דרכו האחרונה של לוחם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 משה חיים ( מוסה ) אשד 

נולד י"ח כסלו 24.26 .26
נפטר ט"ז כסלו התשס"ח 26-11-07

דודי משה חיים (מוסה) אשד איש אירגון "ההגנה " ויחידת " גבעתי" , מורה דרך ,מדריך תיירים היסטוריון ולוחם הלך לעולמו ערב יום שלישי 26.11.2007  תוך כדי ארגון כנס  ההגנה לקראת כ"ט בנובמבר ,
מוסה נולד לאביו הסופר יוסף זונדל וסרמן וחנה וסרמן וגל בשכונת מונטיפיורי בתל אביב . .
הוא  הונצח בילדותו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב בקטע סרט שאותו הסריט השכן חלוץ הקולנוע הישראלי נתן אקסלרוד בתור ילד המחלל בזמן ששני ילדים אחרים רוקדים . . הסרט הוקרן מאז בטלווזיה .

מודעת אבל על הנופלים בהתקפה על מושבת הכת הטמפלרית ,שרונה " ( היום הקריה בתל אביב ).מוסה אשד היה אחד הלוחמים בקרב הזה. .

בילדותו היה מוסה חבר בצופים והירבה . מאידך הרבה גם בתצפיות על השכונה השכנה "שרונה " מבצרם של אנשי כת הטמפלרים הגרמנית,  שכונה מלאה וגדושה בתומכי ובסוכני הנאציזם הגרמני שהיוו איום מתמשך על תל אביב בכלל ועל שכונת מונטיפיורי השכנה בראש ובראשונה .

הכריכה  של "חיל השדה ( החי"ש ) במחוז תל אביב".

הוא הפך לחבר באירגון ההגנה ב1941 ועבר אימונים שונים  במסגרת חיל השדה (חי"ש ).

.במקביל  עסק רבות בטיולים במסעות  אל כל פינה  בארץ וכל דרכי הארץ וכפריה היו נהירות לו ככף ידו  

אחת מפעולותיו החשובות הראשונות הייתה השתתפות בהתקפה של ההגנה בשרונה שבה נהרגו 4 מחבריו .
לאחר מכן .הוא הפך לקצין מודיעין .


בזמן מלחמת העצמאות השתתף מוסה במבצע "נחשון " וליווה את השיירה האחרונה מתל אביב לירושלים.הוא נשאר תקוע בה והיה מנותק ממשפחתו בשכונת מונטיפורי כמה שבועות .שם ביצע את מה שהפך אולי לפעולה המפורסמת ביותר שלו כאשר הוא ושלושה עמיתים היו הראשונים שפרצו את קווי האויב וחזרו הביתה ברגל במה שנקרא מאוחר יותר "דרך בורמה ".
בכך הראו מוסה ועמיתיו שאפשר להגיע בנתיב החדש ללא סכנה מירושלים לתל אביב ובכך פתחו את הדרך שדרכה השתמשו כוחותינו להעביר הספקה לירושלים הנצורה ובכך שינו את מהלך המלחמה . .
פרשיה זאת הונצחה מאז בספרים סיפורים ואף בסיפור מצוייר ב"דבר לילדים ".

. לאחר מכן עבר מוסא לנגב היה בין מקימי פלוגת "שועלי שמשון " ולחם באיזור נגבה ובאיזור בית עפה ..

בין המבצעים הרבים שבהם היה מעורב הוא השתתף בפעולת נחיתה בסירה  בעורף המצרים .
מיד לאחר מכן הוא פיקד על מחלקה שכבשה את משלט 123 בקרב חוליקאת ( כיום  חלץ ) . ב"מבצע יואב "
תוך כדי כיבוש המקום נפצע קשה ושכב כמה שבועות בית חולים "דונולו " ביפו . רוב פיקודיו נפלו אז במערכה

עם סיום המלחמה היה מוסה חלק מצוות הדיונים בין ישראל והירדנים והיה בין האנשים שקבעו את טוואי הגבול בין ישראל וירדן.

 לאחר קום המדינה  ניצל מוסה את הכרותו את כל הארץ והפך לאחד ממדריכי הטיולים הראשונים  והבולטים של ישראל . . הוא היה מרצה לידיעת הארץ ומדריך טיולים בחו"ל .

פוסטרים  של הסרט "הטל צל ענק " על המצור על ירושלים .מוסה אשד שימש כיועץ לסרט ויש בו שיקוף של חוויותיו במצור.

 בין השאר הוא שימש כמדריך טיולים בישראל  של כוכבי סרטים זרים שונים שנעשו בישראל כמ  "עושה הלהטים " ( 1953)  ,בכיכוב קירק דגלס ,הסרט הזר הראשון שנעשה בישראל   "אקסודוס " ( 1960)  בכיכובו של פול ניומן "והטל צל ענק "( 1966)   גם כן בכיכובו של קירק דוגלס.

הוא גם שימש כיועץ לא רשמי למפיקי הסרט הנ"ל  שעסק  בגנרל מרקוס ובסיפור הפריצה של המצור על ירושלים סיפור שאותו היכירמחויותיו האישיות .

nוסה ניהל במשך שנים רבות את חברת התיירות C.T.O בתל אביב. והיה פעיל בהקמת וניהון  אירגון מדריכי הטיולים הישראלי .  
אולם יותר מכל התפרסם מוסה כיחידה של אדם אחד שפעלה ללא לאות למען הנצחתם של לוחמי מלחמת העצמאות . הוא היה המארגן והמנחה  של חלק גדול מהכנסים והאירועים של יוצאי "ההגנה " של גבעתי ושל יחידות צבאיות נוספות לאורך השנים . והיה פעיל ללא לאות באירגון טיולים ומפגשים משותפים שלהם לאורך שישים שנה בשנים האחרונות עמד בראש מספר רב של ועדות של אירגון יוצאי ההגנה והיה האחראי לפעילויות שונות שלהם. . 

הוא פעל רבות להקמת אתרי הנצחה שונים ברחבי הארץ ובראש ובראשונה בנגב שב ובאיזור ירושלים שבהם לחם בקרבות כה רבים .הוא חהיה אחד החברים הבולטים והמרכזיים של אירגון יוצאי ההגנה ואירגן את רוב מפגשיהם וכנסיהם של אירגון וזה ואירגונים נוספים של וותיקי מלחמת העצמאות .

הוא כתב וערך ספרים שתיארו את תולדות יחידתו במלחמת העצמאות. שני ספרים כאלה יצאו לאור בשנים האחרונות : חיל השדה "("הח"יש" ) במחוז תל אביב:אוסף סיפורי חברות וחברים ( הוצאת אירגון חברי "ההגנה " במחוז תל אביב ,2001)  ". ו"גדוד 54 גבעתי במלחמת העצמאות "  ( הוצאת גדוד ותיקי גדוד 54 , 2004) שבו נימצא תיאורו המפורט בגוף ראשון של המסע הראשון בדרך בורמה ." 

בנוסף לכך בשנים האחרונות פעל מוסה במסגרת האגודה במפעל ההנצחה למורי הדרך שהלכו לעולמו
–לכבוד שנתו ה-80 יצרו בני משפחתו של מוסה סרט תיעודי על חייו העשירים .

הוא נפטר שנה לאחר מכן תוך כדי דיון על אירגון כנס של ההגנה בתל אביב לרגל הכ"ט בנובמבר. .
.

 

בשבילי אבא אתה ארץ ישראל

מאת עינת אשד

י"ח כסלו התשס"ח

אבא יקר שלי!

תראה כמה אנשים באו לטיול, לפחות 10 אוטובוסים – איך נתארגן מי ידריך אותנו ? אבא – אתה כבר תדריך את כולנו. כן כדרכך תקפוץ מאוטובוס לאוטובוס במהלך הדרך ותראה ותסביר לכולנו ותחזור ותסביר…..

לפני שנה בדיוק חגגנו לך יום הולדת 80 ואז במסגרת האירוע שאני כל כך שמחה שזכית לו, כי כל כך הגיע לך – אתה עצמך הכנת סרט על חייך ובעריכת הסרט נתת לי כבוד ענק לפתוח את הסרט ושם אני אומרת כמו שאני אומרת לכם כאן היום : בשבילי אבא – אתה ארץ ישראל. אבא שלי לחם במלחמת השחרור כדי שלנו תהיה מדינה.
אבא שלי הצנוע והעניו גילה את דרך בורמה כדי שתתאפשר העברת אספקת תחמושת ומזון לירושלים הנצורה ובכך הציל את ירושלים מרעב ומידי נפילה בידי הלגיון הערבי.
אבא שלי שינה את ההיסטוריה .
אבא שלי- מלח הארץ – מהנפילים של פעם הוא תמצית ארץ ישראל להיות בשביל כולם– אבא שלי פעל ועשה למען האחר. עם ישראל איבד כאן ועכשיו את אחד מענקי הדור. אותם אנשים שנולדו כאן או שעלו לארץ שהבינו שאנחנו חייבים להלחם על הארץ הזו כדי שיהיה לנו מקום בטוח להיות בו. אבא שלי שלא הכיר את המושג הנפוץ בימינו: קודם כל אני ואחר כך אחרים, אבא שלי לחם פעל נפצע עשה והמשיך ללא הפסקה כדי שלנו היהודים יהיה בית.

היום בדיוק זה יום ההולדת של אבא – י"ח כסלו. אבא שלי – נולד ויקבר באותו יום כמו משה רבנו שהנהיג את עם ישראל לארץ ישראל. אבא שלי הנהיג את כולנו כל ימי חייו. למי שלא הכיר את אבא שלי אני רוצה לומר לכם שהוא היה צדיק אמיתי. ואני רוצה להסביר לכם:
כל אחד מאבותינו ניחן במידה שאפיינה אותו. אברהם היה ידוע במידת החסד שלו – הכנסת האורחים שלו שהייתה ערך עליון לגביו – גם בזמן שהיה עסוק בצרכיו האישיים וראה שלושה אנשים ( מלאכים) מגיעים רץ לארח אותם. יצחק היה ידוע במידת הדין שלו – מה שצריך לעשות עושים גם אם הפסיקה לא מתאימה לו הוא פוסק כפי שצריך – דוגמת רצונו לברך את עשו למרות ידיעתו כי עשו אינו יכול להמשיך את דרכו אלא שעשו הוא הבכור ויש לברכו. ויעקב היה ידוע במידת הרחמים שלו שהיא השילוב בין החסד והדין. לאבא שלי היו כל המידות.
היי מוסה יש כנס ברמת הגולן וצריך מנחה – אין בעיה. היי מוסה פלוני נפטר בבאר שבע וצריך שמישהו ילך לנחם בשם הגדוד… בשם החטיבה…. בשם ההגנה… בשם ארגון התיירות – אין בעיה. צריך היה לקבוע את הגבול בין ישראל לירדן – אבא הוא זה שקובע. צריך למצוא דרך חדשה כי נהרגים לנו אנשים בדרך לירושלים בירתנו – חייבים להציל את העם היהודי היושב ביו חומות ירושלים הנצורה – אבא שלי עושה – אבא שלי מוצא נתיב ששיירות תעבורנה ללא הרוגים ופצועים ותגענה לירושלים על מנת להציל את היהודים הכלואים שם ללא אוכל ללא תחמושת ללא יכולת הגנה על עצמם – דרך שלימים נקראה דרך בורמה. אה מוסה – אנחנו ההורים של…. ואנחנו מבקשים שתבוא להיות אתנו בחיפה– אין בעיה. היי מוסה חייבים לארגן סידורי לוויה לאלמוני – אין בעיה. היי מוסה – צריך להביא אוכל לזה ולקפוץ לבקר את ההוא בבית חולים.
ואני יכולה להמשיך כך עד אין קץ. אבא מעולם לא אמר לא. אבא עשה ועשה לכולם רק לא לעצמו. לכך אמא כל הזמן דאגה – אבא רץ ומתרוצץ ומסדר לכל העולם ואשתו ושוכח את עצמו לא לוקח כדורים בזמן – אוכל מה שהוא אוהב לא מה שהוא צריך – עובד בשעות מטורפות יוצא בבקר להדרכת טיול כמו בשבוע שעבר וחוזר בחצות הלילה.
זו הייתה דרך חייו כמו שבצעירותו לחם בכל כך הרבה מלחמות – ובגיל 57 נאות לפרוש מהמילואים כך בחיים היומיומיים מהיותו סייר מייד לאחר מלחמת השחרור עבר לתור את הארץ, להדרכות טיולים בארץ ישראל, הכנת מסלולי טיולים , ארגון כנסים שונים ועד ארגון וביצוע בפועל של נסיעות לכל העולם לכל החברים לכל המכרים ועוד להמון המון קבוצות ואנשים.

יש עוד המון דברים לומר על אבא אבל הבוקר כשהתעוררתי צף ועלה בראשי הפסוק: כי השם אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם. בשבת בבוקר לאחר סיום קריאת התורה נהוג לברך לשלום הקהל ,מדינת ישראל חיילי צבא ההגנה לישראל והשבויים שלנו.
אז אבא יש לי בקשה ענקית כמו שכאן עשית וסדרת לכולם את הכל מכל בבקשה דבר שם למעלה עם האלוהים  בשבילנו.

אתה שהלכת כאן בראש המחנה והנהגת אותנו כאן בבקשה סדר לנו שם למעלה את העניינים עם בורא עולם, שמור עלינו שם, שנשאר כאן בארצנו ונהיה מאוחדים ושיהיה לנו אכפת אחד מהשני ושנמשיך את דרכך לעשות למען האחר.
בבקשה דבר איתו בשבילנו שמי בירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה עם כל קהילות הקודש הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם יסיר מהם כל מחלה וירפא לכל גופם ויסלח לכל עוונם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ומי שבירך את אבותינו הוא יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאלתנו. הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה סוכת שלומך ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך,ומי שבירך את אבותינו הוא יברך לשלום השבויים וידאג להחזירם אלינו במהרה ומי שבירך את אבותינו הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו. הקב"ה הוא ישמור ויציל את חיילנו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה הצלחה בכל מעשה ידיהם. ונאמר אמן.

לסיום, יש לי פניה לחברי ההגנה , גדוד גבעתי וכל מי שהכיר את אבא והיה שותף לדרכו, אבא החל בכתיבת ספר על אחת התקופות הכי חשובות לעם ישראל מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל. אני מבקשת שכולכם תרתמו ,תתנו כתף ותסייעו על מנת שנוכל להוציא לאור את הספר ובכך אני רואה את הדרך בה הוא היה רוצה שננציח אותו ואת עשייתו למעננו.

כל חייו של מוסא אשד הם חיפוש נועז אחרי הדרך הנכונה הדרך
מוסה אשד האיש גילה דרכים כה רבות ולחם בקרבות כה רבים בדרכים אלו יוצא כעת למסעו האחרון בדרך בורמה האחרונה והארוכה מכולם אי שם .

דרך צלחה מוסה .

נספחים

 

 "דרך בורמה" סיפור שכתב וצייר מרדכי אלון בכרך ל"ז  של "דבר לילדים" ב-1967

 

פתיחתו של מוזיאון

 

אתמול ב-19 לדצמבר התקיימה הפתיחה של מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הישראליים . והקהל העצום שמילא את המוזיאון מפה לפה צפה בתערוכות השונות .

האמן שמואל כץ קיבל שם את פרס "עיפורן הזהב" על 61 שנות יצירה בקריקטורות

לפתיחה החגיגית   הוזמנו כל אמני הקומיקס והקריקטוריסטים הידועים וגם ההרבה פחות ידועים שפעלו לאורך שנות המדינה ועדיין חיים וקיימים עימנו . אנשים כמו  מ.אריה , דני פלנט אמן הארץ שלנו בשנות החמישים ,אשר דיקשטיין אמן קומיקס משנות השישים ,גיורא  רוטמן אמן קומיקס משנות השבעים מ.מזרחי מוציא לאור של חוברות קומיקס בשנות השבעים והשמונים יוסף הלפרין המוציא לאור של חוברות "אורי און " בשנות השמונים "  קומיקסאים חרדים שונים ועוד רבים רבים שקצרה כאן הרשימה למנותם

.כולם מייצגים את ההיסטוריה של הקומיקס  הקריקטורה והאמנות הפופולארית  ב60 שנות המדינה .

ההיסטוריה שמוזיאון הקומיקס והקריקטורה ישמר מכאן ואילך בעוד  שבו זמנית הוא יעקב וגם יפתח כיוונים חדשים בתחומים אלו בשיתוף פעולה עם קהיליית הקומיקסאים והקריקטוריסטים הישראלית .

