ארכיון תג: אסיה רודשטיין

שירת האלצהיימר-שיר מאת אסיה רודשטיין

המוזיקאית והמשוררת אסיה רודשטיין חוזרת בכמה שירים .שהם אולי כולם שיר אחד.

 

שירת אלצהיימר

– – – – – – – – – – –
– – – – – – – – – –
– – – – – – – – – – – – -,
– – – – – – – – – -.

– – – – – – – – – – – ,
– – – – – – – – = –
– – – – – – , – – – –
– – – – – – – -.

– – – – – – – – – –
– – – – – – – – –
– – – – – – – – – -.

***

 

 

צ'יקי – ריקי – תיקי – תא.
הצפרדע בכיתה.
מי תפס אותה ביד?
אחת – שתיים – שלוש – זוז לצד!

***

אחת – שתיים – שלוש – ארבע.
בוקר טוב. תודה רבה.
הפרה שברה ת'גב.
מי יצא גנב?
אחת – שתיים – שלוש – ארבע – ו – עכ- שיו!

***

Rumba

מוסיקה מוּ – סי – קה
מתנגנת בראשי עת עת
מתנגנת עת עת בראשי בר בראשי
מתמלאת בקולות
בקולי קולות כל קולי קולות
בגלים גל בגלים
גל הכי גדול גל בגלים קל בגלים
one two three four
one two three
אז
לֵך לךָ מכאן
one two
זן זומן לזן
one two
חטא תמים הבא
rumba terem ba
חץ & אהבה
rumba terem ba
toom ba toom toom ba
toom ba toom ba toom
שָר לבקי שֵד שכזה שֵד שכזה
קר לבקי עֵד שכזה עֵד שכזה
בר בריא בורא יפָה
rumba
בקי ויקי סף סופה
toom ba
one two
לֵך לךָ מכאן
עת עת
one two
rumba baraban
עת עת
גל בגלים קל בגלים גל גל
עוד בדומים עוד בבנים קל קל
אמא'לה!
קל בגלים גל בקלים
rumba
גל בקלים קל בגלים
toom ba
toom ba toom toom ba
toom ba toom toom ba
toom ba toom ba toom
גל קולי קולות
עת כל כולי
עת כל כולי
גל קולי קולות

אסיה רודשטיין, ת"א, 2009–07–02
assiarod@walla.com 036310806

ראו גם

הצלילים של אסיה רודשטיין

השירה הנסיונית של אסיה רודשטיין

 

נבואות מהבטן-אלכסנדר קוברינסקי

 

הסופר-משורר אלכסנדר קוברינסקי שכבר פירסם שירה ושני סיפורים באתר זה חוזר עם סיפור לכאורה דמיוני אך בהחלט עם משמעויות רלבנטיות למציאות שלנו כאן .

 

נבואות מהבטן

 

מאת אלכסנדר .מ.קוברינסקי

תרגמה :אסיה רודשטיין

 

 

חלקת היבשה הפופולרית הייתה ממוקמת בשולי אוֹיקוּמנה. ארץ גבעות.
היא העלתה אשליה של מרחבים פתוחים – הקווים הגליים נשקו לשמיים חסרי הענן. המתבונן היה מבחין עד כמה הארץ ריקה מאדם, למעט אותו הר בשם רָה, עליו, מעט מעל המרגלות, היו ממוקמות בחצאי מעגלים שתי התיישבויות: נָגַא-לַאב (נ"ל), ובָּאל-אַגָן (ב"א) עם גדר מפרידה ביניהן.
.
בבעלות כל אחד מהישובים היה נמל תעופה. מסלול ההמראה של בִּין-לָה שירת את תושבי ב"א, בעוד שהמסלול של בּין-גוּ – את אוכלוסיית נ"ל. בבאל-אגן הקפידו לשמור על דעות שמאליות. בנגא-לאב – דעות ימניות.
מה פה, מה שם – פנאטים. מוכנים להקריב את חייהם למען אמונתם. לקיצוניים במיוחד קראו מתאבדים. גם הימניים, גם השמאליים הצטיינו באומץ לב יוצא מן הכלל וחוסר הפחד מהמוות בא להם בתורשה, כמו גם היחס הרציני-תהומי לזה שהר הגעש יתעורר יום אחד והגבעה הקדושה תעלה השמיימה בלהבה. מילולית.

בהתיישבות ב"א, בפחון שטוח גג, גר לו פלוני בשם אָל-לַפָּנִים. דעות מוצקות משלו בצדקת הרעיון הבאל-אגני קשה היה למצוא. גזר על עצמו חיים של דלות ואת כל תורותיו קיים עד הפרט היומיומי האחרון. כך חסך הוא לעצמו סכום קטן של כסף. חשב וחשב במה ואיך להשקיע והחליט לקנות מקלט רדיו… הגודל – כרבע אגודל בלחץ, והעוצמה? חודרת קירות… לא שהוא ניצל זאת לרעה. היה מקשיב בלי להתרברב ותקע רק באוזן השמאלית.
כל הסטיות מהשמאל הוחרשו ללא רחמים.
עד שנשבר לו! – בוקר מוקדם אחד תקע באוזן את החדשות הטריות, חבש על עצמו חגורת מתאבדים, חפר מנהרה מתחת לגדר המפרידה ומצא את עצמו במחצית העויינת של ההר. התפוצץ לו לא הרחק מהשוק, אך האדון-הגורל דאג לפזר את הרסיסים בכזה אופן שאף אחד לא נפגע; ולא רק זה – הטרנזיסטור הננסי עבר מעצמו לווליום הגבוה ביותר וגל ההדף כיוון אותו היישר אל בין מלתעותיו הפעורות (וכתוצאה מכך, לקיבה) של כלב רחוב בכינוי שאמאן.

