ארכיון תג: אריאל זילבר

חלומו של אריאל זילבר: ניתוח של הפזמון "חולם"

 

בימים אלו הודיע הזמר אריאל זילבר על כך שהוא רץ לכנסת במיסגרת מפלגת הימין הקיצונית" ארץ ישראל שלנו"  של שלום דב וולפה וברוך מרזל שהוא כבר הודיע על תמיכתו בה עוד בבחירות הקודמות.
אז זילבר חיבר, הלחין ושר  שיר בחירות מיוחד למפלגת חזית יהודית לאומית של ברוך מרזל.

בבחירות האלה הוא ישודרג.  הזמר ישובץ באחד מארבעת המקומות הראשונים ברשימת המפלגה לכנסת. אם יזכה יהיה זילבר הזמר המקצועי הראשון שנכנס לכנסת ( אם כי היו כבר זמרים לפניו בכנסת , עקיבא נוף וגם פנינה רוזנבלום ). אבל בהחלט ייתכן שהוא גם לא יהיה האחרון . האם כפי שאנו רואים עיתונאים הרצים בפוליטיקה נראה בעתיד גם זמרים כמו נניח שלמה ארצי ? או אביב גפן ?או בדרנים כמו דודו טופז?
לרגל ההודעה המפתיעה חוזר חיים מזר שכבר עסק בעבר בכמה משיריו של הזמר אל אריאל זילבר אל שיר נוסף שלו.מהעבר הרחוק הלא פוליטי .

 

 

 

חולם

מילים: אריאל זילבר 

לחן: אריאל זילבר

 

עוד מעט קאט ונגמר
הקיץ עבר
זכרונות בני חלוף
אהבות על החוף

אך הפעם
לא אשכח מן הסתם
עוד נשארה התחושה
ותקוות לתקופה חדשה

חולם
חי ונושם
חלום אין לו שם
הלב עוד הולם
כמו פעם

אוהב
לא מתעצב
הגבול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

קשת פרוסה בענן
ידעתי לאן
נסתתמות טענותי
שאלו ידידי:

המצאת?
כן עניתי, ודאי!
פעם אותה התחושה
ותקוות לתקופה חדשה

חולם
חי ונושם
חלום אין לו שם
הלב עוד הולם
כמו פעם

אוהב
לא מתעצב
הגבול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

חולם
חי ונושם
חלום אין לו שם
הלב עוד הולם
כמו פעם

אוהב
לא מתעצב
גדול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

אוהב
לא מתעצב
הגבול הוא הלב
ראשו מתערבב
בשמיים

תחושת חסך שבאה על סיפוקה

מאת חיים מזר

 

שיר זה מתאר תחושה של אי שקט שמחברו מתנסה בה.הוא מרגיש כי דבר מה מציק לו. הוא נמצא בתחושת חסך לא ברורה המתבהרת בהמשך .כאשר תובנה זו מתחוורת לו הוא נמצא על סיפה של התעלות נפשית. בשיר זה 11 בתים וחלק מהם חוזרים על עצמם. המבנה הוא של 1,2,3,4,5,6,3,4,3,4,4. מבחינת התוכן לשיר שני חלקים .חלק ראשון בתים אחד עד שישי,חלק שני בתים שביעי עד אחד עשר. הבתים בחלק השני מופיעים לסירוגין בית שלישי,בית רביעי,בית שלישי,בית רביעי,בית רביעי.

חלק ראשון:

חלק זה פותח בתיאור זכרונות מהעבר.התיאור מתייחס לקיץ כאשר עונת שנה זו היא מטאפורה לתקופת העלומים. תקופה שהיו בה הרבה אהבות ועם ההתבגרות, אלה עוברות למחוזות הזיכרון, של מה שהיה. השימוש במילה "קאט" מציג אותן כאפיזודה מתוך סרט.היתה תקופה והיא נגמרה. יחד עם זאת המחבר מרגיש שחסר לו דבר מה שהוא עדיין לא יכול להגדירו.עם סיום תקופה בחיים נפתחת תקופה חדשה,תקוות חדשות ועימן חלום חדש.כשם שבתקופת הנעורים הלב הלם בעוצמה עם כל אהבה חדשה,כך גם הפעם.בעקבות החלום מתעוררת אהבה מסוג חדש שהלב נוטל בה חלק משמעותי ביותר. "לב שראשו מתערבב בשמים". השכל מתמזג עם האהבה."קשת פרוסה בענן" הנותנת מענה לשאלות שהתעוררו ובאו עתה על סיפוקן.בבתים חמישי ושישי שומעים מעין רב-שיח בין המחבר לבין חבריו.הבית החמישי מסתיים בשאלה הגולשת לבית השישי ובבית זה באה התשובה. חבריו של המחבר הבינו שהוא נמצא בחיפוש תשובות לשאלות ולחיבוטי נפש שניקרו בליבו.לאור השינוי שחל בו חבריו שאלו אותו "המצאת?" תשובתו היא החלטית .הוא מרגיש כי השאלות אותן שאל הגיעו לפתרונן ועימן "תקוות לתקופה חדשה". תקוות המופיעות לראשונה בבית השני .החלומות שהתממשו הם במישור הרוחני.

