מדי הספרן החדשים

הסטודנטית חפצי אלון נתקלה פה ושם במאמרים שלי שבהם אני מבכה את תדמיתו  הנמוכה של מקצוע  הספרן

ובסקירה שלי על עתיד מקצוע הספרנות בספרות המדע הבדיוני .

המאמרים העלו בה רעיון מקורי :  לעצב מדים מיוחדים לספרנים  שידגישו את מעמדם החשוב ושישפרו את תדמיתם

והנה ציור  של מדי הספרן כפי שעיצבה אותם חפצי :

 
 

 

 

מדים לספרנים ?!

 מאת חפצי אלון

במסגרת תרגיל סטודיו בעיצוב אופנה התבקשנו לעצב מדים. אני בחרתי לעצב מדים לספרנים.

אם אתם ספרנים ומתבוננים בתמונת הקולאז'  אתם רואים שהספרן לובש משהו שנראה במיוחד מהצד שובל של חצאית או שמלה, ואז תאמרו, נו באמת, שוב מעצבי האופנה הללו מעצבים בגדים מוזרים שאף אחד לא יכול ללבוש. נראה לך באמת שספרנים ילכו עם מדים כאלה כעניין של יום ביומו?

ובכלל למה מדים? ולמה לספרנים?

אז לפני הכל חשוב לי לומר שאני מתייחסת לתרגיל הזה ברצינות ולא ברצינות. ברצינות – תיכף תבינו למה, ולא ברצינות – כי אני לא מתחייבת מחר להלביש ספרנים במדים, ומותר לי ללכת על כנפי הדמיון.

לפני שאסביר את הבחירה שלי, תזכרו מה עלה לכם בראש ששמעתם "מדים" "ספרנים", כל מלה לחוד,והצירוף של שתי המלים.

באופן אישי, מלבד הקישור למדי צבא, נזכרתי בחיבור בעד ונגד תלבושת אחידה בבית הספר(יצא לכם לכתוב?) ולענייננו, על הבעד והנגד בהקשר למדי עובדים.

אז כאן נעשה אתנחתא קלה ותנסו לחשוב גם אתם על יתרונות וחסרונות של מדים בכלל, לא ספציפית לספרנים…

מכיוון שאני שייכת לסוג האנשים שיותר קשה להם עם שגרה, ומחפשים ביטוי אישי, בין השאר, דרך הבגדים, יהיה לי קשה מאד להסתגל למדים, במיוחד כאלה שאני לא אוהבת, שהוכתבו לי ללא התייעצות אתי ועם עובדים אחרים, מצד שני ברור לי שלשימוש במדים יש יתרונות רבים, לא רק למעסיק ולמקבל השירות,  אלא גם למועסק עצמו, שבמקרה הטוב, המדים יעניקו לו תחושת שייכות וכבוד.

מנקודת מבט של לקוחה חשבתי על איש שירות שאוכל לזהות אותו, לגשת אליו ולבקש ממנו עזרה.

באחד הימים הראשונים של הסמסטר, ישבנו בספריה, א ני וחברה ללימודים ושוחחנו על ההתלבטויות שלנו בבחירת מדים למי…התחלנו לגלגל כל מיני מקצועות… אני לא זוכרת  מי אמר ספרנים, ואז.. תסלחו לי…שתינו צחקנו.

כנראה שמהשלב הזה התחלתי להיתפש לרעיון, אתם בטח חושבים שהנה מצאתי קבוצה שסובלת מבעיה תדמיתית ובודאי מעניין ומאתגר כפליים לעצב לה מדים, זה נכון, אבל יש כאן יותר מזה, יש כאן עניין ותוכן שנוצר מחיבור של ניגודים: ספרים לעומת בגדים: רוחני ופנימי לעומת חומרי וחיצוני, ודבר נוסף: הביטוי "אופנה", במיוחד אופנה עכשווית, מתקשר יותר לבגדים מאשר לספרים, שמסמלים את העבר.

בעולם הקניינות והקניונים שלנו הבגדים מנצחים בגדול ביחס לספרים.   תארו לכם שמעצב חנות בגדים יציע לבעל החנות להציג ספרים בחנות כאלמנט עיצובי או כחלק מפינת קריאה בחנות בגדים, ומצד שני חנות ספרים שתמכור גם בגדים, בשביל מה בכלל? (קראתי שיש ניצנים לתופעת הכנסת ספרים בחנויות לעיצוב הבית, אם ראיתם שילוב של בגדים וספרים בחנויות ספרו לי).

ועוד תמונה ניגודית וסטריאוטיפית:  מצד אחד ניצב לו החתיך הקול הספורטיבי, ומצד שני החנון הממושקף בד"כ עם ספר ביד. ולמרות שאנחנו יודעים שיש כל מיני אנשים בעולם, שיש חתיכים חכמים, ומלומדים טיפשים, ומכוערים יפים, ולהיפך, עדיין החתיך ינסה להראות שהוא גם חכם, והחנון אולי ינסה להראות שהוא גם יפה (נושא ידוע ומוכר בסרטים).

במקרה  האחרון נתקלתי (אני בטח לא מחדשת) כשחיפשתי חומר על ספרנים באינטרנט, בין השאר יותר מתמונה אחת של הספרנית הסקסית. אז מה כאילו מצאנו פתרון?

לאו דווקא. מכיוון שהבגד הוא אמצעי להכרת האדם, דווקא חשוב לי להראות שלספרנים יש תוכן פנימי עשיר.  לכריכה של ספר יש תפקיד כפול: להגן כל הספר ולמשוך את הקורא לקרוא ולהתקרב לתוכן של הספר, זה בודאי יותר  משמעותי כשמדובר בבגדים.

בנוסף לתמונות הספרניות הסקסיות מצאתי עוד כמה וכמה דימויים: אשת עכביש יושבת ליד הדלפק ושלוחת זרועות. הספרנית, הממושקפת כמובן, שמבקשת שקט בספריה, הספרן נוסח דמבלדור מהארי פוטר, עם זקן ושיער לבן ארוך ומצח גבוה שממנו נפתח ספר ,ועוד…

כשחשבתי לבחור לעצב מדים לספרנים שאלתי אנשים סביבי מה הם חושבים על ספרנים ומה הם חושבים על ספריות.

לגבי השאלה הראשונה – על פי רוב הספרנים מצטיירים כפקידים אפורים שכל תפקידם הוא להחליף ספרים ולסמן זאת במחשב, כמו הרוקחים שרוכשים השכלה נרחבת וידע רפואי ובסופו של דבר מוציאים תרופה מהמגירה ורושמים מרשם. בעיני הנשאלים הללו נראה כאילו חוק ההתיישנות והאבק של הספרים חל על הספרנים,.

לגבי הספריות – חלק מהנשאלים רואים בהן מקום מדכא במיוחד: מסדרונות ארוכים במבוך אינסופי כביכול, שפת קודים לא מובנת (שיטת דיואי) על הספרים ובראש כל טור ושורה. תאורה חלשה במחסן גדול שבו יש מדפים מדפים של ספרים, מסודרים מונוטונית וכמעט חדגונית באופן שמזכיר בהקצנה בית קברות, עם גושים וחלקות. סטודנטית אחת הודתה שהשהות בספריה גורמת לה למועקה ממש.

נוסיף לזה את השאלה שבטח כבר דנו בה רבות, ואולי אפילו נשברו עליה כמה קולמוסים ומקלדות: בשביל מה בכלל צריך ספרנים וספריות בעידן האינטרנט והמציאות המודרנית.

יכול להיות שיש קשר בין הדברים האחרונים שכתבתי לכך שהמרצה שלי בקורס אמרה לי  בהתחלה לרדת מהעניין?….

…ומצד שני! –  לא כולם חשבו שלילי (ובכללם גם אני) היו כאלה שנזכרו בשעות קריאה נעימות בספריה, בריח ובמראה של הספרים, בספרן/ית  שהמליצו על ספרים.  גיליתי שיש ספרנים מדריכים בספריות ויש ספרנים שמסתובבים בצוות איתור ספרים. קראתי על ספרנים שעשו הסבה מקצועית לספרנות ונהנים מעבודתם, ובכלל ספרנים הם לא סתם ספרנים אלא נקראים מידענים אחרי שלמדו מידענות באוניברסיטה. האמת, אין לי שום מידע ומושג מה לומדים שם.

אז אם סופר המדע הבדיוני אסימוב חשב שהספרנים הם מנהיגי העתיד והם אלה שיעשו לנו סדר בבלאגן ובים של המידע,למה לא ללכת על זה, גם אם זה באמת פנטזיה מוחלטת .

כך יצא שתודות לידע שאספתי בעיקר מאתר "היקום ע"פ אלי אשד" (מומלץ) שיש לו ידע רחב בנושאים שונים וערך מחקר שלם על דימוי הספרנים בספרות ובקולנוע, ובגלל ולמרות כל מה שכתבתי עד עתה, התחלתי לשקול ברצינות ובחשש כבד לעצב מדים לספרנים, לא למוכרים בחנויות ספרים שיש להם דימוי נעים יותר, לא לספרניות צבעוניות וחייכניות בספרית ילדים, אלא לספרנים כאילו ממש ספרנים…

אז איך אמורים להיראות מדים לספרנים?….תנסו לדמיין…

ביחס לחלל הספרייה וגם כאלמנט דינמי אולי כדאי ללכת בבגדים  על קווים מעגליים שישברו את הקווים הישרים, המאוזנים והמאונכים הקיימים בספריה, ראו תכנון היכל הספר בירושלים, משכן המגילות הגנוזות, שכידוע, איננו ספריה, וכן ספריות מפורסמות שיושבות בתוך מבנה עגול.

עכשיו נעשה תרגיל בנניח: נניח שאתה ספרן  (אפשר לעשות את התרגיל גם לספרנית) שלא כל הזמן יושב מאחורי דלפק , אתה אדם משכיל ורחב אופקים, אתה גם רגיש, תקשורתי, נעים הליכות, עוזר לכל נדרש וסבלן, שיודע להתאים עצמו לאדם שלפניו ולכוון אותו למידע הרצוי. לא רק מתרפק על העבר אלא גם חי את ההווה והעתיד, ונניח ששיפור המראה החיצוני שלך ישפר את הדימוי העצמי שלך בעיני אחרים (…אחרי שקיבלת העלאה במשכורת), איך תבחר להתלבש?

לפי זה אפשר ללכת על כמה וכמה אופציות:

  1. אתה בכלל לא מסכים לאסטרטגיה של שיפור המראה החיצוני. בכלל לא חשוב איך תתלבש, העיקר זה הפנימיות ומי שישוחח אתך יתרשם מאישיותך.
  2. כדי לשדר תקשורתיות ורלוונטיות אתה צריך מראה קול: ללכת לחנות מותגית ידועה לצעירים, קנה לך ג'ינס משופשפים ועדכניים והוסף לזה חולצת טריקו מחמיאה עם הדפס .
  3. ללכת לכיוון עתידני: אתה רוצה להראות שאתה לא מיושן, לך תלבש בגדי יוניסקס בסגנון סרטי המדע הבדיוני. שילוב של שחור ומתכת באלמנטים שונים יעבוד טוב, מומלץ לקבל השראה מהעיצובים העתידניים של פייר קארדן משנות ה-70.
  4. בהמשך לסעיף 2: חשוב לך להראות שאתה טיפוס דינמי ופעלתן, לך תתבונן בתמונות מזרם הפוטוריזם באמנות שצמח מתוך הקוביזם, זה יכול לתת לך כמה רעיונות מוזרים.
  5. ללבוש בגדים חכמים שמעידים על חוכמתך, זה יכול להיות בגדים שיש משהו חכם ומושך בעיצוב שלהם וזה דבר שקשה להסביר, ויש גם מושג שנקרא "בגדים חכמים" – אלו בגדים שמשלבים טכנולוגיות חדשניות: ויסות חום וזיעה בבגד, תאורה בבגדים…
  6. סתם ללבוש חליפה טובה ולהיראות, במקרה הטוב,  כמו הספרן ב"באפי וציידת הערפדים".
  7. דווקא להדגיש בבגדים את היופי והמכובדות שבמסורת עתיקה: כריכות ספרים מעור עם תחריטים, היופי של הכתב והאיורים, טכניקה עתיקה של "תפירת" וכריכת ספרים.
  8. אני בתור ספרן מייצג חלון לפנטזיה, לעולם של אור המחשבה והדמיון לכן אבחר ללבוש…

 

אז באיזה אופציה אתם בוחרים?

 

…ובמה אני בחרתי?…         

…על כך אולי אכתוב בהמשך

 

חפצי מחפשת כעת ספרן  במידה 44 שיתנדב ללבוש את דגם הבגדים שלה ושיוכל לבוא לויצו ב-29 לחודש , ללבוש ולהדגים את המדים בפרזנטציה שלה לפני המורים שלה .

יש ספרן כלשהו שמתנדב ?

אפשר ליצור עימה קשר דרכי .

ראו עוד

ספריות העתיד

השורדים של "ליל העשרים "

צפיה במחזה "ליל העשרים " של יהושע סובול  המתאר קבוצה של צעירים מהעלייה השלישית היוצאת להתישב באיזור מבודד וקשה לישוב  עוררה השוואה בלתי נמנעת עם  התוכנית המצליחה  "השרדות " ששודרה באותו היום.

לאחרונה צפיתי במחזה ההיסטורי "ליל העשרים" בהפקת תלמידים בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ  יחד עם המבקר ירון ליבוביץ'. יחד עימנו צפה בהצגה מבקר והיסטוריון התיאטרון הנודע ד"ר בן עמי פיינגולד .
ד"ר פינגולד לא התרשם במיוחד מהמחזה שבו כבר צפה כמה פעמים שלדעתו הוא דידקטי ואידיאולוגי מידי ,תופעה הנפוצה מאוד , כפי שהסביר , במחזה הישראלי לדורותיו.
את דעתו של ירון ליבוביץ על המחזה אפשר לקרוא במאמר משלו על ההצגה שהפכה לאחת הקלאסיקות של התיאטרון הישראלי.ואף נמנית על המחזות הישראלים המועטים שנלמדים בבתי הספר כחלק מתוכנית הלימודים .
עבורי הייתה ההצגה זאת כמו כניסה לעולם אחר.

בחזרה ל"ליל העשרים".

"ליל העשרים " נוצר ב-1975 55 שנה לאחר האירועים שאותם הוא מתאר והוצג לראשונה
בתיאטרון "חיפה" בבימויה של נולה צ'ילטון.

"ליל העשרים " הוא עד היום אחד ממחזותיו הידועים ביותר של יהושע סובול . הוא הוצג לראשונה בתיאטרון חיפה ב1976 בביום נולה צ'לטון בהצגה שרצה יותר מ300 פעם ואז זה היה הרבה מאוד עבור הצגה.

תמונה מהגירסה הטלוויזיונית של "ליל העשרים " בבימוי אנטואן סלאח.

ההצגה עם רוב צוותה המקורי אף הוסרטה לטלוויזיה בבמוי אנטואן סלאח בגירסה שהייתה קרובה מאוד למקור ובה שחקני הבמה חזרו על תפקידיהם עם יוצאת הדופן של ליאורה ריבלין שהחליפה את ג'יטה מונטה בתפקיד שפרה וביים את זה אנטואן סלאח ולדעתי הייתה זו הפקה טובה מאוד.
"ליל העשרים " שקיבל מעמד של מעין קלאסיקה של התיאטרון הישראלי הועלה מחדש ב1.9.90 בתיאטרון הבימה בבימויה של אופירה הניג.

המחזה הוא חזרה לימי העלייה השלישית כאשר חבורת צעירים אינטלקטואלים ( רובם מבוססים על דמויות היסטוריות אמיתיות ) השוהים בחווה בשם "ביתניה עילית" בחצי הדרך בין יבנה לכינרת מתכוננים לעלות על הקרקע באיזור שומם "מנסורין " ( השם הוא בידיוני הכוונה לאדמת נוריס היום בית אלפה ) ולהקים בו ישוב .
במחזה יש שבעה דמויות .( במציאות היה מדובר על 26 איש בקבוצה ובתוכם רק ארבע נשים , אבל כמובן אי אפשר היה להכניס את כולם למחזה שבו הקבוצה נראית יותר מאוזנת מבחינת היחס המספרי של גברים ונשים כפי שלא היה במציאות ) השבעה הם חברי עדה סגורה שיתופית שהפרט מבקש בתוכה את גאולתו והדמויות עוסקות ללא הרף בליבון היחסים בינם ומנתחים אותם לעומק בלי סוף . הם כוללים את אפרים צעיר בן 20 מנהיג טבעי ובן למשפחה בורגנית אמידה ואת משה המבוגר בחברי הקבוצה ונחות המעמד שבינם הוא בן של חייט מגליציה שבעבר ביקש את ידה של שפרה חברה אחרת בקבוצה ונדחה על ידה בגלל מעמדו החברתי .
עוד דמויות כוללות את נפתלי ליצן החבורה והצעיר שבה והלכאורה הפתוח והחופשי שבכולם ,את שפרה "מלכת" הקבוצה בת יפה למשפחה עשירה המנותקת מהמציאות הקשה מסביבה וחולמת על ימיה בוינה כמנהיגה חברתית שאותה הכל מעריצים מרחוק, את עקיבא האמן את מרים חובבת הגברים הסקסית שמוכנה לשכב עם כולם ואת נחמה העקשנית והבלתי מתפשרת באידיאולוגיה שלה .
במהלך המחזה המתרחש בלילה סוער במיוחד בין חברי הקבוצה נחשפים בעיותיהם הפנימיות העמוקות ביותר של חברי הקבוצה מועלה ההצעה שהם יתפשטו לחלוטין ואף יקיימו יחסי מין בפרהסיה או אף קבוצתיים ומועלית האפשרות ששניים מהגברים הבודדים עקיבא ונפתלי מקיימים יחסים הומוסקסואליים .וגם הרבה מעבר לכך. .

מעל הכל יש את צל המשימה הגדולה שאליהם הם יוצאים והמשימה הזאת היא הקמת ישוב חקלאי באיזור שבו צפויה התקלות עם איכרים ערביים שאת אדמתם הם רכשו והם גם חוששים מהיתקלות זאת וגם דנים בזכותם המוסרית לרשת מקום מאנשים אחרים
.היום המחזה הזה שמתאר עולם של צעירים אידיאליסטים שרוצים ליצור חברה מושלמת ורואים הכל בשחור לבן נראה משהו שנוצר ביקום אחר ,שהרי החברה הישראלית המודרנית הבורגנית רודפת הכסף היא בדיוק סוג החברה שבו מרדו הצעירים האינטלקטואלים המוכשרים האלו מלכתחילה .
אלא שהיום כאשר צפיתי בו הסיטואציה הזאת ניראתה בלתי אפשרית: איזה צעיר אינטלקטואלי ילך היום להקים ישוב במקום שומם ופראי ומסוכן ?

השורדים של העלייה השלישית

 

עבור הצופים הצעירים המקוריים של המחזה בשנת 1975 אלו שלא ידעו את ההתיישבות העובדת וחזונם של הקיבוצים וכו' נקודת הקישור העכשווית שאליה קישרו את האירועים המתוארים הייתה של ה"היפים " אותם צעירים מגודלי שיער משנות השישים וראשית שנות השבעים ששאפו ליצור דרך חיים אלטרנטיבית וטבעית יותר.
אני צפיתי במחזה שלושים ושתיים שנה אחרי יצירתו ( אגב מעולם לא ראיתי אותו בעבר על הבימה אם כי למדתי אותו בבית הספר וראיתי גרסה טלוויזיונית שלו ) והיום ההיפים הם היסטוריה רחוקה בדיוק כמו אנשי העלייה השלישית שאותה הוא מתאר.
עבורי היום נקודת ההקשר וההקבלה כאשר ראיתי את ההצגה הייתה תוכנית הטלוויזיה "הישרדות" שהפרק האחרון שלה שודר בטלוויזיה ביום שבו צפיתי בהצגה.

וגם היא תיארה חבורה של צעירים היוצאים להתיישב באי בודד ומקימים קבוצות הלוחמות זה בזה תוך שהם עושים הכל כדי להכשיל אחד את  השני.
בדיעבד קשה להעלות על הדעת דבר רחוק יותר החברה המרושעת המתוארת ב"הישרדות " אותה כנופיה נתעבת של תוקעי סכין בגב שאותם בחרו מפיקי התוכנית "השרדות " להציג בתוכנית מאשר החברה הצעירים האידיאליסטים ששואפים להקים חברה חדשה וטובה יותר ברוח האידיאלים שאותם קיבלו באירופה של המחזה "ליל העשרים" ושל העלייה השלישית.


אתה יושב במחזה ושומע את הדמויות אותם בוגרי תנועת הנוער "השומר הצעיר " המתלבטות המשוחחות על פילוסופיה וספרות ותרבות ומוזיקה ( וכך היו עושים במציאות כפי שמראים מכתביהם ויומניהם ) ומשווים אותם עם אותה חבורה של ישראלים וישראליות ממוצעים ב"הישרדות " שכל הנושאים האלו מהם והלאה ועולמם הרוחני מקביל לזה של דלעת רקובה , ואינך יכול לחשוב שכנראה חל פיחות לאורך הדורות,פיחות שהוא כלל עולמי. שהרי המצב אינו שונה בכלל ואף גרוע הרבה יותר במדינות המערב האחרות.

אבל יש כנראה גם איזה שהן נקודות הקבלה. ובראשן כמו הנכונות להיחשף בפני הכל וגם על הדברים האינטימיים ביותר .בפני הקבוצה בהצגה "ליל העשרים " והנכונות להיחשף בפני הטלוויזיה וכלל עם ישראל במקרה של "הישרדות ".

דבר היוצר


יהושע סובול נזכר
: רגשית אני קרוב ביותר להפקה הראשונה שעשתה דבר שכמוהו עוד לא נעשה עד אז שבו גיבור ההצגה הוא הקבוצה כולה.
על מה התבססה ההצגה ?.
סובול:  ההצגה התבססה  בעיקר, אם כי לא רק,  על הקובץ "קהיליתנו" שתיאר את ימי הקיבוץ הראשונים. וגם על יומנים של קבוצת אבא חושי    שהייתה פעילה גם היא באותה התקופה .

"קהיליתנו ( הופיע בהוצאת קבוץ השומר הצעיר כביש חיפה ג'דה , 1922) היה מעין קובץ וידויים חושפני של חברי הקבוצה שנערך בידי נתן ביסטריצקי ועליו התבסס גם  הרומן "ימים ולילות " ( 1926)  של אותו נתן ביסטריצקי.

"ימים ולילות " נחשב ל"רומן  הקיבוץ הראשון " שנכתב והוא מבוסס בצורה ישירה מאוד על " קהיליתנו " ואל האירועים  שהיו סביבו ולמעשה מתאר את תהליך כתיבתו של "קהיליתינו" ואת  הדמויות שנטלו חלק ב"קהיליתנו " הרומן מסתיים בצורה שתתברר לעתיד כנבואית בשריפת הקובץ ( שנכתב מחדש בידי המספר מהזיכרון) .
לעתיד עותקים רבים של"קהיליתנו " אכן הושמדו בידי אנשים שהרגישו נבוכים מתכנים שונים שלו.

איך היגעת לנושא הלא שיגרתי הזה ?
סובול : היגעתי לזה דרך דיון שהתקיים בעיתונות ב-1970 בין שני ותיקים של התקופה  והוא עורר את תשומת ליבי לעניין.   

-1970 פורסם ספרו של דוד "דולק"  הורוביץ ששימש כנגיד בנק ישראל "האתמול שלי" ספר שתיאר בצורה ביקורתית ביותר  את החוויות שחווה בראשית שנות העשרים עם הקבוצה  בביתנהי עילית וטתיאר אתשם את התנסויותיהם וחויותיהם שהם הבסיס לאירועים המתוארים ב"ליל העשרים".  שותפו לקבוצה ראש תנועת השמאל של מפ"ם דאז  מאיר יערי ענה לו בסדרת מאמרים גדולים ב"על המשמר"  שבהם תיאר את  אותם האירועים מנקודת מבטו שלו .
העימות הזה בין השניים על פרשנות אירוע נשכח מהעבר עורר את סקרנותו של סובול. הוא החל לחקור את התקופה ואת הנושא. מצא את הקובץ "קהילייתנו ". והתוצאה הייתה המחזה "ליל העשרים ".

 

  סובול : דרך דיון זה  בעיתונות היגעתי אל עותק של קובץ שכוח בשם "קהיליתנו" שהיה פרי הגותם של חלוצים ראשונים לתנועת "השומר הצעיר" בארץ ישראל  ובאופן ספציפי אנשי ביתניה ויצא לאור בשנת תרפ"ב 1922 ע"י קיבוץ א'-כביש חיפה ג'דה.
ספר זה הוא  אוסף דיונים ווידויים  של חברי קבוצות כמו זאת שמתוארת ב"ליל העשרים ". וממנו שאובה השפה של המחזה . הוא היגיע לידי כעותק גנוב שנגנב בידי מישהו מספריה אז הוא היה נדיר מאוד ובלתי ניתן להשגה למעשה ספר גנוז . הרבה מהאנשים שוידויים שונים שלהם פורסמו בו התחרטו על כך מאוחר יותר והם שרפו כל עותק שלו שיכלו להניח עליו את ידיהם פשוטו כמשמעו .
כתוצאה ספר זה הפך לנדיר המציאות .
.קראתי אותו וגם יומנים אחרים מהתקופה אפילו יומנים בכתב יד שמישהו צילם והעביר לי מהקבוצה שאבא חושי עמד בראשה במקום שבו יש היום את שער עמקים . והתפעמתי פשוטו כמשמעו.
מה שריגש אותי הייתה העובדה שאנשים שנחשפו שם כבני אדם על כל חולשותיהם ותסביכים ולא הוצגו שם כדור נפילים .היה ברור לי שהם עברו סבל איום ונורא עם הגעתם לרץ ב1920 .אמרו לי שהסבל הפיזי והנפשי שעבר עליהם הזקין אותם ממש. הרבה התמוטטו והיו שהתאבדו.
תבין אלו היו אנשים שבאו מחברה מתוחכמת מאוד לחיים של עבודה קשה בסביבה עוינת ורק מעטים וחזקים במיוחד עמדו בכך.
לעתיד האנשים האלו התכחשו לתקופה הזאת של ביתניה התקופה שעליה מבוססת החודשים הראשונים בארץ שבה התנהלו העימותים הדיונים והוידויים הסוערים האלה שבעצם שימשו כבסיס למחזה .פגשתי אנשים מיוצאי הקבוצה הזאת בתקופת התחקיר למחזה שהתנכרו והתכחשו מכל וכל לתקופה היא ולמה שקרה בה לא רצו לדבר על זה ולא רצו שמישהו יגע בזה בכלל. הם העדיפו להדחיק את הפרק הזה בביוגרפיה שלהם.
רק בעקבות ההצגה החלו לחקור את הפרשה והיום הספר הזה שוב קיים לאור ואפשר להשיגו אז בשנות השבעים הוא היה ספר אסור ממש בגלל החופש להתנסויות מיניות ואהבה חופשית שאחר כך הפכו לאסורות ממש.

