ארכיון תג: אנטישמיות

האנשים שיצרו את הפרוטוקולים של זקני ציון

בימים אלו יצא לאור בעברית תרגום הרומן החדש של הסופר והחוקר האיטלקי המפורסם, אומברטו אקו, "בית העלמין של פראג"(  עברית אריה אוריאל   אור יהודה :   כנרת, זמורה-ביתן,   תשע"ג 2012 .) . ברומן מסופר סיפורו של זייפן אשר יצר את המסמך האנטישמי המפורסם ביותר בכל הזמנים, "הפרוטוקולים של זקני ציון", שבו מוצגת כביכול תוכניתם המפורטת של "היהודים" להשתלט על העולם. 

בספר מראה אקו שהיצירה הזדונית הזאת התבססה על סיפורי מתח צרפתיים שונים.

ובמקביל החוקר שאול דודקוב הכותב אזרח ישראלי תושב ירושלים שכותב רק ברוסית פירסם ספר מחקרים משלו שכו הוא מראה שהפרוטוקולים התבססו גם על יצירות שונות של כותבים רוסיים ובהם סופרי מופת כמו דוסטויבסקי.

על כל זה ניהלתי שיחה עם שאול דודקוב שאפשר למצוא אותה כאן :

יוצרי השינאה :שיחה עם שאול דודקוב חוקר "הפרוטוקולים של זקני ציון "

מתורכיה באיבה

עם שכנה מטורפת אחת שמפתחת פצצה גרעינית ושכן שני שטובח באזרחיו ,תורכיה מתחילה לחלום על שיבה לימי הזוהר המפוקפקים של האימפריה העותומאנית.המכשול היחיד בפני התוכנית הזו,כך משוכנעים רבים באנקרה ,הוא יהודי בשם שבתאי צבי.במדינה שבה חושבים שכל אדם ידוע הוא יהודי סמוי וחורש מזימות ,זה לא צריך להפתיע.

ראו סדרה של מאמרים על תורכיה ושאיפותיה בהווה :

 החלק הראשון :האימפריה העותמאנית החדשה?

החלק השני :קללת שבתאי צבי

החלק השלישי :רפובליקה או בדרך לאימפריה ?:רעיון עם חוקר תורכיה דניאל ציפר

מחזאי סוכן חשאי וכופר :על כריסטופר מארלו ודקטור פאוסטוס

כריסטופר מארלו מחזאי אנגלי בימי המלכה אליזבת ,חיבר את המחזה האנגלי השנוי ביותר של תקופתו "קטור פאוסטוס" סיפור חייו של מכשף. מחזה שעורר מחלוקות כה עזות עד שצופים טענו ששדים הופיעו על הבמה בעת הצגתו.
מארלו עצמו היה אדם שנוי במחלוקת לפחות כמו המחזה. הוא היה הומוסקסואל ,סוכן חשאי וכופר שהעז לטעון דברים שאיש לא שמע כמוהם עד אז לגבי ישו הנוצרי .
הוא נרצח מסיבות מסתוריות ,אך יש הטוענים שהוא לא מת אלא המשיך לכתוב מחזות תחת השם "ויליאםן שיקספיר".
האומנם ?

ראו :

מחזאי סוכן חשאי ומכשף

היהודי מוונציה :התשובות היהודיות לשילוק ולסוחר מונציה של שיקספיר

הופיע בגיליון מספר 1 גיליון שיקספיר של כתב העת "אורות"

 

בימים אלו יצא הגיליון השני של כתב העת "אורות " המוקדש להומרוס .
בגיליון הראשון של כתב עת זה שהוקדש לשיקספיר הופיעה גרסה שונה של מאמר זה שאתם עומדים לקרוא עכשיו על היצירה האנטישמית המפורסמת ביותר של כל הזמנים לצד "הברית החדשה " והפרוטוקולים של זקני ציון " ו"המיין קאמפף" של אדולף היטלר.ואולי זוהי יצירה פילו שמית דווקא  ?על כך יש ויכוח גדול מאוד.מה שברור הוא "הסוחר מונציה" אינו סתם עוד מחזה בריטי  רגיל מהמאה ה-16. זוהי ככל הנראה היצירה המפורסמת ביותר שחוברה בידי יוצר "גוי " , המחזאי הגדול של כל הזמנים, שבמרכזה דמות יהודית. והדמות היהודית הזאת היא (ככל הנראה) נבל, שהמחזה עוסק בהבסתו בידי הגיבורים הטובים, היפים והאמיצים, נוצרים ונוצריות מהעיר ונציה.
ולאורך השנים יוצרים יהודים ואחרים ניסו ליצור גרסאות משלהם לדמותו של גיבור המחזה שילוק ולהציג את הצד שלו בסיפור. ששיקספיר עצמו נמנע מלהציג

 

ציור מאת ג'ון גילברט למהדורת "סיפורי שיקספיר " מאת לאמב בתרגום אהרון אמיר.

שיילוק

לפני זמן מה הופעתי בפיילוט של תוכנית הטלוויזיה "צולם ביום חול" בהנחיית שהרה בלאו והתבקשתי לדון בשאלה האם הסרט "הסוחר מונציה" בכיכובו של אל פאצ'ינו הוא גזעני ואנטישמי. חיוויתי את דעתי שאכן הגירסה המקורית של המחזה שעליו התבסס הסרט  היתה אנטישמית, אך לא כך בגירסה הקולנועית של אל פאצ'ינו.


בסופו של דבר לא הוקרן הפיילוט ותשובתי לא הושמעה. לכאורה הדיון על שקספיר היה בזבוז קולוסאלי של זמן שיכול היה להיות מנוצל לדברים חשובים יותר.


אבל כנראה ששום עיסוק אינטלקטואלי לא מתבזבז באמת ..לפני כמה חודשים פנתה אלי דינה שטנר והודיעה לי שהיא ושותף  מתכננים פרויקט מיוחד במינו  ""אורות הכרך " זה יהיה   פרוייקט ספרותי  מסוג שונה שבו בכל גיליון יעסקו יוצרים ישראלים צעירים מסוגים שונים באחד מספרי המופת הקלאסיים ומזוויות שונות .וזאת על מנת לקרב את היוצרים האלו אל הקהל הצעיר שבדרך כלל אין לו הזדמנות להתמודד עם יוצרים אלו .
הגיליון הראשון יעסוק במחזאי המפורסם מכולם שקספיר. האם אהיה מוכן לתרום לו משהו ?

היה לי מה לתרום שכן השאלה שהועלתה בתוכנית נשארה בתוקף  כיום בדיוק כפי שהייתה במאות השנים האחרונות.

המחזה

"הסוחר מונציה" אינו סתם עוד מחזה בריטי מהמאה ה-16. זוהי ככל הנראה היצירה המפורסמת ביותר שחוברה בידי יוצר "גוי " , ויליאם שיקספיר המחזאי הגדול של כל הזמנים, שבמרכזה דמות יהודית. והדמות היהודית הזאת היא (ככל הנראה) נבל, שהמחזה עוסק בהבסתו בידי הגיבורים הטובים, היפים והאמיצים, נוצרים ונוצריות מהעיר ונציה.
המחזה משויך לקומדיות של שקספיר, אם כי הצופה בו היום לא ימצא בו מן הסתם הרבה דברים מצחיקים או קומיים.

עלילת המחזה היא כדלקמן : שיילוק היהודי הוא מלווה בריבית בעיר ונציה.הוא מאפשר לגיבור הטוב בסניו ללוות ממנו כסף על מנת שיוכל לחזר אחר פורשיה החכמה והיפה. אולם אחר כך הוא מאיים על אנטוניו, ידידו הטוב של בסניו, שכלפיו הוא חש רגשות נקם, שכן אנטוניו מתייחס אליו בעוינות וזלזול. שיילוק דורש מאנטוניו שיחתוך מגופו ליטרת בשר אם לא יוכל להחזיר את חובו ודומה שהוא עומד להגשים זאת.

אלא שאז פורשיה, במסווה של משפטן צעיר, חושפת חוק בלתי ידוע עד כה לצופים ולדמויות, שמונע משיילוק לבצע את זממו וכופה עליו להתנצר. סוף טוב הכל טוב, חוץ מאשר לשיילוק שזוכה לבוז הדמויות והקהל ונסוג מהבמה בזוי וכואב. כאבו גובר עוד יותר כשמתברר לו שביתו ג'סיקה גנבה את כספו, התנצרה ונישאה ליריבו.
אך בכל זאת, שקספיר מונע משיילוק מלהפוך לנבל בזוי לחלוטין כאשר הוא מאפשר לו להשמיע מונולוג מפורסם, מהידועים ביותר ביצירתו, שבו הוא תוקף את היחס הגזעני כלפיו, ובכך הופך את המחזה לאמביוולנטי למדי, שכן ניתן לפרשו בצורות שונות ומנוגדות לחלוטין..  

"ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו – לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו – לא נצחק? אם תרעילו אותנו – לא נמות? ואם תתעללו בנו – האם לא נתנקם?"

(הסוחר מוונציה, מערכה שלישית תמונה ראשונה, תרגום אברהם עוז,  1972 .

מקור יהודי ?

האם הושפע שקספיר ממחזות יהודיים?
דומה שהתיאוריה המקובלת היא ששקספיר היה אנטישמי,כמקובל בזמנו וזאת אם כי   מעולם לא פגש יהודים.

 

מקובל להניח שהוא יצר את "הסוחר מונציה" בעקבות מחזה אנטישמי (הרבה יותר) של ידידו המחזאי כריסטופר מארלו, בשם "היהודי ממלטה". מחזה זה קיבל השראה גם מפרשיה מפורסמת ובה הגיע הרופא המומר רודריגו לופז מספרד לאנגליה והואשם בקשר להרעיל את המלכה אליזבת. הרופא נמצא אשם בדין והוצא להורג ב-1594. ככל הנראה גרמו המשפט והאשמתו של לופז כיהודי מתחזה לפרץ אנטישמיות בארץ שבה לא היו יהודים מזה מאות שנים, וכך נוצר העניין הציבורי שהביא לכתיבת "הסוחר מונציה".
אבל חוקרים רבים טענו ששקספיר דווקא הכיר יהודים ושהשפעתם עליו ניכרת ב"סוחר מונציה". כך למשל חקר ההיסטוריון בצלאל רות את הדמיון בין מונולוגים במחזה "כטוב בעיניכם" לבין דיאלוגים של המחזאי היהודי האיטלקי יהודה סומו, בן תקופת הרנסאנס.

רות קבע כי שקספיר הצעיר היה עשוי להיפגש עם סומו כשסייר עם להקת שחקנים אנגלים באיטליה בתחילת שנות התשעים של המאה השש עשרה. ואם כך היה, הכיר שקספיר אישית יהודי בן איטליה.
החוקר שלמה יהודה שנפלד, שלמד אצל פרויד בווינה, הציע שמקור הסיפור "הסוחר מונציה" הוא דווקא במחזה עברי מאיטליה מתקופתו של יהודה סומו, שעסק בשאול ודוד. לדעתו המחזה העברי שימש כמקור למחזה אנגלי אבוד בשם "היהודי", שהוצג בלונדון ב-1579 וזה בתורו שימש כנראה כמקור לכתיבת "הסוחר מונציה". למרבית הצער לא הצליח שנפלד להשלים את מחקרו המעניין, והוא נפטר לאחר שפורסם מאמרו היחיד בנושא ב-1951 בכתב העת "אורלוגין".

