המפגשים החברתיים של ללי ציפי מיכאלי

ללי ציפי מיכאלי היא משוררת כישרונית.  היא כותבת על חוויות בישראל ובעולם. שירים הבועטים באירופוצנטריות המקומית מנקודת מבט מגדרית ואתנית. שירי אהבה לנשיות מתוך התייחסות ספציפית למקום ותשוקה.

( מתי שמואלוף)

במסגרת  "פסק הדין " מדורו הקבוע של ביקורת שירה עוסק הפעם המבקר ירון ליבוביץ' במשוררת ללי ציפי מיכאלי שפירסמה בימים אלו את ספר השירה השני שלה אחרי שנים רבות "צייר אותי בוערת 

היא פירסמה בעבר ספר שירה בשם שירי ללי ( הוצאת עקד ,1990) . היא פעילה מאוד בהפצת התרבות הגרוזינית –גאורגית בארץ וספרה הראשון אף  כלל פרט לשיריה גם מספר שירים בגיאורגית בתרגומה .
בעבר היא פירסמה גם תרגום של רומן גרוזיני האיש העשירי של גוראם בתיאשוילי ( הוצאת חלונות ,1999)
ללי ציפי מיכאלי היא דמות ידועה בחוגי הקהילה הספרותית ובבתי הקפה הספרותיים שלה  .

היא חזרה בזמן האחרון לישראל לאחר תקופה שבה שהתה בדנמרק,תקופה שהשאירה את חותמה על יצירתה .
בשירתה היא מרבה לעסוק באותם בתי קפה ספרותיים שבהם חוגים שונים של יוצרים משוררים ואחרים מרבים להיפגש.
והנה ביקורתו של ירון ליבוביץ' על ספרה . :

המפגשים החברתיים של ללי ציפי מיכאלי

מאת ירון ליבוביץ'
ביקורת על "צייר אותי בוערת" מאת ללי ציפי מיכאלי

 


היה קשה לי להבין והיה קשה לי להתחבר מקריאה ראשונה עם שיריה של ללי ציפי מיכאלי בספר שיריה "צייר אותי בוערת" וגם בקריאות נוספות .
שיריה האישיים של מיכאלי מתוארים דרך נקודת המפגש של הדוברת השירית עם אנשים שונים שהיא באה במגע איתם או עם אנשים שהיא הכירה בעבר וחוזרים אליה בזכרונות מקריים תוך כדי חייה הנוכחיים. חוויותיה הרגשיות של ללי ציפי מיכאלי נראו לי מסתתרות מאחורי משפטים פרוזאיים לכאורה המספרים לנו על אירועים שגרתיים שחווה הדוברת השירית במהלך חייה. האירועים האלה הם פגישות עם חברים וחברות במקומות ציבוריים, כמו למשל בתי קפה, סאונה או רחובה של עיר. נראה לי שכדי להגיע לחוויות הללו, הקורא צריך לעבור את המחסום הזה של אותם משפטים פרוזאיים וזה, דבר לא קל לקורא הממוצע.
נקודה טובה להתחיל בבחינת הספר נמצאת דווקא בציור המופיע על כריכתו הן בשל הציור עצמו והן בכלל הצייר שצייר אותו, מאיר פיצ'חדזה, שמככב באחד השירים שבספר ולפי דעתי יש קשר בין הציור לבין אותו שיר, שאליו נחזור בהמשך.
בציור אנו רואים ערמה של ספרים בעלי כריכה אדומה. חלקם דקים חלקם עבים יותר והם סדורים זה על גבי זה כשהעליון שבהם פתוח ובתוך הספר הפתוח מונח לימון צהוב. כל זה מצויר על רקע שחור. נראה שכל פרט בציור הזה מסמל דבר מה והעובדה שציור זה מקשט את כריכת הספר אומרת דרשני, אבל אין זה דבר קל להבין אותם סמלים. ספרים בדרך כלל מסמלים השכלה מספר רב של ספרים מרמזים על מטען רב של השכלה, אולי מנסים להגיד לנו שהמשוררת היא אישה משכילה יודעת ספר שקראה רבות בחייה ( בניגוד אגב לרוב המשוררים כיום שלא קראו יותר מידי שירה ).
הספר הפתוח בראש הערמה מזכיר לי את הביטוי "קוראים אותך כספר פתוח", כלומר שהכול ברור אצלך ואפשר לדעת בדיוק מה עובר על אדם מסוים. או יתכן שספר פתוח משמש גם הזמנה לקוראים פוטנציאליים לקרוא בו. הלימון הוא הסמל החידתי פה. הלימון הוא פרי ריחני אבל מאד חמוץ והצבע הצהוב מסמל לעתים רגשות של שנאה, אבל יכול להיות שהלימון כאן מסמל ניגוד של רגשות טבעיים וספונטניים לעומת הדעות ההגיוניות המופיעות בתוך הספרים.
מאיר פיצ'חדזה, שהוא, כאמור, ציירו של הציור שמופיע על עטיפת הספר, מוזכר בשיר "בקור אצל מאיר פיצ'חדזה" (עמ' 17). בשיר אמנם אין לימון אולם הצבע הצהוב מופיע שם. השיר, באופן כללי, מדבר על מפגש שארע בין הדוברת השירית לבין הצייר. נראה שהמפגש החל בציפיות גבוהות לנחמה מצד הדוברת. זאת מכיוון שלה ולו יש רקע משותף. שניהם, כך נראה, באו מאותה ארץ. "באתי מתוך אטְרף של גיהנֹם/ להתנחם אצלך/ כי לשנינו אותו חבל/ ארץ/ אותו עץ למשאלות//". אבל בסופו של דבר נראה שהמשאלות לנחמה מן המפגש לא התגשמו אצל הדוברת השירית והאכזבה מן המפגש מתוארת בצבע צהוב. "הבדידות המשֻתפת צללה לצהֹב/ אכזב ומסֻתם בקרשים ממֻסמרים/" צהוב יכול לסמל דברים שונים. בשיר הנ"ל הצבע הזה מתחבר עם אכזבה ונראה שהמפגש שבשיר הסתיים בציפיות לא ממומשות.
בספר יש שיר אחר שגם בו משמש צבע סמל כלשהוא. כוונתי לשיר "מותי לא קרוב" (עמ' 34). לאחר שהשיר מתחיל בהצהרה מלאת ביטחון ש"שמועות על מותי" (כלומר של הדוברת השירית) היו "מֻגזמות עד מאד" באה שורה מאד יוצאת דופן. "ורֹד כתֹם עצמו/ א – ראיתי אבל/ שד – אש כתופעה מטפיזית משובבת/ על רקע אפֹר של רוח ראיתי/". נראה שהצבע ורוד כתום מסמל דבר מה משמח שהדוברת השירית ראתה, אם כי קשה להבין מה בדיוק הדבר הורוד הכתום שהיא ראתה. ייתכן שהצבע הזה מתייחס לשד – האש שמופיע בסוף המשפט. אפשר לומר שהשיר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון, שממנו לקוח המשפט הנ"ל הוא אופטימי יותר ואילו בחלק השני של השיר הדוברת השירית מתארת בפנינו את הפחד שלה מהמוות. היא עושה זאת בכך שהיא מדברת על הפחד שלה למצוא חתול מת, בשעה שהיא תצא מביתה.
רוב השירים בספר, בדומה לשיר "ביקור אצל מאיר פיצ'חדזה", מתמקדים בפגישות שעורכת הדוברת השירית עם אנשים שהיא מכירה במקומות ציבוריים כלשהם, בארץ או בחו"ל. אותן פגישות מובאות לפנינו בשפה פשוטה בדרך כלל ובלשון פרוזאית, אבל העיקר בשירים אלה הם הזיכרונות והחוויות שצפים בראשה של הדוברת השירית והקשורים באנשים שלא נמצאים איתה באותו רגע, כמו בשיר "אירין" (עמ' 9). במהלך שיחה עם חברה בשם הזה, עולה בדמיונה של הדוברת השירית מחשבה על איש שהחברה לא מבינה מה הדוברת השירית מצאה בו. הדרך שהמחשבה הזאת עולה אצל הדוברת השירית מתוארת בצורה יוצאת דופן. "גם יד קלילה תופסת לי את נפח המח בבליל של אדרנלין מאֻשר/ זה האיש/ שאירין אף פעם לא תבין מה מצאתי בו/".
הדימויים של ללי ציפי מיכאלי הם אינם צפויים והם נגלים בפנינו בשירים באופן מפתיע לא צפוי מבין שורות הכתובות על פי רוב בצורה פשוטה ופרוזאית. דוגמא לכך הוא השיר "הפורטוגזית" (עמ' 21). שם מופיע תאור של ורה שהיא "מתקמרת לפסל ברונזה רנסנסי".
הבעיה עם השירים שמקום ההתרחשות שלהם הוא בתי קפה שבהם נערכות שיחות עם אנשים היא שכדי להגיע לשורש שעומד ביסוד השירים, החוויות הרגשיות של המשורר, יש צורך לדלות אותו מתוך אוסף של שורות פרוזאיות משעממות.
חיפוש כזה אחרי חוויה רגשית עלול להיות מעייף.

שריפתה של רומא

ועם זאת… יש לציין שלושה שירים יוצאי דופן מתוך הספר אשר ראויים להתייחסות מיוחדת ., דווקא שירים אלו אינם עוסקים בפגישות עם מכרים, השירים הם "צייר אותי בוערת", שהוא שיר הנושא והוא גם הפותח את הספר; "שיר תלונה לת. ס. אליוט" והשיר החותם את הספר "גוף"..
השיר "צייר אותי בוערת" (עמ' 7 – 8) הוא שיר רב עוצמה המתאר את החוויה הרגשית של הכמיהה להשאר בתודעת הזולת על ידי מעשה דרסטי, במקרה שלנו שריפה, אשר עלול להעלים, למעשה את יישותך. הדוברת השירית מבקשת מן הנמען שיצייר אותה כשהיא בוערת. במהלך השיר מתארת הדוברת השירית איך היא רוצה שהנמען יצייר אותה בוערת, כשהיא מתעקבת בפירוט יתר של האברים הנשרפים. בין התיאורים האלה מסתתרים ביטויים מעולם הרגש כמו "ממלכת עצב". בשיר ללי ציפי מיכאלי מתכתבת עם העובדה ההיסטורית של שריפתה של רומא בתקופת שלטונו של נירון קיסר. השריפה הזאת הרסה כמעט כליל את העיר. לא היה ברור איך השריפה החלה, אולם במשך שנים החשד נפל על נירון שהשריפה הייתה רעיון שלו כדי לתת לו השראה אומנותית והוא עצמו ניגן בנבל כשהוא מסתכל בלהבות. מבחינה היסטורית אי אפשר לקבוע האם באמת נירון פקד להצית את רומא. נראה סביר שהשרפה הפתיעה אותו. מכל מקום השריפה הייתה מעין קו פרשת המים לגבי נירון ביחסיו עם האזרחים הרומאים. הרצון לשקם את העיר לאחר השריפה הוביל את נירון להחלטת החלטות אומללות אשר הבאישו את ריחו בעיני האזרחים וחשפו את אופיו הגחמני והמגלומני. לעניינינו השימוש בסיפור הזה בשיר הזה מלמד שהדוברת השירית מבקשת מהנמען בשיר שישרוף אותה כשהוא מצייר אותה עד שלא ישאר ממנה שום דבר משמעותי מלבד הזיכרון שלה. השורות החותמות את השיר חזקות מאד. "כמו אויר שמי ישרף/ משמעותי תתפזר מאפרי/ איזשהו פשר מגידי יֻתַר/".
שיר תשובה לת.ס.אליוט "(עמ' 25), הוא שיר שמתקשר לערימת הספרים המצויירת על הספר מכיוון שהשיר מתעמת עם תפיסה אינטלקטואליסטית שמרנית המיוחסת למשורר המחזאי והמבקר האמריקני החשוב תומס סטרנס אליוט (1888 – 1965). אליוט שנולד בארה"ב רכש את השכלתו בבריטניה ובצרפת. הוא נחשב לממשיך של המסורת האירופית בשירה. השירה שלו גדושה במטפורות דקות ורמזים לספרות הקלאסית הרחבה. מן המשוררים הוא דורש משמעת אינטלקטואלית ציות לכללים הקלאסיים והנזרות מהתבטאויות רגשיות רומנטיות. השיר הזה יוצא נגד התפיסה הזאת והוא עושה זאת באירוניה רבה.
השיר החותם את הספר"גוף" (עמ' 51 – 52) הוא שיר יוצא דופן מכיוון שהוא נגלה לפנינו בצורה של פתגמים בעל אופי פילוסופי העוסקים ביחסים בין גוף ונפש. המבנה האפוריסמי הזה הולך ומתחלף למשפטים קצרים שבסופם השאלה המטרידה "מה פתאום החלטתי לקחת גוף/ גופיפון שלי … למען הרוח".
שלושת השירים הנ"ל הם השירים החזקים ביותר בספר כי הם מתארים בצורה אמיצה ויוצאת דופן הלכי רוח יוצאי דופן ומעוררי מחשבה.
חבל ששאר השירים אינם מצליחים להגיע לרמה של שלושת שירים אלה.