ב-1924 מאיר יעיר ואנשיו עברו למודל של ציונות סוציאליסטית ונעלו את התקופה הזאת מאחורי סורג ובריח כאילו זה היה משהו מלוכלך שמתביישים בו " שגיונות נעורים" .

הקובץ "קהיליתנו " לא היה בדיוק ספר "גנוז ". הוא  יצא לאור בשנת 1964 במהדורה  שניה מצולמת וכנראה מה קטנה למדי .כ"שי לתנועת השומר הצעיר בחג יובלה על ידי קיבוץ א' של ה"שומר הצעיר " בית אלפה ".

הוא יצא לאור שוב בשנת 1986  כנראה בעיקבות הפרסום שקיבל "ליל העשרים " , בהוצאת "יד בן צבי"  תחת השם "קהילתנו -הגות, לבטים ומאוויי חלוצים " עם מבואות והערות של מוקי צור . והיום הוא כבר לא כל כך קשה להשגה

 

מיהם הדמויות האמיתיות שעליהם מבוסס המחזה ?
סובול : הדמויות האמיתיות הם המנהיגים של הקבוצה.

מאיר יערי עליו מבוססת הדמות של משה  היה המבוגר מכולם ,בן 23 . מאיר יערי הפך לאחר האירועים המתוארים במחזה למנהיג התנועה הקיבוצית ומנהיג תנועת מפ"ם.

 

 דוד "דולק " הורוביץ  שעליו מבוסס אפרים  הפך לנגיד בנק ישראל וכתב ספר "האתמול שלי " שבו מובעת סלידה מהפתיחות שאותה חולל מאיר יערי בקבוצה שלו עם שיחות הנפש מהסוג שמתואר במחזה .
צריך להבין שהזיהוי הוא לא אחד לאחד. מאיר יערי אמר לי אחרי שהוא ראה את ההצגה "תשמע אני מניח שמזהים אותי עם משה אבל אני דווקא מוצא בי הרבה תכונות של אפרים " ודולק הורוביץ שזיהו אותו עם אפרים אמר לי אותו הדבר לגבי משה .
נפתלי לעומת זאת הוא דמות דמיונית דרמטית.הוא לא מבוסס על מישהו מסויים.
בביתניה העילית שהיא הקהילה שעליה מבוסס המחזה היו 22  גברים וארבע נשים. בדיעבד כולם זכרו שלוש נשים ואחת נשתכחה כולם זכרו את הדמות של מרים החופשית מבחינה מינית ששוכבת עם כולם .
והאישה השכוחה מוצגת במחזה כ" נחמה" ובדיעבד התברר שהיא ירדה לרוסיה עם אנשי גדוד העבודה ואת זה גיליתי רק אחרי ההצגה.
ושלוש הנשים האחרות כללו את אנדה יערי שהייתה מושא אהבתן של יערי ודלק הורוביץ , וגרמה לקינאתו של הורוביץ  ביערי שזכה לבסוף באנדה ונשא אותה לאישה .יערי ייחס תמיד את התנגדותו של הורוביץ לרעיונותיו לגבי הקבוצה לקינאתו על הצלחתו עם אנדה.
"מרים " הייתה דמות אמיתית ?
סובול :בהחלט .אבל אני לא אגיד לך מי היא הייתה. למה להרגיז את הנכדים שלה ?
ידוע לך איך קיבלו האנשים האמיתיים שעליהם התבססה ההצגה את מחזה שהתבסס עליהם ?
סובול :  לגבי אחד מהם לפחות בהחלט כן . ההצגה הראשונה התקיימה בקיבוץ מרחביה במחווה למאיר יערי שהיה אז די קשיש וכמעט עיוור והצגנו את ההצגה הוא ישב בשורכה הראשונה דרוך וקשוב כמו מבקר מוזיקה . היינו סקרנים מאוד לגבי תגובתו . לאחר ההצגה והוא פנה אלי ואמר "בנית גשר על פני הזמן ". אחר כך הוא פירט ואמר שזה לא בדיוק מה שהיה שם . אומרים שאני משה אבל זה לא מדוייק . עם זאת הוא חשב שההצגה היא חשובה והוא רואה בה חיבור בין צעירי שנות השבעים וצעירי שנות העשרים .
הוא צדק .
בתיאטרון חיפה הייתה ספקנות גדולה לגבי סיכויי ההצלחה של הצגה כזאת . מי יתעניין בחיבוטי הנפש של צעירים מלפני שישים שנה ?אולי רק ותיקי הקיבוצים וכמה כאלה כבר יש ? ולכן עשינו את המחזה נסיוני מאוד בתקציב אפס המעצב אברהם אילת עיצב את התפאורה מסמרטוטים ומקלות ישנים
.אבל הופתענו ההצגה זכתה להיענות עצומה דווקא מצעירים ומבוגרים . והיא רצה ללא הפסקה והייתה שלוש או ארבע שנים ברפרטואר
היו התנגדויות להצגה ?
בהחלט היו זקני קיבוצים שדיברו איתי וביקשו מימני לעזוב את הנושא היה מי שכתב לי לאחר ההצגה שהכל סולף שבזמן ההוא לא התפשטו כלל ולא הייתה שום בחורה כמו מרים ששכבה עם כולם .

זאת ההצגה המצליחה ביותר שלך ?
"גטו " היא ההצגה הכי מצליחה שלי והיא לא ירדה מהבמה 25 שנה בכל העולם .


ועדיין "ליל העשרים " שהיא כל כך ארץ ישראלית מקומית בניגוד ל"גטו " היצליחה מעבר לצפוי גם ברחבי העולם . .
הבאתי את המחזה לסטודנטים אמריקניים והם אהבו את זה מאוד .

Image result for ‫ליל העשרים סובול‬‎

היו הפקות שונות בחו"ל של "ליל העשרים ". . הייתה הפקה בבריסל בבימויו של אריה יאס ב1977 בצרפתית
ואחר בכך בבוסטון 1979 באנגלית

ואחר כך הייתה הפקה רדיופונית של המחזה בברלין ב1986 כתסכית רדיו באורך מלא

ואחר כך בידי הבימה ב1989 בבימויה של אופירה הניג ושם רצה יותר קצת יותר ממאה פעמים
היו הפקות של בית הספר למשחק שתי הפקות של תלמה ילין
הפקה של ויצו חיפה ושל ניסן נתיב
וב2008 ההפקה של  בית הספר של סופי מוסקוביץ.
סובול :  ובקרוב וצריכה להיות הפקה נוספת  של  תיאטרון הבימהבבימוי מוני מושונוב .שהופיע במקור בתפקיד נפתלי כסגירת של מעגל
מה שמראה לך שהמחזה הזה עדיין מדבר לקהל הרחב.
היה לך רעיון לכתוב מחזה המשך על מה שקורה להם אחרי שהם עולים על האדמה ?
לא נראה לי שמיציתי את הנושא.

 

"ליל העשרים " במאה  העשרים ואחת.

בעיני הקהל המקורי של "ליל העשרים " בשנות השבעים המחזה נראה כ"מנתץ מיתוסים " של אנשי העלייה השלישית וכמי שמוריד אותם מדרגת נפילים לדרגת אנשים רגילים שאידיאלים גדולים בפיהם אך הם אינם מסוגלים להגשים אותם ומתגלים אחרי הכל כאנשים רגילים שטופים בתסביכים שונים .
אלא שכיום כאשר אנו רואים את חברי צוות תוקעי הסכינים זה בגב זה של "הישרדות" שאינם מסוגלים להשמיע שום דבר פרט לקשקושים הבנאליים והמפגרים ביותר  המחזה מעורר תחושות הפוכות .

אני לפחות העדפתי את האנשים של "ליל העשרים " שגם אם אינם מסוגלים להגשים את האידיאלים הגדולים שלהם ,הם לכל הפחות מנסים.
,.

לראות היום את "ליל העשרים " יכול להביא רק למחשבות נוגות על הידרדרות החברה המודרנית בהשוואה לזאת שמוצגת במחזה.
המחזה שפעם היה מנתץ מיתוסים אפקטיבי ,משמש היום ככלי אפקטיבי לא פחות לחיזוקם .

"ליל העשרים " יצא כספר בהוצאת מעגל ספרית פרוזה עתון ספרות 1 ב1977 ושוב הוצאת אור עם ב-1990
על המחזה יצא ספרו של אלון מלצר
"יהושע סובול –ליל העשרים " אור עם 1993
וכדאי גם להזכיר את מחקרה של החוקרת  הספרותית פרופסור נורית גוברין "ימים ולילות ממרחק הימים" שבו עסקה בספרו של נתן ביסטריצקי אגמון, על נוסחיו השונים, והקשר שלו לפרשת "ביתניה" ולמחזה של סובול. המחקר כונס בספרה 'מפתחות', הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל-אביב, תשל"ח.
זהו מחקר של פרופסור גוברין שקדם לכל מי שכתבו על 'ימים ולילות' ועוד לפני שמוקי צור הוציא מהדורה חדשה של 'קהילייתנו'. והיא עוד זכתה לראיין את נתן ביסטריצקי-אגמון בביתו בירושלים.

ראו גם :

עיבוד טלוויזיוני ל"ליל העשרים "

ליל העשרים בתיאטרון חיפה 1980

"ליל העשרים " בתיאטרון הבימה 1990 

היה זה בלילה אפל וסוער ירון ליבוביץ' על ליל העשרים

יהושע סובול בלקסיקון הספרות העברית

יהושע סובול בוקיפדיה

עולם הסמלים של קובץ "קהיליתנו ""

דוד דולק הורוביץ

מאיר יערי

נתן אגמון ביסטריצקי
"ימים ולילות"

"ימים ולילות" של נתן ביסטריצקי ביקורת של המשוררת רחל

 

יוסקה מאיור :הקומיקס הישראלי כסיפור הרפתקאות היסטורי

 

"

יוסקה מאיור " של דב זיגלמן וגיורא רוטמן " הייתה  סדרת הקומיקס הארוכה הפרטנית והריאליסטית ביותר שהופיעה אי פעם בעיתון ילדים בישראל ,ולמעשה סידרת הקומיקס הישראלית הההיסטורית השאפתנית ביותר שהופיעה כאן עד השנים האחרונות ממש בסיפורה על קורות לוחם מעלה מעפילים ויתומים מאירטופה שעוזר לפרוץ את  הדרך לירושלים ,שבסיום הסיפור מגלה עם כמה חברים  את "דרך בורמה".  זאת הייתה סדרה יוצאת דופן שכיום  ומזה שנים רבות אין כמוה יותר .

הימים הם ימי השישים מדינת ישראל ולמלחמת העצמאות ובזמן כזה כדאי להיזכר בסיפור הקומיקס החשוב והמקיף ביותר שפורסם אי פעם על תקופת קום המדינה ,"יוסקה מאיור" שכתב דב זיגלמן ואייר גיורא רוטמן.
זהו סיפור מצוייר שפורסם במגזין הארץ שלנו במהלך השנים 1972 – ב1973 ( בכרכים של תשל"ב –תשל"ג ) החל מ- 24.1.1972 . בגליונות ההארץ שלנו
חוב' 20-51. תשל"ב חלק א."וחוב' 1-50 חלק ב'.ב-81 חלקים.
והוא למעשה סיפור הקומיקס הרציף הארוך ביותר שפורסם אי פעם בעברית בעיתוני הילדים.אם ניתן לגר על קומיקס ישראלי שביצע צעדים לכיוון "הסיפור ההיסטורי האפי " הרי זהו הסיפור .
נכון קומיקס אינו מדיום מוערך ביותר בחוגי התרבות "הנחשבים" אולם הוא זוכה לכבוד גודל והולך בשנים האחרונות.
לאחרונה הוקם לכבודו מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון שמציג כעת תערוכה על תולדות הקומיקס העברי משנות השלושים ועד שנות השבעים ותערוכה זאת מציגה גם דוגמאות מ"יוסקה מאיור " כמו גם מסיפורים אחרים של זיגלמן ורוטמן.

 

"יוסקה מאיור " הוא סיפור עלילותיו של פרטיזן לשעבר בשואה שהעפיל לארץ ישראל והפך לקיבוצניק ולוחם.
בחלק הראשון של הסיפור יוסקה מצטרף לפלמ"ח לאחר שהוא עובר ניסויים שונים לבדיקת אומץ ליבו ויכולותיו בידי מפקדו יצחק. . לאחר מכן הוא משתתף בפעולות העפלה ולבסוף נשלח למשימה מיוחדת בפולין : הוא מבריח 150 ילדים יהודיים ממנזר שבו הם כלואים בפולין ..ואגב כך הוא פוגש את האחות היפה מירי שהופכת להיות חברתו אם כי אין לאמר שיש לה תפקיד מרכזי מעבר לכך בסיפור.

 

החלק השני עוסק ביוסקה במלחמת העצמאות .בסיפור משתתף יוסקה בקרבות על גוש עציון ומסעות השיירות לירושלים הנצורה בתחת פיקודו של משה דיין ולבסוף בסיום הסיפור מגלה עם ידידיו את דרך בורמה שמשחררת את ירושלים מהמצור.
יעקב אשמן עורך "הארץ שלנו " ( ובעצמו יוצר של דמות לוחם אחר  במלחמת העצמאות "גידי גזר ") כתב בהקדמתו לפרק הראשון של הסיפור שהופיע בגליון של 24.1.1972 של הארץ שלנו : "
"..מול מבול הסופרים המצויירים ( קומיקס ) הזרים המתפרסמים לאחרונה אצלנו אנו שמחים להגיש לקוראי " הארץ שלנו" את הסיפור המצויר המקורי החדש "יוסקה מאיור".
דוב זיגלמן וגיורא רוטמן מחברי הסיפור, בחרו בגיבורם בנער יהודי שנלחם בנאצים ,בהיותו בשורות הפרטיזנים ועלה לישראל ,אך גם כאן לא מצא מנוחה ,והתנדב לפלמ"ח ,למאבק למען ההעפלה ,ואף השתתף במלחמת השיחרור.דמות הגיבור יוסקה מאיור היא ספרותית,אך הרקע והמאורעות לקוחים ממש מן המציאות.כך תהיה לכם הזדמנות לקרוא חומר מעניין ומותח וגם ללמוד קצת את ההיסטוריה שלנו ."
.
הגיבור הוא דמות הירואית ללא כל תסביכים פטריוט אמיץ לב חסר פשרות כפי שהיו פעם גיבורים וכפי שכבר אינם עוד . וזוהי אולי הדוגמה האחרונה של סוג גיבור זה שכבר אינו קיים בתרבותינו בשום סוג של מדיום .
"יוסקה מאיור " הוא מעניין במיוחד שמאחר שזהו הסיפור הריאליסטי והמפורט ביותר על התקופה לפני קום המדינה ומלחמת העצמאות בקומיקס העברי, סיפור שעליו בוצע התחקיר המפורט ביותר . ובכלל הוא שייך לסוגה נדירה ביותר בקומיקס העברי סוגת הסיפורים ההיסטוריים ,וניתן לספור על אצבעות שתי ידיים את כמותה סיפורים שפורסמו בקומיקס על תקופת קום המדינה ויוסקה מאיור ההירואי ( שפרצופו שהוא פרצופו של ציירו גיורא רוטמן ) הוא הבולט שבכולם.
יוסקה מאיור רץ במגזין הילדים "הארץ שחנו במשך שנתיים ו-81 עמודים בשני חלקים .יוסקה מאיור הוא פלמחניק חבר קיבוץ פרטיזן לשעבר המשתתף במשימות מיוחדות שונות של הפלמ"ח .מטעמם של ישחק שדה ומשה דיין המופיעים כדמויות בסיפור .
היה זה סיפור שהצטיין בהקפדתו על אמינות היסטורית יחסית שבוצעה לאחר תחקירים היסטוריים מדוקדקים וברמה הגבוהה של האיור שבו של רוטמן. ומבחינות רבות אפשר לראות בו מעין נקודת שיא של סיפורי הקומיקס בעיתוני הילדים הישראליים

 

להלן ראיון עם היוצרים:
איך נוצר יוסק'ה מאיור?
גיורא רוטמן : הסיפור על 'יוסק'ה מאיור' נולד כתוצאה מחסר. חסר במידע היסטורי על התקופה ההיא. מידע שמערכת החינוך של אז, ולגמרי ביודעין , מנעה מאתנו.
צריך לזכור ששנינו, גם דובי וגם אני תוצרים של אותה מערכת חינוך. מה שאנחנו ידענו על הימים שקדמו להקמת המדינה לא בא מבית הספר. למה?
מפני שלפני שמלמדים על מלחמת העצמאות, צריך ללמד על המחתרות. וכשמלמדים על המחתרות מוצאים כל מיני שלדים בארון: רצח ארלוזורוב, 'ארגוני הפורשים', הסיזון, אטלנה ועוד.
דובי זיגלמן: למורים שלנו היה נוח לסיים את ההיסטוריה במלחמת העולם השנייה…מה שקרה אחר-כך כנראה שלא היה חשוב להם.
שנינו אוהבים היסטוריה וחשבנו שכולם היו אוהבים היסטוריה אילו ידעו ללמד את זה בבתי הספר. כמו שצריך . וזה אולי יותר מכל דבר אחר מה שהביא אותנו ליזום סיפור כזה.
זיגלמן : : הרעיון מאחורי הסיפור הוא פשוט – להמציא גיבור דמיוני ולהעביר אותו דרך אירועים היסטוריים אמיתיים ובכך, להטמיע את האירועים ההיסטוריים אצל הקוראים. עובדה, שעד שליאון יוריס לא המציא את ארי בן-כנען, בעולם לא הכירו את הסאגה של ישראל.
מאחר והרקע ההיסטורי של הסיפור היה אמיתי, שנינו היינו מחויבים להעביר לקוראים 100% אמינות. ומה יותר אמין מהשם 'יוסק'ה מאיור'. לדעתי, יוסק'ה, מוטק'ה ודומיהם הם השמות הכי פלמ"חניקים שיש.
 
גיורא: התחלנו במחקר היסטורי. ראשית, חיפשנו בספרי ההיסטוריה אירועים שיהיו מעניינים ומותחים גם לקורא הצעיר. שנית, חיפשנו מספר אירועים שיכולים ליצור רצף עלילתי הגיוני – רצף שיהיה נאמן לאמת מחד, ושמאידך ישרת את העלילה.
בנוסף ובקשר למה שאמרנו קודם על הרגישויות, האירועים שבחרנו היו חייבים להיות 'קורקטים' מבחינה פוליטית. כי לא רצינו לדרוך לאנשים על היבלות.
כשידענו באיזה אירועים נשתף את 'יוסק'ה', התחלנו במחקר החזותי ויזואלי..

  

דובי: בקשר לדריכה על יבלות. כדאי להזכיר כאן תקרית קטנה. בשנה השניה, כשהתפרסם הפרק שסיפר על טבח השבויים בגוש-עציון, הגיע למערכת השבועון מכתב זועם מפרופסור כלשהו מאוניברסיטת חיפה שטען שאנחנו מסלפים את האמת וזורעים שנאה בין יהודים לערבים. כנראה שכן דרכנו לו על היבלות.
גיורא: העורך, יעקב אשמן ז"ל מאד כעס כשקרא את המכתב. הוא לא היסס וענה לפרופסור מעל גבי העיתון. בקיצור, הוא דחה את כל האשמות שלו…
דובי: התחנה הראשונה שלנו במחקר החזותי הייתה 'במוזיאון ההגנה' בבית גולומב. רצינו לדעת, אילו כלי נשק הפעילו לוחמי תש"ח. גיורא הביא איתו כלי רישום ועברנו ממוצג למוצג ורשמנו סקיצות. כמו שאמרנו קודם – אמינות.
שנים אחרי זה, כשהייתי סטודנט לתקשורת בארה"ב והתמחיתי באיורים, הבנתי עד כמה אמינות חזותית חשובה למסר.
לדעתי, האמינות בעצם עשתה את הסיפור לכל-כך מוצלח. 


גיורא: חיפשנו רפרנטים לא רק לכלי נשק. חיפשנו תצלומים של משוריינים, מטוסים, לבוש, מקומות ונופים. ולא רק שלנו. חיפשנו גם תצלומים שלימדו אותנו איך נראה האויב ובאיזה כלי נשק הוא נלחם. שום דבר שקיים היום הרי לא דומה למה שהיה פעם – לפני שישים שנה, הכל היה נראה אחרת ואנחנו רצינו לדעת איך אחרת…
היו דברים שמצאנו והיו דברים שלא. עד כמה שזכור לי, תצלום של 'משוריין פורץ מחסומים' לא מצאנו ונאלצנו להמציא – על בסיס תצלום של משוריין רגיל.

  

 

  יוסקה מאיור עם משה דיין.

דובי: המחקר שלנו היה מאד יסודי. לדוגמה, בסיפור על חילוץ הילדים היתומים מהמנזר בלובלין (שמבוסס על סיפור אמיתי), הצלחנו למצוא תצלום של האתר עצמו. משום מה, התצורה של הבניין הזה נחקקה עמוק בזיכרוני. שלושים שנה מאוחר יותר, כשהגעתי עם משלחת קציני צה"ל ללובלין, ראיתי את המנזר הזה וזיהיתי אותו. עד כדי כך היה המחקר שלנו היה יסודי.
גיורא: הגישה לכל איור ואיור הייתה כמעט כמו לסרט קולנוע. כלומר, נקודת המבט של המאייר לא הייתה תמיד אופקית ובגובה העיניים. ולשם כך, בחלק מהתמונות ביימנו את הסצנה. דובי היה נעמד בתנוחה מסוימת ואני הייתי ממקם את עצמי כך, שזווית המבט שלי לא הייתה קונבנציונאלית. זה הכניס הרבה דרמטיות לסיפור. אבל לא רק התנוחה. גם הבעות הפנים. מאמץ, כאב, או פליאה חייבו אותנו לביים.
דובי: לגיורא היה חשוב לשבץ גם נשים. כך נכנסה לסיפור 'מירי', חברתו של יוסק'ה. אבל, כדי לאייר את כל 'הדמויות המזדמנות' האחרות שהופיעו בסיפור וכדי ליצור שוני חזותי בין דמות לדמות, השתמשנו בדמויות של כל החברים שלנו – ואסור היה לנו לפסוח על אף אחד.
בהתחלה, זה קצת היה מוזר כשחבר היה פונה אלי בשאלה: "מה עשיתי השבוע בסיפור?"
החבר'ה שלנו – שהיו אז סטודנטים מגודלים – היו מעורבים רגשית בעלילה
דובי: הפרק השבועי של 'יוסק'ה מאיור' היה מודפס בשער האחורי של השבועון – כך היה נהוג במרבית העיתונים לנוער. יום אחד בא אלינו אשמן ז"ל ואמר שהפרק הבא יודפס בעמוד פנימי. באותו רגע חשבתי שאולי משהו קרה לפופולריות של 'יוסק'ה'.
גיורא: מאוחר יותר התברר, שחברת פרסום מסוימת בדקה את הרגלי הקריאה של הנוער. הם מצאו שהפרק השבועי של הסיפור המצוייר ניקרא בקיוסק עצמו ברגע שנרכשה החוברת. במילים אחרות, הסיפור יצר מעין רפלקס מותנה אצל הילדים – קונים עיתון והופכים אותו כדי לקרוא את הסיפור. אותה חברת פרסום יצגה יצרן משקאות קלים מפורסם שדרש שהמודעה שלו תמוקם במקום 'יוסק'ה'. המערכת הסכימה. כך אילץ היצרן את הקוראים להיחשף למסרים שלו. לדעתי, זה לא היה הוגן.
דובי:אבל זה היה חד-פעמי

 

 

 

...
גיורא: לקראת יום העצמאות, הציע אשמן ז"ל להפיק את הפרק החגיגי בצבע.
דובי: אם אינני טועה, באותו שבוע, הופיע אחד הפרקים שנגעו בגוש-עציון, שכידוע נכבש על ידי הלגיון הירדני ביום העצמאות. זה ריגש אותנו מאד.
גיורא: צריך לזכור, שבימים ההם לא הדפיסו עיתונים בצבע. אז הגדירו לנו שני צבעים (כחול וכתום). בכלל, הנושא הזה של מעברי צבע ורשתות לא כל כך היה מוכר לנו אז. ולכן, נאלצנו לעשות הפרדת צבעים ידנית – שחייבו אותנו לעבוד בשכבות. אני חייב לציין כאן, שהציור המקורי של כל פרק ופרק נעשה על בריסטול בגודל 'חצי גיליון'. כלומר, פי 4 ויותר מהגודל שבו הוא הודפס.
דובי: הרבה עבודה השקענו. אבל התוצאה שהתקבלה לא הייתה מדויקת. מפני שהעיתונים הודפסו אז בשיטת בלט/רוטציה על נייר גס. בעצם, התוצאה הייתה די מאכזבת. היה ניסיון נוסף של המערכת 'לשדרג' סיפורים שלנו על-ידי הכנסת מלל שהוכן בסדר-דפוס ולא כמו שגיורא היה כותב ביד. זה לא צלח. אחרי ניסיון אחד חזרנו לשיטה הישנה – כתיבה ביד.
היו תגובות על "יוסקה מאיור " ?
רוטמן בהחלט הילדים בשכונה במקום מגורי אז בחיפה למדו איך שהוא שאני זה שעושה את הקומיקסים האלה שהם היו קוראים בהארץ שלנו ורמו אחרי והציקו לי כל הזמן בכל מקום בשאלות מה יהיה בהמשך בשבוע הבא .אבל אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהעניין הזה .
עם זאת אני מודה, שעד להמצאת האינטרנט, לא ידענו עד כמה הסיפור הזה נגע וריגש את בני הנוער. שם, בתוך הבלוגים והפורטלים למיניהם מצאנו כמה התייחסויות מרגשות מאנשים שהם היום הורים לילדים לסיפור הזה והבנו שבאמת עשינו משהו לאנשים ..