 

הסוחר מונציה ,בתרגומו לילדים של אהרון בר.

החוקר והפיזמונאי והביבליוגרף של שיקספיר בעברית דן אלמגור המשיך את הדיון בנושא זה והראה שיש דמיון בין נושא המחזה ועיסוקו בנושאים משפטיים לבין המחזה היחיד שנשמר בידינו מאת יהודה סומו – "צחות בדיחותא דקידושין". מחזהו של סומו מציג רב מושחת (ומולו רב ישר דרך) והוא מגיע לשיאו במשפט, בדומה ל"הסוחר מונציה". אלמגור מסיק שאם עמד מחזה יהודי עברי כלשהו לפני שקספיר, הרי הסבירות הגבוהה ביותר היא שזהו אחד ממחזותיו האבודים של סומו, שהיה המחזאי היהודי העברי החשוב של התקופה.

בסופו של דבר, קשה לענות על שאלת האנטישמיות וההתבססות על מחזות יהודים. אלו הן ספקולציות שאין עליהן הוכחה ישירה, בדומה לתיאוריות רבות אחרות על חיי שקספיר.

היהודים עונים לשיקספיר


ההצלחה הגדולה של שקספיר ושל "הסוחר מונציה" גרמה לכך ששיילוק הפך לאורך השנים לסטריאוטיפ של היהודי הנבל. סטריאוטיפ שיהודים התמודדו עימו שוב ושוב.

היה זה המחזה של שקספיר שזכה לדיון הרב ביותר בעולם היהודי והעברי, מסיבות מובנות. החל מהמאה ה-19 מצאו את עצמם יהודים שהעריצו את שקספיר נאלצים להתמודד עם שיילוק
אין עוד מחזה של שקספיר שזכה לשפעה כזו של דיונים ומאמרים בעברית וכמעט כולם עוסקים בשאלת האנטישמיות או אי האנטישמיות של המחזה. דן אלמגור ספר כ-50 כאלו.

 מאז הספירה שלו המספר רק גדל בהרבה ,בכמה עשרות לפחות.
התשובות היהודיות לשקספיר ולשיילוק לבשו צורות שונות שהציעו לו גרסאות אלטרנטיביות, שבהן הסבירו את סיפור העלילה ואת דמותו של שיילוק בצורה שונה מזו של שיקספיר.

שיילוק ובתו .ציור מאת מוריץ גוטליב.

וכך הצייר היהודי המפורסם מוריץ גוטליב לקח לו לחומר ציורו הראשון מחיי היהודים את תמונת שיילוק וג'סיקה בתו. שיילוק הוצג בתמונה זקן בא בימים ולבוש כערבי, מחבק את בתו היחידה בעזבו אותה. עיניו מלאות דאגה לא רק לכספו, אלא גם לבתו.:. הציור הזה מצא חן בעיני המבקרים,. אבל היה מבקר אחד שהתלונן על כך שידי ג'סיקה ארוכות מדי, גוטליב הסביר : "לולא כן לא גנבה את אוצר אביה".
משורר יהודי פולני בשם מאיר כתב פואמה גרמנית בשם "דון יצחק שיילוק "שיר סיפור חזיון היסטורי אשר ענה ל"כחשו של שקספיר " .

שילוק מתורגם

לעברית תורגם המחזה מספר מצומצם למדי של פעמים .

 משפט מתוך המערכה החמישית של המחזה "שם במרום בסתר עבים כלבנת ספיר יזהירו הכוכבים " תורגם לראשונה במאמר מדעי של א.ש. ראקובסקי בשם "נבלי שמים " מאמר על גרמי השמים שהופיע במגזין "הצפירה".

הסופר (מחבר שיחות מני קדם ") זאב יעבץ תרגם לראשונה במסגרת מאמר מתורגם של המשורר היינריך היינה על הסוחר מוונציה ב"הארץ" חוברת שאותה הוציא לאור ב1891 בירושלים מערכה שלמה מתוך הסוחר מוונציה "בסגנון מקראי קצר ומתומצת שבו באות שלוש ארבע מילים מוטעמות בלבד בכל שורה .
המונולוג המפורסם של שילוק "יהודי הינני…" הקטע המצוטט ביותר מהמחזה ואולי משיקספיר בכלל מופיע לראשונה בעברית במאמר של וינץ בשנת תר"ס ושורותיו הראשונות ברשימת ביקורת של ברנר בשנת תרע"ג .
ולבסוף בתרגום המלא הראשון של המחזה של ש. הלקין יצא לאור בשנת 1929.

תרגום מלא שני נעשה בידי אברהם עוז עבור  תיאטרון הקאמרי ,תרגום מלא שיצא גם כספר . עוז חיבר ספר שלם על המחזה  בשם שטר החידה: עיונים ב"סוחר מוונציה" ת"א: , 1990

 מאז הועלה "הסוחר מונציה " עוד כמה פעמים על הבמה בעברית.

ומטבע הדברים ההצגה של המחזה האנטישמי המפורסם מכולם לא עברה תמיד "בשקט". .

המשפט נגד ויליאם שקספיר

"הסוחר מונציה"  הוצג לראשונה בארץ ישראל בשפה העברית בידי בני עמו של שיילוק על בימת תיאטרון הבימה ב-1936. המחזה הוצג בתרגום של שמעון הלקין מ-1929.
המחזה עורר סערה שהיתה אולי חסרת תקדים בתולדות התיאטרון העברי בארץ ישראל עד אז. עוד לפני הצגת הבכורה, כשהודיעה "הבימה" על כוונתה להעלות את הסוחר מונציה בתל אביב, בקעו קולות נרגשים נגד הצגתו. העיתונות הייתה כמעט כולה נגד הרעיון. המחזה לא יכול היה שלא להיתפס בהקשר לגלי האנטישמיות שגאו אז באירופה ובגרמניה הנאצית, מולדתו של הבמאי ליאופולד יסנר. שיילוק היהודי, המנודה והמושפל בארצו האירופית, נראה רלבנטי ועכשווי יותר מאי פעם.
בעקבות ההצגה נערך ב-23 ביוני 1936 משפט ספרותי ציבורי מעניין, שבו "הנאשם" היה לא אחר מאשר ויליאם שקספיר, והאשמה היתה הדרך שבה הציג את שיילוק. שקספיר הואשם על ידי התביעה ב"כתיבת מחזה שבו שילב עניין אנטי יהודי, מבלי שהיה בקיא בבעיה זו במידה מספקת כדי לטפל בה, באופן שניתנה לנו דמות דמיונית בלתי אפשרית, בהארה אנטישמית חריפה, ואם לא במזיד הרי בשוגג".
התובע, ישעיהו קלנוב, המשיך והאשים את תיאטרון הבימה על ש"העלתה על קרשי במותינו מחזה זה שאין לו צידוק וכפה כביכול על היהדות תפקיד של המצטדק בעניין זה שהוא בדותה מלכתחילה". הוא האשים גם את הבמאי יסנר על ש"נתן את האינטרפרטציה לדמותו של שיילוק, שאינה מתאימה למציאות ולא השיגה את מטרתה, ומתוך כך השיגה את היפוכה". 
המשפט היה יוזמה יחצנית מוצלחת  של התיאטרון עצמו – של "חוג הבימה" בראשות אישים כמו מרגוט קלאוזנר, שהבינו שיהיה זה פרסום טוב לתיאטרון ולהצגה.

במשפט נטלו חלק סופרים ידועים של התקופה: שאול טשרניחובסקי שימש כאחד השופטים ביחד עם המבקר פישל לחובר. יעקב פיכמן ואשר ברש שימשו כנשיאי בית המשפט. המבקר קלנוב, שביקר חמורות את ההצגה ב"הארץ", היה התובע, וגד הר מלכין היה הסנגור.
כעד התביעה הופיע אברהם קריב, שהאשים את שיילוק על שהוא מופיע כגיבור של נקמה – רגש פרימיטיבי סדיסטי – וקבע שדמות כזאת אינה מייצגת כלל את העולם היהודי האמיתי. כמו כן הופיע כעד התביעה המשורר הקומוניסט אלכסנדר פן, אשר התלונן על שמביאים דמות כזאת של יהודי נושך נשך כגיבור מחזה בארץ ישראל העובדת. לעומתו, עד הסנגוריה, המשפטן ד"ר אפשטיין הלוי, העלה על נס את שיילוק של יסנר ש"עומד בראש מורם וקולו כמו רעם וכולם עומדים למות תחת היפנוזה פתאומית". עד סנגוריה אחר, הסופר והמשפטן סמי גרונימן, הדגיש את הפן הטראגי בדמות שיילוק.

שיילוק ציור מהמאה  ה-19
שמעון הלקין, המתרגם, שימש כמומחה בית המשפט והגן בין השאר על שקספיר מהאשמה (מבוססת למדי מבחינה היסטורית) שהוא עצמו היה מלווה בריבית. הלקין הסביר שגם אם הלווה שקספיר כספים, הרי אין הוכחה לכך שהפקיע שערי ריבית כפי שהואשם.
במאי ההצגה, לאופולד יסנר, שהיה אחד הבמאים הידועים של התקופה והגיע לארץ במיוחד כדי לביים את ההצגה, הגן על שקספיר בטענה שלא היו לו כל כוונות אנטישמיות בכתיבת המחזה. יסנר הסביר שלא שיילוק הוא האיש הרע במחזה אלא אויביו, שאינם אלא חבורת הרפתקנים , נוכלים, גנבים וסחטנים.
פסק הדין במשפט קבע כי :"אין להאשים את הדרמטורג הגאון ויליאם שקספיר בקלות ראש, בשלבו את הטיפוס של שיילוק בקומדיה הסוחר מונציה. להיפך – על ידי שילוב הדמות הדמונית והטרגית, הפך שקספיר את הקומדיה הקלה למחזה בעל ערך אנושי והיסטורי עמוק. על כן אין להאשים את התיאטרון העברי "הבימה" שהעלה על במותינו את המחזה הזה. יש לראות בבחירה זו עוז רוח מצד "הבימה", שלא היססה להציג מחזה שעם כל רום ערכו האמנותי כרוכות בו סכנות בשביל במה עברית לאומית."

אי לזאת החליט בית הדין פה אחד לדחות את טענות הקטגוריה ולזכות את הנאשמים.
שיילוק ושקספיר זוכו בדין.
ההצגה כפי שהוצגה ב"הבימה" הייתה כמובן רחוקה מאוד מלהיות אנטישמית. שיילוק הוצג כיהודי גאה, הגיבור האמיתי של ההצגה, קורבן טרגי של החברה האנטישמית, דובר גא וזועם של העם היהודי שהכל חטאו לו, המשפיל במבטי בוז את אויביו השפלים.

את שילוק  גילמו  שני שחקנים שונים אהרון מסקין ושמעון פינקל .כל אחד מהם הציג את שילוק בצורה שונה אך סימפטית ביותר .מסקין היציג את שילוק כאדם גאה וזועם הנושא את יהדותו ברמה .ופינקל היציג אותו כאינטלקטואל אירוני חדור מרירות לעומת הנחותים ממנו שסביבו .שניהם ביחד גילמו את שילוק  כיהודי גאה הבז  ליריביו ומראה זאת בכל תנועה שלו.

