ארכיון תג: אברהם וולפנזון

הויכוח על אברהם "הדיין" וולפנזון " -מאת עמנואל סגל

 

הקדמה מאת אלי אשד.

אני צאצא של משפחת וולפנזון,משפחה "אשכנזית -ליטאית " שהיגיעה לארץ ישראל בין תלמידי הגאון מוילנה בעשורים הראשונים של המאה ה-19.

מתי בדיוק?  על כך יש ויכוח בין בני המשפחה ובראשם הד"ר עמנואל סגל  ובין חוקר תולדות ארץ ישראל הד"ר אריה מורגנשטרן.

ד"ר מורגנשטרן שפירסם מחקרים על עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל כתב גם על ראשוני משפחת וולפנזון ,והייגע למסקנה  שכמו לגבי עמיתיהם- יריביהם בני משפחת ריבלין ( אבותיו של נשיא המדינה ראובן ריבלין  )העובדות לגביהם הן  שונות ממה שמובא במסורות המשפחתיות.

ד"ר מורגנשטרן היגיע למסקנה שבני משפחת וולפנזון לא היגיעו לארץ ישראל בשנת 1809  כפי שנטען בחוגי המשפחה בראשות השיירה שעימה היגיעו גם ראשוני  משפחת ריבלין ,הם היגיעו רק בשנים 1834-1835 ( אולי באמת עם ראשוני משפחת ריבלין שגם הם לדעתו היגיעו רק אז לארץ ישראל )  על סמך עדויות שניתנו לסוקרים של משה מונטיפיורי שהשתמרו עד היום.

ד"ר מורגנשטרן  גם חשף פרשיה לא נעימה שבמהלכה האשימה אלמנתו של הרב המוערך ישראל משקלוב את אבי המשפחה אברהם וולפנזון שהוא מכר את ספרי בעלה המנוח  בחו"ל ולא העביר לה את הרווחים  המגיעים לה ולמעשה עשק אותה.

לדעת מורגנשטרן הפרשיה האפלה גרמה לירידה דרסטית במעמדו של אברהם וולפנזון בקהילה הפרושית בארץ ישראל שהוא לא התאושש ממנה כל חייו ושבחוגי המשפחה הסתירו אותה מכאן ואילך.

ד"ר מורגנשטרן גם היגיע למסקנה שזאב וולפנזון בנו המפורסם של אברהם שהיה בונה בית הכנסת "החורבה" והבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי נולד לא בארץ ישראל כפי שטוענים בחוגי המשפחה אלא בחו"ל בליטא.

ועוד כהנה וכהנה טענות המכחישות מסורות ותיקות מחוגי המשפחה.

ד"ר מורגנשטרן חזר בתוקף על טענות אלו ואחרות בהרצאה בכנס משפחתי  של צאצי משפחת וולפנזון שאירגנתי ב-2010 למרות שידע שהדברים לא ינעמו לאוזני השומעים בני המשפחה . והם אכן לא נעמו.

ויכוח בנושאים אלו התקיים  בדפי בלוג זה לאורך השנים בין מורגנשטרן ובין צאצא משפחת וולפנזון הד"ר עמנואל סגל .

וכעת אני מביא מחקר מקיף ומפורט של הד"ר סגל שבו הוא מכחיש את טענותיו השונות של ד"ר מורגנשטרן גם על סמך מחקרים חדשים יותר של מורגנשטרן עצמו שבהם הפריך טענות שלו עצמו ,  ובו הוא טוען שאחרי הכל המסורות המשפחתיות של שושלת וולפנזון הן הנכונות והמדוייקות.

וכעת הנה שלב נוסף בדיון המפורט על המסתורין הקשורים בחייו של אבי משפחת וולפנזון בארץ ישראל :אברהם "הדיין" וולפנזון. המאמר אינו קל לקריאה עבור הקורא הרגיל ,הוא ארוך מפורט ומסובך.  אבל עבור אלו שמתעניינים בהיסטוריה של ארץ ישראל והגינאלוגיה המשפחתית הוא יפתח דלתות חדשות להבנת אירועים שונים שהתרחשו בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19. ולתולדות משפחות עתיקות שונות.

החלטתי להשאיר במקומם הערות שונות של המחבר שאין אולי מקומן בדיון אקדמאי  אבל הן מראות על הרגשות העזים שהויכוח על האירועים  שהתרחשו לפני  מאתיים שנה עדיין מעורר.וכפי שכתב לי הד"ר סגל :

"במאמר זה אני מזים את מסקנת מורגנשטרן שאברהם היה איש מדון, מעל בכספים, גזל אלמנה ומסורת המשפחה היא שִקרית! מסקנות אלו משאיר רושם קשה על הקורא, ואי אפשר להשאיר זאת ללא תגובה. אני מוכיח במאמר שאברהם היה נקי כפים ומסורת המשפחה מהימנה. 

את  החלקים הקודמים בויכוח ראו במאמרים אלו :

התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון 

הכבוד האבוד של "אברהם "הדיין " וולפנזון 

הויכוח על אברהם וולפנזון – הדיין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל.

מאת עמנואל  סגל

בהשתתפות לאה סגל

פתיחה

בפתחו של המאמר עלי לציין שאני דור שישי[1] לצאצאי אברהם וולפנזון הדיין – אבי משפחת וולפונזון – במשפחתנו מסורת בעלפה עוברת מדור לדור עליו ועל משפחתו.

על אברהם וולפנזון המכונה אברהם-דיין משקלוב ישנה ספרות ענפה מתחילת המאה התשע עשרה. דיון מפורט ניתן באתרו של אלי אשד[2].

מראי המקומות מתייחסים לביבליוגרפיה שבסוף המאמר.

ד"ר אריה מורגנשטרן 

מאמר זה הוא תגובה למאמרו של  ד"ר אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי'[3] מורגנשטרן מציע נרטיב אלטרנטיבי הסותר ומכפיש את המסורת המשפחתית של צאצאי משפחת אברהם וולפנזון – אברהם-דיין משקלוב.

 

סלע המחלוקת נוגע לאישיותו של אברהם-דיין – אבי משפחת וולפנזון בארץ. מורגנשטרן טוען שאברהם וולפנזון היה איש מדון, מעל בכספי ציבור וגזל אלמנה. כדי 'לנקות את הכתם' המשפחתי בגין אישיותו השלילית של אברהם, צאצאיו, בעיקר ד"ר ישראל בן-זאב[4], המציאו היסטוריה, בה הציגו את אבי המשפחה כתלמיד הגר"א שעלה ארצה בשנת 1809 עם תלמידי הגר"א. בעוד שלפי טענת מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א אלא, דור מאוחר יותר, ועלה ארצה רק בשנת 1835.

מטרת המאמר היא להזים את התזה והסימוכין עליהם מבסס מורגנשטרן את תובנותיו מרחיקות הלכת. המאמר מתבסס בעיקר על הצלבת דברי מורגנשטרן עצמו בכתביו: 'גאולה בדרך הטבע'3 שיצא בשנת 1987. 'השיבה לירושלים' שיצא בשנת 1997, מאמרו 'מִפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת תקצ"ד'[5] שנכתב בשנת 2001. מאמרו בספר 'בניין החורבה – אתחלתא דגאולה: מחידוש היישוב האשכנזי בירושלים עד לחנוכת בית הכנסת, 1854-1816' בשנת 2010[6]. ובראיון עם אלי אשד באינטרנט בשנים 2008 עד 2010.

בפרק הראשון אציג את הגרסה המשפחתית שלי כפי שנמסרה לי בעל-פה בבית אמי. בפרק השני אציג את גרסת מורגנשטרן והשגותיו על הגרסה המשפחתית. בפרקים 3 עד 7 אפריך את התזה של מורגנשטרן. פרק 8 מסכם את תובנות מאמרי זה.

 

  1. אברהם בן זאב-וולף במסורת בית אמא.

בהשראת הגאון מווילנה[7] נוסדה בשקלוב[8] תנועת 'חזון-ציון' במטרה לעודד עלייה לארץ-ישראל. בשנת תקל"א (1771), עוד בחיי הגאון, נשלח ר' עזריאל משקלוב לארץ-ישראל, כדי לבדוק אפשרות מעשית להשתקע בארץ. הוא חזר עם דו"ח, שהמצב בארץ אינו מאפשר התיישבות בקנה מידה רחב. אישית רצה לחזור ארצה, אך בדרכו חזרה מת באיזמיר[9] תורכיה[10] ושם נקבר (לפני 1773).

 

נכדו של ר' עזריאל משקלוב – אברהם בן זאב-וולף נולד בשקלוב. היה בערך בגיל בר מצווה כאשר הגאון נפטר[11]. כנער למד בישיבת שקלוב. טרם מלאו לו 13 נסע[12], במסגרת לימודיו בישיבה של שקלוב, לווילנה[13] לגמוע תורה מפי הגאון עצמו, וכך היה לתלמיד הגר"א. בימיו גזרה מלכות רוסיה על היהודים לאמץ שמות משפחה[14]. אברהם בן זאב-וולף יצר את השם 'וולפנזון', מצמד המילים 'וולף' שמשמעו זאב ו-'זון' שמשמעו בן, כלומר בן-זאב, על שם אביו 'זאב'.

בשקלוב נשא אברהם את בתיה-בריינא לאישה ועם אשתו הצעירה, הצטרף לשיירה העולה לארץ-ישראל. לאחר כשנה, בשלהי שנת תקס"ט, הגיעה השיירה לחופי עכו. מעכו פנה הזוג היישר לירושלים. אברהם במחזורו, שנשמר ברשותו של ד"ר ישראל בן-זאב, רשם אברהם וולפנזון ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. אחרי שְהִיָיה קצרה בירושלים חזרו אברהם ובתיה-בריינא לאנשי השיירה שהשתקעו בצפת.

(" על הפרשה ראו מאמר מפורט של אלי אשד "אברהם הדיין נכנס לירושלים" ")

ר' ישראל משקלוב[15] – בן-דוד של אברהם וולפנזון[16] – היה מנהיג עדת הפרושים[17] בצפת. ר' ישראל מינה את אברהם לדיין בצפת. וכך היה אברהם לדיין האשכנזי הראשון בארץ[18] ודבק בו השם 'אברהם הדיין משקלוב' או בקיצור אברהם-דיין.

 

בצפת נולדו לאברהם ובתיה-בריינא בת (פייגה-טובה) בנו הגדול – זאב-וואלף, שנקרא 'זאב' על שם אביו של אברהם. וילדים נוספים. במהלך מרד פלאחים[19] ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית שכללו מעשי רצח, שוד ואונס. בעיקר נפגעה קהילת צפת הידועה כ'הביזה הגדולה בצפת'[20], במסגרתה ברחו מצפת רבים מהקהילה הפרושית והתחבאו במערות וקברי הצדיקים שבכפר עין זייתון, ביניהם גם אברהם ומשפחתו. הניצולים סבלו מחרפת רעב, צמא ופציעות קשות.

בשלהי שנת 1836 נשלח אברהם וולפנזון  כשד"ר[21] לאירופה  ע"י מנהיג הקהילה בצפת – ר' ישראל משקלוב – לאסוף תרומות תמיכה לקהילה הצפתית. אברהם לקח עמו ספרי 'פאת-השולחן'[22] שכתב ר' ישראל משקלוב, כדי למוכרן בחו"ל. לא עבר זמן רב והקהילה חוותה מהלומה נוספת ב-1.1.1837 בהיות אברהם בפרשבורג[23] הונגריה[24] פגעה רעידת אדמה קשה – 'הרעש הגדול'[25] שהרס את הערים צפת וטבריה. באסון זה נהרגה אשתו בתיה-בריינה וחלק מילדיו. תמיד הזכירו גם את ספרייתו, הן ספרים שרכש והן חידושי התורה שכתב, שנקברו בהריסות. הזכרה זו מציינת את החשיבות הרבה שייחסו לספרייתו.

צפת בזמן רעידת האדמה.ציור מהמאה ה-19.

נצלו מן הרעש: הבת, פייגה-טובה שניאורסון שהייתה נשואה לשניאור זלמן שניאורסון הידוע בקיצור "שזבנ"י[26],  שזבנ"י ערך יחד עם אחי אשתו – זאב וולפנזון – את הספר 'חמדה גנוזה'[1], וגרה בירושלים. בנו הגדול זאב-וולף וולפנזון,שבזמן הרעש שהה בירושלים כדי להכין את מעבר המשפחה מצפת לירושלים. ניצל גם כתב-יד אחד 'מחזה אברהם – על תגלחת בחול המועד'[28], שהיה מוכן להדפסה והיה בירושלים. הספר מעיד על בקיאותו הרבה של אברהם, במקורות שעד לימיו[29] וסברותיו העמוקות המקשרות עניינים שונים.

לאחר הרעש הגדול רבים מכולל הפרושים בצפת עברו לקהילה של ירושלים. כשספרו במשפחתי על מעבר המשפחה לירושלים, תמיד הדגישו שההחלטה למעבר משפחת וולפנזון מצפת לירושלים הייתה לפני הרעש הגדול ולא בעטיו. הדגשה זו הייתה תמוהה בעיניי כל השנים[30]. אחרי היוודע האסון נשאר אברהם בהונגריה מעבר למתוכנן, ושלח כספים רבים לשיקום העדה הפרושית בצפת. בגולה נשא אישה – שיינדל[31] בזיווג שני.

 

כשחזר ארצה לירושלים. תבעה ממנו אלמנת ר' ישראל משקלוב את תמורת ספרי 'פאת-השולחן' שמכר באירופה. לתביעה זו נתייחס בהמשך[32]. בירושלים נולדו לאברהם ושיינדל בת – אסתר-מלכה (גולדמן)[33] ובן יהושוע וולפנזון[34]. ילדים אלו התייתמו בגיל צעיר, וגדלו בבית אחיהם זאב וולפנזון. אנשים חשבו שהם ילדיו ולא אחיו. זאב שכר אומנת בדווית שטפלה באסתר-מלכה. הבת והבן היו ממייסדי שכונת 'אחוזת-בית' ביפו, שלימים התפתחה לעיר תל-אביב. בת של אברהם-דיין – אסתר-מלכה גולדמן – חייתה 100 שנים וזכתה לראות בתקומת מדינת ישראל![35].

יהושע וולפנזון היה לימים הרוקח הראשון בירושלים.

לימים נשלח אברהם שוב כשד"ר לאירופה, הפעם נשדד וחזר בעור שיניו. בירושלים לא שימש אברהם כדיין קבוע, אלא צורף מדי פעם למקרים מיוחדים בבתי דין שונים.

 

אברהם היה שוחר שלום, יש לו יד בהפשרת השנאה בין ה'חסידים' ל'מתנגדים' בארץ. הוא היה הראשון מבין הפרושים שהשיא את בתו לחסיד. צעד זה היה יוצא דופן בימיו. בירושלים אברהם היה מקובל ומכובד בקהילתו הפרושית, בקהילת הספרדים וגם בעיני שאינם בני-ברית. הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'[36].

 

אברהם-דיין נפטר בירושלים, ט"ז כסלו תרט"ו (7.12.1854), ונקבר בבית-העלמין העתיק בשיפולי הר הזיתים, בקרבת יד אבשלום. על מצבתו היה כתוב: "בקי בש"ס ופוסקים והגדה, וגם בסתרי חכמה נודעת לו, אברהם דיין"[37]. עד כאן מסורת בית אמי.

 

  1. התזה של ד"ר אריה מורגנשטרן.

גרסת מורגנשטרן ניתנת במקור 3 ובראיון מרתק הנמצא באינטרנט בו מראיין אלי אשד את מורגנשטרן[38]. מורגנשטרן טוען שהמשפחה שִיכתבה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – כדי לחפות על אישיותו המפוקפקת של אבי המשפחה. נקודות המחלוקת בין מורגנשטרן שבמקור 3, למסורת צאצאי אברהם וולפנזון הם:

 

* מורגנשטרן: ר' ישראל משקלוב בעל 'פאת השולחן' היה דודו של ר' אברהם-דיין וולפנזון[39].

גרסת המשפחה: ר' ישראל משקלוב היה בן-דוד של אברהם וולפנזון.

 

* מורגנשטרן: היו שנֵי 'אברהם-דיין משקלוב'. האחד 'אברהם-דיין משקלוב האמתי' שאינו אברהם וולפנזון, היה תלמיד הגאון[40] ועלה בשנת 1809. ושני: אברהם וולפנזון  שכונה 'אברהם-דיין משקלוב' והוא אבי משפחת וולפנזון בארץ לא היה תלמיד הגאון[41], ועלה בשנת 1835[42].

גרסת המשפחה: היה 'אברהם-דיין משקלוב' אחד והוא אברהם וולפנזון! שהיה תלמיד הגאון ועלה בשנת 1809.

 

* מורגנשטרן: אברהם גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב[43].

גרסת המשפחה: אברהם לא גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב.

 

* מורגנשטרן: אברהם לא נשלח פעם שנייה כשד"ר32.

גרסת המשפחה: אברהם נשלח פעם שנייה כשד"ר.

ד"ר ישראל בן זאב 

* מורגנשטרן: ד"ר ישראל בן-זאב עיוות שיקר ושיבש בכוונה תחילה, את היסטורית אבי המשפחה, והבליע את אברהם וולפנזון בדמותו של ר' אברהם הדיין משקלוב האמתי34 כדי לכסות על מעלליו ואישיותו הבעייתית, של אברהם וולפנזון.

גרסת המשפחה: ד"ר ישראל בן-זאב בכתביו לא שיקר. לא היה צורך לשקר, או להתבייש במעשי אברהם כפי שנוכיח להלן (מסִפרי מורגנשטרן עצמו!). אברהם היה מסור לקהילה. וייצג את האינטרסים של הקהילה לשביעות רצונם.

בשתי קביעות בסיסיות על אברהם וולפנזון, מסכים מורגנשטרן עם המסורת המשפחתית:

* אברהם וולפנזון היה תלמיד-חכם מובהק[44].

* אברהם היה דיין בבית-דינו של ר' ישראל משקלוב בצפת – בית-הדין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל[45].

להלן נתייחס אחת לאחת לנקודות המחלוקת.

 

  1. הפרכת גרסת ד"ר אריה מורגנשטרן.

 

3.1. ר' ישראל משקלוב, דו֗ד או בן-דוד של אברהם וולפנזון.

טענת בן-זאב שר' ישראל משקלוב הוא בן-דוד של אברהם וולפנזון היווה למורגנשטרן (בשנת תשנ"ז 1997) נדבך מרכזי להוכחת שקריות הגרסה המשפחתית. וכך הוא כותב: "כדי לגשר על פער של כארבעים שנה … מתייחסת המסורת שהופצה ע"י משפחת וולפנזון אל ר' אברהם כאל בן-דודו של ר' ישראל משקלוב, כאילו היה בן דורם של … תלמידי הגר"א"34. הטענה שאברהם היה בן-דוד אִפשרה למשפחה לטעון שאברהם היה בן דורם של תלמידי הגר"א ולעלות כתלמיד הגר"א, בשלהי שנת תקס"ט (1809).

טענת מורגנשטרן אומרת שר' ישראל משקלוב היה דוד של אברהם וולפנזון. ז"א שאברהם היה בן דור צעיר יותר מתלמידי הגר"א על כן לא יכול היה לעלות עם תלמידי הגר"א.

 

לימים, עשר שנים מאוחר יותר ב-2008 הודה מורגנשטרן, שאברהם אכן היה בן-דוד של ר' ישראל משקלוב! גם מורגנשטרן עצמו מצא מקור, בלתי תלוי במסורת המשפחתית, שאברהם היה בן-דוד של ישראל משקלוב. וכך הוא כותב בראיונו של אלי אשד: "האמת היא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפרסמתי את המאמר המדעי בעניין, מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין … לא אוכל לפרט יותר משום שזה עוד יופיע בפרסום מדעי".

אלי אשד: דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא 'רק' אחיינו. מורגנשטרן ענה נכון .

 

מורגנשטרן מודה לאלי אשד שאברהם וולפנזון הוא בן דוד של ישראל משקלוב ולא אחיין. שגיאה זו תיקן מורגנשטרן בספר 'החורבה'[46] משנת 2010. הודאה זו מערערת את הבסיס לטענת מורגנשטרן שבן-זאב משקר!

 

3.2. השערת 'שני אברהם וולפנזון'.

בספרו 'גאולה בדרך הטבע' (1997) העלה מורגנשטרן השערה שהיו שנֵי 'אברהם דיין משקלוב' האחד היה תלמיד הגר"א שעלה בשלהי שנת תקס"ט (1809) ולא ידוע עליו שום דבר! אפילו לא את שמו, פרט לכינויו 'אברהם דיין משקלוב'! והשני: אברהם ב"ר זאב וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – שהיה דיין בצפת, וכונה 'אברהם דיין משקלוב'. בעוד שלדברי מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א! עלה רק בשנת 1835, ואישיותו שלילית. כדי לכסות על אישיותו השלילית צאצאיו 'הלבישו' על אבי המשפחה את דמותו העלומה של 'אברהם דיין משקלוב'!

השערה זו, שהיה קיים אדם שהיה דיין בשקלוב או בצפת ולא ידוע עליו שום דבר, אפילו לא את שמו מעלה תהיות. לא יכול להיות שאדם ששימש כדיין בקהילה בארץ או בשקלוב, שלא יהיה מוכר?! ביחוד שראש הקהילה ר' ישראל משקלוב לא יכיר דיין בקהילתו, ואפילו לא יֵדע את שמו! לא יהיה עליו כל מידע וזכר על מותו! לפחות ר' ישראל יזכירו֗ שהוא נעלם, כפי שמזכיר ר' ישראל משקלוב נעדרים רבים אחרים מקהילתו!

לטענה זו מורגנשטרן מעלה השערה עוד יותר הזויה (בראיון עם אלי אשד). "אתם   ( דהיינו צאצאי משפחת וולפנזון שאלי אשד נמנה עליהם ) המצאתם את קיומו של 'ר' אברהם דיין משקלוב'. הוא בכלל לא היה ולא נברא. אתם מבקשים ממני להביא לכם עדויות על רצח שאירע, ואני אומר לכם לא היה רצח ואין בכלל גופה. הכול דמיון מאלף עד תיו. פשוט המציאו את הבר-מינן הזה לתלות עליו את דמותו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון שעלה לארץ ישראל, על פי רישומי כולל הפרושים, בשנים תקצד-תקצה"[47].

 

בספר 'חזון ציון'[48] שנכתב ע"י משפחת ריבלין נמצאת עדות על 'אברהם הדיין משקלוב' שעלה בשנת תקס"ט! סליחה! יש גופה! ולא בן-זאב המציא אותה, אלא משפחת ריבלין, שלמרבה האירוניה לפי השערת מורגנשטרן, עליהם מתלונן בן-זאב[49] שהם הם 'המתיימרים'[50] להשכיח את אברהם וולפנזון,

בטענה שהמשפחה המציאה את קיומו של אברהם הדיין משקלוב, מודה מורגנשטרן שאכן לא היו שני 'אברהם-דיין משקלוב'. היה רק אחד! שינוי כה חד בגרסת מורגנשטרן מראה שהוא לא הצליח להוכיח את התזה של שני 'אברהם דיין משקלוב' והוא נזקק לשנות את גרסתו. אך עדיין מורגנשטרן דבֵק בתזה שהמשפחה שקרה, וכותב: "עדיין איננו יודעים במוחו של מי נולד הרעיון להפוך את ר' אברהם וולפנזון לתלמיד הגר"א ולהעלותו לארץ ישראל בשיירת העולים הראשונה"[51].

השערת קיום שני 'אברהם הדיין משקלוב' היוותה חלק מן ההוכחה שהמשפחה שיקרה. פתאום התהפכו היוצרות. מורגנשטרן יודע שהמשפחה שקרה, ואם ההשערה התבדתה, סימן שהם המציאו 'בר-מינן'!

 

  1. מסמכים בני התקופה.

 

4.1. אי מציאת מסמכים בני התקופה המזכירים את וולפנזון לפני שנת 1835.

אחד הטיעונים שבו מסתייע מורגנשטרן שאברהם וולפנזון לא עלה ארצה עם ראשוני תלמידי הגאון בשנת 1809. היא שר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון איננו מופיע בשום תעודה מבין מאות התעודות המצויות בידינו עד שנת 391835.

 

עקרונית, אי הזכרת אדם אינה הופכת אותו ללא קיים! ואי הזכרת אדם בשנה מסוימת אינה הופכת אותו ללא נמצא! רבים האנשים החשובים שאינם מוזכרים. למשל תלמידי חכמים, או מדענים. הרב שך[52] בזמן פוריותו בתורה לא היה ידוע. רק כשנכנס לפוליטיקה הוא נודע בציבור. אותו דבר בנוגע לבעלי פרס נובל, שגם לאחר קבלת הפרס אינם ידועים.

אברהם וולפנזון היה דיין וכל זמן שלא עסק בפוליטיקה לא היה ידוע. לעומתו בן דודו ר' ישראל משקלוב עסק בפוליטיקה ונזכר בכל מקום ובכל זמן!

 

4.2. רשימת הפרושים משנת 1834[53].

מורגנשטרן מצא שאברהם אינו מופיע ברשימת כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834, וטוען שאברהם לא מופיע ברשימה מפני שבשנה זו אברהם לא היה בארץ.

לפי מסורת משפחתי הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'. הם אינם נמצאים ברשימה זו, מפני שהם לא התפרנסו מן 'החלוקה' ולא מפני שלא היו באותה שנה בארץ. מורגנשטרן מודה שאכן מפקד 1834 בוצע לצרכי מתן 'החלוקה' ומציין שהיו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא  ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון38.

סליחה! מדוע לא ר' אברהם וולפנזון? אין למורגנשטרן שום ראייה לקביעה זו! ההוספה היא פרי הגרסה השגויה בה שבוי מורגנשטרן! שהמשפחה המציאה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון וכל דבריהם שקר!

 

אפשר למנות שלוש סיבות מדוע אברהם לא הופיע ברשימת 1834: (א) בזכות עשרו שלו, אשתו 'ממשפחת נטע נטקין העשירה'[54] (ב) בזכות שארו ר' שמריה לוריא36. והעיקר (ג) לעהרן[55] חילק את הכסף לעוסקים בתורה בלבד (מה שנקרא כיום 'תורתם אומנותם') ולצרכי אוכל נפש שלהם בלבד![56] (לא לצרכי ציבור כגון: בית חולים ובניית בית-כנסת 'החורבה') משפחת וולפנזון התפרנסו ממסחר ולא ענו לקריטריון זה. גם זו סיבה לא לקבל מן החלוקה! למרות היותם תלמידי חכמים.

 

גם לגבי מפקד 1834 עצמו מודה מורגנשטרן שהרשימה אינה מלאה! וכותב: "יש לחזור ולהדגיש כי רשימת המפקד של שנת תקצ"ד [1834] שלפנינו, משקפת תמונת מצב חלקית של שעת עריכתה. היא אינה משקפת את כל ראשוני העולים הפרושים מאז 1800"[57].

 

לימים מורגנשטרן מצא בכתובים שהוולפנזונים לא התפרנסו מן החלוקה[58] וכותב: "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר"52. לכן, משפחת וולפנזון כן הייתה בארץ בשנת 1834, אך לא הופיעה ברשימה, כי הם לא התפרנסו מן החלוקה! עובדה שגם מורגנשטרן עצמו מצא!

אי מציאת הוולפנזונים ברשימת הפרושים משנת תקצ"ד תואם ומחזק את המסורת המשפחתית!

 

  1. מפקדי מונטפיורי.

מורגנשטרן בספרו "גאולה בדרך הטבע"  מבסס את טענותיו על מפקדי מונטפיורי בהם מצא שאברהם ובנו זאב עלו ארצה בשנת 1835! נבדוק את מהימנות מפקדי מונטפיורי.

על מהימנות מפקדי מונטפיורי ניתן ללמוד ממחקרים הנעשים ע"י קרן מונטפיורי והחברה הגנאלוגית הישראלית. מסקנתם לגבי רישומי גיל ושנת עליה היא: שלא הייתה כל עִקביות ברישום תאריכים ומספרים בכלל! ונרשמו פרטים שלא מתקבלים על הדעת[59].

מיכל בן-יעקב[60]: מציינת שבשנים תקצ"ט (1839) תר"ט (1849) המפקדים קוימו ללא הכנה מוקדמת. שלושת המפקדים האחרונים תרט"ו (1855) תרכ"ו (1866) תרל"ה (1875)[61]. השתפרו מבחינה אדמיניסטרטיבית. אך גם בשלושת מִפקדים אלו המספרים והתאריכים, יש מאלה הנראים מדויקים ויש שהם 'מעוגלים'[62]. ברישום הגיל יש העדפה למספרים המסתיימים ב-5 או 0. תופעה המכונה 'הערמה סטטיסטית' (statistical heaping)[63] (מלשון ערֵמה] בשנת המפקד 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה גם על כל המיעוטים וביניהם היהודים. אך קשה לדעת איך גורם זה השפיע"[64].

 

מכאן, שני המפקדים הראשונים הם הפחות מהימנים! ובכלל בכל מפקדי מונטפיורי יש להטיל ספק בכל נתוני הגיל ושנות העלייה הנקובים בהם.

גם מורגנשטרן מודע לבעייתיות מפקדי מונטפיורי ומציין52 שהם מבולבלים, סותרים לעיתים, חלקיים ובלתי ניתנים לפענוח. מורגנשטרן מסביר שאת המפקדים יזם משה מונטפיורי. את הנתונים העתיקו מזכירי הכוללים עבור מונטפיורי מרשימות הכולל. אלא, שברשימות הכולל לא תמיד היו הנתונים שביקש מונטפיורי. הכוללים לא רשמו את נתוני הגיל, וגם לא עניין אותם מתי עלו האנשים. נתונים אלה לא היו חשובים לגבי ה'חלוקה'. אבל אנשי מונטפיורי ביקשו לקבל נתונים אלו. מורגנשטרן משעֵר, שהאנשים נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו39.

 

5.1. משפחת וולפנזון במִפקדי מונטפיורי.

כדי להוכיח את גרסתו36 מביא מורגנשטרן את מִפקד מונטפיורי משנת 1839. שַם נִזכר שר' אברהם וולפנזון הוא יליד 1804 ועלה ב-1835 ובנו זאב וולף יליד 1818 ואף הוא עלה ב-1835. לאחר דין ודברים באתר של אלי אשד הביא מורגנשטרן את כל מִפקדי מונטפיורי נוגעים למשפחת וולפנזון. להלן ניתנים הנתונים על משפחת וולפנזון כפי שנמסרו ע"י מורגנשטרן! ואני סומך על יושרו ומקצועיותו ומשתמש בהם כפי שהם מובאים על ידו כולל הערותיו!

 

"מִפקד 1839: אברהם: יליד 1804, עלה בשנת 1835. זאב: יליד 1818 עלה ב-1835".

 

"מִפקד 1849: אברהם: יליד 1799 (אין שנת עלייה). "זאב: יליד 1814 עלה ב-1834. התגלית הבאה היא שבמפקד 1849 (הכי פחות מסודר) נרשם שר' אברהם וולפנזון נמצא 'כעת בחו"ל' ואילו על ר' זאב נאמר 'ת"ח (תלמיד חכם) שד"ר', כלומר שניהם לא היו בארץ בשנת 1849. ר' אברהם יצא כנראה בענייניו הפרטיים ואילו ר' זאב היה בשליחות הכולל בצפון אפריקה. זו אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב מחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה".

 

"מפקד 1855: זאב יליד 1812 עלה ב-1834".

 

"מפקד 1866: זאב: יליד 1815. נרשם לצד שמו של ר' זאב וולפנזון: "הי'[ה] סוחר גדול ונשבר כידוע".

 

ומורגנשטרן מוסיף: "כל האינפורמציה החדשה אינה משנה במאומה את מה שכתבתי כי 'אברהם הדיין משקלוב' שהיה תלמיד הגר"א, לא יכול היה להיות בשום פנים ואופן. ר' אברהם וולפנזון אפילו אם הוא נולד בשנת 1799 ולא ב-1804 הוא לא זכה להכיר את הגר"א שנפטר שנה קודם ללידתו … את 'ר' אברהם הדיין' קַברו, אם הוא מת במגפת 1813 בקבר אחים, בלי שום רישום לצערנו. גם את סיפורו העסיסי [משתלח באברהם ללא כל צורך!] של ר' אברהם וולפנזון קַברו כנראה, ועל מנת להשכיחו יָצרו סיפור משפחה אלטרנטיבי"52.

 

מִפקד 1839 הוא רק אחד מתוך ארבעה. עקרונית אין מפקד 1839 אמין יותר מארבעת המפקדים האחרים! מורגנשטרן מעריך כמדויק ביותר את המפקד הראשון39, לא פלא שמורגנשטרן בחר במפקד 1839 כי הוא המפקד היחידי מתוך ארבעה! המתאים לתיאוריה שלו.

 

אך לפי האמור לעיל במקרה של מפקדי מונטפיורי יש להעדיף דווקא את המפקדים המאוחרים, כי במפקדים הראשון והשני, זמן ההתראה היה קצר מאוד – ימים בלבד, ההתארגנות הייתה חפוזה וחלקית. בעוד שבמפקדים המאוחרים הצטבר ניסיון, השתכללו השיטות, היו מסודרים יותר, וזמן ההתראה ארוך.

 

סיבה נוספת שלא להיצמד למפקד הראשון, והיא, לדעתי, הסיבה העיקרית! הייתה התנגדות עקרונית של הכוללים  למִפקדים[65]. התנגדות זו הייתה אידאולוגית, ויש חשש יותר מִסָביר לשיבוש ביודעין ובמכוון את מהימנותן, הן ע"י הקהילות והן ע"י הנפקדים עצמם. (תופעה זו שכיחה עד היום בקרב צאצאי 'היישוב הישן'[66] בעיקר בסקרים). בהמשך, ההתנגדות למפקדים רַפתה, לכן אמינות מפקד 1839 היא דווקא הנמוכה ביותר! מכל הבחינות. בנוסף: בשנת 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה על היהודים. ויכול להיות שגם גורם זה השפיע על רישום שנות הלידה[67].

 

מורגנשטרן שאומר שהאינפורמציה החדשה אינה מְשַנה במאומה, אינה מדויקת! האינפורמציה החדשה מְשַנה, ומְשַנה! עיון בנתוני מפקדי מונטפיורי מראה שלגבי משפחת וולפנזון, הנתונים במפקדים השונים סותרים זה את זה! לידת אברהם: 1804, 1799. לידת זאב: 1818 1814[68], 1812, 1815. בולטת הצמידות של גיל אברהם לגיל זאב. ב-1839 מופיע גיל אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית (1818-1804=14) אברהם נשא אישה בדיוק בבר-מצווה שלו כדי שיוכל להוליד את זאב בגיל 14. ב-1849 שינו את שנת הולדת אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית שוב יאפשרו לאברהם להוליד את בנו זאב בשנת 1814! שימו לב, כל זמן שאברהם חי הקפידו לתת את גיל אברהם 14 שנים לפני לידת זאב כדי שהנתונים לא יהיו מופרכים מעיקרם!

זאב נקרא על שם סבו. אשכנזים אינם קוראים שמות אחר אנשים חיים! בוודאי לא תלמידי הגר"א! ז"א שלפי התאריכים שמורגנשטרן מאמץ, כשאברהם נישא היה יתום בגיל 13. יתמות אינה בושה שיש להסתיר. ואם האב היה חי בזמן הנישואין ונפטר בתוך השנה הראשונה לנישואין עד לידת זאב, טראומה כזו, בוודאי הייתה מוצאת הד לפחות באחד הענפים של המשפחה. מקרים כאלו היו מסֻפרים במשפחה בהבלטה! בכל ענפי משפחת אברהם אין מסורת שאברהם וולפנזון התייתם מאביו בילדותו או מיד לאחר נישואיו. (גם הסתברות לידה מיַדית, בגילים אלו, נמוכה).

 

בנוגע לזאב וולפנזון יש להעדיף את המפקדים שלאחר פטירת אברהם! (אברהם נפטר בשנת 1854). ובאמת מיד אחרי שאברהם נפטר, במפקד מונטפיורי 1855 מופיע הגיל הנכון – 1812 מבלי שיצטרכו לשנות את גיל אברהם ולאלץ את אברהם לשאת אישה כשהוא יתום בן 13. הגיל 1815 המופיע במפקד 1866, הוא תאריך 'עגול'. (statistical heaping) תכונה אופיינית במפקדי מונטפיורי.

 

בנוסף! לגרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818. ז"א שזאב נפטר בגיל 63 (631881-1818=). בפנקס החברה-קדישא כתוב על זאב וולפנזון–המכונה 'וועלוועל באבעס': "בפתע פתאום נפטר הישיש המפורסם גבאי 'דחברה-קדישא'[69]". ישיש בן 63?! אתמהא!?

גם וילהלם בספְרו[70] כותב: "מזכיר החברה ר' זאב וולפנזון, נתין אוסטרי, הצליח בעזרת הקונסול האוסטרי בוורשה  … ר' זאב וולפנזון היה מן העולים הראשונים יושבי צפת. אביו ר' אברהם, היה שם דיין. ר' זאב היה הממונה של כולל רייסן[71], תלמיד חכם ומגיה בדפוס העברי בירושלים. הוא האריך ימים ונפטר ב-1881. הוא אבי משפחת בן-זאב הירושלמית".

 

גיל 63 אינו עומד בקריטריון של 'ישיש' ו'האריך ימים'! זאב וולפנזון אינה דמות עלומה (כמו אברהם דיין). לגביו. אי אפשר לטעון על טעות בזהות. הוא היה ידוע ומפורסם בקהילה ואשתו באבא-רבקה הייתה עוד יותר מפורסמת ממנו, באשר הוא כונה על שמה 'וועלוועל באבעס'. התארים 'ישיש' ו'האריך ימים' אמינים. לכן זאב לא נולד בשנת 1818! שנת הלידה 1812 הנמצאת גם במסורת המשפחתית וגם במפקדי מונטפיורי! הוא הגיל שיש לבחור מכל התאריכים המופיעים במפקדי מונטפיורי. מוות בשנתו ה-70 כבר יכול להתאים להגדרת 'ישיש' ו'האריך ימים'.

 

מורגנשטרן מעריך שהאנשים "נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו"39. אך מן הסתירות במפקדים השונים מתברר: א) מונטפיורי לא בדק אותם. ב) הפקידים שלו לא בדקו אותם. ג) גם כותבי המפקד לא טרחו לבדוק מה נכתב במפקד הקודם. ממפקד אחד למשנהו עדיין אפשר היה לברר את הדברים. כותבי הדוחות לא היו צריכים לחפור, לנבור, להשקיע מחשבה, היכן לחפש, איך להשתלט על 'אינסוף' ניירות ולברור את הבר מתוך מסמכים שאינם רלוונטיים, כמו שעשה מורגנשטרן. הדוח הקודם היה בחדר הסמוך! או אפילו במגרה הסמוכה! ויכול להיות שנכתב בידי אותם אנשים שלא זכרו כלל מה כתבו בדוח הקודם, הם גם לא טרחו לעיין בדוחות הקודמים. הליך זה מגלה זִלזול עמוק בדוחות ששלחו למונטפיורי. האנשים לא נשאלו כלל! הממונים כתבו מבלי לשאול!

ד"ר נחמיה שיף חקר את הקהילה האשכנזית בצפת בשנת 1849[72]. בשנה זו בצפת הוגשו למונטפיורי שני מפקדים מקבילים על אותן הקהילות. לגבי הגילים של אותם אנשים ברשימות השונות, כותב ד"ר נחמיה שיף[73]: "בשתי הרשימות השונות ישנם הבדלים עצומים ולא סבירים בגילים". "ל-83% מתוך 894 נפשות הנמצאות ברשומות, ומשותפות לשתיהן. צוין גיל שונה"! לשמונה מהם יש פער של למעלה מ-20 שנה![74]. "ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד 'אשכלות'[75] רחל אשת אהרן מסקלען דווחה בת 66, ובמפקד 'יב"ן'[76] היא דווחה בת 40"[77]!

שינויים אלו אומרים שהאנשים לא נשאלו!!! כי ברור שאדם לא יאמר באותו זמן גילים שונים ועוד 83% מן המקרים! ובוודאי אותה אישה לא אמרה באותו מקום ובאותו זמן לאחד שהיא בת 40 ולשני שהיא בת 66!

 

הוא הדין לאמינות הגילים בכל שאר מפקדי מונטפיורי! הכוללים לא שאלו. והוא הדין לשנות העלייה. השנה המצוינת במפקדי מונטפיורי אינה מהימנה, כפי שמציין מורגנשטרן "לא עניין אותם מתי עלו האנשים"39! הם כתבו 'מה שבא להם'! העיקר לגמור עם העניין, לשלוח, ולקבל את הכסף.

הזִלזול בדוחות מבטא לא רק אי-סדרים של הכוללים אלא גם התנגדות לעצם המִפקדים. היו אנשים שהתנגדו למִפקדים גם לאחר שנמצאו להם פתרונות הִלכתיים וטכניים. ככל שעבר הזמן ההתנגדות פחתה. לכן דווקא המפקדים המאוחרים הם המהימנים יותר.

 

מכאן שלגבי משפחת וולפנזון המפקדים המהימנים הם דווקא המפקדים שאחרי מות אברהם! אברהם נפטר ב-1854. ז"א מפקדי 1855 ו- 1866. בהם אין צורך לתת את גיל אברהם ולאלצו להינשא בברמצווה שלו. במפקד 1855  זאב יליד 1812 ובמפקד 1866 זאב יליד 1815. 1815 הוא תאריך 'עגול' – תאריך 'הערמה' – (statistical heaping) האופיינית למפקדי מונטפיורי כפי שראינו. ואברהם אינו מוזכר כלל.

 

מכל התאריכים במפקדי מונטפיורי נשארה לנו שנת 1812 לתאריך לידת זאב! תאריך זה מתאים לגרסת המשפחה!

 

לסכום: לתאריכים הנוגעים לאברהם וולפנזון במפקדי מונטפיורי, אין להתייחס כלל, לא לשנות הלידה ולא לתאריך עלייתו! אברהם לא היה יתום! לא היה יֶלד ברמצווה כשנישא! ולא יָלד את זאב כשהיה בן 14! זאב נולד בארץ! הממונים כתבו סתם, מה שבא להם, ללא ידע. רק שמרו לתת תאריכים שמבט ראשון לא יסגירו אותם!

לפי גרסת משפחתי אברהם היה בגיל בר מצווה כשהגאון ניפטר. אברהם למד בשקלוב ובילדותו זכה לשמוע תורה מפי הגאון, ומכאן היה תלמיד הגאון. אם כי לא שימש את הגאון, עלה ארצה לקראת ראש השנה תק"ע. במשפחה נשמר מחזור בו אברהם כתב ליד המילים "תקע בשופר גדול לחרותנו" שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. מחזור זה נשמר אצל ד"ר ישראל בן-זאב[78].

 

כאשר כתב בן-זאב ש"ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" באותה נשימה גם כתב: "בצעירותו היה בין בני הישיבה שבשקלוב, שהיו נוסעים לווילנה לשמוע דברי תורה מפי הגרא". וגם כתב: "רבי אברהם גם זכה לשמוע תורה מפי הגר"א בווילנה". בן-זאב אמר זאת לכבודו של אברהם! כפי שכתב: "חובתי לקיים דברי רז"ל לעולם יתגדר אדם במעשי אבות"[79]. בן-זאב מדגיש 'בצעירותו' ו'זכה'. אין פה טענה שהיה אחד מתלמידי הגאון הבוגרים ששימשו את הגר"א. כוונתו באמרה: "ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" לומר שאברהם היה תלמיד חכם גדול! וּגדלותו בתורה אינה נופלת מזו של תלמידי הגר"א המובהקים, כגון: זו של בן-דודו ר' ישראל משקלוב ואחרים.

 

  1. אישיותו של אברהם וולפנזון.

בקביעת אישיותו השלילית  של אברהם וולפנזון מסתמך מורגנשטרן על מכתבי ר' צבי-הירש לעהרן, בהם משמיץ לעהרן את אברהם.

 

6.1. רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן ראש הפקוא"מ[80].

מורגנשטרן בסיפור עליית היהודים לארץ במאה ה-19, עוסק בתלמידי הגאון מווילנה. בהיסטוריה של תלמידי הגאון מככבים רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן, האיש שריכז את תמיכת נַדבַני אירופה לארץ-ישראל. והשפיע בצורה מכרעת על 'החלוקה' – חלוקת 'התמיכה הכספית' שנאספה באירופה למען ארץ-ישראל.

 

מורגנשטרן מדגיש שכל המבקש לשאוב מידע ממקורות הפקוא"מ עליו לזכור כי החומר סובייקטיבי[81]  ומגמתי[82]. השנואים עליו היו כל מי שחַלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל[83].

 

6.2. אברהם וולפנזון ברשימותיו של לעהרן.

בראיון עם אלי אשד שפורסם ב-17 בפברואר 2008 22:34. מספר מורגנשטרן39 שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים. הוא גם לא רצה לחזור לאחר סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. מורגנשטרן טוען, שאברהם המשיך לאסוף כספים עבור עצמו וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף, עד שעניינו יוסדר. כמו כן האשימו את אברהם בענייני נאמנויות ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. אברהם היה מסוכסך על רקע כספי עם רבניה של הונגריה. חמור מכל הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר'  ישראל משקלוב, 'פאת השולחן', ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה. הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן שַקל לכתוב לארץ-ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ-ישראל. אבל לעהרן לא שלח את המכתב! כי חשש שבנו זאב, שכיהן אז כסופר הכולל, יחפֶּה על מעללי אביו. בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ-ישראל. אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה. הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו (1854)

 

המחלוקות והסכסוכים הכספיים על חלוקת הכספים שהיו נאספים בהונגריה, היוו מוקד לריב מתמיד בין החסידים לפרושים[84], כי רוב הכסף נתרם על-ידי ההונגרים ובארץ חולק על-ידי הליטאים – ע"י ר' ישראל משקלוב שמונה ע"י לעהרן! סכסוכים אלו אינם קשורים כלל לאברהם וולפנזון. בשנת 2007 בספרו השיבה לירושלים כותב מורגנשטרן שהעולים מהונגריה התלוננו נגד לעהרן שלא קבלו את חלקם מכספים ששלח עבורם החת"ם סופר[85]. החת"ם סופר התערב בעניינם ודרש במפגיע שר' ישראל משקלוב, שחילק את הכסף בארץ יסתלק מתפקידו[86]. לבסוף בשנת 1858 (לאחר מות 'החת"ם סופר') נפרדו ההונגרים מכולל הפרושים ויצרו כולל לעצמם 'כולל הונגַרן'[87].

אנו רואים שבמסגרת הסכסוכים לעהרן דורש להחזיר את אברהם וולפנזון. והחת"ם סופר דורש לפטר את ר' ישראל משקלוב. אין פה שום סכסוך אישי. לא לגבי ר' ישראל משקלוב ולא לגבי אברהם וולפנזון.

שמועות, רמיזות, האשמות והסכסוכים הכרוניים עם רבני הונגריה, אינן מפורטות ואין מה לעסוק בהם. נעבור ל'חמוּר מכל'.

 

6.3. גזל אלמנה.

