ארכיון תג: אוטופיה

ההווה והעתיד כפי שנחזו בעבר -"ישראל בשנת 2000" ( ובשנת 2050) מאת ס. גולדפלוס

רבות כתבו על מאורעות-האימים, שנתרחשו בישראל באביב שנת 2000. אך לעומת זאת אין אף עדות אחת מפי עד-ראייה, שהשתתף בכל אותם הקרבות הקשים, אשר הוטלו על האנשים על ידי "מרד-החיות".

(ס' גולדפלוס, הפתיחה לישראל בשנת 2000, 1951).

האם יש צמצום של האופק של הסופרים ? אני מציץ בספר של יגאל סרנה 2023 המתאר את העתיד של עוד עשר שנים.עתיד קודר ומדכא ,שסרנה אינו רואה כל אופק מעבר לו.( ואני מניח שזה בהחלט משקף את תחושותיו האישיות לגבי העולם).בכלל קשה מאוד למצוא היום סופרים שיכתבו על עתיד שמעבר ליותר מעשרים שלושים או ארבעים שנים. הם יעדיפו לכתוב במקום זה על עולם פנטסטי לגמרי. בעבר הרחוק יחסית  סופרים כמו אלחנן לוינסקי ובוריס שץ היו מסוגלים לדמיין את העתיד הרחוק יחסית , ,שנת 2040 במקרה של לוינסקי  ( 150 שנה בעתיד כאשר כתב  את ספרו העתידני מסע לארץ- ישראל בשנת ת"ת לאלף הששי בשנת 1892    או  שנת 2018 במקרה של בוריס שץ( 100 שנה בעתיד כאשר כתב את ספרו העתידני ירושלים הבנויה, חלום בהקיץ" ב-1918  )   אופק עתידני בעוד מאה 150 שנה .

אבל זה לא מדוייק אלה בירום פרסמה  לאחרונה את הספר "מאה שנה קדימה " שכשמו כן הוא מדמיין את עתיד המדינה בעוד 98 שנה. ושמעון אדף בספרו "כפור" מדמיין את העתיד של עוד 500 שנה. אלא שהם יוצאי דופן.

בנתיים איש לא התקרב אפילו לשיא של פנחס שדה שבסיפור קומיקס ב"הארץ שלנו" דמיין את פני המדינה בעוד 1000 שנה מהפרסום. שיא שאיש לא מעז אפילו להתקרב אליו.

אבל זאת הזדמנות טובה להיזכר בספר שמחברו ניסה לדמיין את פניה של ישראל בעתיד של עוד חמישים שנה בשנת 2000 ובעוד מאה שנה בשנת 2050.

באיזו מידה היו התחזיות מדויקות ובאיזו מידה שגויות.

המחבר ס. גולדפלוס, כנראה ידידו של החוקר הידוע דב סדן. סדן צירף לספר 'אקדמה', שם ציין שספר זה ('חטיבת התיאור', כלשונו), הכתוב 'בלשון חמדה חיה ומעוררת, שופעת אינטליגנציה והומור וספוגה עדינות', איננו ספר אוטופי המתאר עולם רצוי, משאלת לב, אלא תיאור של העולםבמשקפי 'חרדה אפוקליפטית'; ובלשון החוקרים – 'דיסטופיה'. את שער הספר עיצב הצייר זאב רבן; תל-אביב העתידנית של שנת 2000 גדושת גורדי שחקים נוצצים, ומעליה משקיף פסל הירואי ענקי מן הסוג השכיח בסוף שנות הארבעים. על גולדפלוס עצמו אין בספר פרטים רבים, אך על סמך רמזים שונים ועל סמך התייחסויותיו הלעגניות לעיתוני שנת 2000, אפשר להניח שהוא היה עיתונאי ושהספר התבסס על פיליטון בנושא זה שהוא פרסם בעיתונות ונזכר בספר. ספר זה הוא שילוב מוזר של תחזיות מדויקות עד להדהים ושל כמה רעיונות המצטיירים בעינינו כיום כמוזרים.

מרד בעלי החיים 

העלילה בנויה בצורה מתוחכמת: הספר נכתב כביכול בעתיד הרחוק, בשנת 2050, ומפרספקטיבה זו מתוארים מאורעות העבר 'הרחוקים' של שנת 2000, תקופה שבה ישראל נמצאת במשבר חסר תקדים. אליבא דגולדפלוס, ישראל בשנת 2000 היא מדינה נטולת נשק חם, לאחר מלחמת המעצמות האחרונה שפרצה בשנת 1955. מלחמת עולם זו הביאה לפירוק כל ה'פגזים האטומיים, פצצות הקיפאון וקרני המוות' של המדינות השונות. זו הסיבה שלישראל של שנת 2000 אין צבא, אלא רק יחידות בלתי-יעילות במיוחד של 'שירות הביטחון', הפזורות באזורי הארץ השונים. בשנת 2000 תוקף את המדינה משבר קשה: בשל בצורת חמורה (כאן דומה שגולדפלוס חזה את תהליך התחממות כדור הארץ) ובשל התרחבות קיצונית של שטחי הערים על חשבון שטחי הכפר והמרעה (וגם כאן צדק המחבר), בעלי החיים סובלים מרעב ומצמא קשים. בעקבות זאת תוקפים עדרי בהמות ענקיים את בני האדם וטורפים אותם! ידי התושבים ריקות מכלי נשק, והם נאלצים להגן על חייהם בקרדומים, ברובי קשת ובשאר כלי נשק קרים. הספר מתאר קרב אכזרי בין בני אדם לבהמות בתל-אביב, שבמהלכו נהרגים שלושת אלפים נפשות ותאטרון 'הבימה' נהרס. גולדפלוס מתאר בהנאה רבה את חורבנם של אתרים ידועים בתל-אביב תחת פרסות הבהמות המשתוללות. הניצולים המעטים מגל פרעות זה עולים על חוף האי המלאכותי, העוגן מול תל-אביב, שלזכר המאורע נקרא לאחר מכן בשם 'אי ההצלה'. גם הרצליה, 'עיירה נודעת בייצור הסרטים, ההוליבוד הישראלי', סובלת מהסתערות העדרים המעורבים של שוורים, אילים וחמורים, ואולפני ההסרטה שלה וציודם נהרסים כליל. אך אל לקורא לחשוש לגורל המדינה בשנת 2000; סוף טוב הכול טוב.

בסופו של דבר, עדרי הבהמות מוכרעים באמצעות המצאה חדשה: פצצה גזית-נוזלית שהמציא יהושע הרכבי, מדען ממכון ויצמן, והסדר שב על כנו (המדען ההירואי נהרג בקרב, אך אנדרטה מוקמת לזיכרו). גולדפלוס מתאר תופעות פוליטיות המוכרות לנו היטב משנת 2000 האמיתית, וביניהן בוז כלפי פקידי משרדי הממשלה וזלזול בהם (הם כבר אינם זוכים להערכה שנהנו ממנה בשנת 1950), וניסיונות של קבוצות דתיות קיצוניות להשיג עוד ועוד. לעומת זאת, תחזיותיו מתרחקות מהמציאות כשהוא חוזה שהמאבק באינתיפאדת החיות יביא לאחווה זמנית בין הפלגים המסוכסכים של החברה הישראלית. לאחר שגולדפלוס מסיים לגולל את סיפור המאבק ב'אינתיפאדת' בעלי החיים, הוא מתפנה לתאר ביתר פירוט את פני המדינה  ב"זמנו", דהיינו בשנת 2050.

מדינת ישראל שנת 2050 

יש לציין שכמה מתחזיותיו מדויקות להפליא. ישראל של שנת 2050 מוצגת כמדינה המעודדת יוזמה חופשית, אך בו בזמן מניחה בדרכה מכשולים בירוקרטיים רציניים. כמו כן, היא מכשילה כל ניסיון להשקעות חוץ. כאמור, שטחן של הערים גדל על חשבון השדות והפרדסים. תל-אביב היא כרך ענק, המורכב מערים נפרדות לשעבר, דוגמת רמת-גן וחולון.

בסוף הספר עורך גולדפלוס לקורא סיור ברחובות תל-אביב בשנת 2000 ובשנת 2050 (יש לציין שהתיאור אינו מרשים במיוחד: הכול גנים פורחים).

בכרך הענק יש שימוש בטכנולוגיות חדישות. דוגמה אחת לכך היא 'ראי רחוק' (טלוויזיה), מכשיר המחובר למכשיר אחר בשם 'קשר החושים'; אפשר לקלוט במכשיר זה לא רק תמונות, אלא גם תחושות וריחות (חברות בישראל ובחו"ל עובדות כיום על ייצורו של מכשיר מעין זה).

ביָמה של תל-אביב העתידית יש אי מלאכותי גדול. הואמשמש את התושבים כמקום רחצה נוח, המרוחק קמעה מהעיר. ראוי לציין שיש כיום תוכניות מפורטות לבניית איים מול חופי תל-אביב, אם כי מסיבות אחרות). מעל תל-אביב העתידית מרחף אי מלאכותי בשם 'אאוליה'; הוא מחובר לעיר בכבלי ענק ואפשר לעלות אליו בארבע מעליות עצומות. באי זה יש נמל תעופה ובתי מלון, והוא מקום הבילוי החביב על תושבי תל-אביב (הם מעדיפים אותו לאין ערוך על פני העיר עצמה), מעין 'קניון' מעופף. מסיבות שאינן ברורות, ניתק אי זה מכבליו (חבלה מכוונת?), מרחף בחלל והופך ללוויין.

על-מנת להרחיב את השטחים הניתנים לעיבוד בארץ הקטנה, בונים גנים תלויים באוויר המכונים 'פלא סמירמיס'; גנים אלו דומים לגניה התלויים של בבל הקדומה. העולם העתידי משתמש באינטנסיביות רבה יותר באנרגיית השמש. החקלאים של שנת 2000 מגדלים סוגים חדשים וטובים יותר של פירות ענקיים במיוחד, באמצעות הנדסה גנטית. בעיית המחסור במים נפתרת בשנת 2050; בכל מקום יש תעלות של מים מתוקים, ואין עוד צורך בגשם מלאכותי.

גולדפלוס אף מתאר ניסיונות לשינוי האקלים על-ידי הסטה מכוונת של ציר כדור הארץ. טיפול רפואי ניתן חינם אין כסף, והרפואה מחסנת אנשים מראש וכך מונעת מחלות. בתל-אביב של שנת 2000 יש רכבת תת קרקעית! אמצעי התחבורה ממשיכים להתפתח, ובשנת 2049 משוגר הטיל הראשון לירח, שם מתגלות עדויות לקיומם של יצורים חיים.

כעת, בשנת 2050, מתכננים את המסע הראשון למאדים ומצפים לתקשר שם עם יצורים חיים.

סקס 2050 

גולדפלוס מתאר את מנהגי החברה והמין: על-פי חזונו, זוגות לא יוסיפו ללכת ברחובות בעודם מחובקים או כשהם זה ביד זו, שכן אנשי שנת 2000 סולדים מ'גסויות' כאלה. נישואין, לעומת זאת, מקבלים תוקף רק אחרי שנה של מגורים משותפים של בני הזוג, וזאתכדי לבחון את מידת התאמתם זה לזו ואת רצונם לחיות ביחד. הלבוש מתקצר ונעשה ספורטיבי יותר.

נשים משתמשות בתמרוקים, אך נמנעות משימוש באודם, שכן הגיעו למסקנה (מסקנתו של המחבר, מן הסתם) שהדבר מכער את פני האישה. כמו כן, נשים חדלו לענוד עגילים. בעקבות נגישותם של ניתוחים פלסטיים אין יותר אנשים מכוערים. אנשים אינם מעשנים ואינם שותים משקאות חריפים.

גולדפלוס, לעומת זאת, אינו מעלה על דעתו שייתכן שימוש בסמים. גולדפלוס ניסה לחזות את פני התרבות של שנת 2000.

הוא חזה שאת מקומו של הספר המודפס ימלא ספר 'קולי', 'ליברופון', ספר ש'קוראיו' יאזינו לו (כיום אפשר למצוא המצאה מעין זו בכל חנות ספרים גדולה, אלא ששמה שונה: 'ספרים מדברים'). הדפוס ישמש רק לצורכי הפקת ספרים מדעיים וספרי לימוד.

הוא אף מתאר אלו סוגות ספרותיות יהיו פופולריות בשנת 2000: מדע בדיוני, רומנים היסטוריים (סאלאמבו מאת פלובר יהיה רב-מכר) וספרי מסעות. ספרי בלשים וספרי מתח, לעומת זאת, יאבדו את קהל קוראיהם, שכן הפושעים יעברו כבר מן העולם…

ובאשר לאמנות, גולדפלוס מתאר אמנות חדשה: קומפוזיציות פרחוניות בהשפעה יפנית ופיסול המבוסס על הפיסול היווני הקלסי. התאטרון ייאלץ להפוך ל'קולנועי' יותר, אם ירצה להתמודד עם הקולנוע.

 

גולדפלוס דייק בכמה מתחזיותיו; בדומה למרבית התחזיות בספרי המדע הבדיוני, הוא קלע למטרה באשר להמצאות טכניות רבות, אך טעה בניבוי פני החברה בשנת 2000, דבר קשה לאין ערוך. אף על פי כן, הקורא המודרני (איש שנת 2000 האמיתית) חש כנוסע במכונת זמן אל עולם מקביל, עולם דומה, אך גם שונה. גולדפלוס העריך נכונה את המשך הפילוג שבין דתיים לחילוניים, פילוג ששורשיו כבר היו בזמנו, אך לא העלה בדעתו את קיומם של דברים כה מהותיים לנו כיום; דוגמה לכך היא המחשבים (אבות הטיפוס שלהם כבר היו קיימים בזמנו), שהביאו לשינויים קיצוניים במעגלי העבודה והחברה.

אילו הגיע גולדפלוס במכונת זמן אל העולם האמיתי של סוף שנת 2000, עולם של קהיליות אינטרנט, חברות סטארט-אפ שצצות ונעלמות, חברות תקשורת רב-לאומיות החודרות אל כל פרט, וכיוצא בזה, סביר להניח שהעולם הזה היה מצטייר בעיניו כמוזר וכ'דמיוני' לאין ערוך מהעולם שתיאר בספרו; ואולי משהיה נוכח לדעת שהמאבק באויבי המדינה ובאנטישמיות נמשך גם בשנת 2000, היה מציין לעצמו בצער שלמעשה עולם כמנהגו נוהג.

שנת 2000! ימים שחלפו ואינם… חיים רחוקים-רחוקים… רעים, טובים, סתמיים, תמימים. לפעמים תוקף את האדם צחוק נבוב, אולם לעתים קרובות נתלית הדמעה על ריסי-העין. (ס' גולדפלוס, ישראל בשנת 2000, 1951).  

גולדפלוס מציג, איפוא, תמונה של עולם עתידני השונה מעולמנו אנו. העובדה שספרו נמנה עם סוגת המדע הבדיוני, מקלה עלינו לערוך השוואות מודעות בין העולם שבספר לבין מציאות חיינו. השוואות כאלה נערכות על-ידינו, בין במודע ובין שלא, גם כשאנו קוראים ספרים אחרים. אולי בשל כך אנו ממשיכים לקרוא בהנאה את הספרים הישנים שנסקרו בספר זה, שכן הם מציגים לפנינו מציאות בלתי-אפשרית, הירואית או אידילית: מציאות שיש בה טוב מוחלט ורע מוחלט, מציאות שבשביליה מהלכים גיבורים מקסימים וכל-יכולים, מציאות שהיינו רוצים לברוח אליה מן היום-יום הקשה והאפור. זהו סוד קסמם.

כותב שורות אלו פרסם מאמר על ספר זה במוסף הספרים של "הארץ " בשנת 2000. ולאחר מכן מאמר מסיים של ספרי "מטרזן ועד זבנג". הוצאת "בבל " טרחה ופירסמה מהדורה חדשה של ספר זה בשנת 2002 בעריכתו של חיים פסח.    גם לאחר תחקיר מקיף שערכו בבבל לא הצליחו העורכים להתחקות אחר זהותו של המחבר, שככל הנראה כתב את היצירה ביידיש. לא ברור אם מדובר באלמוני, ששמו לא היה מוכר בחוגים הספרותיים והוא לא הותיר שום כתב-יד מאחוריו זולת ספר זה, או בשם בדוי שבו השתמש סופר מוכר.  מה שבטוח הוא שמדובר באיש אינטליגנטי ביותר, בעל כושר אינטלקטואלי חריף ואיש מי שטוען שהוא פילו מבין עניין בתורת היחסות של איינשטיין. התעלומה של זהות  המחובר "ס.גולדפלוס " נשארה כשהייתה.

 

ראו גם

גרסה אנגלית מקוצרת של מאמר זה 

אפוקליפסה כאו:נעמי בבל על מרד החיות בישראל בשנת 2000

חגי גילר מבקר את ישראל בשנת 2000

מדינות ישראל העתידניות 

 

 

 

אלחנן לוינסקי וארץ ישראל ב שנת 2040     חגי גילר מבקר את ישראל בשנת 2000http://shesek.org/?p=1392

מדינות ישראל העתידניות

הופיע בגירסה שונה מאוד תחת השם "למען עתיד ילדינו " בגיליון יום העצמאות מאי 2003 של המגזין "פירמה –גלובס"")

אם תרצו אין זה מדע בדיוני.

(אהוד טוקטלי ניואלטנוילנד . 2002 )

ביום העצמאות ה-62 לקיומה של מדינת ישראל יש סימני שאלה גדולים יותר מאי פעם לגבי הצורה שאותה ילבש עתידה של מדינת היהודים בארץ ישראל, ואם יהיה כזה. אך דווקא בתקופה כזאת זה הזמן לפנות אחורה ולסקור את הצורות השונות שבהם חזו סופרים הוגים וחוזים שונים את עתיד המדינה , המזהיר, או השחור ( אין בדרך כלל משהו באמצע ) על מנת ללמוד משהו על עצמנו ואולי גם לתכנן על פי זה את עתידנו שכן דבר אחד ברור:אם לא יהיה לנו חזון עתיד לא יהיה גם עתיד.