אולי גם בגלל השערורייה הציבורית המבויימת והמיוחצנת היטב  ההצגה זכתה להצלחה גדולה יחסית ורצה 47 הצגות מספר מכובד באותם הימים .

 
 

 

ההצגה הועלתה שוב ב1959 ושוב בתרגומו של הלקין  בידי "הבימה"  בבימויו של הבמאי האירי טיירון גאטרי . היה זה 11 שנים לאחר קום המדינה והאנטישמיות שהייתה כה חזקה בתקופה שבה הוצג המחזה לראשונה ב1936 נראה היה שפחתה בהרבה..

שוב הופיעו אהרון מסקין ושמעון פינקל לחילופין בתפקיד שילוק . אך הפעם הופיעו בבגדים מודרניים לא של תקופת הרנסאנס כמו במקור כאילו העלילה מתרחשת בזמננו.

דומה היה ששיילוק שוב לא יעורר את הרגשות הקיצוניים שעורר 23 שנים קודם לכן. 

 אך הפולמוס שוב התעורר במלוא הלהט.

   הפעם ההצגה  זכתה לתגובות קיצוניות בעיקר בעיתונים לקוראי יידיש ופולנית שקוראיהם היגיעו מארצות שבהם סבלו מרדיפות אנטישמיות,

הישראלי הממוצע לא התעניין במיוחד בשילוק ובעיותיו שנראו כעת כרחוקות ממנו מאוד.

הפעם ההצגה עלתה רק 36 הצגות .הצלחה קטנה בהרבה מההצגה הקודמת מה עוד שמספר הצופים בתיאטרון גדל  בהרבה.

דומה שיילוק שוב לא עורר עניין כה רב. והיו שייחסו את הכישלון  לשימוש בתרגום מיושן ששוב לא התאים לצרכי התקופה.

Shylock After the Trial by John Gilbert (late 19th century)

שיילוק אחרי המשפט .ציור מאת ג'ון גילברט.

  

  

שילוק חזר אל הבמה העברית והפעם בתיאטרון הקאמרי ב1972 עם תרגום מודרני  של אברהם עוז בבימוי יוסי יזרעאלי  הבמאי הישראלי הראשון שביים את ההצגה .

הבמאי הצבר שוב לא חש עצמו כמי שמחויב לפחדי העבר מהאנטישמיות והראה שאין לו שום בעיה להציג את שילוק כדמות שלילית מעיקרה. הפרשנות שלו  כתוצאה הייתה שונה מאוד מבעבר.

 הפעם הוצג  שיילוק  ( בגילומו של אבנר חזקיהו)  כדמות גרוטסקית בצורה קיצונית  לבושה שחורים מול בני ונציה צחורים ובלונדיניים . ההנחה הייתה שכעת ההקהל הבטוח בעצמו לא יתייחס לשיילוק כסמל ליהודים  באשר הם . ואם נרצה הייתה כאן ביקורת מוסווה של הבמאי הצבר על היהודים הגלותיים שהושחתו בגולה .

הביקורת התלוננו שהבמאי הדגיש בדמות רק את השלילי והמגוחך ולמעשה נתן הצגה אנטישמית .אבל אולי גם ההצגה הראתה שכעת כשישראל חשה בשיא כוחה שוב לא היסס התיאטרון הישראלי לפגוע בשילוק שנראה כעת כמייצג יצרים אפלים ביהדות.

ההצגה בכל אופן הייתה כישלון והורדה מהר.

הקהל העברי לא היה מוכן לשיילוק כזה.

 

  תרגומו של עוז  הוצג שוב  בקאמרי ב-1980   הפעם בבימויו של בארי קייל שוב עם אבנר חזקיהו כשיילוק.אותו רגום אותו שחקן ואותו התיאטרון .אלא שהפעם כבר היו זהירים יותר והקפידו למשל להשמיט את טקס המרתו של שילוק לנצרות שהוצג בגירסה הקודמת . אולי משום שבתקופה זאת שוב כבר לא הייתה החברה הישראלית הסובבת   כה בטוחה  בעצמה.  וכעת היו ישראלים רבים  בשלב של חיפוש שורשים יהודיים,חיפושים שרק התעצמו עשרות מונים מאז. שיילוק הגרוטסקי של שנות  השבעים שוב לא התאים לשנות השמונים.

הקאמרי חזר לשילוק שוב ב1994 בבימוי של עמרי ניצן והפעם עם יוסי גרבר בתפקיד.  בשנת  1996  הוצגה בפסטיבל ישראל   גרסה נוספת של המחזה, שהועלתה בגרמנית בתיאטרון של   ויימאר , בבימויו של חנן שניר.

 

 ב-2007 המחזה הוצג בבית צבי בבימוי אתי רזניק . ומן הסתם יהיו עוד הצגות נוספות רבות של המחזה בשפה העברית בעתיד.

 

הסוחר מונציה -הגירסה לילדים

 
כן תורגמו לעברית כמה פעמים  העיבוד לילדים של המחזה של האח והאחות צ'ראלס ומרי לאמב מבסגרת סיפורי שקספיר לילדים שלהם .גרסה זאת שלהם תורגמה  ארבע  פעמים לעברית .

 אבל יש הבדלים מעניינים בגרסאות השונות של העיבוד לילדים של "הסוחר מונציה"


"המתרגם המקורי אהרון אמיר תירגם את הסיפור כפי שהוא תרגום מלא ומדוייק .

לו ככל הנראה לא היו שום בעיות עם האלמנטים השליליים בדמותו של היהודי הגלותי שילוק ( המדובר היה נזכור ב"כנעני " שקרא לפירוד מוחלט מיהודי הגולה ותרבותם ). בראיון עם אמיר לפני מותו בנושא אמר אמיר שמבחינתו היה זה כמו כל תרגום אחר. אני בכל אופן תמה עם אמיר "הכנעני " האדוק בדעותיו שהתייחס בזילזול ובסלידה לתרבות היהודית "הגלותית" וליהודי  הגלותי "הפרזיטי ". הרגיש הזדהות כל שהיא עם התיאור השלילי של שיילוק היהודי הגלותי שאמיר רצה ליצור במדינת ישראל את ההפך הגמור ממנו. אם נרצה גרסת אהרון  אמיר הייתה מעין מודל לגירסה התיאטראלית  שנים לאחר מכן של יוסי יזרעאלי.

שילוק והאצילים .ציור מאת ג'ון גילברט.מהדורת סיפורי שיקספיר לילדים .תירגם אהרון אמיר.

לעומת אמיר בתרגומים החדשים יותר של סיפורי למב  כמו זה של אהרון בר מצאו המתרגמים למקום לשים הערות מתנצלות שבהן הבהירו שמצאו לנכון לערוך ולקצר אלמנטים אנטישמיים מידי לעניו דעתם בסיפור של שיקספיר –למב.היחס ליהודי הגלותי שיילוק ,השתנה כמסתבר לאורך השנים .  

ובנתיים נכתבו עוד כמה תשובות יהודיות לשילוק.  

שיילוק הציוני

שילוק ואנטוניו .ציור של יוסי שטרן להדורת סיפורי שקספיר בתרגומו של רפפורט.

 התשובה הראשונה בעברית לשיילוק ולשקספיר הופיעה בהוצאת הספרים אמנות ב-1933.
היה זה ספרו של הסופר היהודי האמריקני לודויג לואיסון, "ימי שיילוק האחרונים" (הוצאת אמנות, 1933), שהופיע בשני כרכים בתרגום ראובן אבינועם–גרוסמן.
הגיבור היה כמובן שיילוק, אלא שלואיסון העדיף שלא לתאר מחדש את עלילת המחזה של שקספיר ולא התמודד למעשה עם סיפור הנקמה הבעייתי של שיילוק. הוא מתחיל את העלילה מיד לאחר סיום עלילת המחזה, ומתאר מה קרה לאחר מכן, תוך שהוא משלב דמויות היסטוריות ידועות באירועים. שיילוק, שמוצג כמעריץ של משיח השקר שלמה מולכו, הופך להיות סוכנו של דון יוסף הנשיא, החולם להקים מדינה יהודית. הוא מגיע לארץ ישראל, לצפת של האר"י, ובסופו של דבר חוזרת בתו בתשובה. לאחר שבעלה הנוצרי הבוגדני נוטש אותה חוזרת הבת אל הסב עם ילדיה, ואלה גדלים כדת משה וישראל. סוף טוב הכל טוב – שיילוק מת כשהוא מרוצה.
נראה שיש כאן תגובה ציונית הולמת למחזהו של שקספיר. אם כי נכון הדבר ששמו של שיילוק יכול היה להיות כל שם יהודי אחר והוא אינו חייב כלל להיות היהודי ממחזהו של שקספיר.

שילוק ובסניו  מתוך מהדורת "חלום ליל קיץ".

לואיסון כתב את הספר לפני עליית הנאצים לשלטון. בתקופה ההיא כל בעיית האנטישמיות שהציג בספרו, גם אם הייתה חשובה, לא הייתה מרכזית באמת. אך הדבר השתנה בתוך כמה שנים, כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה. אז הפך היחס לשיילוק בעיני היהודים לבעיה אקוטית של ממש.

שבע שנים לאחר מכן חזר שיילוק, והפעם ברומן העברי המקורי היחיד המבוסס על יצירתו של שקספיר – בספרו של ארי אבן זהב, "שיילוק היהודי מונציה" (יבנה, 1943).
אבן זהב, בניגוד ללאוסון, לא תיאר "מה קרה אחר כך", אלא היה נחוש בדעתו להתמודד עם שקספיר ועם מחזהו ישירות, ולהציע לאירועים גרסה חלופית משלו שתסביר את מניעיו של שיילוק.
תחילה ביצע אבן זהב מחקר מפורט על מחזהו של שקספיר ועל הרקע ההיסטורי של התקופה, ואת ממצאיו סיכם במסה גדולה בשם "דמותו של שיילוק ב'הסוחר מונציה'", שפורסמה ב"תרביץ" ( 1942). לאחר מכן כתב את ספרו כרומן היסטורי על הקהילה היהודית בונציה במאה ה-16.
אבן זהב כתב את הסיפור בכמה גרסאות, שבהן חזר על עלילת מחזהו של שקספיר והראה שברגע האחרון שיילוק פשוט אינו יכול לבצע את חיתוך ליטרת הבשר מאחר שהוא יהודי. הספר בנוסחו הראשון מסתיים במילים "לעזאזל לא אוכל אני יהודי!"

המסר היה: יהודי שפוי אינו יכול לבצע את הדבר הזה גם כאשר יש לו כל סיבה שבעולם.
הנוסח הראשון של הספר גם עובד למחזה יידי ידוע בידי מוריס שוורץ ותורגם לאנגלית כ- Jessica, My Daughter.

 

 

תמונה מההצגה היידית של דיויד שוארץ על פי ספרו של ארי אבן זהב על שיילוק.

