ארכיון תג: אהרון אמיר

את והב בסופה

  עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.

במדבר כא יד

במשך זמן מה פורסמה באתר זה סדרה של מאמרים על הספרים האבודים של המקרא .

וכעת למאמר "הקלימאקס " של הסדרה שהוא גם המאמר המסיים של טרילוגית המאמרים על המכשף בלעם בן בעור שהראשון בהם נכתב בידי  חיים מזר והשני בידי אלי אשד.

וכך גם המאמר הזה שנתב בידי אלי אשד.

 והפעם נעסוק  בספר המסתורי מכל שלא נכנס למקרא "ספר מלחמות ה' "הספר היחיד שאותו טרחה התורה לצטט בשמו.ושאותו טרחו דורות מאוחרים להשמיד ומסיבות טובות מאוד.
הזהרה :המאמר זה ישנם כמה רעיונות שעלולים להתגלות כמבעיתים וקשים לעיכול כמיוחד לאנשים שהם מאמינים אדוקים .
ראו הוזהרתם!!!!

חלק א' בסדרה

המכשף בלעם  מאת חיים מזר

חלק ב' בסדרה :הספר האבוד של בלעם  מאת אלי אשד

אהרון אמיר ,איש התנועה "הכנענית ".

כאשר קיימתי פעם שיחה עם המשורר והמתרגם  המנוח איש התנועה "הכנענית "אהרון אמיר  ,שאלתי אותו שאלה סתמית איזה ספר שהוא לא קרא הוא היה רוצה לקרוא יותר מכל .
נדהמתי מהתשובה המהירה שהוא נתן כאילו הוא כבר חשב בעצמו על השאלה וכבר ענה עליה לעצמו עוד לפני שנים רבות :
הוא אמר :יותר מכל ספר אחר הייתי רוצה לקרוא את ספר מלחמות ה' שמוזכר ומצוטט בספר "במדבר" בתורה..
"מדוע הספר הזה דווקא ?
אמיר : משום שזה היה ספר המיתולוגיה העברי הגדול והחשוב מכולם.ואיך אנחנו יודעים את זה? משום שהוא מוזכר בתורה.שים לב התורה שעל פי המסורת הייתה קיימת כבר לפני בריאת העולם ,שהיא ספר היסוד של היהדות והנצרות , לא מאזכרת בשמו שום ספר אחר שממנו היא טורחת לצטט ,לצטט שווה בנפשך, רק את הספר הזה.
הספר ההוא תיאר את האלוהים לא כמו הדמות החלושה והחיוורת והמסורסת שמוצגת בתנ"ך היהודי אלא כפי שראו אותו העברים הקדמונים כלוחם עז ואכזר היוצא להילחם נגד אויביו המפלצתיים על מנת להגן על היקום כולו. 
הדבר המדהים הוא , שההיגיון אומר שאותם עורכים יהודיים של התורה עזרא הסופר וכל אותם ברנשים שטענו שהם צאצאי העברים הקדומים , בגלות בבל , היו צריכים למחוק כל זכר לספר הזה כפי שמן הסתם עשו לספרים רבים אחרים ,,אבל איך שהוא אפילו הם לא יכלו להכריח את עצמם.
הם השאירו משפט אחד יפהפה וסתום לחלוטין ,ובמכוון כציטוט.
למה זאת שאלה טובה.גם אני שאלתי את עצמי ואין לי תשובה.
עכשיו לך תחשוב מה היה בספר שממנו הם הוציאו את המשפט האחד הזה. מן הסתם כל אותם סיפורים שרק נרמזים בתנ"ך במדרשים על המאבקים של האל בזמן הבריאה עם מפלצות ימיות ואחרות ,היו כולם שם בספר הזה. ומי יודע מה עוד.
אולי ההיסטוריה והגנאלוגיה של האל ?
אולי תיאור של בני משפחתו ידידיו ואויביו,של ילדותו והתבגרותו ?
במשך שנים חשבתי על מה יכול היה להיות בספר הזה. דיברתי עליו בבתי קפה עם יונתן רטוש ועם עמוס קינן. שכל אחד מהם גם הוא היה מוקסם בידי אותו ספר אבוד . והיו דיבורים בטלים על כך שאולי נכתוב אותו בעצמנו מחדש ונשחזר אותו על פי הלוחות שנתגלו באוגרית ובמקומות אחרים. אבל כמובן זה לא יצא לפועל..
אבל איפה שהוא ביצירות של כל אחד מאיתנו תמצא רמזים לספר האבוד הזה. "

אז מה באמת היה באותו "ספר מלחמות ה'" שהקסים כל כך את אנשי התנועה "הכנענית" ?

הפרשנויות

אזור נחל ארנון, על פי חלק מהפרשנים, זהו מיקומן של הערים והב וסופה המקראיות.

מִשָּׁם, נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמרִי: כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. יד עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמת יְהוָה: אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. טו וְאֶשֶׁד, הַנְּחָלִים, אֲשֶׁר נָטָה, לְשֶׁבֶת עָר; וְנִשְׁעַן, לִגְבוּל מוֹאָב. טז

"ספר מלחמות ה' " הוא הספר היחיד שציטוט ממנו מובא בתורה עם שם הספר המצוטט .דבר  שמראה על חשיבותו העצומה. אלא שהקטע המובא הוא מצונזר לחלוטין בצורה שאין למצוא כמוה לגבי שום קטע אחר בתנ"ך .
הקטע המצונזר הנמצא במסגרת תיאור של מסעותיהם של בני ישראל במדבר ומלחמותיהם בעמים שונים , הוא מובאה שירית סתומה וקטועה המיוסדת על משקל משולש ( שלוש הטעמות לחלקי החרוז) .הפסוק כולל רק מושא ומשום מה חסרים בו הנושא והנשוא . .

.במקבילה הכרונולוגית של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו  לקטע הספציפי הזה מ"במדבר" בספרו "קדמוניות היהודים" אין שום התייחסות לספר זה.בפסוקים הקודמים לפסוק זה מתחילת הפרק ועד לפסוק 13 מתוארת סדרה של קרבות .מפסוק 15 עד סוף הפרק מתוארת סדרה נוספת של קרבות ואין לאחריהן פסוק מסכם המזכיר ספר זה.למה?

אפילו הכותרת היא מוזרה .כותרת כמו "ספר מלחמות ה" היא לכאורה  כותרת מחייבת. האל אינו מפסיד במלחמות והרי בפסוק א' המתחיל את הקטע נאמר במפורש שבני ישראל הפסידו וחלקם נלקחו בשבי. אם כך למה מייחסים כישלון צבאי לאלוהים?

בפסוק 14 מופיעה המילה "והב" ובהמשך מופיעה המילה "ארנון".מכאן יכולה להתבקש המסקנה ש"והב" הוא שם של מקום. הרושם המתקבל הוא שמקום זה הוא הראשון מתוך סדרה של קרבות בהם הם התנהלו והארנון הוא המקום האחרון. המילה "והב" אינה מופיעה בתחילת הפרק. המילה הבאה בעקבותיה היא "בסופה",מה שיכול להעיד על אופי הקרב ולגבי הארנון אין שום התייחסות תיאורית. באשר לארנון מופיעה לפניה המילה "נחלים" בלשון רבים.האם התנהלו קרבות ליד נחלים נוספים?

ממה שאפשר להבין מהקטע לכאורה ( ורק לכאורה שכן הדברים הם סתומים וככל הנראה במכוון בידי  העורך ) "והב" הוא שם מקום שנכבש בסופה .כן כבשו בני בני ישראל את נחל ארנון ויובליו ( הנחלים ארנון ") ואת אשד הנחלים ליד העי ער,בירת מואב אשר מדרום לארנון .
לכאורה אם כך נראה כי הקטע לקוח מפרשת עלילה ארוכה שבה תוארו מלחמות ישראל בגלילות עבר הירדן בכלל ובערבות מואב בפרט .וספר "מלחמות ה' הוא ספר מלחמות ישראל עמו הנבחר של ה' על סף הכניסה לארץ המובטחת ואולי אף לאחר שלבי הכיבוש וההתנחלות.
אבל כל הפרשנות הזאת היא בעייתית את כל זה אפשר להבין רק מהמיקום של הקטע בטקסט של התורה ,לא מהטקסט עצמו שהוא חתום וסתום לחלוטין וייתכן שאין לו קשר נושאי לכל הפסוקים שמקיפים אותו.
תהיות אלה מעלות את האפשרות שפרק זה הוא אסופת קטעים מתוך איזו שהיא עדות היסטורית או מיתולוגית כתובה שהועלתה על הכתב ובה תיאור מפורט של קרבות .במהלך ההיסטוריה נעשו העתקות רבות העתקה מתוך העתקה ובשל כך נשמטו מילים שונות. מסיבות לא ידועות ,אולי גם תיאולוגיות,מי שהביא בפרק זה מובאות אלה החליט לקרוא למקור "ספר מלחמות יהווה".

מה היה שם ?

אז מה היה אותו ספר מלחמות ה' ?
תעלומה שלאורך הדורות פרשנים שונים ניסו לפתור אותה עם הצעות שונות ומשונות.
היו שזיהו את הספר הזה עם "ספר הישר" המוזכר גם הוא במקרא ולא השתמר גם הוא וראו בו שירה עלילה ישראלית לאומית קדומה שמקורה בימי השופטים או קודם לכן שנחתמה בימי דוד או שלמה.
על פי תרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל "זה ספר ואלה שמות שבו כתוב המלחמה שעשה הקדוש ברוך הוא עם המצרים והמלחמה שעל הים ".
הפרשן והמשורר אברהם אבן עזרא קבע "ספר היה בפני עצמו ושם כתוב מלחמות ה'בעבור יראיו ,ויתכן שהיה מימי אברהם ,כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו ,כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל ושירת שלמה ומשליו.

 
מפרשים אחרים לא היססו לאמר שאולי היה "ספר מלחמות ה' םפר לא יהודי ממהותו .
יצחק אברבנאל חשב ש "ספר מלחמות ה' ספר היה בין האומות .נכתבו בו כל המלחמות אשר קרו בכל האר. ,ויחסום אל השם כי הכל מאתו ומידו . "( פירוש אברבנאל לבמדבר כא ,י)
הפרשן רבי שמואל צרצה הביא את דעתו של רבי דוד בן ביליא כי "ספר מלחמות ה' הוא כינוי לספר משפטי כוכבים ( רבי שמואל צרצה "מקור חיים לבמדבר כא, יד )
בפרוש אחר של חזקוני ספר מלחמות ה' היה "כמו ספר דברי הימים שהיו כותבים בו המלחמות והנצחונין שבין אומה לאומה.".
חוקרים מודרניים חשבו שהספר כלל שירי עלילה מזמן הנדודים במדבר מלחמות ישראל לפני כיבוש ארץ כנען מערבית לירדן ומלחמות הכבוש של הארץ בימי יהושע והשופטים שתיארו את גבורות אלוהי ישראל במלחמות עמו.

 

שירי כישוף

היו חוקרים שניסו לקבוע איזה חטיבות ספרותיות בתנ"ך נלקחו מספר מלחמות ה' על פי תוכנן או על פי המקצב המיוחד שלהן . הם חשבו שמספר זה נלקחו מלבד מה שמופיע בבמדבר כא קטעים אחרים שמקורם לא צוטט כמו שירת הים ( שמות טו כ ) ששם מוזכר ה' כ"איש מלחמה ה' שמו "( קללת עמלק ( שמות יז ,טז) שירת הארון ( ( במדבר יר לה –לו ) חלקים מברכת יעקב ( בראשית מט ג-כז ) ומברכת משה ( דברים לג ו-כט ) וחלקים משירת דבורה בספר שופטים או כולה .
לכל השירים האלו יש מאפיינים מיוחדים במינם .אין המדובר ב"שירים ספרותיים "סתם .אלא המדובר בשירי קללה או ברכה שבבירור יש להם משמעות מאגית ונעימות של השבעות וכישוף כפי שהיה מקובל בשירה טקסית קדומה. .המשורר ביצירות אלו שהוא כנראה גם מכשף מעוניין להעביר דרכם קללה או ברכה לבני עם או קבוצה או שבט מסויימים ,מסר שאמור בהחלט להשפיע על בני אותו עם, קבוצה או שבט מסויימים לחיוב או לשלילה בעתיד הלא רחוק.
עם המשורר של אחד או יותר מהשירים הנ"ל ואולי של כולם הוא גם המחבר של ספר מלחמות ה' ?

המושלים

.. עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן.
כח כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן: אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
כט אוֹי-לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ; נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.
במדבר כא כח-כט
באותו הפרק כ"א משולב קטע נוסף משיר עלילה אחר כנראה אבל אולי מאותו הספר מלחמות ה' .זהו קטע ארוך ושלם יותר מהראשון אבל הפעם לא מצויין שם מקורו.
לעומת זאת מצויין שם מחבריו.

אלו הם המושלים.
"ועל כן ימרו המושלים " …
מעניין שציטוטים משירת המושלים ניתן למצוא בכתבי הנביא ירמיהו שמן הסתם היכיר את "ספר שירי המושלים "מה שלא היה שמו , וכנראה גם הנביא ישעיהו השתמש בספר קדום זה כמצע ובסיס לכתיבת נבואותיו שעבורן לקח קטעים מהספר הקדום.
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְד֖וּ מִכּחַ נָסִים כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה֙ מִבּין סִיחוֹן וַתּאכַל֙ פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקד בְּנֵי שָׁאֽוֹן׃
מו אוֹ־ לְךָ֣ מוֹאָב אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ֙ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיֽה׃
ירמיהו מז
הרמב"ן רבי משה בן נחמן קבע  :ובדרך הפשט בספר מלחמות ה' שהיו בדורות ההם אנשים חכמים ונבונים כותבים ספר ( סיפורי ?) המלחמות הגדולות .ובעלי הסזפרים היו נקראים "מושלים " שנושאים בהם משלים ומליצות,והניצחונות הנפלאים בעיניהם ,מיחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת. ,והנה גבורת סיחון במואב הייתה נפלאה בעיניהם וכתבוה בספר ואמרו בה מליצות "את והב בסופה וגו' ונשאו בה משל "יבואו חשבון " . ( פירוש הרמב"ן למדבר כא ,יג )
ועל פי אברהם אבן עזרא אלה היו אנשים הרגילים למשול משלים .

כלומר מחברי הספר היו המושלים שאולי שאפשר להשוות אותם למעין זמרים ומשוררים נודדים כפי שהיה למשל המשורר הומרוס ביוון העתיקה.עם הבדל אחד משמעותי  ייתכן שהם לא סתם שרו  שירי נצחון ואבל ,ולעג אלא גם שירי כישוף וקללות וברכות.

בלעם המחבר של ספר מלחמות ה' ?

בלעם פוגש מלאך

ומי היו אותם מושלים שלדעת הפרשנים אולי כתבו את ספר מלחמות ה' ?
על פי המדרש "זה בלעם ואביו בעור ששכרן סיחון לקלל את מואב ( במדבר רבא פי"ט)
בלעם אכן מופיע מיד בפרק הבא בספר במדבר פרק כב שחלקו הגדול מורכב מנבואותיו לגבי עתיד ישראל.
דהיינו לפי זה הייתה מסורת קדומה שבלעם ואביו הם שכתבו קטעים שונים הנמצאים בתורה ובהם אולי גם את הקטע שיוחס לספר מלחמות ה'.
כידוע על משה סופר שכתב ספר שלם שאינו נמצא בתורה שעסק כולו בבלעם.
ואולי כך אפשר להבין את המסורות הקדומות והמוזרות שטענו שבלעם היה כמעט ואולי יותר מכמעט שווה דרגה למשה רבנו .
. היו רבנים שטענו שבניגוד למשה בלעם היה יודע מתי עתיד האל לדבר עימו. ויכול היה לדבר עם האל מתי שרצה בניגוד למשה ובמשך הזמן שרצה (!) וידע מי מדבר עימו בניגוד למשה שהסתיר את פניו כשדיבר עם האל.
בלעם לעומת זאת לא טרח להסתיר את פניו והיביט באל.
והמידרש  על "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה " והסביר "בישראל לא קם אבל באומות העולם קם והוא בלעם ". ( ספרי הברכה פיסקה שנז )
"אמרו לא הניח הקדוש ברוך הוא דבר בעולם שלא גילה לבלעם בן בעור מפי מה ?שעתידין כל אומות העולם לאמר בפניו :ריבונו של עולם אילו נתת לנו נביא כמשה,קבלנו תורתך . לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא בלעם בן בעור ,שהיה מעולה בחכמתו יותר ממשה ( סדר אליהו זוטא סוף פ"י.
האם הייתה מאחוריהן מסורת שבלעם כתב ספר משלו שהתחרה בתורה של משה רבנו?
,אולי את ספר מלחמות ה'?

מלחמת ה' ברהב

Image result for ‫תיאמת‬‎

תיהמת מפלצת ימית בבלית קדומה.

על -כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת יְהוָה: אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.
( במדבר פרק כא פס' יג-יד) .

פסוק זה הוא אחד האניגמאטיים ביותר בתנ"ך כולו שכן ברור שחסרות ממנו כמה מילים חשובות אך מדוע?
פסוק זה נלקח כפי שראינו מספר קדום בשם "ספר מלחמות ה' " שאמור היה להיות אוסף שירי מלחמה עתיקים שמחברי ועורכי התנ"ך השתמשו בהם לכאורה פעם אחת ויחידה.

או לפחות טרחו לציין שהם משתמשים באוסף זה רק פעם אחת ויחידה.
הקטע הזה מופיע בהקשר של מסעות בני ישראל במדבר כאשר בני ישראל מתקדמים מתחנה לתחנה ובדרך מתלוננים ללא הרף. הם מגיעים לגבול בין עמון ומואב ממזרח לירדן ואז המחבר מכניס את הציטוט מספר מלחמות ה' אולי משום שאותו קטע ציין בדיוק את הגבול בין מואב ועמון .
אפשר לפרש את הפסוק כך ייתכן שהוא קטע מסיפור רחב שבו מתוארת מלחמתו של ה' לא דווקא בעמים אנושיים אויבי עם ישראל (ואנחנו יכולים לשאול את עצמנו כפי ששאל את עצמו מן הסתם גם הסופר המקראי המתוחכם : מה פתאום ילחם בורא עולם בבני אדם נחותים שאותם ברא ? כל העניין הלחימה הרי נראה כבזבוז זמנו היקר של בורא עולם ) אלא ביצורים עליונים כל שהם שהם אוייביו שלו .יצורים אחרים בעלי כוחות אלוהיים משלהם.
אולי היה קניון נחל ארנון בעיני תושבים קדומים מקום מלחמת האלים והיו אגדות שונות על מלחמות אלים שהתקיימו שם.
אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן….
אולי מה שהפסוק בא לאמר לנו הוא שנחל ארנון היה נחל קדומים ששם ניצח האל ה' ישות בשם "רהב " בסופה כלי נשקו ויצר את הנחלים ארנון.
לדעת החוקר מאיר ארזי אפשר לשחזר את הפסוק המצונזר כך:

ה' ( כנושא ) בקע את "רהב" ( ששובש במכוון לוהב) בסופה ואת ארנון ואשד הנחלים .

רַהַב

בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו נתחוללו כל צבאיו. כנס כנד מי הים, נתן באוצרות תהומות, הוא אמר ויהי עולם, הוא ציוה ותעמוד המציאות. נעתק חלל מחלל, אופק יצא מאופק, גלגל בא מגלגל. התפרצו הכוחות והתנגשו הכוחות, ויכוּלו השמים והארץ וכל צבאם. ושב הבורא להתלבש ביצוריו ולהיות עושה מעשהו יום יום; והוא הרוקם והאורג, שלגדולתו אין חקר ולנפלאותיו אין מספר.
אולם בעוד האלהים מכין את עולמו בדברו, קמו גם נגדו מעצורים. – קם שר אחד בפני המלך ורהב שמו; ובאמור לו היוצר: רהב, פתח את פיך ובלע כל מימי בראשית, מיאן לשמוע בקולו ויאמר: די שאעמוד בשלי, התפשט מלוא קומתו ויאמר: לא אבלע! ותעל עליו חמת ה' ויבעט בו והרגוֹ וימחץ את רהב. ויכבוש אחר זה את מימי בראשית ודרָכם ברגלו, וכך קיבלם הים. שוב עלו גלי הים לכסות את פני היבשה, וישם ה' לים חול בריח ודלתים, ויאמר: עד פה תבוא ולא תוסיף.

מיכה יוסף בן גוריון ברדיצ'בסקי " מתות צפונות ואגדות

אם היה אפוס קדום על מלחמותיו של ה' .אז מן הסתם הוא היה קיים בכתב ולא רק בעל פה ומן הסתם היה קיים בספר ששמו "ספר מלחמות ה'" ומשם היכירו אותו סופרי "ספר במדבר" ,הנביאים כמו ישעיהו וירמיהו והמחברים השונים של ספר תהילים " ושל ספר איוב שכולם מתייחסים אליו שוב ושוב ,כאפוס המוכר היטב או שצריך להיות מוכר היטב לקוראים. . אלא האפוס כולו נגנז בתקופה קדומה ויש כל מקום לשער שהוא נגנז בידי המחבר-עורך התנכי של ספר במדבר ולא אחר מסיבותיו שלו שתכף נעמוד עליהם.
אך במקומות אחרים בתנ"ך נשארו קטעים שאולי היו רמזים לאירועים שתוארו באותו ספר קדום גנוז ואולי נלקחו גם הם משם ישירות בלי לציין את המקור.
וכך אנו מוצאים בתנ"ך קטעים שעל פניהם נראים מוזרים וסותרים את הבנתנו את האל הבורא כמו:
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי
אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,
שְׁמוֹ.
יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ
יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס
קָמֶיךָ; תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ–יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ. }
ח וּבְרוּחַ
אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד
נֹזְלִים; קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם
שמות ט"ו ,שירת הים
יְמִינְךָ ה', נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.
זוּבְרֹבגְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ; תְּשַלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

יְהוָה בְצֵאתְךָ מִשּׂעִיר בְצַעְדְךָ מִשְדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָה גַם שָמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה: זֶה
סִינַי–מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל.
(שופטים ה' ד-ה )
(מומלץ לקרוא את הקטע הזה עם המוזיקה המקסימה של נעמי שמר ל"ארץ רעשה " של להקת פיקוד דרום.)

. .
יָק֣וּם אֱלהִים יָפ֣וּצוּ אֽוֹיְבָיו וְיָנ֥וּסוּ מְשַׂנְאָ֗יו מִפָּנָיו׃
ג כְּהִנְדּ֥ף עָשָׁן תִּנְדּ֥ף
כְּהִמֵּס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֽאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִים מִפְּנ֥י אֱלהִים׃

אֱֽלהִ֗ים בּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִישִׁימ֣וֹן סֶלָה׃
ט א֤רֶץ רָעָשָׁה ׀ אַף־שָׁמַיִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵי אֱל֫הִים
זֶ֥ סִינַ֑י מִפְּנ֥י אֱלהִים אֱלהֵ֥י שְׂרָאֵל׃
( תהלים סח ב ט)
ה' מוצג בקטעים האלו כיצור מלחמתי . המנהל מסעות מלחמה.
אבל מי כבר יכול להעלות על דעתו להילחם בבורא היקום ?

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶת אֲשֶר שָרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. ( בראשית א, כא ) .
פסוק זה הוא מעניין במיוחד מאחר שהתנינים הגדולים הם המין היחיד שהמקרא מוצא משום מה מקום לציין את עצם בריאתם להוציא כמובן בני האדם.
ונשאלת השאלה מדוע היה חשוב כל כך לכותב המקראי הידוע בנטייתו לקצר ולא לבזבז מילים על הסברים מיותרים לציין זאת באופן מיוחד ?
התשובה היא כנראה שהיו מסורות שהרגיזו את הכותב התנכי באופן מיוחד שטענו שאולי התנינים לא נבראו בידי ה' והיו קיימים עוד ביחד איתו … והיו גם מסורות אחרות אפלות יותר שהיו מוכרות לכותב המקראי שטענו שאולי היו קיימים אפילו לפניו.והם היו אויבים של האל. .המסורות האלו הטרידו אותו כל כך שהוא ראה צורך להתייחס אליהם ספציפית ולא להעלים אותם באמצעות שתיקה. מאחר שידע שבמקרים האלו שתיקה לא תעזור והן לא תיעלמנה.

הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת.
(תהילים קמח ז )
אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים, עַל-הַמָּיִם.
יד אַתָּה רִצַּצְתָּ, רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל, לְעָם לְצִיִּים.
טו אַתָּה בָקַעְתָּ, מַעְיָן וָנָחַל; אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ, נַהֲרוֹת אֵיתָן….
אַתָּה הִצַּבְתָּ, כָּל-גְּבוּלוֹת אָרֶץ
( תהילים עד יג-טו

הֲיָם-אָנִי, אִם-תַּנִּין: כִּי-תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר.
איוב ז 12 )

וישנן מסורות שאין להן לכאורה זכר בתורה אבל ניתן למצוא אותן מחוצה לה שמתארים קרבות של האל עם ישות כל שהיא בשם "רהב" ועם עוזריה.

עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְהוָה עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין.
הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים
( ישעיהו נא, ט) .
וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה; אַף-אֱמוּנָתְךָ, בִּקְהַל קְדֹשִׁים.
ז כִּי מִי בַשַּׁחַק, יַעֲרֹךְ לַיהוָה; יִדְמֶה לַיהוָה, בִּבְנֵי אֵלִים
אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם; בְּשׂוֹא גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.
יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ
( תהילים פט ז-יא )
או
אֱלוֹהַּ לֹא יָשִיב אַפּוֹ תחתו [תַּחְתָּיו] שָחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב. ( איוב ט ,יג )
חֹק-חָג, עַל-פְּנֵי-מָיִם– עַד-תַּכְלִית אוֹר עִם-חֹשֶׁךְ.
יא עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ; וְיִתְמְהוּ, מִגַּעֲרָתוֹ.
יב בְּכֹחוֹ, רָגַע הַיָּם; ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ), מָחַץ רָהַב.
יג בְּרוּחוֹ, שָׁמַיִם שִׁפְרָה; חֹלְלָה יָדוֹ, נָחָשׁ בָּרִחַ.
( איוב כו יג-יד)

וחומרים מסוג זה שמן הסתם נלקחו מאותו ספר קדום יש כאן:

"הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶר שַמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ.
… ( ירמיהו ה' כב )

וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם; בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא.
ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ; וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ.
י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.
יא וָאֹמַר–עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.
( איוב לח י-יא )גְּבוּל שַמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.
( תהלים קד ,ט)
רמז ברור לכל הסיפורים האלו יש בנבואה העתידנית של ישעיהו שהיא למעשה חזרה על דברים שאמורים היו להיות בראשית הבריאה :
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶר בַּיָּם. ( ישעיהו כז ,א)
מהנבואה הזאת מתברר שהייתה מסורת אצל מישהם שהיו מוכרים לנביא שאז בקרב בראשית היקום ה' לא השמיד סופית את הישויות שקמו עליו והוא יאלץ להילחם בהן שוב בעתיד ( הכנראה לא רחוק).

בכל אלה יש עדות על כך שהיה קיים סיפור מיתי וכנראה באפוס שלם על כך שיצור ימי בשם רהב ( או ים ) היה אויבו של האל שנאלץ להילחם בו.וכך גם יצור או יצורים בשם תנינים . למעשה מוצגים לפנינו ברמזים לאותו אפוס קדום פנתיאון של כוחות אלוהיים קדומים :רהב ,תנין ,לויתן עקלתון ,בריח. כולם היו כוחות שעליהם גבר ה' במלחמה קדומה ועל כן הוא מולך על כולם.

העלילה

אולי האפוס הקדום תיאר סיפור כזה בקווים כלליים :
כאשר ברא אלוהים את העולם הוא הקווה במקום אחד את המים אשר כיסו את כל העולם כדי לפנות מקום ליבשה .וכך נוצר הים .אך הים התקומם נגד תוכנית זו .הוא ביקש לחרוג מן הגבול שנועד לו ולהציף מחדש את כל הארץ.וזה היה מרד גלוי באל הבורא.במלחמה זו נעזר ים ( שם פרטי ולא שם עצם ) שתואר כישות בעלת אישיות דמונית בפמליה שלמה של עוזרים מרושעים :התנין הלוויתן ,נחש/ בריח ,נחש עקלתון ,תהום רבה ,מים רבים ,מים אדירים ורהב.שהיה כנראה מקבילה לתנין שהוא יצור בעל גוף ארוך ודמותו כדמות הנחש .או אכן כדמות התנין המוכר לנו היום רק ענקי מאין כמוהו .ואולי מעין דרקון מעופף.
ואולי הסיפור היה שונה במקצת ואפל ומצמרר הרבה יותר.