אוטופיה עלי אדמות

הנביא ישעיהו .צייר מיכאל אנג'לו.
והיה באחרית הימים נכון יהיה בית הר ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים . ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה .
( ישעיהו פרק ב' פס' ב-ד)
יש מי שטוענים שהראשונים שחזו את בפרטי פרטים את עתיד מדינת ישראל היו נביאי המקרא הקדומים החל בנביא עמוס במאה השמינית לפני הספירה ובמיוחד הנביאים ישעיהו במאה השביעית ,ויחזקאל במאה השישית לפני הספירה ואלה חזו את שיבת עם ישראל לארצו "בסוף כל הימים " מלחמה הרסנית עם צבאות "גוג ומגוג " שהפרשנויות לזהותם השתנו משנה לשנה במשך 2600 השנים האחרונות בהתאם לפוליטיקה של הזמן/

ובסופו של דבר מעין אוטופיה כלל עולמית שתתרכז סביב ירושלים הבנויה מחדש וסביב עם ישראל . נבואות אלה השפיעו מאוד על כל הדורות הבאים והדרך שבה ראו ורבים את עתידה של מדינת ישראל המודרנית .
מדינת ישראל עצמה היא במידה רבה תוצר של חשיבה אוטופית, של סופרים ומדינאים שדיברו על הצורך בקיומה של מדינה עצמאית של העם היהודי בארץ ישראל ותיארו אותה בפרטי פרטים כאוטופיה מהסוג שהיה מקובל באירופה ביצירות פובליציסטיות וספרותיות שונות .

ארץ ישראל בשנת 2040

אלחנן לייב לוינסקי
.העיר גדולה עד מאוד ויש רחובות אשר אורכם כשתי פרסאות ויותר. החשמל מפיץ את אורו בכל הרחובות והבתים,ולילה כיום יאיר ומסילת החשמל עוברת בכל העיר מן הקצה אל הקצה. . הבניינים כולם יפים עד להפליא ,ויש כאלה שנבנו משיש הלבן. מספר תושבי העיר לפי המספרים האחרונים ,יותר ממליון .חוף האוניות גדול ומהולל מאוד ומתחרה במסחרו את מרסיי והמבורג .בייחוד גדול מאוד המסחר את ארץ הקדם בכלל וארץ ישראל בפרט..
( אלחנן לוינסקי. " מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השישי " 1892 )
. במאי 2010  מלאו  118  שנים לספר הראשון בעברית בתקופה המודרנית שתיאר את עתיד המדינה היהודית בארץ ישראל של אלחנן לוינסקי מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השישי שיצא לאור לראשונה במגזין בשם "הפרדס " במאי 1892 ותיאר מסע במדינה יהודית בארץ ישראל בשנת 2040 שבה הקימו אנשי תנועת "חובבי ציון" חברה אוטופית טכנולוגית ברוח רעיונות האידיאולוג שלהם "אחד העם ".
. בארץ ישראל בשנת 2040 החינוך הוא ממלכתי ציבורי וחינם אין כסף לומדים בו שילוב של לימודי דת וכלימודים כלליים ביחד עם לימודי החקלאות . שהרי ארץ ישראל היא בראש ובראשונה ארץ של חקלאים עובדי אדמה.. אך החקלאים שאותם מתאר לוינסקי הם שילוב של אנשי ספר ואדמה שספרי הש"ס והפוסקים נמצאים בספרייתם לצד ספרי בוטניקה וחקלאות . . התרבות שלוינסקי מתאר היא תרבות יהודית אך סובלנית פלוס חידושים טכנולוגיים וכלכליים
הכלכלה מתנהלת במימדים גדולים בלבד יש :מפעלים קורפרטיביים גדולים ,מסחר סיטונאי ,חנויות כל בו גדולות בעוד שהחנוונים והסוחרים הקטנים (הבורגנים ) שהיו כה דומיננטיים בגולה היהודית כמעט שנעלמו וביחד איתם נעלמו השמות והשפות של הגולה כל השמות הן שמות עבריים תנכיים למהדרין ואין להעלות על הדעת שמישהו ידבר אידיש בישוב בארץ ישראל. הממשלה מבטיחה אמצעי קיום בסיסיים ורמת מחיה סבירה בלי לכפות שוויון . לוינסקי מתנגד בהחלט לכל נסיון לכפות את חיסול הרכוש הפרטי דבר שרק עלול להביא לקרע חברתי. בארץ זאת אין ניגודים מעמדיים הודות לקיומה של שנת היובל המוזכרת בתורה שבמהלכה מוחזר כל רכוש לבעליו המקוריים
בארץ יש רפואה ציבורית גם בשנת 2040 אבל מצד שני מסתבר שגם באותו עתיד אוטופי הרופאים אינם מתעשרים מאחר שהם קניין הכלל ונותנים את שירותיהם ותרופותיהם חינם יש חוק וסדר "גם השופטים וגם השוטרים אינם עמוסי עבודה ,שכורים אין ,אין פרעות בחוץ ,אין גניבות גדולות . רציחות ..מעטים מאוד הלווים ואינם משלמים"….
.בארץ ישראל של שנת 2040 עומדת המשפחה במרכז החיים "רבות הן מאוד מודעות של שמחה וחגי המשפחה ..חיי המשפחה והצניעות אחת מהמידות הטובות בהן יתפאר ישראל ". ברור מהסיפור שאין שיויון בין גברים לנשים שהן כולן יפות אולם מהיותן נשים שאינן חכמות במיוחד "נוטה לבן לבבל החדשה (פאריז)" על פני ירושלים . .
לוינסקי עוסק גם באופנה של העתיד . הוא מדווח ממדור הרכילות של עיתון בשנת 2040 ( כן הרכילות עדיין קיימת ) כי "המודה האחרונה בירושלים : במשתה הערב בבית הנשיא במוצאי שבת לבשה בת הנשיא לבוש תכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן " ..ואילו הנערות לקראת ט'ו באב לובשות "שמלות לבנות של צמר גפן צחור ..ויקלעו בשאר ראשן מקלעות ציצים ופרחים ובייחוד השושנה הלבנה וחבצלת השרון . הבחורים גם הם כולם מלובשים בבגדי משי לבן ועל ראשיהם מגבעת לבנה של תבן הירדן ". בקיצור בגדים בצבעים הלאומיים של תכלת ולבן
.לוינסקי מתאר את החברה היהודית הזאת כחיה חיי שלום., והיא אף מעמידה בראש חוצות את נושא השלום המסמל את עם ישראל . בכל מקום אפשר למצוא את "מגרש השלום " " רחבת השלום " "שוקי השלום " יש בכל עיר קטנה וגדולה ויש גם כפרים ומושבות נקראות בשם השלום ( מזכיר קצת את ישראל בתקופה שלאחר הסכמי אוסלו כאשר הייתה אופוריה של שלום) . אבל מצד שני " ואף כי שלום לעמנו עם שכניהם ואין פרץ ואין צווחה ברחובותיהם פנימה בכל זאת ליתר תוקף ועוז ובנו גם מבצרים ומצודות כי מי יודע מה ילד יום " .. סך הכל יש שם צבא ארבעים אלף איש שולפי חרב שמשרתים רק שנה אחת ואף בה משתחררים לעבודות הקציר והבציר .שלום לישראל מבית ומחוץ ויש רק "מלחמות קטנות עם הבדווים בערבות פארן ".וכתוצאה "הוצאות הממשלה אינן מרובות חיל הצבא לא ידרוש הרבה " וכנראה שאין כלל צורך במיסוי ו"הכנסת הממשלה מנכסי הממשלה ".. לוינסקי רומז שהמדינה "חוסה בצילו של "מלך אדיר " (מן הסתם מעצמת על כלשהיא ).

אלחנן לוינסקי .ציור.

יהודים מכל העולם זורמים לארץ אוטופית זאת בגלל עושר תרבותה והאנטישמיות פסקה זה מכבר. התרבות העברית ואף הדת היהודית הפכה לדומיננטית בעולם כולו שבהו התקבלו דיני שמיטה וכשרות אחרי שהתברר שהם בריאים ויעילים יותר ואף מקבלים שמות תנכיים ( וכך שר הלגיון הצרפתי נקרא אבנר בן נר ושר הצבא האיטלקי הוא אבישי בן צרויה…) והכל נוסעים לארץ ישראל כדי ללמוד ממנה מאחר שהפכה למרכז תרבות הידוע בכל העולם . .
אך בסוף הסיפור משום מה הזוג אינו נשאר בארץ ישראל האוטופית אלא חוזר לחו"ל …..

על האוטופיה של לוינסקי האפיל בתוך כמה שנים יצירתו של עיתונאי אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם "אלטנוילדנד" ב-1902 אם כי הפעם העתיד היה קרוב יותר זה של שנת 1923 .אוטופיה זאת בניגוד לספרו של לוינסקי נכתבה בגרמנית ( ושם התרגום שלה לעברית "תל אביב " תרם את שמה של העיר העברית הראשונה). באוטופיה זאת תיאר מסע במדינה יהודית עתידנית של שנת 1923 שבה יש תרבות גרמנית קוסמופוליטית , שבה יש סובלנות דתית ובית מקדש על הר הכרמל ושבה המיעוט הערבי מרוצה בהחלט מחייו במדינה היהודית . השם של תרגום ספר זה "תל אביב " סיפק את שמה של העיר העברית הראשונה.
. לספר זה הייתה השפעה עצומה על התפתחות התנועה הציונית " . אחד מהויכוחים הידועים הראשונים של התנועה הציונית היה איזה צורת אוטופיה עדיפה: זאת שבה יש נטייה לתרבות עברית לאומית כמו בספרו של לוינסקי או זאת שבה יש נטייה לתרבות אירופית קוסמופוליטית כמו בספר של הרצל, ויכוח שניתן לאמר שהוא ממשיך במלוא העוצמה עד עצם היום הזה.
גם בעשורים הראשונים של המאה יצא מספר לא קטן של אוטופיות בשפה העברית שתיארו את הקמתה העתידנית של מדינה יהודית בארץ ישראל ואת פריחתה האמנותית והטכנולוגית .

ירושלים של "בצלאל"  


המעניינת והחשובה שבאוטופיות אלה הייתה יצירתו של מייסד בית הספר לאומנויות " בצלאל" בוריס שץ ירושלים הבנויה שנכתבה ב-1918 שיצאה לאור ב1924 ותיארה ארץ ישראל עתידנית שבה בית הספר ב"בצלאל" הוא מרכזה מדע והיצירה.שץ מתאר ירושלים טכנולוגית שהטכנולוגיה שלה מבוססת על אנרגיה סולארית שיש בה מדרכות נעות ודרגנועים ,בית חרושת לסרטים ורכבת פרברים . ירושלים
שבה בית המקדש השלישי שוב עומד על כנו בהר הבית בעוד שמסגד אל אקצא הועבר בשלמותו לשכונת "ימין משה " "כמזכרת תודה לשכנינו הטובים ,הערבים , על אשר שמרו את מקומותינו הקדושים". שץ היה מדוייק יותר כאשר תיאר את העת יד כליברלי מאוד מבחינה מינית ופתוח לאהבה חופשית .
עוד דוגמה מעניינת של הז'אנר האוטופי היא ספרו של חוקר התנ"ך הידוע חיים גבריהו "אנשי הגלעד:סיפור אוטופי על החיים בא"י במשך שלושת הדורות הבאים
שיצא לאור ב-1942 כספר לאחר שהופיע במקומון ירושלמי, ספר זה היה אמור להיות
חלק מההיסטוריה של העתיד שתתאר את התפתחות הישוב היהודי בגלעד במשך 90
השנים הבאות כאשר במדינה יהיו לא פחות מחמישה מליון תושבים יהודיים ! בספר זה מתואר כיצד אנשי הישוב היהודי העתידני שכולם הם דוברי שפה עברית מקראית צחה ביותר, מגלים צמח בר שמביא לשינויים דרסטיים לכלכלת העולם ואגב כך מגיירים שבטים ערביים כתוספת כוח למדינה היהודית .

אינטיפאדה בשנת 2000

רבות כתבו על מאורעות האימים שנתרחשו בישראל בשנת 2000 . אך לעומת זאת אין אף עדות אחת מפי עד ראייה , שהשתתף בכל אותם הקרבות הקשים , אשר הוטלו על האנשים על ידי "מרד החיות " .
( ס. גולדפלוס הפתיחה לישראל בשנת 2000 , 1951)
הוצאת בבל הוציאה לאור בשנת 2002 מחדש את ספרו של ס. גולדפלוס ( אולי שם בדוי של מחבר שעדיין לא זוהה ) . ישראל בשנת 2000 ספר שבמקור יצא לאור ב-1951

.ספר זה נתן תחזית חברתית וטכנולוגית מקיפה ביותר כמעט חסרת תקדים של ישראל בשנת 2000 ( ושל שנת 2050 ) שלא פעם יש בה נקודות דמיון מדהימות לזו של שנת 2000 האמיתית כמו למשל תיאור של מאבק התושבים ב"אינטיפאדה " של בעלי חיים (כנראה מטאפורה לערבים ). . גולדפלוס מתאר במהלך הסיפור תופעות פוליטיות המוכרות לנו היטב בשנת 2000 האמיתית כמו בוז וזלזול בפקידי משרדי הממשלה השונים ששוב לא זוכים להערכה שממנה נהנו בשנת 1950 אלא רק בקיטונות של גידופים. הוא מתאר את הנסיונות של קבוצות דתיות קיצוניות שונות להשיג עוד ועוד הישגים לטובתם, המפלגות הדתיות הן כמסתבר טרדניות בשנת 2000 של גולדפלוס לא פחות משנת 2000 האמיתית .מאידך הוא מתאר כיצד המאבק באינתיפאדה החייתית מביא לאחווה זמנית בין הפלגים המסוכסכים השונים של החברה הישראלית בשנת 2000.


לאחר שסיים את סיפור המאבק ב"אינתיפאדה" של בעלי החיים מתפנה גולדפלוס לתאר ביתר פירוט את פני המדינה בשנת 2000 ואחריה ויש לציין שיש לו כמה נבואות טכנולוגיות מדהימות בדיוקן .
ישראל בשנת 2000 מוצגת כמדינה המעודדת את היוזמה החופשית אך בו בזמן גם שמה בפניה מכשולים ביורוקרטיים רציניים ואף מקשה כל השקעות חוץ. .תל אביב היא כרך ענק המורכב משכונות שהיו פעם ערים נפרדות כמו רמת גן וחולון. בים ליד תל אביב יש בשנת 2000 אי מלאכותי גדול שנבנה כדי שלאנשי העיר יהיה מקום רחצה נוח בריחוק מה מהעיר. . כדאי לציין שכיום יש תוכניות מפורטות ביותר לבניית איים מעין אלה כמו אלה שתיאר גולדפלוס לחוף תל אביב אם גם לא מהסיבות שהוא הציע .
מעל לתל אביב מרחף בשנת 2000 אי מלאכותי בשם "אאוליה "המחובר לעיר בכבלים ענקיים ושאליו אפשר לעלות מהעיר בארבעה מעליות ענק . באי יש נמל תעופה ובתי מלון . והוא מקום הבילוי החביב על תושבי תל אביב שמעדיפים אותו לעין ערוך על העיר עצמה, מהתיאור דומה שהמדובר במעין "קניון " מעופף. על מנת להגדיל את השטחים הניתנים לעיבוד בארץ הקטנה בונים גנים התלויים באוויר כמו בבל הקדומה. יהיה שימוש אינטנסיבי ביותר באנרגית השמש שתנוצל באמצעות אמצעי אגירה שונים .
באמצעות מה שאנו היינו קוראים הנדסה גנטית יוצרים החקלאים של שנת 2000 פירות חדשים וטובים יותר למשל כאלה הנטולים גלעינים שהם ענקיים במיוחד . בעיית המחסור במים שוב איננה קיימת יותר בשנת 2050 שכן בכל מקום יש תעלות מים מתוקים וכך אין עוד מחסור במים ואין עוד צורך ב"גשמים מלאכותיים". טיפול רפואי ניתן אין כסף והרפואה משתדלת לחסן אנשים מראש על מנת למנוע מחלות ..
יש בתל אביב בשנת 2000 רכבת תת קרקעית! (לצערנו הרב כאן היה גולדפלוס אופטימיסטי יתר על המידה).
גולדפלוס מתאר גם את מנהגי החברה והמין וכאן הוא נראה לנו מגוחך ביותר. לדעתו זוגות שוב לא יסתובבו מחובקים או יד ביד שכן אנשי התקופה סולדים מ"גסויות" מאין אלה.
הלבוש נעשה קצר וספורטיבי יותר. נשים ממשיכות עם תמרוקים אך נמנעות מלהשתמש באודם שכן היגיעו למסקנה ( מן הסתם מסקנתו של המחבר ) שזה רק מכער את פני האישה. כמו כן השימוש בעגילים הופסק. אין יותר אנשים מכוערים כתוצאה מניתוחים פלסטיים. גולדפלוס חוזה כאן את האובססיה ליופי של שנת 2000 האמיתית. אנשים כבר אינם מעשנים יותר ואינם שותים משקאות חריפים . גולדפלוס ניסה גם לחזות את פני התרבות של שנת 2000.
הוא מתאר צורות אמנות חדשה קומפוזיצית פרחים שמוצאה ביפן , ומתאר את צורות האמנות הישנות יותר כמו פיסול שיתבססו על הפיסול היווני הקלאסי . התיאטרון יאלץ להיהפך ל"קולנועי " יותר כדי להתמודד עם הקולנוע.
גולדפלוס צדק בכמה דברים עד כדי להדהים. אך כמו ברוב ספרי המדע הבדיוני , נראה שבזמן שהוא קלע למטרה לגבי המצאות טכניות רבות הוא טעה בניסיון לנחש את פני החברה של שנת 2000 דבר שהוא קשה לעין ערוך .
ובכל זאת הקורא בספר בשנת 2000 האמיתית יוצא ממנו בתחושה המוזרה שהוא נכנס במכונת זמן לעולם מקביל עולם דומה ועם זאת שונה לעולם שבו הוא חי . העולם של הציפיות של איש משנת 1950 לגבי שנת 2000 ציפיות שחלקן התגשמו וחלקן לא התקיימו כלל וכלל ..

