ארכיון תג: בנימין נתניהו

בנימין נתניהו יאיר לפיד ואני

בנימין נתניהו ויאיר לפיד מנהיגי מפלגות "הליכוד" ו"יש עתיד". צילום פלאש 90.

 

שני הסיפורים שמסופרים כאן הם כמובן לא חדשים וכבר סיפרתי אותם כאן בעבר.אבל זאת הפעם הראשונה שהם מחוברים יחד וזאת לרגל בחירות 2021. ובסוף תבינו למה. 

הרב אליהו לנדא.שנות העשרים.

בשנת תרס"ד 1904 בעת ביקור בליטא ובבלארוס וסיור באתרים שבהם חי הגאון מוילנה ומפגשים עם אנשים שונים שהיו קרובי משפחה פגש האב של סבתי מצד אבי הרב אליהו לנדא אדם בשם נתן מיליקובסקי שעשה עליו רושם חיובי. מיליקובסקי הנ"ל היה רב ומרצה ידוע במקומות שונים ופעיל של התנועה הציונית של הרצל שנודע במעורבותו כמה חודשים קודם לכן  במשבר שהתפתח סביב תוכנית אוגנדה של הרצל. 

.הם שמרו על קשרי מכתבים לאורך השנים.

 הרב נתן מיליקובסקי 

 

ב-1919  רצה מיליקובסקי שעזב את ליטא ועבר לחיות  בפולין לעלות לארץ ישראל. אבל גילה שזאת משימה לא פשוטה להשיג אשרת כניסה והגירה לפלסטינה.הוא נדחה כל הזמן  בשגרירות הבריטית ב"לך ושוב" .

בשלב זה הבריטים עוד לא החליטו  עד כמה הם רוצים הגירה יהודית לארץ שזה לא מכבר השתלטו עליה.

היו  גם שמועות ( שלא היו חסרות כל בסיס )   על השגריר הבריטי בפולין שהוא בכלל אנטישמי. 

במצוקתו פנה מיליקובסקי לרב לנדא.

הרב לנדא סייע באמצעות מקורבים בעלי השפעה שעסקו בהעלאת יהודים מליטא  ( מהאירגון  החשאי שפעם בעבר נקרא "רוזני ארץ ישראל בוילנה ")  ויצרו קשרים טובים ( ויש להניח נתנו  לא מעט שוחד) עם השגריר הבריטי בורשה סיר הוראס ג'ורג' רומבולד  Sir Horace Rumbold   

השגריר בתוך זמן קצר העביר למיליקובסקי אשרת כניסה למרות המדיניות הבריטית שדרשה לא לתת יותר מידי אשרות כניסה ליהודים בשלב זה עד שהאימפריה תחליט מה בדיוק לעשות איתם בפלסטינה. 

ב-1920 מיליקובסקי הגיע לארץ ישראל המנדטורית ושם סייע לו הרב לנדא למצוא עבודה בתוך זמן קצר כמנהל בית ספר יסודי בעיר צפת ,עיר שבה היו לרב לנדא שמשפחתו גרה שם בתקופה שלפני רעידת האדמה מכרים וחברים רבים. מיליקובסקי ניהל את בית הספר במשך כשנתיים ויצר לעצמו שם טוב .

הדוקטור אליהו בלנק 

בערך באותה התקופה  של ראשית  שנות העשרים היכיר סבי מצד אימי הד"ר אליהו בלנק במחוז טרנסילבניה של האימפריה האוסטרו הונגרית נער  צעיר בשם דוד קליין  שעשה עליו רושם חיובי ביותר.הנער היה בן למשפחת רבנים אדוקה אבל התעניין בציונות.  הם הפכו לידידים טובים והד"ר בלאנק  סייע לו להיכנס  ככתב לעתונות  היהודית ציונית בהונגריה וברומניה של התקופה כמו העיתון הציוני "אוי קלט"  שהוא היה בו דמות בכירה. 

לימים ב-1934 שכבר היה ברור שהנאצים הם סכנה עולמית הד"ר בלנק שחי כעת מזה עשור בפלסטינה סידר סרטיפיקאט אישור הגירה לארץ ישראל לאותו דוד קליין שעלה לארץ ישראל ,ובכך מן הסתם הציל את חייו.

הד"ר בלנק  לימד את גלעדי ( בארץ הוא עיברת את שמו ) ואת בני משפחתו את השפה העברית.הכניס אותו לאירגון החשאי שבו היה פעיל "האחים הנאמנים ".וסידר  שיקבל  לבסוף עבודה בעיתונות העברית  בעיתון חשוב של התקופה "ידיעות אחרונות " לאחר שנים שבהם עבד כפועל וככותב בעיתונות ההונגרית בארץ..

                                                               גלעדי  כתב  לימים מאמר גדול על חייו של הד"ר בלנק בשם "היה היה איש גיבור" בספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה: 1920–1930 / [העורך – דוד גלעדי 

תל-אביב: התאחדות עולי הונגריה – המרכז, תשנ"א

דוד גלעדי הפך לאורך הימים לאחד מבכירי עיתונאי ישראל  ושרד עד גיל 100. אחד הראיונות האחרונים שנתן וכנראה האחרון בכלל היה ראיון שנתן לי שבו סיפר שאת כל הקריירה שלו ואולי גם את חייו הוא חב לד"ר אליהו בלנק שהיה מדריך ומורה רוחני שלו. 

דוד קליין גלעדי. מהאנציקלופדיה של דוד תדהר 

נכדו של נתן מיליקובסקי הוא ראש הממשלה וראש מפלגת "הליכוד" בנימין נתניהו.

נכדו של דוד קליין גלעדי הוא ראש מפלגת "יש עתיד " יאיר לפיד.

זה ששני צאצאים שונים של שני אנשים שבני משפחתי סייעו להם כעת נאבקים זה בזה על תפקיד ראש ממשלת מדינת ישראל זאת ללא ספק תופעה מפליאה ביותר שמראה כמה העולם הוא קטן .

והיא גורמת לי להרהר על היסטוריה חלופית "מה היה קורה אילו "…

ראו גם :

גואל התנ"ך על הרב אליהו לנדא 

היה היה איש גיבור :על דוקטור אליהו בלנק 

נתן מיליקובסקי באנציקלופדיה של דוד תדהר 

דוד גלעדי באנציקלופדיה של דוד תדהר

אלי אשד על דוד גלעדי 

מה עשה מר בנימין נתניהו במלחמת יום הכיפורים ?

בנימין נתניהו בלחימה. 

האם מר בנימין נתניהו ראש הממשלה נלחם או לא נלחם במלחמת יום הכיפורים ?

יש על כך גרסאות רבות ברשת כולל גירסה המיוחסת לאהוד ברק שלפיה הוא נסע לנמל התעופה בארה"ב ראה תור ארוך של ישראלים רוצים לעלות למטוס ונסוג אחורה.

אז זאת גירסה שיקרית וספק רב אם ברק אחראי לה.מר נתניהו אכן נלחם במלחמת יום הכיפורים.

אבל…ישנן תמיהות לגבי מה בעצם עשה מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים כי גם על כך יש גרסאות שונות ובאופן קיצוני כפי שתראו

מה באמת הוא עשה רק מר נתניהו וכמה חברים ( ובהם  ובראשם אהוד ברק ) יודעים. אבל ישנן גירסאות מודפסות בנושא  שמציעות תשובה.וברשימה זאת נעבור עליהן אחת לאחת בניסיון לפזר את הערפל.

.יש בעצם שלוש גירסאות עיקריות שונות שאני מסתמך עליהן בכך אחת ברשת באתר וואלא ( שהקשרים שלו עם מר נתניהו נמצאים כעת תחת בדיקה משטרתית ומשפטית ) וכמה ספרי ביוגרפיה של מר נתניהו שפורסמו  בידי כותבים שונים

גירסה 1: בנימין נתניהו פיקד על מבצע סודי

.לפי גירסת אתר וואלא מ-2013 שעוקבת במידת מה אחרי הגירסה שבספרים בשלב מסויים" מר נתניהו פיקד על מבצע סודי. "עם הגעתו לארץ, הצטרף נתניהו לכוח מילואים של לוחמי סיירת מטכ"ל שירד דרומה לגזרת תעלת סואץ כדי להגן מפני התקפות של הקומנדו המצרי על כוחותינו. בהמשך, עלה ראש הממשלה לגזרה הצפונית לפקד על מבצע מיוחד שלא נחשף עד היום."

קראו את גירסת וואלה כאן.

 

הגירסה הזאת מאוזכרת בערך על מר נתניהו בויקיפדיה.ראש הממשלה עצמו פירסם הודעה בעניין  ב-2019 בדף הפייסבוק שלו כאן 

:https://www.facebook.com/268108602075/posts/10156707375487076/ 

ראש הממשלה כותב :

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הייתי באמצע לימודיי באוניברסיטת MIT שבארצות הברית.
אני זוכר את עצמי אורז וממהר ארצה, עולה למטוס שהיה מלא בסטודנטים ישראלים שעזבו הכל כדי להילחם בשדה הקרב למען הגנתה של מדינת ישראל. רבים מהם נפלו בקרבות.
כשהגעתי ארצה הצטרפתי לכוח מילואים של לוחמי סיירת מטכ"ל שירד דרומה לגזרת תעלת סואץ כדי להגן מפני התקפות של הקומנדו המצרי על כוחותינו. בהמשך, פיקדתי על מבצע נוסף בגזרה הצפונית.

אבל  אנו בבעיה… מר נתניהו  כותב בשורה אחת על מבצע שאין לגביו שום עדויות חוץ מעדותו שלו ואין שום מסמכים לגביו. 46 שנים אחרי המלחמה ושבע שנים אחרי שחשף את קיומו של המבצע לראשונה הוא יכול היה להוסיף פרטים אבל לא עשה זאת ובנתיים לא התווסף שום מידע בעניין משום מקור אחר.

אי לכך הימלצתי לאנשי הויקיפדיה להוסיף בגוף הטקסט  או בהערות השוליים  בערך "בנימין נתניהו " שהמדובר"ב"גרסת בנימין נתניהו".

הם לא קיבלו את ההמלצה.

לגבי המבצע הסודי יכול  להיות שהיה. אבל זה לא מה שכתוב באף אחד מהספרים. 

גירסה 2: בנימין נתניהו שמר על כלי נשק

לפי ספר אחד של בן כספית עם אילן כפיר  "נתניהו הדרך אל הכוח "( הוצאת אלפה תקשורת 1997)  שנכתב כשמר כספית עוד היה ביחסים טובים עם מר נתניהו ( היום הוא לא )  והספר נכתב בשיתוף פעולה עימו מר נתניהו כשהיגיע לארץ מארה"ב ניסה להגיע לסיירת מטכ"ל אבל נאלץ להצטרף ליחידה מאולתרת שאבטחה בלילות חניונים מפני חיילי קומנדו מצריים מונחתים ממסוקים. מחזית הדרום הם הועברו לצפון וגם שם הם אבטחו את חניוני הטנקים .ובסוף אוקטובר מיד לאחר הפסקת האש חזר נתניהו לארה"ב.

זאת גירסת כספית וסריקות שלה מצורפות למטה:

 

 

לא נאמר כאן  דבר על מבצע סודי עליו פיקד נתניהו וזה מוזר שהרי מר נתניהו שיתף פעולה עם הכותבים והיה לו  כל אינטרס לספר על כך ובוודאי ובוודאי לרמוז על כך.

אוסיף שעיינתי בספר של בן כספית ואילן כפיר מ-1999 ,‎ Netanyahu :the road to powerשהוא הגירסה האנגלית של ספרו "נתניהו הדרך אל הכוח " יש תרגום מדוייק של מה שמופיע בספר בעברית. אין כאן שום דבר חדש. 

      

נמשיך אל הספר החדש של בן כספית על נתניהו מ-2018. "נתניהו :ביוגרפיה" -הוצאת ידיעות 2018 .

יש לקחת בחשבון שכשנכתב הספר הפך כספית ליריב תקשורתי מוצהר של נתניהו מה שהוא לא היה ב-1997

.בכל אופן לא ידוע לי על התקפה של מר נתניהו על הספר  הזה בגלל חוסר דיוקים  לגבי חייו ( הקוראים מוזמנים לתקן אותי כאן. )

בן כספית עוסק במר נתניהו במלחמת יום הכיפורים בעמוד 43 בספר וממש בכמה שורות למעשה פחות ממה שיש בספר שלו משנת 1997 וסך הכל זאת חזרה די מדוייקת אם כי יש הבדלים מסויימים. מצויין שמר נתניהו עלה על המטוס מארה"ב לישראל מיד כשנודע על פריצת המלחמה על המטוס הוא מצא את חבר הילדות שלו עוזי בלר.בארץ ניסה מר נתניהו לאתר את אחיו יוני ללא כל הצלחה.( ואגב הקטע הקצר מקדיש יותר שורות לתפקידו של יוני נתניהו במלחמה מאשר לאלו של מר בנימין נתניהו ). מצויין שם שמר בנימין נתניהו הצטרך לכוח שירד לסיני לאבטח חניוני טנקים מפני התקפות ליליות של המצרים. וזהו. אגב גם לא מצויין שמר נתניהו לחם בצפון בניגוד לגירסה הקודמת של כספית. לא מאוזכר שום מבצע שעליו פיקד מר נתניהו בצפון או בדרום. מצויין שהוא לא נשאר יום מיותר אחד בארץ ומיד עם כניסת הפסקת האש לתוקפה חזר מיד לארה"ב. וזה הכל.

נראה שבשנת 2018 לא היגיעו למר כספית שום פרטים על מבצע שעליו פיקד מר נתניהו בזמן המלחמה למרות שמר נתניהו כבר היצהיר על קיומו של מבצע כזה חמש שנים קודם לכן.ואם היה ידוע לו על מבצע כזה הוא החליט שאין סיבה לציין את עצם קיומו בספרו.

בכל אופן יש קצת יותר פרטים בעניין במהדורה האנגלית של ספרו הנ"ל של כספית שיצאה לאור שנה קודם למהדורה העברית : 2017.The Netanyahu years /Ben Caspit. שם יש שורות בעניין שכנראה נמחקו במהדורה העברית .בע' 49.כתוב שם שמר בנימין נתניהו אכן היגיע לסיני כדי להגן על טנקים של צה"ל בלילות כנגד פשיטות של אנשי קומנדו מצריים.מפקדו הישיר היה ,וזה לא צויין עד כה במפורש בשום מקום ,מר אהוד ברק לימים ראש ממשלת ישראל שגם הוא חזר במקביל מלימודיו מארה"ב. מאוחר יותר כתוב שם וזה לא צויין במהדורה העברית של הספר הנ"ל מר נתניהו הועבר לחזית הצפון כדי לעסוק במשימות דומות. כספית מציין ביובש ש"יוני וביבי " וגם אחיהם הצעיר עידו " שלושתם שרדו את מלחמת יום הכיפורים ".     

מצויין שם שאם כי בין המלחמות הייתה סיירת המטכ"ל אחת היחידות העסוקות ביותר בלחימה. הרי במלחמה עצמה אנשי הסיירת מצאו את עצמם בעיקר בתפקידי משנה לרוב בתפקיד סיוע ליחידות השריון הגדולות.

למה המשפטים האלו לא הוכנסו גם למהדורה העברית לא ברור לי. ובכך מסתכם מה שיש למר כספית להגיד על שירותו של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים במהדורה האנגלית של ספרו.

.

גירסה שלוש :שהה בבית מלון "שרתון" בתל אביב

לפי גירסת ספר אחר מ-1997 של רונית ורדי "ביבי מי אתה אדוני ראש הממשלה" שבהחלט לא נכתב בשיתוף פעולה עם ראש הממשלה דאז :מר נתניהו כאשר היגיע לישראל לא בדיוק נלחם אלא התמקם במלון מפואר בתל אביב לצורכי מנוחה והתרעננות.

המלחמה הוכרעה תוך שבועיים ומר נתניהו החליט אז לחזור מיד לארה"ב לפני שהוכרזה הפסקת אש. לא נאמר דבר על מבצע סודי שהוא פיקד עליו.

הדפים מהספר של רונית ורדי מצורפים סרוקים.

 

אציין שלא ידוע לי על התקפה של מר נתניהו על הספר הזה בגלל חוסר דיוקים לגבי חייו ( הקוראים  מוזמנים לתקן אותי כאן. )

רונית ורדי אמרה לי שהיא כתבה את הספר בהסתמך על עדויות שהיא שמעה ממקורבים. היא כתבה לי"ככל הזכור לי – לא השתתף במבצע חשאי מהסוג הנטען במהלך מלחמת יום הכיפורים. ואגב – עד לאחרונה – גם איש לא טען כך. ממש לא!". 

בספר "סיירת מטכ"ל " של משה זונדר (_כתר 2000) שנכתב בתקופה שהיה מר נתניהו ראש ממשלה בפעם הראשונה ונכתב בשיתוף פעולה איתו  הוא מוזכר כמה פעמים ובפירוט בתיאור מבצע שיחרור מטוס "סבנה" ב-1972. המבצעים שעליהם פיקד האח יונתן  נתניהו במלחמת יום הכיפורים מתוארים שם בפירוט וגם פעולותיו של האח עידו נתניהו שלקח חלק בשיחרור החרמןן מידי הסורים.

אבל משום מה שום דבר שקשור למה שעשה מר בנימין נתניהו במלחמת יום הכיפורים לא מאוזכר בניגוד לשני אחיו יונתן ועידו.

וזה מוזר מאוד. ובוודאי ובוודאי לא מאוזכר שום מבצע שעליו פיקד מר בנימין נתניהו במהלך המלחמה.

האם חשב מר משה זונדר שאין בכך עניין לציבור ?

אפשר היה לצפות שאם היה מבצע סודי בוודאי שמר בנימין נתניהו היה מיידע אותו בהקשר זה והוא לכל הפחות  היה רומז על כך בספר.

למשה זונדר כדאי לציין היה מידע נרחב ומפורט בנושאים אלו מעבר לכל אחד אחר שכתב על מר נתניהו.

בניגוד לו כל אחד אחר שכתב על נתניהו הסתמך על ימי הצבא שלו בעיקר על דברי נתניהו  ויש להניח שספרו  של זונדר הוא המקור הטוב ביותר לגבי פעילותו של נתניהו בסיירת מטכ"ל. 

אפשר לסכם ולקבוע שארבעה ספרים שעוסקים בחייו של מר נתניהו או בסיירת מטכ"ל אינם יודעים או אינם מוצאים צורך לציין שמר נתניהו פיקד על מבצע במלחמת יום הכיפורים דבר שהוא מעולם לא עשה קודם לכן או לאחר מכן. 

.עיינתי בספרים הקיימים באנגלית על מר נתניהו לראות עם יש שם מידע בלתי ידוע בעברית על השירות של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים. ישנם כמה וכמה כאלה ועברתי עליהם אחד אחד. 

בספרים החדשים יותר שפורסמו כשהוא כבר היה ראש ממשלה פעם שנייה :

בספר של תומאס מיטצ'ל משנת 2015 Likud leaders : the lives and careers of Menahem Begin, Yitzhak Shamir, Benjamin Netanyahu, and Ariel Sharon


מצויין שם שמר נתניהו היגיע לארץ באותה הטיסה מארה"ב ביחד עם אהוד ברק וזה דבר מעניין, דבר שגם כספית מציין
אבל זה בדרך כלל לא מאוזכר בספרים על חייו של נתניהו למרות שזה נראה כמו פרט חשוב.
מצויין שם שהוא עסק במרבית זמן המלחמה בשמירה על טנקים תחילה בסיני ולאחר מכן בגבול הצפוני ( ע' 150). 

ובכך מסתכם מה שיש לספר הנ"ל להגיד על שירותו של מר בנימין נתניהו במלחמת יום הכיפורים.

בספר של Elisa Silverman, Benjamin Netanyahu : leading the way for Israel  מ-2016 שירותו הצבאי של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים אינו מאוזכר כלל וגם לא המלחמה עצמה.מבצע אנטבה לעומת זאת נראה חשוב מספיק לאיזכור. 

בספר רציני יותר משנת 2016 The resistible rise of Benjamin Netanyahu של , Neill Lochery מאוזכרת ההשתתפות שלו במבצע ההתקפה על מטוס סבנה .

אבל גם שם לא מאוזכר כל שירות שלו במלחמת יום הכיפורים או בכלל איזכור לעצם קיומה.( ע' 5 בספר ).

הפסקה הבאה לאחר תיאור קצר של מבצע סבנה עוסקת במותו של יוני ב-1976 באנטבה.

בספר החדש והמקיף והרציני ביותר באנגלית עד כה על נתניהו הופיע ב-2018 Bibi :the turbulent life and times of Benjamin Netanyahu של העיתונאי Pfeffer,Anshel ניתן את התיאור המפורט ביותר באנגלית בספר על נתניהו של ההיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים.

 

ובעמוד 97 בספר הוא עוסק במעורבותו של מר נתניהו במלחמה זאת . אין כאן הרבה חידושים ותוספות למה שכספית כבר כתב בנושא בספרו הראשון. מצויין שהוא היה שבוע בסיני ושבוע לאחר מכן הועבר לגולן. וזאת הייתה מלחמה מתסכלת עבור מר נתניהו שרצה לתרום את חלקו אבל כנראה הרגיש שהוא לא תורם אותו מספיק.

אבל יש תוספת על כך: המחבר מציין שלמרות שנתניהו תיאר את המסע שלו במטוס לישראל מארה"ב עם עמיתים ישראלים הוא בעצם לא דיבר מעולם על חלקו בשלב האחרון של המלחמה ומה עשה אז בדיוק.אבל 40 שנה מאוחר יותר כשרואיין על כך לאחר ישראלי אמר להם "עברתי לצפון כדי לפקד על מבצע מיוחד". המחבר מוסיף ביובש שפרטים על אותו מבצע עוד אין.

