ארכיון תג: גבריאל מוקד

כתב העת "עכשיו" ואני -לרגל אירוע ההצדעה לשישים שנות כתב העת "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד

בשני במאי 2018  הנחיתי  בבית ליוויק בתל אביב אירוע לכבוד מלאת שישים שנה לפירסום הראשון של כתב העת הספרותי החשוב מאוד "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד. את האירוע יזמתי אני בשיתוף פעולה עם עמותת "יקום תרבות " .

"עכשיו" ממשיך לצאת עד היום ולרגל צאת הגיליון החדש שלו אירגן "יקום תרבות " את אירוע ההצדעה ל"עכשיו" ולעורכו הוותיק והנצחי גבריאל מוקד. .

כתב העת  "עכשיו" נוצר לראשונה ב-1958 בידי גבריאל מוקד ,אז סטודנט צעיר שהיגיע רק כמה שנים קודם לכן מפולין כילד שאף אינו יודע עברית !

זוהי תופעה מדהימה שאולי אין לה מקבילה שאדם שהיגיע כילד לארץ זרה שאף אינו יודע את שפתה הפך לדמות מרכזית בתרבות של ארץ זאת שאת שפתה למד בכמה חודשים.

בהתחלה ולאורך הדרך היו למוקד  שותפים חשובים שונים כמו המו"ל הראשון ברוך חפץ ,כמו נתן זך כמו יהודה עמיחי כמו דן מירון ,כמו ירון גולן כמו רקפת ידידיה כמו רן יגיל ואחרים .אבל הוא תמיד נשאר הרוח החיה במשך שישים שנה. .

כתב העת הזה המשיך לשרוד במשך שישים שנה של תהפוכות ולהמשיך להגיש  לקוראים ספרות עברית מעולה ותרגומים טובים מאוד ותרבות בכלל.

אני נתקלתי בכתב העת הזה בסוף שנות השבעים בחדר הקבלה של רופא שיניים שם נתקלתי בגיליון של כתב העת שלא שמעתי עליו מעולם ,לא עליו ועל על כותביו.העטיפה לא הייתה מושכת במיוחד אבל האלטרנטיבות היו גליונות "לאישה " שהיו מפוזרים שם בכל מקום. אז התחלתי לדפדף ולעולם לא הפסקתי מאז.

את עיני צד תחילה סיפור מדע בדיוני למבוגרים של סופר שלא שמעתי עליו עד אז בשם רוברט שקלי שסיפר על מחשב יודע כל שמסוגל לענות על כל שאלה ,אבל צריך לשאול אותו את השאלה הנכונה…

היום אני יודע שהסיפור הזה,סיפור המדע הבדיוני למבוגרים הראשון שקראתי בשפה העברית  שימש כמקור השראה לסדרת רדיו ולספר ולסרט בשם "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה " של דוגלאס אדאמס.

המשכתי לדפדף .מצאתי שם מאמר של אדם שלא שמעתי עליו בשם דוד אבידן .זה היה תיעוד של שיחה שלו עם מחשב אלקטרוני .

אבידן אפילו חזה  שם שיום יבוא והוא יכתוב שירה לא על מכונת כתיבה אלא על מחשב!

Related image

המשכתי לדפדף היה שם שיר של אותו דוד אבידן בלתי מוכר שהדהים אותי :

ועכשיו אבידן דוד

גוזר על עצמו שיכחה

ונזכר בעצמו מחדש

בעוד אלפיים שנה

ועולה מן המוות חלש

בעיניים דבוקות משינה

ושותה מיים שקופים

ונושם צי חלל רחוק

ורואה חיים יפים וחשופים

חיים ללא סדר וחוק

ואז הוא מחליף איתם

מילים אחדות בשפתם

על דוד אבידן קראתי מאז רבות וקראו עליו כאן "האיש שבא מהעתיד ".

החוברת הזאת "פתחה לי את התודעה" פשוטו כמשמעו ומאז לא הפסקתי לקרוא את "עכשיו".

בין השאר שמתי לב לעובדה המוזרה שכמה מהרשימות בגיליון ומאמרי המערכת ולרוב הלוחמניות ביותר שהיו חתומות תמיד תחת שמות מוזרים היו זהות בסגנונן לרשימות שנכתבו תחת השם "גבריאל מוקד". ולבסוף הבנתי שאותו גבריאל מוקד חייב להיות הכותב של הרשימות האחרות בשמות בדויים שונים.

ומאז התחלתי להתעניין בפענוח זהויות של כותבים בשמות בדויים שונים..

ראיון מקיף שלי עם אותו גבריאל מוקד קראו כאן :

איש החרב 

תוכלו לשמוע אותי מספר על כך כאן :

אלי אשד מספר על כתב העת 'עכשיו' ותולדותיו

אירוע "עכשיו" התקיים בהצלחה גדולה והוסרט .

תוכלו למצוא כאן את ההסרטה שלו כולל הרצאת הפתיחה שלי שבה אני מספר על ההיסטוריה של "עכשיו" וגם על הקשר שלי אליו :

שישים שנה של "עכשיו":האירוע המוסרט 

Image result for ‫אלי אשד גבריאל מוקד‬‎

אלי אשד מנחה אירוע עם גבריאל מוקד 

 

היוצר כגיבור קוסמי : הואריאציות של גבריאל מוקד

..וגבריאל מוקד הוסיף  בלי לאות לפרסם את

עכשיו"

ומחליף "כוכבים " כמו גרבים

ופותח בואריאציות כמו גולדברג שני

נתן זך סיכום ביניים בנתיים הארץ 22 בספטמבר 2006

 

בימים אלו מפרסם העורך והמבקר גבריאל מוקד גיליון חדש של כתב העת בן חמישים השנה "עכשיו".

 ולרגל זה להלן מאמר מקיף על יצירתו הספרותית "הואריאציות שזכתה בידי האתר ל"פרס הגולם" ליצירת פנטאסיה עברית מופתית  ונבחרה כחלק מהיכל התהילה של ספרות הפנטסיה העברית.

המאמר כולל ביבליוגרפיה מקיפה  וראשונה של כל הואריאציות ושל המאמרים שנכתבו עליהם.

ונפתח בדוגמה טיפוזית של אחת המטאואריאציות המאוחרות של גבריאל מוקד שלדעתי היא ממיטב יצירתו בתחושת האניגמטיות הקוסמית שלה ומצד שני בתחושה שאם רק תתאמץ ותאמץ את המוח עוד קצת ועוד קצת תתחיל אולי להבין על מה הוא מדבר:

 

התהייה הקיומית

ואריאציה מאת גבריאל מוקד

 

 נניח שבמאה מליארד שמשות המצויות בכל אחת ממאה מליארד מערכות הכוכבים ,היה נדלק פתאום הניצוץ התבוני ומתעוררת התבונה הקיומית ,ואם לא בלב השמשות עצמן ,אזי בכוכבי הלכת שהקיפו אותם ,וריבואי רבבות של טריליוני מיליארדים  של גזעים , המורכבים מיצורים שונים ומגוונים כל כרך ,הפוכרים את כנפיהם ,ידיהם ומשושיהם כלפי מעלה ,שהיה גם מטה ,או מפעימים בפשטות את משטחי התחושה שלהם ,ממלאים את החלל הבין –כוכבי בתפילות תהילה לבורא הכדור הגיאומטרי האטום והענקי בו היו מצויים , חדורים בשמחה נלהבת  או בתחושות של חוסר טעם ,בשלל צורות ודרכי תפיסה ,רואים וחשים במקום שמיים ,שמעליהם מצוי היוצר עצמו ,רק מערכות כוכבים נוספות ואת עצם החלל החומר מרוב קרינה ,ואיזה סוג של שוועה קוסמית היה מופנה תמיד אל היוצר המשוער, אך אף פעם לא משודר מגזע לגזע ומכוכב לכוכב ,כי הרי לגזעים השונים בתוך המערבולת לא היה בדיוק מה לאמר זה לזה ,וציפו רק לתשובה למעלה ( אבל לא היה למעלה) בלי קשר לגודל השואלים ולפחדיהם ,לחטאיהם ,למבנה גופם ולחושיהם ,שחמשת החושים שלנו היו רק קטע מהספקטרום שלהם ,וגם מערכות ממוחשבות ורובוטיות ואיתותים בתת- חלל היו רק חלק מתקשורת פנימית לא מעניינת כל –כך,בסימפוניית התחושות ומאווים קוסמית שאפפה את כל החלל הפנימי של הכדור הפועם הזה ,אשר כל יחיד הניצב ומרחף בו ,בלי לקשר להרכב גופו ,מוחו וצורתו החיצונית ,או יסוריו ומאבקי הישרדותו בתוך חלל פנים של כדור קוסמי פועם ,היה חדור באותה הכמיהה המוזרה עצמה < לברר את טעם מציאותו ומוצאו של הכדור הענקי ושל קיומם בו.

( 8 מטאוריאציות   )

 

גבריאל מוקד עם אלי אשד בערב על הואריאציות.

 

מזה עשרות שנים ידוע פרופסור גבריאל מוקד   בעולם הספרות העברית כעורך הוותיק של כתב העת |עכשיו"  כמבקר ספרותי וכמגלה יוצרים צעירים.

הרבה פחות ידוע שהוא עוסק ביצירה ספרותית משל עצמו ושהוא תרם תרומה חשובה גם לעולם הספרות היפה .

היצירה הספרותית החשובה ביותר ובעצם היחידה של מוקד משתייכת לז'אנר הספרותי שלם  פרי יצירתו המקורית חדשני וייחודי למוקד  פ שנקראות ה"ואריאציות " וכיום "המטאוואריאציות ". מעין מסות פילוסופיות- בדיוניות  המשלבות בין השאר הגות מופשטת פרוזה זרם תודעתית ,מקצבים שיריים  מעין תרכובת של סיפור, מסה,  פילוסופיה ויומן אישי  שיש בהן נקודות קרבה למאמרים סיפורים של בורחס וקלוינו ופה ושם אפילו אלמנטים של מדע בדיוני .מאידך אחדות מהן לפחות גם אלו שנראות לכאורה במבט ראשון כמדע בדיוני טהור יכולות להתגלות במבט שני כרשימות אוטוביוגרפיות במובהק שגיבורן הוא בבירור מאוד המחבר עצמו המתייחס למצבו הקיומי העכשווי בעת כתיבת הואריאציה.

התרגום הצרפתי ל"ואריאציות"

יש כמו המחבר עצמו שרואים בהן יצירות מודרניסטיות מובהקות.יש אחרים כמו המבקרת רות נצר  שרואים בהן יצירות פוסט מודרניסטיות גם אם לא לכך כיוון המחבר כשכתב אותן.

אין ספק, כי במצב מסובך כזה, הנותר קטוע וללא מענה, קל היה להגן על ממשותן של התגוונויות ריגשות ואחרות, בזרם התודעה מאשר על ממשותו של הרצון. אמנם תחום הדיון העיקרי לא היה בדיוק בפרטי זרם התודעה, ואף אל בדרך אירגונם ..וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. ואף עוצבו בפליז, ממשויות יפות כמו ומזכירות בעוצמתן כמה דברים אחרים, שאין לפקפק במציאותם החמורה והאמיתית גם ברשומות הסתמיות וגם בכרכי המאוויים ובתמונה. …" מה זה?זרם התודעה?הגל החדש בספרות החדשה?עמליה כהנא כרמון?שלי יחימוביץ?נטאלי סארוט?אלן רוב גרייה?ג'ימס ג'ויס? לא חבר'ה-לא זה ולא זו!קבלו את גבריאל מוקד!!

אתר בוקספר

G Moked19841.jpg

ברור שרק מעטים כתבו משהו הדומה לואריאציות בישראל או בעולם. אבל לא חסרים ניסיונות להשוותן ליצירות של סופרים ידועים.

 הואריאציות  הושוו למשלים של קאפקה ( שבו עסק מוקד רבות וכתב עליו מאמרים וספר שלם על סיפורו "הגלגול ")  ,  לסיפורים-מסות של חורחה לואיס בורחס , לפנטזיות של  הסופר היהודי הפולני ברונו שולץ ושל  הסופר האיטלקי איטלו קלוינו לסרונטס ביצירתו "דון קישוט "  יש שהשווו את  הואריאציות עם כתבי פילוסופים שונים כמו הגל וקירקגור וניטשה  ובעיקר כתבי האקזיסטנציאליסטים הצרפתיים סרטר וקאמי .

 הן אפילו הושוו לסופר המדע הבדיוני  לרוברט סילברברג בספרו "כנפי הלילה ".

ואכן ברור  שסיפורי המדע הבדיוני שאותם קרא  מוקד בשנות החמישים והשישים היו מקור השראה לכמה מהוריאציות ,  למשל "העלוקה " של רוברט שקלי  שהופיע בהמלצת מוקד במגזין המדע הבדיוני  "קוסמוס": ותיאר בחלקו את היקום ואת הנעשה מנקודת המבט של ישות קוסמית "העלוקה". ניסיונות להציג נקודת מבט קוסמית כזאת כביכול  אנו מוצאים במטה ואריאציות המאוחרות יותר של מוקד. ( שקלי נשאר סופר חביב על מוקד וסיפור מדע בדיוני אחר שלו הופיע לימים ב"עכשיו" בשנות השבעים).

 הואריאציות הושוו גם לש"י עגנון שעליו כתב מוקד ספר בשם שבחי עדיאל עמזה :   ניסויים בדיון אסוציאטיבי /    [תל-אביב] :   מהדיר  ,    1957 )  שכולל את  הביקורת המופתית ביותר שלו שבו ניתח שני סיפורים של עגנון שבבירור יש קשר  הדוק בינם ובין הוריאציות.

מוקד סיפר :

 התחלתי את הקריירה הספרותית שלי עם מסה יוצאת דופן על עגנון שבה עשיתי מה שאף אחד לא עשה מעולם זאת הייתה מסה סיפורית שבדקה את המציאות שיצר עגנון באחד מסיפוריו הפנטסטיים ביותר "עידו ועינם "באילו הייתה אמת לאמיתה. עגנון התרשם מאוד ושלח לי מכתב נרגש בעניין הזה. גם גרשון שלום חוקר הקבלה כתב  לי שבאמצעות המסה הזאת הוא ירד סוף סוף לעמקו של אותו הסיפור .

את דרכו בעולם הספרותי החל כמבקר שכתב ספר חשוב על יצירתו של קפקה הגילגול ולאחר מכן ספר חשוב עוד יותר ופורץ  דרך ממש שנשאר כמעט מבודד בתחום הביקורת בעברית בשם  

"שבחי עדיאל עמזה " ( 1957 ובמהדורה שניה ומורחבת מאוד ב-1989 בשם שבחי עדיאל עמזה   "עד עולם " ו"עידו ועינם מאת ש"י עגנון . ) שבו ניסה "לפצח" את שתי היצירות החידתיות ביותר שאותן כתב ש"י עגנון אי פעם , שני סיפורים קצרים בשם "עידו ועינם" ו"עד עולם "ושניהם עוסקים בחוקרי תרבויות קדומות וביזאריות פרי המצאתו של עגנון שמנסים להשיג כתבים קדומים אבודים בעלי חשיבות עליונה של תרבויות אבודות אלו.  