חלק שני:

החזרות לסירוגין על בתים שלישי ורביעי, בית המתאר חלום ובית המתאר אהבה שבאה על סיפוקה יכולים להעיד על המתח בו היה שרוי המחבר עד שהגיע לתשובות אותן חיפש.רמז נוסף לכך אפשר למצוא בהבדל שבין הבית העשירי לבית האחד עשר.ההבדל ביניהם הוא במילה אחת .בבית העשירי נאמר "גדול הוא הלב" ובבית האחד עשר נאמר "הגבול הוא הלב".זו הפעם היחידה שהמילה גדול מופיעה בשיר והיא יכולה להעיד לאיזה מימדים הגיעה הכמיהה של הלב לאהבה חדשה. המילה "גבול", בבית האחרון יכולה להעיד על הגבולות שלו. הלב אמנם יכול להגיע לשמיים אבל לא מעבר לכך. כאילו הוא רוצה לשמור על איזה שהן פרופורציות. לא ללכת מעבר ליכולות הטבעיות שלו.

 

ראו גם

חולם : הקליפ

 

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

חיים מזר על היאוש של אריאל זילבר

חיים מזר על האמונה של אריאל זילבר

 

האמונה של אריאל זילבר: ניתוח הפזמון "מסך עשן"

 

חיים מזר ממשיך בפרויקט אריאל זילבר שלו שבו הוא מנתח פזמונים שונים של אחד הזמרים הישראליים השנויים ביותר במחלוקת כיום אדם שהפך מיקיר הקונצנזוס כפי שהיה בראשית הקריירה שלו למישהו שנמצא אי שם מעבר לחלק הימני הקיצוני ביותר של המפה.  יוצר שהוא כיום כמעט בגדר מוקצה בעיני חלקים מהציבור.
הפרוייקט יגיע לשיאו בקרוב במאמר מקיף על יצירתו של אריאל זילבר.

מסך עשן

מילים: אריאל זילבר
לחן: אריאל זילבר

אנחנו במסך עשן
מנותקים מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה

אנחנו במסך עשן
מתנדנדים מפה לשם
ואפילו שאני עיוור בחשכה
אני הולך לי בדרכי בבטחה

ועולמי מתחכך בעולמך
וחלומי מסתבך בחלומך
שני כדורי עשן
מתגלגלים, משתכשכים ברוח הקלילה
משתוללים הם בגבהים, שמחה גדולה

וכוכבים נוצצים במבטך
וגורלי כבר נקשר בגורלך
שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

אנחנו בעסקי נדל"ן
ומקבלים הכל מן המוכן
אחד תופר, שני עוזר, שלישי גוזר
ויש אחד שאת החלומות פותר

אנחנו בעולם החם
מפטפטים על הא ועל דא
וכבר קיבלתי פה ושם גם למידה
לאן אני הולך ומאין אני בא

ועולמי מתחכך בעולמך
וחלומי מסתבך בחלומך
שני כדורי עשן
מתגלגלים, משתכשכים ברוח הקלילה
משתוללים הם בגבהים, שמחה גדולה

וכוכבים נוצצים במבטך
וגורלי כבר נקשר בגורלך
שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

אנחנו במסך עשן
מנותקים מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה

 

הוא והיא ואלוהים

מאת חיים מזר
מסך עשן  של אריאל זילברהושמע לראשונה ב-1998 יש בו רמזים לשינוי האמוני שהתרחש בגישתו של אריאל זילבר לדת,מאדם חילוני לאדם דתי. במבט לאחור על שיר זה ,אפשר לחוש באי השקט הפנימי שלו שבסיכומם של חיפושי דרך מצא את מקומו כאדם מאמין עם כל סממני הביטוי המוחצנים המתלווים לכך. שיר זה בנוי מאחד עשר בתים שבחלקם הם חזרה על בתים קודמים.מבנה השיר על פי סדר הבתים הוא 1,2,3,4,5,6,7,3,4,5,1 .בשל הדמיון הכמעט מלא בין הבית הראשון לבית האחרון לשיר מבנה מעגלי.

בתים ראשון ושני:

אנחנו במסך עשן
מנותקים מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה

אנחנו במסך עשן
מתנדנדים מפה לשם
ואפילו שאני עיוור בחשכה
אני הולך לי בדרכי בבטחה

הכותב מספר על עצמו ועל אהובתו הנמצאים בתוך מסך עשן המנתק אותם מסביבתם. באותה סביבה הכל מאורגן ופועל בדייקנות רבה.שניהם פועלים בתוך כאוס ולמרות זאת הם רגועים ובטחונם בעצמם רב.למרות שאהובתו עברה דרך לא קלה,היה עליה לעבור משוכות רבות ובכל זאת היא מצאה את דרכה.עד כמה דרכם בעייתית בתוך אותו מסך עשן? התיאור נמסר בבית השני. הליכתם בתוך מסך העשן אינה יציבה משל היו שיכורים ומצבו של הכותב קשה יותר. הוא מרגיש את עצמו כמו סומא בדרכו ובכל זאת הוא בטוח בדרכו.