לדבריו נתניהו עזב את הארץ לארה"ב שלושה שבועות אחרי הפסקת האש ב-24 באוקטובר לאחר ביקור קצר אצל יוני". ( ע' 97)


 

סיכום 

 

בקצרה אין שום פרטים בשום מקור לא בעברית ולא באנגלית על אותו מבצע של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים. ולמעשה אין תימוכין לעצם קיומו מעבר להצהרה סתמית ביותר של מר נתניהו. נראה לי שיש לעדכן את הערך  על בנימין נתניהו בויקיפדיה שמאשר את קיומו של אותו מבצע  בהתאם לאחר שלא פחות משמונה מקורות כתובים על מר נתניהו בעברית ובאנגלית אינם מסוגלים לספק עליו שום מידע.

נסכם ונקבע שעל סמך כל המקורות האלו שבדפוס אפשר לקבוע לוח זמנים כזה לפעילות של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים : מר נתניהו היגיע לארץ במטוס ביחד עם מר אהוד ברק שפיקד עליו וקבע את תפקידיו במלחמה. כנראה בפקודת אהוד ברק מר נתניהו שהה כשבוע בסיני ושמר שם על טנקים.

משם עבר מר נתניהו לחזית הצפון לעוד מספר בלתי ידוע של ימים ושמר גם שם על טנקים.אולי גם כן בפקודת אהוד ברק.

לדבריו של מר נתניהו בפרק הזמן הזה הוא פיקד על מבצע שנכון לעכשיו אין עליו כל פרטים משום מקור.

בגרסת רונית ורדי לאחר ששהה "מספר ימים " בצפון הוא חזר לתל אביב ושהה במלון "שרתון " מספר בלתי ידוע של ימים ועזב לפני שהסתיימה המלחמה.

או מיד כשהסתיימה המלחמה כגרסת כספית.

או שעזב את הארץ שלושה שבועות לאחר סיום המלחמה כגרסת אנשל פיפר.

לדעתי זה התיאור המדוייק ביותר נכון לעכשיו של פעילותו של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים על סמך המקורות הקיימים.

אציין שהמבצע שמר נתניהו טוען שהתקיים הוא די נדיר בכך שאין לו תימוכין לעצם קיומו משום מקור בדרך כלל אין דברים כאלה ארבעים ושש שנים אחרי המלחמה. נראה לי שהמדובר במבצע יחיד במינו שהאדם שטוען שהיה מעורב בו מביא טענה כזאת בלי שיהיה לכך שום מקור אחר בכתב ..בכל אופן יש להניח שאהוד ברק יודע במה המדובר ואם היה מבצע כזה הוא יאשר זאת . כמו כן 46 שנים אחרי המלחמה אפשר לפנות לפיקוד צפון ולבקש את יומני המבצעים שלהם עבור העניין הספציפי הזה. אני מאמין שיש בכך עניין לציבור לגבי המבצע הצבאי היחיד שמר נתניהו פיקד עליו .

היסטוריונים אולי תפנו לפיקוד צפון בעניין הזה? 47 שנים אחרי המלחמה מגיע לנו לדעת מה היה אותו מבצע מסתורי שעליו פיקד ראש ממשלת ישראל לעתיד.

 

 

איני יודע יותר ממה שכתוב בספרים השונים על מר נתניהו בעברית ובאנגלית אבל יש להניח שחלקם או כולם מתבססים על המידע שמר נתניהו מסר לכותבים בעניין. ולא על שום מקור מידע אחר.יוצא דופן הוא "סיירת " מטכ"ל " של משה זונדר " שלמחברו יש להניח היו מקורות מידע נוספים על פעילותו של מר נתניהו בסיירת המטכ"ל. והוא משום מה עוסק בספר בהקשר למר בנימין נתניהו אך ורק במבצע הצלת מטוס סבנה שבו הוא אמנם עוסק בפירוט. על מבצע זה כידוע מר נתניהו לא פיקד . ונפצע במהלכו.

בכל אופן זהו כמעט המבצע היחיד מכל סוג שהספרים השונים העוסקים במר נתניהו מאזכרים שהיה קשור אליו במלחמת ההתשה. בספרים שנכתבו בשיתוף פעולה עימו וגם בערך בויקיפדיה מאוזכרים מבצעים שונים שלחם בהם
אבל גם מהם ברור שהוא פיקד על יחידה קטנה מאוד של אנשים,והמבצעים שעליהם פיקד בזמן מלחמת ההתשה כנראה לא היו חשובים בפני עצמם כי אחרת היינו שומעים עליהם הרבה יותר מטעמו של מר נתניהו.

 

 

כל מה שאנו קוראים עליו ברוב המוחלט של הספרים על מבצע שמר נתניהו היה קשור אליו ,זה מבצע מטוס הסבנה.

ישנה אפשרות שכל המבצע הזה הוא תוצאה של טעות של אנשי אתר "וואלה" שכתבו מידע שמסר ראש הממשלה בצורה שגויה. הוא דיבר על מבצע שעליו פיקד אחיו והם חשבו הוא מתכוון לעצמו.  והוא לא מצא זמן לתקן. 

היצעתי אם כך  לאנשי הויקיפדיה  לא  להסתמך על אימרה משובשת ועל טלפון שבור אלא רק על ספרים שעברו תחקיר ומחקר רחב ויסודי .ולפי הספרים האלו מר בנימין נתניהו לא פיקד על מבצע במלחמת יום הכיפורים ואי לכך יש למחוק את המשפט שהוא לא רלבנטי בעניין זה בערך.

הבקשה נדחתה.

אי לכך אני מציע שאיזה היסטוריון מקצועי  מאלו שעוסקים בהיסטוריה צבאית של מלחמת יום הכיפורים נגיד אורי בר יוסף או אולי עיתונאי יפנו בעניין לפיקוד צפון ויבקשו לקבל את הנתונים בעניין. לדעתי יכול לצאת מזה מאמר אקדמאי מעניין או לפחות כתבה מעניינת בעיתון הארץ או בידיעות או במעריב על המבצע שעליו פיקד מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים וכך נוכל לפתור את הבעיה שיש לגבי אמינות המידע המועט שקיים על מבצע זה.

 

קראו גם 

 

חזון ישראל והטרור  של מר בנימין נתניהו 

העימות בן שמעון פרס ובנימין נתניהו 

בנימין נתניהו פוגש את משה קצב -הצילום 

 

 

 

בנימין נתניהו פוגש את משה קצב -הצילום מאת דוד רובינגר

בנימין נתניהו ומשה קצב במזנון הכנסת 1995.צילם עמי רובינגר

לפניכם תמונה קלאסית של דוד רובינגר צלם "התמונה המפורסמת של ה"צנחנים בכותל "ממלחמת ששת הימים.

התמונה שלפניכם היא מפורסמת הרבה פחות היא צולמה ב-1995 ומאז הופיעה בספר של רובינגר ובתערוכה שלו.אבל קשה להגיד שעוררה תשומת לב מיוחדת.
לאור מה שאנחנו יודעים ב-2020 על שני האישים המצולמים בה היא מעניינת במיוחד.
משה קצב הפך לאחר הצילום לנשיא המדינה הואשם באונס ונכנס לכלא לכמה שנים טובות.

בנימין נתניהו הפך לאחר הצילום לראש ממשלה וכעת הוא מואשם בהאשמות פליליות חמורות ביותר. 
בצילום אנו רואים את השניים דנים בחשיכה  דיון פוליטי כנראה בעיניני מפלגה,אולי שוקלים את מי למנות לתפקיד זה או אחר ואולי סתם עיניינים "אישיים " מי יודע ? 
בדיאבד כשאנו יודעים  על השניים מה שאנחנו יודעים  הדיון בתמונה  נראה  כדיון בין צמד "מאכרים " פוליטיים ואם נרצה בין צמד נוכלים או גנגסטרים  זוממים מזימות אפלות.
איך שהוא רובינגר הצליח לשוות לדיון בתמונה אווירה אפלה  של נכלוליות עמוקה על שתי הדמויות. 

וכתוצאה זהו צילום קלאסי.






 

הגנים של הגאון מווילנה

 

הגנים של הגאון מווילנה

 

Image result for chaim friedman gaon of vilna

חיים פרידמן ,גנאלוג

הגנאלוג חיים פרידמן ידוע כמומחה מספר אחד בעולם לגנאלוגיה של משפחת צאצאי הגאון מווילנה גדול חכמי היהדות האשכנזית שחי בליטא במאה ה-18 , המרובים המפוזרים בעולם והמדובר עשרות אלפי אנשים. ( שעל פי המחקר שלו שלי  ושל מומחים אחרים  יכולים להראות את השושלת שלהם עד המאה השמינית לספירה וראו " ממשולם מלוקה במאה השמינית ועד לאלי אשד במאה ה-21לספירה-51 דורות של היסטוריה משפחתית " )

בין  צאצאים וקרובי משפחה אלה ניתן למנות את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו  שדיבר על הקשר המשפחתי שלו למשפחת הגר"א בביקורו לאחרונה בליטא ואת נשיא המדינה ריבלין ואת בני משפחתו שהם קרובים למשפחת הגר"א ויצאו מהאב המשותף "החבר יוסף" שהוגלה במאה ה-16 לעיר פראג.

 

בכך פרידמן המשיך פרוייקט ענק שבו פתח  מתי שהוא בראשית המאה העשרים האב של סבתי  חנה, הרב אליהו לנדא ( בן נינו של הגר"א וצאצא של בנו המפורסם ביותר אברהם וילנר  החוקר הראשון של המדרשים דרך הנכד יעקב משה מסלונים  והנין אביו של אליהו לנדא  אליעזר  או אלעזר לנדא ) שרשם את כל צאצאי הגר"א הידועים בזמנו.הוא הכין רשימות של בני המשפחה כשביקר אותם באירופה ובארה"ב ורשימות אלו הן הבסיס לכל המחקרים הגנאלוגיים שנעשועל משפחת הגר"א מאז.

Image result for Eliyahu’s Branches,

 הרב אליהו לנדא ,הגנאלוג הראשון של משפחת הגר"א 

חיים פרידמן שהוא בעצמו צאצא של הגר"א דרך בנו השני יהודה לייב  פירסם ב-1997   ספר אב כרס לרגל ציון 200 שנה למותו של הגר"א ב-1797

 .Eliyahu's Branches: The Descendants of the Vilna Gaon and His Family. 

שבו הוא רשם לא פחות מעשרים אלף מצאצאי הגאון מוילנה !ועוד עשרת אלפים נוספים שלא הייתה דרך לאמת את הקשר שלהם אל הגאון מווילנה מסיבות שונות .

Image result for Eliyahu’s Branches,

 

Image result for Eliyahu’s Branches,

 

רשימת אבות הגר"א כפי שהיא מופיעה בספרו של פרידמן.

פרידמן לא היה היחיד שעסק ברישום גנאלוגי כזה של צאצאי הגר"א ובני משפחתו השונים.במקביל היה חוקר גנלוגיה יהודית ידוע אחר  בשם ניל רוזנשטיין שפירסם ממש באותו זמן  ביחד עם פרידמן  1997 ( שנת המאתיים למות הגר"א ב-1797  ) ספר רישום גנלוגי כזה ממש באותו הזמן  בשם :

 The Gaon of Vilna and his Cousinhood אולם זה לא היה מקיף ועמוק  כמו זה של פרידמן אולי משום שהמחבר גם לא היה צאצא של הגר"א.

מצד שני רוזנשטיין נודע במיקצועיותו הרבה  בתחום כמי שפירסם כבר כמה ספרי גנאלוגיה חשובים ומקיפים ביותר על משפחות יהודיות חשובות שונות.

 

רוזנשטיין    מרגע שהספר שלו פורסם לא המשיך במחקר.אולי משום שאינו צאצא של הגר"א והוא המשיך לחקור משפחות אחרות.

לא כך פרידמן  שהמשיך להתמקד בתחום ספציפי זה. הוא המשיך במחקריו גם לאחר שספרו עב הכרס פורסם.הוא המשיך לחקור ולחפש צאצאים נוספים של  הגר"א.מאז הרשימה של האנשים שהייתה  בידיו גדלה ואף הוכפלה.ככל הנראה עוד עשרת אלפים איש נוספים הוכנסו לרשימה.

וזאת גם על ידי שימוש בטכנולוגיה חדשה שלא הייתה בידיו ב-1997.

כיום ישנה אפשרות חדשה לקבוע את מוצאו המדויק של אדם על ידי בדיקות דנ"א.

פרידמן שהתקדם טכנולוגית עם הזמנים  משתמש כיום ומזה עשור  באמצעי טכנולוגי חדש זה .על ידי חיפושים במאגרי מידע גנטיים ואיתור סימנים גנטיים ברורים המראים על קירבה משפחתית לאנשים שקירבתם משפחתית לגאון מווילנה היא וודאית.

הוא איתר כמה וכמה משפחות כאלו דרך הד.אן .אי שבאתר  אתר FTDNA 

https://www.familytreedna.com/products/family-finder

דרך אתר זה ( כמו גם אתרים אחרים כמו ancestry)   אדם יכול לפרסם את צירוף הגנים שלו ודרכו לאתר אנשים עם צירופים גנטיים קרובים או כמעט זהים ,דהיינו שהם קרובי משפחה.

פרידמן קיבל אישור מכמה אנשים   שידועים כצאצאים של הגאון מוילנה מצדדים שונים של משפחתם להשתמש בקוד הכניסה שלהם על מנת לחפש אנשים בעלי קירבה גנטית וכך יצר מאגר מידע של קרובים שהקירבה שלהם הפעם איננה מבוססת על שמועות ועל זכרונות  אולי שגויים אלא על זהות גנטית מדוייקת וודאית.

הוא גילה שאנשים אלו תאמו גנטית לא רק אותו אלא גם אחד את השני. דהיינו הבדיקה הגנטית אכן אימתה את הקשר המשפחתי בינם.

פרידמן מצא הוכחות שהדנ"א של בני משפחות שונות שהתייחסו לגר"א תאם לא רק את זה שלו אלא גם של משפחות אחרות שהתייחסו לגר"א כלומר הן התחתנו אחת בשנייה.

מצד שני היו משפחות שבדק שטענו שהן מתייחסות לגר"א אבל בדיקה מצאה שאין לבניהן  שום התאמה גנטית ובכך הוכח  לדעתו שהקשר שלהם לגר"א הוא שגוי.

בין השאר פרידמן בדק את המאגר הגנטי שלי שלו נתתי אישור להשתמש בו באופן חופשי לצורכי המחקר.

אני אחד הצאצאים הוודאיים ביותר של הגאון מווילנה שקיימים. סבתי חנה הייתה בתו של הרב אליהו לנדא בן נינו של הגר"א והגנאלוג הראשון של המשפחה.הודות לכך שלפרידמן יש  את הסימון הגנטי שלי אחד המדוייקים ביותר הקיימים כצאצא הגר"א הוא משתמש בו כעת כאמצעי זיהוי לגלות אם אנשים  שטוענים שהם צאצאי הגר"א אכן צאצאים שלו עם ידי בדיקת הקשר הדמיון בין הזיהוי הגנטי שלי ושלהם.

אם אין דמיון אז זאת הוכחה חותכת  לדעתו  שאינם צאצאי הגר"א.

בין  השאר נמצא דמיון מובהק עם הסימן הגנטי של בני משפחת נתניהו ( דרך אחיו של ראש הממשלה עידו  ) . בכך  נמצא אישור גנטי לכך שהגנים של משפחת ראש הממשלה נתניהו אכן קרובים מאוד לאלו של משפחות צאצאי הגר"א וכי יש קירבה משפחתית. וזה הראה מעבר לכל ספק שהם אכן מקורבים גנטית לגאון מווילנה

ודמיון ברור כזה נמצא עם הסימונים הגנטיים של בני משפחת ריבלין שונים שנבדקו.

ומה המסקנה של פרידמן מהמחקר הזה ?

שאכן יש לצאצאים גנים שהתקבלו מהגאון מווילנה שבהם מחזיקים כולם .

וייחוס כזה הוא לא רק זכות הוא גם מחייב.

אנחנו צאצאי הגר"א מתכננים אירועים לרגל שלוש מאות שנה להולדתו בשנים 2019-2020 וכך גם ממשלת ליטא ,( כפי שנמסר בידיהם לבן המשפחה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ).

ופרטים עליהם תוכלו למצוא כאן :

הכנס הגנאלוגי ה-14 של עמותת עיל"ם 

מאמר מפורט באנגלית של פרידמן על מחקרו זה תוכלו למצוא בבלוג שלו  באנגלית.

Full details of the evidence, before DNA testing was used,

is explained in Chaim Freedman’s blog,

http://eliyahusbranches.blogspot.com/2018/08/genetic-master-list-for-relatives-of.html

פרטים נוספים על הגנאלוגיה של משפחת צאצאי הגאון מווילנה :

ממשולם מלוקה במאה השמינית לספירה ועד לאלי אשד במאה ה-21 לספירה. 

אילן היוחסין של אלי אשד מהמאה השמינית לספירה ועד היום 

 

Image result for genes

החזון של בנימין נתניהו

לרגל בחירות 2013 ,אני מתחיל בפרסום סדרת מאמרים במגזין בעריכתי "יקום תרבות "  שתנתח את רעיונותיהם דיעותיהם והאידיאולוגיה של כמה מועמדים בולטים בבחירות האלו ,ראשי מפלגות כולם . אדון בשאלה האם יש להם תמונת עתיד  ברורה לגבי ישראל ,לא רק בטווח המיידי והקצר ,אלא גם לטווח הארוך יותר במזרח תיכון משתנהנ ובעולם משתנה עוד יותר ?לרוב הפוליטיקאים לצערנו אין תמונת עתיד ברורה ,שום הצעות לעתיד לבוא ,אם כי בדרך כלל יש להם נושאים ספציפיים שבהם הם רוצים לעסוק .

המועמד הראשון שבו אני עוסק הוא המועמד הבולט מכולם ,ראש מפלגת הליכוד וראש הממשלה הרץ למשרת ראש הממשלה הבא,

בנימין ביבי נתניהו.והוא אחד הפוליטיקאים המעטים מאוד כיום ( גם בליכוד עצמו )  שיש לו חזון ברור לגבי מדינת ישראל ,חזון שאותו העלה עוד בספרו משנות התשעים " מקום תחת השמש " ,חזון הפרטת מדינת ישראל .

ועל כך ראו עוד במאמרי במגזין "יקום תרבות "

חזון ישראל והטרור של בנימין נתניהו

ו

העימות בין שמעון פרס ובנימין נתניהו

 

צילום: אבי אוחיון, לע"מ

פרס ונתניהו היום.צילם אבי אוחיון.

 

שמעון פרס היום נשיא המדינה ובנימין נתניהו היום ראש הממשלה ,הם כיום ידידים טובים ועובדים בהרמוניה.
.או לפחות כך זה נראה.
הם  בהחלט לא היו כאלה ב1996 כששניהם התמודדו על ראשות הממשלה בעקבות רצח ראש הממשלה דאז יצחק רבין.  פרס היה אז ראש הממשלה המכהן ושניהם השתתפו בעימות טלוויזיוני מפורסם במיוחד  בניגוד לכל הציפיות היטה את הכף לכיוונו של ראש האופוזיציה הצעיר  בנימין נתניהו.

ולהלן ניתוח קצר של קטעים מהעימות בינהם שבאמת שינה גורלות  שהוגש בקורס לתקשורת. .

עבור תרגיל זה ביצעתי תעתיק של החלק הראשון בעימות שהתחולל בבחירות 1996 בין ראש הממשלה המכהן שמעון פרס והמועמד לראשות הממשלה מטעם הליכוד בנימין נתניהו בהנחייתו של העיתונאי הבכיר דן מרגלית.

.העימות הזה היה ראשון מסוגו בכך שלראשונה התקיימו אז בישראל בחירות אישיות והעימות הנ"ל היה אולי המכריע ביותר בתולדות ישראל בכך שהיטה בבירור את הכף לטובת בנימין נתניהו שיצא ממנו טוב יותר תקשורתית מאשר שמעון פרס.
יש לציין שהקטע הזה היה יוצא דופן כשידור טלווזיוני שכן הוטלו עליו מראש כללים מגבילים ביותר שקבעו שכל מועמד יקבל זמן שידור שווה לחלוטין של דיבור וגם המנחה היה מוגבל ביותר ביכולתו לשאול ( אם כי יכול היה להמציא את השאלות ) .וזה אומר שבקטע השידור הזה אין למנחה את חופש הפעולה של השיחה ולגבי המשתתפים שיש לו בתוכניות רגילות בטלוויזיה. הוא אינו יכול לקטוע את אחד משני המרואיינים אם אלו מחליטים לסטות מהנושא שקבע ( כפי שאירע בידי נתניהו ) ועליו לתת להם את אשר הם רוצים לאמר במגבלות הזמן שנקבע מראש.
הכללים האלו לא תקפים בדרך כלל בשידורי טלוויזיה רגילים ( נניח "שידור חי " של דן שילון ) שבהם יש למנחה זכות מלאה לעצור ולקטוע מרואיין אם הוא חושב שזה סוטה מהנושא לחלוטין ולהעביר אותו לנושא הדיון שנקבע מראש.

בניתוח כאן בחרתי כמה קטעים שנראו לי מכריעים ודרמטיים במיוחד בחלק הראשון של העימות

 

אפשר למצוא בקטע שלוש דוגמאות שונות שבהן כל אחד מהמשתתפים בעימות משמש כמספר ומביא סיפור מסויים או קטע המשמש להערכת המתמודד מולו או מישהו אחר המאוזכר בדיון . .

שמעון פרס אומר : (בקול חדגוני )
מר בנימין נתניהו אירגן בשלושת השבועות האחרונים עלילה נוראה ( בהדגשה חזקה ) כאילו אני רוצה לחלק את ירושלים .הוא הביא נזק לישראל הוא הביא נזק לירושלים כאילו חלקים בעם רוצים לחלק אותה.. בשבילי אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני (דגש חזק ) ליוותה אותי כל חיי ותלווה אותי עד יומי האחרון! .