פופוליטיקה -העתיד הפוליטי

פרגוד הבדולח

מכאן שהסכנה העיקרית האורבת לנו מקורה בקבוצות המחתרת , הקומוניסטיות והאחרות , השואפות לערער את סדרי השלטון ולהפיל את המשטר . קבוצות אלו מקיימות קשרים עם סוכנים זרים ועם קבוצות ערבים המתקראות "מתקדמות" ..אנו חיים במדינה דמוקרטית בה יש חופש הבעה לכל ,כל עוד אין מנצלים אותו לצרכי הסתה ,חתרנות והשמצה וערעור דפוסי השלטון וארגוני המחתרת עושים זאת ..בנתיים ממשיכות "שלוש המפלגות " לפעול כממשלת ליכוד ,הבחירות מתנהלות במועדיהן ,אחת לארבע שנים , וכל גוף , ארגון או תנועה שאושרו על ידי הוועדה לבדיקת מהימנות ,רשאים להתייצב בפני הבוחר ולמצוא את ביטוים בכנסת ,בתנאי שיעברו את אחוזי החסימה . אולם אין הממשלה מוכנה להניח לנציגיהם של החתרנים לחדור שנית לבית –הנבחרים שלנו ולסכן את קיומנו …
( יהושע גרנות ,פרגוד הבדולח , 1969)
הפוליטיקה והמשטר הדמוקרטי הם אלמנטים מרכזיים של המדינה ועתידה , אולם באופן מפתיע קשה למצוא יצירות ספרות רבות שמתמקדות בנושאים אלה והשפעתם על פרצופה של המדינה בעתיד , שהם בין המייאשים ביותר לאזרח הישראלי ככול שרפורמה אחרי רפורמה בשיטת הבחירות רק מחמירות את המצב המסובך . יוצא דופן מכל בחינה הוא ספרו של יהושע גרנות "פרגוד הבדולח" מ-1969 .

ספר  זה נכתב בידי אדם שהיה עובד בכיר בנמל אשדוד בעת הכתיבה שמתאר את ישראל העתידנית של 1989 מדינה שבה יש לאזרחים רק חופש הבעה מוגבל למיעוט הערבי אין כל זכויות אזרח והיא שורצת מחתרות קיצוניות מהשמאל והימין השואפות להפיל את השלטון . הספר מתאר ניסיון להפיכה ימנית בידי דמויות שבאופן שקוף מאוד מייצגות דמויות ידועות כמו המשורר הלאומי הימני שאמור להתמנות לנשיא המדינה לאחר ההפיכה . יש לציין שב בניתוחים הפוליטיים שלו ובתחזיות רבות גרנות קלע למטרה , למשל בתיאורי הנורמות המיניות הליברליות וההשלכות שיהיו עליהם על החברה שהתגשמו כיום בדיוק כפי שתיאר. במבחינות רבות זהו ספר יוצא דופן אך בזמנו לא זכה לכל תשומת לב.

ממלכת ה' – מדינת ישראל החרדית

  

נוסף על כל אלה היו בירושלים גם חילוניים .כלומר : אדם חילוני אי אפשר היה לו להתקיים בירושלים אפילו שעה אחת . אילו נתפס היו קורעים אותו כדג .. רוב פעולותיהם היו בתחומי הטרור האישי מפני שלצאת למלחמה גלויה לא היו מסוגלים ,מחמת נחיתותם המספרית ..הכל ידעו על קיומם של החילוניים בירושלים. אבל מאחר שהללו הטיבו להסוות את עצמם ,גרמו שיהיה כל אדם חושד את חברו שמה הוא חילוני מסתתר.
( בנימין תמוז , פונדקו של ירמיהו, 1984 )
במדינה אחוזת פחדים קיומיים מסוגים שונים ומשונים אחד הפחדים הגדולים של הציבור החילוני הוא הפחד מכך שהציבור הדתי החרדי שהולך ומתרבה במהירות גדולה לעין ערוך מזאת של הציבור החילוני יהפך לבסוף לרוב ויהפוך את ישראל למדינת הלכה פנאטית "ממלכת ה' " שתישלט באופן אבסולוטי בידי הרבנים . .
ספרים ידועים מסוג זה הם ספרו של בנימין תמוז "פונדקו של ירמיהו ( 1984 ) וספרו של יצחק בן נר המלאכים באים " שמתארים עתיד שבו המדינה נשלטת בידי הרוב החרדי , והחילוניים הופכים למיעוט נרדף פשוטו כמשמען בזמן שהחרדים עסוקים בראש ובראשונה במריבות הפנימיות הבלתי פוסקות שלהן על קוצו של יוד.


דומה שבשנים האחרונות עם הריבוי הדמוגרפי החרדי פחת זה רק הולך ותופס תאוצה כפי שניתן לראות
מהספר בשם שמים ( 1998) של הדי בן עמר המתאר קורותיה של משפחה קיבוצניקית בשנים 1997-2010 כשישראל נהפכת בהדרגה אך בבטחה למדינת הלכה חרדית.


הדוגמה קיצונית ביותר נושא זה הוא בספרו של דניאל דותן ( דמות חשובה למדי בתרבות החילונית של ישראל והאיש שיצר את "סצינת "שינקין " ) אנרכיה מותק ( 1999) . שכלל את הסיפור הקיצוני מכל מסוג זה "אנרכיה מותק" על עתיד שבו החרדים דמויי הטאליבאן באפגניסטן שולטים במדינה בצורה אלימה ורצחנית ומחתרת נשים פמיניסטיות אנרכיסטיות נאבקת בהם .זהו סיפור מלא דם ואלימות והוא מקצין אולי יותר מכל סיפור אחר את החששות של חילונים שונים מפני השתלטות חרדית.


חשש זה  עלה גם גם על הבמה במחזה אטום מאת מתי גולן הצגה על העתיד של שנת 2025  שבו חרדים קיצוניים משתלטים על המדינה ומשתמשים בנשק הגרעיני כנגד הערבים. הצגה שעוררה מחלוקת קשה בין חילוניים ודתיים בישראל .
מעניין שיש גם סיפורים של הצד השני החרדי שגם הם תיארו עתיד שבו מדינת ישראל היא חרדית אלא שעתיד זה נראה בעיניהם אוטופי . שני סיפורים כאלה הופיעו במגזין לילדים דתיים "זרקור" . בשנת 1982 הופיע שם הסיפור מבצע בזק מאת "מלמד" זהו סיפור המתרחש בשנת 1994 בעתיד אוטופי כאשר כל הישראלים חזרו בתשובה. בין השאר יש תמונה של אנשי המטכ"ל כולם חובשי כיפות ומזוקנים.
כאשר היגיעה שנת 1994 האמיתית זרקור התמודד חזיתית עם העובדה שהיא לא הייתה זהה עם העתיד האוטופי שאותו תיאר ב"מבצע בזק" ופירסם סיפור המשך בשם "פשיטה בשמיטה" . ששם תואר אותו העתיד אוטופי ביתר פרטים : בין השאר בבל הישיבות ילמדו ממחשבים . כמו כן יהיה שלום עם הערבים הפלסטינאים שיסכימו לוותר על השטחים ורק המחבלים הפלסטינאים מהאזורים שבשליטתם בלבנון ימשיכו לאיים על מדינת ישראל. כפי שכבר אמרו רבים הסיוט של האחד הוא גן העדן של האחר.

מלחמה ללא סוף – המאבק עם הערבים

מאחר שלא נתקלו כמעט בהתנגדות התקדמו צבאות ישראל גם בעבר הירדן מזרחה. חלק גדול של הבדואים הנודדים עברו לעיראק וסוריה ובדרום לסעודיה . לפי קצב ההתקדמות יש לשער שצבא ישראל יגיע תוך יומיים שלושה לגבול המזרחי והצפוני ההיסטורי של ארץ ישראל . הבסיסים הישראליים עקבו בהתעניינות אחר מהלך ההתקדמות. הלגיון הערבי שגרש את הקצינים הבריטים מתפרר והולך . בני הפלאחים משליכים מעליהם את המדים וחוזרים לכפריהם . שלל נשק רב נפל לידי הישראלים .
( ירובעל "  ( שם בדוי של צבי לבנון ) למחרת עלות בגין לשלטון" 1955 )
נושא שמטבע הדברים הוא בעל חשיבות מרכזית בכל דיון על עתיד המדינה הוא שאלת היחסים עם הערבים ובראשם הפלסטינאים , נושא שעומד כעת במרכז סדר העניינים של החברה הישראלית ששרויה במלחמה עימם בעת כתיבת מילים אלה וזאת לאחר תקופה של איבוד עניין נושא במשך שנים כאשר נראה היה שפני הדברים הם לקראת שלום עם הערבים .במדינה שכל ההיסטוריה שלה עומדת בסימן מילחמות וחשש ממילחמות אין פלא שניתן למצוא בספרות הישראלית את נושא מלחמת העתיד ואם כי היצירות בנושא זה היו באופן יחסי מועטות יותר מכפי שניתן לצפות הרי דומה שאין כמוהן כדי לשקף את התקוות והפחדים ( בעיקר הפחדים) של החברה הישראלית בתקופה שבה נוצרו ספרים אלה.
לאחר הקמת המדינה החלו להופיע פה ושם כמה ספרי מדע בידיוני שדנו בנושא השלום והמלחמה בעתיד וגם הגישה שלהם הייתה פציפיסטיית ולרוב. לרוב הסופרים של התקופה העדיפו לא לתאר את העתיד כמי שהמלחמה עם הערבים נמשכת גם בו.
אבל היה יוצא דופן : ספר מוזר ביותר בשם "למחר עליית בגין לשלטון" מאת "ירובעל" ( שם בדוי של פעיל פנטי של מיפלגת "חרות " בשם צבי לבנון) שיצא לאור ב-1955 ותיאר כיצד נשיא המדינה מסלק את ממשלת שרת מהשלטון בהאשמה שאינה "לאומית " מספיק וממנה את ראש מפלגת חרות מנחם בגין לראש הממשלה.
לאחר שבגין מחסל את השיטה הסוציאליסטית בישראל ואת ההסתדרות הוא יוצא למלחמה כנגד ירדן וכובש אותה, וחוסיין נמלט לבן דודו בבגדד בזמן שהערבים מגורשים מישראל ומוחלפים ביהודי ערב. המעצמות מקבלות את כל זה כמובן מאיליו ומחזקים את קשריהם עם ישראל החזקה והמנצחת . ישראל חותמת חוזה שלום עם כל שכנותיה שרואים שעם מדינה חזקה כזאת עדיף לא להסתבך.
הספר עורר שערוריה זוטא. אנשי המפלגות השמאל האשימו את חרות שהספר עם תחזית העתיד המיידי שלו מהווה הוכחה לנטיות הפשיסטיות שלה ושל מנהיגה בגין , חרות לעומת זאת הכחישה כל קשר לספר וטענה שהוא פרובוקציה של השמאל שאין לה קשר אליה
למרות הסערה שעורר הספר היה סנונית הראשונה בשינוי ערכין שהתגלה בספרות העברית כלפי רעיון המלחמה וניתן לאמר שהגישה שהתגלתה הייתה פציפיסטית פחות ופחות מבעבר. נטיה זאת היגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים . לאחר הניצחון המדהים של ישראל ובין כל אלבומי הניצחון שפיארו את צה"ל יצאו גם ספרים של מלחמה עתידנית שהיו שונים מאוד מכל מה שיצא מבעבר. בהם המלחמה הוצגה כחוייה אדירה של ניצחונות בילתי פוסקים עבור האומה שמסתיימת אחרי זמן קצר ביותר ותוך מינימום של אבידות ( ומקסימום של אבידות ותבוסות לצד הערבי )

.ספר כזה היה "המלחמה הבאה " של יצחק חייק (1968) ותיאר את מלחמת ארבעת הימים של 1969 . הספר הנראה בדיוק כמו אלבום ניצחון ומלא מפות של אזורי הקרבות מתאר כיצד שבע מדינות ערביות פלוס הצי הסובייטי תוקפות אותנו ( הוא משתמש כל הזמן בגוף ראשון ) אך צבאותיהם ( כולל הצי הסובייטי ) מושמדים, חוסין נשבה ישראל כובשת את מצרים סוריה וירדן ונאצר נהרג במטוסו, תוך כדי בריחה לאלג'יר. ישראל משמידה 487 עשרות ספינות וצוללות , 31 בסיסי חל אוויר ערביים 487 מטוסים ואלפי חיילים ערביים בזמן שאבידותיה הם רק 26 מטוסים מספר קטן של כלי שיט -167 הרוגים ו44 נעדרים ! . ולבסוף "יונת השלום פרשה כנפיה " ישראל חותמת בסוף הספר שלום עם נציגי הערבים לדורי דורות.
…הפנטזיה הזאת שיקפה את מצב הרוח בישראל באותה תקופה שבה פורסמו מאמרים רציניים בעיתונות שדנו במלחמה אפשרית בין ישראל וברית המועצות. בהנחה שהערבים כבר אינם בגדר יריב של ממש.
אך לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973 הערבים כבר לא נראו מטומטמים כל כך והניצחון לא נראה בטוח כל כך. והמלחמות העתידניות החלו להיות מוצגים בספרות בצורה שונה מאוד.


עמוס קינן חיבר ספר בשם שואה 2 (1973) שיצא שוב כבלוק 23 (1996) על מלחמות אנסופיות מלחמת ארבעת הימים שבמהלכה נכבשו לבנון ירדן ודרום סוריה ומלחמת היומיים שמביאה אותנו לדלתה של מצרים ומלחמת היומיים השניה שמגיעה לכויית שלאחריהן נכבשת תל אביב בידי אויב בלתי ברור בזמן שישראל פולשת לטוברוק שבלוב…

הסופרת אורלי קסטל בלום מתארת את ישראל כנמצאת במלחמה חסרת טעם עם אוסטרליה בספרה דולי סיטי.ספר שהפךלסוג של קלאסיקה.

שלמה אריאל פירסם את דיפלומטיה במעמקי הים. (הד ארצי, 2000 )
שהוא מותחן פוליטי וצבאי על מדינת ישראל ומאבקה במדינה הפלסטינאית בשנת 2004 ,

אך דומה שאת סוג המלחמה שבה אנו נמצאים כרגע מלחמה עם טרור בילתי פוסק שאין ולא יכולים להיות בה ניצחונות גדולים , איש לא חזה.

שלום על ישראל

"משה הוא פלסטיני ! הוא מהרשות ! מה אתה מביא לי כזה הביתה? ואם ירצח את כולנו ?"
אני מסתכל עליה כאילו שהיא נפלה מהשמים . היא פשוט לא מבינה את הקטע . לא קולטת שדברים השתנו , שהאיש הזה בנאדם בדיוק כמוני ,שהאיש הזה לחם עם בעלה נגד יצורים מהחלל והציל את החיים שלו. אני מנסה להרגיע אותה אבל היא לא נרגעת . ..כל הזמן הזה מסתכלת על אחמד מרחוק ,בזהירות ,כאילו מחכה כל שניה שיוציא סכין וישחט את כולנו .כאילו שהוא לא הציל את החיים שלי מהמפלצות מהחלל .
ורד טוכטרמן "כל בני האדם בשלום ובאחווה "חלומות באספמיה :כתב עת למדע בדיוני ופנטסיה מספר 5 , 2003)

אוטופיסט בשם הרב פרירה מנדס כתב בסוף המאה ה-19 אוטופיה ציונית רצופה מלחמות אסונות וטרור בינלאומי שכתוצאה מהם מוקמת לבסוף מדינה יהודית . מדינה זאת מותקפת על ידי רוסיה באמצעי מלחמה חדשניים כמו מכונות ירייה חשמליות ופצצות המופעלות על ידי גזים . אך ההתקפה נבלמת מוקם גם סנהדרין ומוסדות לחקר השלום ולהשכנת השלום, העולם כולו יקבל את הסמכות השיפוטית של הסנהדרין כממונה על השלום הבינלאומי .
וכך גם בישראל במקביל לכל החזיונות הלוחמניים על מלחמות ניצחון בעתיד הופיע גם מספר קטן של סיפורים על השגת שלום עם הערבים חזון שנראה אז ( כמו היום ) כנאיבי .

המשורר פנחס שדה כתב ב-1960 סיפור מצוייר לילדים בשם "תגליתו הגורלית של ד"ר יוסף ק." על מדען בכור האטומי בדימונה שמגלה נמלים שצמחו לגודל ענקי כתוצאה מקרינת הכור כמו גם תרופה למחלת הסרטן שאפשר להכין מבשר נמלים אלה. ועם תרופה זאת הוא משכנע את מנהיגי המעצמות קנדי וחרושצ'וב לחתום על חוזה שלום זה עם זה ואפילו את מנהיג מצרים נאצר לחתום על שלום עם ישראל .
בשנות ה-90 במהלך תקופת הסכמי השלום עם הפלסטינאים כאשר חזון השלום ו"מזרח תיכון חדש " נראו כבהישג יד הופיעו לא מעט ספרים שתיארו את השלום העתידי עם הערבים .

בספרו של שלמה לאופר "הראשידה " ( 1992) משתלטת על ישראל בעתיד הקרוב יפהפיה כריזמטית , מעין שילוב מנצח של פנינה רוזנבלום ,לימור ליבנת והילארי רודהם קלינטון והלנה היפה . היא הופכת לשליטה האבסולוטית "הראשידה" . היא משיגה הסכם שלום עם המנהיג הערבי הדומיננטי ביותר בדרך הפשוטה ביותר :היא מקסימה אותו ביופייה ולאחר שהשניים מקיימים יחסי מין , הערבי מגיע למסקנה שיש לחתום על חוזה שלום עם אומה שיש לה מנהיגה מסעירה כזאת . דרך להשגת שלום שספק אם אפילו פרס וביילין חשבו עליה..

עוד ב-2001 הוקרן סרטו של ארי פולמן ( שיצר כבר בעבר סרט כמו מד"בי בשם "קלרה הקדושה") "מיד אין יזראל" שמתרחש בעתיד שבו נחתם שלום בין ישראל וסוריה ומתנהל מצוד אחרי הפושע הנאצי אחרון . ההתפתחויות באיזור הפכו את הסרט הזה לדמיוני יותר מאי פעם.
כפי שהדברים נראים כעת התקווה הקלושה היחידה לשלום עם פלסטינאים היא כתוצאה מפלישה של אוייב משותף שיאלץ את שני הצדדים להיאבק בו ביחד כפי שמתואר בסיפור מדע בדיוני "כל בני האדם בשלום ובאחווה " של הסופרת ורד טוכטרמן שהופיע בימים אלה במגזין "חלומות באספמיה ".