האירוע עבר בלי קורבנות וכולם מייד שכחו שהיה פיגוע. אך הנה החלו להזדחל שמועות ששאמאן למד לדבר. וכמה אף היו עדים לכך שהכלב באמת ובתמים מוציא מפיו נאומי הסתה. כעבור חצי שנה ידעו כל אזרחי נ"ל על יכולות הכישוף של אוכל השאריות המשוטט. בהתחלה היו מתייחסים לנאומים שבקעו מבטנו בשנאה. אחר חיית הרחוב החל מצוד. אך שמוט האוזניים גילה כישרון ותושייה שעלו על אלה של בני העיר בכל הנוגע להיכרות עם כל הסמטאות ומעברי הביוב ביישוב. את התקיפות קיבל לא רק בכבוד, אלא, אפשר להגיד, בתבונה. הבחין היצור שדברי מעיו משפיעים על העצבים וקנה לו מנהג להופיע במקומות הומי אדם. על הדרשות השמאלניות היו מגיבים בגלי קללות המוניים אך בהדרגה חדרה בהם האמונה ביעודו האלוהי של הכלב וקולו של המטיף הבאל-אגני החל משפיע את השפעתו ההיפנוטית, כך שבמהרה, הצורך בגדר מפרידה נשכח מעצמו והפיגועים נפסקו ושתי ההתיישבויות בהר רָה התלכדו לאחת, שהפכה לעיר שקיבלה את השם נגא-באל.

אובייקטים נוספים עברו שינויים. קיום שני נמלי התעופה, בין-לה ובין-גו הוכר כבלתי יעיל כלכלית ואלה, אחרי ארגון מחדש, נקראו 'נמל בין-לה-גו'. בשטחים הצמודים לבסיס ההר הופיעו מפעלים, בתים וכבישים סלולים באספלט. המדענים קבעו חד-משמעית ש'רה' הקדוש מהווה הר געש כבוי לחלוטין ולפיכך, בלועו הוקם לאלתר מפעל ענק למחזור שאריות. מפלסי הזבל פחתו, אך החיים השתנו לרעה. רעב ולמוד פחד-אדם, התנודד שאמאן בלילות בחיפוש אחר אוכל. וכשדעכה הסוללה, הבין המנודה, בחוש הכלב השביעי שלו, שכבר לא מצדיק את תואר נביא- הבטן. והשתרך הלאה משם עם אוזניו המשתלשלות, בשממה שנותרה, בתקווה למצוא מקום בעולם בו שתי התיישבויות ממשיכות לעמוד איתן זו מול זו, מקום בו, אם ירצה הגורל, לתוך לועו הפעור יוכל לזנק טרנזיסטור מדגם חדיש יותר.
.

ראו עוד מיצירתו של קוברינסקי :

אצבע לרקה : סיפור אימה מאת קוברינסקי

איש עורב :עוד סיפור אימה מאת קוברינסקי

שירתו של  אלכסנדר קוברינסקי

 

געגועי לסטלין-אסיה רודשטיין

אסיה רודשטיין , מוזיקאית משוררת ניסיונית חוזרת אלינו עם עוד כמה שירי ובראשם שיר על החבר סטלין .

געגועי  לסטלין

הלווית ה"שמש" בגודל של אל.
אני צעקתי מעט מאוחר.
רחצו אותי באמבט ברזל.
על קצף סבון בכוח נזהר
בעטתי, ועכשיו אגרופיי חזקים
מול אף של חיה שרירית מתוחכמת.
זוזו! אדפוק בפטיש ענקי
על מפלגת גולגולת מזוינת,
שלא תיגע אף כוֹלרה בלב
של הארץ, הפרח שלי על הקקטוס,
שמגיגית מחוררת שתי טיפות אנגב…
ובכיתָ שוב אתמול על פילאטוס.

קולות

חדרו פתאום קולות אל הדממה..
חתכה תפילה את החלל לשניים..
היה אביב נושא שירת שמים..
חיבק הספר את האדמה

שתק זקן לובש מעיל הרוח..
תינוקת בת שנה – שנה וקצת..
ילדה אחרת עם מבט בטוח..
מילה ואבן
וחיבוק אחד
שקיעה

הכדור החם בצבע דובדבן
נדבק חזק – חזק לבד אפור לבן.
אותו הבד המקומט, אותו הבד
מפריש ת'חומר שאני נושם לאט.
והכספית כמו אש קטנה, כמו אש חמה
שורפת את כפות רגליי בלי נחמה,
ובגרון נתקע חזק הגוש הרך,
ושתי ידיים התקשו, הפכו לפח.
והכספית שורפת את כפות רגליי,
והאבנית היא מאבנת את פניי.
הזיכרון עולה איתי על גל החום
אל העבר, עבר עגום, עבר אדום.
ועל הגל אני פורץ בבכיי תינוק,
תינוק קטן, ספוג זיעה, זיעה ורוק.
אני חנוק, אני שרוף, מוקשה לנשום,
הגל החם עונה לי דום, משיב לי דום.

