוואר לעניות דעתי כאמור תופעה זו היא אינה קוואר.

6. חלק חוזרים לפיוט ולהלחנת שירי משוררים
הפיוט נכתב כצורך רוחני על מנת לספק גירוי אינטלקטואלי נוסף למתפלל, הפיוט מורכב משפה עשירה שמבטאת תפילה ונשגבות שמבצע השיר מבקש לתת.
בימים אלו כאשר מדובר על רזון בשירה העברית וכן אולי אף על חוסר חשיבות שיש להיבט המילולי בשיר נעשים פרויקטים שונים המחזירים אל קדמת הבמה את שירת הפיוט ושירת המשוררים.
תופעה זו מעניקה הרבה כבוד שאבד למילה כערך רב תרבותי בשיר.
דבר דומה לזה ניכר גם בשירי המשוררים, אדם שנקרא משורר הוא אדם שאומנותו מתבטאת בכתיבת המילים שכן זהו עיסוקו המרכזי ועקב כך הוא שם דגש ניכר על המילים.

ברצוני להבחין בין משורר ופזמונאי:
משורר הוא אדם שמכוון את שירתו לשירת ספר ופזמונאי הוא אדם ששואף ששיריו יהיו מולחנים. כל הפזמונאים הם גם משוררים אבל לא כל המשוררים הם גם פזמונאים. בעיני החיבור שנעשה בין המילים למוזיקה הוא חיבור גדול בפני עצמו, המרחיב את נגישות השיר לקהל. המילה פזמונאי אין בה במאום כדי להוריד או להפחית מגודל הכותב באשר הוא יהיה.

לסיכום: בשירי הפיוט כמו גם בשירי הפזמונאי או המשורר יש משקל רב לערך המילה כערך אומנותי רב בפני עצמו, כאשר כל אחד מהם תופס את המילה כאמנות בפני עצמה ללא צורך לזלוג לתחומים אחרים במוזיקה.

7. מסקנה
לסיום דברי אטען כי להשקפתי הזמר העברי הגיע לנקודה קרובה מאוד לקו השבר, ואם לא יהיו שינויים מהותיים בתחום זה, אני צופה לצערי פחות ופחות עתיד לשפה העברית בזמר.

לעניות דעתי ראוי להחזיר לשפה העברית את מקום הכבוד הראוי לה במסגרת השיר שאותו היא באה לשרת.
השפה היא הכלי הראשו
ן במעלה של השיר העוברת בתהליך סימביוזי מן המבצע אל המאזין.
אין לדעת אלו מבין השירים שמושרים היום יישארו ואילו לא, זאת ניתן יהיה לדעת רק בפרק הזמן של שלושים, ארבעים השנים הבאות.
חשוב לי לציין עוד בהקשר הזה כי מלאכת השימור לשירים הישנים על מנת שלא ילכו לאיבוד היא רבה
והיא נעשית בהשמעתם הממושכת וכן מסגרות ומפעלים שונים עוסקים בשימורם.

 

אתר זמרשת

זמרשת אתר לשימור פיזמונים

פיזמונאי ופוליטיקאי

פזמונים תנכיים והיסטוריים :מאגר מידע

האיש שזכר את הפזמונים :מחווה לאליהו הכהן

 

 אין יותר חזון בפזמונים"

 

האם יש עתיד להלחנת שירי משוררים ?  

שירי כוכב הנפילים מאת דיאנה מן

דיאנה מן היא מרפאת עם חוצנים  ומעריצה של יצירותיו של הישראלי לשעבר זכריה סיטשין.
סיטשין חיבר סדרה של ספרים רבי מכר שבהם יצר מיתולוגיה חדשה שעל פיה המין האנושי נוצר בידי גזע של חייזרים מכוכב הלכת ה-12 "ניבירו " ואלו הם הבסיס לאלים בסיפורי המיתולוגיה השומרית המצרית המיתולוגיה הדרום אמריקנית וגם המיתולוגיה היונית .

Cover Image

( וגם האל התנ"כי הוא אחד מהם אם כי יש שאלה גדולה שגם סיטשין מתחבט בה ארוכות מי מהם בדיוק ?)
ספריו של סיטשין שימשו במקור השראה ליוצרים אחרים לעשרות ספרים ואפילו לסרט עלילתי על מסע לכוכב הלכת ניבירו .
וגם לפחות לשתי אמונות שונות המתבססות על כתביו.
לעברית משום מה תורגמו עד כה רק שניים מהם.
בעתיד יתפרסם באתר פרויקט גדול על סיטשין ועל יצירותיו השונות .

והנה לראשונה מחזור של שירים המבוסס על יצירותיו של זכריה סיטשין ,אבל אין שום צורך להכיר את הספרים על מנת לההנות ( או שלא) מהשירים שמציגים את אלי המיתולוגיות ( שהם למעשה חייזרים מכוכב הלכת  ה-12 במערכת השמש ,ניבירו ) בצורה קצת שונה .

 

שירי כוכב הנפילים :שירים בהשראת זכריה סיטשין

 

כמראות

מאת דיאנה מן

אנקי הוא האב של תחות וננר הוא בן דודו. 2 הדמויות מייצגות 2 פלגים עוינים במיתולוגיה של זכריה סיטשין שמקיימים בינם לבסוף מלחמה גרעינית הרסנית. .

טפטוף בצפון בעיצומו של קיץ לוהט,
בארי וג'ין באים מאנגליה.
עולם שיש בו עצים, צמחיה, שמים, נפט
וענני טרור.

אכן,
ננר ואנקי הגיעו ללונדון, מסוכסכים כהרגלם, לחפשת פיוס.
בסוויטה המשקפת על התמזה המקודש לאל הנשגב
הנוהר
נסגרת הדלת המפארת. בצליפה
"בוגד."
"בוגד."
דממה, הרהורים
מודעים, הם, כמראות,
הצדק בו ובו. העוון בו ובו.
נכון
יריבו מדגיש את המלה באטיות.
לנצח
אותם מאבקים
תמיד
אותן מחלקות על… על… ו… ו…
הוחלפו בלבד
שמות האלים
האל – נשכחים
האל – שוכחים.

 

 

אין סתיו בארצנו I

מאת דיאנה מן
תמוז הוא דמוזי. הוא אח של תחות שנהרג על ידי חייליו של מרדוק (עוד אח של תחות).
לפי סיטשין הצלב הוא בעצם מסמל את כוכב ניבירו. השור הינו סמל של אנליל.
אין סתיו בארצנו הרהר חודש תמוז
מכיוון שאין בה מוות אמיתי נושמות אנדרטות לכל מיניהן
קורץ
כאשר השמש החורפי מתחלף על פני השמש הקיצי
מצטחק דיוניסוס לאפולו
תמוז כאן
כל הזמן!

כולנו פה אחרי התרגיל הנבזה של אודון,
תלה את עצמו הפוך על עץ אשוח
מכופתר ב- 12נצנים וזכה בתוהו לוטו –
תולעת החיים, מתבקע תמוז מצחוק,
סובב העולם על צירו
ניסיון נואש לא נולד אחד מאיתנו פולש
מילא, אין מקום לישו,
לא נאכל זרע רימון, האצבע על שפתיים מכווצות,
נכנסה לפרדס, שהתה יצאה.
עמעמו את המקרה
חששו שתלכנה בעקבותיה וכוחותיו יתאמתו.
הורחקה פוצלה לשלושה – הכוהנת המלכה הלבנה
למרות שלמותה הדמי נסתר

הכרחי, נוח לבריות

הערב שידור מלחמת השורים התכבדו אצלנו
בפיצוחי תירס וופלים

יהיה
יין
בשפע

Cover Image

 

אין סתיו בארצנו II

 

מאת דיאנה מן

אוסיריס היה בעלה של איסיס. אומרים ש תחות היה אביה. בכל מקרה הוא ביצע הפריה חוץ גופית אחרי הירצחו של אוסיריס, וכך נולד הורוס.
.
אין סתיו בארצנו
רצף זמן מנתר על אריגת כור עכביש
קוצב לשנות רגעים
מתחיה לצמיתות עוף החול
נשחקים זיכרונות בלבד

אוסיריס במחזוריות חוזר בהזמנה לביקורי פז
בהגשת שיקוי פרי הסומה מציע עצמו כמינים שונים לסוגיהם

את מי הוא משרת?

 

 

 

תחות מדבר I

מאת דיאנה מן

גם אדמה פעמה בעורקיי.
באולמות אמנטי
לשבת בקרב הנצחיים סמוך לכס מלכות
חשקתי
לזכך כל גופיי, כל חויותיי, כל זכרונותיי, כל שאיפותיי, כל נשיפותיי
אויתי.

ביצוע הכרעה זו
מוביל לעבדן;
אכן
מתי.

 

                       Cover Image

 

תחות מדבר II

מאת דיאנה מן

בער בי, אחוז אמוק.
אני מהות האמת
העדר מרגוע, נפשי המרוצצת
נשאבתי למצולת הסנה הבוער
להובי שוטי צולפים
הרעידו פעימות לבי
החרישו
פוצצו תופי אזני
מהמיות זיכרונות הפלטות הברות נפל
המשמידות יקומיי הפרטיים
ועולמות הפרט.
מפלי דמעות זלגו מעיני החרוכות.
לפתע
הושלכתי לתהום הנשייה
לופתי בקרח עידנים,
גופיי המגונים
עידנים עידנים
נוברתי בתוך כויות קור של השתבחויות אנוכי העליון
בלבד. נקרעתי מעצמי
נאבקתי
להיזכר במי אני הווה
אבי הוא בורא הבוראים ילדו אני
מקודש אני
להיזכר במי הייתי
ובאשר אהיה

טפות, טפות
מוססו שכבות קור כזבי גופיי
הושלו רצונות עצמי
עד
ערמת הצנה נגרה.
עמד, לפני גופי האתרי
"אני", אמר,
"עתה
נשמתך."
נעשיתי אל.

 

 

Cover Image
תחות מבראשית עד המעבר

מאת דיאנה מן

תחות מבראשית עד המעבר
ליווית אותנו
לימדת אותנו ללכת לפי דרכים בעלות לב
לסלוד מסרסורי טוהר
פענחת סודות רז
גוללת לנו מהויות עולמים נשגבים
קירבת אלינו עשר ספירות עצי רוחות נשמות האש
הנחת בתוך כף ידנו המרוממת אבני יסוד של לפידי אור גנוז
גילית סודות רטט הכיתוב ומספרים בעלי כנפיים
נראים ונעלמים לעין
בתאווה חסרת סכר טרפנו טרפנו כל שעמד מול קיומנו
בעטנו
סטינו סטינו מחכמתך מתורתך
חיפשנו דרכים ממוטות לב
בסערה
חיללנו ניצוצות ברכות קשת
הורדנום לתהום האדם
נטו כפות המאזניים
נפרדת מאיתנו
בעידן הזזת עולמות קטנים מתקרבים ומתרחקים
נפער לב העולם התגלגל בו הכול
על פי חכמת הדין נטול דמע
הסתער
תוהו ובוהו על כל אדמות הכהונה
כבו אורות מאור עינינו
ביכינו על היעדרך
קרענו בגדינו הבלויים
הצלפנו לגופנו שידע לא פת לחם ולא לגימת מים
כטרופי דעת התהלכנו בלילות כבימים
סירבו האדמה לשקוט
הוציאה את קרביה
כיסתה כיסתה כיסתה
נשארנו ונשאר במזבח המפויח
שלדי העבר שכולי זוהר
בתקווה שתשוב בעידן איחוד שמש וירח
אנא אנא
אל תתמהמה 

 

אורפיאוס

מאת דיאנה מן
נכנס לפרדס האבדני
ויצא
נושם ללא שאיפות
כלי מרוקן מתווי תנודות אושיות יסודות הפראנה
נודד כבוי אור
פיסח הרומס פרחי דרך זהובי שמש וכסופי ירח
המהדהדים ללחני פעימות לב היקום –
מנגינת אורפיאוס
בחליל הקסום שהקנה לכל – ברכת הבריאה לבריאה הדוממת
בלהט
עורר הוא נהרים קטנים וענקים את תאוות ריקוד מפגשי הזדווגות בין חול החוף לגלי הים
האינסופיים המשתערים ומכניעים את החמה הבוערת
בנבלו
העיר הוא את תשוקתה הטרופה של הלבנה והקניט לה לביישנה
ציפורי אוויר, חיות היערות והמדבריות חיכו את חללו המכושף וצחקו את צחוקו
המגלגל
עוד פעם חיכו לשמש החדשה בשירת הלל הראשונה זה עידנים אבודים

הוא
שניגן מלודיות התעוררות אדמה רדומת מעברים נשכחים
הזיז עולמות הנציח את ההיסטוריה
חישק את החיים
מת מוות חי של אהובתו
נספה בתוך עצמו

          Cover Image

משחק קלפים

מאת דיאנה מן

"הורוס בקש מאמא להזדרז
אנו רעבים
אנו צמאים"
המדממת זיעתו מכל איבריו
לשלוליות ההולכות ומצטברות

לי יש 21. העולם כולו שלי.
הפוך את קלפיך מיד! נהם סת הצעיר.
שנינו מודעים –
אין קיום ממשי להורוס
טרם נולד
וכבר מת

זרע קודם ותבואה לאחר מכן –
לפי ההסדר המוצב הידוע

זמנך הפסיכולוגי מטעה
הוא כאן ועכשיו
צעיר זקן
מלך יורש
חי מת

כאשר מלך הימים מברך מקלל
מרווה מצחיח
מבליע מוקיע
בקיצור נמרץ מרטיט את פעימות מסלולי חילופי החומרים הנקראות על יד האקדמיה
אקולוגיה וסינכרוניות, שאל את יונג

"סת, אינך קורא מספיק – משחקי ביליארד פוגעים בהקניית ידע,
מצטער אחי היקר
יש לך 12 בלבד
תוותר ולא נריב
אין לי געגועים למסע מאולץ
בתיבה טחובה.
חסר 9
היה חכם ותר פעם מרצונך
ייטב עתידך
ייטב עתידי
ותגיע
לזכייה זמנית
השב רוח מרעננת
עוד קלף לך
יש…
13

איך
זה

        Cover Image

הגביע שבור, רמוס

מאת דיאנה מן
כאשר הדממה שורה
גוסס הגביע החי בשלוליות נבכי הזמן
נספגות בתוך שדות תירס קרב ריקים מחיילים אך
גדושים בקרבנות שתויים ממסיבות ליל הקדושים
בשיכרון תחושות –
כרוחות רפאים במחולי טרוף מחזיקים ידיים שקופות.

הלהב המונף חותך הגורלות
מנצח
אפים על האדמה, הגביע שבור, רמוס
מתחזה למסע מאובק גלום בארגז קבור בהר מעורפל
חוצה גבולות זיכרונות תולדות הבריאה

הלהב הקיים
והחד
נושא דגל מחופש
כוח החיי
של האמת המדומה

לא הופרה השתיקה.

 

Cover Image

אפולוֹ, לפני המשפט

על פי סיטשין ישנו קשר ישיר בין האלי היוונים לבין השומרים. אפולו זה הורוס –

בְּיֶגַע פָּקַח אַפּוֹלוֹ אֶת עֵינָיו,
הִתְנַדְנֵּד לַמּטְבָּח. אֱצְבְּעוֹתָיו חִפְּשׁוּ בְּתוֹךְ הַמְּקרֵר.
אֵין חָלָב! דָּמוֹ עָלָה.
בִּצְעָקוֹת זִנֵּק לְחַדְרוֹ שֶׁל אָחִיו הַמְנַמְנֵם בַעֲרִיסָתו.
אָחוּז טֵרוּף, מְנַעֵר אוֹתָה,
"הֶרְמֶס לִשְׂטִין קָטָן שֶׁכָּמוֹךָ. אֵפֹה הֶחָלָב לַקָּפֵה?"
כְּשֶׁחוֹטֵף מִמֶּנּוּ בַּקְבּוּק חָלָב. בְּכֹחַ מַפְתִּיעַ
חוֹטֵף הֶרְמֶס בַּחֲזָרָה אֶת בַּקְבּוּקוֹ.
צָרַח הוּא,
"אֳנִי פָּעוֹט. אֲנִי חַיָּב חָלָב."
"מָה עִם שַׂקִּיּוֹת הַקָּפֶה שֶׁלִּי מִתַּחַת לְכָרִיתְּךָ, מְנַפְנֵף אוֹתָן לְעֶבְרוֹ, לָמָּה כֻּלָּן?
גַּם הֵן הֶכְרֵחִיּוֹת לְקִיּוּמְךָ?
סוֹפְךָ יָדוּעַ
אַב הַגַּנָּבִים תִּהְיֶה."