פסק הדין

הספר שווה קריאה בשביל שלושת השירים המעניינים שצוינו . על כל השאר אפשר לוותר.

ראו עוד על ללי  ציפי מיכאלי
שריפתה של רוnא על פי ללי ציפי מיכאלי

השיבה מאירופה שיר של ללי ציפי מיכאלי 

הבלוג של ללי ציפי מיכאלי

פרטים על ללי ציפי מיכאלי

שירי ללי

האיש העשירי בתרגום ללי ציפי מיכאלי

צייר אותי בוערת

איך לבקר שירה :

גבירתי ראש הממשלה : גולדה מאיר בציוריו של זאב

 

 

מוזיאון הקריקטורה והקומיקס  מציג תערוכה חדשה לכבוד יום האישה ראש הממשלה גולדה מאיר בקריקטורות של זאב פרקש.

לרגל התערוכה יתקיים מחר יום שישי 6.3.2008 ,במוזיאון בשדרות ויצמן 61 ,חולון ,רב שיח בין בנותיו של זאב שיספרו על עבודתו של אביהן ועם אוצר התערוכה הקריקטוריסט ניסים חזקיהו .

והנה רשימה של ניסים חזקיהו על התערוכה

מהמטבח באהבה גולדה מאיר עפ"י זאב

 

 

מאת ניסים חזקיהו ( נוסקו )

 

בואו נודה מיד. קלסתרון פניה של ראש הממשלה הרביעי של ישראל היה בבחינת מתת אלוה עבור כל קריקטוריסט פוליטי. לא בכל יום מתפרצת דמות מפתח כזאת לחיי האומה, עם חוטם כה ייצוגי ופיגורה צבעונית למדי בנוף הפוליטיקאים המקומי. העובדה, שמדובר באשה הראשונה
ישראל
שכבשה את לשכת רוה"מ) והאשה השלישית

בעולם שהעפילה לתפקיד הרם) הפכה את גולדה מאיר עד מהרה לאייקון בולט וייחודי.

 

זאב, מגדולי אמני הקריקטורה הפוליטית שלנו ופורטרטיסט בחסד עליון, זיהה עד מהרה את נתוניה המייטבים של הגברת ולא בזבז זמן יקר . בחמשת שנות כהונתה של גולדה היא זכתה לטיפול יסודי, מעמיק ועשיר פרי מכחולו השנון. ניכר בעבודותיו, שנעשו בחדווה, נוכח תווי פניה המשוועים לטיפול קריקטוריסטי.

מעבר לשרשרת הכינויים שזוהו עם אישיותה, כמו "המטבח של גולדה", "סל הקניות של גולדה",

ה"אמא הלאומית", "נעלי גולדה" וכו' – יצר זאב גלריה עשירה במיוחד של דימויים ואמירות סביב דמותה, שהחליפה פרצופים, תלבושות והעמדות אין ספור. פעם היא מנצחת על תזמורת, פעם שוברת קרח, פעם היא מיס דוליטל מ"גברתי הנאווה" ופעם סוסה שועטת.

המטבח הפוליטי של גולדה היווה השראה תמידית ליצירתו והיא זכתה לשלל קריקטורות בחברת סירים, מערוכים וקומקומי תה. אבל לצד אלה, הירבה זאב לשחק גם באחד המרכיבים הקומיםbהמוכרים מהתיאטרוןהחלפת הזהות המינית.  שהרי דובר על גולדה כעל "הגבר של הממשלה" וממש כשם ששחקנים גברים ממלאים תפקידי נשים במחזה, כך הציג זאב לא פעם, את הגירסה המאצ'ואיסטית של גולדה, טריק שתמיד מוסיף נופך סאטירי לאמירה.

השמועה אומרת שהגברת מאיר מאוד לא התלהבה ממלאכתו של זאב. היא אמנם שלחה אליו פעם

מכתב תודה מנומס אבל הקפידה לשמור מרחק)בניגוד לסימפטיה שהפגינו כלפיו רבין ופרס, למשל ( זאב אכן הצליף תדיר בגברת הזקנה, אבל הקפיד לעשות זאת ב'ריספקט' ראוי ובהערכה לא מבוטלת. 

אפשר להבחין בכך היטב בציור "כולם היו בני", שצוייר עם היוודע מותה בדצמבר 1978.  הציור תלוי עד היום במוזיאון גולדה בקיבוץ רביבים.

היום, בעידן הפוסט פמניסטי, כשיש לנו כבר נשיאת בית משפט עליון, יושבתראש כנסת ושרת חוץ, האפקט התקדימי קהה במקצת, אבל עדיין, העובדה שאישה נושאת בתפקיד כלכך דומיננטי כמו "ראש ממשלה" – מעוררת תאבון וחדוות יצירה בכל  מטבחי הקריקטוריסטים. כשמתבוננים בתערוכה זו, רואים עד כמה הפליא זאב ביצירת גורמה.

הקהל מוזמן לרב שיח

 
 
 

אתר המוזיאון

כתבה על התערוכה

מיכל קונפורטי על התערוכה

האם הייתה לכנענים מוזיקה ?

 

הסופר והעיתונאי  אלי שי שהוא גם עורך האתר "קשתות " של כתב העת "קשת החדשה " שערך אהרון אמיר המנוח "פנה אלי בימים אלו עם השאלה המעניינת הבאה

"אני מתכנן תוכנית רדיו על אהרון אמיר,ומחפש רעיונות למוסיקה מיוחדת עבורה .

כלומר האם הלחינו אותו והאם יש הימנונות מתוך ריטואלים כנעניים נגיד רוק לאשרה או אופרה לבעל?

ולמעשה השאלה נחלקת למספר סעיפים

א. מה רץ במצעד הפזמונים ובמקדשים של הכענים המקוריים בטוח שהייתה להם איזו מוסיקה האם מישהו יודע משהו על זה.

ב מה רץ בתודעה התרבותית המאוחרת ביחס למוסיקה הזאת כלומר נניח איזו אופרה על שמשון הגיבור אז איך דמיינו את האולם קונצרטים של הפלישתים?
זו אולי השאלה היותר קלה כי כל מוסיקולוג יכול לנסות לענות עליה.
ג האם התנועה הכנענית הישראלית הפיקה איזו מוסיקה משלה אי פעם ?
ד האם משהו משל אמיר או רטוש הולחן בכלל ?
שאלות טובות .

פסלון של נערה מנגנת על נבל מהתרבות הכנענית המאות ה-15-13 לפני הספירה . ,נמצא בחפירות בית שאן .

א. לא ידוע לי ששרד משהו מהמוזיקה הקדומה החילונית או הדתית של הכנענים ,אם כי מן הסתם הייתה כזאת.
בדיוק כמו שלא שרד דבר מהמוזיקה הקדומה של העברים אם כי בוודאי הייתה כזאת .
שרדו רק המילים בספר תהילים ושיר השירים שבמקור היו מולחנות ..
ב. ידוע לי שהולחנו אופרות שונות על שמשון הגיבור שבהם הושמעה מוזיקה מיוחדת שהייתה אמורה לייצג את הפלישתים ( שאמנם אינם כנענים על פי הגדרה אבל היו עם אלילי שחי בארץ כנען וכו' )
.הידועה שבכולן היא האופרה "שמשון ודלילה"    של המוזיקאי הצרפתי סאן סנס
ויש גם את הסרטים הקולנועיים על שמשון למשל זה של ססיל דה מיל שהתבסס על ספרו של זאב ז'בוטינסקי שגם בהם יש מוזיקת רקע לפלישתים שאולי יכולה להתאים
ג. לא ידוע לי על מוזיקה מיוחדת שהולחנה בידי אנשי התנועה הכנענית אם כי ידוע לי שהם העלו הצגות שונות . נראה שהצד המוזיקלי לעומת הצד הספרותי והאמנותי לא היה הצד החזק שלהם .
ד. באתר השירונט רשומים ארבעה שירים של יונתן רטוש שהולחנו ,הידוע שבכולם הוא  על חטא "" שהלחין צביקה פיק .אבל אין לאמר שיש בהם אופי "כנעני " מיוחד במילותיהם . כככל הנראה המלחינים העדיפו לעסוק בשירים הקונבציונליים יותר של רטוש .
ידוע לי ששירים שונים של  ש. שפרה תלמידתם של רטוש וידידתו של אמיר הולחנו בידי גיל שוחט .אבל אלו היו שירים תנכיים בעיקרם ולא דווקה "כנעניים " על פי ההגדרה של אלי שי .אבל זה בכל אופן הדבר הקרוב ביותר הידוע לי למה שהוא  מחפש.
גיל שוחט גם יצר גירסת אופרה מהמחזה המפורסם של מתתיהו שוהם ""צור וירושלים  " שבו היציג את המאבק בין התרבות הכנענית של המלכה איזבל והתרבות הישראלית של הנביא אליהו .
כך שגם המוזיקה לה יכולה להתאים .
אבל פרט לכך לא ידוע לי דבר
אולי הקוראים יודעים ויכולים להציע משהו ?
אתם מוזמנים להעלות מידע נוסף בנושא .

ראו עוד

 

 

 

אל האלמוות והנצח:על צבי הראל

 

zvui harel

 

ד"ר צבי הראל

 

האיש שיצר את מקור המידע החשוב ביותר בעולם כיום על ז'ול ורן  ואחד האתרים הישראליים הבולטים ביותר בכלל ,צבי הראל ,נפטר במפתיע .
ועכשיו נשאלת השאלה מה עומד לקרות לאתר שלו  שהפך לנכס מדעי ושהביא כבוד רב כל כך לישראל ?

בליל ה1.2. 2008 נפטר המתמטיקאי ד"ר צבי הראל מהפקולטה למתמטיקה בטכניון של חיפה .
צבי הראל הפך בשנים האחרונות לדמות ידועה מאוד בעולם לא דווקא בגלל מקצועו האקדמאי ,אלא הודות לאתרו ,אתר ענק שאותו העלה ברשת לזכר בנו גלעד שנפטר בצעירותו .
באתר זה  לא עסק  כלל בתחומו המיקצועי באקדמיה אלא בכמה נושאים שבהם התעניין כתחביב ,האמן ההולנדי מ.ק. אשר , הוא עסק מספר האגדות הדני האנס כריסטיאן אנדרסן שהאתר כלל את הטקסטים של כל האגדות שלו בשפה האנגלית.

