זהו פאנטומאס ילדיי ! !

 

עטיפת הספר הראשון בסדרת "פאנטומאס ".

 

 

פנטומאס היה פושע על.,למעשה טרוריסט במשמעות המודרנית של המושג ,  בעל אלף פרצופים בסדרת מתח מפורסמת שיצאה לאור בכרכים רבים בין השנים 1911 -1913 .בצרפת .
הסדרה הוסרטה בגירסה אילמת מפורסמת והייתה לה השפעה רבה על חברי התנועה הסוריאליסטית בצרפת בשנות ה20 והשלושים .
באופן מיוחד היא השפיעה על אחד המשוררים המפורסמים של התנועה רוברט דסנוס ,שיצר פואמה שלמה על פי עלילותיו של פנטומאס.
הפואמה הושמעה בשלוש בנובמבר 1933 ברדיו צרפת עם מוזיקה של קורט וייל הידוע כמוזיקאי "אופרת הקבצן" של  ברטולד ברכט . השחקן והסופר המפורסם  אנטואן אראוד שיחק בתוכנית את פנטומאס .

כתבה על פאנטמאס והתנועה הסוריאליסטית בצרפת תופיע בקרוב .

להלן התרגום המלא והראשון לעברית שבוצע בידי ריטה רודשטיין  מתרגמת צעירה בת 24, לומדת באוניברסיטת ת"א. תואר ראשון בבלשנות כללית, ובשפה וספרות צרפתית. ומתחילה כעת  את לימודי התואר השני בלימודים קוגניטיביים של השפה ושימושיה..

חלק מהשיר מן הסתם יהיה ברור רק לקוראים המועטים של ספרי פאנטומאס שישנם בארץ ( הספרים מעולם לא תורגמו ) .אבל אני חושב שעדיין אפשר להיהנות ממנו כיצירה שמעלה על נס את הטרוריסט הגאוני והיצירתי מכולם .

 

פוסטר של הסרט האילם "פאנטומאס ".

קינת פנטומאס
מאת רוברט דסנוס
תירגמה ריטה רודשטיין

 

 

 הקשיבו. הקשיבו . היו שקטים …
הבא ונעשה ספירה עצובה
של כל הקובלנויות ללא שם,
של עינויים, של מעשי אלימות של רציחות
תמיד פטורים מעונש
אבוי!
של הפושע פנטומאס..

ליידי בלט'אם, אהובתו,
רצתה שפנטומאס יהרוג את בעלה
כי הוא הפתיע אותם
באמצע ליטופיהם..
פנטומאס הטביע את האונייה
לאנצאסטר בשיפולי הגלים. 
מאה איש הוא רצח ביחד עם הרוזן . . 

 אבל חכו !  ג'וב העוזר של פאנדור
יגרום לו לסבול את גורלו
סוף-סוף על הגיליוטינה…
אבל צרה צרורה , שחקן, המשחק היטב, 
הוצא להורג,במקום פאנטומאס .  

.מגדלור בסערה
מתמוטט, והאוניות הישנות
טובעות בשיפולי המים.
אבל מופיעים ארבעה ראשים:
ליידי בלט'אם עם עיניי זהב,
ג'וב ופאנדור.ופאנטומאס . 

למפלצת הייתה נערה
יפה כמו פרח.
הלן הרכה עם לב גדול
לא קיימה את הבטחת משפחתה,
כי היא הצילה את פאנדור
שנידון היה למוות.

 בשמירת חפצים של תחנת רכבת
חבילה מכוסה בדם!
נוכל עצר!
מה קרה לגופה?
הגופה חיה….,
זהו פנטומאס, ילדיי!

אסיר בפעמון
ומחכה לקבורתו .
כך מת הסֶגֶן של ]אנטומאס .
הדם של ראשו של  המסכן
עם אבני ספיר ויהלומים
טפטף על הנאספים

יום יפה של קיץ בפאריס

אבל לפתע המעייינות מזמרים! ….

האנשים מאזינים בתדהמה .

הם לא מבינים  שהסירנות הללו
מהקונקורד כלאו

מלך שבוי בוכה….


סוד מסוים בעל חשיבות
יגלה רק לצאר.
פנטומאס, קיבל אותו כי
בהיותו דומה לו
הוא החליף את הקיסר
 עד שג'וב עצר אותו ככה סתם.


 אנגלי  נרצח ע"י הטולוש,
זקנה עם עיניים מגעילות,
אנגלי עם מנשך גדול
והדם ממלא את פיו.
אח"כ הוא הסתיר אוצר
בקרביי המוות.

האסון הגדול הזה
של האוטובוס שהתנגש
בבנק שנשדד
בעת שאווררו הכספות שלו…
אתם זוכרים את זה?..
זה היה פנטומאס שסידר אותו.

מגפת הדבר
משמידה אונייה גדולה
לבדה בלב הגלים.
איזה מחזה של שיגעון!
גסיסות ומיתות אבוי!
מי עשה זאת? פנטומאס.

 הוא הרג עגלון של כרכרה 
ולמקומו  הוא קשר  אותו
ובעודו מתגלגל ככה-ככה,
למרות הלקוחות שמקללים,
הם לא יכולים לעצור
 את הכרכרה שהמת הנהיג

תחשדו בוורדים שחורים,
הוא מוציא מהם  אדים
מתישים ורוצח עימם אנשים .
למרבית הצער אך בלי חמלה  

פנטומס מבצע את זממו ברציחה .  

זהו סיפור בהחלט אפלולי
עוד קבלנות עצובה
של פנטומאס אכן!

 

הוא רצח את אמו
של פאנדור הנועז.
איזה אי-צדק גורלי,
כאב מזעזע ומר…
לא היה לו איפוא לב,
לפושע העלוב הזה! 

מכיפת הנכים
גנבו זהב כל לילה.
מי זה היה?

זה היה פאנטומאס ילדיי
היוצר של התכנית החמדנית הזאת.
השתמש היטב  בזמן שלו
 כמה שהוא חכם!

אפילו את מלכת הולנד
, הוא העז לתקוף.
ג'וב אסר אותו
כך גם את כל כנופייתו.

 אבל הוא נחלץ למרות הכל
מעונש צודק וצחק לחוק . 

כדי לטשטש את העקבות שלו
הוא ליטש את הכפפות
בעור של מזכרת ניצחון מדממת,
בעור של ידי גופה
וזה היה המת הזה שהאשימו
שטביעות אצבעותיו  שנמצאו.

  על מי הסיינה  רוח רפאים הילכה
מפחידה זקנים וילדים,
לשווא ג'וב חיפש אותה.
זה היה פנטומאס ילדיי שברח
אחרי המכה שהוא עשה.

משטרת אנגליה
הולכה שולל על-ידיו.
אבל, לבסוף, עצרה,
נתלתה והטמינה.
נחשו מה קרה ? האם אני צריך לספר ?
פנטומאס נמלט שוב .

 

בלילה קודר ואפלולי,
מבעד למגדל האייפל,
ג'וב רדף אחרי הפושע.
 אך לשווא הוא ארב לצל שלו.
בעודו עושה מאמץ עילאי

עם  כוח ויכולת מדהימים
פנטומאס שוב נעלם כשהוא צוחק .  

 לפני הקזינו של מונטה-קרלו
ספינת-קרב נפתחה.
המפקד שלה שהפסיד
רצה להפגיז את המזח.
פנטומאס, זה ברור,
היה איפוא המפקד הזה. 

 בים ספינה אפלולית
עם פנטומאס בירכתיה,
הלן, ג'וב ופאנדור
ונוסעים רבים

אבל מכיוון שלא נמצאו גופות
לא ידוע אם הם כולם מתים,
.

גם אלו מכנופייתו, הילד היפה,
בלון הגז והשַמָש,
סוללת מונטפארנו,
שהרעידו את פאריז, רומא
ולונדון שוב ושוב .
הם נכננעו  אי פעם לחוק ?  
לא כשהם עם פנטומאס ילדיי.  

בשביל העם והעולם,
כתבתי את השיר הזה
בשם פאנטומאס ! ששמו
מרעיד הכל במחול שדים קודר 
חְיוּ חיים ארוכים ושקטים
זהו רצוני וכעת אני מסתלק .

צילו העצום נופל
על  פאריז, ועל העולם  

אבל רגע רגע ..

מהו רוח הרפאים הזה עם עיניים אפורות
שמופיע מן הדממה ?
שמיתמר על הגגות?

 ניחוש פרוע :

פנטומאס, האם זה אתה?

 

תרגום מצרפתית: ריטה רודשטיין,
2007–11–05, ת"א,
0525164110
rita9876@walla.com

 

פנטומאס

הפואמה בצרפתית

חלק מהפואמה באנגלית
שידור הרדיו המקורי

 

רוברט דסנוס

עוד על דסנוס

מכבסת המילים :נועה גרינברג נגד יואב גלבר

היסטוריה, זיכרון ותעמולה

מאמר ביקורת של נועה גרינברג במוסף הספרות של מעריב על ספרו של יואב גלבר
 העוסק במצבה ( הלא מזהיר ) של הדיסציפלינה ההיסטורית דהיום : היסטוריה זיכרון ותעמולה :הדיסציפלינה ההיסטורית בעולם ובארץ ". ספר מזהיר שאני ממליץ עליו לכל מי שיכול שיקרא .

מאמר הביקורת הוא מעניין בפני עצמו וראוי לניתוח כדוגמה מזהירה של כתיבת ביקורת פוסט מודרניסטית.

הכותבת היא מסטרנטית במכן כהן באוניברסיטת תל אביב ועורכת ספרותית בין השאר היא ערכה את הספר
"ההיסטוריון הזמן והדמיון " של שלמה זנד  שלא במקרה מחזיק מעמדות מנוגדות לאלו של גלבר
כך שאני מניח שהיא יודעת משהו על היסטוריה פוסט מודרניסטית .
מאמר ההתקפה נגד גלבר הוא של מתנגדת אידיאולוגית ועדיין הוא מצחיק משום שהכותבת לוקה בדיוק באותם פגמים שאותם תוקף גלבר בספרו .
היא מלאת זעזוע על עצם העזתו לתקוף אותם כאילו האיש העז לבצע פשע בעצם הדיון והניתוח שלהם.
היא מתלוננת על כך ש"הוא מאמץ את הגישה שעל פיה ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה ויוצא למאבק כנגד "אופי הדיסציפלינה ההיסטורית וחרושי רעתה והודף בכל כוח את את התיאוריות הפוסט מודרניות "פוסט היסטוריות ופוסט ציונות ויחד איתן הוא תוקף את הוגיהן היסטוריונים סוציולוגים פילוסופים חוקרי תרבות ופסיכואנליטיקנים ".
אכן זה מה שגלבר עושה. הוא מראה פעם אחרי פעם איך האנשים האלו פשוט אינם מבינים על מה הם מדברים כאשר הם מגיעים לתחום המחקר שלו היסטוריה .
נראה שהגברת גרינברג חוששת שהוא עלול לשכנע את הקוראים שהניתוחים הפוסט מודרניסטיים של ההיסטוריה הם בחלק מהמקרים לפחות , הבל הבלים ושרבים מכותביהם הידועים ביותר פשוט אינם יודעים על מה שהם מדברים בתחומים שונים שבהם גלבר הוא מומחה מספיק על מנת לתפוס אותם שוב ושוב ( ושוב ) בשגיאות עובדתיו .
תמהני האם היא  טוענת שאסור לו לנסות לבקר את האנשים האלו כאשר הם מתייחסים לדברים שבתחומו ?
ומדוע זה מפריע לה שהוא מבקר ותוקף אותם ?האם לא זה מה שעושים חוקרים שונים מהמחנה שלה שכותבים ספרים שלמים שבהם מבקרים ותוקפים היסטוריונים כמו גלבר ואת ההנחות והעובדות שעליהם הם מתבססים ? הוא פשוט משתמש בשיטות שלהם מדוע זה כל כך בעייתי בעיניה?
היא מתלוננת שההתקפה שלו אינה משכנעת או קי ברור שהיא אינה משכנעת אותה כי זאת כנראה התקפה על אמונות שבהן היא מחזיקה.אבל גברת לתשומת ליבך את כותבת ביקורת על ספר מדעי.
למה ההתקפה שלו לא משכנעת ? האם תפסת אותו בשגיאות שבגללן היא לא משכנעת אותך ?

 הגברת גרינברג מדווחת בזעזוע לקורא ש"גלבר מנגח אישית "  היסטוריונים והוגים שמדיעותים הוא סולד"

מה פרוש "אישית" גברת גרינברג האם כוונתך שהוא מנבל את פיו כנגדם? אני רואה שהוא מתייחס רק לדיעותיהם והשקפותיהם ואין לו כלום מה לאמר על אישיותם
 הגברת גרינברג :" על פרנץ פאנון למשל פסיכיאטר צרפתי מהוגיה המגרים ביותר של המאה ה-20 ,הוא אומר כי הוא "פרט על נימים של רגשות אשם פוסט קולוניאליים וכך רכש את אהדת השמאל בצרפת אבל לא קידם מחקר ענייני לא של תופעת הקןלוניאליזם ולא של תולדות העמים שנשלטו בעבר בידי מעצמות אירופה ( ע' 182 )

אכן זה מה שגלבר אומר אם כי זה לא כל מה שיש לו לאמר על פנון ומציין בין השאר שפאנון דחה על הסף ובהכללה את ההיסטוריה של המתיישבים הלבנים במושבות האירופיות . ועוד כמה דברים,עוד לא מעט דברים . .
השאלה היא כאן האם יש שגיאה עובדתית במה שגלבר אומר או לא ?

  הגברת גרינברג אינה עונה על כך ,מעצם ההצגה שלה את "פאנון "מהוגיה המגרים ביותר של המאה ה-20 " ברור שהיא רואה בו סוג של דמות מופת .לא חשוב שהאיש השפיע על תנועות טירור וקרא לאלימות כדרך חיים זה לא רלבנטי . אבל מישהו מעז לתקוף אותו ולא עושים דברים כאלו במקומותינו . מה פתאום ? איך הוא מעז? מי הוא הגלבר הזה בכלל שיעז לתקוף את פרנץ פאנון ? את פאנון שלנו ?
לענות לעצם העניין על הערותיו של גלבר לגבי פאנון כמובן לא עולה על דעתה. מה פתאום. פאנון הוא איקון שהוא מעל לדברים כאלו .
אבל בסדר אפשר לטעון שיש לה מגבלת מקום.

חמורה יותר היא הערתה על התייחסותו ל"פועלו של אדוארד סעיד חוקר הספרות והתרבות הנודע שמתבטל במחי משפט שכן הוא בסך הכל "פרט על מיתרי הכמיהה המערבית לפרה פוסט קולוניאלית ,אבל לא הצליח לעבור את הקו המפריד בין ביקורת התובנה הקיימת להצעת תובנה חלופית ( 183) .

וסותמת ולא ממשיכה ונותנת לקורא להבין בעצמו את המשמעויות הנוראיות של ההעזה להתקיף את חוקר הספרות הדגול ,הגאוני , המורם מעם.
 אז נכון גלבר אכן אומר את זה .
אז?
האם מה שהוא אומר הוא  נכון או לא נכון ?
לא ברור מדבריה של הגברת גרינברג אם כי מעצם ההצגה ברור ששוב גלבר עושה דבר לא יאה כאשר הוא מעז בחוצפתו לתקוף את " חוקר הספרות והתרבות הנודע" .
היא רק שוכחת לציין שגלבר בכלל לא מתקיף את סעיד רק"במחי משפט ", הוא עושה זאת לאורך כמה עמודים :ע' 183-185 ( ולי זה לא נראה כמחי משפט אבל אולי טחו עיני מלראות את האמת )  שבהם הוא מדווח לקוראים על שקריו של"חוקר הספרות והתרבות הנודע שהמציא לעצמו סיפור חיים כפליט פלסטינאי סיפור חיים שלא היה ולא נברא .
למה את זה הגברת גרינברג לא מזכירה ? למה את זה היא לא תוקפת ? הנה הזדמנות להראות שגלבר הוא שקרן בהעזתו להציג את חוקר הספרות והתרבות הנודע כרמאי פשוט.
אבל לא. על זה היא מעדיפה לעבור בשתיקה .
למה ?

למה היא לא מתייחסת ולו רק כדי לתקוף את התיאור שהוא נותן של פרשת טדי כ"ץ היסטוריון שהמציא בדמיונו ותחת הדרכתו של אילן פפה  טבח שלא היה ולא נברא בכפר טנטורה במלחמת העצמאות .
גברת גרינברג אני הייתי שמח מאוד לקרוא התקפה שלך על התיאור שנותן גלבר לפרשיה הזאת .
האם את מסוגלת להוכיח שמה שכ"ץ ופפה טענו אכן היה אמיתי למרות שהוכח שוב ושוב  שהטבח היה המצאה, עורבא פרח ממוחו של כץ ?

בכל המסה שלה על דבר אחד גרינברג לא עונה האם תפסה את גלבר בשגיאה עובדתית פשוטה ?
ככל הנראה לא משום שאז הייתה בוודאי מביאה אותה.

 לא הגברת גרינברג  היא מעל הבלים מאין אלה  היא מעדיפה להיאחז בדברים בטוחים לגבי גלבר.  
היא מסיימת את ה"ביקורת"   שלה בכך ש"לקראת סוף הספר קובע גלבר כי על כל היסטוריון "להיזהר שלא ליפול בפח ולהיות לתועמלן של השקפת העולם שלו " ספרו מוכיח שהוא אינו עומד בדרישתו .לו עשה כן סביר להניח שלא היינו נתקלים בספר בצירופים כמו ארץ הקודש הנכתבים בלי מרכאות מולים מילים כמו "כיבוש " וקולוניאליזם שמופיעים דווקא איתן".
"סביר גם שלא היינו מוצפים בספר שמתיימר לדבר על מהות המחקר ההיסטורי בכללו באמירות שתומכות במובהק בלאומיות יהודית אתנוצנטרית".
בקצרה היא מתמקדת במכבסת מילים,"למה הוא מנסח ככה וככה " ולא "ככה וככה " כפי שצריך בתקינות פוליטית .

ובכלל לא בשאלה האם זה "נכון או לא " שהיא השאלה שעומדת במרכז ספרו של גלבר.  
ככל הנראה המדובר בשתי צורות מחשבה שאינן נפגשות בינן כלל .

אז הוא נותן מרכאות שלא כהלכה הגברת גרינברג . אז גלבר לא מקפיד כנראה בעניינים כגון אלה.  

אכן פשע חמור ופגיעה בתקניות הפוליטית .

.אבל האם תפסת אותו בשגיאה עובדתית כל שהיא ? 
הוא כנראה יותר מקפיד על עובדתיות היסטורית שעומדת בכללים מחמירים שנקבעו בידי חוקרים היסטוריונים אבל מבחינת גרינברג הדרך שבה נראים הדברים היא מסתבר חשובה הרבה יותר מעצם אמיתותם או שלא . .
גלבר מה לעשות הוא היסטוריון של ציונות אז מטבע הדברים הוא מתמקד בדברים שבהם הוא מומחה .ויש לו מה לאמר כמומחה.אם היה מתמקד בדברים אחרים שבהם אינו מומחה מן הסתם קל היה להפריך את דבריו  .

כפי שזה כתוב הביקורת הזאת מזכירה תגובה של נוצרי להתקפה על דתו.

 הביקורת שעליו לא משכנעת כי היא לא משכנעת ולא משנה איזה עובדות יובאו בהתקפה. ולמה היא לא משכנעת ? בגלל "הטון " הלא פוליטי קורקטי " שבו היא מנוסחת .
עצתי למבקר הבא של גלבר במקום לעשות את עצמו ללעג כמו בביקורת הזאת שישב וינסה  להפריך את דבריו של גלבר .כי הביקורת הזאת רק חיזקה את כל מה שיש לו לאמר והראתה עד כמה הוא לא שגה .

היסטוריה זיכרון ותעמולה

ראיון עם יואב גלבר

עוד ביקורת ביקורת :עודד שכטר נגד אלחנן יקירה

מקובל ,מכשף , משיח ומשורר: הרמח"ל

 

 

רבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל ,בגילומו של השחקן אילן תורן בדוקו דרמה "הבחור מפאדובה מאת משה שמיר , הטלוויזיה הישראלית ,1976.

המלך דוד בן ישי האיש שמאמינים שהמשיח יהיה מצאצאיו ,היה על פי המסורת גם משורר ומחבר ספר "תהילים ".
משה חיים לוצאטו הרמח"ל שנולד לפני 300 שנה מקובל ומיסטיקן ומלבד זאת  כמעט בדרך אגב יצר את הספרות העברית החדשה וכתב את הדרמות החשובות הראשונות בשפה העברית .
וחוץ מזה  תיקשר עם ישות מלאכית בשם "המגיד " ותיכנן לכתוב את ספר הזוהר השני ולהביא את הגאולה ,ולהראות על ידי כך אחת ולתמיד שרק משורר כמו דוד בן ישי  יכול להביא את הגאולה .האם צדק ?  

 

קובץ:Moshe Chaim Luzzatto (ramhal) - Wall painting in Acre, Israel.jpg

ציור קיר של הרמח"ל מאודיטריום עכו.

 

אמנם ,לא לכתר שירה וחזון –לרב מזה יתר
שאף עלם זה לוהט –אל גדל-חילים –ומדות :
נפשו נשא למטה הפלאים ביד המשיח !
אך גזו כל-החלומות ,שירו לבדו רק נשאר.
הקשיבו לצליל הבהיר ,רענן כה ומלא עזוז–קדם!
מימי הלוי לא נשמע כמוהו לרוך ולהוד.
ואם חיש נדם המשורר ,כסנונית האביב ,בוא הקדימה –
ראשון היה שיר-סנונית שירו בו קנה עולמו.
יעקב כהן "הרמח"ל " שיר מתוך "ראשים " " מחזור שירים על אישים ידועים (תרצ"ה) בכתבי יעקב כהן :כרך השירים, הוצאת דביר , ע' שיז )

לפני 300 שנה נולד אחד המקובלים היהודים המפורסמים ושנויים ביותר במחלוקת רבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל ,. יש נם רבים הרואים בו את האדם הראשון שכתב ספרות עברית מודרנית .
הוא בזמנו נודע במיסטיקן מסוכן שטען   שהוא מתקשר עם ישויות חיצוניות והאמין שהוא המשיח .לכן באופן יוצא דופן מאוד נרדף כל חייו בידי רבני העיר ונציה שהחרימו אותו שרפו את ספריו ושלחו מכתבים ושליחים לכל פינה בעולם היהודי כדי להזהיר מפניו .
אבל לאחר מותו הפך הרמח"ל לאחד הרבנים המפורסמים ביותר ולתורתו יש השפעה עצומה על הקבלה בימינו .וכיום יש חילונים שיושבים ולומדים מפי מורים דתיים את תורתו שפעם נחשבה כמסוכנת פשוטו כמשמעו .
וחוץ מזה ובמקביל יש רבים וטובים הרואים בו את האב האמיתי של הספרות העברית החדשה. האיש שהוציא אותה מהשינה שנמה בה מאז ימי שירת ספרד בימי הביניים והביא אותה לעידן חדש .
בין השאר כתב את המחזה התנכי הראשון שמשון הצעיר על חיי שמשון ואת המחזה האליגורי הקבלי "מגדל עוז " שיש לו כ הנראה מקור השפעה על אגדת שלושה וארבעה של ח"נ ביאליק ואת המחזה "לישרים תהילה " ולכמה מיצירותיו הספרותיות הייתה השפעה גדולה על ספרות ההשכלה שבאה אחריו.
אז מי היה אותו רמח"ל שהשאיר רושם חזק כל כך לדורות שהיה כה שנוא נרדף ומושמץ בזמנו בראשית ה מאה ה-18 ?
האיש  היה תלמיד חכם משורר מחזאי מהראשונים בשפה העברית ופילוסוף ומיסטיקן וחוזה חזיונות משיחיים וגם ציוני שהגשים ברגליו את עליה התיישבות בארץ ישראל .אם כי חי בה רק זמן קצר לפני שנספה במגפת הדבר.והוא בן 40 בלבד.

אבל בפרק החיים הקצר שבו חי הספיק להגשים שדברים שאחרים אינם מגשימים בפרקי חיים כפולים ומשולשים .
הוא נולד בפאדובה למשפחה שמוצאה מחבל לאוזיץ בגרמניה ומגיל צעיר הוכר כעילוי יוצא דופן . הוא רכש לו ידיעות מרובות בתנ"ך במדרשים בתלמוד ובקבלה והיכיר היטב גם את התרבות האיטלקית החילונית של זמנו .ולא היסס לכתוב מחזות ראשונים מסוגם על פי מודלים איטלקיים הוא חיבר בנעוריו בגיל 17 בלבד את המחזה "מעשה שמשון " מחייו של שמשון הגיבור ( היצירה הספרותית היהודית הראשונה על חיי שמשון מאז המדרשים ) ובו כמו צפה את חייו שלו ואת מאבקיו דרך תיאור מאבקיו של שמשון בדלילה שהיא סמל ללילית של הקבלה .זה שהוא כתב מחזה שהוא באופן יחסי יצירה מלוטשת בשפה מתה כמו העברית בגיל 17 בלבד הוא דבר מדהים כשלעצמו .

ואחר כך   כתב את היצירות המפורסמות יותר "מגדל עוז " ו"לישרים תהילה "שהיו אליגוריות שכיום הן בעלות מעניין מועט יותר . שירתו היא דתית אלגורית לכאורה אבל גם אנושית כללית המדברת אל ליבו של החילוני . הוא היה בעל חוש מוזיקאלי דק בהשפעת השירה האיטלקית וככל הנראה הוא הראשן מזה מאות שנים שראה את עצמו כמשורר אמן..
לדעת רבים הוא המשורר העברי הראשון מאז ימי שירת ספרד שמגלה תרבות פיוטית ודמיון יוצר והוא האיש שהקים לתחייה מחדש את השירה והספרות העברית לאחר מאות שנים של שקיעה .
הוא גם המחזאי הבולט הראשן שכתב בעברית .
אבל ביאליק  לעתיד קונן על שלא השכיל לשלב את יצירתו הספרותית עם רעיונותיו המיסטיים  שהם היו עיקר מחשבתו וכך נפגמה יצירתו .