"יַא בֶּן זוֹנָה", צָוַח.
"אֲנִי בֶּן שָׁנַה בִּלְבַד. בְּקֹשִי מְסֻגָּל לִזְחֹל. אַתָּה הִגְנַבְתָּ אוֹתָן
מּתַּחַת לַכָּרִיתי.
"אַתָּה מִתְאַמֵּן עָלַי", הוֹסִיף, "אֲנְי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַכֹּל.
אַתָּה עוֹמֵד לִשְׁלֹל זְכֻיּוֹת קּיּוּמָהּ מִאֵלֲת הָאֲדָמָה.
אַתָּה עוֹמֵד לִמְחֹק אֶת תְּרוּמָתָהּ לַחַיִים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהָרוּחָנִיִים,
לְהַעֲליִם
אֶת עִקְבוֹתֶיהָ
לְטַשְׁטֵשׁ הִיסטוֹרְיָה מְפֹאֶרֶת
להַשְׁמִיד קִדְמָה שֶׁל 49 מִילֶנְיוּם
עָל מֲנת לעות ולְהַבְטִיחַ אֶת עֲתִידְך.
לִכְבֹּל אֶת הָאֱנוֹשוּת
לְשַעַבְּדָה
לְאֵלִים זִכְרִיִים
לְמִלְחָמוֹת
לְאֵבֶל
לִפְחָדִים
לְחַיֵי שֶׁקֶר וְכָזָב

"שֶׁבָּהֶם הָאֶמֶת מוֹפִיעָה כְּצֵל"
הִתְנֵשֵּׁם הַפָּעוֹט וְלָחַשׁ
זוֹ לֹא גְזֵלָה, אָחִי הַגָּדוֹל?
אֲנִי,
כְּלוּם
לְעֻמַתְךָ.
קַח גַּם אֶת הַסֻּכָּר. זֶה יִהְיֶה הַדָּבָר הַמָּתוֹק הַיָּחִיד בְּיֵשׁוּתְך."

נִכְנְסָה אַרְטֶמִיס,
"אֲחִי,
הֵבֵאתִי לְךָ אֲרוּחַת בֹּקֶר. הַכֹּל יֵשׁ. תַּנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹק.
הַמְּשׂפָּט לְפָנֶיךָ בּוֹא אִתִּי,
תֹּאכַל, וְתֵדַע שׂוֹבַע."

הָמוּם
הִנִּיחַ אַפּוֹלוֹ בִּכְבֵדוּת אֶת יָדָיו
לְצִדּוֹ,
בִּדְמָמָה/יָצָא מֵהַחֶדֶר.
לֹא הִתְנַגֵּד לְגוֹרָלוֹ
הִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ.
בְּלִבּוֹ.
נִגְּנּו הַמִּלִּים
יוֹדֵעַ גַּנָּב
נֶפֶשׁ גַּנָּב.

 

Cover Image

להתמלא באושר

מאת דיאנה מן
בימי ראשון הם מתפללים בכנסייה
בימים אחרים מתפללים אחרים במבנים אחרים

רוח אפולו שורה בכנסייה של מיכאל הקדוש
לפעמים איסיס מבקרת אותו למרות הקור. המזגנים אינם תקינים
היא רוצה ילד ממנו. הורוס גדל עזב את הבית
אפולו עדין יפה וחסון
עתה הוא איש שלום מזמן וויתר על חרבו
אינו חפץ בילד, אינו חפץ באיסיס

הוא אוהב מישהי צעירה יותר
חולם עליה כל לילה ביום כותב לה שירים
זו תקופה פורה שלו. עוד מעט יהיו לו די שירים לספר אך הדרך אינה קצרה
קודם כל יש לאסוף המלצות ולהגיש את יצירותיו לפני ועדה
הוא יודע שעוד פעם יתחיל לכוסס ציפורניים
התחרות גדולה
אורפיאוס זוכה כל פעם שיריו בוראים עולמות
אך במעבר
הוא למד סבלנות

עתה הוא מקווה שמושא אהבתו תמשיך לדחותו
הודות לאומללותו הוא יוצר

חבל
להתמלא באושר.

        Cover Image

 

אישה ללא שם

4
סיטשין מרבה להזכיר את מוצאו של אברם ומשימותיו המתרכזות בהגנה על מרכז בקרת שיגור חלליות -בירושלים. את פרשת הפלת פצצה אטומית באזור
סדום ועמורה, לוט ומלאכים מוזכרים אצלו בשפע.

שיר זה הופיע בכתב העת "גג" .

היא אישה ללא שם
אשת לוט.
בחרף נפשה נמלטה מעמורה
הפכה לשבריר שנייה היסטורי
עלומה
עקורת שרשים ללא מאהל
ללא חפצים, ללא חברות, ללא נקודת אחיזת זמן ומקום
נזרקה לתוך חלל
של הבזקי תמונות צבעוניות וצוחקות הנעות על פסי קוונטי
לצלילי צחקוקים נשיים מסביב לבאר מסביב לאואזיס
היא, זו ללא שם
מחיה רכילויות קטנוניות של עולמה המוגדר
ורכיליות גדולות על המקדשת ותקוותיה
ביעף
מראות, החלפות מבטים אסורים והחלפות מתנות מוסתרות (עיניה של
העלומה מבחינה בכל), החגיגות, החתונות, חבלי לדות,-שלה…של…כלן.

מופיעות לפתע
דמעות הנגרות מבעלים שביד אחת הופכים את הגביע
וביד שנייה אוחזים בלהב.

עתה
מי תייעץ לה על תבלינים אם לא פאתימה ,עם מי תארוג צמר? היכן
איישה בעלת הקול הצפצופי?
יחד לשו בצקים, יחד לחשו לחשי קסם מהויות החמה והלבנה.
היכן חברותי ומשפחותיהן, בוכייה היא
הצליחו לברוח, כן? לא?

האשה, ללא שם שלחה את בנה להתריע אך הבעל הורהו
לשמור על העדר.
הוא לפניה. רץ קדימה
פוקד על בניו ועבדיו.

עתה
יישארו זיכרונות בלבד.
מבט חטוף אחורה, אחד בלבד.
על המרחב,
שהיה.

בלבה
היא תשא תפילה עצובה לאלה הנצחית

פעם אחרונה.

         Cover Image

 

שברי זכרונות

מאת דיאנה מן

I,II,III,IV
האלים עזבו
היסטוריה הפכה
לשברי זכרונות
מעשיות נפילים
באגדות עמים עטורי חלודת שלהבת הזמנים
ובעלילות סופרים סהרוריים

II,I,III
האלים היו
עקבותיהם ניטשטשו
אניגמות
של שרידי מבנים אדירי משקל
של עולמות ומלואם מתוארים ככוכבי לכת אל על
כהשערות דמיוניות המהוות רבי מכר.

III
האלים הגיעו
במעבדת גן עדן נכשלו הם
תוך סערת מריבות מרירות
בראו אנושות הבוחרת בחלל
הריקנות
קיום שאין בו חיים שאין בו מוות
עולם הנושם את עצמו
לעד
הפולטת מוורידיה בועות
ניילון הזועקת
"קדימה אוהבי כוח
קדימה משעבדי חומר (מציאות תלת ממדית)
אנו האלים המתחדשים אנו האלים העתיקים
לא היו לפנינו
לא הגיעו,
אם בכלל.
לא יהיו אחרינו
אנו השליטים האמיתיים
אנו הגזע העליון
אנו האנושות קיימים
בלבד
בכל היקומים –
לבד."

IV,I
האלים שותקים
ממתינים
מעולם
לא עזבו

 

 

 

Cover Image

הנשייה

מאת דיאנה מן

חלק א' גם חלק ב'
כבר
בשמש השנים
נתגלגלו עמי כדור הארץ כגלים שלווים.
ביד מיומנת נתלה ראי אור החמה
שכופפה לאורחי ארץ את גוום
נתקבלה ביגון שליטת ממשלת ירחי החדשים
עבדו העמים את האדמה ואבדו את עצמם לדעת
כי
נעלמו זכרונותיהם נמחקו תולדותיהם
מי תלה את ראי אור החמה
ומדוע.

ספירת הימים
התחילה
דעיכת חזון האדם
כוחו הצטמצם כעלה נושר הנודף בידי רוח עלומה הנמצאת תמיד.

חלק ב' גם חלק א'
הזמן עמד דיים
לכאורה
והצדיע לברואים יודעי ברכות קללת נשיית ימי קדם בראשית של גן עדן אבוד
טמונה בתוך צפנים רדומים במצולת נפש
שנות אור מרוחקות מפעילות סולם יעקוב שאינו יורד לנבכי זכר
העצים הקדמונים מלכי האדמה הפורה
שבעת גשמים שבעת שמשות שבעת חברת כוכבי לכת האוהבים
הנודדים בממלכת אלוהות הבריאה
עד
בואם של האדם וצילו.
אז
נשקה הלבנה
את גלי הים
להיוולדות
בן המוות.

 

עוד על זכריה סיטשין ראו :

התנ"ך החייזרי

הצרה עם הסדנאות מאת דיאנה מן

 

Cover Image

 

עיסקת השלמה

פעם משוררים היו כותבים שירים לאחר כל אירוע פוליטי והיסטורי שהיה מבטא את רגשותיהם על האירוע הנ"ל.

היום זה מקובל הרבה פחות.אבל הנה שיר של נטלי גוטמן על עיסקת חילופי השבויים שבו היא מתייחסת אל  האנשים הקטנים שנפגעים מההחלטות של אנשים אחרים .

—– 

  

עסקת השלמה

שיר ליום עסקת השבויים

מאת נטלי גוטמן

 

לא אשם הקיפוד כשדומה צורתו לעכבר,

לא אישה שחיבלה בילדה במודע,

לא כפרה, לא חלקת אדמתה

שקברה את הרסס ממה שעשתה.

כשדומה גבריות לחומה צהובה,

מסנוורת החשיכה…

ולא דובים ולא התחלה

עם פתק על ההר

ובסוף קוראן לא סיים את פרשת התורה.

הייתה ילדה שגרה במעבר בין רע לרע

משוקם, סיכוי חי להיות

עדה אנושית בריאה.

למוחות משימות- לא לסתום

תיבת גולגולות זעירה –

פתח למידע שחיצוני לטבעה, שדומה לה

ושונה מחוקיות עברה,

חריץ מאומץ אטום מבראשית הקיום

האשם היחידי.

יום עסקת השבויים 16.07.08

הצרה עם הסדנאות-דיאנה מן

 

דיאנה מן היא משוררת ומרפאה ידועה באמצעות חוצנים ומכירה היטב את תחום הסדנאות המיסטיות לסוגיהם השונים והמשונים ביותר .

להלן רשימה  על התרשמויותיה מכמה מהסדנאות האלו .

 

עובדות בשטח

 

מאת דיאנה מן

אינני יודעת האם הארץ מבורכת בסוגים שונים ומגוונים של פטריות – לאכילה, אולם, ללא ספק, ישראל מבורכת בכל מיני סדנאות, קורסים, הרצאות, כתבות ומאמרים על החזרת השליטה לידי האדם מידי הזולת, או לסירוגין הם מלמדים איך להיות הקברניט של עצמך בחייך הנוכחים, או איך לקחת את המושכות לידייך- לא חשוב שאין לך סוסים או שדימוי הסוס מעלה בך פחד אימים מנבכי כספת נשכחת הטמונה בפינה מאובקת ואפלולית במוח. לכן יש לך בעיה שנוספה המצריכה פתרון יצירתי – כגון התמודדות ותיקון דרך שיחזור גלגולים אבל אך ורק בתום קורסי שליטה על החיים הפיזיים תהיה אתה מסוגל ללמוד לשלוט על החיים הנסתרים המתקיימים במימדים מקבילים המתמרנים אותך ללא רחם ויותר גרוע ללא ידיעתך. לעת עתה, העיקר שאתה תוביל את עצמך למשהו נעלה. עדיף שזה יהיה הצלחה, עושר, אושר, בריאות טובה ונחלה. נחוץ שאתה הוא שהחלטת והמחוז הנכסף בהישג ידייך ולא איזו אשליה מפוקפקת כגון יושר פנימי או יכולת להביע חמלה. השיטה ברורה – חייבים לרצות, להשקיע מחשבה, זמן וכסף בסדנאות. אילו שעורי הבית אתה מוכן להקדיש את כל מאודך במטרה לתיקון כל מחסור ולממש חלומות פז:

מכונית שנייה או שלישית שתעמוד באופן קבוע על יד הבית החדש כי אין חנייה בעיר. מה אכפת לך, לא לכל אחד יש פרארי אדומה מודל 2009..שכניך מריירים מרוב קינאה. איזה יופי . יש גם מקרר משוכלל וענקי מלא אוכל דיאטטי, בת זוג משועממת שמאז התפטרותה מעבודה רצה מבית קפה לבית קפה מסדנה לסדנה. היא מתעניינת במימוש עצמי. בשנה האחרונה היא הייתה 3 פעמים בהודו אצל באבא בובה ואמה מומה. כאשר היא אוכלת סושי היא מרבה לדבר על פשטות ואהבה. אין דבר, אפילו פעם אחת פגשה את ילדיה על המטוס. בקושי זיהתה אותם. מזמן הם הפסיקו לפקוד את הספר היוקרתי ביותר במדינה – סליחה מעצב שיער.
מה איתי? אני רוצה שליטה מלאה על חיי – שקט, שלווה, בילויים, חברים תומכים ומפרגנים, אורח חיים ללא אתגרים, ללא קשיים, כסף, פאן פאן ויותר פאן. אני אגיע לשליטה. אני אעשה את זה. yes yes yes I am hot hot hot.. !!!!

אולי תהיה לי טלביזיה אף שאין בי רצון להביט על קופסה.

שאלה לעצמי: במה להתחיל? התשובה מגיעה במהירות האור (פחות או יותר. המבין יבין). משהו שמידת התנגודת שלו נמוכה אפילו נמוכה מאוד, עדיף מאוד מאוד. בוודאי!! בוודאי מים זו התשובה. לפי הרצאתו של המנחה ניתן להשפיע על מים ולהטעין אותם באופן אנרגטי. בדמיוני אני מפליגה. אני אהיה סופרוומן- יהיו לי שרירים, לא אצטרך לעשות התעמלות, אוכל להבריח את הטרדן הסדרתי המרופט שמדי בוקר צורח עלי ביידיש. הוא אינו מוכן לקבל שאוצר המלים שלי מתחיל ונגמר ב"מיידלע" וב"לאפס"- (מלה חדשה שלמדתי בסדנה לרוחניות. כן, כן, כן) ולהשלים עם העובדה שאינני אוספת בקבוקי פלסטיק ולכן לא גוזלת ממנו את פרנסתו. הטענתי את המים. התכוונתי, כוונתי התכווננתי. בעצם עשיתי זאת.
המתנתי בסבלנות. חלפו 2 דקות. בדקתי את הצבע. אין שינוי. הטתי אוזן. כלום. רשרוש? כלום. אדווה? כלום. אולי שוחרר איזה טרנסמיטור קטנצ'יק מהיקום או בעצם מן המים עצמם. שום דבר.. אשנס את מותניי. סבלנות. עברו בסך הכול 3 דקות ולא כלום. אינסטנט נס. נו נוו נו. אני משוחחת עם המים. אני בירכתי אתכם, התפללתי למענכם אפשר להגיד שגידלתי אתכם. מה הייתם לפני שהתחלתי לטפח אתכם. מאיין הגעתם. לאן תלכו? ככה אחרי כל מאמציי. נתתי לכם את שנותיי היפות ביותר. איך אתם גומלים לי – באדישות, בהיעלמות מוחלטת. איפה טעיתי? עשיתי כל מה שידעתי.
לפתע. אני שומעת, שומעת משהו, משהו. אויי, אויי, (לא אומרים אויי שמצליחים. אמרתי לכם שיידיש אינה שגורה בפי). אויי באמת אויי. המשהו נשמע מחוץ לכתליי כמו יללה קטנה המשדרת מצוקה. המים בתוך כתליי. אין כמו חשיבה חדה וקור רוח באירוע טעון. ביעף אני מגיעה לדלת, פותחת אותה בזהירות מרבית. מולי יושב המיילל הקטן, שטיחון מהלך שמתחת בלורית אפורה אין סופית מסתתר חתול רחוב בן 6 חודשים בשם מתוקי. סומא עין ופיסח, התגבר מתוקי על פחדיו מפני אנשים לטפס 7 קומות בתוך בנין מגורים גדול שמעולם לא נכנס אליו כדי להתכרבל בחיק דיאנה – זו המספקת שירות קייטרינג לחתולי החצר.
הוא רצה משהו – והלך אל זה. מאוד פשוט. בינתיים המים התאדו. עדין אין לי שרירים. אולם למתוקי היה בית ומשרתת. ועד מותו הוא היה שליט נאור.

