לפצח את הקריפטונומיקון

 

 
 
אני חובב גדול של חידות ותעלומות ,וככל הנראה אחת הההנאות הגדולות ביותר שאני חש היא כאשר מפענח או מפצח חידה שעל פניה נראית כבלתי ניתנת לפיצוח ".
ומשום כך בלתי נמנע היה כנראה שא"הקריפטונומיקון שעוסק בפיצוח צפנים יכנס מיידית לרשימת הספרים המועדפים עלי .
 

אחד מספרי המדע הבדיוני הבולטים והמצליחים ביותר שיצאו בשנים האחרונות הוא ה"קריפטונומיקון" של ניל סטיבנסון. זהו גם ספר המדע הבדיוני הראשון שנכנס לרשימת רבי המכר הארצית בארה"ב, הראשון מזה שנים רבות בניגוד לספרים שונים מז'אנר הפנטסיה (בסיגנון "שר הטבעות" ) שהם מצליחים כיום הרבה יותר בארה"ב ובמערב בכלל, מה שמראה אולי על נטייה גוברת להתרפק על העבר מאשר להתמודד עם העתיד בקרב הקוראים.
אך לאמיתו של דבר קשה להגדיר ספר זה כמדע בדיוני בכל קנה מידה שנעלה שכן גם ספר זה אינו עוסק כלל בעתיד אלא בעבר הקרוב של מלחמת העולם השניה ובהווה של סוף שנות התשעים ואין בו אלמנטים פנטאסטיים באמת.
למרות זאת כל חובב מד"ב שתשאלו יסווג ספר זה כ"מדע בדיוני" ללא היסוס, וזאת מכיוון שהוא עוסק בפיתוח של טכנולוגית המידע שהיא כה חשובה לנו כיום ובגלל גודש הרעיונות המתוחכמים שבו על עולם המידע והשלכותיו על חיינו בהווה ובעתיד
. מלבד זאת הוא נכתב בידי אחד מסופרי המד"ב הצעירים הידועים ביותר כיום.

הסופר

 בתחום המדע הבדיוני הדעות על ניל סטיבנסון הן חלוקות בצורה קוטבית. יש שרואים בו את הממשיך של ויליאם גיבסון וברוס סטרלינג בתחום ה"סייבר פאנק". אחרים טוענים שהוא האיש ש"חיסל " את ה"סייבר פאנק " לאחר שיצר יצירות כה מרחיקות לכת בתחום זה עד שלאחריו אין למושג כל משמעות.
הדבר שלגביו אין הדעות חלוקות הוא שסטיבנסון הוא כיום הסופר החביב ביותר על ההאקרים ומומחי המחשב עצמם,הרבה מעל ומעבר לגיבסון הידוע יותר לקהל הרחב אך שהידע שלו בטכנולוגיות מחשבים אמיתיות הוא אלמנטרי למדי.

סטיבנסון התפרסם בשנים האחרונות הודות לשני ספרים שנחשבים לבין יצירות המופת של המד"ב בשנות ה-90 . SNOW CRASH ( 1992) שתיאר עתיד מציאותי מאוד שבו כל השירותים הציבוריים הופרטו לידיהם של גופים פרטיים כמו המאפיה ושבו תיאר את ה"מטאברס" התיאור המפורט והמשכנע ביותר שניתן עד אז למציאות וירטואלית משכנעת שבה אנשים יכולים להפעיל את הפנטסיות שלהם, ושם גם נתן תיאור מפורט ביותר של ישות דיגיטלית בדמות הסטריאוטיפ של הספרנים שמטרתה למצוא מידע מכל המידע הקיים.

 

באותו עתיד הממוחשב באופן מוחלט כאשר הגיבור נאלץ לחפש מידע מסוים הוא פונה לתוכנת מחשב וירטואלית שנקראת "הספרן" ומופיעה כאשליה של אדם העונה לכול הסטראוטיפים הקיימים של הספרן והיא "ספרן היעץ האולטימטיבי" שהומצאה בידי ספרן בספריית הקונגרס. סטיבנסון קורא לתוכנה זאת "מטה ספרן " והיא למעשה הפיתוח האולטימטיבי של תוכנות הknowboth שמחפשות מידע לפי הוראות המשתמש כיום, וברור שבעתיד שבו היא קיימת אין כול מקום לספרן/מידען כפי שאנו מכירים אותו כיום . בספר זה מתוארת דה הומניזציה מוחלטת של מיקצוע המידענות והוא חוגג את ניצחונם המוחלט של הצרכנים האנושיים ותוכנות המחשב ששוב אינם זקוקים למסדר אנושי שיתווך בינהם ויעריך את עצם החשיבות והאיכות של המידע .. דומה שזוהי ההנחה ברוב סיפורי ה"סייבר פאנק" שבהם הגיבורים הם גולשים ברשת ומחפשי מידע שבהחלט אינם זקוקים לשום מידען שיעזור להם בחיפוש מידע מעבר לתוכניות המחשב שקיימות כבר ברשותם כמו אלה שתיאר סטיבנסון. האמינו לי מידענים ( כמו כותב שורות אלה ) שקוראים סיפורים כאלה מרגישים מאוד לא בנוח לגבי עתיד מקצועם. בספר הביא סטיבנסון עליו את שנאתם של לא מעט ספרנים/מידענים שראו בטכנולוגיה זאת כאיום על מקור לחמם.

ספר זה אגב לא תורגם לעברית למרות ניסיונות עקשניים שכן לדברי מומחים בתרגום שניסו את כוחם במשימה הוא אינו ניתן לתרגום.
 


ב-1995 פירסם סטיבנסון ספר מצליח לא פחות שהוא כן תורגם לעברית בשם "תור היהלום " ( בידי אבישי בידני בהוצאת אופוס ב-1997 ) שגם בו תיאר מציאות "סייבר פאנקית " שבה יש בין השאר מקראות אינטראקטיביות המסוגלות להעביר חומר לימודי חשוב ביותר במסווה של אגדות. בשני הספרים האלה גילה סטיבנסון עניין עצום בדרך שבה עובדות ופועלות מערכות מידע וניסה לתאר בצורה משכנעת ( ובהצלחה , כפי שמעידים אלפי האקרים שהם בין קוראיו הנלהבים ) כיצד יפעלו בעתיד ,הקרוב וגם הלא כל כך קרוב.והוא חזה תחזיות שונות שנראה שאכן יתגשמו בעתיד .

 

הקריפטונומיקון

כ"קריפטונומיקון" סטיבנסון צועד אחורה ומתאר כיצד הכל התחיל ,כיצד נוצרו כל מערכות המידע האלה בשנות ה-40 וההשפעות של תגליות אלה על חיינו כיום ( ולא בעתיד בלתי מוגדר ) ולשם כך הסמל המרכזי שלו הוא זה שהתחיל את הכל : הקוד ,זה שאותו פיענח אבי האינטליגנציה המלאכותית אלן טורינג שהמחשבים של היום בנויים על התיאוריות שלו ובספר זה מראה סטיבנסון את הקשר ההדוק מאוד הקיים בין מידע וקודים ,בין ההצפנה של המידע ובין פיענוחו.
שמו של הספר "הקריפטונומיקון" לקוח מספר מסתורי (ודמיוני ) מהמאה ה-17 שהוא מעין אנציקלופדיה לכל הקשור בהצפנה ,הספר האולטימטיבי בתחום ומעין ה"תנ"ך" של המצפינים. ספר זה מבוסס על ספרים שכתב מדען אמיתי מהמאה ה-17 בשם ג'ון וילקינס שהיה אחד הראשונים שעסק בצורה שיטתית ביצירת ופיענוח צפנים ובו בזמן עסק גם באחד הניסיונות הראשונים ליצור שפה אוניברסלית מלאכותית. ובנוסף לכל זאת הוא גם האדם הראשון ככל הידוע שדן ברצינות באפשרות למסע לירח ! בקיצור האדם שמתאים מעין כמוהו לשמש כמקור השראה לסופר בין ימינו שהמחשבים וצורות התקשורת עומדים במרכז עניינו.

הרומאן עצמו בנוי משני סיפורים מקבילים המתרחשים בתקופות שונות שאין לאמר שהם מתמזגים היטב.
אחד הסיפורים מתרחש בתקופת מלחמת העולם השניה ואחת הדמויות המרכזיות בו הוא לאורנס ווטראהוז סטודנט למתמטיקה שבעת התרסקות ספינת האוויר הינדנבורג ב-1938 מגלה שהוא מתעניין יותר בתבניות השריפה של הספינה ובחפצים השונים שנקברו בה מאשר בהרוגים האנושיים, כלומר הוא מפענח צפנים אידיאלי. לא רק זאת אלא הוא גם עמית של אלן טורינג שובר הצפנים האולטימטיבי האיש שפיענח את צופן האניגמה של הנאצים ועל ידי כך הכריע את המלחמה שכן כעת ידעו בעלות הברית מראש מה מתכננים הנאצים , ואגב כך יצר את הרעיונות הראשונים ששימשו כבסיס למחשבים ותיאוריות על אינטליגנציה מלאכותית אמיתית שאפשר יהיה לתקשר עימה.
אחרי המלחמה לעומת זאת טורינג גילה יכולת עלובה ביותר בפיצוח הקודים של ההתנהגות המקובלת בחברה הבריטית וכעבור כמה שנים הואשם בהומוסקסואליות פוטר מעבודתו והוחרם חברתית .הוא התאבד לבסוף.
כמו טורינג גם גיבורו הדמיוני של סטיבנסון מוצא במסגרת עבודת הפיענוח שלו רעיונות לשפת מכונה שלה יהיו השלכות עצומות בעתיד. עם פרוץ מלחמת העולם השניה ווטרהאוז מגויס לצבא ליחידת ביון שתפקידה לשבור את הצפנים של האויב היפני והגרמני ואגב כך מפתחים את המחשב הראשון כמו שעשה טורינג במציאות ויוצרים את העידן הדיגיטלי שלנו. וכמובן בעת שהם מפענחים את סודות האויב הם נתקלים באותה הדילמה שבה נתקלו השלטונות הבריטיים אם לפעול על סמך הידע שקיבלו ובכך להסתכן בחשיפת שבירת הצופן בידיהם .


הסיפור השני שמשתלב בסיפור הראשון מתרחש בימינו בסוף שנות התשעים ומתמקד ברנדי בנו של ווטרהאוז שעוסק בפרוייקט של בניית מרכז מידע מאובטח לחלוטין הגדול בעולם מסוגו באי נידח ליד בורנאו . והפרוייקט הזה שלו משתלב עם ניסיון לגלות אוצר נאצי . איך שהוא שני הסיפורים משתלבים לבסוף על ידי שורה של קונספירציות מתוחכמות וחובקות עולם אם כי אין לאמר שבצורה משכנעת ביותר. לאמיתו של דבר שני הסיפורים עומדים כל אחד בפני עצמו .
במסגרת הסיפור הזה אף מתוארת שיטת צופן אמיתית שנכללת בטקסט שבה משתמשים הדמויות תחת שם הקוד "פונטיפקס" . שיטה זאת היא שיטה אמיתית שנקראת במציאות "סוליטייר" וכפי ששמה מעיד עליה היא מבוססת על מערכת הקלפים ומטרתה היא לאפשר לסוכני שדה להתקשר בינהם באופן מאובטח מבלי שיצטרכו להישתמש בכלים אלקטרוניים .או כלים מחשידים אחרים. וכך אם סוכן מוצא את עצמו ללא גישה למחשב או כל כלי אחר פרט לחפיסת קלפים הוא עדיין יכול לתקשר באופן מאובטח עם שולחיו תוך שימוש בעיקרון האקראיות של הקלפים הוא יכול ליצור שורה של אותיות "רנדומאליות" שמשולבות עם המסר שלו . שיטה זאת הפשוטה לכאורה אמורה להיות מאובטחת גם כנגד האמצעים הטכנולוגיים המתוחכמים ביותר, וזהו אחד מהנושאים המרכזיים בספר השימוש בשיטות פענוח פשוטות לכאורה על מנת ליצור בעזרתן טכנולוגיות גבוהות עד להדהים או להיאבק בטכנולוגיות מתוחכמות ביותר .זהו ספר יוצא מגדר הרגיל, בכרך ענק של 900 עמודים סטיבנסון יצר את הספר המרשים ביותר שנכתב אי פעם על ההצפנה ביצירה בדיונית .ואיך שהוא ספר מסובך וגדוש רעיונות זה נכנס לרשימת רבי המכר בארה"ב שכידוע אינה משופעת בספרים אינטלקטואליים רבים .

 

ניתן אולי להשוותו לספר של סופר ידוע מאוד בספרות "התקנית" בשם תומס פינצ'ון GRAVITY RAINBOW ( 1973) גם הוא ספר מסיבי שעוסק בפענוח קוד במלחמת העולם השניה: הקוד של נפילת טילי וי 2 סיפור שהתמשך לימינו אלה או לספריו המתוחכמים של אומברטו אקו שמתארים פענוח של שיטות פילוסופיות ואוקולטיות שונות ( כמו "המטוטלת של פוקו" ) אך בהחלט לא לסופרי הסייבר פאנק כמו גיבסון שסטיבנסון הושווה עימהם עד כה. לאמיתו של דבר כאמור אין זה ספר מד"ב כלל אלא יותר "מותחן טכני " בסגנון תומאס קלאנסי שעוסק בפירוט בטכנולוגיה מתקדמת אך לא עתידנית וככזה הוא הטוב מסוגו.הספר עוסק במגוון של נושאים ורעיונות שקריפטולוגיה היא רק אחד מהם וכללים גם את הירושה של מלחמת העולם השניה המאבק על פרטיות דיגיטלית מערכות ההפעלה של המחשבים ועוד הרבה וסטיבנסון מצליח לעשות סינתזה מכולם.
למרות שזהו אינו ספר מדע בדיוני "ממש" סטיבנסון הודה שבמקור תיכנן לשלב בסיפור חלק שיתרחש בעתיד אך ויתר עליו. כעת נראה שספר זה יהיה רק חלק מסדרה שהספרים הבאים שבה יעסקו בעבר , בתקופה שבה נוצר ספר "הקריפטונומיקון" ( ששמו מזכיר יותר מכל את שם הספר הדמיוני " הנקרונומיקון " ספר שבאמצעותו אפשר לפתוח את השער לעולמות זרים ומפחידים כפי שעושה הקריפטונומיקון ) ובעתיד.
כך או כך הספר עומד היטב בפני עצמו הרעיון המרכזי שנשאר לבסוף עם הקורא בסוף הספר הוא של העולם ואף של היקום כולו כמערכת הפעלה מקודדת בלתי מובנת שהגיבורים של הספר "ההאקרים " מנסים לפצח את סודה. וזהו בעצם הסוד הגדול שנמצא מאחורי כל ה"סודות הקטנים " המרובים שבספר זה. לי נראה שגם אם זה אינו ספר מדע בדיוני "ממש" הוא עדיין אחד היצירות המופתיות ביותר של הז'אנר בשנים האחרונות .
למרבית הצער הוא לא תורגם לעברית להוציא קטע של 4 עמודים מימנו בתרגומה של רותי לודלם שהופיע במגזין הספרותי "עמדה" גיליון 14.
אחרי ספר זה ב-2003 פירסם סטיבנסון טרילוגיה של ספרים שהם בגדר "הקדמה" ל"קריפטונומיקון "אבל בהחלט עומדים לחלוטין בפני עצמם בשם 

 

QUICKSILVER ( 2003(

 2004(The Confusion

The System of the World( 2004()
. גם טרילוגיה זאת אינה מד"ב כלל . אלו רומנים היסטוריים המתרחשים במאה ה-17 ומככבים בהם אבותיהם של כמה מהדמויות ב"קריפטונומיקון " כולל מחבר ה"קריפטונומיקון " עצמו ביחד עם דמויות ידועות של התקופה כמו ניוטון וליבניץ . התקופה היא אחרת אבל הנושאים נשארו זהים : השימוש בקודים , מדע האינפורמציה והניסיון לתאר את היקום דרך המתמטיקה .
הספרים האלו מעניינים לא פחות מהקריפטוניקון בדרך שבה הם מתארים את התפתחות המדע של המא הה-17 שבדרכו שלו היה מהפכנית כמו זאת של המאה ה-20 אבל הם דורשים מאמר בפני עצמם.

 

קישורים :

ניל סטיבנסון בויקיפדיה
האתר של ניל סטיבנסון

נמרוד קרת מראיין את ניל סטיבנסון 

הקריפטונומיקון

הקריפטונומיקון בויקיפדיה

אתר בעברית על ההצפנה בקריפטונומיקון ( למחוננים !)