אלא שמוקד לא סתם ניסה "לפענח ולנתח ניתוח ספרותי רגיל של   סיפורים אלה כפי שעשו גם מבקרים רבים אחרים אלא גם מרחיב אותם ואת העולם הבדיוני שעומד מאחוריהם  על ידי חדירה לעולמו הפרטי של עגנון ושיחזור האווירה החוויתית של העולם הבדיוני של התרבויות הקדומות שיצר עגנון העולם של העיר הקדומה "גומלדיתא "כאילו היה זה עולם אמיתי שהמסאי מתאר אותו "מבפנים" מתוך הכרות מחקרית משל עצמו .,עדיאל עמזה גיבור הסיפור "עד עולם " הוא כנראה אחת הדמויות הבדיוניות המעטות שזכו שמבקר ספרותי יכתוב עליהן ספר שלם שבו הוא ממשיך למעשה את המחבר המקורי וממלא בה חללים שונים שהמחבר המקורי העדיף להשאיר פתוחים ובכך הופך את היצירה החידתית ל"אמיתית" יותר לקורא

ספר
מסה מיוחדת זאת של מוקד שהוא מגדיר אותה כ"ניסוי בבדיון אסוציאטיבי "היא יוצאת דופן בתחום הספרות העברית אם כי ניתן להשוותה למסות שונות של בורחס ומיה קגנסקיה ברוסית וניתן אולי להשוות אותה לכותבי המדרשים והדרך שבה הם משתמשים ומרחיבים את הטקסט התנכי אגב חדירה לעולמו .
לספר זה הייתה השפעה גדולה על דור שלם של מספרים כמו עמוס עוז יצחק אורפז ( חתן פרס ישראל) שהושפעו עצומות מהדרך שבה פירש מוקד את עגנון ויצרו בעיקבות טקסט זה סיפורים סמליים שונים. אורפז חיבר בעקבות מסה זאת מסה ידועה בשם "הצליין החילוני "ו א.ב. יהושע כתב כי המסה הזאת הרשימה אותו כל כך שבהשראתה הוא כתב מיד סיפור חיקוי לעגנון מבלי לקרוא כלל את הסיפור של עגנון ששבו עסק מוקד  שהמסה הנ"ל הרשימה אותו ל לעין ערוך יותר מהסיפור של עגנון שעליו התבססה עליו  שנראה בהשוואה סיפור חלש ומאכזב ו"לבטח לא היגיע למעלת ההתרגשות העומק והמסתורין של ספרו הצנום של מוקד". מוקד היה ראשון בכתיבת סוג כזה של "מחקר ספרותי ". אולם מאז אנחנו נתקלים בניתוחים ביקורתיים מסוג זה אצל חובבי מדע בדיוני ופנטזיה שונים שונים למשל אצל חובבי יצירתו של טולקיין "שר הטבעות" ואצל חובבי סדרת "מסע בין כוכבים " שנוקטים בשיטת תיאור וניתוח העולם והיקום  הבדיוני שמוצג לפניהם  ושאותו הם מתארים ומרחיבים מעבר לכוונותיהם של היוצרים המקוריים.

למעשה בספר ביקורתי כביכול זה הקדים מוקד תופעות שונות של הפוסט מודרניזם תנועה שאמנם הוא ידוע בהתנגדותו העמוקה לרעיונותיה.

מוקד מספר ש"הואריאציות" באו לעולם באופן לא מתוכנן ממש בסוף שנות החמישים לאחר שכתב ספרים על קפקא ועגנון מקורות השראה ברורים .נראה שמה שעשה בשבחי עדיאל עמזה " כשניסה לחדור ליקום הבדיוני של עגנון יצר אצלו את הצורך ליצור יקום בדיוני משל עצמו שגם אותו תיאר בצורה כמו מסאית. .

מקור השראה חשוב  נוסף הוא השירים הקוסמיים של  ידידו של גבריאל מוקד  המשורר דוד אבידן.

 .מוקד פרסם עד היום כ60 ואריאציות בכתבי עת  ובספרים שונים ויש לו עוד 40 בכתובים.  כך למשל היה מחזור סיפורים שרצה לכתוב ולא כתב על "אגדת האקדוחן " בבירור  מבוסס על אהבתו של מוקד למערבונים אך זה לא פורסם או שפורסם בצורה שונה מאוד כ"איש החרב".אלו הם קטעים קצרים ולא כל כך קצרים לרוב אניגמטיים לחלוטין שאי אפשר לתארם כסיפורים אלא כמעין קטעים פילוסופיים על נושאים  שהם לכאורה לפחות   בקריאה ראשונה אזוטריים לחלוטין,  שהופיעו במקור בכתבי עת  בעלי תפוצה קטנה ולאחר מכן  בספרים בעלי תפוצה קטנה לא פחות במהדורות מצומצמות ביותר שנועדו להפצה  רק בחוג קוראים צר  ומצומצם של מקורבים וידידים  של המחבר  אנשי ספרות ואמנות שונים ולא נשלחו אף לספריה הלאומית כעותקי חובה כדרוש בחוק.כתוצאה ספרים אלו הם כיום יקרי המציאות. אולי אחת הסיבות לנדירות שלהן מלכתחילה הייתה משום שהמחבר הרגיש שהוא חושף את עצמו בהן באופן יוצא דופן והעדיף כתוצאה לא לאפשר להן תפוצה רחבה.

הגיבור כישות קוסמית

"אינני איש חרב , אמר איש החרב, " הראוי לנהל קרב כזה .אינני איש חרב ,אמר איש החרב , המתאים להתחיל קרב כזה…עתה עוצבו תנאי הקרב לרעתי .באורח שרירותי ייסרו אותי .למעשה קברו אותי עוד לפני מותי מופקרות עיניי אל ברק השמש .אמש יכולתי להרתיע את כל  ההמון שלפני. עיניי לא היו מסונוורות .חיכיתי לאות . שוט התבוסה לא הונף על גווי ….

 (  איש החרב " ואריאציה מ-1963 , ואריאציות ע' 23)

 

גבריאל מוקד.צילום מאת יובל קצובר.

לדעתי הואריאציות  של מוקד הן  מאין  השתקפויות של שירי אבידן  בשילוב בין האישי האוטוביוגרפי  והקוסמי-מדעי בדיוני  שבתיאור דמות הגיבור.

לתאר  את הואריאציות  זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית אבל באופן כללי  כל אחת מהן מתארת מעין  אירוע  במציאות שונה ופנטסטית לפחות לכאורה   שנתפסת רק לאיטה ובמעומעם  בידי הקורא אם כי הכותב מתאר אותה לכאורה בצורה מדעית פרטנית פילוסופית יבשה

וכך יש  ואריאציות כמו "מפקד הפרטיזנים "  שיש בה לכאורה אלמנטים מדעיים בדיונים ברורים והסיפור מתרחש כביכול  באימפריה גלקטית כל שהיא בדומה לזאת שתיאר אייזק אסימוב בסיפורי המוסד ומספר  על מפקד פרטיזנים "עיקש ויחפן מהמחוזות השוליים של האימפריה " שהיגיע לבית הספר לפיקוד ומטה של הקצונה הקיסרית בעיר הבירה ..אך  לקורא  מתברר לקראת  סוף הסיפור  שהגיבור אינו אלא מעין שיקוף של המחבר ושל מצבו הקיומי-האקדמאי –ספרותי  רק על רקע גלקטי . הסיפור מסתיים לכאורה בגירסה הקצרה והידועה יותר שלו בחוסר היכולת של הגיבור להרצות במישרין לשומעיו את "כללי הלוחמה הפרטיזנית. והוא הופך למעין פרטיזן בתוך המערכת האקדמאית השנואה עליו  "

המסר האמיתי ניתן לשער הוא לגבי בעיות שאותן חש המחבר בחוסר יכולתו להעביר רעיונות מסויימים שלו לשומעיו באקדמיה הישראלית.ואת כל זה הוא מעביר  לרקע  מדעי בדיוני גלקטי.

ישנן כמה קבוצות או סדרות  של וריאציות.

האיש בחולצת הנסוס על עטיפת קובץ ואריאציות.

סדרת הואריאציות  מרכזית ביצירתו של מוקד על  "האיש בחולצת הנסוס" מערכת היחסים בין אדם אנונימי והלבוש המוזר שאותו הוא לובש לבוש בעל כוח מאגי  שלכאורה נותן לאיש הלובש אותו  כוחות על  שונים אם גם בלתי ברורים וגדולה  ועוצמה

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב.

 אבל בו  בזמן מסכן אותו ואף מחסל אותו באיטיות ובייסורים קשים  ( ואריאציה שהושפעה מספר פנטזיה איזוטרי של ג'מס בראנץ' קאבל בשם "ג'ורגן"  ).

גבריאל מוקד .ציור מאת אילנה יפה .

 סדרת ואריאציות שנייה היא "איש החרב " שעוסקת בנחישות להפעיל כוח מבוקר על מנת להגן על אידיאלים מסויימים . הגיבור איש החרב" הוא  מעין לוחם הנאבק ללא הרף מאבק סיזיפי ובלתי נגמר בכוחות הבירוקרטיה במאמציו להגשים את מטרתו ואת יעודו ויהי מה כנגד כל המכשולים האינסופיים. בבירור הגיבור כאן הוא תיאור אידיאליסטי של לוחם שבע קרבות המושפע מחד מסיפורי ההרפתקאות של הסופר הפולני סינקייביץ וגיבוריהם האצילים הפולניים הלוחמניים ומאידך מושפע ואולי באותה המידה מסיפורי וסרטי מערבונים על אקדוחנים לוחמניים בעלי תחושת כבוד עמוקה.

 קבוצה שלישית עוסקת במטאפורות של צבא וקרבות והיא בעלת אלמנטים מדע בדיוניים חזקים במיוחד.למשל בואריאציה  על איש פרובינציה שבא לבקר את המרכז של אימפריה כל שהיא שיכולה בהחלט להיות אימפריה גלקטית

 קבוצה  רביעית  עוסקת בלשון.וקבוצה חמישית  עוסקת בגישה פילוסופית או דתית לחיים..קבוצה חמישית היא בבירור אוטוביוגרפית באופן מובהקת ומתארת את חיי היום יום של דמות שהיא בבירור שיקוף ואולי מדוייק של היוצר. "

  הואריאציות  משלבות  בין  דברים רבים אחרים הגות מופשטת ,פרוזה מובנית ומקצת בים שיריים  .בואריאציות יצר מוקד  עולם פרטי מיוחד משלו  שיש להבין היטב את דרך החשיבה של גבריאל מוקד כדי להבינם . לצד פסימיזם אקזיטאטינציאלי של האדם החרד על עצתם קיומו ומשמעותו ניתן למצוא שם אמונות חזקה באפשרות למצוא אחרי הכל משמעות באפשרויות של מצבי  קיום אחרות במצבי תודעה שונים וביקומים אחרים ונבדלים מזה של האני הבודד .

..

מוקד ממשיך לפרסם אותן גם בשנים אחרונות בתור "מטה ואריאציות " והבדל הגדול הוא שבניגוד לואריאציות הן אינן עוסקות ב"אני " המתמודד כנגד מציאות בלתי מובנת כל שהיא כי אם מתארים מציאות לא ברורה כשלעצמה מעין יקום אחר אבל בבירור גם היקום הזה משקף למעשה את סביבתו הארצית מאוד של היוצר .

  . גם העטיפה של הספר   "ואריאציות " מאת פנחס כוהן גן במהדורה החדשה ביותר שבה רואים מתאגרף בתוך שדה של נקודות וכנגד חזית של סבכי חוטים מכיוונים שונים ובצורות שונות  אומרת משהו על משמעותו כמו גם על הדרך שבה רואה גבריאל מוקד את עצמו  בדומה מאוד לדרך שבה ראה ידידו המשורר דוד אבידן את עצמו  כאדם שלכלל חייו קיומו  ופעילותו אין משמעות עכשווית-תל אביבית בלבד  בלבד אלא יש לה משמעות   אוניברסאלית –נצחית קוסמית כלל יקומית שתהיה רלבנטית תמיד ובכל מקום ומימד של קיום.

ייתכן מאוד שהמקור האמיתי האולטימטיבי  של כל הואריאציות  הוא האידיאל האוונגרדי שקלמנט גרינברג ניסח במאמריו "אוונגרד וקיטש" (1939) ו"ציור מודרניסטי" (1960). כדבריו: "המשורר האוונגרדי מנסה למעשה לחקות את אלוהים בבוראו משהו בעל תוקף רק מתוך עצמו, כפי שהטֶבע עצמו הוא בעל תוקף"; "התוכן ייטמע בצורה כל-כך, עד שלא יהיה אפשר לתמצת את יצירת הספרות, כולה או מקצתה, למשהו שאינו היא עצמה".

ומשום כך לדעתי הגיבור של הואריאציות אם כי הוא מעין שיקוף של גבריאל מוקד העורך והמבקר הישראלי נתן להם  בחלק מהן רקע מרוחק וכמו מדעי בדיוני – גלקטי כדי להבליט את העל זמניות והמשמעות של מצב הקיום שמתואר בואריאציות.

 

 נספח 1: הואריאציות בספרות ובמדיה :

מעניין שלמרות האיזוטריות הקיצוניות של הואריאציות הרי הייתה להם השפעה מסויימת על יצירות שונות של  יצירות  ספרות אמנות  ודרמה ומחול .

יש מקום לראות ביצירה זאת של מוקד מעין ז'אנר ספרותי חדש שהשפיע מאז על סופרים שונים כמו אורציון ברתנא בקובץ הסיפורים הפנטסטיים שלו שריפות :   סיפורים    תל-אביב :   ספרית פועלים,   תשמ"ו 1985

לוכדי עריקים / אמנון נבות

הואריאציות שימשו  גם כמקור השראה עבור ספרו של אמנון נבות |לוכדי עריקים או רומן על משטרה צבאית. /    ירושלים :   כתר,   [תשנ"ב] 1992. שבאופן ספציפי הושפע מהואריאציות הצבאיות של מוקד  שראשי פרקים אצלו הם ציטוטים מואריאציות שונות. .

  הואריאציות הישפיעו גם על השירה של עמוס אלדהייט בספר השירים הראשון שלו "נשימה" (הוצאת עמדה 1996) ששם מופיעים גיבורים קוסמיים דמויי "איש החרב " של מוקד.

עטיפת הספר במדינות השמים

השפעתן של הואריאציות על  שלמה שובל ניכרת  בקובץ הסיפורים השיריים שלו במדינות השמיים /    הקיבוץ המאוחד,   1998 קטעים מדעיים בדיוניים שמזכירים מאוד את הואריאציות.

הוסף לסל את חדר - ספריה לעם 452 / יובל שמעוני

ואולי יותר מכל בולטאת השפעת הואריאציות בספרו המוערך מאוד  של  ויובל שימעוני ב חדר    (תל אביב   עם עובד   1999   תשנ"ט ) הכולל סיפור המושפע בבירו מהואריאציות ומתרחש בתקופה קדומה כמו אגדתית.

יורם בקר ואורי טננבאום בפנטומימה המבוססת על "חולת נסוס" הוצג בערב ואריאציות במוזיאון  תל אביב

 .ואריאציה בצורת פנטומימה של מוטיב חולצת נסוס הועלתה על ידי הלהקה של יורם בוקר עם יורם בוקר ואורי טננבאום בבימוי   השחקן והמשורר מוטי בהרב ויורם בוקר.

