הסופר והפנאט :אורן קקון נגד אלון חילו


אחת מהביקורות הארסיות והמגוחכות ביותר שקראתי בימי חיי הופיעה בעיתון הארץ
זוהי הביקורת של הפוליטרוק הפנטי אורן קקון .
הדבר שמוזר לפחות לכאורה כאן הוא שקקון יוצא דווקה נגד ספר של מישהו שדווקא דומה לו בדעות אלון חילו בספרו "אחוזת אדג'אני " ושמתאר את פרשת נישולה הצפוי של משפחה ערבית בידי יהודי נכלולי ותאב מין .
קצפו של  אורן קקון יצא על הספר.
אבל על מה ולמה ? לא ברור בדיוק אם כי הוא תוקף אותו שוב ושוב.
הוא מגדיר את ספרו של חילו כ "יצירה שתיחשב לכל היותר כקיטש טוב, קיטש שממנו העין מתלחלחת והשפתיים נמתחות, קיטש שדרכו מתמרק המצפון"
אוקי אני מסכים אם כי דווקא מצא חן בעיני שחילו טרח ללכת לתקופה רחוקה כל כך וטרח לחקור אותה וזה דבר שאינו מקובל במקומותינו כיום.

חשבתי שהיצירה הייתה בינונית אבל אני מעריך מאוד את הרצון הטוב שלו ואת נכונותו ללא לעשות את הצפוי שהתבלט עוד בספרו הקודם על פרשת דמשק .אינני מסכים עם דעותיו איני מסכים עם הדרך שבה היציג את היהודי הגברי החזק לעומת הערבי הנשי החלש ( במציאות זה היה בדיוק להפך ) אבל כסופר שחושב יותר על הווה מאשר העבר ,זאת זכותו. כשם שלי כמבקר יש זכות לבקר אותו על אספקטים מסויימים בספרו . .
לא כך קקון  : הוא כמעט אינו תוקף את הספר ישירות ולא מסביר לנו מה בעיניו רע בו אלא עסוק בתקיפת הכיבוש הנורא והמצור על עזה ולבסוף מוכן רק להגיד על הספר עצמו ש :
לכאורה אפשר לחשוב שחילו כתב ספר אמיץ על השורשים של מה שעתיד ליהפך ולהיות אובססיה חסרת מעצורים ליהודים ואסון לאומי בשביל הערבים. כך נישלנו אותם מאדמתם, כך בזזנו והקמנו קולוניות, כך גירשנו. אבל למעשה לפנינו סיפור מבוהל ומפוחד מאין כמוהו מפני שלכל אורכו הוא אינו פוסק מלהזכיר לנו שזהו אך סיפור, הימלטות של כמה רגעים, אסקפיזם חינני. תכונה זו לעצמה אינה רעה אלא שלפנינו אסקפיזם אשר בו אולי חושף היוצר איזו אמת, גם אם ידועה כבר, על הפוליטיקה האכזרית של המקום שאנו חיים בו, אבל האמת הזאת נצבעת בשקר המצוי בין מציאות לפיקציה, בין ריאליזם נוקב, קיומי לבני אדם מסוימים, יומיומי, לבין סיפור מיתי מרוחק, מנוכר. ספרו של חילו, על כן, נהפך, ממילא, לגל שקט שקט בקול תרועתו של הכיבוש הנורא. הרי אם תצונזר היצירה איש לא יקרא אותה ואם תתפרסם אזי כבר אינה מהפכנית, כי קבלה את הסכמת השררה וממילא את תמיכתה. כי מה שאינו יפה מתגלה כמטריד.

דהיינו לספר הזה אין כל זכות קיום. הוא רע מעצם מהותו.
אז מה הבעיה שלך מר קקון ? מה אתה בדיוק טוען? שאסור לכתוב רומנים היסטוריים מכל סוג שהוא מאחר שכולם מעצם היותם לא אמיתיים הם תמיכה בכיבוש ?או שבכלל אסור לכתוב ספרות בדיונית מכל סוג שהוא על כל נושא שהוא ? על פי קו המחשבה המתוסבך הזה  אסור כמובן לכתוב יצירה בדיונית כל שהיא על השואה זה מובן מאליו אבל גם על מלחמת יום הכיפורים ,או על מלחמות לבנון או על המאבק באלג'יריה בשנות החמישים .

ואסור גם לכתוב על ראשית עליית היהודים במאה ה-19 ( שהיא בעיני קקון פתיחה לדיכוי האומה הערבית בידי היהודים ) או על כל תקופה היסטורית אחרת מאחר שלכולן יש השלכות על ההווה.
או שמה שמפריע לך דווקא זה שכותבים רומנים כאלה שלכאורה התומכים בך ובכך מראים שיש כאן מגוון של קולות ולא כולם תומכים אוטומטיים בכיבוש ? או במאבק עם הפלסטינאים ? ואז קצת קשה יותר לטעון בחו"ל לפני תומכי החרם האקדמאי על ישראל שכולם כאן נבלים מאוסים תומכי הכיבוש שיש להחרים את כולם ? האם בזה העניין ?
שום דבר כאן לא ברור.

 כמדומה שכל מה שיש לנו במאמר הוא חשיפה פסיכולוגית לא כל כך של ספרו של חילו כמו של פנימיותו של קקון ,והוא מזכיר לי יותר מכל את כל אותם פנטים שהיו פעם בשמאל ובקומוניזם ועסקו יותר מכל דבר אחר בהתקפות על אחים לדעה שהעזו לא לחשוב בדיוק כמוהם דהיינו לא ב"צורה הנכונה" .

ובדרך כלל כשניתן להם כוח הם עסקו גם בחיסול פיזי של אותם אחים לדעה .

.

מאורי מורי ועד צביקה צבר

בימים אלו מוצג במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון תערוכה מקיפה על תולדות הקומיקס העברי משנות השלושים ועד שנות השבעים . תערוכה שהיא רק שלב א' ובעתיד תוצג גם תערוכה מקיפה על תולדות הקומיקס העברי משנות השבעים ועד היום .בימים אלו יצא לאור הקטלוג המקיף והענקי של התערוכה שהוא היסטוריה של הקומיקס העברי ושל גיבוריו בתקופה זאת עם הקדמה של עוצרת התערוכה מנהלת המוזיאון גלית גאון בשם "איך כותבים קומיקס בעברית ".
גם הקטלוג הוא רק הכרך הראשון בפרוייקט ענק וחסר תקדים של שלושה כרכים שהחלק השלישי בו יהיה קובץ מאמרים על הקומיקס העברי .
וכעת לפניכם מאמר משלי על תולדות הקומיקס העברי שבגרסה מקוצרת הוא חלק מהתצוגה במוזיאון.

 
אורי כדורי .קומיקס ב"דבר לילדים " מאת לאה גולדברג ואריה נבון
 
לפני מונח עתון עברי מצוייר לילדים בשם "צפרירים " ושהתחיל להופיע השנה .מזעזעת העובדה שאין זה אלא "קומיקס אמריקני בלבוש עברי , ובקצת שינויי נוסח –לפי שעה.הסיפורים המצויירים מועתקים ממש מתוך קומיקס אמריקניים .הרעל הזה מתחיל איפה לחדור גם אלינו ,גם אם בכסות של פטריוטיזם

ובלשונם של נביאי ישראל .וחובה על כל אדם מתקדם בארצנו

על כל הדואג לבריאותו הנפשית של הנוער להזעיק ולהתריע ולהזהיר כל עוד לא איחרנו את המועד. ..בנו מדובר ועניינינו הוא .אין מקום לאשליות .

.ההתחלה היא צנועה ותמימה עדיין :קצת טקסט יותר רציני ,

כמה ציורים תמימים משל וולט דיסני ,אך כבר נראים הסימנים הבולטים של השחיתות הסאדיזם והפורנוגרפיה האופיניים לקומיקס האמריקני .אם לא נתריע אם לא נגייס את דעת הקהל המתקדמת ,אם לא נחשוף מבעוד זמן את הסכנות האיומות האורבות לנו

מספרות קלוקלת ופושעת זו לא יסולח לנו .

…איסור ספרות הקומיקס בארץ איננה ,אולי , בחינת הדבר החשוב ביותר

שיש לעשותו כרגע למען הנוער ולשם מניעת עבריינות .אך בל נזלזל בסכנה זו !

נגייס את דעת הקהל המתקדמת בארץ כדי לאסור את ההוצאה

ואת הפצתו ששל רעל זה ונחנוק את הסכנה בעודה באיבה.

( מתוך "בית חרושת לפושעים צעירים " מאת צביא לביא " אפקים ,1955)

 

על פניו המושג "קומיקס עברי " נראה תמיד כחלק נחות ודחוי בתרבות הישראלית.

זאת בניגוד לקריקטורות שזכו תמיד למקום של כבוד. הקו מיקס לפחות עד שנות השמונים נראה ראוי תמיד אך ורק לעמודים האחוריים בעיתוני הילדים ,סיפורים שאותם תיארו העורכים בקצרה עד כמה שאפשר ולהם בזו בסתרי לבם וראו בהם מעין "ממתקים " על מנת למשוך את הקוראים לדברים ה"חשובים " יותר בעיתון .

היו רק קומיקסים נדירים שנועדו במיוחד למבוגרים כמו "רותי" של דוש שהופיע ב"העולם הזה",ואלו לא זכו להצלחה רבה וכישלונם כמו אישר את הכלל של "חוסר החשיבות" של הקומיקס הישראלי .
ובכל זאת תרבות הקומיקס הארץ ישראלית והישראלית בין שנות השלושים והשמונים הייתה מפותחת יותר ממה שנהוג לחשוב ונטלו בה חלק יוצרים חשובים וידועים של הספרות העברית ,לאה גולדברג , יעקב אשמן ופנחס שדה.
.

…"שיחה על ספרות הילדים מעוררת בנו זכרונות ילדות.אני שואלת את עצמי :אילה זכרונות יהיו לאותם הילדים הרכים הקוראים בעתונות של האופנה הקיקיונית ? האם יהיו להם זכרונות? ומה יהיה טיב הזכרונות האלה ? אני מצטרפת לזוכרים ולזכרונות . אהבתי את אורי מורי את "כלב גורי הגיבור " ראשוני הקומיקס במובן הטוב והחיובי .הם נכנסו כה עמוק לליבי שעד היום אני זוכרת את החרוזים בעל פה ,הציורים ציורים המלווים היו יפים ,החרוז היה מצויין… ובכן גם אז היו "קומיקס " אך הם היו מעולים!( מתוך "לקרוא את העיתונות הטובה!" מאת מרים רות עיונים בחינוך 1974 

 

המשוררת לאה גולדברג הייתה הכותבת של הקומיקסים של "דבר לילדים " בשנות השלושים והארבעים שאותם אייר שותפה וידידה אריה נבון ( הקריקטוריסט העברי החשוב הראשון ) וביחד עם נבון יצרה את הדמות הקלאסית הראשונה של הקומיקס העברי את אורי מורי הגיבור שאולי יותר מכל אחד אחר גרם לזיהוי המוחלט של המונח "צבר " עם ילידי הארץ וזאת הודות לאחד מסיפוריו שבו התחפש לצבר והסתבך כתוצאה בשורה של מצבים מצחיקים .
יעקב אשמן שהתפרסם כאחד הדמויות הבולטות של "התנועה הכנענית" והפך לעורך מגזין הילדים הבולט "הארץ שלנו " כתב את סיפורי "השלישיה " שלושה צברים הנודדים למקומות משונים ואת סיפורי "גידי גזר פלמחניק נועז בעל כוחות על כתוצאה מאכילת גזר.אבל הוא התתייחס לסיפורי קומיקס בחינת "כבדהו וחשדהו"

 

 

פיתויים המרחיקים את הילדים מן הקריאה –גם של ספרים גם של עתונים ,הם   הטלוויזיה ,הקומיקס המצויירים ,והסינר ומנים( סיפור מצולם ,מעין חיקוי על נייר לקולנוע ) ובכלל העתונות הזולה הסנסנציונלית .

כל מיני טרזנים וקאוביים.העיתונים הללו הטלוויזיה והקומיקס מנצלים את הנטייה לעצלות המושרשת –נודה  –בכל אחד מאיתנו הטלוויזיה והקומיקס משתמשים באמצעי שהוא בערך כמו ציור המערות של האדם הקדמון ,זאת אומרת –ציור אחד ולמטה שורה כתבוה אחת –שורה אחת בלבד .

כך מרגילים את הקורא ,אפילו שהו איודע קרוא וכתוב ,להסתכל על תמונה אחת ולראות שורה אחת .מובן כי מסגרת כזאת קובעת שהתוכן יהיה פשוט וניתן להבהרה בשורה אחת ,ולא ידרוש שום מאמץ אינטלקטואלי ,מאמץ הנדרש בקריאה רצופה של ספר רציני או  עתון ילדים רציני .

מתוך "אין תחליף למילה הכתובה " מאת יעקב אשמן "עיונים בחינוך 1974

 

פנחס שדה האיש שהתפרסם תחת שמו האמיתי במסות הגותיות כמו "החיים כמשל " היה בפרנסתו כותב קומיקס של "הארץ שלנו במשך  כעשרים שנה והיה ונשאר כותב הקומיקס החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל אם כי הקפיד לכתוב אותם אך ורק תחת מגוון של שמות בדויים ובראשם "יריב אמציה " ומעולם לא התיייחס אליהם בכתיבתו במפורש

.הוא לא היה גאה בסוג זה של יצירה.  .  

 היחס לקומיקסים אם כך היה של בוז כללי הן מצד הממסד והן מצד יוצריהם שראו בהם "חלטורה"  שאין להתגאות בה.
ובכל זאת …אם נבחן את הקומיקסים של גולדברג ונבון לעומק נראה שהם הכניסו בהם נושאים רבים שהעסיקו גם את המבוגרים של התקופה.

 

 

אם ננתח את  סיפורי הקומיקס   של פנחס שדה נראה שמידי פעם הוא היה מכניס בהם נושאים מיסטיים  הגותיים ופילוסופיים שונים שהעסיקו אותו ביצירתו למבוגרים  אם כי רק מומחה ליצירתו של פנחס שדה יוכל לזהות אותם .הקוראים הצעירים בוודאי לא יכלו לראות בהם יותר מאשר עוד פיתול עלילתי.
וגם לאורך השנים חלו שינויים בנושאי הקומיקסים ששיקפו שינויים שונים שחלו במדינה .
הקומיקסים הראשונים החל ממיקי מהו ואליהו שהופיעו ב"עיתוננו לקטנים " ב1934 היו כולם יצירות הומוריסטיות שתיארו הרפתקאות קצרות ומבדחות של הגיבורים שבהם הוכנסו לעיתים אלמנטים חזקים מאוד של פנטזיה כמו בסיפורי "אורי מורי" ו"גדי גד בעולם ההפוך"  .

בסיפורים אחרים הוכנס לצד ההומור גם אלמנטים של הטפה חזקה ( "קנו רק תוצרת הארץ!! ) כמו בסיפורי "רם קיסם "של נבון וגולדברג " או בסיפורים על" אורי החלוץ בונה קבוץ"שניתן לראות בהם תעמולה ברורה למען הקיבוצים .
עד כמה שיקפו הקומיקסים האלו את הסביבה הארץ ישראלית ?

לכאורה  אך רק לכאורה בקיצור שלהם ופשטותם "הילדותית "כביכול הם איפיינו היטב את תזת "דלות החומר " של שרה לוסקי על האמנות הישראלית
.למעשה אם נבחן היטב סדרות כמו אורי מורי ו"אורי החלוץ בונה קיבוץ " ואחרות שנראה שהמדובר בפנטזיות גרנדיוזיות שבהם הגיבור עובר טרנספורמציות מדהימות ומבצע מעשים מדהימים ויש לראות בהם מעין סמל לצבר שביכולתו לעשות הכל תוך שהוא בונה ארץ חדשה ועולם חדש . זוהי גרנדיוזיות ואמונה שהכל אפשרי אם רק נרצה בכך שהיא הדבר הרחוק ביותר האפשרי מדלות החומר של רפי לביא .