ראו גם

שירי כוכב הנפילים :מחזור שירים מאת דיאנה מן

אלוהים שלי ,איפה אתה ?

האם יש או אין אלוהים ? השאלה הנצחית הזאת מעסיקה את מיטב סופרינו והיום כמדומה אולי יותר מבעבר.
קובץ סיפורים חדש מנסה לתת תשובות שונות ומגוונות לשאלה שלא יכול להיות לה פיתרון.  

רן יגיל וירון אביטוב שני סופרים וותיקים וידועים  ברומנים ובסיפורים שלהם ידועים גם בקבצי האנתולוגיות התמאטיות שהם מוציאים על נושאים  שונים.

עד כה הוציאו שלוש אנתולוגיות : בואי כלה: סיפורי חתונה. ירושלים, כרמל, תשס"א 2001   טעם החיים: אנתולוגיה של סיפורי אוכל. ירושלים, כרמל, תשס"ב 2002.  ו הקשב ! אנתולוגיה של סיפורי צבא. תל אביב, משרד הביטחון ההוצאה לאור, תשס"ה 2005

ולאחרונה הם הוציאו בהוצאת "כרמל " את אחד אלוהינו " קובץ סיפורים ושירים העוסק באמונה בחוסר האמונה ובחיפוש אחרי האמונה באל/ים . מכל בחינה זוהי האנתולוגיה החשובה והמקיפה ביותר שלהם עד כה גם בגלל "כובד " הנושא שבו הם עוסקים .

וכעת לפניכם ביקורתו של ירון ליבוביץ על הקובץ .

 

 

אלוהים שלי , איפה אתה?

 

ביקורת על האנתולוגיה "אחד אלוהינו" בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל

מאת ירון ליבוביץ'

לפני שאתחיל, גילוי נאות. אני בעל תשובה, או במילים אחרות, אני שומר מצוות במשך שש עשרה שנה בקרוב ועל כן אנתולוגיה שעוסקת ביחסם של יוצרים עבריים מודרניים באשר לאלוהים היא דבר שלדעתי ראוי לתשומת לב בוודאי לתשומת הלב שלי. 

 

 מטרתם המוצהרת של העורכים באנתולוגיה "אחד אלוהינו", כפי שמובאת המאמר הפותח של ירון אביטוב "איש באמונתו יחיה" (עמ' 9-14), היא עריכת "אנתולוגיה שנושאה אמונה" (עמ' 9). כדי לגשת לנושא חשוב מצד אחד אבל יומרני מצד שני, יש צורך לקבוע נקודת אחיזה כלשהי, כדי לא ללכת לאיבוד בתוך הים הגדול הזה שנקרא אמונה. אביטוב ויגיל בחרו כנקודת אחיזה ב"שאלה הנצחית – שאלת קיומו או אי – קיומו של האל" (עמ' 11). כדי לענות על שאלה זאת, הם קיבצו שישים ושש יצירות ספרותיות – סיפורים קצרים, שירים, וקטעי ספרים – מן הספרות העברית החדשה. הטקסטים האלה "נעים על הסקאלה שבין האמונה הדתית, האמונה שבלב, ועד חוסר האמונה" (עמ' 11). על הציר הזה מסודרים פרקי הספר, ארבעה במספר כשכל פרק מקבץ בתוכו יצירות המציעות תשובה מתוך התשובות האפשריות הנעות על הציר הזה: יש אלוהים; פוסחים על שתי הסעיפים; אין אלוהים ואמונות אחרות. היצירה המוקדמת ביותר נכתבה בתחילת המאה העשרים והיצירות המאוחרות ביותר נכתבו במיוחד לקובץ הזה.

ראשית, אינני רוצה להבריח את הקוראים הפוטנציאליים של האנתולוגיה המעניינת הזאת, אולם אביטוב ויגיל יצרו כאן מקראה מיוחדת של יצירות ספרות מובחרות מכלל היצירות של ספרותנו החדשה על נושא אחד שראוי שילמדו אותה בבתי הספר תודות לאיכות שלה

. עם זאת אני מקווה שאני לא גוזר על הקובץ הזה חרם לעתיד כי אני יודע שכל ספר שמגיע לחומר הלימודים הרשמי מאבד את חינו בעיני הציבור באופן כמעט בלתי הפיך.

ירון אביטוב מודע למורכבות מסוימת של הנושא ולקושי במיון היצירות. הוא מציין במאמר הפתיחה שחלק גדול מן היצירות יכולות להשתבץ בקלות בהגדרה של יותר מפרק אחד (עמ' 11 – 12). אולם הדברים הרבה יותר מורכבים מכך.

 אדגים זאת בסיפור הפותח את האנתולוגיה, סיפורו הקצר והחמוד של יוסל בירשטיין "תמונה במלים" (עמ' 15), ובסיפור החותם את האנתולוגיה, "נעילה מאוחרת" מאת אליעזר יערי (עמ' 256 – 260).

הסיפור של  יוסל בירשטיין מצייר לנו אידיליון כלומר ציור קטן, של זוג לבנים, טלית קטן וחזיית תחרה המתנופפים ברוח על חבל במאה שערים בירושלים. תוך כדי התנופפותם נראה שהם נוגעים זה בזה ומעשה כזה עם קונוטציות אירוטיות הביא לכך שלא תולים עוד במאה שערים טלית קטן מול חזייה. לכאורה, הספור הזה אינו שייך לקובץ, אולם אולי סיפור זה אומר דרשני, שניתן למצוא אפשרות לדיון על אמונה גם בבגדים מתנפנפים ברוח, וגם שדבר כזה הוא לא מובן מאליו ויכול לעורר וויכוח.

הסיפור המסיים בקובץ, שלאליעזר יערי מספר על מפגש חוזר של המספר עם אביו הזקן בבית הכנסת ביום כיפור, שבעוד שאביו מתפלל שלא יהיה עוד מעמסה על משפחתו, אם לומר זאת במילים עדינות, הבן חושב למה הוא איבד את היראה ולמה אינו מתפלל עוד. הוא נזכר כי בפעם האחרונה שהיה עם אביו ראה שני צעירים לא רחוק ממנו שנדמה שהתפללו בדבקות גדולה יותר משלו ומחזה זה גרם לו לפקפק ביראתו שלו בפעם הראשונה. מסיפור זה ניתן ללמוד שנושא האמונה בהוויה היהודית, כפי שהיא מתבטאת בכתבי הקודש המרכזיים שלנו, הוא מורכב יותר מלמצוא תשובה לשאלה האם אלוהים קיים או לא. כפי שאנו רואים ביצירות שבאנתולוגיה שלפנינו היוצרים מתמודדים לא רק אם האל ישנו אלא אם כן או אם לא אז מה זה אומר לנו? מה עלינו לעשות עם זה. בסיפור של אליעזר יערי הגיבור מחליט לחדול ממה שעשה עד רגע ההארה שלו כי חשב, אולי שלא בצדק, שאינו יכול להגיע לדרגה שהוא חשב שהיא הראויה. התהייה על המעשה הנכון בולט גם בסיפור "סנגורם של ישראל – בתל אביב" מאת רן יגיל (עמ' 76 – 84). בו בעל תשובה מנסה לעשות את המעשה שיוכיח כמה הוא מאמין ולהצית בית זונות וזקן מיסתורי מניא אותו מלעשות כן. לי סיפור זה היה פגישה מחודשת עם אחד הדמויות המעניינות בחסידות, עם ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, שכונה סנגורם של ישראל. אבל זה עוד לא הכול.

הבחנתי שברוב הסיפורים והשירים שאלת האמונה והמעשה הנכון מתגלה באופן עקיף, היא נסתרת לעתים ומופיעה לעינו כבדרך אגב.

למשל בקטע מספרו של אלי עמיר "מפריח היונים" שהעורכים קראו לו "החכם באשי" (עמ' 40 – 47). בקטע זה אנו רואים חכם יהודי המקונן על זה שקהילתו לא מבינה אותו ותוך כדי שהוא שוטח את צרותיו בפני נהגו מפעם בפעם עולה מבין שפתיו שאלה כלפי האל היכן הוא ולמה כל זה מגיע לו. יוצא מכך, שהאמונה היא דבר שנמצא איתנו כל הזמן אבל לא תמיד מתגלה כמו שחלק מאתנו היו רוצים שהיא תתגלה, באופן רם וברור. לעתים השאלה על האמונה עולה על פני השטח כמעט בהיסח הדעת, או שהיא מלווה אותנו בכל מה שאנו עושים אבל אנו כמעט ולא משגיחים בה אלא בנסיבות מיוחדות. אני מודה שלא תמיד ניתן לראות באופן ברור ביצירות הספרותיות שבאנתולוגיה זאת את התהייה על האמונה והמעשה הנכון. אך אין זה אומר שהיצירות לא עוסקות בנושא האמונה, כי האווירה ששרתה על כל היצירות שבקובץ הייתה בהחלט אווירה הקשורה לנושא האמונה ואם אני נשמע עכשיו לא ברור, אני מצטער אבל זה מורכב.

אני לא אוכל להתעכב על כל היצירות המאכלסות את האנתולוגיה. כל יצירה, כך אני מרגיש, ראויה להתייחסות מיוחדת אולם אז הטור הזה יהיה ארוך מדי. האנתולוגיה הזאת היא אוסף חשוב ומרתק של יצירות העוסקות בנושא מורכב שאולי לא נראה שהוא קיים אבל הוא תמיד מתלווה אלינו באלף ואחת דרכים.

ראו עוד :

אחד אלוהינו

 

ירון אביטוב על אחד אלוהינו

 

 

הנזר של ישוע סיפור מהקובץ מאת יעל ישראל

 

יעל ישראל על אחד אלוהינו

אור גראור על אחד אלוהינו

 

סטימצקי ממליצה על אחד אלוהינו

http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Content.aspx?ContentID=ContentApril2008_257

 

 

האם הדואט הוא עדיין אפשרי ?: מאי נפקא מינה

 

 

צמד שחקנים מעלה על הבמה את "מאי נפקא מינה" מופע נוסטלגי של שירים שמעלה את השאלה מדוע גבר ואישה שוב אינם שרים יותר  זה לזה על הבמה המודרנית.

מאי נפקא מינא הוא מופע מסוג שהוא נדיר למדי כיום (אם כי פעם אי אז בשנות השישים והשבעים היה מקובל למדי)  של החייאת שירים ישנים.

כיום מופעים כאלו הם מועטים לפחות בידי אמנים צעירים ועבור קהל צעיר ( מופעים של אמנים מבוגרים עבור קהל מבוגר זהו עניין שונה כמובן ).
זהו מופע של שני אמנים צעירים הקומיקאי נדב בושם  השחקנית- זמרת רילי ,שמביאים מחדש שירים משנות החמישים והשישים שירים של נתן אלתרמן בראש ובראשונה וגם של ניסים אלוני ושל דן אלמגור ותרצה אתר ושל מלחינים שונים כמו סשה ארגוב ומשה וילנסקי . הם מביאים שירים ממופעים כמו "שלמה המלך ושלמי הסנדלר " של אלתרמן " ושוק המציאות " של אלתרמן שירים שאותם שרו אילי גורליצקי ויונה עטרי ( וכבר אז בשנות השישים הם היו ישנים )
שירים שגם במקור הופיעו כדואטים בין גבר לאישה .
במדומני שסוג השיר הזה הדואט בין הגבר והאישה כבר אינו קיים יותר על הבמה המודרנית ובזימרה המודרנית להוציא במחוות נוסטלגיות מעין אלה.
כיום גברים ונשים מעדיפים לשיר בנפרד ובכל אופן לא זה לזו ואולי כדאי שמישהו יבצע מחקר מדוע : האם זה בגלל התעצמות הנטיות ההומואיות –לסביות בקרב קהילת האמנים שמעדיפים לשיר רק עם ואל בני אותו המין ? האם זה בגלל ההחחלשות המוחלטת של הרומנטיקה בחברה המודרנית של ראשיתה מאה ה-21 שהופכת דואטים כאלו למשהו מוזר וצורם ?

בושם וריילי  חיברו את השירים עם קטעי קישור משלהם שמביאים איזה שהוא נופך עכשוי לשירים .
כזוג הם עובדים היטב הוא רזה היא גדולה ודומיננטית  השניים בהחלט משתלבים עם רוח התקופה שאת שיריה הם שרים .
ישבתי ונהניתי מהשירים ושאלתי את עצמי האם גם מישהו שנולד נניח בשנת 1985 או 1990 וגדל על מוזיקת הראפ ושירי קרן פלס או ירונה כספי היה נהנה מהשירים האלו?  או שמה הם ישמעו לו כמשהו זר ומוזר שריד לעולם אחר? האם הוא יכול להיהנות מהם אם ישמע אותם ואת המילים שלהם פעם ראשונה נניח באינטרנט מבלי שיהיו לו מושג קלוש שהם משנות החמישים או השישים ?או שמה המילים המורכבות יחסית פשוט יצרמו לו ? .
אני בכל אופן נהניתי מהשירה וגם הדיאלוגים היו בסדר.

אלא מאי?  :כמה דקות לאחר שעזבתי את האולם הדיאלוגים נשכחו לחלוטין מזכרוני כאילו מעולם לא היו בניגוד כמובן לשירים .
 אלו נשארו כיין משומר עשרות שונים לאחר ביצועם הראשון
בקצרה יש לעבוד יותר על הדיאלוגים המקשרים כדי שישארו יותר בזיכרון הצופים לא רק כמשהו שהושמע בין השירים רק על מנת להישכח מיד. .
 ואני שואל : האם משהו מהשירים שכותבים ומולחנים היום של נניח קרן פלס ישאר וישתמר בצורה כזאת באיזה מופע נוסטלגי בעוד כמה עשרות שנים של אנשים שנולדו לאחר ביצועם המקורי ?
מסופקני אבל צריך לחכות ולראות. בעוד כמה עשרות שנים.

ראו גם

תיאור מפורט של המופע
הבלוג של נדב בושם

. ביקורת של פרשן

פרטים על ההצגה

צלילה על מאי נפקא מינה
מאמר על ההצגה

ציפו לצבר עברי וצמח לו יהודי :שורשיו של חנוך ברטוב

 

הופיע במקור ראשון ,תחת השם "שורשיו היהודיים של הצבר "

הסופר חנוך ברטוב הוציא לאחרונה ספר מסות שבו הוא מקונן בין השאר על מעמדו המתדרדר של הסופר העברי ,מעמד שהתדרדר לעין ערוך יותר ממה שהוא מעלה על דעתו.