בית שלישי:

ועולמי מתחכך בעולמך
וחלומי מסתבך בחלומך
שני כדורי עשן
מתגלגלים, משתכשכים ברוח הקלילה
משתוללים הם בגבהים, שמחה גדולה

בית זה מתאר את המפגש בין האוהב לאהובתו אהבה בעלת עוצמה רגשית חזקה.שני עולמות הנוגעים זה בזה ומתמזגים אחד בתוך השניה עד כדי כך שחלומו של האחד הפך לחלק בלתי נפרד מחלומה של האהובה ולהיפך.הם כמו כדורי עשן.כדורי עשן הם כדורים שאין בתוכם כמעט כלום ובשל כך הם מתרוממים למעלה ונעים לכל מקום אשר תישא אותם הרוח.כדורי העשן הם מטאפורה לתחושת ההתעלות שלהם .הם השתחררו מהלבטים שהתלוו אליהם וכבלו אותם עד כה.בחוויה שהם מתנסים בה הם מגיעים למצב אקסטטי.תחושת ההקלה היא כה גדולה עד כדי כך שאפילו רוח קלה יכולה להעיף אותם לכל מקום והם לא מרגישים בשום חרדה שהיא. כל כולם שמחת חיים אחת גדולה.

בית רביעי:

וכוכבים נוצצים במבטך
וגורלי כבר נקשר בגורלך
שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

הקשר בין האוהבים הוא כה חזק עד כדי כך שלשניהם גורל אחד.תחושותיה של האהובה כה יוקדות עד כי הכוכבים משתקפים בעיניה.אם בבית השלישי האוהב והאהובה משולים לכדורי עשן בבית זה הם משולים לאלומות אור. לא משהו פריך,אלא מוצק יותר עם הרבה כוח.כוח של אנשים בעלי ביטחון עצמי רב המוכנים להמשיך הלאה עד כי "גם אלוהים,כבר מתחשק לו לעזור" משפט זה מזכיר אמרה תלמודית שאלוהים עוזר לאלה העוזרים לעצמם. רק משעה שבני הזוג מצאו את דרכם,אלוהים הושיט להם יד ,חיזק אותם ונתן להם את ברכתו כי בחרו בדרך הנכונה.

בית חמישי:

שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

בית זה הוא חזרה על שלוש השורות האחרונות של הבית הרביעי.הכפלה זו נותנת יתר עוצמה לתחושותיהם של בני הזוג.הם שלמים עם עצמם בבוחרם בדרך החדשה.כל אחד לחוד ושניהם ביחד.

בית שישי:

אנחנו בעסקי נדל"ן
ומקבלים הכל מן המוכן
אחד תופר, שני עוזר, שלישי גוזר
ויש אחד שאת החלומות פותר

בית זה מתייחס לדבר הפרוזאי והחומרי ביותר ,הנדל"ן.העסקים הם כה מוצלחים עד שהכל בא בקלות ללא שום מאמץ. כל אחד מרוויח את חלקו.כולם יוצאים נשכרים,זה שתופר,זה שעוזר וזה שגוזר אם כי קשה לדעת למי בדיוק או לאיזה סוג של אנשי מקצוע אריאל זילבר מתכוון.לכל אחד יש חלום משלו ,אבל רק מי שהוא מאוד מסוים יכול להבין פשרם של חלומות אלה.

בית שביעי:

אנחנו בעולם החם
מפטפטים על הא ועל דא
וכבר קיבלתי פה ושם גם למידה
לאן אני הולך ומאין אני בא

בית זה הוא המשכו של הבית השישי אבל ברמה אחרת. אם בבית הקודם התיאור הוא בעל אופי כלכלי עם רמיזה דתית בסופו,בבית זה התיאור הוא חברתי ומתוארים בו האווירה הכללית ואופי הקשרים החברתיים. אלה קשרים של שיחות חולין קלילות ולא מחייבות.השורה השלישית רומזת על דבר מה שהתרחש מתחת לקרקע:"וכבר קיבלתי פה ושם למידה" כבדרך אגב ובהדרגתיות התפתחה אצל האוהב תובנה חדשה. הוא קיבל למידה,מושג שבמהותו הוא דתי-לימודי קודש. בעקבות זאת הוא הגיע לתובנה של "לאן אני הולם ומאין אני בא",היפוך של הביטוי "דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך". ההיפוך בו אריאל זילבר משתמש מעיד על סדר התפתחות התובנות שלו. התברר לו מה היעד העתידי שלו ובעקבות זאת התחוור לו מהו המקור שממנו צמח והתפתח.

בתים שמיני עד אחד עשר הם חזרה על הבתים הקודמים .מסך העשן מקבל משמעות רחבה יותר. הכותב ואהובתו נמצאים בתוך עולם פרטי משלהם.הם מודעים למה שמתרחש סביבם אבל מתוך בחירה החליטו לא ליטול בו חלק.אותה הארה שנתגלתה להם ממלאת אותם ואין להם צורך בריגושים שמציע העולם שמחוץ להם.שורות חמישית ושישית בבית האחרון הם חזרה על שתי השורות הקודמות להם,מה שמעיד שוב על בטחונם העצמי שהתחזק בעקבות שינוי הדרך אותו עשה.