שליטים צבאיים עליך ישראל –משטר החונטה הישראלי.

ודרך אגב אקס תת אלוף , אומר האלוף מבלי להפנות את ראשו , אתה בטח רוצה לדעת מדוע לא יכולת להשיג את הרמכ"ל ,ומדוע לא יכולת להשיג את ראש הממשלה. אז אני אגיד לך. עכשיו כבר מותר לגלות : הרמטכ"ל זה אני. מישהו היה צריך להציל את המדינה מכל המטומטמים האלה.תסכים איתי.
( עמוס קינן , הדרך לעין חרוד , 1984)
עוד ספקולציה מקובלת היא השתלטות של הצבא ומפקד כריזמטי מקרבו על ישראל . ספקולציה שנעשתה פופולארית במיוחד כאשר ראש הממשלה מנחם בגין העיר פעם בצחוק (?) ששר הביטחון שלו אריאל שרון עלול יום אחד להקיף את בנין הממשלה בטנקים .כיום ככל שאנשי צבא בכירים לשעבר משתלבים אוטומטים עם פשיטת מדיהם בכל תפקיד בכיר הערות על "השתלטות" אנשי הצבא נשמעות יותר ויותר.

הספר המפורסם ביותר מסוג זה הוא "הדרך לעין חרוד " של עמוס קינן שמתאר את בריחתו של הגיבור חסר השם לקיבוץ עין חרוד מידי הגנרל הצבאי השולט בישראל בעתיד הקרוב. הספר נעשה גם לסרט שבו כיכבה בתור חיילת ישראלית שחקנית איטלקית לבשם אלכסנדרה מוסוליני ביתו של הד'וצה האיטלקי הפשיסטי במלחמת העולם השניה וכיום דמות ידועה במפלגה הפשיסטית האיטלקית בפני עצמה.
לרעיון זה היגיע בספרו של גדעון תלפז "אבשלום והנזיר " (1989) שבה ישראל הנשלטת בידי שליט צבאי כריזמטי במיוחד עומדת ב1999 על סף מלחמה עם הערבים .

מאז תאריך זה אכן התרחשו כמה מלחמות עם הערבים ,אולם לשמחתנו עוד לא התקיים כאן משטר צבאי.

האנשים שלנו בחלל –מדינת ישראל משתלטת על הגלקסיה.

"יום א' ,שעה שמונה שלושים ושבע ,בירח המלאכותי הישראלי הראשון בראיון מיוחד עם האלוף ברנע ,מצבא ההגנה לישראל ,נודעה לי הסנסציה העולמית המרעישה ,כי בהחלט יש אפשרות שחיים וקיימים בני אדם מחוץ לכדור הארץ ! כמו כן נודע לי כי האלוף משנה ברנע הגיע למסקנה זאת לאחר שסייר בכל כדור הארץ שלנו ! האלוף משנה ברנע גילה לי , כי הוא מעוניין לראות מקומות חדשים ואנשים חדשים .ועל כן הוא מקדיש את חופשתו השנתית לטיסה בחלל ".
( הבלשים הצעירים טסים בירח מלאכותי . מאת אבנר כרמלי . 1958 )
המאמצים להוציא אסטרונאוט ישראלי לחלל ,מאמצים שעד כה הסתיימו בכישלון , משתקפים ביצירות ספרותיות שונות שהן אופטימיות מאוד לגבי הגורל הקוסמי הצפוי לישראל בחלל .

בסדרת "ראל דארק כובש החלל " שיצאה לאור בהוצאת רמדור בסוף שנות השישים ונכתבה בידי כותבים ישראליים שונים תחת השם הבדוי "א. בנש" תוארו עלילותיו של גיבור החלל " שנולד באיזו עיר גדולה בשם תל אביב , אזור גבול של הפדרציה האסיאנית ".

באחד הספרים בסדרה זאת "מסתרי השמש הירוקה " (1969) שאותו כתב שמואל פרץ, העולם של אמצע המאה העשרים ואחד מחולק לגוש המערבי בראשות ארה"ב ולגוש המזרחי בראשות סין ששולט בכל אסיה פרט לישראל וללבנון שנשארות חלק מהגוש המערבי שכן "סין הכריזה שהיא לא מוכנה לבלוע את הסרטן היהודי פן יבולע לה"
הופיעו גם ספרים שתיארו את הטייס ישראלי הגיבור במרחבי הגלקסיה כשהוא נלחם בחייזרים דמויי ערבים ובשליטיהם הרודניים בעזרה לחייזרים טובי לב ( דוברי עברית ) כמו ספרו של יעקב אבישר "אנשים מכוכב אחר" ( 1988) .

בן דב היה ברנש מוזר …לא היה בו אף שמץ מן התדמית של כובש המדבר ,אותה מנסים רוב הישראלים להקרין . אולם מאחורי הופעתו המרושלת הסתתר אדם של ברזל .שוחחנו קצת . הוא סיפר לי שהוא לא יצא מתחומי ישראל לפני הגיעו לגיל 30 אם כי הרבה לנוע בתוך המדינה. הוא גדל בקהיר ,למד בתל אביב ודמשק ,התגורר בעמאן בירושלים אלכסנדריה חיפה בגדאד וערים ישראליות חשובות אחרות . אחר גברה עליו התשוקה למסעות והוא התגייס לעבודה בקיבוץ בן גוריון על המאדים.
( רוברט סילברברג על פני מליארד שנה , 1969 תרגם ישעיהו לויט )


מעניין שהתמונה של אימפריה ישראלית עולמית ואף גלקטית קיימת דווקא בספרי מדע בדיוני זרים שונים , שלא כולם התחברו בידי יהודים.

פרמר, חוזה פיליפ , נאהבים‏

סופר המדע הבדיוני פיליפ חוזה פארמר בספרו "נאהבים" ( 1961) את ישראל בעתיד הרחוק כמעצמה העולמית הדומיננטית הנאבקת בארה"ב הנשלטות בידי דת פנאטית.

הסופר פול אנדרסון שגם הוא משתמש רבות בספריו בדמויות של ישראלים עתידניים כמו בספרו המפורסם ביותר שאף הוסרט  THE HIGH CRUSADE ( 1964) שבו מופיעים בתפקיד קטן נציג האימפריה הגלקטית ישראלית ישו הלוי.

באחד מספריו האחרונים של אנדרסון STARFARERS (1998) מופיעה דמות בשם חני דיין ,צאצאית של משה דיין  אחד ממהמצביאים היודעים של מדינת ישראל ( וואולי גם של אסי דיין  במאי ידוע של מדינת ישראל או של יעל דיין  סופר מוכרת במדינת ישראל ?)  ואזרחית של "ההגמוניה הישראלית " .שיוצאת למסע ארוך אל הכוכבים ,לאחר שהסתבכה עם אנשי כת מסוכנת במאדים.


בסדרת HOMWORLD ( 1980) של הסופר הארי האריסון בעולם שבו יש משטר טוטליטארי , אחיד ישראל היא המדינה היחידה שנשארה ששומרת על עקרונות דמוקרטיה והיא עוזרת ללוחמי החופש להפיל לבסוף את המשטר הטוטליטרי .בספר זה מוצגת תמונה חיובית מאוד של ישראל כמעוז דמוקרטיה וסובלנות שלמרביתה צער לא קיים היום יותר בחוגים נרחבים בעולם המערבי.

לשיא הגרנדיוזיות היגיע סופר המדע הבדיוני הבריטי מ. ג'ון האריסון שבספרו The Centaury Device( 1974) מתוארת מלחמה גלקטית בין אימפריה הישראלית לבין חבר המדינות הערבי שנשלט בידי אידיאולוגיה כמו קומוניסטית מלחמה שמביאה להחרבת הגלקסיה בידי נשק יום הדין שבו משתמשים הצדדים.

הסופר פירס אנתוני תיאר בסדרה "BIO OF SPACE TYRANT כיצד מדינות כדור הארץ השונות מהגרות כל אחת לגרם שמים אחר במערכת השמש . מדינת ישראל מהגרת לירח של מאדים ,פובוס ( ונישלטת שם בידי אישה דמוית גולדה מאיר ) ושולטת על שכנו דימוס שמאכלס את הפלסטינאים בזמן שהיא במלחמה עם כוכב מאדים שמאכלס את אומות הערבים של המזרח התיכון בעבר.בספר אחר בשם DIASPORA מדינת ישראל שורדת לאחר חורבנה הפיזי בידי הערבים כמושבה בחלל ( הנשלטת בידי אישה דמויית גולדה מאיר ) , אך גם שם עליה להתעמת עם מושבות חלל אחרות שנשלטות בידי אנטישמים השואפים להשמדת העם היהודי אפילו בחלל החיצון .

שכירי החרב של העתיד

בספרי המד"ב הזרים הישראלים תוארו תמיד כלוחמים קשוחים גם בעתיד .
הסופרים הווארד וולדרופ וג'ק סנדרס כתבו ספר "The Texas-Israeli War: 1999 ( 1974) שבו שכיר חרב ישראלי עוזר למדינת טקסס העצמאית.
הסופר יואל רוזנברג יהודי כתב סדרת ספרים בשם מצדה שאחד מהם בשם "לא לשם תהילה " תורגם לעברית על כוכב הלכת מצדה שאנשיו צאצאי הישראלים והיפנים הם לוחמים שכירי חרב קשוחים ביקום שבו יש גם כוכבים צרפתיים וגרמנים והולנדים.


ובסדרת המדע הבדיוני המפורסמת מכל"חולית " ישנם רמזים ברורים לכך שהכוכב המדברי שממנו באו שליטי האימפריה הגלקטית, סלוסה סקונדוס הוא מקום שבו התיישבו ישראלים לשעבר,. וכך המאבק בין שליטי הקיסרות ובין הדררים הבדואים אנשי כוכב אראקיס ( חולית ) על "הסם " ( נפט?) הופך בין השאר לאליגוריה ברורה מאוד על המאבק בין ישראלים וערבים בהווה. בספר אחר בסדרה "בית הלשכה חולית " מופיעים יהודים המפוזרים ברחבי הגלקסיה ושומרים על אמונותיהם העתיקות בהיחבא ,ודומה שהם צאצאיהם של יהודי התפוצות .

אפוקליפסה עכשיו ?

אין לאן לברוח .
( מילות הסיום של הסרט "שלום למחסל" ביים יעקב פלורנטין, 1987 )
מסיבות מובנות לאור המלחמה הבלתי פוסקת בה אנו נמצאים והמצב הכלכלי החמור , ז'אנר האפוקליפסה זכתה לתחייה בשנים האחרונות ויש סימנים שהיא רק תתחזק בהמשך, דומה שרוב הספרים העתידניים שיוצאים היום לאור בעברית על המדינה הם ספרים אפוקליפטיים במהותם .

אפוקליפסה מרשימה מאוד היא ספרו של דוד מלמד החלום הרביעי :יומן אירועים ( 1986) שמתאר את חורבנה של ישראל לאחר שורה של מלחמות וכיבושה בידי הערבים. הישראלים עוברים למחנות פליטים בגרמניה ושם עליהם לחזור לחייהם של אבותיהם כיהודים אדוקים בעיירה.
ספר שתיאר סצינריו הפוך של אפוקליפסה ליהודי ארה"ב דווקא היה ספרו של מישקה בן דוד הבריחה האחרונה :תסריט פוליטי ( 1984) שבו יהודי ארה"ב הסובלים מגל גובר של אנטישמיות בעתיד הקרוב ובמיוחד מצד שחורים נאלצים לברוח לבסוף לישראל .
דוגמה בולטת במיוחד של הטרנד שהופיעה דווקא בימי שיא האופטימיות של הסכם אוסלו במיוחד בספרו של זאב בן יוסף "שלום על ישראל " (1995) שבו ישראל במאה ה21 חיה בשלום עם שכנתה פלסטין אך זאת חותרת כנגדה עם הנאצים שהשתלטו שוב על גרמניה ולבסוף כובשת את ישראל בדרכי מירמה ושולחת את כל יהודיה להשמדה. היהודי האחרון שנשאר לפליטה משמיד את כל הפלסטינאים עם תותח חלקיקים שהמציא , סוף הסיפור.
ספרים חדשים יותר בז'אנר כללו את ספרו של גלעד עצמון. מורה נבוכים . ( 2001.) סיפור על חורבן ישראל בעתיד.כתוב כזכרונות של אחד מתושביה לשעבר.

ספרו של חנן שטינהרט קוקש קודש! ( 2001) . תולדות מדינת ישראל בין השנים 1996 ו-2013 שבמהלכן היא סובלת מרד של ערביי הגליל ולבסוף נכבשת בידי הערבים.

ספרו של עמיחי שפירא . יום הדין : רומן אפוקליפטי . (הוצאת חלונות 2002 ) . על חורבן המדינה בידי הערבים לאחר שערפת מפר עוד הסכם שלום. בסופו של הספר מרחפת מרכבת האש של אליהו הנביא מעל לתל אביב והתערבות אלוהית מביאה לחורבן הערבים .
ויש גם סרטים אפוקליפטיים. בהם : שלום למחסל (1987) של יעקב פלורנטין  המובסס על סיפור של הסופר יצחק בן נר , על מדינת ישראל עתידנית אנרכית אלימה , שבה חבורת שוטרים קטלניים משליטה סדר על חורבות מה שנשאר מתל אביב במאבק כנגד כנופיות רצחניות . מי שהורג מספיק פושעים מקבל את הפרס הגדול : הזכות לעזוב את מדינת ישראל למקום אחר. אך בסוף הסרט מתגלה האמת המרה : מדינות העולם אינן מעוניינות בישראלים וסגרו בפניהם את השערים ובמילות המחץ המסיימות את הסרט "אין לאן לברוח ".

[

במידת מה הסרט הזה התבסס על סיפור ידוע של הסופר יצחק בן נר "אחרי הגשם " שתיאר מציאות עתידנית אנרכית אלימה שבה שולטות כנופיות רחוב אלימות בתל אביב.עתיד שכיום שנראה שכבר הוא קרוב להתגשם .

חזיונות של העתיד הציוני והישראלי.

אני משוכנע שאנו בדרך ליציאה מליל המלחמות ..זו בראשית חדשה .
( שמעון פרס , בראשית חדשה , 1998 )

עם עוסקים בספרים וסרטים בדיוניים על עתידה של ישראל אז מן הראוי גם לבדוק האם יש ספרים עיוניים שעוסקים בנושאז.

ואין הרבה כאלה..
יותר מכל דבר אחר חמורה היא העובדה המרה שאין בשנים האחרונות תוכנית אב לעתיד המדינה, שתציע חלופה ברורה להווה .
כיום כידוע הפוליטיקאים שלנו אינם אנשי ספר בניגוד לעבר ( שאז זה נחשב כמכובד וכמעט כחובה שכל פוליטיקאי יפרסם ספר או לכל הפחות קובץ נאומים ומאמרים ) ובכך למרבית הצער הם משקפים את החברה.

בולט במיוחד התחום ספרות העיון "העתידנית –חזונית " שמנסה להתוות דרך עתידנית למדינת ישראל ולציונות הוא ספרו של מרדכי נסיהו קוסמותאיזם ( , 1997) המחבר נסיהו היה אחד מהאידיאולוגיים של מפלגת העבודה בישראל והייתה לו השפעה רבה על יצחק רבין ושמעון פרס ועל תוכניות השלום שלהם. בספרו הטווה נסיהו חזון מדהים וחסר תקדים לעתידה של מדינת ישראל ביקום שהמחבר יוצא מנקודת הנחה שהוא מלא בציליביזציות של חייזרים . המחבר מאמין שעל ידי שימוש מושכל מתוחכם ומרחיק ראות בתרבות היהודית שמוצאה בתנ"ך ובעקרונותיו אפשר להטוות דרך להישרדות העם היהודי ומדינת ישראל תוך כדי שילובם כחוד החנית של המאבק להצלת המין האנושי מהשמדה עצמית באמצעות הנשק הגרעיני ההרס הסביבתי והתחממות כדור הארץ.
ספר זה שהוא מלא בספקולציות גרנדיוזיות ותוכניות מרתקות הוא לדעתי אחת היצירות החשובות ביותר שיצאו לאור בעברית בשנים האחרונות והוא רלוונטי מאוד גם ובמיוחד היום אך הוא לא זכה לתשומת הלב הראוייה לו . כנראה נראה בעיני המעטים שטרחו לעיין בו כיותר מידי רדיקאלי ו"דמיוני" . אך לדעתי דווקא תכונות אלה נותנות לתחזיות ולהצעות של נסיהו את עוצמתן .