כשאת הגעת, הגעת לים, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת ביד, נגעת בראש, ליטפת מצחי,
מחקת הכל שהסתבך בחום נצחי.
כשרק הגעת, כשאת נגעת, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת באף, נשקת בפה, ליטפת צוואר,
גירשת את מה שהסתבך לי בעבר:
הדובדבן והכספית, פיסת הבד-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…
וגל החם, הבד הרך המקומט-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…

ייעוד

לענת ולריטה

אין אני ברוכה להשראה
בין סדרי ימים לשתי ידיי.
עט שלי – חיתול שעה-שעה,
ופנקס – חלב במו שדיי.

נעלמו לי רעיונות כתיבה,
נשלחו לשלג חלומות,
ועצמי שכחתי, עזובה
לבישול, כביסה ודאגות,

והלכו תקוות ומשאלות.
גן צפוף, מכולת, בקבוקים…
רק בלילה – רוך הנשימות –
נהפך לאור, ייעוד ואות
לימים, שמתבונה ריקים.

קופסה

אחסנתי את אהבותיי בקופסת התכשיטים החומה,
רשמתי למעלה תאריך
ואבדתי אותה.

היום מצאתי את הקופה!
פתחתי
והיא – ריקה…
אבק בפינות,
בכיתי.

נרקיס

אני

זלזול בחיי הזולת?
זלזול בקיום, ברצון, בכאב,
בחופש, בדת, בדיבור, בשתיקה?
אני – זה אני האחד היחיד.
אתם – רהיטים, ניקיון, תקליט,
ייבוא, הסעה, זיון, תברואה.
כולם – רק כולכם.
אני – זה אני.

 

אורח

נפתחת הדלת
אני שומעת את המפתח

מי…..מי זה …,,..
אני ישנה……….ישש..נ…הה….נששימההה…….
…..ששש..,…..
….,.
נוגע בכרית……מרים…..,…לאן…. …
……
לחופ…. לחוששך של הדל……של הצל…ה…אין..סס…
אהה.,,…לאור של הכוח..,.של..ה….כוכ..ב….
………..
מי זה….כן.
……….באת…..עכשיו..,.
..ל.. לא חיכית…,……עד ..ש…..

שיר ערש

מפהק עכבר קטן,
התעייף חתול בגן,
חשיכה כיסתה חלון,
ארנבון הולך לשון.

הגגות, העננים,
השבילים, הספסלים,
הפנס שברחוב –
לחשו לי: "לילה טוב".

גם ליצן וגם דייל,
גם שוטר וגם חייל
בשורה עומדים בדום,
ממתינים לאור היום.

חברים טובים שלך
מחכים לעת זריחה.
הירח יברך,
החלום מחייך.

 

אימא

 

מוקדש למשפחות, שאבדו את יקיריהן
בפיגוע בדולפינריום

 

( תרגום מרוסית: עידו ארמיאץ, 2006 )

אור חודר וילון תכול, מוגף.
הם הלכו. רק שתינו פה עכשיו.
וקוראת אני: התעוררי!
אימא אהובה, הבחיני בי!
אימא, סובבי אליי ראשך –
מעל למנורה על קיר ביתך,
מעל אלבום, מעל הכר הלח,
מעל מפית נייר קמוט, מושלך,
נישאת על צליל הרוח באוזנייך,
הנה, הנה אני כאן, לפנייך!
הביטי בי, אני איתך יושבת,
שותה מכוס קפה בלא תחתית.
זוכרת, איך לחשתי שאוהבת?
בלילה זה, כשנדדה שנתי.
אז התעוררת, פקחת אז את עינייך,
חיבוק קטן של רוך את לי נתת,
כמו אותי איבדת ומצאת,
כמו פתאום חזרתי שוב אלייך.
אימא, זו אני הומה בלי נחת,
אמאל'ה, שמעי אותי עכשיו-
זו אני ברוח נאנחת,
מרקידה בחוץ עלים של סתיו.
אאסוף פלומה על גג זב מים,
והנה- אל החלון אביא.
אל חיקך אמצי בשתי ידיים,
רק אל תעזבי!
התוכלי לסלוח לי זאת, אמא,
שנעור השחר האפור,
שאדיש, עקבי, הוא נע קדימה,
מפנה צללים מפני האור.
שכה אגבית היא פרדתנו,
שאני לך שוב לא משיבה,
שהליל הפך לקללתנו,
כשהאש איכלה את התקווה.

 

האהבה ברחה פתאום
האהבה חלפה פתאום
מהסמטה, ליד הברוש,
איתי נשאר: צעיף אדום
ומטריה מעל הראש,
בכיס עדיין כרטיסים
לסרט במוצאי שבת,
בתיק – ז'ורנלים רוסיים,
מיץ קלמנטינה של "פריגת",
חוברת הפעלת מקלדת,
מנוי קרוע לבריכה
ומתנה ליום הולדת,
הנשכחה בדירתך.

רק חצי שיר, שורה נמרחת
בגשם, שאינו עבר.
הרוח, רוח נאנחת
ושרה סתם על שום דבר,
והסמטה, בה רוח גרה,
לגשם התמסרה בדום,
ולידי בכתה גיטרה
על אהבה, שתויה עד תום.

