פגישה עם העורך

 

 

סגור חלון

לימור שריר היא רופאה ומלכת יופי בעברה סופרת בהווה  וכיום עורכת של אחת ההוצאות המוערכות ביותר כיום "כרמל ".
ודווקא בגלל היותה עורכת יש עניין רב בסיפור זה על המפגש בין סופרת ועורך שהופיע בימים אלה בקובץ הסיפורים החדש שלה "דיונות הזהב והכסף". .
הסיפור כתוב כמובן לחלוטין מנקודת המבט של הסופרת והוא ניכתב לפני מינויה של הגברת שריר לעורכת ספרותית .
לא ניתן אלא לתמוה אם בדיעבד כאשר היא מכירה את הצד השני של המתרס לימור שריר לא הייתה כותבת אותו בצורה אחרת ?

 

העורך

 מאת לימור שריר

היא שנאה את הפגישות אתו.
הוא היה מגיע בדיוק בזמן ומתיישב מולה ליד שולחן ביתֿהקפה ממולה. היא הייתה מזמינה קפה הפוך, והוא – כוס תה עם לימון. כמה צפוי, הייתה מגחכת בליבה, התה הזה כלֿכך מתאים לאישיות המשעממת שלו. הוא היה נוטל באצבעותיו הגרומות שלוש שקיות קטנות של סוכר, מרוקן את תוכנן אחת אחרי השנייה לתוך כוס התה, ובוחש לאט לאט. צליל הבחישה שעלה באוזניה היה משמים כמוהו. אחרֿכך היה מקרב את כוס התה לפיו, לוגם לגימה קטנה, מצקצק בלשונו וממצמץ בעיניו שנדמו לשני חריצים דהויים. לרגע היה עוצם אותן לגמרי, ונראה נהנה כלֿכך מהתה שלו כאילו לא ידע הנאות אחרות. היא סקרה את גופו והוא נראה בעיניה כאילו נכנע לימים: כתפיו היו שמוטות ומוּטות מעט קדימה, וגופו הקטן והרופס נבלע בתוך מעילו. מתוך חריצי עיניו היה בוחן את פניה. צבע עורו היה כעין האפר, עצמות לחייו היו שקועות ותווי פניו זוויתיים. נראה לה שמפגישה אחת לאחרת הלכו עיניו ונעשו חלולות, כאילו עם הזמן הלכה נשמתו והתרוקנה מגופו. תמיד כשנפגשו היה מעורר בה את אותה התחושה: עיניו היו רואות אך לא מבחינות בה. בדרךֿכלל שתק. שפתיו היו מצטמצמות לכדי קו ישר שלעתים היה מתעקם בעווית של חוסר נוחות או של מרירות. רק לעתים רחוקות העלה עליהן בדל של חיוך ואז היה חושף שיניים מצהיבות מניקוטין, מופרדות אחת מהשנייה. היא הייתה כופה על עצמה להקשיב לו, וניסתה לשכנע את עצמה בכל דרך הגיונית שאכן עליה ללמוד ממנו – הרי הוא עורך ידוע ועתיר ניסיון. הוא היה רוכן מעל הניירות הפזורים שלפניו, בוחן אותם כמו עוף דורס, אחרֿכך נוטל עיפרון כדי לסמן משהו, כף ידו האחרת תומכת במצחו, מצילה על עיניו. ושוב היה מוחק וכותב משהו לעצמו, מתעלם מנוכחותה. כתבֿידו צפוף, מסורבל ולא ברור. אות נבלעת באחרת, ה"ל" גנדרנית, "נ" סופית ארוכה כמו מקל. הוא טיפוס מסובך כמו כתבֿידו, הייתה אומרת לעצמה. היא רצתה לפתח שיחה, אולי לשאול משהו, אך עיניו היו ננעצות בה, והיא הבחינה כיצד התכלת הסתמית שלהן הולכת ומתעננת בזמן שמחשבתו מתחלפת והמבט הזה היה כולא את המילים שבפיה כאילו הפכו לנטיפי קרח. אז אולי היה מבחין באנחה שנפלטה מפיה ואולי לא. נראה שהיא בשלה והוא בשלו.
לפעמים היה מרכז את מבטו כאילו שאב לתוכו את המילים. המון מילים כתובות בכתב צפוף על הדפים. מילים הן חיים שלמים, הייתה מהרהרת. כל מילה יצאה מתוך הלב והוא מוחק, מתעמר ועושה בהן כרצונו.
מה היא עושה כאן עם האדם המבוגר והזר שנהנה כלֿכך למחוק אותה, הייתה שואלת את עצמה ומניחה רגל על רגל מתחת לשולחן, ומביטה בו דמומה, בעיניים מצועפות.
אנשים מתחילים לפקוד את ביתֿהקפה, כמה נשים ואיזה גבר בודד, ומשוםֿמה הם נראים בעיניה דמויות מטושטשות חסרות זהות או חשיבה מיוחדת, כמו תפאורת רקע: משוחחים, מנידים בראשיהם, לוגמים מספלי הקפה. ככל שקטנו בעיניה הדמויות שמסביבם כך הייתה הולכת ומתעצמת דמותו. אצבעותיו האוחזות בדפים נראו לה מעובות במיוחד והעיפרון – כלי משחית ענק.
היא הייתה משכנעת את עצמה, שהוא בעצם אינו מוזר ומנוכר מטבעו, אלא שהחיים הפכו אותו לכזה. מדי פעם הלכו והתעוררו בה כל מיני שאלות: כיצד היה נראה בצעירותו האדם המקומט והמרוט היושב מולה? האם הכחול של עיניו היה עמוק ומסתורי או שמתמיד היו עיניו כבויות? האם חווה פעם אהבה גדולה? האם רגעי ההתעלות הצליחו לייפות את מראהו? ואולי מה שהוא היום, הוא כל מה שנותר מגיבור דמיוני מופלא? אולי פעם, חשבה, היא תוכל להסיר את כל השכבות האפורות שהוא מתעטף בהן ותגיע אל הגרעין עצמו, אל תוך נפשו האמיתית והמזוככת. בינתיים, החליטה שעליה לשכך ולו במעט את הקולות המורדים המתעוררים במוחה, את ההתנגדות האוטומטית שהצליח לעורר בה בלי משים. כמה היא גרועה בהעמדת פנים, הרי היא ממש שקופה. נדמה שפיתולי מוחה נהירים למתבונן בה כאילו צפה בהם מבעד לתיבת זכוכית. הבעת עיניה הייתה אומרת הכול: אם הייתה שמחה או עצובה, אם נמלאה קורתֿרוח או כעס עצור, ובעיקר אם אהבה או שנאה.
לאחר שנפגשו כמה פעמים הוא החל לשתף אותה בבעיותיו האישיות. הוא סיפר לה על אשתו הצעירה ממנו בעשרים שנה שיום אחד עזבה את הבית, והשאירה אותו עם שני ילדיהם הקטנים. שעה ארוכה סיפר בתכונותיה המופלאות של אותה אישה, עד שהתעלתה בעיניה ונדמתה לפֵיה נדירה ביופייה ובחוכמתה. ככל שהתעלתה בעיניה אותה דמות מסתורית עלומה, כך הלכה דמותו של העורך והצטמצמה עד שנדמה היה לה שמרגע שננטש, לא נותרה בו כמעט רוח חיים. דקות ארוכות היה מציג לפניה תצלום ישן ומהוה של אשתו, מחליק עליו בעדינות באצבעותיו כמבקש להחיות את הדמות שבתצלום. מהתצלום ניבטה אליה אישה נמוכה ודקיקה, קצוצות שיער ובעלת חזות נערית. מתוך פניה הקטנים והמוארכים הציצו עיניים גדולות ומבוהלות. משהו בהבעתה הזכיר לה עכבר.
עריכת הספר נדחקה לקרן זווית. מדי פעם היא הצליחה לחלץ ממנו הערה קטנה כבדרך אגב על אודות תוכנו של הספר שקרם בנפשה עור וגידים, גדל, הלך ותפח והקדיח והלהיב אותה עד שלא הייתה יכולה להירדם. בלילות הייתה מתהפכת על משכבה ומדמיינת דמות זו או אחרת אשר הייתה יוצאת מתוך הסיפור והופכת ממשית עד כי ניתן היה לגעת בה, לעתים לחבק או ללטף ולעתים להדוף ולשנוא. במחשבותיה ההזויות היו הדמויות ניצבות בשורות, בפנים מחוקים, ולפרקים היא הייתה משרטטת בהן תווים שונים.
כשסוף סוף היו דנים בספר, היא לא הצליחה לסחוף את העורך בהתלהבותה. כמו להכעיס, אהב למצוא חסרונות בכתו
ב. בימים אפורים, כשביקורתו הייתה חמורה, הייתה חשה כאילו הולך וגודש בו זלזול נכלולי או שגואה בו טינה עמומה והיא תהתה האם הוא מפנה אותה כלפיה או כלפי הדמויות בספר. כשדיבר אליה, נשמע קולו באוזניה כניגון חדגוני עמום ופניו היו עוטים ארשת של בוז ודחייה. לפעמים היו המילים שבקעו מגרונו חדות כתער כאילו העלה מתוך קרביו אכזריות בסיסית אשר עיבתה את האוויר סביב והחשיכה אותו. היא התאמצה ללמוד לקבל ביקורת, אך מצאה את עצמה מתלבטת האם הביקורת היא אכן אובייקטיבית או שהיא מבטאת הלךֿרוח של אדם מריר. כשחייך היא הייתה עונה לחיוכיו העלובים במין קדרות שהייתה מכבה אותם מיד. באחת הפגישות עמו הבחינה שהוא תוחב את אצבעותיו לתוך הכיס הפנימי של מעילו כדי להוציא משם משהו. "אוי לא! רק לא זה", היא זעקה לעצמה ללא קול, רק לא עוד תמונה של האישה ההיא, התחננה בליבה אך ללא הועיל. בתנועות בטוחות שלף העורך מכיסו את התמונה הדהה והמקומטת, והניח אותה על השולחן, החליק עליה באצבעותיו ולא אמר דבר. שוב הציצה אליה מהתמונה אותה אישה צעירה ומוכרת.
"היא עוד תחזור", מלמל לעצמו כשהוא מחייך אליה, ושפתיו הדקות והמעוקמות חושפות את שיניו המרוּוחות. "מה לו ולאישה הצעירה ממנו בעשרים שנה", הרהרה והגניבה אליו מבט. קווים של עצב התפתלו וזעו בפניו ועיניו התועות הזכירו לה מבט של כלב עזוב. עליה להשתתף בחגיגת האשליות שלו, חלף בה הרהור, חייכה אליו חיוך גדול ונענעה בראשה להסכמה. "מעניין מאוד", אמר לפתע, "בכתיבה שלך הנשים מניעות ומונעות", והשתתק. "כמו בחיים", הוסיף ואמר ואנחה שבורה נמלטה מפיו.
אם היא תצליח להחזיר אותו לדון בספר, עלה רעיון במוחה, אולי היא תוכל שוב להסיט את הנושא לגיבורים הדמיוניים שלה המתחבטים ומתלבטים באהבותיהם, ואולי דווקא סבלם של אחרים יצליח להשכיח ממנו ולו לזמן קצר את אשתו.
לרגע השתררה ביניהם שתיקה. קולות האנשים בביתֿהקפה נשמעו כמקהלה מזמזמת אך השתיקה שביניהם רעמה. הייתה לה תחושה שהוא קורא את מחשבותיה. היא החלה לשוחח עמו על הגיבור המאוהב שבספר, ואז התעוררו בה מיני שאלות: כיצד היה נראה האדם המדוכא והכמוש היושב מולה לפני שאשתו נטשה אותו? האם האהבה לאישה הצעירה שינתה אותו? האם הכחול של עיניו היה עמוק ומסתורי או שעיניו כבויות היו תמיד? האם קומתו הייתה אז זקופה ופניו רעננים או שתמיד היה דהוי ורופס?
היא השתדלה להתרכז בספל הקפה שלפניה, רוקנה לתוכו שקית סוכר ובחשה בעדינות, מבחינה בקצף המלחך את שולי הספל. הקצף הזכיר לה את קצפם של גלי הים המתוארים בדפים הרבים שהיו פזורים על השולחן. גלי הים שלפני הסערה, נחשולים אפורים מתנפצים אל החוף ושבים אל המעמקים, רוחשים מזימות נכלוליות. מעניין מה הוא חושב על קטעי הטבע בספר, תהתה. האם הוא אוהב את הצורה שבה הם כתובים, האם הוא מתעב אותם או בז להם? עד כה לא אמר דבר על אודותיהם. האם רק היא חושבת שיש בהם קסם, או שהיא משלה את עצמה?
היא חשה את הספק הולך ורוחש בגופה, מחלחל בה כמו ארס. "יש בספר תיאורים מדהימים", אמר לה, כשהוא מרים את עיניו מכוס התה שלו, ועתה נראו לה עיניו בהירות ושלוות, והתכלת שלהן דמתה בעיניה לתכלת של אגם. "כושר התיאור שלך הוא נדיר, תיאורי טבע, אנשים ומחשבות. החדירה לתוך נבכי הנפש, הכניסה לפרטים, הכושר להכיר לקורא מציאות שאינו מכיר, ולגרום לו לחוש שהוא מכיר אותה היטב או שהוא כבר חווה את האירועים שאת מתארת".
היא חשה את ליבה הולם חזק על דופן חזּה, והיא נשאה בתודה את עיניה המופתעות אל עיניו, אך נראה לה שמבטו שוב חומק ממנה, מתפוגג כעשן יחד עם הבהירות של עיניו. היא הצליחה להבחין מחדש בצל אפרפר של דאגה שהלך ופשט בפניו.
"מה שלום הילדים?" שאלה אותו פתאום כדי להחזיר לו טובה על המחמאות. ברור היה לה שהוא אוהב אותם, ואולי שיחה עליהם תשפר את מצבֿרוחו, ואכן צילו של חיוך הלך והתפשט בפניו, וזיק מנומר של שמחה נצץ באישוניהם. "אה, הם מקסימים", הגיב בהתפעלות, והחל לתאר את מעלליהם ואת מעלותיהם הנפלאות שתיאר באוזניה פעמים רבות כלֿכך, עד שנדמה היה לה שהיא מכירה את ילדיו בלי שפגשה בהם מעולם.
היא יכלה לדמיין את מצחו המעוגל ועיניו הגדולות והכחולות של בנו הבכור, שהצטייר בדמיונה ככרוב דשן ומתוק המצויר בתקרה של כנסייה, ואת עיניה החודרות ומלאות המבע של בתו המחוננת שכבר בגיל הגן היא קוראת וכותבת ואף כמעט הצליחה לשמוע את טפיחות רגליהם העליזות במרפסת ביתו, משקיפים על המושבה היוונית, קוראים בהתפעלות למראה סוס ועגלה שחולפים ברחוב, ומנופפים בידיהם להבריח עורב שנח לו על ענף אורן. פגישה אחת נחרתה במיוחד בזיכרונה. הם קבעו להיפגש בירושלים בקפה "מסריק" בשלושה בחודש. בפגישתם האחרונה הרגישה שמשהו השתנה בו, בעורך. הבעת עיניו נעשתה רכה וגם צבען הכחול התכהה ונראה בעיניה עמוק יותר, כאילו רובד חדש ומעמיק שלא זיהתה בו מעולם נחשף אליה מתוך נשמתו. תנועותיו נעשו חדות יותר, ואפילו הצורה שבה בחש את הסוכר בכוס התה שלו הייתה שונה. אצבעותיו לפתו את הכפית בכוח כאילו סירב להיפרד ממנה. הוא רכן כדרכו על הדפים, מחק וכתב בתנועות נחרצות ומלאות חיוּת. לחייו הזדהרו ונראה היה שהוא נהנה ממה שקרא. הוא אפילו חייך אליה חיוך גדול שחשף את מלוא שיניו המצהיבות. לפחות חייך, הרהרה. אולי מפני שהיה זה אביב ובוקר כחול ושקוף השתרר סביבם, ואולי מפני שהייתה זאת הפגישה האחרונה עמה, חשבה. הם נדברו שי
שיכו לשוחח בטלפון.
השעה הייתה מוקדמת ורק שניהם נמצאו בביתֿהקפה. דרך החלונות הפתוחים ניתן היה להבחין בזוהר הירוק של הברושים, ובתי האבן נראו צלולים ורוגעים. קולות בהירים בקעו מבחוץ. רוכל הירקות שבפינה ישב בהרחבה על דוכנו ושר בקול גדול. תלמידי ביתֿהספר הדתי לבנים עמדו בתחנת האוטובוס במדרכה הנגדית, ממתיקים סוד ומצחקקים.

"סוף סוף מסתיימת עריכת הספר", חשבה לעצמה וחייכה. היום משוםֿמה הוא איננו מזכיר את אשתו, הרהרה ורווח לה. הוא ביקש ממנה שתקרא בקול רם את אחד הפרקים בספר. הפרק תיאר את גסיסתו של הגיבור ואת מותו. היא החלה לקרוא: "הוא היה בעל גוף קטן וכפוף, שהפך גרמי כעץ, ובעל פנים חרושות קמטים, עיני תכלת מצועפות, זקן שאינו מגולח כראוי ופה גדול חסר שיניים, שמחייך אך לעתים נדירות". היא הבחינה שעיניו של העורך התעגלו מפליאה, ומיד הוא נסגר בשתיקה כואבת. "אך דווקא במראהו הסובל זהר יופיו המנצח", המשיכה לקרוא. עיניו של העורך היו נעוצות בפניה, דרוך כולו. נדמה היה לה שהוא כבר נושא בקרבו את המיתוס של הגיבור, ולרגעים הבחינה שלפניו שבה הבעתם העגומה, ועיניו הצטעפו בצל של דאגה. היא המשיכה לקרוא והבחינה שמבטיו בוהים אל תוך הריק מאחורי אטימות חלבית הזויה, כאילו נבע מהם ערפל המכסה את מחשבותיו רבדים רבדים. היא קראה: "הוא האמין שגן העדן הוא אותה מהות קורנת, מהלכת קסם, שצומחת עם הזמן סביב המתים, המאפשרת להם להישאר שלמים לתמיד". העורך הנהן בראשו, נראה מכונס במחשבותיו. כשסיימה נתגלע ביניהם ויכוח. "אינך יכולה להרוג כעת את הגיבור", פסק בביטחון. "מדוע?" שאלה. "יש לו עוד כלֿכך הרבה משימות ומאוויים שלא הספיק בחייו. אינך יכולה לתת לו פתאום לוותר על הכול", השיב. "הרי ממילא הוא עומד למות, מדוע לא בפרק האחרון?" תהתה. "ודאי היה רוצה, שיינתן לו זמן מועט לחשוב על חייו", קבע וסומק כהה פשט בלחייו. "אני משערת שאכן כך היה רוצה, אך מועד מותו של אדם לא ניתן לו לבחירה", השיבה. "תני לו עוד זמן כדי שיוכל לכל הפחות להיפרד מהחיים", מחה העורך, והיא שמה לב לניצוץ שרָשף באישוניו. "בעיני דווקא עיתוי מותו של גיבור העלילה נראה מושלם", השיבה. "תני לו עוד זמן מועט", השיב, פוער את עיניו הרכות והמתחננות. "לא, אינני מוצאת בזה היגיון", השיבה נחרצות, והביטה בפניו וראתה כיצד בבתֿאחת כבה הניצוץ, ועיניו הפכו לשני חללים ריקים. השתררה שתיקה. אחר כך העורך התעשת, חייך לעצמו ואמר: "במחשבה שנייה, ייתכן שאת צודקת ואכן הגיע זמנו".
הספר יצא לאור ואף זכה להצלחה לא מבוטלת. כשצלצלה לדרוש בשלומו של העורך נודע לה שהוא התאבד.

 

התאולוגיה של לימור שריר
ראיון עם לימור שריר

קומיקס חרדי המפגש

 

 

מחר ביום שלישי ה 8 ביולי בשעה 19:00 יתקיים במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון  מפגש שיחה  ביני ובין יוצר הקומיקס החרדי   דרור כהן   וננהל שיחה על סוג ז'אנר הקומיקס המתפתח במהירות עצומה הקומיקס החרדי שכמעט אינו מוכר לחילונים אם כי זהו עולם שלם בפני עצמו .

במפגש יעלו סוגיות שונות כגון,התפתחות הקומיקס החרדי, מיהו בכלל קהל היעד של הקומיקסים הללו, מול אילו קשיים עומד היוצר כאשר הוא פונה לקהל כזה והאם ישנו סגנון אחד או שמא מגוון רחב של סגנונות שונים בקומיקס חרדי?
במהלך ההרצאה יוצגו דוגמאות שונות של אמנים שונים בג'אנר .
ההשתתפות בשיח בעלות כרטיס כניסה בלבד.

מספר המקומות מוגבל, יש להירשם מראש בטלפון 03-6521849
 
הקהל מוזמן לדיון לא שגרתי ומרתק .
 

טיפול ראוי

כרמי איתן ( או בשמו האמיתי איתן כרמי ) הוא בנו של המתרגם המופלא אליעזר כרמי ,ושולח את ידו מידי פעם בכתיבת סיפורים בסגנונו המיוחד מאוד של אביו כאשר זה תירגם את סיפוריו של הסופר האמריקני המפורסם דאמון ראניון
בעבר פירסמנו כבר סיפור משלו בשם שיחת הבהרה " שעוסק באליעזר כרמי עצמו וכעת הנה עוד סיפור הכתוב בשפה "הכרמית "שפה מומצאת של אנשי העולם התחתון והעליון אי שם אי אז…. .

טיפול ראוי

מאת כרמי איתן

אין לך דבר מענג ומגרה יותר מאשר נתח בשר עסיסי עשוי בדיוק במידה, על אחת  כמה וכמה, כאשר נתח זה מיושן כהלכה ומטופל כראוי ע"י האיש אשר על האסכלה. וכשברנש מן היישוב טורח להשתחל ולהתמקם במאורה המתהדרת בבשרים עסיסיים ומיושנים בדיוק כפי המידה – ברור ונהיר לו, שאומצה המטופלת כראוי, למעשה, אינה מטופלת כלל ועיקר. בעצם, כל תפקידו של האיש אשר על האסכלה להניח לה לאותה אומצה לנפשה לשוחח עם צלעות המתכת הלוהטות על הא ודא בעוד חום הגחלים משזף אותה במרץ רב. אין ספק שאותה אומצה עסיסית לוקחת את דברי צלעות המתכת של האסכלה עמוק עמוק לליבה מאחר ואלה, מצליחות דרך קבע להטביע בה את חותמן ואף משכנעות אותה לשאת על גופה לעולם ועד את צורתן הישרה.
אני מוכן להניח כהימור בטוח את כל המרשרשים שבחשבון הבנק של ביל גייטס – ברנש
יקר וחביב, ובעיקר יקר – שאין לך בעירנו אפילו לא אחד שמוכן לנהל שיחה עם צלעות האסכלה כשהגחלים רוחשות תחתיו. למעשה, אין לי ספק, וגם על כך, לו הפרוטה מצויה בכיסי, אני מוכן להסתכן בהימור נאה, שאותו בר-בי-רב אומלל מקפץ ומתנדף לו מהאסכלה במהירות הקול, ובעצם מצב העניינים מתחמם באחוריו מאד מאד, עד שאותו ברנש כבר מזמן איננו בסביבה בעוד קול זעקותיו עדיין ממשיך להדהד דקות ארוכות בחלל אותה מאורת בשרים מהוללת.

לא כך הם הדברים לגבי אותה אומצה המגלה סבלנות רבה בעודה משתזפת לה בנעימים
על האסכלה. מגדילות לעשות אומצות המיושנות בדיוק כפי המידה. בניגוד ליכולות התעופה במהירות הקול שמפתח אותו ברנש המטופל כראוי על צלעות האסכלה, האומצות רק רוחשות זמזום חרישי שנשמע כמו שיחת חולין רגועה ואולי אפילו עליזה. גם ברגע בו עניינים מתחילים להתחמם ולקבל גוון רציני יותר מאשר סתם שיחת חולין, אומצה אמיתית אינה קמה ברגע שדברים מתלהטים ומסתלקת לה למקום רגוע וצונן יותר, אלא תולה את עיניה באיש אשר על האסכלה, ומבקשת ממנו במבט להפוך אותה ולאפשר לצלעות האסכלה להעניק את אותו טיפול חמים, מסור ומשכנע גם לצידה השני. שכן, כל אומצה שמכבדת את עצמה יודעת אל נכון להיזהר מקיפוח שעלול לפגוע ברגשות אחד מחלקיה ללא סיבה ראויה ומוצדקת.