שמעון פרס, האיש שאולי יותר מכל מדינאי ישראלי אחר עסק ודן בנושא עתיד המדינה פירסם ב-1998 את הספר החזוני בראשית חדשה שבה היטווה עתיד חדש וטוב יותר לישראל ולמזרח תיכון "חדש" באמצעות מהפכת המידע והשלום ".
ב-1999 יצא ספרו המסכם של פרס עם הרצל לארץ חדשה , ספר חצי בידיוני שבו הרצל מבקר בישראל המודרנית כשהוא מלווה בפרס ועושה השוואה בין חזונו ב"אלטונוילנד " ובין המציאות שלדעתו היגשימה את כל הציפיות . המציאות כיום כמה שנים מאוחר יותר כידוע היא שונה מאוד מכל תחזיותיו של פרס . במידה רבה ניתן להגדיר את נסיהו ואת פרס כ"אוטופיסטים הציוניים האחרונים".
למרבית הצער מאז פרס שחזונו במידה רבה התרסק ונסיהו קשה למצוא אנשים שיטוו דרך "חזונית" חדשה עבור המדינה . "חזון" לגבי העתיד משמעו : הצעות מפורטות ומגובשות איך צריכים להיות פניה של מדינת ישראל ויושביה לעתיד לבוא פוליטית , חברתית ותרבותית בלב המרחב הערבי העוין והמתחזק ואיך אפשר להגיע לשם, לא רק הזהרות ואיומים ערטילאיים או חזיונות אפוקליפטיים על קץ המדינה ללא שום תוכן חיובי ממשי כל שהוא כפי שעושים רוב הפוליטיקאים ( ובכלל זה גם המוכשרים שבהם מבחינה אינטלקטואלית כמו יוסי שריד ובני בגין) בנאומים ובמאמרים שלהם , איומים שהם בבחינת פחדים ולא חזון , אלא הצעת תוכנית מפורטת של "מה צריך לעשות ". חזון שאפשר להסכים עימו או להתנגד לו אבל חזון מגובש בכל אופן כפי שהיה בעבר להרצל והוצג בספרו "אלטנוילנד" וכפי שהיה למתנגדו של הרצל "אחד העם ' והוצג בספרו העתידני של תלמידו של "אחד העם " לוינסקי . הצעת חזון מגובש כזה ( ואין זה מספיק כלל לבטא דברים כלליים מאוד בנאומים בכנסת ,או במאמרים בעיתונות ) דורשת היום העזה אינטלקטואלית ואומץ לב רב, אולי הרבה יותר מבעבר ,

יוצא דופן אחד בעולם הפוליטי הישראלי בעל חזון מעין זה הוא יוסי ביילין שהטווה דרך כזאת בספריו האחרונים כמו : מותו של הדוד מאמריקה : יהודים במאה ה-21 ( 1999) ו אחד העם פינת הרצל ( 2002) , תוך התייחסות ברורה לחזונו של "אחד העם" , דרך שהיא כמובן שנוייה מאוד במחלוקת אבל לכל הפחות הוא מנסה להציע חלופה מגובשת כלשהיא למצב בו אנו נמצאים כיום.

יוסי ביילין שעוסק רבות בכתיבה עתידנית , אולי יותר מכל אחד אחר  כיום פירסם גם ספר מעניין מאוד בשם "מסוציאליזם לסוציאל ליברליזם " (1999) שבו היציע תוכנית לשינוי הסוציאליזם הישראל למשהו שמתאים יותר למאה ה-21.

מבין שאר הפוליטיקאים הישראליים העכשוויים הבודדים מאוד שניסו לדון בצורה מפורטת על העתיד לבוא וכיצד להתמודד עימו ניתן להזכיר ממפלגת הליכוד העכשווית רק את בנימין נתניהו בספריו מקום תחת השמש ׁ( 1995) ו מלחמה בטרור : כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי והטרור הבינלאומי ( 1996)

נתניהו על פי הדיווחים כתב ספר נוסף מסוג זה אך בחירתו לראש הממשלה בפעם השנייה  הפכה את פירסום הספר ללא פרקטי בשלב זה מאחר שעל פי השמועה הוא נאלץ ללכת כנגד כעמה מהרעיונות שמוצעים בספר. הספר כתוצאה נמצא כרגע במגירתו של נתניהו.

ׂוממפלגת העבודה העכשווית רק את אפרים סנה שבין ספריו בתחום יש את באחריות : ישראל בעולם שאחרי שנת 2000 ( 1996) וניווט בשטח מסוכן (2002) .

בספרים  אלה יש סוג של תחזית עתידנית והצעות מפורטות איך צריכים להיות פני ישראל במרחב העויין הסובב אותה . ניתן להזכיר עוד את אמנון רובינשטיין ) וספרו מהרצל ועד רבין והלאה ( 1997) שמציג רעיונות לעתיד הציונות.

את היועץ הפוליטי לשעבר ממפלגת העבודה חיים אסא שפירסם את הספר מהפכת ההזדמנויות ( 2001) על עתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל והצעות למען שרידתה

,אפשר להזכיר את שר האוצר בעת כתיבת שורות אלו את יובל שטייניץ מהליכוד שכתב מאמרים על הצורך של ישראל לפתח את כוחה הימי כדי לשרוד באתגרים של העתיד וגם זה סוג של חזון על עתיד צה"ל והמדינה .

ואולי אפשר להזכיר גם את אהוד ברק ממפלגת העבודה וכמה מהתחזיות האנליטיות שלו שהן מפורטות יחסית לאלה של פוליטיקאים אחרים שפרסם מידי פעם בעיתונות ובראיונות . ברק שממנו אפשר היה לצפות שיכתוב ספר שלם בנושא פירסם עד כה רק מאמר מפורט על נושא ביטחון ישראל בעתיד בקובץ בשם "ישראל לקראת שנות 2000 " שבכלל התבסס על הרצאה שנתן ב-1992 כשהיה במדים.
יש עוד שני פוליטיקאים נוספים שעסקו בעתידנות והם עשו זאת לאחר שכבר נטשו את עולם הפוליטיקה.  אלה הם גד יעקבי שעסק רבות לעומק ובפירוט בעניין זה בספרים שונים והיציע רעיונות מרחיקי ראות שונים ,לפחות לפוליטיקאי ( יעקבי שילוב מרתק של איש ספר ופוליטיקאי שכיום כמעט אינו בנמצא יותר היה לדעתי אחד ההחמצות הגדולות והמצערות של עולם הפוליטיקה הישראלי ) ,

יש גם את משה שחל שכתב ספר שלם של עתידנות פוליטית בשם "סדר יום חדש" מ-1992 עם הצעות משלו בנושא ( לא מקוריות וחדשניות במיוחד אבל הוא לפחות ניסה ) . פרט לשניים האלה אינני מכיר עוד פוליטיקאים נוספים שעסקו בנושא בכתב.

ראוי להזכיר את שלמה בן עמי לשעבר מהעבודה  ככל הנראה הפוליטיקאי הכמעט אחרון עד כה  שטרח לפרסם ספר של הצהרת כוונות והצעות מפורטות לשינוי החברה והמדינה , . הספר שפירסם ב-1998 היה "מקום לכולם " שהיה למעשה סדרת שיחות שניהל בתחומי מדינה וחברה עם אקדמאי עמית אלי בר נביא והיה  ניסיון מוצהר לשרטט מצע רחב יריעה ל'ניו-לייבור' ישראלי  שבו הציע  לשמאל סדר יום פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי עדכני, המכוון לכל שדרות החברה.

מבין הפוליטיקאים השונים שחשבו על רעיונות שונים בעלי אופי עתידני באמת אם כי לא פרסמו על כך ספר , אפשר למנות את משה ארנס אבי תוכנית מטוס "הלביא " . את יובל נאמן בעל רעיון "תעלת הימים " שלמרבית הצער לא התממש .ואת חיים רמון מפיץ הרעיון של הצורך בגדר הפרדה ביננו ובין הפלסטינאים . ואפשר להזכיר גם את יעקב מרידור אבי "מנורת החשמל שתאיר את כל רמת גן ".

אפשר להזכיר את אברהם בורג יושב ראש ההיסתדרות הציונית לשעבר ואחת הדמויות הבולטות במפלגת העבודה כיום , פירסם ב-1997 חוברת בשם ברית עם הפרק הציוני: טיוטת מתווה למדיניות התנועה הציונית עבור ההיסתדרות הציונית שעמד אז בראשה שבה קרה לשינויים מקיפים בפניה של הציונות הן בהיבט הארגוני המגדיר את דרכי פעולתה של התנועה הציונית ת והן בהיבט האידיאולוגי המגדיר את מהותה של הציונות החדשה.מאז פירסם בורג ספרים שבהם נטש לחלוטין את הרעיון הציוני וקרא למדינה מסוג חדש.

ואפשר עוד להזכיר מהליכוד את חבר הכנסת מיכאל איתן . הנ"ל לא פירסם מאמר מגובש על רעיונותיו   אבל העלה באתר שלו   כמה רעיונות מעניינים על עתיד שילוב טכנולוגית המידע בחברה הישראלית  ולגידור השטחים הפלסטינאים והקמת איזור חיץ בינם ובין ישראל .

מבין כל הפוליטיקאים הנוכחיים בכנסת אפשר להזכיר עוד רק את עינת וילף שפירסמה לאחרונה ספר רלבנטי מאוד בשם מקימים לוחמים ואנחנו  

.פרט לאלה אינני יכול לחשוב על שום פוליטיקאי שתרם רעיון עתידני כל שהוא הראוי לציון..
פוליטיקאים שמהם אפשר היה לצפות שישלחו את ידם בנושא ולא טרחו לעשות זאת הם יוסי שריד ממרץ ובנימין בגין מהליכוד. השניים האלה עוסקים רבות בהעלאת חזיונות שחורים משחור כמו רבים אחרים ובכך הם אינם מחדשים דבר , אבל הצעות למשהו חיובי אי אפשר לשמוע מהם. בעיני זה מוריד מערכם .
לעניות דעתי הפוליטיקאים הבודדים הנ"ל שכן עוסקים בכך עם כל מגרעותיהם השונות ( ראו נתניהו וסנה ) עדיין עולים בכמה וכמה דרגות על הרוב המוחלט של הפוליטיקאים הישראליים כיום.
אך אנשים אלה הם כמעט יחידים במינם. הם יוצאי דופן בין הפוליטיקאים הישראליים כיום שמתרחקים מהצעות ומתחזיות כאלה כמו מאש, לא עבורם דיבורים על העתיד הלא מיידי ואף הרחוק יותר וכיצד צריכים להיות פני המדינה והעם.
לעניות דעתו של כותב שורות אלה מאמצים אלה ליצירת חזון עתידני ללא קשר למידת הצלחתם המעשית , ומידת הגיבוש של החזון וההצעות שלהם ( ומידת המחלוקת שהם מעוררים) מעמידים את הפוליטיקאים הבודדים הנ"ל בכמה דרגות מעל פני הרוב המוחלט של הפוליטיקאים כיום.
ובנוסף לכל זאת ספרים וסיפורים על עתידה של המדינה ממשיכים להופיע והם ממשיכים להראות לנו שלא הכל הוא בהכרח שחור וכי יש עתיד אם רק נרצה בכך

.ניתן להזכיר בין ספרים אלה את ספרו של אהוד טוקטלי נוילטנוילנד .( 2002 ) ספר שיצא לאור כנראה בהוצאה עצמית של המחבר לרגל 100 שנה ל"אלטנוילנד " של הרצל.הספר כולל את המוטו הנחמד "אם תרצו אין זה מדע בדיוני ". בין השאר הוא מציע שיטה חדשה למימשל של המדינה. הכל נראה ואוטופי ולא פרגמטי במיוחד במצב של יאוש שבו אנו נמצאים כיום, אולם דווקא חיבורים כאלה (ללא קשר לרמה הספרותית שהיא תמיד ירודה ואינה העניין כלל של המחבר או של הקוראים ) יכולים להציע רעיונות חדשים ולא שגרתיים וכי למרות הכל "יש עתיד ".הספר בהחלט שווה עיון כדוגמה של הז'אנר הנכחד של האוטופיה.
וניתן להזכיר עוד לסיום את חוקר האינטרנט אמנון טיל שפירסם באינטרנט כמה סיפורים יוצאי דופן כיום על עתיד המדינה בשנת 2032 סיפורים שמתארים בפירוט הן עתיד "אופטימי" של המדינה והן עתיד "פסימי " , כשהמחבר מזכיר לנו שבסופו של דבר העתיד ניתן לשינוי והוא בידינו לא פחות מאשר בידי כל אחד אחר.

….ואם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא , ואגדה יוסיף להיות.
(תיאודור הרצל. אלטנוילנד. 1902 )


קישורים
תולדות המדע הבדיוני בעברית

ארץ ישראל בשנת 2040

חוזה מדינת היהודים 

השלב הבא של שמעון פרס
פרוייקט השלום של לובה אליאב

תוכנית החלל של יובל שטייניץ

החזון של עינת וילף

היש עוד אנשי חזון ?

עתידנים שונים לאורך הדורות על עתידה של ישראל

ירושלים באחרית הימים :תחזית עתידנית מימי בית שני

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

הצופן העתידני של נחמן מברסלב

עתידנים מודרנים

האיש שבא מהעתיד :על דוד אבידן

האם אתה הוא המנהיג הבא של מדינת ישראל ?:מנהיגות על פי יחזקאל דרור

העתיד הרחוק כבר כאן על העתידן דוד פסיג

עתידן של שדה הקרב

תחזית העתיד של האסטרולוג הרצל ליפשיץ

אסטרולוגיה ופוליטיקה

אירגונים של בעלי חזון

הפרוטוקולים של צעירי ציון

הראות לעתיד מנקודת התצפית של גידי גרינשטיין

מדע וטכנולוגיה ועתיד העם היהודי

מה לעשות עם הפליטים מדרפור

מדע בדיוני עברי

מדע בדיוני תוצרת ישראל

היכל התהילה של המדע הבדיוני הישראלי

מלחמות העתיד של ישראל

מדינות ישראל החלופיות

מדע בדיוני ופנטסיה בישראל בראשית המאה ה-21

מדע בדיוני ישראלי בסוף המאה העשרים 

ובגירסה אנגלית

שירת מדע בדיוני עברית

 גירסה אנגלית של כתבה זאת

חלק א'

חלק ב'

A Survey of Israeli Science Fiction and Fantasy in the Year 2003

איך תיראה תל אביב בשנת המאה לקיומה ?

שנת 2010 :ההווה כפי שדומיין בעבר

ישראל בשנת 2000 כפי שנחזתה בשנות החמישים

מכוכב חמה ועד צדק :העתיד כפי שהיה צפוי להיות בשנים 2007-2008

"

ארץ ישראל בשנת 2040- אלחנן לוינסקי והאוטופיה העברית הראשונה.

 

 ספרו של אלחנן  ליב לוינסקי העתידן הציוני הראשון במהדורה חדשה  .

הופיע באתר "האייל הקורא"

ביום העצמאות של מאי 2006 כאשר למדינת ישראל מלאו 58 שנים זה הזמן לפנות לסיפור הראשון שניסה לדמיין כיצד תיראה מדינה יהודית בעתיד של שנת 2040 , סיפור שהתפרסם לראשונה לפני 114 שנים בדיוק ובימים אלו נהנה מפלאי הטכנולוגיות שאותן חזה והועלה כולו לרשת והוא זמין שם לכל.

 

ארצי ועמי! אני שלכם, וחלומותי שלכם…. ( אלחנו לוינסקי )

 

בחודש מאי 2006 מלאו 114 שנים להופעתו של הסיפור האוטופי ( וגם המדעי בדיוני ) הראשון בעברית מודרנית ספרו של אלחנן לוינסקי מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השלישי " שהופיע לראשונה במסגרת המגזין "פרדס" באודיסה במאי 1892 ויצא לאור שוב כספר מיוחד עם תיקונים קלים ב-1893  ומאז במהדורות נוספות באודיסה ב-1918 ובברלין בהוצאת "התחייה" בשנת 1922 . הסיפור הופיע מאז במסגרת האנתולוגיות של האוטופיות "חזיונות מדינה " בעריכת ג. קרסל ופ. סנדלר מ-1954 . ולאחרונה ב"המחר של האתמול " של רות אלבוים דרור מ-1993 . ספרים אלו הם מטבע הדברים קשים למדי להשגה היום . אך בימים אלו ממש  סיפור ישן זה זכה לניצחון נוסף על הזמן הוא הועלה על הרשת בעזרת פרוייקט בן יהודה וכעת הוא זמין לכל לקריאה. מעניין לקרוא סיפור זה כיום כדי לראות באיזו מידה התממשו הציפיות של סופר מסוף המאה ה-19 לגבי מדינה יהודית בעתיד.

