ארכיון תג: אילנה זפרן

הקומיקסאית ההיסטוריונית של הקהילה הלסבית

קומיקסאי שהוא  גם  היסטוריון הוא תופעה נדירה.דווקא  בישראל צץ מיהו כזה או יותר נכון מישהי כזאת.

אילנה זפרן שספר הקומיקס שלה "סיפור ורוד "   שבו משולב סיפורה של הקהילה הלסבית בישראל בסיפורה האישי של היוצרת ,הוא ההיסטוריה המקיפה ביותר על הקהילה הלסבית הקיימת  כיום בעברית.

להלן ראיון מקיף עם אילנה זפרן :

 אלי : איך היגעת לקומיקס ?

זפרן: היגעתי לקומיקס די במקרה. לאחר לימודי, התרכזתי בעיקר בעיצוב גרפי ובאיור, למדתי ארבע שנות עיצוב במכללת הגליל המערבי ואז עקרתי לתל אביב.רק כשעברתי לתל אביב מצאתי את אוצר המילים הנכון להגדיר את הרגשות שקיננו בי שנים והגשמתי את הלסביות שלי הלכה למעשה. אמנם  זה היה תהליך, לא משהו שגיליתי פתאום.ומאז אני  חברה  פעילה בקהילה הלסבית.  פרידה מהחברה הראשונה שלי הולידה אצלי את הרעיון לעשות על זה קומיקס וכך גיליתי את כוחו של המדיום הזה. הרגשתי שמצאתי את הנישה שמתאימה לי מבחינה יצירתית.

לאחר שנפרדה מבת זוגה לאחר כמה שנים של קשר החלה ליצור את ספרה "הזמן הורוד " על פי הזמנה ולאחר שנה וחצי של עבודה הוא יצא לאור בהוצאת מפה.

 אלי:הספר היה יוזמה שלך ?

זפרן : עד כמה שזה מפתיע דווקא לא  בדיוק.מישהו מהוצאת "מפה "  היציע לי לעשות פרוייקט עבורו בלי לקבוע תוכן ספציפי ומיד הרעיון קפץ לי לראש  והתוצאה הייתה "ספור ורוד ". יכול להיות שהגשמת הלסביות שלי, שקרתה בגיל מאוחר יחסית, תרמה והובילה אותי ל"גילוי" היצירתי הזה.

" ספור ורוד " מביא  לראשונה בכרך אחד את תולדותיה  של הקהילה הומו לסבית בישראל והוא משתלב בסיפור חיייה האישי האוטוביוגרפי של המחברת המגלה בהדרגה את משיכתה לבנות מינה ואת סיפור התמודדויותיה עם העולם החיצוני הלא בדיוק סובלני.הסיפור ההיסטורי  מתחיל בימי המנדט שאז ההומוסקסואליות והלסביות היו אסורים על פי חוק  דרך ביטול סעיף החוק שאוסר משכב זכר בשנת 1988 , דרך הניצחון של הזמרת  דנה אינטרנשיונל ( גבר ששינה את מינו והפכה ליקירת הקהילה ההומו –לסבית )  באירווזיון ב1998 וכלה בשנת 2005 שבה איתי פנקס חבר מועצת עיריית תל אביב ובן זוגו יואב ארד נישאים בקנדה ומתכוונים להיאבק על ההכרה בנישואיהם ממשרד הפנים.

 אלי:את חושבת שבשנות השמונים או התשעים היית יכולה לפרסם רומן גראפי כזה ?

זפרן :אני  לא בטוחה שבסוף שנות התשעים או אפילו בתחילת שנות האלפיים מישהו היה מוכן להוציא לאור ספר שכזה. זה תהליך שמבשיל כנראה לאט ואני שמחה שעכשיו הגיע זמנו של רומן גראפי לסבי.

 ואכן מכל בחינה "סיפור ורוד" הוא פורץ דרך לא רק כיצירה על הקהילה לסבית אלא כ"רומן גרפי בעברית שעוסק בנושא היסטורי –אוטוביוגראפי ( באנגלית כמובן יש יצירות רבות מסוג זה "מאוס " של שפיגלמן על השואה הוא רק היצירה המפורסמת ביותר )

  אלי:איך התבצעה  עבודת התחקיר?

זפרן :בעיקר נבירה בעיתונות כי אין הרבה חומרים בספרים על תולדות הקהילה הלסבית.על הקהילה הומוסקסואלית דווקא יש הרבה אבל לא על הלסביות.