בשלב מסויים החל ללמוד קבלה מהרב בישעיהו בסאן .ובגיל 20 באחד הלילות בעת שבודד בו למד קבלה שמע קול של "מגיד שלוח מן השמים " שהבטיח לו לגלות לו סודות עליונים המגיד סיפר לו שהמזכה לגילוי אליהו ונשמות שאר הקדושים כמו אדם הראשון האבות דוד המלך ( שלוצטו חיבר מזמורי תהילים שונים בסגנונו ) ואחרים . וכך אכן היה . .מפי "מגיד זה כתב רמח"ל חיבורים בקבלה בכל יום ויום ,חידושים והתגלויות שהסתכמו לדברי לוצטו בהרבה ספרים בחכמת הנסתר , ב3000 דפים סך הכל . רובם לצערנו אבדו ונשרפו ורק מיעוטם נדפסו .
מהו אותו "מגיד "? מגיד הוא מלאך שמתקשר עם גדולים בתורה בהלכה או בקבלה כמו הרב משה קרו שגם לו היה "מגיד כזה שאיתו תיקשר בצפת . ועל פי אחת התיאוריות זה ו מלאך שנוצר בידי האדם שאליו הוא מדבר. דהיינו "גולם " ברמה העליונה ביותר זה שעולה על בן האנוש שיצר אותו , .ומלמד אותו סודות שונים שנבעו ממנו עצמו .
רמח"ל החל ללמד את תורתו לבני חבורה של צעירים שהסתופפו סביבו ששמעו כגאון היגיע אליהם .וקבוצה זאת נשאה צביון של חבורת סתר קבלית בעל ת אופי משיחי .
הרמח"ל היגיע למסקנה שהוא האיש שנועד לכתוב את המשך לספר הזוהר הספר המרכזי של הקבלה המיוחס לשמעון בר יוחאי "זוהר שני " או "זוהר תניינא " שיהיה כתוב בארמית המיוחדת של ספר הזוהר המקורי , בהסבירו כי הזוהר הראשון שהוא יצירה של הגלות ( בלי ידיעתו אכן צדק אם כי לא כפי שחשב שהרי הזוהר נכתב בידי חבורה שהתכנסה סביב משה דה לאון בספרד  ולא כפי שמקובל במסורת בידי שמעון בר יוחאי בגליל  ) ואילו הזוהר השני שלו יהיה יצירה של הגאולה: אחד רבי שמעון בר יוחאי הנר הקדוש ואחד אתה " "אתה משמעו "אני "רבי משה חיים לוצאטו .הוא האמין שכאשר יתפרסם ספר הזוהר החדש הזה מיד יתוקן כל מה שנפגם והתקלקל בגלות ונמצא שתהיה השכינה מתוקנת ומקושטת יותר ממה שהייתה מאז היות עולם " וכדבריו "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע "במשכילים שניים.ויבוא גואל ואולי הוא עצמו יהיה גואל והיה "מנהל לשכינה מתוך הגלות ".
דהיינו הוא האמין שהוא המשיח שיביא את הגאולה . כיום ברור לנו שרמח"ל ראה את עצמו כמי שיכול להיות המשיח,או גלגולו של משה הגואל הראשון שיהיה גם הגואל האחרון .
אלא שהעזתו הקבלית פגעה בו . רעו ותלמידו יקותיאל גורדון מוילנה שבא לאיטליה כדי ללמוד רפואה ויתר על כך ונספח לחבורת הרמח"ל ושיגר מכתב לעירו בו סיפר על נפלאות הרמח"ל וקבוצתו . ומכתב היגיע בסופו של דבר לידי הרב משה חגיז  שהיה לוחם עקשן בשבתאות והוא ורבנים אחרים ראו במכתב עדות שכל חבורתו של הרמח"ל וכמובן הוא עצמו הם שבתאים נסתרים וגרוע מכך.
הם מצאו הוכחות לכך שאנשי החבורה של הרמח"ל מאמינים שתהליך הגאולה כבר החל וקיצו קרוב מאוד. וכי להם עצמם יהיה בו תהליך מרכזי .
וככל הנראה הרמח"ל נתן תפקידים משיחיים ספציפיים מאוד לבני החבורה .
ליקותיאל מוילנה נועד למשל תפקידו של שריה משבט דן ,גלגולו של שמשון הגיבור שיהיה שר צבאו של המשיח .
רבני ונציה החלו לרדוף את הרמח"ל ושלחו שליחים לעירו שיחקרו אותו והללו טענו שבביתו נמצאים מכשירים וכתבים המעידים שעסק בכישוף.

מאחר שלפי התפיסה המקובלת רק אדם מושלם ראוי להתגלות של כוחות עליונים ,בדקו המתנגדים של הרמח"ל וגילו ללא מאמץ רב פגמים שונים באישיותו שאותם היציגו כהוכחה לכך שלא ייתכן שקיבל התגלות מכוחות עליונים .
הם טענו שהוא מחזיק ברעיונות שבתאיים שונים ,ולא מן הנמנע שאכן צדקו גם בכך .
רמח"ל חיבר מזמורים בנוסח ספר תהילים הרבנים פסקו להחרימם ולגנזם מאחר ש"חיברם במקום התהילים לדוד ואמר בליבו שהם בטלים לעתיד לבוא ,ומזמוריו עתידים לרשת את מקומם ". רק כמה מעטים מהם שרדו בידינו .
ב1730 נאלץ הרמח"ל בלחץ הרדיפות לגנוז גם את כתביו בקבלה ולהתחייב שלא יכתוב "שום חיבור בלשון זוהר או באיזה לשון שיהיה בשם מגיד או נשמות קדושים " כל זמן שהוא בחו"ל דהיינו מחוץ לארץ ישראל ,ושלא יורה קבלה לאחרים .
התחייבות את נוסחה בכתב ונחתמה .ורבו ומורו של הרמח"ל ישעיה בסאן נתמנה אחראי לכתביו הגנוזים והסגורים של הרמח"ל על בריח ומנעול כדי שלא יתפרסמו ברבים .
.אבל הרמח"ל כנראה לא יכול היה לעצור בעצמו עובדה הוא חזר לעסוק בקבלה והרחיב את חוג תלמידיו בישיבה חשאית שקיים .
שנים מועטות לאחר מכן. נודע לרבני וונציה שהוא עוקר לאמסטרדם והם חששו שבריחה זאת תשחרר את המשורר מן האיסור להדפיס ספרים וחיבורים . משום כך דרשו ממנו לחדש את שבועתו שלא יכתוב ולא ידפיס שום ספר אלא בהסכמתם שלהם בלבד . . הוא סירב לחתום על התחייבות נוספת כזאת . ואז התחדשו הרדיפות . הרבנים פירסמו איגרת קטרוג חריפה נגד לוצאטו כי "עשה עצמו משיח בישראל נביא וגיבור ואיש מלחמה ..עשה תהילים מק"ן מזמורים שיאמרוהו בשמן הגאולה ויבטל התהילים של דוד ראש המשוררים ..כי ממשה ועד משה לא קם כמשה –אני הוא ולא אחר לדורי דורין " .

 הרדיפות שהיגיעו לשיאן בהחרמת לוצאטו ושריפת "כל ספריו ומכתביו ,שיריו ומזמוריו" (!) תופעה שכמעט לא שומעים עליה ביהדות לאורך ההיסטוריה.
בעקבות זאת נאלץ לעזוב את איטליה. הוא היגיע לעיר פרנקפורט בגרמניה וכאן נאלץ לחתום על טוס שהוכן ידי בית הדין של קהילת פרנקפורט לפיו מתחייב הוא "בחרם הגדול בנידוי ושמעתה שמהיום והלאה לא אלמוד עם שום אדם בעולם ,יהיה מי שיהי ליחיד או שנים ויותר חכמת הקבלה ..גם לא להראות לא על ידי עצמו או על יד אחרים שום כתב או חיבור קטן או גדול מכל מה שלמדתי בלימוד הנ"ל .לא אכתוב לעצמו ולא לאחרים ושלא אדפיס מכל הנ"ל על ידי עצמו או אחרים "

.לפחות לא עד שלא יהיה בן 40 שנה וכך גם תלמידיו.
ובנתיים תיבת ספרים הייתה לרמח"ל חתומה וגנוזה בבית דודו .הרבנים באיטליה מצאואה ושלחוה לפרנקפורט ושם "ספרים מועטים הוצאו לשריפה ,ורובם נקברו במקום אשר לא ידע איש את קבורתם ".

לאחר חודשי ייסורים היגיע הרמח"ל לבסוף לאמסטרדאם הסובלנית יותר ( אם כי גם שם היו כידוע אפיזודות של רדיפות ושריפת ספרים של אוריאל דה אקוסטה ושפינוזה) שם חי בנחת למרות שבנתיים רבני ונציה ורבני פרנקפורט הכריזו על עוד חרם ( !) על יצירותיו . אבל נראה שאיש כבר לא התייחס לחרמות חדשים אלו בכובד ראש.

 הוא התפרנס באמסטרדם מליטוש יהלומים ומהוראה בבית המדרש אבל הקפיד להימנע מעיסוק גלוי בקבלה ובהוראתה . עם כי עסק בכתיבה בתחומים רבים אחרים כמו מוסר . שם חיבר את ספרו המפורסם והמקובל ביותר כיום "מסילת ישרים " המדריך את הקורא לעלייה הדרגתית במעלות ההתנהגות המוסרית עד לדרגת רוח הקודש.
עד שעלה לארץ ישראל לעיר המקובלים צפת מה שמראה כנראה שהוא החליט להמשיך שם בפעילות קבלית . שהרי שם מותר היה לו לעסוק בכך גם לפי כתב ההתחייבות שעליו חתם וכנראה גם ממניעים משיחיים .

ככל הנראה חשב ששם יתגלה לבסוף כפי שהוא באמת, כמשיח .
ושם נפטר זמן קצר לאחר מכן במגיפה .

באיטליה מן הסתם רוב הרבנים לא הזילו דמעה כשהיגיעה הידיעה.
מעניין שהרמח"ל נפטר בגיל 40 הגיל שרק בו מותר היה לו להתחיל למוד וללמד את סודות הקבלה . מתנגדיו ללא כל ספק ראו בכך אצבע אלוהים .הם ציפו שהרמח"ל ודיעותיו המסוכנות יתפוגגו ויישכחו כאילו מעולם לא היו .

השפעת הרמח"ל

אבל היה זה דווקא  החרם נגד הרמח"ל  שכמו התפוגג מאז.  רמח"ל לאחר מותו  השפיע על שלושת הזרמים הראשיים והעוינים זה לזה שצצו אחריו ביהדות המתנגדים של הגר"א , על החסידות ועל על תנועת ההשכלה שכל אחת מהן ראתה בו דמות מופת הראוייה לחיקוי . 
 ספרו "מסילת ישרים" הפך לספר המוסר בהא הידיעה של היהדות החרדית לספר לימוד עיקרי של אנשי תנועת המוסר בליטא שהפכו לזרם הדומיננטי בעולם הישיבות ה"מתנגדי " של יורשי הגר"א מוילנה שאמר עליו "אילו היה הצדיק רבי משה חיים לוצאטו חי היום ,הייתי הולך ברגל ללמוד אצלו חכמה ומוסר .  

רמח"ל נלמד היום בכל הישיבות.הוא נחשב ובידי הדתיים כאיש מוסר וכמקובל מהגדולים ביותר.

 מאידך הרמח"ל  התקבל בידי המשכילים כאבי הספרות העברית החדשה .

"דומה שאיש שמהמשכילים מהמתנגדים ומהחסידים לא זכר יותר את ההאשמות כנגדו בכישוף במשיחיות ובשבתאות .

קשה לחשוב על אנשים רבים בתולדות היהדות שתדמיתם עברה היפוך דרמתי ויסודי כל כך לאחר חיים דרמטיים כל כך . אולי רק רבי נחמן מברסלב .

ישו הנוצרי למשל שבסך הכל טען  טענות משיחיות  לא כל כך שונות מאלו של הרמח"ל לא זכה לכך.  

הרמח"ל סרט הטלוויזיה

 

אבל למרות חשיבותו העצומה כמייסד הספרות העברית החדשה ולמרות חייו הדרמטיים הרמח"ל הופיע רק לעיתים רחוקות בספרות העברית החדשה.
חיים נחמן ביאליק שהעריץ אותו וראה ברמח"ל כמי שהחזיר לשפה העברית את חינה טבעיותה ועסיסיותה כתב עליו רשימה ידועה בבשם "הבחור מפאדובה  שאותה סיים במילים
חטא לא יכופר חטא עם הרוח והספר לתוכני רוחו וליוצרי ספרו, האישיות היוצרת לא תפסה בהכרתו מעולם את מקומה הראוי לה. בגרסו לתאבה ספרים אין קץ, לא נתן מעולם את לבו להכיר מי ומה היו יוצרי הספרים, ומה היו חייהם וגלגל עולמם. אנשים מישראל יש אשר ידעו ספר חביב עליהם כמעט על-פה ואת שם כותבו לא יכירו. ויש אשר מבלי דעת יקראו את הסופר בשם ספרו. ובדבר הזה לא יושם פדות בין ספר תורני לספר השכלה. "אבי זקני – יספר איש תורני מישראל – הכיר את ה"כרתי ופלתי" פנים אל פנים" ו"אני – יספר המשכיל – זכיתיואם לא השכלנו עד היום לקבוע את שם ר' משה חיים לוצאטו כ"מזוזה" בשער הכבוד של היכל היצירה העברית, אשר כל היוצא והנכנס יגע בה בחרדת קדש וישק ידו למו פיו; ואם עד עתה לא ידענו להשכין את אור חייו ואישיותו ויצירי רוחו בנפש הדור, אור תמיד לא יכבה – אות הוא כי אכן דלונוּ, דלונוּ עד מאד.

 אבל רק מעטים מאוד הרימו את הכפפה שאותה זרק ביאליק . אולי בגלל החשדנות כלפי הדמות של הרמח"ל שלאורך השנים התברר יותר ויותר שהיה יותר מיסטיקן ממשורר.

המשורר יעקב כהן כתב על הרמח"ל שיר קצר שהופיע בסדרת "ראשים " שלו שירים קצרים על דמויות היסטוריות ידועות . שמובא בשלמותו למעלה .

חוקר הפילוסופיה היהודית נחום אריאלי כתב על הרמח"ל רומן היסטורי בשם שישה היכלות "( הוצאת מסדה ,1961) שעליו זכה בפרס ברש. ובו תיאר את חיי הרמח"ל ומאבקו ברבנים מנקודת מבט סימפטית ביותר . אבל הספר שהיציג את הרמח"ל בראש ובראשונה כמקובל ולא כמשורר ומחזאי כמקובל עד אז לא זכה לתשומת לב רבה ונעלם אם כי הודפס שוב לאחר מות המחבר.

 

הרב משה חגיז יריבו של הרמח"ל.בדוקודרמה "הבחור מפאדובה " מאת משה שמיר .

בשנות השבעים שוב התפתחה התעניינות בדמות הרמח"ל .

 הסופר מחבר הרומנים ההיסטוריים המפורסם משה שמיר קיבל ישירות את האתגר של חיים נחמן ביאליק כתב עליו מחזה טלוויזיה בשם מאמרו של ביאליק "הבחור מפאדובה ": פרשת חייו של משה חיים לוצאטו / ; שעובד לתסריט בידי יגאל לוסין, מיכאל לב-טוב הסרט הופק בידי  , מח' הסרטים הדוקומנטריים של רשות השידור , ב1976.
המחזה במקורו היה אמור להיות חלק מסדרת סרטים שעוסקים בתולדות הציונות. שמיר סיפר שלאחר מלחמת יום הכיפורים בא אליו המפיק יגאל לוסין שהיום זכור בעיקר הודות לסדרת "עמוד האש " שלו על תולדות הציונות וגם הודות לספר שכתב על הינריך היינה וסדרה שהפיק על יהודי ספרד בימי הביניים ) ושוחח עימו בנושא. שמיר היציע שהסדרה תעסוק ביהודים מפורסמים שעלו לאורך הדורות לארץ ישראל ושכל סרט בסדרה יעסוק בדמות מפורסמת אחרת ,יהודה הלוי ,הרמב"ן ,עובדיה מברטנורא ,הרמח"ל ואחרים .
הנהלת הטלוויזיה אז הערוץ היחידי "נדלקה" על הראיון אך החליטה בזהירות להשקיע תחילה בפרק אחד לניסיון לפני שיופק סדרה שלמה .
הדמות שנבחרה לסרט הפיילוט הייתה של הרמח"ל.
שמיר סבר שכדאי לפתוח ברמח"ל משום שהוא קרוב יותר לתקופתנו מהדמויות האחרות שהיציע ולכן מדבר יותר אל ליבנו. כמו כן שמיר הכיר את יצירותיו ואהב אותן מאוד. "זהו אדם שללא ספק היה גאון " אמר עליו .סביר להניח שהרמח"ל דיבר אל שמיר יותר מהדמויות האחרות בגלל עצם הקרבה היחסית שלו לספרות החילונית החדשה שאינה קיימת אצל הדמויות האחרות שאותן היציע .
אך נשאלה השאלה איך למכור את הרמח"ל לקהל המודרני של שנות השבעים בצורה מעניינת ? האם בדרך המחזה טלוויזיונית של אחת מיצירותיו או תוכנית רצינית שתוקדש לכתביו הפילוסופיים או אולי תוכנית שתוקדש כל כולה לתורת הקבלה והנסתר של הרמח"ל .
לבסוף הוחלט ש"הבחור מפדובה " יהיה מחזה דוקומנטרי -דרמטי או דוקו דרמה שילוב של קטעי דרמה עם הסברים מלומדים על חיי הרמח"ל. .
הרעיון המקורי של שמיר היה לא רק להמחיש איך התרחשו הדברים בימי הרמח"ל במציאות של התקופה אלא גם להראות איך בני דורנו רואים את התקופה ההיא. בתחילה חשב להסתייע במראיין אשר יראיין הוגי דעות ואנשים בני ימינו על הרמח"ל תקופתו ורעיונותיו ותוך כדי הראיונות יועלו סצינות חשובות מימי הרמח"ל .הכוונה הייתה שהמראיין יהיה אישיות אקדמאית סמכותית כמו קנט קלארק בתולדות התרבות או יעקב ברונובסקי במותר האדם ,סדרות מדע מפורסמות של הבי בי סי הבריטי של שנות השבעים .
אבל למרבית השמחה רעיונו של שצמיר שבדיעבד נראה כלא מוצלח לא אומץ על ידי יגאל לוסין ומיכאל לב-טוב שכתבו את התסריט ל"הבחור מפדובה .במקום המראיין שולב במחזה הדוקומנטרי מספר שליווה את הסרט ואותו גילם ירון לונדון והוא קשר את האירועים המתוארים בקטעי הסבר ורקע.
יגאל לוסין מפיק הסרט אמר עליו "בבתי הספר הצליחו להרוג את הרמח"ל אנו ניסינו להחיות אותו .

שמיר לא התלהב מהשינויים שנעשו ברעיונותיו . הוא אמר :אני מצטער שנעשו פשרות בכך שירון לונדון בא במקום האישיות המיוחדת של איש המדע .הוא אמנם נחמד ואינטליגנטי אבל הוא יותר תייר מאשר איש מדע שבו משתקפת תקופתנו."


תרגום דמות המורכבת והמוזרה של הבחור מפאדובה לשפת המסך לא הייחה קלה כלל ועיקר.

שמיר שכתב את סיפור המחזה ויצק את יסודות הדוקו דרמה הקפיד להשתמש בעיקר בדברים שכתב הרמח"ל עצמו .אך תמליל תיעודי זה הכתוב בשפה קשה ביותר התגלה במשימה קשה על כתפי הבמאי לב טוב . הוא מצא את העברית שבה דיברו בני התקופה באיטליה ביצירתו של שמיר כארכאית ורצה שהטקסט ישמע אמין אבל גם מובן בידי דוברי עברית של סוף שנות בשבעים . הבמאי פתח בחיפוש אחרי שחקנים שיהיו מסוגלים לדבר בעברית מעין זאת והחיפוש והבחיר הלא היו קלים כלל .נערכו מבחני בד רבם שבהם נבחנה בין השאר גם יכולת השחקנים לדבר בעברית המיוחדת של ראשית  המאה ה-18 והתברר מהר מאוד ששחקני הדור הצעיר של הבמה והקולנוע הישראליים לא ידעו איך להתמודד עם "השפה המוזרה "
( לא ניתן אלא להיזכר בלגלוג בביקורות שנדהמו והזדעזעו מהעברית של שחקני הסרט " מלך של קבצנים"של אורי פסטר בגלל שהייתה שונה במקצת מהישראלית של היום ,השפה המוצגת בסרט היא בסך הכל עברית פשוטה בהשוואה לזאת של ימי הרמח"ל )
בסופו של דבר השחקן אילן תורן קיבל על עצמו את תפקיד הרמח"ל ,ועשה עבודה טובה .
זאת הייתה ההפקה היקרה ביותר שקיבלה על עצמה עד אז הטלוויזיה הישראלית והושקע בה סכום של 200 אלף לירות שמתוכן למעלה שליש התקציב נועד לבניית התפאורות בידי התפאורן אציק אלבלק
אבל שמיר לא התלהב מהסכום הגדול שהושקע בסרט הוא היה סבור שאפשר וצריך היה לחסוך בהוצאות כדי לאפשר את המשך הפקתה של הסדרה על דמויות מפורסמות שהגשימו את רעיון הציונות ועלו לארץ ישראל וסדרה זאת בסופו של דבר לא התממשה ,אולי גם בגלל הוצאות הגדולות על הסרט על הרמח"ל.
הסרט הראשון בסדרה נשאר בסופו של דבר היחיד וחבל . זה היה סרט היסטורי דוקומנטרי ראשון מסוגו של הטלוויזיה הישראלית ולמרבית הצער לא היו לו המשכים רבים .כיום כמובן זה יהיה בלתי אפשרי עבור הערוץ הראשון לנסות אפילו משהו פרימיטיבי ביחס מעין זה בגלל המשבר התקציבי שבו הוא נתון . .

חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ זוכר :
התכנית הזאת הייתה תכנית תעודה מלווה בקטעים מומחזים, שעסקה בחייו ויצירתו של משה חיים לוצאטו. המנחה המלווה שלה היה ירון לונדון.
היא התחילה בכך שירון לונדון הראה לנו את מורכבותו של האיש ואת גיוון יצירתו בכך שהוא הראה לנו בפתיחת הסרט ספרים שונים מתחומים שונים שהרמח"ל כתב. היו שם ספרים מתחומים כמו תורת המוסר, תורת הנסתר, פילוסופיה , שירה. לאחר מכן הובאו בפנינו ציטאטות של אנשים שונים שאמרו על הרמח"ל דברים שונים במשך השנים. ציטוט של איש שטען שהוא מסוכן ליהדות, ציטוט של הגר"א שטען שאם היה חי בזמנו של הרמח"ל הוא היה הולך עד אליו כדי ללמוד מוסר ממנו.
הסרט עקב אחרי קורות חייו של הרמח"ל, בצורה של קטעים מומחזים. הדגש היה על החבורה המשיחית שהקים, ולאחר מכן הפולמוס שהתעורר סביבו, והמרדף שרדפו אותו חכמי  וונציה   ביחד עם הרב הקשוח והקנאי  משה חגיז  שאותו גילם יוסי כרמון
והרב יחזקל קצנלבוגן שאותו גילם זישה גולד שבתכנית זאת שמעתי את שמותיהם לראשונה.
המשחק, אני זוכר, היה טוב מאד במיוחד של אילן תורן שגילם את הרמח"ל וזה ששיחק את מורהו ר' ישעיה בסאני.
התכנית בכללותה הייתה טובה מאד. התסריט היה מרתק והתכנית הייתה מאלפת מאד. את רוב הדברים שאני יודע על הרמח"ל למדתי ממנה.למעשה שם נתקלתי לראשונה בשמו של הרמח"ל ובדמותו שעניינו אותי מאז .

הרמח"ל –ההצגה

הרמח"ל בהצגה "אהבת עולם " של תיאטרון "תאיר".

מאז שנות השבעים  במיסגרת גל המיסטיקה האדיר השוטף את מחוזותינו שוב התחזקה התעניינות בדמות הרמח"ל והפעם כמקובל ואיש מיסטיקה ולא דווקא משורר ומחזאי כפי שהיה עד אז .

 הוקמו מוסדות המפיצים את כתביו  ורעיונותיו כמו "קהילת הרמח"ל ". ספריו נלמדים בעניין עצום גם בידי חילונים .(בתור דוגמה : ידידה שלי עורכת דין חילונית לחלוטין לומדת מזה שנים את כתבי הרמח"ל ביחד עם ידידותיה מפי מקובל  כדרך להגיע אל היהדות אם כי אין להם שום עניין ביהדות ההלכתית ).

 ולאחרונה הופיע עליו סיפור אינטרנטי בהמשכים שנכתב בידי חרדי אנונימי  בשם "צופן לוצטו 

( הקונוטציות של השם ל"צופן דה וינצ'י הן כנראה לא מקריות בכלל ) .