הביטוי הספרותי-רטורי ( הנדיר למדי כיום) "עלילה נוראה " הוא אמצעי רטורי להדגשה של השמעת שקרים חמורים וגרוע מחמורים ש"אורגנו " בידי נתניהו כנגד פרס.ויש כאן ביטוי של הערכה ( שלילית כמובן ) מצידו של פרס לנתניהו.
פרס מאשים כאן את נתניהו ב"אירגון" ( ואפשר לראות במילה הזאת גם אסוציאציה לראש אירגון פשע ) מזימה חמורה כנגדו ובהפצת שקרים שמזיקים לו רק לו לפרס אישית כפרט אלא לישראל בכלל. ועל עלילה החמורה והבזויה הזאת פרס עונה בביטוי החזק ביותר האפשרי בפסוק מהתנ"ך "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני " שמבטא יותר מכל את הקשר ההדוק בין עם ישראל וירושלים. פרס מוסיף ומחזק את העוצמה של טיעונו כנגד נתניהו בסיום המשפט שבו הוא מציין שירושלים ליוותה אותו ותלווה אותו עד סוף חייו.
הקטע הזה אגב,  הוא היחיד בעימות שבו מזכיר פרס את נתניהו ובשאר דבריו הוא מקפיד שלא  להתייחס כלל לעצם קיומו,משל ,מתחת לכבודו להתייחס לאיש.

ב. מצלמה עוברת לנתניהו : אני מודה לך על השאלה אבל לפני שאשיב עליה אני מוכרח להתייחס לדברים שאמר מר פרס על ירושלים . :מר פרס ( פונה לכיוונו של פרס ,מפנה אצבע ומושיט אצבע כמו מחנך הפונה לתלמיד ) זה לא חשוב מה שאתה אומר פה הערב כי אתה מחלק בפועל את ירושלים.
( הטון הופך להיות של מאשים כאילו הוא עו"ד בבית משפט )
אתה מסרב לסגור את האוריינט האוז ,אתה מסרב לסלק את אנשיו של ג'יבריל רגו'ב מירושלים . אתה הסתרת ,יש לי את המכתב הזה פה , ( טון הקול משתנה מעט ) הסתרת את העובדה שהעברת מכתב ליאסר עראפת שבו התחייבת לשמור את מוסדות אש"ף בירושלים .ידידי בני בגין חשף את זה בכנסת ( טון הקול משתנה נשמע קר ומרוחק כמי שחשף עובדות בלתי ידועות ) .
עכשיו אתה אומר שאנחנו רצינו את ירושלים באוטונומיה.שמעתי אומר אותך את זה עכשיו . שמעתי שאתה אומר את זה ( בטון של מורה נוזפני ) .ירושלים היא חלק מהאוטונומיה . תושבי…הה התושבים הערבים של ירושלים ישתתפו בבחירות לאוטונומיה .
( וכאן הטון של הקול הוא לדעתי של זלזול גמור )
. ולכן אין חשיבות למה שאתה אומר כי אתה בפועל מחלק את ירושלים. אז מדוע שנאמין לך? (מדבר בטון של שאלה )כאן נתניהו יוצא לבצע הערכה שלילית ביותר של שמעון פרס ,והוא עושה זאת בצורה שונה מההערכה השלילית שביצע קודם פרס לגביו. פרס השתמש בביטוי "ארגן עלילה נוראה" מילים שאליהן לא צורפו כל הוכחות ברורות לטענתו של פרס שהסתכמה רק בהגנה על עצמו. .
נתניהו מגיב על כך בהערכה שלילית משלו אבל הוא עושה זאת כעורך דין בבית משפט שלרשותו עומדות מגוון הוכחות ,דרמטית זה גם הרבה יותר אפקטיבי במדיום הטלוויזיוני .
הוא מציג בדבריו שורה של פעולות שאותו פרס לא עושה כהוכחה לטענותיו כנגד פרס. אבל מעבר לכך יש לו הוכחה חותכת מוחשית לאי אמת מצידו של פרס , מכתב שנמצא ברשותו ברגע זה ( אם כי אינו מראה אותו לצופים אבל הוא יוצר רושם שיוכל להפיק אותו בכל רגע) ומביא הוכחה נוספת למכתב שעמיתו בני בגין חשף בכנסת . .
נתניהו גם פונה ישירות לפרס (שהקפיד שלא לפנות אליו כלל ) וזה מוסיף לעוצמה של הדרמה . "הוא אומר "אתה מסרב לסגור ..אתה הסתרת ..שמעתי אותך אומר "

המסקנה שאותה טורח נתניהו להעביר לצופים היא שאין חשיבות למה שפרס אומר כי אי אפשר להאמין לו לאור השקרים שבהם נתפס ועבורם יש לו הוכחות חותכות.
ג.קטע סיפורי נוסף מובהק ומפורש שבו משתמש פרס על מנת להעביר את המסר שלו הוא כאן :
פרס :אשר לאמירותיו של יאסר עראפאת הרשה לי לספר לך סיפור הייתי במסיבת עיתונאים עם עראפאת ואחד העיתונאים שאל . ( הוא מניף את ידיו ) " .מר ערפאת הנה מר פרס אתה מדבר על מדינה פלסטינאית על ירושלים כבירה ".
עראפאת הסתכל על העיתונאי הוא אמר : "מה אסור לי לחלום? (טון הקול סיפורי מצטט כמעט מחקה קול של אדם אחר ומניע את עיניו באופן יוצא דופן )
.ועל זה השיבותי "לחלום מספיק אחד, בשביל הסכם צריך שניים" (מדגיש בקולו מצטט).
פרס עונה כאן לשאלה קשה של מרגלית על יאסר עראפת ועד כמה ניתן להאמין לו ,בצורה של מעין "הערכה " שתהפוך את ערפאת לסימפטי יותר בעיני הצופים אם כי למעשה הוא לא באמת עונה על השאלה הישירה . הוא מנסה ליצור כאן הומניזציה של ערפאת לצופה הישראלי כמי שאינו רוצח מסוכן אלא אדם שחולם על עתיד אחר , בצורה שהוא כביכול מחקה אותו ועם זאת בתשובה הניצחת אבל המשעשעת שענה לו. ובכך הוא מבצע הומניזציה גם של דמותו שלו כשהוא מציג את עצמו לא רק כפוליטיקאי אלא גם כאדם בעל חוש הומור. שמעביר לצופים סיפור משעשע מלא באימרות עממיות יפות ומחיה על ידי כך דיון פוליטי יבש וגם יוצר לעצמו דימוי חביב יותר. .
לדעתי בכל המקרים האלו גם פרס וגם נתניהו התעלמו מהשאלות של מרגלית והעבירו מסרים שאותם תיכננו להעביר מלכתחילה ללא קשר לשאלות שאותן היו נשאלים בידי מרגלית .

הקשר בין התשובות הנ"ל והשאלות היה קלוש מאוד. והם היו עונים לדעתי תשובות דומות( או יותר נכון כוללות חומר זהה ) גם אם המנחה היה שואל אותם שאלות שונות .

אחד האלמנטים החשובים בשיח הטלוויזיוני ובשיח בכלל הוא של חילופי תורות כאשר מישהו מעביר במפורש או במובלע את תור השיחה לידי מישהו אחר.ומהתגובות לחילופי התורות האלו של הדובר החדש והדוברים שאחריו אפשר ללמוד רבות על אופי השיח . (Liddicoat, 2007))
בקטע הזה חילופי התורות הם ברורים ומוגדרים ביותר הרבה יותר אף מאשר בשידור רגיל. המנחה מרגלית פונה תחילה לפרס שואל אותו שאלה מקבל תשובה .ולאחר מכן פונה לנתניהו שואל שאלה ומקבל תשובה .וחוזר חלילה. לא יכולה להיות שום סטיה מהמצב הזה כפי שהוא מסביר ,וכתוצאה במקרה הזה יכולתו כמנחה "לבחור " ( וכך להפגין דומיננטיות ושליטה בשיחה ) היא מוגבלת ביותר .:
מרגלית : הכללים נקבעו על ידי שתי המפלגות . יש הגבלה ניכרת ב…על הזכות שלי להציג השאלות המשך
הרמז הוא שמרגלית אינו מרוצה במיוחד ממצב הדברים שבו אין לו שליטה רבה על הדיון אבל אלו הם פני הדברים ואין מה לעשות .
וכך לא יכולים במקרה הזה להיות כניסה של דברים של אדם אחד בדבריו של האחר או של המנחה בדברי המועמד כל זמן שזה לא עבר את הזמן המוקצב לו
לכאורה יש כאן צמדים שיחתיים ברורים ומוגדרים ביותר בין המראיין למרואיין .
אבל למעשה זאת אשליה בלבד. המנחה ושאלותיו הם רלבנטיים הרבה פחות מאשר בתוכנית רגילה .
פרס כמעט שאינו פונה כלל למרגלית .שאינו צד אמיתי בתשובתו. הוא פונה בעיקר ובמפורש לצופים בבית .
ההירארכיה שקיימת בדרך כלל בתוכניות ראיונות ,אינה קיימת באמת כאן
.המנחה בניגוד למקובל בעולם הטלוויזיה הוא רק בגדר סטטיסט ודמות משנה ,ותשומת ליבם של המרואיינים לא באמת מרוכזת בו. והמנחה מודע לכך היטב ואף רומז לכך בדברי הפתיחה שלו.
האינטראקציה כאן של פרס היא עם הצופה בבית בלבד ולא עם מרגלית
כך למעשה גם נתניהו אבל הוא טורח לפחות לאזכר את עצם קיומו של מרגלית כשהוא אומר " אני מודה לך על השאלה אבל לפני שאשיב עליה אני מוכרך להתייחס לדברים שאמר מר פרס על ירושלים " ועובר למשהו אחר לגמרי . אמנם המנחה כאן אינו רלבנטי מבחינת שניהם והם כמעט /שאינם מתיחסים אליו. . אבל לדעתי נתניהו זוכה כאן בנקודות בעצם העובדה שהוא מאזכר את עצם קיומו של המנחה כנציג מוחשי  ולא \ערטילאי של האזרח הקטן שאינו רק צופה חסר פרצוף בבית.
. אחת ההצלחות של המועמד נתניהו היא שהוא מגיב ישירות לדברים של פרס. כאשר הוא פונה אליו ישירות ועונה לו לדבריו על ירושלים כביכול מסתכל אליו ומגיב. אמנם נכון נתניהו בתשובות שהוא לכאורה עונה לפרס ובפניה האישית אליו למרות שיש לכאורה רצף עם התשובות הקודמות של פרס , לא מצפה באמת לקבל ממנו תשובה ותגובה כלשהי הוא פונה למעשה לצופה בבית בלבד.ויש כאן רק רטוריקה מתוכננת מראש. במקרה הזה אין שום אינטרקציה אמיתית בין המועמדים.
אבל זה אפקטיבי מבחינת הצופה בבית שנתניהו עושה עליו לכאורה רושם של אדם שמגיב על מה שנאמר סביבו ולא רק מגיב תגובות שתוכנתו זה מראש.

.וגם כתוצאה מכך נתניהו היה המנצח ללא ספק בעימות שכן עשה רושם חי ועירני יותר מפרס שנראה כמעט כמו מישהו שהיחצנים אמרו לו בדיוק מה לאמר ואיך להתנהג.וזאת הייתה הסיבה האמיתית של כשלונו. .עם זאת התחושה שלי היא שפרס לא העביר היטב את המסר ואף לא הצליח להעביר לצופים –מאזינים את התחושה שהוא אכן מזועזע ממה שנתניהו אירגן כנגדו . התחושה היא שפרס קפוא ועצור מידי בשפת הגוף שלו והוא מניע מעט מאוד את ידיו ואת גופו .

סיכום
האם עימות כזה יכול להיות אפקטיבי גם היום ?דהיינו להטות את הכף עבור מועמד מסויים ?
מסופקני מאחר שנראה לי שלא מספיק אנשים יתעניינו,ובוודאי ובודאי במקרה של פוליטיקאים
שהם כבר מוכרים היטב לקהל .
.אבל ייתכן שהוא יכול לעבוד במקרה של שני מועמדים שאינם מוכרים מספיק לקהל הרחב

נספח :תעתיק החלק הראשון של העימות בין שמעון פרס ובנימין נתניהו .
משתתפים דוברים :שמעון פרס בנימין נתניהו ,דן מרגלית .

1
מצלמה על דן מרגלית ומולו שמעון פרס ובנימין נתניהו .היא עוברת ל:
מצלמה על דן מרגלית לבדו נראה קר רגוע כמעט לא זז : ערב טוב ו ( הפסקה ) רגוע ואני מקווה שגם אינטליגנטי ( מודגש לצופים אשר בבית ולשני המועמדים לראשות הממשלה מר שמעון פרס ( מפנה עיניו לפרס )
ומר בנימין נתניהו .( מפנה עיניו למר נתניהו )
עימות .1996 ה… יוצא לדרך. (.) והוא יפתח בתעודות זעות עצמיות של שני המועמדים בכרטיסי ביקור שהם מבקשים להציג .
תשעים השניות הראשונות שלך מר פרס. ( דיבור מהיר יותר ) ,
2
( מצלמה על שמעון פרס מדבר ידיו משולבות כמעט לא זז רק פיו נע) :
ערב טוב.
היו לנו ארבעה שנים בלתי רגילות .ישראל צעדה קדימה .(.)
לגבי העתיד ההכרעה אינה בין ימין לבין שמאל .אלא לבין ללכת קדימה או לשוב אחורה .לבין תהליך ההתנחלויות שיביא להפסקת תהליך השלום – יחזיר את האינתיפאדה ,לבין תהליך השלום שיביא מציאות של שלום אמת במזרח התיכון..
( כאן הוא ממשיך בקול חדגוני )
מר בנימין נתניהו אירגן בשלושת השבועות האחרונים עלילה נוראה ( בהדגשה חזקה ) כאילו אני רוצה לחלק את ירושלים .הוא הביא נזק לישראל הוא הביא נזק לירושלים כאילו חלקים בעם רוצים לחלק אותה.. בשבילי אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני (דגש חזק ) ליוותה אותי כל חיי ותלווה אותי עד יומי האחרון .
ירושלים תחת מדיניות השלום שלנו תישאר עיר מאוחדת בירת ישראל לנצח .( בהטעמה ובאיטיות ) ורק בירת ישראל (
הוא שם על כך דגש ).
( בדגש ).אנחנו איחדנו את ירושלים נישאר מאוחדים סביבה.
. כל ימי פעלתי לאחדות העם גם עכשיו בימי הכרעה כדי לשמור על אחדות העם נביא את ההכרעה המדינית למשאל העם
( ועם דגש ) .העם יקבע! . .
( ציפצוף)".
פרס יושב גופו קפוא ידיו משולבות .מופיע כותרת שמעון פרס ראש הממשלה ושר הביטחון.
ידיו המשולבות זזות כשהוא מדבר על עלילת הדם של נתניהו וקולו עולה בכמה אוקטבות.
ידיו זזות ועולות רק כשהוא מדבר על כך שירושלים תישאר מאוחדת תמיד . והוא נשמע כאילו הוא משמיע סיסמה או נאום שנקבע מראש.
כשהוא מדבר על כל ימיו אז הוא פותח את ידיו .
3 דן מרגלית : תודה רבה למר פרס על תשעים השניות האלה לבנימין נתניהו רק דקה וחצי בבקשה . הקול נשמע אחיד ) דן מרגלית מניע בראשון ופונה לכיוונו של נתניהו .קולו נשמע יציב ומדבר בטון רגיל ,אדיש .
4 מצלמה על בנימין נתניהו (כותרת "בנימין נתניהו מועמד לראש הממשלה )גם הוא לא זז בתחילה אבל בהמשך נע כמעט ללא הפסקה,אבל משדר רוגע ) : ערב טוב. אני שמח על ההזדמנות להציג בפניכם הערב את הדרך שלי להובלת המדינה . (פותח את ידיו ) בעוד שלושה ימים תצטרכו לבחור איזו משתי הדרכים עשויה להביא לישראל שלום אמיתי וביטחון אמיתי.( שוב מניע את ידיו )
הדרך של מר פרס מביאה לנו לא שלום ולא ביטחון היא מביאה לנו פחד —-( קול מודגש מניע את הידיים ) .הילדים שלנו פוחדים לעלות על אוטובוס . ( מניע את עצמו וכמי שמונה משהו ) רבים מכם שצופים בנו עכשיו קמים בבוקר ושואלים את עצמכם האם הפיגוע הבא יקרה היום.( מניף אצבע )
מר פרס( מפנה את פניו לצד כנראה אל פרס ומסתכל ישירות ) אתה הבאת את מצב הביטחון שלנו לשפל חסר תקדים. וזוהי תוצאה ישירה מהמדיניות האומללה שלך שהפקידה את המלחמה בטרור את הביטחון של הילדים שלנו ( נוגע בחזהו כמי שמראה על דבר יקר במיוחד לו ) בידיו של ערפאת ! ( מעלה את הקול ).
אני אלך במדינות אחרת .מדיניות שמסתמכת על שלושה עקרונות ברורים ( מרים את ידו ומאגרף אותה כמבהיר )
:ראשית אני אחזיר את האחריות לביטחון לידי צה"ל והשב"כ .
שנית ( משלב שוב את ידיו ) אני אציע לפלסטינאים הסדר הוגן של מנהל עצמי ( מושיט אצבע ) אבל לא מדינה פלסטינאית שתסכן את קיומנו.( מושיט יד ואחר כך משלב האצבעות )
שלישית… אני אנהל משא ומתן לשלום עם כל שכנינו בזהירות –באחריות- בסבלנות ( כאן טון הקול עולה ויורד כשהוא שם דגש על מילים אלו כשהוא מניע את הידיים ומשתמש באצבעותיו ( ) תוך שמירה על הביטחון על רמת הגולן ומעל לכל על ירושלים המאוחדת.( הוא משתמש באצבעותיו כמי שמונה דברים )
( מכאן ואילך הוא משתמש בידיו כמעט ללא הפסק ומניף את אצבעו במילים האחרונות )
זאת היא הדרך שלנו .אני מאמין שאפשר
לחיות פה בלי פחד .אני מאמין שאפשר להשיג שלום. ואני קורא לכם הערב הערב בעזרתכם, בעזרת השם!
( הקול יורד קצת אבל מדגיש את המילים ) נוביל את ישראל יחד למאה ה21 לביטחון ולשגשוג ולשלום אמיתי ( מודגש ) עם כל שכנינו. ( עם סיום המשפט נתניהו משלב את ידיו בשלווה ונראה כמי שסיים) (ציפצוף כמה שניות לאחר שנתניהו מסיים ).

נתניהו מניע כל הזמן את ידיו המשולבות .
נתניהו סיים את הנאום שלו בזמן כמה שניות לפני הציפצוף מה שמראה על חלוקת זמן נכונה יותר .
הוא משתמש הרבה בידיו באצבעותיו ומשלב אותם רק בהתחלה ובסוף ,קולו הוא מונוטוני הרבה פחות מזה של פרס .
5 מצלמה על דן מרגלית.
תודה רבה לך מר נתניהו .