רק ברנש מנוסה באמת ובתמים המבין לליבן של אומצות, מסוגל להקשיב ולהבין את השיחה המתנהלת בינן לבין צלעות האסכלה ואף להיות רגיש מספיק כדי לקלוט את מבטן המבקש ממנו ללא קול להפכן על צידן השני. מלאכת זיהוי רגע האמת קשה שבעתיים שעה שצלעות האסכלה מנהלות בו זמנית שיחה ערנית וקולחת עם כמה וכמה אומצות, מה גם שלכל אחת ואחת מהן – כדרכן של אומצות – יש מה לתרום לאותה שיחה עירנית, ולמעשה האסכלה כולה נראית ונשמעת כמו אולם ההימורים בבורסה של הוול-סטריט ברגע פתיחת המסחר.

וכך, בלילה חורפי וגשום במיוחד, בעודי פוסע במעלה המדרחוב היחיד של עירנו הקטנה משגרת אלי בטני אותות של מצוקה אמיתית. עוצמתם של אותות אלה גובר ומאמיר עד כדי הטרדה של ממש ברגע בו נתלות ארובות עיני על פתחה של "ללקק את האצבעות", הלא היא מאורת בשרים ידועה השולחת לכל תושבי העיר שחולפים למול פתחה שובל של ניחוחות 'על האש'. ניחוחות אלה מוכרים לכל דרדק בעירנו כערמומיים ביותר מאחר והם מתגלים כבעלי כישרון אמיתי למשוך ברגליהם של האזרחים התמימים ולכוונם הישר אל פיתחה של אותה מאורת בשרים ידועה. ניחוחות ה'על האש' מתהדרים בהקפדתם היתירה על שיוויון זכויות מוחלט, ומשום כך הם דואגים להעניק משיכה לבבית ברגליהם של כל העוברים ושבים ללא הבדל דת, גזע ומין ולהזמינם להתלבש על אחד הכיסאות העגולים חסרי המשענת המקובעים מסביב לדלפק הסועדים. מכיוון שאינני יוצא מן הכלל, תופסים ניחוחות 'על האש' ברגלי ללא היסוס וכך, לפני שמספיקים הרהורים עגומים בדבר כמות המזומנים שבכיסי למנוע ממני נעיצת שיניים באותה אומצה אחריה אני כרוך כל כך, אני מוצא עצמי ממוקם עמוק עמוק על הכסא הסמוך ביותר לאסכלה וזאת משום שזהו הכסא בו הסיכויים להתחמם בטוחים בדיוק כמו סיכוייו של מיכאל שומאכר, סייס המירוצים הנודע, לזכות בפעם השלישית ברציפות במירוצי פורמולה 1.
מאחר ואיכות חיי ושמי הטוב חשובים לי מאד מאד, הריני מפטיר ללא כל דיחוי שלום רחב אל הנוכחים הספורים השורצים אותה שעה במאורת "ללקק את האצבעות". מרביתם של טיפוסים אלה, ידועים בעירנו כתושבים הגונים עד מאד המקפידים על נימוסין והליכות. חלקם אף מתכוונים באחד הימים לשלם מיסים לרשות העירונית, כאשר המגבלה היחידה שמונעת מהם מעשה כל כך מתחשב ואצילי, הינו מחסור חמור ביותר של מרשרשים בכיסם. למעשה, באותה עת של רצון טוב המגיע לעניות דעתי עד לרמה של פזרנות, אפילו המצלצלין לא משמיעים את קולם בכיסם וכך, בעצם מתקפחת לאותם תושבים הזדמנות הפז להיחשב ליקירי העיר. מאחר ותושבים אלה נוהגים לשמור על דיסקרטיות ראויה להערצה ולא להתערבב בענייניו של אחר שלא לצורך, רק אחד או שניים טורחים להשיב לברכתי במנוד ראש קטן ובלתי נחשב בעליל.

היחיד שממהר לקראתי הוא משה 'חריץ', האיש אשר על האסכלה המטפל כראוי מאז שנים רבות באומצות הבשר של מאורת "ללקק את האצבעות". את שמו מקבל משה מהוריו ביום היוולדו מאחר ובאותם ימים נוהגים הורים רבים לקרוא לעוללים שאך זה נולדים בשם משה. לדעתם של הוריו, דומה משה הזאטוט לכל משה אחר שנולד – שער שחור, אף באמצע הפרצוף ובכי מורט עצבים מרוח על לקקנו – ועל כן אין שום סיבה לכנותו בשם אחר. שיטה זו מסייעת מאד �
�ל העניינים באותם ימים, בעיקר בשעות הערב בהן הורים רבים קוראים לילדיהם לחדול ממשחקי הרחוב ולהתייצב בבית, שכן הסיכויים הולכים ומשתפרים משמעותית כי אכן משה, זה או אחר, אכן מגיע הביתה ולא ראובן או אברהם. לימים, זוכה משה לכינויו ה'חריץ' על שום חיבתו היתירה להשתחל בעיצומן של השיחות שמגלגלות האומצות עם צלעות המתכת של האסכלה ולחרוץ בהן חתכים עמוקים באמת ובתמים. לכשעצמי, אין לי כל התנגדות לחיבתו של משה להטביע את חותמו באומצות בצורת חריצים עמוקים, במיוחד כשמדובר באומצותיהם של אחרים. ואולם, כל נסיונותי עד כה, לשכנע את משה 'חריץ' להעניק לאומצה המיועדת לי טיפול כראוי בלבד, ללא חתכים והתערבויות הסכין החביבות עליו כל כך, עולים בתוהו. מצב עניינים זה מעציב אותי עד מאד ואף מציף את ליבי בהרהורים נוגים, שכן לצפות במשה 'חריץ' מתעלל שוב באומצה עליה אני חולם חלומות הינו מחזה עגום לכל הדעות.

וכך, בעוד אני נשמט למעמקי הכסא חסר המשענת שבסמוך לדלפק הסועדים מקדם משה 'חריץ' דנן את פני בברכת שלום רחבה ביותר כשעל פרצופו מרוח חיוך רחב ביותר החושף מחסור משמעותי בשיניים. אינני סקרן מעולם לדעת לאן הולכות שיניו של משה 'חריץ' ומדוע הן בוחרות לנטוש את פיו לעולמי עד, אם כי אין לי ספק שבהזדמנות הנאותה העניין מתבהר מניה-וביי וזוכה לסיקור רחב ויסודי עד מאד. "משה" אני מודיע חגיגית ל'חריץ', "מטרת ביקורי בלילה חורפי וגשום זה היא לזכות בנתח אומצה עסיסית ללא חתכים וללא צלקות ניתוח שאינן מתאחות עוד לעולם. ומאחר ורק מעטים ממבקרי המזללה הקבועים טורחים לאכלס את המקום בלילה כל כך קר וסגרירי, נופלת בחלקי הזדמנות נדירה לנעוץ את ארובות עיני במעשיך ולהשגיח מקרוב שאכן הינך מעניק לנתח האומצה העסיסית שלי טיפול כראוי ללא כל תוספות". ומיד אני מוסיף ומצהיר באוזניו של ה'חריץ' שאין ספק בליבי שהאומצות אותן הוא חורץ קצת מתרעמות על ההפתעה שהוא מכין להן בעזרת סכינו הגדולה, מה גם שזו קוטעת את שיחת החולין העליזה שיש להן לאותן אומצות עם האסכלה. חלקן אפילו נעלבות עד עמקי נשמתן מאחר ונהיר להן שאת הצלקות שמשה משאיר על בשרן העסיסי והענוג אפילו צוות שלם של עובדי חדר ניתוח הכולל גם כירורג בכיר ומומחה פלסטי אינם מצליחים לאחות ולתפור חזרה למצב הקודם.
למעשה, אינני משוכנע כלל ועיקר שגילוי הדעת בדבר אכזבתן של האומצות מיחסו של משה עושה עליו רושם מיוחד, לא נותר לי אלא להסיח את דעתו מן האומצה ומתהליך החריצה. כך, תוך הבעת עניין כנה באמת ובתמים, אני תמה בקול רם כיצד זה שברנש שכל עיסוקו סביב נתחי בשר ואומצות מניח למרבית שיניו לעזוב אותו ולנדוד למקומות אחרים לבלי שוב. מה גם שעניין נטישת השיניים מקפח כמעט לחלוטין את הנאתו מלעיסה הגונה של אומצה עסיסית שטופלה כראוי.

"ובכן", מפזם לי משה 'חריץ', "ידוע לך בודאי, עד כמה גדולה חיבתי לנתחי בשר מיושנים ומטופלים כראוי, אולם יותר מכל, נוהה ליבי אחר "פרגיות" צעירות, אלה שבשרן רך וטעמו ללא צל של ספק כטעם גן עדן".
בעניין הפרגיות חוששני שלמרות היותן צעירות ורכות, ואולי אפילו שוות נגיסה הגונה מעת לעת, אני מעדיף שלא להעניק להן יותר מאשר הצצה חטופה ולא הרבה מעבר לכך. זאת, בעיקר בשל כוחן המופלא לשבש לברנשים השורצים בעירנו את דעתם, וברוב חוצפתן אף לנצל את רגעי היסח הדעת ולגרום לאותם סייחים לעשות דברי הבל ושטות כמו קרקורי חיבה ושריקות חמדה. במקרים קשים עוד יותר, מסוגלת פרגית ראויה להביא ברנש מיושב בדעתו עד לאבדן שליטה מוחלט על תנועות הידיים שמנצלות את רגעי פיזור הדעת ונשלחות כאילו מעצמן לאחוז בחלקיהן העסיסיים של אותה פרגית. עניין שליחת ידיים, גם אם הוא נעשה מתוך אובדן הכרה מוחלט וטשטוש חושים עמוק, מתברר לרוב כהערכת מצב שגויה בעיקר אם בקרבתה של אותה פרגית מצוי "תרנגול" המייחס לעצמו בעלות עליה. בעיקר משום כך, הריני מעדיף דווקא את אותן פרות עבות בשר, למודות ניסיון ובעלות יכולת מובטחת להעניק לברנש שעה של עליצות וטעם לחייו, מה גם שאני סמוך ובטוח שאין בשטח פר זועם שעלול לנגח. ועדיין, למרות שהעדפותי בענייני בשר שונות מאלה של משה ה'חריץ', הריני מוכן לעשות הכל כדי לחסוך מהאומצה המשתזפת לה בהנאה על האסכלה את הפתעת החיתוך לעומק שמשה 'חריץ' מכין לה בחשאי, ומשום כך אני מניע בראשי להסכמה מלאה ומלאת עניין שמעודדת אותו להמשיך בתיאוריו בדבר הפרגיות הצעירות.

"וכך", ממשיך משה 'חריץ' ומפזם באוזני "יום בהיר אחד, בתקופה בה שיני עדיין ממוקמות אצלי בטור מאורגן היטב, מי נכנסת ומפסיעה למאורה אם לא ליסה 'המונה דופק', וכפי שידוע לך", מצהיר ה'חריץ', "אני כרוך אחרי אותה ליסה באמת ובתמים ומוכן לעשות הרבה כדי לזכות בתשומת ליבה. למעשה, אין לך דבר שמשמח אותי יותר אם ליסה זו קופצת ביום מן הימים ומקלת החלטה להפוך לאשת חיקי הנצחית וביחד אנחנו מקימים לנו בית קטן וחמים ובו מתרוצצים כמה זאטוטים ואולי אפילו זאטוטות קטנות."

ליסה 'המונה דופק' הינה דמות ידועה ומוכרת היטב בעירנו. עיקר עיסוקה מתמקד בענף הבידור והשעשועים, כאשר תחום התמחותה הוא להציג את נתוניה לכל ברנש שמוכן להפקיד בידיה תמורה הולמת. ליסה דנן, ברוכה בנתונים מרשימים עד מאד אותם היא אוספת בקושי רב לתוך מחלפותיה וזאת משום חיבתה היתרה להתהדר ולעטוף את חמוקיה במלבושים קטנים כדי לפחות שני מספרים ממידותיה. לעניות דעתי, חשיפת יתר זו של חלקים נכבדים כל כך פוגעת בפרנס
תה פגיעה של ממש שהרי רק ברנש מטושטש וחסר בינה שולח את ידו לכיסו למימוש הזכות בצפייה הגונה במה שכבר גלוי בהתרסה.

כנראה שאינני מבין דבר וחצי דבר בשיווק מאחר ועסקיה של ליסה 'המונה דופק' לא רק שאינם נפגעים כלל ועיקר, אלא אף פורחים ומשגשגים בזכות אותם מלבושים צנועים בגודלם. הנה כי כן, ככל שאותם בגדים יותר קטנים כך יותר ויותר הם המעוניינים בצפייה הגונה במחמדים ואף במגוון שירותים כאלה ואחרים, והדגש הוא פחות על כאלה ויותר על השירותים האחרים. הכינוי 'המונה דופק' מוענק לה לאותה ליסה משום שככל שזמן הצפייה (או השירות האחר) מתארך ומתמשך כך התשלום שדורשת אותה פרגית מאמיר ועולה.

"ובכן", ממשיך משה 'חריץ' בתיאור, "ברגע בו דורכת כף רגלה של ליסה 'המונה דופק' בפתח המאורה אני מחסיר פעימה בליבי ואפילו שוכח לחרוץ את האומצות שמבלות בנעימים באותה עת על האסכלה. אולם, מאותה הצצה הגונה שאני משגר אליה נהיר לי שמצב רוחה מדוכדך כהוגן, ובעצם, היא נראית לי עצובה מאד מאד. מאחר והמאורה מלאה באותה שעה בברנשים וחתיכות הכמהים לאומצה מטופלת כראוי, אין מושב פנוי למעט זה שהינך נעוץ בו ברגע זה ממש, שם שומטת ליסה את מכמניה ומתיישבת תוך שהיא פולטת אנחה כבדה הנבלעת ברחשי השיחה הקולחת בין האומצות לאסכלה."
מהיכרותי רבת השנים, אני יודע אל נכון, שאין לך דבר שנוגע יותר לליבו של ה'חריץ' מאשר פרגית בוכייה הפוצחת ביבבות אל מול עיניו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בכזו שמסוגלת גם בלי היבבות ושאר מבטי העצב והתוגה להחסיר פעימה מליבו של משה.
"'חריץ'", אני ממהר לקטוע את סיפורו בקול מודאג, "נהיר לי שאתה מאוהב באותה ליסה עד מעל לראש, ובאמת ותמים אין דבר שאני מעוניין בו יותר מאשר לשמוע את הסיבה האמיתית לדמעותיה של אותה פרגית עסיסית. אולם," אני מצהיר באוזניו של משה, "זאת אני עושה בשמחה רק לאחר שאתה הופך את האומצה שלי שמשתזפת לה להנאתה ובבקשה, בלי חיתוכים ושאר תעלולים שעלולים לפגום בהנאתי. וכדי להיות בטוח שאינך מתפתה לעשות כמנהגך, אני מבקש שתניח את הסכין המהוללת שלך כאן לידי ובעודך הופך את האומצה על צידה השני. בנוסף, אני רוצה לראות את מעשיך כדי לוודא שאינך שולף סכין מסתורית ומבצע את זממך." בימים כתיקונם, ציוץ שעלול להישמע כביקורת חלילה על אופן טיפולו של משה באומצות, עלול לזכות את אותו ברנש נרגן בחריצה הגונה על גופו הוא. אולם, מאחר ונהיר לי ש"החריץ" מעוניין להמשיך בסיפורו יותר מאשר לחרוץ בפני את טביעת הסכין, אני לוקח על עצמי את הסיכון שהוא ממלא את בקשתי ומוחל על כבודו המקצועי.

לשמחתי הרבה, ממהר 'החריץ' להפוך את האומצה המיועדת לי מבלי להעניק לה ולתוכן שיחתה עם האסכלה תשומת לב מיותרת. "ובכן," ממשיך משה את סיפורו, "מסתבר שאותה ליסה 'המונה דופק' זוכה לצביעת גוף בסימנים כחולים מטיפוס חסר נימוסים והליכות השורץ באיזור עבודתה בכל עת שאינו מטגן את ישבנו מאחורי סורג ובריח. אותו ברנש מנסה לטעון לבעלות על ליסה ובעיקר על הכנסתה, אותה הוא מייעד למימון השקעותיו בעסקי התרופות והכימיקלים לצרכיו הפרטיים ומעת לעת גם לשם מסחר. למעשה, אותו בעל זרוע מקפיד להציע את מרכולתו ללקוחותיה של ליסה 'המונה דופק' ובכך הוא מקפח את פרנסתה פעמיים. פעם אחת בלקיחת שכר עבודתה שמושג בעמל רב ופעם שנייה בחיבוט לקקן ועוד כמה שיניים של כל אלה המסרבים לרכוש את סחורתו כתנאי לקבלת הזכות להעיף מבט מקרוב בליסה. למעשה, החיבוט החביב ביותר על אותו ברנש הוא חיבוט הארובות, הלא הוא אותו שילוח של צמד אגרופים מהיר וכואב לארובות עיניו של הלקוח. חיבוט זה גורם להתנפחות עד כדי סגירת העיניים לשלושה ימים במהלכם אינו רואה האומלל לא את ליסה 'המונה דופק' ואפילו לא את עצמו גם אם הוא ניצב למול מראה הצמודה לחוטמו. למען האמת, לקוח שסופג חיבוט ארובות צריך לצאת מכל העניין מרוצה שהרי בתום אותם שלושה ימי עיוורון מוחלט הוא כבר מסוגל לראות צללים דרך חרכי התצפית שלו. ותוך זמן לא רב הוא אף חוזר לראות כבעבר למעט שני עיגולים כחולים שממשיכים להאיר את דרכו כצמד פנסים. רע שבעתיים מצבם של אלה שזכו לריסוק לקקן, שהרי כאן, גם לאחר שלושה ימים, שבוע או יותר, השיניים שעזבו את פיותיהם אינן חוזרות למקומן לעולם למעט לאלה שמסוגלים להפקיד ערמה נכבדה של מרשרשים לכיסו של רופא מומחה בעל שם עולמי בשיקום פה ולסת. ובכן," נאנח ה'חריץ' תוך פליטת נשיפה כבדה ועגמומית, " אחרי שאני רואה את הסימנים הכחולים על גופה של ליסה, ומצרף לאותו מראה את עיניה העצובות ומבטה העגום, הדבר נוגע לליבי מאד מאד ואני מחליט לשוחח עם בעל האגרופן ולהסביר לו שכך לא נוהגים באשה. הרי ברור לכל בר-בי-רב שליסה שלי אינה נופלת בחוב ומועדת אלא זוכה לחיבוט הגון בדיוק כמו אותם לקוחות אומללים הזוכים לחבטה הגונה במקום צפייה מהנה."
כאן המקום לציין שמשה 'חריץ' אינו נמנה עם הטיפוסים רחבי הכתפיים, ארוכי הזרוע, ומהירי האגרוף. למעשה, משה שלנו אינו מתמחה בקרבות מכל סוג שהוא ועיקר המוניטין שיוצא לו הוא בשליטה בסכין הבשר ובחריצת חתכים על אומצות במהירות ראויה להתפעלות.
"לא אלאה אותך בפרטים על טיב אותה שיחה והסגנון בו היא התנהלה," מפזם לי משה בחיוך שמסתיר יותר מאשר מגלה, "אמנם, כבר בתחילתה של אותה שיחה אני מאבד את שיני ומשאירן בידיו של אותו עבדקן המכה את ליסה 'המונה דופק', אך בסופ
ה, אנחנו מגיעים להסכמה והבנה שהוא אינו מרים עוד יד על אשה בכלל ועל ליסה שלי בפרט, ובעצם הוא מפנה את השטח לעולמים."
סיפורו של 'החריץ' נוגע לליבי מאד מאד מאחר והוא מוכיח שבתוך תוכו פנימה מסתתר ג'נטלמן אמיתי שמוכן לעמוד ולהגן על אהובתו. זאת, למרות שבריא ונהיר לו שזו אהבה שלעולם לא תתממש מאחר וליסה 'המונה דופק' מצטיירת כקרייריסטית מובהקת המקדישה את מרבית זמנה לעבודתה ולא להקמת משפחה.

* *
*
מעבר לעניין הסכין והחריצה הנחשבים בעיני למקפחי תענוג, אין ספק שמשה הינו מקצוען אמיתי בכל הקשור לטיפול כראוי בבשר אשר על האסכלה. שהרי רק מקצוען אמיתי מסוגל לספר ברהיטות סיפור כל כך קרוב לליבו ובה בעת להשגיח על האומצה ולוודא שהיא אכן זוכה לטיפול כראוי.
"'חריץ'", אני מצהיר ומודיע לו, "אתה גבר שבגברים וג'נטלמן במלא מובן המילה. לדעתי אותה ליסה חייבת לך הרבה ואני מקווה באמת ובתמים שהיא גומלת לך כראוי. אולם עכשיו,
כשמונחת לפני הצלחת עם אומצה עשויה באופן החביב עלי – ללא כל חריץ וחתך – אני מתמקם ברשותך באחד השולחנות הרחוקים מעין כל ומבצע בה את זממי".
וכך, בעוד אני מתענג על האומצה המטופלת כראוי מי מזדחל למאורת "ללקק את האצבעות" אם לא כחול המדים אברמיקו 'אזיקו'.

כל מי שמכיר את אברמיקו יודע אל נכון שהוריו רוצים להעניק לו בעת הולדתו את השם משה שהיה מקובל יותר מאברהם באותם ימים. אולם ניכר בו בילד שאך זה יצא לאוויר העולם שיופי אינו אחת מתכונותיו הבולטות. למעשה, אברהם מצליח לשבור שיאי כיעור רבים ומעטים הם המוכנים להתחרות בו בתחום זה. בהצמדת השם אברהם ולא משה, מפגינים הוריו רגשות של חיבה ואף מגלים התחשבות רבה בנפשו העדינה מאחר והם מונעים ממנו את הדחיה ע"י הורים אחרים הקוראים לילדם משה לעלות הביתה ובטעות מתייצב בפתחם
דווקא אברהם. וכדי לחזק את הילד הם אפילו מכנים אותו בכינוי של חיבה – אברמיקו. ואכן, אברמיקו מפצה את עצמו על היעדר חן ויופי בהרבה שרירים ומזג חם המסייעים לו לסלול את דרכו לכחולי המדים. למען הכנות, אברמיקו אינו לובש מעולם את הבגדים הכחולים מאחר ועיקר עיסוקו בעבודת הכחולים היא לבלוש אחרי אחרים ולחטט במעשיהם, ומדים, אינם מסייעים לו כלל ועיקר להצניע את מראהו בעודו בולש. את הכינוי 'אזיקו' מרוויח אברמיקו כתוצאה מחיבתו היתירה לעטוף את ידיהם של טיפוסים כאלה ואחרים באזיקים וללוותם בנימוס אבירי לשיחה צפופה במקום אפל בו הוא מצליח לעורר את זכרונם בעזרת חיבוט הגון. רבים מעונדי האזיקים מתלוננים על כך שידיהם צמודות אחת לשניה יתר על המידה ובכך נמנעת מהם זכותם החוקית להשיב לאברמיקו על שאלותיו תוך המחשת התיאור בשפת הידיים המסייעת להבהיר טיעונים חשובים.
אינני שש לפגוש את אברמיקו 'אזיקו' באף אחד מרגעי היממה, על אחת כמה וכמה בלילה סגרירי וגשום, ובמיוחד, בעודי מתענג על אומצה שסוף סוף זוכה לטיפול כראוי, דהיינו ללא חיתוכים בכלל וחריצות סכין בפרט. כל מפגש עם כל כחול שהוא גורמת לי ללחץ מיותר, אך כאזרח המעוניין לשמור על יחסים תקינים עם כל הנקראים בדרכי, הריני מפטיר הללו רחב ביותר לאברמיקו 'אזיקו', ומתפלל בעמקי נשמתי שהוא אינו רואה או אולי מגיע לשם מטרה אחרת ואינו פונה לקראתי. אולם לאחר שהוא סורק בארובותיו את שולחנות "ללקק את האצבעות" בוחר 'אזיקו' מכולם לצנוח ולהתמקם דווקא אל שולחני.
"מה העניינים, כחול?" אני מפזם לו בחגיגיות רבה וממהר לתחוב אל פי נתח בשר רחב כתפיים וזאת לפני שאברמיקו מחליט לטעון לאחוזים באותה אומצה. "מה מעשיך מחוץ למיטתך החמה בלילה קודר ורטוב?" אני מוסיף מתוך דאגה אמיתית לבריאות של אברמיקו דנן.
"ובכן," מודיע לי אברמיקו 'אזיקו' "אותך אני מחפש ולא אחר. וכפי שאתה יודע היטב, כשאני מחפש מישהו, לא גשם, לא קור, ולא לילה מזופת עומדים בדרכי".
אלמלא נתח הבשר הממלא את פי עד תום ודאי מגיע לאוזניו של אברמיקו הרעד הבלתי נשלט שגורם לשיני לנקוש זו בזו כצמד קסטנייטות של רקדנית המפליאה בריקוד הפלמנקו.
"כן, אותך אני מחפש," ממשיך 'אזיקו' דנן. " מאז ומעולם רואה בך אדם ישר המקפיד לשמור סוד. למעשה, אני מחשיב אותך כחבר אמיתי ובפני מי יכול ברנש בעירנו רוויית הפשע לחשוף את ליבו אם לא בפני חבריו".
"בודאי, כחול," אני ממהר להצהיר בקול באוזני אברמיקו, למרות שאין לי מושג קלוש על סמך מה מבסס שוטר החרש את הנחתו כי אכן אנחנו חברים. "אינני יכול לחשוב על חברה ראויה יותר בלילה שכזה."
"אם כך, הקשב ושמע," פוצח הכחול תוך שהוא פולט אנחה כבדה ועל עיניו ניכר כי דבר מה מציק לו וככל הנראה אף מכביד על ליבו עד כדי כך שהוא חש צורך עז לפרוק ולהוציאו לאור.

