ארכיון תג: אלפרד היצ'קוק

לילה במוזיאון בובות השעווה -סיפור אימה מאת א.מ בארייג' שהוסרט בכיכובו של שייקה אופיר

 לפניכם סיפור  מצמרר  במיוחד  על עיתונאי שמבלה לילה במוזיאון  בובות שעווה של רוצחים אכזריים  שזכה לעיבוד מצמרר במיוחד בסדרת סירטי המתח של אלפרד היצ'קוק לטלווזיה האמריקנית שמובא בקישור בסיום.
לפרק הזה יש שני מאפיינים יוצאי דופן  :הסיפור שהוא מבוסס עליו פורסם תחילה ב-1957  באנתולוגיה של סיפורים שלה קרא היצ'קוק  Stories They Wouldn't Let Me Do on TV
"סיפורים שלא הרשו לי להציג בטלויזיה כי היו מפחידים מידי". היא הפכה לרבת מכר ענקית וגם תורגמה לעברית בידי עמוס גפן בהוצאת "מצפן". .
בסופו של דבר ארבעה סיפורים מהאנתולוגיה כן הוסרטו לטלויזיה (!) בסדרה מאריכת הימים של היצ'קוק כנראה בעקבות הפרסום בספר לרשת הטלווזיה היו מחשבות שניות בעניין.
 וזהו אחד מהם.
ולעניות דעתי המפחיד בכולם.
שאר הסיפורים באנתולוגיה נשארו כנראה מפחידים מדי עבור הטלויזיה האמריקנית.הם לא הוסרטו לסדרה של היצ'קוק.
המאפיין השני : אחד השחקנים בפרק למעשה החשוב מכולם הוא אחד בשם " Shai K. Ophir   המוכר לישראלים  כשייקה אופיר בדחן ושחקן ידוע מאוד מסרטים כמו "השוטר אזולאי " .
זוהי הופעתו החשובה היחידה באנגלית כשניסה ליצור לעצמו קריירה בארה"ב. ללא הצלחה חוץ מהפרק הזה.
והוא מופיע רק בדקות האחרונות המצמררות של הפרק.
ניתן לתמוה מה היה קורה אילו שייקה אופיר היה זוכה להצלחה כתוצאה  מגילומו של ד"ר בורדט הרוצח הסדרתי  מפרק זה שלעניות דעתי אינו נופל במהומה בשום דבר מהרוצח הסדרתי הידוע חניבעל לקטר    גיבור המותחנים  של תומאס הריס שהפך לכוכב אימה בארה"ב.
לאמיתו של דבר חניבעל לקטר נקרא כחיקוי של ד"ר בורדט שיש להניח שיוצרו תומאס הריס קרא את הסיפור שאתם עומדים לקרוא.
אולי זה היה קורה אם לשייקה אופיר היה סוכן שחקנים מוצלח ואסרטיבי יותר משהיה לו במציאות.
אולי לא היה לנו אז את השוטר אזולאי אבל יתכן בהחלט ששנים לפני חניבעל לקטר בגילומו של אנתוני הופקינס הייתה סדרה של סרטים על  הרוצח הסדרתי המסוכן והמפחיד אבל גם השרמנטי  ד"ר בורדט בכיכובו של שייקה אופיר.
ואולי זה התרחש במציאות חלופית כלשהיא.
ד"ר בורדט באיור. האם במציאות חלופית כלשהיא דמותו גולמה בידי השחקן הישראלי שייקה אופיר בסדרה של סרטי אימה מצליחים ? 
אני קראתי את הסיפור הזה לראשונה בשנות השמונים  לפני שהלכתי למוזיאון בובות השעווה של מגדל שלום בתל אביב ששם היו כמה בובות שעווה מפחידות במיוחד ובהחלט זכרתי אותו בעת הביקור…

והנה הסיפור

שפורסם לראשונה ב-1931 בקובץ "מישהו בחדר"

הסיפור תורגם פעם אחת לעברית בסוף שנות החמישים  ופורסם בשתי מהדורות שונות של האנתולוגיה של אלפרד היצ'קוק  תחת שני שמות שונים :

 

 

אלפרד היצ'קוק מגיש : 25 סיפורי פחדים שלא התירו לי להציגם בטלביזיה /  בתרגום עמוס גפן   [תל אביב] :   מצפן,    ראשית שנות השישים.

ותחת השם: 13 סיפורים נוספים שלא התירו לי להציגם בטלביזיה ,[תל אביב] :   מצפן,    ראשית שנות השישים.

 

 

 

 

 

ד"ר בורדט  בפעולה באיור לסיפור" בובות השעווה".