6 דן מרגלית :רבותי את השאלות בעימות הזה חיברתי אני ורק אני ראיתי אותם.( מודגש )
הכללים נקבעו על ידי שתי המפלגות . יש הגבלה ניכרת ב…על הזכות שלי להציג השאלות המשך שאלות הבהרה ( באיטיות ) ,בחלק מהמקרים אין ממש התר כזה…….. חלוקת הזמן בין שני המועמדים שווה כמובן .
כל ההסדרים כפי שנאמר ב…תשדירים של הבחירות על דעת המפלגות בלבד
( עם דגש ) .
וכמובן ( מניף את ידיו ) זהו העימות הראשון שנערך בישראל כאשר יש בפעם הראשונה בחירה ישירה לראשות הממשלה ודבר זה יקבל משקל מה ( מודגש ) במהלך השאלות :
7 מצלמה על מרגלית :והשאלה הראשונה מופנה אליך מר פרס ( מפנה את פניו אל פרס מרים את ידו באגרוף קמוץ ) ואני רוצה להציג אותה כמעט כהמשך לדברים שאתה אמרת בפתיחה של דבריך( מניף תוך כדי אגרוף ) .יאסר עראפאת אומר שאם ירושלים לא תהי בירת פלסטין הוא ינהג בג'יהאד ( מניף את אגרופו ) .. לעומת זאת אתה אומר התחיבות הרינו נתחייב שירושלים תהיה בירת ישראל הריבונית ב…מצבה המאוחד ( מודגש ) .
ואני שואל אותך ( קול תקיף ומודגש ): … האם התחיבות הזאת עומדת גם למקרה ( קול מוארך נמודגש ) שהפלסטינאים יחדשו את האינתיפאדה ,גם למקרה ( קול מודגש וחזק מוארך מניף את אגרופו ולאחר מכן את אצבעו ) שתהיה כתוצאה ממדיניות זאת קרע עם ירדן עם מדינות צפון אפריקה והמפרץ עם מצרים והאם תעמוד בזה? ( קול חלש יותר כשהוא מעביר את התור לפרס ) /השאלות מועברות בתקיפות בהרמת אגרוף ועם אצבע מנפנפת
8 שמעון פרס עונה : המצלמה מופנית לפרס:
ירושלים איננה עומדת לפני חלוקה .ולגבי ירושלים לא תהיה שום פשרה. (הדגשה בקול ) .
אשר לאמירותיו של יאסר עראפאת הרשה לי לספר לך סיפור ( טון הקול משתנה נהפך למתון יותר הוא כמעט מחייך בבירור יש עכשיו שלב חדש בתשובה )
הייתי במסיבת עיתונאים עם עראפאת ואחד העיתונאים שאל . ( הוא מניף את ידיו ) ."מר עראפאת הנה מר פרס אתה מדבר על מדינה פלסטינאית על ירושלים כבירה ".
עראפאת הסתכל על העיתונאי הוא אמר : "מה אסור לי לחלום
?" (טון הקול סיפורי מצטט כמעט מחקה קול של אדם אחר ומניע את עיניו באופן יוצא דופן )
.ועל זה השיבותי: " לחלום מספיק אחד בשביל הסכם צריך שניים" .(מדגיש בקולו מצטט)
עובדה היא שהוצאנו את ירושלים מתחום האוטונומיה אני מרגיש בביטחון גמור ( מסית את עיניו ) שנשכיל לשמור על ירושלים המאוחדת כבירת ישראל . וגם נגיע לשלום אמת.( קול בטון נואם)

  • פרס נראה כאן מתוח פחות המשפט הראשון מושמע בהדגשה קרה .שאר המשפטים הם של סיפור שבו מחקה פרס את עראפאת ויש שינוי ברור מאוד באטון של קולו במהלך הסיפור שהוא מספר לפני שהוא חוזר לטון הרגיל והקר יותר במהלך סיום הקביעה.
    9 המצלמה עוברת לדן מרגלית : גם במקרה של חידוש האנטיפאדה מר פרס כאשר גורם חשוב התומך בך הן הסיעות הערביות ( מרים את ידו לאגרוף הקול מתחזק מעט ) שכבר ב…. מבצע ענבי זעם הוכיחו שיש בכוחן לצמצם את כושר התימרון ( פותח את ידו ) גם הצבאי וגם הפוליטי שלך . ( מרים את שני ידיו קול חזק ותקיף ) ….
    10 המצלמה עוברת לשמעון פרס :
    ( בטון שונה מקודם כמעט לעגני )
    תראה לפני שהתחלנו את אוסלו אמרו שלא תצליחו להוציא את ירושלים מהאוטונומיה .גם בקמפ דיויד בקושי הוציאו את ירושלים מהאוטונומיה .אנחנו הוצאנו את ירושלים מהאוטונומיה. אנחנו הוצאנו את ההתנחלויות מהאוטונומיה. (קול מודגש ארוך ) אני בטוח שהפשרה מחייבת גם את הפלסטינאים. הם יעשו את הפשרה לגבי ירושלים לא אנחנו. ( דגש ) ירושלים מעולם לא הייתה בירה ערבית או פלסטינאית .לעם היהודי מעולם לא הייתה בירה אלא ירושלים .(מודגש )
    תשמע… ( מרים את ידיו נשמע אישי יותר כמי שפונה לידיד ) אני אדם מנוסה ולא משתמש במלל אני משוכנע עמוק בליבי ( טון הקול משתנה מעט הופך רך יותר) שעכשיו נוצרה היזדמנות ליצור שלום כאשר שירושלים נשארת מאוחדת בירת ישראל .פרס נשמע קר ואדיש אבל במדגיש דברים רק בסוף הוא מנסה להישמע אישי יותר .
    11 מצלמה עוברת לדן מרגלית :תודה רבה לך מר פרס .
    12. מרגלית פונה לבנימין נתניהו : ו…השאלה עוברת למר אה.. ( יש הפסקה קצרה ) ..נתניהו .אתה מוכן להשקיע בהתנחלויות פחות מאחד נקודה שלושה מליארד שקלים.אבל זהו סכום ניכר .יחד עם זה אתה אומר שהמציאות מוכרת לך ואתה מקבל את הסכמי אוסלו. אתה אומר ( מניף אצבע ) שאתה מקבל את הסכמי אוסלו אבל אתה לא תיסוג עכשיו .וגם לא תיערך עכשיו בחברון . אתה אומר עם זאת למרות שלא תיערך מחדש כבר עכשיו בחברון בתנאים מסויימים תיהיה מוכן לפגוש את יאסר עראפת () שואל בנימה של שאלה לעגנית )
    תהיה מוכן לפגוש את יאסר עראפת אבל אתה מתחייב לסגור את אוריינט דבר שלא עשתה גם ממשלתן של יצחק שמיר( מרים יד שוב ושוב ) .
    אני שואל אותך בבליל הזה מה מדיניות ומה מקסם שווא של בחירות . .

    13 מצלמה עוברת לנתניהו : אני מודה לך על השאלה אבל לפני שאשיב עליה אני מוכרח להתייחס לדברים שאמר מר פרס על ירושלים .
    :מר פרס ( פונה לכיוונו של פרס ,מפנה אצבע ומושיט אצבע כמו מחנך הפונה לתלמיד ) זה לא חשוב מה שאתה אומר פה הערב כי אתה מחלק בפועל את ירושלים !
    ( הטון הופך להיות של מאשים כאילו הוא עו"ד בבית משפט )
    אתה מסרב לסגור את האוריינט האוז ,אתה מסרב לסלק את אנשיו של ג'יבריל רגו'ב מירושלים . אתה הסתרת ( הטון של הקול מהיר ותוקפני ) ,יש לי את המכתב הזה פה , ( טון הקול משתנה מעט ) הסתרת את העובדה שהעברת מכתב ליאסר עראפת שבו התחייבת לשמור את מוסדות אש"ף בירושלים .ידידי בני בגין חשף את זה בכנסת ( טון הקול משתנה נשמע קר ומרוחק כמי שחשף עובדות בלתי ידועות לשביעות רצון בית המשפט) .
    עכשיו אתה אומר שאנחנו רצינו את ירושלים באוטונומיה.שמעתי אומר אותך את זה עכשיו . שמעתי שאתה אומר את זה ( חוזר על המשפט שוב ושוב בטון של מורה נוזפני ) .ירושלים היא חלק מהאוטונומיה . תושבי…הה התושבים הערבים של ירושלים ישתתפו בבחירות לאוטונומיה .
    ( וכאן הטון של הקול הוא לדעתי של זלזול גמור )
    . ולכן אין חשיבות למה שאתה אומר כי אתה בפועל מחלק את ירושלים. אז מדוע שנאמין לך? ( מדבר בטון של שאלה )
    ועכשיו לשאלה שלך . ( פונה שוב למרגלית )
    ן( וכאן מתחיל חלק השני של התשובה בטון קול אחר יבש יותר "ממלכתי " יותר )
    אני עקבי לגמרי בחזון שלי למדינת ישראל וברצון שלי לראות אותה חיה בשלום עם כל שכניה . אני מחובר גם לחזון אבל גם למציאות זוהי חובתו של מדינאי ( מרים יד ) והמציאות היא מציאות מסויימת שמר פרס כפה עלינו.והכניס את הרשות הפלסטינאית ,ואני לא מתכוון לחזור לשם לא לאלה ולא לג'ניו. אני מתכוון להמשיך בדרך שתיארתי דרך של מנהל עצמי תוך השמירה על הביטחון ועל ירושלים המאוחדת בידינו . , ( משלב אצבעות )
    אתה שואל לגבי ערפאת :(עונה ) זו לא משאת נפשי לטייל איתו בארמונות באירופה כמו שעושה מר פרס הוא לא קיים את ההתחיבויות שלו עדיין.הוא לא ביטל את ההאמנה הפלסטינאית בניגוד למה שכבר מר פרס הבטיח . יקיים בבקשה.
    אבל….. השאלה היא לא מי יפגש עם עראפת
    ( מרים יד וגם קול שנעשה כמעט זועם ובהחלט תקיף ) אלא מי מובל על ידו !מי סומך על ידיו! זה ההבדל ביננו…
  • ( צליל ציפצוף והפסקה של דן מרגלית שקוטע את נתניהו שנשמע כמי שעדיין לא סיים ) ..

 

 

 

קרב עם מנצח ידוע מראש :תמר ליבס ושושנה בלום קולקה במחקר מדעי מפורט על אותו העימות

 

אגדת מבצע אנטבה

entebe maariv

 
 כתבה מיוחדת לרגל מלאת 30 שנה למבצע אנטבה ביולי 1976.הופיעה במקור בעיתון "גלובס"

 

תמונה מסרט אנימציה על מבצע יונתן.

   מבצע אנטבה היה אחד הביטויים המושלמים של מיתוס הצבר הישראלי ,והכיל את כל המרכבים הדרמטיים שתסריט הוליוודי צריך. 30 שנה אחרי לא הייתה עוד טיסה שהולידה כל כך הרבה ספרים ( כולל   תיאור שיחה דרמטית אחרי בין אורי דן ואידי אמין ) סרטים (_ כולל ברט לנקסטר בתפקיד שמעון פרס ) ספר מתח שנכתב בידי אחד מכותביו של "איש הקראטה פטריק קים " באותו הסגנון ,ספרי פעולה לילדים שנכתבו בידי שרגא גפני ( בשם בדוי  "איתן דרור" ) ואוריאל אופק , ואפילו קומיקס פורנוגרפי אחד ומחזמר של אתגר קרת.וגם אין ספור ויכוחים וגרסאות שונות של כמעט כל מי שהיה מעורב במבצע.

 

 

ככל שהזמן חולף הופך מבצע יונתן ממבצע לאגדה".
שמעון פרס בדיון בכנסת לציון שלושים שנה למבצע אנטבה.

ב3 ביולי 2006– מלאו 30 שנה למבצע אנטבה המפורסם והמתוקשר שבמבצעים הצבאיים של צה"ל ומדינת ישראל שבו חולץ מטוס נוסעים חטוף בידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינאים באוגנדה ארצו של הרודן הרצחני והמטורף אידי אמין ( ולשעבר אחד מידידיה הגדולים של ישראל ביבשת ). המשמעויות הדרמטיות של המבצע שכמוהן לא היו בשום מבצע אחר של צה"ל לא חמקו כמובן משום איש ובעקבותיו החל מחול שדים של והנצחות באמצעי מדיה שונים . כבר שלושה ימים אחרי המבצע הודיעו האולפנים הוליוודיים והוצאות ספרים על כוונתם להכין ספרים וסרטים על המבצע אולי שיא עולמי במהירות תגובה תקשורתית עד אז לאירוע דרמטי.

שיטפון הספרים

מבצע אנטבה ( או "מבצע כדור הרעם " כפי שנקרא במקור או "מבצע יונתן " כפי שהתכנה לאחר סיומו ולאחר מות מפקדו ולהבדלים בין השמות יש חשיבות ) הפך למותג ולבסיס של תעשיית מוצרים שלמה. זהו המבצע הצבאי המתועד ביותר של ישראל.

uri dan entebbe

בעברית ובשפות אחרות נכתבו יותר ספרים מאשר על כל מבצע אחר של צה"ל למעלה מעשרים כאלה ( כעשרה מהם בעברית ) והראשונים בהם הופיעו כמה שבועות בלבד אחרי המבצע עצמו כתובים בידי עיתונאים כמו אורי דן ( שחיבר ספר בעברית וסייע בספר באנגלית על הנושא והתגאה על כך שהצליח לדבר עם אידי אמין בטלפון זמן קצר לאחר המבצע ),זאב שיף וישעיהו בן פורת ורבים אחרים.ונראה שכל אחד מהספרים פרסם גירסה של מישהו אחר מהמעורבים.

לפחות שלושה נוסעים שונים במטוס החטוף פירסמו ספרים ויומנים על חוויותיהם במהלכו.

השטף האדיר של ספרים על כל הקשור במבצע לא הסתכם בספרים תיעודיים.בניגוד למרבית מבצעי צה"ל להוציא מעטים מאוד, נכתבו עליו גם יצירות בדיוניות רובן לילדים אבל גם למבוגרים..

 

 

הסופר שרגא גפני שהתפרסם בכינויים הספרותיים  "אבנר כרמלי" ו"און שריג"  כמחבר סיפורי "הספורטאים הצעירים " ו"דנידין הרואה ואינו נראה"  חיבר סדרה של לא פחות מארבעה ספרים בשם "ידידות ומאבק" שבה תיאר את הרפתקאותיהם של שני נערים המצטרפים למבצע החילוץ של צה"ל על מנת לחלץ ידידים שנכלאו במטוס. את הספרים האלה הוא פירסם תחת השם הבדוי "איתן דרור".

מותו של יוני נתניהו בספר המסיים של סדרת "ידידות ומאבק" מאת איתן דרור.

ofek enttebe book

אוריאל אופק סופר ילדים ידוע אחר לא טמן את ידו בצלחת ופירסם "ספר בשם "הפשיטה הגדולה שלי " ( 1978) שבו תיאר את הרפתקאותיו של ילד שעובר חוויות דומות אגב צילום סרט שאמור לתאר מבצע צבאי נועז ותוך כדי הצילומים מטוסו נחטף ל"נמל נומבטה" בארץ אפריקנית דמיונית בשם "בורנדה "שהייתה פעם ידידה גדולה ונלהבת של ישראל ".

שם הם נתקלים ברודן הבורנדי הענק "גנרל עזים " "וניצלים  בפעולה צבאית נועזת. המבצע הופך בסוף הספר מיידית לסרט של הבמאי הידוע "גולני".


אופק שינה את השמות ויצר סיפור בדיוני אבל לכל היה ברור לאיזה ארץ ולאיזה רודן ולאיזה מבצע צבאי הכוונה.ובספרו אם כי אינו יוצא דופן מבחינת איכותו הספרותית יש התחלה של דיון מעניין על הקשר בין המציאות שעולה על הבדיון  ובין הסרט ההרואי שבו משתתף הילד.הבדל מעניין בינו ובין הספרים של "דרור " שבהם המחבלים מתוארים כמפלצות אדם נאציות  הרי בספר של אופק יש נסיון לתהות על מניעיהם ובין הילד ואחד החוטפים נוצר סוג  של  קשר ידידות.

המבוגרים לא קופחו וקיבלו את מנת "אנטבה " שלהם פלוס סקס ואלימות "מוות באוגנדה " ספר למבוגרים שפירסם לארשי ס.תונרג ( שמו הבדוי של המשורר ישראל גרנות ) תיאר את הרפתקאותיו של המיליונר ההרפתקן חובב המין מני לייט שמסתבך עם קבוצת טרוריסטים מוצא את עצמו לאחר מגוון של משגלים וקרבות קראטה בסגנון  ספרי הסוכן החשאי פטריק קים ( שגרנות היה אחד מהכותבים האנונימיים של ספריו ) מעורב במבצע אנטבה. ההוצאה הגאה הצהירה על העטיפה הספר "חושף אור על כל המאורעות סביב "מבצע אוגנדה "ועל התוכנית המלאה של כנופיות הטרור באירופה שחטיפת המטוס הייתה רק חלק ממנה!!!!"

    

  

מאז פורסמו עוד כמה ספרי קריאה לילדים שעסקו באנטבה .ספר של מוטה גור שהיה הרמטכ"ל בזמן המבצע "עזית באנטבה " שבו משתתפת הגיבורה הידועה שלו הכלבה הצנחנית במבצע .

עזית הכלבה הצנחנית  נגד חוטף מטוס ב"עזית באנטבה". צייר שמואל כץ.

הוסף לסל את מבצע אנטבה - מנהרת ההזמן 8 / גלילה רון פדר עמית

היה גם את הספר של גלילה רון פדר "מבצע אנטבה " ספר מספר 8 בסדרת "מנהרת הזמן"  רבת הכותרים שלה  שבו נערים מראשית המאה העשרים ואחת חוזרים בזמן על מנת לחוות את החטיפה והמבצע ב"זמן אמיתי ".

קרב הסרטים.

Victory at Entebbe movie poster

אך מובן שבכך לא הסתכם העניין במותג "אנטבה" . הסיפור היה גדול מידי דרמטי מידי והוליוודי מידי. והוליווד בעצמה החלה להתעניין במבצע שנראה כאילו יצא מתוך סרטיה חזק ,מהיר אלגנטי וכמעט ללא נפגעים פרט לאחד שניתן יהיה לבכות עליו ,תמצית הסרט ההוליוודי הטיפוסי.

לכל ברור היה שכדי לנצל את המונומנטום יש לעשות סרט על המבצע מהר ככל האפשר . ושתי חברות הוליוודיות שונות רצו לעשות עליו סרט. חברה אחת "האחים וורנר " תיכננה לעשות סרט על המבצע בישראל ושלחה לכאן נציגים ,אך אלו נסוגו כשנתקלו בנבכי הביורוקרטיה הישראלית ,והחליטו שיהיה זה מהיר יותר וזול יותר לעשות אותו ללא כל קשר לישראל . התוצאה הייתה סרט הטלביזיה "ניצחון באנטבה" בבימויו של מרוין חומסקי ובהפקת דויוד וולפר ( המפיק המפורסם של סדרות כמו "שורשים " ושואה" ) עם כוכבים כמו קירק דוגלאס אנטוני הופקינס בתפקיד יצחק' רבין , וברט לנקסטר בתפקיד שמעון פרס ליז טיילור וריצ'רד דרייפוס בתפקיד יונתן נתניהו ועוד שפע של שחקנים בדרגה גימל בתפקידי שרים ישראליים ידועים פחות כמו חיים בר לב , יגאל אלון וגד יעקובי .

 
יצחק רבין ושמעון פרס בגירסה הקולנועית על מבצע אנטבה.
 
צ'רלס ברונסון כדן שומרון
דן שומרון בשלושת הגירסאות הקולנועיות .

רבין ובגין בגירסה קולנועית .

מוטה גור הרמטכ"ל ושמעון פרס בגירסה קולנועית.

אלוף בני פלד בסרט על אנטבה.

המטכ"ל בסרט.

השחקנית ליז טיילור באנטבה.

 

צ'רלס ברונסון במבצע אנטבה-הגירסה הקולנועית.

חברה אחרת יצאה זמן קצר לאחר מכן עם הסרט "הפשיטה על אנטבה" בבימוי של אירוין קרשנר ( לעתיד במאי "האימפריה מכה שנית " בסדרת "מלחמת הכוכבים " ) עם כוכב סרטי הפעולה המפורסם צ'רלס ברונסון בתפקיד דן שומרון פטר פינץ' בתפקיד יצחק רבין ועם יפת קוטו בתפקיד אידי אמין.והחברה יצאה במסע פרסום ענק שקבע ש"רק צ'רלס ברונסון מסוגל לעשות מבצע אנטבה אמיתי!".

הגירסה השלישית והמפורסמת מכל היתה של מנחם גולן שעשה סרט ישראלי למהדרין עם יורם גאון בתפקיד יוני עם קלאוס קינסקי כטרוריסט גרמני עם שמעון עדן בעל מועדונים מגרמניה ( ושחקן חובב ) בתור קברניט אייר פראנס.

המאבק בין חברות הסרטים היה כה גדול עד שכותב ספרי וסרטי "הסנדק" מריו פוזו פירסם כתבה ענקית על הנושא בכתב עת אמריקני שבו הזהיר את מדינת ישראל מהתככים ההוליוודים שיגרמו לכך שישראל לא תראה פרוטה מהסרט .עצתו של פוזו לישראל הייתה :
"קחו 200 מאנשי הקומנדו הקשוחים ביותר שלכם העלו אותם על מטוסי התובלה חמושים יחד עם טנקים ותותחים ,הנחיתו אותם על המידשאה של מלון בוורלי הילס והציגו את דרישותיכם .אלפי תסריטאים כוכבים במאים ושחקנים יזנקו מבתיהם שעל חוף מאליבו ומאחוזותיהם שבבוורלי הילס ויצטרפו למאבקכם בדרך אל כספות הבנק של האולפן .ואולי רק אז תזכה ישראל לקבל את האחוזים של הסרט.הוליווד תתרגז ? מה פתאום ? אחרי שהעשן יתפזר יטוסו שמונה אילי סרטים לתל אביב ועימם רעיון גדול לסרט חדש :"מבצע אנטבה חלק ב' :הפשיטה על בוורלי הילס"!!!"

 

מלחמת הגירסאות : מי נתן את ההוראה ?

יוני נתניהו .ציור מאת מ.אריה.1976

ובמקביל לכל זה החלו גם ויכוחים עזים לגבי השאלה מי בעצם היה אחראי להצלחת המבצע . דומה שלמבצע אנטבה יש אבות רבים מאוד אולי יותר מכל מבצע צבאי אחר , ובכירים שונים טענו לאורך השנים כל אחד בספרים ובראיונות שונים לתקשורת לאחריותם הכמעט בלעדית ומלאה על המבצע והצלחתו תוך נסיון למעט ככל האפשר באחריותם של האחרים.

קריקטורה של "זאב" פרקש

בין אלה היו ראש הממשלה יצחק רבין ,שר הביטחון שמעון פרס ( שכתב ספר שלם על המבצע "יומן אנטבה" ( 1991) ) הרמטכ"ל מוטה גור, מפקד המבצע  דן שומרון , מפקד חיל האוויר בני פלד , סגנו של מפקד המבצע יוני נתניהו מוקי בצר ומי שהיה אמור לפקד עליו ראש הממשלה לעתיד אהוד ברק.ואחרים.ומעל לכולם בני משפחתו של מפקד המבצע  :בינימין  נתניהו  ראש ממשלה לעתיד  ואחיו הרופא והסופר עידו נתניהו בשמו של אחיהם המת יוני נתניהו שנהרג במהלך המבצע. שניהם בני היסטוריון המודעים היטב לחשיבות של ההנצחה והזכירה ההיסטורית , שפעולות ההנצחה שלהם היו האפקטיביות ביותר.

סיפור קומיקס שהציג את המבצע עבור קוראי עיתון צרפתי ,דן שומרון מקבל שם את פניו של מוטה גור.

סיפור קומיקס אמריקני על המבצע.