העתידן הציוני הראשון

זהו ספר אוטופי שמתאר את פניה של המדינה היהודית בארץ ישראל בשנת 2040 והוא נכתב בתקופה שבה היו בארץ ישראל רק יהודים מעטים והתנועה הציונית עצמה הייתה רק בחיתוליה. לוינסקי עצמו ידוע היום בעיקר בגלל הרחוב שנקרא על שמו שבו נמצאת התחנה המרכזית החדשה של תל אביב ומכללת המורים שעל שמו , אך בימיו היה אחת הדמויות המרכזיות שפעלו למען תחיית התרבות והשפה העברית והפצתן . אלחנן ליב לוינסקי  נולד בשנת 1857 . הוא ביקר בארץ ישראל ב-1881 וחזר משם כשהוא משוכנע בצורך להקים שם מרכז יהודי . הוא השתקע באודסה מרכז התרבות היהודית של התקופה והיה עסקן של תנועת "חיבת ציון " ושל התנועה הציונית וידידו הטוב של ההוגה הציוני המפורסם "אחד העם". הוא היה ממייסדי הוצאת הספרים "מוריה " וסייע רבות למפעלים ספרותיים ולסופרים עבריים . . מאידך הוא גם היה זה שייסד את היומון היידי הראשון של אודסה "גוטו-מארגען" ב-1901.בנוסף היה גם איש עסקים וסוכן של חברת היינות הארץ ישראלית "הכרמל " שלמוצריה הרבה לעשות פירסום גם ביצירותיו הספרותיות . הוא נודע גם כסופר ובעיקר ככותב פיליטונים הומוריסטיים מוכשר מאוד ומייחסים לו את יצירת הפיליטון הפובליציסטי בשפה העברית. בפיליטונים שלו הרבה להגיב בהומור טוב לב על אירועי השעה תוך שימוש בחומר מדרשי ובפולקלור עממי .לאחר מותו ב-1911  יצאו כתביו בשלושה כרכים בשנים 1911-1913 ושוב במהדורה נוספת בשנת 1936 עם הקדמה ארוכה של יוסף קלוזנר על חייו. אך יותר מכל הפיליטונים שלו התפרסם באוטופיה שלו שהייתה ראשונה מסוגה בעברית,ולמעשה ניתן לראות בה את ספר המדע הבדיוני הראשון שנכתב בשפה העברית . הוא חיבר אותה בהשראת אוטופיה ידועה של האמריקני אדוארד בלאמי שפורסמה ארבע שנים קודם לכן על החיים האוטופיים בשנת 2000 שבה הסוציאליזם שולט בעולם .ששמו של בלאמי אף מוזכר בטקסט של לוינסקי .   מקור השראה אחר ללוינסקי היו ההשקפות של של אידיאולוג תנועת חובבי ציון " אחד העם" ( שרק החל להתפרסם ב-1891 כאשר לוינסקי כתב את יצירתו זאת ) . לוינסקי היה משוכנע שלעתיד לבוא ארץ ישראל תהיה צריכה להיות מרכז רוחני לתפוצות הגולה לפי תוכניות "אחד העם " וכך תיאר אותה בסיפורו העתידני. . הסיפור מתאר מסע עתידני בשנת 2040 לארץ ישראל שבה הקימו אנשי תנועת "חובבי ציון " חברה אוטופית טכנולוגית ברוח רעיונות "אחד העם ". המסע מתואר בגוף ראשון בידי מורה לעברית שנשא זה מקרוב אישה שמסורה גם היא לתרבות העברית ואם כי הם חיים בחוץ לארץ ( ששם עברית היא שפה בינלאומית השגורה בפי כל בכל מקום ) הרי את ירח הדבש שלהם הם עושים בארץ ישראל . וגם זאת יש להגיד כי הנסיעה לארץ ישראל מודה היא כיתר המודות .הנימוס והמנהג לכל זוג –חדש מבני –עלייה לעשות את דרכם ראשונה לארץ ישראל ,לבלות שם את "תור הזהב" . (אלחנן לוינסקי) בארץ ישראל הזוג מגלה חברה טכנולוגית מתקדמת אם כי חקלאית ברובה שבה שולטת התרבות העברית לאחר תהליך ארוך של החייאה. בארץ ישראל שולטת השפה העברית בכל פינה והנאתו מהשמות העבריים של כל אדם כל מוסד כל רחבו וכל עיתון ניכרת בכל שורה ממש. . לוינסקי מספר שהישוב בארץ החל מחמת הרדיפות האנטישמיות בחו"ל והיהודים החלו את יישוביהם ליד יפו ומשם היגיעו עד שבם ועד הירדן ולא בחרב ולא בדיפלומטיה אלא על ידי קנית אדמות בכסף מלא.. בשנת 2040 ארץ ישראל מיושבת יהודים משני גדות הירדן. העיר גדולה עד מאוד ויש רחובות אשר אורכם כשתי פרסאות ויותר. החשמל מפיץ את אורו בכל הרחובות והבתים ,ולילה כיום יאיר , ומסילת החשמל עוברת בכל העיר מן הקצה אל הקצה. . הבנינים כולם יפים עד להפליא ,ויש כאלה שנבנו משיש הלבן. מספר תושבי העיר לפי המספרים האחרונים ,יותר ממליון .חוף האוניות גדול ומהולל מאוד ומתחרה במסחרו את מרסיי והמבורג .ביחוד גדול מאוד המסחר את ארץ הקדם בכלל וארץ ישראל בפרט.. ( אלחנן לוינסקי) המסע של הזוג הצעיר מתחיל בעיר הנמל "אשדות" שבה גרים מליון איש שממנה הם מפליגים באנייה של חברת אניות החשמל העברית ביפו. עיר הנמל אשדות מונה יותר ממליון נפש והחשמל מפיץ בה את אורו בכל הרחובות והבתים ומסילת החשמל עוברת בכל העיר. מאשדות אפשר לנסוע לארץ ישראל או דרך הים או ב"מגדל הפורח " דהיינו בתחבורה של ספינות אוויר . אך לצערנו אנו מגלים שגם בשנת 2040 ספינות האוויר עוד לא היגיעו לכלל שלימות מספקת וכך הגיבורים מעדיפים לנסוע באניית החשמל המהירות יותר מהמגדלים הפורחים . שמה של הספינה הוא "יהודה המכבי " ושם רב החובל שלה הוא יונה בן אמיתי . ואגב זהו מנהג מקובל בין אנשי אותו עתיד רחוק להיקרא בשמות תנכיים מעין אלה. בספינה הזוג מגיע ליפו ושם מתאר לוינסקי בין השאר את הזמרה "חכמת השיר והזמרה ..צעדה לפנים צעדי ענק במאת השנים האחרונות ..כי השכילו העברים ..לאחד את השירה המזרחית בכל עמקותה והרגשותיה עם השירה המערבית ביפיפותה ובחינה". חיי התרבות הם פעילים ביותר בכל עיר ועיר ואף הקטנה ביותר יש כתב עת וביפו למשל יש לא פחות משישה מקומונים ( לוינסקי קורא להם "מכתבים עיתייים ") שמתוכם מביא לוינסקי דוגמאות של מודעות "שגרתיות ". על ספרים שונים שמהם ניתן לראות על הפריחה התרבותית בארץ בהם מודעה על האנציקלופדיה העברית במהדורה חדשה עם הוספות ותיקונים רבים "תחת השגחת הפרופסורים זרחי ושמשי חלק כ"ה מן מוריה ועד משה ניתן להשיגו במחיר שקל ".לוינסקי מתאר גם את תוכנם של "מכתבי העתים"  העבריים האלה "שהם שונים בפרט אחד חשוב מאוד ממקביליהם באירופה ש"כל הליצנות והרכילות ולשון- הרע וניבול-פה וסיפורים בדבר מעשי-תעתועים ושיחות קלות שבין אוהב לאוהבתו ופרטי –כול של משפטים ידועים ..בכלל כל ההוללות ,שעולם הצרפתים מלא מהן ,לא תראה ולא תמצא במכתב-עתים עברי . כי הספרות היא מעיין החיים ,וכמו ששונים החיים הצרפתים מן החיים העבריים , כך שונים הם גם מכתבי העתים . סביר להניח שלוינסקי אם היה קם לתחיה בשנת 2006 לא היה מתלהב כלל מ"מכתבי העיתים " של מדינת ישראל המודרנים המלאים וגדושים בדברי "ליצנות ורכילות ". בעתיד של לוינסקי החינוך הוא ממלכתי ציבורי וחינם אין כסף לומדים בו שילוב של לימודי דת וכלימודים כלליים ביחד עם לימודי החקלאות . שהרי ארץ ישראל היא בראש ובראשונה ארץ של חקלאים עובדי אדמה.. אך החקלאים שאותם מתאר לוינסקי הם שילוב של אנשי ספר ואדמה שספרי הש"ס והפוסקים נמצאים בספריתם לצד ספרי בוטניקה וחקלאות . . התרבות שלוינסקי מתאר היא תרבות יהודית אך סובלנית פלוס חידושים טכנולוגיים וכלכליים הכלכלה מתנהלת במימדים גדולים בלבד. יש:מפעלים קורפרטיביים גדולים ,מסחר סיטונאי ,חנויות כל בו גדולות בעוד שהחנוונים והסוחרים הקטנים (הבורגנים ) שהיו כה דומיננטיים בגולה היהודית כמעט שנעלמו וביחד איתם נעלמו השמות והשפות של הגולה כל השמות הן שמות עבריים תנכיים למיהדרין ואין להעלות על הדעת שמישהו ידבר אידיש בישוב בארץ ישראל. הממשלה מבטיחה אמצעי קיום בסיסיים ורמת מחיה סבירה בלי לכפות שויון . לוינסקי מתנגד בהחלט לכל נסיון לכפות את חיסול הרכוש הפרטי דבר שרק עלול להביא לקרע חברתי. בארץ זאת אין ניגודים מעמדיים הודות לקיומה של שנת היובל המוזכרת בתורה שבמהלכה מוחזר כל רכוש לבעליו המקוריים בארץ יש רפואה ציבורית גם בשנת 2040 אבל מצד שני מסתבר שגם באותו עתיד אוטופי הרופאים אינם מתעשרים מאחר שהם קניין ה כלל ונותנים את שירותיהם ותרופותיהם חינם יש חוק וסדר "גם השופטים וגם השוטרים אינם עמוסי עבודה ,שכורים אין ,אין פרעות בחוץ ,אין גניבות גדולות . רציחות ..מעטים מאוד הלווים ואינם משלמים"…. אכן חזון אוטופי . .בארץ ישראל של שנת 2040 עומדת המשפחה במרכז החיים: "רבות הן מאוד מודעות של שמחה וחגי המשפחה ..חיי המשפחה והצניעות אחת מהמידות הטובות בהן יתפאר ישראל ". ברור מהסיפור שאין שיויון בין גברים לנשים שהן כולן יפות אולם מהיותן נשים שאינן חכמות במיוחד "נוטה לבן לבבל החדשה (פאריז)" על פני ירושלים . . לוינסקי עוסק גם באופנה של העתיד . הוא מדווח ממדור הרכילות של עיתון בשנת 2040 ( כן הרכילות עדיין קיימת ) כי "המודה האחרונה בירושלים : במשתה הערב בבית הנשיא במוצאי שבת לבשה בת הנשיא לבוש תכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן " ..ואילו הנערות לקראת ט'ו באב לובשות "שמלות לבנות של צמר גפן צחור ..ויקלעו בשאר ראשן מקלעות ציצים ופרחים וביחוד השושנה הלבנה וחבצלת השרון . הבחורים גם הם כולם מלובשים בבגדי משי לבן ועל ראשיהם מגבעת לבנה של תבן הירדן ". בקיצור בגדים בצבעים הלאומיים של תכלת ולבן . בארץ אין ניגודים לאומיים מסוג זה שקיים באירופה. הערבים לא מוזכרים כלל בשמם כאילו אינם קיימים . יש שוויון אזרחי מלא בין יהודים ל"נוכרים " ( שהם בבירור מיעוט ) שמבטיח הרמוניה ושגשוג. ירושלים ולא יפו היא לב הארץ ובה מתרכזים החיים המדיניים והתרבותיים של כל העם והארץ כל שאר הערים הגדולות בארץ הן רק בנות למטרופולין של ירושלים . כשמה כן היא עיר השלום אין בה מבצר ואין מצודה ואין חומה ואין תותח ובני האמונות השונות חיים בשלום בהר הזיתים יש בה אוניברסיטה וגם יש בה מצפה כוכבים מהולל שממנו חשבו את קו האורך העולמי הראשון. למרבית הצער ( או השמחה ) בית המקדש עדיין לא קם על כנו גם בשנת 2040 והכותל המערבי עומד בחורבנו . בירושלים מתכנס ה"וועד הלאומי " שמנהל את המדינה. אך למעשה ברור מהסיפור השלטון נתון בידי מפקידים מקומיים בכל מקום והממשל המרכזי הוא רופף. בירושלים מבקר הזוג בבית הנשיא שנבחר מדי שנה. אפשר לבקר בנחל קידרון שהפך מנחל חצי יבש לנחל גדוש מים הם מבקרים בים המלח שהפך להיות ים החים ושם יש גם גשם מלאכותי כמו גם פלאים טכנולוגיים אחרים . .לוינסקי מתאר את החברה היהודית הזאת כחיה חיי שלום., והיא אף מעמידה בראש חוצות את נושא השלום המסמל את עם ישראל . בכל מקום אפשר למצוא את "מגרש השלום " " רחבת השלום " "שוקי השלום " יש בכל עיר קטנה וגדולה ויש גם כפרים ומושבות נקראות בשם השלום ( מזכיר קצת את ישראל בתקופה שלאחר הסכמי אוסלו כאשר הייתה אופוריה של שלום) . אבל מצד שני " ואף כי שלום לעמנו עם שכניהם ואין פרץ ואין צווחה ברחובותיהם פנימה בכל זאת ליתר תוקף ועוז ובנו גם מבצרים ומצודות כי מי יודע מה ילד יום " .. סך הכל יש שם צבא ארבעים אלף איש שולפי חרב שמשרתים רק שנה אחת ואף בה משתחררים לעבודות הקציר והבציר .שלום לישראל מבית ומחוץ ויש רק "מלחמות קטנות עם הבדווים בערבות פארן ".וכתוצאה "הוצאות הממשלה אינן מרובות חיל הצבא לא ידרוש הרבה " וכנראה שאין כלל צורך במיסוי ו"הכנסת הממשלה מנכסי הממשלה "( זה באמת כבר נאיבי !) . לוינסקי רומז שהמדינה "חוסה בצילו של "מלך אדיר " (מן הסתם מעצמת על כלשהיא ). יהודים מכל העולם זורמים לארץ אוטופית זאת בגלל עושר תרבותה והאנטישמיות פסקה זה מכבר. התרבות העברית ואף הדת היהודית הפכה לדומיננטית בעולם כולו שבהו התקבלו דיני שמיטה וכשרות אחרי שהתברר שהם בריאים ויעילים יותר ואף מקבלים שמות תנכיים ( וכך שר הלגיון הצרפתי נקרא אבנר בן נר ושר הצבא האיטלקי הוא אבישי בן צרויה…) והכל נוסעים לארץ ישראל כדי ללמוד ממנה מאחר שהפכה למרכז תרבות הידוע בכל העולם . "ובעת ההיא עברתי את ארץ היהודים לאורכה אבל לא לרוחבה ,כי עוד לא עברתי בעבר הירדן ,כל חבל הארץ נחלת גד וראובן וחצי שבט המנשה מדן עד דמשק ומדמשק עד נהר הפרת ומנהר פרת עד בצרה ומבצרה לגד ומגד לקדמות ומקדמות לער-מואב וממואב לתפל ומתפל לצקלג עד באר שבע על גבול ישראל –את כל המדינות וחבל הים ההם ,אשר שם עתה רוב אחינו נחתים ,עוד לא ביקרתי . ( אלחנן לוינסקי ) . אך בסוף הסיפור משום מה הזוג אינו נשאר בארץ ישראל האוטופית אלא חוזר לחו"ל .

Theodor Herzl.jpg

בנימין זאב הרצל.

…. על האוטופיה של לוינסקי האפילה בתוך כמה שנים יצירתו של מחבר פיליטונים אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם "אלטנוילדנד" ב-1902 10 שנים לאחר לוינסקי , אם כי הפעם העתיד היה קרוב יותר זה של שנת 1923 .אוטופיה זאת בניגוד לספרו של לוינסקי נכתבה בגרמנית ( ושם התרגום שלה לעברית "תל אביב " תרם את שמה של העיר העברית הראשונה). יריבו הפוליטי של הרצל (וידידו של לוינסקי ) "אחד העם  כתב ביקורת קטלנית על "אלטונוילד" וטען שכאוטופיה בדיונית הספר נופל מכל הבחינות מספרו של לוינסקי . אחד העם לעג בארסיות לאוטופיה של הרצל . הוא העיר על אחד ההבדלים המרכזיים בין שני הספרים ,הערצה לתרבות העברית המקורית של לוינסקי לעומת העדפתו הברורה של הרצל לתרבות האירופית ( ובעיקר הגרמנית –אוסטרית ) כאשר כתב " אמת שם (בספרו של לוינסקי ) אנו נמצאים בשנת ת"ת (2040) ופה (בספרו של הרצל ) בשנת תרפ"ג ( 1923) . אבל שם יש תיאור של חירות לאומית אמיתית ופה יש רק חיקוי של קופים של התרבות האירופאית הנוצרית". הוא האשים את הרצל שבאוטופיה שלו הוא מתאר רק "קולוניה אירופית באסיה ש"אינה הולכת קוממיות אלא זוחלת ומתרפסת " בפני האירופים. זאת בניגוד לאוטופיה העברית הגאה של לוינסקי .

מקס נורדאו.

. הביקורת הרגיזה את הרצל מאוד. ידידו של הרצל מקס נורדאו (אביה של מה מכונה היום "יהדות השרירים ") הגיב בחריפות על התקפותיו של אחד העם וזה התגונן בשני מאמרים גדולים נוספים,ואל הויכוח הצטרפו אנשים נוספים שהגנו על אחד העם מפני התקפות נורדאו . . וכך יצא שאחד הויכוחים החריפים ביותר בתקופת ראשית הציונות התמקד למעשה סביב איכותם הספרותית והרעיונית של שני ספרי מדע בדיוני. ספרו של לוינסקי נשכח היום כמעט לחלוטין וכל מה שנשאר ממחברו הוא כאמור הרחוב שנקרא על שמו בעיר שאותה לא חזה כלל וכלל וגם בית המדרש לגננות ולמורות על שם לוינסקי  שנועד לעודד את החינוך הלאומי שהיה כה יקר ללוינסקי . אך זה עדיין מעניין לקרוא אותו היום 114  שנים לאחר פירסומו הראשון של הספר מעניין לקרוא את הדגש הרב שהוא שם על רעיון השלום ,רעיון שלמרבית הצער לא התממש ,ועל העתיד החלופי שהוא מתאר שבו התרבות העברית גאה ובטוחה בעצמה דומיננטית בארץ ובעולם. דומה שכיום כאשר התרבות האמריקנית מאיימת להשתלט לחלוטין על התרבות העברית שהויכוח שספר זה היה חלק ממנו הוא עדיין רלוונטי .   קישורים רלבנטיים מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף השישי :הטקסט המלא אלחנן לוינסקי בפרויקט בן יהודה אלחנן לוינסקי בויקיפדיה   אלי אשד על חוזה מדינת היהודים נשים באוטופיות הציוניות  אלי אשד על יהודים בחלל:מקורותיה של הספרות הספקולאטיבית בעברית  סיפור עתידני על מדינת ישראל בשנת 2000 ההווה כפי שנחזה בעבר אלי אשד על מדינות ישראל העתידניות

ציור מאת עטרה כהן

אלחנן לוינסקי ציור מאת עטרה כהן

 

פרוייקט השלום של לובה אליאב

תאומי צביה / אריה אליאב-לובה

תאמרו כי אלה הם חלומות באספמיא ומגדלים פורחים באוויר אך כמה יפים הם חלומות אלה ,הניתנים להגשמה בידי אנוש –מול האלטרנטיבות של סיוטי לילה שגם הם ניתנים להגשמה ומסתיימים בקטל ובהפיכת כל האזור כולו לתל חרבות שעליו מרחב ענן רדיואקטיבי " לובה אליאב לכותב שורות אלו יש חולשה לפוליטיקאים ששוברים את כל החוקים , לא דווקא בכך שהם גונבים כספים או מזייפים הצבעות ,אלא פוליטיקאים מהזן הנדיר הרבה יותר שהולכים להתנדב כאחים בבתי חולים וכמורים בבתי סוהר בלי כל ציפיה לרכוש מזה  הון פוליטי.אפשר לספור את הפוליטיקאים מסוג זה על אצבעות יד אחת ויש הטוענים שיש רק אחד כזה ושמו הוא אריה לובה אליאב. בימים אלו יצא לאור בהוצאת עם עובד ספר החדש ה-15 במספר של אריה לובה אליאב , "תאומי צביה " ספר שיש לראות בו מעין סיכום חיים ומחשבה .הספר הוא קובץ של מאמרים מיסמכים מסות וקטעים ששם בין דברים רבים אחרים הוא דן בשאלת קיומו של אלוהים ביקום שלנו ,בתנ"ך ובאירוטיקה הנסתרת ( והלא כל כך נסתרת ) שיש בו בפרשנויות ספרותיות ובשאלות מהות השלום.ולצד כל אלה משולבים פרקים מתולדות החייו העשירים והמלאים במעש של לובה אליאב . אדם שפעם נחשב לאיש שוליים אבל כיום רעיונותין הם כמעט בגדר קונצנזוס . לובה אליאב הוא פוליטיקאי מזן שכבר נכחד כמעט לחלוטין . אדם שלא רק מדבר על אידיאלים אלא גם מיישם אותם בכל מאודו בחייו .ובזמן שאפשר להיות ציני כלפי מרבית הפוליטיקאים בימינו אי אפשר להישאר ציני במחיצתו של אדם כמו אליאב.