  

 

 

 

 

 

 

 

 

יוסקה מאיור יוצא לדרך בורמה.

רוטמן וזיגלמן אכן שוקלים עכשיו לחזור לקומיקס באתר מיוחד באינטרנט  מיוחד.

דובי: הייתי רוצה לראות את 'יוסק'ה' חוזר…יהיה מדויק יותר לומר: אותנו

בדיאבד ברור שהמדובר בסיפור שלגבי הקומיקס הישראלי הוא סיפור אפי של ממש בפרטנות ובעמקות שבה הוא תאר את האירועים ההיסטוריים של קום המדינה ומשלב בהם דמויות אמיתיות כמו משה דיין ( שר הביטחון של ישראל בעת פירסום הסיפור ) שמופיע כמפקדו של יוסקה מאיור ביחד עם דמויות ידועות אחרות. כמו יגאל אלון יצחק שדה ואחרים .
הסיפור גם לא היסס לתאר אירועים אכזריים שכמוהם לא תוארו באותה התקופה כמו הרג השבויים הישראלים בידי הליגיונרים הירדנים בגוש עציון .

במהלך פרסום הסיפור פרצה מלחמת יום הכיפורים ואם כי הסיפור תוכנן עד סופו עוד לפניה ומן הסתם היא נתנה נופח נוסף לאירועים האכזריים שאותם תיאר הסיפור של מצור ושל הרג לקוראים הצעירים שקראו בו זמנית על הלחימה האמיתית בתעלה ובצפון והרגישו תחושת מצור אמיתית .

הסיפור מסתיים בגילוי דרך בורמה בידי יוסקה וחבריו  ועל ידי כך הפריצה הסופית של המצור על ירושלים ,פרק שפורסם בזמן מלחמת יום  הכיפורים.

 

(

,זהו  אגב האירוע האמיתי היחיד שאירע במלחמת העצמאות ותואר בצורת קומיקס יותר מפעם אחת . הוא כבר תואר בסיפור "דרקך בורמה " של מרדכי אלון  ב"דבר לילדים " בשנת 1967 .בזמן מלחמת ששת הימים וגם אז הסיפור סימל את חושת הפריצה מהמצור שאותה הביא המלחמה ההיא. .

אמנם לא כולם אהבו את יוסקה מאיור .הקוראת דליה רימר מאורים כתבה מכתב "טענות נגד הארץ שלנו " "עוד לא פגשתי אדם כיוסקה מאיור " שמצליח בכל מעשיו ושיהיה נועז וגיבור ושום רגש של פחד אפילו לא צץ בו".
קוראים ענו לה בתשובה ש"יוסקה מאיור הוא סיפור בלבד וסיפור יכול להיות דמיוני
".

והייתה הקוראת רות גרנובסקי שהשוותה את יוסקה מאיור עם המלאך סיימון טמפלר שכיכב אז העל המסך הקטן שכמוהו כיוסקה מאיור יוצא לכל פעולה אינו מפחד לעולם וידו תמיד על העליונה .
ומסקנתה הייתה "יוסקה מאיור זהו רק סיפור מצוייר בהמשכים כפי שהמלאך הוא סיפור מצולם .
למכתב שלה צורף ציור של יוסקה עם הילת המלאך סימון טמפלר…
דהיינו לא תמיד תחושת האמינות שלה שאפו היוצרים בכל מאודם ושעבורה הקפידו כל כך במחקר ההיסטורי דבקה בקוראים .
למה בעצם הפסקתם את יוסקה מאיור ?
רוטמן : יוסקה מאיור נפסק אחרי שנתיים כשדובי עבר לארה"ב אבל באמת הרגשנו אז שהסדרה כבר מיצתה את עצמה שנתיים של פרסום רציף זה בהחלט פרק זמן ארוך מאוד.

דובי : אני  דווקא מאד רציתי 'שיוסקה מאיור' ימשיך – מפני שהיו עוד הרבה פרשיות ומבצעים שיכולנו לספר עליהם. אבל אשמן ז"ל התעייף ממנו.'יוסקה מאיור' נפסק מפני שאשמן רצה שהוא יפסק. – בטח לא אני.
אחרי שסיימנו את 'יוסקה מאיור' עוד הפקנו שלושה סיפורים 'בהארץ שלנו':
   מלכודת במצולות, אבירי הכותל, ואוצר טמון בקרח. 

 ולכן, נסיעתי לארה"ב לא שייכת לעיניין.לארה"ב נסעתי כדי ללמוד תקשורת חזותית רק בדצמבר 1974!!! ומקודה זאת גיורא המשיך לבד.
היום, כשאני מרצה למבוגרים על 'פרשיות נעלמות מ- 45-48', אני יודע כמה חומר מותח היינו יכולים לשבץ בסיפור על יוסקה. אני מאד מקווה שנוכל למצוא דרך 'להחיות' את יוסקה ולהפיק ממנו עוד סיפורים. לדעתי השוק מחכה לזה.

 


מאז סיפור זה שהביא למעשה את ז'אנר הסיפור ההירואי בקומיקס העברי לא פורסמו כמעט סיפורים כאלה והוא נשאר בגדר ציון דרך .
לפירסום הסיפור היו תוצאות לא צפויות עבור גיורא רוטמן יוסקה מאיור הפך אותו לצייר הקבוע של סדר ספרי חסמבה של "יגאל מוסינזון " ולצייר הקבוע של דמויות כמו יואב צור מפקד חסמבה רחל סגניתו ושרגא השמן : :
רוטמן: יגאל מוסינזון ראה את "יוסקה מאיור " שלי בהארץ שלנו והתרשם.
כל כך התרשם שהוא טילפן אלי ביוזמתו יום אחד בהפתעה מוחלטת עבורי ואמר לי " מהיום אתה הצייר של חסמבה".
נדהמתי. אתה לא מצפה לקבל סתם ככה שיחה כזאת בלי הודעה מוקדמת בלי כלום .
וזה בהחלט ריגש אותי מאוד כי אהבתי את החסמבות ואת הציירים שלהם שמואל כץ ומ.אריה
.לדעתי מוסינזון נשאר ילד עם יום מותו זה היה סודו הגדול. אחרי שני ספרים שציירתי שהוא פיקח עליהם הוא כבר סמך עלי ונתן לי יד חופשית לעשות כרצוני.
רוטמן צייר עבור מוסינזון למעלה מעשרים ספרי חסמבה יותר מכל מאייר אחר ,ופרק בספר חסמבה האחרון שפורסם אף מתרחש במשרד האדריכלים שלו!.
המשכת לכתוב מאז ?
מאז כתבתי גם רומן על מלחמת העולם השנייה עם לוחם יהודי אבל לצערי גם עם זה לא קרה הרבה וזה תקוע לי מאז במגירה .
היוצרים אינם שוללים כלל אפשרות שאולי יחזירו את יוסקה לפעולה מבצעית בסיפור נוסף אבל כרגע לא ברור מתי.

 

 

 

 

 

 

 

.
בין המאורעות שהוא מתאר ופרסום הסיפור חלפו 24 שנים. מאז פרסומו של יוסקה מאיור והיום חלפו 35 שנה .זהו זמן ארוך מאוד שבמהלכו השתנתה החברה הישראלית בצורה דרסטית והסיפור ההירואי נראה כשריד של תקופה שחלפה לא פחות מהאירועים שאותם הוא מתאר. לאחר מכן שוב לא פורסמו יותר סיפורים מסוג זה.
יוסקה מאיור היה ככל הניראה הגיבור הפטריוטי הישראלי המשכנע האחרון בספרות הפופולארית.ואחריו בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים כבר לא הופיעו כאלה .
את מקומו תפסו מאז מגוון של דמויות מתלבטות שלחימה למען העם והמדינה היא הדבר האחרון שמעניין אותם.
אבל נחמד לשוב ולהיזכר בו בימים אלו של חגיגות השישים לקיום המדינה.שעבור הקמתה לחם יוסקה מאיור .

מכתב מקורא לשבועון "הארץ שלנו".

ראו עוד

מגידי גזר ועד יוסקה מאיור :מלחמת העצמאות בקומיקס העברי

דרך בורמה

יותר חסמבאי מהחסמבאים עצמם :על גיורא רוטמן

יוסקה מאיור חלק א'

יוסקה מאיור חלק ב'

 
 
 
יוסקה חוזר מדרך בורמה ,הסיום .
 

מסעות החיפושים של אלעזר לנדא ואישתו בתיה בריינא

 

 

 עמוד השער של מעשה רב ,ספרו של אלעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה.

 

 

כתבה מיוחדת לרגל חג השבועות חג החקלאות  חג הגנאלוגיה שהרי מגילת רות עוסקת בגנאוגיה של שושלת דוד

היה היה במאה ה-19 אדם בשם אלעזר לנדא. הוא היה נינו של הרב המפורסם מכל של העידן ההוא והכל ציפו ממנו שימשיך בדרך אביו וסבו שהיו רבנים חשובים מאוד בפני עצמם ויקדיש את חייו לשימור זכרו של אבי הסב ולעריכתם להוצאתם של כתבי היד המרובים והקשים לפיענוח שלו.
אבל הוא החליט יום אחד לעזוב את הכל מאחוריו למכור חלק גדול מכתבי היד שהיו בידיו לקרובה עשירה ואספנית נלהבת של כתבי יד  ולעלות לארץ ישראל.
ושם נשא אישה צעירה ויפה בתו של אחד מראשי הקהילה היהודית בירושלים,
אבל בימין האחרונים התחרט עמוקות על כתבי היד שנטש מאחוריו והטיל על אישתו שהפכה בתוך זמן קצר להיות אלמנתו לעשות הכל כדי להשיג את אותם כתבי יד שעליהם ויתר ולהביאם לארץ ישראל על מנת להדפיסם.
וזאת הייתה משימה יוצאת דופן למעשה חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית כולה משום שבאותה תקופה שבה נשים לא למדו כמעט דבר מעבר לטיפול בענייני הבית , איש לא ציפה מאישה יהודיה שתתעניין ותבין בכתבי יד של רבנים.
אבל אלעזר לנדא זכר היטב שבמקור כתבי היד נמכרו לאישה עשירה ומשכילה שהבינה היטב את ערכם.
הוא היה משוכנע שאישתו הצעירה תוכל להשיג את כתבי היד ובהם אחד יוצא דופן מיסתורי באופן מיוחד להביא אותם לארץ ישראל להשיג את הכסף על מנת לדאוג להדפסתם ובכך להשלים את מפעל חייו.
אני הוא הנכד של נכדתו של אותו אלעזר לנדא והנה לפניכם לרגל  חג השבועות חג החקלאות  הגנלוגיה שהרי מגילת רות עוסקת בגנילוגיה של שושלת דוד . סיפורו וסיפור אישתו שקיבלה על עצמה את המשימה יוצאת הדופן, סיפורם של זוג מהמאה ה-19.

 השושלת .

  

האבות אגדיים של השושלת  כוללים על פי  טענה אחת אחת מוטלת בספק רב  את בית דוד
דהיינו כמו  99.99 % מכלל  עם ישראל ומרבית או כלל  המשפחות האירופיות הותיקות גם משפחה זאת מתייחסת למלך דוד ( באירופה הם מתיחסים אליו דרך ישו ומרים המגדלית ).

ואני מניח שישנם מי שרואים בכך כבוד גדול.  

מסורות מעניינות יותר מהמסורות השיגרתיות על בית דוד שככל הנראה התקיימו בעל פה והועברו מפה לאוזן  ומובאות כאן בדפוס לראשונה קובעות שאין שום קשר לבית דוד  מיחסות את השושלת למוצא מיוחס הרבה  יותר  למשפחתו של שפן הסופר המפורטת בספר מלכים . 

ומשפחה זאת כללה את : 

;דור ראשון משולם
דור שני אצליה
דור שלישי שפן הסופר של המלך יאשיהו
דור רביעי אחיקם גמריהו ואלעשה פעלו בחצר המלך יהויקים.  
דור חמישי גדליהו בן אחיקם נציב יהודה בימי הכיבוש הבבלי ומיכיהו

דורות מאוחרים יותר שקושרו לשושלת

נתן מרומא ( 1035 -1106) 

רש"י ( 1040-1105 ) גדול פרשני התנ"ך

ותלמידיו בעלי התוספות

עד כמה מסורות אלו אמינות אם בכלל זאת שאלה גדולה.והתשובה היא כנראה "ירצו יאמינו לא ירצו לא יאמינו ".
אין להן בדל שמץ של הוכחה שיכולה לשכנע את מישהו .  
אבל מהמאה ה-16 לפחות  השושלת כולה מתועדת היטב.

  
הדור הראשון

החבר יוסף מאובן ( שם קדום של בודפסט ) "אוד מוצל לגזרת גרוש וינה 1559"  מנהיג באירגון החשאי "בני ציון ". הוגלה בידי הקיסר פרדיננד הראשון  מוינה לעיר פראג . מוצאו לפניו אינו ידוע . שם אישתו אינו ידוע.   אחיו  והוא ישכר בער בעל מחבר ספרים יש שכר, אמרי בינה, מקור חכמה, פתחי יה,

הדור השני

רבי פתחיה ( משה)( בן החבר יוסף . חזן ונאמן הקהילה בעיר פראג סופר סת"ם וסופר הקהילה .נפטר בה' בשב"ט שנ"ס ( 1598 )

הדור השלישי

הרב נפתלי הירש בן פתחיה ( נפטר 1601 )
סופר הקהילה בפראג .ספרא בן ספרא .
אישתו על פי גרסה אחת מרת טעלצא על פי גרסה שנוייה במחלוקת נכדה של שאול וואהל שהיה מלך ליום אחד בפולין . על פי גרסה שנייה  סבירה יותר שמה היה רבקה בת נתן מנדל בן מאיר מקרקוב
אחיו יששכר בער מחבר ספרים על הזוהר
ובמקביל מהצד השני
הרב דוד אשכנזי בן החבר יעקב אשכנזי "ידע מלאכת חרש וחושב". או בן מרדכי אשכנזי, היה ראש ישיבה בלמברג בפולין _( נפטר 1645)

הדור הרביעי

הרב משה רבקש בן נפתלי הירש הסופר ( 1596-1671)
רב ופרנס בוילנה מחבר ספרים כמו "באר הגולה "(פרוש ענק לספר "שולחן ערוך " של משה קארו ) ועוד ועוד. היגר מהעיר פראג לוילנה שבליטה. ,חי במשך תקופה מסויימת בעיר אמסטרדם לפני שחזר לוילנה .
ומהצד השני רב הקהילה של וילנה רבי משה קרמר  בן דוד אשכנזי . אב בית הדין וראש ישיבה (ורב ראשי בוילנה . 1590-1688) שם אישתו ליאבה בת הרב יוסף בן אליקים גצל הלפרין מלמברג .

הדור החמישי

פתחיה בן רבי משה רבקש. פרנס בוילנה . ( 1610-1672 )

 

הדור השישי

בתו של פתחיה נשאה לאליהו חסיד בנו של משה קרמר ראש הקהל דיין ופרנס וגבאי הצדקה הגדולה בוילנה . ( נפטר 1710)

הדור השביעי

יששכר דב ( או בר ) בן אליהו החסיד ובתו של פתחיה .

אחיו רבי צבי הרש אבי משפחת ריבלין

הדור השמיני

שלמה זלמן בן יששכר דב

( נפטר 1758)

אשתו טרינא בת מאיר בן בנימין זאב מהעיר זלץ.

 

הדור התשיעי 

אליהו מוילנה בן שלמה זלמן ובן טריינה ( 1720-1797) ידוע בכינויו "הגאון מוילנה " הגר"א . נחשב לגדול חכמי ישראל ב-800 השנים האחרונות .

שם אישתו חנה בת יהודה ליב מקידן
אחיו יששכר דב

אח נוסף אברהם רגולר
שניהם מחברי ספרים שונים .

הדור העשירי

אברהם וילנר

בנו השביעי והידוע ביותר של הגאון ( 1765-1808) ( ויש האומרים שנולד בשבט תקי"ח 1758 ותאריכים אחרים אולם זהו התאריך הנכון על סמך מסמכים שהתגלו לאחרונה ).  ערך ( לעיתים עם  אחיו יהודה לייב ) את ספרי הגאון מוילנה והביאם לדפוס , במקביל יסד את מחקר ספרות האגדה והמדרשים.
שם אישתו
שרה מינדס ליפשיץ בת נוח מינדס
שם אחיו יהודה לייב.סייע לאברהם לערוך ולהדפיס את כתבי הגאון מוילנא.  

 

הדור ה11

יעקב משה בן אברהם ( 1779-1849) . רב בעיר סלונים.

  עסק בעריכת ובהוצאת כתבי היד של הגאון מוילנא ביחד עם ספרים שונים משלו.

שם אישתו הינדה בת חיים בן יהושע לנדא מהעיר סלונים .

הדור ה12

–אלעזר לנדא ( 1812-1874) נולד בסלונים ביולורוסיה נפטר בירושלים . רב בעיר סלונים .מורה בישיבה "עץ חיים " בירושלים.
אישתו השנייה בתיה בריינה
בת זאב וולפנזון

בנו של אברהם וולפנזון


הדור ה13

אליהו- לנדא מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג( 1873-1946) ( ידוע גם בכינוי רבי אליהו מאמקאס)

.אישתו אסתר בתו של הרב משה זילברמן ונכדתו של מנהיג הקהילה מוני זילברמן

הדור ה-14

חנה טריינא לנדא( 1900—1975)
אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן

אחיה : יעקב לנד"א מו"ל .

הדור -15

צבי אשד (  -27 לפברואר 1925 -30 לנובמבר 2003 )
אישתו רחל בלנק
בת המנהיג הציוני ד"ר אליהו בלנק
אחיו משה אשד ( 1926-2007) ממגלי דרך בורמה

הדור ה-16 לחבר יוסף הגולה בפראג  דור שמיני לגר"א

אלי אשד
בלש תרבות 

מסעות החיפוש של אלעזר ובתיה לנדא  

מאת אלי אשד
( נכד נכדתו של אליעזר לנדא )

 

200 שנה מלאו לעליית תלמיד הגאון מוילנה הגר"א שעלו לארץ ישראל בעקבות רעיונותיו והקימו כאן את הישוב האשכנזי המצליח הראשון ולמעשה פתחו בכך את הדרך לחזרתו של ולשגשוגו של הישוב היהודי בארץ. ישראל . .
וכידוע גם הגר"א עצמו ניסה לעלות בשלב כלשהו לארץ ישראל אך לבסוף חזר על עיקבותיו מסיבות שלא הובהרו עד היום ושעליהם יש ויכוחים רבים .
מה שפחות ידוע הוא שבנו של הגר"א אברהם שהיה רב חשוב בפני עצמו ומהראשונים שעסקו ברצינות באגדה ובמדרש התנגד בתוקף למאמצי העליה של תלמידי הגר"א בטענה שיש לחכות קודם לגאולה לפני העלייה .ואולי היה קשר להתנגדות הזאת גם לכך שהיה מסוכסך עימם  בנושא הוצאת כתבי היד של הגר"א שהתלמידים הוציאו גם ללא הסכמתו של אברהם

 חוקי זכויות היוצרים אז  לא היו ברורים כמו היום .
באופן חד פעמי בתי הדין של וילנה אף מיהרו להכריז לאחר מות הגר"א שרק לבניו ומותר להוציא את כתביו.אבל  אנשים התעלמו מההכרזה והוציאו את כתביו ודברים שיוחסו לו משל היו אוצרות שיש לעשות בהם שימוש.

אברהם ובני משפחת הגר"א מעולם לא ניסו לעלות לארץ ישראל כמו תלמידי הגר"א ובראשם מנחם מנדל משקלוב וישראל משקלוב..
וכך גם בנו של אברהם הרב יעקב חיים מסלונים גם הוא סופר חשוב ומוציא לאור כתבי הגר"א .
היה זה רק נינו של הגר"א אלעזר ( ידוע גם  כאליעזר  ונכנה אותו כאן בשתי הואריאציות של שמו ) לנדא שמימש לבסוף את צוואת הגר"א ועלה לארץ ישראל . ששם חיכתה לו קהילה גדולה ותומכת של תלמידי וממשיכי אבי סבו .
אליעזר לנדא היה נינו של הגר"א הגאון המפורסם מוילנה דרך בנו אברהם ונכדו יעקב חיים מסלונים .
מעריכים שלגר"א יש כעשרים אלף צאצאים, רובם מלאי גאווה על יחוסם הנחשב לבכיר ביותר בעולם האשכנזי כולו . וישנם שני ספרים ענקיים שפורסמו בשנת 1997 שנת המאתיים למות הגר"א שמתעדים את כל אלפי הצאצאים האלו.
אולם מבין כל הצאצאים המרובים האלו ישנה רק משפחה אחת ספציפית מאוד שהקדישה חמש דורות רצופים על מנת לפרסם ולהוציא לאור את כתבי הגר"א ולאמיתו של דבר ראתה את עצמה בבעלת המונופול הרוחני על כתביו ותורתו .שאר הצאצאים יכלו להתגאות שהם מקורבים לגר"א הגדול ,בני משפחה זאת ראו בעצמם כמי שאחראיים על עזבונו הרוחני של הגר"א ועל פרסום תורתו בעולם .

משפחה זאת היא משפחתו של אברהם בנו המפורסם והמוערך ביותר של הגר"א והיחיד מבניו שתרם תרומה אמיתית משל עצמו, נכדו יעקב משה  נינו אלעזר בן נינו אליהו יצחק ונכד נינו יעקב לנדא כולם עסקו בהוצאה לאור כתבי היד של הגר"א .
ובגלל היקפם הגדול של כתבי הגר"א והעבודה העצומה שהיה צריך להשקיע כדי להכינם לדפוס נשאר חלק מהם גנוז במשך עשרות שנים לצערם של רבנים ותלמידי החכמים .
והתופעה הזאת של חמישה דורות העוסקות בפרסומם של כתביו של אבי משפחתם היא בהחלט יוצאת דופן אולי יחידה במינה.

אלעזר

אלעזר לנדא נולד ב1812 ( ולפי גרסה אחרת בסביבות 1838 ) , תקע"ב בעיר סלונים ( היום בבילורוסיה )שבה שימש אביו יעקב  כרב.  
אלעזר קרא למשפחתו לנדא על שם משפחת אימו הינדה אשת רבי יעקב שהייתה בת חיים יהושע לנדא,משפחת לנדא הייתה משפחה עשירה בסלונים.
.לאחר פטירת אביו התמנה אליעזר לשמש במקומו כרב הראשי של סלונים .
. במסגרת תפקיד זה הוא היה פעיל מאוד באיסוף כספים לישיבת וולוז'ין המפורסמת שאותה הקים רבי חיים מוולוז'ין תלמידו המפורסם ביותר של הגר"א גם באיסוף כספים עבור הישוב בארץ ישראל.

תפקיד רב העיר היה תפקיד אחד שאותו קיבל בירושה.
אבל היה תפקיד נוסף ואף חשוב יותר שאותו ירש מבחינת המשפחה והציבור כולו .
היה עליו להמשיך בעיסוק המשפחתי של עריכת ובהוצאה לאור של כתבי היד של הגר"א.
מאביו יעקב הוא ירש כמות גדולה של כתבי הגר"א בכל מקצועות התורה.כתבים שאביו סידר והכין רשימה מפורטת שלהם שנקראת "רשימת סאלונים" הוא קיבל בירושה את כתבי היד נוספים של אבות אחרים של המשפחה שהיו ברשות המשפחה בוילנה ובסלונים ושעל הוצאתם לאור בדפוס עמלו סבו ואביו במשך שנים רבות.
אלעזר לנדא ראה עצמו מחוייב להמשיך בפעילות זאת. ובין השאר עסק בהעתקה של כתבי היד שונים של הגר"א כמו ביאוריו למסכת פיאה בתלמוד הירושלמי וכתבי יד אחרים .

אלא שבניגוד לסבו אברהם שנחשב לבן המוכשר והמוצלח ביותר של הגר"א ,ולמי שהיה חכם חשוב בפני עצמו בניגוד לשאר בניו של הגר"א שלא התבלטו במיוחד ולא תרמו שום יצירה מקורית משל עצמם,ולאביו שהיה הנכד האהוב על הגר"א ( לפי עדותו לפחות )  אלעזר מעולם לא פגש את הגר"א שנפטר שנים לפני הולדתו.
זה אמר שהיה עליו להקדיש את חייו לאדם לא מוכר לו.
הציפיות ממנו היו עצומות.
הוא לא עמד במשימה הזאת.

 

 מתי בדיוק נולד אלעזר ?

 

 

ישנה שאלה גדולה מתי בדיוק נולד אלעזר .

ישנם שני ספרים ענקיים שעוסקים בתיאור מפורט של אלפי האנשים שמשתייכים  למשפחות צאצאיו של הגאון מוילנה  

שניהם יצאו לאור  במקביל בשנת 1997 שנת המאתייים למותו של הגר"א . שני ספרים אלו, פרות מחקר מדהים ומקיף מאוד בהקפו בכל מקרה,   הופכים את שושלת האנשים המתיחסים אל הגר"א למשפחה המתועדת ביותר הקיימת כיום בעולם היהודי כולו.

על פי ספר אחד ספרו המקיף מאוד בן ה-685 עמודים   של חיים פרידמן  :

Eliyahu’s branches :the descendants of the Vilna Gaon and his family, , 1997

רשום שאלעזר נולד בשנת 1812 .

ואולם על פי הספר המתחרה  המקיף מאוד גם הוא  של   

 Nei  Rosenstein        Gaon of Vilna and his cousinhood: (Computer Center for Jewish Genealogy, 1997  

רשום שאלעזר נולד "בסביבות 1838". וזהו הבדל של 26 שנים !

  חיים פרידמן  מציין שהוא היגיע לתאריך הלידה על פי הרשימה הגנאלוגית שהכין אליהו לנדא , בנו של אלעזר  וקיימת היום ככתב יד בידיו של אספן ידוע ששם ציין את תאריך הלידה של אביו .