בני משפחת נתניהו שמו דגש על מרכזיותו של יוני במבצע והפכו אותו לאיקון לאומי שאחיו נבנימין נתניהו נבנה ממנו בקרירה הפוליטית שלו בראשיתה. ואולי כתוצאה מכך נמצאו מי שניסו לערער על מרכזיותו של יוני במבצע.בין עידו ובינימין נתניהו ובין מוקי בצר סגנו של יוני במבצע התנהל לאורך השנים קרב גירסאות מכוער בשאלה האם יוני נתניהו אכן היה האחראי להצלחת המבצע או שכמעט הביא להכשלתו.

 

book cover of Secret Soldier The Autobiography of Israel's Greatest Commando by Robert Rosenberg

בצר פירסם גירסה משלו על המבצע שבו טען שהוא זה שתכנן את המבצע וכי יוני נתניהו כמעט שהכשיל את המבצע בטעות חמורה שלו שהביאה למותו. בני משפחת נתניהו ובראשם אחיו של יוני עידו הביוגראף  של יוני הכחישו זאת בזעם ולטענת עידו נתניהו גרסתו של בצר השתנתה עם השנים עם כל ראיון שנתן בתקשורת.
כל צד פירסם את גירסתו כספר. בצר פירסם את ספרו האוטוביוגראפי   בתחילה באנגלית ( ככל הנראה לא נמצא לו  אז אף מו"ל עברי

Secret soldier : the true life of Israel greatest commando ), 1996. שבו תואר כ"גדול לוחמי הקומנדו של ישראל ". ספר נוסף שלו  בעברית הופיע לבסוף רק ב-2015 כמעט 20 שנה לאחר פרסום הספר האנגלי.

עידו נתניהו פירסם ספר בשם "הקרב האחרון של יוני"( 1991)

ספר נוסף בנושא  של עידו נתניהו   סיירת מטכ"ל באנטבה (2006) – קובץ של מסמכים ועדויות של לוחמים שהשתתפו במבצע אנטבה עוסק  בעיקר בשינויי הגירסאות השונים והמשונים של בצר לאורך השנים ויש לראותו בעיקר כתגובה לבצר.
גם בספרו של ההיסטוריון של חיל האוויר אביגדור שחן "מבצע כדור הרעם-הוא מבצע אנטבה שנסב שמו ל"מבצע יונתן" " ( 1993) שאמור היה להיות מחקר אובייקטיבי בילתי תלוי של המבצע שדומה שתמך בטענותיו של בצר לא הוכרע הויכוח והצדדים השונים ממשיכים להתבצר בעמדותיהם .
שחן טען למשל שלרמטכ"ל מוטה גור היה תפקיד משני ביותר בכל המבצע וכי הוא בהחלט לא יזם אותו .אולי כדי לסתור טענות אלו פירסם גור את הספר האחרון לאחר שנים רבות בסדרת "עזית הכלבה הצנחנית " שלו "עזית באנטבה " ( 1995) ,שבו משתתפת הכלבה הצנחנית המפורסמת שלו במבצע ואחת הדמויות הבולטות בספר היא הרמכ"ל מוטה גור ( המופיע בעצמו בפעם הראשונה בסדרה זאת ובגוף השלישי ) ומתואר כיוזם הבלתי מעורער של המבצע.

גור לא הסתפק בכך וחיבר שורה של מסמכים שהופיעו לאחר מותו בספר "ראש המטה הכללי "(,1998) שבהם הודגש מקומו המרכזי של הרמטכ"ל ביוזמה ובביצוע המבצע.

מבצע אנטבה :המחזמר

אך כבר זמן קצר לאחר המבצע החלה דה מיתולוגיזציה שלו.
למשל בשבועון "העולם הזה" בתגובה חריפה ל"פסטיבל אנטבה" פירסם סיפור קומיקס של חנוך מרמרי קובי ניב ודודו גבע בשם "תשוקה באנטבה :סיפור הסרט הפורנוגראפי הראשון והיחיד על מבצע אוגנדה .סיפור מצחיק מעין כמוהו ומדהים בנועזותו ומתאר את הטרוריסטיות כגברות סאדו ומאזו המקיימות אורגיות חשק עם השבויים והוא מסתיים עם תמונה ברורה של אחת הניצולות מבצעת מין אוראלי בחייל המציל אותה .

מכה נוספת חטף המבצע ב-1993 עם "מבצע אנטבה –המחזמר" שאותו יצרו אתגר קרת ויונתן בר גיורא וזכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו ותואר כשילוב של סאלאח שבאתי עם "תותחי נברון". ללא ספק היה לכך קשר לעלייתו של אחיו של יוני לשלטון שהביאה למאמצים רבים של חוגים שונים לפגוע במיתולוגיזציה של המבצע שנראתה כתורמת רבות להצלחתו הפוליטית של נתניהו.

ומאז הפך המבצע לחלק מהמיתולוגיה הישראלית אולי הפעם האחרונה שבה היינו באמת צודקים וטובים וגיבורים וכל העולם מחא לנו כפיים.

על המבצע נעשה עוד סרט נוסטלגי תמים ( לפחות לכאורה ) "מיס אנטבה " שתיאר את התגובות של חבורת ילדים לאירועים המדהימים . והיחס בסרט זה לאירוע היה נוסטלגי למדי. אחת השחקניות הילדות הצהירה בכל אופן שהמבצע היה לדעתה "מיותר ומזיק" והביאה בכך תשומת לב תקשורתית רבה לסרט.

קומיקס מאת זאב פרקש.

אבל דומה שמאז לא זכה שום אירוע בתולדות ישראל והמזרח התיכון למיתולוגיזציה מיידת דומה .שהרי אין מבצע דומה בתולדות ישראל שכלל אלמנטים דרמטיים כל כך של חטופים ביד טרוריסטים נבזים ,שליט אפריקני מטורף ורצחני ובו בזמן כמעט מצחיק ומבצע נועז ומצליח שעם זאת מפקדו הוא אחד הרוגים היחידים דבר שמוסיף לו מידה של פאתוס. אם היה תסריטאי מעז ליצור תסריט כזה לפני המבצע הוא היה נזרק מכל המדרגות מה שמראה שלפעמים מה שמראה שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון .

נספח : היסטוריונים על מבצע אנטבה.

 

כותב שורות אלו ריאיין בעבר שני היסטוריונים  שקשורים בצורות שונות למבצע ולמחקר ההיסטורי של מבצע אנטבה.
האחד מהם הוא  אביגדור שחן האיש שמחפש את עשרת השבטים האבודים ,ואגב כך פירסם את הספר "מבצע כדור הרעם " הנחשב  בחוגים מסויימים ( אך לא אחרים ) כמחקר ה"מקיף והמוסמך ביותר" על מבצע אנטבה ".

אביגדור שחן נאלץ לסנן את כל הגרסאות השונות מאוד על המבצע שהוצגו בפירסומים השונים והמרובים וספרו הוא נכון להיום המקיף המעודכן והאוביקטיבי ביותר בנושא .

והנה ראיון עם אביגדור שחן :

א.א. : לא היו מספיק ספרים על אנטבה שאתה הוספת עוד אחד ?
אביגדור שחן : כן באמת היו הרבה ספרים אבל הספר שלי הוא המחקר הסופי בעניין ,הדפיניטיבי. על מבצע אנטבה מלמדים היום באוניברסיטאות ופורסמו עליו עשרות ספרים בשפות שונות אבל כולם תיאורים פרטיזאניים ולא אובייקטיביים.אמנם היו שלושה או ארבע שהיו טובים.למשל הספר של עידו נתניהו הוא טוב .אבל יש בו משהו שאני מסתייג ממנו מאוד .אבל מבחינתו הוא עשה עבודה טובה.
א.א. אז למה כתבת את הספר שלך ?
שחן : האמת ? זאת לא הייתה יוזמה שלי . ב-1984 פנו אלי קבוצת קצינים בכירים בצה"ל בבקשה שאחקור ואתעד את המבצע כפי שהיה באמת. הם טענו ובצדק שכל מיני אנשים קופחו שלא בצדק בתיאורים שהיו עד אז על המבצע. בכל הספרים עד אז הזכירו רק את הכוח של יוני נתניהו.אבל הוא לא היה היחיד במבצע .חלקו של חיל האוויר למשל קופח מאוד בכל הפרסומים על המבצע ואיש לא הזכיר את העובדה שחוץ מהכוח של יוני היו שם עוד שני כוחות וקרו איתם דברים לא פחות מרתקים.היה שם למשל כוח גולני שעשה עבודה מצוינת.

האמת היא שפנו אלי כמה פעמים כדי שאכתוב את הספר הזה כי לא רציתי באמת לכתוב אותו.הייתי כל הזמן עסוק בדבר שעניין אותי באמת , בספר על גורלם ומקום הימצאם של עשרת השבטים שאני עובד עליו מזה 32 שנה. אבל לבסוף לאחר הפצרות רבות הסכמתי. ואתה יודע למה ? בגלל כל האנשים האלו שקופחו. למשל אלוף אורי שגיא שאמר לי בכאב שמעולם איש לא הזמין אותו ואת אנשי גולני לכל הטקסים שעשו סביב אנטבה ואיש לא מזכיר אותם אף פעם. כתבתי את הספר הזה בשבילם להיות להם לפה.
שבע שנים כתבתי את הספר על אנטבה כי אני יסודי מאוד.חקרתי למדתי והפכתי במסמכים מצהיבים ,עלעלתי ביומנים אישיים וירדתי לנבכי סיפוריהם של כשמונים חטופים ,מתכנני המבצע ולוחמיו.לצורך כתיבת הספר קיבלתי אישור לראיין קצינים במילואים ובסדיר בכל הדרגות.לא להרבה אנשים יש אישור כזה. בסך הכל ריאייינתי יותר מ-130 איש.
השתדלתי שלא להשמיט שום תג או אות מהמעשים שנעשו ונראו לי חיוניים לשחרור החטופים.
(ניחוש : הסיבה שאליה פנו דווקא לשחן על מנת שיחקור ויכתוב את ההיסטוריה הדפיניטיבית של המבצע המסוקר והמפורסם ביותר מכולם ,היא דווקא משום שהיה "אאוטסיידר " אדם שלחלוטין מחוץ למערכת,וככזה אפשר היה לסמוך עליו שיהיה אובייקטיבי ושלא יהיו לו פניות והעדפות למקורבים אלה או אחרים בצבא בניגוד למרבית או כל ההיסטוריונים הצבאיים והעיתונאים האחרים שכתבו את תולדות המבצע . )
א.א. ולאיזה מסקנות היגעת על המבצע ?
שחן :היגעתי אחרי המחקר למסקנה  שלא יוני נתניהו הכין את התוכנית הגדולה של המבצע ,כפי שנטען עד אז ברוב הפירסומים . גם הרמטכ"ל מוטה גור שחובתו הייתה לבדוק ראשון אפשרות של פעולת חילוץ צבאית התחבט בינו לבינו בחיבוטים קשים משך שלושת הימים הראשונים לחטיפה בשל גודל הסיכון במבצע כזה ולא נטה לשחררם באמצעות הצבא שעמד בראשו אף שמיום שלישי אחר הצהריים ועד יום חמישי בערב היה מעורב בהכנת התוכניות עולה הרושם שעשה זאת בעיקר בשל לחצו הכבד של שר הביטחון שמעון פרס.

.( הערה : בספריו של מוטה גור "עזית באנטבה" ( 1995)  ו"ראש המטה הכללי " (1998)  שפורסמו  לאחר מותו של גור ושנים לאחר פרסום ספרו של שחן מוצגת גרסה שונה מאוד מזאת על מהלך האירועים שהביאו למבצע ומעורבות הרמטכ"ל בהם שמוצגת כדומיננטית .א.א. )
שחן :החלו בזה אהוד ברק ומוקי בצר. אלו בכלל היו קבוצת קצינים בדרג נמוך שהובילו והתמידו בתכנון כמעט על דעת עצמם בלבד בשלושה ארבעה הימים הראשונים .חבורה זאת הכילה עשר-15 קצינים בדרגות סרן רס"ן וסא"ל של שלוש הזרועות של צה"ל חיל הים חיל רגלים וחיל האוויר .והמנהיג של כולם היה אל"מ אהוד ברק.

א.א.ומי מהדרג הפוליטי היה האחראי למבצע ? גם  שמעון פרס וגם ראש הממשלה יצחק  רבין לקחו על עצמם את האחריות אז מי מהם נתן את ההוראה?
שחן : משנודע שהחטופים הונחתו באוגנדה ,שניהם הגיבו מיידית בבדיקת האפשרות של מבצע צבאי לשחרורם.אך בעוד שראש הממשלה ראה והסיק את הקשיים המיידיים למבצע כזה ,לוגיסטיקה וחוסר במודיעין ובבסיס קרוב ליעד באחת המדינות השכנות לאוגנדה שיחזיק את המטוסים ,לא היה שר הביטחון פרס מודע ל"פרטים הקטנים " האלה " שלרוב מכריעים את הקרב לשבט או לחסד. תחת זאת נתן דרור לדמיונו ראה את המבצע בכללותו כבר ביצוע ולא הרפה מללחוץ לביצוע. רבין שאחריות לחילוץ החטופים הייתה מונחת על כתפיו התמיד בעקשנותו ותבע פתרונות משכנעים עד אחרון הפרטים.תקיפותו זאת תרמה להכנת תכנית מושלמת ובה פתרונות למירב ההפתעות שעלולות לצוץ בדרך אל היעד,תוך כדי הקרב ואחריו .זכור הייתה זאת אחריות כבדה ליטול הכרעה לחייהם של כמאה חטופים ועוד כמאתיים לוחמים על נשקם ומטוסיהם.ובנוסף הטלת יוקרתה של המדינה על פור המבצע .לכן יותר משנדרש אומץ רוח מהמצעים הוא נדרש מהמחליטים לבצע.
יוני נתניהו הכין את תוכנית הפריצה הספציפית לתוך בניני שדה התעופה ועשה זאת יוצא מהכלל.
בחוגים שונים ספרו של שחן עורר סערה מאחר שקבע שהיו טעויות שונות בשיקול הדעת של יוני נתניהו בעת המבצע , ורמז שהם שתרמו להריגת.ו היה בכך מעין ניפוץ מיתוסים שהרגיז במיוחד את בני משפחתו של יוני נתניהו שאביו ההיסטוריון בן ציון ואחיו בנימין ועידו שכתב ספר על חיי יוני מודעים היטב לחשיבות של שימור פרטים היסטוריים .
שחן : ביבי נתניהו פנה אלי כמה פעמים בהצעה להתראיין לספר אבל העדפתי שלא להיפגש איתו היגעתי למסקנה שעדיף לי על מנת לשמור על אוביקטיביות מוחלטת במהלך הכתיבה ועל כן יש לשמור על מרחק עד כמה שאפשר מבני משפחת נתניהו.היו שם 200 גיבורים מעורבים לא רק גיבור אחד ויחיד ששמו יוני נתניהו כמו שנטען עד אז.
אני חשפתי את מעשי כולם.מבצע אנטבה התנהל במשך  שבוע ימים ואני מתאר אותו כל יום וכל שעה וכל דקה וכל שניה. לדעת אורי שגיא לשעבר ראש אמ"ן בספר זכרונותיו "אור בערפל " זה הספר הטוב והמדויק ביותר על המבצע.היום כבר כל הנושא הזה משעמם אותי.כל מה שאפשר לאמר עליו כבר נאמר.ובאמת אין לי מה להוסיף. 

פרופסור בן ציון נתניהו על אנטבה

 

בן ציון נתניהו.

לאביו של יונתן נתניהו פרופסור בן ציון נתניהו שהוא היסטוריון מקצועי מבין החשובים בעולם על יהודי ספרד בימי הביניים האנוסים והאינקוויזיציה יש דעה שונה מאוד לגבי הספר של אביגדור שחן. להלן התייחסותו הפומבית  היחידה אי פעם  בתקשורתשל הפרופסור  לגבי המבצע ולגבי הספרים שנכתבו על המבצע:
א.א. בנך יונתן נהרג במבצע אנטבה ב-1976. מה אתה כהיסטוריון חושב על הספרים המרובים שנכתבו מאז על המבצע ?
נתניהו : "רובם ככולם חסרי כל ערך.היה אחד אביגדור שחן שכתב ספר על המבצע שהוא גיבוב הבלים שרלטני בזוי. בין השאר הוא מגזים מעל ומעבר בערכו של אחד, מוקי בצר, שהיה סגנו של יונתן. האיש הזה כמעט הרס את המבצע.
מה שלא ידוע ברבים בגלל הגירסאות  השונות  והמגוונות של בצר זה שמשתנות אחת לכמה חודשים הוא שהמבצע עמד להיכשל בגלל שאותו בצר נעצר באופן פתאומי ובלתי מובן במהלך ההסתערות ורק יונתן הוא זה שהיציל את המבצע כאשר המשיך מיידית בהסתערות שבמהלכה נהרג.

בני עידו כתב ספר מקיף ביותר על המבצע שמבוסס על מחקר בן שלוש שנים וראיונות מוקלטים עם כל אדם שהשתתף במבצע , ומחקר מדוקדק של המסמכים והוא הטיפול המוסמך ביותר בנושא"

משה דיין באנטבה

שמו של מי חסר מרשימת נוטלי הקרדיט על ההצלחה באנטבה??
נכון מאוד. משה דיין מי שנחשב לאיש הצבא הישראלי המפורסם והמוכר ביותר בעולם ,מיתוס אמיתי בפני עצמו ואולי בראש ובראשונה בגלל עינו החסרה.
מייד לאחר המבצע נשמעון טענות נזעמות מכיוון מקורביו של דיין על כך שניסיונו הרב לא נוצל בתיכנון המבצע. ראשי מפ"אי היסבירו בתגובה שהסיבה לכך הייתה שדיין לא היה אז חבר בוועדת חוץ וביטחון שבה כיהנו חברים אחרים מסיעתו "רפ"י".
מאוחר יותר הכריז שמעון  פרס שהוא דווקא דיווח לדיין לפני המבצע המתוכנן על מה שעומד להתרחש,אולי כדי שלא ליצור את הרושם חס וחלילה שמר ביטחון הישראלי והגיבור המפורסם מכולם דיין לא ידע דבר על מבצע אנטבה.
עוד מישהו שהתבלט בשתיקתו על גבי המבצע לאחריו היה אריאל שרון שגם לגביו לא נודע על כל קשר אל המבצע.

מאידך גם דמויות בדיוניות מפורסמות של התקופה שהיו פעילות במבצעים בטחוניים שונים כמו דנידין הרואה ואינו נראה וחבורת חסמבה לא השתתפו במבצע עד כמה שידוע והשאירו את שדה הפעולה לחלוטין בזרועותיה של עזית הכלבה הצנחנית.

עוזי כהן באנטבה

עוזי כהן.

האם הפוליטיקאי הססגוני מרעננה וכוכב בשנה אחת של ארץ נהדרת ,עוזי כהן  היה גם הוא באנטבה או לפחות בגירסה המצולמת שלה?
לדברי כהן או בכל אופן בהצהרות המופיעות בשמו הוא גילם את אידי אמין באחת הגירסאות  הקןלנועיות,זאת של מנחם גולן. מישהו שצריך לדעת בנימין נתניהו אף אישר זאת והצהיר פעם בכנס לכבוד עוזי בדברי שבח לעוזי, על כך שהתוודע אל דמותו לראשונה בסרט "מבצע יונתן" שם שיחק כהן את אידי אמין, לדברי נתניהו עוזי הוא סטנדאפיסט מבוזבז.. על פי גירסה נוספת שהופיעה ברשת הוא היה ניצב ,קצין אוגנדי ושומר ראש של אמין לפי גירסה שלישית .
על פי הגרסה הרשמית ברשת של הקרדיטים של הסרט עוזי כהן  הופיע בסרט אבל לא שיחק בסרט את אידי עצמו אלא חייל ישראלי שהתחפש לאמין.

לאחרונה יצא טיול לאנטבה של אנשים שונים שהיו קשורים למבצע או לסרט עליו כולל יהורם גאון על מנת לחוות שוב את האיזור בעצמם.

על המבצע נוצר מאז  סרטון אנימציה כנראה של שירות הסברה ישראלי שרץ ברשת.

סביר להניח שהשלב הבא בעתיד יהיה יצירת הדמיות וירטואליות של המבצע אולי עם הכנסת אלמנטים חדשים כמו שימוש בדמותו של טרזן איש הקופים שכידוע מתגורר באיזורי אוגנדה כעוזר במבצע.

ספרים על מבצע אנטבה  ( הוכן בעזרת רחל אליה- אחונוב)

איור מהספר "הפשיטה הגדולה שלי ". מאת אוריאל אופק

ישעיהו בן פורת  ,איתן הבר וזאב שיף טיסה 139 הוצאת זמורה ביתן , 1976.

יצא לאור במהדורה מורחבת

 :מבצע אנטבה-טיסה 139 : התיאור המלא על חטיפת מטוס אייר פראנס –הסיפור האנושי של בניהערובה ומבצע ההצלה באנטבה זמורה ביתן 1991.

המהדורה הצרפתית :

Entebbe

Entebbe (Litterature & sciences humaines) (French Edition)

אורי  דן מבצע אוגנדה : הסיפור שמאחורי הקלעים כתר , 1976

 

המהדורה הגרמנית

90 Minuten in Entebbe

Neunzig Minuten in Entebbe

ינאי בן ארי ( עורך ) אגדת אוגנדה :ספרון מיוחד הוצאת פלג ,1976.

 

יהודה  עופר מבצע יהונתן מסדה פרס, 1976.

במהדורה אנגלית

Yehuda  Ofer   and  Julian Meltzer

Operation Thunder: the Entebbe Raid: The Israelis' Own Story  Penguin Books Ltd

פז, אברהם מבצע אנטבה : פרשת לכידתם ושחרורם של חטופי מטוס האיירבאס הצרפתי בסוף יוני, תחילת יולי 1976". הוצאת צ.פרטר, 1976.