אלוה לא ישיב אפו ..תחתיו שחתו עוזרי רהב
( איוב ט 13)
הסיפור הזה השתמר לימי התלמוד ששם אנו מוצאים את זה :
בשעה שביקש הקב"ה לברוא את העולם אמר לו לשר של ים :פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם ( כדי שתתגלה היבשה ).אמר לפניו :ריבונו של עולם ,די שאעמוד בשלי מיד שבעט בו והרגו .שנאמר "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב ( איוב כו יב )
( תלמוד בבלי בבא בתרא עד ע"ב ).

הגרסאות

קובץ:Baal Ugarit Louvre AO17330.jpg

האל בעל בעת מאבק .פסל מהעיר אוגרית בסוריה.

""…במרשה ניתן לו ביד הרחבה בלשכת הסופרים ,כי בית הגנזים נפתח בפניו ,ובו מצא עניין רב וחומר אשר לא ידע ולא שיער מציאותו …הוא בעצמו שקע כולו בבית הגנזים .מתוכו היה מוציא מזמן למזמן מגילות עתיקות ושרידיהן להביאן בפני מועצת המלך לדון על גורלם….מיכה היה יושב רוב היום בלשכה האפלה שבבית הגנזים ,מחפש לאור הנר והופך במגילות ,מעיין ומתחקה עליהן לחבר קטעים ולהשלימם בטרם יביאם לפני המועצה . ..העזובה של לשכת בית הגנזים היכתה את מיכה בתדהמה ..פלא היה הדבר בעיניו,אש לאה נשמדו המגילות כליל ,כי כוהני הבעל והעשתורת יכלו לעשות זאת בעין מפריע .אך כנראה נמצאו עוד מעט חסידים יראי אלוהים אשר הטילו את כל המגילות האלו ערימה אחת בבית הגנזים לשמור עליהן מידי המשחית . עם זאת נגעה בהן יד זדון ,כי מגילות רבות קרועות היו ,חלקים מהן חסרו ,וקטעים התגוללו מלוכלכים ועבשים. ביחוד יצא הקצף של אחד המחבלים על ספר מלחמות ה' ,ועל זאת דאב ליבו של מיכה כי הבין מה רבה וגדולה היא האבדה, לפי שבספר נרשמו מעשי אבות האב מלחמותיו כישלונותיו וניצחונותיו. אין זאת כי יד אחד הכוהנים מעמי הניכר הייתה במעל.
מלקט היה מיכה את שארית ה קטעים ,מנסה לאחותם ולחברם ,אך הפרוץ מרובה על העומד ולא היו בידו בלתי אם שרידים מועטים ועלובים .
לא היה לו כל ספק כי הספר עתיק וחשוב היה עד לאין –ערוך ,כי גם בתורה הוא נזכר בפרקים על המדבר ,על מלחמות בני ישראל בצאתם ממצרים במואב ובאמורי מצא כתוב :ועל כן יאמר בספר מלחמות ה'". ועתה אבד הספר ואיננו !..אף מצא קטעים מעטים מתוך דברים שהיו שלמים בשעתם ,ואספם ברוב שקידה :דברי שמואל הרואה ,דברי נתן הנביא ,דברי גד החוזה ,נבואת אחיה השילוני ,מדרש ספר מלכים ,חזון עידו הנביא ,דברי שמעיה הנביא –ודברים אחרים ,הדים בודדם מדברי נבואתם ולהט חזונם או תוכחתם.
יוסף אריכא סנחריב ביהודה ע' 59)

ככל הנראה היו כמה גרסאות לסיפור המיתולוגי הקדום.
בגרסה המאוחרת ביותר זו שאנו מכירים של ספר בראשית אלוהים בורא את העולם בסדר ובשיטתיות בלי בעיות מיוחדות וללא איום ומפריע כל שהוא.
מאחר שגרסה זאת היא שונה כל כך מכל גירסה אחרת שהייתה קיימת במזרח הקדמון והיא חסרה לחלוטין כל דרמה אמיתית בניגוד למקובל בכל גרסה אחרת של סיפור בריאה  החוקרים משוכנעים שזוהי הגרסה המאוחרת ביותר והיא פרי יצירתו של סופר משכיל ואינטליגנטי ביותר שיצר אותה כתגובה של משכיל מזועזע לגרסאות קדומות ודרמטיות לעין ערוך ופרימיטיביות ונתעבות בעיניו.
לפי גרסה מוקדמת קצת יותר שבהחלט הייתה למול עיניו של מחבר ספר בראשית והוא הסתייג ממנה.היו בעיות בעת הבריאה שר הים הביע התנגדות ועל האלוהים היה לגעור בו. אבל מרגע זה ואילך המורד הבין את טעותו האיומה וחזר בו מרוב פחד.
ככל הנראה זאת לא הייתה הגרסה שבספר מלחמות ה' כי בגרסה כזאת אין מספיק דרמה שתוכל למלא אפוס וספר שלם. והיא אינה מתאימה לפסוקים שהבאנו שמהם מתברר שאכן היה קרב ואכזרי ביותר. ככל הנראה זאת הייתה גרסה שנוצרה זמן לא כל כך רב לפניי גרסת ספר בראשית ועדיין הייתה דרמטית מדי לטעמו של מחבר ספר בראשית שלא היה מסוגל להבין הכיצד ישות נבראת, כל שהיא,חזקה ככל שתהיה, מעלה על דעתה להטיל אתגר בפניו של בורא היקום.
על פי גרסה מוקדמת יותר ודרמטית יותר.האל נאלץ להיאבק ביצורים הימיים שברא. ואולי זאת הגרסה שהופיעה גם בספר מלחמות ה'.
וזה מוזר: שהרי כפי ששאל את עצמו מחבר ספר בראשית ,עם היצורים האלו נוצרו בידי האל כיצד יכלו להוות עליו איום כל שהוא?
אם יצורים כאלו העלו על דעתם להילחם בבורא היקום אז אחת מהשניים :
או שבורא היקום לא היה מוצלח כל כך וכל יכול כל כך בבריאתו. עובדה לפי הסיפור הוא יצר בלי דעת יצורים שהתגלו כחזקים יותר ממה שציפה האל לאחר בריאתם , שאיימו עליו.
או , והאפשרות הזאת הייתה מצמררת אף יותר מהאפשרות הראשונה שהיצורים שבהם נלחם האל היו ( לפחות ) קדומים כמוהו ולכן ,לכל הפחות , שווים לו בכוח.
בעיה זאת מן הסתם העסיקה גם את הכותב המקראי שהיגיע למסקנה שהקטעים האלו הם מסוכנים לרעיונות שהפיץ וחייבים להיגנז.
לא ייתכן שהיו ישויות אדירות כוח כפי שתוארו בספר מלחמות ה' שהיו מסוגלות להוות איום כל שהוא על בורר היקום.

ישנה אגב גם אפשרות שלישית להסביר את הסיפור שהיא לדעתי דווקא הסבירה ביותר אבל ספק אם היא עלתה בדעת הסופרים הקדומים :והיא שבורא העולם יצר במכוון יצורים שיוכלו לסכנו ולאיים עליו כאמצעי לשבירת השעמום שבקיום בודד וחדגוני לחלוטין ביקום שבו הכל ידוע מראש ושבו הכל רק שרים את שבחיו,בדומה נניח לשחקנים מודרניים של משחקי מחשב שבהם יש טעם ועניין רק ככל שהסיכון שדמויות המחשב מהוות לשחקן רק הולך וגובר.

כתוצאה  מהחלטה זאת של המחבר המקראי , השם "רהב " שכנראה היה דמות מרכזית בספר מלחמות ה' " אינו קיים בתורה והתנינים בתורה הם יצורים זואולוגיים בלבד ולא יצורים מיתיים מפלצתיים.
אך סביר להניח שהייתה גרסה מוקדמת או דרמטית יותר  אפילו יותר מכל אלו. ואולי היא דווקא זאת שהייתה בספר מלחמות ה' והיא יותר מכל עוררה את זעמו ואת חששותיו של המחבר המקראי.
ועל פי גרסה זאת שהקבילה למיתוסים הבבליים שמופיעים באפוס "אנומה אליש"  ,ה' היה רק אחד מאלים רבים ולא דווקא בורא היקום ,והישויות שנלחם בהם היו קדומות יותר ממנו.הן ייצגו את התוהו והבוהו.והסכנה שנשקפה מהן לו וליקום שברא הייתה אמיתית ביותר והמאבק כלל לא היה ברור שיוכרע לטובתו של ה'.
הוא הרג אותן לבסוף ובכך הראה לכל את עוצמתו האבסולוטית.

אלא שאפילו זאת לא הייתה הגרסה מפחידה מכל זאת שהטרידה את המחבר המקראי יותר מכל.
על פי הגרסה הקדומה או מרחיקת הלכת מכל שהייתה קיימת גם היא והשתמרה פה ושם אצל קבוצות מסויימות בימיו של המחבר המקראי אותו ישויות היו כה אדירות עוצמה שאפילו האל לא היה מסוגל להשמידן.

הוא כלא אותן בתהום עם חותמ מיוחד שעליו חרות היה שמו ככישוף עצירה אפקטיבי ,(_ אבל לא אפקטיבי מספיק כדי להשמידן סופית ).
ואיפה כלא אותן? ,בתחתיתו של מקום שלימים נקרא הר הבית בתהום מתחת למה שמכונה כיום אבן השתיה.
לפי המסורת הזאת אבן השתיה  היא מעין "פקק" בבקבוק אדיר מימדים החוסם את הישויות המפלצתיות של התהום מפריצה החוצה והשמדת העולם.
ובית המקדש נבנה דווקא באותו מקום מסוכן מכל כאמצעי הגנה נוסף לחסום את הישויות המפלצתיות בתהום מתחתיו מפריצה החוצה.שם מידי יום הושמעה כמות אינסופית של תפילות שמטרתן האמיתית הייתה לחזק את החסימה של הישויות ולמנוע את בריחתן.

"אמר רב חסדא לאותו החכם שהיה מסדר אגדה לפניו: האם שמעת-אותם חמישה עשר שירי מעלות, כנגד מי אמר דוד? אמר לו מסדר האגדות, כך אמר רבי יוחנן: בשעה שכרה דוד את השיתין, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד חמישה עשר שירי מעלות והוריד את התהום. הקשה רב חסדא: אם כך היה צריך להאמר מעלות יורדות. אמר רב חסדא: כך נאמר: בשעה שכרה דוד את השיתין לבית המקדש, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד: האם יש מי שיודע אם מותר לכתוב את השם המפורש על חרס, ונשליכנו לתהום וינוח. לא היה מי שיאמר לו דבר. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, לעשות שלום בכל העולם כולו-על אחת כמה וכמה. אמר לו לדוד: מותר. כתב דוד את השם על חרס והשליכו לתהום וירד התהום שישה עשר אלף אמות. כשראה שיורד הרבה אמר: כמה שהתהום קרוב יותר תהיה האדמה רטובה יותר. אמר חמישה עשר שירי מעלות והעלה אותו חמישה עשר אלף אמות והעמידו בעומק אלף אמה".
מן הסתם הכוונה של הסיפור היא שבמי התהום היו כלואות מפלצות שונות שנכלאו שם בידי האל שהיו עלולות לפרוץ ולהשמיד את העולם בזעמן ודוד שיחרר אותן בטעות ורק במזל וביכולת כישוף עצומה  נכלאו שוב.
ולימים בנו של דוד שלמה יקבל את הסודות כיצד לכלוא שדים שונים בחותמו "חותם שלמה " שהיה מעין תיאור בזעיר ענפין של החותם שבו הכלא האל את השדים הדולים והמפלצתיים באמת בתחתיתו של הר בבית.
ולימים נכתב בספר הזוהר : בדרש על הפסוק בבראשית "ו הארץ היתה תוהו ובוהו", כדלקמן: "… מועטים אלה היודעים את סוד מעשה בראשית בסוד התנין הגדול ועל זה למדנו שכל העולם כולו משתלשל אלא על סנפירו של תנין זה…"
ומהסיפור הקדום הזה נוצר לימים סיפור מצונזר ומבעית פחות "מרד המלאכים " באל שהופיע בספר חנוך במאה השלישית לפני הספירה שבו מסופר על מלאכים שיורדים לארץ ושובים עם בנות האדם כנגד רצון האל ומורדים בו . ולימים השתלשל מסיפור סיפור מרד המלאך לוציפר או השטן באל שאנו מוצאים בספרות הנוצרית . בכל הסיפורים האלו בכל אופן ה' כבר אינו מוצג כאל לוחם אלא יותר "כיושב ראש " של החברה . .הוא שולח מלאכים כמו גבריאל ומיכאל כדי יבצעו עבורו את עבודת הלחימה המלוכלכת במלאכים המורדים ונשאר אדיש ובודד מאחורי הקלעים צופה במאבק שכבר הוכרע מראש כנגד המורדים. . .
אבל זה בהחלט לא היה כך בספר מלחמות ה' הקדום שבו תואר הסיפור בצורתו "ההיולית " ביותר שבו האל נלחם במו ידיו וללא עזרה בחבורת מפלצות מבעיתות . . .
הצנזורה .
"אי ספר "מלחמות ה'" ?
זה ספר הכיבוש הנערץ
הורשת השוסים בנגב
ואת כנען בעמק מגידו
בו גמגום החזון הנעלה ,
בטרם עוד שפה נהייתה
משונה ומלא הוד ונורא
כל מילה כמכת החרב .
זלמן שניאור "לוחות גנוזים"

אז מדוע צוטט הקטע מספר "מלחמות ה'" בצורה כה מרושלת ? יתכן שאפשר להסביר זאת בכך שהפסוק לאמיתו של דבר צונזר. הספר כשמו היה ספר מלחמות ה' שתואר כדמות פועלת ממש בראש מחנה ישראל לצד משה . דמות ממשית שמשה יכול היה לראות אותה ממש על בסיס קבוע ,כפי שגיבורי עמים אחרים היו בקשר קבוע ויכלו לראות את האלים שלהם .וייתכן שאף תואר שם כאל רגיל הנאבק בישויות קדומות כמוהו או אף קדומות יותר ממנו.
ודבר זה שוב לא התאים למטרותיו של העורך המאוחר שלא יכול היה להסכים לכך שה' יתואר כמי שפועל כאל רגיל וכך מחק את המילים המסבירות והפך את הפסוק לתעלומה. אך בו בזמן קטע קצר זה הוא שריד בודד לתקופה שבה ה' לא היה ישות מרוחקת ובלתי ניראית , אלא ישות שהיו לה צורה ואף פנים ותואר כמי שעמד בראש עם ישראל ופעל בעצמו.
כנגד מי ? אולי כנגד ממלכות עמון ומואב והאמורי ,בני אדם רגילים כפי שלכאורה מתואר בספר במדבר .או אולי וזה נראה יותר סביר כמי שפועל כנגד ישויות קדמוניות מפלצתיות שהן יריבים ראויים לעין ערוך לאל כזה.
ועדיין נשאלת השאלה מדוע אם הספר הקדמון היה מסוכן בעיניו כל כך הוא טרח להזכירו ולצטט ממנו.

שחזור

השחזור שלי של מה שקרה הוא כזה :
למחבר-עורך מקראי של הטקסט שהפך להיות ספר במדבר במאה התשיעית או השמינית לפני הספירה היו כמה ספרים לפניו שהוא התנגד להשקפות שבוטאו בהן בכל תוקף.
אחד הספרים האלו ספר מלחמות ה' היה סוג של אפוס שירי קדמון היציג את ה' כיצור הנלחם ומביס יצורים כמעט ואולי יותר מכמעט שווים לו כמו ים , רהב והלויתן..
הגיבור בכמה מיצירות אלו שאולי לו גם יוחסו הספרים היה דמות של מכשף " " ומשורר אדיר כוח במיוחד בשם בלעם בן בעור.שנודע לתהילה בשירים "משלים " שבהם קילל ובירך עמים שונים . שירים שלהם יוחסה השפעה מאגית אמיתית.
הוא היה כל כך מפורסם עד שסופר ,בכתובת שהתגלתה בימינו בדיר אל עלה כיצד היגיע כפגר לעולם הבא והצליח לצאת משם ולקום לתחייה למרות קללה שאותה הטילו עליו האלים לאחר שחשף את כוונותיהם הזדוניות להשמיד את בני האדם.
בלעם כונה "מושל " דהיינו מחבר שירים מאגיים של ברכות וקללות .והיו מי שיחסו לו כמשורר גם את הכתיבה של האפוס של ספר מלחמות ה' .
ואולי בזמנו של המחבר המקראי הייתה כת שלמה שייחסה את עצמה לאותו בלעם ונקראה משהו כמו "הבלעמיים "והיו ברשותה ספרים שלטענתה נכתבו בידי המכשף הדגול עצמו. והם הפיצו את רעיונותיהם ולמחבר ספר "במדבר" היה מאבק רעיוני עימם.
. בעיני המחבר המקראי בלעם היה מעין משה רבנו אפל ,הניגוד השלילי של משה, מסוכן מפרעה מלך מצרים שביטא רק כוח ועוצמה פיזית ופוליטית ( במיוחד במאה השביעית לפני הספירה כאשר התורה נערכה מצרים הייתה המדינה החזקה בעולם לזמן מה ושלטה בממלכת יהודה ) ,מסוכן הרבה יותר מקורח שמרד במשה במדבר שסימל בעיני המחבר המקראי את מעמד העשירים והאצילים המיוחסים השחצנים, המושחתים ורקובים עד עצם היסוד, ויחצניהם, נביאי השקר שלהם בז.
בלעם לעומת כל אלו היה דומה למשה ומקביל למשה.
למעשה הוא יכול היה להיות משה נותן התורה .
המחבר המקראי היכיר מסורת שבלעם כתב ספרים שהם היפוכה של התורה . הוא היה מבחינתו יריב אידיאולוגי ולכן מסוכן לעין ערוך מכל אלו שצויינו למעלה.
וכאן כדאי להזכיר את העובדה המוזרה שמשה אינו מופיע כלל בסיפור בלעם ואפילו אינו מוזכר.כאילו המחבר המקראי חשב שזה יהיה יותר מידי להכניס שתי דמויות אדירות כוח כאלו בסיפור אחד.
אבל כפי שאנו יודעים ממסורות מאוחרות משה כתב ספר שלם על בלעם ,עד כדי כך כיבד אותו ,בעוד שעל מצרים למשל שבה בילה חלק גדול מחייו ואותה הכיר היטב לא כתב דבר. המסורת הזאת מן הסתם משקפת את היחס של המחבר המקראי לבלעם ותורתו. .
המחבר המקראי שבו אנו יכולים לראות כדוברו של משה וכך מן הסתם ראה את עצמו כאשר כתב את סיפורו של משה.שקל מן הסתם: האם למחוק ולהעלים כל זכר לבלעם בן בעור נציגה של התורה המתחרה המסוכנת מהספרים שכתב ?
לאחר שיקול החליט להשאירו אולי משום שהסיפור על בלעם היה כל כך מפורסם ואי אפשר היה להתעלם ממנו ,ואולי ( וזה סביר הרבה יותר ) מאחר שהיה בעל הבנה ספרותית עמוקה הוא החליט שלשם הדרמה הסיפורית למשה חייב להיות יריב כמעט שקול ערך שעליונותו הרוחנית והאידיאולוגית של משה תתברר עליו לבסוף.
ומי יכול להתאים בזה יותר מבלעם הנביא והמכשף המפורסם שספריו וממשיכיו יצגו את כל מה שהמחבר המקראי התנגד לו ?
ומכיוון שעסק בבלעם בפרקים שכתב בסמוך הכניס כל מיני ציטוטים מספרים או מהספר אחד שיוחסו לבלעם כחלקם כנראה מספר אחד "ספר מלחמות ה' " שעסק במלחמות האל וחלקם מספר אחר שיוחס גם הוא לבלעם שעסק בעמים אנושיים כמו מואב ובגורלם. .אך הוא או עורך מאוחר יותר צינזרו אותם בקפדנות.
כיום המטרות של הכנסות הפסוקים הללו אינם ברורות שכן הן משבשות לגמרי את מהלך הסיפור ,אם אכן עסק ספר מלחמות ה' במלחמותיו של האל מה הטעם היה להכניסו בפרקים שעוסקים בנדודי ישראל במדבר? האם לא עדיף היה למחקן לגמרי?
אולי הסיבה של הכנסתן דווקא שם הייתה מאחר שהם קשורים לבלעם שהוא זה שעמד במרכז עניינו של הכותב והוא ראה צורך להכניס ציטוטים שונים מהכתבים שיוחסו לו כדי להבהיר לקורא בדרכים שונות עד כמה בלעם היה מוכשר ומסוכן.
העניין אינו ברור ואולי אפשר להסביר בכך שהייתה כאן פעילות של עורכים שונים עם אג'נדות שונות אולי עורך מאוחר יותר החליט למחוק קטעים שהעורך המוקדם הכניס ואם היו נשארים היו מבהירים את העניין . . .
ואולי הכותב המקראי של ספר במדבר כתב לא בצורה שיטתית קפדנית כפי שכתוב ספר "דברים " למשל אלא באסוציאציות .הוא הבין היטב את הבעיה שהוא מעמיד לפני קוראים מאוחרים אבל קיווה שהם יבינו את הכוונה שלו וההתייחסויות לבלעם וכתביו ורעיונותיו מהאסוציאציות השונות שהכניס.
אם זאת נראה שניתן להבין למה הוא התכוון בדרכו הסמלית וברמיזותיו.
לדעתי האלמנט המרכזי בסיפור הוא הנצחון של הדרך החדשה שאותה מציע משה רבנו של אל אחד עליון בורא כל מוסרי היוצר יקום מסודר מאורגן ובסופו של חשבון מוסרי על הדרך המקבילה האפלה שאותה היציע בלעם בן בעור בספרים כמו ספר מלחמות ה' שבה היציע עולם ארביטרי ואפל חסר כל מוסר וחסר היגיון שבה האל הוא רק ישות בוראת אחת מני רבות, ישות הנתונה גם היא בסכנה אם חס וחלילה אותם ישויות  מפלצתיות שאותן הביסה  בעבר הרחוק אך לא הצליחה להשמיד ,   והנתונות כעת בתרדמה , כמו רהב , יתעוררו משנתן ויתקפו אותה שוב.

 ואז אבוי לבריאה,אבוי לברואים ,  ואבוי  גם לבורא אם יתגלה כחלש מידי לעמוד שוב בפני אותן  ישויות.

על פי גרסה זאת הקדומה והאפלה מכולן ה' ניצח לבסוף את רהב וחבר עוזריו לאחר קרב אדיר .
אבל הכוחות האלו אינם מתים.הם רק במצב של כניעה או רק במצב של תרדמה כלואים בחותמו של האל במקומות נידחים כמו באוקינוס ובתהום בתחתיתו של הר הבית. ולעיתים הם מתעוררים ומנסים למרוד להחזיר את העולם למצבו הקדום של התוהו ובוהו ולהשמיד את האל הבורא ואת ברואיו. .
ויבוא היום בעתיד הקרוב או הרחוק אבל הוא בוא יבוא והם ינסו לפרוץ שוב כשם שניסו בימי דוד ושלמה. . אפילו ה' כישות נתון גם הוא בסכנה אם חס וחלילה אותם ישויות מפלצתיות  ,יתעוררו משנתן במקומות הנסתרים בעולם, בתהום מתחת להר הבית ומקומות אחרים ויתקפו אותו שוב.
ואז אבוי לבריאה,אבוי לברואים , ואבוי גם לבורא אם יתגלה כחלש מהישויות הקדומות.

זאת הייתה תורה אפלה ומסוכנת בעיני הכותב המקראי שעשה כמיטב יכולתו לצנזורה ולעוותה ולמחקה ובכך להביא לניצחון הסופי של משה ותורתו על התורה האלטרנטיבית של בילעם וספר מלחמות ה' . .
למחבר המקראי המאוחר שדחה לחלוטין כל תפיסה מיתית לגבי צורת האל והאפשרות שהיו לו פנים ומראה לא ניתן היה להעלות על הדעת אפשרות שישנן ישויות שמסוגלות להתמודד וכמעט בהצלחה עם האל הבורא , .ואם היו מסוגלות לכך הרי זה רק אומר שהיו קדומות כמוהו ואולי יותר קדומות .וזה מבחינתו היה כפירה בעיקר.
הוא הקפיד לצנזר כל קטע קדום שרמז על משהו כזה.
המחבר המקראי טרח באופן ספציפי ומיוחד וכמיטב יכולתו להציג את בלעם היריב המסוכן והמפחיד מכל ,האיש שחשב שהוא זה שעמד מאחורי אותם רעיונות מסוכנים בצורה לעגנית והומוריסטית וכך להנמיכו .הוא שילב בסיפור קטע סטירי על אתון מדברת ,על מנת להלעיג על בלעם..
אבל יחסו האמיתי לבלעם מתגלה בעובדה שהוא נקם את נקמתו בבלעם הנביא של אותה תורה. מתחרה הוא הקפיד להכניס את תיאור מותו בספר במדבר ועשה זאת שוב ללא כל סיבה הנראית לעין בספר יהושע, למרות שתיאור הריגתו בידי בני ישראל הוא בגדר כפיות טובה לאחר כל הנבואות הטובות שבלעם ( בחסדו של המחבר המקראי ) השמיע עליהם .
המחבר התנ"כי שהדמות של בלעם וכל מה שייצג הייתה שנואה עליו ויותר מכך הפחידה אותו כנראה לא יכול היה לעצור את עצמו. .
וכך בלעם הוא הדמות התנכית היחידה שאינה מוזכרת בספר "דברי הימים " שמותה מתואר במקרא פעמיים ,פעם בתורה ופעם בנביאים ראשונים. .
והמסר הוא ברור :הנביא האוייב מת מת מת ..ולא יקום יותר. הוא לא יחזור מהשאול.

אבל לצערו הרב של המחבר התנ"כי רמזים של התורה הקדומה האלימה הקודרת והמבעיתה שבה נאבק ,תורתו של בלעם בן בעור, נשארו פה ושם בתנ"ך ונשמרו גם בדורות הבאים.
משה בן עמרם לא ניצח מעולם באופן מוחלט את בלעם בן בעור.
בלעם למרות מה שמסופר שוב ושוב בספר במדבר ובספר יהושע או יותר נכון תלמידיו לא חוסלו סופית מעולם . בלעם ותומכיו שרדו. ומידי פעם בדורות הבאים אנו שומעים מהם.
הם שם בפינות אפלות שונות ומשונות ומידי פעם הם מתפרצים החוצה.
במסורת הנוצרית הקדומה למשל סופר שבלעם יסד את מסדר המאגי שאנשיו היגיעו לבית לחם לתת מתנות לישו התינוק כפי שמסופר בברית החדשה. ישו עצמו זוהה במקורות היהודיים עם בלעם כמי שעשה את עצמו לאל ועומד בראש אוייבי ישראל עם כי ידע את האמת .

ורמזים ל"ספר מלחמות ה'" שהסופר המקראי עשה ככל יכולתו לגנזו ולהשמידו נמצאים כאן ושם לאורך הדורות .
הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בדסקי ניסה לשחזר את הספר בספרו "צפונות ואגדות " וכך עשה זלמן שניאור בפואמה הענקית שלו "לוחות גנוזים ".
..רטוש לא היכיר אותם . הם היו נעוריה הקצרים של האומה שאותה חלמו.
מיטיבי לכת הם היו.בשבילים ובערוצים ,ביום ובלילה ,בצוקים ,במדבריות .קלי לכת הם היו,ברגליהם כבשו את והב בסופה .את והב שרצתה להיות מולדת.
(עמוס קינן "את והב בסופה " ע' 130

..מולדת נשכחת שלי ,עוד אחת מהן ,ללא ירח ללא כוכבים ,עם שמיים שחורים ,מזרזפים על הבוץ שהוא האדמה .עם ריח של מדורות שהגשם כיבה אותן ,עם נביחות להנקות כלבי הכפרים הרחוקים של השומרים שיום אחד נסו על נפשם ורק הם ,כמוני עדיין זוכרים .
"את והב בסופה ואת הנחלים ארנון וזה הכול .
עמוס קינן את והב בסופה סיום .
וכך הסופר "הכנעני " עמוס קינן פירסם ספר אוטוביוגרפי שלם בשם "את והב בסופה " שבו הוא מתאר את סיפור חייו הקודר והאלים בהשראת אותו פסוק סתום לחלוטין מספר "במדבר"..
ואולי קטע שירי שפירסם המשורר יונתן רטוש במחזור השירים שלו "ההולכי בחושך " שבו הוא מתאר את האל התנ"כי המקורי ועל הצורך להחיותו מחדש כפי שהיה בעבר הרחוק לפני ש"סורס " בידי אנשים כמו הסופר המקראי הוא קרוב מאוד לכוונה המקורית של המשורר הקדום (בלעם בן בעור ?) של ספר מלחמות ה' ולמעשה ניתן לראות בו כגרסה מודרנית.
ובקטע זה נסיים את החקירה על" ספר מלחמות ה'" : :

זֶה קוֹל אֵלַי
נִצָּב צוֹפֶה בָּעֲרָפֶל
אֲשֶׁר נַקוּמַה וְנַעִירוֹ
אָשֵׁר נַקוּמַה וְנַחַיוֹ
אֲשֶׁר נֵדַע בִּטֵּא שְׁמוֹ
בַּפֵּא מָלֵא בְּהִתְקַדֵּשׁ
בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְהִתְגּוֹדֵד
וּבְקִרְבָּן דָּמִים מִקֶּרֶב לֵב
אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ אֶת אֶחָיו
וְגַבְרוּתוֹ וְאֶת אוֹנָיו
אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ נְשׁוֹתָיו
וְכָל בָּנָיו בְּנִי אֵלִים .
וְאֶת אָבִיהוּ אֶל הַיָּם
שֶׁכֵּן אֲפִיק תַהוֹמוֹתִים ,
וְהוּא עוֹמֵד צוֹפֶה לְאוֹת
צוֹפֶה לֶאֱלֹהִים חַיִּים…

עוֹלִים מֵאֶרֶץ וּמֵאוֹב
בַּקָּרוּא בַּכּוֹחַ וּבַקּוֹל :
יְהַוֶּה  עֱזוּז וְגִבּוֹר
יְהַוֶּה אִישׁ מִלְחָמָה
קוֹמָה יְהַוֶּה וִיפֻצּוּ אוֹיְבֶיךָ
וִינֻסּוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.

