הצד האחר של האלכימיה

 

 

פעם בימי הביניים האלכימיה נחשבה ל"מלכת המדעים ".  זהו גם אחד המקצועות הבודדים שידוע לנו שאישה הייתה לכל הפחות אחת היוצרות הראשונות שלו אם לא הראשונה ,מרים  יהודיה מאלכסנדריה במאה השניה לספירה   (שבהזדמנות אעסוק בה באתר זה ).

 היום האלכימיה  נחשבת ל"פסודו מדע" .אבל שום דבר לא הולך לאורך הדורות לאיבוד . והיום עם תחיית רעיונות ותורות קדומות שונים ,נראה שיש מיני תחייה גם של האלכימיה .

ירדנה אלון מציעה כאן כמה רעיונות מעניינים לגבי תורת האלכימיה שבהם היא מקשרת אותה  עם רעיונות מודרניים עכשויים מאוד.

 

הצד האחר של האלכימיה

מאת ירדנה אלון

 

כולנו יצורים הייברידים, (בני כלאיים) ללא קשר למוצאנו האתני, בכל אינדבדואל קיים הפוטנציאל להיות אדם הייברידי אם הוא בוחר בכך, וזאת בתנאי כמובן שאנחנו מוכנים להאזין לסימפוניה הפנימית המתנגנת בתוכנו ומוכנים לקחת את שרביט המנצח על התזמורת הפנימית שלנו, לתת לכל כלי בתזמורת את המקום הראוי לו,ואת המרחב להתבטאות ,לעיתים להיות הסולן ולעיתים חלק מהתזמורת או המקהלה . ועל מנת שהתזמורת שלנו תנגן בתאימות עלינו להבין לא רק מהו מקומו של כל כלי אלא גם היכן ובאיזה אופן לתת לו להתבטא מה שדורש ידע ומודעות לאפשרויות שניתן להפיק מכל כלי.שאם לא כן עשויה להתקבל תזמורת רעשנית וקולנית שצליליה צורמים וטורדים את האוזן.

מהי היברידיות ?

את המושג "היברידיות" תבע הומי באהבא, סוציולוג והוגה דעות ממוצא הודי על מנת לתאר את מערכת היחסים השוררת בין הלבנים ללא לבנים בקולוניות, בין תרבות המערב ותרבות המזרח ,הומי באהבא טען כי" בנקודת המפגש בין שתי התרבויות התרחשו למעשה השפעות הדדיות שהתמזגו לבסוף למשהו שממנו נולד דבר חדש" ,תרבות שהיא הכלאה בין השניים וכתוצאה מהכלאה זו נוצרת תרבות חדשה הייברידית.עם כל הכבוד הראוי להגותו של הומי באהבא, אין זו המצאה חדשה בתחום ההגות החברתית,זהו שם חדש ומודרני למושג עתיק יומין שמקורו שאוב מתורת האלכימיה . באלכימיה עסקו גדולי הוגי הדעות,מדענים ופורצי דרך מחד , ושרלטנים להטוטנים של רעיונות וציידי נפשות מאידך,היו לאלכימיה תקופות של עדנה והיו לה גם תקופות של התייחסות מזלזלת ונפילה אל עולם השכחה ותהום הנשייה.

תורת האלכימיה מלמדת אותנו כי ההייברידיות אפשרית ופתוחה לכולנו ומראה לנו את הדרך (את התהליך) להגיע עדיה, אולם לפני שנדבר על הדרך אולי מן הראוי שאתן סקירה קצרה על ההיסטוריה של האלכימיה ועל קצה המזלג על הפילוסופיה, על ההגות שמסתתרת מאחוריה .

דאואיזם ואלכימיה  

היסטוריונים טוענים כי ראשיתה של האלכימיה בסין ,בהגות ובפילוסופיה של הדאואיזם.
מהו דאואיזם?- פרוש המילה דאו או טאו הוא :"הדרך"הפילוסוף שהגה אותה היה לאו-טסה שחי ופעל לפני כאלפיים חמש מאות שנים בסין. .הדאו הוא חסר הגדרה ברגע שאנו נכנסים לעולם ההגדרות ומנסים להגדיר דאו ,אין זה דאו יותר, אולם כל הדברים המוגדרים נוצרו ממנו.שני עקרונות חשובים מונחים ביסודות ההגות הדאואיסטית, העיקרון הראשון הוא עיקרון המחזוריות . היקום, הבריאה,פועלים במחזוריות ועל כן נמצאים בתנועה ובשינוי תמידי,תופעות הטבע אינן קבועות גם אם הן חוזרות על עצמן ותופעה אחת תמיד תוביל לזו הבאה אחריה כמו מחזוריות עונות השנה. אביב,קיץ,סתיו,חורף,אולם אין אביב אחד דומה לזה שהיה לפניו או יבוא אחריו וכך שאר עונות השנה. היבול שקצרנו בשנה שעברה אינו אותו יבול שנקצור בשנה הנוכחית.אולם בכל שנה אנו עדים וחווים את אותה המחזוריות .
אם באביב עסקינן הנה דוגמא לאמירה דאואיסטית השונה מאמירה מערבית
האדם המערבי יאמר כי " באביב פורחים הפרחים"
איש הדאו יאמר כי "פריחת הפרחים היא האביב"

הנחת היסוד השנייה היא כי "הכל מצוי ביחסים של איזון בין הקבוע למשתנה" בין הזכרי לנקבי ומתקיים במרווח הנוצר בין שניהם ובמיזוג הנובע מכך. היין והייאנג.
היין הוא אנרגיית טבע נקבית והוא מתייחס לאיכויות "נשיות" כמו רכות, פאסיביות(הכלה) המתנה,סבלנות . והיאנג הוא אנרגיית טבע זכרית ומתייחס לאיכויות "גבריות" כמו יוזמה,אקטיביות,לוחמנות וכדומה.שתי אנרגיות טבע אלה מתייחסות האחת לשניה כמו היום והלילה,הארוך לקצר,הגבוה לנמוך,החם והקר.

הסינים האמינו בהשפעות ההדדיות שבין הגוף והנפש הם חיפשו את הדרך להפוך את המתכות הנחותות כמו בדיל עופרת וברזל , לזהב אולם לא עשו זאת מתוך תאוות בצע וכדרך להתעשרות, כך שאין זה מומלץ בסופה של קריאת רשימה זאת לפנות לחבר או מכר שלכם הלומד כימיה ולבקש ממנו בשם הרעות להגניב אתכם למעבדה ולראות איך אתם הופכים בדיל לזהב וצוחקים כל הדרך לבנק ,סביר להניח כי אם תקנו כרטיס הגרלה הסיכוי שלכם גם להרוויח כסף וגם להישאר חברים הרבה יותר גדול. שכן אחת ממטרותיה של האלכימיה הסינית הייתה מציאת הדרך לשיפור והארכת תוחלת חייו של האדם .הסינים האמינו כי כאשר האדם מאוזן הוא פועל בתאימות עם כוחות הטבע , החברה הסינית כרוב החברות באותה עת הייתה חברה חקלאית שקיומה והישרדותה נשענו על הבנת הטבע והכרתו .ומאחר והאמינו כי האדם הוא חלק מן הטבע, אותם אלמנטים המצויים בטבע מצויים גם בו.וכפי שהטבע משפיע על האדם כך ביכולתו של האדם להשפיע על הטבע. ועל כן אין צורך להתנגד או לכפות תהליכים טבעיים , כל שהאדם נזקק לו הוא הבנת התהליכים וכך להניח לכוחות הטבעיים בתוכו לעשות את עבודתם ,הם כינו זאת "עשייה על ידי אי עשייה"כמו בהריון, מרגע שהזרע הפרה את הביצית אין טעם לנסות להשפיע על התהליך ,לנסות לקצר אותו , צריך לתת לתהליך להתפתח באופן טבעי עד שהעובר הצומח בפנים מתפתח ומבשיל ויוצא אל העולם.(מזל טוב)

אלכימיה באלכסנדריה


חולפות השנים ואנו פוגשים את האלכימיה באלכסנדריה שבמצרים אין עדויות לכך שהמצרים הושפעו מן הסינים אולם אין עדויות הסותרות השפעות מן המזרח הרחוק. מה שכן ידוע לנו הוא כי אלכסנדריה הייתה "כור היתוך" (מושג אלכימי מובהק) של שלוב השפעות מן הפילוסופיה האפלטונית,הנצרות הגנוסטית,וערבוב מוזר של אמונות פאגאניות שלוקטו מן היקב והגורן של ההגות היוונית-רומית, והערבית.וכמובן תרבות הכשף המצרית העתיקה .

למצרים הייתה מסורת אלכימית מפולחן המתים שלהם סגדו עוד בתקופת הפרעונים(חניטת המתים) ,הייתה להם מסורת של לחשים,קמעות והשבעות , כהני המקדש המצריים ידעו בעזרת לחשים והשבעות לשנות מוצק דומם לדבר מה אחר , כולנו זוכרים את הסיפור התנכי על משה ואהרון המופיעים לפני פרעה וקוסמיו ואת מפגן הראווה בו הפך מטה אהרון לנחש, יש הטוענים כי כל חפץ שהוכנס אל קברות הפרעונים קודש וכושף לפני כן ע"י השבעות ולחשים ואולי מכאן חוסר האהדה של החפצים הללו להרפתקנים שודדי קברים אירופאים.

הערבים הביאו את האלכימיה בסוף האלף הראשון לאירופה .היא הגיעה לספרד בתקופת שלטון המורים ומשם נפוצה ברחבי אירופה , האלכימיה ירדה למחתרת בתקופת ימי הביניים בשל התנגדותה של הכנסייה שרדפה את העוסקים בה והאשימה אותם בעיסוק במאגיה שחורה ,וזאת מכיוון שהכנסייה התנגדה נחרצות לחיפוש עצמי של היחיד.ועקרונותיה הפילוסופים מצאו דרכי ביטוי מקוריות ויצירתיות מאוד כמו "הקומדיה האלוהית" של דנטה.

במאה השלוש עשרה הייתה לאלכימיה פריחה זמנית בשל מסעות הצלב בעיקר עסקו בה הצלבנים ממסדר הטמפלרים אולם כאשר סר חינם של הטמפלרים (מסיבות פוליטיות) הם הואשמו בכישוף ואלפים מהם הועלו על האוטו דה פה.
בתקופת הרנסנס קוזימו דה מדיצ'י מושל פירנצה גילה עניין רב בטכסטים של שפת האלכימיה שמקורם במצרים וכך חזרו הטכסטים לאירופה ,הגרמנים גילו בהם עניין רב אולם עם עליית "עידן הראציו" החלו להתייחס לאלכימיה כגיבוב של שטויות פאגאניות. והתייחסו לכל מי שעסק או גילה עניין בנושא כאל תמהוני במקרה הטוב, או פרימיטיבי וחשוך המאמין באמונות טפלות במקרה הרע "החשיבה המדעית" שלטה בכיפה ומכאן גם היחס המתנשא של המערב להגות המזרחית.

יונג והאלכימיה

 

במאה התשע עשרה ובעיקר במאה העשרים החלה פריחה מחודשת , מי שהחזיר את האלכימיה למודעות הציבורית והתייחס אליה כחלק מפרשנות והטיפול הנפשי היה קארל גוסטאב יונג.
יונג נחשף לאלכימיה תוך מסעותיו בעולם,באפריקה, באמריקה, ובמזרח הרחוק ,תוך עיסוקו בחקר התרבויות האלה, הוא נפגש עם טכסטים אלכימיים שאת פירושיהם לא הבין תחילה, אולם אט אט תוך פיענוח הצפנים האלכימיים הוא גילה כי האלכימיה היא שפת סמלים והנושא המרכזי שלה הוא למעשה חקר הנפש.וכך אכן צריך להתייחס אל האלכימיה המודרנית השפה האלכימית היא אם כן שפת סמלים, ועל מנת לפענח אותה ולהפיק ממנה את הזהב ,והזהב כאן הוא שחרור הנפש מכבלי הלא מודע, צריך להשתמש בדמיון, לתת לו דרור ,לתת לדמיון להשתעשע במקום לנסות לכלוא אותו בפרשנויות ראציונאליות.

שבעה שלבים לתהליך ,כל שלב מסמל תהליך התפתחות וצמיחה אישית ונפשית בדרך הארוכה שעושה האדם מן העריסה עד לקבר. השלבים אינם בהכרח עוקבים ואלה הם:הקלקונציו- השריפה, הסולוציו-המסה, הקגולציו-הייבוש, הסובלימציו- התאדות,מורטיפיקציו- מוות,ספרציו-הפרדה, וקוניונקציו – איחוד הניגודים.
הקוניונקציו-שלב איחוד הניגודים זהו השלב שאני משייכת אותו להייברידיות.
מהו איחוד הניגודים? על מנת להבין את התהליך עלינו לעשות קודם את ההבחנה שבין תערובת לתרכובת.
תערובת הינה מצב בו ישנם מספר מרכיבים שקובצו או אוגדו להם יחדיו ,נניח כמו ערימת קטניות מסוגים שונים שקיבצנו לכדי ערימה אחת,עדיין כל זן של קטניות עומד בפני עצמו ,גרגרי השעועית,החומוס,העדשים,האפונה מוערמים לקבוצה אחת אולם עדיין ניתן להפרידם.
אגד ארבעת המינים בחג האסיף, אתרוג,לולב הדס וערבה , את שלושת האחרונים אנו קושרים יחדיו אולם עדיין הם עומדים כל אחד בפני עצמו וניתן להפרידם (במושגים של השיח החברתי ,תרבותי,פוליטי ניתן לקרוא לזה רב-תרבותיות)
התרכובת לעומת זאת היא לקיחתם של מרכיבים שונים ורקיחתם לכדי משהו שהתוצאה שלו אחרת לגמרי מסך כל המרכיבים שאוחדו. היא מולידה משהו אחר,חדש,אוטונומי לעצמו. כמו אפיית לחם, אנו לוקחים קמח,מים,מלח,שמרים, מערבבים אותם יחדיו ואת הבצק אופים בתנור והרי לנו לחם. בתום התהליך לא נוכל להחזיר את הגלגל אחורה ולהפריד את המרכיבים למצבם הראשוני ,יצרנו משהו חדש אוטונומי לעצמו..

קארל יונג טען כי כולנו יצורים אנדרוגניים מבחינה רגשית-נפשית, בכל אחד מאיתנו קיימים היסודות הגבריים והנשיים (היין-יאנג בדאו) אותם הוא כינה אנימה,ואנימוס.
אנימה היא האישה הפנימית הקיימת בכל גבר, ואנימוס הוא הגבר הפנימי הקיים בכל אישה, חשוב להזכיר כי כשהמזרח דיבר על היין-יאנג הוא לא התיימר להמציא אותו ,הוא חשף אותו תוך התבוננות וצפייה בטבע, איך אמר מיכלאנג'לו "אתה לא מפסל סוס משיש, אתה חושף את הסוס שהיה כלוא בתוך השיש",כלומר המושגים הללו באו לעולם לא כהמצאה של יש מאין, אלא כחשיפה של דבר מה שנמצא באופי האנושי האוניברסאלי ,תופעה מובנית בתוך הנפש האנושית ,חלק חשוב בדי.אנ.אי הנפשי ריגשי שלנו ,אנחנו יכולים לבחור להיות קשובים לו,פתוחים אליו,ואנחנו יכולים להתעלם מקיומו.
לדוגמא:- אני כאישה שמודעת לגבר הפנימי שגר בתוכה יכולה לבחור אם לתת לו לחיות ולהתבטא ואני יכולה להחליט למשל לדכא ולהשתיק אותו מפני שלתת לו ביטוי עלול לעלות לי ביוקר, מפני שהקונטקסט התרבותי שבו אני חיה לא מרשה,לא מאפשר,מגביל,ומצר ביטוי כזה ע"י נשים וגובה תשלום יקר מאוד מאישה שנותנת לו ביטוי. אני יכולה לבחור ההפך לבטא אך ורק את הקול הגברי שלי ולהתעלם לחלוטין מן הקול הנשי שלי לדחות אותו או לצמצם את ביטויו אך ורק למצבים מאוד מיוחדים .
מצב שלישי הוא מצב של אחדות הניגודים מצב שבו אני מחליטה לתת ביטוי לשני הקולות שנראים לכאורה מנוגדים ועומדים בסתירה זה לזה, כאשר הדבר מתבקש, אולם על מנת לדעת להבחין מתי מתבקש ביטוי כזה או אחר עלי להיות במצב של ערנות מתמדת לדינאמיקה המשתנה והמורכבת של המציאות ,מתי והיכן מתבקש שאפעיל את התכונות שנחשבות "נשיות" ומתי נחוץ שאפעל על פי התכונות "הגבריות " מה שכמובן שולח אותי לשאלות יותר עמוקות כמו איך אני מגדירה "נשיות" ואיך אני מגדירה "גבריות" אולם הבה ונצא מתוך עמדה ששאלות אלה כבר פתרתי בתוך עצמי ושני הקולות ברורים לי ומוגדרים לי.

איך אני משתמשת בהם?ומתי אני משתמשת בהם כלומר לא מתקבעת בתוך הזדהות חד צדדית עם צד אחד ,אלא מאפשרת לניגודים להתקיים זה בצד זה ולחוות אותם בו זמנית, נכון כי במקרים רבים אני דנה עצמי לחיות עם סתירות פנימיות,עם עמימות וחוסר בהירות, ולא תמיד הפתרון מצוי באמתחתי, לעיתים אי הפתרון הוא הפתרון,אכן מצב פרדוכסאלי, אולם היכולת להכיל את הפרדוכסליות טומנת בחובה את הידיעה שהניגודים משלימים ומאזנים איש את רעהו ומתקיים בינהם דיאלוג שמפרה ומזין את הנפש מרחיב את גבולות המודעות ופותח את האדם לאפשרות של לידת תודעה חדשה של קיומו. זוהי ההייברידיות בעיני.

מקורות השראה:

C.G.Jung – psychology and alchemy
liz greene,Howard sasportas–dynamics of the unconcios
rרות נצר- מסע אל העצמי
ארתור סוקולוב-שלוות המזרח.

הכיוון מזרח למוזיאון הקומיקס

המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס  

מזמין  את הקהל  להשקת  כתב-העת הכיוון מזרח – ולגליונו המיוחד ( (גיליון 15) 
  ציור ללא קיר – קומיקס חברתי ופוליטי

דברי פתיחה:

מתי שמואלוף ובת-שחר גורפינקל, עורכי כתב-העת

גלית גאון, מנהלת המוזיאון

ישתתפו

DJ Natalie B. – ;דיסקו מאגרב

(מוזיקת פופ-דאנס ערבי, ראיי, צפון אפריקה ומזרח התיכון)

במהלך האירוע יחתמו היוצרות/ים על יצירתן/ם ב"הכיוון מזרח"

כתב-העת ויצירות האמניות/ים יימכרו בחנות המוזיאון

יוגש כיבוד קל

האירוע יתקיים ביום שישי ה-22.2.08 בשעה: 12:30

במוזיאון הישראלי לקומיקס ולקריקטורה

רח' ויצמן 61, חולון

הקהל מוזמן .

 

איך לבקר שירה

"

פעם שאלו את   מבקר הספרות פרופסור ברוך קורצוויל:

 למה אינו מרחם על הסופרים והמשוררים שאותם קטל באכזריות רבה כל כך  במאמרי ספרות לעגניים ומנומקים היטב  ?
קורצוויל ענה :

ומי ירחם על הקוראים ?  

 

הקדמה

בעידן שלנו שבו הכל יכול להיכתב ולהופיע עדיין ברשת נשאר מקום למי שיכול לעשות סלקציה ולבחור את המוץ מהתבן להראות מיהו היוצר החשוב ומדוע הוא חשוב ומעניין ומן הראוי לשים אליו לב .
שהרי יש מליונים של יצירות ואלפים של יוצרים ברשת באתרים כמו "במה חדשה " אבל האם יש כוח למישהו לעבור על כל אלפי היצירות הללו על מנת למצוא את גאון העתיד ?
האם יש למישהו כוח לעבור על כל מאות ספרי השירה למצוא בתוכן את הגאון השירי שישנה את פני הספרות הישראלית לנצח ?
הגאונים העתידיים נאלצים להסתפק בחלוקת ספרים לבני משפחה וידידים .מבלי שאיש מעבר להם ידע על יצירתם .
אז אפשר לפנות ליחצנים .אבל גם אלו לא יהיו מסוגלים להסב תשומת לב לספר אם אין ליוצרו סיפור חיים מזעזע ( נאנס בידי דודו בקיבוץ,  חבורת נערות בלונדיניות ביצעו בו מעשי סדום וכיוצא בזה).

וגם אתרי שירה ויצירה אישיים  באינטרנט הם לא באמת תשובה ,יש מליונים כאלה ואיך תשכנע מישהו שיכנס דווקא לאתר שלך ? ושוב ושוב ?
התשובה האכזרית לשאלה איך יקבל יוצר בלתי ידוע תשומת לב תקשורתית היא בדיוק כפי שהייתה בעבר :על מנת שמישהו ישים לב ליצירתך יש להיות מקושר לגוף של יוצרים בעלי עניין ספרותי .והם אלו שישימו לב ליצירתך ( טובה או שלא ) וידאגו שאחרים ישימו אליה לב אם היא ראויה לכך .
או שמישהו יכתוב מאמר ביקורת מעניין על היצירה,במסגרת מדור קבוע באתר או מגזין בעל תפוצה רחבה .

מזה זמן רב  קצה נפשו של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' במה שנקרא במקומותינו "ביקורת שירה " ולרוב אינו אלא ציטוטים משירים תוך חזרה עליהם במילים אחרות ( 99 אחוז מכלל ביקורת השירה במקומותינו ) ,

או הצהרות בלתי מגובות הנאמרות עם שפע מליצות  גבוהה גבוהה  אבל שאין כל קשר בינם ובין השיר ( כמו במדור ביקורת השירה של אילן ברקוביץ בהארץ ) ,
 או קשקשנות אקדמאית מלווה במילים גבוהות ולא ברורות לקורא המשכיל שכל מטרתה להביא לקידום אקדמאי של "הכותב " ואין אדם שמסוגל לקרוא אותה מבלי שירדם משעמום.והיא אחת הסיבות העיקריות לירידת מעמדה של ביקורת השירה כיום שרק כמה אקדמאים מסוגלים לקרוא אותה . ( דוגמאות חנן חבר ועוד רבים מספור במה שנשאר במחלקות האקדמאיות של הספרות העברית בארץ )
או סתם קשקשנות פוליטית שבה השירה נבחנת בשאלה האם היא "נכונה " או לא נכונה " מבחינה פוליטית ( כמו רוב ביקורת השירה בעיתון "הארץ" של יצחק לאור ) .
לא פה .
ירון ליבוביץ חציג מכאן ואילך באתר זה מדור קבוע   לביקורת שירה ויצירה  שיופיע  כאן אחת לשבוע שבועיים ובכל פעם הוא יסקור ספר שירה או משורר וותיק או חדש לפי בחירתו.
מובן שהמדור לא יוגבל רק לספרי שירה וירון יעסוק גם בביקורת דיסקים ויצירות אחרות .
ולהלן הצהרת העקרונות של ירון ליבוביץ' :

 

 

עקרונותי בביקורת שירה

מאת ירון ליבוביץ
לכתוב מאמר ביקורת, או בלעז רצנזיה, על יצירה כלשהיא, בין אם זה ספר, שיר, הצגה או סרט וכיו"ב, היא לא דבר פשוט. לכאורה המשימה לכתוב ביקורת היא קלה באופן מטעה, הא ראיה יש לי הרגשה לא נעימה כשאני עובר על מאמרי ביקורת בעיתונות הכתובה ואני מתפלא כל פעם מחדש על האיכות הירודה של רבים מהם. נראה שקיימת המחשבה שאתה יכול לכתוב מה אתה חושב על יצירה כלשהיא במספר שורות מועט, כלאחר יד, בלי להקדיש לכך השקעה ניכרת. למרות שאפשר לדון האם יש כללים מקצועיים לכתיבת רצנזיות, בכל זאת אני חושב שלפני שכותבים מאמר ביקורת יש לחשוב בצורה רצינית איך לכתוב אותו. לא מספיק להגיד בשתי שורות ש"דעתי על הספר היא …" מאמר ביקורת כמו לכל יצירה יש התחלה אמצע וסוף וצריך שיהיו עקרונות מנחים לכל מבקר הכותב רצנזיות.
כשאני ניגש ליצירה שאני צריך לכתוב עליה מאמר ביקורת, אני משתמש בכמה עקרונות המנחים אותי בניסיון להבין את אותה יצירה ספרותית.
א) בונָה פידֶה

 דבר ראשון, אני מזכיר לעצמי שאני כותב את המאמר כי אני רוצה להעביר בצורה הברורה והמעניינת ביותר לקוראים שלי מה שהבנתי מהיצירה שאותה בחרתי לבקר. אני לא כותב את המאמר כדי לתקוף ולקטול את מחבר היצירה.

 אין זה אומר שאני אכתוב רק דברים טובים, אבל אני אשתדל להיות ענייני בביקורת שלי ואני לא אקטול את המחבר רק מפני שאני לא אוהב אותו אישית.

ב) מציאת נקודת ההתחברות שלי ליצירה .

 קצת מוזר להגיד את זה אבל כדי להיות ענייני כלפי יצירה ספרותי, לדעתי, אסור לך להיות מנותק ממנה רגשית. יצירה ספרותית מנסה לרגש אותנו יותר מאשר שהיא רוצה להעביר לנו רעיונות בצורה שכלית.

אני מנסה לבקר את היצירה מן המבט האישי שלי. כדי לעשות זאת אני מנסה למצוא את הנקודה הרגשית המחברת אותי ליצירה. הנקודה הזאת יכולה להיות זיכרון חוויתי שהיצירה מזכירה לי, היא יכולה להיות יצירה אחרת כלשהיא, למשל אפילו שיר פופ. היא יכולה להיות אסוציאציה פרטית שלי שדרכה אני תופס את היצירה ובאמצעותה אני מעריך את היצירה.
ג) אני מנסה לכתוב את הרצנזיה כך שקורא משכיל ממוצע יבין אותה. לכן אני משתמש כמה שפחות במונחים מקצועיים הלקוחים מעולם הספרות.

אני אשתמש במונחים מקצועיים רק כשאין לי דרך טובה יותר לדבר על היצירה.

ד) יצירה גרועה איננה זבל .

התגובה האנושית הרגילה שזבל יוצר הוא הרצון להתרחק ממנו כמה שיותר וכתוצאה מכך לא לדקדק כשמתארים אותו. זבל הוא זבל אלא אם כן אתה עובד במחלקת התברואה. כשאומרים על יצירה כלשהיא שהיא זבל, זה אומר שלא בודקים אותה לעומק כדי לראות מה טוב או לא טוב בה. יצירה השווה בדיקה, לטעמי, איננה זבל למרות שהיא בהחלט יכולה להיות גרועה.
מה שעומד מאחורי כל מאמר ביקורת הוא אולי בכל זאת היכולת להגיד מה אהבת ביצירה או לא. אבל, כמו בשאלה הידועה שהיו נותנים לנו בבית הספר אנו צריכים לדעת איך לנמק להסביר ולפרט וזה מה שאני מנסה לעשות בבביקורות השירה והיצירה  שלי. ולעשות זאת בצורה מעניינת שתובן גם בידי הקורא הרגיל שאין לו תואר אקדמאי בביקורת שירה אלא יודע שיש בעולם שירה יפה שמדברת  ללליבו וגם לשיכלו .

ואל הקורא הזה אני מעוניין להגיע .

כבר בשבועות הקרובים יופיעו כמה מאמרי ביקורת שירה של ירון ליבוביץ על משוררים ידועים יותר ופחות ..

הקוראים חובבי השירה והיצירה מוזמנים לעקוב אחרי המדור באופן קבוע .

ליוצרים לתשומת ליבכם כל מי שמעוניין לשלוח  ספרים  או דיסקים  לביקורת באתר זה מוזמן ליצור עימי קשר

elieshe@zahav.net.il

 או עם ירון ליבוביץ  באי מייל :
Yaron Laybovitch
 .

 

מאמרי ביקורת של ירון ליבוביץ

מחקריו של ירון ליבוביץ
ירון ליבוביץ על סעדיה גאון

השתקפות הקבלה אצל עובדיה יוסף

ביקורת שירה של ירון ליבוביץ'

והדיבור מקשה ירון ליבוביץ' על רונית דקל

אישה כמלכה בודדה :ירון ליבוביץ על ש.שפרה 

קינה בתשעה פרקים: ירון ליבוביץ על מחזור שירים של חגית גרוסמן

 

להיכשף או לא להיכשף ירון ליבוביץ על אירוע כישוף ואהבה

ביקורות דיסקים של ירון ליבוביץ'

פגישה מחודשת עם רחל המשוררת :ירון ליבוביץ על להקת פגישה

עצוב להיות מכשפה "ירון ליבוביץ על יסמין אבן

הלהקה הקבלית ירון ליבוביץ על להקת תקרא לי סיהרה

ירון ליבוביץ על הדקדנס הקברטי של המוכתר

המוזיקה המקודשת של להקת גורו גורו

 

ביקורת פרוזה

 

ליצור או לא ליצור ירון ליבוביץ על שהרה בלאו

ביקורות תיאטרון

ירון ליבוביץ על המשיח מפדובה

ירון ליבוביץ על חורבן משפחת הצדיק :מחזה מאת י ל.פרץ

 

למה היא עונה לי בצורה כזאת ? סיפור מאת ירון ליבוביץ

 

דפנה שחורי על מצב הביקורת הספרותית בישראל

 

 

התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון

היה היה במאה ה19 אדם בשם אברהם וולפנזון. ואני הנין של נינו.