איש החרב שימש כבסיס לבלט של להקת "בת שבע" ( עם הרקדנים עפרה דודאי איריס פרנקל  ועודד הררי ) .עם  כוריאוגרפיה של רונית לנד ומוזיקה של רון קולטון.

 יצירות מוזיקליות על בסיס הואריאציות הולחנו בידי דרור אלימלך רון קולטון  (_ "ואריאציה לאיש ה החרב :יצירה אלקטרוקואסטית ) ואריק שפירא.

חזי לסקלי יצר מיצג  בשם "ריתמיקה נגד צללים " ואריאציה על "איש החרב" .

רינה דוידס הופיע במחול בשם הואריאציה ההגלינית שאותו יצרה רונית לנד.

מיצג על בסיס הואריאציות נוצר בידי דורון פולק

המופע הראשון היה בצוותה בראשון לציון ואחר כך בצוותא תל אביב  מיצג של ציפורה לוריא מבקרת אמנות ידועה ב1979. היא השתמשה בואריאציה הגליאנית ובחולצת הנסוס .

ב1980 הועלה ערב ואריאציות גדול במוזיאון תל אביב שהיציג המחזות שונות של הואריאציות להקת שבע יצרה מחול על פי חולצת הנסוס ,הקטע של ציפורה לוריא היה קטע של מוטי בהרב ויורם בוקר שעשו ואריאציה  על מפגש בין האיש בחולצת הנסוס קטע מיצירתם המבוסס על הוריאציות .היה יצירה מוזיקלית של רון קולטון על סמך איש החרב. היה מיצג של חזי לסקלי על בסיס הואריאציות .וקטעי קריאה של מוטי בהרב.

בשנות התשעים המוקדמים הועלו על הבמה בתל אביב  המחזות של הוריאציות בשני מופעים  שונים זה שערך דורון פולק  . לדורון היתה קבוצה למיצג בשם "טרה".

במסגרת קבוצה זו הוא ערך ערב גדול שבמרכזו היו מיצגים של  וואריציות על ואריאציות.

למשל קטע חזק של טל הרן שהציגה את "האיש בחולצת נסוס"  שבו הלבוש המאגי היה עיתונים .

לאחר שנים ב2002  דורון פולק ביים מופע וידאו על בסיס הוואריאציות עם זוג האמנים אורלי ואורי דושי על פי חולצת נסוס  . בנוסף הוא ביים קטע וידאו  שהוצג גם בברלין וגם בתל אביב עם האמנית מברלין נורמה דרימר.

 ובנפרד מזה להקת בת-שבע ביימה והציגה כוריאוגרפיה על "חולצת נסוס" . וכן רונית לן וקבוצת המייצג של צותא יחד עם צפורה לוריא .

שלוש יצירות מוזיקאליות שהולחנו על בסיס הווארציות של חתן פרס ישראל למוזיקה אריק שפירא. וקטעי קרינות  של מוטי בהרב ויהונתן אנוש.

היו שלוש תערוכות על פי הואריאציות

על פי הואריאציה "הקרב על העיר" הייתה  תערוכה של מרים נייגר שהיציגה אותן  ב-1995 במשכנות שאננים בירושלים ובאוניברסיטת באר שבע. את התערוכה עצר פרופסור חיים פינקלשטיין

קטלוג התערוכה נקרא: מצור / מרים נייגר, גבריאל מוקד ;  קולאז'ים, רישומים, דגמים, מיצב / מרים נייגר — ואריאציות (פרוזה נסיונית) / גבריאל מוקד [אוצר התערוכה: חיים פינקלשטיין]. באר-שבע] : אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.קטלוג של 32 עמודים.

תערוכת צילומים על פי הואריאציה של נועה מימן ביוזמת דורון פולאק ב2007

והיה גם אצל ניקו ניתאי ערב ואריאציות שאלי אשד  השתתף, בו כמרצה על בדיון על המסה הספרותית הפנטסטית "שבחי גבריאל עמזה " שהיא תופעה ייחודית בתחום הביקורת הספרותית  בישראל .  ניתוח ספרותי כביכול של יצירת עגנון שהוא למעשה הרחבה של עולמו הבדיוני של עגנון  בחיוזי של תופעות פוסט מודרניות שונות מחד ופעילויות שונות של חובבי "שר הטבעות " ו"הארי פוטר " מאידך.

נוסף ל60 ווריאציות שפורסמו בספרים שיצאו על ידי פפירוס ואוניברסיטת תל אביב

ועל ידי הקיבוץ המאוחד וספרים שיצאו במהדורות מצומצמות שנועדו לידידים מצויות אצל המחבר

עוד כ 100 ווריאציות הנתונות בשלבים שונים של הכנסת נוסח.

 

גבריאל מוקד בחדר עבודתו.צילם יהונתן צור.

ביבליוגרפיה על הוריאציות 

עיון

דברים בוטים . הוצאת זרקור , 1954. 34 עמודים.

עיונים בהמטרמפוזיס לפרנץ קפקה : : פרקים בתולדותיה של חווייה אקזיסטנציאלית אחת. המהדיר. 1956.מהדורה שניה : 1984. המהדיר.

שבחי עדיאל עמזה: ניסויים בדיון אסוציאטיבי.מהדיר 1957 . 83. עמודים :

מהדורה שניה ומורחבת מאוד  בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם"  מאת ש"י עגנון .

 שוקן , 1989. 176 ע'  על סיפורי ש"י עגנון .

ספרות יפה

ואריאציות בספרים

ט"ו ואריאציות :פרקים מתוך קטע קודם , הוצאת המהדיר ,1966. 47 עמודים.

קטע קצר:כא ואריאציות . הוצאת המהדיר , 1967. 58 עמודים.

שעה שהוצאה חולצת נסוס .

חמש ואריאציות ( ועוד שתיים ) ( על המעטפת :"חופשות מתוך קטע קודם ")  . הוצאת המהדיר . 1968. 46 עמודים.

הוא נאלף לפעול בלי הרף…

2. לאחר שנאלף לשרוף את כל ניירותיו

3. אינני איש חרב .

4. הקניות הבלתי פוסקות להשג ממשי .

5.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע רק שגעה אותו בעצב .

6. המחלקות בין הפיקודים השונים של הצבא.

7. גם הידיעה שיש אושר מרחף ועגול. ..

על חוסר האפשרויות של הרדוקציה ( מסכת עיונית קצרה ).  .הוצאת מהדיר . 1969.32 עמודים . תורגם לאנגלית . והתפרסם בכתב העת הניו זילנדי DOUBLE.

5 ואריאציות  ( ספר שונה מהקודם ) .מהדיר , 1971.   67 עמודים.

1.מנהיג הפרטיזנים

2. משפט עז ונמרץ.

3. שרשרת הפיקוד העליונה.

4. בכמה רמות יכולת ניתנו לתיווך .

5. אכן לא היה ספק בדבר.

מבחר ואריאציות : 1959-1976. פפירוס, 1979.

כולל את :

  1. ההצעה  הראשונה.
  2. לבושו וגופו.
  3. מושאים להערצה.
  4. חוויה סטטית וחוויה דינאמית.
  5. לבושו ,גופו והסכנה הפתאומית.
  6. .בעיית הקצבים
  7. .הפעלתה של חולצת נסוס.

8.הפעולות האחרונות.

9.פגישות על דרג גבוה.

10.חלום העתודה.

11.הפגישה עם האיש הזקן.

12. המהות האסתטית והמרוממת של לבושו.

13. הגילויים והדימויים.

14. עיר הבירה והפרובינציות.

15.איש החרב.

16. הכמיהות להישג ממשי.

17.שהייה ארוכה יותר במקום האירוע.

18.מסע בים.

19.הפיקודים והמטה.

20.צורות התעתוע.

21.חופשות.

\22. שרשרת הפיקוד העליונה.

23.מהלך הדיון.

24. חיפוש אחר המשפט הקובע ,בן שבע המילים.

25. משפט עז ונמרץ.

26.מנהיג הפרטיזאנים

27.מי ניהל את הדיון?

28.אבל מי היה סוקראטס?

ואריאציות , הקיבוץ המאוחד , 1995.

כולל את

שער א- האיש בחולצת נסוס

ההצעה הראשונה

לבושו וגופו

מושאים להערצה

חוויה סטאטית וחוויה דינאמית

הפעלתה של חולצת נסוס

פגישות על דרג גבוה

חלום העתודה.

שער ב- איש החרב

איש החרב

מחלוקת בין הפיקודים

הצלת המטה

טיוטה להגנה עצמית

מנהיג הפרטיזנים

עיר הבירה והפרובינציות

הקרב על העיר

צו הגיוס

גיבוש תוכניות הקרב

המפקד המושלם.

שער ג-מצבים שונים

מי שניצב רועד כך

וינייטות להתארגנות

שהייה ארוכה יותר במקום האירוע

איך היה יכול

חופשות

קלף הרעם

מסע בים

תביעות לוח הזמנים

צורות התעתוע

הפרדות בין התחומים

כל המתיחות

נוסחות העזכר

הכמיהות להישג ממשי

האלמוניות המוחלטת של הלכיתו

שער ד' –האיש בחולצת נסוס 2  

הפגישה עם האיש הזקן

הפעולות האחרונות

עיוורון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס

רק בחסות התבוסה המוחלטת

\תחושת ההרפתקה

הגילויים והדימויים

בעיית הקצבים

כל הרעות

שער ה' –שאלה שעניינה סוקרטס

שאלה שעניינה סוקרטס

סוקרטס והדמון שלו

בין קיפולי הפיכת הקלף

משפט עז ונמרץ

האורקל המוזר

חיפוש אחר המשפט הקובע,בן שבע המילים

ואריאציה זן בודהיסטית

ואריאציה שפינוזיאנית

גם במערבולת התבוסה

מי שאיננו איתי עכשיו

איש המקצוע

 

.

 8 מטהוואריאציות.הוצאת "המהדיר " בשיתוף עם מערכות "עמדה " ו"כתם" 2009.

כולל את :

פגישה עם המהות

הימור

לשון כסף עשויה מקוארקים

מוחו העשוי ממיתרוגים

הפרוטונים והקווארקים שבשיער

מה מוזר

בין מהות לחוסר מהות שלו

התהייה הקיומית .

 

צילום אביגיל עוזי

רשימת הואריאציות בפרסומן המקורי בכתבי עט.

3 ואריאציות

פרוזה מספר 1 1976.ע' 10-13.

"שלוש ואריאציות " עכשיו מספר 35-36. ע' 204-217 . 1977.

א."מקצתן של ישויות צעירות אלו ". ( לא הופיע בקובץ).

ב."משפט עז ונמרץ"( הופיע בקובץ)

ג. שרשרת הפיקוד העליונה "( הופיע בקובץ").

 "3 ואריאציות" עיתון 77 מספר 4 ע' 7,14 1977.

( לא הופיעו בספרי מבחרי הואריאציות )

כולל את

א.      "האם חוויתו החשובה ביותר שימשה רק תחליף" ( נכתב 1963)

ב.       ואריאציה גימנזיסטית ( נכתב 1962

ג.        "עכשיו לא נזקק כלל לניצחון "( נכתב 1963) .

ד.

ארבע ואריאציות " עכשיו גליון מספר 37-38 . ע' 67-70.  מאי –יוני 1978.

א.      גם בתוך הערכת של התבוסה השלמה "( הופיע בקובץ).

ב.       ואריאציה הגליאנית ( הופיע בקובץ תחת השם "החיפוש אחרי המשפט הקובע".).

ג.        ג. שאלה שעניינה סוקרטס.( הופיע בקובץ).

ד.       עונה לאחר נטישה .( לא הופיע בקובץ).

"שלוש ואריאציות:"מחווה לברונו שולץ "  " עיתון 77 מספר 8-9 .ע' 10-11. 1978. ( נכתבו ב-1960,1961,1964)

"ברק חלק קרוע של חולצת נסוס " ( סיפור ) עיתון 77 מספר 11-12. ע' 13. אוקטובר 1978. ( נכתב ב-1961).

"הציפיה לתגובות "( סיפור ) עיתון 77 11-12 .ע' 13. 1978. ( נכתב 1964)

"מי ניהל את הדיון ?( ואריאציה )" עכשיו מספר 39-40  . ע' 221-227. 1979

"ואריאציות " עכשיו מספר 43-44. .ע' 193-215. 1980.

13 ואריאציות מתוך "האיש בחולצת הנסוס ".

( הערת המחבר "הפרקים המובאים כאן הם שלוש עשרה מתוך מאה ושמונה עשרה ואריאציות בספר "האיש בחולצת הנסוס". ספר בשם זה לא יצא לאור מעולם).

"ארבע ואריאציות "מאזניים נד ( מספר 2 ) ע' 23-25 . ינואר  1982.( כולל איורים ).

( הערת הכותב "הואריאציות נכתבו בראשית שנות השישים הן נראו למחבר כטקסטים ניסיוניים או וידויים למדי ולא נתפרסמו בעיתונות הספרות ולא כונסו במבחר הואריאציות ").

א.      קלאוזוליה סודית .( לא הופיע בקובץ).

ב.       . נועמות העזר ( מופיע בקובץ הואריאציות ).

ג.        התקפות מצפון .( לא מופיע בקובץ)

ד.       ד. הצמדת נושא הקטע. ( לא מופיע בקובץ.

ה.

"שתי ואריאציות " עכשיו מספר 46 .ע' 177-179..  1982

( כולל צילומים  של יורם בקר ואורי טנא ב"חולצת נסוס " מופע בערב ואריאציות שנערך במוזיאון תל אביב.

א.      בין קיפולי הפיכת הקלף. ( הופיע בקובץ )

האם פרי המדובר והכתבים .( לא הופיע בקובץ. חשוב ) נכתב 1965.

שבע ואריאציות " עכשיו 49.ע' 116-124. . 1984.

א.      לבושו וגופו. ( הופיע בקובץ .נכתב 1960).

ב.       מנהיג הפרטיזאנים ( נכתב 1974. הופיע בקובץ גרסה מקוצרת).

ג.        מי שניצב ( לא הופיע בקובץ).

ד.       האורקל המוזר .( הופיע בקובץ).

ה.      מי שאינו איתי .( הופיע בקובץ).

ו.        ואריאציה שפינוזיאנית.( הופיע בקובץ).

ז.        הדפוס הפסוקי .( לא הופיע בקובץ)

"שלוש פתיחות ( פרקי פתיחה של שלוש ואריאציות חדשות ) " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 23-25.  מרץ 1984.

כולל את

א.      המפקד המושלם .

ב.       קינה על רקע אישי ( פתיחה לואריאציה "סוקרטס והדמון שלו ")

ג.        ג.קלף הרעם

"19 פתיחות מורחבות לשתי ואריאציות ( סוקראטס והדמון שלו –מי שאיננו אתי " ) עכשיו 50 ע' 48-56. 1985.

"ואריאציות ( 2 הרהורים על לוחמה ומטה ) עתון 77 מספר 74-75. ע' 27. 1986.

( הערכת המערכת "שתי ואריאציות הדנות בשאלות מפלה לוחמה וניצחון . חוברו בשנות השישים ".).

א.      גיבוש תוכניות הקרב "

ב.       ב. תוכנית אישיות של שעה וחצי ליום " ( לא הופיע בספר  קובצי הואריאציות ").

"הנסיגה אל עיר הבירה ( שנת כתיבה 1963) –מצור –הקרב על העיר "(סיפורים )" מאזניים נט ( 7) ע' 28-30. 1986.

