ארכיון תג: ביזנטיון

ההיסטוריה הסודית של תיאודורה

 

עטיפה של רומן היסטורי פורנוגראפי בהוצאת " מחקרים " ( רמדור) מאמצע שנות השישים.

הופיע באתר "בננות " 

תיאודורה: "אתה יודע שאני חולה פרוקופיוס …אם כן לא רק הספרים שלך יאריכו ימים ממני גם אתה עצמך . איש לא ימנע ממך לכתוב מה שתכתוב.
פרוקופיוס.: אני…
תיאודורה: בסתר כמובן . תיאודורה כמות שהיא מלכה במערומיה: בת נהג דוב מקפריסין …נודדת מקרקס לקרקס בכל המזרח משלהבת של אספסוף . חשפנית . מה עוד ? ..זונה אולי ? למה לא? האם לא הפקירה גופה לגברים אין ספור? האם לא הציגה פנטומימה של פרוצות לעיני אלפים ? האם לא פסקה רגליה לזנונים? לא הפילה עוברה חמש פעמים? האם לא הייתה הפילגש של סורי ולא נטשה את בנה יחידה אי שם במצרים או בלוב ? תאודורה המושחתת! לא מלכת ביזנטיון ,חולשת על אימפריה אדירה . לא הוד קדושתה שכמרים כורעים לפניה ונושקים את כפות רגליה.לא מדבירת המרד הגדול ,לא שומרת המוסר ומפיצת האמונה –אלא המושחתת ! המופקרת ! לדיראון עולם ! לדורי דורות ! ..והספר הזה שיופץ רק לאחר מותי אכן יהיה רב מכר! יחטפו אותו ,יעבירו אותו מיד ליד ! גדולים ונערים ,גברים ונשים בגלוי ובסתר . שיחת הבריות בקובות ה יין בפונדקים בחדרי מיטות ובשווקים ! יקראו אותו בלהיטות בתאווה ! וכמה סיפורי זימה יהיו בו !"

( מתוך "ההיסטוריה הסודית של תיאודורה מאת אהרון מגד , הופיע במקור ב" עיתון 77 מספר 100 ,מאי 1988 " ולאחרונה ב: "קשת החדשה" מספר 8, 2004 )

 

פסיפס מפורסם של תיאודורה.

לאחרונה הופיע במגזין הספרותי המצויין "קשת החדשה" מספר 8  מחדש המחזה של אהרון מגד  "ההיסטוריה הסודית של תיאודורה " מחזה שאותו כתב מגד עוד לפני שנים רבות ובמקור שודר  כתסכית רדיו

.במרכז המחזה עומדים הקיסרית תיאודורה וההיסטוריון פרוקופיוס.

מגד מספר שבחר בהם כנושא למחזה שכן שניהם היו קשורים לקיסריה שלידה גר בקיבוץ כאשר כתב את המחזה.  היה לו עניין מיוחד בקיסרית ידועה לשימצה זאת, מאחר שבין השאר היא ביקרה בקיסריה במסעותיה הציגה את 'מרכולתה" והופיעה בקירקס של קיסריה, ומשם בא גם ההיסטוריון של פרקופיוס ששנא אותה שינאה תהומית, ושבקיבוץ לידה חי מגד באותו זמן.

ופירסומו החדש של מחזה זה זאת גם היזדמנות טובה להיזכר בקורותיה של הקיסרית תיאודורה אחת הנשים המדהימות ביותר שישבו אי פעם כס המלכות.

היה היה לפני מאות רבות של שנים ( אלף וחמש מאות שנה ליתר הדיוק) בעיר קונסטינופול בירתה של האימפריה הרומאית המזרחית ( או הביזנטית לשם הקיצור) , היסטוריון בשם פרוקופיוס. הנ"ל היה יהודי או שומרוני לשעבר שנולד בארץ ישראל בעיר קיסריה והוא או משפחתו התנצרו כדי להצליח ולשגשג באימפריה הביזנטית הנוצרית.
פרוקופיוס אכן הצליח מאוד כהיסטוריון. הוא כתב ספרים שהעלו על נס שיבחו ופיארו את מעשיו וכיבושיו של הקיסר יוסטיניאנוס ומצביאו בליסריוס שני אישים שעד היום נחשבים לבין האישים הגדולים והדגולים ביותר שידעה האימפריה הביזנטית מעודה, גם משום שהרחיבו את גבולותיה מעל ומעבר למה שידעה לפניהם או אחריהם.וגם הודות למפעלי הבנייה המדהימים של יוסטיניאנוס כמו כנסיית איה סופיה המפורסמת לתהילה , והעובדה שלראשונה אסף את כל חוקי מערכת המשפט הרומאית העתיקה וכינס אותם לראשונה כספר חוק ברור ושמיש לכל .
אך בסתר ללא ידיעת השליטים כתב פרוקופיוס את ספרו "האנקדוטה "( ההיסטוריה הסודית )" שבו כתב את מה שחשב באמת על הקיסר שלו ובמיוחד על אשתו תיאודורה,ומה שחשב עליהם באמת מאחורי מסיכת החנופה היה רחוק מאוד מלהיות מחמיא.
הספר הזה פורסם רק שנים רבות אחרי מותו של פרוקופיוס שכן אם היה מופץ בחייו ובחיי מושאיו אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שפרוקופיוס היה מוצא להורג באחת מכמה צורות משונות ביותר לאחר שורה של עינויים מזוויעים ביותר ככל שיכול היה המוח הביזנטי רב ההמצאות לתכנן. ספק רב אם ניתן למצוא היסטוריון שכתב ספר משמיץ ועוין כל כך על השליטים שאותם שירת על יוסטיניאנוס , ובמיוחד על אישתו תיאודורה שכלפיה הייתה לו שנאה תהומית , אפילו יותר מאשר אל בעלה . ספרים מסוג זה ניתן למצוא רק בשנים האחרונות בביוגרפיות החושפניות והמשמיצניות שנכתבות על כוכבים ופוליטיקאים וסתם סלבריטאים שונים בידי מקורביהם ונשותיהם.

קראו את ההיסטוריה הסודית של פרוקופיוס במלואה כאן .