"ידוע לך שאני עוסק בבילוש מאז זמן רב, ובימי אני מספיק לראות מכל הבא ליד; ברנשים מרקידים זה את זה לקול נגינת העופרת הנפלטת מפי ה'מוחקנים' שלהם, פרגיות מפוזרות לחלקים במוקדי בילוי שונים בעיר ועוד כהנא וכהנא מעשים טובים. מרביתם של אותם אירועים מופיעים בכותרות ובחדשות, וחלקם עדיין נסתרים וחסויים מפאת הצורך לשמור על כבודם של אזרחים שונים ששירבוב שמם בהקשר לאותם אירועים עלול לפגוע באמת ובתמים בעסקיהם ואולי אפילו בבריאותם. יש גם את אותם מקרים שאינם מפוצחים לעולם והסיכוי למצוא את האחראים הוא כסיכוייו של דג לחצות את הסהרה בהליכה בצהרי יום." אברמיקו קוטע את סיפורו ודולה לעצמו מעשר ממנת התפודים המופיעה כתוספת נאה לאומצה מטופלת כראוי.
"כחול, תתכבד ותאכל, אתה נראה לי רע מאד מאד ואולי אף כדאי שאתה גורר את עצמך על הרופא הקרוב ולו רק כדי לוודא שהעניין שאוכל אותך הוא זמני ואינו מזיק לטווח הארוך." כך אני מצהיר בפניו ובכל ליבי מקווה שאין בדעתו של אברמיקו להוריד גם לקט, שיכחה ובעיקר פאה מהאומצה שלי.
"אכן, דאגתך לבריאותי מעידה שוב עד כמה חבר טוב אתה," מפזם כחול המדים שמעולם אינו לובש מדים כחולים, "אך הסר דאגה מליבך, הינני בריא כשור רק המראה שאני רואה לפני זמן רב מטביע בי את חותמו עמוק עמוק ועדיין חקוק בזיכרוני כאילו הוא קורה כעת.
משום כך אני מחפש אותך כדי לפרוק מעלי את אותה מעמסה שמכבידה עלי בעבודתי בכלל ובפרט בעת תרגילי ריצה, קפיצה ושאר אקרובטיקות שאני נאלץ לבצע כדי לזכות באפשרות להציג לכמה אזרחים שאלות חשובות. ודאי זכור לך אותו מקרה של חיסול אכזרי ולא מפוענח של בכור 'בית מרקחת' – אותו דרדק מגודל גוף ומהיר אגרוף הממוקם דרך קבע במאורה סמוכה למשרדה של ליסה 'המונה דופק', משם הוא מוכר ללא מרשם רופא חומרים מטשטשים מסוגים שונים. ובכן, יום בהיר אחד נעלם בכור 'בית מרקחת' מהשטח ואינו שב עוד. אזרחים רבים בעירנו מתלוננים מאז על קושי מסויים להשיג את הסחורה אותה הוא משווק דרך אותה מאורה מעופשת בה הוא יושב, והיובש שנוצר עקב עזיבתו הפתאומית וללא כל הודעה מראש גורם למרירות רבה ולתרעומת לא רצויה. לכשעצמי אין בליבי נים אחד של עצבות על הסתלקותו של בכור 'בית מרקחת' מהשטח ולמעשה אני רואה בהיעלמו את אחד המעשים הטובים היחידים שבכור דנן עושה בכל ימי חייו, שהרי בכך הוא תורם תרומה גדולה לנקיון משמעותי ברחובות העיר ועל כך נתונה לו ממני בירכת הדרך. אולם, שאלה אחת שנותרת ללא כל מענה מטרידה את מנוחתי ומדירה שינה מעיני – היכן הוא מתמקם לו כעת אותו רוקח מהולל שהרי אם אינו מוכר את מרכולתו בעירנו ודאי הוא עושה זאת במקום אחר ומנהג ידוע ומקובל הוא בין הכחולים להזהיר אחד את השני מפני רעות שמתרגשות עלינו בטרם עת".
מאחר ואברמיקו 'אזיקו' זקוק באמת ובתמים לאוזן קשבת, הריני מקשיב לסיפורו ללא הפרעה ואף מנצל את הזדמנות הפז לסיים את האומצה שלי ללא כל הפרעה.
"והנה," ממשיך אברמיקו, "יום בהיר אחד אני מוזעק לחורשה שבפאתי עירנו, שם נוהגים הילדים לצאת ולשחק במלחמות שוטרים וגנבים ושאר משחקים שילדים כה אוהבים לשחק. למעשה, אותה חורשה חביבה ביותר גם על ברנשים ופרגיות שנוהגים לשהות בצל העצים ולשחק בכל אותם משחקים המקובלים על מבוגרים ואולי אף להבעיר אש ולצלות עליה נתח בשר עסיסי. כך או אחרת, אני גורר את רגלי לאותו מקום כדי לבדוק שמועה בדבר הכנת בשר על האש שלא לצרכי מאכל. והרי אתה יודע היטב עד כמה ריחו של בשר שמתיישן יתר על המידה יכול לקפח את הנאתם של הילדים, הפרגיות והברנשים ששורצים באותה חורשה ירוקה ונעימה. אינני מצפה לעבודת בילוש מסובכת ומורכבת שהרי מיד עם כניסתי לאותה חורשה קופצים עלי אותם ריחות בעושים, תופסים ברגלי ומכוונים את צעדי למקום נסתר ומרוחק. ומה רואות עיני אם לא את בכור 'בית מרקחת' כשהוא שכוב על גבו כאשר ידיו ורגליו קשורות לו בחוטי מתכת אל אחת מאותן אסכלות הפזורות ברחבי אותה חורשה לרווחת המבקרים. תחילה, יש בדעתי להביע בפני בכור דנן תרעומת מסויימת על הסירחון שהוא גורם אך מיד מתחוור לי שהוא זוכה לצלייה הגונה כולל חתכים וחריצים ולמעשה הוא אפילו קצת מת ועל כן אינו יכול לזוז ממקומו ולשוב ולספק ללקוחותיו את מרכולתו.
אין לי ספק שבכור 'בית מרקחת' מטופל כראוי על יד מאן-דהוא, אם כי אינני מצליח להעלות על דעתי אפילו טיפוס אחד בעירנו שנהנה מממדי גוף גדולים מספיק כדי לגרור את בכור עד לאותה חורשה שבפאתי העיר ואף לשכנע אותו לעלות מרצונו על האסכלה. וביני לבינך, גם אם יש כזה הוא חייב לבוא אל משה 'חריץ' וללמוד שאין חורצים אומצה או כל נתח בשר אחר כלל, בדיוק כמו כשם שאותה אומצה עסיסית שאתה מחסל כעת אינה זוכה לחתכים וחריצים כלל ועיקר."

ראו עוד :

שיחת הבהרה

אתר ההרצאות שלי

 

 

 

אני שמח לבשר שבשעה טובה ומוצלחת נפתח אתר מיוחד משלי בשם"בלש תרבות " שמספק פרטים על מגוון ההרצאות שאני נותן בתחומים שונים יבעולמות קסומים של ספרות, מיתוסים, גיבורים ומסתורין והעל טבעי .

 …. 

מגוון עצום של הרצאות מרתקות שאובתחומים מרתקים שונים .

כל מי שמענויין להאזין להרצאותי מוזמן ליצור איתצי קשר באי מייל שלי

elieshe@zahav.net.il

או דרך הסלולארי

0507391794

 

הינכם מוזמנים להיכנס

אתר ההרצאות "בלש תרבות "
 

מסע בנבכי נפשה של ירונה כספי

ירונה כספי  אמנית וותיקה שפעילה  בסצינה המוזיקלית כבר שנים רבות ,ידועה כאחת הזמרים המועטים   ביחד עם יסמין אבן ונתן סלור שמרבים להופיע ולהשתתף באירועים ספרותיים. בימים אלו יצא דיסק שלה והנה ביקורת עליו.

מסע בנבכי הנפש עם ירונה כספי
ביקורת על אלבומה של ירונה כספי "הירקון 51"

מאת ירון  ליבוביץ'


"הירקון 51" אלבומה  החדש של ירונה כספי זרק אותי בבת אחת לכמה מקומות ווירטואליים שאת טיבם יכולתי להבין רק משמיעה שנייה.

ניתן כבר בתחילה לומר שתקליטור זה הוא תקליטור שצריך לשמוע אותו כמה פעמים כדי להבין אותו. הוא בהחלט אינו קל לשמיעה וזאת משתי סיבות עיקריות. הסגנון המוסיקלי של התקליטור הוא רוק מובהק עם נגיעות פאנקיות. התיפוף הקצבי והמהיר לעתים והגיטרות הנסרניות הזכירו לי את התקליטים של שנות השמונים.

זה היה לי קצת יוצא דופן על רקע ההשפעות של מוסיקת העולם שנפוצה עכשיו במוסיקה הפופולרית של היום מצד אחד ושל הזמרים הפרפורמרים בסגנון התכנית "כוכב נולד"" שממלאים כיום את השוק מצד שני. דבר נוסף שהופך את התקליטור למורכב הוא הטקסטים המיוחדים אשר מגיעים לרמה של מורכבות שירית על אף המילים הפשוטות שבהם. דוגמאות לטקסטים כאלה ניתן למצוא בשיר "אבנים" : "אני רוצה להעביר מחשבות למילים /ובמחשבות צבעים מעורבלים/ מנסה לתקן בעיות, אך לבעיות צורות שמשתנות/"

או בשיר "מתג": "מתג נדלק בתוכי/ אור מסנוור את מנת חלקי/ מסנוור את חלקי גופי/ מתג נסגר, חושך בינך וביני/ חושך כאן, חושך כאן/".


האלבום של ירונה כספי הוא אלבום של singer & songwriter , כלומר הזמר האישי ששר לרוב את יצירתו האישית. ובאוירה הכללית של המבצעים נטו זה דבר מרענן לשמוע. סגנון השירה של ירונה הוא סגנון רצ'טטיבי דקלומי ולעיתים נשמע שהיא צועקת בשקט את המילים. רוב השירים באלבום מתמקדים בעולמה הפנימי של הזמרת וביחסיה עם החברה הקרובה הסובבת.

שיר שאותי הרשים במיוחד למרות שאולי הוא לא הכי טוב בתקליטור הוא "הירקון 51" (9) שבו ירונה מתעמתת עם אביה המנוח. אישית אהבתי יותר את בלדות הרוק שבתקליטור "אבנים" (4) המרגש ו"מתג" (5) שמזכיר בפתיח שלו את הפתיח של הביצוע הקלאסי של להקת "החיות" לשיר "בית השמש העולה".

השירים הקצביים יותר פחות מצאו חן בעיני בגלל הנגיעות הפנק רוקיות, עם זאת הייתי מציין לטובה את "שיר לגדיה" (2) האנרגטי ו"לשונות, מתערבלים" (3) הקצבי אבל מלא הניגודים בין הקול הנשי לבין הטקסט הקשה. כדאי גם להזכיר את המחווה לתקליט החשוב של רמי פורטיס "פלונטר" שנתנה כספי בביצוע שלה לשיר "דבש".
לסיכום, התקליטור של ירונה כספי הוא תקליטור אישי בסגנון פנק רוק, טקסטים פואטיים מאד, כתוצאה רצוי לתת לתקליטור האזנה קשובה ומרוכזת כדי להעריכו כראוי לו..

ראו עוד :

 

האתר של ירונה כספי

דף הפייסבוק של ירונה כספי 

ירונה כספי בויקיפדיה
ירונה כספי באתר מומה

בן שלו על ירונה כספי 
תימורה לסינגר על ירונה כספי

גבע קרא עוז על ירונה כספי

עינב שיף על ירונה כספי

מקהלה של אישה אחת ?:אלי אשד על ירונה כספי

 

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

לחץ לסגירה

הופיע ב"מקור ראשון "

ביקורת על עולם נסתר בממדי הזמן תורת הגאולה של הגר"א, מקורותיה והשפעתה לדורות מאת רפאל שוח"ט
( הוצאת אונ' בר אילן ,2008 376 עמודים

האם יצר החכם היהודי המפורסם אליהו בן שלמה זלמן הגאון מוילנה תוכנית עתיד פרטנית המתמשכת לאורך מאות רבות של שנים שמטרתה להביא לבסוף לעידן חדש של גאולה באמצעים אנושיים של פוליטיקה ובנייה על סמך חוקי היסטוריה שהגאון האמין שגילה ?
החוקר רפאל שוח"ט משוכנע שכן ובספר מחקרי חדש הוא מתאר את פרטי התוכנית הזאת .
The Vilna Gaon

דיוקן של הגאון מוילנה מאת יוזף הילארי גלובצקי משנת 1825. הדיוקן המודפס המודפס המוקדם ביותר של הגר"א.

הגר"א
עטוף פרוה ,סגור ומצומצם ופלגי –זקן ושלג ,
ואוסף קנאה בסבכי גבות –עיניך שיבה,
מוקף ספרים עתיקים ,על ספרים יושב –כה אראך
כשר של חורף יושב בסתר ארמון קרחי –עד .
אכן עז החורך סביב וקשה הוא מאוד ואין סוף לו ,
אך הוד לו וחוסן עצור –אתה היודע את זאת !
ואם גם קרים –אכזרים הימים יש וזוהר גיל השמש
נשפך על שלגים אדירים ,כזוהר עינך הבהירה.
יעקב כהן "הגר"א " בתוך  "ראשים" כתבי יעקב כהן כרך א' ע' שיז

מטבע עם דמותו של הגאון מוילנה.

הרב אליהו בן שלמה זלמן הגאון מוילנה הוא אחד מחכמי ישראל הדגולים והנערצים ביותר לאורך הדורות. הוא נחשם לחכם הגדול ביותר של העולם האשכנזי ושווה ערך לרמב"ם החכם הגדול של העולם הספרדי , מוביל המהפכה התורנית שהפכה את עולם ישיבות האשכנזי למוביל בעולם היהודי עד עצם היום הזה. זרם שלם "הפרושים " או "המתנגדים " רואים את עצמם בגאווה כיורשיו וכממשיכיו של הגאון מוילנה ,וזרם אחר החסידים שעליהן הכריז הגר"א ככופרים זוכר אותו היטב כיריב הגדול ביותר שקם לו אי פעם וכמי שהטיל עליהם חרם כעל כת של כופרים מיסטיים מסוכנים .

כתב החרם של הגר"א נגד החסידים.( שמור אצל כותב שורות אלה ).

.
הגר"א כפי שהנו יודעים היום היטב היה מיסטיקן לא פחות מנחמן מברסלב אלא שהוא גם הקפיד על שילוב של מה שהוגדר בתקופתו כמיטב הידע של ה"מדעים " במיסטיקה .

אפשר לדון בגאון מוילנה מבחינת הגותו הקבלית, מקומו בתפיסת הגאולה של דורו ובהשפעתו המכרעת על הרב קוק וכו', אך אני בוחר לדון בו בוחר לדון בו מהזווית שונה זאת של חשיבה עתידנית המוצגת בספר בהשוואה לקודמיו ולהשלכות שהיו לחשיבה עתידנית רדיקלית זאת .

ויכוח מורגנשטרן -ברטל

ד"ר אריה מורגנשטרן .טוען שלגר"א הייתה תוכנית עתיד ארוכת טווח של בניית ארץ ישראל.

לפני כמה שנים  העלה הד"ר אריה מורגנשטרן בספרו מיסטיקה ומשיחיות מעליית הרמח"ל ועד הגאון מוילנה ( 1999 )  את הטענה שהקהילה החרדית האשכנזית של ירושלים שבחקר תולדותיה הוא עוסק שנוצרה הודות לעליית תלמידי הגר"א היא תוצר של פרוייקט מתוחכם של החזרת היהודים למולדתם שיוזמו היה הגר"א עצמו ומבצעיו היו תלמידיו , פרוייקט שמטרותיו היו משיחיות אבל האמצעים להם היו אמורים להיות לחלוטין בתחום הטבע ולא ניסיים כלל.

וזאת בהתאם לתוכנית ארוכת טווח של הגר"א שבה הגאולה לא מושגת בידי אדם אחד ולא בפעולה מיסטית חד פעמית אלא על ידי תהליך מתמשך שבו ישולבו מגוון פעילויות אנושיות כמו עלייה לארץ ישראל ישובה ובניית ירושלים והפרחת שממות הארץ.דהיינו השגת הגאולה תהיה לחלוטין בתחום התהליך ההיסטורי אבל בהתאם לתוכנית פעולה שנקבעה מראש על ידי הגר"א ( אם כי היו חילוקי דעות  בקרב התלמידים לגבי פרשנותה ).

פרופסור ישראל ברטל.  ניהל  מעל דפי כתבי העת המיקצועיים להיסטוריה "ציון " ו"קתדרה"
"( בעריכתו )  דיון שוצף ונזעם  עם ד"ר אריה מורגנשטרן שבמהלכו טען שלא ייתכן שלגר"א הייתה תוכנית עתיד היסטוריוסופית -מיסטית.

  טענותיו אלו של מורגנשטרן נתקלו בהתנגדות שוצפת מהחוקר הידוע  פרופסור ישראל ברטל שדן ברותחין כל טענה שעלייה זאת של תלמידי הגר"א שבימים אלו מלאו לה 200 שנה יכולה הייתה להיות מסיבות משיחיות ארוכות טווח כאלה . לדעתו כל מטרתם של העולים הייתה לבוא לארץ ישראל על מנת להיקבר בה ותו לא.
ויכוח שוצף שלא באמת הוכרע התנהל בנושא זה מעל דפי כתבי העת ההיסטוריים "קתדרה " ו"ציון " ולא היה חסר  בנימות אישיות זה כנגד זה מצד שני המתדיינים.

גלות בארץ

פרופסור ישראל ברטל מעולם לא השתכנע מטיעוניו של הד"ר מורגנשטרן שבהם ראה דוגמה להיסטוריוגרפיה "לאומית דתית " ורמז שאינם מדעיים באמת.  באופן יוצא דופן בעולם האקדמאי  הוא הקפיד לפרסם בספר מאמריו "גלות בארץ: ישוב ארץ ישראל בטרם הציונות "    את מאמר התשובה  המפורט של מורגנשטרן לביקורתו  הקטלנית בנושא במה שנראה לכאורה  בידי כמה מ"מומחי ברטל " כהכרה בצדקתו של  מתנגדו  וכהודאה בטעות בלי לומר זאת במפורש  

למעשה  בספרו ברטל   טרח והוסיף עוד מאמר תשובה קטלני  ומרסק משלו  למאמר התשובה של מורגנשטרן  וכך שמר לעצמו את זכות המילה האחרונה והמכרעת בויכוח בקטילה מוחלטת של רעיון תוכנית עתיד ארוכת טווח של הגר"א.

תוכנית הגר"א

תמונה של הגר"א שיש הטוענים שהיא אותנטית וצויירה בחייו. . נשמרה במשך שנים רבות בבבית משפחת  לנדא. נמכרה לגבירה שרלוטה צוקרמן בידי אלעזר לנדא.

וכעת החוקר רפאל שוח"ט בספרו החדש "עולם נסתר בממדי הזמן :תורת הגאולה של הגר"א, מקורותיה והשפעתה לדורות  לפחות לכאורה נותן ביסוס חזק ואולי מכריע לטענותיו של ד"ר מורגנשטרן בויכוח הגדול עם ברטל ,  אם כי לא בכל הוא רואה עימו עין בעין .
לדעת שוח"ט אכן יש הוכחות ברורות ביצירותיו של הגר"א וביצירות תלמידיו לגבי תוכנית עתיד מפורטת של גאולה וכיצד יש לממשה ששימשה כבסיס לחשיבתם . הוא מראה בספרו זה שלגר"א הייתה תוכנית עתיד מפורטת אולי באופן חסר תקדים אם כי התבססה על מקורות קודמים כמו ספר הזוהר כתבי האר"י ובעיקר הרמח"ל שאותו העריץ.
מכל אלה יצר הגר"א מעין סינטזה חדשה ומקורית משלו וסינטזה זאת "תוכנית העתיד " או "תורת הגאולה " של הגר"א שימשה לדעת שוח"ט כבסיס לפרויקט של תלמידי הגר"א שיצאו להגשים הלכה למעשה את רעיונותיו של רבם.הייתה לה השפעה גדולה על מייסדי הישוב הפרושי הירושלמי ואף על תנועת חיבת ציון שהושפעו מתלמיד תלמידו של הגר"א הרב יוסף זונדל מסלנט.
והיא השפיעה שלב נוסף מעבר לכך כאשר שימשה כמקור השראה לרב הקוק  שבניגוד להוגים דתיים אחרים מתקופתו שבדרך כלל רק הגיבו כלפי הציונות   השתמש ברעיונות תורת גאולה שיטתית קדומה  שהייתה לפניו תוכנית העתיד של הגר"א .

עם זאת שוח"ט בניגוד למורגנשטרן אינו חושב שהפרוייקט שאותו היציע הגר"א התבסס לחלוטין על "גאולה שבדרך הטבע " לדעתו הוא היה אמור להתחיל באמצעים טבעיים ואמור להגיע לשיאו באמצעים ניסיים שמעבר לטבע .
.בניגוד למורגנשטרן הוא גם אינו חושב שזה היה דבר חסר תקדים ביהדות ומצביע על הוגים כמו הרמב"ם שגם הם היציגו את העתיד של ימות המשיח כאירוע שהוא לחלוטין בתחום הטבע ,אולם כמדומה שהוא אינו סותר את התזה של מורגנשטרן שהמדובר בפרויקט חסר תקדים בכך שבני האדם אמורים באמצעיהם שלהם לקרב את הגאולה של אחרית הימים על סמך תכנית קיימת מראש. .

תוכנית אלף השנים

 

דיוקן מיקרוגרפי ( מורכב מאותיות ) של הגאון מוילנה.

הגר"א נתן מעין תיאור מפורט של העתיד לבוא וכיצד אפשר להביא אותו או להחיש אותו בצורה "הרצויה ".
.לדעתו כל העתיד להתרחש כבר גנוז בתורה ואפשר לפענחו משם .כך למשל הוא חשב שספר דברים באופן ספציפי רומז לאירועי לאלף השישי .
לדעת הגר"א בעזרת לימוד התורה והקבלה ובמיוחד זאת של האר"י יכול האדם להבין ולתאר את ארועי העתיד לבוא ואת התהליכים הקודמים לגאולה וכיצד להחישם בכוחות עצמו .
דהיינו ההיסטוריה האנושית אינה אקראית אלה יש בה לדעתו מעין "חוקים " המכוונים אותה שהאדם יכול לגלותם ולהשתמש בהם לצרכיו.
לדעת הגר"א התהליכים ההיסטוריים המדיניים והחברתיים הם באמת רק ביטוי להליכים מטפיסיים כלל עולמיים המתרחשים ביחד במקביל עם ומאחורי התהליכים האנושיים הברורים לכאורה אלא שרוב בני האדם כלל אינם מודעים להם .