איך את מסבירה את זה ?

זפרן : אולי בגלל שהומוסקסואלים תמיד נראו כמאיימים יותר על יציבות החברה מאשר הלסביות.לאף אחד לא הייתה בעיה עם זה שיש חברות הדוקה בין נשים.ומשום כך גם התעסקו הרבה יותר בהומוסקסואלים מאשר לסביות.הספר שלי הוא באמת בגדר נסיון ראשון לסיכום של תולדות הקהילה בישראל.

מצד שני זפרן הקפידה לתאר בספר גם את תהליך הכתיבה שלו עצמו.

זפרן : בתיאור תהליך הכתיבה בספר עצמו יש בעיניי משהו קומי, ומכיוון שפחדתי שהספר ייצא דידקטי מדי, זו הייתה הדרך שלי להכניס קריצות עין לקוראת, להראות לה שלא צריך לקחת את הכל ברצינות כבדה ומשעממת כמו טקסט שצריך ללמוד אותו בבית הספר.

איך היו התגובות בקהילה על הספר?

זפרן : פחדתי מאוד מתגובות של הומואים ולסביות"מקצועיים" שהם תמיד ביקורתיים על כל דבר.אבל התגובות שלהם  היו בדרך כלל טובות ומפרגנות מאוד.

 זפרן לא נחה על זרי הדפנה עם "סיפור ורוד " ומאז היא מתבלטת בעוד סיפורי קומיקס .במקביל ל"סיפור ורוד " זפרן יצרה לעצמה שם של היוצרת הקומיקס הבולטת של  הקהילה ההומו -לסבית עם טורים קבועים כמו "לסביקס "- טור לסבי בקומיקס במגזין "הזמן החדש". אוקטובר 2004- 2005

פוסיקאט – סטריפ"סטרייטי להחריד " כהגדרת זפרן   במגזין הבנות  "עלמה". שפורסם  אוקטובר 2005 –  אוקטובר2006

 כיום זפרן היא אחת הקומיקסאים הבודדים בארץ שיש לה טור שבועי משלה שבו היא יכולה לדון על כל מה שמעסיק אותה.

זהו  רישומון" – טור קומיקס שבועי קבוע   שהתפרסם בשבועון "עכבר העיר".מיוני 2006   עד מארס 2013   ( בגיליון האחרון של "עבר העיר " מספר 948) טור שהוא בחלקו לפחות אוטוביוגרפי ככל הנראה ועוסק בחיי הזוגיות שהנורמטיביים של היוצרת זפרן  ובת זוגה  וגם שני חתולים שנונים ואינטליגנטיים המנהלים עם הגיבורות שיחות על השאלת העמוקות והמצחיקות ביותר של הקיום האנושי והחתולי ועוד  "אלף דברים אחרים "שאינם קשורים כלל ל'קהילה הלסבית ". זהו טור שבו מככבת כרגיל אילנה זפרן עצמה ובת זוגה.שככל הנראה הביא לזפרן את החשיפה הגדולה ביותר לקהל "סטרייטי " עד כה ונראה שיש לו הרבה יותר קוראים סטרייטים מהומואים ולסביות

.לאחרונה היא החלה להתרחב לסיפורים שאינם נוגעים רק מחיי  חברות הקהילה ובכך מסמנת זפרן שאינה מעוניינת שיזהו אותו רק עם נישה ספציפית אחת.וזה בלט  יצירתה הבולטת ביותר  עד כה אחרי סיפור וורוד    "סעיף 19 "  שהופיע בגיליון מוקדש לקומיקס של המגזין "הכיוון מזרח " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.הסיפור מראה בבירור שלזפרן יש פוטנציאל  גדול  כיוצרת קומיקס העוסקת גם בשאלות "הגדולות " של הקיום האנושי מעבר לזה של הקיום היום יומי הבנאלי.

נשאר לראות אם תממש את הפוטנציאל הזה.