( הופיע בקובץ הואריאציות כ"עיר הבירה והפרובינציות ") .שנת כתיבה :1963. תורגם לאנגלית  ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel / editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere   Israel :   [P. E. N. Center],   1997

( הטקסט של "מצור" הופיע בתערוכה של מ. ניסר במשכנות שאננים בירושלים בצורת מגילה ועותקים משוכפלים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988.

אימת השקיעה והתאורה –האורקל המוזר ( ואריאציות )" עיתון 77 מספר 84-85 ע' 36-37. 1987.( נכתב ב-1965).

שלוש ואריאציות ( סיפור )" מאזניים ס"ב (5-6) ע' 133-134.  אוגוסט- ספטמבר 1988.

א.      הרהורי חופשה ( לא הופיע בקבצי הואריאציות ).

ב.       ב.עירון הצבעים של האיש בחולצת הנסוס "( הופיע בקבצי הואריאציות ).

ג.        ג. צו הגיוס . ( הופיע בקובץ ).

"חלום העתודה –מחלוקת בין הפיקודים " :שתי ואריאציות ". דבר 1.4.1988. ע' 19.

שתי ואריאציות " מאזניים ס"ג (" 5-6) ע' 50-51. . 1989.

א.      "הואריאציה השפינוזיאנית "( הופיע בספר )

ב.       ב. הואריאציה הזן-בודהיסטית ( הופיע בספר).

"איש המקצוע "( סיפור ) " ידיעות אחרונות מוסף יום כיפור 8.10.1989.

גרסה שנייה

"איש המקצוע " ( ואריאציה ) "עיתון 77 גליון 144-145 ע' 17. 1992.

"חניכות במדבר :ואריאציה שנכתבה ב- ולא הוכלל בספר "מבחר הואריאציות 1968." מעריב ספרות 9.4.1990. ע' 8.

"מפקד הפרטיזנים "מאזניים כרך ס"ד חוברת 6-7 ע' 52-58 פברואר –מארס 1990.

( הערת המחבר :"הואריאציה "מפקד הפרטיזנים " נכתבה בשנת 1971 ורק השליש הראשון שלה התפרסם בכתבי עת ובמבחר הואריאציו .במאזניים הובא לראשונה הנוסח המלא של הטקסט הזה שהמחבר הכניס בן גם שינויים אחדים לעומת המקור .

הגרסה המלאה התפרסמה אך ורק כאן ולא בשום קובץ.

"נניח שמכל אירוע " ( ואריאציה חדשה ) "מאזניים 73 (9) ע' 3 . 1999 .( נכתב 1997).

( לא פורסם בספר ) .

 "ואריאציות :הרהורי חופשה" ירושלים :מאסף לדברי ספרות מספר 17 . 2000

"לשון כסף עשויה מקוארקים ( פתיחה למטא –ואריאציה ) עכשיו 67-68. ע' 61-63. 2002.

הופיע גם במגזין הרשת "דג אנונימי "

לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

"שלוש מטא ואריאציות " עכשיו מספר 69-70". ע' 138-143". 2005.

"שלוש מטא-ואריאציות –פגישה עם מהות ,מוחו העשוי ממיתרונים –התהיה הקיומית " עמדה מספר 14. ע' 52-54. 2005.

"ואריאציות ( ספור ) עמדה מספר 18 .ע' 91-97. 2008.

( הערת המערכת "חמש הואריאציות מאת גבריאל מוקד המתפרסמות כאן מתארות מאבק על ארץ על עם

על מטה קיומי מוגן ועל חדר ועל טעם פרטי תוך צימצום גובר של חלל האירוע וחיפוש המקום האולטימטיבי ".).

  1. מחלוקת בין הפיקודים ( נכתב 1963.הופיע בקובץ )
  2. עיר הבירה והפרובינציות ( נכתב 1963.( הופיע בקובץ).
  3. הקרב על העיר ( נכתב 1986).
  4. תוכנית הקרב לתחזוקת המטה ( הופיע בשם "גיבוש תוכנית הקרב " )( נכתב 1960).
  5. שהיה בחדר שמור במקום האירוע ".נכתב 1964. לא הופיע בקובץ )

הואריאציה "שרשרת הפיקוד "קיימת בכמה גרסאות .

1."קטע קצר " הוצאת הערה 1966.

3.נוסח ביניים מעריב תרבות ספרות אמנות גליון ראש השנה תש"ו

3. נוסח מקוצר במבחר הואריאציות .

שתי וריאציות צבאיות תורגמו לאנגלית ב:

P.E.N. Israel 1997 :   a collection of recent writing in Israel /   editors: Moshe Ben-Shaul, Karen Alkalay-Gut, Nazih Khere  Israel :   [P. E. N. Center],   1997

ספרי  הואריאציות תורגמו

ספרי  הואריאציות תורגמו

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

לצרפתית הוצאת לבנט אינטר טקסט 1991

Moked, Gabriel    Variations (1959-1986) /  textes traduits de l'hebreu par Charlotte Wardi, Michel Opatowski et Gisele Sapiro   Paris :   Levant,   1991

לרוסית הוצאת קנטור סט פטרסבורג 1993. עם הקדמה של טימור ז'לפיקור ( סופר טז'קי מהתחום הריאליסטי פנטסטי ).

 Izbrannye variatsii / Gabriel' Moked ; perevod s ivrita Israelia Shamira. Sankt-Peterburg : Assotsiatsiia Novaia Literatura, 1993

כן תורגמו ואריאציות בודדות לגרמנית ופולנית בכתבי עת מרכזיים ועומדות לצאת לאור כספרים בארצות אלו.

ואריאציות שקיימות בכתובים בלבד ולא פורסמו :

זירת-משחק עיקרית/זירת משחק עיקרי (משחק בקביעת משחק עיקרית וזירת משחק עיקרי ).

ב. דיפרנציאליזאציה בלתי פוסקת של דיוקי געגוע.

ג. סמלים של נוכחות יכולים להיות חזקים מהנוכחות עצמה.

ד. שאלת הסיטיפנציה (המלגה ) נדונה לא פעם בכל הוועדות המוסמכות.

ה. פועל פעולות רבות, אך לא אילו שהתכוון עליהן ולא בהרגשה הנכונה.

ו. עכשיו לא נזקק כלל לניסיון נואש לשמור על רציונליות בפקים (זוטות ) קטנים.

ז. המערכה על החלל החיצון היתה לכל היותר שלוחה מסוימת של עיצובים מחודשים

ומהפכות לבקרים בחלל הפנימי.

ח. הגיע הזמן להצדיע לעצמו עליו שוב להצדיע לעצמו גם בנסיבות המחמירות.

ט. אילו היה צדק, העלת נוכחות שכוחה היתה משיבה את מושא הנוכחות לחיים

ואפילו לחיי נצח.

י. אני חושב שזה בסדר. אני במקום שאני צריך להיות.

יא. עתה, לאחר נטישה סופית של רוב התחומים.

יב. השחיתות העמוקה של מצבו החדש.

יג. הטיל את כל כובד משקלו על מלוא כובד משקלו.

יד. לא צריך כל הזמן ללטש את היישות. צריך להניח לה גם להתהות על עצמה.

טו. אין מנגנון. אני המנגון של עצמי.

טז. המפלגה מתארגנת מחדש ולמדת לקח משגיאותיה.

יז. הרגע המסוכן כשהתחיל לחשוב שיש לו מוח.

יח. ההבנות העצומות – למי הן שייכות.

יט. זן בודיזם.

כ. יציאה ממעגל המהירות על ידי מי שעבר כבר ממילא את כל הדברים הגרועים.

כא. האם זה מטיב הדיון הזה כי הוא הכל או לא-כלום.

כב. היה זה בלתי אפשרי לטעות עכשיו. זה היה הקול האותנטי של X עצמו.

ראיונות על הואריאציות

"קו ישיר" אורציון ברתנא משוחח עם גבריאל מוקד " מאזניים סד ( גליון 6-7) ע' 59. 1990.

יעקב בסר "שיחה עם גבריאל מוקד :יש בסיס אובייקטיבי לשיפוט של טקסט" עיתון 77 מספר 150 ע' 24-27. .יולי 1992.

"ראיון עם פרופסור גבריאל מוקד " "פסיפס 34 ע' 3-5. 1997.

יואב עזרא "שיחה קצרה על ואריאציות ומטאואריאציות עם גבריאל מוקד "עכשיו מספר 69-70 " ע' 42-43. 2005.

 

גבריאל מוקד .צילום מאת תומר אפלבאום.

מאמרים על הואריאציות

מנחם בן "אלכימיה עיוות ומזהירה " משא- מוסף הספרות של העיתון "למרחב" ו 11.10.1968

דן עומר "גרפומן מוקד " בתוך "נמר של נייר " העולם הזה גליון 2165 28.2.1979.ע' 66-67.

אורציון ברתנא "בין הספרות לפילוסופיה :על ה"ואריאציות של גבריאל מוקד " ידיעות אחרונות  מדור ספרות  18.1.1980.

רוני סומק " הכבוד האבוד של מפקד הפרטיזנים "( על ואריאציה אחת מתוך מבחר ואריאציות ) "עתון 77  מספר 19. ע' 32.  ינואר –פברואר 1980..

עזריאל קאופמן "ממדי קיום עקרוניים :עיון בואריאציות של גבריאל מוקד " עכשיו מספר 49 ע' 124-128 1984.

אמנון נבות "תבניות פרצפטואליות כספרות () הערות להקשר הז'אנרי של הואריאציות לגבריאל מוקד " מאזניים נ"ז ( 9) ע' 26-29. מרץ 1984.

ראובן דותן "הואריאציות הצבאיות של גבריאל מוקד" עיתון 77 מספר 74-75 ,ע'  27,47 .1986.

אורציון ברתנא "הניסוח כבעיה הניסוח כפתרון "( על הואריאציות של מוקד " ) עיתון 77 מספר 98-99 ע' 21-22. 1988.

ארקדי נדל "דיוקן הפרובוקציה ב"ואריאציות" :מדוע עלינו לקרוא בעיון בואריאציות של גבריאל מוקד " מאזניים סח ( חוברת 5) ע' 10-12.פברואר  1994.

יעקב סימן- טוב "קלידוסקופ של מצבים קיומיים " "משא" 1995

רפי ויכרט "מלחמותיו של איש החרב " מאזניים ע' ( 6) ע' 47-48.  מארס 1996.

אלי אשד ."איש החרב ":על גבריאל מוקד " הופיע באתר היקום של אלי אשד " ברשת 17 ביוני 2005.

 

רות נצר השלם ושברו –מיתוס, ספרות, שירה: כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג


הוצאת כרמל 2009

הופיע באתר "המולטי יקום של אלי אשד

סמלים אלכימיים והאל מרקורי:האם גבריאל מוקד הוא פוסט מודרניסט ?

ראו גם

ערב הוואריאציות של גבריאל מוקד

 קרן אלקלאי גוט על ערב ואריאציות

חמישים שנה של עכשיו

גבריאל מוקד בויקיפדיה

 

מאמרים של גבריאל מוקד

 

גבריאל מוקד בלקסיקון הספרות העברית החדשה

גבריאל מוקד

גבריאל מוקד בנארג

גבריאל מוקד באתר בבל

ואריאציות של גבריאל מוקד

איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

 לשון הכסף עשוייה מקווארקים ואריאציה

ההשפעה של ש"י עגנון על הואריאציות ראיון של רן יגיל עם גבריאל מוקד

  • מיה סלע,

 

גבריאל מוקד: עורך ספרותי מוכרח להסתכסך, "הארץ

 

ראיון עם מוקד בעקבות ההאשמות על מעילה בכספים

מיהי מלכת השירה העברית על פי גבריאל מוקד?

מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד

העבר והווה של העתיד :גבריאל מוקד והמגזינים של המדע הבדיוני בעברית

 

הואריאציות של גבריאל מוקד זכו בפרס "הגולם" מטעמו של אלי אשד כיצירה מופתית של פנטזיה עברית וכחברה

 בהיכל התהילה של הפנטזיה העברית .

 

ברוכה הבאה לקולונל שולץ:חקירה על הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" מאת "מוניק קורנו "

לרגל הקרנת הסרט "סטלגים:שואה ופורנוגרפיה בישראל " של ארי ליבסקר בסינמטק תל אביב ביום שישי ה-19 ביולי בשעה 4 לאחר הצהריים  :

 להלן סיפורו המסובך ומפותל של הספר הנורא והמזוויע המושמץ והמוחרם ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית :
הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ
מאת "מוניק קורנו " "
"עברית י. שורק"
" בהוצאת "עשת", ינואר 1962.

בארבע עשר לחוש מאי 1957 ניתן פסק הדין בבית המשפט אולד ביילי לונדון במשפטה של מאדאם ננסי בוז'ו ,אשה צרפתייה שנאשמה ברציחתו של מיסטר הקברט קרליי ,אשר לאחר חקירה נוספת התברר כי אינו אלא אזרח גרמני הנושא את השם אוטו שולץ וכי שירת בזמנו כקולונל בשירות הגסטפו הגרמני .
מאדאם בוז'ו נידונה למאסר עולם ,אלא שעורך הדין שלה הצליח להוכיח בעזרת פסיכיאטר מומחה כי אין הנאשמת שפויה בדעת .ואי לזאת החליט בית המשפט למסור אותה לפיקוחו של הד"ר מאק קורניי רופא נפש מומחה מבית החולים לחשוכי מרפא שליד אוניברסיטת לונדון .
הנאשמת לא השמיעה דבר הגנתה במשך כל מהלך המשפט מלבד משפטים בודדים שאיש לא הצליח לרדת לסוף משמעותם .כמו כן לשאלת הקטגור מדוע ביצעה רצח כה אכזרי השיבה הנאשמת בשתי מילים :
שיידע העולם! "
אולם לאחר חמישה חודשים בשישה עשר לאוקטובר 1957 ,התכנס בית הדין הגבוה לערעורים ,לפי בקשתו המיוחדת של הד"ר מאק קורניי ,והאזין להקלטות שהוקלטו מפיה של האשה בלא ידיעתה כאשר הייתה נתונה לטיפולו של הד"ר .
ספר זה אינו אלא אותו סרט הקלטה ארוך שהושמע בבית הדין הגבוה לערעורים ואשר זיעזע את שומרי החוק האנגלי בצורה שנרשמה לזכרון כסטיה מיוחדת מן החוק החברתי האנגלי.
( הפתיחה לספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ( שם בדוי של מי ? )

בראשית שנות השישים יצא לאור הספר המושמץ והמתועב ביותר מתולדות מדינת ישראל "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ספר שכל עותקיו הוחרמו  והושמדו מידית  ונגד המוציא לאור שלו נערך משפט .משפט שמהלכו הופיעו מומחים שונים כדי לקבוע האם המדובר ב סוג מזעזע במיוחד  של ספרות פורנוגרפית,  פורנוגרפיה סדיסטית על רקע השואה.
בדיעבד הספר תואר בידי עיתונאי של התקופה כ"ספר הנורא והמזוויע ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית ". והיום הוא פריט יקר ערך לאספנים ולמעשה ספר הכיס הנדיר ביותר הקיים בעברית .
.אך מי כתב אותו ? זאת הייתה ונשארה תעלומה .בכתיבה היה מעורב אדם שהפך להיות מנהיג כת מושמצת בקיבוץ נוה סמדר שכמה מאנשיה התאבדו , בכתיבה הייתה מעורבת גם סופרת צעירה ומוכשרת מהבוהמה . בכתיבה היו מעורבים כנראה גם אחרים . כולם הכחישו  ומכחישים את מעורבותם בגירסה המודפסת של הספר .
הקוראים מוזמנים לצאת כאן למסע עימי בעקבות פרטי החקירה הבלשית שביצעתי על הספר והשערורייה "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " כותביו מוציאו לאור ,והמשפט שהתחולל בעקבותיו , שבסיומו מוצאת תיאוריה לגבי זהות כותבו האמיתי של הספר .