אני אולי לא אובייקטיבי אבל לעניות דעתי תשומת לב התקשורתית שאותה קיבל המוזיאון עולה על זאת שקיבל כל מוזיאון חדש אולי מאז פתיחת "בית התפוצות " בשנות השבעים ," ואולי  מאז פתיחת היכל הספר שבו שוכנו   את המגילות הגנוזות שנים   רבות קודם לכן .

וזה אינו מקרי אלא מראה על העניין התקשורתי ההולך והגובר בתחומים של הקומיקס הקריקטורה והויזואליה.

היום ה-20.12 יתקיים כנס בנושא הקריקטורות במדיה טק של חולון מטעם המוזיאון 

הציבור הרחב מוזמן לבוא ולהתרשם בעצמו מהמוזיאון . .

ראו עוד

שרוליק תפס עכבר  נירית אנדרמן על פתיחת המוזיאון

המכון הלא טכנולוגי חולון :רומי ניימרק על פתיחת המוזיאון

מהיום אמרו שרבוז :אתר וינט על הפתיחה

 

קריקטורות

 

 

ילד בשביתת מורים .קריקטורה משנות החמישים של יהושע אדרי שמראה שלא הרבה שתנה מאז. ( בעצם אולי כן…)

 

לרגל פתיחת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס הישראלי בחולון ,להלן כמה עובדות על הקריקטורות בעולם ובישראל .

השבוע הוא שבוע פתיחת המוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה בחולון.מוזיאון יחיד מסוגו בישראל ושכמוהו יש רק עוד בודדים בעולם .
ולרגל הפתיחה החגיגית הנה כמה עובדות על אחד מנושאי עיסוקו של המוזיאון הקריקטורות .
קריקטורות בעולם

המילה "קריקטורה " עצמה נובעת ממילה איטלקית בשם "קריקטורה " שפירושה להעמיס או לגדוש .

קריקטורה באמנות היא תיאור המעוות ומגזים את דמות האדם מתוך כוונה קומית ,אירונית או סטירית .
ציורים קומיים כבר קיימים באמנות מצרים העתיקה שם שימשו כנראה לשעשוע פרטי של האמנים ושרטטי גרפיטי שונים .
בין השאר אפשר למצוא באמנות המצרית סצינה של מלחמת עכברים שהיא פרודיה על ציורי הקרב הגרנדיוזיים של מלכי מצרים .
חלוצי הקריקטורות במובן המודרני היו ציירי הכדים היוניים במאה הרביעית לפני הספירה שעל כדיהם אפשר למצוא קטעם פרודיים של מחזות ידועים של התקופה
אחד הקריקטוריסטים הראשונים הידועים לנו בשמם היה לאונרדו דה וינצ'י שחיפש אנשים עם פגמים שונים כמודלים .
הקריקטורה הפוליטית המודרנית הופיעה באנגליה במאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 אצל האמן הבריטי הידוע הוגרט והוא סלל את הדרך לאמנים שהתמחו בציורי קריקטורות פוליטיות כמו רולנדסון .
מהצד רולנדסון התפרסם גם בציוריו הפורנוגרפיים הנועזים מאוד שכיום הם מפורסמים ופופולאריים יותר מהקריקטורות הפוליטיות שלו שאיבדו את חינן .

הנסיך העוצר של בריטניה קריקטוריה מאת קרוקשנק

.

ב1820 קיבל הקריקטוריסט ג'ורג' קרוקשנק סכום של 100 שטרלינג תמורה הבטחה שלא יתאר את הוד מלכותו ג'ורג' השלישי בכל סיטואציה לא מוסרית שהיא .
קריקטוריסטים ידועים אחרים בבריטניה כללו את ג'ון טנייל שהיום ידוע כצייר "עליזה בארץ הפלאות " של לואיס קארול אך בחייו נודע בראש ובראשונה כקריקטוריסט פוליטי נשכני במיוחד.
אך הקריקטורות שלו נשכחו ועליזה נשארה.

 

 

 

גרגנטואה ( המלך לואי פיליפ) . קריקטורה מאת הונורה דומיה .

הקאריקטוריסט הונורה דומיה שיש הרואים בו את גדול הקריקטוריסטים בכל הזמנים העז להציג את מלך צרפת לואי פיליפ בקריקטורה כענק גרגנטואה וכתוצאה נאסר .לשישה חודשים ב1832 .
מאז עוד קריקטוריסטים רבים זכו לטיפול כזה מצד הרשויות ואחרונה אמן ספרדי שהעז לתאר בקריקטורות את מלך ספרד בסצנה אינטימית מדי .
בגרמניה בלט כקריקטוריסט במאה ה-19 וילהלם בוש שהיום ידוע בזכות הסדרת הציורים הסטיריים שלו "מקס ומוריץ " על שני ילדים הרסניים . הם הפכו לשם דבר וליצירה הגרמנית הפופולארית ביותר ברחבי העולם .
הקריקטוריסטים הם אלו שיצרו את הסמלים של הארצות השונות "למשל "הדוד סם " כסמל לארה"ב " ו"ג'ון בול " כסמל לאנגליה " או הדוב הרוסי " כסמל לברית המועצות . כולם נוצרו בקריקטורות והתפשטו לתודעה הציבורית כסמלי ארצות .
הקריקטוריסטים היו מאז ומתמיד סיבה למהומות פוליטיות .
קריקטורות אנטישמיות שונות במאה ה19 וה20 שהיציגו את היהודים כתתי אנוש מפלצתיים ומרושעים נחשבים לאחת הסיבות העיקריות להפצת האנטישמיות .
בשנים האחרונות קריקטורות שונות על הנביא מוחמד הביאו למהומות בעולם האיסלאמי ולמות אנשים כתוצאה .כתוצאה כיום קריקטוריסטים נזהרים מאוד כאשר הם מציירים דמויות דתיות בעיקר מעוללם האיסלאם .
לאחרונה הוגשו האשמות כנגד קריקטוריסט ספרדי שהעז לצייר את מלך ספרד חואן קרלוס בסיטואציה אינטימית מידי.

כיום העיתונים היומיים משתמשים בקריקטורות הפוליטיות פחות ופחות מבעבר אבל דומה שאלו מצאו לעצמן מקום מקלט באינטרנט .

 

קריקטורות בישראל

שרוליק ,גיבור הקריקטורות של דוש ( קריאל גרדוש) .

בישראל בלטו קריקטוריסטים כמו:

 

אריה נבון הקריקטוריסט הידוע הראשון של התרבות העברית .
שמואל כץ הפעיל כקריקטוריסט באופן רציף מאז שנת 1946 ולאורך תקופה של 61 שנות יצירה והוא הקריקטוריסט הפעיל הוותיק ביותר בארץ ואולי גם בעולם כולו
דוש שיצר את דמותו של "שרוליק " " הצבר לבוש כובע הטמבל שהפך לסמלה של מדינת ישראל .
פרידל שהייתה במשך שנים רבות הקריקטוריסטית היחידה בישראל והתבלטה בין השאר הודות לאופי הסקסי של האיורים שעמיתיה בגברים לא הירשו לעצמם. ,אבל התפרסמה יותר מכל הודות לכתבות ההומוריסטיות שבהן תיארה את התחפשויותיה לדמויות שונות ובהן במקרה אחד גבר. ,.
הקריקטוריסט הישראלי המפורסם ביותר בחו"ל הוא רענן לוריא שפירסם מדור קריקטורות מצליח בעיתונים זרים במשך שנים . הוא פירסם גם ספר בשם "מסכת הקריקטוריסט " ( 2002) שבו תיאר את חייו של קריקטוריסט העובד בשירות "המוסד הישראלי " והופך לקריקטוריסט בין לאומי ויצר רושם שהמדובר בו עצמו אם כי מעולם לא אישר זאת במפורש . נראה היה כי רענן לוריא התכוון בעלילת ספרו זה לספר את סיפור חייו הוא. בראיונות שנתן עירפל רענן לוריא במתכוון, בתשובות מתחמקות, מתן תשובה לשאלה זאת . .

קריקטורות בויקיפדיה

מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הישראלי

אורי מורי ורצועת עזה. קריקטורה מאת אריה נבון שנות החמישים.

 

המוזיקה המקודשת של להקת "גורו גורו"

הז'אנר המוזיקאלי שמכונה " המוזיקה המקודשת " מוזיקה המבוססת על מקורות מיסטיים ורוחניים שונים הוא נכון לדצמבר 2007 מוזיקת פרינג' קלאסית הידועה רק למועטים ומקורבים לעניין ולמוזיקאים .וכמעט שאינו מאוזכר בכלי התקשורת הממסדיים .
כפי שהייתה מוזיקת הרוק בראשית שנות החמישים .
מוזיקת הפופ בראשית שנות השישים.
מוזיקת ההיפ הופ בשנות השמונים.  
וכו' וכו' אתם קולטים את העניין . .
הנבואה שלי :

 זה לא יהיה כך לגבי המוזיקה המקודשת בעוד שנתיים שלוש פלוס מינוס . אולי פחות זמן ,אולי יותר זמן, אבל לא הרבה יותר זמן .
ולמה ?
משום שכעת מסתמנת בציבור אפילו זה הצעיר ו"המרדני " כביכול עייפות ברורה ומורגשת מאוד ומתחזקת בהדרגה מכל המוזיקה "הסתמית " שצורחת  באוזניו  על סקס ,סמים ורוק אנד רול  מזה עשרות  שנים.
מה עוד שהרוב המוחלט של הזמרים כיום בז'אנרים אלו, סלבריטאים בחצי גרוש  מסתמנים כדמויות עלובות למדי ,שום דבר שמתחיל להזכיר אפילו את הדמויות הכריזמטיות של שנות השישים והשבעים מסוגם של אלביס פרסלי וג'ון לנון ובוב דילן והאחרים ,או אריק אינשטיין ושלמה ארצי מהסצנה המקומית אלו שעוררו תחושות כמעט דתיות במעריציהם כתוצאה מההיקסמות מהמוזיקה שלהם ושירתם .
היוצרים העכשוויים ברובם לעומת זאת מעוררים שעמום שגובר והולך ,גם אם הקהל עוד לא מודע לכך חוץ מתחושה עמומה .

ואחת הסיבות לשעמום הזה היא גם בגלל המילים חסרות ההשראה , העלובות הנחותות של יצירתם שנכתבות בידי הזמרים וקרובי משפחתם וחבריהם ,שאינן מסוגלות ליצור באף אחד תחושה של "התעלות".
הקהל כיום בשל לשינוי ומחפש שינוי
והמאזינים מחפשים משהו שהוא לכאורה לפחות "עמוק יותר "

המוזיקה המקודשת לכאורה לפחות מספקת צורך זה.
כך שבעוד שנתיים שלוש , לכל היותר, היא לא תיהיה מוזיקת שוליים בכלל .
(רישמו זאת לעצמכם וזיכרו כאשר המוזיקה המקודשת תהיה במרכז העניינים המוזיקאליים שאלי אשד ניבא זאת הראשון בדצמבר 2007 )
להקת "גורו גורו " היא אחת הלהקות הראשונות העולות על הגל הענק שסימניו מתחילים להסתמן בחודשים אלה .
חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' המבקר המעמיק ביותר כיום ( ונכון לעכשיו היחיד בישראל ) של ז'אנר המוזיקה המקודשת  מנתח לעומק את הדיסק החדש שלהם .
.

המוזיקה המקודשת של להקת גורו גורו

 

מאת ירון ליבוביץ'

 

 

הדיסק החדש של להקת "גורו גורו" "לב טהור " השאיר בי רגשות מעורבים.
מצד אחד, כל הרכב מוסיקלי המלחין טקסטים מן המקורות, הוא פרייקט הראוי להערכה ולהצדעה .
מצד שני, אני היה לי אישית קשה לעכל את המוסיקה בדיסק הזה "לב טהור".
ההרכב המוסיקלי שיצר את התקליטור הזה, שבמרכזו עומדים שני גברים ואישה אחת, קורא לקטעים שלהם בדיסק "שירה מקודשת".

 

 

להקת "גורו גורו ".

בעלון המצורף לתקליטור הם מספרים שהם שואבים את השראתם מן המסורת העברית "היונקת משירת הלוויים בבית המקדש, מן הפיוטים והמזמורים בכל עדות ישראל, מן המוזיקה של מעגלי המקובלים ושל חצרות החסידים, מן השירה העברית המתחדשת ומן המוזיקה הישראלית העכשווית".
מדברים אלה ומהטקסטים אני מבין שלשירה של הלהקה נושאת אופי דתי.
בין הטקסטים שהולחנו על ידי חברי הלהקה וגם על ידי מלחינים אחרים, אפשר לזהות את "ברכת הנשמה" מסידור התפילה, כמה מזמורי תהילים וכיו"ב.

 

את הלחנים אפשר להגדיר כשילוב בין מוסיקת עולם, מוסיקת פולק, ונגיעות של רוק פה ושם. השילוב הזה הוא שילוב מעניין בעל פוטנציאל גדול, אך משום מה, לדעתי, הפוטנציאל הזה אינו ממומש.
הלחנים רובם ככולם יפים ונעימים לאוזן. לדוגמא הקטע הפותח "הללויה ממעמקים", הוא לחן נחמד מלא עליצות, הקטע השלישי הוא לחן לירי למילים מתוך ברכת הכוהנים. ללחנים אחרים יש אופי המנוני מובהק כמו לקטע 4 "ידיד נפש", וקטע 6 "או ג'ה", אבל בכל זאת אני הרגשתי שדבר מה חסר. השירים לא נגעו לי בקישקס. וניסיתי להבין למה.
ייתכן מאד שאני לא מצליח להתרגש מהם. אבל אני חושב שזה לא כל הסיפור.

 

 

הידלגרד מבינגן ,קדושה ומוזיקאית מימי הביניים .

כדי להסביר מה לטעמי חסר הייתי רוצה ברשותכם לחזור לימי הביניים, לזמירות שכתבה והלחינה המשוררת המלחינה והמחזאית הילדגרד מבינגן, שחיה במאה ה12 לספה"נ. הטקסטים של אותן זמירות מבוססים על חוויות מיסטיות שהילדגרד חוותה, המספרות על חזיוינות שהיא ראתה ושבלי ספק השאירו עליה רושם חזק. אבל כששמעתי הקלטות של הזמירות האלה, הדבר שהפליא אותי היה האופן השליו והרגוע שבו המזמורים הושרו.
כשניסיתי לברר את הסיבה לסגנון המאופק הזה, גיליתי בעלון המצורף לאותה הקלטה, שבימי הביניים הכוונה לא הייתה להביא את המאזינים להתרגשות, אלא לידי איזון נפשי ושלווה. לפיכך גם אופי השירה צריך היה להיות מאופק גם כשהטקסטים דברו על חוויות רגשיות.
האזנה לתקליטור של להקת "גורו גורו", מוזר ככל שזה נשמע הזכירו לי את הזמירות של הילדגרד מבינגן.
להבדיל אלף אלפי הבדלות ייתכן ששירי התקליטור של להקת "גורו גורו" לא נועדו להביא את המאזינים לכדי התרגשות במובן המקובל של המילה, אלא השמיעה לשירים הללו וגם אולי ההשתתפות בזמרתם נועדו להביא את המאזינים לידי שלוות נפש.

 גם אם יש אמת כלשהי בחוויה דתית הנובעת משלוות נפש, חוויה זאת נשמעת מוזרה לאוזניים מערביות. אם להשוות לשירה דתית דומה, כמו למשל השירה של שלמה קרליבך, שחברי "גורו גורו" עשויים לטעון שהם מושפעים ממנו, מצליחה לרגש אנשים רבים, ואילו היצירות בתקליטור דנן, לטעמי, לא מרגשות מספיק,
סברה זאת עלולה להישמע מופרכת ואפשר בהחלט לא להסכים לה, ולפטור אותה כתירוץ של איש שלא מתחבר לשירה מקודשת. אבל בכל זאת,זה ההסבר היחיד שהצלחתי להגיע אליו אחרי שמיעות חוזרות ונשנות של התקליטור הנ"ל

לסיכום :
התקליטור עשוי היטב, הלחנים יפים, ושווים האזנה, אולם אותי הם לא הצליחו לרגש. ויש כאן טעם לפגם.

 

הערה :את המופעים של להקת גורו גורו ולהקות מיסטיות אחרות אפשר לשמוע במרכז המוזיקה המקודשת דהיום , במרכז הודיה    הנמצא  בשכונת מונטיפיורי בתל אביב שבשנים אחרונות זוכה  מעמדה  הישן כמרכז המיסטי של תל אביב לתחייה . .