ראו עוד על אילנה זפרן :

יפה בורוד :מירב יודילביץ מראיינת את אילנה זפרן

אילנה זפרן בויקיפדיה

נוריתהה על סיפור ורוד

עומרי הרצוג על סיפור ורוד

"עתיד ורוד ":לירז אקסלרוד על עתיד ורוד

הי-סטוריה צבועה בורוד -רנה ורבין על "סיפור ורוד"

"ההיסטוריה שלנו בקומיקס" טל איתן על "סיפור ורוד "

אלי אשד על סיפור של אילנה זפרן  הכיוון המזרח הקומיקס

הכיוון מזרח -הקומיקס

"הכיוון מזרח " פירסם לאחרונה גיליון מיוחד ראשון מסוגו במגזין ספרותי המוקדש כולו לתחום הקומיקס  ומורכב הן מסיפורי קומיקס חדשים והו ממארים על תחום הקומיקס..
וכצפוי ממגזין כזה הדעות שמובעות בסיפורים ובמאמרים שבו על הנושא אינן  אורתודוכסיות בלשון המעטה.

תחום הקומיקס זוכה לתמיכה מכיוון בלתי צפוי במקצת בכיוונו של מגזין ספרותי –תרבותי שפירסם בימים אלו גיליון  מיוחד המוקדש כולו לקומיקס הפוליטי בישראל ובעולם .
המגזין "הכיוון מזרח " הוא מגזין ספרותי בעל קו פוליטי חד ולעיתים בוטה שמטרתו היא להפנות את תשומת הלב לתרבות המזרחית ולהשמעת הקול המזרחי " המושתק " לדעת עורכיו בתרבות הישראלית הכללית בעלת האוריינטציה האירופית –אמריקנית מערבית .
גליונות כתב העת מוקדשים לנושאים שונים של התרבות המזרחית ותרבויות השוליים האחרות כמו "היברידיות ".
וגליונו החדש גיליון 15 עוסק בנושא קומיקס חברתי פוליטי , מה שמראה שוב על הלגיטימציה הגוברת והולכת שתחום הקומיקס מקבל בתרבות הישראלית גם אם במגזינים המייצגים את קהיליות השוליים שלה.
הגליון כולל כמה יצירות מעניינות . בהן סיפור מצוייר מאת מייסד והעורך הראשי של המגזין יצחק גורמזאנו גורן שבו הוא מספר על חוויות הילדות שלו כאשר קרא ויצר קומיקסים משל עצמו מבוססים על ספרי ז'ול ורן ורידר הגרד.שאותם אהב בילדותו.
גורמזנו גורן כבר סיפר פרשה זאת בחייו כסיפור לא מצוייר. ובניגוד לשאר היוצרים בחוברת גורמזאנו –גורן לא עסק בעבר ( למיטב ידיעתי ) בקומיקס.
האמן והקומיקסאי וחוקר תולדות ה"בונים החופשייים " יובל כספי מביא קומיקס קצר אך המבוסס על אירוע אמיתי כנראה לדברי כספי אם גם נשכח לחלוטין שבו מוסא שלוש היהודי המזרחי  אבי אבותיו של כספי ( הנראה בציור כדומה מאוד לכספי היום ) נבחר אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת לראש עיריית תל אביב לאחר מות מאיר דיזינגוף האשכנזי  ראש העיר הראשון אך שימש בתפקיד רק יום אחד בגלל חששות שיתגלה כמתון מידי ביחסו לערבים.
הסיפור משאיר לנו טעם של החמצה ושל השאלה מה היה יכול להיות אילו מוסה שלוש המזרחי היה ממשיך לעמוד בראש העירייה ואולי מביא לפשרה בין יהודים וערבים .
אולם ללא ספק הסיפור החזק ביותר בחוברת הוא סיפורה של אילנה זפרן שהתפרסמה עד כה הודות לקומיקסים הלסביים שלה ובראשם "סיפור ורוד על הקהילה ההומו לסבית בישראל זפרן מראה כאן שהיא מסוגלת ליצור קומיקסים גם על נושאים רחבים יותר . .
"סעיף 19 " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.
סיפור טוב . והטוב ביותר שקראתי של זפרן אי פעם במסר שהוא מעביר בשלושה עמודים בלבד ואחד הדרמטיים ביותר שקראתי בקומיקסים המקוריים.
עוצמתו של הסיפור נובעת מכך שהוא יכול היה לעבוד היטב גם כסיפור ללא ציורים, אבל הוא עובד טוב יותר כסיפור עם ציורים שמעבירים לקורא תחושות והבעות פנים של הדמויות שהמילים לבדן אינן יכולות להעביר.
ולכן הוא עובד טוב יותר כקומיקס.
פרט לסיפורים עצמם הגיליון מביא גם חלק עיוני עם מאמרים ומסות שדנים בצורה רצינית מאוד ולא מקובלת במקומותינו על נושא הקומיקס .
יש מאמר מערכת של העורכים מתי שמואלוף ובת שחר גורפינקל "מגדלור לעתיד אחר : מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל " שנמצא משום מה באמצע הגיליון  ולא בתחילתו כפי שמתבקש.
העורכים מתלוננים בו  על כך שהתרבות הלאומית הצעירה לא מאפשרת טיפול בשאלות אקוטיות ונותנים כדוגמה בכך שבארץ לא נוצר מעולם קומיקס על מהפכת הפנתרים השחורים .
אולם זהו טיעון לא משכנע ונראה שהוא מושמע רק לצרכי פולמוס , איש לא מונע ממי שרוצה ליצור קומיקס על הנושא הזה. ואיש לא יצנזר אותו אם יצא לאור. אתם רוצים סיפור קומיקס על פנתרים השחורים ? אז אולי תואילו ותצרו אחד כזה ?
באותה המידה  אין היום קומיקסים על מלחמת ששת הימים האם זה אומר שיש צנזורה המופעלת כנגד קומיקסים כאלה ? .
נכון הוא שספק אם 'קומיקס כזה היה יוצא לאור בעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו" אולם אלו כבר אינם יוצאים לאור מזה עשרות שנים ,וספק אם מישהו מהמגזינים הקיימים יתנגד לקומיקס כזה אם רק יציגו אותו בפניהם.