 אותו אברהם וולפנזון היה  אחד מראשי עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל לפני 200 שנה.
זה בכל אופן על פי המסורת המשפחתית על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר על פי הויקיפדיה.
אלא שלאחרונה נפתחה מחדש השאלה : מי היה אותו  אברהם וולפנזון ?

האם הוא היגיע לארץ ב1810 ביחד עם בן דודו  המפורסם הרב ישראל משקלוב מנהיג העלייה הפרושית של תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל והיה מנהיג נערץ של הקהילה בצפת?
או שמה הוא  היגיע לארץ רק ב1835 והתגלה כטיפוס נכלולי שניסה להונות את אשת  דודנו ישראל משקלוב ?
ואולי אף גרוע מכך ?

כתבה ראשונה בפרוייקט מיוחד לרגל 200 שנה לעליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל .

השושלת

הדור הראשון
מנחם מנדל
אב"ד ( אב בית דין ) ור"מ ( ראש ישיבה ) כל מדינת רוסייא יע"א .
שם אישתו ברכה .

הדור השני
רבי משה ברכה

הדור השלישי
רבי עזריאל משקלוב
האיש שעמד בראש העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל ( 1770)  או תקל"ב ( 1772) .

הדור הרביעי
זאב משקלוב
אחיו שמואל משקלוב ,אישתו מלכה

הדור החמישי 
 הרב  ישראל משקלוב בנו של שמואל,מנהיג עליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19.  

אברהם הדיין וולפנזון,בנו של זאב

אישתו של אברהם בתיה בריינה

הדור השישי
זאב וולפנזון ממנהיגי הישוב בירושלים במאה ה-19.
אשתו בעבא רבקה

הדור השביעי
בתיה בריינה אישתו של אליעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה

הדור השמיני
אליהו לנדא מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג

הדור התשיעי
חנה לנדא אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן
 

אחיה : יעקב לנד"א מו"ל

הדור העשירי
צבי אשד אשתו רחל בלנק בתו של  המנהיג הציוני ד"ר אליהו בלנק

 אחיו משה אשד

הדור ה11
אלי אשד
בלש תרבות

החסידים קוראים להם "המתנגדים" ,החילונים קוראים להם "הליטאים". . 
אלו כמובן הם לא השמות  שהם קוראים לעצמם.

 הם מכנים את עצמם ( לפחות עד הדור האחרון ) ה"פרושים ". הם נחשבים לאריסטוקרטיה השחצנית של העולם החרדי. והם ידועים ביחסם המתנשא והמזלזל בשאר הקבוצות כמו החסידים ובני עדות המזרח המיוצגים בידי מפלגת ש"ס שאליהם יחסם מקביל במשהו לזה של האריסטוקרטים של הדרום לפני מלחמת האזרחים אל המעמדות הנמוכים שאותם כינו ומכנים "זבל לבן".
.דהיינו "האלה " הם איך שהוא משלנו אבל לא באמת חלק מאיתנו.
החסידים שלהם יש עימם חשבון דמים ארוך ומסובך והספרדים ובני עדות המזרח שמודעים היטב לדרך שבה מתייחסים אליהם הפרושים שונאים אותם ללא מיצרים בגלל התנשאותם ושחצנותם. אבל בו בזמן הכל גם מודים בחוסר חשק בעליונותם הלמדנית והרוחנית הבלתי מעורערת.
כולם גם החסידים גם בני עדות המזרח רואים לעצמם את הכבוד הגדול ביותר אם ילדיהם יצליחו איך שהוא לעבור את הסלקציה האכזרית ולהיכנס לישיבות שלהם שאליהן נכנסים רק המיטב של המיטב של המיטב. ושם הם עוברים אינדוקטרינציה ברוח הפרושים.
וכל אלו שזוכים להיכנס לישיבות שלהם מקווים שאולי אולי אולי יזכו לבסוף גם בכבוד הגדול מכל והנדיר עד מאוד של נישואין עימם והצטרפות לקהילה הפרושית גם בגוף ולא רק ברוח .
והמכובדים ביותר בינהם הם כמה עשרות המשפחות שמתייחסות בשושלות יוחסין ארוכות ודקדקניות אל תלמידי הגר"א. היחס אליהם בקהילה הוא מקביל במדוייק ליחס אותן משפחות שהיגיעו ליבשת צפון אמריקה בספינה "מיפלאואר " במאה ה17 ופתחו בכך את ההתישבות הבריטית במקום . דהיינו הם נחשבים לאצולה של האצולה.
ואחת המשפחות האלו היא המשפחה שמתייחסת לאברהם "הדיין משקלוב " וולפזון .
אלא שכעת יש חילוקי דעות קשים ביותר כתוצאה ממצאים חדשים לגבי זהותו וחייו של אותו אברהם הדיין משקלוב .
ומאחר שאני הנין של נינו של אותו אברהם וולפנזון מצאתי לנכון לחקור את העניין כאשר התגלגל לידי מאמר של פרופסור אברהם מורגנשטרן שמעמיד בסימן שאלה את כל מה שידענו על אב המשפחה בארץ ישראל.

חיי אברהם וולפנזון גירסת המשפחה

את המסורת המשפחתית על חיי אברם וולפנזון ( ושאותה ניתן למצוא גם בערך בויקיפדיה ) העלה על הכתב אחד מצאצאיו ישראל בן זאב מחומר שהועבר בידי משפחתו ובידי קרובו הרב הספר והמו"ל והגנאלוג וההיסטוריון של המשפחה אליהו לנדא הידוע בכינוייו "נכד הגר"א ו"גואל התנ"ך ( והאב של סבתו של כותב שורות אלה ).
.
עוד גירסה של הפרשה היא של הסופר יעקב רימון  שאותה הוא מספר בספר "מגדולי ירושלים" מאת יעקב גליס שיצא לאור בהוצאת "ספרית ראשונים ".

 שם הוא מתאר את המסורת המשפחתית על חייו  של אברהם וולפנזון וסיפור נסיעתו לארץ ישראל  שמן הסתם (וזה לא בגדר ניחוש אלא בגדר ודאות) נמסרה לו על ידי שכניו וידידיו במקום מגוריו שכונת מונטיפיורי בתל אביב אותו אליהו לנדא ו/או חתנו של לנדא , הסופר יוסף זונדל וסרמן שהיה ידידו ושותפו לכתיבה של רימון וכתב בעצמו על חייו של וולפנזון ברשימה בספרו "מיקירי ירושלים " , כך שיעקב רימון שימש כאן על תקן "דובר המשפחה".
אז הנה הסיפור גירסת המשפחה :
אברהם וולפנזון בן זאב ( שם המשפחה נלקח על ידיו על שם אביו כאשר השלטונות הרוסיים החל לדרוש אז מיהידים לקחת לעצמן שמות משפחה דבר שלא היה קיים עד אז ) היה רב בעיר שקלוב בבילורוסיה  "יבנה שעל גדות הרייסין" שהייתה המרכז השני בחשיבותו אחרי וילנה של חיי תורה יהודיים.
אין זה ברור בדיוק מתי נולד. לפי מקור אחד של ישראל בן זאב הוא היה בן 42 בבוא לארץ ישראל כאחד מארבעת מנהיגי השיירה הראשונה של העולים שיירת "איילת השחר " בשנת תקס"ט _1809 ( או לפי גרסה אחרת שנת תקס"ח 1808 ) דהיינו נולד בשנת 1767.
אבל לפי הגירסאות אחרות נולד ב1783 ואז היה בן 27 בהגיעו לארץ.
הוא היה אהוב ומקובל על בני עדתו. וגם עשיר גדול עתיר נכסים בחפצי ערך ובנכסי דלא ניידי.חלק גדול מרכושו בא לו כבן משפחתו של "הגביר " הידוע שמריהו לוריא רב במאהילוב וחתנו של הרב הידוע הילל ריבלין שנודע כאחד מעשיריה המופלגים של ליטא . וגם אישתו בתיה בריינה הייתה ממשפחת נטע נוטקין העשירה שבנה ( כנראה אחיה עוד אביה או דודה ) היה תלמידו הידוע של הגר"א סעדיה משקלוב ממנהיגי העלייה לארץ ישראל . . וכך הזוג חי לו חיי עושר ורווחה
. אבל הוא גם היה מתלמידי הגאון מוילנה הגר"א בשנותיו האחרונות ..ויום אחד אמר לו הגר"א רמז לשמו בפסוק "וילך אברהם הלוך ונסוע בנגבה " רמז ברור כי בבוא היום עליו לנסוע לארץ ישראל.
אברהם וולפנזון הבין מיד את הרמז , דברי הגר"א תפסו מקום עמוק בלבבו והוא החליט לעלות לארץ ישראל ,כפי שעשה כבר בעבר סבו עזריאל משקלוב מנהיג העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל,1770 ( ויש אומרים בשנת תקל"ב 1772 ).
הוא הפך לפעיל נלהב ובולט בתנועת העלייה לארץ ישראל " תנועת חזון ציון " שאותה ניהלו תלמידי הגר"א ובהם דודנו רבי ישראל משקלוב.
אברהם עזב את הרבנות בשקלוב הוא מכר את כל אשר היה לו ארז את כל חפציו ולקח אימו את בגדיו והשמלות היקרות של אישתו הצעירה בתיה בריינה תכשיטי זהב וכסף ומעילי פרווה ודברי משי וקטיפה. הזוג יצא למסע הארוך לארץ ישראל בחודש אייר של תקס"ט ( 1809) בשיירה הראשונה של העולים לארץ ישראל שמנתה כ70 נפש ונקראה "איילת השחר ". . על פי בן זאב המסע ארך כשלוש עשרה חודשים ( או שנים עשר חודשים לפי אליהו לנדה ).
השיירה יצאה מהערים שקלוב ומאהילב שבמחוז רייסין אל אודיסה ומשם אל איסטנבול. באיסטנבול סירבו בעלי האוניות לתת להם להמשיך בדרכם כפי שהוסכם מראש מאחר שדרשו ערובה כספית לביטוח אוניותיהם נגד נזקים ואבדות .ואנשי הקבוצה נאלצו לשלשל לידיהם סכום גדול נוסף שאותו היצליחו להשיג על ידי קשריהם המסחריים באיסטנבול . ורק אז ניתן להם להמשיך בדרכם בספינות המפרש.
בדרך הים הם עברו תלאות רבות ורבים מהנוסעים חלו במחלת ים . הם היגיעו לבסוף לאיזמיר בחג הפסח וכאן חגגו את הפסח בעזרתם הנדיבה של יהודי העיר . כאשר יצאו מאיזמיר . הם נתקלו במסעם הימי בספינת שודדי ים והספינה נאלצה לחזור מיד לחוף איזמיר . הנוסעים החרדים הוצאו את נשקם היחיד ספרי התהילים והרבו בתפילות ותחנונים ולבסוף השפיעו על רבי החובלים להמשיך בדרכם.
לבסוף הצליחו להגיע עד לבירות .ומשם רצו להמשיך דרכם ביבשה. הם כבר באו בדברים עם מורי דרך דרוזים . אלא שאז היגיעה אליהם ידיעה דחופה מיהודי העיר כי מתנכלים להם וכי לאחר שיצאו לדרך הם ישדדו ואל להם לצאת לדרך עם אנשים אלו .לאחר שקיבלו הוכחות על חומרת הסכנה שעמדו בפניה הודו אנשי השיירה לה' על הנס שעשה להם בהצילו אותם מן הסכנה . מכא עשו את הדרך לארץ ישראל שוב בדרך הים.
ולבסוף היגיע הזוג וולפנזון לעכו ארץ ישראל בחודש סיון של שנת תק"ע 1810

המשורר יעקב רמון מספר בסיפורו "רבי אבהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " כיצד כאשר היגיעו אברהם ואישתו  אחרי מסע ארוך וקשה בים סוער לעכו השתטחו על הארץ ונשקו את רגבי האדמה והצטרפו מיידית לשיירת גמלים שפניה מועדות לירושלים,  נסיעה הצטיינה בחוסר הנוחיות שלה .  הם היגיעו לירושלים עיר הקודש שבורים ורצוצים בגופם אך לא ברוחם . כשירדו וראו את עיר דוד בחורבנה גאו בבכי מר ולפתע פנתה אל אברהם אישתו הצדקנית  בתיה בריינה כשהיא קוראת מתוך החלטה נחושה :"אברהם עיר האלוהים מושפלת עד שאול תחתית ואני אכנס במחלצות ותכשיטים ועדיים ? לא יהיה כזאת !".

כעת התפרקו בני הזוג מכל תכשיטיהם ועדייהם וחפצי הערך והחן שלהם מסרו אותם לצדקה ( ולפי גירסה אחרת הערימו אותם בערימה גדולה ואז שרפו אותם)   ונכנסו לירושלים בשני מלאכים טהורים  בבגדים פשוטים של סדינים לבנים  זכר לחורבן ובליבם יוקדת אש האהבה לירושלים .

(על פי גירסה אחרת ישנה יותר  של חתנו של וולפנזון יעקב גולדמן ,האירוע אירע עם אישתו השנייה של וולפנזון מרת שיינדל שכאשר באה עם בעלה מהונגריה לירושלים והיא לבושה בגדים אירופאיים עמדה תחתיה וקרעה מלבושיה וקראה : "אינני נכנסת לעיר הקודש בלבושי חול אלו אלא אם יביאו לי סדין לבן לעטוף בו כל גופי " כי כן התעטפו אז נשי בני ירושלים בצאתן החוצה .ורק אחרי שמילאו בקשתה נכנסה העירה.

נשאלת עכשיו השאלה האם אירוע דומה אירע לשתי נשותיו של אברהם וולפינזון ? או שהוא נכון רק לגבי אחת מהן ? ) 

רבי אברהם יצא אז להתפלל במקומות הקדושים בירושלים מצא שש משפחות ( או לפי מקור נוסף שלוש משפחות בלבד ) של אשכנזים בלבד .בידי ישראל בן זאב היה מחזור שבו היה כתבו בכתב ידו של "אברהם הדיין "ליד ברכת "תקע בשפר "בשנת תק"ע בחודש סיון התפללתי בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי ".
מירושלים יצא למסע בדרום הארץ ובראש ובראשונה למקומות הקדושים בחברון.
אבל גם במטרה למצוא נקודות התיישבות עבור העולים החדשים שאותם הנהיג .ולבסוף התיישב בצפת ביחד עם אנשי קבוצתו של בן הדוד הנערץ ישראל שקלוב מחבר ספר "פאת השולחן ". . ומיד התמסר לעבודת ההתיישבות בצפת.
הבן דוד ישראל משקלוב בהכירו את גדולתו של אברהם בתורה ובהוראה מינהו לדיין הראשון של הפרושים בארץ ישראל.
עם זאת ידוע שבמיוחד פעל להקמת בית הכנסת אורחים גדול בצפת עבור עולי השיירות והשקיע בו סכום כסף גדול מכספו הפרטי.
ככל הנראה הפרוייקט לא זכה להצלחה גדולה . בצפת חי רבי וופנזון העשיר הגדול לשעבר בעוני ובדוחק כמו כל האחרים אבל גם מתוך עושר נפשי ורוחני עצום . ונמנה על הישיבה שנוהלה בידי דודנו רבי ישראל . ושם חגגו כל שלוש שנים ( ובגירסה אחרת כל שש שנים ) ואת סיום הש"ס בחגיגות ושמחה רבתי.
הוא היה ידוע כמי שפעל רבות לחיזוק הקשרים בין הפרושים והחסידים שהיו ידועים בשנאה שבינהם והראה דוגמה ומופת לאחרים כאשר השיא את ביתו שטיבה פייגה לנכדו של מייסד שושלת לובביץ בחסידות חב"ד ומחבר ספר "התניא " רבי שניאור זלמן שניאורסון.
ארבע שנים לאחר עלותו לארץ ישראל בחודש תמוז תקע"ד ( 1814) נולד לו בצפת ( ולפי גרסה אחרת בירושלים) בן שלו נועד עתיד גדול ,זאב.
הבן זאב דמות מעניינת מאין כמוה למד בישיבה בצפת של ישראל משקלוב והפך לעתיד לדמות מרכזית בישוב היהודי כאחד העסקנים הבולטים והחשובים של הקהילה הפרושית בירושלים , למגיה ומנהיג הגוורדיה היהודית של ירושלים ( וכתבה מיוחדת עליו תופיע באתר זה בהמשך )
לאחר שכמה מתלמידי הגר"א התיישבו גם בירושלים היה אברהם הדיין אחד המקשרים בין הקהילות של צפת וירושלים וטבריה .וכן יצא כמה פעמים מהארץ לרוסיה כשד"ר    ( שליח דרבנן ) שליח לגולה להשגת כספים למען חיזוק הישוב בארץ ישראל.

אך בנתיים סבלו אנשי הישוב בצפת משורה של אסונות נוראיים אסונות מיד הטבע ומיד אדם . הם סבלו ממגפה נוראית.ואחר כך ממרד של פלחים ודרוזים שטבחו ביהודים.
אחרי מרד הדרוזים של שנת תקצ"ד ( 1834) שאיים על קיומו והתפתחותו של הישוב היהודי בצפת שלח אותו רבי ישראל בשנת תקצ"ו ( 1836) לגולה לעורר נדיבי עם להגדיל את תמיכתם בישוב שקיומו העומד כעת בסכנה נוראית . ואז בהיותו בעיר פרשבורג שבהונגריה היגיעה אליו ידיעה נוראית מבנו זאב .על רעידת אדמה איומה בצפת בשנת תקצ"ז .ברעידת האדמה הזאת נספה שליש הישוב בעיר ובתוכם גם אישתו בתיה בריינה ושני בניו.
.( בנתיים הוא הביא לפרשבורג את הזמר "אורה למרדכי " לפורים שהיה מושר בארץ ישראל כפי שנכתב אז ברישומי הקהילה).
זאב שהיה אז אצל גיסו שניאור זלמן שניאורסון ואחותו טיבה פיגה בירושלים וכך ניצל מהרעש והיה בין הראשונים שיצאו לצפת כדי להחיש עזרה לשארית הפליטה מצפת ).

וברעידת האדמה נכחדו גם שלוש החיבורים תורניים גדולים שאותם כתב אברהם. וקונטרסים שהכילו שאלות ותשובות אל רבנים בגולה ובארץ ופרקי דרשות שהיה מלמד בישיבה בצפת חיבוריו בחידושי תורה אבדו לתמיד בין איי המפולת. .נשארה רק מחברת קטנה אחת על תגלחת בחול המועד שנמצאה במקרה בידי זאב בין ההריסות של הבית כשהיא כבר מוכנה לדפוס היא נתחברה כנראה לשם הפצה בקרב יהודי הגולה.אברהם מיהר לשלוח עזרה כספית גדולה מהגולה והודות לסיועו זה יכלו האשכנזים להתחזק מחדש בצפת.
בגולה אברהם נשא אישה שנייה את שינדל.

 

קבר שיינדל אישתו השנייה של אברהם וולפנזון. צילם  עמנואל סגל.

 הכתובת על מצבת קברה של שיינדל אישתו השנייה של אברהם וולפנזון.כפי שהיא מופיעה בספר "חלקת  מחוקק".

 

 ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי שהיכיר את משפחת אברהם הדיין היטב מילדותו  סיפר על שינדל

 

"מאת אבי מורי  ורבי צבי ז"ל שגר בחצר אחת עם רבי אברהם הדיין קיבלתי :שיינדל היתה בת להורים גדולים בשורישפאטאק שבהונגריה . מלומדת הייתה ביהדות גרמנית והונגרית ,בקיאה הייתה במדרשי אגדה .הצטיינה ביופייה ,בחוכמתה ,ביראת ה' ובצדקתה אשר חפפה על כל הגיוני נפשה ופועל כפיה.

הרב יעקב גולדמן בעלה של אסתר מלכה בתה ,מספר בספרו "בני אשר "בבואה עם בעלה רבי אברהם מאונגריה לשער יפו בירושלים והיא לבושה מלבושי –פאר אירופאיים עמדה על יד שער יפו וקרעה ב גדיה כדין ואמרה "איני נכנסת לעיר הקדושה במלבושי מן הגולה אלא בסדין לבן כמנהג נשי ירושלים המוסלמיות והיהודיות בצאתן החוצה.היא דאגה לגר ליתום ולאלמנה .היא נפטרה במיטב שנותיה .מנוחתה כבוד על הר הזיתים . וזה נוסח מצבתה :פ"נ ( פה נקברה ) האישה הצנועה מ' ( מרת ) שיינדל אשר מוה"ר ( מורנו ורבנו ) אברהם וואלפינזאהן ד"ץ ק"ק צפת  ת"ו  גלבע זך אייר של ובחרת בחיים ( תרט"ז 1840) תנצב"ה.

  ממנה נולדו לו שני ילדים,יהושע ומלכה שנשעה לסופר והעיתונאי וחוקר ארץ ישראל יעקב גולדמאן ( שהוא אחיו החורג של היסטוריון הישוב הישן פנחס גרייבסקי ) היא חיה עד כמעט גיל מאה בנוה צדק בתל אביב.

אסתר מלכה בתו של אברהם וולפנזון ואישתו של הסופר יעקב גולדמן .חיה עד גיל מופלג של מאה בשכונת נווה צדק בתל אביב.

בשנת תר"ג ( 1843) חזר וולפנזון לירושלים .וכאן נח מעמלו וטלטולי הדרך . שליחותו לגולה הוכתרה בהצלחה ונשאה פרי רב.
בשנת תר"ז ( 1847 ) יצא שוב בשליחות לגולה ובדרך כתב משליחותו כתב תשובה בהלכה לרב של ירושלים ישעיה ברדקי . אך הפעם התנפלו עליו שודדים ושדדו ממנו את כל מה שהצליח לאסוף.הוא חזר שבור ורצוץ לירושלים ושוב לא יצא למסעות.

אחרי האסון הזה חזר לירושלים שבה בנו הפך לפעיל מרכזי קבע את ישיבתו בבית המדרש "מנחם ציון " של הפרושים והיה מרצה ממנו שיעורים נמנה על ראשי העדה וכיהן כגבאי במרבית מסודותיה.
הוא נודע בירושלים בהתעניינותו בנשוא עשרת השבטים האובדים ששמועות דיברו על כך שנמצאו שבט יהודי בדואי בחצי האי ערב וראה בשמועות אלו אות להתקרבות הגאולה.
הוא נפטר בירושלים ונטמן בשיפולי הר הזיתים בקרבת יד אבשלום בבית הקברות העתיק שהיה ברשות העדה הספרדית ומשותף לכל עדות היהודים בירושלים.
. על מצבתו כתבו :

"בקי בש"ס ופוסקים והגדה ,וגם בסתרי חכמה נודעת לו ,אברהם דיין ".

אליהו לנדא נינו של אברהם וולפנזון.

שנים רבות לאתר מותו של אברהם ב1946 יצאה לבסוף החוברת שאותה כתב "מחזה אברהם " על התגלחת בחול המועד. נינו אליהו לנדא מצא את כתב היד עוד בילדותו בין כתבי יד שונים בבית סבו זאב והוא חלם כל חייו להוציא אותו לאור.
במהלך חייו אליהו לנדא התמקד בהוצאת כתבי יד של הגאון מוילנא בניו וצאצאיו ובפרויקטים אחרים , אבל בסוף חייו נגש לבסוף אל המלאכה והספיק להשלים את ההדפסה ימים ספורים לפני שהסתלק מן העולם ב1946. ובנו יעקב שמשיך את מפעל חייו כמו"ל כבר השלים את ההוצאה. החוברת יצאה לאור עם הקדמה של צאצא אחר,ישראל בן זאב.
החוברת המקורית היום היא נדירה מעין כמוה אבל אין צורך לחשוש היא קיימת ברשת .
אפשר להוריד אותה בקלות ,והיא ניתנת להדפסה מחדש לפי דרישה כך שיצירתו הנדירה של וולפנזון היא כיום זמינה לכל.
עד כאן סיפור שגרתי של חיי אדם גדול. ממייסדי הישוב הפרושי בארץ ישראל ,אדם שהוא כבוד לצאצאיו..
אבל למרבית הצער המחקר הראה שחייו האמיתיים של אברהם וולפנזון היו שונים למדי ואפילו שונים מאוד מכל המתואר כאן. והפרטים האלו נחשפו לראשונה במחקר של פרופסור אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " שמופיע בספר גאולה בדרך הטבע :תלמידי הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז
והגילויים במחקר זה יכולים לעצור את נשימתו של כל מי שקיבל עד כה את הסיפור על פרשת חיי אברהם "הדיין " משקלוב כאמת מוחלטת.

 חיי אברהם וולפנזון : גירסת המחקר הההיסטורי

( הערה :למי שרוצה להעמיק בעניין מוזמן ורצוי לקרוא תחילה את הקדמתו של בן זאב לחוברת "מחזה אברהם " שאותה אפשר להוריד מהרשת.  
לפני שהוא ניגש לקרוא את הראיון הזה שהוא בגדר התקפה על הקדמה זאת ,אבל זה אינו חיוני ).
להלן ראיון עם פרופסור אריה מורגנשטרן מהחוקרים הבולטים היום של תולדות הישוב הישן בארץ ישראל ותולדות ארץ ישראל במאה ה-19.
האם אתה יכול להסביר לי מה גרם לך להתעניין באברהם וולפזון ?

אריה מורגנשטרן.

 

ד"ר אריה מורגנשטרן: ההתעניינות המיוחדת שלי לא קשורה דווקא באברהם וולפנזון עצמו אם כי אין ספק שמשפחתו הייתה חשובה ומשפיעה בתולדות הישוב. היא נובעת מהתעניינותי הכללית בנושא עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל ,שאירעה כידוע לך לפני 200 שנה בדיוק . עלייה זו פתחה שלב חדש בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל.
אתה יכול ללמוד הרבה על עליה זאת גם מתולדות המשפחות השונות שהשתתפו בה ביניהן משפחת וולפנזון.
כידוע לך משפחות תלמידי הגר"א שעלו ארצה הן מהמשפחות הגדולות והותיקות ביותר בעולם היהודי האשכנזי , משום שהן ניצלו מן השואה שהכריתה את רוב רובה של יהדות אשכנז.אצלן אתה תמצא שושלות שמונות אלפי צאצאים . למעשה רוב המשפחות הפרושיות הגדולות כתבו את ספרי תולדות משפחותיהם. אם כי מדובר במסורות שבעל-פה שלא תמיד מגובות בתעוד היסטורי ראוי.

 אלי: ישנן משפחות בחברה הזאת    שדאגו יותר מכל לתיעוד תולדותיהם ?
בהחלט.  ישנן כמה משפחות ספציפיות שאצלן העיסוק בתולדות המשפחה הוא בולט במיוחד . אלו הן משפחת ריבלין ומשפחת סלומון ומשפחת צאצאי הגר"א עצמו.
בקרב ענף מסויים במשפחת ריבלין הירושלמית, שבסוף המאה ה-19 הנהיגה את מוסדות הישוב הישן, יש יותר סופרים וחוקרים משאר המשפחות . המשפחה הזאת  גם מקורבת משפחתית לגר"א עצמו וזה הוסיף עוד יותר על מעמדה.
בשלב מסויים בראשית המאה ה-20 ראו בני משפחת ריבלין שעל הישוב השתלטו אנשי העלייה השנייה והשלישית והיה להם אינטרס לתעד את ההיסטוריה שלהם. להערכתם שהתבררה כיום כנכונה, היו להם מניות יסוד וזכויות שלא נפלו מבחינת התרומה הסגולית שלהם לביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל, זאת מבלי לפגוע בזכויות ובחשיבות של העלייה הראשונה והשנייה.
.אנשי משפחת ריבלין פירסמו שורה של ספרים שהאדירו את אבותיהם כמייסדי ומנהיגי העלייה הפרושית לארץ ישראל (תלמידי הגר"א ) טענות שאני הוכחתי במחקרים שונים שהיו שגויות ומוטעות. הללו התעמתו גם עם בני משפחות אחרות כמו בני משפחת סלומון שהציגו אף הם גירסה משלהם על תולדות הישוב הפרושי , גירסה שהעמידה את משפחת סלומון במרכז, ולא את בני משפחת ריבלין.
ואגב הרשה לי לשאול  אותך שאלה  משלי.
האם גם  אתם משתייכים גם למשפחת ריבלין ? או שדם ריבליני אינו זורם בעורקכם?
 אלי :התשובה היא לא בדיוק : משפחתי ומשפחת ריבלין יש לנו אב קדמון משותף ,החבר יוסף,  האיש שהוגלה מוינה לעיר פראג בידי הקיסר פרדינד במאה ה16 והוא האב המשותף של משפחת ריבלין  של משפחת הגר"א שממנו מתחילה שושלת היוחסין של שתי המשפחות.ועכשיו נחזור לעניינינו.