הרמח"ל המחזה

וכעת הופיע עליו מחזה בשם "אהבת עולם " של תיאטרון תהיר " שבו שולב סיפור חייו בסיפור המחזה מגדל עוז .
הרעיון הוא מעניין מאוד ואף חדשני סיפור החיים הוא דוקומנטרי לחלוטין מסופר בלשון המכתבים ששלחו המח"ל ויריבו זה לזה .
הרעיון הוא יפה חדשני ומעניין .אבל הוא לא באמת עובד מבחינה דרמטית .
הצרה היא שאין הרבה קשרים ברורים בין "מגדל עוז" וחיי הרמח"ל למרות כל המאמצים הנואשים של הבמאי והשחקנים להראות על הקבלות.
באותה מידה ואולי ביתר הצלחה הם יכלו לשלב את סיפור חייו של הרמח"ל עם מחזהו על שמשון הגיבור שגם יש בו ניתן למצוא מקבילות לחייו של הרמח"ל עצמו תוך כדי סיפור מאבקו בדלילה המסמלת את כוחות הרע של הקבלה ,ואלו היו לדעתי מובנים יותר לקהל הרחב .
מי הראוי היה לשלב יתר דרמטיזציה בסיפור חיי הרמח"ל.כפי שהמחזה הוא עכשיו הוא מחזה לחברי אליטה למדנית בלבד וגם אלו עלולים למצוא אותו יבש ולא מובן מספיק ומן הראוי היה להפכו לחי ודרמטי יותר גם עבור הקהל הרחב .

למקובל המייסד של הספרות העברית החדשה בהחלט מגיע מחזה שיציג את הדרמה הקיצונית של חייו לקהל הרחב ביותר .

המשיח כיוצר

אין ספק שהקהל הרחב היום יותר מתמיד בשל לקבל פירוש חדש על דמות הרמח"ל שהוא כיום פחות שנוי במחלוקת מאי פעם.

וזה אירוני במיוחד .

שהרי עובדתית הרבנים שתקפו את לוצטו ורדפו אותו,   צדקו בשיקוליהם .

 לוצטו אכן חשב על עצמו כמשיח שבא. ואפשר בהחלט להבין את חששותיהם  של חגיז והרבנים האחרים  שהוא עלול לפתח תנועה חדשה מסוכנת מהשבתאות מאחר שברור היה להם  היטב שהוא עולה מבחינה רוחנית ומחשבתית על  שבתאי צבי .

ולכן עלול להיות גם  מסוכן פי כמה וכמה  ליהדות האורתודוכסית .

ואפשר להשוות את הרדיפות שנרדף לאלו שנרדף לאחר מכן נחמן מברסלב בידי מתנגדיו ומסיבות דומות .

בכל זאת מעניין הדמיון של הצגתו של הרמח"ל את המשיח העתיד לבוא ( הוא עצמו ) כמשורר ,זה מזכיר הצגה דומה של רבי נחמן מברסלב את המשיח העתיד לבוא ( גם כן כנראה הוא עצמו או גילגולו ) בספרו הסודי  "מגילת ספר" ,כזמר וכיוצר. .

גם הרמח"ל וגם נחמן מברסלב נרדפו כל חייהם בגלל דעות אלו .

אולי המהפך שעברה תדמיתם לאחר מותם מראה גם הנכונות לקבל את האפשרות שהגואל כאשר יבוא לא יהיה פוליטיקאי ולא יהיה לוחם ולא דווקא איש דת  אלא יוצר ומשורר?

 

קבר הרמח"ל.

רמח"ל בויקיפדיה
הבחור מפאדובה : ביאליק על הרמח"ל

אריאל הירשפלד על רמח"ל

משה חגיז יריב של הרמח"ל

קהילת הרמח"ל

שישה היכלות מאת נחום אריאלי

צופן לוצטו :סיפור אינטרנטי על הרמח"ל

פרטים על אהבת עולם

ראיון עם במאי ההצגה

בן עמי פינגולד: רמח"ל עולה על הבמה
ביקורת של עמוס מדר
עוד ביקורת

גיל קינן על הרמח"ל

מאיר בניהו על עליית הרמח"ל לארץ ישראל

הכוח המשיחי ורמח"ל

הגר"א מוילנה והרמח"ל

המשיח מפאדובה : ירון ליבוביץ' על אהבת עולם

משה שמיר מחבר "הבחור מפאדובה

המשיח מאיזמיר :על שבתאי צבי

נחמן מברסלב ומגילת ספר

המשיח מפדובה

מתוך המחזה "אהבת עולם".
 
השנה מלאו 300 שנה להולדתו של משה חיים לוצטו "הרמח"ל " מגדולי החכמים והמקובלים של עם ישראל בכל הדורות ,ומי שרבים רואים בו את האב המייסד של הספרות העברית החדשה.
תיאטרון "תאיר "  מעלה על הרמח"ל בימים אלו  הצגה חדשה ומעניינת בשם אהבת עולם".להלן ביקורת  מעמיקה ומקיפה של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ'  על ההצגה.

כתבה נוספת על הרמח"ל ועל ההצגה  לרגל חגיגות ה300 להולדתו באתר זה היא "מקובל מכשף משיח ומשורר .

המשיח מפדובה :
אהבת עולם – מחזה בעקבות רבי משה חיים לוצאטו

מאת ירון ליבוביץ

"אהבת עולם " המועלה על ידי תיאטרון "תאיר", הוא הצגה יוצאת דופן המנסה לשלב בין סיפור חייו הסוער של ר' משה חיים לוצאטו (1707 – 1747) (להלן: רמח"ל), מקובל בעל – מוסר ומשורר, לבין מחזה שכתב בצעירותו בשם "מגדל עוז". אגב, המחזה שנכתב בסגנון הדראמה הפסטוראלית האיטלקית מאותה התקופה, לא הועלה מעולם על קרשי הבמה, עד כמה שידיעתי מגעת, ובניסיון תיאטרוני מחזה זה מועלה לראשונה בהפקה בימתית.

 המחזה

ההצגה מורכבת משני חלקים, חלק אחד נסב סביב פרשה אחת מחייו של הרמח"ל, המתגלה לנו דרך אוסף מכתבים אישיים שלו, שהתגלה באורח מסתורי. המכתבים שמובאים במחזה מתרכזים במיוחד ברדיפת הרמח"ל על ידי רבני דורו עקב חשד ביומרות משיחיות. כתוצאה מלימודיו בקבלה הוכרה גדולתו על ידי כמה חכמים צעירים וכך התלקטה סביבו חבורה ללימודים משותפים לקבלה. החבורה לבשה במשך הזמן צביון של חבורת סתר קבלית בגוון משיחי. מכתב של אחד מבני החבורה שבו תיאר את דרך הלימוד שנהגו בחבורה, הגיע לידיו של ר' משה חגיז, שראה במכתב הזה עדות לפעילות משיחית האפיינית לחבורות שבתאיות, ופנה לרבני וונציה כשהוא מעמיד אותם על הסכנה, לדעתו, ליהדות איטליה. התפתחה מחלוקת חריפה ובלחץ הרדיפות הסכים הרמח"ל לגנוז את כתביו הקבליים ולא לכתוב ולהורות קבלה כל עוד הוא בחו"ל. בסופו של דבר הכתבים האלה נשרפו ונגנזו. מכתבים מתוך תכתובת ענפה זאת בין הרבנים ובין רמח"ל, נקראים בצורה אמנותית על ידי ארבעת השחקנים, כל אחד בתורו. חלק זה נשזר בתוך ההצגה עם קטעים מהמחזה "מגדל עוז" שהרמח"ל כתב בצעירותו, שרבים רואים בו משל קבלי.
במחזה משמש האושר והצער של האהבה נושא מרכזי לעלילה, שתוך כדי הסיפור אנו מגלים את הגיבור הראשי, שלום, האוהב את שלומית, כאישיות מוסרית נרדפת, שצדקתה תתגלה ברבים בסוף המחזה. המחזה "מגדל עוז", כאמור, נכתב במסורת הדראמות הפסטוראליות האיטלקיות של אותה תקופה. יצירה כזאת עוסקת בדרך כלל בחיי כפר בתום פשטות הליכות, כשהיא מעמידה את חיי הרועים כניגוד לחיי העיר המושחתים והסוערים. סיפור העלילה המלא משופע במשתתפים, ביניהם גם זוגות נוספים המסבכים את העלילה, באמצעות תככים ואינטריגות שהאוהבים צריכים להתמודד איתם כדי להגיע בסופו של דבר למימוש אהבתם.

ההצגה

 

העלילה הנפתלת הזאת מובאת באופן מבריק על ידי ארבעת השחקנים בהצגה, כשכל אחד מהם מגלם כמה דמויות שהוא מחליף ביניהם במהלך ההצגה. ארבעת השחקנים הם גברים ומן הסתם הם משחקים גם את תפקידי הנשים.

 זה אולי נראה מוזר לקהל שמורגל בהצגות מודרניות שבהן משחקים גברים ונשים ביחד, אולם אין זה מפריע לאופי הקומפקטי והדחוס משהוא שבו בחר הבמאי וכותב ההצגה להביא את הקטעים ממחזהו של רמח"ל, כשהם כרוכים בקריאת התכתובת, ולזה נחזור מאוחר יותר.

האופי הקומפקטי של ההצגה מתבטא גם בבחינה וויזואלית. ההצגה נטולת תפאורה, העזרים התיאטרליים הם מצומצמים. כמה כיסאות דוכן וארגז. השחקנים לבושים לבן לכל אורך ההצגה. לי הייתה ההרגשה שההצגה הפשטה מכל סממן נוסף והובאה בפנינו בצורה הכי ראשונית והכי בסיסית האפשרית. זה הזכיר לי במקצת תיאטרון נו, רק שבתיאטרון נו יש גם מסיכות.
הצורה הספרטנית שבה הוצגה ההצגה היא אחת הזכויות של הבמאי, ואני חושב שזאת הייתה בחירה נכונה, בהתחשב בעובדה שמחזה קשה לאוזן הישראלית, שהעברית בו היא עברית גבוהה. לי הפריע שבהצגה הובאה התכתובת בין הרמח"ל לרודפיו, כשהיא מעורבת בתוך סצינות מהמחזה של הרמח"ל.

הכוונה הייתה לעשות הקבלה בין הדמויות במחזה במיוחד שלום, לבין הרמח"ל, שכמו שלום מוסריותו עומדת במבחן קשה. ההקבלה הזאת הייתה מאולצת בהתחשב בעובדה שמחזהו של הרמח"ל מסתיים בסוף טוב, בעוד שהרמח"ל מת במגפה לפני שהוא הספיק לחדש את יצירתו הקבלית.
את ההרגשה הספרטנית שהשרתה ההצגה ניסו בעלי ההפקה לרכך על ידי משחק מוגזם לעתים במחוות של השחקנים כמו בסצינת הכלב. ובמשך המחזה היו איתורים מוזיקליים מוקלטים על ידי זמרת שגם הלחינה את המוזיקה, ויקטוריה חנה.
ההצגה המרתקת והקשה הזאת היא ניסיון מבורך להביא לציבור הרחב את סיפורה של דמות מעניינת בתרבות היהודית, ביחד עם קטעים מיצירתה. עם זאת הניסיון להשאיר את שפת המחזה של הרמח"ל כמות שהיא וזאת תוך דחיסת העלילה המפותלת המקורית של המחזה, הקשתה על הקהל לדעתי להתחבר להצגה. לסיכום, ההצגה היא מאתגרת לא פשוטה כלל ועיקר, וכדאי לראות אותה אחרי הכנה נאותה כדי להתמודד עם השפה והנושאים של ההצגה.

קישורים רלבנטיים

רמח"ל בויקיפדיה

אריאל הירשפלד על רמח"ל

פרטים על אהבת עולם

ראיון עם במאי ההצגה

בן עמי פינגולד: רמח"ל עולה על הבמה
ביקורת של עמוס מדר
עוד ביקורת

מקובל מכשף משיח ומשורר :הרמח"ל בתרבות העברית

שכנתי בעלת העיניים הרבות : על דורית אורגד

 

דורית אורגד ,פורטריט מאת חיים טופול .

 58 שנים שנה לאחר הקמתה הוכרזה גבעת שמואל כעיר ה-75 של המדינה.
עיר זאת מאכלסת  דמויות כמו המשוררת ש.שפרה המוזיקאי עוזי חייטמן ולהבדיל האחים אלפרון
עיר זאת כוללת  גם את השכונה רמת אילן שמול אוניברסיטת בר אילן שכוללת סופרים ידועים כמו נירה הראל דורית אורגד עודד בצר ז"ל וגם אחרים ובהם אנוכי .
לרגל הכרזת המועצה לעיר אני פותח כאן בפרוייקט מיוחד שבו אעסוק במהלך הזמן בסופרים של עירי דמויות כמו עודד בצר ז"ל מחבר סדרת ספרי "מנהרת הזמן " סופרת הילדים נירה הראל ,המשוררת ש. .שפרה המשוררת חנה בדולח ,האחים אלפרון ( כן גם הם )ושיכלול בקרוב שיחה עם ההיסטוריון של גבעת שמואל,אריה קרישק.

שכנתי הסופרת דורית אורגד זכתה לאחרונה בפרס על יצירתה לאורך השנים . וזה הזמן להיזכר בכלל צירת השל הסופרת שתיארה לאורך השנים הן את השכונה שלי רמת אילן שבגבעת שמואל ,והן תקופות ועידנים רחוקים מימי הצלבנים והגולם במאה ה16 והאנוסים במאה ה-17 בספרד ובהולנד  וגם עמים רחוקים לכאורה כמו בני העדה האתיופית ומסעם לארץ ישראל 

חברתי מרובת העיניים

חברתי מרובת העיניים
מלבד השתיים
קיבלה עוד אחת מסבתה ,
להביט באוצרות מלכות עתיקה,
אחת מאביה
לראות את הגולגלות הקדושות
אחת מאמה
שאחרי שתיקה ארוכה
לקחה אותה
אל בין חומות הסוד
של המחנות.
עין נוספת קבלה מבנה
המלמד את רגליו לנתר
מעל למשוכות .
ובכל העיניים האלו
הפקוחות כנר זכרון
היא רואה למעמקים
\השמורות הזקופות בהיכון
אינן מניחות לה לישון.
מתוך "שעות מכושפות "

אם אני צריך לבחור את רשימת סופרי הילדים והנוער שהיו חביבים עלי ביותר אז  דורית אורגד ללא ספק הייתה זוכה באחד המקומות הראשונים .אבל נכון הוא שזה היה משילוב של סיבות אובייקטיביות אבל גם סובייקטיביות . אורגד היא שכנתי מזה שנים רבות ומתארת והמתעדת של חיי השכונה שבה אני גר .רבות מהדמויות שאותן היא מתארת בספריה הם אנשים שאותם היכרתי,וזאת תמיד תחושה מוזרה לפגוש בואריאציות להם בספרים מודפסים. ובנוסף לכך היא גם מתארת ומתעדת את בני תקופות אחרות ורחוקות בתולדות הארץ ובתולדות העם היהודי .

הסופרת החוקרת

 

הנער מסביליה -מהדוה גרמנית.

דורית אורגד היא סופרת ילדים יוצאת דופן. היא אינה מתרכזת רק בכאן ובעכשיו וגם לא בעולם פנטסטי רחוק וחסר כל קשר למציאות שלנו , כמו מרבית סופרי הילדים היום אלא גם בשם ובאז.

 אורגד אינה מסתפקת בתיאור תקופה היסטורית שונה או תרבות שונה ובלתי מוכרת כמו זאת של אנשי "ביתה ישראל " קהילת יהודי אתיופיה .

היא חוקרת את התקופה ו/או התרבות  המתוארת ביסודיות ובדקדקנות וחיה אותה בממש בלבבה לאחר שהטמיעה בקרבה את פרטי הפרטים כאילו הייתה מישהו של  אותה התקופה ורואה אותה דרך עיניו  ורק אז מרשה לדמיונה לפעול את פעולתו . כנראה רק אנשים כאלו יכולים להזדהות באמת עם בני תקופות ועם תרבויות אחרות ושונות.בספריה היא יצרה עבור קוראים צעירים רבים ( ובםה גם אנוכי ) אשנבים ועם נרצה "עיניים " לדרך שבה חשו והתנהגו בני תקופות אחרות ועדות אחרות ולכאורה שונות מאוד כמו הביתא ישראל .

עד היום פירסמה אורגד כ70 ספרים ותורגמה לתשע שפות .

 

הנער מסביליה המהדורה הספרדית.

"מכל ספרייך איזה עוררו תשומת לב מיוחדת?

אורגד : "הנער מסביליה" שזכה בפרס ויצא בעשרות אלפי עותקים ותורגם להרבה שפות וקיבלתי פרס באיטליה עליו ועכשיו יצא לאור בארה"ב . קטעים ממנו הוסרטו לטלווזיה . שבועת האדרה הצליח מאוד והיה הצגה וסרט והפקה תיאטרון מבחינת המכירות הצליחו גם : אבטיחים שלא בעונה, , וידידות במבחן, שעוסק במערכת היחסים בין נער עולה וסטודנט ערבי  

ספרי רמת אילן

חתול הרחוב גורי על רקע הבניינים של שכונת "רמת אילן".

עם דורית אורגת התוודאתי לראשונה בילדותי דרך סיפורי בעלי החיים שלה שגיבוריהם הם בני משפחתה של דורית אורגד בקומה השמינית בבנין רב קומות ברחוב אורנים בשכונת רמת אילן בגבעת שמואל שבו מתכנסים בכל ספר מגוון של חיות שונות ומשונות .

הבניין שבו גרה דורית אורגד הוא אגב בניין שכן לזה שלי ,והבניינים שהיא מתארת אותם כמופיעים דרך חלונה  הם בניינים שגם אני יכול לראות דרך החלון מביתי .
הסיפורים המתרחשים לאורך תקופה של כ20 שנה נראים כמתקיימים בזמן אמיתי ומתארים  כבדרך אגב מספר לספר את התבגרותם של בנותיה של אורגד וחבריהם  כמו גם כבדרך אגבית מאוד את השינויים שחלים ברקע בשכונת רמת אילן שהופכת מאזור מוקף פרדסים שדות ושטחים פתוחים שבהם יכולים ילדים לשחק ילדים ובעלי חיים לאזורים עמוסים מבנים וללא שטחים פתוחים וירוקים ..
אני יכול לחשוב על רק עוד סדרה אחת נוספת לילדים שמתארת חיי משפחה וחיי שכונה לאורך זמן רב כל כך הלא היא סדרת קופיקו של תמר בורנשטיין לזר המתרחשת בשכונת "עין גנים " בפתח תקוה לאורך תקופה של יותר מ50 שנה . .

אורגד : ספרי החיות הם  אוטנטיים ומבוססים תמיד על אירועים אמיתיים שהתרחשו אצלנו בבית כאשר ביתי הביאה אליו בעלי חיים שונים . בדרך כלל הספרים האלו מבוססים על האירועים שקרו במציאות לי ולבנותיי בספרים הראשונים בשכונת רימון  בקרית אונו שבה גרנו בהתחלת שנות השבעים ולאחר מכן כאן בשכונת רמת אילן שהמעבר שלנו אליה מתואר בספר "ידידתי טיקה " בבית שלנו בקומה השמינית ברחוב אורנים 3.
אני גרה ברמת אילן , בערך חצי יובל, קרוב לשלושים שנה משנות השבעים .. באנו לגור בה בשל קרבתה לאוניברסיטת בר אילן שבה הייתי  סטודנטית  לפילוסופיה יהודית לתואר שני ושלישי וגם  הייתה תקופה שלימדתי בה

 אני נהנית מן הקרבה הזאת ואני אוהבת ללמוד ולימודי יהדות הם בשבילי תענוג גדול. גם הגנים של האוניברסיטה גורמים לי הנאה. איני מרגישה קשר מיוחד עם "העיר" גבעת שמואל, יש לי הרבה יותר סנטימנטים לקרית אונו, שם גרתי קודם ושם בספרייה הנחיתי סדנת כתיבה, עד היום אני מרגישה בה בבית .

אז כל הפרטים בסיפורים  שכתבת בסדרה זאת הם אמיתיים ?
כמובן שיש גם שינוים מסויימים בסיפורים לעומת המציאות אבל לא רבים כל כך כפי שאפשר לחשוב .
לא ציינתי שמות אמיתיים של שאר הדמויות הילדים מרמת אילן שאתה הרי מכיר את חלקם. אלו חברים וחברות של בנותי שאיני רשאית לנהוג חירות שבשמותיהם .אבל רוב הדברים המתוארים  הם אמיתיים והתרחשו באמת . 
ברוב הספרים מככבות בנותיה של אורגד להוציא אחד מהם "ידידי הגוזלים במרפסת הדרומית"

שמתאר את תצפיותיה של הסופרת על חיי הציפורים בבניין בן ה-13 קומות שמול ביתה ,בניין שאני צופה בו מחלוני ברגע זה.

 אורגד : הספר הזה נכתב כשהבנות  עוד היו בבית, אבל הן לא לקחו חלק בחווייה שהייתה לי עם הצופיות ולכן לא שיתפתי אותן בספר. שינו אחר כך את שמו  במהדורות האחרונות "סוד הגוזל הנעלם", שם שניתן בלי לשאול כלל לדעתי, .

בספרים הללו של אורגד אפשר למצוא בכל ספר ידע רב על בעל החיים המתואר :סימני ההיכר, הסוגים ותת סוגים, תנאי גידולו מזונו ותדרך הטיפול שבו ומחלותיו ודרך התנהגותו היומיומית ואיך מבחינים בין זכר ונקבה ואיך הם מתרבים .ידע זואולוגי עצום ונרחב

אורגד בספרי החיות אני מנסה להעביר לקוראים מסר של אהבת החיות זאת הזיקה ליצורים
שאם מכירים אותם ומתייחסים אליהם נפתח עולם תוכן ורגש שאין לו מקבילות בהווי החיים של בני האדם .
בספרי בעלי החיים שלך יש הרבה מאוד אינפורמציה על בעלי חיים . את מקפידה מאוד בנושא הזה.

אורגד : כל דבר שאני מתארת אני גם בודקת היטב בספרי זואולוגיה ומתכוננת היטב לפני הכתיבה כדי שלא אטעה ולא אטעה את הקוראים שצריכים לקבל רק מידע נכון על החיה שאותה אני מתארת . אני בודקת בספרים אם החוויה הזכורה לי שאני ובנותיי חווינו היא אכן אמת או שרק היה נדמה לנו . צריך היה לדייק במספר הימים שצפור הכנרית דוגרת בכמות הביצים יש לה בקן ,כיצד מתנהל הקן ,ועוד שפע של דברים אחרים שאין סיבה שילדים לא יהיו מודעים להם.

יש לך מטרות דידקטיות אם כך ?
אורגד : דידקטיקה היום הפכה למילה גסה חוששתני . הכוונה שלי היא לא בהכרח ללמד אלא מעל הכל לא להטעות .ילדים שצריכים לקבל רק את האמת .
הספר" מי ינחש את שמי" נכתב לאחר חוויה אמיתית שחוויתי כשנחש השתחל לי לתוך המנוע של המכונית .אז התעניינתי לדעת באיזה סוג נחש שמדובר ומהם מאפייניו .התחלתי לבצע חקירה שלמה על סוג הנחשים הזה ומכאן קצרה הייתה הדרך לספר שתיאר את הפרשה לילדים .
כמו שכשאני נתקלת בשם של מוזיקאי שאיני מכירה אני פותחת את האנציקלופדיה או היום את האינטרנט ובודקת . אבל אין המטרה היא דידקטית בכתיבה שבסופו של דבר נועדה לבדר ולעניין .אבל אני בהחלט מקווה שיחול שינוי כלשהו בקורא כשיסיים לקרוא שתהיה עליו השפעה ערכית כלשהו על הקוראים שלי אם יראו בעין אחרת את בעלי החיים או את אנשי העדה אתיופית או הרוסית .
המעולה בכל ספר בעלי החיים של אורגד הוא האחרון שבהם "פנק מלך המדבר " והוא בבחינת שיא סדרת ספרי בעלי החיים של אורגד   הוא מתאר כיצד  היא ומשפחתה התמודדן לא עם חייה ביחית כל שהיא כמו  שהיה עד עכשיו  אלא  עם שועל מדברי  שאותו קיבלה המשפחה בעת המסע שניהלה והתחקיר בעקבות גיבורי ספרה ההיסטורי "פרידה אחרונה מקורדובה". .לכאורה זהו ספר אותנטי ביורת בדרך שבו הטיפול בבעל החיים משתלב בכתיבת ספר אחר של אורגד .
אורגד : פנק מלך המדבר הוא ספר חצי אוטנטי, כלומר בחלקו הראשון הוא נאמן למציאות. פגשתי בשועל בבלגיה והחוויות המתוארות מתאימות למה שהיה שם. אבל ההמשך, המספר על הבאתו של השועל ארצה הוא דימיוני, אם כי ערכתי את המסעות בארץ שאני מספרת עליהם בספר, אלא שהשועל לא היה אתי. הייתי למשל בחוות האלפקות והלאמות במצפה רמון ושאלתי את הבעלים אם הם מעוניינים לקבל פנק, כאילו שהיה אתי. וכך נהגתי במקרים אחרים המתוארים בספר זה.

 

ספרי סדרת בעלי החיים של  דורית אורגד:

חברתי זהובת הנוצה

ארבעת הספרים הראשונים מתרחשים בשכונת  רימון בקרית אונו :

• 1. חברתי זהובת הפרוה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1973) <ציורים, אהרן שושני> <מהדורה שנייה הופיעה ב-1994 שודר ב"קול ישראל ".
שרון מאמצת אוגרת

חברתי זהובת הנוצה

• 2. חברתי זהובת הנוצה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976) <ציורים – הדס בר יוסף-גת> שרון מאמצת יונת בר .שודר ב"קול ישראל ".

.
• 3. חברתי זהובת הסנפיר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977) <ציורים פנחס צינוביץ> ". שרון מגדלת דגי זהב.  שודר ב"קול ישראל ".

חברתי אדומת העין

• 4. חברתי אדומת-העין (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ט 1979) <איורים, יעקב קמחי> שרון מאמצת עכברים לבנים .שודר ב"קול ישראל ".
• מכאן ואילך כל הספרים מתרחשים בשכונת רמת אילן

 

• 5. חברתי טיקה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981) <איורים, אלה וסרשטיין> שודר כתסכית בקול ישראל . על כלבת המשפחה בספר זה מתואר המעבר של המשפחה משכונת "רימון " בקרית אונו לרמת אילן .