יש מאמר של דני פילק מרצה באונ' באר שבע על הפוליטיקה של תרבות עממית : הקומיקס כמשל "

בגיליון מובא גם קטע פולמוסי  מספרו של האידיאולוג הרדיקלי פרנץ פנון עור שחור ומסכות לבנות" שמתלונן על הדרך שבה הקומיקס האמריקני השתלט על חברות אחרות שאנשיהם החלו להעריץ את גיבוריו הלבנים והאלימים .
לגבי מישהו שיודע משהו על דיעותיו של פנון ועל השלכותיהם  ,המאמר הזה הוא בגדר חוצפה פשוטו כמשמעו . פרנץ פאנון היה אידיאולוג שקרא לאלימות רצחנית  כדרך  עבור העמים "הצבעוניים " להשתחרר מעול   הלבנים, גם אם אלו מוכנים לעזוב את שלטונם באיזוריהם בדרכי שלום ,וזאת על מנת לחזק בכך את בטחונם העצמי כנגד הלבנים .  המונים מצאו את מותם כתוצאה מהאידיאולוגיה הזאת שלו,ויבשת שלמה נהרסה כתוצאה מכל אותם לוחמי מחתרת שמצאו השראה בכתביו של פאנון ,ולאחר שסיימו להשמיד את הלבנים פנו עם אלימותם כנגד בני עמם שלהם .

התנגדותו של פאנון  לאלימות של הקומיקסים של הלבנים נראית מתחסדת ושקרית בלשון המעטה , מעין ניסיון להסוות את האלימות הרצחנית "המשחררת "כביכול הטמונה בכתביו שלו .

המאמר המעניין מכל הוא מאמר של דליה מרקוביץ על הקומיקס האפריקני שמביא זווית מעניינת על תחום לא ידוע כלל של הקומיקס בעולם שנשלט לחלוטין בידי הקומיקס האמריקני- אנגלי- צרפתי –יפני ,וזה מענייין מאוד לקרוא על הקומיקס ביבשת זאת שהיא מבחינות רבות יבשת השוליים של העולם,אך דווקא משום כך כל מה שקורה בה יכול להיות בעל חשיבות רבה בעתיד.

אפשר להתווכח עם  הרדיקליות היחסית מאוד  שבמאמר המערכת לגליון זה ועם החוצפה המתחסדת בקטע של פנון , בכל אופן  יש  לגיליון חשיבות בכך שהוא מראה לנו את מיגוון האופציות הפתוח לפני קורא הקומיקס ויוצר הקומיקס שרחוקים לעסוק רק בגיבורי על ומיקי מאוז ומנגה כפי שאפשר אולי לחשוב מסריקה שטחית של מדף קומיקס בחנות "קומיקס וירקות" התל אביבית.
ובכל מקרה גם אם היה מתפרסם רק הסיפור של אילנה זפרן כי אז דיינו .

ראו עוד
הכיוון מזרח בויקיפדיה

הכיוון מזרח 15