 

 

בשנות ה-40 כאשר באירופה השתוללה מלחמת העולם השנייה והשואה הדי המלחמה חדרו גם אל הקומיקס העברי בסיפור "קטינה החייל " שוב של נבון וגולדברג ( ללא ספק יוצרי הקומיקס הבולטים ביותר וגם הכמעט יחידים בעשר שנותיו הראשונות ) שתיאר ילד היוצא להילחם בהצלחה בנאצים . במקביל במגזין הלא ממסדי הדחליל " הופיע סיפור הרפתקאות הקומיקסי הראשון עלילות גד ויוסי .אבל המגזין היה כנראה רדיקלי מידי עבור הקהל הקוראים והסיפור נקטע באמצעו .
הקומיקס פרץ לשלב חדש בשנות החמישים עם הופעת מגזינים חדשים "העולם הזה" והארץ שלנו " שאותם ערכו ויצרו אנשים צעירים שגלו על אורי מורי ואורי כדורי . והם כבר התיחסו לקומיקסים בצורה קלילה ומשוחררת יותר וגם כזאת שהושפעה יותר ממה שקרה בחו"ל. הופיעו סיפורי קומיקס שהושפעו מסיפורי וסרטי מדע בדיוני ,קומיקסים שעסקו בימי מלחמת השחרור ומלחמת סיני והיזכרו בהרבה יותר משמץ את סיפורי חסמבה של יגאל מוסינזון מקור השראה ברור .

הופיעו גם אמנים שהושפעו באופן הדרגתי יותר ויותר מהקומיקס האמריקני אמנים כמו :דני פלנט בשנות החמישים בצורה פרימיטיבית עדיין ,אשר דיקשטיין בשנות השישים בצורה מתוחכמת אבל גם מעתיקנית יותר וגיורא רוטמן שהביא את המסורת של הקומיקס ההרפתקני הישראלי לשיאה בשנות השבעים עם סיפורים כמו "יוסקה מאיור " שבהם ביצע רוטמן מחקר מפורט במיוחד על התקופה מחקר שניכר היטב בציורים ובעלילה.
מבחינה אחת היה הקומיקס העברי מתקדם למדי גם בהשוואה לשאר העולם ,אבל מבחינה אחרת היה מפגר מאוד. היחס לנשים .
אמנם מצד אחד פעלו בו כבר מהימים הראשונים יוצרות חשובות,לאה גולדברג ככותבת ואלישבע נדל שהייתה במשך שנים רבות הקומיקסאית של "הארץ שלנו".

 


אבל בדיקה מעמיקה מראה שמספר ה"גיבורות " של הקומיקס העברי בין שנות השלושים ושנות השבעים הוא

מצומצם עד להדהים ….רק שלוש בלבד .

אלו הן רותי הגיבורה של דוש משנות החמישים בקומיקס שיועד במיוחד למבוגרים בשבועון "העולם הזה" הקומיקס שהוא ללא ספק נקודת השיא ליחס לנשים בקומיקס העברי .ועוד שתי גיבורות ב"הארץ שלנו " בשנות השבעים " מליסלדה הנערה מכוכב הלכת נוגה בסיפור בשם זה של פנחס שדה , ורזיה חברתו ש הסוכן החשאי יורם בסדרת סיפורים של פנחס שדה וגיורא רוטמן .
ואלו הן פחות או יותר הכל אם כי נערות מופיעות לרוב בתפקידי סטטיסטיות ועוזרות בסיפורים שונים. במיוחד בסיפוריו של גיורא רוטמן שהקפיד שתמיד תופיע בחורה יפה בסיפוריו כידידת הגיבור.
ומבחינה זאת היחס השוביניסטי לנשים לא השתנה גם כאשר נשים היו בין היוצרות .
ובמקביל בסוף שנות השבעים נוצרו התפתחויות חדשות .ב1978 הופיע אמן חדש וצעיר בשם אורי פינק שיצר לראשונה גיבור על ישראלי לחלוטין לפי המודל האמריקני בשם סברא מאן וכך הראה בבירור יותר מאי פעם על חדירת תרבות האמריקנית לתרבות הפופולארית הישראלית.
בשנות השישים והשבעים היגיע אם כך ז'אנר הקומיקס ההרפתקני שנוצר בשנות הארבעים והחמישים לשיאו אבל הוא גווע כמעט מיד לאחר מכן עם מותם של עיתוני הילדים השונים "דבר לילדים" "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" ב1985 כאשר כולם אוחדו למגזין אחד "כולנו ובכך נסגר הגולל על הקומיקס העברי כפי שהיה מוכר עד אותה עת. ".
אבל במקביל בשנים 1979-1980 הופיע קומיקסאי אחר אנימטור לשעבר בטלוויזיה ישראלית בשם דודו גבע. לגבע כבר היה ניסיון בקומיקס עוד בשנות השישים כאשר היה עוד תיכוניסט יצר עבור "הארץ שלנו " את הקומיקס "צביקה צבר " עלילות צבר עליז ולכאורה שגרתי מעין "אורי מורי " של שנות השישים . .
כל שאר יצירותיו של גבע מאז היו הקצנות ובגדר "מעשי סדום " שונים באב טיפוס הזה .
החל מסוף שנות השבעים ואילך הוא יצר עבור המקומונים הצעירים "העיר וכל העיר " דמויות קומיקס שכמוהן לא נראו עד אז , לראשונה מאז ימי רותי "בעולם הזה" ,דמויות קומיקס למבוגרים " את יוסף הפקיד הממושקף ואת אהלן ואסאלן שני הבלשים הלא יוצלחים משוק מחנה יהודה. ועם דמויות אלו ועם הברווז שאותו יצר גבע בעיתון "חדשות ".
בשנת 1984 נוצר שלב חדש בקומיקס הישראלי שהשתנה כעת מן היסוד והחל לכוון מכאן ואיל אל הקהל המבוגר דווקא ולא אל קהל הילדים . בזמן שהקומיקס העברי "הישן של עיתוני הילדים גווע ומת נוצר במקביל סוג קומיקס חדש שמחייב תיאור נפרד משל עצמו.

 

 

צביקה צבר. הקומיקס הראשון של דודו גבע. ."הארץ שלנו " . שנות השישים.

 

 

ראו עוד

הקומיקס העברי -השנים הראשונות

היכל התהילה של הקומיקס העברי -חלק א'

הקומיקס העברי המקורי הראשון ?

מיואב בן חלב ועד סבראמאן

אתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס

ברוכים הבאים למוזיאון הקריקטורה והקומיקס

 

 

 

חגיגת הקומיקס העברי

 

הקהל הרחב מוזמן לפתיחה הרשמית  מחר  יום ה'  ה-29 במאי 2008 של תערוכת תולדות הקומיקס העברי משנות השלושים ועד שנות השבעים , מאורי מורי של אריה נבון ולאה גולדברג ועד יוסקה מאיור של דוב זיגלמן וגיורא רוטמן ,  בשעה שבע בערב במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון בשדרות ויצמן 61 בחולון .

את הפתיחה יכבד בנוכחותו ראש עירית חולון ואמני ויוצרי קומיקס רבים מספור.

 

באו גם אתם לחגוג ביחד איתנו  את חגיגת הקומיקס העברי.

ו

 

 יום לאחר מכן  ביום שישי  ה-30 במאי בשעה 11:00 בבוקר, יתקיים במוזיאון הקומיקס והקריקטורה בחולון, שיח גלריה עם אוצרת  התערוכה "קומיקס עברי פרק א'"גלית גאון ועורך התערוכה צחי פרבר .  .
 הם יעסקו בשיחה "בחיפוש אחר הרגע שבו הופכים איורים עבריים לקומיקס של ממש,ויחשף בפנינו מחדש תהליך התגבשותה של התרבות העברית,

אותו תהליך מתודי ארוך ומורכב שהובילו קבוצת  יוצרים  ציוניים חלוצים ומלאי חזון. בחינתו של הקומיקס העברי הראשון, שנוצר עבור ילדים עבריים בארץ ישראל, מחדדת את שאלת השתייכותו למסורת הציונית אותה ממציאים בארץ בראשית המאה ה20. דמויות הגיבורים, סיפורי הפעולה, האויבים מחד וכוחות העל מאידך, מציירים את אופן ההתייחסות לילדים, ילדות, תעמולה ועתונות בשנים ראשונות אלה." גלית גאון, מתוך קטלוג התערוכה.

ההשתתפות בשיח בעלות כרטיס כניסה  של 10 ש"ח בלבד. .

מספר המקומות מוגבל, יש להירשם מראש בטלפון

03-6521849

 

מוזיאון הקריקטורה והקומיקס

כתבה של יוסי גורביץ' על תולדות הקומיקס העברי והתערוכה

 

 

יהודי אתיופיה -זהות מורשת היסטוריה וחברה

היום ומחרה-26-27 למאי יתקיים באוניברסיטת בר-אילן כנס מעניין על יהודי אתיופיה תרבותם ,ההיסטוריה שלהם.

הכנס מתקיים באולם מינץ באונ' בר אילן .

בכנס יהיו הרצאות על ההיסטוריה הכמעט לא ידועה של יהודי האתיופיה ושל "פלשה מורה " על מצבן של נשות הקהילה על ספרותם של יהודי אתיופיה ונושאים מרתקים אחרים.

מומלץ בהחלט וככל הנראה גם אני אהיה שם לשמוע כמה הרצאות על תרבות יהודי אתיופיה

 .

לוח האירועים של הכנס

השטן הוא חייזר: לזכרו של ארתור סי קלארק.

 

 

 

 

 הופיע במקור ראשון

 

לאחרונה נפטר סופר המדע הבדיוני המפורסם ביותר בעולם כולו ,ארתור סי קלארק.האיש שהתפרסם בכך שחזה את לוויני התקשורת ,ואת האינטרנט ושימש כאיש יחסי ציבור הראשון במעלה של הטיסה לחלל. אבל פרט לכך מה שידוע פחות הוא שקלארק שימש כמוליד של הרעיון שהפך לבולט מאוד בתקופתנו שהמיתולוגיות השונות ואף התנ"ך  והישויות האלוהיות המופיעות בהן מבוססים על ביקורים קדומים בכדור הארץ של ישויות המחלל החיצון . ומבחינתו של קלרק   האתאיסט שזילזל בדתות הממוסדות ישויות כאלו הן הדבר הקרוב ביותר  לאלוהות אמיתית שיכולה הייתה למשוך אותו.להלן מאמר לזכרו של המיסטיקן הגדול ביותר של עולם המדע הבדיוני.

ארתור קלארק תמונה

סיר ארתור סי קלארק, סופר המדע הבדיוני הדגול, החוזה הטכנולוגי הגאוני ונפטר לא מכבר בביתו בקולומבו בסרי-לנקה (לשעבר, ציילון) ב-19 במארס 2008 .כמעט במקביל למלאת 40 שנה לסרט שלו חיבר את התסריט  2001 אודיסיאה בחלל שנחשב בעיני רבים ( ובהם גם אני ) לסרט המדע הבדיוני הטוב ביותר של כל הזמנים ולאחד הסרטים הגדולים ביותר מכל סוג שהוא.

קלארק לא היה עוד "איזה" סופר מדע בדיוני כישרוני בתוך חבורת הסופרים הנודעים בתחום המרתק הזה,. קלארק התפרסם בצדק כאישיות עולמית שמעטים כמוהו בין הסופרים בכלל והישגיו מדהימים, בלשון המעטה. הוא נודע כאחד משלושת סופרי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר של המאה העשרים ביחד עם אייזק אסימוב ורוברט הינליין וכמוהם זכה בתהילה הודות לתחזיותיו המדויקות בתחומים שונים. מכל בחינה הוא היה איש יחסי הציבור  הראשון במעלה בעולם לנושא חקר החלל והצורך של המין האנושי להגיע לירח ולכוכבי לכת אחרים ולנושא הפיתוח הטכנולוגי באופן כללי .הוא היה יחצ"ן חשוב כמעט באותה המידה גם למחקר התת מימי שגם בו עסק רבות. .

צריך לציין כבר בתחילת הדברים על אודותיו, כי ניתן למצוא בו סימנים ברורים של השפעות מדורות שקדמו לו בתחום בו הופעל הדמיון ביחס לצפוי לנו בעתיד. קלארק עצמו ציין כמעט בכל הזדמנות שאת אהבתו הגדולה למדע הבדיוני רכש בילדותו מחוברות מדע בדיוני שהגיעו למערב אנגליה מארצות-הברית.

 

להבדיל מחוזים אחרים שהוצמד להם תואר נביא מתוך הוקרה לא תמיד מבוססת, יחס שקיבלו על רמזים לא ברורים בנושאים הצפויים להתרחש, קלארק לעומתם חזה התפתחויות מדעיות וחידושים מפליגים ולא טעה; חזיונותיו הפכו בחלקן למציאות עוד בחייו וניתן להסיק שגם שאר הגילויים שחזה אותם בעיני רוחו יבואו לביטוי ככל שיתגבר הצורך של המין האנושי להרחיב ולהעמיק את מסעו המופלא בחלל. דוגמא לכך היא מדענים בעלי-שם המשוכנעים שהודות לחזונו של קלארק הצליח האדם להגיע לירח.

בין חיזוייו-המצאותיו-נבואותיו הוא זכה לראות את שנת 2001 האמיתית שעליה כתב ספר מפורסם, "אודיסאה בחלל 2001", ויצר ספר מפורסם עוד יותר.

רבים מאוד ובינם אנוכי  קיוו  שקלארק שנולד בחבל סומרסט באנגליה ב-16 בדצמבר 1917  יזכה לראות את שנת 2010 שעליה כתב גם כן ספר שהוסרט לסרט   (ידוע  ומצליח הרבה פחות) .

הוא התקרב לכך אבל לבסוף הוא לא זכה לכך.

הסיכוי הוא שאנחנו שנהיה כאן ב-2010 שוב ניווכח בעוצמת חדירתו לנבכי העתיד..

 

חוזה האינטרנט

 

קלארק כחייל

קלארק כחייל.

קלארק השפיע בצורה שלא תאמן על חיי היום יום של כל אחד מאיתנו בראשית המאה ה-21. בין האירועים שתרמו לפרסומו ברחבי-עולם היה כשעוד לבש במלחמת העולם השנייה את מדי חיל האוויר הבריטי, ובשלהי המלחמה פרסם במסגרת מגזין מדעי (להבדיל מסיפור של מדע בדיוני), את גרסתו המרתקת הקשורה בשימוש בלווין גיאוסטציונרי לצורכי תקשורת (שממנו התפתח ה-GPS המוכר לנו כיום בכל מכונית שלישית).

השפעתו מבחינת המצאותיו על אורחות חיינו חובקות כמעט כל תחום במסגרת מה שמכונה, החיים המודרניים. אבל קלארק הרחיק לכת מכך וחזה גם את התפתחותם של ערוצי הפורנוגרפיה שיקומו כתוצאה מלוויינים אלו בסיפור שהעניק לו את השם "אני זוכר את בבל", שפרסם ב-‏1960 (הופיע בעברית בקובץ "סיפורי עשרת העולמות", בתרגום יותם ראובני). בסיפור מבריק זה תיאר קלארק חזון של רשת מידע שתפיץ פורנוגרפיה לכל. רשת זו התבססה על לוויני התקשורת אותם חזה קלארק בעבר, ולאו דווקא על מחשבים. תחזית זו התגשמה מאוחר יותר, כפי שכולנו יודעים, מעל ומעבר לדמיונותיו הפרועים ביותר של קלארק.

אבל השפעתו הרחיקה לכת מעבר לכך.

קלארק היה גם אחד מהבודדים המופלאים, אותם אלה שחזו את רשת אינטרנט ואת ערוצי החדשות של האינטרנט עשרות שניים לפני שהתממשו ולמעשה שימש במידה רבה כמקור השראה ליצירתם. למען האמת ההיסטורית ראוי לציין כי בשנות השלושים נוצרו גם סרטים בתחום המדע הבדיוני שהיה בהם יותר מסתם רמז להתפתחות כזאת. קרוב לודאי שביטוי לרעיונות כאלה נמצא גם באותן חוברות של מדע בדיוני אמריקנים שתרמו להעשרת עולמו היוצר של קלארק.