 

ראו גם

מסך עשן הקליפ

 

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה

אריאל זילבר בפייסבוק 

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

חיים מזר על היאוש של אריאל זילבר

חיים מזר על חלומו של אריאל זילבר

היאוש של אריאל זילבר: ניתוח הפזמון "הנה אנחנו המיואשים "

מבקר הפזמונים של האתר חיים מזר חוזר לנתח את יצירתו של הזמר אריאל זילבר שבו כבר עסק בעבר כאשר דן בשירו "בטי בם ".והפעם שיר יאוש בעל אופי תנ"כי  "הנה אנו המיואשים " ….
ובקרוב יופיע כאן לראשונה מאמר סקירה וניתוח מקיף ביותר של מזר על כלל יצירתו של אריאל זילבר שיפתח מדור חדש באתר זה שבו נסקור לא רק יצירות ספציפיות של אמנים מבצעים ,אלא נדון וננתח את כלל יצירתם.

הנה אנו המיואשים

מילים: אריאל זילבר
לחן: אריאל זילבר

הנה אנו, המיואשים
בחיים אנו מתקשים
לא, אבל לא מתלוננים
רק תוהים ובוהים
אלוהים, איך עוברים החיים

איך שמשון באשתאול היה אכבר גבר
ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל
לה לה לה…

איך ניסינו להיות שונים
ולעלות בסולם הערכים
חרף כל המאמצים
אז כלום עוד לא זז
אנחנו לא מרוצים

איך אדם וחווה אכלו פירות בגן עדן
ואיך אני יושב פה, אוכל עוגיות בשק"ם
לה, לה, לה…

איך אל שרה באו מלאכים, אני נזכר לי
ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'רלי
לה, לה, לה…

איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף
לה, לה, לה…

כך הגענו עד עצבות גדולה
ולא נוקטים בשום קו פעולה
והדרך, לאן היא מובילה?
אולי אנחנו לא בנויים בשבילה

איך יוסף היו לו חלומות לפענוח
ואיך אני עם החלומות שלי ברוח
לה, לה, לה…

אבל איך אפשר עם המחשבות האלו כך לחיות
אולי גם לי עתיד פתאום משהו לקרות
לה, לה, לה…

אז אולי אני, אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

אז אולי אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

הירואיות מקראית ומצוקת ההווה

מאת חיים מזר

השאלה המתבקשת לנוכח שם השיר "הנה אנו המיואשים" היא ממה נובע היאוש? מה מניע את אריאל זילבר לחשוב על היאוש? משם השיר אפשר לראות שאין מדובר ביאוש,פרטי ,אלא במשהו ציבורי.ניסיון להציג תחושה של הציבור כולו.מקריאת השיר אפשר לראות שהיאוש איננו נובע מאירוע טראומטי ,אלא מתוך השוואה לעבר הרחוק,לתקופת המקרא.תקופה בה פעלו דמויות גדולות מהחיים וכי בני תקופתו של אריאל זילבר לא מסוגלים להגיע לרמתם.היאוש נובע מתוך איזו שהיא הידרדרות .השיר בנוי מאחד עשר בתים שיש בהם שילובים שונים של עבר,הווה, עתיד ושל גוף ראשון יחיד ורבים.

בית ראשון:

הנה אנו, המיואשים
בחיים אנו מתקשים
לא, אבל לא מתלוננים
רק תוהים ובוהים
אלוהים, איך עוברים החיים

בית זה הוא תיאור בזמן הווה ומציג את תחושת הרבים,היאוש.הניסיון הלא קל להתמודד עם המצוקות בלי יכולת לתת להן מענה.תחושה של החמצה שאפשר היה להגיע להרבה יותר ,אבל זה לא הסתייע.כאילו שאפשר היה להגיע להישגים רבים ומשמעותיים.לא מוצגות בבית זה שאלות בנוסח למה ועד מתי. מין קבלת הגורל כפי שהוא.ישנן אמנם תהיות אבל בנוסח מינורי ,הרמת גבה לכל היותר. אריאל זילבר מרגיש את עצמו כמו שליח ציבור העומד בפני האלוהים בבקשה לעשות מעשה .להוציא את הציבור מהמצוקה ולתת לו להרגיש שהחיים אינם עוברים סתם כך.

בית שני:

איך שמשון באשתאול היה אכבר גבר
ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל
לה לה לה…

בבית זה נעשית השוואה ראשונה עם דמות מקראית,שמשון רב הכוח הפיזי ורב התושייה שידע להשתמש בכישוריו כדי להתמודד עם הפלישתים. השימוש בסלנג "אכבר גבר" בא להמחיש את עוצמת כוחו של שמשון והנה מחבר השיר מה הוא עושה? בסך הכל מפנה את הזבל מהעיר.עובד עירייה העושה את עבודתו נאמנה ,אבל לא יותר מכך.ראוי לשים לב לערים אותן אריאל זילבר מזכיר,אשתאול ואשקלון,שתי ערים פלישתיות. האם יש כאן רמיזה פוליטית ,ביקורת כנגד צה"ל שאינו פועל באותה נחישות כנגד הפלשתינאים כמו ששמשון ידע לעשות זאת כנגד הפלישתים?