אסיה רודשטיין, 2005
assiarod@walla.com

ראו עוד

הצלילים של אסיה רודשטיין

 

הצלילים של אסיה רודשטיין-ירוסלבה פרובוסקיה

 

מבקרת המוזיקה של אתר אסייה רודשטיין היא  בנאית ומתקנת כינורות מומחית  , מוזיקאית,  ומשוררת ומתרגמת שירה
.כאשר החלה לפרסם כאן ביקורות מוזיקה נושכניות נשמעו קולות תהייה מיהי האישה שמעזה לחדור לקליקה הזעירה והסגורה של מבקרי המוזיקה בישראל (רובם או כולם בניגוד לה חסרי ניסיון בפעילות מוזיקלית ישירה ) .
הרשימה הזאת מאת עיתונאית הספרות והמשוררת המוכשרת ירוסלבה פברוסקיה עונה על השאלה .
נוסיף גם שאסיה פירסמה גם ספר ללימוד מוזיקה ומעלה מופע מוזיקלי מיוחד לילדים .

מהצליל אל הלב

מאת ירוסלבה פרובוסקיה

בית צנוע בשכונה תל-אביבית שקטה מעוצב בבלגן אמנותי, ובו הרמוניה משלו. פסנתר-כנף עתיק, חוברות תווים פתוחות, ערימות ספרים, תמונות… כל אלו מצביעים על אופיו היצירתי של בעליו. קירות מעוטרים באוסף כינורות מגוון. שולחן עבודה עמוס בכלי נגרות.
כאן גרה אסיה רודשטיין, כנרת מקצועית, נציגת מקצוע נדיר בתחום עבודת היד.

– מבין המקצועות הנדירים, המקום המיוחד שמור למקצוע של בונה כינורות. מה הביא אותך אליו?

– כשסיימתי את התיכון המוסיקאלי ע"ש גנסין בנגינה בכינור, בגיל 19 התחלתי ללמד. נתקלתי בכל מיני בעיות בכינורות תלמידיי. הכינורות נזקקו לתיקון. הרי, מאד חשוב ללמוד נגינה בכלי שמצלצל יפה. ברוסיה, בזמנים ההם, היה ים של כינורות, תוצרת בית חרושת לרהיטים. לצליל שלהם, בלשון המעטה, היה מקום לשיפור. התחלתי להתעניין היכן אפשר לרכוש ידע מקצועי על בנייה ותיקון כינורות. התברר לי שהדרך היחידה להיות מקצועית בתחום זה היא ללמוד אצל בונה כינורות רציני. המזל הביא אותי לסטודיו בניית הכינורות בהדרכתו של דניס יארובוי- אישיות מיוחדת, היחיד בין בוני הכינורות מרוסיה, שקיבל פרס בתחרות בעיר קרמונה- מולדתו של אנטוניו סטראדיבאריוס  האגדי.

הייתי בת 21. המורה שלנו- בעל ידע עצום , פוליגלוט,  הוא כתב שירה ברוסית, איטלקית ואנגלית. שמו היה  דניס יארובוי והוא הוציא ספרים על אקוסטיקת כלי המיתר ,הוא שימש כמנהל מעבדה אקוסטית באקדמיית מוסקבה, ידע פיסיקה.  אמן עם ראש אנליטי.

כמעט חמש שנים הייתי בסטודיו שלו.  חוץ ממני למדו שם עוד שבעה אנשים בגילאי 17 עד 40.
לעתים קרובות הייתי נשארת בסטודיו אחרי יום לימודים (שנמשך מהשעה 10 בבוקר
עד 6 בערב). המאסטרו קרא לי משיריו, סיפר על הצלחותיו בתחום בניית הכלים, דיבר על תוכניותיו לעתיד – אני שוחחתי איתו תמיד בשמחה רבה. יש בוני כינורות רבים, שעובדים טוב עם הידיים, אך לדניס יארובוי הייתה אנרגיה, אינטלקט ורוחניות בלתי רגילים, והוא שמח להתחלק בהם עם כל מי שרצה להקשיב וללמוד., הוא גילה את חוקי הבנייה של כינורות איטלקיים, וחקר עבודות של בוני הכינורות האיטלקיים העתיקים.

אותם בוני כינורות גאוניים  מהרנסאנס  הפכו  את העבודה של בונה כלי המיתר לאמנות אמיתית שהתפתחה במקביל ליצירת גדולי הציירים והפסלים. זו הייתה תקופת שגשוג.  היה גל ענק של התפתחות אמנות בניית הכינורות , יצירת כלי נגינה אז  הייתה מלווה בהשראה וגאונות.סטראדיברי מגילו הצעיר עד לימיו האחרונים עבד בבית מלאכה, מונע ברצונו להביא כינור לרמה מושלמת אלוהית . 

היום הכינורות של סטראדיבארי, אמאטי, גווארנרי נערכים במיליוני דולרים. לא מדובר בהערכה כספית בלבד, אלא באמנות אלוהית של יצירת הכלים האלה ובצליל שלהם.

-היום יודעים איך לחקות את הכינורות שלהם ?

אסיה-הכינורות שאנחנו יוצרים היום, רק נקראים באותו השם  ואולי גם מזכירים בצורתם את אותם כלי הנגינה. אם כי אי אפשר לטעון שכל כלי הנגינה המודרניים לא נשמעים טוב- ישנם בוני כינורות מבריקים, אחדים מהם מעפילים לפסגות בתחומם.

אך לדעתי, אף  לא אחד מהם מתקרב  לאותה השלמות שאליה הגיעו אמנים גאוניים בעבר.

אלי-למה אי אפשר גם היום לבנות כינורות כאלה,"לשחזר" את רמתם?
אסיה -יוצר מודרני יכול לעשות העתק מוצלח של, נניח, "מונה ליזה"- אך זה יהיה רק העתק. חלפה התקופה הזו.

 אין לנו היום ליאונרדו דה וינצ'י או מיכאל אנג'לו וגם אין לנו סראבדריוס . גאונות אי אפשר לשכפל.