חותמת של "רוזני ארץ ישראל בוילנה "אירגון חשאי שנחשד בידי משטרת הצאר כבעל שאיפות עולמיות.

אלי :איך החל העניין שלך באברהם וולפנזון עצמו  ?
 מורגנשטרן : העניין שלי בוולפנזון עצמו החל לאחר שגיליתי באמסטרדם בירת הולנד את מפקד הפרושים משנת 1834 . זאת הייתה רשימה שנשלחה על ידי אירגון "רוזני ארץ ישראל" – האירגון החשאי שנשלט בידי קרובי משפחתו של הגר"א, ואשר ניהל את העלייה לארץ ישראל ופיקח על המתרחש בקרב הפרושים בארץ, לארגון המקביל להם באמסטרדם..
[ הפרטים על אירגון "רוזני ארץ ישראל בוילנה " נחשפו בשנים האחרונות בלבד בעקבות גילוי כתבי יד חדשים שזורים אור על האירגון ששמר על חשאיות מרבית כתוצאה ממעקבים  שניהלה נגדו  משטרת הצאר בראשית המאה ה19  מאחר שהאמינה שהמדובר באירגון בעל שאיפות כלל עולמיות ושאר הבלים מסוג זה ) . 

בתמיכה הכספית ביישוב היהודי בארץ נעזרו ראשי "רוזני וילנה" עם ארגון הפקוא"מ [ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם] שנשלט בידי הבנקאי צבי הירש להערן ובני משפחתו. הפקוא"מ רצה להקים בארץ קהילה של לומדי תורה כהכנה לביאת המשיח, ביאה שלדעתם הייתה קרובה מאוד וצפויה על פי ספרי הקבלה, כבר בשנת 1840. ארגון הפקוא"מ אסף בכל אירופה המערבית כספים עבור הקהילות היהודיות בארץ ישראל וחילק אותם לפי מפתח קבוע . זוהי "החלוקה " שיותר מאוחר הושמצה בהיסטוריוגרפיה הציונית, אך בלעדיה לא יכול היה ישוב יהודי להתקיים בארץ ישראל תחת שלטון מוסלמי עויין.
"רוזני ארץ ישראל בוילנה " שלחו ללהערן רשימות שמיות של כל האשכנזים הנמצאים בארץ על פי דרישת אנשי אמסטרדם כדי שיהיו בטוחים שלא מרמים אותם לגבי גודלן של הקהילות הנמצאות בארץ ( שלכך הייתה כמובן השפעה על חלוקת הכספים בין העדות השונות )
. מכל הרשימות האלו שנשלחו במשך קרוב ל- 70 שנה נמצאה רק רשימה אחת , זו של שנת 1834. החומר כולו היה קיים בארכיון מסודר של הארגון עד לתקופת השואה והושמד בחלקו הגדול בשנת 1942 לערך. רק במקום מחבוא אחד באמסטרדם נמצאו 30 איגרות שנשלחו לאמסטרדם מווילנה ובהם הרשימה של שנת 1834 .
התחלתי לחפש בין השמות את אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב"  ,אדם כל כך חשוב ממשפחה כל כך חשובה , הוא  היה  חייב להופיע  בהם במקום בולט.  ואחרי הכל  הוא אמור היה להיות בארץ, לפי המסורת המשפחתית כבר משנת 1810,יחד עם שאר תלמידי הגר"א ועם דודנו ר' ישראל משקלוב.
קראתי כל מה שכתבו עליו ש"ז ריבלין וד"ר בן זאב והאחרים על מנת להצליב את המידע שנכתב עליו עשרות שנים לאחר מותו עם מה שכתוב ברשימות האותנטיות של הזמן . אבל הפלא ופלא ברשומות האותנטיות של הזמן לא היה שום איזכור של השם וולפנזון, לא של האב אברהם ולא של הבן זאב עד שנת 1835. כלום .אפס .נאדה.

האיזכור החשוב ביותר נמצא ברשימה שהוכנה על-ידי הכוללים עצמם עבור משה מונטיפיורי והוא מתייחס לשנת העלייה ולגיל העולים וזהו המפקד שנעשה בישוב היהודי בארץ ישראל בשנת תקצ"ט 1839 . שם הוא אכן מופיע כ"אברהם משקלוב " שנולד ב1804 ועלה יחד עם בנו זאב בשנת 1835. לצדו נרשם שהוא מצוי כעת (1839) בשליחות הכולל. ואכן בשנת 1839 שהה אברהם וולפנזון בהונגריה בשליחות כולל הפרושים.

 

 אלי :אולי היה  יותר מאדם אחד בשם הזה ? אולי המדובר באדם אחר בשם אברהם ווולפנזון ?
מורגנשטרן : לא. המסמכים מראים בצורה ברורה מאוד  ומעבר לכל ספק שזהו אברהם "הדיין " אביו של זאב וולפנזון המפורסם שהיה פעיל מרכזי של הישוב הפרושי בירושלים ושהה בשליחות ב1839 .במפקד נזכר שמה של בתו פייגה טויבה , ילידת 1825, שתהא בעתיד אשתו של שניאור זלמן שניאורסון מגיה בבית הדפוס של ישראל בק, חתנו של אברהם וולפנזון.[ גם גיסו זאב וולפנזון עבד באותו בית דפוס]
עם זאת תיאורטית הייתה יכולה להיות אפשרות שהוא עלה לארץ ב1809 ירד מהארץ וחזר ועלה ב1835 לולא העובדה שהוא נולד לפי מפקד מונטיפיורי רק ב-1804 ואז קשה להאמין שהוא עלה בשיירה הראשונה של הפרושים והפך לדיין בצפת כשהיה בסך הכל בן שש שנים . .
ואשר לבן זאב עליו כתוב ברישומים שהוא נולד בחו"ל בעיר שקלוב ( ולא בצפת ולא בירושלים )  רק ב-1818 ועלה לארץ רק ב-1835 ביחד עם אביו.
אלי: כלומר שהוא הוליד אותו רק בגיל  14 האם זה ייתכן ?
מורגנשטרן: בוודאי. עליך לזכור שאז אנשים נישאו בגיל צעיר מאוד, לפעמים בגילים 13-14 זה היה טבעי ביותר.
אלי: מה גיליתם לגביו ולגבי פעילותו מהמסמכים ?
הוא נשלח על ידי בן דודו ישראל משקלוב בסוף שנת 1835 לשליחות להונגריה והיה אמור לחזור לא יאוחר משנת 1840 אך חזר רק בשנת תר"ג 1843 לאחר שהות ארוכה ומאוד לא מקובלת בפרשבורג ורק לאחר הפצרות רבות עם אשתו השנייה , לאחר שאשתו הראשונה ושני ילדיו נהרגו ברעש של שנת תקצ"ז (1837) .
צריך להבין כי יציאה לשליחות של השד"רים היתה בבחינת יציאה לחיפוש מכרות זהב , ואפשר להשוות אותם לשליחויות של שליחי סוכנות היום . רק אנשים מכובדים היו נשלחים כדי לייצג את ארץ ישראל בחו"ל. השליחים היו זוכים לאחוז מסויים של רווחים מהכספים שנאספו במהלך השליחות וזה יכול היה להיות סכום גדול מאוד. התוצאה הייתה שכל אחד שראה את עצמו ראוי ביקש לצאת והיו לפעמים מריבות על השליחויות האלו.
מהמסמכים מתברר שהיו שליחים שהתגלו כטיפוסים לא ישרים במיוחד. יש לנו ידיעות על שד"רים שעסקו בהימורים והיו רינונים על אחד שאף ביקר באזורים מסויימים באמסטרדם… יש מידע על שליחים ששלחו יד בכספים שהופקדו בידיהם וכו'. מסתבר שהיו האשמות כאלו כנגד אברהם וולפנזון.
מהמכתבים של לעהרן התגלו עוד דברים לגבי וולפנזון . התברר שהוא הואשם בכל מיני האשמות שהטילו ספק גדול ביושרו ובהתאמתו לתפקיד המכובד של השד"ר.

אלי:מה היו ההאשמות כנגדו ?

מורגנשטרן : נטען שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים, בלשון המעטה . הוא גם לא רצה לחזור אחרי סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. הוא המשיך לאסוף בחו"ל כספים עבור עצמו .וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף עד שעיניינו יוסדר לשביעות רצונו.
.כמו כן האשימו אותו בענייני נאמנויות שונים ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. הוא היה מסוכסך על רקע כספי גם עם רבניה של הונגריה.
ואולי חמור מכל . נטען נגדו כי הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן " , ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה.
( לא ידוע לנו מה היו תוצאות התביעה הזאת  . בינתיים יש לראות את וולפנזון כזכאי בעניין מחמת הספק עד שיתגלו תוצאות הדיון המשפטי בעניין ).
הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן כבר שקל לכתוב לארץ ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ ישראל לענות על הטענות כנגדו .אבל לעהרן חשש שבנו שכיהן אז כסופר הכולל יחפה על מעללי אביו. 
בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ ישראל .אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל.

אלי : אבל הרי מסופר לנו בהיסטוריה המשפחתית  שהוא יצא פעם שנייה לשליחות ,הפעם שבה נשדד כל כספו ?
 מורגנשטרן :    אכן  אברהם יערי מזכיר בספרו "שלוחי ארץ ישראל ", עמ'780 כי הוא יצא בשנת תר"ז בשליחות שניה. אבל הוא אינו מציין מקור. מצטער . זאת טעות. וולפנזון שלנו  מעולם לא יצא לחו"ל פעם שנייה.

 יערי בילבל  כאן את ר' אברהם וולפנזון עם ר' אברהם אייזנשטיין מפינסק שאף הוא היה דיין בצפת ויצא לשליחות ב הונגריה במקביל גם הוא שנת תר"ז . משליחות זו של ר' אברהם אייזנשטיין יש לנו מקורות רבים.יערי מתבסס גם על גרייבסקי," זכרון לחובבים הראשונים" , חוברת ח' עמ' 34, ושם מצויה רשימה כמעט מעודכנת של שד"רי הפרושים אך לא נאמר שם דבר על שליחות משנת תר"ז , אלא על שליחותו של ר' אברהם וולפינזון משנת תקצ"ה. ראה גם הערת א' ריבלין ב"תולדות חכמי ירושלים" כרך ד' עמ' 79-80 שאף הוא מבלבל בין וולפנזון ו"אברהם פינסקר" שהוא אייזנשטיין. ובאמת יש דמיון מדהים  בין שניהם.שניהם נקראו אברהם.שניהם שימשו כדיינים בצפת וכנראה באותו הזמן.שניהם שהו תקופה מסויימת בשליחות מקבילה בהונגריה וכנראה שוב באותו הזמן בשנת תר"ז.ולשניהם היה גורל משותף ברעידת האדמה שהתרחשה בצפת בזמן ששניהם שהו בהונגריה ניספו נשות שניהם  וחלק מילדי שניהם.כך שבאמת קל מאוד להתבלבל בינם.ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר .הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה.
הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו 1855.
.הוא לא חתום למשל על תעודות הכולל והרי בידינו הרבה תעודות של התקופה. זה סימן ברור שהוא סולק מההנהגה.
הוא לא היה כבר בסטטוס גבוה, מה גם שר' ישראל משקלוב שהיה בן דודו לא היה יכול להגן עליו , וכל הסטאטוס שעוד נשאר בידיו היה כנראה אך ורק הודות לבנו זאב . מצאנו שהוא חתום על תעודה אחת בלבד וגם זה כנראה רק בזכות הבן זאב שהפך למנהיג בולט של הישוב.
אלי: איך אתה מסביר את ההבדל בין המסורת המשפחתית והמסמכים ההיסטוריים ?האם היה כאן שיבוש שלא מדעת ? או שמה שינוי מכוון?
מורגנשטרן: יש כאן באמת תופעה מוזרה ואפילו יוצאת דופן של שינוי מהותי של תולדות חיים של אדם והלבשת דמות אחת על דמות אחרת שחיה בזמן אחר.  
נראה שמה שקרה כאן היה שד"ר בן זאב זיהה את אברהם וולפנזון משקלוב עם דמות אחרת שאכן הייתה קיימת : של אברהם הדיין משקלוב שאכן היה בין העולים הראשונים מבין תלמידי הגר"א ונולד בסביבות 1767 דהיינו נולד כמעט 40 שנה לפני אברהם וולפנזון "שלנו"
 ועליו כנראה סיפר את הסיפור על דברי הגר"א שנאמרו לו על אודות אברהם אבינו וששיכנעו אותו לצאת לארץ ישראל.
כדאי לצטט כאן את מה שד"ר בן זאב אומר בהקדמה לספר "מחזה אברהם " המיוחס לרבי אברהם וולפזנון והוצא לאור בידי אליהו ויעקב לנדא :
"רבי אברהם הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א וממיסדי תנועת העלייה של הפרושים לארץ ישראל ,..שהיה הדיין הראשון לאשכנזים הפרושים בארץ ישראל נשכח במשך הזמן .וזה משום שאנשים שונים מן המתיימרים להעמיד את משפחותיהם בראש בוני הישוב הישן התעלמו  ממנו ומבנו הגדול רבי זאב וולפינזון …"
נראה לי שאותם "מן המתימרים להעמיד את משפחותיהם בראש בוני הישוב הישן" אינם אלא בני משפחת ריבלין המפורסמת שכתבו שורה של ספרים שהפכו למקורות מידע מרכזיים בנושא. הם הציגו את אבות משפחתם כמייסדי ומנהלי הישוב הפרושי בירושלים משנותיו הראשונות אם כי זה בכלל לא היה כך במציאות ההיסטורית. בני המשפחה הזאת כידוע לך שיתפו פעולה עם בני משפחת צאצאי הגר"א במחקרים על תולדות השושלת .אבל בו בזמן גם שימשו כסוג של "מתחרים ".
נראה לי שד"ר בן זאב ולנדא החליטו "הבא ונתחכמה להם" ונתלה אף אנו באילן גדול ששמו הגר"א ובדמותו העלומה של רבי אברהם הדיין משקלוב"  שהיה כנראה דמות אחרת  שעליה לא ידעו הרבה והם ניסו "להתלבש" על הדמות הזאת.

 

ישראל בן זאב ,ביוגרף של אברהם וולפנזון.

מי היה ישראל בן זאב כותב תולדות של אברהם וולפנזון?

.לאיש היו חיים מעניינים למדי והוא שווה מאמר בפני עצמו .
הוא נולד ב1899 לאביו מנחם וולפיזון והיה דור חמישי לאברהם וולפנזון
. הוא הפך במהלך חייו לאחד המומחים הגדולים ביותר של הישוב והמדינה לשפה הערבית ולהיסטוריה האיסלאמית אם לא המומחה הגדול ביותר . .קיבל תואר דוקטור על ספרו הגדול "היהודים בערב בתקופת  הופעת האיסלאם " . ספר זה יצא בערבית בשנת 1927 בהוצאה מצרית מוסלמית ידועה .אותה הוצאה הוציאה ב1929 את ספרו על תולדות השפות השמיות . ואת ספרו על חיי הרמב"ם וספריו שהתפרסם עם הקדמה של השיך המוסלמי מוסטפה עבד אר -ראזק  ב1935.

בעברית פרסם ב- 1931; את הספר "היהודים בערב " ספר שזכה למהדורה שנייה ומורחבת ב קורות היהודים בחצי האי ערב ודרום ארץ ישראל עד הופעת האסלאם ועד גירושם מרוב גלילות ערב ; בלווית תמונות, כתובות ומפות / הוצאת אחיאסף 1957
עוד ספר שפירסם וב1931 את החוברת "על התפילה ".
הוא קיבל תואר דוקטור שני בגרמניה ב1932 על ספר "יהודים ויהדות במסורת האיסלאמית ". וחיבר ספר בגרמנית בתקופת לימודיו שם על "מומרים יהודים בתקופת הופעת האיסלאם ".
בשובו מגרמניה הפך למרצה מן המניין  כפרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת קאהיר ובמכללת דאר אל עלום בקאהיר  והמשיך בחיבור מחקרים שונים בתולדות הספרות ערבית ובדברי ימי ישראל בארצות ערב ובעיקר מצרים וכן פירםס מאמרים בעיתונים מצריים יומיים שונים . .בתקופת שבתו במצרים צילם את כל עתיקות היהודים בקאהיר וערים מצריות אחרות כמו אלכסנדריה ופסטאס עבור ספר שהוא הכין בשם "גנזי ישראל במצרים ועבור ספר באנגלית על הגניזה .

ב1927 יזם והשתתף עם הבלש העברי הראשון דוד תדהר ביסוד מועדון עברי שנועד לתת חינוך לאומי עברי ליהודי מצרים . והקים את החברה לחקירת דברי ימי ישראל במצרים ושימש בהתנדבות כמזכיר חברה זאת .
ב1939 יסד עם אנשים כמו דוד ילין את "התאחדות בני הישוב" במטרה ללכד את ותיקי הישוב וצאצאיהם בלי הבדלי עדות ומפלגות בגוף צבורי אחד לפעילות חברתית וציבורית בבנין הארץ . וחיזוק הישוב בחומר וברוח .ה1940 הוא הקים סניף בתל אביב של ההתאחדות וביוזמתו של דוד תדהר שהפך לרוח החיה בארגון הוקמו עבור המועדון וגם ספריה והוצאה לאור שפעלה במסגרתה "ספריית ראשונים " שבה פורסמו ביוגרפיות שונות על ראשוני הישוב שאותם כתב יעקב חורגין והוציא לאור תדהר .
במסגרת סדרה זאת פורסם גם הספר בעריכתו של בן זאב מי ומי בירושלים :
אישים בבירה / בעריכת ישראל בן זאב ספרית הישוב, תשכ"ה 1965
ובמסגרתה פורסמו גם כרכי האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר אנציקלופדיה שנוצרה במקור כתוצאה מרעיון של יוסף זונדל וסרמן ,ובהשראת ספרים מקבילים של פנחס גרייבסקי על וותיקי ירושלים . בסדרה זאת פורסם גם הספר "מגדולי ירושלים " של יעקב גליס שבו אנו מוצאים רשימה מפורטת מאוד על אברהם וולפינזון.

ב1939 קיבל הצעה מאמיר עבדאללה שליט ירדן לתרגם כתב יד ערבי עתיק של "ספר הציד והמטרקד " שנכתב לפני כאלף ומאה שנים בידי אבו אלפתח מחמוד כשאגם מרמלה . הכתב היד ניתן לנסיך עבדללה מתנה בידי שליט תורכיה אטטורק .האמיר היציע הציע לחכמים ומוסלמים מארץ ישראל ומצרים את עריכת כתב היד והכשרתו לדפוס .אך הללו לא נענו להצעתו בגכלל קשיים בפענוח בכתב היד . האמיר היציע ביוזמת פנחס רותנברג את ההעבודה לבן זאב והוא הסכים ומאז עסק בכך ( אך לא ידוע לי אם השלים זאת ) .
הוא התעניין מאוד בנושאי גרים וכתב את

גרים וגיור בעבר ובהוה( 1961) האם, האב והגיור ( קומה, התנועה לגיור והפצת אהבת-ישראל בין העמים, תשל"ו 1976) המסיון בישראל ( הוצאת קומה 1963)
ב1938 חזר לארץ ישראל והוזמן לתת תוכנית על שיפור הוראת השפה העברית בבתיה ספר של העבריים .1943 הפך למפקח על לימוד הערבית בבתי הספר ,הכין קורסים להכשרת מורים לערבית וחיבר את ספרי הלימוד לעברית מדוברת למתחילים ולמתקדמים שהכילו גם חומר פולקלורי רב והופיעו בכמה מהדורות .וכן ספר בשם " פרקים נבחרים מהשפה הערבית " עבור יודעי השפה ותלמידי הכיתות העליונות .
"
הוא פרסן שורת מאמרים ב"כתב העת של אגודת הסופרים "מאזניים " בכת בה עת ההיסטורי "ציון " וכתבי עת עבריים אחרים .בינהם ביוגרפיות של פרופסור דוד ילין וגם מאמר הספד על קרובו אליהו לנדא במלאת 25 שנה למותו .

ספרו האחרון "ערבית מדוברת " מהדורה שישית מתוקנת יצאה לאור בהוצאת מהו"ת – 1979והוא אז בן 90 .

דודן או אחיין ?

 אלי :אתה טוען במאמר שוולפנזון לא היה דודנו של ישראל משקלוב אלא היה בסך הכל אחיינו.
מורגנשטרן : אכן כך כותב צבי הירש לעהרן שכותב על ישראל משקלוב כדודו ואיזו סיבה הייתה לו לשקר בעניין ? ללעהרן היו מקורות מידע מפורטים מאוד על האנשים בארץ והוא לא היה טועה בדבר כזה סתם. והמסקנה המתבקשת היא שוולפנזון היה בן דור צעיר יותר מישראל משקלוב ולא בערך בן גילו כפי שהוא מתאר במסורת המשפחתית שלכם.
 אלי :מר מורגנשטרן לתשומת ליבך יש לי בבית ספרי יוחסין שהוכנו בידי האב של סבתי ובידי סבי שמפרטים את השושלת המשפחתית בעניין ומראים בפירוט שוולפנזון היה דודנו של ישראל משקלוב ולא אחיינו.
מורגנשטרן :אם כך זה באמת מוסיף אור חדש על העניין בדרך כלל יש להתייחס ברצינות רבה לספרי היוחסין האלו.האמת היא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפירסמתי את המאמר המדעי בעניין מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין . מצאתי כתב יד של אברהם וולפנזון. 

 מדובר מדובר בצילום מכתב שכתב וולפזון שנמצא בידיו של אספן פרטי, שגם את שמו איני יכול למסור עד לפירסום המדעי.
. במכתב הזה וולפזון כותב
: " ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[…קרוע…..] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו" . לא אוכל לפרט יות משופ שזה עוד יופיע בפרסום מדעי .  אבל הוא מדבר על חשיבות ספריו של ר' ישראל ובעיקר על" פאת השולחן".דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא "רק " אחיינו .
מורגנשטרן: נכון.

אבל וכאן זאת ספקולציה .ייתכן שלאהרן לא טעה "סתם " בהגדרת הקשרים המשפחתיים בין השניים. יתכן שבמסגרת הקשרים המסובכים שהיו בין המשפחות היהודיות דאז וולפנזון אולי היה מצדדים שונים של משפחתו שהיום כבר לא ידועים לנו גם דודנו וגם אחיינו של ישראל משקלוב ולעהרן ידע זאת והעדיף להתייחס אליו רק כאחין גם מסיבות של זילזול
לשם השוואה מהמכתבים מתברר לנו שבתו של לאהרן הייתה נשואה לאחיו כלומר שהוא היה גם הסב של ילדם וגם דוד.

מתי מת אברהם וולפנזון ?

גם על כך יש תעלומה מוזרה לפי רוב המקורות רשימותיו של בן זאב והאנציקלופדיה של תדהר והספר "מגדולי ירושלים " של גליס וספרו של יוסף זונדל וסרמן "מיקירי ירושלים " הוא מת בט"ז בכסלו בשנת תרי"א 1851.
ויש לשים לב שכל המקורות הלו הם ישירות של אנשי משפחה או מבוססים עליהם כמו בספר של גליס.
אבל הרישומים בחברה קדישה מראים שהוא מת כמה שנים יותר מאוחר בשנת ט"ז בכסלו תרט"ו.( 1855)
התאריך הזה מופיע גם באנציקלופדיה של יעקב גניס אך לא בספרו "מגדולי ירושלים "נ-1967 כאילו המחבר גילה בנתיים פרטים חדשים שלא נמסרו לו במקור בידי המשפחה ודוברה יעקב רמון , פרטים  שאילצו אותו לתקן את תאריך הפטירה.
.
"איך אתה מסביר את הניגודים בין שני תאריכי הפטירה ?קשה להאמין שלנדא ובן זאב היו טועים במידע כל כך בסיסי זמין לכל מה עוד שזה לא דבר שהייתה להם סיבה לשקר לגביו.
אולי היו שני אנשים בעלי אותו שם שנפטרו בזמנים שונים ?ואולי היתה זאת טעות של פקידי ה"חברה קדישה " אנשים האלו לא בהכרך דייקו בכל פעם שכתבו משהו .וההיגיון אומר שיש לסמוך בעניין יותר על בני המשפחה מאשר על לבלרים."  

מורגנשטרן : יש לנו הוכחה חותכת ומוחלטת שהוא נפטר לאחר 1851.
הוא חתום על תקנה שפורסמה שנה לאחר "מותו " ב 1852 שנקראית "תקנת עדת האשכנזים בירושלים משנת תרי"ב כנגד היתרונות בבגדים ותכשיטים"   שיוצאת כנגד מותרות וקישוטים ותכשיטים בלבוש
 של גברים ובעיקר נשים (מסמך מרתק ומעניין שלא נכתב עליו כלום) .. היא נמצאית אצל ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי, ( גרייבסקי אגב הוא אחיו החורג של יעקב גולדמן שהיה נשוי לבתו של אברהם וולפנזון א.א.) בחוברת שלו מגנזי ירושלים, חוברת כ"ב, תרצ"ב עמ' ה-ו1852 . זאת התקנה היחידה החתומה גם על ידיו . והתקנה היא הוכחה החותכת שאברהם וולפנזון היה בחיים חייתו אחרי שנת תרי"א אלא אם כן נגיד שהוא קם מקברו במיוחד כדי לחתום על התקנה החמורה.
אם תגיד שהוא חתם על התקנה בשנת 1851 כי אז היו מוסיפים את המילים ז"ל או זצ"ל ליד שמו .והם לא עשו זאת סימן שהיה עדיין בחיים כשפורסמה.

 
 

תקנה כנגד קישוטים ובגדים יפים שעליה חתום אברהם וולפנזון משנת 1852 .שנה לאחר שאמור היה להיות "מת ".

 
 

אז  יש כאן תעלומה : איך אפשר להסביר את העובדה שבכמה מקורות שונית כולם של בני המשפחה שצריכים לדעת יותר טוב מכולם את תאריך המוות יש טעות גדולה כל כך של כמה שנים ?
לכאורה כאן לא הייתה שום סיבה לשנות את שנת המוות וקשה להאמין שבני משפחה ובוודאי לא אנשים דקדקנים כמו אליהו לנדא ובן זאב ויוסף זונדל וסרמן שחקרו כל פרט בתולדות משפחתם היו טועים בדבר בסיסי כזה.

 ואחרי הכל הם יכלו להגיע בכל זמן לקבר של אברהם וולפנזון על הר הזיתים כדי לראות את תאריך הפטירה הכתוב עליו .כפי שמן הסתם עשו (קברו של ר' אברהם וולפנזון אגב היה בחלקה ליד קבר זכריה וכל המצבות שהיו במקום חוללו על-ידי הירדנים ולא קיימות יותר.)
ובכל זאת עובדה יש טעות בתאריך המיתה .והטעות חזרה על עצמה שוב ושוב בספרים שונים לאורך השנים.
אפשרות אחת היא שאיך שהוא אכן נפלה טעות ברישומים והטעות הועתקה איך שהוא שוב ושוב בכמה חיבורים שונים . . .
אפשרות שנייה שנראית לי יותר סבירה היא שמשהו קרה בין שנת תרי"א ושנת תרט"ו עם אברהם וולפנזון משהו שהיום אנחנו כבר לא יודעים עליו את הפרטים.  
משהו היה כה חמור שהוא הטיל כתם על כבוד המשפחה.
כתם על כבודו של זאב הבן הפעיל המרכזי בקהילה.
כתם על כבודה של בתיה בריינה הנכדה ועל כבודו של אליהו לנדא הנין שהיה מקור המידע של בן זאב על אברהם וולפנזון..משהו שהיה כה חמור שאליהו לנדא מצא צורך לשנות את תאריך הפטירה על מנת למחוק ולהכחיש את אותן שנים שבהם אירע מה שאירע . אולי הייתה זאת הונאה כספית ( משהו שראינו שוולפנזון לא התנזר ממנו בשנות פעילותו ) אולי היה זה משהו אחר חמור עוד יותר.
אנחנו כרגע איננו יודעים.