Counterstrike Entebbe

Williamson, Tony Counterstrike Entebbe London : Collins, 1976.
Salomón Lewinsky … [et al ) Operación Uganda : los 53 minutos de Entebbe
Sedmay Ediciones : [distribuidora, Maydi, 1976
America speaks : "a legend is born" : what Americans have said and written about the Israel Defense Forces’ rescue operation at Entebbe airport in Uganda on July 4, 1976
New York : America-Israel Friendship League, [1977?].
Knisbacher, Mitchell The Entebbe operation (reprint) :
a legal analysis of Israel's rescue action Photocopy from: Journal od international law and economics, v. 12, 1977, PP. [57]-83


הנרי קימבה אידי אמין נשיא ורוצח מאנגלית ס"ש אורי ,הוצאת ברונפמן ,1978.

 

מכתבי יוני

יונתן נתניהומכתבי יוני       בעריכת בנימין ועדו נתניהו , הוצאת ידיעות אחרונות  1978   מהדורה חדשה ב-2007 .

מהדורה אנגלית

The Letters of Jonathan Netanyahu: The Commander of the Entebbe Rescue Force

Entebbe le début de la riposte

Aziz, Philippe Entebbe : le début de la riposte Genève : Famot, c1978
היסטינגס,מקס יוני ( יונתן נתניהו ) עידנים , 1979.

יצחק רבין עם דב  גולדשטיין פנקס שירות ספרית מעריב ,1979.
שמעון פרס לך עם האנשים :שבעה דיוקנאות עידנים ,1979. ( כולל פרק על יוני נתניהו ומבצע אנטבה))
  
 

Menarchik, Edward Douglas The politics of the Israeli rescue operation at Entebbe :
crisis resolution between state and terrorist organizations Thesis (Ph.D.)–
GeorgeWashingtonUniversity

ספרי ניצולים מאנטבה :

יצחק  דוד  חזרתי גם מאנטבה : סיפורו האישי של אחד החטופים שנפצע בעת החילוץ   תל אביב : זוהר,1977 [תשל"ז)

,שרה  דודזון  אנטבה 1976 : יומן אישי ,מסדה, 1977. ( מהדורה שניה הוצאת רשפים 1986)

דודזון,שרה אנטבה 1976-1986עשר שנים אחרי רשפים ,1986
הספר יצא שוב לאור 30 שנה אחרי במהדורה מעודכנת
    
שרה גוטר דודזון,   אנטבה שלי. :   יומן אישי תל-אביב      :

 תשע"ה, 2015. : Contentonow,‬

עידו נתניהו  הקרב האחרון של יוני ,ספריית מעריב . 1991
 שמעון פרס יומן אנטבה , עידנים 1991
  am, Ben De Varsóvia a Entebbe ( Sao Paulo] : Sherit Hapleita, 1992
אביגדור שחן 

 

 
 Philadelphia-Jerusalem : The Jewish Publication Society, 1995

Betser Moshe and Robert Rosenberg Secret soldier : the true life of Israel greatest commando Simon and Shouster, 1996.
יצא לאור שוב בעברית ב-2015

משה (מוקי ) בצר  \לוחם חשאי :   סיפורו של איש היחידות המיוחדות בצה"ל /

ירושלים : כתר, [תשע"ה] 2015
 entebbe .S. Kuijper Het wonder van Entebbe
P.S. Kuijper. Het wonder van Entebbe Kampen : G. Goudriaan, 1997
סיפור הולנדי לילדים .
Tony Williamson et Gérard de Villiers   Entebbé : Les secret du raid Israélien     (Broché  1998
מוטה גור 
ערך צבי  עופר ,הוצאת מערכות ,1998 .

בן כספית ואילן כפיר ברק :חייל מספר 1 תחקיר מיכל קאופמן , עורך דני דור ,אלפא תקשורת ,1998.

ברק הביוגרפיה

אילן כפירברק :הביוגרפיה   עורכים דני דור ויהודה שיף ,אלפא תקשורת , 1999 .מהדורה מורחבת של ספר קודם.

 

 אילן כפיר ודני דור ברק-מלחמות חיי  אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ה, 2015.

מהדורה עדכנית של חיי ברק.

.
משה זונדר  סיירת מטכ"ל כתר 2000           


Netanyahu, Iddo.Entebbe: A Defining Moment in the War on Terrorism: The Jonathan Netanyahu Story, New Leaf Press, 2003


בני פלד  ימים של חשבון מודן ,2004.

 
  

עדו נתניהו .סיירת מטכ"ל באנטבה.  הוצאת ידיעות אחרונות 2006.  

Simon Dunstan 

Israel's Lightning Strike – The Raid

 on Entebbe 1976

 2009      Osprey Publishing   

Operation Entebbe

     Operation Entebbe

Lambert M. Surhone (Autor), Miriam T. Timpledon (Autor),    Susan F. Marseken (Autor

   2010  Betascript Publishing

 

"מבצע יונתן בגוף ראשון" המכון למורשת המודיעין (המל"מ) 2016

סקירה על הספר 

ספרות יפה על מבצע אנטבה 


,לארשי ס. תונרג ( שם בדוי של ישראל גרנות ) מוות באוגנדה יעד ,1976. "עברית י.סורוזון : ( ספר בסדרה של לפחות שלושה ספרים על המיליונר ההרפתקן מני לייט שכאן נוטל חלק במבצע אנטבה כמו "יהלומים בצבע דם " ו"הטעות האכזרית " ו"אימה למכירה " בהוצאת קליאו " ,גרנות חיבר גם ספרי פטריק קים).
איתן דרור  ( שם בדוי של שרגא גפני ).סדרת "ידידות ומאבק " הוצאת עמיחי .
 enttebe 11enteba 1
1.דודו ומירי נחטפים לאוגנדה . 1977.
entebbe 22enttebe 2
. 2.עוזי ודני במבצע יהונתן. 1977.
entebbe 444entebbe 44
3.ידידות ומאבק בשערי אנטבה. 1977.
entebbe 55entebbe 5
. 4. ברק ורעם באוגנדה. 1977.

הפשיטה הגדולה שלי – אוריאל אופקhttp://bam.nr-data.net/1/6cc3f8590a

אופק אוריאל הפשיטה הגדולה שלי איורים יעקב קימחי , זמורה ביתן,מודן ,1978.
קרת , אתגר ויונתן בר גיורא מבצע אנטבה: המחזמר 1993 זכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו היה הכלאה בין "תותחי נאברון" ו"סלאח שבתי".  .
מוטה גור עזית באנטבה ידיעות אחרונות, 1995.
( מוטה גור היה הרמטכ"ל של ישראל ובין האחראיים למבצע אנטבה)
גלילה רון פדר. מנהרת הזמן 8 : מבצע אנטבה  מודן , 2000

ג'קי ירחי כדור הרעם :סיפורו של מבצע יונתן ,הוצאת ספריית בית אל 2011

אלבום קומיקס על סיפורו של המבצע.

רשימה עליו ראו כאן.

 

קישורים רלבנטיים

מבצע החילוץ שהדהים את העולם

 

מבצע אנטבה בויקיפדיה בעברית

מבצע אנטבה בויקיפדיה באנגלית

אתר לזכרו של יוני נתניהו

יוני נתניהו באתר מט"ח

יוני נתניהו בויקיפדיה באנגלית

קישורים על יוני נתניהו

יוני לוחם וסופר 

שמונה ממכתבי יוני

המכתב האחרון של יוני נתניהו

המהדורה החדשה של מכתבי יוני

רביב דרוקר :תחקיר אנטבה 

אמיר אורן על ההיסטוריה הפוליטית של מבצע אנטבה 

אידי אמין בויקיפדיה

אידי אמין וישראל

 

דן שומרון על אנטבה

מתן וילנאי סגן מפקד המבצע על אנטבה

מוקי בצר על אנטבה

הספר של מוקי בצר

בני פלד על מבצע אנטבה 

אלי דקל איש מודיעין באנטבה

סורין הרשקו פצוע באנטבה

קברניט המטוס שנחטף

עקיבא לקסר חטוף באנטבה

אורי דן מראיין את אידי אמין על אנטבה

המבצע שלב אחרי שלב 

[השבויים שנהרגו באנטבה 

מה קרה באנטבה ?: דיון

מ"כדור הרעם" ל"מבצע יונתן" :כך נוצר המיתוס 

הויכוח על אנטבה בוינט

גיל הראבן על המאבק על מבצע אנטבה
רון מייברג על הסרט "יוני "

מאיר שניצר על הסרט "יוני"

אביגדור שחן ועשרת השבטים האבודים

פרופסור בן ציון נתניהו

30 אחוז מהציבור לא יודעים מהו מבצע אנטבה

 

הכלבה עזית באנטבה

מאיר שניצר על הסרטים על מבצע אנטבה

הסרט "ניצחון באנטבה"

פרטים על "פשיטה על אנטבה "

הסרט "מבצע יהונתן " של מנחם גולן
הסרט מיס אנטבה

 

 

מבצע אנטבה המחזמר

 מירב אברהמי כוכבת מיס אנטבה

האמנים של מבצע באנטבה

מבצע כדור הרעם :אלבום הקומיקס 

 

צייר אורי פינק

מי הם אנשי החזון ?:חזונות וחזיונות של פוליטיקאים ישראלים.

(הופיע בגירסה שונה בגיליון ראש השנה של "מקור ראשון" ו
ההליקופטר נחת בשדה התעופה בן-גוריון, והרצל אמר שרק עוד שאלה אחת מטרידה אותו: היות שגם הוא וגם בן גוריון אינם עוד בין החיים – היש אנשי חזון למלא את מקומם?
(שמעון פרס "עם הרצל לארץ חדשה", 1999)

המצב של המדינה והאומה ושל העם היהודי בתפוצות כיום הוא קשה ביותר, כפי שיודעים כולנו. יותר ויותר נשמעים קינות ונהי, הן מן השמאל והן מן הימין, שהסוף והחורבן הם בלתי נמנעים; הם רק שאלה של זמן ולא משנה באיזו חלופה ננקוט: מה שלא יהיה זה יביא לחורבן.

ואולי יותר מכל דבר אחר חמורה היא העובדה המרה שאין בשנים האחרונות תוכנית אב לעתיד המדינה, שתציע חלופה טובה יותר – או לכל הפחות ברורה יותר – להווה הקשה, שמראה כל סימן שייהפך לעתיד קשה עוד יותר.
מדינת ישראל אחרי הכל היא, כידוע, תוצר של תוכנית עתיד כזאת או "חזון" של הסופר והעיתונאי תיאודור הרצל, שאותה התווה בספריו "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד".

 

דוד בן-גוריון

אחרי הרצל קמו אנשים רבים שכל אחד מהם הציג את חזונו כיצד צריכים להיות פני המדינה העברית. רובם הגדול מצאו את מקומם בפוליטיקה. ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, היה איש חזון בכל מאודו. ספריו המרובים משקפים את חזונו זה מצדדים שונים, והיו שהאשימו אותו שיש לו יותר מדי חזון. עד שנות השמונים זה נחשב כמכובד – וכמעט כחובה – שכל פוליטיקאי חשוב, או לפחות מתיימר להיות חשוב, יפרסם ספר, או לכל הפחות קובץ נאומים ומאמרים, שבהם יציג את תוכנית העתיד שלו. אך מאז שנות השמונים מצב זה השתנה מאוד.

כיום, כידוע, מרבית הפוליטיקאים שלנו אינם אנשי ספר (ובכך למרבית הצער הם משקפים את
החברה). כיום ניתן למצוא מעט מאוד פוליטיקאים בולטים ולא בולטים שניתן לאמר שיש להם "תוכנית עתיד" או חזון לגבי השאלה כיצד צריכים להיות פני המדינה ועתידה של המדינה לאור האיומים השונים שמקיפים אותה ולאור הבעיות הפנימיות שבה.

בכלל, ישנה מגמה ברורה ומדאיגה בעשרות השנים האחרונות בהתייחסות לעתיד בפוליטיקה הישראלית. ישנה ירידה בנכונות ובנטייה לכוון החלטות מדיניות ולשפטן לפי אמות מידה המניחות פרספקטיבה ארוכת טווח. ישנו צמצום בהתייחסות לעתיד, הן ברמת המעשה המדיני והן ברמת הרטוריקה הפוליטית. דבר זה הוא חמור מאוד במדינה כמו שלנו, שזקוקה לסוג של חזון כדי להצדיק את התביעות שהיא תובעת מאזרחיה.

שמואל פלאטו-שרון

יעקב מרידורהמעטים מאוד שכן טרחו להציע חזון מעין זה מאז שנות השמונים כללו לעיתים אנשי שוליים פוליטיים, כמו המיליונר שמואל פלאטו-שרון, שטרח לפרסם ב-‏1980 ספר בשם "יש עתיד" שבו הציע בפירוט את השיטה הכלכלית ה"ניאו ליברלית" עבור המדינה, שיטה שמאז התקבלה בידי אחרים.

משה ארנס

מבין הפוליטיקאים השונים שחשבו על רעיונות שונים בעלי אופי עתידני באמת, אם כי לא פרסמו על כך ספר, אפשר למנות את משה ארנס, אבי תוכנית מטוס "הלביא".

אפשר להזכיר גם את יעקב מרידור, אבי "מנורת החשמל שתאיר את כל רמת גן", שזכתה ללעג רב, אבל הייתה רעיון מעניין לכל הפחות.

פוליטיקאי בעל חזון "מהסוג הישן" הוא השר לשעבר יובל נאמן. פוליטיקאי לשעבר שידוע היטב בהיותו מרחיק ראות, בעל רעיון "תעלת הימים", שלמרבית הצער לא התממש, אם כי נחיצותו מתבררת כל יום מחדש. בספרו "מדיניות הראיה המפוכחת" (1984) קבע נאמן שיש לחדש את התנופה הציונית, בראש ובראשונה על ידי חידוש העלייה. עד כה, כתב,לא הצלחנו לפרוש יותר מ-‏26% מן האוכלוסייה היהודית מחוץ לפס הצר של שפלת החוף. יש להגיע למצב שבו 50% מהאוכלוסייה היהודית ישבו בהר, וזאת אפשר להשיג על ידי בלימה מוחלטת של הבנייה בשפלת החוף. אפשר להצמיח את ערי החוף אל תוך ההר: לדוגמא במקום פריסת תל אביב מבת ים ועד הרצליה אפשר לפרוס אותה מזרחה לעבר אלקנה והמרחב שמאחוריה למזרח. יש לפתח צורות התיישבותיות חדשות: פרברים לערים הגדולות, ערי תעשיה,ערי מדע, ערי נופש ובריאות ( עם מרכזים רפואיים בינלאומיים ). יש צורך במפעלים לאומיים גדולים לחידוש תנופת הפיתוח ויצירת אווירת אתגרים: למשל ימת שמש (הפיכת מחצית ים המלח למאגר אנרגית השמש) ותעלת הימים. את ההצעות האלה העלה נאמן לפני שנים, אולם דומה שדיבוריו על פרוייקטים לאומיים (אם כי לא בהכרח אלה שהציע, שעלולים להתברר כבעייתיים מבחינה אקולוגית) הם עוד רלבנטיים.

משה שחל

א פשר גם למנות את משה שחל, שכתב ספר שלם של עתידנות פוליטית בשם "סדר יום חדש" (1992), עם הצעות משלו בנושאי כלכלה ופנים שונים לא מקוריות וחדשניות במיוחד, אבל הוא לפחות ניסה.

פרט לכך, רק מעטים מאנשי המפלגות הגדולות ניסו להתוות דרך איך צריכים להיות פניה של מדינת ישראל ויושביה לעתיד לבוא פוליטית, חברתית ותרבותית, בלב המרחב הערבי העוין והמתחזק ואיך אפשר להגיע לשם. לא רק אזהרות ואיומים ערטילאיים או חזיונות אפוקליפטיים על קץ המדינה ללא שום תוכן חיובי ממשי כלשהו, כפי שעושים רוב הפוליטיקאים (ובכלל זה גם המוכשרים שבהם מבחינה אינטלקטואלית כמו בני בגין וד"ר אריה אלדד מהימין או יולי תמיר מהשמאל) בנאומים ובמאמרים שלהם, איומים שהם בבחינת פחדים ולא חזון, אלא הצעת תוכנית מפורטת של "מה צריך לעשות לאור המצב הנוכחי ולטווח הארוך". חזון שאפשר להסכים עימו או להתנגד לו אבל חזון מגובש בכל אופן, כפי שהיה בעבר להרצל והוצג בספרו "אלטנוילנד", וכפי שהיה למתנגדו של הרצל "אחד העם" וכפי שהיה לבן גוריון. הצעת חזון מגובש כזה (ואין זה מספיק כלל לבטא דברים כלליים מאוד בנאומים בכנסת, או במאמרים בעיתונות שמתמקדים בעיקר בתגובות לעניני היום כמו במקרים של בגין ואלדד ושל יוסי שריד) דורשת היום העזה אינטלקטואלית ואומץ לב רב, אולי הרבה יותר מבעבר, זה נכון. אבל הפוליטיקאים היום מעדיפים ולהתמקד אך ורק בצרכים המיידים של הסקטור המסוים שבחר בהם. לעניות דעתי הדבר משקף חשיבה קצרת טווח באופן מסוכן.

בכתבה זאת נתמקד במספר המצומצם מאוד של פוליטיקאים עכשוויים בולטים שניתן לאמר שעסקו בצורה זו או אחרת בחיזוי העתיד ובהצעות לעיצובו. בסקירה של הצעותיהם ותוכניותיהם השונות כפי שפורסמו בספרים ובמאמרים (ובשני מקרים גם באתרי אינטרנט). אתמקד במכוון בהצעות ובניסיונות החיזוי שהם לטווח הרחוק יותר, שכן עליהם אנו שומעים הרבה פחות בחדשות, אבל מצד שני בהם יש נסיונות כל שהם להתמודד עם חוליי היסוד של המדינה.

הערה: ככותב שורות אלה אינני מסכים בהכרח עם התוכניות המוצעות, ובכמה מקרים הוא מודע לכך שגם הרעיונות המוצגים אינן עומדות ממש בקריטריונים של "חזון לטווח ארוך" והם יותר בגדר רעיונות כלליים שאינם ממש חדשניים. אולם החלטתי ל"הקל" ולהוסיף עוד כמה כאלה שלא ממש עמדו בהגדרה המדוייקת דווקא, בשל המיעוט היחסי של מועמדים בין הפוליטיקאים לתואר "אנשי חזון".

פוליטיקאים לשעבר


גד יעקבי

נפתח בפוליטיקאי לשעבר, איש מפלגת העבודה גד יעקבי שעסק רבות לעומק ובפירוט בעניין זה בספרים שונים כמו "עוצמתה של איכות" (1972), "קריאת כיוון" (1983) ו"העתיד מתחיל עכשיו" (1993) [ובמידה מסויימת גם באוטוביוגרפיה שלו "חסד הזמן" (2002)], שבהם הציע רעיונות מרחיקי ראות שונים לגבי עתיד המדינה וטיפוח מתמיד של איכות תושביה מבחינה אינטלקטואלית. יעקבי, שהוא שילוב מרתק של איש ספר ופוליטיקאי שכיום כמעט אינו בנמצא יותר, הוא, לדעתי, אחת ההחמצות הגדולות והמצערות של עולם הפוליטיקה הישראלי. מכיוון ששוב אינו פעיל בעולם הפוליטי, מעניין לראות כיצד אדם "מבחוץ", שהיה פעיל בעבר יותר ממרבית הפוליטיקאים האחרים בתחומי חיזוי לטווח הארוך, רואה את פני הדברים כיום.

לאחרונה פירסם יעקבי מאמר מקיף ביותר בנושא זה בשם "תבנית מתאר: משמעות חדשה לישראל" בכתב העת "כיוונים חדשים" של אוקטובר 2003.

במאמרו קבע יעקבי שאחת הסיבות ל"דכדוך"הקיים כיום בחברה הישראלית הוא מ"אי ידיעתם ומאי הצגתם של יעדים לישראל". כרגע, רוב היעדים והתכליות שלשמם הוקמה מדינת ישראל טרם הושגו, ומה שמדאיג במיוחד הוא היעדרה של מנהיגות המורה דרך. כתוצאה מכך, אם כי לא רק מכך, מתחוללת שחיקה עמוקה ברצונו של הציבור להזדהות ולהיענות ליעדים החורגים מענייניו הישירים.

בראיון איתו אמר יעקבי: המפתח לעתידה של ישראל הוא באיכות האנשים, הודות לחינוך לחיים דמוקרטיים והסכמים עם הסביבה והיקף המשאבים שמשקיעים בתרבות.

יש התפתחויות חיוביות בפיתוח התעשייתי-מדעי ובאחוז בוגרי ההשכלה הגבוהה, אך לעומת זאת יש תחושת היעדר כיוון ותחושת שחיקה בדמוקרטיה ברמת היחסים בין האישים בישראל, של גסות רוח והיעדר כבוד לנורמות מסוימות וזה קיים בכל רבדי הציבור, גם בתקשורת. זוהי גם תוצאה של המופת שהמנהיגות נותנת לאזרחים וגם של העובדה שאנו קיימים בעימות צבאי בלתי פוסק עם הסביבה והציבור מביא את ההתנהגות הצבאית לכל הלכות חייו.

יש תחושה של התפוררות הסמכות המרכזית מאז רצח רבין וזה גורם גם הוא להחמרת היחסים בין אנשים ועדות. בלי לחסל את הכיבוש אי אפשר יהיה לפתור את הבעיות. לכן יש לצאת מעזה בהסכמה או באופן חד צדדי, לשים גדר שם וביהודה ושומרון, ולאחר שתושלם גדר ההפרדה לצאת משם, להוציא מכמה ישובים גדולים ולהשקיע את כל המשאבים שלנו בתוכנו בחידוש התיירות, בחידוש היצור, המדע ובבריאות. יש לחדש את האמון בעתידה של ישראל, אמון שהתערער ונשחק בשנים האחרונות.