ד"ר ניל רוזנשטיין   ( שטקסט הרשימה הנ"ל מופיע בספרו כנספח )  לא ענה לאי מייל שלי בעניין. .

בכל מקרה כפי שנראה בהמשך התאריך הראשון מתקבל יותר על הדעת מכל בחינה מאחר שכאשר היגיע אלעזר לארץ ישראל בשנות השישים של המאה תיארו אותו אנשים שפגשו אותו כ"זקן " ואיש לא היה מתאר אותו ככזה אם נולד בסביבות 1838 והיגיע לארץ ישראל בסביבות 1867 כשהוא בסך הכל בגיל השלושים . 

 

 

 

פרוייקט סדר זרעים.

 

….והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל למדפיסים דשם.
חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:
…הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:
אלעזר בן הרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

אלעזר לנדא הקדמה לפירוש הגר"א לסדר זרעים בתלמוד הירושלמי .

במשך כל חייו היה אלעזר עסוק בהעתקת כתבי היד של אבי סבו וסבו.
אבל הוא בעצמו לא הביא לדפוס שום דבר שנדפס בימי חייו.
. הוא עצמו ערך ספר אחד  שכלל גם חומר משלו "ספר חידושי הלכות ומנהגים מהגאון רבי אליהו " שיצא לאור שנים לאחר מותו בידי בנו תחת השם "תוספת מעשה רב" ובו באחת המהדורות של נכדו של אלעזר יעקב ניכלל גם סיפור שכתב אלעזר על פי מעשה ששמע על מה שארע לגר"א כשהיה בבית הסוהר בוילנה וכיצד שרד שם בין הפושעים הטמאים .
כאמור עד כמה שידוע לנו זה היה הספר היחיד שתרם לו תרומה משל  עצמו.
במשך שאר חייו עסק בעריכה של כתבי היד של אבי סבו.

במקביל לפעילות זאת הוא התחתן בנישואין ראשונים עם דבורה רויזה בת יהודה הכהן שמהם נולדו לו בן ו-3 בנות אחת מהבנות האלו פרומה פרידה לנדא נישאה לאדם בשם אליהו מילר והם עברו לפריז בצרפת.

 בנם אלעזר מילר עלה לארץ ישראל ככימאי מדופלם מפריז בשנות העשרים ליפו שם הקים יקב מודרני ליצור יין בשם חברת מזרחי ( להבדיל מ"כרמל מזרחי ") ובית מסחר מפואר ליינות.
בנה של אחותו פסיל מילר היה אליהו ליפובציק שעסק בגדול גידולים תעשייתיים מיוחדים כמו סויה ומוצריה והקים לשם כך מעבדה תעשייתית בשיתוף עם דוקטור חיים ויצמן הנשיא שהראשון לעתיד של מדינת ישראל .

.

קטע מתוך הספר "הגאון " של אליאך עם קטע מכתב ידו של אלעזר לנדא.
הפרוייקט הראשי שעליו עמל אלעזר בהוצאה לאור היה הפרוייקט שאותו ראו הוא ובני משפחתו כחשוב מכל: פירוש הגר"א לסדר זרעים של התלמוד הירושלמי .אולם פרוייקט זה שהיה בעל חשיבות עצומה הביא לו מפח נפש גדול .
סדר זרעים של התלמוד הירושלמי עוסק במצוות התלויות בארץ ישראל וחקלאותה בלבד ועליו לא חיברו מסכתות בתלמוד הבבלי מאחר שהיה קשור לארץ ישראל בלבד ובתקופת הגלות רק מעטים עסקו בנושא זה שהרי רוב פרשני התלמוד כלל לא חיו בארץ ישראל ולא היה להם עניין רב בישובה..
הגר"א ששאף להקמת ישוב חדש בארץ ישראל ראה בכך נושא בעל חשיבות עליונה ולימודו בנושא היה פרטני מסובך ומורכב ביותר. הוא לימד זאת רק לכמה אנשים בודדים שיצרו גירסאות שונות של המסכתות האלו ודווקא הן היו בעלות חשיבות גדולה לישוב שעמד לקום בארץ .
פירושו המפורט לסדר זרעים נחשב ליצירת המופת בתחום פרשנות ההתלמוד הירושלמי לדפוס ,זה היה פירוש רחב יריעה ומפורט בניגוד למקובל אצל הגר"א שנהג לצמצם מאוד בדבריו. והייתה בו חשיבות עצומה מבחינת הישוב הפרושי בארץ ישראל שהיו בו אנשים ששאפו להקים ישובים חקלאיים על אדמת ארץ ישראל..
מאידך יש גם רבנים ( חסידים ) שטוענים שהגר"א הכניס בו שינויים דרסטיים ממה שכתבו בתלמוד הירושלמי ולמעשה יצר תלמוד ירושלמי חדש פרי יצירתו המקורית שלו.
מובן שאין מי בקהילה הפרושית שמתייחס לטענות הקנטרניות האלו יותר מידי ברצינות .שהרי לאיזה אדם רציני איכפת מה יש לחסידים לאמר על הגר"א ?
לאחר מות אביו יעקב שהחל בפרויקט אלעזר קיבל את כתב היד של החיבור המסובך מאביו עסק אלעזר במשך שנים בהכנה של של הפירוש הקשה הזה הוא אף העתיק אותו בעצם ידיו אולם נראה שההעתקה שבוצעה גם בידי אנשים אחרים לא הייתה מרשימה באיכויותיה .
לבסוף הוא הביא את העותק למדפיסים וניסה להוציאו לאור אבל בסופו של דבר הוא מספר בהקדמתו לפירוש "החלטתי לא להדפיסו מטעם הכמוס עימדי ".
ניתן לנחש שהיו לאלעזר ולמדפיסים סכסוכים בענייני התשלום שהביאו להתפרקות היחסים בינם ולהפסקת הפרוייקט. והדבר גרם לאכזבה עצומה לרבנים שונים שחיכו בקוצר רוח לפירסום כתב היד.

וראשית כל שמנו את ליבנו לבקש למצוא את המרגלית הטבה אשר נעלמה מאיתנו ,אשר תהיה גולת הכותרת לכל הכתרים אשר נקשור לירושלמי והוא "ביאור הגר"א ז"ל לירושלמי סדר זרעים " אשר כלתה נפש כל הגאונים לראות אוריו וכל יודעיו גומרים עליו את ההלל ".

ר' שמואל פייגענזאהן – (הידוע בכינויו 'שפ"ן הסופר') מבעלי בית הדפוס "ראם " שהדפיסו לבסוף את פירוש הגר"א ל"זרעים" ב "תולדות דפוס ראם " בקובץ "יהדות ליטא : כרך א: היהודים בליטא מהמאה הט"ו עד 1918.  ך ע' 290  , )

.אלעזר לא ויתר וניסה להוציא את הפירוש בעצמו אבל זה לא עלה בידו. ולבסוף נטש את העניין.
כנראה משום שהוא קיבל החלטה :הוא יגשים את מה שאבי סבו הגר"א ניסה לעשות ולא הצליח ויעלה לארץ ישראל.
זה היה לאחר פטירת אישתו ולאחר שבנותיו נישאו ואלעזר חש שאין שום דבר שקושר אותו יותר לסלונים וביולורוסיה .ועם כך עדיף להגשים את מצוותו של הגר"א שלא הוגשמה בידי שום בן משפחה אחר ולעלות לארץ ישראל.
אולי הרגיש אלעזר את עצמו לחוץ על ידי המורשת המשפחתית שכפתה עליו להקדיש את חייו ליצירתו של אדם אחר אבי סבו?
אולי בגלל זה נסע לארץ ישראל גם כדי להימלט ממורשת חונקת זאת?

האספנית העשירה

 

כנראה בגלל התוכניות לעלות ארץ ישראל שדרשו כסף רב החליט לבסוף אלעזר לעשות דבר שלא ניתן היה להעלותו על הדעת ולמכור חלק מכתבי היד שבידו של הגר"א לדודנית עשירה בשם מירל שארלוט ,שהייתה נכדתו של אברהם סבו של אלעזר ואישתו של נדבן עשיר ומלומד בשם שמריהו צוקרמן . הוסכם שהזוג העשיר ידאג להוצאתם לאור של כתבי היד בדפוס.
 שמריהו צוקרמן התעשר כספק נשק לצבא הרוסי . בשלב מסויים צוקרמן הנ"ל ביקר בארץ ישראל בשנות השלושים ביחד עם קרובו שמריהו לוריא ,  שהה שם כחמש שנים ואף הביא עימו ערמות של נשק להגנת הישוב שאותם סיפק לאנשי  אירגון "הגברדיה היהודית" בראשות זאב וולפנזון .

כאשר חזר צוקרמן לרוסיה מכירת הנשק הזאת סיבכה אותו בבעיות משפטיות  קשות עם השלטון הצארי שהגיש נגדו תביעה על העברת נשק לממלכה אחרת.

אבל בסופו של דבר הוא הצליח לצאת מהצרה הזאת .ללא פגע. 
הוא חי בארמון מפואר והיו לו אורוות סוסים וכלי רכב מפוארים כמנהג האצילים והיה מקובל מאוד על שרי רוסיה .
מירל שרלוט הייתה שונה מאוד מהסטריאוטיפ של הנשים היהודיות באותה התקופה כמי שהורחקו מכל עינייני לימוד ורוח. היא נודעה למרחוק כאישה בעלת רצון חזק והשפעה עצומה ונודעה הן באמונתה ( וזה היה מקובל ) והן באינטלקט שלה (וזה היה מקובל פחות ). במשך שנים רבות לאחר מות בעלה הראשון היא חיה לבדה כאישה עשירה סירבה להינשא לרבים ששיחרו לפתחה ועסקה בחלוקת כספה הרב בפרוייקטים פילנטרופייים שונים . בין השאר היא התפרסמה כמי שתרמה כספים לפרוייקט חלוקת מזון כשר לחיילים יהודיים בזמני חגים כמו מצות בחג הפסח .
ב-1873 היא שלחה שני רימוני כסף על מנת לקשט את בית הכנסת "בית יעקב " שאותו בנה זאב וולפנזון בירושלים.תרומה כזאת מאישה לא הייתה זכורה לזקני ירושלים .
במשך שנים רבות היא סירבה לכל מאמצי השידוכים המרובים והעדיפה לחיות כאישה בודדה ועשירה אולי מתוך ההנחה שבעל רק יפריע לה לחיות את חייה כאישה דתיה משכילה .בסופו של דבר הסכימה להינשא לעשיר הגדול שמריהו צוקרמן ב-1856. וכספיו עוד הרחיבו את יכולותיה הפילנטרופיות והאספניות השונות .
מירל התעניינה מאוד בגר"א בלימודיו ובספריו ורכשה כל כתב יד שלו שיכלו לשים עליו ידם מאלעזר ואחיו נוח שהיו בעלי כתבי היד.הם מכרו לה כתבי יד שונים כמו "תיקוני ספר הזוהר " של הגר"א ואת "איגרת הקודש " ( הידועה גם בכינוי "צופן הגר"א" ) מיכתב מיסתורי המתאר את העתיד לבוא הכתוב בכתב צופן שיש המייחסים אותו לגר"א ויש המייחסים אותו לבנו אברהם .
לכאורה אין כאן דבר מיוחד שהרי כולנו שמענו על נשים שאוספות ספרים וכתבי יד .
זה היה מיוחד ואולי חסר תקדים לעולם היהודי באותה תקופה ובכל תקופה קודמת .שהרי נשים לא היו אמורות כלל לקרוא את כתבי הגר"א שבכל מקרה נועדו לקריאה רק של תלמידי ישיבה ורבנים בדרגה גבוהה . לא של נשים.

את הנשים שפירסמו יצירות ספרותיות באותה התקופה כמו מרים מרקל מוזסזון אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים.

נשים חרדיות קראו בדרך כלל ספרי תפילות שנועדו במיוחד עבורן ולא הרבה מעבר לזה .

 אבל מירל יש להניח קראה ואהבה את כתבי הגר"א ועשתה כל מאמץ כדי להניח את ידה על כמה שיותר מהם.
את כיתבי היד האלו מירל הוציאה לאור עם הקדמות של בעלה ( שבניגוד למקובל היום היה גם עשיר וגם מלומד ) העבירה למלומדים שונים שהוציאו אותם לאור על מנת להפיץ את למדנותו של הגר"א ברחבי העולם .
אלעזר אפילו מכר לה ספר עם פורטריט של הגאון שנטען שצוייר ממנו בימי חייו ללא ידיעתו.
בצוואתה סיפקה מירל כספים לשם ההוצאה לאור של כתבי הגר"א וזה בוצע בידי בעלה וקרובי משפחה שונים ובהם קרוב המשפחה אליהו לנדא.

.."…באתי להודיע לכל ,שבעיני ראיתי את פרוש הגר"א על ירושלמי סדר זרעים כי הירושלמי הזה היה בידי הרב הישיש אלעזר זצ"ל בן יעקב משה זצ"ל מסלונים נכד הגר"א . והרב אלעזר נשא אישה בשערשאב ,בעת שהייתי שם רב והשאיל לי את הירושלמי הנ"ל לזמן קצר ,כי היה ירא להחזיקו אצלי זמן מרובה . מפני שהגבירה מרים שארלאטרווא ז"ל קנתה את כתב היד מיורשי רבי יעקב מסלונים ז"ל ,ואחר כך ביקשו ממנה היורשים בעבור הירושלמי הזה יותר מעות והיו בינהם טענות ותביעות ,ולכן פחדו להחזיקו אצלי זמן מרובה פן יודע להגבירה שהנהו אצלי ותשלח אלי לעכבו.

אבל מהמעט שהיה בידי ראיתי שהוא מעביר הרעיון באריכות גדולה ,לא כדרך הגר"א שמקצר בכל ספריו והיו בידי שני ספרים אחד מסודר להדפיס ,..וכמדומה קרוב לודאי שהיו סביב הירושלמי שני פירושים ( של הגר"א ) אחד פירוש הפשוט כרש"י על הגמרה ומצד השני באריכות גדולה כמו תוספות ….והרב אלעזר הנ"ל לא ישב בשערשאב זמן רב כי נסע לארץ הקודש ושם שבק חיים לכל חי.
( בן ציון שטרנפלד אב בית הדין של כילסק במכתב בעיתון "המודיע " ה' מנחם אב תרע"ג מקונן על אי הדפסת כתב היד של פירוש הגר"א ל"זרעים ") .

 

אלעזר לא מכר את כתבי היד בחשק רב ,הוא עשה זאת ממש מחוסר ברירה . היו כתבי יד שהוא טרח להכין עבורם עותק בעבור עצמו כמו "איגרת הקודש " שהייתה קצרה מאוד והייתה כתב צופן בלתי ברור על העתיד לבוא שיש המיחסים אותו לסבו אברהם ויש המיחסים אותו לגר"א ,

חלק מכתבי היד הוא לקח עימו לארץ ישראל.
על פי מקור אחד אלעזר מכר למירל צוקרמן את כל כתבי היד שהיו בידו ,אך זה אינו נכון אלעזר מכר אך ורק חלק מכתבי היד שברשותו והשאיר בידיו כתבי יד מרובים שאותם לקח לארץ ישראל והוא היה אדם שידע לשמור עליהם היטב כל חייו .
לעתיד הוא התחרט עמוקות גם על מכירה חלקית זאת.
עבור כתב היד החשוב מכולם זה של הפירוש לסדר זרעים היו לאלעזר מחשבות שניות ולאחר שכבר היגיעו הוא ומירל להסכם החל לדרוש יותר כסף והחלו בינהם תביעות ומענות משפטיות . הוא השאיל את הכתב היד לרב בן ציון שטרנפלד אבל בסודיות ולזמן קצר מחשש שמה למירל יוודא הדבר ותנסה להשתלט על כתב היד שאותו ראתה כשלה . בסופו של דבר העיסקה בין השניים בוטלה ואלעזר נתן את כתב היד לחתנו דוד אפענברג וזה הבטיח לדאוג להוצאתו לאור.ואף גייס רבנים שונים לתמיכה במטרה זאת .
אבל שוב המטרה לא הושגה. והחיבור נגנב ושנים דומה היה שנעלם לנצח.

…" ואופן התגלותם ממש בדרך נס ופלא .הכתב יד נמצא בידי חייתי טרף רוצחי ישראל פורעי הפרעות באוקריינה ובשעה שהיו עומדים לאיבוד ,פלא והפלא ! נס נגלה ממש קריעת ים סוף ! ראיתי בזה אות לטובה מן השמים קו אור מהאור החדש שעל ציון יאיר ".


כתב היד שאותו הכין אלעזר נשדד בשנת 1882 כשבוצעו פוגרומים ביהודים בבסרביה השודדים שדדו את בית משפחת הגר"א.
במנוסתם פגעו ביהודי והיציעו לו לפי הסיפור "קנה נה מידינו שני הספרים העברים האלה במחיר רובל אחד ולא נשליכם לאשפה ".
היהודי ראה שאלו כתבים בעברית וכדי להצילם מהשלכה לאשפה שילם רובל אחד מבלי לדעת מה ערכם וחשיבותם והציל אותם בכך מאבדון . ממנו כתב היד התגלגל לידי איש יודע ספר שרכש אותו מבעליו וכאשר שמע את הודעת בית הדפוס "ראם " בוילנה שהוא עומד להדפיס את תלמוד הירושלמי מכרו לבית הדפוס "ראם" וכך ניצל החיבור והודפס לבסוף 120 שנה לאחר מות הגר"א וההודעה הראשונית על הדפסתו.

 

 

 

 

חוקר תולדות ארץ ישראל במאה ה-19 ד"ר אריה מורגנשטרן עסק רבות בפירוש הגר"א לסדר זרעים ובהשפעותיו בספרו "מיסטיקה ומשיחיות מעליית הרמח"ל ועד הגאון מווילנא .  ( תשנ"ט)

א.א. האם ידוע לך האם היה לפרוש על סדר זרעים בתלמוד ירושלמי של הגר"א חשיבות או השפעה מיוחדת מצד הקהילה והמתיישבים בארץ ישראל?  
ד"ר אריה מורגנשטרן:

ההשפעה הייתה בתחום האידאולוגי בעיקר : בהפיכת שאלת יישוב ארץ ישראל והמצוות התלויות בה לנושא הלכתי אקטואלי. אולם מאחר והם לא עסקו בחקלאות ממש הם נזקקו לקיים רק חלק קטן מ"ההלכות התלויות בארץ". כמו מתן מעשר מפירות שגדלו בארץ אך נקנו אצל גויים. כשבעקבות הגר"א הם פסקו כי קיימת חובת מתן מעשר במקרה זה.

לא מן הנמנע שאם היה קיים הפירוש של הגר"א לסדר זרעים נפוץ ונגיש בידי כל באמצע המאה ה-19 היו לכך השלכות גם על תחום החקלאות.ניתן לשער שהדבר היה מאפשר לרבנים הפרושים להתייחס ביתר סימפטיה לניסיונות ההתיישבות החקלאיים של אנשי קהילתם ואנשים אחרים ברחבי ארץ ישראל מאחר שבידם היה פירוש הגר"א שמאשר ומעודד ניסיונות חקלאיים מעין אלה . במציאות ההיסטורית מאחר שפירוש זה לא היה קיים בידם הם התייחסו בעוינות ובסלידה כלפי ניסיונות התיישבות חקלאיים שונים בארץ גם של בני עדתם,והיו נסיונות כאלו.
ייתכן שלכשלונו של אלעזר לנדא "לפרסם את "הפירוש " לסדר זרעים " בתוך עשרות שנים מועטות לאחר מות הגר"א היו השלכות עמוקות על תחום החקלאות היהודית בארץ ישראל ואולי כתוצאה עצם קיומה ושגשוגה נדחה בכמה עשרות שנים .

המסע לארץ ישראל

 

 

נוסעים לארץ ישראל גבמאה ה-19 

…ביצאו מעיר זו הזמין לו הקב"ה אנשים מכובדים שדרכם גם הייתה לא"י ,ובתוכם הישיש רבי אליעזר לנדא בן יעקב משה בנו של רבי אברהם בן אדמו"ר הגר"א מוילנה זיע"א.
והיה אבי מורי ורבי שמח שמחה גדולה ונתן תורה להקב"ה שהזמין לו לעלות לא"י יחד עם נכד הגר"א ,שהיה הראש וראשון שעורר לעלות לא"י …לאור זה הייתה מרגלית בפי אבי מורי ורבי כל זמן הנסיעה "בזכות הגר"א ופעולותיו למען העליה לאי"י יוליכנו הקב"ה לשלום …
(
מתוך "בטוב ירושלים זכרונות המגיד הירושלמי רבי בן ציון יאדלר "..)
לאחר פטירת אישתו הראשונה ולאחר שכל בנותיו נשאו התפטר אלעזר לנדא להפתעת הכל מהרבנות בסלונים נסע לאודיסה באוקראינה וישב שם שמונה שנים .
ולאחר מכן החליט לעלות בגפו לירושלים על מנת לקיים לבסוף את צוואת הגאון לעלות לארץ הקודש. הוא היה אז בן 55 או בן למעלה מ- 50 לפי הגרסאות השונות .

כידוע הגאון מוילנה עצמו ניסה בחייו לעלות לארץ ישראל אך חזר באמצע מסיבות בלתי ידועות. מאז חש הגאון את עצמו ואחריו בני משפחתו כאילו פגם משפחתי דבק בהם מאחר שלא עלו לארץ ישראל ."עוון" זה בא אלעזר לתקן. בעלייתו לארץ ישראל . 
ועל נסיעה זאת באופן נדיר ביותר השתמרו בידינו שני מקורות שונים אחד קטע יומן פרי עטו של לנדא עצמו והשני סיפורו של יצחק זאב בן יהודה ידלר שעלה עם אלעזר  לנדא באותה נסיעה לארץ ישראל ויש לנו תיאור גם ממנו של הנסיעה  לירושלים שהתרחשה  בשנת תרכ"ז 1867 או באב תרכ"ח 1868 -.
וזאת אגב הנסיעה היחידה לארץ ישראל מתקופה זאת ( או כל תקופה אחרת ) שעליה יש לנו שני תיאורים שונים משני אנשים שהשתתפו באותה הנסיעה .
סיפור המסע של יצחק זאב ידלר מובא בספרו של בנו בן ציון ידלר המגיד מירושלים
ידלר מספר שם את סיפורו של אביו יצחק זאב בן יהודה דוד ידלר   ( מחבר כמה ספרי פירושים כמו :  מדרש רבה מגילת רות :ע"פ מתנות כהונה, ועם פירוש חדש תפארת ציון   מ-1895 וpירושי "תפארת ציון"   שונים ) " שעלה עם רבי אלעזר לנדה לארץ ישראל בשנת תרכ"ז 1867
 

יצחק זאב ידלר החליט לעלות עם אישתו לארץ ישראל כנגד רצון הוריו ובנסיעה זאת "הזמין לו הקב"ה" אנשים מכובדים שגם דרכם הייתה לארץ ישראל ובהם "הישיש " רבי אלעזר לנדא .

יצחק זאב ידלר שמח שמחה גדולה על שהוא עולה לארץ ישראל עם נינו של הגר"א שהיה הראש והראשון לעלות לארץ ישראל והיה משוכנע שבזכות הגר"א ופעולותיו למען העלייה לארץ ישראל הם יגיעו לארץ בשלום.

בנסיעה עצמה ידלר שהיה בן 24 היה הצעיר ביותר בקבוצה שבה רוב הנוסעים לארץ ישראל היו זקנים. הוא סיפר ששאר הנוסעים התפלאו כיצד אברך צעיר  כזה יוצא עם בני משפחתו לארץ שהייתה מדבר שממה.  הוא סיפר להם שיש לו אב עשיר בארץ ישראל שאליו הוא נוסע.

שאר הנוסעים קיבלו את דבריו כפשוטם .כשהיגיעו ליפו שאלו אותו איפה אביו העשיר והוא הסביר שכוונתו הייתה לבורא עולם .
ידלר סיפר שכאשר היגיעו ליפו וחיפשו אמצעי תחבורה לירושלים הם קיבלו הצעה לנסיעה בחמורים חינם אלא שהם חשדו במציעים ואכן התברר להם שהמציעים הם מיסיונרים ודרשו מהם להסתלק.

 הם עלו בחמורים לירושלים שאל שעריה היגיעו בשנת תרכ"ז ( 1867 ).

 ( סיפורו של יצחק זאב  ידלר מובא בגירסה מקוצרת ברשת כאן )

 

י ואחרי כל הדברים האלה אני מודה ומשבח  ומפאר ומרומם לאלוקי אבותינו שהביאני אל הארץ הקדושה ,ארץ חמדה ,אשר חמדו אליה אבותינו הקדושים .וכאשר ראיתיה בחורבנה ,כן נזכה כולנו ביחד לראותה בבינה על תלה ".
( אלעזר לנדא ביומנו האישי במסעו לארץ ישראל 1867)
מיד בכניסתם לעיר קרעו את בגדיהם כמקובל וכצפוי כאבל על חורבן ירושלים .
אבל מה שקרה לאחר מכן היה פחות צפוי:

 מיד לאחר מכן מדווח ידלר שלמרבית הפתיעה אנשי העיר קיבלו את פניהם בשמחה גדולה שמן הסתם רוממה את רוחם של אנשי הקבוצה  המופתעים שלא ציפו לכל קבלת פנים מיוחדת. בחנויות העיר  אף הוכרז מעין יום חג שבו חולקו לאנשים מגדנות לרגל בואם.
נראה שזאת לא הייתה תופעה קבועה בכל פעם שהיגיעה שיירת עולים אלא בגלל האירוע המיוחד מבחינת תושבי העיר בגלל אליעזר לנדא נין הגר"א שהיגיע אליהם והתיישב בעיר וכבוד גדול נעשה לו לרגל ביאתו משל היה בן משפחת מלוכה שבא להתיישב בעיר. .
אלעזר לנדא עצמו אגב אינו מזכיר את ידלר בתיאור מסעו ומן הסתם הוא השאיר עליו רושם פחות חזק   מזה שהוא השאיר על ידלר.
כיום שרדו כמה דפים מיומן שכתב שבהם תיאר את מסעו מסלונים בספינה אוסטרית לאודיסה ומשם לאיסטנבול שם ביקר את הקהילה היהודית ומשם קיים מסע ימי ארוך דרך גליפולי סנקולה איזמיר ואלכסנדריה עד שנחת לבסוף ביפו . ומשם עלה על גב חמור לירושלים במחיר שישה רובלים .