 

לאחרונה יצא לאור ספרו של הסופר הוותיק חנוך ברטוב זוכה פרס ראש הממשלה השנה " "לגדול ולכתוב בארץ ישראל " הוצאת "זמורה ביתן " , 2007 .
ספר מסות שבו הוא מעלה על נס את הקשר בין הצבר הארץ ישראלי הציוני כמוהו ויהדות הגולה ובו הוא יוצא נגד כל הטוענים ( כמו אנשי התנועה הכנענית רטוש ,אמיר , אנשי השיח המזרחי כיום ואחרים רבים אחרים ) שאין ולא היה שום קשר בין השניים או שהאחד הוא "בוגד " בשני .
חנוך ברטוב, נחשב לאחד מבכירי הסופרים בארץ, מהחשובים ומהמרכזיים של מה שמכונה "דור המדינה" בספרות הישראלית. אישים כמו ס. יזהר, משה שמיר אהרון מגד, יגאל מוסינזון, שהגיעו לשיא פרסומם בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת למרות שהחלו לכתוב כבר בעשור שלפני הקמת המדינה.
חנוך ברטוב, כמקביליו הסופרים, נראה כמייצג טיפוסי של הדור שנולד וגדל בארץ "הדור הראשון לגאולה", דור "הצברים", כשביטא היטב ביצירותיו את שאיפותיהם והתלבטויותיהם של בני דורו.
ברטוב ביסס את הקריירה שלו על ספריו האוטוביוגרפיים שמתארים את גדילתו כילד בפתח תקווה ולאחר מכן בספרו הידוע ביותר פצעי בגרות את תיאור המפגש של גיבורו שהוא הוא עצמו עם פליטי שואה כחייל בבריגאדה היהודית .
ושנים לאחר מכן כתב ספר המשך שהוא מעין השלמה לטרילוגיה ( אלא אם כן יחליט לכתוב ספר חמישי ) שבו הוא מתאר את חייו של גיבור פצעי בגרות אלישע קרוק לאורך שנות המדינה עד לרצח רבין .
אבל ….ברטוב עצמו לא התלהב מהזיהוי ש"הודבק" לו על ידי הביקורת כ"צבר " , כפי שמראה השם של אחד מספריו – קובץ המאמרים "אני לא הצבר המיתולוגי" (1995) –
ובכל זאת קשה להתעלם מכך שבספריו ישנה הצגה מקיפה, ובמידה מסוימת אופיינית של בני הדור שנולד וגדל בארץ בתקופה שלפני הקמת המדינה ושניהל את ענייניה במשך עשרות השנים. סגנון זה של כתיבה, אשר אפיינה אותו, הומחש היטב בספרי העיון שכתב.
חנוך ברטוב הוא לכאורה, אם כך סופר צברי מהסוג "הרגיל", זה המתאר את צמיחתו של גיבור (אוטוביוגראפי) בשכונות פתח תקווה, סופג את המיתוסים של העם העברי החדש (כמו זה של השומר של פתח תקווה אברהם שפירא), ושואף ליצור כאן אומה חדשה בדומה למשל למשה שמיר.
אולם לאמיתו של דבר, וכפי שאפשר היה לראות מספרו "פצעי בגרות", חנוך ברטוב מעולם לא ייצג את האידיאולוגיה הצברית-כנענית, נהפוך הוא, הוא דחה אותה כבר בגיל צעיר.
וזה ניכר יותר מכל בספרו "פצעי בגרות" הוא מתאר את אלישע קרוק, צבר צעיר שכל כולו מלא באידיאלים של הצבריות, ושל הצורך להיות לוחם אמיץ, זה הידוע לשמור את רגשותיו לעצמו, על מנת להתמודד עם הגויים כשווה בשווה, וזה העולה עליהם ובז להם, ומתרחק מהיהודי הגולה (המזכירים יותר מכל אחד אחר את האב שבו הוא מתבייש), אולם בהדרגה מוצא שליבו יוצא אל יהודי הגולה, וכי הוא מזדהה דווקא איתו ובתרבותו, ושהוא מייצג יותר מאשר התרבות הצברית דקת השורשים מהארץ.

 חנוך ברטוב צילום: יוסי זליגר

וכעת הוא מפרסם מעין קובץ חדש של מאמרים רובם לקוחים מהעיתונות ומהרצאות .ובהם הוא מחוה את דעתו על עניני תרבות וענייני השעה.

הסופר העברי כתורם ליחצנות

וכאן כדאי לציין בימים אלה זה נדיר מאוד עבור סופרים ( בדיוק כמו שזה נדיר אצל פוליטיקאים עכשוויים ) לפרסם קבצי מאמרים מעין אלה. אלא אם כן כמובן הם סופרים וותיקים כמו א. ב. יהושע או עמוס עוז שדעתם תמיד נשאלת בענייני השעה והאומה.
אבל לא כך הוא אם הם סופרים צעירים יותר ( אם כי בהחלט יש בודדים ונדירים כמו ניר ברעם ויונתן יבין שהם יוצאים מהכלל הזה והם לא במקרה בנים של דמויות ציבוריות ידועות ) ודה חבל. זה מראה על התנתקות של סופרים צעירים מענייני השעה ודיונים רעיוניים שוב וכמי ששוב אינם רואים את עצמם כמחויבים להשמיע את קולם בשער.
באחד המאמרים בספר  "חצי מוזמן-חצי פגישה " ( שפורסם במקור ב"מעריב ב-1987) מספר ברטוב באירוניה על מפגש סופרים שנפגשו אי אז בשנות השמונים עם ראש הממשלה דאז יצחק שמיר על מנת להראות עד כמה אין לסופרים כל השפעה על פוליטיקאים.

בדיעבד האירוניה של המאמר היא אכזרית יותר ממה שברטוב העלה על דעתו כשכתב אותו.
לכל הפחות הפוליטיקאים אז ( לכל הפחות יצחק שמיר וגם שמעון פרס ) החשיבו סופרים מספיק כדי לרצות להיפגש עימם לצרכי יחסי ציבור .
האם מישהו היום מעלה  על דעתו את אהוד אולמרט ( או אהוד ברק או בנימין נתניהו …) מזמין סופרים צעירים כמו ניר ברעם או אתגר קרת או את רן יגיל או אלונה קמחי לפגישה מעין זאת ?

שהם או היחצנים שלהם אפילו יטריחו את עצמם להעמיד פנים שיש להם את העניין הקלוש ביותר במשהו שיש לברעם או יגיל או קרת  להגיד על משהו ואפילו לצרכי יחסי ציבור  ?
אין ספק שהירידה במעמדו של הסופר דהיום היא כזאת שאפילו פגישה עימם לא תביא כל תועלת לפוליטיקאים .

חלק מהמאמרים שאותם מביא ברטוב בספר הם דיונים בבעיות פוליטיות של השעה שבה נכתבו שאין בהם עניין רב לקוראים שאינם מעוניינים לקרוא את כלל כתביו המקובצים של חנוך ברטוב ( וקשה לדעת כמה כאלה יש אם בכלל ) .אבל יש גם כמה מאמרים מעניינים בהחלט שהעניין בהם נשאר גם זמן רב לאחר שפורסמו. .
כמו אלו שבהם הוא עוסק בנושא המעסיק אותו מאז ומתמיד הקשר בין הצבר והעם היהודי לאורך הדורות. ואחרי הכל מאז ומתמיד בניגוד לאחרים ) חנוך ברטוב ניסה תמיד להראות על הקשר בין הצבר והיהודי ולבטל את טענותיה של התנועה הכנענית כי כאן בארץ קם עם חדש . הוא קובע שבין התרבות הישראלית והיהודית חייב להיות קשר בל-ינותק וכי אין תקומה לישראלי ללא שורשיו היהודיים הגלותיים.

הוא מבחינות רבות הדובר הצברי הראשי של האנטי כנענות . מעין האנטי תזה לבן דורו אהרון אמיר הדובר הבולט של הכנענות ( שנפטר בעת הכנת רשימה זאת ).

אהבתי  בספר את המאמר הסרקסטי על אוכלי המסמכים  וגודש המסמכים שאיש אינו קורא בהם .

עניין מאוד גם המאמר "יום שבתי צבי " שבו ברטוב מספר על מאמר בשם זה שבו נתקל תוך דיפדוף בעיתון "דבר " משנת 1925 מאמר שמשווה בין אירועי התקופה היא וימי שבתי צבי ,השוואה שברטוב בדיאבד חושב שהיא תקפה גם לזמנו כאשר זרם משיחי השתלט על גוש אמונים .

התמונה המצטיירת מהספר היא של צבר לעילה ולעילה שחש קשר עמוק עם העם היהודי אבל קשר שהולך ונחלש עם החברה החומרנית שסביבו שלה הוא בז יותר ויותר ויותר.

ואולי מבחינת חנוך ברטוב הכנענות נצחה אחרי הכל .

ראו גם

לגדול ולכתוב בארץ ישראל

 

מביט אחורה בזעם :יוסי גורביץ על לגדול ולכתוב בארץ ישראל

חנוך ברטוב בלקסיקון הסופרים

חנוך ברטוב בויקיפדיה

פרטים על חנוך ברטוב

חנוך ברטוב בהוצאת עם עובד

על חנוך ברטוב באנגלית

לא נולד מן הים אורי הייטנר מגיב למאמר

( מאמר גדול על חנוך ברטוב ויצירתו הספרותית יופיע באתר בקרוב )

 

 

 

כתב הצופן של אברהם וילנר

אין איש על היבשה שיוכל לפרשו ורק אליהו כשיחזור  עתיד לפרשו.

  לזאת ישתומם ויחרד ליבי אשר בדורנו האפל ימצא אחד קדוש שיכול לפרש ולגלות צפונות סתרי המכתב הקדוש הזה".
הרב דוד לוריא ( רד"ל ) על  כתב הצופן של אברהם וילנר.

כתב הצופן המסתורי ביותר בהיסטוריה היהודית  כולה הושאר כאיגרת סתומה  בעזבונו של אברהם וילנר בנו של הגאוןן מוילנה ומייסד חקר האגדה   והמדרשים .  הוא הוריש את כתב הצופן לצאצאיו שניסו מאז לפענח את כתב הצופן.
ואולי כתב את הצופן  הגאון מוילנה עצמו שהוריש אותו לאברהם  והוא חוזה בו את העתיד לבוא ואחרית הימים?זוהי תעלומה שאיש ב-110 השנים האחרונות עוד לא הצליח לפתור למרות שהיו אנשים שנפטרו תוך כדי המאמץ. .
תעלומה שמוגשת לכם לפיתרון.
האם אתם יכולים לפענח את כתב הצופן של אברהם וילנר ?. אולי אתם תצליחו במשימה  הלכאורה בלתי אפשרית ?


בכתב העת הירושלמי "תורה מציון " שנה שלישית חוברת ג' של שנת תרנ"ח פורסמה רשימה של רב מליטא בשם פסח פינפער . עם קריאה מדהימה שגם זקני ירושלים הוותיקים ביותר  לא זכרו  שקראו או שמעו   בימי חלדם על  משהו כמוה  :
כתבא למקרא ופשרו להודיע !
אחינו בני ישראל שימו לב אל הנפלאות אשר עינכם תרעינה באגרת הקודש המובא לפנכם מהגאון ר' אברהם בן הגר"א ז"ל מוילנה.

 

סיפור גילוי כתב היד  הוא מוזר מאין כמוהו :
בשנת 1867 יצאה שמועה בוילנה שהגאון מוילנה שאז מלאו שבעים שנה לפטירתו עזב מאחוריו ספר חתום שיפתח במלאת שבעים שנה למותו.
אך שום ספר כזה לא נפתח.
אלעזר לנדא האיש שבידיו היה צריך להיות כתב היד הזה בכלל עלה בדיוק אז לארץ ישראל.
( לגר"א דווקא היו כתבי יד רבים שלא נדפסו אז,  רובם בידי נינו אלעזר או בידי  דודניתו שרלוט צוקרמן אשת העשיר שמריהו צוקרמן שלהם מכר אותם אלעזר,אבל לא כאלה שעליהם נקבע תאריך פתיחה מעין זה ).
חלפו להן עשרים שנה…
שמועה מקבילה צצה עשרים שנה מאוחר יותר ב1897 שנת המאה למותו של הגר"א . אז באו רבנים מסביבות וילנה למטרופולין לחקור אם אכן יש ספר חתום כזה.קהילות שלמות חיכו במתח לפתיחת האיגרת המסתורית שציפו שהגר"א ידון בה בענייני הגאולה וסודות הקץ. .אפילו היגיעו מכתבים מניו יורק לשאול אם אמת הדבר בעקבות ידיעה שנתפרסמה שם בעניין בעיתון מקומי על "מכתב סגור חתום שיתאספו רבנים לפתחו ולקראו ביום תקופת מאה שנה להסתלקות הגר"א".

ואז קם אחד מרבני וילנה פסח פינפער צאצא של אחות הגר"א וחשף לפני כל כתב יד מיסתורי במיוחד שנתן לו נח מיאשינובקי אחיו של אלעזר לנדא בנו של יעקב בנו של אברהם בן הגר"א,שומרי כל כתבי היד של הגר"א .
אלא שלדעת פינפער כתב היד היה של אברהם בן הגר"א ולא של הגר"א עצמו ולכן לא באמת ענה על הקריטריון של כתב היד שלו ציפו הכל.
.אבל מכמה בחינות אחרות כתב היד התאים לשמועות שתיארו  את  מה שצפוי היה להתגלות :כתב יד שאמור לחשוף את צפונות העתיד וסודות המשיח.

ומלבד זאת גם אברהם בן הגאון מוילנה עצמו נחשב לאחד החכמים הגדולים של דורו וגם מסמך מוזר ממנו עורר סקרנות עצומה. .

".

 

טקסט המאמר של פסח פינפער ב"תורה מציון" שבו הוא מספר את סיפורו המוזר של "צופן אברהם".

 האיש שייסד את חקר האגדה אברהם וילנר בנו של הגר"א

 

החותם של אברהם וילנר בנו של הגאון מוילנה ,מתוך הספר "תרגם אברהם " שפורסם בידי נינו של אברהם ,הרב אליהו לנדא בשנת 1896.

החותם של אברהם וילנר בנו המפורסם ביותר של הגאון מוילנה.

.."אברהם בן הגר"א היה אחד מגדולי חכמי דורו וידיו היו רב לו בכל מקצועות התורה והחכמה ".
הרב י"ל כהן מימון "תולדות הגר"א " בתוך "ספר הגר"א " ע' קח )
"הגדול בענקים ,גאון גדול בנגלה ובנסתר ,איש האשכולות "
רבי אליהו חיים מייזל "על אברהם בהסכמה לספר "רב פעלים ".

אברהם וילנר( 1765-1808 ) הוא בנו הידוע ביותר של הגר"א ומקובל על הכל שאילו היה אביו ידוע פחות היה אברהם נחשב לאחד החכמים הגדולים של דורו אלא שהפירסום של אביו שאברהם עסק כל חייו בהוצאת כתביו לאור ובפרשנותם האפיל עליו ועל יצירתו שלו לחלוטין ולא בצדק.
מסופר שכבר בילדותו הצטיין אברהם בכשרונותיו עד שגם אביו שלרוב לא גילה עניין רב  בבני משפחתו השתומם על תבונתו ושכר מלמד פרטי עבורו והחזיקו בביתו דבר שהקשה על כלכלת המשפחה היגעה..
אברהם הפך לאחד מתלמידיו הקרובים ביותר של אביו ולאחר מות אב היה המוציא לאור של כתבי היד של הגר"א ביחד עם אחיו אך נראה שהוא היה ונשאר הדמות הדומיננטית בפרסום כתבי האב. שהוא כתב להם הערות רבות מבוססות על שיחותיו עם אביו.
אלא שאברהם מעולם לא הסתפק בהוצאת כתבי היד של הגר"א הוא חיבר גם ספרים רבים ומעמיקים משלו,בתחומים מיוחדים לו שהגר"א עם כל מגוון תחומי העניין שלו מיעט מאוד לעסוק בהם

הוא חיבר  פירוש על ספר תהילים בשם "באר אברהם" שנדפס בוורשה בשנת תרמ"ז ( 1908 ) וספר בשם "תרגום אברהם " על תרגום אונקלוס . והדפסה של ספר זה בירושלים ב1896 בידי נינו אליהו לנדא היא רק קיצור של חיבור גדול יותר שנשאר בכתב יד .

.
.."ושמעתי כי השאיר אחריו כתבים רבים בעניינים שונים והם נמצאו ביד יורשיו ,אבל אין בהם מי שישים לבו עליהם להוציאם לאור ,וחבל על דאבדין".
ש.י.פין.

הוא חיבר ספר על אביו בשם : ספר סערת אליהו : .. מלא הגיוני תושיה. ספורים נכבדים ובאורים בכתבי קודש … גם הגיוני תוגה על מות . גאון הגאונים. מרנא ורבנא אליהו מווילנא  ווארשא : דפוס ישראל ברוך אלאפין, תרל"ח – 1877.

הוא חיבר את החיבור הביבליוגרפי המקיף הראשון על ספרות זאת: ספר "רב פעלים" שבו הוא רושם וסוקר את המדרשים שנדפסו או נזכרו בספרותנו. למרבית הצער הרבה מספריו נשארו בכתבי יד או שהודפסו רק שנים רבות לאחר מותו כמו "רב פעלים " הנזכר שפורסם בדפוס רק ב1894 (!) . כן חיבר  פירוש למדרש פסיקתא רבתי  שיצא לאור בידי בנו יעקב לנדא בשנת 1831 , פירוש על ספר תהילים בשם "באר אברהם" שנדפס בוורשה בשנת [[תרמ"ז]] ( 1908 ) וספר בשם "תרגום אברהם " על תרגום אונקלוס. והדפסה של ספר זה בירושלים ב-1896 בידי נינו אליהו לנדא היא רק קיצור של חיבור גדול יותר שנשאר בכתב יד.

 כן חיבר ספר גיאוגרפיה " גבולות ארץ : בהפרידם בני אדם לשבעים אומות … עוד תמצא בו עיירות גדולות … ותדע מקומם … עם הרבה חידושים … וילנא תקס"א :

פירוש לתפילות שמתייחס לברכת יוצר אור בתפילת שחרית של חול ותפילה העמידה של ימות החול .