בית שלישי:

איך ניסינו להיות שונים
ולעלות בסולם הערכים
חרף כל המאמצים
אז כלום עוד לא זז
אנחנו לא מרוצים

תיאור העבר,אבל עבר קרוב מאוד,סמוך להווה.הציבור עשה ניסיון לעשות משהו,לשנות ממנהגו ולפעול על פי קוד ערכים מוסרי.יתרה מכך, נעשה ניסיון להעלות את רמת המוסר,אבל התחושה של דריכה במקום לא השתנתה.צריך להיות משהו נוסף שילווה את ההתנהגות הנורמטיבית ויהפוך את החיים לראויים יותר. התוצאה היא אי שביעות רצון מהמצב הקיים.

בתים רביעי-שישי:

איך אדם וחווה אכלו פירות בגן עדן
ואיך אני יושב פה, אוכל עוגיות בשק"ם
לה, לה, לה…

איך אל שרה באו מלאכים, אני נזכר לי
ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'רלי
לה, לה, לה…

איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף
לה, לה, לה…

כמו בבית הראשון שילוב בין העבר המקראי להווה.בניגוד לבית השני בו ישנה התייחסות לדמות מקראית אחת בבתים אלה ההתייחסות היא לקבוצת דמויות מקראיות ומנגד מצבו של היחיד בזמן העכשווי. ההנגדות מציגות סיטואציות של מצוקה.מצד אחד אדם וחווה שנהנו מפירות עסיסיים וטבעיים ומנגד כל מה שיש לו זה עוגיות השק"ם. מאכל אמנם טעים אבל לא מספיק מזין.

אי אפשר שלא לשמוע כאן התייחסות לשירות המילואים שהוא חלק מהוויה הישראלית. סיטואציה שניה היא של המלאכים שביקרו את אברהם ,זה נהג בהם כמנהג הכנסת האורחים המכובדת ואלה הבטיחו לו כי בעוד שנה אשתו שרה תלד בן,חרף גילה המבוגר.

המלאכים שהוא מכיר הם המלאכים של צ'ארלי. מזכיר את סדרת הטלוויזיה "המלאכיות של צ'ארלי" .אותן נשים מחוטבות שופעות מיניות שנשלחו למשימות מסוכנות נוסח ג'יימס בונד ותמיד ממשו את המטרות שהוצבו בפניהן. אריאל זילבר יודע שמלאכיות אלה לא תוכלנה לעזור לו במאום.מדובר בסרט,משהו לא מציאותי.הרושם המתקבל כי הוא מחפש גיבור-על הנמצא מחוץ למסגרת הקיימת שיעזור לו להחלץ מהמצוקה אבל אותו אחד לא יבוא.

יש לשים לב גם למין של המלאכים בבית זה-גברים.קשה לו לקבל את הרעיון שגם אישה יכולה לעזור.בסיפור בריאת האדם נאמר כי אלוהים ברא את האיש כדי שתהייה עזר לאדם "כי לא טוב היות האדם לבדו" המחבר מוכן להשאר במצבו הקשה,אם העזרה תבוא מאישה.העזרה חייבת לבוא מגבר. הסיטואציה השלישית היא ההנגדה בין הנביאים לבינו. הנביאים חיפשו את הצדק והחסד.הם חיפשו ערכים והוא מחפש כסף. כשם שהנביאים לא הצליחו להפוך הציבוריות המקראית לאנשים צדיקים ועושי מעשי חסד,כך הוא לא הצליח להגיע למעמד הכלכלי הנכסף.התחושה שלו היא חסך בדברים בסיסיים אוכל,ידידים ורווחה כלכלית.

בית שביעי:

כך הגענו עד עצבות גדולה
ולא נוקטים בשום קו פעולה
והדרך, לאן היא מובילה?
אולי אנחנו לא בנויים בשבילה

כמו בבית הראשון גם בבית זה תיאור המצב הוא בזמן הווה. כמו שהבית הראשון פותח בהצהרה "הנה אנו", כך בית זה פותח בהצהרה :" כך הגענו".גוף ראשון רבים.התחושה היא של עצבות. אם בבית השלישי מתואר מאמץ שנעשה לשינוי המצב ,בבית זה לא ננקטת שום פעולה.תחושה של יאוש וחוסר אונים. התוצאה, אפטיה, דרך שלא ברור להיכן הולכים בה. השאלה "אולי אנחנו לא בנויים בשבילה" היא בבחינת אמירה המנסה אולי לתרץ מצב מצוקה זה. במשתמע נאמר שהציבור לא ניחן בכוחות נפשיים לחלץ את עצמו.הוא לא ניחן בעוז הנפש ועקשנות להילחם בחירוק שיניים להגיד,עד כאן!

בתים שמיני-תשיעי:

איך יוסף היו לו חלומות לפענוח
ואיך אני עם החלומות שלי ברוח
לה, לה, לה…

אבל איך אפשר עם המחשבות האלו כך לחיות
אולי גם לי עתיד פתאום משהו לקרות
לה, לה, לה…

חזרה לנגדה עבר הווה. הדמות המוצגת היא יוסף כמי שידע לפתור חלומות ובעיות אישיות. למחבר אין חלומות שיתנו לו רמז לפיתרון אפשרי וכי אולי יינתן בהם פתח תקווה לשינוי עתידי. ההתפכחות באה מיד. לא מדובר, אלא בחלומות ברוח והבנה שאין להישען על חלומות מסוג זה. חזרה אל המחשבה המוצגת בבית החמישי "ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'ארלי?"