בירושלים התקבל אלעזר בכבוד גדול ויוצא דופן לעולה חדש כצאצא של מייסד העדה הגר"א .
הוא מספר שאת פניו בעיר קיבל קרוב משפחתו הרב נתן בריסקער שחי שם כבר מזה עשר שנים ועימו עוד אנשים מסלונים שאותם כבר היכיר . ואחר כך קיבלו את פניו גדולי העיר כמו הרב הראשי של ירושלים ,ידידי המשפחה הרב שמואל סאלאנט.
בירושלים גילה אלעזר לנדא קהילה שלמה שנוסדה חיה והתנהגה על פי הכללים והחוקים שאותם קבע אבי סבו . הוא מצא שבעיני הישוב בירושלים מסורת הגר"א הייתה כה חזקה עד שאישיותו של אבי סבו קיבלה שם דמות מוחשית כאילו התהלך בתוכם ולא חי בליטא הרחוקה .

 אלעזר  פנה לבית הכנסת  "מנחם ציון"  וגילה בתדהמה ששם התפללו לפי מנהגי הגר"א והתלהב לראות שכל המנהגים שנוסחו ונקבעו ביד אבי סבו נשמרו בקפדנות בירושלים עיר הקודש . 
אורח החיים של עדת הפרושים היה בנוי באופן קפדני לפי מנהגי הגר"א ונוסח התפילה של הגר"א הפך לנוסח המוסמך שלה ולמה שנקרא מאוחר יותר "נוסח ארץ ישראל "

את סדר אמירת קרבן הפסח והקרבתו הם ערכו בכותל המערבי "כפי דעת מרן הגר"א " השפעת הגר"א הייתה מורגשת היטב במיוחד במוסדות החינוך שלהם שמייסדיהם היו נאמנים לשיטת הגר"א היו זהירים בלימוד מקרא ודקדוק שנשכחו לגמרי לפני שבא הגר"א התרחקו מן הפילפול וכיוונו לפשט האמיתי .

 גם את שם הישיבה הראשונה בירושלים קראו בשם הישיבה שהקים תלמידו של הגר"א רבי חיים מוולוזין "עץ החיים ".
ספק אם הייתה קהילה יהודית כזאת במקום כלשהו בעולם שכל כולה פעלה במטרה ליישם במציאות את רעיונותיו של רב שנפטר עשרות שנים קודם לכן . 

ביום ד' ערב ר"ח קודם הסליחות הלכתי לבית הטבילה ,וגם לבית המרחץ הנקרא תערקישא באד .והמרחץ הזה עשוי כמו בזמן הגמרא ,שמבערין תחתיו ואין שם כעזימר רק רחיצה בחמין וצונן ואין מגלים שם את הגוף ,רק מעטפים בלילייליכער ורוחצים על הלייליכער ,והוא משם הצניעות . ואף הטערקין הערלים נוהגין כך .
( מיומנו של אלעזר לנדא )
לאחר שהתרחץ במרחצאות התורכיים של העיר (  מרחצאות כאלו לא היו מוכרים כלל באימפריה הרוסית ) הלך אלעזר להתפלל בכותל המערבי ושמח לגלות שהמתפללים מבקשים רחמים גם על אנשי הגולה ב"בכיות גדולות למען הארכת ימיהם ושנותיהם" .  הוא התפלל למען בניית ירושלים ושמח עוד יותר לגלות ש"כללו של דבר שמו הגדול מתקדש שם תמיד "
והנה אשר סיפרו לכם חדשות מהנמצא מהחפירה שבסמוך לכותל מערבי שמצאו שם שמן זית וחרב של כסף ושארי דברים ,הכל שקר מוחלט ,כי אין כסף ואין שמן ,רק מצאו חורבות ושווקים ורחובות ,כי כן הוא תחת כל העיר הבנויה כעת חורבות מתחתיה ,כי כמה פעמים נהרסה העיר,
ואחר כך כשבונים המה בונים על החורבות ונשארו החורבות מתחת .
( מיומנו של אלעזר לנדא )
.
הוא ביקר בחורבות שאז החלו לחפור בהם והתאכזב לגלות שבניגוד למה ששמע לא מצאו שם אוצרות כסף ושמן אלא רק חורבות של בניינים שווקים ורחובות . ודיונו בנושא החפירות מראה על עניין עמוק בארכיאולוגיה .

1867 או 1868 ?

נשאלת השאלה מתי בדיוק התקיימה העלייה של אלעזר לנדא  ?

 בחוגי משפחת לנדא מקובל היה לקבוע זאת ב"סביבות שנת 1868 " או" 1868 ויש מי דייק וקבע ב"חודש אלול תרכ"ח היגיע לירושלים." וכך נכתב במקורות המשפחתיים השונים .
אולם בספרו של בן ציון יאדלר התאריך ניתן בדיוק רב בשנת תרכ"ז 1867 ונראה שיש לקבל תאריך זה.

יש לזכור שאליהו לנדא שהיה היסטוריון של המשפחה אף לא היכיר את אביו שמת בינקותו ויכול היה להסתמך רק על מידע מיד שניה.בניגוד לבן ציון יאדלר שכמובן שמע מן הסתם את אביו מספר רבות על הפרשה .וכך יש לקבל את האריך שהוא מציג על העלייה.

עם זאת אני תמה מדוע בני המשפחה שהיו מודעים היטב לספרו של בן ציון יאדלר כאשר יצא לאורלא שינו את התאריכים בהתאם.
כנראה לא שמו לב לעניין.

. זמן קצר לאחר שהיגיע האלמן אלעזר לירושלים השתנה מצבו המשפחתי לתמיד.
אנשי העיר השיאו את האיש המבוגר לבתיה בריינה בת זאב וולפנזון   בנו של  אברהם הדיין ווולפנזון " ממנהיגי העדה בירושלים ואחד ממעריציו הגדולים מכל של הגר"א
זאב וולפנזון היה ידוע כמי שהיה נוהג תמיד להתפלל תפילה מיוחדת לבניית ירושלים "בזכות רבנו אליהו " ( הגר"א ) .בחגיגות של חנוכת הבתים בשכונות הראשונות היו רוקדים ושרים "ירושלים הבנויה בזכות רבנו אליה וקץ המגולה נעירה מן המיצר למרחביה " זאב היה תמיד מהמנצחים על הקהל וכששר את המילים "בזכות רבנו אליה " היה מתלהב עד השמים ".
ומכאן אנו לומדים משהו על הערצה העצומה שחש לגאון מוילנה. מן הסתם היה לכך קשר להחלטתו להשיא את ביתו בתייה בריינה לנינו של הגאון אליעזר לנדא שהיה מבוגר ממנה בהרבה . עבורו זאב וולפנזון היה זה כבוד גדול במיוחד להשיא את ביתו לצאצא של הגר"א .וסביר להניח שמשום כך התעלם מהעובדה שאלעזר היה לכל הפחות בן גילו או אף מבוגר יותר.

אלעזר היה אדם נחבא אל הכלים אבל אהוד מאוד בירושלים . .
הוא היה מלומד ידוע אבל בצניעותו נמנע להתערב במאבקים הפנימיים של ירושלים הוא קבע שיש לחזק את הישוב בראש ובראשונה על ידי לימוד ומבניית מוסדות חינוך. הוא היה אהוב מאוד על רבים שלהם עזר בסתר
השכן וידיד המשפחה פנחס גרייבסקי מספר עליו :היה גדול בתורה ורב פעלים למד ולימד וזכה את הרבים בתורה ותעודה תמים היה עם אלקים ואנשים .לא הלך בגדולות ויהי ענו ושפל רוח למאוד .לא התערב בענייני העיר בכתותיה ובמפלגותיה .ויחזק ידי אלה שהתעסקו בבנין הישוב והתפתחותו .חבר היה לחובבים והבונים הראשונים .
לפרנסתו עבד אליעזר לנדא כמגיד שיעורים ומלמד מוסר בבית המדרש "מנחם ציון " בחורבת רבי יהודה החסיד מאחר שנודע לבעל כח גדול בדרשותיו " .
לאלעזר ולבתיה בריינה נולד בן אליהו והיה הדבר לשמחת כל הישוב בירושלים וליצחק זאב ידלר זאת הייתה שמחה המכופלת מאחר שהיה מהמסייעים לעלייתו של רבי אליעזר לארץ ישראל .
אבל השמחה הייתה קצרת ימים עד מאוד .
אליהו לנדא מספר "בליל מוצאי יום הכיפור תרל"ג פתאום בהיותו בבית ש"ב הרב נתן גרינגארט על סעודת מצווה נחלה וביום ב' תמוז תרל"ג נולדתי ונשארתי עולל ויונק על שדי אמי כבן שלושה חודשים כשלוקח עטרת ראש אבי המנוח . ואמי מורתי לא נישאה יותר לאיש ובתתה שנותיה ביגון ובאנחה ובעמל רב כגדלה אותי על ברכי התורה.

פנחס גרייבסקי מספר : ביום הרביעי י"ח באדר תרל"ד ( 1874) גווע וימת לפתע פתאום ,ויגדל המספד בירושלים על מות האיש היקר הזה אחד השרידים בפליטת ישראל אשר בירושלים .יקוננו עליו "הוי חסיד ! הוי עניו ! מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום שבמידתו אחז והיו מכניס אורחים בתוך ביתו ודאג למחסורם .
כבוד גדול עשו לו בצאתו ,אוהלי המסחר סוגרו ,עובדי עבודה שבתו מעבודתם ולא שלחו יד במלאכה .כולם נהרו אחרי מיטתו וילווהו לבית עולמו ,לרבים מהם היה אב ופטרון ואח לצרה ,הניח אחריו דור ישרים יבורך .
אלעזר נפטר ביום א' באדר תרל"ד 18.2 1874 .ביום מותו התאבלו עליו כל תושבי ירושלים בעיר הוכרז על יום ביטול מלאכה כללי ,כל החנויות נסגרו ,וכל תושבי העיר השתתפו בהלוויתו ונאמרו עליו הרבה דברי הספד ושבח
ייתכן שהאבל הכללי הזה לא נבע רק בגלל היותו אהוב בציבור אלא גם בגלל שהיה נינו של הגר"א וקשר חי עם האיש הביא ליסוד הישוב הפרושי בארץ  ישוב שחי על פי הכללים שקבע לו אותו רב.
על קברו שנמצא ליד קבר חותנו רבי זאב וולפנזון כתוב:  
"פה נקבר איש מצויין בשערי ציון רב פעלים מקבצאל


אשר קיבץ וריבץ
פועלים לתורה הרב
כו' מו"ה אליעזר בן הגאון
מו"ה ( מורה הדור ) יעקב משה זצוק"ל ( זכר צדיק וקדוש לברכה )
מסלונים נכד
גאון ישראל הגר"א
מוילנה זצוק"ל
גלב"ע יום ב הטגא
אדר ש' תרלד ( 1874)
תנצבה

את מקומו של אלעזר כמורה בבית המדרש "מנחם ציון " תפס בסגירת מעגל מוזרה שותפו למסע לארץ ישראל יצחק זאב ידלר ובנו מספר שלומדי השיעורים בבית המדרש היו אומרים "כשמת רבי אלעזר חשבנו שלקח עימו גם את "חובת הלבבות " אך כששמענו את שיעורו של רבי יצחק זאב ,ראינו שאכן "חובת הלבבות "נשאר כאן ".

ממקה "הגדולה והחשובה מבנות ציון "

אשתו של אלעזר בתיה בריינא" "בעשה " לנדא לבית וולפינזון שכונתה ממקה היא אם המשפחה בארץ ישראל.

( צבי אשד , שלשלת הדורות לבית לנדא לבית הגאון מוילנא. )

מתי נולדה בתיה בריינה לנדא  ?

כאשר נישאה בתיה בריינה "ממקה " לאלעזר לנדא היא  הייתה אלמנה עם בת מבעלה הקודם אברהם בנימין  דיסקין בן אריה ליב רלב"ג ( בן רבי גבריאל ) .

במקורות המשפחתיים מצויין שבתיה  נולדה בערך בשנת 1838
באותה התקופה בארץ ישראל לא היה נהוג לרשום  מטעם השלטון את תאריכי הלידה של התושבים.

בעניין הזה אפשר להסתמך רק על המפקדים השונים שאותם ערך משה מונטיפיורי בקרב תושבי הארץ היהודיים. ושם ניתנים גם נתוני שנת לידה אם כי אלו יכולים להיות בעייתיים ביותר,מאחר שהנשאלים לא בהכרך טרחו לדייק בעניין. אבל זה מה שיש.

על פי מפקד מונטיפיורי משנת 1855 היו אז שני ילדים לר' זאב וולפנזון  :

 מאמלע בת 13 ובן-ציון בן 10 (יליד 1845 )
דהיינו בתיה בריינה שהיא מאמאלה נולדה בשנת 1841.
כלומר  בתיה בריינה  הייתה בערך בת 30 כשנישאה לאלעזר והייתה יחד עם אחיה בן ציון היחידה ששרדה מ11 ילדים שנולדו לזאב וולפנזון ומתו במגפות התכופות שהיו בימים ההם.

על פי המקורות המשפחתיים היא נולדה לרבקה באבא אולם מפקד מונטיפיורי מציין בת בשם מאמלה ובן בשם בן ציון לזאב ולאישה בשם "באבא זלדה"  דווקא.

 ואם כך ייתכן שזלדה ולא רבקה הייתה אימה האמיתית .
מוזר לציין שבמפקד  הקודם של 1849 שגם בו אשתו של זאב היא "באבא זלדה" נזכרים שני ילדים: בן ציון כצפוי  ( הוא היה אז בן 4) , ורבקה שיינדל.  ,כאשר הייתה צריכה להיות מוזכרת בתיה בריינה שהייתה אז בת שמונה.
העניין אינו ברור האם היה כאן בילבול עם שינדל אשת הסבא אברהם וולפנזון ? 
ואולי  הייתה בתיה בריינה בת מאומצת ? והתקבלה על ידי המשפחה רק אחרי אותו מפקד?  
ואולי ( וזאת כנראה הסיבה האמיתית ) בני משפחת וולפנזון פשוט לא ראו סיבה לדייק בשמות בני המשפחה שאותם נתנו ?

 

על פי  ישראל בן זאב בתיה בריינה הייתה ידועה ברחוב היהודים בכינוי הפינוק "מאמאלה " בגלל יופיה וחינה וכשגדלה נודעה כ"מאמקה" מאותה הסיבה.
היא תוארה כאישה יודעת תורה ושוקדת על קיום המצוות וככל הנראה מלומדת הרבה יותר מהמקובל אז בקרב הנשים בירושלים . היא נודעה בצדקנותה ובכך שהייתה מפזרת בנדיבות רבה את רכוש המשפחה לפני נישואיה ואחריהם .

בתה של בתיה הייתה  רחל שהתייתמה מאביה אברהם בנימין דיסקין  בגיל חמש גדלה אצל אימה ואצל סבה זאב ולאחר מכן אצל אביה החורג אלעזר . רחל יפת התואר כמו אימה נשאה בגיל 17 לאברך רבי שלמה הכהן מפרעסבורג .

 הם מן הסתם לא חיו ברווחה רבה מאחר שלפי המסורת המשפחתית סבה זאב וולפנזון השתמש בכסף הנדוניה שלה כדי לרכוש את חלקת הקבורה של האשכנזים בהר הזיתים .

  רחל ילדה לבעלה  שתי בנות שמתו בקטנותן . היא התאלמנה ממנו ומאנה להינחם וישבה אלמנה במבחר שנותיה ומאז חיה שנים רבות כאלמנה חיים של "יסורי הגוף והנפש במידה מרובה עוני ומחסור ,רעב וכפן רוב שנותיה בנהי בכי תמרורים עד ימי זקנותה שמצאה מנוחה ושלום במושב זקנים וזקנות הכללי שהגו עמה בטובה עין וברחמים עד שהלכה למנוחת עולמים ונפטרה ללא ילדים ב-1933 ונקברה בהר הזיתים באהל רחל גלמודה ושכולה ".( אליהו לנדא בספד )  .

 בנות ציון וירושלים / פנחס בן צבי גרייבסקי

השכן וידיד המשפחה היסטוריון ירושלים פנחס גריביסקי שהיכיר את ממקה ואת משפחתה מילדותו והיה האח של יעקב גולדמן שנישא לדודתה ( הצעירה ממנה ) אסתר מלכה. הוא  מספר עליה בספרו "נשות ציון וירושלים " המוקדש לתיאורים קצרים של נשים שונות בירושלים של המאה ה-19 . :
זוכר אני כך היה באחד מלילי החורף הקשים ליל סופה וסערה ,ליל גשם ושלג ,מר אבי ז"ל שב אז מן המשמר אצל אחד החולים מחוץ לעיר ,כולו רטוב מים ,רועד מקור וקר ככפור.
מרת אמי עליה השלום אך הגישה לו כוס חמים .והנה דפיקה על הדלת ואישה אחת עם פנס קטן בידה נכנסה בחיפזון ובקשה ,יותר נכון דרשה מאת אבי ללכת איתה מחוץ לעיר ולהביא את הרופא היווני ( הרופא המצויין בעת ההיא ) ד"ר מאזוריקי  בעבור מהגרת אחת אם לילדים קטנים השוכבת למעצבה ובחום של ארבעים מעלות משתעלת ומרגשת כאב בצידה …
"את מאזוריקי  בעת הזאת ? מאמקה יקירה זה יעלה לנפוליון זהב ( 20 פראנק )"
"אפילו שתיים שלוש" השיבה מאמקה "אמכור את כל אשר לי רק להציל את המסכנה הזאת ,כבר נתנו לה מה שצריך אבל רבי צבי היא בוערת כתנור צריכים להציל אותה בעוד מועד".
"ועל מי נטשת את בנך את יחידך את אלינקה הקטן ?
( "אלינקה " הוא אליהו לנדא לעתיד המוציא לאור של כתבי הגר"א א.א. )
"ביד ה' ,ביד מלאכיו הטובים הוא בריא ה' ישמרנו !" .
מר אבי ז"ל ,כמובן מיהר והלך איתה להביא את מאזרייקה ,והסמים מבית המרקחת הרופא ר' יהושע יונה עם כוסות רוח ,ומאמקה הרחמנית הביאה החלב ,בשלה מרק בעד החולה ,"אם הילדים הרכים " ולא זזה ממנה עד ששבה לבריאותה ..

( ד"ר מאזוריקי המוזכר כאן היה רופא מפורסם שהתפרסם בין  השאר ביגלל הקשר שלו למתישבי פתח תקווה הראשונים והוא מוזכר בבלדה של יורם טהר לב על השכן של מאמקה "יואל משה סלומון " א.א. )


מאמקה היקרה הייתה "אשת חייל " קנתה חמים מן השוק ,טחנם ומכרה את הקמח ללקוחותיה ,וכמה רוטלים קמח חילקה בהצנע ,בכבוד .למשפחות עניות . כמה יתומים ויתומות השיאה ,כמה השתדלה בעד אומללים וקשי יום .מאמקה הייתה עסקנית –רחמנית ,מצוינת בבנות ציון וירושלים ,כראויה לבת גדולים וטובים כמוה."

אכן נדיבה וצדקנית. אבל התוצאה של נדיבות זאת הייתה שבתוך זמן מצאו האם ושני ילדיה רחל ואליהו את עצמם במצב של עוני לאחר פטירתו של אלעזר.
אחת הסיבות לכך היו שהיא החליטה שלא להינשא לאדם נוסף למרות שיכלה לעשות זאת וזאת בנימוק ש"כלי שהשתמשה בקודש ( נינו של הגר"א ) אל תשתמש בחול " ( אדם רגיל ) .
ידוע לנו שכתוצאה חיו היא ובנה במשך תקופה חיי עוני,ואף השתמר בידינו מכתב של הרב חיים יעקב שפירא משנת 1895 הקורא לסיוע לאם ובנה:

 

 

מכתבו של ר' חיים יעקב שפירא תרנ"ה, 1895. אודות סיוע לאלמנתו של אלעזר לנדא.

מוערך  כשווה סכום 700 דולאר במכירה פומבית.

באשר האשה מרת בעשה בריינא אלמנתו הרב ר' אלעזר בנו של הרב הגאון מורנו יעקב משה נכד הגאון החסיד מווילנא זצ"ל_ נסעה מפה בקיץ העבר מגודל הדחק אשר לה ולבנה יחידה, ובקשה חתמ_ בבקשה עבורה בת__ ח"י ק"ק של אשכנזים מפה עיר הקודש תבנה ותכונן וכעת בקשה ממני לכתוב כתב בקשה עבור האישה החשובה הנ"ל, _ אמנם שהוא למותר באשר יש בידה מכתבים מאיזה רבנים פה, אף על פי כן להפצרתי אנשים המכירים אותה באתי גם כן להודיע לרבנים הצדיקים … שמצווה רבה היא להיות לעזר להאשה החשובה שלא תסבול היא ובנה מצוקת העוני הצבור נקרא לרחם מן השמים על כל המרחם עלינו ויתקשר ברוב ___ ובאתי על החתום יום ד' ב אדר ___ תרנ"ה
הרב חיים יעקב שפירא ירושלים עיר הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו.

( מכתב בקשת העזרה  הנ"ל הוצע  לאחרונה למכירה פומבית מודרנית במחיר התחלתי של 400 דולאר ומצופה שאפשר למכרו גם ב-700 דולאר , סכום שמן הסתם יכול היה לסייע רבות לאם ובנה בירושלים של המאה ה-19)

בכל מקרה לאחר מותו של אלעזר היו חייה של בתיה בריינה ולעתיד חיי  בנה קודש לשימור ולהפצת כתביהם של הגר"א ובני משפחתו.

בחיפוש אחרי כתבי היד

לפני מותו הטיל אלעזר על בתיה משימה.  :
לאתר את כל כתבי היד של ספרי וכתבי היד של הגר"א ובני משפחתו שהיו בחזקתו בחו"ל ולא היגיעו עימו לארץ וגם הנחה אותה על כמה כתבי יד חשובים וסודיים ביותר של הגר"א ובני משפחתו מהדורות הקודמים עד ל"חבר יוסף" במאה ה16 ששוב לא היו בחזקתו.

 ובהם הנוסח המקורי של כתב היד המסתורי הכתוב בכתב צופן מכונה "צופן הגר"א " שיש החושבים שנכתב בידי אברהם בנו של הגר"א ויש המיחסים אותו לגר"א עצמו  ומתאר כנראה בכתב צופן את העתיד לבוא בימי המשיח.

כתב יד זה שלא פוענח עד היום נחשב לכתב היד המיסתורי ביותר שנכתב בידי רב חשוב כלשהו .
לדעתו מן הראוי היה שיחזרו להיות ברשות המשפחה בארץ ישראל ושהם יודפסו בידיה.
ככל הנראה אלעזר התחרט עמוקות על מכירת כל כתבי היד לשרלוט קרובתו על מנת לממן את עלייתו לארץ ישראל ,הוא לא סמך על קרובי המשפחה ואנשים שמחוץ למשפחה שיוכלו לטפל בכתבי היד כראוי להם
ואולי היגיע למסקנה שמן הראוי היה שכולם ירוכזו ויודפסו בארץ ישראל מחוז חלומותיו של הגר"א. היו לו חששות עמוקים ממה שעלול לקרות לכתבי היד בגולה.
חששות אלו אגב התממשו במלואם.
עשרות שנים אחרי מותו חלק מכתבי היד הושמדו בשריפה גדולה ולאחר מכן נשרפו בגטו ביאליסטוק בתקופת השואה וכיום יש בידינו רק מעט מאוד כתבי היד של הגר"א .
אם היה אלעזר מביא את כולם לארץ ישראל עימו כי אז סביר להניח שהרבה יותר מהם היו שורדים.
.
לאחר פטירת בעלה שעל פי המסורת המשפחתית הנחה אותה בחייו הודות מקומות המצאם של כתבי יד אלה .בתיה בריינה הקדישה את חייה לביצוע המשימה יוצאת הדופן ויצאה לבדה לחו"ל בעקבות כתבי היד כשברשותה אינפורמציה שקיבלה מבעלה בנושא איפה אפשר לאתר אותם.

בתיה בריינה קיבלה מכתבים מהרב יהושע ליב דיסקין ורבי נפתליה ריץ בו הם מבקשים לסייע בידיה מאחר שהיא נוסעת לחו"ל במטרה לבקש תמיכה ועזרה בענייני הדפסת ספרי הגר"א.
כמו במקרה של מירל צוקרמן עלינו להניח שאם בתיה בריינה טרחה כל כך בעניין כתבי הגר"א והקדישה את חייהם לחיפוש אחריהם ,הרי שגם קראה ולמדדה אותם בניגוד למקובל אצל נשים בחברה שבה חיה והייתה מודעת היטב לערכם.

 

 

 

 

הרב בן ציון שטרנפלד.אב בית הדין בעיר בילסק. פגש בעירו בתקופות שונות  בחייו את אלעזר לנדא  את בתיה בריינה אלמנתו  ואת בנה אליהו בעת שבאו לביקור באירופה.

 

….."והייתה לי עגמת נפש רבה על שלא זכינו שיצאו דברי הגר"א בספרו הקדוש פירוש ירושלמי מהזרעים לאור .

 וביותר היה ליבי דווי כי לפני זה זמן רב הייתה אלמנת הרב רבי אלעזר ז"ל שבאה לפה לבילסק מארץ הקודש ואמרה לי שיש בידה חידושים מהגר"א על זרעים שרצונה להדפיסם. ואראה והנה הם רק מעט ואינו הספר הארוך שראיתי מאז…. והיא נסעה מפה .
והנה זה לא כבר היה אצלי בן האלמנה הנ"ל האברך המופלג אליהו שנולד בארץ הקודש ושם הוא גם עתה ונסע מכאן קישינובה כי שמע שחותנו של אלעזר הנ"ל דר שם ונסע אליו לחקור דבר הספרים אך כנראה לא מצא שם את אשר ביקש ושב לארץ הקודש .