מורגנשטרן : לסיכום מר אשד הדמות האמיתית של אבי המשפחה שלכם אברהם וולפנזון הייתה רחוקה מאוד מלהיות דוגמה ומופת למישהו,ובוודאי לא עבור משפחה גאה כמו משפחת צאצאיו של וולפנזון שהתייחסו גם אל הגאון מוילנה עצמו.אנשי המשפחה שלכם התביישו באברהם וולפנזון אבי  המשפחה.
ואת "הכתם"  ניסו הדורות המאוחרים שלכם ל"נקות" על ידי כך שזיהו אותו עם דמות אחרת שהייתה קיימת מבחינה היסטורית בשם אברהם הדיין משקלוב שבאמת היה מן העולים הראשונים בראשית המאה ה19. .בן זאב מספר שיש ברשותו מחזור שהיה שייך לרבי אברהם ובו כתוב "בשבועות של שנת תק"ע ( 1810) התפללתי בפעם הראשונה על יד הכותל המערבי " וכנראה שזה באמת היה שייך לאברהם הדיין האמיתי ואולי אולי אולי היה המחזור הזה שיצר את כל המסורת על הזיהוי בין אברהם וולפנזון  ואברהם הדיין משקלוב מכלתחילה.
שמע אפשר לתת קרדיט למסורת משפחתית כל עוד שהיא לא מנוגדת לעובדות המתועדות של התקופה והמסורת הזאת בהחלט מנוגדת לעובדות המתועדות.
רק שתדע שההיסטוריונים של סוף המאה ה19 כמו  ישראל דב פרומקין מעולם לא לקחו את הזיהוי הזה ברצינות ומעולם לא העלו על דעתם לזהות את אברהם וולפזון עם אברהם הדיין .אבל היה צורך לחקור את כל העניין מחדש עם מסמכי התקופה כדי לחשוף את האמת  הזאת על אברהם וולפנזון שהוסתרה בידי  שפע גרסאות משפחתיות שונות ומשונות.

.

נספח 

לרגל כתבה זאת עשיתי סקר אצל שני סופרים הידועים בשורשיהם הוותיקים בארץ ישראל . 
הסופר אהוד בן עזרבאיזה שנה עלו אבות אבותיך לארץ ישראל ? 
 אהוד בן עזר : בשנת 1863 עלה ארצה סבו של סבי שלמה ראב ואשתו אסתר כדי למות ולהיקבר בירושלים .בשנת 1875 או 1876 עלו ארצה אבי סבי אליעזר ראב ובנו יהודה ראב בן עזר, הוא סבי, ועוד בני משפחה. אליעזר ויהודה היו במייסדי פתח תקווה בשלהי שנת 1878
אתה מכיר סופרים ישראליים ידועים כיום ( מהשורה הראשונה והשנייה לא כאלו שאיש חוץ ממך לא שמע עליהם ) שאבות אבותיהם היגיעו לארץ ישראל עוד לפני כן ?
לפי הידוע לי משפחתו של א.ב. יהושע מצד אביו היא משפחה בעלת שורשים עתיקים מאוד בירושלים ואחד מאבות אבותיו היה אפילו אשכנזי שנטמע בספרדים, ר' יצחק אופלטקהלא עולים בדעתי כרגע שמות של סופרם אחרים אבל אולי דילגתי על מי מהםא.ב.יהושע כותב
לאלי אשד שלום רב, כפי שידוע לי סבא של סבתי מצד אבי הגיע מפראג ב- 1848 אבל הוא התחתן עם ספרדיה ממשפחת עייש שיש לה שורשים בארץ גם במאה השמונה עשרה. סבי מצד אבי הגיע בן שלוש לארץ משלוניקי.  אם היו עוד מאה אלף יהודים נוהגים כמוהם מצבנו
היום היה הרבה יותר טוב. כל טוב א.ב. יהושע
>אז א.ב. יהושע קודם לכלל סופרי ישראל בעתיקות שורשיו המשפחתיים בארץ.

נספח :שושלת וולפנזון כפי שנרשמה בידי יוסף זונדל וסרמן.

ראו עוד על נושאים אלו :

אברהם וולפנזון בויקיפדיה

אריה מורגנשטרן
עליית תלמידי הגר"א
2200 שנה לעלית תלמידי הגר"א
פרק מהשיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה" מאת מורגנשטרן
מסמכי עליית הגר"א נחשפים בכנסת

השד"רים בויקיפדיה
משפחת ריבלין

ביבליוגרפיה על אברהם וולפנזון

אריה לייב פרומקין תולדות חכמי ירושלים : משנת ה"א ר"ן ליצירה עד ה"א תר"ל ליצירה יצא לאור בשלשה חלקים עם תולדות המחבר ותמונתו, ועם הערות והוספות רבות ; מלואים ומפתחות מאת אליעזר ריבלין ירושלים : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"ץ .

חיים מיכל מיכלין "כולל הפרושים בירושלים בסוף המאה השישית " "תבונה " שנה שנייה גליון 4.1.1933  

 כולל  רשימת חלוקה של הפרושים משנת 1838 ? ומוזכרים בו " ר' אברהם משקלאב ובנו זאב וולף " כולל סכומי הכסף שקיבלו מרוסיה.

 

ישראל בן זאב "תולדות חיי הרב הגאון הדיין ואלפינזאהן מחבר מחזה אברהם הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בארץ ישראל " הקדמה ל"מחזה אברהם –תגלחת בחול המועד מאת אברהם ואלפינזאהן הביא לבית הדפוס וערך אליהו לנדא . הוצאת יעקב אלעזר לנדא תל אביב,תש"ז .

דוד תדהר ,האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו הוצאת ספריית ראשונים ,תל אביב. 1947 . כרך א' ע' 304 – ו

ע' 305

טקסט ברשת יש כאן

שלמה זלמן ריבלין ( כותב אנונימי ) חיים הילל ריבלין ( עורך שתחת שמו הופיע הספר ) חזון ציון : שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל. (תל-אביב) : (דפוס א. מוזס), (תש"ז,1947

ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל ". בתוך "מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמיד הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
אליעזר יערי שליחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני ועד המאה ה-19 .מוסד הרב קוק תשי"א.
יעקב רימון  "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " הופיע בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים ,אגדות ותיאורי חיים " כינסו וערכו יעקוב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסוף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה , 1958. הופיע גם בספרו של יעקב רמון "דמויות מן העבר :סיפורים ורשימות  הוצאת המנורה ,1972.
יעקב גליס "רבי אברהם ולפנזון " בתוך "מגדולי ירושלים " הוצאת ספריית ראשונים ,ירושלים תשכ"ז . ,1967 ( הגירסה הפרטנית ביותר הקיימת על חיי אברהם וולפינזון ) .
יוסף זונדל וסרמן ""הדיין משקלוב –רבי אברהם וולפנזון " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה ואחרים . הוצאת מסלול ,תל אביב תשל"ג
יעקב גליס "רבי אברהם בן רבי זאב ולפנזון " בתוך אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, כרך א' ירושלים : המכון לחקר ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ה 1974- ע' סו-סח
יצחק ישעיהו וייס "פסק החתם הסופר בעניין מעות לבני ארץ ישראל " מוריה סיון תשל"ח ע' כד-כז ח'קירה של פרשת פסק הלכה שבו היה מעורב אברהם וולפיזון.
. יצחק ישעיהו וייס "על השד"ר רבי אברהם ז"ל בהונגריה " מוריה שנה שמינית , גליון ד-ה משנת תשל"ח. ע' קא-קב .

צבי קרגילה "שד"ר מירושלים לקהילות בצפון אפריקה " בתוך מיכאל  :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ,המכון לחקר התפוצות ,תל אביב ,תשמ"ה .כרך ט'. ע' קצד-קצט. ( המאמר שלכאורה עוסק בשליחות של אברהם וולפנזון עוסק למעשה בזאב וולפנזון והמדובר בטעות של החוקר).
אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " בתוך גאולה בדרך הטבע :תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז

  שבתי זכריה סיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים / ירושלים : ראובן  מס, תשס"ו 2006. כולל פרק על אברהם הדיין ועל בנו זאב וולפנזון .

אריה מורגנשטרן  השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.

ראו עוד

אברהם וולפנזון בויקיפדיה

אברהם הדיין נכנס לירושלים

הכבוד האבוד של אברהם "הדיין" וולפנזון תגוובה מפורטת וקפדנית למאמר זה של ד"ר עמנואל סגל

חייו הכפולים של זאב וולפנזון : על חייו של בנו של אברהם הדיין

מסע החיפושים של אלעזר לנדא ובתיה בריינה :על נכדתו של אברהם הדיין ובעלה.

גואל התנ"ך :על אליהו לנדא נינו של אברהם וולפנזון

קישורים על תולדות משפחת וולפנזון

 דוד תדהר "הרב אברהם וואלפינזאהן" מתוך המהדורה ברשת של "האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך 1, ע"מ 304- 305

אברהם וולפנזון בוקיפדיה

 

בית כנסת "החורבה "

יהושע וולפנזון  הרוקח היהודי הראשון באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

יעקב גולדמן סופר ועיתונאי גיסו של זאב וולפנזון  באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 108109

  פנחס גרייבסקי ,אחיו של יעקב גולדמן והיסטוריון של ירושלים

בתיה בריינה בתו של זאב וולפנזון ובעלה אלעזר לנדא נינו של הגר"א

הרב אליהו לנדא "גואל התנ"ך "

  רחל אחותו של אליהו לנדא

בן ציון וולפנזון בנו של זאב וולפנזון באנציעקלופדיה של דוד תדהר  כרך ראשון ע' 307308

  

מנחם וולפנזון בנו של בן ציון מקים בית העיוורים היהודי הראשון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א

ע' 460-461 

  

ד"ר ישראל בן זאב היסטוריון של משפחת וולפנזון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 378379

 

מוסה אשד

האיש שגילה את דרך בורמה

דרכו האחרונה של לוחם

צבי אשד

המחשמל של מחוז הדרום

 

 

משפחות קרובות :

 משפחת לנדא צאצאי הגר"א

מה קרה לחבר יוסף

כתב הצופן של אברהם וילנר

שומר המורשת של הגאון מוילנה

  

משפחת יוסף זונדל מסלנט

מלחמת האתרוגים :על שמואל מוני זילברמן

ישעיהו ברדקי

  

משפחת ריבלין

אתר משפחת ריבלין

האגדה לבית ריבלין

הראשון לבית ריבלין :על הילל ריבלין

משה ריבלין המגיד דורש ציון

המסתורין של "קול התור"

 

משפחת סלומון

בבוקר ל"ח בשנת תרל"ח

אתר משפחת סלומון

 

הכנס הגדול של משפחת וולפנזון

סיכום כנס משפחת וולפנזון

 בלוג משפחתובלוגיה :בלוג לחקר תולדות משפחות

הבלוג של חיים פרידמן :חוקר שושלות

פורום שורשים משפחתיים ב"תפוז"

אתר האגודה הישראלית לגנאלוגיה

אתר העמותה לחקר המשפחה היהודית  

המרכז לגנאלוגיה יהודית של בית התפוצות

היה היה איש גיבור : על אליהו בלנק -עוד חקירה משפחתית

 מצבת הקבר של שיינדל ,אישתו השנייה של  אברהם וולפנזון. צילום עמנואל סגל.

שריפתה של רומא על פי ללי מיכאלי

הקיסר נירון צופה בשריפת רומא.

המשוררת ללי ציפי מיכאלי הוציאה לאחרונה את ספר שיריה השני "צייר אותי בוערת ".. ולהלן שיר הנושא .

שיר המבוסס גם על סיפור  שריפת העיר רומא על ידי הקיסר העריץ נירון .

 

צַיֵּר אוֹתִי בּוֹעֶרֶת

מאת

ללי ציפי מיכאלי

צַיֵּר אוֹתִי בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ
רוֹמָא
הַתְחֵל מֵרֹאשׁ גַּלְגַּל עֵינַיִם פֶּה אַף
צְרִיחַ
גְּבָעוֹת דֶּרֶךְ צַוַּאר
כְּבִישֵׁי עֲפַר
רְתוּמִים
יָדַיִם אֲרֻכּוֹת וְאֶצְבָּעוֹת
סְפָרִים

מָתְנַיִם בֶּטֶן
מַמְלֶכֶת עֶצֶב
כָּל מוֹשְׁבֵי הַמֶּלֶךְ
פַּלְגֵי שָׂדוֹת
וְעִמְקֵי אַהֲבָה

יְרֵכַי וּבִרְכַּי לְאַט יִשַׂרְפוּ

כְּאוֹת קָלוֹן לְעַתִידִי
צַיֵּר
כֶּתֶם לֵדָה
שׁוֹקַי שֶׁאֻמְּנוּ לָלֶכֶת הָלְאָה עַד הַקַּרְסֻלַּיִם
מִנְזָרִים
כַּפּוֹת רַגְלַיִם
אֶצְבָּעוֹת
צְבָא הַמֶּלֶךְ

כְּמוֹ אֲוִיר שְׁמִי יִשָּׂרֵף
מַשְׁמָעוּתִי תִּתְפַּזֵּר מְאַפְרִי
אֵיזֶשֶׁהוּ פֵּשֶׁר מִגִּידַי יֻתַּר

ראו גם

השיבה מאירופה :תשובה לאליוט .עוד שיר מאת ללי מיכאלי

תחיית התרבות הרוסית בישראל

"עטיפה של "אנשי הקוד "  מאת פסח עמנואל ספר מדע בדיוני ישראלי  מפורסם בשפה הרוסית  שמתאר את העם היהודי כגזע של סופרמנים פוטנציאליים

 

האם אנו צופים בתחייה של הספרות והתרבות הרוסית השוקעת מכל המקומות דווקא במדינת  ישראל ?

מתי שהוא בסוף המאה ה-18 צמחה בליטא פרובינציה קטנה ונידחת של ממלכת רוסיה האדירה ( אבל בעולם היהודי משפיעה מעין כמוה ) תנועה של רבנים סופרים ואינטלקטואלים מסוגים שונים שקראה להחייאת התרבות הספרות והשפה העברית

.מליטה התנועה והקריאה להחייאת העברית התפשטו לכל רחבי רוסיה ,ומאז יהודי רוסיה היו חוד החנית בתנועה להחייאת ויצירתה מחדש של התרבות העברית.  .

אחת הסיבות להתפתחותה המואצת וההולכת של התרבות והספרות העברית הייתה שבאופן תיאורטי כל יהודי יכול היה להבין אותה ולקרוא אותה.

במקביל נוצרה והתפתחה הספרות הרוסית ,ספרות שאותה פיתחו כמה יוצרים גדולים כמו טולסטוי ודוסטויבסקי  אבל הייתה מוגבלת רק לקבוצה זעירה של אינטלקטואלים , רוב העם הרוסי המשועבד לא קרא אותה .
מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה העשרים היגיעו יוצרים שונים מרוסיה ומליטא ומפולין לארץ ישראל על מנת ליצור בה תרבות חדשה התרבות העברית .

בנתיים ברוסיה ואחרי נפילתה בברית המועצות  יהודים רבים הפכו לחלק מקהל הקוראים הנאמן של הספרות הרוסית ושל יוצריה . הם הפכו כביכול לחלק משמעותי וחשוב בקהילייה הספרותית האינטלקטואלית הרוסית .

.אבל מהר מאוד התבררה להם עובדה מרה:

חלק גדול מאותה קהיליית האינטלקטואלים הרוסים וקהייליית הסופרים הרוסים שאותם העריצו כל כך ושאליהם כל כך שאפו להשתייך כמי שכביכול נשאו אידיאלים תרבותיים נעלים   בז  להם ושנא אותם וראה בהם נטע זר בגוף האומה הרוסית,נטע זר שיש לגרשו או להשמידו .
והיום ? היום רבים מאנשי הקהילה הרוסית שהיגיעו לישראל מעדיפים לחזור אל התרבות והספרות הרוסית שבהם הם  רואים תרבות עליונה על התרבות הישראלית . .
מאשה גלוזמן היא עיתונאית ספרות   שמפרסמת ביקורות ספרים מאז בטיימאאוט ונרג', כמו גם מאמרים על הבלוגרית זרובבלה ועל פסטיבל הקומיקס הקריקטורה והאנימציה .

היא גם פירסמה לאחרונה את המאמר המעניין הזה בטיים אאוט על הקהילה הספרותית הרוסית של ישראל .והנה הוא בפרסום חוזר .

.

תחיית התרבות הרוסית  בישראל ?

מאת מאשה גלוזמן

אחת הקלישאות הנפוצות (והנכונות) אודות העם הרוסי היא תאוות הקריאה שלו. בין אם ספרות זולה, רומנים, ספרי עיון, כתבי עת או עיתונים, הרוסים ידועים כקוראים נלהבים. לא פחות ידועה היא הקלישאה אודות חיי הספרות הענפים שהם מנהלים בכל מקום שבו הם מקימים קהילת מהגרים. בין אם מדובר בקהילות הגולים של אחרי המהפכה הבולשביקית – בגרמניה, באנגליה, בצרפת ובארצות הברית; בין אם מדובר במהגרי שנות השבעים – בארצות הברית, בישראל ובגרמניה, ובין אם מדובר בגלי ההגירה שאחרי הפרסטרויקה – בכל העולם כולו, תמיד התקיימו חבורות ספרותיות דוברות רוסית, הוקמו הוצאות לאור וכתבי עת ספרותיים ונערכו ערבי שירה וערבי ספרות.
בישראל, כאמור, לא היה המצב שונה. לא נדבר פה על אנשי הספרות הרוסים של תחילת המאה העשרים, שכן כולנו מכירים אותם בתור מייסדי התרבות העברית (ורובם אכן פרסמו בעברית ותרגמו משפות זרות לעברית), אבל משנות השבעים ואילך, קיימו העולים פעילות ספרותית עקבית ורבת פנים בתוך קהילותיהם. בין כתבי העת שהחלו לצאת באותה תקופה אפשר למנות שמות כמו "הזמן ואנחנו", "ציון", "22" (כתב עת שמופץ בצנעה עד היום), "סלמנדרה" ועוד. קהילת הספרות הרוסית קיבלה זריקת מרץ מחודשת עם העלייה האדירה של שנות התשעים, וכותבים רבים קמו מתוך קהילות אלה (שדוברי הרוסית עצמם רואים בהן מין בני כלאיים – אנשים שאינם רק רוסים, ישראלים, יהודים או אנשי העולם, אלא כל אלה יחדיו). מבין כתבי העת שצמחו בתקופה זו יש לציין את "כתב העת הירושלמי", "העיתון הישראלי-רוסי", "מקלעת השמש", "נקודתיים" ו"זרקאלו".
חוויית ההגירה, התנגשות התרבויות והבדיקה מחדש של הזהות היהודית-רוסית-ישראלית השפיעו על חלק ניכר מתכני הקהילה הספרותית הרוסית, ורבים מהם – גם אלה שהיגרו אחר כך לארצות אחרות – הפכו ליוצרים ידועים ומוערכים בסצינת הספרות הרוסית הבינלאומית, שבסיסה החשוב ביותר הוא כמובן ברוסיה עצמה. אחד הסיפורים המעניינים בהקשר זה כבר הפך להיסטורי מעט (שכן תחילתו בשנות השבעים), אלא שיש בו כדי להצביע על הסימביוזה המוזרה בין רוסיה לישראל, סימביוזה שהתקיימה גם בימים שבהם מסך הברזל היה כבד לאין שיעור, ואשר ממשיכה באין מפריע גם כיום.

פרומר

ולדימיר פרומר עלה לארץ בשנת 1965. בשנים 1972-1970 ערך עם מיכאל לוין את כתב העת "עמי", שיצא בשלושה גליונות. בגיליון השלישי פורסם ספרו של ונדיקט ירופייב "מוסקבה פטושקי", שנכתב מראש כיצירה חסרת כל סיכוי להתפרסם אי פעם תחת המשטר הסובייטי. זהו סיפור מסע ברכבת ממוסקבה לאחת מעיירות הלווין שלה, שגיבורה הוא וניצ'קה (בן דמותו של המחבר), שתיין חסר גבולות ורומנטיקן, שזה עתה פוטר מתפקידו הזמני כמנהל צוות עבודה של מניחי כבלים. בין דאחקות פרועות על הז'ארגון ודמויות המופת הסובייטיות, התמוגגויות מאהובתו, סיפורי שיכורים אבסורדיים ותיאור ההווי הסובייטי המטופש, יש אינספור התייחסויות לספרות הרוסית ולספרות העולם הקלאסית, לפוליטיקה של המאה העשרים ולדת הנוצרית. עד מהרה הוא הפך לספר פולחן בכל מקום אשר היו בו קוראי רוסית בעולם, והוכר כיצירת מופת פוסטמודרנית בכל העולם המערבי. בשנת 1994 יצא לאור בתרגומה הנפלא של נילי מירסקי לעברית. אף כי הופץ בצורה מחתרתית בברית המועצות, יצא לאור ברוסיה באופן רשמי רק ב-1989, בזמן הפרסטרויקה, כשנה לפני מות המחבר מסרטן הגרון.
"אחרי שנפטרנו מהבושה ומשאר הדאגות, התחלנו לחיות חיי רוח בלבד. טרחתי להרחיב להם את האופק ככל האפשר, וההרחבה הזאת מאוד מצאה חן בעיניהם, בעיקר בכל הנוגע ליחסי ישראל והערבים. הם ממש התמוגגו מהתפעלות, התמוגגו מישראל, התמוגגו מהערבים, ויותר מכל התמוגגו מרמת הגולן. בייחוד נדבקו להם ללשון הגנרל משה דיין (בהתזה קלה של הדל"ת) והשגריר יוסף תקוע. בבוקר הם חוזרים, למשל, מהזנזונות שלהם ושואלים זה את זה: "נו, זיין, הצלחת לתקוע לה, לנינקה מחדר 13?" – וההוא עונה ואומר בגיחוך מדושן: "היתה לה ברירה, לנבלה? ועוד איך הצלחתי לתקוע!" ("מוסקבה פטושקי", ונדיקט ירופייב, מרוסית: נילי מירסקי, הוצאת עם עובד, 1994)
פרומר, שעבד במשך רוב שנותיו בארץ כעורך ופרשן פוליטי בקול ישראל ברדיו מתאר בספרו "מציאותיות המיתוסים" את אותה תקופה ואת התגלגלות כתב היד "מוסקבה פטושקי" לכדי פרסום בכתב עת רוסי-ישראלי. כשקיבלו על עצמם פרומר ולוין לערוך את "עמי" החלו לחרוש את הארץ בחיפוש אחר כתבי יד. באחד משיטוטיהם הגיעו לאדם בשם בוריס צוקרמן, דמות ידועה לשעבר בתנועה לזכויות הפרט בברית. צוקרמן שאל אותם אודות כוונותיהם הספרותיות לגבי כתב העת. השניים מלמלו בשקט משהו אודות יחסי גומלין תרבותיים והפריה הדדית. "כן…" אמר צוקרמן והשתתק. אחרי דממה מעיקה סיפר להם על טייפ חדש שקנה, טייפ עם סאונד מצוין, שם להם מוזיקה ונעלם. אחרי זמן מה חזר ובידיו ערימת ניירות מבריקים (אחת הדרכים הנפוצות לשכפול כתבי יד מחתרתיים הייתה צילום הדפים בזה אחר זה במצלמה ופיתוח מחדש על גבי דפי צילום. תהליך זה תכופות עיוות את הטקסט אך היה פשוט ונגיש יחסית). צוקרמן אמר: "זהו וניצ'קה (ירופייב), הצלחה פלאית כמו זכייה במיליון בלוטו".
פרומר מספר כי "מוסקבה פטושקי" נכתב בשנת 1969 בעת הנחת כבלי טלפון באזור שרמטייבו במוסקבה, ומיד הופץ בעותקי סאמיזדאט (שכפול עצמאי מחתרתי), וכך הגיע גם למערב. אף הוצאת ספרים לא הביאה את עצמה להוציאו לאור, כיוון שראו בו – כפי שהגדיר זאת אחד המו"לים הרוסים הוותיקים ביותר במערב – "כתב אישום נוטף ארס נגד העם הגדול". ב-1972, כשפורסם הגיליון השלישי והאחרון של "עמי", נכללה בו גם יצירתו של ירופייב, שזו היתה לה ההדפסה הרשמית הראשונה בכל העולם. כשהתעניין פרומר בין חבריו אם מצא חן בעיניהם הגיליון היו עונים: "נו, איזו שאלה! וניצ'קה!"
"ומה עם פרופסור טלמן, עם הפולינדרומונים של גרשוני, מה עם לץ?" התעניין פרומר אודות שאר היוצרים שהופיעו בגיליון. חבריו היו מביטים בו בעיניים פעורות מתדהמה ועונים בסלחנות מאופקת: "מוסקבה פטושקי". כולם התעלמו מכל שאר היצירות והסתערו ישר על וניצ'קה. אף אחד לא ידע איך הוא נראה ומי שידע לא הצליח לתאר את דמותו המעורפלת והחמקמקה. כששמע ירופייב כי הוציאו את יצירתו לאור בישראל אמר לאחד מחבריו לשתייה: "הדפיסו אותי בישראל עם הקדמה של גולדה מאיר".

זרקלו

כאלה היו שנות השבעים העליזות. באותה תקופה עלו לארץ בני הזוג מיכאל (מישה) גרובמן ואירינה (אירה) ורובל-גולובקינה. עוד במוסקבה היו חברים השניים בחוג ספרותי-אמנותי אוונגארדי, וכשהגיעו לארץ המשיכו לעסוק בפיתוח התרבות, כשסביבם נאספים אמנים, סופרים ומשוררים, שזכו מאוחר יותר לכינוי "האוונגרד הרוסי השני". גרובמן הוא אמן ומשורר, וורובל גולובקינה היא עורכת ספרותית של כתב העת הספרותי "זרקאלו" (ראי), היוצא לאור ארבע פעמים בשנה, ומופץ בישראל, ברוסיה ובמדינות המערב. יש המחשיבים אותו לאחד מכתבי העת הספרותיים הרוסים המשפיעים ביותר כיום. רבים מבין אלה שהחלו לפרסם בו לראשונה זכו לפרסום ולכבוד ברוסיה ובעולם, ביניהם אלכסנדר גולדשטיין (שנפטר בשנה שעברה מסרטן הריאות), שעל הרומן שלו, "פרידה מנרקיס", זכה הן בפרס הבוקר הרוסי והן בפרס האנטי בוקר הרוסי – דבר חריג לגבי תושב ארץ זרה (ישראל). לאחר מותו זכה בפרס אנדריי בליי היוקרתי – תקדים יוצא דופן. ל"זרקאלו" יצאו שתי אנתולוגיות בעברית. אחת בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2001, ואחת בהוצאת עם עובד ב-2005, בעריכה משותפת עם ניר ברעם. כתב העת נמכר בחנויות ספרים רוסיות, שחלקן הגדול מתפרס ברחוב אלנבי.

"דון קישוט " חנות ספרים ברוסית.