ראו עוד :
האתר של להקת גורו גורו
רונה עינה על להקת גורו גורו ושמחת תורה

כרמל ויסמן על להקת גורו גורו

 עוד מכרמל ויסמן על להקת גורו גורו 

כרמל ויסמן ממשיכה להמליץ על "גורו גורו "

הילדגרד מבינגן ,מוזיקאית דתיה מימי הביניים

מרכז הודיה בית למוזיקה ואהבה

 

שכונת מונטיפיורי מרכז החיים המיסטיים של תל אביב

ירון ליבוביץ' על עוד להקה של מוזיקה מקודשת
הלהקה הקבלית 

 

ליוצרים לתשומת ליבכם כל מי שמעוניין לשלוח דיסקים לביקורת באתר זה מוזמן ליצור עימי קשר

elieshe@zahav.net.il

 או עם ירון ליבוביץ  באי מייל :
Yaron Laybovitch
רק כאן תקבלו  סקירות וביקורות מיקצועיות,מחקריות ,  אובייקטיביות ופרטניות שכמוהן לא תקבלו בשום מקום אחר ,לא בעיתונים ( שאצלם אפשר כידוע לכתוב רק רשימות של 100 מילה על דיסק ולא יותר ) לא ברדיו ולא בטלוויזיה ,  ולא באתרים אחרים באינטרנט.
נשמח לקבל באופן מיוחד דיסקים שבהם מולחנים שירי משוררים ותיקים וצעירים זאת במסגרת מאמצינו הנמשכים לעודד ולפתח את תחום האמנות הנשכח הזה, אבל נדון בכל דיסק שראוי שיעסקו בו .
.

ברוכים הבאים למוזיאון הקריקטורה והקומיקס הישראלי

 

מוזיאון הקריקטורה  והקומיקס .ציור מאת זאב אנגלמאיר.

מוסד תרבותי חדש שאין ערוך לחשיבותו נפתח השבוע  בחולון עיר התרבות של ישראל , מוזיאון  הקריקטורה והקומיקס  של ישראל

ב-20 בדצמבר 2007 בשעה טובה ומוצלחת ,לאחר מאמצי הקמה שנמשכו שנים נפתח בחולון מוזיאון הקומיקס והקריקטורה הישראליים .

האושר אין לו גבול

המוזיאון הוא יוזמה משותפת של ואיגוד הקריקטוריסטים הישראלי  בראשות מישל קישקה וניסים חזקיהו ושל  ראש עירית חולון, מר מוטי ששון, מנכ"ל העירייה חנה הרצמן, תיאטרון חולון , ותוצאה של פעילות ברוכה בתחומים אלה בשנים האחרונות בארץ.

פעם בעבר הלא רחוק  העיר חולון הייתה שם דבר לבורגנות קרתנית   המתרחקת בסלידה מכל דבר תרבות .כפי שאפשר לראות למשל הסרט "אושר ללא גבול  " 1994 )  של יגאל בורנשטיין שמתאר את הפילוסוף המפורסם מהמאה ה17 כמתגורר בבית דירות של חולון של היום ששם איש אינו מסוגל להבינו והיציג  את העיר השכנה לתל אביב   כסמל אולטימטיבי לבורגנות  עלובה חסרת כל שאר רוח .

לא עוד.

כיום חולון היא  מרכז תרבות ישראלי ומזרח תיכוני ואף עולמי שברוך שפינוזה האמיתי אם היה חי בימינו  היה גאה לחיות בו.  זאת הודות לחזונו של ראש העיר הנוכחי מוטי ששון שהעדיף להשקיע בניגוד למקובל במקומותינו בתרבות במקום בספורט ובנסיעות לחו"ל למקורבים . 

  העיר הפכה לעיר התרבות הישראלית ספריית המדיה טק היא כיום לכל הפחות אחת משתי הספריות הציבוריות הטובות ביותר של ישראל.

בעיר נוצרה שורה של מוזיאונים ,מוזיאון הילדים ,מוזיאון העיצוב ,מוזיאון תיאטרון הבובות ורבים אחרים . .

וכעת מצטרף לרשימה הארוכה והנכבדה גם מוזיאון הקומיקס והקריקטורה. 

הקמת המוזיאון היא הגשמת חלום עבור קהיליית הקריקטוריסטים והקומיקסאים בישראל, וכן מתן מענה לעשרות אלפי חובבי הקריקטורה והקומיקסאים , שיזכו למסגרת קבועה של פעילות עניפה בתחום זה. המוזיאון יחשוף את המבקרים לאמנות הקריקטורה על רבדיה והקשריה ואיכויותיה, במטרה לקדם את ההבנה וההכרה בקיומה ונחיצותה של הקריקטורה לחברה, ולעודד את חקר תרבות הקריקטורה בישראל כמשקפת ומבקרת את הלך החיים המקומי.

שהרי יש לזכור הקריקטורה והציור הם השיקוף הויזואלי של ההיסטוריה וההוה המתחוללים כאן . אנחנו יכולים ללמוד על העבר דרך קריקטורות ואיורים לא פחות , ולפעמים הרבה יותר , מאשר דרך כתבות בעיתונים ותוכניות טלויזיה .ואין ערוך לחשיבותןלדרך שבה נראו אישים שונים בעיני הציבור במהלך תקופות שונות .

גלית גאון.

המוזיאון משתרע על שטח של 430 מטר רבוע, ברחוב וייצמן  מספר 61 בחולון. מנהלת המוזיאון היא גלית גאון אוצרת בעלת ניסיון רב באירגון תערוכות . שבין השגים רבים ונכבדים היא גם האישה שחשפה לעולם אמן קומיקס צעיר ובלתי ידוע לחלוטין בשם אורי פינק בכתבה שפירסמה עליו בשנות השבעים במגזין "מעריב לנוער". .המנהלת האדמיניסטרטיבית היא גלית עוז . הארכיבאי הוא אלי אשד.


 

הארכיון

  אורי מורי .קריקטורה מאת אריה נבון .

  בימים אלה מוקם בקומת המרתף ארכיון היסטורי וארכיון פעיל לשימוש מקצועי מחקרי בידי כותב שורות אלו. המוזיאון ישמר ויפתח ארכיון של תיעוד, שימור ומחקר של אוספים של קריקטורות מקום המדינה ועד היום. בארכיון יהיה מאגר ממוחשב רחב היקף של אוספים שהם ייחודיים בהיבט לאומי וגם עולמי.באוספי המוזיאון ניתן למצוא אוסף הקריקטורות של פרידל שטרן, אוספי זאב, חלקים מתוך אוסף אריה נבון ודוש, וכמובן אוספים מתהווים של יוצרי קומיקס וקריקטורה עכשווים
מטרת הארכיון היא לכנס במקום אחד את כל חוברות הקומיקס והפנזינים שיצאו אי פעם לאור בעברית את כל מגזיני הקריקטורות ,לכנס במקור אחד את האוריגינאלים של קריקטורות אלו מאת היוצרים ולקבל באופן קבוע את כל הקריקטורות שמצויירות מידי יום בישראל כדי שהמוזיאון יאכסן אותם במקום נגיש לחוקרים כנייר או  במאגרי המידע שלו .

 המטרה היא גם לאסוף בארכיון  גם חומרים קשורים   כמו למשל כל כרכי עיתוני הילדים מסוגם של "דבר לילדים ו"הארץ שלנו " ו"מעריב לנוער ו"אצבעוני "  "גמד " ו"לגבר "  ואחרים שבהם פורסמו חומרים ויזואלים  רבים מהסוג שמעניין את המוזיאון .

. אם יש מישהו שבידיו חומר מסוג זה שהוא חושב שיכול לעניין את המוזיאון ומוכן לתרום אותו  לתועלת ציבור החוקרים .הוא מוזמן ליצור קשר עימי

elieshe@zahav.net,il

 

 
 
התערוכות

 

עם פתיחת המוזיאון תפתח תערוכת קריקטורות 'צייר של שיחות שלום' של המאייר והקריקטוריסט הותיק שמואל כץ  זקן הקריקטוריסטים של ישראל והקריקטוריסט הפעיל הוותיק ביותר  של העולם כולו  ( מאז 1946 )  שיהיה גם האמן הראשון שהמוזיאון יעניק לו את פרס "עיפרון הזהב" שהוא פרס מפעל חיים שיוענק מדי שנה על ידי המוזיאון ליוצר בתחום הקריקטורה , האיור והקומיקס.

תערוכות הקבע במוזיאון הן:
1. קריקטוריסט פובליציסט עברי – תערוכה המציגה את עבודתם של שישה חלוצי קריקטורה טרום הקמת המדינה ועד ימינו אלה : יעקב פרקש (זאב) , קריאל גרדוש (דוש), פרידל שטרן , אריה נבון, שמוליק כץ, ויוסף בס.בתערוכה יוצגו שישה שולחנות סטודיו בהם קריקטורות אורגינאליות, סרטים אודות היוצרים ופריטים אישיים מתוך הסטודיו

2. חלל אוריינטציה –" כמה למה איפה ואיך"-  ציר ענק המתאר את תולדות הקריקטורה קומיקס ואנימציה מתקופת הפרעונים, דרך יוון העתיקה ועד ימינו אלה. הציר ערוך במערכת של הקשרים ויזואלים המאפשרים למבקרים לחקור ולגלות מה הקשר בין מסעות גוליבר ונפוליאון או בין מפלצות הבאסטריה לדג בעל שלושת העיניים של בארט סימפסון.

3. רצועת קומיקס ישראלי – חלל קבע המציג קומיקס ישראלי עכשווי. מיוצרים צעירים כמו נמרוד רשף, קומיקום, דורית מיה גור, דרך קבוצת דימונה, אקטוס,ועד אורי פינק, שי צ'רקה, צחי פרבר, מישל קישקה, תמיר שפר ועד דודו גבע המנוח.

חלל של 250 מ"ר יוקדש ל חמש תערוכות מתחלפות בשנה. בשנה הראשונה תוצגנה התערוכות הבאות: 'השנה שהייתה' – תערוכת סיכום השנה בעיני קריקטוריסטים חברי אק"י. 'מחווה לגולדה מאיר' – תערוכת מחווה לכבוד יום האשה המציגה את דמותה של גולדה בעיני קריקטוריסטים ישראליים שציירו אותה לאורך שנות פעילותה. 'עובדת מהבית' – תערוכה קבוצתית של יוצרות מקומיות כמו מירב כהן, אלית אבני, דניאלה לונדון, רותו מודן, מירה פרידמן, בתיה קולטון – על דימוי אישי מול מקצועי כפי שהוא מתבטא בעבודותיהן בקומיקס. דמות דימוי וסטראטיפ – על התפתחות דמותו של הישראלי בקריקטורה מקום המדינה ועד היום, דרך עיניהם של קריקטוריסטים ישראליים, קריקטוריסטים ערביים ואחרים.

היכל הספורט קציר "קומיקס ישראלי פולני" – תערוכה הסוקרת את תהליך העבודה של קבוצת דימונה היוצרת קומיקס בשיתוף פעולה עם קומיקסאים פולניים במהלך השנה. התערוכה תהייה מלווה בקטלוג ואירוע השקה פולני-ישראלי.

אירועי הפתיחה של המוזיאון יתקיימו ביום ה' ה-20.12.07 .


ביום הפתיחה ייערך כנס בינלאומי שיעסוק במעבר שבין המדייה המצויירת למרחב מוזיאלי, במעמד ראש העיר ובברכת יו"ר איקו"ם מר איציק ברנר וגב' עידית עמיחי, מנהלת המחלקה למוזיאונים במשרד התרבות.
בכנס ישתתפו מר טומי לפיד שידבר על מעמד הקרקטורה בעיתונות הישראלית, מר איזל רוזנטל – קריקטוריסט תורכי אורח הכנס שידבר על קריקטורות בעולם האיסלמי, מישל קישקה יו"ר אק"י שיציג את תוכנית האו"ם לצייר קריקטורות למען השלום בה הוא שותף, כמו כן יתקיים פאנל יוצרים עכשויים לצד טקס הענקת הפרסים של המועצה לתרבות של מפעל הפיס בנושא אנימציה.

והנה  רשימת אירועי יום הפתיחה

אתר המוזיאון .

עד שיוקם האתר הרשמי של המוזיאון תחת ניהולי ,אתר זה ישמש כאתר החצי רשמי של המוזיאון ויפורסמו בו ידיעות ורשימות שונות לגביו .

כאשר האתר הרשמי יוקם  יתפרסמו בבאופן קבוע ושבועי ביקורות ורשימות על יצירות קומיקס וקריקאטורה מקומיות ועל יוצרים מקומיים .

לכל היוצרים שפונים אלי על מנת שאפרסם רשימות ביקורת על חוברות שלהם  ומתלוננים על שאני לא מפרסם כמעט דבר בנושא . .מכאן ואילך כל הביקורות בתחום זה יתפרסמו באתר מוזיאון הקומיקס. ובאופן  רציף .   

פרוייקטים נוספים לעתיד

מידי שנה יעניק המוזיאון שני פרסי יצירה, "עפרון הזהב" על מפעל חיים המיועד ליוצרים ותיקים ופרס עידוד יצירה המיועד ליוצרים צעירים וסטודנטים.
מידי שנתיים תתקיים במוזיאון תחרות קריקטורות ע"ש פרידל שטרן לצד תערוכה וטקס פרסים לזוכים
במהלך השנה יארח המוזיאון הגשות של סטודנטים בתחומי האיור והקומיקס מבית הספר שנקר, תערוכות קיץ במרפסת המוזיאון ופסטיבלים כמו פסטיבל 'קאבום' שיתקיים שבוע לאחר פתיחת המוזיאון .

המוזיאון יעסוק בפעילות חינוכית עניפה מתוך מטרה לקרב את מערכות החינוך הפורמליות והלא פורמליות לתחום, תוך שהוא משמש כסביבה חוויתית-לימודית למבקרים. פעילות זו תכלול מפגשי אמן בין תלמידים ליוצרים, הכשרת מדריכי קומיקס בשיתוף עם קרן קרב, ליווי עבודות מחקר וגמר בנושאי קומיקס, קריקטורה ואנימציה,שילוב לימודי קומיקס בשיעורים למניעת אלימות, שיעורי אזרחות והשתלמויות מורים לאזרחות, היסטוריה של א"י, חברה ותיקשורת חזותית.

לעתיד אתר המוזיאון ישמח לפרסם כל עבודה עוסקת בנושאי קריקטורה וקומיקס ישראלים וגם זרים .

המוזיאון גם מתכנן לקיים אירועי הרצאות של כותבי עבודות מסוג זה.

 ומהצד הויזואלי הטהור של המוזיאון לידו  מתוכננת להיבנות שדרה של פסלים שיתבססו על דמויות קומיקס וקריקטורות ישראליות כמו שרוליק של דוש

. אבלבנתיים  אם כי המוזיאון מתמקד "רק " בשני התחומים הלא קטנים שצויינו למעלה המוזיאון .

לעתיד אמור לעסוק גם באנימציה הישראלית ובאיור הישראליולהפוך בכך ללב הפועם של התרבות הישראלית הויזואלית החדשה. . 

 הקוראים מוזמנים לבוא למוזיאון וליטול חלק במהפכה התרבותית שהוא מביא עימו .

פילוסופיה לערבים וליהודים

 

 

 

נטלי גוטמן היא מתרגמת  משוררת ומורה לפילוסופיה שבימים אלו מעבירה שיעור פילוסופיה ראשון מסוגו בישוב  ערבי ולדבריה בהצלחה רבה.

מסתבר שהילדים הערביים מתעניינים ולומדים רבות משיעורי הפילוסופיה שהם מקבלים .

ונשאלת השאלה למה אי אפשר להעביר יותר שיעורים כאלו גם לתלמידים יהודים ?

לתשומת לב משרד החינוך .

להלן רשימה של נטלי גוטמן על חוויותיה בהוראה זאת הכוללת כמה ציטוטים של תלמידיה .  

 

 

  

 

 

פילוסופיה לערבים וליהודים

מאת נטלי גוטמן

 

.

 

 

 בסיפורי שלושה דברים אבקש יחד:

1.      אירוע נמחק,

           (רובע הסטודנטים מבן-גוריון, חנות "עשן הזמן" מארחת את "לוחמים למען שלום")

2.      ציור בעקבות  שגאל – בלא לאומניות,

3.      לימודי לוגיקה גם בשפה זרה, מחשבה עברית בגירסה ערבית. יישום הפתרון נוסח נטשה.

 

אחבר הכל כשיעור אחד לדוגמה, שעה אחת ללוגיקה בכיתה י'א.

חלק 1.

סיפור המפגש שנמחק, נובמבר 2007,  חנות ספרים יוקרתית ברובע הסטודנטים מבן-גוריון, שני מרצים יפי תואר – הראשון צעיר פלסטינאי אסיר לשעבר בוגר אוניברסיטת רמאללה הובא לכאן באישור הביטחון והשני נציג הסרבנים מטעם האגודה "לוחמים למען שלום".