 .
(יונתן רטוש מתוך ההולכי בחושך-מזמור )
ראו גם

בויקיפדיה

הספר של עמוס קינן

יהודית דישון על שאריות מיתולוגיות בספר תהילים

טלה בר על חגי כנען בישראל
דן מלר על אגדות ספר בראשית 
יהודה בלו על סיפור הבריאה הבבלי וההדים לו במקרא
מלחמתו של ה' ברהב
תהום במיתולוגיה

אהרון אמיר

הגניזה של זלמן שניאור
ביבליוגרפיה

, הרמן גונקל אגדות בראשית : מבוא לספר בראשית ; ספרות המקרא / ספרית האנציקלופדיה
המקראית ; טז ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"ח, 1998.
תרגום ראשון מבוא לספר בראשית / הרמן גונקל ; תרגמו: רות פלד ואלכס זרון, תל אביב : המעבדה הפדגוגית, סמינר הקבוצים, תשי"ז
תרגום של: SAGEN DER GENESIS ( 1901)
מיכה יוסף בן-גריון ( ברדיצב'סקי צפונות ואגדות / ליפסיה : א.י. שטיבל, תרפ"ד-תרפ"ה
מ.ד.קאסוטו "שירת העלילה בישראל ,"כנסת שנה ח' תש"ג-תש"ד ע' 121-142. הופיע גם בך ספרות מקראית וספרות כנענית כרך א' הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשל"ב 1972
נפתלי הרץ טור סיני "כלום היה ספר מלחמות ה' בידי כותבי התורה? " ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה מספר 30 1960. ע' 146-148.

יחזקל קויפמן "המקרא והאלילות המיתולוגית " בכרך בכבשונה של היצירה המקראית: קובץ מאמרים דביר תל אביב ,תשכ"ו 1966 . ע' 139-160.
( מאמר שבו חוזר בו קויפמן מעמדתו הנוקשה והידועה בספרו המופתי "תולדות האמונה הישראלית שלא הייתה שום מיתולוגיה לעם העברי הקדמון
רוברט גרייבס ורפאל פאטאי מיתוסים עבריים : ספר בראשית / עברית משה אראל , גבעתיים : מסדה, תשכ"ז 1967
אברהם יהושע השל "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות :ספר שני דפוס שונצין תשכ"ה

שמואל אפרים לוינשטם מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו למיתוס הים במקרא " ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. כרך ט' ספר ו"פ אולברייט 1969

מאיר בלוך "השירה הקדומה במקרא " בתוך הגות במקרא א' :מבחר מתוך עיוני החוג למקרא לזכר ישיח רון .הוצאת עם עובד והחברה לחקר המקרא בישראל 1973.
ט.פנטון "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומרכיה "בקובץ "מחקרים במקרא ובמזרח התיכון –ספר לוינשטם ירושלים תשל"ח ע' 337-381.
אלכסנדר רופא "ספר במדבר ( במדבר כ"ב ב-כ"ד כה ) :עיון בשיטות הביקורת ובתולדות הספרות והאמונה במקרא עם נספח:בלעם בכתובת דיר עלא .סדרת "עיונים במקרא ובתקופתו "1.הוצאת סימור בע"מ ירושלים תש"מ 1980.
ברוך אברהם לוין "כתובות בלעם מדיר –עלא קדמוניות חוברת 110 ע' 92, 1995)

בן ציון לוריא "הכיבוש בימי האבות "בית מקרא ל ק"ס 1983 ע' 463-483
מאיר ארזי "חגי ירח האיתנים " ?" בתוך "יד למאיר ארזי :קובץ מאמרים בחקר המקרא "אייר ,1988ע' 27-33.
מאיר ארזי "היש במקרא שרידי מיתוס ימי ?" בתוך "יד למאיר ארזי :קובץ מאמרים בחקר המקרא "אייר ,1988 ע' 188-218
( ארזי מגיע כאן למסקנה לאחר ניתוח מעמיק אחרי הכל לא הייתה מיתולוגיה עברית קדומה המקבילה לזאת הבבלית אולם החוקרים מאז מתעלמים ממסקנותיו אלו
יוסף אחראי "על הספרות הטרום מקראית " בתוך "חוגי מקרא רשפים 1993
מנחם זהרי "נתיבות בשירה המקראית " כרמל 1993

בנימין אופנהיימר "התמודדות המקרא עם שרידי המיתוס האלילי " בתוך "אור ליעקב :מחקרים במקרא ובמגילות מדבר יהודה לזכרו של יעקב שלום ליכט בעריכת יאיר הופמן ופרנק פולק .מוסד ביאליק תשנ"ז .ע' 17-35.
דוד בן-גד הכהן "
והב בסופר ו"שבת ער " הערות למסלול מסע בני ישראל במואב " קתדרה 95 ניסן 2000 ע' 7-24.
חגי דגן "עולם האופל " בתוך "המיתולוגיה היהודית "מפה 2003.
יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן "מבוא או מתי נבראו התנינים הגדולים "לא כך כתוב בתנ"ך " ידיעות אחרונות
,2004.

מיכה אנקורי ואוהד אזרחי "בסוד לויתן :מחשבת ישראל במבט מיתולוגי פסיכולוגי ,מודן 2004.

הספרים האבודים של המקרא

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

הספריה של שלמה המלך

האם הייתה לכנענים מוזיקה ?

 

הסופר והעיתונאי  אלי שי שהוא גם עורך האתר "קשתות " של כתב העת "קשת החדשה " שערך אהרון אמיר המנוח   פנה אלי בימים אלו עם השאלה המעניינת הבאה

"אני מתכנן תוכנית רדיו על אהרון אמיר,ומחפש רעיונות למוסיקה מיוחדת עבורה.

כלומר האם הלחינו אותו והאם יש הימנונות מתוך ריטואלים כנעניים נגיד רוק לאשרה או אופרה לבעל?

ולמעשה השאלה נחלקת למספר סעיפים

א. מה רץ במצעד הפזמונים ובמקדשים של הכענים המקוריים בטוח שהייתה להם איזו מוסיקה האם מישהו יודע משהו על זה.

ב מה רץ בתודעה התרבותית המאוחרת ביחס למוסיקה הזאת כלומר נניח איזו אופרה על שמשון הגיבור אז איך דמיינו את האולם קונצרטים של הפלישתים?
זו אולי השאלה היותר קלה כי כל מוסיקולוג יכול לנסות לענות עליה.
ג האם התנועה הכנענית הישראלית הפיקה איזו מוסיקה משלה אי פעם ?
ד האם משהו משל אמיר או רטוש הולחן בכלל ?
שאלות טובות .

פסלון של נערה מנגנת על נבל מהתרבות הכנענית המאות ה-15-13 לפני הספירה . ,נמצא בחפירות בית שאן .

א. לא ידוע לי ששרד משהו מהמוזיקה הקדומה החילונית או הדתית של הכנענים ,אם כי מן הסתם הייתה כזאת.
בדיוק כמו שלא שרד דבר מהמוזיקה הקדומה של העברים אם כי בוודאי הייתה כזאת .
שרדו רק המילים בספר תהילים ושיר השירים שבמקור היו מולחנות ..
ב. ידוע לי שהולחנו אופרות שונות על שמשון הגיבור שבהם הושמעה מוזיקה מיוחדת שהייתה אמורה לייצג את הפלישתים ( שאמנם אינם כנענים על פי הגדרה אבל היו עם אלילי שחי בארץ כנען וכו' ) יפים הם הלילות בארץ כנען
.הידועה שבכולן היא האופרה "שמשון ודלילה"    של המוזיקאי הצרפתי סאן סנס
ויש גם את הסרטים הקולנועיים על שמשון למשל זה של ססיל דה מיל שהתבסס על ספרו של זאב ז'בוטינסקי שגם בהם יש מוזיקת רקע לפלישתים שאולי יכולה להתאים
ג. לא ידוע לי על מוזיקה מיוחדת שהולחנה בידי אנשי התנועה הכנענית אם כי ידוע לי שהם העלו הצגות שונות . נראה שהצד המוזיקלי לעומת הצד הספרותי והאמנותי לא היה הצד החזק שלהם .
ד. באתר השירונט רשומים ארבעה שירים של יונתן רטוש שהולחנו ,הידוע שבכולם הוא  על חטא "" שהלחין צביקה פיק .אבל אין לאמר שיש בהם אופי "כנעני " מיוחד במילותיהם . כככל הנראה המלחינים העדיפו לעסוק בשירים הקונבציונליים יותר של רטוש .
ידוע לי ששירים שונים של  ש. שפרה תלמידתם של רטוש וידידתו של אמיר הולחנו בידי גיל שוחט .אבל אלו היו שירים תנכיים בעיקרם ולא דווקה "כנעניים " על פי ההגדרה של אלי שי .אבל זה בכל אופן הדבר הקרוב ביותר הידוע לי למה שהוא  מחפש.
גיל שוחט גם יצר גירסת אופרה מהמחזה המפורסם של מתתיהו שוהם ""צור וירושלים  " שבו היציג את המאבק בין התרבות הכנענית של המלכה איזבל והתרבות הישראלית של הנביא אליהו .
כך שגם המוזיקה לה יכולה להתאים .
אבל פרט לכך לא ידוע לי דבר
אולי הקוראים יודעים ויכולים להציע משהו ?
אתם מוזמנים להעלות מידע נוסף בנושא .

ראו עוד

 

 

פרידה מאהרון אמיר

Aharon Amir

הופיע באתר NRG

ב-28 בפברואר 2008  נפטר הסופר המשורר, המתרגם, המסאי והעורך, איש אשכולות בעל אופי נדיר, אהרון אמיר. בן שמונים וחמש היה במותו.  

 

היו שקראו לו "הכנעני האחרון", משום שלכאורה הוא היה האדם האחרון שהמשיך להאמין בכל לבו ברעיונות "התרבות האחרת" שנוצרה בארץ ובאידיאולוגיה של אנשי התנועה הכנענית, אותה קבוצה קטנה ומשפיעה ששהתקבצה בשנות ה-40 מסביבו של המשורר יונתן רטוש  (1908 -1981), המוכר גם בשמות  אוריאל שלח ואוריאל הלפרין. אידיאולוגיה זו קבעה כי בארץ נוצרה תרבות עברית שבעבר הייתה חלק מהמרחב הכנעני. אהרון אמיר היה לאורך כל חייו הבוגרים אחד מנאמניה ונושאי דברה של אידיאולוגיה זו. רוב חבריה האחרים נטשו אותה מכבר ואימצו לעצמם רעיונות עדכניים ועכשוויים יותר.

 

יתכן ועובדה זו קשורה באמת פשוטה, לאחרים מורכבת, שרבים מאתנו מסרבים להטות לה אוזן גם כיום. כשמדובר במרחב כנעני מדובר גם ברב-רובדיות מבחינת האמונות הדתיות השונות, שיצרו תמונת תרבויות מרחביות שונות מזו במרחב הכנעני העתיק, שכיום נתון כמעט לשליטה מוחלטת של האסלאם שדרכו ידועה וכך גם התייחסותו למי שאינו מאמין בנביא. החלק המוצק יותר בגישה הכנענית דיבר על תופעה שהיא נדירה בתולדות ההיסטוריה האנושית, צמיחתה מחדש של תרבות בת אלפי שנים שנמצאה זמן רב בהקפאה. מגישה זו צמחה גם תפישה שכאמור אהרון אמיר שהלך בימים אלה לעולמו ייצג אותה בנאמנות לאורך חייו עד לדקויות מעוררות השתאות.

 

גם לאחר שהמציאות המרחבית התבררה כמוטעית (אלא אם יתקיים תהליך היטמאות מוחלט באסלאם ובתרבותו,)  נשאר אהרון אמיר משוכנע שלא רק שהוא צודק אלא ששיטתו מנצחת והעם העברי "הכנעני" שכל קשר בינו ובין העם היהודי המפוזר בתפוצות הוא מקרי בהחלט, קם והוא חי וגאה בארץ ישראל הלא היא ארץ כנען, ולחיזוק אמונתו העמוקה המציא גם הוכחות משל עצמו. בהתאם לאידיאולוגיה זו ראה עצמו אהרון אמיר לא ככנעני האחרון אלא "העברי הראשון", עובדה שאפשר להתווכח עליה, אבל היא קיימת בתפישת רבים ולא רק כאלה שמזוהים עם "הכנענים", תואר המיוחס ללשונו השנונה של המשורר אברהם שלונסקי, בעוד שהם עצמם בצאתם לדרכם קראו לזרם המחשבה הזה "תנועת העברים הצעירים".

 ראיתי את אהרון אמיר בפעם האחרונה בערב הפומבי האחרון שלו יום הולדתו ה-85  שנערך בבית ביאליק, ושוב חשבתי על הפרדוקס הגדול המתקיים בתפישת עולמו. שהתחיל דרכו כאנטי ממסדי וגמר כאוכל מכף ידו של הממסד.

האירוע החגיגי הזה התקיים במתחם בית ביאליק בערב גשום וציפיתי למצוא אולם חצי ריק, שהרי כמה אנשים יבואו לחגוג את יום הולדתו של משורר, עורך ומתרגם זקן ואנטי ממסדי כל חייו? מעין מורד נצחי שתורתו היא מאור עיניו? והנה הסתבר לי עד כמה טעיתי בהערכה זו ומצאתי אולם שהיה מלא וגדוש עד אפס מקום ועוד  אנשים רבים התגודדו בחוץ בגשם השוטף, שלא יחמיצו מלה מהנאמר עליו, על פועלו התרבותי העשיר, על השקפת עולמו כאיש עברי – על הכול מכל הקשור בו ובעשייתו היצירתית המקיפה.

 מסתבר כי אהרון אמיר היה ונשאר דמות רלבנטית לחלוטין לרבים גם בגיל 85. הקהל הזה שגדש את האולם מקיר לקיר ייצג את הפרדוקס הגדול שבאישיותו ופרקים לא מעטים מהקריירה של אהרון האמיר, שדומה ומנינו מלוא כתריו ותאריו. זהו האיש החוץ ממסדי שתמיד נשמר מחיבוקו של הממסד, ובעיקר הכוונה לממסד הספרותי. אחד מהישגיו הבולטים, כמעט מהפכניים בממשות, היותו האיש, והוא כמעט לבדו, שהעניק לספרות העברית ממד חדש על-ידי כך שהטביע במידה רבה את חותם עריכתו על מיטב סופרינו כיום באמצעות כתב העת שלו "קשת". אני מתכוון לאלה שעומדים במרכז הסצינה הספרותית שלנו היום, עמוס עוז, א.ב.יהושע, יהושע קנז ועוד אחרים ורבים. כל אלה זכו לקבל מידיו את כרטיס הכניסה שלהם לעולם הספרות. האם היו אלה מגיעים להיכן שהגיעו אלמלא הוא? אין ספק שכן. אבל הוא יישר להם פיתול מיותר, הוא הקפיץ אותם כברת דרך שהיה נדרש יותר זמן לעשותה וכיוצא באלה. ניתן לומר שהודות לו שינה פני דורות בספרות העברית שלא על-פי הכללים שהיו מקובלים עד אז.

 

מה שהרבה פחות ידוע לרבים ממוקיריו ומוקירי יצירתו היא העובדה שאדם זה ששמו הפך סינונימי לספרות איכותית שאותה גיבה בכתבי העת שלו ובתרגומיו המעולים היה גם בין האנשים שיצרו כמעט יש  מעין את הספרות הקלה, ("הכנענית"?)  ופעל במחוז זניח זה במשך שנים לפני שהתחילו לזהות בו סימנים של איש ספרות "גבוהה"  השואף להגיע לפסגתה ולשם כך מקדיש לקידום ספרות זו את כל חייו.  אי-אפשר לומר את זה על אף אדם אחר.

 

פגשתי אותו לראשונה כאשר ביצעתי מחקר על  תעלומה: בארץ-ישראל התפרסמו מאות חוברות "מקוריות"  בעברית שהתמקדו בעלילותיו המרתקות והפופולריות להדהים של טרזן איש הג'ונגל, מבית הלורד גרייסטוק אותו יצר במקור הסופר האנגלי אדגר רייז בורואוז (1875 – 1950). ברור היה שלא הוא זה שכתב את החוברות שהופיעו ב"הוצאת הקרנף" וגם בהוצאות אחרות, ושם מחברן נודע כיובב. כאמור, איש לא ידע מי יצר את החוברות האלו ומי עמד מאחוריהן אם כי השערות לא חסרו. היות ונושא זה נמצא במחוז ספרותי הנחקר על-ידי זה שנים רבות, התחלתי לבדוק מי היה אותו יובב ומהי אותה "הוצאת הקרנף". מסתבר כי למרות שהאמנתי כי דרכי תהיה סלולה לפני התברר כי נקלעתי לתעלומה מסובכת, ומספרם של אלה שידעו משהו על הפרשה הזאת היה קטן. יתכן ודווקא קשיים אלה חיזקו אותי במאמצי להגיע לשורש דבר. לבסוף הגעתי אל פיתרון התעלומה כשהתברר להפתעתי כי יובב איננו אלה אהרון אמיר שהסכים לאחר היסוס "להודות באשמה".

במהלך התחקיר והשיחה שקיימתי אתו התברר כי היה זה רעיון שנולד בבית היוצר  העשיר ברעיונות של אמיר להוציא לאור חוברות טרזן הארץ-ישראליות, ולשם-כך גם המציא את מחברן, אותו יובב אלמוני ולא נודע עד אז, שם בו בחר בגלל הגוון העברי למהדרין שלו, והוא גם גם ערך את החוברות הראשונות על טרזן שהתפרסמו ב"הוצאת הקרנף".

 

 אהרון אמיר, כך התברר, הוא גם זה שיצר סדרה מקבילה על פיראטים, שודדי ים שהסעירו את דמיון הקוראים הצעירים בשם "קפטין בלאד", המשוטט באוקיינוסים על ספינתו ה"קפריקורן",  שאת הרעיון לה קיבל אמיר משמועות בדבר רכילויות שהסתובבו במשפחתו כאילו אחד מאבות המשפחה היה יורד ימים, פיראט אמיתי. כך או אחרת היה זה אהרון אמיר שכתב כמה חוברות ושאב את עלילותיהן מדמיונו ואילו את שאר החוברות כתבו ידידיו מ"תנועת העברים הצעירים", אנשים כמו עמוס קינן, אלישע גת, שמעון צבר ואחרים. כתיבה שנעשתה לא לשם אידיאולוגיה כלשהי לבד מסיפוק הצרכים הקיומיים הכי בסיסיים של כל המעורבים, שמעולם לא התכוונו לראות בעשייה זאת את תפארתם, והמשכם יוכיח.  

 

למרות זאת דווקא אהרון אמיר התעקש לספר שכל זמן שערך את הסדרות האלו וכתב עבורם מאמרי עורך לבני הנוער המרובים שקראו אותם, הוא עצמו נהנה מהן הנאה רבה וחש שהוא תורם באמצעותן משהו חדש לנוער של התרבות הישראלית הצומחת. מכבר התגבשה דעתי שבדמותו של טרזן שאותה אמיר ועמיתיו יצרו בחוברות, באו לביטוי  כמה וכמה מהאידיאלים של התנועה הכנענית, השקפות שניתן לפרשן כגוזרות גזירה שווה בין התינוק המיותם והשייך למשפחת אצולה בריטית וזכה לחיות ולגדול בג'ונגולים האפריקנים הודות לקופה, שימפנזה בשם קלה, לבין העברי החדש הרחוק ככל האפשר מהיהודי הגלותי, זה הקרוב לאדמה לטבע ולבעלי החיים, ששפתו לא אידיש ולא כל שפה אחרת, אלא שפת אבות אבותיו במרחב השמי, או אם תרצו, הכנעני.

 

הוא לא הכחיש .

 

"אבל תיראה,"  הוא אמר בהדגשה, "זה  היה דבר משני מאוד בחיי ולא צריך לעשות מזה  עניין. .אני בהחלט לא רוצה  שעל קברי יכתבו למשל, כאן קבור שהאיש שיצר את חוברות העבריות של טרזן וקפטין בלאד. אני מקווה שתזכור כי  יש דברים אחרים בחיי שבהם אני גאה  הרבה יותר."

 

ללא ספק היה גאה יותר מכל בחוברות כתב העת "קשת" שאותו החל לערוך כמעט מיד לאחר שהתנתק מחוברות טרזן. המגזין הספרותי שלו הפך לאחד משני כתבי העת הספרותיים המשפיעים ביותר של מדינת ישראל (השני היה "עכשיו" של גבריאל מוקד), ובמהלך קיומו כאמור התגלו וטופחו בו יוצרים חשובים רבים. אהרון אמיר הוא יוצא דופן ואולי אף יחיד במינו בעולם בכך שאדם שהיה בין יוצרי הספרות הקלה של ישראל "הפך מיד" לאחר מכן לאחת הדמויות המרכזיות והמעניינות ביצירה של הספרות הגבוהה שלה. ויש לזכור שהוא עשה זאת כשהיה אדם שראה את עצמו במידה מסוימת כלא שייך אליה, כמנודה בידי הממסד הספרותי.

 

כמה וכמה פעמים הפליא לעשות אהרון אמיר בחיי היצירה הארוכים שלו. בשנים האחרונות ביצע קאמבק מדהים כאשר בשנת 1998 הוציא לאור מחדש המשך ל"קשת" הוותיקה שלו, וקרא לה "קשת החדשה". במסגרת זו יצאו עד כה 22 גליונות בסדירות נדירה מאוד בתחום התקיימותם של מגזינים ספרותיים, ולמעשה זהו כתב העת הספרותי המוערך ביותר כיום, ועל חשיבותו ותרומתו ליצירה הישראלית עוד ישפכו הרבה מלים בשנים הבאות. כבר כיום ניתן לומר בוודאות שאהרון אמיר שפעם נחשב לחלק מקבוצת "המנודים" הספרותיים הפך ללב ליבו של עולם הספרות הישראלית, אדם שקשה לתאר את גודל החוב שחבים לו, למרות שזכה בפרס ישראל לתרגום. כאן ראוי לציין כי כוחו בעריכה ובתרגום לדעת רבים היה שלם יותר מכוח יצירתו המקורית. בתרגומיו התגלה לכל הדעות כאחד מחשובי המתרגמים שהיו לנו. לעומת זאת בפרוזה שלו הפתיע בחולשתו ושירתו לא הייתה נזר תפארתו.

 

חשוב להזכיר כי ערנותו לגבי הנעשה מחוץ לכותלי דירתו ומקום מגוריו ברמת-אביב הפליאה עד ימיו האחרונים. כמעט ולא היה אירוע תרבותי שהוא לא הופיע בו, אם כמשתף פעיל או כצופה.

 דיברתי  איתו בפעם האחרונה כאשר בא לערב ההשקה של מוזיאון הקריקטורה והקומיקס לפני כחודשיים בחולון. הוא הסתכל בהנאה על הקריקטורות והתמונות התלויות על הקירות ונזכר שגם הוא בחוברות "קשת" בשנות השישים עסק בכיסוי תחומים שעד אז נחשבו ללא ראויים לדיון רציני, כגון שבועון "קולנוע" של משפחת קומרוב, וחזר במחשבתו לאותן חוברות טרזן שערך בשנות הארבעים והחמישים שבמידה מסוימת בישרו בואן של אותן חוברות הקומיקס שהמוזיאון משמר.

 

"אתה יודע מה" אמר לי אמיר, " אולי התרומה שלנו גם באותן חוברות נחותות שהוצאנו רק בשביל הכסף הייתה יותר גדולה ממה שחשבנו, אם זאת התוצאה".   

 

 האיש שפעם היה מנודה ספרותי חלק מקבוצת מנודים הפך ללב ליבו של עולם הספרות הישראלי אדם שקשה לתאר את גודל החוב שעולם זה חב לו.

פטירתו של אהרון אמיר בנארג
הפטריוט הכנעני :אמנון לורד מספיד

פטירתו בוינט

פטירתו בוואלה

פטירתו בננה

דיון במרקר על פטירתו

דיון בקולמוסנט

רועי ארד מראיין את אמיר

אורי פז מראיין את אמיר

קורינה על אהרון אמיר

כנען זה כאן שירי לב ארי מראיינת את אמיר

ישירי לב ארי על יום ההולדת ה-85 של אמיר

המסתורין של אהרון אמיר

. יפים הם הלילות בארץ כנען

Aharon Amir

המיסתורין של אהרון אמיר

לפני כמה שבועות  ב- 3 ינואר 2008 נחגג בבית ביאליק בתל אביב לפני אולם מלא וגדוש עד אפס מקום יום הולדתו של המשורר הסופר והעורך המיתולוגי אהרון אמיר הדמות הספרותית המרכזית היום של האידיאולוגיה הכנענית
ובין המרצות במקום הייתה גם המשוררת ש.שפרה ,מהמשוררות המעולות שלנו שניתן לראות בה את המשוררת "הכנענית "הבכירה ואת ה"אם הגדולה" של התנועה ( אם כי זאת תהיה הפשטה גדולה של יצירותיה ושל רעיונותיה ) .איזה תעלומות וחידות נושאת בתוכה הקריירה הארוכה של המשורר המתרגם והעורך אהרון אמיר?

ולהלן המאמר  של ש. שפרה שמנסה לענות על שאלה זאת.

המיסתורין של אהרון אמיר

מאת ש.שפרה

ההזמנה לערב זה אומרת שאנו חוגגים כאן יום הולדת, אבל אני כיוון שהורגלתי מבית אבי לא למנות ימי הולדת לא רק של נשים אלא גם של גברים אני מבכרת לחגוג הערב שישים שנות יצירה של אהרן אמיר. השיר "הגר" ראה אומנם אור ב- 1943, אך קובץ השירים הראשון ""קדים" ב-1948.
משוררים אצלנו תפסו את עצמם כשליחי ציבור; ומשום כך ואולי גם מפני שהם מודעים היטב למגבלותיה ואם תרצו למעלותיה של השירה, שאין לעורר אותה עד שתחפץ, הם ראו את עצמם בראש ובראשונה אומנם כדוברי שיר, אבל לא רק, אלא גם כדַבָּרֵי תרבות. כאלה הם ביאליק וטשרניחובסקי ורטוש ואלתרמן וחיים גורי היושב כאן אתנו הערב. ובין לבין או כחלק מעשייתם הספרותית לקחו חלק פעיל גם בעשייה הפוליטית ובעיקר, כל אחד על פי דרכו ניסו להשפיע על תפיסתנו את עצמנו ועל הגדרת זהותנו הקולקטיבית.
אהרן נמנה על זן המשוררים הזה. בצד השירה תמצאו פרוזה, ומאות רבות של תרגומים ופובליציסטיקה וניסיון שגם הניב פירות להשפיע על כיוון הרוח בדמותו של כתב העת "קשת" שכמו עוף החול קם לתחייה וחידש את ימיו בדמות "קשת החדשה".
יכולתי לערוך כאן שעשועון מניב פרסים ויתכן שכל הקופה הייתה נשארת בידי, שיש בו כדי לתת מושג על רוחב היריעה של העשייה הספרותית של אהרן אמיר – מן הסוגות הלא-קאנוניות כמו הבלש ועד תרגומי ספרות מופת.
כך למשל, האם תיתכן אהבה גנטית לשירה קדומה?
מה אומר לכם השם יובב?
ומיהו ע. עוזרד?
ומיהי מיכאלה נדיבי?
מה לאות העברית אלף ולאהרן אמיר שכל האלפים נדבקים אליו?
ומה אומרים לכם שמות כמו "הוועד לגיבוש הנוער העברי", "מברק", "עם הספר", "מרכז העברים הצעירים", "המועדון למחשבה עברית", "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" שמוכרת לנו יותר מאלה שמניתי עד כה, "הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון" ועוד.
אבל אני מבקשת תחילה לומר כמה דברים על שירתו של אהרן.
בשירתו של אהרן התגוששו לאורך השנים שתי מגמות: האחת – שירים קצביים, מהודקים מאוד, תמציתיים שלשון המקרא שלטת בהם ומן הבחינה התימאטית רבים בהם השירים האירוטיים הן ביחסי איש ואישה והן בקשרי אדם ואדמה.