מורגנשטרן מציין32 ש'החמור מכל' הוא שאברהם וולפנזון מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב, ובחזרתו ארצה הגישה נגדו תביעה.

 

בשנת 1997 בספרו גאולה בדרך הטבע כותב מורגנשטרן34: "כשהוחלט בארץ להפסיק את שליחותו [=של אברהם וולפנזון] ולשלוח במקומו את ר' אברהם אייזנשטיין, ביקש ר' אברהם וולפנזון את התערבותו של צ"ה לעהרן אצל ה'חת"ם סופר' שלא יקבל שליח אחר מכולל הפרושים. לעהרן מסרב ומודיע לר' אברהם וולפנזון כי עליו להישמע למרוּת הכולל ולחזור ארצה אחרי שסיים את תקופת שליחותו בת שלש ומחצה השנים". העניין הובא בפני 'החת"ם סופר' ודרישת החת"ם סופר לפטר את ר' ישראל משקלוב, מצביעה שלעהרן לא השיג את מבוקשו.

 

עשר שנים לאחר מכן בשנת 2007 בספרו 'השיבה לירושלים' מספר מורגנשטרן מה באמת אירע בשליחות אברהם אייזנשטיין, וכותב שר' ישראל משקלוב שלח על דעתו וּללא קבלת רשות מהנהגת הכולל המוסמכת, את ר' אברהם אייזנשטיין להונגריה[88]. ז"א ר' אברהם אייזנשטיין לא היה שליח הקהילה, אלא שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב! ספרי פאת-השולחן נדפסו בצפת על חשבון הכולל, והכולל דרש את תמורתם. מורגנשטרן מספר שר' משה מגיד[89] – מהנהגת הכולל המוסמכת – דורש מר' אברהם אייזנשטיין לזנוח את שליחותו הפרטית של ר' ישראל משקלוב ושהתמורה לעותקי הספר 'פאת השולחן' שנמכרו בהונגריה, תועבר לקופת הכולל[90] ולא ל(אלמנת)ר' ישראל משקלוב.

העובדה שאלמנתו של ר' ישראל משקלוב הייתה צריכה להגיש תביעה נגד אברהם וולפנזון בבואו ארצה, מראה שגם החת"ם סופר, לא נענה, לא לאברהם אייזנשטיין, ולא ללעהרן, אלא פסק לטובת האינטרסים שייצג אברהם וולפנזון.

מסתבר שאשתו זיווג שני, ולאחר מכן אלמנתו של ר' ישראל משקלוב, לא הייתה אלמנה מסכנה ומקופחת. היא בחשה בחיי הקהילה עוד בחיי בעלה. היא התערבה בהנהגת הקהילה[91]. הייתה אשת מדון שגם לעהרן הגדול נפגע ממנה! מורגנשטרן מתאר זאת[92]:

"החת"ם סופר, דרש במפגיע שר' ישראל משקלוב יסתלק מתפקידו. הוא לא היה מוכן לקבל את התירוצים שהעלה לעהרן להגנת ר' ישראל משקלוב, ובהם התירוץ שאשתו של ר' ישראל, ששלטה בו שלטון ללא מיצרים, היא האשֵמה בכל. לעהרן עצמו כבר נואש מן המצב, ומצב רוחו היה מדוכדך"92.

במקום אחר כותב מורגנשטרן שלעהרן חיפש דרכים "כיצד להימנע ממריבות עם אלמנת ר' ישראל משקלוב"[93]. במקום נוסף נכתב: "הטילו ברבי ישראל דופי על שהוא מניח לאשתו לשלוט בכולל ולעשות בכספי הכולל ככול העולה על רוחה"[94]. וכן: "היא התערבה במינוי שד"רים"[95]. האשימו אותה ואת בנה [מבעלה הראשון] במעילות, גנבות ובהסתבכויותיו הכספיות של בעלה, ר' ישראל משקלוב[96].

מהסתבכויות אלו ר' ישראל משקלוב לא הצליח להתגבר עד יום מותו, אפילו לא בעזרת ידידו, לעהרן הבנקאי אשף הפיננסים!

 

הסכסוך על ספרי 'פאת-השולחן' לא היה סכסוך פרטי בין אלמנת ר' ישראל משקלוב ואברהם וולפנזון, או איזשהו סכסוך אישי עם אברהם וולפנזון. מקרה זה אינו מצביע על מעילה, גנבה חס-ושלום או כישלון בשליחותו כפי שמפרש מורגנשטרן בספרו הראשון. זה היה חלק מן הסכסוכים 'הרגילים' שמתאר מורגנשטרן בכישרון רב. העניין הובא בפני ה'חתם-סופר'. העובדה שאלמנתו התוקפנית של ר' ישראל משקלוב תבעה את ר' אברהם וולפנזון בהגיעו ארצה, מראה שפסיקתו, או פשרתו של ה'חתם-סופר' לא מצאה חן בעיני אלמנת ר' ישראל משקלוב, ותו לא! אברהם וולפונזון דבַק בשליחותו המקורית ולא שעה לאברהם הדיין אייזנשטיין – שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב – וכנראה גם ה'חתם-סופר' עשה כן.

 

מורגנשטרן כשכתב את ספרו גאולה בדרך הטבע בשנת תשנ"ז (1997) עדיין לא ידע, את מה שמצא עשר שנים מאוחר יותר. אך מה שמוזר הוא שגם לאחר שהוכיח מורגנשטרן בספרו 'השיבה לירושלים' בשנת תשס"ז (2007), שאת תמורת ספרי 'פאת-השולחן' דרש הכולל לעצמו, ושאברהם אייזנשטיין היה שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב, עדיין בשנת 2009 באתר של אלי אשד ובכנס צאצאי אברהם וולפנזון בשנת תש"ע (2010)[97] ממשיך מורגנשטרן לדבוק בגרסת 'מעלליו', ולהזכיר מקרה זה כהוכחה לאישיותו השלילית של אברהם וולפנזון! לא אברהם וולפנזון מככב בדרמה זו אלא אלמנתו של ישראל משקלוב.

 

  1. אברהם וולפנזון בירושלים.

כשחזר אברהם לירושלים. כבר היה שם בית-דין לעדת הפרושים. בירושלים אברהם לא היה דיין קבוע, אך נקרא מדי פעם לדון. לוּ 'מעלליו' בהונגריה 'הידועים והמפורסמים', היו מצביעים על אי אמינות אי נאמנות, או מעילה בכספים, לא אשכנזים, גם לא 'ספרדים' ואף לא כל ציבור אחר, היה מזמין אותו להיות דיין! אפילו לא ליום אחד! כך שגם אם היו השמצות ידעו כולם! שאין בהן ממש. גם 'החמור מכל' התברר כעורבא פרח.

 

לסיכום: כל הגרסה על אברהם וולפנזון המועל בכספים, גוזל אלמנות שהורחק מן ההנהגה הוא עורבא-פרח! הסכסוכים שהשתתף בהם לא היו אישיים. אברהם יחד עם בנו זאב היו מ'סיעת-החורבה' זאב היה קבלן בניית החורבה! וזו הסיבה שלעהרן משתלח באברהם. אברהם היה דיין בבית הדין של עדת הפרושים בצפת מאז הקמת בית-הדין ע"י בן-דודו ישראל משקלוב.

 

מסתבר שהמקור היחידי לידיעות 'היצוקות בבטון'45 של לעהרן, הוא לעהרן עצמו. ידועה הייתה התנגדותו של לעהרן לבניית 'החורבה' ונלחם בכל מאודו לסכל את בנייתה[98]. אישיותו של לעהרן הייתה ידועה בירושלים ובכל רחבי העולם היהודי. לעהרן היה ידוע כמי שלא בורר במילים. גם מורגנשטרן מעיד על מזגו הסוער[99] וכותב: "מן הראוי לציין שלערן עצמו היה מודע לצד זה שבאופיו, ועל כך יעידו מכתבים שנכתבו בעידנא דרתיחא שנשתמרו בפנקס, ולא נשלחו לתעודתם. נראה שמקבלי המכתבים הכירו את האיש, ואחת מדרכי תגובתם הייתה הימנעות מתגובה"[100]! מורגנשטרן קרא גם את מכתבי לעהרן שלא נשלחו. מורגנשטרן מצא מכתב שלא נשלח, בו כותב לעהרן על אברהם, אך לא שלח את המכתב, כי הוא חושש מזאב וולפנזון, בנו של אברהם וולפנזון, שהיה אז סופר כולל הפרושים ויחפה על אביו[101]. נבדוק ביתר פרוט ממי חשש לעהרן?

 

לפי גרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818 ועלה ארצה בשנת 1834. מורגנשטרן כותב[102]: "וגם על אותו שנשלח בקיץ שעבר לאונגרן, אברהם בר' זאב-וולף". מכיוון שאברהם נשלח להונגריה בסוף שנת 1836. ז"א שהמכתב נכתב, מקסימום שנתיים לאחר שאברהם יצא מן הארץ. ז"א שהמכתב שלעהרן חשש לשלחו נִכתב לפני שנת 1838. לפי גרסת מורגנשטרן, זאב היה בן 20 שנים ורק ארבע שנים בארץ! לעהרן שהיה ממַנֶה את הפַּרנַסים על 'החלוקה'[103]. צבי-הירש לעהרן הגדול, ראש הפקוא"מ באמסטרדם, 'בעל המאה ובעל הדעה'! לעהרן שלא פחד מאיש, כולל מסֵיר מונטפיורי[104], חושש מאברך צעיר 'עולה חדש'?! גרסת מורגנשטרן תמוהה! בלשון המעטה!

 

עדיין לא ברור מהו החשש של לעהרן[105]. במקורות התקופה מצטייר לעהרן כאדם שאינו חושש מעימותים והיה מתעמת עם מונטפיורי ורוטשילד, בעוד זאב וולפנזון מצטייר, בכל המקורות, כאיש ספר. היה סופר הקהילה, מגיהַ. להיות מגיה זה לא רק עבודה, אלא צריך לאהוב ספרים. איש המשכין שלום. הסיפור של הסרת החרם ממונטפיורי[106], היה, לפי גרסת משפחתי, דווקא בביתו של זאב. מה החשש שלו מפני זאב? אולי מפני שטיעוניו נגד אברהם וולפנזון לא היו משכנעים? לפחות לא בארץ? הרי הסכסוך הובא בפני ה'חת"ם-סופר' והוא נאמן עלי שפתר את הסכסוך לא רק לפי דין תורה אלא גם  בצדק.

 

האמת היא שזאב נולד בשנת 1812 כפי שנאמר לעיל, והיה כבר בן 26 (עדיין צעיר) אך לא עולה-חדש! הוא נולד בארץ! והיה מעורה בכולל הפרושים של ירושלים עוד בהיותו בצפת עיר מולדתו! וכעדותו של מורגנשטרן, זאב הפך להיות מן הפעילים הבולטים של כולל הפרושים בירושלים[107]. ברור שהיה מ'סיעת-החורבה'  כי היה מפקח העבודה[108] בבניית 'החורבה', גזבר[109] וסייע בכל מאודו לבניית החורבה למורת רוחו של לעהרן.

 

לאחר קריאה בספריו של מורגנשטרן, אני רואה באור חדש את ההדגשה במסורת משפחתי, שתמיד, כאשר סיפרו על המעבר לירושלים הדגישו שמַעֲבר משפחת וולפנזון לירושלים תוכנן לפני הרעש-הגדול, ולא בעקבותיו, הדגשה שכל השנים, הייתה תמוהה בעיני. כיום מהדגשה זו, אני מסיק שמשפחת וולפנזון הייתה מ'סיעת החורבה' עוד בהיותם בצפת! לעהרן התנגד לבניין החורבה ומכאן התנגדותו לאברהם וולפנזון, ולכן כתב את המכתב (לתרפיה עצמית) אך לא שְלַחו כי ידע שרוב יהודי ירושלים, לא רק הפרושים תומכים ב'סיעת החורבה'[110]. (תומכיו של לעהרן בהנהגה בירושלים, קרי ר' ישראל משקלוב ור' ישעיה ברדאקי[111] חתנו של ר' ישראל משקלוב מהווים מיעוט, למרות תפקידיהם הרשמיים[112]).

לעהרן לא שלח את מכתב הפלסתר כי ידע שאברהם מייצג נאמנה את האינטרסים של ההנהגה הירושלמית ולא רק זאב בנו יגן על אברהם, אלא כל חברי ההנהגה הירושלמית (פרט לישראל משקלוב וישעיה ברדאקי) ולא יתייחסו להַאשמותיו על אברהם וולפנזון. לעהרן הפיץ שמועות וּרמיזות[113] על כל מי שלא הסכים עם דעותיו בעניין ירושלים וארץ-ישראל. הוא גם השמיץ אישית את מנהיגי 'סיעת החורבה'. כגון ראש"ז ורנ"נ[114] ורמז שמקורות כספיהם מפוקפקים[115]. גם את לעהרן עצמו האשימו ב'אי סדרים' כספיים[116]. אברהם וולפנזון ייצג נאמנה את האינטרסים של 'סיעת-החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[117]. האשמותיו ורמזיו על אברהם וולפנזון היו זדוניות וּקשורות למחלוקות[118] שבין 'סיעת-החורבה' לבין 'סיעת-החצר'[119], ואינן מצביעות על שחיתות אישית!

 

מורגנשטרן עצמו מעיד שמכתביו של לעהרן, הן סובייקטיביות ומגמתיות ויש להתייחס אליהן בהסתייגות, כך עבור המכתבים ששלח, קל וחומר למכתבים שלא שלח! מכתבים אלו היוו ללעהרן תרפיה, משאלות-לב (Wishes) ותו לא. לעהרן ידע שאם ישלח מכתבים אלו, תוכנם לא יגיע לידי ביצוע, ואפילו לא ירגיזו את מקבליהם, ולא יקבל עליהם תגובה כלל.

 

  1. המחזור של אברהם וולפנזון והתחרות על מנהיגות עליית הגר"א.

מסורת המשפחה טוענת שאברהם עלה ארצה לקראת שנת תק"ע, וּבִרשות בן-זאב נשמר מחזורו של אברהם וולפנזון בו רשם ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. לאחר דין ודברים באתרו של אלי אשד, כתב מורגנשטרן: "גם אני סבור שהיה במציאות מחזור עליו רשם מאן-דהוא כי הוא ביקר בכותל בשנת תק"ע. סיפור כזה אינו יכול להיות קלוט מן האוויר … השאלה היא האם היה זה מחזורו של ר' אברהם וולפנזון? את זה לא שמענו, גם לא מד"ר בן-זאב[120]. מחזור זה יכול היה להגיע אליו או לבנו זאב או לכל אחד מבני המשפחה, עשרות שנים מאוחר יותר בדרכים שונות (רכישה, מציאה וכו'). ועל בסיס הרישום, כפי שכבר ראינו[121] נבנתה התיאוריה הכוזבת על עליית ר' אברהם וולפנזון לארץ ישראל בשנת תקסט"[122]. לו היה כתב היד בידינו היינו יכולים להשוותו עם כתב ידו של ר' אברהם אביו של ר' זאב הנמצא בידינו38.

כפי שראינו המשפחה אינה משקרת. לא לגבי 'בן-דוד' ולא לגבי 'שני אברהם דיין'. כך הדבר גם לגבי המחזור, המשפחה אינה משקרת! המחזור לא נרכש וכו' אלא, היה של אברהם וולפנזון, עבר במשפחה ונשמר אצל בן-זאב. לדאבוננו ספרייתו של בן-זאב נזרקה לרחוב[123] ע"י בתו הצעירה תַלמה! ואי אפשר יהיה להשוות את כתב היד בו, כי המחזור איננו! ראינו שלא היה מה להסתיר בעברו של אברהם, ואין סיבה לשקר!

 

למרות קריסת הוכחותיו, גם בשנת 2008, מורגנשטרן שבוי בגרסתו שהמשפחה משקרת. לטענתו סיפור המחזור נבנה לצורך תחרות על מנהיגות עליית תלמידי הגאון. מורגנשטרן מציין[124]: "כנראה שקישור [המחזור] לר' אברהם דיין היה תוצאה של הברקה רגעית של מישהו מבני המשפחה שמצא מחזור עם הרישום הידוע משנת תק"ע וביקש להקדים את תולדות המשפחה בארץ-ישראל, כפי שעשו בני הדורות האחרונים מבני משפחת ריבלין".

 

יש לציין שבגרסת המשפחה אין טענה שאברהם היה ראש בעליות תלמידי הגר"א. במסורת משפחת וולפנזון, אברהם עלה ב-1809, אך לא היה ראש השיירה. בן-זאב בכל כתביו מספר שאברהם היה בין המנהיגים, אך לא היה ראש שיירה או ראש קהילה. תמיד הוא מציין מי עמד בראש, או יחד עם מי אברהם פעל. בהקדמה לספר מחזה אברהם כותב בן-זאב: "ר׳ אברהם הדיין שהיה עם ר׳ ישראל משקלוב, ר׳ הלל ור׳ מנדל משקלוב[125] ואחרים ממנחי הנדבכים לישוב האשכנזים בארץ-ישראל והעומדים בראשו"[126]. אברהם היה ממנחי הנדבכים, אך לא ראש הקהילה ולא רשום שהיה עדיף על פני האחרים. במקום אחר כותב בן-זאב: "תלמידי הגר"א בראשוּת ר' הלל ור' מנחם-מנדיל עלו להתיישב בירושלים, ויהי הוא [אברהם] אחד מהפעילים הנלהבים בארגון". אחד הפעילים, אך בראשות העלייה היו הלל ומנחם-מנדל!

בכל מאמרי בן-זאב, אברהם-דיין היה אחד מהפעילים, אך בכל כתביו לא מצאתי שאברהם היה החשוב מבין הפעילים! תמיד ציין בן-זאב למי אברהם הצטרף, או יחד עם מי פעל! לא מצאתי בכל כתבי בן-זאב, את שכותב אלי אשד[127]: שבגרסת משפחת וולפנזון הלל ריבלין היה רק בן לוויה לוולפנזון (אולי בענף של אלי אשד הייתה מסורת כזו, אך במסורתי ובכתבי בן-זאב לא מצאתי טענה כזו).

 

לסיכום: משפחת וולפנזון סיפרו מה שהיה. אברהם ואשתו הצעירה עלו ארצה ללא ילדים בשנת 1809 לקראת ראש השנה תק"ע. אך, משפחת וולפנזון לא השתתפה במרוץ אחר מנהיגות וראשוניות בעלייה.

 

  1. סיכום.

הדברים שנאמרו לעיל מערערים את הנחת היסוד העוברת כחוט השני בכתיבתו של מורגנשטרן על אברהם וולפנזון, שהמשפחה רקחה סיפור שיקרי להיסטוריה של אברהם. ראיה לגרסתו הביא מורגנשטרן את עדותו של צבי-הירש לעהרן ואת מפקד מונטפיורי משנת 1839. מורגנשטרן בחר במפקד 1839 דווקא, מתוך ארבעה מפקדים אחרים הנוקבים מספרים אחרים! כי זה המפקד היחידי המתאים לגרסתו!

 

את תזת השקר העלה מורגנשטרן בשנת תשנ"ז בספרו 'גאולה בדרך הטבע'. במאמרי זה בחנתי את הנתונים והטיעונים של מורגנשטרן של שנת תשנ"ז, בתוספת נתונים חדשים שמביא מורגנשטרן עצמו עשר שנים מאוחר יותר (בשנת 2007) בספרו 'השיבה לירושלים'. ובשנים 2008-9-10 באתרו של אלי אשד – חלק מן הנתונים החדשים מזימים ישירות את הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן בשנת תשנ"ז.

ניתוח הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן, לאור הגילויים החדשים[128], מראה שטענותיו של לעהרן נגד אברהם וולפנזון אינן מצביעות על שחיתות אישית, אפילו ה'חמור מכל' אינו סכסוך אישי כלל וכלל. קל וחומר כל שאר הסכסוכים 'הידועים' שהיו לו עם רבני הונגריה. וקל וחומר בנו של קל וחומר דברים שלעהרן כתב ולא שלח! האמון הבלתי מסויג של מורגנשטרן בלעהרן[129] קרס. לעהרן משתלח באברהם על כי היה מ'סיעת החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[130]. למשפחה לא היה מה להסתיר! הפרטים שמורגנשטרן גילה מאוחר יותר מְחזקים את גרסת המשפחה.

 

אברהם וולפנזון נולד בשנת 1783! ובילדותו בלשון הורי, או בצעירותו בלשונו של בן-זאב, עוד לפני בר המצווה זכה אברהם לשמוע תורה מפי הגאון ובכך היה לתלמיד הגאון. אברהם עלה לקראת שנת תק"ע, כפי שכתב במחזורו ליד תפילת 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל לראשונה ליד הכותל המערבי.

 

בקיצור צאצאי אברהם וולפנזון "הביטו אל אברהם אביכם … כי אחד קראתיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ"[131]. והֵיו גאים ב"צור חֻצַּבְתֶּם"[132].

ביבליוגרפיה

 

אמבון = רבקה אמבון, תעלומת המפקד הכפול. קתדרה  כרך 149, תשרי תשע"ד (ספטמבר 2013).

 

אשד = המולטי יקום של אלי אשד לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון: ראיון עם אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34. ודיוני המשך.

 

בן-יעקב = מיכל בן-יעקב פעמים; רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח. חוברת 107. ירושלים  תשס"ו. מפקדי מונטפיורי וחקר היהודים באגן הים התיכון. עמודים 117-149.

 

בן-צבי, בניהו. עורכים = יצחק בן-צבי ומאיר בניהו עורכים. ספר צפת: מחקרים ומקורות על קהילת צפת מן המאה השש־עשרה עד המאה התשע עשרה. כרך 1. מכון בן־צבי, האוניברסיטה העברית, על-ידי 'קריית ספר' ירושלים תשכ"ב (1962).

 

גליס = יעקב גליס. אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל. כרך ראשון. מוסד הרב קוק. ירושלים. תשל"ה (1974).

 

גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים = ראובן גפני, אריה מורגנשטרן, דוד קסוטו, עורכים. החורבה – שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים. יד יצחק בן-צבי, ירושלים תש"ע (2010).

 

גת = בן-ציון גת. היישוב היהודי בארץ-ישראל בשנות ה'ת"ר-ה'תרמ"א (1840-1881). ספריה לתולדות הישוב היהודי בארץ-ישראל. הוצאת יד יצחק בן-צבי. המחלקה לפעולות חינוך והדרכה. ירושלים תשל"ד.

 

וולפנזון 'מחזה אברהם' = מחזה אברהם – על התגלחת בחול המועד. מאת רבי אברהם וולפנזון הובא לדפוס ע"י הרב אליהו לנדא ז"ל תש"ז (1947). machzeabesa.pdf.

 

וילהלם = הרב ד"ר יעקב-דוד וילהלם: דוד דור ועוליו – תולדות העליות לארץ-ישראל מאבלי ציון ועד ראשית חובבי-ציון. ספריה הציונית הקטנה. סדרה ב'. מבַצרי הישוב האשכנזי. הוצאת המכון להשכלה ציונית בהנהלת פרופ' שלום גולדלמן, (1946).

 

חזון ציון = חזון ציון – שקלוב וירושלים. ח"ה ריבלין, עורך. תולדות עלית תלמידי הגר"א. חיבר אותו ר' שלמה-זלמן ריבלין והיא גרסת משפחת ריבלין על תולדות תלמידי הגר"א. תש"ז.

 

חלקת מחוקק = אשר-ליב בריסק. חלקת מחוקק – כולל כל ציוני הקברים אשר בהר הזיתים.

 

מוסדי ארץ = מאמרים וחלקי מאמרים, על תולדות עליית תלמידי הגר"א מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים – מאת וותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א. מסודר ומוצא לאור ע"י ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים. תשי"א. בתוך ספר חזון ציון שקלוב וירושלים – תולדות עליית תלמידי הגר"א. תש"ז.

 

מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע = אריה מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע: תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997).

 

מורגנשטרן השיבה לירושלים = אריה מורגנשטרן השיבה לירושלים –חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה התשע-עשרה. הוצאת שלם, ירושלים התשס"ז (2007).

 

מורגנשטרן מפקד 1834 = אריה מורגנשטרן – מפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834. בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. 2001.

 

סמט, החדש אסור מן התורה = משה סמט. החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה. מרכז דינור לחקר תולדות ישראל. כרמל. ירושלים 2005. פרק שישי: מאמר על התגלחת בחול המועד.

סמט, משה מונטפיורי = משה סמט. משה מונטפיורי: מציאות ואגדה. הוצאת כרמל ירושלים תשמ"ט (1989),

 

שיף = חיים-נחמיה שיף, הדמוגרפיה של הקהילה האשכנזית בצפת: מפקדי מונטפיורי בשנת תר"ט (1849). קתדרה רבעון לתולדות ארץ-ישראל ויישובה. כרך 146, יד יצחק בן-צבי ירושלים. טבת תשע"ג (דצמבר 2012).

 

תדהר = אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד. הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך

[1] עמנואל סגל דור שישי לאברהם וולפנזון (5) טובה-שפרה סגל 1975-1898=77 (4) פועה-רחל בורשטיין 1918-1876=42 (3) בן-ציון וולפנזון 1882-1843=39, (2)זאב-וואלף וולפנזון 1881-1812=69, (1)אברהם-דיין 1854-1783.

 

[2] אלי אשד המולטי יקום של אלי אשד. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון. https://no666.wordpress.com/2008/02/17.

 

[3] אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי' סעיף ב: שני ר' אברהם דיין משקלוב [וולפנזון]? בתוך: גאולה בדרך הטבע – תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997) עמודים 370-375.

 

[4] ד"ר ישראל בן-זאב, בן דוד של אמי. דור חמישי 1960-1899=81 (4) מנחם וולפנזון 1937-1871=66 (3) בן-ציון וולפנזון 882-1843=39 (2) זאב וולפנזון 1881-1812=69 (1) 'אברהם-דיין' 1854-1783=71.

 

[5] בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. ספר שביעי. עורך יוסף הקר. יד-יצחק בן־צבי, ירושלים, 2001. עמודים 219– 258.

 

[6] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים. עמודים 109-57.

 

 [7]הגאון מווילנה רבי אליהו בן שלמה. 1797-1720=77. כינויו: הגר"א (הגאון רבי אליהו), 'הגאון החסיד', 'הגאון'.

 

[8] שקלאב וחכמיה – 'יבנה דרייסין'. בית ועד לחכמים. עיר אשר לא יחסר כל בה. כיום במדינת בלארוס.

 

[9] איזמיר – סמירנה העתיקה, בה נולד הומרוס. הקהילה היהודית מצאצאי גולי ספרד.

 

[10] בתקופה הנדונה טורקיה הייתה חלק מן האימפריה העות'מאנית במשך919-1424=495 1.

 

[11] ב'אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו' של דוד תדהר, הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך ראשון  (1945) עמודות 304-305. מצוינת שנת תקמ"ג (1783) כתאריך לידת 'הרב אברהם וואלפינזאהן משקלוב'. הגאון נפטר בשנת 1797. ז"א שאברהם היה בן 14 כשהגאון נפטר. תאריך זה תואם למסורת בית אימא. נאמץ תאריך זה ללידת אברהם.

 

[12] מרחק של כשלוש מאות ק"מ, נסיעה של יומיים או יותר בעגלה!

 

[13] וילנה – 'ירושלים דליטא'. בתקופה הנדונה ליטא הייתה באימפריה-הרוסית במשך 1920-1795=125.

 

[14] בדצמבר 1804 הופעלה 'חוקת היהודים' שבמסגרתה חִיֵיב הצאר אלכסנדר הראשון את היהודים לאמץ שם משפחה.

 

[15] ר' ישראל משקלוב: 1839-1770=69. מנהיג עליה של תלמידי הגר"א. ר' ישראל לא שעה לגזרת שם המשפחה של הצאר ונקרא על שם ספריו 'בעל פאת-השולחן ותקלין-חדתין'. נטמן בטבריה.

 

[16] (3) ר' ישראל משקלוב 1839-1770=69 (2) ר' שמואל משקלוב     (1) ר' עזריאל משקלוב.

(3) אברהם-דיין 1854-1783=71          (2) זאב                          (1) ר' עזריאל משקלוב.

 

[17] תלמידי הגאון קראו לעצמם 'פרושים' כי לא הצטרפו לא לקהילה האשכנזית החסידית שכבר הייתה בארץ מאז שנת תקל"ז (1777) ולא לקהילה הספרדית הוותיקה.

 

[18] בית-הדין האשכנזי בירושלים, שהחליף את בית-הדין בצפת, נוסד רק בשנת 1841.

 

[19] מרד הפלאחים מרד עממי בשנת 1834 כנגד מדיניות המודרניזציה של מוחמד עלי שליט מצרים. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה חובת גיוס לצבא המצרי במקום צבא שכירים.

 

[20] מאה שנה ל'ביזה הגדולה' של צפת. עיתון דבר יום שישי ראש חודש מנחם-אב תרצ"ד (13.8.1934).

 

[21] שד"ר – שליח דרבנן. יהודים שנשלחו מארץ-ישראל לגייס תרומות לקיומו וחיזוקו של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

 

[22] ספר 'פאת השולחן' עוסק בהלכות ארץ-ישראל. נדפס לראשונה בשנת תקצ"ו (1836) בצפת.

 

[23] פרשבורג: בתקופה הנדונה הייתה תחת האימפריה האוסטרו-הונגריה. עם הקמת צ'כוסלובקיה ב-1919 שונה שמה לברטיסלאבה. מ-1993 היא בירת סלובקיה.

 

[24] הונגריה, בתקופה הנדונה הייתה הונגריה אוטונומית במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגריה (בין השנים 1918-1867=51).

 

[25] 'הרעש-הגדול' – רעידת אדמה 1.1.1837 שהחריבה את צפת וטבריה, מוקד הרעש היה בצפת. מוערך 6.5 בסולם ריכטר.

 

[26] שזבנ"י=שניאור-זלמן בן נחום-יוסף שניאורסון. בעל 'נמוקי שזבני'. מֵמונה 'כולל חב"ד' בחברון. עלה תר״ד, נפטר: כ"ו טבת תרמ"ב (17.1.1882). נטמן: הר-הזיתים, גוש ווהלין ישן, חלקה ג', שורה ח' מספר 39.

 

[27] חמדה גנוזה – תשובות הגאונים. ירושלים. תרכג (1863). הובא לדפוס ע"י הני תרי גיסי הר"ר זאב-וואלף וואלפינזאהן נ"י והר"ר שניאור-זלמן שניאורסון נ"י.

 

[28] וולפנזון: 'מחזה אברהם'.

 

[29] סמט: החדש אסור מן התורה עמוד 141.

 

[30] ראה סעיף 7. אברהם וולפנזון בירושלים.

 

[31] שיינדל נפטרה כ"ז אייר תרט"ז (1.6.1856). נטמנה הר הזיתים חלקה י"ב שורה י"ג קבר כ"ח.

 

[32] להלן בסעיף 6.3. גזל אלמנה.

 

[33] אסתר-מלכה גולדמן 1949-1850=99. נטמנה: סגולה פתח-תקווה, חלקה א' שורה כ' מספר 50ב.

 

[34] יהושע וולפנזון 1924-1851=73. נטמן: סגולה פתח-תקווה חלקה ב' שורה ח' מספר 7.

 

[35] אסתר-מלכה גולדמן: נפטרה ערב יום כיפור, ט' תשרי תש"י (2.10.1949). מדינת ישראל קמה ה' אייר תש"ח. מלכה נפטרה שנה וחצי אחרי קום מדינת ישראל!

 

[36] המונח 'החלוקה' נטבע בסוף המאה ה-18 ומתייחס למגביות שנוהלו בארצות הגולה וחולקו בארץ כתמיכה בתלמידי-חכמים,

 

[37] גליס: עמודה סח.

 

[38]  אשד: אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34.

 

[39] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373.

 

[40] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

 

[41] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

 

[42] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373, 374.

 

[43] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 374. אשד: אריה מורגנשטרן ראיון ב-17.2.2008. 22:34.

 

[44] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן מרץ 26, 2008 9:09 pm.

 

[45] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

 

[46] גפני, מורגנשטרן, קסוטו עורכים: עמוד 106.

 

[47] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

 

[48] 'חזון ציון' ה"ה ריבלין עורך. עמוד 46.

 

[49] וולפנזון 'מחזה אברהם' בהקדמה של בן-זאב עמוד 6.

 

[50] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 372 וממשיך בעמוד 373.

 

[51] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן אפריל 9, 2008 שעה 9:44 pm.

 

[52] הרב  אלעזר-מנחם מן שך: 2001-1898=103. ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

 

[53] מורגנשטרן: מפקד 1834.

 

[54] מוסדי ארץ: עמוד ט"ז.

 

[55] צבי-הירש לעהרן 1853-1784=69. נולד באמסטרדם. חילק את כספי החלוקה ללומדי תורה בלבד! ועל מנת "להחיות את הנפש" בלבד! התנגד לכלול בחלוקה בעלי-מלאכה. ובעיקר לא לממן את בניית ה'חורבה'.

 

[56] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 299.

 

[57] מורגנשטרן:  מפקד 1834 עמוד 239.

 

[58] אשד: ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm.

 

[59] העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה. מפקדי מונטפיורי: http://www.isragen.org.il/siteFiles/13/79/5779.asp

 

[60] בן-יעקב: עמודים 117-149.

 

[61] בן-יעקב: עמוד 127.

 

[62] בן-יעקב: עמוד 135.

 

[63] בן-יעקב: עמוד 139.

 

[64] בן-צבי, בניהו עורכים: כרך 1 עמוד תל"ט.

 

[65] אשד: ש. אמיתי 12/30/2008 3:14:55 pm. מורגנשטרן במקרים רבים מעיר על טעויות במקורות אמיתי, במקרה זה מורגנשטרן אינו עושה זאת, ז"א שהוא מסכים עם הנאמר.

 

[66] היישוב הישן – מונח המתייחס ליהודים האשכנזים שעלו ארצה בשלהי התקופה העות'מאנית.

 

[67] בן-צבי, בניהו: עמוד תל"ט.

 

[68] שנת הלידה 1814 מופיעה גם בתדהר, כרך ראשון 1947, עמוד 454.

 

[69] חלקת מחוקק  חוברת ז', מחברת ג' דף ל"ו עמוד א'. שורה י"ז, קבר כ"ו. הערה 1.

 

[70] וילהלם: סוף עמוד 123 ותחילת עמוד 124.

 

[71] רייסין על גדות נהר הדנייפר במדינת רוסיה. מן העיר בריסק, בקצה המערבי של בלארוס עד לגבול פולין. 'ליטא היהודית' הכילה את אזור רייסין.

 

[72] שיף: עמודים 67 – 100.

 

[73] שיף: עמוד 86.

 

[74] שיף: עמוד 87 טבלה 9.

 

[75] אמבון: עמוד 161. מפקד 'אשכולות' הוא גרסת ר' שמואל הלר (1884-1803=81). דיין בצפת. מטעם הפקוא"מ שבראשו עמד ר' צבי-הירש לעהרן, יריב של מונטפיורי.

 

[76] אמבון: "את מפקד יב"ן הכין הסופר יצחק בן נחום מווילנה עבור הרב יעקב-דב מרומאן (1858-1794=64) חסיד סדיגורה שתמך שהעניק למונטפיורי 'עטרת גבאות' לקראת ביקורו בשנת 1849". עמוד 162.

 

[77] דוא"ל שקבלתי מחיים-נחמיה שיף: שלום עמנואל: בעניין הפרשי הגילים, ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד אשכלות: רחל אשת אהרן מסקלען דווחה כבת 66; במפקד יב"ן היא דווחה כבת 40. May 17, 2012 4:31 pm.

 

[78] לאחר פטירת ד"ר ישראל בן-זאב, בתו הצעירה תַלמה ידלובקר שירשה את דירת הוריה בירושלים, רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף, המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! גם זה היה סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

 

[79] מוסדי ארץ עמוד ט"ו.

 

[80] פקוא"מ – ארגון פקידים ואמרכלים של אמסטרדם. ארגון המרַכֵּז מגביות באירופה למען ארץ-ישראל הַחל מ-1809 במשך כל המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

 

[81] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 406.

 

[82] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 400.

 

[83] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404.

 

[84] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע פרק כ"א עמוד 403.

 

[85] החת"ם סופר הרב משה סופר (שרייבר) 1839-1762=77 על שם ספרו חידושי תורת משה. בשנת 1803 התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה). שימש כראש הישיבה 36 שנה.

 

[86] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 221.

 

[87] גת: עמוד 121.

 

[88] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 218.

 

[89] משה מגיד – משה בן הלל וצפורה ריבלין. 1846-1781=65. הצטרף לאבותיו באגודת 'חזון ציון'. עלה אדר תר"א (1841) נתמנה מיד למנהל כולל הפרושים, וניהל את הכולל עד יום מותו בירושלים כ"ח אלול תר"ו (19.9.1846).

 

[90] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 475 הערה 232.

 

[91] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמודים: 83, 218, 223. השיבה לירושלים עמודים: 221, 226, 465, 467, 469.

 

[92] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע  עמוד 223.

 

[93] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 226.

 

[94] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 83. השיבה לירושלים עמודים 221, 226, 465,467.

 

[95] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 465.

 

[96] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 467.

 

[97] כנס משפחת וולפנזון במלון לאונרדו (לשעבר מוריה קלאסיק) רחוב סנט ג'ורג' 9 ירושלים. יום שלישי כ"ג מנחם-אב תש"ע (3.8.2010).

 

[98] מורגנשטרן. השיבה לירושלים עמודים 144, 455, 492, ועוד.

 

[99] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד כ"א, 300.

 

[100] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 395.

 

[101] מורגנשטרן. גאולה בדרך הטבע עמוד 373. השיבה לירושלים 2007 עמוד 404.

 

[102] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 373.

 

[103] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 209 ועוד.

 

[104] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 455.

 

[105] אשד: ד"ר עמנואל סגל 4/8/2008 12:00pm.

 

[106] משה סמט: משה מונטפיורי עמ' 122. "השר משה מונטפיורי נכנס למקום המקדש, החרימו אותו בשלושה בתי כנסת. העלייה להר הבית הייתה במסע הרביעי בשנת 1855". לפי מסורת במשפחתנו זאב וולפנזון היה אחד המתווכים להסרת החרם ממונטפיורי, בטכס הסרת חרם יש לגרור את המוחרם ארבע אמות על הרצפה, ולירוק בפניו. את מונטפיורי הושיבו על כיסא גבוה שלושה טפחים, וגררו אותו בתוך ביתו של זאב וולפנזון ארבע אמות בנוכחות מניין. לירוק ירקו על הרצפה.
[107] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 374.

 

[108] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 106.

 

[109] לפי עדות שמיעה אישית שלי מד"ר ישראל בן-זאב, הגזבר בפועל היה בן-ציון בנו של זאב וולפנזון. כתב היד בפנקס הוצאות החורבה הוא כתב ידו של בן-ציון וולפנזון. בקרתי אצל ד"ר ישראל בן-זאב בביתו בתאריך 13.7.1978. הוא ישב בחדר עבודתו, חדר גדול שולחן כתיבה ענק, כל הקירות עד התִקרה מכוסים בספרים. על השולחן היה פנקס קטן כתוב בכתב רהוט בדיו שחורה. זה ספר הוצאות בניית בניין החורבה, זהו כתב ידו של בן-ציון שהיה הגזבר. תמונות יש לי, הן במרתף ועכשיו אינני יכול לחפשן. אבל בתוכניתי להוציאן. ואמר לי, כשתחזור תקבל עבודה מוגמרת. בחזרתי ראיתי מודעת אבל. ישבו שבעה בבית בתו הצעירה תלמה דלובקר בהרצלייה פיתוח. שם היא נתנה לי שם וכתובת במבשרת-ציון: "הוא יודע ובידו החומר". מכל הפנקס נשאר העתק של שני דפים בלבד. דף אחד מהם פורסם בגפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 94.

 

[110] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 216.

 

[111] נולד בפינסק. תלמיד ר' חיים מוולוז'ין. עלה תקפ"ח (1828). בארץ נשא את בתו של ר' ישראל משקלוב, זיווג שני. מראשי 'סיעת החצר'. נפטר 1862.

 

[112] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 186.

 

[113] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 197.

 

[114] רבי נתן-נטע בנו של מנחם-מנדל משקלוב, עלה בשירת העולים השנייה בשנת תקס״ט בהנהגת רבי סעדיה מווילנה. נסתלק בירושלים בכ״ג בתשרי תר״ז (12.10.1906).

 

[115] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמודים 382, 197.

 

[116] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 303.

 

[117] מורגנשטרןף גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים עמוד 492.

 

[118] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 382, הערה 7. עמוד 531.

 

[119] 'סיעת החצר' עם בית מדרש 'סוכת שלום' בחסות צבי-הירש לעהרן ראש פקוא"מ.

 

[120] ד"ר ישראל בן-זאב: שלושה ממייסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע-עשרה. לא פורסם. במסורת משפחתנו שמענו ושמענו!

 

[121] מתי!? איפה!?

 

[122] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן ביום אפריל 23, 2008 בשעה 1:05 pm.

 

[123] בתו הצעירה של בן-זאב, תַלמה ידלובקר, ירשה את דירת הוריה בירושלים, כדי לדעה מה עלה בגורל פנקס הכנסות והוצאות בניית החורבה פניתי לתַלמה, היא סיפרה שכאשר השכירה את דירת הוריה רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! סנטרי ירושלים אספו אותם (ואולי חלק נאסף ע"י עוברי אורח?). זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! אצל ד"ר ישראל בן-זאב. וזה גם היה גם סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

 

[124] אשד: אריה מורגנשטרן 4/3/2008. 10:14pm.

 

[125] מנחם-מנדל אשכנזי משקלוב. נפטר 1827. רב, מקובל, תלמיד מובהק של הגר"א. מראשי עליית תלמידי הגר"א.

 

[126] ד"ר ישראל בן-זאב: בהקדמה לוולפנזון 'מחזה אברהם' עמודים 6-3.

 

[127] אשד: 666 ביום נובמבר 26, 2009 בשעה 8:57 am.

 

[128] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "היגיע לידי מידע חדש בעניין. מצאתי כתב-יד של אברהם וולפנזון בו כותב: "ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[קרוע] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו". ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm: "התגלית הבאה היא … אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב לחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה". "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר".

 

[129] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "ואיזו סיבה הייתה לו [ללעהרן] לשקר בעניין?"

 

[130] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404:"… לשנאה לוהטת … השנואים עליו נמנו כל מי שחלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל".

 

[131] ישעיה: נ"א, ב'.

 

[132] ישעיה: נ"א, א'.

 

זאב וולפנזון ליד תחנת מונטיפיורי 0

הרוקח הראשון בירושלים

 

רבי יהושע וולפינזון –הראשון לנקור אבני ריחיים

יוסף זונדל וסרמן "האומנים הראשונים בירושלים " ב"מיקירי ירושלים :   דמויות מתלמידי הגר"א מוילנא ותלמידי הריא"ה קוק ואחרים, נספחים: בתי הכנסת הגדולים בעיר העתיקה, סיפורים קטנים על אנשים גדולים /הוצאת "מסלול "תשל"ג " ע' 70

 

יהושע וולפנזון .צילום מ"האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו "מאת דוד תדהר. כרך ראשון.

היה היה פעם אדם בשם יהושע וולפנזון ( 1851-1924)

.הוא היה אחיו הצעיר מאוד מאותו האב אברהם אך מאם אחרת של אדם בשם זאב וולפנזון .

יהושע גדל בילדותו אצל אחיו שהיה מבוגר ממנו בשנים רבות עד שניתן היה לטעות ולחשוב שהוא אביו ולא אחיו.

זאב וולפנזון היה אדם מפורסם מאוד הוא היה בין השאר הבונה של בית הכנסת "החורבה" זאב קנה עבורו בית מרקחת ויהושע עבד שם כרוקח היהודי הראשון.זאב   גם העסיק אותו בתחנת הקמח שאותה בנה מונטיפיורי ליד שכונת נווה שאננים.

יהושע חי במשך שנים בצילו של האח הגדול. כמדומה שבכל פעם שהזכירו את השם יהושע היה צורך להזכיר תמיד את השם זאב.

אך מי היה יהושע וולפנזון האיש ?

צאצאו טוטי זוהר מספר עליו לראשונה במאמר גדול ומפורט שהוצג לראשונה כהרצאה בכנס משפחת וולפנזון.

 

המאמר מוקדש לזכרו של חוקר תולדות הרוקחות בארץ ישראל "אמנון מיכלין נכדו של הסופר והעיתונאי חיים מיכלין מי שהיה מזכיר בית החולים "ביקור חולים "ומשגב לדך " בירושלים במאה ה19  וידידם  של  בני משפחת וולפנזון  ובנו של יעקב מיכלין דמות רבת פעלים בתחום הרוקחות והרפואה הציבורית בארץ.

אמנון מיכלין רוקח במקצועו יצר במו ידיו את חקר תולדות הרוקחות בארץ ישראל  ופירסם על כך שלושה ספרים .

מעשה רוקח: תולדות הרוקחות בארץ ישראל  /    חיפה :   א' מיכלין,   תשנ"ב.
 

מעשי רוקחים :   פרקים בתולדות הרוקחות בארץ ישראל.    ישראל :   משרד הבטחון,   תש"ס 1999

וממש בימים אלו יצא לאור ספרו השלישי והאחרון :

 מרשמים היסטוריים : קובץ מאמרים ותעודות מתולדות הרוקחות בארץ ישראל. הוצאת בחור 2010.

במהלך כנס משפחת וולפנזון  מיכלין  הוזכר בהרצאה על יהושע וולפנזון בידי המרצה טוטי זוהר שדיווח לנו שמצבו הבריאותי של מר מיכלין הוא קשה ביותר.

 אמנון מיכלין נפטר  כמה ימים לאחר הכנס בשמיני לאוגוסט 2010  

 הרוקח היהודי הראשון :על יהושע וולפנזון

  מאת תותי זוהר וולפנזון ( עם תוספות מאת אלי אשד )

פנסיונר

לשעבר מנהל אגף ,בתעשיה האוירית

בשנת 1975  זכה "לפרס קפלן"  על יצור מטוס כפיר

בעל רשיון  "מורה דרך" בארץ

 

 

צילום של יהושע וולפנזון .לקוח מקובץ הצילומים של פנחס בן צבי גרייבסקי    דיוקנאה דירושלים זקניה וצעיריה ( אלבום ) … :   אישי ירושלים…רבניה, חכמיה, מנהליה וסופריה, עסקניה, בניה, בוניה /    ירושלים :   הוצאת [המשפחה?],   תשי"ג.

פנחס גרייבסקי היה אחיו של יעקב גולדמן גיסו של יהושע וולפנזון.

 

באתי לספר על הסבא שלי,יהושע וולפינזאהן, אחיהם הצעיר של טויבהפייגה, זאב  ואסתר מלכה,  שנולד ב-1851.  זה נשמע קצת מוזר ,אם אברהם הדיין וולפינזאהן ,הוא הדור הראשון ,בארץ-ישראל ואני  רק הדור הרביעי.

 הכיצד?