.
• 6. בוניבים (גבעתיים : מסדה, תשמ"ד) < איורים, אמי רובינגר> <מהדורה חדשה הופיעה ב-1996 הילדות מאמצות ארנבים

• 7. גורי (גבעתיים : מסדה, 1984) <איורים, הילה חבקין> <מהדורה חדשה הופיעה ב-1996 – הילדות מאמצות חתול רחוב .


• 8– ידידי בפקעות המשי (ירושלים : כתר, 1986) <איורים, איטה משי>אימוץ של פרפרים .

• 9. כסופו שלי (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987) <איורים, אבנר כץ> שודר ב"קול ישראל ". הילדות מאמצת תוכי .וטלי ביתה הבכורה של הסופרת מתחתנת בספר זה .


• 10. ידידי הגוזלים במרפסת הדרומית (תל-אביב : דביר, תשמ"ז 1987) <איורים, ליאת בנימיני אריאל>

הופיע גם בשם : סוד הגוזל הנעלם (תל אביב : דביר, תשנ"ד 1994) <איורים, ליאת בנימיני-הראל>
• הספר שבו הסופרת לבדה מככבת ללא בנותיה  היא צופה בחיי ציפורים בבית הגבוה שלידה בעל 13 הקומות .( שהוא הבניין שאני צופה  בו ברגע זה מעבר לחלון כאשר אני כותב את המילים האלו )


• 11. פנק מלך המדבר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד 1994) <איורים, הלה חבקין>
• הטוב בספרי הסדרה ואם נרצה השיא שלה . בזמן מסע בעקבות כתיבת הספר "פרידה אחרונה מקורדובה ,המשפחה נתקלת בשועל המדבר "פנק ".
• 12. רכבת אמיתית ורכבת משחק (קרית-גת : דני ספרים, 1995) <איורים, נורית צרפתי> מעין נספח לסדרה .

נספחים לסדרה :משלושה יוצא אחד (קרית גת: דני ספרים, 2004) <איורים, הדס בר-יוסף. רומן לנוער על שכונת רמת אילן שבו מופיעים מקבילים של בני משפחת אלפרון מגבעת שמואל השכנה .

• ידידות במבחן (תל-אביב : הדר, 1977) <איורים, נורית יובל ; עטיפה, אלונה פרנקל>

סודות אפלים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1997) < איורים, דוד קדם>
על בית ספר בן צבי בקרית אונו שכאן נקרא בית ספר ויצמן .

:

.

ספרים היסטוריים

 

"פנק מלך המדבר" כאמור מתאר בין השאר את כתיבת הרומן ההיסטורי לנוער "פרידה אחרונה מקורדובה " שמתאר את חיי נער יהודי במאה ה-17 באירופה .
דורית אורגד היא מבין הסופרים הבודדים כיום לילדים שעוסקים בכתביה על נושאים אלה. .כיום רק מעט סופרים טורחים לתאר תקופות אחרות  אולי  בגלל ההנחה שילדים לא מתעניינים בכך יותר . ואלו שכן עושים זאת כמו דבורה עומר וגלילה רון פדר מעדיפים להתרכז בתקופות קרובות ביחס לא לפני סוף המאה ה-19 ולא לפני ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל . ומןהסתם אחת הסיבות היא הקושי בביצוע תחקירים מפורטים ויסודיים על תקופות רחוקות יותר ביחס על מנת לכתוב עליהם סיפורים אמינים באמת .
 

אורגד לעומת זאת אינה מהססת להרחיק הרבה יותר אחורה בזמן.

 

היא תיארה את ימי הצלבנים בארץ ישראל במאה ה-12 :  . את תקופת המהר"ל בירושלים ובפרג במאה ה16 את האנוסים בספרד ובהולנד במאה ה-17,  את החטופים היהודיים לצבא הצאר בראשית המאה ה-19 את ארץ ישראל בסוף המאה ה19 ובראשית המאה העשרים .  וגם . ועבור כל הספרים האלו היא ביצעה תחקירים מפורטים ביותר .
בספרים ההיסטוריים של אורגד יש ידע מחקרי ועובדתי רחב על הפרשה רלבנטית והתפתחות המקום בו התרחשה, על הווי החיים אורח החיים הלבוש הכלים והטקסים ואפילו מילים מן השפה הזרה המדוברת באותו מקום וזמן .וכך בספרים שונים יש מילים מאנגלית ( בעמליה וג' על ימי המנדט ) צרפתית ( שני חברים בממלכת הצלבנים ) ספרדית ( הנער מסביליה ) רוסית ( החטופים לצבא הצאר ) ערבית ( שעת מבחן וידידות במבחן ) ואמהרית ובספר שבועת האדרה אף מופיע מילון של ממשל לשפעה מהמלים מן  השפה האמהרית שבה דוברות הדמויות בספר . וגם ידע רב על היהדות וגילוייה. ידע מפתיע ממש בימים אלה עבור סופרת חילונית ועוד לילדים .

למה  את מרבה כל כך לכתוב על נושאים היסטוריים ?
אורגד : לדעתי סופרים עבריים הכותבים לנוער ולילדים מחויבים לבטא גם את רוח העם בתקופה החשובה הזאת את הדילמות הקשות את השבר ואת התקומה שכן המורשת המועברת בקריאה עשויה להשפיע על עיצוב עולמו הפנימי של הקורא הצעיר .להעשירו בהתנסות חווייתית המיוחדת לנו כיהודים ישראלים .למעשה לחזק את שורשיו . 

חוץ מזה הדוקטוראט שלי הוא ביהדות  והוא עוסק בשפעה של המשורר יהודה הלוי על הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג והוא  ככל הנראה השפיע מאוד על יצירותיי הספרותיות.

הדוקטוראט הנ"ל של אורגד "זיקתו של פרנץ רוזנצויג לרבי יהודה הלוי" ‬ עוסק בהזדהות של הפילוסוף היהודי הגרמני פרנץ רוזנצוויג עם המשורר מימי הביניים יהודה הלוי  דמות שעימה חש רוזצוויג קירבה נפשית למרות מאות השנים שהפרידו בינהם .

ודומה שכאשר אורגד כותבת בדוקטוראט על התחקיר ועל ההזדהות שביצע וחש  רוזנצוויג עם יהודה הלוי
היא מתארת גם את מצבה שלה כשכתבה את ספריה על בני תקופות אחרות.

הנער מסביליה .מהדורה איטלקית.

 
 

 את סופרת חילונית את לא נראית דתייה כלל.נדיר היום שסופרת חילונית ועודלילדים תעסוק גם בנושאי דת ואמונה יהודיים
אורגד : באתי מבית אתיאיסטי לחלוטין הורים "יקים" שלא היה להם ולא כלום עם הדת היהודית. 

 לדת לא הייתה דריסת רגל בביתנו.

אבל מאז ילדותי שאלתי את עצמי מה זה להיות שייכת לעם הזה.בתור ילדה אני זוכרת את עצמי שואלת שאלות אין קץ שאלות שלא היה מי שיענה עליהן שכן רוב הזמן הייתי לבד והדיאלוגים שלי היו יותר עם אנשים וצמחים מאשר עם אנשים .בספרים שקראתי והייתי בהחלט תולעת ספרים אמנם מצאתי פה ושם תשובות לשאלותיי אך רבות מהן נותרו ללא מענה .
. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה תלמידה ביסודי מכתתת את רגלי בחולות ללכת לבית הכנסת המרוחק להאזין לתפילות .ואיזו חוויה זו הייתה בשבילי כשהזמינו את משפחתי החילונית שבחילונית לסעודת ליל שבת בבית ידידים דתיים
.

( אורגד נתנה ביטוי ספרותי לאירוע זה בסיפור הקצר שלה "שמואל צם בתמוז" המבוסס על זיכרון  ילדות זה שבו נערה חילונית נפגשת עם משפחה דתית ומוקסמת ממנה ) .

 

אורגד :כשבגרתי אמרתי בליבי אלמד מדעים וארכוש לי נקודת אחיזה מוצקת וכך אהיה מוגנת בפני הסקות והלבטים אך כשסיימתי את לימודי התואר הראשון במדעי החברה לימדתי בבתי ספר תיכוניים ועסקתי בעיתונאות הרגשתי שלמעשה השתנה מעט מאוד בעולמי הפנימי והמשכתי להתלבט .הזיקה העמוקה על דתה יהודית עם כל השאלות הכרוכות בזהותי העצמית הביאו אותו להמשיך את לימודי בפילוסופיה יהודית
התחלתי להתעניין ובחרתי בפילוסופיה יהודית כנושא הדוקטוראט שלי
אחד הקורסים הראשונים שמעתי במסדרת לימודי התואר השני עסק במשנתו של פרנץ רוזנצוייג והלכתי שבי אחרי תורתו .הרגשתי שתורה זאת מדברת במונחים מופשטים אמנם על מה שאירע לי . ולימים השלמתי עבודת דוקטורט על רוזנצוויג ואני הרגשתי כאילו אני ממלאת צוואה בלתי כתובה שלו . אבל לא דווקא במחקר שערכתי עליו אלא בכתיבת הסיפורים ההיסטוריים לילדים שמטרתם העמקת התודעה היהודית
.
אורגד כתבה גם עבודת תזה על נושא התפילה היהודית " התפילה היהודית כמסילה לגאולה … שבו קבעה שיש למשוך כמה שיותר  אנשים אל התפילה גם אם אינם מאמינים בכוחה כאמצעי לחיזוק הקהילה .

 

 

"הנער מסביליה " המהדורה האמריקנית.

אורגד: לפי דעתי הסופר לילדים צריך להיות מודע להשפעה שתהיה לכתיבתו על הקורא הצעיר .לי איכפת להביא את ההיסטוריה היהודית למודעות של הנוער להבהיר שהעבר היהודי ככל שהוא קשה מוסיף משמעות ושלימות לחיים . דרך החוויות ההיסטוריות ספרותיות אני מביאה את בני הנוער להזדהות ע העבר היהודי ועם הקרבנות העצומים שהשקיעו בני העם כדי לשמור על היהדות . אני שואפת לטעת בבני הנוער באמצעות הספרים שלי גאווה ומשמעות לקיום היהודי ולהשתייכות . לדעתי אין תחליף לציונות וליהדות אנו המשך של משהו ואנו גם התחלה של משהו ואי אפשר לנתק.
אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית מובילה למוביליות ואומרים על עמק הסיליקון בקליפורניה שהוא סניף של ישראל ולוס אנג'לס שכבר נעשתה ללוס ישראלוס אבל מי שנמצא שם גם אם מבחירה נתלש מהשורשים שמהם צמח והחזרה ודאי תהיה מושפעת מהתרבות המתפתחת בישראל .בייחודיות שיכולה תרבותנו להציע יש כדי למשוך ולחזק . .ראוי שנפתח תרבות של עם שקם מחורבותיו ובנה מולדת אלא גם את עברו של העם שקושרת את קורותיו עם הווה חייו במטרה לעצב ברוח זו את עתידו הרוחני .
לכך כיוונתי במודע כשכתבתי את שני חברים בממלכת הצלבנים את הגולם מירושלים את הנער מסביליה את פרידה אחרונה מקורדובה וכל השאר שעוסקים בתולדות עמנו הצורך שחשתי לחקור ולתאר פרקים אלה בתולדות עם ישראל נובע בוודאי ימן החשיבות שאני מייחסת לנושא זה של שורשים .אני מאנינה שהיכרות קרובה עם הפרשיות המובאות בספרים אלה והזדהות עם גיבוריהם עשויה לחזק את הרגשת הרצף התרבותי שהקורא הוא חלק ממנו או צריך להיות חלק ממנו.

עם זאת אורגד מציינת שהנושאים ההיסטוריים שעליהם היא כותבת נבחרו לא במקרה הוצאות ספרים פנו אליה בבקשה שיכתבו עליהם כי היכירו את הרקע שלה בפילוסופיה יהודית .

 אורגד : היו כמה ספרים שאת כתיבתם לא יזמתי ממש : – הנער מסביליה, החטופים לצבא הצאר, פקודות בשפה זרה, שלושתם נכתבו בעקבות פניות שפנו אלי המו"לים, אבל היה כאן גם עניין של בחירה שלי. כי הוצאו לי מטעם אותם המו"לים גם נושאים אחרים, כמו שההוצאה שהוציאה את פקודות בשפה זרה, הוצאה שנקראה "דומינו" פנתה אלי בכלל בעניין אחר. הם רצו שאכתוב על גולומב וכשסירבתי הציעו לי כמה נושאים אחרים שמביניהם בחרתי לכתוב על המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח מפני שהנושא הזה עניין אותי.
גם הספר "רופא בדרך" נכתב לפי הצעתה של נירה הראל שהייתה אז עורכת במסדה. אך היא הציעה לי לפני זה נושאים אחרים שדחיתי, וכך בעצם נכתב גם "רופא בדרך", שהתפרסם תחילה בכתב עת שנירה ערכה אז, ב"פילון".
לעומת זאת ההמשך של "הנער מסביליה " פרידה אחרונה מקורדובה הוא פרי יוזמתי וההוצאה שמחה ברעיון ועודדה אותי והעמידה לרשותי את ההיסטוריון פרופ' יום טוב עסיס להיעזר בו, כפי שהיה בכתיבת הנער מסיביליה שנעזרתי בפרופ' יוסף קפלן.

הגולם מירושלים  ואני

הגולם מירושלים

אחד מספריה של דורית אורגד השאיר עלי רושם חזק במיוחד .
יום אחד בראשית שנות התשעים כאשר עברתי על הספרים של השכנה לראות מה התחדש אצלה שמתי יד על ספר חדש שלה בשם הגולם מירושלים .קראתי ואם כי אין לאמר שהוא אחד מספריה הטובים ביותר של אורגד  ( אם כי הוא נמצא באחת השורות  הראשונות  ) הרי הוא בהחלט שינה אותי בראש ובראשונה בזכותו התחלתי להתעניין בנושא הגולם .זכור לי שנתקלתי בסיפורי הגולם גם קודם לכן בספרים של יצחק הרצברג לא זכור לי שהם עשו עלי רושם מיוחד בוודאי לא בהשוואה לספרי המדע הבדיוני שקראתי באותו הזמן . ככל נראה היה משהו בתיאור הזמן והמקום ( ירושלים ופראג במאה ה-16 ימי המהר"ל ) של אורגד דרך עיניהם של הדמויות בספר  תוצאה של מחקר מפורט שביצעה שעשה את ההבדל ועורר בי עניין עצום בכל נושא הגולם .והתוצאה שפע של מאמרים וספר וסדרת קומיקס עם אורי פינק .וסדרת הרצאות .
אורגד :הרעיון לכתיבת הספר הגולם מירושלים מקורו בגורמים אחדים:
*ההתעניינות בגורל היהודים במאה השבע עשרה אחרי כתיבת הנער מסיביליה ופרידה אחרונה מקורדובה. חקרתי מה היה בארץ ישראל באותה התקופה, למשל החיים היהודיים בירושלים.
*המהר"ל מפראג עורר בי עניין לחקור את תולדותיו ואת תולדות הגולם.
*מושך אותי לכתוב על "צדיקים סמויים" כמו אלה שמופיעים למשל בקבלה – שם מסופר על חמר (בעל חמור, מי שמוצא את פרנסתו מחמורו) שהוא מתגלה כחכם וצדיק.
*כתבתי גם הרבה על יוצאי דופן בחברה – אולי כי הם מעוררים בי אמפטיה, ואולי יש סיבות אחרות שאיני מודעת להן.
*עמוס בעלי הוא יליד צ'כיה ואמו סיפרה לי הרבה על ארץ מולדתה.
*הביקורים שביקרתי בפראג ודאי תרמו גם הם לרצון לכתוב ולספר עליה. עם זאת ירושלים הייתה ועודנה עומדת בראש מעייניי.
את הזכויות של הגולם מירושלים דרשתי מההוצאה וקבלתי ומאז הספר לא מודפס עוד לצערי.

ככל הנראה הספר לא היה הצלחה מסחרית  גדולה ולכן לא הודפס מחדש .  אבל  זה לא באמת משנה הוא היגיע לידי וכך פעל את פעולתו.

 

את מבצעת תחקירים מפורטים בעבור הרומנים ההיסטוריים שלך ?
לגבי כל דבר אני מבצעת תחקיר מפורט , אבל יותר מכל לגבי הרומנים ההיסטוריים . אני מבצעת תחקירים מאוד מפורטים עליהם אחרת לא הייתי יכולה לכתוב אותם ואני נעזרת במומחים .

אני חייבת להרגיש כאילו  אני בת התקופה ומבינה באמת איך אותם אנשים רחוקים ולכאורה זרים ומוזרים  שעליהם אני כותבת חיים ומרגישים  חושבים ומדברים.

אני חייבת להרגיש שאני רואה את העלילה דרך עינהם שלהם ולא רק דרך עיני אישה בת המאה העשרים או ראשית המאה ה-21 . 
למשל כשכתבתי את הספר"הנער מסביליה" נסעתי לספרד וכדי לחבר את פרידה אחרונה מקורדובה נסעתי לאמסטרדאם פעמיים ולארצות נוספות שבהן מתרחשת העלילה וביקרתי שם במוסדות מחקר מוזיאונים ובמיוחד במוזיאון ההיסטורי היהודי שם ובבית הכנסת הפורטוגלי העתיק ומכון המחקר לידו וארכיונים ונברתי במסמכים ובכתבים עתיקים ובספרי מחקר שונים מחיי האנוסים. ( נסיעה המתוארת בספר "פנק מלך המדבר ") נעזרתי בחוקר יוסף קפלן שבדק כל מילה על הנער מסביליה ושיניתי דברים על פי הערותיו ובפרידה אחרונה מקורדובה

 

 
 

"הספר "החטופים לצבא הצאר " מתאר תופעה שכמעט לא עוסקים בה בספרות היפה שלנו בכלל ובספרות

הילדים בפרט חטיפת ילדים יהודים בידי יהודים שתפקידם היה בכך ולהעבירם לשירות צבאי בשירות הצאר הרוסי . מדהים ששעסקת בנושא שנוי במחלוקות כל כך "  
 אורגד " לגבי החטופים לצבא הצאר, ההוצאה הציעה לי את הנושא, ורק אחרי שפגשתי בפרופ' פלדמן, שצייד אותי ברשימה ביבליוגרפית מרשימה ובסיפורים אישיים החלטתי לקחת על עצמי את המשימה.
עבור הספר "החטופים מצבא הצאר המתארת הקהילה היהודית ברוסיה בראשית המאה ה-19 "ערכתי מחקר מעמיק בהנחייתו של פרופסור פלדמן מאוניברסיטת תל אביב .קראתי 24 ספרים ומאמרים שהוא הציע לי לקרוא. כדי לכתוב את הספר גם התארחתי אצל משפחה חרדית במאה שערים . רציתי להכיר ולחוש את האווירה מקרוב כדי להבין איך חיו יהודים בעירות במאה ה-19. ואת זה העברתי לספר

ואז התגבשה בי ההבנה שבתקופת ניקולאי הראשון הצאר האנטישמי היו אלה יהודים שחטפו יהודים ומסרו אותם לשירות צבאי בכפיה עבור הצבא הצאר .אלה לא היו הרוסים שעשו זאת .
וחשתי חובה לכתוב את הסיפור ולא לטשטש את האמת הזאת .כתבתי סיפור על נער שנחטף על ידי יהודי פרופסור פלדמן דווקא התנגד לעלילה הזאת שלי וטען שזאת לא הזווית העיקרית או החשובה לגבי אותה התקופה או לגבי אותם אירועים ובוודאי זה לא משהו שצריך לשים עליו דגש בסיפור לבני נוער.
אבל בעיני בגידה של יהודי ביהודי היא בגידה נוראה וזאת לא הייתה תופעה שולית אני לא היסטוריונית ולא חיפשתי את התמנה המאוזנת כמו היסטוריונית וכתבתי את מה שכתבתי.

 
 
 

אחד הספרים החביבים יעלי של אורגד הוא האוצר במערת ההר,המתאר את מסע החיפוש של משלחת בסוף המאה ה19 אחרי אוצר ארכיאולוגי קדום בים המלח . הספר  כולל שני סיפורים שהראשון מתוכם, שהספר נקרא על שמו, מתאר את החיים בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים (ובעצם גם את החיים היהודיים באנגליה באותה התקופה), וכך גם השני "אהבה חרישית" שיצא מאוחר יותר כספר בפני עצמו, והוא כולל שלושה סיפורים שאחד מהם "ורה ומיכאל" מתייחס לתקופת ההעפלה, ואף שני האחרים מתרחשים בתקופת טרום מדינת ישראל. "מיץ רימונים" מתאר את שכונת מחלול בת"א, שהפכה לכיכר אתרים. ו"שמואל צם בתמוז" מבוסס על זיכרונות הילדות  של אורגד מנתניה.

  אורגד:  האוצר במערת ההר תחילתו בידיעה בעיתון על סופר עברי שחי כאן בארץ ב1900 דמות מיוחדת במינה הוא היגיע לכאן מרוסיה הצארית משם גורש כי היה מעורב במחתרת הקומוניסטית והיגיע לפלסטינה במטרה למצוא מקלט הוא מצא את פרנסתו בצוות מעורב ערבים ותורכים שהפליגו בים המלח כדי להעביר תבואות אל יריחו יום האחד היגיע מישהו שסיפר לו על מפה עתיקה המראה איך אפשר למצוא אוצר בהרי יהודה. המאמר הזה שילהב את דמיוני יצאתי מיד לבית ספר שדה עין גדי ישבתי שם זמן מה לספוג את אווירת המקום וקראתי הרבה ספרים שתיארו את הגדה המזרחית של ים המלח .
באותו זמן פירסמתי סיפור נוסף מחיי אותה התקופה "אהבה חרישית " שוב בעקבות ידיעה בעיתון
.

כמקובל  אצל סופרים אחרים  אורגד תיארה את ימי השואה ההעפלה  בכמה ספרים

ספר אחד של אורגד על המעפילים בספינה "אגאוס ניקולאוס "  נכתב בעיקבות עבודת מחקר של איטה ישראלי . 

אורגד: הספר הופיע בשתי מהדורות בשתי שמות שונים במהדורה הראשונה . הספר נקרא "ספינה רעועה" נכתב בתחילה על ידי, לפי עבודת מחקר של אילנה ישראלי שאביה היה ממארגני המסע של ספינת המעפילים "אגאוס ניקולאוס".
התהליך היה כזה שאני יצרתי עלילה בדיונית הנאמנה למציאות לפי מחקר אודות ספינות מעפילים אחרות, ושתלתי את העלילה הזאת במסגרת הנתונים מתוך עבודתה של אילנה ושמה הופיע על הכריכה לפי איך שהסכמנו בינינו. לאחר שנים ערכתי את הספר מחדש תחת השם החדש "במבחן ימים סוערים" בלי לשנות את תוכנו, אך בהידברות עם אילנה הושמט מן הכריכה שמה. שכן בינתיים התפרסמו הנתונים של ספינות המעפילים והחומר שהסתמכתי עליו  כבר היה נגיש לכל מי שמעוניין, וכמו שציינתי קודם את העלילה הבדויה חיברתי לבדי

פקודות בשפה זרה
 
 
 
 

 הספר "פקודות בשפה זרה" הוא למעשה ספר ריגול ממלחמת העולם השנייה   ועוסק באנשי יחידה מיוחדת אמיתית מאוד   וסודית ביותר של הפלמ"ח אנשים  שידעו היטב את השפה הגרמנית והשתמשו בהם על מנת לרגל אחר הגרמנים הפולשים של רומל ולתחקר את שבוייהם.

 

 

 

פקודות בשפה זרה. המהדורה הגרמנית.

אורגד : הספר  נכתב מתוך הבחירה שלי באחד מן הנושאים שעניינו את הוצאת דומינו ובית טבנקין שמומחים מטעמם סיפקו לי מידע על המחלקה הגרמנית של הפלמח.  .

"בספר שלך "עד שיצא עשן " קובץ סיפורים קצרים על פי ציורים של אמן ניגרי מתוארת פגישה שלך עם אנגלי בנמל תעופה שסיפר לך את סיפור המחלקה הגרמנית  וכיצד התנכל למי שחשב שהוא גרמני נאצי עד שהתגלה לו שהוא יהודי איש הפלמ"ח המתחזה לגרמני . האם זה הבסיס ל"פקודות בשפה זרה "  ? "

אורגד :בסיפור שיניתי  את הפרטים של האירוע אם כי משהו כזה אכן קרה . הדמות של מי שפגשתי כביכול בשדה התעופה בלונדון. למעשה היה זה המרגל צבי אקשטיין שסיפר לי מה קרה לו במחנה השבויים הגרמנים, ששומר אנגלי יהודי התנכל לו. הסיפור אמיתי בתכלית, אבל סיפרתי אותו מן הזווית של האנגלי.

לחץ לסגירה

עוד ספר שלה "לקום מחדש " מתאר את אחד מניסיונות הבריחה הבודדים מאוד שהצליחו ממחנות ההשמדה .תיאורה של פרשת בריחה מפורסמת מאושוויץ .
הספר לקום מחדש נכתב בעקבות צפייה בתוכנית טלוויזיה שנקראה "מדוע לא הופצצה אושוויץ" והכוונה לאפשרות שהייתה להפציץ את מתקני ההשמדה בבירקנאו אושוויץ' ובכך לעצור את ההשמדה. התוכנית הזאת השפיעה עלי מאוד וחיפשתי את האיש בצלאל מורדוביץ' שסיפר בתוכנית איך ברח מאושוויץ' כדי להביא אתתוכניות מתקני ההשמדה לבנות הברית, ומתוך הראיונות שערכתי אתו נולד הספר.