תיאודורה הפרוצה

יוסטיניאנוס היה קיסר שבא ממוצא נחות במיוחד ,ממשפחת איכרים . אבל אישתו תיאודורה באה מרקענחות אף יותר,  אביה היה שומר דובים שעבד בשביל מפלגת "הירוקים " אחת משתי המפלגות שניהלו את מרוצי הסוסים בעיר . לאחר מות אביה בעת שהייתה ילדה היא הפכה לשחקנית מקצוע שבביזנטיון כלל גם זנות .מהר מאוד שמה יצא לשימצה בעיר כבחורה נועזת במיוחד ואפילו בסטנדרטים הגמישים במיוחד של המקצוע הזה.
. פרוקופיוס מספר לנו סיפורים רבים על חיי המין שלה ושל חברותיה שבינהם הייתה אישתו לעתיד של הגנרל בליסריוס . נראה שבחלקם לפחות הם היו רכילות של יריביה המרובים, אבל ידוע לנו גם ממקורות אחרים ואוביקטיביים יותר שאכן היו לה חיים פרועים ביותר בעברה.
הוא מספר לנו כי היא הייתה בעלת תאווה מינית שמעולם לא באה לשובע ..
"לעיתים קרובות הייתה מופיעה במסיבות בחברת עשרה עלמים ויותר , כולם בנויים לחפארת וכל עיסוקם בהוללות.את הלילה כולו הייתה מבלה במיטה עם העלמים הללו וכאשר אלה שכבו מותשים חסרי כוח נוסף מלעבוד אותה ,הייתה הולכת אל עבדיהם –ואלה כשלושים במספר -ומזדווגת עם כל אחד ואחד מהם ואפילו אז לא הייתה שבעה לעולם ממעשי תועבה אלה ". ( חלק מהציטוטים כאן לקוחים מתרגומו של יורם ברונובסקי בחוברת "זמנים" מספר 2  וגם זה צינזר קטע אחד "פורנוגראפי" במיוחד) ) .
". לדבריו הייתה לה חיבה מיוחדת לבני עשרה צנועים "שזקנם לא צימח עדיין" שהיא עשתה הכל כדי לפתות אותם.. ""שייכת הייתה לאותן הבריות שאפשר להכותן בשבטים ולהלום על ראשיהם והן תמשכנה לצחוק ולהתלוצץ "( הכוונה כאן כנראה למשחקי סאדו-מאזו ) ו""אם כי השתמשה בכל שלושת הפתחים בגופה לקיום יחסי מין ולפעמים בו זמנית התלוננה על כך שאין בגופה פתח רביעי בין השדיים כך שתוכל לקיים יחסי מין גם בדרך זאת".
לקוחותיה או מאהביה של תיאודורה ( אין זה ברור בדיוק מה ) כללו את השחקנים שעימם עבדה ושהיא נהגה להתפשט לידם בעת החזרות כדי לגרות אותם.

ובנוסף לכל זאת הייתה גם אקצביוניסטית ."היא הייתה מוכנה להתפשט ערומה גם במקומות ציבוריים ועשתה זאת פעמים רבות.. "היא אהבה להתפשט ולהראות לכל הן את קדמת גופה והן את הצד האחורי אף שחלקים אלה לא יאה להראותם לגברים". פרוקופיוס מספר בפירוט רב כיצד הייתה מוכנה להתפשט ערומה כמעט לחלוטין על הבמה ואז " הייתה נשכבת על הארץ ונחה פרקדן , בעוד משרתים שאומנו לכך זורעים גרגירי שעורה על ערוותה . אחר כך היו באים אווזים שהיו מלקטים מתוך הערווה גרגר אחר גרגר. אחר כך הייתה מתרוממת ממשכבה ,לא רק בלא שמץ בושה אלא כמתהדרת בתועבותיה". וכל זה כמובן לתשואות הקהל הנרגש.

( הפירוט של האירוע הוא כל כך רב שלקורא יש רושם ברור שפרוקופיוס עצמו היה בין הצופים באירוע).

אם זאת הוא מודה שהיא הייתה שחקנית טובה שידעה לעורר את צחוקו של הקהל . כולל על ידי חשפנות של "חלקיה הפרטיים" בפני הקהל.

קראו את הטקסט המלא של מה שפרוקופיוס  כותב על תיאודורה באנגלית כאן.

he Empress Theodora at the Colosseum 
oil painting (1889) by Jean-Joseph Benjamin-Constant
למעשה אין זה ברור כל מסיפורים אלה אם בתקופה זאת של חייה אכן הייתה תיאודורה זונה פשוטה או רק שחקנית בעלת טעם אקצביוניסטי במיוחד בנוסח כמה אמניות מודרניות , דוגמת "מאדונה". עם זאת בשלב מאוחר יותר כנראה נאלצה לעזוב את הבמה לחיי זנות של ממש. שבמהלכן " היא נכנסה להיריון פעמים רבות והיו לה הפלות מרובות ". פרוקופיוס , טען שהייתה זונה פשוטה ולא מ"הסוג הגבוה יותר אלה שידעו לשיר ולנגן ולרקוד" דהיינו מה שהיינו מכנים היום המקבילות של נערות ליווי .

תיאודורה בקולוסיאום .ציור צרפתי .

Jean-Joseph Benjamin-Constant (1887)

נראה שבשלב מסוים היא מאסה בחיי הזנות שלה והצליחה למצוא קליינט מרמה גבוהה יותר שהיא הפכה לפילגשו , אחד הקובולוס שהתמנה למושל במזרח ולקח אותה איתו לשם . אך הם רבו וניפרדו והיא נאלצה לחזור לקונסטנטינופול על ידי "מכירת גופה ,כהרגלה מאז ומעולם. …בכל עיר בדרכה עסקה באותו עיסוק שלה ( שסבורני שאל לו לאדם ירה אלוקים לכנותו ב שמו המפורש ) כאילו גזירה מן השמים היא שלא יותר אפילו מקום אחד בעולם ש לא יתוודא לפריצותה של תיאודורה".
. בדרכה עברה לאלכסנדריה שם הפכה למונופיזיטית אדוקה ומאמינה ( מצרים היתה מעוזם של כת המונופיזיטים שהאמינו שישו היה אלוהי לחלוטין בטבעו ולא רק בחלקו כפי שטענו האורתודוכסים , או רק אנושי כפי שטענו האריאנים ). בקונסטנטינופול הפכה לתופרת ושם פגשה ( ביוזמתה ככל הניראה) ביוסטיניאנוס שהתאהב בה והם החלו לחיות ביחד . הם רצו להתחתן אך הדבר נתקל בהתנגדותה הנחרצת של אשת הקיסר יוסטין , דודו של יוסטיניאנוס. גם היא אגב הייתה זונה לשעבר. אלא שלעת זיקנה הפכה לדתיה פנטית ולא רצתה שלמשפחה תיכנס זונה לשעבר נוספת שתזכיר לכולם את עברה שלה. רק לאחר מותה שיכנע יוסטיניאנוס את דודו שיוציא חוק שיאפשר לסנטורים ואצילים להתחתן גם עם נשים מהרקע של תיאודורה . ( הדוד התחתן עם הזונה לשעבר שלו כאשר עדיין היה חייל פשוט וכך לא היה לו כל צורך באישורים חוקיים מעין אלה) .