האלף החמישי מתחיל עם חורבן המקדש השני ועם הגלות רק באלף השישי יש אפשרות של תיקון והבאת תקופה משיחית
האלף השביעי מקביל ליום השבת.וכאן כמדומה שיש סתירה בכתבו בספר של שוחט במקום מסויים הוא דיבר רק על שבע אלפים ולא יותר ובאלף השביעי יגיע העולם להשלמה ובמקום אחר ע' 198 מצויין שהגאון דיבר על זמנים נוספים מעבר לכך עד האלף העשירי שבהם האדם יוכל להשתדרג מעבר לדרגה העליונה שבה היה בימי אדם הראשון .

הגר"א . ציור מאת מ.הלר

לדעתו זמנו היה זמן השפל שבו לקה העם בירידה רוחנית עד עפר ולכן אחרי זמן זה יכולים להתחיל התהליכים המשיחיים . והוא זמן המפנה זמן דעקבה משיח נקודת השפל האולטימטיבית שממנה יכולה להיות רק העלייה . ולכן ראו תלמידי הגר"א את דורם כדור האחרון לגלות. ולכן עלו ארצה כדי להכין את הקרקע לראשית הגאולה .

לדעת הגר"א ישנה תקופה שבה אפשר להחיש את הגאולה ותקופה זאת היא שבעים ושתיים שנה לאחר האלף החמישי.
הוא נתן הצעות שונות מתי יהיו השבעים ושתיים השנים האלו .אך למעשה לא הייתה כאן סתירה. שכן לדעת הגר"א ישנם הזדמנויות שונות שבהן אפשר לפעול להחשת הגאולה ואם נכשלים בזמן אחד עדיין אפשר להצליח בזמן אחר .


הגר"א חילק את ימות המשיח לשני חלקים :החלק הטבעי המופיע בטבע שהוא זמן "משיח בן יוסף" ( רעיון ודמות שעסקו בהם רק במעט לפני הגר"א ) ובו בני האדם משתדלים לקרב את הגאולה בכוחות עצמם שיכול להופיע גם באלף החמישי אם כי אין הכרך בכך והוא ילחם באויבי ישראל יסיר עול גויים מעל ישראל יקבץ את נידחי ישראל ,יחדש רזי תורה. ויבנה את ירושלים או ארץ הקודש יקיים את המצוות התלויות בארץ ויגאל הקרקע .
אבל לאחר עידן המשיח בן יוסף ודווקא בגלל הצלחתו לאחר מכן תהיה תקופה ירידה גדולה של העם שבה הוא יפנה כנגד אלוהיו ,ורק לאחר מכן יגיע עידן גאולה נוסף . עידן גאולה שלדעת שוח"ט הוא על טבעי העידן של משיח בן דוד שיכול להופיע רק באלף השישי .
גאולה זאת תתרחש רק בדור שכולו חייב שבגלל עושרו והצלחתו הוא מורד באל וזונח את התורה . .
הגר"א כתב רק מעט על תקופה זאת ועל משיח בן דוד בניגוד למשיח בן יוסף פרט לכך שיהיה המנהיג פוליטי בעל כוחות רוחניים נעלים ובעל כוח נבואי. בדור זה יבנה בית המקדש ויתגלו הנבואה וגילוי מעמיק של סתרי התור והשכנת שלום בעולם .
והחלק השני הניסי זמן משיח בן דוד יבוא עם השלמת החלק הטבעי אבל גם את תוכנו אפשר לזרז בהליכה בדרך הנכונה.

לדעת הגר"א היכולת להחיש את הגאולה תקפה בזמן מסויים בלבד ואבל כשזה עבר והחלה התקופה של גאולה בעתה לקראת סוף האלף השישי שוב אין אפשרות להחיש את הגאולה.לכן יש חשיבות מכרעת בבחירה של הזמנים והאירועים הנכונים לפעולה.


לדעתו הגאולה היא אמנם תהליך איטי אבל יש בו תחנות חשובות "השעות " אלו הם מעין שלבים מרכזיים שונים או משברים בהתקדמות התהליך שאותם יש לעבור ( שוח"ט ע' 250 ) שהוא כנראה חזה ופירט אותן היטב לתלמידיו .
פשר ה"תחנות" השונות ומה המתרחש בהן היה סודי ביותר והגר"א השביע את הקורא בכתביו שלא לגלותו אם יבין זאת מעצמו אולי מאחר שעצם הידיעה בידי רבים "שאינם בסוד העניין " עלולה לפגוע באפקטיביות של השימוש היעיל ב"שעות " האלו עבור תוכנית העתיד?

סך הכל תורת הגר"א היא תורה אופטימית שמראה שיש ביד האדם להחיש ולהביא את הגאולה אם יפעל בצורה הנכונה המתוכננת היטב
הגר"א יצר  כאן תוכנית עתיד  מפורטת הכוללת תהליכים מוגדרים היטב בעלי אופציות שונות. לפעולה העומדים לפני אלו ש"מבינים " את "תוכנית העתיד " שלו. ואת תורת הגאולה האיטית אך המתוכננת היטב הזאת ניסו תלמידיו ליישם הלכה למעשה בארץ ישראל.


מבחינת תלמיד הגר"א יש לעבוד עבודה מעשית כדי לקרב את הגאולה בניגוד לחסידים שראו בהתרחשויות היסטורית רק ביטוי להתקדמותנו בעבודת הבירורים הרוחניים ,דבר שתלמידי הגר"א ראו בו תהליך שמקביל לפעולות המעשיות אך בהחלט לא כזה שיש להתמקד רק בו .
דהיינו תלמידי הגר"א בניגוד לחסידים עוסקים בבניה ופוליטיקה ככלים לקדם את תוכנית הגאולה .
שמתרחשת בשלבים איטיים ומתמשכים ולרוב בדרך הטבע .

לחץ לסגירה

האם הייתה תוכנית עתיד ?

. שוח"ט לא שכנע אותי שאכן הגר"א אכן היה משוכנע שהגאולה תבוא בסופה בהתערבות נסית בלבד שאין בה התערבות אנושית מלמטה בהתאם לתוכנית העתיד שלו שהרי הוא בעצמו מודה שהגר"א קובע שיש אפשרויות להחיש גם את העדן השני עידן משיח בן דוד ( אבל הוא אינו מפרט אותם ) .
וייתכן שהתשובה היא שהגר"א חשב שישנם אופציות לכאן ולכאן : הגאולה הניסית הסופית היא אולי בלתי נמנעת בסופו של דבר אבל לאדם עדיין יש אפשרות להפעילה מרצונו החופשי וביכולותיו שלו ובאמצעיו שלו בהתאם לתוכנית עתיד שנקבעה מראש לא רק בידי האל אלא גם בידי האדם ועל ידי התערבות אנושית זאת לצמצם את הנזקים הצפויים לפני הגאולה ב"חבלי המשיח".

תמונה מאנציקלופדיה "תרבות ".

שוח"ט מציין שאין מקום מרכזי בכתביו השל הגר"א שבו מוצגת תורת הגאולה " שלו בפירוט ובבירור ,כתוצאה יש ללקט אותה ממקומו שונים בכתביו וכאן לראשונה היא מוצגת בצורה מקיפה ככל האפשר וקוהרנטית .
על פי שוח"ט תלמידיו של הגאון בכל אופן היו משוכנעים שאכן הייתה לו תוכנית כזאת ושהם פועלים על פיה . וגם שוח"ט עצמו משוכנע בכך ומביא לראשונה את פירוט התוכנית הזאת בספרו ואם הוא אכן צודק במסקנותיו הרי זוהי תגלית מרעישה. אלא שאליה וקוץ בה מאחר שהפרטים מלוקטים ממקורות שונים שפורסמו בזמנים שונים ולעיתים אף משמועות והצהרות של אנשים שונים ששמעו עליה ממקורבי הגר"א ולא ביצירה אחת ברורה ופרטנית ,לא תמיד אפשר לדעת עד כמה תוכנית העתיד אם אכן הייתה כזאת הייתה קוהרנטית .
אולי זרק הגאון מוילנה רעיונות שנים בזמנים שונים שלא בהכרך תאמו זה את זה ואף סתרו זה את זה ?
שוח"ט עצמו מביא רעיונות שונים של הגר"א שעל פניהם נראים כעומדים בסתירה מוחלטת אולם לטענתו סתירה זאת היא רק מדומה והם כולם חלק "מהתוכנית ".

מדבריו של שוח"ט מתברר שלא הכל יכול ידוע או יכול להיות ידוע לגבי תוכנית העתיד של הגר"א שכן היו דברים שהעדיף שישארו מסותרים והעביר אותם רק בעל פה או ברמז שיכול להיות מובן או מפוענח בידי "מבינים " ובראשם תוכנית השעות ,האירועים הספציפיים העומדים להתרחש בזמנים ספציפיים ..
אם מסקנותיהם של מורגנשטרן ושוחט לגבי פעילויותיו ותורת הגאולה של הגר"א הן נכונות כי אז היה אולי האדם הראשון שיצר תוכנית עתיד ארוכת טווח של ממש ( ככל הנראה של מינימום של מאות שנים ואולי אף יותר מכך ) שבאמצעותה אפשר לשנות את העתיד שאותו חזה על ידי התורה והקבלה בצורות חיוביות בידי בני אנוש ללא שימוש בעל טבעי ותוך שלבים איטיים.

הגאון באיור לפואמה "וילנה " של זלמן שניאור .

נכון לפני הגר"א היו הוגים רבים שנתנו תיאור מפורט של העתיד לבוא ביהדות ובנצרות וגם באיסלאם הוגים כמו יואכים מפיורה,נוסטרדמוס ואחרים . אבל הם כולם ראו בעתיד הזה כמשהו קבוע לחלוטין מראש ובלתי ניתן לשינוי .לא משהו שניתן ליצור אותו באמצעות פעילות אנושית סבלנית הדרגתית מתוכננת ובלתי פוסקת. הגר"א מבחינה זאת מייצג תובנה חדשה וחסרת תקדים בנושא.
שנים אחרי הגר"א קרל מרקס יצור תוכנית עתיד נוספת מעין זאת .
"תוכנית הגר"א " היא תוכנית מדהימה של פעולה אקטיבית שמטרתה להחיש ולהביא שינויים עתידניים באמצעים ארוכי טווח של פוליטיקה ובנייה סבלנית המתמשכים לאורך מאות רבות של שנים .
ואם שוח"ט צודק במסקנותיו הרי ספרו הוא השג חשוב ביותר .

נספח :רשימת יצירות  של ספרות יפה על הגאון מוילנה .( ממשיך ומרחיב רשימה דומה של מר ישעיהו וינוגרד בספרו "אוצר ספרי הגר"א ") …ופני אליהו הגאון ..מקבלים פניך ברחמים בעברך כל מפתן יהודי. "( מתוך הפואמה של זלמן שניאור "וילנה ")
יהושע השל לוין עליות אליהו : והוא תולדות אדם הגדול … רבינו אליהו … ונאספו … מאמרים … עלית השער, מעלות הסולם … עלית קיר ווילנא :1865 ומאז בעוד מהגדורות רבות .כולל סיפורים רבים על חיי המגאון מהם אגדתיים .
יוסף שף הגאון מווילנא תולדותיו וחייו ערוך בעד הילדים ורשה : ג' סטרבולסקי, תרס"ו- [חוב' ב' מספרו "שעשועים ביבליותיקה מנקדת לתינוקות" הוצאת "האור"].
1905
מעשיות מהגדולים והצדיקים . .הוצאת האחים לוין –אפשטיין ושותפם ,ורשה תרפ"ד .
כולל את הסיפורים : א. מעשה נורא מהרב הגאון רבינו אליהו מווילנא
ב. מעשה נפלא מהרב הגאון מווילנא עם סגולה לקיום בנים.
ג. מעשה נורא מהגאון מווילנא ומהצדיק הנסתר רבי ליב מבראדי .
ד. מעשה נפלאה מהגאון מוה' אליהו מווילנא
ה. קורות חייו של רבינו הגאון מווילנא.
ש' בן ציון . השמחים בחלקם ציורים מאת נחום גוטמן חוברת ז' מתוך סדרת ספרי הילדים נפלאות ,תל אביב דפוס הפועל הצעיר תרפ"ט .החוברת כוללת שני סיפורים . אחד מהם "השמחים בחלקם " הוא על הגאון מוילנא. ( לא קים בשום ספריה מוטל בספק )דוד לבני (וויסבורד) ירושלים דליטא . כולל את : א. ווילנא לפני ארבעים שנה — ב/1. צער גידול בנות — ב/2. הגאון מוילנא. תל אביב תר"ץ ,1930.
מרדכי גולדנברג "הגאון מוילנא ( שיר ) הדואר שנה י"ב גליון כ"ה ט"ו בסיון תרצ"ג ע' 409.יעקב כהן "הגר"א " שיר בסדרה "ראשים " :שירים על גדולי ישראל ,.מאזניים כרך ג' תרצ"ה ע' 439-440 הופיע שוב בכרך א' של כל כתבי יעקב כהן הוצאת דביר .
חיים אברהם פרידלנד הגאון מוילנה –חלקים א'- ב' . חוברת מו בסדרת סיפורים יפים, קליבלנד תרצ"ז . יצא לאור כחובת בשנת 1932
ש.בן ציון "מעשה בהגר"א " כתבים לבני הנעורים ספר שלישי .צייר נחום גוטמן . הוצאת אמנות . 1923 . יצא שוב ב" ספר השבת " .הוצאת אגודת עונג שבת " תרצ"ח ע' 430-432 .
אברהם בן אברהם יהושע זליג שכנוביץ .  אברהם בן אברהם : סיפור היסטורי מחיי הגר צדק מוילנה ,(הוצאת נצח , 1944 ) . יצא בעוד כמה מהדורות עד ל1989-.( קיים גם בתרגום לאנגלית )
תרגום משה שנפלד סיפור מחיי הגרף פוטוצקי אציל פולני שהתגייר בוילנה והועלה על המוקד על קידוש השם ב-1749.הגר"א מופיע כדמות משנה.יצחק ברוידס אגדות ירושלים דליטא , ציורים משה ווריביצ'ק הוצאת נחום טברסקי , 1947 מהדורה שנייה הוצאת : הועד הצבורי להוצאת ספרי יצחק ברוידס על וילנה ליד אגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל, [תשל"ב]..יצחק זילברשלג "הגר"א ( שיר ) בצרון שנה ט' ניסן תש"ח ע' 115-116.
י.ד. קמזון "תמונת הגאון "( שיר ) הצופה י"ט תשרי תש"ח ( גליון 2965) ע' 3.מנחם מנדל  זלטקין    מספר הזכרונות של רב ליטאי :   ה' אלפים תקמ"ח-תק"ן לבריאה : פרקים נבחרים /    פריס :   מחברות,   [תש"ט] 1949 יומנו של רב בימי הגר"א שבין השאר נפגש עם שליח הגר"א במהלך מאבקו בחסידות.
דיון על הספר ראו כאן זלמן שניאור ,הגאון והרב  עם עובד , 1953 . מהדורה שנייה ומורחבת דביר, 1958 . מהדורה מיוחדת לקוראי "הארץ".  כולל רק עשרים פרקים מתוך מאה ושישים שבנוסח ביידיש . "הקיסר והרבי ".שיצא לאור בחמישה כרכים 1944-1952.) רומן על רקע מאבקו של הגאון מוילנה בחסידות ונציגה הרב שניאור זלמן מלאדי . רומן עויין לגר"א שנכתב בידי צאצא של הרב מלאדי . הגר"א מוצג שם כאיש הלכה מחמיר שאין בו שום רגש לצרכי ציבור . בכלבכל אופן אין ספק שזוהי היצירה הספרותית החשובה ביותר על האיש והתקופה  שנכתבה לאחר מחקר היסטורי דקדקני . )

נפתלי ארמן הרב מלאדי : ספור היסטורי (עברית: אביעזרי וולף ; סגנון: מ. צ. פרוש
הוצאת "נצח ", 1954 (כרוך עמו עוד רומן היסטורי של המחבר: "מפרנקפורט עד ירושלים": מקורות בעל השל"ה> ) .יצא שוב במהדורת צילום ב-1976.
פסח מרכוס עולמות טמירים :סיפור חיי הגאון מוילנה / עברית – מ"צ פרוש. מעיינות ,תשי"ז ,1957. הופיע במקור ביידיש בניו יורק ב-1952.

יעקב רימון "רבנו אליהו לא היגיע לירושלים … פואמה על ניסיונו הלא מוצלח של הגאון מוילנה לעלות לארץ ישראל . בתוך "ירושלים העתיקה :לקט ספורים ,אגדות ותיאורי חיים " בעריכת יעקב רימון ויוסף זונדל וסרמן ,בהוצאת המכון לאיסוף סיפורי א"י ואגדותיה ,ירושלים ,1958 ע' 47.

מנחם מנדל גץ בעקבות רבותינו :
סדרת ספרים לאבות ובנים: ספור-חייהם, פעלם ושיטתם של רועי ישראל הרוחניים:כרך ב' –הגאון מוילנה . ירושלים : אורייתא, תשמ"ב 1982

מ. ויסנשטרן, . הגאון : סיפורים מחייו ופועליו של קדוש ישראל רבינו החסיד – הגר"א מוילנה, ציורים: יונתן גרשטיין, תשנ"א .1991. מיועד לנוער .
א. בת-אשר [=אסתר רחל הלפרין) "הגאון החסיד-הגאון רבי אליהו מוילנא הגר"א בתוך צוהר לעולמות נעלים- ספורים לבני הנעורים על גדולי ישראל בדורות עבר :חלק שני ע' 197-218 הוצאת זרקור ,תשנ"ז ,1997 "
י ( ברוך ) בן ישי הגאון מוילנא :ספור חייו ומורשתו לדורות . ירושלים : מאורי הדורות לילדי ישראל , תשנ"ח, 1998. סיפור חייו של הגאון לילדים.
 הגאון מוילנה ובעל העגלה . ,סיפורי גדולי ישראל לילדים ,המוסד לעידוד לימוד התורה . חוברת מאויירת של 12 עמודים . אין תאריך.

סיפורים קצרים על הגר"א  ( רשימה חלקית של סיפורים שמופיעים בקבצי סיפורים לילדים רובם ככולם לקוחים מהספר "עליות אליהו " למעלה

ג.מה –טוב "השתיקה שהיצילה " בתוך ג.מה –טוב בתוך מעשיהם של צדיקים :
ספורי פלאות על חז"ל וגדולי התורה והחסידות, מסדרים לפי סדר פרשיות התורה :חלק שני –ספר שמות ירושלים : המסורה, תשמ"ו.ע' 300-303 . סיפור מנדודיו של הגר"א . איך ספג הגר"א מכות כדי שלא להלשין על אדם .

ג.מה –טוב " הפירות שהצמיחו צער " בתוך מעשיהם של צדיקים :
ספורי פלאות על חז"ל וגדולי התורה והחסידות, מסדרים לפי סדר פרשיות התורה :חלק שלישי ספר ויקרא ירושלים : המסורה, תשמ"ו. ע' 32-36. סיפור על הגר"א ותלמידו זלמן אחיו של חיים מוולוז'ין.

ג.מה טוב אינו עמל ומצפה ע' 70 71 .
הגר"א מארח יהודי פשוט

ג. מה טוב "מצוות ציצית –מה רב כוחה" בתוך מעשיהם של צדיקים חלק רביעי –ספר במדבר ע' 120-121. סיפור על פטירת הגר"א .
ג.מה טוב לא בבית הכנסת לא בציבור" מעשיהם של צדיקים חלק רביעי –ספר במדבר 248-251
איך הגאון בתקופת נדודיון ניסה לקרוא מגילת פורים ללא הצלחה.
ג.מה טוב "תפילין שבראש " בתוך "מעשיהם של צדיקים חלק חמישי ספר דברים ,תשמ"ו ע' 309-310. איך התמודד הגר"א עם חבורת שודדים שפרצו לביתו באישון לילה.
מרדכי גרליץ "הלומד מכל אדם " בתוך בסוד עבדיך :סיפורי הוד מאורחותיהם של גדולי ישראל: חלק א' . בני ברק : מבחר הספר – צבי שטיינמץ, תשנ"א 1991. ע' קלז –קמד . סיפור מנדודי הגר"א .

ר.וינגרטן . "כיבוד שבת " בתוך " שבת: מבחר ספורים ומדרשי חז"ל " ירושלים ,הוצאת כרמים ,תשנ"א , 1991. ע' 123-128 סיפור מנדודי הגר"א .

קישורים

דף הפייסבוק של הגאון מוילנה 

עולם נסתר במימדי הזמן :תורת הגאולה של הגר"א
ארץ ישראל במשנת הגר"א מאת רפאל שוח"ט

הגאון מוילנה בויקיפדיה

הגאון מוילנה באנציקלופדיה היהודית

קטלוג תערוכה על הגאון מוילנה בבית התפוצות ( חלק מהפריטים  בתערוכה הושאלו  בידי בעל בלוג זה )

 

ד"ר אריה מורגנשטרן על מסורת הגר"א בבניין הארץ

מלחמת עולם : הגר"א נגד החסידים

הגר"א וניסיונותיו לעלות לארץ ישראל

מי קבור בקבר הגאון מוילנה ?

שושלת היוחסין של הגאון מוילנה

מוזיאון הגאון מוילנה בליטא

עליית תלמידי הגר"א

משורר משיח מקובל ומשורר :הרמח"ל

המשיח ככוכב נולד :הצופן של נחמן מברסלב

כתב הצופן של אברהם וילנר :על בנו של הגר"א

מסעות החיפושים של אלעזר לנדא :על נינו של הגר"א

"גואל התנ"ך " על "נכד הגר"א "

האם השפיע הגאון מוילנה על על סדרת המוסד של אייזק אסימוב ? ראו :המוסד והגר"א

הזכרונות של סמדר שרת

 

בת הירח / סמדר שרת

סמדר שרת היא  סמדר שרת היא מורה מוסמכת לתיאטרון ועוסקת בהדרכת סדנאות כתיבה.
א היא גם אחת מאותם משוררים מרובים שפירסמו כמה וכמה ספרי שירה אבל רוב הסיכויים שאם אתם לא בחוג המצומצם של המקורבים לה לא שמעתם עליה מעולם . ובכל זאת היא עוד יוצר שיש עניין להכיר אותו .

עד היום פירסמה סמדר שרת חמישה ספרי שירה :
1. אור על-פני תהום :
שירים ( ירון גולן ,1991)
2. עכשיו כשאלוהים מזיע : שירים, ( ירון גולן ,1992)
3. שמחת הקיקיון : שירים ( בהוצאת תג , 1996 , ושוב במהדורה שנייה בהוצאת ירון גולן ,1999) .

4. בת הירח : שירים( ירון גולן , 2003) זכה בפרס רבינוביץ'

לtחרונה היא פירסמה ספר שירה חדש החמישי "אנטומיה של לב שלם " ( הוצאת עיתון 77 , 2008 ) .

 והנה ביקורתו של ירון ליבוביץ' עליו. 

