ארכיון תג: אופרה

ג'וזפה ורדי פוגש את המומיה ברמת גן : על המחזמר "אאידה"

למרות צרימות פה ושם המחזמר "אאידה " שמעלים תלמידי ב"בית צבי בכיכובה של עדי כהן היא הפקה סבירה ביותר . אבל המחזמר המודרני שמבוסס על אחת האופרות המפורסמות ביותר על מצריים העתיקה מזכיר יותר מכל דבר אחר דווקא סרט אימה מודרני מסדרת "המומיה".

לאחרונה במסגרת גל המחזמרים השוצף על במותנו-מחיי יצחק רבין ועד הווי הודי אפשר למצוא מחזמר מעט שונה . באולם תיאטרון היהלום ברמת גן בהפקת תיאטרון הספרייה מעלים תלמידי בית הספר למשחק "בית צבי מחזמר מודרני המבוסס על אופרה . האופרה "אאידה" של הקומפוזיטור האיטלקי המפורסם מהמאה ה-19 ג'וזפה ורדי.
"אאידה " היא אולי התוצר המפורסם ביותר של התרבות המערבית שעוסק מצרים העתיקה ( עם נתעלם מסרטי האימה השונים על "המומיה " למיניהם כמובן ) .

הסיפור מתאר את סיפור אהבתם הטראגית של אאידה, נסיכה , שהפכה לשפחה בארמון המלוכה המצרי וחולמת לחזור לאביה ולארצה , וקצין המשמר, רדמס, בארמונו של המלך, במצריים העתיקה שאותו היא משכנעת לעזור לה .סיפור האהבה הופך למשולש אהבה שבו לרוע המזל הצלע השלישית היא לא אחרת מאשר הנסיכה השחצנית בת פרעה, אמנריס המעוניינת להינשא לרדאמאס וכאשר היא מגלה את בגידתו במצרים (ומה שהרבה יותר נורא בה עצמה ) היא מצווה לקבור את שני האוהבים חיים בסיום טראגי.אבל  שני האוהבים מתאחדים בעולם הבא , וקמים לתחיה כמומיות בזמננו ומספרים לנו את סיפורם הטראגי  .

היוצרים השונים של אאידה

 

גם סיפור יצירתה של האופרה הוא יוצא דופן : האופרה הזאת הוזמנה מהמלחין האיטלקי המפורסם ג'וספה ורדי בידי הכאדיב של מצרים איסמעיל לשם הצגה בפתיחה החגיגית של תעלת סואץ ב- 1869 וזאת במטרה להראות לאנשי המערב את גדולתה של מצרים ( העתיקה , אבל גם החדשה ) .

 

אוגוסט מריאט

את הסיפור המקורי כתב הארכיאולוג המפורסם אוגוסט מריאט ממייסדי  המוזיאון המצרי בקהיר , שטען אז שהסיפור מבוסס על סמך אירועים אמיתיים מההיסטוריה המצרית שאותם חשף כביכול בחפירותיו.

 

 Verdi: Aida Album Cover

פוסטרים  להצגות  של "אאידה "

למעשה הסיפור הוא מומצא לחלוטין וכמוהו השמות שאין להם קשר למצרים הפרעונית ( אאידה לקוחה כנראה משם יווני במצרים ההלניסטית שאותו חשף מריט בחפירותיו ) ושם הפרעה שבתקופתו מתרחשת העלילה לא מצויין במכוון. ייתכן שמקור ההשראה כלל לא היה מצרים העתיקה אלא מקור קדום הרבה פחות  אופרה של מוזיקאי בשם מסטסיו בשם "ניטי "מ-1756 שגם היא התרחשה במצרים העתיקה ושבה הופיעו דמויות בעלי שמות דומים וגם שם היה משולש אהבה כמו זה שבאאידה . הטקסט הנ"ל היה מפורסם ולא פחות מ32 קומפוזיטורים כתבו לו מוזיקה .
על פי טענה אחרת אחיו של מריאט ,אדוארד , יצר את הסיפור בעת שביקר את אחיו ב-1866. ואחד מבניו דרש מאז תמלוגים מהאופרה אך ללא כל הצלחה.

כך או כך  מריאט הוא זה שללא כל ספק תיכנן את התלבושות והתפאורות כדי שיהיו אותנטיים ככל האפשר . אבל מעולם לא קיבל שכר או תמלוגים על מאמציו .לאחר הצלחת האופרה מעבר למשכורתו הרגילה מהכדיב , דבר שהרגיז את יורשיו עד לטירוף לאור הצלחתה העצומה של האופרה.הכדיב איסמעיל עצמו טען במכתב לורדי שהוא שיכתב את העלילה במו ידיו וכמה זה נכון זה לא ידוע אבל אולי בגלל זה מריאט לא קיבל כל שכר מיוחד על עבודתו זאת . . יש גם טענות שהאיטלקי סולרה שגם הוא עבד בשביל הכדיב הוא שכתב את העלילה ולא מריאט אבל הנ"ל היה אוייב של ורדי ( הוא כתב עבורו את הליברטו לאופרה מתוכננת בשם "אטילה " וסירב להשלים אותה ) ולכן הקשר שלו לסיפור נשמר בסוד מיפני ורדי שהיה מסרב לעבוד על אופרה שנכתבה בידי בידי מי שהוא נכווה ממנו בעבר. .

ג'וזפה ורדי המלחין.

ורדי עצמו שלא היה מרוצה מהעלילה נתן אותה לכתיבה מחדש לקמיל דה לוש שכתב את הגירסה הצרפתית של הליברטו ,ואחריו אנטוניו גיאלנסזוני כתב את הגרסה האיטלקית ובסופו של דבר ורדי עצמו שיכתב סופית את העלילה .


פוסטר של "אאידה " מ-1872.

וכך אחת האופרות המפורסמות ביותר בהיסטוריה עברה בידי ידיים רבות ,ארכיאולוג צרפתי עם או בלי אחיו ,כדיב מצרי ,מחבר ליברטו איטלקי שהיה יריבו של ורדי ,ומנהל תיאטרון צרפתי וכמובן המוזיקאי עצמו לפני שהפכה ליצירת מופת . ואולי באיזו דרך מסתורית הצלחתה נובעת מהשילוב של כל כישרונותיהם של בני הלאומים השונים האלה .
אך  מסיבות שונות הצגת האופרה נדחתה עד 1871 וכך היא לא שימשה לבסוף  בפתיחה הרשמית של תעלת סואץ .
בכל מקרה באופרה זאת הצליח ורדי למזג מיזוג יחיד במינו של האווירה המצרית המצרית הקדומה כביכול עם מוזיקה בסגנון אירופי מערבי וליצור בכך סיגנון חדש של זימרה ומאז אופרה זאת אינה יורדת מהבמות .ויש הרואים בה את אחת משתי האופרות המפורסמות ביותר של העולם ביחד עם "כרמן " של ביזה .

המחזמר

בשנים האחרונות החליטה חברת וולט דיסני שזכתה בהצלחה גדולה עם העלאת מחזמרים על הבמה המבוססים על הסרטים המצוירים שלה מחזמרים כמו "היפה והחיה " ומלך האריות " לקחת את האופרה הקלאסית וליצור את סיפור העלילה מחדש כמחזמר עם מוזיקה חדשה ומודרנית ולזנוח לחלוטין את המוזיקה הקלאסית של ורדי ,מן הסתם מתוך ההנחה שהקהל המודרני הצעיר שוב אינו מסוגל להתמודד עימה . .. מבחינת חברת וולט דיסני היה בכך חידוש שהם מעלים מחזמר שעלילתו לא הוכיחה את עצמה תחילה כסרט שובר קופות . אך נראה שבמקרה זה הם סמכו על האופרה של ורדי כמקדמת המכירות.
עוד מאפיין יוצא דופן הוא שהמדובר בסיפור טראגי בניגוד לכל המחזמרים הקודמים של החברה אולם נראה שחברת וולט דיסני החליטה להתגוון גם מבחינה זאת ולא להיות ידועה רק כיוצרת מחזמרים לילדים ולכל המשפחה.

היוצרים של המחזמר הם האחראיים להצלחה המוזיקלית הגדולה ביותר של דיסני בכל הזמנים " מלך האריות "   טים רייס כותב המילים  ואלטון ג'ון המוזיקאי  .
אלטון ג'ון וטים ריס לקחו את האופרה המקורית של ורדי ומריאט ונותנים לה גירסה קלילה ברוח זמננו .
וזהו המסע השני של טים ריס למצרים העתיקה לאחר יוסף וכתונת הפסים שעשה עם ללויד ובר

מעניין שהסיפור בכלליותו מזכיר גם את סיפור המסגרת של סרטי "המומיה" המודרניים שככל הנראה היוו מקור השראה ליוצרים כמעט כמו האופרה הוותיקה של ורדי שגם בהם יש זוג אוהבים בוגדני שבגד במצריים ונענשים על כך בקבורה בחיים וזה ניכר במיוחד עם הפתיחה והסיום של המחזמר ההמתרחשים בזמן המודרני שבהם אנו מוצאים את עצמנו במוזיאון מודרני עם מומיות שבהן משתמרות נשמותיהם של אוהבים טראגיים ממצרים העתיקה ,עד שלפתע קמות הגוויות לתחייה ותחילות לספר את סיפורן . טריק קולנועי שחוק היישר מבית היוצר של "המומיה".

הנסיכה ב"אאידה"

המחזמר עלה על הבמות על רגל שמאל., וכמו לאופרה המקורית גם לו יש יוצרים רבים ומגוונים.
ההצגות הראשונות שלו ב-1998 היו כישלון נחרץ .לאחריהם הוא עבר מקצה שיפורים יסודי ביותר בעלילה בידי כותבים חדשים ועלה שוב על הבמות והפעם רץ בהצלחה גדולה. ארבע וחצי שנים על בימת ברודווי ולאחר מכן יצא לסיבוב הופעות בצפון אמריקה וארצות העולם למשך שלוש וחצי שנים נוספות . הוא זכה גם לאלבום כיסוי רב משתתפים שכל הכנסותיו היו קודש למלחמה באיידס ובין מבצעי שירי המחזמר שם היו סטינג ,טינה טרנר ג'נט ג'קסון ,ספייס גירלס ואחרים .. ונראה שיישאר על במות העולם עוד זמן רב.