בתים עשר-אחד עשר:

אז אולי אני, אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

אז אולי אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

הפעם החיבור הוא בין עבר לעתיד. הדמות המוצגת היא אליהו הנביא.כשם שאליהו עלה בסערה השמיימה ,כך גם הוא יעלה בסערה השמיימה ,אלא שהוא יעשה זאת באופניים.הרבה פחות דרמטי. שני הבתים דומים זה לזה ביסודם מבחינה טקסטואלית. הבית העשירי פותח במילים "אז אולי אני,אני…" והבית האחד עשר פותח במילים "אז אולי אני…" בבית העשירי ישנה הכפלה של המילה אני.להדגיש את האני הפרטי שלו בלבד. הפיתרון היחידי הוא אסקפיסטי במובהק .לברוח מתוך המצוקה לאיזה שהוא עולם ערטילאי.

ראו גם :

הנה אנו המיואשים :הקליפ

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה

אריאל זילבר בפייסבוק 

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

חיים מזר על היאוש של אריאל זילבר

חיים מזר על חלומו של אריאל זילבר

 

פזמונים תנכיים והיסטוריים :מאגר מידע

הטרגדיה של בטי בם: ניתוח הפזמון הידוע של אריאל זילבר

"תוצאת תמונה עבור אריאל זילבר בטי בם

"בטי בם " הוא אחד השירים הידועים ביותר  של הזמר אריאל זילבר ,חיים מזר במדורו הקבוע של ניתוח פזמונים ידועים מנתח את משמעויותיו הנסתרות מעין .

 

הטרגדיה של בטי בם

מאת חיים מזר

בטי בם

מילים: אריאל זילבר

לחן: אריאל זילבר

כמו שערה על ראש קרח
כמו כלב בלילות ירח
כמו מסיבה שאיש לא בא
יושבת, בוכה
הלכתי לבקש סליחה.

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.

כמו אחד שלא בטוח
היא כמו נוצה, נוצה ברוח
הכל קונה, מאמינה
וכל איש חשוב
הלך, הלך מבלי לשוב.

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.

אין שלום ואין כבר כוח
ואין, כבר אין, לאן לברוח
כמו בגלויות הכל שטויות
ואין מה לומר
אם לא היום אולי מחר.

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה

בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.

 

בשיר זה מתוארת אישה בשם בטי בם המנסה בכל כוחה להשיג מקובלות חברתית, תשומת לב וחמימות ולא מצליחה בכך. השיר בנוי משלושה בתים ופזמון החוזר על עצמו שלוש פעמים ומחצה. פעם ראשונה הפזמון החוזר בא במלואו לאחר הבית הראשון.בפעם השניה הוא מובא במלואו לאחר הבית השני, חצי פעם לאחר הבית השלישי ומיד לאחר מכן במלואו.

בית ראשון

כמו שערה על ראש קרח
כמו כלב בלילות ירח
כמו מסיבה שאיש לא בא
יושבת, בוכה
הלכתי לבקש סליחה.

בית זה פותח בהשוואות .המילה כמו מופיעה בתחילתן של שלוש השורות הראשונות וכל אחת מעוררת אסוציאציות קשות. בשורה הראשונה "כמו שערה על ראש קרח", הראש שהיה פעם שופע שער, נשארה עליו רק שערה אחת..בדרך כלל ראש מלא שער מציין נעורים,מלאות,חיות ויכולת לשנות תסרוקות. השערה היחידה יוצרת רושם של בדידות, גלמודיות,,זקנה. אין אף אחת לידה."הכלב בלילות ירח," יוצר תחושה של שוטטות.כלב שמסתובב בחוץ ,אין לו מי שיפנק אותו ומי שישחק איתו. נביחותיו הן חלולות ,אין להן מענה. אין מי שישים לב אליהן. למקרא השורה השלישית "כמו מסיבה שאיש אחד לא בא" הלב נחמץ. קשה שלא להזדהות עם מי שמכין או מכינה מסיבה ואף אחד לא בא. ההרגשה היא משפילה ומעליבה.בטי בם משקיעה מעצמה וממרצה כדי לזכות באיזו שהיא שמחת חיים וכל מה שנשאר לה הוא להתייפח מכאב ומבושה. בשורה האחרונה "הלכתי לבקש סליחה", מי שכנראה עזר לה בכל ההכנות לא מרגיש בנוח .כל מה שנשאר לו הוא מעין נחמה ובקשת מחילה. תחושת אשמה שהוא היה חלק מאותם שהוזמנו ולא רצו לבוא.

המילה אוהבת חוזרת על עצמה בפזמון שלוש פעמים,מה שמעיד על אהבתה הרבה של בטי בם לזולת,אבל בסופו של דבר היא נשארת בגפה. האם יש בה משהו דוחה?קשה לדעת. מכל מקום קשה שלא להרגיש בתמימות שלה. יש לשים לב לרצף המילים באמצע הפזמון החוזר:"אוהבת לבדה/אוהבת אבודה",.הבדידות קשה מנשוא ומתלווה אליה תחושה של חוסר אונים.האמפתיה כלפי בטי בם היא רבה.זה שבא לבקש סליחה,מה הוא עושה? הולך איתה לים "נשכב ביחד על החול החם".החום לא בא מצד מבקש הסליחה.הוא הולך איתה לים מכיון שהוא מרגיש מחוייב לכך,אבל לא מאהבה.