הערה ביבליוגרפית חשובה :

ישנם שני ספרים שונים עם עטיפה כמעט זהה שנושאים את השם "כלבתו של שולץ " ורוב בני האדם ששמעו את השם "כלבתו של שולץ" מתבלבלים בינהם.
הספר המקורי המושמץ שהוא נשוא חקירה זאת נקרא "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ויצא לאור בהוצאת "עשת ". ספר זה הוא נדיר המציאות מאחר שכמעט כל עותקיו הושמדו בידי המשטרה ורק ארבעה אספנים ידועים מחזיקים בעותק שלו . עבדכם הוא אחד מהם . במהלך מאמר זה נכנה אותו לשם הקיצור "הייתי כלבתו…" או "הספר המקורי".

אבל ישנו גם ספר שני בשם "כלבתו של שלץ " מאת "מוניק דה לה טור"בתרגום "א.אשכולי הוא נכתב בידי מירון אוריאל בהוצאת ים סוף שעלילתו היא שונה באופן מוחלט .זהו ספר מלחמתי רגיל על עלילות יחידת חיילים אמריקניים מעבר לקוי האויב הנאצי . הספר פורסם כדי לעלות על גל הפרסום של "הייתי כלבתו הפרטית …" אך למעשה אין בו כמעט סקס וסדיזם ואף לא דמויות נשים .( הנקבה היחידה בספר היא כלבה שעל שמה כביכול נקרא הספר "כלבתו של שולץ " ). אמנם יש בו כמה תיאורי הסקס לא מזיקים הממוקדים בזיכרונות ודמיונות של הדמויות חיילים קשוחים בקרב אבל שום דבר שיביא להרמת גבה גם אצל הצנזור הקשוח ביותר .
אך…ציור העטיפה לקוח ישירות מ"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " ולכן כמעט בלתי אפשרי שלא לטעות בין השניים .
כמעט כל מי שהזכיר אי פעם את "כלבו הפרטית של שולץ" התייחס בעצם ל"כלבתו של שולץ " הנ"ל מאחר שהוא אינו נדיר כלל ,הוא יצא לאור בכמה מהדורות ונגיש באופן יחסי בחנויות ספרים משומשים. אבל מי שיקרא אותו לא יבין כלל על מה הייתה כל המהומה .
. אני אתייחס אליו כאן בשם "הספר המזוייף " או "הזיוף " על שם הכינוי שיצא לו בחוגי ארבעת האספנים המתעניינים בנושא .

ובנוסף על מנת להוסיף לבלבול וזה בהחלט נועד לבלבל מראש , ישנו גם ספר בשם "פראולין שולץ " מאת "ויקטור בולדר" גם כן "בהוצאת ים סוף" ב-1962 . גם על ספר זה ישנה את אותה עטיפה מפורסמת של "הייתי כלבתו" אבל גם זהו ספר עלילתי רגיל ללא קטעי סקס וסדיזם מיוחדים .זוהי עלילת ריגול בגרמניה המתמוטטת בסוף מלחמת העולם השנייה .הוא יצא מאוחר יותר שוב תחת השם "אשת ברית לשטן " מאת ,"ארנסט בולדר" בתרגום "מ.אורון ". גם כאן המחבר הוא מירון אוריאל .
מבולבלים ?

חכו להמשך .

התוכן

התמונה המקורית שעליה התבססה עטיפת "הייתי כלבתו ".

"מון שרי " לחש לפתע קרוב קרוב אל תוך אוזני וקולו העביר בי צמרמורת איומה של גועל "מון שרי אני שמח שאת מגלה הבנה כה תרבותית למצב החדש !
…לא שלטתי בעצבי .
"אתה מנוול "קראתי "אתה סילקת מכאן את הנרי שלי רק כדי שתוכל לספק את תאוותיך הבהמיות !"
..דברי גרמו אצלו לצחוק ארוך וקולני .
"יש בך משהו שמזכיר לי נמרה " אמר "נמרה אמיתית שמבטיחה הרבה .מוטב שלא תרגיזי אותי יותר מדי אישה ,בואי הנה!
( מתוך "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ") .
הסיפור של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " היה שונה מזה של כל "סטלג אחר שנכתב אי פעם ,ולמעשה הפך את הסיפור הסטלגי הקלאסי , העוסק לרוב בהתעללות קבוצת נשים דומיננטיות בזכרים שבויים על פיו . זהו סיפור שהוא גם הרבה יותר ריאליסטי .
הוא תיאר את סיפור התעללותו המינית הסדיסטית של קצין נאצי בצרפת הכבושה בצרפתייה צעירה , התעללות זאת כוללת כפיה עליה להשתתף באורגיות מזוויעות המתוארות בפירוט חסר כל תקדים בספרות בשפה העברית , כבילתה הקבועה בשרשרת ברזל וכליאתה עם כלבו האימתני של הקולונל . הקולונל מתייחס אליה כאל "כלבה " לכל דבר . במהלך ההתעללות האישה יולדת תינוק לקולונל .

הפרקים האחרונים של הסיפור מתארים את נקמתה הזוועתית של האישה שלוכדת את הקצין בכוחות עצמה לאחר חיפושים רבים לאחר המלחמה ומשיבה לו כגמולו ובאכזריות מקבילה ,היא כולאת אותו כבול בשרשרת ברזל כפי שעשה לה במשך חודשים רבים ולבסוף הורגת אותו .
"עכשיו תראה שולץ ידידי "אמרתי "כי ככלות הכל הצלחת להפכני לכלבה…"
שולץ הביט בי בעיניים מזרות אימה ,אבל בטרם הספיק לומר מילה ,הסתערתי עליו ,הצמדתי את שיני לגרונו ונשכתי את גרונו משל הייתי כלב המבקש לחסל אדם.חשתי את הדם הפרוץ מעורק צווארו וממלא את פי ,אך משום מה היה לדם זה טעם גן עדן .
\( מתוך הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ) .
בהחלט חומר חזק גם היום בראשית המאה ה21 .
תיאורי הסקס הסדיסטי בספר היו ללא ספק הפורנוגראפיים שביותר שהופיע עד אז בשפה העברית
בעמוד האחורי נכתב על הספר "מאות אלפי קוראים ברחבי אירופה הזדעזעו עד עומק נפשם מסיפורה הכנה והאכזרי של הסופרת ".
ועכשיו הזדעזעו גם בישראל .

העובדות

"רובם , על אף הניסיון שרכשו בחזית , עמדו נדהמים למראה אישה עירומה , שכרסה בין שיניה , הכורעת על ארבע ומרותקת בשרשרת ברזל אל הקיר ונובחת לעברם ככלב אמיתי ".
( הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ , מאת "מוניק קורנו").

העובדות שאינן מוטלות בספק לגבי ספר זה הן :
הוא יצא לאור בהוצאת "עשת " ששם המוציאים לאור ( שותפים ככל הנראה ) היו :פרץ הלפרין ויצחק גוטמן .
האנשים שהיו קשורים אליו לא היו, בחלקם לפחות , סופרי ספרי כיס "מהסוג הרגיל " אלא אנשי הבוהמה ואוונגרד הספרותי שהיו קשורים בטבורם לכתבי עת ספרותיים נחשבים ביותר כמו "עכשיו " של גבריאל מוקד ואל חוגיהם של המשורר מקסים גילן והמחזאי יוסף מונדי .
אלו היו : יוסף (יוסי ) ספרא אז מחזאי ומאוחר מייסד ומנהיג של קיבוץ "נאות סמדר" בערבה ( שנפטר בעת ביצוע החקירה  ) היה קשור לספר שנכתב על סמך רעיון שלו,וצפרירה לוין חברת החוגים הספרותיים של גבריאל מוקד .
הספר הוחרם באופן חסר תקדים בידי הצנזורה והמוציא לאור הועמד בגללו למשפט שכמוהו לא היה בתולדות המדינה וגם לא יהיה , משפט שבחן בצורה העמוקה ביותר בתולדות המשפט הישראלי את השאלה :

"מהי פורנוגרפיה"?

השמועות

חנוך לוין ,מחזאי .

היא הייתה נהדרה פרויליין ברטה קוך במכנסי העור שלה ומגפי הרכיבה שלה ,מול העיניים הלחות של המשטרה. אוח דם –אמרה –אבל אני מעדיפה שמפניה .
( המחזאי חנוך לוין בקטע שפורסם במגזין הסטודנטים של אונ' תל אביב "דרבן " אמצע שנות השישים ) .
1. בבית המשפט נטען שהספר נכתב במשותף בידי שני סטודנטים וסטודנטית בלתי ידועים ,וזאת על סמך מידע שניתן בידי יוסף ספרא.

2.  לדברי סופר מתרגם ועורך דין ישעיהו לויט כתבו את הספר מרצה באוניברסיטת בר אילן ושתי סטודנטיות שלו.
3. לדברי דוקטור זוהר שביט מהמחלקה לחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב כתב את הספר אדם שהיום הוא פרופסור לספרות . היא מסרבת לחשוף את שמו.
4. על פי שמועה ממקור שביקש לשמור על אנונימיות, כותב הספר היה המחזאי הידוע לעתיד חנוך לוין שבספר זה הכניס לראשונה בדפוס את האובססיות שלו עם סאדו מאזו ונשים יפות ואכזריות חזקות ודומיננטיות שהופכות להיות לעתיד כה מרכזיות במחזות שלו כמו "הזונה הגדולה מבבל ". .

הנפתי את השוט . "לנבוח " פקדתי בגרמנית " לנבוח אבל מיד! ".
הקולונל לא היסס ופתח בנביחות עלובות . אני נבחתי הרבה יותר טוב ממנו, לי הייתה הכשרה ארוכה יותר ויסודית יותר מאשר לו.
(הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ )

השמועה מקבלת חיזוק כלשהו מהעובדה שפה ושם יש ב"הייתי כלבתו"  קטעים  שבהם אפשר למצוא,  אם רוצים, סימנים של הומור כמו "חנוך לויני "  .

כמו כן באמצע שנות השישים פירסם חנוך לוין קטע "סטלגי " מובהק במגזין הסטודנטים של אונ' תל אביב "דרבן " שבו הוא מתאר את הגברת הנאצית היפה והאכזרית ברטה קוך שמגיעה עם נערותיה לחיפה במשחתת "שלום עליכם היטלר". (מקור ההשראה היה כנראה ביקורה של מרלן דיטריך בארץ )
הטור הנ"ל הקפיץ את חברי הכנסת ובמליאה התקיים דיון על הפגיעה בזכר השואה. זאת הייתה עד כמה שידוע הפעם הראשונה שמשהו שחנוך לוין כתב משך לעצמו תשומת לב ציבורית .
אלא אם כן כמובן כבר היה חנוך לוין מעורב כמה שנים קודם לכן ב"הייתי  כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".

לאף אחת מן השמועות האלו אין הוכחה חותכת . ולכן הן רק זה …שמועות .

היזם

יוסף ספרא

מוטב להיות פרעוש עומד בבית ירוק " לחש אל תוך פניה " מאשר לשבת בניחותא בחברת בת חוה אפורה ,ומה גם שבביתך אצטרך למשוך בעול כעבד כדי לרכוש עוד חולצה ירוקה… לא לא לא .פרט לזה גבר אני ואוהב גברים בלבד .את האהבה לאותן צבועות שפתיים ומעכסות העכוז אני משאיר לאלה המכונים גברים ,אשר למעשה אינם אלא עבדים לאותו משהו העושה אותם גברים …
( מתוך "עיסוקיו של הדודה פיפטי" מאת יוסף ספרא "עכשו גליון 7-8 אביב 1962)
.את הספר יזם אדם בשם יוסף ספרא מחזאי שהיה אז חבר בחוגי הבוהמה הספרותית של גבריאל מוקד ויוסף מונדי .

גבריאל מוקד הצעיר.
בין השאר פירסם ספרא סיפור הומוסקסואלי ראשן מסוגו בכתב העת "עכשיו " גליון מספר 7-8 בעריכת גבריאל מוקד סיפור זה היה אמור להיות רק פרק מהרומן ההומוסקסואלי הראשון בספרות העברית "במעגל האחריות הלוהטת " אך רומן זה לא יצא לאור לעולם . ואולי הסיבה לכך שספרא נטש אותו הייתה השערורייה שפרצה בו זמנית עם "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".
גבריאל מוקד : יוסי ספרא שהיה שחקן ובמאי צעיר היה מקורב ליוסף מונדי וקשור לחוגי "עכשיו" שלי וגם לחוגים של מקסים גילן .  הוא פרסם סיפור "בעכשיו" 7-8 עיסוקיו של הדודה פיפטי " סיפור אלגורי על סרסור הומואי . זה לדעתי היה הסיפור הראשון  אי פעם בכתב עת ספרותי עברי על נושא הומוסקסואלי אם כי ספרא עצמו לא היה הומוסקסואל .

 (הסיפור של ספרא ב"עכשיו " פורסם אגב במקביל במדויק לפרסום של "הייתי כלבתו"א.א

חיפשו אז אנשים להעמיד לדין על פירסום דברי תועבה והוא הועמד לדין ואז היה חשש הוא יועמד לדין גם על הסיפור  ההומוסקסואלי שפורסם  אצלי.

ספרא כתב עבורך סיפורים אחרים ?

 מוקד : ספרא לא פירסם אצלי סיפורים נוספים.   אבל תמיד חשתי שהסיפור שהוא כתב  היה יפה . בהחלט היה לו כישרון ספרותי , וניסיתי לעודד אותו לכתוב סיפורים שונים אבל זה לא יצא לצערי .

לדברי יוסף ספרא הן בראיון שנתן בראשית שנות השישים סמוך להוצאה לאור של הספר , במגזין "העולם הזה" והן בראיון טלפוני שנתן לי זמן קצר ביותר לפני פטירתו בשנת 2003 הוא יזם את הספר על סמך סיפור אמיתי ששמע מאישה בפריז .
ספרא: :פגשתי בצרפתייה שקולונל גרמני חשק בה ולקח אותה לביתו על מנת שתשמש לצרכיו הביתיים והאישיים .מאחר שסירבה לעשות זאת ,עשה את הכל כדי להשפיל ולייאש אותה .
היה כאן סיפור אנושי מדהים ותחילה רציתי לכתוב אותו כרומן רציני בכריכה קשה אבל לבסוף הסתפקתי בכתיבתו בכריכה רכה . .

הוא יצר קשר בנושא עם פרץ הלפרין מהוצאת "עשת" הלפרין ושותפו יצחק גוטמן שערך והוציא את כתב העת "טרקלין " . אלו היו מוכנים לשלם לו 250 לירות תמורת ספר גמור .
ספרא: קודם כל ניסיתי לכתוב אותו לבדי . וכתבתי כמה עמודים ראשונים מהסיפור אבל הצלחתי לגמור רק את ההקדמה.