החיים בנויים מזכרונות – סמדר שרת "אנטומיה של לב שלם"

מאת ירון ליבוביץ'

סמדר שרת

השיר שפותח את ספר השירים של סמדר שרת מדבר על זיכרון בצורה יוצאת דופן. הדרך היחידה להמחיש את היופי שיש בשיר הזה הוא פשוט להביא אותו במלואו ולכן אני אחרוג הפעם מנהגי הרגיל ואני אביא כאן את השיר הקצר המיוחד הזה: כוס הזכוכית הירקה/ שהיתה אתי שם/ זוכרת את המים.// הטרנינג האדם/ על החבל שנשאר ברוח ובגשם/ זוכר את הגוף.// פס תנור החשמל בחדר ההוא/ זוכר את האש.// (עמ' 7) הזיכרון מפגישה שכנראה השאירה אצל הדוברת השירית טעם רע בפה, עם אדם אחר מועבר לנו דרך החפצים שהנפגשים השתמשו בהם במהלך פגישתם, אם זה בשתיית מים או בחימום החדר, וכביכול יש להם העמדה שלהם למה שקרה שם. הפנית הזרקור לחפצים מעניקה לשיר נופך של עדינות לא רגילה לאירוע טראומטי וזה הדבר שעושה את השיר לחזק כל כך.
הזיכרון הוא  המוטיב שחוזר בספר השירים הזה, גם עם המילה זיכרון לא מופיעה בשירים. דוגמאות לכך ניתן למצוא במחזור השירים "אני הייתי קקטוס צעיר ומלנכולי" (עמ' 15 – 26). יותר מכך במחזור השירים הזה, כמו גם בשירים אחרים בספר, הזיכרונות מן העבר באים מעורבים או מחוברים לאירועים שקורים בהווה. ניתן לראות זאת בשיר קצר זה, מספר שתים במחזור: "תוגת מוצאי שבת/ תוקפת אותי עכשו/ געגועים שקטים כמעט תת קרקעיים/ זוחלים בתוך גרוני/ עוד שבוע חלף/ עוד שבוע בא./" (עמ' 16) או גם בשורות אלו "הו כמה מהר/ הופכים החיים/ לזכרונות". (עמ' 11) הקשר בין הזיכרון מן העבר לחיים בהווה בא לידי ביטוי גם בשיר "שברים" (עמ' 40), מתוך מחזור השירים "החיים והמתים" (עמ' 37 – 42). הזיכרון של ניסיון של אבי הדוברת השירית ללמד אותה שברים מתחבר עם חווית החיים המסובכים שלה כיום והמילה "שברים" משחקת תפקיד חשוב במשמעות הכפולה של נושא במתמטיקה ושם עצם המתאר דבר לא שלם.
יש לציין, עם זאת, כי חלק מהשירים בספר, במיוחד הקצרים שבהם מתחילים לתאר חויות רגשיות מעניינות אבל הן אינן מפותחות דיין וכך אין לנו מושג מה החוויות האלה עושות בנפש של הדובר השירי. השיר בעמ' 12 המתאר על חוויה של ראיית ילד בוכה בכניסה למגרש חניה אבל הרעיון הזה אינו מפותח דיו ולי השיר הזה השאיר רושם של דבר מה לא שלם. מצד שני אני מאד אהבתי את הדימויים הלא שגרתיים של המשוררת כמו שמש מפהקת או הדימוי של האדם לביצה. הספר בהחלט מעניין לקרוא בו אולם לא תמיד נראו לי בו חוויות רגשיות שלמות.

ראו עוד

 

פרטים על סמדר שרת
סמדר שרת על המו"ל ירון גולן 

סדנת כתיבה של סמדר שרת

בת הירח

אנטומיה של לב שלם "

 

היכל התהילה של הקומיקס העברי " חלק א'

בימים אלו מוצגת במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון תערוכה חסרת תקדים תערוכת "הקומיקס העברי פרק א' –השנים הראשונות ".  התערוכה שמשמשת גם לבסיס לקטלוג ענק בשם זה המתעד את גיבורי הקומיקס העברי בשנים אלו.
ולרגל התערוכה "להלן "היכל התהילה של הקומיקס העברי" של שניים מיוצרי התערוכה : אנוכי והקומיקסאי צחי פרבר  רשימת המיטב שבמיטב של הקומיקס העברי ב-40 שנותיו הראשונות .

.
הקומיקס העברי המקורי קיים עוד מאז שנת 1902 כאשר הופיע סיפור קומיקס מקורי בשם "גמול הרשע" במגזין הילדים "עולם קטן". במשך מאה ושש השנים מאז הופיע מספר רב של סיפורי קומיקס מקוריים בשפה העברית במקומות שונים , במגזינים לילדים ולמבוגרים, בעיתונים , בספרים ועוד.
כאן אני רוצה להציג רשימה של סיפורי הקומיקס העברי החשובים , הטובים המעניינים ביותר בעיני שהופיעו בין שנות השלושים ושנות השבעים : הבחירה נעשתה ממיגון של שיקולים שלא כאן המקום לפרטם אבל כללו איכות אומנותית יחסית, ואיכות יחסית של הסיפור עצמו כמו גם הפרסום שלו זכה.. .
וכאן מוצגים במאמר זה בחירות של שני אנשים:
שלי אלי אשד התחקירן והכותב של התערוכה. ושל האמן והקומיקסאי צחי פרבר עורך התערוכה .
הבחירה היא כמובן סובייקטיבית ומן הסתם אנשים אחרים יבחרו בצורה שונה.
אבל אלו הן העדפותינו שלנו כמי שחקרו את הנושא לראשונה בצורה פרטנית .

שימו לב שיש הבדלים גדולים בדרך שבה כל אחד מציג את הדברים מן הסתם גם בגלל ההבדלים האישיים בין שנינו.

 היכל התהילה של הקומיקס העברי

מאת אלי אשד
והנבחרים שלי הם :


1 מיקי מהו ואליהו "

מאת עמנואל יפה. סדרה שהופיעה במגזין "עיתוננו לקטנים" ב-1935.

סיפורים מחורזים על עלילות ילד וידידו החתול .

זוהי  סדרת הקומיקס המקורי הראשונה שהופיעה בארץ ישראל וגם הראשונה שקובצה בספר בשם זה ב-1939 . הסדרה עסקה בעלילות ילד וידידו החתולי המוזר ( זה לא ברור מהו בדיוק מהציורים ). הסיפורים הופיעו בחרוזים במקצב מדוייק וגם אויירו על ידי יפה איש האשכולות עמנואל יפה היה מורה וסופר שיצר בסדרת הקומיקס הארץ ישראלית הראשונה דמות דמיונית של "מיקי מהו " המצטרף לילד הארץ ישראלי בעלילות מבדחות שונות בבית ובשדה ובעיקר בחגי ישראל השונים שנחגגו בחלק לא קטן מהעלילות ( מאחר שהן הופיעו בגליונות חג שהוקדשו לחגים אלו .
הסדרה שהייתה ראשונה מסוגה זכתה לפופולאריות גדולה בזכות השילוב ההרמוני של ציור וחרוזים ההומור השובב שלה שהיה רדיקלי למדי בזמנו. יפה גם לא נרתע להכניס אלמנט של האימה באחד הסיפורים שתיאר חלום עם מפלצת מפחידה במיוחד אבל בדרך כלל הסיפורים שמרו על אווירה כפרית עליזה ותמימה .


וכעבור 4 שנים ב1939 העלילות הופיעו גם כספר שזכה לתפוצה רבה ומהדורות רבות לאורך שנים רבות.
והסיבה לבחירה?

לא איכות מיוחדת של הסיפורים והאמנות  – אלא עצם הראשוניות כקומיקס הראשון שהופיע באופן קבוע במגזין בארץ ישראל.
2.

."אורי מורי"

 מאת אריה נבון ולאה גולדברג "שהופיע ב"דבר לילדים".בשנים 1935 , 1936 , 1938 , 1942 ,

אורי מורי"היא אחת מסדרות הקומיקס הראשונות שהופיעו בארץ ישראל החל משנת 1936. ואחת המאריכות ימים והחשובות והמשפיעות שבכולם . זוהי דמות הקומיקס המפורסמת ביותר שיצר אריה נבון והיא היא הקדימה בכמה שנים טובות את "שרוליק " של דוש שמזכיר אותו מאוד.
אורי מורי היה ילד ארץ ישראלי שובב שהייתה לו נטייה להסתבך במצבים מדהימים שונים שמהם יצא תמיד כשידו על העליונה על ידי תחבולות מתוחכמות שונות
.נראה שהיה זה אורי מורי שיצר בתודעה הציבורית את הזיהוי של   הילד הארץ הישראלי  עם צמח הצבר עוד מסיפורו ( המתמשך מגליון לגליון ) הראשון שבו קופץ אורי מורי אל תוך סל צברים שנישא על ראש ערבייה ואוכל את הצמחים וניצל מערבים מבקשים לקלף את הצבר בסכין ובתעלול אחר הוא מהתל בתייר ששותל אותו כצבר אמיתי באדמת עציץ לצידם של קקטוסים .

הרפתקאות נוספות של אורי מורי כללו גם התנחלות מתחת למים בנמל תל אביב החדש בכרך ה' מ-1938 הוצג אורי מורי כימאי לא יוצלח אך ערמומי העובר ושייט במלא הרפתקאות בספינה ועובר התמודדות עם רב החובל הרגזן של הספינה .
הרפתקאות נוספות של אורי מורי הופיעו הן בצורת רצועות קומיקס והן כציורים בודדים שהופיע בשנים 1935 ,1936 , 1938 , הוא חזר בכרך י ב-1940 שבו הופיעו הרפתקאות של אורי מורי והפעם בשיתוף פעולה עם דמות ידועה אחרת של נבון וגולדברג החמור החכם וניסה את כוחו כרועה כחקלאי וכדייג . בכל הסיפורים אלה הוצג אורי מורי בתור "הצבר" הטיפוסי ,אמיץ ונוטה לתעלולים ובתוך כדי כך מבצע שגיאות מטופשות כתוצאה מחוסר תכנון ו מחשבה לטווח הארוך ( אבל בכך לא השתנה הרבה מאז ימי אורי מורי ).

אורי מורי חזר שוב ,לדפי דבר לילדים בכרכים יח , יט כ כא ( ושם כציורים בודדים על אורי מורי ) , בשנים -1951 -1948 הופיעו בכרכי "דבר לילדים " ציורים וסיפורים של נבון והפעם ללא חרוזים מלווים על עלילות אורי מורי שבהם הוא הוצג כסמל הישראלי הצעיר שפותר בעיות שונות שמעיקות על המדינה הצעירה בצורה משעשעת וחריפה. למשל פותר את בעיות המחסור בדיור ובעיות לימוד העברית לעולים הרבים שהגיעו לארץ פותר את בעיית המחסור בספינות ( הוא מגדיל אוניות צעצוע לגודל מלא ) מסדר את האוורור ברחובות תל אביב ,נלחם בשוק השחור ( הוא צובע אותו בלבן )מייבש את החולה ועוד הרבה.בשנים אלה היו עלילותיו של אורי מורי מיוחסות רק לבנון אולם בשלב מסוים חזרו אליהם החרוזים ואין זה ברור אם גם לאה גולדברג חזרה לדמות שעזרה ביצירתה או שמה גם החרוזים היו פרי יצירתו של אריה נבון הרב תחומי .
אורי מורי הופיע בפעם האחרונה ב-1967 בכרך 37 חוברת 31 של דבר לילדים .
וברטרוספקטיבה לזכר 30 שנה מאז שנוצר לראשונה. העמוד הביא את הסיפור הראשון על אורי מורי שבו הוא רכוב על גמל עולה על עץ תמרים ומושאר שם בידי הגמל. ומתחתיו הופיע ציור אחרון של אורי מורי  שבו הוא טס לחלל מחכה לטרמפ.

ושם נעלמו עקבותיו…

גולדברג ונבון חיברו סדרות קומיקס ידועות רבות כמו "אורי כדורי " העולם ההפוך" החמור החכם " ואחרות .  אולם במבט לאחור ברור שמכל הסדרות שיצרו שאורי מורי היא הסדרה המרשימה והחשובה  מכל.

ועובדה היא שהיא הייתה מאריכת הימים מכל אלה שיצרו במשך השנים.ועם עלי לבחור רק סדרה אחת כמייצגת האולטימטיבית של דמות ה"צבר " בקומיקס העברי , וכסדרת הקומיקס החשובה מכל בעשרות השנים הראשונות , הרי זוהי הסדרה.


3. קטינה הגדול .קטינה החייל
מאת נבון וגולדברג

דבר לילדים ,1942.
קומיקס יוצא דופן מסוגו . הסיפור הצבאי הראשון של הקומיקס העברי .
עלילות ילד הנלחם בנאצים .הילד בחלק השני הדרמטי של הסיפור אף פולש למחנה נאצי וגורם שם לתוהו ובואו ונמלט משם בשלום תוך שהוא לועג לנאצים .
זהו למעשה הסיפור הכמעט יחיד מהקומיקסים של מלחמת העולם השנייה שעסק ישירות במאבק בנאצים ויש בכך חשיבות שהילד הצבר הקטן מוצג כמי שמסוגל להתמודד עם הנאצים שווה בשווה ולגבור עליהם ולהראות שאינם מפלצתיים כל כך אלא מגוחכים למדי .הדבר הראה על גבורת הילדים הקוראים ועל מורך ליבו של האוייב הנאצי .מבחינות רבות יש כאן העברה של חוש ההמצאה של אורי מורי אל שדה המלחמה באוייב .

בקטינה החייל יש לראות ביחד עם סיפורים שונים של אורי מורי כ"אב הטיפוס " של סדרות מאוחרות יותר כמו "דנידין הרואה ואינו נראה של "און שריג " שגיבוריהם הצברים הערמומיים והעליזים הראו את עליונותם שוב ושוב על אוייביהם .

4.

רותי

. מאת דוש
הופיע לראשונה  ב"העולם הזה " בגליון 665 בתאריך 27.7.1950
הקומיקס הישראלי הראשון שנועד במיוחד למבוגרים. וגם הקומיקס הראשון והיחיד במשך עשרות שנים שבמרכזו עמדה אישה. ונושאיו :עלילותיה המבדחות של צעירה ישראלית טיפוסית בעבודה בעיר ובמשפחה ובסיטואציות שבהחלט רלבנטיות גם היום כמו התמודדות עם הטרדה מינית ממחזרים .
הפורמט היה שבועי :הסיפורים עמדו בפני עצמם אבל בשלב מסויים החלו להיות בהמשכים
.
בשלב מסויים בעת ההכנות לסדר הפסח רותי מוצאת את עצמה נשלחת לחלל כתוצאה מהתפוצצות בעת ניקוי הבית מגיעה לכוכב לכת אחר ופוגשת את הפלמחניק מוטקה ,ומוצאת חברה מפלגתית המזכירה בצורה קומית את ישראל של תקופת הצנע .לבסוף השניים חזרו כזוג את לישראל של הצנע לפני שנעלמו אל השקיעה .
"רותי " רצה במשך שנתיים ולא ניתן אלא להצטער שדוש מצא לנכון להפסיקה ולהתמקד בדמותו של גיבור הקריקטורות שרוליק .

והסיבה לבחירה : היחודיות של "רותי כקומיקס יחיד במינו למבוגרים ועל נשים.

5. עלילות השלישיה
". כתב יעקב אשמן צייר מאיר שנהב


הגיבורים הם שלושה נערים ישראליים :כלונס ,ארוך וגרום ומשום כך שמו כלונס. אגס שמנמן וזללן ( זולל מזונות וזולל ספרים כאחד ) וננס הוא הקטן האמיץ שבחבורה ומה שהחסיר הטבע בגופו ,הוסיף לראשו ולמוחו :אין כמוהו מלא תחבולות
השלישייה בעקבות האוצר "מאת מאיר שנהב הארץ שלנו כרך ב' ב-29 חלקים .
25.7.51-1.5.52
זה היה סיפור הקומיקס ( או "סיפור ב"ציורים " כפי שכונה אז) ההרפתקני הראשון בעיתונות הילדים העברית ועסק בשלישית נערים ישראליים אמיצים ש יוצאת לחפש אחרי אוצר שודדים באיי שלמה .
.. מיד לאחר סיפור זה הופיע סיפור ההמשך שלו:
2. מסע השלישייה בספינת המרחב מאת יעקב אשמן ומאיר שנהב ב כרך ב גיליונות 22-50 ובכרך ג' מס' 1 ב-30 חלקים. זה היה סיפור המשך לסיפור הקודם שהפעם הופיע בו שמו של "יעקב " כמחבר. .
זה היה סיפור המדע הבדיוני הראשון בקומיקס הישראלי על מסעם של שלושה נערים לכוכב אחר ב"ספינת מרחב " ( המילה "חללית " עוד לא הומצאה ) . שם הם מוצאים עצמם מעורבים במאבק בין אנשי פלסטיק טובים ואנשי פלדה רעים, הנערים מסיימים את המלחמה באמצעות קרניים מיוחדות שנוצרו להפיץ שנאה בין הלוחמים אך גורמות להפיכת אנשי המתכת ל"טובים " לסיום המלחמה לפני חזרת הנערים לכדור הארץ .

\שנים רבות לאחר מכן באוקטובר 1967 חזרה השלישיה בסיפור אחרון על עלילותיהם "השלישיה בלב ברזיל" שתיאר את ) עלילותיהם של שלושת החברים, אגס ננס וכלונס, ביערות האמזונס. ובקרבות עם אינדיאנים ובחרקים טורפים למיניהם. המחבר והאמן הפעם היה דני פלנט , היתה זאת מחווה של פלנט בסיפור הקומיקס האחרון שחיבר עבור "הארץ שלנו " לאחר קריירה של שנים לשני סיפורי השלישיה של אשמן משנות החמישים ששימשו לו כמקור השראה בקריירה שלו . ( מעניין שכמעט במקביל הופיע בדבר לילדים בפעם האחרונה הגיבור הראשון שלו "אורי מורי ").
כמו במקרה של "מיקי מהו ואליהו " סדרה זאת היא חשובה לא כל כך בגלל האמנות והכתיבה שלה שהן אלמנטריות למדי כמו בגלל עצם הראשוניות שלה כסיפורי הרפתקאות "רציניים " על עלילות הצברים במרחבי העולם ובחלל  ששימשו  "כאב טיפוס" לסדרות מאוחרות ומורכבות יותר.

6. גידי גזר: עלילות מימי הפלמ"ח מאת יעקב אשמן ואלישבע נדל .

הארץ שלנו כרך ג 1953 חוב' 2-27 . עלילות גידי גזר הקיבוצניק בעל כוחות העל ( תוצאה של אכילת גזר ) במאבק בבריטים ובערבים ובמתיחות של "ההכשרה" בשנת 1946.

הפתיחה לסדרה המפורסמת ביותר של מגזין "הארץ שלנו" . לאחריה הופיעו סיפורים נוספים על עלילותיו של גידי במלחמת העצמאות ובמבצע סיני אלא שבהם איבד את כוחות העל שלו כדי שלא יראה כעולה יתר על המידה על הלוחם העברי הממוצע.

כמו אורי מורי שהיה בזמנו סמל "הילד הצבר " גידי גזר הוא סמל של הפלמחניק העליז והאמיץ ושום דמות בקומיקס לא סימלה את אב הטיפוס הזה יותר טוב ממנו.

7. גם אמנון במתנדבים: ספור על גבורת נער עברי בימי השופטים. מאת דוש ויעקב
אשמן הארץ שלנו כרך ד 4 1954 חוב' 21-40 ב-20 חלקים.
"בימי מלחמת סיסרא נער עברי וידידו המבוגר מרגלים בעיר הכנענית חצור , לומדים"
את סוד הכנת הברזל ומחבלים במרכבות הברזל וכך מסיעים לכוחות הישראלים.הקריקטוריסט הידוע דוש שזוהי אחת מיצירותיו הבודדות בתחום הקומיקס הקפיד בסיפור זה הקפדה יתרה ויוצאת דופן בקומיקס ישראלי על "אותנטיות" של הלבוש והמבנים וכלי הנשק הקדומים .

8.יואב בן חלב " מאת "גור". סדרה של פירסומות מחורזות לחלב שהופיעה בשנות השישים ב"דבר לילדים " ו"הארץ שלנו" ותיארה את הרפתקאותיו של הילד חובש כובע הטמבל יואב שלאחר שהוא שותה חלב מקבל כוחות על שעיתם הוא משמיד כנופיות שלמות של פושעים, מכשפים חייזרים כו'. בשנות השבעים הופיעה גירסה חדשה של עלילות יואב במגזינים לילדים שבה הפך לשחור שיער . ובשנות התשעים הופיע ב"עיתון ערוץ הילדים " סדרת המשך בשם "יובב בן יואב בן חלב" שתיארה את עלילותיו של הדור הבא של יואב.


9. "חללית הזמן "כתב וצייר אשר דיקשטיין . הופיע ב"הארץ שלנו" של 1964 וגם במגזין הקומיקס "בוקי". סיפור על משלחת שנוסעת בזמן שנוסעים בזמן לתקופות פרהיסטוריות פוגשים בדינוזאורים שונים ולבסוף נתקלים שם בחייזר חביב בעל שני ראשים. הסיפור הראשון של אשר דיקשטיין שכבר הראה תפיסה אמנותית חדשה בקומיקס מושפעת מאוד מהקומיקס האמריקני, אם כי נושא הסיפור של מסע בזמן לתקופות פרהיסטוריות היה נפוץ אז ב"הארץ שלנו " . הסיפור זכה לעטיפה מרשימה ביותר על גיליון של "הארץ שלנו ". תופעה שהייתה ונשארה נדירה.

"חללית הזמן " פורסם ברשת ב"יקום תרבות " באפריל 2014 

10. מסתורי היבשת האבודה.

כתב וצייר אשר דיקשטיין שהופיע בדבר לילדים של 1965. סיפור שהופיע בצבעים עלילות משלחת המגלה את שרידי היבשת האבודה אטלנטיס מתחת לים.אחד מסיפורי הקומיקס המקוריים היפים ביותר וגם הודות לשימוש בצבעים שהיה נדיר ביותר בתקופה זאת.

"מסתרי  היבשת האבודה" פורסם ברשת ב"יקום תרבות " בינואר 2015


11. דרך בורמה מאת מרדכי אלון .
הבחירה היא גם  מסיבות סוביקטיביות גרידא  דודי מוסה אשד ז"ל היה בין מגלי דרך בורמה .
העורך אוריאל אופק הגדיר את הפרשה כ"אחת הפרשות המרתקות בקורות מלחמת העצמאות מבצע שהציל את ירושלים הנצורה". בהקדמה לסיפור שהופיעה ב"דבר לילדים כתב אלון :" זה מכבר ביקשתי להחיות בצורה מוחשית את פרשיות הגבורה שהביאו לעצמאותנו. את הסיפור על דרך בורמה שמעתי מפי אנשים שחיו את התקופה הזאת .אני מקווה שיהיה זה הסיפור הראשון בסדרה המוקדשת לקוראים הצעירים ". התקווה הזאת לא הוגשמה וזה היה הסיפור הראשון ואחרון מסוגו מפרי עטו של נבון .
הסיפור הופיע ב-14 חלקים בגליונות 37-51 של הכרך בין ה-23 למאי וה-29 באוגוסט. והעיתוי הזה לא היה מקרי כלל . תקופת הופעתו של הסיפור הלא ארוך חפפה כמעט במדויק מאורעות כבירים באותה התקופה את תקופת ההמתנה והחששות מפריסת הגייסות המצריים של נאצר ליד הגבול את מלחמת ששת הימים ואת השבועות מלאי ההתפעמות מהניצחון שלאחרי המלחמה.
העורכים החליטו מייד להפוך את הפרשה ממלחמת העצמאות, שתוארה במאמר לסיפור מצויר כאמצעי עידוד וחיזוק מורל לקוראים על רקע האירועים הביטחוניים הקשים. וכך בזמן שבשאר עמודי הגיליון תוארו בכל שבוע האירועים הקודרים של ריכוז צבאותיו של נאצר, סגירת מיצרי טיראן, ולאחר מכן אירועי מלחמת ששת הימים והשבועות שלאחריה , בעמוד האחרון של כל גיליון באותה תקופה חזרו הקוראים לימי הגבורה של מלחמת העצמאות בשילוב שנראה בדיעבד כמתאים מאין כמוהו.
זהו אחד מסיפורי הקומיקס המעטים המתרחשים על רקע מלחמת העצמאות והיחיד שתיאר פרשה אמיתית פחות או יותר .
סיפור גילוי דרך בורמה תואר גם בסיפור קומיקס אחר ב"הארץ שלנו " ביוסקה מאיור שם יוסקה וחבריו הם שמגלים את דרך בורמה …)

"דרך בורמה " פורסם במלואו במגזין הרשת "יקום תרבות "


12. מליסלדה או האלים באים . מאת פנחס שדה וגיורא רוטמן שהופיע בארץ שלנו של שנת תשל"ב .הרפתקאותיו של נער שיוצר קשר עם תושבי כוכב הלכת נוגה.ה"מאגנוס אופוס" של פנחס שדה כותב סיפורי הקומיקס המוכשר והפורה ביותר של שנות השישים והשבעים ב"הארץ שלנו". במהל הסיפור מבקר הנער בכוכבי לכת שונים ,הופך לגיבור על עם חזרתו לכדור הארץ ובסיום מיסטי ממש פוגש לבסוף ביוצרו "יריב אמציה "  ומקדים בכך בעשרות שנים את דמויות זבנג " שזכו גם הם ליפגוש ביוצרם

מכל בחינה סיפור המדע הבדיוני האולטימטיבי של עיתוני הילדים.