 

את משתמשת בזכרונות ילדות ?.
זה קורה אבל לעיתים רחוקות יחסית כשכתבתי את "עמליה וג'ו"  לא רציתי לתאר את המחתרת של ימי המנדט אלא לספר חוויה שחוויתי  בילדותי והשפיעה עלי  מאוד למרות שהייתי קטנה,  חיפשו שערכו האנגלים בביתנו . והזיכרון שנחרט בי הוא תחושת חוסר האונים של ילד שבאה לידי ביטוי בספר.

הביוגרפיה שלי באה לידי ביטוי בספרים במידה מסוימת דרך אבי שהיה רופא ושנפטר כשהייתי בת 13 וחצי .עד היום דמותו מופיעה כמעט בכל ספרי כדרך התמודדות עם האובדן .

דוגמה אחרת ספר מזמננו קצינת אימוץ שמתאר מציאות קרובה אלי מאוד .בתי הייתה ביחידה המופלאה הזאת ויש לי נגיעה אישית לנושא ויכולתי לתאר אותו בנאמנות .
לגבי החלק השני בספר "קצינת אימוץ" המתאר מסע שורשים לפולין נסעתי במיוחד לפולין כדי לחקור מקרוב את הרקע .הנאמנות לעובדות לעולם אינה צריכה להסתיר את האמת הפנימית של הסופר .

היו ספרים שהיציעו לך לכתוב במשך השנים וסירבת ? 
 אורגד: טילפנו  אלי במשך השנים מו"לים אחדים וביקשו שאכתוב על נושא זה, או אחר,  וחקרתי אודותיו החלטתי, אחרי התחקיר, אם לכתוב עליו או להימנע . אני יכולה לכתוב על משהו רק כאשר הנושא  מדבר אלי באמת  ואני מרגישה שאני באמת יכולה להזדהות עןם הדמויות בתקופה שבה הם חיים ולראות אותה כמו דרך עיניהם .

.. היו  הצעות  שדחיתי על הסף, כמו לדוגמה ההצעה לכתוב ספר על גולומב,  הצעתו של זלמן שובל שאכתוב על משה דיין (הצעה קוסמת מבחינת התנאים שהציע לי), ( בסופו של דבר ביוגרפיה לנוער בת שתי כרכים על משה דיין נכתבה בידי גלילה רון פדר א.א. )  או הצעת מסדה בזמנו, לכתוב על רבין,  ( בסופו של דבר ביוגרפיה לנוער על רבין נכתבה בידי דבורה עומר א.א.)

הצעת ידיעות אחרונות(זה לא מכבר לכתוב ספר לנוער שבו יתבררו תוך כדי פענוח העלילה מושגים בכלכלה, והיו עוד נושאים שדחיתי מיד. 

ולמה בעצם סירבת ? האם את הרגשת שלא תוכלי לראות את המציאות כמו דרך עיניהם של  יצחק רבין או משה דיין ?

 אורגד : הסיבה שלא הסכמתי לכתוב על אישים ידועים, ובכלל ביוגרפיות, נבעה מן החשש שיהיו אנשים הקרובים לאותו אדם שאולי ייפגעו מאופן הצגת הדמות כפי שאני תופסת אותה ומתארת בספר .מרגע שאני מתארת את המציעות אני הופכת להיות האדם ויכולה לכבב ו רק את האמת שלי כפי שאני מבינה אותה מעיניו של האיש .

ואולי עוד סיבה שלא צויינה היא שדורית אורגד לא הרגישה שהיא מסוגלת  להיכנס לנפשו של מצביא מסוגו של משה דיין ולראות את המציאות דרך עיניו.

רשימת הרומנים ההיסטוריים של דורית אורגד

פרידה אחרונה מקורדובה . המהדורה היפנית .

המאה ה12
שני חברים בממלכת הצלבנים (גבעתיים : מסדה, 1985) <עריכה, אילנה שמיר> זכה בפרס ברנשטיין מטעם אוניברסיטת חיפה

המאה ה16
• הגולם מירושלים • (תל-אביב : ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1993) <איורים, כריסטינה קדמון>

המאה ה-17

הנער מסיביליה (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1984) <איורים, אבי כץ> < > <עובד לעברית קלה ב-1992 מאירה ביין, רות קמארה> <איורים, אבי כץ> תורגם לשש שפות לרוסית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, אנגלית זכה בפרס זאב.. זכה בפרס ורגרטו האירופי שבו בני נוער בחרו מתוך רשימה של ספרים מומלצים כספר הטוב ביותר שקראו בשנה שעברה
נער בספרד של אמצע המאה ה17
.
הנער מסיביליה הומחז פעמיים והוצג פעם על ידי
תיאטרון הנפש, ופעם על ידי תיאטרון הנגב, היו אלו הצגות מושקעות ששתיהן לא זכו להצלחה גדולה.

הוסרט כהנער מסיביליה [הקלטת וידאו] / דורית אורגד ; תסריט: רחל רוזנמן ; במאי: ניל וייסברוד ; בהשתתפות: לבנה פינקלשטיין…[ואחריםהטלוויזיה הישראלית 1990 118 דקות

אברהם הגורני על הנער מסביליה

קריאה מונחית בהנער מסביליה

פרידה אחרונה מקורדובה (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1991)
• <איורים, אבי כץ> תורגם ליפנית.
.
• פנק מלך המדבר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד 1994) <איורים, הלה חבקין>
על כתיבת "פרידה אחרונה מ'קורדובה"

הנער מבורדו / דורית אורגד

הספר השלישי בטרילוגיה שפורסם 25 שנה לאחר הספר הראשון ועשרים שנה לאחר השני  הוא

הנער מבורדו, אייר אבי כץ  מרכז זלמן שזר, תשע"א [2011)  שמביא את סיפורו של ז'אק, בן יחיד למשפחת אנוסים, שנעלם בים

המאה ה-19 ימי הצאר נקולאי הראשון
החטופים לצבא הצאר (ירושלים : מרכז זלמן

סוף המאה ה-19 ראשית המאה העשרים
האוצר במערת ההר : אהבה חרישית (ירושלים : כתר, 1983) <ציורים, אבי כץ> א.סיפור חיפוש אחרי אוצר במערה ליד ים המלח בסוף המאה ה-19.


• אהבה חרישית : ועוד שלושה סיפורים (תל-אביב : הדר, תשנ"ז 1997) <איורים, אסתר שקין>

תקופת השואה והמנדט

עמליה וג'ו (תל-אביב : י. שרברק, 1974) <ציורים, תרצה טנאי> <מהדורה שונה הופיעה בתשנ"ח 1997 עמליה וג'ו : "יחיאלה" וקישי (תל אביב : מחברות לספרות, תשנ"ח 1997) <איורים, נורית צרפתי>על ימי המנדט שהוצג בתיאטרון בידי "נאוה הפקות" ולא כל כך הצליח ., חלקים מן הספר הוסרטו לטלוויזיה.

ספינה רעועה (תל-אביב : הדר, תשל"ו> <בשיתוף עם אילנה ישראליץ. עוסק בספינת מעפילים מצ'כוסולובקיה לישראל בימי מלחמת העולם השנייה .
הופיע שוב כ- במבחן ימים סוערים (תל-אביב : הדר, תשנ"א 1991) <איורים, אהרן שבו>

לחץ לסגירה

לקום מחדש (ירושלים : דומינו, 1990) <איורים, אבי כץ> סיפור בריחה מאושוויץ
פקודות בשפה זרה : סיפורה של "המחלקה הגרמנית
(ירושלים : דומינו, 1991>תורגם לגרמנית .
וכמה ספריפ שבהם דמויות מודרניות חוקרות את אריועי העבר :

• נשפיה לילית בפרדס אימתני (תל אביב : מחברות לספרות, 1998) <איורים, נורית צרפתי> ילדה שומעת מסבתה סיפורים מחיי הישוב לפיי קום המדינה
• קצינת-אימוץ (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1993) מסע שורשים בפולין. זכה בפרס ראשון במצעד הספרים מטעם משרד החינוך והטלביזיה החינוכית .

• הלב שחיפש – הלב שמצא (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999) <איורים, ברכה אלחסיד גרומר>
ילדה יוצאת למסע שורשים עקבות חיי סבתה בשואה בסלובקיה. זכה בפרס יד ושם ,2000

 

מתארת העדה האתיופית

דורית אורגד זכתה בפרס מיוחד בפרס "כלת האור"  בזכות כתיבתה על עולים חדשים ותהליך קליטתם בארץ

כתבת הרבה על עולים באופן כללי  מדוע ?
אולי אני מרגישה קרבה לעולים בכלל כי גם אני עולה .הייתי בת שנתיים כשעלתה משפחתי לארץ .בביתי דיברו שפה זרה והמנהגים שהיו לנו בבית היקי לא תאמו את המקובל בחברה הארץ ישראלית הקולטת והיו לנו קשיי הסתגלות .וזה חידד לי את ההבנה לקשיים שעוברים בני עליות אחרות .

אורגד היא הסופרת העברייה שעסקה יותר מכל אחד אחר בעדה האתיופית כולל באחד משני ספריה מפורסמים ביותר "שבועת האדרה"(  איורים אבי כץ , הקיבוץ המאוחד, 1988)  שעוסק במסע של בני העדה מאתיופיה לישראל בשנות השמונים .
ספר זה זכה להצלחה גדולה ואף עובד לתיאטרון ע"ש אורנה גזית והצליח יפה.ועובד לסרט טלווזיה באורך ארבע שעות, בשם "המסע".

לעניות דעתי נכון לעכשיו זהו ספר המופת על העדה האתיופית .

היא פירסמה עוד שני ספרים נוספים על בני העדה בישראל יום החרגול וימים אחרים,( הקיבוץ המאוחד, 2001<איורים, נורית צרפתי  העוסק בנערה אתיופית ו"קלקידן"  ( הקיבוץ המאוחד, 2006  ) העוסק בילד מהעדה .

בקובץ הסיפורים "מסמר הערב" ( מחברות לספרות 2000) יש  עוד שני סיפורים על בני העדה קצרים כמו צ'ארנוש, סיפור שהתפרסם לראשונה בכתב העת "במחנה " והסיפור "השם שבחרה לה סבתה ".

"יש לך משיכה מיוחדת לעדה האתיופית ?"
לדעתי זאת העדה הציונית ביותר שהיגיעה במאה העשרים למדינת ישראל והכי מקופחת ויש לי נטייה לבוא לקראת המקופחים . .ספור עלייתם של עולי אתיופיה ריתק אותי מהרגע שנחשפתי אליו לראשונה וקסם המפגש עימם לא באמת התפוגג ,עד היום .
בתחילה כתבתי עליהם את הספר שבועת האדרה שבו אני מתארת את חייהם בארץ מוצאם את מסעם רווי הסבל מאתיופיה לסודן הם ויתרו על הרבה כדי להגיע מאתיופיה לכאן וזה עבור הנחיתה הקשה במציאות לא רומנטית כאן .
.אני רוצה להגיד לך כשכתבתי את הספר הזה היה בי צער גדול, צער על הקורבנות שהם נאלצו להקריב כדי להגשים את חלומם ולהיות איתנו וצער על מפגשם על המציאות הישראלית שהיא כל כך שונה ממה שתיארו לעצמם בעת המסע הנורא. הייתי עצובה מאוד כשכתבתי את הספר הזה והסיום הטראגי של אותו ספר כפי שאתה ידוע הוכיח את עצמו כאמיתי .
המשכתי לעקוב אחריהם ודברים שלמדתי וקראתי עליהם גרמו לי מורת רוח וצער גדול .אספתי את המאמרים הכתבות והמחקרים שהתפרסמו על קליטתם ,ופגשתי אנשים עובדים איתם במסגרות שונות אנשי משרד החינוך הקלטה רופאים שמטפלים בהם .ובכל הפעם היה מדהים להיווכח בפער שבין התמונה המתקבלת על העדה מהעיתונות שמדווחת עליהם רק סיפורים שלילים ומציגה אותם כפרימיטיבים בדרך כלל לבין הדיווח הנלהב של מי שבא עימם במגע יום יומי .אבל מצבם אינו אידיאלי כי חלק מהוותיקים כאן מקבלים אותם יפה וחלק לא.
כתבתי עליהם סיפורים כתבתי עליהם את יום החרגול וסיפורים אחרים המתאר את קשייה של בת עדה הלומדת ובביתה ספר ומתמודדת עם אב שעזב אתה בית ואי מקובלות על התלמידים .היא מקובלות שאי יצאת מנצחת מימנה הודות לקריאה מרובה בספרים .
זאת הייתה דרכי גם להגיע אל העדה .קראתי עליהם המון. כדי לנסות ככל האפשר להבין את העולם שלהם דרך העיניים שלהם .
וכשאני כותבת את הסיפורים האלו אני מקפידה לחקור היטב היטב שמה אחטא לאמת. זהו עולם חדש וזר ולכן למדתי אותו היטב ולעומק .

 

הסיומים  של הסיפורים החדשים שלי על האתיופים הם  יותר אופטימיים ואני מתפללת שהמציאות תאמת את הסיום האופטימי של הסיפורים האלו בדיוק כפי שאימתה את הסיום הטרגי של שבועת האדרה.
אהבת את העיבודים הדרמטיים שנעשו מ"שבועת האדרה" ?
היו לי השגות על העיבוד שנעשה לשבועת האדרה כשהפך לסרט טלוויזיה, כי הוכנסו לסרט אלמנטים הזרים לעלילת הספר והם פגמו באוטנטיות שאני כה הקפדתי עליה.
לעומת זאת אהבתי את ההצגה שבועת האדרה שהוצגה בתיאטרון לילדים ולנוער ע"ש אורנה פורת, כי המחיזו את הספר לפי הרוח השורה בו.
גם את ההצגה על פי הנער מסיביליה שהציג "תיאטרון הנגב" אהבתי.
ובעצם גם את ההצגה "עמליה וג'ו" שהפיקו "נאוה הפקות" אהבתי אבל לצערי היא לא זכתה להצלחה

.

אחד הספרים היוצאי דופן ביותר  של אורגד  הוא "עד שיצא עשן " שבו כתבה סיפורים על פי איורים של הצייר   ממוצא ניגרי מקולי אטלי .בהם סיפורים מחיי יבשת אפריקה שככל הנראה מעניינת מאוד את אורגד וגם סיפור על האירוע שעורר את עניינה לכתוב סיפור על חברי המחלקה הגרמנית של ה",הגנה ".
זו לא הייתה היוזמה שלי לכתוב את הספר "עד שייצא עשן", אלא של מילכה למדן שפנתה אלי וביקשה ממני לחבר סיפורים ושירים למבוגרים העקבות הצפייה ביצירותיו של האמן שתערוכה של ציוריו בקנדה, שם ביקרה, הלהיבה אותה. היא הביאה לי צילומים של ציוריו והייתי מביטה בהם עד שהופיע סיפור או שיר בעקבות ההתבוננות הזאת. היו הרבה סיפורים ושירים, ומילכה בחרה מתוכם את מה שנראה לה. היתר מחכים לעריכה שלי כדי להוציאם לאור בקובץ נפרד.

כדאי להזכיר גם את האיורים בספריה של כמה מאורגד שנותנים תמונה חיה לקורא על התקופה המתוארת כסוג נוסף של "עיניים " מעבר לפרוזה.
מבין המאיירים שלך  את  מי את אוהבת במיוחד איזה מבין המאיירים שלהם הקפיד במיוחד גם הוא על התחקיר ההיסטורי בעת ביצוע האיורים

 אורגד :אין לי העדפה מבחינת האיורים של ספרי, בכל אחד מהם אני מוצאת משהו שאני אוהבת.
 בכל זאת אני אוהבת מאוד את נורית צרפתי (שאיירה רבים מספרי) בגלל האישיות הנפלאה שלה ויכולתה האמנותית, ויש לי מילים טובות מאוד להגיד גם על המאיירים האחרים שאיירו את ספרי בכשרון.
. אני חושבת שאבי כץ היטיב לשקף את התקופה והדמויות ברומנים ההיסטוריים שלי שהוא אייר, והוא אומנם השקיע מאוד בתחקירים שערך.
על מה עת עובדת עכשיו ?
אני מתכננת רומן למבוגרים שישתרע מהתקופה משלהי המאה ה19 עד אמצע המאה העשרים . ויהיה פנורמה של ההיסטוריה בארץ ישראל ובגולה של תקופה זאת .

דורית אורגד הסופרת החוקרת היא מסוג סופרים שדומה שכבר נדיר מאוד היום היא חוקרת את הזר והשונה על מנת למצוא בסופו של דבר את המחבר והמאחד גם בין האנשים שנראים שונים וזרים כל כך אחד לשני .

בשנים האחרונות נשמעים כל מיני דברי הבל מטורפים    שאין גבול לנזקם מחוגים אקדמאיים "מתקדמים "  על כך שכביכול רק אנשי עדה אחת וקהילה אחת מסוגלים לכתוב "באמת " על עצמם ולתאר את עצמם ואת חייהם  וכי אל להם לאנשים מקהילה אחרת לכתוב עליהם ולחקור אותם ( במיוחד לא אם הם אשכנזים ואירופים ) .

דורית אורגד עומדת כמגדלור בודד כנגד עמדות גזעניות חולניות   מסוכנות אלו כממשיכת רעיונותיו של הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג  עם  ספריה האמפטיים שבהם היא מתארת בני תקופות אחרות ועדות אחרות מבעד לעינהם שלהם  את ההבל והטירוף של טענות אלו  ולא לשווא היא אחת מסופרות הילדים הבכירות בעברית של סוף המאה העשרים .

 

נספחים :

לאחרונה זכתה סופרת הילדים והנוער דורית אורגד בפרס היצירה מטעם שר המדע התרבות והספורט
נימוקי השופטים היו כלדקלמן :
"במשך יותר משלושים שנות כתיבה לילדים ולנוער נגעה דורית אורגד במגוון גדול של נושאים, קצתם סוגיות קשות בחברה הישראלית, קצתם יחסים בתוך המשפחה והקשר שבין ילדים לבעלי חיים. כמו כן הקימה לתחייה בספריה תקופות שונות בהיסטוריה היהודית כמו חיי היהודים בספרד בתקופת האינקוויזיציה או העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל. ראויים לציון מיוחד שלושה ספרים, שבהם היא עוסקת בקהילת יהודי אתיופיה. אורגד מצליחה להפריך לא מעט סטריאוטיפים על בני העדה הזאת, שהחברה והספרות בישראל מעדיפות לפנות מהם את מבטן, ואורגד עושה זאת בכל יכולתה לשרטט דמויות מורכבות ומצבים אמינים ולברוא מהם סיפורים מושכי לב. "

דורית אורגד  כבר זכתה  במגוון פרסים ספרותיים :

 

ידידות במבחן ובשעת מבחן זכו שניהם, כל אחד מהם בפני עצמו ובשנים אחרות, בפרס מטעם האגודה להבנה בינדתית בישראל.

אבטיחים שלא בעונה – פרס למדן 
 

הסיפור סוכת הגפנים של פיאנדו, הכלול בקובץ – משפטו של המלך רובוסטה, זכה בפרס אשמן. אל מקום חדש זכה בפרס אדריאן תומס מטעם אוניברסיטת חיפה. הספר שני חברים בממלכת הצלבנים, זכה בפרס ברנשטיין מטעם אוניברסיטת חיפה. הספר סודות אפלים זכה בפרס הדסה וקרן חיפה. הנער מסיביליה זכה בפרס זאב. 

היא זכתה  גם בפרס ראש הממשלה ובפרס היצירה (זה הפרס האחרון) מטעם שר המדע. הספר שנשלח לתחרות היה קלקידן. הפרס שקבלתי בחו"ל היה "פרס ורגרטו" שניתן לי בשנה שעברה באיטליה. זכיתי גם בפרסים של מצעד הספרים הארצי מטעם משרד החינוך – הספרים הזוכים במקום הראשון היו: קצינת אימוץ ופגע וברח, שניהם לחטיבת הביניים. למקום שני במצעד הגיעו: קלקידן, ניקה שתיקה וידידות במבחן.

התרגומים של הנער מסיביליה הם: לרוסית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, אנגלית
הספר בשעת מבחן מתורגם ליפנית, גרמנית, קוריאנית. הספר אל מקום חדש מתורגם לגרמנית. הספר פרידה אחרונה מקורדובה מתורגם ליפנית. הספר ידידות במבחן מתורגם ליפנית. גם הספר "יום החרגול וימים אחרים" עומד לראות אור ביפן. הספר אבטיחים שלא בעונה מתורגם לערבית. הספר פקודות בשפה זרה מתורגם לגרמנית

ספרי  דורית אורגד שהוסרטו

שבועת האדרה
קטעים מהנער מסביליה
קטעים מעמליה וג'ו
קטעים מידידות במבחן ו
שעת מבחן
נדב ושעון הקסם
ניקה שתיקה

הומחזו

הנער מסביליה
עמליה וג'ו
שבועת האדרה

 
"משלושה יוצא אחד " סיפור המתרחש בשכונת "רמת אילן ".

קישורים רלבנטיים
שאלות לדורית אורגד

שיחה עם דורית אורגד

 

דורית אורגד באתר ספריית רמלה
דורית אורגד בלקסיקון הסופרים
דורית אורגד בהוצאת עם עובד
דורית אורגד באתר ידיעות

דורית אורגד במכון התרגום

פרטים על דורית אורגד

דורית אורגד באתר כנפיים

דורית אורגד בדף דף

מצבה הבריאותי של דורית אורגד

אברהם הגורני על הנער מסביליה

קריאה מונחית ב"הנער מסביליה"

פרס ורגרטו לנער מסיביליה

דורית אורגד זוכה בפרס כלת האור

ילדי אתיופיה בחינוך

חומרים בנושאי יהודי אתיופיה
יהודי אתיופיה ואנחנו מאת דורית אורגד

עודד בצר: עוד סופר משכונת רמת אילן

האחים אלפרון עוד דמויות מגבעת שמואל

יהודי אתיופיה ואנחנו

לרגל התחלת הפירסום של הסיפור בהמשכים "המלכה יהודית " פרי עטי במגזין  "קו האופק" של האגודה למען  יהודי אתיופיה להלן מאמר מקיף על יהודי  אתיופיה מאת הסופרת הידועה דורית אורגד .

יותר מכל סופר  ילדים אחר בשפה העברית ,דורית אורגד כתבה כמה וכמה סיפורים מקסימים על יהודי אתיופיה ומסעם לארץ ישראל ועל חייהם בישראל המודרנית כיום .
ולהלן מאמר מקיף שלה על נושא תולדות יהודי אתיופיה ועל מקומם בספרות העברית החדשה .

השתקפות מציאות חיי היהודים ממוצא אתיופי בישראל, במעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית, כפי שהיא מתוארת בספרות הנכתבת בארץ.

מאת דורית אורגד

דורית אורגד ,סופרת.

הרקע ההיסטורי של עדת "ביתא ישראל"

קיומו של מיעוט יהודי באתיופיה – גם אם נזכר פה ושם במורשת היהודית ונודע עליו משהו במרוצת הדורות, כמו למשל אזכורו בסיפורי המסע של אלדד הדני – היה בבחינת נעלם בתודעה היהודית.
במרוצת שנות הגלות הארוכה של עם ישראל מארצו, נותק הקשר בין בני השבט היהודי שנקלט באתיופיה, שהוא – לפי אחת הסברות המקובלות – שבט דן, לבין יתר שבטי ישראל. ויהודי אתיופיה, או בכינוי שבו הם מכנים את עצמם "ביתא ישראל", חשבו שהם היהודים האחרונים בעולם, ובתור שכאלה שומה עליהם לדבוק בקנאות בדתם.
ואכן הם קיימו את מצוות הדת היהודית באדיקות עד כדי חירוף נפש. כוהני הדת, הנקראים "קסים",
היו מספרים לצאן מרעיתם את סיפורי הגבורה של מוות על קידוש השם, והם ששימרו את מורשת העדה. בתקופה הקדומה, כשהיו תושבי אתיופיה עובדי אלילים, נחשבו אנשי "ביתא ישראל" לאנשי מעלה וזכו לחופש פעולה גמור. החברה הפגאנית התייחסה אליהם בהערצה ולא התערבה בענייניהם, וכך יכלו להתפתח ולהתקדם בשלבי ההיררכיה החברתית-מדינית. הקהילות היהודיות – שהיו מאוחדות כל השנים והקפידו לשמור על קשר הדוק ביניהן – התקדמו מבחינה כלכלית, חברתית ומדינית, ונעשו לשליטי המדינה. "תור הזהב" של יהודי אתיופיה בא לקצו עם הופעתם של מיסיונרים נוצרים שהובילה להתנצרותם של עובדי האלילים.
עממי אתיופיה שקיבלו עליהם את הנצרות, הנקראים "אמהרים", החלו לרדוף את המיעוט היהודי, ומאותו הזמן דבק ביהודי אתיופיה הכינוי המבזה "פלאשים", משמע – פולשים עלובים וחסרי זכויות.