במאמר שפורסם בספר 'Voices From the Sky' (מ-‏1965), חזה קלארק "רשת תקשורת" שתאפשר למודעות של נכדינו לנוע על פני כל כוכב הלכת; הם יוכלו ללכת לכל מקום בכל זמן מבלי לנוע מבתיהם. כל המוזיאונים וכל הספריות של העולם יהיו לא יותר מ"הרחבות של ביתם
בסיפור חייג "פ" עבור פרנקנשטיין " ( 1964), חזה קלראק את התפתחות רשת הטלפונים הארצית המקבלת הודעות והופכת לישות תקשורתית אחת. קלארק עצמו לא ייחס חשיבות רבה לסיפור זה בזמן אמיתי אבל היה זה סיפור זה ששימש כמקור השראה לטים ברננס לי כאשר יצר את "הרשת" ב-1989, וכפי שציין מאז קלארק הסיפור דן לא ברשת טלפון אלא ברשת האינטרנט שלמעשה השתלטה על העולם, ודומה שניתן להגיד שכל אחד מאתנו כבר קשור בה.

בספרו "אודיסאה בחלל 2001" (1968), שהוא העיבוד הספרותי של הסרט המפורסם (אותו כתב עם הבמאי הנודע סטנלי קובריק, חזה קלארק מכשיר חדשות שדרכו יכול אדם לקבל זרם מידע מעודכן מעיתונים ומאגרי מידע אלקטרוניים שונים המתעדכנים באופן קבוע. דומה והקטע הבא מהספר מוכיח את דיוק חזונו המדהים של קלארק:

"הוא היה מחבר את מכשיר החדשות שלו לתקע ומקבל זרם מידע מעודכן ממרכז החדשות על האדמה… הוא ידע את צופניהם של החשובים ביותר בעל פה ולא היה צריך להיוועץ ברשימה שהודפסה על גב פנקסו. הוא העלה את העמוד הראשון והחזיק בו, סקר במהירות את הכותרות וציין לעצמו את הפריטים שעניינוהו. לכל אחד מהם צורף קטע משלו, שהתייחס לנושא. כאשר בחר בו, היה המלבן בגודל בול דואר מתרחב עד אשר מילא היטב את המסך, ופלויד יכול היה לקרוא בו בנוחות. בסיימו היה חוזר ומעלה על המסך את העמוד השלם ובוחר נושא חדש לבדיקה מפורטת…. הכתוב עודכן אוטומטית מדי שעה. אפילו אם קראת את הגרסאות בשפה האנגלית בלבד, יכולת לבלות תקופת חיים שלמה בקליטת הזרם המשתנה בהתמדה של האינפורמציה מלוייני החדשות ותו לא.
(מתוך 2001 אודיסאה בחלל בתרגום ציפורה חן ע' 52-53).

Image:The Lost Worlds of 2001 (Signet 1972).jpg
בסוף שנות השישים המכשיר מהסוג הזה שתיאר קלארק ניראה כיצור שנולד בצלו של דמיון פרוע ביותר. מאז כמובן הוא התממש דרך האינטרנט ואתרי החדשות שבו וגם דרך ערוצי חדשות שבטלוויזיה, והפך לחלק אינטגרלי ביותר ממציאות החיים שלי ושל הקוראים במאמר זה, בדיוק כפי שחזה קלארק לפני עשרות שנים.

עוד רעיון שקלארק היה בין הראשונים שחזו ועסקו בו היה רעיון המציאות הוירטואלית, משחקים המתקיימים ב"מציאות מדומה", משהו בנוסח "כמו אמיתית" שבה המשתתפים משחקים בסצנות רוויות בהרפתקאות מלודרמטיות וצבועות באלימות שאותן תיאר עוד בספרו "העיר והכוכבים" משנת 1956. מאז הרעיון הזה התממש במשחקי אינטרנט כדוגמת "סקנד לייף", שעבור חלק נכבד מהמשתתפים בהם הפכו לחלק אמיתי ובעל משקל בחייהם האמיתיים.


.

בספרים  כמו "ההעיר והכוכבים" "  שבו מופיעה דמות של משיח הנער אלוין שמציל את עירו עתיקת הימים מסטגנציה דיבר על טרנספורמציה של האנושות לישות גבוהה יותר והזכיר בכך רעיונות דתיים נוצרים שוני כמו גם רעיונות מקובלים היום של סופרים כמו ורנור וינג' הסינגולריות התפיסה שהאנושות עומדת לעבור בקרוב לשלב תודעה גבוה יותר שאיננו מסוגלים אף להעלותו על הדעת כתוצאה המתפתחות הטכנולוגית רעיון שתפס תאוצה רבה בכיתבי עתידנים וסופרי מדע בדיוני שונים היום שנראה שהוא מבוסס על כתביו של קלארק .

2001 -אודיסאה בחלל -הקומיקס

 

.עיבוד הקומיקס ל"2001 אודיסאה בחלל " מאת ג'ק קירבי.

מהסיפור "הזקיף" ששימש כבסיס ל-2001 אודיסאה בחלל " יצאו לבסוף  שני סרטי קולנוע , 2001 ו-2010 וחמישה ספרים של קלארק 2001 ,2010 ,2061 ו-3001    ועוד גירסה חלופית של הסיפור  "העולמות האבודים של 2001 " . מהסיפור יצאה גם סדרת קומיקס. שנים לאחר שיצא הסרט למסכים ,החליט יוצר הקומיקס המפורסם  ג'ק קירבי ליצור גרסת קומיקס משלולרעיונות בספר ובסרט.   התוצאה שבה נתן תיאור   של העבר הרחוק ושילב אותו עם העתיד לבוא  לא זכתה להצלחה רבה מסחרית או ביקורתית  , אם כי בדיעבד  זאת אחת היצירות היותר ביזאריות של שנות השבעים .בין השאר הוא תיאר בו את העתיד שבו חובבים  של סיפורי קומיקס ( מהסוג של אלו שקירבי יצר בעצמו ) יכולים לחיות את הפנטזיות שלהם בסוג של מציאות וירטואלית .ולמעשה תיאר בכך את ההווה של ראשית המאה ה-21. .נשאלת השאלה האם קירבי כבר נתקל ברעיון הזה בספר קודם של קלארק " העיר והכוכבים " או שהיגיע אליו באופן לא תלוי?הסדרה החזיקה מעמד במשך 10 גליונות לפני ששווקה חיים.הקוראים פוט לא קלטו מה קירבי רוצה מהם.

בהמשך נעשתה גם גירסת קומיקס קונבנציונאלית הרבה יותר לסרט ההמשך 2010.

קלארק בכל אופן על פי עדותו אם כי היה מודע לקיומה של הסדרה מעולם לא טרח לקרוא אותה.

יוצר  אמונה חדשה

 

…", אם כן " אמר " אמור לי דבר נוסף שמעולם לא הסברת לי : כשהגזע שלך הגיע לראשונה לכדור הארץ , הרחק בעבר , מה השתבש ? מדוע הפכתם עבורינו להתגלמות הרוע והפחד?

ראראשבאראק חייך . הוא לא הטיב לעשות זאת כקארלאן , אך היה זה חיקוי סביר.

"איש מעולם לא הצליח לנחש ועכשיו אתה מבין מדוע לא יכולנו לספר לכם . היה רק מאורע אחד שיכול היה להיות בעל השפעה רבה כל כך על האנושות ומאורע זה חל לא בשחר ההיסטוריה אלא בעצם קיצה.

"למה אתה מתכוון ?"

כשחדרו החלליות שלנו אל השמים שלכם ,לפני מאה וחמישים שנה נתקיימה הפגישה הראשונה בין שני הגזעים שלנו . אמנם למדנו אותכם כמובן ממרחק , אולם אתם פחדתם וזיהיתם אותנו כפי שידענו שתעשו .כן הזיכרון הזה לא היה מן העבר אלא מן העתיד -של אותם שנים אחרונות שבהם ידע הגזע שלכם שהכל תם. ..ומאחר שהיינו שם זיהו אותנו האנשים עם מות הדזע שלכם . כן אפילו כשהדבר חל עשרת אלפים שנה בעתיד !כאילו הידהד הד מסולך לאורך המעגל הסגור של הזמן מן העתיד אל העבר. אל תכנה זאת זכרון -קרא לכך ידיעה מוקדמת".

"עכשיו אני מבין " . אמר האדם האחרון .

( ארתור סי קלארק . קץ הילדות " ע' 188)

 

לקלארק הייתה  השפעה גדולה, אם גם לא באמת ידועה, על התפתחות האמונה המודרנית "באסטרונאוטים קדומים".

היה זה קלארק שהכניס בספרי המדע הבדיוני שלו לתודעה רעיון שהיה קיים ברמזים פה ושם בספרות המדע הבדיוני . אבל קלארק הוא זה "ששם אותו על המפה"  בכך שהחדיר אותו לראשונה לתודעה הציבורית הכללית. מדובר ברעיון שישויות שונות המתוארות במיתולוגיות קדומות כאלים ושדים אינם אלא יצורים שהגיעו מכוכבים אחרים.

קלארק עצמו הגדיר את עצמו אתאיסט ואולי אגנוסטי, והקפיד מאוד לדרוש לפני שמותו שיקבר בקבורה חילונית לחלוטין ללא סממנים דתיים כל שהם. אבל בכתיבתו הוא מגלה עניין עמוק בכל אותם נושאים שעומדים מאחורי הדתות (בניגוד לגישתו של אייזק אסימוב למשל שהיה אדיש כלפי הדת והמיסטיקה באופן מוחלט   ), כחלק מהמיסטיקה, גם אם קלארק סירב לקרוא להם ככאלה.

הצורך להאמין במשהו, באיזה שהן ישויות עליונות מאיתנו ניכר היטב בכל ספריו ובעיקר בספרו המפורסם "קץ הילדות" ( 1953). כך גם לגבי ספריו המפורסמים ביותר, ארבעת ספרי "אודיסאה בחלל", שכולם מספרים על ישויות עליונות בחלל שלעומתן המין האנושי הוא הרבה פחות מחרק, אם כי חרק בעל פוטנציאל אדיר לעתיד לבוא. בספרים אלו שהתבססו על הסרט שכתב עם סטנלי קובריק ובהם מופיע מונולית אדיר שהוא ישות עליונה שנשלחה בידי גזע רב עוצמה של חיזרים שהיו בקשר עם האדם מאז ימי האדם הקדמון, ונעלמו עד שהאדם יצא לחלל בחיפוש אחריהם כשהרמזים לקיומם הם המונוליתים שהם השאירו בירח ועל ובצדק.

לבסוף, פירסם ב-1997 את האודיסיאה האחרונה שלו: –3001 האודיסאה הסופית , והוא אז מתקרב לשנת השמונים בחייו ( וזה גם ההיה הספר האחרון שחייו שאותו חיבר ,כנראה,  לבדו ללא שותפים )  בספר זה מגיע לעימות הניסיון של החייזרים להשמיד את המין האנושי. מידת האופטימיות של קלארק נבחנת בתצפיתו שהמנסים להשמיד את המין האנושי יכשלו.
האדם מתגלה כחזק מידי עבורם.

 

עניינו של קלארק בדת קיבל ביטוי גם בסיפורים קצרים כמו "הכוכב" (1955), שבו הוא מתבסס על אירוע המתואר בברית החדשה, כאשר לפני הולדתו של ישו הופיע כוכב גדול בשמים שבעקבותיו הלכו ארבעה אנשים בחיפוש אחר המלך המשיח שנולד. בעקבות תיאור דרמטי זה כתב קלארק את הסיפור המפורסם בשם "הכוכב", המתמקד בצוות אסטרונאוטים שמאתר את הכוכב בעתיד הרחוק, ומגלה שהיה זה כוכב נובה שזריחתו בשמי בית לחם הביאה בו זמנית להרס תרבות מפותחת ביותר. ההבנה הזאת גורמת למשבר דתי אצל החוקר של הכוכב. בסיפור מפורסם אחר " תשעת מליארדי השמות של אלוהים" מדענים מנסים לגלות באמצעות מחשב מהו שמו האמיתי והסודי של האל מתוך תשעת מליארד השמות שניתנו לו בידי האנושות לאמונותיה השונות לאורך ההיסטוריה ,על מנת לראות מה תהיה התוצאה של גילוי זה ( והתוצאה היא דרסטית ביותר ..)

"בקץ הילדות" שהופיע ב1953 משתלטים על כדור הארץ חייזרים מסתורים שליחיה של ישות אינטליגנטית, כמו אלוהית, שמתבררים לבסוף כמקור לסיפורי השטן שצצו בדמיון האדם מאז ימי קדם. בכך פתח קלארק לראשונה את הדלת לכל הספקולציות של אריך פון דניקן ודומיו על כך שהאלים של המיתולוגיה ושל היהדות –נצרות –איסלאם, אינם אלא יצורים מהחלל החיצון.
(בספר "קץ הילדות" שהתרחש בעתיד המיידי לכתיבתו ,מתי שהוא בשנות השישים אגב מדינת ישראל מוזכרת כמדינה החדשה ביותר ולכן כמדינה שבה הורגשה המרירות הגדולה ביותר בשל ביטול המדינות הלאומיות .)

אמנם גם קלארק לא היה לחלוטין הראשון עם קו המחשבה הזה . לפניו היו תיאורטיקנים הידחים  כמו צ'רלס פורט וסופרים כמו ה. פ.לובקראפט שדיבר על גזע אלים שבאו מהחלל החיצון בתקופות שלפני מליוני שנה ואחריו ואריק פראנק ראסל שהיציג את כדור הארץ מקום שאליו מוגלים לאורך הדורות משוגעים מעולמות אחרים .
הדיונים בנושאים אלו היה מקובלים בחבורת הסופרים והחובבים שקלארק הסתובב בינם בצעירותו בהשראת רעיונות מסיפורים אלו ,אולם דיונים אלו היו ונשארו חלקם של כמה עשרות צעירי שוליים ופה שפירסמו פה ושם סיפורים בודדים בנושאים אלו שהיגיעו לידיעתם של כמה מאות אנשים אחרים במגזינים זולים . ואיש מהם לא העז לקשר את החייזרים עם ישויות מהדתות המונותאיסטיות היהדות –נצרות זה היה מסוכן מידי .
היה זה קלארק הראשון שביצע לבסוף את הצעד הסופי בו העז לקשר בסיפור שפירסם ב1950 (ושימש כבסיס לספר "קץ הילדות"), את היצורים מהחלל החיצון עם הדתות יהודית –נוצרית, כאשר מסתבר שהחייזרים המטיבים עם האנושות נראים כמו הדמות המסורתית של השטן, והוסבר שדמותם של החייזרים שרדה מאז ימי קדם בתודעה הקולקטיבית של המין האנושי. בדרך זו פתח קלארק את הצוהר למאות הוגים כמו אריך פון דניקן ולדת הראלית, זו הטוענת שסיפורי התנ"ך מבוססים על ביקורים של יצורים מהחלל בכדור הארץ. כך שניתן לטעון שעם כל השפעתו המהותית של קלארק על עולם הטכנולוגיה והמדע הרי הייתה לו השפעה לא קטנה יותר ואולי אף גדולה יותר על עולם האמונות שאנו קוראים היום ניו איג' והרעיונות של האלים מהחלל החיצון שניסו לתפוס את מקום הדתות הממוסדות .
השפעתו של קלארק ניכרה אחר כך היטב בסדרות כמו "מסע בין כוכבים" של ג'ין רודנברי שהשקפותיו היו במידה רבה מבוססות על אלו של קלארק.

שנת 2001 חלפה כבר ומרוב הבחינות המציאות אינה דומה לזאת שתיארו קלארק וקובריק בספר, או בסרט. עדיין אין לנו מושבות על הירח וגם לא טיסות מאויישות לירחי שבתאי או צדק, ועדיין אין תיירות זמינה בחלל למי שאינו מליונר. גם הגוש המזרחי הסובייטי שוב אינו קיים בניגוד למה שחזה קלארק בספריו 2001 ו-2010.,למרות שרוסיה היא שוב מעצמה חזקה.

קלארק גם לא חזה בכתביו אלו את התחיה הבינלאומית של הדתות הממוסדות ובראשן האיסלאם . .
אבל מאידך חזה את המתיחות ביחסים בין המערב לבין הסינים.

