ארכיון תג: בני ברמן

מלך לפורים-ניתוח השיר של בני ברמן "לא כל יום פורים "

חג הפורים ידוע כחג השמחה והעליזות וכך הם גם השירים הקשורים בחג להוציא אחד שנכתב בידי זמר השירים העצובים בני ברמן "לא כל יום פורים "( או "מלך ליום ") . ולרגל חג הפורים מבקר השירה של האתר חיים מזר מנתח את הפזמון  הזה.

לא כל יום פורים

מילים ולחן: בני ברמן

ביצוע: בני ברמן

שם בקצה הקרת איש קבצן ניצב
את ידו פושט אל כל עובר ושב
אט יורד הערב פנסים חיוורים
איש השליך מטבע זה לכבוד פורים.

כי האנשים תמיד אומרים לא כל יום פורים.

מעותיו אסף הוא והלך מכאן
צעירים ראוהו על ספסל בגן
ואחד קרא לו וידו הושיט
בוא עמנו אחא בוא תשתה כוסית.

כי האנשים תמיד אומרים, לא כל יום פורים

אל הנשף בא הוא ועיניו תוהות
לא היו פנים שם אלא מסכות
הם קראו ראו נא איך הוא מחופש
ולבסוף אפילו הוא זכה בפרס.

כי האנשים תמיד אומרים, לא כל יום פורים.

עם מלכת הנשף הוא רקד בגן
היא אמרה לו בואה , בוא נלך מכאן
בידה אחז הוא ועיניו הרים
מהיום לחש לה לא ימות פורים.

אז האנשים תמיד אומרים, לא כל יום פורים.

הן רעי תבינו הוא היה שיכור
על ספסל בבוקר שוב הקיץ מקור
שוב ביד רועדת את כספו מנה
עד פורים הו אחא יש לו עוד שנה

כי האנשים תמיד אומרים לא כל יום פורים,
לא כל יום פורים, לא כל יום פורים

 

תעודת ביטוח מצפונית ושמה חג פורים

מאת חיים מזר

בני ברמן

"לא כל יום פורים " מתאר אירוע בן לילה בחייו של קבצן אשר הוזמן על ידי קבוצת חוגגים להשתתף בנשף,לשמח במקצת את נפשו.בסיומו של אותו נשף חזר למקומו הקבוע ,ספסל הרחוב. זהו סיפור עם מוסר השכל על דפוס התנהגות נפוץ.סיפור השיר הוא בעל מבנה ליניארי עם התחלה,אמצע וסוף. בשיר פזמון חוזר בן שורה אחת אשר לאחר הבית הרביעי והחמישי משתנה במידת מה. הפזמון החוזר הוא הסבר למתואר בבתים הקודמים לו. השיר מתייחס לכך שאנשים לא תמיד מציגים את עצמם כמות שהם באמת,אלא עוטים על פניהם מסכות. להעברת המסר, בשם השיר המופיע בחלק מהבתים ובפזמון החוזר מזכירים את חג הפורים,חג בו החוגגים עוטים על פניהם מסכות. שם השיר מעורר שאלה בסיסית לצורך מה בא שם זה.בשיר חמישה בתים.

הבית הראשון פותח בתיאורו של קבצן פושט יד אשר העוברים ושבים זורקים לו מטבעות.למה הם עושים זאת? ההסבר בפזמון החוזר.בכך שהם אומרים "לא כל יום פורים" שעה שהם נותנים לו מטבע הם רוצים לתת לעצמם תזכורת שגם הם עלולים להקלע למצבו. כלפי חוץ הם הולכים עם מסכה של ביטחון עצמי וכי לא תפקוד אותם שום רעה,אך הספק מקנן בהם תמיד. לעולם לא חוסן ומתוך מטרה לנקות את עצמם מוסרית,הם נותנים לקבצן קצת כסף. מעין ביטוח מוסרי.