האיטיות,בהמשך הדורות ,נבעה כבר מהדור הראשון. אברהם הדיין, חזר  לארץ-ישראל ,מהשליחות להונגריה והביא איתו אשה חדשה,מאחר ואשתו הראשונה בתיה בריינה,נספתה בצפת,ברעש הגדול ב-1837 וכן שנים מבניה.

הפרש הגילים ביניהם,בין אברהם ושינדל [האישה החדשה],היה גדול מאוד. סבי יהושע ,נולד ב-1851, כאשר אברהם היה בן – 68 וכעבור תקופה קצרה ניפטר. יהושע גדל בבית אחיו זאב, שהיה מבוגר ממנו ב-37 שנים.זאב דאג לכל מחסורו.

 

לפי ההיסטוריון המשפחתי, ד"ר ישראל בן-זאב,נינו של אברהם הדיין, זאב מימן ליהושע ,למודי רוקחות ,בבירות.כהכנה לכך נבחן יהושע בהשכלה תיכונית כדין והתקבל במחלקת הרוקחות של האוניברסיטה.

 כעבור  שלוש שנים חזר  יהושע ,מבירות ובעזרת אחיו זאב,פתח את בית המרקחת היהודי הראשון, בעיר העתיקה , מול ה"חורבה",ברחוב היהודים, הרחוב המסחרי של הרובע .היה זה בית המרקחת הראשון ליהודים בירושלים שהתנהל על ידי רוקח מוסמך. ולאחר זמן שימש גם את בית החולים והמרפאה של "ביקור חולים " ( בית חולים שזאב וולפנזון היה בין מייסדיו).

אולם באותו הזמן עדיין רבו המשתמשים ברופאים בלתי מוסמכים ובתרופות שהוכנו בידיהם או בידי עוזריהם .וכך לא הספיקה לו הכנסות העסק לפרסה.ולכן עבר למקצוע אחר.  

 יהושע וולפינזאהן נזכר בספר על תולדות הרוקחות בארץ ישראל "מעשה רוקחים " של אמנון מיכלין  , שלוש פעמים.

בפעם הראשונה ( ע' 11) :"ידען ותיק ובעל בית-מרקחת, היה יהושע וולפינזון (1951-1924) . דויד תדהר טוען,כי היה זה הרוקח היהודי המוסמך הראשון ,בארץ-ישראל את לימודיו עשה באוניברסיטה האמריקאית בבירות לאחר שסיים שם את לימודיו התיכוניים.בשובו ארצה חנך בית מרקחת בעיר העתיקה ברחוב היהודים ליד חורבת רבי יהודה החסיד ( שמקומו אינו ידוע היום א.א. ) הוא נעזר בכספי אחיו זאב ,שאצלו גדל מאז התייתמו מאביהם בשנת 1854 .בית המרקחת שימש את בית החולים "ביקור חולים "ופעל כנראה במשך תקופה קצרה.

גרשון גרא פגש בשניים מצאצאיו של יהושע וולפינזון כאשר שירת כקונסול כלי בדרום אפריקה .הם מסרו כי הרוקח יהושע וולפינזון סיים את לימודיו באונירסיטה האמריקאית בבירות ,אך סבל מאי אמון מצד הציבור ,היה מחוסר לקוחות ומחוסר הכנסות ,ועל כן חיסל את עסקו והפך להיות טוחן. הצאצאים ביקשו לדעת אם ניתן לממש את ירושת הרוקח –נכסים ביפו –כדי שכספים אלה יסייעו בידם לעלות לארץ ישראל.

מיכלין קובע כי שמו של יהושע וולפינזון נפקד מפרסומי המכללה האמריקנית בביירות וגם בקורות משפחת וולפנזון שנכתבו בידי ד"ר ישראל בן זאב אין הוא נזכר. יוסף  זונדל וסרמן  מנה בספרו "מיקירי ירושלים " את בעלי המקצועות הראשונים בירושלים ושם נזכר וולפינזון רק  כ"ראשון לניקור אבני ריחיים" ( אך לא כרוקח הראשון )..

בפעם השניה מוזכר :"אריה לייב,גבריאלוביץ רלב"ג ( 1852-1915)  היה מחותנו של יהושע וולפינזאהן, שנחשב  בזמנו  כרוקח היהודי המוסמך הראשון, בארץ-ישראל".( ע' 33)

מיכלין מציין כי גם יהושע וולפנזון ואריה ליב גבריאלוביץ –רלב"ג שימשו כרוקחים ב"ביקור חולים " ( ע' 62).

מיכלין מציין כי קשה לקבוע מי היה בעליו של בית המרקחת הראשון בעיר העתיקה יהושע וולפנזון או שמה היה זה יחזקל מנדלמן שניהם ילידי אותה השנה.( ע' 34)

( יחזקל מנדלמן  גם הוא מבני משפחתו של אלי אשד  ובעתיד יופיע עליו מאמר באתר זה.אלי אשד).

האם הוסמך יהושע וולפנזון לרוקחות באוניברסיטה בביירות?

 

בספרו של הרוקח ,אמנון מיכלין ,"מעשה-רוקחים" העוסק בתולדות הרוקחות בארץ ישראל ,  נרמז  כי ייתכן שלא.

מיכליו קובע כי  " שמו של יהושע וולפינזאהן,נפקד מפרסומי המכללה האמריקאית,בבירות.".

דהיינו יש מקום להטיל ספק אם יהושע אכן היה רוקח מוסמך כפי שטען או כפי שנטען.

( הערה של אלי אשד : ייתכן שהסיבה ששמו של יהושע וולפינזון נפקד מרישומי האוניברסיטה בביירות היא  לא משום שיהושע  לא השלים את למודיו באוניברסיטה זאת  אלא פשוט משום שלא השתמרו. יהושע שנולד בשנת 1851 היה צריך ללמוד באוניברסיטה זאת בשנות השישים או השבעים של המאה ה-19.

מקורות המידע של מיכלין לגבי מי סיים את האוניברסיטה היה ספר בשם "מי ומי -ביירות " שיצא לאור ב1923 ומכיל את רשימת הבוגרים הכללית מהשנים  1875-1923.

מיכלין הצליח להרכיב על סמך מידע מן העיתונאות ממשפחות רוקחים וותיקים ומתוך פרסומי האוניברסיטה האמריקנית   רשימה של בוגרי מקצוע הרוקחות מארץ ישראל שלמדו באוניברסיטאות  ביירות ורשימה זאת מגיעה רק עד שנות השמונים של המאה ה-19.

בשנת 1875 כאשר מתחילים להירשם שמות הבוגרים של האוניברסיטה בביירות היה יהושע וולפנזון בן 24 .בהחלט ייתכן ולמעשה סביר  שהוא סיים את לימודיו שם כבר כמה שנים קודם לכן .)

מיכלין קובע כי שמו של יהושע וולפיזאהן נפקד מפרסומי המכללה האמריקאית,בבירות
וגם בקורות משפחת וולפינזאהן , שנכתבו בידי דר ישראל בן-זאב אין הוא נזכר."
וזה לא נכון
ראן  ,דויד תדהר, אינציקלופדיה לבוני הישוב ובניו, כרך א , עמוד 462-ערך יהושע  וואלפניזאהן,שם  כתוב במפורש ,על הרוקח היהודי הראשון בירושלים,בערך שמבוסס ככל  הנראה על מידע שניתן בידי ישראל בן זאב שהיה מקורבו של תדהר.  

בתקופה הטורקית ,איש לא היה יכול לפתוח בית- מרקחת ,ללא רשיון והסמכה מהשלטונות, אבל ביננו אם סיים לימודיו, או לא ,זו עובדה חסרת חשיבות,

הרי ביל גייטס,לא סיים את  "הרוורד" וראו ,לאיזה עולם חדש הביא אותנו האיש הזה.  גם אפי ארזי, לא סיים תיכון ובכל זאת האיש הזה הקים את תעשית ההי-טק,-פאר היצירה של מדינת ישראל.  אנחנו לא יודעים מדוע לא נמצא שמו בין מסיימי המכללה,אבל בהיגינה ,בבריאות ובטיפול בילדים היה,מומחה גדול מאין כמוהו.עובדה – כל עשרת ילדיו, גדלו בריאים ושלמים וזאת כאשר,באותה תקופה,תמותת תינוקות היתה גדולה,בכל משפחה. לדוגמא :משפחת אחיו זאב, שמתוך אחד-עשר ילדים ,נשארו בחיים רק שנים. כמו כן עזר, לבאי בית- המרקחת ,במומחיות רבה ובעצה טובה .

סימה גיטל אישתו של יהושע וולפזון. הצילום מקובץ הצילומים של פנחס בן צבי גרייבסקי   דיוקנאה דירושלים זקניה וצעיריה ( אלבום ) … :   אישי ירושלים…רבניה, חכמיה, מנהליה וסופריה, עסקניה, בניה, בוניה .רושלים :   הוצאת [המשפחה?],   תשי"ג.

אגב,לפני שהכיר את אישתו סימה –גיטל, יהושע כבר היה מאורס.

יום אחד, בלכתו, בסימטאות העיר- העתיקה,ראה קבוצת ילדות,משחקות בחבל וביניהן  היתה היפהפיה  ,סימה-גיטל.

"את זאת אני רוצה" אמר

"אבל הילדה רק בת 12 ",אמרו לו

"אין דבר,אחכה".

ביטל ארוסיו,חיכה שנתיים,עד שקבלה אורח- נשים ונשאה לאשה והיא רק בת-14.

בית המרקחת בניהולו,היה כשלון עיסקי. רוב רבם של האנשים סמכו על התרופות של הסבתות. הקונים היו מעטים והעסק נסגר.ויהושע חיפש פרנסה חדשה.

לאחר שזאב רכש את טחנת הקמח של מונטיפיורי,בשכונת "משכנות-שאננים",בימין משה,הפעיל יהושע את התחנה.  גם ממנה לא היתה פרנסה רבה,כי המכשור לא התאים ולא תמיד הניעו אותה הרוחות בשעת הצורך  והפלחים הערבים העדיפו להביא את התבואה ,לתחנת קמח, בבעלות ערבית. לפחות היה שכר של שק קמח לשבוע ושני שילינג אוסטריים.

לבסוף מכרו את התחנה שמאז לא הופעלה יותר ויסדו בעיר העתיקה ליד בניין הסראיה הישנה טחנה מונעת בכוח הסוסים.

תורני פיקח ומשכיל "

הבנקאי של ירושלים  חיים המבורגר היכיר היטב את יהושע וולפנזון ומתאר אותו בספר זכרונותיו "שלושה עולמות "( כרך ג' ע' פ"ד ופ"ו)כ"תורני ( דהיינו לומד תורה )  פיקח ומשכיל ".

המברגר מספר שהוא הכיר את יהושע כפועל לילה בתחנת הקמח של איש מהונגריה בשם אליעזר לפקוביץ שהתחנה שלו עבדה גם ביום וגם בלילה. מאחר שדירתו של במברגר הייתה סמוכה לשם במברגר אהב להיכנס לתחנה  כדי לחטוף שיחה  עם יהושע הפיקח והמשכיל. במברגר מספר בזכרונות על שיחה שככל הנראה השאירה עליו רושם רב עם יהושע שהתקיימה בשנת תרנ"ג ועסקה בנושא הטיפול בסוסים נושא שהתברר שליהושע יש בו מומחיות גדולה.  הוא מספר שיהושע היגיע למסקנה שהסוסים שלו מומתים מידי פעם בידי "לצים ( שדים ? ואולי יהושע התכוון לבני נוער מהסביבה ?)  שנכנסים לאורווה  שמשחקים עימם.כדי למנוע זאת יהושע העמיד בתחנה תייש בעל קרניים גדול כדי שהלצים "   ישחקו עימו במקום עם הסוסים ..

 אחרי מות האח הגדול זאב בשנת 1883  יהושע עבר ל"נוה-צדק" והפעיל תחנת קמח,ביפו בשוק של דייר מחנה שהייתה מונעת בכוח סוסים גם היא.זאת הייתה הטחנה היהודית הראשונה ביפו בה עבד שנים רבות והתפרנס ממנה. .

 

נולדו לו שישה בנים וארבעה בנות ,את כל בניו חינך לתורה ולעבודה גופנית בהתאם למסורת משפחת וולפנזון.מחמת המשבר הכלכלי היגרו אחדים מבניו לדרום אפריקה.

 צער רב גרמה לו הגירת ילדיו ומצוי בידי מכתב, שכתב יהושע ,לאבי  ובו אמר:
"המקום של היהודים הוא בארץ-ישראל,אפילו אם צר וקשה".

אחד מהם צבר לו ממון רב וקנה פרדס גדול בפתח תקווה על אדמת "החמרה" .אתה פרדס הזה ניהל יהושע לעת זקנה . הוא עבר לגור בפתח-תקוה,שם טיפל בפרדס של חתנו,עד שנפטר בפתח תקווה  בגיל ,73,

 בד בסיון (חג השבועות ) תרפ"ד בשנת 1924 .

 יהושע חינך את ילדיו לעבודת כפים ובהתאם- כלם רכשו מקצוע.

אברהם היה בעל מלאכה, מהדרגה הראשונה והקים את בית החרושת הראשון לקרח ,בתל-אביב,בקצה רחוב נחלת-בנימין,ליד רחוב סלמה.

מומחיותו היתה גם במשאבות והצבא הבריטי ,במלחמת העולם הראשונה,נעזר בו רבות,בשיקום מהיר של בארות המים, שנהרסו ע"י הטורקים בנסיגתם.

המים היו מקור החיים לעשרות אלפי החילים ולרכב המלחמתי של אז,דהינו ,עשרות אלפי הסוסים ,הגמלים והחמורים  ולהפעלת הרכבת-כמו דלק לכלי רכב,היום.  אברהם  הקים בעצמו בית -כנסת ,עם מקוה, בתל-אביב, ברחוב יונה הנביא.פנת המאספים והיה הגבאי במשך 40 שנה.  אברהם האריך ימים ונפטר  בגיל 100.

 

בתמונה זו ,קברו של יהושע, שנפטר ב-1924 וקבור בבית-הקברות  סגולה.בפתח-תקוה.

על קיברו,כתב בנו הראשון , אברהם,שנשאר כל חייו בתל-אביב,

את הדברים הבאים :

"מעולם לא עזב את ארץ-ישראל,

נתן צדקה כפי יכולתו

ונהנה מיגיע כפו.

בצעירותי אבי היה לוקח אותי לקבר סבי, יהושע, אדם, שמעולם לא היכרתי,

אבל התרשמתי מהכתוב על המצבה וגם אני חונכתי לעבודת כפים .על כך אני מודה לאבי מקס ולסבי יהושע.

תוספות:

1-מצוי בידי תעודת הפטירה של אברהם הדיין, תרט"ו ,ט"ז  כסלו ,בו נאמר:" הרב  ר" אברהם, ב"ר זאב, שהיה נקרא ר" אברהם דיין מצפת "

2-כמו כן ,מצוי בידי,מכתב  מ-29.11.64, מדויד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון ,של מדינת -ישראל, בו הוא מודה לאבי, מרדכי-מקס וולפסון, על, שהביא לידיעתו פרטים על המשפחה ומבקש עוד חומר, על עלית אנשי  "חזון –ציון".

וכך כותב , בן-גוריון,בסיום המכתב, למרדכי וולפסון:

"לי זה דבר חדש ורב חשיבות ולא ,שאתה זקוק לסליחתי,-אלא אני חייב לך חוב על שלמדתני משהו חשוב, שלא ידעתי.

בתודה ובהוקרה

דויד בן-גוריון "

  סיכום כנס משפחת וולפנזון

ראו עוד על יהושע וולפנזון

  יהושע וולפנזון  הרוקח היהודי הראשון באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו כרך א'

קישורים על תולדות משפחת וולפנזון

 אברהם וולפנזון אביו של יהושע

 

אברהם וולפנזון בוקיפדיה

אברהם וולפנזון באנגלית

זאב וולפנזון אחיו של יהושע

 זאב וולפנזון ב"אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו " של דוד תדהר כרך א' ע' 454455

 אלי אשד, חייו הכפולים של זאב וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"

יעקב גולדמן סופר ועיתונאי גיסם של זאב ויהושכ וולפנזון  באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 108

הרופא הראשון בירושלים

 

אברהם הדיין נכנס לירושלים

חוקר תולדות ירושלים עו"ד  שבתי זכריה עסק בספרו סיפורי חצרות ובתים בין החומות
במשפחתו של זאב וולפנזון כשהוא מתבסס על כתבים לא ידועים של ד"ר ישראל בן זאב שאותם שימר . בין השאר הוא כותב שם על עליית אבי המשפחה בארץ ישראל  רבי אברהם הדיין ומעשיו בארץ ישראל כתב בצורה מרתקת ד"ר ישראל בון זאב שהיה דור חמישי לרבי אברהם בכתביו שחלקם היגיעו לידי …."על עלייתו של רבי אברהם הדיין וולפינזון לארץ מסופרים סיפורים נפלאים וביחוד מרגשים דבריו של בן זאב על צעדיו הראשוני של אברהם הדיין בירושלים ,ואופן כניסתו לשערי העיר ".
אבל את סיפור הכניסה   הדרמטי של אברהם הדיין  ואישתו לירושלים לא הביא עו"ד זכריה בספרו זה,
והוא מספר אות הסיפור הזה כאן במאמר זה בפרסום בכורה עולמי .

וזהו בהחלט סיפור יפה .

נשאלת רק השאלה ::עד כמה אפשר לסמוך על סיפור זה?

אברהם הדיין מגיע לירושלים .
סיפור עלייתה של שיירת רבי אברהם הדיין- וולפנזון – משקלוב לירושלים

מאת

חוקר ירושלים הלא נודעת עו"ד שבתי זכריה.

חידושו של הישוב האשכנזי בארץ הקודש, ובמיוחד בירושלים, נובע מכוחם של שלשה גדולי ישראל בעבר – והם: הבעל שם טוב (הבעש"ט) – מייסד החסידות – הגאון ר' אליהו מוילנה, ולאחריו המרן ר' משה סופר הוא ה"חתם סופר" – רבה של יהדות הונגריה – במאה ה – 19.
מבקש אני עתה לספר במיוחד על הגאון מוילנה ופרטים על הטפתו המתמדת לעליה לציון, וכן לספר על מעשיו של אחד מחשובי תלמידיו שעלה לארץ יחד עם כמה מתלמידיו של הגאון, והיה זה בתחילת המאה ה – 19.
הגאון מוילנה – (1720 – 1797), היה מגדולי ישראל בכל הדורות – והיה ממעוררי העליה לארץ ישראל בדורו – בסוף המאה ה – 18. הוא עורר במיוחד את הצורך והחובה לבנות מחדש את הישוב היהודי בירושלים. הוא היה אומר את הפסוק מהמקורות: "כשירושלים נבנית – בן דוד (משיח) בא".
מסופר, כי הגאון בעצמו ניסה מספר פעמים לעלות לארץ ישראל אך הדבר לא עלה בידו. לאחר נסיונו בשנת תקמ"ב (1782) שלא הצליח, היה שרוי בצער גדול. הגאון אמר אז לתלמידיו כי "..לא הסכימה עמו דעת קונו.." ולשאלת תלמידיו על הסיבה, ענה הגאון: כי "אין לי רשות מן השמים..". תלמידיו אמרו, ש"הגאון היה ניצוץ מ"משה רבנו", ו"כשם שלמשה.. לא ניתנה הרשות להכנס לארץ ישראל, כך גם לגאון..".
בעליית תלמידי הגר"א, בתחילת המאה ה – 19, מתחילה למעשה עליית היהודים הפרושים לארץ ישראל. יש מקורות המציינים כי עליית הפרושים – החלה עוד בשנת תק"ן (1790). עולים אלה נקראו – "פרושים" – כי זה השם שניתן לעולים אשכנזים, שהלכו בדרכו של הגאון – הגר"א.
העליה המשמעותית והמפורסמת ביותר, בהשראת הגאון – הייתה עליית תלמידיו, היתה כאמור בראשית המאה ה – 19 – בשנים תקס"ט ו – תק"ע (1809 – 1810).
ההתלכדות הראשונה לעליה לא"י של תלמידיו אלו באו מהערים וילנה שבליטה ושקלוב ומוהילוב מרוסיה הלבנה. כמו כן עלו תלמידיו ממחוז רייסין, שהחלה מאז "ועידת היסוד" בעיר שקלוב – שנקראה "יבנה דרייסין". עליה זו התקיימה בשנת תקס"ו – 1806.
על העיר שקלוב מסופר כי היתה "עיר ואם בישראל…", מלאה חכמים וגדולי תורה, ומי שלא ידע בשקלוב את הש"ס ואת התנ"ך, נחשב ל"עם הארץ".
יוזמי הועידה היו הגאונים ר' בנימין משקלוב, ר' יהושע צייטלין, ור' הלל בנו של ר' בנימין.
לאחר מאמצי 40 שנות פעולה בין חוגי יהודים רבים בליטה ורייסין, וקבלת תרומות כסף מאת עשירי היהודים, יצאה בחורף שנת תקס"ט (1809) השיירה הראשונה של עולים אשכנזים, שמנתה 70 נפש. הם הגיעו למחוז חפצם – צפת וירושלים – לאחר הרפתקאות ויסורים רבים. בראש השיירה עמדו רבי הלל ריבעלעס (ריבלין) משקלוב – שהוזכר לעיל – רבי סעדיה מוולוז'ין, רבי אברהם הדיין – וולפנזון – משקלוב ורבי יצחק מחסלביץ – הוא אבי משפחת חשין המפורסמת.
וכאן ברצוני לייחד את דברי הבאים – על אחת מהמשפחות הנ"ל – על רבי אברהם הדיין – וולפנזון, כי יש בסיפור עלייתה של משפחה זו לירושלים – דברים מרתקים במיוחד*.
—————
* חלק נכבד מדברינו במאמר זה מבוססים על כתביו של חוקר ירושלים – ד"ר ישראל בן-זאב – וולפנזון, בהם כתב על שלשה מבני משפחתו – ממשפחת וולפנזון -. ד"ר בן זאב היה הדור החמישי לר' אברהם הדיין עליו אנו מייחדים דברינו. להערכתי – כתבים אלה של ד"ר בן זאב, לא פורסמו עד כה.

– 2 –

רבי אברהם הדיין – וולפינזון ישב על "מי מנוחות" ללא דאגות וטרדות חמריות בעירו – שקלוב – שבה כהן כדיין – וכאמור היתה שקלוב – "עיר ואם בישראל". הוא היה אהוב ומקובל על בני עדתו. עשיר גדול היה, ועתיר נכסים – בנכסי דלא ניידי. רבי אברהם נולד בשקלוב לאביו רבי זאב. בנעוריו למד בישיבות שקלוב עד שהתחיל להרביץ תורה ולהרצות על חידושיו בשני "צעירי ישיבת העילויים" בעירו. הוא גם זכה לשמוע תורה מפי הגאון מוילנה. הוא הצטרף לתנועת רבי הלל ריבעלעס לעליה לארץ ישראל. בראשית שנת תקס"ט (1809) יצא עם אשתו הצעירה, בתיה בריינה, בשיירה הראשונה של העולים שמנתה כאמור 70 נפש משקלוב . השיירה נקראה "איילת השחר".
רבי אברהם מכר את כל רכושו בחפזה, צרף את הממון והתכשיטים, וכן את הבגדים החמודים… ויצא עם כל ה"כבודה" לדרך – משקלוב לעיר אודיסה. כאחד מעשירי השיירה נשא בסכומים רבים יחד עם רבי הלל – בהוצאות של המסע לארץ ישראל.
לאחר מנוחה של שבועיים ימים, מטלטולי הדרך ולאחר כבוד רב שהנחילו להם יהודי העיר אודיסה – בריקודים ושירה… "בשנה הבאה לירושלים" – הפליגו אנשי השיירה בארבע ספינות של יוונים מחופי אודיסה, לכוון ארץ ישראל.
את הספינות השיטו בקרבת חופי הים השחור, במקומות ישוב ליד החופים, שבהם היו הגברים אמיצי הלב יורדים ליבשה, כדי להצטייד במזון, וצידה לדרך. הם הגיעו לעיר קושטא… ואחרי חג הפסח הם הפליגו שוב בים. מכאן החלו סערות קשות בים, שנמשכו מספר שבועות, עד שהגיעו לבסוף לעיר בירות, ומשם נסעו לעכו.
בראשית חודש אלול תקס"ט (1809), עלו רוב אנשי השיירה בשיירת גמלים לעיר צפת מחוז חפצם להתנחלותם. אך רבי אברהם וולפנזון ואשתו, ועוד שתי משפחות וילדיהם, נסעו לכוון ירושלים, וזאת כדי לקיים את מצוות ה"עלייה לרגל" לפי הוראות הגאון מוילנה. נסיעה זו נמשכה שבוע ימים, ולבסוף הם הגיעו בשעות המוקדמות של הבוקר – לתחנתם האחרונה – "שער יפו" השער הראשי לירושלים. אך כאן הם מצאו את השער סגור וחיכו עד שאנשי השלטונות יפתחוהו.
כשירדו ר' אברהם ואשתו ושאר בני השיירה, מעל דבשות הגמלים, הם השתטחו על הארץ, ונשקו את רגבי האדמה, וקרעו קריעה כ"הלכה".. ואז הם ברכו בקול רם, לעיני החמרים הערביים, את ברכת "שהחיינו וקיימנו".
לבסוף פתחו אנשי השיירה את צרור�
�תיהם שנשאו עמם – אחד עשר חדשים מהעיר שקלוב, והוציאו מתוכם את המלבושים החמודים ואת פרוות הנשים היקרות… וערמו אותם לערמה אחת, יצקו עליה שמן, ושרפו את הבגדים כשהגברים רוקדים מסביב למדורה ושרים: – "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים" והנשים הצעירות שבחבורה… התפרסו ליד המדורה ובכו בכי-מר… על אבדן בגדיהם – הרכוש היקר.
"…היום נולדנו מחדש.. ניחם רבי אברהם את הנשים ..ועלינו לברך "ברכת הגומל לקב"ה"
.. ששמר עלינו בדרכנו הארוכה"…
לאחר גמר החשבונות עם ה"חמרים" הערבים, התעטפו הנשים בסדינים שחורים והגברים לבשו "קפטנים" – כמנהג ירושלים ונכנסו עם שיירי צרורותיהם לתוך העיר והגיעו עד ל"רחוב היהודים".
..במחזור התפילות שלו – מ"הימים הנוראים".. רשם רבי אברהם בכתב ידו – ליד התפילה – "תקע בשופר גדול לחרותנו.." – את הדברים הבאים לעדות:
– "בראש השנה של שנת תק"ע התפללתי בפעם הראשונה ליד ה"כותל המערבי"…
וזה סוף סיפורה המרתק.. של שיירת ר' אברהם הדיין לירושלים.

ירושלים ניסן תשס"ח – 2008 שבתי זכריה עו"ד

 

אברהם הדיין ואישתו נכנסים לירושלים הגרסאות השונות

מאת אלי אשד

מעניין לראות איך התפתח הסיפור על כניסתם של אברהם הדיין וולפנזון ואישתו לירושלים סיפור שאותו מביא כאן עו"ד שבתי זכריה .  .

הגרסה הראשונה

יעקב גולדמן,המספר של הגירסה הראשונה  של סיפור כניסת אברהם הדין ואישתו לירושלים.

הגירסה המקורית של הסיפור הופיעה ככל הנראה  אצל יעקב גולדמן בעלה של אסתר מלכה בתו  של אברהם הדיין מאישתו השנייה שינדל.
גולדמן מן הסתם שמע את הסיפור מאברהם הדיין עצמו או מאשתו של אברהם או מאישתו שלו ( או מכולם ביחד ? )  והוא מספר בספרו ""ספר בני אשר :יכיל עשרים ושלשה פרקים חקירות ודרישות בענינים שונים" ( חידושי תורה ) ( 1924) בעמוד  קיט על אם אישתו שיינדל ש"בבואה עם בעלה מאונגריה לשער יפו בירושלים והיא לבושה מלבושי –פאר אירופאיים עמדה על יד שער יפו וקרעה ב גדיה כדין ואמרה "איני נכנסת לעיר הקדושה במלבושי מן הגולה אלא בסדין לבן כמנהג נשי ירושלים המוסלמיות והיהודיות בצאתן החוצה" ,ורק אחרי שמילאו בקשתה נכנסה העירה. "

כלומר הפרשה ארעה כאשר חזר אברהם הדיין לארץ ישראל בה התגורר כבר מזה שנים עם האישה השנייה שלו .(עם כי מעניין שגולדמן אינו מזכיר את שם הבעל שהיה חמו  אלא רק את שם האישה ).  
על שיינדל מספר פנחס גרייבסקי אחיו של יעקב : מאת אבי מורי ורבי צבי ז"ל שגר בחצר אחת עם רבי אברהם הדיין קיבלתי :שיינדל היתה בת להורים גדולים בשורישפאטאק שבהונגריה . מלומדת הייתה ביהדות גרמנית והונגרית ,בקיאה הייתה במדרשי אגדה .הצטיינה ביופייה ,בחוכמתה ,ביראת ה' ובצדקתה אשר חפפה על כל הגיוני נפשה ופועל כפיה .

 

 

גירסה שנייה

 

יעקב רימון סופר ומשורר.

בגירסאות הבאות של הסיפור כל הפרשה מתרחשת כמה שנים קודם לכן עם הגעתו לראשונה של אברהם וולפנזון לירושלים והיא מיוחסת לאישתו הראשונה של אברהם הדיין,בתיה בריינה ( אם כי אין נוקבים בשמה בסיפור ).
הגרסה השנייה של הסיפור היא של המשורר יעקב רימון שמספר בסיפורו "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " המבוסס בברור על המקרה המתואר אצל גולדמן אבל מורחב בהרבה כיצד כאשר היגיעו אברהם ואישתו (הראשונה בתיה בריינה אם כי רימון נמנע  משום מה מלהזכיר את שמה  ומעניין למה ) אחרי מסע ארוך וקשה בים סוער לעכו השתטחו על הארץ ונשקו את רגבי האדמה והצטרפו מיידית לשיירת גמלים שפניה מועדות לירושלים, נסיעה הצטיינה בחוסר הנוחיות שלה . הם היגיעו לירושלים עיר הקודש שבורים ורצוצים בגופם אך לא ברוחם . כשירדו וראו את עיר דוד בחורבנה גאו בבכי מר ולפתע פנתה אל אברהם אישתו הצדקנית כשהיא קוראת מתוך החלטה נחושה :"אברהם עיר האלוהים מושפלת עד שאול תחתית ואני אכנס במחלצות ותכשיטים ועדיים ? לא יהיה כזאת !"
"הם פתחו המזוודות והוציאו מהן את כל היקר וההדר שבבגדיהם וחפציהם .חיש מהר נערמה הערמה .רבי אברהם הדיין ואשתו הסירו מעליהם את מלבושיהם היקרים והאישה התפרקה מכל עדייה ויזרקום לערמה בלב הומה .
ברגש ובנפש סוערת הדליקו את הערמה. התעטפו רבי אברהם הדיין ואשתו בסדינים לבנים , ולאור המדורה נכנסו השניים כשני למלאכים טהורים לירושלים .

( :יעקב רימון "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים ")

יעקב רימון היכיר את יעקב גולדמן וייתכן ששמע את הסיפור מפיו או מאישתו ואולי קרא על זה בספרו.
( " ייתכן באותה המידה ששמע את הסיפור משכניו וידידיו בשכונת מונטיפיורי אליהו לנדא נינו של אברהם הדיין ו/או מידידו ושותפו לכתיבה יוסף זונדל וסרמן חתנו של אליהו לנדא.

 ייתכן בהחלט גם שכל האפשרויות האלו נכונות ורימון היה מודע לסיפור מכל אחד מהמקורות שצויינו שכל אחד מהם מן הסתם נתן  לו ואריאציה משלו.  .

 

 

.  בכל מקרה ניראה  שבגירסתו של יעקב  רימון לסיפור של אברהם הדיין ואישתו וכניסתם לירושלים  הוא לקח לעצמו חרות פואטית לשנות כראות עיניו על מנת להפוך את הסיפור ואת המסר שלו  לדרמטי יותר כפי שאפשר לראות  למשל מהמילים המצוטטות מהאישה חסרת השם של אברהם הדיין ( היפוך מעניין לגרסה הקודמת שבה הבעל הוא זה שאינו מוזכר בשמו )  מילים שאינן נמצאות כלל בגירסה המקורית של גולדמן.

 

סיפורו של רימון הופיע לפחות בשני ספרים  " בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים ,אגדות ותיאורי חיים כינסו וערכו יעקוב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסוף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה , 1958. 

 הסיפור הופיע שוב בספרו של יעקב רמון "דמויות מן העבר :סיפורים ורשימות הוצאת המנורה ,1972.

גירסה שלישית
את הגירסה של יעקב רימון אפשר למצוא בשינויים קלים גם במאמר "רבי אברהם וולפנזון " בתוך "ספר של יעקב גליס מגדולי ירושלים  הוצאת ספריית ראשונים ,ירושלים תשכ"ז . ,1967 ( הגירסה הפרטנית ביותר הקיימת על חיי אברהם וולפנזון ).מקור הגרסה הזאת מצויין  שם במפורש .: "על המסורת השמורה במשפחה מסביב לעלייתו של רבי אברהם מספר י..רמון …."
אלא שבגירסה שאותה מביא גליס יש שינויים לעומת הגרסה הקיימת בדפוס של רימון. :
מסופר שם על אישתו הצדקנית של אברהם הדיין ( שגם כאן לא מציינים את שמה ) ש"התפרקה מכל התכשיטים והעדיים וכל חפצי הערך והחם ,כולם הוקדשו לצדקה ,ושניהם נכנסו לירושלים בכסות פשוטה זכר לחורבן ובלבם יוקדת אש האהבה לירושלים .
דהיינו כאן בגרסה השלישית של הסיפור החפצים לא נשרפים אלא רק נמסרים לצדקה.ומוזר למה השינוי ,אולי העורך גליס מצא את עיניין שריפת החפצים כקיצוני מידי ?
( מוזר גם שאין למצוא את הסיפור הזה בספר "מיקירי ירושלים " של יוסף זונדל וסרמן שהופיע ב1973 למרות שיש שם פרק שלם על אברהם הדיין,ולמרות שוסרמן ללא ספק היכיר את הסיפור . סביר גם שהיה זה הוא או חותנו אליהו לנדא נינו של אברהם הדיין שסיפרו אותו ליעקב רימון במקור .ובכל זאת וסרמן נמנע להביא את הסיפור ).

גירסה רביעית

ד"ר ישראל בן זאב בצעירותו.

את הגירסה הרביעית המפותחת ביותר של הסיפור אפשר למצוא במאמרו הגדול שלא פורסם של ד"ר ישראל בן זאב שהיה נינו של אברהם הדיין שלושה ממיסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע עשרה רבי ישראל משקלוב ,רבי אברהם הדיין וולפינזון ובנו רבי זאב איש ירושלים ". מאמר שכנראה נכתב בסביבות 1990 לפני מותו של ד" ר בן זאב ולא פורסם והשתמר בידיו של עו"ד זכריה .ובו יש תיאור מפורט ביותר של שריפת החפצים והמלבושים בכניסה לירושלים.
ןגירסה זאת עומדת בבסיס המאמר שמופיע כאן של עו"ד שבתי זכריה.

ראו עוד
התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון 

אברהם הדייון וולפנזון בויקיפדיה

חייו הכפולים של זאב וולפנזון

שבתי זכריה חוקר ירושלים הלא נודעת

האתר של שבתי זכריה

ירושלים המיסתורית

סיפורי חצרות ובתים בין החומות

 

 

חייו הכפולים של זאב וולפנזון

 
הבעלים של תחנת הרוח בשכונת "משכנות שאננים " בירושלים. ציור מאת וולמסלי
לא להזכיר את ר' וועלוויל בעבס  ( זאב וולפינזון ) ז"ל הוא בגידה בהיסטוריה כי הוא היה העסקן הגדול בצרכי ציבור ובהתלהבות נפלאה ..הוא היה העסקן הגדול בכל ענייני האשכנזים .. והציל את כבוד האשכנזים בהתלהבותו … ועל שמו נכתב עד היום הבית קברות של האשכנזים ."
( הרב חיים הירשנזון "חידושי הרח"א …חלק ג')
 
כתב האמנה של זאב וולפנזון כשד"ר לקהילות הגולה.
היה היה בירושלים של המאה ה19 אדם בשם זאב וולפנזון ,בנו של  אברהם הדיין וולפנזון.
הוא היה דמות ססגונית מאוד ויוצאת דופן בנוף המנהיגות של הקהילה הפרושית ( תלמידי הגאון מוילנה ) בירושלים
ואני הנכד של נינתו.

אותו זאב וולפנזון היה דברים רבים ומגוונים בימי חייו : הוא היה מגיה ( המגיה הראשון הידוע לנו בשמו בארץ ישראל שד"ר ( שליח רבנים ) ונוסע חסר ליאות לחו"ל הן לקצוות מזרח עד להודו והן לקצוות מערב ואף נפגש עם הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בשליחות קהילתו . הוא היה איש עסקים מצליח , הוא נודע כמי שהכניס חידושים ושנים לחיי הקהילה היהודית בירושלים . הוא עזר להקים בית חולים יהודי בירושלים בשם "ביקור חולים " החל להפעיל בית מרקחת יהודי בירושלים,והיה האיש שהכניס את מנורת החשמל לירושלים .
בראש ובראשונה הוא נודע כעסקן ציבורי בכיר ביותר של ירושלים הפרושית. ולאמיתו של דבר האיש החזק שמאחורי הקלעים בקהילה הפרושית של ירושלים במאה ה-19, ואחד האנשים שניהלו את הישוב היהודי האשכנזי המסוכסך והמפולג מעין כמוהו בעיר המפולגת ביותר עלי אדמות.
פרט לכל זה הוא היה קשור באופן אינטימי ביותר לשני המבנים הסמליים הידועים ביותר של ירושלים במאה ה-19.
הוא בנה את בית הכנסת המרכזי של ירושלים וארץ ישראל ויש אומרים של העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב " או "החורבה ".
וחוץ מזה הוא היה האיש שניהל עם משפחתו את טחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי ליד משכנות שאננים שהפכה לסמלה של ירושלים שמחוץ לחומות , וביחד עימה עוד תחנת קמח נוספת תת קרקעית בירושלים.
אם היה מסתפק בכל זה כי אז דיינו .
הגברדיה היהודית בפעולה.צייר נועם נדב.
 אבל מלבד כל אלה  על פי כמה מקורות איזוטריים במיוחד היו לו חיים כפולים נסתרים בשעות הלילה : כמנהיג אירגון חשאי מטיל אימה של לוחמים בפשע :  ארגון "שערי צדק" או "הגברדיה היהודית" של ירושלים שקמה על מנת להילחם בפשע ובהתקפות ערביות על הישוב היהודי בירושלים. .
לאורך השנים שמו כמעט נשכח מאמר זה בא לתקן את המעוות ולשים יד לזכרו ולשמש כבסיס של המשך המחקר על חייו וזמנו.
השושלת
הדור הראשון
מנחם מנדל
אב"ד ( אב בית דין ) ור"מ ( ראש ישיבה ) כל מדינת רוסייה יע"א .
שם אישתו ברכה
הדור השני
רבי משה ברכה.
הדור השלישי
רבי עזריאל משקלוב
האיש שעמד בראש העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל ( 1770) או תקל"ב ( 1772)
הדור הרביעי
זאב משקלוב
אחיו שמואל משקלוב ,אישתו מלכה
הדור החמישי
הרב ישראל משקלוב בנו של שמואל,מנהיג עליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19.
אברהם הדיין וולפנזון,בנו של זאב
אישתו של אברהם בתיה בריינה
הדור השישי
זאב וולפנזון ממנהיגי הישוב בירושלים במאה ה-19.
אשתו בעבא רבקה ( שם אישה נוספת זלדה )
הדור השביעי
בתיה בריינה אישתו של אליעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה
\הדור השמיני
אליהו לנדא מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג.אישתו אסתר
הדור התשיעי
חנה לנדא אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן
אחיה : יעקב לנד"א מו"ל
הדור העשירי
צבי אשד אישתו רחל בלנק בת ד"ר אליהו בלנק
אחיו משה אשד ,מגלה "דרך בורמה "
הדור ה11
אלי אשד
בלש תרבות

מקורות

ועתה אנוש כערכי ..אך זאת אבקשך ….איזה משנה אם תביט ,חמות אל תחגורך,כי עיני בשר לנו .לכן אל יהי לפלא בעיניך. ….
כי ..כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לדפוס בלי טעות" .
( זאב וולפינזון סב אביה של סבתו של בעל האתר בהתנצלות מגיה)
מאמר זה הוא מחקר בסדרה שאני מתעתד לפרסם כאן בנושא "שרשים " תולדות המשפחה שלי לדורותיה ,ובמסגרת הסדרה אפרסם מאמרים על אישים שונים מדורות שונים של השושלת .
למעשה אין זה מאמר רגיל אלא בגדר מחקר שלם ועם הקוראים המורגלים למאמרים קצרים ופשוטים הסליחה .זהו מחקר על  חיי איש שבו עסקו עד כה מעט מאוד  במחקר.
והוא לא נועד לקריאה רגילה אם כי בהחלט יש בו חומר מרתק.
המקורות הבסיסיים לחייו של זאב וולפנזון הם שניים : והשני הוא גירסה מורחבת של הראשון .
הראשון בהם הוא הערך עליו בכרך הראשון של האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר. והמידע שם סופק ללא ספק בידי נכדו של זאב אליהו לנדא (אולי דרך חתנו של לנדא יוזף זונדל וסרמן ) ודרך נינו של זאב  ד"ר ישראל בן זאב .
בן זאב היה אגב ובכלל לא במקרה ממייסדי  ארגון "בני היישוב "שהיה קשור ל"אנציקלופדיה של חלוצי היישוב ובוניו" של דוד תדהר. .
וכך אין זה פלא שבאנציקלופדיה אנו מוצאים ערכים לא רק על זאב  אלא גם :
על אביו אברהם  "הדיין " וולפנזון .
על אחיו  הצעיר יהושע
על בנו בן ציון
על נכדו מנחם
על נכדו האחר אליהו לנדא
ועל נינו בן זאב
ועל בעלה של חנה נינתו של זאב,יוסף זונדל וסרמן .
וגם כמה וכמה ובכלל לא מעט קרובי משפחה רחוקים יותר , ידידים ,ומקורבים מסוגים שונים כמו חיים מיכל מיכלין ואחרים .  אבל לא נציין כאן את כולם …
זהו המקור הבסיסי שאותו אני מכנה  "גירסת המשפחה".
גירסה מורחבת מאוד של מקור זה נכתבה בידי ד"ר ישראל בן זאב במעין מאמר שכנראה היה אמור לשמש בסיס לספר שלם על תולדות משפחת וולפנזון בשם "שלושה ממיסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע עשרה רבי ישראל משקלוב ,רבי אברהם הדיין וולפינזון ובנו רבי זאב איש ירושלים ".
מאמר זה לא פורסם מעולם. אבל הוא נמצא בידי תודות לעו"ד שבתי זכריה ששימר אותו.
הגירסה הזאת אינה בהכרך מדוייקת לחלוטין מבחינה היסטורית ,היא מלאה באגדות משפחתיות ולא פעם קשה לדעת מה נכון ומדוייק ומה הוא יותר בגדר "אגדה משפחתית ". . כך שיש להתייחס אליה בזהירות רבה תוך הצלבה עם מקורות ידועים אחרים על התקופה.
וכן יש איזכורים שונים על זאב וולפנזון  בספרים שונים .למשל בספר "אבותינו " של יעקב יצחק ילין ,שמביא עליו מידע שלא נמצא בשום מקור אחר. אם כי המידע הוא לעיתים שגוי וזאב מבולבל בו עם אביו אברהם. רשימה מלאה של מקורות אלו שבהם מוזכר זאב יש בביבליוגרפיה בסוף המאמר .
 אבל מאמר מקיף באמת כראוי לאיש רב פעלים כל כך עוד לא נכתב .
אז הנה לפניכם הגרסה המלאה ביותר על חייו של זאב וולפינזון , חיי תושב ירושלים   ומנהיג ציבור מהמאה ה-19.

האיש  

 החותמת של זאב וולפנזון.  
רבי זאב באבעס היה גבה קומה ,רחב כתפיים ,בעל עיניים לוהטות וגדולות עם בתי עיניים ( משקפים ) גדולים וזקנו הפטריארכלי ולבושו המזרחי הוסיפו לו יפעה ותואר והשאירו רושם מצויין על כל מי שנמצא בקרבתו .
"…קולו היה כקול אריה
ממש.תמיד היה מקסים בקולו את שומעיו.
בין בני ירושלים נחשב לבין הפקחים הגדולים
ובכל עניין היו משתדלים להנות ממנו עצה ותושיה. " 
)( חיים מיכל  מיכלין סופר,מזכירו של הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט ושכן ידיד של זאב וולפנזון  (
"..הוא הצטיין בתלבושתו הספרדית במצנפתו הלבנה ובהדר זקנו."  
מנחם וולפנזון (נכד) ברשימה בתוך :  " תפארת שיבה :ספר החיים למע"כ… מוהר"ר חיים מיכל מיכלין, ליום הגיעו לתפארת שיבה ((כ"ט שבט תרכ"ז-שבט תרצז))  ירושלים : (דפוס עדני, תל אביב), תרצ"ז .

זאב וולפינזון היה מכונה בירושלים רבי וועלוול באביעס על שם אישתו רבקה ( באבע )
( אם כי לפי מקור אחר הוא נקרא כך דווקא על שם אימו אבל זוהי  גירסה שגויה ).
בעיירות הקטנות שברוסיה ובעיקר בירושלים אז היה שם כינוי כזה אם ניתן למישהו סימן להיותו יוצא מהכלל אם לטובה ואם לרעה .הכינוי ניתן משום שהאיש בעל הכינוי העסיק את  הרחוב ואת דעת הקהל ושמו נישא בפי כל .

לזאב וולפנזון שהיה מוכר לכל הכינוי ניתן מתוך הערצה והוקרה.
אביו היה אברהם וולפנזון דיין בצפת ושד"ר.
אימו הייתה בתיה בריינה.
הוא נולד לפי גירסה אחת בירושלים לפי גרסה שנייה בצפת. ולפי זה היה יליד הארץ .
אבל לפי המחקר המודרני של ד"ר אריה מורגנשטרן הוא נולד בעיר שקלוב ברוסיה הלבנה ועלה ביחד עם אביו אברהם.

תאריך לידתו הוא לפי מפקד מונטיפיורי של שנת 1855 ולפי המסורות המשפחתיות של בן זאב ובספר "מיקירי ירושלים"  בשנת תקע"ב 1812.
ולפי גרסה אחרת ( לפי מפקד מונטיפיורי של 1849 ולפי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר ) בחודש תמוז תקע"ד ( 1814))
לפי גרסה שלישית ( של מפקד מונטיפיורי של 1866 ) בשנת 1815
ולפי גרסה רביעית ( של מפקד מונטיפיורי משנת 1839 בשנת 1818 ,
בכל מקרה הוא נולד כנראה בין 1812 ל-1818 .
על פי המסורת המשפחתית הוא היה הילד השלישי במשפחה אחרי אחותו פייגה טויבה ואח נוסף. עוד בן נולד אחריו.
על פי מפקדי מונטיפיורי  הוא ואביו לא  היגיעו לארץ ישראל  בשנת 1809 או 1810 כפי שנטען במסורת המשפחתית אלא  או בשנת 1834 או 1835 .
התשובות בעניין השתנו ממפקד למפקד אולם סביר יותר שהיו בארץ כבר ב-1834 מאחר שהמסורת המשפחתית מדברת על אירועים שבהם נטלו זאב ואביו חלק ב1834.