המפתח הוא במנהיגות חזקה ויצירתית ורק בה זה תלוי. אפשר לחדש את תהליך השלום, שנכשל בגלל רפיון דעת בשני הצדדים. אי אפשר להסתפק בסידורי עניין מהיום למחר. יש צורך בחשיבה לטווח ארוך ובמנהיגות שיכולה לפעול על סמך חשיבה לטווח ארוך. יש צורך במנהיגות שתפעל על פי תוכנית מתאר חדשה לקראת העתיד ושתהיה מסוגלת לשכנע את הציבור ונציגיו כי יש הכרח בהחלטות קשות ונועזות להגשמתן.

כאשר נשאל יעקבי אם הוא רואה מנהיגים מעין אלה כיום, שיכולים לחשוב לטווח ארוך, סירב לענות על השאלה.

ומה לגבי הפוליטיקאים שהם עדיין פעילים כיום?

אנשי השמאל

שמעון פרס

אני משוכנע שאנו בדרך ליציאה מליל המלחמות. זו בראשית חדשה.

(שמעון פרס, בראשית חדשה, 1998)

שמעון פרס, יו"ר מפלגת העבודה הוא האיש שאולי יותר מכל מדינאי ישראלי אחר כיום עסק, דן וכתב בנושא עתיד המדינה, ואולי יותר מכל אחד אחר תרם לעיצובו, לטוב ולרע.

 

פרס פירסם ספרים ומאמרים רבים לאורך השנים, שבהם ביטא דעות עתידניות "רדיקליות" מכל בחינה, ספרים כמו "כעת מחר" (1978), שנעשו רדיקליים יותר ויותר עם השנים. אפשר להזכיר מאמר רדיקלי במיוחד בשם "בין עתידנות לראיית הנולד" שפירסם בקובץ בשם "ישראל לקראת המאה ה-‏21: חזון ויעדים" (1984). במאמר זה קבע שיש לתכנן את החברה במושגים חדשים וכי השאיפה שלנו צריכה להיות לעבור מריכוז אדמיניסטרטיבי לממשל של קהילות מחוזיות, שבהן האנשים בכל מחוז יקבלו את ההחלטות האמיתיות הנוגעות לחייהם. השלטון המרכזי יעסוק רק בשני נושאים: בביטחון ובמדיניות חוץ ובנושאי מטבע וכל היתר ישתייך לקהילות. לדעתו של פרס תהיה לכך הזדמנות פז בעת פיתוח הגליל, כאשר כל ישוב יוכל לקבוע את חייו שלו.

מאוחר יותר נתפס פרס לחזון אוטופי רדיקלי אף יותר, חזון "המזרח התיכון החדש", על שם ספר שפרסם ב-‏1993 בשם זה. פרס האמין (וכנראה עדיין מאמין) שעל סמך הסכמי אוסלו ולאחר חתימת הסכמי שלום בין ישראל והפלסטינים וישראל ושאר מדינות ערב, ניתן יהיה להקים מערכת כלכלית אזורית, שתתקדם באופן מדורג בשלבים לכינון קהיליית מדיניות אזורית בדומה לזאת שבאירופה המערבית, עם שוק משותף ומוסדות מרכזיים נבחרים כמו הפרלמנט האירופי. כמו כן תוקם מערכת ביטחון אזורי, בה ישתפו פעולה מדינות האזור, לא כנגד אויב חיצוני, אלא כנגד בעיות פנימיות העלולות לפגוע ביציבותן, כמו פונדמנטליזם וטרור מוסלמי, שפרס העריך – בצדק רב – שימשיכו להיות בעיה גם בעתיד של המזרח התיכון החדש. הוא האמין שביחד יוכלו המדינות השונות לפתור בעיות שונות, כמו בעיית המחסור האזורי במים, וליצור פרויקטים אקולוגיים, כלכליים ומדעיים שונים, שינוהלו הן מישראל והן ממדינות ערב.

פרס המשיך וכתב את הספר החזוני "בראשית חדשה", בו תיאר עתיד חדש וטוב יותר לישראל ולמזרח תיכון "חדש" באמצעות מהפכת המידע והשלום.

ב-‏1999 יצא ספרו המסכם של פרס "עם הרצל לארץ חדשה", ספר חצי בדיוני, בו מבקר הרצל בישראל המודרנית, כשהוא מלווה בפרס, ועושה השוואה בין חזונו ב"אלטנוילנד" ובין המציאות, שלדעתו של פרס הגשימה את כל הציפיות. המציאות כיום, כמה שנים מאוחר יותר, כידוע, היא שונה מאוד מכל תחזיותיו וחזיונותיו של פרס. כדאי לציין שגם באירופה ששימשה כמודל ל"קהילייה האזורית" שאותה הציע פרס עבור המזרח התיכון, העניינים האלה הולכים באיטיות גדולה יותר מהמצופה ועם התנגדות גדולה לעין ערוך מצד המדינות השונות ממה שציפו. פרס, בכל אופן, עדיין מכריז בכל הזדמנות כי הוא משוכנע בהתגשמות חזונו. לעומתו, רוב המשקיפים משוכנעים כי חזונו התרסק בשלב ההגשמה.

כיום מרבה פרס לעסוק בנושא ה"ננו-טכנולוגיה", שלדעתו יכול לתרום רבות לעתיד ישראל והוא פועל לקידומו.

ראיון מקיף שקיימתי עם שמעון פרס יש כאן :

השלב הבא של שמעון פרס 

יוסי ביילין

דבר אחד אפשר ללמוד ממאה השנים האחרונות -מי ששילמו את המחיר הכבד ביותר היו אלה שלא עשו כלום. מי שעשה – ניצל.

(יוסי ביילין, מותו של הדוד מאמריקה, 1999)

פוליטיקאי בעל חזון מקביל לזה של פרס, ואף מרחיק לכת ממנו, הוא אדריכל הסכמי אוסלו, יוסי ביילין, שהתווה חזון של ממש לעתיד המדינה והעם היהודי כולו בספריו האחרונים כמו: "מותו של הדוד מאמריקה: יהודים במאה ה-‏21" (1999) ו"אחד העם פינת הרצל" (2002), תוך התייחסות ברורה לחזונו של האידיאולוג "אחד העם", דרך שהיא כמובן שנויה מאוד במחלוקת ונראה שהיא התרסקה. כתוצאה מכך נמצא היום ביילין במידה רבה בשוליים הפוליטיים. אבל, כידוע, לאחרונה אירגן הסכם נוסף עם מנהיגים פלסטינאים, הסכם ז'נווה, בצעד שהוא שנוי במחלוקת לא פחות מכל צעד קודם שעשה בחייו הפוליטיים.

לזכותו של ביילין ניתן לאמר שלכל הפחות הוא מנסה להציע חלופה מגובשת כלשהי למצב בו אנו נמצאים כיום ולבעיות הדמוגרפיות שמאיימות על עתיד ישראל, והוא אולי האדם ה"צעיר" היחיד בשמאל שמנסה לעשות זאת. ביילין, שהוא היסטוריון של תנועת השמאל, מנסה ליצור חזון משלו, מעין זה שהנחה את אבות תנועת השמאל שאותם חקר.

בין השאר ניסה ביילין בספריו להתוות דרך חדשה של יחסים בין ישראל והתפוצות. לדעתו, במקום שיהודי התפוצות יעסקו בחיזוק הקשרים שלהם עם ישראל, הם ידאגו יותר לחיזוק הקהילות שלהם עצמם. הוא הציע להפסיק את כל הסיוע הכספי של יהודי התפוצות לישראל בטענה שעדיף שישראל תיראה כמדינה חזקה מאשר כ"מקבצת נדבות" כפי שקרה עד כה, טענה שקשה להתווכח עימה.

לטענתו, על מנת שישראל תמשוך אליה עולים לעתיד, עליה להציג את עצמה כפי שהיא "באמת": מדינה מערבית מפותחת, הממשיכה בתהליך שלום עם שכניה והצועדת לקראת תקופה של ביטחון אישי וקולקטיבי המקובל ברוב העולם המערבי. מדינה המבקשת להיות לא רק הקהילה היהודית הגדולה ביותר, אלא גם המרכז הרוחני היהודי החשוב ביותר. לדעת ביילין יש לסגור את התנועה הציונית הקיימת ולהפוך את הנושא הציוני לחלק מארגון יהודי גדול, שייבחר באופן דמוקרטי ולא בידי גבירים. ביילין הציע להקים פרוייקט של "חיל שלום יהודי", עם קבוצות של ישראלים, שיצאו למשימות חינוכיות וחברתיות בעולם השלישי וכך יחזק את מרכזיותה של ישראל בעולם היהודי. ביילין אף הציע להקים פרלמנט יהודי, שמקום מושבו יהיה בישראל ושיגיש סיוע לקהילות יהודיות במצוקה ברחבי העולם. לעניות דעתו של כותב שורות אלה, הצעות אלה לפחות הן בהחלט רלוונטיות, במיוחד לאור ההתמעטות הדמוגרפית של היהודים ברחבי העולם והיחלשות הקשר שלהם לישראל. לא ידוע לי על אף פוליטיקאי אחר שעסק ברצינות גדולה כמו ביילין בשאלת עתיד יחסי ישראל והתפוצות להוציא אברהם בורג (עליו בהמשך).

יתכן שאת הצעותיו הרדיקליות ביותר הציע ביילין בספר בשם "מסוציאליזם לסוציאל ליברליזם" (1999), שבו הציע תוכנית לשינוי הסוציאליזם הישראלי הגווע למשהו שמתאים יותר למאה ה-‏21. לאידיאולוגיה חדשה שאותה כינה ביילין "סוציאליברליזם"; אידיאולוגיה חדשה שלפיה האדם לא מגיע לעולם כדי לשרת מישהו או משהו, אלא רק את עצמו. אידיאולוגיה זאת תאפשר לכל פרט למצות את עצמו ולפתח מצוינות. בחברה הסוציאליבראלית של ביילין יהיו זכויות מולדות שונות לאזרחים והראשונה בהן תהיה הזכות לחינוך מן המעון לפעוטות ועד לתארים אקדמאים גבוהים. בעולם הסוציאליברלי יעשה מאמץ לצמצם עד כמה שניתן את הקשר בין הבית והסביבה שבה נולד הפרט לבין גזירת גורלו למצוקה ולקיפוח.

מאיפה כל זה ימומן? הסוציאליברליזם לא ילאים את הונם של העשירים, אך יבטיח את שיתופם ההוגן במימון ההוצאות החברתיות. ההוצאות יכללו סל שירותים שיובטח לכל אחד בחברה, מרגע היוולדו ועד לסוף חייו. השירותים ינתנו באופן אוניברסלי אך יהיו תלויים ביכולת הפרט והישגיו. הסוציאליברליזם קובע ביילין הוא הפיוס בין שתי אידיאולוגיות קרובות זו לזו, שנפרדו בראשית המאה ה-‏20, והן מתקרבות זו לזו בסופה. עד כמה שידוע לי, זוהי ההצעה הרדיקלית ביותר בשנים האחרונות לאידיאולוגיה חדשה בישראל. בוודאי שאין שום פוליטיקאי ישראלי אחר, מהשמאל או מהימין, שהציע משהו מקביל לזה.

ניתן לקרוא לפרס ולביילין ה"אוטופיסטים הציוניים האחרונים". שאר האנשים שנדון בהם כאן, הם הרבה פחות אופטימיים מהם לגבי אפשרויות השתלבותנו במרחב.

אברהם בורג

ישנה חשיבות מרובה להפגנת המחויבות של העם היהודי ושל הנהגתו לערכים אוניברסליים, החוצים גבולות של עמים ויבשות, תרבויות וזמן. בתכנון הפעילות של המוסדות הלאומיים יודגשו ההיבטים של פעולת העם היהודי שאינם מצטמצמים במסגרת היהודית בלבד, אלא משתלבים במגמות כלל עולמיות וכרוכים בראייה מקיפה של צורכי העם היהודי וצורכי החברה בכלל לטווח הארוך.

(אברהם בורג, ברית עם הפרק הציוני, 1997)

אברהם בורג, יושב ראש ההסתדרות הציונית לשעבר ואחת הדמויות הבולטות במפלגת העבודה כיום, פירסם ב-‏1997 חוברת בשם "ברית עם הפרק הציוני: טיוטת מתווה למדיניות התנועה הציונית" עבור ההסתדרות הציונית שעמד אז בראשה, בה קרא לשינויים מקיפים בפניה של הציונות, הן בהיבט הארגוני המגדיר את דרכי פעולתה של התנועה הציונית והן בהיבט האידיאולוגי המגדיר את מהותה של הציונות החדשה.

בורג קבע בחוברת זאת שיש צורך דחוף להעניק לציונות תכנים חדשים. הוא קבע שם שיש לשנות את אידיאולוגיית בניית האומה וקליטת העלייה, מאידיאולוגיה של כור היתוך, שבה נמחקת הזהות של שבטי ישראל, לתפיסה של תמונת פסיפס פלורליסטית, שבה כל אחת מעדות ישראל שומרת על יחודה ואופיה ורק יחד נותנים שבטי ישראל משמעות לשלם הישראלי. הוא קרא שם לתנועה הציונית לחדול משלילת הגולה ולבנות את מרקם היחסים בין החלקי העם היהודי, על הדגשת מרכזיותה של ישראל בעולם היהודי ללא דה-לגיטימזיציה של חיים יהודיים משמעותיים במקומות אחרים.

בורג קבע שהציונות החדשה חייבת לשים אל מול עיניה חזון שהוא מעבר לפתרון צרכיו הפוליטיים של העם היהודי; חזון של תיקון העולם, המאחד את הערכים של התרבות היהודית עם ערכי המוסר האוניברסלי ומציב את העם היהודי במוקד העשייה המוסרית התרבותית העולמית.

 

בורג הציע שורה של שינויים מהותיים שיש לבצע במבנה ההסתדרות הציונית וקשריה עם התפוצות, והציע הגדרה חדשה של לימודי היהדות ברחבי התפוצות, שישלבו את ההכרה של היהדות עם ההכרה של מדינת ישראל והכרת הקהילה הספציפית עצמה: תולדותיה, תרבותה ומסורתה. בורג הציע, בין השאר, שורה של פרוייקטים, כמו הקמת חיל שלום יהודי, שבו צעירים מהתפוצות יעסקו במשך שנה בשירות לאומי למען העם היהודי, אוניברסיטה פתוחה של העם היהודי, שתציע לכל אדם שירצה בכך תואר אקדמאי במדעי היהדות ובין השאר יפותחו עבורה תכניות יעודיות על גבי רשת האינטרנט במתכונת אינטראקטיבית. הוא הציע להקים פרוייקט של ערי מדע בישראל, שאותו תוביל התנועה הציונית, שבו יאומצו שתי ערים – אחת בצפון המדינה ואחת בדרומה – שבהן תוקם תשתית מידע ומחקר ובהן יתרכזו מדענים מכל תחומי המחקר המדעי. בורג קבע שעל התנועה הציונית והמוסדות הלאומיים ליזום גם פעולות החורגות מתחומי העולם היהודי. חיל השלום היהודי צריך להיות הזרוע הביצועית שבאמצעותו יתרום העם היהודי מכישוריו למען האנושות ולמען רווחה עולמית. שכן, אחרי הכל, עם שרואה את עצמו "עם בחירה" צריך ליטול על עצמו חובות של תרומה לעמים אחרים ולא זכויות שאינן מוקנות לאחרים.

פעילות זאת יכולה להתפרס על פני תחומים מרובים. כלכלנים יהודיים מן הארץ ומן התפוצות יוכלו להירתם באמצעות חיל השלום למשימות של יעוץ ושל הקמת מערכות כלכליות במדינות מתפתחות; עורכי דין יהודיים יוכלו לפעול למען שמירת זכויות האדם בכל אתר ואתר ורופאים יהודיים יתרמו מכשרונם במקומות שונים שבהם נדרש סיוע רפואי.

לאחרונה פירסם בורג מאמר פסימי ביותר שבו חזה כי דור זה הוא הדור האחרון לתנועה הציונית, אם לא יבוצעו שינויים דרסטיים במצב העכשווי. מאמר זה תורגם לשפות אחרות ועורר תשומת לב גדולה בכלי התקשורת העולמיים. את מאמרו של בורג באנגלית על קץ הציונות באנגלית ראו כאן.

 

אפרים סנה



לא לנצח נחיה בג'ונגל,יש תהליכים פנימיים בלתי-נמנעים באיראן ובעיראק ובסוריה והעריצות והאופל סופם לחלוף.

(אפרים סנה "ניווט בשטח מסוכן", 2002)

מבין שאר הפוליטיקאים הישראליים העכשוויים הבודדים מאוד שניסו לדון בצורה מפורטת על העתיד לבוא וכיצד להתמודד עימו ניתן להזכירׂממפלגת העבודה העכשווית את אפרים סנה. סנה פרסם שני ספרים בתחום את "באחריות: ישראל בעולם שאחרי שנת 2000" (1996), שבו תיאר בצורה אופטימית את מעמדה העתידי של ישראל והשתלבותה ב"מזרח התיכון החדש" שלאחר הסכמי השלום.

סנה היה הרבה פחות אופטימי בספרו החדש "ניווט בשטח מסוכן" (2002), שבו נתן הצעות מפורטות איך צריכים להיות פני ישראל במרחב העוין הסובב אותה.

ניווט בשטח מסוכן / אפרים סנהסנה קובע שיש ליצור אינטרסים כלכליים משותפים עם המדינות השכנות לנו, שהוא בהחלט מייצב אסטרטגי חשוב, המשפיע על מדינות באזור לא לחזור לדרך העימות עם ישראל. לכן רצוי לבנות במסגרת הסכמי שלום עתידיים פרויקטים כלכליים משותפים כמו קווי רכבת צינורות אנרגיה ומפעלי התפלת מים.

אבל, קובע סנה, יהיה מה שיהיה, על ישראל לשמור על גבולות בני הגנה ביחד עם עליונותה הצבאית הכוללת וזאת מחייבת לא רק את מלוא סדר הכוחות הדרוש לצבא ולא רק את איכותו המקצועית, אלא גם את חימושו בנשק חדיש העולה על זה שבידי אויבים אפשריים. אלה הם שני יסודות שאין לוותר עליהם.
סביר להניח שלא נצליח למנוע מאחת מאויבותינו להשיג נשק גרעיני ואז יש צורך בהרתעה חדשה.
ההרתעה החדשה תהיה בנויה על ארבעה שכבות הגנה לישראל. השכבה הראשונה היא הגנה פסיבית שתהיה מורכבת ממערכות התגוננות אישית כנגד חומרים כימיים וביולוגיים ומערכת מקלוט.

השכבה השניה היא הגנה אקטיבית. הכוונה היא למערכת "חץ" ליירוט טילים באליסטיים.

השכבה השלישית היא ההגנה התגובתית שעדיין נמצאת בפיתוח ויש לפתחה תוך שיתוף פעולה עם ארה"ב. מדובר במערכת המיירטת טילים בראשית מעופם בשעת ההאצה. ויתרונה הוא בכך שטיל הנושא ראש נפץ גרעיני או כימי יתפוצץ באתר השיגור. ולא על מטרתו.

שכבת המגן הרביעית היא ההגנה המקדימה, שצריכה להיות בנויה מיכולת לטפל בטווחים רחוקים ביעדים אסטרטגיים. היא תאפשר התמודדות עם התוקפן תוך יכולת להנחית מכות קשות ונקודתיות. שכבה זאת היא המרכיב החשוב ביותר של ההרתעה החדשה. הרתעה זאת לא תבטל את ההרתעה הישנה, אלא רק תתגבר אותה. בינתיים, קובע סנה, יש לנסות ליצור בריתות מרחביות עם המדינות המתונות במזרח התיכון שמטרתן תהיה בלימת הקיצוניות האיסלאמית ובראש ובראשונה איראן. לברית אזורית כזאת ישנן שתי השלכות מעשיות: האחת – שיתוף פעולה יעיל יותר במלחמה בטרור, בעיקר על ידי החלפת מידע וסיכולי הברחות נשק ומחבלים לתוך שטח המדינות השותפות. והשניה – הגנה משותפת נגד טילים. המערכת המקושרת של אמצעי התרעה כנגד טילים תעניק עומק התרעה והגנה טובה יותר למדינות המשתתפות. אמנם, כל עוד אין רגיעה בסכסוך הישראלי פלסטיני, אי אפשר לדבר על ברית אזורית כזאת, אבל כאשר תהיה הידברות טובה יותר בינינו לבין הפלסטינים, לדעת סנה, יש לפעול לכיוון הסדרים כאלה וכמובן שהרשות הפלסטינית תהיה חלק מהם. סנה אומר: "כדי שנוכל להושיט יד לקטאר ולקזבלנקה צריך לשרור שקט בין קלקיליה לכפר סבא".

שלמה בן-עמי

ההידרדרות של הפוליטיקה הגיעה לרמות כאלה… שצריך לקרוא קריאת חירום לאנשים בעלי חוש מוסרי ותחושה של שליחות לבוא ולהשתתף במערכה הזאת. אדרבא, יכנסו נא גם הפילוסופים וגם המשוררים, וגם חברי האיגוד המקצועי שלנו, הפרופסורים …אילו יותר אינטלקטואלים היו מצטרפים לפוליטיקה, יתכן שזו היתה משנה את פניה, הייתה עוסקת בערכים אתיים, הייתה נאבקת גם על ערכים טראנסצנדנטליים. הפוליטיקה הייתה אז אולי מתחילה להיות משהו שאיננו רק מכונה של כוח.