הפלסטינאי ראיד שמו, משול, לדבריו, לילד שטחים טיפוסי זוכר את כיבוש כפרו, חיילים יהודיים, נקמתו כקטין, התפקחות והכירות עם יהודים בכלא ישראלי, שחרורו כעבור 4 שנים, לימודים אקדמיים, הצטרפות לארגון זה או אחר…

 שייכותו לאיגוד הלוחמים למען שלום נושאת מסר, בפיו: ניתן לסלוח, כי ניתן לשכוח.

הוא מבקש להעביר זאת לאוזנינו. בקולו רמזים נטשאניים – אין למידה מן ההיסטוריה של הפגיעות ההדדיות, מוטב ליצור היסטוריה, בה חייל ישראלי לא ישחק עוד תפקיד הכובש, אך יהיה הוא עצמו בדמותו הטבעית – כמגן על מדינתו, ומאידך נער פלסטיני מנוע מאשפוז חרום בכלא ישראלי בעקבות השתוללות רגשותיו עיוורת, יקבל אופציה אקדמית – ללמוד ובמודע לקדם את המאוחר!

לשאלות הקהל השיב ראיד בבהירות מבריקה : ישנן כתות, – אמר, – משני צדי הגדר, ואם לא נתאחד, הן  בקיצוניותן יגברו עלינו… סיפר כי, לפחות 11000 שוחרי שלום עימו ולהם אומץ להתייצב – כובשי המחשבה האלימה – פנים מול פנים לשיחה עם המדינה היהודית.

הנציג היהודי, בתורו מילא את חלל החנות בתיאורי רציחות, שלדבריו, בוצעו על ידי חבריו-החיילים בזמנו, לכן משימתו-  קריאה לסרבנות המונית (ישירה, מביתי-הספר) מהווה פתרון לאלימות.

 

הצגתי דילמה: קרה שבאותו יום נובמבר בבוקר ליד רביבים נהרגה ילדה בת שמונה בצדו הקדמי של האוטובוס ממנו ירדה. נכון הוא שחצתה כביש במקום אסור ובלא מודעותה, הפרה חוק , לכן אוטובוס אחר צץ לפתע ופגע בה, אך כולנו יודעים שלא היא נושאת באחריות.

שאלתי, בעקבות רצח ילדים פלסטינאיים שהאריך לתארם נציג הסרבנים: האם לא ניתן, לעת עתה, ללמד את הקורבן להינצל– באמצעות הנחיות ממבוגרים על אופן ההתנהגות בשטח מסוכן, לפי החוק, טרם יימצא  תיקון – למצב הכבישים, לאי- סדר בטחוני? הרי האשמים הם מקבלי ההחלטות – המבוגרים…

המרצה ראיד וחבריו אינם דוברי עברית – את נאומו תרגם חבר וועד באגודה לזכויות האזרח סניף ירושלים תושב רהט סלימאן אבו זאיד. שבוע אחרי המפגש שואל סלימאן:

מדוע האירוע למען שלום לא זכה לאזכור דל בתקשורת?

 ואני תהיתי – מה באמת משותף בין ראיד מרמאללה לבין הסרבנות? סלימאן מניח כי גוף לוחם אחר – מיומן יותר, לא הגיב לקריאה ולא מימן מפגש ישיר עם רמאללה…

האם אקדמאי מהשטחים שבא ללמד על חשיבות מחיקת זכרונות הילדות, היום מחפש, דווקא מסרבי פקודה? נציג האיגוד הצטייר כבלתי קשוב במתכוון, מתכחש לשאלות קשות מהקהל… האם ראיד ו-11000 חבריו יצליחו להתנער מהחביבנות ולמצוא היכרות מעשית, ואז, כולנו – ניגאל?

הפלסטינאי מציג פעילות של חיילים יהודיים במחסומים כטבעית מובנת בתור הגנה עצמית, לעומתו אגודת הסרבנים מכריזה כי…על הנהג היה לסרב כלל לנסוע בכביש אותו חצתה הילדה…

 

בלחיצת ידו ביקשתי לחזק  את ראיד – איש- מדיום, אמרתי שבכוחו הסרת הגזירה על הדור החדש. אל להם לילדי העתיד ללמוד אודות אחיהם שמאחורי הגדר בדרך ארוכה ופרימיטיבית שמתחילה בכליאה!

 

 

 

 

 

 

 חלק 2.

 

 

 

הדרך האחרת כדרכי הציור של התלמידה, בו שמי האישה השכובה – פרגון לצרכי אדמתנו מטה,

מעשה יד הציירת מעלים סימני היכר לאומיים, ואז – אף יותר מאשר בתמונות שגאל עצמו- נראית הפשטת המציאות מוצדקת בעדנה, הולמת את שעת ישראל, כליקוק הפצעים – העיירה בלא רמז למוצאה,

האורות –  נשי וגברי – שמיים וארץ – לחילופין…

הכותרת באה לחדד: מדיום האדם יוצר מחסום לניכור רוחני ולקנאות המתאכזרת – כדוגמת דמות מדאה (התגלמות הרוצחת מסיפורי היוון העתיקה).

 

הצעתי – בחלק ה-3:

 

לימודי לוגיקה גם בשפה זרה,

       מחשבה עברית בגרסה ערבית.

            יישום הפתרון נוסח נטשה בבית-ספר…

 

 לשון הציור בדומה לשפה הכתובה היוצרת, קרובה למעין "פיוט להיגיון", כשירה לרגש מתאר דרכי השכל. תלמידי כיתה י'א מהתיכון שגב שלום, 2006-2007, מגמת לוגיקה 5 יחידות, למדו את המלאכה ונתנו ביטוי לה.  להלן לקט קטעים מעבודות, מבחנים ומחקרים אישיים. תלמידיי, שאינם דוברי עברית, אלא "כותבי עברית" בלבד, יצרו ערך מוסף למקצוע –  אמירותיהם המקוריות ממחישות את הטעם שבשילוב בין התרבויות… מורשת ערב המושרשת בדמיון של הילדים בזכות המטען השירי העמוק שבה, התחברה להיגיון הפילוסופי  ביתר קלות – מיוון העתיקה  לעולם החדש באירופה והאלה – לחירות הרומאנטיקה. כל הדרך הזו נעשתה בשפה העברית של תרבות ישראל היום.

בכך יעודי – אנסה להמחיש את העובדה, אשר נטשה הפילוסוף הסוקרטי לימד עוד במאה ה-19 כאופציה אפשרית לחיים, כי המוחות הצעירים מסוגלים להצילנו – במחיקת זיכרונות לא מועילים, בהפנית מחשבותיהם לכיוון שונה מזה התעמולתי, ביישומם את הכישרון והכריזמה לא כנגד האותנטיות והבלעדיות המסורתית של הוריהם, אלא כנגד זיקה לחוסר תרבות של שומרי זכרונות "קטלניים".

 

 

"

כל הכתיבה הזו… בגבולות החיים"

 

 

אנחנו מאושרים משאר הבריות,

כי אנחנו יכולים להפסיק  את ההרס…

כך, בגבולות החיים, האדם הסופי אחראי על מעשיו.

 

עזלאן

 בעולם הזר לא יודעים הדרך באיזה צד?

אתה כמו עור בלי עיניים.

השכל לא חושב והלב לא עובד ואתה בשקט עומד בצד.

האמת נעלמת, עיניך נסגרו כמו חלונות החורף בכל בית.

הכול זר, הכול זר! ואתה לא יודע הדרך באיזה צד…

 

חנאן

 

מעולם!

לא ראיתי את העולם כמוך,

מעולם לא רציתי את מה שרצית,

לא חשבתי כך,

לא הבנתי כך,

לא היה לי שותף לכך!

מעולם לא ראיתי כמו שסיפרת…

אל תגיד שאנחנו דומים זה לזה – העולם שונה, ואתה מבין את זה!

הטוב, בשבילך – רע, והרע – טוב, ואתה אומר – הכול דומה?

אני אגיד לך – לא

נכון,לא נכון, לא נכון…

לנצח.

 

חנאן

   

הדרך הכי טובה לנקום – לסלוח!

 

ג'לאל                                                        

הכוכב שלנו הוא הכוכב הבסיסי,               ואין הנחות אחרות!..

אחרת לא היינו יכולים לדבר,

אם כי, קל לחשוב על כך –

בלי שדורשים ממך הנחות אמתיות.

 

אקבאל,

ווטפה

 

אם ההתחלה היא אחת, והסוף הוא אחד,

יהיה חיינו כמו הצמחייה בשדה: יבוא עליה יום – תבוש ותמות.

תגיד לי – מה נהיה?!

אני אגיד לך: בני האדם כולם הולכים למות או לחזור להתחלה מחדש.    

 

הנפש היא כל מה שקשור להתחלת העולם ולסופו.

 

חנאן

     

הבעיה של פרמנידס 

היא שאם לשאול: מה מחוץ לאותו הכדור (של היש) ,

אז התשובה היא    אין!  

 

חנאן

 

אפילו אדם טיפש בעיני כולם, יש בו חכמת הדברים הבסיסיים והשאיפה לחכמה שהוא זכאי לה. כדברי דוד בן-גוריון:"…צריכים לשלב את עמינו, דמינו, חכמתנו, ובכך נגיע לסוג של תוצאה…"

 

ג'אלל

 

כל היפה נובע מיפה,

ואין יפה שנובע מדבר שאינו יפה.

 

חנאן

 

רצון חפשי הוא האומץ הטבעי להיות חפשי בטוב שלך!

 

נאסר

 

מדינה אידאלית מורכבת מאנשים טובים מטבעם.

 

אקבאל

 

צדק טבעי: לתת לאדם מה שחסר לו מטבעו,

לא יותר ולא פחות.

 

חנאן

 

כמו שמגיע לי להיות מאושרת,

כך למדינה מגיע להיות אידאלית.

 

מראם

 

אדם הוא הפיתרון.

מי שאין לו חופש רצון, לא יודע להשתמש בחיים, כי לא רגיל לחשוב,

ואם לא ידע לבחור, אחרים ישתמשו ברצונו –  כל אחד רוצה את הטוב לעצמו.

 

אימאן

 

רצוננו מוגבל ונובע מהיותנו בני אדם…

הרצון כמו בית – אם יסגרו לו דלתות וחלונות, לא יצא מה שרצינו…

עזלאן

 

חופש הרצון שלי נובע מנהר המוסר החופשי שלי.

 

עפאף

 

לסיפור העקידה:

אברהם הטוב לא יגיד לאלוהים

 שהוא לא יכול, לכן חשב שני הדברים:

הוא ירצח אייל- ואלוהים יסכים לזה,

ולא ירצח את בנו- אלוהים יסכים לזה.

 

עפאף

 

הנפש כמו החשמל, והגוף כמו האור?!

 

חנאן

 

הבלבול בין טוב לרע:

אבא שרצח את הבנות שלו, ישאלו אותו – למה?

הוא לא ידע, חשב שלטובתן הוא המוות…

 

מראם

 

 האדם הוא בעל חיים,

 וככל שהוא בעל חיים

 הוא מתנהג באופן טבעי,

 כשהוא "פאר היצירה"-

 הוא חפשי בצורה טבעית מטבעו.

 

עפאף

 

טיעון מעגלי:

איננו יכולים להתרחק מהטוב, הוא המים שאנו שותים והאוכל שאוכלים, והעט שכותבים, והמחברת.

אם הוא נעלם, נעלמים עימו הרחמים…

 

חנאן

 

למה שיהיה הבדל בין אדם וחייזר? הרי הוא כמו כל היצורים האחרים מתאים לאותה היחידה הבסיסית שלנו שברא אלוהים, מספיק שהוא חי!..

 

אקבאל

 

רצון האדם הוא רצונו של אלוהים, אז איך לדעת משהו על הטבע?

 

נאסר

 

להבין את ההיגיון של החיים בעזרת האדם והאלוהים:

אדם ממדינה אחרת שלא יודע את שפתנו ואת סדר חיינו, האם הוא יוכל לחיות עימנו? אני חושבת שהוא יהיה כמו חיה המתהלכת בינינו לא יודעת ימין ושמאל… אבל גם ההוא מכוכב אחר, למרות הכול, יוכל לחיות עימנו בתנאי אחד שיהיה גדול-נפש ורוח שלמדה את ההיגיון שלנו!

ואז, אם אני החושב  של דקארט נמצא, העולם קיים.

עזלאן

 

לפי הובס, אדם שחושב רק על עצמו הוא רציונלי, אך לא נורמלי.

לפי קאנט, כל אדם עושה מה שטוב בעיניו, לכול אחד תבונה שווה לתבונת האחר, לכן כולם צודקים,

 ובכך לכל נפש אותו ערך בעיני האלוהים.

 

נאסר

 

איך עושים חלוקה שווה לשווים? הרי כבר נשבענו מראש למדינתנו, והכבוד הוא דבר יצירתי!

 

אקבאל

 

לטפל במדינה צריך כמו גבר במכונית יוקרה – לשים אותה לפני הכול. היא לו – יצור טבעי ולא מלאכותי, האדם יזם ובנה אותה כדי שתעשה הכול בשביל אושרם של אנשים – זו אושרה! לה משמעות ענקית, היא כמו אימא במשפחה, ככוחם של כוכבי לכת, יפה כמו ונוס וקליופטרה…

 

ג'לאל

 

לפי ליבניץ, לכל דבר וחלק בעולם הזה יש נפש, קטנה מנפש האדם, אך מסוגלת לעורר, לחבר ולקדם.

לפי אפלטון אדם לא עושה עוול מרצונו, הוא טוב ופשוט בידיעתו את המתרחש. בכך כל סובייקט יסכים עם סובייקט אחר, ולא כמו מיני-סוביקטים של הכנסת שרוב הזמן לא מסכימים!..

 

ווטפה

 

אני רוצה לדבר על ההיגיון שלי ,זו זכותי. אדם כשהוא אדם בעל רצון חפשי, הוא חושב מחשבות עד אין-סוף, גם על מה שלא קיים – לכן הוא חופשי…

אנחנו חיים במדינה ובחברה שלנו בלי חופש רצון, אפילו בלי רצון. החברה שלנו שמה קץ לרצוננו, לכן כוח הרצון שלנו הוא הכי חלש. כך אנו חיים – על סמך אמרות של אחרים ואין לנו הזדמנות לחשוב, לגלות, לעשות…

דבר שאני יודעת הוא לא כמו דבר שאינני יודעת. העולם הוא טוב כי אני מכירה בחסרונותיו ויתרונותיו, יתירה מזו, אנחנו סידרנו אותו על פי ההיגיון שלנו, על פי יכולתנו, לכן הוא טוב לנו משאר העולמות!

אדם יכול לגלות עולם חדש משלו, אולי הוא לא יהיה אנושי, אבל הוא יכול… וזו בעיה, כשהאדם – זאב.

 

עזלאן

 

עולם שבו הבטחות מופרות לא טוב, אך גם לא רע, זהו עולם בלי מושגים.

 

ג'לאל

 

אדם הוא חפשי, לא נוכל למנוע ממנו לרצות, אך החופש אינו עוול…

 

אין חכמה בעולם שלא תהיה אקטואלית! ההכמה היא לפתוח ספר עתיק של יוון…

 

חנאן

 

ליבניץ ראה בכל דבר גוף, נפש והיכולת להשתמש בהם!

לכן, היום לא צריכים להיות צדיקים – קיימת חכמת יוון אידיאלית – כל מי שירצה – שילמד על עצמו.

 

אימאן

 

כל הסרטים מדברים על אמת שהיא לא חלום,

אבל כל סרט גם רוצה להחזיר לנו חלום,

 בו איש לא מת

אבל האמת היא עולם אחר –  זה שאפשרי רק בחיים!

 

אסמה

 

כדי לראות את האמת,

צריך להטיל ספק בחיים ללא השמש.

 

לדעת – זה לראות את הנפש חסרת הגוף,

רק להיזכר להגיע לעולם האידאות שלה…

 

עפאף

 

דקארט מצא פתרון: אני – סובייקטיבי,

זה אומר, שאני לבד ואני בלבד,

יכול לשנות את העולם

ולכל סובייקט אותה המחשבה!

 

נאסר

 

סוקרטס בא לבני עמו ואמר שהם טועים ושהוא צודק –

 על כך הוא הוצא להורג.