אחת מהן היא דון קישוט, חנות ספרים רוסית הקיימת כבר כעשר שנים.
הבעלים הנוכחית, נלה רוזין, מספרת כי את המקום פוקדים לקוחות רבים, וכי יש עניין בסופרים הישראלים-רוסים, כמו גם עניין ער בתרגומים של סופרים ישראלים (כעמוס עוז, מאיר שלו ודוד גרוסמן) לרוסית. בחנות אף יש כמה מדפים של ספרות רוסית מתורגמת לעברית, שכן העולים שרוצים להנחיל לילדיהם את תרבותם, מבינים כי עליהם להעביר אותה להם בשפה שיוכלו לקרוא. עתה, בסימן שבוע הספר, החנות מגדילה את אוסף הספרות הרוסית המתורגמת לעברית, עם תקווה להפוך בעתיד למעוז רציני של ספרות דו לשונית מכל הכיוונים (ספרות רוסית מתורגמת לעברית, ספרות עברית מתורגמת לרוסית וספרות רוסית-ישראלית עם תרגומים לעברית). הלקוחות דוברי הרוסית אוהבים להתעדכן בספרות רוסית עכשווית ובתרגומים של ספרות העולם לרוסית. גם צברים נכנסים – יש הקונים מגזינים וספרי אמנות ויש כאלה הרוצים להשיג לחבריהם עותקים ברוסית של ספרים שאהבו בעברית. רוזין מתארת יחסי גומלין מעניינים בין התרבות הרוסית והישראלית. למשל היא מספרת על צ'ינגיס אייטמטוב, מחבר "והיום איננו כלה". בברית המועצות היה סופר מהולל, ועם נפילת המשטר הקומוניסטי שמו קצת נשכח מלב הקוראים הרוסים. כש"והיום איננו כלה" זכה לתרגום ולתהילה בישראל (מרוסית: דינה מרקון ואמציה פורת, הוצאת עם עובד), החלו קוראי הרוסית להתעניין בו מחדש. כמו כן, טוענת רוזין, בתרגומים לעברית אפשר למצוא יוצרים שכבר די נדיר למצוא ברוסית, כמו, למשל, כתביה של המשוררת אולגה סידקובה.
בני הזוג גרובמן אחראים אף הם לתרגום דו כיווני – כשהדגש הוא על יצירה עכשווית ופורצת גבולות. ביוזמתם תורגמו יצירות רבות מעברית לרוסית ובכיוון השני עומדת לזכותם הדחיפה לתרגום ספרו הפרובוקטיבי של אדוארד לימונוב, "זה אני אדיצ'קה" (מרוסית: יוסף מוגינשטיין, הוצאת עם עובד).
בתחילת שנות התשעים, עם גל העלייה העצום מרוסיה שפקד את ישראל, התחיל הזוג להוציא לאור את "בסימן הזמן", כתב עת ספרותי שבועי שעסק בנושאים עכשוויים, שהמערכת שלו שכנה ברחוב בן יהודה.
אירה: "כולם נזפו בנו. אמרו שבלי דוקטורט אי אפשר לקרוא אותנו (צוחקת)… אנחנו היינו מאוד חופשיים".
מישה: "גם שילמו שם את המשכורות הכי גבוהות ואת שכר הסופרים הכי גבוה. אף אחד לא שילם כך אף פעם. כי בדרך כלל המנהלים לוקחים את כל הכסף לעצמם. ובדרך כלל לא משלמים שכר סופרים, אלא פרוטות".
עם הזמן הפך "בסימן הזמן" ל"זרקאלו". אירה מארגנת ערבים ספרותיים בבית ליויק ובחנות הספרים דון קישוט, שזוכים להצלחה בקרב הקהילה הרוסית התל אביבית.
אירה: "לפני כמה חודשים התקיים פסטיבל הספר הרוסי. הוא נערך גם כחלק מיריד הספרים הירושלמי וגם כחלק מאירועי שנת הלשון הרוסית שהוכרזה על ידי פוטין. וארגנו בבית לייוויק שני ערבים ספרותיים: אחד היה תחת הכותרת 'ביוגרפיה של עצמנו ושל אחרים' – על השאלה האם יהודים כותבים ספרות יהודית. והגיעו סופרים רוסים מאוד ידועים, כמו דימיטרי ביקוב ואלכסנדר קבאקוב ורבים אחרים. כולם יהודים – וכולם מומרים. והם כולם פחדו פחד מוות לדבר על נושאים של ספרות יהודית. פחד מוות. זה היה כל כך מצחיק… למשל, ביקוב הכריז שמדינת ישראל היא טעות גיאו-פוליטית. פשוט ככה. ושהנה, היהודים, עכשיו שיש להם מדינה מרגישים את עצמם כל כך חשובים… הם קשקשו כאלו שטויות, שמישה אחר כך כתב להם וביקש שלא ישלחו יותר יהודים. ומה שקרה אחרי הערב הזה, זה שכתבו עליו אחר כך המון. בכל הבלוגים אנשים פתאום קיבלו תודעה של קהילה. תחושה של קהילה חזקה, שבהחלט מספקת את עצמה ולא צריכה גורמים חיצוניים. שיש לנו המון סופרים, וקורים אצלנו דברים. אפשר לומר שאין לנו מטרופולין – אנחנו עצמנו המטרופולין. מה שיצא מזה זה שאנשים הבינו שיש לנו פה קהילה, שאנחנו חיים טוב, שיש לנו כל מיני אפשרויות. שהסצינה הספרותית שלנו לא פחות טובה מבמוסקבה.
לערב השני נתנו כותרת של 'אנחנו ואנחנו'. היה שם ולדימיר סורוקין, אחד מהסופרים הידועים ברוסיה כיום, היה דימיטרי פריגוב, משורר מאוד חשוב. היה קהל של בערך 150 איש, מהם הרבה מאוד צעירים. גם סורוקין וגם פריגוב אמרו שזה אחד הערבים הספרותיים המוצלחים ביותר שהם השתתפו בהם. ואלה שני כותבים מאוד מאוד מפורסמים. בכל העולם. הכל מאוד מצא חן בעיניהם – הקהל, ישראל. הם הרגישו כבתוך שלהם, למרות שהם לא יהודים. זה היה ערב מאוד מעניין. סורוקין, באחד הרעיונות שנתן, טען ש'זרקאלו' הוא כתב העת הרוסי הטוב ביותר.
מצב כתב העת שלנו יותר טוב ממצב רוב כתבי העת הישראליים, כי את כתב העת שלנו קוראים בכל העולם, לא משנה איפה אתה גר. יש ספרות רוסית בינלאומית, שלא משנה איפה כותבים אותה. ישראל היא אחד מהבסיסים החשובים לספרות הזאת. וגם תרגמנו המון, אני ומישה. מהקלסיקות ועד ניר ברעם. תרגמנו כמות עצומה של חומרים. כשאנחנו מתרגמים זה נכנס לתרבות הרוסית. כשדברים מתפרסמים תחת החותמת שלנו אז אחר כך מצטטים דברים שאנחנו מביאים. נניח, תרגמנו את יואל הופמן. אז אנשים כבר מכירים אותו בתרבות הרוסית, זה כבר לא שם אנונימי.
גם האנתולוגיות של 'זרקאלו' בעברית זכו להד. היו כל מיני תגובות. נגיד, יצחק לאור, הוא כתב כתבה מצחיקה מאוד. אנחנו בשבילו… הוא הרי שמאלני על כל הראש, והיו לו כל מיני טענות כלפינו, כמו למשל, למה אנחנו לא עוזרים לעולים המסכנים באשדוד , שהנה – הם רעבים ללחם. כאילו שאנחנו אלה שצריכים… ועם זאת, הוא כתב שמנקודת מבט ספרותית זה נהדר, כ
ן? וזאת כתבה זועמת מאוד (צוחקת). אז זו דוגמה לכך שזה אחד המוסדות הרוסיים היחידים שנכנסו לשיח הישראלי. היו המון התייחסויות, ב'הארץ', ב'ידיעות' ב'מעריב'".
יש לכם כיוון ספרותי מסוים?
מישה: "אין לנו שום כיוון מסוים. בסוציאליזם הכתיבו כיוונים וכולנו יודעים איך זה נגמר. אין לנו שום הגבלות מבחינת הכותבים שמתפרסמים אצלנו – מישראל, מרוסיה, מכל העולם".
אירה: "אנחנו מדפיסים למשל את איזיה (ישראל) שמיר. את יודעת מי זה? בהשוואה אליו ההיסטוריונים החדשים שלנו הם ילדים קטנים. בהקשר של האנטי-יהדות שלו. אבל הוא אדם מאוד מוכשר, מתרגם מדהים. אנחנו לא מדפיסים את הרשימות הפוליטיות שלו, זה לא מעניין אותנו. אבל הוא סופר נהדר והרמה הספרותית שלו מתאימה ל'זרקאלו', ואנחנו שופטים רק לפי הקריטריון הזה. אף אחד אחר לא יעז לעשות את זה. בקהילה הישראלית כל התרבות היא שמאלנית, וזה מכתיב סגנון מאוד מוגבל. נורא מפחדים לדרוך בטריטוריה אחרת. כל דבר של מישהו שונה, זר – לא לוקחים. ואצלנו אין דבר כזה – שופטים רק לפי הרמה הספרותית".
מישה: "דמויות ספרותיות רבות, גדולות בהרבה משמיר, היו בעלות כפילות דומה. דוס פאסוס היה פאשיסט. קנוט האמסון תמך בהיטלר. כלומר – סופרים נפלאים, חשובים, שכתבו ספרים חשובים – גם נמצאו במקומות האפלים ביותר. ואיזיה שמיר ממשיך את המסורת הזאת. מצד אחד – הדעות הפוליטיות שלו הן פשוט מפלצתיות…"
אירה: "אף כתב עת רוסי לא ידפיס את איזיה שמיר, ואף כתב עת ישראלי לא ידפיס אף כותב ימני. פשוט יסגרו בפניו את הדלת מסיבות אידיאולוגיות. אבל אנחנו חופשיים לחלוטין, וזה דבר לא כל כך נפוץ".
איך אתם מוצאים כותבים חדשים?
מישה: "איך האש מוצאת את הפרפר?"
אירה: "הם מגיעים בעצמם".
מישה: "אבל גם אנחנו מתעניינים במה שקורה, קוראים הרבה. קשה לעקוב אחרי כל הדברים החדשים, כי יש כל כך הרבה. אבל מי שנמצא בסביבה ספרותית, כל הזמן שומע על דברים חדשים. זה תהליך טבעי – הסביבה הספרותית האמנותית. בסביבה כזאת, גם אם משהו לא מוצא חן בעיני מישהו, אם זה מספיק מעניין אז ידברו על זה. ככה זה עם כל דבר – אם אתה מכוון על משהו, מידע עליו יגיע אליך".
אירה: "אנשים נמשכים ל'זרקאלו' כי הם מרגישים שיש שפה משותפת. הרבה סופרים ומשוררים שכיום הם מאוד נודעים ברוסיה, התחילו להתפרסם ב'זרקאלו'. זה תהליך ייחודי. ובעצם, הרי יש מעט מאוד סופרים טובים באמת. זה תמיד חוג מסוים של אנשים, הבנה מסוימת".
אז מגיעים אליכם כתבי יד ואז אתם מחליטים מה מוצא חן בעיניכם ומה לא?
מישה: "זה לא שאלה של מוצא חן או לא. זה שאלה של מחשבה, רעיון שמכריח אותך לחשוב. ברור שהרמה הספרותית מאוד גבוהה. זה מובן. אין אצלנו פרוטקציות – חברים רבים שלנו, שכותבים, אף פעם לא התפרסמו אצלנו. בדרך כלל כולם מפחדים מזה, כי אנשים יכולים להיפגע ממך, וכל העורכים בעולם נורא מפחדים מזה ועושים פשרות. ב'זרקאלו' לא נעשות שום פשרות. ל'זרקאלו' אין קרובים. לנו יש קרובים, אבל ל'זרקאלו' אין.
אירה: "יש סופר רוסי מאוד ידוע בשם סשה סוקולוב. הוא סופר חשוב מאוד, שכתב בשנות השבעים. הוא ממש אגדה ספרותית רוסית. נבוקוב, למשל, אחרי שקרא אותו, אמר שהוא סופר גדול. סשה סוקולוב לא הוציא לאור מכתביו זה עשרים שנה. הוא קרא את 'זרקאלו' ועכשיו הוא התחיל לפרסם את כתביו אצלנו. זו סנסציה מטורפת ברוסיה. משהו בלתי סביר לחלוטין. הנה, הוא חזר לפרסם אחרי עשרים שנה, ודווקא ב'זרקאלו', כתב עת רוסי-ישראלי".



ימים יגידו אם מתוך הספרות הרוסית-ישראלית צמחו נפילים ספרותיים בני אלמוות, אם כתבי העת שלה היו אכן במה תרבותית בעלת השפעה ארוכת טווח. כאמור, בישראל הרוסית פועלים, כותבים ומפרסמים כיום מאות יוצרים בעשרות כתבי עת. לא כולם מסכימים זה עם זה – כבכל קהילה ספרותית ראויה לשמה מתחת לפני השטח רוחשים מאבקים סגנוניים ותוכניים, גיאוגרפיים וכרונוטופיים. וכך, בהמשך לאותה מסורת שהחלה בתחילת המאה, המשיכה לתוך שנות השבעים והתפוצצה לתוך סוף המאה העשרים ותחילת המאה הנוכחית – ממשיכה הקלחת הרוסית הספרותית לבעבע, ללגום תה או וודקה ולעלעל בקדחתנות בעוד ועוד עמודים..

אני מוצא  את תחיית התרבות הרוסית מכל המקומות דווקא  בישראל כתופעה מצערת . .
התרבות הרוסית אינה התרבות שהייתה פעם במאה ה19 או בראשית המאה העשרים ,זוהי תרבות שוקעת באיטיות  שעברה זה מכבר את שיאה . אבל נכון הוא שדרכה אפשר להגיע  לכאורה למליוני קוראים .

אבל צרה צרורה כל  האנרגיות שמושקעות כאן בספרות ותרבות רוסית הם בגדר בזבוז אחד גדול ,איש בתרבות הרוסית "הגדולה "  שאליה הם כל כך כמהים להשתייך  לא יתייחס היום יותר מידי ברצינות לספרות הרוסית "היהודית ".

עדיף היה שכל אותם מאות ואלפי יוצרים  ובראש ובראשונה הצעירים שבהם היו משקיעים את כל האנרגיות שלהם ביצירה ובפיתוח של הספרות והתרבות העברית שבהחלט זקוקה  להם מאוד ועליה הם יכולים להשפיע בצורה מאסיבית.

אין להם שום אפשרות השפעה כזאת על הספרות והתרבות הרוסית.

 

ראו גם :

מאשה צור על פסטיבל הקומיקס והקריקטורה 
מאשה צור על אנימציה

אנה איסקובה על ספרות רוסית ישראלית
עוד לא צמח כאן דוסטוביסקי חדש :שירי לב ארי על ספרות רוסית ישראלית

יחס אמביוולנטי לאורינט :אבירמה גולן על תרבות רוסית ישראלית
המשחק שלהם הפאב שלהם הספרים שלהם :לילי גלילי על תרבות רוסית בישראל
ספרות רוסית ישראלית כואבת

מיכאיל גרובמן 

זאת תרבות זאת? :אוריה שביט על יוצרים רוסיים שבזים לתרבות הישראלית

יוסי רגב על ירידת יוצרים רוסיים
רוחות רפאים ? : ניסים קלדרון על ספרות רוסית בישראל

אמנות רוסית בישראל
מאיה נגד סולז'ניצין :על מאיה קגנסקיה
קהילה של אישה אחת: על אילנה גומל

לנין הבלש : על דניאל קלוגר

אלי אשד על הסימבוליזם המאגי של  מיכאיל גרובמן 

הדון האחרון :על מיכאיל שולוחוב
מדע בדיוני רוסי

אנשי הקוד  : :סצינת המדע הבדיוני הרוסי בישראל

אלי אשד על הסימבוליזם המאגי של מיכאיל גרובמן

עטיפת ספר של החוקר הישראל זאב בר סלע על הסופר הרוסי מיכאיל שולוחוב .

איש עורב

המשורר אלכסנדר קוברינסקי החל ביצירת סיפורי  פנטזיה סימבוליים שאת שורשיהם יש למצוא בספרות הרוסית אצל סופרים כמו גוגול אנדרייב ואחרים .
ולהלן סיפור מצמרר במיוחד מסוג זה :

איש-עורב

מאת

אלכסנדר מ. קוברינסקי

בצמרות העצים גורדות השחקים קיננו עורבים. שומרים טובים יותר לבדלנותה של עיירה לא תמצא… קר-רררררר!

*

"לא, לא ועוד פעם לא!"- דיבר הוא אל עצמו ועשה כאילו הוא אוכל בעיניו את מסך המחשב. הסתובב חדות ופלט:

-כבר שתיים בלילה.
-מגרש אותי?- שאלה היא, מכופפת כמעה את שדרתה.
-מבקש…,- מעד על חצי מילה.
-מה בדיוק?- שאלה היא בהתעניינות שובבה.
– לא את זה – את לא מתאימה בגיל.
– אל תדאג, כבר יצאתי עם איש מבוגר ממך בהרבה.
– את צוחקת ?!
– הלוואי,- אמרה בנשימה עמוקה והוסיפה,- נפלתי על ביסקסואל- איתי לא הצליח לו – חה חה!- הוא עשה סוויץ'…- ולמי? לאח שלי. כשגיליתי את זה, כמעט והקאתי.

השתתקה ברוב משמעות…

– תודה על הפתיחות- מהיום אדע שסוטים מעוררים מיחושי בחילה אצל נימפומניות,- אמר הוא והוסיף,- גם אני דו-מיני,- התרומם החלטית,- אני אלווה אותך.

בטווח הראייה נכנסו שלושה בתים שכנים וחלל החצר, מוארים בפנסי ניאון – חיי הישוב זחלו ללא הפסק- על הספסלים שליד השולחנות זקנים וזקנות קשקשו על מה-שלא-יהיה.

– לא רוצה שיראו אותנו,- הוביל לצד המעבר, שהוביל אל שדרת האקליפטוסים.

הלכו, ניסו שלא לדרוך על המטריות, שהושלכו, בהתעלמות מהאזהרות והקנסות, מעבר לגדר, למרגלותיהם היבשים של העצים. לא תוכל לעקור מסורת – הכתה שורש ואין לזה הסבר. מצד הישוב, פעם מתרחקות, פעם מתקרבות, נישאו נביחות זדוניות. אחרי כן, צווחות. גם אלה דממו. ושוב שקט, בתוכו אין למה להסכית – היי, היי!- העורבים לא קרקרו בלילות… משעקף את הישוב, הוא הוליך את בת לוויתו דרך בקע מוסתר המכוסה בצמחייה משתרגת, אל בית חד- קומתי שעמד בגבול הספּר. היא הוציאה מתיקה סיגריה, הושיטה אל שפתיה באצבעות רועדות וזפזפה בגלגל המצית.

-רואה,- אמר הוא,- מחווה בידו אל החלון המואר והצללית הכהה הצמודה אליו במצחה,- אביך לא ישן, לכי מייד הביתה.

עם המילה "מייד" היא נרעדה, הפנתה אליו את גבה והתרחקה, בעקשות ונקמנות- טהטה-טה! טהטה-טה!- טופפת בעקביה על הדרך המבוטנת.

*

התעורר מאוחר… הופעתו צויינה בצרחה רבת גרונות. האוויר בחלל בין הגזעים זרח באצילות וכחליליות. והאין זה כי העופות החוזים ניזונים מנבלות? תכונה מחליאה, אך מה בכך ? מספקים תברואה, מאז הבריאה עצמה. ולא אכילים!.. לספר האדום עוד לא הוכנסו.
"עכשיו אבדוק,- הוא חשב,- האם הם יבינו קריאה ידידותית". בחר מטריה, לפי המראה עוד בלתי משומשת, פרש- נופף פעם, נוספת, שלישית- ולאן נערמו הקולות הצרודים?!

הביתה חזר עם נוצת עורב וחיק מלא במטריות שחורות. במקדחה עשה נקב בקיר, תקע את הנוצה, כקמע לאחדותו הטוטמית עם הציפורים הנבואיות וחיזק בגבס. שחרר את הבד המגופר מהדורבנות , גזר במידה והשחיל בקוף המחט הצוענית חוט שחור. כל קשר חיזק בתשומת לב, שהתפרים לא ייפרמו בין טפיחה לטפיחה. קצץ את השוליים והעביר גומיות, שהשרוולים בזמן חיקוי התעופה לא יופשלו. סביב הצד החיצוני תפר שנצים – נוצות.

*
האשה מתה. יש לו בת ובן – שניהם קטינים. מקצבת נכות אפשר לחיות, אם לא להוציא כסף על תזונה וביגוד. הוא נאלץ לרכוש התמצאות אנציקלופדית באשר למשטר הפסולת בעיירה. מוצרים, טריים למדי, כמו גם לבוש שיצא מהאופנה, היו מושלכים ללא הפסק. כך שחיו הם, מעוטי היכולת, לא כל כך גרוע – שבעים, לבושים, טלויזיה וגם, אם לחפש היטב, עם כמה ענתיקות… אז מה בראש המשפחה נראה בכל זאת לא כמו אצל כולם? השפתיים הקורסות לחלל הפה – בזמן שיחה היה ממצמץ בפיו, את תותבות השיניים נעל במגירה והשתמש בהן רק בזמן האוכל.

השמש תפחה במימדיה ועל הקיר הזדחל פס אדום של שקיעה… צרימת זמזם.

– הגיעו אליי שמועות שאתה בי-סקסואל,- אמר היחפן משונס המותניים בחיוך ער וחסר שיניים – למה הסתרת את זה כל כך הרבה זמן?
– מה צריך?- שאל איש-העורב בעצבנות גואה.
– הגעתי מתוך צורך טבעי.- באמת לא ידעת שאני הומו?
– ח-חתיכת! -תפס בכנף הבגד- קישטא!- דחק החוצה במכת ברך.
– מה התחרפנת?- שאל האלמן ברוגע הוליוודי מעיק, מדלג כמה מדרגות מטה.- לפני שנה היה לך שכן, מוני- ושום דבר!- אנחנו אחד על השני לא בדיוק יצאנו באגרופים.

*

ויהי לילה

ה.ה.ה.,,,,,,,הי.,,,,

זהו.,,,.הי..,,,,לאנור…,..ה. הי. ,,,. הי. ,,..שקט.,,,..ה.ה. הי.
ה.ה.,, תרג…,.הי.ש.ש.ש.ש…הי…..הי., אלתבכ.,,,,הי..ה.ה.ה.
א. ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה. אבאאות…הי. ה.ה.ה. סהי. סהי. ,,,,גם. ה.ה.
ה.ה. הי. ה.ה.ה.ה.ש.ש.ש.ש.ש.
ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה…ה.ה.ה.ה.ה.. הי.. הי.ה.ה.ה.ה.
איפהכ.ואב?.ה.ה.ה.ה.בואי….הי. ,. הי. ה.ה. סצהי. סצהי.
x.x.x.x סצהי. סצהי..,,,,ה.ה.ה.ה. x. x. x. ססצהי.,,ה.ה.ה.
הי. ה.ה.ש.ש.ש..,.ש.ש..
ה.ה.ה…,,,,,,,הי…,,,,.
אעזוב'תבית… צהי…רוצצצ.צ.ה.ה…הי.. ה.ה. א.ה.ה.
..
אבא'לה ^ די ^ מספ ^ אנילא ^
בבק ^ש. ה.ה.ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה. הי. …… ……….. …. .
אנילארוצ ^ ^ ^ ^ אנילארוצה ^ ,,,,^ ,,,בבק.., זהכואב ^..הי.
ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.
ה.ה.ה.ה.ה. אנילארוצצצצצצ. ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה. ה. ה.x.x.x.x.
….,,,…….
.xxxx xxxxx. Xx xxxxxx.
x.x.x.
…..,,,,,,….,,

מוני?.. חי לו ובאחד הימים התאדה. במקומו עברו לשם אחרים. ובעקבותיו, גם הם נעלמו- לאן, אף אחד לא יודע. גם בבית העלמין המקומי שמותיהם לא הופיעו…
מוני?.. נו, כן – לפעמים היה מופיע בדלתו משום מקום. היה חוצה את החדר בהליכה נסחבת, קצות נעליו מצביעים אחד על השני, היה מתיישב בכורסא ואז, מושך בברך בעצבנות, היה מספר על משהו ערטילאי. פעם הופיע אצלו עם תלונות על בעיות בעיכול. שרבב את הלשון ואומר "רואה את המשקע הלבן- את הגוע
ל-נפש הזה צריך כל בוקר להסיר";
הלך למטבח, לקח סכין שולחני ובלשון שלופה, התחיל לגרד.

*
התושבים ידעו, שהיכן-שהוא מתקיימות מדינות אחרות, ערים ויישובים, אך לא יותר מזה. אף אחד לא הציב בוהן מעבר לגדר העיירה. והשדרה, ככלל, עמדה ריקם. לצלילי צרחות העורבים, ליד הגדר התוחמת היה נאסף פלח מרשים מתושבי העיירה וזה שנמצא אשם בהפרעת השלווה היה נתון לשיפוט חוזר ונשנה מצד הציבור.

הוא מיקם את השרוולים שנתפרו לא מכבר, תחת ידו – איש העורב הגיח השכם בבוקר אל טווח כוונותיה הדרוכות של המקהלה המנוכּ-ררררררת. משך על ידיו בחיפזון את ההסוואה שהמציא לעצמו. ביצע כמה טפיחות כנף והזמן קפא- אפשר היה לשמוע את רשרוש העלווה בצמרות, הידברותם החורקנית של הגזעים וזמזומו של דבור חולף. העיף מבט- אין איש. הסתכל מעלה ועל ענף יבש ראה עורב. זה סובב את ראשו על הצד, ונדמה כבוחן אותו דרך זכוכית מגדלת.

*
מיום ליום
אָוּו!……,,,,,,,!!___……¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿… יי………….
יו…ע!……..יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ..תהליך
השלום……………………………………….!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!…,,,"""'…………."""
יְיְיְיְיְ יְ יְ יְ יְ ייְיְיְ………………………………………………………………………ב-גבולות
הקו ה-ירוק………………………………………………….".."""",,,………..
אוי!……….באבה!……..ואבוי……………………………….
…………………………………………………..האינתיפאדה…,…,.. פלישתים עלייך
נתניה//גו ш/шшшшш//шדן/ןןןןןן
עעעעעעעעעעעעעעעע,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,"ע"…
פיגוע אחרררררר- פיגגגג,,,,,,,,,,,גוע"'…עעעעע…
. יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ…,…. אחר פיגוע פייייייייי¿¿¿,,,,,,,,,-גוע,,,,,עעעעעעעע
קאר-ררר,,,,,,,,,קר-ררר,,,,,,,,רררררר,,,,,קרדיוגרמה
שרב!… צמאאאאאא!!.. חול!!!..

קר-רררררררררררררררררררררררררררררררר!

*
כעבור חצי שנה.
בהתחלה השליך אותה, אך חשב שוב וחזר… הכסות המחויטת היתה בלתי מובחנת בצד המטריות. ומה הסיכוי שמישהו יצליח לנחש את הייעוד הייחודי של זה? ומה אם יימָצַא אחד- ולא לגאולת נפשו, אלא בשם סקרנותו הפוחזת?.. העורבים הרי יחושו בסכנה, יקחו להם ויתעופפו. מה אז? ומה יהיה בלעדיהם? ניחא, החצץ פה הוא לא בדיוק אדמת חרס. קל לחפירה. והנה כבר יש גומה. חיפּה אותה בעלים יבשים. פתח את השקית מהבית, עם פיסות הבשר החתוכות דק. הניח חופן בכף ידו וסינן קרקור חרישי, קצר, כמעט בלי קול. החטיף מבט אל אדני החלונות, הנראים מעבר לחרכים הצדדיים של שביל הטשטוש הזה- ריק!- הפעולה עברה בלי פאפארצי , והנה כבר על זרועו, כמה שיותר קרוב לאוכל, נחת עורב אפור. הוא הביט באיש, כמעט אנושי בעצמו והתחיל את הסעודה בשלווה וריכוז- ובתחושת עונג שאין לתאר.

תרגום ותיעוד גראפי: איגור ארמיאץ'
שיר ראשון (כתיבה ותרגום): אסיה רודשטיין

אצבע לרקע :עוד סיפור אימה מאת קוברינסקי

סמי האונס :איום מסוג חדש על החברה ?

 

כוס לזיהוי סם אונס Drinksavvy / צילום: יח

 

בשנים האחרונות אנחנו שומעים עוד ועוד סיפורים על נשים ששתו כוס איבדו את הכרתן והתעוררו במקום זר לאחר שאיבדו את זיכרונן לגבי השעות האחרונות והתברר להן שנאנסו .
מסתבר שמאחורי התופעה עומדים סמים מסוג חדש שקיבלו את השם "סמי האונס"

 

אייל  דוד ליאני הוא עורך דין  ומו"ל שבימים אלה עמל על השלמת ספר העוסק בנושא הסמים  ולהלן פירסום בכורה עולמי על מאמרו  בספר  על נושא "סמי האונס"שהוא הסיכום המפורט והאמין והמעודכן ביותר הקיים כרגע בנושא שנוי במחלוקת זה בעברית

נושא שעם הזמן דומה שהולך ותופס תאוצה עם כי יש רבים אינם מאמינים כלל בקיומו .

סמי אונס –איום מסוג חדש על החברה ?

מאת אייל ליאני, עו"ד. מחבר הספר "סמים" העומד לצאת בהוצאת "ביתן" השנה

הקדמה

ספרי "סמים" שעומד לצאת בקרוב מבוסס על מחקר שערכתי בפקולטה למשפטים ובמחלקה לכימיה באוניברסיטת תל-אביב. המחקר היה אקדמי גרידא. נשאלתי רבות, מן הסתם, כיצד יכול אני לכתוב על סמים וחומרים פסיכואקטיביים מבלי להתנסות בהם באופן אישי?
יש לציין שאני בעד ביטול הפליליות של השימוש בגראס ובחשיש. סבורני שיש להפכן לעבירות מנהליות גרידא בשלב הראשון. אחר כך יש להתירם כליל, וזאת לכשהצבור בישראל יתבגר ויוכל לעכל נורמות אירופיות מתקדמות אלו. לדעתי אין פסול בנטילת גראס וחשיש טבעיים שלא בפעילות אחראית (משימה צבאית, נהיגה, עבודה עם ילדים וכד'). הדבר שקול, בשינויים כאלו ואחרים, לצריכת אלכוהול. באופן אישי אינני בעד שימוש בסמים סינטטיים, אך איני סבור שמי שבוחר בכך באופן רצוני צריך להיחשב כעבריין.
התלבטתי רבות אם לכתוב את הפסקה הבאה. כיום אינני נושא בתפקיד ציבורי אולם אני תובע צבאי במילואים ומועמד לשיפוט צבאי במילואים.

אבל יש להודות :
לי עצמי היה נסיון אחד  בחו"ל בשנת 1994 של עישון גראס צתוך סקרנות  שלא היה מוצלח, לא חשתי כלל בסם.