הדמויות במחזמר.

סך הכל מחזמר נעים וקליט, ויש לשבח את יכולת השירה והמשחק של עדי כהן כנסיכה הנובית המרדנית ובן זוגה ניר שלמון בתור רדאמאס ורוני גופר בתור הנסיכה אמנאריס ,נותנים הופעה מכובדת בהחלט בהתחשב במגבלות של האולם ושל שאר השחקנים. הם גם מסוגלים בהחלט לשיר וזה חשוב הרבה יותר במקרה הזה מאשר יכולת המשחק .עם זאת חשבתי שדווקא התפקיד הקומי במקצת של אמאנאריס היה מתאים יותר לכישוריה של עדי כהן מאשר התפקיד הטראגי של הנסיכה הנובית .

נעם  טלמון ב"אאידה"

השחקן הטוב ביותר בכל אופן היה נועם טלמון בתפקיד הקטן של אביו של רדאמס שבו הצליח להקרין אווירה חזקה מאוד של איש חצר זומם מזימות .


התלבושות של השחקנים לא מצאו חן בעיני כלל הן לא נראו קשורות כלל למצרים העתיקה אלא לזמנים שונים ומגוונים וזה פגם באווירה שאותה ניסו ליצור במחזמר.

 
פרעה ובתו ב"אאידה"

כדאי לציין שזהו המחזמר השני של שחקני בית צבי בתיאטרון היהלום בכמה חודשים על מצרים העתיקה לאחר מחזמר על משה של דודו טופז ודווקא שם התלבושות והעיצוב היו מרשימים בהרבה.
ורדי זה לא , אולם בתור תחליף לקהל מודרני שרגיל יותר למוזיקת פופ ורוק זהו תחליף סביר בהחלט.ניתן בהחלט להעלות על הדעת שכאשר ישאלו ילד של היום בעוד כמה שנים האם הוא זוכר את המוזיקה של "אאידה " הוא יתחיל לפזם את המוזיקה של אלטון ג'ון. מה שיכול להעלות מחשבות נוגות על היחס ליצירות קלאסיות , אבל מצד שני יש כאן גם ניסיון לגיטימי להתמודד מחדש עם חומר קלאסי .

 

 עוד על המחזמר "אאידה"

אאידה המחזמר בויקיפדיה

ביקורת אמריקנית

ביקורת אנגלית על המחזמר בברודווי

 

אאידה בוינט

עדי כהן באאידה
טרגדיה מבית דיסני 
ביקורת של צבי גורן

האופרה "אאידה"

אאידה בויקיפדיה

יהואש הירשברג על שפתה האופראית המוזיקלית של "אאידה "

 

תקציר על אאידה
ניתוח סרטי מומיות 

המחזמר "משה" של דודו טופז

הנסיכה ב"אאידה"

מתאבד בעזה : האופרה "שמשון ודלילה "

יש לי תשוקה עצומה לרצועת עזה ,אולי בגלל שמשון ודלילה "
( לוי אשכול ,1967 )

כל העיניים בישראל ובעולם נשואות כעת לרצועת עזה שם עומדת להתבצע ההתנתקות ,עזה נמצאת כעת במרכז העניינים אולי יותר מאי פעם בהיסטוריה לפחות מאז תקופת הפלשתים וימי שמשון ודלילה .
ובצירוף מקרים (?) מדהים זמן לא רב לפני ההתנתקות מעיר זאת הוצגה לאחרונה על במותינו אופרה שעוסקת בתור הזהב הזה של עזה כאשר היא לא הייתה המקום הצפוף ביותר עלי אדמות, מרכז למתאבדים דתיים מטורפים.  אלא של אותם זמנים נשכחים שבהם  היא הייתה מרכז צבאי ותרבותי של עם גאה,הפלשתים .

שמשון באופרה "שמשון ודלילה".

זאת האופרה "שמשון ודלילה " של המלחין הצרפתי סאן סנס " בבימויו של האמריקני ויליאם פרידקין שבה הוזמנתי לאחרונה לצפות .ספק אם אי פעם צפיתי באופרה אקטואלית כל כך על במותינו .
אולי בגלל האקטואליות הביזארית הזאת גם עירית תל אביב בחרה לאחרונה ב"שמשון ודלילה" כאופרה המתאימה ביותר להצגה חינם בפני התושבים בפארק הירקון כפי שעשתה כבר רק עם אופרה תנכית אחרת "נבוקו" של ורדי על גלות בבל . התושבים הצביעו ברגליים ,אלפים רבים מהם באו לפארק הירקון לצפות באופרה על עזה ,אולי בפעם הראשונה בחייהם. והתוצאה: עיריית רמת גן תובעת כעת לדין את עיריית תל אביב על הרעש העצום בגני יהושע שהפריע איומות לשכנים ברמת גן בעת השמעת האופרה.
.האופרה המבוססת על הסיפור התנ"כי המפורסם היא סיפור של גיבור עברי פנאטי טרוריסט בנו של עם מדוכא הנלחם בעם מפותח יותר טכנולוגית היושב בעיר עזה והוא מוצא את מותו בדומה למתאבד עזתי של היום בסיום המרשים של הסיפור התנכי ושל האופרה כשהמקדש המתמוטט על הקהל .

שמשון הגיבור ב"מקראות ישראל".ציור מאת ה.הכטקופף.

הסיפור שימש בעבר כנושא ליצירות מפורסמות של סופרים כמו זאב ז'בוטינסקי ופליקס סלטן פלק הלפרין (_ שכתב על "שמשון הגיבור בילדותו ") לאה גולדברג ,דוד אבידן ,אהרון אמיר ( בספרו "פלשת" ) ושולמית לפיד.
אפילו אפרים סידון חיבר סדרת טלוויזיה קומית  על זמנו של שמשון בשם "חצי המנשה ". ( סקירה מקיפה על גלגוליו של סיפור שמשון ביצירות ספרות שונות ובאמצעי מדיה שונים ניתן למצוא בספר "מחלפות שמשון " של דוד פישלוב ) .

שמשון .אלבום קומיקס מודרני.
הסיפור נראה כמו שיקוף מעוות של המציאות העכשווית , אבל זה מה שהתרחש בארץ זאת לפני 3100 שנה.

שמשון הגיבור נגד אריה .

ציור מאת מ.אריה ( אריה מוסקוביץ')

סיפורו של שימשון הגיבור, דמות כמו "טרזנית " של גיבור פראי שגבר על אריות בידיו הריקות אם כי זה אינו מוזכר כלל באופרה ששם הדמות של שמשון מוצגת בצורה מרוסנת יותר מאשר בסיפור התנכי המקורי

שמשון גורלו של איש בחירה

זהו סיפור שהוא גם אחת מעלילות הריגול הראשונות שבמרכזו עומדת עלילת האהבה של שמשון הגיבור הפיקח אך הלא כל כך חכם לדלילה מרגלת הערמומית שמביאה אותו לבסוף לידי הפלשתים .

 הגירסה הנוכחית של האופרה בוימה בידי הבמאי הידוע ויליאם פרידקין שהתפרסם בראש ובראשונה הודות לסרט האימה הקלאסי שלו "מגרש השדים " ( שגם לו יש כידוע קשר למזרח הקדום השד שמככב בו הוא שד בבלי קדמון ) שהחליט לעשות את האופרה בסגנון היסטורי גרנדיוזי נוסח הסרטים של ססיל דה מיל שב-1949  יצר סרט מפורסם על נושא זה בכיכובם של ויקטור מאטור והדי לאמאר.על פי הספר הטוב ביותר בנושא זה,ספרו הקלאסי של זאב ז'בוטינסקי .
הבמאי פרידקין סיפר שספרו של ז'בוטינסקי שמשון סייע לו במיוחד בגיבוש הקונצפט לאופרה.

 

פרידקין החליט נכונה להשאיר את סיפור האופרה בקונטקסט שלו במאה ה-11 לפני הספירה ולא להעביר אותו לתקופות מודרניות יותר כפי שנעשה מקובל יתר על המידה בשנים האחרונות בניסיונות עלובים להבליט את "העל זמניות" של סיפורים שונים ,מה שגורם להם להיראות יותר מכל כמגוחכים.
האופרה של סן סנס היא אחת המעטות הידועות שעוסקות בנושא תנכי . לרוב נושאים הלקוחים מהתנ"ך אינם מעניינים במיוחד את יוצרי האופרות ( להוציא יוצאי דופן כמו ורדי ) ומושארים לז'אנר השונה של האורטוריות שהם יצירות מוזיקליות דרמטיות על נושאים דתיים .

דלילה באופרה "שמשון ודלילה".

 

שארל קאמי סאן סנס היה מלחין אופרות ידוע במאה ה-19 שכתב יצירות מפורסמות מאוד בזמנו. אבל כיום ידוע כמעט ורק הודות ל"שמשון ודלילה" שהיא היצירה היחידה שלו מבין 12 אופרות שכתב ( על נושאים כמו הנרי השמיני מלך אנגליה ) שממשיכה להופיע באופן קבוע על במות האופרה בעולם .כאשר כתב אותה לראשונה היא נחשבה לאופרה רדיקלית ופורצת מוסכמות . גם הנושא התנכי שלה מנע ממנה להיות מוצגת בצרפת ששם נושאים תנכיים נראו כ"לא ראויים " לאופרות.וכתוצאה היא הוצגה לראשונה על הבמות בגרמניה דווקא ב-1877 ורק ב-1890 הוצגה בצרפת בשפתה המקורית בצרפתית.באנגליה ששם נושאים תנכיים היו אסורים להצגה על הבמה מחשש ל"חילול הקודש " האופרה נאסרה מיידית ,כנראה בראש ובראשונה ביגלל תיאור הטקסים הפגניים והאורגיות בסוף האופרה ..
רק ב-1909 הוסר שם לבסוף האיסור על ההצגה בהשראתו של המלך אדוארד השביעי שעל פי הדיווחים נהנה מאוד מתיאור האורגיה בסיום האופרה .

