ארכיון תג: אלכסנדר הגדול

סופר העבר : הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא

.

מי זוכר היום את יוסף אריכא?

בשנות הארבעים החמישים והשישים הוא היה סופר ידוע ונחשב. מאז זרמו מים רבים בירקון והוא נשכח כפי שנשכחו רבים מבני דורו, דור הביניים של הסיפור הארץ ישראלי שהחל בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת ותיאר את בניין המפעל הציוני. היום רבים מכתבי אריכא שבהם עסק באוקראינה בה נולד, בארה"ב אליה היגרה משפחתו ובארץ ישראל התיישנו.
דווקא יצירותיו האחרונות, ההיסטוריות – סוגה נדירה בספרות העברית החדשה – מעוררות עניין ודומה שהרעיונות והדמויות בהם לא התיישנו.רומנים שאם כי הם  דיברו על תקופות  קדומות הרי היום דומה שדיוניהם במאבקים בין עמים קטנים על תרבותם  כנגד אימפריות ענק "גלובאליות "  ,של רודנים מהמזרח  ומהמערב המאיימים על תרבויות עמים אחרים ובעיות התמזגות  תרבויות והשתלטות תרבות אחת על אחרות    הם אקטואליים יותר מאי פעם .

 

 

  
 
  

עטיפת אנתולוגיה בעריכת יוסף אריכא, צייר מ.אריה ( אריה מוסקוביץ').

 

יוסף אריכא נולד ב-1906 באוקראינה, משפחתו היגרה לארה"ב, והוא עלה לבדו לארץ ישראל בשנת 1925. בארץ עבד כפועל וכחקלאי ולאחר מכן כמזכיר המחלקה הוטרינארית בעיריית תל אביב. הוא נפטר ב 1972.
 ספריו הראשונים היו סיפורים ורומאנים ריאליסטיים מחיי הארץ והגולה. גיבוריו היו גם אלה שלא עסקו בהם כמו הקצבים, עובדי בתי מטבחיים ובעלי החיים שאת חייהם, רגשותיהם וסבלותיהם הוא הרבה לתאר ובהצלחה. בעקבות עיסוקו בבעלי חיים לא נרתע אריכא מלעסוק בחיים הגשמיים וביצרי האדם, גם היצרים ה"לא טבעיים" כמו הלסביות.

 

 סיפורי יוסף אריכא / יוסף אריכא
 
 

 

 

 

 

 

 

 

ספריו כללו את :

"לחם וחזון" (1933), רומן ריאליסטי על חיי פועל עברי בארץ בראשית שנות השלושים.

"אוד מוצל " (1937) שבו תאר את פרשת סבלותיה של משפחה יהודית באוקראינה בעת הפרעות שערכו ביהודים הקוזאקים של גנרל פטלורה בימי המהפכה הסובייטית.

 ספרו השלישי "בסנוורים" (1939) היה קובץ של חמישה סיפורים קצרים מחיי יהודי אמריקה, ובהם "וידוי" שעסק באהבה לסבית, נושא נדיר מאוד בספרות העברית ויתכן שזהו הטיפול הראשון בו בעברית .

 

 

 

מחנה אוהלים" של חלוצים – חיתוך בשעמנית מסדרה בת 16 חיתוכים שיצר יוסף אריכא לקובץ סיפוריו "מראות בכחול" שהופיע ב-1941.

ב"מראות בכחול" (1941) התפרסמו סיפורים מהווי הארץ.

 

"בעלי יצרים" (1946) שעסק בהווי האנשים הארציים מאוד שעובדים בבתי המטבחיים בתל אביב, נחשב לאחת מיצירותיו הריאליסטיות הטובות ביותר. "

פסק דין" ( 1949) היה קובץ סיפורים שהוקדש לנושא האדם ומצפונו.

 

 

 "יום ולילה: אשכול אהבים" (1952), שזכה בפרס עיריית חולון לשנת תשי"ג, הוא קובץ סיפורי אהבה שבמרכזו סיפור הכותר על אהבה ממבט ראשון בין רופא בהמות במושבה ובין מורה (הסיפור יצא גם כספר בפני עצמו ב- 1963 במהדורה ביבליופילית מאוירת).

 ברומאן "צעדים באש: קורות אישה אחת" (1956) עסק אריכא ביהודיה הבורחת מפני הנאצים לבית פולני ביער בו היא מתחבאת בחסות איכר פולני, ובשיגעונה במעברה אליה הגיעה לאחר עלייתה לארץ ישראל.

 

צעדים באש קורות אשה אחת

 "כנפי כסף" ( 1936) הוא קובץ אגדות לילדים שיצא לאור במהדורה מורחבת בשם "כנפיים לאדם"( 1968). וכלל במהדורה המורחבת שלו  את הסיפור ההיסטורי "חרש הברזל אשר בגבע" 'וסיפור על מאבקו של הגולם מפראג כנגד הנאצים הפולשים לעיר ב-1938

  

 
מבחר של מיטב סיפורי אריכא יצא לאור ב-1982.

 

בנוסף, ערך אנתולוגיות ספרותיות.
 Image result for ‫יוסף אריכא כנפי כסף‬‎
 
 
 גיבורים במערכה" ( 1955), הוא קובץ סיפורים ומאמרים על שורת דמויות היסטוריות דוגמת שמשון, שאול המלך, חניבעל ,ספרטקוס, יהודה המכבי ובר כוכבא.

 "יפו מראשיתה ועד ימינו" (1957), "תל אביב: במלאת יובל ליסודה" (1959). הסיפור העברי על חיי הערבים בארץ"(1964).

תל אביב בת 60 / יוסף אריכא

 בתש"ד זכה אריכא בפרס מטעם עיריות רמת גן על סיפורו "אישה בפרדס".

בנוסף לכל זה  הוא היה עורך ירחון הביקורת וההדרכה הספרותית של "בית אריאלה": "הקורא הצעיר". 

  הוא היגיע לשיא הצלחתו ופירסומו כאשר מבחר של כתביו וסיפוריו  כולל המחזה "על החרב"  יצא בשלושה  כרכים ב-1967  ולאחריו מהדורה מורחבת של האגדות והסיפורים שלו לילדים ( וכולל פרקים מ"סנחריב ביהודה ו"סופר המלך "אם כי אלה לא נועדו במקור לילדים ) ב-1968.

 

 

לאחר מותו של אריכא יצרו בני משפחתו אלמנתו ובנו הסופר עמוס אריכא קרן שחילקה את "פרס אריכא לסיפור הקצר" . הפרס חולק לסיפורים שטרם התפרסמו לא כיחידה עצמאית ולא כסיפור מקובץ מסויים.
ההשתתפות נעשתה בעילום-שם וחבר השופטים היה מנבחרי ועד אגודת הסופרים. גובה הפרס אז מוערך בכסף של היום כ-25,000 ₪ הפרס   חולק שלוש פעמים .
.הזוכים היו :
קורינה שזכתה בו בשנת 1978  על הסיפור "התגלות ". עמליה כהנא-כרמון שזכתה בו ב-1982 .
. ולידיה גורדון -קנכט שזכתה בו ב-1987 .

Image result for ‫יוסף אריכא‬‎

היום שלט המנציח את שמו של אריכא הוצב בידי עיריית תל אביב במקום מגוריו ברחוב קרני 10. אולם פרט לכך דומה שנשכח.
 לאחר מותו יצירותיו הפסיקו להידפס  ,להוציא מבחר סיפורים קצרים  שנערך ( בתוספת הקדמה וביבליוגרפיה )  בידי יוסף אורן , והוא נשכח. בנו עמוס אריכא גם הוא סופר ואמן מוכשר שפירסם ספרים רבים לילדים ומבוגרים  ניסה לחדש את העניין בו אך ללא הצלחה.

.המבקר יוסף אורן מהמעטים שהמשיכו להתעניין ביצירתו של אריכא גם לאחר פטירתו יצא חוצץ במאמר נרגש כנגד שכחתו וכתב "עבורי סופר המלך הוא מקרה מבחן ..אריכא הלך לבדוק עינין עקרוני :מדוע עוצמת השלטון משחיתה את האדם ? מדוע מסרבים מו"לים ולקטורים שמיעצים להם ועורכי סדרות של רומאנים להדפיס את "סופר המלך " ? ובמיוחד כאשר המדף של הז'אנר ההיסטורי ברומאן העברי הוא כה דל? "
טענתו של אורן הייתה נכונה בזמנו והיא נכונה שבעתיים כיום. אריכא מעולם לא נחשב לאחד היוצרים המרכזיים של הספרות העברית בניגוד למודל שלו משה שמיר, אלא כאיש "אחת השורות האמצעיות " מעין התגלמות הסופר המוכשר הממוצע שאין בו דבר יותר מזה.
אולם הרומאנים ההיסטוריים שלו זכו בהערכה מיוחדת והם חלק מרכזי ביצירתו ובדיאבד ניתן לראות שהם התיישנו רק במעט עם בכלל והנושאים שבהם הם עוסקים של רודנים מהמזרח המאיימים על תרבויות עמים אחרים ובעיות מזיגת תרבויות והשתלטות תרבות אחת על שניה דומה שהם אפילו אקטואליים כיום לא פחות ואולי אף יותר מאשר בזמן שבו הם נכתבו .

הסיפורים ההיסטוריים

איור לסיפור של יוסף אריכא "חרש הברזל אשר בגבע" מאת פ.הכטקופף הופיע ב"מיקראות ישראל".

במיטבו כתב אריכא  סיפורים סבירים למדי וגם כאלה שהיו יותר מכך כמו סיפורי בעלי החיים שלו וסיפור האהבה "יום ולילה " ונוספים . אבל דומה שתקפה פסיקתו של גרשון שקד שקבע עליו זו"…לא התעלה אריכא אפילו במיטבו….מעבר לשגרת המלודרמה הנטורליסטית אמנם עומדת בכוח עצמה … בדומה לישראל זרחי אין אריכא יוצא דופן בדורו , אלא הוא –הוא "הנורמה " שעיצבה את אופייה של סיפורת  זו. ( גרשון שקד "הסיפורת העברית 1880-1980 כרך ב' ע' 320 ) "

כאשר אנו בוחנים את אריכא ואת יצירותיו אנו רואים שהוא התעלה על עצמו ועל אחרים בסוגה נדירה יחסית בספרות העברית, הסיפורת ההיסטורית. ברומאנים ההיסטוריים הרחיק אריכא אל מחוזות וזמנים רחוקים אותם חקר ביסודיות, ובהם הציג בבהירות את הניגוד והמאבק בין הגשמי לרוחני, בין איש הכוח לאיש הספר.

וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי אמרו הפלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית . 

( שמואל א' יג יט )

הסיפור ההיסטורי הראשון של אריכא היה "חרש הברזל אשר בגבע" שהופיע לראשונה בכתב העת "עתידות" בשנת תש"ד. הסיפור מימי ראשית המלוכה יצא מתוך הפסוק בספר שמואל התנכי שהובא למעלה  תיאר תמונה  במאבק בין ישראלים   בראשותו של יהונתן בן המלך שאול  לפלישתים, מאבק לחיים ומוות על הבעלות על הארץ , כשצד אחד, העברים, מסתמך על אומץ לב וקנאות לתורה וגם על העתקת טכנולוגיה פלישתית  , והצד השני על תרבות חומרית ומונופולין ביצור נשק מברזל. המסר בסיפור הסתכם במשפט של ידיצור חרש הברזל העברי הגוסס כשחרב פלשתית בבטנו: "אין עצה ואין תבונה כנגד הפלישתים כי אם החרב… זכרו דברי אלה … שימרו על החרבות כי באין לכם נשק אבוד תאבדון !".

הסיפור נתפס כשפורסם  כאלגוריה למאבק היהודים בבריטים וחיפושי הבריטים אחרי כלי נשק ב"סליקים" יהודיים בקיבוצים, וזכה להצלחה רבה , הוא הופיע במקראות בית ספר ( כותב  שורות אלה  עוד למד  בילדותו ממקראה שהכילה את הסיפור הזה  ).  באופן אירוני היום אפשר לקרוא אותו  יותר מכל דבר אחר כתיאור  של המאבק הפלסטינאי ביהודים הכובשים ובטכנולוגיה הגבוהה שלהם.

את הסיפור "חרש הברזל אשר בגבע" תוכלו לקרוא בבלוג זה כאן.

לאחר סיפור זה עזב אריכא את הסיפורת ההיסטורית ושב אליה לאחר שנים בעקבות עצת המבקר שלום קרמר.
ברשימה מקיפה על יצירת אריכא שהופיעה ב- 1954 הציע קרמר שיוסף אריכא יפנה אל הכתיבה על הנושאים ההיסטוריים. הוא כתב : " יש היבטים בטיב אפיו האמנותי של אריכא כמספר , המכשיר אותו להיות מספר מובהק לנוער ,וחבל שלא עמד על יעודו זה . יש בו חושים בריאים, רוח של משובה ,נופח של הרפתקנות ,צלילות של סגנון , ובעיקר קלות . כמה וכמה מסיפוריו אדם מסלק מהם את היסוד האירוטי ,ופה ושם גם התעמקות פסיכולוגית יתירה והריהם סיפורים מצוינים לנוער.
…..דייך לקרוא את הסיפור "הד קדומים " (
ככל הנראה המבקר מכוון כאן ל"חרש הברזל אשר בגבע " א.א. ) סיפור המתאר את העברים בתקופת הפלישתים ,והוא שווה לנפש כל נער בישראל –ואתה עומד על ייעודו של אריכא במלואו.
אין בזה משום ירידה בגרם המעלות האמנותי. יש נולד להיות אמן למבוגרים ויש לבני הנעורים. ושמא ברומאן ההיסטורי מימים רחוקים ימצא אריכא את הסינתיזה המתאימה לכשרונו . רומן שיש בו החייאה ותנועה ועלילה . הזיקה הפנימית לדור הנוכחי שנתערערה תמצא לה תיקון מלא בתקופות עתיקות , ואז כל כשרונותיו המגוונים יבואו לידי משחק חפשי יותר. כוח הציור של מראות החיים וכושר הסלקציה לזרות ולחבר ,אהבת העלילה והיכולת הקומפוזיציונית ,קלות הכתיבה ובהירות הסגנון –יעמדו לו לאריכא להוציא מתחת ידו סיפור היסטורי משובח לבני הנעורים ;ואשר משובח לבני הנעורים טוב גם למבוגרים ולזקנים.


( שלום קרמר " סיפורי יוסף אריכא" , 1954 בתוך חילופי משמרות בספרותנו , 1959 )

 

סופר אחר במעמדו של אריכא אולי היה נעלב מההצעה שיכתוב לבני הנעורים אולם נראה שאריכא קרא את הביקורת והיא נכנסה לליבו.

כדאי לזכור כאן שאף כי ספרות הפרוזה העברית המודרנית החלה עם שני רומאנים היסטוריים של אברהם מאפו, "אהבת ציון" ואשמת שומרון " על ימי התנ"ך , רק סופרים מעטים יחסית הלכו בעקבות מאפו . רוב הסופרים העדיפו להתמקד בחיים המודרניים או בעבר הקרוב יותר. ומעטים עוד יותר התבלטו לאחר מאפו מבחינה ספרותית בתחום ספציפי זה . מהם אפשר להזכיר את דויד פרישמן בסדרת סיפורי "במדבר " על נדודי בני ישראל במדבר, את א. א. קבק בסיפרו על ישו הנוצרי "במשעול הצר " את חיים הזז בנובלה שלו על משה רבנו ואישתו ציפורה "חתן הדמים " את אשר ברש בסיפורי "שיח העיתים " שלו את מתתיהו שוהם במחזותיו התנכיים, את ניסים אלוני במחזה "אכזר מכל המלך " על ימי ירבעם ורחבעם וגם את ח"נ ביאליק בסיפורי "ויהי היום " שלו לילדים על ימי דוד ושלמה ( ובראש ובראשונה "אגדת שלושה וארבעה "על שתי גירסאותיה ) .
הרוב הגדול של הרומאנים והסיפורים ההיסטוריים על ימי קדם נועדו במפורש לילדים ובני נוער ונכתבו בידי סופרים שלא נחשבו כ"קאנוניים" כמו הכותבים והמעבדים השונים של סדרת סיפורי "זכרונות לבית דוד " הוותיקה , ישראל שף ,יעקב חורגין איש התנועה הרויזיוניסטית , צבי לבנה איש תנועת העבודה ,מ.ז. ולפובסקי ,ואחרים . אף לא אחד מהם תרם באמת להעלאת קרנה של הסיפורת ההיסטורית בעיני המבקרים

.
ספק רב בעיני אם סופרים אלה שימשו כמקור השראה לאריכא בבחירת נושאיו .
לעומת זאת נראה שהוא הושפע בבחירת הז'אנר ובנושאיו ממשה שמיר שספריו הגדולים מחיי העבר הרחוק "מלך בשר ודם" (1954) ו" כבשת הרש" (1957) הפכו לאירועים ספרותיים זכו לשבחי הביקורת והיו לרבי מכר. . ספריו אלה  של שמיר  שעסקו במאבקים בין מלכים ויריבים והתמקדו בהשחתת השליט בידי הכוח שבו הוא מחזיק  ( אותם הנושאים  המרכזיים  שגם אריכא עסק בהם כפי שנראה בהמשך ) הפכו את הרומן ההיסטורי על העבר הרחוק  לראשונה מזה שנים רבות ללגיטימי ומכובד  גם  בספרות הקנונית למבוגרים ולא רק כספרות לנוער כפי שנחשב עד אז. הרומן ההיסטורי על העבר הרחוק נחשב   לראשונה מזה שנים רבות ללגיטימי ומכובד  גם  בספרות הקנונית למבוגרים ולא רק כספרות לנוער כפי שנחשב עד אז. ( אם כי האמת היא שהרומאנים האלה המלאים תככים והרפתקאות מתאימים לנוער לא פחות מלמבוגרים)  .לא מן הנמנע  שאריכא החליט אז שהוא מיצה את עצמו עם סיפורים ריאליסטיים והחליט לנסות את התחום החדש-ישן שמצא חן בעיניו .

אריכא פנה לתחום זה וזכה בו להצלחה רבה גם בעיני הביקורת. הנושא המרכזי ברומנים ההיסטוריים היה מאבק הכוח הגשמי בכוח הרוח, והוא הצליח בו כי דמויותיו לא היו פלקאטיות אלא מורכבות ומעניינות. תפקיד מפתח במאבק הזה נתן אריכא לספרים ולסופרים, הם האחראים לשימור התרבות ולניצחונה הסופי של הרוח.

סנחריב נגד יהודה

סנחריב ביהודה רומן היסטורי / יוסף אריכא
כריכת  "סנחריב ביהודה".

הרומאן ההיסטורי הראשון של אריכא "סנחריב ביהודה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1958) הוא סיפור פנוראמי שבו מוצגות זו מול זו בפרטי פרטים שתי תרבויות: אשור האימפריה העולמית הראשונה  וכוחה המדיני צבאי ויהודה עם כוחה הדתי רוחני. אריכא שמר על דיוק היסטורי במידת האפשר, מה שאפשר ליחס לעניין העמוק שהיה באותה התקופה בארכיאולוגיה.  באופן יוצא דופן למדי  ( אך בדומה למה שעשה משה שמיר בספריו ) ניסה  אריכא לשמור על דיוק היסטורי עד כמה שאפשרי היה באותה תקופה וצמידות למקורות ההיסטוריים והארכיאולוגיים הקיימים. על פי עדותו של פ. לנדר אריכא ביצע מחקר מפורט ביותר לספריו אלה עיין בספרי היסטוריה גיאוגרפיה וארכיאולוגיה רבים על תולדותיהם ספרותם ותרבותם של עמים קדומים כמו אשור ובבל ופרס ויוון וביקר במוזיאונים רבים בארץ בניו יורק ובלונדון. דיוק ארכיאולוגי והיסטורי בפרטי פרטים זה שהוא נדיר מאוד בספרות העברית  אפשר גם ליחס אותו אולי לעניין העמוק שהיה באותה התקופה לעיסוק בארכיאולוגיה של אנשים כמו יגאל ידין ואחרים פרסטיז'ה שאבדה מאז  למקצוע הארכיאולוגיה בחברה הישראלית  .