 מאיזה חומר את בונה כינור?
אסיה – נהוג להניח, שהאיטלקים השתמשו בסוגי עץ מיוחדים ליצירת כלי נגינה.
אני משתמשת בעץ אשוח ומייפל, את החומר הבאתי איתי ממוסקבה.

כידוע לך ישנם טענות שהעצים בדרום אמריקה שמשמשים לבניית כינורות נכחדים .

בהחלט .ואלה בוני הכינורות שהזעיקו  את תשומת הלב העולמית לכך.תדעי שכל פעם שנמכר כינור , אחוז מסויים מהסכום שלו מושם בצד לפעולות  קרן לשימור העצים האלו . אני לא יודעת אם יש מקצועות אחרים שדואגים כל כך לעתיד האקולוגי של העולם .

..אסיה לוקחת חלק נפרד של הכינור – הגב, ומדגימה את מהלך עבודתה:
-דניס יארובוי הציע מערכת עובי וכיוון של הדֶקָה (החלק העליון) ושל הגב, אני משתמשת במתודיקה שלו. לכשמוכן הצד החיצוני של הדֶקָה, אני מתחילה לעבוד עם מגלף קטן חצי-עגול, מקטינה את עובי הדקה, העובי לא אחיד, לא סימטרי. במרכז ישנן צורות מסוימות, יש להן שמות משונים. פה – ה"אי" של העובי קטן,2.3 מ"מ, אם נקיש על העץ, הוא ישמיע טון ספציפי. אבל כאן- המתח העיקרי, והדקה יותר עבה 3.3 מ"מ. לאט-לאט הצורה הזו "מתפשטת" הצידה, מתקרבת לקונטור של הדקה. את העובי מודדים במכשיר מיוחד.

אלי–את לא רק בונה את הכלים, גם מתקנת אותם?
אסיה -רוב ההזמנות אכן קשורות בתיקון. כלי מיתר זקוק ליחס עדין ודואג מצד בעליו. גם כינור, גם צ'לו- כמו יצורים חיים, רגישים לשינויים מינימאליים של הסביבה: למזג אויר, ללחות. חוץ מזה מתרחשות איתם כל מיני בעיות ותקלות. אם נשמור עליהם לפי הכללים, נוכל להעריך את חייהם , ותשמר גם איכות צליל חזק, מלא ועמוק.
כינור טוב אפשר למכור ב -3000$, אך זה לא קורה לעיתים קרובות מדי. אבל גם תיקון יכול לתפוש אותי מאוד. כשכלי נגינה לאחר שיפוץ של פגם מתחיל להשמיע צליל יפה, זה מביא הרגשה בלתי נשכחת. תיקון סוחף אותי כמו, לדוגמה, יצירת שיר- כשנולדת מלה ראשונה והנושא בעקבותיה, אז אני כבר לא שייכת לסביבה. המטרה העיקרית של עבודתי- היא הצליל. כאן אי אפשר להסתדר בלי אינטואיציה .

יחד עם זאת, הכל חייב להיות נכון ומקצועי מבחינה טכנית. לא לכל כלי נגינה כמו לא לכל שיר ולא לכל משורר יש פוטנציאל גדול, אך חובתי להוציא מהכלי את המיטב.

שוק הכינורות היום מוצף בתוצרת סין זולה- כינור עולה 400-500 שקלים יחד עם קשת וארגז. רוב ההורים משוכנעים שאין צורך להשקיע בכינור טוב לילד שרק מתחיל לנגן- הרי אין לדעת, האם ימשיך ברצינות. הגיוני, אך אם הילד נוגע באמנות, כדאי לקנות לו כלי נגינה עם צליל יפה כדי שתהיה לנגן הצעיר מוטיבציה להתאמן.
עניינה אותי אמנות הביצוע וההוראה כאחת. התחלתי ללמוד אקסטרני באקדמיה בעיר גורקי. המאסטרו שלנו הביע התנגדות. הוא אמר, שכבעלת כישרון לבניית כינורות, אני חייבת להתרכז בתחום זה בלבד.
לדעתו אני "מתפזרת" לכיוונים מיותרים, היו לנו שיחות חינוכיות בנושא זה. את מבחן הנגינה האחרון בסיומו של התואר השני שלי ניגנתי על כינור שנבנה במו ידי.

-איך התחילה הקריירה שלך בארץ?
אסיה -הגעתי לראשון לציון, חודש בלבד למדתי באולפן והתחלתי לעבוד בתזמורת הסימפונית המקומית.
לא עבדתי שם זמן רב, אך הספקתי להכיר נגנים ואנשים מעניינים. היום אני מופיעה בשני הרכבים קאמריים. בשבילי מאוד חשוב הקשר עם הקהל.

אלי-את עוסקת גם במופעים לילדים ?