על הסופר

 

Alfred McLelland Burrage (1889–1956)

 

הסיפור באנגלית

Waxwork

האזינו להקראה של הסיפור

 

פודקסט על הסיפור 

 

והנה העיבוד הטלויזיוני בכיכובו של שייקה אופיר :

Alfred Hitchcock Presents – The Waxwork (12/Apr/1959

ילדי נוח – סיפור מתח מאת ריצ'רד מאתיסון

בסופר  המתח והאימה המפורסם   ריצ’רד מתיסון  נתקלתי  לראשונה מבלי לדעת את שמו בסיפור  בשם “ילדי נח “.שפורסם לראשונה באנגלית  תחת השם The Children of Noah" ב-1957

הסיפור הופיע בעברית  כמאת מחבר אנונימי  בקובץ סיפורי מתח ואימה בשם  אלפרד היצ’קוק  מחוויר ומתרגש /  (  במקור : Alfred Hitchcock's A Hangman's Dozen 1962 עברית – ב’ מארק [מרק בוים ) הוצאת ספיח תשכ”ד ,1964 )שכביכול נערך בידי הבמאי אלפרד היצ’קוק שגם הוסיף בו דברי הקדמה לסיפורים השונים.

בעברית הופיעו כמה וכמה קבצי סיפורים כאלה  בשנות השישים שבאמת נערכו בידי אנשים אחרים ולא בידי היצ’קוק , ושכללו לצד סיפורי פשע ומתח מרובים גם לא מעט סיפורי אימה אמתיים ואפילו כמה מדעים בדיוניים.

בקרדיטים של הספר בעברית נטען ששם הקובץ המקורי  באנגלית היה   ALFRED HITCHCOCK PRESENTS: BAR THE DOORS   אולם זאת הייתה טעות זה היה קובץ שבעצם לא פורסם בעברית אם כי הוצאת "ספיח" אולי תכננה לפרסם אותו.

במקרה הספציפי הזה הקובץ היה מורכב  מסיפורים שהופיעו במקור במגזין סיפורי המתח והמיסתורין Alfred Hitchcock's Mystery Magazine שממשיך לצאת לאור גם ב-2020 לאחר 64 שנות פרסום. ושנים רבות לאחר מותו של הבמאי המפורסם שעל שמו נקרא המגזין. 

בינהם היה גם לפחות סיפור אחד של ריצ’ארד מאתיסון.” ילדי נח” שהיה אחד הסיפורים המפחידים ביותר שהופיעו בקבצים אלו.היצ’קוק או מן הסתם  סופר הצללים שלו  ( רוברט ארתור )  הוסיף לסיפור את דברי ההקדמה האלו :”כתבכם השמן מודה שהיה מוכן להיפרד מקילוגרמים אחדים ,אולם הוא סולד לאבדם בצורה דומה לזו של מר קצ’ום ,בעיירה הרדומה זכרי בת 67 תושבים”.

( הזהרה :ספויילר ,ספויילר !)

הסיפור של מאתיסון  עסק בסוכן נוסע שמן בשם קצ’ום  ש”נתקע” כנגד רצונו  בעיירה קטנה ומוזרה. הוא נכלא  שם בידי המשטרה על עבירת תנועה קטנה שביצע. בנתיים הוא  מגלה שבעיירה יש על הקירות תמונות מוזרות של קניבלים פולינזיים קדומים שבינהם ובין התושבים יש קשר מוזר שהקוראים את שורות אלה האמונים על סיפורי סטיפן קינג יבינו אותו מידית .

סוף הסיפור הוא חזק מאוד לכל מי שעדיין לא הוקהה בידי אינספור החיקויים של  סטיפן קינג למאתיסון וכנראה גם לסיפור ספציפי זה ובוודאי היה מעורר סיוטים ממש עבור הקוראים הישראליים בשנות השישים.

מאתיסון סיפר שהוא יצר עיבוד לטלויזיה  על פי סיפור זה אבל למרבית הצער הוא מעולם לא הופק. אולי נחשב למפחיד  מידי עבור הצופים.אחר כך הרחיב את הסיפור לתסריט לסרט קולנוע אבל גם זה לא הופק מעולם.

הסיפור זכה לגירסת קומיקס במגזין  DOOMED מספר 3 ב-2006 .

52 שנים לאחר שהסיפור פורסם לראשונה ב-2009  חזרו אליו בכמה צורות :בסרט קצר בדיסק שירים ובסיפור המשך.

 סרט קצר נוצר על פי הסיפור בצרפת דווקא ב-2009 . צפו במקדימון שלו כאן. 