א

המגמה האחרת,, נדמה לי כי ראשיתה בשנות השבעים המוקדמות ואולי לפני כן – שירים כתובים ב"רתמוס של רחבות" , כמעט אפיים, סיפוריים. קשת הדמויות בשירים אלה היא צבעונית מאוד וחורגת מגיבורי המקרא והמיתולוגיה הקדומה שעמדו במרכזם של השירים המהודקים, התמציתיים. מתמוז, נוח, עשו, לוט ושמשון, אבישג ויונה, יהויכין המלך ועד ישוע הנוצרי, ועליהם תוסיפו דמויות קרובות ורחוקות בין שהן דמויות היסטוריות מוכרות או פחות מוכרות, ובין שהן דמויות של ידידים, דמויות מתוך דפים של ספר או מעל אקרני הקולנוע, מתוך דפי העיתון וסתם עוברי אורח. כל מי ומה שנקרו בדרכו עשויים ללבוש מחלצות של שיר. שירתו של אהרן מוכנה לאסוף תחת מילותיה כל אדם וכל מראה וכל סיטואציה ואין אדם זר לה, ואין סיטואציה זרה לה.

\כך איש בשם לגיון בעל פונדק שמנהל שיח עם אחד מאורחיו המבקש לדעת האם באמת גרש ישוע את השד מתוכו? והאם באמת נכנסו השדים בחזירים וטבעו בים? "עכשו אתה אומר, צלבו אותו? בירושלים? עד כדי כך!/ מה אגיד? הגזימו, כך נדמה. אך, כמובן, איני יודע/ את הרקע …יש להיטיב את הפתילה עוד פעם.. אבל אם/ תתן דעתך, אמת שמסוכן היה האיש. לא "מסכן" אמרתי. מסוכן./ עכשו יותר מקודם: לא תארך העת ויעשוהו אל."

 והאב סוריאנו, הנזיר הפרנציסקאני שמספר את סיפור תקוותיו ומוראותיו של הנזיר בירושלים ומתכוון אלינו כאן ועכשו; א"מ לונץ שמהלך בנתיבות ירושלים בימי התורכי והשיר קושר בין עבר רחוק לזכרון אהבה לא כל כך רחוק: "ברחוב לונץ הקטן אשר בתל אביב, בקטע שבין/ בילו ליהודה הלוי, בחצי הדרך בין ביתה לביתי,/ ידעתי בשכבר הזמנים, באשמורת שלישית של ליל דצמבר/ קר, זה חמישים שנה ומעלה, נשיקת אהבה ראשונה.", וצ'רלי צ'פלין, והיום שבו מת בינג קרוסבי, ו"אנשים נעדרים" כפי שמכריז עליהם העיתון ולכל אחד מהם יש שיר-סיפור וכאמור מי לא? חלק מן השירים הם מונולוגים מפי הדמויות השונות וחלקם הם שירי התבוננות של המשורר בדמויותיו ולעיתים קרובות בתוך עצמו. נדמה לי שאפשר לכנות את הדמויות בשירי הרחבות של אהרן גבורים אבסורדיים.
"התחום שלי הוא הזמן", מצטט קאמי את גיתה בספרו "המיתוס של סיזיפוס". ומוסיף ומגדיר את האבסורד ואת האדם האבסורדי כ"איש שאינו עושה דבר למען הנצח בלי לשלול אותו ולא מפני שהגעגועים זרים לו. אבל הוא מעדיף על פניהם את אומץ ליבו ואת כוח שיפוטו". גיבורי שיריו של אהרן שהם תמיד גם אנטי גיבורים, יודעים ש"הכל היה אבוד מרגע שהתחלנו" ("על גלגלים") אבל מכריזים אני "אוסיף, אוסיף לנסוע" (שם). השירים מתבוננים בהם בשעת המבחן שלהם, ברגע האמת מתוך אמפתיה אל החולשה האנושית באשר היא אנושית לא מעמדה של התנשאות אלא במבט מלא חמלה אבל תמיד בפיכחון ובמבט אירוני – בין שזה שמשון במחזור שירים בשם פלשת, בין שזה ישוע על הצלב מנהל דיאלוג עם אלוהיו ומבקש למצוא פשר לחייו ולמותו ובין שזה המשורר יונתן רטוש בשיר המסתיים כך: "אני רק נער התוף של המהפכה אמר רטוש,/ומעולם לא גבהה קרנו בעיני כבשעה ההיא." או משורר לבנוני שהוא מן צירוף של רטוש ואורי צבי גרינברג, ומנגד דמותו של אברהם סטבסקי מי שהואשם וזוכה מרצח ארלזורוב, קברנטינה של אלטלנה שנהרג מכדור עברי.
הרתמוס הרחב הזה בשירתו של אהרן הוא שהכתיב את השימוש בכל רובדי הלשון העברית שהוא אחד ההישגים הגדולים של אהרן המשורר: לשון מקרא ולשון חכמים, ארכאיזמים ולשון דיבור יום-יומית, מונחים טכנולוגיים וסיסמאות פרסומת וכל אלה חיים בכפיפה אחת ושוזרים מארג לשוני טבעי ומהימן שמשרת את המבט האירוני של השירים ויש לו גם מימד הומוריסטי ומשעשע. הלשון רבת הרבדים הולמת את המעתק אל הפואמה, אל הנטייה האפית, שאינה רווחת בספרות העברית בעשורים האחרונים ויש בה משום חידוש רב.
כדי לא להדיר שינה מעיניכם מתוך סקרנות ולפני שאקרא שיר אחד של אהרן אפתור בקצרה כמה מן החידות שחדתי בפתח דברי:
באחד מהראיונות שהעניק אהרון הוא מספר כי בעיזבון של אביו מצא כתב יד רוסי של האב משנת 1919 שתרגם לרוסית שיר מן התרגום של טשרניחובסקי "על מות האל תמוז" והוקדש לעלמה שאחריה חיזר לחוף הים השחור בחצי האי קרים לימים אמו של המשורר. הנה כי כן אהבה גנטית לשירת המזרח הקדום.
יובב הוא עורך חוברות טרזן. 950 חוברות ראו אור ובהשפעתו ואולי גם בהשתתפותו הפעילה של העורך הפך טרזן לצבר לכל דבר ונלחם בבריטים ופרץ את ההסגר המצרי על תעלת סואץ.
ע. עוזרד הוא המתרגם של הרפתקאות הקפטן בלאד בסדרת הרומן הזעיר.
ומיכאלה נדיבי כתבה את ספר מתח היסטורי בשם "הנבלים" שעסק ברצח בעיר תל אביב ובמרגל בשירותו של אייכמן. כל אלה הם כמובן אהרן אמיר.
ומי יודע אם אהרן האיש המסתורי אכן חשף לפנינו את כל סודותיו ?

או שמה נשאר עוד הרבה לחשוף?

לאהרון אמיר הפתרונים .

פתרונות לחידות של ש.שפרה יש כאן

יפים הם הלילות בארץ כנען

חוברות טרזן בעריכת אהרון אמיר
קפטין בלאד

הרצח בחולות תל נוף

אישה כמלכה בודדה :שירתה של ש.שפרה

יפים הם הלילות בארץ כנען : על אהרון אמיר

יפים הם הלילות בארץ כנען : אהרון אמיר והמגזין "קשת "

הופיע בגרסה שונה בשם "מה יפים הלילות בארץ כנען" באתר NRG

 פרוזה מאת אהרון אמיר

לרגל חג הסוכות  לזכרם של העולים ממצרים לארץ כנען להלן ראיון עם אהרון אמיר עורך המגזין הספרותי החשוב מכולם היום "קשת החדשה " ודובר מרכזי ( ויחיד ) של התנועה ה"כנענית " ( ויותר נכון "העברית" )  בישראל תנועה שהשפעתה הייתה תמיד גדולה יותר משנהוג לחשוב.

 
לאחרונה יצא גיליון מספר 17  בכתב העת הספרותי –תרבותי הבולט ביותר היום "קשת החדשה:רבעון לספרות עיון וביקורת " היוצא לאור בידי "העמותה העברית לתקשורת " בעריכתו של אהרון אמיר . כתב עת שמתאפיין גם בסדירותו , הוא יוצא כמו שעון ארבע פעמים בשנה מאז הופעתו . וזו תופעה שהיא נדירה מאוד בין כתבי עת ספרותיים שרובם יוצאים במקומותינו פעם פעמים בשנה גם אם הם אמורים להיות ירחונים.
קשת החדשה רבעון לספרותעיון וביקורת מספר17 אהרן אמיר סתיו 2006

גיליון 17  הנוכחי כולל כרגיל מיגוון מוקפד מאוד של שירים  וסיפורים ,פרק מספר חדש של  עמוס עוז ומאמרים ,שהם תמיד החלק המעניין ביותר במגזין.  וכוללים בין השאר מאמר של אלי שי על המשורר הקומוניסט אלכסנדר פן .

גיליונות קודמים של "קשת החדשה" כללו סידרת מאמרים מעניינת ומעמיקה מאוד על האידיאולוגיה הפנאטית המסוכנת של "האל קאעידה". ובכך ממלא כתב העת את המנדט שניתן לו בידי עורכו אהרון אמיר :לאפשר לקורא הישראלי המשכיל להכיר ולהבין טוב יותר את האזור שבו הוא חי , המיזרח התיכון בהווה וגם בעבר הן הקרוב והן הרחוק . .

"קשת החדשה " הוא גם יוצא דופן באספקט נוסף :הוא גלגול חדש של כתב עת בשם "קשת גם הוא בעריכתו של אהרון אמיר " שיצא לאור באופן סדיר בין השנים 1958-1977, בהן העמיד 72 גליונות. בסתיו 2002 החל להתפרסם בשנית תחת השם "קשת החדשה ".

דהיינו מאחורי כתב עת זה עומדים 48 שנים של קיום ( בהפסקות ) תחת שרביטו של עורך אחד . וזאת תופעה נדירה .

הכנעני

אהרון אמיר עורך כתב העת "קשת החדשה " הוא ככל הנראה המתרגם הפורה ביותר בתולדות המדינה וגם אחד משני העורכים החשובים ביותר של כתבי עת ספרותיים ביחד עם גבריאל מוקד עורך כתב העת "עכשיו " ואולי החשוב ביותר בתחום הפרוזה.

אמיר הוא אדם שכל חייו מונעים בידי אידיאה "האידיאה העברית ". הוא הנציג הבולט האחרון של מה שנקרא בידי יריבים ה"תנועה הכנענית " הגורסת שארץ ישראל היא ארצם של התושבים העברים והערביים כאחד בלבד וכי הם ( או צריכים להיות ) עם אחד ובלבד ואין ליהדות היושבת בגולה כל חלק ונחלה בה. גם היום אמיר חולם על אימפריה או יותר נכון פדרציה עברית חילונית וחוזה עתיד מפואר לעם העברי יושב במדינת ישראל . לכותב שורות אלו אמיר מזכיר יותר מכל אחד אחר את סופר הילדים שרגא גפני הידוע יותר בשמותיו הבדויים אבנר כרמלי ואון שריג " כיוצר סדרות ידועות כמו "דנידין " והספורטאים הצעירים ".

 

שרגא גפני. .צילם אריק שולטן.

יש דמיון עצום בין אהרון אמיר ושרגא גפני במראה החיצוני ,שניהם אנשים משופמים ומן הסתם בצעירותם היה בינהם דמיון חיצוני רב.

גם היום אם נפגשים באחד מהם בסמטה חשוכה בצפון תל אביב ( שם גרים שניהם במרחק  הליכה קצר האחד מהשני ) בהחלט אפשר להתבלבל ולחשוב שזה השני.

לשניהם יש רעיון מרכזי המנחה את חייהם אידיאה שהם מסרבים לנטוש גם אם נראה שהם שניהם היחידים שמחזיקים בה.שניהם חולמים על העבר הרחוק עתיר הוד ורזים כמודל לעתיד שגיא . .שניהם קוראים לעצמם "עברים" אבל אצל כל אחד יש הגדרה שונה מאוד מהאחר של עבריות . אולי בגלל שיש אצלם הבדל בסיסי ומשמעותי מאוד בתמונת העבר האידיאלי . גפני הוא תומך גדול של חזון הנביאים וספריו מלאים בסיפורים על חיסולם של הכנענים החוטאים שסירבו לקבל חזון זה. אמיר לעומת זאת בעקבות מורו רטוש פונה לעבר הקדם תנ"כי הכנעני שגפני בז לו

וחוץ מזה כל אחד מהם תרם תרומה עצומה להתפתחות הספרות הפופולארית בארץ ,גפני כסופר וכמתרגם ואמיר כעורך וכמתרגם . אלא שגפני נשאר תמיד בשולי השוליים של ספרות הילדים בזוי ומבוזה בידי הביקורת בפעמים הנדירות מאוד שזאת טרחה להתייחס אליו . ,בעוד שאמיר נמצא תמיד במרכז העולם הספרותי הישראלי ( גם אם לא זאת הייתה הרגשתו שלו, הוא תמיד ראה את עצמו כנידח וכנרדף ) כעורך כתב העת הספרותי החשוב ביותר לפרוזה בשפה העברית..

להלן שיחה עם אהרון אמיר ( שהיא שילוב של כמה שיחות שהתקיימו עימו בזמנים שונים ) על חייו על הקריירה שלו ועל האידיאולוגיה שלו .

 

א.א. : מר אמיר אתה יהודי יליד ליטה איך הפכת לנושא דגל הכנענות "העברית " הילידית " ?

אמיר : אבי ששמו המקורי היה דב ליפץ היה בליטה במשך שנים מנהל הרשת החינוך העברית של "תרבות " .עליתי לארץ ישראל בגיל עשר ( אמיר נולד ב-1923) . מליטה אינני זוכר דבר . ואת חנוכי קיבלתי בארץ .בבית אבי דיברו רק עברית קראו רק עברית והוא היה עברי ארץ ישראלי .ביתי היה חממה של עבריות והורי היו קנאיים מאוד לשפה העברית ולתרבותה. לעומת זאת עד היום אינני מדבר יידיש. אבי הקים בארץ וניהל גימנסיה פרטית וניסה לפתח ממנה ארשת של חינוך תיכוני פרטי מרחובות ועד טבריה אחר כך בשנים 1947-1951 הוא ניהל את הוצאת "עם עובד" ,ואחר כך ב1955 הקים הוצאה משלו "עם הספר "שבמשך 10 או חמש עשרה שנה הייתה מן החשובות בארץ .אני סייעתי בהקמתה וב1957 אף נעשיתי מנהלה הספרותי .

א.א. : על פי מבטאך אפשר לחשוב שאתה בן עדות המזרח יוצא עיראק או מצרים, איש לא יעלה על דעתו שאתה יוצא ליטה.

אמיר : כשהתחלתי ללמוד ערבית בגימנסית הרצליה למדתי להגות את האותיות הגרוניות כפי שמרבית האשכנזים במוצאם אינם עושים . היו תקופות בחיי שחייתי בין ערבים ובאוניברסיטה לקחתי ערבית וספרות ערבית כמקצוע עיקרי .אמרתי לעצמי –רגע !מדוע בערבית אני מצליח להגות נכון ובעברית לא ? ואז התחלתי ליישם את העברית הנכונה והמדויקת במבטאי . ומאחר שהיגעתי להשקפה ה"עברית"   היה ברור לי שיש מבטא  עברי נכון וזה המבטא המזרחי .ואז התחלתי ליישם את העברית הנכונה והמדויקת  במבטאי .התברר שהמבטא הערבי קל וטבעי לי ולא הייתי צריך להתאמץ בשל כך כלל.

 ×ª×•×¦××ª תמונה עבור נמרוד פסל

פסל "נמרוד" מאת יצחק דנציגר. סמל של התנועה הכנענית.

א.א: ומה משך אותך לרעיונות "הכנעניים " המדברים על הקשר בין התרבות הישראלית המודרנית והתרבות העברית הקדומה של ימי התנ"ך וקודם להם ?

אמיר : כנער הייתי ספוג תנ"ך .מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי אותו מאוד .את הקטעים הפיוטיים שבו ואת הקטעים ההיסטוריים . אבל במקביל בזכותו של המשורר והמתרגם שאול טשרניחובסקי התודאתי כבר אז למיתוסים הבבלי האכדי השומרי כמו "עלילות גלגמש " שאותו תירגם טשרניחובסקי  לעברית ונמשכתי מאוד גם אליהם . היה בהם משהו שדיבר אלי . יכול להיות שבתחומי ההתעניינות שלי מאז היה גם משהו גנטי .זה עלה בדעתי כאשר גיליתי לפני כמה שנים בעיזבון של אבי המנוח כתב יד רוסי שלו, תרגום משנת 1919 לשיר  על "מות האל תמוז " של  שאול טשרניחובסקי  שאותו הקדיש לעלמה שחיזר אז אחריה בחצי האי קרים לחוף הים השחור. לימים אימי

א.א. איך היגעת אל התנועה הכנענית עצמה ?

אמיר : אל הרצון שלי להגות נכונה את העברית והעניין בתנ"ך ובמיתוסים המזרחיים הקדומים הצטרפה אז גם האידיאולוגיה הכנענית מבית מדרשו של המשורר יונתן רטוש שאותו היכרתי אז. נעשיתי חבר בקבוצה המצומצמת שנקראה "הוועד לגיבוש הנוער העברי " שכללה אנשים כמו הסופר בנימין תמוז לעתיד עורך מדור הספרות בעיתון "הארץ"   ,הפסל יצחק דנציגר ואברהם רימון .אחר כך הצטרפו אנשים כמו עזרא זוהר ,מתי פלד אליהו בית צורי ( שמאוחר יותר רצח את לורד מוין ונתלה בידי הבריטים ) ואחרים.

א.א. כמו רבים מחברי הנוער העברי השתייכת לאצ"ל ואחר כך גם ללח"י .היה קשר בין האימפריה העברית שלכם לשתי הגדות לירדן שלהם ?

אמיר : בימי המאורעות ,הייתי אז בן 14 גויסתי כמו כל תלמיד הגימנסיה להגנה .אני זוכר שהרגשתי שם מאוד לא נוח .לא קיבלתי את המדיניות של ההבלגה ובעניין הזה היו לי ויכוחים מרים עם יצחק רבין שהיה אז בנוער העובד,והיה מגיע לבית ספרנו לשליחויות שונות .ב-1938 עברתי לאצ"ל וב-1940 כשהיה הפילוג עם לח"י הלכתי איתם מתוך אידיאולוגיה שצריך להסתמך על איטליה במלחמה נגד הבריטים . בשלב מסוים פניתי עם חבר לקונסוליה האיטלקית בתל אביב וביקשתי לבדוק את האפשרות לצאת ללימודים באקדמיה הצבאית בבולוניה כדי לקבל הכשרה שתסייע לי במאבק בבריטים . זה היה בטרם נכרתה הברית הצבאית של היטלר עם מוסוליני.

אבל יש להודות שסימני הפאשיזם של מוסוליני לא הפריעו לי אז כל כך, ראיתי דמיון ברור בינם ובין הלאומיות המודגשת שלי ושל חברי . בהמשך הפכתי לאיש לח"י בירושלים .פעילות ממשית מבצעית לא הייתה לנו אז .היינו נפגשים קוראים את עיקרי "התחייה " ( עקרונות הלח"י ) ומפרקים ומרכיבים אקדח.

ב-1942 ביחד עם בנימין תמוז הצטרפתי ל"מעגל העברי" .החלטנו שאנחנו "העברים " איננו משתייכים יותר לשום ארגון ,אלא משתדלים לחדור לארגונים השונים ולהחדיר את תורתנו לתוכם ,מתוך מגמה ללכד כוח שיהיה אחר כך גם אידיאולוגית וגם צבאית מוכשר לפעולה . הניסיון הזה לא הצליח וב-1948 התגייסתי שוב להגנה ונלחמתי בירושלים.

תוך כדי הקרבות קיבלתי פקודה מהמפקד שלי לגרש אנשי לח"י מבניין שתפסו בשכונת טלביה .סירבתי לבצע את הדבר וכתוצאה מכך ישבתי שלושה ימים במעצר .שוב חיפשתי את הקשר עם לח"י אך הם העדיפו שאמשיך לשרת בהגנה ואשמש להם כמודיע .הקשר הזה נשמר כל הזמן .עד הקמת המדינה עד שלח"י הצטרף לצה"ל. ב-1948 יצאנו הקבוצה העברית בגלוי והתחלנו לפרסם את דיעותינו .

 א. א. ומה היו בדיוק מטרותיכם ?

 אמיר: מטרתינו הייתה לבטא  לבטא הוויה ישראלית חדשה שאין לה דבר עם ההוויה היהודית הגלותית והיא קשורה לארץ ולעברה. כוונתנו הייתה לנער את האדם העברי מכל דבר שאינו כנה.להתייחס אל הכלכלה רק ככלכלה לא מכשיר לגאולה סוציאליסטית כמו שראו אותה במפלגות השמאל .ואל הספרות רק כספרות ולא ככלי של תעמולה פוליטית מפלגתית .

יסדנו בטאון שקראנו לו "אלף". כתב העת הזה יצא בין השנים 1948-1953. . והוא ביטא את התפיסות המיוחדות שלנו על הצורך בתרבות עברית "ילידית " שאין לה שום קשר ליהדות הגולה אבל קשורה קשר הדוק לתרבות הקדומה שהתקיימה בחבל ארץ זה.

א.א.:למה אל"ף ?

אמיר: מהאות אל"ף הפותחת את האלף בית העברי שהוא מקור האלף בית בכל העולם . היה זה רק טבעי שנבחר באות מהשפה הקדומה הבראשיתית כעין התחלה חדשה שהיא גם סוגרת מעגל שהחל בימי קדם . אבל תבין אנחנו לא פתחנו רק דף חדש כפי שעשו הציונים אנחנו פתחנו אלף בית חדש דהיינו רצינו ליצור תרבות חדשה . זה הבדל משמעותי מאוד.

כתב העת אל"ף

כתב העת אל"ף בעריכת אמיר נאבק בנורמות של הספרות המקובלת אז של הריאליזם הסוציאליסטי ופירסם  צורות סיפוריות בלתי מקובלות וידועות אז כמו סיפורי ילדות כמו גם לשבירה מוחלטת של הצורות הספרותיות בנוסח ספרות האבסורד. אל"ף כלל יצירות של כמה סופרים לא ידועים באותו הזמן חברי הקבוצה כמו עמוס קינן אהרון אשמן  ( לעתיד "עורך הארץ שלנו ) ושרגא גפני .

סיפור של גפני מאל"ף "הקרב על מבצר ויליאמס " ( שאותו תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " כאן )שתיאר קרב במלחמת העצמאות כסוג של משחק ילדים בין קאובואים ואינדיאנים התפרסם מאוד והוסרט  שנים רבות לאחר פירסומו המקורי כסרט קצר בידי רנן שור.

שוב ישוב הבעל.

טלי הבוכייה בכה בלילה הבוכייה על בעל כי שודד .

.אל מבכי עיניך תמנעי .

.עד שוב בעל ממותו וחיה

עד שוב בעל ועורר אלתו

עד שוב בעל ברעם ובחזיז ( אהרן אמיר "טלי ")

אך המאבק של כתב העת והקבוצה בממסד החזק מאוד וברעיונות הציוניים שבאותם שנים השפעתם רק התחזקה התגלה כדון קישוטי ממש , הם הואשמו שהם תומכים בדת הכנענית האלילית פולחנית ובפולחני העשתורת ובכך למעשה חוסלו תדמיתית . . על אנשי הקבוצה יצאו אז כל מיני שמועות מוזרות .סיפרו שהם אובדים את אלילי כנען הקדומים וכי הם מכורים לאורגיות הנערכות לאור הירח המלא סביב מזבח על פסגת הר גריזים הייתה אז פלוגה ו"ו של הפלמ"ח והאשימו אותה כ"נגועה " בכנעניות . אמרו על הפלוגה הזאת שהיא עורכת פולחני עשתורת ומחוללים סביבה בהכשרה בכפר גלעדי . .הסופר מתי מגד  ( אחיו של הסופר אהרון מגד ) שנשלח  אז מטעם ההגנה לתעות על קנקנם הפיץ אז שמועות כי ראה במו עיניו אישה ידועה מאוד מתל אביב  "( נועה אשכול בתו של לוי אשכול ואשת מחול מפורסמת לעתיד ויוצרת "כתב התנועה ". ) רוקדת עירומה במהלכה של אורגיה כנענית פרועה במחשכיו של מרתף בצפון תל אביב. אשכול מכחישה כיום הכל בתוקף. בכל אופן, הפלמ"ח הודאג מספיק משמועה זאת על מנת לנהל בעטיה חקירה רצינית בעניין, בעקבותיה סולקו כמה אנשים מהפלמ"ח

. א.א. : מה כל האמת בשמועות המוזרות האלו ?

אמיר : נכון שהשמות שנתנו לילדינו מסמלים אצלנו את הקשר למיתוסים  העבריים הקדומים  . אני קראתי לבני חירם ( עם שם מלך צור מספר מלכים ) רטוש קרא לבניו "חמן "( שמש ) וסהרון ( ירח ) אך את כל הסיפורים האלה על הצד המעשי של העניין כביכול הכל הומצא. בשנות ה40 כשמתי מגד נתקל בחלחול של הרעיונות שלנו בין החבר'ה. הוא שהמציא את המושג "כנעני ".

מתי מגד סיפר שהיה עד ראיה כביכול לפולחן כנעני והעיד כי ראה אותנו עומדים עירומים ועירומות ורוקדים שיכורים לפני צמד של עשתורות .הכל פנטזיה מוחלטת מדמיונו הפורה כמובן.

אני חושב שהסיפורים הללו נתפסו והתקבלו בציבור ,מפני שהיו להם שורשים במנטליות שהתהוותה בשנות השלושים והארבעים בקיבוצים .הסיפורים על המקלחות המשותפות על "אהבה חופשית " ועל "הפקרות מינית " בקיבוצי השומר הצעיר בשנות הארבעים הציתו את דמיונם של האנשים ואלה העתיקו אתה סיפורים והלבישו אותם עלינו .

אחד מחברינו קרא לבתו ענת ( שמה של אלה קדומה שהפך לשם נפוץ בין ילדי ישראל ) מיד הופיע סיפור על איך טבלו אותה בפולחן אלילי בהר גריזים . מאוחר יותר גם שלונסקי השתמש בזה וטען שאנחנו מטיפים לחזור להוויה הכנענית . בשנת 1964 בראיון שנתן שלונסקי לגאולה כהן אז עיתונאית במעריב הוא נסוג מכל הסיפורים האלה והודה שעכשיו הוא רואה אחרת את תופעתה כנענים שכה נלחם נגדם.

השמועה הזאת הייתה "סקנדל " ממדרגה ראשונה והיא פשטה כדליקת שדה בקרב צמרת היישוב וכתוצאה ממנה חברי הקבוצה של אמיר קיבלו את השם "כנענים " כשם גנאי אירוני . . אולם האם השמועה באמת הייתה חסרת כל יסוד ? אורי אבנרי מספר ששמעון אבידן שהיה אז ראש המחלקה הגרמנית בפלמ"ח סיפר לו הוטל עליו מטעם הפלמ"ח לחקור את העניין וכי הוא היגיע למסקנה שהטענות הללו הן נכונות וכי כתוצאה הכנענים סולקו מהפלמ"ח. אבנרי מספר כי הוא עצמו מעולם לא האמין באמיתות שמועה זאת.

  אבל מכתב שנשלח בידי הקורא "ב.ד. מהרצליה "  אל מגזין "העולם הזה"  ב-1961 טען שדווקא היו דברים בגו :

"אני רוצה לספר משהו בקשר לריקודים סביב עשתורת הערומה " כתב הכותב , " ובכן היו והיו ריקודים כאלה. אני עצמי השתתפתי באחד מהם . זה היה בהכשרה בגבעת ברנר ב-1943 ,אם אני לא טועה. היינו חברה צעירים ונורא נהנינו מן הרעיון .ערב אחד לגמרי במקרה קרה הדבר. ערכנו קומזיץ קטן בין הפרדס הישן לבין המקום שבו עומד עכשיו בית הקירור .סתם שרנו ושתינו יין שסחבנו מהמחסן .פתאום התחילו לדבר על הכנענים והריקודים שלהם ."ואללה ,אלה ידעו לחיות !" אמר מישהו .

בקיצור, התחילו החברה להשתולל ,רקדו מסביב כמו מטורפים.בחרנו אחת הבנות והעמדנו אותה באמצע והתחלנו לקרוא לה עשתורת ,ורקדנו כמו מטורפים. אולי הכנענים רקדו ככה באמת .על כל פנים האינדיאנים רוקדים ככה בסרטים האמריקניים . כך שאפשר לאמר שהשמועה לא הייתה לגמרי חסרת בסיס.

אמנם למחרת היום התביישנו מכל העסק הטיפשי ,אבל ריקוד היה .כן העשתורת שלנו לא הייתה ערומה היא לבשה מכנסים קצרים ורובשקה .אבל זה מספיק ליצור אגדה ,לא כן ?