סיפור דומה קרה בתחילת האסלאם, רק הנביא מחמד לא בא בפתאומיות כמו סוקרטס, הוא נגע בדברים הפחות חדים, עד שהגיע למטרתו…

 

המכשול היחיד שהיה בדרכו של סורקטס הוא הדרך שבה ראו אנשים את העולם…

 

ג'לאל

 

אנו צריכים לעבוד קשה על מנת להיזכר במה שטוב וכדי לשכוח בפשטות מהרע.

 

מראם

 

במצב החושך מעידים החושים כי חשוך במערה הזאת

ואין דרך לצאת, הם לא מלמדים דבר על החיים בחוץ.

הלמידה מהניסיון תלויה בחופש המחשבה!

 

חנאן

 

אם נעשה נדהמים מיופי העולם – לא נפחד!

היפה הוא הדבר הטוב שמבדיל בין טוב ורע, בלא הבדל בין מוסלמי או יהודי – כולנו נולדנו באותו עולם אחרי החודש התשיעי…

 

נאג'אח

 

דקארט האמין שהעולם מורכב משלושה עצמים:

        נפש, גוף ואלוהים.

אך את העצם השלישי – אלוהים –

הוא השאיר לנפש, שתחשוב עליו.

כל נפש תחשוב על אלוהים!

הנפש מורכבת מצורות רבות של חשיבה.

אף שלא רואים אותה, אם ביום מן הימים נתפוס חוט מחוטיה ונחזיק בו, ייתכן שנפגע במחשבות רבות או אף בעולם כולו.

לדעתי, ישנה בעיה בגילוי האמת מתוכניות הטלוויזיה – מה שראיתי אתמול שונה ממה שבתוכנית היום. זהו קרב על האמת. קשה אך אפשרי,

כי את האמת הוודאית אנו לא יכולים לשנות או לסתור!

 

ווטפה

 

על האדם להרגיש שהוא קיים ויש לו סיבות לכך :

הוא רוצה להיות בין האנשים – חי, לומד וחושב.

לפי דוד יום – אין סיבות לקיום!

כלומר, אם אני רוצה להיות בעולם, עלי להיות בו!

ואם אני לא רוצה, אז לא אוכל להיות!

לרגעים אני לא יודעת מה אני רוצה, ואם אני רוצה לא יודעת איך?..

 

אימאן

 

כל הכתיבה הזו כדי להגיע לאמת הוודאית שלי.

במערה של החושים יושבים אנשים שחושבים שזה העולם –

מבלי לתאר לעצמם עולם אחר, נשארים עם זה שיש, הרי הדברים כאן מספיקים לחיים

 

 מחמד

 

  הנחיה, עריכה ליקוט

נטלי גוטמן

 

 

קישורים

יסנין שלי : ראיון עם נטלי גוטמן

הבלדות הבעייתיות של נטלי גוטמן

לזכרו של ישראל פוליאקוב

שירתה של מרינה צוטייבה

כמה מילים על פרס ראש הממשלה לספרות .

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אהרון מגד חתן פרס ראש הממשלה לספרות.

אתמול התפרסמה ההודעה על הזוכים בפרס ראש הממשלה  לשנת 2007 וברכותי לכולם .

ובין הזוכים ראויים לאיזכור  מיוחד כאן הסופר הוותיק ביותר של המדינה אהרון מגד  שכתבות שונות הופיעו עליו באתר זה לאורך השנים .

 הסופרת רות אלמוג שבין השאר חיברה את  הספר המעניין מאוד "האגם הפנימי "  וגם כמה ספרי בלשים . .

 המשורר המבקר והמתרגם משה דור שבאתר זה תופיע עליו כתבה בעתיד

 שכנתי סופרת הילדים והעורכת  הוותיקה   נירה הראל. שהתפרסמה בין השאר הודות לכתב העת "פילון " שבימים אלו יוצא לאור מחדש .

 שגם עליה תופיע כתבה באתר זה בעתיד.

כל אלה  בכל אופן הם  דמויות מוכרות וותיקות בעולם הספרות .

ואני שמח לברך באופן מיוחד  דמות חדשה באופן יחסי בעולם הספרות את המשוררת דבי סער שנחשפה בפעם הראשונה  בפני הציבור באתר זה שבו פורסמה כתבת הביקורת הראשונה והמקיפה ביותר עד כה   על ספר השירה המיוחד והראשון שלה   "תופרת מילים " ואפשר לראות בה  בגדר "תגלית "של האתר  ..

דבי סער היא גם  משתתפת קבועה במופע "דיבוק צא  " . וכתבה עבורו שיר יוצא מהכלל בשם "מיתת כלולות "

ברכותי לדבי  ולכול שאר  הזוכים . .

.

זוכי פרס ראש הממשלה לספרות 2007

ראו עוד על הזוכים

אהרון מגד וחנה סנש

וגם על אהרון מגד

 

דבי סער נכנסת לעורם של אנשים 

שושנה ויג על דבי סער

מופע "הדיבוק צא " בהשתתפותה של דבי סער  

יואב איתמר על המופע

שיר של דבי סער ממופע "צא דיבוק צא "

 

דבי סער כלת פרס ראש הממשלה לספרות 2007

המתיוונים בחברה הישראלית

 

היום  יום ג ה-12 ל11 תשודר בגלי צה"ל בשעה 10  וחמישה בערב התוכנית המעניינת :מתייוונים- שעה עם שיחות וקטעים על התופעה במרחב הישראלי 2007.

במסגרת התוכנית הזאת מרואיינים אנשים שונים כנציגי מגזרים שונים בחברה הישראלית למשל ישראל אייכלר כנציג המגזר החרדי ,ונציג של המיגזר ההומוסקסואלי . הם מחווים את דעתם על השאלה האם יש היום תופעה של "התיונות " בתרבות הישראלית ומה זה אומר בכלל .

בתוכנית הזאת מרואיין גם אנוכי כנציג המגזר "הבוהמיני "לראיון של כ8- 10 דקות על החברה הישראלית והמגזרים שונים שבה.

הקוראים מוזמנים להאזין .  

מופע הגולם קם לתחייה -סרט הוידאו

 

מופע "הגולם קם לתחייה  " בהנחייתי  זכה להנצחה  כסרט וידאו בידי האמן עידו שמי .

 מאחוריו  של שמי כבר  עומדת תערוכה המבוססת על נושא הגולם ,ובימים אלה הוא עמל על הכנת סרט תיעודי על האמן והמאייר אריה מוסקוביץ "מ.אריה ".

שמי הקפיד לא רק להנציח את המופע הבימתי עימי אלא הוסיף גם קטעים משלו  כמו את שיר הגולם של דני דותן ולהקת "הקליק"  ויצר בכך יצירה מעניינת ומרתקת לצפייה .

כל מי שמעוניין להעלות את מופע "הגולם קם לתחייה " המוצג בסרט זה ,מוזמן ליצור עימי קשר או עם דיונוסוס  הפקות .

ראו :

"הגולם קם לתחייה " סרט הוידיאו

מופע "הגולם קם לתחייה "

הגולם כשומר ישראל של עידו שמי

60 שנות המגילות הגנוזות

כתבה מיוחדת למלאת 60 שנה בדיוק לרכישת המגילות הגנוזות בידי הפרופסור סוקניק וחשיפתה של התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר של המאה העשרים כולה ולרגל הפרסום של המגילה האחרונה בחודש שעבר ( נובמבר 2007) סקירה מיוחדת על המגילות ועל הכת המיסתורית שעומדת מאחוריהן .  

 

גילוי המגילות

 
 
והגנוזים – אי נגנזו אלה –
בימי בית שני הנבוכים ?
בית שמאי והלל בם אוחזים
צדוקים מתנצחים עם פרושים
קנאים עם טובלי השחרית
נזירים עם מבלי עולם
זה מושך ימין וזה שמאלה…
( מתוך "לוחות גנוזים " מאת זלמן שניאור , כתבי שניאור, ע' שטו )


בכ"ט בנובמבר 1947, לפני שישים שנה, רכש הארכיאולוג המפורסם אליעזר ליפא סוקניק, אביהם של הארכיאולוג יגאל והשחקן יוסי ידין את המגילות הגנוזות. לכאורה מדובר במקריות מופלאה שכן הרכישה והצצה הראשונה במגילות הגנוזות אירעה באותו יום בו החליט מושב עצרת האומות המאוחדות בלייק סאכסס להכיר בקיומה של מדינה יהודית עצמאית בחלק מארץ-ישראל העתיקה. ההחלטה ההיסטורית התקבלה ברוב קולות של שלושים ושלושה בעד, שלושה-עשה נגד ועשרה נמנעים.
לדעת פרופ' סוקניק  שהיה מהארכיאולוגים החשובים ביותר באותו זמן ובעיני נכבדים אחרים לא היה מקום לפרש  אירועים אלה:  שמדינה יהודית תזכה בעצמאותה ובאותה עת ממש יירכשו מימצאים ארכיאולוגיים מהחשובים ביותר שהתגלו אי-פעם בארץ-ישראל, כמקריות נדירה. לדעתם ניתן לראות באירוע המפתיע הזה אצבע אלוהים; מדובר בגילוי מסעיר שכלל את השרידים הקדומים ביותר של התנ"ך ביחד עם ספרים רבים אחרים שקיומם לא היה ידוע וכנראה נמצאו בשימושה של כת קדומה שנשכחה במשך אלפי שנים עד שנחשפה מחדש. מדובר בכת שנודעה בשם "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני, שלפי דעת חוקרים חבריה נחשבים לאותם איסיים המוזכרים בכתביו של יוסף בן מתתיהו.
באמצעות בדיקת תיארוך פחמן וניתוח טקסטואלי של המגילות הגיעו חוקרי המגילות למסקנה כי הן נכתבו במאה השנייה, או הראשונה לפני הספירה.

במהלך הבדיקות זוהו מקטעים רבים מספרים של תקופת הבית השני. כשליש מהמגילות זוהו כמקטעים מכל ספרי התנ"ך, למעט מגילת אסתר. כרבע מהמגילות הן ספרים חיצוניים, כספר חנוך א', ואילו כשלושים אחוזים מהן מנציחות פרשנויות רבניות והנחיות רבניות של הכת בעלת המגילות.
אם מדובר באצבע אלהים אם לאו ברור כי היה זה מקרה של מזל נדיר שהמגילות הגנוזות האלה, הנחשבות לתגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר בזמננו וקשורה בעולם המקרא ובתקופת בית שני, התגלו והגיעו לידיעתו של פרופ' סוקניק בימי הרת גורל לעם ישראל. הראשונות שבהן נמצאו בקומראן שלשפת ים המלח בידי בדואי בתחילתה של שנת 1947 וברור היה כי השתמרו הודות לאקלים היבש והמיוחד של המקום. מגילות פפירוס אלה הן למעשה השריד היחיד של הספרות הקדומה של ימי בית שני. תגלית זאת הובנה מיד על-ידי פרופסור סוקניק כבעלת חשיבות היסטורית ודתית רבה, אשר עתידה היתה לשנות את דרך הבנתנו את תקופת בית שני.

בהדרגה נחשפו פרטים נוספים הקשורים במציאתן והתברר כי לא רק פרופסור סוקניק עמד על ערכן המיוחד, אלא גם כומר נוצרי אשורי שלא החמיץ הזדמנות נדירה ורכש אחדות מהן מידי הבדואים מאותו איזור בו נמצאו. מגילות אלה שבידי הכומר הפכו ליעד ראשון במעלה שקבע לעצמו הארכיאולוג הצעיר, הרמטכ"ל השני של צה"ל רב-אלוף יגאל ידין, בנו של פרופסור סוקניק שלימים, ובמידה רבה הודות למעורבותו זו, נודע גם הוא עצמו כארכיאולוג חשוב. פרופסור ידין ראה בהחזרת המגילות לידיו משימה משפחתית ולאומית כאחד. הפרשה הזאת לעצמה התגלגלה כסיפור מתח לכל דבר ועניין. השגת המגילות האלה שנראות ממרחק השנים כמעט כמו "עסק משפחתי" הושגו על-ידי ידין רק לאחר נפתולים שונים, מאמצי שכנוע רבים והשגת מימון כספי רב. לאורך הדרך כולה עד לשלב סיומה נאלץ ידין להסתיר את זהותו הישראלית בגלל אירועי הימים.

בינתיים נודע לפרופ' ידין על קיומה של מגילה נוספת בידי סוחר עתיקות שגר מחוץ לגבול הקו הירוק, ומשום-כך היה עליו להמתין להזדמנות נאותה בכדי לקדם את הסיכוי להשיג את המגילה החשובה. ואמנם ידין לא החמיץ את ההזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו. בשוך הקרבות של מלחמת ששת הימים נוצרה אפשרות מעשית לבחון את סיכויי רכישתה. ידין לא היסס ויצא מיד לביתו של הסוחר ולאחר שהתברר לו למעלה מכל צל של ספק כי אכן מדובר במגילה מקורית וחשובה ביותר ממשפחת המגילות הגנוזות, רכש אותה בו במקום. גילוי המגילה הזאת רק העצים את ערך המגילות שכבר נמצאו בידינו.

..

לדעתי עליך לקחת עליך את המשימה –ענה מפקד המודיעין ..אשר לעניין המגילות לדעתי הוא חשוב ביותר . הירדנים נוהגים לשדוד מערות בהן נמצאות מגילות שנגנזו שם על ידי העברים הקדמונים . עד עתה הצליחה מדינת ישראל להחזיר לעצמה רק חלק קטן מן הגזלה ,אם הירדנים גילו מגילות נוספות יהיה זה חיוני ביותר אם תצליח להוציא אותן מידיהן .

( מתוך "דן טרזן וסוד המגילות " )

מאז בוצעו פעמים רבות חיפושים יסודיים אחרי מגילות נוספות במערות מדבר יהודה. אך רבות מבין אלה שהתגלו שם בידי הבדואים נמצאו פגומות מחתכים וקרעים שנעשו בידי הטבע, אך גם בידי אדם הפועל בהתאם לחושי חמדנותו. התברר למגינת-לב החוקרים כי הבדואים שמצאו את המגילות הנוספות הם שקרעו אותן מתוך כוונה להגדיל על-ידי כך את מספרן ולזכות בסכומי כסף גבוהים יותר משחלמו עליהם. מכאן נגזרה משימת שיחזור מורכבת ביותר שתבעה מומחיות מאין כמותה ונמשכה שנים רבות וניתן להגדיר את תוצאותיה כהישג מדעי בעל חשיבות עליונה.

השלב האחרון מבחינה זו היה להציגן לציבור הצמא לשזוף בעיניו את המגילות מכיוון שכבר עד אז הן זכו לפרסום בקנה מידה עולמי. לצורך זה הוקם היכל מיוחד בירושלים שנועד למטרה זו בלבד. היה זה מבנה המזכיר בצורתו אחד מאותם כדים בהם הוחבאו המגילות במשך אלפי שנים. כיום מוצגות בקביעות חלק מהמגילות במבנה המקורי הזה שנודע בשם "היכל הספר" ונמצא בתחום מוזיאון ישראל בירושלים.
ככל שזכו המגילות הגנוזות בפרסום שהלך וגבר והאדיר את הסקרנות והמסתורין שמסביבן כן התרבו הויכוחים שהתנהלו בהקשרן והתגברו גם מחלוקות מחקריות בפרשנויות שונות שהיו מתחילתן נגועות בפוליטיקה מקצועית ואף כללית. לעתים נודעו אלו כשערוריות של ממש. אחד הגורמים לאוירה הדחוסה הזאת היה נעוץ בעובדה שהמגילות משוייכות לתקופת היווסד הנצרות, ונעשו ניסיונות להקנות להן פירושים שונים ואף משונים. שערוריות אלו קיבלו תהודה עצומה גם בעולם החוץ-אקדמאי מאחר והייתה להן יותר מסתם נגיעה בפרשנויות דתיות שיש להן השלכות על מאבקים בין-דתיים המתנהלים ממש עד לימינו.

צופן המגילות הגנוזות

רוב החוקרים תמימי דעים שהמגילות הן תוצר של כת האיסיים שעליה מספר יוסף בן מתתיהו ובניה מידרו עצמם משאר בני העם וחיו במדבר יהודה. אך נמצאים חוקרים אחרים החולקים על זיהוי זה. בין אלה בולט חוקר השנוי במחלוקת חריפה, ג'ון אלגרו, שהיה אחד מחוקריהן הראשונים של המגילות.