שמשון ודלילה ציור מאת דורה.

האופרה הזאת גם בגלל הנושא התנכי שהוא נדיר באופרות הוצגה כבר פעמים רבות בישראל עוד משנת 1925 ומאז פעמים רבות יותר ממאה פעמים במהלך 35 שנות קיומה של האופרה הישראלית כולל הפקת ענק ב-1972 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית באמפיתיאטרון הרומי בקיסריה בניצוחו של זובין מהטה ובצירוף מקרים מוזר באותו הזמן הוצגה באותו פסטיבל הפקה אחרת של אופרה זאת . . והיא הוצגה שוב לרגל יום העצמאות החמישים של ישראל ב-1998 בהפקה מרהיבה של האופרה הממלכתית של וינה.

דלילה בהפקת עבר של "שמשון ודלילה " באופרה הישראלית.

 

 

פוסטרים שונים של הפקות שונות של האופרה "שמשון ודלילה". מאת סאן סנס.

האופרה שאת הליברטו שלה כתב פרדיננד לאמאר היא אכן רבת עניין. הדגש המרכזי שלה הוא המאבק של הגיבור לוחם החופש שמשון בעריצות הפלשתית המדכאת את עמו . שמשון אינו נלחם למען הדת אלא למען הלאום . באופרה שנכתבה באמצע המאה ה-19 הועלתה ב-1877 שיא תקופת הלאומיות באירופה יש אם כך  דגש שלא היה קיים באופרות קודמות ששיקפו את האריסטוקרטיה וערכיה המלוכניים על המאבק למען הלאום בעריצות .והאופרה מתארת התקוממות לאומית  מאלו שהיו באירופה באמצע המאה ה-19 ושיש כיום בעזה . אפילו סיפור האהבה של דלילה ושמשון משועבד למאבק הלאומי דבר שלא יעלה עלה דעת אם היה נכתב על ידי סופר אירופאי או ישראלי כיום שאס היה מותקף מכל עבר כלאומן פנאטי . אבל בהחלט סביר ומתקבל על הדעת אם היה נכתב על ידי משורר פלסטינאי כיום.

כך למשל הסצנה הראשונה באופרה מעמת את מושל עזה הפלשתי אבימלך בשמשון ובני ישראל שלועג לבני ישראל המדוכאים על אמונתם באל חסר כוח ותוקף אותם ..שמשון מופיע כאן כמי שמשתף פעולה עם בני עמו כממעט בניגוד לסיפור המקראי ששם הוא מופיע כלוחם בודד שנאבק בבני עמו שמעדיפים חיים שקטים לא פחות מבפלישתים. שמשון אמנם מתעמת עם הנציב הפלישתי ומכה אותו לאחר שחטף ממנו את חרבו והורג אותו מכאן ואילך הכוהן הגדול של דגון הסמכות הפלשתית הדתית העליונה הופך להיות מנהיג הפלשתים לאחר שהמנהיג החילוני הומת .

ישראלים באופרה "שמשון ודלילה ".

במערכה השנייה דלילה שנשבעה לעזור לבני עמה וגם דוחה בבוז כסף שהיציע לה הכוהן הגדול שהרי היא שונאת את שמשון שככל הנראה דחה אותה בעבר..היא מפתה את שמשון ומשכנעת אותו לגלות לה את מקור כוחו .הוא משתכנע ונלכד בידי חיילים פלשתיים שמעוורים אותו .המערכה השלישית מתארת תחילה את שמשון המסובב אבן רחיים כעבד מסכן ( בסצנה המזכירה סצנה מסרט מוקדם של שוורצנגר "קונן הברברי ") . ולאחר מכן מתוארת חגיגה ואורגיה המונית במקדש דגון .הכוהן הגדול לועג לשמשון ולאלוהי. ושמשון מובל לקירות שבמאמץ עליון הוא מצליח למוטט אותם.
. אבל מעניין שאצל סאן סנס אין לשמשון כל כוחות על אנושיים כפי שיש לו בתנ"ך ( שם הוא הורג אריה בידיו נוסח טרזן עוקר שער עיר מציריו ונושא אותו למרחק גדול ושאר מבצעי כוח מדהימים ) להוציא כמובן בסצנה הסופית ההכרחית כשהוא מפיל קירות מקדש שלם על יושביו .

שמשון מאיים על חותנו.ציור מאת רמברדנט.

"שמשון ודלילה " מאת לוקאס ואן היידן.

דלילה הדמות המרכזית השנייה באופרה היא דמות הגדושה בשנאה בלתי מוסברת לשמשון היא חולמת לנקום בו אולי בגלל אהבה נכזבת כל שהיא ? ( כפי שמתואר בספרו המאוחר שיותר של ז'בוטינסקי שייתכן בהחלט שראה את האופרה הזאת ) . בסופו של דבר דלילה היא כגלי שרת בידי הכהן הגדול של האל דגון שהוא ולא אבימלך הנציב הפלישתי האויב האמיתי בכך מושם הדגש אחרי הכל על מרכזיות המוטיב הדתי הרעיוני במאבק .
שכן המאבק הוא לא רק למען הלאום ובנציב הפלשתי . זהו גם מאבק דתי בכהן הגדול של דגון ובכל מה שהוא מייצג. אלא שמתוך עולם זה של אהבה ושל פריון שאותו מיצגים כביכול הפלשתים צומחים כל העת מזימותשל הרס ושיעבוד בגידה ומוות לשמשון .דלילה גם אינה מסתירה את קנאתה באלוהים שלו מחויב שמשון שמתחרה בה כביכול על אהבתו ונאמנותו. מצד שני נרמז שבינה ובין הכוהן הגדול של דגון יש קשר ארוטי .מולה ניצב אלוהי שמשון שהוא מעל לטבע ולסקס הוא אלוהי האמת הרוחנית העמוקה ואיננו מתקשר ליסודות הקלילים המקסימים של הטבע כמו פרחים ריחניים וריקודים מפתים בשדות אלא לסערות לרעמים וברקים.

הכהן הגדול של הפלישתים באופרה "שמשון ודלילה".

שמשון מתגלה באופרה כמנהיג העם כמנחם וכמאמין בניגוד לסיפור התנכי ששם הוא לוחם בודד ומבודד לחלוטין זהו מהאבק בין הרוח של שמשון ובין דלילה היא סמל של עולם הטבע הפגאני הפורח ובנות הפלשתים מוצגות כמחוללות ושרות .והסקס של האישה והמאבק הוא מעל לכל בין הגבר והאישה . מכל בחינה שמשון ודלילה הוא אופרה מאוד לא פוליטיקאלי קורקטית היום . .
המערכה השלישית היא המרשימה מכל בפתיחתה בסצנה של ריקודים ומשחקים במקדש לאלילים בעת ששמשון כבול עד שהוא מפיל אתה מקדש על כולם ובכך מביא את האופרה לסיומה אלא מפתיע אך הדרמתי מאוד .
שאר המערכות היו מרשימות פחות ואם כי נהניתי מהמקהלה במערכה הראשונה .המערכה האמצעית היית ההחלשה ביותר אבל המערכה השלישית הייתה כמובן השיא ומבחינה זאת מרשימה מאוד מכל בחינה . אני התרשמתי .
שמשון הוצג כגיבור החלש ודלילה הייתה מפתה הערמומית והמרשעת ואם כי לא תמיד הדרמה הייתה חזקה מספיק הרי הסצנה המסיימת במערכה השלישית כיפרה על הכל.
לכאורה זוהי אופרה אנטי עזתית מכל בחינה אבל אין ספק שהמתאבדים הדתיים בעזה של היום יכולים למצוא בטרוריסט הפנאטי שבמרכזה השראה עצומה במאבקם בישראלים הכופרים החושניים.

ציור של הכוהן הגדול באופרה "שמשון ודלילה".

ראו גם :

שמשון ודלילה על בימת האופרה 

שמשון בויקיפדיה

שמשון ודלילה האופרה בויקיפדיה 

קטע מהאופרה 

סאן סנס בויקיפדיה

ראיון עם פרידקין הבמאי

 

ציפי שוחט על האופרה

ביקורת על הפקה אנגלית של "שמשון ודלילה "

שמשון ודלילה בפרק באתר וינט 

על האופרה באתר נרג

שמשון ודלילה של דה מיל

מחלפות שמשון של פישלוב 

אודיסאוס אבינו הלנה היפה אימנו : על הפלישתים והקשר שלהם לשמשון

חצי המנשה: סדרה קומית על ימי שמשון  

זכרונות הדור העשירי לשואה : האופרה "צחוק של עכברוש"

השבוע הוזמנתי לצפות באופרה יוצאת דופן מאין כמוה ,אופרה שחלקה הוא מדע בדיוני 'חלקה סיפור המתרחש בהווה ,וחלקה סיפור אימה טהור על השואה . אופרה מקורית שהיא ראשונה מסוגה בשפה העברית בכך שהיא מבוססת על ספר חדש ( והקדימה בכך את האופרה "מסע אל תום האלף " של א.ב.יהושע בכמה שבועות ).

זוהי האופרה "צחוק של עכברוש" של נאוה סמל שעוסקת בהפיכת סיפור שואה מצמרר למיתוס עתידני בעולם של המאה ה-21 והמשמעויות וההשלכות שיש לכל זה על נושא הזיכרון והשיכחה .
בספר ובאופרה חוקרת נאווה סמל את תופעת הזיכרון והשיכחה של השואה על כל היבטיה מזיכרון ושכחה אצל הניצולים וכלה בזיכרון ובשכחה של העתיד הרחוק לגבי השואה ולגבי העבר בכלל. ב "צחוק של עכברוש " הלכה סמל כמה צעדים קדימה וניסתה לחשוב בפעם הראשונה בספרות העברית כיצד יתמודדו בני הדור העשירי לשואה בשנת 2099 עם נושא השואה, כיצד יוכלו בעתיד לזכור ולהבין את השואה עם כל האמצעים הטכנולוגים המתוחכמים שברשותם שביכולתם לחשוף את המציאות אבל בו בזמן גם להסתיר אותה או מה שגרוע יותר לשנות ולעוות אותה מעבר לכל הכר .