אלא שלאחר שכתב את הספר בנוסחו הראשון התחוללו אירועי השואה, ואבן זהב שינה את דעתו לגבי הסיום והחליט לעדכן אותו. במהדורה המורחבת של הספר (1960) מהוות מילות הסיום במהדורה המקורית רק פתיחה לרצונו האמיתי של שיילוק להטיל על אנטוניו, אויבו האנטישמי, אימת מוות. שיילוק לא מתכוון כלל לבצע באנטוניו את חיתוך ליטרת הבשר, אולם אימת המוות מביאה למותו של אנטוניו כתוצאה משבץ, וזאת מבלי שידו של שיילוק נוגעת בו. במעשה נקמה זה מסתיים הספר.
ניתן להניח שהמעבר לסוף כזה במהדורה החדשה בא לאחר גילוי אימי השואה. מכל בחינה הייתה זאת תשובה יהודית גאה למחזה של שקספיר. שיילוק היהודי מוצג כצמא לנקמה שהוא ראוי לה, בעוד שאנטוניו מסמל את כל האנטישמים של כל הדורות, אשר באים על עונשם.במקביל ב1948  כתב הסופר היהודי צבי הירש סקלר  סיפור קצר " מריה נונס בשביה" " בתוך הקשת בענן :שבעה סיפורים (ניו יורק ,הוצאת עוגן ,1948)  

 סיפור על אנוסים שמוצאים מקלט באנגליה של המלכה אליזבת  ואחת הדמויות בו היא ויליאם שקספיר שאותו פוגשת מריה נונס במסבאה האהובה עליו  ביחד עם מחזאים אחרים ופוגשת גם את המומר שהופך לאנטישמי קנאי לופז שמוצג כגרוע לאין ערוך מהאנגלים הסימפטיים לופז הוא כמובן המודל לשיילוק. . 

 
שיילוק ההומניסט

כאשר מצאה את עצמה ישראל מותקפת בידי האו"ם, העלה המחזאי ארנולד וסקר ב-1976 את המחזה "הסוחר", תשובתו ל"סוחר מונציה". וסקר היה מחזאי יהודי, שהתמחה בנושאים יהודיים, ובין השאר עיבד למחזה את "בדנהיים", ספרו של אהרון אפלפלד. הוא כתב את מחזה התגובה שלו לשקספיר בעקבות החלטת האו"ם מ-1975, שהשוותה את הציונות לגזענות, וכתגובה על הצגה מ-1970 בכיכובו של לורנס אוליביה כשיילוק, שנראתה לו כמחזה גזעני. וסקר קרא שוב את המחזה של שקספיר והגיע למסקנה שאכן המדובר במחזה אנטישמי במהותו.
במחזהו "הסוחר" הפך וסקר את שיילוק לאינטלקטואל הומני, ולא הוא שדורש את עניין חיתוך ליטרת הבשר, אלא דווקא אנטוניו, שמוצג כידיד טוב שאינו אנטישמי כלל.
בסיום הציוני של המחזה מחליטים שיילוק ובתו הצעירה לעלות לירושלים לאחר כל מה שסבלו בונציה הגזענית. וסקר התוודה שכתב את הסיום הזה לאחר פרסום החלטת האו"ם שהציונות שווה לגזענות.

 

שיילוק הנוקם


התשובה הבאה והקיצונית מכל לשקספיר הייתה המחזה "קרנבל בונציה", שכתב הסופר משה שמיר (התפרסם בעבר הודות לספריו "הוא הלך בשדות" ו"במו ידיו"). המחזה נכתב ב-1986 עבור "תיאטרון נגד גזענות" ב"הבימה", אך לא הוצג שם לבסוף. הוא פורסם בזהות –כתב עת ליצירה יהודית ה' ,1987הושמע כתסכית רדיו בקול ישראל והוצג בפסטיבל עכו, 1988.
עוד קודם לכן עסק שמיר בשיילוק בפואמה בשם "שיילוק", שאותה פירסם תחת השם הבדוי אסף קלר במוסף החג של מעריב, בערב ראש השנה תשכ"ט 22.9.1968 (מוסף שאותו ערך הוא עצמו) והופיע שוב בספרו של שמיר בכמעט כל שירי משה שמיר הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1991. בפואמה מקרב שיילוק את סכינו לחזהו החשוף של אנטוניו, כשהוא מונחה על ידי נשמותיהם של רופאים יהודים מגרמניה שהובלו להשמדה, רופאים יהודים ברוסיה שהיו קורבנותיו של סטלין, וכך עד חללי שיירת הדסה להר הצופים. הפואמה מכילה חומר חזק ותקיף יותר מאשר אי פעם, והיא מצדיקה באופן מוחלט את כל מעשיו של שיילוק.
במחזה "קרנבל בונציה" הציג שמיר את דמותו של שיילוק כנוקם וקבע שליהודי יש כל זכות שבעולם להיות נקמני. כמו בספר של לאוסון, יש כאן המשך ישיר לאירועי המחזה של שקספיר. אך לאמיתו של דבר אפשר לקרוא אותו כהמשך ישיר ומכוון של המתואר בספרו של אבן זהב.
המחזה הפגיש את שיילוק עם בתו ג'סיקה בארמון הדוג'ה של ונציה. חמש שנים לאחר אירועי המחזה השקספירי, ג'סיקה היא נוצריה מתבוללת המאמינה בערכי העולם הנאור. שיילוק הוא יהודי גלותי בעל ניסיון מר של רדיפות והשפלות, המנסה לפקוח את עיני בתו ולהסביר לה שהחברה הנוצרית תראה בה תמיד יהודיה מהגטו. מדוע אסור לי, שואל שיילוק במחזה, להשיב מכה תחת מכה אחת לאלף שנים, להרים את ידי כדי להגן על עצמי?
בסופו של המחזה מבינה ג'סיקה את שגיאתה וחוזרת לזרועות אביה. היא נשארת כלואה במרתף עם אביה בעוד ילדיה הנוצרים מורחקים ממנה על ידי ראש המנזר האנטישמי. רק על ידי הרחקתם מאימם היהודיה, אומר אחד הנזירים, יהיה אפשר להציל את נשמות הילדים ולגאול את נפשם.
ככל הנראה לא היה המחזה רק תשובה לשקספיר. לשונות רעות טענו שהמחזה היווה גם תשובה אישית למחזה בשם "אור" שהוצג בפסטיבל עכו קודם, ונכתב על ידי ענולה, בתו של שמיר.

ענולה התגרשה מבעלה בניגוד לרצון הוריה, הפכה ללסבית והסתכסכה קשות עם שמיר. המחזה שלה הציג באור קשה ביותר את יחסיה עם אביה, תוך תיאור מערכת יחסים בין בת ובין אביה הקשוח, הקנאי והשתלטן.

שמיר כדרכו לא נשאר חייב, והחליט להגיב במחזה משלו, גם הוא בפסטיבל עכו.

 

שיילוק בשבי ישראל

השימוש הידוע ביותר בדמותו של שיילוק בתרבות הישראלית הוא בסרט "אוונטי פופולו" מ-1986  של הבמאי רפי בוקאי . הסרט מתאר את אירועי מלחמת ששת הימים בסיני מנקודת מבטם של שני חיילים מצריים, שאחד מהם שחקן. החיילים המצרים נשבים בידי חיילים ישראלים, ואז משמיע החייל המצרי לפני שוביו את המונולוג המפורסם של שיילוק. התשובה של אחד החיילים הישראלים, שאינו מבין ערבית, היא: "מה הוא מקשקש"?

שיילוק הפמיניסט?

התשובה היהודית הבאה לסוחר מוונציה הייתה בסגנון שונה מאוד מכל הקודמים , והיא אולי הביזארית מכל.

למעשה, לא הייתה זו בדיוק תשובה יהודית אלא תשובה פמיניסטית, שנכתבה על ידי הסופרת היהודייה הפמיניסטית המפורסמת אריקה ג'ונג. ב-1987 פירסמה ג'ונג את הספר "סרניסימה: סיפור אהבה בונציה" ( תורגם לעברית בידי יעל נמרודי   תל-אביב : זמורה, ביתן, תשנ"א, 1991.)

זהו סיפור מסע בזמן של שחקנית קולנוע בת ימינו, המזכירה בהרבה יותר משמץ את ג'ונג, אשר מגיעה לונציה כדי לגלם את בתו של שיילוק בסרט מודרני, ומוצאת את עצמה חוזרת בזמן לגטו היהודי של ונציה במאה ה-16 כבתו של שיילוק. היא מתאהבת בשקספיר הנערי והמקסים שמגיע לוונציה עם אהובו הלורד ריטי, תוך שהיא נוטשת את אביה ואת כל התרבות היהודית מאחוריה. שני האוהבים בורחים מהלורד ומהאב הקמצן, אך בסוף המאכזב מתברר שהכל היה חלום – היא פשוט חלמה את התסריט של הסרט.
בספרה של ג'ונג כבר קשה מאוד למצוא תסביכים יהודיים, והוא מתמקד יותר בדיון על אנטישמיות, פמיניזם וג'נדר.

שילוק הסיום האופטימי

טבעת הטורקיז
ולאחרונה הופיע ספרה של גרייס טיפאני "טבעת הטורקיז " שהא עוד סיפור מחדש של המחזה הפעם בידי יוצרת לא יהודיה. הסיפור מספר את חייו של שילה בן גוזן ( הלא הוא שיילוק ) בספרד של האינקויזציה כאנוס משם הוא נמלט לאחר לכידת ושריפתה של אישתו האהובה ובא ולנציה . ושם בתו בורחת עם סוחר נוצרי עני ומתרחש המשפט המפורסם שבו מובס שילקו בידי פורציה המפגינה את עליונות האישה על הגבר ונאלץ להתנצר . .
אבל הסיום הלא משכנע והאמריקני מאוד הוא אופטימי שילוק פוגש אישה מספרד שהיכירה את אישתו והם מתכננים לנסוע ביחד להולנד הדמוקרטית ששם הכל מתעניינים רק בכספו של אדם ולא בדתו ( רמז ברור לארה"ב ) .הם שטים ביחד אל השקיעה.  
סוף.
הסיפור הוא בסופו של דבר פמיניסטי הנשים הן הדומיננטיות בעלילה אבל גם שיילוק מקבל טיפול סימפטי למדי. אם כי כמובן הוא מפסיד בידי האישה שמפגינה בכך שוב את עליונות האישה על הגבר .

המסר של הספר:  יש נוצרים רעים אבל יש גם נוצרים טובים.  יש יהודים סובלים פה ושם , אבל בסופו של דבר מה שצריך לעניין את הקוראים המודרניים  זה שאלות של מגדר ולא של דת.

אקדמאיות פמיניסטיות יאהבו את הספר הזה.

מספורי שקספיר

 האם נמשיך לראות שימושים נוספים בדמותו של שיילוק ובמחזה "הסוחר מונציה"? דומה שהעניין בדמות מתעצם בתקופות של אנטישמיות חזקה. ומכיוון שנראה שאנו עומדים על ספו של גל אנטישמיות חדש, סביר להניח ששיילוק ימשיך לענות אותנו בגרסאות שונות, כנציגו של היהודי המסוכן ובו בזמן הנרדף.

 

שילוק מגורש מהעיר. ציור מאת ג'ון גילברט. מהדורת אהרון אמיר .

נספח תרגומים של "הסוחר מונציה "לעברית:

1. • שקספיר ,ויליאם הסוחר מונציה, תרגם שמעון הלקין, הוצאת שטיבל ,1929.
2.  שקספיר ,ויליאם הסוחר מונציה, נוסח עברי: אברהם עוז. עם מבואות והערות מאת המתרגם, מסדה 1975.