 כך או כך אוי ואבוי שנאבד מאיתנו אור גדול ,ספר יקר וקדוש …"

( הרב  בן ציון שטרנפלד אב בית הדין של כילסק במכתב בעיתון "המודיע " ה' מנחם אב תרע"ג מקונן על אי הדפסת כתב היד של פירוש הגר"א ל"זרעים ")

בידיה של בתיה בריינה היו פירושים של הגר"א לסדר זרעים שהשתמרו בידי אלעזר אולם זאת הייתה גירסה מקוצרת ושונה מהגירסה המפורטת יותר שקיימת גם היא . הרב שטרנפלד מספר שהיא באה אליו בחו"ל והודיעה לו שיש לה כתב יד בעניין שהיא רוצה להדפיס אבל הוא ראה שהם קצרים בהשוואה לכתב היד המקורי שראה מידי בעלה בזמנו והוא אמר לה שעדיף להדפיס את כתב היד המפורט והארוך יותר שאותו ראה . .אלא שהיו כתבי יד נוספים רבים שלא היו בידיה של בתיה בריינה והיא הייתה נחושה לשים עליהם את ידה על כמה שאפשר מהם ולהביאם לארץ ישראל.
בתיה בריינה יצאה ל"מבצע הצלה " של כתבי הגר"א " היא יצאה למסע חיפושים בסלונים ובוילנא ואספה כל דבר שקשור לגר"א שיכלה לשים עליו את ידיו :ספרי הגר"א ,כתביו , ,כתבי יד שלו , ספרים שבתוכם כתב דברי פרשנות שאת כולם לקחה עימה בחזרה לביתה בירושלים .

במקביל גם אספה בחו"ל כספים רבים למען הדפסתם וההוצאה לאור של כתבי היד בירושלים. פגישה מעניינת באופן מיוחד הייתה לה עם מירל שרלוט האספנית העשירה שבאה לבקש ממנה כספים לשם הוצאת כתבי הגר"א.וככל הנראה הגבירה שזיהתה מיד נפש קרובה אישה שמסוגלת כמוה להעריך את כתבי הגר"א נתנה לה את הכספים שביקשה .
הכספים שאותם קיבלה מהגבירה ממירל שרלוט צוקרמן סייעו לעתיד כעבור שנים בהוצאתם לאור שנעשתה לבסוף בידי בנה אליהו לנדא בירושלים. 
 

ד"ר יעל לוין חוקרת היסטוריה נשית היא בעלת תואר דוקטור מן המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. היא  פרסמה מחקרים, בעיקר על היבטים שונים של האישה ביהדות, וכן חיברה שורה של תפילות שהתקבלו ברבים. היא חיברה בין השאר את המאמר "נשים למדניות בירושלים",  בכתב העת "מבוע", כד, תשנ"ד, עמ' 104-103, 120-119.

 א.א. ד"ר לוין האם זה היה מקובל אז באמצע המאה ה-19 שנשים יהודיות יעסקו ב"ציד " כתבי יד של חכמים יהודים כמו הגר"א ויעסקו בהוצאתם לאור ? או שזאת הייתה תופעה מיוחדת ונדירה ?
 ד"ר יעל לוין : אני באופן אישי לא מכירה דוגמאות נוספות של נשים ש"צדו" אחר כתבי יד בוודאי לא מהתקופה ההיא שבה אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים נשים יהודיות דתיות שחיברו ספרים.
זה נראה על פניו כתופעה
חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית כולה. עם זאת חשוב לציין שהיו גם נשים יהודיות שעסקו לאורך הדורות בהדפסת ספרים.

עם שובה  לארץ ישראל רכשה בתיה בריינה  בכספה הפרטי חלקת אדמה בת שלושה דונם טורקיים בהר הזיתים ששם נקברה .

 היא נפטרה ביום א חג הפסח תרע"ב ( 1902) בירושלים והובאה לקבורה בו ביום כרצונה.
את המשימה שלקחה על עצמה של פרסום כתבי היד של הגר"א בדפוס המשיך בנה אליהו לנדא
אליהו לנדא היה הדור השישי של המשפחה מהגר"א
הוא היה הילד החמישי של אליעזר לנדא שהיה הילד השני של יעקב משה לנדא שהיה הילד הראשון של אברהם שהיה הילד השביעי של הגר"א שהיה הילד הראשון של שלמה זלמן מוילנה.

אליהו התייתם מאביו בגיל שבעה חודשים וגודל בבית הסבא מצד עימו רבי זאב וולף וולפינזון .בבגרותו הפך לחוקר תולדות משפחת הגר"א ולמוציא לאור של כתבי הגר"א ובני משפחה אחרים . וראה את עצמו מכאן ואילך כ"בעל החזקה" על מורשתו הרוחנית של הגר"א וכאחראי על הפצת כתביו ורעיונותיו בעולם.
וככל הנראה ראה את עצמו כממשיך בכך את מצוותם של אביו ושל אימו העקשנית.

 

 

 

אליהו לנדא בנם של אלעזר ובתיה בריינה.

 

 

 נספח: "בן ציון  וולפנזון אחיה של בתיה בריינה : חייו של אדם רגיל מהמאה ה-19
 

 

בן ציון וולפנזון היה אחיה היחיד ששרד של בתיה בריינה מבין 11 ילדים שרובם מתו בילדותם ממחלות ומגפות שונות שירושלים הייתה משופעת בהן .
למרות שלא הרבה קרה לו בחייו והוא בבחינת  "אדם ממוצע " של המאה ה-19 אנו יודעים עליו הרבה יותר משאנו יודעים על "האנשים הרגילים " של התקופה הודות לערך עליו ב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו"  של דוד תדהר ערך נכתב בידי נכדו ישראל בן זאב שעוד הוסיף עליו בתיאור תולדות משפחת וולפנזון שלו במאמר  שלא יצא לאור אבל היגיע לידי .
בן ציון נולד  ב"חזקה" השטח  של אביו זאב ליד בית המדרש של כולל רייסין בשנת תר"ד 1844 הוא מתואר ברישומים בכנה של באבא רבקה אם כי לפי רישומי מפקד מונטיפיורי אימו נקראה  זלדה דווקא.
בן ציון למד בתלמוד תורה "עץ חיים  " שאביו זאב השתתף ביסודו ואחר כך בישיבה "עץ חיים " והתחנך על ידי בכירי המורים שם .
אך בעודו צעיר בן 18 בראותו כי אמו עמוסה טרחה רבה בניהול העסקים ואביו בצרכי ציבור עזב את הלימודים ויצא לעבוד בניהול הטחנה התת קרקעית  של הוריו

 בשעותיו הפנויות היה מוסיף לעסוק בתורה.
הוא נשא לאישה את ברינה בת הרב יעקב תאומים גבאי ישיבת "עץ חיים ".
בן ציון מעולם לא גילה את העניין בעסקי ציבור שגילו אביו זאב או סבו אברהם. הוא העדיף את השלווה בתורה ובעבודה ואת הישיבה הקבועה בירושלים. הוא גם לא גילה כל עניין בנסיעות לחו"ל  בניגוד להם ובניגוד לאחותו ואחיינו אליהו  , הנקודה הקיצונית ביותר  שאליה היגיע מירושלים היא שכונת מאה שערים שבן ציון היה אחד מעשרת בעלי הבתים הראשונים שבה.
בביתו שבנה לו שם אביו זאב בשנת 1874 שנת יסוד השכונה  נולדו רוב בנותיו. בימיו היו מחלוקות בתחומים שונים שאביו זאב נטל חלק מרכזי ברובם כמו מלחמת העצמאות לשחרור העדה האשכנזית מהאפופוטרוסות של העדה הספרדית אך כמו גיסו אלעזר לנדא הוא נמנע מלהשתתף במחלוקות אלו
 הוא היה ידוע כאחד מטובי בעלי הדקדוק של ירושלים ועזר לאביו בהגהת ספרים שנדפסו בדפוס רבי ישראל בק .בייחוד  התפרסם כקורא מצויין בתורה  ובהפטרות ,בשמירה על דקדוק הקריאה והנגינה לכל פרטיהם  לפי מסורת הערים שקלוב ומוהילוב ברוסיה שנשמרה בטהרתה במשך דורות רבים . הוא  היה מדקדק בהכרת התפילות והקנה את ידיעותיו אלה לרבים .ממנו למדו קריאה בתורה ובנביאים יעקב גולדמן חים מיכל מיכלין ואחרים .בכל יום ו' אחרי הצהריים היה מאסף נערים בבית המדרש הישן  של כולל רייסין ואחר כך בבית הכנסת של מאה שערים והיה מלמדם טעמי נגינה בקריאה בתורה ובדקדוק ההברה הנעימה. נערים אלו הפיצו את דרך הקריאה שלו בבתי הכנסת של האשכנזים הפרושים.
למרות היותו תלמיד חכם שיכול היה להיהנות מהחלוקה של "כולל רייסין " בחר בן ציון בפקודת אביו זאב לחיות על "יגיע כפיו " ועבד כל ימין בטחנת הקמח של הוריו עד יום מותו. איש עבודה היה שרק בלילות היה יושב עם תלמידי חכמים בישיבת "עץ חיים " ולומד בצוותה עימם תלמוד .
הוא נפטר  מיתה חטופה בירושלים בן 39 בלבד בט"ז בכסלו תרמ"ה ונקבר בהר הזיתים לא רחוק מאביו שמת שנתיים לפניו בשנת 1881 .
 בנו בן ה-13 מנחם שבן ציון עמד בתוקף על כך שיעבוד עימו בטחנה נאלץ אז  לקבל לידיו ולנהל את תקנת הקמח של הסבתה באבא והסב זאב ברחוב חברון בעצמו.

 היה זה אסון עבור  המשפחה האמידה שירדה כתוצאה מנכסיה  והטחנה לא האריכה ימים . ועסקי האיטליז הבשר בית המרקחת ותחנה הקמח שלהם לא החזיקו מעמד והתמוטטו כולם בזה אחרי זה. בזמן קצר מאוד. "העולם חשך"  אז על מנחם וולפנזון ועל אימו שמעולם לא עסקו בענייני מסחר .  הם נאלצו למכור את העסקים וגם את ביתם אחד מעשרת הבתים הראשונים של שכונת מאה שערים.
לעתיד מנחם וולפנזון  ניהל במשך שנים רבות בית חינוך לעוורים   ראשון מסוגו  בירושלים ביחד עם הסופר וההיסטוריון אברהם משה לונץ ( עיוור בעצמו ) וחיים מיכל מיכלין .

בנו היה החוקר המזרחן  וההיסטוריון ומיסד אגודת "בני הישוב "  ישראל בן זאב. אגודה זאת היא שהוציאה לאור את "האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו " של דוד  תדהר.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

  אלעזר לנדא ( עורך   ספר תוספת מעשה רב .כולל חידושי הלכות ומנהגים מהגאון מוילנה. 

 העתיק וסידר אלעזר לנדא הספר כולל גם כמה קטעים שחיבר בעצמו כמו סיפור על תקופת שהותו של הגאון מוילנא בבית הכלא.

הספר יצא במהדורה ראשונה בשנת תרנ"ו, 1896  בידי אליהו לנדא שההדיר את כתב היד של אביו.

הספר יצא שוב במהדורה נוספת בשנת תשל"א 1971 הפעם בידי יעקב לנדא בנו של אליהו ונכדו של אלעזר.

יעקב כלל במהדורה מורחבת זאת כמה דברים שלא נכללו במהדורה הקודמת ובהם צילום של מכתב שנשלח בידי רב וולוז'ין אל אלעזר לנדא . 

 

פנחס בן צבי גרייבסקי "אליעזר לנדא " בתוך " זכרון לחובבים הראשונים : וטובי עסקני הצבור בירושלם לתקופת מאה השנה לבסוס הישוב האחרון של עדת האשכנזים בירושלים –חוברת ו': דפוס ש. צוקרמן, תרפ"ז, 1927 . מהדורה שנייה ומחודשת הוצאת משפחת גרייבסקי , 1992 בשני כרכים . ( הפרק על אליעזר לנדא נמצא בכרך א' ע' 259-260) .

 

פנחס בן צבי גרייבסקי  "מאמקה לנדא " בתוך  בנות ציון וירושלים : ספר זכרון לשמותיהן ופעולותיהן של אחיותינו … העסקניות בחמר וברוח על שדי הישוב הישן-החדש בירושלים, עריה ומושבותיה , ירושלים : דפוס צוקרמן, תרפ"טתרצ"ג, מהדורה חדשה ירושלים : יד בן צבי, תש"ס
כולל פרק על בתיה בריינה לנדה "ממקה " ועל אמה רבקה .

אליהו לנדא "מצבת קבורת רחל עד היום הזה "לזכר מרת רחל רלבג ז"ל תר"ץ. –תרצ"ד " בתוך "גנזי ירושלים קיח קיט, תרצ"ד .

מאמר הספד על רחל בתה של בתיה בריינה מבעלה הראשון נכתב על ידי אחיה החורג מבעלה השני של אימה אלעזר.

.אליעזר ריבלין ספר היחס למשפחת ריבלין : ומשפחות הגר"א מווילנא, אליאש, ראש-יוסף ולידא ועוד משפחות. עוד משפחות רבות וחלקי משפחות … כל אלה צאצאי קדושים וטהורים, הקדוש רבי יוסף חבר מוינא, הגאון רבי משה קרמר אב"ד ור"מ ווילנא, והגאון רבי משה רבקש בעל באר הגולה זצוק"ל. כולל א) מגלת היחס, על פי סדר הדורות משנת ה' אלפים ושלש מאות ליצירה ועד היום הזה. ב) ספר היחס, מקורות ותעודות ותולדות אנשי השם, בצרוף לוחות ואילנות תמונות, ומפתחות ירושלים : הוצאת  המחבר, תרצ"ה-ת"ש,1935-1940

 

( החומר בספר לקוח  ישירות  ממחקריו של אליהו לנדא ששמו משום מה אינו מופיע בקרדיטים  כמי שהיה לכל הפחות המחבר השותף ).

 

בן –ציון יאדלר ספר בן יכבד אב : חלק א. מגילת הרפתקאות שעברו … על … אבי … מוהר"ר יצחק זאב יאדלער   ( ירושלם : [חמו"ל],  [תש"ח] )

 

 

 בן ציון יאדלר    בטוב ירושלים : זכרונות מחיי ירושלים ו גדוליה, צדיקיה ושומרי חומותיה במאה השנים במאה השנים האחרונות (הובא לדפוס על-ידי נכדו יצחק זאב… יאדלר-גולדברג ; ערוך ומסודר בידי בצלאל לנדוי, בהשתתפות אהרן סורסקי הוצאת נצח בני ברק, 1967  ובמהדורה שנייה ומורחבת בשנת 2004 )

 

כל ספריו של יאדלר מתארים את המפגש של אביו יצחק זאב  יאדלר עם אלעזר לנדא לרגל עלייה לארץ ישראל.

 ר' שמואל פייגענזאהן – (הידוע בכינויו 'שפ"ן הסופר') "תולדות דפוס ראם " בקובץ "יהדות ליטא : כרך א: היהודים בליטא מהמאה הט"ו עד 1918. עם הספר  תש"ך , 1960.

כולל תיאור מפורט  של הסאגה של פירסום "פירוש סדר זרעים " של הגר"א .

יוסף זונדל וסרמן ""אליהו לנדא " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה, תלמידי הראי"ה קוק ואחרים הוצאת מסלול , ,תל אביב תשל"ג, 1973.

ד"ר יעל לוין " נשים למדניות בירושלים", מבוע, כד, תשנ"ד, עמ' 104-103,  120-119.

 

Freedman,     Chaim                      

Eliyahu’s branches :the descendants of the Vilna Gaon and his family, Teaneck, N.J. : Avotaynu, 1997

       

 

, Nei  Rosenstein    Gaon of Vilna and his cousinhood Elizabeth, N.J. : Computer Center for Jewish Genealogy, 1997

 

 

צבי אשד שלשלת הדורות למשפחת לנדא  לבית הגאון מוילנה –החל מן שלמה שלמן ואשתו טריינא הורי הגאון מילנא .,הוצאת המחבר . מהדורה ראשונה 1998,מהדורה שנייה 2003.

 רפאל שוח"ט  

 ארץ ישראל במשנת הגר"א ארץ ישראל והעלייה אליה בכתבי הגר"א מוילנא  המעיין, תמוז תשנ"ח 

 

 

 

הרב שלמה גאטעסמאן "תולדות רבי יעקב משה מסלאנים ז"ל " ישורון-מאסף תורני כרך ה' תשנ"ט

 

הרב דוד קמנצקי ""הערכה והשתוקקות  לביאורי הגר"א בדורות האחרונים " "ישורון –מאסף תורני כרך ו' תשנ"ט ,1999 .

איריס פרוש נשים קוראות: יתרונה של שוליות בחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע-עשרה, הוצאת עם עובד, ספריית אפקים, 2001

 

ביקורת על הספר

מרגלית שילה  נסיכה או שבויה ? : החוויה הנשית של היישוב הישן בירושלים 1840-1914 חיפה : אוניברסיטת חיפה, תשס"ב 2001.  

 

.

מ. יוסף "כללו של דבר שמו הגדול מתקדש שם תמיד " : רבי אלעזר בן יעקב משה לנדא בן רבי אברהם בן הגר"א עולה לארץ ישראל בשנת תרס"ח –מסמך נדיר –שני דפים מיומן מסעו האישי "."יתד נאמן –מוסף שבת י"א בתמוז  תשס"ב  21.6.2002 .עי' 14-16.

 

 דב בן דוד צבי  אליאך  ספר הגאון :לתולדות חייו ובירור משנתו של הגאון רבי אליהו מווילנא ירושלים : מכון מורשת הישיבות, תשס"ב, 2002 .(ספר בן   3 כר' (חלק א-ג, 1341 ע')

 ביקורת על הספר

התקפות על ספר הגאון

חרמות על ספר הגאון

 ישעיהו וינוגרד,אוצר ספרי הגר"א ביבליוגרפיה מפורטת ומוערת של ספרי… רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן מוילנא, ירושלים, ירושלים : כרם אליהו, המכון להוצאת ספרי הגר"א, תשס"ג , 2003

  סקירה של זאב גלילי

רפאל שוח"ט עולם נסתר בממדי הזמן תורת הגאולה של הגר"א, מקורותיה והשפעתה לדורות,הוצאת אוניברסיטת בר אילן , 2008 .

  

כולל דיון  על הגעתו של אלעזר לנדא לארץ ישראל .

 

נספח 1  : ההקדמה של אלעזר לנדא לפירוש הגר"א לסדר זרעים ( הפירוש וההקדמה לא נדפסו בימי חייו)  

הקדמה מבן נכד הגר"א  זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא.

הן כבר ידוע לכל מהחיבור הקדוש כתב יד ביאור על הירושלמי מסדר זרעים מאבי אבי זקני הגאון החסיד רבינו אליהו זכר צדיק לברכה לחי העולם מווילנא. כאשר כבר הובאו דברי החיבור הלז במקומות הרבה בספר שנות אליהו הנדפס בלבוב שנת תקנ"ט. במסכת פיאה פרק ו' משנה ג'. שם משנה ז'. ובמסכת דמאי פרק ח משנה א'. ובפרק ד' משנה א'. ובמסכת כלאים פרק ב' משנה ב'. ובמסכת שביעית פרק ח' משנה ו'. וכמו כן הועד על זה החיבור בספר פירוש על כמה אגדות מאבי אבי זקני הגר"א זכר צדיק וקדוש לברכה הנדפס בווילנא שנת ישרים לפרט קטן מבית דין צדק דקהילה קדושה ווילנא שהחיבור שעל הירושלמי מהגר"א זצ"ל הוא אחד מהשבעה חיבורים שהובא לפני בית דין צדק הנזכר למעלה. ונתברר להם שהוא סולת נקיה בלי שום ערבוב דברים כלל. וראוין הדברים למי שאמרם. (

עוד כתב הרב הגאון המפורסם מופת הדור חיים וואלאזינער זכר צדיק לברכה בהקדמתו לספר הנזכר למעלה וזה לשונו: "אמנם החיבור שעל הירושלמי היה ביד הגאון נוחו עדן זה ח"י שנה. ושמעתי מפיו הקדוש שהמסדר כיון יפה לדעתו. וגם בעינינו ראינו כי טוב ויפה סידרו עד כאן לשונו." וגם בספר פאת השלחן הנדפס בארץ הקודש מהגאון המפורסם מורה הדור ישראל זכר צדיק לברכה משקלאב שהיה אחד מתלמידיו של אבי אבי זקני הגר"א ז"ל כתב בזה הלשון: "וכמה יגיעות יגע רבינו הגאון ז"ל בירושלמי מסדר זרעים. הגיה אורות מאופל השיבושים וחידש שיטות עמוקות נגד הרשום מטה  והר"ש ז"ל".  עד כאן לשונו.

והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל להמדפיסים דשם. חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:

ועל דבר הסכמות על החיבור הלז כבר מבואר בספר שנות אליהו הנ"ל הנדפס בלבוב בשם הרב הגאון מופת הדור יצחק אשכנזי בעל המחבר ספר טהרות הקודש בזה הלשון. והנה מי יערב לבו לתת הסכמה על חיבורי הגר"א ז"ל. הלא השמים כסה הודו. והארץ האירה מכבודו. לא לאורה הוא צריך. כי עימיה שריא נהורא. כל קביל די ביה רוח יתירא. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. עד כאן לשונו:

וכן כתב הרב הגאון הגדול מופת הדור יצחק רוזניאס אב בית דין וראש מתיבתא דקהילה קדושה לבוב בספר שנות אליהו הנ"ל בזה הלשון: דבר ה' היה אל אליהו. כבוד מרנא ורבנא הגאון החסיד האלקי המפורסם בכל העולם. מופת הדור אליהו מווילנא זצ"ל. זו הלכה. ודאי ה' עמו. בכל מקום הלכה כמותו. ואין צריך. לא הסכמה ולא להיות כמסייע ליה. עד כאן לשונו:

הגם שבין כך נדפסו איזה מהגהותיו על הירושלמי הנ"ל על ידי הרב הגאון מופת הדור דוד לוריא ז"ל מה שהגיע לידו מעט מן ההגהות. אבל משם רק אפס קצהו תראה. וכולו לא תראה. וגם בלי שום ביאור כלל. והנהו כספר החתום. והחיבור הזה כשיצא לאור הדפוס יבינו הכל בו כקטן כגדול. אליו ישתוקקו. כי לא הניח דבר מה שלא פירש בו. ובלישנא קלילא. הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:

אלעזר בהרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

 

 

 נספח  2:טקסט יומנו של אלעזר לנדא מ-מסעו לארץ ישראל ב-1867  

 

 

 

 

  

  

 

 

 

  

 תודה לחוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' על עזרתו בפענוח טקסטים שונים עבור כתבה זאת.  

  

 

 

 

נספח 1  : ההקדמה של אלעזר לנדא לפירוש הגר"א לסדר זרעים ( הפירוש וההקדמה לא נדפסו בימי חייו)  

הקדמה מבן נכד הגר"א  זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא.

הן כבר ידוע לכל מהחיבור הקדוש כתב יד ביאור על הירושלמי מסדר זרעים מאבי אבי זקני הגאון החסיד רבינו אליהו זכר צדיק לברכה לחי העולם מווילנא. כאשר כבר הובאו דברי החיבור הלז במקומות הרבה בספר שנות אליהו הנדפס בלבוב שנת תקנ"ט. במסכת פיאה פרק ו' משנה ג'. שם משנה ז'. ובמסכת דמאי פרק ח משנה א'. ובפרק ד' משנה א'. ובמסכת כלאים פרק ב' משנה ב'. ובמסכת שביעית פרק ח' משנה ו'. וכמו כן הועד על זה החיבור בספר פירוש על כמה אגדות מאבי אבי זקני הגר"א זכר צדיק וקדוש לברכה הנדפס בווילנא שנת ישרים לפרט קטן מבית דין צדק דקהילה קדושה ווילנא שהחיבור שעל הירושלמי מהגר"א זצ"ל הוא אחד מהשבעה חיבורים שהובא לפני בית דין צדק הנזכר למעלה. ונתברר להם שהוא סולת נקיה בלי שום ערבוב דברים כלל. וראוין הדברים למי שאמרם. (

עוד כתב הרב הגאון המפורסם מופת הדור חיים וואלאזינער זכר צדיק לברכה בהקדמתו לספר הנזכר למעלה וזה לשונו: "אמנם החיבור שעל הירושלמי היה ביד הגאון נוחו עדן זה ח"י שנה. ושמעתי מפיו הקדוש שהמסדר כיון יפה לדעתו. וגם בעינינו ראינו כי טוב ויפה סידרו עד כאן לשונו." וגם בספר פאת השלחן הנדפס בארץ הקודש מהגאון המפורסם מורה הדור ישראל זכר צדיק לברכה משקלאב שהיה אחד מתלמידיו של אבי אבי זקני הגר"א ז"ל כתב בזה הלשון: "וכמה יגיעות יגע רבינו הגאון ז"ל בירושלמי מסדר זרעים. הגיה אורות מאופל השיבושים וחידש שיטות עמוקות נגד הרשום מטה  והר"ש ז"ל".  עד כאן לשונו.

והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל להמדפיסים דשם. חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:

ועל דבר הסכמות על החיבור הלז כבר מבואר בספר שנות אליהו הנ"ל הנדפס בלבוב בשם הרב הגאון מופת הדור יצחק אשכנזי בעל המחבר ספר טהרות הקודש בזה הלשון. והנה מי יערב לבו לתת הסכמה על חיבורי הגר"א ז"ל. הלא השמים כסה הודו. והארץ האירה מכבודו. לא לאורה הוא צריך. כי עימיה שריא נהורא. כל קביל די ביה רוח יתירא. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. עד כאן לשונו:

וכן כתב הרב הגאון הגדול מופת הדור יצחק רוזניאס אב בית דין וראש מתיבתא דקהילה קדושה לבוב בספר שנות אליהו הנ"ל בזה הלשון: דבר ה' היה אל אליהו. כבוד מרנא ורבנא הגאון החסיד האלקי המפורסם בכל העולם. מופת הדור אליהו מווילנא זצ"ל. זו הלכה. ודאי ה' עמו. בכל מקום הלכה כמותו. ואין צריך. לא הסכמה ולא להיות כמסייע ליה. עד כאן לשונו:

הגם שבין כך נדפסו איזה מהגהותיו על הירושלמי הנ"ל על ידי הרב הגאון מופת הדור דוד לוריא ז"ל מה שהגיע לידו מעט מן ההגהות. אבל משם רק אפס קצהו תראה. וכולו לא תראה. וגם בלי שום ביאור כלל. והנהו כספר החתום. והחיבור הזה כשיצא לאור הדפוס יבינו הכל בו כקטן כגדול. אליו ישתוקקו. כי לא הניח דבר מה שלא פירש בו. ובלישנא קלילא. הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:

אלעזר בהרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

 

 

 נספח  2:טקסט יומנו של אלעזר לנדא מ-מסעו לארץ ישראל ב-1867  

 

 

 

 

 

 

 

 

 תודה לחוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' על עזרתו בפענוח טקסטים שונים עבור כתבה זאת.