תיאודורה הקיסרית

"העולם מראשיתו ועד ימינו " אנציקלופדיה "עולם התרבות"

פרוקופיוס טוען שתיאודורה הייתה השליטה האמיתית בקיסרות מאחורי הקלעים וכי היא ( בלשון הווה , מאחר שהשניים היו בחיים בעת שכתב פרוקופיוס את דבריו עליהם ) הקובעת הסופית.

לפי פרוקופיוס הייתה זאת תאודורה שניהלה את משרדי הממשל לפי רעיונותיה שלה והיא שקבעה מי יחזיק בתפקידים החשובים בכנסיה ובמדינה . הוא האשים אותה באכזריות בחוסר מוסר נתעב במדיניות וברדיפה אכזרית ובעינויים של כל מי שהרגיז אותה בצורה כלשהיא. פרוקופיוס מספר בפירוט על עונשים איומים שונים שהטילה תיאודורה על מי שעורר את רוגזה ( לרוב אמירת דברים פוגעים עליה בפומבי ) הצלפות קשות , סירוס , וכו' וכו'. המגוון של העונשים שעליהם יכלה לחשוב היה רב ורבים מהנענשים היו אנשים שהרגיזו אותה אז בימים הרחוקים שבהם הייתה שחקנית, חשפנית וזונה.
אין ספק שתיאודורה הייתה אהובה מאוד על בעלה שלאחר מותה לא טרח לקחת אישה אחרת במקומה ואין ספק שהייתה לה השפעה רבה על השלטון.

הקיסר יוסטיניאנוס "העולם מראשיתו ועד ימינו " אנציקלופדיה עולם התרבות.

גם יוסטיניאנוס עצמו דיבר בחוקיו על כך שהוא מתיעץ עימה , דבר שהיה חסר תקדים . נרשמו כתובות מלכותיות שצינו את תעריכן ב"שנים המאושרות של אדונינו יוסטיניאנוס ותיאודורה " בצורה שהעמידה אותם כשוים זה לזה . ידוע גם שבניגוד לקיסריות קודמות היתה לתיאודורה גם עצמאות כלכלית כתוצאה מניהול אחוזות שהיו שייכות רק לה אישית. ידוע לנו גם שהיא הייתה מתכתבת בעצמה עם מלכי האוסטרוגוטים והפרסים והם שלחו מכתבים בענייני מדינה אליה , דבר שמראה לכאורה על היכולת לנהל מדיניות עצמאית ( אם כי בודאי בידיעת בעלה ). באחד ממיכתבים אלה היא אפילו כתבה שכל עניין שיש להביא לפני יוסטיניאנוס יש להביאו תחילה לתשומת ליבה. לפי זה נראה שלתיאודורה אכן היה חלק בעיצוב המדיניות .

יוסטיניאנוס ותיאודורה.
ידוע גם שלעיתים הראתה תיאודורה יותר אומץ לב מבעלה. בשנת 532 פרצו בקונסטנטינופול מהומות כנגד יוסטיניאנוס שבהם שיתפו פעולה שתי המפלגות העויינות בדרך כלל " הירוקים " וה"כחולים" . המהומות הפכו למרד אלים שאיים להפיל את יוסטיניאנוס מכיסאו ולהושיב במקומו אדם אחר. יוסטיניאנוס נתקף בפאניקה ורצה להימלט מהעיר , אך תיאודורה שמרה על קור רוחה ודרשה מימנו להישאר בעיר כיאה  לקיסר ולדכא את המרד . ואכן המרד דוכא באמצעות יחידות צבא בפיקודו של בליסאריוס שהיגיעו לעיר , אך יתכן מאוד שלולא קור רוחה של תיאודורה יוסטיניאנוס היה מאבד את כיסאו.

הקיסרית תיאודורה ואנשי צוותה. פסיפס מפורסם מהעיר האיטלקית ראוונה.

פרשה אחרת שבה היפגינה תיאודורה את כוחה בגלוי כנגד רצונו של בעלה היה במקרה
של יואנס מקפודקיה שהיה אחד מיועציו הראשיים של יוסטיניאנוס אך שהיה שנוא שנאת
מוות על תיאודורה כנראה בגלל אירועים אישיים שהיו קשורים לשניהם מהתקופה
שלפני שהפכה לקיסרית , תיאודורה היתה ידועה כנוקמת ונוטרת . היא זממה מזימה
שבמיסגרתה ידידתה אנטוניה אישתו של המצביא בליסריוס ( כן כן גם היא זונה לשעבר ) שיכנעה את
יואנס להשתתף במזימה כנגד יוסטיניאנוס. יואנס נפל למלכודת ולתיאודורה היו כעת
הוכחות כנגדו שהוא בוגד בקיסר ויואנס איבד את כוחו ונאלץ להיהפך לאיש כנסיה .
אם זאת יוסטיניאנוס שהיה זקוק לו ולכישוריו האדמיניסטרטיביים הסכים לפיטוריו  רק בחוסר חשק גדול והקפיד שרוב רכושו של יוחנן שהוחרם , יוחזר לו . תיאודורה נאלצה לנהל מבצע נוסף לחיסולו הסופי של יואנס והפעם הביאה להאשמתו ברצח איש כנסיה אך היא לא הצליחה להביא להוצאתו להורג כפי שרצתה ולאחר מותה יוסטייאנוס החזיר אותו לקונסטנטינופול אם כי לא החזיר אותו לתפקידו.

תחום נוסף שבו הראתה תיאודורה את כוחה והשפעתה היה בשאלת היחס לכת הנוצרית "הכופרת" של המונופיזיטים. יוסטיניאנוס היה אורתודוכסי אדוק שרדף את כל מי שלא הסכים עם דעותיו הדתיות . תיאודורה לעומת זאת הייתה מונופיזיטית אדוקה והיא הקפידה להגן על המונופיזיטים והתוצאה הם היו הזרם הדתי הלא אורתודוכסי היחיד שלא נרדף כתוצאה מההגנה שקיבלו בשלטון , והיה עליה אף סיפור שהיא הסתירה בחדריה במשך שנים בישוף מונופיזיטי שנרדף בידי בעלה. .
ואם זאת עם כל הכוח שהראתה תיאודורה באירועים אלה ואחרים ברור שבסופו של דבר כוחה לא השתווה לזה של בעלה. שמה אינו מופיע על מטבעות ( הציון האולטימטיבי לכוח) נראה שהיא יכלה להשפיע על יוסטיניאטנוס ולהשכנע אותו אך לעולם לא לפעול ישירות וברורות כנגד רצונו.