13. . יוסקה מאיור כתב דב זיגלמן צייר גיורא רוטמן. הארץ שלנו 24.1.1972
" הופיע בשני כרכים של הארץ שלנו בתשל"ב ותשל"ג. חוב' 20-51. תשל"ב חלק א."
וחוב' 1-50 חלק ב'.ב-81 חלקים.

סיפור על מעלליו של פרטיזן לשעבר בתקופה שלפני הקמת המדינה ובזמן מלחמת
העצמאות בעזרה למעפילים ובמלחמה בבריטים ובערבים. הארוך שבסיפורי
הקומיקס הופיעו בעיתוני הילדים בישראל ובשפה העברית בכלל . זהו "רומאן גראפי " אמיתי המתאר בצורה אפית את האירועים שהביאו לקום המדינה.מבחינת המחקר העצום שהושקע בו בכתיבה ואמנות אין לו כל מקביל  או המשך בקומיקס הישראלי .

14. אבירי הכותל המערבי כתב דב זיגלמן ,צייר גיורא רוטמן .הארץ שלנו "כרך 24.
18.3.74-9.9-1974.חוב' 26 -50 ב-25 חלקים.
סיפור קומיקס היסטורי על תקופת מסע הצלב הראשון צעיר יהודי מתחזה לאביר צלבן , מציל את חייו של מנהיג הצלבנים גודפריד איש בויון ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן מצור הצלבנים. הוא מציל את הכותל המערבי והופך להיות האביר השומר עליו עד שהכותל נכבש בידי חיילים ישראליים. .סיפור דרמתי מאוד .

15. חולות אדומים.   כתב פנחס שדה וצייר יורא רוטמן

.
"הארץ שלנו " כרך 24 .חוברות 32-51. ב19- חלקים. 1974

יורם הוא סוכן חשאי אמיץ וחברתו התיכוניסטית רזיה ( כן יש משהו לא ברור ביחסים בין הסוכן המבוגר והנערה הקטינה )נלחמים באיומים שונים על המדינה והחברה הישראלית תוך הפגנת כוחות :אומץ לב ומחשבה מהירה
אוייבים :אירגון פשע טרוריסטי ,סוחרי סמים וכנופית פשע והצבא המצרי במלחמת יום הכיפורים .
הסיפור האחרון בסדרה זאת שונה מכל מה שבא לפניו והוא מכל בחינה בלתי צפוי .. יורם ומנהיג כנופיה עזרא שאותו לכד בסיפור הקודם בסדרה והכניס לבית הסוהר  ,מתגייסים לצבא במלחמת יום הכיפורים המצרי אך מצליחים לחמוק ולאחר מסע ארוך חוזרים לישראל אל חברותיהם.
זהו סיפורו האחרון של פנחס שדה בקומיקס "שהוא סיפור הקומיקס היחיד על מלחמת יום הכיפורים ובו כבר מוצג יחס חדש הן לצבר הישראלי והן לחייל הערבי יחס שהוא שונה מאוד מבסיפורים קודמים .
עם סיפור זה פרש פנחס שדה מכתיבת הקומיקס ויש לראות בו סיומה של תקופה ועימו גם אני מסיים את הרשימה "חשלי של מיטב הקומיקס העברי בין שנות השלושים ושנות השבעים.

"חולות אדומים " פורסם ברשת ב"יקום תרבות " באוקטובר 2017

והנה רשימה של סיפורי קומיקס מקוריים חדשים יותר מעולים מסוגם :

  1. מסע אל החידלון" מאת שמעון וסרשטיין שהופיע בפנטזיה 2000 מספר 17 ב-1980. סיפורה של ספינת חלל זערורית שמגיעה אל נבכי הביוב של תל אביב.
    רב שאנן נגד בנו של גודזילה

     

  2. "מיסטר טי במזרח הפרוע" מאת מישל קישקה. הופיע בחוברות המגזין "משהו" ב-1988. סיפור ענק בהמשכים שבו מסטר טי נודד לתקופות שונות של ההיסטוריה כמו המערב הפרוע , הפלישה הצלבנית לארץ ישראל ולישראל של שנות החמישים שם הוא פוגש את בן גוריון . "רומן גראפי " אמיתי שמן הראוי שיצא לאור יום אחד כספר.
  3. "עולמות של קפטין שוורץ". מאת קובי ניב צייר נועם נדב. כולנו , חוב' 1-52 1985. קומיקס בשחור לבן על הילד
  4. "אורי צבי שנשלח בידי קפטין שוורץ לארץ הפילים ולמערב הפרוע . קומיקס מבדח ומקסים."עולמות של קפטין שוורץ " פורסם ברשת בארבעה חלקים ב"יקום תרבות
  5. "לחיות עם התנ"ך" של אפרים סידון ואבנר אברהמי. הוצאת כתר, 1987. 1990. יצא במקור סדרה בכתב העת "כותרת ראשית" שהופיעה תחת השם "התנ"ך ב-:954 פרקים". זוהי גירסה סטירית פרודית על התנ"ך שמתארת את גיבוריו כאנשים בשר ודם שלמעשיהם יש רלוונטיות רבה לזמנינו. הסדרה כיסתה את כל תקופת התורה מהבריאה ועד כיבוש הארץ בידי יהושע והייתה אמורה לכסות את התנ"ך כולו אך למרבה הצער הסדרה נקטעה באמצעה. בימי השופט יאיר הגלעדי.
  6. "רב שאנן נגד בנו של גודזילה" מאת דודו גבע, הוצאת מודן , 1993. עלילותיו של גיבור העל הישראלי האולטימטיבי במאבק כנגד משפחת דינוזאורים רצחנית שמאיימת על שלום היקום. ההומור המטורף של גבע בשיאו.
  7. "אהלן ואסאלאן במערב הפרוע. מאת קובי ניב ודודו גבע, 1985. צמד הבלשים השלומיאליים הקבוע של גבע מגיע למערב הפרוע ומשם לנשיאות ארה"ב, ומשם להחרבת העולם במלחמה גרעינית . שוב ההומור של גבע בשיאו. (כאן אפשר גם להזכיר את סדרת "יוסף " של גבע על עלילות פקיד אפור אבל לדעתי אין שם שום סיפור שמגיע לשיא של שני היצירות הנזכרות למעלה ).
  8. "פליטה". מאת אסף חנוכה. במחנה 7.9.94 סיפור סרקסטי שמתאר את קשיי ההסתגלות והקליטה של חייזרים עולים ממאדים ההופכים לחלק מצה"ל. הסיפור הופיע בגליון מיוחד על עולים בצה"ל.
  9. "גנרליסמו" מאת ירמי פינקוס. במחנה . 9.11.1994. סיפורו של תינוק שמכריז בפני סבתו שהוא המנהיג הספרדי פרנקו ומתנהג בהתאם. סיפור שמציג בצורה מצוינת את שיטתו של פינקוס : להציג ללא כל הסבר סיטואציה ביזארית וללכת איתה עד הסוף
  10. "המתופף הקטן"מאת רותו מודן. "במחנה" 15.2. 1995. סיפור מימי מלחמת העצמאות האמריקנית על נער שמתגייס לצבאו של וושינגטון וכאשר חוזר לבית אימו מגלה שהיא נכלאה בבית והפכה לשלד. סיפור שמעביר בצורה מושלמת את הסיגנון "הרטרו =ויקטוריאני אדוארדיאני " שהיה בולט מאוד בסיפוריה של מודן עבור "במחנה".הסיפור פורסם שוב ברשת ב"יקום תרבות "
  11. "אוסף השלדים"מאת ניל מנוסי. במחנה. 13.9.96 . סיפור מרשים על סבתא ששומרת על אוסף שלדים שאחד מהם קורם עור וגידים והופך לחיה מעופפת בזמן שהסבתא הופכת לילדה קטנה ורוכבת על החיה. סיפור זה של שישה עמודים
  12. אחד הארוכים שהופיעו אי פעם ב"במחנה " הוא נדיר בקומיקס הישראלי בכך שהוא כמעט פיוטי. "אוסף השלדים ""פורסם מחדש ברשת ב"יקום תרבות ב"נובמבר 2017
  13. "ציידי האבטיחים" מאת אתגר קרת ורותו מודן בספר "לא באנו ליהנות" מודן , 1996. סיפור של ילד שמוצא אבטיח אינטליגנטי נרדף בסיפור שהוא שילוב קרתי אופייני מאוד של ילדותיות ותחכום."ציידי האבטיחים " פרסם שוב ברשת ב"יקום  תרבות "
  14. "סמטאות הזעם" עם אסף חנוכה בספר בשם זה הוצאת מודן , 1997. על ילד שמתאגרף עם נער ערבי ביפו. סיפור
  15. שהוא אולי הדרמתי בכל סיפורי הקומיקס של קרת.

"פרופיל "107 . כתב אורי פינק וציירו קורן שדמי ומיכאל נצר ויצא בהוצאת מודן ב-1998. סיפור של היסטוריה חלופית על  ישראל שמוגנת בידי גיבורי על לא הרואיים במיוחד ובראשם הגלגול המודרני של גיבורו הראשון של פינק "סברא מאן". יצירת המופת של אורי פינק.

  1. (באדיבות בקבוק BakBook © )

     

  2. "זבנג הזהב" המיטב של 10 השנים האחרונות. 1999. עם שגיא בן נון. המיטב שבמיטב של סיפורי זבנג המרובים והמצליחים שפירסם פינק לאורך השנים וקשה לבחור בינהם סיפורים ספציפיים.
  3. "מסע הציד של באבא". מאת שי צ'רקה. מודן 2001. סדרת בבא על עלילות יהודי קדמון היא משיאי הקומיקס בשנים האחרונות בשימוש שהוא עושה ברעיונות דתיים ובהומור כמעט חילוני וסיפור זה שבו בבא מחפש אחר חיות דמיוניות המוזכרות בתלמוד הוא שיא הסדרה עד כה ומראה את ההתפתחות שחלה ביצירתו של צ'רקה.
  4. "ויקטור: חמישה סיפורים מצויירים". מאת אמני קבוצת "אקטוס" מירה פרידמן, ירמי פינקוס, בתיה קולטון, איציק רנרט, רותו מודן. הוצאת מודן , 2001 "אקטוס" הם קולקטיב של אמני קומיקס ישראליים שמפרסמים סיפורים בעיקר באנגלית אם כי לאחרונה יצירותיהם מופיעות גם בעברית. בספר זה מופיעות כמה מיצירותיהם הביזאריות שכל אחת מהן שונה מאוד ממה שנעשה בתחום הקומיקס אי פעם או זו מזו . יצירות שהדבר היחיד שמאחד בינהם הוא שם הדמות הראשית "ויקטור"..

תקוותי היא שבעתיד עם התפתחות הקומיקס בארץ יופיע עוד מגוון רב של סיפורי קומיקס מעולים.

עשרת הגדולים של צחי פרבר  עורך התערוכה

1. אורי מורי – בחרתי את הסדרה בגלל הקו ווירטואוזי של אריה נבון, בגלל שאורי מורי עצמו התמלא בקוצים ונשתל בטעות על ידי תייר בתור עציץ, ובגלל המשפט האלמותי של לאה גולדברג: "צבר אלי צבר מציץ, צומח ילד בעציץ: הרי זה נס, הרי זה פלא, היכן נמצא צברים כאלה?" משפט שצרב לראשונה בתודעה את יליד הארץ עם הצבר, והווה סמן ומתווה דרך עבור דור שלם.

2. מורי אורי פגע רע – בגלל התעלולים המרושעים ובעיקר בגלל הכיפה השחורה שלראשו, שרמזה על הצד האפל של הצבר (בעוד שהכובע החלוצי של אחיו הגדול אורי מורי, ביטא דווקא את הצד הבהיר והטוב).

3. אפרוח בלבולמוח – כיצד לא ניתן לאהוד אפרוח בן-ביצה המחבל תחבולות גובר על "תנינים עם צלב הקרס, תנינים משוריינים!" ומראה לקורא הצעיר שקרא את הדברים בזמן מלחמת העולם השנייה, כי גם יצור קטן וחלש פיזית יכול לגבור בכוח המוח על חיות המלחמה המשוכללות.

4. ברווזיים – צמד טיפוסים שאהובים עלי ביותר: אנוכיים, רעשנים וקולניים (מאוד אנושיים בעצם), והרפתקאותיהם מתרחשות כמעט תמיד בהקשר של מים.

5. סעדיה מרבדיה – בגלל שזה התימני הראשון (והאחרון?) שהופך לגיבור-על על מרבד הקסמים, ובגלל שבפרק הראשון, מגן המרבד על ראשו של סעדיה מפני הגשם. אכן, פעלול של גבורה הראוי לגיבור שכזה.

6. גידי גזר – בגלל "כיתת העצובים", חבורת לוחמים נועזים שהיו נעצבים אל ליבם כשלא היו נשלחים למשימות המסוכנות ביותר (והם כנראה לא נשלחו הרבה, אחרת היו נקראים בוודאי "כיתת השמחים").

7. צביקה צבר – אפשרות לראות את הניצנים של דודו גבע, ולהשתאות עד להיכן הוא עומד להתפתח.

8. מליסלדה, או האלים באים – פנחס שדה, היוצר עצמו, מופיע בפרק האחרון ומודיע לגיבורי הסיפור הנדהמים כי עבר זמנם וכי הוא לא יוסיף לספר עליהם עוד. צריך יותר מזה?


9. הרפתקאות ארנון עפרון וחבורת הפלא – בגלל הקו הנפלא, המעוגל והווירטואוזי של דיק קודור, שעושה בחלל כרצונו, עד שאנו שוכחים כי מדובר בדף דו מימדי.


10. אבירי הכותל המערבי – בעיקר בגלל תמונות הסיום, הלקוחה ישרות מתצלום ה"צנחנים בכותל" של דוד רובינגר, ומשלבת בין האביר הצלבני לחיילים המשחררים. שילוב יפה ונדיר עד מאוד בקומיקס של אז.

אלו הן הבחירות של יוצרי התערוכה ,הקוראים שראו את התערוכה ויש להם דעה בעניין מוזמנים גם הם לבטא את דעתם על המיטב שבמיטב של הקומיקס העברי.

ראו עוד

הקומיקס העברי -השנים הראשונות

מאורי מורי ועד צביקה צבר

שיחת הבהרה


המתרגם אליעזר כרמי בין אנשי הברודווי שאת סיפוריהם תרגם בשפה מיוחדת לו. ציור מאת מ.אריה .

אי אז בשנות החמישים השישים והשבעים יצר המתרגם אליעזר כרמי שפה וסגנון מיוחדים לו של שפה עברית בתרגומיו לסיפוריו של דימון ראניון על פושעי הברודווי בניו יורק.
כל מתרגם אחר היה מן הסתם מתרגם את הסיפורים לעברית "רגילה " ומתעלם מהסגנון המיוחד והעגה המיוחדת לפושעי ברודוי. ( ובעצם הייתה המצאתו המיוחדת של ראניון ,העבריינים ספק אם אכן דיברו כך במציאות ).
אליעזר כרמי החליט ליצור סגנון שווה ערך לשפה זאת בעברית ובהצלחה מסחררת .לעניות דעתי הוא הצליח בכך הרבה יותר מרניון עצמו.
אבל קרה מה שקרה וכרמי הלך בדרך כל בשר והשפה המיוחדת שיצר נשארה קבורה בכרכי תרגומי דיימון ראניון שלו .
עד היום .
בנו של אליעזר כרמי מפרסם כאן סיפור חדש הכתוב כולו בסיגנון המיוחד של "דיימון ראניון –אליעזר כרמי " וכרמי עצמו אף קשור לעלילה.  .
ולפחות סיפור אחד נוסף כזה יופיע באתר זה בהמשך .
כרמי אגב מדווח שהוא עובד בימים אלה על השלמת רומן היסטורי שכתב אביו על יפו במאה ה-19. ומתכנן לו ספרי המשך . אנחנו סקרנים לראות זאת. .

שיחת הבהרה
סיפור מאת כרמי איתן

יש בו ל'מוות' יכולת מופלאה להעסיק את כולנו גם אם איננו מעוניינים בכך כלל ועיקר. עובדה זו עומדת בניגוד גמור לאופיו של 'מוות' שאינו אלא טיפוס שקט, שונא כותרות וזרקורים, נעים הליכות ונוח לבריות. למעשה, הוא כל כך שקט ובלתי מורגש עד שאיש אינו מבחין בנוכחותו אלא רק אחרי לכתו. לכשעצמי אני מוצא בדמות כל כך שקטה ורגישה לפרטיותם של הבריות חברה ראויה באמת ובתמים ללגימה הגונה של בירה, מאחר ואין לי ספק שכך מנוחתי אינה מופרעת והנאתי מהלגימה הצוננת אינה מתקפחת כלל ועיקר.
והנה, למרות תכונות חיוביות אלה, הביקוש בציבור למפגש אישי עם 'מוות' דנן נמצא בשפל המדרגה ורק קומץ קטן של אזרחים טורח לפתוח את היומן ולסמן מועד נוח לפגישה איתו, וגם אז, התאריך המיועד רחוק ככל שניתן עם הערה בצד שהתאריך יכול להשתנות ולהידחות בגלל עניינים חשובים יותר או בלתי צפויים. גם באותן הזדמנויות מיוחדות ונדירות בהן אין כל שינוי בתאריך, ממשיך 'מוות' להפגין אבירות ראויה לציון, וברוב המקרים מסרב בנימוס רב, להטריח את המבקשים לראותו. מסתבר, שרק כאשר מאן-דהוא מביע רצינות כנה באמת ובתמים ביחס לרצונו ליציאה לטיול יד ביד, נענה 'מוות' להזמנה ומגיע בדיוק בזמן שנקבע.

פעמיים בימי חלדי יוצא לי לעבור ליד מעונו של ברנש ולחוש בקור מוזר ולא שיגרתי העוטף את המקום. רק למחרת היום מתברר ש'מוות' אכן ביקר כאן וההוכחה לכך ניתנת על גבי מודעות האבל התלויות בחזיתות הבתים. תחושה מוזרה ומקפיאת דם זו נצרבת מאז היטב בזיכרוני וככל שאני עושה מאמצים להדחיקה כך היא נאחזת בתאי האפורים עמוק עוד יותר. משום כך, אינני רואה כל טעם ותועלת בהתחקות אחרי 'מוות', וכיצד הוא מתפנה לכמה רגעים מעיסוקיו הרבים לטובת פגישה בארבע עיניים. מה גם שבעירנו התעניינות מיוחדת במעשיו של אחר או הצצה ביומנו נחשבת לחוסר נימוס ואפילו פגיעה גסה בפרטיותו.
לאחרונה נשמעות פה ושם טרוניות ואפילו טענות בגין חוסר התחשבות מסויים של 'מוות', מאחר והוא מצליח לא פעם לגרום לשיבוש התוכניות של ברנשים וחתיכות. מסיבה זו ומעוד רבות אחרות, נתפס תחביבו המוזר לטמון אזרחים רבים עמוק עמוק באדמה בטרם עת ועל לא עוול בכפם כמעשה חמור ואולי אפילו נבזי. ביני לבין עצמי אני סבור שמקורן של טענות אלה אינו אלא חישוב זמנים מוטעה או פשוט עניין של עיתוי לא מוצלח ולא יותר. וכדי לא לפגוע באופן בוטה, או בכל אופן שהוא, ברגשותיו של 'מוות', אני חייב לציין לזכותו את כל אותם מקרים שבהם הוא רק חולף סמוך, מאותת בדרישת שלום קרה "אני כאן", קוטף לעצמו מנת חיים הגונה של ברנש כזה או חתיכה אחרת, וממהר להסתלק כדי להספיק ולהגיע בדיוק מופתי למקום בו אישיות מסויימת מחליטה לחבוט את ראשה במדרכה שניות ספורות לאחר שרגליה עוזבות לעולמי עד את מרפסת הקומה השלושים.

בעניין אחד אין עוררין. יש לו ל'מוות' חוש הומור מפותח, ובמיוחד הוא כרוך אחרי הפתעות. "השליפה" היא אחת ההפתעות היותר מפורסמות של 'מוות' והיא מתבצעת בדרך כלל בעיצומה של חגיגה גדולה שנערכת לכבוד ברנש או פרגית ולעיתים נדירות יותר, של שניהם גם יחד. "השליפה" איננה אלא מחטף נשמות זריז ומפתיע ש'מוות' מארגן כדי לעורר את מצב רוחם של החוגגים ולהעניק להם את הזכות להיות נוכחים באירוע בלתי נשכח בעליל הזוכה למחרת היום לסיקור נרחב בעיתונים. לטענת בריות רבות מקפח 'מוות' בתעלוליו את הנאתם ובלי משים מבטל כהרף עין את השמחה הרבה. יתכן ויש בכך מידה של חוסר התחשבות ואולי אפילו הומור מעוות, בייחוד בהתחשב בעובדה שבאותה חגיגה גדולה הושקעו ממון רב, מחשבה מעמיקה, טרחה רבה ואוסף מרשים של כוונות טובות. למען האמת, תעלולים והפתעות כמו אותה שליפה מהוללת, מעוררים אותי למחשבה שנייה בדבר הבילוי המשותף שאני מייעד לנו, אפילו שקשה מאד למצוא בימים טרופים אלה חברה שקטה ממנו ללגימת בירה הגונה.
אינני יודע אם בכל אותם מקרים בהם 'מוות' עובר לידי, קוטף אישיות ומנופף לי בדרישת שלום קרה, הוא אינו מנסה לרמוז לי שרצוי לפנות זמן ביומן מאחר והמפגש שצפוי לי ולו בארבע עיניים קרב ובא. בעצם, מאחר ונקודה זו מטרידה אותי עד מאוד, אני מגיע למסקנה שאם ברצוני תשובה מהימנה, כנה ואמיתית רק 'מוות' בכבודו ובעצמו מסוגל לפתור את התעלומה.
ובכן, קבלת תשובה מפיו של 'מוות' היא עניין רציני שכרוך לעיתים בתשלום גבוה ויקר שרק מעטים מוכנים ויכולים לשלם. למעשה איש אינו רוצה להתעסק עם 'מוות' שלא לצורך ובוודאי שלא לגרום לו להתייצב בפניהם כדי להביע כלפיו טרוניה כלשהיא. זאת ככל הנראה הסיבה בגינה עורכי עיתוני הבוקר עצמם מעדיפים לוותר מדי יום ביומו על שני עמודים המיועדים לפרסומות שמכניסות לקופתם מרשרשים רבים, ולהקדישם במקום להצגת רשימת הישגיו של 'מוות' ביממה שחולפת. כשלעצמי, נהיר לי שיש כאן סוג של שיתוף פעולה בין אותם עורכי עיתונים לבין 'מוות' מאחר ובסופו של דבר, רגע לאחר חתימתו של עורב הרפואה על תעודת המשלוח של אותו בר-מינן, ממהרים קרובי משפחתו להוציא מזומנים מכיסם בעבור פרסום ידיעה במדור הקבוע בן שני העמודים בדבר עזיבתו של הקורבן את העולם לבלי שוב.