לא בקלות ויתרו יהודי אתיופיה ל"אמהרים", וסיפורי גבורה מפוארים נקשרים, למשל, בשמה של מלכה בשם יהודית, אשר הנהיגה את צבאות "ביתא ישראל" במלחמה שנלחמו בהם. אבל כמיעוט לא היה ליהודים סיכוי לגבור על אויביהם.
עם זאת יש לציין שזולת מקרים של עלילות שהעלילו עליהם זעיר פה וזעיר שם, ומעט הגבלות כלכליות שהגבילו אותם, נהנו יהודי אתיופיה גם אחרי המפלה שנחלו מידי הנוצרים, מאוטונומיה חברתית וחופש דת. כחברה אגררית-מסורתית התנהלה עדת "ביתא ישראל" לפי הקודים המקודשים לה מדורי דורות כשהיא מספקת לעצמה את צרכיה. היו כמובן יחידים מבני העדה שהגיעו לערים ועסקו במקצועות אורבניים, כגון חרשי ברזל, בנאים, חשמלאים, והיו שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה והתפרנסו מעיסוק במקצועות חופשיים. ואולם אלה היו מיעוט.
עד לתקופה המודרנית, גם אם נודע על ניסיונות מצד הנוצרים באתיופיה להעביר את היהודים על דתם, הייתה התופעה שולית. ואולם, במאה הקודמת החלה התנועה המיסיונרית – שפעלה באתיופיה במגמה לנצר את היהודים – בפעילות אינטנסיבית. מיסיונרים רבים נשלחו לאזורים שחיו שם היהודים, בעיקר בסביבות אגם טנה, ונבנו שם כנסיות, מנזרים ובתי חולים שבהם, לצד הטיפולים הרפואיים, נחשפו המטופלים לפעילות מיסיונרית אינטנסיבית. בשלהי המאה התשע עשרה ובמשך המאה העשרים הוגבר הלחץ שהופעל על יהודי אתיופיה להתנצר. הגיעו אלי סיפורים – גם בעל פה וגם בעדויות כתובות של בני העדה – על מאסרים ועינויים שעונו אנשים מבני העדה כדי לאלצם לקבל עליהם את הדת הנוצרית. יש להניח שלולא הלחצים הקשים שהופעלו על העדה, לא הייתה נוצרת התופעה של ה"פלאש-מורה", כלומר – אותם אלפי נוצרים-חדשים מקרב יהודי אתיופיה שנכנעו ללחצים האלה והתנצרו, אך כעת הם מבקשים לחזור לצור מחצבתם.
למרות המאמצים הרבים שהשקיעה הכנסייה הנוצרית בפעילות המיסיונרית הזאת, עמדו רוב יהודי אתיופיה בלחצים ונשארו נאמנים לדת אבותיהם. ובהיוודע להם שהעיר ירושלים, אותה הכירו מכתבי הקודש הנקראים "אורית", (שזו התורה, תורת ישראל, בשפת "געז" העתיקה), בהיוודע להם שעיר הקודש קיימת במציאות – הם שאפו לבוא אליה. ובראשית המאה הקודמת, לאחר שנוצרו הקשרים עם נציגים יהודיים שהגיעו לאתיופיה, ביקשו אנשי "ביתא ישראל" לסייע להם לעלות לארץ ישראל.
אך להוציא יוזמה פרטית של אישים יהודים, כגון אנשי האקדמיה הצרפתית, יוסף הלוי ותלמידו יעקב פיטלוביץ, שבאו לאתיופיה ופעלו רבות למען "ביתא ישראל", לא הייתה התארגנות יהודית ציבורית במטרה לחדש את הקשר עם אנשי העדה. ולהוציא קבוצה של צעירים שהובאה מאתיופיה להתחנך בכפר
הנוער שפייה, ויחידים מבני העדה הגיעו ארצה בדרך זו או אחרת, חלפו שנים רבות בטרם התגשמה משאת לבם של יהודי אתיופיה לבוא לציון, להתאחד עם אחיהם. אגב, אותם בני נוער שהובאו מאתיופיה לשפייה, חזרו לארץ מוצאם ועסקו שם בעיקר בהוראת השפה העברית.

"מבצע משה"

קשרים שנקשרו בין קהילות "ביתא ישראל" וגופים יהודיים שונים, ובקשתם העיקשת לעלות לארץ האבות, גרמו לשלטונות בישראל להתעניין בהם, ועלתה שאלת יהדותם. הממסד הדתי בישראל, שעסק בסוגיה זו, מצא לאחר חקירות ובדיקות דקדקניות, שהם אכן יהודים. ולאחר שנתקבל ה"הכשר" מאת הרב הראשי עובדיה יוסף, לא הייתה מניעה מצד ישראל להחיל עליהם את חוק השבות המזכה, כידוע, כל יהודי לעלות לישראל ולחיות בה. אך כשישראל כבר הייתה מוכנה לפתוח את שעריה כדי לקלוט אותם, אסרו עליהם שלטונות אתיופיה לעזוב.
לקראת אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כשהיו באתיופיה מרידות ושרר בה אי שקט, ניצלו אנשי "ביתא ישראל" את המצב, נטשו את בתיהם, את שדותיהם המניבים, את עדרי הצאן שהיו מגדלים, ויצאו באישון לילה, בקבוצות קטנות – כדי שלא יתגלו – לצעוד בחשאי לעבר הגבול הסודני.
המסע אל הגבול ארך לעתים חודשים והתנהל בתנאים קשים ואיומים. אלפים נספו בו ובסודן, שם המתינו
אלה ששרדו את מסע העינויים, ושוב בתנאים-לא-תנאים שהביאו למחלות ולמוות, עד שמקץ זמן רב העלו אותם משם לישראל.

"מבצע שלמה"

בשנת 1991, בדיוק כשפרצה מלחמת המפרץ ואל ישראל נשלחו מעיראק טילים הרסניים, נמצאה ההזדמנות המדינית הנדירה שאיפשרה את העלתם. כ14.000 יהודים הובאו בלילה אחד מאתיופיה לישראל.
שכן אסור היה להחמיץ את ההזדמנות הזאת. בישראל התארגנה במהירות רכבת אווירית שהביאה למימוש חלומם של אותם אלפי היהודים שחיכו בכיליון עיניים שנים רבות לרגע זה.
מטלה לא קלה לקלוט בבת אחת מסה כזאת של עולים חדשים, שלא הגיעו כקודמיהם ב"מבצע משה" מבתיהם, אלא ממחנות שהתקבצו בהם וחיו שם בתנאים מחפירים.

התערותם של אנשי "ביתא ישראל" בארץ האבות

אף שנעשו מאמצים מצד הגורמים שעוסקים בקליטת עולים לסייע להם, בכל זאת נתקלו עולי אתיופיה,
ועדיין הם נתקלים, באבני נגף המכשילות את שילובם הטוב בחברה הישראלית.
בחלק הראשון של דברי ציינתי את היות היהודים באתיופיה חברה אגררית-מסורתית-אוטונומית, והתייחסתי למקום שתפסה האמונה היהודית בחייהם.
כחברה אגררית-אוטונומית, המספקת את צרכי עצמה, נהנתה העדה מחיים שלווים, ללא מתחים, בחיק הטבע היפה של אתיופיה. ובתור חברה מסורתית שחייה מתנהלים על פי נורמות מקודשות, כשה"קסים" – כהני הדת – עומדים בראש ההיררכיה החברתית ועל פיהם יישק דבר, וענייני הקהילה הוסדרו באופן שהיה מקובל על בני העדה מימים ימימה, הם הרגישו שהם מוגנים, ותחושת הביטחון הזו חיזקה אותם. .
ובארץ, קודם שהספיקו להחלים מן הפצעים שזוועות המסע הותירו בהם, נחשפו העולים הטריים לעולם החדש, שנראה להם זר ומאיים, ולא היה עוד מי שיתמוך בהם. שכן בישראל התערערה סמכותם של ה"קסים", ניטלה מהם כאן הדרת הכבוד, ושוב אינם מורי-דרך לעדתם כפי שהיו בעבר. וזו לא הייתה הטעות היחידה של המוסדות הקולטים, שלא דאגו להבטיח את מעמדם של כהני העדה.
שגיאה אחרת נעשתה בבחירת מקומות היישוב אליהם הובאו. במקום ליישבם באזורים חקלאיים, כמו אלה שהכירו בארץ מוצאם, הקימו להם "חצרות" – מחנות של קרוונים במקומות שוממים, או שהביאו אותם לעיירות פיתוח, ולשכונות מצוקה בערים. נקודת שבר אחרת אפשר לראות באובדן האמונה הדתית. לאנשי "ביתא ישראל" שכבר אינם יכולים לראות את עצמם כ"היהודים האחרונים בעולם", כפי שהאמינו מאות בשנים, אבדה כאן תחושת השליחות הערכית שלקחו על עצמם.
בעיני האנשים הללו, שבאו לישראל חדורי מוטיבציה, מצטיירת המציאות החדשה באופן שונה כל כך ממה שציפו, ונדמה לרבים מהם שהם תועים בחלל ריק ואין להם במה להיאחז.
ואם לא די בשברון-לב זה, בתחושה של אובדן הדרך כי באמת שום דבר בישראל אינו דומה למה שהכירו והוקירו בעבר, מרגישים עולי אתיופיה שהחברה הוותיקה אינה נוטה להם חסד. וזאת בניגוד גמור למה שסברו בהיותם בארץ מוצאם, שם הם יצרו לעצמם מיתוס של הישראלים המצפים באהבה לשובם של אחיהם ארצה.
אך לא זו בלבד שאינם זוכים כאן לקבלת הפנים שציפו לה, במקרה הטוב הם נתקלים באדישות, ובמקרה הרע הם נתקלים, ולא לעתים נדירות, בגילויים של גזענות.

הפן האישי שלי בהקשר לנושא, והאתגר לכתוב על עדת "ביתא ישראל"

 

"שבועת האדרה"

 

מה שהביא להתעניינות שלי בגורלם של עולי אתיופיה היו הפרסומים עליהם בעיתונות, הסיפורים הקשים שנכתבו אודותם ועל האופן שהם מתקבלים בישראל. וכשנודע לי על סיור שמארגנת אגודת הסופרים העברים במרכז קליטה לעולי אתיופיה בנגב בעיירה שדרות מיהרתי להירשם.
המפגש היה נוגע ללב, אך לא הניב אלא אהדה לאוכלוסיה המיוחדת במינה הזאת. שכן המרואיינים שלנו מיעטו לנדב מידע על מסעם לישראל, היה זה אחרי מבצע משה שנפגשנו אתם, והשאלות ששאלנו אותם נענו בחיוך נוגה ובמילים אחדות שלא באו אלא כדי לצאת ידי חובה.
עם כל האהדה שעוררו בי לא האמנתי שאהיה מסוגלת לכתוב עליהם. מה גרם לי לקחת על עצמי בסופו של דבר את המשימה? על כך בתיאור כתיבת הספר "שבועת האדרה".
לאחר הרצאה שנשאתי למורות, במסגרת קורס של השתלמות מורים, פנתה אלי מורה שעבדה ב"כפר הנוער הדתי" ליד כפר החסידים וביקשה ממני לכתוב סיפור לנוער על עלייתם וקליטתם של "ביתא ישראל". היא הבטיחה לי שאם אבוא לכפר הנוער שבו היא מלמדת, אקבל את כל המידע הנחוץ לכתיבה אודות העדה. אבל כשבאתי לשם, חזר מה שהיה במרכז הקליטה בנגב, גם כאן לא ששו התלמידים לספר לי על חייהם אתיופיה, ומיעטו לשתף אותי בהתנסויותיהם במסע.
הייתה זו המחנכת שהזמינה אותי לבוא ל"כפר הנוער הדתי" , חנה רפלד שמה, שסיפרה לי דברים שנודעו לה במסגרת עבודתה על הנושא, ודבריה ריגשו אותי כדי כך שהחלטתי להקדיש את הימים הבאים – אשר התארכו לשנתיים תמימות – לחקירת תולדות "ביתא ישראל", אורח חייהם באתיופיה והסיפור הטראומטי של עלייתם ארצה. וזאת במגמה לכתוב סיפור שעלילתו הבדיונית מתבססת כולה על דברים שהיו.
באתי לכפר הנוער ושם הבנתי שבלעדי מחקר רציני על העדה אין טעם למפגשים אישיים .
המחקר שערכתי הוליך אותי לספריות הציבוריות וקראתי כל מה שנכתב בארץ על אתיופיה ויהודיה הנושא, ומשם המשכתי ל"בית התפוצות", לביקורים במרכזי קליטה ולפגישות עם מורים ממוצא אתיופי, ועם כל מי שהיה יכול לתרום לידע נוסף על הנושא. ואחרי חודשים שבהם עסקתי בקריאה ובמחקר חזרתי לכפר הנוער הדתי , ולמקומות אחרים שבהם פגשתי את בני העדה ,מצויידת ,מלבד הידע העיוני גם במראות נו,ף אתיופיים ובמילים אמהריות חיוניות .וכעת אכן נפתחו בפני גם הלבבות וסופרו לי דברים שלשמעם דומה שגם אבנים תבכינה .

כך נכתב ספרי "שבועת האדרה" המתאר את מסעם של העולים ממחוז גונדר באתיופיה לסודן, ומשם לישראל. כתבתי את הספר בתחושת אמפטיה עמוקה ותוך תפילה שהזדהות זאת תעבור גם לקוראים הצעירים .
בשל חבלי הקליטה שגיבורי הספר מסתבכים בהם, לא יכולתי להעניק לסיפור העצוב "סוף טוב". ואף על פי שהיה ניסיון מצד הגורמים הקולטים להשפיע עלי לשנות את סוף הסיפור כדי שבמהדורות הבאות הוא יסתיים בנימה אופטימית, לא נעניתי. הרגשתי שאם אעשה כבקשתם אחטא לאמת. ואומנם, לאחר הופעת "שבועת האדרה", קרו, למרבית הצער, דברים שאישרו את נבואת לבי הקודרת.
לסיפורם הכאוב אין סיום שמח שכן הכבוד הראוי לאנשים האלה שבאו לכאן חדורי ערכים לאומיים רוחניים חברתיים לא תמיד מתממש במציאות . 

"יום החרגול וימים אחרים"וכתיבתו 

בכתיבת הספר הראשון על אנשי "ביתא ישראל" נחשפתי לקשיי הקליטה שלהם, ומטבע הדברים הוסיף עניינם להעסיק אותי והמשכתי לעקוב אחר המתרחש בקרבם. קראתי כל מה שהתפרסם עליהם בעיתונות היומית וראיתי שבצד ההצלחות שהצליחו יחידים מתוכם, עדיין סובלים רבים מהם מתנאים שאינם מסייעים להם להשתלב בחברה הישראלית.
במסגרת המעקב שערכתי בנושא, שוחחתי עם עובדת במשרד החינוך שעסקה באיתור נוער מחונן ברחבי הארץ במטרה לקדם אותו במסגרות המיוחדות לכך. שאלתי אותה אודות תלמידים מבין עולי אתיופיה, אם הם נכללים במיזם הזה, ונודע לי מפיה שהיא איתרה לא מעט תלמידים כאלה.
אחת מהם, תלמידת כיתה ו', הייתה לדמות המרכזית בספר חדש שכתבתי על העדה של "ביתא ישראל". בשם "יום החרגול וימים אחרים ".

 נערה זו, אסמרץ', ובעברית – אסנת, כותבת ביומנה על הקורות אותה, על הקשיים העומדים בדרכה, על ההתמודדויות שלה ועל רגשותיה ומחשבותיה.
בתחילת שנת הלימודים אסנת היא תלמידה חלשה ולא מקובלת על בנות כיתתה. בהמשך, בזכות קריאה מרובה של ספרים שהיא שואלת בספריה, היא רוכשת מיומנות בקריאה שמקדמת אותה בכל המקצועות הנלמדים עד כדי מצוינות. ההערכה שמביאים לה הישגיה בלימודים מקנה לה מעמד חדש בכיתתה, ונראה שהיא בדרך להשתלבות מוצלחת בחברה.
האופטימיות בה מסתיים ספר זה מתבססת, כאמור, על מקרה שהיה. אך עדיין נשאלת השאלה לגבי העדה בכללותה. אני מבקשת לומר בזאת שיש אפשרויות לבני העדה להתקדם, ועם זאת דומני שלא רבים מביניהם מגיעים למיצוי עצמי, כפי שקורה לגיבורת הסיפור הזה, והיתר פגועים מאי התקבלותם בחברה הישראלית בגלל סיבות שחלקן הגדול נובע מדעות קדומות.

סיפורו של "קלקידן"

על הכריכה האחורית של "קלקידן" מתוארות נסיבות כתיבת הספר. מעשה בנער מתבגר ממוצא אתיופי, הלומד באחד מבתי הספר באשקלון, שההתרשמות מדמותו הייתה מקור ההשראה לעלילה המורכבת. הנער הזה בולט הן בהישגיו בלימודים והן במעמדו החברתי – התלמידים, שניכר בהם עד כמה הוא חביב עליהם ועד כמה הם מעריכים אותו – בחרו בו לתפקיד יושב ראש מועצת התלמידים של בית ספרו, תפקיד שהוא ממלא בהצלחה, כשם שהוא מיטיב להתמודד בתפקיד נוסף שקיבל על עצמו למלא במסגרת משפחתית. התרשמותי מן היכולות של קלקידן, מעוז רוחו, מנכונותו לקחת על עצמו אתגרים, הביאה אותי לכתוב את הספר השלישי העוסק בעולי אתיופיה.
על רקע הנתונים המדאיגים, שאספתי במרוצת השנים, על השתלבותם של עולי אתיופיה בחברה הישראלית, הצטייר לי סיפורו של קלקידן ככוכב זוהר באפלת הלילה. אולי זו הסיבה שכתיבת ספר זה הייתה שונה מתהליך יצירת ספרי הקודמים העוסקים באותו הנושא. ההתמודדות המוצלחת של קלקידן עם האתגרים שעומדים לפניו לאורך העלילה המורכבת והארוכה, מילאה אותי בעת הכתיבה בהרגשה מרוממת כאילו אמר לי לבי שהנני – בהיותי מחברת הספר – אשת בשורה. וזאת לא רק בשל העידוד ששואבים בני הנוער של "ביתא ישראל" מן הקריאה בו, אלא בגלל שהתערות חברתית כה מוצלחת אינה  יכולה להיעשות בחלל ריק, ואם באשקלון צלח דבר, יסופר הדבר הזה בגת, ויגיע גם תורם של אור יהודה ושל ישובים אחרים ליצור בסביבתן אווירה חברתית קולטת, וסוף כל סוף אפשר יהיה לברך – "ובא לישראל גואל".

"המסע אל החלום" – מאת אברהם אדגה

לא רבים הם הסופרים הישראלים שמוצאם מאתיופיה, והמעטים, כמו אברהם אדגה ורחמים אלעזר, אינם כותבים לנוער, גם לא הסופרת אספו ברו שפרסמה קובץ סיפורים למבוגרים.
עם זאת, היות והדמות המרכזית בספרו של אברהם אדגה ,"המסע אל החלום" הוא נער, אפשר להניח שגם בני נוער בגילו עשויים לגלות בו עניין.
בספר הזה מתאר הסופר את הדברים הקשים שעבר במסע לישראל, כפי שאדגים בקטע הבא:
"נסיתי לזחול תוך שימוש בידיים, אך באופן זה הדרך לא תיגמר לעולם. קרעתי את החולצה שלי וקשרתי סביב כפות רגלי ואולם התקשיתי לנעול את הנעל. החבר שלי סחב אותי, אבל פחדתי שגם הוא יתמוטט וכך אף לא אחד מאיתנו יישאר בחיים."
ודאי לא קל היה לו לסופר להעביר את סיפורו האישי לפרוזה כתובה, כי אין זה מטבעם של בני העדה לשתף את הקורא האלמוני בחוויות אמת כואבות שחוו בעצמם, ודומה שתחושת השליחות היא שדחפה אותו לכתיבת הספר המרגש הזה.

סופרים ישראלים שאינם ממוצא אתיופי הכותבים ספרות בדיונית על אנשי "ביתא ישראל"

מדף ספרי הילדים והנוער הולך ומתעשר בספרים הנכתבים על עולי אתיופיה.
דומה שהספר הראשון לילדים שהופיע בישראל על הנושא היה ספר מתורגם, "גנט, הילדה מאתיופיה" שכתבה ורה פורסברג, והוא נחל הצלחה רבה בקרב הקוראים הצעירים.
להצלחה יפה זוכים גם ספריה של נעמי שמואל. .

קדם לו ספר לקטנים על הנושא, שכתבה חגית כהן, ושמו – "ילד של שוקולד"

אילנה אבן טוב-ישראלי, שהנחתה בני נוער מאתיופיה בסדנת כתיבה, הקדישה לנושא את ספרה "תנו לי לדבר".
להדגמה בחרתי להביא קטע מסיפור שהופיע בתקופת "מבצע משה", בשם "הרפתקה באוטובוס", שכתבה הסופרת מרים עקביא, שמופיע בספר הנושא את אותו השם.
"באחרונה הצליחה מדינת ישראל להתגבר על המכשולים, ונמצאה הדרך להעלות ארצה בחשאי ובדרכים עקלקלות חלק גדול מיהודי אתיופיה, ואני מקווה שבסופו של דבר נצליח להביא הנה גם את הנותרים."
אבא דיבר ואמא שתקה. לבסוף אמרה חרש:
"כמה טוב שהיום – לא כמו בעבר – יש ליהודים לאן ללכת. כמה טוב שמדינה אחת בכל העולם כולו לא תפנה להם עורף… לעולם לא."
ידעתי על מה חשבה אמא. היא חשבה על המשפחה הגדולה, שהיתה יכולה להיות לנו, לו גם אז, במלחמת העולם השניה או עוד לפניה, היתה קימת מדינת ישראל."
מרים עקביא שוזרת את נושא השואה בסיפור על העולים מאתיופיה, ומדגישה את חשיבות קיומה של מדינת ישראל כמקום מקלט לכל יהודי באשר הוא יהודי.
ואכן, אנשי "ביתא ישראל" נרדפו רק בשל היותם יהודים, בדיוק כמו שהמוצא היהודי שימש עילה לרדיפת והשמדת יהודי אירופה. אחידות גורל זו של בני עמנו, ללא הבחנה בהבדלים חיצוניים כמו גוון העור, אם הוא לבן או שחור, ראוי לה שתהיה קבועה בתודעתנו הלאומית. ומה יכול לתרום לכך יותר מספרים העוסקים בנושא, ובעיקר חשובים לעניין הזה לדעתי הספרים המיועדים לילדים ולבני הנוער.

תוספת :

כדאי להוסיף שישנם עוד כמה דוגמאות של עיסוק ספרותי ביהודי אתיופיה שאינם מוזכרים במאמרה של אורגד .

למשל ספרו של הרב החרדי  מגרמניה יהושע זליג שכנוביץ. "שלמה הפלשי " : סיפור  שהופיע בגרמנית ב1923 שתורגם לעברית בידי מ"צ פרוש בשם "בן הפלשים " ועוסק בנדודי צעיר פלשי המתלבט עולה לבסוף לארץ ישראל ונופל על הגנת הכותל .
אפשר להזכיר את " מלב אפריקה ועד שארם עד שייך " סיפור קומיקס של דני פלנט שפורסם בשבועון "הארץ שלנו"  ב-1958. זהו סיפורו של פלאשי שמגיע ללב אפריקה בחיפוש אחר מדינת ישראל ושם מצטרפים אליו שני נערים כושים גם הם מצאצאי שב שמתייחס על אנשי שלמה ויוצאים לישראל בדרך הם נלכדים בידי המצרים בשארם א שיך אך משוחררים בידי כוחות ישראל. זהו סיפור הקומיקס הראשון ואולי היחיד עד כה שגיבורו הוא פלאשי.והוא מעניין בגלל הצורה הסימפטית והכמעט הירואית שבה מוצגים השחורים הפלאשים ואנשי שבטי הג'ונגל
( בזמנו היצעתי לעורכת מגזין ליהודי אתיופיה לפרסם על דפיו את הסיפור הזה בתוספת סיפורי קומיקס מקוריים משלי עבור חברי הקהילה האתיופית אך לצערי הדבר לא הסתייע בכל אופן היום המצב השתנה ואני מקווה להעלות את הסיפור בעתיד באתר זה ואולי גם באתר של יהודי אתיופיה ).

אפשר להזכיר את סיפור דן טרזן : דן טרזן ואוצרות המלך שלמה. שהופיע ב1960 שבו היסוכן הישראלי דן מוקד דן טרזן יוצא לבקר את השבט האבוד של הפלאשים (המתוארים כשבט אבוד הדומה לזה שבספרי טרזן) וממלכם נודע לו שהם שומרים על אוצרות שלמה עד ש"יקום בית המקדש השלישי". דן משכנע את הפלשים שהגיע הזמן להעביר את האוצרות לישראל, מחסל סוכנים ירדניים שבאו לגנוב את האוצרות ומעבירם בחזרה לישראל.

 


ויש גם את הספר מסדרת מנהרת הזמן של גלילה רון פדר "מבצע משה " ( 1999   שמתאר גם הוא את מסעם של בני אתיופיה לארץ ישראל  בשנות השמונים . .
הלוואי שבחברה הישראלית היום הייתה מופגנת כלפי הפלאשים אותה מידת אהדה שמופגנת אליהם בסיפורים אלו שבחלקם נכתבו בתקופה שבהם הם חיו הרחק מישראל.

מגזין האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

חומרים בנושא יהדות אתיופיה

ילדי אתיופיה בחינוך

המלכה יהודית

המלכה יהודית הקומיקס

המלכה יהודית -הקומיקס

 

אני שמח לבשר שבימים אלו יצא לאור גליון מספר 27 של "קו האופק " מגזין האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה ובתוכו יש את הפרק הראשון מסיפור קומיקס בהמשכים "המלכה יהודית " שכתבתי אנוכי ואייר אלימלך אדגה .

הסיפור מתאר את עלילתיה של המלכה היהודית המפורסמת מימי הביניים שהשתלטה על אתיופיה כולה .והוא מבוסס בצורה חופשית על מאמרי בנושא  שחשף לראשונה את הדמות ההיסטורית לפני הקהל הרחב וכבר שימש כבסיס לרומן של מרינה גרוסלנדר "חלומות ראווה ".

ולרגל האירוע  אקדיש את הבלוג בשבוע  הבא  לכתבות הקשורות  ליהודי אתיופיה .

הקוראים מוזמנים לעקוב אחר כתב העת והסיפור ואחר מאבקם של בני הקהילה האתיופית במדינה .

קומיקס המלכה יהודית

 

המלכה יהודית המאמר

להיות ( פרופסור ) מנחם פרי

ראיון סיכום גדול במגזין "סוף  שבוע " עם מנחם פרי שכונה בעבר "האריק שרון של הספרות הישראלית " עורר אותי להירהורים על מקומו של מנחם פרי בתולדות הספרות העברית החדשה .
 