,יותר מכל ומעל לכל בסופר המדע הבדיוני הצרפתי ז'ול ורן .
האתר  Zvi Har’El’s Jules Verne מציע ספרייה וירטואלית של רומנים, סיפורים קצרים ומאמרים, ספרייה המציגה את הכתבים עצמם ולא רק את פרטיהם. את הכתבים ניתן לקרוא באנגלית אך גם בשפות אחרות, למשל צרפתית, רוסית וספרדית.
אחת הקטגוריות באתר מציגה שאלות ותשובות על אודות ורן ופועלו. את הקטגוריה הזו ניתן לקרוא גם בעברית, לצד שפות אחרות כגון אנגלית ורוסית.
בקטגוריה "A Chronology of Jules Verne" מוצג לפנינו ציר זמן של הסופר החל מלידתו, בשנת 1828 ועד למותו בשנת 1905. אפילו מקומם של הבולים לא נפקד באתר. ניתן למצוא בו כמות גדולה של בולים ממדינות רבות, ובהן ישראל, העוסקים בז'ול ורן וביצירותיו. אתר לחובבי ז'ול ורן.
בקטגוריה נוספת ניתן למצוא רשימה ביבליוגרפית מקיפה בעברית של כלל כתבי ורן בעברית למהדורותיהם השונות ותירגומיהם השונים, רשימה שמראה מעבר לכל ספק שוראן היה הסופר הצרפתי המתורגם ביותר אי פעם לשפה העברית . רשימה שאני סייעתי בה להראל .
בשלב מסויים היצעתי להראל להוסיף גם סריקה של עטיפת כל מהדורה וספר של ז'ול ורן בעברית אולם הפרוייקט הזה לא התממש מחוסר זמן וחבל . .
צבי הראל היה מעורב באירגון שני כנסים שבהם השתתפתי על ז'ול ורן ,אחד שהתקיים בשדה בוקר בנגב ,והשני שעסק בז'ול ורן וביצוגי המדע בתקשורת כיום שהתקיים באוניברסיטת חיפה ,ובשניהם פגשתי אותו ויצא לי לשוחח עימו .

מהשיחות התברר שהאתר שיצר לזכר בנו שינה לחלוטין את חייו.
האתר של צבי הראל שעלה בשנת 1995 לרשת הפך לאתר המקיף והחשוב ביותר הקיים ברשת על יצירתו של זו'ל ורן , ובו התממשה שאיפתו של הראל לאסוף, לחבר את הידע המצטבר והמחקרים השונים בשפות שונות על ז'ול ורן ברחבי העולם, ולהפכם לזמינים לכל . תרומתו של צבי להפצת הידע על ז'ול ורן ויצירתו בעולם האקדמאי הייתה חשובה מאין כמוה .
עליית האתר של צבי הראל הייתה כל כך מהפכנית עבור חוקרי ז'ול ורן בעולם עד שהם נוהגים כעת לחלק את תולדות התחום המחקרי שלהם ל"לפני צבי " ו"אחרי צבי
" וזאת בעיקר הודות לפורומים באתר שבהם יכלו לחלוק אחד עם השני במהירות את הידע שאותו צברו .
וכתוצאה מאתר זה הוכר המתמטיקאי מאוניברסיטת חיפה שחקר ורן היה אצלו בגדר תחביב בלבד כאדם החשוב והמרכזי ביותר הפעיל כיום בעולם כולו בתחום חקר ז'ול ורן.

כמה ימים לאחר מותו של הראל עלה ברשת ביום הולדתו ה – 180 של ז'ול ורן  כתב עת מדעי הנקרא:
VERNIANA שעוסק בורן ויצירתו מנקודת המבט המדעית כתב עת שיזם הראל
ושעליו עבד כעורך הראשי עד מותו שבוע לפני כן .
מכל העולם נרתמו להמשיך את הוצאת כתב העת, והוא ממשיך כעת לצאת לאור בידי אנשים אחרים .
אולם נשאלת השאלה:מה יקרה כעת עם האתר על ז'ול ורן לאחר מות בעליו ,אתר שמוכר לכל כנכס מדעי  ותרבותי עולמי של ממש ? האם יגלוש בסופו של דבר לריק האינטרנטי ויעלם לבסוף?
בשלב זה בנו של צבי נדב הראל ימשיך להחזיק בו :

שאלה :מה אתה מתכוון לעשות עם אתר ז'ול ורן ? להשאיר אותו כפי שהוא או להרחיב אותו ולשנותו ?

נדב הראל  :אני עדיין לא בטוח.
בשלב ראשון, הכי חשוב הוא לשמר את הקיים – לדאוג שהאתר כפי שהוא ימשיך להתקיים, שרשימת הדיוור (בה כמאתיים חוקרי וחובבי ז'ול ורן מרחבי העולם מתדיינים) תמשיך לפעול כראוי.

 ולהמשיך להפעיל את VERNIANA , כתב העת החדש למחקר ז'ול ורן.

בינתיים, זה מצליח.
בשלב שני, הייתי רוצה להוסיף תוכן שוטף כפי שאבי היה מוסיף מדי פעם – גרסאות אלקטרוניות נוספות של ספרים, תמונות של בולים, וכד'.
בסופו של דבר, הייתי מאוד רוצה להמשיך לפתח את האתר כדי . להשאיר אותו האתר הטוב ביותר בעולם בנושא זול ורן כפי שהיה בחייו של אבי.
אך אני מכיר בכך שמכיוון שאיני מומחה לז'ול ורן כפי שאבי היה, זה יהיה מאוד קשה.
ולכן אולי כדאי לפתח את האתר כך שמספר אנשים יוכלו לנהל אותו ולכתוב בו לא רק אני וכל אחד יתרום לאחר בתחומי מומחיותו על ז'ול ורן ובצורה של ניהול קולקטיבי זה האתר ימשיך להיות האתר הטוב ביותר בעולם בתחום המחקרים על ז'ול ורן.
ואם כך יקרה כי אז האתר של צבי הראל יוכל להישאר לנצח לפחות עד כמה שהאינטרנט מאפשר זאת .
ועם זאת לא בכל מקרה יש בן שמוכן לקחת על עצמו להמשיך את מה שביו יצר ויש אתרים שהם בבחינת נכס מדעי שאסור לתת להם להתבטל עם מות מיסדם .
אני מציע בזאת ליצור פרוייקט מיוחד במשרד החינוך והתרבות או במקום מעין זה שמתפקידו היה לשמר אתרים שהם בבחינת נכס תרבותי שמביאים כבוד עצום למדינת ישראל ולוודא שהם ימשיכו להתקיים שנים רבות לאחר מייסדם . אתרים כמו האתר של צבי הראל ששינה את פני תחום המחקר של הסופר ז'ול ורן .

 

 

ז'ול ורן יוצא אל הנצח.

ראו גם:

האתר של צבי הראל

מגזין "ורניאנה " שנוצר בידי הראל

 

 

מאמר על האתר
לזכרו של ז'ול ורן 

תשובות של צבי הראל על ורן

אל האלמות ונעורי הנצח :צבי הראל על האתר

ועוד מאת צבי הראל על האתר

גירסה מורחבת

הספד באנגלית על הראל

 

אתר אנדרסן של צבי הראל 

 

כנס ז'ול ורן בשדה בוקר

ז'ול ורן ושקיעת העיתונות המדעית: כנס ז'ול ורן באוניברסיטת חיפה

המסעות המופלאים של ז'ול ורן בשפה העברית
ממשיכיו של ז'ול ורן 

 

 

לפצח את הקריפטונומיקון

 

 
 
אני חובב גדול של חידות ותעלומות ,וככל הנראה אחת הההנאות הגדולות ביותר שאני חש היא כאשר מפענח או מפצח חידה שעל פניה נראית כבלתי ניתנת לפיצוח ".
ומשום כך בלתי נמנע היה כנראה שא"הקריפטונומיקון שעוסק בפיצוח צפנים יכנס מיידית לרשימת הספרים המועדפים עלי .
 

אחד מספרי המדע הבדיוני הבולטים והמצליחים ביותר שיצאו בשנים האחרונות הוא ה"קריפטונומיקון" של ניל סטיבנסון. זהו גם ספר המדע הבדיוני הראשון שנכנס לרשימת רבי המכר הארצית בארה"ב, הראשון מזה שנים רבות בניגוד לספרים שונים מז'אנר הפנטסיה (בסיגנון "שר הטבעות" ) שהם מצליחים כיום הרבה יותר בארה"ב ובמערב בכלל, מה שמראה אולי על נטייה גוברת להתרפק על העבר מאשר להתמודד עם העתיד בקרב הקוראים.
אך לאמיתו של דבר קשה להגדיר ספר זה כמדע בדיוני בכל קנה מידה שנעלה שכן גם ספר זה אינו עוסק כלל בעתיד אלא בעבר הקרוב של מלחמת העולם השניה ובהווה של סוף שנות התשעים ואין בו אלמנטים פנטאסטיים באמת.
למרות זאת כל חובב מד"ב שתשאלו יסווג ספר זה כ"מדע בדיוני" ללא היסוס, וזאת מכיוון שהוא עוסק בפיתוח של טכנולוגית המידע שהיא כה חשובה לנו כיום ובגלל גודש הרעיונות המתוחכמים שבו על עולם המידע והשלכותיו על חיינו בהווה ובעתיד
. מלבד זאת הוא נכתב בידי אחד מסופרי המד"ב הצעירים הידועים ביותר כיום.

הסופר

 בתחום המדע הבדיוני הדעות על ניל סטיבנסון הן חלוקות בצורה קוטבית. יש שרואים בו את הממשיך של ויליאם גיבסון וברוס סטרלינג בתחום ה"סייבר פאנק". אחרים טוענים שהוא האיש ש"חיסל " את ה"סייבר פאנק " לאחר שיצר יצירות כה מרחיקות לכת בתחום זה עד שלאחריו אין למושג כל משמעות.
הדבר שלגביו אין הדעות חלוקות הוא שסטיבנסון הוא כיום הסופר החביב ביותר על ההאקרים ומומחי המחשב עצמם,הרבה מעל ומעבר לגיבסון הידוע יותר לקהל הרחב אך שהידע שלו בטכנולוגיות מחשבים אמיתיות הוא אלמנטרי למדי.

סטיבנסון התפרסם בשנים האחרונות הודות לשני ספרים שנחשבים לבין יצירות המופת של המד"ב בשנות ה-90 . SNOW CRASH ( 1992) שתיאר עתיד מציאותי מאוד שבו כל השירותים הציבוריים הופרטו לידיהם של גופים פרטיים כמו המאפיה ושבו תיאר את ה"מטאברס" התיאור המפורט והמשכנע ביותר שניתן עד אז למציאות וירטואלית משכנעת שבה אנשים יכולים להפעיל את הפנטסיות שלהם, ושם גם נתן תיאור מפורט ביותר של ישות דיגיטלית בדמות הסטריאוטיפ של הספרנים שמטרתה למצוא מידע מכל המידע הקיים.

 

באותו עתיד הממוחשב באופן מוחלט כאשר הגיבור נאלץ לחפש מידע מסוים הוא פונה לתוכנת מחשב וירטואלית שנקראת "הספרן" ומופיעה כאשליה של אדם העונה לכול הסטראוטיפים הקיימים של הספרן והיא "ספרן היעץ האולטימטיבי" שהומצאה בידי ספרן בספריית הקונגרס. סטיבנסון קורא לתוכנה זאת "מטה ספרן " והיא למעשה הפיתוח האולטימטיבי של תוכנות הknowboth שמחפשות מידע לפי הוראות המשתמש כיום, וברור שבעתיד שבו היא קיימת אין כול מקום לספרן/מידען כפי שאנו מכירים אותו כיום . בספר זה מתוארת דה הומניזציה מוחלטת של מיקצוע המידענות והוא חוגג את ניצחונם המוחלט של הצרכנים האנושיים ותוכנות המחשב ששוב אינם זקוקים למסדר אנושי שיתווך בינהם ויעריך את עצם החשיבות והאיכות של המידע .. דומה שזוהי ההנחה ברוב סיפורי ה"סייבר פאנק" שבהם הגיבורים הם גולשים ברשת ומחפשי מידע שבהחלט אינם זקוקים לשום מידען שיעזור להם בחיפוש מידע מעבר לתוכניות המחשב שקיימות כבר ברשותם כמו אלה שתיאר סטיבנסון. האמינו לי מידענים ( כמו כותב שורות אלה ) שקוראים סיפורים כאלה מרגישים מאוד לא בנוח לגבי עתיד מקצועם. בספר הביא סטיבנסון עליו את שנאתם של לא מעט ספרנים/מידענים שראו בטכנולוגיה זאת כאיום על מקור לחמם.

ספר זה אגב לא תורגם לעברית למרות ניסיונות עקשניים שכן לדברי מומחים בתרגום שניסו את כוחם במשימה הוא אינו ניתן לתרגום.
 