בהקשר לסרט נוצר   ב-2009 דיסק שירים שמתארים את העיירה המסתורית  זכארי ותולדותיה עד וכולל הסיפור שלפניכם .

בסיום הסיפור תמצאו קישור לסיפור שנכתב ב-2009 בידי   ריצ'ארד נולאן סופר ידיד של מאתיסון ושסיפר מה קרה אחר כך.

 

פורסם במקור ב:

Alfred Hitchcock's Mystery Magazine, March 1957

 

 

מר קטצ'ום בסיום. איור לגירסת הסיפור המקורית במגזין המיסתורין של אלפרד היצ'קוק. Illustration by Richards

 

 

קראו את ילדי נוח באנגלית 

הקראה של "ילדי נח "

קיראו את הסיפור "ביקור חוזר בזכרי " ההמשך ל"ילדי נוח" מאת ויליאם פ. נולאן

 

האיש שיצר את הזומבים :על ריצ'רד מאתיסון 

ילוד איש ואישה הסיפוןר הראשון של מאתיסון 

אורח מעולם אחר : עוד סיפור אימה על עובר חייזרי  מאת ריצ'רד מאתיסון 

 

עוד סיפורי מתח  מהאנתולוגיות של היצ'קוק :

החדר בקומה הרביעית 

הם נושכים -סיפור מאת אנתוני בושר ללילות קודרים במיוחד 

 

אנתולוגיה לציון יצירתו של מאתיסון עם סיפורים בידי מחברים שונים על פי יצירתו כולל סיפור המשך ל"ילדי נח"

החדר בקומה הרביעית : סיפור אמיתי או בדוי על אישה שנעלמה כאילו לא התקיימה מעולם -סיפור לימי הקורונה

לרגל המגיפה שתקפה את העולם. 

נכון שלקוראים יש כעת מספיק סיפורי אימה שקשורים במגיפה אבל דווקא בגלל זה אולי תרצו  לקרוא משהו פחות קונבנציונאלי שקשור לשיטות הבידוד  שיש לנקוט בעת מגיפה.

 אז הנה סיפור המבוסס על פרשיה אמיתית או שלא אבל שבכל אופן מעוררת ויכוחים סוערים  עד היום.

על פי טענה ב-1889 או ב-1900 היגיעו צעירה אנגליה או אמריקנית  ואימה  המבוגרת  למלון בפריז בעת התערוכה העולמית שם.

הגברת חשה קצת שלא בטוב אז הצעירה יצאה לחפש לה אספירין. היא טעתה בדרך וחזרה רק כעבור כמה שעות.

כשחזרה שאלה על האם.איש לא ידע ולא שמע על האם. הכל אמרו לה שהיא היגיעה לבדה.

בדיקה בחדר בו שכנו מצאה רק את חפציה.

אנשי המלון הסבירו לה שמעולם לא הייתה שם האם.היא באה לבדה.

בדיקה בשגרירות הבריטית מצאה שאכן כך הוא ,איש בשגרירות לא שמע אי פעם על האם.

הבחורה אושפזה לכל חייה בבית משוגעים.

אמת או בדיון ?

על כך יש ויכוחים סוערים מסוף המאה ה-19  וליתר דיוק משנת 1897 כשהסיפור פורסם לראשונה  בעיתונות האמריקנית בידי עיתונאית  בשם ננסי וינסנט מקללנד לימים מעצבת פנים ידועה מאוד.

היא היציגה את הסיפור  בפרסום המקורי שלו  ב-14 בנובמר 1897 כאמיתי ומבוסס על פרשה אמיתית שהתרחשה בפריס בזמן התערוכה הבינלאומית -1889 לאישה אמריקנית ואימה.

מאז עוד סופרים כתבו על הפרשה ובהם ארנסט המינגווי. 

כמה וכמה במאים יצרו סרטים המבוססים על הפרשה.

הבמאי המפורסם אלפרד היצ'קוק אהב מאוד את סיפור הפרשה ,והציג סרט המבוסס עליה בסדרה של סיפורי מתח שהיציג בטלוויזיה ופירסם באנתולוגיה שלו את הסיפור שאתם הולכים לקרוא.

ויש לו גם סרט  קולנוע  ידוע  בשם "הגברת הנעלמת "  מ-1938 שמזכיר מאוד את הפרשה. 

 ברשימה זאת אני מביא את  הסיפור  הטוב ביותר המבוסס על הפרשה שפורסם בקובץ סיפורים "בעריכת " היצ'קוק. 

ואת המאמר הידוע ביותר שנכתב עליה ,ושחושב שהמדובר בפרשה אמיתית.