 

 

 

 

 

הקדמה לבאור הגר"א ז"ל

הקדמת מילין של נכד הגר"א ז"ל ה"גמ [=הגאון מורנו] יעקב משה מסלאנים ז"ל

אנ"ה [=אמר נכד הגר"א] : שפרה עלי נחלת אבותי את כל כתבי יד קודש של אא"ז [=אבי אבי זקני] הגאון זצוק"ל [=זכר צדיק וקדוש לברכה]. רבים אומרים לנפשי ישועתה להם באלהים לבררם ולצרפם עד שיהיה ראוי לדפוס. אף גם אחד יחיד בגאוני זמנינו כתב את אשר חפצו למסור אל הדפוס חיבור אא"ז הגאון זצוק"ל על ירושלמי זרעים. כי נמצא אתו העתק מכ"י הנ"ל. לולי היה לו הרשאה מאתי. פניתי אני לעיין על גוף חבור הנ"ל. ואפן וארא כי גם החבור שתחת ידו איננו אלא העתק. ועדיו עמו רוב טעיות ושבושים במילתא דמוכח. אמרתי אני עם לבי אין זה כי אם איזה תלמיד ששמע פירוש הירושלמי מפיו הקדוש. והשומע ההוא העלן על ספר לפי כחו ודעתו במליצה וסידור והרחבת הדבור. שבתי וראיתי כי נמצא אתי ירושלמי הנדפס בעזר עליון תחנה רצון דפוס אמשטילרדם סביב לו כתוב הדר כל ההגהות הנמצא בביאור הנ"ל עם שנויים הרבה. ועוד נמצא בו כמה הגהות שנמחקו ונכתבו הגהות שונות על מקום המחק. ויש שנמחקו ולא נכתב הגהה כלל על מקום ההוא ואיזה מקומות מתי מספר ההגהות בכתב יד עצמו של אבי אבי זקני הגאון זכר צדיק וקדוש לברכה – אשובה ואראה בביאורו על משניות זרעים הנדפס בשנות אליהו בלבוב תקנ"ט בו נמצא הגהות וביאורים שונים מאשר כתוב בחיבור הנ"ל ובירושלמי הנ"ל. גם נדפס בו פירוש ארוך ופירוש קצר. יש דבר בנכפל בשני הפירושים ויש דבר שנשתנה הארוך מן הקצר. ובבואי עם הספר לברר ולסדר – העירני לבבי לדון. כי אלה ארבעה שינויי ההגהות. ארבעתן יצאו מפי אבי אבי זקני הגאון זכר צדיק וקדוש לברכה. ומהדורא בחר מהדורא המה. והנראה כי פירוש הקצר היה משנה ראשונה. והכתב יד שנמצא בידי ונקרא ביאור על ירושלמי הוא נתחבר בעת מהודורא תנינא ופירוש הארוך אשר בשנות אליהו הנמצא בו מעין חבור הנ"ל וגם נוסף עוד. הרי הוא מהדורא תליתאה. וההגהות אשר סביב ירושלמי הוא משנה האחרונה. לכן נמצאו בו מחק וגרר וגם נתקיים על פי כתב יד קודש של אבי אבי זקני הגאון זכר צדיק וקדוש לברכה הנמצא באיזה מקומות. ולאשר לא אוכל לאמר קבלו דעתי בזה לכן סדרתי ההגהות כפי הנמצא בחיבור הנ"ל. וגם השינויים הנמצאים בהגהות אשר סביב הירושלמי. אבל השינויים הנמצאים בפירוש הקצר והארוך המצאם נדפסים בשנות אליהו. והבוחר יבחר.

הקדמה מבן נכד הגר"א  זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא.

הן כבר ידוע לכל מהחיבור הקדוש כתב יד ביאור על הירושלמי מסדר זרעים מאבי אבי זקני הגאון החסיד רבינו אליהו זכר צדיק לברכה לחי העולם מווילנא. כאשר כבר הובאו דברי החיבור הלז במקומות הרבה בספר שנות אליהו הנדפס בלבוב שנת תקנ"ט. במסכת פיאה פרק ו' משנה ג'. שם משנה ז'. ובמסכת דמאי פרק ח משנה א'. ובפרק ד' משנה א'. ובמסכת כלאים פרק ב' משנה ב'. ובמסכת שביעית פרק ח' משנה ו'. וכמו כן הועד על זה החיבור בספר פירוש על כמה אגדות מאבי אבי זקני הגר"א זכר צדיק וקדוש לברכה הנדפס בווילנא שנת ישרים לפרט קטן מבית דין צדק דקהילה קדושה ווילנא שהחיבור שעל הירושלמי מהגר"א זצ"ל הוא אחד מהשבעה חיבורים שהובא לפני בית דין צדק הנזכר למעלה. ונתברר להם שהוא סולת נקיה בלי שום ערבוב דברים כלל. וראוין הדברים למי שאמרם. (

עוד כתב הרב הגאון המפורסם מופת הדור חיים וואלאזינער זכר צדיק לברכה בהקדמתו לספר הנזכר למעלה וזה לשונו: "אמנם החיבור שעל הירושלמי היה ביד הגאון נוחו עדן זה ח"י שנה. ושמעתי מפיו הקדוש שהמסדר כיון יפה לדעתו. וגם בעינינו ראינו כי טוב ויפה סידרו עד כאן לשונו." וגם בספר פאת השלחן הנדפס בארץ הקודש מהגאון המפורסם מורה הדור ישראל זכר צדיק לברכה משקלאב שהיה אחד מתלמידיו של אבי אבי זקני הגר"א ז"ל כתב בזה הלשון. וכמה יגיעות יגע רבינו הגאון ז"ל בירושלמי מסדר זרעים. הגיה אורות מאופל השיבושים וחידש שיטות עמוקות נגד הרשום מטה  והר"ש ז"ל עד כאן לשונו:

והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל להמדפיסים דשם. חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:

ועל דבר הסכמות על החיבור הלז כבר מבואר בספר שנות אליהו הנ"ל הנדפס בלבוב בשם הרב הגאון מופת הדור יצחק אשכנזי בעל המחבר ספר טהרות הקודש בזה הלשון. והנה מי יערב לבו לתת הסכמה על חיבורי הגר"א ז"ל. הלא השמים כסה הודו. והארץ האירה מכבודו. לא לאורה הוא צריך. כי עימיה שריא נהורא. כל קביל די ביה רוח יתירא. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. עד כאן לשונו:

וכן כתב הרב הגאון הגדול מופת הדור יצחק רוזניאס אב בית דין וראש מתיבתא דקהילה קדושה לבוב בספר שנות אליהו הנ"ל בזה הלשון: דבר ה' היה אל אליהו. כבוד מרנא ורבנא הגאון החסיד האלקי המפורסם בכל העולם. מופת הדור אליהו מווילנא זצ"ל. זו הלכה. ודאי ה' עמו. בכל מקום הלכה כמותו. ואין צריך. לא הסכמה ולא להיות כמסייע ליה. עד כאן לשונו:

הגם שבין כך נדפסו איזה מהגהותיו על הירושלמי הנ"ל על ידי הרב הגאון מופת הדור דוד לוריא ז"ל מה שהגיע לידו מעט מן ההגהות. אבל משם רק אפס קצהו תראה. וכולו לא תראה. וגם בלי שום ביאור כלל. והנהו כספר החתום. והחיבור הזה כשיצא לאור הדפוס יבינו הכל בו כקטן כגדול. אליו ישתוקקו. כי לא הניח דבר מה שלא פירש בו. ובלישנא קלילא. הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:

אלעזר בהרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

ראו גם

אליעזר לנדא עולה

 

 

מסעו של יצחק זאב ידלר

 

 

                                        סדר זרעים בירושלמי

          

ספר היחס של משפחת הגר"א ומשפחת ריבלין

 

הבלוג של חיים פרידמן :חוקר תולדות משפחת הגר"א

האתר של ד"ר ניל רוזנשטיין חוקר משפחת הגר"א

בלוג משפחתובלוגיה :בלוג לחקר תולדות משפחות

פורום שורשים משפחתיים ב"תפוז"

אתר האגודה הישראלית לגנאלוגיה

אתר העמותה לחקר המשפחה היהודית  

המרכז לגנאלוגיה יהודית של בית התפוצות

 

כתבות נוספות בסדרה זאת

 

 

התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון

 

אברהם הדיין נכנס לירושלים

חייו הכפולים של זאב וולפנזון

 

היה היה איש גיבור

 

הגולם ואני

הגאון מוילנה והמוסד

היה זה בלילה אפל וסוער

 

 

ההצגה "ליל העשרים " בבית הספר של סופי מוסקוביץ'. צילום מאת יוסי צבקר.

 

לאחרונה צפינו המבקר ירון ליבוביץ' ואנוכי  בהצגה "ליל העשרים " מאת יהושע סובול שהוצגה בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ' .
יחד עימנו צפה בהצגה מבקר והיסטוריון התיאטרון הנודע ד"ר בן עמי פיינגולד .
ד"ר פינגולד לא התרשם במיוחד מהמחזה שבו כבר צפה כמה פעמים שלדעתו הוא דידקטי ואידיאולוגי מידי ,תופעה הנפוצה מאוד , כפי שהסביר , במחזה הישראלי לדורותיו .
את דעתו של ירון ליבוביץ תקראו במאמר הנ"ל הראשון מבין שניים שיופיעו באתר על ההצגה שהפכה לאחת הקלאסיקות של התיאטרון הישראלי אף נמנית  על המחזות הישראלים המועטים שנלמדים בבתי הספר כחלק מתוכנית הלימודים .

היה זה בלילה אפל וסוער –
"ליל העשרים" בבית הספר של סופי מוסקוביץ'

מאת ירון ליבוביץ'

 

 

לרגל חגיגות הששים של מדינת ישראל בחר בית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ' להעלות את המחזה של יהושע סובול "ליל העשרים".

 


נדמה לי שהמחזה הזה הוא הפך להיות, למחזה שמעלים אותו רק בהזדמנויות מיוחדות כמו ימי הולדת למדינה. אינני חושב שדבר זה הוא לטובתו של המחזה, ולו רק בגלל שלטעמי מחזה חשוב ומעניין זה הוא מחזה המתאים לכל זמן כי הוא מעורר אותנו לחשוב וזה טוב לעשות בכל זמן. אבל אולי, מצד שני, לחשוב ברצינות על דברים חשובים הוא דבר הדורש תשומת לב מיוחדת וזמנים מיוחדים, כמו חגיגות הששים למדינה, הם הזדמנות מצוינת לכך. (סלחו לי על הסגנון הרשמי במקצת אני מנסה להיות חגיגי).
המחזה של יהושע סובול עוסק בהתרחשויות שקורות בלילה אחד של העשרים באוקטובר 1920 על הר בגליל בקרב קבוצה של צעירים בוגרי תנועת השומר הצעיר המתכוננים לעלות להתיישב במנסורין, קיבוץ בית אלפא של היום. את ההתרחשויות אפשר לתאר במילה אחת: "שיחה". ארבעה בחורים ושלוש בחורות בשנות העשרה והעשרים לחייהם אידיאליסטים ממרכז אירופה ומגליציה עסוקים בערב האחרון שלהם בהכשרה החקלאית שלהם לקראת עלייתם על הקרקע בחיבוטי נפש או אם תרצו חיטוטי נפש באשר לייעודם כקבוצה וייעודו של כל אחד מהם. השיחה הנוקבת מטלטלת את כל חברי הקבוצה ומביאה אותם לחשיפה הן פיסית ובעיקר נפשית.
נשאלת השאלה למה מחזה היסטורי המבוסס על אירועים שהתרחשו לפני כ – 90 שנה, שנמשך מערכה אחת ובו לא קורה כמעט כלום מלבד דיבורים חשוב ומעניין לאנשים החיים במדינת ישראל והחוגגים את שנת הששים להקמתה? (וזה נוסף לגילוי הנאות שאני אישית אוהב בעיקרון מחזות היסטוריים).

ראשית, מכיוון שהאירועים שקרו בתקופת העלייה השלישית הייתה להם השפעה נכרת מהרבה בחינות על התפתחותה של המדינה שבדרך ועל מדינת ישראל. לא רק זאת אלא גם זאת, הדילמות שעמדו בפני החלוצים בשנות העשרים של המאה הקודמת עומדות בפנינו גם עתה בפתיחת העשור השביעי למדינת ישראל. בנוסף לזה, שיחת הנפש המתגלעת בין הנפשות הפועלות במחזה מעידות על אנשים משכילים מצפוניים בעלי נפש סוערת, שאת מסעם הפנימי אנו יכולים לראות מבעד למילים. לפעמים המסע בנפש האדם הוא מרתק לפחות כמו מסע קונקרטי מנקודה א' לנקודה ב'.

 


יהושע סובול לא היה צריך להמציא את חיבוטי הנפש הנועזים של הנפשות הפועלות. המחזה מבוסס ברובו על הקובץ "קהיליתנו" שפרסמו אנשי ביתניה קיבוץ א' של השומר הצעיר באביב תרפ"ב ערב עלייתו להתיישבות בבית אלפא.
(הערה אחת לסדר, לפי המהדורה של הקובץ שיצאה לאור בהוצאת יד בן צבי בשנת 1988 ושמוקי צור הוסיף לה הארות ומבואות העלייה לקרקע של היישוב בית אלפא הייתה ב4 בנובמבר 1922 ולא ב20 ב אוקטובר 1920). אינני יודע למה נקב יהושע סובול במחזהו את התאריך הנ"ל, אולם נראה שאין זה חשוב כל כך, כי אין זה משנה במאום את התרשמותנו על התקופה הסוערת ההיא. רמת החשיפה במחזה הזה נראית ממבט ראשון מדהימה, אולם היא מבוססת על רגשות אותנטיים העולים מן הקובץ של אנשי ביתניה.
כאמור, המחזה הוא בן מערכה אחת שלא קורה בה כמעט כלום. העלילה מתמקדת במערכות היחסים הנוצרות והמתפרקות תוך כדי שיחה בין חברי הקבוצה הצעירים. במחזה כזה יש חשיבות רבה לרעיונות המובאים תוך כדי השיחה וגם מערכת היחסים שבין חברי הקבוצה. אני אעבור עליהם בקצרה:
1) חלום מול מציאות – במהלך הלילה מתווכחים החברים על עצם החברה שהם יקימו כשיגורו ביישוב שלהם. והשיחה בין חברי הקבוצה נעה בין דימיון סנטימנט לי ואידילי של החיים ביישוב החדש לבין ביקורת נוקבת מפיו של משה, הבוגר מבין חברי הקבוצה, על היומרה ליצור דבר מה חדש השונה לגמרי מן החיים שהיו לעם היהודי בגלות בשעה שהגלות עדיין נמצאת בקרב חברי הקבוצה גם כשהם נמצאים על אדמת ארץ ישראל.
2) היחס כלפי הדור הקודם וכלפי ההורים – היחס כלפי העולם שחברי הקבוצה עזבו וגם היחס כלפי העולם שהם פגשו כשהם באו לארץ ישראל. במחזה מובא כמה פעמים היחס המורכב והקשה שלחברי הקבוצה יש כלפי החברה שעזבו ובייחוד ההורים שלהם. סצנות חזקות מאד במחזה הן הסצנות ששנים מחברי הקבוצה מדברים על הוריהם. כוונתי לאפרים המזכיר את יחסו המתנשא והמזלזל של אביו אליו, הפעיל הציוני והמונולוג המצמרר של שפרה בו היא מספרת על מערכת היחסים המאד לא מפרגנת ששררה בין אביה לאמה שהתבטאה בין השאר בכינויי הגנאי שאביה היה מכנה את אמה. גם כלפי אנשי העלייה השנייה יחסם של חברי הקבוצה הוא מורכב. אמנם, כשהצעירים אנשי העלייה השלישית הגיעו ארצה היו לגביהם ציפיות גדולות, שהם ימשיכו להגשים את התכניות של אנשי העלייה השנייה, אולם לאנשי העלייה השלישית היו חלומות משלהם ואפשר לזהות בתחילת המחזה את היחס המזלזל שיש לחברים כלפי קיבוץ דגניה למשל.

Click to enlarge

פועלים של העלייה השלישית .

 

3) היחסים בין המינים ומעמד האישה – נקודה חשובה שעולה שוב ושוב במשך המחזה היא עמדות הקבוצה לגבי מערכת היחסים המסורתית בין הגבר לבין האישה ומקומה של האישה בחברה. אנו רואים בהתנהגותן של שלוש הנשים בקבוצה התמודדות שונה עם התפיסה המסורתית של מקומה של האישה הן ביחסיה עם כלל החברה והן ביחסיה עם כלל החברה והן ביחסיה המיניים עם הגברים. מרים, מתייחסת לאהבה במין פתיחות. היא רואה בהתנהגות מינית מתירנית כסימן למימוש עצמי. ורואה באקט המיני דרך לגיטימית של תקשורת. נחמה, מנסה להיות חזקה ולעבוד בדיוק כמו הגברים ובהתנהגותה הקשוחה היא מייצגת את הפמיניסטית הקלאסית שויתרה על נשיותה למען המהפכה הציונית וההגשמה האישית. האישה השלישית שפרה, מייצגת את האידיאל הנשי המקובל, הבחורה השקטה והמשכילה, והא ראיה היא מחוזרת אחרי שלושה מחברי הקבוצה. במהלך המחזה אנו מגלים שהחזות המאופקת מסתירה מאחריה הר געש של יצרים מודחקים.
4) הפרט מול הקבוצה – הצעירים האידיאליסטים עולים לקרקע כקבוצה מלוכדת ומנסה להגשים את חלומם כקולקטיב. עקב כך חברי הקבוצה עומדים על כך שהם יתנהגו כקבוצה והם לא מרשים סטייה אינדיבידואלית בתוך הקבוצה. דוגמא מאלפת לכך היא התעקשותה של נחמה ואחריה גם כל הקבוצה על כך שלא יהיו סודות בקבוצה וכתוצאה מכך הקבוצה מכריחה את נפתלי ועקיבא שיספרו לקבוצה על מה הם מסתודדים בזמן העבודה. דוגמא נוספת היא התדהמה שתוקפת את הקבוצה לאחר שחבריה מתבשרים מפי אפרים ומרים על כוונתם להיות זוג ולגור באוהל נפרד משאר חברי הקבוצה. חוץ מזה שיש כאן חזרה לתא המשפחתי המסורתי נוסף לכך אנו רואים נטייה להתבדל כפרטים הנפרדים מתוך הקבוצה. מעניין שההודעה המפתיעה הזאת קוראת מיד אחרי ההחלטה של חברי הקבוצה להתפשט. בכלל, מוטיב ההתפשטות מיצג אצל סובול הן את הרצון של הקבוצה לעשות דברים כישות אחת והן את הדרישה של חברי הקבוצה לחשוף את עצמם מכל המסורות הרקובות.
5) הדילמות המוסריות של כובש ונכבש – הדילמה המוסרית הקשורה בזכותנו על הארץ. האם זה צודק לכבוש את הארץ מידי ערבים החיים בה? הצורך להלחם על האדמה והמחיר שחברי הקבוצה ישלמו על כך. שאלות אלו זוכות לליבון על ידי חברי הקבוצה. אנו שומעים את דבריו המפוכחים של משה שכדי להצדיק את כיבוש הארץ אנו חייבים להיות חברה מוסרית ומצד שני אנו חווים את ההתבטאויות הילדותיות הששות אלי קרב של עקיבא ונפתלי הנאמרות ספק בצחוק ספק ברצינות.
הדבר השני החשוב במחזה הוא יחסי הגומלין הקיימים בין חברי הקבוצה. לכאורה חברי הקבוצה נראים כקבוצה הומוגנית ומלוכדת אך התמונה הזאת אינה מדויקת. הקבוצה מחולקת לשני חלקים שמעבר אחד עומד משה והשאר עומדים בעבר השני. משה הוא מבוגר בכמה שנים משאר חברי הקבוצה. הוא בא מגליציה, הוא בן של חייט עני והוא נלחם במלחמת העולם הראשונה. לעומתו, שאר חברי הקבוצה כולם בני טובים למשפחות מבוססות, אינטלקטואלים מגרמניה ואוסטריה. משה המבוגר וזה שטעם את טעמה המר של המציאות מאלץ את החבורה הנאיבית במקצת כשבראשה אפרים האידיאולוג שלה, לראות את הדברים כמות שהם. הפעולה הסמלית שדרכה מאלץ משה את החברים לראות המציאות היא דרך ההתפשטות.
מחזה שבו לא קורה כמעט כלום יש בו סכנה שיהפוך יבש מדי. במחזה ניסו לפצות בכך שמזיזים את השחקנים על הבמה באמצעות יחסי המשיכה והדחייה של הנפשות הפועלות במחזה. בהפקה הזאת מכניסים גם אתנחתאות מוסיקליות של ריקודים ושירים כשהחברים נסחפים אל הדמיונות שלהם. אהבתי בעיצוב הבמה איך שהצליחו לאפיין באמצעם דלים כל אחד ואחד מפינות השינה של חברי הקבוצה. כמו למשל הסירים בפינתה של נחמה או המזוודה עם הספרים בפינת השינה של שפרה. ההפקה הזאת היא דוגמא טובה לכך שמחזה כתוב הוא רק חלק אחד, גם אם חשוב מאד, מכלל ההצגה. בהפקה זאת הפרולוג והאפילוג שבהם משה מדבר שנים רבות אחרי ספור המעשה, מושמטים לגמרי. מונולוג הפתיחה ומונולוג הסיום של משה נועדו כנראה לתת לנו פרספקטיבה על מעשי העבר ומן הסתם הם שיקפו את הפרספקטיבה של סובול. בהפקה הרגישו צורך להוריד אותם בכדי לתת לקהל להגיע לפרספקטיבה שלו, וכן גם להבהיר לנו שהתהליך עוד לא נגמר. המונולוגים האלה הם לא הדברים היחידים ששונו בהפקה הזאת. בסופה של ההצגה מי שעוזר לנפתלי להתלבש אחרי ההתפשטות האחרונה הוא משה בעוד שבמחזה הכתוב נפתלי הוא זה שמתלבש בעצמו. כמו כן ההצגה נחתמת בדבריו של משה "לכולנו יהיה קשה" בעוד שבמחזה הכתוב משה ממשיך לדבר ואפרים מהסה אותו ורומז על הנזק שהוא חולל. הדברים האלה הושמטו מן ההצגה ובכך הם נותנים למשה אופי יותר אנושי מן הדמות הפלקטית במקצת המופיעה לנו מן המחזה הכתוב.

לסיכום :
נהניתי מצוות השחקנים שהצליח בדרך כלל להראות את הנפשות הפועלות כדמויות בשר ודם. הדס אלתרמן המגלמת את נחמה היטיבה להציג בפנינו את נחמה כצור החלמיש שהיא מנסה להיות אבל מתפרקת לרסיסים בסוף ההצגה. רובי פיינברג , נפתלי הצליח לתאר נכוחה את דמות המתלבט אשר מחפה בבדיחות על המצוקות שלו. עידן בוסיאן ודניאל בוצר הטיבו לשחק את שני עמודי התווך האידיאולוגיים של הקבוצה אשר מנסים להכיל את דרכם על חברי הקבוצה. דניאל ארליך המגלם את עקיבא בהחלט מעביר לנו את דמות ההרפתקן שרעיונות לא ממש מעניינים אותו. דבי סביאן ששחקה את מרים הציגה את "שובבותה" של מרים בחינניות כובשת ומיה שנידרמן הייתה מרגשת מאד כששחקה את שפרה המהוגנת כלפי חוץ אבל הרוחשת כלפי פנים.
, המחזה האקטואלי והחשוב הזה הועבר לנו על ידי בית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ' בצורה מאלפת ומעוררת מחשבה ועם זאת מרגשת.

כתבה גדולה נוספת על "ליל העשרים " היא "השורדים של "ליל העשרים "

ראו עוד על ההצגה

 

ליל העשרים בויקיפדיה

ניתוח של ליל העשרים

ליל העשרים בשוונג

 

ליל העשרים כחלק מטרילוגיה

 

ליל העשרים בבימתים

אריק בנדק חביב על ליל העשרים

 

 

ליל העשרים ההצגה אצל סופי מוסקוביץ'

 

וגם על ההצגה

 

 

ביקורת על ההצגה של סופי מוסקוביץ'

עוד ביקורת של פרשן

 

 

 

בית ספר למשחק של סופי מוסקוביץ'

השורדים של ליל העשרים

לילית הרקדנית

 
 
 
 
יעל לילה רקדנית בטן אשכנזית יוצאת במופע חדש על הנשים הייצריות החזקות  של תקופת התנ"ך ומייחלת לשיבתם לתחייה במציאות .

רקדנית הבטן  האשכנזית המוכשרת יעל לילה יוצאת במופע חדש בשם פרי גנך :
המופע הוא שיתוף פעולה של נשים יוצרות המגלמות דמויות מן המקרא ומן המיתולוגיה הכנענית לשם יצירת פסיפס נשי-אנושי. מסע אל שורשי ההוויה בו לכל אחת יש מקום. מחול מזרחי מהמסורתי ועד לחדשני, מחול מודרני בשילוב אלמנטים מן המזרח. חיבור הרמוני בין מחול טורקי, צועני, ערבי, קלאסי, מצרי.

קטעי המחול מובאים בצורה תיאטרלית המספרת סיפור הנשזר כחוט השני משחר האנושית ועד היום. דמות האישה על כל חלקיה ופרשנויותיה – דיאלוג בין חווה ולילית, בין שרה והגר, דלילה, רחל ויעל הפתייניות, אסתר הבתולית, דינה הנאנסת ועקידת בת-יפתח ועוד.
לרגל המופע ריאיינתי את לילה יוצרת המופע :

יעל לילה רקדנית בטן .