 ספרא כתב לדבריו רק 15-20 עמודים שהם למעשה רק ההקדמה לספר ואולי גם הסיום .
בשלב מסויים התברר שהחומר הזה לא מצא חן בעיני הלפרין שדרש משהו אחר מלא יותר אקשן וסקס ולחץ על ספרא לספק משהו שונה . וכתוצאה ספרא שוויתר על הרעיון לכתוב את הספר בעצמו החל לחפש מישהו שיכתוב את הספר עבורו . הוא פנה לאדם בשם ג'סי שמאוחר יותר עבר לצרפת ואף עשה סרט על האסטרולוג נוסטדראמוס . ג'סי זה פנה לבחור ובחורה מאונ' בר אילן  שכתבו את הספר.
לטענת ספרא הוא לא ידע עליהם דבר כולל את שמותיהם מעבר לפרטים אלה שסיפק לו ג'סי .והוא  אף לא קרא את כתב היד שלהם.
ספרא : הסטודנט והסטודנטית כתבו לי את כל הספר פרט להקדמה ולסיום .כל אחד מהם קיבל 50 לירות בעוד אני עצמי קיבלתי רק 50 לירות על החשבון .אבל המשטרה החרימה את הספר ואני לא קיבלתי את יתרת הכסף שהובטחה לי . למעשה נדפקתי קשות בגלל כל העסק.
אז לא אתה כתבת את הספר ?
ספרא :וודאי שלא.לא הייתי אחראי לספר שיצא לאור.אפילו לא קראתי אותו !אני העדתי על כך במשפט שהיה על הספר .
א.א.: מר ספרא הספר פורסם לפני יותר מ- 40 שנה .הפרשה הזאת מתה ונקברה לפני עשרות שנים .אם אתה כתבת את הספר כולו אחרי הכל אין שום סיבה לא לחשוף את זה עכשיו .
ספרא :אני חוזר ואומר לא אני כתבתי את הספר ההוא .נכון שיזמתי אותו אני מאשר את זה. אבל לא כתבתי אותו. לא את מה שיצא לאור בשם הזה . אין לי סיבה לשקר אחרי יותר מ40 שנה .

. אם זאת ספרא אישר שהמו"ל יצחק גוטמן ( הלפרין נפטר כנראה בשלב מוקדם מאוד בזמן המשפט, ראו על כך עוד בהמשך ) שהזמין אותו כעד שיאשר שהוא זה שכתב את הספר הופתע מעדותו שכן האמין באמת ובתמים שספרא הוא הכותב של הספר.
יש לציין שדבריו של ספרא בעת שהתראיין אצלי  תואמים פחות או יותר את מה שאמר בראשית שנות השישים בראיון ל"עולם הזה" .

הסופרת

מי שמצפה לראות לפניו ביטניקית זועמת ,שמעשנת סיגריות ללא פילטר וזורקת אמיתות לחלל שכל העולם לא שווה כלום ועל כן אכול ושתה כי מחר נמות יתאכזב. צפרירה היא נערה נמוכת קומה בעלת שער שחור פרוע ,עיניים בוהות מאחורי משקפי שמש אופטיים .
תצחקו היא אפילו ביישנית ..קשה לתאר שנערה זו שסבלה כנראה מילדות טובה מדי תשתתף בכתיבת ספר פורנוגראפי וליתר דיוק הנביחה מקפיאת הדם שנקראת "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ". אף שהיא מודה שהיא כתבה שם כמה תיאורי מין סדיסטיים חביבים היא אומרת שסילפו לה את כתב היד .
"אני אוהבת לכתוב כל דבר " היא אומרת בדיבורה האיטי " " כל עוד זה לא מתנגד עם העולם הנפשי שלי . היציעו לי לכתוב את זה בתשלום גבוה של  מאה לירות  .הכסף לא באמת חשוב לי .מי שמכיר אותי יודע שזאת תכונה שלי שאני שונאת כסף .אבל באותו זמן הייתי זקוקה לזה . יוסי ספרא הבחור שהוציא את הספר תיאר לי פגישה עם האישה הזאת שגרמני עינה אותה. כתבתי את זה בדרכי שלי ,התיאורים באים מהדמיון שלי ,אני לא חושבת שהדמיון שלי חולני ".
סילבי קשת "לבדה במיטה :ראיון עם צפרירה לוין "ידיעות אחרונות 2.3.1962. ע'
בכתבה של "העולם הזה" מ1962 על הפרשה הופיעה עדות שונה של בחורה בשם צפרירה לוין סטודנטית לספרות ולפילוסופיה באונ' תל אביב ומדריכת נוער וגם בליינית בשעות הפנאי .
צפרירה :יוסי ספרא ידע שאני כותבת ויום אחד כשפגש אותי היציע לי כתוב עבורו ספר כיס .הוא סיפר לי את התוכן לפיו אישה צרפתיה מרגיזה קולונל גרמני והוא נשבע להפוך אותה לכלבתו הפרטית .הוא ביקש ממני לכתוב רק את כל מה שקורה לה בזמן שהיא בביתו של הקולונל .הוא הבטיל לי תמורת הסיפור מאה לירות .הייתי מוכנה כי הייתי זקוקה מאוד לכסף .הוא טען אחר כך שמה שכתבתי אינו מתאים עבורו .אני אמנם כתבתי על אישה ועל כל המקרים הסדיסטיים שקורים לה בביתו של קולונל אבל לא כתבתי ספר פורנוגראפי .אצלי בסיפור היא בחורה צעירה ולא אישה מבוגרת והיא מתאהבת בבנו של הקולונל שמציל אותה ונהרג תוך כדי כך ".

עדות דומה אם כי קצרה יותר הופיעה בראיון של צפרירה לוין עם סלבי קשת בעיתון "ידיעות אחרונות " ב-3.2.62 . שם אמרה לוין שהיא חיברה את הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " אך הוא עבר שינויים רבים לפני הפירסום.
עדותה של לוין אושרה בידי מכתב שפורסם ב"עולם הזה " כעבור כמה שבועות בידי אחת אסתר אלקין ( מיכתב שלווה שוב בתמונה אחרת של לוין )אלקין כתבה במכתב

( מקריאת המכתב אי אפשר שלא לתמוה אם לא צפרירה לוין עצמה עומדת בדרך זאת או אחרת מאחורי מכתב זה בדומה למקובל היום אצל סופרים שמתחזים בשמות שונים ברשת ) .
צפרירה לוין היום מכחישה כל קשר שהוא לספר אם כי היא מודה שבעיתונות אז התפרסמו כתבות שלפיהן היא הייתה המחברת, ואישרה את הראיון בנושא עם סילבי קשת. אך מכחישה היום שהיא אמרה לה שהיא כתבה את "הייתי כלבתו " ( כפי שמופיע בראיון)
צפרירה :  אני הייתי אז  ילדה תמימה מבית טוב .שהסתובבה בחוגי בוהמה .האבא שלי היה סופר ואיש חינוך.
( אביה של צפרירה המורה הסופר והמחזאי חנוך לוין כתב מחזות שונים על נושאי תנ"ך כמו "צילו של מלך " תחת השם ל.חנוך על המלך שאול וגם ספר הוראה לדקדוק ולשון ספר על הנשיא ויצמן וספרים אחרים מסוג זה.א.א.  ) .
מה בדיוק כתבת שם ? איזה חומר נתת לספרא?
צפרירה : יתכן שנתתי עמוד אחד או שניים בנושא ליוסי ספרא אולי יותר אבל זה בכלל בכלל היה משהו שונה לחלוטין, לדעתי זה סיפור קצר שהופיע מאז בקובץ סיפורים קצרים שלי .
(צפרירה לוין פירסמה באותה התקופה שני קבצי סיפורים "לבדי במיטה " ו"מעגל הקסם ( הוצאת נתיב ,1964)
צפרירה : תבין לא היה לי אז שום ידע מספיק לכתוב על מלחמת העולם השנייה והשואה ובוודאי ובודאי לא סיפור נורא כל כך . אני בכלל לא העליתי על דעתי את הדברים שמתוארים שם . אני הייתי ילדה. איך הייתי יכולה להעלות על דעתי את כל מעשי הסדיזם הנוראיים האלה שמופיעים שם?
מה אמרו ההורים שלך על כל הפרשה ?
צפרירה : הם היו מזועזעים. שניהם היו מורים . … הורי איימו במשפט על כל מי שיטען בעיתון שאני המחברת. סילבי קשת ראיינה אותי אז בעיתון וכתבה שאני המחברת .והם איימו עליה בתביעה.
אבי היה מחנך מכובד מאוד ופתאום שמאשימים את הבת שלו במשהו כזה .. תדע ששנים מאוחר יותר הוא לקח לעצמו שם עט "ל.חנוך " רק כדי שלא יתבלבלו בינו ובין חנוך לוין האחר שהוא הזדעזע מהמחזות שלו .
את היכרת את חנוך לוין האחר ?
צפרירה :"היכרתי " זאת בכלל לא המילה ,היינו ידידים בלב ובנפש לאורך כל חייו,היינו כמו אח ואחות .
חנוך לוין הצעיר  נטל חלק ביחד איתך בכתיבת "הייתי כלבתו" ?
צפרירה: לא ! לא היה לו שום קשר לזה.
איזה תגובות היו לידיעות שאת קשורה לספר?
צפרירה :באו מהמשטרה ועברתי חקירה של כמה שעות בידי ציפי ארבל עד שהבינו שבאמת אין לי קשר לעניין .
כתוצאה מהסיפור הזה הייתי צריכה לברוח מתל אביב.אנשים היו מתקשרים אלי באמצע הלילה נובחים כמו כלבים ומנתקים . אבל מעז יצא מתוק במקום שנסעתי אליו פגשתי את האיש שהפך להיות בעלי .
צפרירה חלפו יותר 40 מ- שנה מאז אותה פרשה . עכשיו הזמן לחשוף את האמת . האם את יכולה לאשר היום שכתבת איזו שהיא גירסה של "הייתי כלבתו" ? משהו שאולי עבר שינויים בעריכה בהוצאה ?
צפרירה : לא לא לא ! לא היה לי שום קשר לספר הזה. בשום דבר. הוא רק גרם לי נזקים איומים .
א.א. :
מה שאת אומרת היום עומד בסתירה למה שפורסם אז בראיונות שבהם אמרת שכתבת חומר שהיה רלבנטי לסיפור על הצרפתייה שמתמודדת עם קצין גרמני אנס. אולי כתבת את הספר כמרד כנגד אביך המורה והסופר המכובד ?
צפרירה : לא!  אני אומרת לך כתבתי רק איזה סיפור קצר שבסוף פורסם בקובץ סיפורים שלי .לא היה לו שום קשר למה שהופיע שם .
.את בכלל קראת את המהדורה המודפסת ?
צפרירה :התחלתי לקרוא אבל מצאתי שהיא משעממת מאוד .

( הערה : לא מן הנמנע שהמהדורה שאותה קראה צפרירה כלל לא הייתה של "הייתי כלבתו" אלא של הזיוף "כלבתו של שולץ" שהוא אכן ספר משעמם למדי ) .
יוסי ספרא אישר בפני שבחורה בשם צפרירה נתנה לו כתב יד בנושא שלא מצא חן בעיניו לדבריו לא זה היה כתב היד שנשלח לבסוף להוצאה. העדות שלו תואמת באופן מוחלט את העדות של אסתר אלקין למעלה.
בכל מקרה הראיונות שפורסמו ב"העולם הזה " וב"ידיעות " מראים מעבר לכל ספק' שבשלב מסוים צפרירה עצמה טענה בפני חברים ומקורבים שהספר שפורסם היה מבוסס על כתב יד שלה .
בתוספת לעדויות אלה יש עדות של אדם בשם אבי הבר היום מורה ב"אנקורי" , לדברי מקורות באינטרנט הוא בעלה של האישה שהיא המנהלת או הבעלים של "אנקורי ". .
את שמו של אבי הבר קיבלתי באינטרנט מאדם בעל שם בדוי שטען שהבר הוא המחבר של הספר ( כנראה תלמיד של הבר ) . בשיחה טלפונית עם הבר הוא אישר שאכן היזכיר את הספר פעם או פעמים באחת הכיתות שלו . הוא טוען שלא הוא כתב את הספר הוא רק עזר עזרה טכנית בכתיבה ובהפצה לבחורה שהכיר בשם צפרירה לוין. לדבריו הספר כפי שפורסם היה שונה מכתב היד של צפרירה לוין שאותו קרא ושלא היה "סדיסטי " כל כך וכנראה שונה בידי ההוצאה.
צפרירה לוין היום אינה מכירה ואינה זוכרת אף אחד בשם אבי הבר ואינה יודעת על מה הוא מדבר.
ציפי ארבל ( אשת חברה ידועה מאוד וזוגתו של עיתונאי התרבות עמנואל בר קדמא היום היא בעלת גלריה בתל אביב ) :
אני זוכרת אך הפרשה במעומעם מאוד. אני לא זוכרת פרטים ספציפיים ממש על החקירה.או אפילו מי נתן לי את ההוראה לבצע אותה .אולי עמוס אריכא שהיה אז בכיר במשטרה ?
אני הייתי אז בחוגי הבוהמה ועבדתי גם בשביל המשטרה והם השתמשו בי כדי לתשאל אנשים מהבוהמה שהיו מעורבים בפרשיות שונות . אני זוכרת שחקרתי בעניין במשך כמה שעות את צפרירה לוין שהייתה בחורה צעירה ויפה מאוד ובאמת היה קשה להאמין שבחורה צעירה ועדינה ומקסימה כזאת מבית טוב הייתה אחראית לספר כל כך מפלצתי .אני וזכרת גם את ספרא , מחוגי הבוהמה שבהם הסתובבנו שנינו. זה היה טיפוס לא נעים . הוא נראה כטיפוס שבהחלט היה יכול לכתוב את הספר הזה .

 

 גבריאל מוקד

 

 

 

 

 
 
 

 

 

גבריאל מוקד הצעיר

חוקר הספרות  פרופסור גבריאל מוקד זוכר גם הוא את הפרשה מזווית אחרת .

 

היכרת את צפרירה לוין ?

גבריאל מוקד :בהחלט . צפי לוין הייתה חלק מהחוג שלי בקפה כסית ומקורבת גם למקסים גילן .היינו נפגשים לעיתים קרובות .

אני זוכר שהיא וספרא היו קשורים יחד להוצאת סטלגים, אבל אני לא יכול לתת לך פרטים מדוייקים בעניין,הם מעולם לא התייעצו איתי בנושא הזה.
הייתי יכול בעבר לספר לך הרבה יותר על הפרשה ועל המשפט שדווקא ידעתי עליהם הרבה. אבל מאז חלפו 45 שנה והזיכרון של האירועים היטשטש מאז.