בכל זאת קלע קלארק לעתיד במרבית חיזוייו יותר מאחרים: הוא חזה בדייקנות את חיי כולנו עם האינטרנט וערוצי הטלוויזיה וטכנולוגיות אחרות שמקורן בטיסה לחלל. עולמנו השתנה במידה עצומה מזה שהיה לפני עשרים או שלושים שנה, ולארתור סי קלארק, כסופר מזהיר ואיש מדע לא פחות, יש חלק לא קטן במתרחש אל מול עינינו ממש.

נספח א:

עזריאל לורבר תוקף את קלארק

ארתור סי קלארק כתב ב-1951 סיפור מדע בדיוני מפורסם בשם "עליונות ".הסיפור תואר מנקודת המבט של אנשי כוכב לכת  הנלחמים  באויב עם טכנולוגיה נחותה בהרבה .אבל בגלל המאמצים לפתח נשק מתוחכם ביותר שעם זאת הוא יקר מאוד לפיתוח וליצור בכמויות גדולות והניסיונות לפתח אותו עוד יותר,אנשי כוכב הלכת  מפסידים  לבסוף במערכה.

הסיפור גורם לקוראים לחשוב היטב מה באמת חשוב בשמירת עליונות טכנולוגיה גבוהה או כוח רצון והתמדה עקשנית ?והוא בהחלט רלבנטי לישראל כאן ועכשיו .
למומחה הטילים הישראלי  ועתין שדה הקרב לעזריאל לורבר יש הרבה מה לאמר על סיפור זה שמהווה מעין טיעון נגדי לטיעוניו לאורך השנים .על הצורך לפתח כלי נשק מתוחכמים יותר ויותר .


לורבר :"עליונות " שימש כפתיח בספרם של צבי עופר ואבי קובר "איכות וכמות" שיצא בהוצאת מערכות ב- 1985, ספר שבדרך כלל היה נגד טכנולוגיה חדשנית.
עכשיו לענייננו. אף כי הסיפור הוא משעשע, הרי הוא טועה ומטעה. אינני יודע עד כמה קלארק היה בקי בנוהלי הפיתוח הצבאי, הן הבריטי והן האמריקאי, וגם לרוסים יש כאן מה לתרום. במלחמת העולם השנייה קלארק היה מפעיל מכ"ם (ראה בספרו  GLIDE PATH שבו הוא מתאר בצורה סיפורית את התפתחות הרדאר במלחמת העולם השנייה התפתחות שבה נטל חלק בעצמו  וייתכן שהוא קצת נסחף.

 בסיפורו הוא גם עשה כמה טעויות בנוהלים מקובלים שאי אפשר ליחס אותן אפילו למערכת הצבאית הטיפשה ביותר. לדוגמה, אם אתה נערך להכנסת נשק חדש אינך מפסיק לייצר את הישן עד שהחדש נכנס בכמות מתאימה. שנית, הכנסת נשק חדש מלווה בדרך כלל בכל כך הרבה ניסויים ובחינות שמרבית השגיאות והליקויים נחשפים לפני שהגיעו לשדה הקרב. הבעיה האמיתית בהכנסת נשק חדש היא בדרך כלל באיטיות בה הוא מוכנס, ואם הוא חדשני דיו, באי התאמת תורת הלחימה ליכולות האמיתיות שלו ולכן אי ניצולו בצורה האופטימלית. לא פעם המפתחים מתעצבנים מהאיטיות הזו, שלא תמיד מוצדקת.
הבעיה נעוצה בעובדה שצבאות, ומערכות ביטחון, הם גופים שמרניים ומסורבלים שאוהבים לשמר את הקיים שהם מכירים ויודעים כי הוא עובד. הם מוכנים לקבל רק שכלולים אינקרמנטליים בכלי הנשק שלהם מפני שאלה אינם מחייבים תורות לחימה חדשות. שינוי מהותי בתורת לחימה מחייב מאמץ מחשבתי ניכר ולפעמים שינויים ארגוניים במבנה הצבא או הקמת יחידות חדשות (יעודיות) שיש לשלבן במערך הקיים וזה כבד מנשוא. דוגמאות: הצבא הגרמני לחם בשצף קצף נגד רעיונותיו של גודריאן ללחימת שריון עד שגודריאן שכנע את היטלר עצמו. לצה"ל (חיל האוויר) היה כאב בטן נורא מהמעבר מתותחים לטילים כחימוש עיקרי למטוסי קרב. היו לכך אמנם כמה סיבות אך במקום לטפל בסיבות הם פשוט התנגדו. לפני כמעט 30 שנה פיתוח אמצעים שונים ללחימה נגד טילי נ"ט נתקל בהתנגדות. אך מצד שני צה"ל לא רצה להתעסק בעצמו בטילי נ"ט והעדיף תותחנות טנקים, בה למען האמת הגענו להישגים עולמיים אך בעיקרו זוהי דרך ללא מוצא. קצינים בכירים בצה"ל זלזלו במזל"טים ולא היו מוכנים לוותר על פירורי תקציב לטובתם. קצינים בכירים בצה"ל נלחמו בחמת זעם נגד מערכת החץ בטענות שונות ומשונות, וייתכן שאת פירותיה הבאושים של התנגדות זו אנו אוכלים היום בהפסקת פיתוח הנאוטילוס. מיניסטריון האוויריה בבריטניה התנגד לפיתוח מטוסי סילון כשהמנוע הסילוני הייתה המצאה של טייס בריטי. הצבא הבריטי התנגד לרכש מקלעים לפני מלחמת העולם הראשונה. הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה חשב שהשנורקל (המצאה הולנדית שנפלה לידיהם עם כיבוש הולנד) הוא מיותר. כך גם הצי הבריטי שקיבל זאת מההולנדים. בוייטנאם חיל האוויר האמריקאי סירב להשתמש בפצצות מונחות. ויש עוד ועוד.
מכל זה עולה כי הבעיה איננה בפיתוח מהיר מדי או בהכנסה מהירה מדי של כלי נשק לא בשלים אלא בשכנוע הצבא, ולפעמים מנהיגיו האזרחיים, בחשיבות הנושא ובחשיבות הקצאת המשאבים להמשך הפיתוח. אפילו הכישלונות הראשונים של השימוש בטנקים במלחמת העולם הראשונה נבעו מתפיסה מוטעית. כשהוכנסו נכון, בקמבריי, אותם הטנקים היו סיפור הצלחה. אחרי הכשלון הראשן, הגרמנים קפצו לאותה מסקנה שלה מטיף קלארק. טנקים זה כשלון יקר ואין טעם לאמצם. לקח להם כמה חודשים להתעשת אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בהקשר הזה ראוי לציין כי יש מערכות ביטחון השואפות לשלמות באמצעים שישמשו בקרב גם במחיר עיכובים בלתי נסבלים בפיתוח ובהצטיידות. תמיד, אבל תמיד, עדיף להכניס היום מערכת שיעילה ב-90 או אפילו 80 אחוז במקום לחכות למאה אחוז בעוד שנה או שנתיים. בהקשר זה אמר בזמנו ווטסון-וואט, אבי המכ"ם הבריטי: GIVE THE TROOPS THE THIRD BEST. THE SECOND BEST COMES TOO LATE AND THE BEST NEVER COMES מאד ייתכן שקלארק שעסק במכ"מים שמע אמרה זו, אולי מוואטסון-וואט עצמו.

הרוסים אגב דגלו בשיטה זו. היו להם הרבה בעיות אבל הם היו מצליחים להביא לשדה הקרב מערכות נשק במרווחי זמן שנחשבו בלתי אפשריים במערב.
נכון שטכנולוגיה אינה חזות הכול או בלשון מתמטית, היא איננה תנאי מספיק. אבל היא תנאי הכרחי! ובתנאים מסוימים היא מכפיל כוח עצום. עדיין צריך להתאמן בה כהלכה, והיא מחייבת כוח אדם מתאים וזה לוקח אותנו לבית הספר התיכון ואולי ליסודי ולגן. יותר מזה. גם בתקופת ה –GPS יש ללמד נווטות עם מפה ומצפן ובלילה אפשר לנצל את הירח למציאת כיוון. GPS יכול להיחסם, להתקלקל או פשוט שישכחו להביא סוללות SPARE. טילים יכולים להיחסם ומערכות תקשורת ושליטה (ה – TREND הבא) עלולות ליפול או להשתבש. התכונות הישנות של שדאות ויוזמה ומנהיגות וזיהוי הזדמנות וניצולה, אפילו במסגרת יחידות קטנות, אז תצופנה חזרה ולכן בהחלט אסור להזניחן. WHEN IN DOUBT, HIT OUT. אבל אלה אינם טיעונים נגד טכנולוגיה חדשנית. גרוע מכל. אם הדרג האזרחי רוצה להנהיג את הדרג הצבאי הוא צריך להוכיח כי הוא מסוגל לכך. אבל לא רק בעת פקודה אלא בעיקר באותן שנים ארוכות ואפורות של הכנות, כשהכסף מדבר.
הענין עם קשיי היצור וההטמעה של נשק חדיש התעורר בשנות השבעים, כשצבא ארה"ב היה בבעיות בכלל ואז התלבשו על ההיי-טק. אין ספק שייצור בכמויות הוא אפשרי, והכרחי. אגב, תראה מה למשל מזל"טים עושים בלבנון וזו פסגת ההיי-טק. בכל אופן, אם לדון, אזי צריך להגדיר פאראמטרים לדיון כזה, מפני ששאלה מסוג היי-טק לעומת לו-טק, אין לה כמעט משמעות.
 עד כאן לורבר אבל אני מוצא את זה כמעניין שדווקא קלארק המעריץ הגדול של הטכנולוגיה דווקא הוא פיקפק ביכולתה להתמודד על כוח הרצון והעקשנות האנושית וזה משהו שכדאי בצה"ל ללמוד ממנו גם כנגד האיומים שאנו ניצבים כנגדם כיום .

נספח ב'

ארתור קלרק פוגש את אורי גלר


ארתור סי קלארק פגש לאורך השנים גם את הקוסם הישראלי המפורסם מכולם אורי גלר הטוען ליכולות על טבעיות .

לטענת אורי גלר  קלארק התרשם כל כך מיכולותיו בכיפוף מנעולים בלי לגעת בהם עד שקרא " אלוהים אדירים ! הכל הופך למציאות ! הרי על זה כתבתי ב"קץ הילדות " ( ספר מד"ב מפורסם המתאר כיצד ילדי האנושות הופכים לסופרמנים ) . אני לא יכול להאמין.".
קלארק העיר שהוא זוכר את הפרשה אחרת והוא זוכר שאורי כופף את המנעול רק לאחר שנגע בו. אורי בספר נוסף הכחיש בתוקף את הטענה הזאת ורמז שקלארק הוא שקרן. אני משאיר לקוראים להחליט מי השקרן סופר המד"ב או הקוסם.
עם זאת נראה שגלר אכן הרשים מאוד את קלארק , קלארק חזר לפרשה בהקדמה למהדורה החדשה של ספרו "קץ הילדות ". וטורח להתייחס שם לאורי גלר :
כשהספר הזה נכתב בתחילת שנות החמישים של המאה ה-‏20, עדיין התרשמתי מאוד מהראיות בנוגע למה שמכונה בדרך כלל העל-טבעי, והשתמשתי בכך כנושא עיקרי בסיפור. ארבעה עשורים לאחר מכן, לאחר שבזבזתי כמה מיליונים מכספה של יורקשייר טלוויז'ן על תחקיר לתוכניותי עולם מסתורי וכוחות מוזרים, אני ספקן מוחלט כמעט. ראיתי הרבה יותר מדי טענות מתפוגגות באוויר, הרבה יותר מדי הדגמות שנחשפו כזיופים. זה היה תהליך למידה ארוך, ולעתים מביך. לדוגמה:
למרות שקשה להתמקד ביום העמוס והמבולבל ההוא במכללת בירקבק בשנת 1954,עם ארתור קסטלר, ג'ון טיילור, דיוויד בוהם וג'ון האסטר, אני חושד שדיווחו של אורי גלר ב-My Story מדויק מאוד: "בשלב זה, נראה שארתור קלארק איבד את כל הספקנות שלו. הוא אמר משהו בסגנון, אלוהים אדירים! הכול מתממש! זה מה שכתבתי עליו בקץ הילדות… כדאי שהקוסמים והעיתונאים שתוקפים את זה יגבו את הטענות שלהם או שישתקו עכשיו. אלא אם הם יכולים לשחזר את הדברים שגלר עושה באותם תנאים המבוקרים בקפדנות, אין להם עוד מה לומר".
לאור התוהו ובוהו של המפגש המאורגן בחופזה בבירקבק, המונח "תנאים מבוקרים בקפדנות" הוא מגוחך, אבל המשפט האחרון מדויק, שכן זה בדיוק מה שקרה. (ראו לדוגמה בספרו של ג'יימס רנדי The Magic of Uri Geller). ובכל זאת, עלי להודות שיש לי חיבה מוזרה לאורי, למרות שהוא הותיר שביל של כלי אוכל מעוקמים ומוניטין פגוע ברחבי העולם, הוא סיפק בידור שהיה דרוש מאוד בתקופה קשה ואומללה"
כמדומה שהמשפט האחרון הוא סיכום טוב ככל שיכול להיות לקריירה של אורי גלר בכללותה. .

נספח ג' :רשימת התרגומים של ארתור קלארק לספרות העברית

ביחד עם  אסימוב  קלארק שהפך להיות  הסופר המזוהה ביותר בעולם כולו  עם ספרות המדע הבדיוני הוא גם אחד מסופרי המדע הבדיוני המתורגמים ביותר לעברית הן בכמות הספרים והן בכמות הסיפורים הקצרים שלו שפורסמו לאורך השנים.

הנה רשימה שלהם ,תוספות של סיפורים ומאמרים של קלארק שהופיעו בכתבי עת ועיתונים שונים ( ומן הסתם ישנם כמה כאלה ) ואינם מופיעים כאן  יתקבלו בבברכה.

ספרי עיון מאת קלארק

 

קלארק המסע בחלל

 

  

מסע בחלל מאנגלית נ. רבן הוצאת ש. .פרידמן ,1958

( אחד הספרים העיוניים הראשונים על נושא חקר החלל שהופיעו בעברית )

 clark time life

קלארק ועורכי טיים לייף האדם והחלל ,עברית אהרון אמיר,ספריית מעריב ,1970

ספרי מדע בדיוני

קץ הילדות ארתור סי קלארק

קץ הילדות   תורגם לעברית פעמיים .
1. תרגום ע. שם הוצאת  עם עובד  1976
2. תרגם ש דוד חנוך ינשוף ,2005

 קץ הילדות / ארתור ס. קלארק

סדרת "אודיסיאה בחלל " ( לעברית תורגמו שלושה מתוך ארבעת ספרי הסדרה )

2001 אודיסאה בחלל עברית ציפורה חן הוצאת ביתן תשכ"ט

 

2010 אודיסיאה שנייה עברית חניתה רוזנליט הוצאה מסדה 1984

3001 האודיסיאה הסופית עברית בועז ויס הוצאת אופוס 1997

האודיסאה הסופית 3001 / ארתור ס. קלארק

סדרת "ראמה " ( שלושת הספרים האחרונים בסדרה נכתבו עם ג'נטרי לי )

 מפגש עם ראמא

1. מפגש עם ראמה ,

,תורגם לעברית פעמיים:

א.  תרגם שלמה פרנקל הוצאת מסדה 1979

ב. עירית מילר בהוצאת אסטרולוג 1997

מפגש עם ראמא

2. רמה 2 עברית אירית מילר ,הוצאת אסרולוג 1998

ראמה II - ההמשך המדהים של "מפגש עם ראמה" - ראמה (2) # / ארתור ס. קלארק

3. קלארק וג'נטרי לי גן העדן של רמה עברית אירית מילר ,הוצאת אסטרולוג 1998

גן העדן של ראמה - ראמה (3) # / ארתור ס. קלארק
4. הסוד של רמה , עברית אבי דויטש ,הואצת אסטרולוג 1998

 