החלוץ הראשון

היו שטענו שניתן לקרוא לזאב וולפינזון "החלוץ " הראשון .השם "חלוץ הופיע בארץ ישראל רק שניים שלושה דורות אחרי זאב כסמל לבחור צעיר העולה מהגולה לארץ ישראל לשם הקרבה עצמית בבניין הארץ .כזה היה זאב וולפינזון בדורו לפי המסורת המשפחתית הוא היה אולי הבחור הצעיר הראשון שעלה מהגולה לארץ ישראל למטרת בניין הארץ וזאת בתקופה שלארץ ישראל באו אנשים מבוגרים וזקנים בלבד ..
לפי המסורת המשפחתית הוא היה גם הראשון שהביע את רעיון החלוציות בדברים שונים שהשמיע לאורך השנים . זאב גם הצטיין בכוחו הגופני ובאומץ ליבו .
והימים היו ימים קשים באופן חסר תקדים מזה מאות בשנים בארץ ישראל.

הקרב בין חומות ירושלים

 Encampment of Ibrahim Pasha, Near Jaffa
מחנה של איברהים פשה ליד יפו
הזמן שבו בחרו זאב וולפנזון ואביו אברהם הדיין  להגר לארץ ישראל היה הזמן הגרוע ביותר האפשרי , הם היגיעו לארץ שהייתה מקום אסון והאסונות רדפו אותם ממקום למקום.
מיד עם הגעתם לירושלים ב-1834 מצאו את עצמם בעיר שהייתה תחת התקפה של פלחים מורדים כנגד שליט הארץ המושל האלבני במצרים מוחמד עלי שמרד באימפריה העותמאנית וכבש מידיה את ארץ ישראל ובנו המצביא המוכשר איברהים פחה
 
מוחמד עלי שליט מצרים וארץ ישראל.
.מוחמד עלי היה שליט מוכשר ויעיל והשליט בארץ סדר ושויון בפני החוק ומיסים לכל תושבי הארץ ללא קשר למוצאם ודתם.היה בכך שיפור עצום לעומת המדיניות המושחתת של משטר השולטן התורכי שהביאה לחורבנה הכלכלי של הארץ.
המדיניות החדשה והיעילה הזאת עוררה את זעמם של תושבי הארץ המוסלמים שהיו רגילים לעליונות על בני העדות האחרות צבא של פלחים מוסתים מרדו במוחמד עלי וניסו לכבוש את מרכז השלטון המצרי בירושלים.
הפלחים צרו על ירושלים במשך ימים ולבסוף לאחר ימים של מצור הצליחו אנשים משלהם לחדור לעיר במנהרה הם פתחו את השער ואנשי צבא הפלחים פרצו לעיר בחודש מאי 1834 ותקפו את תושביה , במה שהיה המאבק האכזרי ביותר שהתנהל בירושלים בין ימי הצלבנים ובין הקרב על ירושלים ב-1948.
על פי המסורת המשפחתית זאב שהיה בארץ ככל הנראה רק מזה זמן קצר אירגן אז את ההגנה של הרובע היהודי שבו התחוללו קרבות מבית לבית כנגד הפלחים .
על פי מסורת אחת , כאשר תקפו המורדים ערבים את ירושלים ביצרו מנהיגי היהודים בעצת קציני איברהים פחה , את השכונות שלהם כדי להסתתר מפני הסכנה המאיימת. והם אכן יצאו מההתקפות ללא נפגעים רבים .
כמה ההגנה הזאת הייתה יעילה קשה לדעת אולם נראה שרק מעט יהודים נפגעו בקרבות אם כי הרבה מרכושם נשרף ונבזז.
 fotot e mehmetit
איברהים פחה.נפגש לפי המסורת עם זאב וולפנזון לשיחה בעניינים ביטחוניים.
.בסופו של דבר לאחר שהצליח איברהים פחה  לדכא את המרד בעזרת אביו מוחמד עלי הוא אף הזמין את זאב לשיחה עימו והתפעל ממנו מאוד.
(
 סיפור זה ייתכן שהוא נכון וייתכן שלא. ייתכן שהוא בכלל  מבוסס על מערכת היחסים שהייתה לפי השמועה בין ידידו של וולפנזון המדפיס ישראל ב"ק שאף ריפא את איברהים ממחלה.
עם זאת יתכן באותה מידה יתכן שגם במקרה זה כמו במקרים אחרים הקבילו חייו של וולפנזון לאלו של ידידו ב"ק..
 תוצאת תמונה עבור ישראל משקלוב אדמה
ישראל משקלוב בסרט "אדמה".
מירושלים ששוחררה לבסוף מהמצור יצאו זאב וולפנזון ואביו אל צפת שם היה בן דודם מנהיג הקהילה הפרושית של צפת רבי ישראל משקלוב. שם הם התיישבו למשך השנים הבאות ,בתקווה לחיות שם חיי שקט ושלווה.
אך תקוה זאת נכזבה מיידית ובתוך מספר קצר של ימים.

צפת

 העיר צפת במאה ה-19.
העיר צפת שאליה היגיעו זאב וולפנזון ובני משפחתו הייתה עיר בעלת עבר מפואר ביותר כמרכז של התרבות היהודית ושל הקבלה היהודית במאה ה-16 .
אך היא הפכה לאיזור אסון זמן לא רב בטרם בואם.
 יהודי צפת סבלו בשנים אלו יותר מכל תקופה אחרת מתולדותיהם הן הן מידי אדם והן מידי הטבע . הן מפרעות של שכניהם הערבים והדרוזים הן ממגפה קשה והן מרעידת אדמה הרסנית הכל בזה אחרי זה כמעט ללא הפוגה. .
התושבים סבלו ממגיפה קשה ביותר בשנת 1813 שנמשכה שנתיים והביאה למותם של רבים מבני הקהילה ולבריחתם של אחרים לעיר ירושלים.
שתי רעידות אדמה החרידו את צפת ב24 במאי 1834 – האחת בשעת הצהריים, והשנייה בערך בשעה תשע בערב. רעידות אלו גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים.רעידת אדמה מקבילה הורגשה אז באותו חודש בעיצומם של הקרבות בין צבא איברהים וחיל הפלחים,כאשר זאב שהה בירושלים.
מחנה איברהים פחה .
האסונות הבאים שבאו על הישוב היהודי בצפת באו מידי אדם.
ב-15 ביוני 1834 הותקף היישוב היהודי של צפת על ידי המון ערבי ודרוזי משולהב ומוסת שמרד כנגד שליטי הארץ החדשים מוחמד עלי ובנו איברהים שנחשבו כאוהדים של הישוב היהודי ,
הם התנפלו על היהודים שדדו רכוש רב החריבו בתי כנסת וישיבות קרעו גווילי תור ה רבים מיהודי העיר נפצעו  ונרצחו, נשים נאנסו על גווילי תורה רכוש היהודים  נשדד.
רוב יהודי העיר ובינם כנראה גם משפחת אברהם הדיין שייתכן שכבר הייתה שם ומן הסתם חשו תחושה של "דז'ה וו " לאחר שהתמודדו בקרב דומה כנגד הפלחים המתמרדים בירושלים  רק כמה שבועות קודם לכן , ברחו לעין זתים הסמוכה.
דפוסו של ידיד המשפחה רבי ישראל ב"ק הדפוס היחיד בארץ ישראל נהרס אז עד היסוד.
רק הודות לצבאות איברהים פחה שחשו לצפת ודכאו את ההתקוממות באכזריות רבה חזרו היהודים אל צפת .
בעקבות התערבותו של משה מונטיפיורי ואחרים הוחזר ליהודים כעשירית מרכושם. הם ליקקו את פצעיהם וניסו להחזיר את חייהם למסלולם ואת צפת למעמדה כמרכז הישוב היהודי בארץ ישראל. .
אבל אסון גדול עוד יותר היה צפוי לצפת וליהודיה בעתיד הלא רחוק.

רעידת האדמה

" צפת פתאום תצעקי ,צפת פתאום תיבלעי .
צפת פתאום תחרבי ,צפת פתאום תמותי .  
( רבי ישראל פרוש בהספד להרוגי רעש האדמה בצפת ,1837 )
 
העיר טבריה לפני רעידת האדמה ב-1837
 
העיר טבריה אחרי רעידת האדמה ב-1837.
בצפת שירת אברהם וולפנזון כדיין במשך כשנה וחצי ויצא לאחר מכן כשד"ר ( שליח רבנים ) בשליחות הישוב היהודי לחו"ל.
 על פי המסורת המשפחתית זאב למד אז  בחדר בישיבת הפרושים בצפת בהנהלת בן דודו של אביו רבי ישראל משקלוב ושם היכיר בין השאר את המדפיס ישראל ב"ק המדפיס הראשון בארץ ישראל אדם שהייתה לו השפעה גדולה על חייו .
ב"ק הדפיס בין ספרם אחרים גם את ספרו של ישראל משקלוב קרובו של זאב "פאת השולחן " . ייתכו שההדפסה של ספר זה של קרובו עוררה בזאב את העניין בדפוס והוא הפך ברבות הימים למגיה הראשון מארץ ישראל שאנו יודעים את שמו.
 עם זאת יש לציין שגם כן על פי הגרסה המשפחתית של בן זאב, זאב וולפנזון עבר לגור בירושלים שנתיים לפני רעידת האדמה דהיינו בסביבות 1835 וחי שם כבחור רווק בבית אחותו טויבה פיגה ובעלה רבי שניאור זלמן שניאורסון  שהפך לעתיד להיות שותפו בספר החשוב ביותר שאליו היה קשור.
נשאלת השאלה :האם זאב  היה מגיע בתקופה זאת לירושלים  באופן זמני מידי פעם בלבד ? או שאולי  חי בירושלים  באופן קבוע  וכך אולי מעולם לא חי באופן קבוע בצפת ?
ודומה שכאן הפרטים סותרים.
ועם כך לא מן הנמנע שבזמן שאביו  חי בצפת זאב חי כבר מבואו לארץ ישראל בירושלים ומעולם לא היה תושב קבע בצפת או שחי שם זמן קצר ביותר בלבד.
המקורות קובעים שמצעירותו עסק זאב בשירות הציבור ובעסקנות מקצוע שהיום יש לו שם רע אבל אז נחשב למכובד ביותר , נטייה שבאה לו בירושה מאביו אברהם והיה מרבה בנסיעות ברכיבה כמקשר בין סניפי כולל הפרושים בצפת טבריה וירושלים.
על פי המסורות המשפחתיות ביום י' לטבת תקצ"ז היגיע זאב לירושלים כנראה כמלווה של קרובו ישראל משקלוב ועוד חבורה של תשעה מקורבים .בירושלים התאכסן כתמיד (ואולי כבר גר באופן קבוע מזה שנתיים ) בבית אחותו וגיסו
אביו של זאב ,אברהם "הדיין " שהה אז בהונגריה בשליחות הקהילה.
ישראל משקלוב היגיע אז לירושלים לרגל דיונים חשובים ביותר מבחינתו בניסיון לנוע בניית בית מדרש בחורבת רבי יהודה החסיד. בניית מדרש בית המדרש שהוקם נגד רצונו הייתה עבורו כישלון אישי גדול שכן הוא התנגד בכל תוקף לחידוש הישוב היהודי בירושלים , אבל יתכן ששהותו בירושלים בעניין זה היצילה את חייו מהאסון שהתרחש אז בצפת והחריבה את סופית את כל תקוותיו לגבי העיר.
יום כ"ד בטבת בעיר צפת החל כמו יום רגיל חם ובהיר מאוד ואיש לא ציפה לדבר מיוחד . עד שלפתע פתאום רעדה הארץ ברעש אדמה נורא והעיר נחרבה.
כאמור רעש אדמה קטן יותר התחולל בעיר בשנת 1834 כאשר האדמה רעשה באותו היום פעמיים אך למרבית המזל איש לא נפגע . הפעם לא היה את המזל הזה.
כל מי שנמצא בבתים מצא בהם את קברו מתחת לגלי החרבות. המתפללים בבתי הכנסת נפחו את נשמתם בעת תפילת השמונה עשרה .
אחרי הרעד הראשון חשכו פני השמיים וגשם עז ניתח ארצה. וכתוצאה גם הניצולים לא מצאו דרך באפלה לצאת מההריסות ולהימלט מהזעם שנשפך עליהם ונספו גם הם.
מתחת האבנים ואיי המפולת נשמעו קולות אנשים הזועקים לעזרה ואין מושיע . לבת האש הוסיפה ללחך את האדמה החרבה והארץ הוסיפה לרעוד ולגעוש ,להתפורר להרוס את הבתים ולבלוע את האנשים והעיר כולה הייתה ל"חרדת האלוהים ".
רבים שלא מתו מיד בחורבן גוועו מחוסר אוויר לנשימה בין ההריסות או נפחו את נשמתם ברעב . העיר העליונה של צפת הפכה לאיי מפולת .
מעריכים שכ2000 יהודים נספו ברעש האדמה ( ויש שאמרו 4000 אם כי זה מספר מוגזם ואולי כלל את כלל הנספים יהודים כמוסלמים ) וזאת נזכור לאחר שרבים מיהודי העיר כבר נהרגו במגיפות הנוראיות ובפרעות שביצעו בהם הערבים בעת שמרדו בשליט הארץ איברהים פחה.
יותר משליש התושבים נקברו ומתו תחת ההריסות .
רבים אחרים נפצעו ונעשו בעלי מום לכל ימי חייהם .
תוצאת תמונה עבור מצודת צפת במאה ה-19
מצודת צפת המאה ה-19.
חלף זמן עד שהחלו השרידים שנשארו בחיים להחיש עזרה לאלה שנקברו תחת גלי המפולת ולספק עזרה לאומללים והפצועים שנשארו בלי קורת גג על ראשם והסתובבו תועים בין ההריסות נוברים ומחפשים אחרי קרובים שאבדו .
.דבר האסון נודע בירושלים רק עשרה ימים לאחר האירוע (!) על ידי רץ ששלחה אישתו של רבי ישראל שבעת הרעש התרחצה יחד עם שתי בנותיה במרחץ החדש של חמי טבריה וכך ניצלה כי הרעש לא פגע בו .
מפי הרץ שמעו רבי ישראל וזאב את הידיעה המרה על רעידת האדמה שהחריבה את צפת ובה התברר בדיעבד נספו גם אימו ושני אחיו .
הידיעה עוררה בירושלים אבל כבד וכל אנשי העדה קרעו את בגדיהם והספידו בדמעות שליש את המתים .
רבי ישראל משקלוב מיהר להלוות סכום גדול ( שנים עשר אלף גרוש ) מפקידי עדת הספרדים בעבור משלחת עזרה והצלה.
זאב היה אחד מאנשי  המשלחת מטעם יהודי ירושלים שיצאה להחיש עזרה ראשונה לנפגעים ולהעביר את הניצולים לירושלים ( משימה קשה ומסובכת ) ולקבור את המתים , ועל פי המסורת המשפחתית הנהיג את מסע ההצלה .
 במשלחת יצאו איתו ידידו וקרובו הרב ישעיהו ברדקי חתנו של ישראל משקלוב ,הרב אריה נאמן ועוד כעשרים איש ומהם "קברנים היודעים לחצוב קברים ולקבור מתים ולגמול חסד עם המתים " ועם החיים שיחיו לאורך ימים ".
מטרת המשלחת הייתה אם כך הן לתת תרופות לחיים והן לקבור את מאות המתים.
הם יצאו לאיזור האסון צפת כשליבם מנבא להם את הגרוע ביותר  והם אכן צדקו .
בצפת המשלחת מירושלים גילתה מחזה אימים של עיר חרבה. גופות ושרידי גופות וחורבות היו בכל מקום.
פינוי ערימות אבנים וקבורת המתים התבצעו רק בעמל רב ובהוצאות גדולות מאוד בעבור עבודת הפועלים שפינו את ההריסות של הבתים. כשפינו לבסוף את גלי האבנים נמצאו עדיין עשרות קורבנות בחיים , 100 איש סך הכל שהצליחו איך שהוא לשרוד במהלך השבוע הנורא מתחת להריסות , אבל רבים מהם היו פצועים ובעלי מום שבורי יד ורגל ומעוכים ומהם שמתו מיד לאחר הצלתם.
סך הכל מבני הקהילה הפרושית של רבי ישראל משקלוב שכללה 420 איש נהרגו באסון 156 איש ונותרו בחיים 264.
מצודת צפת לאחר רעידת האדמה.
זאב וולפנזון גילה שבית משפחתו נחרב עד היסוד ושאימו ושני אחיו שכבו מתים בהריסות.
אגב החיפושים הנואשים אחרי ניצולים מצא זאב בהריסות ביתו כתב יד של אביו ולקח אותו עימו לעתיד כתב יד זה ""מחזה אברהם על תגלחת בימי חול מועד "  הודפס בידי נכדו אליהו לנדא .
גם בית המדרש של ישראל משקלוב שבו למד זאב נהרס וכך גם בית הדפוס של ישראל ב"ק .
עם חורבן צפת והגליל ברעידת האדמה נחרבו סופית תקוותיו של ישראל משקלוב להחייאת הישוב היהודי בגליל והחורבן של תקוות אלו צויין באופן סמלי כאשר 27 שנים בעתיד היה זה זאב קרובו ונאמנו של ישראל משקלוב שיבנה את בית הכנסת הגדול שב"חורבה" וכך יסתום את הגולל סופית על רצונותיו של קרובו שהתנגד לכך בכל מאודו.
אבל מן האסון צמח גם דבר חיובי אחד מבחינת זאב.
תוך כדי החיפושים בשטח בקעו מבין ערימות המפולת ,קולות זעקה מחרידים של נערה שהייתה לכודה בין אבני החורבות ,אך ראשה ושעריה הפרועות צצו מבינם . היא לא הייתה מסוגלת לזוז ממקומה מאחר שהייתה שקועה וקבורה בין תילי העפר . זאב רץ אליה והוא וכמה חופרים אחרים הצליחו לחפור ולהוציא את הנערה מבין ההריסות לאחר שהייתה קבורה בתוכם במשך ימים שלמים .
היא כצפוי הייתה פצועה וחבולה בכל גופה מגואלת בדם וסובלת מצמא ורעב נוראיים ,אך לבסוף לאחר טיפול התאוששה וחזרה לאיתנה .
זאב לקח את האישה בשיירה של ניצולים רבים למקום מבטחים לירושלים שהפכה כעת לביתו ושם נשא אותה לאישה.
 על  פי המסורת המשפחתית  הנערה שניצלה  הייתה  רבקה באבע שהוריה וכל משפחתה נספו ברעידת האדמה.  היא הייתה ילידת צפת בת רבי אהרון דוד הלוי מאנשי השיירה הראשונה לצפת של העולים הפרושים שנספה עם כל בני ביתו ברעש מלבד רבקה שנשארה בדרך נס בחיים.
אולם על פי המחקר המודרני שמו של רבי אהרון דוד הלוי אינו מופיע כלל ברשימת הרוגי צפת ויש מקום לחשוב שהייתה כאן טעות בשם ובשמה של האישה שאותה הציל זאב.
לפי מחקר מפקדי מונטיפיורי מופיע שאשתו בשנים הראשונות נקראה זלדה דווקא ,וכך ייתכן שהאישה שהיציל בצפת הייתה זלדה ולא רבקה ולא מן הנמנע שהיא בניגוד למסורת המשפחתית שהולידה לו את ילדיו וזאב התחתן עם רבקה המפורסמת יותר רק מאוחר יותר.שאלה זאת דורשת חקירה נוספת .

לאחר רעידת האדמה

ירושלים של ימי זאב וולפנזון. הצילום הראשון שנעשה בעיר ירושלים בשנת 1839.צילם פרדיננד פסקה.
לאחר רעידת האדמה זאב הריץ על ידיעה על האסון לאביו בחו"ל .
שבעה שבועות לאחר רעידת האדמה חזר אברהם אל רבי ישראל משקלוב עם תרומות נכבדות מקהילות יהודיות בהונגריה לנפגעי הרעש ,סכומים עצומים לחלוקה לכל המוסדות שנפגעו ברעש. לאחר מכן יצא שוב לגולה בניסיון להשיג כספים לתשלום החובות הכבדים שגרמו ליהודי ירושלים פעולות שיקום הריסות צפת ופעולות החזקת מוסדות הפרושים בצפת ובירושלים .
בגולה נישא אברהם וולפנזון לאישה שנייה שינדיל וממנה נולדו לו שני ילדים יהושע ומלכה
מצבת הקבר של ישראל משקלוב בצפת.
על פי המסורת המשפחתית  ( כמסופר בספר "אבותינו " " ) אחרי הרעש הגדול היציעו מקורבים לזאב לחזור לשקלוב מולדתו :ואמרו לו :אביך עלה לארץ ישראל מאחר שכך הוא המנהג שזקנים עולים לארץ ישראל כדי לקיים את הפסוק "וכפר אדמתו עמו " .אבל אתה בחור צעיר מוכשר לעבודה ופעולה למה לך הארץ הנוראה הזאת למה לך לקבור את עצמך כאן ?
הדברים היו הגיוניים בהחלט בשממה הגדולה ובחורבן שאחרי רעידת האדמה אולם זאב ענה :
גם אנוכי באתי לארץ ישראל כדי לקיים את הפסוק "וכפר אדמתו עמו " אלא שאני הופכו וקורא "וכפר עמו באדמתו !" לזקנים צריכה האדמה אדמת הקודש להיות כפרה להם .צעירים שכמוני צריכים להיות כפרה לארץ וכמו ש"הכפרה "הולכת למיתה בעד האדם ,כך עלינו הצעירים להשליך נפשנו מנגד למען הארץ למען ישובה ובניינה של ארץ הקודש. "
הוא נשאר בארץ כל ימין אם כי יצא ממנה למסעות רבים בחו"ל.
זאב גידל כבן את אחיו הקטן יהושע ( שהיה צעיר יותר מבנו בן ציון וצעיר מזאב כמעט ב-40 שנה ! ורבים טעו וחשבו שהוא בנו של זאב ולא של אביו ) שנים מאוחר יותר זאב גידל גם את נכדו אליהו לנדא בביתו כבנו לאחר שאביו של זה מת בינקותו .

משפחה ספרותית

שני הגיסים של זאב היו שניהם סופרים.
גיס אחד היה שניאור זלמן בן הרב מנחם מנדל שניאורסון שנישא לאחותו הגדולה טויבה פיגה   וייתכן שהיה קשור משפחתית למייסד חסידות חב"ד שניאור זלמן מלאדי  ולפי המקור המשפחתי הוא היה נכדו.
 לפי מה שכתוב בספר "תולדות חכמי ירושלים" של פרומקין וריבלין עלה לארץ ישראל בשנת " תק"ץ
הוא שימש כמגיה גם הוא אצל המדפיס ישראל בק.
מאוחר יותר שניאור עמד בראש כולל חב"ד בירושלים ויצא כשד"ר של עדת חב"ד בחברון לארצות המזרח באסיה ולאירופה פעמים רבות החל מ-1849.
עצם הנישואין בין האחות וקרוב המשפחה  של מייסד חב"ד שנוא נפשו הגדול של הגאון מוילנה הנערץ הייתה סמלית והראתה על רצונם של בני משפחת וולפנזון לישב את הסכסוך הקשה בין הקהילה הפרושית והקהילה החסידית בארץ . לא לשווא היה זאב גם ידידו הטוב ואיש סודו של מנהיג הקהיליה החסידית בארץ המדפיס ישראל בק.
גם בן דודם ישראל משקלוב התחתן אז עם אישה ממוצא חסידי.
שניאור  פרסם ביחד עם זאב את הספר "חמדה גנוזה: והוא תשובות הגאונים … גאוני קמאי אשר הי' … בכתי' יד "ב-1863. קובץ של תשובות הרבנים הגאונים מימי הביניים המוקדמים .
ולבדו הוא פרסם את הספר "ספר זכרון ירושלים : מקומות ידעתי … ואת כל הקורות לאיזה מדינות ועיירות ימים נהרות מקום דרכו בו רגלי" ב1876 שבו הוא מספר על מסעותיו כשד"ר על ירושלים ועל ארץ ישראל בכלל ועל הישוב היהודי בה.למעשה היה זה מעין ספר תעמולה למען שמירת הקשר בין יהודי ארץ ישראל ויהודי הגולה ובעיקר למען תרומות לישוב היהודי בארץ ישראל
הוא הוסיף ותיאר בו אגם את הקהילות בגולה שבקרבן שהה ו ואלו כללו את דמשק ארם צובא ( "הייתי כמה פעמים וישבתי שנה אחת ") ,אורפה ,מוצול בגדד בצרה בומבי ככלכותה הונג קונג ,שנחאי קהיר ( "עיני ראו את העיר הזאת כמה פעמים" ) אלכסנדריה קושטא קרמנצ'וק ,לונדון פריז אמסטרדם פרנקפורט המבורג ברלין הלברשטם
הוא תיאר את מנהגיהם ותיאר לשבח נדיבים שבביתם שכן במסעותיו הרבים וסיפר אנקדוטות מההרפתקאות הרבות שעבר במסועתיו.  כך למשל  ליד עיר קטנה בשם קיזלאנק הוא נשדד מכל הכסף שאסף אבל בעזרתה פחה המקומי הצליח לקבל את הכסף בחזרה.והזדמן לו להיות בהודו בימי המרידה הגדולה בבריטים וחיבר שם תפילה לכבוד המלכה ויקטוריה .כתוצאה התקבל לימים בארמון המלכה בלונדון וקיבל שם מכתבי תודה שהועילו לו לעתיד בשליחויותיו בארצות המזרח .
. לשניאור היה כישרון מסויים לציור ובהיותו בהדו צייר את המקומות הקדושים בירושלים וקברי צדיקים בארץ ישראל ונתן אותם לנדיב יהודי בבומבי שבהודו שגם  מתן לו כסף לבניית בתי כנסת עבור חסידי חב"ד בחברון ובירושלים .
( ועל כך ראו ביתר פירוט כאן )
ב-1884 הוא הדפיס את הספר "עבודת ה' "דרושים על התורה וגם כאן בהקדמה הוא מספר על שליחויותיו השונות .
ולמי שמעוניין ספר זיכרון ירושלים של ,שניאור זלמן בן מנחם מנדל שניאורסון הועלה על הרשת כספר דיגיטלי . בידי הספריה הלאומית ואפשר לקרוא בו כאן
http://aleph500.huji.ac.il/nnl/dig/books/bk002085862.html
 
הסופר יעקב גולדמן ,גיסו של זאב וולפנזון.
 
אסתר מלכה ,אחותו של זאב וולפנזון ואישתו של יעקב גולדמן ,חיה עד גיל מאה בנוה צדק בתל אביב.
גיס נוסף שהיה נשוי לאחותו החורגת אסתר מלכה היה יעקב גולדמן ( 1856-1931) בנו של שד"ר אשר גולדמן שנרצח בעת שליחותו בסלוניקי בידי שודדים ואחיו של היסטוריון ירושלים פנחס גרייבסקי ( עם  צבי אביו של גרייבסקי ,,  התחתנה אימו של גולדמן  לאחר מות אביו ). בני משפחת גרייבסקי היו שכני משפחת אברהם וולפנזון וחיו עימם באותה החצר .יעקב גולדמן פגש מן הסתם את אישתו לעתיד עוד בילדותו וככל הנראה התחתנו כילדים ,כמקובל אז.
גולדמן כתב רבות בעיתונות של התקופה על ההיסטוריה של ירושלים ופירסם שני ספרים "ספר בני אשר :יכיל עשרים ושלשה פרקים חקירות ודרישות בענינים שונים" ( חידושי תורה ) ( 1924) ו"פרט ועוללות :חידושים לששת סדרי משנה "( 1930) ( ביאורים וחידושים שהשמיע בשיעורי משנה ) .
אך למרבית הצער מאמריו בעיתונות שבהם סיפר רבות על תולדות הישוב בארץ ישראל לא כונסו בספר מעולם וחבל מאחר שיש בהם מידע היסטורי חשוב רב שאין בשום מקום אחר. .
הוא הפך לרב חשוב ביפו ומזכיר העדה האשכנזית של יפו וממקימי ספריית "שערי ציון " ומזכיר כבוד של לשכתב בני ברית ""שער ציון " שממנה צמחה ספריה זאת . הוא גם ניהל את בית החולים היהודי של יפו .

המגיה הראשון של ארץ ישראל

 חוקי חיים - חיים אברהם בן משה גאגין
התנצלות המגיה : המצפה לעזר ולתושיה :לספר חוקי החיים.
מהולל אקרא
ה': שהחייני וקיימני לזמן הזה . וזיכני לברך על המו"גמר .
להג"ות באמרי ס"פר ספרא דבי רב עגן חסידא גדול מרבן שמו . עט"ר ראשון לציון : אחד היה אברהם ותלמדנו חוקי חיים . אמרות טהורות מזוקקות שבעתים . אשר יצאו מפיו הטהור להורות לעם ב"י : ותשלם המלאכה מלאכת הדפוס ביום ה' תשעה ימים לחודש חשוון לסדר ולפרט ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה . ותעלוזנה כליותי בראותי הידור יופי המלאכה הנעשה על טהרת הקדש בעה"ק ירושלם ת"ו שש אנכי על אמרותיך כמוצא שלל רב .
 ברם דא עקא זלעפה אחזני במורא בזכרי נאם אמרי בטויי רבותינו הקדושים מאמרם שהזכי' הוי זהיר במלאכתך שהי' מלאכת שמים ומי הוא זה אשר מלאו לבו לאמר עשיתי ככל אשר ציוויתני . ובפרט כי אנכי היודע מך ערכי . בעד אנכי מאיש : ולא בינת אדם לי . להבין לגשת לעבודת הקודש הזה : באופן בל ימצא בו שום פיגול לא ירצה ושיהיה נקי מכל פסולת הפוסלת בקדשים מכל מין חסיר ויתיר וחליף . אשר ע,כ באתי להתנצל לפני כל יודעי דו,ד אשר יקראו בספר חוקי חיים הזה . באם שימצאו בו איזה טעיות לבל יתלו בי בוקי סריקי : כי סהדי במרומים שיגיעתי היתה לפי כחי ועיני ובודאי בדקתי בחיפוש מחיפוש ירושלם : עד מקו' שידי יד כהה מגה"ת וכבר קדמוני הבעמ,ג הראשונים באמרם כשם שאי אפשר לבר בלא תבן : כך אי אפשר לדפוס בלי טעיות ושגיאות מי יבין : ואף אם יכוון לעשות בשלימות פעולתו : לא תשיג ידו בטהרתו כי לפעמים באים הטעיות לא מצידי : וגם מצד העושה אותם : ח"ו לא במרד ולא במעל יבואו : כ"א בשוגג ובאונס מבלי הזהר : כי אי איפשר להזהר : כידוע ליודע ובקי במלאכת הדפוס : ואל תדין את חברך עד שתגי"ה למקומו וכל הדן אותי לכף זכות : יזכה לרב ברכות ונזכה לעלות לציון בשובע שמחות : פי המדבר . לכבוד הרב המחבר . אנא קטינא וזעירא שפל ברך .
ומן הערך . העבד העברי :
זאב וואלף בהרב מוהר"ר אברהם
וולפנהאזן  
(התנצלות המגיה  זאב וולפנזון בספר "ספר חוקי חיים : קצת שאלות ותשובות מאשר נשאלתי …" :  מאת הראשון לציון הרשמי הראשון בירושלים חיים אברהם גאגין )
זאב התפרסם בראשונה כמגיה בבית הדפוס הירושלמי של ישראל ב"ק .
זאב היה ידוע בבקיאותו בלשונות המתות בזמנו של עברית וארמית ודיבר גם ערבית וספרדית וידע גם גרמנית וכמובן יידיש. היה זה ככל הנראה הודות לידיעתו הרבה בעברית וארמית ידיעה שלא הייתה נפוצה בתקופתו שהוא עסק בעבודות הגהה ושכלול דפוסו של רבי ישראל ב"ק .
 
בימיו מקצוע המגיה נחשב מן הסתם הרבה יותר מאשר כיום שכן שמו של וולפנזון כמגיה מתנוסס בגדול בעמוד השער דבר שאיש לא יעלה על דעתו לעשות היום כאשר שמו של המגיה שאינו מוזכר כלל בשום מקום . הוא טרח ופירסם גם כמה התנצלויות מגיה  ואף שירי התנצלות על השגיאות שנשארו בספרים למרות השתדלויותיו.
לדברי המקור המשפחתי ב "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו " של תדהר הוא הגיה "עשרות ספרים" והיה "המגיה הראשי " ו"יד ימינו "  של ישראל ב"ק .  .
 אך בספרה של שושנה הלוי ספרי ירושלים הראשונים : הספרים, החוברות והדפים הבודדים שנדפסו באותיות עבריות בחמישים השנים הראשונות לדפוס העברי בירושלים <תר"א-תר"ן,1841 1891ו-( בן צבי, תשל"ו 1975)   שהוא הרשימה המלאה ביותר הקיימת של הספרים שהודפסו בירושלים במאה ה-19 מובאים רק שמות של פחות מעשרה ספרים ששמו מופיע בהם כמגיה.
ומכך אפשר להסיק או שרוב הספרים שהגיה יצאו ללא שמו כמגיה , או שעסק בכך רק תקופה קצרה בין השנים 1843-1846 לפני שעבר מן הסתם לחפש פרנסה משתלמת יותר.
 
 לעיסקי הוצאת הספרים חזר רק כעבור שנים  עבור פרוייקט אחד אחרון מיוחד במינו ביחד עם גיסו את הספר "חמדה גנוזה: והוא תשובות הגאונים … גאוני קמאי אשר הי' … בכתי' יד -1863. קובץ של תשובות הרבנים הגאונים מימי הביניים המוקדמים ובראשם רב שרירא גאון  מהמאה העשירית לספירה.
 ככל הנראה המדובר בכתב יד שאחד מהשניים גילה בפינה נידחת והרשים אותם כל כך עד שמיהרו לערכו ולהוציאו על חשבונם כאוצר ספרותי יקר ערך.
ומבחינתנו כיום זהו הספר החשוב ביותר ששמו של זאב נקשר אליו. .
.
זאב נשאר כל חייו   ידידו ורעו של  ישראל ב"ק שהיה מנהיג עדת החסידים בעיר והשניים שיתפו בינם פעולה בפרויקטים שונים של שתי הקהילות שבהן היו כל אחד מהם עסקן בכיר.
אך נראה שהם לא עבדו ביחד בבית הדפוס  זמן רב. ההגהה הייתה יכולה להיות חלק מזערי מפרנסתו של זאב מאחר שלא קיבלו עליה שכר גבוה ( כאז כן היום )פרנסה הוא נאלץ למצוא במקומות אחרים ומהר מאוד הפך ובתוך זמן קצר הפך המגיה לאחד היזמים המצליחים והידועים ביותר של הישוב הפרושי ושל ירושלים ובתחומים שונים ומגוונים .
ד"ר אריה מורגנשטרן על זאב וולפנזון :
ר' זאב ב"ר אברהם וולפנזון [ 1881-1818 ]  היה תלמיד חכם מובהק עם כשרון ספרותי מוכח. כבר במפקד מונטיפיורי של שנת 1839 הוא מוגדר בתואר הנדיר "כותב" ובגיל צעיר מאוד בשנת 1843 החל את עבודתו , החלקית, כמגיה של הספר "אהלי יהודה", בבית הדפוס של ישראל ב"ק, מלאכה שדרשה ממנו לא רק ידע רב בתלמוד ובפוסקים  אלא גם כשרונות ספרותיים ושליטה מוכחת במכמני הלשון העברית.נראה שבזמנם המגיה עשה גם עבודות עריכה לשונית ולא לחינם הדפיסו בעמוד הראשון של הספר, לצד שמו של המחבר , גם את שמו של מגיה הספר שעליו סמכו כי עשה מלאכה ראויה. ואף הוא היה מנצל את ההזדמנות ומוסיף בתחילת הספר או בסופו כמה שורות של חרוזים בשבח עבודתו..
היו לר' זאב וולפנזון גם כשרונות מסחריים הבאים לביטוי בכך שרכש בירושלים את כתב היד של תשובות הגאונים אותם הביא לדפוס יחד עם גיסו שניאור זלמן שניאורסון בספרם המשותף "חמדה גנוזה", ירושלים, תרכ"ג (1863)[ לא בטוח שהוא עשה ריוח מהדפסת הספר, אבל הוא הגיע לספריות פרטיות של רבנים רבים באירופה]  . הפעם נזכרים שני הגיסים לטובה על-ידי  כל רבני ירושלים המסכימים על הספר לצד דברי המבוא הלמדניים שכתבו השניים בתחילת הספר.  

איש העסקים

 
חותמת כולל הפרושים במחזו רייסין בירושלים עליו היה זאב וולפנזון הממונה.
לאחר שהשתקע בירושלים רכש זאב חכירה חצר גדולה מחוץ לרובע היהודי ברחוב חברון מאת משפחה מוסלמית בקרבת רחוב השלשלת מול השער הגדול רחב הידים של הר הבית שבאמצעותו הייתה דרך המדרגות אל הכותל המערבי .חצר זאת הפכה להיות המרכז של "חצר רייסין " הכולל של יוצאי בילורוסיה שכלל אתה עיר שקלוב שממנה בא זאב. וזאב הפך להיות ה"ממונה"  של הכולל.
זאב התנגד כל ימיו לאכילת לחם החסד של תושבי ירושלים מכספי "החלוקה" שהוא עצמו חילק לאחרים כממונה על כולל רייסין סרב להשתמש למחיית משפחתו שלו .
 
רשימת מפקד אנשי כולל ריסין שנערך בשנת 1875. כולל את שמו של זאב וולפנזון.
לפי המסורת המשפחתית  המובאת במאמרו של בן זאב אברהם הדיין הביא עימו משקלוב רובלים רבים ותכשיטים שהספיקו לפרנסת המשפחה ברוחה. אבל רבי זאב חי על יגיע כפיו כל ימיו עד מותו. ובכל מקרה מפנקס שהשתמר מזאב ברור שגם אביו היה מלוה ממנו כסף כך שנראה שעושרו של אברהם הדיין וולפנזון אם היה כזה לא שרד זמן רב…
כתוצאה זאב חיפש ללא הרף יוזמות ועבודות יצרניות שונות שעימם יוכלו הוא ומשפחתו להתפרנס .
הוא התמחה בתחילה בהנהלת פנקסים .ומכך באה פרנסתו ובתוך זמן לא ארוך הפך לאחד מאנשי העסקים המצליחים והידועים ביותר של היישוב.
הוא היה סוחר נכבד בתבואות וטחינתם ברפואות לבתי המרקחת.
……ולא פחדו כלל שמא יעשה זאב וולפנזון מסחר לעצמו מענייני הקברות כמוש פחד רבי יהושע ילין מהחצר של התלמוד תור ה. .ואמנם לא הזכיר רבי יהושע ילין את המסכן הזה אשר הציל את כבוד האשכנזים בהתלהבותו ,מפני שאחר כך פתח רבי זאב וולפינזון ז"ל חנות של חנות של מכירת בשר בקר לצד חנותו של ילין .יש לדון את רבי יהושע ילין כף זכות כי כעס על שנתקפחה בזה פרנסתו . ,אבל אין רשות בגלל זה לסרס את ההיסטוריה.
ולא יכתוב ספר היסטורי ,ואז יכול לשפוך את חמתו על מי שקיפח את פרנסתו ,אבל כאשר כותבים ספר היסטורי צריכים לשכוח את אנוכיות עצמו וביחוד לבלי לכחד או לשנות המקרים .
( הרב חיים הירנשנזון תוקף את יהושע ילין המנוח  על הדרך שבה תיאר סיכסוך מסחרי שהיה בינו ובין זאב וולפנזון בספר זכרונותיו ) .
.
בין השאר הוא פתח ביחד עם מזכיר כולל רייסין שעליו היה הממונה  נתנאל לוריא ועם קצב ופתחו מכולת לממכר בשר בקר שאותו שחטו שחיטה כשרה על אחריותם והדבר גרם לסכסוכים שונים בגלל המחירים הגבוהים שמכרו את הבשר .ובקצור העסק לא הצליח. יהושע ילין אביו של דוד ילין שפתח איטליז מתחרה מתאר את הפרשה במרירות בספר זכרונותיו ואין זה ברור עד כמה אפשר לסמוך על זכרונותיו בנושא. ( זכרונות אלו  ספגו  התקפה עזה בידי הרב  חיים הירשנזון שהיכיר היטב את הפרשה ואת המעורבים בה ) .
פעמים רבות היה נוסע לעבר הירדן לקניית תבואות ואתרוגים שאותם היה שולח למכירה ליהודי רוסיה והונגריה .ביחד עם ידידו סוחר העצים בן ציון לאון עסק זאב מכירת עץ אתרוגים בארץ ישראל ובגולה מתוצרת ערבית מקומית ותחת מסוה של סחר האתרוגים הצליח לגיס כספים רבים עבור המוסדות והישיבות של ירושלים בקבלות של אתרוגים . עם יסוד פתח תקוה ראשון לציון וראש פינה ערכו סוחרי האתרוגים היהודים כמו זאב תעמולה רחבה לנטיעת פרדסי האתרוגים בהצלחה בין איכרים יהודים ונכדו אליהו לנדא ובן נינתו צבי אשד עסקו גם הם בעיסקי האתרוגים והתפוזים.
רוב עסקיו של זאב  היו תחת הניהול היום יומי של אישתו רבקה ומאוחר יותר של בנו בן ציון ואחיו יהושע .
.זאב מרגע שהעמיד את עסקיו על רגליהם העדיף לעסוק בעסקי ציבור.

חלוץ השימוש בנפט בארץ ישראל

 מנורות נפט מהמאה ה-19.
זאב היה הראשון שהשתמש בנפט בירושלים ולמעשה בארץ כולה במקום בנרות שעווה. עד 1871 השתמשו תושבי ירושלים בנרות חלב ומנורות שמן .זאב הביא עימו מאחת הנסיעות באותה השנה מנורת נפט עם זגוגית ופתילה והחל להשתמש בה על מנת להאיר בערבים את האיטליז שלו ברחוב היהודים .מאות אנשים היו נוהגים אז להתאסף ליד האיטליז כדי לראות המראה החדש של שימוש אורות בנפט.
כל כך הרבה אנשים היו מתכנסים במקום עד שזאב "נאלץ" להביא שוטרים כדי לשמור על הסדר.מן הסתם ההתקהלות הזאת עשתה רק טוב לעסקיו באיטליז.
השימוש בנפט עבר תוך זמן קצר לכל בתי הכנסת החנויות ולבסוף הבתים הפרטיים.

מייסד הרוקחות בירושלים

 

זאב שקד תמיד לטובת החיים ושמירת הבריאות.
הוא היה  ביחד עם כמה עסקנים נוספים של הפרושים ממייסדי בית החולים "ביקור חולים  בשנת 1843 ,מתוך מטרה לקיים את מצוות ביקור החולים והגשת סעד ועזה רפואית לחולים מבני העדה האשכנזית . ביחד עם כמה  עסקנים נוספים הוא שכר שלושה חדרים בבית שבמקור שימש לפעילות מיסיונרית צייד אותם במיטות בחדרים שנועדו לשמש לצרכי חולים. הרופא במקום היה ד"ר פרנקל שנשלח לירושלים במיוחד בידי משה מונטיפיורי .
 זאב  גם ייסד את בית המרקחת הראשון שנועד במיוחד ליהודים  בירושלים בו שימש בימי המגיפות קרובו ד"ר זלמן לוריא ( ממשפחת הנדיב והעסקן שמריהו לוריא ממוהילוב ) ותודות לפעולתו נצלו נפשות רבות ממות
. לשם הבטחת שרות מקצועי באספקת רפואות ליהודי ירושלים שלח את אחיו הצעיר והחורג יהושע ללמוד רוקחות בבירות ואחר כך השתלם זה בבית המרקחת שלו גם בן מחותנו אריה ליב רלב"ג ( בן גבריאל )  וגם אנשים נוספים למדו שם את מלאכת הרוקחות .לראשונה בארץ
יהושוע וולפנזון  ( 1851-1924) שהתייתם מאביו אברהם כשהיה בן שלוש גדל בבית אחיו החורג זאב שהיה מבוגר ממנו בעשרות שנים ( אולי 46 שנים ) ששימש למעשה כאביו ומאח שזאב התנגד לאכילת לחם חסד מכספי החלוקה שלח אותו לאוניברסיטה האמריקאית  בביירות ללמוד רוקחות . לאחר סיום לימודיו כשחזר לירושלים אחרי שלוש שנים נתן לו זאב כספים לפתוח בית מרקחת ברחוב היהודים שבעיר העתיקה בקרבת חורבת רבי יהודה החסיד.
זה היה בית המרקחת הראשון ליהודים בירושלים שנוהל על ידי רוקח מוסמך בעל דיפלומה.  ויש לזכור שעד אז לא היו בירושלים גם כמעט רופאים.
בית המרקחת שימש גם את בית החולים "ביקור חולים " שגם בייסודו היה לזאב יד .
אבל ההכנסות העסק לא הספיקו לפרנסה שכן אז רבו המשתמשים ברופאים לא מוסמכים ו"רוקחים אלטרנטיביים " ( כאז כן היום ) וכעבור זמן מה נפתח בית מרקחת יהודי מתחרה . ולאחר חמש שנים של פעילות  נסגר בית המרקחת בגלל חוסר בלקוחות וחוסר בהכנסות.
 
יהושע וולפנזון אחיו הצעיר של זאב.  הרוקח בעל הדיפלומה הראשון בירושלים
זאב היציע אז ליהושע לעבור לתחום חדש של טכנולוגיה תחום תחנות הרוח .
ויהושע ביצע שינוי דרמטי של מקצוע והפך להיות  מרוקח לטוחן.
לפי הספר "מיקירי ירושלים"  הוא היה הראשון "לנקור אבני ריחיים " כך שהיה ראשון בשני תחומים שונים מאוד זה מזה .
זאב וולפנזון

זאב וולפנזון פוגש את משה מונטיפיורי

 
משה מונטיפיורי בארץ ישראל.
במסורת המשפחתית מרבים להשוות בין זאב וולפנזון והאציל  היהודי הבריטי המפורסם משה מונטיפיורי ולהציגו כמעין גירסה ירושלמית של משה מונטיפיורי שכמו האציל היהודי הבריטי המפורסם יותר עסק ביוזמות רבות למען הציבור וביצע מסעות רבים מסביב לעולם עד גיל מאוחר ביותר בשביל הציבור .
נטען  היו בין השניים קשרים הדוקים ביותר,וככל הנראה הם אכן נפגשו.
אולם נשאלת השאלה עד כמה היו היחסים בין השנים הדוקים ?
 