 הוא זה שפתח את "תיבת פנדורה" לגבי המגילות הגנוזות. אלגרו טען בעקשנות שהמגילות מוכיחות שישו הנוצרי לא התקיים במציאות ולא היה אלא השתקפות שגויה של מנהיג הכת המוכר בכינוי "מורה הצדק". אלגרו אף טען בספר שכתב ופירסם במועד יותר מאוחר שהמגילות מוכיחות שהיהדות והנצרות מבוססות על אמונה קדומה שהתבססה על הזיות הנגרמות מסמים, ובהן נמצא המקור לרוב סיפורי התנ"ך והברית החדשה. כתביו בנושא זה שהתמקדו בהפצת פרשנות כה-מרחיקת לכת עוררו שערורייה בין עמיתיו. אלגרו נאלץ להתפטר ממשרתו והפך למנודה בעולם האקדמאי. אך הוא קבע לעצמו מעמד של מי שהיה ראשון שטען כנגד "הפירוש האורתודוכסי" של המגילות, אבל בהחלט לא האחרון שבהם.

ב-1991 יצא לאור ספר של המחברים מיכאל ביגה וריצ'רד לי  THE DEAD SEA SCOLLS DECEPTION שטען שקיימת קונספירציה אפלה של חוקרי המגילות שקשרו קשר ביחד עם הוותיקן וממשלת ישראל במגמה להסתיר מפני החוקרים והציבור מגילות גנוזות שעלולות להציג את מקור הנצרות באופן שונה מהמקובל, ולמעשה בדומה לדרך שאותה ייצגו ביגה ולי. צמד הכותבים הנ"ל כבר זכו לפרסום רב כאשר כתבו ספרים רבי-מכר שבהם טענו בין השאר כי לישו הנוצרי נולדו ילדים מהזונה שליוותה אותו, מרים המגדלית, זו שבאה מהישוב מגדלה שלחוף הכינרת, וכי אלה הפכו לאבות שושלת המלכים המרובנינגית הקדומה ששלטה בצרפת בימי הביניים המוקדמים. ביגה ולי טענו בהקשר זה כי קיים ארגון חשאי קדום שמנסה מזה אלף שנה להחזיר צאצאי אותה שושלת שנפלה בידי אבותיו של המלך המפורסם קרל הגדול לכס השלטון בצרפת, ולהעמידם בראש אירופה המאוחדת. תיאוריה זו היא שנודעה יותר מאוחר כגרעין הרעיון לספר רב המכר הענק "צופן דה וינצ'י" של הסופר דן בראון.

בספרם טענו שני המחברים כי רבים מבין חוקרי המגילות הם בעצם נציגי הוותיקן שעשו כל מה שניתן היה לעשותו בכדי למנוע את פרסום המגילות שהיו עלולות להביך את הממסד הנוצרי האורתודוכסי לגבי מוצא הנצרות, וכי מדינת ישראל מסיבותיה הבלתי ברורות נטלה חלק בהונאה הזאת.

הספר הפך לרב מכר ענק והוא זכה לגל פרסום נוסף מאחר שיצא לאור בדיוק בזמן שבו התקיים מאבק על "שחרור" המגילות לחקירה חופשית בידי קהיליית החוקרים הנרחבת, תוך הפקעה "זכות" משונה זאת מידי מספר מצומצם מאוד של חוקרים "מקורבים" כפי שהיה מקובל עד אז. "המקורבים" הסכימו להעביר את המגילות למחקר רק לידי כמה תלמידים נבחרים, אף סירבו בכל תוקף להעבירן לעיונם של חוקרים אחרים, ביניהם גם כאלה בעלי מעמד נכבד ושם נודע בעולם המדע. פולמוס מכוער זה הוא שגרם לעיכובים מיותרים וממושכים בפרסום הטקסטים השלמים של המגילות.

חיזוק נוסף לכאורה קיבלו טענותיהם של ביגה ולי כאשר התברר בראיון שקיים עיתונאי ישראלי עם האיש שעמד בראש חקר המגילות הארכיאולוג האמריקני ד"ר ג'ון סטרונגל, שהוא אכן מצדיק את המוניטין שיצא לו כאנטישמי קיצוני.במהלכו של הראיון ביזה סטרונגל את הדת היהודית ומאוחר יותר התפרסמה גם עובדת היותו אלכוהוליסט, שרק הגבירה את המועקה הקיימת מסביב לדמותו.

במשך עשרות שנים, כמעט חמישים וארבע, מאז גילויין של המגילות הן טרם הוצגו לציבור הרחב לעיון. פרופ' עמנואל טוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים דיווח על-כך לראשונה לאחר פרק זמן כה ארוך. עמנואל טוב היה העורך הראשי של ספר המגילות הגנוזות שהוצאו לאור בשלושים ושבעה כרכים ובהם כתשעה מאות מגילות כתובות בעברית ובארמית. כאמור מאתיים ממגילות אלו הן כתובים תנ"כיים הידועים כעתיקים ביותר. מי שנתן יד לזרז את הפרסום מחמת הלחץ הציבורי הבינלאומי, היה אלוף (מיל) אמיר דרורי שכיהן אז כראש רשות העתיקות.

צעד נוסף שקידם את הפרסום היה החלפתו של הארכיאולוג האמריקני סטרונגל בחוקר ישראלי נודע מגן ברושי, שפעל בנמרצות להאצת פרסומן של המגילות. מאז הפרסום התבררה עובדה אחת מעל לכל צל של ספק כי הן לא חשפו אור חדש על מקורה האמיתי של הנצרות, אך הטילו אור רב על אותה כת יהודית מאזור קומראן שהייתה כמעט לא ידועה עד אז ושהתגלתה כבעלת חשיבות גדולה בהרבה מכל מה ששיערו עד אז. יתרה מזו, התברר כי החשדות שכביכול המגילות חושפות את מקורה "האמיתי" של הנצרות שלכאורה הוא שונה ממה שחשבו עד אז הופרכו, למרות שקיימים ספיחים שונים שעדיין נתונים במחלוקות חריפות.

טענות רדיקליות לגבי האיסיים ותפקידם בחיי ישו נשמעו גם אצל חוקרים אחרים. למשל, ברברה טירינג, היתה נחשבת חוקרת אוסטרלית ידועה ומכובדת של המגילות, עד שניסתה לפענח אותם בדרך משלה, דרך משמעות ה"פשר", וטענה שהן כתובות בצופן וכי האירועים שמתוארים בברית החדשה הם למעשה מסווה לאירועים אחרים שהתרחשו כולם בקומראן. כך למשל כאשר כתוב בברית החדשה "ירושלים" הכוונה תמיד לקומראן שליד ים המלח, ומכאן שנהר הירדן הוא לאמיתו של דבר נחל שזורם לקומראן וכך הלאה. טירינג גם העלתה טענה נוספת שחשפה במגילות את תולדות חיי ישו האמיתיים. היא קבעה ש"מורה הצדק" היה לא אחר מאשר יוחנן המטביל מורו של ישו, וכי ישו עצמו היה אויבו "הכוהן הרשע", וכי אנשי קומראן היו מחולקים לשתי קבוצות מתנגדות; אחת הונהגה בידי יוחנן והשניה בידי ישו. לחיזוק טיעוניה אף הוסיפה טירינג פרשנות מרחיקת-לכת נוספת שאין לה ספק מהחומר שלפניה כי גם לאחר אירוע הצליבה הנודעת ישו המשיך לחיות עוד במשך שנים רבות ואף הוליד ילדים.

חוקר אחר בשם רוברט איזנמן שהיה בין אלה שטענו שקיימת קונספירציה אנטשימית מאחורי החוקרים של המגילות הגנוזות, טען גם הוא שהמגילות מדברות על הנוצרים הראשונים שהם אנשי "כת מדבר יהודה" וכי הם הונהגו בידי יעקב אחיו של ישו, ואף מדובר בהם גם על השליח פאולוס שהוא "איש השקר" במגילות. זהו האיש שלדעת איזנמן היה סוכן רומאי שתפקידו היה לפגוע ביהדות מבפנים. (באותה עת התגלה "ארון קבורה" (סרקופג) שנטען כי העצמות שנמצאו בו הן שרידי גופתו של יעקב אחי ישו. גילוי הארון עורר עניין רב בתקשורת ובחוגי החוקרים והנצרות אך נראה שמדובר בזיוף). כיום ברור שתיאוריות אלה מופרכות גם הן לחלוטין משום שהוחוור מעבר לכל ספק שהמגילות הן קדומות יותר מהמאה הראשונה לספירה ולכן לא יכלו לדבר על ראשוני הנצרות מתקופה זאת.

נאמר שהמגילה תתפרסם " אמרה לאיטה " . "נניח שיימצאו אמיצי לב מקרב מנהיגי היהדות או הנצרות , אשר יקומו ויאשרו כי אלו אכן דברי ישו ככתבם וכלשונם . אף שהדברים עלולים לערער את יסודות האמונה היהודית או הנוצרית או שתיהן גם יחד –הם יראו לעצמם חובה מוסרית והיסטורית להוציאם לאור.

"ונניח שהמגילה זוכה לפרסום עולמי , מה אז ? מה יעשו כל אותם מליוני בני אדם ,שיצאו ביום באיר אחד לרחובות וגילו כי מלכם ערום ? הרי האדם אינו יכול לחיות בלא אמונה . כולנו חייבים להאמין במשהו. יצר לב האדם רע מנעוריו , אם אין אמונה בו".

( מתוך "מגילת הצלב " מאת יצחק גלעד ע' 208)

כל התיאוריות האלה שימשו כבסיס למותחנים רבים מספור שתיארו את גילויה של מגילה גנוזה שממנה מסתבר שהאמת על ראשית הנצרות אינה מה שחשבו הכל ( חוץ ממה שטענו גנוסטים וכופרים שונים לאורך ההיסטוריה   ) כי ישו היה נשוי או שלא מת בצליבה או שנפטר בהודו בו בצרפת או בבריטניה ונמצאו כאלה שהרחיקו לכת בטענה שמצא מותו ביבשת אמ. והמותחנים עצמם עוסקים  תמיד בניסיון של נציגי הממסד הדתי למנוע ממגלי ומגלות המגילות הנועזים לפרסם את "האמת " שתזעזע את הנצרות עד היסוד.

  אך לטענות אלה עם כל מופרכותן יש בסיס כלשהו בכך שנראה  שלישו , ולמורו יוחנן המטביל ולפאולוס השליח אכן הייתה הכרות עם תורות הכת והיא השפיעה עליהם בנקודות מסוימות .אבל לאמיתו של דבר הנצרות כפי שהתפתחה היא שונה מאוד מתורת האיסיים ואף מנוגדת לתורתם בנקודות חשובות ביותר.

 

כת ה"יחד"

 

 

אביכם מאמין רק במה שכתוב בתורה , ואילו אנשי כת היחד כותבים ספרים חדשים . דרך החיים שהם שונה משלו והאמונה שלהם שונה משלו. הם מאמינים שהכל בידי אלוהים ולא בידי אדם. הם מאמינים שהנפש נשארת אחר המוות. הם מאמינים שבאחרית הימים תהיה מלחמה של בני אור בבני חושך שבה ינצחו הם, בני האור . הם חושבים שהם ישראל האמיתי ,וכל האחרים וביניהם אנחנו ,הם ישראל האחר, הרעים . הם לומדים לשנוא בסתר את ישראל האחר שיושמדו באחרית הימים .

( מתוך "ילדת האפרסמון " מאת רוני גבעתי , ע' 65)

לדעת רוב החוקרים המגילות הן תוצר של חברי כת יהודית מתבדלת מימי בית שני, "כת היחד", שנוסדה בידי אדם בשם "מורה הצדק". משערים כי היה זה כנראה בימי החשמונאים בעת שהכת התחפרה בעמדת אופוזיציה מוחלטת הן לכוהנים בבית המקדש בירושלים והן לכת הפרושים שהם אבות התנאים עורכי המשנה. "מורה הצדק" נאבק במיוחד באדם שכונה במגילות "כוהן הרשע" (ואולי הכוונה היא למנהיג החשמונאי יונתן). כתוצאה מהתנגחות עקרונית זו הם פרשו למדבר יהודה והקימו שם מעין "מנזר", הראשון הידוע לנו מאי-פעם על קיומו, ושם אספו וכתבו את מגילותיהם. מגילות אלה השתמרו היטב באקלים החם של מדבר יהודה והם מאפשרים לנו להכיר אותם ואת עולמם.

אך מי בדיוק היו אנשי כת היחד האלה ? ההנחה המקובלת כיום (אם כי רבים מערערים עליה ודוחים אותה), שהם היו חלק מכת האיסיים שעליה מספר יוסף בן מתתיהו שהייתה "ה"פילוסופיה השלישית" של עם ישראל ביחד עם הפרושים והצדוקים המוכרים לנו היטב. הם אימצו לעצמם השקפה פילוסופית מוזרה ומיוחדת המבדלת אותם משאר האוכלוסייה היהודית ומשאר חלקי האנושות.

יוסף בן מתתיהו שלמד זמן קצר על השקפותיהם מפי חברי הכת עצמם, העריך אותם מאוד ותיאר אותם לקהל קוראיו היווניים והרומאים כמעין חברי אסכולה פילוסופית נוסח יוון. ואכן ניתן לראות באיסיים כמי ששאפו ופעלו להקים אוטופיה עלי אדמות בדומה למייסדי הקיבוצים אלפי שנים אחריהם, אך בצורה קיצונית לעין ערוך.

האיסיים הקימו ישובים מתוכננים היטב ונבדלים באופן מוחלט משאר האוכלוסייה ובהם נמצא להם רכוש משותף וארוחות משותפות. בהתאם ללוח שמש משלהם הם השתמשו בכתב סתרים שנועד לשימוש לרעיונות אזוטריים במיוחד ודברים נוספים מסוג זה שהיו חדשניים לגבי זמנם.

 

יתכן שיוצרי רעיונות אלה  הושפעו גם מרעיונות שבוטאו בספרי אוטופיה הלניסטיים יווניים שונים של מחברים כמו יאמבולוס  שהיו פופולאריים במאות הרביעית והשלישית לפני הספירה ותיארו חברות אוטופיות במקומות נידחים ולא ידועים  שונים ברחבי העולם כמו "אי השמש".    יתכן מאוד שספרים אלה היגיעו לארץ ישראל  או לבבל והישפיעו על ראשוני הכת . אך מכאן המשיכו בדרכם שלהם..

"

בן פורת המשיך : כת האיסיים שישבה בערות מדבר יהודה התרחקה ממוקדי היהדות לא רק מבחינה פיזית , אלא גם מהבחינה הרוחנית . קנאי הדת האמינו כי התבדלותם היא רצונו של האל .התבדלות המרימה אותם מהעם ,פוטרת אותם מהתלות בבית המקדש בירושלים ,ממצוות קורבנות עליה לרגל .מרחיקה אותם לחלוטין מהיהדות …האיסיים הם –הם מחוללי הנצרות בני! הם, וישו בתוכם רכונים במערות ,מתרגמים ומפרשים את תורתנו הקדושה לפי תפיסתם. בראותם עצמם כיחידי סגולה ,בני אור ,הם לא היססו לעוות ולסלף דברי אלוהים חיים ,לנפץ בשנית את לוחות הברית…ישו היה עד ראיה לסילופים הנעשים לנגד עיניו ,בידי אנשים שקנאותם העבירה אותם על דעתם .ראה כיצד הם מתאימים פסוקים ונבואות לצורכיהם ,מתקנים עובדות ומועדים ,מעבירים שורות ומוחקים .

( מתוך "מגילת הצלב " מאת יצחק גלעד ע' 205 )

מתי ואיפה בדיוק התגבשו האיסיים האלה ? יש שחושבים כי מוצאם בגלות בבל שם קיבלו השראה גם מדתות פרסיות ומסופוטמיות שונות ולאחר שהגיעו לארץ ישראל בימי החשמונאים, החלו להפיץ את תורתם. דעה מקובלת יותר היא שמקורם בארץ ישראל וכי מוצאם היה מחוגי הכהונה הצדוקית. היו אלה קבוצות של כוהנים שהסתכסכו עם הכת השלטת בכהונה ומשום כך החליטו לפרוש מבית המקדש ומהחברה היהודית. הם יצקו לעצמם דפוסי תורות חדשות שהיו שונות מאוד מהתורות המקובלות לפיהן העולם כולו שרוי בחטא כתוצאה ממרד המלאכים המתואר בספר חנוך שהיה ספר קודש.

גישתם-תורתם עמדה בניגוד לדעה הרשמית של הכוהנים "הצדוקים" בבית המקדש שראו את העולם כמקום טוב מטבעו מאחר שנברא בידי האל ובית המקדש והטקסים המבוצעים בו בידי הכוהנים, הם אלה שעוזרים לשמור על הטוב שהעניק האל ועל טהרת העולם. האיסיים התייחסו בזלזול מוחלט לכהונה הרשמית וטקסיה שדחתה אותם, ואותה מידת זלזול הפגינו גם בשדרות העם אם כי אחדות מהשקפות בני הכת מצאו מהלכים ואוהדים גם בקרב כאלה הנוהים אחר שיגרת המקובל. האיסיים, כך מסתבר, היו קרובים למרות הכל לצדוקים הרבה יותר מלשנואי נפשם הגדולים בני הקבוצה הגדולה ביותר ביהדות, הפרושים, שאותם שנאו שנאה עזה כשאול.