ב-1995 פירסם סטיבנסון ספר מצליח לא פחות שהוא כן תורגם לעברית בשם "תור היהלום " ( בידי אבישי בידני בהוצאת אופוס ב-1997 ) שגם בו תיאר מציאות "סייבר פאנקית " שבה יש בין השאר מקראות אינטראקטיביות המסוגלות להעביר חומר לימודי חשוב ביותר במסווה של אגדות. בשני הספרים האלה גילה סטיבנסון עניין עצום בדרך שבה עובדות ופועלות מערכות מידע וניסה לתאר בצורה משכנעת ( ובהצלחה , כפי שמעידים אלפי האקרים שהם בין קוראיו הנלהבים ) כיצד יפעלו בעתיד ,הקרוב וגם הלא כל כך קרוב.והוא חזה תחזיות שונות שנראה שאכן יתגשמו בעתיד .

 

הקריפטונומיקון

כ"קריפטונומיקון" סטיבנסון צועד אחורה ומתאר כיצד הכל התחיל ,כיצד נוצרו כל מערכות המידע האלה בשנות ה-40 וההשפעות של תגליות אלה על חיינו כיום ( ולא בעתיד בלתי מוגדר ) ולשם כך הסמל המרכזי שלו הוא זה שהתחיל את הכל : הקוד ,זה שאותו פיענח אבי האינטליגנציה המלאכותית אלן טורינג שהמחשבים של היום בנויים על התיאוריות שלו ובספר זה מראה סטיבנסון את הקשר ההדוק מאוד הקיים בין מידע וקודים ,בין ההצפנה של המידע ובין פיענוחו.
שמו של הספר "הקריפטונומיקון" לקוח מספר מסתורי (ודמיוני ) מהמאה ה-17 שהוא מעין אנציקלופדיה לכל הקשור בהצפנה ,הספר האולטימטיבי בתחום ומעין ה"תנ"ך" של המצפינים. ספר זה מבוסס על ספרים שכתב מדען אמיתי מהמאה ה-17 בשם ג'ון וילקינס שהיה אחד הראשונים שעסק בצורה שיטתית ביצירת ופיענוח צפנים ובו בזמן עסק גם באחד הניסיונות הראשונים ליצור שפה אוניברסלית מלאכותית. ובנוסף לכל זאת הוא גם האדם הראשון ככל הידוע שדן ברצינות באפשרות למסע לירח ! בקיצור האדם שמתאים מעין כמוהו לשמש כמקור השראה לסופר בין ימינו שהמחשבים וצורות התקשורת עומדים במרכז עניינו.

הרומאן עצמו בנוי משני סיפורים מקבילים המתרחשים בתקופות שונות שאין לאמר שהם מתמזגים היטב.
אחד הסיפורים מתרחש בתקופת מלחמת העולם השניה ואחת הדמויות המרכזיות בו הוא לאורנס ווטראהוז סטודנט למתמטיקה שבעת התרסקות ספינת האוויר הינדנבורג ב-1938 מגלה שהוא מתעניין יותר בתבניות השריפה של הספינה ובחפצים השונים שנקברו בה מאשר בהרוגים האנושיים, כלומר הוא מפענח צפנים אידיאלי. לא רק זאת אלא הוא גם עמית של אלן טורינג שובר הצפנים האולטימטיבי האיש שפיענח את צופן האניגמה של הנאצים ועל ידי כך הכריע את המלחמה שכן כעת ידעו בעלות הברית מראש מה מתכננים הנאצים , ואגב כך יצר את הרעיונות הראשונים ששימשו כבסיס למחשבים ותיאוריות על אינטליגנציה מלאכותית אמיתית שאפשר יהיה לתקשר עימה.
אחרי המלחמה לעומת זאת טורינג גילה יכולת עלובה ביותר בפיצוח הקודים של ההתנהגות המקובלת בחברה הבריטית וכעבור כמה שנים הואשם בהומוסקסואליות פוטר מעבודתו והוחרם חברתית .הוא התאבד לבסוף.
כמו טורינג גם גיבורו הדמיוני של סטיבנסון מוצא במסגרת עבודת הפיענוח שלו רעיונות לשפת מכונה שלה יהיו השלכות עצומות בעתיד. עם פרוץ מלחמת העולם השניה ווטרהאוז מגויס לצבא ליחידת ביון שתפקידה לשבור את הצפנים של האויב היפני והגרמני ואגב כך מפתחים את המחשב הראשון כמו שעשה טורינג במציאות ויוצרים את העידן הדיגיטלי שלנו. וכמובן בעת שהם מפענחים את סודות האויב הם נתקלים באותה הדילמה שבה נתקלו השלטונות הבריטיים אם לפעול על סמך הידע שקיבלו ובכך להסתכן בחשיפת שבירת הצופן בידיהם .


הסיפור השני שמשתלב בסיפור הראשון מתרחש בימינו בסוף שנות התשעים ומתמקד ברנדי בנו של ווטרהאוז שעוסק בפרוייקט של בניית מרכז מידע מאובטח לחלוטין הגדול בעולם מסוגו באי נידח ליד בורנאו . והפרוייקט הזה שלו משתלב עם ניסיון לגלות אוצר נאצי . איך שהוא שני הסיפורים משתלבים לבסוף על ידי שורה של קונספירציות מתוחכמות וחובקות עולם אם כי אין לאמר שבצורה משכנעת ביותר. לאמיתו של דבר שני הסיפורים עומדים כל אחד בפני עצמו .
במסגרת הסיפור הזה אף מתוארת שיטת צופן אמיתית שנכללת בטקסט שבה משתמשים הדמויות תחת שם הקוד "פונטיפקס" . שיטה זאת היא שיטה אמיתית שנקראת במציאות "סוליטייר" וכפי ששמה מעיד עליה היא מבוססת על מערכת הקלפים ומטרתה היא לאפשר לסוכני שדה להתקשר בינהם באופן מאובטח מבלי שיצטרכו להישתמש בכלים אלקטרוניים .או כלים מחשידים אחרים. וכך אם סוכן מוצא את עצמו ללא גישה למחשב או כל כלי אחר פרט לחפיסת קלפים הוא עדיין יכול לתקשר באופן מאובטח עם שולחיו תוך שימוש בעיקרון האקראיות של הקלפים הוא יכול ליצור שורה של אותיות "רנדומאליות" שמשולבות עם המסר שלו . שיטה זאת הפשוטה לכאורה אמורה להיות מאובטחת גם כנגד האמצעים הטכנולוגיים המתוחכמים ביותר, וזהו אחד מהנושאים המרכזיים בספר השימוש בשיטות פענוח פשוטות לכאורה על מנת ליצור בעזרתן טכנולוגיות גבוהות עד להדהים או להיאבק בטכנולוגיות מתוחכמות ביותר .זהו ספר יוצא מגדר הרגיל, בכרך ענק של 900 עמודים סטיבנסון יצר את הספר המרשים ביותר שנכתב אי פעם על ההצפנה ביצירה בדיונית .ואיך שהוא ספר מסובך וגדוש רעיונות זה נכנס לרשימת רבי המכר בארה"ב שכידוע אינה משופעת בספרים אינטלקטואליים רבים .

 

ניתן אולי להשוותו לספר של סופר ידוע מאוד בספרות "התקנית" בשם תומס פינצ'ון GRAVITY RAINBOW ( 1973) גם הוא ספר מסיבי שעוסק בפענוח קוד במלחמת העולם השניה: הקוד של נפילת טילי וי 2 סיפור שהתמשך לימינו אלה או לספריו המתוחכמים של אומברטו אקו שמתארים פענוח של שיטות פילוסופיות ואוקולטיות שונות ( כמו "המטוטלת של פוקו" ) אך בהחלט לא לסופרי הסייבר פאנק כמו גיבסון שסטיבנסון הושווה עימהם עד כה. לאמיתו של דבר כאמור אין זה ספר מד"ב כלל אלא יותר "מותחן טכני " בסגנון תומאס קלאנסי שעוסק בפירוט בטכנולוגיה מתקדמת אך לא עתידנית וככזה הוא הטוב מסוגו.הספר עוסק במגוון של נושאים ורעיונות שקריפטולוגיה היא רק אחד מהם וכללים גם את הירושה של מלחמת העולם השניה המאבק על פרטיות דיגיטלית מערכות ההפעלה של המחשבים ועוד הרבה וסטיבנסון מצליח לעשות סינתזה מכולם.
למרות שזהו אינו ספר מדע בדיוני "ממש" סטיבנסון הודה שבמקור תיכנן לשלב בסיפור חלק שיתרחש בעתיד אך ויתר עליו. כעת נראה שספר זה יהיה רק חלק מסדרה שהספרים הבאים שבה יעסקו בעבר , בתקופה שבה נוצר ספר "הקריפטונומיקון" ( ששמו מזכיר יותר מכל את שם הספר הדמיוני " הנקרונומיקון " ספר שבאמצעותו אפשר לפתוח את השער לעולמות זרים ומפחידים כפי שעושה הקריפטונומיקון ) ובעתיד.
כך או כך הספר עומד היטב בפני עצמו הרעיון המרכזי שנשאר לבסוף עם הקורא בסוף הספר הוא של העולם ואף של היקום כולו כמערכת הפעלה מקודדת בלתי מובנת שהגיבורים של הספר "ההאקרים " מנסים לפצח את סודה. וזהו בעצם הסוד הגדול שנמצא מאחורי כל ה"סודות הקטנים " המרובים שבספר זה. לי נראה שגם אם זה אינו ספר מדע בדיוני "ממש" הוא עדיין אחד היצירות המופתיות ביותר של הז'אנר בשנים האחרונות .
למרבית הצער הוא לא תורגם לעברית להוציא קטע של 4 עמודים מימנו בתרגומה של רותי לודלם שהופיע במגזין הספרותי "עמדה" גיליון 14.
אחרי ספר זה ב-2003 פירסם סטיבנסון טרילוגיה של ספרים שהם בגדר "הקדמה" ל"קריפטונומיקון "אבל בהחלט עומדים לחלוטין בפני עצמם בשם 

 

QUICKSILVER ( 2003(

 2004(The Confusion

The System of the World( 2004()
. גם טרילוגיה זאת אינה מד"ב כלל . אלו רומנים היסטוריים המתרחשים במאה ה-17 ומככבים בהם אבותיהם של כמה מהדמויות ב"קריפטונומיקון " כולל מחבר ה"קריפטונומיקון " עצמו ביחד עם דמויות ידועות של התקופה כמו ניוטון וליבניץ . התקופה היא אחרת אבל הנושאים נשארו זהים : השימוש בקודים , מדע האינפורמציה והניסיון לתאר את היקום דרך המתמטיקה .
הספרים האלו מעניינים לא פחות מהקריפטוניקון בדרך שבה הם מתארים את התפתחות המדע של המא הה-17 שבדרכו שלו היה מהפכנית כמו זאת של המאה ה-20 אבל הם דורשים מאמר בפני עצמם.

 

קישורים :

ניל סטיבנסון בויקיפדיה
האתר של ניל סטיבנסון

נמרוד קרת מראיין את ניל סטיבנסון 

הקריפטונומיקון

הקריפטונומיקון בויקיפדיה

אתר בעברית על ההצפנה בקריפטונומיקון ( למחוננים !)

ביקורת על הקריפטונומיקון

אוהד פישוף על קריפטוניקון

ראיון עם סטיבנסון

רועי פרץ על תור היהלום 

דידי חנוך על סנו קראש

מיכאל גרוסברג על על סנו קראש 

תולדות ההצפנה

צופן וויניץ :כתב סתר מסובך במיוחד

 

ספרנים ומידענים בעתיד  

 

 

פרידה מאהרון אמיר

Aharon Amir

הופיע באתר NRG

ב-28 בפברואר 2008  נפטר הסופר המשורר, המתרגם, המסאי והעורך, איש אשכולות בעל אופי נדיר, אהרון אמיר. בן שמונים וחמש היה במותו.  