מאמר מעניין ב"סוף שבוע " על פרופסור מנחם פרי מאת שרי מקובר –בליקוב .המאמר נקרא "אני מגלומן " והוא נכתב לכבוד עזיבתו של האיש החזק בעולם הספרות הישראלי מנחם פרי את משרתו מזה כ40 שנה כראש המחלקה לספרות באוניברסיטת תל אביב .
המאמר כל כולו מלא בדברי רהב של מנחם פרי על עצמו ובעיקר עוסק בסיפורי הנשים והכיבושים הנשיים שלו ומאלו אפשר להתעלם . הם חסרי עניין .
אני נזכר בהערה של משוררת ומבקרת ספרותית ידועה שהישוותה פעם באוזני את מנחם פרי עם גבריאל מוקד יריבו וטענה שההבדל הגדול בין השניים הוא שמנחם פרי הוא בסך הכל אחד מהחברה "אדם פשוט ורגיל

שיודע איך לדבר עם אנשים ואיך להשיג תקציבים " .

לעומת מוקד שעושה רושם שהוא בא מכוכב לכת אחר עם כל החיובי והשלילי שבכך .

 מהכתבה פרי אכן עושה רושם של אדם פשוט ורגיל למדי.

 

מעניינת יותר טענתו של פרי שהוא "ביאליק של התרבות " ו"עורך העל היחיד בשנות המדינה".
המאמר הזכיר וכנראה בהשראתו של פרי עצמו שמפעלו הגדול היה "סימן קריאה " כתב עת והוצאה .

פרי "הוא זה שגילה וטיפח את יונה וולך ומאיר ויזלטיר ואת חנוך לוין ".
נשאלת השאלה מי עומד מאחורי ההצהרה הזאת הכתבת שרי מקובר –בליקוב ?

או מנחם פרי עצמו שאמר לה זאת ?
אני מנחש שמנחם פרי .כך או כך זאת הצהרה שכפי שהיא כתובה שאם הכתבת כתבה אותה אז היא שגויה

ואם פרי עומד מאחוריה אז היא שקרית.
אינני קורא מחשבות אבל אני תמה האם הוא דאג שהצהרה זאת תתפרסם רק במטרה לעורר

 פרובוקציה וויכוח מסוג זה שמתפרסם כאן . אם כך הוא הצליח.
עוד הוכחה להבנתו התקשורתית .
וודאי שלא מנחם פרי גילה את יונה וולך שהתגלתה לראשונה בידי מקסים גילן

 עוד בראשית שנות השישים הוא וגבריאל מוקד הם שהיכירו לראשונה בכישרונה .
יהיה נכון לאמר שפרי "טיפח אותה " .כמו שגם הם טיפחו אותה ..
וודאי שזה אינו נכון לגבי מאיר ויזלטיר שהתפרסם לראשונה ב"משא "  וכבר מעל דפי "עכשיו "

של גבריאל מוקד וייסד ביחד עם פרי את "סימן קריאה " .

לכל היותר יהיה נכון לאמר שפרי "טיפח " אותו .
זה אולי נכון לגבי חנוך לוין ואין ספק שפרי תרם רבות לפרסומו בעולם הספרות אבל נראה לי

שלתיאטרון הייתה בתחום זה השפעה גדולה בהרבה..

אם כבר לוין התגלה לראשונה בתיאטרון לפני שהופיע במגזין הספרותי של מנחם פרי .
עד כאן לא אמת .

מנחם פרי למרבית הצער גם אינו "ביאליק של התרבות " מאחר שביאליק לא היה רק עורך ולא רק מבקר

הוא היה בראש ובראשונה משורר ויוצר גדול ולא ידוע לי שמנחם פרי פירסם בימי חייו יצירה של ספרות יפה כל שהיא .לפחות לא תחת שמו . ואם כבר גם לא ספר חשוב אחד ויחיד של ספרות עיונית .

 הוא פירסם  רק ספר אחד בלבד שידוע לי על המבנה הסמנטי בשירת ביאליק.

ספר שמעולם לא זכה לתשומת לב מחקרית רבה ואני נתקלתי רק במעט ספרים

ומאמרים שמצטטים אותו . .
כמה כתבות בולטות ומעניינות בעיתונות הוא פירסם זה נכון .
מהסיבה הזאת גם אי אפשר להשמיע את שמו בנשימה אחת עם עורכים גדולים  אחרים

של הספרות העברית כמו  אברהם שלונסקי ,ודוד פרישמן "עורך " מגזין התקופה " ואשר ברש ,

כולם עורכים גדולים וגם יוצרים גדולים . דהיינו הם גם יצרו יצירות ספרות  ועיון משלהם

בנוסף לכך שערכו יצירות של אחרים .
אבל מנחם פרי ?
למרבית הצער  תרומתו כעורך מטבע הדברים יכולה להיות ידועה רק לאנשים שעבורם

 ואיתם ערך ספרים ובמאמרי יחצנות בעיתונים שמדברים על תרומתו הגדולה .

וגם מדברים רבות   על עסקי הנשים שלו שתמיד תופסים מקום חשוב יותר בכתבות אלו

מתרומתו לעולם הספרות ,

וכעת מסתבר בברכתו של פרי עצמו.
וכן המאמרים שהוא כותב על הכריכות האחוריות של הספרים   והם באמת יפים הבא  ונזכור גם אותם.

הם ככל הנראה תרומתו הספרותית והביקורתיות הבולטת והמוכרת ביותר . .
אבל משום מה הוא מעולם לא פירסם  יצירת ספרות ולא  טרח מעולם לכנס את מאמריו המחקריים ב

ספר( כאילו הוא לא מחשיב אותם מספיק עבור זה) ,  לא פירסם מעולם  הצגה של הספרות לקהל  הרחב .

ביאליק של עולם הספרות הישראלית הוא לא, הוא  לכל היותר היוסף קלוזנר שלו
ולמי שלא יודע יוסף קלוזנר היה אחד העורכים החשובים של כתב העת הספרותי "השילוח "

 והאיש שתרם יותר מכל אחד אחר לפירסומם של ביאליק וטשרניחובסקי . .
הוא אדם קלאסי של "מאחורי הקלעים של עולם הספרות "שחש עצמו בטוח מספיק על מנת לערוך יצירות של אחרים ,אבל כנראה לא מספיק בטוח על מנת לפרסם יצירות משל עצמו . אפשר להשוות אותו לעורכים ידועים כמו מקסוול פרקינס שערך ושכתב את יצירתו של שרווד אנדרסון והפך אותו

לסופר מופת . אבל מעולם לא היה מסוגל ליצור יצירה חשובה משל עצמו .
לשם השוואה עורכים חשובים אחרים גבריאל מוקד שעורך את "עכשיו" ואהרון אמיר שעורך את "קשת"

שניהם פירסמו יצירות משלהם במקביל לעבודת העריכה שעשו,  שירה ופרוזה ועיון במקרה של אמיר וספרי עיון ופילוסופיה וקטעי פרוזה במקרה של מוקד זאת בתוספת לעבודת העריכה החשובה שביצעו בכתבי העת שלהם שבמהלכה גילו ועודדו יוצרים רבים שהיום הם דמויות חשובות .
ומשום כך אין מה לעשות בהערכה לטווח הארוך כדמויות בעולם הספרות הם תמיד יהיו בולטים יותר וחשובים יותר ומעניינים יותר ממנחם פרי  שלא פירסם שום דבר חשוב  משל עצמו .

 

וזה מביא אותי להערכת חשיבותו של "סימן קריאה " המגזין הידוע של פרי משנות השבעים .
 "סימן קריאה " היה מגזין חשוב ללא ספק אבל אין להשוות אותו ואת חשיבותו ל"עכשיו " של מוקד בתחום השירה ול"קשת " של אהרון אמיר בתחום הפרוזה, שגילו את הרוב המוחלט של הסופרים

שהופיעו על דפי "סימן קריאה " בשנות השבעים .

 ניתן לאמר ש"סימן קריאה " הביא אותם לידיעת קהל חדש וטיפח אותם אך לא יותר וגם לא פחות .
דהיינו "סימן קריאה " תרם לפופולאריזציה של זרמים ויוצרים שונים שכבר החלו להתקיים לפניו והוא הביא אותם לידיעת קהלים רחבים וחיזק אותם. אבל הוא לא יצר ולא גילה שום דבר בולט באמת .
. עובדה שני המגזינים האלו ממשיכים להתקיים ולהשפיע עד עצם היום הזה או בגלגול חדש כמו "קשת החדשה " או דרך יוצרים שרואים את עצמם כיורשים ישירים של מסורת "עכשיו " , אם גם אפשר להתווכח ( ובהחלט מתווכחים בעולם הספרות) על המשמעות והחשיבות של ההשפעה הזאת .
אין אף אחד בכל אופן שמתווכח על ההשפעה של כתב העת "סימן קריאה " משנות השבעים " כי זה לא מעניין את אף אחד.
. "סימן קריאה" כמו נעלם ללא עקבות בולטים להוציא את הסדרה בשם זה של מנחם פרי אבל קשה לראות בה ממשיכה ישירה של כתב העת .

בספרים שיכתבו לעתיד על הספרות העברית בדור הזה אם יהיו כאלה אני מעריך

שהוא יוזכר בחטף  אם בכלל כי באמת אין הרבה דברים מעניינים לאמר על תרומתו לטווח הארוך

להוציא כמובן על תרומתו לתקשורת של הספרות  ועל כך באמת יש הרבה מה להגיד .

אז אוקי יש פרובוקציה ויש דיון על מנחם פרי .

הוא יכול עכשיו להשתרע על כורסתו בהנאה ולחכך כפיים עם היחצנית .

הוא קיבל את מה שהוא רצה.הוא יכול להיות מרוצה .

לא מובן לי מדוע היה חשוב כל כך למר פרי לעורר פרובוקציות לגבי דברים שאינם אמת .

הצרה היא .שאם הדברים הללו אכן יצאו ממנו  והוא אינו דובר אמת ,   לגבי מה עוד הוא אינו דובר אמת ?

האם זה בגלל הרגשה שאם הוא עצמו לא יחולל פרובוקציות ואם הוא בעצמו לא ידון

ויעלה על נס את תרומתו הגדולה לספרות העברית לא יישאר אף אחד אחר שיתעניין מספיק

על מנת שיטרח לדון ולעסוק בתרומתו הגדולה של מנחם פרי?

 

קישורים רלבנטיים

"אני מגלומן " הראיון עם מנחם פרי

מנחם פרי בויקיפדיה

מנחם פרי בלקסיקון הספרות העברית

אני אנווט אני אקבע :מנחם פרי על עולם הספרות

מנחם פרי על כאילו ספרות

מנחם פרי מחרים

 

 

האיש שזכר את הפזמונים: על אליהו הכהן

אליהו הכהן מייסד חקר  הפיזמונאות העברית.וחוקר לוין קיפניס והיסטוריון של הגולם .

 

איש המחשבים אליהו הכהן יצר "יש מאין " תחום מחקר של התרבות הפופולארית שלא היה קיים לפניו חקר הפזמון העברי .
עד שבא אליהו הכהן ,"חובבן ", איש שלא היה מקורב כלל למחלקות לספרות באוניברסיטאות והחל לחקור את התחום הזה לחלוטין ביוזמתו ועל חשבונו בלי לבקש  קודם כל מלגות,  לא היה איפה לחפש מידע על התחום.שום חוקר ספרות לא חשב שיש עניין רב בחקר הפזמונים של ראשית המאה העשרים ושל שנות העשרים והשלושים והארבעים והחמישים ( וגם שנות השישים  והשבעים והשמונים).
זה אמר שאליהו הכהן נאלץ קודם כל לרשום את הפזמונים הקיימים ולאתר את מחבריהם  ואחר כך לחלק אותם לפי נושאים ונושאי משנה ולחקור את תולדותיהם של החשובים והידועים שבהם ,גם רבים אחרים פחות חשובים והרבה פחות ידועים אבל מעניינים מבחינת נושאיהם .
כיום כל מי שחוקר את תולדות הפזמונאות העברית יש לו את הרשימות והמחקרים של אליהו הכהן להסתמך עליהם מאחר שהוא עשה את עבודת "השטח הראשונית " עבור כולם .
אבל בכך לא מסתכמים עבודתו של איש רב פעלים זה .אליהו הכהן תרם גם תרומה חשובה ביותר לחקר ספרות הילדים העברית .וזהו אולי הפרויקט החשוב  והמונומנטאלי ביותר מבין כל הפרוייקטים המונומנטליים השונים שבהם  עסק להנאתו  שלא לקבלת פרס או מילגה :
אליהו הכהן הכין  במשך שנים ביבליוגרפיה ענקית ומפורטת של הסופר הפעיל לאורך הזמן הרב ביותר בתולדות המין האנושי ,סופר הילדים העברי לוין קיפניס שהיה פעיל במשך שמונים שנה רצופות..

כרך הביבליוגרפיה שהכין אליהו הכהן על לוין קיפניס.

הכהן יזם , טרח והכין בסבלנות של נמלים רשימה ביבליוגרפית שכוללת למעלה מ4800 יצירות שאותם חיבר ופירסם קיפניס לאורך השנים . רשימה שכללה 1200 סיפורים ולמעלה מאלף שירים ופזמונים ובהם עשרות מאות שירי זמר ועשרות מחזות וחזיונות ולמעלה מ550 ספרים ספרונים וחוברות מלווה בשפע איורים מהיצירות ועטיפות של ספרי קיפניס שאותם אסף הכהן לאורך השנים ועם ביבליוגרפיה מפורטת של כלל המאמרים שהופיעו על יצירותיו .
. רשימה זאת הופיעה ככרך בהוצאת מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים והיא הרשימה הביבליוגרפית הפרטנית ביותר הקיימת לגבי סופר עברי מכל סוג שהוא .
ופרט לכך בין מגוון כתביו שלא כולם קשורים לתחום הפזמונאות אפשר למצוא מאמרים שונים על נושאים שונים בתולדות ארץ ישראל .

לאחרונה הוא זכה בפרס הרצל של עירית הרצליה על תרומתו לתרבות העברית .אולם בתוך זמן קצר לאחר פירסום ההודעה על כך הוא נפגע בתאונת דרכים קשה.
לשמחתנו הוא החלים וזכה בפרס לכבודו . .
לפניכם כמחווה לאליהו הכהן : נאומו בטקס קבלת פרס הרצל בו הוא מספר כיצד יצר תחום חדש בחקר התרבות הישראלית ונאומים של אנשים אחרים שמתארים גם הם את תרומתו .
תודה לסופר אהוד בן עזר שסיפק את החומר . .

אליהו הכהן
חתן פרס הרצל לשנת 2007

אליהו הכהן, יליד נווה צדק בתל-אביב, 1935, הוא 'הכהן הגדול' של חקר תולדות הזמר העברי, ומקדיש לכך למעלה מיובל שנים. ערך והגיש עשרות תוכנית רדיו וטלוויזה בהן: "שרתי לך ארצי", "על הדשא", "יין ישן נושן", "מי יודע", "יפים הלילות בכנען". הוציא את "שירי עם עבריים" – קובץ של אלף שירים, "שיר מזמור לתל-אביב", "בכל זאת יש בה משהו". הינו מרצה מבוקש ובר סמכא בנושא הזמר העברי. עובר בארץ לאורכה ולרוחבה, ומנחיל את הידע העצום שלו ואהבת הזמר העברי לציבור הרחב, מתוך שליחות פנימית הפועמת בו ללא ליאות.
אליהו הכהן הוא מוותיקי ענף עיבוד הנתונים בישראל. עובד מ-1958 בחברת המחשבים NCR ומשמש כמנהל החטיבה למערכות פיננסיות. תושב רמת גן, נשוי לדליה, אב לשתי בנות וסב לשלושה.
[מתוך ההזמנה לטקס]

עיריית הרצליה
פרס הרצל
לשנת תשס"ז 2007 מוענק
לאליהו הכהן

אליהו הכהן הוא 'הכהן הגדול' של תולדות התרבות בארץ בכלל והזמר הישראלי בפרט. לאורך עשרות שנים מעורר הכהן את המודעות למורשת הזמר העברי במופעים, בתוכניות רדיו וטלוויזיה ומציג את שירי הזמר העבריים כאבני בניין של מפעל התקומה הלאומי.
אליהו הכהן הוא מוסד של איש אחד, המקדיש את חייו מזה כחמישים שנה לחקר הזיקה שבין תולדות היישוב והמפעל הציוני לין הזמר העברי. הוא החל בכך עוד בהיותו קצין בצה"ל ומפקד חוות הגדנ"ע בבאר אורה שבדרום הערבה. זה היה הצעד הראשון במסע הנמשך עד ימינו.
בקיאותו המופלגת בכל הנוגע לתולדות היישוב ושירי הזמר של האבות המייסדים וממשיכיהם, הוציאה את שמעו ברבים כאנציקלופדיה מהלכת, והוא הפך למעין "אדמו"ר" שעדת מעריציו מקיפה רבבות. אליהו הכהן מעולם לא התבדל מן הציבור, וכל השנים הוא מגלה נכונות לחלוק את הידע העצום שצבר עם כל המעוניין – החל בגננות ותלמידים צעירים וכלה בחוקרים אקדמיים, סופרים ומשוררים. תמיד במאור פנים, בנדיבות וברהיטות, מתוך תחושה עמוקה של שליחות.
החל משנות ה-70 הוא יצא למסע הרצאות בשלוש מאות יישובים, בנושא "מהו שיר עברי – מקור והשפעה". במקביל ראיין מאות מוותיקי הארץ וזכה לתעד את זיכרונותיהם של החלוצים, מאז ימי העלייה הראשונה. בשנים האחרונות הוא עורך מופעים ברחבי הארץ, בהם הוא משלב הסברים עתירי ידע על תולדות היישוב והמדינה עם שירי התקופות השונות.
עיסוקו של הכהן בחקר הזמר העברי ושימורו נעשה כולו על חשבון זמנו הפנוי. בהשכלתו הוא ביולוג ופרנסתו היא בחקר עיבוד הנתונים. מזה כארבעים שנה הוא נמנה עם בכירי ענף עיבוד הנתונים בישראל.
אליהו הכהן אף תרם רבות בשדה המחקר: ספרים, חוברות ומאמרים מפרי עטו העשירו את מדף חקר ארץ ישראל בתחום הזמר בפרט והתרבות הישראלית בכלל.
הוא פועל בצנעה, בהתמדה ובנחישות, ומגלם בכישרונותיו מיזוג נדיר של היסטוריון, אנתרופולוג, חוקר תרבות ופדגוג.
על כל אלה, שהם אבני חן בתיעוד הרעיון הציוני והגשמתו, החלטנו לבחור באליהו הכהן כזוכה בפרס הרצל לשנת תשס"ז – 2007.
הפרס מוענק מטעם עיריית הרצליה על תרומה בולטת בתחום הציונות.

הוענק על ידי הגברת יעל גרמן – ראש עיריית הרצליה
במעמד פרופסור יולי תמיר – שרת החינוך

פרופסור אמנון רובינשטיין
יו"ר ועדת הפרס
חברי ועדת הפרס: גברת שולמית אלוני, פרופסור דינה פורת, פרופסור דן עמיר, ד"ר מרדכי נאור, מר יצחק ליבני, מר יורם טהר לב, גברת טובה רפאל, גברת ורדה מור, מר אייל אורן.
א' בכסלו תשס"ח, 11.11.07.