אסיה-כשעליתי לארץ התאהבתי במדינה ובילדים הישראלים… ההורים בדרך כלל גם נזהרים מללחוץ על ילדיהם שלומדים מוסיקה. הרי בדרך לרכישת אמנות הביצוע ישנם כל מיני אבנים ובורות כחלק מהנוף המושך- אז בזמן משבר רצוי להשקיע מאמץ. לפעמים זה קשה, אך יש טיפים שונים להתגבר על הקשיים. מסבכת העובדה שבארץ יש מבחר חוגים- הילד מתחיל משהו אחד ואז מתלהב מחוג אחר. מצד אחד- כך בגילו הצעיר הוא מתפתח בכיוונים רבים, מצד שני- בצורה רדודה, מבלי להתעמק ברצינות…
כתבתי בעברית טקסטים לארבע תוכניות קונצרטים מוסברים לילדים. אחת מהן (בשם "פיציקאטו") מספרת בצורת משחק על לידתו של כינור. אני מתחילה לנגן בכינור קטנטן (מידה 16\1) שגודל לאט-לאט. אחר כך בין כלי הנגינה (חליל צד, גיטרה קלאסית וכינור) מתפתח ויכוח- מי ינגן את המנגינה החשובה?
אנחנו כמובן משלימים ומנגנים כולנו יחד. בתכנית נשמעת מוסיקה מאת מוצרט, בטהובן, דליב.
תכנית אחרת נקראת "מהצליל אל הלב". תכנית זו היא בהשתתפות רביעיית מיתרים.

– את ממשיכה להורות ?
– בוודאי. לפני חצי שנה הוזמנתי להקים "מאפס" פרויקט גדול בבית ספר לאמנויות באשקלון. בסוף שנת הלימודים ניגנו על בימה אחת 36 תלמידי כתות א'-ג'… מקווה שאמשיך ללמד אותם. אני מלמדת גם באופן פרטי. טוב שבארץ לא נהוג ללחוץ על הילדים. מאוד חשוב שהילד יחוש כבוד עצמי, כאן אני תמיד בעדם… אם כי במוסקבה, הייתי מורה קשוחה. אי אפשר היה להתייחס אחרת לתלמיד, כששלטו נהלים "מלמעלה"- חייב לנגן מספר אטיודים, סולמות וכו'. בקונסרבטוריון הסובייטי לילד לא היה זכות דיבור, הוא בדממה היה צריך לבצע את הוראות המורה. היום מאשימים אותי בהתחשבות מיותרת.
הבנתי שאני אהיה חייבת לשנות את גישתי הפדגוגית-
אותך הכריכו  בילדותך להתאמן בנגינה?
-לא,  אני מאוד רציתי ללמוד מוסיקה… אבל בקשר לבנותיי- די דרשתי שלא יעזבו את הנגינה בשלב מסוים. היו להן מורים מצוינים (לא סוד שמורים לא מלמדים את ילדיהם- חייבת להיות מערכת יחסים מסוג אחר). בסופו של דבר שתי בנותיי הזדהו עם החינוך שנתתי. שתיהן סטודנטיות באוניברסיטת תל-אביב. ענת, בת ה-26, צ'לנית, לומדת גיאופיסיקה וגיאוגרפיה, וריטה, בת ה-24, כנרת, לומדת צרפתית ובלשנות. שתיהן ממשיכות לנגן ולהופיע באופן קבוע.

 

-אני יודעת שאת מתעסקת בכתיבת שירה, מתרגמת…
-עוד במוסקבה השתתפתי בסמינרים למשוררים צעירים, כתבתי. עם עלייתי ארצה בשנת 1989 בגיל 34, החלטתי להפסיק לכתוב בשפה הרוסית. היה לי חשוב להתאקלם בסביבה הלשונית החדשה, להבין מה משמעותה כאלמנט יצירתי בארץ. אמנם למדתי באולפן במשך תקופה קצרה מאד, אך התחלתי מספיק מהר לקרוא ספרים בעברית. אחר כך- לכתוב בעברית. שירה, מחזות, תסריטים… ברור שעזרו לי עם העריכה הלשונית, בעיקר בתי ריטה, ועם חלוף השנים, לשמחתי, קטן מספר שגיאותיי בכתיבה.
התחלתי להשמיע קולי כמבקרת מוסיקאלית, פרסמתי שתי כתבות באתר "היקום של אלי אשד". מנהל אתר זה הוא עיתונאי, סופר ו"בלש תרבות", שהאמנות הישראלית חשובה לו. התחלתי לתרגם משוררים החיים בארץ מעברית לרוסית, ואחר כך גם מרוסית לעברית… כשאני מתרגמת משורר, שאותו באמת אוהבת ומעריכה, אני משקיעה את מירב יכולתי.

אסיה יצרה בעבר שירה די רגילה. היכרות ושיחות עם העורך של אנתולוגיית השירה "ישראל 2005", המשורר והסופר אלכסנדר קוברינסקי, גרמו לה לנסות לכתוב ספרות בסגנון חלוצי.
אסיה כתבה מספר שירים ברוסית ובעברית שלרוב לא מתקבלים בצורה אחידה אלא רק תגובות קיצוניות לחיוב או לשלילה – אלא מתגובות נלהבות ועד לשליליות ביותר…

***
והנה, אנחנו מפסיקות בשיחה, ואסיה מפעילה את הDVD- להשמעת יצירתה הפואטית- המוסיקאלית, המוקדשת לזכר הנספים בשואה, יצירה שהושמעה ברשת ב' בתכניתו של אריה גולן. המוסיקה, הטקסט והדקלום מלאים בטראגיות. הויולה לא רק מנגנת- היא נשמעת כקול אנושי חי.
-היצירה בשם "אחי הבכור" מוקדשת לזכרם של הילדים שנשארו במכוני השמדה. כתבתי אותה לאחר שסיפרו לי על תינוק, שנולד וחי באושוויץ יום אחד בלבד. החלטתי שאשלח את זה לגרמניה למוזיאון היהודי. לא מזמן הייתי בגרמניה ופקיד הקבלה במלון האזין לשירי שנות ה-30-40. כנראה שעל רקע אותן המנגינות בוצע רצח השישה מיליון… הצעתי לפקיד הקבלה להאזין לדיסק שלי. הוא היה פשוט מהופנט וקפא במקום כל עוד נשמעה ההקלטה.
עוד במוסקבה פניתי לנושא היהודי בכתיבת השירה. אף פעם לא השמעתי את התוצר, אך את השייכות שלי ליהדות חשתי מילדותי – סבתי שמרה שבת, המבוגרים דיברו אידיש (לצערי אינני דוברת שפה זו – בני משפחתי השתמשו בה, כשלא רצו שנבין…)
בארץ הבנתי, שהסיפוק שאני חשה לאחר יצירת שיר בעברית הוא עוצמתי יותר מאשר לאחר שיר מוצלח ברוסית… זה באמת כך.