ביקורת על הקריפטונומיקון

אוהד פישוף על קריפטוניקון

ראיון עם סטיבנסון

רועי פרץ על תור היהלום 

דידי חנוך על סנו קראש

מיכאל גרוסברג על על סנו קראש 

תולדות ההצפנה

צופן וויניץ :כתב סתר מסובך במיוחד

 

ספרנים ומידענים בעתיד  

 

 

פרידה מאהרון אמיר

Aharon Amir

הופיע באתר NRG

ב-28 בפברואר 2008  נפטר הסופר המשורר, המתרגם, המסאי והעורך, איש אשכולות בעל אופי נדיר, אהרון אמיר. בן שמונים וחמש היה במותו.  

 

היו שקראו לו "הכנעני האחרון", משום שלכאורה הוא היה האדם האחרון שהמשיך להאמין בכל לבו ברעיונות "התרבות האחרת" שנוצרה בארץ ובאידיאולוגיה של אנשי התנועה הכנענית, אותה קבוצה קטנה ומשפיעה ששהתקבצה בשנות ה-40 מסביבו של המשורר יונתן רטוש  (1908 -1981), המוכר גם בשמות  אוריאל שלח ואוריאל הלפרין. אידיאולוגיה זו קבעה כי בארץ נוצרה תרבות עברית שבעבר הייתה חלק מהמרחב הכנעני. אהרון אמיר היה לאורך כל חייו הבוגרים אחד מנאמניה ונושאי דברה של אידיאולוגיה זו. רוב חבריה האחרים נטשו אותה מכבר ואימצו לעצמם רעיונות עדכניים ועכשוויים יותר.

 

יתכן ועובדה זו קשורה באמת פשוטה, לאחרים מורכבת, שרבים מאתנו מסרבים להטות לה אוזן גם כיום. כשמדובר במרחב כנעני מדובר גם ברב-רובדיות מבחינת האמונות הדתיות השונות, שיצרו תמונת תרבויות מרחביות שונות מזו במרחב הכנעני העתיק, שכיום נתון כמעט לשליטה מוחלטת של האסלאם שדרכו ידועה וכך גם התייחסותו למי שאינו מאמין בנביא. החלק המוצק יותר בגישה הכנענית דיבר על תופעה שהיא נדירה בתולדות ההיסטוריה האנושית, צמיחתה מחדש של תרבות בת אלפי שנים שנמצאה זמן רב בהקפאה. מגישה זו צמחה גם תפישה שכאמור אהרון אמיר שהלך בימים אלה לעולמו ייצג אותה בנאמנות לאורך חייו עד לדקויות מעוררות השתאות.

 

גם לאחר שהמציאות המרחבית התבררה כמוטעית (אלא אם יתקיים תהליך היטמאות מוחלט באסלאם ובתרבותו,)  נשאר אהרון אמיר משוכנע שלא רק שהוא צודק אלא ששיטתו מנצחת והעם העברי "הכנעני" שכל קשר בינו ובין העם היהודי המפוזר בתפוצות הוא מקרי בהחלט, קם והוא חי וגאה בארץ ישראל הלא היא ארץ כנען, ולחיזוק אמונתו העמוקה המציא גם הוכחות משל עצמו. בהתאם לאידיאולוגיה זו ראה עצמו אהרון אמיר לא ככנעני האחרון אלא "העברי הראשון", עובדה שאפשר להתווכח עליה, אבל היא קיימת בתפישת רבים ולא רק כאלה שמזוהים עם "הכנענים", תואר המיוחס ללשונו השנונה של המשורר אברהם שלונסקי, בעוד שהם עצמם בצאתם לדרכם קראו לזרם המחשבה הזה "תנועת העברים הצעירים".

 ראיתי את אהרון אמיר בפעם האחרונה בערב הפומבי האחרון שלו יום הולדתו ה-85  שנערך בבית ביאליק, ושוב חשבתי על הפרדוקס הגדול המתקיים בתפישת עולמו. שהתחיל דרכו כאנטי ממסדי וגמר כאוכל מכף ידו של הממסד.

האירוע החגיגי הזה התקיים במתחם בית ביאליק בערב גשום וציפיתי למצוא אולם חצי ריק, שהרי כמה אנשים יבואו לחגוג את יום הולדתו של משורר, עורך ומתרגם זקן ואנטי ממסדי כל חייו? מעין מורד נצחי שתורתו היא מאור עיניו? והנה הסתבר לי עד כמה טעיתי בהערכה זו ומצאתי אולם שהיה מלא וגדוש עד אפס מקום ועוד  אנשים רבים התגודדו בחוץ בגשם השוטף, שלא יחמיצו מלה מהנאמר עליו, על פועלו התרבותי העשיר, על השקפת עולמו כאיש עברי – על הכול מכל הקשור בו ובעשייתו היצירתית המקיפה.

 מסתבר כי אהרון אמיר היה ונשאר דמות רלבנטית לחלוטין לרבים גם בגיל 85. הקהל הזה שגדש את האולם מקיר לקיר ייצג את הפרדוקס הגדול שבאישיותו ופרקים לא מעטים מהקריירה של אהרון האמיר, שדומה ומנינו מלוא כתריו ותאריו. זהו האיש החוץ ממסדי שתמיד נשמר מחיבוקו של הממסד, ובעיקר הכוונה לממסד הספרותי. אחד מהישגיו הבולטים, כמעט מהפכניים בממשות, היותו האיש, והוא כמעט לבדו, שהעניק לספרות העברית ממד חדש על-ידי כך שהטביע במידה רבה את חותם עריכתו על מיטב סופרינו כיום באמצעות כתב העת שלו "קשת". אני מתכוון לאלה שעומדים במרכז הסצינה הספרותית שלנו היום, עמוס עוז, א.ב.יהושע, יהושע קנז ועוד אחרים ורבים. כל אלה זכו לקבל מידיו את כרטיס הכניסה שלהם לעולם הספרות. האם היו אלה מגיעים להיכן שהגיעו אלמלא הוא? אין ספק שכן. אבל הוא יישר להם פיתול מיותר, הוא הקפיץ אותם כברת דרך שהיה נדרש יותר זמן לעשותה וכיוצא באלה. ניתן לומר שהודות לו שינה פני דורות בספרות העברית שלא על-פי הכללים שהיו מקובלים עד אז.

 

מה שהרבה פחות ידוע לרבים ממוקיריו ומוקירי יצירתו היא העובדה שאדם זה ששמו הפך סינונימי לספרות איכותית שאותה גיבה בכתבי העת שלו ובתרגומיו המעולים היה גם בין האנשים שיצרו כמעט יש  מעין את הספרות הקלה, ("הכנענית"?)  ופעל במחוז זניח זה במשך שנים לפני שהתחילו לזהות בו סימנים של איש ספרות "גבוהה"  השואף להגיע לפסגתה ולשם כך מקדיש לקידום ספרות זו את כל חייו.  אי-אפשר לומר את זה על אף אדם אחר.

 

פגשתי אותו לראשונה כאשר ביצעתי מחקר על  תעלומה: בארץ-ישראל התפרסמו מאות חוברות "מקוריות"  בעברית שהתמקדו בעלילותיו המרתקות והפופולריות להדהים של טרזן איש הג'ונגל, מבית הלורד גרייסטוק אותו יצר במקור הסופר האנגלי אדגר רייז בורואוז (1875 – 1950). ברור היה שלא הוא זה שכתב את החוברות שהופיעו ב"הוצאת הקרנף" וגם בהוצאות אחרות, ושם מחברן נודע כיובב. כאמור, איש לא ידע מי יצר את החוברות האלו ומי עמד מאחוריהן אם כי השערות לא חסרו. היות ונושא זה נמצא במחוז ספרותי הנחקר על-ידי זה שנים רבות, התחלתי לבדוק מי היה אותו יובב ומהי אותה "הוצאת הקרנף". מסתבר כי למרות שהאמנתי כי דרכי תהיה סלולה לפני התברר כי נקלעתי לתעלומה מסובכת, ומספרם של אלה שידעו משהו על הפרשה הזאת היה קטן. יתכן ודווקא קשיים אלה חיזקו אותי במאמצי להגיע לשורש דבר. לבסוף הגעתי אל פיתרון התעלומה כשהתברר להפתעתי כי יובב איננו אלה אהרון אמיר שהסכים לאחר היסוס "להודות באשמה".

במהלך התחקיר והשיחה שקיימתי אתו התברר כי היה זה רעיון שנולד בבית היוצר  העשיר ברעיונות של אמיר להוציא לאור חוברות טרזן הארץ-ישראליות, ולשם-כך גם המציא את מחברן, אותו יובב אלמוני ולא נודע עד אז, שם בו בחר בגלל הגוון העברי למהדרין שלו, והוא גם גם ערך את החוברות הראשונות על טרזן שהתפרסמו ב"הוצאת הקרנף".

 

 אהרון אמיר, כך התברר, הוא גם זה שיצר סדרה מקבילה על פיראטים, שודדי ים שהסעירו את דמיון הקוראים הצעירים בשם "קפטין בלאד", המשוטט באוקיינוסים על ספינתו ה"קפריקורן",  שאת הרעיון לה קיבל אמיר משמועות בדבר רכילויות שהסתובבו במשפחתו כאילו אחד מאבות המשפחה היה יורד ימים, פיראט אמיתי. כך או אחרת היה זה אהרון אמיר שכתב כמה חוברות ושאב את עלילותיהן מדמיונו ואילו את שאר החוברות כתבו ידידיו מ"תנועת העברים הצעירים", אנשים כמו עמוס קינן, אלישע גת, שמעון צבר ואחרים. כתיבה שנעשתה לא לשם אידיאולוגיה כלשהי לבד מסיפוק הצרכים הקיומיים הכי בסיסיים של כל המעורבים, שמעולם לא התכוונו לראות בעשייה זאת את תפארתם, והמשכם יוכיח.  

 

למרות זאת דווקא אהרון אמיר התעקש לספר שכל זמן שערך את הסדרות האלו וכתב עבורם מאמרי עורך לבני הנוער המרובים שקראו אותם, הוא עצמו נהנה מהן הנאה רבה וחש שהוא תורם באמצעותן משהו חדש לנוער של התרבות הישראלית הצומחת. מכבר התגבשה דעתי שבדמותו של טרזן שאותה אמיר ועמיתיו יצרו בחוברות, באו לביטוי  כמה וכמה מהאידיאלים של התנועה הכנענית, השקפות שניתן לפרשן כגוזרות גזירה שווה בין התינוק המיותם והשייך למשפחת אצולה בריטית וזכה לחיות ולגדול בג'ונגולים האפריקנים הודות לקופה, שימפנזה בשם קלה, לבין העברי החדש הרחוק ככל האפשר מהיהודי הגלותי, זה הקרוב לאדמה לטבע ולבעלי החיים, ששפתו לא אידיש ולא כל שפה אחרת, אלא שפת אבות אבותיו במרחב השמי, או אם תרצו, הכנעני.

 

הוא לא הכחיש .

 

"אבל תיראה,"  הוא אמר בהדגשה, "זה  היה דבר משני מאוד בחיי ולא צריך לעשות מזה  עניין. .אני בהחלט לא רוצה  שעל קברי יכתבו למשל, כאן קבור שהאיש שיצר את חוברות העבריות של טרזן וקפטין בלאד. אני מקווה שתזכור כי  יש דברים אחרים בחיי שבהם אני גאה  הרבה יותר."

 

ללא ספק היה גאה יותר מכל בחוברות כתב העת "קשת" שאותו החל לערוך כמעט מיד לאחר שהתנתק מחוברות טרזן. המגזין הספרותי שלו הפך לאחד משני כתבי העת הספרותיים המשפיעים ביותר של מדינת ישראל (השני היה "עכשיו" של גבריאל מוקד), ובמהלך קיומו כאמור התגלו וטופחו בו יוצרים חשובים רבים. אהרון אמיר הוא יוצא דופן ואולי אף יחיד במינו בעולם בכך שאדם שהיה בין יוצרי הספרות הקלה של ישראל "הפך מיד" לאחר מכן לאחת הדמויות המרכזיות והמעניינות ביצירה של הספרות הגבוהה שלה. ויש לזכור שהוא עשה זאת כשהיה אדם שראה את עצמו במידה מסוימת כלא שייך אליה, כמנודה בידי הממסד הספרותי.

 

כמה וכמה פעמים הפליא לעשות אהרון אמיר בחיי היצירה הארוכים שלו. בשנים האחרונות ביצע קאמבק מדהים כאשר בשנת 1998 הוציא לאור מחדש המשך ל"קשת" הוותיקה שלו, וקרא לה "קשת החדשה". במסגרת זו יצאו עד כה 22 גליונות בסדירות נדירה מאוד בתחום התקיימותם של מגזינים ספרותיים, ולמעשה זהו כתב העת הספרותי המוערך ביותר כיום, ועל חשיבותו ותרומתו ליצירה הישראלית עוד ישפכו הרבה מלים בשנים הבאות. כבר כיום ניתן לומר בוודאות שאהרון אמיר שפעם נחשב לחלק מקבוצת "המנודים" הספרותיים הפך ללב ליבו של עולם הספרות הישראלית, אדם שקשה לתאר את גודל החוב שחבים לו, למרות שזכה בפרס ישראל לתרגום. כאן ראוי לציין כי כוחו בעריכה ובתרגום לדעת רבים היה שלם יותר מכוח יצירתו המקורית. בתרגומיו התגלה לכל הדעות כאחד מחשובי המתרגמים שהיו לנו. לעומת זאת בפרוזה שלו הפתיע בחולשתו ושירתו לא הייתה נזר תפארתו.

 

חשוב להזכיר כי ערנותו לגבי הנעשה מחוץ לכותלי דירתו ומקום מגוריו ברמת-אביב הפליאה עד ימיו האחרונים. כמעט ולא היה אירוע תרבותי שהוא לא הופיע בו, אם כמשתף פעיל או כצופה.

 דיברתי  איתו בפעם האחרונה כאשר בא לערב ההשקה של מוזיאון הקריקטורה והקומיקס לפני כחודשיים בחולון. הוא הסתכל בהנאה על הקריקטורות והתמונות התלויות על הקירות ונזכר שגם הוא בחוברות "קשת" בשנות השישים עסק בכיסוי תחומים שעד אז נחשבו ללא ראויים לדיון רציני, כגון שבועון "קולנוע" של משפחת קומרוב, וחזר במחשבתו לאותן חוברות טרזן שערך בשנות הארבעים והחמישים שבמידה מסוימת בישרו בואן של אותן חוברות הקומיקס שהמוזיאון משמר.

 

"אתה יודע מה" אמר לי אמיר, " אולי התרומה שלנו גם באותן חוברות נחותות שהוצאנו רק בשביל הכסף הייתה יותר גדולה ממה שחשבנו, אם זאת התוצאה".   

 

 האיש שפעם היה מנודה ספרותי חלק מקבוצת מנודים הפך ללב ליבו של עולם הספרות הישראלי אדם שקשה לתאר את גודל החוב שעולם זה חב לו.

פטירתו של אהרון אמיר בנארג
הפטריוט הכנעני :אמנון לורד מספיד

פטירתו בוינט

פטירתו בוואלה

פטירתו בננה

דיון במרקר על פטירתו

דיון בקולמוסנט

רועי ארד מראיין את אמיר

אורי פז מראיין את אמיר

קורינה על אהרון אמיר

כנען זה כאן שירי לב ארי מראיינת את אמיר

ישירי לב ארי על יום ההולדת ה-85 של אמיר

המסתורין של אהרון אמיר

. יפים הם הלילות בארץ כנען

Aharon Amir

כתם על עולם השירה

 

יהודה ויזן עורך  כתב העת הספרותי השנוי במחלוקת "כתם"  פירסם בימים אלו מאמר תיארטי ענקי בשם "תורת השריגה "   ביחד עם  עורכת המשנה שלו הסטודנטית לפילוסופיה הדס מרדר בגליון "כתם " מספר 4 וחצי שבו הוא תוקף את כלל השירה העתיקה ומכריז על אי הרלבנטיות שלה .וקורא לקבל רק שירה מסוג חדש .
שירה מהסוג  שלו .
הצהרה אידיאולוגית כזאת היא נדירה כיום .עורכי עמגיזינים ספרותיים אחרים כמו "אלמנך " ו"מאגמה " מצהירים תמיד על נכונותם לקבל הכל אם רק יעמדו בסטנדרט ספרותי סביר . ובוודאי שאידיאולוגיה ספרותית היא מהם והלאה.

ויזן הולך בכיוון ההפוך.