(שלמה בן-עמי, מקום לכולם, 1998)

ככל הנראה הפוליטיקאי הכמעט אחרון עד כה שטרח לפרסם ספר של הצהרת כוונות והצעות מפורטות לשינוי החברה והמדינה היה, אולי שלא במפתיע, אקדמאי במקורו, שלמה בן-עמי. הספר שפירסם ב-‏1998 היה "מקום לכולם", שהיה, למעשה, סדרת שיחות שניהל בתחומי מדינה וחברה עם אקדמאי עמית – אלי בר נביא – והיה ניסיון מוצהר לשרטט מצע רחב יריעה ל'ניו-לייבור' ישראלי, שבו הציע לשמאל סדר יום פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי עדכני, המכוון לכל שדרות החברה.

בן-עמי טיפח בספר זה חלום והוא הקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית במקום מפלגתו, העבודה, המקבילה למפלגת "הניו לייבור" של טוני בלייר בבריטניה והמפלגה החדשה אמורה להיות לחלופה לשתי המפלגות הציונות-בורגניות הוותיקות: העבודה והליכוד.

רצונו של בן-עמי היה להקים מפלגת מחנה שלום, שתשלב מסרים חברתיים. הוא קבע שיש להתרחק מסיסמאות שמאל או ימין מסורתיות וצריך לחשוב במונחים של פתרונות חדשניים ורדיקליים. בן-עמי אומר:

פעם חשבנו שהעתיד טמון בחידושים טכנולוגיים ובתרבות של רווח, דבר שיגדיל את הזמן הפנוי ויביא לעולם יפה יותר. במקום זה יש לנו דורות של "מכורים לעבודה", שואות אקולוגיות, זיהום אוויר, צפיפות, התחממות כדור הארץ ותרבות של שיעמום טכנולוגי. האם זה העתיד שאנו מבקשים? השוק והטכנולוגיה הם מכשירים ליצירת עושר, לא מכשירים ליצירת חברה ערכית יותר, או אדם מאושר יותר. המאבק הוא, אם כן, על שחרור תחומי חיים רבים ככל האפשר משליטתו של השוק וכן על התערבות מתקנת בשוק עצמו, כדי להלחם באבטלה ובשוליות חברתית.

(מקום לכולם, ע' 231)

לדעת בן-עמי אסור שהמדינה תהיה "אנמית" ולא מתערבת כפי שדורשים אנשי הימין הליברלי. המדינה, לדעתו, חייבת להגדיר את היעדים והמדיניות בתחומים רגישים כמו רווחה, תקשורת, תרבות וחינוך, כדי להגן עליהם מפני שיקולי השוק והרווח, גם אם היא לא תיקח על עצמה את ניהולן של המערכות החברתיות. לכן היא צריכה לנווט אותן, לתווך ביניהן, לקבוע להן סטנדרטים ולעמוד על מימושו של ערך הסולידריות ושיוויון ההזדמנויות במימוש המדיניות החברתית.

חידוש גדול בתוכניתו של בן-עמי, כפי שניסח אותה בספר, היה בדגש ששם על הקהיליתיות כאידיאולוגיה חדשה. האתגר הגדול של השמאל, לדעתו, הוא השתלטות מחודשת על סדר-היום הקהילתי ובעצם על הרחוב. לשם כך על השמאל להיכנס לוואקום שהותירה קריסת מדינת הרווחה ומנגנוניה ולהפעיל מערכת וולונטרית של עמותות וארגונים התנדבותיים, שיספקו מגוון של שירותים חברתיים. הוא ציין שחשוב מאוד שאירגונים כאלה יהיו מקומיים ויצמחו מבפנים ולא מבחוץ. הוא הציע ליצור שיטה חדשה של יוזמה קהילתית, שתספק קשת שלמה של שירותים חברתיים, גם בשיתוף פעולה עם גורמי ממשל ואירגונים עיסקיים, ותחליף חלק מן המנגנונים הממשלתיים והציבוריים שבאמצעותם פועלת מדינת הרווחה. לדעתו, היוזמה הקהילתית תתגלה כמהירה יותר מבירוקרטיות הרווחה המסורתיות בזיהוי הצרכים החברתיים המשתנים, כגמישה ועדכנית יותר במציאת הפתרונות לבעיות המתעוררות וכיעילה, זולה וידידותית יותר באספקת השירותים. במקביל, הוא מדגיש את התפקיד של היסוד התרבותי ביצירת הניכור ואי-האמון בין המעמדות הנמוכים לשמאל. כדי לשבור את המחסום שיוצרת "דמותו ה'לא יהודית' של השמאל", הוא מציע לשמאל ליצור איזון חדש בין 'היהודי' ל'ישראלי', שיהיה מבוסס על הכרה ומתן מקום למסורת, לאמוציות יהודיות ולדתיות 'רכה', שאינה סותרת את ערכי המודרנה. על השמאל גם לנטוש את האתוס של כור ההיתוך ולכבד את זהותן הנבדלת של הקבוצות השונות בחברה הישראלית, תוך אימוץ גישה שיש בה רגש ורגישות לעדה, לזיכרון, לתסכול, לפגיעה ולעלבון.

נראה שהאידאולוגיה החדשה שאותה הציע בן-עמי לשמאל שימשה במידה רבה כבסיס לאהוד ברק ולמצע שלו, כאשר נבחר ב-‏1999. שלמה בן-עמי, שבמידה רבה הפך לאידאולוג של "השמאל החדש" של סוף שנות התשעים, היה יכול היום להיות המנהיג המוכתר של העבודה, והאיש שיקים את השמאל מאפרו. אבל כרגע נראה שכל זה נקבר יחד עם 13 האזרחים הערבים שנהרגו בהפגנות אוקטובר. הוא פרש מהכנסת ב-‏2002 ודומה שהמלצות ועדת אור שהאשימו אותו באחריות לתוצאות המהומות רק חיזקו את רצונו לא לחזור לפוליטיקה. נכון לעכשיו בן-עמי שוב אינו פוליטיקאי פעיל.

אהוד ברק

אנחנו מבינים, שנדרשת התייחסות פעילה לשינויים, נדרש אומץ להביט בפני המציאות המשתנה, כוח לזהות מה דורש תגובה או פעולה וחוש כיוון ושכנוע פנימי, כדי לפעול גם מול התנגדויות שבהכרח באות עם כל שינוי נדרש וחשוב.

(אהוד ברק "מלחמה שלום וביטחון לקראת שנת 2000, בתוך ישראל לקראת שנות האלפיים)

.אפשר להזכיר גם את אהוד ברק ממפלגת העבודה, שאינו חבר כנסת היום, אך נראה שיחזור לתפוס מקום חשוב בהנהגתה בעתיד הלא רחוק. כמה מהתחזיות האנליטיות שלו שפרסם מדי פעם בעיתונות ובראיונות הן מפורטות יחסית לאלה של פוליטיקאים אחרים. ברק, שממנו אפשר היה לצפות שיכתוב ספר שלם בנושא, פרסם עד כה רק מאמר מפורט על נושא ביטחון ישראל בעתיד בקובץ בשם "ישראל לקראת שנות 2000", שהתבסס על הרצאה שנתן ב-‏1992, כשהיה במדים. שם קבע שיש לחתור מבחינה מדינית לבידוד הדרגתי של מוקדים לוחמניים סביבנו, ובעדיפות גבוהה במעגל שצמוד אלינו מדינות שיש לנו גבול משותף עימם. ברק מאמין שכך נוכל לצמצם מעט את הלהט הלוחמני והאיבה כנגדנו של מדינות שאין לנו גבול משותף עימן כמו איראן. יש להתמקד בשימור גרעין של יכולת מחקר ופיתוח מקומיים שנותן לנו יתרון איכותי ועל מצב כלכלי יציב. יש לחתור לסייע להיווצרות תנאים מדיניים שיאפשרו הגבלת נשק קונבנציונאלי לאזור ויחזקו את הסיכוי לסכל או לדחות הופעת נשק גרעיני בידי מדינות ערביות. ברק מציין שבעתיד נגיע למצב שבו נצטרך להחליט האם לשמר את האתוס שהכל (להלכה לפחות) מתגייסים לצבא ישראל. לדעתו, הסיבה שאי אפשר לכונן בישראל קפיטליזם טהור קשורה לעובדה שביום פקודה כולם צריכים להסתער אל מול אש האויב זה מול זה. את האתוס השוויוני יש לנסות לשמר אבל אין זה בטוח שזה יהיה אפשרי.

 

בהווה, ברק קובע בראיונות ובהרצאות, אנחנו צריכים להתמקד בבניית גדר מפרידה ביננו ובין הפלסטינים, שהאיטיות בבנייה עולה בחיי אנשים ואם היא לא תיבנה ותפריד את ישראל באופן ברור מהרשות, עלולה לקום דרישה להפוך את כל השטח למדינה אחת דמוקרטית בסגנון דרום אפריקה. צריך לקחת את גושי ההתישבות עם 80% מהמתיישבים ואיזורי ביטחון ולהקים גדר. יש להבהיר לכל העולם שמדובר בשתי ישויות נפרדות. לדעתו, כיום אנחנו משלמים את המחיר של היעדר תוכנית מדינית.

ביתר פירוט על  אהוד ברק ורעיונותיו ותוכניותיו ונבואותיו  ראו מאמרי "נבואות העתיד של אהוד ברק "

חיים רמון

 

כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוק שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד.

(חיים רמון, נאום הלוויתנים בועידת מפלגת העבודה, 1994)

חבר הכנסת הבולט מהעבודה חיים רמון לא פירסם עד כה ספר או מאמר בולט בעל חזון ברור, אבל יש ברשת אתר שבו מובאות תפיסותיו השונות בענייני מדיניות החוץ והפנים של ישראל וגם נאומים לגבי כיצד צריך להיות עתיד המדינה. ניתן לאמר שהאתר מבטא את חזונו של רמון.

רמון ידוע (יש יאמרו לשמצה) בשינויים הרדיקליים שהכניס במערכת הבריאות ובהסתדרות כאשר עמד בראשן. מידת ההצלחה של הרפורמות שלו היא, כידוע, שנויה מאוד במחלוקת, אבל דומה שאיש לא יכחיש שהיו אלה מערכות שהיו זקוקות מאד (ועדיין זקוקות מאד) לרפורמות רדיקליות. קשה להצביע על פוליטיקאים רבים אחרים שהכניסו שינויים כה רדיקליים במערכות שעמדו בראשן בניסיון לשפרן.

רמון ידוע כאחד מאבות התוכנית של הגדר המפרידה בין ישראל והרשות. תוכניתו כוללת היפרדות מוחלטת בין ישראל והרשות, ולו גם באופן חד צדדי מצד ישראל, וכינוס כל ההתיישבות היהודית בשטחים לגושי התיישבות שיהיו בשטח שבשליטת ישראל. הוא קורא ליצירת רצועת חייץ שתוגן בגדר אלקטרונית משוכללת שתהיה מכשול פיזי לחדירת מחבלים. תוכנית זאת התקבלה מאז שהציע אותה רמון בידי רוב הציבור והפכה לעובדה.


עינת וילף

מבין הפוליטיקאים הצעירים במפלגת העבודה אפשר להזכיר עוד רק את עינת וילף, שפירסמה לאחרונה ספר רלוונטי מאוד, בשם "מקימים, לוחמים ואנחנו".

ראו עליה במאמרי

החזון של עינת וילף

 


אנשי הימין

בנימין נתניהו

מדינת ישראל שבה יחיו 8 או 10 מיליון יהודים בעוד כמה עשרות שנים תוכל ליהנות משגשוג, תנופה ועצמאות שבישראל של היום קשה להעלותם על הדעת.

(בנימין נתניהו "מקום תחת השמש" 1995)

ממפלגת הליכוד העכשווית ניתן להזכיר אך ורק שני אנשים שיש להם "חזון" מגובש בכתב. אחד מהם הוא בנימין נתניהו בספריו "מקום תחת השמש" (1995) ו"מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי והטרור הבינלאומי" (1996).

נתניהו, שהוא כיום שר האוצר, הוא למעשה בעל החזון היחיד כיום בפוליטיקה הישראלית שיש לו הזדמנות להגשים את חזונו, שאותו פירט בספר מלפני 10 שנים וזה מה שהוא עושה.

בספרו "מקום תחת השמש" קבע נתניהו שיש לטפח בשיטתיות את המוטיבציה לעליה בכל הקהילות היהודיות בעולם, ובכך לנסות לפתור את הבעיה הדמוגרפית הערבית (שלדעת נתניהו אינה כה מאיימת כפי שנהוג לחשוב), אך כדי לחזק את קיומה ומעמדה של ישראל, יש לחולל תמורה במערכת הפוליטית והכלכלית של ישראל, שכן בלי התמורה הזאת לא תביא הגברת המוטיבציה הציונית לתמורות מרחיקות לכת. לכן יש להפוך את כלכלת ישראל לשוק חופשי משגשג, חופשי מתקנות ומבירוקרטיה חונקת.

אבל, קבע נתניהו, את כל זה אפשר יהיה לחולל בישראל רק אם יהיה בה הרצון הפוליטי לחוללו; רק בזמן של משבר אמיתי בכלכלה, כאשר תהיה מדיניות של מעוף ודמיון המלווה בנחישות בלתי מתפשרת לשחרר את המשק הישראלי מאחיזת הבירוקרטיה הפוליטית, המונעת את מימוש האפשרויות הגלומות בו. על מנת לבצע זאת יש לגרום ליתר הפרדה בין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. יש להכניס תמורות מפליגות בחוקים בתחומי העבודה וביטוח הבריאות שבהם יש להסתדרות מונופולין. יש לצאת במאבק חריף נגד בעלי האינטרסים השונים. יהיה צורך להפריט חלקים גדולים מרכוש הממשלה ונכסי המקרקעין. הממשלה חייבת לצמצם למינימום את התערבותה בשוק. כל זה יתרום לחיזוק הכלכלה ולשגשוג. לא השלום, שלא יביא לכל רווחים כלכליים מרשימים במיוחד, שכן בפועל – בניגוד לכל התחזיות של אחרים – לא יהיה הסחר העתידי עם ארצות ערב גורם משמעותי בכלכלה הישראלית. נראה שנתניהו כיום פועל עקב בצד אגודל בהתאם לתוכניתו משנות התשעים.

אי אפשר אלא לתמוה על כל המזדעקים בהפתעה למראה טענותיו של נתניהו שהשמאל חנק את הכלכלה הישראלית מזה שנים רבות מאוד ולמראה תוכניותיו הכלכליות לקיצוצים דרסטיים במנגנון הממשלתי, שהרי הכל היה מפורט ומנומק בכתב בספרו מ-‏1995.

:ביתר פירוט על בנימין נתניהו ורעיונותיו ותוכניותיו ראו מאמרי :

חזון ישראל והטרור של בנימין נתניהו " באתר "יקום תרבות ".

יובל שטייניץ

אם ישראל חפצה חיים, עליה להזדרז באימוץ השינויים הנדרשים בתורת הביטחון ולפתח את חיל הים כזרוע אסטרטגית. כשנסגרת היבשה, חייבים לפתח גיבוי מהים.

(יובל שטיניץ "הים כעומק האסטרטגי של ישראל" מערכות 383, 2002)

הפילוסוף יובל שטייניץ מהליכוד, שהוא חבר ועדת חוץ וביטחון, כתב מאמרים חשובים על הצורך של ישראל לשנות את מדיניות הביטחון שלה באופן דרסטי. לדברי שטייניץ, כעת, כאשר המחבלים יכולים לפגוע בטילים בקטיושות מהרשות בשטחים נרחבים בישראל, הם יכולים לפגוע גם בשדות התעופה שלה ובחיל האוויר. הבעיה של היעדר עומק אסטרטגי הולכת ומחריפה והכוח האווירי, חשוב ככל שיהיה, אינו יכול עוד לשמש כגורם הרתעה.

כתוצאה מכך על ישראל לשנות את האסטרטגיה הצבאית שלה ולפתח את כוחה הימי. האסטרטגיה האופטימלית של ישראל תהיה אפוא להגן על הליבה היבשתית ובו בזמן להעביר את ההכרעה למגרש זר, בו יתרונה האיכותי-טכנולוגי יגיע לכלל מיצוי מקסימלי. ישראל צריכה להתמקד מעתה בבניית כוח ימי, שיהיה הזרוע המרכזית שלה, בניגוד לעבר, והוא יצטייד בפלטפורמות ימיות מתאימות ובטכנולוגיות תקיפה חדישות. אלה יאפשרו לחיל הים לנפק עוצמות אש גבוהות ומדוייקות לטובת הכרעה בעומק היבשה.

חזונו של שטייניץ הוא, אם כך, שהים יהפך לעומק האסטרטגי של ישראל, ובכך לפתור את הבעיה של המצב הגיאוגרפי הבלתי אפשרי של ישראל, זאת על ידי שימוש בטכנולוגיות ימיות חדשות, שיהפכו את חיל הים לדומיננטי מעתה ואילך. מאמר של שטיניץ בנושא נמצא כאן.

וראו ביתר פירוט על כך ראיון שקיימתי עם שטייניץ:

תוכנית החלל של יובל שטייניץ "

אפשר עוד להזכיר מהליכוד את חבר הכנסת מיכאל איתן. הוא לא פירסם מאמר מגובש על רעיונותיו, אבל העלה באתר שלו כמה רעיונות מעניינים על עתיד שילוב טכנולוגית המידע בחברה הישראלית ולגידור השטחים הפלסטינאים והקמת איזור חיץ בינם ובין ישראל כאן.

אחרים

 

ראוי להזכיר גם את היועץ הפוליטי האסטרטגי לשעבר ממפלגת העבודה, חיים אסא, שפרסם שני ספרי הצעות עתידניות מעניינות מאוד "חיוניות: תפקידה הגדול של הדמוקרטיה על סף המאה ה-‏21" (1995) ו"מהפכת ההזדמנויות" (2001), על עתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל והצעות למען שרידתה.

אסא קבע בספר השני דיאגנוזה פסימית ביותר לגבי מצב המדינה והחברה בישראל. הוא קבע שבמאה ה-‏21 חייבת מערכת החינוך להיות עיקר מעייניו של משרד האוצר, כאשר כל המשרדים האחרים משרתים אותה ומסייעים לה ושהיא חייבת להיהפך ליהלום שבכתר. על מערכת החינוך להיהפך ממערכת המספקת בעיקר ידע בסיסי על סמלים תרבותיים המתקשרים למסורת או להיסטוריה, למערכת המספקת ידע וכלים ויוצרת מיומנויות וכן מספקת ידע על ערכי היסוד: גם ערכי יסוד אוניברסליים וגם ערכי יסוד ישראליים-יהודיים הקשורים לזהות החברה. יש צורך דחוף גם בחינוך ערכי ואסא מעלה על נס את המפלגות החרדיות, שהשכילו לשים אנשי ערכים, כמו עובדיה יוסף, בראשן, דבר שהחילוניים אינם עושים יותר. שגיאתו של השמאל הייתה שהתעמת עם המרכיב היהודי בזהות הישראלית, דבר שאסא מציין כ"איוולת". המנהיג הפוליטי הבא חייב להישען על תוכנית ערכית המבוססת על מרכיבים כלכליים חברתיים. אסא מביא עוד הצעות מעניינות רבות לצורה שבה צריכים להיות פני ישראל בעתיד, אולם אנו נאלצים לקצר.

שמעון שטרית

אפשר להזכיר את השר לשעבר פרופסור שמעון שטרית שבספרו "הארץ הטובה: בין כח ודת" (1998) הציע רעיון מעניין להתגבר על השסעים בחברה הישראלית ולחזק את חוסנה הפנימי על ידי יצירת מסגרת חברתית פוליטית חדשה ושונה מאלה הקיימות כיום, שבה הגוש החילוני הדמוקרטי ישתף פעולה עם הגוש הדמוקרטי המסורתי הדתי. שני הגושים ישתפו פעולה ביצירת צביון חדש למדינה, שבו יהיה איזון מחודש איזון של ישראל דמוקרטית ציונית ומסורתית.

 

אמנון רובינשטיין.

ניתן להזכיר עוד את חבר הכנסת לשעבר מ"שינוי" אמנון רובינשטיין וספרו "מהרצל ועד רבין והלאה" (1997), שמציג רעיונות שונים לעתיד הציונות.

אך אנשים אלה הם כמעט יחידים במינם. הם יוצאי דופן בין הפוליטיקאים הישראליים כיום, שמתרחקים מהצעות ומתחזיות כאלה כמו מאש. לא עבורם דיבורים על העתיד הלא מיידי ואף הרחוק יותר וכיצד צריכים להיות פני המדינה והעם. לעניות דעתו של כותב שורות אלה מאמצים אלה ליצירת חזון עתידני, ללא קשר למידת הצלחתם המעשית, ומידת הגיבוש של החזון וההצעות שלהם (ומידת המחלוקת שהם מעוררים) מעמידים את הפוליטיקאים הבודדים האלה בכמה דרגות מעל פני הרוב המוחלט של הפוליטיקאים כיום.

נראה לכותב שורות אלה שכל תוכנית עתיד רצינית לגבי עתיד המדינה והאומה חייבת לקחת בחשבון אלמנטים שעד כה לא התייחסו אליהם כלל, שכן לא נראו כחשובים, ובהם השינוי האקלימי שמביא להתחממות כדור הארץ (ויש האומרים שיביא בסופו של דבר דווקא לעידן קרח חדש), תופעה שתשפיע על פני העולם בצורה דרסטית כבר בשנים הקרובות והרבה יותר מכך בשנים שלאחר מכן ויש להיערך אליה. היא תשפיע על עתידנו ועתיד המרחב והעולם לא פחות, ואולי יותר, מהמאבק עם הערבים ובין התרבויות.

ברור שיש צורך במנהיגות חדשה בעלת חזון לטווח ארוך, שתוכל להתמודד עם מצבים משתנים ללא הרף, ובעלת רעיונות יסוד שיעזרו לה להתמודד עם מצבים אלה. אנחנו מחכים למנהיגים, לאנשי חזון חדשים.

…ואם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות.

(תיאודור הרצל. אלטנוילנד. 1902)
קישורים
חוזה מדינת היהודים