היריב

"או, לא! אמרה במהירות. " את טועה אם את חושבת שאהרוג אותך. הייתי עושה זאת בשמחה רבה, אך הבטחתי לקולונל הקטן שלי לשמור עליך. אך את יודעת מה אעשה לך? אני אקצץ ממך איברים איברים ואתלה אותם כאן מסביב למזכרת. יד ימין, אחר כך יד שמאל, אחר כך רגל , ואם יהיה צורך גם את רגלך השניה! לכן מוטב שתיזהרי ותתנהגי יפה! וזכרי: כבר עשיתי דברים כאלה אצלי במחנה במו ידי, ולא פעם אחת קצצתי את אברו של אחד השבויים שלי ותחבתי אותו לפיו עד שיצאה נשמתו !"
( "היייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" מאת "מוניק קורנו")

המוציא לאור המתחרה של "עשת " , עזרא נרקיס  האיש שהחל לפרסם "סטלגים " בישראל עם רבי מכר כמו "סטלג 13"  , פירסם לאחר הוצאת "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" ספר בשם "כלבתו של שולץ " מאת "מוניק דה לה טור" (באמת מירון אוריאל ,סופרו הקבוע של נרקיס ) . העטיפה של ספר זה הייתה העטיפה של הספר המקורי אך הטקסט היה שונה לחלוטין . לאחר מכן פירסם נרקיס ספר שונה נוסף בשם "פראולין שולץ " שוב עם אותה העטיפה ועם אותו מחבר ,אוריאל בכך גרם נרקיס לבלבול שנמשך עד היום לגבי הספר . .
נרקיס: יום אחד הופיע הבחור הצעיר הזה גוטמן שהתחיל להוציא איזה ירחון בשם "טרקלין ". והיה בחור רציני. והוא התפתה ברגע שראה את הבולמוס של הספרות הפורנוגרפית שיצאה, ונכנס לזה. ואז התעורר בחור שכתב בשבילי מספר ספרים, בחור בשם פרץ הלפרין . הוא היה טיפוס שחצן. והוא החליט "אתה מוציא את הסטלג עם פורנוגרפיה ברמה מסוימת, אני אעלה עליך עשרת מונים" והלך והוציא ספר שאני עד היום לא קראתי אותו. אבל כפי שמספרים לי הוא היה חסר טעם, עבר את הגבול מבחינת פורנוגרפיה. ממש זה היה משהו מעבר לנורמליות –

 הספר הזה. הוא נקרא "הייתי כלבתו הפרטית של שולץ" משהו כזה, הוא זכה להיות בחנויות 3-4 ימים,  וכבר עשה רעש מדהים, אולי  פי 10 מ"סטלג 13" הספר שלנו שהמציא את כל הז'אנר הזה . אולי יותר.

.למה ?
נרקיס : בגלל הלכלוך שהיה בו, היתה בו טינופת כזאת שאפילו היום בשנות האלפיים במאה העשרים ואחת עדיין זה היה נחשב לפורנוגרפיה קיצונית במיוחד. והוא הוחרם באמצעות צו שופט .


איך נוצר הספר שלך "כלבתו של שולץ " ?
נרקיס : משרדי היה אז בדרך פ"ת 1 כיכר המושבות בת"א. ליד הדואר המרכזי, ושם היה קיוסק ענק של אליעזר לוי שהיינו ידידים טובים. יום אחד ב1962 הוא הרים אלי טלפון ואמר לי "עזרא, תשמע קורה כאן דבר מדהים הגיעו לכאן שוטרים ומחרימים את הספר המוזר הזה "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " לפי צו. עוד לא היה דבר כזה" .
ואז החוש העסקי שלי זינק מיד. הבנתי מההחרמה הזאת אפשר לעשות כסף טוב .

 

 

 

 

 

 

 
 
 

 

 

מירון אוריאל מחבר הזיוף "כלבתו של שולץ".

תוך 10 דקות סוכם עם חבר מסוים אם תרצה אגיד לך מי זה, זה מירון אוריאל, וביקשתי ממנו לכתוב ספר שכותרתו תהיה "כלבתו של שולץ" ושהכלבה תהיה באמת כלבה ולא נערה שניצלו אותה ככלבה וליקקה צואה, וליקקה כל מיני קרציות, אני יודע… כל הדברים מפחידים שהתפרסמו בספר ההוא. והוריתי לו שהמעמד האירוטי ביותר שיהיה בספר – נשיקה על הלחי ותו לא. כך שזה היה ספר הרפתקאות טהור ונקי, ללא פורנוגרפיה בכלל, ללא מיניות בכלל, כלום, ועל גלי הרעש שעשה הספר המוחרם מכרתי אם אני לא טועה שלוש מהדורות. היה כאן  תרגיל מבריק בשיווק  שאני זוקף אותו לזכותי .

תוך שבוע עד עשרה ימים  מהרגע שהוחלט לכתוב אותו,הספר היה בשוק,  זאת  הייתה מהירות שיא שקשה מאוד לעשות אותה גם היום בעיתונות. היום לוקח להם לפחות יומיים שלושה לכתוב איזה מאמר יסודי כבד. הספר הזה "כלבתו של שולץ " הכתיבה שלו נגמרה תוך יומיים יומיים וחצי והוא רץ לדפוס בחלקים. לא חיכינו שהספר יהיה גמור בכתיבה, כששלחתי את הספר לדפוס. את העריכה עשינו על גבי היריעות של ההגהות, השתדלנו כמה שאפשר לתקן פחות. אז בתקופה שלפני המחשב עבור תיקון של טעות קטנה היה צריך לכתוב את השורה מחדש ולהוציא יציקה תופרת וכדו', היה סיפור די מסובך. ובאמת תוך שבוע עד עשרה ימים הספר יצא לשוק וזכה להצלחה גדולה.זה אולי סוג של שיא גם עבורי בהוצאה.

 

 

 

 

 

הצד האחורי של "כלבתו של שולץ".

אם נרצה לאמיתו של דבר המדובר במשהו שהיה במידה רבה בדיחה פרטית של המחבר והמו"ל על חשבונם של המתחרים בהוצאת עשת ועל חשבון המשטרה בתי המשפט והקהל מצד שני . במידה רבה ניתן להשוות אותו לספרי הפרודיה שמופיעים על ספרים מצליחים במיוחד כמו שר הטבעות "הארי פוטר" וצופן דה וינצ'י " שבהם העלילה מופיעה בצורה נלעגת ומעוותת . גם לעגו על היריבים ועל ספרם וגם עשו כסף טוב על חשבונם.שהרי בזמן שאי אפשר היה לרכוש עותק של "הייתי כלבתו .." שכולם נתפסו בידי המשטרה " הרי "כלבתו של שולץ " שנגדו למשטרה לא היה שום דבר נמכר כמו לחמניות טריות בהנחה השגויה שהמדובר בספר הידוע לשימצה .

 

הצד האחורי של "פראולין שולץ".

נרקיס היה מרוצה כל כך מההצלחה שהוא מיהר והוציא לאור עוד ספר "זיוף" בשם "פראולין שולץ " שוב עם אותה עטיפה מפורסמת ושוב פרי עטו של מירון אוריאל . וכמו הקודם לא היה כאן ספר סקס אלא ספר ריגול בגרמניה הנאצית .אלפי האנשים שמיהרו לרכוש אותו בהנחה שהמדובר בספר הידוע לשמצה שאותו היה בלתי ניתן להשיג , שוב נפלו בפח .
אלא שהמתחרים בהוצאת "עשת " לא התלהבו בלשון המעטה מהכסף הטוב שעשה נרקיס על חשבונם בזמן שהם מצאו את עצמם מועמדים לדין .

נרקיס :

יום אחד התפרץ אלי הלפרין למשרד והתחיל לצעוק ולקלל אותי בגלל "כלבתו של שולץ " .הוא דרש מימני להפסיק את הפירסום מידיית ולשלם לו פיצויים .
אמרתי לו "פרץ תסתלק מכאן מייד ".האיש התחיל לנבל את פיו ולאיים .ורק בקושי רב הוצאתי אותו לבסוף מהמשרד. הוא יצא אחוז זעם . אישתי שעברה שם ראתה אותו והטילה עליו מילת קללה .ואתה יודע למה אני זוכר את זה?
למה ?
כי ימים מועטים לאחר מכן הלפרין חלה במחלת הסרטן ומת בתוך שבועות ביסורים קשים ביותר . לפעמים אני שואל את עצמי אם זה קשור לקללה שאישתי הטילה עליו .

 

 

 

 

 

 
 
 

 

 

 

קוריוז

בסרט "אסקימו לימון " של בועז דוידזון יש קטע שבו מופיע יפתח קצור שוכב באמבטיה כשהוא קורא ב"כלבתו של שולץ " כנראה על מנת להתגרות .
אבל להורים אין סיבה מיוחדת לחשוש  הספר שבו הוא קורא ,הוא הספר המזויף , שאין בו כמעט קטעי מין .המפיקים פשוט לא הצליחו לשים את ידם על "הייתי כלבתו "המקורי וכך כנראה גם דמותו של יפתח קצור בסרט.

המשפט.

יצחק גוטמן.

"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " כולל תיאורי מלחמה שנועדו לחנך את הדור הצעיר לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק הנאצי.

המדובר בספר חינוכי ממדרגה ראשונה ".
( יצחק גוטמן המו"ל של "הייתי כלבתו"  בהצהרה בפני בית המשפט )

זמן קצר לאחר פירסומם של שני ספרים בהוצאת "עשת " "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ו"הנה בא הקברן המתוק " מאת "מייק באדן ( אלי קידר ) הוצא כנגדם צו החרמה בידי שופט השלום יוסף בן חנוך . הספרים הוחרמו בידי המשטרה בסריקה שנערכה בחנויות ספרים זולים שונים..וכנגד המול"ים והמפיצים שלהם הוגשה תביעה משפטית .
זה היה נוכח גל הספרות הפורנוגרפית שפקד אז את המדינה , נגד ספרים מעין אלה היו רק משפט אחד או שניים קודם לכן ( נגד ספרים פורנוגרפיים רגילים , לא "סטלגים") והפעם החליטו המשטרה והפרקליטות להעלות את הבעיה בכללותה בפני בית המשפט ולבקשו לקבוע בבירור "מהי פורנוגרפיה ". שני הספרים האלה "נבחרו " להיות מקרה המבחן לבית המשפט בסוגיה זאת . ארבעת הנאשמים שהועמדו לפני בית המשפט היו המו"ל יצחק גוטמן ( הלפרין נפטר זמן קצר קודם לכן) , המפיץ נתן לוטן , המדפיס פנחס דגן והמחבר אלי קידר. הם הואשמו לפי סעיף 179 של החוק הפלילי בפירסום כתיבה הדפסה והפצה של דברי תועבה העשויים לגרום להשחתת המוסר . לאחר שהוברר שדגן הובא בטעות מאחר שהיה רק המסדר של הספר "הייתי כלבתו " ולא המדפיס שלו נשארו הגיבורים העיקריים של המשפט ,גוטמן , לוטן ואלי קידר .
המחבר המיסתורי של "הייתי כלבתו " נשאר לכאורה בלתי ידוע שכן גם המו"ל יצחק גוטמן לא ידע מי הוא .
השופט שניהל את המשפט ( שהחל ביוני 1962 והסתיים בפברואר 1963, המשפט הארוך ביותר מסוג זה ) היה שופט בית משפט השלום בתל אביב. שלמה רוזנפלד. נציגת הפרקליטות והתובעת הייתה דבורה גרינפלד –שקד . את הסניגוריה ייצגו עורכי דין אריה מרינסקי ואברהם לין .
. על השופט רוזנפלד היה להכריע במשפט זה בפסק דין תקדימי שיקבע לראשונה בבית משפט ישראלי מהו הקו המפריד בין ספרות נועזת המשקפת את המציאות ובין פורנוגרפיה פשוטה. נשלחו הזמנות רבות לפרופסורים ופדגוגים שונים שהופיעו כעדים בבית המשפט . הצדדים גם הודיעו כי הם מבקשים מהשופט לחרוץ לא רק את אשמתם של ארבעת הנאשמים אלא גם את גורלם של עשרות הספרים מסוג זה של "אירוטיקה קשה " שהגדרתם הייתה שנוייה במחלוקת בהיעדר פסק דין מחייב . מובן שגם המולים השונים של ספרים אלה חיכו בקוצר רוח להחלטת השופט בעניין ובנתיים העותקים המועטים של הספרים הנ"ל שנותרו בדוכנים לאחר ההחרמה מתחת לשולחן רחוק מעיני נציגי החוק מחירם קפץ מ-1.20 לירות ל3.50 לירות לעותק ….
בנוסף להחלטה העקרונית על מהי פורנוגרפיה תועבה וניבול פה בספרות ומהי "ספרות המתארת את המציאות "ומה עשוי לשפר את רמת המוסר ומה עשוי להשחית את המוסר השופט היה צריך לתת את דעתו לגבי בעייה נוספת הטעיית הקהל שכן אלי קידר היציג את עצמו כ"מיק באדן " בעוד שמחבר/ת/י "הייתי כלבתו " הבלתי ידוע/ה/ים היציג/ה/ו את עצמו/ה/ם כ"מוניק קורנו ".

יוסף ספרא הוכר בידי המשטרה ובית המשפט כמי שלא היה אחראי לגירסה הסופית של "הייתי כלבתו " וכך גם צפרירה לוין לאחר החקירה המשטרתית של ציפי ארבל .
במהלך המשפט העקרוני שדמה יותר לדיון ספרותי מאשר למשפט רגיל עדי ההגנה העיקריים היו סופרים ידועים כמו בוקאצ'ו ,זולה פושקין לרמונטוב ,ביירון , לורנס וסופרים גדולים אחרים. במשך 15 הישיבות של המשפט הוזכרו שני הספרונים בנשימה אחת בידי הסניגוריה עם יצירות קלאסיות כמו "מאהבה של לידי צ'טרלי " , דקאמרון ,ננה ,דון ז'ואן , ועוד. מטרת הסניגורים מרינסקי ולין הייתה להוכיח כי תיאורי המין הנועזים ביותר אינם יכולים לשמש כבסיס לקביעה כי החומר אסור לקריאה במובנו של החוק הפלילי. בסיכומיו לפני השופט טען הסניגור כי על השופט לראות את הספרים לא כמבקר ספרותי ולא כנציג משרד החינוך ולא בהתחשב עם טעמו האישי אלא לקבוע מה מבחינת החוק מהווה חומר סכנה למוסר הקורא.
גבריאל מוקד : אני זוכר שבזמן המשפט היו לי ולמקסים גילן דיונים ארוכים עם ספרא על הנושא.  היו לנו חששות רציניים שגם הסיפור ההומוסקסואלי של ספרא ב"עכשיו" יהפך לפריט במשפט שהיה משפט צנזורה תקדימי וראשון מסוגו . זכור לי שגילן ויוסף מונדי היו מעורבים מאוד במשפט ובשאלות חופש הביטוי שהוא עורר .
אני זוכר שביקשו מימני שאעיד אם יהיה צורך בכך שהסיפור פורסם לא בגלל הנושא ההומוסקסואלי אלא בגלל רמתו האמנותית . כפי שאכן היה במציאות.
המשפט הזה בהחלט עורר חששות עמוקים בחוגים שלנו . גילן ומונדי  ומקורביהם הושפעו אז מאוד מסופרים צרפתיים  כמו  ז'ורז' בטאי שעסק גם בנושאי פורנוגרפיה  והמשפט הזה נראה כמכוון ישירות נגדם וכאיום על חופש הביטוי בארץ . היו חששות שגם "עכשיו " יפגע מגלי ההדף של המשפט.

 

 

המו"ל גוטמן הופיע ללא סניגור וטען כי שני הספרים אינם כוללים אלא "תיאורי מלחמה שנועדו לחנך את הדור הצעיר לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק הנאצי". לטענתו היו אלה ספרים חינוכיים ממדרגה ראשונה. ( גוטמן אגב היה ניצול שואה בעצמו )
חלקה של התובעת גרינפלד שקד היה קשה במיוחד: היה עליה להשמיע בפני השופט קטעים נועזים במיוחד מ"הייתי כלבתו " ו"הקברן " אך הסניגור שנטה פחות להסמיק ממנה נאלץ לעשות זאת במקומה.