עיבודים של "הסוחר מונציה" :

מספורי שקספיר
• למב ,צ'רלס ומרי מסיפורי שקספיר -, בשני כרכים תרגם אהרון אמיר, הוצאת מחברות לספרות, 1949.( מהדורות נוספות יצאו לאור ב1958 ,, 1965 , 1967 , ו1972.מהדורת 1972 מאויירת בידי ג'ון גילברט . ) •
• למב צ'רלס ומרי סיפורי שיקספיר לבני הנעורים תרגם נתן רפפורט , אייר יוסי שטרן . הוצאת אחיאסף , 1955.

הסוחר מוונציה / וויליאם שייקספיר
• למב ,צ'רלס ומרי הסוחר מונציה, נוסח עברי אהרון בר, איורים אלס אבן זוהר סדרת סיפורי שקספיר , תל-אביב, הוצאת בר , 1985 ושוב בהוצאת תמוז, 2003.•

למב ,צ'רלס ומרי חלום ליל קיץ וספורים אחרים, תרגמה אילה רהב (השירים – נימה קרסו ), תל-אביב : מחברות לספרות, תשמ"ט 1988.
• למב ,צ'רלס ומרי ויליאם שקספיר – סיפורים לילדים, , עברית – בינה אופק,עופרים, 2002.

 ניצן, טל  , הסוחר מוונציה.  בתוך:  שקספיר לפני השינה : 14 המחזות הגדולים בקיצור ובצורת סיפור /  איורים – מירה פרידמן.  (תל-אביב : אחוזת בית, תשע"ב 2011), עמ' 78־91.
יצירות ספרותיות חדשות על פי "הסוחר מונציה "
• לודויג לואיסון "ימי שיילוק האחרונים" הופיע בשני כרכים בתרגום ראובן אבינועם–גרוסמן. (הוצאת אמנות, 1933),

, ארי אבן זהב "שיילוק היהודי מונציה", ארי אבן זהב, יבנה ,1943.( מהדורה מורחבת , 1960) עובד למחזה של דוד שוורץ .
• סקלר ,צבי הירש " מריה נונס בשביה" " תוך הקשת בענן :שבעה סיפורים (ניו יורק ,הוצאת עוגן ,1948) סיפור על אנוסים שמוצאים מקלט באנגליה של המלכה אליזבת ואחת הדמויות בו היא ויליאם שקספיר .

• ,משה שמיר "שיילוק " הופיע בכמעט כל שירי משה שמיר הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1991.
• ,משה שמיר "קרנבל בונציה " :מחזה זהות –כתב עת ליצירה יהודית ה' ,1987.

• אריקה ג'ונג' "סריניסימה: סיפור אהבה בונציה", ,מאנגלית יעל נמרודי ,הוצאת זמורה ביתן, 1999.

• גרייס טיפאני טבעת הטורקיז תרגום ורד טוכטרמן ,אפוס 2008 .

ספרים ומאמרים על שיקספיר והסוחר מונציה:

• אלמגור ,דן "שקספיר בספרות העברית בתקופת ההשכלה ובתקופת התחייה: סקירה ביבליוגראפית וביבליוגראפיה", ספר היובל לשמעון הלקין, תשל"ה.
• אלמגור ,דן "המורה היהודי של שקספיר :על המחזאי היהודי האיטלקי יהודה סומו " ידיעות אחרונות מסף לשבת 30.10.1992. ע' 26.
• אלמגור ,דן "האם ידע שקספיר עברית :ההשפעה היהודית על יצירתו של ויליאם שקספיר
• "הסוחר מונציה " " ידיעות אחרונות מוסף לשבת 19.2.1993 ע' 24 .
• אלמגור ,דן "אם תדקרונו הלא ניזוב דם :שיילוק והסכסוך הישראלי הערבי " במה מס' 144,1996.
•הרב שלמה יוסף זויןמשפט שיילוק לאור ההלכה, בתוך – לאור ההלכה: בעיות ובירורים, בית הלל, ה'תשל"ח.
• זר-ציון ,שלי "שיילוק עולה לארץ ישראל, הסוחר וונציה לשקספיר בבימויו של לאופולד יסנר בשנת 1936", קתדרה מספר 110, 2004.
• נחשון ,עדנה "מענה לשון מעל בימת היידיש :שיילוק ובתו בתיאטרון האמנותי של מוריס שווארץ".זמנים מספר 99 , קייץ 2007.
• עוז ,אברהם שטר החידה :עיונים ב"הסוחר מונציה ", אברהם עוז, הקיבוץ המאוחד, 1990.

• רות ,בצלאל "היהודים בתרבות הרנסאנס באיטליה", מוסד ביאליק, תשכ"ב.

• שינפלד ,יהודה שלמה מקור עברי בהסוחר מונציה לשקספיר, שלמה יהודה שינפלד, ירושלים: שקמונה, 1976.

 


• שנהב, חיים , פרשת לופז: עלייתו ונפילתו של רופא המלכה היהודי, ירושלים: כתר, 2003.

 קישורים רלבנטיים

וגם
שילוק בויקיפדיה

דן אלמגור על שיקספיר מימין לשמאל

 

דן לחמן על הסוחר מווציה

צבי גורן על הסוחר מונציה

מיכאל הנדנזלץ על הסוחר מונציה

שובו של הסוחר מוונציה :יואב איתמר על הצגת "החאן " של הסוחר מוונציה

 אתר כתב העת "אורות "

עוד מאלי אשד על שיקספיר

מחזאי סוכן חשאי ומכשף :על כריסטופר מארלו ודוקטור פאוסטוס

האם שיקספיר עוד רלבנטי?

 

פנטזיה של קונספירצית על : ויל איזנר והפרוטוקולים של זקני ציון

הופיע בעיתון "הארץ "

אמן הקומיקס החשוב ביותר של המאה ה-20, ויל איזנר נפטר לאחרונה .אך לפני מותו הספיק להשלים יצירה אחת אחרונה : תיאור בצורת קומיקס של ההיסטוריה המפותלת והמסובכת של המסמך האנטישמי השטני "הפרוטוקולים של זקני ציון ",מיסמך שמוצאו בסיפורי הרפתקאות צרפתיים באמצע המאה ה-19 ושימש כהכשר לגנוסיד הנאצי ביהודים .וכיום הוא שוב משמש ככלי עיקרי בארסנל של אויבי היהודים.

 

מהדורה צרפתית של הפרוטוקולים של זקני ציון. 1934.

בימים אלו יצא לאור אחד מספרי הקומיקס יוצאי הדופן ביותר שנכתבו אי פעם .ספר שאינו עוסק בגיבורי על או בהרפתקאות אלא בתיאור דוקומנטארי של המסמך האנטישמי המפורסם והמשפיע ביותר של כל הזמנים "הפרוטוקולים של זקני ציון " מסמך שהיגיע לידיו של היטלר ושימש כרציונל להשמדת היהודים והשםעתו המזיקה נשארה כשהייתה עד עצם היום הזה. .
ספר זה  המזימה :הסיפור הסודי של הפרוטוקולים של זקני ציון הוא שירת הברבור של אמן הקומיקס המפורסם והמשפיע ביותר של ארה"ב ,ויל איזנר .
.

קומיקסים יהודיים

מאז ומתמיד היו היהודים דומיננטיים בתחום הקומיקס בארה"ב הן מבחינה עסקית והן מבחינה יצירתית אפילו יותר משהיו דומיננטיים בתעשיית הקולנוע המקבילה בהוליווד.דהיינו הדומיננטיות שלהם הייתה מוחלטת.
אבל משום מה למרות כל הדומיננטיות המוחלטת הזאת כמו בתחום הקולנוע גם בתחום הקומיקס היה נדיר להיתקל בדמות יהודית ובנושאים יהודיים בקומיקסים שאותם כתבו ציירו והוציאו לאור אותם אנשי קומיקס יהודיים. אותם אנשי קומיקס יהודיים העדיפו שלא למשוך תשומת לב לא רצויה מבחינתם ליהדותם ובמקום זאת שמו דגש על האלמנטים הכל אמריקניים של מולדתם והראו בכך על רצונם להשתלב ולהבלע לחלוטין בתרבות האמריקנית .סופרמן היה הגיבור הכל אמריקני וקשה למצוא בו רמזים לאלמנטים יהודיים ספציפיים וכך גם לגבי גיבורים אחרים כמו ספיידר מאן .
רק בשנים האחרונות החלה מעין "פריחה " של שימוש בנושאים יהודיים בקומיקס האמריקני כאש יותר ויותר יוצרים יהודיים "יצאו מהארון " והחלו להפגין את יהדותם בשימוש באלמנטים יהודיים ספציפים ביצירותיהם. דוגמה מפורסמת אחת היא האמן ארט ספיגלמן שיצירתו "עכבר"
היא יצירת הקומיקס המפורסמת ביותר בעולם שעוסקת באימי השואה , גילגול מיוחד של זיכרון השואה בתרבות הפופולארית דרך סיפור האמיתי של אביו של המחבר כשהיהודים מוצגים שם כעכברים במטאפורה לנרדפותם. .ספר שגם הוא כשהעכברוש מושווה למעשה ליהודי הנרדף והמנוד הנאבק בחתולים הנאצים .
ובשנים האחרונות עוד אמן קומיקס מפורסם החל להשתמש בנושאים יהודיים ביצירותיו זה היה אמן הקומיקס ויל איזנר דמות מרכזית ( ביחד עם עמיתו ג'ק קירבי ) בתרבות הקומיקס מראשית ובניגוד לכל עמיתיו לא נעלם עם השנים אלא להפך תפתח מבחינה אמנותית עד שמת מפורסם יותר משהיה בצעירותו .וספרו האחרון "המזימה " המתאר את סיפורם של הפרוטוקולים של זקני ציון פורסם רק כמה חודשים לפני מותו .

ויל איזנר

ויל איזנר אחת הדמויות הגדולות והמשפיעות ביותר בעולם הקומיקס האמריקני היה יהודי אמריקני שנולד ב-1917 שהיה חלק חשוב בתעשייה משנות ה-30 והחל לפרסם סיפורים בשנת 1936 הוא נפטר בינואר 2005 אך היה פעיל כל ימיו  ללא הפסקה עד 2004 תקופת שיא  עבור יוצר קומיקס של 68 שנים !

הוא נודע כמומחה ואמן של סיפורים גראפיים  ( מונח שהוא עצמו המציא ) . הוא העסיק לראשונה אמני קומיקס ידועים רבים כמו בוב קאן יוצרו של באטמאן ..

איזנר יצר בעצמו דמויות קומיקס מפורסמות כמו "נשר הימים " על בוקאניר במאה ה-17 "הנשר השחור " חבורה נועזת של לוחמי חופש המונהגת בידי טייס פולני נועז הנאבקים בנאצים ולאחר מכן בקומוניסטים ,את שינה מלכת הג'ונגל הלונדינית והסקסית תשובה נשית פמיניסטית לטרזן ומעל לכולם "הרוח" (THE SPIRIT) לוחם צדק בשם דני קולט שהוא בלש פרטי הנחשב בעיני העולם למת ומנצל את המחשבה הזאת על מנת להילחם בפשע וברשע מחבואו בבית הקברות של העיר! ,בניגוד לעמיתיו בעלי כוחות העל הסתפק תמיד רק במסכה קטנה ופעל ללא כל כוחות על או עזרים מיוחדים כל שהם כנגד יריבים כמו דוקטור קוברה והתמנון וסירנה היפהפייה התגלמות הפאם פטאל הנשית לורלי רוקס המושכת גברים למותם .ולמרות זאת סיפוריו נחשבים למעולים ביותר של תקופתם בין 1940-1952 מבחינת יכולת הסיפור והומור שבהם והאפיון המתוחכם ( לאותה התקופה) של הדמויות ולמרות שזה לא צויין במפורש מעולם כלל הקוראים ברור היה שהמדובר ביהודי.
היום סיפורים אלה נחשבים לקלאסיים והודפסו מחדש פעמים רבות .