 

הקיסר יוסטיניאנוס מוקף באנשי צוותו ובהם ההיסטוריון פרוקופיוס.

לאחר פטירתה של תיאודורה ב548 יוסטיניאנוס שהמשיך לחיות עד 565 לספירה שוב לא חזר להיות מה שהיה . שלטונו התדרדר ובבירור הוא מעולם לא התגבר על מותה, את מרבית השיגיו השיג בתקופה שבה תיאודורה חיה . ותקופת שלטונו לאחר מותה אופיינה בעיקר בכישלונות . ניתן לאמר שאישתו תיאודורה אכן הייתה "עזר כנגדו" , יותר משהיא שלטה בו ממש ( יוסטיניאנוס היה אדם מוכשר מכדי שאפשר יהיה לשלוט בו כבבובה ) היא עבדה איתו בעבודת צוות כאשר כל אחד מהם מטפל בעניינים ספציפיים . ועבודת צוות זאת אכן הישיגה תוצאות טובות כל זמן שתיאודורה חיה . אך לאחר מותה כאשר היה על יוסטיניאנוס לשלוט לחלוטין לבדו ללא היעוץ והעזרה של האדם היחיד שהוא בטח בו לחלוטין ( כאמור הוא נטה מטבעו לחשדנות ) החל שלטונו להתדרדר . בבירור הוא מעולם לא התגבר על מותה של תיאודורה .

אם היה יוסטיניאנוס מת ביחד עם תיאודורה הוא היה זכור ככובש ומחוקק גדול שהשיג את כל
מטרותיו, אך מאחר שמת שנים רבות אחריה לאחר שרוב השיגיו התמוססו הדבר פגע
קשות בתדמיתו לעתיד.
"זה היה מוצאה ואלה היו קורותיה של האישה שהייתה לחלאת המין הנשי וחלאת
האנושות כולה
" כותב פרוקופיוס על תיאודורה בבוז.
אילולא פרוקופיוס הייתה תיאודורה נשארת עד היום כאחת הנשים הגדולות והמוכשרות של
ההיסטוריה . אך בהיסטוריה הסודית שלו פרוקופיוס השחיר את שמה כזונה נימפומנית מנוולת.
ואם זאת גם לאחר שאנו קוראים את תיאורו של פרוקופיוס הרושם נשאר : דווקא בגלל המרחק העצום יותר מכרגיל שהייתה תיאודורה צריכה לעבור בדרך לשלטון , דווקא משום כך מעוררים השיגיה
כאישה וכשליטה יתר הערצה. ומבחינה זאת ייתכן שההיסטוריה הסודית של תיאודורה יוצרת את הרושם ההפוך ממה שכיוון לו מחברה הנקמני.

בספר שפורסם לאחרונה של היומנים שאותם כתב יורם ברונובסקי לאורך השנים הוא כותב גם על הרגשתו כלפי פרוקופיוס. לדעת ברונובסקי פרוקופיוס משקף תקופה של שקיעה מאחר שהוא אינו כותב על אידיאות גדולות , רעיונות נעלים וכו’ , אלא על חולשות אנוש ועל בני אדם קטנים במיוחד שהם אלה שלדעתו שמניעים את ההיסטוריה. לדעת ברונובסקי כתיבה “מציצנית” כזאת אופיינית בראש ובראשונה לתקופות של שקיעה.

ספק רב אם ניתן למצוא היסטורי כמו פרוקופיוס ון שכתב ספר משמיץ ועוין כל כך על השליטים שאותם שירת על יוסטיניאנוס , ובמיוחד על אישתו תיאודורה שכלפיה הייתה לו שנאה תהומית , אפילו יותר מאשר אל בעלה . ספרים מסוג זה ניתן למצוא רק בשנים האחרונות בביוגרפיות החושפניות והמשמיצניות שנכתבות על כוכבים ופוליטיקאים וסתם סלבריטאים שונים בידי מקורביהם ונשותיהם. ניתן לראות בפרוקופיוס את האב הגאה של ז’אנר זה שהפך להיות פופולארי גם במקומותינו.
הרעיון לכתבה זאת ניתן לי אגב בידי ספר מקביל שהופיע לאחרונה , ספרו של יהונתן גפן “חומר טוב ” שבו הלה מתגולל על כל ידידיו ומקורביו לשעבר כמו אורי זוהר , מנחם בן, ואחרים ומתאר בפירטי פרטים את חיי המין שלהם כמו גם פרטים פוגעים אחרים. הספר שנקרא כמו הוצאה של שינאה ותסכול ארוכי שנים הזכיר לי מאוד את פרוקופיוס. ההבדל הגדול הוא כמובן שגפן הוציא את הספר בחייהם של מושאיו כאשר אלה יכלו לקרוא ולהגיב . גפן רק נמנע מלהגיב לתגובות של הנפגעים בכך שהקפיד להימלט למשרה בחו”ל בזמן ההוצאה לאור של הספר.
ניתן גם להעיר שהשקיעה אינה חייבת להיות לאומית אלא גם אישית. יהונתן גפן כתב במהלך הקריירה שלו יצירות נפלאות , אבל היום התדרדר לכתיבה מציצנית אכולת שנאה על חבריו לשעבר, גם בגלל שהוא יודע שזה מה שחלק מהציבור מחפש. הוא אינו היחיד. .

 

נספח :תיאודורה בשפה העברית בספרות ובקולנוע

 

לתועלת כל המתעניינים : תיאודורה הופיעה כמה וכמה פעמים ביצירות שהופיעו בשפה העברית :
1.היצאנית על כסא המלוכה. תרצ”ג , 1933 . מסדרה בשם “ספריית האהבה” בעריכת מכס שכטר. סדרה שכללה גם חוברות על אהובתו של לורד נלסון ועל הנזיר הרוסי רספוטין.זהו אולי הספר ה”אירוטי” ( במונחים של אז לא במונחים של היום ) הראשון שיצא בארץ ישראל .
2.הפילגש (תיאודורה) . מאת פול א. וולמן ) במקור :The Female, A Novel of Another Time, 1953) ופיע בהוצאת כרמי את נאור ב-1955 בתרגום יוסף תמיר. סיפור אירוטי למדי לזמנו על חייה המוקדמים של תיאודורה כפרוצה. והוא סימפטי מאוד לדמותה . היא מוצגת כמי ש”במותה כבתה השלהבת המזהירה של האימפריה הרומאית והחלה חשכת ימי הביניים”. יוסטיניאנוס לעומת זאת מוצג כמי ש”יש רק מעטים בהיסטוריה שעשו פחות ממנו כדי להגיע לתואר “הגדול ” שלו זכה”.