אליאב נולד ב-1921 במוסקבה והיגיע כבר בגיל 3 ו לארץ. בצעירותו הוא היה פעיל בחוגי ההעפלה ופירסם ספר מפורסם  בשם "הספינה אולואה" ( 1967) .  על פעילותו זאת בהבאת מעפילים ( ובהם אישתו לעתיד טניה ) בספינה "חיים ארלוזורוב " ,ספינה שביצעה את המסע הערוך ביותר מכל  ספינת מעפילים, מסקנדינביה לארץ ישראל.

לובה אליאב מסביר על חבל העיר ערד.

הוא ניהל את הקמת חבל ההתיישבות לכיש ואת הקמת העיר ערד .וגם היה פעיל מאוד בין יהודי ברית המועצות כמזכיר בשגרירות ישראל בברית

המועצות וכראש צוות ארגון העלייה "נתיב ". על חוויות אלו פירסם ספר בשם "בין הפטיש והמגל " שאותו נאלץ לפרסם תחת שם בדוי "בן עמי " בגלל האופי הסודי של פעילותו זאת .

בשנות השישים הייתה לאליאב קריירה מצליחה מאוד מפלגת העבודה לא הדינוזאור של היום אלא המפלגה החזקה והדומיננטית של שנות השישים וראשית שנות השבעים שהוא היגיע בה לתפקיד בכיר ביותר בתחילה כבן חסותו של לוי אשכול ולאחר מכן בכוחות עצמו . הוא היגיע לדרגה של ,מזכ"ל המפלגה, והכל ציפו שהוא הוא יהיה היורש של גולדה מאיר בהנהגת המדינה ולא אנשים כמו שמעון פרס או יצחק רבין.

אלא שאז החליט אליאב לפעול בניגוד לכל היגיון פוליטי .הוא פירסם בשיא תחושת האופוריה שלאחר ששת הימים, ספר בשם"ארץ הצבי: הערכת מצב אפשרויות פתוחות לישראל "( 1972)  שבו הזהיר מפני המשך הכיבוש של העם הפלסטינאי והציע דרך אלטרנטיבית לעתיד של שיתוף פעולה בין שני העמים. אליאב הפך כתוצאה למוקצה במפלגתו ולאדם מוזר ומשוגע כמעט בעיני ראשיה. ההתנגשויות בין אליאב ומפלגתו הגיעו לשיאם בעת ההצבעה על 'מסמך גלילי' שפתח בעצם את השטחים בפני בניית ההתנחלויות. 80 חברים הצביעו בעד המסמך ואחד התנגד – לובה אליאב. הוא נאלץ לעזוב את המפלגה והפך לפוליטיקאי של השוליים במפלגות כמו "שלי" . מה יכול היה לקרות אילו היה אליאב מתעקש ונשאר כבכיר במפלגתו ומוביל אותה לבחירות כנגד הליכוד ואיך זה היה משפיע לעתיד על יחסינו עם הפלסטינאים היא שאלה מעניינת ביותר אך כמובן אין עליה תשובה . לאחר חברותו בכנסת עבד כמורה מתנדב במכללת תל חי ובעיירות הפיתוח שדרות ומעלות באור עקיבה ובקרית שמונה וגם עבור שירות בתי כלא, וגם עבד כאח מתנדב בבית חולים איכילוב ( האם אתם הקוראים יכולים  כיום להעלות על דעתכם חבר כנסת שיעבוד כמתנדב בבית חולים ועוד ללא מצלמות טלוויזיה שילוו אותו על כל צעד ושעל עם היוצא מהכלל של יוסי שריד שגם הוא עבד מורה מתנדב?) . לובה אליאב כתב על כך ספר בשם "עולם מלא". הקריירה של לובה אליאב כפוליטיקאי מהמרכז הסתיימה אבל הקריירה שלו כסופר ובראש ובראשונה כמחנך רק החלה ב-1986 בגיל 65 הגיל שבו רוב האנשים פורשים לפנסיה הוא הקים את הקהילה החינוכית ניצנה שעל גבול ישראל מצרים . קהילה זאת היא יחידה במינה בארץ, תשלובת של כפר נוער ובית ספר שדה ואולפן עולים ופארק המבוסס על אנרגיית השמש עבור נוער שוחר מדע , במקום יש מרכז להדרכת מדריכי מחשבים צעירים; לימוד של; תוכנית של ספורט אתגרי-מדברי; תוכנית אקולוגיה ומחזור חומרים; וגם תוכנית לחקר הדיונות בחלוצה. במקום יש אפילו מתקן התפלה חדשני .זה פרוייקט יחיד במינו שעליו גאה אליאב במיוחד והוא מקווה שהמקום ישמש כמנוף להפרחת הנגב כפי שחלם דוד בן גוריון. אליאב שואף להקים במקום חבל לכיש מודרני נוסח המאה ה-21.

אליאב עסק כל חייו עסק בקליטת גלי עלייה ובמרוצת השנים עברו במקום למעלה ממאה ומישים אלף בני נוער רובם עולים מחבר העמים ומאתיופיה. והיום עוסק הכפר בחינוך נוער ממוצא אתיופי פרויקט שהוא בעל חשיבות עצומה בעיניו .והמטרה העיקרית של הכפר להכיר לנוער את הנגב ולגרום לו לאהוב אותו ולבסוף, מי יודע , אולי גם להתיישב בו . הוא זכה לפרס ישראל ב- על תרומתו לחברה 1988 ולאחרונה ב-2003 בפרס בן גוריון על תרומתו לקליטת עלייה ולישוב הנגב על פי חזון בן גוריון.. הוא אף היה מועמד לנשיא המדינה מטעם העבודה ב-1993 אך הפסיד בהתמודדות עם עזר ויצמן. וכעת כאמור פרסם האיש רב הפעלים והזכויות הזה ספר סיכום "תאומי צביה " שבו הוא מביא מאמרים שונים עם השקפת האני מאמין שלו ופרקים מתולדות חייו ,פרקי סיכום של חיים עשירים ומלאי מעש מעין כמוהם.

פרויקט ישפלאור

בספר ניתן למצוא פרק מרתק של חזון אוטופי של אליאב על קונפדרצית "איס- פאל- אור" ( או "אורדון") )שאותו יצר לראשונה בסמינאר באוניברסיטת הרווארד בשם "האופציות הפתוחות בפני ישראל " סמינר שבו השתתפו אנשי ממשל בכירים אלוף שלמה גזית ואפילו נסיך סעודי " איס- פאל- אור " היא ישראל ירדן ופלסטין שהוא מקווה שיכולו לפעול כ"שוק משותף " לטובת כלל תושבי האזור ותיאר את המפעלים הגדולים האפשריים המשותפים ותשתיות משותפות שונות למדינות האיזור בנקודות המפגש בינן ושאר פרויקטים של ישות חדשה זאת לבוא שעתידה לדעתו לחדש את פני המזרח התיכון ולקדמו .בין הפרויקטים שמציע אליאב אפשר למנות הקמת מפעל מים בצפון שיביא לחלוקה רציונאלית יותר מזו הקיימת היום של מי הירדן והירמוך ובהסכמת לבנון גם הליטני ושיביא להפיכת הכינרת למאגר רב שנתי שישקה מאות אלפי דונמים נוספים הן בבקעת הירדן בשתי עבריה והן בישראל וברצועת עזה שתהיה חלק מפלסטין.

הוא מציע מפעל גדול בבקעת הירדן שיתבסס על חקלאות אינטנסיבית ועל יצור מזון ליצוא וישמש כתשתית ליישוב פליטים פלסטינאים בקנה מידה רחב. שכן היצרנים החקלאיים יהוו בסיס איתן להקמת כפרים עיירות וערים שיקלטו רבבות מתיישבים חדשים הפליטים שיהפכו את עמק הירדן לאזור פורח. מייצר ומייצא. ישפלאור תקים מפעל ענק בים המלח שהוא המאגר הטבעי הגדול ביותר שלה וששלושת מרכיביה מקיפים אותו סביב. ישפלאור תקים גם מפעל משני צדדי הערבה מדרום ים המלח ועד למפרץ עקבה. המפעל יקים הקמת תשתית תחבורה מודרנית , כוללת אוטוסטראדות ,רכבות מהירות ושדות תעופה .המפעל יקיף תעשייה אגרוטכנית גדולה שתתבסס על ייצור מזון מודרני בקנה מדיה בין לאומי. שמוצריו ישלחו בעיקר לאירופה בדרך הים והאוויר.אליאב מקווה לאורך הערבה הן בצד הישראלי והן בצד הירדני פלסטיני יקומו ערים חדשות דמויות ערד וכפרים חדשים שיוכלו לקלוט אלפי מתיישבים כולל פליטים. והערבה כמו בקעת הירדן תיהפך לאזור התיישבות צפוף ופורה כמו אזור הים התיכון מראש הנקרה לרפיח. גולת הכותרת של תוכניתו של אליאב הוא הקמת אגד ערים חדש וענק שבבנייתו ישתתפו גם מצרים וסעודיה שבו ישולבו עיר נמל גדולה וחדשה באזור סעודיה הגובל עם עקבה שישולב עם נמל עקבה נמל אילת ונמל טאבה המצרית למפעל משותף . מכיוון שהאזור הנוכחי במצרי הורמוז שדרכו מועבר הנפט הוא אחד המסוכנים והפגיעים בעולם לתהפוכות פוליטיות . עדיף לסעודים להעביר נפט דרך אזור אחר בטוח יותר . מנמלים אלה יזרום הנפט הסעודי וגם המצרי והירדני הישראלי בצנרת לים התיכון לאגד ערים ונמלים חדש שני שיקיף את נמל אל עריש המצרי ,רפיח ועזה הפלסטינאים ואשקלון ואשדוד הישראלים .ומשם ישלח הנפט במיכליות לאירופה וצפון אמריקה. לדעת אליאב זוהי הדרך הקצרה הכלכלית והמתבקשת ביותר להעברת נפט מהמזרח התיכון והיא תהיה מנוף עצום לפיתוח כל המדינות נוגעות בדבר .היא תשאיר את נמלי הורמוז כמעבר חשוב אך תיטול מהם את בלעדיותם.

לדעת אליאב אגדי ערים אלו יהיו בעתיד בין הערים הגדולות והמפותחות ביותר במזרח התיכון וימלאו תפקידים דומים לאלו שמילאו אנטוורפן ורוטרדם באירופה .הם יהוו את מוקד המפגש בין שלוש יבשות אפריקה אסיה ואירופה .מסביב להם יבנו תעשיות יסוד בכימיה ובפטרוכימיה ומטרולוגיה .כמובן שיש לבנות אותם בצורה שלא תפגום בסביבה וביופייה ולא תהרוס אותה זהו חזון שאליאב שהוא חובב תנ"ך גדול רואה בו הגשמה של חזון השלום התנ"כי ועל כך כתב ספר בשם  "לב חדש ורוח חדשה " .. חזון אוטופי אולי אבל משהו מהסוג שאולי כדאי שיתגשם .

ראיון עם לובה אליאב

א.א. : 33 שנים אחרי הפירסום המקורי ,מה אתה חושב היום על "ארץ הצבי" שעורר בזמנו סערה כה גדולה ?
אליאב : אני לא חושב שצדקתי בכל הדברים שכתבתי שם , אבל בהחלט צדקתי בכמה מהם ובדיעבד אין ברירה אלא לאמר "אמרתי לכם ". באותן השנים הייתי מזכ"ל מפלגת העבודה בשיא עוצמתה, הייתי מין מספר 3 במפלגה וכבר אז אמרתי שהבעיה הפלסטינאית שהיום היא כה מובנת מאליה אבל אז לא הייתה מובנת כלל היא לב הסכסוך כזה ואני אמרתי אז שזאת הבעיה ויש להכיר בזה. ויש להחזיק בשטחים רק על מנת להחזירם ויש להימנע מהתנחלויות . ואז אמרה לי גולדה מאיר שאין דבר כזה ואין עם כזה. אני הייתי הראשון מתוך האליטה הפוליטית של המדינה שדיבר על זה ברצינות.
לפני היו אנשים כמו פרופסור ישעיהו ליבוביץ והעיתונאי אורי אבנרי ואלוף במילואים מוטי פלד שהשמיעו דעות דומות ומקבילות אבל הם היו בשוליים הפוליטיים ואף אחד לא לקח אותם יותר מידי ברצינות. אני הייתי הראשון מתוך הלב של הצמרת הפוליטית,שדיבר על זה. היה גם יצחק בן אהרון מזכ"ל ההסתדרות שדאז שאמר שאנחנו יושבים בשטחים על גחלים לוחשות . אבל להיאבק ישירות מול גולדה דיין ופרס שאז היה אביר ההתנחלויות אני הייתי הראשון. אני החתמתי אז 100 איש כמו א.ב. יהושע ועמוס עוז על עצומות נגד הכיבוש וההתנחלויות , אני הזהרתי ואני צדקת . היום"ארץ הצבי "ה ספר שבמרכז הקונצנזוס ממש אבל אז לפני 30 שנה זה היה ספר שוליים קיצוני טרפה וכפירה בעיקר ושילמתי על כך בקריירה הפוליטית המזהירה שלי . היום אני מרגיש שאני בקונצנזוס אבל ישראל שילמה בנתיים מחיר נורא.

אני מרגיש שאני השפעתי בנושא על דעת הציבור אבל לקח לזה הרבה זמן כדי לחלחל . ואני מצטער על כל הזמן שאבד והדם שנשפך בנתיים.
אבל מצד שני נכון הוא שגם לא ברור בכלל אם היה עם מי לדבר בצד השני ויכול מאוד להיות שגם הפלסטינאים הם היו צריכים את כל הזמן הזה שחלף. באמצע שנות השבעים התחלנו לחפש פרטנר בין הפלסטינאים ומצאנו את איסאם סרטאוי ודיברנו עימו במשך שנים בפריז. מצאנו בו איש שמוכן לדבר על חלוקת הארץ לשתי מדינות והוא שילם על כך בחייו . הוא נרצח בידי הפלסטינאים.
 

  א.א. : בדיעבד אתה לא חושב שאולי היית משפיע יותר ואולי מביא לשינויים גדולים יותר אם היית נשאר כבכיר במפלגת העבודה ?

אליאב : זאת באמת שאלה קשה. חברים רבים אמרו לי אז את זה למה אתה יוצא אתה יכול להשפיע יותר מבפנים כמספר 2,אל תשבור את הכלים וחכה, אל תעשה מהומה ואל תתנגש חזיתית ותוכל להשפיע יותר מבפנים. חנה זמר שהייתה עורכת "דבר" אמרה לי : "מה אתה עושה אתה יורד מהמכונית המהירה שאתה נוסע בה ונכנס לג'יפ ישן" .

הייתי יכול להיות ראש הממשלה כי הייתי אז בכיר יותר במפלגה מרבין ומפרס. אבל אני אמרתי לעצמי שאני לא יכול יותר . הייתי חייב לעצמי לעשות את זה כי המדינה הולכת למסלול התנגשות ותבוא עלינו עוד מלחמה . כתבתי אז משל על שחף שרואה ספינה עומדת לתבוע ועליה נשף והשחף זועק אם לא תשנו כיוון הספינה תשקע". המשל נכתב שבועיים לפני מלחמת יום כיפור … אני לא רוצה להשוות את עצמי כנביאים התנכיים ששילמו ביוקר על דברי האמת שלהם ,אבל אם יש בית ישראל שסובל אז חובה לזעוק ובאז באה מלחמת יום כיפור והספינה התנפצה לסלעים . ואז הקמתי את מפלגת "שלי" ובקושי נבחרנו שני אנשים אני ומאיר פעיל .
א.א. אתה מושפע מאוד מהתנ"ך אתה מאמין שעדיין יש לו חשיבות באמריקניזציה הגואה ?
אליאב :אני מאוד מושפע מהתנ"ך. אני מייסד קהילה נוער בארץ תנ"ך קלאסית ואני חושב שהתנ"ך ממשיך להשפיע על חלק מהנוער .לצערי גם במחנה הימין הקיצוני גם הם משתמשים בתנ"ך.אני נעגן בתורתה נביאים במיכה וישעיהו הנביאים בעלי החזון האוניברסאלי והם נאחזים ביהושע ובכיבושים האכזריים שלו. לתנ"ך יש כמה פנים שונות ואפשר להשתמש בו בצורות שונות וסותרות.
א.א. מה לדעתך צפוי לנו בזמן הקרוב ?
אליאב : היום המציאות היא כזאת שרוב הקהל אומר שצריך לחלק את הארץ פחות או יותר בגבולות שישים ושבע לשתי מדינות אחרות .ואני יושב בנגב וטענתי מאז ומתמיד :הנגב ריק ויש ליישבו אז מה אתם נדחפים לעזה עם שני מיליון התושבים שלה .את כל השנים המבוזבזות האלה היה צריך להקדיש ליישוב הנגב. היום אני מאוד מאוד מודאג ממה שיקרה לנו בחודשים הקרובים,וממה שיקרה אחרי ההתנתקות.

א.א. : מה היית מציע לאנשי מפלגת העבודה לעשות על מנת לשנות את מצבה?