לזכור ולשכוח

 Image result for ‫צחוק של עכברוש‬‎
 היוצרות ושחקני האופרה"צחוק של עכברוש"
להיות יהודי זה הדבר הנורא ביותר להיות ילדה יהודייה זה נורא שבעתיים
( מתוך האופרה "צחוק של כעכברוש ")
לפני זמן מה , במסגרת דיון  על הטענות שנאס"א מפברקת את עדויות הנחיתה על הירח ב-1969 וכי מעולם לא דרכה רגל אדם על הירח היה לי דיון בפורום "ארץ הצבי עם חוזר בתשובה על עתיד זיכרון השואה .האיש העיר שאם אפילו הצילומים של נאס"א מוטלים בספק כי אז בוודאי ובודאי שהעדויות הישנות יותר על השואה יועמדו ( ומועמדות כבר עכשיו ) בספק וספקות אלה רק יתחזקו כשימותו כל עדי השואה.
הוא שאל "איך תוכיח בעוד מאה שנה שהייתה שואה? אם תביא עדויות מספרים יאמרו לך שהספרים שוכתבו,אם תציג תמונות יטענו בפניך שהן מפוברקות,עדים כבר אין בין החיים,אז איך באמת תוכיח?
שאלה טובה וזאת אכן שאלה קשה שאנשים רבים עמלים על התשובה עליה.
נראה לי שזה יהיה צריך להיות שילוב של דברים , עדויות מצולמות מוסרטות , הקלטות של העדים ,וכו'.

הפיתרון היחיד שאני יכול לראות זה לעמוד כל הזמן על המשמר בעקשנות בעניין הזה. פתרון חלקי בלבד אבל כנראה אין פתרונות אחרים בעולמנו הלא מושלם.
אבל  תמיד ימצאו בעתיד מי שיסרבו להאמין בכך ויטענו שהכל הוא פיברוק ושזוהי קונספירציה יהודית בנוסח הפרוטוקולים של זקני ציון .ומן הסתם עם הטכנולוגיות של העתיד ( אפילו של ההווה) אפשר יהיה לפברק עדויות מנוגדות .
לדעת חוקרת השואה שערה בלאו מכחישי השואה עלולים לנצח בטווח הארוך בעקשנותם. שהרי בעתיד שבו קל יהיה מאוד לפרק זיכרונות וכשכבר לא ייותר איש שחווה את השואה או שמע עליה ממקור ראשון העובדות יהפכו למיתוסים ,כל המרצים הפוסט מודרניים שדומיננטיים היום באוניברסיטאות יטענו שאין שום הבדל בין מציאות לדמיון, הכל הוא שקר פוליטי , ושבכל מקרה אין להבדיל בין שואת "האשכנזים " והשואה הזוועתית אפילו יותר שבוצעה במזרחיים שהיגרו למדינת ישראל. ושוב לא יבחינו עוד בין פושעים לקורבנות.
( זה אגב מה שקורה עם כתבי הקודש של הדתות השונות שלרוב אין להם כל הוכחות חותכות מהשטח ורוב העצמים שמוכיחים אותם הם פברוקים של תקופות מאוחרות מסתבר שבשנים האחרונות הזייפנים והמפברקים התקדמו כל כך מבחינה טכנית שזה קשה מאוד להוכיח היום עם משהו הוא זיוף אם מישהו מומחה באמת התאמץ עליו באמת עם הטכנולוגיות החדשניות ביותר של 5 השנים האחרונות .
לגבי זיופים ישנים יותר ומסובכים פחות בכול אופן זאת לא בעיה להוכיח את הזיוף.
בכל אופן ככל שמשתכללים אמצעי הזיוף משתכללים בו במידה גם אמצעי גילוי הזיוף ויש לקוות שכך זה ישאר גם בעתיד.)

אז איך באמת יזכרו בעתיד את השואה? והאם יזכרו ? באיזה צורה תתקיים ותובן תופעתה שואה בעתיד של עוד מאה שנה ?זוהי שאלה שרק מעטים עוסקים בה אם בכלל אבל יש לדון בה שכן היא נעשית רלבנטית יותר מידי יום ביומו .
נאווה סמל עוסקת בכך באופרה החדשה והמרשימה "צחוק של עכברוש " שהיא האופרה העברית המקורית הראשונה המבוססת על ספר מודרני .ספר שהוא תערובת של סיפור שואה סיפור מודרני וסיפור מדע בדיוני על העתיד הרחוק של שנת 2099 ויעסוק בדרך שבה משתמר או לא משתמר סיפור מתקופת השואה ,סיפור מצמרר מאין כמוהו .

היוצרות

נאוה סמל ,כותבת "צחוק של עכברוש".

האופרה "צחוק של עכברוש " היא פרי יצירתן של שתי יוצרות שידועות בעיסוקם בנושא שימור זיכרון השואה לדורות הבאים.
נאוה סמל היא בתו של הפוליטיקאי ( סגן ראש עירית תל אביב במשך שנים רבות ) יצחק ארצי  ( שעימו חיברה את הספר "דווקא ציוני") ואחותו של הזמר הידוע שלמה ארצי  אבל יותר מכל היא סופרת ידועה מאוד בזכות עצמה .

את נאוה סמל פגשתי לפני כמה שנים במהלך המחקר שביצעתי על הספר "טרזן בארץ הקודש" . נאווה סמל שהתגלתה כחובבת טרזן גדולה בפני עצמה מסרה לי בנדיבות חומרים חשובים על סרטי ג'וני וייסמילר והתקבלותם בארץ ישראל .
ספרה החביב עלי הוא "אישה על הנייר
" ( 1996) עוסק בנער מעריץ טרזן שנאלץ להתמודד עם המציאות הקשה של תקופת המנדט בארץ ישראל אם כי הוא מעדיף את המציאות של סרטי טרזן של ג'וני וייסמילר שבמסך הגדול .

 

עוד ספר מעניין של סמל הוא "ראלי מסע ומטרה" ( 1993) על חבורת זוגות שיוצאות לחפש מטמונים היסטוריים בארץ ביום העצמאות ואגב כך חושפים דברים שונים על עצמם .
היא חיברה גם כמה ספרי ילדים שזכו להצלחה ובהם "לעוף מכאן " על ילדה בשנות החמישים שמאמינה שדייר מוזר בשכונה ילמד אותה את סוד התעופה .
כדאי לקרוא את מאמרה המרגש על הרצל " בארץ על תנאי : E.MAIL להרצל " שהופיע במגזין הספרותי "מאזניים " בגיליון של אפריל 1997. שבו היא מנסה לדמיין כיצד היה הרצל מתקבל אם היה מופיע היום בעידן הפוסט ציוני ושולח אז את כתב היד שלו של "אלטנוילנד " לפירסום . קודם כל השמות הגרמניים של הדמויות היו חייבים להיות מוחלפים בשמות עבריים והמשרת הכושי מוחלף במשרתת פיליפינית ..השפה הגבוהה של ספרו חייבת תיהיה להיות מוחלפת בעברית נמוכה .ועל מנת לקדם את ספרו יאלצו הרצל והיחצ"ן שלו לחזר על פתחן של תוכניות אירוח בטלווזייה מכשיר שהוא דווקא לא חזה אם כי היה מודע היטב לכוחם של כלי התקשורת .בהעברת מסרים. בכתבות לעיתוני סוף השבוע היה הרצל כחלק מהפירסום נאלץ לחשוף את סיפור נישואיו האומללים לאישתו ולהתוודות על ילידו שאחת מהן התמכרה לסמים והשני ירה בעצמו ביום קבורתה הכותר הגרמני של ספרו "ארץ ישנה חדשה יוחלף בעברית החדשה לכותר מושך יותר "ארץ על תנאי " כותרת שלה יש סיכויים למכור בעידן הפוסט ציוני אם לא בסטסלר " לפחות ספר פולחן

אך נראה שיותר מכל סמל התפרסמה עד היום כסופרת הבולטת ביותר של נושא "הדור השני " לשואה .

ספרה "כובע הזכוכית" מ-1985 היה ככל הנראה הספר הישראלי הראשון שעסק בנושא הדור השני של ניצולי השואה .נושא זיכרון השואה הוא נושא שמעסיק אותה מזה שנים רבות כבת לניצולי שואה יצחק ארצי שהיא כתבה ביחד איתו את הספר "דווקא ציוני".
.

אלה מילך שריף ,מלחינת האופרה "צחוק של עכברוש".

המלחינה  אלה -מילך שריף זכתה לפרסום על פזמונים כמו "אי שם בביקעה "
פרויקט קודם שלה היה פרסום ובהלחנת יומני אביה מתקופת השואה במסגרת היצירה "ואולי השמיים ריקים " .
כאשר פנתה עם הרעיון לראשונה לסמל , הסופרת לא האמינה שהדבר אפשרי ,אבל עובדה הספר הפך לאופרה מרשימה ויוצאת דופן אופרה שהיא שילוב של סגנונות ותכנים שונים ובהם הנושא הנדיר מכל באופרות של מדע בדיוני .
הצמד ממשיך בפרויקטים שלו במחזור שירי תנ"ך שהלחינה אלה מילך-שריף, ושיבוצע בקונצרט בכורה בפסטיבל אבו-גוש 2005 על ידי המקהלה הקאמרית רמת- גן, בניצוחה של חנה צור.

הילדה והעכברוש.