מונטיפיורי מבקר בפרדס ביפו שיהפך לשכונת מונטיפיורי  התל אביבית . . ציור מאת נחום גוטמן. האם השתתף זאב וולפנזון במסע זה?
לפי הגרסה המשפחתית באנציקלופדיה של תדהר ואצל בן זאב,  זאב וולפנזון היה מדריכו ובן לוויתו של משה מונטיפיורי בביקוריו הראשונים בארץ. זאב היה אחד מהאנשים הבולטים ביותר שנלוו אל מונטיפיורי בבצוע תכניותיו בירושלים וברכישת פרדס ביפו שלימים נבנתה עליו שכונת מונטיפיורי ( היום חלק מתל אביב ). זאב היה יד ימינו של מונטיפיורי בתכנון ובניית שכונת "משכנות שאננים ".ב1857 בכספי העשיר היהודי יהודה טורא .
על פי הגרסה המשפחתית טחנת הרוח הידועה של מונטיפיורי הוקמה בעצתו של זאב שהיה בנסיעותיו הראשונות של מונטיפיורי בארץ ישראל
כל הפרטים האלו הם אפשריים בהחלט. אבל אין להם ביסוס נוסף מעבר למסורת המשפחתית.

החרם נגד משה מונטיפיורי

 
מספרים  שלזאב היה קשר עם פרשת החרם על משה מונטיפיורי .
על פי הסיפור ( המופיע בספר "אבותינו ") כאשר ב-1855 מונטיפיורי ובן לווייתו הד"ר לוי נכנסו במסעו הרביעי של מונטיפיורי לארץ ישראל למתחם הר הבית היו מי שנידו אותם על כך .ולפי הסיפור אנשי ירושלים התרחקו מהם ד' אמנות ממנודים .
אך קשה היה להשאיר נידוי על אישיות כזאת שעשתה כל כך הרבה למען ארץ ישראל אך גם לבטל אותו סתם ככה היה בלתי אפשרי והיה צורך למצוא מוצא של כבוד .
 אז פנה  הרב ישעיהו ברדקי  למונטיפיורי להשפיע עליו שיקבל את הנידוי וינהג כדין .מונטיפיורי הסכים והוסכם שהדבר כלומר "קבלת הנזיפה" יסודר בביתו של זאב וולפינזון שהיה ידוע לכל כמקורב למונטיפיורי .
בביתו של זאב קיבל סיר משה נזיפה בהגררו על הארץ ד' אמות כדין . אלא שזאב סידר שהגרירה לא תהה על הארץ ממש אלא תוך ישיבה על כיסא  באופן מיוחד של כבוד לכבודו של סיר משה .
כאן הסיפור נשמע כבר כמסורת משפחתית ותו לא ,ידוע שעל מונטיפיורי אמנם הוטל חרם בידי כמה קנאים ירושלמים אולם ספק רב אם הדבר הובא אי פעם לידיעתו …

( מאידך דיון בנושא החרם הזה שמחזק במקצת את הסיפור ראו כאן )

ידוע  לנו גם שזאב חיבר שיר תהילה מיוחד למונטיפיורי כחוברת בת 14 דפים כנראה של עותק אחד בלבד שנשלחה למונטיפיורי ונשמרה כנראה באוספיו בבריטניה ( היא אינה קיימת בשום ספרייה בארץ אבל מוזכרת בביליוגרפיה של פריטים על מונטיפיורי שנמצאים באוספי משפחתו באנגליה ) .
השיר שאין זה ברור אם הצטיין באיכויות ספרותיות כל שהן כלל משפטים כמו

 "שיר תהילת ישרים לכבוד ולתפארת
"גולת הכותרת" שר וגדול ליהודים כולו מחמדים " נשיא ישראל " אבן נזר
המתנוסס בעיר לונדן אשר בענגלטירה המדינה (
כך במקור א.א. )
השר משה דיי יוסף אליה ושרת נוהו הגברת מרת יהודית ת"מ נטעי נאמנים מגזע מונטיפיורי …מנחת מרחשת ..

וכך זה נמשך לאורך 14 עמודים שבחוברת שפורסמה בשנת תר"ב .
השיר של חיים חפר "השר משה מונטיפיורי " הוא קצת הרבה יותר קריא מזה . (. בכל אופן אם יש מישהו שיש לו גישה לחוברת זאת אשמח לקבל עותק מצולם)

 

מונטיפיורי ורעיתו בשערי ירושלים.

מונטיפיורי אכן מזכיר את וולפנזון כמה פעמים בספר זכרונותיו "ספר משה וירושלים ספור מסע לארץ הקדושה, אשר נסע השר הגדול… הר"ר משה מונטיפיורי… והוא מסעו השביעית… לדרש בשלום ירושלם, וכתב כל ספורי מסעו בספר… על הבתי כנסיות, והבתי מדרשות, והישיבות ובתי הצדקה והחסד אשר בירושלים " המתאר את מסעו השביעי בארץ ישראל ובירושלים שיצא לאור בעברית ב 1879 .
אך הוא אינו מתייחס אליו  שם באופן אישי  מיוחד מעבר לעצם איזכור שמו  כעוד שם ברשימה ביחד עם מנהיגי ישוב אחרים שאיתם נפגש כפי שניתן היה לצפות אם היה מוכר לו הכרות מיוחדת כמדריך ובן לוויה  ויועץ .

  דבר  שמונטיפיורי עשה למשל שוב ושוב לגבי הרב שמואל סלנט שהיה גם ידידו ומקורבו של וולפנזון. .
שמו של וולפנזון מאוזכר שם כאחד מראשי 24 הרבנים שהנהיגו את כוללי ירושלים ושלחו למונטיפיורי מכתב שבו בירכו אותו והבטיחו לו שיש שלום ושלווה ואחדות בין כל הכוללים ובתי הכנסת הרבים אשר בירושלים ( טענה שככל הנראה הייתה רחוקה מאוד ממציאות כל שהיא בשטח ) .

עמוד הפתיחה מרשימת מפקד אנשי כולל רייסין ששלחו זאב וולפנזון וחבריו אל משה מונטיפיורי ב-1875. כולל את חותמתו של זאב וולפנזון.

מונטיפיורי גם מזכיר את וולפנזון בהקשר לחברה קדישא שבה פעלו 156 חברים , שהוא מזכיר את וולפינזון כאחד משבעת ראשיה כשהוא מציין שבראש כולם עמד רבי מאיר מאנקסט. גם כאן הוא אינו מאזכר את שמו של וולפנזון כמישהו המוכר לו באופן מיוחד.. בכל המקרים האלו וולפנזון מוזכר רק כעוד שם ברשימה .
בכל אופן שמו של זאב קשור קשר בל ינתק  לפרוייקט המפורסם מכל  בי של מונטיפיורי בירושלים לתחנת הרוח במשכנות שאננים. התחנה שהפכה לסמלה של ירושלים.

טחנת הרוח של וולפנזון

 

טחנת הרוח המפורסמת  של משפחת וולפנזון בשכונת משכנות שאננים צילום ראשון מ-1850.

משה מונטיפיורי, שהגיע לירושלים בפעם החמישית בשנת 1857,. הקים בשנה זו טחנת-רוח על גבעה מתוך כוונה שתשמש כמקור פרנסה לתושבי ירושלים העניים. באומרו "אם אין קמח אין תורה "
. טחנה זאת נחשבת למפעל הפרודקטיבי הראשון בחיי היהודים בירושלים .
הטחנה, שגובהה כעשרים מטר, נבנתה לפי דגם של טחנת-רוח אנגלית ופעל בה מנגנון משוכלל שיובא מאנגליה, וכיפתה הסתובבה בעזרת שבשבת מיוחדת כדי לכוון את הכנפיים אל מול הרוח. תחילה הפעילו אותה שני טוחנים אנגלים אך לאחר שהוקמו בתי המגורים היא נמסרה לידי טוחן יהודי בשם יוסף רוזנטל, שהפעיל אותה במשך שנים.שותפיו בהפעלת התחנה היו זאב וולפנזון ובני משפחתו .

 

יהושוע וולפנזון ,אחיו הצעיר של זאב ,ניהל במשך שנים את טחנת הרוח של המשפחה

איך היגיעה התחנה לידי זאב? על כך יש שתי גרסאות
על פי המסורת המשפחתית השר משה מונטיפיורי החכיר או מכר לזאב את תחנת הרוח עד לסוף ימיו .
על פי הגרסה השנייה : בכספי זאב ומן הסתם ביוזמתו וביוזמת אישתו רבקה רכש אחיו יהושע וולפינזון בשותפות עם יוסף רוזנטל את תחנת הרוח על הגבעה שליד שכונת ימין משה , וככל הנראה הוא היה אחד הראשונים בארץ שעבדו עם אבני ריחיים .
(יהושע עבד גם בטחנת קמח של יהודי בשם אליעזר לבפקוביץ שפעלה על סוסים ועבדה ביום ובלילה שם היה פועל הלילה ותואר כ"תורני פיקח ומשכיל " חיים המבורגר איש ירושלים שהתגורר בסביבה מספר שהי הנוהג להיכנס לשם ולשוחח עימו .)

 

טחנת הרוח בציור  מ-1862

הטחנה היהודית הייתה לצנינים בעיני הערבים בירושלים ומספרים שהם שכרו אדם מיוחד לקלל את הטחנה בקללות נמרצות ולחשים איומים כדי להשביתה, אך למרות קללותיו המשיכה לעבוד!ועמדה על מקומה גם כשבאו גשמים וסערות והבניין נשאר חזק וקיים.

אז אמרו שולחי המכשף כי הבניין הזה הוא אכן מעשה השטן אשר יסעדנו ברב כוחו.

על בני משפחת וולפנזון כל הכישוף  שבוצע על הטחנה שלהם לא עשה כל  רושם ,הם המשיכו להפעיל את הטחנה.,לא הייתה להם שום נטייה להאמין באמונות תפלות .

תחריט על פי הצילום הראשון של טחנת הרוח שכונת "משכנות שאננים" משנת 1860.

והתחנה המשיכה לעבוד במשך שנים עבור משפחת וולפינזון . המטרה הייתה שתעסיק פועלים יהודים בתנאי שיגורו בשכונה החדשה .את דמי התיקונים התקופתיים  של התחנה כיסה כנראה מונטיפיורי ולא זאב. ולפי דרישת מונטיפיורי זאב גבה בה דמי טחינה מופחתים בהשוואה לאלו שנגבו בתחנות תחינה אחרות .

.

עסקיו של זאב בתחום זה התרחבו ולבסוף היו לו שתי טחנות  בירושלים .
זאב הקים טחנה נוספת מתחת לפני הקרקע ליד בית הכנסת של קהילת רייסין סמוך לרחוב חברון,איזור שבו היה וולפנזון "הממונה ". זאת הייתה תחנה של שלושה זוגות אבני מסתובבים בעזרת פרדות וגמלים לתחינת תבואות חיטה שעורה ועדשים שאותה ניהלה רבקה .המרכולת לתחינה הובאה מאת ערבים עירוניים כפרים ובדואים שעימם היה זאב נושא ונותן בערבית מדוברת שבה היה שבקי מצעירותו בצפת. זאב היה ומעורב בעסקים עם הערבים אשר סיפקו לו את התבואות הדרושות לשתי התחנות .

ובכלל היה זאב מקורב אל הערבים ובידידות עם משפחות ערביות והוא ואישתו רבקה היו לנוהגים אחרי צמום הרמדאן וחג הקרבן המוסלמי לבקר בחצרות משפחות מוסלמיות עם מתנות כספיות .

טחנה זאת הייתה מרתף   רחב ידיים  ( שנבנה כנראה עוד בתקופה הצלבנית ) עם חלונות אל החצר בו הייתה גם האורווה לבעלי החיים .
את הטחנות ואת הטיפול בבעלי החיים ניהלה בתחילה רבקה אשת החייל אישתו של זאב כנציגתו ואחר כך עברה הטחנה של מונטיפיורי לידיו של יהושע והטחנה  השנייה ליד בית הכנסת של קהילת רייסין נוהלה בידי בן בן ציון בנו של זאב.

רחל אישתו של בן ציון וולפנזון בנו של זאב וולפנזון.

הטחנה הזאת התפתחה במשך השנים והייתה אחת הגדולות והמצליחות  בירושלים  ,ובמרתפיה שמרו את החיטה ל"מצה שמורה" בה השתמשו כל עדות היהודים בגלל כשרותה כל העונות השנה.
רחוב חברון הפך במשך השנים למרכז חשוב של ירושלים הודות לעליות של יהודים מרוסיה ופולין שהתישבו בו . ובו הבנה בית כנסת בשם "קהילת ישורון " שבו היה נוהג זאב להתפלל

שבתי זכריה מגלה את תחנת הקמח של זאב וולפנזון

עורך דין שבתי זכריה הקדיש את לחייו לחקר תולדות ירושלים ושכונותיה השונות ובעיקר להתיישבות היהודית ברובעים הנוצרי והמוסלמי של ירושלים ,נושאים שעליהם פירסם עד כה עשרות חוברות וספרים וזכה על כך לתואר "יקיר ירושלים ".
מר זכריה אינו היסטוריון מקצועי אלא עורך דין שחקר ירושלים הוא עבורו תחביב שהוא גם הנאה .ובין השאר חוקר את תולדות משפחת וולפנזון בירושלים .
א.א איך הגעת לנושא של משפחת וולפנזון ?
זכריה : חיפשתי אישים ודמויות שחיו בירושלים מחוץ לרובע היהודי, וגיליתי את דמותו של זאב וולפנזון והאיש הזה ריתק אותי. במידה מסויימת אפשר לאמר שהתאהבתי במשפחה כולה .
הוא היה מפורסם כאחד מהעסקנים המסורים ביותר לציבור
ירושלים וזכה להערכה רבה בדברי תולדות הישוב היהודי .אבל הוא היה גם הרבה דברים אחרים . מה שאנו קוראים היום "אדם רב תחומי " מגיה ,ורב בנאי ,וסוחר ,ושד"ר ומנהיג הגוורדיה היהודית של ירושלים ,
ראיתי בו דמות ססגונית ופעילה אישיות בולטת
בירושלים הוא ובני משפחתו היו דמויות חריגות בנוף הירושלמי האפרפר בדרך כלל. הוא אפילו דמות רומנטית מאחר שהתחתן עם האישה שהיציל את חייה .ודמויות רומנטיות הן נדירות מאוד בתולדות ירושלים .
חוץ מכל הפרשיות המוזרות והאירועים השונים שבהם
היה מעורב בימי חייו ( דיון מפורט בפרשיות ואירועים אלו ניתן  בכתבה זאת  א.א. ) הוא היה איש כולל רייסין ושימש במשך שנים בתור הממונה על הכולל ..  גיליתי שהוא התגורר בחצר ריסין שהיא ברובע המוסלמי ומצאתי מתועד שהוא החזיק בחצר והשכיר בה אורחים ומשם כנראה אירגן ויצא לכל המבצעים השונים שלו .
.החלטתי
לגלות את מקום התחנה .
קיבלתי חומרים ומסמכים שונים על האיש ומשפחתו של צאצאו
בן זאב חומרים ומסמכים .וכאן רצוני להזכיר את ידידי איש ירושלים אברהם דינבויץ ז"ל גיסו של ד"ר בן זאב שהיה בעל ידע רב בנושא ירושלים והוא שמסר לי את רשימותיו של ד"ר בן זאב כדי לעשות בהם שימוש ככל שאוכל .אני מקווה כי מילאתי מעט מדברי צוואתו .
ובמסגרת פעילויות אלו גיליתם גם את תחנת הקמח של משפחת וולפנזון .
זכריה : כן . יצאתי לחפש היכן הייתה תחנת הקמח הזאת ולבסוף מצאתי אותה במקום שהיום הוא מעין אולם שמחות.
זה היה ב19.2.2003 ביקרתי בחצר רייסין יחד עם
צעיר בשם אלי אטל שגר עם משפחתו בקרבת מקום .אז חיו במקום שתי משפחות יהודיות צעירות ומבודדות והיה מרגש לראות איך שתי המשפחות האלו חיות בסביבה ערבית מבודדת הרחק מהרובע היהודי .
אלי אטל סיפר לי כי הוא עסק בניקוי החצר עוד מ-1992
ובעבודות אלו חשף מרתף גדול שהכניסה אליו היא מרחוב שיך 'הקרימי . אלי אטל המשיך וסיפר שהאנשים שניקו ופינו את ההריסות והפסולת שהצטברו במשך הנשים גילוי בין שיירי ההריסות הפסולת בקבוקי משקה של גזוז .
ואז ידעתי שזה המקום שבו שכן תחנת הקמח
של וולפנזון מאחר שמתצהיריה של הגברת ציפורה אביצדק שהייתה בעל המקום דווח שהמקום היה תחנת קמח שהפכה לבית חרושת לגזוז .
נכנסתי איתו למרתף , ומצאנו אולם מרתף
גדול שתקרתו בנוייה קשתות לדעתי זהו אולם מתקופת הצלבנים .ושם הייתה תחנת הקמח של הוולפנזונים .
בחצר רייסין הייתה קיימת תחנת קמח בבעלות משפחת וולפנזון
וצאצאיהם במשך עשרות שנים ורגלנו עמדו באותו מרתף שבו פעלה התחנה . אלי אטל אגב שיפץ את המקום והפך אותו לאולם אירועים ושמחות מכובד שפעל כשנתיים . ואבל ללא הצלחה מאחר שבאיזור שוכנת בעיקר אוכלוסייה ערבית
אבל בגילוי הזה הרגשתי שאני חושף
משהו על תולדות משפחת וולפנזון שחיה בירושלים במאה ה-19.

בסופו של דבר העסקים הללו לא זכו להצלחה ארוכת ימים.

הטחנה של מונטיפיורי -וולפנזון פעלה כחצי יובל שנים 1860-1885) אבל בסופו של דבר לא הייתה משוכללת מספיק ולא תמיד פעלה כנדרש גם כשהייתה מספיק רוח .. הרחיים התאימו לתחינת גרעיני החיטה הרכים והעסייסים של אירופה ולא של אלו הקטנים והקשוחים של המדבר.
וולפנזון אמנם החליף את הריחיים בגדולים יותר אך מאחר שאין בירושלים רוח קיץ סוערת כפי שיש באירופה הם לא הסתובבו במהירות הראויה.
אחר שהוקמו טחנות-קיטור בירושלים, אבד הבסיס הכלכלי להפעלתה של התחנה ולבסוף לאחר 25 שנות פעילות הושבתה לבסוף התחנה .וולפנזון הרים לבסוף ידיים .
ולכן נאלץ יהושע למכור את התחנה לאחר שפעלה במשך כשני עשורים מתי שהוא בשלהי שנות השבעים של המאה ויסד בעיר העתיקה ליד בנין הסוריאיה הישנה תחנה המונעת בכוח סוסים.
אחרי מותו של זאב יהושע עבר ליפו ובנה בשוק אל דייר תחנה מונעת בכוח סוסים גם היא התחנה היהודית הראשונה ביפו בה עבד שנים רבות והתפרנס ממנה.
מעת לעת הועלו רעיונות לשקם את התחנה של מונטיפיורי שהפכה לסמל של העיר ולהפעילה מחדש אך רעיונות אלו נותרו בגדר שאיפות ולא יצאו אל הפועל העלות הגבוהה של תיקון התחנה או החלפת חלקיה השבורים מאחד והפעלתן של תחנות חדשות שפעלו בכוח הקיטור הפחיתו את כדאיות השימוש בתחנה הפועלת בכוח הרוח בלבד. והתחנה נשארה שוממה במשל יובל שנים .רק בשנות מלחמת העולם הראשונה כשהיה מחסרו בדלק ניסו להפעילה שוב לזמן מה. ולא יספו.

  

במשך שנים עברו על הטחנה גלגולים רבים.. בשנות השלושים נערך שיפוץ יסודי במבנה וסביבתה קרובה הפכה לגינה ציבורית היחידה בסיבה שהוקמה בהשתדלות דוד ילין . . ועל קיר הבניין נקבע לוח זיכרון נחושת בעברית ערבית ואנגלית שנקבע על הקיר מבחוץ ב- 1936 ובא לציין את פועלו של מונטיפיורי. "תחנה זאת הוקמה על ידי משה מונטיפיורי ורעיתו בשנת תרי"ז ( 1857) הבניין נתחדש על ידי צאצאיהם והוקדש לעיריית ירושלים -1936

טחנת מונטיפיורי -וולפנזון כסמל של המדינה.

גגה  של  הטחנה שימש כעמדת תצפית לאנשי ההגנה במלחמת העצמאות ובראשית אפריל 1948 פתחו בחלק' העליון של התחנה עמדת מקלע ,הבריטים שראו בצעד זה פעולה המסכנת את האינטרסים שלהם פוצצו את העמדה והבריטים ואת הכיפה מבלי לפגוע במבנה התחנה עצמו .

טחנת הרוח של וולפנזון בסיפור המצוייר "שי שיש ואבישי ".

 טחנת הרוח של וולפנזון "מככבת"  בסיםור מצוייר של הסופר משה בן שאול שפירסם ב"דבר לילדים " של שנת 1957 סיפור קומיקס בהמשכים בשם "שי ישי ואבישי " שבו הוא מתאר את פעולותיה של חבורת נערים "חבורת ההר " הפועלת מהטחנה הנטושה ועוזרת לחברי "ההגנה " בקרבות בירושלים הנצורה כנגד הלגיונרים הירדנים .

תמונה מ"שי ישי ואבישי " כתב משה בן שאול צייר דובי בן דרור.

לאחר מלחמת ששת הימים בשנים 1967-68 שופצה התחנה תוקנו מסגרות הכנפיים ועל קצה המגדל הותקנה כיפתה הקבועה של התחנה עטיפת הבטון והנחושת .ובשנת 1982 הוקם בה מוזיאון צנוע שהנציח ותעד את פועלו של מונטיפיורי למען יהודי העולם ולמען פיתוח הישוב היהודי בארץ ישראל ,במקום הוצבה גם מרכבתו של מונטיפיורי ותבליט קיר של לאה מג'רי מינץ שמנציח את פועלו של מונטיפיורי למען יהודי ארץ ישראל .

רק לפני שנים אחדות שופצה מחדש על-ידי "הקרן לירושלים" ובה שוכנת, כאמור, תערוכת מונטיפיורי.

בכל אופו נראה שהמוזיאון אינו פעיל יותר.

הטחנה שפעם שימשה את משפחת וולפנזון היא כיום  סממן דרך מרכזי של ירושלים החדשה,אבן דרך מוכרת לכל של התפתחות העיר. .

 

בול למלאת 100 שנה לבניית טחנת הרוח בשנת 1960.

אבל בשום מקום  אין משום מה ולו מילה אחת על משפחת וולפנזון שתיפעלה את התחנה במשך מרבית שנות קיומה.

עסקן ציבורי תמיד

חותמת של הכולל הפרושי בירושלים ,1839. לקוח מספרו של אריה מורגנשטרן "בשליחות ירושלים "

הוא היה העסקן הגדול בצרכי ציבור ובהתלהבות נפלאה ..הוא היה העסקן הגדול בכל ענייני האשכנזים ולולא הוא לא היו עוסקים בזה כלל  .. והציל את כבוד האשכנזים בהתלהבותו … ועל שמו נכתב עד היום הבית קברות של האשכנזים ."

( הרב חיים הירשנזון "חידושי הרח"א …חלק ג')
זאב נחשב בירושלים כסמל אולטימטיבי לעסקנות ציבורית  נמרצת .
כחמישים שנה עסק בעבודת הציבור על כל סעיפיה כאחד העסקנים הראשיים של עדת האשכנזים הפרושים והיה מעמודי התווך של כולל הפרושים והי החבר המועצה הגדולה של עדה זאת משנת תר"ב ועד מותו .חזק בגופו וברוחו ועודד הלבבות בפתגמיו התורניים .והיה ידוע כמקורבו של הרב האשכנזי הראשי ישעיהו ברדקי שעימו "הלך תמיד יד ביד ".
למעשה היה האיש מאחורי הקלעים של הקהילה האשכנזית והמוציא לפועל של החלטותיה ומבצעיה השונים .

וולפנזון סוחר ועסקן ציבורי היה הממונה על כולל רייסין וגבאי של החברה קדישה.
הוא היה אחד מהעוסקים בחברת "בוני ירושלים " וחברת "מרחביה הכללית " שעל ידה נוסדו השכונות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים .ומיסדי חברת פתח תקווה
הוא השתתף במאמצים לקנות אדמה לבניית יישוב בשם "פתח תקווה " בשפלת יריחו ,אך קניה זאת סוכלה ואז השתתף ברכישת אדמתה חקלאית של כפר יהודה ליד פתח תקווה המוכרת לנו ביחד עם אישים כמו משה סלומון ואחרים .
הוא עצמו עבר לישוב היהודי ביהוד והתגורר בו במשך שנה לפני שחזר לירושלים .
עבור בנו בן ציון בנה בית בשכונת מאה שערים שנוסדה בשנת 1874 וכך היה בן ציון אחד מעשרת בעלי הבתים הראשונים של מאה שערים השכונה המודרנית הראשונה אז בירושלים

הוא היה האיש שפעל להשגת עצמאותה של העדה האשכנזית מאפוטרופוס ותה של העדה הספרדית בירושלים.
אנשי העדה האשכנזית חשו את עצמם תמיד כמקופחים בידי אחיהם הספרדים ,עד שהרגישו שהיגיעו מים עד נפש ועל מנת להשיג יתר יעילות ומהירות בהשגת צרכיהם השונים עליהם להשיג הפרדה חוקית ומוכרת בעיני השלטונות העותמניים מהקהילה הספרדית .
וולפנזון התפרסם כמי שכאב לו במיוחד העלבון על זה שהאשכנזים אינם מוכרים בידי הממשלה העותמאנית בתור יהודים אמיתיים . רבי חיים הירשנזון סיפר כיצד היה פעם בבית הסוחר בן ציון לאון במאה שערים כאשר בא זאב לבית והתלונן בדמעות ממש על העלבון הזה של הממשלה שאינה מכירה באשכנזים כיהודים כלל .שאר האנשים בבית צחקו על בכייתו ואמרו לו :מה לנו שהתורכים אינם מכירים אותנו כיהודים אמיתיים ,אם אלוקים לקח אותנו לעם יהודים אנחנו " זאב ענה בקול בוכים :אלוקים לקח אותנו לעם בארץ לא בשמים בלבד ובארץ אנחנו צריכים להיות מוכרים כעם ישראל בין העמים אשר ככתוב "יצב עמים למספר בני ישראל ".
זאב היה נחוש בדעתו לקבל הכרה של השלטון העותמאני בזכויות העדה האשכנזית .

חותם של הכולל הפרושי מ-1850.לקוח מספרו של אריה מורגנשטרן "בשליחות ירושלים ".

לשם כך נאלץ וולפנזון להשיג פסק דין דתי מוסלמי ואישור דבר המלכות כי גם היהודים האשכנזים הם בני אברהם יצחק ויעקב .תודות להצלחת פעולותיו נוסדה שחיטה אשכנזית עצמאית והספקת בשר בהתחשב בצרכי הבשר של האשכנזים בני אירופה.
האשכנזים מעולם לא יכלו להסתגל לאכילת בשר כבשים ועזים ( בהמה דקה ) כפי שהיו רגילים באכילת בשר הבקר ( בהמה גסה ) בארצות מוצאם בגולה ולכן דרשו מנהיגי האשכנזים שחיטה עצמאית משלהם אלא שספקי הבשר הערבים התנגדו לכך בתוקף מאחר שראו בכך פגיעה בזכויותיהם ובפרנסתם . לבסוף הצליחו מנהיגי האשכנזים וולפנזון ניסן בק ויהושע ילין ( אביו של דוד ילין המפורסם ) לקבל רשיונות לבניית איטליזים מיוחדים לבשר בקר . הם היצליחו לבצע את המשימה על ידי מתן שוחד לפקיד העותמאני הממונה שקבע כי "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה עם עדת השוחט תעיד עליו כי הוא מזרע בני ישראל ".
מאז קיימת שחיטה נפרדת של ספרדים ואשכנזים בירושלים .
שני אטליזים כאלה הוקמו ברחוב היהודים אחד של יהושע ילין והשני של זאב וולפנזון .
בין השניים התפתחה תחרות מסחרית עזה ומרה שעליה כאמור מדווח יהושע ילין בצורה לא אובייקטיבית בספר זכרונותיו.  הדבר עורר את זעמו של הרב חיים הירשנזון שתקף בתגובה את בנו של יהושע , דוד ילין על שהוציא לאור ספר מלא בבדיות כאלה.

בדיעבד ההפרדה הזאת הייתה רק הראשונה בהפרדות שונות שחילקו את הקהילה האשכנזית למגוון עצום של תתי קהילות מחולקות על פי מקום מוצאן "כוללים , וזאב עצמו עמד בראש כולל יוצאי קהילת רייסין .
אבל כמדומה שהביזור הזה רק הביא להחלשתה של הקהילה באופן כללי

בונה "החורבה "

בית הכנסת המרכזי של ירושלים  "בית יעקב"" נבנה בידי זאב וולפנזון.

שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי היום אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר ייחלנו לה .אשר נכונים להיפתח שערי בית כנסת הגדול המעתיר אשר בחצר רבינו יהודה החסיד.
העומד על אחד ההרים סביב ירושלים יראה כיפת בית הכנסת בין כיפות הבתים גדול כירח בין הכוכבים . קירותיו פנימה וחוצה מלאים הוד והדר מחרושת אבני גזית מעשה ידי אמנים נפלאים .חלונותיו כ"ח:ט"ז בקירותיו .כל אחד מהנה כשער גדול וי"ב כמספר שבטי ישורון .בתוך הזר אשר הכיפה סובבת עליו .
יוסף ריבלין  בכתבה בהמגיד כ"ו תשרי תרכ"ה ( 1864)

"

"בפנקסו הקטן ( כעין פנקס זכרונות שבזמננו ) שנמצא בידי יורשיו ,מבוארת ההוצאה של כל שבוע בפרוטרוט.

ואפילו ההוצאה היותר קטנה מגרוש אחד ,למי ועל ידי מי הוצאה.

ומעניין הדבר שבכל החשבון לא מצאנו שום שכר בעד עבודתו הרבה הזאת".

אברהם משה לונץ "יובל בית הכנסת "בית יעקב " בחורבת רבי יהודה הנשיא תרכ"ד –תרע"ד  הופיע במקור ב"לוח ארץ ישראל כ-כא  תרע"ה ( 1914-1915 )

זאב וולפנזון  השתתף ביסוד הישיבה המפורסמת "עץ חיים " ושימש כסוכן הראשון שלה ( דהיינו האחראי בפועל )  ובית המדרש "מנחם ציון " בשנת תקצ"ז בפינה שבחצר חורבת רבי יהודה החסיד .
כן היה בין האחראיים לבניית בית החולים "ביקור חולים "בשנת 1867 

בונה החורבה

 ללא ספק  הפרוייקט החשוב ביותר מבחינת הקהילה שהיה  זאב מעורב בו היה כמפקח וגזבר ההוצאות וההכנסות על הבניין ומנהל העבודה הראשי על בניית בית הכנסת הגדול"בית יעקב " בחורבת רבי יהודה החסיד מתחילתו ועד סופו .
בניית בית הכנסת ארכה שבע שנים. לבנינו נאספו תרומות רבות בארץ ובחו"ל.,וחלקן הגדול נאסף בידי זאב עצמ בפעילותו המגוונת כשד"ר. גם המון העם תרם לבניה.

במקביל לאיסוף  הכסף עסק זאב בבניה עצמה . י
זאב היה מקבל כסף מידי שבוע מקופת הכולל להוצאות הדרושות לבניין .הוא היה נוסע בעצמו לחברון ובית לחם ועוד מקומות לעשות חוזים בדבר החומרים הדרושים להשתדל שלא יגרם כל עיכוב בעבודת הבניין .
עבור זאב הייתה זאת פעולה התנדבותית במשך שמונה שנים רצופות מראשיתה בנייה ועד סיום בניית הכפה על הבניין וחניכתו . בלי תמורה כספית כל שהיא ובזמן זה נוהלו עסקיו בידי אישתו רבקה .
הוא סבל רבות ביחד עם שותפו יוסף יואל ריבלין מדברי נרגנים בקשר לבניין בית הכנסת הגדול בחורבה ש"חצי כסף ההוצאות " נבלע אצלם.
וולפנזון בכל אופן רשם את כל ההוצאות בפנקס מיוחד שנשמר בידי צאצאו בן זאב . החוקר לונץ שראה את הפנקס מדווח שלמרות שכל הוצאה שהוציא הייתה רשומה בפירוט לא היה שם כל רישום של סכום כסף כלשהו שוולפנזון קיבל על עבודתו הקשה והמסקנה היא שכנראה עבד חינם .
היסוד לבית הכנסת החדש הונח ביום טוב, י"ז בניסן תרי"ז. בשל מחסור בכסף ארכה הבניה זמן רב והוא נחנך בכ"ד באלול תרכ"ד, שנת "הבית הזה יהיה עליון". אבן הפינה של הבניין נורתה בידי הברון אלפונס דה רוטשילד, אחיו הבכור של "הנדיב הידוע", אבי ההתיישבות החקלאית בארץ. בני רוטשילד הרימו את תרומתם להקמת בית הכנסת, ולפיכך הוא נקרא, "בית יעקב". על שם אביהם.
. מסופר שנבנו הכתלים, הכניסות, המחיצות, אך טרם נבנה הגג, הכיפה המכסה את הבניין.
והנה בלילה אחד, נתאספו תושבי העיר, הביאו חומרי בניין וסולמות, ובמשך שעות הלילה בנו את כיפת בית הכנסת, היו בין הבונים שאמרו פרקי תהילים, להשלמת הבניה, והאחרים מיהרו לעשות במלאכה, בטרם יעלה השחר, שכן חוק הוא בממלכה, שאסור לבנות בלי רשיון, אך בנין שהוקבע גגו,אין להרוס.
לאחר שהושלם לבסוף בית הכנסת בערב ראש השנה של 1864 נחנך   בנוכחות הברון מונטיפיורי ואלפונס רוטשילד .

על פי העדויות בית הכנסת היה מדהים ביופיו .
בית הכנסת "בית יעקב " הפך מאז למוסד התפילה המרכזי של העדה האשכנזית ומרכז הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל בירושלים ..
כן היו בחצר זאת תלמוד התורה והישיבה עץ חיים שגם בבנייתה שנים לפי שהוקם בית הכנסת נטל וולפנזון תפקיד מרכזי . כאן ישב הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט במשך 70 שנות ישיבתו כרב ראשי בירושלים .כאן הישמיעו הרבים האשכנזיים הראשיים את דרשותיהם . . בבית הכנסת החורבה נשא הרב קוק כרב הראשי של ארץ ישראל את חלק מדרשותיו המפורסמות..
.  "בית יעקב " היה הרבה יותר מעוד מקום תפילה ולימוד הוא היה גם מרכז דתי וחברתי חשוב בעל מעמד לאומי סמלי ובו נערכו עצרות וחגיגות עם גדולות של הישוב היהודי. . כאן היה בית הדין הרבני הגדול. כאן הועמדו דגלי הגדוד העברי שלחם בסוף מלחמת העולם הראשונה בתוך הצבא הבריטי וכאן היו גם אנשי ההגנה מרגישים כבתוך ביתם .מקום זה עיצב במשך עשרות שניים את דמותו של הישוב בעברי
אם ניתן לאמר על בית כנסת כלשהו שהיגיע במאות התשע עשרה והעשרים למעמד שהתחיל להזכיר את זה של בית המקדש בימים עברו הרי זה בית הכנסת "החורבה ".
למעשה בית הכנסת התמודד מבחינת צורתו ויופיו כשווה בעם שווים עם מסגד כיפת הסלע בהר הבית מצד מזרח ועם כנסיית הקבר הנוצרית מצפון.עם בניין זה הראה את עצמו זאב וולפנזון כאחד מבוניה הגדולים של ירושלים בכל הדורות כמעט שווה ערך עם שלמה והמלך והורדוס ובוני כנסיית הקבר ומסגד אל אקצא .

 ומה עוד שהאמצעים שעמדו לרשותו היו מוגבלים בהרבה.

המבנה עמד על תילו עד מלחמת העצמאות ב-1948 שבה חרב בשנית בידי פגז ירדני לקראת סיום המערכה על הרובע היהודי, היות שלהערכתם שימש מבנה זה כמבנה אסטרטגי במערכה של יהודי הרובע היהודי.ובכך בא בית הכנסת לקיצו לאחר 84 שנות קיום במקביל נחרב גם בית הכנסת "תפארת ישראל " של ישראל וניסן בק שהושלם שנה לאחריו . שני בתי הכנסת החדשים המפורסמים ביותר של ירושלים שנוצרו בידי ידידים סבלו גורל דומה . .
מבית הכנסת, , נותרו רק עמודים אחדים, ויסודות.

אחרי מלחמת ששת הימים, במסגרת שיקום הרובע היהודי, במשך שנים הוצאו תוכניות שיקום ושיחזור שונות לבית הכנסת ובהם תוכנית לבנות אותו בכניין מונומנטאלי מרובע וגבוה המתנשא מעל המרקם הבנוי של בתי הרובע היהודי ומתמודד בגובהו עם כיפת הסלע בהר הבית . אך דבר לא יצא מהם גם בגלל החשש ששחזור בית הכנסת יראה כמתחרה עם כיפת הסלע שבהר הבית בגודלה
שאלת שחזור בית הכנסת עורר חילוקי דעות שלא פסקו עד עצם היום הזה לגבי צורת המבנה שיש ליצור .היו שטענו שיש לבנות אותו כמחדש כפי שהיה והיו שטענו שיש לעצבו באופן מודרני בהתאם לרוח התקופה ותוך שימוש בחומרים וטכנולוגיה עכשווית שבונה ביתה כנסת המקורי וולפנזון לא יכול היה להשתמש בהם . ויש גם מי שטוענים שיש להשאיר את הבניין כפי שהוא חרב עדות וזכר להרס שזרעו הירדנים ברובע בשנת 1948.
לבסוף ממשלת ישראל שיחזרה קשת אחת מארבעת הקשתות שתמכו בכיפה הגבוהה שהתנשאה ברום הבניין והיא עומדת היום כאתר הנצחה ותיעוד לבית הכנסת . . קשת. זו הפכה לסמל בית-הכנסת למינהלת הרובע ולמוסדות רבים בשכונה.
אך בכך לא היה סוף פסוק בשאלה מה לעשות עם בית הכנסת .האדריכל ישעיהו אילן היציע ב1991 לבנות את הבניין מחדש תוך שימוש בטכנולוגיה עכשווית משחזרת את אדריכלות העבר. הוא היציע לבין השאר לשחזר את ארבעת הקירות של בית הכנסת כמשטחי זכוכית על מנת להבליט את הניגוד בין שרידי ההרס הירדני ובין השחזור המודרני המוצע . תוכנית שנויי במלוקת זאת זכתה שתמיכתו של שר המסחר והתעשייה דאז אריאל שרון שראה בה ביטוי ארכיטקטוני מסורתי מודרני לזקיפות קומה לאומית כחלק מנסיונותיו לחיזוק האחיזה והמעמד הפיזי הפוליטי של ישראל בעיר העתיקה אך היא הוקפאה לבסוף.

 בעת כתיבת מאמר זה  מתבצעות במבנה עבודות שחזור ושיפוץ נרחבות, שעתידות להביא  לפתיחתו המחודשת של המקום כבית כנסת דומה עד כמה שאפשר לצורתו המקורית   כפי שנבנתה בידי זאב וולפנזון  כבר בזמן הקרוב.
מן הראוי בכל אופן שבמקום תושם לוחית שתציין את תרומתו הגדולה של אחד זאב וולפנזון לבניית בית הכנסת החשוב ביותר של ארץ ישראל במאה ה-19.

הנוסע

 

כתב האמנה של זאב וולפנזון כשד"ר

"הוא הלך בשליחות ירושלים לרוב מדינות אירופה וגם בערי אפריקה הצפונית ,וסיפורים רבים היה מספר מהקורות אותו במסעיו ".  
( יעקב גולדמן גיסו של וולפנזון )
כמו אביו אברהם וכמו גיסו  גם זאב היה שד"ר.  הוא ואביו  שימשו כשד"רים במקביל תופעה בלתי ידועה עד אז . .וככל הנראה הייתה לו חיבה גדולה למסעות .והוא יצא פעמים רבות למסעות בחו"ל .

לפי גרסה אחת יצא זאב וולפנזון לחו"ל כשד"ר עשר פעמים ולפי גרסה אחרת שבע פעמים.

א.א. ד"ר אריה מורגנשטרן  מספר הנסיעות המיוחסות לזאב וולפינזון בשליחות הכוללים 7עד 10 פעמים הוא הגיוני ? כמו כן האם הייתה זאת תופעה נדירה אז שאב ובנו ישמשו כשד"רים כמו שהיה במקרה של אברהם ובנו זאב או שהייתה זאת תופעה נדירה ?

ד"ר אריה מורגנשטרן : כולל הפרושים נהג לשלוח לשליחויות לחו"ל בזמנים שונים, גם אבות וגם בנים. אם האב היה שד"ר היו גם לבן סיכויים טובים לצאת לשליחות. במקרה שלפנינו , הבעיות שהיו עם שליחותו של אביו בשנים תקצ"ו-תר"ג לא היו לזאב לרועץ, ושליחותו לצפון אפריקה בשנת תר"ז תוכיח. אין לי מידע על מספר הפעמים שיצא לשליחות, אני חושב שהמספר תשע או עשר פעמים הוא מוגזם מאוד. הייתי מעריך שמדובר לא ביותר מארבע שליחויות בכל תקופת חייו, אם היו לנו יותר מסמכים בני התקופה, ניתן היה לבדוק זאת ולדעת יותר."

בשנים 1857-1862 הוא היה השליח הרשמי היחיד של האשכנזים הפרושים לענייני גיוס הכספים ותרומות בענייני מוסדות "ישיבת  "עץ חיים" "  של בית הכנסת הגדול "בית יעקב " ( שראינו שלבניה של שניהם היה קשור ישירות )  ושל "ועד כל הכוללים כנסת ישראל " שהנהיג אתה קהילה האשכנזית בירושלים שבו היה חבר במשך שנים רבות. .  .
אלה היו בדרך כלל מסעות מסוכנים שליחי ארץ ישראל כמו וולפנזון וגיסו מנחם מנדל העזו לחדור למקומות נידחים שונים שנוסעים אירופאים רגילים לא העזו אפילו לחלום עליהם .והם הצליחו בזאת הודות ליהודים שמצאו בכל מקום . הם לא באו כצופים זרים אלא חיו זמן מסויים. בכל מקום והספיקו להכיר שם את החיים בלי לעורר כל חשד וחיו בעצמם את חיי התושבים בארצות שבהן עברו .
אם נרצה אפשר לראות בהם מקדימים לטיילים התרמילאים של היום .אלא שכמובן למסעותיהם הייתה מטרה שלא לשם ההנאה מהטיול אלא השגת כספים
הוא נסע בשליחות הכולל לחו"ל לרוסיה לפולין לברלין ופרנקפורט שעל המיין בגרמניה ללונדון באנגליה לאוסטריה להונגריה לאמסטרדם בהולנד ולארצות המזרח לטורקיה בגדד לבומביי שבהודו מצרים מארוקו ותוניס,היה מתאכסן בבתיהם של רבנים ועסקנים עשירים והביא מנסיעותיו ממון רב שצבר לועד הכללי של כוללי הישוב בירושלים .
בשנת תר"ז על רקע מצב חמור בקהילת ארץ ישראל מחמת הרעבה שפקד את הארץ בשנת 1846 כשהוא מגיע לשם דרך מלטה בדרך הים . פעולתו בתוניס זכתה להצלחה והוא יצא משם בשנת תר"ח והרחיב משם את פעולתו לקהילות אחרות טריפולי הסמוכה ואחר כך בערים אחרות . כמו קונסטנטין ואוראן וארג'יל ואנה ( בון )
הוא היגיע גם למחוז רייסין ברוסיה לוילנה ולשקלוב בעסקט כוללות רייסין שהה בהם חודשים רבים והתקבל בכבוד רב כנציגם הראשי בארץ ישראל .
בנסיעות אלה היה לעיתים מסכן את חייו שכן אז הנסיעות בחו"ל היו קשות מאוד וקשורות בתלאות ובהתנפלויות של שודדים ואסונות שונים.  אבל הוא השיג את המטרה הוא.רכש בחו"ל תומכים למען בניין ירושלים והחזקת מוסדותיה.
הנסיעה האחרונה שלו הייתה בגיל 72.  .
כתוצאה מכל הנסיעות האלו נהגו להשוות בינו ובין משה מונטיפיורי באהבתם לנסיעות וטענו שאכן הייתה בינם התקרבות גדולה .
הוא גם נודע כאחד המארגנים החרוצים של שיירות עולים לארץ ישראל וסיכן נפשו בתפקיד זה .

הרב יהושע  ליב דיסקין מבריסק .הובא לארץ על ידי זאב וולפנזון והפך למנהיג הזרם הקנאי בישוב החרדי.

גיסו יעקב גולדמן סיפר עליו הוא הלך בשליחות ירושלים לרוב מדינות אירופה וגם בערי אפריקה הצפונית וסיפורים רבים היה מספר מהקורות אותו במסעותיו ".בשובו משליחותו לרוסיה עלה איתו לארץ ישראל הרב יהושע ליב דיסקין מבריסק והשליח וולפנזון  ליוה אותו מביתו בחו"ל  ועד לביתו בירושלים.
לשליחות זאת היו תוצאות בלתי צפויות מאחר שבמהרה הפך דיסקין הנ"ל לאחד הרבנים המרכזיים של ירושלים לנביא ומנהיג המחנה הקנאי הפנטי בעיר וקוץ מתמיד בצווארו של הרב הראשי שמואל סלנט שאותו ביקשו דיסקין ואישתו להחליף ויהי מה .
( הרבנית הינדה רחל  אישתו של דיסקין אישה פנטית חזקה ונחושת החלטה מעין כמוה  שהפכה ל"מלכת " הזרם הקנאי בירושלים , התגרשה קודם מאדם שלא יכל לסבול את קנאותה ונשא אישה אחרת. והבן שנולד לו מהאישה השנייה היה מיכאל הלפרין שהתפרסם בכך שנכנס לכלוב עם אריה ).