: 3. תאודורה קיסרית הניאופים . מאת “רנטו מרטלי ” ( כנראה שם בדוי של ישראלי כלשהוא ) בהוצאת מחקרים (רמדור )  1965. סיפור פורנוגראפי על חייה של תיאודורה עד שפגשה את יוסטיניאנוס כאשר בסוף הספר היא נהפכת לקיסרית.מעניין גם מכך שעל הכריכה מופיע שמה כ”טאודורה”.אם זאת האקטים המתוארים בפירוט רב הם משום מה הרבה פחות ביזאריים והרבה יותר קונבנציונליים מאלה שאותם מתאר ההיסטוריון פרוקופיוס. האם חשבו הסופר או ההוצאה שיש בכל זאת גבול עד כמה שמותר להרחיק לכת?

4. הרוזן בליזריוס. מאת רוברט גרייבס -( Count Belisarius  1938 )    הופיע  בעברית בהוצאת זמורה ביתן ב-1988 בתרגום אהרון אמיר. ספר זה הוא ללא ספק יצירת המופת על יוסטיניאנוס ותיאודורה וזמנם, אם כי אין בו הרבה קטעים של סקס.גרייבס (מחבר "אני קלאודיוס" ) כותב על תיאודורה בסימפטיה רבה , אם כי אינו מכסה גם על מעשיה הנפשעים ( בניגוד לכל הקודמים ברשימה זאת ).


5. “ההיסטוריה הסודית של תיאודורה” מאת אהרון מגד הופיע ב”עיתון 77 ” מספר 100 ,מאי 1988 ושוב בכתב העת קשת החדשה" מספר 8  תסכית לרדיו שהושמע אי שם בשנות השישים. זאת היצירה המקורית היחידה שידועה לי שהתחברה על תיאודורה. אחת היצירות החביבות עלי של מגד שחבל שאינה ידועה יותר.
6. “ההיסטוריה הסודית ” עצמה , תורגמה בידי המתרגם הידוע יורם ברונובסקי תחת השם “היסטוריה שהצנעה יפה לה” במגזין ההיסטוריה “זמנים ”  גליון מספר 2 מ-1980. את התרגום ליווה מאמר של ברונובסקי על פרוקופיוס ויצירתו בשם “שלושה פנים של פרוקופיוס” .
מעניין לציין שלמרות שברונובסקי תרגם את הפרק הרלבנטי תרגום כמעט מלא ומדוייק , היה בכל זאת קטע אחד ספציפי מאוד שלא תירגם. לא מן הנמנע שחשב שהקטע הנ”ל הוא נועז מידי גם עבור ההיסטוריונים שקוראים את “זמנים”.וכך נאלצתי לתרגם את השורות הנ”ל בעצמי.

הקיסרית תיאודורה בקולנוע 

החיים של תיאודורה ( ובעיקר כפי שהציג אותם פרוקופיוס ) נראים כחומר מושלם לסרט קולנוע . ואכן נעשו עליה כמה וכמה סרטים אם כי לא ידועים ביותר .
היא הייתה דמות פופולארית ביותר בקולנוע בתקופת הסרט האילם דווקא . נעשו עליה לא פחות מחמישה סרטים אילמים בשנים 1909 , 1912 , 1913 , 1919 8-1921. רובם מאיטליה אם כי הסרט מ-1912 נעשה בצרפת.
המפורסם מכולם הוא הסרט מ-1921 שבו גילמה אותה ריטה ג’וליבט.

בתקופת הסרט המדבר לעומת זאת פחת בה העניין . ידוע לי רק על שתי גירסאות קולנועיות שנעשו על חייה.

אחד מהם הוא סרט איטלקי של הבמאי הידוע ריקרדו פרדה (  שהוא בין דברים רבים אחרים הבמאי של הסרט התנ"כי האיטלקי הישראלי -גרמני על פי מחזה של יגאל מוסינזון "תמר אשת ער"  )משנת -1954 בשם ” תיאודורה קיסרית ביזנטיון ” ( או ” תיאודורה הקיסרית השיפחה “) עם גי’אנה מריה קנאלה.

צפו במקדימון שלו כאן.

החלק הראשון.

החלק השני 

 

 

אבל הסרט המעניין ביותר שנעשה על התקופה הוא סרט גרמני/איטלקי משנת 1969 של הבמאי רוברט סיודמאק  בשם Kampf um Rom  שהגרסה האנגלית שלו נקרא ” הקרב על רומא ” או ” הרומאי האחרון “. במקור זהו סרט ארוך מאוד של ארבע שעות אם כי הגירסה האנגלית קיצצה אותו ללא רחמים . הוא מתאר את מסע הכיבוש של יוסטיניאנוס באיטליה ואת מלחמת האזרחים שמתנהלת בקרב אויביו האוסטרוגוטים ובין שתי האחיות היפהפיות ששולטות בהן.את יוסטיניאנוס מגלם לא אחר מאשר השחקן הידוע אורסון וולס ואת תיאודורה מגלמת סילביה קוצ’ינה.

צפו במקדימון לסרט הגרמני 

 

 

מאז עד כמה שידוע לי לא נעשה כל סרט או אף הפקה טלוויזיונית על הדמות  תמהני למה , חייה של תיאודורה בוודאי היו יכולים לשמש כחומר מושלם לסרט אירוטי.

האימפריה הביזנטית בספרות הנוער העברית ובמדע הבדיוני 

בעברית יש רק מעט ספרים נוספים שעוסקים בביזנאטיון של ימי יוסטיניאנוס ותיאודורה או באימפריה הביזטית בכלל. זהו נושא שבכללו ידוע מעט מאוד לקהל העברי.
עם זאת הופיעו שני סיפורים מעולים בנושא לבני הנוער.
בהוצאת זמורה ביתן הופיע ב-1991 תרגום של ספרו של פיטר דיקינסון “הדובה המרקדת” ( שתורגם בידי נורית גולן ) ושתיאר את עלילותיהם של עבד צעיר , קדוש נוצרי ודובה מאולפת בימי יוסטיניאנוס ותיאודורה ( שאינם מופיעים כלל בסיפור ) , במאבק כנגד הברברים הפראיים.

ההקדמה לספר "הדובה המרקדת " מאת פטר דיקינסון
הסופר דן צלקה פירסם ב-1979 את הספר “המסע השלישי של האלדברן ” שהוא אחד מספרי המד”ב המקוריים המעולים ביותר לבני הנוער שפורסמו כאן . . הספר תיאר את מסעותיו של נער בזמן לשלושה תקופות היסטוריות שונות בתולדות ארץ ישראל כולל לתקופת יוסטיאנוס ותיאודורה שבה הוא יוצר קשר עם רובוט מעולם אחר.