קבצי סיפורים
הרוח הנושבת מן השמש

הרוח הנושבת מן השמש :סיפורים מעידן החלל עברית יורם רפפורט , 1978

כולל את הסיפורים :
1. מזון האלים

2. מלסטרום II
3. הזוהרים
4. הרוח הנושבת מן השמש
5. הסוד
6. הפקודה האחרונה
7. חייג ”פ“, ותקבל את פרנקשטיין 8. פגישה עם קרובים רחוקים
9. שיחזור
10. קרן-אור באפילה
11. סיפור המדע הבדיוני הארוך ביותר אשר סופר אי פעם
12. מר הרברט ג‘רג‘ מורלי רוברטס וולס הניכבד
13. כמה אני אוהב את היקום הזה!
14. מסע-צלב
15. השמיים האכזריים
16. שיטפון של ניטרונים
17. ליקוי-חמה
18. פגישה עם מדוזה

חדירת זמן

חדירת זמן :קובץ סיפורים מן העתיד בעריכת קלרק ( ובהשתתפות רוברט סילברברג ) עברית יורם רפפורט ,מסדה 1981
1 כולל את סיפורו של ארתור סי קלארק קח נשימה עמוקה –

סיפורי עשרת העולמות / ארתור ס. קלארק

סיפורי עשרת העולמות עברית יותם ראובני הוצאת מסדה 1982
כולל את הסיפורים :
1. בזוכרי את בבל

2.קיץ באיקרוס

3. מחוץ לעריסה, במסלול אינסופי
4. מי שם?
5.שנאה
67. אל תוך כוכב השביט

8. הקוף אשר על הבית
9. זריחת שבתאי
10. ויהי אור
11. מוות והסנטור

12. שאלה של זמן
13. טרם עדן
14. מכת שמש נדירה
15. לייקה

16. הדרך אל הים

סיפורים מן

סיפורים מן האייל הלבן ,תרגם עמנואל לוטם הוצאת זמורה ביתן ,1998

כולל את הסיפורים :
1. שקט בבקשה
2. דיג במים עמוקים
3. צפו לפטנט

4. מירוץ החימוש
5. מסה קריטית
6. הנעימה העילאית
7. הפציפיסט

8. הדיירים הבאים
9. משקאות אסורים
10. האיש שחרש את הים
11. הסחלב המאוהב
12. המלחמה הקרה
13. איגרא רמא
14. שנת ישרים
15. החלנת-החוץ של ארמינטרוד אינץ

רומנים

אבק ירח

אבק ירח .עברית יותם ראובני הוצאת מסדה 1982

קיסרות האדמה

קיסרות האדמה ,עברית עמוס גפן הוצאת מסדה ,1979

שירת ארץ הרחוקה / ארתור ס. קלארק

שירת ארץ הרחוקה ,תירגם דן שליט מסדה 1991

העיר והכוכבים / ארתור ס. קלארק

העיר והכוכבים עברית רני גרף הוצאת אודיסאה ,2003

מזרקות גן העדן עברית עומר נבו הוצאת אודיסאה 2006

סיפורים קצרים של ארתור סי קלארק בעברית

בגליונות "פנטזיה 2000" מגזין ישראלי למדע בדיוני .

1. זריחת שבתאי ( הופיע גם בסיפור עשרת העולמות ")

גליון מספר 1. 1978

2. עליונות.גיליון מספר 6. , 1979.

הופיע ברשת ב"יקום  תרבות "ביולי 2016
3.  ארתור קלארק על : "אפשרי וזהו זה .תשובה ליצחק אסימוב ".
( מאמר תגובה למאמר שבו טען אסימוב שמהירות הגבוהה ממהירות האור היא בלתי אפשרית ,קלארק טוען שזה בהחלט אפשרי ) .

4. אל תוך השביט ( הופיע גם ב"סיפורי עשרת העולמות ")
גליון מספר 12

5. בדיקה בטחונית .

מספר 16. 1980

6. .מסע אל הירח.

מספר 17, 1981

7. פרצה.

מספר 20., 1981.
8. .הנשלטים תרגום גילה אולייר

מספר 34 , 1983

מספר 35 , 1983
9. שיעור בהיסטוריה תרגום דן רונן

שיעור בהיסטוריה  כבר הופיע גם בתרגום עודד פלד בקובץ הסיפורים "מודל ראשון " הוצאת הקיבוץ המאוחד,1981.
10. גלות העידנים
תרגום רן רונן

מספר 37

11. מחבואים

תרגום יוסי ירון
מספר 38

12. אם אשכחך ארץ תרגם עמוס ערן

13. הזקיף תירגמה אסנת הדר

שניהם הופיעו במספר 44, 1984
14. "הכוכב "
בתוך מדע בדיוני :… הטוב שבטוב : סיפורי מדע בדיוני שזכו בפרסי "הוגו" מספר 1 /ערך איזק אסימוב ; עברית – אילנה בינג. — תל אביב : לדורי, [תש"מ
15. תשעת מליארדי השמות של אלוהים
.תרגם עימנואל לוטם בתוך "מבחר הסיפורת הבדיונית : כרך ב' " בעריכת רוברט סילברברג ,הוצאת עם עובד , 1981 ( ויצא שוב ככרך אחד בשנת 2007) ( הסיפור הופיע גם בגיליון של "מעריב לנוער " בשנות השבעים )
הסיפור "תשעת מליארדי השמות של אלוהים "הופיע גם במעריב לנוער בשנות השבעים .

16. "הבעיה" בתוך "קוסמוס –המבחר של אסימוב " מספר 4 ,1979.
מאמרים
"איך למנוע את הפלישה " הארץ- מאמרים 22.8.94 ע' ב-1 ( מאמר מדעי על אפשרות של פגיעת מטאור בכדור הארץ )
"חוסר משקל בחלל " נשיונאל גיאוגראפיק 32, 2001
ראיון גדול מאוד עם קלארק ועל דעותיו השונות בתחומי מדע פוליטיקה והתנהגות מינית "העתיד טמון בעתיד " הופיע ב,דבר השבוע 11.7.1986 ע' 22-26

 "הנביא מציילון " נט מגזין 5 , 2001 ע' 50-52

מטיו טיב "קץ הילדות :פגישה קצרה מידי עם עם ארתור סי קלארק הזקן של חזון המדע הבדיוני " מדע פופולארי  מספר 124 , 2004 ע' 50-53

 

חנה סץ "האוצר האבוד " מסע אחר 16 1990 על קלארק בסרי לאנקה.

 

מאמר ביקורת גדול על קלארק

יוחנן נאגל "ארתור סי קלארק –קוסם הפליאה " פנטזיה 2000 מספר 18 ,1981 ע' 70-75 .

  
 

אברהם אלישע "קלארק החכם בטלווזיהי\ הישראלית –בעקבות הסדרה "עולם הכוחות המסתוריים " האומנם צירוף מקרים "מודעות –הגות מסיקיה קבלה פרפסיכולוגיה ד( 29) 1988

 

 

 

 

 

סידרת קומיקס מאת ג'ק קירבי .על פי ארתור קלארק וקובריק.

 

קישורים רלבנטיים

קלארק בויקיפדיה
רשימת ספריו של קלארק

אתר על קלארק

אתר ענק על קלארק

האמונות של קלרק

חוזי האינטרנט

ספרים של קלארק
המבוא ל"קץ הילדות "

הפתיחה ל2001-"  אודיסיאה בחלל "

פרק ממזרקות גן העדן

מיליארד שנים חלפו ביעף : אהרון האופטמן על העיר והכוכבים

ארז אברמוביץ' על העיר והכוכבים

אריאנה מלמד על התרגום החדש של קץ הילדות

תמי ניניו מגיבה למלמד

ניר יניב על קץ הילדות

הראל שונמי על קץ הילדות

ניר יניב נגד אודיסאה בחלל

2001 הקומיקס
מאמרים על 2001 אויסאה בחלל מאת ג'ק קירבי

העיבוד לקומיקס לעומת העיבוד לקולנוע

הספדים

מותו של קלארק מלווה בפרץ קרני גאמה

קץ הבגרות :אריאנה מלמד מספידה את קלארק

אבי בליזורבסקי על מותו של קלארק
לארי ניבן על תרומתו הגדולה של קלארק

קלארק סטאראפיסט:עינת חורשי על קלארק
דיווחים מכדור הארץ :שירי לב ארי על קלארק

מותו של קלארק באייל הקורא
קצת כבוד :פוסט בבלוג על קלארק

עוד פוסט בבלוג "חיי הסלב "

מחשבות אחרונות על קלארק

שנת 2001 ברשת "יס "

גברים הם ממאדים –נשים גם כן

התנ"ך החייזרי

 

 

תודה לאספן הנדיב נחום בר על הסריקות.
 

הגברים הם ממאדים ,נשים גם כן:פרופסור קוארטרמאס ואנשי המאדים

אחד מסרטי המדע הבדיוני הטובים ביותר של כל הזמנים הוא "חמישה מליון שנים לכדור הארץ " סרט נשכח משנות השישים שמתאר את מאבקו של מדען בריטי באנשי המאדים שמתגלים כאבותיהם המפלצתיים של אנשי כדור הארץ.

מהו סרט המד"ב הטוב ביותר של שנות השישים ? ( ואחד הטובים ביותר מכל סוג בכל הזמנים ?)

שאלה קלה "2001 אודיסיאה בחלל " בבימויו של סטנלי קובריק כמוב .
למי שלא זוכר סרט זה עוסק בין השאר בניסויים של חייזרים בבני אדם בתקופה הפרהיסטורית שהופכים אותם ליצורים הלוחמניים והתוקפניים שהם היום ובעתיד הרחוק של שנת 2001.

מהו הסרט השני הטוב של שנות השישים ? לדעתי סרט שכיום כמעט שאינו ידוע כלל בשם "חמישה מליון שנים לכדור הארץ " ( או בשם אלתרנטיבי מוצלח פחות "קוארטארמאס והמערה ")  שגם בו מתברר לרשויות לבסוף שהמין האנושי הוא למעשה תוצר של חייזרים מכוכב מאדים שמהווים בראש ובראשונה סכנה לסביבה ולעצמם

,אלא שקשה לחשוב על סרט שונה יותר מ-2001 אודיסיאה בחלל " שכן בניגוד לסרט של קובריק שמתרחש בעבר הפרהיסטורי ובעתיד הרחוק של שנת 2001 ומעבר לכך הרי "חמישה מליון שנים לכדור הארץ " מתרחש כאן ועכשיו ( לפחות בתקופה כאשר נוצר הסרט ).
סרט קלאסי זה החל את חייו כסדרה בהמשכים של הטלוויזיה הבריטית ועוד משנות החמישים ולאמיתו של דבר השלישית מסוגה.

 

בראשית: בשנת 1953 יצרו תסריטאי הבריטי ניג'ל ניל והבמאי רנדולף קרטיאר עבור הבי בי סי סדרה בהמשכים בשם "הניסוי של קוארטרמאס " . סדרת המד"ב הראשונה בטלוויזיה הבריטית שבהם האנשים הראשונים בחלל הם (כמובן) בריטים.

אלא שבחלל קורה להם משהו ..הם מותקפים בידי צמח חייזרי מוזר. הרקטה שלהם מתרסקת בעת חזרתה לכדור הארץ ושורד ממנה רק אדם אחד . והנ"ל מסתבר לגיבור הסדרה וראש תוכנית החלל הבריטית פרופסור קוארטרמס ( שאותו גילם רג'ינאלד טאט) הנאכל מבפנים בידי גידול מוזר שהופך אותו ליצור חייזרי מוזר ומאיים שמסוגל לשכפל את עצמו באופן אין סופי . וכך אסטרונאוט מסתובב לו בלונדון כשהגידול עליו הולך וגודל עד שלבסוף הוא הופך לצמח חי ובנתיים גורם לאימה והרס ברחבי לונדון.

ן הוא מושמד בידי קוארטרמאס רק ברגע האחרון לפני שהוא מייצר עוד גידולים אחרים מסוגו שיציפו את כל העולם
.זוהי ההתחלה של המד"ב בטלוויזיה הבריטית עד כמה שזה מפליא סדרה זאת עדיין נחשבת לאחת הטובות מסוגה , אם כי הוקרנה בשידור חי(!) .הסדרה הייתה כה מפחידה וכה מצליחה עד שחברת  סרטי האמר מיהרה להפוך אותה   סרט קולנועי ב-1955 עם תסריטאי שונה ועם שחקנים שונים ובראשם בריאן דונלבי בתפקיד הפרופסור.
באופן חסר תקדים התסריט של הסדרה  יצא לאור כספר דבר שלא נשמע עד אז כמוהו לגבי סדרת טלוויזיה,ומראה עד כמה התסריט הוערך בידי "המבינים ".

חברת האמר ראתה כי טוב ומאז החלה להתמחות באופן אקסלוסיבי בסרטי אימה וזוועה שונים.

ה בי בי סי ראה כי טוב ויצר סדרה שניה על פרופסור קוארטרמאס ב-1955 שנקראה פשוט "קארטרמס 2". את הפרופסור גילם הפעם ג'ון רובינסון אבל התסריטאי והבמאי נשארו ניל וקרטיאר.
גם הפעם נאבק הפרופסור בפלישה מהחלל אלא שהפעם זוהי פלישה מתוכננת ומאורגנת היטב. הוא מגלה שנים רבות לפני מולדר וסקאלי ו"תיקים באפלה " שיש בממשלה הבריטית קונספירציה שמנוהלת בידי יצורים מהחלל החיצון . אלה השתלטו על גופותיהם של מרבית אנשי הממשלה וכעת מתכננים להשתלט על כל העולם והשלב הראשון בתוכניתם השטנית הוא חיסולה של תוכנית החלל של בריטניה.

מזכיר למדי את "פלישת חוטפי הגופות" שנעשה כסרט שנה מאוחר יותר ולא פחות מפחיד בדרכו שלו . שוב הייתה זאת הצלחה גדולה ושוב הסדרה נעשתה גם לסרט בשנת 1957 כששוב מגלם את הפרופסור בעל הפנים הרבות השחקן בריאן דונלבי.

Image result for quatermass and the pit
הבי בי סי ראה שוב כי טוב והזמין סדרה שלישית של קורטרמאס וסדרה זאת הייתה מכל בחינה הטובה שבכולם ועדיין נחשבת לאחת הקלאסיקות הגדולות של הטלוויזיה הבריטית . היא הוצגה בשנים 1958 –1959 תחת השם "קוארטרמאס והמנהרה " . את המדען שוב גילם שחקן חדש אנדראה מורל אך הבמאי והתסריטאי נשארו כפי שהיו . כאמור סדרה זאת נחשבת עד היום למופתית ואפשר להשיגה גם בדי וי די.
ובסופו של דבר היא הפכה לסרט שהוא לדעתי מופתי לא פחות שנקרא "חמישה מליון שנים לכדור הארץ " בבימוי של רוי וארד בקר . הפרופסור השתנה שוב והפעם גילם אותו אנדרו קיר. העלילה קוצרה מעט אך נשארה אותו הדבר והפעם בניגוד לסרטי הקולנוע הקודמים היה זה ניל התסריטאי הטלווזיוני שיצר גם את התסריט הקולנועי שנשאר אפקטיבי מאוד כבעבר.
(הזהרה : מכאן ואילך יש ספוילרים )

איש מאדים בסדרה "קוארטרמאס והמנהרה".

העלילה היא כלדקלמן :בזמן בנית הרכבת התת קרקעית החדשה של לונדון מגלים העובדים שרידים של אנשי קוף ואת החלקים של מה שנראה ככלי מתכתי גדול באותו המקום . אנשי הצבא ( שמוצגים כמו אנשי צבא בכל מקום כאידיוטים קולניים שחושבים שהם מבינים הכל יותר טוב מכל אחד ,וכמובן טועים ) מניחים אוטומטית שאלה הם שרידים של הרקטה הגרמנית וי 2 ממלחמת העולם השניה.בדיקות של מסמכים היסטוריים מגלות שבמקום זה יש היסטוריה עש/ירה של הופעות של יצורים על טבעיים ,שנחשבו לשדים ורוחות.
פרופסור קוארטרמאס מבין שלחפץ הגדול אין כל קשר למלחמת העולם השניה או לכל אירוע אחר בהיסטוריה האנושית . הוא מוצע מאובנים של גולגלות בתוך החפץ שמתוארכות כבנות חמישה מליון שנה.  וחלק מהגולגלות שמתגלות אינן אנושיות כלל הן של יצורים דמויי חרקים.

 

Image result for quatermass and the pit

פרופסור קוארטרמאס וגוויות של אנשי מאדים.