. האופרה מבוססת על ספרה המצוין של נאוה סמל "צחוק של עכברוש " שזכה בשבחים רבים עם פרסומו.גם לשבחים של כותב שורות אלו  במאמר על ספרות המדע הבדיוני המקורית שבו בחרתי בספר זה כספר המד"ב המקורי הטוב ביותר של שנת פירסומו .
הספר זכה אז לשבחי הביקורת בשל ייחודו ותעוזתו לספר את זיכרון השואה באמצעים בלתי-שגרתיים. זהו ככל הנראה ספרה החזק והמרשים והשאפתני ביותר של סמל עד כה והיא מנסה למצות בו את רעיון הזיכרון השיכחה מכל היבטיו גם הקיצוניים ביותר ועד להשלכות הרחוקות ולכאורה הבלתי אפשריות ביותר . ואת זה היא עושה על ידי שילוב של ז'אנרים  .
ילדה קטנה מוכנסת לבור עמוק ונגזר עליה להישאר שם למשך חודשים .האם זכור לכם סיפור כזה ?
חלק מן הקוראים אולי מכירים משהו מעין זה בסרט האימה המפחיד ביותר של זמננו "הצלצול " אבל באופרה של נאווה סמל הוא מפחיד הרבה יותר. כאן אין יצור על טבעי בבור אלא ילדה רגילה נפחדת שעוברת מעשי אונס בידי בן המשפחה שלידיה הופקדה. ולצידה עומד רק עכברוש אחד שנמצא בבור .
ילדה יהודייה בת חמש נמסרת על ידי הוריה למשפחת איכרים בכפר קטן בפולין, כדי שיחביאו אותה עד תום המלחמה. היא מוכנסת לבור תפוחי אדמה, שמה וזהותה נשללים ממנה והיא נדרשת להפוך לנוצרייה.היא נקברת בבור למשך שנה שלמה מזונה ניתן לה בצמצום,היא חיי בחשיכה מוחלטת ואינה רואה את אור השמש מזדהמת בהפרשותיה. בן לווייתה וידידה היחיד באפלת חייה הוא עכברוש, אותו היא מכנה "סְטַש". בכך לא תמה סאת ייסוריה. בלילות היא נאנסת בקביעות על ידי בנם הבוגר של זוג האיכרים,סטפן אבי אבות הטומאה והאכזריות , ככל הנראה בידיעתם ואולי אף בעידודם של הוריו וכל זה מבלי שתוציא הגה מפיה . ולאחר שנה בחושך היא נמסרת לכומר הקתולי של הכפר, כדי שיחסל אותה במו ידיו ויפרע את חשבון צליבתו של ישו בידי היהודים. ואולם הכומר אבא סטניסלב, מחליט, תוך סיכון חייו, להסתיר את הילדה בכנסייתו. אט אט הוא משקם את גופה ואת נפשה המרוסקת. הוא מראה שיש גם דרך אחרת גם אם זאת לא דרכם של היהודים.

שישים שנה אחר כך בזמן ההווה, כשהילדה ההיא כבר סבתא בתל-אביב, היא מנסה להעביר את סיפור האימה לנכדתה בת השתים-עשרה שמכינה עבודת "שורשים" לבית הספר הזיכרון של סיפור האימה שנבלם בתוכה זמן רב כל כך, תובע כעת את זכותו להפוך לסיפור ולהישמע .אולם הסבתא חוששת ובצדק מההשפעה שעלולה להיות לסיפור על הצאצאים ועל בריאותם ושלוותן הנפשית וככל הנראה בצדק . הסיפור פוגע לבסוף בשלוותו של עולם שלם . הקורבן כופה את סיפור על כלל התרבות האנושית אבל מטבע הדברים התרבותה אנושית מבצעת בתהליך מעשי סדום שונים בסיפור המקורי ומעוותת אותו אל מעבר לכל הכר .

הסיפור השלישי מתרחש בסוף המאה ה-21, כאשר נעשה המאמץ האחרון לשמר את הזיכרון בידי החוקרת גם במחיר האונס המנטלי של עמיתה . הסיפור הזה הוא גם סיפור המסגרת של האופרה כולה.
בשנת 2099 מתחקה חוקרת עתידנית לימה אנרגלי אחרי סיפור קדום על ילד הו עכברוש שהפך בזמן זה למיתוס דומיננטי כנראה בגלל החדרתו לאינטרנט . בעולם העתידני של שנת 2099 ( זה לא כל כך ברור מהאופרה את זה אנו יודעים מהספר ) הפכו שירי "ילדה ועכברוש" שככל הנראה הוחדרו לרשת בידי הנכדה שלה מספרת הסבתה את הסיפור למיתוס אפל וחתרני ולמותג תרבותי  פופולארי חובק עולם ,תופעה תרבותית אופנתית אדירת השפעה בעלת גירסאות רבות , שלפיה נוצרה תרבות ענפה חובקת עולם ( חשבו על תופעת "מלחמת הכוכבים" בעולם הדיגיטלי ) יצירות קומיקס יפניות,סדרת הנפשה אינטראקטיבית על עלילות הילדה והעכברוש הילדה והעכברוש הופכים לדימוי ויזואלי נפוץ ביותר בתרבות הפופ של העתיד ויצירות אמנות פלסטית וגם מסוגים שאינם קיימים היום בסיס לפירסומות . כמובן שזה לא מפסיק כאן הסיפור הופך למוקד פולחן של תנועות דתיות חלופיות שונות .שירי הילדה והעכברוש הבלתי בוררים הופכים לטקסטים פולחניים נחרטים על מצבות ומצוטטים בהספדים בעולם העתידני אף יש כנסייה על שם המדונה של העכברוש .אפילו חברת וולט דיסני מצטרפת לאופנה והופכת את מיקי מאוס למיקי העכברוש ודמותו הופכת לקשורה לסיפור הילדה והעכברוש .כמובן קמות התנגדויות ממקורות שונים שמקשרים את האגדה והשירים לפולחן השטן וטוענים שהיא מעודדת מוות והתאבדות
חוקרים שונים מנסים לפענח את משמעות הסיפור והעכברוש אך ללא הצלחה. יש שחושבים שהמדובר במיתוס הינדי קדום הקשור לפולחן העכברושים .
החוקרת נחושה להיות זאת שתפצח לבסוף את התעלומה בת 100 השנים.
היא מבקרת במדינת "ישראל"  מדינה טכנולוגית אובססיבית שמתנערת לחלוטין מעבר ההן הציוני והן היהודי המתמכרת בהתלהבות אובססיבית למהפכה הדיגיטאלית שבה עדיין מדברים קצת עברית אם גם באותיות לטיניות אך שם יש רתיעה מחקר העבר וכתוצאה "דומה שמחיקת העבר הביא גם לשיבוש עמוק בתפיסת העתיד ,כמעט כל הייצוגים המיתולוגיים של העתיד הם קצרי טווח וכרוכים בקטסטרופה מוחלטת ". לצד מדינה זאת יתקיימו בשטחים מובלעות דתיות של "יהו אידיאה " שדווקא מקדשת את העבר בתנאי שהוא מורכב מאגדות על חסידים וצדיקים. שמרנות דתית בצורתה הקיצונית ביותר, אך הם דווקא מתקדמים מאוד מבחינה טכנולוגית בשימור סודותיהם ומסורותיהם ( מה שהגיוני מאוד וקורה במציאות ) .
באותו עולם עתידני שטוף מידע יוצאת המדענית לחיפוש אחר מקורם של השירים והמיתוס המלווה אותם על ידי מכשיר החולמן החדש
לפני שהזיכרון יימחק כליל  נכנסת החוקרת לחלומות של עמיתה על מנת להגיע למוח של הילדה שלה סופר הסיפור בידי סבתה ושהעבירה אתה סיפור לדורות הבאים דרך הנשק של האינטרנט .
את כל זה היא עושה כנגד רצון העמית שאינו רוצה להתמודד עם הסיפור הנורא ולמעשה יש כאן סוג של אונס נושא שעם השלכותיו לא התמודדו באופרה .
החלק העתידני של הספר זכה לביקורת קשה . המבקרת נועה מנהיים התלוננה כי הוא מבולבל ולא מובן וכי עדיף היה להסתפק בחלקים  של השואה שעל עוצמתו אין כל ערעור . אבל ניראה לי שהם החמיצו את הנקודה . בסופו של דבר בסיפור  האימה של השואה כבר עסקו ובצורה לא פחות רבת עוצמה מזאת של סמל סופרים רבים אחרים בעבר כמו פרימו לוי ואלי וייזל . אבל בסיפור העתידני סמל עוסקת בנושא שלא דנו בו מעולם אבל חשיבותו גוברת מיום ליום ככל שניצולי השואה גוועים .איך תיזכר השואה בעתיד ?
ותשובתה היא: כסוג של מיתוס ומותג מצמרר שניתן לפרש אותו בדרכים שונות ומגוונות והפוכות זו מזו שהרי זוהי דרכן של מיתוסים שהם ניתנים לאין סוף פרשנויות אפשריות .

 

מדע בדיוני עתידני מתייחס רק לעיתים נדירות מאוד לנושא השואה וזיכרון השואה בעתיד . ספר יוצא דופן אחד כזה הוא DAYS OF CAIN שבו ניסיון לשנות את ההיסטוריה ולבטל את השואה על ידי מסע בזמן נכשל מכיוון שיש צורך בעתיד בזכירת השואה כ"חור שחור " בהיסטוריה האנושית שמהווה דוגמה לדורות העתיד הקרוב והרחוק עד לאיפה יכול המין האנושי להתדרדר.
אבל נראה שבאופן כללי ספרות המד"ב מתקשה להתמודד עם נושא זה  ועוד יותר לגבי שאלת זכירתו בעתיד.לא ידועות לי דוגמאות נוספות של רומאנים  שעוסקים בנושא זה. 

 

הסמל של העכברוש שהוא היצור האנושי ביותר בעולמה של הילדה עד כדי כך שהוא מסוגל לצחוק אינו מובן לחלוטין ומבקרים התלוננו על קשיים בפרשנותו ובמשמעותו .אפשר להשוות את העכברוש לסמל של היהודי כעכברוש נתעב בסרטוני התעמולה הנאציים הידועים. דעתי היא שייתכן שיש כאן רמז טקסטואלי ליצירתו של ארט שפיגלמן "עכבר" יצירת הקומיקס המפורסמת ביותר בעולם שעוסקת באימי השואה דרך סיפורו האמיתי של אביו של המחבר כשהיהודים מוצגים שם כעכברים במטאפורה לנרדפותם.  דעתי שהיא שיש כאן משום רמז לאותו ספר שגם הוא גילגול מיוחד של זיכרון השואה בתרבות הפופולארית   כשהעכברוש מושווה למעשה ליהודי הנרדף והמנודה כפי שעשה שפיגלמן עם העכברים ומאבקם בחתולים הנאצים .נאווה סמל פגשה את שפיגלמן וניהלה עימו רעיון מענין על הקומיקס שלו במגזין "סטודיו" והיצירה מוכרת לה היטב.