"הרוח" הגיבור הידוע ביותר של איסנר.

איזנר עזב את תחום הקומיקס למשך שנים רבות על מנת לעבוד למען הצבא האמריקני ביצירת קומיקסים חינוכיים לצרכי הצבא תחום שאותו המציא .הוא גם כתב אתה ניתוח המחקרי מפורט הראשון בארה"ב של תחום הקומיקסComics and Sequential Art שבו ניסה להראות לראשונה שקומיקס יכולה להיות גם אמנות שיש לקחת אותה ברצינות .
ואז להפתעת הכל חזר לתחום הקומיקס הסיפורי ב-1978 כשהוא ממציא ז'אנר חדש "רומאנים גראפיים " אלבומים שכמעט לא היו קיימים עד אז בארה"ב ( אם כי היו קיימים מזה שנים רבות בצרפת ) של סיפורים יותר מתוחכמים ומבוגריהם בנושאיהם ממה שהי המקובל עד אז . בסיפורים אלה בעלי אלמנטים אוטוביוגרפיים תיאר את חייו בצעירותו ברובע היהודי של ניו יורק .רומן גראפי בשם החולם " על חייו של אמן קומיקס . הוא אפילו כתב רומן גראפי על תולדות שכונה בניו יורק מימי ההתיישבות ההולנדית ועד להווה. ביצירות אלו שימש איזנר מקור השראה ליוצרי 'קומיקס יהודים רבים ובראשם ארט ספיגלמן .

בשלב מאוחר יותר החל איזנר להתעניין בנושאים יהודיים נרחבים יותר . ב-2003 הוא יצר רומן גראפי על הדמות של דיקנס מאוליבר טוויסט "פיגין היהודי ותיאר את הסיפור של דיקנס מנקודת המבט של פיגין שהפך לסטריאוטיפ אנטישמי .
איזנר מת בינואר 2005 מכובד ונערץ ועל שמנו נקרא אחד הפרסים החשובים ביותר בתחום הקומיקס האמריקני אך לפני מותו הספיק להשלים את יצירתו המקיפה ביותר על נושא יהודי הפרוטוקולים של זקני ציון .ומעניין שהוא השלים דווקא עם זה. שכן מבחינה מסוימת יש לראות בזה את הגרסה האנטישמית האפלה של הסיפורי הקומיקס של יוצרים יהודיים כמו איזנר ועמיתיו של גיבורים בעלי כוחות על שהם למעשה פנטזיות כוח יהודיות .כאן עוסק איזנר בפנטזיה האנטישמית האולטימטיבית של היהודי כבעל כוחות על אפלים המתכנן להשתלט עימם על העולם .

המזימה היהודית כנגד העולם

"הפרוטוקולים של זקני ציון" עטיפת המהדורה הערבית ( אחת מני רבות…)

ההיסטוריה של הפרוטוקולים היא מסובכת ומורכבת מאוד ,מורכבת אפילו יותר מניתן לראות מסיפור הקומיקס של איזנר .כפי שהסופר והחוקר המפורסם אומברטו אקו ( מחבר הרומן האולטימטיבי על קונספירציות וחובבי קונספירציה "המטוטלת של פוקו " ) מגלה בהקדמתו
מוצאם של הפרוטוקולים הוא בסיפורי מתח בידיוניים שפורסמו בהמשכים בעיתונים בצרפת על גיבורים אמיצים המצילים נערות יפיפיות מידי עשירים מרושעים וישועים קונספירטיבים בסיפורים ארוכים ומסובכים ביותר. שם החלו סיפורים כאלה להתפרסם בהמשכים בעיתונים יומיים פופולאריים. סיפורים כאלה נכתבו גם בידי סופרים ידועים כמו אלכסנדר דיומא בסדרת שלושת המוסקיטרים שלו , ויקטור הוגו ובלזאק ( כמו גם אין ספור סופרים ששמותיהם ידועים היום רק ליודעי ח"ן ). כולם תיארו את הרפתקאותיהם של גיבורים הרואיים בעלי כוחות מדהימים המצילים נערות יפיפיות מידי עשירים מרושעים בסיפורים ארוכים ומסובכים ביותר.

אז'ין סי יוצר המזימה כנגד העולם.

האיש שניתן לראותו כמייסד האמיתי של תחום ספרותי חדש זה היה אז'ין סי (1804-1857)   שיצר  במאה ה-19 בצרפת  את ז'אנר הספרות הקלה ביחד עם סופרים כמו דיומא ובלזק כפי שאנו מבינים את המושג ,כספרות שכל כולה קשורה לאמצעי ההדפסה הזולים ומיועדת לצריכה המונית בידי לקהל הרחב ביותר ופונה (לעיתים) למכנה המשותף הנמוך ביותר הופיעה לראשונה סופר זה זכה להצלחה חסרת תקדים עם ספרו "מסתרי פאריז" (1842-1843) שיצא בתחילה בהמשכים בעיתון ולאחר מכן בעשרה כרכים (!) שבו תיאר את הרפתקאותיו של הגיבור האצילי המסתורי רודולף המשוטט מחופש בסמטאות העולם התחתון בפריז שעוסק בהצלת עניים סובלים ומסכנים מדי כוחות הרשע של עולם הפשע .היה זה רומן מפותל ביותר בעלילתו ומלא המצאות דמיוניות ואירועים מפתיעים הזורמים בזה אחר זה ומתרתם להדהים את הקורא על כל צעד ושעל ( דבר שנשאר בגדר חובה בספרות הקלה עד היום ) , אך למרות זאת ולמעשה בגלל זאת זכה אב טיפוס זה של הספרות הקלה להצלחה כלל עולמית ולעשרות חיקויים (" מסתרי וינה" , "מסתרי בודפשט" ,"מסתרי ברלין", "מסתרי ליסבון" , "מסתרי לונדון" , וגם "מסתרי היהודים" של הסופר היהודי הגרמני רקנדורף). רודולף הפך לאב טיפוס של דמות "הגיבור הסופרמן" שהפכה לדומיננטית בספרות הקלה. סי הפך לסופר הנקרא ביותר בדורו בספרות הצרפתית כולה.

סי כתב לאחר מכן ספר ארוך באותה מידה בשם "היהודי הנצחי"(1844-1845) שעסק במאבקו של יהודי בן אלמוות בכוחות הרשע של הישועים ומנהיגם השטני רודין שנמצאים בכל מקום ומטרתם היא להשיג שלטון עולמי. ספר שלישי פרי עטו היה " מסתורי העם" (1849-1856) שתיאר את ההיסטוריה של צרפת לאורך המאות דרך תולדות שתי משפחות , אחת של האצולה והשנייה של בני איכרים עניים . ( בסיגנון שאותו חיקה במאה העשרים הסופר רב המכר ג'מס מיצ'נר בספרים עבי כרס על תולדות ארצות שונות ) .
ספר זה הוא מעניין במיוחד שכן בו נמצא בפרק האחרון שמשלב בין שתי העלילות של הספרים הקודמים . הגיבור של מסתרי פריז רודולף מופיע וחושף דוקומנט שנישלח לגיבור הישועי המרושע של "היהודי הנצחי " רודין בידי ראש המסדר הישועי האב רוטאן ( דמות היסטורית ) . היה זה דוקומנט שתיאר קונספירציה ישועית כנגד האנושות להשתלט עליה באיטיות כאשר "המטרה מקדשת את האמצעים" ( משפט הנמצא בפרוטוקולים כשהוא מיוחס ליהודים ) .רודולף תוקף בסיום הספור את "התוכנית השטנית של הישועים את העורמה הזוועתית שלה" וחושף את הפרטים "איזה אסונות נוראיים איזה שיעבוד נורא היא מתכננת עבור אירופה והעולם אם תצליח ".

מאוריס ז'ולי העתיק מאז'ן סי את התוכנית לכיבוש העולם.

שבע שנים לאחר צאת ספרו זה של סי , ב-1864 העתיק מהפכן בשם מוריס ז'ולי את הקטע הזה מהספר והשתמש בו כדי להציג קונספירציה של נפוליון השלישי נגד האנושות כפי שהיא מתוארת בידי רוחו של מקיואלי בשיחה עם הפילוסוף הרפורמיסט מונטסקיה בגיהנום . לכאורה הייתה כאן הקצנה של רעיונות של מקיואלי שיוחסו לנפולאון השלישי .הספר נאסר בידי שילטונות צרפת ומחברו נאסר .ואילולא השימוש שנעשה בו מאוחר יותר היה הספר הנדיר מאוד נשכח לחלוטין .

אלכסנדר דיומא האב.

במקביל מתחרו הגדול של סי בתחום הספרות הפופולארית אלכסנדר דיומא כתב ספר בשם "ג'וזף בלאזמו" ( 1849) (שתורגם לעברית בשם "זכרונותיו של קוסם ") שבמרכזו עמד המכשף המפורסם קאליוסטרו שתיאר בין השאר מפגש בבית קברות של חברי אירגון הבונים החופשיים ששם הם מתכננים את השלב הראשון בהשתלטותם על העולם על ידי מזימה מסובכת שתכוון כנגד מלכת צרפת . מזימת "מחרוזת המלכה " שיוצרת שערורייה ואת האווירה שמביאה לבסוף למהפכה הצרפתית ולחורבן המלוכה . ספר ההמשך של ספר זה "מחרוזת המלכה" תיאר את ביצוע המזימה וגם הוא תורגם לעברית .

.במקביל סופר גרמני בשם הרמן  גדשה  זייפן קונספירטור שניסה להביא להפלתו של מנהיג דמוקרטי בגרמניה על ידי זיוף מסמכים שונים אך נתפס ובילה זמן בכלא לאחר מכן מצא את פרנסתו בכתיבת רומאנים העתיק את הקטע מספרו של דיומא לסיפור פופולארי משלו במסגרת רומן היסטורי בשם "ביאטראיץ " ( 1868) שאותו פירסם תחת שם בדוי "ג'ון רטקליף" ( מחמת עינא בישה )

הרמן גדשה

בספר זה  תיאר גדשה  פגישה של 12 נציגי שבטי ישראל בבית הקברות היהודי בפראג ליד קברו של הרב הידוע המהר"ל ( יוצר הגולם ) שם הם מתארים את התקדמות מזימה שלהם להשתלט על העולם .המזימה כפי שתוארה הייתה מועתקת מסי הסצנה של המפגש מועתקת מדיומא . .גדשה רק שינה את המזימה מישועית –מאסונית ליהודית . לאחר מכן החל מ-1873 הפרק הזה פורסם במקורות רוסיים שונים לבדו מבלי לציין כלל שהוא לקוח מרומן כתיאור של אירוע אמיתי הלקוח ממקור שאין לפקפק ביושרו "הדיפלומט הבריטי הידוע סיר ג'ון רדקליף" ששמע אותה במו אוזניו ביחד עם המנהיג הסוציאליסט היהודי פרדיננד לאסאל . . בפירסומים אחרים של הפרק נמסר ששמו של הרב שהשמיע בבית הקברות את התוכנית היה "ג'ון רדקליף ".