הבית השני מתאר את סיום יום העבודה של אותו הקבצן .עם עזיבתו את קצה הקרת הוא הלך לנום את שנתו על ספסל בגן.זה הבית שלו.קבוצת צעירים שעברה במקום הזמינה אותו לאירוע חברתי וכיבדה אותו בכוסית יין, הם רצו לשמח אותו במקצת מאותה סיבה שאחרים נותנים לו נדבות.לא לנצח יהיו צעירים.גם הם יגיעו לגילו ועלולים להדרדר לחרפת רעב.

הבית השלישי מתאר את תחושותיו של אותו קבצן באותו אירוע.הקבצן אמנם חסר אמצעים ולא לבוש כמותם ,אבל הוא בעל טביעת עין חדה.בחושיו הוא קולט שכולם חובשים מסכות. הם אינם מציגים את עצמם כפי שהם באמת. החוגגים שקרוב לוודאי לא היו בין אלה שהזמינו אותו חשבו שהוא התחפש כמותם,שעה שזה היה מראהו האמיתי. הם חשבו שהתחפושת שלו מקורית,מאחר שמראהו היה חריג בתחפושת שבחר וזיכו אותו בפרס. נראה שהוא הוזמן לנשף מסכות.

בבית הרביעי מלכת הנשף,דמות מרכזית באותו אירוע,הזמינה אותו לבילוי משותף מחוץ למקום ההתרחשות .הקבצן אחז בידה והאיר לה כי "לא ימות פורים". חג הפורים כחג של מסכות יתקיים לעד.אמירה יותר מאשר מרומזת כי אם היא רוצה ללכת עם מסכה כרצונה.יחד עם זאת עליה לדעת כי חג זה מוקצב בזמן. בשאר ימות השנה עדיף להיות בלי מסכות בעקבות זאת בא הפזמון החוזר בשינוי גרסה קלה.הפעם נאמר בו:" אז האנשים תמיד אומרים,לא כל יום פורים".באי הנשף קלטו את המסר .המסכות תופענה במועד שלהן בלבד.יש פה הכרה של הקבצן כי לתחפושת תפקיד חברתי חשוב.אנשים זקוקים לה.

הבית החמישי מחזיר את הקבצן לספסל שברחוב עד לפורים של השנה הבאה. מהשורה הראשונה ניתן להבין שהקבצן אמר את מה שאמר שעה שהיה בגילופין.על פניו הוא לא הבין את המשמעות המלאה של דבריו. בפועל הוא הבין זאת כל הזמן, אבל לא דיבר על כך אף פעם. באותו אירוע בלהט היין והיצרים הוא אמר את האמת הכואבת. מהתיאור בשורה השלישית "בידה אחז… מהיום לחש…" אפשר להבין כי אמנם היה בגילופין ואת מה שאמר,אמר בהכרה מלאה.

הפעם בפזמון החוזר הביטוי לא כל יום פורים חוזר על עצמו שלוש פעמים בפזמון החוזר.פורים בצד אחד של השנה ופורים בצד השני של השנה .תקופת הביניים הארוכה היא התקופה של הלא פורים.

 

בני ברמן
 - הקלטות מקוריות - 1962-1959

ראו גם

לא כל יום פורים " הפזמון של בני ברמן

הליצו העצוב :חיים מזר על עוד פזמון של בני ברמן

בני ברמן בויקיפדיה

בני ברמן בשירונט 

הזמר בני ברמן נפטר 

 

 

הליצן העצוב-ניתוח של "שיר הליצן" של בני ברמן

 

 

 

חיים מזר חוזר לאחד הפזמונים הקלאסיים  והעצובים ביותר של שנות השישים

 

שיר הליצן

מילים: מרדכי לבנון

לחן:בני ברמן
שר : בני ברמן

היה היה פעם,
כך סבתא אומרת,
היה היה פעם קירקס.
בין חבל לחבל,
שם דמות מכרכרת,
זו דמות הליצן הננס.

שמש עולה,
יורד גם הליל..
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

קטן וזעיר,
הוא נראה מול היתר,
אך עת לזירה הוא נכנס,
פורץ הקהל,
בתשואות חן לפתע,
לכבוד הליצן הננס.

שמש עולה,
יורד גם הליל..
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל

עיניו מעולם,
לא ידעו מה זה בכי..
עצוב רק אצלו המבט.
דמעה מעולם לא ירדה לו על לחי,
כי הוא להצחיק רק נועד.