ב.ד., הרצליה.

אכן וייתכן מאוד שאירוע זה כלל לא היה היחיד. הניחוש שלי הוא שמתי מגד לא המציא את השמועות האלו לחלוטין מדמיונו ומהחלל הריק  אלא התבסס על אירועים כלשהם בדומה לזה שאכן קרו והיו לא יותר ממעשי קונדס של נערים . מגד פיתח אותם והגזים לגביהם בטירוף  כיד הדמיון הפראית , ורב סרן "שמועתי " המשיך במלאכת הפיתוח וההגזמה.

אבל בסיס אמיתי כל שהוא היה גם היה. אורי אבנרי עם כל חוסר אמונתו בשמועות לא הבין כלל  את ההתמרמרות הפוריטנית של רטוש ואמיר וחבריהם עליה.אחרי הכל השמועה  עוררה סקרנות ועל כן מילאה תפקיד תעמולתי מועיל.

.לדעתו השאלה החשובה היא :מדוע היה הישוב מוכן להאמין באותם הימים כי אכן יש צעירים שמסוגלים לחדש את הפולחן הכנעני של ימי קדם ?

 בכל אופן אנשי הקבוצה "הכנענית " נפגעו, כתוצאה מהשמועות אנושות מבחינה תדמיתית. כתב והעת והקבוצה התפרקו והתפזרו תוך זמן קצר.הם היו ונשארו קבוצת שוליים אם כי הייתה להם השפעה חזקה לטווח הארוך על החוגים התרבותיים החילוניים במדינה.

הרעיון העברי

 אוב / אהרן אמיר

א.א. : מי עוד נושא היום את רעיון העברים מלבדך מר אמיר?

אמיר :.ב-1951 נעשה נסיון לדעתי בטרם עת להקים את מרכז העברים הצעירים מסגרת שהתארגנה סביב אל"ף . מאז 1953 אין לנו כל אירגון . אז החוג שלנו שסביב מרכז העברים הצעירים היגיע למבוי סתום והתפזר.

רטוש עצמו גרס שהסיבה הייתה דמוגראפית ביסודה :הארץ הוצפה באלפי אנשים יוצאי הפזורה היהודית .והנוער העברי שהיה אמור לשאת את הבשורה העברית ,נסחף למילוי פונקציות צבאיות שונות או לעולם העסקים .שנינו שהיינו קשורים מאוד לחזון העברי הזה ספגנו מפח נפש גדול מאוד מדעיכת הפעילות הזאת של התנועה שבה הישקענו כל כך הרבה מאמצים. אז ואני לא באמת חושב שהתאוששנו מאז. .אני אישית הקמתי ב1965 מועדון ל"מחשבה עברית " שעבר לאחר 67 טרנספורמציה ונקרא מ"מטה הפעולה להחזקת השטחים " .ממנו צמחה לאחר מכן תנועת ארץ ישראל השלמה .אבל אני הודחתי מראשות התנועה כי לא יכולתי לקבל את הנוסח שלהם. הם נסחו שם מסמך ( והיו שם אלתרמן עגנון שמיר והרבה דתיים ) שרק מי שחתם עליו יכול להצטרף לתנועה .אנחנו סירבנו לחתום כי המשפט הראשון שלו הכריז ש"במלחמת ששת הימים נפלה ארץ ישראל כולה נחלה לעם היהודי ". ואת זה לא יכולתי לקבל.

כך שלאהרון אמיר יש טענה להיחשב לאחד מאבות תנועת ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות .

מטרזן ועד קפיטן בלאד

עטיפת חוברת טרזן בהוצאת הקרנף

באמצע שנות החמישים  אמיר ערך את חוברות בסדרת "טרזן" איש הג'ונגל  בהוצאה בשם "הקרנף " שמאחוריה עמדו דפוס מל"ן התל אביבי ואמיר עצמו . הסיפורים שנתחברו כביכול בידי "יובב" ( שם עברי למהדרין שנבחר בידי אמיר ) היו למעשה פרי יצירתם של כמה סופרי עמיתים של עמיר לתנועה הכנענית כמו עמוס קינן ואלישע גת ונערכו על ידיו .במקרה או לא במקרה הדמות של טרזן שהוצגה בהם הייתה של דמות העברי הצעיר כפי שהוצגה בידי אנשי התנועה הכנענית של אדם הקרוב לטבע לאדמה ולבעלי חיים ורחוק מכל התפלפלויות אינטלקטואליות גלותיות . ולא פעם ניתן היה למצוא בחוברות מעין "ניחוחות" של רעיונות כנעניים בדומה לדעות שאותם השמיעו חברי התנועה לגבי איך הצבר הישראלי צריך להיות .טרזן תואר בחוברות כהתגלמות האולטימטיבית של הצבר חסר הפחד , ודומה שהכנענים ראו בו קרבה רבה לדמות ה"טרזנית " של “נמרוד" הצייד איש הטבע שתואר בפסלו המפורסם של יצחק דנצינגר שהשפיע עליהם. עמוקות . .

הוא ערך גם סדרות מקבילות על הספינה המודרנית קפריקורן,  ועל הלוחם בפיראטים מהמאה ה-17  קפיטן בלאד .

אמיר: בגיל צעיר קראתי ספר בהוצאת "אמנות" על בני אנוסים "חלוצים יהודיים באמריקה " ושם נזכרה משפחת לופז ואבי השתעשע ברעיון שאנחנו צאצאים שלהם ושליפיץ הוא עיוות של לופז ושם דובר על שודד ים ידוע בשם לופז.וזה עורר את העניין שלי בשודדי ים ויצרתי וערכתי סדרה שעסקה בנושא זה. וככל הנראה כתבתי גם אחד או שניים מהסיפורים. 

 הכרכים הראשונים של  הסדרות בהוצאת הקרנף היו מלאים בסיפורים סבירים למדי, אך ב-1957 עזב אמיר  את ההוצאה  ועבר לתחומים אחרים

מתרגם בעל כורחו

 מקראה בספרות מודרנית

קורא "איים בזרם " מאת ארנסט המינגווי

תירגם את זה יפה אהרון אמיר

מאיר אריאל

בתוך "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ "

 אהרון אמיר הוא המתרגם החי הותיק ( מאמצע שנות ה-40 )  והפורה ביותר של המדינה .ככל הנראה רק אליעזר כרמי המנוח השתווה אליו בפוריות. להערכתו של אמיר  הוא תירגם יותר מ800 יחידות בהן 50 חוברות של הרומן הזעיר . בפועל כ-300 400 ספרים.וייתכן שכיום המספר קרוב כבר ל-1000 פריטים שונים.

  אמיר : אני איש מקצוע שחי מתרגום מזה עשרות שנים והאמת היא שמעט מאוד אנשים עובדים כתרגומים למקצוע בסך הכל הייתי נוהג לתרגם 4-5 ספרים בשנה.

מלחמת העולם השניה:שעתם הנאה

 

בין השאר הספיק אמיר לתרגם במשך שנה אחת את ספרו של צ'רצ'יל "מלחמת העולם השנייה "המקיף כ3500 עמודים בכרכיו השונים ואת ספרו השני "היסטורי השל העמים דוברי האנגלית " תופעה פנומנאלית. הודות לתרגום זה של כרך עב כרס מספרו של צ'רציל כל חודשיים עמדה ההוצאה של אביו על רגליה .מעודדים מההצלחה הוא תרגם בשנה שלאחר מכן את זיכרונות דה גול וגם זה זכה להצלחה. נימכרו כחמישים אלף סטים ,והצלחתו מימנה את נסיעתו של אמיר לצרפת.

באותה התקופה היה מקובל שאנשים יקנו ספרים מסוג זה לספרייתם .גם כאות סטטוס .מנהג שלמרבית הצער לא נשמר מאז. כיום מן הסתם הוצאת ספרים ענקיים כמו ספריו של צ'רצ'יל לא תהייה פרקטית מבחינה מסחרית ובוודאי לא יהיו הצלחה שיווקית גדולה. תרגומיו של אמיר כתובים בשפה מיוחדת מאוד , השפה ה"כנענית"  כפי שיש קוראים לה או "האמירית" כפי שמכנים אותה אחרים  , שהיא לשון ייחודית מאוד. היא גם נראית מלאכותית ולא ספנטנית ומלאה במילים קשות ולא מוכרות.  היא לא דומה לשום סוג עברית אחר

. א.א. מה מהתרגומים שלך אהוב עליך במיוחד ?

אמיר : מתרגם לא יכול לבחור, זאת פרנסה. אבל בשנים האחרונות החלתי לבקש יותר בתוקף שיתנו לי משהו לתרגם שיישאר כנכס אחרי . לפני כן הייתי צריך לפרנס את עצמי ומה שבא בא. אף על פי כן תמיד היו דברים מעניינים.

כדאי לציין שמשנות הארבעים והחמישים הייתי חסיד של החימוש התרבותי בעיקר הצרפתי למדתי את השפה הזאת כדי לגוון אישית את האופציות ולתרום לכך שלא נהיה תלויים ביבוא האנגלו סקסי הסלאבי או הגרמני.

הצלחתי להכניס לעברית את קאמי וקצת סרטר ודה גול . בדרך כלל אני לא בוחר את התרגומים זה פרנסתי אבל לדעתי מובי דיק הוא הספר הכי חשוב שתרגמתי. קראתי אותו בתרגום קודם בשנות החמישים וזה כל כך הרתיח אותי שאמרתי שיום אחד אני אתרגם את זה כמו שצריך לפי הבנתי .בתרגום ההוא פשוט ייהדו את הספר עם השמטות רבות כיוון שהיו אירועים רבים בעלי משמעות נוצרית סמלית פולחנית. זה קומם אותי . לבסוף הוצאתי תרגום חדש בהוצאת כתר. זאת הייתה עבודה מפרכת עם שפה ומונחים הקשורים בציד הלויתנים אבל האתגר היה חשוב לי מאוד.

נהניתי לתרגם גם את תומאס וולף ספרים שקסמו לי עוד מנעורי. נתן יונתן היה המעריץ של תומאס וולף ולכן איפשר לי לתרגמם כמו שצריך.

וגם ספר של שרווד אנדרסון "וינסברג אוהיו "ספר שהשפיע עלי מאוד ותרגמתי ב-1947 ואז כתב היד נעלם ונשכח וגאלו אותו לבסוף ונאלצתי לשנות אותו כי במשך 12 שנה השפה השתנתה לחלוטין .וכל פעם אני עומד מופתע מהשינויים בלשון כך הוצאתי מחדש את עליסה בארץ הפלאות . ושיניתי רק' מעט מאוד ורק את השם מעליסה לאליס . והסיבה הייתה בגלל שאנשים רבים זוכרים את התרגום מילדותם וקיבלתי בקשות כאלה.

גם בתרגום הרומן ההיסטורי "שנהת המצרי"  של הסופר הפיני מיקה וולטרי לא שיניתי דבר במהדורה השנייה שפורסמה לאחר עשרות שנים כי כתבתי אותו מראש בלשון "פרה תנ"כית" גבוהה מאוד עם אלמנטים של אוגרית ולא היה שום צורך לשנות. נ

עשיתי את זה גם עם "המלאך השחור" של וולטרי שעוסק בכבוש ביזנטיון בידי התורכים . . גם ה"רומאי" שלו תירגמתי אהבתי את וולאטרי שהקדיש הרבה מאוד זמן למחקר ההיסטורי עבור ספריו ושנתיים לאחר שכתב שנאת אושפז בבית חולים לחולי נפש זה הרס אותו למשך שנתיים .

 

א.א :תירגמת הרבה כיתבי פוליטיקאים כמו צ'רצ'יל מה אתה חושב על פוליטיקאים היום בארץ או בחו"ל מי לדעתך כותב יפה במיוחד ?

אמיר :לדעתי לי קואן יו  מנהיג סינגפור כתב ספר של זכרונות והגות פוליטית "מן העולם השלישי לראשון " שמתקרב לרמה הגבוהה מאוד של צ'רצ'יל .  לדעתי גם פידל קסטרו יכול, תיאורטית לפחות  לכתוב ספרים ברמה גבוהה,  זה משום שהוא נואם בצורה מצויינת .. .צ'רצ'יל וגם קנדי היו באמת  בליגה אחרת ומגע ידם ניכר היטב במה שכתבו … אני לא מכיר את ביל קלינטון .אבל אישתו כותבת יפה והיא הכוח שמאחוריו .גם ניקסון היה נואם מעולה . אבל לדעתי הרמה של הפוליטיקאית בכלל כיום אינה כה גבוהה וזה בגלל שהדרישות האקדמאיות היום הן נמוכות יותר ממה שהיו במאה ה-19 כאשר התחנך צ'רצ'יל שאז היה צורך ללמוד את קלאסיקה היוונית והרומאית שהוא למד אותה שהיו אז חלק חשוב בעיצוב של האדם הפעיל החיים.

ככלל קשה להצביע היום על פוליטקאים שכותבים בצורה סבירה. פעם היו נואמים טובים כמו בגין ומשה סנה שהיו חניכי האסכולה שגדלו על הרמה הקלאסית . שמעון  פרס ואריאל שרון לעומת זאת הם בכלל לא בליגה הזאת.

היה לי הכבוד להיות המו"ל הראשון של שמעון פרס בספרו הראשון ,קובץ מאמרים בשם ה"שלב הבא " שלא היה מרשים . הרמה הכללית של חברי הכנסת היום נופלת מהפוליטיקאים של שנות החמישים השישים והשבעים.

אהוד ברק יכול לשכנע אבל שכנוע של תעתועים . לנתניהו לדעתי יש כישרון ביטוי מעולה אבל זאת לא הליגה שהייתה.  הרטור המעולה ביותר בארץ הוא דווקא הרב לאו .לדעתי הוא יכול להקסים קהלים. הוא יודע לתמרן את הקהל כמו שצריך. היום הכתיבה הפוליטית והנאום הפוליטי גוועים , גם בארה"ב.

אבל אני מנחש שבצרפת יש עדיין כוחות מעולים בנאום ובפוליטיקה ויש לחכות לזיכרונותיו של שיראק אולי יתגלה בהם משהו יוצא מהכלל. י

יחסו של אמיר לתרגומים שלו הוא אמביוולנטי מאוד.

אמיר: לתרגום נכנסתי מתוך הבנה שבגלל דיעותי הממסד לא יספק לי פרנסה ועלי להיות חופשי כדי שזמני יהיה בידי על כן החלטתי להיות מתרגם. אבל העצמאות הפכה לשעבוד כל הפעם היה צריך לעשות עוד ועוד תרגום לשם הפרנסה . מצד אחד אני מאוד גאה בתרגומים שלי לדעתי לפחות כל שנה היה לפחות תרגום אחד שלי שהיה ראוי לפרס טשרניחובסקי למתרגמים.תדע התרגומים שלי הם עיסוק שיש בו סיפוק כל משפט שאני מכתיב לכתבנית הוא אתגר, ולכן אני נמצא כל הזמן במצב של מתח רוחני מסוים. תרגום יפה הוא קודם כל תרגום של טקסט שהוא כשלעצמו טקסט יפה .תרגום המצליח למסור לקורא את האווירה של המקור ,את ריחו וטעמו של המקור ואולי יחד עם זה מנחיל לו את האשליה שהמקור נכתב בלשונם של המתרגם והקורא. " .

א.א. :מר אמיר אתה מכיר את השיר של מאיר אריאל שבו אתה מוזכר כמתרגם של המינגווי "תירגם את זה יפה אהרון אמיר " כתוב שם ,והרבה מאוד אנשים מכירים אותך בעיקר בגלל הפזמון הזה,  אתה אוהב אותו ?

אמיר: שמעתי את השיר הזה מיד כשזה יצא לגלי האתר .זה נותן איזה דגדוג בבית השחי, אך מתלווה לזה משהו עצוב .כי מבחינתי הייתי מעדיף שיצטט איזו שורה מאיזה שיר שכתבתי . לתרגום נכנסתי מתוך הבנה שבגלל דיעותי הממסד לא יספק לי פרנסה ועלי להיות חופשי כדי שזמני יהיה בידי על כן החלטתי להיות מתרגם. אבל העצמאות הפכה לשעבוד כל הפעם היה צריך לעשות עוד ועוד תרגום לשם הפרנסה.

אבל צריך להודות: עבודת התרגום שלי הייתה דבר שולי אפיזודי ומצער אותי שהתרגום שהיה אמור מלכתחילה רק אמצעי לקיים אותי נהפך לעיקר מצרכי פרנסה דוחקים ודחק את יצירתי המקורית לשוליים. 

אין לי טענות למאיר אריאל , אבל באמת צר לי שהדברים התפתחו מבחינתי כך שאני זכור כמתרגם יותר מאשר כיוצר ,כמשורר או כאדם בעל עמדות מוגדרות בפוליטיקה ובתרבות . זוהי החמצת חיים.

משורר

 ושבו העבים אחר הגשם - כל השירים / אהרן אמיר

…חמוץ בגדים דורך שחר יום המחר לארצי הגדולה והרחבה .

מאפל רחם ודור גח הוא ומפציע ,טבול דמדומי דמים וחבור חרדות ועצב . ממערת אמש חטאה ונכאה יבקע.

מנקרת אתמולים נחך לאה ונעפשה ופרושת קורים

,רוחשת רמש תועבה למינהו –ונגהו לפניו טהור ונצרף . …

בן יום הוא ובן נצח.

( מתוך "שירת ארץ העברים" מאת אהרון אמיר ) הסתננות - שירות ושירים / אהרן אמיר

אמיר חיבר כמה וכמה ספרי שירה ושירים אם כי זה אינו תחום שבו הוא מוערך ביותר . כמה משיריו עוסקים בנושאים תנכיים וגם אליליים . דומה ששירו המעניין ביותר הוא "שירת ארץ העברים" שהוא מעין שיר בפרוזה שירו היחיד שבו הוא מנסה לבטא במפורש את רעיונותיו האידיאולוגיים כמעין סוג של אוטופיה עברית והוא מתאר את עלייתה שחר מתוך אפילה רקובה ומאוסה ( אפילת הגלות היהודית ?) על ארץ העברים ארצו שהדובר המשורר שחר המבשר עידן חדש .

השיר  מלא אופטימיות וביטחון בחזון הכנעני שאולי לא מילאה את אמיר במציאות . ככל הנראה יש לראות בו התרסה כנגד המציאות . אמיר פירסם שוב את השיר ב1967 כאשר דומה היה שיש יותר מקום לאופטימיות ואז קרא להיערכות כוחות מהפכנית בחידושה במזרח התיכון ולארצות הברית של הלבנט.

פרוזאיקן

 ולא תהי למוות ממשלה

 א.א. : איזה מהספרים שלך איזה אתה מעדיף ?

אמיר : אני מעדיף את  ספרי הראשון  "ולא תהי למוות ממשלה " .

  ,ולא תהי למוות ממשלה" הוא ספר שיצא לאור לראשונה ב-1955 בהוצאת "צוהר" ( של דפוס מל"ן שהוציאה במקביל תחת השם "הקרנף " את חוברות טרזן וקפטין בלאד),,ושוב במהדורה חדשה כעבור 33 שנה בהוצאת "מסדה". זה  הוא סיפור של 24 שעות בחייה של משפחה ירושלמית ממוצעת ,יהודה ואסתר שרון וילדיהם יונתן ועדנה במהלך יממה אחת בירושלים הנצורה בפברואר 1948 ,ערב סיום המנדט ובראשיתה של מלחמת העצמאות . הרומן נכתב בשיטת זרם התודעה  של "יוליסס " של ג'מס ג'ויס ( מודל חדשני מאוד בימים ההם בספרות העברית ) בו עוקב הקורא אחרי הרהוריהם ומחשבותיהם של הדמויות .האב איש ההגנה הוא מפקד אזור מטעם "ההגנה " בעיר הנלחמת על חייה והסיפור מלווה אותו ואת משפחתו במשך הלילה שבו נרצח חברו הטוב ביותר על ידי המון ערבי משתולל ובבוקרו של יום המחרת . הספר עקב לא רק אחרי האירועים ההרואיים והטראגיים של העימות אלא גם אחרי שגרת חייהם של בני המשפחה על אינספור הפרטים שהרכיבו אותה .ונתן תיאור מפורט מאוד של האב הסובל מיסורי מצפון ושמח גם יחד על כך שידידו נרצח במקומו לאחר שהחליפו בינהם בתפקידי שמירה ושל האישה לקראת ההלוויה הצפויה נזכרת ברומן אהבים שניהלה עם קצין בריטי כשבעלה שהה בחיפה כמו גם של ילדיהם .

בספר ניתן למצוא כנוכחות סמויה את ההשקפה הכנענית המתבטאת בסלידה מופגנת מכל מה שנוטף מימנו ריח יהדות ,וכך הגיבור מגדיר את הוויה גלות במילים "ועד הקהילה " מתייחס ל"2000 השנה המחורבנות האלו ". הדמויות מתייחסות אל התנ"ך כאל תשתית תרבותית והיסטורית ולא פולחנית ,יחס המתבטא בהיכרות אינטימית ויסודית עם סיפורי המקרא ובעשרות ציטוטים ואסוציאציות מתוכם ובייחוד מן הרבדים הקדומים והחלקים ה"לא יהודיים " היצריים והאליליים שבהם ,הכל כמובן ברוח ההשקפה הכנענית.

וכך נמצאים בספר ביטוי הסתייגות מן הממסד הציוני ונציגיו ומסיסמותיהם המליציות והעקרות שנתפסים כעוד גלגול חדש ומחניק של היהדות המסורתית הגלותית . "וכך יהודה שרון מהרהר לו בסלידה "אם תקום מדינה תהיה גם היא בידם " .

כנגד זה מועלות בספר דמויות מופת של התנועה הכנענית כאנשי חזון ומעשה מבוני הארץ ומגיניה במייצגים בעיני הגיבורים את אידיאל העבריות החדשה אנשים כמו אבשלום פיינברג ,בני משפחת אהרונסון ושאר אנשי ניל"י ויוסף טרומפלדור . לעומת זאת היחס אל הערבים בספר מצד הגיבורים משקף גם הוא את דרך המחשבה הכנענית שראתה בערביי המזרח התיכון בעלי ברית עתידיים בבנייתה של ארץ העברים הגדולה.

למרות המלחמה המתמשכת והרצח המזעזע של ידידם הטוב ,אין מורגשת כמעט כל שנאת נצח אל הערבים מצד בני משפחת שרון ואין המלחמה בהם נתפסת כגזרת נצח . עיקר הסלידה והשנאה מופנים אל הבריטים שנראים כגורם קולוניאלי זר ומפריע שבני הארץ יטיבו להסתדר בינם בלעדיו ( בדיעבד עם כל הנוסטלגיה שאותה אמיר מגלה היום לימי הבריטים ,סלידה זאת נראית כמגוחכת ממש). עבור הממסד רווי הפאתוס של אותם ימים שציפה לתאר את ימי מלחמת העצמאות רק כימי גבורה והקרבה והתעלות מוסרית ספר זה היה בגדר התגרות .

וכך אידה צורית אישתו של אהרון מגד כינתה את הספר "ספר הכפירה והמינות ".

אמיר המורגל (וכנראה גם נהנה) מהשמצות אומר :

אני חושב שהכתיבה הייתה בסדר.  הוא גם תורגם לצרפתית והיה כמעט הרומן הראשון של ספרות עברית מודרנית שתורגם לצרפתית ועסק ב24 שעות בחיי משפחה ירושלמית ב-1948 לפני קום המדינה .בדיעבד אני רואה שהיה בזה סיכום של תקופת המנדט ויש בו מעין חיזוי של מה שעתיד היה לבוא.   

 

טרילוגיית נון   נון / אהרן אמיר

"ערבי מבקש מימנו סיגריה ,אז הוא מוציא את האקדח ומכניס את הסיגריה בלוע של הקנה ושם את האצבע לעל ההדק :"תפדל! " ככה נשארים חברים ". ( מתוך "נון " ע' 73)

אמיר : מבין יצירותי אני אוהב מאוד גם את הטרילוגיה של "נון " שמבוסס על דמותי אם הייתי מבוגר יותר בכמה שנים.

הספר הראשון מתאר את חיי נער של התקופה של שנות השלושים באותה התקופה כאשר הייתי רק ילד .אז הייתה התחלה של המהות העברית אבל שום דבר עוד לא פרץ ממש. היה צריך עוד לחכות. 

הטרילוגיה עסקה בחייו של נון בן מושב בגליל פרא אדם בנערותו שהופך להיות איש מרכזי בלח"י במחתרת.

נון 48

 הספר השני "נון 48 " מספר על מלחמת העצמאות כשנון חבר במחתרת הלחי ומתאר פריצה בכלא ואת הקרבות על סיני ועל עריש.

אמיר :הספר מתאר את הנסיגה הפריצה הקצרה קדימה של מלחמת העצמאות עד שהיגיעו אל אל עריש והתקפלו משם.

נון 67

הספר השלישי הוא "נון 67 " מתאר את אירועי מלחמת ששת הימים על רקע סיפור מסגרת המתרחש ב-1982.

נון הוא עכשיו רב פקד במשמר הגבול הוא תמיד פעיל אבל ביחידות שוליות ( האם יש לכך סמל לצורה שאמיר ראה את עצמו כפעיל בשולי הספרות והתרבות הישראלית ?) .

הספר מסתיים בתקופת מלחמת שלום הגליל . . זוהי סאגה אמיתית שמקיפה בתוכה את תולדות דור שלם של של בני ארץ ישראל וכמעט חמישים שנה בחייו של הגיבור נון ובשלב מסוים היו דיבורים להפוך את הטרילוגיה לסדרת טלוויזיה.

אמיר :בניגוד למה שנוהגים לחשוב " נון אינו אוטוביוגרפיה שלי .זו ביוגרפיה של משמרת מסוימת של הנוער העברי שהם קצת יותר בוגרים ממני .הספר מנסה לספר את סיפורם של יוצאי הלח"י אנשים כמו יהושע כהן ( שהפך להיות חברו של בן גוריון בשדה בוקר א.א. ) או יעקב אליאב שהיה סמג"ד של גדוד משותף ללח"י ולהגנה בירושלים … אבל עטוף בפרקים שמתרחשים במלחמת לבנון .ב67 זה השיא אז הכבלים מתנפצים הכוח הגנוז באומה העברית שובר את מסורותיו ומגיע למיצוי היכולת .אני רואה במלחמה הזאת את הדבר שקבע את גורלו של האזור לתקופה ארוכה.

אחר כך באה המלחמה ב73 והתחילה ההתדרדרות ההתקפלות והנסיגה. אגב השמות בספרים של נון ובנו יהושע הם בהחלט לא מקריים .יהושע בנו של נון הגיבור משתתף במלחמת ששת הימים ומביא לידי ביטוי ומיצוי את החלום העברי את הפריצה הגדולה.

א.א. : לבנך קראת חירם שם פיניקי כנעני, גם לכך הייתה משמעות מיוחדת ?

אמיר : אני לא חושב שיש שחר לכל ההבחנות האלו זה היה עברי וזה לא עברי .אפשר לדבר על הווית אב כוללת של בני הארץ העברים .הוויה כוללת בדומה להוויה היוונית .היו אתונאים והיו ספרטנים אבל כולם היו בראש ובראשונה יוונים .כך גם כאן .

א.א. באיזה מידה נון ואתה אנשים שונים ?

אמיר : אני קצת יותר אינטליגנטי מנון .בספרים הוא היה קצת אהבל .הוא כוחני מאוד .אני לא כזה .אף פעם לא הייתי ".

"כעבור שעתיים הכל גמור ..פלדת האקדח עוד הייתה חמה הוא הריק את כל חמשת הכדורים ליתר ביטחון " ( נון ע' 96) .

אמיר מצר על כך שב-67 ישראל החמיצה את הסיכוי לאיחוד מהיר וחלק עם החלק הערבי כנעני שישוב בארץ אך הסיום בכל אופן אופטימי הוא מתאר את החמולה המורחבת של בני משפחת נון שהתקווה היא שתמשיך לשגשג גם עתיד כמשפחה כנענית למופת .

לעניות דעתי  נון מזכיר דמויות אחרות שבהם עסק אמיר, את שמשון  הגיבור ( בספר השירים "פלשת ") ואת טרזן . זהו טיפוס של מאצ'ו גברי שהוא שונה מאוד מהטיפוסים התלושים שבהם עסקה הספרות היהודית הישנה והספרות הישראלית החדשה. אפשר לקרוא לו הגיבור האנטי תלוש .שהוא מחובר היטב היטב לארצו ולאדמתו ויודע שהוא צריך לשרוד בארצו באדמתו כבעל הבית. כתוצאה הוא אינו מהסס  כלל לנקוט באלימות על מנת להגן עליהם כפי הצורך .