 

היו שקראו לו "הכנעני האחרון", משום שלכאורה הוא היה האדם האחרון שהמשיך להאמין בכל לבו ברעיונות "התרבות האחרת" שנוצרה בארץ ובאידיאולוגיה של אנשי התנועה הכנענית, אותה קבוצה קטנה ומשפיעה ששהתקבצה בשנות ה-40 מסביבו של המשורר יונתן רטוש  (1908 -1981), המוכר גם בשמות  אוריאל שלח ואוריאל הלפרין. אידיאולוגיה זו קבעה כי בארץ נוצרה תרבות עברית שבעבר הייתה חלק מהמרחב הכנעני. אהרון אמיר היה לאורך כל חייו הבוגרים אחד מנאמניה ונושאי דברה של אידיאולוגיה זו. רוב חבריה האחרים נטשו אותה מכבר ואימצו לעצמם רעיונות עדכניים ועכשוויים יותר.

 

יתכן ועובדה זו קשורה באמת פשוטה, לאחרים מורכבת, שרבים מאתנו מסרבים להטות לה אוזן גם כיום. כשמדובר במרחב כנעני מדובר גם ברב-רובדיות מבחינת האמונות הדתיות השונות, שיצרו תמונת תרבויות מרחביות שונות מזו במרחב הכנעני העתיק, שכיום נתון כמעט לשליטה מוחלטת של האסלאם שדרכו ידועה וכך גם התייחסותו למי שאינו מאמין בנביא. החלק המוצק יותר בגישה הכנענית דיבר על תופעה שהיא נדירה בתולדות ההיסטוריה האנושית, צמיחתה מחדש של תרבות בת אלפי שנים שנמצאה זמן רב בהקפאה. מגישה זו צמחה גם תפישה שכאמור אהרון אמיר שהלך בימים אלה לעולמו ייצג אותה בנאמנות לאורך חייו עד לדקויות מעוררות השתאות.

 

גם לאחר שהמציאות המרחבית התבררה כמוטעית (אלא אם יתקיים תהליך היטמאות מוחלט באסלאם ובתרבותו,)  נשאר אהרון אמיר משוכנע שלא רק שהוא צודק אלא ששיטתו מנצחת והעם העברי "הכנעני" שכל קשר בינו ובין העם היהודי המפוזר בתפוצות הוא מקרי בהחלט, קם והוא חי וגאה בארץ ישראל הלא היא ארץ כנען, ולחיזוק אמונתו העמוקה המציא גם הוכחות משל עצמו. בהתאם לאידיאולוגיה זו ראה עצמו אהרון אמיר לא ככנעני האחרון אלא "העברי הראשון", עובדה שאפשר להתווכח עליה, אבל היא קיימת בתפישת רבים ולא רק כאלה שמזוהים עם "הכנענים", תואר המיוחס ללשונו השנונה של המשורר אברהם שלונסקי, בעוד שהם עצמם בצאתם לדרכם קראו לזרם המחשבה הזה "תנועת העברים הצעירים".

 ראיתי את אהרון אמיר בפעם האחרונה בערב הפומבי האחרון שלו יום הולדתו ה-85  שנערך בבית ביאליק, ושוב חשבתי על הפרדוקס הגדול המתקיים בתפישת עולמו. שהתחיל דרכו כאנטי ממסדי וגמר כאוכל מכף ידו של הממסד.

האירוע החגיגי הזה התקיים במתחם בית ביאליק בערב גשום וציפיתי למצוא אולם חצי ריק, שהרי כמה אנשים יבואו לחגוג את יום הולדתו של משורר, עורך ומתרגם זקן ואנטי ממסדי כל חייו? מעין מורד נצחי שתורתו היא מאור עיניו? והנה הסתבר לי עד כמה טעיתי בהערכה זו ומצאתי אולם שהיה מלא וגדוש עד אפס מקום ועוד  אנשים רבים התגודדו בחוץ בגשם השוטף, שלא יחמיצו מלה מהנאמר עליו, על פועלו התרבותי העשיר, על השקפת עולמו כאיש עברי – על הכול מכל הקשור בו ובעשייתו היצירתית המקיפה.

 מסתבר כי אהרון אמיר היה ונשאר דמות רלבנטית לחלוטין לרבים גם בגיל 85. הקהל הזה שגדש את האולם מקיר לקיר ייצג את הפרדוקס הגדול שבאישיותו ופרקים לא מעטים מהקריירה של אהרון האמיר, שדומה ומנינו מלוא כתריו ותאריו. זהו האיש החוץ ממסדי שתמיד נשמר מחיבוקו של הממסד, ובעיקר הכוונה לממסד הספרותי. אחד מהישגיו הבולטים, כמעט מהפכניים בממשות, היותו האיש, והוא כמעט לבדו, שהעניק לספרות העברית ממד חדש על-ידי כך שהטביע במידה רבה את חותם עריכתו על מיטב סופרינו כיום באמצעות כתב העת שלו "קשת". אני מתכוון לאלה שעומדים במרכז הסצינה הספרותית שלנו היום, עמוס עוז, א.ב.יהושע, יהושע קנז ועוד אחרים ורבים. כל אלה זכו לקבל מידיו את כרטיס הכניסה שלהם לעולם הספרות. האם היו אלה מגיעים להיכן שהגיעו אלמלא הוא? אין ספק שכן. אבל הוא יישר להם פיתול מיותר, הוא הקפיץ אותם כברת דרך שהיה נדרש יותר זמן לעשותה וכיוצא באלה. ניתן לומר שהודות לו שינה פני דורות בספרות העברית שלא על-פי הכללים שהיו מקובלים עד אז.

 

מה שהרבה פחות ידוע לרבים ממוקיריו ומוקירי יצירתו היא העובדה שאדם זה ששמו הפך סינונימי לספרות איכותית שאותה גיבה בכתבי העת שלו ובתרגומיו המעולים היה גם בין האנשים שיצרו כמעט יש  מעין את הספרות הקלה, ("הכנענית"?)  ופעל במחוז זניח זה במשך שנים לפני שהתחילו לזהות בו סימנים של איש ספרות "גבוהה"  השואף להגיע לפסגתה ולשם כך מקדיש לקידום ספרות זו את כל חייו.  אי-אפשר לומר את זה על אף אדם אחר.

 

פגשתי אותו לראשונה כאשר ביצעתי מחקר על  תעלומה: בארץ-ישראל התפרסמו מאות חוברות "מקוריות"  בעברית שהתמקדו בעלילותיו המרתקות והפופולריות להדהים של טרזן איש הג'ונגל, מבית הלורד גרייסטוק אותו יצר במקור הסופר האנגלי אדגר רייז בורואוז (1875 – 1950). ברור היה שלא הוא זה שכתב את החוברות שהופיעו ב"הוצאת הקרנף" וגם בהוצאות אחרות, ושם מחברן נודע כיובב. כאמור, איש לא ידע מי יצר את החוברות האלו ומי עמד מאחוריהן אם כי השערות לא חסרו. היות ונושא זה נמצא במחוז ספרותי הנחקר על-ידי זה שנים רבות, התחלתי לבדוק מי היה אותו יובב ומהי אותה "הוצאת הקרנף". מסתבר כי למרות שהאמנתי כי דרכי תהיה סלולה לפני התברר כי נקלעתי לתעלומה מסובכת, ומספרם של אלה שידעו משהו על הפרשה הזאת היה קטן. יתכן ודווקא קשיים אלה חיזקו אותי במאמצי להגיע לשורש דבר. לבסוף הגעתי אל פיתרון התעלומה כשהתברר להפתעתי כי יובב איננו אלה אהרון אמיר שהסכים לאחר היסוס "להודות באשמה".

במהלך התחקיר והשיחה שקיימתי אתו התברר כי היה זה רעיון שנולד בבית היוצר  העשיר ברעיונות של אמיר להוציא לאור חוברות טרזן הארץ-ישראליות, ולשם-כך גם המציא את מחברן, אותו יובב אלמוני ולא נודע עד אז, שם בו בחר בגלל הגוון העברי למהדרין שלו, והוא גם גם ערך את החוברות הראשונות על טרזן שהתפרסמו ב"הוצאת הקרנף".

 

 אהרון אמיר, כך התברר, הוא גם זה שיצר סדרה מקבילה על פיראטים, שודדי ים שהסעירו את דמיון הקוראים הצעירים בשם "קפטין בלאד", המשוטט באוקיינוסים על ספינתו ה"קפריקורן",  שאת הרעיון לה קיבל אמיר משמועות בדבר רכילויות שהסתובבו במשפחתו כאילו אחד מאבות המשפחה היה יורד ימים, פיראט אמיתי. כך או אחרת היה זה אהרון אמיר שכתב כמה חוברות ושאב את עלילותיהן מדמיונו ואילו את שאר החוברות כתבו ידידיו מ"תנועת העברים הצעירים", אנשים כמו עמוס קינן, אלישע גת, שמעון צבר ואחרים. כתיבה שנעשתה לא לשם אידיאולוגיה כלשהי לבד מסיפוק הצרכים הקיומיים הכי בסיסיים של כל המעורבים, שמעולם לא התכוונו לראות בעשייה זאת את תפארתם, והמשכם יוכיח.  

 

למרות זאת דווקא אהרון אמיר התעקש לספר שכל זמן שערך את הסדרות האלו וכתב עבורם מאמרי עורך לבני הנוער המרובים שקראו אותם, הוא עצמו נהנה מהן הנאה רבה וחש שהוא תורם באמצעותן משהו חדש לנוער של התרבות הישראלית הצומחת. מכבר התגבשה דעתי שבדמותו של טרזן שאותה אמיר ועמיתיו יצרו בחוברות, באו לביטוי  כמה וכמה מהאידיאלים של התנועה הכנענית, השקפות שניתן לפרשן כגוזרות גזירה שווה בין התינוק המיותם והשייך למשפחת אצולה בריטית וזכה לחיות ולגדול בג'ונגולים האפריקנים הודות לקופה, שימפנזה בשם קלה, לבין העברי החדש הרחוק ככל האפשר מהיהודי הגלותי, זה הקרוב לאדמה לטבע ולבעלי החיים, ששפתו לא אידיש ולא כל שפה אחרת, אלא שפת אבות אבותיו במרחב השמי, או אם תרצו, הכנעני.

 

הוא לא הכחיש .

 

"אבל תיראה,"  הוא אמר בהדגשה, "זה  היה דבר משני מאוד בחיי ולא צריך לעשות מזה  עניין. .אני בהחלט לא רוצה  שעל קברי יכתבו למשל, כאן קבור שהאיש שיצר את חוברות העבריות של טרזן וקפטין בלאד. אני מקווה שתזכור כי  יש דברים אחרים בחיי שבהם אני גאה  הרבה יותר."

 

ללא ספק היה גאה יותר מכל בחוברות כתב העת "קשת" שאותו החל לערוך כמעט מיד לאחר שהתנתק מחוברות טרזן. המגזין הספרותי שלו הפך לאחד משני כתבי העת הספרותיים המשפיעים ביותר של מדינת ישראל (השני היה "עכשיו" של גבריאל מוקד), ובמהלך קיומו כאמור התגלו וטופחו בו יוצרים חשובים רבים. אהרון אמיר הוא יוצא דופן ואולי אף יחיד במינו בעולם בכך שאדם שהיה בין יוצרי הספרות הקלה של ישראל "הפך מיד" לאחר מכן לאחת הדמויות המרכזיות והמעניינות ביצירה של הספרות הגבוהה שלה. ויש לזכור שהוא עשה זאת כשהיה אדם שראה את עצמו במידה מסוימת כלא שייך אליה, כמנודה בידי הממסד הספרותי.

 

כמה וכמה פעמים הפליא לעשות אהרון אמיר בחיי היצירה הארוכים שלו. בשנים האחרונות ביצע קאמבק מדהים כאשר בשנת 1998 הוציא לאור מחדש המשך ל"קשת" הוותיקה שלו, וקרא לה "קשת החדשה". במסגרת זו יצאו עד כה 22 גליונות בסדירות נדירה מאוד בתחום התקיימותם של מגזינים ספרותיים, ולמעשה זהו כתב העת הספרותי המוערך ביותר כיום, ועל חשיבותו ותרומתו ליצירה הישראלית עוד ישפכו הרבה מלים בשנים הבאות. כבר כיום ניתן לומר בוודאות שאהרון אמיר שפעם נחשב לחלק מקבוצת "המנודים" הספרותיים הפך ללב ליבו של עולם הספרות הישראלית, אדם שקשה לתאר את גודל החוב שחבים לו, למרות שזכה בפרס ישראל לתרגום. כאן ראוי לציין כי כוחו בעריכה ובתרגום לדעת רבים היה שלם יותר מכוח יצירתו המקורית. בתרגומיו התגלה לכל הדעות כאחד מחשובי המתרגמים שהיו לנו. לעומת זאת בפרוזה שלו הפתיע בחולשתו ושירתו לא הייתה נזר תפארתו.