קוארטרמאס משער שהיצורים דמויי החרקים הם חייזרים ממאדים שהיגיעו לכדור הארץ כשעולמם החל להתקרר לפני חמישה מליון שנים כדי לחיות כאן . אך מכיוון שלא היו מותאמים לחיות בתנאי כדור הארץ הם לכדו כמה מהקופים שחיו כאן ושינו את המטען הגנטי שלהם והאיצו בכך את האבולוציה שלהם כדי שיוכלו לשמש כעבדים של בני המאדים.

למעשה הם הופכים למעין צאצאים של בני המאדים ותרבותם מבחינה רוחנית ומנטלית ,המאדים ימשיך לחיות דרכם . קופי האדם ששונו בצורה כזירת נשלחו להתרבות עם קופי האדם האחרים וכך נוצר המין האנושי המוכר לנו.

"רבותי " אומר הפרופסור כאשר מתבררת לו האמת "אנחנו בני המאדים !"

ואיך נראו בני המאדים מגלה קוארטרמאס ? כמו השדים מסיפורי המיתוסים שלנו . אנחנו לא רק בני מאדים אנחנו גם השדים.

אנשי הצבא צרי המוחין מסרבים להאמין לדעתם זאת הכל מזימה נאצית מימי מלחמת העולם לשגע את הבריטים . ובנתיים ספינת החלל "קמה לתחייה " מסתבר שהיא אורגנית ויורה קרני חום בעלי השפעה מדהימה . והם מתחילים להשפיע על מליוני אנשים בבריטניה ובעולם.

כל אלה שבהם יש את הגנים של בני המאדים ואלה מתחילים להשתולל ולהרוג את כל מי שאין בו גנים של בני המאדים וכך אינו "טהור",מסתבר שמעשי רצח המוניים אלה הם רק חזרה על אירועים שקרו במאדים לפני חמישה מליון שנים שבהם טיהרו בני המאדים את גזעם מהחברים "החלשים והלא מתאימים " בנוסח אדולף היטלר בזמננו וכך הביאו להשמדתו הסופית של גזע אנשי המאדים.
קוארטרמאס פותח במירוץ נגד הזמן להציל את המין האנושי ומפני עצמו ומהמורשת המאדימית הרצחנית שלו . הספינה יוצרת תמונה ענקית של נופים של מאדים ( לפחות כפי שנראה לפני חמישה מליון שנים) ובשמים של לונדון מופיע ראש ענקי של איש מאדים דהיינו השטן.

תמונות ענק אלה משמשות כ"טריגרים" .כל מי שיש לו גנים של בני המאדים מושפע מהתמונות האלה מגלה בעצמו כוחות על טבעיים ופותח באורגיה של רצח. בני האדם זקוקים כעת לגירוש קולקטיבי של השדים שנמצאים בהם הזכרונות של אנשי המאדים.

בסרט יש שילוב מוצלח מאוד של אמונות כישופיות עתיקות על השטן והשדים והופעות של רוחות שמוסברות באמצעות תיאוריות מדעיות חדשות בדיוק כפי שעשה פון דניקן באותה התקופה.

ניל מסביר את קיומם של כול התופעות העל טבעיות כמו זכרונות גזע ופולטיגרייסט וראיה על חושית כשימור של הגנים של בני המאדים בתודעה הקולקטיבית האנושית.
הייתה לי הזדמנות להשוות את הסרט משנות השישים עם הגירסה הטלוויזיונית המקורית ( שניתנת להשגה בחנות "האוזן השלישית ). הם שניהם טובים מהממוצע,ולו רק בגלל סיפור העלילה שהוא מקורי ורב עוצמה באמת . עוצמתה של הסידרה היא בכך שיש לאירועים זמן להתפתח באיטיות וכך להיות אפקטיביים יותר כאש/ר משמעותם מתבררת לבסוף לצופה ההמום. הסרט מטבע הדברים בגלל אורך הזמן הקצר יותר שלו אינו יכול להרשות לעצמו את הבניה האיטית הזאת וכך פחות אפקטיבי . אך גם הוא בדרכו שלו מרשים מאוד.

. דעתי היא שרעיון "השטן כחייזר ששרד במודעות הקולקטיבית של המין האנושי " לקח ניל מספרו הידוע של ארתור קלארק "קץ הילדות " שפורסם כמה שנים לפני שהוקרנה הסדרה בטלוויזיה ( ב-1953 ) ששם מתגלים החיזרים ששולטים בכדור הארץ כדמויי השטן.
. קלארק עשה בדיוק באותו הזמן את "2001 אודיסיאה בחלל" שעסק גם הוא בהשפעה של חייזרים על המין האנושי בעבר הפריסיטורי ..וככל הנראה ההפירסום הגדול של 2001 אודיסיאה בחלל היה בעוכריו של "חמישה מליון שנים לכדור הארץ " ששקע לחלוטין בצלו של "האח הגדול ". וחבל.

מבין סרטי שנות השישים שאני ראיתי זהו אחד מאלה השתמרו הטוב ביותר ומבחינת נושאיו אחד המקוריים והמרשימים ביותר.
זה בכל אופן לא היה סוף פסוק עבור פרופסור קואוטרמאס . הוא חזר ב-1979 ( 26 שנה לאחר הסדרה הראשונה על עלילותיו ) בסדרת טלוויזיה רביעית שאותה כתב ניל עם השם "קואוטרמאס : הסיום ".

ניל כתב את הסדרה הזאת עוד בסוף שנות השישים אך היא נדחתה בידי הבי בי סי כיקרה מדי ועובדת היותו של התסריט משנות השישים היא ברורה מאוד. בסרט זה תרבות ההיפים של שנות השישים היא חיה וקיימת גם בעתיד . בעתיד הקרוב שבו התרבות והחוק והסדר בבריטניה מתמוטטים וכנופיות רחוב אלימות נלחמות זו כנגד זו ברחובות מליוני צעירים היפיים ברחבי העולם נמשכים בידי כוח מסתורי לאתרי פולחן קדומים ברחבי העולם כמו סטונהנג' שם הם מאמינים הם ילקחו בידי חייזרים לגלקסיה אחרת ושם הם אכן נעלמים בידי קרן.

הם נלקחים בידי חייזרים שמשתמשים בהם כמזון .אך קוארטרמאס ודידיו ( כולם אנשים זקנים שרק הם חסינים להשפעות חיזריות ,הצעירים הם כולם אידיוטים מטומטמים מסוכנים לחברה ומסוכנים לעצמם בסדרה זאת ) מכינים מלכודת לחייזרים יוצרים הדמיה של קהל אנושי גדול שלמעשה מחביאה בתוכה פצצה גרעינית ,ומפוצצים אותה לאחר שהיא נלקחת בידי החייזרים.
בתפקיד קואטארמאס הזקן והעייף שמציל פעם אחת נוספת את המין האנושי מידי חייזרים מופיע הפעם כשחקן ג'ון מילס (אביה של היילי מילס ) כשחקן השישי שגילם את דמות המדען.
גם כאן כמו בסרט הקודם בסידרה שילב קניל בין אמונות מיסטיות שקדומות שונות ותיאוריות חדשניות ביותר על חייזרים כאשר הוא מראה שהאחת קשורה ומסבירה את השניה.
סיום זה לסדרת קוארטרמאס נוצר בשני גירסאות כסדרה של ארבעה חלקים וארבעה שעות וכסרט טלוויזיה של 105 דקות . על הגירסה הארוכה העיר המחבר ניל בעצמו שהיא הייתה ארוכה מדי ועל הגרסה הקצרה העיר שהיא הייתה קצרה מדי . הדיעה הכללית הייתה שהעלילה הייתה מאכזבת ולא היגיעה לשיאים של הסדרות הקודמות בסדרה. זאת למרות שההפקה הייתה יקרה הרבה יותר וכמובן למרות שהטכנולוגיה הטלוויזיונית השתפרה בהרבה מאז שנות החמישים כאשר נוצרו הסדרות הקודמות,אבל כנראה שטכנולוגיה נוצצת אינה עוזרת בהרבה אם אין מאחוריה סיפור אפקטיבי.ומצד שני הסדרות הוותיקות משנות החמישים הראו שאינך צריך טכנולוגיה נוצצת אם יש לך סיפור חזק מספיק.


קןארטרמאס חזר במה שנראה כפעם האחרונה ב-1996 והפעם בסדרת רדיו בשם "זכרונות קוארטרמאס " שבה נזכר המדען הזקן ( הפעם אנדרו קיר מ"חמישה מליון שנים לכדור הארץ " ) בכל פרק בפלישה אחרת שעצר מהחלל ובאירועים האחרים של אותה תקופה שנות החמישים .אך משום מה סיפור הפלישה הרביעית משנות השבעים לא הוזכר שם.

(אך יש לציין שלא מעט אנשים טוענים שיש דמיון מדהים בין כמה וכמה מעלילותיהם של צוות הסוכנים מולדר וסקאלי בסדרה "תיקים באפילה" ובין עלילותיו הישנות של פרופסור קוארטארמאס. )

The Quatermass Experiment [2005]

וב2005 שוב חזר פרופסור קוארטרמאס ,בשידור חי נוסף של הסדרה הראשונה שנוצרה מחדש  52 שנה לאחר יצירתה המקורית  עבור המאה ה-21 עם ג'יסון פלמינג בתפקיד הפרופסור.

אבל זה נראה כבר כשחזור מיותר.

האם לא היה עדיף ליצור הרפתקה חדשה עבור הפרופסור עם אוייבים וחייזרים חדשים ,במקום לחזור על מה שנעשה כבר  היטב ? ושוב ושוב ?

כמדומה זהו חלק מנטייה מטרידה ליצור שחזורי רטרו של הרפתקאות עתידניות מהעבר במקום ליצור הרפתקאות עתידניות חדשות כאלו .וזה מראה על חוסר משווע בדמיון.

אחרי הכל פרפסור קוארטרמאס הולך תמיד קדימה גם כשהוא מסתכל אחורה אל העבר הפרהיסטורי  של המין האנושי . .מדוע יש לתקוע אותו תמיד עם אותם סיפורים ישנים ?
"חמישה מליון שנים לכדור הארץ" בכל אופן  הן בגירסה הטלוויזיונית והן בגירסה הקולנועית של הסיפור נשארו יצירות מופתיות ויחודיות של ז'אנר המד"ב בשיאו כאשר הן נותנות לנו להסתכל על המין האנושי וההיסטוריה שלו מפרספקטיבה שונה ,פרספקטיבה שאינה נעימה כל עיקר,ובכך עוצמתם.

quatermas stamp

בול בריטי על פי סדרת "קוטרמאס " ויוצרה ניג'ל ניל.

 

ראו גם:

היוצר ניג'ל ניל

עוד על מד"ב בטלוויזיה הבריטית .
פרופסור קוראטרמאס בויקיפדיה

קורטרמאס והמערה בויקיפדיה

השטן הוא חייזר :הרעיונות המיסטיים של ארתור קלארק

פרופסור ואיש מאדים.

ההילולה במירון בערוץ 10"

היום יום ד/  ה-21 למאי אני אופיע בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 בסביבות 8 ועשרים בבוקר ואדבר על ל"ג בעומר על שמעון בר יוחאי  ועל ההילולה במירון.

הקהל מוזמן לצפות .  

מודד את המרחב של ישורון

בתוך שנתיים שלוש הצליח יהודה ויזן  עורך המגזין הספרותי "כתם " וגם משורר בפני עצמו ליצור לעצמו  שם ההולך לפניו של האדם הצעיר השנוא ביותר בעולם הספרות הישראלי וייתכן שלא רחוק היום שבו יתפוס את מקומו של גבריאל מוקד שהחזיק בעמדה זאת במשך שנים רבות מספור.כאדם השנוא ביותר בעולם הספרות  בכל גיל.

וזה גם בגלל הביקורות הנשכניות והקטלניות שויזן יודע לספק .

 ולפניכם כעת מאמר ביקורת שירה ראשון ויש לקוות לא האחרון והפעם על משורר שהוצג לפני הקהל לראשונה באתר זה ,מרחב ישורון .והאופי הנשכני הידוע של מר ויזן אינו חסר בו כלל.

מודד את המרחב של ישורוון

 