סוכן יהודי בשירות אייכמן

הנבלים

בספרו החביב ביותר עלי "הנבלים " ( הוצאת מעריב -הד ארצי  ,1998 שפורסם משום מה מסיבות שנהירות רק לאמיר עצמו תחת השם הבדוי "מיכאלה נדיבי ") עסק אמיר בפרשה אמיתית פרשת רצח שהסעירה בילדותו את הישוב פרשת ראובן שינצווייט סוחר קרקעות איש עסקים וקבלן (_ והיהודי הראשון שפירסם את פרויקט הנדל"ן שלו בקולנוע ) שרצח בחניקה ב-1937 את המהנדס יעקב צוואנגר תושב תל אביב בעל עבר מפואר של השתתפות פעילה במהפכה הרוסית שהחזיק בתפקיד נכבד בממשלת גרוזיה ובתפקיד בכיר בחברתה רכבות הארץ ישראלית בשל מה שהוגדר כחוב כספי של 200 לירות. הוא נאסר ל-10 שנים בלבד על הריגה ואחר כן שוחרר.,לעומת זאת הפועל הערבי שקבר במצוותו את הגופה נתלה…

רק 25 שנה לאחר הרצח בזמן משפט אייכמן נתגלו מסמכים שהבהירו את הסיבות האמיתיות לרצח ולקשר השתיקה של ממשלת המנדט : הם הראו שלנרצח היה תפקיד בכיר בארגון ההגנה וקשור לשירות הידיעות של האירגון ש"י שהתפתח מאוחר יותר לשירותי הביון של ישראל . וחשף שני סוכנים נאצים שפעלו בארץ והמידע הועבר לבריטים .הסוכנים גורשו וצוונגר נרצח כנקמה על כך.

המסמכים שהראו שלגרמנים הייתה בארץ רשת ריגול שפעלה מזה 20 שנה בשירות גרמניה עוד מימי מלחמת העולם הראשונה ובמסגרתה חברו ערבים, מתיישבים טמפלרים גרמנים, וגם יהודים שקיבלו סכומים נאים מממשלת הרייך השלישי .

אחת הדמויות בספר היא אייכמן הצעיר שקיבל מידע מסוכן היהודי. במהלך החקירה התברר בין השאר שאיש שהיה מקורב לשינצוויט  הנ"ל נפגש ביוזמתו עם אייכמן בשנות השלושים היציג את עצמו כנציג "ההגנה " והיציע לו לרגל עבור הנאצים בארץ ישראל. הוא היציע לנאצים שהם ישכנעו יהודים לעלות לארץ ישראל ובתמורה "ההגנה " תעביר להם מידע .בדיווח של איכמן לממונים עליו נמסר שהמדובר בקצין בכיר של ההגנה שכדאי לבחון אותו .הוא קיבל אישור לבוא לבדוק את העניין מקרוב.

אייכמן היגיע לחיפה ושהה שם 6 שעות. בלבד כתוצאה מאיסורם של הבריטים שחשדו בו ובצדק לשהות בארץ זמן רב יותר. אותו יהודי  נפגש גם עם אייכמן בקהיר..

אמיר מספר שבבדיקה בארכיון ההגנה מצא שלא שמרו כל מסמכים על הפרשה אולי משום שמישהו רצה להסתיר משהו בנושא.

אמיר שינה את השמות קרא לצוונגר "אלכסנדר שטייגר" ומציג אותו כעלילה בדיונית אך יש לו בסיס עובדתי מוצק ביותר . . אמיר הוסיף בסוף הספר תרגומים של מסמכים אמיתיים שנחשפו בארכיונים גרמניים ומוכיחים אתה בסיס העבדתי של הספר.

אמיר : עקבתי אחרי המשפט כשהייתי ילד בדקדקנות ונשארתי מאוד נאמן לעובדות . לא הכנסתי שום פרטים מדמיוני למרות שבכל הפרשה היו דברים תמוהים . ביצעתי מחקר יסודי ביותר עבור הספר ..יש קבוצות מטיילים שבאות לשרונה ומסתובבות בעקבות הספר הזה. כשכתבתי על זה היה בגדר סוד . וגם בבית ההגנה קשה היה למצוא על זה חומר. 

א.א. אחד מהדמויות המרכזיות בפרשה היה הבלש העברי דוד תדהר שסיפר עליה בזיכרונותיו ,אך הוא כמעט אינו מוזכר בספרך ,למה ?

אמיר : ב"הרודפים" תדהר בקושי מוזכר כי הוא הגדיל את תפקידו מעל ומעבר לכל פרופורציה. בסיפור המרגל היהודי של הנאצים  שנלכד בידי הבריטים .

אגב לימים פגשה בתו של צואנגר, לאה בישראל גלילי מבכירי ההגנה ( וסבה של עינב גלילי ) והוא אמר לה אז שאילו היה יוצא הרוצח זכאי לא היה נותר בחיים בפתח בית המשפט שדן אותו המתינו לו אנשי ההגנה עם פקודות חיסול בידיהם . . היו שמועות שהאיש היה סוכן משולש וסיפרו לאישה שאם היה יוצא זכאי היו מחסלים אותו ואני שמעתי שהאיש אם כי לא ייצג את ההגנה אולי חשב שהוא מייצג את ההגנה והיה מטיל את האשמה על ההגנה.

זהו סיפור מורכב ואפל ביותר ומשום כך גם כל כך מרתק.

המסעות אל האלה

 עולם שכולו טוב / אהרן אמיר

ספרו המוזר ביותר של אמיר הוא "עולם שכולו טוב""  (  מסדה ,1979 ) המתאר את מסעה של נשמתו  של הסופר  דן תבור לעולם הבא.

 הנשמה מגלה שאין כל הבדל בעולם הבא בין גן עדן וגיהנום העולם הבא הוא עולם שכולו טוב אך גם כבירוקרטיה מסובכת אחת גדולה בדומה לזאת הקיימת בעולם למטה, ומתכוננת ליום שבו תחסל הרשות העליונה את הבעיה האנושית על ידי חיסול האוכלוסייה על כוכב לכת הארץ .הדבר יחייב אמנם מאמץ עליון של כל המדורים המכונים והועדות לטיפול במספרים המדהימים של הנקלטים אך הרשות העליונה נוטה כנראה לבכר מאמץ עליון כחד פעמי כזה על אף כל המתחים הארעיים שיתלו אליו בהכרך על פני ניפוח הדרגתי של כל המסגרות האירגוניות ושחיקה הדרגתית של הביצוע המערכתי הכולל.

"הרשות העליונה " אלוהים השולט בכל מגלה הגיבור הוא אלה נקבה :

"אישה ענקית מוצקה ,קצרת צוואר ,כבדת דדים ,פשוקת רגליים ,גלוית ערווה וראשה ראש לביאה היא מביטה בי בעיניים לחות חמות ,ספק שוחקות ספק כמהות לשונה בין שפתיה ( עולם שכולו טוב ע' 158 )( ". הרשות העליונה אינה אלא אישה תאוותנית הנזקקת לפעילות מינית כמה פעמים ביום עם פקידיה הבכירים והיא דורשת מהגיבור להתפשט לביצוע חובתו עימה . הישות העליונה אינה אלא אלה נימפומאנית .. .תיאור מפתיע במקצת אבל מזכיר מאוד את זה של אימה אדמה האלה האם ואלת הפיריון במיתולוגיה הכנענית . בסוף הספר מגלים שכל זה לא היה אלא חלום שנחלם בנמשך 21 יום שנוצר בידי הטכנולוגיה המודרנית במסגרת ניסיון מדעי באוניברסיטה שבו משמש הגיבור כשפן ניסיונות ובמסגרתו החלום מצולם ומפוענח ומפותח ומוצג לתועלת הכלל ובכך הופך הספר לסוג של מדע בדיוני .

, א.א. : איך היגעת לכתיבת עולם שכולו "טוב" על החיים שאחרי המוות ?

אמיר :הספר בא בעקבות חלום מוזר משנות החמישים שבו אני חולם על הלוויתי ומיד קמתי וככתבתי את זה לסירוגין במשך שנים וחזרתי רק ב-72 ושוב עם ביקור סאדאת ב-77 אחרי 20 שנה .אבהל הספר זכה בדרך כלל בביקורות רעות מאוד .

הסופר דן תבור גיבור "עולם שכולו טוב " ( וכמו נון, סוג של אלטר אגו של אהרון אמיר ) חזר והופיע בספר המשך מוזר בשם "אפרודיטי  או הטיול  המאורגן  "  ( 1986) שבו הוא משתתף בטיול מאורגן לאי קפריסין מקום הולדתה ופולחנה של אלת האהבה היוונית אפרודיטה שכפי שצוין בספר קשורה כנראה לאלה הכנענית עשתורת . .

אמיר : הספר אפרודיטה הטיול המאורגן מבוסס על מסע שבו השתתפתי לאחר ביקור סאדאת וסמוך לרצח מקורב של סאדת ב-78 וחשבתי שיש בטיול חומר לכתיבה בהשראת עצה של ידיד וחשבתי שהוא צודק. ושוב חלפו שנים עד שכתבתי את זה. הספר מוקדש ליהודה פריד שיש שחשוב שהוא המחבר ושם יש תיאור של המצב הישראלי בתקופת המהפך.

כרגיל בתיאור המסע השגרתי למדי כשעצמו שולבו רעיונות ונימים דקים מן הדקים לתפיסות כנעניות על הקשר בין התרבות היוונית והתרבות הכנענית הקדומה .אמיר מקפיד לעולם לא לאמר דברים מפורשים והטפות ברורות בספרות היפה שלו. את זה הוא שומר רק למאמריו. אבל לקורא את שני הספרים שבמרכזם עומד דן תבור ברור שיש קשר הדוק בתיאור דמות האלה שבהם.

אהרו אמיר ואסאמה בן לאדן

 

אשירה לאוסמה בן לאדן לאוסמה בן לאדן אשיר

 
זה הגבר ראה עושר בגבורתו
בן הזקונים אשר עם חבר אחיו העשיר
והמה כולם רואי פני מלך במסיבו
אשר צלחה דרכם נוער ולא חסר שולחנם מאום
אך אוסמה צעיר עשרים אחיו ואחיותיו הוא היחיד בם אשר מאס הבלי עולם
גפופי שגל יבזה עם משכבי עלם
וחלקת לשון חנפים מהללי תקשורת וקנו בסלע שם

 

אשירה לאוסמה בן לאדן ….
אשר אחת גזר ולא ישוב :
בנפש ובדם יפדה את האיסלאם
בדם ואש יטהר כל יש
באש ובדמים יצרוף-יגאל עמים . …….
כי חרב לאללה ולאוסמה וסיף בן לאדן לא ישקר

 

 
( מתוך "אשירה לאוסמה בן לאדן " מאת אהרון אמיר )

 

 
השיר "אשירה לאוסאמה בן לאדן "ניכתב ופורסם ב1998 שנתיים לפני השמדת מגדלי התאומים.  אפשר לראות בשיר זה את אחת הנבואות המדהימות ביותר של השירה העברית לדורותיה ,בוודאי המדהימה ביותר בעשרות השנים האחרונות . .אהרון אמיר היה אחד האנשים הראשונים בעולם מחוץ לאנשי שירותים חשאיים שונים שעמד על הסכנה והאיום המיוחדים שיש באוסאמה בן לאדן האדם שרק מעטים מאוד שמעו עליו ומעט פורסם עליו בכלי התקשורת ולכאורה היה רק עוד טרוריסט אחד מני רבים . עד אז.איך שהוא אמיר זיהה אותה כמישהו מיוחד במינו הראוי לפואמה ארוכה ומיוחדת עליו.
אמיר : את השיר על בן לאדן כתבתי אותו ב-98 וכתבתי על המחויבות של האיסלאם לנשק וללחימה בניגוד ליהדות . השיר מבוסס על שילוב פסוקים מפרקי אבות ופסוקים מהקוראן .
משכה אותי העובדה שהוא היה בן למשפחת מיליארדרים שוויתר על כל זה והלך לחיות חיי סגפן מתוך אידיאלים ושניזון מהאיסלאם הוהבי הקיצוני . והוא בא ומגלם את הדבר הצרוף והטבעי ושדורש מהאדם מסירות עולמית ומבדיל בין העולם של החרב ושל המלחמה. וגם קדאפי בשעתו דיבר שנחזור לספרד ולסיציליה וכל מדינה שהייתה מוסלמית תחזור לאיסלאם. בעולם האנשים מתעלמים מזה וצריך לחזור ולהזכיר זאת. 

 

.

קשת הישנה והחדשה

 הוסף לסל את קשת תעודה - ארץ ישראל הישנה / אהרן אמיר

א.א. :אתה הרגשת דחוי בידי הממסד?

 
אמיר : בהחלט הממסד הספרותי תמיד הרחיק אותי והתעלם כמעט מכל מה שעשיתי מאחר שבחרתי בדרך שניראתה בעיניו לא לגיטימית . עד לפני כמה שנים הייתי מנודה ממש בעיני הביקורת ומהעילית האינטלקטואלית אדם שמחוץ לגדר בתוכנית הלימודים בבתי הספר אין אפשרות שאתקבל בזמן שצעירים ממני ב30 40 שנה שכתבו פחות כלולים בה. גם בנימין תמוז סבל מזה וכמובן גם רטוש שהתעלמו במכוון מתרומתו העצומה לשירה העברית. 

 

בדיקה של גזרי העיתונים שנכתבו על אמיר מראה שלא בדיוק כך הוא המצב לאמיתו של דבר לא היו הרבה פחות ביקורות על אמיר מאשר על רוב הסופרים הידועים יותר של תקופתו,מה שמביא לתמיהה עד כמה השקפתו על דחייתו היא אובייקטיבית .
ייתכן שאמיר סבל מדחייה ממסדית כל שהיא אבל במקום לעמוד בצד ולרטון כמו רוב הסופרים מסוג זה העדיף לפעול לשינוי המצב ובהצלחה שהשלכותיה התבררו רק לאורך השנים.
עובדה היא שאמיר דרך כתב העת "קשת" יצר מוקד כוח אלטרנטיבי למימסד הספרותי שכיום הוא דומיננטי בתוכו ובסופו של דבר זכה לפרס ישראל . בדיעבד הוא נראה כדמות מרכזית בעולם הספרות הישראלית לא פחות מבנו יקירו של הממסד הספרותי, פרופסור דן מירון למשל וככול הנראה הרבה יותר. שכן הוא ביחד עם דמות כמעט מנודה אחרת ,גבריאל מוקד  הוא האיש שיצר ופיתח את הכוחות המרכזיים של עולם הספרות הישראלי המודרני . אהרון אמיר ערך שני גלגולים שונים של המגזין קשת .

 הגלגול הראשון התקיים במשך 18 שנה בין 1958 ל-1976ובמהלכם יצאו מימנו 72 גליונות שיצאו לאור 4 פעמים בשנה בהיקף של 200 עמודים לכל גיליון . בעשר שנותיו הראשונות קשת אף נתן את הטון בעולם הספרותי תרבותי של התקופה ( בשותפות  עם כתב העת "עכשי"ו ) ומסביבו התקבצה חבורה שלמה של אנשי תרבות וספרות בולטים.

ראשיתו של כתב העת היא בפאריז אמיר היגיע לשם ב1956 התגורר בעיר במשך שנתיים ועבד שם במשרה חלקית ככתב של הארץ שול מעריב .באותה תקופה הייתה מושבה של אנשי תרבות ישראליים שונים שם כמו ניסים אלוני ועמוס קינן ורבים אחרים .ואז בשיחות ארוכות עם ידידו הצייר אביגדור אריכא התגבשה התוכנית להוציא כתב עת שירענן את השממה שהייתה אז בכתבי העת המקומיים בישראל.

אמיר : בשובי לארץ הציע לי אבי להצטרף אליו בתפקיד מנהל ספרותי בהוצאת הספרים החדשה שהקים אז "עם הספר ". נעניתי ברצון בתנאי אחד שבמסגרת פעילותי יקום גם רבעון ספרותי בעריכתי והוא קיבל את התנאי ברצון . וכך נוצר "קשת ".

". א.א. : למה בחרת בשם "קשת" ?

אמיר: אני תמיד בוחר שמות שמקפלים בתוכם מספר משמעים או אסוציאציות במקרה של קשת זה שם רב משמעי במודע כולל קשת בענן כאות תקווה מחודשת לאחר מבול . התחלתי להוציא את קשת שהיה מחסור בכתבי עת תרבותיים ."מאזניים " היה באחת מתקופות השפל שלו "גליונות " גווע לאחר מותו של יצחק למדן וכך גם אורלוגין של שלונסקי וגזית היה בגדר צמח. וסימן קריאה ו"עיתון 77" עדין לא קמו רק " עכשיו" של מוקד נוסד במקביל פחות או יותר . הייתה ההרגשה כי שמות שהיו חשובים בשנות השלושים פנה זיוום ודלל מעיינם .והם לא יכלו לבטא מציאות חדשה של אותם שנים וודאי לא לנסוך עליה השראה.

בראש החוברת הובאה הצהרת כוונות של 120 מילה בלי שום כותרת .בה נאמר ש"קשת מבקש לקרב אל הקורא העברי זרמים ספרותיים ורוחניים מעצבים את התפתחותו של דורנו וכן להביא לפניו עיונים מתחומה הכולל של מורשת התרבות האדם ובד בבד גם להביא לפני הקורא העברי …ממיטב היצירה העברית והעולמית בת זמננו "…קשת מבקש לקרוע חלונות ולהכניס רוח פרצים מרעננת בחדרי הספרות העברית והמחשבה העברית ,לשמש מפגש ליוצרים הנמנים עם אסכולות שונות ומחנות שונים עזר לצמיחתם של כישרונות מקוריים ,מבע לנון קונפורמיזם ולחיפושי דרך".  

ל"קשת"  לא הייתה מגמה אבל הייתה לו תכלית לשמש עזר ונוף לצמיחתם של כוחות ספרותיים חדשים מתוכנו להכניס איזו רוח פרצים מרעננת למעונה של הספרות העברית לייחד בתשומת לב קבועה לבעיות האיזור והעולם .ובראש ובראשונה מהתרבות הצרפתית שאותה אמיר העריץ שנחשבה בעיניו לתרבות לאומית חילונית נכונה וראויה לחיקוי .

"קשת"  פנה אל האליטה אינטלקטואלית :סטודנטים תלמידי כיתות גבוהות בגימנסיה צעירים בקיבוצים וקציני צבא קבע מתוך כוונה בארורה לעצב את טעמם הספרותי ובעקיפין את דעותיהם . המגמה של "קשת " לערוך לקוראים היכרות עם תרבות המזרח הייתה הפוכה לזאת של כתב העת מתחרה הגדול "עכשיו " שהחזיק במגמות מערביות אוניברסאליות והתנגד לזיקה לאיזור שמסביב.

לעומת זאת ב"קשת " כמעט לא הייתה דריסת רגל לספרות "יהודית גלותית " ( ובכלל זה ספרות על השואה ) או בעלת מגמות "ציוניות ". עם זאת אמיר עם כל זיהויו המובהק עם הדיעות הכנעניות נמנע לבטא אותן באופן מפורש בהצהרות אידיאולוגיות ישירות וברורות .הוא היציג אותן בדרכי עקיפין כנראה מתוך שיקול ( נכון ) שבצורה זאת הן יחלחלו ביתר אפקטיביות .חוסר האפקטיביות של העיתונים האידיאולוגיים האפרוריים של השמאל והימין מן הסתם שימש לו כדוגמה שיש להימנע ממנה.

עם זאת האנטי מימסדיות של כתב העת הייתה הבולטת מאוד אם כי תמיד כבדרך אגב ובין השיטין . היו שלא התרשמו כל כך מכתב העת מהמבקר דן אבן כינה אותו כ"התופעה הלבנטינית ביותר שידעה הפריודיקה העברית מימיה".

אמיר קיבל זאת כמחמאה. העוינות למימסד הספרותי הישן שאהרון אמיר חש את עצמו דחוי ומוקע מתוכו בלטה היטב בחומרים ובנושאים שבחר שנחשבו עד אז כלא ראויים לדיון רציני בכתבי עת מכובדים. הוא עסק בזרמים ובקבוצות בשולי החברה והתרבות של תנועת העבודה ודור הפלמ"ח בדומה לתנועה הכנענית ) ובכך השתלב בנטיות של קהל רחב שחש ניכור מהממסד הספרותי תרבותי הישן . דוגמה טובה לכך היו סיפורי השכונה של ניסים אלוני שכתב על החיים בשכונת ילדותו סיפורים שנכתבו בלחצו ממש של אמיר שהזמין אותם מהסופר הסרבן. אבל פרט לכך "קשת " דמה ל"עכשיו" בדגש ששם על סיפורים אלגוריים סימליים לא ריאליסטיים שבהם הייתה בריחה מהמציאות הישראלית הספציפית הפוליטית חברתית אל מצבים אנושיים אוניברסאליים ,מגמות שהיו קיימות עד אז רק בשוליים כאשר בסיפורת הריאליסטית הייתה דומיננטית לחלוטין.

כעת השתנה המצב לחלוטין .הסיפורת הלא ריאליסטית הייתה האונגרד וקשת הביא אותה אל התקהל התרבותי הרחב. אמיר האאוטסיידר המנורה מהממסד יצר למעשה נורמות חדשות בספרות הישראלית וחיסל בו בזמן את הנורמות הקודמות . הכנענות החלה לזכות בניצחונותיה הראשונים דווקא משום שנמנעה בהתמודדות חזיתית ומילחמות , עם המימסד בניגוד לעבר.אם נרצה המטרה הייתה כעת להשתלט עליו מבפנים ובאיטיות אך בביטחה , ומטרה זאת הושגה דרך סופרים שאותם טיפח אמיר כמו עמוס עוז וא.ב. יהושע.

גישה זאת אגב עמדה בניגוד למיליטנטיות של "עכשיו " שתקף שוב ושוב את המימסד והותקף בחזרה .וזאת אולי הסיבה שבסופו של חשבון אהרון אמיר קיבל את פרס ישראל וגבריאל מוקד לא אם כי הדעות של אמיר הן הרבה יותר רדיקליות ובאמת הרבה יותר אנטי מימסדיות ואנטי ציוניות מאלו של מוקד. במבט לאחור ניתן לקבוע שבזמן ש"עכשיו " קבע את הנורמות בשירה "קשת " קבע את הנורמות בפרוזה החדשה וכל שני כתבי העת המתחרים השלימו זה את זה וביססו את מעמדם כשני כתבי העת החשובים ביותר ( עד עצם היום הזה ) של הספרות הישראלית.

 

אמיר : אני חושב שהפתיחות שהפגנתי מן החוברת הראשונה והמגמה המוצהרת לטפח כל כישרון מקומי תרמו לא מעט ליצירת חרמים שהפכו לקלאסיקה ישראלית .מכיוון שאני הייתי כמעט היחיד הייתה משיכה טבעית שלה כוחות החזקים החדשים אלי .

חוץ מזה היינו מקדישים חוברות מיוחדות לנושאים ספציפים כמו הווית המזרח התיכון קולנוע ופסיכולוגיה שלא טיפלו בהם הרבה לפנינו תחומי ספרות ותרבות שמשבו בגדר טאבו או שהמידע עליהם בארץ היה קלוט מכלי שני או שלישי בלבד, עד אז לא טרחו לייחס להם חשיבות תרבותית מיוחדת והם נחשבו לתופעות שוליים. 
א.א. : איזה יצירות חשובות במיוחד הופיעו בקשת לגילגוליו?מי הסופרים שגילית ?
אמיר : א.ב. יהושע הופיע בחוברת השניה של קשת עם מסע הערב של יתיר .עמוס עוז החל תוך שנה להדפיס שם באופן קבוע ,יהושע קנז סיפור ששלח מצרפת נדפס שם והפך לסגן עורך במערכת היו בן עמי שרפשטיין שהיה אחראי לתחום העיוני גם יהושע היה חלק מהמערכת. גם אורפז החל אצלנו . גם סיפורי השכונה של ניסים אלוני שהחלו עוד בגיליון הראשון ובלחץ פיזי מתון הוצאתי ממנו עוד ארבעה חמישה סיפורים ובהמשך הם יצאו ככרך בהוצאת תרמיל . א.א. :ומ ההייתה התפוצה של "קשת " הישן ?
אמיר: על פי בדיקות שעשינו הרי כל חוברת היגיעה בפועל לכחמש עשרה אלף קוראים ובשים לב למימדי קהל הקוראים הרציני בארץ היחידה של דוברי עברית ובשים לב להיעדר חסות מוסדית בארץ ממוסדית כישראל היה בכך שבח רב לקהל הקוראים העברי.
א.א למה הפסקתי את כתב העת ?
אמיר : חשתי שלאחר 18 שנים של עריכה וטיפוח כוחות חדשים לבקרים נמחקתי אני עצמי מן המפה כאיש יוצר. רציתי לבדוק את עצמי ולראות אם אני מסוגל בשנים הבאות משוחרר מהחזקת כתב העת לתרום משהו בתחום הביטוי האישי יותר . בדיעבד חשתי שבתפקיד ההוא כבר מיציתי את עצמי. 
אבל החיידק נשאר בו הוא הוציא כרך חד פעמי של קשת בתיקיה שמישהו ירים את הכפפה ויצור כתב עת מקביל. אף אחד לא הרים אותה אז שוב הרים אהרון אמיר את הכפפה ושוב הוא מוציא באופן קבוע את "קשת החדשה " כתב העת שיוצא שוב כמה פעמים בשנה . הפעם בלי שום מניפסט אידיאולוגי בחוברת הראשונה .ככל הנראה ההנחה הייתה שקשת החדשה כבר יהיה מוכר ומובן מספיק הודות לקודמו המפורסם.
קשת החדשה 8 - רבעון לספרות עיון וביקורת /
 

  

 
 

א.א. :האם יש הבדלים בין קשת הישן והחדש או שמה הם בעצם מגזין זהה?

אמיר :הם לא זהים.  האוכלוסייה הצורכת התבגרה מאוד לא במובן של גיל במונחים של השכלה תרבות ותיחכום אז היינו פורצי דרך היום אנחנו פונים לחברה יותר מתוחכמת וצורכת תקשורת . אז היו אולי מאה אלף קוראי עברית ואם היי נו מוציאם חוברת מיוחדת על קולנוע זה היה מכפיל את התפוצה .היום יש כמליון משכילים . צעירים שמכירים ספרות .ההיצע פשוט גדול מאוד התפוצה שלנו היום פחותה משהייתה .אבל יש תהודה עולמית גדולה.

ונראה שי"קשת " תישאר כאן כל זמן שאהרון אמיר עדיין פעיל ונמרץ .

א.א. : את מי אתה אוהב היום בספרות העברית ?

אמיר : לצערי אני מרגיש במידה לא מועטה שאני מנותק מן היצירה הספרותית השוטפת להוציא את הספרים שאני מתרגם ואת היצירות שאני עורך לקשת .הספרות שאני באמת קורא מדרך קבע זה ספרות מקצועית על המזרח התיכון בהווה ובימי קדם .שום דבר מזרחי אינו זר לי מבחינה זאת. אגב בגלל שאני מתרגם בהרבה ספרים ובהרבה שטחים ותחומים אני מסייע לעצמי להשכיל קצת אני מחובר לאנשים הצעירים שכותבים אצלנו ,למשל ענת עינהר שיש לה  סיפורים אצלנו המגזין.

ארצות הברית של הלבנט

א.א. מר אמיר האם גם היום שישים שנה אחרי אתה עדיין דבק בתפיסה הכנענית ?

אמיר :אני בהחלט דבק בה ומחזיק בה גם היום היא ניראית לי בת תוקף כשהייתה כאשר מצאתי את דרכי אליה כאשר הייתי בחור צעיר . אני סבור שהיא מגלמת את הניתוח הקולע ביותר שלה ויה העברית החדשה והמתחדשת בארץ ישראל ואת הגישה הפורייה ביותר לפתרון בעיותיה .

א.א. : ומה אתה בעצם רוצה כאן ?

אמיר : הגורל שלנו ואין כאן בחירה אם חפצי חיים אנו הוא ללכת בגדול.המדינה העברית שקמה כאן נועדה לגדולה והיא חייבת לממש את יעודה ואם לא תפעל בעצמה הסביבה תכפה עליה את יעודה כפי שקרה במלחמת ששת הימים .והיעוד שלה הוא בכיוון גיבושה והתעצמותה של ישראל כישות לאומית טריטוריאלית ומדינה חילונית דמוקרטית. תרבות מובהקת בייחודה ,מנוערת מן הפזורה היהודית על מורשתה וערכיה ,מעוגנת בהוויתו של העולם המודרני ,יונקת מתשתית עברית קלאסית ומעברה של ארץ הקדם בכללה.

א.א. מה הם גבולות הארץ על פי התפיסה הכנענית ?

אמיר :הסהר הפורה :החבל שבין תורכיה לאיראן סעודיה ותעלת סואץ במושגים קלאסיים זוהי ארץ העברים . אתה עדיין חושב במושגי הגבולות האלה ? אמיר :אני חושב במושגים האלה .אולם אף פעם לא אמרתי שישאל צריכה לקום ולכבוש את כל האזור הזה ישראל צריכה להרגיש שהיא מנגנת כינור ראשון אבן גיבוש .

 א.א. :אתה רוצה אימפריה עברית ?