פרט לכך כמעט אין סיפורים היסטוריים נוספים בשפה העברית על האימפריה הביזנטית.

אני יכול כרגע לחשוב רק על ספר בשם “המלאך השחור ” של הסופר הפיני מיקה ולטרי , שתיאר את חורבנה הסופי של קונסטנטינופול הביזנטית בידי התורכים ב-1453 כמעט אלף שנה לאחר יוסטיניאנוס ותיאודורה.


עם זאת יש לציין שבכל אין אנו שונים בהרבה מאנגליה ומארה”ב שגם בהם האימפריה הביזנטית היא נושא שכמעט אינו ידוע לקהל הרחב.

 

זהו ספר ישן ( הוא הופיע במקור עוד ב-1939) אבל עדיין לא נס ליחו. הוא זה שעורר אותי להתעניין בתקופתם של יוסטיניאנוס ותיאודורה ( אם כי הם עצמם לא מופיעים אלא רק מוזכרים).

 

ספר זה הוא אחת היצירות הראשונות והקלאסיות ביותר של סיפורי ההיסטוריות החלופיות שיוצאות מנקודת הנחה שההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה השתנתה בשלב כלשהוא כתוצאה משינוי שחל באירוע מסויים ,למשל אילו תיאודורה לא הפכה לקיסרית ביזנטיון וכו’ והתוצאות של שינויים אלה הם תמיד דרסטיות .
הגנרל בליסריוס הוא לצד תיאודורה ויוסטיניאנוס הדמות המפורסמת ביותר של התקופה.הוא היה גנרל גאוני ונאמן ,שיוסטיניאנוס גמל לו על הצלחותיו ועל נאמנותו בחשדנות וקינאה ולפי ההאגדה בסוף ימיו ניקר את עיניו והפך אותו לקבצן. גם הוא כמו יוסטיניאנוס היה נשוי לזונה לשעבר , ידידתה הטובה ביותר של תיאודורה שבגדה בו בכל הזדמנות אפשרית ולדברי פרוקופיוס ב”היסטוריה הסודית ” תמיד העדיפה לעשות זאת כאשר הוא היה בקרבת מקום.

בליסריוס הוא כמובן הדמות המרכזית בספרו המופתי של רוברט גרייבס על התקופה “הרוזן בליזריוס”.

הוא גם הופיע לאחרונה בסדרת ספרי מדע בדיוני חדשה.סופר המדע הבדיוני דיויד דראק שעוסק בכתיבת סיפורי מדע בדיוני ופנטסיה בעלי אופי צבאי מיליטריסטי במובהק. הוקסם מדמותו .
הוא ביחד עם הסופר ס. מ. סטירלינג כתבו סדרה של שבעה ספרים בשם “הגנרל ” שבו סיפורם של יוסטיניאנוס , תיאודורה ובליסאריוס מועבר לכוכב אחר ולדמויות בשם שונה אבל פרט לכך זהות לחלוטין וכל האירועים הקשורים בחייהם מתנהלים על רקע גלקטי.
דראק פנה לבליסאריוס עצמו ללא שינוי שם בסדרה שהוא מפרסם לאחרונה עם אריק פלינט על היסטוריה חלופית שבה בליסאריוס ואדוניו יוסטיניאנוס ותיאודורה נאלצים להתמודד עם אימפריה טכנולוגית גזענית ושטנית בהודו שמתכננת לכבוש את העולם.מסתבר שהאימפריה הזאת קיבלה את הטכנולuגיה שלה מהעתיד ( בדומה למה שמתרחש בסדרת המדע הבדיוני החדשה ביותר של “מסע בין כוכבים ” ” אנטרפרייז) אך פרטים אלה הם משניים. סדרה זאת היא מבדרת ביותר בחיים החלופיים ( והמספקים יותר ) ובנצחונות הצבאיים שהיא מציעה לבליסאריוס ואדוניו.


אתר שמקיף את מרבית החומר הרלבנטי בנושא ברשת יש כאן:
http://www.fordham.edu/halsall/byzantium/

שם ניתן למצוא רשימה מקיפה ביותר על יצירות של ספרות יפה שנכתבו על ביזנטיון , כולל כמה יצירות עבריות , מאת סופרים כמו יהושע בר יוסף ודן צלקה:
http://www.fordham.edu/halsall/byzantium/texts/byznov.html

ונסיים עם פואמה שכתב המשורר אריה סיון על תאודורה:

שיר בהיסטוריה

עַל פִּי גִּרְסָה אַחַת, אָבִיהָ

הָיָה שׁוֹמֵר בַּהִיפּוֹדְרוֹם הַקֵּיסָרִי, וְיֵשׁ גּוֹרְסִים

אִישׁ-הַדֻּבִּים

בַּקִּרְקָס שֶׁל הַבִּירָה, קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל.

אֲנִי בָּחַרְתִּי בַּשְּׁנִיָּה, מִטְּעָמִים

שֶׁבְּוַדַּאי יִתְבָּרְרוּ.

כַּאֲשֶׁר הָיָה אָבִיהָ בַּזִּירָה, חָמוּשׁ בְּשׁוֹט,

תֵּאוֹדוֹרָה מִצְטַנֶּפֶת עַל אַחַד הַמּוֹשָׁבִים

רוֹאָה בְּהִשְׁתָּאוּת אֶת הַדֻּבִּים הַמַּפְחִידִים

עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם, קָדִים לוֹ וְרוֹקְדִים

לִנְקִישׁוֹת הַשּׁוֹט.

 

מַה הַסּוֹד שֶׁלְּךָ, אַבָּא, הַיַּלְדָּה

נִכְנֶפֶת בּוֹ בִּרְעָדָה

נִלְחֶצֶת אֶל שְׁרִירֵי-פְּלָדָה, אֵיךְ

אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה עִם הַדֻּבִּים? וְהוּא מַסְבִּיר:

מְעוֹרְרִים בָּהֶם תְּשׁוּקוֹת, וְאֶת הַהַרְגָּשָׁה

שֶׁסִּפּוּקָן בִּשְׁלִיטָתְךָ. כְּשֶׁתִּתְבַּגְּרִי

תִּרְאִי אֵיךְ הַדְּבָרִים קוֹרִים.

תִּרְאִי אֵיךְ הַגְּבָרִים

מִשְׁתּוֹקְקִים אֵלַיִךְ, בּוֹעֲרִים

לָגַעַת בְּשׁוּלַיִךְ

לִטְמֹן אֶת אֵבְרֵיהֶם בְּעֶרְוָתֵךְ.