הדיפלומט

קצין עותמאני

לאחר רעידת האדמה הפך זאב לפעיל בכיר של הקהילה הפרושית בירושלים .
בשנת 1840 לאחר שכבש הצבא התורכי את סוריה וארץ ישראל מדי איברהים פחה הטיל קצין בצבא התורכי עזיז פחה האשמה חמורה על יהודי ירושלים בטענה שהם עזרו לאיברהים פחה במרד שלו נגד השולטן .
האשמה לא לגמרי חסרת היסוד שהרי יהודי ירושלים השתדלו לרצות ככל האפשר את אברהים פחה כמו שניסו לרצות כל כובש אחר . ומסיבות טובות מאוד מאחר שאיברהים פחה ( שיש אגדות שהיה במקור בן של אישה יהודיה מאיזור סלוניקי שהתאסלם והפך לבנו המאומץ של מוחמד עלי ) היה אדם יעיל ועד כמה שניתן לאמר זאת על שליט באותה התקופה , הגון ועומד בדיבורו שמבחינות רבות סייע לישוב היהודי בארץ. ואף אישר להם לתקן את בתי הכנסת שלהם דבר שלא נשמע כמוהו במהלך שנות השלטון המוסלמי בארץ.
עזיז פחה אדם עריץ ציווה כעת לאסור את ראשי העדה בהאשמה ( כנראה לא חסרת יסוד כלל ) שנתנו לאיברהים פחה מתנות גדולות של מטילי זהב.
ראשי העדה בירושלים שלחו אליו משלחת לדבר איתו על העניין בראשות הרב הראשי ישעיהו ברדקי בהשתתפות רבי אליהו ריבלין בעל הספר "אוהלי יוסף " וזאב וולפנזון האיש מאחורי הקלעים של הקהילה.
עזיז פחה דיבר קשות עם חברי המשלחת והודיע להם שפקודה היא מצד השולטן האדיר לתלות את כל מי שהיגיש עזרה באיזו שהיא צורה לצבא איברהים פחה .
חברי המשלחת שכולם סייעו בדרך זאת או אחרת לאיברהים פחה הסבירו בחשש לעזיז פחה כי יהודי ארץ ישראל כולם נאמנים ומסורים לשולטן ירום הודו ומתפללים כל יום וכל שעה לשלומו וכו'. וכי המתנות ששלחו לאיברהים פחה היו לרגל הגנתו על היהודים מפני קבוצת שודדים שהתנפלו על היהודים והרגו בהם אנשים נשים וטף ועוד הסברים מסוג זה שאמנם היו נכונים כשלעצמם .

עזיז פחה לא נראה כמשתכנע ורק גזז את ציפורניו בסכין חדה ודקה תוך שהוא מאזין בעיניים עצומות להסברים המגומגמים הלא משכנעים .
אז פנה וולפנזון שהיה בקיא יותר בהוויות העולם מעמיתיו לעזיז פחה והודיע לו שהיהודים מתכננים להגיש לו אישית מתנה חשובה ויקרה מאוד לטובת הצבא התורכי והשולטן כמובן אך שתינתן לו אישית.
עזיז פחה פקח בפתאומיות את עיניו( ומן הסתם הצהרה זאת הייתה מה שהוא חיכה לו כל הזמן ).
כעת שינה עזיז פחה את יחסו למשלחת ונראה כאוהד יותר.

אבל אז שאל פתאום את וולפנזון בכעס
" אולי יסביר לי אדוני :מה זה הדבר הזה שלכם "חזון ציון " שקופה שלו מצאתי בחיפוש אצלכם? כלום לא הייתה זאת קופה למטרות מדיניות נגד השלטונות ?

אולי למטרת בגידה בשולטן ירום הודו ?"

( הקופה של האירגון החשאי "רוזני ארץ ישראל בוילנה" הידוע בכינויי חזון ציון ו"בני ציון" שזאב היה אז מנציגיו הראשיים בארץ )
זאב הסביר בסבלנות ובאריכות שכל מטרת הקופה המיוחדת היא לעזור בצדקה לעניים וכו' וכי כמובן שהמצביא הדגול יקבל מתנת הוקרה יקרה מעין כמוה.
עזיז פחה השתכנע לבסוף.
הוא נפרד מחברי המשלחת בידידות וציווה להחזיר את חברי המשלחת בכבוד רב לירושלים .הללו חזרו באנחת רווחה גדולה ,שכן חייהם עמדו על בלימה ממש אם לא היו יודעים לכוון לרצונו של עזיז פחה.

סמל השגרירות האוסטרו-הונגרית בירושלים.

שנים מאוחר יותר היה זה זאב שנבחר ביחד עם זלמן צורף סלומון לנסוע בשליחות הקהילה לעיר וינה להתייצב לפני הקיסר האבסבורגי פרנץ יוזף בבקשה להושיב קונסול אוסטרי בארץ ישראל שיגן על הקהילה היהודית בכלל והיהודים ההונגרים נתיני הקיסרות בפרט מרדיפות של השלטון ושל השכנים הרעים .אל הקיסר לקח זאב מתנה מיוחדת שולחן מפואר ועליו כתר מלכות חקוק מאבנים מסביבות בית לחם מעשה ידי האומן מרדכי שניצר שהתפרסם בירושלים ביצירותיו האמנותיות המיוחדות. .ושולחן זה נמצא מאז בבית הנכות הקיסרי.

קיסר האימפריה האוסטרו -הונגרית פרנץ יוזף ,פגש את זאב וולפנזון.

וולפנזון שניצר וזלמן צורף סלומון עמדו לפני הקיסר במשך רבע שעה ודיברו והיציעו למלך את בקשתם .פרנץ יוזף ציוה למלא את בקשתם והם חזרו עם קונסול אוסטרי לארץ ישראל הראשון בירושלים הד"ר פיצאנאצה.

למעשה היה כאן מקרה ממוזל.

ידוע לנו שהאוסטרים כבר החליטו למנות קונסול בארץ ישראל מסיבותיהם שלהם ,אבל מן הסתם השליחות של זאב וולפנזון בעניין  שבאה בדיוק בזמן כאשר התקיימו במילא  דיונים בנושא רק הביאה   לאישור נוסף של  החלטתם בנושא.

הבלש

 זאב וולפנזון שימש גם כמעין חוקר מיוחד של הקהילה בעניינים חמורים של פשיעה וכך יהושע ילין מספר לנו בספר זכרונותיו שכאשר הוקם בנק בירושלים ואנשי החברה שלחו נציג מעמם ללינדון שיקים שם בית מסחר .אבל הנציג מעל בכסף ב2000 לירות שטרלינג וברח איתו לוורשה לבית אביו.
בירושלים קמה אז מהומה גדולה בין בעלי המניות של החברה והמלווים והם שלחו את חברם המזכיר זאב וולפינזון בעל נתינות אוסטרית שנודע כבעל עניין ויכולת לפתור פשעים ותעלומות בלשיות שונות .
וולפנזון נסע לוארשה בחיפושים אחרי הפושע השתדל אצל הרשויות וביצע חקירות משל עצמו והביא לבסוף ללכידת האב ובנו ומאסרם והצליח להחזיר חצי כסף שנגזל אלף לירות שטרלינג

בעלי המניות קיבלו בחזרה לפחות 60 אחוז מהשקעתם .

מנהיג הגברדיה היהודית

…"בשנת תקצ"א בערך עבר  זאב וולפנזון להתיישב בקביעות בירושלים .ומיד התמסר ר' זאב בעבודת ה"גברדיה היהודית "( מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים שאחזו בנשק  ) אשר פעלה גדולות ונצורות בהגנת ישוב היהודים בירושלים נגד פורעים ושודדים ערבים מבפנים ובמחוץ . על פעולות הגברדיה היהודית של הימים ההם בירושלים מסופרים עד היום תילי תילים של סיפורים מעניינים מאוד ….

ישראל בן זאב "תנועת חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל " בתוך :"מוסדות  ארץ – מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
"

 על פי מידע המובא בספרים כמו "מוסדי ארץ " ו"מיקירי ירושלים "  זאב היה הדמות המרכזית של האירגון החשאי   ה"גברדיה היהודית " שהייתה מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים ופעלה גדולות ונצורות בהגנת הישוב היהודי של אז נגד פורעים ושודדים ערבים . .
( הכתיב אגב משתנה במקורות השונים מ"גברדיה " ל"גורדיה " או גוורדיה " ונראה שאין אחידות בעניין וכך יהיה גם כאן , אבל נטען במקור מסויים שהוא צריך להיות "גברדיה" משום שבגימטריה עולות המילים "אנשי גברדיה " כמספרן כמספר "ירושלים".)
שמו  המלא של הארגון  היה "שערי צדק " " ראשי תיבות של שמילים "שמירה עבודה רפואה ,ישועה ,צרכי צבור ,דברי קודש ". בכל אלה עסק הארגון .ויש האומרים שמם היה "החברה לשמירה על אחינו בארץ הקודש –אגודת המגינים ". תואר החבר בגברדיה היה "חלוץ צבאי " בגימטריה שווה 277 השווה ל"חזון ציון " ( 277)

סיסמת אנשי הגברדיה הייתה  " אם בא להרגך השכם להרגו ".

 תולדות הגברדיה -שלב ראשון

על פי הסיפורים השונים הגברדיה הייתה קיימת כבר משנות העשרה של המאה ויש האומרים מ-1812.
למעשה זאת הייתה חברת השמירה וההגנה העצמית היהודית הראשונה בארץ.אם כי הוקמה על ידי תלמידי הגר"א והיא כללה יהודים אשכנזים וספרדים פרושים וחסידים גם יחד .

. זה היה  אחד המפעלים הראשונים והיחידים שבו פעלו בני שני העדות בתיאום האשכנזים היו מעוניינים לצרף אליהם צעירים ספרדים כי הם ידעו ערבית והיכירו את אורח חייהם של הערבים וזה היה חשוב לגברדיה.

. הם התאמנו בכלי נשק ושקדו על לימוד טקטיות מלחמתיות מכתבי הקודש ואף הייתה להם רשת מודיעין ענפה ומלשינים שכורים מבין הערבים  רובם תושבי כפרים ערביים מהסביבה שהיו מדווחים להם לפני התרחשויות אחד ממנהיגיה היה נתן נטע בן רבי מנחם מנדל משקלוב ,והיא נלחמה בהתקפות של פורעים ערבים שנהגו לתקוף לשדוד ולאנוס גברים ונשים בשיירות עולים לארץ . יש האומרים "לולא הגברדיה היהודית בתקופה ההיא ,לא יכול היה הישוב היהודי להתקיים אפילו שעה אחת ".  

 

רוב הכספים לצרכי הגברדיה באו מהכנסות "החלוקה " שנשלחו מארצות הגולה .בספרי החשבונות היו נרשמים הכספים במדור "הוצאות למנגיני הארץ ".
אנשי הגברדיה היו אנשי מעשה מוכשרים עסקן בהגשת עזרה לנגועי המגפות ,שמירה והצלה בימי פרעות ,גם בימי "מנוחה ושלווה " היו מקרי גניבות רבים ומעשי סדום שכיחים .ואנשי הגוורדיה עשו כמיטב כוחם לביאור הדברים האלה . דהיינו מן גרסה מוקדמת ומורחבת מאוד של משמרות הצניעות דהיום.
פעולות הגברדיה התרכזו בשתי תקופות זמן הראשה בעשור הראשן לפעילות הקהילה הפרושית בירושלים ובעיקר בשנים 1819-1820 ואז הנהיג אותה כנראה נתן נטע בן מנחם מנדל משקלוב ואחריו רבי ישעיהו ברדקי . .
והתקופה השנייה במשך כמה עשרות שנים משנות השלושים ועד שנות השבעים הירושלים כאשר זאב וולפנזון עמד בראשה .

הסיפורים על הגברדיה הם כלדקלמן :
ב1819 כאשר בעיר ירושלים  פשטה מגיפת החולירע גילה מודיע ערבי לקהילה כי כנופיה  הגדולה של ערבים מתכוונים לתקוף לפרוץ  את מחסני המזון של הקהילה היהודית  שבהם אגרה חיטה ומצרכי מזון נוספים לשדדם ולשרוף  את כל מה שלא יקחו.

.הגברדיה מהרה להעביר בחשאי חלק מהמצרכים למקומות מסתור בטוחים.

 ובנתיים אנשיה שמו מערב  במחסנים ולכדו את חברי כנופית השודדים .

הגברתנים של הגברדיה עשו שפטים בערבים במכות ואחר כך הללו  נכבלו הובלו בסך דרך לסמטאות העיר העתיקה ונמסרו לידי השלטונות התורכיים ( ויש האומרים ששוחררו בתוספת הזהרות חמורות ) .
וכך ניצל המזון ופסקו הנסיונות הגנבה וההצתה לזמן ארוך .

הגברדיה התפרסמה במיוחד בזכות סדרת פעולות שביצעה בשנת 1820 שזכו לכינוי "הניסים של שנת תק"ף ".
בשנת תק"פ 1820 הם היצילו שיירה שלמה של 70 עולים יהודים מנמל יפו שנתפסו בידי כנופיה ערבית והועברו צפונה ואחד מאנשי הכנופיה דרש עבורה כופר של אלף נפוליונים מאחד מראשי העדה הילל ריבלין שלו מסר מכתב בכתב ידו של שאר בשרו יוסף לוריא ( שהיה קרוב לחתנו של ריבלין שמריה לוריה ) שהיה בין החטופים.

אנשי הגברדיה שלחו שני אנשים שהעמידו פנים שהכסף בידיהם והחזיקו שני שקים  ריקים מכל כסף אך העמידו פנים שיש בהם מטבעות זהב .

שאר אנשי הגברדיה עקבו אחריהם עד שהיגיעו למקום בו הוחזקו השבויים בנחלת דן באיזור בני ברק של היום שם הסתערו אנשי הגברדיה על אוהלי הערבים ושיחררו את העולים

.לפי המסופר נהרגו בהתקפת פתע זאת כמה מאנשי הכנופיה הערבית ובינם מפקדם ויתרם נמלטו על נפשם. העולים ומשחרריהם עלו לירושלים בשירה והודיה .ומאז ניתנה חסות הגוורדיה לשיירות עולים מאורגנות מחוף יפו לירושלים .
כעבור כמה חודשים  נודע כי קיימת התארגנות ערב רב של בדואים מחוץ לחומות העיר מתכוונים להתנפל בלילה על רובע היהודים בירושלים נפל פחד רב על הכל ונשים צעירות אך היו מוכנות ליפול בבורת מים ובלבד שלא להיאנס בידי פרעי האדם . על פי הסיפור ראשי הגוורדיה פקפקו אם לצאת כנגד הבדואים מחוץ לעיר או לארוב להם בתוך החומה והתקבלה דעתו של רבי נתן נטע כי יש לצאת נגד האוייב ולא לחכות לבואו בשערי העיר דהיינו שהתקפה היא הגנה הטובה ביותר היא ההתקפה .מצויידים בכלי נשק וגם בכמות גדולה של קמיעות הם התגנבו דרך השער הקטן של העיר פשפש של דלתות השער שהיה נפתח רק בלילה הם היגיעו למחנה הערבים בעמק יהושפט בקרבת יד אבשלום שם התכוונו להתקיף את רובע היהודים שם הסתערו עליהם אנשי הגברדיה בקריאות "אנה השם הושע נא !" וביריות אקדח והבהילו אותם והבריחום . רבי נטע שהנהיג את הפעולה נדקר באותו מקרה בעינו שנוקרה בדקירת פגיון ערבי והוא היה מאז עיוור בעינו האחת .בקר נהרג גם רבי יוסף שיק מלאדי .
כל זה למען הוכיח שאין היהודים "בני מוות ".
לשיאם היגיעו פעולות הגברדיה בשלב הראשון בשנת תק"ף היא 1820 כאשר התחוללו קרבות של ממש בין חברי הגברדיה וחברי כנופיות ערביות ומנהיגם אחד אחמד שוקרי אל פאחמי.איש זה הפיל את חתיתו על איזור ירושלים ובעיקר על היהודים שפהמי היה חוטף אותם ומשחרר אותם רק עבור כופר כסף גדול מהקהילה שהקפיד לשחרר כל אחד מהחטופים אם כי הייתה דלה בנפשות ובכסף.
על פי הסיפור הגברדיה היהודית הצטרפה למשרה התורכית בחיפושיה אחר הכנופיה ומושל המחוז הפחה אף זיין את הגברדיה שהייתה נאמנה עליו בכוחה ,באומץ ליבה ובמסירות נפשה .זמן רב העל חרס בחיפוש והחיפושים הסתיימו בלא כלום .הגברדיה העמיד המרגלים וגששים מערבים העיר ואמנם מכאן הייתה הצלחתם .באייר תק"ף נודע מפי מרגל ערבי מקום מחבואו של ראש השודדים באחד העמקים במרודות הר הצופים . הגברדיה יצאה בפעולה מהירה שמה יתחמק הרוצח מידיהם .הם ארבו לשודדים כאשר אלו חזרו למקום מחבואם
בשלב מסויים תקפה אותו הגברדיה במערתו ואחד מאנשיה השחיל את עצמו למערה של שוקיירי כרת את ראשו (!) ושאר חברי הגברדיה התנפלו על הכנופיה חסלו אותה כליל ושבו לעיר עם שללם בידם וראש הרוצח בידם
.המרגל קיבל שכרו בכסף הגוורדיה קיבלה תודת הפחה וליהודי ירושלים הייתה הרווחה .
עד כאן הסיפורים על השלב הראשון של קיומה של הגברדיה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19.

הגברדיה -שלב שני

הגברדיה היהודית התחזקה בימי איברהים פחה שנתן לצבאו הוראות להגן על חיי יהודים ורכושם וגם עשה שפטים בחמורים בשודדי ורוצחי היהודים שקמו אז מבין המתמרדים נגדו . מאחר שאיברהים ראה ובצדק ביהודים יסוד נאמן נתן להם בהסכמה שבשתיקה אפשרות לתחמש בהגנה עצמית וזאב וולפנזון היה אחד הדמויות המרכזיות בהתארגנות זאת . דמות מרכזית אחרת היה קרוב משפחתו שמריהו לוריה עשיר גדול שעסק גם בהספקת כלי נשק לצבא הרוסי שעלה מרוסיה ובמשך שנות פעילותו הקצרות בארץ לפני ש"נשבר" וחזר לרוסיה ניצל בידי חברי הגורדיה שאותם חימש בשתי תיבות נשק שהביא מרוסיה . כאשר חזר לבסוף לוריא לרוסיה לאחר שעסקיו בארץ ישראל נכשלו הואשם שהעביר כלי נשק לממלכה אחרת .
הגברדיה המשיכה לפעול בראשותו של וולפנזון עד סוף שנות השבעים של המאה ולפי דעה אחת הפעילויות אורגנו מהטחנה התת קרקעית של וולפנזון שמשם יצאו האנשים לפעולותיהם השונות .

אנשי הגברדיה בהנהגת זאב וולפנזון עסקו בביעור וביבוש ברכות מיים רעים שעמדו "מאז חורבן בית המקדש "בסביבות ירושלים והפיצו מגפות שונות .ונטעו גן גדול של עצי זית ושקדים על שטח קרקע שרכש הילל ריבליו בקרבת מערת שמעון הצדיק ולפי המקובל הייתה זאת פעולה בעלת לשיבות מיסטית לשם אתחלתא הקץ המגולה שבחז"ל ולפי הגר"א .
מנהיגים אחרים כללו את רבי אליהו יהושע בן הרב משה מגיד ואת רבי הילל שרלין. את רבי אליהו לוצ'נר ,שמריה גולדשמיד לייב קלעצקר וישראל לייבסון . מרדכי בן נח שולמן לייב צייטלין ,שלמה בירער ,אלטר וילנר ,ישראל מוהליבר ,דוד ציבי ריבלין ,יודל שרייער ועוד ( ואלו שמות חברים אשכנזיים בלבד אך היו גם חברים ספרדים ). .
כאמור תמיד היה להם שירות ביון שפעל בתוך האוכלוסייה הערבית והביא ידיעות מוקדמות על מזימות שנועדו לפגוע בישוב היהודי
במסגרת פעולותיהם השונות אנשי הגוורדיה סללו דרך ביטחון אל מחוץ לעיר העתיקה בין שלוש השכונות החדשות "נחלת שבעה " "מאה שערים " ואבן ישראל " שביל ביטחון שנסלל בתוך שדות הטרשים השוממים כדי ליצור קשר בין תושבי השכונות במקרה הצורך. . על טוואי שביל זה נמצאים כיום רחוב הרב קוק ורחוב החבשים המובילים משכונת נחלת שבעה אל מאה שערים וממאה שערים נמשך השביל לשכונת אבן ישראל כאשר המשכו הוא רחוב יפו וחלקו עבר דרך מה שהפך להיות כעבור שלוש נים לשכונת זכרון משה ". לשביל ביטחו זה נשקפה סכנת ניתוק כאשר הרוסים עמדו להגדיל את שטחם ולקנות שטח נוסף בקרבת בית דוד ברחוב הרב קוק ,אלך הישוב היהודי הקדימם ומיהר לקנות את הקרקע.
לפי המסופר השר משה מונטיפיורי שלח במחצית המאה ה19 שני יהודים צעירים מאנגליה משוחררי הצבא הבריטי לאמן את אנשי הגורדיה .אבל גם קונסול אנגליה וקונסול ארה"ב בירושלים נהגו לעזור לה לפעמים בנשק ובעיקר בידיעות וסבורים שהקונסול הבריטי עשה זאת הודות למונטיפיורי שהיה ידוע לו שיש  לו מהלכים גם בחצר המלכה ויקטוריה .

ידוע שלמצטיינים בשורות הגברדיה מסר מנהיגה וולפנזון מכתבי תודה כעין צל"ש ציון לשבח של ימינו. למכתב זה קראו קר"ק על יסוד ראשי התיבות של הפסוק מהתורה שהיה מובא בראש המכתב "קרני ראם קרנין ,בהם עמים ינגח" והם דברי הברכה של משה רבנו לשבט יוסף, שהתגורר בשומרון.

ב1872 נחטפו ונהרגו שני ילדים יהודים .וכן נהרג על ידי שודדים ערבים יהודי צעיר בעיר העתקיה ואשתו נאנסה על ידם בנוכחות ילדיה . אנשי הגברדיה חיפשו וגילו את הרוצחים בשני המקרים וחיסלום בחנק.

  פעולת השיא של הגברדיה הייתה ב1873.
ב1873 (תרל"ג ) נתרבו מעשי הכנופיות במידה שלא הייתה כמוה .המוני ערבים פרועים התרכזו בכל סביבות ירושלים ומידי לילה בוצעו מעשי שוד והתעללויות בבתיהם של יהודים בעיר העתיקה .הפחה מושל המחוז אמר שאין בכוחו לדאוג לשמירה בכל הסמטאות וכל שכן כאשר השודדים חודרים לבתי היהודים דרך הגגות של בתי הכנים הערביים .
ראשי העדה ובהם וולפנזון פנו אל הקונסולים הזרים בבקשת עזרה . קונסולי אנגליה וצרפת הבטיחו את עזרתם ונתנו לגברדיה היהודית של וולפנזון כמות נשק להגנה .כן סייעו בגילוי סודות של הכנופיות ומקומות מחבואיהם באמצעות משרתיהם הקוואסים הערביים .
בחודש סיוון תרל"ג החליטה הגברדיה לא רק להגן על בתי היהודים שבתוך החומות אלא לצאת החוצה מן העיר ולגרש את הכנופיות מן ההרים שבסביבות העיר . בליל י"ח בסיוון יצאו אנשי הגוורדיה מצויידים בנשקם ,התפצלו לשלושה ראשים ,ופשטו על ההרים בסביבות העיר. הם הקיפו את מחנות הבדווים ובקריאה גדולה "לה' הישועה !" ירו מטחי אש ברובים ובאקדחים על הבדואים המופתעים .מתוך מחנות הבדווים נשמעו רק יריות בודדות שהשתתקו מיד .כל המערכה ערכה כמחצית השעה.השודדים נסו על נפשם בהשאירם אחריהם שלל גדול של כלי נשק ובין אנשי הגברדיה רק פצועים אחדים .
זאת הייתה התנגשות רבתי בין הגוורדיה ובין כנופיה גדולה ולפי הסיפורים המוגזמים כנראה נפגעו בהתגשות כ150 שודדים ושלל רב של כלי נשק נפל בידי אנשי הגברדיה .
.סופר שמאז חגגו בירושלים היהודים את ליל הישועה הזה ליל י"ח בסיוון תרל"ג והיה נהוג להגיד בו את ברכת "ההלל "במשתה ובשמחה במשך שנים .

מסופר שב1877 נקמה הגברדיה בערבים שפרעו פרעות בשכונת"אבן ישראל " בירושלים .המתנפלים שדדו והיכו באכזריות כמה מהמתיישבים היהודיים וכתוצאה מכך מתה אישה אחת כעבור כמה ימים .אנשי הגברדיה התחקו אחרי עקבותיו של אחד השודדים מצאוהו והרגוהו .

גם כן ב1877 גנבו צוענים באחד הלילות ספרי תורה מאחד מבתי הכנסת בעיר החדשה וכיסו בירויעותיהם את אוהליהם . אנשי הגוורדיה הסתערו עליהם והחזירו את הגניבה.
לאחרונה אנו שומעים על הגברדיה ב1879.באותה השנה באו שני שליחים מיוחדים מפתח תקווה לוועד כל הכוללים בירושלים וסיפרו כי קיים חשש של התנפלות ערבית על המושבה הצעירה בפתח תקווה .הם ביקשו מספר גדול של שקים ריקים להקמת ביצורים סביב המושבה . בו ביום נאספו בין יהודי העיר אלפי שקים ריקים שהועמסו על חמורים וגמלים ונשלחו לפתח תקווה בלויית כמה מחברי הגברדיה ובראשם המוכתר אליהו קוסובר .

לאחר מכן התפזרה הגברדיה כנראה בגלל פטירתו ב-1881  של זאב וולפנזון ששימש כמנהיגה והרוח החיה שבה ואולי גם בגלל הטבת המצב הביטחוני .

 נשאלת השאלה :עד כמה אפשר לסמוך על כל הסיפורים האלו על הגברדיה היהודית בראשות זאב וולפנזון ?
יש הטוענים שהמדובר שבסיפורים דמיוניים לחלוטין ומומצאים ומוזכר שמו של  חזן בשם זלמן ריבלין כמי שיצר את הסיפורים על הגברדיה בספרו "חזון ציון ". .אבל יש לדעת שסיפורים אלו פורסמו לא רק על ידיו אלא גם על ידי אנשים אחרים בספרים אחרים כמו "מוסדי ארץ "  שטענו שאבותיהם היו בגברדיה .
ייתכן שיש לראות  את הסיפורים על פעילויות הגברדיה ב"שלב הראשון" של פעילותה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19 כ"דמיוניים"  בעיקר .
בעוד שארגון חשאי מעין זה התקיים רק באמצע המאה בהנהגת וולפנזון,  וייתכן שהיו אלו אנשיו של וולפנזון ( ואולי הוא עצמו ?) שהמציאו במקור את הסיפורים על מעללי קודמיהם כדי לתת לעצמם "עתיקות וסמכות".
נטען שבארכיון הועד הכללי בירושלים מצויים מסמכים מתקופה זאת הנוגעים לענייני הגוורדיה ,הוראות שונות ,דוחות על פעולות,עדויות של אנשי הגוורדיה וכו' אם כי נראה שפעולותיהם היו בהקף הקטן יותר מהאגדות שיצאו עליהם .

ד"ר אריה מורגנשטרן
עניין הגברדיה הוא נושא מעניין שבהחלט דורש
מחקר רציני ומפורט .

כנראה שהיה גוף מאורגן של בעלי זרוע ( שמשים) בקרב כולל הפרושים שפעל ב"סמכות ורשות" ההנהגה, כנגד המשתפי"ם של המסיון האנגליקני, ויתכן בהחלט שפעלו גם כנגד פורעים ערביים.
.

באבא רבקה וולפנזון אם כל חי

אישתו  של  זאב וולפנזון באבה רבקה הייתה עסוקה בניהול העסקים של המשפחה בזמן שזאב עסק בנסיעות לחו"ל ופעילות ציבורית .היא נקראה "אישה גדולה מהתקופה הראשונה
אישתו רבקה באבא נודעה כאם כל חי ליושבי הארץ הקדושה ובין השאר הקימה את אירגון הצדקה לנשים "אגודת נשים שאננות " שחילקה מזון לעניים בדרך כבוד ובה נטלה חלק נכדתה רחל
רבקה שככל הנראה הייתה אישתו השנייה של זאב  אחרי אישה בשם זלדה , הייתה אשת חיל ונשאה בעול עסקיו הכלכליים הרבים ושחררה את זמנו להיות פנוי ענייני הציבור
זאב אהב אותה אהבה עזה כל חייו וכינויה בפי הבריות היה "וולויל ( זאב ) באבעס " על שם אישתו האהובה .היא ילדה לו 11 בנים ובנות אך כפי שאירע ברוב המשפחות בארץ ובתקופה רובם מתו במגפות ובמחלות התכופות שהיו אז בירושלים ונשארו בחיים רק בן ציון ( סבו של דוקטור בן זאב )ובתו בתיה בריינה.
. בריינה בעשה ( אימו של אליהו לנדא שנקראה על שם סבתה שנהרגה ברעידת האדמה )
.בתייה בריינה הייתה ידועה ברחוב היהודים כ"מאמלה " ובבגרותה כ"מאמקה " בגלל יופיה .

יש לציין שיש שאלה האם הייתה רבקה אימא של שני ילדים אלו או אישה בשם זלדה מאחר שברישומים של מפקדי מונטיפיורי בהם מופיעה אישתו כ"זלדה " ( והיא אינה מוזכרת כלל במסור  המשפחתית) זלדה  מופיעה כאימם של בן ציון ו"מאמלה " והשאלה בעניין נשארת פתוחה ודורשת מחקר נוסף.

ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי אחיו של יעקב גולדמאן גיסו של וולפנזון מספר עליה בספרו בנות ציון ירושלים :
.הרבה אגדות מהלכות בפי זקני ירושלים על האישה הגדולה הזאת ( ולגודל חשיבותה נקרא בעלה על שמה רבי זאב באבעס ) .מצויינת הייתה במעשיה ופעולותיה לטובת ירושלים ויושביה .ביחוד הצטיינה במצוות הכנסת האורחים .דאגה לאותם החלוצים הראשונים שבאו ירושלמה כל עוד נפשם בה לחזק את בריאותם וקיומם בארץ .כאם רחמניה ואחות נדיבה התהלכה אתם והשתדלה בשבילם בכל צרכיהם.

גידלה יתומים ויתומות בביתה ודאגה לעתידם .
אישה גדולה הייתה רבת הפעלים ורבת החסד . 

 אז זה היה מכובד עבור בכירים ובכירות הקהילה הפרושית ליטול חלק בפעילויות צדקה בניגוד להיום ומבחינה זאת אין לאות בזמנינו שיפור לעומת ירושלים של המאה ה-19.

משה מונטיפיורי מזכיר את רבקה ב"ספר משה וירושלם סיפור מסעו השביעי לארץ ישראל( שם הוא מזכיר מידי פעם גם את זאב ) .
הוא פגש כמה נשים כבודות שביקשו ממנו לטעום מתבשיל שהכינו לעניים והתברר לו הן באופן קבוע נותנות צדקה לבתי התבשיל לעניים "האנשים אשר היו עמי " מספר מונטיפיורי " סיפרו לי שהנשים הכבודות האלה הן הנה מבנות המעלה ,מיקירי וחשובי ירושלים , מבנות העושר הן מנדבת לבן ורוחן הטהור לעשות חסד נשא לבן אותנה בחכמה למפעל הטוב הזה

 ולמלאת בקשתן ,טעמנו כולנו מהמאכלים אשר הביאו בקערות ,והיה טעמם טוב כל כך ,אשר ביקשתי מהן שישלחו לי עוד יותר מהמאכלים האלה להיות לי לסעודת הצהריים עבורי ? 
בית המבשלות הזה בירושלים הנקרא בשם "תמחוי " או "הכנסת אורחים " נכשה שי..שילקו בכל יום מרק וירקות לשלושים אנשים זקנים ועניים ,אשר יבואו לקחת את חלקן עימהם לבית המיוחד לדירתם וגם לשלוח חלקם לביתם ,לאלה העניים אשר לא יוכלו לבוא מפני זיקנתם או מפני חולשתם .כל עבודות בית התמחוי ,הכנת המאכלים והבישול ,ויתר העבודות ,כולם עשויים על ידי נשים כבודות מנדבת לבן ,הכנסות הבית הוא מנדבת אנשי החסד ,ומאש אלה יוכלו לשלם כל חודש דבר מועט בעבור אכילת מזונם .והוא תחת השגחת רבי מרדכי יפה ורבי פישל לעפין ,והגברת יעפפא ,רובי ליפא אנקסטר שייגע העשע יאסווני חנה חיה רעהמאן ורויזע סלוסק ורבקה וואלפהזאהן .הוצאות בדרך כלל הוא לערך 16000 פיאסטר בכל שנה ( 160 לירא ).
אחרי שנתתי לנשים הכבודות תודת לבבי ואמרתי שמאוד יגל לבבי בבתי החסד כאלה אמרו לי האנשים אשר היו שמה אז "אנחנו האשכנזים תודות לאל ,יש לנו לא פחות ממשה עשר בתי חסד כאלה למעשה הצדקה ".
ומכאן מתחיל פירוט מדוייק של הפרטים שהביאו למונטיפיורי על אגודות הצדקה השונות שהיו בירושלים והאנשים ושמות האנשים החברים בהם ( מונטיפיור ספור משה וירושלם ע' 44) .
הצרה היא שרבקה הייתה אמורה כבר להיות בין המתים ב-1875 שנת ביקורו של מונטיפיורי מאחר שלפי הכתובת על הקבר שלה היא נפטרה בשנת 1873 .

הכתובת  על מצבתה היא זאת : מ"ק אשה יראת, ה' אשר בצדקותיה, עשתה לה מרבדים, ותשחק ליום אחרון, מ' באבא רבקה בת, הר' אהרון דוד הלוי ז"ל, נלע"ע ה' בשבת כ"ד ניסן ש', תרל"ג תנצבה. (21.4.1873).

אבל האם ייתכן שמונטיפיורי היה טועה בדבר כזה ? מדומה שבמקרה זה יש להאמין למונטיפיורי ולא למצבת קבר שאולי נפלה בה טעות.

רוכש בית הקברות האשכנזי

"עיר הקברים " בהר הזיתים.

"עד הלום היינו האשכנזים תחת צל הספרדים ,ומהיום והלאה נפרדנו מהספרדים ,וקנינו שדה אחוזה לבדנה ונתייסדה ביננו חברא קדישה מאשכנזים עם כל עוסקי גמ"ח של אמת ,ועתה ירשם שמות הנעדרים נוחי מפש מהאחוזה החדשה מתחילה שנת תרט"ז והלאה .

יבולע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים .

( העמוד הראשון בפנקסה של חברה קדישה האשכנזית של ירושלים  בהנהגת זאב וולפנזון )

זאב וולפנזון היה ידוע כמי שהיה נוהג תמיד להתפלל תפילה מיוחדת לבניית ירושלים "בזכות רבנו אליהו " ( הגר"א ) .בחגיגות של חנוכת הבתים בשכונות הראשונות היו רוקדים ושרים "ירושלים הבנויה בזכות רבנו אליה וקץ המגולה נעירה מן המיצר למרחביה " זאב היה תמיד מהמנצחים על הקהל וכששר את המילים "בזכות רבנו אליה " היה מתלהב עד השמים ".
ומכאן אנו לומדים משהו על הערצה העצומה שחש לגאון מוילנה. מן הסתם היה לכך קשר להחלטתו להשיא את ביתו בתייה בריינה לנינו של הגאון אליעזר לנדא שהיה מבוגר ממנה בהרבה .
הוא הישיג גם "עצמאות" ( דהיינו הפרדה ) אשכנזית בקבורה.

זאב היה ביחד עם יוסף זונדל מסלנט הרב הראשי של ירושלים ממייסדי החברא הקדישה האשכנזית של ירושלים והגבאי שלה כל חייו .

עד אמצע המאה ה-19 שלטה העדה הספרדית בקבורה וייצגה בתחום זה את כלל יהודי העיר .והיא גבתה דמי קבורה גבוהים מאוד שהיגיעו לסך 30 פרנק לכל נפטר ולעיתים קרובות עיכבו קבורה כאמצעי לגביית חובות דבר שעורר מורת רח רבה בעדה האשכנזית .

הסיכסוך בנושא הלך והתעצם כשהרב הספרדי אסר בשנת 1849 לקבור יהודי אשכנזי בגלל סיכסוך על חוב .על רקע זה נוצרו התנגשויות בין אשכנזים וספרדים .,וכאשר עוכבה גם קבורתו של שלמה זלמן צורף אבי משפחת סלומון וממנהיגי העדה הוגדשה בכך    הסאה סופית .

בית הקברות היהודי בהר הזיתים בראשית המאה ה-20.

זאב וולפנזון היגיע למסקנה שהיגיע הזמן שלאשכנזים יהיה בית קברות נפרד משלהם .הוא נעזר לשם כך   בקונסולים הזרים על מנת להתגבר במכשולים ששמו הספרדים בעניין ומבחינה כספית נעזר בהשפעת הקונסולים הזרים  שאותם ידע להפעיל תמיד לעזרת היישוב היהודי ,  ובנדבנית מהעיר קניגסברג ושמה דבורה פולאק שרכשה ב1856 את השטח הראשון של 1500 רגל מרובע לצורך הקמתו של בית העלמין האשכנזי .הדבר גרם להדים נרחבים בעיתונות העולמית הלא יהודית שמסרה תחילה שהגברת רכשה את הר הזיתים כולו.

בית העלמין האשכנזי בהר הזיתים נרכש בשנת תרס"ז בכספי הציבור האשכנזי ונרשם על ידי השלטון העותמאני על שמו של זאב. ( חלקה שנייה נרכשה עבור האשכנזים בכספי האישה הנדיבה דבורה פולק ) . . על פי המסורת המשפחתית זאב נאלץ לממן את הרכישה גם בכספי הנדוניה של רחל בתה של בתיה בריינה .
ברישומי החברה קדישה מצוין שוולפנזון היה ה"סוכן"בשנת טרט"ו.ואחר כך שנים אחדות מהגבאים .חלקת האדמה שמשמשת כיעד היום ללבית הקברות של האשכנזים בהר הזיתים נרכשה על ידו ועל שמו
לבנו בן ציון ולבתו בתיה בריינה צווה שמכיוון שעמד בראש חברה קדישה של האשכנזים שאסור יהיה להם להיות בין מנהלי בית הקברות הזה הרשום על שמו כרכושו הפרטי ולקבל זכויות שכל שהן בו

הר הזיתים. ציור משנת 1839.

הוא האריך ימים ונפטר  בהגדרת פנקס החברא קדישא "לפתע פתאום" ( מה שאומר שהיה עדיין במלוא כוחו ) ביום ל' בניסן על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו אבל על הקבר כתוב אדר"ך א באייר) תרמ"א ( 1881) ( ויש אומרים תרמ"ג אבל זאת כנראה טעות דפוס ). הוא היה נשיא החברא קדישה עד יום מותו . הוא נקבר בבית הקברות האשכנזי שאותו רכש עבור הקהילה האשכנזית.  .

על קברו כתוב
פ"נ ( פה נקבר ) מו"ה ( מורנו הרב ) זאב וואלף וואלפינזאהן " בן הרב אברהם שהיה דיין ב"ק"ק ( קהילת קודש ) צפת גלב"ע אדר"ח אייר ש. תרמ"א .

ד"ר אריה מורגנשטרן מסכם :

. ר' זאב וולפנזון יצא כמה פעמים בשליחות כולל הפרושים דבר המעיד על חשיבות מעמדו בכולל וגם על כשרונותיו הריטוריים. אם תוסיף לכך את עובדת היותו אחד מגבאי [ "אנשי השולחן הטהור" ] "חברת תלמוד תורה- עץ חיים" ואחד מנהלי הבנייה של בית הכנסת הגדול "בית יעקב" ב"חורבת"ר' יהודה חסיד[ נבנה בין השנים 1864-1855], נקבל איש ציבור, ואיש אשכולות הקשור בהקמת וקיום מפעלי חברה וחינוך יחד עם מנהיגי הדור השני והשלישי לעליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל ולהנהגתה הירושלמית המעורבת בכל תחומי החיים והעשייה

זאב וולפנזון איש ירושלים במאה ה19 עבר תהפוכות רבות בימי חייו ובפעולותיו השונות והמגוונות למען הישוב היהודי בירושלים הוא הפך אותו למקום שונה מאוד בסוף חייו. ספק אם אפשר להצביע על דמות אחרת של התקופה שפעלה למען הישוב בתחומים שונים ומגוונים כל כך .

נספח : ספרים שהגיא זאב וולפנזון

להלן רשימת הספרים שידוע שהוגאו בידי המגיה הראשון בארץ ישראל הידוע לנו בשמו

,זאב וולפנזון. ( הרשימה מבוססת על מחקריה של שושנה הלוי ) .

נקודה מעניינת לגבי הספרים רובם קיימים במהדורות צילום חדשות יותר מאה שנה אחרי פירסומם .וזאת למרות שנראה שהם היו ספרים רגילים לזמנם אם גם ראשונים אבל לא באמת יוצאי דופן .אם נתייחס לרשימה הזאת כאל רשימה מייצגת כי אז נראה שאצל החרדים יש מפעל יוצא מהכלל להוצאה לאור מחדש של ספרים מהמאה ה-19 ומי שמוציא לאור ספרים אצלהם יש לו ככל הנראה סיכוי טוב יותר לשרוד למאה השנים הבאות .

: .

1. ספר חוקי חיים : קצת שאלות ותשובות מאשר נשאלתי חוקי חיים : דספר חוקי חיים : קצת ובסופו ליקוטי בתר ליקוטי על הש"ס והר"מ ושאר הפוסקים והרב החינוך

מאת הראשון .לציון הרשמי הראשון בירושלים חיים אברהם גאגין ( 1787 -1848 ). יצא לאור בשנת  תר"ג ,1843 . בהקדמת המחבר מסופר בין השאר על סכסוך קשה בין המחבר לבין פקידי הכולל בעניין סתימת החלון של ישיבת "בית אל " בחצרו לשם התאמתה מקום לישיבת "עקידת יצחק " על שם רבי יצחק
דברי המזכים ודברי המחייבים " בפרשה.הוא גם עוסק בשאלות של המדפיס של הספר רבי ישראל ב"ק על אודות תהילים בלי פירוש שב"ק שלח לאיזמיר ונטבעו בים הספר גם עוסק בעניין חומשים וספרי זוה ר שאותם אמור היה ב"ק להדפיס בצפת אך לא גמר אותם וספרי זוהר שאותם אף לא החל כתוצאה מרעידת האדמה המפורסמת .
.לספר צורפה בסיומו התנצלות המגיה של זאב וולפיזון "כי ..כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לדפוס בלי טעות ". ( מוטו שמתאים גם לאתר זה ) .
הספר יצא במהדורות צילום בברוקלין בידי נ.י. : גאלדענבערג ב1991 ובישראל בהוצאת : מכון אוצרות גאוני ספרד באשדוד בשנת 1997
הוא נמצא במהדורה אלקטרונית מאגר אוצר החכמה ואפשר למצאו כאן http://aleph1.libnet.ac.il/F/UTR7Q91AB5CP3Q19S5TFKMBXV3Q74CRC4Q85MC7EV5H7EGISYJ-02435?func=full-set-set&set_number=012789&set_entry=000007&format=999

 

2.ספר אהלי יהודה: חדושים על הרמב"ם ופלפולים בדינים ובסוגיות על סדר א"ב מאת יהודה בן רבי שלמה הכהן .על קצת הלכות הרמב"ם וכללי הש"ס והפוסקים בסדר א-ב. דפוס ישראל ב"ק , 1843. הספר יצא לאור שוב במהדורת צילום בהוצאת יצחק בראך בברוקלין ,1991, ובהוצאת מכון אוצרות חכמי ספרד באשדוד ,1997. המחבר יהודה בכר שלמה הכהן ממקובלי ישיבת "בית אל "שבהקדמה מצויין שכף רגלו מעולם לא יצאה מהקודש דהיינו מירושלים . אך הוא יצא לאחר פירסום הספר לשליחות בתוניס כשד"ר ונפטר שם ב-1850.

 

3.ספר פרי מפרי וספר נחפה בכסף ב: שאלות ותשובות על סדר הארבעה טורים ובסופו … באור רחב על הרא"ם בפירושו לסמ"ג הלכות חג בחג חלק שני מאת יונה בן חנון נבון .הוגה על ידי האברך המופלג זאב וולף בן הרב אברהם וולפינזאהן . 1843

הספר יצא לאור שוב במהדורות צילום בהוצאת דפוס פאר 1970
ובהוצאת מכון אוצרות חכמי ספרד ,אשדוד ,1997 .

ובגירסה ברשת יש אותו כאן .

4. ספר מועדי ה וקריאי מועד ( מחזור של שלוש רגלים כמנהג ק"ק ( קהילת הקודש ) הספרדים ) חלק שני . דפוס ישראל ב"ק ,1843 . חלק א. (לפסח ולשבועות) וכל סדר הקריאי מועד של ליל שביעי של פסח וליל חג השבועות. חלק ב' לסוכות ולשמיני עצרת) וקריאי מועד ליל הושענא רבא … תפלות להקפות ס"ת בשמחת תורה מרב … חיים יוסף דוד אזולא.י.
מחזור לשלושה רגלים וסדר הלימוד לשביעי של פסח שבועות .
היה זה המחזור הראשון שנדפס בירושלים.
בהקדמה לספר מספר המדפיס ישראל ב"ק על חורבן דפוסו בצפת על ידי הדרוזים ,על פנייתו למונטיפיורי בעקכות עלילת הדם נגד יהודים בדמשק ,ומתנת מונטיפיורי לאחר מכן ,מכבש דפוס חדש שנקא על שם התורם "מכבש משאת משה ויהודית " ששימש בדפוס עוד כ-40 שנה לאחר מכן .
לספר מצורפת התנצלות של המגיה זאב וולפנזון שכותב :.ועתה אנוש כערכי ..אך זאת אבקשך ….איזה משנה אם תביט ,חמות אל תחגורך ,כי עיני בשר לנו .לכן אל יהי לפלא בעיניך.
,אלה דברי המגיה ( זאב וולף ) וולפינזאהן יצ"ו איש ירושלים

5. ספר תולדות אדם בסוגיות ושיטות כל הש"ס
מאת משה דוד אשכנזי… 1845
יצא לאור במהדורה חדשה בידי מנחם מענדל טייטלבוים,ברוקלין 2004 . המחבר היה אב בית הדין בצפת ובהקדמתו הוא מדבר על המצב הכלכלי הירוד בצפת ועל אנשיה "עמוסי התלאות ".

6. באר בשדה : אשר חברתי … בתורת ה' … עם פי' … פרש"ן דת"א [רש"י] … ואחריו … הרא"ם פירוש על פירוש רש"י לתורה מאת רבי מאיר דגון ,דפוס ישראל ב"ק 1846. יצא לאור שוב בירושלים במהדורת צילום ב-1985 .
בראש הספר באה הקדמה של המחבר המתארת את מצב ירושלים באותם הימים : "היינו לחרפה לשכנינו ..ויאכלו את ישראל בכל פה הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה ..עד כי אפס כסף כלו כל הכיסים ..ותקצר נפש העם ..."המחבר היה חבר בבית הדין של הראשון לציון אברהם גאגין .
אחרי ספר זה חלה הפסקה של שנים ארוכות בפרויקטים הספריים של זאב וולפינזון .הוא חזר אליהם שוב בשנת 1863.
7 קובץ סליחות ותפילות ליום ז' אדר : כפי מנהג חברא קדישה.תרכ"ג 1863 . והובא לבית הדפוס על ידי אנשי חברא זהו קופץ תפילות של 13 עמודים שקובצו בידי אנשי חברה קדישה שוולפנזון היה הגבאי שלה . והוא חתום על ההקדמה ביחד עם עמיתיו בחברה .