.  ". והסיפור עוסק לא רק ביהודה ערב הפלישה של צבא סנחריב האשורי אליה ותוך כדי הפלישה אלא גם באשור ובמלכה סנחריב ובתיאור מסעותיו לאורך חופי הים התיכון ומלחמתו עם  צבא מצרים. שני עמים עומדים במרכז הסיפור . עם אשור אדיר הכוח הצבאי ועם יהודה הרוחני יותר.

אין פרק בהיסטוריה של יהודה באותה התקופה שבא זכרו בתנ"ך ובממצאים הארכיאולוגיים שלא נכלל בסיפור. ניתן למצוא שם   תיאור החיים במרשה עירו של הנביא מיכה עיר של חקלאים כורמים ויוגבים אנשי המעמד הנמוך שהוא גם חוט השדרה של ממלכת יהודה , עיר הנמל   עציון גבר שליד אילת של היום ומכרות  וכבשני הנחושת שלידה  , ירושלים עיר הבירה , החיים בארמונו של המלך חזקיהו  , בניית הנקבה של ירושלים, החיים ההוללים של השכבה העליונה לעומת סבל העבדים והמעמדות הנמוכים ,   הנביאים ישעיהו ומיכה ונבואותיהם , הסופרים  אנשי חזקיהו שהעתיקו מגילות . מאידך מוצגים גם החיים באשור בארמונו של סנחריב נשיו ופילגשיו והתככים הבלתי פוסקים שם ,לצד עושרם ותפארתם ולא רק החומרית אלא גם התרבותית  אגב רמיזה על חיידקי הריקבון שכבר חדרו לתוכם .. מסעו של סנחריב  ליהודה , וכמובן הקטעים החזקים מכל שהם מזעזעים ממש לזמנם ( אבל לא לזמננו כאשר רואים הכל על המסכים )  של תיאור מצור סנחריב על לכיש ולאחר מכן על ירושלים ותיאורי סבל מזעזעים  של רעב איום ולבסוף תיאור נסיגת סנחריב ..  ועוד ועוד והכל בדיוק היסטורי ארכיאולוגי מרבי .

אמנם נכון  ריבוי החומר ההיסטוריה ארכיאולוגי פגם בשלמות הספרותית ולא כל התמונות המגוונות והשונות משתלבות זה בזו  היטב .ולאמיתו של דבר תמונת התרבות הרחבה המוצגת בספר יצאה משכנעת ומעניינת יותר מהדמויות שהן משכנעות וחזקות פחות .

במרכז הסיפור עומד כביכול הנביא מיכה שנסע לירושלים והפך למזכירו של ישעיהו ולסופר מעתיק מגילות לצד כתיבת דברי נבואה ברוח מורו ישעיהו,  ומגילות אלה הן אחד המוטיבים המרכזיים בספר , אולי המרכזי ביותר . אך מיכה הדמות הראשית הוא דמות פסיבית למדי הוא מופיע מספר הפעמים המרובה ביותר אבל זיקתו אל האירועים הגדולים קלושה אין אנו חשים בהזדהות של  כוחות נפש עצומים כאשר הוא יוצר את נבואותיו.  הוא מוצג כתלמידו  וכמזכירו של ישעיהו שמעתיק את נבואות רבו ועורך אותם למקשה אחת  זוהי דמות פסיבית שאינה מסקרנת את הקורא  גם הדמות של מורו  הנביא ישעיהו היא דמות חיוורת למדי.  

 הדמות המעניינת והחזקה בספר היא דווקא זו של  השליט האשורי סנחריב שבנפשו מתחולל מאבק בין טוב לרע. זהו שליט אינטליגנטי, בעל רצון ברזל, תאוות שלטון שאינה יודעת גבול וקשיחות אבל גם  סקרנות אינטלקטואלית עזה. את סנחריב צייר אריכא בצבעים עזים במיוחד, ולא לשווא נקרא הספר על שמו.
על הספר זכה אריכא בפרס ברנר ל-1960. הוגדר בידי המבקר שלום קרמר כ"מאורע בספרותנו ". היה זה רומן היסטורי גדול ומפורט שהעלה לפני הקורא תקופה שלימה בהיסטוריה היהודית העתיקה , תקופת ממלכת יהודה בימי המלך חזקיהו בתור זהבה ושיא שגשוגה החומרי והרוחני. במקרה או שלא במקרה גם הרומאנים ההיסטוריים בעברית של אברהם מאפו "אהבת ציון " אשמת שומרון " עסקו בתקופה ספציפית זאת. לא מן הנמנע שזכר הרומאנים של מאפו שאותם בוודאי קרא בילדותו ( ושהייתה להם פופולאריות עצומה בתקופתם ולאחריה ושימשו כמקור השראה עצום על רבים וטובים ובהם דוד בן גוריון כמו גם רבים אחרים שהפכו לציוניים בעיקבותיהם ) שימש כמקור השראה לאריכא בבחירת התקופה שבה יעסוק ספרו. אך אריכא התרחק עד כמה שרק אפשר מהגישה הרומאנטית אידיאלית של מאפו .
מאוחר יותר עיבד אריכא את "סנחריב ביהודה" למחזה "מול חרב" (הוצאת אל"ף, 1962).
גם במחזה הדמות המעניינת והמגובשת ביותר היא זו של הכובש סנחריב. אריכא מתאר את חיי הארמון מלא התככים ואת אהבת סנחריב לזכת אשתו. הקטעים החזקים ביותר במחזה הם השיחות בין סנחריב ובין אחיקר החכם. אחיקר שדמותו מבוססת על דמות היסטורית ( וגירסה שונה מאוד של דמותו מופיעה במחזה "צור וירושלים " מאת מתתיהו שוהם ) , שקוע כולו בפענוח לוחות עתיקים של עמי שומר ובבל, ומבקש להגדיל את ספריית מקדש נבו. באזני המלך הוא מטיף מוסר הנשמע אקטואלי גם בימינו: "כל ניצחון מביא רבבות מבני נכר אל שדותינו ואל בתינו למלא את מקומם של הנופלים , להיות לנו לעבדים … הופך אתה את בני אשור לעם של אדונים , ובעקב העושר והבטלה באו התענוגות בהם טמון הרס לכל .ובבוא יום הפקודה ונוספו גם העבדים על שונאינו ".
דברים שנשמעים אקטואליים מאוד גם בישראל של ראשית המאה ה-21 עם הפערים הכלכליים העצומים והפועלים הזרים ….
ודומה שהמסר של המחזה כמו של הספר הוא בדברי יהוכל מגבל :" ..בני האדם בני תמותה הם . יש קץ וגבול למעשיהם אף אם ימריאו שחקים .לא יעמוד עם אחד בראש העמים אם בחרב יאכוף עליהם עולו ,ודבר לא יצילו משיני הזמן אם רוחו לא תגבר על נשקו . יודע אני איש אלוהים בחצר חזקיהו מלך יהודה , והוא הנביא ישעיהו . מגילות דבריו וקצת מתורת יהודה הביאו לי ספנינו. מקומות רחוקים שחרבך המלך לא תשיג ישיגו דבריהם של בני יהודה מעבר להרים ולימים :אשר לא ישמרו מצבות אבן מתפוררות ישמרו דברי רוחם הם על מגילות קלף….."

בקובץ האגדות שלו "כנפיים לאדם " הכניס אריכא סיפור בשם "נקמת האליל מולך " שעוסק בהקרבת הקרבנות לאל מולך ומאבקו של ישעיהו בן אמוץ בטקסים אלה. למרות האופי האגדי של הסיפור יתכן שמקורו בפרק שלא הוכנס ל"סנחריב ביהודה".

אלכסנדר נגד קליסטנס

סופר המלך - רומן היסטורי / יוסף אריכא

ספרו האחרון של אריכא היה "סופר המלך" (הוצאת אגודת הסופרים של ישראל ליד הוצאת מסדה ,  1966 ), בו תאר את כיבושי אלכסנדר מוקדון, ואת התנוונות אישיותו ומלכותו. בספר זה תאר אריכא בפרטות את סיפור כיבושיו של אלכסנדר מוקדון ואת התנוונות אישיותו ומלכותו .
. ספר זה היה נדיר ביותר בסיפורת ההיסטורית העברית בכך שעסק בפרשיה מההיסטוריה העולמית ולא היהודית הספציפית בניגוד לכל מה שהיה מקובל עד אז ( וגם היום ), וככלל עם ישראל מוזכר רק בחטף במהלך העלילה להוציא פרק שבו מבקר אלכסנדר בבית המקדש בירושלים.

 בספרות העברית קדמו בעיסוק זה בהיסטוריה היוונית לאריכא רק מרגוט קלאוזנר בספרה "ספפו מלסבוס " ( 1945) על המשוררת היווניה הקדומה ואביגדור המאירי שבסיפרו "סודו של סוקראטס : רומן מתקופת יון העתיקה " (1956 ) התמקד בימיו האחרונים של הפילוסוף היווני ובו  הוא נותן לפילוסוף היהודי קוהלת  מקום קטן בעלילה. 

מעניין שבשנת  1966 שבה  פורסם ספרו של אריכא  פורסם במקביל גם  ספר לילדים של אוריאל עקביה בשם "הכלב הצוחק " שעסק  בנושא דומה :במערכת היחסים בין הפילוסוף דיוגנס ואלכסנדר.

אך אף אחד מאלה לא הצליח להתקרב ביצירתו לאיכויות הספרותיות של "סופר המלך ".

רק ל

אחרונה חזר סופר ישראלי צעיר יקי מנשפנרוינד אל אלכסנדר ואל יון  העתיקה  בספרו "הכובש והכלב" .