אליהו הכהן
דברים לפרס הרצל

Eliyahu Hakohen.JPG

אליהו הכהן

גברתי שרת החינוך יולי תמיר, ראש עיריית הרצלייה גב' יעל גרמן, חברי ועדת השופטים של פרס הרצל, אורחים נכבדים – ערב טוב.
בשנת 1909 הגיע ביאליק לביקור ראשון בארץ ובמשך שלשה שבועות סייר בה לאורכה ולרוחבה והתקבל בכבוד מלכים אך הותש מקבלות פנים ומנאומים עד שהיו לו לזרא. כשחזר לאודסה, נשאל ביאליק איזו חוויה הביא אתו מארץ ישראל? – הנה מה שהשיב:
"כל ימי עוברי בארץ איני זוכר אף רגע כי אהיה עם נפשי. רק לילה אחד ביבנאל נקלט בזיכרוני. לא לילה כי אם שעה של עליית שחר. ליל שבת היה זה. הקיצותי משנתי והצלחתי להתחמק החוצה ברגע שכוכבים אחרונים ניתלו על פני תהום. האוויר היה עז כברזל ועם זה שְקוּי עדנה עמוקה. פתאום עלה באוזני קול שירה מרחוק. ראיתי מעבר לגיא צל אדם נע בכרם. נע ומזמר. מנגינה זו – עד יומי האחרון אזכרנה. היא צפה קלה וצלולה – נתלכדה עם הנוף, עם אור הדמדומים הכחלחל – כאילו לא מלב אדם, כי אם ממעמקי ההרים באה בלי הפסק. לא ידעתי את נפשי. חפצתי כי רגע זה יארך…שעה חשאית ויחידה זו הבאתי עמי מארץ ישראל".
עשרות שנים אני מנסה לאתר את השיר הזה ששמע ביאליק, ואני מקווה שהוא לא יתגלה לעולם, כדי שאוכל להמשיך וליהנות מחוויות החיפושים אחריו ומתקוות הגילוי…
כשהתקשרה אלי יעל גרמן, ראש עיריית הרצלייה,לפני חודשים אחדים, בשעת ליל מאוחרת, והודיעה לי שזכיתי בפרס הרצל, לא הבנתי מה היא סחה. מעולם לא הגשתי מועמדות לפרס. אך היא עמדה על שלה וככל שהוסיפה והשלימה פרטים התחלתי בהדרגה להבין שמאחורי גבי נרקמה מזימה על ידי חבורת ממליצות וממליצים שוחרי טוב שחָברו יחדיו על-מנת להגיש את מועמדותי לפרס מבלי לומר לי מילה וחצי מילה על כך.
אז קודם כל אני מבקש להביע תודה עמוקה לחבורה המכובדת והיקרה הזאת על היוזמה, על ההפתעה ועל המחווה. זו גם העת להודות לעיריית הרצלייה ולהסתדרות הציונית שיזמו את הפרס הזה, ותודה מיוחדת לחברי וועדת השופטים שבחרו להעניק לי את הפרס לשנה זו. תודתי נתונה גם לכל מארגני הטקס הזה ומשתתפיו: למנחה יורם טהר לב שהנחה את הערב בלב שלם ובנפש חֲפֵצָה, למקהלת לירון בניצוחה של רונית שפירא, לנורית הירש שכיבדה את המעמד בהופעתה, ומקדמת תודה לאורה זיטנר שאת שירתה עוד נשמע.
אתחיל בוידוי אישי על הקשר שלי אל אותו אדם שהפרס קרוי על שמו – בנימין זאב הרצל. דיוקנו נשקף אלי מדי יום ביומו, כי מעל שולחן הכתיבה שלי בביתי תלויים זה עשרות שנים ארבעה פורטרטים שונים שלו. במגירה מימין מונח תיק ובו כל השירים והמנגינות שחוברו על הרצל מאז שנת 1904, החל בשיר "כיום אביב מוקדם" שנכתב יום אחר מותו. בעם היהודי לא היה איש לפניו, שעם מותו נכתבו עליו כל כך הרבה שירים כמו על הרצל.
במגירה שנייה שמורה מעטפה ובה ארבעים וחמישה שירים שנשלחו לתחרות לבחירת המנון לאומי לעם היהודי שנערכה בשנת 1898. הרצל היה בין חבר השופטים בתחרות ובשולי כל שיר מופיע הציון שהעניק לשיר בכתב ידו.
בספרייתי הפרטית מצויים כל הכתבים של הרצל, בכל המהדורות, וביניהם גם כרכי העיתון "די וועלט" שאותו מימן וערך, וגם המחזות שכתב עוד לפני שנודע כמנהיג ציוני. מכל אלה יקרה לי במיוחד המהדורה העברית הראשונה של "מדינת היהודים" שיצאה בשנת 1896 בהוצאת "תושיה" בכריכה אדומה. עותק זה שאני מחזיק בידי היה שייך לאחד הבילויים בגדרה. בילוּיִי זה, דב אריאל, לא היה זקוק לחוברת הזאת כדי להגיע לארץ. הוא הקדים ועלה כתריסר שנים לפני שפורסמה.
פרס הרצל הוענק לי בעצם בעיקר בזכותו של הזמר העברי, והוא בעיני חתן הפרס האמיתי. התרומה לקידום ערכי הציונות היא כולה שלו. הוא לא רק ליווה את כל צעדיה של התחייה העברית אלא גם ליבה אותה. הוא לא היה מין תבלין שמתבלים בו את החיים ברגעי הפנאי, אלא אחת מהאושיות ומאבני הבניין של ההתיישבות היהודית בארץ. הוא טיפַח וקידם והפעיל והפעים ועודד ועורר והלהיב וריגש והרנין והרקיד והנחיל והרעיד לבבות ונטע אמונה בצדקת הדרך.
יש בידינו עדויות בלי סוף על התפקיד הלאומי המרכזי שמילאו שירי הזמר לאורך כל הדרך עד להשגת העצמאות, ועל עוצמת השפעתם. שורות מתוך שירים הפכו לסמלים ולסיסמאות: ארץ חמדת אבות, נלבישך שלמת בטון ומלט, ראשונים תמיד אנחנו, יפי הבלורית והתואר.
אנשים רבים הגיעו לארץ בעקבות השירים ובזכותם:
הסופר יהודה יערי העיד שהוא עלה לארץ בזכות שירו של צונזר "השושנה" – "על אם הדרך שמה מתגוללת שושנה חכלילת עיניים".
המחנך ד"ר ברוך בן יהודה, ממנהלי הגימנסיה הרצלייה, נהג לחזור ולספר שעלה לארץ בגלל השיר "משאת נפשי" – "שמש אביב נטה ימה".
עשרות אנשים התוודו בפניי שעלו לארץ בעקבות השיר "התקווה" בנוסחו הראשון: "לשוב לארץ אבותינו לעיר בה דוד חנה".
אלכסנדר זייד ורבים מחברי אגודת "פועלי ציון" עלו לארץ בעקבות השיר "השבועה".
אסתר שכביץ מגדרה אמרה שחייה אינם חיים ללא השיר "הכניסיני תחת כנפך". צבי נדב ממנהיגי "השומר" אימץ את השיר "יד ענוגה" ועשה אותו לשריקה של ארגון "השומר".
תחיית הזמר העברי היא נס. מדברים וכותבים בלי סוף על נס תחיית השפה העברית ותחיית הספרות העברית. ומה על נס תחיית הזמר העברי? הרי העברית הייתה שפה פעילה גם לפני ימי אליעזר בן יהודה. מאות אלפי יהודים קראו וכתבו עברית לפני תחיית הדיבור העברי, ואלפי ספרים עבריים ראו אור במאות שעברו. אך כמה מלחיני זמר עברי שאיננו שירת קודש היו לנו לפני מאה וחמישים שנה? הלא אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת.
בית אחר בית, מושבה אחר מושבה, התפתחה ההתיי
שבות היהודית בארץ. במקביל אליה – שיר אחר שיר, עשור אחר עשור, הלך וניבנה המסד השירי והצלילי שתיעד את כל תהליך ההתחדשות. כאשר קמה המדינה בשנת תש"ח, בדיוק שבעים שנה לאחר תרל"ח, שנת ייסוד פתח תקווה, יכול היה היישוב היהודי להגיש למדינה החדשה-ישנה שי: מאגר מרשים של אלפי שירי זמר עבריים בכל הנושאים, ממש כמו לכל עם אחר: שירי עבודה ושירי מולדת, שירי אהבה ושירי רועים, שירי קציר ושירי בציר, שירי חוף ושירי נוף , שירי חליל ושירי גליל, שירי ילדים ושירי ערש, שירי ים ושירי יין, שירי חג ושירי מחול, ואפילו שירי שבת ארצישראליים חדשים שהזכירו לנו שעוד מעט ירד אלינו יום שבת הטוב, ושזה עתה ירדה השבת אל בקעת גינוסר.
ההתחקות אחר שרשי הזמר העברי זימנה לי במרוצת השנים חוויות אישיות מרגשות בלי סוף, ואין עבורי תמורה גדולה מזאת :
מה ישווה לאתגר להיפגש פנים אל פנים עם בני העלייה הראשונה , ילידי המאה התשע עשרה, בניסיון לדלות מהם שירים ושברירי צלילים כדי שאפשר יהיה להשלים ולתעד עד כמה שאפשר את הפסיפס הנפלא של שירת הארץ הזאת?
לא עמד לרשותי שום מקור כתוב או מוקלט שממנו ניתן היה ללמוד על ראשיתה של זימרת הארץ. על כן הלכתי תחילה אל ותיקי הותיקים, כדי להציל מפיהם שירים ומנגינות וסיפורים, ולהספיק להקליט אותם כל עוד יש ביכולתם להשמיע צליל. לאסוף כל בדל מידע וכל מסמך וכל שירון מרופט בכתב יד שיכול לסייע לזהות את היוצרים העומדים מאחורי השירים עלומי השם הקרויים "עממיים", ולנסות ולהגיע אל המקור ואל שנת הייצור של כל שיר, כדי למקם אותו בתקופתו.
אני נזכר בעשרות הפגישות עם זרובבל חביב, הזרובבל הראשון בארץ, שזכרונו היה מלא עד גדותיו בפרטים מן ההווי המוסיקלי בארץ בימי העלייה הראשונה. מפיו הקלטתי במלואם את השירים העבריים הראשונים שהולחנו בארץ, שירים מסובכים מרובי בתים, כשלכל בית יש מנגינה אחרת;
מפיהן של אסתר דונדיקוב מרחובות, תחייה הראבן ומאירה בלקינד מראשון לציון רשמתי והקלטתי את שירי הילדים העבריים הראשונים שהושרו בארץ ונשכחו מכבר, כמו למשל השיר "הילד רואה בעיניים, הילד שומע באוזניים."
ומציפורה מלר ואיתן ניימן ממזכרת בתיה, למדתי להכיר עשרות רבות של שירים שאינם נשמעים עוד במקומותינו, כמו השיר על התקפת הארבה בשנת 1915.
בצד הפגישות עם ותיקי הוותיקים, התדפקתי על דלתותיהם של חלוצי הזמר העברי שאינם עוד אתנו, כדי להיכנס אל מאחורי הקלעים של שירי הזמר.
בר מזל הייתי שזכיתי לפני כיובל שנים לפגוש את המלחין מרדכי זעירא בביתו, בעוד הוא יושב ליד הפסנתר ושוקד על הלחנת שירו של אלתרמן "והמלך נפל על חרבו", ומשמיע לי את הטיוטא הראשונה. כך הספקתי ללמוד ממקור ראשון על תולדות חייו ועל הסיפורים שמאחורי שיריו, ובעקבות זאת הקדשתי לו תוכנית רדיו בהשתתפותו. זוהי התוכנית היחידה שבה השתמר קולו של זעירא.
בקיבוץ נען פגשתי את התמים והנחבא שבין מלחיני הארץ, דוד זהבי, במאמץ לדובב את היוצר הצנוע והשתקן הזה. כך שמעתי ממנו לראשונה כיצד הביא אליו משה ברסלבסקי את שירה של חנה סנש "הליכה לקיסריה" ("אלי אלי") שאותו גילה במחברת שנותרה בין חפציה בשדות ים. כמה התרגש כשסיפר לי שהלחין את השיר האלמוֹתי הזה תוך חמש דקות ובעיניים דומעות. ממנו למדתי בפעם האלף עד כמה המקריות עמדה ביסוד הלחנתם של שירים רבים. למשל איך הוא התהלך יום אחד בשדרות רוטשילד כשלפתע ראה פיסת נייר עפה לה ברוח ונוחתת לידו, והוא הרים אותה ומצא בה שיר בשם "בעדן ילדים" והוא הלחין אותו מבלי שידע אפילו מי חיבר אותו, עד שגיליתי את אוזנו שאת השיר כתב ילד בן עשר והוא התפרסם לראשונה בעיתון הילדים העברי הנדיר "שתילים" שיצא במוסקבה בשנת 1918.
את ידידיה אדמון פגשתי בנעלי בית. גמעתי בצמא את סיפוריו על הלחנת שיריו הראשונים "גמל גמלי" ו"שדמתי" והאזנתי לסלסוליו המזרחיים. פעמים אין ספור נפגשתי עם לוין קיפניס ויעקב אורלנד ועמנואל הרוסי, וזכות גדולה הייתה לי לראיין את דניאל סמבורסקי על שיריו ועל ערבי השירה בציבור שקיים בשנות השלושים בבית ברנר, נילוויתי אל נחום נרדי במשך ימים רבים ונפעם האזנתי לנגינתו הוירטואוזית כשהוא מאלתר במשך חצי שעה, ללא תווים לפניו, וריאציות על "עלי גבעה" ו -"לילה בגלבוע". זכיתי ללמוד דבר או שניים מפי ניסן כהן מלמד, ולשהות במחיצתם של מתתיהו שלם ועמנואל עמירן ושרה לוי תנאי ומשה וילנסקי ויהודה שרת ולהקדיש לכל היוצרים האלה תוכניות רדיו וטלוויזיה, ולכתוב מאמרים אודותיהם ולספר עליהם ועל שיריהם בהרצאות ובמופעים. לא פסחתי גם על הזמרות והזמרים הראשונים, כוונתי לאלה שקדמו לשושנה דמארי וליפה ירקוני ולשמשון בר נוי. כך העתירו עלי זיכרונות וחוויות חנה קיפניס וברכה צפירה ויוסף גולנד ומרדכי רוט ואברהם וילקומירסקי וטובה פירון, ותיבדל לחיים ארוכים אסתר גמליאלית, שהופיעו על במות עוד לפני שרווח בארץ המושג בידור.
היריעות המהוהות האלה שאני אוחז בידי, הם כתבי היד המקוריים של כמה משירי הזמר העבריים הנפוצים שהושרו בתקופת היישוב בכל רחבי הארץ, מני דן ועד באר שבע ואני שומר עליהם מכל משמר: "מעל פסגת הר הצופים", "היו לילות", "אדמה אדמתי" "סובבוני", "אנחנו שרים לך", "עץ הרימון". הם מרכיבים את שיר השירים החדש שלנו. בעיני אלו הם גווילי קודש. האמינו לי – בעוד מאתיים ואולי חמש מאות שנה, הם יישמרו בצנצנות זכוכית כמגילות הגנוזות של שירת התחייה והתקומה.
לקראת סיום אני רוצה להודות מכל הלב לכל האנשים שדאגו לי והתעניינו בשלו
מי ועודדו וחיזקו אותי בתקופה הקשה שעברה עלי. במיוחד אני מבקש להודות לבני משפחתי, לרעייתי דליה שעמדה ועומדת לימיני כל העת, ומוכנה גם להשלים עם כך שבין החולצות והגרביים בארון הבגדים תחובים גם כרכים של "המליץ" ו"הצפירה", לבנותיי לחתני ולנכדיי המקסימים שתמיכתם הנפשית והפיזית הייתה לי כעוגן הצלה בתוהו ובוהו שנקלעתי אליו שלא ברצוני.
את אקורד הסיום אפקיד בידי הזמר האהוב עלי במיוחד, אליל נעורי, מי שיש לו חלק רב בזיקה שלי אל זמרת העבר, שאת קולו השמעתי כמעט בכל תוכנית בסדרה "יין ישן נושן" שהגשתי במשך כארבע שנים בקול ישראל מאז סוף שנות החמישים, הזמר החובב יוסף שפינדל. זהו התקליט הראשון ששמעתי בימי חיי, ואמי ז"ל שכל חייה הייתה זמרת הארץ שגורה בפיה, העידה כי זהו השיר העברי הראשון שלמדתי בימי ילדותי עוד טרם ידעתי קרוא וכתוב, שיר הערש "שכב בני", המלווה אותי מאז ועד היום. באחת משורותיו נאחזתי בחוזקה לאחרונה, בנסיבות חיי שהעמידוני במבחן: "אסור, אסור, אסור התייאש, מחר נתחיל מחדש".

[ אלו הם דברים שנאמרו בטקס הענקת פרס הרצל לאליהו הכהן בהרצליה ביום ראשון, 11.11.07. שרת החינוך לא הגיעה לטקס, כראה בגלל הפגנות התומכים בשביתת מורי התיכוניים. האולם היה מלא עד אפס מקום, יותר משבע מאות וחמישים ראש, שקיבלו במחיאות כפיים ממושכות ומרגשות את עלייתו של אליהו לבמה. יו"ר ועדת פרס הרצל היה פרופ' אמנון רובינשטיין, לא היה בארץ באותו יום ולכן שלח את המכתב, שהוקרא עם הנימוקים. נשאה דברים ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, הינחה יורם טהר לב, ובתוכנית האמנותית הופיעו נורית הירש ואורה זיטנר. האתר מצטרף לברכות . 

פרופ' אמנון רובינשטיין

"מנוע חיפוש מחקרי מזן נדיר"

אליהו הכהן

גבירתי ראש העיר, גב' יעל גרמן, שרת החינוך, פרופיסור תמיר, חתן פרס הרצל לשנת 2007, אליהו הכהן, חברי ועדת פרס הרצל,
מכובדיי,
ראשית ברצוני להודות ליעל גרמן על האמון והכבוד שהעניקה לי להיות יו"ר ועדת פרס הרצל לשנת 2007.
זו השנה השלישית שעיריית הרצליה מעניקה את פרס הרצל. השנה מוענק הפרס על מפעל חיים בעל גוון שונה, מרענן וייחודי במינו, לאליהו הכהן, שהינו אדם מיוחד במובנים רבים.
אליהו הכהן נולד וגדל עם מנוע חיפוש מחקרי מזן נדיר. הוא לא צעד בנתיב המחקר האקדמי הסדור והמקובל, אך היה עם הזמן למרצה מבוקש באוניברסיטאות. אהבת הארץ והשירה העברית שנולדה ונוצקה בשנות ההתיישבות וההיאחזות בקרקע של העליות השונות, בשילוב עם יצר סקרנות ללא לאות, דחפו את אליהו הכהן להיות יסוד מוסד של תולדות הזמר העברי לפרטי פרטיו. הוא אסף וליקט, בעבודת נמלים מתמשכת, את אבני הפסיפס הקטנות – אחת לאחת – מכל מקום אפשרי, ועשה אותן למורשת.
אליהו הכהן הנחיל והוא ממשיך להנחיל לנו כל העת ידע עצום וסיפורת מרתקת של תולדות הזמר העברי של האבות המייסדים. הוא טורח כבר עשרות שנים לחלק את ידענותו המופלגת עם הציבור הרחב, החל ברמה העממית וכלה באולמות האקדמיה.
הגשר המחבר בין עברנו לעתיד עשוי רבדים רבים ובהם גם הזמר המקורי והעממי כאספקלריה של תקופות, אירועים, אגדות מקומיות וחיי היום-יום. הכהן, באהבתו הרבה לזמר ולשירה העבריים, הפיח רוח חיה ופועמת לשימורו של הקשר עם הזמר העברי והפיכתו לנכס תרבות בר קיימא, בבחינת גחלים לוחשות במדורת השבט. אנו חבים לו תודה עמוקה על כך וזאת אנו עושים היום.
אין ספק שוועדת הפרס עשתה בחירה מעולה, והביעה בכך הערכה והוקרה ראויים על תרומה לציונות בבסיסה השורשי והמלכד – הנחלת העבר החווייתי והחברתי של ראשיתה של ההתיישבות בארץ-ישראל.
זוהי שעה של נחת וקורת רוח לפגוש ולהוקיר את אליהו במעמד זה.
ברצוני להודות לחברי ועדת הפרס שטרחו והשקיעו מזמנם וממרצם בתהליך הבחירה מבין המועמדים הרבים שהוגשו לוועדה.
ברכותיי –
אמנון רובינשטיין

צביקה זליקוביץ
לאליהו, הכהן הגדול

לאלי רעי יקר לי מפז,
כאח לי משכבר ומאז.
עם קבלת פרס חוזה המדינה –
לך כל המילים לך המנגינה.
לך ירימו נס, לך יניפו דגל,
אליך היום עולים לרגל –
קבל את כל הגרניטורה,
גיבורי תרבות, לא חלטורה.
מי ינער עפר מאוזניהם,
מה שרואות עינינו תראינה עיניהם.
כלניות משושנה יוגשו לך זר
ושני שושנים מגמליאלית אסתר.
לך היום שרים את שירם –
יוסף גולנד ושלונסקי אברהם.
טובה פירון ויוספה שוקן
שיריהן, בגללך, לא בלים מזוקן.
פוסטולסקי וילנסקי, זעירא וארגוב,
בגינך, כאילו, ממשיכים היום לכתוב.
"לי לה לו" ו"הקומקום" קמים לתחייה,
"המטאטא" שב לטאטא מתהום הנשייה.
יוסף שפּינדֶל ויפה ירקוני,
אהובה צדוק וחנה אהרוני.
כל אלה ועוד שהיו עימם
רבים וטובים שלא קראתי בשמם,
לך היום יקירי הם מודים,
בפניך הם ואנחנו קדים.
מהם וממני, אנא קבל,
מכל הלב, את פרס ישראל.

 אני מצטרף לברכות לאליהו הכהן . וכדאי להזכיר: כאיש מחשבים הוא עסק גם בתולדות המחשבים בישראל  ובין השאר כתב גם  מאמר קצר ומוקדם אחד על נושא הגולם בתרבות העברית  נושא שעורר את עניינו כאיש מחשבים ,ותרם כדי להפנות אותי למקורות שעוד לא ידעתי על קיומם כאשר התחלתי להתעניין בנושא זה .
איש זה הוא דוגמה לכך ששתי התרבויות זאת של המחשב ושזאת של הספר יכולים לחיות יחדיו ולהפרות זו את זו. . 
יש לקוות שביום מן הימים הוא יכנס את מאמריו המעניינים כספר .
 

קישורים
אליהו הכהן בויקיפדיה

סיפור על כל שיר

פרס הרצל לאליהו הכהן

וגם על הפרס

אליהו הכהן נפצע בתאונת דרכים

אליהו הכהן על ארץ חמדת אבות

אליהו הכהן על המנון "התקווה " וכיצד הפך להימנון

אליהו הכהן על שירת המושבות
אליהו הכהן על "ירושלים של זהב" של נעמי שמר
אין יותר חזון בפזמונים ?

אליהו הכהן בתוכנית טלוויזיה בשנות השמונים

טרובדור או מנדרין ?

 
המשורר -אקדמאי מנהל פרוייקט  האנציקלופדיה -העברית  החדשה -אילן ברקוביץ' פירסם בימים אלו ספר שירה חדש שמעורר שאלות מעניינות לגבי זהותו ולגבי יחסו לשירה .

שירת דורי –דירה שכורה
שוםדבר לא בטוח,
שומדבר לא קבוע ורק המסע
כך נדמה ,נמשך בין צלצול סלולרי אחד
לקפה הפוך שני לסיגריה שלישית
בשדרה שאין לה שם.

ומשם במרחק חמש דקות הליכה –הפארק
ומעבר לו עדין לא נמצא מה שראוי להיות
מעבר לו ,כחלום
אנחנו לא יכולים לחלום מעבר להגשמת היעד הבא
ובעיקר מצפים לבשורה .ואולי היא תבוא משירה ?
( הפתיחה לתפוזים' מאת אילן ברקוביץ' )

הטרובדור היה משורר וזמר אהבה בימי הביניים אשר שר מדם לבבו לאהובתו( לרוב אשת איש אחר) ותיאורטית לפחות הוא היה מוכן למות למענה וזה השתקף היטב בשיריו המלאים ברגשות עמוקים .
לעומתו היה המנדרין בירוקראט וגם מומחה לספרות ושירה באימפריה הסינית שיכול היה לצטט מאות ואלפי שירים של משוררים מכל רחבי ההיסטוריה הסינית הארוכה, ולספר את תולדותיהם והקשריהם השונים והמשונים בהתאם לדרישות הבחינות הממשלתיות.
שיריו היו מלאים וגדושים בהערות למדניות המובנות רק ליודעי ח"ן ולמומחים בפינות הנידחות ביותר של התרבות הסינית הענפה .
אם כך מדובר בשני הפכים קיצוניים ביותר. בהקשר זה ניתן לומר כי ספר שיריו החדש של אילן ברקוביץ 'תפוזים' לפני הכל מעמיד אל מול הקורא את השאלה החמורה והיא עם איזה מחנה בעצם נמנה הכותב אילן ברקוביץ', האם הוא טרובדור הזועק מעומק רגשותיו, או אולי מנדרין למדני ויבשושי (לכאורה לפחות )?

הטרובדור

בשיר שבעמ' 17 מעיד ברקוביץ' על עצמו כי לעיתים הוא…
ולפעם אני טרובדור ,שומט
מידי את כדור הזמנים וצוהל
ומרקד בין הרים .ולראשי מחלפות –אורירים
וכולי גלימה מבריקה …

( "תפוזים " ע' 17 מאת אילן ברקוביץ') 
לכאורה התשובה ניתנת בספר : ברקוביץ' הוא טרובדור. כך הוא קורא לעצמו ברבים בשיריו בספר החדש שיצא בימים אלו ומלא וגדוש בשירי אהבה ותשוקה ( שלא עוררו בי עניין רב)

המנדרין

אילן ברקוביץ'

מצד שני ישנם שירים בספר שמראים כי ברקוביץ' הוא בעל ידע של מנדרין אשר יכול אף להיות חבר שווה זכויות בקהילת המנדרינים המומחים לתולדות השירה על כל מאפייניה ויוצריה האזוטריים ביותר.

בשירים רבים מאזכר ברקוביץ' בידענות משוררים שונים מהם ידועים יותר או פחות ומקיים עימם דיאלוג. בספרו נזכרים משוררים כמו חזי לסקלי, ישראל הר או שרון אס.
אולי לא מפתיע שאילן ברקוביץ' עצמו הוא בהכשרתו אכן מנדרין : אקדמאי וחוקר יצירתו של המשורר מהמאה ה-16 ישראל נג'ארה שעליו כתב את עבודת המוסמך שלו שירי החול של ישראל נג'ארה בתוך חיבורו "מימי ישראל" (ונציה, 1600) )( 2004)
ובנוסף גם עוסק בחקר יצירתו של המשורר המודרני אמיר גלבוע אשר עליו הוא כותב דוקטוראט : "הצעקה וריסונה – שירת אמיר גלבע בשנים 1953-1938 בהקשריה הספרותיים והביוגרפיים". אצל פרופ' אבנר הולצמן.  הוא כבר שימש כעורך המשנה של קובץ שירים חדש של גלבע הנה ימים באים :שירים 1942-1946 אשר יצא לאור בעריכתה של חגית הלפרין.את השפעתם של שני המשוררים השונים כל כך זה מזה ושחיו מתקופות שונות ניתן למצוא למכביר בתפוזים.

ובנוסף לכל זאת מסתבר כי ברקוביץ' הוא  מנהל הפרוייקט של  היצירה המנדרינית האולטימטיבית המהדורה החדשה של "האנציקלופדיה העברית"- האנציקלופדיה שפעם נחשבה למאגר הידע הגדול והחשוב והרציני ביותר של השפה העברית , זאת שאנחנו מחכים מזה שנים רבות ליציאתה, וכל שנה עם התעצמות האנציקלופדיות הוירטואליות קטנים והולכים סיכוייה להופיע אי פעם לפחות בצורתה הקודמת ככרכי נייר ענקיים.

 

 

ספר השירה הראשון של ברקוביץ ' "מודה באהבה " ( סער ) פורסם עוד ב-1995 ,והמשורר כיום לא מתלהב כשמזכירים את עצם קיומו. ואכן רוב השירים שבו הם קלושים וחסרי עניין. הוא אכן עבר מאז כיברת דרך כמשורר וכיוצר.

המשורר

אילן ברקוביץ'. צילם עופר עמרם.

משוררי תל אביב ,
צאו לרחובות ולקקו את כל מה
שרטוב בהם מפניה גשם
ותהיו שוהים בצל קורתם ואל
תניחו לעצמכם למהר (משוררים
היום ממהרים יותר ) …
(
מתוך "תפוז עשרים ושבע )

ישנם שירים המדברים על מה זה להיות משורר, על קהילת המשוררים הסגורה שברקוביץ' רואה עצמו חבר שווה זכויות בה , אם כי הוא לא נמנע ללעוג לחברי קהילה זו לעג אשר נובע מאיזושהיא עליונות שאולי מקורה בקנאת משוררים מוסווית :

סקלתי את לסקלי בעיני
בלילה מול הטלויזיה .
ה-מ-שו-ר-ר ההומוסקסואל
ישב-עמד על כסא וקרא משיריו
לפני שנים וחשבתי שאולי הוא
טוב ממני ואני בחיים והוא כבר
בין המתים ואיך אשתווה אליו
( מתוך תפוז עשרים ותשע )

נראה אם כך שעל אף שהמשורר משוכנע לחלוטין בעליונותו השירית על רוב עמיתיו עדיין גורמת לו מוזת השירה לקנאה לתסכולים וללבטים קשים כמו בשורות אלו למשל:
הצצתי בעתון
ולא ראיתי את שירי
משול הייתי
כלא.
…המחשבות על שירי הנעלם
התפזרו כמו הגרגירים מתוך ידי .
( מתוך תפוז שבעים ושבעה)

"תפוזים " אשר אמור להיות הראשון בטרילוגיה שעתיד ברקוביץ' לפרסם הוא ללא ספק ספר חזק ומוצלח יותר מספרו הקודם והבוסרי "מודה באהבה " ( הוצאת סער ,1995) העמוס בשירי אהבה ומין שנקראים כשירה מיוסרת של בן עשרה.

  אמנם  פה ושם אפשר למצוא גם שם כמה שורות טובות כגון:
אחרי פיגוע
פעם אנשים היו בוחרים לעצמם מות .
היום המות בוחר לעצמו
אנשים …
(מודה באהבה ע' 30) . אבל הם לא באמת מצדיקים את קריאת הספר כולו.

גם את הספר הנוכחי גודשים שירי אהבה ומין המזכירים את השירים שבספרו הראשון אבל מעבר לכך זהו ספר המוקדש לא רק לאהבת האישה אלא גם לאהבת השירה. ולא רק לשירה ספציפית אלא גם למשוררים ספציפיים.
נראה שברקוביץ' הוא אחד המשוררים המודרנים הבודדים כיום ( לפחות אלו שמתחת לגיל 60 ) שאינם מתביישים להודות בחובם ובמחוות למשוררים ידועים פחות כמו ישראל הר ושרון אס.
השירים שלו אם כך מובנים יותר ומהנים יותר לאלו שיש להם ידע נרחב בשירה עברית .
בנוסף נשאלת השאלה מיהי האהובה שאותה מתאר ברקוביץ' בצורה אירוטית כל כך? האם היא אישה בשר דם או שמא היא מוזת השירה עצמה ?
התשובה רחוקה מלהיות ברורה וכנראה כך גם במוחו של מר ברקוביץ' עצמו .
נחכה אם כך בעיניין לצאת שני הספרים הבאים בסדרה על מנת לראות ידו של מי תגבר בנפשו של המשורר: הטרובדור או המנדרין ? האישה או השירה ? וכן האם תצא לבסוף האנציקלופדיה העברית המיוחלת?.
לכל השאלות הללו לעת עתה רק למר ברקוביץ' בלבד הפתרונים .

קישורים רלבנטיים

תפוזים

ברקוביץ' בלקסיקון הספרות העברית 

ראיון עם ברקוביץ'

דיון על שירים של אילן ברקוביץ'

יצחק לאור על ברקוביץ'

הנה ימים באים של אמיר גלבע

האנציקלופדיה העברית ואנציקלופדיות וירטואליות

חירובו של אילן ברקוביץ'

צילום: עופר עמרם

צילם עופר עמרם

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 465 שכבר עוקבים אחריו