 

חשוב להזכיר כי ערנותו לגבי הנעשה מחוץ לכותלי דירתו ומקום מגוריו ברמת-אביב הפליאה עד ימיו האחרונים. כמעט ולא היה אירוע תרבותי שהוא לא הופיע בו, אם כמשתף פעיל או כצופה.

 דיברתי  איתו בפעם האחרונה כאשר בא לערב ההשקה של מוזיאון הקריקטורה והקומיקס לפני כחודשיים בחולון. הוא הסתכל בהנאה על הקריקטורות והתמונות התלויות על הקירות ונזכר שגם הוא בחוברות "קשת" בשנות השישים עסק בכיסוי תחומים שעד אז נחשבו ללא ראויים לדיון רציני, כגון שבועון "קולנוע" של משפחת קומרוב, וחזר במחשבתו לאותן חוברות טרזן שערך בשנות הארבעים והחמישים שבמידה מסוימת בישרו בואן של אותן חוברות הקומיקס שהמוזיאון משמר.

 

"אתה יודע מה" אמר לי אמיר, " אולי התרומה שלנו גם באותן חוברות נחותות שהוצאנו רק בשביל הכסף הייתה יותר גדולה ממה שחשבנו, אם זאת התוצאה".   

 

 האיש שפעם היה מנודה ספרותי חלק מקבוצת מנודים הפך ללב ליבו של עולם הספרות הישראלי אדם שקשה לתאר את גודל החוב שעולם זה חב לו.

פטירתו של אהרון אמיר בנארג
הפטריוט הכנעני :אמנון לורד מספיד

פטירתו בוינט

פטירתו בוואלה

פטירתו בננה

דיון במרקר על פטירתו

דיון בקולמוסנט

רועי ארד מראיין את אמיר

אורי פז מראיין את אמיר

קורינה על אהרון אמיר

כנען זה כאן שירי לב ארי מראיינת את אמיר

ישירי לב ארי על יום ההולדת ה-85 של אמיר

המסתורין של אהרון אמיר

. יפים הם הלילות בארץ כנען

Aharon Amir

כתם על עולם השירה

 

יהודה ויזן עורך  כתב העת הספרותי השנוי במחלוקת "כתם"  פירסם בימים אלו מאמר תיארטי ענקי בשם "תורת השריגה "   ביחד עם  עורכת המשנה שלו הסטודנטית לפילוסופיה הדס מרדר בגליון "כתם " מספר 4 וחצי שבו הוא תוקף את כלל השירה העתיקה ומכריז על אי הרלבנטיות שלה .וקורא לקבל רק שירה מסוג חדש .
שירה מהסוג  שלו .
הצהרה אידיאולוגית כזאת היא נדירה כיום .עורכי עמגיזינים ספרותיים אחרים כמו "אלמנך " ו"מאגמה " מצהירים תמיד על נכונותם לקבל הכל אם רק יעמדו בסטנדרט ספרותי סביר . ובוודאי שאידיאולוגיה ספרותית היא מהם והלאה.

ויזן הולך בכיוון ההפוך.

אורן עילם עורך אתר "שירה חברתית " ברשת החליט שההצהרה האידיאולוגית היומרנית מאין כמוה  דורשת תגובה . 

כתם על עולם השירה

מאת אורן עילם, עורך אתר "שירה חברתית"

גיליון 4.5 של כתם נכתב על ידי הדס מרדר ויהודה ויזן, ובו הם מציעים קריטריונים לכך שטקסט שירי ייחשב ל"שיר אמיתי". בסוף דבריהם מופיעה הצהרה לפיה רק שירים שעל פי הצעתם הם "אמיתיים" יתקבלו לפרסום בכתב העת "כתם". לפני שאגש לדון בשאר תכניי הטקסט שלהם, אתייחס לדברים אלו. היה ניתן לצפות לגישה מעט יותר אגרסיבית מצד הכותבים. אם כל מה שאינו עומד בקריטריונים שקבעו, המגדירים מהו שיר אמיתי, אכן מהווה שיר "שקרי", היה ניתן לצפות להתרסה ישירה ונחרצת כנגד כל מה שמתפרסם גם מחוץ לכתם. מדוע דואגים הכותבים דווקא למה שמתפרסם בכתם, כאשר כל המרחב שסביבם נגוע בשקר? במקום לקבוע נחרצות שכל שיר שלא עומד בקריטריונים שקבעו, אשר יתפרסם מעתה ואילך בכתב עת כלשהו, מהווה שיר שקרי אשר יכתים את אותו כתב עת ב"אות קלון", מסתפקים הכותבים ב- "… אנו קוראים את הקהילייה הספרותית / פילוסופית / תרבותית / אקדמאית לשיח ולדיון…". הגישה היחסית מתירנית הזו כלפי המתרחש בעולם ה"חוץ כתמי", מפתיעה ברלטיביזם המשתמע ממנה. גישה זו היא כאילו הכותבים אומרים "אנחנו כאלה, בזה אנו מאמינים, נשמח אם תסכימו איתנו ותהיו כמונו, אך אנחנו מקבלים את זה שאולי לא תסכימו איתנו ותאמינו בדברים אחרים". כלומר, גישתם בסוף מורידה את התיאוריה שלהם מרמה של תיאוריה גורפת המחייבת את כולם לאלתר, וכל מי שלא פועל על פיה הוא או נוכל ו/או רמאי ו/או טיפש, לדרגת הצעה שניתן ואולי רצוי מאוד לקבלה, אך ניתן לא לקבלה ובכל מקרה הדבר מצריך דיון מעמיק.

עם זאת ראוי לציין ש"כתם" עצמו מחוץ לדיון, והפרכת או אישור תורתו בעקבות דיון כזה או אחר אינה יכולה לגרום לו לסגת מטענותיו, שכן הכותבים קובעים כי הנאמר הוא בגדר "נקודות אל-חזור בכל הנוגע לתפיסתו האסתטית של כתב העת…". במילים אחרות כאילו אומרים הכותבים "אנחנו כאלה ואנחנו נשאר כאלה בכל מקרה. אתם תדונו לכם, אם תהיו חכמים ומחפשי אמת, הדיון יוביל אתכם לקבל את עמדתנו, ואם לא אז תישארו רמאים ו/או טיפשים, כמו שאתם עכשיו", וזו כמובן דרך מעניינת מאוד לקיים את הדיון בנושא.

הרלטיביזם הנרמז בסוף הטקסט עומד בניגוד לטקסט עצמו בו שוטחים הכותבים משנה מחייבת. כדי להבין האם גישתם נכונה, ראשית יש להבין מה טוענים הכותבים. ההצעה אותה הם מציעים מתחילה מקושי אותו הם רואים בהגעה לשיפוט אובייקטיבי אודות שירים, ומאידך מהבעייתיות שבהעדר שיפוט כזה. הכותבים מאמצים גישה דטרמיניסטית לפיה ממצב עולם נתון, ניתן לגזור את כל מה שהוביל למצב הזה ואת כל מה שהמצב הזה יוביל אליו אי פעם. מכאן הם מסיקים שלמעשה כל מצבי העולם שהיו או יהיו, מוכלים בתוך הווה מתמשך, ולכן במובן מסוים העבר והעתיד הינם פיקציה, כי הם כבר מוכלים בתוך ההווה המתמשך וכל אינפורמציה שתימסר אודות המתרחש בהם היא עודפת ואינה מוסיפה דבר על הידוע ממה שמוכל בהווה המתמשך. אם אין עבר ואין עתיד, אז גם אין "אני", משום שקיומו של אני, מניח שהאובייקט הנקרא "אני" בעבר הוא גם זה הנקרא "אני" כרגע, והוא גם ייקרא "אני" בעתיד, כך שאפילו שמאפיינים מסוימים ישתנו בו, משהו נשאר קבוע. בהינתן שעבר ועתיד הם מונחים הכרחיים להגדרת ה"אני", והם עצמם פיקציה, נובע שגם ה"אני" הוא פיקציה. כמו כן, גם אירועים לוקאליים כמו נושאים פוליטיים עכשוויים, נשללים כנושאים לגיטימיים לטקסט שירי, משום שהם מתרחשים בטווח זמן תָחוּם, ואין להם מעמד נצחי בתוך ההווה המתמשך.

דרישה אחרונה אותה מציגים הכותבים היא סינגולאריות. טקסט סינגולארי הוא טקסט ייחודי שלא ניתן להסבירו על ידי כלל כללי כלשהו. לכל טקסט סינגולארי יש הרבה מאוד טקסטים שדומים לו אך הם אינם סינגולאריים, ולמעשה הם נחותים בהשוואה אליו. אותם טקסטים שדומים לטקסט הסינגולארי, אך נחותים ממנו, נקראים על פי הצעת הכותבים "אפקטים" או ליתר דיוק "אפקטים חיוורים". אחת הדרכים לזהות אפקטים חיוורים היא לבדוק האם הטקסט מכיל "תבניתיות", כלומר חזרות כלשהן. טקסט סינגולארי אינו מכיל חזרות. בנוסף לכך טקסט סינגולארי לא מכיל מקטעים "בנאליים". קיומו של מקטע בנאלי מעיד על כך שמדובר באפקט ולא בטקסט הסינגולארי עצמו.

לאחר שמחילים את הקריטריונים הנ"ל על כל טקסט שירי אפשרי, מקבלים "טווח" מסוים של טקסטים העומדים בקריטריונים. אלו הם טקסטים "אמיתיים", ושיפוט לגבי אלו מביניהם עדיפים על פני אלו, הוא כבר עניין של טעם. לכן כל הטקסטים האלו שייכים למה שהכותבים מכנים "טווח הטעם". לסיכום, לטענת הכותבים ישנם 4 קריטריונים לכך שטקסט שירי יהיה "אמיתי": 1. אין עבר ועתיד אלא רק הווה מתמשך, 2. אין אני, 3. אי-לוקאליות, 4. סינגולאריות. מעבר לקריטריונים אלו שיפוטים אודות שיר הם עניין של טעם אישי.

כעת אבחן את ההצעה באופן ביקורתי. ראשית, הצעת הכותבים מניחה עולם דטרמיניסטי. כלומר, מי שאינו מקבל את הטענות בזכות דטרמיניזם, או אינו מאמין שהעולם דטרמיניסטי (על כל המשתמע מכך, קרי, העדר חופש רצון), שולל את ההצעה הנ"ל על הסף. כלומר, מי שמאמינים שהעולם אינו דטרמיניסטי (שיש חופש רצון), דוחים את ההצעה הנ"ל על הסף, ובעצם מומלץ להם להפסיק לקרוא בנקודה זו.