במרכז הרומן הועמד סופר החצר קליסתנס אחינו של אריסטו הגדול שמתנגש במלכו שסטה מדרכה המקורית של יון והופך רודן .המאבק הרעיוני בין אלכסנדר וקליסטנס מזכיר  לקורא המודרני בהרבה יותר משמץ את המאבק בין "הגלובליסטים " ו"האנטי גלובליסטים " היום . קליסטנס מוצא עצמו מסובך במזימות חצר מורכבות  העלילה מלאה במעשי אכזריות שונים בהריגת אישים שונים וקבוצות כמו זקני צור ומסתיים בהוצאתו להורג. של קליסתנס שעימה מגיע תהליך השחתתו המוסרית של אלכסנדר לשיאו..
גם בספר זה הדמות המעניינת אינה זו של "הגיבור החיובי" קליסתנס, אלא דווקא דמותו של אלכסנדר שאינו אדם רע מיסודו אך הוא הולך ומושחת; אריכא מתמקד במאבקי היצרים בנפשו של אלכסנדר ובהתנגשות הרוח בכוח השלטון. המורכבות באישיותו של אלכסנדר הופכת אותו לדמות חיה ומעניינת.
בספר זה אנו נתקלים בהתפתחות הסופית והבשלה ביותר של נושאים שמעסיקים את אריכא ביצירותיו ההיסטוריות ובראשם הבעיה והמוטיב של התנגשות של הרוח בכוח השלטון.
יש קונצנזוס בין המבקרים שזה ספרו הטוב ביותר של אריכא ."סופר המלך " שהוכר מיד עם פרסומו כיצירתו המובחרת ביותר

פרק מ"סופר המלך"  שכנראה היה חביב במיוחד על הסופר פורסם כספר נפרד בשם "פגישה בירושלים:סיפור מתקופת בית שני "   בהוצאת "עקד" ב-1968 

תוכלו לקרוא אותו כאן.

פרק  נוסף מ"סופר המלך " "הנער הרמולאוס" תוכלו לקרוא כאן.

פגישה בירושלים / יוסף אריכא

המבקר שלום קרמר האיש שייתכן שגרם לתפנית בקריירה של אריכא קבע ברשימה בשם "לא בחייל ולא ברוח " ( בספר בשם "ריאליזם ושבירתו : על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד " ) שעתה לאחר שסיים את "סופר המלך " היגיע אריכא לסיום פרשה בכתיבתו היסטורית ועכשיו הוא יכול לחזור לעסוק בבעיות זמנינו לתפוס במעוף גורלי את ההתרחשויות הגורליות של ימינו .
אבל אריכא עצמו לא חשב כך . הוא תיכנן רומן היסטורי שלישי שלא הספיק לכתבו וכנראה עסק בפרשת הכרזת כורש. ( שהוא היציע בראשית שנות השישים להוציא לכבודה מטבע מיוחד לזכר 2000 שנה להצהרת כורש מטבע שלא יצא לבסוף ) אבל לא הספיק לכתבו וחבל .

גם תחום הרומן ההיסטורי שבו הצטיין אריכא איבד את החשיבות קצרת הימים שהייתה לו בשנות החמישים והשישים, חשיבות שחבה הרבה לתגליות הארכיאולוגיות המדהימות של התקופה כמו המגילות הגנוזות . רק סופרים חשובים מעטים ( פנחס שדה בספרו "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה"  עמוס עוז בשתי  נובלות על יפתח השופט ועל הצלבנים  ושולמית הראבן  בטרילוגיית הסיפורים התנכיים שלה  הם  דוגמאות בודדות )  המשיכו לכתוב יצירות סיפורת על העבר הרחוק יותר  והם בדרך כלל ויתרו על הדייקנות הכמו "ארכיאולוגית " בתיאור פרטי התקופה שהייתה כה חשובה בספריו של אריכא. יוצא דופן אחד שחזר למסורת זאת היה הסופר א. ב. יהושע בספרו "מסע אל תום האלף" ( 1997) . במסע הפירסום לספר זה שם גם הוא דגש כמו אריכא בזמנו על כמות המחקר העצומה  שביצע בעת הכנת הסיפור על תקופת הסיפור ,ימי הביניים המוקדמים . אולם זוהי דוגמה בודדת . האמינות ההיסטורית לגבי העבר הרחוק יותר שוב אינה כה חשובה לסופרים כיום כפי שהייתה  לאריכא .
תפיסותיו ההיסטוריות של אריכא
 

שלושה שלבים מיצגים את התפתחות תפיסתו ההיסטורית של אריכא. הנושא המרכזי שהעסיק אותו היה מאבק הכוח הגשמי ( המיוצג בשליטים כמו סנחריב ואלכסנדר הגדול ) באנשי הרוח ( ישעיהו ,מיכה, אחיקר , וקליסתנס ). הכוח והרוח מיוצגים באופן מורכב ומתוחכם, שכן מייצגי הכוח הם גם אנשי תרבות אינטליגנטיים מאוד, ואנשי הרוח נזקקים לעתים לכוח הזרוע ( כמו ב"חרש הברזל אשר בגבע " ) על מנת לשמר את תרבותם.
בשלב הראשון של יצירת אריכא, "חרש הברזל אשר בגבע", יש מסר דידקטי ברור לפיו מנצח במאבק הצד שברשותו נשק רב יותר והוא משתמש בו טוב יותר. זה היה מסר פשטני למדי שהתאים לימי המנדט הבריטי ולמאבק היישוב על התחמשותו.
בשלב השני, "סנחריב ביהודה", מנצחת הרוח. סנחריב, שצבאו משופע נשק ומכונות מלחמה, נדהם מעוצמת הרוח של היהודים כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילותיהם ובנבואות ישעיהו ומיכה, ונסוג מירושלים. גם זה היה מסר פשטני ולא מציאותי.
ב"סופר המלך" התפיסה ההיסטורית של אריכא מורכבת בהרבה. העלילה הייתה מסווה לדיון פילוסופי עמוק על השלטון האבסולוטי, על השאיפה לחרות ולצדק ועל מלחמת הכוח ברוח. שתי תפיסות עולם התנגשו בספר, שתי השקפות שלכל אחת ערך משלה. האחת מיוצגת על ידי קליסתנס השומר אמונים לתפיסה המקורית של תרבות יון כפי שהציגה דודו אריסטו, ואת השנייה מייצג אלכסנדר השואף לאחד בין העמים, וליצור תרבות גדולה אחת שתמזג את תרבות יוון ותרבות המזרח – זו התרבות ההלניסטית, מעין "גלובליזציה" קדומה. לדעת אלכסנדר רק תרבות כזאת תבטיח את  המשך קיום האימפריה שהוא מקים.
שתי ההשקפות מיוצגות באופן מורכב, ואין צדק מוחלט. אבל בהיסטוריה מנצח מי שהכוח לצידו, במקרה זה אלכסנדר. אלכסנדר היה לרודן, וקליסתנס שהתנגד לכך בשם ערכים הומניסטיים דמוקרטיים, ואף כתב היסטוריה עוינת לאלכסנדר, הוצא להורג באשמת שווא שעמד בראש קשר נגד אלכסנדר. מנגד כתב קליארכוס גרסה אוהדת לאלכסנדר. שתי הגרסאות הגיעו לידינו בעקיפין ואין הכרעה בוויכוח שביניהן. במציאות, לדעת אריכא, מתערבים במאבקים כאלה גם תאוות שלטון לשמה ויצרים אפלים, ובסופו של דבר מנצח בהם הצד המתוחכם יותר, ומי שהכוח לצידו.
נושא נוסף שהעסיק את אריכא הוא חשיבות הספרים והסופרים לשימור ולצמיחת תרבות. הספר הוא הניגוד להוויה הברוטאלית של הכוח והיצרים, והסופר הוא היחיד שאינו נכנע לשליט ההולך ומסתאב.שני הרומאנים וגיבוריהם אנשי הספר רואים במגילות את המחסום האחרון והחזק ביותר מפני הברבריות והאכזריות והשכחה התרבותית .
ובכך מבוטאת למעשה גישתו של אריכא עצמו . השליטים סנחריב ואלכסנדר יכולים לגבור בזמנם על אנשי הספר והסופרים אבל לעתיד לבוא תגבר יצירתם של אותם הסופרים בזמן ששמם שאותם מלכים ישכח וכך להם הוא הניצחון האמיתי .

הסופר הוא היחיד שאינו נכנע לשליטו ההולך ומסתאב בספר עם השם  המשמעותי "סופר המלך ".

וגם מיכה  הנביא עוסק  לפרנסתו בכתיבת והעתקת  מגילות ב"סנחריב ביהודה" והוא רואה בכך את יעודו. וקטע מעניין ב"סנחריב ביהודה " מתאר את חיפושיו בבית הגנזים של המלך שם הוא מוצא שרידים בלבד של ספרים קדומים שאבדו  כמו "ספר מלחמות ה' " כמו גם דברי נביאם שונים כמו "דברי שמואל הרועה " ודברי נתן הנביא " ואחרים "והיה מיכה עושה ימים כלילות להציל את אשר ניתן עוד להציל מלקט ומאחה ,משלים את החסר ומחפש דרכי תיקון . אז ידע מיכה , כי מן הראוי להכין  הרבה העתקים ולשמרם לא רק בבית –גנזי המלך, כי אם בבתים רבים דומים, בכל עיר גדולה ובכל כפר.( מתוך "סנחריב ביהודה ).

דוגמה יפה להשקפה זו של אריכא נמצאת ב 'סנחריב'. המלך משוחח עם אחד מזקני לכיש לאחר שאנשיו גילו כדי חרס ובהם מגילות ( המגילות שגילו ארכיאולוגים לאחר אלפי שנים). המלך שואל את הזקן:

" הגידה לי זקני ", היצלחו המגילות האלו לקעקע חומות ,לכבוש ערים ,למגר אויבים ולשים עמים למס עובד?"
למעלה מזה " ..עונה לו הזקן " עשויות המגילות לכבוש לב האדם עד סוף כל הדורות." 

מול חרב - מחזה בשלוש מערכות ושמונה תמונות / יוסף אריכא

"מול חרב" מחזה על פי "סנחריב ביהודה".