אורן עילם עורך אתר "שירה חברתית " ברשת החליט שההצהרה האידיאולוגית היומרנית מאין כמוה  דורשת תגובה . 

כתם על עולם השירה

מאת אורן עילם, עורך אתר "שירה חברתית"

גיליון 4.5 של כתם נכתב על ידי הדס מרדר ויהודה ויזן, ובו הם מציעים קריטריונים לכך שטקסט שירי ייחשב ל"שיר אמיתי". בסוף דבריהם מופיעה הצהרה לפיה רק שירים שעל פי הצעתם הם "אמיתיים" יתקבלו לפרסום בכתב העת "כתם". לפני שאגש לדון בשאר תכניי הטקסט שלהם, אתייחס לדברים אלו. היה ניתן לצפות לגישה מעט יותר אגרסיבית מצד הכותבים. אם כל מה שאינו עומד בקריטריונים שקבעו, המגדירים מהו שיר אמיתי, אכן מהווה שיר "שקרי", היה ניתן לצפות להתרסה ישירה ונחרצת כנגד כל מה שמתפרסם גם מחוץ לכתם. מדוע דואגים הכותבים דווקא למה שמתפרסם בכתם, כאשר כל המרחב שסביבם נגוע בשקר? במקום לקבוע נחרצות שכל שיר שלא עומד בקריטריונים שקבעו, אשר יתפרסם מעתה ואילך בכתב עת כלשהו, מהווה שיר שקרי אשר יכתים את אותו כתב עת ב"אות קלון", מסתפקים הכותבים ב- "… אנו קוראים את הקהילייה הספרותית / פילוסופית / תרבותית / אקדמאית לשיח ולדיון…". הגישה היחסית מתירנית הזו כלפי המתרחש בעולם ה"חוץ כתמי", מפתיעה ברלטיביזם המשתמע ממנה. גישה זו היא כאילו הכותבים אומרים "אנחנו כאלה, בזה אנו מאמינים, נשמח אם תסכימו איתנו ותהיו כמונו, אך אנחנו מקבלים את זה שאולי לא תסכימו איתנו ותאמינו בדברים אחרים". כלומר, גישתם בסוף מורידה את התיאוריה שלהם מרמה של תיאוריה גורפת המחייבת את כולם לאלתר, וכל מי שלא פועל על פיה הוא או נוכל ו/או רמאי ו/או טיפש, לדרגת הצעה שניתן ואולי רצוי מאוד לקבלה, אך ניתן לא לקבלה ובכל מקרה הדבר מצריך דיון מעמיק.

עם זאת ראוי לציין ש"כתם" עצמו מחוץ לדיון, והפרכת או אישור תורתו בעקבות דיון כזה או אחר אינה יכולה לגרום לו לסגת מטענותיו, שכן הכותבים קובעים כי הנאמר הוא בגדר "נקודות אל-חזור בכל הנוגע לתפיסתו האסתטית של כתב העת…". במילים אחרות כאילו אומרים הכותבים "אנחנו כאלה ואנחנו נשאר כאלה בכל מקרה. אתם תדונו לכם, אם תהיו חכמים ומחפשי אמת, הדיון יוביל אתכם לקבל את עמדתנו, ואם לא אז תישארו רמאים ו/או טיפשים, כמו שאתם עכשיו", וזו כמובן דרך מעניינת מאוד לקיים את הדיון בנושא.

הרלטיביזם הנרמז בסוף הטקסט עומד בניגוד לטקסט עצמו בו שוטחים הכותבים משנה מחייבת. כדי להבין האם גישתם נכונה, ראשית יש להבין מה טוענים הכותבים. ההצעה אותה הם מציעים מתחילה מקושי אותו הם רואים בהגעה לשיפוט אובייקטיבי אודות שירים, ומאידך מהבעייתיות שבהעדר שיפוט כזה. הכותבים מאמצים גישה דטרמיניסטית לפיה ממצב עולם נתון, ניתן לגזור את כל מה שהוביל למצב הזה ואת כל מה שהמצב הזה יוביל אליו אי פעם. מכאן הם מסיקים שלמעשה כל מצבי העולם שהיו או יהיו, מוכלים בתוך הווה מתמשך, ולכן במובן מסוים העבר והעתיד הינם פיקציה, כי הם כבר מוכלים בתוך ההווה המתמשך וכל אינפורמציה שתימסר אודות המתרחש בהם היא עודפת ואינה מוסיפה דבר על הידוע ממה שמוכל בהווה המתמשך. אם אין עבר ואין עתיד, אז גם אין "אני", משום שקיומו של אני, מניח שהאובייקט הנקרא "אני" בעבר הוא גם זה הנקרא "אני" כרגע, והוא גם ייקרא "אני" בעתיד, כך שאפילו שמאפיינים מסוימים ישתנו בו, משהו נשאר קבוע. בהינתן שעבר ועתיד הם מונחים הכרחיים להגדרת ה"אני", והם עצמם פיקציה, נובע שגם ה"אני" הוא פיקציה. כמו כן, גם אירועים לוקאליים כמו נושאים פוליטיים עכשוויים, נשללים כנושאים לגיטימיים לטקסט שירי, משום שהם מתרחשים בטווח זמן תָחוּם, ואין להם מעמד נצחי בתוך ההווה המתמשך.

דרישה אחרונה אותה מציגים הכותבים היא סינגולאריות. טקסט סינגולארי הוא טקסט ייחודי שלא ניתן להסבירו על ידי כלל כללי כלשהו. לכל טקסט סינגולארי יש הרבה מאוד טקסטים שדומים לו אך הם אינם סינגולאריים, ולמעשה הם נחותים בהשוואה אליו. אותם טקסטים שדומים לטקסט הסינגולארי, אך נחותים ממנו, נקראים על פי הצעת הכותבים "אפקטים" או ליתר דיוק "אפקטים חיוורים". אחת הדרכים לזהות אפקטים חיוורים היא לבדוק האם הטקסט מכיל "תבניתיות", כלומר חזרות כלשהן. טקסט סינגולארי אינו מכיל חזרות. בנוסף לכך טקסט סינגולארי לא מכיל מקטעים "בנאליים". קיומו של מקטע בנאלי מעיד על כך שמדובר באפקט ולא בטקסט הסינגולארי עצמו.

לאחר שמחילים את הקריטריונים הנ"ל על כל טקסט שירי אפשרי, מקבלים "טווח" מסוים של טקסטים העומדים בקריטריונים. אלו הם טקסטים "אמיתיים", ושיפוט לגבי אלו מביניהם עדיפים על פני אלו, הוא כבר עניין של טעם. לכן כל הטקסטים האלו שייכים למה שהכותבים מכנים "טווח הטעם". לסיכום, לטענת הכותבים ישנם 4 קריטריונים לכך שטקסט שירי יהיה "אמיתי": 1. אין עבר ועתיד אלא רק הווה מתמשך, 2. אין אני, 3. אי-לוקאליות, 4. סינגולאריות. מעבר לקריטריונים אלו שיפוטים אודות שיר הם עניין של טעם אישי.

כעת אבחן את ההצעה באופן ביקורתי. ראשית, הצעת הכותבים מניחה עולם דטרמיניסטי. כלומר, מי שאינו מקבל את הטענות בזכות דטרמיניזם, או אינו מאמין שהעולם דטרמיניסטי (על כל המשתמע מכך, קרי, העדר חופש רצון), שולל את ההצעה הנ"ל על הסף. כלומר, מי שמאמינים שהעולם אינו דטרמיניסטי (שיש חופש רצון), דוחים את ההצעה הנ"ל על הסף, ובעצם מומלץ להם להפסיק לקרוא בנקודה זו.

באשר למי שמקבלים את הטענה שהעולם דטרמיניסטי, או מאמינים בכך, יש לשאול האם ההצעה של הכותבים אכן נובעת מגישה דטרמיניסטית. גישה דטרמיניסטית אכן תטען שההווה "מקפל בתוכו" את כל שהתרחש בעבר ואת כל שיתרחש בע
יד, ולכן אם מתארים דברים דרך ההווה, תיאור שלהם דרך העבר או העתיד עלול לגרום לבעיית העודפות בתיאור, כלומר, אותם דברים נאמרים כביכול יותר מפעם אחת, וזה הופך את השיר ללא אמיתי (בהתאם לגישת הכותבים אשר שוללת חזרות). אך בהקשר זה ראוי לצטט מתוך דברי הכותבים עצמם "תורה שלא מביאה בחשבון את המימד האנושי סופה ליפול לאנושיות מהסוג הגרוע ביותר…". ובכן, מהו אותו מימד אנושי, אם לא חוסר היכולת של האדם לגזור את העבר והעתיד מתוך ההתרחשויות בהווה. במילים אחרות, אולי שיר שנכתב עבור ישות כל יכולה, ומדבר בלשון עבר, הווה, ועתיד, אכן לוקה בעודפות שתתגלה מיד לאותה ישות כל יכולה אשר רואה את העתיד כולו ואת העבר כולו פרושים וגלויים לפניה. אך כאשר מביאים בחשבון את המימד האנושי מבינים שאין כל ממש בדברים. למשל, הכותבים מציינים שיר שהוא שקרי לשיטתם בשל השימוש בלשון עבר. להלן שורה מתוך השיר (אמיר אור, מועד גימ"ל): "לצו הלב ניצבתי כמו טירון". ובכן, אם נביא בחשבון את המימד האנושי, יש לשאול, האם שורה כזו מעידה בהכרח על כך שהשיר יכיל בתוכו אינפורמציה עודפת? נניח שהשורה הבאה בשיר הייתה "מחר הוא יתפוצץ כמו בלון". האם בהכרח יש חזרתיות בשיר המכיל שורות כאלו? אולי ישות כל יכולה הייתה מבחינה בכך שהמאורע השני נובע בהכרח מהמאורע הראשון, ולכן עבורה הייתה כאן עודפות ועבורה השיר היה "שקרי", אך כאשר מביאים בחשבון את הממד האנושי, האם בן אנוש אשר נחשף למידע המובא בשורה 1 מסוגל לגזור ממנה את המאורע המתואר בשורה 2, ולא זו בלבד אלא להבין שהמאורע בשורה 2 הוא הכרחי ובלתי נמנע?

יתרה מכך, נניח שמוציאים את המימד האנושי מהסיפור, ומניחים קורא כל יכול, וכל יודע, ניתן לשאול באיזה מובן שורה 2 מוכלת עבורו בתוך המידע המופיע בשורה 1. גם תפיסה דטרמיניסטית לא מחייבת שאותו קורא יידע לגזור את שורה 2 מתוך שורה 1, שכן אין מדובר במציאות ממשית. שורה 1 מתארת מציאות טקסטואלית. ממנה יכולים להיגזר אינסוף המשכים טקסטואליים. נכון שבעולם דטרמיניסטי חייבת הייתה להופיע שורה 2 כפי שהופיעה בטקסט שלי, מאחר ולא הייתה לי כל ברירה אלא לכתוב דווקא אותה. אך זה נכון רק בהתייחס לאקט הכתיבה עצמו. כאשר מבודדים את הנאמר בשורה 1, מאקט הכתיבה, מקבלים למעשה תיאור טקסטואלי פיקטיבי. הדטרמיניזם עוסק במציאות עצמה, ולא במציאות פיקטיבית. כאשר מדובר בפיקציה טקסטואלית, לא חלים עליה כללים דטרמיניסטיים כלשהם, אלא אם מביאים בחשבון את המגבלות הדטרמיניסטיות החלות על הכותב בפעולת הכתיבה שלו. אך אם מביאים בחשבון את המגבלות האלו, ניתן להחיל את אותן מגבלות גם על שירים הנכתבים בלשון הווה, ללא שימוש בעבר או עתיד. כלומר, גם בשיר הנכתב בלשון הווה מתמשך, תפיסת עולם דטרמיניסטית מחייבת ששורה 2 (כלשהי) נובעת בהכרח משורה 1 (כלשהי), ולכן היא עודפת. גם כתיבת השיר כולו נובעת בהכרח ממה שקדם לה ולכן גם היא עודפת, וכו'.

לאחר שברור, אם כן, שאין כל הגיון בהשמטתה של כתיבה בזמן עבר או עתיד, ברור שנשמטת הקרקע גם תחת הטענה שאין להשתמש ב"אני", שכן טענה זו נשענה על קודמתה. באשר לאי-לוקאליות, גם כאן הטענה נשענה על שלילת העבר והעתיד וההכרח לדבר בלשון הווה מתמשך. מאחר שאיסורים אלו בטלים, בטל גם האיסור הלוקאלי.

באשר לסינגולאריות, כאמור, הכותבים מציינים שני קריטריונים לקיומה של זו. האחד הוא שהטקסט לא יכיל חזרות מסוג כלשהו, והשני הוא שהטקסט לא יהיה בנאלי. הטענה בנושא חזרות היא קריטית לא רק לעניין הסינגולאריות אלא היא נמצאת גם בתשתית של שאר הקריטריונים. אם חזרות אינן מהוות בעיה, הרי שגם אם השימוש בלשון עבר ועתיד גורם לחזרות, אלו אינן מזיקות, ולכן אין בהן כדי להפוך את השיר ל"שקרי". כך שלמעשה הדיון בסוגיית החזרות רלוונטי גם לדיון בקריטריונים הקודמים. אין בטקסט של מרדר וויזן טיעון ברור המסביר מדוע חזרות הן בעייתיות או הופכות טקסט ל"שקרי". אפשר להפעיל הגיון פשוט ולהבין שחזרות עלולות לזרוע חוסר בהירות בטקסט, ולגרום לדברים להיאמר בחדות מופחתת. אך זו לא ההשפעה היחידה של חזרות בטקסט. חזרות עשויות להשפיע בכל מיני צורות, ולא מן הנמנע שדווקא טקסט המכיל בתוכו חזרות יהיה עדיף (או יותר סינגולארי) מטקסט דומה לו שאינו מכיל חזרות. העמדה השיפוטית של הכותבים כלפי חזרות לוקה בסובייקטיביות, ובחד צדדיות, ואינה מנומקת היטב, ומאחר ושלילת חזרות מונחת בבסיס מכלול הקריטריונים שהציעו, ניתן להבין מכך שמכלול הצעתם תלוי על בלימה.

באשר לבנאליות, כאן הבעיה מחמירה עוד יותר, משום שמה בנאלי ומה אינו בנאלי, זהו עניין סובייקטיבי, והכותבים לא מציעים קריטריונים לבנאליות. אולי נדמה להם שזה מובן מאליו מה בנאלי ומה אינו בנאלי, אך ודאי שזהו לא המצב. בנאליות תלויה לא רק בטקסט אלא גם במטען עמו בא הקורא אל הטקסט. מטען זה משתנה כתלות בגורמים רבים, אישיים, חברתיים, פוליטיים, סיטואציוניים-זמניים, וכו'. כל אלו קובעים את שיפוט הבנאליות, וכיוון שכך, מסתבר שכל אופני השירה האלו, אשר נשללו על הסף על ידי הכותבים, נכנסים שוב בדלת האחורית כאשר יש לבצע שיפוט של בנאליות של טקסט.

למעשה גם קריטריון החזרתיות של הטקסט מתעלם מהמימד האנושי של הקורא. הטקסט אינו אובייקט עצמאי, אלא הוא אובייקט שאמור ליצור קומוניקציה עם הקורא. הקורא ניגש אל הטקסט עם המטענים השונים שלו שנקבעים ממכלול גורמים. הטקסט נקלט על ידי המערכת הקוגניטיבית-תפיסתית בדרך כלשהי, ואופן הקליטה יקבע את השפעתו. המערכת
התפיסתית האנושית אינה כמו מחשב שקולט בפעם אחת ובאופן מדויק, אלא היא מערכת שקולטת באופן שאינו בינארי, באופן שהוא תלוי זיכרון שיש בו לא רק כניסה של מידע אלא גם איבוד של מידע שנכנס, ועקב כך חזרתיות היא למעשה סוג של תפעול של הזיכרון. לכן, יכול להיווצר מצב בו על מנת שהשיר הסינגולארי ייקלט במערכת הקוגניטיבית כסינגולארי, יש לצייד אותו במערך של חזרות אשר מטמיעות אותו בזיכרון באופן שדווקא מחדד את הסינגולאריות התפיסתית שלו ולא מעמעם אותה. במילים אחרות, סינגולאריות צריכה להימדד לא כתופעה טקסטואלית בלבד, אלא גם או בעיקר כתופעה תפיסתית, וכאשר עוסקים ברמה התפיסתית, בהחלט יתכן שחזרות דווקא יחזקו סינגולאריות ולא יחלישו אותה.