 

והספר החשוב והמעניין שבכולם מבחינת חוקרי זאב וולפנזון
8. ספר חמדה גנוזה והוא תשובות הגאונים תורתן של ראשונים ..אשר היה ספון וגנוז מכמה מאות שנים בכתב יד ישן נושן בגנזי מלכים ושרים רבני ירושלים ומן שמייא אתיייהיב לן נבזבזא דא להוציא לאור תעלומה …וגם הוספנו להדפיס בסוף הספר קונטרס א' מחידושי הרשב"א ז"ל למסכת יבמות ממהדורת בתרא שלו מכתב יד קודש שעוד לא נדפס מעולם " . מאת וולפנזון ושניאור זלמן שניאורסון תשובות רב שרירא גאון .הספר החשוב ביותר אליו היה וולפנזון קשור . לספר מצורפת הקדמה שבה מספרים שני המביאים לבית הדפוס כיצד מצאו את כתב היד קנו אותם בכסף מלא והגיהו אותם ואף הוסיפו מראי מקומות בשולי הדפים . 1863. הספר יצא במהדורת צילום חדשה , בהוצאת דפוס אופסט אמנים בירושלים ב1967 104 שנים לאחר הוצאתו הראשונה.

גירסה שלו ברשת יש כאן .

ההקדמה לספר "חמדה גנוזה".  :

בעזרת ה' יתברך
וזאת התעודה
בישראל
מהנהו תרי גיסי הרבנים החכמים המביאים הספר הקדוש לבה"ר (= לבן הרב
) הי"ו (= ה' יחייהו וישמרהו).
זבדנ"ו אלהי"ם בטובו . ונברכהו ונשבחהו אליו לבנו
פנינו . עשות מגמותינו . גדולת ימינו סעדנו והושיענו . שארית נחלתו יקראו אליו ורבים רחמיו . זכינו להוציא מטמון נסתר . וטוב להודות לה' כי גמר בעדינו . להוציא לאור פעולתינו . הן למאד יגענו בכחינו ומאדינו . למצוא דרך איך להשיג כ"י (=כתב יד) קודש תשובות רבותינו הק' גאונים הראשונים ז"ל . לחקוק בספר בדפוס נאה ומשוב' בירושלים עה"ק (=עיר הקודש) ת"ו (=תבנה ותיכונן) . ולסדרם בסדורי דבריהם ולשונם . לא חסר ולא יתיר ולא חלוף . כי כל דבריה' דברי ה' המה . ולשונם לשון (חכמים) מרפא. והמה ארזי הלבנון אדירי התורה אחוזי חרב מלומדי מלחמתה של תורה . עמודי גאוני עולם הם הגאונים הראשוני' ז"ל שהיו בזמן הדור הראשון אחר רבנן סבוראי ז"ל . מי יוכל לשער יקר ערך תור' תשובת' . כהיום מסיני נתנו . המעיין בהקדמ' נוראה תשובת רב שרירא גאון זצ"ל . יראה ויבין כי להם תהלה דומיה (הביטו נא וראו בדברי הרבנים הגאונים המובהקי' מפורסמים בארץ ובחו"ל רבני ספרד הי"ו ורבני אשכנז הי"ן חו_ פעה"ק ירושלם ת"ו הנדפסי' מעל"ד (=מעבר לדף) נודע כי הגאוני' ז"ל האירו עיני תבל ויושבי בה . מהם פנה מהם יתד לכל גדולי המחברים והמפרשי' הבאים אחריהם בכל דור ודור כנודע לכל גדולי יודעי דת ודין . וכאשר הזמין ה' את כתבי הקודש לידינו אחר הרבה יגיעות וחיפוש ירושלם . ובמחיר כסף מלא לקחנום . יגענו ולא הונח לנו עד אשר אם צרפנום בהגהת אותיותיה ופרטיה . יען כי עברו עליהם זמן זמנים מהרבה מאות שנים ועוד לא חבקו בהם ידים מעולם . וגם כי לא תמנו מלאכותינו בההגה' לבד כי גם לזאת שמנו עינינו להציג בגליוני הדפים איה מקום כבוד מאמרי רז"ל אשר בדבריהם הקדושי' הובאו . כי בהכתבים עצמם לא נתכנו . ןןןהמעיין במקורי מראה מקומות אשר הצגנו יפתחו לו שערי בינה גם בסוגיא . גם בהלכה . גם בכמה תשובות הצגנו בסופם בשני חצאי לבנה . לעיין במקומות שהובאו דבריה' בגדולי המחברים והמפרשי' ז"ל לסעד דבריהם מהתשובות הגאונים הללו . ואחרי כלות מלאכתינו ועסקינו בכתבי קדשי קדשים . אמרנו עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ובחו"ל תורת הראשונים ז"ל . ולא תהי' תורת ה' תמימה . חתומה וסתומה . ויען אשר ראינו כי טוב בעיני ה' ית' לזכות את ישראל בסדורי תשובות הראשונים עם מקורי מעייני החכמי' בצידיהם ומהם בסופם אשר קראנום בשם מראה מקום . וכבר רצה אלהים את מעשינו . והאירו עינינו . הלכנו לאורם לתור אז בכל ספרי תשובות הגאונים הנדפסים הנמצאי' . לדעת מה מהם נדפס באותן התשובות . ולהבין ערך ההבדל ביניהם . ואלה שמות ס' התשובות אשר עברנו בהם לתור אותם . ס' שו"ת הגאונים הנדפס מקדם בקושטאנטינה ובפראג בשנת של"ה . וכולם תשובות קצרות מאד . וס' שערי צדק הנדפס בשאלוניקי בשנת תקנ"ב . וס' נהרות דמשק (בן משק) שנדפס בסופו שו"ת הגאונים ונקרא בשם שערי תשובה . בשאלוניקי בשנת תקס"ב . וס' הנקרא תשובות גאונים קדמונים הנדפס מחדש בברלין שנת תר"ח . וכאשר תמנו חפש מחופש מצאנו ראינו כי התשובות אשר הדפסנום בע"ה הלא הם כליל נזר תפארת התשובות . ועד היום לא נראה אורם בעולם . אך רק מעט מזעיר אשר הובאו באיזהו מקומן בספרי התשובות . וגם המה רובם ככולם . לא נדפס ככתבם ובלשונם . אך בשינוי לשון ובקיצור נמרץ ( ומפני זה לא חדלנו להדפיסן פה במתכונתן כדמות תבניתן בקובץ תשובות כתיבת יד שבידינו . ורשמנו בסופן בשני חצאי לבנה . תיבת שו,ת ישינות הוא מורה על ס' שו"ת הגאונים הנדפס בקושטא' ובפארג . ומהם רשמנו בסופן תי' שו"ת קדמונים . והוא מורה על שו"ת הנדפס בברלין . ומהם רשמנו בסופן ס' שערי צדק . או בספר שערי תשובה . (בסימן פלוני) . ואם יחפש הקורא הנעים בתורת ה' תמימה ימצא ההבדל) . וערבה לה' יגיעתינו כמנחת יהודא וירושלם ויעלה לריח ניחוח . ומגודל אהבת ידידת חמדת כתבי הקודש אשר זיכנו ה' להוציאם מכור הגנוז שהיו טמונים וגנוזים בגנזי מלכים ושרים רבני ירושלם עה"ק ת"ו מיום היותם זה הרבה מאות שנים ונעלמו מעין כל חי עד היום . לזאת קראנו שם הספר הנכבד והנורא ס' חמדה גנוזה וכשמו הטוב כן הוא . גם הוספנו להדפיס בסוף הספר קונטרס א' מחידושי הרשב"א ז"ל למסכת יבמות . ממהדורא בתרא שלו . (והוא כתוב בסוף המסכתא) אשר לא נדפס מעולם . והעתקנוהו מכתיבת יד חידושי הרשב"א ליבמות שבידינו . נכתב בשנ' שי"ד לפ"ק . להרב מהר"ר אברהם מונסון ז"ל (עיין בס' שם הגדולי' להרב חיד"א ז"ל) ותהלה לאל כי השגנו עוד הרבה כתיבות ידות קדושים מגדולי הראשוני' כמלאכים זיע"א (=זכותו יגן עלינו אמן) שיטות וחידושין מהרמב"ן והרשב"א והרא"ש והריטב"א והנימוק"י ז"ל וכדומיהן על איזה מסכתות אשר לא נראו עוד על פני תבל ותקותינו בטח כי ע,י ידידי נחליאל אשר יהיו בעזרתינו . נוכל להוציאם לאור . לחלקם ביעקב ולהפיצ' בישראל . וזכות תורתם ועבודתם יגן עלינו ועל כל ישראל ויגדיל תורה ויאדיר ובא לציון גואל : כ"ד (=כן דעת) המדברים לכבוד התורה ולומדיה . הבאים עה"ח בש"א לירחא תליתאה שנת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם פעה"ק ירושלם ת"ו בב"א (=במהרה בימינו אמן):
נאם זאב וואלף בא"א מהור"ר אברהם זלל"הה וואלפינזאהן
:
נאם שניאור זלמן בא"א מה"ו מנחם יוסף זללה"ה שניאורזאהן
:
אהבת ציון אל
תשכח לנצח
ספר חמדה גנוזה והוא תשובות הגאונים . תורתן של ראשונים . רבנן
קשישאי . גאוני קמאי . אשר הי' ספון וגנוז . מכמה מאות שנים . בכתי' יד ישן נושן . ומן שמיא אתייהיב לן נבזבזא דא . להוציא לאור תעלומה . ויעלצו בה אוהבי שמה . ויקוים בנו מקרא שכתוב ומלאה הארץ דעה :
גם הוספנו להדפיס בסוף הספר קונטרס א
' מחידושי הרשב"א ז"ל למס" יבמות ממהדורא בתרא שלו מכתב יד קודש . עוד לא נדפס מעולם :
הובא לבית הדפוס ע"י הני תרי גיסי הר"ר זאב וואלף וואלפינזאהן נ"י : והר"ר
שניאור זלמן שניאורזאהן נ"י תושבי עה"ק ירושלם תו'
נדפס בדפוס הגדול והמשובח
ע"י הרב המדפיס מוהר"ר ישראל ב,ק הי"ו על מכבש הדפוס משאת משה מונטיפיורי הי"ו ויהודית נשמתה בגנזי מרומים תחת ממשלת אדונינו המלך החסיד הרחמן שולטן עבד איל עזיז ירום הודו
פעה"ק ירושלים תובב"א

בשנת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם
לפ"ק :

מצבת הקבר של זאב וולפנזון בהר הזיתים.

נספח :תקופתו של זאב וולפנזון בספרות היפה

 ארץ ישראל באמצע המאה ה-19, זמנו של זאב וולפנזון  ובעיקר תקופת רעידת האדמה בצפת   שִמשו רקע ליצירות ספרות מעטות. ביניהן: 'עיר קסומה:הגדה של שלושה דורות ( 1949) '  של יהושע בר-יוסף,  שמתארות את ימי רעידת האדמה  וספרו של  אהוד בן-עזר: 'אפרת. מחזור סיפורים', הוצאת תרמיל, תשרי תשל"ט/אוקטובר 1978. הספר הורחב לרומן שכתיבתו טרם הסתיימה בשם 'והארץ תרעד'. עריכה אחרונה: 14.2.2004. פרקי הרומן המורחב פורסמו בהמשכים בגיליונות העיתון המקוון: 'חדשות בן עזר' החל מיום 9.3.2006. 2. וכדאי להזכיר כאן גם את שני ספריו של אהרון ירושלמי "דודו של מחבר "אקסודוס "ליאון יוריס שחיבר שני ספרים על   חיי ישראל ב"ק המדפיס ומשפחתו ( אישתו של ירושלמי הייתה צאצאית של ב"ק )
ספרים אלו הם הגזע : סיפור על רקע היסטורי (תל-אביב : טרקלין, 1978 ויצא לאור שוב בהוצאת ירון גולן 1995 ) <על ר' ישראל ב"ק> והמשכו הענפים : ספור על רקע היסטורי (תל אביב : אל"ף, תש"ם 1980) על ילדיו של ב"ק . ( אבל זאב וולפנזון אינו מוזכר שם ).

ירושלמי השלים את הטרילוגיה על תולדות משפחת ב"ק בספר "הבית מאבני כורכר (תל אביב : ירון גולן, 1993)שבו הוא מתאר את התקופה מראשית המאה העשרים ועד היום בחיי המשפחה .

כן כדאי להזכיר גם את אלבום הקומיקס של אלי וגוט אלי וגולד" ( אלי גוט מחבר ודוד גולדשמיט צייר) גלגולה של מזוזה ( הוצאת המחברים , 2004) אלבום קומיקס לילדים חרדים על סיפור עלילותיהם של שני יתומים חרדים בגליל בזמן רעידת האדמה הגדולה של 1837 השר משה מונטיפיורי הוא אחת הדמויות

אלי וגולד חיברו עוד אלבומי קומיקס שעוסקים בתקופה זאת ובמרכזם עומד מונטיפיורי .

הם חיברו מאז אלבום המשך בשם :בין שתי טיפות  ( אלי וגולד קומיקס, 2005)  " שמתרחש ב-1841 בעקבות עלילת הדם בדמשק . עלילות נער צעיר והקוף שלו  ומכניס אישים כמו מוניטיפיורי ומכניסים דמויות ידועות אחרות בעולם החרדי הרב שמואל סלנט רבה של ירושלים לעתיד בדרך לארץ ישראל .והמשיכו לעסוק בתקופה בסיפוים נוספים כמו "הכתר שניצל ".  

 

ב-2008  יצא לאור  הספר "המשורר השביעי "  של יוסי יזרעאלי במאי תיאטרון ואחיינה של החוקרת שושנה הלוי " שבו  הוא מתאר את גילגוליו של ספר מיסטי נורא שהודפס בצפת לפני חורבנה ברעידת האדמה

.זאב  וולפנזון  שהתעניין מאוד בספרים  קדומים ומסתוריים כמו "חמדה גנוזה "  מן הסתם היה מתעניין  גם   בספר זה שבמציאות ההיסטורית בלא בדיונית  הוא היה אמור להיות המגיה שלו אם היה יוצא לאור …  

אם מישהו יכתוב בעתיד יצירה ספרותית על תקופה זאת כדאי שינצל את דמותו הססגונית של זאב וולפנזון ,כאחת הדמויות היותר מעניינות של בני התקופה .

 

 

ביבליוגרפיה
משה מונטפיורי משה וירושלם : כולל ספור מסע להשר משה מונטיפיורי … בשפת ענגליש, אדות פרטי מסעו האחרון לארץ הקדושה בשנת תרכ"ו. לשפת עבר על ידי דוד גארדאן. , ליק : דפוס זיבערט, תרכ"ו.. תרגום שניח אשא אצמשביץ ,1876, ורשה .

.מ. טוקאצינסקי "חצר רבנו יהודה החסיד ןבית התלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים הגדולה . " לוח ארץ ישראל שנה ט' תרס"ד ( 1903-1904) . הופיע שוב ב"לוח ארץ ישראל א' :מבחר מאמרים בעריכת אלי שילר ,הוצאת אריאל ,1980 .

כולל תאור של בניית ישיבת "עץ" חיים " והשתתפותו של זאב וולפנזון במבצע כסוכן הישיבה. 

אברהם משה לונץ "יובל בית הכנסת "בית יעקב " בחורבת רבי יהודה הנשיא תרכ"ד –תרע"ד  הופיע במקור ב"לוח ארץ ישראל כ-כא  תרע"ה ( 1914-1915 )  הופיע גם בתוך " "נתיבות ציון וירושלים :מבחר מאמרי אברהם משה לונץ .  הוצאת מוסד הרב קוק ,1970ושוב  בלוח ארץ ישראל:מבחר מאמרים כרך ג' . ערוך בידי אלי שילר  הוצאת אריאל ,1981.

תיאור בניית בית הכנסת "בית יעקב " בידי זאב וולפנזון . 

 

יהושע ילין זכרונות לבן ירושלים  תקצ"ד-תרע"ה / תקצ"ד-תרע"ה / ירושלים : (דפוס ציון), תרפ"ד. ,מהדורה מצולמת הוצאת אריאל ,1991.
יהושע ילין , זכרונות לבן-ירושלים : תקצ"ד-תרע"ח הוצאת בני משפחת המחבר , 1924. "ל ע"י בני משפחת המחבר במלאת לו שמונים שנה ; העריכה וההגהה והטפול בהדפסה נעשו על ידי אבינעם ילין (נכד המחבר, בן בנו הבכור דוד ילין ). מהדורה שנייה הוצאת גנזי ירושלים , 1972 , מהדורה שלישית ,הוצאת אריאל 1991 .

הרב חיים הירשנזון  חדושי הרח"ה : למסכתא הוריות בבלי וירושלמי 

 חלק שלישי  הוא קונטרס חליפות מכתבים. הערות רבנים ותלמידי חכמים על חלק ראשון ותשובותי עליהם ובהם גם נקודות היסטוריות והשקפות מעניינות בפרק התחיה ובכל ההופעות בענינים העומדים על הפרק .  ירושלם,  דפוס העברי תרפ"ו  1926

כולל התקפה על הדרך שבה מתואר זאב וולפנזון בספרו של יהושע ילין ותיאור איך פעל להכרתם של האשכנזים כיהודים לכל דבר בעיני השלטון העותמאני .


אריה לייב פרומקין תולדות חכמי ירושלים : משנת ה"א ר"ן ליצירה עד ה"א תר"ל ליצירה יצא לאור בשלשה חלקים עם תולדות המחבר ותמונתו, ועם הערות והוספות רבות ; מלואים ומפתחות מאת אליעזר ריבלין ירושלים : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"ץ /
פנחס בן צבי גרייבסקי בנות ציון וירושלים : ספר זכרון לשמותיהן ופעולותיהן של אחיותינו … העסקניות בחמר וברוח על שדי הישוב הישן-החדש בירושלם, עריה ומושבותיה , ירושלם : דפוס צוקרמן, תרפ"ט-תרצ"ג, מהדורה חדשה ירושלים : יד בן צבי, תש"ס.
כולל פרקים על אישתו של זאב וולפנזון רבקה, ועל בתו ""ממקה".

חיים מיכל מיכלין "כולל הפרושים בירושלים בסוף המאה השישית " "תבונה " שנה שנייה גליון 4.1.1933

כולל  רשימת חלוקה של הפרושים משנת 1838 ? ומוזכרים בו " ר' אברהם משקלאב ובנו זאב וולף " כולל סכומי הכסף שקיבלו מרוסיה.

\אליהו לנדא "מצבת קבורת רחל עד היום הזה "לזכר מרת רחל רלבג ז"ל תר"ץ. –תרצ"ד " בתוך "גנזי ירושלים קיח קיט, תרצ"ד .
מאמר הספד על רחל נכדתו של זאב וולפנזון שכולל מידע רב גם על הסב.

 ועד היובל לחיים מיכל מיכלין " תפארת שיבה :ספר החיים למע"כ… מוהר"ר חיים מיכל מיכלין, ליום הגיעו לתפארת שיבה ((כ"ט שבט תרכ"ז-שבט תרצז))  ירושלים : (דפוס עדני, תל אביב), תרצ"ז .כולל רשימת של מנחם וולפנזון שבה הוא נזכר בסבו זאב ובמקורביו .

ישראל בן זאב "תולדות חיי הרב הגאון הדיין ואלפינזאהן מחבר מחזה אברהם הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בארץ ישראל " הקדמה ל"מחזה אברהם –תגלחת בחול המועד מאת אברהם ואלפינזאהן הביא לבית הדפוס וערך אליהו לנדא . הוצאת יעקב אלעזר לנדא תל אביב,תש"ז .

דוד תדהר ,האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו הוצאת ספריית ראשונים ,תל אביב. 1947 . כרך א' ע' 304

שלמה זלמן ריבלין ( כותב אנונימי ) חיים הילל ריבלין ( עורך שתחת שמו הופיע הספר ) חזון ציון : שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל. (תל-אביב) : (דפוס א. מוזס), (תש"ז,1947

חיים מיכל מיכלין בראי הדורות :אוסף מאמרים, זכרונות ורשימות על ירושלים, תל-אביב : צ. ליינמן, תש"י,1950.

כולל גם הקדמה מקיפה ומפורטת של ישראל בן זאב שמספר על קשריו של מיכלין עם זאב וולפנזון.

ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל ". בתוך "מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי  הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
אליעזר יערי שליחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני ועד המאה ה-19 .מוסד הרב קוק תשי"א.
אליעזר הורביץ ( עורך ) מוסד היסוד : תמצית מתוך תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים בו כלולים עיקרי התולדות של הישוב הישן בא"י. ירושלים מהדורה א' בעריכת הועדה לתולדות הישוב הישן,1951 .מהדורה ב' מוחבת : הוצאת ועד הכללי כנסת ישראל, תשי"ח. .יצא לאור שוב בדפוס צילום בשנת 2000 תחת השם " מוסד היסוד :תולדות ראשית הישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א : [תמצית מתוך:
תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים] / [בעריכת הועדה לתולדות הישוב הישן בארץ ישראל ;.
אליעזר הורביץ ( עורך ) מוסד היסוד :
תמצית מתוך תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים : בו כלולים עיקרי התולדות של הישוב הישן בא"י / בעריכת הועדה לתולדות הישוב הישן בא"י ; נערך לדפוס ע"י אלעזר הורביץ, יצא לאור ב-1951 , מהדורה ב' מורחבת ירושלים : ועד הכללי כנסת ישראל, תשי"ח 1958 .

יוסף זונדל וסרמן "הכסף יענה את הכל .." בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים אגדות ותיאורי חיים " ערכו יעקב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסו,ף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה ,תשי"ח. ע' 186-187

אברהם שמואל שטייין  אדרת אליהו :   סיפור היסטורי   תל-אביב :   אל"ף,   תשכ"ד 1964 

יצחק יעקב ילין "החלוץ הראשון " ( ר' וולעלויל באבעס" ) בתוך "אבותינו : פרקי -היסטוריה והווי, דמויות וסיפורים מחיי בוני הישוב הראשונים .ירושלים : מוסד הרב קוק, (תשכ"ו, 1966 ). ע' יח-כ.
אברהם בנימין ריבלין ירושלים :תולדות הישוב העברי במאה התשע-עשרה ; הקדמה – דוד בן-גוריון.הוצאת אלי"ך , 1966 .

יהושע קניאל היחסים בין הספרדים והאשכנזים בישוב הישן בירושלים:<מהתישבות תלמידי הגר"א עד שנות ה-80 של המאה ה-19 .  עבודת גמר לתואר שני ,אונ' בר אילן , 1970

 

אליעזר רפאל מלאכי פרקים בתולדות הישוב הישן :קובץ מאמרים,הקיבוץ המאוחד ,1971
אברהם בנימין ריבלין עטרה ליושנה :פעולות, פרשיות, מאורעות והישגים בישוב העברי בירושלים במאה התשע-עשרה,הוצאת אל"ף 1973 .
.
יוסף זונדל וסרמן "" הבקשיש המתיק את הדין –רבי זאב וולפנזון " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה ואחרים . הוצאת מסלול ,תל אביב תשל"ג

שושנה הלוי ספרי ירושלים הראשונים :
הספרים, החוברות והדפים הבודדים שנדפסו באותיות עבריות בחמישים השנים הראשונות לדפוס העברי בירושלים <תר"א-תר"ן, 1841-1890 מכון יד בן צבי 1975 .

 יהושע קניאל "מאבקים אירגוניים וכלכליים בין העדות בירושלים במנאה הי"ט" בתוך פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים: כרך ב ' הוצאת יד בן צבי  ,1976

(מהדורה מתוקנת ומורחבת של הספר 'הספרים העבריים שנדפסו בירושלים בחמישים השנים הראשונות – תר"א-תרנ"א (1841-)'1891, ירושלים מוסד יד בן צבי תשכ"ג"1963  .) הספר ראה אור שוב במהדורה מצולמת בהוצאת אריאל בשנת 2005 במלאת 20 שנה לפטירתה של שושנה הלוי.

יעקב משה ריבלין ראשית הישוב היהודי מחוץ לחומות.הוצאת המשפחה תשל"ח ( כולל פרק על הגוורדיה היהודית ) .

גרשון גרא כל ההתחלות ספרית מעריב ,1984 ( כולל פרק על הגברדיה היהודית )

רות פ. גודלשמידט-לעהמאנן משה מונטיפיורי, :   1885-1784    ביבליוגרפיה  משגב ירושלים, המכון לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח, תשמ"ה (1984.

כולל איזכור יחיד של שיר תהילה שכתב זאב וולפנזון לכבודו של מונטיפיורי.

צבי קרגילה "שד"ר מירושלים לקהילות בצפון אפריקה " בתוך מיכאל :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ,המכון לחקר התפוצות ,תל אביב ,תשמ"ה .כרך ט'. ע' קצד-קצט. ( המאמר שלכאורה עוסק בשליחות של אברהם וולפנזון עוסק למעשה בזאב וולפנזון והמדובר בטעות של החוקר).
אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " בתוך גאולה בדרך הטבע :תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז

שאול ספיר "מקנטרברי לירושלים :לחקר תולדותיה של תחנת הרוח באנגלית בירושלים לאור גילויים חדשים " קתדרה ספטמבר 1996.

אמנון מיכלין מעשי רוקחים : פרקים בתולדות הרוקחות בארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון ,1999

אמנון מיכלין הוא נכדו של חיים מיכל מיכלין שהיה שכן  וידיד של זאב וולפנזון ושל צאצאיו.

יהושע קניאל במעבר: היהודים בארץ-ישראל במאה הי"ט : בין ישן לחדש ובין יישוב ארץ הקודש לבין ציונות מבחר מאמרים, יד בן צבי 2000

מרגלית שילה נסיכה או שבויה? :החוויה הנשית של היישוב הישן בירושלים,אוניברסיטת חיפה ומורה ביתן ,2001

שבתי זכריה סיפורי חצרות ובתים בין החומות :פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים,הוצאת ראובן מס ,2006 . כולל פרק על אברהם הדיין ועל בנו זאב וולפנזון .

אריה מורגנשטרן השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.
ישראל בן זאב "שלושה ממיסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע עשרה רבי ישראל משקלוב ,רבי אברהם הדיין וולפינזון ובנו רבי זאב איש ירושלים ". מאמר גדול שלא פורסם בדפוס.

קישורים רלבנטיים:

סיכום כנס בני משפחת וולפנזון צאצאיו של זאב וולפנזון 

החוקר של ירושלים הבלתי נודעת ובני משפחת וולפנזון 

הבלוג של חיים פרידמן :חוקר שושלות

ראשיתו של הדפוס בארץ ישראל

בית הכנסת בית יעקב  "החורבה" שנבנה בידי וולפנזון

סיפורו של בית הכנסת "החורבה" שנבנה בידי זאב וולפנזון 

הספר שהחריב את העיר צפת :  מאמרה של פרופסור נורית גוברין על "המושרר השביעי " רומן מיסטי על ספר שהודפס בצפת לפני רעידת האדמה

שבתי זכריה חוקר תולדות משפחת וולפנזון
היה היה איש גיבור : עוד חקירה משפחתית
התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון .

 

 

שיר סיום של זאב וולפנזון לספר שהגיא.

התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון

היה היה במאה ה19 אדם בשם אברהם וולפנזון. ואני הנין של נינו.

 אותו אברהם וולפנזון היה  אחד מראשי עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל לפני 200 שנה.
זה בכל אופן על פי המסורת המשפחתית על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר על פי הויקיפדיה.
אלא שלאחרונה נפתחה מחדש השאלה : מי היה אותו  אברהם וולפנזון ?

האם הוא היגיע לארץ ב1810 ביחד עם בן דודו  המפורסם הרב ישראל משקלוב מנהיג העלייה הפרושית של תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל והיה מנהיג נערץ של הקהילה בצפת?
או שמה הוא  היגיע לארץ רק ב1835 והתגלה כטיפוס נכלולי שניסה להונות את אשת  דודנו ישראל משקלוב ?
ואולי אף גרוע מכך ?

כתבה ראשונה בפרוייקט מיוחד לרגל 200 שנה לעליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל .

השושלת

הדור הראשון
מנחם מנדל
אב"ד ( אב בית דין ) ור"מ ( ראש ישיבה ) כל מדינת רוסייא יע"א .
שם אישתו ברכה .

הדור השני
רבי משה ברכה

הדור השלישי
רבי עזריאל משקלוב
האיש שעמד בראש העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל ( 1770)  או תקל"ב ( 1772) .

הדור הרביעי
זאב משקלוב
אחיו שמואל משקלוב ,אישתו מלכה

הדור החמישי
הרב  ישראל משקלוב בנו של שמואל,מנהיג עליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19.

אברהם הדיין וולפנזון,בנו של זאב

אישתו של אברהם בתיה בריינה

הדור השישי
זאב וולפנזון ממנהיגי הישוב בירושלים במאה ה-19.
אשתו בעבא רבקה

הדור השביעי
בתיה בריינה אישתו של אליעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה

הדור השמיני
אליהו לנדא מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג

הדור התשיעי
חנה לנדא אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן

אחיה : יעקב לנד"א מו"ל

הדור העשירי
צבי אשד אשתו רחל בלנק בתו של  המנהיג הציוני ד"ר אליהו בלנק

אחיו משה אשד

הדור ה11
אלי אשד
בלש תרבות

החסידים קוראים להם "המתנגדים" ,החילונים קוראים להם "הליטאים". .
אלו כמובן הם לא השמות  שהם קוראים לעצמם.

הם מכנים את עצמם ( לפחות עד הדור האחרון ) ה"פרושים ". הם נחשבים לאריסטוקרטיה השחצנית של העולם החרדי. והם ידועים ביחסם המתנשא והמזלזל בשאר הקבוצות כמו החסידים ובני עדות המזרח המיוצגים בידי מפלגת ש"ס שאליהם יחסם מקביל במשהו לזה של האריסטוקרטים של הדרום לפני מלחמת האזרחים אל המעמדות הנמוכים שאותם כינו ומכנים "זבל לבן".
.דהיינו "האלה " הם איך שהוא משלנו אבל לא באמת חלק מאיתנו.
החסידים שלהם יש עימם חשבון דמים ארוך ומסובך והספרדים ובני עדות המזרח שמודעים היטב לדרך שבה מתייחסים אליהם הפרושים שונאים אותם ללא מיצרים בגלל התנשאותם ושחצנותם. אבל בו בזמן הכל גם מודים בחוסר חשק בעליונותם הלמדנית והרוחנית הבלתי מעורערת.
כולם גם החסידים גם בני עדות המזרח רואים לעצמם את הכבוד הגדול ביותר אם ילדיהם יצליחו איך שהוא לעבור את הסלקציה האכזרית ולהיכנס לישיבות שלהם שאליהן נכנסים רק המיטב של המיטב של המיטב. ושם הם עוברים אינדוקטרינציה ברוח הפרושים.
וכל אלו שזוכים להיכנס לישיבות שלהם מקווים שאולי אולי אולי יזכו לבסוף גם בכבוד הגדול מכל והנדיר עד מאוד של נישואין עימם והצטרפות לקהילה הפרושית גם בגוף ולא רק ברוח .
והמכובדים ביותר בינהם הם כמה עשרות המשפחות שמתייחסות בשושלות יוחסין ארוכות ודקדקניות אל תלמידי הגר"א. היחס אליהם בקהילה הוא מקביל במדוייק ליחס אותן משפחות שהיגיעו ליבשת צפון אמריקה בספינה "מיפלאואר " במאה ה17 ופתחו בכך את ההתישבות הבריטית במקום . דהיינו הם נחשבים לאצולה של האצולה.
ואחת המשפחות האלו היא המשפחה שמתייחסת לאברהם "הדיין משקלוב " וולפזון .
אלא שכעת יש חילוקי דעות קשים ביותר כתוצאה ממצאים חדשים לגבי זהותו וחייו של אותו אברהם הדיין משקלוב .
ומאחר שאני הנין של נינו של אותו אברהם וולפנזון מצאתי לנכון לחקור את העניין כאשר התגלגל לידי מאמר של פרופסור אברהם מורגנשטרן שמעמיד בסימן שאלה את כל מה שידענו על אב המשפחה בארץ ישראל.

חיי אברהם וולפנזון גירסת המשפחה

את המסורת המשפחתית על חיי אברם וולפנזון ( ושאותה ניתן למצוא גם בערך בויקיפדיה ) העלה על הכתב אחד מצאצאיו ישראל בן זאב מחומר שהועבר בידי משפחתו ובידי קרובו הרב הספר והמו"ל והגנאלוג וההיסטוריון של המשפחה אליהו לנדא הידוע בכינוייו "נכד הגר"א ו"גואל התנ"ך ( והאב של סבתו של כותב שורות אלה ).
.
עוד גירסה של הפרשה היא של הסופר יעקב רימון  שאותה הוא מספר בספר "מגדולי ירושלים" מאת יעקב גליס שיצא לאור בהוצאת "ספרית ראשונים ".

שם הוא מתאר את המסורת המשפחתית על חייו  של אברהם וולפנזון וסיפור נסיעתו לארץ ישראל  שמן הסתם (וזה לא בגדר ניחוש אלא בגדר ודאות) נמסרה לו על ידי שכניו וידידיו במקום מגוריו שכונת מונטיפיורי בתל אביב אותו אליהו לנדא ו/או חתנו של לנדא , הסופר יוסף זונדל וסרמן שהיה ידידו ושותפו לכתיבה של רימון וכתב בעצמו על חייו של וולפנזון ברשימה בספרו "מיקירי ירושלים " , כך שיעקב רימון שימש כאן על תקן "דובר המשפחה".
אז הנה הסיפור גירסת המשפחה :
אברהם וולפנזון בן זאב ( שם המשפחה נלקח על ידיו על שם אביו כאשר השלטונות הרוסיים החל לדרוש אז מיהידים לקחת לעצמן שמות משפחה דבר שלא היה קיים עד אז ) היה רב בעיר שקלוב בבילורוסיה  "יבנה שעל גדות הרייסין" שהייתה המרכז השני בחשיבותו אחרי וילנה של חיי תורה יהודיים.
אין זה ברור בדיוק מתי נולד. לפי מקור אחד של ישראל בן זאב הוא היה בן 42 בבוא לארץ ישראל כאחד מארבעת מנהיגי השיירה הראשונה של העולים שיירת "איילת השחר " בשנת תקס"ט _1809 ( או לפי גרסה אחרת שנת תקס"ח 1808 ) דהיינו נולד בשנת 1767.
אבל לפי הגירסאות אחרות נולד ב1783 ואז היה בן 27 בהגיעו לארץ.
הוא היה אהוב ומקובל על בני עדתו. וגם עשיר גדול עתיר נכסים בחפצי ערך ובנכסי דלא ניידי.חלק גדול מרכושו בא לו כבן משפחתו של "הגביר " הידוע שמריהו לוריא רב במאהילוב וחתנו של הרב הידוע הילל ריבלין שנודע כאחד מעשיריה המופלגים של ליטא . וגם אישתו בתיה בריינה הייתה ממשפחת נטע נוטקין העשירה שבנה ( כנראה אחיה עוד אביה או דודה ) היה תלמידו הידוע של הגר"א סעדיה משקלוב ממנהיגי העלייה לארץ ישראל . . וכך הזוג חי לו חיי עושר ורווחה
. אבל הוא גם היה מתלמידי הגאון מוילנה הגר"א בשנותיו האחרונות ..ויום אחד אמר לו הגר"א רמז לשמו בפסוק "וילך אברהם הלוך ונסוע בנגבה " רמז ברור כי בבוא היום עליו לנסוע לארץ ישראל.
אברהם וולפנזון הבין מיד את הרמז , דברי הגר"א תפסו מקום עמוק בלבבו והוא החליט לעלות לארץ ישראל ,כפי שעשה כבר בעבר סבו עזריאל משקלוב מנהיג העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל,1770 ( ויש אומרים בשנת תקל"ב 1772 ).
הוא הפך לפעיל נלהב ובולט בתנועת העלייה לארץ ישראל " תנועת חזון ציון " שאותה ניהלו תלמידי הגר"א ובהם דודנו רבי ישראל משקלוב.
אברהם עזב את הרבנות בשקלוב הוא מכר את כל אשר היה לו ארז את כל חפציו ולקח אימו את בגדיו והשמלות היקרות של אישתו הצעירה בתיה בריינה תכשיטי זהב וכסף ומעילי פרווה ודברי משי וקטיפה. הזוג יצא למסע הארוך לארץ ישראל בחודש אייר של תקס"ט ( 1809) בשיירה הראשונה של העולים לארץ ישראל שמנתה כ70 נפש ונקראה "איילת השחר ". . על פי בן זאב המסע ארך כשלוש עשרה חודשים ( או שנים עשר חודשים לפי אליהו לנדה ).
השיירה יצאה מהערים שקלוב ומאהילב שבמחוז רייסין אל אודיסה ומשם אל איסטנבול. באיסטנבול סירבו בעלי האוניות לתת להם להמשיך בדרכם כפי שהוסכם מראש מאחר שדרשו ערובה כספית לביטוח אוניותיהם נגד נזקים ואבדות .ואנשי הקבוצה נאלצו לשלשל לידיהם סכום גדול נוסף שאותו היצליחו להשיג על ידי קשריהם המסחריים באיסטנבול . ורק אז ניתן להם להמשיך בדרכם בספינות המפרש.
בדרך הים הם עברו תלאות רבות ורבים מהנוסעים חלו במחלת ים . הם היגיעו לבסוף לאיזמיר בחג הפסח וכאן חגגו את הפסח בעזרתם הנדיבה של יהודי העיר . כאשר יצאו מאיזמיר . הם נתקלו במסעם הימי בספינת שודדי ים והספינה נאלצה לחזור מיד לחוף איזמיר . הנוסעים החרדים הוצאו את נשקם היחיד ספרי התהילים והרבו בתפילות ותחנונים ולבסוף השפיעו על רבי החובלים להמשיך בדרכם.
לבסוף הצליחו להגיע עד לבירות .ומשם רצו להמשיך דרכם ביבשה. הם כבר באו בדברים עם מורי דרך דרוזים . אלא שאז היגיעה אליהם ידיעה דחופה מיהודי העיר כי מתנכלים להם וכי לאחר שיצאו לדרך הם ישדדו ואל להם לצאת לדרך עם אנשים אלו .לאחר שקיבלו הוכחות על חומרת הסכנה שעמדו בפניה הודו אנשי השיירה לה' על הנס שעשה להם בהצילו אותם מן הסכנה . מכא עשו את הדרך לארץ ישראל שוב בדרך הים.
ולבסוף היגיע הזוג וולפנזון לעכו ארץ ישראל בחודש סיון של שנת תק"ע 1810

המשורר יעקב רמון מספר בסיפורו "רבי אבהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " כיצד כאשר היגיעו אברהם ואישתו  אחרי מסע ארוך וקשה בים סוער לעכו השתטחו על הארץ ונשקו את רגבי האדמה והצטרפו מיידית לשיירת גמלים שפניה מועדות לירושלים,  נסיעה הצטיינה בחוסר הנוחיות שלה .  הם היגיעו לירושלים עיר הקודש שבורים ורצוצים בגופם אך לא ברוחם . כשירדו וראו את עיר דוד בחורבנה גאו בבכי מר ולפתע פנתה אל אברהם אישתו הצדקנית  בתיה בריינה כשהיא קוראת מתוך החלטה נחושה :"אברהם עיר האלוהים מושפלת עד שאול תחתית ואני אכנס במחלצות ותכשיטים ועדיים ? לא יהיה כזאת !".

כעת התפרקו בני הזוג מכל תכשיטיהם ועדייהם וחפצי הערך והחן שלהם מסרו אותם לצדקה ( ולפי גירסה אחרת הערימו אותם בערימה גדולה ואז שרפו אותם)   ונכנסו לירושלים בשני מלאכים טהורים  בבגדים פשוטים של סדינים לבנים  זכר לחורבן ובליבם יוקדת אש האהבה לירושלים .

(על פי גירסה אחרת ישנה יותר  של חתנו של וולפנזון יעקב גולדמן ,האירוע אירע עם אישתו השנייה של וולפנזון מרת שיינדל שכאשר באה עם בעלה מהונגריה לירושלים והיא לבושה בגדים אירופאיים עמדה תחתיה וקרעה מלבושיה וקראה : "אינני נכנסת לעיר הקודש בלבושי חול אלו אלא אם יביאו לי סדין לבן לעטוף בו כל גופי " כי כן התעטפו אז נשי בני ירושלים בצאתן החוצה .ורק אחרי שמילאו בקשתה נכנסה העירה.

נשאלת עכשיו השאלה האם אירוע דומה אירע לשתי נשותיו של אברהם וולפינזון ? או שהוא נכון רק לגבי אחת מהן ? ) 

רבי אברהם יצא אז להתפלל במקומות הקדושים בירושלים מצא שש משפחות ( או לפי מקור נוסף שלוש משפחות בלבד ) של אשכנזים בלבד .בידי ישראל בן זאב היה מחזור שבו היה כתבו בכתב ידו של "אברהם הדיין "ליד ברכת "תקע בשפר "בשנת תק"ע בחודש סיון התפללתי בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי ".
מירושלים יצא למסע בדרום הארץ ובראש ובראשונה למקומות הקדושים בחברון.
אבל גם במטרה למצוא נקודות התיישבות עבור העולים החדשים שאותם הנהיג .ולבסוף התיישב בצפת ביחד עם אנשי קבוצתו של בן הדוד הנערץ ישראל שקלוב מחבר ספר "פאת השולחן ". . ומיד התמסר לעבודת ההתיישבות בצפת.
הבן דוד ישראל משקלוב בהכירו את גדולתו של אברהם בתורה ובהוראה מינהו לדיין הראשון של הפרושים בארץ ישראל.
עם זאת ידוע שבמיוחד פעל להקמת בית הכנסת אורחים גדול בצפת עבור עולי השיירות והשקיע בו סכום כסף גדול מכספו הפרטי.
ככל הנראה הפרוייקט לא זכה להצלחה גדולה . בצפת חי רבי וופנזון העשיר הגדול לשעבר בעוני ובדוחק כמו כל האחרים אבל גם מתוך עושר נפשי ורוחני עצום . ונמנה על הישיבה שנוהלה בידי דודנו רבי ישראל . ושם חגגו כל שלוש שנים ( ובגירסה אחרת כל שש שנים ) ואת סיום הש"ס בחגיגות ושמחה רבתי.
הוא היה ידוע כמי שפעל רבות לחיזוק הקשרים בין הפרושים והחסידים שהיו ידועים בשנאה שבינהם והראה דוגמה ומופת לאחרים כאשר השיא את ביתו שטיבה פייגה לנכדו של מייסד שושלת לובביץ בחסידות חב"ד ומחבר ספר "התניא " רבי שניאור זלמן שניאורסון.
ארבע שנים לאחר עלותו לארץ ישראל בחודש תמוז תקע"ד ( 1814) נולד לו בצפת ( ולפי גרסה אחרת בירושלים) בן שלו נועד עתיד גדול ,זאב.
הבן זאב דמות מעניינת מאין כמוה למד בישיבה בצפת של ישראל משקלוב והפך לעתיד לדמות מרכזית בישוב היהודי כאחד העסקנים הבולטים והחשובים של הקהילה הפרושית בירושלים , למגיה ומנהיג הגוורדיה היהודית של ירושלים ( וכתבה מיוחדת עליו תופיע באתר זה בהמשך )
לאחר שכמה מתלמידי הגר"א התיישבו גם בירושלים היה אברהם הדיין אחד המקשרים בין הקהילות של צפת וירושלים וטבריה .וכן יצא כמה פעמים מהארץ לרוסיה כשד"ר    ( שליח דרבנן ) שליח לגולה להשגת כספים למען חיזוק הישוב בארץ ישראל.

אך בנתיים סבלו אנשי הישוב בצפת משורה של אסונות נוראיים אסונות מיד הטבע ומיד אדם . הם סבלו ממגפה נוראית.ואחר כך ממרד של פלחים ודרוזים שטבחו ביהודים.
אחרי מרד הדרוזים של שנת תקצ"ד ( 1834) שאיים על קיומו והתפתחותו של הישוב היהודי בצפת שלח אותו רבי ישראל בשנת תקצ"ו ( 1836) לגולה לעורר נדיבי עם להגדיל את תמיכתם בישוב שקיומו העומד כעת בסכנה נוראית . ואז בהיותו בעיר פרשבורג שבהונגריה היגיעה אליו ידיעה נוראית מבנו זאב .על רעידת אדמה איומה בצפת בשנת תקצ"ז .ברעידת האדמה הזאת נספה שליש הישוב בעיר ובתוכם גם אישתו בתיה בריינה ושני בניו.
.( בנתיים הוא הביא לפרשבורג את הזמר "אורה למרדכי " לפורים שהיה מושר בארץ ישראל כפי שנכתב אז ברישומי הקהילה).
זאב שהיה אז אצל גיסו שניאור זלמן שניאורסון ואחותו טיבה פיגה בירושלים וכך ניצל מהרעש והיה בין הראשונים שיצאו לצפת כדי להחיש עזרה לשארית הפליטה מצפת ).

וברעידת האדמה נכחדו גם שלוש החיבורים תורניים גדולים שאותם כתב אברהם. וקונטרסים שהכילו שאלות ותשובות אל רבנים בגולה ובארץ ופרקי דרשות שהיה מלמד בישיבה בצפת חיבוריו בחידושי תורה אבדו לתמיד בין איי המפולת. .נשארה רק מחברת קטנה אחת על תגלחת בחול המועד שנמצאה במקרה בידי זאב בין ההריסות של הבית כשהיא כבר מוכנה לדפוס היא נתחברה כנראה לשם הפצה בקרב יהודי הגולה.אברהם מיהר לשלוח עזרה כספית גדולה מהגולה והודות לסיועו זה יכלו האשכנזים להתחזק מחדש בצפת.
בגולה אברהם נשא אישה שנייה את שינדל.

 

קבר שיינדל אישתו השנייה של אברהם וולפנזון. צילם  עמנואל סגל.

 הכתובת על מצבת קברה של שיינדל אישתו השנייה של אברהם וולפנזון.כפי שהיא מופיעה בספר "חלקת  מחוקק".

 ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי שהיכיר את משפחת אברהם הדיין היטב מילדותו  סיפר על שינדל

 

"מאת אבי מורי  ורבי צבי ז"ל שגר בחצר אחת עם רבי אברהם הדיין קיבלתי :שיינדל היתה בת להורים גדולים בשורישפאטאק שבהונגריה . מלומדת הייתה ביהדות גרמנית והונגרית ,בקיאה הייתה במדרשי אגדה .הצטיינה ביופייה ,בחוכמתה ,ביראת ה' ובצדקתה אשר חפפה על כל הגיוני נפשה ופועל כפיה.

הרב יעקב גולדמן בעלה של אסתר מלכה בתה ,מספר בספרו "בני אשר "בבואה עם בעלה רבי אברהם מאונגריה לשער יפו בירושלים והיא לבושה מלבושי –פאר אירופאיים עמדה על יד שער יפו וקרעה ב גדיה כדין ואמרה "איני נכנסת לעיר הקדושה במלבושי מן הגולה אלא בסדין לבן כמנהג נשי ירושלים המוסלמיות והיהודיות בצאתן החוצה.היא דאגה לגר ליתום ולאלמנה .היא נפטרה במיטב שנותיה .מנוחתה כבוד על הר הזיתים . וזה נוסח מצבתה :פ"נ ( פה נקברה ) האישה הצנועה מ' ( מרת ) שיינדל אשר מוה"ר ( מורנו ורבנו ) אברהם וואלפינזאהן ד"ץ ק"ק צפת  ת"ו  גלבע זך אייר של ובחרת בחיים ( תרט"ז 1840) תנצב"ה.