קישורים

הסיפור של יוסף אריכא  "חרש הברזל אשר בגבע " בבלוג זה 

יוסף אריכא בלקסיקון הספרות העברית

יוסף אריכא בויקיפדיה

סופר היום והלילה :יוסף אורן על יוסף אריכא

כתבי יוסף אריכא בפרוייקט בן יהודה

יוסף אריכא באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו 

בחזרה לימי התנ"ך : רומנים תנכיים בעברית

סנחריב
אלכסנדר הגדול

משה שמיר

יקי מנשפנרוינד

הנצחת שמות סופרים

המגזין "עמדה"

ביבליוגרפיה על יוסף אריכא

יוסף אורן "סיפורי יוסף אריכא" מבוא לספר בשם זה .
יוסף אורן "השתקפות העלייה השלישית ביצירת יוסף אריכא .מאזניים נא 1980
יוסף אורן "סתימת פיו של דור ספרותי : על "סופר המלך" של יוסף אריכא, מאזניים 1991 חוב' 10
פ. לנדר "יוסף אריכא מ"לחם וחזון" ועד "סופר המלך ", מאזניים כרך מט 1979
קרמר , שלום " סיפורי יוסף אריכא " בתוך חילופי משמרות בספרותנו, הוצאת אגודת הסופרים העבריים ליד דביר 1959.
שלום קרמר ריאליזם ושבירתו: על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד, ספריית מקור, 1968 .
שנפלד רות, מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיונים ברומן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס , 1986.

 פורטריט של יוסף אריכא-צייר עמוס אריכא.

 

אלכסנדר והכלב הפילוסוף:על הספר "הכובש והכלב "

   

ההיסטוריונים סבורים כי משום שחיים הם בעולם שפס ממנו הקסם והאלים גלו מגבולותיו ,הרי שלא ייתכן כי קיים היה אי- פעם עולם שונה. אבל עולם אחר היה גם היה .יכתבו איפה היסטוריונים את ההיסטוריה של העולם הזה ,ויותירו לנו את העולם ההוא ,שקורותיו יכתבו על דפיה הרעננים תמיד של הפסודו –היסטוריה.
( יקי מנשנפרוינד "הכובש והכלב" ע' 31 )  

סקירה על הספר :הכובש והכלב :רומאנסה פסוודו-היסטורית /יקי מנשנפרוינד ; [עריכה – חיים פסח ; איורים – אסף פדרמן].הוצאת בבל ,2004

תקציר הספר :"הכובש והכלב" מספר את סיפור ידידותם של אלכסנדר הגדול, כובש העולם, ודיוגנס הקיניקן, הפילוסוף הכלבי, שגר בחבית. הרומאנסה הפסוודו – היסטורית נפתחת בפגישתם הנודעת של השניים באתונה, עירם של הפילוסופים הגדולים, וממשיכה בתיאור הרפתקאותיהם הפחות נודעות. דיוגנס, המשמש בתחילה מורו של אלכסנדר בדרך אל האמת, מצטרף לתלמידו למסעות כיבושיו, והם מגיעים עד הודו, שבה מושלים המציאות והדמיון. במרכז הספר ניצבת השאלה כיצד ראוי לחיות. אלכסנדר ודיוגנס מייצגים שתי תפיסות שונות מאוד, ואולי משלימות זו את זו: אלכסנדר הוא האדם הפועל, מי שבאמצעות הפוליטיקה והכוח משעבד את העולם כולו לרצונותיו, בתקווה למצוא את האושר. דיוגנס הוא האדם שחדל לפעול, מי שהבין כי דרך הכוח והפוליטיקה פסולה, לא רק משום שהיא פוגעת בזולת, אלא בעיקר משום שהיא פוגעת באדם ההולך בה. בוותרו על רכוש, על משפחה ועל מולדת, מנסה דיוגנס להתעלות מעל הכוח ומעל הפוליטיקה. הכובש והכלב עוסק בבעיה רלוונטית במיוחד לזמננו, שבו הפכו הבינוניות, הצביעות וחוסר האחריות לדרך החיים המקובלת ביותר. הכובש והכלב הוא ספרו השני של יקי מנשנפרוינד. קדם לו הספר 'אקדמיה". 

ב-2004  הוקרן על המסכים הסרט "אלכסנדר.של אוליבר סטון ועל רקע זה היה  מעניין לבחון מה הופיע על אלכסנדר בתחום הספרות העברית המודרנית שממעטת לעסוק בנושאים שאינם קשורים ישירות להיסטוריה היהודית.

אלכסנדר הוא אחד היוצאים מהכלל.

בשנות השישים הופיעו על אלכסנדר ספר נחשב מאוד מבחינה ספרותית של יוסף אריכא בשם "סופר המלך " ( 1966) שמתאר בפירוט את ביקורו בבית המקדש בירושלים את המאבק הרעיוני בינו ובין הפילוסוף קליסטנס על רעיונות שמזכירים מאוד את המאבק בין הגלובליזם והאנטי גלובליזם בראשית המאה העשרים ואחת. ובספר לילדים של הסופר והפסיכולוג אוריאל עקביה ספר בשם "הכלב הצוחק : פרשת חייו וחכמתו של דיוגנס הכלבי "( 1966) " על מפגשו עם הפילוסוף שונא האנשים המפורסם דיוגנס . עקביה התמקד בספר זה אך ורק בדמותו של דיוגנס ובחייו ואלכסנדר מוזכר שם רק בכמה שורות בתיאור מפגש שהיה לו עם דיוגנס.

ב-2004 הופיע גם  ספרו של יקי מנשנפרוינד שמתאר את יחסי של אלכסנדר עם הפילוסוף היווני דיוגנס.
זהו ספרו השני של מנשנפרוינד.

הוא חיבר קודם לכן ספר מעניין בשם "אקדמיה " סאטירה שחורה על מאבקו של סטודנט לתואר שני להיסטוריה ( כמו המחבר סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה ) בשלטונות האוניברסיטה המדכאים כל מחשבה חופשית ועצמאית , במרצים מרושעים ומטופשים ובמרצות מפתות וסקסיות וכל זה משולב בהערות והפניות אזוטריות לספרי היסטוריה ואקדמיה בדיוניים. עבור הקורא האינטלקטואל שמבין עניין ( ומכיר את חיי האוניברסיטה ) הספר יכול להיות מרתק אבל רוב הקוראים האחרים יתקשו להבין את הפואנטה .
אחריו הופיע סיפור מדע בדיוני "פילוסופי " קצר ברשת בשם"פובוס " שלא  הראה על כישורים מיוחדים של מחברו בתחום זה וכלל שגיאה אלמנטרית מיותרת כשהפך את פובוס ירח של מאדים לירח של צדק. הסיפור זכה לביקורת קשה בחוגי חובבי המדע הבדיוני.
.

הכלב הצוחק

 "הכלב הצוחק " מאת אוריאל עקביה ,אייר ל.שוורין

מנשנפרוינד הראה יותר כישרון בספרו האחרון עד כה מחיי יוון העתיקה "הכובש והכלב" .
.זה ספר יוצא דופן שאין לראות בו רומן היסטורי רגיל. במרכזו עומד הפילוסוף דיוגנס טיפוס אקסצנטרי באופן קיצוני שהתגורר כל חייו בחבית לצד כלבו האהוב ,נהג להסתובב עם פנס ברחובות העיר אתונה בחיפושים נואשים אחרי אנשים ישרים ( ולשווא ) ונהג לטנף את הבתים של פילוסופים ידועים כמו אפלטון .

 

דיוגנס בחבית מוקף חברים (צייר:Jean-Léon Gérôme)

הוא התפרסם במיוחד במפגש שלו עם אלכסנדר שבו ביקש מהכובש בנימוס לזוז קצת מאחר שהוא מסתיר לו את אור השמש . התשובה המפורסמת על כך הייתה שאלכסנדר הצהיר שאם לא היה אלכסנדר היה רוצה להיות דיוגנס . סיפור מאוד לא משכנע אבל נחמד….דיוגנס זכה מאז להיות מונצח בסיפורים שונים ובהם באחד מסיפורי הקומיקס הראשונים  של  וילהלם בוש ( יוצר "מקס ומוריץ " צמד השובבים המפורסמים ביותר בספרות ) שבו תואר מאבקו של דיוגנס בחבית בצמד שובבים המאיימים עליו לכלותו.

Alexander And Diogenes. Sebastiano Ricci (1659-1734). Oil On Canvas.

סדרת ציורים של סבסטיאנו ריצ'י על המפגש בין אלכסנדר ודיוגנס

Sebastiano Ricci, Alexander and Diogenes

 

בספרו מתאר מנשנפרוינד בפירוט את חיי דיוגנס כמו גם סיפורי אנקדוטות שונות מחייו שאותם מצא במקורות קדומים בדומה למה שעשה עקביה בזמנו . אך בניגוד לעקביה אלכסנדר תופס הפעם מקום מרכזי בסיפור. מנשנפרוינד משלב בספר תיאור של חייהם של דיוגנס ואלכסנדר והשיחות הפילוסופיות בינם לצד הערות סטיריות שבבירור מכוונות כנגד החברה הישראלית ( למשל בתיאור בתי המשפט ).
החלק השני בספר שונה באופן דרמטי מכל מה שבא לפניהם . מנשנפרוינד מתאר שם את מסעותיו של אלכסנדר ( ביחד עם דיוגנס וכלבו ) בהודו ומשלב בהם קטעים המבוססים על אגדות אלכסנדר הקדומות ועל הרומן של אלכסנדר יציר הספרותית קדומה שהופיעה באלפי מהדורות לאורך מאות שנים בשפות רבות כולל בעברית , על מסעותיו בקצוות העולם ועל מפגשיו ושיחותיו עם ברהמינים הודיים מוזרים שונים כיצד נלחם במלך ההודי פורוס ובמכשף קלקנס כיצד היגיע אל ארץ המתים עצמה וקיבל שם את אבן החכמים ונפגש בעוד יצורים פנטסטיים שונים ובראשם עצים מגידי עתידות שהופכים את הרומן ליצירה פנטסטית.