פירוש בשם "אבני אליהו "שהוא  לקט מדברי הגר"א ואברהם בנו נספח אל סידור הגר"א הידוע בכינוי" אשי ישראל ".

ספרים של אברהם שלא נדפסו  מעולם ונשארו רק בכתבי יד כוללים את : ספר שחיבר על מידות ומשקולות בדברי חז"ל בייחסם אל המידות והמשקלות שהיו נהוגים בימין של אברהם ובימים הקדמונים   , ספר הגהות וחידושים על הירושלמי,פירוש גדול על תנא רבי אליהו ,ביאור על מדרש רבא ,ספר ביאורי מילים קשות בתלמוד ובמדרשים ,ספר חידושים על שולחן ערוך אורח חיים , ספר על שמות הערים והמקומות הנמצאים בתלמוד ובמדרשים.ועוד כתבים רבים בעניינים שונים.  

 

אברהם הירבה לעסוק בחקר האגדה. ספרו הידוע ביותר "רב פעלים " הוא תיאור ביבליוגרפי ראשון מסוגו מסודר לפי האלף בית של המדרשים השונים שבהם היציג אותם לראשונה לפני הקהל של תקופתו שהיכיר אותם רק בצור המוגבלת ביותר . ובכך פתח אברהם את תחום חקר המדרשים של היהדות . אברהם החל בתחום מחקר זה עוד בהיותו בן 18 בחיי אביו וכתיבת ספרו ארכה כשלושים שנה .למרבית הצער הספר יצא לבסוף לאור בדפוס רק מאה שנה לאחר פטירת מחברו .
לגבי תקופתו היה חוקר ראשון מסוגו ומתקדם וחדשני בתחום זה אשר הקדים את המחקר המודרני בפרות המדרש והאגדה בכמה שנים טובות.

 היום הוא נחשב כאחד ממניחי היסוד לחקר ופרשנות המדרש בסוף המאה ה18 ובראשית המאה ה- לידען מופלג ומאסף חרוץ עקיב ונאמן מאין כמוהו . הוא נחשב לביבליוגרף הראשון של ספרות המדרש . .אך למרבית הצער חלק גדול מחיבורין לא יצאו לאור בדפוס או רק לאחר שנים רבות לאחר כתיבתם פשוט משום שאברהם וצאצאיו היו עסוקים כל כך בכתבי הגר"א שלא נשארו  להם הרבה כוח ואנרגיה להוציא לאור גם את כתבי בנו אברהם שהיה ראוי לכך באותה המידה .
לעומת זאת אברהם זכה ל"כבוד " האולטימטיבי שמדפיס בשם יעקב נפתלי הרץ מבראדי העריץ כל כך את יצירותיו שטרח להדפיס אותם תחת -שמו ולמחוק מהם את שמו של אברהם ….

וכך נשאר  אברהם לחלוטין שלא בצדק בצילו של אביו הגדול למרות שהיה אחד החכמים הגדולים של זמנו בפני עצמו ובתחום חקר המדרשים והאגדה עלה על אביו.
על מצבת קברו כתוב

אב בחכמה
בתורה ללחמה
רחשו נעמה
הדורה להקימה
מרבה מלל לאברהם
בבינתו דלה
הלומי מחלה

  

נר ונקלה
אפילת' כלכלה
ויאר הלילה
נצר מטע
הפליא עשות
חבורים לוטשות
סודות כבושות
יפצץ כפטישות
דרך אביו החסיד
מורינו אדונינו ורבינו
אדם כי ימות באהל
לפרט השנים
יום כ"ה בכסלו
הלקח לאלוהים
ואיננו כחנוך ואליהו.

 

כתב היד המסתורי


 נכדיו של אברהם אלעזר  לנדא ואחיו ונח מכרו חלק מכתבי היד שלהם של הגאון מוילנה אבי סבם  לגברת שאראלוטא אשת העשיר צוקרמן אך הקפידו לשמור לעצמם העתק ממה שנודע מאז כאיגרת הקודש " או כ"צופן הגר"א ".

 נוח סיפר יום אחד לקרובו   פסח פינפער את  סיפור מקור כתב היד המוזר שעד אז נשאר כסוד בחוגי משפחת הגר"א ומקורביה תלמידי הגר"א.  

(ואגב מעניינת צורת הסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור שיש מכאו ואילך ומזכירה את סיפורי "אלף לילה ולילה " ) .
:

סיפורו של נח

כאשר נפטר סבי אברהם בן הגר"א כתבה אישתו סבתי שרה בת נח מינדעס שעל שמו נקרא נוח לבנה יעקב משה בסלונים "הנה אביך הצדיק הלך לעולמו והיה בסיימך שבעה ימי אבל שכור עגלה ובוא לוילנה ואבי לי את בנך את נוח כי שם אבי בקרבו ויהי לי לתנחומים .
יעקב שמע לדברי אימו בא לוילנה וספד לאביו בבית הכנסת של ליב שם התפלל תמיד אברהם .אחרי תפילת הערב פתחו שם את התיבה שעליה נהג אברהם להתפלל ומצאו ספרים וכתבים ובתוכם כתב יד מוזר מעין כמוהו שאיש לא ראה כמוהו מעולם ואיש לא יכל להבינו.רבנים מופלגים ניסו את כוחם לקראו ולא הצליחו ויפלא בעיניהם. 
סבתי נגשה והיביטה בכתב היד ותתן בבכי קולה ותאמר "אני מכירה את כתב היד אותו כתב לפני שני החודשים עת נסענו לעיר ויסטניץ' לעשות שלום בין רבי רפל ( בן גיסי רבי ליב בן הגר"א ) ובין אשתו שרבו בינהם.
במלון התפלל אישי הצדיק תפילת מנחה ואחרי כן נכנס לחדר להתבודד וסגר הדלת כדרכו לפרקים .ואני הצצתי והשקפתי בעד חור הדלת וראיתיו בוכה וכותב . "
כך סיפרה זקנתי.
(
וכאן נשאלת השאלה המתבקשת : איך יכלה האישה מבעד לחור המנעול לראות בדיוק מה כותב בעלה ?א.א. )

שלחו העתקה של המכתב לישיבת וולוזין אל תלמידו הגדול ביותר של הגר"א חיים ושמו לו את הכתב היד בתוך הגמרה ממנה למד וכשפתח מצא את כתב היד והוא פתח את כתב היד והבין ממנו והחל לבכות "אויה גם בן רבנו מת ואיננו עוד ".
עד כאן סיפורו של נוח
פינפער ממשיך ומספר שהוא שמע מפסח בערקר ז"ל שלמד בקלויז ואמר לו :כנים הדברים אני הייתי אז בוולוזין וראיתי עוד העתקות שנעשו לו בשומאיי ובמוהילוב ולא אדע עם יש בהם שינויים את השורה האחרונה במכתב ביארתי ברגע עת מסר לי ר"נו הגם שלא ידעתי אז יום וחודש מותו איך לפרש מ"ב שהיה בן מ"ב ( 42 ) שנה כי היה זקן ועוד לפ"ז מךד בשנת תקכ"ז בשנת מ"ז לחיי הגר"א .הוא גדול האחים היה אבל הגר"א בספרו "עלים לתרופה " שכתב שנים אחדות לפני מותו בתקנ"ח
פינפער כתב :
ואם הרב אברהם שהיה בעל הגיון ישר מבקר ומדקדק ואין דרכו לכתבו זרויות אולי דרש העניין להסתירו .וכן דבר מופלא הוא שידע את יום מותו . וזה זר. דהיינו רב הנסתר על הנגלה ולא ברור מה ביקש אברהם להשיג בכתבתו המוזרה כאן .
אכן מבהיל לכן הסתרתי את העניין עד שנברו רבים לפי כבוד הגר"א ז"ל והראתיו לרבנים ורבים דורשים לפרסמו ולבקש ממקובלים ומכל המוקירים את הגר"א ובנו ז"ל וידעו פשרו הננו נה עת לגלות נסתרות
פסח הכהן פינפער.
דהיינו מסיפור של פינפר מתברר שלא היה המדובר באיגרת כמוסה לחלוטין אלא בכתב יד שהיה מוכר וידוע היטב למשפחת הגר"א ומקורביו עוד מאז פטירת אברהם בן הגר"א .

אבל התוכן של האיגרת היה בלשון המעטה קיצונית זר ומוזר.

איגרת הקודש

נוסח האיגרת הוא מסתורי לחלוטין. אולי הטקסט המוזר ביותר שהיגיע מרב יהודי כלשהו אי פעם. אלו צירופי אותיות שאינן מתחברות למילים מובנות ועל חלקן מופיעים סמנים של גימטריות ונוטריקונים.

נראה שהמדובר בסוגי השבעות ושמות המצויים בספרות הקבלית הקדומה. אבל זהו ניחוש בלבד .איננו יודעים באמת מה הכוונה.


 

מאמר שנדפס בעיתון "המליץ" י"ג תמוז, תרנ"ט. (גליון 127, עמוד 4).

המו"ל כתב "ואני המו"ל נבקש מאת כל איש אשר ידע ביאור "איגרת הקוד כי ישלח דברו אלינו .

  

הרב דוד לוריא כתב  על האיגרת :

ואין איש על היבשה שיוכל לפרשו ורק אליהו עתיד לפרשו לזאת ישתומם ויחרד ליבי אשר בדורנו האפל ימצא אחד קדוש שיכול לפרש ולגלות צפונות סתרי המכתב הקדוש הזה".
לדעת הרד"ל המכתב היה חתום בחתימת הגר"א ( ולא בנו אברהם ) ".

  

נסיונות הפרשנות

 

בגיליון הבא של המגזין  ",תורה מציון " פורסמו מכתבים בעניין "הצופן" .

משה מנחם סג"ל בן הראב"אד מלאדו כתב שהאות על זה שברביעי לשבת במספר כ"ו לחודש כסלו בן מ"ב ימים יש לו (למחבר?)  לחיות עוד.
פסח פינפער שלח מכתב שבו ציין טעות שחלה במכתב וציין שתאריך מותו של אברהם ידוע אבל לא שנת לידתו ואימו של הגרא טריינא שנת מיתתה אינה ידועה פינפער פירש את המכתב כך :
ונ"ל פ"ה כוונת "בהיפוי "ואות ע"ז שדברהכיעי שבשבת מספר כ"ו לחודש ( כסלו ) ינוח ( בקבר שם רמ"ח שהוא המספר של אברהם בן מ"ב ( ימים יש לו לחיות עוד כפי זמן המכתב ובמסורת העניין ) עם אבותיו שם ב"ן ( מספר אליהו הגאון מוילנה ) ושם ס"ג ( מספר חנה אימו של אברהם ) שמי אשא .השין הוא בית באתב"ש ר"ת אברהם בן אליהו והסתיר הדבר שלא להוציא מפיו להחליט וכן לא זכר שם החודש …
אבל כמדומה שזה נשאר גם עכשיו סתום וחתום והוא אמנם עוד יותר על הכותב שמלבד כוח ביקורת שלו בנגלה היה כוחו יפה גם בנסתר כפי שאשר למד מפי אביו ורבו הגר"א איש הרזים .

המו"ל כתב "ואני המו"ל נבקש מאת כל איש אשר ידע ביאור "איגרת הקוד כי ישלח דברו אלינו .

בשנת תרס"ו 1906 שב פינפער ופירסם את כתב היד בראש ספרו "מסורת התורה והנביאים " והפעם מיעט בתיאור גרסתו כי אברהם וילנר  בן הגר"א הוא הכותב .והוא עוד צרף מכתב שקיבל מרבי שלמה חיים לוריא המו"ל של כמה מספרי הגר"א מכתבי יד ולפיו הגר"א הוא ללא ספק הכותב . פינפער ציין כאן "מכתב הגר"א הוא בידי בהעתקה ברורה מכתב היד של נכד הגר"א רבי יעקב משה מסלונים והשגתיו מידי הגאון הרד"ל ז"ל. .
מאז נשמעו טענות ן שאין להניח שאברהם כתב את האיגרת הנ"ל שכן קשה להאמין שהיה משתמש בביטויים חריגים שכפי שמופיעים בה כמו לשון הפתיחה "מאלאה קדישה רבא קדישה דשכין בשמיה בקרתא קדישה " שממנה ניתן להבין שהאיגרת מיוחסת למקור אלוהי.

 לפי טענה זאת הגר"א לא היה מהסס להשתמש בצירופים אלו בניגוד לבנו.

יותר ויותר התחזקה האמונה שהגר"א עצמו הוא ללא ספק הכותב של המכתב המסתורי.
ומכאן ואילך ניסו רבים וטובים את כוחם בפיצוח הכתב הצופן המסתורי.הכתב היד פורסם עוד כמה פעמים.אבל איש לא הצליח לפענחו.  
לבעיות בפיענוח גרמה העובדות שהיו קיימות כמה גרסאות עם צרופי אותיות שונים במקצת זה מזדה.  .
אבל זה לא מנע מאנשים שונים להקדיש את חייהם לפענוח המכתב בהאמינם שיש בו את צופן העתיד לבוא.
רבי פנחס ארקין מבריסק יהודי מבאי בית החסידים דוקידינוב בוילנה טען שהוא יודע את סוד האיגרת אך טען שאסור לו לגלותו בחוץ לארץ ועל כן ביקש לסייע בידו לעלות לירושלים ורק שם יוכל לגלות את הסוד הכמוס .

 ככל הנראה הוא שינה את דעתו בעניין כשהתקיימה אסיפת רבנים בשנת תר"ה בורשה היגיע פנחס למשרדי "אגודת ישראל " והיגיש העתק של האיגרת לרב זושא פרידמן . הוא הציג את הצעתו לפני כמה מהמתכנסים בכנס אך ככל הנראה איש לא גילה בה עניין. ומן הסתם ראו בה לא יותר מטירוף דעת.

 
 

 

בהיותו בוורשה הצליח  ארקין לפרסם חלק מהגיגיו הביזריים  בנושא בעיתון חרדי מקומי ומאחר ששירבב לכתבה את שם הרב חיים עוזר גרודזנסקי מיהר זה לפרסם מכתב הכחשה נמרץ :
אשר שאלתני מהידיעה בעיתונים שרבי פנחס ארקין מצא כתב יד של הגר"א ז"ל אשר מכיל סודות הגאולה והעתידה וכי אני יודע מזה וממליץ טוב על כך הנני להשיבו כי כל זה עורבא פרח כדרך העיתונים שממציאים להם סנסציות רבי ארקין אינו רב ורק יש לו מיחוש ( אידאה פיקס ) ונדמה לו שהוא יודע לכוון לאמת לגבי מכתב הגר"א
המכתב הנ"ל נדפס לפני שלושים שנה בחיבור של רבי פסח פינפער שהיה דיין בקהילתנו. 

 המכתב משובש עם ראשי תיבות ולא ברורה מהי כוונתו . אם באמת זהו כתב יד קודשו של הגר"א לא ידוע לי . רבי ארקין לא ינוח ולא ישקוט בגלל חולשת הטירוף שלו אבל מעולם לא נתתי לו שום מכתב בעניין ונפלא הדבר שהעיתון "טאגאבלט" הורשאי לא הבין שכל זה דברי טירוף".
זמן קצר לאחר מכן נפטר  ארקין למרגלות מקווה כשהוא נוטל את סודו לקבר.

חוברת ביידיש על כתב הצופן של אברהם וילנר.

בשנת תרצ"ו , 1936 פורסמה האיגרת בחוברת ביידיש בידי אדם אנונימי שיש קוראים לו דמדוס.

 שם הוא מספר בשפת הידיש על ההיסטוריה שלה. ומכאן הוא  עובר לתיאור חלקו שלו בהיסטוריה של המסמך.

מסתבר כי   הוא עצמו שהה פעם בוילנה ונשא ונתן עם הרב פנחס ארקין הנ"ל וכששמע ממנו פתרון מילים אחדות החותמות את האיגרת נבהל  והזהירו לבל ישוב על דבריו משום חילול הקודש.

לדבריו הזהרתו זאת  זאת אכן התקיימה לבסוף שעה שהרבי ארקין מצא את מותו על מדרגות מקווה הטהרה באוטונצקי . 
למרות ההזהרה שלו עצמו המחבר האנונימי הנ"ל  אף הוא ניסה כוחו בפענוח האיגרת בציינו שהגר"א רמז שם על סודות הגאולה.