נוסף על כך, כאשר מדברים על חזרות, ברמה התפיסתית, אין הכרח שמה שנתפס בפעם השנייה בה מופיע מקטע מסוים, זהה למה שנתפס בפעם הראשונה. יתר על כן, מקטעים שונים זה מזה עשויים להיתפס באופן דומה על ידי המערכת הקוגניטיבית ולהפעיל את אותם אזורים במוח. משמעות הדבר היא שחזרה ברמה הקוגניטיבית עשויה להתרחש גם עם מקטעים שונים. למשל מקטע כמו "השמש זרחה", עשוי להפעיל אזורים דומים מאוד במוח לאלו שיופעלו על ידי מקטע כמו "האור נדלק". משמעות הדבר היא שחזרה מדויקת היא רק סוג אחד של חזרה, ואם שוללים חזרה מדויקת לא ברור מדוע אין לשלול חזרה שאינה מדויקת אך קרובה סמנטית. ואם יש לשלול גם חזרה שאינה מדויקת, אז היכן עובר הקו המפריד בין מה שיכול להיכלל בשיר "אמיתי" ובין מה שהופך שיר ל"שקרי". לא רק היכן עובר הקו, אלא גם מה הם הקריטריונים לקבוע היכן הוא עובר? ניתן היה אולי לדרוש ששיר יכיל מקסימום יחידות בלתי תלויות זו בזו מבחינה סמנטית. אך מהו אותו מקסימום? איך לקבוע או לכמת אותו? חוסר האפשרות להשיב על שאלות אלו באופן ברור, משמעו שהשיפוט חוזר להיות סובייקטיבי.

ובכן, לאור כל האמור לעיל נראה שהצעתם של מרדר וויזן היא למעשה חסרת בסיס, ואין לה ביסוס ממשי כלשהו. אך השאלה, כיצד לשפוט שירים היא שאלה קיימת, והרצון למצוא סט סגור של קריטריונים אובייקטיביים הוא מובן, אך לא נראה שהוא פתיר כרגע. שיר צריך בסופו של דבר "לעבוד", וצריך לזהות מתי הוא עובד ומתי לא. כפי שאין כללים ברורים לכתיבת שיר, כך אין כללים ברורים לשיפוט שיר. הרבה יותר קל להתייחס לשיר נתון ולומר אם הוא טוב או לא, ולנמק זאת, מאשר לקבוע כללים שמנותקים מטקסט ספציפי. בנוגע לטקסט ספציפי ניתן לומר שכאן החזרה "עובדת" ולכן השיר "עובד", ולעומת זאת בשיר אחר אפשר להגיד שהחזרה יוצרת עודפות או בנאליות ולכן השיר "לא עובד". זה בין השאר עניין של מינונים, ושל טיב החומרים, כמו בתבשיל טוב. לסיכום, אומר שהניסיון לגבש סט של כללים אובייקטיביים, הוא ראוי להערכה, אך במקרה הנ"ל הניסיון לא הוביל לפיתרון כלשהו. עד שיימצא פיתרון מוצלח, אמשיך להשתמש בסט הפרטי שלי המשלב אינטואיציה, רציונאל, והשפעות מתמשכות, ומגיב סינגולארית לכל שיר.

ככה כותבים שירה :מניפסט "כתם "
תורת השריגה :מאמר מאת יהודה ויזן והדס מרדר

מגזין "כתם "
אתר לשירה חברתית

מלנכוליה אהובתי

חיים מזר הוא חוקר רב תחומי שהתפרסם בעיקר בגלל עניינו בחקר העב"מים " כאחד החוקרים החשובים ביותר בנושא כיום .אבל הוא חוקר רב תחומי שעוסק גם בנושאים רבים אחרים .
וכעת לפניכם ניתוח שלו לפזמון של חמי רודנר,זמר שנראה כנציג המלנכוליה במוזיקה העברית המודרנית .

 

זאת כחלק ממדיניות האתר להציג לפני הקוראים ניתוחים גם של פיזמונים תחום שנחשב עד כה ולא בצדק כתחום שירי נחות .

 

  מלנכוליה אהובתי : המלנכוליה הקיומית של חמי רודנר 

 מאת חיים מזר

כותרת שירו המלודי והנוגה של חמי רודנר "מלנכוליה אהובתי" מעוררת הרבה ענין בגלל הצירוף יוצא הדופן שבשמו.מצד אחד אהבה ומצד שני דיכאון. מעין אוקסימרון.האם צירוף זה בלתי אפשרי או שמא מדובר בסיטואציה מעוררת מחשבות על מצבו הנפשי של מי שמתואר בשיר? ננסה לראות במה מדובר. מבחינה תבניתית השיר בנוי משני בתים,פזמון חוזר,שני בתים פזמון חוזר.והנה השיר:

הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה

מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה

ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי

הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה

היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה

ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי

הפזמון החוזר מתאר את מצבו הנפשי של האוהב.עצבות ואם להיות מדוייקים יותר,עגמומיות פלוס. ההתכרבלות יכולה לקבל שני פירושים.פירוש אחד הוא התכרבלות מתחת לשמיכה החמה.מתחתיה חמים,לעומת הקור שבחוץ.פירוש שני,ההתכרבלות היא מין מצב עוברי.האם האוהב רוצה לחזור לתוך הרחם,להיות בתוך מעטפת מסוככת ומגוננת?ההתכרבלות כמטאפורה להתבודדות ואפילו להתייחדות עם המלנכוליה שעליה הוא מצהיר שהיא האהבה האמיתית שלו והמשמעותית עבורו.היא אחת.היא השתלטה עליו.היא קנאית לו וחוסמת כל אפשרות של אהבה אמיתית.אהבת אישה בשר ודם,חושנית ויצרית.ומהיכן זה בא? נחזור לבתי השיר אחד אחד. בית ראשון:

הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה

בית מאוד ויזואלי.בתיאור שלו מורגשת אווירה של אסתטיקה עם רמיזות ארוטיות-"כל כך מצודדות",שמחת חיים ונהנתנות מינורית,מבחינתו של האוהב הצופה,סיבה לחגיגה.יום של שמחה,של חדווה.מה יותר מלבב? אפשר ויש את מי לאהוב.התיאור בכללותו הוא פנורמי.שדה ראיה רחב בו רואים את כל חלונות הראווה.הבית השני הוא יותר ממוקד.מבט תקריב העובר מאישה לאישה:

מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה

המבט עובר מאישה לאישה מתוך תקווה שעם אחת מהן יחיה את מלוא חייו.וההפתעה רבה.בסוף מחכה כוס התרעלה.האם יש כאן רמז למה שהוא רע הצפון בעתיד?בפזמון החוזר המופיע מיד לאחר מכן האהבה איננה אמיתית.המאוהב רוצה משהו אחר. לא אישה אמיתית בשר ודם,אלא את המלנכוליה.טוב לו איתה. האם הוא מפחד מהדבר האמיתי?מתוך איזו שהיא רציונליזציה הוא בורח לתוך רחמה של המלנכוליה.בדומה לבית הראשון גם הבית הרביעי הוא ויזואלי:

הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה

האור הוא אור בין ערביים,אור דמדומים בין היום לליל.הנשים, מי שהיו בעבודתן או בסידורים אישיים שלהן,כל אחת בתוך עולמה,נעלמו.היום נגמר וכולן הלכו למחוז חפצן.כאן הרמיזה הארוטית חזקה יותר-"אספו את רגליהן הארוכות יותר",משל הן קוראות לו לממש את תשוקתו המינית.האם נשארה אותה אחת ויחידה לה הוא ייחל? החלום אותו רצה לממש מתואר בבית החמישי:

היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה

המשורר רוצה שאותה אחת ויחידה תיקח אותו הביתה.הוא לא נוקט בשום צעד להשיג את אהובתו.הוא פסיבי.היוזמה היא ממנו והלאה.ולמה הוא מהורהר? האם יש רגעי התלבטות,מחשבות שניות?ולאיזה בית ללכת,לביתו, לביתה? ועל מה היא אמורה לסלוח לו? האם הוא מרגיש תחושת אשם,על דבר מה שעשה. עליו אין הוא מספר בשיר? גם כאן מופיע סימן מבשר רעות.כוס התרעלה מוחלפת ביין מר ומיד לאחר מכן בצורה דרמטית מופיעה הסכין,אותה האהובה מסובבת,היכן? האם בתוך גופו? האם הסכין היא מטאפורית לאקט המיני? במקום שהוא יחדור לגופה,היא חודרת לגופו,אלא שכאן הסיום הוא סופני.אהבה ממומשת בדם.

האוהב מחפש את אהבת חייו,אבל מפחד.חוסר ביטחון מוביל לרגרסיה מטאפורית,לתוך הרחם של המלנכוליה.המלנכוליה מואנשת ומקבלת דמות של אישה וירטואלית.ראוי גם לשים לב למילה אהבה המופיעה בכל בית בשורה האחרונה. בפזמון החוזר היא מופיעה פעמיים מה שרומז גם הוא על העדפת המלנכוליה על פני הדבר האמיתי.באותם בתים בהם המילה אהבה מופיעה בשורה אחרונה קודמת לה מילה. אם נלך לפי סדר הופעתן המילים הן-יום,אור,אור,הו. בפזמון החוזר המילה הו מופיעה פעמיים.האם המצלול הפונטי החוזר על עצמו במילים אלה,יש בו רמיזה אורגזמתית?

 

עוד על חמי רודנר

האתר של חמי רודנר
חמי רודנר בויקיפדיה

חמי רודנר באתר מומה 

חיים מזר

שירה למען ילדינו

 

 

מרכז ענב פותח בסדרת מופע שירה ומוזיקה חדשה עפ האירוע  "אהבה קאמרית".

את האירוע יצרה ואירגנה  המוזיקאית הכותבת והיוצרת הרב -תחומית יסמין אבן .

היא  הלחינה את רוב שירי הערב  והיא תשיר עם מוזיקאים אורחים. כל משורר יקריא שיר ואחר כך יבוצע השיר המולחן.

דברי פתיחה למופע : פרופ` גבריאל מוקד.

בהשתתפות המשוררים:

 מאיה בז'רנו,

 

 אורי ברנשטיין,

נורית זרחי,

 מיכל סנונית,

 

 אורציון ברתנא,

דורית וייסמן,

חנה גולדברג,

 כלת פרס ראש הממשלה לשנת 2007 דבי סער,

 יחזקאל נפשי,

לאה טרן,

דפנה שחורי,

אילנה יפה,

תמי כץ לוריא,

 ציפי שחרור,

 ריקי דסקל

ובהשתתפות המוזיקאים והזמרים:

אהובה עוזרי,

נתן סלור,

סימה לוי דוכין,

 עדי מדנס,

גיא ויינגרטן,

מרינה פיינגולד,

שאול בסר,

 גלית נוסן,

 אורית פלג,

 תום קלנר

יסמין אבן,

 ועוד.

בתום המופע תתקיים במה פתוחה לקריאת שירים. משוררים צעירים יקריאו משיריהם ומתוכם יבחר שיר אחד שיולחן ויבוצע במופע הבא.

הערב יתקיים במוצאי שבת, 1 במרץ ב- 20:30 במרכז ענב בתל-אביב. כרטיס: 60 ש"ח.

מחיר לחברים: 40 ש"ח
טלפון להזמנות – קסטל: 6045000

כל ההכנסות קודש לבי"ח לילדים דנה שליד איכילוב.

הצטרפו אלינו!

בואו בהמוניכם הן על מנת  להיהנות משירה ומוזיקה טובה

והן על מנת לתרום לרווחתם ולבריאותם של ילדינו!  

ומה אתה מתכונן לעשות כנגד הזיהום של המדינה ?

לפני כך וכך זמן פורסם מאמר שלי  על המכוניות החשמליות  במגזין "פירמה "

לפי מה שאני שומע למאמר שהועלה באינטרנט והפך למקור מידע ראשי בתחום זה בעברית  הייתה השפעה מסויימת על שינוי המדיניות לאחרונה בנושא המכוניות החשמליות שלהם נותנים כעת יותר תיקצוב ויותר חשיבות מבחינת תכנון התחבורה העתידי .

ןלאחרונה  המאמר גם הוכנס  לספר לימוד עברית לקוראים ערביים מה שמבחינה מסויימת הופך אותו למאמר "קלאסי " בנושא מאחר שהפך לחומר לימוד .

בקרוב יוכנס לספרי הלימוד גם מאמר נוסף של דוקטור אמנון סטופ ושלי על התחממות כדור הארץ ןהשלכותיה על מדינת ישראל ,עוד מאמר שהוא כיום מקור מידע עיקרי בתחום הספציפי הזה .

וכעת קיבלתי את התגובה הבאה מתלמיד ערבי
שלום שמי אייל
ואני אמור להציג פרויקט    בבית הספר על זיהום האוויר והמכוניות החשמליות  ביום ראשון הקרוב 

אשמח עם תענה על השאלות :

 והנה הראיוו שאני חושב שיש בו ענין לא רק לתלמיד ומורתו אלא גם לקהל הרחב .

i. מאיזה מניע התחלת לחקור על המכוניות הידידותיות לסביבה?
מתוך עניין כללי באיכות הסביבה נושא שעליו כתבתי כמה מאמרים ברשת ומתוך מחשבה איך אפשר לצמצם את הזיהום לסביבה ועם זאת לשמור על היכולות הטכנולוגיות שלנו .
משום שלעניות דעתי פשוט ל"בטל " את כל הטכנולוגיה ולהכריז עליה כאסורה על מנת ל"נקות " כך את האוויר כפי שיש מי שדורשים רק יביא למותם של מיליארדים . צריך לחשוב על פיתרונות טכנולוגיים שישמרו על היכולות שלנו ובו בזמן לא יפגעו בסביבה עד כמה שרק אפשר.

ii. מה הכי עניין אותך בנושא זה?
ככל הנראה העובדה שכבר מזה עשרות רבות של שנים עוסקים בפיתוח של מכוניות ידידותיות לסביבה אך הפיתוח נעצר בגלל מכוניות על בסיס הנפט.  והחברות שמאחוריהן שככל הנראה תרמו רבות כדי לעצור פיתוחים ידידותיים יותר לסביבה.ואת זה הם עשו גם באמצעים אפלים שונים שלא הכל ידוע לנו לגביהם .

iii. האם אתה עצמך משתמש\ת במכונית כזו?למה?למה לא?
לא משום שאני לא נוהג בכלל ומעולם לא נהגתי .
.אם זה היה תלוי בי כולם היו נוסעים ברכבות תחתיות בלבד.ולא היו יותר מכוניות פרטיות  שהן כלי עיקרי בזיהום כדור הארץ . וזה היה גם מפחית בהרבה את מספר ההרוגים בתאונות .אז מכוניות חשמליות הן פתרון ביניים סביר בכל אופן .

v. כיצד לדעתך המכוניות הידידותית לסביבה יעזרו לפתור את משבר איכות האוויר בישראל? 
בכך שהן תזהמנה את האוויר פחות כל הפחתת זיהום היא מבורכת . .

vii. אילו היית בכנסת של ישראל כרגע,מה היית מציע שם על-מנת לפתור את הבעיה של זיהום האוויר וזיהום מקורות המים בישראל?
זאת שאלה  שאי אפשר לענות עליה על רגל אחת אלא דורשת  מסמך פרטני ויסודי .דברים רבים . כמה מהם תמצאו מפורטים כאן
התחממות כדור הארץ חלק ג'

 אבל אולי יותר מכל דבר אחר  הייתי שם דגש על נושא המיחזור ,מיחזור האשפה שמושלחת ללא הרף למים והפיכתה לחומרים מועילים במקום רק לשפוך אותה כזבל שאין מה לעשות איתו .

ולכך יהיה הישג כפול גם הפסקת זיהום מקורות מיים חשובים וגם השגת מקורות אנרגיה חשובים דרך האשפה .

הייתי מנסה להביא למימון פרוייקטים מרובים ומגוונים ככל האפשר של מיחזור וכספים עצומים במחקרים בתחום זה .

זה בתור שלב ראשון אבל חוץ מזה יש עוד דברים נוספים רבים שיש לפעול בכיוון שלהם .

 

 

עוד על כך ראו :

הנה באות המכוניות החשמליות
בלוג כמורה לשפה העברית
התחממות כדור הארץ והשלכותיה על מדינת ישראל א'

חלק שני

חלק שלישי

צומת נאס"א

המשורר מהקומנדו הימי :

 

"נמרוד " פסל מאת יצחק דנצינגר. סמל התנועה ה"כנענית "

 

 

כמה משוררים לוחמים היו לנו בתולדותינו?