וכך יוצר המחבר שילוב מוזר למדי של ביוגרפיה ופנטסיה שאין לראות בו רומן היסטורי אמיתי שבוודאי ובודאי אינו מנסה להציג את אלכסנדר ודיוגנס הריאליסטיים ( עד כמה שאפשר להגיע אל הדמויות האמיתיות מתוך סבך האגדות המקיף אותם ) אלא יותר את הדמויות האגדיות כפי שהשתמרו בזיכרון הדורות .מדוע מתעלמים ההיסטוריונים מערכה של הרומנסה של אלכסנדר תמה מנשנפנרוינד וכי מה בכך אם היא מלאה בסיפורי אגדות ובתחבולות ספרותיות ציוריות שאינם חביבים על ההיסטוריונים בני ימינו?
את הסופר כל זה לא צריך לעניין.

יקי מנשנפרוינד

להלן ראיון עם יקי מנשנפרוינד :

א.א. איך היגעת לנושא של אלכסנדר ודיוגנס ?
יקי מנשנפרוינד:מה שעניין אותי באלכסנדר הוא שהמדובר באדם צעיר מאוד שהחליט לכבוש את העולם כולו באופן פיזי וגם מנטלי תרבותי וזה עניין מסקרן ולא נפוץ לא לפניו וגם לא אחריו . התעניינתי בדמות של דיוגנס פילוסוף מתבודד שחי בחבית עם כלבו כמי שמבטא את הניגוד המוחלט לאלכסנדר בכך שהוא לא מתעניין בפוליטיקה ובכל ניסיון להשיג עמדת כוח בחברה .
א.א. יש איזה שהוא מסר בסיפור העתיק על אלכסנדר לחברה הישראלית המודרנית ?
יקי מנשנפרוינד:יש. בספר יש ביקורת על החברה שלנו שאין בה יותר מקום לאנשים גדולים באמת מהסוג של אלכסנדר ודיוגנס . יש לנו אנשים תאבי כוח כמו אלכסנדר אבל מה שאין להם את הגדולה הזאת את היכולת והרצון להביט לטווח הארוך אני חושב שיש היום מחסור בשאיפות גדולות כמו אלה לש אלכסנדר שרצה לאחד את המין האנושי או שאין את היכולת למלא את השאיפות האלה .
א.א. : מה עתה מתכנן לעתיד ?
יקי מנשנפרוינד:אני עובד עכשיו על עיבוד לספר של טורגנייב "אבות ובנים" ומעביר את תקופת ההתרחשות מרוסיה של המאה ה-19 לרקע ישראל של סוף המאה העשרים
.
אנחנו ממתינים בסקרנות לספריו הבאים של מנשנפרוינד.

עידכון מ-2020: בסופו של דבר אותו עיבוד של טורגנייב לא פורסם. במקומו מנשנפרוינד פירסם תרגום של האוטוביוגרפיה  של  אבי תורת האבולוציה דרווין ( הוצאת רסלינג 2008)   תרגם ספרים על תולדות הרפואה ( רסלינג ,2009)  ותולדות האסטרונומיה ( רסלינג 2012) .

והמעניין מכל כתב ספר בשם "עידן הבורות :   מדריך מקוצר לאסטרולוגיה, עב"מים, רפואה אלטרנטיבית ועוד הבלים של העידן החדש /    חיפה :   פרדס,   תשס"ט 2009.

 

קישורים רלבנטיים:

יקי מנשנפרוינד בלקסיקון הספרות העברית

דף הפייסבוק של יקי מנשנפרוינד 

פרטים על יקי בהוצאת "בבל"

פרק מהכובש והכלב

לקשקש בכלב :ביקורת של רועי זייבל

פרק מאקדמיה
אקדמיה בסימניה 

פובוס: סיפור מדע בדיוני
יקי על ….

מנשנפרוינד על ההיסטוריוסוף ויקו

מנפשרוינד על קרל מרקס

מנפשנפרוינד על חינוך

מנשנפרוינד על סקינר

 

דיוגנס בויקיפדיה

 

אלכסנדר הגדול מכולם:סקירה על סרט ועל אלכסנדר

 

אלכסנדר ודיוגנס.ציור מאת ניקולס אנדרה-מונסי,המאה ה-19

אלכסנדר הגדול מכולם

עשרה מלכים מלכו בכל העולם ומלואו ותגדל מלכותם לכל ארבע רוחות השמים ולא נשאר דבר שלא משלו עליו ולא שמע לפקודתם…והשמיני ,הגדול גם מנבוכדנצר וגם מכורש ,שמשל מסוף העולם ועד סופו ,עד מבוא השמש ועד צאת השמש ,ואמר גם לעלות לשמיים ולרדת לתהומות היה אלכסנדר מלך מוקדון הוא צפיר העיזים שבא מן המערב.

ואחרי מות אלכסנדר לא קם עוד מלך גדול ואדיר לעמוד בשורה,אך מלך המשיח יהיה המלך התשיעי .
( מתוך "צפונות ואגדות " מאת מיכה יוסף בן גוריון ( ברדיצ'בסקי )

 

צפו במקדימון לסרט "אלכסנדר" של אוליבר סטון משנת 2004 

ב-2004 עלה על המסכים הסרט " אלכסנדר " סרטו האפי של הבמאי אוליבר סטון (  במאי "פלאטון" , "ג.פ.ק" , "ניקסון " ורבים אחרים ) על אחת הדמויות המרתקות והססגוניות ביותר שידע המין האנוש זהו אלכסנדר ממקדוניה  שליט צעיר של ארץ מוקדון הקטנה והחצי בארבארית שלפני מותו בגיל 33 במאה הרביעית לפני הספירה הביס והשמיד את האימפריה הפרסית האדירה ששלטה על רוב המזרח. ולאחר מכן התקדם וחדר לתוך תת היבשת הודו שהייתה בילתי ידועה לחלוטין עד זמנו גם באימפריה הפרסית וכבש גם שם שטחים נרחבים ביותר. בכך יצר תקופה חדשה בתרבות האנושית התקופה ההלניסטית ששילבה לראשונה בין תרבויות מערב ומזרח ויצרה סינתזה חדשה של שתיהן. לתרבות החדשה שנוצרה כתוצאה היו השפעות עצומות גם על התרבות היהודית והנוצרית שברור לחלוטין שלא היו מתקיימות כיום כפי שהן אילולא כיבושיו של אלכסנדר.

פסל של אלכסנדר מוקדון.

ניתן כתוצאה לטעון בצדק שהמלך שמת בגיל צעיר היה אחת הדמויות החשובות בתולדות האנושות שכן קשה להניח שללא כיבושיו הייתה ההיסטוריה המאוחרת יותר מתנהלת כפי שהתנהלה. ויש כיום לא מעט "מאמרים " וסיפורים של "היסטוריה חלופית" שמנסים לתאר מה היה קורה אם אירועי חייו היו מתנהלים בצורה שונה. מסורת שהחלה עוד במאה הראשונה לפה"ס ( ומן הסתם עוד לפני כן ).

רומן של היסטוריה חלופית על אלכסנדר, מאת מליסה סקוט

הספקולציות הקדומות ביותר הידועות לנו שעסקו במודע בהיסטוריה חלופית כמשחק אינטלקטואלי  מקורן  (כמו דברים רבים אחרים ) ביוון וברומא ועסקו בשאלה: מה היה קורה אילו אלכסנדר  לא היה מת בגיל צעיר אלא היה חי עד גיל מבוגר והיה כובש בין השאר גם עיר קטנה באיטליה  בשם  רומא?. ספקולציות מסוג זה הועלו  בידי יוונים משועממים במשתאות  כשהם שוכבים על ספות  בין אורגיה אחת לשניה וכשהם מגיעים למסקנה  המנחמת   שאם היה אלכסנדר  היה  ממשיך מערבה לאיטליה הם ולא הרומאים היו כעת  אדוני העולם. אכן נחמת השוטים.

   ספקולציות אלו הפכו לנפוצות וידועות  כל כך עד שהרומאים נאלצו לתת להם  "תשובת מחץ"   בידי ההיסטוריון החשוב ביותר שלהם טיטוס ליביוס. תשובתו הייתה בפרק שלם בהיסטוריה שלו שהוא התאור הקדום ביותר הידוע לנו של עיסוק מודע בהיסטוריה חלופית.     בפרק זה  תיאר ליויוס  כיצד אלכסנדר פונה לאיטליה לוחם בגנרלים הרומאיים ומנצח אותם  בתחילה אך כפי שאירע לכל שאר היריבים האחרים של רומא  מובס לבסוף שכן  , טען  ליויוס , ליוונים היה רק אלכסנדר אחד לרומאים היו גם אז הרבה אלכסנדרים. ובכך סתם ליויוס לשביעות רצונם של הרומאים   את הגולל על הטענות היווניות .

 
ציור קדום של אלכסנדר מהעיר פומפיי.

ובימינו ההיסטוריון המפורסם  ארנולד טוינבי פירסם ב-1969 שני מאמרים ידועים של היסטוריה חלופית שעוסקים בשאלה :"מה היה קורה אם מסלול חייו של אלכסנדר היה מתנהל בצורה שונה "משתי זויות שונות. באחד מהם הוא מתאר בצורה "אקדמאית " מדעית כביכול אלכסנדר היגיע לגיל זקנה לאחר שכבש את כל העולם הידוע בזמנו כולל העיר קרתגו הודו וסין כרת ברית עם הרומאים באיטליה הקים צי שנוהל בידי הפיניקים שמגלה יבשת חדשה במערב , והוקמה אימפריה עולמית שבה דומיננטית הדת הבודהיסטית והנצרות לא הייתה נוצרת לעולם. במאמר שני טוינבי תיאר עולם שבו פיליפוס אביו של אלכסנדר לא נרצח בגיל צעיר הרג את בנו אלכסנדר והמשיך במסע כיבושיו שהחל ביוון וכתוצאה היגיע עד לאיטליה וכבש את הרומאים .

ואלה רק שתי דוגמאות מתוך רבות על אלכסנדר. שכוללות גם רומן קומיקס של "מנגה " הקומיקס היפני  ,היסטוריה חלופית של אלכסנדר  שמראה שגם היפנים מסתקרנים מהאפשרות הזאת אם כי להם לא היה מגע עם אלכסנדר בניגוד לרוב שאר העולם . ויש עוד דוגמאות נוספות בספרות המדע הבדיוני .