שניהם תורגמו לעברית. 

כפי שתראו המדובר בגירסאות שונות מאוד בצורה דרמטית של אותה פרשה. 

תחילה הסיפור : 

"The Room on the Fourth Floor" Ralph Straus

from

Alfred Hitchcock's 14 Suspense Stories to Play Russian Roulette By (1964)

ghost-edited by Rolla E McDonald.

הופיע לראשונה כ:  Suspense Stories: Collected by Alfred Hitchcock (1945)

והנה המלצה על הסיפור  שהופיעה לאחרונה ככל הנראה לרגל הקורונה:

 first discovered this preciously and criminally little known short story in a collection compiled by Ruskin Bond, back when I was in college; the collection was called rather appropriately 'Wicked Stories'. remember being gobsmacked in the gut; I never saw that infernal little wicked twist coming along and it deserves, in my book at least, a place up there with the darkly hilarious yarns written by Saki and Ambrose Bierce.

Ten years after that moment in youth, here I am reading it all over again because…it happens to have a bearing, a very vital and eerily prophetic connection with something that is happening with us right now, in this moment, something grotesque, inexplicable, seemingly horrifying in its scale and tenacity and also something that is revealing something selfish and hideously hypocritical about our human nature, in the way we are responding to its menace.

'The Room On The Fourth Floor' comes recommended to not just anybody who loves tales with twists in their tails but to everybody who reads in the first place – to be surprised, amused, shocked, scandalised even and also gobsmacked by how ingenious it is. And when you read it for yourself and find yourself punched in the gut by that shocking reveal that you never saw coming, you will realise just how strangely plausible the whole thing feels right now. Just look at the newspapers after you are done with reading the story and you will get what I am saying.

A bloody, absurdist little masterpiece that somehow turned out to be so believable

 הסיפור שלפניכם פורסם במקור במגזין Argosy באוקטובר 1930   אבל זה היה אולי  פירסום חוזר בלבד. הסיפור כנראה פורסם שנים קודם לכן אולי בעיתון "איבנינג סטנדרט"   מאחר שהוא הופיע באנתולוגיה של סיפורים מתוכו בסביבות שנת 1934.

כפי שתראו בהמשך הסיפור הזה הוא כנראה לא בדיוני לחלוטין. יש בו כמה פרטים היסטוריים מדוייקים.

החדר בקומה הרביעית  

כתב רלף שטראוס  (1882-1950)

הופיע בקובץ "סיפורי תופת "בעריכת אלפרד היצ'קוק ( שבאמת  רק כתב את ההקדמה) עברית ג.מנחם (תל אביב) : ספיח, [1964].

שם הקובץ באנגלית היה :

Alfred Hitchcock's 14 Suspense Stories to Play Russian Roulette By

  • published in 1964 in the USA by Dell Publishing (paperback)

 

 

 

 קיראו את הסיפור באנגלית

http://gutenberg.net.au/ebooks06/0609261h.html

העטיפה אמריקנית של "סיפורי תופת " הופיעה בקובץ סיפורים אחר. 

ראש הממשלה שפתר את התעלומה 

ארתור ג'ימס בלפור  ראש ממשלת בריטניה האיש שפיענח את תעלומת הגברת הנעלמת.

כתוספת לסיפור שממנה מתברר שהוא לא כל כך בדיוני  נציין שאותו ראש ממשלה מסתורי  לשעבר שמסופר עליו בסיפור שהוא זה שפיענח את התעלומה היה לא אחר מאשר ארתור ג'ימס  בלפור אבי "הצהרת בלפור " על בית לאומי ליהודים. ולפי מה שמסופר בכתבה עיתונאית  הוא שמע את הסיפור מהסופר ארתור בנסון בעת ארוחה משותפת. 

וראו על כך פרטים נוספים כאן.

שם מסופר שגירסה של הסיפור פורסמה ב- 1913 

 was first published in ‘A Literary Letter’ in The Sphere (5 Apr 1913), 26 by Clement K. Shorter (obit 1925),