 לדעתו רמז הגר"א למורי ההוראה היושבים על מדין ,את סימני הזיהוי של המשיח ודרש מהם להכין את העם לקראת קבלת פניו של המשיח בעיקר על ידי פעולות לאחדות ישראל .
דבריו אינם משכנעים בלשון המעטה.
בשולי אותה המהדורה ציין המהדיר כי בקרוב יובא לדפוס הסבר מקיף על תוכן האגרת וכן ביאור יסודי על המושג "משיח " בהסכמת גדולי המקובלים ובראשם רבי שמעון צבי הורוביץ מירושלים.

 שבעים ושתיים שנה  לאחר מכן  אנו עדין מחכים לאותו הסבר מקיף.
פירוש אחר של חלק מהמכתב שנמצא על כתב יד של המכתב אצל האספן הידוע ישעיהו וינוגרד הוא כלדקלמן "
בא בעזרת עולם שם טוב מבשר טוב דמלך לעולם .עולם בגימטריות ויבוא לעזרת ישראל .
אביו שבשמים אמר נשא אישה בת ערמה ותוציא תוצאיה (?) מארה לא למקום ולא לבריות וישאל מי צדיק בארץ ותבוא ?( ?) תורת השם ותדבר אליו ויבין חכמה ללימוד תורה..
פירוש הקב"ה יתן לו לאשה בת תלמיד חכם שנראה יפה והוא יהיה מערב רב. וגם היא תהיה ערומה כאביה ותלד לו בנים ובנות ותדריך אותם בדרך לא טוב לא למקום ולא לבריות ותהיה מחלוקת בביתו וכשיהי בן 40 שנה ילחם מלחמת 2 שנים ואז תקום עליו אשתו המרשעת להרגו ויברח מביתו ויתחיל …
( מכאן ואילך הטקסט לא קריא ) .
איך היגיע הפרשן למסקנותיו אלו מהטקסט אין זה ברור לי כלל.

הגנלוג  וחוקר תולדות משפחת הגאון מולנה ,חיים פרידמן קובע  שללא קשר לתוכנה המיסתורי של האיגרת אין ספק שהאיגרת כוללת את גילו של אברהם  וילנר בעת מותו וזה גיל 42.וזה מאשר את מסקנתו של פרידמן שאברהם נולד בשנת 1765 ומפריך טענות לתאריכי לידה  אחרים שלו .( פרידמן מצא מאז הוכחה כתובה לתאריך לידה זה של אברהם .).

ישראל משקלוב וצופן הגר"א

 
 
 

לאחרונה נמצא בידי ד"ר אריה מורגנשטרן העותק הקדום ביותר של האיגרת בכתב יד שנשלח אל  הרב ישראל משקלוב ממנהיגי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל  בהיותו עוד מגיד מישרין בשקלוב ( שם חי עד 1810 לפני שעלה לארץ ישראל )בידי איש פלוני במאיצ'יסלאב אולי הצדיק רבי יואל חסיד
.ד"ר מורגנשטרן מצא את האיגרת בכתב ידו של ישראל משקלוב על דף פנימי בספר "האיל המשולש " ספר המתמטיקה שנכתב בידי הגר"א וזה מאשר שהאיגרת הייתה מצויה בידי תלמידי הגר"א .

 

ישראל משקלוב העתיק את איגרת הקודש בדף אחד עם תוכנית קץ של מקובל ידוע יהודה הלוי מטיטואן שהאמין שהקץ יבוא בשנת 1840 ואילך והוא מתאר בה מלחמות בין מעצמות ומדינות ,אסונות טבע כבדים ומלחמת גוג ומגוג שלאחריה יכירו כל באי העולם במלכות ה' מהפך שיסתיים בקיבוץ גלויות בארץ ישראל בשנת תקצ"ח.
ישראל משקלוב טרח לציין שעצם הגילוי של תוכנית הקץ עצמו הזאת הייתה מעשה פלא:הכתב התגלה לטענתו בשנת תקמ"ה חקוק בלשון הקודש בהידור רב ובאותיות של זהב על גבי אבן סלע .
עצם העובדה שישראל משקלוב טרח להעתיק את שני הטקסטים על דף אחד מראה שהוא האמין שכתב הצופן מגלה את סודות הקץ. נראה שהאמין שלשניהם יש מטרה אחת גילוי סודות הקץ . שתלמידי הגר"א האמינו שסודות הקץ היו ידועים לו ושהוא העלה אותו במיוחד בצורה שאי אפשר יהיה לפענחה טרם זמנו
נראה שישראל משקלוב האמין שאיגרת הקודש נותנת את תאריך בוא מהשיח בשנת 5600 המקבילה לשנת 1840 . ייתכן שטענה זאת הייתה כוח מניע לעליית תלמידי הגאון  שישראל משקלוב היה אחד מראשיהם  לארץ ישראל שלושים  שנה קודם לתאריך זה. .

ד"ר אריה מורגנשטרן טוען  במאמרו  "רבי ישראל משקלוב וחישובי הקץ לקראת שנת ה' ת"ר " בספר "גאולה בדרך הטבע :תלמידי הגר"א בארץ ישראל 1900=1840 שעדותה של אשת אברהם שבעלה הוא שכתב את האיגרת זמן קצר לאחר פטירתו אינה קבילה שכן אין להניח שרבי אברהם היה מעז להשתמש בביטויים חריגים כמו בפתיחת המכתב שבו שכתוב "מאלהא רבא קדישה דשכין שמיא בקרתא חדשה " שממנה ניתן להניח שמקור האיגרת מיוחס למקור אלוהי .

אולם היום מרגנשטרן  סובר אחרת .:

.
ד"ר אריה מורגנשטרן האם אתה חושב שיש אפשרות שאכן הגר"א כתב את כתב הצופן ? ?האם זה מתאים לרעיונות שונים שביטא בימי חייו ? 

  אריה מורגנשטרן
אין שום אחיזה בסברה שהגר"א הוא שכתב את "אגרת הקודש". נראה יותר שמדובר בר' אברהם בן הגר"א . כל העניין לא ברור . כדאי להוסיף שהגר"א בפירושו ל"ספרא דצניעותא"[ ספר מספרות הזוהר] טוען שידועה לו שנת הקץ והוא משביע את כל מי שיודע את התאריך שלא יגלה את הדבר. העובדה שהגר"א כתב את הדבר הביאה לנסיונות נואשים למצוא את סוד הקץ בכל כתבי הגר"א והקרובים אליו. העובדה המדהימה שמצאתי כי כתב החידה מצוי גם בכתב ידו של ר' ישראל משקלוב אומרת משהו אבל לא בטוח שר' ישראל עצמו הבין את הנוסחה או את פשר כתב היד . דבר דומה מצוי בנבואת דניאל על הקץ ובכל הדורות ניסו לפענח את הסוד ולא הצליחו. כתבים כאלה של חישובי קץ נמצאים לרוב גם ביהדות וגם בתרבות הנוצרית, כולל ב"אגרת הקודש" של הבעש"ט בה הוא שואל את המשיח אימתי הוא יבוא ותשובתו היא "כשיפוצו מעיינותיך חוצה". כאן התשובה מובנת בניגוד לסוד הקץ של הגר"א שנשאר כמוס ומסביבו נוצרו אגדות והשערות שונות כשכתב זה הוא אחד מהם. 
במאמר לא הבעתי את דעתי כי הגר"א כתב את האיגרת. תקרא שוב את מה שכתבתי שם בעמ' 172. "לא מן הנמנע שהוא [הגר"א] ביקש לדעתם , [ולא לדעתי]. (של אלה שהפיצו את המסמך)

אבל נראה שגם לדעת מורגנשטרן תלמידי הגר"א אכן חשבו שהוא ולא בנו אברהם הוא זה שכתב את הטקסט המקורי.
בכל מקרה המכתב נשאר סתום וחתום ואיש לא ידע את סודו עד היום .

 

אז מה אפשר להבין לגבי הצופן?
יש שני תיאוריות לגבי יוצרו האחת שכתב אותה אברהם בן הגר"א והשנייה שכתב אותה אביו .
יש שני תיאוריות עיקריות לגבי משמעות תוכנו האחת שהוא מנבא בצורה כלשהיא את תעריך מותו של אברהם בן הגר"א , וייתכן שהוא עצמו חזה את תעריך מותו .
והשנייה שהוא חוזה את העתיד לבוא לאחר מות אברהם ( ימות המשיח ?)
האמן יובל כספי מעיר שמילות הפתיחה : "בצדקה תכונני" קשורות מן הסתם לפסוק בספר ישעיהו פרק נד פס" יד : בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי-לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ. וזה
וזה אומר כנראה שזה קשור באחרית הימים .אולי קשור המשפט דווקא בפרק בשם זה בספר "קול התור " המיוחס לתלמיד של הגר"א ונטען שהוא מבוסס על רעיונות הגר"א .

לי נראה שאם אברהם וילנר האב המייסד של חקר המדרשים והאגדה ביהדות כתב את האיגרת כי אז יש סבירות גבוהה מאוד שהצופן מבוסס על מדרשים ודברי אגדה שהיו מוכרים לו ושאותם חקר כל חייו. ואז אולי מומחה למדרשים יוכל להבין את הצופן .
ואולי יש כאן קשר לשמות המדרשים שהוצגו בצורה אלפביתית בספר שבו שהיציג אברהם וילנר לפני הקהל את המדרשים "רב פעלים ".
לדעתי הדבר בהחלט ראוי לבדיקה.

וישנה האפשרות  השלישית שאחרי הכל המדובר בג'יבריש חסר משמעות שמישהו כתב אולי כסוג של מתיחה. אבל נראה שאיש לא התייחס לאפשרות זאת כרצינית .הכל מסכימים שיש כאן מסר כלשהו  למישהו ויש לברר מהו.
.
אולי מישהו מכם הקוראים יכול לפענח את האיגרת ?

מי שיעשה זאת ויצליח במה שנכשלו חכמים ב111 השנים האחרונות יזכה בפרסום ובתהילה .

נספחים :

השושלת

הדור הראשון

פתחיה משה מקרעמניץ . אולי צאצא של הרב מהמאה החמש עשרה ישראל איסרלין

הדור השני

 החבר יוסף מאובין ( שם קדום של בודפסט ) "אוד מוצל לגזרת גרוש וינה 1559"  ". הוגלה בידי הקיסר פרדיננד הראשון מוינה לעיר פראג . . שם אישתו אינו ידוע. אחיו והוא יששכר בער בעל מחבר ספרים "יש שכר", "אמרי בינה", ""מקור חכמה", "  ו ספר פתחי יה",".

. מת בנסיבות אלימות בעיר אובין.-בודפסט לאחר שעזב ( נמלט  ?) מפראג.  .

הדור השלישי

רבי פתחיה ( משה)( בן החבר יוסף . חזן ונאמן הקהילה בעיר פראג סופר סת"ם וסופר הקהילה .נפטר בה' בשב"ט שנ"ס ( 1598 )

הדור הרביעי

הרב נפתלי הירש בן פתחיה ( נפטר 1601 )
סופר הקהילה בפראג .ספרא בן ספרא .
אישתו על פי גרסה אחת מרת טעלצא  בתו של בתו של מאיר קלנצנבוגן  

 נכדה של שאול וואהל שהיה מלך ליום אחד בפולין .

 אחיו  של נפתלי – יששכר בער מחבר ספרים על הזוהר.  
ובמקביל מהצד השני
הרב דוד אשכנזי בן החבר יעקב אשכנזי "ידע מלאכת חרש וחושב". או בן מרדכי אשכנזי, היה ראש ישיבה בלמברג בפולין _( נפטר 1645)

הדור החמישי

הרב משה רבקש בן נפתלי הירש הסופר ( 1596-1671)
רב ופרנס בוילנה מחבר ספרים כמו "באר הגולה "(פרוש ענק לספר "שולחן ערוך " של משה קארו ) ועוד ועוד. היגר מהעיר פראג לוילנה שבליטה. ,חי במשך תקופה מסויימת בעיר אמסטרדם לפני שחזר לוילנה .

ומהצד השני רב הקהילה של וילנה רבי משה קרמר  בן דוד אשכנזי . אב בית הדין וראש ישיבה

(ורב ראשי בוילנה . 1590-1688) שם אישתו ליאבה בת הרב יוסף בן אליקים גצל הלפרין מלמברג .

הדור השישי

פתחיה בן רבי משה רבקש. פרנס בוילנה . ( 1610-1672 )

הדור השביעי  

בתו של פתחיה נשאה לאליהו חסיד בנו של משה קרמר ראש הקהל דיין ופרנס וגבאי הצדקה הגדולה בוילנה . ( נפטר 1710)

הדור השמיני

יששכר דב ( או בר ) בן אליהו החסיד ובתו של פתחיה .

אחיו רבי צבי הרש אבי משפחת ריבלין

הדור התשיעי

שלמה זלמן בן יששכר דב

( נפטר 1758)

אשתו טרינא בת מאיר בן בנימין זאב מהעיר זלץהדור העשיריאליהו מוילנה בן שלמה זלמן ובן טריינה ( 1720-1797) ידוע בכינויו "הגאון מוילנה " הגר"א . נחשב לגדול חכמי ישראל ב-800 השנים האחרונות .

שם אישתו חנה בת יהודה ליב מקידן
אחיו יששכר דב

אח נוסף אברהם רגולר
שניהם מחברי ספרים שונים .

הדור האחד עשר

אברהם וילנר

בנו השביעי והידוע ביותר של הגאון ( 1765-1808) ( ויש האומרים שנולד בשבט תקי"ח 1758 ותאריכים אחרים אולם זהו התאריך הנכון על סמך מסמכים שהתגלו לאחרונה ).  ערך ( לעיתים עם  אחיו יהודה לייב ) את ספרי הגאון מוילנה והביאם לדפוס , במקביל יסד את מחקר ספרות האגדה והמדרשים.
שם אישתו
שרה מינדס ליפשיץ בת נוח מינדס
שם אחיו יהודה לייב.סייע לאברהם לערוך ולהדפיס את כתבי הגאון מוילנא.  

הדור השנים עשר

יעקב משה בן אברהם ( 1779-1849) . רב בעיר סלונים .

  עסק בעריכת ובהוצאת כתבי היד של הגאון מוילנא ביחד עם ספרים שונים משלו.

שם אישתו הינדה בת חיים בן יהושע לנדא מהעיר סלונים .

הדור השלוש עשרה  

אלעזר לנדא ( 1812-1874) נולד בסלונים ביולורוסיה נפטר בירושלים . רב בעיר סלונים .מורה בישיבה "עץ חיים " בירושלים.
אישתו השנייה בתיה בריינה
בת זאב וולפנזון

בנו של אברהם וולפנזון

הדור הארבע עשרה.

אליהו לנדא  "גואל התנ"ך " מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג( 1873-1946) ( ידוע גם בכינוי רבי אליהו מאמקאס)

.אישתו אסתר בתו של הרב משה זילברמן ונכדתו של מנהיג הקהילה  בירושלים  שמואל  מוני זילברמן

הדור החמש עשרה

חנה טריינא לנדא( 1900—1975)
אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן
אחיה : יעקב לנד"א מו"ל .

הדור השש- עשרה

צבי אשד (  -27 לפברואר 1925 -30 לנובמבר 2003 )
אישתו רחל בלנק
בת המנהיג הציוני ד"ר אליהו בלנק
אחיו משה אשד ( 1926-2007) ממגלי דרך בורמה

הדור ה-17  לפתחיה משה מקרעמניץ הדור השש עשרה לחבר יוסף הגולה בפראג  דור שמיני לגר"א

אלי אשד בלש תרבות

 נספח 2: מי היה נח ואשינובסקי ?

נח ואשינובסקי לנדא בנו של יעקב משה לנדא ואחיו הצעיר של אלעזר לנדא נולד ב1819 בעיר סלונים בביולורוסיה הוא היה רב , ובשלב מסויים עזר לאחיו הבכור אלעזר במכירת כמה כתבי יד לגבירה העשירה שרלוט צוקרמן .
נח נישא פעמיים בפעם הראשונה נשא לאישה את חנה זיסיל בת רבי אברהם יחזקל רבינוביץ מהעיר סוכה וואלה ברוסיה ועבר לגור בעיר זאת .שם האישה הקימה בית יתומים ורבי נח שימש שם כמלמד .
חנה זיסיל נפטרה ב-1869 ונח נישא בשנית לאישה שנייה בעיר ייואשנאווקע שם חיו עוד שלוש נים . נח נפטר בה' באדר תרל"ב 1872.
בדברי ההספד עליו אמרו עליו תלמידיו "אלה תולדות נח ..איש צדיק וכו') ( כך סיפר לאחינו אליהו לנדא הרב גדליה סילבערסטאן שנכך באירוע ) .
היו לו חמש בנים ו ושתי בנות משתי נשותיו היגרו לארה"ב שם נקראו כולם סאנסטייין והם שם משפחה מכובדת וענפה וחיים שם באושר ובעושר כחלק מהמעמד האמריקני העליון ביותר עד עצם היום הזה.