אלכסנדר גיבור  הספרים והסרטים

 

דמותו של אלכסנדר שימשה כבסיס לאגדות וסיפורים ואפוסים. בימי קדם פורסמו עליו רומן דמיוני שתיאר את מסעותיו במזרח ואף אל החלל באמצעות מרכבה מועפת בידי נשרים ואל תחתית הים בחבית עשויה זכוכית ,כיצד במסעותיו בקצות העולם פגש בגזעים ויצורים מוזרים כמו גזע הנשים הלוחמות האמזונות, בנשים הצומחות כפרחים על עצים בנערות בעלות זנב בחיות במים באנשים בעלי ראש של כלב או דג , בנשים מזוקנות ובאנשים שעירים חדי שיניים וכיוצא באלה מפלצות ענקיות שמהוות סכנה לצבאו , בעצים מנבאי נבואות שניבאו לו את מותו בגיל צעיר , בסלמנדרות החיות בתוך אש ובעוד המצאות דמיוניות מדהימות מעין אלה שיש לראות בהם כמבשרים ראשונים של סיפורי המדע הבדיוני המודרניים.
דמותו הופיעה באין ספור רומנים היסטוריים של מחברים ידועים כמו הסופר הגרמני היהודי יעקב וסרמן מחבר "אלכסנדר בבבל " על ימין האחרונים של אלכסנדר.
אולי הכותבת המפורסמת ביותר על אלכסנדר היא מרי רנו שחיברה על חייו טרילוגיה מפורסמת שכללה את הספרים "אש מהשמיים " על ימי ילדותו של אלכסנדר "
את "הנער הפרסי " על מסעות הכיבוש שלו ואת סיפור אהבתו ההומוסקסואלית לצעיר פרסי.
ואת "משחקי קבורה " על המאבקים הפנימיים  של יורשיו לאחר מותו.
ולאחרונה בטרילוגיה רבת מכר נוספת של הסופר ולריו מסימו מנפרדי  שהספר הראשון בה "אלכסנדר ילד של חלום" המתאר את ימי ילדותו הופיע לאחרונה בעברית בהוצאת "אופוס ".
אבל משום מה בקולנוע נעשה עד כה רק מעט מאוד על אלכסנדר להוציא כמה  סרטים בודדים יוצאים מהכלל.\
יש סרט שוודי מתקופת הסרט האילם ששמו הוא "אלכסנדר הגדול " ובוים בידי האיש שגילה את גרטה גארבו ויש שרואים בו את הסרט הראשון על חיי אלכסנדר מוקדון אך מסתבר שהסרט נקרא על שם בית מלון מודרני בשם זה שבו מתרחשת העלילה…
על אלכסנדר עצמו נעשה לראשונה סרט הודי משנות ה-40 בשם "איסקנדר".

בארה"ב נעשה עליו סרט אפי מפורסם של הבמאי רוברט רוזן בכיכובו של ריצ'רד ברטון מ-1956 ( שאותו אפשר להשיג בחנות האוזן השלישית מי שמתעניין ) שבגירסה הקיימת בידינו נחתך בצורה אכזרית משלוש השעות של גירסת הבמאי דבר שפגע בו אנושות .

צפו במקדימון לסרט של ברטון.

השחקן ויליאם שאטנר כאלכסנדר הגדול.

יש גם פילוט שכוח של שעה מ-1964 לסדרת טלוויזיה שלא נעשתה מעולם בכיכובו של לא אחר מאשר ויליאם שאטנר. האיש לא זכה להצלחה בדמות אלכסנדר הגדול אך התפרסם יותר זמן קצר לאחר מכן בתור חוקר אחר של עולמות בלתי ידועים וקצוות היקום , קפטין קירק מסדרת" מסע בין כוכבים"  ולצידו הופיע אדם וסט שכיכב מאוחר יותר בסדרת טלוויזיה בתור גיבור העל "באטמאן ") .הפיילוט הזה לא זכה להצלחה ביקורתית רבה אבל לעניות כותב שורות אלה מבין כל השחקנים שגילמו את אלכסנדר לשאטנר היה את הפוטנציאל לגלם את אלכסנדר בצורה המוצלחת והמעניינת ביותר בתור האיש שיצא לחפש את קצה העולם. מה היה קורה  אילו שאטנר היה מככב בסדרה על חיי אלכסנדר הגדול ולא בסדרה בשם "מסע בין כוכבים " הוא נושא לדיון  של היסטוריה חלופית בפני עצמו.

צפו בסרט זה כאן.

פרט לאלה אלכסנדר הוא הנושא של סרט יווני אפי מ-1980 שמשלב את סיפורו של אלכסנדר בחייו של מנהיג שודדים מהמאה ה-19.
אך בדרך כלל התעלם הקולנוע מאלכסנדר הגדול אולי בגלל הקושי להציג בדרך משכנעת סיפור חיים כה גרנדיוזי, עד שהכריז אוליבר סטון על כוונתו להפיק עליו סרט גרנדיוזי ואז פתאום קפצו על העגלה מפיקים נוספים כמו דינו דה לורנטיס ובמאים כמו רידלי סקוט במאי "גלדיאטור" ( סרט על רומא העתיקה ) , מרטין סקורסזה וכריסטופר מקרי שהכריזו גם הם בזמנים שונים על כוונתם ליצור סרט קולנוע אפי על חיי הכובש המוקדוני . דובר גם על מיני סדרה טלוויזיונית של עשרה פרקים בהפקת מל גיבסון והוצאו הודעות על פרוייקט קולנועי שהתהדר בכך שהוא שאושר רשמית בידי הממשלה היוונית , אך כל הפרויקטים האלה לא יצאו לפועל . .
לאחרונה נראה היה שסרט כזה יבוים במקביל לסרטו של סטון בידי באז לווארמן בכיכובם של ליאונרדו דה קפריו וניקול קידמן כאימו ושיתבסס על טרילוגיה מצליחה של הסופר האיטלקי מנפרדי על חיי אלכסנדר ( אם כי לאחרונה הודיעו על ביטולו ) .

בסרט של סטון מככבים קולין פארל בתור אלכסנדר ואנגלינה ג'ולי בתור אימו ( שדווקה עושה עבודה טובה בתור אולימפיאס הפראית חובבת הכישוף והנחשים היא בהחלט נראית מתאימה לתפקיד אם כי היא מבוגרת רק בשנה אחת מהשחקן שמגלם בסרט את בנה ). בסרט מופיע בו גם שחקן ישראלי הדוגמן רז דגן שמופיע מכל התפקידים דווקא בתפקיד שליט האימפריה הפרסית האדירה דריוש .
אולם כעת משנראה שהסרט הוא כישלון קופתי בארה"ב נראה שתוכניות אלו יבוטלו . הסרט עורר קונצנזוס ביקורתי הן בחו"ל והן בארץ בכך שהוא סרט גרוע ומשעמם מבחינה קולנועית .
אבל דומה שמבקרים רבים של הסרט התנפלו עליו בראש ובראשונה בגלל דבר שאין לו כל קשר לאיכויותיו הקולנועיות והדרמטיות : הם טענו שהמדובר בסרט "פשיסטי" מאחר שסטון העז להאדיר את דמותו של אלכסנדר. הוא לא , אלכסנדר מוצג כפקעת של תסביכים ואין זה ברור באמת מדוע הוא יוצא לכל מסע הכיבושים והתגליות הזה , פרט אולי כדי לספק את רצונותיה של אימו . .
נשמעו טענות של מבקרי קולנוע על כך שאלכסנדר מוצג כמי שמנסה לשחרר עמים שהיו לאמיתו של דבר " חופשיים" והיה לא יותר מכובש מנוול , הסרט עם כך הוא פוליטיקאלי "לא קורקט " בהעזתו להציג כובש כאדם גדול במקום כבריון מרושע.. יש כאן רמז ברור לאירועים פוליטיים עכשוויים של הנשיא האמריקני בוש וטענות השחרור שלו לגבי עמים שונים . אבל זוהי טענה מגוחכת שאין לה כל בסיס היסטורי . רוב העמים שאותם כבש אלכסנדר היו מה לעשות משועבדים כבר לאימפריה הפרסית. המושחתת והרקובה. לכל היותר ניתן לטעון שהם החליפו כובש אחד באחר .
ייתכן שהדבר שהרגיז את המבקרים יותר מכל היה הצגתו של אלכסנדר בסרט כאיש חזון אמיתי ששואף לאחד בין תרבויות המזרח והמערב בסינתזה אחת גדולה רעיונות שאינם מובנים כלל בידי מצביאיו קצרי הראות שמביאים כתוצאה לרציחתו . למותר לציין שגם כיום בתקופת מלחמת התרבויות ואסכולת האורינטליזם מבית מדרשו של אדוארד סעיד שמדבר על הניגוד והדיכוי האינסופי של המזרח בידי המערב , אלו הם רעיונות שחוגים מסוימים מוצאים אותם כדבר שהדעת אינו סובלת אותם.
. ניתן לטעון שזוהי חלק מהנטייה הקיימת בקולנוע העולמי מזה עשרות שנים של "ניתוץ מיתוסים " בכל פינה אפשרית ו"להקטין" עד כמה שאפשר את דמותם את מי שנחשבו בעבר כאנשים גדולים. ויכוח דומה קיים מזה שנים רבות אצל ההיסטוריונים שחלוקים עד היום בשאלה האם אפשר לראות באלכסנדר אדם שהקדים את זמנו שחלם על עולם מאוחד נוסח אירופה המאוחדת של היום שרעיונותיו המדהימים הוכשלו בידי יורשיו צרי האופקים? האם היה כאן מגלה עולמות נועז או שמה היה מדובר בביריון שיכור ומשוגע שהרס את עצמו בשכרותו ?