It was not till a year or two afterwards that she heard what had become of her mother. Now here is a mystery which I wonder if any of my readers have solved. The story was told to me as it was told at some breakfast or luncheon at Cambridge by Mr. Arthur Benson at which I understand Mr. A. J. Balfour was present, and Mr. Balfour guessed the solution at once. That solution is amazing but credible. Within five minutes of the younger of the two visitors to this hotel parting from her mother and going to her room the elderly lady was suddenly taken ill. She had just strength to reach the bell and to ring for assistance. The chambermaid entered the room and found her lying on the floor. She telephoned down to the manager, who came promptly. The manager saw at once that the woman was dead. He sent for a doctor, who was at the moment in the hotel. The doctor came and said, ‘This is a matter for the authorities,’ and telephoned to a department of state. Two officials came down and another doctor, and both doctors certified that the woman had died of bubonic plague, caught no doubt in Constantinople or somewhere in the East. It was agreed that it was impossible that this case should be permitted to receive publicity just at the moment when the Paris Exhibition had opened. It might cause unutterable panic in Paris and ruin the exhibition. With the connivance therefore of the police authorities of Paris and of Government officials it was promptly and immediately arranged that this unfortunate Englishwoman should never have had any existence. The body was removed in a wardrobe from the room and secretly buried or cremated. The furniture in the room was rearranged and, indeed, a paper-hanger was commissioned to alter the colour of the room all this within an hour or so. The chambermaid, the hall porter, and the cab man were bribed or terrorised into silence, and the hotel visitors’ book was tampered with. Not until a year or more afterwards did the chamber maid write to the unhappy girl as to the real fate of her mother. Incredible, you will say, is this story, and yet I fully believe that it actually happened, although I think it could only happen in a city so thoroughly organised as Paris [!!!!]. If it be true, as I am informed, that Mr. Balfour guessed the solution, I can only surmise that in the back of his mind he had heard something about it during the period that he was in office, for it is quite reasonable to suppose that the British Government was informed of what had happened. But what has this to do with a Literary Letter you will ask. Only this, that two separate authors of repute who had heard the story have simultaneously used it in fiction one in a short story in an American magazine, another in a long novel.

ייתכו ששטראוס התבסס  בסיפורו מ-1930 על  זכרון כתבה זאת שאותה קרא בזמן אמיתי. 17 שנים קודם לכן. 

האישה שנעלמה באוויר :גירסת אלכסנדר וולקוט 

 וכעת לפניכם גרסה שנייה של הסיפור

הסופר והמבקר הידוע מאוד  אלכסנדר וולקוט  (1887-1943)חקר את מקור הסיפור ופירסם גירסה ידועה שלו כמאמר  בן שני חלקים במגזין "ניו יורקר" ב-1929. בערך שנה לפני הפרסום של הסיפור  של שטראוס.,שאולי שימשה  גם היא כמקור השראה לשטראוס ,אם כי בהחלט לא יחיד.

לדעת וולקוט על סמך שיחות שקיים עם יודעי דבר  בשגרירות האנגלית בפריז   ( הוא למרבית הצער  לא מציין את שמם  ) ששם לדבריו המדובר הפרשה ידועה לכל ושמדובר היה בפרשה אמיתית בהחלט אם כי היא לא התפרסמה בעיתונות. .

האומנם ?

יודעי הדבר בשגרירות האנגלית בפריז  שהוא קיים עימם שיחות לדעתי לא באמת ידעו אם   אכן המקרה  התרחש או לא ב-1889 ( 40 שנה קודם לכן ) או ב-1900 בתאריכים שבהם התקיימה התערוכה העולמית בפריז.

אבל הם בהחלט יכלו לאמר לאלכסנד וולקוט   ש"לו מקרה כזה יקרה:אם מישהי חלילה תחלה במחלה מדבקת בעת תערוכה עולמית אז זאת  בדיוק הדרך שבה הרשויות היו פועלות כדי לפתור את הבעיה. 

 

 

The Vanishing Lady

By Alexander Woollcott

The New Yorker, July 6, july  13 1929, 

המאמר של וולקוט מ-1929     פורסם שוב בקובץ המאמרים שלו  (While Rome Burns (1934 שהוגדר בידי מבקר   בשם וינסנט סארט  ( מכר שלו ) כאחד מ-52 הספרים האהובים ביותר של המאה ה-20. לא ברור על סמך איזה קריטריונים. 

 

 

גם כתבה זאת תורגמה לעברית.במגזין "טרקלין-עולם ומלואו באספקלריה עברית " גליון 101  ביוני  1958 

הסיפור הזה הופיע בגרסה אחרת בשנות השבעים  בשבועון "מעריב לנוער" ולאחר מכן בקובץ הסיפורים הסיפורים המשונים ביותר בעולם" של י. יצחק (ינאי) מ1991 בשם "לאן נעלמה אמא".