זהו מצב הדברים ביום בהיר אחד, כאשר בניגוד לכל תוכניותי המיועדות במיוחד לימים בהירים, אני מוצא את עצמי יושב במסדרון שכולו צבוע לבן בבניין אפור המאכלס רופאים, אחיות וחולים רבים. מסדרון זה רחב וארוך מספיק כדי לאפשר למבקרים השונים לשהות בו כל עוד יקיריהם נתונים תחת סכין המנתח�
�ם. במקרים רבים מנוצל אותו מסדרון לבן כמקום בו הבריות יכולות להזיל דמעה ללא מפריע ולהתפלל ליושב במרומים כדי לבקש ממנו אישור וסימן כלשהו שיקירם אינו נמצא דווקא באותו יום בסידור העבודה של 'מוות'.
משחר ילדותי אינני מרבה לשאת תפילה לבורא עולם. למעשה, יש לי אליו כמה וכמה שאלות נוקבות ונושאים חשובים ללעוס ולעכל יחדיו. מאחר ובאותם רגעים העניינים שביני לבינו חמים מאד מאד, וכולי עסוק בשיגור טענות קשות כלפיו, אינני מרגיש את המשב הקריר שחולף בסמוך נושא איתו למרומים את נשמתו של אבי שבוחן באותם רגעים ממש את התושיה ואת הידע ברפואה של פרופסור אחד ושלושה רופאים. והנה לך שליפה אמיתית כפי שרק 'מוות' מסוגל לבצע. אין לי ספק שאלמלא 'מוות' תופס את אבי בשעה לא נוחה, מרוכז כל כולו בעניינים רציניים ביותר כמו תחזוקת החיים עצמם, הוא מארגן לו ל'מוות' מתיחה ראויה וחומק לו מבין האצבעות. למעשה, מתוך היכרות אישית ארוכת שנים אני יודע אל נכון שאלמלא המצב הרגיש בו נתון אבי, במקום שליפה, 'מוות' זוכה לראות רק את האצבע האמצעית מנופפת לו לשלום בליווי פרץ צחוק רם.

אינני רוצה לפגוע ברגשותיו, אך אני סבור שהשליפה שהוא מבצע מאחורי גבי הינו תרגיל ערמומי וחסר כל התחשבות, ולמען האמת, בכך נפגמת מעט הדעה החיובית שיש לי עליו כטיפוס נעים הליכות, שקט ונוח לבריות. בשליפתו, מערער 'מוות' את חייהם של רבים, גורם לצער עמוק ולתסכול רב. מכריו של אבי אינם מקבלים את העניין ברוח טובה ולמעשה הם, ובעיקר הן, דואגים להביע את חוסר שביעות רצונם בצעקות רמות ואפילו בבכי ודמעות. היבבות שאני שומע נוגעות לליבי מאד מאד, ובדיוק שם באיזור של הלב, אני משתכנע שעלי לפגוש את 'מוות' ולנהל איתו שיחה גלויה, כנה ואמיתית. כמובן שזו אינה שיחה שגרתית בין שניים המעוניינים ללבן עניין כזה או אחר, ובודאי שאין בדעתי לידע מראש את 'מוות' דנן שמחכה לו זימון לבירור על מעשיו. אמנם קיים כאן סיכוי סביר בהחלט ששיחתנו עלולה להסתיים בטיול משותף עם 'מוות' ללא דרך חזרה, אך הנושא חם מאד ואפילו קצת לוהט. איסוף אינפורמציה בנושאים כל כך רגישים אינה נחשבת בחוגים רבים למלאכה קלה כלל ועיקר, אך במהלך שבעת הימים בהם באים כולם להזיל דמעה ולשאת בצוותא תפילה, נופלת לידי הזדמנות פז לראיין כמה ברנשים נעימי הליכות הידועים כמעורים היטב בתוכניות העבודה של צבא השמיים. הסברה היא שלחלקם יש אפילו את האפשרות להיפגש מעת לעת עם המנהל הראשי שם למעלה ולהחליף איתו כמה מילים על עניינים שמתרחשים כאן למטה. אינני מתקשה במיוחד במלאכת הזיהוי של טיפוסים אלה מאחר ורובם חובשי כיפה או כובע לראשם, כנראה מפני השמש הקופחת, הם לבושי שחורים, צנועי הליכות ותמיד, אבל תמיד, יש להם תשובה לכל שאלה. משום כך אזרחים רבים מעניקים להם את התואר – המחזירים בתשובה. ובכן, מאותן שיחות חשאיות ובירורים שאני מקיים מתחוור לי ש'מוות' ממונה לא רק על איסוף הבריות ונשיאת הפנס המאיר באלומה זוהרת את דרכם לעולם שכולו טוב, אלא הוא גם זה שמשגיח ומוודא שאף אחת מאותן נשמות, טועות וטהורות כאחת, אינה חוזרת בה מכל העניין ויורדת לדווח ליושבים בתחתונים מה מזג האוויר שם למעלה. כנראה שתהליך בחירת התאריך המתאים לשליפה, ארגון שיירת האסופים והמסע למעלה כרוכים בכאב ראש אמיתי ואולי אפילו בהוצאות כבדות ועל כן מקפיד 'מוות' שלא לחזור על אותו תעלול פעמיים ולשלם בגין כך הוצאות כפולות. זאת פיסת מידע חשובה לכל הדעות משום שהיא מצביעה על המקום הבטוח בו אני מוצא את 'מוות' – בית העלמין שם קבור אבי.


וכך, בשעת חצות של אחד מלילות הירח המלא, אני מתיישב על אחד ממצעי האבן המצויים לרוב בבית העלמין מנהל עם עצמי קרבות עזים כשבמרכזם הסוגיה אם להישאר או לאסוף את רגלי ולהתקפל מהמקום במהירות שאינה מביישת צ'יטה מורעבת. ובעוד חלק מהקולות טוענים בעד וחלקם זועקים נגד נתקף עורי בצמרמורת מקפיאה כתוצאה ממשב חרישי וצונן המבשר לי ש'מוות' בסביבה. הוא כנראה עסוק עד מעל לראש ומרוכז כולו בספירת מלאי, וזאת ללא ספק הזדמנות פז מאחר ואין לך רגע מתאים יותר להפתיע מאן-דהוא מאשר הרגע בו הוא סופר ועורך מסדר נוכחות.
'מוות' אני קורא לו, "אמנם אני מתכנן ביום מן הימים לשבת איתך ללגימה הגונה של בירה אך כרגע יש לי עניינים חשובים ודחופים יותר ולכן אני שומר את הזכות לפעם אחרת. וכעת, אני מבקש להחליף איתך מילה בנושא דחוף, בעיקר משום שלדעתי נופלת אצלך טעות קטנה וזה המקום והזמן לתקן את המעוות."
"כרמי ג'וניור, נכון?" שואל אותי 'מוות' בקול רגוע בעודו פונה מעיסוקיו ומתקרב אלי, "הבן של כרמי הזקן. אכן, איש חביב הוא אביך, שנון, מלא בחוש הומור ומתיחות לרוב. אין פלא שאתה מוצא אותי כאן. אני נאלץ להשגיח עליו אישית מאחר וברור לי שאם אני מוריד ממנו עין ולו גם לרגע אחד הוא מארגן לי תעלולי התחמקות ממסדרי הנוכחות שאני מקיים ואולי אפילו מצליח לעורר לי את המתים ששוכבים כאן בשקט ודממה מאז זמן רב."
"ובכן 'מוות' ", אני מצהיר, "אני שמח שאתה פותח בנושא. זהו בדיוק העניין לשמו אני מחכה לך כאן כבר שעות רבות. אני יודע שהינך טיפוס עסוק מאד מאד, וזאת ככל הנראה הסיבה מדוע אינך מרבה לנהל שיחות עם בני תמותה כמוני. כמו כן," אני מוסיף בעוז ומכריז "נהיר לי היטב שאתה מסוגל ברגע זה ממש להעלות אותי על הדרך שאין ממנה חזרה. אולם, כפי שעיניך רואות, אני כאן לבדי ללא כל תמיכה ועזרה, שם את נפשי בידי – או יותר נכון בידך – מתוך תקווה שדעתי עליך כברנש הגון העובד לפי תוכנית מסודרת וקבועה מראש אכן מוכיחה את עצמה כנכונה ואינך מבצע לי תעלול שליפה, לקיחה או חילוץ בטרם עת."
"ג'וניור,"
מפזם לי 'מוות', "אתה יכול להיות סמוך ובטוח שאינני שולף אותך מכאן לשום מקום אחר. היום כל כולי עסוק בספירת מלאי ומכיוון שכך, פנקס הכתובות לפיו אני מבקר את הבריות השונות אינו מצוי עימי. ואכן אתה צודק, עלי לבקר עוד הלילה בבתי עלמין נוספים ועל כן אני מבקש שתזדרז לפני שמשהו כאן פוקח עיניים ולמארגן לי מהומה אמיתית. רק אתמול, בעוד אני עמל על הדלקת מערכת התאורה הזוהרת שתאיר את דרכם של המנוחים, קופצת נשמה אחת ועושה לי אחורה פנה וחוזרת לה לגוף החולה וחסר התקנה ממנו אני שולף אותה. כמובן שאינני יכול להפקיר את היתר לנפשם ועל כן, אני מוותר מראש על אפשרות של מרדף. למזלי אני מספיק למחוק לאותה נשמה מהזיכרון את הדרך למעלה כאשר רק האור הלבן נשאר חקוק בתודעתה כדי לסנוור את עיניה. אל תשאל איזה צעקות אני חוטף מהבוס הגדול על המשלוח החסר, הפגיעה באמינות כלפי ספקים כמו החבורה מקדישא שחופרים קבר לשווא ועל ההוצאות המיותרות שיוצרות בעיה בתזרים המזומנים".
" 'מוות', אינני מתכוון להוסיף על צרותיך ובודאי שלא לפגוע במערכת היחסים בינך לבין ה'ביג-בוס', במיוחד עכשיו כשאני יודע שהוא יכול לעשות לך את המוות," אני מצהיר בקול,
"ולכן אני ניגש ישר לעניין. התעלול שאתה מבצע לאבי מאחורי גבי ממש, נחשב בעיני רבים לחוסר התחשבות מופגן. ממש לא ראוי לאישיות נכבדה כמוך לחלוף על פני כשאני עסוק בשיחה עם הבוס שלך, לנצל את מצבו התשוש של אבי ולקלף אותו מעל מיטת חוליו למסע כל כך ארוך, מתיש ומייגע. הרי ברור לך שמסע כזה יכול להזיק לבריאותו עוד יותר. וכאילו לא די בכך, אני יודע אל נכון שהוא מצוי באותה עת בעיצומה של כתיבת רומן גדול, סיפור שכל חייו הוא חולם לכתוב ואתה למעשה קוטע את המלאכה ומשאיר את גיבורי הסיפור יתומים ומבולבלים ללא שום סיכוי למצוא את דרכם בעתיד. ומה עם האכזבה שאתה מארגן לרופאים שכל כך טורחים ועמלים להעניק לו עוד תקופת חיים הגונה, ואינני מזכיר כלל את היגון הרב, הצער והסבל שאתה גורם לקרובים, לחברים ולמשפחה כולה. מה קורה איתכם שם למעלה, אי אפשר לארגן את אירועי הפרידה כך שרק בר המינן נושא בהוצאות ובהפקת האירוע? מי לדעתך משלם על מודעות האבל, ממש פירסום חינם לברנשים וחתיכות שלא מסוגלים להפיק ממנו כל תועלת. כל אלה מעלים בקרבי את התחושה שאולי כל עניין השליפה של אבי מקורו בטעות ואתה בכלל מתכוון לפנות חולה אחר ממיטה סמוכה…" אני משתתק מאחר ו'מוות' נועץ בי את ארובותיו במבט צונן עד שלרגע נדמה לי שנשמתי פורחת ומוצאת לה מסתור ומחסה מתחת לאחת מהאבנים הכבדות הרבות המצויות באותו בית עלמין. "ת'שמע ג'וניור," מצהיר בפני 'מוות', "הטרוניה שאתה מעלה בפני אכן מצערת אותי עד מאד, אולם אני מארגן טיולים לשמיים כבר שנים רבות ועד כה לא שמעתי על מקרה אחד שחלה בו טעות. תגיד לי אתה," ממשיך 'מוות' את הסבריו, " כמה פעמים שמעת ברנש או פרגית זועקים למרומים 'שאני אמות' או 'קח אותי במקומו'. ביני לבינך, פעמים רבות ההפצרות נשמעות כל כך נרגשות ואמיתיות עד שאני נאלץ לעבור עם בוס הגדול על הרשימות ולבדוק את האפשרות להיענות לפחות לחלק מאותן תחינות. ומה קורה לדעתך כמה ימים אחרי שאותם מגישי �
�קשה ללקיחה או חילוץ נרגעים? הם מאוהבים מחדש בחיים ואם אני בא ומציע להם טיול למרומים הם מסרבים בכל תוקף ואפילו מכחישים שאי פעם הם גילו התעניינות בדבר. הריני מצהיר בפניך ובפני כל הברנשים והחתיכות שנחים כאן את מנוחת העולמים שלהם, ומבטיח לך נאמנה ששליפות, בניגוד למה שאתה חושב, מתבצעות מתוך שיקול דעת כבד ומעמיק ביותר. הנה, אתה רואה לימינך את שוורץ תנצב"ה," מצביע 'מוות' על מצבת אבן מהודרת וכפולת מצע, "מיד עם החילוץ שאני מארגן לו פוצחת אשת חיקו הנצחית ביבבות קורעות לב ובפיה גם טענה קשה שלא מפרידים כך בני זוג הכרוכים יפה יפה זה אחר זו במשך עשרות שנים. היא אינה מפסיקה למרר בבכי, ובקשותיה ותחנוניה שאצרף גם אותה לאותו טיול מאורגן מגיעות עד למצב של קריעת בגדים. ובכלל, כל העניין שבעלה קופץ ללא כל הודעה מראש ויוצא לו לסייר במרומים ומשאיר אותה מאחור להשגיח על הילדים, נכדים ושאר סידורים שברנשים וחתיכות מטפלים בהם בעודם בחיים אינו נראה לה כלל ועיקר, ובעצם, כל היא טוענת, נופלת על ראשה טרחה רבה מכפי שהיא מסוגלת לשאת. והנה, בתום שבעה ימים של יללות בלתי פוסקות המטרידות את מנוחת השכנים באמת ובתמים, היא עושה מעשה, פזיז לדעתי, ומתפגרת לה ולא מותירה לי כל ברירה אלא לאסוף את נשמתה שמסתובבת לה ברחוב ללא גוף להשתכן בו."
" 'מוות' " אני מצהיר, "זהו באמת ובתמים סיפור נוגע ללב, אולם הוא רק מחזק את ההנחה שלי שהינך טיפוס טוב לב בסיכומו של דבר, אולם עדיין…" מוות מסמן לי בידו לחדול ומיד הוא ממשיך, "אמת ויציב, נוגע ללב המקרה, אולם כאן רק מתחילות הצרות האמיתיות," מקונן באוזני 'מוות'. "מסתבר שאותו שוורץ קשישא, מייחל כבר שנים להזדמנות שמאפשרת לו לתפוס קצת מרחק מאשת חיקו, ובסתר ליבו הוא אף זומם לא לחזור כלל כדי למנוע סופית את האפשרות שהוא מוצא את עצמו ביום מן הימים קשור כבעבר בחבל הטבור לחיקה של אותה עגבניה משומשת. והנה, לא חולפים להם שבעה לילות מאז ההמראה שאני מארגן לו, וכבר הוא מוצא את עצמו במיטה כפולה, שוב שרוע לצד אישתו, הפעם לעולם ועד וללא שום אפשרות לחמוק לביקור חטוף אצל אחת מהפרגיות הצעירות והעסיסיות שמשתקעות וקובעות כאן את מקום מגוריהן ואולי אפילו משוועות לקצת חברה ושעשוע. צעקות השבר של הגברת שוורץ לאחר מותו של בעלה האהוב מתגמדות למול השערוריה ששוורץ עצמו מארגן לי כאן לאחר בואה אליו."

 
"אין ספק שמתרחשת כאן טרגדיה נוראית ואתה נקלע לעסק ביש רציני ביותר," אני מפזם באוזני 'מוות'. "אכן כך," נאנח 'מוות' בקול יגע, "אבל, כרמי ג'וניור, אתה מפספס את הנקודה החשובה. אני מנסה בעצם להסביר לך שתמרוני הלקיחה, החילוץ והשליפה שאני אישית אחראי על תכנונם וביצועם, אינם בהכרח רעים וזדוניים כפי שכאן אצלכם למטה נהוג ומקובל להסתכל עליהם. הם אפילו לא הומור שחור או מוזר כפי שכמה אזרחים סבורים. מכאן אתה בוודאי מבין שתמרונים אלה הרבה יותר מורכבים, עדינים, רגישים וסבוכים מכפי שזה נראה, ולכן, בלתי אפשרי למי שאינו אמון על מלאכה זו לרדת לעומקם של דברים ולהבין את הסיבות ועל אחת כמה וכמה את העיתוי.
ובנוגע לאביך, תיבדל לחיים ארוכים, אכן אתה צודק. בעת שאני מסייר לי לתומי במסדרונות אותו מוסד רפואי בו מבלה אביך את ימיו האחרונים, אין הוא מופיע כלל בסידור העבודה שלי לאותו יום. למעשה, אינני מסייר כדי לדוג לי בר מינן פה ושם ואולי גם לסגור חשבונות עם כמה מהנוכחים. עיקר מעשי באותו יום מיועדים לארגן את סידור העבודה למחר ולוודא שלא נופלות כאן טעויות מהסוג שאתה מציין בפני. אולם, כאשר אני משגר מבט חטוף אל גיליון המחלה של כרמי הזקן ברור לי שאנחנו צפויים להיפגש תוך זמן קצר ביותר ויתכן שאני אפילו מוזעק לאחד מאותם ביקורים ליליים השנואים עלי כל כך. ובעוד עיני מפענחות את כתב החרטומים שרק רופאים ורוקחים מסוגלים לפעניח ולהבין, מצייץ אלי אביך הפצרה כנה ואמיתית שכמותה אינני שומע כבר שנים רבות. " 'מוות' " הוא לוחש אלי, "פעמים רבות מידי אני מאכזב אותך בכך שאינני רוכש כרטיס לטיולים שאתה מארגן למרות שהם מוצעים לי חינם אין כסף. פעם אחת זה במדבר המערבי בעיצומה של הפגזה גרמנית על שוחות החיילים הבריטיים ממנה אני יוצא ללא שריטה, ופעם זה במלחמת השחרור. זכורה לי היטב גם אותה הפגנת סטודנטים בעת בילוי בספרד, אליה אני נקלע בטעות ואגב כך חוטף כדור גומי הישר בין הצלעות ורק השד יודע מה מונע מבעדי לחטוף את מנת העופרת שנשפכת שם מקני הרובים של מפזרי ההפגנות. האמת, בחשבון פשוט, לדעתי אני חייב לך את חיי. דברים אלו שמפזם לי אביך באותם רגעים, "מצהיר 'מוות' באוזני, "נוגעים לליבי מאד מאד, ואז הוא קופץ ומודיע לך כך: ובכן, 'מוות', ברור לי שהעניינים שלי כאן אינם מתנהלים כפי שהייתי רוצה, ולדעתי אנחנו צפויים להיפגש כבר בקרוב. ומכיוון שאין בדעתי לעזוב את העולם ולהשאיר אחרי חובות, אני מבקש ממך במעט הכוחות שנותרו בי, קח אותי איתך עכשיו. כך אתה גואל אותי מכאבי לפיתת הצבתות של הסרטן שמשתקע ומתנחל בבטני ולא פחות חשוב, כך גם אינני חייב לך יותר דבר."

אלה הן כמובן תגליות מרעישות ששופכות אור חדש על כל האירועים האחרונים. אולם בטרם אני מספיק לעכל את החדשות ממשיך 'מוות' ומצהיר באוזני, "נהיר לי כשמש בצהרי אותו יום בהיר בו אנחנו יושבים ומעלים-גירה אביך ואני, שגופו אינו מסוגל עוד לשאת את נשמתו ולהסתובב איתה בכל אותם מקומות שהוא חפץ לבקר. בעצם, המצב כל כך ירוד עד שהגוף החלוד בעצם מונע מאביך אפילו את מלאכת הכתיבה שמשמשת בנאמנות רבה כתמצית חייו. וככול שאנחנו מלבנים את העניין לעומקו ומחשבים את הסיכויים לחיים ראויים, מתברר לי שאני עושה לאביך טובה גדולה בכך שאני שולף אותו לא רק מגופו הקורס אלא גם מידיהם של אותו פרופסור ושלושה רופאים. רביעיית 'אסים' זו שאולי מצליחה לשמור על נשימת חוטמו אך בה בעת הם גורמים לו לפגיעה של ממש בציפור נפשו עד לכדי לעלבון צורב. שהרי אין לך דבר גרוע יותר מנשמה שרוצה לראות עולמות, לכתוב ספרים, להצחיק את הבריות ואילו גופה אינו מאפשר לה אפילו להרים את ידה ולסמן – די, לא עוד."
" 'מוות'," אני מכעכע בקול צרוד וחנוק מדמעות, "אתה מעניק לי עכשיו טלטלה וחיבוט רציניים באמת ובתמים. מעולם אינני משער לעצמי עד כמה רגישות נדרשת בטרם השליפה מתבצעת. ואכן, אין לי ספק שבמקרה של אבי התעלול אינו שליפה כלל ועיקר אלא חילוץ טהור המבוצע במקצוענות ראויה לתשבחות. ועל כן," אני ממשיך לזמר באוזניו, "אני סבור שמגיעה לך ממני התנצלות הן בגין הטלת הספק ביושר מעשיך והן על הזמן שאני גוזל ממך לשווא – זמן המיועד לטיפול בנשמות אחרות שכמהות לפגישה איתך לא פחות ואולי אפילו יותר ממני. ומכיוון שהשעה אכן מאוחרת ועוד מעט השמש כבר זורחת, אני מחשיב את עצמי לבר מזל גדול אם אנחנו נפגשים בהזדמנות ללגימה הגונה של בירה – אני משלם."
"כרמי ג'וניור," מודיע לי 'מוות', "התנצלותך מתקבלת, חברתך נעימה לי מאד מה גם שאתה מתגלה כאיש שיחה לבבי בהחלט. אכן, אני שמח מאד לקבל את הזמנתך אבל כעת, עלי להיות בקצה השני של העולם ולכן אנחנו נפרדים. יחד עם זאת, אינני בטוח כלל ועיקר שבן אנוש כלשהו, למעט אביך אולי, שמח לשמוע ממני את הברכה – נתראה בקרוב, ועל כן אני מסתפק באמירת שלום בלבד."

כך, בעוד 'מוות' מטפל בעניינים דחופים בחלקו האחר של העולם, אני משאיר את הזוג שוורץ להתבודד עם עצמם וללהג אחרי פרידה בת שבעה ימים על כמה עניינים שבינו לבינה, ומנצל את ההזדמנות לאסוף את עצמותיי ולהתקפל לביתי. והרי אין לך תענוג מרגיע יותר בבוקרו של יום מאשר לגימת קפה ריחני תוך כדי הצצה בעיתון הבוקר. כדרכי, מכל המדורים, הראשון אותו אני קורא ביסוד
יות רבה הוא מדורו של 'מוות' שם מפורסמים ברבים שמותיהם של הברנשים והחתיכות שהוא שולף או מחלץ ביממה האחרונה. עיני בוחנות כל מודעה ומודעה מאחר ונהיר לי שגודלה של מודעה מרמז עד כמה אותה אישיות חשובה ומוערכת, כאשר לפתע נופלות ארובות עיני על משבצת קטנה עטופה במסגרת שחורה כמקובל באותו מדור וכתוב בה כך:

 

אתה תקבע היכן
אני אחליט מתי

 שלך לעולמי עד
'מ'

ראו עוד

אליעזר כרמי :המתרגם שהמציא שפה עברית

ברנשים קשוחים עם לב של זהב

השומרית האחרונה : על ש.שפרה

 

 

 

ש.שפרה משוררת ושומרולוגית. ציור מאת מנשה קדישמן.

ש.שפרה אחת המשוררות הבולטות של ישראל ידועה לא פחות בחוגי המבינים כ "שומרולוגית " דהיינו חוקרת התרבות המסופוטמית הקדומה של שומר אכד ובבל . ותרבות זאת הטביעה את חותמה בצורה עמוקה על מחשבתה ויצירתה כפי שמראה ספר חדש שפירסמה על תרבות זאת ""המילים ככישוף והכישוף שבמילים – שיחות על ספרות המזרח הקדום ".