 .צבי אשד אביו של כותב שורות אלו שביקר את משפחת סאנסטיין בפילדלפיה ב1956 דיווח שמצא שם אנשים עשירים מאוד ומטופחים חילוניים במוצהר ( ושונאי חרדים במוצהר ) ספונים במשרדים מפוארים וחדישים . 

ביבליוגרפיה

על אברהם וילנר
.הרב שלמה גאטסמאן "הגאות וביאורים לש"ס לרבי אברהם בן הגר"א "ישורון דק תשנ"ט

חננאל מק רבי אברהם בן הגר"א וחקר המדרש "בתוך "הגר"א ובית מדרשו " הוצאת אוניברסיטת בר אילן ,2003 .

על כתב הצופן

פסח פינפער מסורת התורה והנביאים : מאמר מדעי וספרותי… על המסורת, וחלוקת פרשיות וסדרים, ומספר אותיות מלים ופסוקים בתורה נו"כ… ווילנא : דפוס ש"פ גארבער, וש'ו'ם' ש'כ'ל [תרס"ו], 1906 .. יצא לאור במהדורות צילום נוספות בירושלים ב-1970 ובאשדוד ב-2006
יהודה לייב מימון ספר הגר"א :יוצא לאור לרגל מלאות מאה וחמישים שנה לפטירתו של רבינו אליהו הגאון מוילנא, תקנ"ח-תש"ח. ירושלים : מוסד הרב קוק, תשי"ד,1953 ע' קח-קי . כולל חומר על אברהם ועל כתב הצופן . כולל את נוסח המכתב
בצלאל לנדוי "האגרת המופלאה " בתוך הגאון החסיד מוילנא : זה ספר תולדות רבינו אליהו זצ"ל הוא הגר"א, דרך חייו ופעלו לדורו ולדורות ירושלים : תורה מציון, תשל"ח. ‬מהדורה שלישית ומורחבת.ע' שכ"א-שכ"ב .
ד"ר אריה מורגשטרן "רבי ישראל משקלוב וחישובי הקץ לקראת שנת ה' ת"ר " ספר שרגאי ג ,ירושלים תשמ"ט ושוב בספר "גאולה בדרך הטבע :תלמידי הגר"א בארץ ישראל 1900=1840 מהדורה שנייה מורחבת תשנ"ז.

 

Freedman,     Chaim                       

Eliyahu’s branches :the descendants of the Vilna Gaon and his family, Teaneck, N.J. : Avotaynu, 1997   pp. 352-353.

       

דב בן דוד צבי אליאך "האגרת המסתורית " בתוך ספר הגאון :לתולדות חייו ובירור משנתו של הגאון רבי אליהו מווילנא ירושלים : מכון מורשת הישיבות, תשס"ב, 2002 .(ספר בן 3 כר' (חלק א-ג, 1341 ע 1202-1204?) כרך ג' ע' 1262-1266 .
ישעיהו וינוגרד,אוצר ספרי הגר"א ביבליוגרפיה מפורטת ומוערת של ספרי… רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן מוילנא, ירושלים, ירושלים : כרם אליהו, המכון להוצאת ספרי הגר"א, תשס"ג , 2003

'

עמוד  כתב הצופן  בספר של פינפער

רשימה ב"המליץ" על כתב הצופן

דיון על הצופן

הספר של פינפער בויקיפדיה

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

הגאון מוילנה והמוסד

הגר"א וסודות הקץ

אברהם  וילנר בן הגר"א

אברהם וילנר בויקיפדיה

מתי בדיוק נולד אברהם וילנר ?

שומר המורשת של הגר"א :על בנו של אברהם וילנר

מסע החיפוש של אלעזר לנדא  על נכדו של אברהם וילנר

גואל התנ"ך :על נינו של אברהם וילנר

תרגם אברהם - אברהם ב"ר אליהו מווילנא

הנגן של עולם המתים : יואב עזרא בנקאי כמשורר

Image result for ‫יואב עזרא‬‎

 

 

יואב עזרא הוא דמות ותיקה וידועה בחוגי המשוררים בתל אביב ולחלוטין לא ידוע מעבר להם . הוא עוסק במיקצוע הלא משוררי של ניהול סניף בנק ונחשב בחוגי המבינים המצומצמים מאוד ( בערך עשר או חמש עשרה איש ) כמשורר רדיקלי ביותר .
ולאחרונה יצא לאור בהוצאת פלונית של שלמה קראוס קובץ  מחזור שירה שלו.
והנה ביקורת של עורך "כתם " לשעבר  עודד כרמלי על הקובץ "הנגן של עולם המתים ". :

המנגן מעולם המתים : על יואב עזרא

 

מאת עודד כרמלי

עכשיו בדממה שאחרי הרעש המתוקשר של חבורה ספרותית המכה בחבורה ספרותית, ניתן כבר לומר בגלוי: שירה חדשה נכתבת בישראל. אין זה פוּטשׁ טבעי של דור חדש בדור ותיק או הולדתם של מספר כתבי-עת. כאן המאורע חגיגי יותר, שורשי הרבה יותר: שירה חדשה נולדה, שירה מובדלת. ניתן לזהותה ממרחק קילומטרים על רקע שממת משוררי דור השמונים והתשעים, "דור המדבר" של השירה העברית.
במרחק מאות קילומטרים האחד מהשני, ראה אור קונטרס משירתו של יואב עזרא בהוצאת 'פלונית' וכן, אי-שם במטולה, נערך פסטיבל המשוררים שציין בחג השבועות האחרון עשור שנים לפעילותו. אירוע השירה ה"צעירה" בפסטיבל, "מפגש קריאה עם כותבים צעירים מביה"ס מנשר", הוגש בו תחת הכותרת – כך במקור, כך בתוכנייה הרשמית וכך במודעות לעיתונות – "זה נעים להרגיש שאתם קיימים?".

צאת ספרו של עזרא, "הנֶגן של עולם המתים", הוא מועד מדויק וסיבה תקיפה להפניית שאלה נבזית זו חזרה לליאת קפלן, המנהלת האמנותית של הפסטיבל: האם קפלן קיימת כמשוררת? אגי משעול ורוני סומק, משוררי הפשט, הצפינו בשבועות למטולה, לחגוג עם קפלן יום-הולדת לפסטיבל ולאפשרות השירית הרדודה שהציעו השלושה בשני העשורים האחרונים. על רקע שורות הברק של עזרא, שורות כמו ":ובחדר האורחים הכסא משתגע מצחוק מתחת לשולחן" (עמ' 11),

ברור מתמיד כי קפלן מתקיימת אך ורק על חסדם של תקציבים ממשלתיים. שכן השאלה חדלה מלהיות שאלה של מנגנוני-כוח גרידא, של הוצאת 'פלונית' העצמאית בעריכת שלמה קראוס אל מול הסיאוב המשרד-חינוכי של מטולה. עכשיו, בדממה שאחרי הרעש, ניתן כבר להגדיר שירה חדשה זאת כשירת הדרש, המקיימת טקס השבעה בלתי-מפוענח ומצרפת את קוראיה, בעל-כורחם, לכַּת. זוהי שירה הרחוקה שמיים וארץ מהפרוזה האישית, המתמסרת והמתחנפת, שהורגלנו בה. "הו שירה גדולה", כותב עזרא ברשעותו, "יותר משאת יפה את צרימה בעולם המתים" (עמ' 29).
יואב עזרא אינו "כותב צעיר מביה"ס מנשר". הוא בן-דורם של קפלן, משעול וסומק. שלא כמותם, פרסומיו עד עתה היו מעטים והדהדו הד קלוש. משום-כך נכון לפתוח דיון במאפייני השירה החדשה ביואב עזרא, משורר השוליים שנדחק במשך עשרות שנים לקרן פינה. בשיר "מבט לעברי" (עמ' 27) בא עזרא חשבון עם השנים ההן: "משורר גדול אתה איננו / אבל אני ישנו / במקום בו הלכת בין האורנים לבד בשדרה / לבד ברוח מול שמיים נהדרי תופת לבד / בִּשביל עצי האורן".נראה שאמנם עזרא לבדו הבחין בשמי התופת הנהדרים. המשוררים "הגדולים" הסתכלו מטה משם, אל סוליות נעליהם, אל האספלט.
בעת האחרונה זוכה יואב עזרא לעדנה. אם בשנת 94' פורסם שירו "טכסט" בכרך מס' 61 של כתב העת 'עכשיו', אזי דווקא השנה, במוסף יום העצמאות של עיתון 'הארץ', הודפס מחדש השיר המטריד הזה, שעושה מטעמים ילדיים מאותם חומרי השירה הארציים של קפלן, משעול וסומק – המפה, הלחם, השולחן. אך בעולמו של עזרא, שהוא מבחינות רבות העולם הבא, חפצים אלה מתעתעים פי כמה מעבשות כיור המטבח של בני כיתתו: "יום לא ידוע מדקלם את מניפסט המוות שלו / מול שמיים אדירים לאור עשבים מסנוור / היונה אכזרית והציפור אכזרית והדג אימתני / והרוח סתמית והשמיים כלום והשולחן מפלצתי / והמפה פסיכית / והלחם מטומטם והכיסא מעיק".
לעומת השאלה העיוורת של קפלן למשוררים הצעירים, הקיום בשיריו של עזרא אינו נמדד כנעים או בלתי נעים. פעם הכיסא משתגע מצחוק מתחת לשולחן ופעם הכיסא מעיק, אך הוא אינו נותר כיסא, כך או כך הוא הופך שירי, מקבל חיות ומרץ, ניתק מהפרוזאיות הפדגוגית של הדור הקודם וחובר לשירה העברית החדשה – שירה, כמאמר מאיר ויזלטיר, המשחררת את סוסיה. "הנגן של עולם המתים" מעיד עדות כפולה: לא פחות משהוא מעיד על יצירתו המופלאה של יואב עזרא, הוא מעיד על אי-הצורך ליסוע לפסטיבל מטולה.

ראו עוד :

 

הייתי רוצח המונים נאצי : על "נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל והפולמוס סביבו

Image result for ‫נוטות החסד‬‎נוטות החסד

הופיע בשם "הייתי כלבתו הפרטית של ד"ר אואה " בעיתון "העיר " גיליון 1449 4.7.2008

הספר "נוטות החסד " הוא ככל הנראה אחד הספרים השנויים ביותר במחלוקת שנכתבו אי פעם  על מלחמת העולם השנייה, בוודאי  מאז פרסומו של הספר המחקרי "התליינים מרצון של היטלר".דומני שקשה לחשוב על ספר אחר שהתפרסם בשנים האחרונות ועורר סערה כזאת של גינויים,

למעשה המדובר ב"סטלג" בקנה מידה ענק "סטלג" אולטימטיבי .

ונשאלת השאלה האם בגלל זה זהו ספר גרוע  ומזוויע מעצם טבעו שיש להתרחק ממנו כממגפה  כפי שטענו כמה מהמבקרים ?

ואולי  הוא מגלה תובנות מעניינות ובלתי צפויות על השואה ומבצעיה ?

"אחי בני האדם ,תנו לי לספר לכם איך זה קרה.

אנחנו לא אחיך אתם עונים ואנחנו לא רוצים לדעת .
זה סיפור קודר אבל גם מאלף ממש מעשה מוסר ,אני מבטיח לכם .
( הפתיחה לנושאות החסד )


ג'ונתן ליטל יצר ספר מסוג מוכר סוגה מוכרת לכאורה, רומן על מלחמת העולם השנייה אך למעשה מסוג חדש. זהו רומן היסטורי על השואה. דהיינו, ספר שנכתב על התקופה ההיא בידי אדם שלא חווה אותה על בשרו מעולם. ליטל נולד 32 שנה לאחר סיומה של המלחמה ועבורו היא מהווה עולם אחר שאותו לא יוכל לעולם לחוות מעבר לקריאה וצפייה בסרטים על התקופה. אך הספר המכיל למעלה מ-900 עמודים הוא תוצר של מחקר מפורט ומדוקדק ביותר שכמוהו לא נעשה בעבר, היות וחלק מהחומר המחקרי שעליו מסתמך המחבר לא אושר לעיון לציבור הרחב עד לפני שנים לא רבות.
ליטל עצמו בעברו סופר מדע בדיוני של רומן סייבר פאנק  המתרחש בקטקומבות של פריז בעתיד הקרוב , חיבר במקביל ספר גם מחקר תיעודי על שירותי הביטחון של רוסיה המודרנית זאת של עידן פוטין שמראה על משיכה עצומה אם נרצה "אפלה " למתרחש מאחורי הדלתות הנעולות של מישטרים רודניים שונים .


כאן בספרו הבדיוני השני רחב היריעה כתב ליטל בגוף ראשון ובפירוט כמעט אינסופי של אוסף חוויותיו במלחמת העולם השנייה של רוצח ההמונים, הנאצי ד"ר אואה, באיזורים שונים של המלחמה שבהם הוא השתתף בקרבות ונטל חלק משמעותי בהשמדת היהודים. הספר מתאר את מסכת יחסיו עם מנהיגים נאציים שונים כמו הימלר ואייכמן ואת מערכת יחסיו המסובכיםו עם אחותו (שעימה הוא מקיים סוג של גילוי עריות, לפחות בדמיונו), והמורכבים וטעונים עם אימו (אותה הוא רוצח), ומגיע בשיאו עד לימי הקרבות אחרונים בברלין כאשר הוא פוגש לבסוף את היטלר בסצינה בלתי נשכחת, המעידה עד כמה הפנים הגיבור את האידיאולוגיה של היטלר על מנת לפנות כנגדו, כמי שאינו ראוי לחיות בעולם החדש שלו. לבסוף הגיבור מצליח להיחלץ ממוות ולהימלט לצרפת על מנת לחיות שם את חייו כאזרח עשיר ומכובד. סוף טוב ( עבורו לא עבורנו).

הפלנטה האחרת

 

Bad Voltage

ספר מדע בדיוני מאת גו'נתן ליטל.מתאר בפירוט חברה עתידנית "סייבר פאנקית" בפריז.

הספר זכה להתקפות ארסיות של הביקורת בארץ ובחו"ל בעיקר בגלל קטעים האירוטיים. הוא משופע בגילוי עריות בין הגיבור האינטלקטואל-רצחני ואחותו שכמדומה עוררו עוד יותר תשומת-לב וזעם מאשר תיאורי הרצח הבלתי פוסקים.
ואכן, אין זה ברור מדוע החליט ליטל להרבות בהם מאחר ואינם חיוניים כלל לעלילה המרכזית שלו על חיי קצין בכיר בשואה, אלא אם שאף למקד על ידי-כך תשומת-לב נוספת לספר, יעד שהוא בהחלט הצליח להשיגו.

להערכתי טמונה שגיאתו בכך שאם כבר שיבץ אותם בנדיבות שכזאת שלא הלך איתם עד הסוף, ולא להציגם כפנטזיות שאולי לא התרחשו במציאות. ככלות הכל הגיבור רואה עצמו כנציגו של עולם חדש וגזע חדש שכל החוקים שהיו מקובלים עד אז אינם כובלים אותו. אז מדוע שגילוי עריות יהיה שונה באיזו מידה כזו או אחרת?

אחד הדברים המפתיעים לגבי הספר הוא עד כמה המבקרים לא הצליחו להבין על מה בעצם מדובר שם. אחת המבקרות, דנה רוטשילד, הייתה עדינה מספיק כדי לציין שהספר הוא מחליא אבל לא בדומה לספריו של ק. צטניק , אלה שהיו חומר לימוד והם בכל זאת מחליאים עוד יותר. חוסר יכולת זו להבין מה קרה שם בגיהנום הזה אולי אומר משהו על טיבם של המבקרים שלא הבינו כלל את מהות הספר, וכפי שאינם מבינים אותו לא הבינו מעודם את מהותה של השואה, בה הם רואים עוד טבח עם אחד מני רבים שאפיינו את ההיסטוריה האנושית, בדומה נניח למעשי הטבח של המונגולים. איך יוכלו לחשוב, להרגיש ולהבין אחרת כשהם כלואים עם דברי ההבל של האינטלקטואלית חנה ארנדט על "הבנאליות של הרשע" שהופרכו עד היסוד כבר לפני שנים רבות? והרי השואה גם לא הייתה תוצר של אנטישמיות רצחנית "נוצרית" שהוגדלה למימדי ענק כפי שליטל עצמו מראה בספר. ואולי גם אין ולא יהיה ביטוי הולם להגדירה ואין צורך לנסות להסביר את השאול.
היה זה דווקא אותו ק. צטניק המושמץ כל כך היום שהצליח באינטואיציה אדירה של סופר להבין את מה שנשאר לחלוטין מחוץ לתחום הבנתה של ארנדט האינטלקטואלית,כאשר תיאר את החיים באושוויץ כחיים על "פלנטה אחרת ".
. והיום אנחנו יודעים עד כמה שהוא צדק,
והנה הופיע עכשיו ג'ונתן ליטל ובספרו הכרסתני רק מוכיח כמה צדק צטניק.