 

בסיומה של הפגישה אסיה אמרה לי:
– אני רוצה לפנות ליוצרים עולים – אל תסתפקו בשפה הרוסית. בוודאי שהתרבות הרוסית היא האושר שלנו. אבל מדוע נהוג להפריד אותה מהתרבות הישראלית?לרוב זה מפריע להבין, לחוש את מה שיכול להיות קרוב ויקר.לפני זמן קצר השתתפתי בסמינר סופרים ומשוררים, דיברו על פרויקט חדש שיעסוק במציאת דרכים לשיפור חיי האמנות של יוצרים בשפה הרוסית. הרי, תסכימו שישנה תחושה שהאינטליגנציה הרוסית לא מבוקשת מספיק, לא מובנת בארץ. בסמינר דנו על אפשרויות לשנות את המצב. לא לפחד להעביר את היצירה לעברית…

האינטליגנציה הישראלית אוהבת שירה, האמנות שלנו יכולה לעניין אותה, ולכותבי רוסית מוכשרים, המעבר לעברית יכול להיות מוצלח ומבורך.

אני קוראת לביטול הנתק בין יוצרים העבריים והרוסים ולהפריה הדדית בין שתי התרבויות .

קיראו גם

 

אסיה רודשטיין בויקיפדיה 

המוזיקה של איתמר גולן

הפצצת רבע טון של הפילהרמונית ביקורת מוזיקה חריפה מאת אסיה רודשטיין

השירה הנסיונית של אסיה רודשטיין

געגועי לסטלין :"ועוד כמה שירים של אסיה רודשטיין

 

אסיה רודשטיין מתרגמת את שירתו של אלכסנדר קוברינסקי

ספר לימוד מוזיקה של אסיה רודשטיין

 

 

דרוש עבד אילם: שירים של ירוסלבה פברוסקיה בתרגום אסיה רודשטיין

 

ירוסלבה פבורסקיה היא עיתונאית תרבות בשפה הרוסית המתגוררת בבאר שבע ,ועל פי הדיווחים של המומחים בנושא,דהיינו קוראי רוסית  היא אחת מכתבות הספרות יותר מוכשרות של העיתונות הרוסית .
בעברית למרבית הצער היא אינה כותבת וזה הפסד גדול עבורנו קוראי העברית .
( אם כי תרגום של מאמר ספרותי שלה  על המשורר הרוסי סרגי יסנין פורסם באתר זה בעבר ).
פרט למאמרים היא כותבת גם שירים.

להלן מבחר שירים מספר שירה רוסי שלה ששמו הוא בתרגום חופשי "חריזה חופשית " שתורגמו בידי המוזיקאית והמשוררת אסיה רודשטיין .
מלבד ספר זה היא פירסמה לאחרונה ספר שירה נוסף ב4 עותקים  מאויירים בלבד .
לשירים מלויים כמה מאיורי הספר של אחיה של ירוסלבה .

 

לוח מודעות

מאת ירוסלבה פבורסקיה

מדור הדרושים

דרוש עבד אילם,
אבל קשוב וזמין,
פותר חלום, אציל וקורא מחשבות –
כל זאת באדם אחד.
תיבת הדואר שלי אַכזָב,
פתוחה לנרשמים, אך ריקה.
אני חוששת שלשווא יזוֹם פוֹנֶה
לתקוע טריז ביני ובין גורלי.

בהזדמנות ובאיכות גבוהה –
אי גן- עדן במחיר קורץ!
נחלים זורמים מהר,
ציפורים שרות בחורף
מעצי תפוח, מבין עופאים,
מי בריכה חמימים ונעימים,
כרי- דשא נוצצים בשכחה ברוכה,
בנות- ים רוקדות עם כוכבים,
חגיגה בלא הפוגה.
התקרבו, קְנו סחורה יפה –
אי גן- עדן לכרותֵי ילדות,
אפשר בתשלומים,
כולל חלום, תוּמָה וָחסד.

 

מופע

סוף סוף על הבמה שלנו!
אמן ענק בסיור הופעות עולמי
בקונצרט ראווה. הכניסה ללא תשלום.
אל תחמיצו!
שקיעה כזאת כבר לא תחזור.

שבחי הפרסומת

אצלנו הכי זול במדינה, תכנסו הלילה.
כל הקונה שלוש נשיקות צרפתיות
יקבל הטבה – זיבה כיין המשומר
כל המשלם על מבט מפשיט בגדים,
יקבל באותה עסקה מבט דומה
חושני אף יותר.
איש לא ייצא בלי תשורה.
אדוני הנדיב, קְנה בחורה.
אנו עצמנו נדאג להצית
פרצי-קנאה באשתך המזדקנת.