הגברת הנעלמת במדיה 

הסיפור הוסרט לתוכנית הטלווזיה של אלפרד היצ'קוק  ( אבל לא בבימויו ) ב-1955 

צפו בו כאן 

 Into Thin Air

 

 צפו בגירסת התוכנית  "ביונד ביליף"  בהנחיית ג'ונתן פראק מ-2002 

 

 

האזינו לתסכית רדיו מ"ESCAPE   מ-1948

 

האזינו לתסכית רדיו מ-Suspense  מ-1957

האזינו לעוד גרסת תסכית מ-2019 

https://www.fulcrum.org/concern/file_sets/4t64gp53j?locale=en

 

כמה גירסאות הוסרטו  לקולנוע על פי הסיפור הזה בארה"ב באנגליה ובגרמניה ( אבל משום מה לא במקום המתבקש בצרפת )  ונביא אותן כאן :

(Unheimliche Geschichten (1919 film

הסיפור הראשון בסרט האימה הגרמני האילם "סיפורים מוזרים" מ-1919 

At midnight in a closed antiquarian bookshop, three figures — Death, the Devil and the Harlot — step out of paintings and read five macabre stories. The first story is The Apparition, about a man (Veidt) and a woman (Berber) who check into a hotel. When the woman vanishes, everyone there denies she ever existed.

צפו בסרט כאן 

 

 

(Midnight Warning (1932)

A sister & brother check into a posh hotel. Shortly thereafter, the brother is missing, & despite the sister's inquiries, no one admits to ever having seen the man. Meanwhile, a sniper shoots bullets through the

Guests at a luxury hotel are horrified when they witness a man literally "disappear into thin air." The vanished man's relatives hire a detective 

who goes to the hotel to investigate the disappearance.

צפו בסרט המלא.

 

 

So Long at the Fair 1950 

Vicky Barton visits Paris with her brother Johnny, only to discover the following morning he has gone missing, and the hotel staff have no recollection of his presence.

 

 

 

(Dangerous Crossing (1953

When a beautiful bride boards an ocean liner with her new husband, he goes into hiding, and she becomes the target of a murder conspiracy. 

מתרחש בספינת נופש ולא בבית מלון אבל העלילה היא אותה עלילה.

המקדימון

 

הסרט המלא

 

 

 

קראו עוד על הגרסאות השונות של הסיפור :

 

מקור הסיפור

חקירה מפורטת על הסיפור    

גירסאות של הסיפור

הסיפור בעיתונות הבריטית 

נספח:

ההקדמה המקוצרת של אלפרד היצ'קוק לספר "סיפורי תופת" על סיפורי מתח :

את הגירסה המלאה הלא מקוצרת של ההקדמה באנגלית אפשר לקרוא כאן :

 

האישה והציפורים: על "הציפורים של היצ'קוק"

….הציפורים הקטנות יותר היו מתקיפות עכשיו את החלונות . הוא הכיר את הקול העדין של מקוריהן על פני לוחות העץ.
הניצים ,ציפורי הטרף ,התעלמו מן החלונות , הם רכזו את התקפתם על הדלת .
נאט הקשיב לקול העץ המתבקע ותהה כמה מיליוני שנות זיכרון היו אצורים במוחות קטנים אלה ,מאחורי המקורים החובטים והעיניים החודרות שעתה היו מנחות אותם להריסת העולם האנושי בדייקנות ובהתמדה של מכונות "
( קטע מתוך
הסיפור "הציפורים " מאת דפנא דה מוריה ,תורגם לעברית בקובץ "היצ'קוק מגיש : סיפורים לשעות הלילה " בידי נ. בן גליל ) .
בסדרת ספרי "ליבידו " לקולנוע בהוצאת ריסלינג יצא לאור לאחרונה הספר" "הציפורים של היצ'קוק " של החוקרת וההוגה הפמיניסטית השנויה מאוד במחלוקת קמיל פאגליה על סרט האימה המפורסם של אלפרד היצ'קוק "הציפורים".

כל מי שגדל על סרטי קולנוע בשנות ה-40 החמישים השישים ואפילו השבעים והשמונים מכיר את המונח "סרט של אלפרד היצ'קוק" כשם נרדף לסרטי מתח. וכאשר נאלצים לבחור מבין עשרות הסרטים מפורסמים שיצר במאי זה הבחירה מצטמצמת לרוב לשתי דוגמאות בולטות מרשימות ומפורסמות במיוחד , שני סרטים שאותם עשה הבמאי בזה אחרי זה "פסיכו "( 1961) על רוצח סידרתי מטורף , ו"הציפורים " ( 1963). סרטים שכל אחד מהם השאיר את חותמו על דורות שלמים וכל אחד מהם יצר ז'אנר שלם של סרטי אימה.
"הציפורים " עוסק בהתקפות הרצחניות והבלתי צפויות ומובנות של המוני ציפורים ממיגוון של מינים על תושבי ישוב קטן ושליו לחוף הים בקליפורניה , התקפות שמתלוות להופעתה הפתאומית באותה מידה של אישה יפה ( טיפי הדרן ) מהעיר הגדולה והמושחתת לוס אנג'לס ש"שמה את עינה" על גיבור הסרט האמיץ והגברי והחיובי ( רוד טיילור ) ו"רודפת אחריו " כמעין "סמנטה " מסדרת הטלוויזיה  "סקס והעיר הגדולה " בנוסח  ראשית שנות השישים.
הסרט הסתיים עם הציפורים בשליטה מוחלטת על הכל בעיירה וככל הנראה לאחר הרג המוני של תושביה אבל מסיבות לא ברורות הן נותנות ל"גיבורים " לברוח אל החופש כל עוד רוחם בם. אבל דוחות מגיעים על התקפות נוספות גם בעולם החיצוני.