הסיפור על הילדה בבור בסרט האימה "הצילצול".

משהו דומה מאוד למה שמתארת סמל בסיפור העתידני שלה קרה במציאות  מאז שפורסם הספר "צחוק של עכברוש ".
הסיפור של הילדה בבור הפך מאז שסמל כתבה את ספרה למיתוס  ידוע  של התרבות הפופולארית המערבית הודות לסרט האימה היפני "הצלצול  ( המבוסס על ספר מדע בדיוני יפני ) " וגיבורתו הילדה בעלת הכוחות העל טבעיים שנכלאה בבאר בידי הוריה המאמצים ונוקמת בכל מי שרק אפשר את נקמתה , הפכה לאיקון של אימה בתרבות הפופולארית  גם מחוץ ליפן .בדומה למה שקרה בסיפור עם הילדה והעכברוש.

הילדה המפלצתית  כוכבת "הצלצול " היא כיום כוכבת של סדרות סרטי קולנוע הן ביפן הן בקוריאה וכעת בארה"ב כולל  נלווים שונים בתרבות הפופולארית כמו משחקים , סיפורי קומיקס ואתרי אינטרנט .

. הגירסה האמריקנית של הסרט הראשון, שיצא בשנת 2002, הכניסה  249 מיליון דולרים ברחבי העולם. 'הצלצול 2', שמוקרן בארץ בימים אלו, הכניס, נכון לכתיבת שורות אלו למעלה מ- 155 מיליון דולרים ברחבי העולם. כעת עובדים על הסרט השלישי והסוף אינו נראה באופק .

האופרה

תמונה מהאופרה

מטבע הדברים אי אפשר להעביר את כל הרעיונות העתידניים של ספר לאופרה . אם זאת התאכזבתי שלא הושם דגש יותר על התפתחות המיתוס העתידני של הילדה והעכברוש בשנת 2099 . הצופים שלא קראו את הספר לא יבינו כתוצאה מדוע זה כה חשוב לחוקרת העתידנית להתחקות אחרי מקור הסיפור .אבל האופרה הייתה חזקה מאוד גם כך
המוזיקה הייתה מרשימה ביותר במיוחד,ויש לזכור שהיה צורך לשלב סגנונות שונים מוזיקה עתידנית עם מוזיקה עכשווית בתיאור תקופת ההווה עם מוזיקה נוצרית כנסייתית המוזיקה המקהלה ומוזיקת הכנסייה נוצרית ששולבו בסיפור .היצירה ככלל הייתה מרגשת .לא תמיד השילוב מצליח אבל כאשר הצליח כמו בסצנות של הקהל בכנסיה התוצאה הייתה מרשימה ביותר.

 
מבחינת הסיפור העתידני האופרה מסתיימת ללא סיום ברור, איננו יודעים אם הצליחה החוקרת בפרויקט שימור העבר שלה.כמובן הדגש האמיתי של יוצרי האופרה היה על סיפור הצלת הילדה בידי הכומר ומבחינה זאת יש סיום ברור וחזק מאוד לאופרה,של ניצחון מוסריות האדם כפי שהיא מיוצגת בידי הכומר על הרשע האנושי שמסביב .
אבל האם ייתכן שרשע כזה יווצר שוב בעתיד גם כתוצאה משיכחה או גרוע משיכחה כתוצאה מעיוות ?
.מהספר אנחנו יודעים שבעתיד הרחוק של 2099 נוצרות גירסאות חלופיות. המשבשים לחלוטין את הסיפור הילדה הופכת לבת השטן העכברוש לניצוד והסטיפן הופך
לקורבן. נוצרים אז משחקים שבהן הילדה בת השטן יורדת אל הבור באפלה צדה את העכברוש והופכת אותו למשרתה ויחדיו הם מתעללים בסטפן האומלל .

 

סביר להניח שדבר מעין זה אכן יקרה במציאות אצל אנטישמים מכחישי השואה והפוסט מודרניסטים אנטי ציוניים למינהם שיעמלו בכל כוחם להפוך את הנאצים לקרבנות ואת היהודים לשליחי השטן . יש רמזים בספר שאם יתגלה לבסוף מקורו האמיתי של הסיפור זה רק עלול לפגוע בבומרנג בצאצאיהם של ייוצריו אבל סמל לא ממשיכה את קו המחשבה הזה.
יצאתי מהאופרה בתחושה קשה ביותר אות וסימן שיוצריה הצליחו במשימתם להכריח את הצופים לחשוב מעל ומעבר לכל מה שקורה באופרה רגילה .המלצתי : לכו לראות.

 

צפו באופרה "צחוק של עכברוש":

 

קיראו גם :

הספר "צחוק של עכברוש"
האופרה "צחוק של עכברוש " בויקיפדיה

האופרה באתר "הבמה "

מירב יודילוביץ על האופרה

יריב מוהר על האופרה

יורם מלצר על "צחוק של עכברוש "

נועה מנהיים על צחוק של עבברוש

זוהר ישראל על "צחוק של עכברוש"

אתרים על נאוה סמל

האתר של נאוה סמל 

נאוה סמל בלקסיקון הספרות העברית

 

נאוה סמל בויקיפדיה

נאוה סמל באתר מכון התרגומים

נאוה סמל באתר הבמה

 

"בוקיצה" סיפור מאת נאוה סמל

נאוה סמל על זכרון השואה

 

אלה מילך-שריף

 

 

האופרה :מסע אל תום האלף" מאת א.ב..יהושע

 

נאוה סמל טרזן ואני :לזכרה של נאוה סמל

אל קצה העולם הנודע: האופרה "מסע אל תום האלף" מאת א.ב.יהושע

הסופר הישראלי הכמעט מפורסם מכולם א.ב.יהושע כתב את האופרה הישראלית המושקעת מכולן "מסע אל תום האלף " על מסע מזעזע ומפגש קטלני בין התרבות המזרחית הסובלנית  המפותחת והגאה והתרבות האשכנזית הפרימיטיבית פנאטית הנשלטת ,רחמנה לצלאן ,בידי נשים בלונדיניות חכמות מרשעות. וכמובן מאליו ,לכל צופה שחושב "בצורה נכונה" ,שום דבר טוב לא יכול לצמוח מזה.

בימים אלה עלתה על הבמות האופרה "מסע אל תום האלף " ,אופרה שהיא יוצאת דופן מאין כמוה בתולדות הבמה הישראלית וזאת מכמה סיבות : זאת אחת האופרות הבודדות שהן מקוריות ועם תמליל עברי ולא איטלקי או גרמני כמקובל .

 

 

 

משום מה יש רק מעט מאוד אופרות עבריות מקוריות. .בתקופת הישוב כאשר שמו דגש על יצירה עברית מקורית בכל דבר יצרו גם אופרות עבריות מקוריות כמו "החלוץ" של וינברג "ו"דן השומר " ( 1945 ) של מארק לאברי על פי מחזה של ש.שלום ו"תמר" גם כן של מרק לאברי . האופרה הישראלית מאז בכל אופן מעדיפה בעיקר לייבא יצירות מחו"ל גם כי זה יותר ופשוט ופחות מסוכן מסחרית . בכל זאת היא יצרה עד כה  כמה אופרות מקוריות שהוזמנו במיוחד מיוצרים ישראליים ובהן בלטו " יוסף" ( 1995) של ישראל אלירז ויוסף טל על פי הסיפור התנכי של יוסף ואחיו . "אלפה ואומגה" ( 2001) של דודי מנור ואנה הרמן עם מוזיקה של גיל שוחט שהתבססה על ציורים של אדוארד מונק בסיפור מיתי על האנשים הראשונים.  אופרה קטנה יותר " "הבן יקיר לי של תלמה אליגון עסקה  באופן יוצא דופן ביותר בישראל המודרנית .
ורק לאחרונה הועלתה אופרה שכתבו הסופרת נאוה סמל והמוזיקאית אלה מילך-שריף    המבוססת על ספרה של סמל  על אימי השואה "צחוק של עכברוש "
גיל שוחט גם הפך את המחזה המפורסם של מתתיהו שוהם "צור וירושלים " ליצירה מוזיקלית דרמטית ,מעין אופרה.  הוא חיבר אורטוריה שחיבר למילים של המשוררת ש.שפרה על סיפור דוד ובת שבע ואף  אופרה לילדים לתמליל של דן אלמגור על פי  הסיפור הקלאסי של מקס ומוריץ .
שותפתו  של שוחט בעיבוד "צור וירושלים" יוספה אבן שושן חיברה ביחד עם ציפי פליישר אופרה תנכית בשם "קין והבל". ובכך פחות או יותר מסתכמת היצירה האופראית העברית המקורית.
 
 
ציור של ספרד באופרה.
 

 

ציור של העיר ורמיזא באופרה "מסע אל תום האלף".

 

ציור של סוחרים באופרה

 

 

 

אולם "מסע אל תום האלף " היא שונה מכולן .
ביחד עם האופרה של  נאוה סמל שהקדימה אותה בחודש בלבד , זאת אופרה  כמעט ראשונה מסוגה שמבוססת על ספר עברי ( אם נתעלם מאלה שהתבססו על התנ"ך ) ושהליברטו שלה התחבר בידי הסופר המקורי  ( דבר שלמיטב ידיעתי הוא נדיר גם בחו"ל )הלא הוא א.ב.יהושע אחד הסופרים הידועים הנחשבים והמוערכים ביותר של ישראל לצדו של עמוס עוז, והוא גם זה שכתב את התמליל לאחר שהתאכזב לחלוטין מעיבודים שונים שנעשו למדיות אחרות ( בעיקר קולנוע ) של ספריו ,ובימים אלו התמליל יצא גם הוא לאור כספר . ומה שעוד מיוחד באופרה זאת שהיא מתרחשת בתקופה בלתי ידועה לחלוטין של ימי הביניים .
הספר "מסע אל תום האלף " שפורסם ב-1997 הוא ספר ראשון כמעט ראשון מסוגו בספרות העברית , זהו רומן היסטורי ז'אנר שהוא נדיר למדי בספרות העברית המודרנית מאז יצירותיהם הגדולות של משה שמיר  ובראשם אחת היצירות המופתיות של הספרות העברית החדשה "מלך בשר ודם ""על ימי אלכסנדר ינאי ,  ויוסף אריכא וספריו על ימי המלךך סנחריב האשורי ואלכסנדר הגדול  בשנות השישים. ומה שנדיר עוד יותר הוא שהסופר הקדיש מחקר רב בחקר תקופה ההיסטורית הרחוקה והמאוד לא ידועה שעליה כתב ספר היא התקופה של אלף שנה בדיוק קודם לכתיבת הספר נושא שנהפך אקטואלי מאוד באותם השנים כתוצאה מהפחדים מ"קץ המילניום" שתפסו אז תאוצה ושיהושע השתמש בהם אז כדי למשוך תשומת לב לפרויקט יוצא הדופן שלו .