מאת  /יהודה ויזן 
 

ישורון על קוטב העיזבון", מרחב ישורון, הוצאת "פלונית", 44 עמ', 19 ₪

הוצאת הספרים החדשה – "פלונית", מסתמנת כמי שעתידה בעתיד הלא רחוק לתת את הטון ולעצב את דעת הקהל בכל הנוגע לשירה בישראל. בשונה מהוצאות מנומנמות יחסית , דוגמת: "קשב" הנקרופילית, "אחוזת בית" הפרנקופילית, "גוונים" הגזלנית, "הליקון" הפסבדו-תרבותית ו"ריתמוס" מבית הקיבוץ המאוחד, המתאפיינת על-פי רוב בבינוניותה – מציבה "פלונית" אלטרנטיבה חדשה, צעירה, תוססת ונגישה לכל כיס. נדמה כי בשונה מיתר ההוצאות שזה עתה מניתי, "פלונית" היא היחידה אשר מפכה מתוככי עולם השירה העכשווי, ניזונה מרנסנס כתבי-העת הצעירים ושואבת מן האקטיביזם המחתרתי והחי, שעה שהיא שומרת על קשר רציף ומוחשי עם הקהל, קשובה לצרכיו ולא רודפת אחר כספו. שלמה קראוס, מייסד ההוצאה והעורך הראשי, הוא עצמו תוצר של אותה פעילות חדשה וויטאלית אשר פקדה את עולם השירה באחרונה. כעורך כתב העת "אורבניה" החינמי, הגדיר קראוס מחדש את המושג כתב-עת בארץ – וסלל את הדרך להדפסתם של כמה וכמה פנזינים, עיתונים ואסופות שירה אשר הופצו חינם באלפי עותקים – בת"א ומחוצה לה.
קובץ הפואמות "ישורון על קוטב העיזבון" הוא הספר השני שרואה אור "בפלונית", ובכך, חובר הוא לספרה של חגית גרוסמן – "תשעה שירים לשמואל", אשר זכה עד כה להצלחה לא מבוטלת. שני הספרים מעוצבים ביד אמן, גודלם הקטן יחסית משווה להם מימד של אינטימיות, כאשר הקורא יכול לטחוב אותם לכיס ולשלוף אותם בכל עת. אכן, יש לציין לטובה את דבקותה של "פלונית" בפורמט ה"אישי", שכן בימים אלו, בהם משוררים בשנות החמישים לחייהם כבר טורחים להדפיס כרכים עבים ומאיימים, תחת כותרות ענק – "כל–כתבי" , "מבחר-מקיף" וכו' – הן ספרו של ישורון והן ספרה של גרוסמן מוסרים לקורא חוויה מזוקקת ולא משלחים אותו לשוטט בין אין-ספור שירים אשר כותבם לא עצר בעצמו ושלפם מן המגירה. בדומה ל"דברים" של וולך, "שירים ללואיס" של הורביץ ו"שירת הציפורים" של בז'רנו, ספרוני "פלונית" מבקשים למסור לקורא דבר אחד בלבד – משורר, היכרות עימו, שיחה קצרה, רגע אינטימי, כוס קפה.
מרחב ישורון הוא משורר יוצא דופן. בשירתו יש לקרוא בחשדנות מרובה ולהיזהר שלא לטעות אותה למה שאינה. בוירטואוזיות חריגה בנוף השירה העברית העכשווית, מבקש ישורון, באופן ביקורתי ודידקטי כמעט, ללמד את הקורא על נקודת מבטו הייחודית – "אני הוא גוש רוטט/ ישורון בן מום עברית/ עומד בקצה הקוטב/ ומשקיף על השלולית (עמ' 10 – ישורון על קוטב העיזבון) על עמדותיו, שלכאורה ניתן לזהותן כפוסט ציוניות. אולם, כפי שכבר התרעתי, אף זאת רק לכאורה. – "תגיד חזיר אתה דפוק? אתה רוקד כמו בהמה/ נדחף לכל הכיוונים זה לא ריקוד זו מהומה/ אוי יהודי אני חצוי, מרוב בשר נפשי הומה. (עמ' 26 – החזיר).
שיר שבמרכזו יהודי וחזיר מועד מראש לכישלון, מהלך על פי התהום, תהום הבנאליה, הפרובוקציה הזולה, הביקורת השחוקה. אולם באורח פלא, נראה כי ישורון הצליח להימנע מן הנפילה המרה וזאת באמצעות נקיטת עמדה חדשנית שמציעה אלטרנטיבה לאנאלוגיה העייפה. עמדה זאת, ממקום מושבו ומנקודת ראותו החריגה משולה לפעולת התכה, החזיר והיהודי הם – היינו הך – "בתוך הצל כמו אחים הם מתאחים לגוש אחיד" (עמ' 26) כותב המשורר ומחיל את נבואת הזעם המרה שלו, על כל המעורבים בפרשה.
מימד נוסף שיש לבחון בקובץ זה הוא המבנה הריתמי. זה, בשונה ממרבית השירה החרוזה של ימינו, מצליח באורח פלא כמעט שלא להשתעבד למונוטוניות שטומנים בחובם החרוז והמשקל – "ראה את הפות/ של אדוני צבאות ושות' "(עמ' 37). חריזה מעין זאת, יש בכוחה להפתיע ולחדש לקורא, להסב את תשומת ליבו אל התוכן ולא אל הזמזום האלתרמני המתנגן. ישורון אינו מבקש להתקשט בחריזה, הוא אינו נכנע למרותה, נהפוך הוא, ניכר כי הוא שולט במלאכה ביד רמה.
אספקט נוסף ומעניין אשר בולט בקובץ הוא התכתבותו הבלתי פוסקת של ישורון עם המקורות היהודיים, עם התנ"ך, עם ההוויה הישראלית ועם זהותו היהודית הקרועה – "אתגדל ואתפשט ואתגולל מעללים/ מיוחם עם רוח ערב אצטלצל בין העלים" –מקצב זה, אשר הושאל מתפילת הקדיש, הוא רק אחד מיני רבים אשר שזורים לאורך הקובץ. ישורון, באופן ילדותי, אפשר לומר, מדמה את שירתו לתפילה. מחשבה נאיבית/רומנטית זאת שופכת לעיתים אור אחר על הטקסט ומציירת את המשורר כילד נרגן, ילד שיש לפקפק באמינות דבריו. "לפני המפץ/ עקור את העברית מהלשון/ כמו שיני זהב מפה של יהודון"(עמ' 38). גם בשורות אלו קולו הילדותי של המשורר שב ופוגם בעוצמת האמירה – החזיר, היהודי, היהודון – כל אלו מעידים על מאמץ ניכר וכושל להרשים את הקורא , "לזעזע". אולם לא די בהם כדי להמית אסון על מעלותיו של הקובץ. "ישורון על קוטב העיזבון", במידה שיקרא בצורה הנכונה, שעה שאת הדגש יניח הקורא על הניסיון שבחידוש, על עושר השפה ועל המקצב המסחרר, עשוי להתגלות כחוויה מעניינת, פרי עטו של יוצר צעיר ומקורי בעל אמירה מגובשת יחסית העולה מתוך שירה מגובשת פחות, לפי שעה.
ישורון, הוא "משורר-במה" מובהק, מה שבלא ספק מזיק לכתיבתו, שכן, זאת לעיתים קרובות הופכת לחלוטין חסרת משקל, שעה שמנסים להפרידה מן המשורר עצמו ומהקראותיו הפומפוזיות – ומנסים לרכז את תשומת הלב כולה בטקסט עצמו – וכשעושים כדבר, מתגלה שירת ישורון כטקסט בלתי-עצמאי שתלוי במידה רבה באופן ההקראה החריג שאימץ לו מרחב ישורון –
וכשישורון אינו בסביבה לשיר את שיריו, שוב עולות התהיות באשר לטיבו של הטקסט.
ובכל זאת, יש לזכור כי בכל זאת בספר ביכורים עסקינן – וככזה יש לנהוג בו לפנים משורת הדין, ולחפש את הטוב, החדש והאישי – ו"ישורון על קוטב העיזבון" הוא אכן יומן אישי. באומץ רב מתערטל הכותב אל מול הקוראים שעה שהוא מודע לדעותיו החריגות והמרירות, ישורון הוא קוף בקרקס האדם והוא מכריז על כך בגאון – "בעל מומ אני עצמי/ מומ בי מומ לי/ מה קרה לי מי/ מה קרם בי(עמ' 38)".

 

 

לביקורת שונה מאוד על מרחב ישורון ראו :

שיחת הועידה של מרחב ישורון

כשצביקה פיק חזר בתשובה :"להיטון" סיפורו של מגזין

עטיפת הגליון הראשון  של "להיטון " עיצב אשר דיקשטיין.

יש כמה וכמה מגזינים שהייתי שמח יוo  אחד לכתוב את תולדותיהם :מעריב לנוער בראש הרשימה . ואחריו "דבר לילדים " "הארץ שלנו " "משמר לילדים " "לאישה " ו"העולם הזה " וגם אחרים . במקום טוב באמצע נמצא מגזין הבידור המפורסם והמצליח ביותר של שנות השבעים והשמונים "להיטון ".. והנה כתבה שהופיעה במגזין מיוחד לרגל שישים שנות מוזיקה ישראלית ועוסקת במגזים שפעפ נחשב לסמל של כל מה שהוא תת רמה והיום נראה כמודל של טוב טעם ואנינות  תרבותית בהשוואה למה שיש בתקשורת היום  .

כשצביקה פיק חזר בתשובה : להיטון : תולדותיו של מגזין בידור

מאת אלי אשד

 

הופיע בגליון מיוחד של שישים שנות מוזיקה ישראלית של "מקור ראשון" Lahiton.jpg

 

שנת 2008 העולם שלנו רווי לחלוטין ובכל מקום במוזיקה מכל הסוגים ובכל מקום יש כתבות על זמרים ומוזיקאים ויוצרי מוזיקה. יש מגזינים כמו "פנאי פלוס" ו"רייטינג" שמקדישים להם חלקים נרחבים ( בעיקר לרכילויות ) המגזינים "מעריב לנוער" ו"ראש 1" שפעם הוקדשו לנושאי נוער ובעיותיו מוקדשים היום לחלוטין לנושאי תרבות הפופ והמוזיקה. . בריטני ספירס ובעיותיה צרותיה היא בכל מקום גם בעמודים מרכזיים של העיתונים היומיים וכך גם זמרי "כוכב נולד" למיניהם ולדורותיהם אבל זה לא היה כך עד שנות השבעים כאשר נושא הדגל בתקשורת של המוזיקה , ומאוחר יותר גם הקולנוע הטלוויזיה ועולם הבידור הפופולארי היה מגזין אחד ויחיד השבועון "להיטון ". עד סוף שנות השישים המוזיקה הפופולארית נחשבה לכמעט משהו מוקצה בתחום התקשורת. כאשר אנשי להקת הביטלס רצו לבקר בארץ החליט מי שהחליט במשרד החינוך שאפשר לוותר על ביקור זה. וכך "הביטלס" מעולם לא ביקרו בארץ דבר שיש מבין מעריציהם שרואים בו היום בכייה לדורות. היה תחום אחר נחשב קצת יותר הקולנוע ועליו הופיעו שני מגזינים מתחרים "קולנוע " שיצא לאור כבר 1939 ו"עולם הקולנוע" שיצא מאז 1951.

השניים ניהלו בינם התחרות מלווה בצילומים ופוסטרים ורכילויות על כוכבי הקולנוע של הוליווד ( וקצת מאוד על כוכבי ארצנו הקטנטונת ) . תחרות שהסתימה לבסוף בניצחון נוק אאוט של "עולם הקולנוע" ששרד הרבה אחרי המתחרה הוותיק יותר שלו. אז היה חומר קריאה עבור חובבי הקולנוע ,אבל לחובבי מוזיקת הרוק והפופ לא היה כלום. . עד שנת 1967 כאשר ייסד אורי אלוני את מגזין הפופ הישראלי הראשון . אורי אלוני היה בעברו כתב הנוער הראשון של השבועון מעריב לנוער ועיתונאי של "העולם הזה",וגם חובב פנאטי של מוזיקת רוק ופופ מילדותו ( והוא זה שהכין את פס הקול לסרט "אסקימו לימון " על הנוער של שנות החמישים והשירים החביבים עליו )( והיה לו חזון ליצור את מגזין המוזיקה והבידור העברי הראשון ,והוא יצר מגזין כזה ביחד עם שותפו,דוד פז.

אורי אלוני

 

 

 

 

 

אורי אלוני : מאז צעירותי אהבתי את מוזיקה הפופולארית ועשיתי על כך מדור בשבועון "לאישה" באמצע שנות השישים בשם "עושי הלהיטים" ( על שם הסרט הפופולארי אז "עושי הלהטים") וזה היה בתקופה שאף אחד לא ידע מה זה זמר ואף אחד לא נתן לזה מקום ולא כלום. והייתה למדור הצלחה ואז היה עוד מדור בודד על זמרים בעיתון"ידיעות אחרונות " של יום שישי שכתב רמי דרומי, מדור של עמוד בודד וקיבלתי על עצמי לכתוב גם את זה,אבל זה כל מה שהיה על מוזיקה פופולארית. .ואז בא שמואל מור עורך המגזין האירוטי השערורייתי "בול" ( שהתפרסם אז בגלל שעורכיו נאסרו בידי השב"כ מאחר שחשפו שישראל מעורבת ברצח המנהיג המרוקני בן ברקה.א.א. ) והפגיש אותי עם דוד פז שאז ערך אצלו את בול וחשבנו להוציא מגזין על מוזיקת פופ זה היה ה-67 . והוצאנו מגזין כזה עבור שמואל מור שקראנו לו "פופ".הוא שרד למשך גליון אחד הוא הצליח מאוד. אבל לשמואל מור נכנס פתאום שיגעון בראש לעשות עיתון של יום שישי וזה נכשל ושבר אותו והוא פשט את הרגל. ועם זה בא גם הסוף של "פופ". אבל לא ויתרנו הרעיון היה יותר מידי טוב והירגשנו שהחברה הישראלית בשלה למגזין כזה.

הושפעתם ממגזינים מחו"ל ?

אלוני : קראנו עיתונים מחו"ל ששימשו לנו מקור השראה. שבועונים אנגלים כמו "מלודי מייקר" ו"ניו מוזיקל אקספרס" שבועון גרמני בשם "אוקי" שהייתי מנוי אליהם והרבה מהכתבות נלקחו מהם ואצל הגרמנים זה היה בעיקר כתבות מעמיקות . .אלו היו המקורות אבל הם היו מסוג שונה ממה שבחרנו לבסוף הם היו כמו עיתונים וטבלואידים ולא מגזינים. אנו יצרנו משהו שמתאים לכאן. עברה שנה ופז אני פגשנו את אברהם אלון אמרגן קטן בתל אביב ובעל מועדון ברמלה שהייתה אז ה"מכה" של המועדונים והדיסקוטקים במדינת ישראל, היום הוא חי בצרפת מנהל אולמות חתונות , פגשנו אותו ב"פינתי" בית קפה המוביל של אז והיצענו לו לעשות שותפות . והוא שם כסף . והמגזין "להיטון" נוצר והחל לרוץ ב-1969.

א.א. מי נתן את השם "להיטון "?

אלוני : השם "להיטון " היה הצעה של רבקה מיכאלי אבל גם אהוד מנור היציע אותו והחלטנו שזה השם המתאים וצדקנו . הוצאנו את העיתון ב26 לתשיעי 69 בסוכות ואני רוצה לאמר לך זה היה מה שכינו אז " שלאגר" מההתחלה.

הכותרות של הגיליון הראשון היו באותיות הפסיכודאליות האופנתיות אז "מי מכיר את הצ'רצ'יל בתחתונים " והתייחסו לאחד מחברי להקת הצ'רצ'ילים בתחתונים, וכתבה על הגירסה העברית של "תנו סיכוי לשלום" עם אריק אינשטין להיטון החל את דרכו כדו שבועון אך בתוך שנה הפך לשבועון מצליח.

 

אלוני :אני ודוד פז ערכנו שנינו את המגזין . אני הייתי בחוץ כותב כתבות ופוגש אנשים אני טיפוס מוחצן יותר . דוד פז היה מופנם יותר ממני ועושה הכל לבד. והוא היה עושה את העבודה הפנימית השקטה מעמד הכל ובוחר תמונות .

 

 

 

 

 

 

דוד פז שותפו של אורי אלוני היה עורך במגזין 13 שנים 1969-1982 פז : מהגיליון הראשון של "להיטון " הדפסנו 5000 עותקים שאזלו כולם . והתחיל גרף עלייה מתמיד שהיגיע לשיאו לפני מלחמת יום הכיפורים היגענו למכירות של עשרים וחמישה אלף עותקים וזה היה משמעותי מאוד אז. השבועון הביא לקהל צמא הבידור חומר שכמוהו לא הוגש עד אז בשפה העברית , הוא הביא מידע נרחב על כוכבי מוזיקה ובידור של הימים ההם, דירוגים של מצעדי הפיזמונים, רכילויות, ביקורת תקליטים, חדשות וכתבות על כוכבי פופ בארץ ובחו"ל, "להיטון" יצר דירוג שנתי ללהיטי התקופה, ואף יזם את מופע "תקליט הזהב של להיטון". היה זה להיטון שהכניס את הפוסטרים לתודעה , תחום שהיה כמעט בגדר בלתי ידוע עד אז לישראל . העיתון היה מפרסם פוסטר ענקי של אמן שמורכב מחמישה שישה פוסטרים בגודל טבעי ,והיו סוגים שונים פוסטרים של דמויות כמו מייק ברנט וכמו רבקה זוהר . הפוסטרים הפכו לחלק חשוב בכל בית של מתבגר צעיר . אלוני : הפרדת צבעים עלתה המון כסף ובשערים הופיעו רק זמרים שהיו להם תקליטים וחברת התקליטים שלחה לנו תמונות צבעוניות שלהם. כשהצבע נעשה יותר זול התחלנו בפוסטרים אחר כך עשינו פוסטרים גדולים על גליון של יוצרים בגודל מלא פוסטרים בארבעה חלקים. וזה היה פטנט מיוחד שלנו גם בחו"ל לא היה דבר כזה . והנושא הפופולארי ביותר אחרי הפוסטרים וביחד עם הרכילויות היה מדור בשם "מילים ללהיטים" שהיה מאוד מבוקש וזה היה אחד המניפים הגדולים של להיטון ויבלו כל שבוע מילות השירים . היום זה קשה להאמין .עם כל המילים באינטרנט . ולא הסתכלנו אחורה התפוצה הייתה בשמיים .

 סמל "להיטון". עיצב אשר דיקשטיין.

דוד פז: הלוגו המקורי היה של גיטרה בתוך הלוגו. המעצב הראשון היה בחור מוכשר מאוד בשם אשר דיקשטיין טיפוס בוהמייני והוא חזר מאז בתשובה. הוא יצר לנו פוסטרים פסיכודליים שונים מרשימים מאוד .אחר כך כל המגזין הפך לצילומים של אמנים בלבד. (היום מה שמוערך בידי האספנים של המגזין במיוחד הם הגליונות הראשונים האלו של סוף שנות השישים וראשית שנות השבעים ). . היו לכם מתחרים ? אלוני : היו מתחרים קצרי ימים שבאו והלכו . הדבר המדהים באמת הוא שאנו היינו במשך יותר מעשור יחידים בתחום .תבין אז זה היה כמו עולם אחר עולם שבו העיתונים לא כתבו שום מילה על כוכבי זמר זה כמו לתאר את העולם היום בלי אינטרנט.