באשר למי שמקבלים את הטענה שהעולם דטרמיניסטי, או מאמינים בכך, יש לשאול האם ההצעה של הכותבים אכן נובעת מגישה דטרמיניסטית. גישה דטרמיניסטית אכן תטען שההווה "מקפל בתוכו" את כל שהתרחש בעבר ואת כל שיתרחש בע
יד, ולכן אם מתארים דברים דרך ההווה, תיאור שלהם דרך העבר או העתיד עלול לגרום לבעיית העודפות בתיאור, כלומר, אותם דברים נאמרים כביכול יותר מפעם אחת, וזה הופך את השיר ללא אמיתי (בהתאם לגישת הכותבים אשר שוללת חזרות). אך בהקשר זה ראוי לצטט מתוך דברי הכותבים עצמם "תורה שלא מביאה בחשבון את המימד האנושי סופה ליפול לאנושיות מהסוג הגרוע ביותר…". ובכן, מהו אותו מימד אנושי, אם לא חוסר היכולת של האדם לגזור את העבר והעתיד מתוך ההתרחשויות בהווה. במילים אחרות, אולי שיר שנכתב עבור ישות כל יכולה, ומדבר בלשון עבר, הווה, ועתיד, אכן לוקה בעודפות שתתגלה מיד לאותה ישות כל יכולה אשר רואה את העתיד כולו ואת העבר כולו פרושים וגלויים לפניה. אך כאשר מביאים בחשבון את המימד האנושי מבינים שאין כל ממש בדברים. למשל, הכותבים מציינים שיר שהוא שקרי לשיטתם בשל השימוש בלשון עבר. להלן שורה מתוך השיר (אמיר אור, מועד גימ"ל): "לצו הלב ניצבתי כמו טירון". ובכן, אם נביא בחשבון את המימד האנושי, יש לשאול, האם שורה כזו מעידה בהכרח על כך שהשיר יכיל בתוכו אינפורמציה עודפת? נניח שהשורה הבאה בשיר הייתה "מחר הוא יתפוצץ כמו בלון". האם בהכרח יש חזרתיות בשיר המכיל שורות כאלו? אולי ישות כל יכולה הייתה מבחינה בכך שהמאורע השני נובע בהכרח מהמאורע הראשון, ולכן עבורה הייתה כאן עודפות ועבורה השיר היה "שקרי", אך כאשר מביאים בחשבון את הממד האנושי, האם בן אנוש אשר נחשף למידע המובא בשורה 1 מסוגל לגזור ממנה את המאורע המתואר בשורה 2, ולא זו בלבד אלא להבין שהמאורע בשורה 2 הוא הכרחי ובלתי נמנע?

יתרה מכך, נניח שמוציאים את המימד האנושי מהסיפור, ומניחים קורא כל יכול, וכל יודע, ניתן לשאול באיזה מובן שורה 2 מוכלת עבורו בתוך המידע המופיע בשורה 1. גם תפיסה דטרמיניסטית לא מחייבת שאותו קורא יידע לגזור את שורה 2 מתוך שורה 1, שכן אין מדובר במציאות ממשית. שורה 1 מתארת מציאות טקסטואלית. ממנה יכולים להיגזר אינסוף המשכים טקסטואליים. נכון שבעולם דטרמיניסטי חייבת הייתה להופיע שורה 2 כפי שהופיעה בטקסט שלי, מאחר ולא הייתה לי כל ברירה אלא לכתוב דווקא אותה. אך זה נכון רק בהתייחס לאקט הכתיבה עצמו. כאשר מבודדים את הנאמר בשורה 1, מאקט הכתיבה, מקבלים למעשה תיאור טקסטואלי פיקטיבי. הדטרמיניזם עוסק במציאות עצמה, ולא במציאות פיקטיבית. כאשר מדובר בפיקציה טקסטואלית, לא חלים עליה כללים דטרמיניסטיים כלשהם, אלא אם מביאים בחשבון את המגבלות הדטרמיניסטיות החלות על הכותב בפעולת הכתיבה שלו. אך אם מביאים בחשבון את המגבלות האלו, ניתן להחיל את אותן מגבלות גם על שירים הנכתבים בלשון הווה, ללא שימוש בעבר או עתיד. כלומר, גם בשיר הנכתב בלשון הווה מתמשך, תפיסת עולם דטרמיניסטית מחייבת ששורה 2 (כלשהי) נובעת בהכרח משורה 1 (כלשהי), ולכן היא עודפת. גם כתיבת השיר כולו נובעת בהכרח ממה שקדם לה ולכן גם היא עודפת, וכו'.

לאחר שברור, אם כן, שאין כל הגיון בהשמטתה של כתיבה בזמן עבר או עתיד, ברור שנשמטת הקרקע גם תחת הטענה שאין להשתמש ב"אני", שכן טענה זו נשענה על קודמתה. באשר לאי-לוקאליות, גם כאן הטענה נשענה על שלילת העבר והעתיד וההכרח לדבר בלשון הווה מתמשך. מאחר שאיסורים אלו בטלים, בטל גם האיסור הלוקאלי.

באשר לסינגולאריות, כאמור, הכותבים מציינים שני קריטריונים לקיומה של זו. האחד הוא שהטקסט לא יכיל חזרות מסוג כלשהו, והשני הוא שהטקסט לא יהיה בנאלי. הטענה בנושא חזרות היא קריטית לא רק לעניין הסינגולאריות אלא היא נמצאת גם בתשתית של שאר הקריטריונים. אם חזרות אינן מהוות בעיה, הרי שגם אם השימוש בלשון עבר ועתיד גורם לחזרות, אלו אינן מזיקות, ולכן אין בהן כדי להפוך את השיר ל"שקרי". כך שלמעשה הדיון בסוגיית החזרות רלוונטי גם לדיון בקריטריונים הקודמים. אין בטקסט של מרדר וויזן טיעון ברור המסביר מדוע חזרות הן בעייתיות או הופכות טקסט ל"שקרי". אפשר להפעיל הגיון פשוט ולהבין שחזרות עלולות לזרוע חוסר בהירות בטקסט, ולגרום לדברים להיאמר בחדות מופחתת. אך זו לא ההשפעה היחידה של חזרות בטקסט. חזרות עשויות להשפיע בכל מיני צורות, ולא מן הנמנע שדווקא טקסט המכיל בתוכו חזרות יהיה עדיף (או יותר סינגולארי) מטקסט דומה לו שאינו מכיל חזרות. העמדה השיפוטית של הכותבים כלפי חזרות לוקה בסובייקטיביות, ובחד צדדיות, ואינה מנומקת היטב, ומאחר ושלילת חזרות מונחת בבסיס מכלול הקריטריונים שהציעו, ניתן להבין מכך שמכלול הצעתם תלוי על בלימה.

באשר לבנאליות, כאן הבעיה מחמירה עוד יותר, משום שמה בנאלי ומה אינו בנאלי, זהו עניין סובייקטיבי, והכותבים לא מציעים קריטריונים לבנאליות. אולי נדמה להם שזה מובן מאליו מה בנאלי ומה אינו בנאלי, אך ודאי שזהו לא המצב. בנאליות תלויה לא רק בטקסט אלא גם במטען עמו בא הקורא אל הטקסט. מטען זה משתנה כתלות בגורמים רבים, אישיים, חברתיים, פוליטיים, סיטואציוניים-זמניים, וכו'. כל אלו קובעים את שיפוט הבנאליות, וכיוון שכך, מסתבר שכל אופני השירה האלו, אשר נשללו על הסף על ידי הכותבים, נכנסים שוב בדלת האחורית כאשר יש לבצע שיפוט של בנאליות של טקסט.

למעשה גם קריטריון החזרתיות של הטקסט מתעלם מהמימד האנושי של הקורא. הטקסט אינו אובייקט עצמאי, אלא הוא אובייקט שאמור ליצור קומוניקציה עם הקורא. הקורא ניגש אל הטקסט עם המטענים השונים שלו שנקבעים ממכלול גורמים. הטקסט נקלט על ידי המערכת הקוגניטיבית-תפיסתית בדרך כלשהי, ואופן הקליטה יקבע את השפעתו. המערכת
התפיסתית האנושית אינה כמו מחשב שקולט בפעם אחת ובאופן מדויק, אלא היא מערכת שקולטת באופן שאינו בינארי, באופן שהוא תלוי זיכרון שיש בו לא רק כניסה של מידע אלא גם איבוד של מידע שנכנס, ועקב כך חזרתיות היא למעשה סוג של תפעול של הזיכרון. לכן, יכול להיווצר מצב בו על מנת שהשיר הסינגולארי ייקלט במערכת הקוגניטיבית כסינגולארי, יש לצייד אותו במערך של חזרות אשר מטמיעות אותו בזיכרון באופן שדווקא מחדד את הסינגולאריות התפיסתית שלו ולא מעמעם אותה. במילים אחרות, סינגולאריות צריכה להימדד לא כתופעה טקסטואלית בלבד, אלא גם או בעיקר כתופעה תפיסתית, וכאשר עוסקים ברמה התפיסתית, בהחלט יתכן שחזרות דווקא יחזקו סינגולאריות ולא יחלישו אותה.

נוסף על כך, כאשר מדברים על חזרות, ברמה התפיסתית, אין הכרח שמה שנתפס בפעם השנייה בה מופיע מקטע מסוים, זהה למה שנתפס בפעם הראשונה. יתר על כן, מקטעים שונים זה מזה עשויים להיתפס באופן דומה על ידי המערכת הקוגניטיבית ולהפעיל את אותם אזורים במוח. משמעות הדבר היא שחזרה ברמה הקוגניטיבית עשויה להתרחש גם עם מקטעים שונים. למשל מקטע כמו "השמש זרחה", עשוי להפעיל אזורים דומים מאוד במוח לאלו שיופעלו על ידי מקטע כמו "האור נדלק". משמעות הדבר היא שחזרה מדויקת היא רק סוג אחד של חזרה, ואם שוללים חזרה מדויקת לא ברור מדוע אין לשלול חזרה שאינה מדויקת אך קרובה סמנטית. ואם יש לשלול גם חזרה שאינה מדויקת, אז היכן עובר הקו המפריד בין מה שיכול להיכלל בשיר "אמיתי" ובין מה שהופך שיר ל"שקרי". לא רק היכן עובר הקו, אלא גם מה הם הקריטריונים לקבוע היכן הוא עובר? ניתן היה אולי לדרוש ששיר יכיל מקסימום יחידות בלתי תלויות זו בזו מבחינה סמנטית. אך מהו אותו מקסימום? איך לקבוע או לכמת אותו? חוסר האפשרות להשיב על שאלות אלו באופן ברור, משמעו שהשיפוט חוזר להיות סובייקטיבי.

ובכן, לאור כל האמור לעיל נראה שהצעתם של מרדר וויזן היא למעשה חסרת בסיס, ואין לה ביסוס ממשי כלשהו. אך השאלה, כיצד לשפוט שירים היא שאלה קיימת, והרצון למצוא סט סגור של קריטריונים אובייקטיביים הוא מובן, אך לא נראה שהוא פתיר כרגע. שיר צריך בסופו של דבר "לעבוד", וצריך לזהות מתי הוא עובד ומתי לא. כפי שאין כללים ברורים לכתיבת שיר, כך אין כללים ברורים לשיפוט שיר. הרבה יותר קל להתייחס לשיר נתון ולומר אם הוא טוב או לא, ולנמק זאת, מאשר לקבוע כללים שמנותקים מטקסט ספציפי. בנוגע לטקסט ספציפי ניתן לומר שכאן החזרה "עובדת" ולכן השיר "עובד", ולעומת זאת בשיר אחר אפשר להגיד שהחזרה יוצרת עודפות או בנאליות ולכן השיר "לא עובד". זה בין השאר עניין של מינונים, ושל טיב החומרים, כמו בתבשיל טוב. לסיכום, אומר שהניסיון לגבש סט של כללים אובייקטיביים, הוא ראוי להערכה, אך במקרה הנ"ל הניסיון לא הוביל לפיתרון כלשהו. עד שיימצא פיתרון מוצלח, אמשיך להשתמש בסט הפרטי שלי המשלב אינטואיציה, רציונאל, והשפעות מתמשכות, ומגיב סינגולארית לכל שיר.

ככה כותבים שירה :מניפסט "כתם "
תורת השריגה :מאמר מאת יהודה ויזן והדס מרדר

מגזין "כתם "
אתר לשירה חברתית

מלנכוליה אהובתי

חיים מזר הוא חוקר רב תחומי שהתפרסם בעיקר בגלל עניינו בחקר העב"מים " כאחד החוקרים החשובים ביותר בנושא כיום .אבל הוא חוקר רב תחומי שעוסק גם בנושאים רבים אחרים .
וכעת לפניכם ניתוח שלו לפזמון של חמי רודנר,זמר שנראה כנציג המלנכוליה במוזיקה העברית המודרנית .

 

זאת כחלק ממדיניות האתר להציג לפני הקוראים ניתוחים גם של פיזמונים תחום שנחשב עד כה ולא בצדק כתחום שירי נחות .