יהושע גילה מאז ומתמיד עניין  הן במסעות והן בתקופות היסטוריות אחרות ובראשם ימי הביניים כמקבילות לתקופתנו שלנו עוד מאז סיפורו הידוע "מול היערות" שהופיע לראשונה בכתב העת "קשת" ב – 1963, והפך מאז לאחד מסיפוריו הידועים ביותר ואף הוסרט לטלוויזיה. הסיפור מספר על סטודנט העוסק במחקר על מסעי הצלב בארץ ועובד כשומר יערות . במסגרת יחסיו עם ערבי, נציג האוכלוסייה המגורשת, מהארץ יש הזדהות של הגיבור עם הגורל הצלבני שמרגיש שהיהודים של העבר הם היום הצלבנים המודרניים.. גם ביצירותיו הלא ספרותיות יהושע מייחס חשיבות רבה לגורם הצלבני כגורם פעיל בתודעה הישראלית .לדעתו ה"צלבנות" מייצגת את הפחד מפני המזרח שבתודעה הישראלית והיא אחד הגורמים ל"ריצה" למודל "הים תיכוני" שהזהות הישראלית יכולה להיות חלק ממנו. יהושע טוען שבדומה לצלבנים גם ליהודים יש מה שהוא מכנה "מולדת אחרת" המולדת הדתית הרוחנית המופשטת "ואליה אפשר בהחלט לחזור". לדעתו למרות הזהות המעורבת של הישראלים שמחציתם הם ממוצא מזרחי תמיד נהיה יסוד זר באזור כמו הצלבנים.

 

ספרו "השיבה מהודו " ( 1994) שהוסרט ( בצורה שעוררה את מורת רוחו של יהושע)  עוסק גם הוא במסע ובהתנגשות בין מערב ומזרח בין ישראל והודו אם כי המהכיוון ההפוך מ"המערב " ( ישראל)(  ל"מזרח "( הודו )

 

.

וכמובן  יש את ספרו המפורסם והחשוב ביותר של יהושע  "מר מאני "(1990)"שכל כולו עוסק בתקופות שונות מראשית המאה ה-19 ועד סוף המאה העשרים כפי שהן משתקפים בחיי דורות שונים של בני משפחת מאני .וגם הוא הוסרט הפעם  כסדרת טלווזייה מצויינת ( דוברת כמה שפות שונות ) בידי רם לוי בכיכובו של יהורם גאון ( בתפקיד שבו דיבר רק בשפת הלאדינו!) ב-1996.

העולם בשנת 999 לספירה

 

ציור  מהאופרה "מסע אל תום האלף".

 בספרו זה חזר יהושע לתקופה רחוקה אף יותר מימי מסעי הצלב אל סוף המאה העשירית לספירה.

התקופה היא מרתקת אם גם כמעט בלתי ידועה : בשנים שבהם עוסק הסיפור שמואל הנגיד המשורר העברי בספרד וגם המצביא המפורסם לעתיד הוא ילד בן 10, הויקינג האיסלנדי ליף אריקסון עסוק בגילוי הראשון בידי אירופים של יבשת אמריקה הצפונית, בצרפת עולה לשלטון שושלת קפט שצאצאיה ישלטו בצרפת עוד כ-800 שנה עד לימי המהפכה הצרפתית, בספרד היהודים מנסים ליצור קשר עם האימפריה היהודית של הכוזרים בערבות רוסיה , במזרח הבולגרים תוקפים את ביזנטיון ומובסים ומאבדים את עוצמתם שהפכה אותם לאימפריה של ממש. ,.ועל פי טענות שונות בשנה זאת היה במערב פחד גדול מפני קץ העולם כתוצאה ממלאת 1000 שנה להולדת ישו הנוצרי ,פחדים הדומים לפחדים שיש בזמננו.
ומה שחשוב הרבה יותר למטרות הסיפור במקביל לפירוד בין הכנסייה הנוצרית הקתולית המערבית והכנסייה הנוצרית האורתודוכסית היוונית,באשכנז הלא היא גרמניה מוקמת ישיבה שמכריזה לראשונה בהנהגתו של רבי גרשום מאור הגולה על עצמאות מהשלטון ההלכתי של ישיבות המזרח המוסלמי הגדול והפירוד הגדול בין היהודים המזרחיים והאשכנזים מתחיל.

סיפור העלילה

 תמונה מהאופרה "מסע אל תום האלף".

הרעיון של הספר היה באופן פוטנציאלי לפחות מעניין ביותר: במרכזו עומד סוחר יהודי בן המזרח המוסלמי העשיר והמפותח הנאלץ להתמודד באחיו האשכנזים המפותחים הרבה פחות מבחינה תרבותית ושעד כה עמדו תחת השליטה התרבותית של יהודי המזרח , אלא שתרבותם היהודית מתחילה בתקופה זאת להיפרד מזאת של המזרחיים ( לא ספרדיים ) הסוחר היהודי מוצא את עצמו במרכז מלחמת תרבויות שיש לה השלכות עצומות למצב העם היהודי אלף שנה מאוחר יותר בתקופה שבה נכתב והתפרסם הספר .

תמונה  מהאופרה "מסע אל תום האלף".

סיפור הרומן ( והאופרה )  "מסע אל תום האלף" מתרחש בשנים 997-1000 הגיבור, בן עטר הוא סוחר יהודי מצליח מטנג'יר המעתירה והגאה אחת ממרכזי התרבות של התקופה היוצא יחד עם שתי נשותיו, שותפו המוסלמי והרב ששכר באנדלוסיה הספרדית למסע נועז לאירופה המערבית החשוכה אל העיר הקטנה פאריז ואל העיר הגרמנית הפרימיטיבית וורמאיזה ( שהן פחות או יותר קצוות העולם במושגיו ) כדי לשכנע את אחיינו האהוב , לאחות בדין תורה, את הקרע ביניהם ולחדש את השותפות המסחרית והאישית שנותקה ביניהם על פי תביעת אשתו החדשה של אחיינו, שכפל הנשים של קרוב המשפחה הצפון אפריקאי העשיר מעורר בה רתיעה. הימים הם ימי הרב גרשום מאור התורה שהכריז על חרם על כל יהודי שישא לאישה יותר מאישה אחת ( וגם חרם על מי שלא ייתן לאישה להתגרש מבעל שאינה רוצה בו, אבל העניין השולי הזה לא מוזכר משום מה ) בן עטר ופמלייתו מתארחים בבית אחיינו עם משפט כפול כנגד האישה האינטליגנטית והנחושה ואחיה הסוחר הערמומי שבניגוד לכל הציפיות זוכים במשפט ומשכנעים את השופטים להטיל חרם מוחלט על היהודים הצפון אפריקאים. וזאת למרות תחינתה של האישה השנייה של בן עטר המדברת על הצורך בריבוי נשים לגברים וגם ריבוי גברים לנשים נושא שמשום מה לא כל כך מתקבל על דעת האשכנזים הפנאטים הקפואים שעוד רואים בכל זה דברי טירוף שהם  פגיעה במעמד האישה. רק עם מותה של האישה השנייה בתאונה( שהיא אולי התאבדות ) חוזרים השקט והשלווה  וההשלמה בין שני חלקי המשפחה.

אבל מבחינתו של יהושע זה אינו סוף טוב . לראשונה מתברר שהאשכנזים הברבארים שהיכירו עד כה במרות ובעליונות התרבותית של הקהילה המזרחית ובמרות הישיבות הגדולות של סורא ופומפדיתה שבהן נוצר התלמוד הבבלי עומדים כעת על שלהם ,ולא רחוק היום שבו ישתלטו וישליטו ברמה ברחבי העולם היהודי את דעותיהם הקפואות והמוזרות האנטי אנושיות על הצורך באישה אחת בלבד לגבר אחד בלבד ( רק הקהילה התימנית תסרב לקבל על עצמה את הדרישה המוזרה הזאת ) .

הצלחה סוחפת

א.ב.יהושע מחבר הספר והאופרה "מסע אל תום האלף".צילם אנצ'ו ג'וש צ'יני.

גם כתוצאה מפרסומו הגדול של יהושע עצמו וגם בגלל העיתוי המוצלח והלא מקרי שבו פורסם הספר "מסע אל תום האלף " הוא זכה להצלחה גדולה. הוא תורגם לעשר שפות שונות , זכה בשנת 2000 בארה"ב לפרס קורת פרס הסופרים והמבקרים היהודיים ,אפילו המתרגם שלו לאנגלית זכה לפרס על תרגום הספר מעברית לאנגלית .

ומה שחשוב לא פחות היו תוכניות להפכו להצגת תיאטרון והוא נמכר להסרטה.