אליאב : אני מאוד לא מרוצה ממה שקורה היום במפלגת העבודה שאני אגב חבר בלשכה שלה כיום . אני מתבייש במה שקורה במפלגה הזאת וחושב שהמפלגה הזאת צריכה לקום מעפרה לדעתי הם ירו לעצמם טיל ברגל בפרשת הזיופים.אני תומך במנהיגותו של אמיר פרץ. היכרתי אותו משדרות כראש מועצה טוב ורגיש מאוד מבחינה חברתית. אף אחד מחמשת המועמדים להנהגה כיום הוא לגמרי לפי רוחי, אבל אני תומך באמיר פרץ. אני רואה בעמיר פרץ, ובאיתן כבל ואופיר פינס את ממשיכי הדרך והעתיד במפלגת העבודה. אני מאוד מודאג וחרד בטווח קצר בנושא המדיני והכלכלי .מהפערים המתגברים . אני מאוד מודאג מההפרטה של נתניהו בלי בלמים לא הכל צריך להפריט ולתת ל10 משפחות עשירות שישלטו על כל השאר. ואני נגד קפיטליזם ערום של ניצחון החזקים נגד החלשים.

 

א.א. : מה היית מציע לאנשי מפלגת העבודה לעשות על מנת לשנות את מצבה?

אליאב : אני מאוד לא מרוצה ממה שקורה היום במפלגת העבודה שאני אגב חבר בלשכה שלה כיום. אני מתבייש במה שקורה במפלגה הזאת וחושב שהמפלגה הזאת צריכה לקום מעפרה לדעתי הם ירו לעצמם טיל ברגל בפרשת הזיופים. אני תומך במנהיגותו של אמיר פרץ. היכרתי אותו משדרות כראש מועצה טוב ורגיש מאוד מבחינה חברתית. אף אחד מחמשת המועמדים להנהגה כיום הוא לגמרי לפי רוחי, אבל אני תומך באמיר פרץ. אני רואה בעמיר פרץ, ובאיתן כבל ואופיר פינס את ממשיכי הדרך והעתיד במפלגת העבודה. אני מאוד מודאג וחרד בטווח קצר בנושא המדיני והכלכלי .מהפערים המתגברים . אני מאוד מודאג מההפרטה של נתניהו בלי בלמים לא הכל צריך להפריט ולתת ל10 משפחות עשירות שישלטו על כל השאר. ואני נגד קפיטליזם ערום של ניצחון החזקים נגד החלשים.

 

א.א. כיצד אתה רואה את העתיד ?
אליאב : אם אני מסתכל קדימה אז אני מאמין בחזון של קונפדרצית " איס פאל אור " של שוק משותף בין שלוש ישויות, ישראל בגבולות שישים ושבע ,פלסטין וירדן.  לדעתי ישראל ופלסטין קטנות מידי כל אחת כשלעצמה ויכולות לשגשג רק ביחד ובשיתוף פעולה ואת בעיית הפליטים צריך לפתור בפלסטין וירדן.. לדעתי הרעיון הזה עדיין תקף גם לאחר כל הטראומות שעברנו ונעבור והתנגשויות שעוד נעבור עם הפלסטינאים ,זאת לא דרך חלקה אבל אני מאמין שגם בקצה המנהרה החשוכה יש אור.

 

א.א אתה לא חושב שזה עלול להיות כמו הפדרציה אירופית שגם היא לא נראית כיום כמצליחה במיוחד?

אליאב: אני ראיתי את אירופה בשנות הארבעים מתבוססת בדמה ואחוזת שנאה איומה של עם אחד לשני . ואם מישהו היה אומר לי אז שיקום שוק אירופי משותף וממנו יצמח איחוד אירופי שעם כל הסדקים הוא לא מתפורר הייתי צוחק לו. אז אם באירופה זה היה אפשרי אני מאמין שבישראל ובמזרח התיכון זה גם כן אפשרי.

 

ראו גם :

" לובה אליאב בויקיפדיה

לובה אליאב בהוצאת עם עובד 

לובה אליאב באתר הכנסת

שיחת עומק עם לובה אליאב    

חזון חורק שיניים     

לובה אליאב מדליק משואה       

לובה אליאב רץ לנשיאות

משני עברי המעברה" ספר מאת לובה אליאב ויוסי אלפי" 

אתר ניצנה

ניצנה בויקיפדיה

עוד על ניצנה

שלמה גזית על ניצנה  

חזון הפיכת הנגב לגן פורח

לובה אליאב ואריאל שרון פוליטיקאים בעלי חזון

עטיפת הספר "בואי בשלום" מאת לובה אליאב . .גרסה חדשה משנת 2005 לספר שפירסם במקור ב-1975 הכוללת עידכונים שונים .

ירושלים באחרית הימים

  

 

הוסף לסל את מגילת ירושלים מקומראן / מיכאל חיוטין

 

 

  

  

הופיע במקור ראשון

ובאתר קולמוסנט  

   

בהוצאת בבל יצא לאחרונה ספר יוצא דופן בשוק הספרים הישראלי, הן מבחינת תוכנו והן מבחינת מחברו. הספר שנקרא "מגילת ירושלים מקומראן" עוסק בשחזור פענוח וניתוח של אחת המגילות הגנוזות שנתגלו בקומראן במדבר יהודה.
המגילות כפי שהתברר מהטקסטים היו תוצר של חברי כת יהודית מתבדלת מימי בית שני "כת היחד " שנוצרה בידי אדם בשם "מורה הצדק " ככל הנראה בימי החשמונאים הראשונים ושעמדה באופוזיציה מוחלטת הן לכוהנים הצדוקים בבית המקדש בירושלים והן לכת הפרושים שהם אבות התנאים עורכי המשנה. כתוצאה ממאבק זה אנשי כת "היחד " פרשו למדבר יהודה והקימו שם מעין "מנזר " הראשון הידוע לנו אי פעם ושם אספו וכתבו את מגילותיהם ומגילות אלה השתמרו היטב באקלים החם של מדבר יהודה והם מאפשרים לנו להכיר היטב אותם ואת עולמם .

אך מי בדיוק היו אנשי כת היחד האלה ? ההנחה המקובלת כיום ( אם כי יש לה עוררים רבים ) שהם היו חלק מכת האיסיים שעליה מספר יוסף בן מתתיהו שהייתה "ה"פילוסופיה השלישית " של עם ישראל ביחד עם הפרושים והצדוקים המוכרים לנו היטב והם החזיקו בפילוסופיה מוזרה ומיוחדת של התבדלות משאר האוכלוסייה היהודית ומשאר האנושות יוסף בן מתתיהו שלמד זמן קצר מפי חברי הכת העריך אותם מאוד ותיאר אותם לקהל קוראיו היווניים והרומאים כמעין אסכולה פילוסופית נוסח יוון . ואכן ניתן לראות באיסיים כמי ששאפו ופעלו להקים אוטופיה עלי אדמות בדומה למייסדי הקיבוצים אלפי שנים אחריהם אך בצורה קיצונית לעין ארוך .

הם הקימו ישובים מתוכניים היטב ונבדלים באופן מוחלט משאר האוכלוסייה שבהם היה להם רכוש משותף וארוחות משותפות לוח שמש השתמשו בכתב סתרים מיוחד לרעיונות אזוטריים במיוחד ודברים נוספים מסוג זה שהיו חדשניים לזמנם . האיסיים התייחסו בזלזול מוחלט לכהונה הרשמית שדחתה אותם ולטקסיה ולעם שתמך בה אם כי היו קרובים אליה בכמה מדעותיהם . הם בוודאי היו קרובים לצדוקים הרבה יותר משנואי נפשם הגדולים ביותר הקבוצה הגדולה ביותר ביהדות, הפרושים, שאותם שנאו שנאת תופת . לדעת החוקר מגן ברושי אנשי הכת יצרו אידיאולוגיה של שנאה לכל שאר האנושות כולל לכל שאר היהודים שלא היו חברים בכת , הם ראו בעצמם "בני אור" המקורבים למלאכי השמים, ובכל שאר האנושות "בני חושך" רשעים שיושמדו בידיהם בקץ הימים ב"מלחמת בני האור בבני החושך" . אך הם הקפידו להסתיר שנאה זאת, בידיעה שהדבר עלול לעלות להם ביוקר רב אם יתגלה בידי יריביהם המרובים. לא מן הנמנע שטענות סופרים יווניים ורומאיים שונים על כך שהיהודים הם כביכול "שונאי המין האנושי " התבססו על ידיעות שהגיעו אליהם באופן ספציפי על אנשי כת זאת שתיאור זה אכן התאים להם.

כחלק מהתבדלותם משאר היהודים אנשי הכת יצרו לעצמם לוח מיוחד המבוסס על השמש שהיה שונה מאוד מהלוח המקובל על כוהני בית המקדש לוח שנמסר להם כביכול בידי מלאכים.

ובין המגילות נמצאה גם "מגילת ירושלים " שבהם תיארו בפרטי פרטים כיצד צריכה ירושלים שלעתיד להיות בנויה , ולדעת חוקר המגילה האדריכל הידוע מיכאל חיוטין היא כוללת תוכנית אדריכלית אוטופית מפורטת ראשונה מסוגה של עיר עתידנית בספרות העולמית.

מיכאל חיוטין אינו ארכיאולוג ואינו היסטוריון במקצועו והוא רחוק מאוד מלהיות "חוקר מגילות" טיפוסי שספון כל ימיו במגדל השן של האקדמיה .הוא שייך לזן ההולך ונכחד של "אנשי אשכולות" שידם רבה להם בכמה וכמה תחומים. הוא ידוע בראש ובראשונה כאדריכל ובנה כמה וכמה מבני ציבור ידועים בשנים האחרונות כמו את הבניין הענק של בית המשפט בחיפה את תיאטרון גבעתיים את בניין הסנאט של אוניברסיטת באר שבע ובניינים ידועים אחרים . אך בין פרוייקט אדריכלי אחד למשנהו הוא מוצא זמן לעסוק גם בתחביבו : חקר תרבויות קדומות ובעיקר חקר כת מדבר יהודה והמגילות הגנוזות .

 

 
הוא כבר פרסם ספר אחד בתחום זה בשם "מלחמת לוחות השנה ועריכת מזמורי תהילים " שבו הוא מתבסס על ספר תהילים שהתגלה בקומראן שסדרו שונה מהסדר המסורתי וכולל כמה וכמה מזמורים נוספים .לדעת חיוטין לוח השנה של הכת בקומראן המבוסס על שנת השמש והוא שונה מאוד מלוח השנה המקובל של הרוב היהודי שהיה מבוסס על שנת הירח. לדעתו היו גרסאות שונות של ספרי תהילים של כתות שונות שכל אחת מהן התבססה על לוח שנה אחר כאמצעי להבדיל בינה ובין הקבוצות האחרות ביהדות . כמובן כתוצאה מכך כל קבוצה חגגה את חגי היהדות בזמן שונה מהאחרות.

ספרו זה של חיוטין זכה לתשומת לב רבה מחוקרים נחשבים בארץ ובחו"ל וצוטט לא מעט בידי חוקרים ידועים למרות היותו "אאוטסיידר " שבא מחוץ לחוגי האקדמיה ,תופעה שהיא בהחלט נדירה בתחום זה שבו שארלטאנים שונים התפרסמו הודות לתיאוריות ביזאריות על מוצא המגילות מה שגורם לזהירות רבה של החוקרים כלפי "אנשים מבחוץ". אבל חיוטין פירסם מאמרים בכתבי העת הידועים ביותר בתחום וספריו אף פורסמו בחו"ל בידי הוצאת "שפילד" היוקרתית . וכעת פרסם חיוטין את ספרו השני ( שכבר הופיע במהדורה אנגלית ) שבו הוא משלב את הידע שלו בארכיטקטורה על מנת לנתח מגילה גנוזה שכל עניינה הוא ארכיטקטוני .

מיכאל חיוטין אדריכל וחוקר מגילות גנוזות.

א.א. : מר חיוטין איך נהפך אדריכל לחוקר מגילות גנוזות ?

תשובה : היגעתי לנושא של חקר כת קומראן והמגילות הגנוזות כתוצאה מעניין ישן שלי במיסטיקת מספרים ובספקולציות האדריכליות של תרבויות קדומות שונות התחלתי לעסוק בתרבות של מצרים העתיקה ומשם היגעתי למגילות הגנוזות ולכת "היחד" ומאז לא עזבתי את התחום . במיוחד כאשר גיליתי שאנשי הכת המתבודדים היו בין הראשונים , ואולי הראשונים בכלל שעסקו ביצירת תוכניות אדריכליות מפורטות לעתיד לבוא . 

א.א. :האומנם ? האם אנחנו לא מוצאים תוכניות כאלה אצל עמים קדומים כמו היוונים והמצרים ?

תשובה :לאמיתו של דבר לא. אנו מוצאים רק תיאורים כלליים מאוד של ערים אוטופיות ביוון אצל אפלטון וביצירות שונות שנכתבו בתקופה ההלניסטית . בתנ"ך לעומת זאת אנחנו מוצאים תיאורים מפורטים מאוד של פרוייקטים ארכיטקטוניים מיוחדים במינם כמו תיבת נח , המשכן, בית המקדש של שלמה וגם תוכנית עתידנית בבית המקדש לעתיד לבוא בספר יחזקאל . ואלו הם תיאורים שהם נדירים מאוד בספרות הקדומה .לא ידוע לי על דברים מקבילים בספרות המצרית והבבלית .
אנו מוצאים תוכנית מפורטת מאוד של בניין עתידני במגילת המקדש שלדעתי חוברה בראשית ימי מרד החשמונאים . אולם רק במגילת "ירושלים" שככל הנראה חוברה כתגובה ל"מגילת  מקדש" אנחנו מוצאים בפעם הראשונה בהיסטוריה מסמך שמתאר בפרטי פרטים ארכיטקטוניים את העיר ירושלים שלעתיד לבוא ,באחרית הימים . ולדעתי מסמך זה נכתב בידי אדם שהבין היטב בארכיטקטורה.ואדם בעל ידע ארכיטקטוני כמוני אולי יכול להבין יותר מהחוקר הממוצע את תוכניותיו ואופי רעיונותיו.
בספרו משחזר חיוטין לראשונה את הטקסט של "מגילת ירושלים" ומתארך אותה לימי ראשית שלטונו של יונתן החשמונאי או של יורשו שמעון החשמונאי . לדעתו היה זה חיבור שנכתב כתגובה בידי אנשי כת "היחד " למגילת המקדש " שנכתבה בידי חוגים חשמונאים כמה שנים קודם לכן ושהיציגו את הגירסה החשמונאית של כיצד צריכים להיות פני בית המקדש לעתיד לבוא ( החשמונאי ) כחלק מספרות התעמולה החשמונאית העשירה. באותה תקופה נוצרה ספרות עשירה מאוד כתוצאה מהוויכוח הפנימי בין הקבוצות השונות ביהדות וויכוח זה בין מגילת המקדש ומגילת ירושלים היה רק אחד מני רבים. המחבר היה כנראה יהודי מאלכסנדריה מצרים שחיבר את המגילה בארמית ובה נתן תיאור מפורט של ירושלים כולה באחרית הימים ולא רק של בית המקדש כפי שנהוג היה עד אז לעשות :מקדשים אידיאליים " אומר חיוטין " יש הרבה מאוד במקרא אבל לא ערים אידיאליות כפי שיש במגילת ירושלים".

ספר "מגילת ירושלים" מרחיק לכת ומתאר חברה עתידנית אוטופית פונקציונלית שפועלת לפי עקרונות כת היחד.

המגילה נותנת הצגה ספרותית ארכיטקטונית מפורטת של תוכניות לבית המקדש ושל חצרותיו כמו גם של העיר הסובבת את המקדש את מקומות מגורי הכוהנים והלוויים ואת מחוזות ההתיישבות של כלל ישראל .

שאלה :האם אתה היית יכול לבנות עיר ובית מקדש כמו אלה שמתוארים לפרטי פרטים ב"מגילת ירושלים "?

תשובה : את העיר כן וזה גם לא יהיה פרוייקט קשה במיוחד בהשוואה לפרוייקטים אחרים שביצעתי, מאחר שהמדובר בעיר קטנה יחסית . את בית המקדש המתואר לעומת זאת לא אוכל לבנות מאחר שכמו בתיאור בית המקדש של שלמה ששם יש פרטים רבים שאי אפשר להבינם כיום מבחינת הסגנון האדריכלי . נראה שהכותב לא חשב כלל במונחים של ארכיטקט כאשר תיאר את בניית בית המקדש בניגוד לתיאור העיר.

חיוטין שמתעניין מאוד גם בנושא של מספרים מיסטיים חושף קשרים שונים הקיימים בתוכניות המגילה עם האריתמטיקה והגיאומטריה של תרבויות אחרות

אנשי כת היחד או האיסיים נעלמו לאחר חורבן בית שני בידי הרומאים שבו יושמו כביכול רעיונותיהם האפוקליפטיים על קץ העולם הממשמש ובא. ואולי הושמדו בידי הרומאים ואולי בידי "אחיהם" היהודים שלמדו לבסוף על תורתם האמיתית , אך נראה שרעיונותיהם האפוקליפטיים –אוטופיים המשיכו לחלחל בחוגים שונים ובהם בקרב הנוצרים הראשונים.

כעת רעיונות אלה זוכים לתחייה מחודשת עם גילוי מגילותיהם וספרו של מיכאל חיוטין הוא נדבך חשוב בחשיפת צד בלתי ידוע ובעל משמעויות עצומות של רעיונותיהם האוטופיים של אנשי כת "היחד" . רעיונות שבהם הקדימו באלפי שנים הוגים , אדריכלים ואף סופרי מדע בדיוני בזמננו.

קישורים :

מיכאל חיוטין

 

מגילת ירושלים מקומראן

הספר "מלחמת לוחות השנה " מאת חיוטין

כת האיסיים 

 

היכל הספר מקום הצגת המגילות

 

התפתחויות בחקר המגילות הגנוזות

  

 

  

עוד על המגילות

 

גילוי המגילות

  

 

מרכז אוריון לחקר המגילות

  

תצוגה של מגילות ים המלח

  

הר הבית הוירטואלי

 

 

 

 

מגילה קדומה שנמצאה בקומראן ליד ים המלח.