  ממנה נולדו לו שני ילדים,יהושע ומלכה שנשעה לסופר והעיתונאי וחוקר ארץ ישראל יעקב גולדמאן ( שהוא אחיו החורג של היסטוריון הישוב הישן פנחס גרייבסקי ) היא חיה עד כמעט גיל מאה בנוה צדק בתל אביב.

אסתר מלכה בתו של אברהם וולפנזון ואישתו של הסופר יעקב גולדמן .חיה עד גיל מופלג של מאה בשכונת נווה צדק בתל אביב.

בשנת תר"ג ( 1843) חזר וולפנזון לירושלים .וכאן נח מעמלו וטלטולי הדרך . שליחותו לגולה הוכתרה בהצלחה ונשאה פרי רב.
בשנת תר"ז ( 1847 ) יצא שוב בשליחות לגולה ובדרך כתב משליחותו כתב תשובה בהלכה לרב של ירושלים ישעיה ברדקי . אך הפעם התנפלו עליו שודדים ושדדו ממנו את כל מה שהצליח לאסוף.הוא חזר שבור ורצוץ לירושלים ושוב לא יצא למסעות.

אחרי האסון הזה חזר לירושלים שבה בנו הפך לפעיל מרכזי קבע את ישיבתו בבית המדרש "מנחם ציון " של הפרושים והיה מרצה ממנו שיעורים נמנה על ראשי העדה וכיהן כגבאי במרבית מסודותיה.
הוא נודע בירושלים בהתעניינותו בנשוא עשרת השבטים האובדים ששמועות דיברו על כך שנמצאו שבט יהודי בדואי בחצי האי ערב וראה בשמועות אלו אות להתקרבות הגאולה.
הוא נפטר בירושלים ונטמן בשיפולי הר הזיתים בקרבת יד אבשלום בבית הקברות העתיק שהיה ברשות העדה הספרדית ומשותף לכל עדות היהודים בירושלים.
. על מצבתו כתבו :

"בקי בש"ס ופוסקים והגדה ,וגם בסתרי חכמה נודעת לו ,אברהם דיין ".

אליהו לנדא נינו של אברהם וולפנזון.

שנים רבות לאתר מותו של אברהם ב1946 יצאה לבסוף החוברת שאותה כתב "מחזה אברהם " על התגלחת בחול המועד. נינו אליהו לנדא מצא את כתב היד עוד בילדותו בין כתבי יד שונים בבית סבו זאב והוא חלם כל חייו להוציא אותו לאור.
במהלך חייו אליהו לנדא התמקד בהוצאת כתבי יד של הגאון מוילנא בניו וצאצאיו ובפרויקטים אחרים , אבל בסוף חייו נגש לבסוף אל המלאכה והספיק להשלים את ההדפסה ימים ספורים לפני שהסתלק מן העולם ב1946. ובנו יעקב שמשיך את מפעל חייו כמו"ל כבר השלים את ההוצאה. החוברת יצאה לאור עם הקדמה של צאצא אחר,ישראל בן זאב.
החוברת המקורית היום היא נדירה מעין כמוה אבל אין צורך לחשוש היא קיימת ברשת .
אפשר להוריד אותה בקלות ,והיא ניתנת להדפסה מחדש לפי דרישה כך שיצירתו הנדירה של וולפנזון היא כיום זמינה לכל.
עד כאן סיפור שגרתי של חיי אדם גדול. ממייסדי הישוב הפרושי בארץ ישראל ,אדם שהוא כבוד לצאצאיו..
אבל למרבית הצער המחקר הראה שחייו האמיתיים של אברהם וולפנזון היו שונים למדי ואפילו שונים מאוד מכל המתואר כאן. והפרטים האלו נחשפו לראשונה במחקר של פרופסור אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " שמופיע בספר גאולה בדרך הטבע :תלמידי הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז
והגילויים במחקר זה יכולים לעצור את נשימתו של כל מי שקיבל עד כה את הסיפור על פרשת חיי אברהם "הדיין " משקלוב כאמת מוחלטת.

 חיי אברהם וולפנזון : גירסת המחקר הההיסטורי

( הערה :למי שרוצה להעמיק בעניין מוזמן ורצוי לקרוא תחילה את הקדמתו של בן זאב לחוברת "מחזה אברהם " שאותה אפשר להוריד מהרשת.
לפני שהוא ניגש לקרוא את הראיון הזה שהוא בגדר התקפה על הקדמה זאת ,אבל זה אינו חיוני ).
להלן ראיון עם פרופסור אריה מורגנשטרן מהחוקרים הבולטים היום של תולדות הישוב הישן בארץ ישראל ותולדות ארץ ישראל במאה ה-19.
האם אתה יכול להסביר לי מה גרם לך להתעניין באברהם וולפזון ?

אריה מורגנשטרן.

ד"ר אריה מורגנשטרן: ההתעניינות המיוחדת שלי לא קשורה דווקא באברהם וולפנזון עצמו אם כי אין ספק שמשפחתו הייתה חשובה ומשפיעה בתולדות הישוב. היא נובעת מהתעניינותי הכללית בנושא עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל ,שאירעה כידוע לך לפני 200 שנה בדיוק . עלייה זו פתחה שלב חדש בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל.
אתה יכול ללמוד הרבה על עליה זאת גם מתולדות המשפחות השונות שהשתתפו בה ביניהן משפחת וולפנזון.
כידוע לך משפחות תלמידי הגר"א שעלו ארצה הן מהמשפחות הגדולות והותיקות ביותר בעולם היהודי האשכנזי , משום שהן ניצלו מן השואה שהכריתה את רוב רובה של יהדות אשכנז.אצלן אתה תמצא שושלות שמונות אלפי צאצאים . למעשה רוב המשפחות הפרושיות הגדולות כתבו את ספרי תולדות משפחותיהם. אם כי מדובר במסורות שבעל-פה שלא תמיד מגובות בתעוד היסטורי ראוי.

אלי: ישנן משפחות בחברה הזאת    שדאגו יותר מכל לתיעוד תולדותיהם ?
בהחלט.  ישנן כמה משפחות ספציפיות שאצלן העיסוק בתולדות המשפחה הוא בולט במיוחד . אלו הן משפחת ריבלין ומשפחת סלומון ומשפחת צאצאי הגר"א עצמו.
בקרב ענף מסויים במשפחת ריבלין הירושלמית, שבסוף המאה ה-19 הנהיגה את מוסדות הישוב הישן, יש יותר סופרים וחוקרים משאר המשפחות . המשפחה הזאת  גם מקורבת משפחתית לגר"א עצמו וזה הוסיף עוד יותר על מעמדה.
בשלב מסויים בראשית המאה ה-20 ראו בני משפחת ריבלין שעל הישוב השתלטו אנשי העלייה השנייה והשלישית והיה להם אינטרס לתעד את ההיסטוריה שלהם. להערכתם שהתבררה כיום כנכונה, היו להם מניות יסוד וזכויות שלא נפלו מבחינת התרומה הסגולית שלהם לביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל, זאת מבלי לפגוע בזכויות ובחשיבות של העלייה הראשונה והשנייה.
.אנשי משפחת ריבלין פירסמו שורה של ספרים שהאדירו את אבותיהם כמייסדי ומנהיגי העלייה הפרושית לארץ ישראל (תלמידי הגר"א ) טענות שאני הוכחתי במחקרים שונים שהיו שגויות ומוטעות. הללו התעמתו גם עם בני משפחות אחרות כמו בני משפחת סלומון שהציגו אף הם גירסה משלהם על תולדות הישוב הפרושי , גירסה שהעמידה את משפחת סלומון במרכז, ולא את בני משפחת ריבלין.
ואגב הרשה לי לשאול  אותך שאלה  משלי.
האם גם  אתם משתייכים גם למשפחת ריבלין ? או שדם ריבליני אינו זורם בעורקכם?
 אלי :התשובה היא לא בדיוק : משפחתי ומשפחת ריבלין יש לנו אב קדמון משותף ,החבר יוסף,  האיש שהוגלה מוינה לעיר פראג בידי הקיסר פרדינד במאה ה16 והוא האב המשותף של משפחת ריבלין  של משפחת הגר"א שממנו מתחילה שושלת היוחסין של שתי המשפחות.ועכשיו נחזור לעניינינו.

חותמת של "רוזני ארץ ישראל בוילנה "אירגון חשאי שנחשד בידי משטרת הצאר כבעל שאיפות עולמיות.

אלי :איך החל העניין שלך באברהם וולפנזון עצמו  ?
מורגנשטרן : העניין שלי בוולפנזון עצמו החל לאחר שגיליתי באמסטרדם בירת הולנד את מפקד הפרושים משנת 1834 . זאת הייתה רשימה שנשלחה על ידי אירגון "רוזני ארץ ישראל" – האירגון החשאי שנשלט בידי קרובי משפחתו של הגר"א, ואשר ניהל את העלייה לארץ ישראל ופיקח על המתרחש בקרב הפרושים בארץ, לארגון המקביל להם באמסטרדם..
[ הפרטים על אירגון "רוזני ארץ ישראל בוילנה " נחשפו בשנים האחרונות בלבד בעקבות גילוי כתבי יד חדשים שזורים אור על האירגון ששמר על חשאיות מרבית כתוצאה ממעקבים  שניהלה נגדו  משטרת הצאר בראשית המאה ה19  מאחר שהאמינה שהמדובר באירגון בעל שאיפות כלל עולמיות ושאר הבלים מסוג זה ) .

בתמיכה הכספית ביישוב היהודי בארץ נעזרו ראשי "רוזני וילנה" עם ארגון הפקוא"מ [ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם] שנשלט בידי הבנקאי צבי הירש להערן ובני משפחתו. הפקוא"מ רצה להקים בארץ קהילה של לומדי תורה כהכנה לביאת המשיח, ביאה שלדעתם הייתה קרובה מאוד וצפויה על פי ספרי הקבלה, כבר בשנת 1840. ארגון הפקוא"מ אסף בכל אירופה המערבית כספים עבור הקהילות היהודיות בארץ ישראל וחילק אותם לפי מפתח קבוע . זוהי "החלוקה " שיותר מאוחר הושמצה בהיסטוריוגרפיה הציונית, אך בלעדיה לא יכול היה ישוב יהודי להתקיים בארץ ישראל תחת שלטון מוסלמי עויין.
"רוזני ארץ ישראל בוילנה " שלחו ללהערן רשימות שמיות של כל האשכנזים הנמצאים בארץ על פי דרישת אנשי אמסטרדם כדי שיהיו בטוחים שלא מרמים אותם לגבי גודלן של הקהילות הנמצאות בארץ ( שלכך הייתה כמובן השפעה על חלוקת הכספים בין העדות השונות )
. מכל הרשימות האלו שנשלחו במשך קרוב ל- 70 שנה נמצאה רק רשימה אחת , זו של שנת 1834. החומר כולו היה קיים בארכיון מסודר של הארגון עד לתקופת השואה והושמד בחלקו הגדול בשנת 1942 לערך. רק במקום מחבוא אחד באמסטרדם נמצאו 30 איגרות שנשלחו לאמסטרדם מווילנה ובהם הרשימה של שנת 1834 .
התחלתי לחפש בין השמות את אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב"  ,אדם כל כך חשוב ממשפחה כל כך חשובה , הוא  היה  חייב להופיע  בהם במקום בולט.  ואחרי הכל  הוא אמור היה להיות בארץ, לפי המסורת המשפחתית כבר משנת 1810,יחד עם שאר תלמידי הגר"א ועם דודנו ר' ישראל משקלוב.
קראתי כל מה שכתבו עליו ש"ז ריבלין וד"ר בן זאב והאחרים על מנת להצליב את המידע שנכתב עליו עשרות שנים לאחר מותו עם מה שכתוב ברשימות האותנטיות של הזמן . אבל הפלא ופלא ברשומות האותנטיות של הזמן לא היה שום איזכור של השם וולפנזון, לא של האב אברהם ולא של הבן זאב עד שנת 1835. כלום .אפס .נאדה.

האיזכור החשוב ביותר נמצא ברשימה שהוכנה על-ידי הכוללים עצמם עבור משה מונטיפיורי והוא מתייחס לשנת העלייה ולגיל העולים וזהו המפקד שנעשה בישוב היהודי בארץ ישראל בשנת תקצ"ט 1839 . שם הוא אכן מופיע כ"אברהם משקלוב " שנולד ב1804 ועלה יחד עם בנו זאב בשנת 1835. לצדו נרשם שהוא מצוי כעת (1839) בשליחות הכולל. ואכן בשנת 1839 שהה אברהם וולפנזון בהונגריה בשליחות כולל הפרושים.

 

אלי :אולי היה  יותר מאדם אחד בשם הזה ? אולי המדובר באדם אחר בשם אברהם ווולפנזון ?
מורגנשטרן : לא. המסמכים מראים בצורה ברורה מאוד  ומעבר לכל ספק שזהו אברהם "הדיין " אביו של זאב וולפנזון המפורסם שהיה פעיל מרכזי של הישוב הפרושי בירושלים ושהה בשליחות ב1839 .במפקד נזכר שמה של בתו פייגה טויבה , ילידת 1825, שתהא בעתיד אשתו של שניאור זלמן שניאורסון מגיה בבית הדפוס של ישראל בק, חתנו של אברהם וולפנזון.[ גם גיסו זאב וולפנזון עבד באותו בית דפוס]
עם זאת תיאורטית הייתה יכולה להיות אפשרות שהוא עלה לארץ ב1809 ירד מהארץ וחזר ועלה ב1835 לולא העובדה שהוא נולד לפי מפקד מונטיפיורי רק ב-1804 ואז קשה להאמין שהוא עלה בשיירה הראשונה של הפרושים והפך לדיין בצפת כשהיה בסך הכל בן שש שנים . .
ואשר לבן זאב עליו כתוב ברישומים שהוא נולד בחו"ל בעיר שקלוב ( ולא בצפת ולא בירושלים )  רק ב-1818 ועלה לארץ רק ב-1835 ביחד עם אביו.
אלי: כלומר שהוא הוליד אותו רק בגיל  14 האם זה ייתכן ?
מורגנשטרן: בוודאי. עליך לזכור שאז אנשים נישאו בגיל צעיר מאוד, לפעמים בגילים 13-14 זה היה טבעי ביותר.
אלי: מה גיליתם לגביו ולגבי פעילותו מהמסמכים ?
הוא נשלח על ידי בן דודו ישראל משקלוב בסוף שנת 1835 לשליחות להונגריה והיה אמור לחזור לא יאוחר משנת 1840 אך חזר רק בשנת תר"ג 1843 לאחר שהות ארוכה ומאוד לא מקובלת בפרשבורג ורק לאחר הפצרות רבות עם אשתו השנייה , לאחר שאשתו הראשונה ושני ילדיו נהרגו ברעש של שנת תקצ"ז (1837) .
צריך להבין כי יציאה לשליחות של השד"רים היתה בבחינת יציאה לחיפוש מכרות זהב , ואפשר להשוות אותם לשליחויות של שליחי סוכנות היום . רק אנשים מכובדים היו נשלחים כדי לייצג את ארץ ישראל בחו"ל. השליחים היו זוכים לאחוז מסויים של רווחים מהכספים שנאספו במהלך השליחות וזה יכול היה להיות סכום גדול מאוד. התוצאה הייתה שכל אחד שראה את עצמו ראוי ביקש לצאת והיו לפעמים מריבות על השליחויות האלו.
מהמסמכים מתברר שהיו שליחים שהתגלו כטיפוסים לא ישרים במיוחד. יש לנו ידיעות על שד"רים שעסקו בהימורים והיו רינונים על אחד שאף ביקר באזורים מסויימים באמסטרדם… יש מידע על שליחים ששלחו יד בכספים שהופקדו בידיהם וכו'. מסתבר שהיו האשמות כאלו כנגד אברהם וולפנזון.
מהמכתבים של לעהרן התגלו עוד דברים לגבי וולפנזון . התברר שהוא הואשם בכל מיני האשמות שהטילו ספק גדול ביושרו ובהתאמתו לתפקיד המכובד של השד"ר.

אלי:מה היו ההאשמות כנגדו ?

מורגנשטרן : נטען שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים, בלשון המעטה . הוא גם לא רצה לחזור אחרי סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. הוא המשיך לאסוף בחו"ל כספים עבור עצמו .וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף עד שעיניינו יוסדר לשביעות רצונו.
.כמו כן האשימו אותו בענייני נאמנויות שונים ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. הוא היה מסוכסך על רקע כספי גם עם רבניה של הונגריה.
ואולי חמור מכל . נטען נגדו כי הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן " , ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה.
( לא ידוע לנו מה היו תוצאות התביעה הזאת  . בינתיים יש לראות את וולפנזון כזכאי בעניין מחמת הספק עד שיתגלו תוצאות הדיון המשפטי בעניין ).
הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן כבר שקל לכתוב לארץ ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ ישראל לענות על הטענות כנגדו .אבל לעהרן חשש שבנו שכיהן אז כסופר הכולל יחפה על מעללי אביו.
בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ ישראל .אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל.

אלי : אבל הרי מסופר לנו בהיסטוריה המשפחתית  שהוא יצא פעם שנייה לשליחות ,הפעם שבה נשדד כל כספו ?
מורגנשטרן :    אכן  אברהם יערי מזכיר בספרו "שלוחי ארץ ישראל ", עמ'780 כי הוא יצא בשנת תר"ז בשליחות שניה. אבל הוא אינו מציין מקור. מצטער . זאת טעות. וולפנזון שלנו  מעולם לא יצא לחו"ל פעם שנייה.

 יערי בילבל  כאן את ר' אברהם וולפנזון עם ר' אברהם אייזנשטיין מפינסק שאף הוא היה דיין בצפת ויצא לשליחות ב הונגריה במקביל גם הוא שנת תר"ז . משליחות זו של ר' אברהם אייזנשטיין יש לנו מקורות רבים.יערי מתבסס גם על גרייבסקי," זכרון לחובבים הראשונים" , חוברת ח' עמ' 34, ושם מצויה רשימה כמעט מעודכנת של שד"רי הפרושים אך לא נאמר שם דבר על שליחות משנת תר"ז , אלא על שליחותו של ר' אברהם וולפינזון משנת תקצ"ה. ראה גם הערת א' ריבלין ב"תולדות חכמי ירושלים" כרך ד' עמ' 79-80 שאף הוא מבלבל בין וולפנזון ו"אברהם פינסקר" שהוא אייזנשטיין. ובאמת יש דמיון מדהים  בין שניהם.שניהם נקראו אברהם.שניהם שימשו כדיינים בצפת וכנראה באותו הזמן.שניהם שהו תקופה מסויימת בשליחות מקבילה בהונגריה וכנראה שוב באותו הזמן בשנת תר"ז.ולשניהם היה גורל משותף ברעידת האדמה שהתרחשה בצפת בזמן ששניהם שהו בהונגריה ניספו נשות שניהם  וחלק מילדי שניהם.כך שבאמת קל מאוד להתבלבל בינם.ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר .הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה.
הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו 1855.
.הוא לא חתום למשל על תעודות הכולל והרי בידינו הרבה תעודות של התקופה. זה סימן ברור שהוא סולק מההנהגה.
הוא לא היה כבר בסטטוס גבוה, מה גם שר' ישראל משקלוב שהיה בן דודו לא היה יכול להגן עליו , וכל הסטאטוס שעוד נשאר בידיו היה כנראה אך ורק הודות לבנו זאב . מצאנו שהוא חתום על תעודה אחת בלבד וגם זה כנראה רק בזכות הבן זאב שהפך למנהיג בולט של הישוב.
אלי: איך אתה מסביר את ההבדל בין המסורת המשפחתית והמסמכים ההיסטוריים ?האם היה כאן שיבוש שלא מדעת ? או שמה שינוי מכוון?
מורגנשטרן: יש כאן באמת תופעה מוזרה ואפילו יוצאת דופן של שינוי מהותי של תולדות חיים של אדם והלבשת דמות אחת על דמות אחרת שחיה בזמן אחר.
נראה שמה שקרה כאן היה שד"ר בן זאב זיהה את אברהם וולפנזון משקלוב עם דמות אחרת שאכן הייתה קיימת : של אברהם הדיין משקלוב שאכן היה בין העולים הראשונים מבין תלמידי הגר"א ונולד בסביבות 1767 דהיינו נולד כמעט 40 שנה לפני אברהם וולפנזון "שלנו"
 ועליו כנראה סיפר את הסיפור על דברי הגר"א שנאמרו לו על אודות אברהם אבינו וששיכנעו אותו לצאת לארץ ישראל.
כדאי לצטט כאן את מה שד"ר בן זאב אומר בהקדמה לספר "מחזה אברהם " המיוחס לרבי אברהם וולפזנון והוצא לאור בידי אליהו ויעקב לנדא :
"רבי אברהם הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א וממיסדי תנועת העלייה של הפרושים לארץ ישראל ,..שהיה הדיין הראשון לאשכנזים הפרושים בארץ ישראל נשכח במשך הזמן .וזה משום שאנשים שונים מן המתיימרים להעמיד את משפחותיהם בראש בוני הישוב הישן התעלמו  ממנו ומבנו הגדול רבי זאב וולפינזון …"
נראה לי שאותם "מן המתימרים להעמיד את משפחותיהם בראש בוני הישוב הישן" אינם אלא בני משפחת ריבלין המפורסמת שכתבו שורה של ספרים שהפכו למקורות מידע מרכזיים בנושא. הם הציגו את אבות משפחתם כמייסדי ומנהלי הישוב הפרושי בירושלים משנותיו הראשונות אם כי זה בכלל לא היה כך במציאות ההיסטורית. בני המשפחה הזאת כידוע לך שיתפו פעולה עם בני משפחת צאצאי הגר"א במחקרים על תולדות השושלת .אבל בו בזמן גם שימשו כסוג של "מתחרים ".
נראה לי שד"ר בן זאב ולנדא החליטו "הבא ונתחכמה להם" ונתלה אף אנו באילן גדול ששמו הגר"א ובדמותו העלומה של רבי אברהם הדיין משקלוב"  שהיה כנראה דמות אחרת  שעליה לא ידעו הרבה והם ניסו "להתלבש" על הדמות הזאת.

 

ישראל בן זאב ,ביוגרף של אברהם וולפנזון.

מי היה ישראל בן זאב כותב תולדות של אברהם וולפנזון?

.לאיש היו חיים מעניינים למדי והוא שווה מאמר בפני עצמו .
הוא נולד ב1899 לאביו מנחם וולפיזון והיה דור חמישי לאברהם וולפנזון
. הוא הפך במהלך חייו לאחד המומחים הגדולים ביותר של הישוב והמדינה לשפה הערבית ולהיסטוריה האיסלאמית אם לא המומחה הגדול ביותר . .קיבל תואר דוקטור על ספרו הגדול "היהודים בערב בתקופת  הופעת האיסלאם " . ספר זה יצא בערבית בשנת 1927 בהוצאה מצרית מוסלמית ידועה .אותה הוצאה הוציאה ב1929 את ספרו על תולדות השפות השמיות . ואת ספרו על חיי הרמב"ם וספריו שהתפרסם עם הקדמה של השיך המוסלמי מוסטפה עבד אר -ראזק  ב1935.

בעברית פרסם ב- 1931; את הספר "היהודים בערב " ספר שזכה למהדורה שנייה ומורחבת ב קורות היהודים בחצי האי ערב ודרום ארץ ישראל עד הופעת האסלאם ועד גירושם מרוב גלילות ערב ; בלווית תמונות, כתובות ומפות / הוצאת אחיאסף 1957
עוד ספר שפירסם וב1931 את החוברת "על התפילה ".
הוא קיבל תואר דוקטור שני בגרמניה ב1932 על ספר "יהודים ויהדות במסורת האיסלאמית ". וחיבר ספר בגרמנית בתקופת לימודיו שם על "מומרים יהודים בתקופת הופעת האיסלאם ".
בשובו מגרמניה הפך למרצה מן המניין  כפרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת קאהיר ובמכללת דאר אל עלום בקאהיר  והמשיך בחיבור מחקרים שונים בתולדות הספרות ערבית ובדברי ימי ישראל בארצות ערב ובעיקר מצרים וכן פירםס מאמרים בעיתונים מצריים יומיים שונים . .בתקופת שבתו במצרים צילם את כל עתיקות היהודים בקאהיר וערים מצריות אחרות כמו אלכסנדריה ופסטאס עבור ספר שהוא הכין בשם "גנזי ישראל במצרים ועבור ספר באנגלית על הגניזה .

ב1927 יזם והשתתף עם הבלש העברי הראשון דוד תדהר ביסוד מועדון עברי שנועד לתת חינוך לאומי עברי ליהודי מצרים . והקים את החברה לחקירת דברי ימי ישראל במצרים ושימש בהתנדבות כמזכיר חברה זאת .
ב1939 יסד עם אנשים כמו דוד ילין את "התאחדות בני הישוב" במטרה ללכד את ותיקי הישוב וצאצאיהם בלי הבדלי עדות ומפלגות בגוף צבורי אחד לפעילות חברתית וציבורית בבנין הארץ . וחיזוק הישוב בחומר וברוח .ה1940 הוא הקים סניף בתל אביב של ההתאחדות וביוזמתו של דוד תדהר שהפך לרוח החיה בארגון הוקמו עבור המועדון וגם ספריה והוצאה לאור שפעלה במסגרתה "ספריית ראשונים " שבה פורסמו ביוגרפיות שונות על ראשוני הישוב שאותם כתב יעקב חורגין והוציא לאור תדהר .
במסגרת סדרה זאת פורסם גם הספר בעריכתו של בן זאב מי ומי בירושלים :
אישים בבירה / בעריכת ישראל בן זאב ספרית הישוב, תשכ"ה 1965
ובמסגרתה פורסמו גם כרכי האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר אנציקלופדיה שנוצרה במקור כתוצאה מרעיון של יוסף זונדל וסרמן ,ובהשראת ספרים מקבילים של פנחס גרייבסקי על וותיקי ירושלים . בסדרה זאת פורסם גם הספר "מגדולי ירושלים " של יעקב גליס שבו אנו מוצאים רשימה מפורטת מאוד על אברהם וולפינזון.

ב1939 קיבל הצעה מאמיר עבדאללה שליט ירדן לתרגם כתב יד ערבי עתיק של "ספר הציד והמטרקד " שנכתב לפני כאלף ומאה שנים בידי אבו אלפתח מחמוד כשאגם מרמלה . הכתב היד ניתן לנסיך עבדללה מתנה בידי שליט תורכיה אטטורק .האמיר היציע הציע לחכמים ומוסלמים מארץ ישראל ומצרים את עריכת כתב היד והכשרתו לדפוס .אך הללו לא נענו להצעתו בגכלל קשיים בפענוח בכתב היד . האמיר היציע ביוזמת פנחס רותנברג את ההעבודה לבן זאב והוא הסכים ומאז עסק בכך ( אך לא ידוע לי אם השלים זאת ) .
הוא התעניין מאוד בנושאי גרים וכתב את

גרים וגיור בעבר ובהוה( 1961) האם, האב והגיור ( קומה, התנועה לגיור והפצת אהבת-ישראל בין העמים, תשל"ו 1976) המסיון בישראל ( הוצאת קומה 1963)
ב1938 חזר לארץ ישראל והוזמן לתת תוכנית על שיפור הוראת השפה העברית בבתיה ספר של העבריים .1943 הפך למפקח על לימוד הערבית בבתי הספר ,הכין קורסים להכשרת מורים לערבית וחיבר את ספרי הלימוד לעברית מדוברת למתחילים ולמתקדמים שהכילו גם חומר פולקלורי רב והופיעו בכמה מהדורות .וכן ספר בשם " פרקים נבחרים מהשפה הערבית " עבור יודעי השפה ותלמידי הכיתות העליונות .
"
הוא פרסן שורת מאמרים ב"כתב העת של אגודת הסופרים "מאזניים " בכת בה עת ההיסטורי "ציון " וכתבי עת עבריים אחרים .בינהם ביוגרפיות של פרופסור דוד ילין וגם מאמר הספד על קרובו אליהו לנדא במלאת 25 שנה למותו .

ספרו האחרון "ערבית מדוברת " מהדורה שישית מתוקנת יצאה לאור בהוצאת מהו"ת – 1979והוא אז בן 90 .

דודן או אחיין ?

אלי :אתה טוען במאמר שוולפנזון לא היה דודנו של ישראל משקלוב אלא היה בסך הכל אחיינו.
מורגנשטרן : אכן כך כותב צבי הירש לעהרן שכותב על ישראל משקלוב כדודו ואיזו סיבה הייתה לו לשקר בעניין ? ללעהרן היו מקורות מידע מפורטים מאוד על האנשים בארץ והוא לא היה טועה בדבר כזה סתם. והמסקנה המתבקשת היא שוולפנזון היה בן דור צעיר יותר מישראל משקלוב ולא בערך בן גילו כפי שהוא מתאר במסורת המשפחתית שלכם.
 אלי :מר מורגנשטרן לתשומת ליבך יש לי בבית ספרי יוחסין שהוכנו בידי האב של סבתי ובידי סבי שמפרטים את השושלת המשפחתית בעניין ומראים בפירוט שוולפנזון היה דודנו של ישראל משקלוב ולא אחיינו.
מורגנשטרן :אם כך זה באמת מוסיף אור חדש על העניין בדרך כלל יש להתייחס ברצינות רבה לספרי היוחסין האלו.האמת היא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפירסמתי את המאמר המדעי בעניין מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין . מצאתי כתב יד של אברהם וולפנזון. 

 מדובר מדובר בצילום מכתב שכתב וולפזון שנמצא בידיו של אספן פרטי, שגם את שמו איני יכול למסור עד לפירסום המדעי.
. במכתב הזה וולפזון כותב
: " ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[…קרוע…..] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו" . לא אוכל לפרט יות משופ שזה עוד יופיע בפרסום מדעי .  אבל הוא מדבר על חשיבות ספריו של ר' ישראל ובעיקר על" פאת השולחן".דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא "רק " אחיינו .
מורגנשטרן: נכון.

אבל וכאן זאת ספקולציה .ייתכן שלאהרן לא טעה "סתם " בהגדרת הקשרים המשפחתיים בין השניים. יתכן שבמסגרת הקשרים המסובכים שהיו בין המשפחות היהודיות דאז וולפנזון אולי היה מצדדים שונים של משפחתו שהיום כבר לא ידועים לנו גם דודנו וגם אחיינו של ישראל משקלוב ולעהרן ידע זאת והעדיף להתייחס אליו רק כאחין גם מסיבות של זילזול
לשם השוואה מהמכתבים מתברר לנו שבתו של לאהרן הייתה נשואה לאחיו כלומר שהוא היה גם הסב של ילדם וגם דוד.

מתי מת אברהם וולפנזון ?

גם על כך יש תעלומה מוזרה לפי רוב המקורות רשימותיו של בן זאב והאנציקלופדיה של תדהר והספר "מגדולי ירושלים " של גליס וספרו של יוסף זונדל וסרמן "מיקירי ירושלים " הוא מת בט"ז בכסלו בשנת תרי"א 1851.
ויש לשים לב שכל המקורות הלו הם ישירות של אנשי משפחה או מבוססים עליהם כמו בספר של גליס.
אבל הרישומים בחברה קדישה מראים שהוא מת כמה שנים יותר מאוחר בשנת ט"ז בכסלו תרט"ו.( 1855)
התאריך הזה מופיע גם באנציקלופדיה של יעקב גניס אך לא בספרו "מגדולי ירושלים "נ-1967 כאילו המחבר גילה בנתיים פרטים חדשים שלא נמסרו לו במקור בידי המשפחה ודוברה יעקב רמון , פרטים  שאילצו אותו לתקן את תאריך הפטירה.
.
"איך אתה מסביר את הניגודים בין שני תאריכי הפטירה ?קשה להאמין שלנדא ובן זאב היו טועים במידע כל כך בסיסי זמין לכל מה עוד שזה לא דבר שהייתה להם סיבה לשקר לגביו.
אולי היו שני אנשים בעלי אותו שם שנפטרו בזמנים שונים ?ואולי היתה זאת טעות של פקידי ה"חברה קדישה " אנשים האלו לא בהכרך דייקו בכל פעם שכתבו משהו .וההיגיון אומר שיש לסמוך בעניין יותר על בני המשפחה מאשר על לבלרים."

מורגנשטרן : יש לנו הוכחה חותכת ומוחלטת שהוא נפטר לאחר 1851.
הוא חתום על תקנה שפורסמה שנה לאחר "מותו " ב 1852 שנקראית "תקנת עדת האשכנזים בירושלים משנת תרי"ב כנגד היתרונות בבגדים ותכשיטים"   שיוצאת כנגד מותרות וקישוטים ותכשיטים בלבוש
 של גברים ובעיקר נשים (מסמך מרתק ומעניין שלא נכתב עליו כלום) .. היא נמצאית אצל ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי, ( גרייבסקי אגב הוא אחיו החורג של יעקב גולדמן שהיה נשוי לבתו של אברהם וולפנזון א.א.) בחוברת שלו מגנזי ירושלים, חוברת כ"ב, תרצ"ב עמ' ה-ו1852 . זאת התקנה היחידה החתומה גם על ידיו . והתקנה היא הוכחה החותכת שאברהם וולפנזון היה בחיים חייתו אחרי שנת תרי"א אלא אם כן נגיד שהוא קם מקברו במיוחד כדי לחתום על התקנה החמורה.
אם תגיד שהוא חתם על התקנה בשנת 1851 כי אז היו מוסיפים את המילים ז"ל או זצ"ל ליד שמו .והם לא עשו זאת סימן שהיה עדיין בחיים כשפורסמה.

תקנה כנגד קישוטים ובגדים יפים שעליה חתום אברהם וולפנזון משנת 1852 .שנה לאחר שאמור היה להיות "מת ".

אז  יש כאן תעלומה : איך אפשר להסביר את העובדה שבכמה מקורות שונית כולם של בני המשפחה שצריכים לדעת יותר טוב מכולם את תאריך המוות יש טעות גדולה כל כך של כמה שנים ?
לכאורה כאן לא הייתה שום סיבה לשנות את שנת המוות וקשה להאמין שבני משפחה ובוודאי לא אנשים דקדקנים כמו אליהו לנדא ובן זאב ויוסף זונדל וסרמן שחקרו כל פרט בתולדות משפחתם היו טועים בדבר בסיסי כזה.

ואחרי הכל הם יכלו להגיע בכל זמן לקבר של אברהם וולפנזון על הר הזיתים כדי לראות את תאריך הפטירה הכתוב עליו .כפי שמן הסתם עשו (קברו של ר' אברהם וולפנזון אגב היה בחלקה ליד קבר זכריה וכל המצבות שהיו במקום חוללו על-ידי הירדנים ולא קיימות יותר.)
ובכל זאת עובדה יש טעות בתאריך המיתה .והטעות חזרה על עצמה שוב ושוב בספרים שונים לאורך השנים.
אפשרות אחת היא שאיך שהוא אכן נפלה טעות ברישומים והטעות הועתקה איך שהוא שוב ושוב בכמה חיבורים שונים . . .
אפשרות שנייה שנראית לי יותר סבירה היא שמשהו קרה בין שנת תרי"א ושנת תרט"ו עם אברהם וולפנזון משהו שהיום אנחנו כבר לא יודעים עליו את הפרטים.
משהו היה כה חמור שהוא הטיל כתם על כבוד המשפחה.
כתם על כבודו של זאב הבן הפעיל המרכזי בקהילה.
כתם על כבודה של בתיה בריינה הנכדה ועל כבודו של אליהו לנדא הנין שהיה מקור המידע של בן זאב על אברהם וולפנזון..משהו שהיה כה חמור שאליהו לנדא מצא צורך לשנות את תאריך הפטירה על מנת למחוק ולהכחיש את אותן שנים שבהם אירע מה שאירע . אולי הייתה זאת הונאה כספית ( משהו שראינו שוולפנזון לא התנזר ממנו בשנות פעילותו ) אולי היה זה משהו אחר חמור עוד יותר.
אנחנו כרגע איננו יודעים.

מורגנשטרן : לסיכום מר אשד הדמות האמיתית של אבי המשפחה שלכם אברהם וולפנזון הייתה רחוקה מאוד מלהיות דוגמה ומופת למישהו,ובוודאי לא עבור משפחה גאה כמו משפחת צאצאיו של וולפנזון שהתייחסו גם אל הגאון מוילנה עצמו.אנשי המשפחה שלכם התביישו באברהם וולפנזון אבי  המשפחה.
ואת "הכתם"  ניסו הדורות המאוחרים שלכם ל"נקות" על ידי כך שזיהו אותו עם דמות אחרת שהייתה קיימת מבחינה היסטורית בשם אברהם הדיין משקלוב שבאמת היה מן העולים הראשונים בראשית המאה ה19. .בן זאב מספר שיש ברשותו מחזור שהיה שייך לרבי אברהם ובו כתוב "בשבועות של שנת תק"ע ( 1810) התפללתי בפעם הראשונה על יד הכותל המערבי " וכנראה שזה באמת היה שייך לאברהם הדיין האמיתי ואולי אולי אולי היה המחזור הזה שיצר את כל המסורת על הזיהוי בין אברהם וולפנזון  ואברהם הדיין משקלוב מכלתחילה.
שמע אפשר לתת קרדיט למסורת משפחתית כל עוד שהיא לא מנוגדת לעובדות המתועדות של התקופה והמסורת הזאת בהחלט מנוגדת לעובדות המתועדות.
רק שתדע שההיסטוריונים של סוף המאה ה19 כמו  ישראל דב פרומקין מעולם לא לקחו את הזיהוי הזה ברצינות ומעולם לא העלו על דעתם לזהות את אברהם וולפזון עם אברהם הדיין .אבל היה צורך לחקור את כל העניין מחדש עם מסמכי התקופה כדי לחשוף את האמת  הזאת על אברהם וולפנזון שהוסתרה בידי  שפע גרסאות משפחתיות שונות ומשונות.

.

נספח

לרגל כתבה זאת עשיתי סקר אצל שני סופרים הידועים בשורשיהם הוותיקים בארץ ישראל .
הסופר אהוד בן עזרבאיזה שנה עלו אבות אבותיך לארץ ישראל ?
אהוד בן עזר : בשנת 1863 עלה ארצה סבו של סבי שלמה ראב ואשתו אסתר כדי למות ולהיקבר בירושלים .בשנת 1875 או 1876 עלו ארצה אבי סבי אליעזר ראב ובנו יהודה ראב בן עזר, הוא סבי, ועוד בני משפחה. אליעזר ויהודה היו במייסדי פתח תקווה בשלהי שנת 1878
אתה מכיר סופרים ישראליים ידועים כיום ( מהשורה הראשונה והשנייה לא כאלו שאיש חוץ ממך לא שמע עליהם ) שאבות אבותיהם היגיעו לארץ ישראל עוד לפני כן ?
לפי הידוע לי משפחתו של א.ב. יהושע מצד אביו היא משפחה בעלת שורשים עתיקים מאוד בירושלים ואחד מאבות אבותיו היה אפילו אשכנזי שנטמע בספרדים, ר' יצחק אופלטקהלא עולים בדעתי כרגע שמות של סופרם אחרים אבל אולי דילגתי על מי מהםא.ב.יהושע כותב
לאלי אשד שלום רב, כפי שידוע לי סבא של סבתי מצד אבי הגיע מפראג ב- 1848 אבל הוא התחתן עם ספרדיה ממשפחת עייש שיש לה שורשים בארץ גם במאה השמונה עשרה. סבי מצד אבי הגיע בן שלוש לארץ משלוניקי.  אם היו עוד מאה אלף יהודים נוהגים כמוהם מצבנו
היום היה הרבה יותר טוב. כל טוב א.ב. יהושע
>אז א.ב. יהושע קודם לכלל סופרי ישראל בעתיקות שורשיו המשפחתיים בארץ.

נספח :שושלת וולפנזון כפי שנרשמה בידי יוסף זונדל וסרמן.

ראו עוד על נושאים אלו :

אברהם וולפנזון בויקיפדיה

אריה מורגנשטרן
עליית תלמידי הגר"א
2200 שנה לעלית תלמידי הגר"א
 
מסמכי עליית הגר"א נחשפים בכנסת

השד"רים בויקיפדיה
משפחת ריבלין

ביבליוגרפיה על אברהם וולפנזון

אריה לייב פרומקין תולדות חכמי ירושלים : משנת ה"א ר"ן ליצירה עד ה"א תר"ל ליצירה יצא לאור בשלשה חלקים עם תולדות המחבר ותמונתו, ועם הערות והוספות רבות ; מלואים ומפתחות מאת אליעזר ריבלין ירושלים : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"ץ .

חיים מיכל מיכלין "כולל הפרושים בירושלים בסוף המאה השישית " "תבונה " שנה שנייה גליון 4.1.1933  

 כולל  רשימת חלוקה של הפרושים משנת 1838 ? ומוזכרים בו " ר' אברהם משקלאב ובנו זאב וולף " כולל סכומי הכסף שקיבלו מרוסיה.

ישראל בן זאב "תולדות חיי הרב הגאון הדיין ואלפינזאהן מחבר מחזה אברהם הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בארץ ישראל " הקדמה ל"מחזה אברהם –תגלחת בחול המועד מאת אברהם ואלפינזאהן הביא לבית הדפוס וערך אליהו לנדא . הוצאת יעקב אלעזר לנדא תל אביב,תש"ז .

דוד תדהר ,האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו הוצאת ספריית ראשונים ,תל אביב. 1947 . כרך א' ע' 304 – ו

 

שלמה זלמן ריבלין ( כותב אנונימי ) חיים הילל ריבלין ( עורך שתחת שמו הופיע הספר ) חזון ציון : שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל. (תל-אביב) : (דפוס א. מוזס), (תש"ז,1947

ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל ". בתוך "מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמיד הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
אליעזר יערי שליחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני ועד המאה ה-19 .מוסד הרב קוק תשי"א.
יעקב רימון  "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " הופיע בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים ,אגדות ותיאורי חיים " כינסו וערכו יעקוב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסוף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה , 1958. הופיע גם בספרו של יעקב רמון "דמויות מן העבר :סיפורים ורשימות  הוצאת המנורה ,1972.
יעקב גליס "רבי אברהם ולפנזון " בתוך "מגדולי ירושלים " הוצאת ספריית ראשונים ,ירושלים תשכ"ז . ,1967 ( הגירסה הפרטנית ביותר הקיימת על חיי אברהם וולפינזון ) .
יוסף זונדל וסרמן ""הדיין משקלוב –רבי אברהם וולפנזון " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה ואחרים . הוצאת מסלול ,תל אביב תשל"ג
יעקב גליס "רבי אברהם בן רבי זאב ולפנזון " בתוך אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, כרך א' ירושלים : המכון לחקר ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ה 1974- ע' סו-סח
יצחק ישעיהו וייס "פסק החתם הסופר בעניין מעות לבני ארץ ישראל " מוריה סיון תשל"ח ע' כד-כז ח'קירה של פרשת פסק הלכה שבו היה מעורב אברהם וולפיזון.
. יצחק ישעיהו וייס "על השד"ר רבי אברהם ז"ל בהונגריה " מוריה שנה שמינית , גליון ד-ה משנת תשל"ח. ע' קא-קב .

צבי קרגילה "שד"ר מירושלים לקהילות בצפון אפריקה " בתוך מיכאל  :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ,המכון לחקר התפוצות ,תל אביב ,תשמ"ה .כרך ט'. ע' קצד-קצט. ( המאמר שלכאורה עוסק בשליחות של אברהם וולפנזון עוסק למעשה בזאב וולפנזון והמדובר בטעות של החוקר).
אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " בתוך גאולה בדרך הטבע :תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז

שבתי זכריה סיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים / ירושלים : ראובן  מס, תשס"ו 2006. כולל פרק על אברהם הדיין ועל בנו זאב וולפנזון .

אריה מורגנשטרן  השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.

ראו עוד

אברהם וולפנזון בויקיפדיה

אברהם הדיין נכנס לירושלים

הכבוד האבוד של אברהם "הדיין" וולפנזון תגוובה מפורטת וקפדנית למאמר זה של ד"ר עמנואל סגל

חייו הכפולים של זאב וולפנזון : על חייו של בנו של אברהם הדיין

מסע החיפושים של אלעזר לנדא ובתיה בריינה :על נכדתו של אברהם הדיין ובעלה.

גואל התנ"ך :על אליהו לנדא נינו של אברהם וולפנזון

קישורים על תולדות משפחת וולפנזון

 דוד תדהר "הרב אברהם וואלפינזאהן" מתוך המהדורה ברשת של "האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך 1, ע"מ 304- 305

אברהם וולפנזון בוקיפדיה

בית כנסת "החורבה "

יהושע וולפנזון  הרוקח היהודי הראשון באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

יעקב גולדמן סופר ועיתונאי גיסו של זאב וולפנזון  באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 108109

  פנחס גרייבסקי ,אחיו של יעקב גולדמן והיסטוריון של ירושלים

בתיה בריינה בתו של זאב וולפנזון ובעלה אלעזר לנדא נינו של הגר"א

הרב אליהו לנדא "גואל התנ"ך "

  רחל אחותו של אליהו לנדא

בן ציון וולפנזון בנו של זאב וולפנזון באנציעקלופדיה של דוד תדהר  כרך ראשון ע' 307308

 

מנחם וולפנזון בנו של בן ציון מקים בית העיוורים היהודי הראשון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א

ע' 460-461

 

ד"ר ישראל בן זאב היסטוריון של משפחת וולפנזון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 378379

 

מוסה אשד

האיש שגילה את דרך בורמה

דרכו האחרונה של לוחם

צבי אשד

המחשמל של מחוז הדרום

 

משפחות קרובות :

 משפחת לנדא צאצאי הגר"א

מה קרה לחבר יוסף

כתב הצופן של אברהם וילנר

שומר המורשת של הגאון מוילנה

 

משפחת יוסף זונדל מסלנט

מלחמת האתרוגים :על שמואל מוני זילברמן

ישעיהו ברדקי

 

משפחת ריבלין

אתר משפחת ריבלין

האגדה לבית ריבלין

הראשון לבית ריבלין :על הילל ריבלין

משה ריבלין המגיד דורש ציון

המסתורין של "קול התור"

משפחת סלומון

בבוקר ל"ח בשנת תרל"ח

אתר משפחת סלומון

הכנס הגדול של משפחת וולפנזון

סיכום כנס משפחת וולפנזון

בלוג משפחתובלוגיה :בלוג לחקר תולדות משפחות

הבלוג של חיים פרידמן :חוקר שושלות

פורום שורשים משפחתיים ב"תפוז"

אתר האגודה הישראלית לגנאלוגיה

אתר העמותה לחקר המשפחה היהודית 

המרכז לגנאלוגיה יהודית של בית התפוצות

היה היה איש גיבור : על אליהו בלנק -עוד חקירה משפחתית

 מצבת הקבר של שיינדל ,אישתו השנייה של  אברהם וולפנזון. צילום עמנואל סגל.