כמו כן פעם אחת במסיבה בדירה תל אביבית בשנת 1995 אכלתי עוגיית בראוני. סהדי במרומים שלא ידעתי שהכילה גראס. זו הייתה חוויה מוצלחת מאוד. חשתי שהכל נע בסלואו מוושן, הנשים סביבי נראו לי מיניות מאוד וכל עפעוף עפעפיים שלהן, היה נדמה כאילו גרטה גרבו ירדה עם הקמיליות ונשקה לי. אציין שבשתי ההתנסויות הבתוליות הללו לא הייתי כלל במסגרת משטרתית או צבאית ולא הייתי מחוייב לנהוג באחריות (נהיגה וכד').

כיום לא אקח סמים בשל הסכנה של הרשעה בפלילים. אני סקרן מאוד לנסות יותר אך איני חושב שהסיכון מוצדק. בכתב העת הספרותי "עמדה" פורסם מכתם שלי בשם "אושר":
"תחושה טובה הנגרמת על ידי מעבר של נוירוטרנסמיטר בשם סרטונין בסינפסות המח."

חיי שלמים ואני מאושר בדרך כלל. אני מזדהה עם כאלו שצריכים "חיזוקים" אך ממליץ להתחיל בכך בגיל מבוגר, ללא לחץ חברתי ולא לגעת בסינטתיים. אם, חס וחלילה, אהפך חולה סופני אשתמש בכל מיני הסמים הקיימים! ואז אולי אכתוב את ספר "הסמים" המושלם…
לכם תוגש בקרוב מהדורה "מהוגנת" יותר.

 התנסויותי עם סמי האונס

מהם החומרים שזכו לכינוי העממי "סמי האונס "?
סמי אונס הינם חומרים משכרים ונרקוטיים המוחדרים לגוף של קורבן פוטנציאלי ללא הסכמתו ועלולים לגרום לאינוסו. הדרך הנפוצה הינה החדרה למשקאות אלכוהוליים בעיקר אצל נשים.
”סמי האונס” הנפוצים היום בשוק הם: היפנודורם, רוהיפינול, G.H.B וקטמין. אלה הם סמי הרדמה שבמינונים מסוימים גורמים גם לאובדן הזיכרון וכך הנאנסות אינן זוכרות מה ארע.
פטרייה מסוג סם אונס
הפטריה נפוצה בעיקר במזרח הרחוק. הפטריות הללו ('מאשרומס' בשמם בפי המטיילים) הינן למעשה פטריות רעל. סוג מסוים שלהן שטרם נחקר ומופה יכול לשמש כ"פטריית אונס".
אספר כאן חוויה אישית בענין.

בביקורי באי קופנגן בתאילנד בשנת 2001 נתקלתי בשימוש לרעה בפטרייה מסוג סם אונס. אני ושותפתי לטיול, עו"ד דנה בר-יקר (שאז רק סיימה לימודיה בפקולטה למשפטים באונ' ת"א) סעדנו יחד עם תרמילאית (באק-פאקר) מקסימה, רופאה צעירה ונאה מדרום-אפריקה בישנית ועדינת נפש. היא הזמינה פסטה והמלצר המקומי התייחס אליה בחביבות יתר. היא קיבלה את המנה לפני כולם והמלצר חייך אליה ברוחב לב ושאל אם זה ערב לחיכה. סיימנו לסעוד והלכנו לחוף הים. הייתה מסיבת פול-מון (ירח מלא) בחוף. רקדנו עם כולם ופתאום התיירת הרופאה החלה בריצת אמוק לכיוון הים כשהיא מתפשטת מבגדיה ומצחקקת. המלצר התאי ניגש אליה והחל להתנשק איתה. אני קלטתי זאת בזווית עיני והבנתי שאולי הוא שם לה משהו באוכל. אז לא שמעו עדיין על סם אונס. חילצתי את התיירת מהמקומי הלהוט. בבונגאלו שלה היא נחה ואחרי כמה שעות טובות של התנהגות מוזרה וחסרת גבולות חזרה לעצמה. כרופאה היא הבינה מיד שהייתה תחת השפעה של חומר פסיכואקטיבי. בבירור עם המקומיים סיפרו לנו, שישנה פטריה כזו הגורמת לחוסר עכבות מיניות. לצערי לא יכולתי לקחת דגימה מהחומר אך ברור לי, שמדובר בסוג טבעי של חומר הדומה ל"סם האונס" המערבי.

 

"סם האונס" בישראל והדיון בו בכנסת

הוועדה למאבק בנגע הסמים דנה ביום 30.10.06 בסוגית סם האונס המוחדר למשקאות אלכוהוליים של נשים . חברי הכנסת שמעו כי מנתוני הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, יש בישראל עשרות מקרים של מעשי אונס של צעירות כתוצאה מהחדרת הסמים למשקאותיהן.
בישיבת הוועדה התברר, מדיווחיהם של נציגי המשטרה, משרד הבריאות ונציג הרוקחים וכן ממסמך שהוכן על-ידי המרכז למחקר ומידע בכנסת שאלה הם סמי הרדמה שבמינונים קטנים גורמים לאובדן זיכרון ובמינונים גבוהים, יכולים להביא למוות.

נצ”מ סוזי בן-ברוך, ראש מדור הנוער במשרד לביטחון פנים, העידה שהצעירות סובלות מחוסר זיכרון טוטאלי, וכך אין הן יכולות להוכיח שאכן נאנסו ועל-ידי מי. הן רק מעידות שהן התעוררו במקום לא מוכר להן.
עוד אמרה כי "כ-12 שעות לאחר החדרת הסם, לא ניתן לאתרו בדמן ולהוכיח שהסם הוחדר לגופן. במשטרה יש כרגע, 5 תיקי תביעה על אחזקת חומרי סם האונס ולא על החדרתן".

יו”ר הוועדה, ח”כ נסים זאב (שס) אמר כי "בעקבות החדרת סמי אונס למשקאות במקומות בילוי נאנסות צעירות מבלי יכולת להתגונן ולהתלונן במשטרה". זאב דורש ממשרד הבריאות, ליישם את המלצות דו”ח הוועדה לניפוק סמים מסוכנים וחומרים פסיכוטרפיים בקהילה.

הדוח ממליץ על הקמת מערכת ממוחשבת שתפקח על שלושת הגורמים: הרופאים, הרוקחים והמטופלים, על הקמת מנגנון כלל ארצי ממוחשב שיכלול את בתי המרקחת של קופות החולים, בתי המרקחת הפרטיים ובתי המרקחת הצבאיים ויתאפשר מעקב אחר תפוצתם של סמים מסוכנים. בנוסף, ממליצה הוועדה על מעקב ובקרה על הנתונים שירשמו במערכת הממוחשבת על רופאים, רוקחים ומטופלים והפעלת סנקציות משמעתיות ודיווח למשטרה במקרה של פעילות בניגוד לחוק.

סמי האונס :הדיון המדעי

סמי האונס הם לאמיתו של דבר   סמים שונים ששמותיהם המדעים הם כלדקלמן :
GHB ו- GBL
GHB – Gamma hydroxybutyrate
GBL ו- GHB הינם סמים נפרדים ושונים. נוטים משום מה לבלבל בינהם. GHB הוא המוכר והידוע יותר וזכה בתקשורת לשם "סם האונס". שם זה אינו מדוייק. GHB אינו בהכרח סם אונס. הוא משמש כסם לכל דבר לאוו דווקא לגירוי מיני. סם זה ידוע כמנטרל את המשתמש בצורה כזאת שניתן בקלות יחסית לכפות עליו יחסי מין.
חומר מרדים המדכא את מערכת העצבים המרכזית. ידוע בשמות נוספים כגון: “G” , נוזל X, נוזל האקסטזי ופנטזיה.
ברפואה משמש כחומר מרדים לאנשים עם בעיות שינה. משמש גם ליולדות מאחר ומגביר התכווצויות, מוריד כאב ומרחיב את צוואר הרחם וכן לטיפול גמילה לאלכוהוליזם.
שימוש לרעה בחומר: משמש לצורך דיכוי תיאבון (דיאטה מסוכנת), ם היף לסטרואידים אנאבוליים (לבניית שרירים).
צורה: בנוזל או בטבליות. משמש פעמים רבות כתוסף לאקסטזי. השימוש הוא בשאיפה (ולא בשתיה).
השפעה: כאמור, GHB הינו סם המכונה בעגה הלא מקצועית גם כ"סם האונס". השפעתו נחשבת כחזקה יותר מאקסטזי אפילו. (משמש כתוספת לאקסטזי פעמים רבות). ידוע כמגביר את החשק המיני. ההשפעה יכולה להתבטא בשלווה וברוגע אולם ישנן תופעות לוואי: שינה מרובה, בחילה, ובמקרים קיצוניים: מוות.
ישנן תופעות לואי של בחילות, גלגולי עיניים, צמא, רעידות בגוף, אבוד זכרון ואף שיבוש הורמון ההשתנה, התקפי לב ועלפון.
באמריקה נולד הכינוי "סם האונס". כאמור מדובר בנוזל שקוף, שמנוני ומלוח, המשמש לפי השמועה לקירור מזגנים, אבל משפיע כמו אקסטזי. בישראל הוא הלהיט התורן של שוק הסמים האלטרנטיביים, אחד המסוכנים בהם – וחוקי למהדרין. ויש עוד כאלה, בסופר, בגינה ובמרחק לחיצת עכבר.

חיפוש "סם אונס" באינטרנט

חיפוש פשוט באינטרנט מניב מבחר אתרים (מארה"ב) המספקים מתכונים מפורטים לרקיחת הנוזל, לצד מכירת החומרים וערכות הכנה. מעבר לכך נדרש ציוד זול וזמין של כלי מדידה, מד חום ומשקפי מגן. "הGHB- מדמה חומר טבעי הנמצא בגוף בשם גאבה", מסביר ד"ר לרנר. "זה חומר כימי ממכר שעשוי לגרום למוות. הוא חומר מדכא כמו אלכוהול. לפני שהוא גורם לרוגע המשתמש עובר שלב בו המעצורים שלו משתחררים והוא נהיה אופורי ותקשורתי. בשלב מאוחר יותר זה מתאפיין בטשטוש, דיבור לא ברור והליכה לא יציבה. אחרי זה מגיעה שינה עמוקה ולפעמים פתאומית. חלק מהמטופלים מספרים שהם פשוט נופלים על רחבת הריקודים ואי אפשר להעיר אותם. הם גם לא מגיבים לכאב".

הפסיקה בנושא סמי האונס

 

עו"ד ששי גז ניהל לאחרונה תיק מעניין. מרשו היה חיים פנחס, איש חיי הלילה הידוע. פנחס הוא בעל כמה מועדונים בינהם "המרפאה", "נייט" (בו ארע רצח) ועוד. פנחס נעצר בחדרו במלון שרתון בת"א ונתפס עם 13 בקבוקונים בהם חומר שקוף נוזלי הנחשד כסם מסוג GHB המכונה, כאמור, בעגת הרחוב גם כ"סם האונס". כשבוע לאחר מעצרו של מרשו נשלח החומר לשם זיהויו במעבדה לצורך בירור טיבו. מבירור תוצאות בדיקת המעבדה עלה כי אין המדובר בסם GHB כי אם בחומר אחר, השונה בתכלית מן הסם האמור, בשם GBL. עו"ד ששי גז ניסה לשכנע את ביהמ"ש, שאין דין "סם האונס" כדין הסם שנתפס אצל מרשו GBL.

GBL משמש כחומר גלם בסיסי ממנו מופקים חומרים רבים אחרים, השונים בתכלית השוני מאותו חומר גלם, וכל זאת כפי שיפורט להלן, וחומר זה אינו מנוי כלל בפקודת הסמים המסוכנים. GBL הינו חומר נפוץ, אשר משמש בחיי היומיום ובתעשיות השונות כדבר שבשגרה. GBL משמש בתעשיית ההדברה וקוטלי המזיקים, בתעשיית הצבע, מתאם רמת חומציות בעת צביעתם של חומרים דוגמת צמר וסיבים פולימריים. כמו כן משמש GBL כמתווך בייצור של ויטמינים ורקיחת תרופות.
יתרה מזאת, שימושו של ה-GBL נודע אף בהרכבתם של חומרי ניקוי שונים, בעיקר בהסרת כתובות גרפיטי ודיו, משמש לאיכול פני שטח מתכתיים ופלסטיים. החומר מצוי בלקה לציפורניים ובחומרי ציפוי שונים המבוססים על תרכובות אורגניות וכימיות.
כאמור, התייחסות לGBL כסם מסוכן אינה מעוגנת בחוק.

האם יש לפחוד מסם האונס ?

אז מה דעתי  האישית לגבי סם האונס ?
נראה  לי שיש פניקה מוגזמת סביב סם האונס והוא מעט OVERATED. הבהלה סביבו יצאה מכלל פרופורציה  והוא אינו כה נפוץ כמו שזה נדמה.

דומה שהוא נפוץ דווקא יותר באיזורי הפריפריה כמו לוד מאשר איפה שהיה צפוי שיהיה בתל אביב המתוחכמת והדורסנית .
אבל בנות לתשומת ליבכן :בפעם הבאה שאתן נמצאות בפאב מלא עשן ומשוחחות עם מישהו נחמד יותר או פחות היזהרנה כשאתן מסבות מבטכן מן המשקה שלכן, אולי אותו מישהו מכניס לכן משהו למשקה .
ואז כבר לא תחושו דבר למשך שעות רבות לאחר מכן .

 

ראו עוד על סם האונס

סם האונס בוקיפדיה 

כל האמת על סם האונס 

 

סמים המשמשים אנסים

ערכת בדיקות אישית לגילוי סם האונס

פיתוח מהפכני שישים קץ ל"סם האונס "

 

 

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

 
 
 
ראובן קריץ סופר וחוקר ספרות .ידוע גם בשמות "ריקי קלר " ו"רותי שמיר".  
   
לאחרונה זכתה לפירסום ברשת ומחוצה לה פרשת צאלה כץ ,משוררת בדויה שנוצרה בידי גבר במגזין ספרותי וברשת וזכתה ל"חיים עצמאיים " משלה  עד שנחשפה לראשונה  באתר זה כזהות בדויה . כמובן זאת לא הייתה הפעם הראשונה .
בשנות השבעים יצר הסופר הצרפתי  הידוע  רומן גארי  זהות בדויה של "אמיל אז'אר" סופר שתחת שמו פירסם כמה ספרים ידועים וזכה כתוצאה לתהילת עולם.
אבל גם הוא לא היה הראשון .  
ראובן קריץ חוקר ספרות וסופר ישראלי שיצר גם הוא כמה זהויות כאלו התפרסם הרבה פחות אם כי קדם לגארי בכמה שנים .
 אבל קריץ עוד  הרחיק לכת הרבה מעבר לרומן גארי ומעבר ליוצרה של צאלה כץ .

הוא לא רק יצר זהות בדויה של סופרת שתחת שמה פירסם את ספריו אלא הוא גם יצר זהות בדויה מפתיעה מאין כמוה שנחשפת לראשונה במאמר זה בסקופ מדהים של האתר .
הוא האדם היחיד שיצר דמות בדויה שכתבה עליו עצמו ספר מחקרי.

  

 

 

  
 
 
 .
לחוקר הספרות המבקר והסופר ראובן קריץ מלאו לאחרונה 80 וזה נראה לי גיל מתאים לסיכום ולהערכה של יצירתו ושל הקריירה שלו.
ראובן קריץ עסק כל חייו בספרות – בהוראה, ביצירה ובמחקר. בחמישים שנות כתיבה הוא פרסם 36 ספרים בספרות יפה ו-18 במחקר ועיון, ביניהם "אחות קטנה", "בוקר חדש", "חטאות נעורים", "בני-בי-רב", "נפנוף של מטפחת", "אלון ועירית", ספרים שהשפיעו בזמנו על דור שלם של בני נוער, שגדלו על ספריו. ובביקורת: "בדרכי השירה", "שירי רחל, שירת רחל, רחל", "סיפורי הקיבוץ" ועוד. בשלושת התחומים – הוראה, יצירה, מחקר – השיג הישגים ראויים לציון ובשלושתם גיבש לו סגנון מיוחד שזכה להערכה ולחיבה בין תלמידיו, קוראיו ועמיתיו.
עם זאת לאורך כל השנים ראובן קריץ כמו נשאר דמות צדדית הן כיוצר והן כחוקר,ידועה רק בחוגים מצומצמים יחסית של "מבינים " ולא מוכרת לקהל הרחב ..


קריץ עצמו מעריך את עצמו ואת מקומו בספרות העברית כמי שיושב בשורה שלישית בצד ,דהיינו לא אחד הסופרים החשובים הבולטים המצליחים והמרכזיים אלא יותר כמישהו שגם הוא נמצא במקום אבל לא זוכה לתשומת לב מיוחדת . .
בדיעבד דומה שהדבר המדהים ביותר ויוצא הדופן ביותר לגבי סופר זה הוא שהוא יצר זהויות בדויות של עצמו .ולרוב תחת המין הנשי הן של כסופרת נשית בשם "ריקי קלר " ( וזה לא דבר חסר תקדים אם כי נדיר אצל סופר גברי ) והן של "חוקרת " נשית המבקרת אותו עצמו וזה עד כמה שידוע לי הוא דבר חסר כל תקדים וגילויו הוא סקופ של מאמר זה .

החוקר

 

 

יותר משראובן קריץ ידוע כסופר ,הוא ידוע כחוקר חשוב של הספרות עברית.

בדרכי השיר א+ב / ראובן קריץ
הוא פירסם ספר רחב ומקיף על אמנות השירה ( שאותו עיבד והרחיב במהדורה חדשה של שני כרכים  ביחד עם ביתו אורי חוקרת ספרות עברית בפני עצמה) וספר על השירה של המשוררת רחל שזכה לכמה מהדורות כל אחת מורחבת יותר מקודמתה .

 
 

אחד מספריו המעניינים ביותר הוא ספר "סיפורת דור המאבק לעצמאות ( 1978) שבו סקר סקירה  כמותית את הסיפורת של דור סופרי מלחמת העצמאות ובראשם מיגאל מוסינזון ומשה שמיר וס.יזהר. קריץ מביא לפני הקוראים תיאור מדוייק ומפורט של כלל היצירה הספרותית שפורסמה באותם השנים של בני אותו הדור , ונותן סקירה ותיאור   של כלל סיפוריהם של כמה סופרים בולטים  מאותה התקופה, סיפורים  שחלקם מעולם לא פורסמו בספר ,וכתוצאה ספר זה של קריץ הוא העדות היחידה לקיומם מעבר לדפים מתפוררים של כתבי עת נידחים .לווקרים ולמתעניינים בתקופה זהו מקור מידע שלא יסולא בפז.  

 

למרבית הצער הספר לא זכה לתשומת הלב שהיה ראוי לה וכתוצאה קריץ לא פירסם את הכרכים הנוספים של המשכים שאותם תיכנן לכתוב על הנושא .
הוא פירסם ספר בשלושה כרכים בשם "סיפורי הקיבוץ" ( 1997) ביחד עם בתו אורי , מחקר מונומנטלי בעל חשיבות עצומה לתיאור ז'אנר זה ( שהיום בראשית המאה העשרים ואחת ככל הנראה נעלם לחלוטין מהספרות העברית ) שבו סקר את כלל הספרים שהופיעו בספרות העברית משנות העשרים ועד התשעים על נושא אותו מוסד הולך ונעלם , הקיבוץ , ספר שהוא כלי עזר חיוני בחקר מוסד זה והיחס אליו בחברה הישראלית .
בכרכים אלו הם רשמו תיארו וסקרו כל רומן חשוב וכנראה גם לא חשוב שהופיע אי פעם על נושא הקיבוצים
תמונת העטיפה של כל כרך דיברה בפני עצמה ונתנה רמז ברור לגבי תוכן הכרכים
בכרך הראשון ראו אוהל מהשנים הראשונות של החלוצים והחלוציות .
בכרך השני .התמונה הייתה מהקיבוץ משיאו בשנות החמישים .
בכרך השלישי הייתה תמונה של אנשים זקנים בחדר האוכל מהשנים האחרונות ומשקפת את תהליך הזדקנות הקיבוצים כאשר מוסד הקיבוץ כולו הזדקן ודומה שהמוסד האוטופי שתרם כה רבות למדינה שעומד לפני חיסול והפרטה.
שלושת הכרכים האלו יותר מכל ספר אחר שאני מכיר הם התיעוד האולטימטיבי לתופעת הקיבוצים .
ולא רק בספרות.  המחברים התייחסו גם לקיבוצים בסיפורים קצרים ובספרי ילדים ובתחומים אחרים .אבל מאידך היו גם חוסרים .הם לא התייחסו לנושא הקיבוצים בקומיקס למשל .
מדהים שליצירה חשובה כל כך כמעט לא הייתה התייחסות ביקורתית .המבקרים רובם ככולם פשוט התעלמו ממנה .
עד כאן התחומים שבהם עסק היו קונבנציונאליים לפחות לכאורה בחקר הספרות . אבל לאורך הקריירה שלו הוא גילה נטייה מוזרה כמעט אובססיבית לעסוק בכל מה שהוא לא קונבנציונאלי ונמצא בשולי הדרך.

עטיפת הספר "המוזר בסיפור המוזר ".

 

במשך שנים רבות בזמן שהריאליזם שלט בכיפה ללא מיצרים בתחום הספרות העברית קריץ היה בין הבודדים שעסקו בישראל בחקר הספרות הפנטסטית וחיבר את הספר הראשון בתחום זה ועדיין אחד הבודדים המוזר בסיפור המוזר ( 1975) שהתבסס על עבודת תזה שלו שבו הוא מנתח בפרטנות את יצירות הפנטסיה של הסופר הגרמני הופמן , של אדגר אלן פו האמריקני ושל גוגול הרוסי.
כן עסק לראשונה בעברית בניתוחים של ז'אנר דחוי ומושמץ אפילו יותר מהספרות הפנטסטית , הספרות אירוטית ופורנוגראפית . ואת זה עשה דווקא ברומאן המכתבים שלו המלא בדיונים ספרותיים מעמיקים סרטן בלילה ( 1966) ובמהדורה מאוחרת יותר בשם המושך בהרבה "לילות לשולה ".

ספר זה הוא אוסף של הגיגים ספרותיים שמישהו כותב ושולח כמכתבים  לאישה במשך כל לילה .
חלק מההגיגים עושים רושם אוטוביוגרפי מובהק כמו סיפורי מפגשים עם הסופרים עגנון ומשה שמיר .
בספר יש גם קטע מעניין מספר שקריץ תיכנן כנראה לכתוב ולא השלים ומתאר את דוד המלך וגיבורי החייל שלו בעת סעודה.
 בכל אופן הקטע המעניין ביותר בספר זה וזהו   קטע יוצא דופן לגבי ספר שנכתב בשנות השישים עוסק בדיון פרטני בספרות הפורנוגרפיה ויש שם בין השאר השוואה בין " פאני היל " ובין "ומאהבה של לידי צ'טרלי " שאז היו במרכזם של דיונים משפטיים חריפים .
קריץ מגדיר את הראשון כ"קיטש " ואף מסביר את מקור המילה מהשפה הגרמנית כמו גם את מקור המילה פורנוגרפיה מיוונית ". עוסק בקטעים פורנוגראפיים מהתנ"ך "שלפי מלון אוקספורד הוא אנתולוגיה של קטעים פורנוגרפים גסים " ובראש ובראשונה מספר יחזקאל .
עד כמה שידוע לי דיון כזה בפורנוגרפיה בספרות הוא יוצא דופן בספרות העברית לפני שנות השמונים והתשעים בספר קונבנציונאלי כל שהוא בעברית . 

במאמריו ההמשיך קריץ לעסוק בתחומי שוליים אלו הוא אפילו עסק בסרטי אימה נחותים במאמר בשם "אנטומיה של קיטש " ( שפורסם במסגרת ספרו האקדמאי המכובד "תבניות הסיפור " ( 1976).  שבו ניתח את הסרט " מגרש השדים" בצורת מאמר אקדמאי פרטני דקדקני מכובד בתקופה שבה ההתייחסות לסרטים "זולים " מעין זה לא הייתה מקובלת כלל באקדמיה , בניגוד להיום כאשר "הכל הולך" וניתוחים מעין אלה של יצירות ספרות ותרבות "קלה " הם שגרתיים ומקובלים בהחלט.היום נושאים כאלה למאמרים ולמחקרים על הספרות והקולנוע הם מקובלים ונפוצים אבל קריץ היה מבחינה זאת פורץ דרך והקדים את זמנו .

אולי גם בגלל תחומי עניין כאלה קריץ לא נחשב במהלך שנות השישים והשבעים והשמונים כאחד מהחוקרים המשפיעים באמת מאחר שלא הקפיד לעסוק רק בתחומים "נכונים " של מחקר  כנדרש. .

הסופר

פעם בקיבוץ / ראובן קריץ
קריץ פירסם גם יצירות רבות של ספרות יפה , ורובן עוסקות בעולמות המוכרים לו היטב. ובראש עולם חיי הקיבוץ שבו שהה בילדותו.

בוקר חדש / ראובן קריץ

 אלו הם ספרים אוטוביוגרפיים כמו "האורות "ספר שהוא עיבוד מחודש מ-1970 של שלושה ספרים שיצאו במקור בשנות החמישים והשישים בנפרד בוקר חדש מ-1958 שנים של תכלת מ-1960 וחטאות נעורים מ-1962).ומתאר את חוויותיו של נער רגיש וחולמני בעל נטיות ספרותיות בקיבוץ.

ספרים נוספים מסוג זה היו "אלון ועירית:שבעה סיפורים מנוף הנעורים  " ( 1961 ) קובץ סיפורים . "אחות קטנה " ( 1962) ) ו"נפנוף של מטפחת " ( 1963) .

נפנוף של מטפחת / ראובן קריץ

"נפנוף של מטפחת " יצא לאור לימים בגירסה חדשה  כ"פעם בקיבוץ"       (תל אביב : סיפרי פורה, תש"ס 2000) עם אחרית דבר של "רותי שמיר " (ש"עליה " ראו בהמשך).

ספריו של קריץ על חיי הנוער בקיבוץ היו פופולאריים מאוד בזמנם והיו מי שהשוו אותו לפוצ'ו מחבר "חבורה שכזאת ".

המהדורה האנגלית של "בוקר חדש".

עטיפת התרגום השוודי של "בוקר חדש".

 ספרו "בוקר חדש" על חיי הקיבוץ אף תורגם  לאנגלית ולשוודית ( וניתן לתמוה עד כמה תרם לתופעת המתנדבים השוודיים שזרמו במשך תקופה מסויימת לקיבוצים בישראל ? ) .

 מן הסתם היו לא מעטים שהוקסמו מתיאור חיי הקיבוץ שבהם כשל מקום קסום ( תיאור שהוא היום מאוד לא אופנתי ומאוד לא פוליטיקלי קורקטי ) .הם עדיין מעניינים לקריאה כיום גם בגלל תיאורי החברה הלא חומרנית שהם מציגים שהיא כל כך שונה מכל מה שאנו רואים מסביבנו .
באחד משלושת חלקי הטרילוגיה שבמקור נקרא "שנים של תכלת " ובהוצאה מחדש "ימים של תכלת " יש פרק מעניין ששבו הנער גיבור הסיפור מדמיין את עצמו כנביא הזועם אליהו בחצר מלך ישראל הקדמון אחאב ( ששם כל הנוכחים הם חבריו בקיבוץ ) ואז לפתע מופיעה המלכה איזבל שאינה אלא חברתו לקיבוץ רחל שבה חושק הנער /אליהו בריקוד חושני שנקטע בדיוק ברגע שבו היא עומדת להציע לו את עצמה ככוהנת האהבה…
מדהים כמה אירוטיקה יש בקטע התמים הזה שאינו אירוטי כלל במושגינו שכיוון ששום דבר בעצם לא קורה בו .

 הרפובליקה הספרותית  : עולם החוג לספרות

עולם אחר שאותו תיאר קריץ ובכך היה ראשון מסוגו , היה עולם האוניברסיטה ובמיוחד של הסטודנטים בחוגי הספרות באוניברסיטה,  בספר המעניין מאוד סטודנטית ( ספר שיצא במקור ב-1964 תחת השם הבלתי אפשרי כיום "בני –בי-רב".  איש לא יבין היום את הביטוי הזה שמציין את מאות הסטודנטים המצטופפים מידי שנה במחלקות האוניברסיטה וטוב עשה המחבר ששינה אותו ). זהו ככל הנראה רומן האוניברסיטה הראשון בספרות העברית דהיינו הספר הראשון שהתרחש כולו במסגרת חוג אוניברסיטאי .

זהו סיפור חייה ומאבקיהם של שלושה סטודנטים ובעיקר סטודנטית בחוג לספרות באוניברסיטה העברית בירושלים במהלך שנת הלימודים שם אי אז בשנות השישים במציאות הישראלית של ימי פרשת לבון ומשפט אייכמן .
וכמה מהסצינות בספר קשורות לפרשיות אלו וכך למשל מתואר משפט סטודנטים שנערך במציאות על הפרשה . . וויכוח מצולם לטלוויזיה הגרמנית הודות תגובתם של הישראלים למשפט אייכמן הופך לבמה בו משמיע גיבור הספר נמרוד כמה דעות קיצוניות בנושא שהיו אופיניות לצברים של התקופה .