אמיר : אני מתכון לאימפריה לא במונחים של המאה ה-18 וה-19 אימפריה במובן של להיפתח להטמיע לבנות כאן אומה חילונית ודמוקרטית. ליצור חברה עברית בעיקרון שתטמיע תוך שיויון מוחלט בזכויות ובחוברות את כל תושבי הארץ להקים חברה טכנולוגית מתקדמת מערבית עם זיקה לים התיכון למורשתו של העם העברי העתיק .מדינה שתהיה מחולקת לחבלים בעלי שלטון עצמי לא על פי קריטריונים אתניים או לאומיים ,אלא על פי עקרונות גיאוגרפיים .המושגים האתניים ערבים והיהודים יחדלו להיות רלבנטיים .כמו בכל מדינה גדולה בעולם שאינה מתייחסת למוצאם של תושביה . אני חושב על משהו לפי הדוגמה של 13 המדינות הראשונות של ארה"ב שאחר כך הצטרפו אליהן עוד מדינות ויחד יצרו את אמריקה הגדולה מחוף אל חוף .ביסודו של דבר אנו חברה שיעודה הוא לא לפלוט אלא לקלוט .אני מאמין שימים רבים עוד נהיה או נוסיף להיות כור מצרף אתני פתוח ושנאמץ לנו על פי דרכנו אנו וממדינו שלנו את התפקיד ההיסטורי שמילא במאה שעברה ארצות הברית . המדינה הזאת נראית לי ככלי להתגבשותה של הוויה לאומית חדשה ומחודשת שעצם התרקמותו במקום הזה ובזמן הזה היא בעלת משמעות מהפכנית ממדרגה ראשונה בהיסטוריה של המזרח ושל האנושות כולה . מטבע הדברים המעורבים בתהליך הזה ככלל קטנים מלהשיג את עצם משמעותו .אולי דווקא צורריה של ההוויה הזאת הם התופסים בחוש את היכולת הספונה בה ואת הסכנה לגביהם . לכן אני מברך על ההגירה ההמונית מחבר העמים יהודים כעשרים או לא כשרים ,מה איכפת לא ציונים אדרבה.להתיך את כולם בכור הישראלי שימהלו.

אם תרצה אפשר להשתמש בסיפור התנ"כי כמודל שם מסופר על הכנענים שישבו בארץ בזמן שהעברים כבשו אותה .המציאות הייתה שחל שם היתוך בין העממים השונים ובין הכובשים וכולם המליכו עליהם את שאולה מלך שהפך אותם לעם אחד של אזרחי מדינתו .כבר לא הבחינו בין כנענים ללא כנענים .כל תושבי הארץ עברו גיבוש לעבריים . אני רואה בתהליך הזה רצפט לתהליך שעשוי להתחולל בארץ היתוך של האוכלוסייה כולה. יהודים וערביים לעם אחד תחת שלטון המדינה העברית.כוחה של ישראל ,ישראל של כל תושביה ,הוא משהו ייחודי בין סיציליה לים יפן .

וגם הפלסטינים אתה מוצא עוד מישהו דומה להם בהישגיו וביכולתו בין ארצות ערב? זאת ישות אחרת משותפת לנו ולהם . וזה אגב מה שמפחיד את העולם המוסלמי שרואה בכך סכנה לעצם קיומו \. הדבר שמעכב אתה תהליך הזה אצלנו שהוא שמלכתחילה היינו צריכים לאמר לערבים עכשיו אתם אצלנו אתם תמלאו את כל החובות וזכו בכל הזכויות שיש לישראלי .אם זה היה קורה היה נוצר תהליך מדהים בעוצמתו של היתוך.

א.א. :אתה חושב שהתוכנית הכנענית אפשרית לביצוע גם היום למרות כל הבדלי התרבויות והשפה ?

אמיר :יש הבדלי תרבויות בלי ספק . אולם גם בין עובדיה יוסף לבינך יש .והם לא פחות גדולים .ואולי מפריעים יותר . אין ברירה אתה מנסה להבטיח את עתידך שהדור הבא יהיה חילונ י ולא ש"ס תעבוד על זה בבקשה . פתח להם את הטכניון ואת צה"ל.

א.א. :לדעתך ליהדות העולם אין חלק ונחלה במדינת ישראל? 

אמיר : אני מאמין שחוק השבות הוא חוק מפלה מצביע על בני אדם מסוימים כבעלי זכויות מועדפות מראש .זהו חיקוי סתגרני ואקסלוסיבי והוא אינו מקובל עלי ויש לבטלו . אזרחי ישראל היהודים והערבים הם בעליה של הארץ הזאת ולא מי שיושב בניו יורק . נכון שהעם היהודי בגולה הקים את היסודות למדינה הזאת אך משעה שהמדינה קיימת יש לה ציווי אוטונומי משלה ,היא אינה חייבת מאום לאלה שמתוכם יצאו בניה.כמו שארה"ב אינה חייבת דבר לאנגליה ומדינות אמריקה הדרומית אפילו לא חצי דבר לספרד . צריך להבין ויש להפריד . יש עם יהודי בעולם ויש אומה עברית בארץ ישראל. כאן כדאי לציין שבכמה  הזדמנויןת אמיר הביע את געגועיו אל תקופת המנדט ולהוויה העברית שנוצרה אז בחסות הבריטים .

אמיר :יכול להיות שמדינת ישראל הוקמה מוקדם מידי לפני שהיישוב הספיק לגבש תשתית של השקפת עולם לאומית טריטוריאלית מסקנית מקפת שיהיה בכוחה לעמוד מול גלי העלייה ולהטמיע אותם בתוכה ולא להיכנע להם כפי שקרה במציאות להוות כולנו . .

א.א. : בדיעבד מה אתה חושב על הצלחת התנועה הכנענית כיום ?

אמיר : הרעיון יש לו השפעה ותהודה יותר מאי פעם .כותבים עלינו בעבודות באוניברסיטה. וחשוב מכל לדעתי רוב הצעירים הישראליים כיום בין שהם מודעים לכך ובין שלא הם כנעניים .  אולי אי אפשר עדיין לאמר שניצחנו אבל בהחלט התקדמנו מאוד .

א.א. :איך היית רוצה שיזכרו אותך מר אמיר ?

אמיר :כאחד מאלה שניסו לגלם את הנאמנות השלמה לחזון שהאמינו בו ובישרו את צביונה של האומה העברית כפי שהוא עתיד להתרקם . מי ייתן והמדינה הזאת תשכיל במסגרת מאבק האיתנים שגוזר עליה גורלה להשתחרר ממוסדות של אטוויזם ולהיערך אל נכון אל גדולת המחר השמורה לה הנשגבה לעין ערוך מכל האתמולים שהיא עומסת על גבה.

אהרון אמיר ניסח את האידיאולוגיה שלו בפואמה מיוחדת בפרוזה "שירת ארץ העברים " ובקטעים ממנה נסיים ראיון זה : חמוץ בגדים דורך שחר יום המחר לארצי הגדולה והרחבה . מאופל- רחם דור דור גח הוא ומפציע ,

טבול דמדומי דמים וחבורי חרדות ועצב. ממערת אמש חטאה ונכאה יבקע .מנקרת אתמולים נחלאה ונעפשה ופרושת קורים ,רוחשת רמש תועבה למינהו –ונגהו לפניו טהור ונצרף . …בן יום הוא ובן נצח .

הנה זה בא היום הגדול ..

הוא יום אלוהים חדשים ,יום תחיית אי אז ובריאת יש מתוהו ,

הוא יום הנים השגיא יום נגוה נגה ארצי על רקב עולם נשחת. יום גאון צהרי-אמה ואיתן צערי קדם יום תכלת וארגמן .הוא יום עבר הגדול .

אני רואהו בא. על סיפו גהרתי ואשתחו. 

( מתוך שירת ארץ העברים " מאת אהרון אמיר )

קישורים רלבנטיים

פרידה מאהרון אמיר 

אלי אשד על "הכנעני האחרון "

ש.שפרה על המיסתורין של אהרון אמיר 

זאב גלילי על אחרון הכנענים 

אמנון לורד על הפטריוט הכנעני 

 אהרון אמיר בויקיפדיה

אהרון אמיר בלקסיקון הספרות העברית 

 

אהרון אמיר במכון התרגום

אהרון אמיר ואישתו

אהרון אמיר בטלווזייה

 אהרון אמיר חתן פרס ישראל

נימוקי הזכיה בפרס ישראל

אמיר זוכה בפרס ישראל 

גם על הזכייה 

דיון על נאום אהרון אמיר

 

הכנענים בויקיפדיה

יעקב אשמן והתנועה הכנענית 

בראשית הייתה פלסטין :הכנענות הערבית

אהרון אמיר על …

המדינה היהודית בעוד חמישים שנה 

על הצורך במשטר נשיאותי

על עזר ויצמן

 

על הדיקטטורה של ארץ ישראל העובדת

 

אהרון אמיר על מצב התרגומים לעברית 

 

הנבלים

 המרגל היהודי של הפיהרר

 

כתב העת "קשת "בויקיפדיה 

אוריאל קשת ( אלישע פורת ) על קשת החדשה מס' 7

סקירה מפורטת על קשת 13

אהרון אמיר ואוסמה בן לאדן

אהרון אמיר וטרזן

אהרון אמיר וקפטן בלאד

סיפורת תנ"כית פאגאנית

שוב ישוב הבעל

המגזין הספרותי החשוב ביותר בתולדות המדינה

את והב בסופה 

 פלשת

הידד לספינה "קפריקורן " :עלילותיו של הלוחם בפיראטים "קפיטן בלד"

 
הופיע בגרסה שונה באתר "קולמוסנט "

לאחרונה יצא לאור בהוצאת "אסטרולוג"  תרגום חדש של רומאן היסטורי קלאסי "קפטן בלאד" של רפאל סבטיני אחד המפורסמים בסופרים של הרפתקאות היסטוריות ועל פיראטים  . סבטיני התפרסם בסיפורים ההיסטוריים הרומנטיים המרובים שפירסם שהיו מלאים בפעולה ובהומור . המפורסם שבככולם היה "קפטן בלאד " שאותו פירסם ב-1931 על עלילות רופא אירי בן המאה ה-17 שלא ברצונו נהפך לשודד ים אבירי אך שלבסוף מקבל חנינה ומוחזר למעמדו כג'נטלמן אנגלי . . ואחריו חיבר לו סבאטיני שני המשכים  מורכבים מסיפורים קצרים שתיארו עלילות נוספות של בלאד הפירט לפני שקיבל את החנינה.


הספרים התבססו על תקופה היסטורית ידועה במאות ה-16 וה-17 . אז השתוללו ברחבי הימים ובעיקר בים הקאריבי , שודדי הים "הפיראטים",  רובם ממוצא אנגלי וצרפתי שהטילו את חתיתם על אוניות משא (בעיקר ספרדיות ) . לבסוף הושמדו פיראטים אלה בידי הצי האנגלי אך זכרם נשאר באין ספור סיפורי הרפתקאות . המפורסם בסיפורים אלה הוא" אי המטמון " של רוברט לואיס סטיבנסון , אך היו גם רבים אחרים ומהם שהציגו את הפיראטים בצורה סימפטית כגיבורים שלא הובנו כמו הסופר האיטלקי אמיליו סלגרי בסדרת "סאנדוקאן " שלו על עלילות פיראט ולוחם חופש מלאי (שרבים מספריה תורגמו לעיברית בהוצאת מזרחי ובהוצאות אחרות )

קפטין בלאד של סבאטיני לא נשכח מעולם .  ספר זה הפך לשם דבר והפך לסרט מצליח ביותר של ארול פלין ולאחרונה אף נעשה על פי הדמות משחק מחשב של חברת "אקלה " הרוסית המתמחה במשחקי "פיראטים ".
גם בישראל זכה קפטין בלאד של סבאטיני להצלחה רבה . רבים מהסיפורים הקצרים שלו יצאו בתרגומו של אהרון אמיר (תחת שם העט "ע. עוזרד" ) בסדרת ה"רומן הזעיר " ו"הקולמוס" בשנות ה-50 סיפורים קצרים על עלילותיו כמו "בשליחות הוד מלכותו " ( הרומן הזעיר מס' 262 ) "פי הדרקון " ( הרומן הזעיר מס' 266 שם הופיע הסיפור ביחד עם סיפור של ארתור קונן דויל בשם "אי האימים " ) ו"קפטן בלאד המדומה " ( הרומן הזעיר מס' 272 ) . הספר קפטין בלאד המקורי תורגם ב-1953 שהייתה "שנת סבטיני " בארץ רק שנה קודם לכן הופיע בעברית סיפורו הידוע האחר "סקרמוש " וב-1953 הופיעו בנוסף בעברית גם ספריו האחרים "נץ הים " ו"המלך האבוד". ייתכן שהפולאריות הפתאומית של ספריו של סבטיני בשנים אלה נבעה כתוצאה מהעיבודים שלהם לסרטים הוליוודיים מצליחים בדיוק בשנים אלה.

עטיפה של חוברת "הרומן הזעיר" על עלילות קפטן בלאד.

ההצלחה הזאת של סבאטיני ושל ספרי וסרטי פיראטים לא נעלמה מעיניהם של יזמים ישראליים. והם יצרו את סידרת מקורית יוצאת דופן על עלילות "קפטין בלאד " ועל עלילות הצוות  הנועז של ספינתו ששמה היה "קפריקורן "

הרפתקאות קפריקורן

בעברית יצאו לאור שתי סדרות מקוריות שבמרכזן עומדת ספינה בשם קפריקורן : האחת על צוות ספינה נועז בימינו והשנייה על לוחם אמיץ בפיראטים במאה ה17 ששמו לקוח מספר של רפאל סבטיני . שתי הסדרות מאוחדות בשלשה דברים : שתיהן סדרות של הרפתקאות ימיות, שתיהן יצאו מאותו המוציא לאור ( וכנראה מאותם המחברים ) ובשתיהן הספינה של הגיבורים נקראת "קפריקורן ".
אך לפני שנוצרה סדרת קפטין בלאד הייתה סדרה מוקדמת יותר של הרפתקאות ימיות על עלילותיה של ספינה בשם "קפריקורן " וצוותה בימינו במאבק כנגד פושעים ומבריחים שונים. הסדרה הוצאה לאור בידי הוצאת "הקרנף " של דפוס מל"ן התל אביבי שהתמחתה בעיקר בסיפורי טרזן ישראליים. וערך אותה אהרון אמיר המתרגם המקורי של סיפורי קפטן בלאד לעברית. . בתור מחבר הסדרה הופיע "יובב " שהוצג גם כ "מחבר" סיפורי טרזן , והיה זה למעשה שם בדוי לכמה אנשים כמו אמיר, עמוס קינן , חיים גיבורי וכנראה גם אחרים . סדרה זאת יצאה בשתי צורות . א. בתור ספר שהיה קובץ סיפורים על עלילות הספינה בהוצאת "צוהר" ונקרא "הרפתקאות הספינה קפריקורן " מאת "צ. יובב" שיצא ב-1955 . ב סידרה שניה נקראה "הרפתקאות קפריקורן " שיצאה ב-1959 בהוצאת "הקרנף" ושהיתה מורכבת מחוברות בודדות. סך הכל יצאו לאור בסדרה זאת 18 חוברות.

על ה"קפריקורן " שמפקדה היה סקנדינבי, היו מלחים מלאומים שונים ובינהם גם מלח ישראלי והטבח הסיני יו-יו שעסקו במאבק בפשע בשודדי ים ובמבריחים . בשני הסיפורים המעניינים ביותר אנשי הצוות היו מעורבים גם בהרפתקאות מדע בידיוני, כאשר נאבקו בחייזרים מהחלל בפולשים מכוכב נפטון שהקימו בסיס תת ימי למטרות כיבוש עולמי וכאשר נפגשו בצוות של אנשי מאדים שהיגיעו לכדור הארץ כדי לחקור אם הוא מהווה עבורם סכנה. . אך לרוב הסיפורים היו סיפורי הרפתקאות ימיות ופשע פשוטים כמו אלה שכתבו בעבר סופרים כמו מיין ריד ובימינו סופרים כמו אליסטר מקלין.

חוברות  סדרת "עלילת קפריקורן " בהוצאת הקרנף היו :

  1. סודה של קפריקורן.
  2.  הקרב על קפריקורן.
  3. הים בלע את הסוד.
  4. תיק סיר רוברט מלקולם .
  5.  קפריקורן והמבריחים.
  6. קפריקורן ואנשי המאדים.  סיפור מדע בדיוני. אנשי המאדים יורדים לכדור הארץ כדי לחקור אם הוא מהווה סכנה עבורם. אנשי הקפריקורן נאבקים בהם , אך לבסוף מצליחים לשכנע את החייזרים כי כדור הארץ אינו מהווה סכנה אחרי הכל ונפרדים מהם כידידים.
  7. חבר חדש בצוות קפריקורן . מלח ישראלי מצטרף לספינה.
  8. מסתרי המכרה הנטוש.
  9. קפריקורן בשליחות מיוחדת
  10. קפריקורן דוחה את ההפלגה .
  11. קפריקורן בגונגל
  12. קפריקורן נגד סוחרי העבדים
  13. קפריקורן בידי שודדי הים.
  14. יו-יו לוחם בשוורים. הטבח הסיני המצחיק של הספינה הופך בעל כורחו למטדור.
  15. קפריקורן בצרה.
  16. קפריקורן והאיים על כדור הארץ . מדע בדיוני. אנשי כוכב הלכת נפטון מתכננים לכבוש את כדור הארץ מבסיס תת מימי וחוטפים את אנשי צוות הקפריקורן כדי לערוך עליהם ניסויים , אך אלה מתגברים עליהם.
  17. קפריקורן וציידי הלוייתנים.
  18. הקרב על נהר התמסחים . קפריקורן נאבקת בפראים באפריקה. חוברת אחרונה.

 

קפיטן בלאד ה"ישראלי "

פגענו במחסן אבק השריפה שלה, קפיטן", אמר מק-פיי.
"כן", אמר קפיטן בלאד "ויש לי הרושם שאיש מהם לא הספיק להציל את עצמו. ספינת פיראטים נוספת נמחקה מעל מפת הימים".
(סוף החוברת ´קפיטן בלאד בעקבות חוטפי בת הלורד´, הוצאת הקרנף)
נראה שההוצאה החליטה שהרפתקאותיה המודרניות של "קפריקורן " אינם זוכות להצלחה המקווה וכך בחוברת האחרונה של הסדרה ב-1960 הצהירה ההוצאה שהיא פותחת בסדרה חדשה על "קפריקורן " אך סדרה שתתנהל לא בזמנינו אלא בימי הפיראטים ותיקרא על שם גיבורה החדש "קפיטן בלאד". שלא במקרה השם היה שם גיבורו המפורסם של סבטיני .
אך פרט לשם והעובדה שהסיפורים עסקו בפיראטים לא היה קשר בין הסדרה החדשה וגיבורו של סבטיני. קפטין בלאד של סבאטיני היה רופא ג'נטלמן ופיראט , לפני שחזר בתשובה . ג'מס בלאד של הוצאת הקרנף , לעומת זאת , היה יורד ים ולוחם נחוש בפיראטים שנשבע להכחידם מעל פני האדמה.
אויבו הגדול הראשון היה הפיראט "שתום העין " שחטף אותו וניסה להפכו לפיראט וגרם לבלאד להקדיש את חייו למאבק בפיראטים .
לאחר מכן נאבק בלאד בכפיל שלו שהתחזה לו ביחד עם ספינת "קפריקורן " פיראטית ופגע אנושות בשמו הטוב . המאבק בין השניים היה אפי ונמשך לאורך שלושה חוברות, אורך יחסי רב לסיפורים מסוג זה.
לאחר מכן נאבק בלאד בפיראטים מסוגים שונים , בפראי אדם וגם עזר לצי הבריטי במאבקו כנגד הספרדים והצרפתים . אך עלילותיו המעניינות ביותר היו ללא ספק אלה שהיוו חריגה מהשיגרה של המאבק הרגיל בפיראטים , סיפורים של מדע בדיוני ופנטסיה שבמהלכם התמודד בלאד עם טבעת קסמים של שליט הודי שמשעבדת את רצונם של אנשים, פגש בחייזרים מכוכב מאדים שהתיישבו על אי ושלהם עזר במאבק כנגד פיראטים , ומלחמתו בחייזר בלתי נראה מטורף מנוגה שהיגיע לכדור הארץ , המוצלח שבסיפורי הסדרה.
סך הכל נראה שיצאו 24 חוברות בסדרה .

סיפורי סדרת "קפטין בלאד " בהוצאת הקרנף היו :

 

הסדרה כללה את :

1.                1.   בלאד על ספינת פירטים. קפטין ג'מס  בלאד הצעיר נחטף בידי הפיראט רושמן  "סתום העין", נמלט ונשבע להיאבק מעתה בכל הפיראטים באשר הם.

2.                  קפיטן בלאד מגייס את אנשיו.בלאד מגייס אנשים לספינתו "הקפריקורן " ולמטרתו לצאת למלחמת השמד כנגד הפיראטים .

3.                 2.  בשבי הספרדי .( החוברת הייתה אמורה להיות : קפריקורן מרימה עוגן ").בלאד יוצא לשחרר כמה מלחים בריטיים הכלואים בידי הספרדים כדי לצרף אותם לצוותו החדש. בלאד מתחיל במלחמתו נגד הפיראטים ומטביע את ספינתו של "שתום העין " אם כי זה נמלט.  אך הקפריקורן  נתפסת  בידי הספרדים והצוות נשלט לעבוד כעבדים במטעי הספרדים  ורק לאחר מאמצים רבים נמלט מידיהם.

4.                 3.  הקרב הימי.הקפריקורן נשלחת בידי האדמירליות הבריטית לסייע לצי במאבק כנגד הצרפתים . היא מסתבכת בקרב קשה עם הצרפתים .

5.                   4.  הקרב על האי .(אמור היה להיות : קרבות על האי).בלאד נפגש לבסוף  שוב באוייבו הראשי הפיראט מארט רושמן "סתום העיין".בין צוות הקפריקורן והפיראטים מתנהל קרב שבמהלכו מביס  בלאד  את "סתום העין " בקרב חרבות ושולח אותו להתלות .  

6.                   5. בעקבות חוטפי בת הלורד.בלאד וצוותו יוצאים לצפון אפריקה כדי להציל את ביתו של לורד שנחטפה לשם בידי פיראטים .

7.                   6. בלאד והחצים השחורים.בלאד מקבל מכתבי איום דרך חצים שחורים  הדורשים ממנו להפסיק במאבקו בפיראטים . מסתבר שאחד המלחים בקפריקורן הוא סוכן של הפיראטים.בלאד משמיד ספינה נוספת של פיראטים. 

8.                   7. מתחרהו של בלאד.חלק ראשון של סיפור שבו בלאד נאבק בכפיל מרושע שלו שמתחזה לו ביחד עם ספינת "קפריקורן " משלו  תוך כדי  ביצוע מעשי שוד ימי. העלילה מבוססת בברור על סיפורו של סבטיני "קפטן בלאד המדומה" שהופיע בהוצאת הרומן הזעיר. 

9.                   8. השבויים בבטן הספינה. המשך הסיפור.בלאד נילכד בידי כפילו הפיראט .

10.               9.  סופו של בלאד המדומה. סוף הסיפור , בלאד גובר על כפילו ומחסל את אנשיו.

11.               10. בלאד וטבעת הקסמים.סיפור פנטאסטי שבו בלאד נאבק בטבעת קסמים של שליט הודי שמשעבדת את רצונם של אנשים. הפיראטים משתמשים בה כדי להתגבר על קפריקורן , אך בלאד מצליח להשיג את הטבעת ולהפוך את היוצרות. 

12.               11. היכן רב החובל?   בלאד נעלם באופן מסתורי ואנשיו יוצאים לחיפושים נואשים אחריו ומגלים אותו כלוא בידי פיראטים.

13.               12. בזרועות אוכלי האדם.

14.               13. הפראים תוקפים. המשך הסיפור

15.               14. פגישה בערפל.

16.               15. בעקבות האוצר.

17.               16. הבוקניר האדום. חוברת ראשונה בכרך השני.

18.               17. התקפת פתע.

19.               18. אי המסתורין.  סיפור מדע בדיוני.  בלאד נתקל באי  מסתורי בבסיס של חייזרים מהמאדים  שבאו לחקור את כדור הארץ . הוא עוזר להם כנגד  פיראטים תוקפים, ולאחר שאלה מובסים בידי בלאד , אנשי המאדים נוטשים את הבסיס ואת כדור הארץ. 

20.               19. הקרב עם אדומי העור.

21.               20. שבויים בין קרחוני הצפון.

22.               21. חרבות שלופות בטרינידד.

23.                22. סוד העקבות בשלג. מדע בדיוני. בלאד נאבק בחייזר בלתי  נראה מנוגה שהולך ומשתגע באטמוספרה של כדור הארץ   ולבסוף מצליח להרגו . הטוב והמרתק בסיפורי הסדרה.

24.               23. חסן בסכנת מוות. הטבח של הקפריקורן מאויים בידי פראים קניבליים.  חוברת אחרונה ?

בכל אופן  גם סדרה זאת על מאבק בפיראטים לא זכתה להצלחה מקבילה לזו של חוברות טרזן וההוצאה הפסיקה אותן . ומכאן ואילך נעלם ז'אנר הפיראטים כמו גם ז'אנר ההרפתקאה הימית בכלל מהספרות העברית המקורית,
ובכך נעלמו הפיראטים מהספרות היפה העברית להוציא כמה ספרים בודדים שענסקו בפיראטים יהודיים ""קפטין דייויס הבוקניר היהודי " של אלישע גלזר ו"פרחיה בין שודדי הים " של דן צלקה . והשתמר לכל היותר בתרגומים בודדים מידי פעם של ספרי סטיבנסון וסלגרי וכעת שוב של סבטיני .

הסתבר שהפיראטים והמלחמה באיתני הים, לא עניינו כל כך את הקורא הישראלי כמו המערב הפרוע הג'ונגל האפריקני ומרכזי הפשע העירוניים.

הז'אנר הוא היום היסטוריה שכוחה ולאמיתו של דבר קשה מאוד למצוא ספרים חשובים שבספרות העברית החדשה שעוסקים בצורה כלשהיא בים למרות הפירסום של הישראלים כתרמילאים ונוסעים גדולים וחסדרי מנוחה שאין פינה בעולם שהם לא מגיעים אליה . מה שמחזק את הטענה שהישראלים כמו היהודים במרבית הדורות מעדיפים את רגליהם מעל האדמה ויש להם עניין מועט יחסית בנעשה בים.

  

 

שודדי שבעת הימים

 

 

יו-הו, שירו לחיי שודד –הים.
ולדגל הגלגולת ועצמות בשר-אדם.
ולשעה של נחת-רוח ,לתלין ולגרדום ,
והידד לשד-המים הנורא שבתהום!"
( ג'מס ברי , שיר בספר "פטר פן ")
במשך מאות שנים הם הטילו את אימתם על כל ערי החוף באיזורים ענקיים בים התיכון ב- אמריקה ובאיים הקריביים . רצחו, בזזו, אנסו ,שרפו שדדו אלפי ספינות על אוצרותיהן ואף כבשו והשמידו ערים שלמות בכמה מקרים. דומה ששום מקום לא היה בטוח מפניהם ומאכזריותם . עד שנעלמו לבסוף .
אך הם מעולם לא נעלמו לחלוטין. הם המשיכו לככב בספרי הרפתקאות מפורסמים כמו "אי המטמון " של רוברט לואיס סטיבנסון , בספרי הפיראט המלאי האצילי סנדוקן של האיטלקי אמיליו סלגרי ובספר הילדים הקלאסי פטר פן של ג'מס בארי . הדמות של הפירט המאיים בעל רגל העץ ( או יד הברזל או שניהם ) עם תוכי על כתפו הפכה לחלק מהדמיון הקולקטיבי .
וכעת הפיראטים חוזרים שוב . הן בדמיון והן במציאות .
לאחרונה הוציאה  חברת וולט דיסני למסכים סרט חדש ומצליח שיעלה בקרוב בישראל בשם "שודדי הקאריבים ".זהו סרט שמבוסס על אחת האטרקציות הוותיקות והידועות בפארק" דיסני לאנד" של החברה של התקפת שודדי ים פראיים ומפחידים למראה על המבקרים השטים בספינה . ישבו המוחים המבריקים של חברת דיסני , חברה שבזמן האחרון לא הייתה משופעת בהצלחות גדולות וחשבו: למה לא נהפוך את האטרקציה הזאת לסרט ? הרי אין הרבה דברים שיכולים להפחיד ולרתק קהל גדול כמו הסמל הניצחי של דגל הגולגולת והעצמות מעל לפרצופו המאיים של פיראט, ולכך הם הוסיפו תבלינים מודרניים של כוחות על טבעיים, פירטים הנרדפים בידי קללות כישופיות ואין סוף של פעלולים . אנשי וולט דיסני כבר ניסו בשנה האחרונה עם כוחם עם פירטים בסרט המצוייר "כוכב המטמון " שהיה עיבוד מדעי בדיוני של "אי המטמון " של סטיבנסון שבו עלילות הפירטים הועברו אל העתיד ואל החלל החיצון ואל כוכבים אקזוטיים אחרים. הסרט היה כישלון חרוץ . וכך הפעם שמרו אנשי דיסני את הפיראטים בסביבתם הרגילה והמוכרת היטב לצופים , איי הים הקאריבי. והפעם הם הצליחו.והם החזירו שוב את שודדי הים לתודעה , אם כי מעולם לא היה סיכוי שהם באמת נשכחו.