צפו במקדימון ל"הציפורים " בכיכובו של היצ'קוק.

סרט זה היה אולי ראשון מסוגו בז'אנר "נקמת הטבע בבני האדם " שמאז הפך לבולט מאוד בקולנוע האמריקני שבמרכזו עמד הנושא של ישוב שלויו שמותקף לפתע בידי זעם לא אנושי ורצחני של "כוחות הטבע " לרוב בעלי חיים ( עכבישים , עכברושים , נמלים ובפרודיות אפילו ארנבות ועגבניות !) שגודלים למימדים עצומים כתוצאה מהתערבות של האדם בסדר הבריאה התערבות שאפשר רק להתחרט עליה כאשר יצורים אלה מתחילים לתקוף את יוצריהם ומאיימים להכחידם כראוי להם. בסרטים אלה מודגשת היטב השבירות של שליטת האדם על הטבע שבירות שהחלו לשים עליה דגש בסרט "הציפורים " ושכיום אנו מרגישים אותה היטב על בשרינו עם התחממות כדור הארץ שנראית כהתגשמות של נבואות הזעם בסרטים אלה.המסר של הסרטים האלה היה למין האנושי היה את הזמן שלו כמו לדינוזאורים אבל הוא הרס הכל וכעת משהו אחר עומד להשתלט על הכל.

הסרט לא הסביר מה היה מקור ההתקפות זאת בניגוד לסיפור שעליו התבסס של סופרת המתח והרומנים ההיסטוריים הידועה דפנה דה מוריה".

סיפור אימה זה פורסם לראשונה ב-1952 ותורגם לעברית  שלוש פעמים :

לראשונה  בקובץ סיפורים של דה מוריאה  " עץ התפוח :   ספורים /   בתרגום ש.אהרון ,  תל-אביב :   מסדה,   תשי"ד, 1954

ושוב בקובץ סיפורי אימה שבעריכת היצ'קוק "סיפורים לשעות הלילה "' בתרגום נ.בעל -גליל בוהצאת ספיח ,1963

ושוב בידי יהונתן דיין בהוצאת אבן-חושן בשנת 2016.

 

סיפור זה שהיה מצמרר ומזעזע הרבה יותר מן הסרט , ולאמיתו של דבר פרט לרעיון המרכזי שונה ממנו לגמרי בסיפור העלילה. הסיפור של דה -מוריה תיאר התקפה מאורגנת של הציפורים כנגד המין האנושי התקפה שמעמידה בסימן שאלה את המשך קיום התרבות האנושית .

.מהסיפור ברור היה שהן עומדות להכחיד את המין האנושי כולו כנקמה על הדרך שזה טיפל בעולם.

התסריטאי של היצ'קוק סופר המתח ידוע בפני עצמו , איבן הנטר  שינה לגמרי את סיפור העלילה והפך אותו לרומנטי יותר ומבעית פחות.
יש שרואים בסרט זה את סרטו הגדול האחרון של היצ'קוק ויש שרואים בו את סרטו הגדול ביותר ( ועל כך יש ויכוח גדול עם תומכי "פסיכו ") .. כך או כך הוא הפך ליצירה קלאסית .

Poster of the movie The Birds II.jpg
ב-1992 נעשה לסרט זה מעין סרט המשך טלוויזיוני :"  הציפורים 2 " שבו הופיעה טיפי הדרן בתפקיד קטן אך סרט זה רק היציג את הסיפור הבסיסי  מחדש ולא הוסיף לו דבר והוא נחשב לסרט גרוע ביותר.

צפו במקדימון שלו.