 מעט מאוד .
דוד המלך מחבר ספר "תהילים "על פי המסורת .

ושמואל הנגיד מצביא ושר יהודי בספרד המוסלמית

אלו  הם שתי הדמויות שבהן נזכרים מיד.
אבל לא הרבה נוספים.
ובכל זאת .מסתבר שאפילו מיחידת הקומנדו הימי של ישראל יצא משורר ומשורר מוכשר מאוד  אם גם בלתי ידוע  לקהל הרחב בשם איתן איתן ".

 ומשורר זה איש אדמה מובהק סימן יותר מכל אחד אחר בחייו  את האידיאלים של אנשי התנועה "הכנענית" שאליה השתייך,  אידיאלים של חזרה לאדמה ולטבע ויצירת אדם עברי חדש. אידיאלים שהמייסד של התנועה למשל יונתן רטוש משורר ויושב בתי קפה כל ימיו מעולם לא מימש .
הסופר איתמר בן –כנען ( שם שהוא נתן לעצמו כאשר היה מעריץ צעיר של התנועה הכנענית ) פירסם לאחרונה בעיתון "העיר " מאמר מרשים על משורר זה,אחד הטובים  והמרגשים ביותר שפירסם אי פעם .

והנה הוא מופיע כאן שוב .

גורלו של איתן איתן

מאת איתמר בן כנען
(הופיע בעיתון העיר, ומתפרסם כאן ברשותו האדיבה של איתמר בן כנען)  

איתן איתן משורר "כנעני".

 

"להיות גדל נפש בעולם של צנורות קלים, אנשים\ קטנים, חובות מעיקים, אדמות ממוכנות"
(מתוך "שיר אחד למרים". הספר "מלך אסור ברהטים". איתן איתן)

בכל אחד מארבעה-עשר ימי הגדיד אצל משפחת איתן, מקיץ רונן משנתו בחמש לפנות בוקר. הקימה בחמש לפנות בוקר היא חידה. לבטח עבור טיפוס עירוני ממוצע כמוני. הקימה בחמש לפנות בוקר במושבה כנרת, טרם היציאה למטע הדקלים, בשבועיים הראשונים של ספטמבר, היא בגדר נס.
בצד השני של ים כנרת, מעל הרי גולן, השמש מטפסת לאט, בתנועה דחפורית. עד שנגיע רונן וחבריו כבר יהיו במטע, עובדים על "המנערת" שהיא מכונה התלויה על טרקטור. על המנערת תולים את כפות התמרים והיא פשוט מנערת מהן את הפירות עצמם.
הפועלים התאילנדים קטני הקומה עם הפנים החלקות, הנשיות, יתלו על הענפים, בין צמרות העצים, ינסרו במסוריהם הקטנים את כפות התמרים הבשלות שרונן וחבריו יאספו אל המנערת. מבט חטוף בעיני התאילנדים יזכיר לי חבר שלי מקיבוץ ניר דוד שהלך לעולמו לפני חמש שנים. בן עשרים ושש היה במותו. אחת המצבות המפוארות שהשאיר לחבריו ולבני משפחתו הוא סיפור קצר אודות פועלים תאילנדים שאלימות קשה, משבר נפשי והומו-ארוטיות משמשים בו בערבוביה.
זה היום האחרון של הגדיד (קטיף התמרים) אצל משפחת איתן. רונן מגיע לכאן, לעבוד בגדיד של משפחת איתן, כבר ארבע עשרה שנה. מזה שבע שנים הוא מתגורר בניו יורק, שם הוא עובד ועושה לביתו. ברם, על הגדיד הוא לו מוותר. למען האמת, מרבית האנשים המרכיבים את מעגל חבריהם, מכריהם ומוקירי זכרם של בני איתן, מגיעים בהזדמנות כזו או אחרת לעבוד בגדיד הזה. הגדיד הספציפי הזה, אצל משפחת איתן, הוא הרבה יותר מאשר עניין חקלאי-עסקי גרידא. הגדיד אצל משפחת איתן הוא מעין טקס, ריטואל קבוע. הוא משמש טקס יזכור חלופי לזכרם של שלושת בני איתן: אבי המשפחה, איתן איתן ובניו הצעירים, אסר ונבו. "הגדיד", מסבירה ענת, אם המשפחה, "מתאים לרוחם של בני איתן הרבה יותר מכל דבר אחר". וכך, בכל שנה בספטמבר, מוצאים עצמם אנשי שייטת 13, לצד ספורטאי שיט הקיאק, לצד אנשי עט ואמנים אחרים, עובדים יחד במטעים ובבית האריזה של משפחת איתן.
"זו משפחה מיוחדת מאד", אמר לי אורן, לוחם שייטת, ידיד המשפחה, כשהגענו לפתחו של בית האריזה, אחרי יום עבודה ארוך וקשה עם הצוות של רונן ו"המנערת". כל מי שמגיע למושבה כנרת, או לעמק הירדן באופן כללי, יודע שמשפחת איתן היא משפחה מיוחדת. הוא יודע זאת עד לשד עצמותיו.

החיים של סלוא

ואלה שצוחקים שיצחקו להם לעזאזל\ שיצחקו וידברו על בגדי הקרועים המטנפים\ רגלי-האדמה שיש לי, הסנדלים המשפשפים.\ אלה שצוחקים שיצחקו להם. שישבו\ במקום שישבו וידברו עלי ויצחקו להם.\\\ והאבנים הכבדות שאני מעיף\ נופלות במקום שאני קובע ופני השטח האמיתיים קובעים\ ושם תשארנה לעולם\ ושם תהיה מנוחתן"
("אלו שצוחקים"
. הספר "מלך אסור ברהטים". איתן איתן)

לא הספקתי להכיר את איתן איתן באופן אישי. הוא הלך לעולמו ב- 91, ואני הייתי אז רק נער בן 15. בפעם הראשונה שנתקלתי בשמו של איתן איתן הייתי בערך בן 19. זה היה בלילה. ישבתי בדירת הוריה של בת זוגי דאז, בשעה שכל בני הבית ישנים, וקראתי בקובץ המאמרים "ואני בשלי" של ידידי, הסופר, המשורר העורך והמתרגם אהרן אמיר.

שלושה פרקים מקדיש שם אמיר לשיריו, חייו, דמותו ופועלו של איתן איתן. וכך כותב אמיר: "שגרת לשון היא כמעט לדבר על איתן איתן- משורר כפול-שם בעליל, מבחירה מודעת- כשילוש של משורר, איכר ולוחם (ואולי לא בזה הסדר דווקא, אלא לפי סדר הקדימויות של הדובר). עם זאת, יש משהו בלתי-נכון באמירה העשויה להציגו כמושא של "שגרת לשון" כלשהי- ולו אך משום שבכל אחת משלוש צלעותיו של השילוש האמור, כלומר ביצירה השירית, בעשייה החקלאית ובישותו כלוחם בקומנדו הימי, היה איתן איתן לא רק בלתי-שגרתי אלא אנטי-שגרתי… בשער בת רבים לא נודע איתן איתן בחייו, קל וחומר מאז נאסף אל עמיו, ושנותיו חמישים בלבד…"

 מכאן המשיך אהרן אמיר והביא מובאות וציטטות לרוב מתוך יצירותיו של איתן והמלים האלו הילכו עלי קסם. השם הזה, איתן איתן, לא הניח לי. כפי שמסביר שם אמיר בהמשך, איתן איתן מיעט לפרסם. שני סיפורי פרוזה שלו פורסמו בכתב העת "קשת" (בעריכת אהרן אמיר) איפשהו בראשית שנות השישים. בחייו פרסם שני ספרים: "מלך אסור ברהטים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד. 1968) ו"ארץ אמור" (הוצאת ספרית הפועלים. 1977).
טרם נסתלק מן העולם הספיק לראות את ספרו השלישי והאחרון "שירי האלף ושירים לבני אדם" שהוציאו בני משפחתו. את הספרים האלו, לצערי הרב, לא הצלחתי למצוא מאז, היות והם נדירים ויקרים. שנים נשארתי רק עם קטעי השירה שלו שציטט ופרסם אהרן אמיר בקבצים שונים. ונשארתי, כמובן, עם השם הזה שלו, שהדהד בירכתי תודעתי ולא הניח לי.
לפני מספר חודשים, באחד מימי העבודה השגרתיים שלי במערכת עיתון העיר, על רצפת משרדי החדש, הבחנתי בערימה מוזרה והתחלתי בוחן אותה. בינות לכל מני שאריות של יחסי ציבור שאיש אינו מעוניין בהן (ספרים של הוצאות אזוטריות וסופרים נידחים או סינגלים של מוזיקאים לא מוכרים ברמה סהרורית) מצאתי אסופה חדשה של שירי איתן, "האדמה קורנת", שיצא ב"הוצאת קשב לשירה" לפני כשנה. עלעלתי בין דפי הספר המדיפים אותו ריח חזק של דפוס חדש והנה, נפרש בפניי חלק הארי של שירתו הגדולה של איתן איתן והיא גדולה יותר, יפה יותר, עמוקה יותר משדמיינתי אותה. הרגשתי שהנחתי ידי על אוצר של זהב מהעיר אלדורדו או פתיתים ששחו בים התיכון הישר מאטלנטיס. קראתי, חזור וקרוא, בשירים המיוחדים האלו שאין להם אח ורע בשירה העברית. שירים קשוחים, תוכנית וצורנית, מינימליסטים ועשירים בעת ובעונה אחת, מודרניסטים להפליא ועם זאת בעלי מימד קמאי ברור ועיקש, במקצב ריתמי יחידני, עילאי, יפה, כואב, מאדיר. הספר לא זז ממני במשך שבועות ארוכים ולא הרפה, כמו שמו הכפול של איתן איתן.
לבסוף, הרמתי טלפון למשורר רפי וייכרט, אחד העורכים-המו"לים של הוצאת קשב. את משה דור, שבחר והקדים פתח דבר, לא ניתן היה להשיג היות והוא באמריקה. וייכרט אמר שהמהדורה כבר אזלה אבל חשוב לחזור אל המשורר הזה.
וייכרט סיפר לי גם שבפסטיבל השירה שהתקיים השנה, כבכל שנה, במטולה, חתם את האירועים אהרן אמיר, בפני קהל עייף משלושת ימי הפסטיבל. הוא קרא משירי איתן ודיבר אודותיו שעה ארוכה לאוזני הקהל המשתאה ולבסוף, משסיים, נעמד הקהל ההמום על רגליו ומחא כפיים. וייכרט נתן לי את הטלפון של ענת איתן, אלמנתו של המשורר ומהר מאד יצרתי עימה קשר. היא הזמינה אותי ואת אשתי להגיע אליה למושבה כנרת וכך התחיל הפרק האחרון והחשוב ביותר במסע שלי בעקבות איתן איתן.

הארץ של סלוא

בחוף שמש\ תפארת חוף שמש וסלוא\ עבד אנוש\ הופך אדם בנפילת חייו\ חתוכים כעלים זקנים\ צועקים ברחישת דממה לאף אחד בשמש, קרוב\ וקרוב יותר בביאה גלויה חסרת סוד…"
(מתוך השיר "סלוא". הספר "ארץ אמור". איתן איתן)

הסיפור של איתן איתן מתחיל בעצם עוד לפני שבא לעולם בשנת 1940. הסיפור מתחיל עם בני הזוג דוד וחנה יזרעאלי, שייחד עם שבע משפחות אחרות ייסדו את מושבה חקלאית כנרת בעשור הראשון של המאה העשרים.
דוד וחנה יזרעאלי, סבו וסבתו של איתן מצד אמו (על משפחת הברמן מצד אביו לא ידוע הרבה) תפקדו תקופה מסוימת בחייו של איתן, לאחר שהוריו נפרדו ועזבו את המושבה, כהורים לכל דבר והקשר איתם היה חזק במיוחד. הסב, דוד יזרעאלי, היה איכר ומלחין ששיריו הושמעו בימים הרחוקים ההם גם ברדיו.
באחד מטורי "מה נשמע" של דן בן אמוץ משנות הששים, כותב בן אמוץ על המפגש שלו עם דוד יזרעאלי: "שמעתי שבכנרת המושבה חי לו אכר ותיק בשם דוד יזרעאלי, המחבר בשעות הפנאי מוזיקה. ובלי לבזבז אף רגע נסעתי לכנרת, שאלתי על ביתו של המשורר והאכר, עברתי בשדרת שושנים לוהטות, הקשתי על הדלת הנכונה והוזמנתי על-ידי מר יזרעאלי (גבר לא נמוך ומגויד בן 68 בערך, שזוף ומקריח, נתון במכנסי-עבודה שחורים, חולצת חאקי דהה וסנדלי-בית קלים) לשבת לשולחן משושה בחדר-האוכל, לשתות כוס מים קרים ולשאול שאלות."

המפגש עם "המשורר האיכר" (אף, שכאמור, לא היה ממש משורר אלא מלחין של טקסטים מקראיים על פי רוב) השאיר חותם רב על בן אמוץ ואפשר, אם רוצים, לראות בסבו של איתן סוג של נבואה שהגשימה עצמה בנכד.
רבים נוטים לייחס לאיתן איתן וליצירתו, תפיסה כנענית, הווה אומר, קשורה לבית מדרשם של המשוררים יונתן רטוש ואהרן אמיר שדיברו על שיבה ערכית לתרבות עברית-כנענית-פגאנית, טרום יהודית. הקבוצה היוותה תנועה פוליטית קטנה אך משפיעה מאד. שלילתה את הגלות, תפיסתה את חשיבות התרבות הארצישראלית, הזיקה החזקה לאדמת הארץ ובעיקר עקרונות ארץ ישראל השלמה (שלמה מאד, יש לומר, לפי "מהנילוס עד הפרת והחידקל") ואלמנטים אחרים, נשתמרו באופנים שונים בכמה וכמה תפיסות חברתיות-פוליטיות-אמנותיות בישראל של היום. השפעה זו נעה בין שמאלנים פוסט ציונים המאמינים במדינה גדולה של כל אזרחיה מחד ובין אנשי גוש אמונים מאידך. איתן איתן היה קרוב מאד לכנענים בדעותיו. המפגש עם עדיה גור חורון (ד"ר לארכיאולוגיה שממצאיו בעיר אוגרית שבסוריה השפיעו מאד על השקפת התנועה הכנענית) ואהרן אמיר, הביא את איתן להצטרף בשנות הששים לחוג "המרכז העברי" שלהם ודיונים מסוימים התקיימו בבית איתן. ובכל זאת, בחינה מעמיקה יותר של שיריו, חייו ופועלו של איתן לא יכולה להסתכם בצירוף המלים "משורר כנעני".
בניסיון להעמיק ולחשוב על ילדותו של איתן במושבה כנרת והתבגרותו בצל הסיפורים והדמות של סבו, האיכר והמלחין דוד יזרעאלי, איש העלייה השנייה, דמות מרכזית בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, מגלים אפשרות להבנה נוספת של שורשי תפיסת העולם המיוחדת והחמקמקה שלו, נטולת הפשר הפשוט. אפשר ובילדות זו נמצאו הזרעים הראשונים לזיקה העמוקה של איתן איתן המשורר לארץ זו ולנופיה ומתוך זה, כמובן, תחושת האדנות על אדמתה כפי שבאה לידי ביטוי הן בשירתו והן בחייו.
"איתן תמיד היה אומר שהוא יותר קומוניסט מהקומוניסטים, יותר קפיטליסט מהקפיטליסטים. אבל הוא לא היה לא זה ולא זה. איתן היה פשוט איתן". תגיד לי אלמנתו, ענת.