דוד פז: :המתחרים היו מגזין שנקרא "עולם הבידור" בהוצאת רמדור שיצא לאור לפני שהחל להיטון 1968 ולא האריך ימים. כאשר להיטון כבר היה עיתון פופולארי וידיעות ניסה להתחרות בו , נח מוזס המו"ל שלו קרא לי לשיחה והיציע לי לעבור לידיעות ואני סירבתי כי היה לי טוב בלהיטון עיתון מצליח והייתי שותף בו אז ואחד הבעלים ומוזס היציע לי רק עבודה כשכיר . לבסוף הם פירסמו אותו בתור מגזין בשם "נוער 71 " בעריכת שלום כהן לשעבר עורך "העולם הזה" הוא החזיק מעמד שנה בלבד. באותה התקופה שום מתחרה של להיטון לא שרד זמן רב ,להיטון היה בגדר יחיד במינו. ללהיטון לא היו מתחרים המון זמן כי איש לא חשב להתחרות בו. הייתה אז שממה מוחלטת בתחום הבידור. אלוני : הייתה לנו מטרה יעוד לקדם את עולם הזמר העברי להראות שיש בו יוצרים מוכשרים לא פחות מכל תחום אחר באמנות בפיסול ובקולנוע ואני חושב שהצלחנו בכך . להיטון נועד לשרת את הזמרים ואף פעם לא לכתוב עליהם מילה רעה, זה היה חשוב לנו. רצינו רק לקדם אותם. אז נכון היו אנשים רגישים במיוחד כמו אבי טולדנו שהתלוננו על שכתבנו עליהם ככה וככה ,אבל היום זה פשוט מצחיק ,לא כתבנו עליו שום דבר רע באמת ,בטח לא בסטנדרטים המקובלים היום שזאת חובה להשמיץ ככל האפשר את כוכבי הבידור והזמר. היו לכם כוכבים מיוחדים ? אלוני : כל הזמרים היו שלנו ואתנו אנחנו טיפחנו את כולם.

להיטון נצמד לאמנים בשלב מוקדם בקריירה שלהם ופירםס אותם והם מצידם פירסמו את להיטון כשהיו מצטלמים כשהם קוראים גליון שלו.

אבל דומה שללהיטון היו יחסים מיוחדים במיוחד עם הזמרמייק בראנט ( שהיום מוצג על חייו הטראגיים מחזמר ) שלהיטון אימץ ותיעד את כל מהלכיו ומסעותיו כאשר שאר העיתונים התעלמו ממנו לחלוטין . להיטון אף פירסם אלבום של מייק בראנט כשהיה בשיאו. מיק ברנט שצמח במידה גדולה בגלל להיטון ולכן היה בקשרים טובים עם להיטון כשהיה כוכב גדול בצרפת ולכן להיטון יכל לספק עליו חומרים בשיאו שאף עיתון אחר לא יכל לספק. וגם לאחר ניסיון התאבדותו היה להיטון העיתון היחיד שקיים עימו ראיון גדול . לאחר מכן התאבד ברנט ולהיטון פירסם גיליון לזכרו .

אורי אלוני : את מיק ברנט אנחנו אימצנו .היינו חבילה אחת.

צביקה פיק חוזר בתשובה.

להיטון גליון מספר 550 - צביקה פיק / להיטון

"יש לו פני מלאר,עיניים של קדוש מעונה ועצם ההתבוננו בו נוסכת הרגשה של עצב …

אורית ירקוני על צביקה פיק בלהיטון . עוד אמן שלהיטון היה אחראי במידה רבה לפירסומו היה צביקה פיק. רק להיטון כתב על צביקה פיק בתקופה שהיה אמן חוץ ממסדי בזוי בידי קובעי התרבות . להיטון גם טרח ויצר מתיחה מפורסמת סביב צביקה פיק כאשר פירסם כתבת ענק של חמישה עמודים כי בכוונתו של אליל הזמר לחזור בתשובה ואף להצטרף לישיבה בבני ברק. ( וזה כמה שנים לפני שכוכב אחר אכן הלך בדרך זאת אורי זוהר). העיתון פרסם תצלומים שבהם ניתן היה לראות את צביקה פיק בבגדים "מסורתיים " בפתח ישיבה בבני ברק. הקוראים נרעשו והתחילו להציף את הזמר בטלפונים ובאלפי מכתבים לבקשו לבל יפסיק להופיע . הזמר מיהר להכחיש ,אבל הטלפונים ומכתבים בעניין המשיכו להציף אותו עוד במשך שלוש החודשים לאחר פירסום הגליון . היום מודה דוד פז :המתיחה נעשתה בעצה אחת עם הזמר ואנשי יחסי הציבור שלו על מנת לרכוש תשומת לב ציבורית .

עוד זמרת שלהיטון תרם רבות להתפתחותה ופרסומה הייתה של הזמרת . העורכים נזכרים שהמנהל של עופרה חזה שבצלאל אלוני בילה הרבה במשרדיהם.

 

 

 

 

ולמעשה היו הרבה אחרים . שלום חנוך ואריק אינשטין אולי לא נזקקו ללהיטון אבל עם רוב הזמרים האחרים היה קשר הדוק איתם וזו רשימה מאוד ארוכה של יוצרים ,למעשה כמעט כל הזמרים מאותה התקופה.   בנוסף, יזם "להיטון" את תחרות היופי לצעירות "נערת היופי", והקפיד להביא לתחרות כוכבים נערצים באותן שנים, דוגמת השרירן האוסטרי ארנולד שוורצנגר, דייויד סול ופול-מייקל גלזר (כוכבי הסידרה "סטארסקי והאץ'") ופיטר שטראוס (כוכב הסידרה "עשיר ועני"). ואולי יותר מכל התפרסם המגזין הודות לכוכבי הטלוויזיה ( אז רק ערוץ אחד ממלכתי ) שהביא לארץ לביקורים מתוקשרים היטב.

עטיפת מגזין מיוחד שהוציא "להיטון " על ביקור רוג'ר מור "המלאך " במדינת ישראל.

בתחילת שנות ה-70 הביא "להיטון" לישראל , את רוג'ר מור כוכב סדרות הטלוויזיה "המלאך" , כאשר בא רוג'ר מור לביקור מלכותי בישראל של ראשית שנות ה-70 זכה לקבלת פנים נלהבת וחסרת תקדים בנמל התעופה בידי קהל ענק של מעריצים שאיים לרמוס אותו באהבתו . הוא סייר בארץ במשך כמה ימים והכריז על עצמו כציוני נלהב ואף נפגש עם משה דיין. בתקופת שיא הפופולאריות של סדרת "המלאך " בכיכובו של רוג'ר מור בטלוויזיה הישראלית "להיטון" החל לפרסם גם מדור סיפורי קומיקס בצבעים על הרפתקאותיו של "המלאך " סימון טמפלר אבל קומיקס זה לא האריך ימים . הקהל התברר לא התעניין בקומיקס ,הוא רצה את הזמרים . להיטון הביא גם את ריימונד באר כוכב "איירונסייד" ואת כוכבי הסדרה הבריטית "האחים" בביקור מלכותי שכלל סיור בכותל .

דוד פז : הייתה היסטריה ממש בביקורים האלו כשהם ביקרו בארץ כאילו המדובר היה באלים שירדו מהאולימפוס והאנשים לא יכלו לשבוע ממראה פניהם במציאות. הביקור של רוג'ר מור המלאך .זכה להד הכי ענק . אבל גם סטרסקי והאץ' הביאו להתרגשות יוצאת דופן.

באמצע שנות השבעים התמזג להיטון עם המגזין הוותיק "עולם הקולנוע " שאותו ערך עד סגירתו אריה רייכמן . "עולם הקולנוע" עסק במוזיקה במדור של בני דודקביץ' ולפני להיטון אבל הדגש היה על קולנוע ולא על רוק בניגוד ללהיטון .

 

דוד פז : אחרי מלחמת יום הכיפורים הייתה נפילה חדה . כולנו גוייסנו אז. ואחרי המלחמה הייתה ירידה בתפוצה לאנשים לא היה אז ראש לבידור והייתה החלטה להתאחד עם המגזין "עולם הקולנוע" שהיה אז בצרות ושינה מאוד את התמונה היגענו בשנות השבעים לתפוצת שיא של 35 אלף עותקים. אורי אלוני : החלטנו להתאחד עם "עולם הקולנוע" כי הירגשנו ששוב אין ע טעם לתחרות עימם ונוכל .למשוך את קוראיו אלינו אבל חצי מהם במילא כבר קנו אותנו,אז הרכישה לא באמת עזרה לנו.

 

"להיטון" והחל כעת להקדיש מקום שווה לסיקור עולם הקולנוע והטלוויזיה והמוזיקה הפכה לחלק מרכזי הרבה פחות במגזין.

אריה רייכמן עורך "להיטון -עולם הקולנוע " בעבר וגדול אספני ישראל בהווה.

אריה רייכמן היה עורך "עולם הקולנוע" ואחר כך עם התאחדו עם "להיטון" הוא היה עורך למדור הקולנוע שלו ואחר מכן עורך המגזין כולו.

רייכמן : נכנסתי ללהיטון כשהייתה שם כבר מערכת משומנת והמגאזין היה חלק חשוב מעולם הבידור הישראלי ריכמן: בזמני להיטון היגיע לשיא התפוצה שלו ולמספר העמודים הגדול ביותר מאחר שהייתה אז פריחה ההשג הבולט שלי היה טיפוח תרבות הטלוויזיה דבר שלא היה קיים קודם והייתה שם כמות גדולה מוקדשת לתרבות הבידור .

בין הכותבים ניתן היה למצוא שמות כמו המשורר דוד אבידן ( !) הסופר יצחק בן-נר.אהוד מנור, מני פאר, עמוס אורן, יגאל גלאי, יואל ריפל, אביק גלבוע), דודו דותן, פנינה רוזנבלום, יורם מארק-רייך, דב זעירא, שאול גרוסברג, הלל אברמוב כמה כתבים ידועים של "להיטון " עברו אליו מ"עולם הקולנוע ". אלו כללו את כתב רכילות ידוע של להיטון ג. עיטור ( עיטור גלבץ ) אדם שכל חייו סבבו סבי הקולנוע ונודע כמי שמכיר את כל הכוכבים וכל השחקנים ,אך לא היו לו שום חיים מעבר לזה. הייתה ג'ודי סלומן שירדה לארה"ב והייתה יושבת הראש של תא כתבי החוץ שנותן את גלובוס הזהב ואיש לא העיז לסרב לראיון עימה . היא נודעה בתור הכתובת הראשונה לכל ישראלי שיצא להוליווד היא התחילה בעולם הקולנוע ומשם עברה ללהיטון ומשם למעריב. . להיטון גליון מספר 511 - עפרה חזה / להיטון להיטון היגיע לשיא הצלחתו הכלכלית כאשר הוא היגיע ל140 עמודים באמצע שנות השמונים עד שקרסה הבורסה ואז כל המשק קרס ואיתו המגזין. הוא גווע לבסוף בגלל עצם הצלחתו .הוא הצליח כל כך יפה להחדיר את הערכים והרעיונות של תרבות הפופ המערבית עד שמגזינים אחרים החלו לחקות אותו ולבסוף להתעלות עליו .

אורי אלוני : היחוד שלו היה ב10-12 השנים הראשונות אחר כך הוא החל להתדרדר כי כבר לא היה יחיד . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק. ידיעות ניסה זאת עוד ב1971 " עם נוער 71 " אבל אז זה לא הצליח.

דוד פז : הירידה החלה בהתחלת שנות השמונים כתוצאה מניהול לא נכון של מו"ל חדש,יעקב אלון שהיה במקור בעל בית דפוס . הוא השקיע מעט מאוד במגזין וזה הביא לסופו . אתה לא יכול לעבוד על אנשים יותר מדי זמן עם מוצר גרוע. והחלה תחרות מהעיתונים היומיים שחיסלה את המגזין סופית . היו עכשיו עוד עיתונים שהביאו את החומרים שפעם היו בלעדיים לנו . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק . "מעריב לנוער" גילה בסוף שנות השבעים את הפוטנציאל של עולם הבידור ושינה את פניו לגמרי . עם כותבים כמו יוסי חרסונסקי ואחרים והם החלו לתפוס את מקומו של להיטון.

 אלוני : ותבין בשבילם זה היה השפלה להתחרות בלהיטון מאחר שלהיטון היה בעיניהם תרבות שוליים אבל בשלב מסויים הם החליטו להשפיל את עצמם ולהתחרות עימו .ולהיטון לא יכול היה להתחרות עם מעריב ולכן יצא מהתמונה.

.

"להיטון " נסגר בסוף שנות השמונים לאחר שנערך בידי דודו אורן .הוא גווע לאח שהתקיים יותר מאלף גליונות. להיטון שוב אינו קיים היום אבל גם אין בו צורך.   מאז כל העיתונים החלו לעמול על הרחבת מדורי הבידור והוצאתם לאור של שבועונים דומים.. המגזינים "מעריב לנוער" "וראש 1" שאותו הקים וערך דוד פז, לשעבר עורך "להיטון עולם הקולנוע" ושבועון הטלוויזיה "פנאי פלוס" (שאף אותו ערך דוד פז) הם העתקים של "להיטון" תחת שם אחר , וכולם עוסקים בנושאי בידור ומוזיקה. דומה שכיום אין יותר מגזין כזה שאינו נוהג לתקוף את הזמרים השונים אבל דומה שהיום בעולם היחצנות שהתחום שלה לא היה כה מפותח בימיו הגדולים גם אין צורך בכך יש יחצנים שידאגו לאמנים והם אינם זקוקים לכתב עת שיעשה זאת עבורם.

א.א. איך היית משווה את להיטון למגזינים הבידוריים היום ?

אורי אלוני . איך אתה בכלל מעז להשוות איך ? הכתיבה הייתה רהוטה , לא היו קשקושים פרכייים כמו ב"פנאי פלוס" היום אנחנו לא ירדנו על האנשים האלו האמנים כי רצינו לטפח אותם.באופן סובייקטיבי היינו תומכים לא ביטאנו את דעתנו . דוד פז : אנחנו רצינו לתת את התמונה אמיתית על האמנים ולא לחפש את הליכלוך והשערוריות שזה יותר מוכר אולי היינו יותר נאיבים והיה לנו יותר שיתוף פעולה עם האמנים . בגדול הגישה הייתה לפרגן לא לחפש רפש עליהם . שאר התקשורת בזה להם ירון לונדון כשפגש את אחד הזמרים בתוכנית טלוויזיה זילזל בו בהתנשאות . ,רק אבי טולדנו התלונן קצת אבל כל השאר תמכנו בהם. אפילו אמני שוליים. תמכנו בקהילה זאת . היום זה נכון אין שום צורך בזה. . היו לנו רכילאים ואמרתי להם אין סיפורים אין אייטם לא סתם לספר שההוא וההיא ישבו כשם במקום ואכלו חסה או הביטו מעורערים על החשבון שאותו היגישה להם המלצרית .את מי זה מעניין ? תמיד היה צורך בסיפור שהיום זה דבר שדי נשכח ברכילאות. היום התחרות כה גדולה שהיא הביאה לירידה דרסטית ברמת הכתיבה והכתיבה באינטרנט היא בכלל זוועה. אי אפשר להשוות את מה שכותבים היום לרמת הכתיבה ב"להיטון". להיטון גליון מספר 441 - לי מייג'ורס / להיטון

אכן אירוני אם נחשוב על כך שפעם בשנות השבעים "להיטון " נחשב למגזין של "תת רמה". וכעת עורכיו מתלוננים על "תת הרמה " בתקשורת כיום . להיטון היה כתב העת שהחדיר רוח מערבית "פרכית" לתרבות הישראלית ,הוא נתן לה "רוח גבית " והחדיר אותה לתודעה . והוא עשה זאת בהצלחה גדולה כל כך עד .עד שכיום נראה שתרבות השוליים שאותה ייצג פעם המגזין "להיטון" שוב אינה תרבות שוליים היא הזרם המרכזי וכיום תרבות השוליים של המוזיקה ועולם הבידור השתלטה לחלוטין על העיתונים הגדולים שכתבות שפעם היו ייחודיות ללהיטון בלבד   מופיעות היום בעמודיהם הראשיים.   גם אם להיטון מת רוחו איתנו ויותר מתמיד.

 

 

להיטון גליון מספר 23 - אריק איינשטיין ושלום חנוך / להיטון

ראו גם :

להיטון בויקיפדיה

להיטון בפייסבוק

הקאמבאק של להיטון בפייסבוק 

המלאך ולהיטון

פלאש גורדון במגזין להיטון 

פללהיטון גליון מספר 278 - שלמה ארצי / להיטון

תערוכת הקומיקס העברי

כתבה של נירית אנדרמן על תערוכת הקומיקס העברי  הופיעה בעיתון "הארץ " היום .

במקביל הופיעה כתבה גדולה בידיעות אחרונות על אותו הנושא.

הקוראים כולם מוזמנים לפתיחה הרשמית ב-29 לחודש ב7 בערב במוזיאון .