 

וַאֲנִי אַרְקִיד אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁאַתָּה

עוֹשֶׂה עִם הַדֻּבִּים?

 

בִּתְנַאי אֶחָד: שֶׁלֹּא תִּתְאַהֲבִי.

לֹא אֶתְאַהֵב. וְאִם

יַתְחִילוּ לְיַלֵּל בִּי זְאֵבֵי-הָאַהֲבָה,

אֲנִי אַשְׁמִיד אוֹתָם

כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מַשְׁמִיד גּוּרִים מְיֻתָּרִים.

לֹא תַּעַמְדִי בָּזֶה. יָבוֹא הַגֶּבֶר

שֶׁתִּרְצִי אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ –

אִם אֶשְׁתּוֹקֵק אֶל מִי שֶׁיִּתְיַחֵם עָלַי, אֲנִי

אַלְבִּישׁ אֶת הַפָּנִים שֶׁלָּךְ עַל פַּרְצוּפוֹ

וְאֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ עַל אֵיבָרָיו.

 

תֵּאוֹדוֹרָה הִתְבַּגְּרָה, יָצְאָה אֶת הַבִּירָה

הִרְחִיקָה אֶל שׁוּלֵי הַמַּמְלָכָה.

הִיא מוֹפִיעָה בְּקִרְקָסִים

חוֹשֶׂפֶת טֶפַח וְעוֹד טֶפַח מִגּוּפָהּ

וּמִשְּׁנַת חֲמֵשׁ-מֵאוֹת-וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, בְּעֵרֶךְ,

שְׁמָהּ הָאֱלֹהִי נִלְחָשׁ מִפֶּה לָאֹזֶן וּמַכֶּה גַּלִּים

כְּמוֹ רַעַשׁ אֲדָמָה עָדִין.

 

אַחֲרֵי כָּל הוֹפָעָה הָיְתָה עֲדַת גְּבָרִים

נִשְׂרֶכֶת אַחֲרֶיהָ, וְהָאֵיבָרִים

כְּמוֹ צַוָּארִים שֶׁל בַּרְבּוּרִים.

אֶחָד מֵהֶם הָיָה נִכְנַס אִתָּהּ לְדִירָתָהּ

וְהִיא הָיְתָה בּוֹנָה בּוֹ מִגְדָּלִים שֶׁל תַּעֲנוּג

עַד שֶׁהָיָה נִרְעָד, מַשְׁמִיעַ הֲבָרוֹת טְרוּפוֹת, גְּנִיחוֹת

וִיפָחוֹת

וְהַבְטָחוֹת שֶׁל חֲצָאֵי-מַלְכוּת.

בְּצֵאתוֹ הָיְתָה שׁוֹלֶפֶת מִמְּגֵרַת הַבֹּשֶׂם

פֶּנִיס שֶׁל שֶׁנְהָב

עוֹצֶמֶת אֶת עֵינֶיהָ, מְחַבֶּרֶת אֶל קָצֵהוּ הָאֶחָד אֶת דְּמוּת

אָבִיהָ

וּבַשֵּׁנִי נוֹגַעַת בְּדַגְדְגָנָהּ

וּבְעוֹדָהּ עוֹלָה בְּמַעֲלוֹת פֻּרְקַן-הַדָּם

שְׂמִיכָה שֶׁל מְנוּחָה יוֹרֶדֶת לַעֲטֹף אוֹתָהּ

וְתֵאוֹדוֹרָה מַנִּיחָה רֹאשָׁהּ עַל הַכָּרִית

וְלוֹחֶשֶׁת: אַבָּא,

מָה אֲנִי בִּשְׁבִילְךָ? קֵיסָרִית,

אוֹמֵר אָבִיהָ, פִּיו הָדוּק אֶל פִּיהָ.

אֲנִי אֶהְיֶה, אֲנִי אֶהְיֶה.

אֵיךְ? אַתָּה עוֹד לֹא הוֹלֵךְ . שִׂים לִי אֶת הַפֶּה עַל הַפִּטְמָה

תִּינַק מִמֶּנִּי חֲלוֹמוֹת.

 

עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי שֶׁבָּאָה תֵּאוֹדֹורָה לָעוֹלָם

נוֹלַד יוּסְטִינְיָנוּס.

אָבִיו הָיָה אִכָּר. דּוֹדוֹ הָיָה קֵיסָר

וְהוּא יִעֵד אוֹתוֹ, מִגִּיל צָעִיר מְאֹד, לִהְיוֹת יוֹרְשׁוֹ.

וְיוּסְטִינְיָנוּס הִתְכּוֹנֵן לַמַּטָּלָה הַזֹּאת

בִּיסוֹדִיּוֹת: דּוֹרוֹת שֶׁל אִכָּרִים קְשׁוּרִים לָאֲדָמָה

כִּוְּנוּ אוֹתוֹ לִרְאוֹת אֶת הָעִקָּר,

לַחְתֹּר בַּתֶּלֶם הַנָּכוֹן. הוֹסֵף לָזֶה

זִלְזוּל בְּכָל מָה שֶׁאֵינוֹ תּוֹרֵם

לַיְבוּל, וְהַבְחָנָה

בֵּין בְּנֵי-אָדָם שֶׁהֵם, בִּיסוֹדָם, רַק עֲשָׂבִים שׁוֹטִים

וּבֵין כָּאֵלֶּה שֶׁאֶפְשָׁר גַּם

לְטַיֵּב בָּהֶם שָׂדוֹת.

 

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה אִמּוֹ שֶׁל הַמְּיֹעָד-לִהְיוֹת-קֵיסָר

עַל כַּוָּנָתוֹ לָשֵׂאת אֶת תֵּאוֹדוֹרָה לְאִשָּׁה

נִרְעֲשָה מִכַּף רַגְלָהּ וְעַד רֹאשָׁהּ.

תִּשְׁכַּב אִתָּהּ עַד שֶׁיֵּצֵא עָשָׁן, אֲבָל לְהִתְחַתֵּן

עִם הַזּוֹנָה? עַל גּוּפָתִי! לְעֶזְרָתָהּ

גִּיְּסָה אֶת דּוֹדָתוֹ הַקֵּיסָרִית, וְיוּסְטִינְיָנוּס נֶאֱלַץ

לְהִתְאַפֵּק עַד אַחֲרֵי מוֹתָהּ, וּלְאִמּוֹ אָמַר:

הָאָב שָׁלַח אֵלַי אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת מֵהַתְּהוֹמוֹת

לְהַגְשִׁים אֶת מַלְכוּתוֹ עַל אֲדָמוֹת:

הִיא וַאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאִחוּדָם

יַבְטִיחַ לָאִימְפֶּרְיָה הַקְּדוֹשָׁה

עוֹד אֶלֶף שָׁנִים.