מה את מנסה להראות במופע הזה?
לילה : אני מנסה לחזור לשורשים הקדומים של האישה האמיתית, השורשים שנמצאים בתנ"ך לפחות ברבדים הקדומים שלו ובתרבות הכנענית הקדומה שבמסגרתה נוצר .
אני רוצה לחזור אל אותה אישה בראשיתית שורשית ,חוה-לילית וכל השמות האחרים שהיו לה לפני שדוכאה בידי הגבר בתקופה שלאחר התנ"ך. ואני רוצה להראות בקטעי הריקודים האלו שהאישה הייתה פעם יצור שווה בכל לגבר ,יוצרת הוגה שליטה ואלה עד שהגברים בתקופת הרבנות לקחו ממנה את החופש שלה ליצור והפכו אותה לעקרת בית ,אסקופה נדרסת עוטה רעלות שחורות,קורבן אומלל של הטרדות מיניות ותו לא .
.
את האישה האמיתית הקדומה היצרית הזאת אני רוצה להראות מחדש על הבמה.

לחץ לצפיה בגלריה

 

היית רוצה שהאישה הזאת תקום שוב ?
לילה : וודאי ,היום הרי כבר אין נשים כאלו. תסתכל סביבך בתל אביב כל נשות הבוהמה כל האמניות בעיני עצמן כל הכותבות הפמיניסטיות –לסביות ,כל נשות העסקים כביכול כולן כאן נשים פחדניות חרדות שרק מחפשות את הגבר החזק שישלוט בהן, שמסתירות את האימה שבהן מפני העולם ומפני עצמן מאחרי פסודו אינטלקטואליזם בזוי ומטופש .
הייתי רוצה שכל אותן נשים ייצריות חזקות של תקופת התנ"ך דלילה איזבל ועתליה וכל השאר יקומו מחדש וילכו בגאווה בעולמנו שלנו . ויראו לכל מי הן ומה הן.
אז נראה מה הן נשים אמיתיות ולמה הן מסוגלות.

 ובנתיים במופע שלנו יש לכם הזדמנות לטעום משהו מישותן האמיתית .

אישית איני בטוח כלל שהייתי רוצה לפגוש את לילית איזבל או עתליה האמיתית במציאות. מפגש כזה יהיה מאוד לא נעים . אבל לראות במופע זה כבר עניין אחר .
הקהל מוזמן גם הוא לצפות ביום שישי זה 6.6 במרכז סוזן דלל בתל אביב בשעה 10 בלילה.

האתר של יעל לילה  בפייסבוק

ריקוד סוחף חושים: יעל לילה, אמנית המחול המזרחי, במופע מהפנט, המשלב סגנונות שונים (מתאים גם למסיבת רווקות) ב- 500 ש''ח במקום 1200 ש''ח (58% הנחה!)

המלחמה כסיפור קומיקס

 

אחד הנושאים שבהם טיפל הקומיקס העולמי לאורך השנים הוא נושא המלחמה -מלחמות העולם הראשונה והשנייה,מלחמת וייטנאם וגם מלחמות אחרות .

 וגם הקומיקס העברי דן במלחמות ישראל השונות ממלחמת העצמאות ועד מלחמת יום הכיפורים .

ביום שישי ה6 ליוני בשעה 11:00  אתן הרצאה במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון  על סיפורי המלחמה בקומיקס  העולמי והישראלי ואדון בשאלה איך הוצגו מלחמות העולם ומלחמות ישראל  השונות מלחמת העצמאות ,מבצע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים בקומיקס הישראלי בסיפורים השונים .

האם הייתה כאן רק פטריוטיות מתלהמת ? או גם יחס מורכב יותר ?

ובהזדמנות זאת אפשר גם לצפות בתארוכות החדשות של תולדות הקומיקס העברי , ותערוכת קריקטורות חדשה ומדהימה  על חוזה המדינה בנימין זאב  הרצל . 
ההשתתפות בשיח בעלות כרטיס כניסה בלבד של 10 ש"ח בלבד .

 הקהל מוזמן.

אתר המוזיאון

מהמוצדקים בפיזמוני ישראל :"גבעת התחמושת " מאת יורם טהר לב.

גבעת התחמושת 1

כתבה מיוחדת לרגל יום ירושלים

 

ישנם  רק  כמה  עשרות פיזמונים קרביים של ממש במגוון הפזמונים הישראליים. המעולה והמצמרר שבכולם מאחר שהוא הריאליסטי שבכולם הוא "גבעת התחמושת" של  יורם טהר לב " פזמון  שהפך קרב קטלני  לא ידוע במיוחד  במלחמת ששת הימים למיתוס .

מהו פזמון ההנצחה המפורסם והגרנדיוזי ביותר של מלחמת ששת הימים ?
מהו הפזמון הקרבי המפורסם ביותר של ישראל לתולדותיה ?
התשובה בשני המקרים היא גבעת התחמושת  שכתב יורם טהר לב והלחין יאיר רוזנבלום ושרה להקת פיקוד המרכז. פזמון שבניגוד לכל פזמון אחר משולבים בו קטעי קריינות דרמטיים מפי הלוחמים (למעשה מבוססים על דברי הלוחמים האמיתיים) המתארים את הקרבות והם נחקקו בזיכרונם של המאזינים לא פחות ממילות השיר עצמו, וזאת תופעה בלתי מוכרת בתחום הפזמון העברי.

"גבעת התחמושת", הוא הרבה יותר מפזמון רגיל; ברובו הגדול הוא תיאור אותנטי של הקרב מפי המשתתפים שנלחמו בו.

במידה מסוימת אפשר להשוות את הפזמון לשירים של זמרים ומשוררים נודדים מימי קדם כמו הומרוס היווני ורבים אחרים לאורך הדורות, שתיארו לפני קהל מאזינים קרבות שונים מהעבר הרחוק בפרטי פרטים כאילו חוו אותם בעצמם עם התוספות הפואטיות שלהם, שהתבססו על דברים ששמעו מפי אחרים על הקרבות.

פזמון זה הפך קרב לא ידוע ביותר של מלחמת ששת הימים למיתוס. אילולא שיר זה ספק אם רבים היו יודעים כיום מה הייתה אותה גבעת התחמושת למרות שיש לה אתר הנצחה מרשים גם ברשת.

הפזמון  נכתב חודשים אחדים לאחר המלחמה בסוף שנת 67, במיוחד לרגל יום העצמאות של שנת 68, כשעם ישראל עוד היה שרוי באופוריה כתוצאה מהניצחון המזהיר.

הכותב, יורם טהר לב, פזמונאי פורה ומצליח עבור הלהקות הצבאיות קיבל פנייה מדני ליטאני מנהל להקת פיקוד מרכז לכתוב שיר חדש על הנושא הלא מקורי של "צנחנים ". באותם ימים בכל תוכנית היה צריך לשבץ שיר על הצנחנים.

"כבר כתבתי את כל השירים האפשריים על הנושא הזה". מספר טהר לב, " ולא ידעתי מה עוד כבר אפשר לחדש על צנחנים ".

ואז נפל לידיו גיליון חגיגי מיוחד של עיתון "במחנה " עם עמוד מיוחד בו פורסמו שמות מקבלי הצל"שים והעיטורים במלחמה, בצירוף תמצית מהלך הקרב מפי המעוטרים וסיפורים וראיונות עימם של כתב "במחנה" יוסף ארגמן.

הכתבות הנ"ל, ובעיקר דבריהם של משתתפי הקרב על "גבעת התחמושת", הדליקו אצל טהר לב רעיון מקורי באמת: הוא יכתוב שיר משלו שילווה בציטוטים מדברי הלוחמים שהיו יותר חזקים מכל מה שהוא עצמו יכול היה לכתוב. הוא לקח את דברי החיילים מבלי לשנותם, להוציא קיצורים פה ושם ושילב אותם בפזמון שכתב. מלים אלו שלהם היו מלווות בהתרשמויות משלו שאותם הכניס כבתים שיריים לצד סיפורי הקרב האותנטיים, ואילו אותם קטעים אותנטיים שולבו במהלך השיר בהקראה מהירה ודינאמית.

קצב השיר שאותו כתב טהר-לב כעת נלקח משיר של חיים חפר "קרב הראל" שהיה אהוב מאוד על טהר לב וקצבו המלחמתי הפך לקצב גבעת התחמושת. הוא הביא את השיר למלחין הקבוע שלו יאיר רוזנבלום, וכעבור ימים אחדים הוא שמע ביצוע של השיר והשיר עורר בו צמרמורת. הוא הרגיש שמדובר בשיר יחיד במינו, כל זאת הודות למנגינה. סביר להניח שהשיר ריגש את שומעיו לא רק הודות לטקסט הקולע , אלא במידה רבה גם הודות למוזיקה של המלחין יאיר רוזנבלום.
המלחין הצליח לשלב את המילים בלחן הקצבי המיוחד שאינו בולע את הטקסט כפי שקורה לפזמונים רבים שבהם המוזיקה מבליעה לחלוטין את המילים "במיוחד אלו המסובכות והמורכבות ,כפי שקרה עם פזמונים רבים של אלתרמן למשל. אבל דומה שאם שומעים את "גבעת התחמושת " ואפילו פעם אחת בשנה בלבד, המילים נשארות זכורות לתמיד.

הפזמון נמסר ללהקת פיקוד מרכז. עדויות הלוחמים עובדו למונולוגים שביניהם שובצו קטעי שירה והזמר קובי רכט הקריא את שלושת הציטוטים מדברי הלוחמים במהלך השיר בקול בס כובש.
אחד המונולוגים מסתיים במשפט שנהפך לנכס צאן ברזל, לאחד מהציטוטים המפורסמים והזכורים
(והמושאים לפרודיות ) מאז: "אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום".

מעניין ששלום דוד האיש שטבע את מטבע הלשון הזכורה ביותר מהשיר "בסך הכל רצינו לחזור הביתה בשלום ", היה יליד עיראק, ומבחינה זו היה יוצא דופן בין אנשי ההתיישבות העובדת, האשכנזים שהיו הרוב בפלוגתו.
דוד שלום נשכח במרוצת השנים והיו שחשבו שירד מהארץ מאחר שהפסיק להגיע למפגשים גדודיים. אבל העובדה הקובעת היא תוצאה המשפט האלמותי שיצר בדרך אגבית לחלוטין, וטהר לב שהכניס אותו לפזמונו. זהו המשפט שזיכה אותו בתהילה.
כמקובל במקומותינו (וראו פרשת מבצע אנטבה למשל), הושמעו מאז תלונות שונות ומשונות שהעיבו על זוהר הקרב וביקרו החלטות שגויות וחוסר ארגון, הפקרת לוחמים לגורלם ואפילו הזכירו עלבונות אישיים.

הפזמון עצמו יצר תחושת קיפוח בכך שלא כל הפלוגות קיבלו בו זכות דיבור שוווה, בעיקר אצל אנשי פלוגה ג' שנלחמו בקרב בגבורה. אבל צרה צרורה היא שהאנשים המצוטטים בשיר שניהם אנשי פלוגה ב', סגן ניר ניצן סגן מפקד פלוגה ב' מגדוד 66 של צנחני המילואים ושלום דוד, חייל באותה הפלוגה. אנשי פלוגה ג' לא זכו לציטוט משלהם, מאחר שככל הנראה אנשיהם לא ידעו להתבטא יפה מספיק על מנת לשכנע את טהר לב להכניס אותם לפזמון ולהנציח אותם.
אבל, כל הסכסוכים והתיסכולים האלו הם לא באמת לוז העניין ( פרט כמובן למבטאיהם ). מה שחשוב ומה שיישאר זה מה שכתוב בשיר.
יורם טהר לב :
השיר לפי נתוני אקו"ם מושמע מעט מאוד רק ארבע או חמש פעמים בשנה בכל התחנות ולא יותר, ולרוב בימי זיכרון . אבל כולם זוכרים  אותו כמעט מילה במילה  כי זהו שיר שנחרט בזיכרון גם אם אתה שומע אותו פעם אחת בלבד. עד היום הוא מקבל תגובות מרגשות ומצמררות . חיים גורי אמר לי פעם: " על השיר הזה מגיע לך פרס ישראל " . לשיר הזה יש יחוד שאין כמעט בשיר העברי שהוא מביא דברים אמיתיים של חיילים משולבים בהתנסחות שירית. הכל בו אמת משדה הקרב . זהו הייחוד שלו וזו עוצמתו.

ככל הנראה זהו גם השיר הבולט ביותר של יורם טהר לב מבחינת התעצמותו ההדרגתית הכובשת את לב המאזין. יש שירים של טהר לב שמשמיעים אותם הרבה יותר אבל אף לא אחד מהם מתקרב לעוצמה שירית כמו השיר זה.

התוצאה הסופית מרשימה גם היום כאשר ז'אנר שירי הקרב שהיה כל כך בולט בין תקופת מלחמת העצמאות ומלחמת יום הכיפורים למעשה נעלם לחלוטין. התיעוד היבש לכאורה נותן ביטוי עז ונוקב לגבורת הלוחמים, אבל גם לחוסר האונים שלהם כנגד הבלתי-ידוע במנהרות גבעת התחמושת שעלול להביא עליהם מוות בכל רגע מרגעי קרב הדמים. מבחינה זאת השיר נשאר יוצא דופן, כמעט יחיד במינו בתחום הפזמון העברי. זהו שיר המלחמה החזק ביותר מבין הפזמונים הקיימים בעברית, ואם נרצה כי אז ניתן להגדירו כפזמון המלחמה האולטימטיבי. וללא ספק מדובר באחד הפזמונים הגדולים והנוקבים ביותר שנכתבו אי-פעם בכל ז'אנר של פזמונים.

ונקודה מעניינת נוספת: זהו לא הפזמון המפורסם היחיד שנוצר בהשראת אותו קרב בגבעת התחמושת. פזמון מפורסם כמעט באותה מידה היה "מה אברך" של רחל שפירא שנכתב במקור כשיר זיכרון לזכר בן כיתתה אלדד (דדי) קרוק, שנהרג בקרב גבעת התחמושת. יאיר רוזנבלום הלחין גם את השיר הזה וביצעה אותו להקת חיל הים עם הסולנית רבקה זוהר. שיר זה נחשב עד היום כאחד משירי הזיכרון הישראליים הידועים ביותר. מכל האמור לעיל ברור כי אם יש קרב ספציפי אחד בתולדות ישראל שקיבל ביטוי באמצעות שני פזמונים ידועים כל כך, זהו הקרב הבלתי-נשכח על גבעת התחמושת.

 

גבעת התחמושת 2

קישורים רלבנטיים

הפזמונים של יורם טהר לב

יאיר רוזנבלום מלחין

הפזמון גבעת התחמושת
הקליפ "גבעת התחמושת "

וגם 

מה אברך פזמון לזכר נופל בקרב גבעת התחמושת
"מה אברך " הקליפ

אתר גבעת התחמושת

גבעת התחמושת בויקיפדיה

בסך הכל רצה לשוב הביתה בשלום : אחד מחיילי גבעת התחמושת

להקת פיקוד מרכז היסטוריה

ששת הימים הנצחיים

 

גבעת התחמושת 3

שיר תשוקה לירושלים

לכבוד יום ירושלים הנה שיר תשוקה לירושלים של  סשה אלון משורר עולה שכתב על  תשוקה שיר שרק שמעטים כמוהו נכתבו בידי ישראלים ילידים . 

ותחילה רשימה של  המשוררת והמתרגמת נטלי גוטמן על משורר   זה.

 האיש שאהב את ירושלים : אודות המשורר והספר "כפורעי החובות"

אלכסנדר אלון (1953-1985)

מאת נטלי גוטמן

סשה אלון לא הספיק להתפרסם כי התחיל לכתוב מאוחר- רק לאחר עלייתו ארצה, וגם נפטר מוקדם, הוא הלחין ושר את שיריו בעצמו, בראיון היחידי זמן קצר לפני מותו הטרגי, נשאל אם מתכוון ללקט את שיריו לספר:
"אין לי תכניות כאלה, אבל אם זה יהיה מספיק טוב, יימצאו חלוצים ויאספו הכול לספר…לא חשוב מתי זה יקרה, אולי מאה שנה אחר מותי… השאלה – עד כמה זה יהיה טוב, זו הדאגה היחידה."
 רק כעבור 20 שנה לאחר  מותו,  יצא לבסוף  לאור  הקובץ של כל שירי אלכסנדר אלון,  בהוצאת "וודוליי "(דלי), מוסקוה, 2005  בתמיכת American branch of world congress of Russian jewry

 ובמאמץ משותף של מעריצים.

סשה אלכסנדר אלון נולד ב-1953 במוסקבה, עלה ארצה ב-1972 בגיל 18, כנגד כול חוק ודעת קרוביו, לבד. בשל כך נשללו לו זכויות האזרח, רדוף על יד ק.ג.ב, כפושע הוא נזרק מהאוניברסיטה במוסקבה ונאלץ להסתתר מהשלטונות…
בישראל, כקצין חייל הים הקיף עולם, היה זמר וספורטאי שהציג את ישראל והביא לה מדליות. את ירושלים ראה כמולדתו היחידה. התייסר קשות שלא הספיק לחזור לארץ באותו יום הכיפורים כשהתחילה המלחמה. עליה שיריו הטובים, על היעלמותם של חבריו… שתי השורות של המשורר שנותרו לנו כאוצר היסטורי, נכתבו על הצנחנים בקרב על ירושלים: " חיילים שנפלו משמיים/ נסיגה רק אחת- לרקיע, ידעו."
ב1985 סשה אלון נרצח בעת ביקורו השגרתי כזמר באמריקה – הוא  לא היה מוכן לרדת על ברכיו מול שודדים מקומיים ושילם את מלוא המחיר.
מעולם לא מיהר להקליט את הגרסות המלאות מהקונצרטים שנתן בארץ ובארצות הברית בשפה הרוסית. שר רק על ישראל ובשפה הרוסית בלבד, מדוע? בלה יזרסקיה, אמו החורגת, מביאה את דעתו:
"אני סבור כי האווירה התרבותית של כל אחד נותרת עמוק בפנים, ושם היא אמורה בעצם להתקיים, והתקשורת המינימאלית עם בני-אדם מספיקה לשמירה עליה מעל נקודת האפס…"
ברשימותיו "הספרות שלנו" סשה אלון כתב:
" …היא תישאר (הספרות העברית) רק אם תהפוך להישג עולמי ותיוצג בתרבות העולמית. זו הספרות שישראל זקוקה לה. לא צריך אחרת."

ולהלן דוגמה של קטע משיר שלו

פורעי החובות…

תחת אש לא נכוף ברכנו,
לא אדע מנין המורל-
ברעד הבשר קורנות פנינו,
נודה למי על אופי הגורל?

על נפשותינו הלומת השקט
אריג תלאים – כנגד זיו נוקשה…
הלב שובת ככר אכזיב, כלא מורשה
לשאת יותר ליהוק המועקה הלא פוסקת.

וטוב לו, ליוקד בשיא החורף,
אף אם, מהאבות שאול הלב, נפרם,
אולי, לאיש לא התחייבנו – לפי המסורת,
עלינו המס על חשמל באורות המופע!"

שיר לירושלים שמוצג  כאן, תורגם לעברית "בכאב ובדם", כפי שדרש סשה מעצמו ומכל כותב שירה.
אך ראשית, הקטעים משיר שפותח את הקובץ, ולא משום ייחודו הלירית, אלא כי דרכו נחשפת האישיות החריגה של המשורר שזכה לתואר מכובד "משורר רוסי" אך ידע לכתוב רק בישראל ועליה בלבד:

נטלי גוטמן,
28/05/08

שיר לירושלים

מאת סשה אלון

היא בת כמה תהיה

                               עוד,

אדם לא יתן לספירה

                              דגש.

סר לחמי

                              עלי אדמות                         

ורק היא לבדה לי

                              יש.

בעומדי לידה

                             הלום,

כל כוחי מוזרם

                             לגידים,

כי לבי רק עליה

                             חלום.

בתפילה שתהיה לי

                             היא בחיים

בעונת הקרה אבן זו

                             רטובה,

לפחות, לא נגע בה

                             נטיף,

בכל התבל הקפוא

                            קרובה

יחידה,  היא – חלקי

                            וביתי.

על שכמי אזרחיה

                             צלב,

גורלו של אזרח –

                             לחימה,

אך מכל קצבי ארצות

                             חלב,

רק היא  אימי

                             אדמה.

כורע ברכיי אל כתלי

                             השכינה,

אפלל ואשאל רק אחד

                             למשען:

אם אלוה יסיר מעלי

                             הגנה,

הינטוש, הישליך אותי

                             כאן.

בשורת הסף בתהום

                            הספירה

תהדהד כי אינני

                            עוד,

היות והיא ממותי

                           פטורה,

אעלם, ומלבד שתוסיף

                           לחיות.

 

  1980

 

מרוסית נטלי גוטמן))

 

 

הסופר והפנאט :אורן קקון נגד אלון חילו


אחת מהביקורות הארסיות והמגוחכות ביותר שקראתי בימי חיי הופיעה בעיתון הארץ
זוהי הביקורת של הפוליטרוק הפנטי אורן קקון .
הדבר שמוזר לפחות לכאורה כאן הוא שקקון יוצא דווקה נגד ספר של מישהו שדווקא דומה לו בדעות אלון חילו בספרו "אחוזת אדג'אני " ושמתאר את פרשת נישולה הצפוי של משפחה ערבית בידי יהודי נכלולי ותאב מין .
קצפו של  אורן קקון יצא על הספר.
אבל על מה ולמה ? לא ברור בדיוק אם כי הוא תוקף אותו שוב ושוב.
הוא מגדיר את ספרו של חילו כ "יצירה שתיחשב לכל היותר כקיטש טוב, קיטש שממנו העין מתלחלחת והשפתיים נמתחות, קיטש שדרכו מתמרק המצפון"
אוקי אני מסכים אם כי דווקא מצא חן בעיני שחילו טרח ללכת לתקופה רחוקה כל כך וטרח לחקור אותה וזה דבר שאינו מקובל במקומותינו כיום.

חשבתי שהיצירה הייתה בינונית אבל אני מעריך מאוד את הרצון הטוב שלו ואת נכונותו ללא לעשות את הצפוי שהתבלט עוד בספרו הקודם על פרשת דמשק .אינני מסכים עם דעותיו איני מסכים עם הדרך שבה היציג את היהודי הגברי החזק לעומת הערבי הנשי החלש ( במציאות זה היה בדיוק להפך ) אבל כסופר שחושב יותר על הווה מאשר העבר ,זאת זכותו. כשם שלי כמבקר יש זכות לבקר אותו על אספקטים מסויימים בספרו . .
לא כך קקון  : הוא כמעט אינו תוקף את הספר ישירות ולא מסביר לנו מה בעיניו רע בו אלא עסוק בתקיפת הכיבוש הנורא והמצור על עזה ולבסוף מוכן רק להגיד על הספר עצמו ש :
לכאורה אפשר לחשוב שחילו כתב ספר אמיץ על השורשים של מה שעתיד ליהפך ולהיות אובססיה חסרת מעצורים ליהודים ואסון לאומי בשביל הערבים. כך נישלנו אותם מאדמתם, כך בזזנו והקמנו קולוניות, כך גירשנו. אבל למעשה לפנינו סיפור מבוהל ומפוחד מאין כמוהו מפני שלכל אורכו הוא אינו פוסק מלהזכיר לנו שזהו אך סיפור, הימלטות של כמה רגעים, אסקפיזם חינני. תכונה זו לעצמה אינה רעה אלא שלפנינו אסקפיזם אשר בו אולי חושף היוצר איזו אמת, גם אם ידועה כבר, על הפוליטיקה האכזרית של המקום שאנו חיים בו, אבל האמת הזאת נצבעת בשקר המצוי בין מציאות לפיקציה, בין ריאליזם נוקב, קיומי לבני אדם מסוימים, יומיומי, לבין סיפור מיתי מרוחק, מנוכר. ספרו של חילו, על כן, נהפך, ממילא, לגל שקט שקט בקול תרועתו של הכיבוש הנורא. הרי אם תצונזר היצירה איש לא יקרא אותה ואם תתפרסם אזי כבר אינה מהפכנית, כי קבלה את הסכמת השררה וממילא את תמיכתה. כי מה שאינו יפה מתגלה כמטריד.

דהיינו לספר הזה אין כל זכות קיום. הוא רע מעצם מהותו.
אז מה הבעיה שלך מר קקון ? מה אתה בדיוק טוען? שאסור לכתוב רומנים היסטוריים מכל סוג שהוא מאחר שכולם מעצם היותם לא אמיתיים הם תמיכה בכיבוש ?או שבכלל אסור לכתוב ספרות בדיונית מכל סוג שהוא על כל נושא שהוא ? על פי קו המחשבה המתוסבך הזה  אסור כמובן לכתוב יצירה בדיונית כל שהיא על השואה זה מובן מאליו אבל גם על מלחמת יום הכיפורים ,או על מלחמות לבנון או על המאבק באלג'יריה בשנות החמישים .

ואסור גם לכתוב על ראשית עליית היהודים במאה ה-19 ( שהיא בעיני קקון פתיחה לדיכוי האומה הערבית בידי היהודים ) או על כל תקופה היסטורית אחרת מאחר שלכולן יש השלכות על ההווה.
או שמה שמפריע לך דווקא זה שכותבים רומנים כאלה שלכאורה התומכים בך ובכך מראים שיש כאן מגוון של קולות ולא כולם תומכים אוטומטיים בכיבוש ? או במאבק עם הפלסטינאים ? ואז קצת קשה יותר לטעון בחו"ל לפני תומכי החרם האקדמאי על ישראל שכולם כאן נבלים מאוסים תומכי הכיבוש שיש להחרים את כולם ? האם בזה העניין ?
שום דבר כאן לא ברור.

 כמדומה שכל מה שיש לנו במאמר הוא חשיפה פסיכולוגית לא כל כך של ספרו של חילו כמו של פנימיותו של קקון ,והוא מזכיר לי יותר מכל את כל אותם פנטים שהיו פעם בשמאל ובקומוניזם ועסקו יותר מכל דבר אחר בהתקפות על אחים לדעה שהעזו לא לחשוב בדיוק כמוהם דהיינו לא ב"צורה הנכונה" .

ובדרך כלל כשניתן להם כוח הם עסקו גם בחיסול פיזי של אותם אחים לדעה .

.