גיבורת הספר רוני היא מורה צעירה ילידת נהרייה המבקשת להשיג את התואר הראשון בספרות עברית ואנגלית הנקנה לרוב אחרי שלוש שנות לימוד בתוך שנתיים .ובמהלך הרומן היא יוצרת קשר עם שני סטודנטים נוספים נימרוד סופר צעיר ושחצן הכותב רומן שלם על רוני ועל שנתה הראשונה באוניברסיטה אחרי שנמלטה ממיטתו (!) סיפור המופיע כרומן בתוך הרומן , ובועז גבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו שזנח את בית המסחר לשטיחים שלו כדי  לקנות דעת מופיע לאורך כל הספר ונהרג בתאונת דרכים בסוף הרומן .
הדמות הנשית של רוני מבוססת ככל הנראה על קריץ עצמו שהישיג את התואר הזה בשנתיים בחיים האמיתיים . קריץ היה מרצה בחוג כזה ובעברו הרחוק יותר סטודנט כך שהוא מתאר דברים רבים מניסיונו האישי אם כי העדיף להציג זאת מנקודת מבט נשית וזה גורם לעיתים לקורא תחושה מוזרה שכן לא תמיד נראה שהסופר באמת מבין את נקודת המבט של האישה שאותה הוא מאמץ .

 אבל הוא שמר על נקודת מבט נשית כזאת גם בהמשך בספרים שכתב תחת השם "ריקי קלר " שחלקם לפחות כביכול באמת התחברו בידי אישה .
הספר שהוא משלב בתוכו דמויות בדיוניות ביחד עם תיאור מדוקדק ופרטני של דמויות אמיתיות של מרצים אמיתיים בחוג לספרות באוניברסיטה בירושלים שהופיעו בשמותיהם ( דבר שלדבריו גרם לו בעיות עם אחד המרצים האמיתיים ,שמעון הלקין , שלא שמח למצוא את עצמו כדמות בספר על סטודנטים בדיוניים ) .הספר מומלץ במיוחד לסטודנטים לספרות שיחזהו בו הרבה מהתנסויותיהם .

החוג בספרות המתואר שם היה בגבעת רם בתקופה שבה המתרחש הספר אלא שמאז עבר להר הצופים .אני עצמי למדתי בגבעת רם בתואר השני וזה היה מעניין עבורי לקרוא על מקום זה כפי שהיה בשנות השישים.
(זהו אגב הספר הבדיוני היחיד שמוכר לי שעוסק בפירוט בעולם חוגי הספרות באוניברסיטה והסטודנטים שלהם להוציא ספר  בלשי של בתיה גור בשם "מוות בחוג לספרות  ( 1989)  שמתאר שרשרת רציחות בין מרצי חוג זה בירושלים  וכנראה מבוסס על דמויות אמיתיות שאותן היכירה המחברת ) .

. קריאה חדשה בספר הזה גרמה לי להגיע למסקנה שהסטודנטים לספרות היום השתנו מאוד בהשוואה לסטודנטים של שנות השישים ולא בהכרח לטובה.
בספר זה התוודעתי לראשונה לרעיון "הרפובליקה הספרותית .באחד הפרקים בספר שואלת רוני את נמרוד "מי יקרא את הרומן שלך ?" והסטודנט- סופר משיב "שמעת על הרפובליקה הספרותית שלנו ? אלפיים –חמשת אלפים סופרים צעירים שרוצים לקרוא ספרות עברית בשביל להבין מה עשה איתם ומה נעשה סביבם ".
קריץ החל לכתוב אחרי ספר זה באופן אקסלוסיבי לרפובליקה הזאת . שאליה מכוונים כיום כמעט כל הסופרים בישראל שהתייאשו זה מכבר מהקהל הרחב של הקוראים בפרק של רותי שמיר על הספר נטען שהספר זכה לתגובות אוהדות בודדות בלבד וכללית הרפובליקה הספרותית לא קנתה את הספר .ומוזר שיש התעלמות מכך שהספר זכה לתגובה אוהדת ומפורטת בשבועון "העולם הזה שפירסם את המחבר לאורך שנים .
דומה ששמיר או קריץ מנסים להמעיט את היחס החיובי והתגובות הרבות שלהם זכה בהעולם הזה לאורך השנים

רומן גארי הישראלי .

 .

 

ספריו הראשונים של קריץ זכו בזמנם באופן כללי להצלחה ולביקורות טובות..
אך בשנות השבעים התברר לקריץ שיצירותיו שוב אינן נמכרות בגלל אדישות הביקורת וגם מאחר ששוב אינן נחשבות ל"אופנתיות" . הוא מצא את עצמו נאלץ לפרסם אותן בהוצאה עצמית , הוצאת "פורה "..
. כתוצאה החליט לנקוט ב"טריק " יוצא דופן . הוא החליט ליצור לעצמו זהות חדשה ולפרסם ספרות יפה רק בזהות זאת.
היה כאן דמיון מוזר בין קריץ ובין הסופר הצרפתי הידוע רומן גארי שכאשר התברר לו שיצירותיו זוכות לאדישות ביקורתית וציבורית החל לפרסם בזהות בדויה "אמיל אז'אר " ואף שכר אדם שגילם בציבור את תפקיד הסופר אמיל אז'אר בזמן שהקשר של גארי אליהם הוסתר בקפדנות . התוצאה הייתה הצלחה מיידית ואחד מספריו אלה "לחיות את חייו " אף הוסרט בידי הבמאי הישראלי משה מזרחי. הביקורת הצרפתית השתוללה מהתפעלות, מהיכולת המדהימה של הסופר החדש והבלתי ידוע עד כה , וכאשר חשף גארי לבסוף את זהותו כמחבר הספרים התוצאה הייתה הפתעה מוחלטת .
קריץ קדם לגארי בכמה שנים כאשר היגיע למסקנה דומה לגבי יחס הביקורת לספריו ובהחלטה לנקוט בשיטה של יצירת זהות בדויה על מנת למצוא קהל חדש וביקורות חיוביות יותר לספריו . אלא שקריץ אף הרחיק לכת מגארי מאחר שהזהות הבדויה שבה בחר הייתה זהות של אישה דווקא..
וכך במשך שנים החל לפרסם ספרים תחת השם "ריקי קלר ", שם שגם תמיד היה שם הדמות הראשית בכל סיפור אם גיבור זה יכול היה להיות זכר או נקבה , כך שגם המין של המחבר/ת לא היה ברור שכן קריץ הקפיד לשמור את זהותו האמיתית בסוד .


זאת לא הייתה הפעם הראשונה שקריץ יצר דמות בדויה של אישה ככותבת יצירה שהוא מסתתר מאחוריה .אורי אבנרי עורך השבועון "העולם הזה " ( שקריץ היה מקורב אליו מאוד במשך שנים ) סיפר פעם כיצד נכנסה למשרדו צעירה בת 16 וביקשה שלראותה את העורך .בידיה היה כתב יד כתוב מכונת כתיבה.וסיפרה שזה רומן שלה .היא סירבה לגלות את שמה . היא ביקשה שאבנרי יקרא את הרומן ויחווה עליו את דעתו . אבנרי סיפר שהוא שונא לקרוא כתבי יד של סופרים מתחילים אך אותה נערה נראתה לו כה מסכנה עד כי לה היה לו לב להשיב לה בשלילה . .הוא לקח את כתב היד ללא ציפיות והחל בקריאתו וסיים נרגש .

היה ברור לו שהתגלתה סופרת חדשה בישראל סופרת בעלת יכולת מפליאה לתיאור מושב ישראלי בעלת בגרות מוזרה בעלת דעות בוגרות ביותר על יחסי אדם ועמים .אבנרי החליט לעזור לה למצוא מו"ל .
הנערה הופיעה שוב כעבור חודש .אבנרי השמיע לה את דעתו הנלהבת על הספר מתוך חשש שמחמאות רבות מידי יקלקלו את כשרונה .הנערה הקשיבה לו בסבלניות ואז גלתה לו סוד :הספר המדובר כלל לא היה שלה אלא של סמורה ממשו במולדת בשם ראובן קריץ סופר שכבר פירסם סיפור ב"העולם הזה" שנים קודם לכן . אבנרי קרא שוב את הספר והתרשמותו לא פגה הספר היה לדעתו אחד הספרים הטובים בשפה העברית באותם השנים ..הספר יצא לאחר מכן בשם "אחות קטנה " בהוצאת פורה של קריץ .

אחות קטנה / ראובן קריץ
אבנרי שאל את קריץ מדוע נקט בתכסיס זה וקריץ הסביר ש"חשבתי שאחרת לא תקרא". וזאת ככל הנראה הייתה הפעם הראשונה לתכסיס של קריץ של שימוש בזהויות נשיות כדי למשוך קוראים ליצירתו . והוא השתמש בתכסיס זה עם עוד שתי זהויות נוספות לפחות .

לצערו בכל אופן . הזהות הבדויה של "ריקי קלר " עוררה רק עניין מצומצם בקהל אבל קריץ נשאר עימה במשך שנים . .

בין ספרים שפירסם תחת שם זה ניתן להזכיר את קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת  ( 1970) סיפור בגוף ראשון על התיכוניסט ריקי קלר נער "מודרני " בעל נטיות ספרותיות והבנה וידע שלא תיאמן עבור נער היום וגם אז בטריויה ספרותית וקוריוזים שונים מתולדות חיי הסופרים העבריים כמו שלונסקי ואחרים.
לעלילה עצמה העוסקת בחיי תיכוניסטים בכל אופן אין הרבה קשר לקוריוזים מעולם הספרות היא לא ברורה ויותר מידי עושה רושם כיצירתו של אדם מבוגר המנסה לדמיין איך הנערים ב"ימינו "( סוף שונות השישים ) מדברים ומתנהגים .נראה לי שגם בסוף שנות השישים לא היה הרבה קשר בין התיכוניסטים שאותם תיאר "קלר " ובין המציאות .
את הספר ייחד סיום בלתי צפוי באמת וכמו אפוקליפטי כאשר נערים "מהדרום " תוקפים מסיבה של נערים "צפוניים " בצורה שמזכירה את הסיום של הסרט של אסי דיין "החיים על פי אגפה".
הספר הבא של קלר שזכה להצלחה גדולה יותר כנראה בעיקר בשל שמו "הכחול " היה "דופקים " ( 1976) אבל לרומן עצמו אין שום קונוטציות ארוטיות והכותר שאין לו שום קשר למה שחושבים הוא כנראה בדיחה של המחבר על חשבון הרוכש הפוטנציאלי . גיבור הספר הוא כביכול "המחבר של "קונצ'רטו ". וזה הקשר היחיד לספר הקודם .פרט לכך אין בספר זה עניין רב.

שטים פשוטים סיפור אהבה / ראובן קריץ

 הספר הבא של "קלר " שטים פשוטים ( 1979) הוא  קובץ שירים שמתארים רומן קצר בין אישה נשואה בשם ריקי ומאהב שרמנטי כלשהו שמתרחש במהלך כמה שבועות . וכולל כמה שירים מדעיים בדיוניים מעניינים שהם לכאורה חסרי כל קשר והקשר לרומן האהבה השגרתי . .
אחד מהם הוא "דוח סודי ביותר " שעוסק בשאלה האם ביקרו אצלנו יצורים מהחלל החיצון בעבר הרחוק .

 ואם מרכבות האלים היו חלליות משוכללות:
אם הר סיני היה מתקן המראה
ואוהל מועד היה מכון תדלוק
ולוחות הברית היו הוראות תפעול " .
השיר ממשיך ושואל אם היצורים האלו מדווחים עלינו ומה הם מדווחים עלינו בתיק האישי של כל אחד לאלוהים שכבר המריא מכאן לכוכב אחר ושאת הוראות התפעול שלו שוב איננו יודעים לתרגם ל"ישראלית אנושית מדוברת ".
בעיני זהו אחד משירי המדע הבדיוני יותר מרשימים שהופיעו בעברית .
עוד שיר מדעי בדיוני מעניין  הוא "כן יש לנו זמן " שמשווה בין שבע שבועות הרומן ועוד שבע וכמה רגעים של קרבת נפש מדומה בין בני הזוג ובין אורח החיים של התרבות המערבית. 4000 שנה בין סוקרטס וג'ימי קרטר או אורח החיים של התרבות היהודית 5000 שנה בין תרח ומנחם בגין "ויהיו לנו עד כמה מאות נקווה ". לתרבות האנושית יש טווח של חמישים אלף שנה בין קוף האדם ובין הזיהום האטומי הסופי ואולי :
"עוד מליארד אחד או שניים
עד להתחממות או להתקררות
השמש
או לווירוס מן החלל
שישמיד
את אחרוני
החרקים
והשרכים
והפטריות.
אכן מה הם כל אלה לעומת קשר של כמה שבועות בין גבר ואישה ?
כנראה הרבה מאוד או מעט מאוד.
אלו הם שני שירים בולטים מאוד בספר לעומת שאר השירים שהם קונבנציונאליים הרבה יותר באופים ומרשימים הרבה פחות ( אותי לפחות).

בשדרות השקיעה ( 1981 )  הוא סיפור על נדודיו של הישראלי ריקי קלר בלוס אנג'לס, שם הוא מוכר את נשמתו לשטן ומתברר לו שהעיר עומדת לפני רעידת האדמה הגדולה האפוקליפטית ומשמידת הכל שכמותה לא הייתה מזה אלף שנה שתחריב אותה אך למרבית הצער הספר מסתיים בדיוק לפני רעידת האדמה הזאת שאליה הכל מוביל בו, כאשר הגיבור ומכרה מזדמנת מקיימים יחסי מין במרתף תוך ציפיה לרעידת האדמה הבלתי נמנעת שתקבור אותם במה שנקרא "בקול דממה דקה במקום בתקיעת שופר
מה שפוגם בו מאוד)
קלר החליט לסיים את הסיפור בקול יללה דקה במקום בפיצוץ האדיר שהיה מתאים יותר לקורא המצפה לסצינריו של אסון בסגנון סרט הוליודי עתיר משתתפים שחקני משנה ותקציבים והקורא נשאר מאוכזב. זאת אולי החלטה אמיצה של המחבר ,אבל התחושה הסופית מהספר כתוצאה היא שהוא משעממם למדי .
בכל אופן הספר עם האווירה האפוקליפטית שלו והציפייה לרעידת האדמה שתחריב את תרבות המערב הוא נראה כספר שהקדים את זמנו .אך נראה שקריץ השתמש בו שלא כהלכה בנושא האפוקליפיי שהוא משני בעיקרו והספר בעיקרו עוסק בנושאים אחרים מעניינים הרבה פחות .

.הוא פירסם גם את הספר הלא גמורות ( 1992) קובץ סיפורים שכל המקשר בינהם הוא שכל אחד מהם הוא לפחות לכאורה לא גמור ..ברובם לא מצאתי עניין רב.

בימי עתליה ויהואש

 


לצד סטודנטית " הספר החביב עלי ביותר של קריץ הוא "עוזאי " וזהו אחד הספרים יוצאי הדופן ביותר שהופיעו אי פעם בספרות העברית.
"עוזאי " הוא ספר שהוא סיפור תנכי למבוגרים שהוא גם שילוב עם סיפור מודרני . ספר שבמקורו הופיע תחת שם מחבר בדוי "ריקי קלר " וכעת תחת שמו האמיתי ראובן קריץ. ספר שהמחבר החל לעבוד עליו עוד בשנת 1952 , יצא לאור לראשונה ב-1983 ורק בשנת 2002 יצאה לאור הגרסה הסופית שלו ( שעברה שינויים ועדכונים לשוניים קטנים ) 50 שנה אחרי שעלה הנושא לראשונה בדעתו של המחבר.
.
"עוזאי " הוא אנומליה מוחלטת ביצירתו של קריץ ובספרות העברית בכלל. בספר זה משלב קריץ בין העולם המודרני של הגיבורה הסטודנטית לספרות המתעניינת במיסטיקה ובנסתר , ובאמצעים מיסטיים שונים ( שהמחבר אינו טורח באמת להסבירם לקורא הנבוך ) נוסעת בזמן פעם אחרי פעם לעבר התנכי הרחוק והלא ידוע . אל ימי המלכה עתליה , והמלכים יהואש אמציה ועוזיהו גיבור חלקו השני של הספר שעל שמו נקרא הספר "עוזאי.".
תקופה זאת היא אחת הפחות ידועות גם לאנשים שמכירים תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך. היא בתה של המלכה איזבל שלאחר היגיעה אליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי תופס השלטון יהוא רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה ושלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל כאישה היחידה ששלטה אי פעם בממלכת יהודה עד שבנה יואש שהובא בידי הכוהנים הועמד לבסוף בראש מרד כנגדה והוציא אותה להורג. . דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים.
קריץ מטפל בנושא של עתליה אך באופן מאכזב אינו מביא לפנינו את עתליה עצמה . אנו לומדים על מעשיה רק מכלי שני ולמדים שבנה יהואש (שתפס את מקומה לא היה נצר אמיתי של בן דוד ( שכל הזכרים בו אכן חוסלו ) אלא מתחזה בנו של הכוהן הערמומי יהוידע .אי הטיפול בדמותה של עתליה הוא ההחמצה הגדולה של קריץ שכן דמות נשית חזקה כל כך מעוררת עניין יותר מכל הדמויות האחרות המוצגות בספר.
קריץ ממשיך לתאר בפירוט רב את אירועי תקופת המלכים הבאים אחרי עתליה יהואש ואמציה ובנו עוזאי המצורע שהם מעניינים פחות . ודומה שגם עניינו האמיתי של המחבר לא היה בנתינת תיאור אלטרנטיבי של האירועים המסופרים בתנ"ך אלא במשהו אחר, בהצגת "הראליה " חיי היום יום של ימי התנ"ך של האנשים הקטנים אלה שאינם זוכים לכל אזכור בתנ"ך כפי שחיו והאמינו והם האמינו באלים פגניים כפי שהאמינו באל יהווה שלא היה אז אל יחיד כלל בניגוד למה שעורכי התנ"ך היו רוצים שנאמין וכלל ( כפי שמראות לנו החפירות הארכיאולוגיות ). כך למשל בספר ניתן תיאור מפורט ומעניין מאוד של מחלת הצרעת בימי התנ"ך , ה"איידס" של אז שמראה על מחקר מעמיק בנושא.
אחת הבעיות המרכזיות כיום בכתיבת רומן תנכי היא במציאת השפה שבה ישתמשו הדמויות וגם המספר . האם להשתמש בשפה מרוממת נשגבת או שמה בעברית "מודרנית " יום יומית ? והבעיה כאן בגלל העירוב של התקופה המודרנית עם התקופה התנכית היא חמורה שבעתיים
קריץ יוצר מעין שפה "תנכית" מיוחדת לו ( שכוללת מילים שונות שהן פרי המצאתו) שבה מסופרים האירועים שמכניסים את הגיבורה ואתנו אל המציאות התנכית שהוא יוצר, מציאות שמונגדת עם המציאות התל אביבית המודרנית. כאשר המשותף לשני המציאויות הוא החוסר המוחלט בכל קדושה ואידיאלים נשגבים , והקורא למד שלאמיתו של דבר עד כמה שהדבר נוגע לבני האדם הפשוטים ובעיותיהם היום יומיות לא הרבה השתנה מימי התנ"ך הנשגבים כביכול ועד ימינו.
מעניין להשוות ספר זה עם רומן מודרני אחר שעוסק באותה תקופה , ספרו של עמוס מוקדי "חיי נביא " ( 1995) שעוסק בנביא עמוס שחי בתקופה זאת של המלכים אמציה ועוזיהו . .
אך עם זה ששני הספרים עוסקים באותה תקופה לא ידועה הם אינם יכולים להיות שונים יותר , שכן מוקדי בניגוד מוחלט לקריץ שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ,אצלו אין למצוא את הציניות והריאליזם האכזרי של קריץ . ניתן לאמר שמוקדי מתאר את התקופה , כפי שהייתה צריכה להיות על פי התיאור התנכי ,בעוד שקריץ מתאר אותה כפי שככל הנראה הייתה , תקופה של אמונות פגאניות ותככים פוליטיים אין סופיים וחסרת כל אידיאלים מוסריים נעלים כל שהם., ודווקא משום כך קל יותר לריקי קלר התל אביבית הצינית ה"שינקינאית " הצעירה "להתחבר " עימה. .
לספר מצורפת אחרית דבר של "רותי שמיר"  שחיברה מונוגרפיה מפורטת מאוד על קריץ ויצירתו שממנה נלקח הפרק על "עוזאי" . היא מתארת בדקדקנות בתוספת הערות מרובות את עלילת הספר והיא יכולה לשמש כ"מורה נבוכים" למתקשים עם הספר המוזר והמיוחד הזה .
"עוזאי " דווקא בגלל מיוחדותו וגישתו המאוד לא קונבנציונלית לתיאור התקופה הרחוקה תופס מקום של כבוד כאחד מהרומנים התנכיים הטובים ביותר שהופיעו עד כה בשפה העברית , וקריאה חדשה בו מראה שלאמיתו של דבר בניגוד למרבית הרומנים התנכיים האחרים כמעט שלא התיישן מאז הופעתו הראשונה דווקא בגלל סירובו להשתמש בקונבנציות המקובלות . ייתכן שרק היום אפשר להעריך רומן זה כערכו , בניגוד לפעם הראשונה שבה יצא לאור.


ספרו האחרון בשם "ריקי קלר " ואחד המוצלחים ביותר הוא סיפורי הופמן ( 1997) סיפור פנטסיה המקושר לסיפוריו של הסופר הפנטזיה הגרמני מהמאה ה19  א.ת.א. הופמן שעליו חיבר המוזיקאי אופנבך את האופרטה הידועה שלו "סיפורי הופמן " ( ושיש הרואים בו את האב האמיתי של הסיפור הבלשי ) ובו כבר עסק קריץ באופן מחקרי בספרו "המוזר בסיפור המוזר ". .

הספר מתאר את חוויותיה של הסטודנטית לספרות ריקי קלר ( שהיא הבת של רפי קלר שהוא גיבור ספריו הראשונים של קריץ על חיי הקיבוץ וכנראה מבוססת על הדמות של בתו במציאות,אורי שהיא מרצה לספרות העברית גם היא ) סטודנטית נצחית לספרות שהספרות היא בשבילה מקור פרשנות כמעט בלעדי לחיים ( כמו אצל הגיבורה מ"סטודנטית " ביחד עם ידידה המוזר הופמן והחוויות הפנטסטיות השונות שהן אולי טבעיות ואולי על טבעיות שהם עוברים שהן בכלל לא במקרה מזכירים אירועים שונים מספריו של הסופר מהמאה ה-19.ביחד עם עוזאי זהו אחד מספרי הפנטזיה הבודדים של קריץ שבדרך כלל מעדיף כתיבה ריאליסטית . .הוא ראוי בהחלט לקריאה גם בגלל השקפות שמובעות בו על מקומן של הספרות והשל הפנטזיה בחיים .

מחלת המשוררים או סיפורי הופמן / ראובן קריץ
בשנת 2007 יצאה  לאור מהדורה חדשה של סיפורי הופמן שנתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007)
זאת נקודה שמעניינת שסופר שהחל את קריירה שלו כריאליסט ומוחה לתיאורי חיי יום יום בקיבוץ שבו גדל הפך בהמשך הקריירה שלו למומחה לפנטזיה ומפרסם סיפורי פנטזיה על תקופת התנ"ך ותקופתנו. אולי זה קשור גם לזה שיותר ויותר עם השנים הקיבוץ שקריץ מנסה לשמר את זכרו בספרות נראה כמוסד המבוסס על עקרונות לא ריאליסטיים של פנטזיה ? . 

סך הכל  בניגוד להצלחה שאותה קיבל רומאן גארי כאשר השתמש בשם "אמיל אז'אר " ספריו של קריץ כ"ריקי קלר " לא זכו להצלחה רבה יותר מספריו תחת שמו הוא ולרוב פורסמו ללא כל תגובה ביקורתית שהיא . המשורר נתן זך העיר על כך כאשר פירסם רשימה בשם "הבלתי מבוקרים " ב-1997 לאחר פירסום "סיפורי הופמן "שבה התייחס לסופרים שונים שלא זכו לכל תשומת לב ביקורתית שהיא למרות שהיו ראויים לכך הרבה יותר מסופרים אחרים שזכו לתגובות ביקורתיות מלוא החופן ושם את "ריקי קלר" בראש הרשימה.

גאוני קריית מוצקין .

גאוני קריית מוצקין / ראובן קריץ
 
הוא פירסם גם ספר של רשימות ספרותיות קצרות ומעניינות ביותר בשם "סיפורהורים ( שהורחב והופיע בשם "120 סיפורהורים " והורחב והופיע בשם המוזר והמיוחד עוד יותר בשם "פיתוי המוזה והתרגיל של ינקלה " ב1999.והופיע במהדורה חדשה ב-2008 תחת השם :גאוני קריית מוצקין, פיתוי המוזה ועוד :   מאה עשרים ושבעה סיפורי הרהורים /   [תל אביב] : ספרי פורה, 2008.)
פיתוי המוזה - התרגיל של יענק' / ראובן קריץ

שם הופיעו כל מיני רשימות קצרות של קריץ על ענייני ספרות שהופיעו במקורן כשיחות ברדיו .הן מצטיינות בהומור ובקישור ענייני ספרות לענייני דיומא ובאזכורים בלתי פוסקים באין ספור הקשרים ליצירותיו של סופר לא כל כך ידוע בשם "ריקי קלר ".
אחת הרשימות המעניינות היא זאת שמסבירה למה עבר מתחום הריאליזם לתחום הפנטזיה ( מצאתי שטולסטוי משעמם ") עוד רשימה מעניינת היא זאת שבה הוא משווה בין אתונה במאה החמישית לפני הספירה ובין קריית מוצקין ( חור נידח כלשהו ליד חיפה ) של היום.
מסתבר לאתונה הקדומה ולקריית מוצקין של היו היה אותו מספר אנשים עשרים אלף .אבל ..אתונה העמידה לעולם את סוקרטס ואפלטון ,איסכילוס סופקולס אוריפידס ואריסטופנס ואחרים עוד רבים .
ואיזה גאונים יש לקרית מוצקין היום ?תיאורטית לפחות גם לה היה צריך להיות את סוקרטס שלה ואוריפדס שלה . אבל הדמות הבולטת היחידה שהתגוררה בישוב זה וידועה לי בכל אופן היא ראובן קריץ עצמו . וגם הוא אינו נחשב לאחד מגאוני הספרות העברית . רק כיושב בשורה שלישית בצד כשם לספר שנכתב על פועלו.
המאמר הנ"ל באמת מעלה שאלה מעניינת איך זה בתקופה מסוימת מופיע במקום מסויים ריכוז של אנשים יוצאים מהכלל שאינם מופיעים בריכוז כזה במקום זה בתקופות אחרות .עוד מקומות כאלה הם פירנצה במאה ה-16 וצפת של מקובלי המאה ה-16 מקומות קטנים שיצרו תרומות אדירות לתרבות בתקופה של כמה עשרות שנים בלבד .
דעתי היא שזה צירוף של נסיבות ובמיוחד של אווירה שמעודדת יצירתיות ורעיונות חדשים . אוירה שמן הסתם אינה קיימת בקריית מוצקין של היום או במקומות אחרים ,אבל אולי כן קיימת במקומות כמו תל אביב .

מי זאת רותי שמיר ?

העטיפה האחרורית של "שורה שלישית בצד " מאת "רותי שמיר".
קריץ הוא אחד הסופרים היותר פוריים ולכאורה פחות מבוקרים בספרות העברית . המבקרים נטו להתעלם מספריו ללא כל קשר לחשיבותם .
אך קריץ יכול היה להתנחם ,לכאורה לפחות בדבר אחד. סטודנטית ישראלית בשם רותי שמיר בגוף מוזר בשם "האוניברסיטה הבינלאומית של השולחן העגול " בארה"ב, גוף שמטרתו להביא ל"עולם מאוחד " בעזרת לימודים של תחומים מיסטיים ואזוטריים שונים.
רותי שמיר הנ"ל  בחרה בקריץ  כנושא למחקר "הסופר שבחרתי הסופר שחקרתי " וכתבה עליו ובעברית ב-1991 בעזרת מילגה שקיבלה מאותו המוסד את הסקירה המפורטת ביותר שנכתבה על סופר עברי חי  כל שהוא. עבודה שכללה ניתוח מפורט ומדוקדק של כל אחד מספריו , פלוס סקירה מפורטת עד להדהים על תולדות חייו ומלווה בהערות מרובות על פרטי טריוייה שונים בתולדות חייו של קריץ. למעשה זהו הספר המפורט ביותר הקיים בעברית ( ואולי בכל שפה שהיא ) על חייו ויצירתו של סופר חי  או מת כלשהו .

עבודה זאת הופיעה במספר מצומצם של עותקים בהוצאת "שמיר".