המלחמה של סלוא

 

 

"הארץ השרופה מחכה לגשם,\ הארץ השרופה מחכה לגשם?\ הארץ השרופה מחכה לגשם,\ לא של מים אלא של אש."
(מתוך "אור על המדבר". הספר "מלך אסור ברהטים". איתן איתן)

איתן עצמו סיפר בתוכנית רדיו שערך העיתונאי יהודה גורן בשנת 85, שכבר בגיל שבע החליט, לצד הידיעה שיהיה חקלאי, להיות משורר וסופר. הוא גם מספר שם על שני אירועים מעצבים בילדותו: "

היה מקרה שהדוד שלי נרצח על ידי הסורים. כאן, בצד השני של הים היה שטח הפקר, מול עין גב. הוא נסע על האופניים שלו אחרי העבודה והם חטפו אותו… הם הכינו מארב, לקחו אותו, חתכו לו את הראש, וחתכו לו את אבר המין, הכניסו בפה כמו שהם יודעים להתעלל, לא פחות ולא יותר, ועזבו את הגווייה. כנגד ברבריות כזו, "אמר בתוכנית הרדיו ההיא "אין לך מה לעשות. רק להשיב בנשק. זה היה חלק ממערכת השיקולים שהיו לי, ללכת דווקא לריאלי (ביה"ס הריאלי בחיפה. א.ב.כ) ולפנימייה הצבאית שהייתה שם. בעניין הזה היה לי זיכרון ילדות יותר רציני. זה היה כשהייתי בן שבע או שמונה. הייתה הפלישה הסורית לעמק הירדן והם הגיעו בסך הכול עם כלים די עלובים, כלי מלחמה די עלובים, הגיעו עד צמח ודגניה… האווירה כאן, של המבוגרים, הייתה אווירה של היסטריה. היסטריה אמיתית. לא אווירה של נשים או של זקנים אלא של גברים במיטב אונם, במיטב שנותיהם… לנו, בתור ילדים במושבה, לא הייתה בכלל בעיה. אנחנו עשינו את כל המלחמות, משחקי המלחמה, מאז שנולדנו. ומה זאת אומרת מישהו בא אליך הביתה? אתה צריך להשיב לו. היישוב לא היה מוכן לזה. היישוב כאן בעמק הירדן ואני מניח שכל היישוב בארץ ישראל. פינו אותנו לתל אביב. אני התפניתי לתל אביב. ושם חגג עם ישראל. חגג בשדרות רוטשילד ובשפת הים היו גברים צעירים במיטב שנותיהם ואכלו גלידה בויטמן באלנבי, המון עם, המון רב. המעבר החד הזה ממקום למקום הראה לי בדיוק למה אנשים לא מוכנים, לא מוכנים מבחינה נפשית, להילחם. ולמה כשבאה המלחמה הם מקבלים את זה בצורה כל כך קשה… לשום מלחמה לא היינו ערוכים…"
איתן איתן היה ערוך למלחמה, כל חייו. הוא שרת בשייטת 13 למעלה מעשרים שנה ולקח חלק פעיל מאד בקרבות רבים. עיסוקיו בחיי היומיום שימשו, כמובן, כחומר מרכזי גם ביצירתו: האדמה, המלחמה והאמנות עצמה.
במחזור השירים "טרף רפאים", הפותח את הספר "ארץ אמור" (ארץ העם האמורי- כנעני וארץ המילה. "אמור" מלשון אמירה), מופיעים ששה שירים העוקבים אחר מהלך חייו של סלוא, בן דמותו השירי או האלטר-אגו, אם תרצו, של איתן. סלוא (הנקרא כך על שם ראש שבט שמעון המקראי, אביו של זמרי שהיה לדמות מקוללת במיתולוגיה היהודית) מתאר את המלחמה כך (בשיר, "המלחמה של סלוא"): "גופי האנשים בחולות לא יקומו.\ יש גופים שדממו בחסד פתאם.\ יש גופים שדממו בעוית לא נגמרת.\ יש גופים שלמים. יש גופים חתוכים.\ יש גופים מעוכים. יש גופים שרופים.\ גבורת שמש על הגופים.\ ארץ שמים על הגופים.\ פתח בה תלם." תיאורים מהסוג הזה-וקשים מאלו- חוזרים ונשנים בשירתו של איתן.
"הוא קרע לנו את התחת כמו שאיש לפניו או אחריו לא עשה זאת. אחר כך סיפרו לנו שזהו איתן איתן. האיש שאיננו מפסיק עד שהאחרון נשבר. אמרו לנו שאין אצלו שום דבר ממין של תמיכה בנחשלים או סחיבת פדלאות. מי שנופל מתגלגל הצידה ומגיע בכוחות עצמו לבסיס או לבקו"ם." כתב העיתונאי רן אדליסט בראיון שקיים עם איתן ב-83 ושנתפרסם במגזין המנוח "מוניטין".
אדליסט היה חניך של איתן בשייטת ומשם צמחה ביניהם ידידות ארוכת שנים. בכתבה ההיא, אדליסט בעיקר נזכר בסיפורים הרבים מתקופת הסדיר שלהם ומרבה להתנצח שם עם איתן על תפיסת עולמו הפוליטית-מדינית-חברתית, שאותה מתעקש אדליסט להגדיר כ"כנענית". אדליסט היה חבר של איתן אך לטענתו, לעולם לא הצליח לרדת לעומק דעתו של חברו ובאותה הכתבה הוא מתוודה "הכי פשוט בעניין איתן זה לקטלג אותו אי שם, בין איבן האיום לג'ינג'יס חאן. אבל משהו מטריד אותי. לא רק מפני שהוא חבר שלי, או משום שאני מסרב לקחת אותו ברצינות גמורה. או משום שתוכניתו, למעט הדם, שברי העצמות וקרעי הבשר, מקבילה פה ושם לתוכנית המרחב השמי של אורי אבנרי- משהו מטריד אותי משום שאני מכיר אותו ככזה ההולך עד הסוף… הוא נלחם על האדמה הזו ועובד אותה כמו עבד וכמו כובש, ולמשחק הבנאלי והמבעית עם המוות, הנלווה לתהליך הזה, הוא מקנה גוון של פאטליזם עמוק".

ואכן, למוות היה מקום מרכזי בשירתו של איתן וקשה לנתק את העיסוק הזה מחייו, ממותו וממה שקרה למשפחתו לאחר מותו.
פרט לאדליסט היו לאיתן כמה וכמה חברים מעולם הכתיבה. אמנם, לא זכה להכרה רחבה מספיק אבל בקרב חוגים מסוימים, הפך איתן איתן לשם דבר. מבקרים מסוימים (כמו הסופר משה שמיר) הללו את כתיבתו ואחרים (דן עומר) סלדו ממנה. על כל פנים, ידידים מצא לו דווקא באנשי הספרות המבוגרים ממנו עזריאל אוכמני וזרובבל גלעד, אנשי ההתיישבות העובדת של תנועת הפועלים הארצישראלית. דווקא מאורי צבי גרינברג ואוריאל שלח (יונתן רטוש), אומרים שהתרשם כאנשים "לא נעימים" ועל אף אי איזו קרבה רעיונית, לא נקשרו ביניהם יחסי ידידות של ממש. על כל אופן, מסיבות כאלו ואחרות, נשאר איתן איתן דמות מודחקת בתודעה הישראלית. אולי בשלה השעה לבטל את ההדחקה הזו ולקרבו אל המקום הראוי לו ברשימת הקנונית של השירה העברית החדשה.

המוות של סלוא


"בני בני הם חלק ממה שאני\ ואני אינני חלק מאבותי אני\ חלק מאדמותי שחורות המוות\ תובעות עצים, עולות… המתים לא יעשו שום מהפכה\ אבל מתים עושים את כל המהפכות.\ אם תבוא מהפכה תבוא מהפכה בגלל המתים\ בגלל שמתים תבוא מהפכה\ כדי שלא ימותו תבוא מהפכה."
(מתוך השיר "אדמות חמות". הספר "ארץ אמור". איתן איתן)

שנתיים לאחר שנפטר איתן איתן ממחלת הסרטן, בה לקה (כמו לוחמים רבים מהשייטת) ככל הנראה עקב הצלילה במימי הקישון, הלך לעולמו, בתאונת דרכים, בנו הבכור אסר איתן. בן שלושים היה במותו. אסר המשיך את דרכו של אביו, הן כאיכר והן כלוחם שייטת. בנו הצעיר, נבו איתן, אלוף ישראל בחתירת קיאק ואלוף העולם לנוער בספורט זה, מי שהיה ההבטחה הישראלית הגדולה בשדה האולימפי, הלך לעולמו שלוש שנים לאחר מכן, כשהתהפך עם טרקטור חדש בשנת 1996.

 בטווח של כחמש שנים, איבדו בנות המשפחה, האם והאישה ענת והבת שירה, את כל הגברים במשפחה.

לכן, בפעם הראשונה שנסעתי עם אשתי לבקר אותן, נסעתי בלב כבד, מלא חששות. המפגש עם אנשים שעברו טרגדיה נוראה ושטנית שכזו, שחוו את הכאב הבלתי נתפש הזה, כאב שלא ניתן להגדיר בניסוח, המפגש הזה הילך עלי אימים. לא ידעתי למה לצפות. איך להתמודד עם זה.
הגענו לקראת ערב, ביום חם במיוחד של הקיץ החולף. חנינו בצל העצים וטיפסנו בשביל חלוקי האבן המוליך אל הבית בינות לצמחייה רבה. האנשים שפתחו לנו את הדלת מוטטו מיד את חומת החששות והאי נעימויות.
אחרי כוס קפה, אכילת מנגו טרי ונהדר ממטעיהם (כאן המקום לציין שאיתן חזה, בין השאר, את הבעיה האקולוגית והיה מחלוצי החקלאות האורגנית בישראל) הגישה לי ענת איתן את שלושת ספריו של בעלה ואני בחנתי אותם במשך שעה ארוכה, מתרכז בעטיפות היפות ובמלים היפות עוד יותר. הנה, הספרים האלו עם השמות המיוחדים, מלאי ההוד וההדר שלהם, מונחים לפני אחרי שחיכיתי למעלה מעשור להסתכל בהם.
מהר מאד עשינו סיור בחדר העבודה של איתן, בספרייה הענפה שבבית ובתמונות שלו ושל בניו, אסר ונבו. מהר מאד הבנתי גם שבנות איתן לא ממש נפרדו מבני המשפחה והם עדיין חיים ביניהן בדרך בלתי רגילה שלא מזכירה אף משפחה שכולה שיצא לי אי פעם לפגוש. קשה להסביר את זה. פשוט צריך לעשות סיור במטעי המשפחה, מטעי הדקלים ופירות התמר שלהם, מטעי המנגו, הזיתים והפפייה, רק אז אולי אפשר להתחיל ולנסות להבין את נוכחותם העזה של בני איתן המתים בארץ החיים של בנות איתן.
אחרי הסיור בשטח, בנוף שאיתן איתן עיצב במו ידיו, חזרנו אל הבית והקשבנו לאותה תוכנית רדיו עם יהודה גורן. ענת איתן לא הסכימה איתי שאיתן היה כנעני. את דעותיו והשקפותיו, אמרה, תנסה להבין מהקלטת ששמעת ובעיקר מהשירים עצמם.

" אין לי את הכלים הלשוניים להסביר לך את איתן. אם הוא היה כאן והיית שומע אותו מדבר, היית יכול להבין הרבה יותר, היית לומד הרבה יותר. אני לא בנויה להסביר את איתן. אולי שירה, בתי, יכולה. " אבל גם שירה, בתו של איתן ואמם של הנכדים, אדר וסלה, טוענת שאינה יכולה בשפתה הדלה להסביר את אביה ואת יצירתו. באופן כללי יצא שרוב האנשים אליהם פניתי בעבודה על הכנת הכתבה הזו בין אם היו אלו אהרן אמיר, רון מיברג, חברים מהשייטת ובעיקר ענת ושירה איתן, כולם העדיפו לדבר פחות ולהפנות אותי אל הכתבים עצמם ולתת לאיתן לדבר דרכם. או שהפנו אותי לטקסטים שהם עצמם ואחרים כתבו אודותיו. כנראה שהדבר מבטא משהו בקשר לאופיים של אנשים אלה ולאופיו של איתן איתן בעצמו: אלו אנשים של מעש, לא של דיבור. השירה עצמה, הכתיבה עצמה, היא בגדר מעשה קונסיסטנטי ולכן היא מותרת. להכביר במלים סתם? בשביל מה.
ביום המחרת הלכנו לבית הקברות של כנרת. גדולים ורבים קבורים שם, מרחל המשוררת וברל כצנלסון ועד נעמי שמר. אבל, המראה הנגלה בחלקת הקבר של משפחת איתן הוא מצמית. שלוש אבני בזלת גדולות שחורות, כאילו נלקחו הישר מתוך אחד משיריו של איתן, מונחות שם בשורה ועליהן צרובים ריבועי אבן קטנים ולבנים. על ריבועים לבנים אלו מסותתים השמות והתאריכים, זה הכול. כל כך מתאים לאיתן ובניו, התמונה הזו, של שלושת אבני הבזלת הכהות והקשוחות הללו. מאז ביקורנו הראשון, איפשהו באמצע הקיץ, חזרנו וביקרנו אצל המשפחה עוד פעמיים. בפעם האחרונה הגענו, אשתי ואני, לעבוד בגדיד עם אנשים שהכירו את בני המשפחה וכאלו שרק שמעו עליהם, כמונו, אך אימצו בחום את זכרם.

אהבת סלוא

"ערגתי ממלאת את הלילה\ געגועי ממלאים את הלילה\ ממלאים את הטל\ ממלאים את הדם\ ממלאים את אגלי הטל, הדם\ געגועי הם ערגתי\ מצע גדול כל חי"
(השיר "ערגה". הספר "שירי האלף ושירים לבני אדם". איתן איתן)

צוואתו של איתן איתן לבני משפחתו: משק גדול ומצליח, אולי הרציני ביותר במושבה, ושאינו מושתת רק על תאוות בצע אלא בעיקר על אהבת האדמה עצמה, אהבת הצומח, אהבת החי.
לצד עיסוקו המתמיד והעיקש במוות, לצד ההתמודדות הזו עם האיום הגדול מכולם, המוות, התמודדות העושה משורר למשורר גדול, לא הפסיק איתן איתן גם לאהוב. באמתחתו שירי אהבה רבים לאישה בחייו וכמובן, לארצו. חשוב לציין כי איתן היה צמחוני מתוך אידיאולוגיה והשתדל לפגוע כמה שפחות בכל יצור חי. האם היה תאב מלחמה?

"במלחמה אין שום דבר חיובי," אמר איתן בתוכנית הרדיו ההיא והוסיף, "היא חלק מהחיים. עד היום זה דבר שלא נמצא, במתכונת שהחברה האנושית מכירה אותו, הוא לא נמצא לא בעולם הצומח, לא בעולם הדומם, ולא בעולם החי, ולא בעולם הדגים ולא בעולם המעופפים, זה נמצא רק בחברה האנושית שבני אדם הולכים והורגים בני אדם אחרים, כציבור. כצבורים. לא למטרות קיום פיזי. זה נמצא רק בחברה האנושית ואין בדבר הזה שום דבר חיובי אבל זה חלק מהחיים של בני אדם… אני כהורה, אם הייתי רוצה להציל את חיי ילדי, הייתי צריך לקחת אותם מארץ ישראל. ארץ ישראל היא המקום המסוכן ביותר לציבור בני אדם כדי לגור בו, כדי לגדל בו ילדים… כולנו בדיוק כמו אברהם. אלא שאברהם לקח את המאכלת והחזיק אותה ביד. אנחנו לא מחזיקים את המאכלת ביד אבל במובן המהותי אנחנו עושים בדיוק את מה שאברהם עשה… בוא נגיד שהסיפור הזה לא התרחש במציאות אבל הוא מתרחש במציאות יום יום, אנחנו עושים את זה".

הוא ממשיך ומסביר שם שכדאי לנו כחברה להסביר לעצמנו ולבננו את פשר העקדה הקולקטיבית הזו שלנו ונגדיר לעצמנו את מטרות הישארותנו כאן, על אדמה זו כאומה. "אחינו דוברי הערבית" אומר שם איתן על הערבים, כך כינה אותם, הגדירו לעצמם טוב טוב את מטרותיהם כאן ולכן אנו עלולים להפסיד במלחמה הזו. איתן אמנם חלם על השתלבותנו יחד, ערבים ויהודים, בני כל הדתות, בטריטוריה הגדולה של ארץ ישראל ההיסטורית ולמזלו לא זכה לראות מה קרה לארץ זו, ולחברה זו, בעשרים ומשהו השנים שחלפו מאז הקלטת תוכנית הרדיו ההיא. מה שכן נשאר פה אלו השירים שלו. והמטעים.
משנסתיים יום העבודה האחרון בגדיד, התיישבנו כולם לאכול ארוחת בוקר דשנה ומעולה שהכינה לנו ענת. אכלנו בשטח, ישובים על מחצלות בינות לעצי הדקל שאיתן נטע כאן בעבר. השמש יקדה, אותה שמש חזקה וקופחת של עמק הירדן, אותה שמש אדומה של ארץ אמור מהשירים לבני אדם שהשאיר לנו המלך האסור ברהטים, איתן איתן.

 

איתן איתן.