שמש עולה,
יורד גם הליל..
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

וערב אחד,
אביו מהחבל,
נפל וגופו התרסק.
בכה הקרקס,עת טמנוהו בקבר,
אך בנו הליצן עוד צוחק.

שמש עולה,
יורד גם הליל..
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

שמש עולה,
יורד גם הליל..
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

 

חיוכה העצוב של מורשת הקרקס

 

מאת חיים מזר
מבין שיריו של בני ברמן "שיר הליצן" הוא השיר המרגש ביותר.

לשיר זה אפשר להעניק עוצמה בימתית נוספת  על ידי צוות זמרים.שני זמרים ומקהלה.המקהלה שרה את הפזמון החוזר.פזמון זה מושמע ברקע כמו בתיאטרון היווני העתיק,רק שכאן הוא משמש כתפאורה ווקלית לסיפור העלילה. השיר עצמו מושר על ידי שני זמרים כל אחד בתורו. שתי השורות הראשונות שהן הפתיח לשיר מושרות על ידי זמר או זמרת ויתרת השיר מושרת על ידי אישה-הסבתא המספרת. הבמה מוארת באור עמום ותאורת הספוט מועברת כל פעם למי שמיועדים לשיר.

שיר זה הוא סיפורם של אב ובן,שניהם אמני קרקס. האב אקרובט קטן מידות,כנראה בעל פגם מולד,אשר ניחן בכוח רב, בכישרון אתלטי ובעל חוש קומי. בנו ליצן במקצועו.זו שיר אימאז'יסטי ,כל בית מצייר במילים תמונה מחיי הקרקס. בתמונות אלה מתוארת פעילותם של האב ובנו.בשיר ארבעה בתים ופזמון חוזר. בשלושת הפעמים הראשונות הפזמון החוזר מושר פעמיים ובפעם הרביעית שלוש פעמים. המילה "אך" המופיעה בשורה השלישית של הפזמון החוזר רומזת על על אירוע חריג. מצד אחד שגרת פעולה ומצד שני דבר שלא יודעים את פשרו. נבנה כאן מתח המגיע לשיאו בבית הרביעי.זהו השיא של השיר.החזרה השלישית של הפזמון היא האנטי שיא. .

בבית הראשון סבתא מספרת סיפור לאחד או יותר מבין נכדיה על ליצן נמוך קומה הנע מחבל לחבל. בפזמון החוזר ישנה התייחסות לשגרת העבודה יום,לילה וחוזר חלילה והליצן צוהל. הבית השני מתאר בפירוט את מימדיו של הליצן הקהל יודע להעריך את כשרונו ומקבל אותו בתשואות עם כניסתו לזירת הקרקס.הוא זוכה למחיאות כפיים סוחפות. נראה שהוא מקרין על סביבתו עוצמה רבה.ומה הוא באמת מרגיש? על כך מסופר בבית השלישי. הוא מנסה לעטות על פניו מסכה.הוא אמנם לא בוכה, כי נועד לו תפקיד אחד –להצחיק. אך בכל זאת אפשר לראות בפניו כי הוא עצוב.

בבית הרביעי מתואר אסונו של הליצן. מסיבה כל שהיא הוא מעד .נפילתו מהחבלים הייתה קשה.הוא נחבל בצורה קשה ונפטר. ביום שלמחרת הוא נקבר. לבן לא נשארה ברירה אלא להמשיך להצחיק מכיוון שגם "הוא להצחיק רק נועד". החזרה השלישית על הפזמון החוזר היא במקצב איטי.בקצב זה מושם הגולל על קבר האב.
אכן סיפור טראגי אמיתי שמעטים כמוהו בפיזמונים העבריים.

ראו גם
בני ברמן בויקיפדיה

מלך הליצנים והפונדקים :על בני ברמן 

סיפורו של מרדכי לבנון 

סיפורו של השיר "הליצן "

מלך לפורים :חיים מזר מנתח את השיר של בני ברמן "לא כל יום פורים "