 

הוֹכָחָה חוֹתֶכֶת לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

נִזְדַּמְּנָה בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ-מֵאוֹת-שְׁלוֹשִׁים-וּשְׁתַּיִם

לַסְּפִירָה

בִּפְרֹץ הַמֶּרֶד שֶׁאִיֵּם לִזְרֹק אֶת הַקֵּיסָר לַיָּם.

יוּסְטִינְיָנוּס הִתְקַפֵּל, וּכְבָר עָמַד

לִנְטֹשׁ אֶת הַבִּירָה. לֹא, אָמְרָה לוֹ תֵּאוֹדוֹרָה,

אַבָּא, בַּזִּירָה, גַּם כְּשֶׁדֹּב אֶחָד

הָפַךְ עוֹרוֹ וְהִתְפָּרֵעַ וְכִמְעַט

נִשְׁמַט מִשְּׁלִיטָתוֹ, הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשּׁוֹט

וְלֹא בָּרַח. אַתָּה

תִּקְרָא לְבֵּלִיסַרְיוּס. תֵּן לוֹ לְפַקֵּד

עַל הַצָּבָא שֶׁעוֹד נִשְׁאַר לְךָ. אֲנִי יוֹדַעַת

שֶׁהוּא מֵת לְהוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ.

הוּא יִלָּחֵם גַּם בִּשְׁבִילְךָ.

וְכֹה הָיָה.

וּלְאַחַר

שֶׁבֵּלִיסַרְיוּס עָשָׂה אֶת הַמְּלָאכָה

נִגַּשׁ יוּסְטִינְיָנוּס לְהַשְׁלִים אֶת מְשִׂימַת-חַיָּיו:

גִּבּוּשׁוֹ שֶׁל קוֹדֶקְס-הַחֻקִּים אֲשֶׁר הֶחְזִיק

אֶת בִּיזַנְטְיּוּם מִבִּפְנִים

עוֹד תְּשַׁע-מֵאוֹת שָׁנָה.

וְתֵאוֹדוֹרָה? הַהִסְטוֹרְיוֹן

יְלִיד קֵיסָרִיָּה, פְּרוֹקוֹפְּיוּס

מַשְׁמִיץ וּמְלַכְלֵךְ אוֹתָהּ:

עָרִיצָה, רוֹדָה בְּבַעֲלָהּ,

נוֹהֶגֶת לְהַשְׁפִּיל אֶת סְבִיבָתָהּ.

לְמָשָׁל: הִתְעַלְּלָה בְּבֵּלִיסַרְיוּס הַנַּ"ל

שֶׁלָּחַם בְּכָל אוֹיְבֵי הַמַּמְלָכָה

וְנִצֵּחַ וְהֵבִיא שָׁלָל (וּבוֹ

גַּם כְּלֵי בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּנוּ,

אֲבָל זֶה כִּמְעַט אֵינוֹ נוֹגֵעַ לָעִנְיָן).

 

עַל כָּל פָּנִים, מַרְבִּית חוֹקְרֵי-הַזְּמַן

מַאֲמִינִים כִּי עֵדוּתוֹ, שֶׁנִּכְתְּבָה עָשׂוֹר אַחֲרֵי מוֹתָהּ,

אֵינֶנָּהּ אֲמִינָה.

אֲנִי,

מִתֹּקֶף חֵרוּתוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר, מֵעֵז לוֹמַר:

מִכֹּחַ הַלֵּילוֹת שֶׁלּוֹ בְּמִטָּתָהּ

הוֹצִיא יוּסְטִינְיָנוּס אֶל הַפֹּעַל אֶת מִפְעַל-חַיָּיו.

בְּטֶרֶם אוֹר הָיָה נֵעוֹר

רַעֲנָן כְּמֵי-הַשֶּׁלֶג עַל פִּסְגַּת הַר אֲרָרַט

מַאֻזָּן כְּפֶלֶס מַיִם רְגוּעִים

וּמְרֻכָּז כְּמוֹ צָהֳרֵי-הַיּוֹם

יוֹשֵׁב לִבְדֹּק אֶת עֲבוֹדַת הַוְּעָדוֹת, לְהַאֲזִין

בְּסַבְלָנוּת שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ גְּבוּל

לִטְרִיבּוּנְיָנוּס שֶׁדִּוֵּחַ לוֹ עַל הַהִתְקַדְּמוּת

בַּחֹמֶר, יָם הַחֹמֶר הַגָּדוֹל:

חֲמֵשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁל תַּקָּנוֹת, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים

שֶׁיֵּשׁ לְהַתְאִימָם

אֶל הַהֹוֶה וְהֶעָתִיד.

 

יוּסְטִינְיָנוּס חַי שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְעוֹד שָׁלֹשׁ. תֵּאוֹדוֹרָה

מֵתָה בִּהְיוֹתָהּ בַּת אַרְבָּעִים-וָשֵׁשׁ.

סִבַּת מוֹתָהּ אֵינֶנָּהּ יְדוּעָה, אֲבָל פְּרוֹקוֹפְּיוּס

אוּלַי טָעַן: בְּשִׁפּוּלֵי בִּטְנָהּ

שָׁלֹשׁ סְרִיטוֹת בַּאֲלַכְסוֹן, סִמְלוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן.

לֹא סֵמֶל הַשָּׂטָן, אֲנִי אוֹמֵר,

צִפָּרְנָיו שֶׁל דֹּב.

 

דָּבָר אֶחָד מֻסְכָּם עַל כָּל הַמְּקוֹרוֹת: תֵּאוֹדוֹרָה,

בְּאַחֲרִית יָמֶיהָ, נֶעֶשְׂתָה מוֹנוֹפִיסִיטִית, כְּלוֹמַר

הֶאֱמִינָה כִּי יֵשׁוּעַ יֵשׁ בּוֹ טֶבַע אֱלֹהֵי בִּלְבַד

וּדְמוּת הַגֶּבֶר שֶׁלָּבַשׁ אֵינָהּ אֶלָּא תַּדְמִית.

וּמִי שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת שֶׁבַע

הָרוּחוֹת מִתּוֹךְ גּוּפָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַהִיא, מִרְיָם,

וּמִי שֶׁעוֹד מִרְיָם אַחַת סָכָה אֶת רַגְלָיו בְּדִמְעוֹתֶיהָ

וּמָשְׁחָה בְּשֶׁמֶן אֶת פְּצָעָיו

הָיָה הָאָב.