האיסיים יצרו לעצמם לוח מיוחד המבוסס על השמש שהיה שונה מאוד מהלוח המקובל על כוהני בית המקדש. על-פי מסורתם מדובר בלוח שנמסר להם כביכול בידי מלאכים ותיאור מפורט שלו נמצא בספר חנוך האתיופי. כמו-כן נמצאו מגילות שלהם כמו "מגילת ירושלים" שבהן תיארו בפרטי פרטים כיצד צריכה ירושלים שלעתיד להיות בנויה, תוכנית הנתפשת כיום כאחת היצירות האוטופיות הראשונות מסוג זה.

נראה שראשוני הנצרות הכירו אותם וככל הנראה יוחנן המטביל מורו של ישו היה אחד מהם. ד"ר ישראל קנוהל טען שמנהיג האיסיים בימי הורדוס, מנחם, ראה את עצמו כמשיח ונצלב וסיפור חייו שימש אחר כך כמודל לסיפור על חיי ישו. היו שטענו שהמפתח החשוב ביותר להבנת סודות האיסיים נמצא דווקא במגילה המוזרה ביותר מכולן, "מגילת הנחושת".

מגילת הנחושת

מגילת הנחושת.

בחרובהא שבעמק עכור תחת המעלות הבואת למזרח אמות אריה ארבעין שדת הכסף וכליה משקל ככרין שבעשרה .
בנפש בנדבך השלישי עשתות זהב 100
בבור הגדול שבחצר הפריסטלין בירב קרקעו סתום בתוליא נגד הפתח העליון ככרין תשע מאות .

( מתוך טקסט של מגילת הנחושת כפי שפורש בידי ד"ר יהודה לבקוביץ )

קובץ:Copper scroll.jpg
מגילת הנחושת היא המגילה המסקרנת ביותר מבין המגילות שנמצאו במדבר יהודה והיא בגדר תעלומה. היא התגלתה ב-1952 בקומראן כשהיא עשויה מריקוע נחושת דק וגלול ורק באמצעות שיטות מסובכות ביותר עלה בידי החוקרים לפרוש אותה כמעט בשלמותה והכתוב שהתגלה בה הדהים: זוהי פשוטו כמשמעו רשימה מפורטת שמכילה את מיקומם של 64 בורות בהם הוסתרו אוצרות של כסף, זהב, מטבעות וכלים יקרי-ערך. מגילה יחידה חרוטה על ריקוע הנחושת בשונה מכל המגילות האחרות הכתובות על פפירוס. גם הדעות לגבי תאריך היווצרה חלוקות. היו שחשבו שהיא נכתבה לפני המרד הגדול או מיד לאחריו ויש הסבורים כי היא מימי בר כוכבא. אך דומה שהדעה המקובלת כיום קובעת שהמגילה נכתבה בסוף ימי המרד הגדול.

רוב החוקרים מטילים ספק רב אם יש למגילה זו קשר כלשהו למגילות האחרות שכידוע היו שייכות לכת שהתגוררה בקומראן. נראה שהימצאותה ביניהן היא מקרית. אבל טובה זהירות בקביעה שכזו. האמת היא שאין אנו יודעים זאת בוודאות. גם לא ברור מהו האוצר עצמו, שהוא שווה-ערך בזמננו לסכום עצום אם להסתמך על הכתוב והמפורט במגילה.

אחת התיאוריות המקובלות היא שהכוונה למקומות מחבוא שנועדו להציל את אוצרות בית המקדש שהוברחו מהישג ידי הרומאים. תיאוריה אחרת גורסת שזהו הכסף המשותף של אנשי הכת ויש שחושבים שזהו אוצר מימי בר כוכבא דווקא. בנוסף לכל אלה ישנם חוקרים הסבורים שמדובר באליגוריה, מתוך כוונת הצפנת סודות ומשום-כך אין להבין את רשימת האוצרות כפשוטה ומוטב להתייחס לכתוב כאל קוד שטרם פוענח. כיום נוטים רבים מבין החוקרים לאמץ את הסברה כי האופי הטכני היבש של המגילה מצביע על כך שמדובר במטמון אמיתי שהיה קיים בזמן מן הזמנים וכי יש להבין שמגילת הנחושת היא בדיוק כפי שהיא מציגה את עצמה: רשימה של מקומות שבהם קבור אוצר שערכו עצום ורב, אך שמקורו עדיין בלתי ברור. יחד-עם-זאת אין לדחות את האפשרות שאכן מדובר באוצר מפוזר במקומות מחבוא שונים ובדרך כלשהי הוא קשור לבית המקדש.

לכאורה לא צריכה הייתה להיות בעיה בדרך לאיתור האוצר, אלא שכל המקומות שמתוארים במגילת הנחושה המופלאה אינם מגובים באיזכור כלשהו במקורות האחרים שידועים לנו. מכאן שמי שטען כי מדובר בצופן יתכן ולא טעה. רבים היו אלה שניסו לפענח את הכוונות של קודמינו ולפרש את המידע החרוט במגילה. עד כה סוכמו כל הניסיונות האלה ככישלון מתמשך. בין מעלי הפרשנויות וההשערות השונות נמצאים אחדים המאמינים שחלק ממקומות האוצר הם בסביבות ירושלים ליד המקום שנקרא "שער האיסיים", ואילו אחרים משוכנעים כי מדובר באיזור קומראן ובאיזורים שונים בנחל הירמוך ובצפון.

אנשים שונים יצאו למסעות בעקבות אוצרות "מגילת הנחושת" בניסיון לגלותם. כך למשל החוקר אלגרו ניהל כמה מסעות חיפושים אחרי האוצרות בירדן בשיתוף פעולה עם השילטונות הירדניים. איפה בדיוק חיפש אלגרו ומה מצא אם מצא משהו, זהו מידע שאינו ידוע. ככל הנראה הוא לא מצא דבר שקשור באוצר "מגילת הנחושת" שכן אז היה מגלה זאת. חוקרי המגילות האחרים התייחסו בזילזול לחיפושיו שכן לדעתם הרשימה הייתה דמיונית.

אפשרות סבירה ביותר היא שהאוצר אכן היה קיים אך התגלה וכבר לפני אלפי שנים נלקח מן הסתם בידי האנשים שהטמינו אותו או בידי יורשיהם. לפחות בשלמותו או בחלקו.

בני האור ובני החושך

גם תורה ונביאים וגם כתובים
יזדעזעו בכל אלף דפיהם
לקראת אחי הקדם שאבדו
וחזרו ממחשך העתים.
גם אהבה גם קנאה תעוררם
לנפול על צווארי אחיהם ,
לשמוח כי נמצאו אובדים
ולפחוד, פן יגזלו אלה
האורחים את כתר הבכורה
שנשאו שנות אלף על ראשם .
( מתוך "לוחות גנוזים " מאת זלמן שניאור " ע' תכ"ה )

האמת לגבי האיסיים  כפי שהתגלתה מהמגילות היא שונה מאוד ואפלה עד לעין שיעור מכפי שטוענים תומכיהם אנשי העידן החדש.
האיסיים כמו כל בני כת מתבדלת לאורך ההיסטוריה האנושית ראו עצמם נעלים על אחרים. הם הגדירו עצמם "בני אור" לעומת "בני חושך", ובכך התכוונו לכל האחרים בני עם ישראל שנחשבו לחוטאים ואילו הם עצמם לראויים, אלה בני אור המקיימים את כל המצוות. הם האמינו באמונה שלמה כי הגורל ייעד להם דרך להימלט מהשמדה צפויה וההיבדלות כמעט על דרך של התנזרות היא הדרך האחת והנכונה להשיג את היעד של ההישרדות. 
 

לא אחזור אל אנשי כת היחד, למרות הדברים היפים והעמוקים שאצלם. הם מתבדלים ומתנשאים ומטיפים לשנאה בסתר.אני מרגיש שייך לישראל האחר, אליכם לא רוצה לפרוש מהאנשים , לא רוצה לשנוא אנשים ".

( מתוך ,ילדי האפרסמון , מאת רוני גבעתי ע' 129) 

 כפי שמתברר מהמגילות  אנשי כת  האיסיים ראו את עצמם כנבחרים טהורים בודדים  יורשיו של חנוך הצדיק שלמד את כל סודות היקום והעבר והעתיד. ..  אנשי הכת  אף זיהו את עצמם עם המלאכים שבשמים ושטענו שהם פועלים בשיתוף פעולה להם ומשום כך גם שמחויבים לנהוג בסדרי טהרה מופלגים בגלל היותם "על אנושיים " בדומה לאביהם הרוחני חנוך שכזכור נהפך למלאך מטטרון בעצמו.  .הם היו משוכנעים שהם חיים באחרית הימים בעולם חוטא ומושחת, עולם שנגזר דינו להשמדה ולכן יושמד ורק הם ינצלו לבסוף מבין כל  העולם ועם ישראל שבו ראו עם של חוטאים שאינם שונים מכל השאר. אנשי הכת קבעו כי שיוכו של כל אדם למחנה בני החושך עצום או למחנה בני האור הזעיר הוא קבוע מראש ותלוי בנשמתו הם ראו את עצמם כמי שבבוא יום הדין יגזרו ויבצעו את העונש על העולם המושחת כפי שביצעו אותו אנשי שבט לוי אבותיהם בימי משה על בני ישראל המושחתים בהוראת משה. הם היו הראשונים שהאמינו שהכל נקבע מראש וכי אין דרך לאדם להתחמק מגורלו על ידי מעשים טובים ותפילות וכו' כפי שחשבו שאר היהודים . תורה זאת עברה מאוחר יותר לשליח הנוצרי פאולוס ואחר מכן לתיאולוגים פרוטסטנטים כמו לותר אך ראשיתה באנשי כת מדבר יהודה. נראה שישו הנוצרי היכיר היטב את תורותיהם וקיבל כמה מרעיונותיהם אך העובדה הפשוטה היא שהוא או תלמידיו אם כי קיבלו מהם השראה פה ושם  היו מרוחקים מהם רחוק שמיים מארץ שכן הנוצרים היו מוכנים לקבל לשורותיהם כל אדם בניגוד מוחלט לאיסיים שראו ברוב המוחלט של בני האדם "בני חושך ".

 משום כך אין להעלות על הדעת שהאיסיים אכן היו מייסדי הנצרות המוכרת לנו.

הם למדו ממנהיגיהם ומכתבי הקודש שלהם שעליהם לשנוא את הרשעים שהם שאר בני האדם פשוטו כמשמעו ואפילו היה להם טקס מיוחד שבו קיללו את שאר בני האדם בני החושך קללה נמרצת .  אך מסיבות פרגמטיות  הקפידו  להסתיר שנאה זאת עד ליום הדין הקרוב  שבו  יצאו למלחמה שבה יביסו  את שאר המין האנושי וישמידוהו  . בכתביהם נמצאות גרסאות משבחות ומהללות מעשי טבח המוניים שונים שהתנ"ך עצמו מגנה אותם כמו טבח אנשי  שכם בידי שמעון ולוי כל זה כחלק מתפיסתם שבסופו של דבר יושמדו בידיהם ובידי מלאכי ה' מקורביהם אנשי המין האנושי המרושעים.

 

וזה סרך אנשי המלחמה ראשית משלוח יד בני אור להחל בגורל בני חושך בחיל בליעל בגדוד אדום ומואב ובני עמון וחיל צידון ופלשת ובגדודי כתיי אשור ועמהם בעזר מרשיעי  ברית ….ובקצו יצא בחמה גדולה להלחם במלכי הצפון ואפו להשמיד ולהכרית את קרן בליעל.והיא עת ישועה לעם אל וקץ ממשל כלכל אנשי גורלו וכלת עולמים לכל גורל בליעל …להכניע רשעה לאין שארית ופליטה לא תהיה לכל בני חושך .

( מתוך הפתיחה ל"מלחמת בני אור בבני חושך ")  

 

אחת מיצירותיהם הייתה ספר שנקרא בידי הארכיאולוג יגאל  ידין "מלחמת בני אור בבני חושך " . הספר מזכיר מאוד בעלילה שלו  את  הסרט "מלחמת הכוכבים".  יש מצד אחד את הטובים שהם אנשי הכת שכתבו את הספר שה' איתם והמשיח איתם ומולם יש את כוחות הרשע שהם פחות או יותר כל שאר המין האנושי ,  הרומאים, העמים השכנים,  וגם  כל היהודים שלא שייכים לכת .

המטרה של בני האור היא פשוטה: להשמיד את כל היריבים במה שאנו קוראים היום "גנוסיד" .

 הספר מזכיר את היצירות של תום קלאנסי בפירוט המדייק והכמעט אובססיבי של הציוד של כלי הנשק של המדים, הטקטיקות הצבאיות  וכו'. הוא מתאר איך ביום הקרב בני האור יתקפו שלוש פעמים וכמעט ינצחו ובני החושך יתקפו שלוש פעמים וכמעט ינצחו ולבסוף בקרב השביעי האל יתערב ובני חושך יובסו ויושמדו עד האדם האחרון ולאחר מכן יכבשו כני האור את כלל העולם הידוע ומן הסתם ישמידו שם את כל בני החושך .  

אנשי כת האיסיים כלל לא היו אוהבי אדם ניו איגיי'ם שמדברים על אחווה אוניברסלית . נהפוך הוא הם שנאו שנאה תהומית וגזענית את כלל המין האנושי חוץ מחברי קבוצתם . ניתן לתת להם בצדק גמור  את הכינוי שאותו המציא ישעיהו ליבוביץ בהקשר אחר "יהודו-נאצים ".

נראה שלספרים מסוג זה היו השפעה גדולה על המרד הגדול ברומאים ועל מרד בר כוכבא שהביאו לחורבן חסר תקדים על העם היהודי ,חורבן שממנו לא התאושש מעולם . התוצאה הרבנים הפרושים הרציונליים יותר עשו הכל כדי להשכיח אותם .

דומה שהרומאים עשו חסד עם האנושות כאשר השמידו קבוצה זאת של שונאי אדם .

 גורלם גם היה כגורל בני כתות אחרות והם נעלמו מעל הבמה ככת לאחר המרד הגדול ברומאים. כמוהם כמו יריביהם – אחיהם הצדוקים. המנצחים הגדולים היו כעת יורשי הפרושים, הרבנים שהנהיגו מעתה והלאה את היהדות. אבל כמה מרעיונותיהם של האיסיים, כאלה שיוחסה להם השפעה על הנצרות בתחילתה, המשיכו לחלחל בזרמים מיסטיים שונים ביהדות דרך אסכולת "יורדי המרכבה".

בדורות מאוחרים זכרו את האיסיים משום מה כאנשים שלווים שוחרי שלום כנראה משום  שלא ירדו לעומקה של תורתם האמיתית שאכן הייתה סודית .הם החלו להיות דברים שונים עבור אנשים שונים . כתבים שלהם  התגלו במדבר יהודה מאה ה-שמינית וכנראה שהייתה להם השפעה על הכת הקראית הצעירה עותק של אחד מספריהם החשובים ביותר" ספר ברית דמשק " התגלה בגניזה בקהיר מימי הביניים וכנראה שעותק ספר זה התגלה במאה ה-שמינית והשפיע על הקראים בארץ ישראל ובמצרים.

ייתכן מאוד שהסיפור על בני משה שחיים מעבר לסמבטיון שעליהם מספר אלדד הדני   הוא זיכרון עמום על האיסיים . בני משה תוארו בסיפורו  כמו האיסיים כמי שנשמרים מאוד מהטומאה שהם טהורים וצדיקים וחסידים שהם אינם נשבעים שהם מתבודדים משאר בני האדם שהם מקפידים על טבילות ושהם מתחלקים לארבעה שבטים  . הכל כמו אצל האיסיים שאף נקראו "בני משה "  שהם אנשי כת היחד שלנו .

 

בדורות הקדומים ביותר הייתה קיימת תורה יוצאת מהכלל שהיא אוניברסלית ונצחית בחכמתה . …סימנם של תורה זאת נמצאים בכל ארץ ודת ועקרונותיה נלמדו בפרס במצרים בסין בהודו בטיבט ביוון ובארצות רבות אחרות . אבל היא הועברה בצורתה הטהורה ביותר בידי האיסיים ,אחווה מסתורית שחיה במאה הראשונה לספירה באזור ים המלח בפלסטינה …י מ אמינים שמוצאם בחנוך וכי התיקשורות שלהם עם עולם המלאכים היגיעו ממנו …

דרך החיים של האיסיים גרמה לכך שהם יחיו עד 120 שנה ויותר והיו להם כוח וסיבולת עצומים . בכל פעילויותיהם הם ביטאו אהבה לכל . הם שלחו מרפאים ומורים לכל העולם ובינהם היו אליהו , יוחנן המטביל והאיסיי הגדול ישו .