גם האקדמיה העריכה מאוד את רצינות כוונותיו של יהושע מה גם שספרו העלה על הבמה התקשורתית תחומי מחקר ( חקר ימי הביניים המוקדמים) שלרוב אינם זוכים לתשומת לב תקשורתית או ספרותית כל שהיא . סביב הספר התכנסו כנסים אקדמאים שבהם דנו חוקרים בתכניו ובמשמעויותיהם, זמן לא רב לאחר הופעתו הופיע עליו קובץ מאמרים  בשם "מסות על תום האלף" בעריכת זיוה שמיר  של חוקרים שונים מתחומי ההיסטוריה והספרות חקר התרבות ואפילו הפסיכולוגיה שניתחו את הספר מזוויות שונות בהתאם לדיסציפלינה הרלוונטית שלהם . תופעה שהיא יוצאת דופן אולי יחידה במינה לגבי ספר חדש שאינו נמנה עם הקלאסיקה של סופרים כמו עגנון .דומה שהחוקרים חשו שללא קשר לאיכויותיו הספרותיות של הספר הוא מאפשר להם לעסוק בנושאים שבדרך כלל אינם זוכים כלל לזרקורי התקשורת .
וכעת שמונה שנים לאחר פרסומו המקורי "מסע אל תום האלף " נהפך גם לאופרה,שגם בעקבותיה התכנס כנס אקדמאי מיוחד על התקופה המתוארת באוניברסיטת תל אביב .תשומת לב שסופרים אחרים מלבד יהושע ( ואולי גם עמוס עוז ) יכולים רק לחלום עליה .

האופרה

הלכתי לאופרה בשקיקה אך גם התאכזבתי ממנה .

 

נכון התפאורה הייתה יפיפייה והתלבושות נפלאות.והכל נראה מושקע מאוד .
אני גם חושב ש"מסע אל תום האלף " הוא האחד הספרים היותר מעניינים ויוצאי דופן של יהושע בעובדה שהוא מצליח להחיות לפני הקוראים תקופה רחוקה וכל כך בלתי נודעת ( בספרות העברית הוא כמעט היחיד שהתעסק עם תקופה זאת ) וזאת משימה קשה מאוד.


אך העלילה שבה בחר יהושע לא הייתה מוצלחת ומצאתי אותה משעממת. ורק בקושי רב היגעתי לסיום הספר בציפייה לתגלית מדהימה כל שהיא שלא היגיעה מעולם וכך היה גם לגבי האופרה . אינני מבין מדוע הוא החליט להיטפל לנושא של ריבוי נשים דווקא כנושא המרכזי שעליו נחתכים יחסי מזרח ומערב, אם כי סיבותיו היו ברורות .בתקופה זאת בדיוק הכריז הרב האשכנזי המפורסם מכולם גרשום מאור הגולה להכריז חרם "לאלף שנים " על מי שישא יותר מאישה אחת . אולם האמת היא שבקהילה היהודית היה מקובל מאז ומתמיד לשאת רק אישה אחת ואלו שנשאו יותר מאישה אחת היו נדירים. בתנ"ך למשל אם כי האפשרות התיאורטית קיימת רק האבות אברהם ויעקב ( אך לא יצחק ) החזיקו ביותר מאישה אחת ואחריהם רק דוד ושלמה עם אלף נשותיו. אולם אנחנו לא שומעים יותר על שום אישיות חשובה אחרת במקרא או בהיסטוריה היהודית שהייתה לה יותר מאישה אחת מלבדם ומן הסתם זה מראה על הנדירות וחוסר החשיבות של התופעה.

כדאי לציין שממש במקביל לצאת האופרה למסכים יצא לאור במהדורה "עממית " ספרו של ההיסטוריון המפורסם גויטין "חברה ים תיכונית " בהוצאת ידיעות אחרונות ספר קלאסי על החברה היהודית במזרח התיכון בימי הביניים המוקדמים המתבסס על המסמכים שהתגלו בגניזה המצרית והוא היה אחד הספרים ששימשו כבסיס לספרו של יהושע . כל מי שמתעניין לדעת יותר על התקופה שבה מתרחשת האופרה ראוי שיקרא את הספר שבו נאמר במפורש בין השאר כי עניין ריבוי הנשים היה משני ושולי ביותר גם אצל יהודי המזרח בניגוד לטענותיו של יהושע שהאדיר אותו מעל ומעבר לכל פרופורציה כסיבה למאבק בין מערב ומזרח.

גם ההנגדה הקיימת בספר ובאופרה בין המזרח הפתוח הליברלי לעומת המערב הברבארי הפנאטי הנוטה לחרמות ובמיוחד בענייני נשים היא מגוחכת .נראה שהדעות האופנתיות המבולבלות  של אנשי "הזהות המיזרחית" תורה חדשה שיצרה זהות שלא הייתה קיימת מעולם ( כמו הזהות האשכנזית ) שבדרך כלל מסוכסכים עם יהושע השפיעו עליו יתר על המידה ובילבלו עליו את דעתו.אולי רצה להראות בספר ובאופרה "גם אני מזרחי אנטי אשכנזי כמוכם "?
כנראה לא תפס הסופר המתוחכם בדרך כלל שדווקא הדיעות האשכנזיות הברבריות החדשניות של גרשום "מאור הגולה" ( שהוא מקפיד מאוד משום מה שלא להזכיר את שמו בספר, מתוך זעם על האוייב ? ) דווקא הן היו בגדר התפתחות ליברלית שאיפשרה לחזק את מעמד האישה בקהילה ובמשפחה.

אישה אשכנזית בלונדינית דעתנית ודומיננטית ,הסיוט האולטימטיבי של הגבר המזרחי באופרה "מסע אל תום האלף".

ואולי בזה כל העניין וכל הסיפור הוא  על טרונייתו של הגבר המזרחי המרגיש מדוכא בידי האישה האשכנזית החזקה השולטת בביתו  ומתגעגע ל"ימים הטובים שחלפו " כאשר "גבר היה גבר " עם כמה נשים בבית שידעו את מקומן ולא נשאר לו אלא לקלל את "האשכנזי המנוול "גרשום מאור הגולה " שכפה עליו רק אישה אחת ?

נכון יהושע מציג גם גישה חלופית ליברלית ופמיניסטית מתקדמת בכל קנה מידה של האישה השנייה שמדברת על כך שיש צורך בכמה גברים לאישה . אבל התיאורטיקנית הפמיניסטית הנ"ל מוצאת את מותה בסוף הספר/אופרה ועימה גוועים גם רעיונותיה.

. לגבי האופרה עצמה החצי הראשון היה ממש לא מוצלח חסר כל דרמה. החצי השני היה כבר מעניין יותר עם הדרמה של המשפט בין בן עטר והאישה האשכנזית אבל גם כן ,לא מוצלח מספיק, לא כמו שיכול היה להיות .
הדרמה לא עובדת ומותה של האישה השנייה מותיר אותך אדיש. גם המסע עצמו וכל התקופה שמסביב למי שלא קרא את הספר או את החוברת של האופרה , נותרים לחלוטין לא ברורים.
המוזיקה של האופרה  מאת יוסף ברדנשווילי הייתה משעממת ודבר לא נשאר ממנה בזכרון וודאי לא משהו שאפשר לזמזם אחר כך.

העלילה עם כל הפוטנציאל גם היא לא הצליחה לשמור על העניין . ברור שהתאמצו מאוד , אבל המאמץ לא עלה יפה,וחבל היה כאן פוטנציאל עצום אבל לדעתי יהושע פשוט לא בחר בסיפור הנכון כדי לספר על ימי הביניים . וכעת מי יודע מתי יעשה עוד מאמץ כזה .

 נספח : גלריה של ציורי מסע "מסע אל תום האלף " בשפות שונות .

בדרך כלל לרומנים ישראליים אין עטיפות מרשימות במיוחד  בתירגומיהם בשפות זרות   אם כי יש כמובן יוצאי דופן .
"מסע אל תום האלף " הוא אחד מיוצאי הדופן האלה ,נראה שמשהו בסיפור,ככל הנראה המסע אל קצוות "העולם הנודע ,"  הביא את  מעצבי הסיפור בשפות השונות שאליהם תורגם ( 10 לכל הפחות ) ליצור עטיפות מרשימות באופן יוצא דופן  השמות דגש על המסע והגילוי של עולמות חדשים ותרבויות זרות ומוזרות  .
והנה גלריה שלהן:

"מסע אל תום האלף" באיטלקית.

עוד מהדורה של "מסע אל תום האלף" באיטלקית.

 

מהדורה שלישית באיטלקית.

המהדורה ההולנדית .

  

המהדורה הגרמנית .

המהדורה הספרדית .

עוד מהדורה ספרדית .

מהדורה פורטוגזית.

 מהדורה באנגלית

 

 עוד מהדורה באנגלית

    

מהדורה צרפתית.

עוד מהדורה צרפתית.

(תודה למרי מהמכון לתרגום ספרות עברית על העזרה באיתור המהדורות השונות בשפות שונות של ספרו של יהושע).

צפו באופרה "מסע אל תום האלף"

A Journey to the End of the Millennium - A Novel of the Middle Ages

קישורים רלבנטיים על הספר "מסע אל תום האלף " ועל הסופר א.ב.יהושע

הספר "מסע אל תום האלף "

מסות על תום האלף

"מסע אל תום האלף" הליברית לאופרה

ביקורות על "מסע אל תום האלף " באנגלית 

יהושע בויקיפדיה

 

מסע אל תום האלף עמוד בית 

תמונות מהאופרה 

תקציר האופרה

 קטע מהאופרה

 

יהושע מאוכזב מהעיבודים של יצירותיו למדיה

מסע אל תום האלף הסרט?

 

 המלחין  יוסף ברדנשווילי

מסע אל תום האלף חוזרת 

מסע אל תום האלף באיטליה 

א.ב. יהושע על …..

ספרות דור המדינה

יהושע על היסטוריה ומיתוס 

יהושע על למה יהודים גורמים לאנטישמיות

 

ועוד על אשמת היהודים באנטישמיות

 

 

יהושע על הציונות ועתידה

 

יהושע על דיאלוג בין דתיים לחילוניים

 

יהושע על הצורך בהפרדה 

 

מה רוצה א.ב. יהושע מהמבקרים

 

 

"השיבה מהודו " עוד סיפור מסע של יהושע

 

יהושע מוסרט

 

השיבה מהודו הסרט

וגם

הסרט "מול היערות "

מאמרים על הספר "המאהב"

 

דיון על ה"כלה המשחררת" של יהושע

 

גבריאל מוקד על א.ב.יהושע

 

"הזהות המזרחית" תוקפת את יהושע

עוד התקפה על האנטי מזרחיות של יהושע

 

 

גרשום מאור הגולה בויקיפדיה

חיי גרשום מאור הגולה