 

קישורים רלבנטיים  

איתן איתן בויקיפדיה

איתן איתן בלקסיקון הסופרים

ספר של איתן איתן

 

איתמר בן כנען בלקסיקון הסופרים
איתמר בן כנען בויקיפדיה

 

התנועה הכנענית

יפים הם הלילות בארץ כנען

 

 

 

נמרוד מאת פנחס דנצנגר .

פמיניסטית ,גרושה ,פרסית דתיה ?

 

 

מזה זמן רב קצה נפשו של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' במה שנקרא במקומותינו "ביקורת שירה " ולרוב אינו אלא ציטוטים משירים תוך חזרה עליהם במילים אחרות ( 99 אחוז מכלל ביקורת השירה במקומותינו ) ,
או הצהרות בלתי מגובות הנאמרות עם שפע מליצות גבוהה גבוהה אבל שאין כל קשר בינם ובין השיר ( כמו במדור ביקורת השירה של אילן ברקוביץ בהארץ ) ,
או קשקשנות אקדמאית מלווה במילים גבוהות ולא ברורות לקורא המשכיל שכל מטרתה להביא לקידום אקדמאי של "הכותב " ואין אדם שמסוגל לקרוא אותה מבלי שירדם משעמום.והיא אחת הסיבות העיקריות לירידת מעמדה של ביקורת השירה כיום שרק כמה אקדמאים מסוגלים לקרוא אותה . ( דוגמאות חנן חבר ועוד רבים מספור במה שנשאר במחלקות האקדמאיות של הספרות העברית בארץ )
או סתם קשקשנות פוליטית שבה השירה נבחנת בשאלה האם היא "נכונה " או לא נכונה " מבחינה פוליטית ( כמו רוב ביקורת השירה בעיתון "הארץ" של יצחק לאור ) .
לא פה .
ירון ליבוביץ חציג מכאן ואילך באתר זה מדור קבוע לביקורת שירה ויצירה שיופיע כאן אחת לשבוע שבועיים ובכל פעם הוא יסקור ספר שירה או משורר וותיק או חדש לפי בחירתו.
מובן שהמדור לא יוגבל רק לספרי שירה וירון יעסוק גם בביקורת דיסקים ויצירות אחרות .
ולהלן הכתבה הראשונה במדור הביקורת הקבוע שלו .
והפעם על המשוררת:

אסתר שקלים .
אסתר שקלים היא לכאורה דוגמה של המשוררת "המסווגת " דהיינו שהתקשורת מתייגת אותה .והיא תויגה במאמרי ביקורת שונים כ"פמיניסטית גרושה פרסיה דתייה ".

והעובדה שהיא בתו של "מלך השטיחים " כמו חיזקה את התיוג הפשטני הזה
אבל האמת ,  היא  הרבה יותר מזה ומכל אלה . .
לאחרונה היא פירסמה ספר שירה בשם "שרקיה " שהוא יוצא מהגדר הרגיל מבחינה ויזואלית ויש בו תמונות פרסיות מדהימו מלפני מאות שנים .
בספר עצמו יש שני שירים מרשימים במיוחד אותי לפחות על האישה הנצחית "שרח בת אשר נכדתו בת האלמוות של יעקב אבינו שהיא בת אלמוות ,דמות כמעט לא ידועה אך שבשנים האחרונות צוברת והולכת תאוצה בספרות העברית . שעליה כתבה כבר המשוררת גילית חומסקי  שיר , וסיפור מדע בדיוני עליה בשם שרח מאת אילן אשכולי) שהופיע בגיליון מספר 1 של מגזין המדע הבידיוני "חלומות באספמיה " ון מספר 1 . "שרח"  ..סיפור מאת אתד הכותבים החובבים הטובים ביותר (שבו שרח וממשיכה לחיות בקיבוץ ישראלי כאישה הזקנה ביותר בעולם.
האם זה אומר שהדמות הלא ידועה הזאת זוכה מסיבות כל שהן לפריחה חדשה?
מתי שהוא בעתיד נעסוק  בה באתר זה .

ולהלן המאמר של ירון ליבוביץ' על אסתר שקלים .

שירתה של אסתר שקלים

מאת ירון ליבוביץ'

על אסתר שקלים למדתי לראשונה מתכנית הראיונות של עליזה לביא "והרשות נתונה" שבה אסתר התארחה כדי לדבר על ספר שיריה הראשון "שרקיה". בתכנית ראיונות מעניינת זאת נהגו להתארח אנשים מעולם החברה והתרבות שעמדו בצומת הדרכים בין היהודי ובין הישראלי. מן הסתם המשוררת אסתר שקלים נמצאה מתאימה לתכנית הזאת הן מצד סיפור חייה יוצא הדופן והן מצד ספר שיריה. את הספר רציתי לקרוא כבר אז ועכשיו יש לי הזדמנות לבדוק את הספר.
הספר הוא ספר מיוחד הנכתב על ידי אדם לא רגיל. השירים הנמצאים בספר זה חושפים בפנינו פיסות מעולמה הפנימי של אסתר שקלים. השירים הם אישיים ומורכבים. שמו של הספר "שרקיה" אומר דרשני. מונח זה עומד במרכזם של שני שירים מתוך הספר, השיר הפותח את הספר "שרקיה" (עמ' 10) והשיר "אשת-רוח" (עמ' 42), אולם לדעתי, הוא מתקשר באופן עקיף לכל שירי הספר, ולא בכדי המילה הזאת נבחרה להיות שמו של הספר.
שרקיה היא רוח חמה ויבשה שבאה מן המדבר. במקרא היא נקראת "רוח קדים". היא נקראת לעתים גם "שרב" וגם "חמסין". היא נחשבת רוח לא נוחה במיוחד. משיעורי הגיאוגרפיה שלי בבית הספר התיכון למדתי שהרוח הזאת נושבת בכל ימי השנה אולם בחורף היא איננה מורגשת כי מזג האוויר קר ממילא ומעלות ספורות לא יעלו ולא יורידו. גם בקיץ היא איננה מורגשת כי חם ממילא. היא מורגשת דווקא בתקופות המעבר בסתיו ובאביב. כלומר ה"שרקיה" היא סמל לדבר קבוע שנשאר אתך תמיד גם אם הוא לא תמיד מראה עצמו בגלוי.
רוח כמשל לאופיו של אדם אינו דימוי נדיר. אני זוכר שיר קאונטרי פופולרי משנות ה50 של המאה העשרים הנקרא "הרוח הסוררת" wayward wind שזכה להיות מושר הן בידי גברים והן בידי נשים. אני מכיר אותו בגרסה של הזמר פרנק אַיְפילד משנת 1962. מילות השיר הן די פשוטות, הרי מדובר בשיר פופולרי, אולם הרעיון המרכזי של השיר הוא רוח הנדודים חסרת המנוחה אשר מלווה את הדובר השירי. הנימה העולה משיר הזמר הזה הוא שהדובר השירי משלים עם העובדה שהוא נולד עם אותה רוח, גם אם זה גרם לו להפר אמונים לנערה ולעזוב אותה לאנחות. גם בספר זה ובמיוחד בשני השירים הנ"ל אסתר שקלים מדמה את עצמה לרוח עזה, אשר לא קל לחיות עמה, אבל בפירוש לא ניתן להגיד שהיא משלימה עם עובדת היותה דומה לאותה רוח. היחס של אסתר שקלים אל אותה הרוח הוא מורכב יותר. השרקיה מייצגת לא רק אופי אנושי אלא גם את כל המטען התרבותי שאדם בן עדות המזרח נושא עמו. כפי שעולה מן השירים לאסתר שקלים לא קל לחיות עם המטען הזה.

בשיר "שרקיה" שואלת הדוברת השירית את סבתה ואת אמה "מה אעשה אני עם השרקיה שבי". לדעת הדוברת השירית נראה שהן הסתדרו עם השרקיה שלהן – סבתה חיה עם השרקיה "גדלה עשרה ילדים ואפתה לחם". יוצא שהדוברת השירית מתלבטת מה לעשות עם המטען הזה, כי השרקיה שבה "כבולה בחבלי רוח מערב/ הפרוצה לכל רוח." בדימויים הפוכים אלה של כבלים לעומת שחרור ושל הניגוד בין מזרח ומערב, מביעה הדוברת השירית שלא קל לחיות עם מטען מסויים כזה כשאתה נמצא בסביבה המנוגדת למטען שלך. לטעמי, אין בשיר הזה משיכה גדולה ל"רוח המערב" המצוירת כחומרנית מדי עם "… מעון לתינוקות ולנשים/… ויש מיקרוגל ומדיח ומפתה/ מקפיא ומערבל מתכונים ידועים/ של עוגות וטעם החיים…", אבל כפי שעולה משירים אחרים בספר הדברים אינם פשוטים כל כך.
בשיר השני, שבו המוטיב של הרוח נמצא באופן גלוי, "אשת רוח", הדוברת השירית מצהירה שהיא שרקיה ולא שום רוח עזה אחרת. השיר המוזר והמרתק הזה מראה מצד אחד את הגאווה שיש בדוברת על זה שהיא שרקיה, אבל מצד אחר הוא מראה גם את הרצון להחליף את הרוח ברוח אחרת. "ותשאני הרוח/ לכל הרוחות/ ורוח אחרת תהיה מעמי." המתח הפנימי הזה מתומצת בצורה קולעת בסוף השיר ש"הרוח החדשה" שהדוברת השירית מאחלת לעצמה היא "שושנת-הרוחות/ ורוחה/ שרקיה".
המתח בין הגאווה שיש בנשיאת המטען שמביאה עמה רוח המזרח לבין הרצון הכן להשתחרר מן הדברים הכובלים שמתלווים אל אותו מטען, נמצא בכל שירי הספר. הבט מרכזי אחד שבו המתח הזה בא לידי ביטוי הוא בנושא מקומה של האישה בחברה המזרחית והחובות שמתלוות לאותו מקום. הכוונה בעיקר לחובותיה כאשת איש וכאם וכעקרת בית המומחית בבישול המסורתי, שבאות כמעט תמיד על חשבון היכולת שלה לממש את עצמה כאדם חושב ויוצר בזכות עצמו. את המתח הזה ניתן לראות בשירים כמו "פוסחת" (עמ' 18 – 19), מתקון <כך!> לגורמה סבזי מֻשלָם" (עמ' 24 – 25), "כלת דעת" (עמ' 26). "כאפי חאנום – גברת מספיק ודי" (עמ' 28- 29), "נקבה" (עמ' 60 – 61), "אניה" (עמ' 62 – 63).
הבט אחר שבו המתח בין מזרח ובין מערב מתבטא בשירי הספר הוא מה שניתן לכנות הנושא העדתי. בשירים בעלי אמירה נוקבת כמו "התקוה" (עמ' 11), "פרסי מידונה" (עמ' 12 – 13), "סבזי מודרני" עמ' 14 – 15), "אותו מעמד" (עמ' 40), מבטאה אסתר שקלים כילידת איראן את הפליאה שלה כנגד היחס המזלזל של שאר הישראלים אליה ואל משפחתה כבני העדה הפרסית. בפליאה ובמרירות הזאת לא נעלם גם שמץ של אירוניה כמו למשל בשיר "סבזי מודרני". בשיר זה הדוברת השירית נזכרת בחמיצות ביחס המזלזל של האורחים, שבאו לאכול בביתה, למראה הסבזי, מנת עשבי התיבול הטריים המלווה כל ארוחה אצל יהודי איראן והיא מציגה את זה לעומת הגל של החזרה לטבע הנוכחי שבו האנשים שלעגו למשפחתה " רוכשים אותם" כלומר את עשבי התיבול "בבתי טבע ממזגים/ לצלילי סונטה חרישית/ כמוסות קטנות/ של מיורן ובזיליקום/ בארומה סטרילית נקיה"…".
השירים של אסתר שקלים הם פשוטים לכאורה, אין להם חריזה, אבל הם מלאים בדימויים ובביטויים מן התנ"ך, מן התלמוד, וצופנים בין השורות שלהם כפלי לשון ההופכים את השירים לרבי משמעות. יש להזכיר גם מילה הנזכרת אמנם רק פעם אחת בכל הספר, אבל הרגשתי היא שהיא מסמלת במידה מסויימת את הספר כולו. כוונתי למילה "בוחצ'ה". מדובר בעצם בצרור, מטפחת או שמיכה שבה היו עוטפים את המטלטלים בעת מסע. נראה לי שהספר הזה הוא הבוחצ'ה של אסתר שקלים שבה דחוסים החוויות הלא קלות אך המרתקות של סיפור חייה.

 

הרשו לי  להתייחס להערתה  של רוני פרצ'יק מעיתון "הארץ" ברצנזיה שלה  על ספרה של שקלים בהתייחסו לכריכה של הספר. על הכריכה אנו רואים ציור של חתן יהודי פרסי והתמונה היא מאמצע המאה ה19. ד"ר  פרצ'יק רואה בציור זה ניסיון מצד אסתר שקלים ליצור "זיכרון מיופה" נוסטלגי אשר אין לו קשר למציאות.

 לעניות דעתי גברת פרצ'יק טועה.

לציור הזה כמו גם לציורים אחרים שמופיעים בספר יש קו נאיבי, אבל אין הם הופכים את הספר לזיכרון מיופה. לדעתי הם מראים בצורה פלסטית את המורכבות של ההוויה שמתארת בפנינו אסתר שקלים בשיריה שבספר הזה. עם היופי והגאווה שמורשת כזאת יוצרת בנפשה של הדוברת השירית קיימים גם תסכול ואכזבה מן הכבלים שמורשת כזאת עלולה להכיל. לדעתי ספר זה של אסתר שקלים מצליח להביא את המורכבות הזאת בצורה אישית חושפנית וכובשת.

ראו עוד

 

שרקיה

שירים משרקיה
אסתר שיר משרקיה

כפרות שיר משרקיה

 

אסתר שקלים ראיון עם נרי לבנה

רוני פרצ'ק על שרקיה

סבינה מסג על שרקיה  

מתי שמואלוף על שרקיה

לאה קפלן על שרקיה

 

איך לבקר שירה :הצהרת עקרונות של ירון ליבוביץ' בביקורת השירה

 

 

הצד האחר של האלכימיה

 

 

פעם בימי הביניים האלכימיה נחשבה ל"מלכת המדעים ".  זהו גם אחד המקצועות הבודדים שידוע לנו שאישה הייתה לכל הפחות אחת היוצרות הראשונות שלו אם לא הראשונה ,מרים  יהודיה מאלכסנדריה במאה השניה לספירה   (שבהזדמנות אעסוק בה באתר זה ).

 היום האלכימיה  נחשבת ל"פסודו מדע" .אבל שום דבר לא הולך לאורך הדורות לאיבוד . והיום עם תחיית רעיונות ותורות קדומות שונים ,נראה שיש מיני תחייה גם של האלכימיה .

ירדנה אלון מציעה כאן כמה רעיונות מעניינים לגבי תורת האלכימיה שבהם היא מקשרת אותה  עם רעיונות מודרניים עכשויים מאוד.

 

הצד האחר של האלכימיה

מאת ירדנה אלון

 

כולנו יצורים הייברידים, (בני כלאיים) ללא קשר למוצאנו האתני, בכל אינדבדואל קיים הפוטנציאל להיות אדם הייברידי אם הוא בוחר בכך, וזאת בתנאי כמובן שאנחנו מוכנים להאזין לסימפוניה הפנימית המתנגנת בתוכנו ומוכנים לקחת את שרביט המנצח על התזמורת הפנימית שלנו, לתת לכל כלי בתזמורת את המקום הראוי לו,ואת המרחב להתבטאות ,לעיתים להיות הסולן ולעיתים חלק מהתזמורת או המקהלה . ועל מנת שהתזמורת שלנו תנגן בתאימות עלינו להבין לא רק מהו מקומו של כל כלי אלא גם היכן ובאיזה אופן לתת לו להתבטא מה שדורש ידע ומודעות לאפשרויות שניתן להפיק מכל כלי.שאם לא כן עשויה להתקבל תזמורת רעשנית וקולנית שצליליה צורמים וטורדים את האוזן.

מהי היברידיות ?

את המושג "היברידיות" תבע הומי באהבא, סוציולוג והוגה דעות ממוצא הודי על מנת לתאר את מערכת היחסים השוררת בין הלבנים ללא לבנים בקולוניות, בין תרבות המערב ותרבות המזרח ,הומי באהבא טען כי" בנקודת המפגש בין שתי התרבויות התרחשו למעשה השפעות הדדיות שהתמזגו לבסוף למשהו שממנו נולד דבר חדש" ,תרבות שהיא הכלאה בין השניים וכתוצאה מהכלאה זו נוצרת תרבות חדשה הייברידית.עם כל הכבוד הראוי להגותו של הומי באהבא, אין זו המצאה חדשה בתחום ההגות החברתית,זהו שם חדש ומודרני למושג עתיק יומין שמקורו שאוב מתורת האלכימיה . באלכימיה עסקו גדולי הוגי הדעות,מדענים ופורצי דרך מחד , ושרלטנים להטוטנים של רעיונות וציידי נפשות מאידך,היו לאלכימיה תקופות של עדנה והיו לה גם תקופות של התייחסות מזלזלת ונפילה אל עולם השכחה ותהום הנשייה.