מהדורה רוסית של הפרוטוקולים, 1927.

וכך התוכנית הישועית לכיבוש העולם כפי שהומצאה ופותחה בידי סו והועתקה בידי ג'ולי מוצגת במפגש סודי המבוסס על זה של אותו תיאר אלכסנדר דיומא והועתק ופותח בידי גדשה הפכה לבסיס של הפרוטוקולים המוכרים לנו ..

"הפרוטוקולים של זקני ציון " המהדורה הרוסית .

משני מקורות אלה העתיקו קטעים אלה סוכנים רוסיים (שככל הנראה לא היו מודעים כלל לכך שהם מעתיקים משהו שהיה כבר ב"מקור" פלגיאט מרומן פופולארי של ספרות קלה…) ושינו אותו במעט כדי להציג קונספירציה יהודית נגד האנושות כפי שהיא מוצגת בידי אדם מזרע בית דוד , אחד תאודור הרצל, לפני הקונגרס של "זקני ישראל " בבאזל בספר בשם "הפרוטוקולים של זקני ציון".

האב נילוס כומר שהפיץ לראשונה את הפרוטוקולים.

כומר רוסי קנאי מטורף בשם האב נילוס פירסם את המיסמך הזה בספר, ספר שהייתה לו השפעה עצומה ומזעזעת על ההיסטוריה של המאה העשרים ושהיגיע לידיו של היטלר שהשתמש בו כמעין "הכשר " לרצח העם היהודי ובו בזמן הודה שגם למד  והושפע ממנו רבות.

מהדורה בריטית של הפרוטוקולים.

הדבר כאשר אתה חושב עליו הוא מובן מאליו ,אחרי הכל איפה תמצא קונספירציות מלודרמטיות  של השתלטות כלל עולמית בראש ובראשונה ? בספרות מתח והרפתקאות.

מהדורה פולנית של הפרוטוקולים. 1925.

אז'ין סי ואלכסנדר דיומא היו בין הראשונים שהעלו על דעתם סיפורי קונספירציות מאין אלה בתקופה המודרנית כאמצעי לבידור ההמונים המשועממים ואנשים בעלי דמיון עשיר הרבה פחות לקחו מהם את הרעיון והפכו אותו ל"מציאות " מפחידה.

הפרוטוקולים ו"זכרונות לבית דוד "

צירוף המקרים המוזר כאן הוא שהספר של סי ששימש כחומר הגלם ל"פרוטוקולים " "מסתרי העם " שימש גם כמודל לאחת היצירות המפורסמות ביותר של הספרות הקלה העברית "זכרונות לבית דוד ' עיבוד של אברהם שלום פרידברג לספרו של הרמן רקנדורף 'מסתרי היהודים " ושם כאמור מתוארות תולדות בית דוד לאורך ההיסטוריה.
הפרוטוקולים הם כאמור קונספירציה יהודית המנוהלת בידי צאצא בית דוד ,תיאודור הרצל שמשפחתו מנהלת את הקונספירציה כנראה מזה דורות רבים ….
האם יש כאן באמת רק צירוף מקרים או שסוכני הצאר שביצעו את הזיוף היו מודעים היטב לקיומם של "הזכרונות לבית דוד" שיצאו לאור בעברית בכתב עת "השילוח " ברוסיה ? אחד הזייפנים היה ממוצא יהודי כך שזה מחזק את האפשרות הזאת .

"אחד העם" אידיאולוג יהודי נחשד בידי האנטישמים כיוצר הפרוטוקולים.

ומה שמעניין לא פחות ההוגה והאידיאולוג הציוני המפורסם "אחד העם " שהואשם בשלב מסויים כאחראי לניהול הקונספירציה ( אם כי הוא היה בכלל יריב של הרצל) היה עורך המגזין שבו פורסמו "זכרונות לבית דוד " לראשונה. אחד העם אף נאלץ להתגונן במשפט מהטענה שהוא הוגה הקונספירציה של זקני ציון. טענה שהועלתה לראשונה בידי חובבת קונספירציות מטורפת למחצה בשם נסטה ובסטר . אותה נסטה ובסטר האמינה שהיא גילגול של אריסטוקרטית שהוצאה להורג בזמן המהפכה הצרפתית. היא  ידעה היטב שהפרוטוקולים הם לאמיתו של דבר זיוף אבל טענה שבכל מקרה הפרוטוקולים משקפים את המזימה היהודית האמיתית מאוד ולכן עם כל עצם היותם זיוף יש לקחת אותם ברצינות..

סמי גרונימן ,עורך הדין במשפט של מפיץ פרוטוקולים.

עורך הדין של "אחד העם" סמי גרונימן שהתפרסם לעתיד כמחבר המחזמה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"
ניהל משפט תביעת דיבה עקרוני נגד עיתונאי בשם רוונטלוב שכתב בעקבות ובסטר כי אחד העם הוא הוא אחראי ליצירתם של "הפרוטוקולים של זקני ציון" המדברים על השתלטות היהודים על כדור הארץ והוא ( ולא דווקא הרצל שמוזכר ב"פרוטוקולים " בשמו ) הארכי קונספירטור היהודי האמיתי .
. לאחר דיונים משפטיים שנמשכו שלוש שנים שני הצדדים היגיעו לבסוף לפשרה שבמסגרתה הסכים העיתונאי הנתבע לחזור בו מהאשמותיו כנגד "אחד העם" ולשלם את הוצאות המשפט .

"המזימה " של איזנר

עיתונאי בריטי חושף את המקור האמיתי של ה"מזימה".קטע מ"המזימה" של איזנר.

איזנר החל להתעניין בנושא לאחר גלישה ברשת כאשר נתקל באתר ערבי על הפרוטוקולים הוא הזדעזע שחש אנשים בסוף המאה העשרים ואחד שחושבים הפרוטוקולים הם אמיתיים והזדעזע עוד יותר כאשר נודע לו שזה רק אחד מרבים בערבית ובשפות אחרות המפיצים את השקר של הפרוטוקולים שהוא האמין בתמימותו שנחשף זה מכבר.

מהדורה מצרית של הפרוטוקולים.

הוא החליט לבסוף שיש לעשות משהו בנידון . וכמו גיבורו "הרוח" להטיל אור על החשכה ולחשוף לפני העולם את האשמים בפשע ולהפוך את סיפור הפרוטוקולים לסיפור גראפי כאשר נודע לו ב1999 שנחשפה זהותו של המחבר האמיתי של הפרוטוקולים ,זייפן רוסי בשם מטוויו גולובינסקי אדם ממשפחה אריסטוקרטית מרוששת שאביו היה חבר של הסופר  דוסטויבסקי .

את העניין חשף היסטוריון רוסי בשם מיכאיל לפקין שחקירה בארכיונים הסגורים עד כה של המשטרה החשאית הרוסית האוכראנה גילתה לו לבסוף את ההוכחות למה שחשדו בו עד כה ( ונטען בידי הסופר הגרמני קונרד היידן עוד ב-1944 ) אבל לא הייתה לו הוכחה כי הפרוטוקולים נכתבו ב-1898 בידי לובינסקי שהיה גולה רוסי שחי אז בצרפת.

איזנר החליט לכתוב את סיפור חייו של גלוביסנקי ואת סיפור חייו של ז'ולי שכתב חלק מהבסיס לפרוטוקולים שאותם גלובינסקי זייף כדי להציג כמזימה יהודית .בסופו של דבר חושף איזנר אותו גלובינסקי סיים את חייו שעובד בשירותו של טרוצקי האיש שאנטישמים רבים ראו בו את המארגן העליון של הקונספירציה כפי שתוארה בפרוטוקולים .
( מכיוון שהגילויים כל כך חדשים אפילו בספר המקיף החדש היחסית "השקר מסרב למות :מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון " של הדסה בן עתו שיצא לאור ב-1998 עוד אין את המידע על הגילוי הדרמטי הזה.)

מהדורה ספרדית של הפרוטוקולים.

אך מה שאיזנר מציג כאן אינו סיפור דרמתי ולא רומן "גראפי וכל מי שיתחיל לקרוא בספר זה בחיפוש אחר סיפור יתאכזב למעשה יש המשך בין מה שאיזנר עושה כאן ובין סיפורי הקומיקס הלימודיים שיצר עבור הצבא האמריקני והספר מבטא את אמונתו ביכולת של מדיום הקומיקס להעביר רעיונות מורכבים בצורה פשוטה מובנת וקליטה לכל . המדובר כאן ב"היסטוריה גראפית " היסטוריה מרתקת אמנם אך לא סיפור המנתחת על ידי שילוב של מילים ותמונות את תיאור התפשטות הפרוטוקולים החל מיצירתו של ג'ולי שהאמין שכך יוכל להביא לנפילתו של נפוליון השלישי דרך חייו של הזייפן הקטן גלובינסקי אציל מושחת ועלוב שזייף את הפרוטוקולים בהוראת הממונים עליו במשטרה החשאית הרוסית והפך ליד ימינו של טרוצקי.ופירסום הפרוטוקולים בידי הכומר המטורף לכוח האב נילוס שהאמין בהם ככל הנראה באמת ובתמים.

הפרוטוקולים המהדורה הצרפתית.

 הוא מתאר את התפשטות הפרוטוקולים כאש בשדה קוצים ,במהלך השנים אפילו וינסטון צ'רצ'יל כתב מאמר שבו הביע את אמונתו בפרוטוקולים דרך סיפורו של כתב הטיימס שהוכיח בראשית שנות העשרים  במה שנראה אז הוכחה סופית  כי הפרוטוקלים הם זיוף ( ואיזנר עושה זאת על ידי הסצינה הלא גרפית ביותר שניתן להעלות על הדעת עמודים שלמים שבהם קטעים בין הפרוטוקולים ותרגום של כתבי גולי משווים מילה במילה קטעים משעממים בצורה שאינה ניתנת לתיאור ומסופקני אם אפילו קורא אחד מתוך עשרה יוכל להשלים את הקריאה כאן אבל איזנר ככל הנראה ראה בהצגה זאת חומר חיוני ) וכלה בהתפשטותו של הפרוטוקולים בעולם כמו תמנון רב זרועות שבכל פעם כורתים לו זרוע היא צומחת מחדש ומקשר בין התפשטות הפרוטוקולים כנגד האלימות המחודשת כנגד היהודים כיום באירופה בשנת 2003 כאשר הספר נכתב וצוייר.

הפרוטוקולים המהדורה הברזיליאנית .

כיום הפרוטוקולים אם כי ידוע היטב שזה זיוף ממשיכים לצמוח ולשגשג באתרים אנטישמיים באינטרנט ולזכות לקהל חדש וצמא בעולם המוסלמי .

מהדורה יפנית של הפרוטוקולים.

הפרוטוקולים זוכים למהדורות חדשות בארצות שונות כמו גרמניה ארגנטינה צרפת ברזיל מצרים סוריה בחריין רוסיה ויפן . בעולם המוסלמי עשו הן במצרים והן בסוריה סדרה המבוססת על הפרוטוקולים כאמת שאין לערער אחריה .