מי שבחר לקרוא בשם תמוז לכור
המוות לא קרא נכון את השורות …
(ש. שפרה קטע משיר)

יש מי שמכנה את המשוררת ש. שפרה (שם העט של שפרה שיפמן לימים שמואלביץ) "השומרית האחרונה" בגלל התעניינותה החקרנית והתמקדותה יוצאת הדופן בתרבות המסופוטמית הקדומה, זו המוכרת כתרבות העמים השומרים, האכדים, הבבלים והאשורים. ישנם הרואים בש. שפרה את נוצרת הלהבה הראשית של תרבות עתיקת-יומין זו בישראל של היום, זו שלרוב אינה מגלה עניין רב בעמים עתיקים אלה ותרבותם, מה עוד שאלה כידוע אינם זכורים לטובה בגלל ההגליות שלהם את עמי ישראל ויהודה.

מעבר לצמצום ראייה זו מעדיפה ש. שפרה בכל אופן לזכור ולהזכיר את בני העמים האלה לא רק בגלל הקרבה "הגנטית" השורשים המשותפים להם ולעם ישראל אלא בגלל היותם מניחי יסודות תרבותו.

המשוררת השומרולוגית

ש.שפרה.

לפחות באמאזון חנות
הספרים הוירטואלית מישהו
התיחס אלי באופן אישי
מאוד, לא וירטואלי ,קרא לי
בשמי ,למד את טעמי
הספרותי ,וטרח
להוסיף על הרשימה
שהזמנתי כהנה
וכהנה גלגמש המלך
לילדים ,כל לוח
סיפור לעצמו ,ולמבוגרים –עשתר ולמה
ירדה לשאול ומה קרה
כשעלתה ממנה ,בניתים
יש לי תשובה רק לשאלה
הראשונה .
ש.שפרה.

דברי המו"ל ישראל זמורה על ש.שפרה באחד מספריה הראשונים.

ש. שפרה מוערכת כאחת המשוררות הבולטות כיום מבין בנות דורה ובשנת 2007 יצא לאור ספר שירים נוסף שלה "משי לחשת לי" (בהוצאת זב"ם) שזכה כמו ספרי שירתה הקודמים בביקורות מחמיאות. אבל היא יוצאת דופן בהתמקדותה המעמיקה והיסודית בתרבות קדומה שרק מעט ממנה גלוי וידוע לציבור הישראלי, גם בקרב חוגים שהשכלתם יותר רחבה.

 

לאחרונה יצא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת ספר חדש שלה ויוצא דופן בהשוואה לכל קודמיו: "המילים ככישוף והכישוף שבמילים – שיחות על ספרות המזרח הקדום ".
הפעם מדובר בספר מחקרי על הספרות המסופוטמית (השומרית- בבלית).
הוא מבוסס על הקורס שאותו מעבירה שפרה בנושא זה באוניברסיטה ,הוא כולל פרקים מפורטים על עלילות גילגמש ,יצירת המופת הספרותית של מסופוטמיה. פרק מפורט על מיתוס ירידתה של האלה איננה לשואל כמו גם ,ודיונים במיתוסים אחרים כמו סיפור המבול הבבלי,ויונים בסוגות ספרותיות שונות של המסופוטמיים כמו המזמורים ,התפילות לאלים ,ספרות החוכמה והפתגמים ושירי הויכוח שהם אולי הניצנים של המקאמות המוכרות לנו מהספרות הערבית אלפי שנים מאוחר יותר.

ש. שפרה
צילם אייל פישר

אך למעשה הוא הרבה יותר מזה, שכן המחברת איננה חוקרת אקדמית רגילה אלא משוררת שמקריאה בספר עולה ומתחדדת העובדה כי עבורה התרבות המסופוטמית היא בעלת משמעות הרבה יותר עמוקה מנושא של מחקר בלבד, המספק לכאורה בעקבותיו גם סדרת הרצאות מעניינת. דומה ועבור ש. שפרה תרבות עתיקה ועשירה זאת משמשת לה מקור השראה מרכזי ביצירתה הספרותית–שירית והיא שואפת לשתף אותנו ביצירותיה ובלקחיה, מתוך הנחה שלפחות חלק מהקוראים הישראליים ישכילו להפיק למען עצמם ממד תרבותי מעלילת ההיסטוריה הנפלאה שלנו ובכך לא יחמיצו שותפות באותה השראה שהייתה מנת חלקה..


ש. שפרה מספרת שהגיעה אל התרבות מסופוטמית בדרך עקלקלה ששורשיה מעוגנים במחקר העוסק בסיפוריו של המחזאי והמספר נסים אלוני ( מחבר המחזה התנ"כי הידוע " אכזר מכל המלך " ועוד מחזות אחרים ) אותו כתבה, ואגב הקריאה בסיפורים המתארים חיי שכונה בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-40 .

 תוך הקריאה והעיון הקפדני בסיפורים המעולים של אלוני התברר לה כי יש בהם התייחסות למיתוסים שונים ושאובים מתרבות שלא הייתה מוכרת לה – התרבות השומרית הבבלית. משנדלקה בה סקרנות לגביה החלה לחקור תרבות זאת בכדי לראות כיצד זלגה והשפיעה על נסים אלוני. יותר שהעמיקה לחקור ונכנסה לפרדס העצום הזה יותר הוקסמה, ומאז לא יצאה מהבוסתן שגילתה.

     

במקביל להתמקדותה בשירתה החלה ש. שפרה לתרגם באופן שיטתי שירים ופואמות שונות מהשפות הקדומות עצמן, השומרית והבבלית, שאותן טרחה ללמוד וחלק גדול משירת אותה תרבות עתיקה תרגמה במרוצת שנים רבות בשיתוף פעולה עם החוקר פרופסור  יעקב קליין, ותוצאת עבודתם המונומנטלית והחשובה הופיעה בכרך ענק הנושא את השם "בימים הרחוקים ההם" ( 1996), שזכה לשבחים לא רק בגלל דיוקו היחסי אלא בגלל שעלה בידי המתרגמים לבצע את המשימה הבלתי אפשרית של שמירת קסם השירים הקדומים והמקוטעים גם בגרסתם העברית המודרנית, אלפי שנים לאחר שנכתבו לראשונה.

 ש. שפרה זכתה לשבחים גדולים לא פחות גם בעבור העיבוד שהכינה לילדים מ"עלילות גילגמש " (2000), הסיפור המפורסם ביותר של התרבות המסופוטמית שזכה בפרס זאב בספרות ילדים ובמדליית אנדרסן הבינלאומית. שפרה טרחה להציג בגירסתה לילדים לא רק את סיפור גילגמש עצמו אלא גם סיפור מקביל, פרי יצירתה שלה, סיפורו של הסופר כותב הסיפור בימי המלך אשורבניפל על מנת לקרב אותו לילדים בני העידן המודרני ולהציג בפניהם פן נוסף של התרבות המסופוטמית ששימרה את הסיפור הקדום במשך אלפי שנים וכך מן הסתם המחישה כוונתה להראות על ההמשכיות שבמעשה שעשתה.עד כמה הילדים בני זמננו האדישים באופן כללי לעבר הרחוק נמשכו לסיפור הקדום בגרסת שפרה קשה לדעת, אבל אין ספק שעלילות גילגמש בגרסתה לקוראים הצעירים הוא אחת היצירות היותר מעולות לילדים שהופיעו מזה שנים רבות בעברית.

יותר ויותר מתברר כי ש. שפרה היא מעיין מתגבר של אישה אחת שמטרתה לקרב את התרבות המסופוטמית הקדומה למרכז תשומת הלב וזרם החיים של התרבות הישראלית המודרנית שלכאורה היא כל כך רחוקה ממנה, אך לדעתה של ש. שפרה היא קרובה מאוד. היא עצמה התבטאה פעם כשהיא אחוזת כעס על שמנעו ממנה בילדותה את יצירות הספרות המסופוטמית כמו עלילות גלגמש שאותן היא מנסה להביא לקהל המודרני גם זה הצעיר מאוד, בפרויקט שהגיע לשיאו בספר לימוד שכתבה עבור בתי הספר "מעלילות ראשית עד מלכים ונביאים: מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא" ( 2003), של טקסטים בבליים ושומריים קדומים..

זיכרון : פגשתי את ש.שפרה לראשונה בחנות צילום מסמכים בגבעת שמואל שם אנו גרים כשכנים.
אני באתי לצלם שם חומר לספר שפירסמתי בשם "טרזן בארץ הקודש " על איש הג'ונגל טרזן ומקומו בתרבות העברית. ספר שעסק בקרוב לאלף הסיפורים המקוריים שנוצרו על טרזן בספרות העברית בידי סופרים כמו אהרון אמיר ועמוס קינן,שרגא גפני ואחרים בתקופה שנחשבו לאושיות של מה שנקרא אז "התנועה הכנענית ".אנקידו ,"הטרזן " הראשון של הספרות..בשיחה האקראית שנוצרה בין שנינו הסתבר שהיא באה לשם למטרה דומה לשלי: לצלם חומר על איש הג'ונגל הקדום מכולם אנקידו ידידו של גילגמש מהאפוס הבבלי הקדמון שמקורו בתרבות השומרית הקדומה . אדם שכמו טרזן כמה אלפי שנים אחריו גדל בין בעלי חיים. התפתחה בינינו שיחה על אנשי ג'ונגל שהמשיכה לדיון על התרבות הכנענית ולאחר מכן התרבות המסופוטמית הקדומה.
הסיפור על איש הפרא שגדל בין בעלי חיים לפני שעבר לחיות בתרבות האנושית התברר היה קדום באלפי שנים מגירסת אדגר רייס בוראוז שלו מראשית המאה ה-20.ומוצאו בשומר

.וזה רק אחד מהדברים המרובים מאוד  של התרבות המודרנית שמוצאם בתרבות המסופוטמית.

כנענית או שומרית ?

ש.שפרה בצעירותה.

הכוהנים שותקים
הם צהלו
עת בני צרח,
ואני כרעתי לרגליך
שכורת אש פיך
ושרתי
לקול תופים
גוף הנחושת צונן .
הלוע אפל
מדוע אין הכוהנים שרים ?
האין אתה אלוהים ?
ש.שפרה

 


לכאורה יש קשר הדוק בין תפישתה של ש. שפרה ורעיונותיה על חשיבות המיתוסים העתיקים בחיי האדם ועל הצורך שלנו להכיר את שורשינו המעוגנים בקרב העמים הקדומים שישבו וחיו כאן באיזור תוך פיתוח תרבותם העשירה והמרתקת בנוסח המזכיר במידה רבה את התנועה הכנענית ונושאי דברה כמשוררים יונתן רטוש ואהרון אמיר. אכן לאלה הייתה השפעה גדולה ואולי אף מכרעת על יצירתה והשקפותיה באשר לחשיבות הרובדים התרבותיים הקדומים. ואכן יש דמיון ברעיונות הבסיסיים.

אולם לטעון ששפרה היא "כנענית " תהיה טענה פשטנית, ולו רק משום ששפרה מעולם לא גילתה עניין רב בתרבות הכנענית הקדומה כשלעצמה לעומת זאת השומרית-בבלית, ואפשר לנחש שהסיבה היא האיכות הספרותית הנמוכה יותר של יצירות ספרות מהתרבות הזאת שנחשפה להם אך לא דיברו אל ליבה באותה עוצמה.

העובדה המעציבה היא שהכנענים (כמו המצרים הקדומים שכה מרבים לדבר בשבח תרבותם), לא העלו תרומה חשובה לספרות העולם, להוציא כמובן את התנ"ך שהיה סוג של תגובה לתרבותם. כל זאת בניגוד מוחלט למסופוטמים.

הספר "המילים ככישוף והכישוף שבמילים" הוא סקירה מקיפה על הספרות המסופוטמית הקדומה. אולם למרות מאמצים של ש. שפרה אין זו סקירה פרי מאמציו של חוקר אובייקטיבי ממש, אלא של אוהב שמטרתו היא להראות לקוראי הספר מדוע ספרות זאת היא כה נעלה ומדוע יש לה משמעויות עמוקות גם עבורנו כחלוף אלפי שנים אחרי שהערים המסופוטמיות הפכו לעפר. יש בספר התקפה על הממסד הספרותי-תרבותי המערבי והישראלי שלא קלט את חשיבותה של ספרות ותרבות זאת עד כה.
זעמה של ש. שפרה יוצא במיוחד על מחזה בשם "צור וירושלים" (מיצירותיו החשובות ביותר של מתתיהו שוהם 1893-1937) שמעלה את מאבקו של אליהו הנביא במלכה איזבל ומציג את איזבל כזונה (ובמקרה הייתי נוכח באותה הצגה שבה הייתה גם ש. שפרה וצפיתי בה ביחד איתה). היא מספרת שהיה לה קשה מאוד לצפות במחזה המנגיד את המונותיאיזם הצרוף באיזבל ואף ברור כי אהדתה של שפרה נתונה לה כבת מלך .

שירי מדבר

ש. שפרה כותבת :הצטערתי שבארצות אירופיות רבות נכתבו והוצגו מחזות ואורטוריות שונות שגיבורן הוא גילגמש ואילו אצלנו בוחרים להציג את איזבל הזונה ". ועוד היא מוסיפה בחריפות: "איני סבורה שסגולותיו הדרמטיות של המחזה הן שהכריעו בעד הצגתו אלא איזו שהיא מגמה תרבותית שהולכת ומשתלטת ונרתמת למאבק על מה שקראו "התודעה היהודית". כאילו עמד הזמן מלכת והמונותיאיזם מנהל מאבק בפוליתיאיזם ".

הוסף לסל את משי לחשת לי / ש. שפרה



ראוי להדגיש בנקודה זאת כי היה זה חיים נחמן ביאליק שהבחין בסגולות הדרמטיות של מחזהו של שהם ואף המליץ עליו להצגה בתיאטרון הבימה, ולאו דוקא בגלל "תכונותיו" הנוחות למאבק כפי שהמשוררת הגדירה. יתרה מזו, המאבק בין מונותיאיזם לפוליתיאיזם נמצא בעיצומו בימים אלה ממש. ומשמש הן את חסידי החזרה בתשובה והן את אלה המכנים אותם כעכו"ם. זהו ניגוח של ראש בראש מסוג המאבקים שלא תש כוחם גם בהשתנות רוח הזמנים.

כמדומה ששפרה מציבה עצמה כלוחמת במאבק למען הצגת התרבות הנשית הקדומה שהושכחה לדעתה לא בצדק בידי התרבות המערבית המונותיאיסטית ובידי אנשים כמו אליהו הנביא שדיכאו נשים עזות כאיזבל. מתעורר רושם מדרך התבטאותה כי מתקיימת בה משיכה ברורה אל הדמויות הדחויות והנשכחות שבמקרא. בעיקר מקרב אלה שחיו תמיד כנבלעים בצילם הרחב של המנצחים כמו דוד המלך.

שפרה עצמה כתבה על דמויות תנכיות שמקבילות במידה מסויימת לבת המלך איזבל, בהן נשותיו של דוד כמו בת שבע ואחרות , מחזור שירים שהולחן ביד המוזיקאי גיל שוחט ( שהלחין גם את  המחזה "צור וירושלים" שכל כך מאוס בעיניה ) .

 העיסוק הזה בדמויות תנכיות הוא באופן מפתיע קצת יוצא דופן שכן בדרך כלל היוצרת מעדיפה לעסוק בהדים של המיתולוגיה המסופוטמית ולא של העברית.

כפרות
מה עשה האדון כשאיננה במסע אל
ארץ כל באיה לא ישובון נעדרת יום
יומים שלושה ,לבש בגדי אדונות –כחול,
ואבני ספיר –כחול בזקנו ,
החיים נמשכים ,אמר לה כשעמדה בפתח
הארמון ועל גבה משלחת מלאכים רעים,
מה נותר לה ,מה נותר
לאיננה לעשות ,מה נותר לה
לעשות ולא עשתה ,שלחה אותו
כפרתה כחוק ארץ אשר כל באיה
לא ישובון .

 

אלה ופילגש

האלה איננה ולידה סמלה הינשוף

מהספר המאלף "המילים ככישוף והכישוף כמילים" אפשר להיווכח שהאגדה שעימה חשה שפרה שמואלביץ את ההזדהות העמוקה ביותר איננה דווקא סיפורת עלילות גילגמש האהוב עליה מאוד ומשום כך טרחה עליו להלבישו גם בגלימת סיפור לילדים, אלא הסיפור הידוע פחות של אלת האהבה והפריון הפראית איננה וירידתה לשאול "הארץ שבאיה לא ישובון". אגדה שאת הדיה אפשר למצוא שוב ושוב ביצירתה ובשיריה של שפרה.

למה דווקא סיפור זה ומדוע דווקא אלה זאת שנחשבה למעין דמות שוליים במיתולוגיה המסופוטמית הנודדת בין החוק והסדר ובין ניגוח ושבירת כל החוקים שבסוף הסיפור המצמרר.היא חוזרת וגוררת את אהובה החי תמוז אל השאול, על מנת שיתפוס שם את מקומה בעוד שהיא חוזרת לעולם החיים?

ש.שפרה ומתתיהו שמואלביץ

אפשר לשער על דרך הנחה צהבהבה בלבד שאולי יש בכך קשר לביוגרפיה של היוצרת עצמה אשר במשך שנים רבות התנהלה בניגוד לחוקי החברה והתנערה ממוסכמות ונקשרה בקשר עמוק עם מתתיהו שמואלביץ (מי ששימש כמנכ"ל לשכת ראש הממשלה בימי ממשלו של מנחם בגין) כפילגשו , עד שלבסוף נישאה לו רק לאחר שנים רבות של קשר , לא מן הנמנע שזאת הסיבה שהיא מרגישה הזדהות עם הדמות של איננה שרמסת את חוקי האלים ובני האדם גם יחד.


אולם הסיבה להזדהות של שפרה עם התרבות המסופוטמית היא עמוקה יותר שכן תרבות זאת משמשת כמניע מסקרן להזדהות עם כוחו הכביר של הטבע ועונותיו שכה אהובים עליה, עד כי דומה שביצירתה יש לש .שפרה מלשון הבנה עמוקה עם היצירות והרעיונות המסופוטמיים הקדומים, אלה הגורסים באכזריות בשורתם התחתונה כי אין בעולמנו מהבל הנצחיות והכל הוא בן חלוף ואין מפלט ממוות, גם עבור גיבורים גדולים שהם "שני שלישים אל", כמו גילגמש שיוצא למסע ארוך על מנת להשיג את חיי הנצח וקוצר את האמת המרה מכל.

אלה הם רעיונות שהיו מנוגדים לחלוטין לאלה של תרבות הדת המצרית שהאמינה שאפשר להשיג נצחיות הן בעולם זה על ידי בניית מבני ענק כמו הפרמידות שישרדו לנצח והן בעולם הבא שעם הכנות נכונות אפשר להפכו להמשך זהה של העולם הזה.

רחוב החול - סיפורים / ש. שפרה

המסופוטמים לעומת המצרים  ראו את חיי האדם בצורה טרגית. בסופו של דבר לא חשוב מה נעשה אין לשנות גורל גם כאשר מדובר בגיבורים כבירים כמו גילגמש ואנכידו רעו. בסופה של דרך, תהיה אשר תהיה, הם יגיעו לקיצם והאדם ישלח לארץ השאול שבאיה לא ישובון . אך למרות זאת בזמן הקצר שיש לנו בעולם הזה אנו יכולים לחיות אותם במלואם כחיי נצח בשילוב עם המחזוריות העונתית הייחודית של הטבע, זו האופיינית לאזור הזה של המזרח התיכון. דומה כי תוך השלמה עם תפיסה זאת ש. שפרה האוהבת את ארצה ואדמתה ואת הטבע שלה בכל ליבה, רואה באדמה ובאישה שני אלמנטים שיש לה איתם הזדהות שלמה ועמוקה ומבחינתה נחשבים איפה שווי עוצמה לגבר.
ש. שפרה הולכת זקופת-קומה בערוצה כנגד הנטיה בחלק מהיצירה העברית כיום לחזור ולהתחפר שנית ב"ארון הספרים היהודי" ולהיאחז ביצירות הגולה פרי המסורת היהודית שהתהוותה לאורך הדורות בארצות אחרות וכו'. שם נמצאים נושאים שככל הנראה היא אדישה להם לחלוטין לא מתוך אידיאולוגיה פרטנית וקפדנית  כפי שהיה במקרים  של יונתן רטוש ואהרון אמיר  אלא פשוט משום שאין להם כל קשר לאדמת ונוף הארץ והאיזור הגיאוגרפי שבו היא חיה.

ניתן לסבור כי למרות שהמשוררת מכחישה כל קשר אמיתי לרעיונות המפרנסים את הוגי התנועה הכנענית, הרי בקשר העז שלה לרעיונות המיתיים שהנחו את התרבויות הקדומות באיזור כמדומה שהיא המשוררת "הכנענית" הטהורה והברורה מכולם.

אשה שמתאמנת בלחיות - שירים 1986 / ש. שפרה

ספרה החדש של שפרה מומלץ לקריאה לכל מי שרוצה לקבל מגוון אדיר וסובייקטיבי של אינפורמציה על תרבות עשירה זאת ממישהי שאוהבת אותה ומושפעת ממנה עד עומק נשמתה. אבל מי שרוצה לעומת זאת לקבל תיאור אובייקטיבי יבש ואקדמאי יותר של תרבות זאת מומלץ לו לחפש גם ספרים אחרים.
לאמיתו של דבר מספר זה אנו לומדים רבות לא רק על התרבות המסופוטמית הקדומה, אלא גם ולא פחות על התפתחותה של ש. שפרה כיוצרת ועל התמודדותה עם רעיונות מסופוטמיים קדומים ההופכים לחומר גלם הנטמע אצלה כשלה ביצירתה ובמחשבתה.

לו הייתי אני האישה האוהבת איננה
לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה
לו הייתי אני היום האם האוהבת ננסון ,יכולתי
לבוסס בשדות הכבדים ,לשאת ילל ,לשרוט
שרטת בנגלה לעין כל ,לשרוט שרטת בחתום
מעין כל ,והגשם
כדמעות על לחיי לבוסס
בדרך אשר נתיבתה לא תשוב,
עד השער אשר אישה חיה לא תבוא
בו.
לו הייתי אני האשה האוהבת איננה ,
לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה,לו הייתי
אני היום האם האוהבת ננסון –ישוב אלי
אהובי עם העשב הרך ,יעלה עם פרחי
כלנית על כל גבעה ותחת כל עץ.
אבל ….אני לא איננה ,אני לא נשתננה ,אני לא נינסון ,
אני אשה אשר אהובה הלך אל ארץ לבלי שוב.
ש.שפרה

 

    

 

 

קישורים רלבנטיים על ש.שפרה ועל המיתוסים המיסופוטמיים

 

שפרה בלקסיקון הספרות העברית

שפרה בויקיפדיה

שפרה בהוצאת עם עובד

שפרה באתר איגוד הסופרים
שפרה במכון התרגום
ראיון עם שפרה

עלילות שפרה

שיפרה על אהרון אמיר

נתן וסרמן על ה"מילים ככישוף"

עלילות גילגמש מאת שפרה

ארוס אל מול תרבות בכתביה של ש. שפרה

חצבים נרות נשמה :ספר שירים מאת ש.שפרה

משי לחשת לי

אני בת שבע מאת שפרה

דוחו"ת על נשים :מחזור שירים מאת שפרה

בעיר זרה :שיר מהספר

רעות הרפז על משי לחשת לי

שירי ארצי על משי לחשת לי

גילית חומסקי על משי לחשת לי

אישה שמתאמנת בלחיות

hבימים הרחוקים ההם תרגומים מאת ש.שפרה

המבול בעלילות גלגמש תרגמה שפרה

אנזו תרגום של שפרה למיתוס בבלי

האלה איננה אוהבת מלכים 

למה צחקה מיכל ?

שפרה זוכה בפרס הנשיא
וגם בוינט

ובנארג

ש.שפרה זוכה בפרס ברנר למפעל חיים

רחוב החול מאת ש.שפרה

מעלילות ראשית ועד מלכים ונביאים

פרס זאב ומצב ספרות הילדים והנוער בראשית המאה ה-21

האלה איננה

ירידת איננה לשאול

קישורים על עלילות גילגמש

גילוי קברו של גילגמש

שכנים של ש.שיפרה בעיר גבעת שמואל :

הסופרת דורית אורגד

האחים אלפרון

המבול בים השחור :ראיון עם ש.שפרה

אישה כמלכה בודדה :ירון ליבוביץ' על ש.שפרה