תורת האלכימיה מלמדת אותנו כי ההייברידיות אפשרית ופתוחה לכולנו ומראה לנו את הדרך (את התהליך) להגיע עדיה, אולם לפני שנדבר על הדרך אולי מן הראוי שאתן סקירה קצרה על ההיסטוריה של האלכימיה ועל קצה המזלג על הפילוסופיה, על ההגות שמסתתרת מאחוריה .

דאואיזם ואלכימיה  

היסטוריונים טוענים כי ראשיתה של האלכימיה בסין ,בהגות ובפילוסופיה של הדאואיזם.
מהו דאואיזם?- פרוש המילה דאו או טאו הוא :"הדרך"הפילוסוף שהגה אותה היה לאו-טסה שחי ופעל לפני כאלפיים חמש מאות שנים בסין. .הדאו הוא חסר הגדרה ברגע שאנו נכנסים לעולם ההגדרות ומנסים להגדיר דאו ,אין זה דאו יותר, אולם כל הדברים המוגדרים נוצרו ממנו.שני עקרונות חשובים מונחים ביסודות ההגות הדאואיסטית, העיקרון הראשון הוא עיקרון המחזוריות . היקום, הבריאה,פועלים במחזוריות ועל כן נמצאים בתנועה ובשינוי תמידי,תופעות הטבע אינן קבועות גם אם הן חוזרות על עצמן ותופעה אחת תמיד תוביל לזו הבאה אחריה כמו מחזוריות עונות השנה. אביב,קיץ,סתיו,חורף,אולם אין אביב אחד דומה לזה שהיה לפניו או יבוא אחריו וכך שאר עונות השנה. היבול שקצרנו בשנה שעברה אינו אותו יבול שנקצור בשנה הנוכחית.אולם בכל שנה אנו עדים וחווים את אותה המחזוריות .
אם באביב עסקינן הנה דוגמא לאמירה דאואיסטית השונה מאמירה מערבית
האדם המערבי יאמר כי " באביב פורחים הפרחים"
איש הדאו יאמר כי "פריחת הפרחים היא האביב"

הנחת היסוד השנייה היא כי "הכל מצוי ביחסים של איזון בין הקבוע למשתנה" בין הזכרי לנקבי ומתקיים במרווח הנוצר בין שניהם ובמיזוג הנובע מכך. היין והייאנג.
היין הוא אנרגיית טבע נקבית והוא מתייחס לאיכויות "נשיות" כמו רכות, פאסיביות(הכלה) המתנה,סבלנות . והיאנג הוא אנרגיית טבע זכרית ומתייחס לאיכויות "גבריות" כמו יוזמה,אקטיביות,לוחמנות וכדומה.שתי אנרגיות טבע אלה מתייחסות האחת לשניה כמו היום והלילה,הארוך לקצר,הגבוה לנמוך,החם והקר.

הסינים האמינו בהשפעות ההדדיות שבין הגוף והנפש הם חיפשו את הדרך להפוך את המתכות הנחותות כמו בדיל עופרת וברזל , לזהב אולם לא עשו זאת מתוך תאוות בצע וכדרך להתעשרות, כך שאין זה מומלץ בסופה של קריאת רשימה זאת לפנות לחבר או מכר שלכם הלומד כימיה ולבקש ממנו בשם הרעות להגניב אתכם למעבדה ולראות איך אתם הופכים בדיל לזהב וצוחקים כל הדרך לבנק ,סביר להניח כי אם תקנו כרטיס הגרלה הסיכוי שלכם גם להרוויח כסף וגם להישאר חברים הרבה יותר גדול. שכן אחת ממטרותיה של האלכימיה הסינית הייתה מציאת הדרך לשיפור והארכת תוחלת חייו של האדם .הסינים האמינו כי כאשר האדם מאוזן הוא פועל בתאימות עם כוחות הטבע , החברה הסינית כרוב החברות באותה עת הייתה חברה חקלאית שקיומה והישרדותה נשענו על הבנת הטבע והכרתו .ומאחר והאמינו כי האדם הוא חלק מן הטבע, אותם אלמנטים המצויים בטבע מצויים גם בו.וכפי שהטבע משפיע על האדם כך ביכולתו של האדם להשפיע על הטבע. ועל כן אין צורך להתנגד או לכפות תהליכים טבעיים , כל שהאדם נזקק לו הוא הבנת התהליכים וכך להניח לכוחות הטבעיים בתוכו לעשות את עבודתם ,הם כינו זאת "עשייה על ידי אי עשייה"כמו בהריון, מרגע שהזרע הפרה את הביצית אין טעם לנסות להשפיע על התהליך ,לנסות לקצר אותו , צריך לתת לתהליך להתפתח באופן טבעי עד שהעובר הצומח בפנים מתפתח ומבשיל ויוצא אל העולם.(מזל טוב)

אלכימיה באלכסנדריה


חולפות השנים ואנו פוגשים את האלכימיה באלכסנדריה שבמצרים אין עדויות לכך שהמצרים הושפעו מן הסינים אולם אין עדויות הסותרות השפעות מן המזרח הרחוק. מה שכן ידוע לנו הוא כי אלכסנדריה הייתה "כור היתוך" (מושג אלכימי מובהק) של שלוב השפעות מן הפילוסופיה האפלטונית,הנצרות הגנוסטית,וערבוב מוזר של אמונות פאגאניות שלוקטו מן היקב והגורן של ההגות היוונית-רומית, והערבית.וכמובן תרבות הכשף המצרית העתיקה .

למצרים הייתה מסורת אלכימית מפולחן המתים שלהם סגדו עוד בתקופת הפרעונים(חניטת המתים) ,הייתה להם מסורת של לחשים,קמעות והשבעות , כהני המקדש המצריים ידעו בעזרת לחשים והשבעות לשנות מוצק דומם לדבר מה אחר , כולנו זוכרים את הסיפור התנכי על משה ואהרון המופיעים לפני פרעה וקוסמיו ואת מפגן הראווה בו הפך מטה אהרון לנחש, יש הטוענים כי כל חפץ שהוכנס אל קברות הפרעונים קודש וכושף לפני כן ע"י השבעות ולחשים ואולי מכאן חוסר האהדה של החפצים הללו להרפתקנים שודדי קברים אירופאים.

הערבים הביאו את האלכימיה בסוף האלף הראשון לאירופה .היא הגיעה לספרד בתקופת שלטון המורים ומשם נפוצה ברחבי אירופה , האלכימיה ירדה למחתרת בתקופת ימי הביניים בשל התנגדותה של הכנסייה שרדפה את העוסקים בה והאשימה אותם בעיסוק במאגיה שחורה ,וזאת מכיוון שהכנסייה התנגדה נחרצות לחיפוש עצמי של היחיד.ועקרונותיה הפילוסופים מצאו דרכי ביטוי מקוריות ויצירתיות מאוד כמו "הקומדיה האלוהית" של דנטה.

במאה השלוש עשרה הייתה לאלכימיה פריחה זמנית בשל מסעות הצלב בעיקר עסקו בה הצלבנים ממסדר הטמפלרים אולם כאשר סר חינם של הטמפלרים (מסיבות פוליטיות) הם הואשמו בכישוף ואלפים מהם הועלו על האוטו דה פה.
בתקופת הרנסנס קוזימו דה מדיצ'י מושל פירנצה גילה עניין רב בטכסטים של שפת האלכימיה שמקורם במצרים וכך חזרו הטכסטים לאירופה ,הגרמנים גילו בהם עניין רב אולם עם עליית "עידן הראציו" החלו להתייחס לאלכימיה כגיבוב של שטויות פאגאניות. והתייחסו לכל מי שעסק או גילה עניין בנושא כאל תמהוני במקרה הטוב, או פרימיטיבי וחשוך המאמין באמונות טפלות במקרה הרע "החשיבה המדעית" שלטה בכיפה ומכאן גם היחס המתנשא של המערב להגות המזרחית.

יונג והאלכימיה

 

במאה התשע עשרה ובעיקר במאה העשרים החלה פריחה מחודשת , מי שהחזיר את האלכימיה למודעות הציבורית והתייחס אליה כחלק מפרשנות והטיפול הנפשי היה קארל גוסטאב יונג.
יונג נחשף לאלכימיה תוך מסעותיו בעולם,באפריקה, באמריקה, ובמזרח הרחוק ,תוך עיסוקו בחקר התרבויות האלה, הוא נפגש עם טכסטים אלכימיים שאת פירושיהם לא הבין תחילה, אולם אט אט תוך פיענוח הצפנים האלכימיים הוא גילה כי האלכימיה היא שפת סמלים והנושא המרכזי שלה הוא למעשה חקר הנפש.וכך אכן צריך להתייחס אל האלכימיה המודרנית השפה האלכימית היא אם כן שפת סמלים, ועל מנת לפענח אותה ולהפיק ממנה את הזהב ,והזהב כאן הוא שחרור הנפש מכבלי הלא מודע, צריך להשתמש בדמיון, לתת לו דרור ,לתת לדמיון להשתעשע במקום לנסות לכלוא אותו בפרשנויות ראציונאליות.

שבעה שלבים לתהליך ,כל שלב מסמל תהליך התפתחות וצמיחה אישית ונפשית בדרך הארוכה שעושה האדם מן העריסה עד לקבר. השלבים אינם בהכרח עוקבים ואלה הם:הקלקונציו- השריפה, הסולוציו-המסה, הקגולציו-הייבוש, הסובלימציו- התאדות,מורטיפיקציו- מוות,ספרציו-הפרדה, וקוניונקציו – איחוד הניגודים.
הקוניונקציו-שלב איחוד הניגודים זהו השלב שאני משייכת אותו להייברידיות.
מהו איחוד הניגודים? על מנת להבין את התהליך עלינו לעשות קודם את ההבחנה שבין תערובת לתרכובת.
תערובת הינה מצב בו ישנם מספר מרכיבים שקובצו או אוגדו להם יחדיו ,נניח כמו ערימת קטניות מסוגים שונים שקיבצנו לכדי ערימה אחת,עדיין כל זן של קטניות עומד בפני עצמו ,גרגרי השעועית,החומוס,העדשים,האפונה מוערמים לקבוצה אחת אולם עדיין ניתן להפרידם.
אגד ארבעת המינים בחג האסיף, אתרוג,לולב הדס וערבה , את שלושת האחרונים אנו קושרים יחדיו אולם עדיין הם עומדים כל אחד בפני עצמו וניתן להפרידם (במושגים של השיח החברתי ,תרבותי,פוליטי ניתן לקרוא לזה רב-תרבותיות)
התרכובת לעומת זאת היא לקיחתם של מרכיבים שונים ורקיחתם לכדי משהו שהתוצאה שלו אחרת לגמרי מסך כל המרכיבים שאוחדו. היא מולידה משהו אחר,חדש,אוטונומי לעצמו. כמו אפיית לחם, אנו לוקחים קמח,מים,מלח,שמרים, מערבבים אותם יחדיו ואת הבצק אופים בתנור והרי לנו לחם. בתום התהליך לא נוכל להחזיר את הגלגל אחורה ולהפריד את המרכיבים למצבם הראשוני ,יצרנו משהו חדש אוטונומי לעצמו..

קארל יונג טען כי כולנו יצורים אנדרוגניים מבחינה רגשית-נפשית, בכל אחד מאיתנו קיימים היסודות הגבריים והנשיים (היין-יאנג בדאו) אותם הוא כינה אנימה,ואנימוס.
אנימה היא האישה הפנימית הקיימת בכל גבר, ואנימוס הוא הגבר הפנימי הקיים בכל אישה, חשוב להזכיר כי כשהמזרח דיבר על היין-יאנג הוא לא התיימר להמציא אותו ,הוא חשף אותו תוך התבוננות וצפייה בטבע, איך אמר מיכלאנג'לו "אתה לא מפסל סוס משיש, אתה חושף את הסוס שהיה כלוא בתוך השיש",כלומר המושגים הללו באו לעולם לא כהמצאה של יש מאין, אלא כחשיפה של דבר מה שנמצא באופי האנושי האוניברסאלי ,תופעה מובנית בתוך הנפש האנושית ,חלק חשוב בדי.אנ.אי הנפשי ריגשי שלנו ,אנחנו יכולים לבחור להיות קשובים לו,פתוחים אליו,ואנחנו יכולים להתעלם מקיומו.
לדוגמא:- אני כאישה שמודעת לגבר הפנימי שגר בתוכה יכולה לבחור אם לתת לו לחיות ולהתבטא ואני יכולה להחליט למשל לדכא ולהשתיק אותו מפני שלתת לו ביטוי עלול לעלות לי ביוקר, מפני שהקונטקסט התרבותי שבו אני חיה לא מרשה,לא מאפשר,מגביל,ומצר ביטוי כזה ע"י נשים וגובה תשלום יקר מאוד מאישה שנותנת לו ביטוי. אני יכולה לבחור ההפך לבטא אך ורק את הקול הגברי שלי ולהתעלם לחלוטין מן הקול הנשי שלי לדחות אותו או לצמצם את ביטויו אך ורק למצבים מאוד מיוחדים .
מצב שלישי הוא מצב של אחדות הניגודים מצב שבו אני מחליטה לתת ביטוי לשני הקולות שנראים לכאורה מנוגדים ועומדים בסתירה זה לזה, כאשר הדבר מתבקש, אולם על מנת לדעת להבחין מתי מתבקש ביטוי כזה או אחר עלי להיות במצב של ערנות מתמדת לדינאמיקה המשתנה והמורכבת של המציאות ,מתי והיכן מתבקש שאפעיל את התכונות שנחשבות "נשיות" ומתי נחוץ שאפעל על פי התכונות "הגבריות " מה שכמובן שולח אותי לשאלות יותר עמוקות כמו איך אני מגדירה "נשיות" ואיך אני מגדירה "גבריות" אולם הבה ונצא מתוך עמדה ששאלות אלה כבר פתרתי בתוך עצמי ושני הקולות ברורים לי ומוגדרים לי.

איך אני משתמשת בהם?ומתי אני משתמשת בהם כלומר לא מתקבעת בתוך הזדהות חד צדדית עם צד אחד ,אלא מאפשרת לניגודים להתקיים זה בצד זה ולחוות אותם בו זמנית, נכון כי במקרים רבים אני דנה עצמי לחיות עם סתירות פנימיות,עם עמימות וחוסר בהירות, ולא תמיד הפתרון מצוי באמתחתי, לעיתים אי הפתרון הוא הפתרון,אכן מצב פרדוכסאלי, אולם היכולת להכיל את הפרדוכסליות טומנת בחובה את הידיעה שהניגודים משלימים ומאזנים איש את רעהו ומתקיים בינהם דיאלוג שמפרה ומזין את הנפש מרחיב את גבולות המודעות ופותח את האדם לאפשרות של לידת תודעה חדשה של קיומו. זוהי ההייברידיות בעיני.

מקורות השראה:

C.G.Jung – psychology and alchemy
liz greene,Howard sasportas–dynamics of the unconcios
rרות נצר- מסע אל העצמי
ארתור סוקולוב-שלוות המזרח.

הכיוון מזרח למוזיאון הקומיקס

המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס  

מזמין  את הקהל  להשקת  כתב-העת הכיוון מזרח – ולגליונו המיוחד ( (גיליון 15) 
  ציור ללא קיר – קומיקס חברתי ופוליטי

דברי פתיחה:

מתי שמואלוף ובת-שחר גורפינקל, עורכי כתב-העת

גלית גאון, מנהלת המוזיאון

ישתתפו

DJ Natalie B. – ;דיסקו מאגרב

(מוזיקת פופ-דאנס ערבי, ראיי, צפון אפריקה ומזרח התיכון)

במהלך האירוע יחתמו היוצרות/ים על יצירתן/ם ב"הכיוון מזרח"

כתב-העת ויצירות האמניות/ים יימכרו בחנות המוזיאון

יוגש כיבוד קל

האירוע יתקיים ביום שישי ה-22.2.08 בשעה: 12:30

במוזיאון הישראלי לקומיקס ולקריקטורה

רח' ויצמן 61, חולון

הקהל מוזמן .

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 490 שכבר עוקבים אחריו