 

מה היה טיבה של מערת –פריצים זו לא אוכל לתאר , אך נהוגה הייתה בידי מטורף ,ומן הראוי היה לכנותה "בית משוגעים צף". כל היום כולו היו שותים לשכרה ,מזמרים ,מצוחים ,מתקוטטים ומרקדים ,ומעולם לא הייתה שעה בה היו כולם פיכחים יחדיו . …טיץ' משל בנו אם נתן לקרוא לאנדרולמוסיה זו ממשל – על ידי המורא והמגור שהפיל על סביבותיו .

( רוברט לואיס סטיבנסון , "האדון מבלנטרי ")

אז פעלו רבים מהפיראטים המפורסמים ביותר. אלה כללו את אדוארד טיץ' שנודע בכינוי "שחור הזקן " ונודע כנבל ססגוני אכזרי ואמיץ לב במיוחד, וכנראה גם מטורף במיוחד . הוא נהרג בקרב עם אונית כתר בריטית ב-1718. עוד פירט מפורסם היה קפטין ויליאם קיד . אדם שנשכר במיוחד בידי מלך אנגליה וליאם השלישי על מנת "לצוד " פיראטים ב-1695 . אבל "צייד הפיראטים " הפך לפיראט בעצמו והחל לבזוז בספינה שנועדה ללכוד שודדי ים את האוצרות של ספינות שלכדה. לבסוף נלכד קיד והוצא להורג בתליה אם כי הכחיש בתוקף שהיה פיראט עד נשמתו האחרונה ויש המאמינים לו עד היום. כמה מהמטמונים ששדד והחביא עהתגלו מאז באי ליד לונג אילנד . ומאז האימאג' של הפיראט שמסתיר את אוצרותיו באי בודד ולעולם אינו חוזר לקחת אותם מסיבה בלתי ברורה זאת או אחרת, וכך משאיר אותם לידי מגלה עתידני כלשהוא השתלט על הדמיון העממי. אז צצו שירי פיראטים שונים שהפכרו למפורסמים והידגישו את חוסר המורא והפטליזם המוחלט בחייו של הפיראט . שירים כמו :
חמישה –עשר איש על ארון המת
יו-הו ,ובקבוק של רום !
את השאר לקחו הבקבוק והשד
יו –הו –הו ובקבוק של רום !"
( מובא בספרו של רוברט לואיס סטיבנסון "אי המטמון ")

מה הייתה דמותו של הפירט האופייני ? היו שתיארו אותו בדמותו של רובין הוד כלומר שודד ג'נטלמני שאינו מתנכל לחיי אדם ומחפש רק אחרי אוצרות שששייכים לשליט רודני זה או אחר ונחמנסו מילידים ונתינים מיסכנים . למשל קפטין בלאד בספריו הידועים של רפאל סבאטיני . כזה היה במידת מה פרנסיס דרייק שהקפיד לא לפגוע בחיי אדם, ופירט נוסף שתרם לתמונה רומנטית זאת היה פיראט צרפתי בשם לאפיט שעזר לאמריקנים במאבקם כנגד הבריטים בניו אורליאנס ב-1812. מצד שני תמונה דומיננטית מאוד היום של הפיראט היא של אדם שפל אכזרי אחוז טירוף רצחני ושיכור רוב הזמן אשר בז לחלוטין לחיי אדם . נראה ששודדי הים האופיניים היו לא זה ולא זה . הם היו בדרך כלל עדה של פוראי חוק שלא נרתעו מעולם מהרצח אך רק מועטים מהם ( כמו למשל ויליאם טיץ') היו אחוזי תאוות רצח לשמה. גם הסיפורים על אומץ ליבם של הפיראטים בדרך כלל לא שיקפו את התנהגותו של הפירט הממוצע . שודדי הים העדיפו בדרך כלל לא להתקיף יריבים אלא אם כן חשבו שהם יתקלו בהתנגדות חלשה בלבד. ואם היה צל של חשש שהם יתקלו בהתנגדות חריפה היו מעדיפים לחמוק לדרכם ולחפש קורבנות מתאימים יותר.
מטיל הכסף וכלי הנשק עדין מונחים להם ,ככל שידיעתי מגעת ,במקום בו טמן אותם פלינט . ואין ספק שמבחינתי הם יכולים להיות מונחים שם לנצח . אלף סוסים ושורים ואלף פרגולים ומגלבים לא יאלצוני לשוב לשם ,לאותו אי ארור :ובחלומות הבלהה הגרועים ביותר שלי אני שומע את המשברים מתנפצים אל חופיו של האי בקול רעם ..וקולו הצורמני של קפיטן פלינט עדיין מצטלצל באזני : מטבעות של שמונה ! מטבעות של שמונה !"
( הסיום של "אי המטמון " מאת רוברט לואיס סטיבנסון )

לבסוף במאה ה-19 הושמדו פיראטים אלה סופית בפעולות מתואמות של הציים האנגליים האמריקנים והצרפתים שסרקו את הימים אחריהם וחיסלו את ממלכותיהם הקטנות בחופי אמריקה , הים הקריבי וצפון אפריקה .והצי האמריקני אף תקף בעתיים את לוב בפעילות ההתקפית הראשונה שלו במזרח התיכון בתגובה על פעולות פיראטים מלוב. אך זכרם נשאר מאז באין ספור סיפורי הרפתקאות כמו גם בסיפורים על אוצרות שהטמינו מנהיגי פיראטים שונים באיים נידחים ושרבים מנסים למצאם עד היום ולרוב ללא כל הצלחה.

 

 

שודדי ים לאורך הדורות

 

 

איים שונים כמו ג'מאיקה שימשו כבסיסי פיראטים שהיוו מעין מדינות משל עצמם שבהם חיו חיים פרועים ביותר, ותושביהם התקיימו על רווחי השוד של הפיראטים. הפיראטים לא רק ארבו לספינות ספרדיות הם גם תקפו ערים ספרדיות . הפיראטים היו ברובם ממוצא אנגלי וצרפתי אך עד מהרה הרחיבו את התקפותיהם לאלה ספינות של כל לאום שהוא ללא משוא פנים פוליטי בניגוד לתקופה הקודמת . השוד הימי התפשט לכל אורכו של החוף האטלנטי. ובעיקר בים הקאריבי.

  

 

 

ויליאם טיץ' "שחור הזקן "  

הפיראטים תמיד נחשבים בדמיון העממי לכהתגלמות האולטימטיבית של השוביניזם הגברי השיכור . אבל עד כמה שהדבר מדהים , היו גם נשים פיראטיות וגם לא כל כך מועטות מהן שהיסתדרו היטב בין הגברים השובינסיטיים אם גם מידי פעם נאלצו להעמיד פנים של גברים בעצמם , מה שלא הפריע להם להיכנס לעיתים קרובת להריון מעמיתיהם גם במקרים כאלה . ישנו אתר ברשת שמונה את שמותיהן של לא פחות מחמישים נשים (!)שעסקו בדרך זאת או אחרת בפירטיות וכנראה היו רבות נוספות ששמן לא השתמר .
. וכמה מהן אף הצליחו להגיע למעמד גבוה בין הפיראטים השובינסטיים . שתיים מהנשים הפיראטיות המפורסמות ביותר היו אן בוני ומרי ריד . אן בוני שגדלה והתחתנה במדינת קרולינה הדרומית התאהבה בגבר אחר בפירט "קליקו ג'ק " רקהם נטשה את בעלה והצטרפה לפירט במסעי השוד שלו . מרי ריד חונכה כנער וברחה לים בגיל צעיר . ספינתה נתפסה בידי רקהם ובנני ואז הייתה מרי ריד לשודדת ים גם היא .
על פי החוק ,כל שודד ים –גבר או אישה –שנתפס נידון למוות . אבל כשהתברר שבוני וריד לאחר שנלכדו הן שתיהן הרות נדחתה הוצאתן להורג עד לאחרי הלידה . אבל בוספו של דבר אף אחת מהן לא הוצאה להורג בעוון שוד ימי : כמה בעלי מטעים עשירים מג'מאיקה הכירו את אביה של בוני והביאו לשחרורה . מרי ריד לעומת זאת מתה מקדחת בביתה סוהר לפני שאפשר היה לתלותה.


עוד פיראטית מפורסמת ומצליחה מאוד הייתה הסינית שינג יי סאו שבשנות ה-1810 שלטה על צי של 800 ספינות פיראטים ועוד כאלף ספינות קטנות יותר . לרשותה בביצוע מעשי הפירטיות שלה עמדו בין שבעים לשמונים אלף איש והיא גברה על כל ניסיון של הממשלה הסינית ללכדה . לבסוף נואשה הממשלה והיציעה לה חנינה אם תעזוב את הפירטיות . הגברת קיבלה את ההצעה . ואת שארית חייה בילתה כמנהלת בית הימורים . היא נחשבת ל"פיראט המצליח ביותר ( מכל מין ) של כל הזמנים".הוכחה נוספת עד כמה מוטעה הוא הכינוי "המין החלש" שניתן לנשים.

פירטים יהודיים

 
עד כמה שהדבר ישמע מוזר היו גם פירטים יהודיים . היהודים אמנם נודעו מאז ומתמיד כ"עכברי יבשה " מושבעים , להוציא תקופה קצרה בימי שלמה המלך כאשר שטו למקומות רחוקים כמו אופיר ותרשיש . אך היו בינהם גם אנשים שפנו לתחום הפירטיות ועוד מימים קדומים . ידוע שיהודי יפו שבימי הרומאים עסקו בפעילות ימית נמרצת ביצעו פעולות של שוד ימי כנגד מטרות רומאיות בתקופת המרד הגדול ברומאים .
בתקופת "תור הזהב " של שודדי הים "הבוקנירים " במאה ה-16 אחד המפורסמים ביותר היה שודד ים יהודי מפורסם בשם סינאן "היהודי הגדול " כפי שכונה בידי אויביו הספרדים ואנשי ווינציה והוא היה עוזר ראשי של מנהיג צי הפיראטים המוסלמי המפורסם ברברוסה שהטיל את חתיטו על הנוצרים . סינאן הביס את ציי הנוצרים בכמה וכמה קרבות ידועים ואחד מקרבות אלה שבהם הביס את ציי ספרד וגנואה היה בנמל פראוויזה כמעט באותו המקום בדיוק בו הביס אוקטביאנוס תבוסה ניצחת את מרקוס אנטוניוס וקליאופטרה בקרב אקטיום אלף שש מאות שנה קודם לכן . כאשר נפטר סינאן לאחר שנים רבות של נצחונות ימיים על הציים הספרדיים האיטלקיים נכתב על קברו : " לבסוף גואל הגורל את הגוף ,ואפילו יהה זה של הקברניט אשר על תיבת נוח .כאשר קופץ הלויתן הגדול הקרוי מוות את לסתותיו, בולע הוא את האוקינסו בגמיעה אלת. לידיו היה סינאן כיוסף חדש . אויביו יראו אותו יראת מוות ..
עוד פיראט יהודי מפורסם שהטיל את אימתו על הספרדים היה הרב שמואל פילאג'י ממנהיגי קהליית יהודי מארוקו שהיה גם ידיד אישי של נסיך הכתר ההולנדי . פילאג'י היה "בוקניר " שביצע פשיטות כנגד הספרדים בשם ההולנדים, וזכה מידהם להערכה רבה.כאשר נפטר לבסוף ביצעו לו ההולנדים הלויה ממלכתית

תוצאת תמונה עבור פרחיה בין שודדי ים

הסופר דן צלקה התרשם מאוד מדמותו של פילאג'י וחיבר סביבו רומן היסטורי ידוע ומצליח לנוער בשם "פרחיה בין שודדי הים " ( 1984) שבו הוא מתאר את קורותיו של נער יהודי שבא במגע עם רב שודד ים נועז זה. צלקה מספר שכנער פולני תמיד חלם על מרוקו הרומנטית ובמיוחד על אותו שודד ים רומנטי .במסגרת המחקר שלו לספר הוא סרק מיקרופילמים בריטיים שסיפרו על משפט שביצעו שלטונות המנמל הבריטיים כנגד פירט יהודי זה כאשר ספינתו נכנסה לנמל שלהם ללא רשות . צלקה מספר שהיתרגש מאוד כאשר עבר במסמכים אלה שתיארו ללא כחל וסרק את דמותו של הפירט היהודי הנשכח.

והיו גם פיראטים יהודיים אחרים כמו רודריגו לופז שפעל באיים הקאריביים ואחרים .סיפוריהם של כמה מהם ( והיו הרבה יותר מהם ממה שנהוג לחשוב ) מסופרים בספרו של חיים יעקב פינקל "שודדי ים יהודיים " ( 1984)
ידוע שגם אחרי ימי סינאן ופילאג'י ולופז המשיכו יהודים בצפון אפריקה להחזיק בבעלותם גם ספינות ששימשו קברניטים מוסלמיים בפשיטות על אוניות של מדינות אירופיות שונות וככל הנראה מימנו מידי פעם גם פעולות כאלה .
במאה העשרים דומה היה שהפיראטים הימיים נעלמו מהזירה הימית ובוודאי שמהזירה המזרח תיכונית. אולם הם חזרו להופיע לזמן קצר מאוד בזירה הספרותית הישראלית .

הספינה קפריקורן

 

 

באמצע שנות החמישים זכו תרגומים של ספריו של רפאל סבאטיני על קפטין בלאד וסרטי הפיראטים להצלחה גדולה ביותר בקופות . ובאותה התקופה היה עניין כללי בים בקרב הציבור הישראלי . היו דיבורים על חידוש הספנות הישראלית והחזרתה לימיה גדולה של שלמה המלך כאשר ספנים ישראלים היגיעו לאפריקה ולהודו . אז נוצרה חברת "צים". והימים היו גם ימי "שביתת הימאים" שתפסה את הכותרות הראשיות . הים והימאים היו אז בחדשות ובמרכז תשומת הלב הציבורית .
ההצלחה הזאת של ספרי וסרטי פיראטים והעניין הכללי בים לא נעלמה מעיניהם של יזמים ישראליים גלילי לוי ואחיו אנשי "דפוס מל"ן" מתל אביב ואהרן אמיר שתירגם את הרפתקאות הפיראטים של קפטין בלאד לעברית במסגרת סידרה בשם "הרומן הזעיר"..
לאמיר היה עניין אישי רב בפיראטים , אביו היה משוכנע ששורשי המשפחה נמצאים באותו פירט יהודי מהמאה ה-16 רודריגו לופז שפעל באיים הקריביים. ומכאן קצרה הייתה הדרך לסדרה עברית מודרנית על פירטים.
הם יצרו סידרה מקורית בשנים 1955-1956 על עלילותיה של ספינה בשם "קפריקורן " וצוותה בימינו במאבק כנגד פושעים ומבריחים ופיראטים מודרניים שונים. בתור מחבר הסדרה הופיע "צ. יובב " שהוצג גם כ "מחבר" סיפורי טרזן , והיה זה למעשה שם בדוי לכמה אנשים כמו אהרן אמיר עצמו עמוס קינן, אלישע גת ואחרים שכתבו בו זמנית עבור אותה ההוצאה ועבור אמיר סיפורי שונים על איש הג'ונגל טרזן במסגרת סדרת חוברות מצליחה ביותר באותה התקופה .
. על ה"קפריקורן " שמפקדה היה סקנדינבי, היו מלחים מלאומים שונים ובינהם גם מלח ישראלי והטבח הסיני יו-יו שעסקו במאבק בלתי פוסק בפשע הימי בשודדי ים ובמבריחים. בשני הסיפורים המעניינים ביותר אנשי הצוות היו מעורבים גם בהרפתקאות מדע בידיוני, כאשר נאבקו בחייזרים מהחלל .
בסיפור אחד "קפריקורן ואנשי המאדים " גילה צוות הספינה בסיס של אנשי המאדים על אי נידח שהתגלה כעויין לבני האדם שאותם הגדיר כמסוכנים למאדים. אנשי הקפריקורן נאבקו בחייזרים אך לבסוף הצליחו לשכנע אותם כי כדור הארץ אינו מהווה סכנה למאדים ונפרדו מהם כידידים.
בסיפור שלישי קפריקורן והאיום על כדור הארץ נחטפו אנשי הצוות בידי אנשי כוכב הלכת נפטון כדי לערוך עליהם ניסויים כפתיחה לכבוש את כדור הארץ מבסיס תת מימי . אך גם הפעם גבר הצוות הבלתי מנוצח על החייזרים והיציל מידיהם את כדור הארץ.
אך סיפורים אלה היו יוצאי דופן . לרוב הספורים היו סיפורי הרפתקאות ימיות ופשע פשוטים כמו אלה שכתבו בעבר סופרים כמו מיין ריד ובימינו סופרים כמו אליסטר מקלין.
סדרה זאת יצאה בשתי צורות . תחילה בתור ספר שהיה קובץ סיפורים על עלילות הספינה בהוצאת "צוהר" ונקרא "הרפתקאות הספינה קפריקורן " מאת "צ. יובב" שיצא ב-1955 . ב סידרה שניה נקראה "הרפתקאות קפריקורן " שיצאה בהוצאת "הקרנף" ושהיתה מורכבת מחוברות בודדות.יצאו ממנה 18 חוברות.אך הספינה קפריקורן לא זכתה בציבורלהצלחה הרבה מהסוג שלו זכו סיפורי הג'ונגל של טרזן בו זמנית. ההוצאה לא הרימה ידים והחליטה לחזור "למקורות " של הפיראטים אל המאה ה-17 .

קפיטן בלד

לאות שהוא מפקד שודדי הים חגר טגמלה מתניו ששה אקדחים וששה סכינים !
למתניו של סגנו שונרא , חגורים היו ארבעה אקדחים ושלשה סכינים….
אלו הייתם נתקלים בטיפוסים כאלה בלילה ברחוב כשאתם לבדכם ואם אינכם אמיצים כל כך , הייתם מתעלפים בו במקום , רק למראה פרצופיהם המחרידים !
( מתוך" דני –דין ואוצר שודדי הים " מאת "און שריג" )
ההיסטוריה של השוד הימי היא ארוכה וצבעונית מאוד. פירטים היו קיימים עוד בימי קדם . כך למשל היוונים הקדומים של ימי הומרוס במאה השמינית לפני הספירה והרבה זמן לפני כן הירבו לעסוק בשוד ימי בכל פינה שהיגיעו אליה כשהם שטים תחת דגל מבשר רעות בצבע אדום כדם או שחור לבן . המשוררים היווניים הירבו לתאר בגאווה ובנוסטלגיה את מעשי השוד הימי של גיבוריהם המיתיים כמו אודיסאוס שהירבו לעסוק בשוד ימי כחלק מובן מאליו משיגרת יומם .
וכך גם עשו הסוחרים הימיים הממולחים הפיניקים שמעולם לא נמנעו מלעסוק בשוד ימי כשההיזדמנות היציגה את עצמה. רק כשהתחזקה השליטה של הרומאים במרחבי הים התיכון הם הצליחו להכחיד כמעט לחלוטין את בעיית הפיראטיות במאה הראשונה לפני הספירה הספירה לאחר מלחמה של ממש שאותה ניהל המפקד הרומאי המפורסם פומפיוס ( האיש שכבש את ממלכת יהודה ) כנגד ציי הפיראטים השונים ששטו בים התיכון והיוו איום רציני על הסחר הרומאי בכל מקום.
אבל מרגע שנחלשה השליטה הרומאית בים עד שנעלמה לחלוטין שוב הרימו הפיראטים ראש . וכך הויקינגים הסקנדינביים נהגו לבצע מעשי שוד ימי ויבשתי אכזריים ואין סופיים במהלך מאות שנים שגרמו נזקים עצומים לממלכות ימי הביניים באירופה וכמעט הביאו לחורבנם במקרה של ממלכת אנגליה . שודדי הים הויקינגים אף הקימו את הגרעין למה שהפך לממלכת רוסיה בקיב.
במאה השש עשרה הפכה הפירטיות לבעיה בינלאומית רצינית מחדש . שודדי ים הופיעו בהמוניהם באיזורי האיים הקאריביים וביבשת אמריקה ותקפו ללא הרף את ספינות המפרשים הספרדיות שנשאו כמויות עצומות של זהב וכסף מהמכרות העשירים במקסיקו ופרו . כמויות עצומות של זהב וכסף אלה מעולם לא היגיעו לספרד אלא לכיסיהם הרחבים של הפיראטים. היו אנשים אנשים אמיצים וידועים כמו פרנסיס דרייק וג'ון הוקינס שכמה מהם לא היו "סתם " שודדי ים אלא "בוקנירים "או "פריואטירים" דהיינו הם פעלו לא רק למען עצמם אלא בשירות הממשלה הבריטית במסגרת מאבקה כנגד ספרד הקאתולית .המלכה אליזבת נתנה פקודה ישירה ל"כלבי הים" שלה לתקוף ספינות אספקה ספרדיות. תפקידם של הבוקנירים היה לשוט בספינותיהם הפרטיות ליזום קרבות ימיים עם ספינות ספרדיות שבהם נתקלו . ואם התמזל המזל והשלל היה גדול הוא חולק בין הפיראטים ובין הממשלה שעמדה מאחוריהם ולעיתים גם מימנה אותם והייתה שותפה לפשע.זאת אם כי באופן רישמי מלכת בריטניה הכחישה תמיד בתקיפות כל קשר בינה ובין הפיראטים .
בו זמנית הפיראטים פעלו בים התיכון ששם שימשו שודדי ים מוסלמיים כמו ברבארוסה המפורסם ועוזרו היהודי זינאן כחוד החנית במאבק של השולטן התורכי כנגד הספרדים הנוצריים. הפיראטים המוסלמיים האלה היוו איום ממשי על הציים הנוצריים ולעיתים קרובות יצאו כמנצחים במאבקים עם מפקדים נוצריים ברחבי הים.
המאה ה-17 הייתה תור הזהב של הפיראטים באיזור אמריקה והים הקאריבי.

 

 

נשים פיראטיות

."רעם אדיר זעזע לפתע את האויר ולשון אש עצומה זינקה מספינת הפיראטים שהחלה יורדת במהירות תהומה . 

"פגענו במחסן אבק שהריפה שלה קפיטן ". אמר מק-פי. 

"כן " אמר קפיטן בלד" ויש לי הרושם שאיש מהם לא הספיק להציל את עצמו . ספינת פיראטים נוספת נמחקה מעל מפת הימים ".  

( מתוך "קפיטן בלד בעקבות חוטפי בת הלורד" )  

בחוברת האחרונה של הסדרה הצהירה ההוצאה שהיא פותחת בסדרה חדשה על "קפריקורן " אך סדרה שתתנהל לא בזמנינו אלא בימי הפיראטים ותיקרא על שם גיבורה החדש "קפיטן בלאד". שלא במקרה השם היה שם גיבורו המפורסם של רפאל  סבטיני .

אך פרט לשם והעובדה שהסיפורים עסקו בפיראטים לא היה קשר בין הסדרה החדשה וגיבורו של סבטיני. קפיטן בלאד של סבאטיני היה רופא ג'נטלמן ופיראט , לפני שחזר בתשובה . ג'מס בלאד של הוצאת הקרנף , לעומת זאת , היה יורד ים ולוחם נחוש בפיראטים שנשבע להכחידם מעל פני האדמה.
אויבו הגדול הראשון של קפיטן בלאד היה הפירט "שתום העין " שחטף אותו וניסה להפכו לפיראט וגרם לבלאד להקדיש את חייו למאבק בפיראטים .המאבק בין בלאד ו"שתום העיין " היה אפי ונמשך לאורך כמה חוברות והסתיים לאחר קרב חרבות ממושך ביו השניים שבסופו גבר בלאד על הפירט ושלח אותו לעץ התליה.
לאחר מכן נאבק בלאד בכפיל שלו שהתחזה לו ביחד עם ספינת "קפריקורן " פיראטית ופגע אנושות בשמו הטוב . גם כאן היה מאבק בין השניים אפי ונמשך לאורך שלושה חוברות עד לחיסולו הסופי של המתחזה.
מכאן ואילך שוב לא היו לבלאד יריבים קבועים. הוא נאבק בפיראטים מסוגים שונים , בפראי אדם וגם עזר לצי הבריטי במאבקו כנגד הספרדים והצרפתים . אך עלילותיו המעניינות ביותר היו ללא ספק אלה שהיוו חריגה מהשיגרה של המאבק הרגיל בפיראטים , סיפורים של מדע בדיוני ופנטסיה שבמהלכם התמודד בלאד עם טבעת קסמים של שליט הודי שמשעבדת את רצונם של אנשים, פגש בחייזרים מכוכב מאדים שהתיישבו על אי ושלהם עזר להם במאבק כנגד פיראטים , ומלחמתו בחייזר בלתי נראה מטורף מנוגה שהיגיע לכדור הארץ , המרתק שבכל סיפורי הסדרה. סך הכל נראה שיצאו 24 חוברות בסדרה .
אך גם סדרה זאת על מאבק בפיראטים לא זכתה להצלחה מקבילה לזו של חוברות טרזן וההוצאה הפסיקה אותן . ומכאן ואילך נעלם ז'אנר הפיראטים כמו גם ז'אנר ההרפתקאה הימית בכלל מהספרות העברית המקורית, והשתמר לכל היותר בתרגומים בודדים מידי פעם של ספרי סטיבנסון וסלגרי.
יותר ויותר הסתבר שהפיראטים והמלחמה באיתני הים, לא עניינו כל כך את הקורא הישראלי כמו המערב הפרוע הג'ונגל האפריקני ומרכזי הפשע העירוניים.הז'אנר הוא היום היסטוריה שכוחה ולאמיתו של דבר קשה מאוד למצוא ספרים חשובים שבספרות העברית החדשה שעוסקים בצורה כלשהיא בים למרות הפירסום של הישראלים כתרמילאים ונוסעים גדולים וחסדרי מנוחה שאין פינה בעולם שהם לא מגיעים אליה . מה שמחזק את הטענה שהישראלים כמו היהודים במרבית הדורות מעדיפים את רגליהם עמוק מעל האדמה
הפיראטים המודרניים
הפיראטים נחשבו במשך שנים רבות כתופעה שנעלמה שאפשר למצוא אותה רק בספרי ההרפתקאות ובסרטי הקולנוע לילדים. אך למרבית הצער הם חורו אלינו בשנים האחרונות ובגדול ולא רק מעל מסך הקולנוע . שמם כידוע משמש כיום ככינוים של מעתיקי סרטים דיסקים וקלטות ותוכנות מחשב שונות שמעווים כיום איום רציני ביותר על תעשיות
הקולנוע והמוזיקה. ישראל אולי מעולם לא הייתה מרכז חשוב של פירטיות ימית אבל היא בהחלט מהווה כיום מרכז לפיראטיות מסוג זה .
ומעבר לכך גם הפירטים מהסוג המקורי , הפירטים הימיים עושים היום "קאם באק " . ישנה כמות גדלה והולכת של דיווחים על התקפות על ספינות בידי כנופיות מאורגנות בימי המזרח הרחוק , כנופיות שמנצלות את העובדה שאין בסביבה ציים חזקים ושאסור בדרך כלל לאנשי צוות לשאת עימם נשק. יש מקום לחשש שתופעה זאת רק תיגבר בעתיד ככל שמתדרדר המצב הכלכלי באיזורים אלה מה שיעודד את התושבים לפנות לפירטיות כפי שאירע בעבר ושתופעות אלה רק יתפשטו לאיזורים שונים . יש גם דיבורים על חיבור בין הפיראטים המודרניים האלה ובין אירגוני טירור כמו "אל קעידה " . מה שמראה לנו שאין חדש תחת השמש , שהרי חיבור כזה בין טרור ימי ופוליטיקה ובין פירטיות והמאבק בין ציליביזציות המערב והמזרח היה קיים עוד במאה ה-16 כאשר ציים נוצריים נאבקו בציי הפיראטים של המוסלמי ברברוסה והיהודי סינאן שפעלו בשירות השולטן התורכי .
אנחנו בכל אופן מעדיפים לחשוב על הפיראטים כעל דמויות רומנטיות ואביריות אם גם צמאות דם של העבר המת מאין אלה שאותם תיאר סטיבנסון מחבר "אי המטמון" בשירו :
אם סיפורי מעשיות וזמר מלחים נושן
על סער והרפתקאות , על קור , על רוח ושרב
אם אניות מפרשים ונטושים על אי קטן
ושודדי ים ומחבוא שבו קבורים אוצרות זהב …
ישבו לב כל צעיר בר דעת
כמו את ליבי –בקסם רב …
מה טוב גם כן ! והלואי
נרד כמותם אלי בור קבר
גם אנוכי גם שודדי .

 

עוד על סדרת חוברות קפיטן בלד