 

  מלנכוליה אהובתי : המלנכוליה הקיומית של חמי רודנר 

 מאת חיים מזר

כותרת שירו המלודי והנוגה של חמי רודנר "מלנכוליה אהובתי" מעוררת הרבה ענין בגלל הצירוף יוצא הדופן שבשמו.מצד אחד אהבה ומצד שני דיכאון. מעין אוקסימרון.האם צירוף זה בלתי אפשרי או שמא מדובר בסיטואציה מעוררת מחשבות על מצבו הנפשי של מי שמתואר בשיר? ננסה לראות במה מדובר. מבחינה תבניתית השיר בנוי משני בתים,פזמון חוזר,שני בתים פזמון חוזר.והנה השיר:

הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה

מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה

ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי

הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה

היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה

ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי

הפזמון החוזר מתאר את מצבו הנפשי של האוהב.עצבות ואם להיות מדוייקים יותר,עגמומיות פלוס. ההתכרבלות יכולה לקבל שני פירושים.פירוש אחד הוא התכרבלות מתחת לשמיכה החמה.מתחתיה חמים,לעומת הקור שבחוץ.פירוש שני,ההתכרבלות היא מין מצב עוברי.האם האוהב רוצה לחזור לתוך הרחם,להיות בתוך מעטפת מסוככת ומגוננת?ההתכרבלות כמטאפורה להתבודדות ואפילו להתייחדות עם המלנכוליה שעליה הוא מצהיר שהיא האהבה האמיתית שלו והמשמעותית עבורו.היא אחת.היא השתלטה עליו.היא קנאית לו וחוסמת כל אפשרות של אהבה אמיתית.אהבת אישה בשר ודם,חושנית ויצרית.ומהיכן זה בא? נחזור לבתי השיר אחד אחד. בית ראשון:

הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה

בית מאוד ויזואלי.בתיאור שלו מורגשת אווירה של אסתטיקה עם רמיזות ארוטיות-"כל כך מצודדות",שמחת חיים ונהנתנות מינורית,מבחינתו של האוהב הצופה,סיבה לחגיגה.יום של שמחה,של חדווה.מה יותר מלבב? אפשר ויש את מי לאהוב.התיאור בכללותו הוא פנורמי.שדה ראיה רחב בו רואים את כל חלונות הראווה.הבית השני הוא יותר ממוקד.מבט תקריב העובר מאישה לאישה:

מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה

המבט עובר מאישה לאישה מתוך תקווה שעם אחת מהן יחיה את מלוא חייו.וההפתעה רבה.בסוף מחכה כוס התרעלה.האם יש כאן רמז למה שהוא רע הצפון בעתיד?בפזמון החוזר המופיע מיד לאחר מכן האהבה איננה אמיתית.המאוהב רוצה משהו אחר. לא אישה אמיתית בשר ודם,אלא את המלנכוליה.טוב לו איתה. האם הוא מפחד מהדבר האמיתי?מתוך איזו שהיא רציונליזציה הוא בורח לתוך רחמה של המלנכוליה.בדומה לבית הראשון גם הבית הרביעי הוא ויזואלי:

הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה

האור הוא אור בין ערביים,אור דמדומים בין היום לליל.הנשים, מי שהיו בעבודתן או בסידורים אישיים שלהן,כל אחת בתוך עולמה,נעלמו.היום נגמר וכולן הלכו למחוז חפצן.כאן הרמיזה הארוטית חזקה יותר-"אספו את רגליהן הארוכות יותר",משל הן קוראות לו לממש את תשוקתו המינית.האם נשארה אותה אחת ויחידה לה הוא ייחל? החלום אותו רצה לממש מתואר בבית החמישי:

היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה

המשורר רוצה שאותה אחת ויחידה תיקח אותו הביתה.הוא לא נוקט בשום צעד להשיג את אהובתו.הוא פסיבי.היוזמה היא ממנו והלאה.ולמה הוא מהורהר? האם יש רגעי התלבטות,מחשבות שניות?ולאיזה בית ללכת,לביתו, לביתה? ועל מה היא אמורה לסלוח לו? האם הוא מרגיש תחושת אשם,על דבר מה שעשה. עליו אין הוא מספר בשיר? גם כאן מופיע סימן מבשר רעות.כוס התרעלה מוחלפת ביין מר ומיד לאחר מכן בצורה דרמטית מופיעה הסכין,אותה האהובה מסובבת,היכן? האם בתוך גופו? האם הסכין היא מטאפורית לאקט המיני? במקום שהוא יחדור לגופה,היא חודרת לגופו,אלא שכאן הסיום הוא סופני.אהבה ממומשת בדם.

האוהב מחפש את אהבת חייו,אבל מפחד.חוסר ביטחון מוביל לרגרסיה מטאפורית,לתוך הרחם של המלנכוליה.המלנכוליה מואנשת ומקבלת דמות של אישה וירטואלית.ראוי גם לשים לב למילה אהבה המופיעה בכל בית בשורה האחרונה. בפזמון החוזר היא מופיעה פעמיים מה שרומז גם הוא על העדפת המלנכוליה על פני הדבר האמיתי.באותם בתים בהם המילה אהבה מופיעה בשורה אחרונה קודמת לה מילה. אם נלך לפי סדר הופעתן המילים הן-יום,אור,אור,הו. בפזמון החוזר המילה הו מופיעה פעמיים.האם המצלול הפונטי החוזר על עצמו במילים אלה,יש בו רמיזה אורגזמתית?

 

עוד על חמי רודנר

האתר של חמי רודנר
חמי רודנר בויקיפדיה

חמי רודנר באתר מומה 

חיים מזר

שירה למען ילדינו

 

 

מרכז ענב פותח בסדרת מופע שירה ומוזיקה חדשה עפ האירוע  "אהבה קאמרית".

את האירוע יצרה ואירגנה  המוזיקאית הכותבת והיוצרת הרב -תחומית יסמין אבן .

היא  הלחינה את רוב שירי הערב  והיא תשיר עם מוזיקאים אורחים. כל משורר יקריא שיר ואחר כך יבוצע השיר המולחן.

דברי פתיחה למופע : פרופ` גבריאל מוקד.

בהשתתפות המשוררים:

 מאיה בז'רנו,

 

 אורי ברנשטיין,

נורית זרחי,

 מיכל סנונית,

 

 אורציון ברתנא,

דורית וייסמן,

חנה גולדברג,

 כלת פרס ראש הממשלה לשנת 2007 דבי סער,

 יחזקאל נפשי,

לאה טרן,

דפנה שחורי,

אילנה יפה,

תמי כץ לוריא,

 ציפי שחרור,

 ריקי דסקל

ובהשתתפות המוזיקאים והזמרים:

אהובה עוזרי,

נתן סלור,

סימה לוי דוכין,

 עדי מדנס,

גיא ויינגרטן,

מרינה פיינגולד,

שאול בסר,

 גלית נוסן,

 אורית פלג,

 תום קלנר

יסמין אבן,

 ועוד.

בתום המופע תתקיים במה פתוחה לקריאת שירים. משוררים צעירים יקריאו משיריהם ומתוכם יבחר שיר אחד שיולחן ויבוצע במופע הבא.

הערב יתקיים במוצאי שבת, 1 במרץ ב- 20:30 במרכז ענב בתל-אביב. כרטיס: 60 ש"ח.

מחיר לחברים: 40 ש"ח
טלפון להזמנות – קסטל: 6045000

כל ההכנסות קודש לבי"ח לילדים דנה שליד איכילוב.

הצטרפו אלינו!

בואו בהמוניכם הן על מנת  להיהנות משירה ומוזיקה טובה

והן על מנת לתרום לרווחתם ולבריאותם של ילדינו!  

ומה אתה מתכונן לעשות כנגד הזיהום של המדינה ?

לפני כך וכך זמן פורסם מאמר שלי  על המכוניות החשמליות  במגזין "פירמה "

לפי מה שאני שומע למאמר שהועלה באינטרנט והפך למקור מידע ראשי בתחום זה בעברית  הייתה השפעה מסויימת על שינוי המדיניות לאחרונה בנושא המכוניות החשמליות שלהם נותנים כעת יותר תיקצוב ויותר חשיבות מבחינת תכנון התחבורה העתידי .

ןלאחרונה  המאמר גם הוכנס  לספר לימוד עברית לקוראים ערביים מה שמבחינה מסויימת הופך אותו למאמר "קלאסי " בנושא מאחר שהפך לחומר לימוד .

בקרוב יוכנס לספרי הלימוד גם מאמר נוסף של דוקטור אמנון סטופ ושלי על התחממות כדור הארץ ןהשלכותיה על מדינת ישראל ,עוד מאמר שהוא כיום מקור מידע עיקרי בתחום הספציפי הזה .

וכעת קיבלתי את התגובה הבאה מתלמיד ערבי
שלום שמי אייל
ואני אמור להציג פרויקט    בבית הספר על זיהום האוויר והמכוניות החשמליות  ביום ראשון הקרוב 

אשמח עם תענה על השאלות :

 והנה הראיוו שאני חושב שיש בו ענין לא רק לתלמיד ומורתו אלא גם לקהל הרחב .

i. מאיזה מניע התחלת לחקור על המכוניות הידידותיות לסביבה?
מתוך עניין כללי באיכות הסביבה נושא שעליו כתבתי כמה מאמרים ברשת ומתוך מחשבה איך אפשר לצמצם את הזיהום לסביבה ועם זאת לשמור על היכולות הטכנולוגיות שלנו .
משום שלעניות דעתי פשוט ל"בטל " את כל הטכנולוגיה ולהכריז עליה כאסורה על מנת ל"נקות " כך את האוויר כפי שיש מי שדורשים רק יביא למותם של מיליארדים . צריך לחשוב על פיתרונות טכנולוגיים שישמרו על היכולות שלנו ובו בזמן לא יפגעו בסביבה עד כמה שרק אפשר.

ii. מה הכי עניין אותך בנושא זה?
ככל הנראה העובדה שכבר מזה עשרות רבות של שנים עוסקים בפיתוח של מכוניות ידידותיות לסביבה אך הפיתוח נעצר בגלל מכוניות על בסיס הנפט.  והחברות שמאחוריהן שככל הנראה תרמו רבות כדי לעצור פיתוחים ידידותיים יותר לסביבה.ואת זה הם עשו גם באמצעים אפלים שונים שלא הכל ידוע לנו לגביהם .

iii. האם אתה עצמך משתמש\ת במכונית כזו?למה?למה לא?
לא משום שאני לא נוהג בכלל ומעולם לא נהגתי .
.אם זה היה תלוי בי כולם היו נוסעים ברכבות תחתיות בלבד.ולא היו יותר מכוניות פרטיות  שהן כלי עיקרי בזיהום כדור הארץ . וזה היה גם מפחית בהרבה את מספר ההרוגים בתאונות .אז מכוניות חשמליות הן פתרון ביניים סביר בכל אופן .

v. כיצד לדעתך המכוניות הידידותית לסביבה יעזרו לפתור את משבר איכות האוויר בישראל? 
בכך שהן תזהמנה את האוויר פחות כל הפחתת זיהום היא מבורכת . .

vii. אילו היית בכנסת של ישראל כרגע,מה היית מציע שם על-מנת לפתור את הבעיה של זיהום האוויר וזיהום מקורות המים בישראל?
זאת שאלה  שאי אפשר לענות עליה על רגל אחת אלא דורשת  מסמך פרטני ויסודי .דברים רבים . כמה מהם תמצאו מפורטים כאן
התחממות כדור הארץ חלק ג'

 אבל אולי יותר מכל דבר אחר  הייתי שם דגש על נושא המיחזור ,מיחזור האשפה שמושלחת ללא הרף למים והפיכתה לחומרים מועילים במקום רק לשפוך אותה כזבל שאין מה לעשות איתו .

ולכך יהיה הישג כפול גם הפסקת זיהום מקורות מיים חשובים וגם השגת מקורות אנרגיה חשובים דרך האשפה .

הייתי מנסה להביא למימון פרוייקטים מרובים ומגוונים ככל האפשר של מיחזור וכספים עצומים במחקרים בתחום זה .

זה בתור שלב ראשון אבל חוץ מזה יש עוד דברים נוספים רבים שיש לפעול בכיוון שלהם .

 

 

עוד על כך ראו :

הנה באות המכוניות החשמליות
בלוג כמורה לשפה העברית
התחממות כדור הארץ והשלכותיה על מדינת ישראל א'

חלק שני

חלק שלישי

צומת נאס"א

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 493 שכבר עוקבים אחריו