למסירה – גיטרה לידיים טובות.

כן, אתמסר.
היו לגיטרה זמנים שמחים,
בחורים נמשכו אליה לרֶנֶן בחברותא
כמו אדם קדמון שנמשך לאש.
חברי רחקו ממני,
המיתרים החלודים
והמפתחות השבורים
גונחים בכאב למגע
עד כי שוב לא יוכלו לתקון.

חיפושים

בשבי הספקות, האשליות
המשורר קורא לשוב הנשמות,
שאיבד בחלוף ילדותו.

 

 

סחר חליפין

אתן שלושים שנה חסרות בושה
תמורת אמונה, רוך ובתולים.
אחליף קליפות ימַי הפזורות
בדמות חלומי הניבטת לעד.
אחליף חשיכה בקרן- אור,
בלגימה של חופש לא מכאן.

אקנה חוזה הזוי לחיים עד בלי די
עם אחריות בלתי- חוזרת.
כיוון שענייה אני – אתן תשלום בדם.
אפשר מדם קרבן, או דם תרומה או דם- עוֹנָה.
אמכור עצמי תמורת מלה טובה.

פזמון אקסטאזת החיים

ליצן זעיר רקד תלוי על חוט,
באדישות נכנע לַכוח.
אך אין העולם תמיד נוהג כמותו.

אני אלך על מוט מעל תהום.
גופי ספוג קרני הכוכבים,
מחזיר קשתות ברק אל השמים,
עת מתנגנת המוסיקה שלי –

כי בתוכי יש מוסיקה,
בתוכךֳ יש מוסיקה,
ובתוכם יש מוסיקה –

הקשב לה, אתרסק.
סיפוק הנפילה,
ורסיסי יהיו צלילי הסוד.
מה שנקרא עד כה חיים קשים,
יהפוך לאור אין קץ, לאור האושר,

כי בתוכי יש מוסיקה,
בתוכךֳ יש מוסיקה,
ובתוכם יש מוסיקה –

האזן לה, כי זורם כאן מעיין הדם.
שחרר מחשבותיך, כמו יונים,
רקוֹד, הקשב, הגוף אומר: הרי

בתוכךֳ יש מוסיקה,
ובתוכם יש מוסיקה,
בתוך תוכנו מוסיקה אחת.

 

תרגום חופשי מרוסית –
אסיה רודשטיין,

ערך אייל נוה
ת"א 2007–08–22

קיראו גם :

בעיה של שפה : עוד שירים מאת ירוסלבה פברוסקיה

יסנין שלי מאמר מאת ירוסלבה פבורסקיה

 

גלגיליות :עוד מאמר מאת ירוסלבה פברוסקיה 

 

שירתו של אלכסנדר קוברינסקי

אני שמח לפרסם לראשונה בעברית את שירתו של אלכסנדר קוברינסקי משורר ישראלי מוכשר הכותב ברוסית שיצירתו מעולם לא תורגמה לעברית ,והיא בהחלט ראוייה לכך .

אלכסנדר קוברינסקי – גר יותר מארבעה עשורים בעיר דנפרופטרובסק, שבאוקראינה.
בזמנו של השלטון הסובייטי לא ניתן לאלכסנדר לפרסם את יצירותיו.הוא היה אז אסיר ציון בברית המועצות .

הוא  עלה ארצה בשנת 1987.ומאז הוא חי בארץ וכותב ברוסית שירים פילוסופיים ואחרים מורכבים ביותר.
קוברינסקי תרגם לרוסית רבים ממשוררי ישראל. הוציא לאור יותר מ-10 ספרים בפילוסופיה,
בלשנות, שירה ופרוזה ( רומנים וסיפורת).
שיריו של מר קוברינסקי שהם קשים ביותר לתרגום תורגמו בידי אסיה רודשטיין המוכשרת .
אז להלן לראשונה בשפה עברית מדגמים קטנים משירה ענפה ביותר

 

דיוגנס

יושב על המדרכה-
בכובעו נדבה יומית-
שכר אובדן רגלו השמאלית.
בחבית החשיכה
בחילה אלכוהולית נכה-
מתאבל הוא על גדוד וקיצו
בקול צרוד של ארצו.

אלכסנדר קוברינסקי,
באר יעקב,
04.04.2003-28.02.2004
תרגום מרוסית- אסיה רודשטיין,
ת"א, 2007–07–12

 

הפכתי עצמי לחלון
אור עובר דרכי
יש מסגרת יש זכוכית
אך אינני נראה ביניהן

בדירה רשרוש קליל
בחושך גר צליל מתמשך
אולי עכבר מתגנב
אולי חתול ששורט

באקווריום בתחתית
רותחות בועות אוויר
בפינת קירות לבנים
ברגליים זבוב משחק

ואתמול הסתכלת דרכי
למטה לעומקי החצר
על אדן חלונך ציפור
פנס נוצץ סגול

את פיך פתחת מעט
בחלון השתקפה שפתך
זיעתך המלוחה עלי
ונוסטלגיה של מצחך.

אלכסנדר קוברינסקי
11.02.2002 באר יעקב
(שיר זה הוא מחורז במקור)
תרגום מרוסית-אסיה רודשטיין
2007–07–09, ת"א

יקום

עליו הכל, שדבר איני יודע,
אני הולך- נזכר, לאט, לאט!

אלכסנדר קוברינסקי,
1960, דנפרופטרובסק,

אלכסנדר קוברינסקי  ייסד אתר  הספרייה האלקטרונית בשפה הרוסית –

 

/