 

ב-1997 עבודה זאת עודכנה ופורסמה ושוב ובהוצאת "שמיר"אלא שבמקרה זה הוצאת "שמיר " הייתה רק שם אחר להוצאת "פורה " של קריץ שהוא המו"ל של הספר על עצמו. .
היא הופיעה כספר תחת השם "שורה שלישית בצד :סקירת חייו וכתביו של ראובן קריץ ". הכותרת נלקחה מהמוטו של הספר קטע משיחה עם קריץ שבו העריך את מקומו בספרות העברית כמי ש"יושב בשורה השלישית בצד ". רמז ברור לאנונימיות היחסית שלו בתחום זה בעיני הביקורת ובעיני הציבור הרחב בכלל .
הספר הזה הוא גם הספר המתמיה ביותר שנתקלתי בו שעוסק בסופר חי.
אין במהדורה המקורית של הספר ( שאינה התזה עצמה שבה לא נתקלתי מעולם בשום מקום ) שום איזכור של המרצה שעבורו הוכנה העבודה ,ואין שום תודות כמקובל בעבודות כאלו ,וכך גם במהדורה המעודכנת. הקורא צריך להבין שמייד עם כתיבת התזה מיהרה הגברת שמיר להוציא את עבודתה בהוצאת "שמיר".
הספר הנ"ל הוא סקירה מעניינת ומאלפת ביותר בראש ובראשונה בגלל שפע הפרטים האישיים על קריץ ,האנשים שהיכיר במהלך חייו שלמד איתם והירצה עימם ,על תחביביו ונסיעותיו לחו"ל ,אירועים קטנים מחיי משפחתו ,קשייו בקידום מקצועי .ועוד הרבה. כמעט מספר אינסופי של פרטים קטנים ואנקדוטות מחיי קריץ שהקורא לומד על קריץ ועל כל יצירה שאי פעם שירבט דרך הטקסט ומאות ההערות שמצורפות אליו בכל עמוד .
בסיום הספר של שמיר יש כתובת למשלוח  מכתבים אליה לאוטווה שבקנדה

כל זה מעניין ואפילו מעניין מאוד אבל תזה כזאת לעולם לא הייתה עוברת . שום מרצה שאני מכיר לא היה מסכים לקבל תזה כזאת .ובראש ובראשונה הגברת שמיר הייתה נדרשת למחוק את ההערות מחייו של קריץ על מושא העבודה כ"לא רלבנטיות ".
שוהם סמית כשסקרה את העבודה טענה שלא היה קיים מוסד כזה בראשית שנות התשעים כשה"תזה " פורסמה לראשונה .בדיקה ברשת גילתה שאכן יש מוסד כזה והוא אכן אזוטרי מאוד
כפי שאפשר לראות כאן :
http://www.worlduniversity.org/
אבל האם אוניברסיטה אמריקנית הייתה מוכנה לקבל תזה בעברית ?

 

אני מכיר רק שני אנשים בתחום הספרות העברת שיש להם אובססיה כזאת לפרטים קטנים כפי שמוצגת בעבודה של שמיר ,האחד מהם שמו ראובן קריץ והסיגנון של התזה ושל ההערות הקטנות שבה דומה בדייקנות לסגנון כתיבתו שלו .
מכל בחינה ספרה של שמיר הוא מדהים בפירוט שלו על מושא הכתיבה שכמוהו לא ניתן למצוא בשום עבודה אקדמאית אחרת על סופר כלשהוא ומדהים בדמיון בין סגנון הכתיבה של המחברת לזה של מושא כתיבתה כאילו במהלך המחקר שלה היא החלה לכתוב ולחשוב כמוהו. הדמיון הוא כל כך מדהים עד שנוצר רושם ההולך ומתחזק תוך כדי הקריאה שהמדובר בספר שנכתב בידי ראובן קריץ עצמו על עצמו תחת שם בדוי נוסף ממסכת הזהויות הבדויות שלו.
אחת מהשניים :או ששמיר החלה להזדהות כל כך עם מושא כתיבתה שהחלה לכתוב ( ולחשוב ) בסגנונו המדוייק או שמושא הכתיבה הוא גם הכותב תחת שם בדוי שהוא זהות בדויה בדומה ל"ריקי קלר ".
עם זאת מעניין ששמיר אינה מהססת  לבקר  את ספריו של קריץ על פגמים וחזרות שונות שיש בהם .
מאז יצאו מהדורות חדשות של ספרים של קריץ לאור עם הפרקים הרלבנטיים מספרה של שמיר בסיום כל ספר .כולל כאלה שיש בהם ביקורת שלילית.  כולל ספר אחד שבסיומו שיש ביקורת מבטלת לחלוטין של שמיר שכמעט אומרת לקורא שלא היה לו על מה לבזבז את כספו כאשר קנה את הספר …
.
בספר יש גם שגיאות והשמטות מוזרות למשל על ספרו המצוין של קריץ על סיפורת דור מלחמת העצמאות מצויין ביובש כי לא היו כל התייחסויות ביקורתיות עליו מעבר לציון הוצאתו ולכך מיוחסת העובדה שקריץ התייאש ולא המשיך את הספרים הבאים בסדרה שאותם תיכנן .
דבר שאינו נכון לפחות מבקר אחד דן עומר בשבועון "העולם הזה" שהירבה לעקוב אחרי יצירתו של קריץ כתב מאמר מפורט על ספר זה שקריץ הפרטן והדקדקן לא הזכיר אותו משום מה .וקשה להאמין שהוא נעלם מעיניו .
האם רותי שמיר קיימת באמת ?או שמה היא זהות בדויה של קריץ שהומצאה שנים לפני תופעת הזהויות הבדויות באינטרנט שדרכה יכול קריץ לבקר לסקור ולנתח באובייקטיביות כביכול את ספריו שלו עצמו ?
לראובן קריץ הפתרונים .
לדברי ראובן קריץ עצמו רותי שמיר אכן חיה וקיימת ונמצאת כיום בקנדה והוא מכחיש בתוקף שהספר הוא פרי עטו.

 
קריץ : זה היה לפני 17 שנים. לא נוח לי לדבר על זה, כי העניין מוזר מכל הבחינות, ומכמה בחינות אולי גם עדין. מדובר כנראה ב"עבודת גמר" שלא היה כנראה צורך להגיש אותה של מוסד או מכון הקורא לעצמו אוניברסיטה, אבל אין לו סגל מרצים ואין לו קמפוס ויש לו הנהלה של מנהלי-כבוד, שאינם מקבלים משכורת, אבל יש לרשותם כנראה סכומים לא מבוטלים של כסף, שלא ברור לי, מה מקורו. ממוסד זה היא קיבלה סטיפנדיה נדיבה, וקיבלה לא במקרה, אלא כנראה כתוצאה של קשרים אישיים ישירים או עקיפים אל מישהו. מוסד זה חילק (בקמצנות רבה?) תארים שכנראה אינם מוֹכָּרים על ידי מוסדות אקדמיים אחרים. ברור שבשביל לכתוב ולהוציא את הספר (בעיקר את המהדורה השנייה, המעודכנת) היא באה ארצה ונעזרה בי בסדרת ראיונות בעל פה ובכתב ובעזרת מקורות (כגון מכתבים אל קלר) שהיא ראתה אצלי. לכן לא ניתן באופן אובייקטיבי למתוח את קו הגבול בין החלק שלה והחלק שלי. עד כמה שאני זוכר, אין בספר אף משפט של הערכה, ומדובר רק בסקירות רבות הרוצות כנראה לתת תמונה.
אגב, אף פעם לא ראיתי (ולא עלה על דעתי לבקש לראות) את תעודת הזהות או הדרכון הישראלי או הקנדי שלה, ולא פגשתי מישהו, שאמר שהוא מכיר אותה, וכל הכתוב כאן, שתמיד מלוֻוֶה ב"כנראה", הוא השערות שלי.כששאלתי משכה בכתפיה או ענתה בדברים מעורפלים, עד שחדלתי לשאול, וכששאלו אותי, נהגתי כמוה. הייתה לי כתובת שלה בקנדה, שהיא החליפה פעמיים במשך הזמן וכבר מזמן לא שמעתי ממנה ואינני יודע, אם שמה רותי שמיר.
בספר של רותי שמיר יש פרק מסכם על כל אחד מן הספרים, אבל מתוך אלה נדפסו בהסכמתה פרקים שנקראו "אחרית דבר" בספרים שמהדורות חדשות שלהם יצאו בין 2000 ל2003:
"פעם בקיבוץ" (מהדורת 2000 של "נפנוף של מטפחת"), "לילות לשולה", כל הרומנים שתחילה יצאו בחתימת "ריקי קלר" ועתה נדפסו מחדש בחתימת קריץ – "קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת" (2001), "דופקים" (2001), "בשדרות השקיעה" (2001), "עוזאי" (2002), וכן המהדורות החדשות של "בוקר חדש" ו"אחות קטנה" – בסך הכול 8 ספרים. 

 שאלה   מר ראובן קריץ האם יש מישהו נוסף מלבדך שמכיר את הגברת שמיר ויכול לספק עליה עדות בלתי תלויה?

אין תשובה .

מיכאל קריץ בנו של ראובן קריץ.

מר מיקי קריץ האם אביך הוא "רותי שמיר " והוא זה שכתב את "שורה שלישית בצד" ?  

מיקי קריץ : הספר "שורה שלישית בצד" הוא אכן כולו יצירה של אבי..ואני מציע שתשאל אותו למה כתב אותו .
דהינו ראובן קריץ יצר ספר שלם של דמות בדויה כדי לשוחח דרכה ולנתח דרכה ולבקר דרכה את יצירתו שלו .
אולי אירוע חסר תקדים בתולדות הספרות העברית ואולי גם העולמית ( אני לפחות לא שמעתי על אירוע מקביל לכך שמישהו כתב ספר שמבקר את יצירתו שלו עצמו תחת שם אחר ) .
אם כי מבקריו של קריץ, שחשדו בו, שהוא זה שיזם פרקי "אחרית דבר" אלה של רותי שמיר, טענו נגדו, שהדבר אינו מקורי וקדם לו בכך הסופר האמריקני-אנגלי הנרי ג'ימס, שכתב פרקי מבוא או אחרית דבר שכביכול נכתבו בידי חוקרים לרומנים שלו.
( וכך עשה גם סופר המדע הבדיוני נורמן ספינרד שהוסיף אחרית דבר א'קדמאית לספר של היסטוריה חלופית בשםHE IRON DREAMשנכתב  בצורת פנטזיה גזענית שנכתבה בידי סופר המדע הבדיוני הידוע אדולף היטלר בהיסטוריה חלופית שבה היגר לארה"ב.  לספר מצורפת אחרית דבר ניתוחית אקדמאית מזוייפת  שמנתחת את "ספרו של היטלר " מההתחלה ועד הסוף כאילו היה ספר אמיתי.  
. :

מה אתה מתכנן לעתיד ?

 קריץ : בעשר השנים האחרונות פרסמתי הרבה ספרים – אבל לא חדשים, רק מהדורות חדשות – עיבודים חדשים – של דברים ישנים: כל הספרים של ריקי קלר יצאו מחדש תחת השם ראובן קריץ, בתוך כך הם נשתנו, אם מעט ואם הרבה: הקובץ של קלר 'הלא גמורות', שבו היו 16 סיפורים, יצא בשם 'הוא והיא' החתום קריץ ובו 28 סיפורים (2006), סיפורי הופמן נתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007), ובשבוע הבא תופץ מהדורה חדשה, מנוקדת, של 'שטים פשוטים – סיפור אהבה', שבה מסופר סיפור אהבתה של ריקי בכמה שירים יותר מאשר במהדורה הקודמת, אך השירים נתקצרו. שוב יש בו איורים של יונה קולמן. השבוע גם יצא ספר שלי בגרמנית, תרגום ועיבוד של 'פיתוי המוזה, התרגיל של יענקלה' ובלבושו הגרמני שמו 'הגאונים מקריית מוצקין' ובו 62 סיפורי הרהורים עם 62 איורים של שלמה רותם.

 

גם ספרי מחקר שפעם היה שמם 'תבניות הסיפור:' ו'ערב רב' יצאו בשמות חדשים, 'מן היקב' ו'מן הגורן' ואני מקווה שהצלחתי לשפר אותם גם בצורה וגם בתוכן. ייתכן שאכתוב עוד רומן אחד חדש ממש – 'איש זקן'. על כל פנים, אני צובר ניסיון בשבילו.

  

 
 
 
 

 

 

 

 

 

סיכומו של קריץ

 
 

הסופר והחוקר ראובן קריץ אכן זכאי לתשומת לב רבה יותר ממה שזכה עד כה . האיש סבל  לאורך הקריירה שלו מצרה צרורה ונמשכת :

 או שנראה כמי שמפגר אחרי זמנו או שהקדים לחלוטין את זמנו ובשנים רבות .

כסופר על חיי הקיבוץ הוא נראה כדמות מיושנת כמעט ארכאית בז'אנר שאיבד את זכות הקיום מאחר שהמוסד שבו הוא עוסק -הקיבוץ נראה כעולם ההולך ונעלם .

אבל כחוקר הראה את עצמו כראשון מסוגו בכך שהעז לעסוק ברצינות בז'אנרים כמו ספרות הפנטדיה בעברית וספרות האירוטיקה שהוא הראשון שהעז לדון בהם ברצינות שנים רבות לפני שזה נעשה מקובל בחוגים האקדמאיים .
ספרו האחרון כחוקר של קריץ עד כה נכתב גם הוא עם בנו איש המחשבים והאינטרנט מיקי שפירסם ספרים כמו אינטרנט על באמת : השער הישראלי לאינטרנט ( הוצאת כינרת 2000 )  ואת "לשחות באינטרנט : המדריך הישראלי ללימוד יסודות האינטרנט וסודותיו ( הוצאת כינרת 2007 )

 זהו הספר ":בוא נשוחח : על הכתב והתקשורת, על המחשב והאינטרנט ועל כל מה שביניהם " ( הוצאת אסטרולוג , 2006 ) קריץ ( והוא גם בעלה של הסופרת תמי- שמש קריץ ) שבו השניים כמו מנהלים דיאלוג משועשע אבל גם רציני מאוד בינהם ( אם כי זה לא ברור מי כותב מה השניים מקפידים שלא לציין את שמותיהם במהלך הדיאלוג ) ובו האב עוסק בתיאור תרבות הכתיבה והספר שהתפתחה לאורך אלפי שנים והבן עוסק בתרבות המחשבים והאינטרנט שהתפתחה בשנים האחרונות . והספר הזה הוא מומלץ כאחד הספרים\ הטובים ביותר שנכתבו בעברית על נושאים אלו .
בין השיטין ניכרת בספר חרדתו של האב מהיעלמות תרבות הכתב והספר שלה תרם במשך שנים רבות ,חרדה שהבן מנסה לשכח אותה( אם כי קשה לאמר אם בהצלחה רבה) בהראותו לאב שיוצרים כמוהו יכולים להמשיך לפעול בהצלחה גם ברשת ואולי אף ביתר הצלחה מאשר זאת שזכה לה בעולם הדפוס .
אני טוען שראובן קריץ הקדים את זמנו ( בספרות המבוגרים לפחות ) כמי שיצר לעצמו זהויות בדויות שונות כאמצעי להראות על האמורפיות בזהותו של היוצר ובכך הקדים את הבלוגרים כיום באינטרנט כמו גם  משוררים מסוגה של "צאלה כץ המנוחה " ואף הלך הרבה מעבר להם .

לקריץ יש אידיאולוגיה של הספרות כדרך חיים המנחה את היוצר ואת קוראיו חברי הרפובליקה הספרותית ומאפשרת להם להבין טוב יותר את חייהם שלהם ואת המציאות שבה הם חיים.

 ובמסגרת זאת יש לדמויות הבדויות שהוא יוצר של יוצרות זכות קיום לא פחות מאשר ליוצר האמיתי שלהן . ראובן קריץ והזהויות הבדויות שאותן יצר יכולות להרגיש את עצמן "בבית " בעידן האינטרנט מקומן של מיליארדי זהויות בדויות חדשות .
כתוצאה גם היום בעידן האינטרנט יצירתו של קריץ ראויה לעיון מחדש.
אני ממליץ לקוראים יעיינו ביצירתו שלא איבדה מליחה וספרים כמו "סטודנטית" ו"עוזאי" שעם כל זה שהם מציגים תקופות שחלפו להם והיא רעננים כפי שהיו לפני עשרות שנים.  

הטבח והרכב :ראובן קריץ על יצירתו

  

ראובן קריץ בויקיפדיה

ראובן קריץ בלקסיקון הסופרים

הרזומה האקדמאי של ראובן קריץ ( בגרמנית )

ראובן קריץ על היצירה

בוקר חדש

אלון ועירית

אחות קטנה

שוהם סמית על "אחות קטנה" של קריץ  

פעם בקיבוץ

שירי רחל

יוסי פלס על "על שירת רחל"  של קריץ

פיתוי המוזה

מן הגורן :קובץ מאמרים ספרותיים

ספרי ריקי קלר

עוזאי

קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת

בשדרות השקיעה 

הוא והיא

בוא נשוחח מאת ראובן ומיקי קריץ

אמיל אז'אר

בני משפחתו של ראובן קריץ
האתר של מיקי קריץ

אורי קריץ בתו של קריץ וחוקרת ספרות

מיקי קריץ כנו של קריץ חוקר אינטרנט וחינוך
תמי שמץ קריץ 

וגם

הגבירה עתליה

חייה המסתוריים של צאלה כץ :גילגול מודרני של "ריקי קלר"

האיי מייל של ראובן קריץ

kritzreuven45@hotmail.com

 מן הגורן / ראובן קריץ

 
 

 

הדקדנס הקברטי של "המוכתר "

 

 

האמן הדקדנטי ביותר שאותו היכיר עולם המוסיקה הישראלי ,"המוכתר " חזר למסע הופעות בארץ הקודש שאותו ביצע במקום הדקדנטי ביותר בסצינה התל אביבית  דהיום  מועדון הסאדו מאזו וחילופי הזוגות "נו-לימיט ".
חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ בא לשמוע ולחקור את הזמר ואת התופעה

.

חלק נכבד מהזמרים כיום כותבים גם את החומר שהם שרים .
והרוב המוחלט של מה שהזמרים כותבים הוא זבל טהור ואין כל טעם להתייחס אליו.
בדרך כלל הגיגים מפגרים על היחסים בין המינים .
בכל זאת יש פה ושם גם זמרים שיוצרים בטקסטים לפזמונים שהם כותבים עולם אישי המיוחד להם , עולם אישי שכל חובב של יצירתם יכול מיד לזהות את ההתייחסויות הספציפיות אליו בשיריהם השונים .
אפשר לספור זמרים כאלו על שתי כפות ידיים ואולי רק על כף אחת : אלו הם דני סנדרסון כמובן , ,מאיר אריאל , שלום חנוך, אהוד בנאי ,  שלמה ארצי ( בכמה משיריו ) קובי עוז ,יסמין אבן , ואולי גם בכמה שירים בודדים מאוד גם אביב גפן .
וחוץ מהם ?
אולי גם הזמר הידוע בכינוי "המוכתר " .
המוכתר שזכה להצלחה מסוימת בחוגי שוליים של המוזיקה הישראלית בשנות התשעים חי כיום בגרמיה שמשם הוא חוזר לגיחות עונתיות בישראל .
לאחרונה הוא חזר לעוד גיחה כזאת לרגל הוצאת דיסק  חדש והישמיע את מופעיו במקום
הדקדנטי ביותר הקיים כיום בתל אביב מועדון חילופי הזוגות והסאדו מאזו "נו לימיט ".

חוקר הפילוסופיה היהודית ומבקר השירה והמוזיקה ירון ליבוביץ' התגבר על סלידתו המובנית מהמקום ,והלך לשם על מנת לשמוע את הזמר. הוא היגיע למקום בזמן שהתקיים שם סיור מודרך עבור פנסיונרים של הסתדרות המורים ששמעו הסברים מבעלי המקום על סוגי הפעילויות המתנהלים שם מהצלפות ועד לאורגיות המוניות .
ולאחר מכו נשאר לו רק להאזין לשירתו של המוכתר שאותו באו לשמוע גם פליטים שונים של שנות התשעים התקופה שבה היה המוכתר דמות ידועה בחוגי שוליים שונים בתל אביב . באותו מופע המוכתר נראה כדמות שיצאה מהגיהנום ,וקולות ההצלפות שנשמעו בחדרים חבויים במקום השתלבו היטב עם האווירה המוזיקלית של המקום .
ולהלן התרשמויותיו

 

הדקדנס הקברטי של המוכתר

מאת ירון ליבוביץ'

 

שירה דקדנטית קברטית היא לא בדיוק כוס התה שלי .
. על המוכתר שמעתי רק לפני שנים מספר, והמופע שלו ב"נו לימיט" כמו גם הדיסק שלו "דרך כל בשר" הם הפריטים הראשונים מן היצירה שלו שיצא לי לפגוש פנים אל פנים.
המילה שעולה בדעתי כדי לתאר את ההרגשה שהייתה לי כשראיתי את המופע של הוכתר היא "מוזר". קודם כל יש לציין שהמקום שבו האמן הופיע משמש בימים רגילים כמועדון לחילופי זוגות ולמפגשים סדו מזוכיסטיים. אני משער שרוב הצופים במופע לא הרגישו נעים, אני הרגשתי שם מאד לא שייך, והרשו לי להוסיף לתאר רגע מביך אחד בו חיפשתי את השירותים ונכנסתי בטעות לאחת הקוּבוֹת.והייתי נותן הרבה כדי לראות את פרצופי באותו רגע שנכנסתי לאותו חדר. בכל זאת, אני חושב שהמקום הלא שגרתי הזה העניק את האווירה המתאימה ואני חושב שהמוכתר, הוא גלעד בן דוד, כאמן לא שגרתי הרגיש שם כמו בבית.

 

המוכתר הוא איש לא גבוה במיוחד קרח לבוש חליפה סולידית אפורה ומראהו עלול להטעות, אבל הוא באמת אמן לא שגרתי. הוא משלב הרבה מחוות תיאטרליות במופע שלו, הוא נהג להרים את ידיו במשך המופע שלו מעל לראשו בצורה דרמתית, הוא שר את שיריו בקול בס עמוק, ואורות כבים ונדלקים שמשו לו תפאורה. רק חבל שאת מילות השירים שלו, שהם בהחלט לא קלים להבנה ודורשים התבוננות מעמיקה כדי להבין אותם, קשה היה לי לשמוע עקב סגנון השירה המיוחד שלו. הוא התחיל את המופע שלו בקריאת שירים על ידו ועל ידי אנשים אחרים שהוא כתב, והוא שילב במופע שירים שהיו בהופעותיו הקודמות. את סגנון המוזיקה שלו אפשר לתאר כמוסיקה אלקטרונית עם נגיעות מזרחיות. הלחנים נשמעו לי מונוטוניים ולכן אפשר אולי להגדיר את המוסיקה שלו כטרנס.

דקדנס קברטי

לי היה חשוב להבין את המילים ואת זה יכולתי לעשות כשהאזנתי לתקליטור של המוכתר "דרך כל בשר". הטקסטים של המוכתר הם לא פשוטים. הוא משתמש הרבה במילים ובתחביר תנכ"י. על עטיפת התקליטור היו מילים של חלק מן השירים, ולכן זה עזר לי אבל עם רשימת המילים לחלק מהשירים הייתי צריך לשמוע את התקליטור כמה פעמים.
את השירים של המוכתר שהופיעו בתקליטור ניתן להגדיר כדקדנטיים קברטיים, המדברים על המחוזות האפלים שנמצאים בשולי החיים הנורמטיביים, שסופרים ומשוררים נמשכו אליהם. המוכתר לא מקל על המאזינים שלו והקטע המרקיד שפותח את התקליטור, הנקרא אלכו פופו, זרק אותי לעולם הזוי שבו ילדים מנסים לקחת בגניבה אלכוהול מארונות של בעלי מכולת. הפזמון של השיר "אלכו פופ לילדים אלכו פופ לנערים אלכו פופ לילדים אלכו פופ לילדות" הזכיר לי תשדיר ישן של פרסומת. אדי האלכוהול לא עוזבים אותנו גם בהמשך התקליטור, במיוחד בשיר "חזק" שבו יש אזכורים ברורים ללתת וכשות, שמהם עושים בירה. אפשר להבין מתוך המלים המסקרנות של השיר מערכת יחסים מעורבת שיש לדובר השירי ולאלכוהול. מצד אחד אלוהים זיכה אותו במשקה אבל מצד שני הוא מענה אותו בחלומות בהקיץ על גבורה, שאנו מבינים שהיא אשליה . את אשליית האומץ שנוסך האלכוהול ניתן לדלות מתוך המילים "אמיץ אמיץ את בר תבואתו החמיץ… הנה באו בי מכות עונש". המודעות לאשליה הזאת נכרת גם בסוף השיר שבו הדובר מבקש מהאל שיקבור אותו ח"י אמות באדמה.
המשיכה אל האפל והאסור עולה גם מהקטע "דרום רשע". כאן לא מדובר על האל אלא השדים שמצווים את הדובר השירי ללכת למקום הזה שנקרא דרום רשע שלא ברור איפה הוא נמצא בדיוק. החוויות המתוארות בשיר הזה לקוחות מן העולם הסדיסטי מזוכיסטי, אבל עולם הדימויים של המוכתר הוא יוצא דופן. בשיר יש דימויים כמו התן, דלק טיסנים, טווס וכיוצא באלה. סגנון השירה מסקרן אף הוא. ברוב הקטעים המוכתר נוקט מה שנקרא רצ'טטיב והוא מזכיר לעתים פייטן או חזן. סגנון שירה זה תורם במידה רבה לנימה המורבידית הקודרת שנמצאת לאורכו של התקליטור.
ניתן לומר שהתקליטור היה ברובו מסע מושך אבל רצוף סכנות על המחוזות הלא רגילים של האדם שנמצאים כמעט תמיד מעבר לעמדתם של רוב האנשים. לי בכל אופן המוכתר לא נשמע כל כך כועס. בשיר הנושא "דרך כל בשר", ניתן היה לגלות נימה של השלמה עם אופיים הלא שקט שבה הדובר בחר.
יש לציין גם את החטיבה הנקראת חמישה להיטים מזרחיים, הנמצאת ממש באמצעו של התקליטור, ולכאורה נראית כשונה משאר הקטעים בתקליטור. הקטעים שם הם יותר קליטים, והמצבים החווייתיים שבהם נמצא הדובר בשירים אלה יותר ברורים. עוד ראויים לציון הם השירים "רעה" המלא כעס וקנאה לא ברורה כלפי חברה, והשיר "שלום ביתך", המדבר על פרידה כואבת.
זה לא היה קל לשמוע את התקליטור ולעתים נשארתי נדהם ונבוך מן השירים, אולם לדעתי נחוץ לנו לדעת משהו על הצדדים הלא יפים של הקיום האנושי.

לסיכום המוכתר בהחלט שווה האזנה. התקליטור "דרך כל בשר" מביא לנו עולם הזוי של דימויים ורגשות של אמן מרתק המנסה בעזרת מילים לא פשוטות ומחוות תיאטרליות למשוך אותנו לאותו עולם ולו רק לשעה קלה. 
 .

 עוד על המוכתר
המוכתר בויקיפדיה: מאמר גדול מאת  רחל מיכאלי מעריצת המוכתר מיספר אחת עלי אדמות

אתרו האישי של המוכתר 

המוכתר באתר מומה

דף יוצר של המוכתר
שיבת המוכתר ראיון עם המוכתר

דרך כל מוכתר
וגם

המוכתר והקהילה האתיופית

 

 

 

הודעה חשובה :

ליוצרים לתשומת ליבכם כל מי שמעוניין לשלוח דיסקים לביקורת באתר זה מוזמן ליצור עימי קשר

elieshe@zahav.net.il

 או עם ירון ליבוביץ  באי מייל :
Yaron Laybovitch
כידוע כיום  ישנה  התדרדרות דרסטית ברמת הביקורות על מוזיקה ושירה ,התדרדרות שאתר זה נאבק בה  עם ביקורת מקיפות ומושכלות שכמוהן אין בשום מקום אחר ברשת או מחוצה לה.
רק כאן תקבלו  סקירות וביקורות מיקצועיות,מחקריות ,  אובייקטיביות ופרטניות שכמוהן לא תקבלו בשום מקום אחר ,לא בעיתונים ( שאצלם אפשר כידוע לכתוב רק רשימות של 100 מילה על דיסק ולא יותר ) לא ברדיו ולא בטלוויזיה ,  ולא באתרים אחרים באינטרנט.

נשמח לקבל באופן מיוחד דיסקים שבהם מולחנים שירי משוררים ותיקים וצעירים זאת במסגרת מאמצינו הנמשכים לעודד ולפתח את תחום האמנות הנשכח הזה, אבל נדון בכל דיסק שראוי שיעסקו בו .
.

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 482 שכבר עוקבים אחריו