המחלוקת סביב אלכסנדר

"לא רק שאיננו יווני , אין לו שום קשר ליוון. הוא אפילו לא גדל בארץ ברברית מכובדת , בסך הכל עוד מוקדוני שפל  מארץ שאפילו עבדים טובים וצייתנים אי אפשר להשיג ממנה."
( הנואם האתונאי דמוסטנס על פיליפוס אביו של אלכסנדר ממוקדון, המאה הרביעית לפה"ס  )

המחלוקות על אלכסנדר מגיעים עד לדרגות שלא יאומנו ויש להם אף השפעה על הפוליטיקה העולמית כיום .
ביוון אלכסנדר נחשב היום לגיבור לאומי של העם היווני אם כי עד כמה שזה נשמע מוזר הוא ובני עמו לא נחשבו כלל יוונים בזמנו אלא ברברים נחותים , אלכסנדר עצמו ראה את עצמו כיווני לכל דבר וכצאצא של אכילס הגיבור היווני בטרויה אבל היוונים "האמיתיים" של התקופה זלזלו בטענתו זאת .
היום דבר זה נשכח משום מה .כאשר ניסתה מקדוניה שביוגוסלוויה לשעבר לקרוא לעצמה בשם זה הדבר התקבל בהתנגדות יוונית שטענה שמאחר שאלכסנדר המוקדוני היה יווני לא ייתכן שמקדוניה תיקרא לעצמה בשם זה והפעילה לחץ דיפלומטי כנגדה. עד כדי איומים בסכסוך.הטיעון של מקדוניה הוא נכון מבחינה היסטורית אבל ביוון זה לא מעניין איש. היוונים אילצו את הקהילה בינלאומית  ( באו"ם , באירוויזיון ) לקרוא למקדוניה "הרפובליקה היוגוסלוווית לשעבר של מקדוניה ". רק אחרי בחירות נובמבר קיבל הממשל החדש של בוש בארה"ב את ההחלטה הראשונה שלו ,החלטה היסטורית להתנער מן הכינוי המגוחך  הזה למקדוניה.עם היוודע ההחלטה האמריקנית רקדו המונים בחוצות סקופיה בירת מקדוניה בעוד שביוון חרקו שיניים, גנבו להם את המותג .
וכאשר נודע ביוון שבסרט של אוליבר סטון יש כוונות לדון בעובדה ההיסטורית שאלכסנדר עסק גם בפעילות הומוסקסואלית ( דבר מקובל לחלוטין אצל היוונים של זמנו שלא היה מרים גבה אצל איש ) עורכי דיון יווניים יצאו למלחמה משפטית בסרט והגרסה הנוכחית ודרשו שההפקה תכריז שהסרט הוא "בדיוני וכי אינו מבוסס על העובדות ההיסטוריות ". הגרסה הקולנועית בסופו של דבר רק מעיזה לרמוז על הנושא ולא לאמר כלום במפורש . מה שכן סטון חובב קונספירציות ידוע כפי שמראה סרטו על רצח קנדי ג.פ.ק . מביא את נושא הקונספירציה גם לסרטו זה: לדעתו מות אלכסדר היה תוצאה של קונספירציה של מפקדיו שקצו בתוכניותיו.

אלכסנדר בעברית

עובדה היא שגם היהודים התרשמו כמו כל שאר העמים של העולם העתיק מדמותו של אלכסנדר. אלכסנדר אף מוזכר כאחד הדמויות בנבואות בספר דניאל במקרא ואף חדרה לאגדה היהודית אצל חז"ל במדרשים ובתלמוד ששם ניתן למצוא עליו לא מעט סיפורים בניגוד לשאר שליטי ימי הקדם..
ואת סיפורים אלה על מסעותיו של אלכסנדר לקצוות הארץ בחיפוש אחרי מעיין החיים הנצחיים אפשר למצוא גם אצל חז"ל. בדרך כלל יש בסיפורי חז"ל על אלכסנדר מסר שלועג לתאוות השלטון והבצע שלו למשל בסיפור כיצד כשהיה בממלכת האמזונות ( נשים לוחמות ) קיבל כמזון כיכרות עשויות לחם וזהב רמז לתאוות הבצע שאינה יודעת שובעה שלו , ויש סיפור ידוע על הופעתו בשערי גן העדן שם מראים לאלכסנדר גולגולת שהעין שלה משקלה כבד מכל כספו וזהבו של אלכסנדר אבל די לכסות את העין בעפר ומיד היא נעשית קלה במשקל .
יש אצל חז"ל סיפורים על ויכוחים שונים שנערכו בפני אלכסנדר בידי חכמי היהודים ועמים שונים ובראשם השומרונים שטבעו זכות על ארץ ישראל ובהם פסק אלכסנדר תמיד לטובת עם ישראל. גם ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר על ביקור של אלכסנדר בבית המקדש וכיצד פגש ושוחח שם עם הכהן הגדול שהרשים אותו מאוד. וסיפורים שונים על עלילותיו ומסעותיו של אלכסנדר אפשר למצוא בספרות העברית של ימי הביניים כמו "ספר יוסיפון".
פה ושם אלכסנדר מופיע גם בספרות העברית. הוא הופיע בסיפור של קובץ הסיפורים ההיסטוריים המפורסם "זכרונות לבית דוד " ששם התגלו גם עשרת השבטים האבודים בהודו . בשנות השישים הופיעו עליו ספר נחשב מאוד מבחינה ספרותית של יוסף אריכא בשם "סופר המלך " ( 1966 ) שמתאר בפירוט את ביקורו בבית המקדש בירושלים את המאבק הרעיוני בינו ובין הפילוסוף קליסטנס על רעיונות שמזכירים מאוד את המאבק בין הגלובליזם והאנטי גלובליזם בראשית המאה העשרים ואחת. ובספר לילדים של אוריאל עקביה שכתב ספר בשם "הכלב הצוחק : פרשת חייו וחכמתו של דיוגנס הכלבי "( 1966) " על מפגשו עם הפילוסוף שונא האנשים המפורסם דיוגנס.
ולאחרונה הופיע עליו בעברית ספרו של יקי מנשנפרוינד "הכובש והכלב " שמתאר גם הוא את יחסיו של הכובש המוקדוני עם הפילוסוף היווני דיוגנס.

ראו רשימה שלי  על ספר זה כאן.אלכסנדר  והכלב הפילוסוף.

 התגובות לסרטו של אוליבר סטון מראות אין ספק בכך שאלכסנדר ימשיך לעורר את דמיון המין האנושי כמו גם לעורר מחלוקות עצומות גם בעתיד כפי שעשה ב-2400 השנים האחרונות.

נספח : רשימת ספרים בעברית על אלכסנדר  הגדול .

"זר הדפנים ". סיפור של זכרונות לבית דוד מאת הרמן רקנדורף בתרגום א.ש. פרידברג ( שבו מתגלים בין השאר עשרת השבטים האבודים החיים במאלאבר בהודו )
אלכסנדר בבבל מאת יעקב וסרמן. תרגם א.ל. יעקבוביץ הוצאת שטיבל , 1923
אלכסנדר האל מאת רוברט פיין תרגום שושנה ודל , הוצאת עמיחי 1961 .
סופר המלך .מאת יוסף אריכא , 1966.
הכלב הצוחק מאת אוריאל עקביה . 1966 . על דיוגנס ואלכסנדר

נצחונו הגדול של אלכסנדר "  סיפור לבני הנוער על אלכסנדר  בכרך של "מקראות ישראל לכיתה ו " המקראות לבתי הספר היסודיים בהוצאת מסדה , 1965.    הסיפור הופיע משום מה ללא שם מחבר אך בתרגומו של ז.אריאל  .

אלכסנדר מוקדון מחזה מאת י.ד. שמאע. שנות השישים .

אלכסנדר הגדול הקטן מאת יורם טהר לב 1978
טרילוגיית אלכסנדר של מרי רנו אולי היצירה הספרותית המפורסמת והמעולה ביותר על חיי אלכסנדר שבין השאר שמה דגש רב על נטיותיו הביסקסואליות .
אש משמיים מאת מרי רנו . תרגמה שולמית במברגר , 1979.
הנער הפרסי מאת מרי רנו . תרגמה שולמית במברגר ,1978
משחקי קבורה מאת מרי רנו . תרגם חגי פינסקר , 1985


אלכסנדר :ילד של חלום מאת ולריו מסימו מנפרדי תירגם דניאל בראון –גרדוש , הוצאת אופוס , 2003 .
זוהי טרילוגיה איטלקית על חיי אלכסנדר מצליחה מאוד שממנה יצא בעברית רק הכרך הראשון

הכובש והכלב .מאת יקי מנשפנרוינד. הוצאת בבל , 2003 .

אלכסנדר הגדול בארץ המופלאה.  עיבד  שמואל ניצן . הוצאת מ. ניומן תשט"ז .

 

ספרי עיון על אלכסנדר
אלכסנדר מוקדון מאת יוסף מודז'יייבסקי . עברית בן ציון תומר ,הוצאת הדר , 1961 .
אלכסנדר הגדול מאת ג'ון גנטר .עברית דליה גת הוצאת י.צ'צ'יק , 1961

אלכסנדר הגדול מאת פאול קלושה. . תרגם שמואל שניצר , ( ספר בסדרת "האנציקלופדיה של המאה העשרים ") הוצאת מ.מזרחי 1963.

אלכסנדר מוקדון : המסע אל קצה העולם .מאת הרולד לאמב . תרגם יעקב עדיני .קרית ספר. 1967
עלילות אלכסנדר מוקדון . ערך יוסף דן . 1969 .
.

בעקבות אלכסנדר הגדול : מסע מיוון לאסיה. מאת מייקל ווד.

אנג'יל רומנו אלכסנדר הגדול : בגיל 32 כל העולם היה שלו . . .תרגום : אורלי אגרנט , הוצאת אסטרולוג . 2005.

 

ביל ייני ,אלכסנדר הגדול ,זמורה ביתן 2011

"

קישורים רלבנטיים

אלכסנדר בויקיפדיה

אתר מקיף

עוד מידע

מלחמות סרטי אלכסנדר 

ביקורת של רד פיש

 אלכסנדר הקטן: ביקורת של שמוליק דובדבני

אלכסנדר והפילוסוף

הוסף לסל את אלכסנדר הגדול / ביל יני