בית שני

כמו אחד שלא בטוח
היא כמו נוצה, נוצה ברוח
הכל קונה, מאמינה
וכל איש חשוב
הלך, הלך מבלי לשוב.

אם בבית הראשון אפשר היה לחוש בניצני תמימות.כאן התמימות מוצגת במלוא אכזריותה. אפשר לחוש באופייה של בטי בם. היא חסרת ביטחון עצמי, חלשת אופי ורכרוכית .אין לה שום קנה מידה לבחון אם מה שאומרים לה הוא נכון או לא. "היא כמו נוצה,נוצה ברוח. הכל קונה ,מאמינה", מה שיוצר את הרושם שהיא כנראה אינה בוגרת נפשית."וכל איש חשוב/,הלך מבלי לשוב" האם מדובר באמת באנשים חשובים,או רק בכאלה המציגים את עצמם כחשובים? בעיניה כולם נראים חשובים.לא קשה לנחש מה קורה כאשר אלה באים אליה. מבטיחים לה הרים וגבעות ובתמורה היא שוכבת איתם.. כל זאת מתוך רצון להיות מקובלת ואולי מי שהוא יתאהב בה וזה לא קורה. ושוב חוזרים לפזמון החוזר .הפזמון מבליט את תמימותה הרבה.האהבה שלה היא אהבת אמת,אבל אף אחד לא אוהב אותה.

בית שלישי

אין שלום ואין כבר כוח
ואין, כבר אין, לאן לברוח
כמו בגלויות הכל שטויות
ואין מה לומר
אם לא היום אולי מחר.

זהו הבית הקשה ביותר.מה שמעיד על כך הוא המילה אין החוזרת על עצמה חמש פעמים. למי תגיד שלום? הכוחות אוזלים ואין בנמצא מקום אליו תלך ולא תחזור. היא תקועה במקום אחד . כולם יכולים להצביע עליה ועל המקום בו היא נמצאת.מעין שוטה הכפר. הבושה והמחנק גדולים מאוד. החלומות שהיא טווה הם "כמו בגלויות הכל שטויות", כמו גלויות התיור המבריקות, כשמגיעים לאותם מקומות הברק נעלם והם מתגלים לא פעם באפרוריותם. מה שנשאר הוא רק לקוות.המילה אולי במשפט האחרון "אם לא היום אולי מחר" מטילה גם בכך ספק.הבית החוזר פעם ומחצה יש בו מעין השלמה של אותה אישה עם גורלה. הרבה עצבות,,הרבה יאוש. סיפורה של תמימות וטרגדיה .נשמעת קריאה לעזרה. יכול להיות שמדובר בדמות אמיתית.

ראו גם :

אריאל זילבר שר את בטי בם

 

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה

אריאל זילבר בפייסבוק 

 

חיים מזר על היאוש של אריאל זילבר

חיים מזר על האמונה של אריאל זילבר

חיים מזר על חלומו של אריאל זילבר 

 

 

תמונה קשורה

עצבותו של יעקב רוטבליט: ניתוח הפזמון "אני שוכב לי על הגב"

חיים מזר בעוד ניתוח פזמון  במסגרת מדורו הקבוע : והפעם פזמון של יעקב רוטבליט שאותו שר אריאל זילבר .

לכאורה נהנתנות

 

מאת חיים מזר

 

אני שוכב לי על הגב 

מילים: יעקב רוטבליט
לחן: גדעון אלרן

שר אריאל זילבר

אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקווה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה

היו לי פעם עקרונות
מכרתי את כולם
עיסקה מוצלחת בשבילי
טובה גם בשבילם
עכשיו כשלא נשאר יותר
במה להאמין
אני שוקע לעיתים
בהזיות על מין

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה

אז אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה

האסוציאציה הראשונה העולה מתוך שמו של השיר "אני שוכב לי על הגב" היא של בטלנות לשמה.לא לעשות כלום ולהנות מכך. זה גם הרושם המתקבל מקריאת הבית הראשון והוא מתעצם בשורות האחרונות של בית זה."והחיים יפים יפים ממש כמו מחזה". עיון מעמיק בשיר יראה שמאחורי אמירה אופטימית זו מסתתרת טרגדיה-סיפורו של אדם שעבר תהפוכות בחיים ונשאר בלי כלום.

השיר בנוי מ-5 בתים.בית ראשון ובית אחרון זהים, להוציא מילה אחת שבה נדון מאוחר יותר,בית שני ובית רביעי זהים לחלוטין ובית שלישי שלא חוזר על עצמו.המבנה של השיר הוא במתכונת של 1,2,3,2,1 -מבנה מעגלי.בית אחד מרכזי הוא הבית השלישי וסביב לו מעטפת של בית שני ורביעי וסביב לה מעטפת נוספת של בית ראשון וחמישי.