חשוב לזכור בדיון כזה שספרו של ליטל (שהוא לגמרי לא במקרה סופר מדע בדיוני בעברו שחיבר ספר מז'אנר ה"סייבר פאנק"), והגיבור דוקטור אואה ועמיתיו הבירוקרטיים והמוציאים להורג נאצים בעלי בדרגות בכירות, הם רחוקים מאוד מלהיות פקידים אפורים ועלובים מאיזשהו סוג שאותו דמיינה ארנדט. הם גם אינם רוצחים מתוך שינאה אנטישמית מכל סוג שהוא כפי שד"ר הואה חוזר ומדגיש לפנינו שוב ושוב. הם מקפידים שלא להכניס "אנטישמים רגילים" לאס אס ובזים לשטרייכר האנטישמי "הגס".

אואה ועמיתיו רוצחים מתוך מטרה אידיאולוגית לברוא אדם חדש ועולם חדש- כוכב לכת אחר. למעשה הם אינם שונים בכך מהקומוניסטים פרט למטרות שלהם, כפי שמתברר היטב משיחה הנתקיימת בין הואה ופעיל קומוניסטי רוסי שבוי.שבמהלכה מתברר ששני הצדדים רוצים לברוא עולם חדש ושונה ושונים רק בסוגי הקרבנות שעליהם למות בדרך להשגת המטרה.

"שבתי וגיליתי על המדף את עלילות מאדים של א.א בוראוז ..קראתי את שלושת הספרים האלה בנשימה אחת אך לצערי לא מצאתי בקריאה ולו שמץ מסערת הרגשות שלפתה אותי עת קראתי בהם בימי נעורי ..אובד בערגה בנפתוליו של אותו יקום ברברי ,הטעון ארוטיות עכורה ,מאוכלס בגיבורי מלחמה ובנסיכות שרק נשק ותכשיטים לעורן,ערב רב בארוקי של מפלצות ושל מכונות .לעומת זאת גיליתי בהם תגליות מפתיעות שלא היו עולות על דעתו של הנער המסונוור שהייתי :כמה מקטעים בספרי המדע הבדיוני האלה גילו לי שאותו מחבר רומנים אמריקני הוא למעשה אחד ממבשריה הלא ידועים של ההגות הפולקית …ביקשתי שיביאו לי מכונת כתיבה וכתבתי תזכיר קצר עבור הרייכספיהרר ובו ציטטי את בוראוז כדוגמה ומופת לרפורמות העומק החברתיות שיהיה על האס. אס לתת עליהן את הדעת אחרי המלחמה.הבאתי כדוגמה את בני מאדים האדומים שגייסו את עובדי הכפייה שלהם לא רק מקרב הפושעים ושבויי המלחמה ,אלא גם מקרב הרווקים המושבעים שהיו עניים מכדי לשלם את מס הרווקות הגבוה מטילות כל ממשלות בני מאדים האדומים .
…הצעות רדיקליות אף יותר היו שמורות אצלי לאליטה של אס. אס שאמורה הייתה לקחת דוגמה מבני מאדים הירוקים ,אותם בני מפלצת המיתמרים לגובה שלושה מטרים ומצויידים כארבעה זרועות באמצעי הגנה אצל בני המאדים הירוקים כל הרכוש הוא משותף לקהילה להוציא נישק אישי ,עדיים כלי משי ופרוות המיטה..ההזדווגות היא רך ורק שאלה של אינטרס קהילתי ומנוהלת בלי כל התייחסות לברירה הטבעית .

 

ידעתי שזה ימצא חן בעיני הרייכספיהרר.הקטעים מבוראוז הזכירו לי במעומעם את האוטופיה הנבואית ששטה בפנינו בקייב ב-1941
( נושאות החסד ע' 783-784)

דומה וכל זה מוסבר אולי יותר טוב מכל בשורות בספרו של ליטל בהן הגיבור ד"ר אואה קורא בספרו של סופר המדע הבדיוני אדגר רייס בוראוז "נסיכת המאדים", קטע שבו מתואר המשטר על המאדים קטע המפעיל סוגים שונים של "הנדסה אנושית " על החברה במאדים ואואה מתרשם כל כך מהמתואר עד שהוא שולח מכתב בעניין זה למפקדו הימלר.

הימלר מסכים שהדברים אכן ראויים לעיון רציני.
..אני תוהה אם בגרמניה אפילו אחרי המלחמה תהיה בשלה לקבל רעיונות כה עמוקים והכרחיים .אין ספק שתידרש עוד עבודת הכנה נפשית ארוכה. ..לכשתבריא אשמח לשוחח עימך ביתר פירוט על התוכניות האלה ועל אותו סופר בעל חזון.
הייל היטלר.
שלך
היינריך הימלר
לא, זאת אינה בדיחה תפלה. הנאצים מסוגו של הימלר לא היו בניגוד לכל מה ששמעתם וקראתם סתם בירוקרטיים בנאלים אפורים. הם היו אנשים שעסקו בלב שלם ביצירת אוטופיה פלנטרית .
לפי הבנתם כמובן.

הסטלג האולטימטיבי

עם זאת אין לאמר שליטל באמת מחדש אפילו בעלילה שיצר. לכל היותר אפשר לאמר שהוא לקח נושאים שהיו קיימים בשוליים הבזויים ביותר של  הספרות הפופולארית ושם אותם במרכז כספר ענקי ויומרני מאין כמוהו. תופעה מקובלת כיום כאשר ספרים שהיו פעם בשולי השולים עומדים כיום במרכז השיח הספרותי.

כבר לפני עשרות שנים הופיע ספר ישראלי בעל אותה עלילה "הייתי מפקד סטלג" מאת קולונל מרטין רוזנברג. למעשה זהו שם עט של סופר ישראלי, מירון אוריאל, שניסה לתאר במסגרת של ז'אנר הסטלג הבזוי איך באמת חושב קצין נאצי. הוא תיאר אותו כבירוקרט אפור וסדיסט המתעלל בעיקר בנשים, אך עיקר מעייניו נתון למאבקים הפנימיים שהוא מנהל עם קצינים נאציים, תוך שהוא מיישם את האידיאולוגיה שבה הוא מאמין בכל ליבו. מירון אוריאל הקדים בכך את העלילה של "נוטות החסד" בעשרות שנים, אם כי כמובן לא זכה אפילו לעשירית של אותה תשומת-לב ספרותית/

Image result for : Les Bienveillantes) i

בהערת אגב כדאי לציין שמאחר שפירסמתי כמה מחקרים על תופעת ה"סטלגים " ( ספרים אירוטיים אלימים וסדיסטיים על מלחמת העולם השנייה )

Image result for ‫סטלגים הסרט\‬‎

והייתי קשור לסרט התיעודי על הנושא הזה של ארי ליבסקר שהתבסס על מחקרי , אני מקבל כעת באופן קבוע ורציף  פניות מ"חוקרים"  פוסט מודרניסטים ופוסט ציוניים ופוסט מה שאתם רוצים  מהארץ ומחו"ל שמתכוונים לעשות גם הם את מחקריהם על הסטלגים תמיד עם מטרה קבועה ועם תזה ברורה מראש :להראות על פיהם את המנטליות הנאצית של ישראל והציונות.
.כאשר אני מעיר לכל אותם "חוקרים" שזה סותר כל מיני עובדות בשטח לגבי הספרים שאותם הם אינם מכירים כלל  הם דוחים את הערותי בבוז. למה לתת לכמה עובדות לקלקל תיאוריה טובה וחשוב מזה אופנתית על הנאציזם הישראלי ?
על פי ה"היגיון" הזה נשאלת השאלה :מה ספרו זה של ליטל יהודי מהתפוצות אומר על דרך החשיבה של יהודי התפוצות  ? שגם הם כולם נאצים בתת הכרתם ?הסופר שאולי חשב גם הוא על זה מיהר והקדים תרופה למכה ותיאר בריאיון ל"הארץ" את ישראל כמדינה נאצית..אולי כדי להסיר מעל עצמו את ההאשמה שכאשר הוא כותב על הנאצים הוא חושב כמוהם.

 

Image result for The Kindly Ones (French: Les Bienveillantes) i

ואכן  הספר של ליטל הוא על פי כל קריקטריון  תוכני " סטלג"  בקנה מידה ענק עבור ראשית המאה העשרים ואחת . גם אין בכך מוזרות . איזה ספר אחר יכול עדיין לעורר את העניין הציבורי בשואה שנבדקה ונותחה כבר מכל זווית אפשרית? הרי רוב ספרי השואה, זיכרונותיהם של ניצולים וכו', לרוב אינם זוכים לכל תשומת לב שהיא.

נשווה זאת לספרו החדש של דניאל מנדלסון על השואה "האבודים". ספר כתוב היטב מבחינה ספרותית ואף מרגש, אבל לא עורר אפילו עשירית מתשומת הלב שעורר ספרו של ליטל. הוא פשוט לא ניפץ טאבואים ולכן לא עורר סערה שכזו. כמה עוד אפשר לשמוע על השואה?
רק ספר כמו "נושאות החסד" שפוגע בכל סוגי הטבואים האפשריים שלנו יכול עוד לזכות בתשומת לב ציבורית (אם כי למען האמת ליטל אינו עושה זאת. הוא מנסה אבל אין לו את האומץ הנדרש ללכת עד הסוף).

Image result for ‫תליינים מרצון בשירות היטלר‬‎
כמדומה שהספר המקביל שעורר את תשומת הלב הגדולה ביותר בחקר השואה היה "תליינים מרצון בשירות היטלר" של גולדנהאגן, שגם הוא שם דגש מיוחד על תיאורי רצח פרטניים שלא היו כמוהם. והנה גם הוא זכה לתשומת לב ציבורית שבעוצמתה לא זכה אף לא ספר מחקרי לפניו על השואה. האם היה זה בגלל התזה שלו שהגרמנים רובם ככולם היו אנטישמים מטורפים? או שמא בגלל התיאור הפרטני שלא היה כמוהו של מעשי רצח המוניים?
וליטל מתווכח עימו ועל מסקנותיו על האנטישמיות החסלנית של העם הגרמני בצורה סמויה בספר ,שהרי לדעתו לא המדובר כאן באנטישמיות "אמיתית נוצרית " אלא ברצון ליצור עולם חדש ) .

דהיינו, כנראה שרק סוגה של ספרים כאלה עדיין יכולים לעורר ענין אמיתי בקהל של היום, שרבים בו אלה שחוו והתנסו בכל הקזת דם אפשרית, דרך סרטי פעולה, מדע בדיוני ואימה בקולנוע ובטלוויזיה.

אפשר להצטער על-כך אבל זהו המצב. ליטל יודע את נפש בהמתו הקורא והוא ממלא את תשוקתו. אם לא היה עושה זאת ספרו בן 900 העמודים, אולי היה גם זוכה בכמה ביקורת טובות וזוכה גם בפרס כלשהו ושוקע בתהום הנשייה של האדישות הציבורית, כמו מרבית סיפורי הניצולים. ככלות הכול עד כמה אנחנו ערוכים ויכולים לשמוע עוד על השואה.

אז הנה ליטל הצליח להוציא את המבקרים מאדישותם. הוא הצליח לגרום להם לזעום עליו. בכך כבר עשה מעשה גדול.

המאפיין יוצא דופן של ליטל הוא המחקר העצום שהושקע בספר שבהחלט אינו סתם "סטלג" סדיסטי ותו לא. כאן אנחנו מתעמתים לראשונה עם תמונה מפורטת המראה כיצד המנהיגים הללו שניסו ליצור עולם חדש וטוב יותר עבור הארים, חשבו וכיצד יכלו לפעול בצורה שבה פעלו.

מן הסתם ספר על קצין של החמאר רוז' בקמבודיה שבה בוצע טבח דומה לא היה שונה בהרבה.
אבל מה שיש לנו כאן זה לא סתם רומן היסטורי מפורט. זהו תיאור פרטני ודקדקני של חברה שונה מכל מה שאנחנו יכולים להעלות בדעתנו סיפור המזכיר את מה שסופרי מדע בדיוני עושים בספרים כמו "חולית" של פרנק הרברט שתיאר בפרטי פרטים עולם מדברי ואת החברות השונות שבתוכו וסביבו, זהו , ניסיון להציג צורת מחשבה זרה בצורה פרטנית וריאליסטית ככל האפשר. כלומר, ליטל אינו מראה לנו עד כמה הנאצים היו דומים לנו ובנאליים כמונו, אלא עד כמה היו שונים מאיתנו ורחוקים מאוד מכל בנאליות.

אני ממליץ בחום על הקריאה. כל מי שמצפה לקרוא עוד ספר על הבנאליות של הרשע צפויה לו הפתעה מזעזעת, אבל מובטח לו שמוחו יפתח לקליטת מציאות אחרת ופלנטה אחרת. הפלנטה של המנהיגים הנאצים.

Image result for The Kindly Ones (French: Les Bienveillantes) i

ראו עוד :

להלן תיעוד של הדיון הנסער שהתקיים על הספר "נוטות החסד "  בתקשורת הישראלית.

נוטות החסד

נוטות החסד באתר טקסט

נוטות החסד בויקיפדיה

נוטות החסד -הפולמוס 

ג'ונתן ליטל

ליטל זוכה בפרס הגונקור

ראיון עם ג'ונתן ליטל

ראיון עם ניר רצ'קובסקי מתרגם "נוטות החסד"

"שנה במחיצת דוקטור אואה :ניר רצ'קובסקי על תרגום "נוטות החסד "
אבנר שפירא על התרגום

הפולמוס סביב נוטות החסד

נקיפות המצפון של מקס אואה:פרופסור יהודה באואר על "נוטות החסד "
המתת חסד :אריאנה מלמד נגד "נוטות החסד"

רשע מה הוא אומר :עמנואל פינטו על נושאות החסד

הספר החשוב ביותר שנכתב בנושא הנאצים :יהונתן גפן בעד "נוטות החסד "

סטאלג 941: יובל אביבי בעד "נוטות החסד"

חסד מופרע :אייל רוב נגד "נוטות החסד "

רשמים קצרים מקריאה חלקית :אריק גלסנר על נוטות החסד

מוסר השכל :פאר פרידמן על נוטות החסד
אבי גימל : כתב הגנה על נוטות החסד

מניפולציה מרושעת גאונית ומרתקת : חיים אתגר על נוטות החסד

עוד סיפור שואה על קרבנות ותליינים

תגובה לג'ונתן ליטל :חני שטרנברג על "נוטות החסד "

תגובה שנייה לג'ונתן ליטל

פרוורטי אבל חובה: אסתי סגל על "נוטות החסד"

 

ניר 4819 על "נוטות החסד"

דן לחמן על "נוטות החסד "

מסע אל קצה הלילה :עומרי הרצוג על "נוטות החסד "

החובה להאזין לתליין :נילי קרן על "נוטות החסד "

קווי המתאר של הרוע האבסולוטי :יפתח אשכנזי על "נוטות החסד "

של ברמן על הספר והשערוריה 

נוטות החסד רוקדות ואלס עם באשיר " "מולי בנטסמן על "נוטות החסד"

מופת או תועבה ?

חשיפת הרוע שבתוכנו :גדי ראונר על "נוטות החסד"

דיון במארקר על "נוטות החסד "

שווה להשקיע מאמץ אינטלקטואלי ב"נוטות החסד "

מי ישחזר את הפשע :יצחק לאור על "נוטות החסד "

קוי המתאר של הרוע האבסולוטי:יפתח אשכנזי על "נוטות החסד"

"נוטות החסד הישיגוני " נועם לסטר על המילים האחרונות של "נוטות החסד "

 

עוד ביקורת
ביקורות גרמניות שונות

 

ספר מד"ב של ליטל

ג'ונתן ליטל על שירותי הביון ברוסיה 

ספר שקדם בכחמישים שנה בנושאו לספר של ליטל דומה לו בתכניו אך לא עורר את אותה סערת רוחות ביקורתית נזעמת.