( מתוך ספרו של אדמונד סזקלי THE TEACHING OF THE ESSENSE FROM ENOCH TO THE DEAD SEA SCROLLS )

 

החל מהמאה ה-17 ואילך כתות מיסטיות שונות כמו הרוטריסקיאנים והבונים החופשיים החלו לזהות את עצמן עם האיסיים. הללו עם גלימותיהם הלבנות ו צמחונותם הכישורים המיסטיים השונים שיוחסו להם בידי המסורות ובהתבדלותם משאר בני האדם נראו כאבות מתאימים לתנועות דתיות חדשניות שחיפשו בסיס קדום  אם גם מזויף ) לעצמם  . 

 בגרמניה פורסמו "ביוגרפיות " שונות של ישו הנוצרי שבהן תואר בתלמידם ושליחם של האיסיים שהשתמשו בו כדי להביא "הארה " מיסטית לעולם ושתורתם לא הובנה בידי הפרושים הפרימיטיביים . המיסטיקן האמריקני אדגר קייס טען שהוא קיבל הדרכה מרוחות המורים

האיסיים שהיו גם מוריו של ישו והם מראים למין האנושי את הדרך להתמזגות עם האל . היו שהוסיפו וטענו שישו גם לא מת בצליבה אלא שהוא "רופא " בידי מוריו האיסיים והוא המשיך לחיות בקירבם.

וכך נוצרו תנועות מודרניות שטענו שהן מבוססות על האיסיים הקדומים וממשיכות אותם. 


 

 

 

בשנות החמישים, עם גילוין של מגילות מדבר יהודה, מסר עתיק חזר לתודעת הצבור. אחת המגילות אפילו כונתה בשמו של הספר הזה.

המסר הזה היה קשור עם כת האיסיים. הלמדנים עשו ככל יכולתם להציג את המסר הזה כביטוי למשונותה של הכת. חשוב היה להם, מטעמים שיתבארו בהמשך, לטשטש כל חשיבות או משמעות אקטואלית של המסר – את ממשותה ומרכזיותה של מלחמת בני אור בבני חושך.

גורל דומה פגש את מגילות נאג' חמאדי שנתגלו ב1945- במצריים. המגילות האלה, שנכתבו בקופטית, כללו כתבי יד מהמאה הששית של הנצרות הגנוסטית. כתבי היד מקורם במאה הראשונה או השניה. המסר שלהם זהה בעיקרו למסר של מגילות מדבר יהודה. אבל הפעם הוא קשור בדמותו של ישו. בניגוד לברית החדשה, הישו של נאז' חמאדי איננו מדבר על הושטת הלחי השניה, או על אהבת האויב. הישו הזה מדבר על מלחמה בין שני סוגי אדם, שמוצת במלחמה קוסמית. מלחמת בני אור בבני חושך.

( מתוך כתב היד של ספרו של ד"ר משה קרוי "מלחמת בני אור בבני חושך |)

 

 

.הגילוי של מגילות מדבר יהודה נתן לרעיונות האיסיים  תאוצה אדירה למרות שהכתבים עצמם הם שונים מאוד בתוכנם מכל מה שציפו הממשיכים המודרניים של האיסיים שיהיו .וכך אנו מוצאים אדם בשם אדמונד ברודאה סזקלי שפירסם אונגליון שטען שהוא מבוסס על אונגליון ארמי של האיסיים שהוא גילה בספריה בוותיקן  ותרגם מארמית ( שום כתב יד כזה לא היה קיים אי פעם בספרית הותיקן )  . האיש המשיך כל חייו לפרסם כתבים "איסיים" שאת כולם תירגם כביכול מארמית  לימד  את התפילות האיסיות לאב השמימי ולאימא אדמה (!)  כמו גם למלאכים השונים.וזכה להצלחה עצומה . התורה האיסיית שיצר ממוחו ושהושפעה רבות מרעיונות מודרניים של "ניו איג'" הייתה לה השפעה עצומה על אחרים. גם נציגי כנסיית המורמונים טוענים שלתורות המבוטאות במגילות של האיסיים יש דמיון רב לתורות של מייסד כנסייתם ג'וסף סמית מהמאה ה-19 שכמובן לא יכל לדעת על הכתוב מגילות מה שמראה על אמיתות תורתם . וכתוצאה הם מזהים את עצמם עם האיסיים .

 בימינו יש אתרי אינטרנט רבים שמציגים תמונה "ניו איג'ית " של האיסיים שהפכו למבטאים של ערכי האקולוגיה והרפואה האלטרנטיבית  של העידן החדש כפי שהם מקובלים כיום בארה"ב.

יש היום אפילו ארגון שנקרא "קואליציית הכנסיות האיסיות של ארה"ב" שמציע שיטות שונות של "רפואה איסיית מודרנית באמצעים טבעיים ומלאכיים ". כמה וכמה מה"הילרים " המודרניים האלה מכנים את עצמם "מורה הצדק ".

דיעותיהם של האיסיים  ממשיכים  לחלחל וכיום עם גילוי המגילות  אולי יותר מאי פעם .

שיחה עם מגן ברושי

מגן ברושי היה במשך 30 שנה האחראי על היכל הספר שבו מוחזקות המגילות הגנוזות והוא אחד מבחירי החוקרים המגילות כיום . . כיום הוא כותב ספר מבוא-מקיף על המגילות, הראשון בעברית מאז הספר שכתב ופרסם יגאל ידין בשנות החמישים. במידה רבה ברושי מייצג את הקונצנזוס בעולם חקר המגילות.

ולפני חודש כפי שהוא מדווח בשיחה עימו הוא סיים רשמית  את פיענוח  ופרסום כלל המגילות הגנוזות .

 

מגן ברושי

א.א. האם כל המגילות כבר פוענחו ?

ברושי: המגילות הגנוזות כולן פוענחו. הקטע האחרון שנשאר לפענוח למיטב ידיעתי היה קטע מספר שופטים שפורסם בזה השבוע ( הערה : השיחה התקיימה בראשית חודש נובמבר .א.א. ) בכתב העת
Dead Sea Discoveries
על הפענוח הנ"ל חתומים חנן ואסתר אשל ואני הקטן ..

ובכך הסתיים הפענוח והפרסום של המגילות הגנוזות .

אף כי לך דע. יתכן שקיים עוד אי שם קטע קטן שיש לפענחו, אבל לא מדובר בפרק גדול ומשמעותי.

באופן כללי ניתן לסכם כי ספריית המגילות הגנוזות פוענחה ונמצאת כעת בשלמותה  לרשות  החוקרים.

א.א. כמה ספרים התגלו בסך הכל?

מצאנו 900 כתבי יד מתוכם 300 ספרים שונים כולל כל ספרי התנ"ך, חוץ מספר אסתר שלא השתמר משום מה בקומראן.
פעם לא היה לנו דבר מתקופה כה ארוכה  של מאות שנים  שלא השתמר ממנה משהו בעברית או בארמית ופתאום גילינו את האוצר הזה. מצאנו מקורות של ספרים שהתקיימו עד אז רק בתרגום של תרגום כגון ספר חנוך שהתקיים עד אז רק בתרגום אתיופי מהשפה היוונית שהיה גם הוא תרגום של מקור עברי או ארמי ..
.

א. א. האם היו עוד ספרים שלא השתמרו ?

כל מה שהשתמר במקורו מספרות בית שני בין דניאל והמשנה אלה הן המגילות. אין לדעת אם היו עוד ספרים שלא השתמרו ביניהם. מן הסתם היו .

הם שימרו ספרים כמו ספר חנוך ששאר בני ישראל לא התעניינו בהם, מפני שנחשבו ספרות שוליים מכל בחינה, ואילו הם שימרו אותם בעותקים רבים. אבל צריך להבין כי לא מדובר בספריה בעלת נפח עצום כמו זו של אלכסנדריה ששם שימרו את הכל מכל. היהדות לא הייתה סובלנית ולא רצתה לשמור הכל וגם "כת היחד" לא נודעה בסובלנותה ולא שימרה הכל.

א.א. כידוע לך יש שטוענים שהמגילות לא נכתבו בידי כת האיסיים אלא הובאו מבית המקדש בירושלים.

ברושי: צר לי להגיד לך אבל אלו הם הבל הבלים  למרות שהם נטענים בידי חוקרים עמיתים שלי. שזאת האובססיה של כל אחד מהם ,"אידיאה פיקס " שמנחה את חייהם אבל אף אחד חוץ מהם לא לוקח את זה ברצינות . 
לספריה של קומראן יש צביון מסוים ולגביה בית המקדש הוא טמא. הרוב המוחלט של החוקרים הבקיאים בחומר משוכנעים שאלה האיסיים, או שקרוב לוודאי שהם האיסיים. כל אלה שמעלים טענות אחרות הם כאלה שלכל אחד מהם יש תיאוריה שונה משל חברו עד שנראה כי הוא כמעט יחיד שמחזיק בדעתו.
המגילות השאירו חותם כלשהו על היהדות ?
ברושי : אין לנו גם כל ספק היום שהמגילות לא השאירו חותם קל שבקלים על היהדות שהתעלמה מהם. הרבנים התייחסו בזלזול לאיסיים ומעולם לא קראו להם בשמם כדרך למחוק את עצם זכרם. הם הצליחו בכך.

א.א. אחרי שישים שנה של מחקר האם אפשר לבסוף לקבוע כי ראשוני הנצרות באו מחוגי המגילות?

ברושי : גם הנצרות לא באה מחוגי המגילות. אם כי אני חושב שאולי יוחנן המטביל היה איסיי וגירשו אותו. בכל מקרה ראשוני הנצרות אולי הכירו את אנשי המגילות. ככלות הכל הם חיו בקרבת מקום וזה היה רק טבעי .  אבל הם לא היו חלק מהם. יתכן שהם אימצו לעצמם כמה רעיונות כמו הרעיון שאסור להתגרש. זהו רעיון שנלקח מהאיסיים בידי ישו. אין דבר כזה ביהדות הנורמטיבית.

ישו גם  קיבל מהם את העיקרון שעוני זה טוב בשבילך. אבל הוא לא היה אחד מהם. הוא אימץ את הכלל שזאת לא בושה להיות עני אבל גם לא כבוד. העוני היה תנאי הכרחי לגאולה ורעיון זה הוא שלהם וצץ שוב בימי הרפורמציה. ככל הנראה ניתן לראות בהם את הנזירים הראשונים בעולם המערבי.

א. א. היו התפתחויות דרמטיות בחקר המגילות בעשר-עשרים השנים האחרונות ?

ברושי: לא הייתה שום תגלית דרמטית בעשרות השנים האחרונות ששינתה את ההבנה שלנו
למרות שאתה תקרא כל מיני ספרים סנסנציוניים שיגידו לך את ההפך. הדבר המפתיע באמת הוא שהמסקנות של החוקרים בשנות החמישים על כך שהמגילות הן תוצר של כת האיסיים עדיין תקפות היום כפי שהיו אז. לא צריך לשנות את המסקנות במאומה. ואני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד שזאת באמת מקריות לא רגילה שהמגילות נרכשו ביום כ"ט בנובמבר וזאת מקריות לא רגילה גם לגבי אדם חילוני כמוני.

 

היכל הספר בירושלים שם מוחזקות המגילות ובנוי בעצמו בתור כד מאלו שאיכסנו את המגילות .

שיחה עם מנהל היכל הספר בירושלים ד"ר אדולפו רויטמן

א. א. איזה התפתחויות חלו בהיכל הספר בשנים האחרונות?

רויטמן: המבנה של היכל הספר שנפתח ב-65 עבר שיפוץ כללי ותוספות והרחבות ובין השאר הועבר המודל של "הולילנד ירושלים" בימי בית שני להיכל הספר. גם הוקם מרכז מידע ולימוד ושם מוקרן סרט שאנחנו מפיקים על אנשי "כת היחד" ועל חייהם בימי בית שני. מאז שהגיע מודל הולילנד יש עלייה דרמטית בכמות המבקרים והמספרים מתחילים להתקרב ל-2000 מבקרים ביום. יש גם תוספות. מבחינת התצוגה צירפנו לספריה גם כתב-יד נדיר מהמאה ה-7 כמסר שהיכל הספר מתרחב לא רק מבחינת הגודל אלא גם מבחינת הפונקציות שלו. אנחנו רוצים להפוך את היכל הספר למקום שבו לא רק יראו את המגילות אלא יוכלו ללמוד עליהן באופן אקטיבי, דרך מאגרי מידע ממוחשבים ולקשר אותם אל האדם המודרני ולא רק בדרך הראייה של המוצג.

א. א. מה לדעתך עוד טומן העתיד לגבי המחקר של המגילות הגנוזות ?

רויטמן: היום כבר כל החומר פוענח. יתכן ועדיין קיימות כמה חתיכות שלא פוענחו פה ושם, אבל לא שום דבר משמעותי. עד עכשיו הפאזל היה לחבר את כל המגילות ולפענח אותן. הבעיה היא שבמשך השניים האנשים התרכזו במגילות עצמן ולא בהקשר הרחב שלהן. האתגר הבא זה פאזל מסוג אחר והוא יותר מסובך. הכוונה לחבר את המגילות למציאות ההיסטורית של בית שני על כל היבטיה ולנסות להגדיר מחדש את הפרמטרים של התקופה על רקע המגילות הגנוזות. המגילות מתחברות גם לחקר הנצרות וגם לחקר היהדות. זאת מלאכה מורכבת הן מהנמצא במקורות והן במימצאים אחרים. היום כשכל המגילות פרושות לפנינו יש לראות אותן בהקשר של העולם היהודי ההלניסטי וליצור דיאלוג טקסטואלי עם ספרויות אחרות מהזמן של חז"ל כמו אלה של יוסף בן מתתיהו ופילון האלכסנדרוני ולנסות להבין אותן בצורה שונה. בכל זה אני רואה את האתגר של דור החוקרים הבא. ביולי 2008 יתקיים סימפוזיון בינלאומי שיעסוק גם בעתיד המחקר של המגילות הגנוזות וגם בנושאים שטרם נידונו בעולם של חקר המגילות כמו מגילות ומדיה, מגילות וטכנולוגיה, או מגילות ושיח בין-דתי. אלה הם התחומים שבהם יעסוק חקר המגילות הגנוזות בעתיד.

א. א. הספר והסרט "צופן דה וינצ'י" תרם משהו לחקר המגילות הגנוזות?

רויטמן: בעיקר תרם עוד יותר לבלבול שקיים סביבן .אבל בסופו של דבר הוא גם חיזק את תשומת הלב והעניין ועבורנו אלה הן בשורות טובות. בסופו של דבר אנחנו רוצים להראות ולהסביר לקהל שהמגילות הגנוזות אינן מסמכים מתים מלפני 2000 שנה. הן הבסיס לעולם חי וסוער שהוא העולם שלנו כיום. עולם שנוצר אז ביחד עם המגילות וגם בהשפעת המגילות. את המסר הזה אנחנו מנסים להעביר לציבור במגוון של שיטות.

 

האיסיים שכמו נעלמו קמו לתחייה מחדש עם גילוי המגילות הגנוזות לפני שישים שנה, והמגילות הקימו לתחייה את עולם ימי בית שני; עולם שופע בזרמים וברעיונות. עולם גדוש ומבעבע שמבחינות רבות בפלורליזם הרעיוני שלו מצד אחד ובקנאות הדתית שבו מצד שני מזכיר עד מאוד את העולם שלנו.

 

מגן ברושי על גילוי המגילות הגנוזות וזיהוי כותביהם

שלמה שבא על איך התגלו המגילות 

מגילות ים המלח בויקיפדיה

השירותים החשאיים של האיסיים

האם האיסייים כתבו את המגילות

מגילה גנוזה מספר ויקרא

מגילות הגנוזות בויקיפדיה

מרכז אוריון לחקר המגילות הגנוזות 

היכל הספר

כנס על המגילות
תצוגה של המגילות הגנוזות

הוגים מודרניים על כת קומראן :

משה קרוי על בני האור ובני החושך

שכיר החרב יאיר קליין על כת האיסיים

מגילת ירושלים מקומראן

היכל הספר הפנים .

תודה לסופר עמוס אריכא על תרומתו לכתבה זאת .

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 469 שכבר עוקבים אחריו