מבחינת החריזה הבית הראשון מתחלק לשני בתים קטנים .כל אחד משפט בפני עצמו והחריזה נמצאת בשורות הזוגיות. בית קטן ראשון:

אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה

בית קטן שני:

אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה

התיאור הוא של מצב סטטי,של שכיבה מלווה בתחושה של נהנתנות המנסה לבלוע הכל. להנות מהחיים כמות שהם,במין תחושה של צופה על מה שנעשה סביבו. המשפט "ממש כמו מחזה" מזכיר את הביטוי כל העולם במה.המשורר הוא הקהל.לפחות ממה שנראה בבית זה מדובר בקהל של בן אדם אחד.בשורות השנייה והשישית ישנם פעלים המתייחסים לחוש הראייה-מביט, חושב, חולם,הוזה. מבחינת סדר השימוש במילים ישנו כאן מדרג מהקונקרטי –מביט, עד למופשט- הוזה. המילה חולם היא שלב ביניים בו המשורר מתנתק לאט לאט מהחיים המעשיים ועובר לשלב אמורפי,מה שנעשה באמצעות החשיבה.בשורה השנייה המילה חושב לא מופיעה רק בשישית. בהתחלה ישנה כפי שראינו הקונקרטיות ואז המשורר מתחיל להשקיע את מחשבתו במושא התצפית-החיים והתוצאה הסופית היא תלישות .המשורר אינו חלק מהמחזה. הוא מבחוץ.

הבית השני גם הוא מתחלק לשני בתים קטנים .כל בית קטן משפט בפני עצמו והחריזה היא כל שורה שניה. בית קטן ראשון:

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו

בית קטן שני:

בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה

התלישות והנהנתנות הפסיבית מורגשות גם כאן,אלא שהן מלוות בתחושה של אקזיסטנציאליזם המוצא את ביטויו באמירה שיש בה מין הייאוש. אין שום סיבה שהיא, אשר בשבילה כדאי להשקיע או למות למענה.כל מה שנשאר הוא לקבל את העולם כפי שהוא בלי לנסות לשנות אותו.רק לתור בעולם וזה נעשה במחשבה בלבד עם מבט קצת פנוראמי. בבית הראשון הכותב מתייחס לחיים,אך לא ברור אם כוונתו לחייו שלו או גם לחיים סביבו. בבית זה הוא מביט על העולם ,מה שבבית הראשון לא קיים.הפועל להביט שבבית הראשון מוחלף בבית זה בפועל לצפות. צפייה היא מטבעה בעלת אפיון פנורמי.שדה הראייה רחב יותר ולכן המשורר מרגיש כמו "תייר על העולם" גם כאן העולם מתואר כיפה.

הבית השלישי הוא הלב של השיר .בו מוסבר מאין בא אותו שילוב של אפטיה ונהנתנות .גם בית זה מתחלק לשני בתי קטנים והחריזה גם היא כל שורה זוגית. בית ראשון קטן:

היו לי פעם עקרונות
מכרתי את כולם
עיסקה מוצלחת בשבילי
טובה גם בשבילם

בית שני קטן:

עכשיו כשלא נשאר יותר
במה להאמין
אני שוקע לעיתים
בהזיות על מין

הכותב היה אדם עם תפישת עולם מגובשת למענה היה מוכן להקריב הרבה לרבות את חייו,אבל קרה משהו. מה קרה לא מוסבר.נראה שהוא עבר משבר ואולי התפכחות שהפכה אותו לאדם ציני וראיית עולם חומרנית צרופה. הכל נע סביב כדאיות .היה כאן מעבר קיצוני מעקרונות מוצקים ומוסריים לגישה כלכלית, חסרת מעצורים וכפי שהוא אומר: "עכשיו כשלא נשאר במה להאמין".אבל גם החומרנות קרסה. נראה שהוא היה אדם חסר ניסיון כלכלי ועסקי ובסופו של דבר באה נפילה הקשה. כל שנשאר לו הוא רק "לשקוע בהזיות על מין".ההון הרב שצבר בטרם נפילה היה מוקד אטרקטיבי לנשים רבות. נשים היו תמיד בסביבתו הוא ניהל חיי מין סוערים. לאחר הנפילה נשאר בעירום ובחוסר כל. כולן ברחו ממנו .ההנאה המינית היחידה הייתה רק בדמיון. חיי מין וירטואליים. כל מה שנשאר לו זה רק להתענג על האקזיסטנציאליזם הפסיבי.הוא למד בדרך הקשה שהעולם היפה הוא לא רק חומרנות ומין. אבל הוא כבר אדם תשוש וכל שנשאר לו זה לשכב על הגב בבטלה גמורה.המילה הפותחת של הבית האחרון, שהוא ביסודו גם הבית הראשון, היא אז.מילה זו אומרת בעצם למה הוא מתבטל. האם זאת התנצלות או הסבר לתחושת אין האונות תרתי משמע? והמחזה שהוא צופה בו? יכול להיות שהמבט שלו הוא רטרוספקטיבי על חייו שלו.הוא צופה במחזה שהוא לא רק הצופה היחיד בו,אלא הוא גם השחקן היחידי בו.סיפור עצוב של אדם תמים ביסודו שעבר מהפכים קיצוניים בחייו .האם למד להבין ולקבל את החיים בדרך הקשה? ואולי אין זה אלא משל על החברה הישראלית?

 

ראו גם

אתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה

אריאל זילבר בפייסבוק 

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

חיים מזר על היאוש של אריאל זילבר

חיים מזר על האמונה של אריאל זילבר

חיים מזר על החלומות של אריאל זילבר