מהדורה פולנית של הפרוטוקולים.

וכך אותו תוצר של ספרי הרפתקאות של אלכסדר דימא ואז'ן סי הופך למציאות מזעזעת . מעניין שגם אירגון "האל קאעידה " של בן לאדן נראה כאילו שהוא שואב השראה מהפרוטוקולים כפי שהיה בעבר עם הנאצים של היטלר.

איזנר התייחס ליצירתו כל כך ברצינות שאפילו כלל בסוף הספר מראי מקומות כאילו מדובר ביצירה אקדמאית מה שמראה את החשיבות הרבה שייחס למדיום הבזוי כל כך בתור מעצור אפקטיבי יותר מכל אחד מקודמיו שנכשלו כולם כנגד התפשטות השקר בעבר אך שחישב שיוכל להיות אפקטיבי בותר היום אולי אפקטיבי יותר מכל הניסיונות לעצור את התפשטות הפרוטוקולים שנכשלו כולם .הבעיה היא שיותר שמהמזימה הוא סיפור אפקטיבי זהו שיעור בהיסטוריה אפקטיבי אבל ייתכן מאוד שאנו מתפרצים לדלת פתוחה וזאת בדיוק הייתה כוונתו של איזנר .
איזנר מת אופטימיסט שאמונתו ביכולת של סיפורי הקומיקס הייתה כמעט דתית בעצמה .הוא מת בתקווה שספרו זה יתחוב עוד מסמר בארון המתים של הפרוטוקולים והאימים שהם יצרו . ואכן לאחרונה דווח שהספר מתורגם לצרפתית במטרה להשתמש בון בבתי הספר בצרפת כטקסט לימודי במסגרת מאבק הממשלה באנטישמיות .

אחרי "המזימה" הספיק איזנר לכתוב ולצייר סיפור על מפגש בין ה"רוח"  וגיבורו הדמיוני של מיכאל שאבון מהספר  "ההרפתקאות של קוואליר וקלי ", ""האסקפיסט"  שבו קובע איזנר שמה שגיבורים מציעים זה "פיתרונים מהירים וסופים שמחים".

ספק רב אם סוף שמח ואופטימי כזה צפוי לנו לגבי הפרוטוקולים גם בתוספת  יצירתו של איזנר הנאבקת בהם .

אנחנו אופטימיים הרבה פחות,בתקווה שהוא יצליח לחסל את הפרוטוקולים שהרי המשתמשים בהם יודעים היטב שהמדובר בזיוף וזה לא מפריע להם כלל, אבל מי יודע אולי יתברר בטווח הארוך שהקומיקס הוא אחרי הכל אפקטיבי יותר ?

נספח : רשימת ספרים ומאמרים וספרות יפה  בעברית על הפרוטוקולים של זקני ציון  

חיים בלוך ודע  מה שתשיב : תשובתי להוטיקן שנתתי בשנת תרצ"ד על שאלות תלמודיות-רבניות / אניחיים בלאך ; נלוה לזה: בקורי אצל אוגוסט רוהלינג, ה"רבי" של האנטישמיות החדשה ; הצהרה ממוריטץ שארף, העד העיקרי במשפט טיסא-עסלר… מכתבים ותעודות חשובות. מה שתשיב/ : ניו-יורק :  רעזניק-סאליס, תש"ג 

מהדורה ב' השחר, תשכ"ב.. ספר של אפולוגטיקן יהודי דתי על מאבקו בשקרי הפרוטוקולים ושקרים אנטישמיים אחרים . .

 

יעקב כץ בונים חופשיים ויהודים :קשריהם האמיתיים והמדומים  מוסד ביאליק ,1968

 

יהושפט הרכבי עמדת הערבים בסכסוך ישראל-ערב, דביר 1968.

יהושפט הרכבי יסודות בסיכסוך ישראל ערב   קצין חינוך ראשי / ענף הדרכה והסברה, תשל"ה, 1971.
 נורמן כהן ,הכשר לרצח עם : תולדות הפרוטוקולים של זקני ציון,(תורגם מאנגלית בידי מירי אליאב  ספרית אופקים , הוצאת עם עובד, 1972.

הספר באמזון

אליעזר תבון הפרוטוקולים של זקני ציון – מסמך כזב אנטישמי בשרות אויבי ישראל בימינו, (רמת-גן) : המכון לחקר עמנו, תשמ"ד,1984  . חוברת של 17 עמודים .

 

"יעקב צלגין "הקשר היהודי העולמי במוקד התעמולה האנטישמית הסובייטית " בתוך " אנטישמיות בברית המועצות :מבחר מאמרים ומסות, " בעריכת שמואל אטינגר, תרגם עמשי לוין , האוניברסיטה העברית והקיבוץ המאוחד ,1986. 

שמואל אלמוג לאומיות ואנטישמיות באירופה המודרנית 1815-1945 : פרקים נבחרים בצרוף מקורותוביאורים, ירושלים : מרכז זלמן שזר : אוניברסיטה עברית, תשמ"ח,1988.

ברנרד לואיס שמיים ואנטישמיים :מחקר על סיכסוך ועל דעות קדומות / ברנרד לואיס ; [תרגמהמאנגלית – שפרה נט"ר,הוצאת דביר,1989

ג'ורג' לחמן מוסה לקראת הפתרון הסופי : היסטוריה של הגזענות האירופית /  מאנגלית: דיויד ברקוב , האוניברסיטה ,הפתוחה 1989 .

הדסה בן עטו השקר מסרב למות :מאה שנות "הפרוטוקולים של זקני ציון.הקדמה מאת חיים כהן .דביר ,1998.

יוסף בודנסקי איסלאמיות אנטישמית כמכשיר פוליטי,תרגום ברוך קורות , מפרסומי מרכז אריאל למחקרי מדיניות) תמוז, 2000  

ראובן ארליך הסתה ותעמולה נגד ישראל, העם היהודי והמערב : בקרב הרשות הפלסטינית, העולם הערביואיראן, המרכז למורשת המודיעין. מרכז המידע למודיעין ולטרור, 2003.

:
מלך  ( גוסטבו ) פרדניק  יודופוביה : מאפייני השנאה ליהודים,המכון לחקר החברה והכלכלה ע"ש יוסף ספיר ז"ל, [הקד' תשס"ה 2005

 

.

מאמרים על הפרוטוקולים בעברית

אליקים רובינשטיים הפרטיכלים של זקני ציון" בסכסוך הערבי-יהודי בארץ-ישראל בשנות העשרים", המזרח החדש כו 1977 (תשלז), ע'  37-42

שאול דודקוב מבשרי "הפרוטוקולים של זקני ציון" ברוסיה." יהודי ברית המועצות 12, ,1989 ע' 101-111

כולל נספח על הפרוטוקולים על פי מקורות סובייטיים .

שולמית לסקוב "מי חיבר את הפרוטוקולים של זקני ציון ? "אנטישמי וגרמני ועיתונאית אמריקנית :אחד העם .אתמול :עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל אוגוסט 1993 , גליון י"ח 6 (110(  

 

יוחנן ארנון  מה לאחד העם ול"פרוטוקולים של זקני ציון"? האומה 99-100 , תש"ן ,2000,ע' 454-458.

ראובן ארליך ספרות אנטישמית ששורשיה מוסלמיים "משואה לא" , 2003 ע' 97-122 .גיליון זה פורסם גם כספר "פני השנאה – אנשישמיות באלף השלישי קובץ משואה ל"א מבחר מחקרים עורך : יואל רפל, הוצאת משרד הביטחון ,2003.

  

מנחם מילסון עלילה אירופית על הבימה הערבית : התאזרחות הפרוטוקולים של זקני ציון בעולם הערבי, כיוונים חדשים  13, 2006, ע'  86-95.

  

ספרות יפה על הפרוטוקולים

אומברטו אקו המטוטלת של פוקו  עברית גאיו שילוני , הוצאת כינרת ,1991. . סיפור הקונספירציה האולטימטיבי שעוסק גם בנושא הפרוטוקולים .

דנילו קיש ,"ספר המלכים והשוטים " " בתוך אנציקלופדיה של המתים. מסרבו קרואטית דנה קטן בן ציון . הוצאת זמורה ביתן מודן ,1992.

סיפור  על תולדות הפרוטוקולים .

 

ויל אייזנר המזימה :הסיפור הסודי של הפרוטוקולים של זקני ציון.מאנגלית: קטיה בנוביץ' ; [הקדמה מאת אומברטו אקו, כינרת זמורה ביתן דביר, 2007. סיפור קומיקס על תולדות הפרוטוקולים

אומברטו אקו בית העלמין של פראג /   עברית אריה אוריאל   אור יהודה :   כנרת, זמורה-ביתן,   תשע"ג 2012 .

סיפור על יוצרם של הפרוטוקולים.

קישורים רלבנטיים
האתר של ויל איזנר

ויל איזנר

איזנר בויקיפדיה

סקירה על איזנר
עוד סקירה על איזנר

עוד על איזנר

איזנר על פיגין היהודי
עופר ברנשטיין על פייגין היהודי

איזנר על הפרוטוקולים

המזימה באמזון

ביקורת על הספר

ביקורת של עופר ברנשטיין

אייזנר משיב בעט ברזל רחל איליה אחונוב על הספר
עוד ביקורת על המזימה

l
ביקורת במגזין "טים"

ביקורת שלילית

ביקורת נוספת

ועוד ביקורת

סקירה מקיפה

וגם סקירה מקיפה 

המזימה לשנות את העולם

קישורים על הפרוטוקולים ויוצריהם

המזימה :הסיפור הסודי של הפרוטוקולים של זקני ציון בעברית

הפרוטוקולים בויקיפדיה

איג'ן סי יוצר המזימה

אריאנה מלמד על אז'ן סי 
טקסט היהודי הנודד מאת סי

יהודה בלו על מסתרי העם

אלכסנדר דיומא

זכרונות של רופא מאת דיומא

מאוריס ג'ולי בויקיפדיה

בית הקברות היהודי בפראג סיפור מאת גדשה

גולובינסקי הזייפן של הפרוטוקולים

תיאור הזיוף

עוד על גולובינסקי 

אחד העם והפרוטוקולים

תולדות הפרוטוקולים

גם על הפרוטוקולים

התקפה על הפרוטוקולים

הסקפטים על הפרוטוקולים

שאול ואלאך על הפרוטוקולים

עוד סקירה על תולדות הפרוטוקולים

החשיפה של פיליפ גריבס בטיימס

טקסט החשיפה של גריבס

ניתוח של הפליגיאריזם של הפרוטוקולים

הבונים החופשיים על הפרוטוקולים

הפרוטוקולים במצרים

עוד על הפרוטוקולים במצרים

הפרוטוקולים והאנטישמיות במצרים

הפרוטוקולים בסוריה 

גם על הפרוטוקולים בסוריה

הפרוטוקולים באבו דאבי

פרספקטיבה מוסלמית על הפרוטוקולים

השקר מסרב למות הספר

בעד הפרוטוקולים

הפרוטוקולים ומסדר ציון

תיאוריות קשר 

 יוצרי השנאה : האנשים שיצרו את הפרוטוקולים  של זקני ציון-שיחה עם שאול דודיקוף  

גירסה אנגלית של מאמר זה 

המהדורה המצרית של הפרוטוקולים.

".