בספרה קאמיל פגאליה מנתחת את הסרט תמונה אחרי תמונה , ומתארת בפירוט את הליכי יצירתו .
היא מספרת בספר שהעניין של היצ'קוק בסיפור התעורר לאחר ששמע על מקרה אמיתי שאירע בדרום קליפורניה כאשר אלפי שחפים התרסקו על החוף ובעיר בצפון קליפורניה וגרמו נזק עצום לרכוש ואף פצעו אנשים..
אך מה בדיוק הייתה כוונתו של היצ'קוק ביצירת הסרט ? עד כה מקובל היה לראות בסרט זה מעין "משל " על נקמת הטבע בבני האדם הסוררים ( וכך הוא ללא ספק סיפור האימה המקורי של דה מוריה ).
אבל פאגליה , שהיא מבקרת ותיאורטיקנית פמיניסטית ידועה מאוד  שמבטאת סוג יוצא דופן ולחלוטין לא שגרתי של פמיניזם השואב השראה מהמיניות ומעוצמתה של האישה ( בנוסח זינה הנסיכה הלוחמת מסדרת הטלוויזיה הזמרת מאדונה, וסמנתה מ"סקס והעיר הגדולה " ) מציעה בספרה שבו היא מנתחת את הסרט את הפקתו ואת תכניו בפרטי פרטים פרשנות שונה מאוד מכל מה שהיה מקובל עד כה . לדעתה הסרט "הציפורים" עוסק כל כולו בפחד של הזכרים מהאישה היפה הבוטחת בעצמה שהיא סוג של פמיניסטית מוקדמת שאיננה מהססת לחזר אחרי הגיבור הגברי בניגוד לכל מוסכמה ומכוח הנשי באופן כללי שמסומל בסרט בידי הציפורים .
בסרט אחת הדמויות מאשימה את הגיבורה היפה שהיא האשמה בהתקפות ,ודומה שהמבקרת קאמיל פאנליה מסכימה עם טענות אלה בכך שהיא רואה בהתקפות אתגר "נשי" רב עוצמה על שליטת הגבר הפטריארכלי בחברה.
מעניין האם פאגליה מודעת לכך שתפיסה זו הרואה באישה את מקור ההתקפות של "הטבע " והציפורים (אימא אדמה ? ) על הסמכות הפטריארכלית של הגבר מתאימה מאוד לטענות האיסלאם הקיצוני כיום כנגד הפמיניזם ?
פאנליה מספרת בפרטי פרטים על הסרט כיצד היצ'קוק עצמו חשק מינית בכוכבת היפה שלו הדרן כבסיס וכחיזוק לתזה שלה על הסרט כמשל לפחד הגבר ( המוצדק ) מהפמיניזם. אנחנו למדים מהספר פרטים מעניינים שונים כמו העובדה שכוכבת הדרן הקימה שנים לאחר מכן שמורת חיות בקליפורניה  בשם "שאמבלה " שהפכה למקום מקלט לעשרות אריות וטיגריסים.מסקנתה של פאגליה היא שזאת הייתה תגובתה של הדרן לאתגרים השונים שהציב בפניה היצ'קוק בסרט "הציפורים " ובסרטים אחרים ודרכה "להגיד לו את המילה האחרונה". .

אולם הקורא יוצא מהספר בהרגשה שהניתוח של פאגליה את הסרט תואם יותר מידי את תחומי העניין של הפמיניזם כיום ובראש ובראשונה הפמיניזם הקיצוני מבית מדרשה של פאגליה ,שהוא שונה מאוד מהפמיניזם המקובל ולא דווקא את אלה של היצ'קוק בראשית שנות השישים . סביר להניח שבעוד כמה שנים כאשר המשבר האקולוגי בכדור הארץ ילך ויתחזק תשכח הפרשנות הפמיניסטית של פאגליה שהיא כה מתאימה לנושאי השיח האקדמאי והפמיניסטי הקיצוני של סוף המאה העשרים ותתבצע חזרה לפרשנות "האקולוגית " של הסרט כמשל על "נקמת הטבע באדם". .

בובת ברבי בדמות טיפי הדרן עם הציפורים…
ראו עוד :

הכל על הציפורים

קראו ביקורת של דרור משעני על הסיפור.

ההשראה ל"הציפורים "

שיחה עם הכוכבת טיפי הדרן על "הציפורים"

 

קאמיל פאגליה ב"אייל הקורא " : חלק א'

קאמיל פאגליה ב"אייל הקורא " : חלק ב'

 

"פסיכו " סרט האימה המפורסם האחר של היצ'קוק

קובץ סיפורי האימה של אלפרד היצ'קוק " סיפורים לשעות הלילה" .כולל תירגום מוקדם לעברית של "הציפורים".