 

 

 

 
 
 

 

 

 

באשר לשאלה העקרונית "מהו חומר תועבה" , קרא השופט את שני הספרים "כדי להיווכח אם אמנם מכילים הם חומר תועבה " .
"בימינו אלה " פסק בפסק הדין הארוך והמנומק " עצם התיאורים של חיי המין של האדם וכל הכרוך בכך אין בהם כשלעצמם להוות עבירה כשם שאין לאסור הפצת ספר רק משום שהוא עלול לעורר מחשבות בלתי טהורות בלב הצעירים או אנשים רגישים ובלתי אחראיים. אך חומר מגרה או מתועב העשוי להשחית את המידות כי אז המו"ל חייב והספר דינו להיות מוחרם . אך אם הספר מיועד למבוגרים המסוגלים להבחין בין טוב ורע ולעמוד כנגדו –מותר להפיצו".
החלטת השופט לאחר שמונה חודשי משפט מפורטים ומייגעים של המשפט שלא היה כמוהו עד כה בישראל ( וגם לא מאז ) הייתה לזכות את אלי קידר מחבר "הנה בא הקברן המתוק " שכן נקבע שספר זה אינו מכיל חומר תועבה למרות שמצא בו "תיאורי הווי אירוטי וגילויים של הטבע המיני " . אך הללו לא היוו לדעת השופט חומר תועבה במובן החוק שכן היו שלובים בסיפור המעשה. עם זאת השופט העיר בהקשר לספר זה כי אין זה מתפקידו לקבוע אם ראוי הספר לקריאה ואין זה גם מתפקידו לכתוב ביקורת על ערכו הספרותי .

שונה מאוד הייתה החלטתו של השופט לגבי "הייתי כלבתו" . בפסק דינו קבע השופט שספר זה הוא "מלא וגדוש בניבול פה…מלא וגדוש תיאורים מתועבים שאינם אלא ניבול לשם ניבול ,דברי תיעוב ללא כל תשלובת אחרת ". את "הייתי כלבתו " הגדיר השופט כחומר תועבה במובן החוק.
השופט רוזנפלד קבע ש"הייתי כלבתו " יגנז וכל הטפסים שהוחרמו בידי המשטרה יושמדו . המו"ל יצחק גוטמן נידון לתשלום קנס בסך 250 לירות ולמתן ערבות של 1000 לירות לשנתיים שהוא ימנע מלהפיץ חומר תועבה. המפיץ נתן לוטן נקנס ב-100 לירות וזאת מאחר שלפי קביעת השופט היה עליו לקרוא את החומר לפני שהפיץ אותו ,
הסניגור מרינסקי ערער על כך בטענה שתקדים מעין זה עלול לפגוע במקצוע המפיץ ( לא ידוע לי מה הייתה התוצאה של הערעור) . דגן שנמצא שלא היה קשור לעניין שכן היה הסדר ולא המדפיס וקידר זוכו . התובע אמנם ביקש להטיל על הנאשמים קנסות גבוהים כדי להרתיע אחרים שכן לדבריו השוק היה מוצף בחומר מעין זה אולם השופט הסתפק בהטלת הקנסות . הוא אמנם ציין שבאנגליה הוטלו עונשי מאסר על עבירות כאלה אך בארץ קטן מספר המשפטים בעניין וטרם התגבשה אחידותו של העונש שיש להטיל במקרים כאלו .

זהות המחבר האמיתי של "הייתי כלבתו " נשארה בגדר תעלומה וכך אי אפשר היה להרשיעו כפי שהיה קורה אם היו מגלים את זהותו .

החשוד העיקרי.

הנה בא הקברן המתוק

באותה הכתבה של "העולם הזה " שבה רואיינו ספרא ולוין, הוזכר ספר אחר שהוחרם בו זמנית בידי הצנזורה גם הוא בהוצאת "עשת " בשם "הנה בא הקברן המתוק" מאת סופר בשם אלי קידר שחתם בשם "מיק באדן"."הנה בא הקברן המתוק" היה ספר שהתבסס במידה רבה על חוויות אמיתיות של קידר בגרמניה שלאחר המלחמה וכלל קטעים של גילוי עריות שבגללם צונזר .אך לאחר מכן הספר יצא לאור שוב במהדורה שנייה שהתהדרה בעצם פרשת הצנזורה .

סטאלג 13

קידר הנ"ל הוא שיצר את הז'אנר המפורסם של הסטלאגים וכתב את הסטלאג הראשון "סטלאג 13" ועוד רבים אחרים.
היום קידר מאשר שהיה קשור להוצאת "עשת" . הוא טען בראיון איתי לפני כמה שנים  שהמחבר של "הייתי כלבתו " היה יוסי ספרא. הוא מכחיש כל קשר בעצמו ל"הייתי כלבתו".
לדברי סופר סטלגים אחר מאותה התקופה   שכתב אז תחת השם "נח מן"  והיום הוא עורך דין  שהכיר את אלי קידר בחוגי הסופרים של אותה התקופה היה מקובל כמובן מאליו לחשוב שאלי קידר הוא המחבר של "הייתי כלבתו ".
"נח מן" :: אני עורך דין ואני וזה לא דבר שאוכל להצהיר עליו בשבועה כבית משפט .אבל אני יכול להגיד לך שבחוגי הסופרים של ספרי הכיס בשנות השישים זה היה מקובל כמובן מאליו שקידר כתב את הספר הזה.
קידר אישר את זה ישירות ?
"נח מן " :

בהחלט לא. אבל גם מעולם לא הכחיש במפורש .זה היה בין הדברים שהיו מובנים מאליהם . שאלי קידר אחראי לספר הזה כמו שהיה אחראי לכל כך הרבה ספרים אחרים .

 

אלי :צפרירה לוין האם את מכירה מישהו שאולי ידע את זהותו של המחבר האמיתי של הספר ?
צפרירה : לך תשאל את אלי קידר הוא ידע  להגיד לך .
וסירבה לפרט מעבר לכך.
בדיעבד  היא טענה שהיא לא זוכרת שום דבר על קידר.

 

 

 

 
 
 

 

 

 

השערתי :

עד שלא יתגלו עובדות נוספות זאת השערתי לגבי מחברי הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " :
כתב היד המקורי היה פרי עטם של כמה אנשים . כמה עמודים היו של יוסף ספרא היוזם . השאר היה "תוצר" של אנשים אחרים או הסטודנטים המיסתוריים האלה מבר אילן או של צפרירה לוין ואבי הבר או של שותף מסתורי אחר של צפרירה לוין ( חנוך לוין הצעיר ?) .
ספרא הרי לא ידע כלל את זהותם של הסטודנטים הנ"ל כך שיתכן שהמדובר כל הזמן בלוין ובשותף כל שהוא. .
בכל אופן נראה שכתב היד שהיגיע להוצאה ( ככל הנראה של ספרא ואולי עם תוספות של לוין ששמו דגש על נקודת המבט הנשית של הגיבורה ) לא היה זה שפורסם לבסוף עם כל הקטעים הסדיסטיים והאירוטיים המפורסמים לשמצה .
הבא וניזכר שגם כאשר אישרו ספרא וצפרירה לוין בכל אחד מהראיונות עימם את העובדה שהם כתבו משהו שהיה הבסיס ל"הייתי כלבתו " הם תמיד הכחישו שמה שפורסם היה זהה למה שכתבו . הם תמיד טענו שמה שכתבו היה שונה מאוד ממה שפורסם .נראה לי שיש לקבל את גירסתם זאת .
נראה לי שהמו"ל פרץ הלפרין החליט שכתב היד שקיבל מספרא כפי שהוא אינו מתאים לצרכיו.
הוא רצה רומן "אירוטי " ו"סדיסטי " יותר בדומה לספרי הסטלאגים של המתחרה נרקיס שחוברו בידי אלי קידר תחת השם "מיק באדן " כמו "סטלג 13" ושהיו פופולאריים מאוד באותו הזמן. . לדעתי הלפרין נתן את כתב היד לסופר המקורב להוצאה כדי שיהפוך אותו לספר כזה בדיוק .
ההיגיון אומר שהסופר שבו היה בוחר כדי לבצע את השינויים היה הן מישהו שכבר היה קשור אליו והן מישהו שכבר התפרסם בכתיבת סוג כזה של ספרים.
בסביבה המיידית של הלפרין היה מישהו כזה. זה היה אלי קידר עצמו שכבר פירסם בו זמנית ספר בהוצאת "עשת " עם קטעים אירוטיים קשים ביותר לגבי התקופה .את "הנה בא הקברן המתוק" שהועמד כזכור למשפט ביחד עם "הייתי כלבתו ".

הצד האחורי של "הנה בא הקברן המתוק ".

וקידר לדעתי  אכן עשה את הנדרש והרבה מעבר לכך ..
נראה לי שלקידר בשלב זה של חייו של "פריצת טבואים" לא הייתה כל בעיה לשנות את כתב היד שקיבל, אולי, "לשיפוץ " לכיוון קיצוני ביותר שספרא ולוין לא חשבו עליו כלל.
ולא שמץ של היסוס להוסיף תיאורי התעללות מינית ואורגיות כיד הדמיון הפראית ביותר .
והתוצאה הוא יצר שערורייה שכל מי שהיה קשור אליה נכווה וספר שאיש אינו מוכן היום להודות בפה מלא בקשר אליו .
הלפרין ככל הנראה לא טרח לידע בעניין כלל את שותפו גוטמן.
גוטמן שלא היה מעורה בענייני היום יום של הוצאת "עשת " לא ידע מי היה המחבר "הייתי כלבתו ". וחשב שספרא הוא המחבר לפחות עד שזה נתן לו את גירסתו שלו לגבי העניין וייתכן מאוד שלעולם לא ידע מי היה המחבר האמיתי .
מצד שני לדעתי לא היה לאלי קידר שום אינטרס להופיע כמחבר או כמעבד של "הייתי כלבתו " שהרי זה רק יכול היה להזיק לו במשפט שבו כבר הועמד לדין על כתיבת ספר "משחית " אחד.
איזו תועלת הייתה צומחת לו אם היה מודה בכתיבת ספר "משחית " אפילו יותר ולהיות מועמד לדין גם עליו ?
יש לציין שיוסף ספרא בשיחה איתי לא חשב שקידר היה האיש "שטיפל " בספר שכן לדעתו כבר היה סופר "ידוע " אז ולא היה לו כל צורך להתעסק עם ספר כזה . אך אין זה ברור כלל וכלל עד כמה ספרא היה מיודע בהליכים הפנימיים של הוצאת "עשת".
להלן תגובתו של אלי קידר לשאלתו של ארי ליבסקר בעניין זה :
ארי: ספר לי על משפט הפורנוגרפיה שבו היית מעורב .
קידר : אני רק זוכר משהו ותאמין או לא אני גם לא זוכר הרבה . הזכרת לי שהיה משפט שבו שני ספרים נלקחו כספרי מבחן לאכיפת חוק של ספרי תועבה, ומעבר לזה אני רק זוכר שהעדתי. ושאלה אותי לגבי "הנה בא הקברן המתוק" ועניתי דברים כהווייתם. שהספר נכתב על רקע היכרות שלי עם ניצול שואה והוא ספר שהוא פרי דמיוני בלבד. חלק ממנו הוא מבוסס על עובדות כפי שהיכרתי אותם והיכרותי את גרמניה ומהסיפורים של הניצול שואה פיטר שהיה חבר שלי שנדמה לי שזה גם שמו בספר וזה מה שאמרתי במשפט. נדמה לי ששאלו אותי גם על "הייתי כלבתו של קולונל שולץ"
ארי: היו באמת שמועות שאתה כתבת את זה.
קידר : נכון היו שמועות, ואני עניתי שאין לי שום קשר ל"הייתי כלבתו של קולונל שולץ" ועניתי בהמשך שבכלל לא קראתי אותו ושאני לא יודע על מה מדברים. ומי שרוצה מוזמן לקרא את הספר ולהשוות אותו עם יתר הספרים שכתבתי ולראות שאין שום דמיון וקשר לסגנון הנוסח וכדו' לספרים שאני כתבתי.

לצערי אלי קידר סירב בתוקף להתראין לכתבה זאת ולהציג במפורש את עמדתו בנושא ובפירוט וניתק את הטלפון לאחר שהבהיר את עמדתו :
"אתה מר אשד וכל הבלשים והעיתונאים כמוך אתם הסוטים והפורנוגרפים הגרועים ביותר. ". ( ניתוק )

ארי ליבסקר במאי הסרט"סטלגים " אתה ראיינת את אלי קידר שמופיע בסרטך האם לדעתך ישנה אפשרות שאלי קידר הוא הוא הכותב הסופי של "הייתי כלבתו …"
ארי ליבסקר : מהשיחות שקיימתי עם אלי קידר במהלך התחקיר הוא בפירוש ובתוקף מכחיש כל קשר ל"הייתי כלבתו ".
האם אתה מאמין לו ?
ליבסקר: כן לדעתי הוא לא היה מסתיר את זה . איזה סיבה יש לו להכחיש את זה אחרי 45 שנה ? הוא היה נוכח במשפט כי הספר שלו " הנה בא הקברן המתוק" היה שם גם הוא .הוא סיפר לי שהוא פגש את ספרא שם והתרשם מאיך שהוא דיבר. לדעתי ספרא הוא הכותב.
למה אתה חושב שזה היה ספרא ?

משום ששמו של ספרא עלה בכל העדויות לדעתי ספרא כתב את זה עם צפרירה ופשוט ניסה להוריד מעצמו את התיק .

 

 

 

 

 

 
 
 

 

 

 

השוואה סיגנונית

מי שרוצה מוזמן לקרא את הספר ולהשוות אותו עם יתר הספרים שכתבתי ולראות שאין שום דמיון וקשר לסגנון הנוסח וכדו' לספרים שאני כתבתי.
אלי קידר בראיון עם ארי ליבסקר

ביקשתי מח. אספן הסטלגים הגדול ביותר בארץ המחזיק בידיו את כולם ( והוא דמות בולטת בסרטו של ליבסקר ) לערוך השוואה סגנונית בין "הייתי כלבתו " וספריו של מייק באדן .
א.א. האם לדעתך יש אפשרות "ש"סטלג 13" והייתי כלבתו " נכתבו בידי אותו האדם?
ח. נראה לי מתוך השוואה יסודית בין פרקים  של "סטלג 13 " של מייק באדן שיש ,אם לא זהות מוחלטת ,אז ללא ספק קרבה רבה בין סגנונם של שני המחברים .
אתה יכול לפרט?
ח. הסגנון הוא סגנון רציני כתוב בעברית כמעט ספרותית גבוהה ומלמד שהכותב כתב את דבריו מתוך מאמץ לשוני וספרותי ניכר והדברים לא נכתבו לאחר יד .לדעתי יש קרבה סגנונית גבוהה כמעט זהות בין שני המחברים בדרכי ההתבטאות בדרכי הניסוח ואפילו בדרך החשיבה. שניהם בונים סיפור באופן מדורג שמוליך את הקורא באופן שכל פרטי הסיפור מתחברים ומשתלבים ויוצרים עלילה סיפורית מושלמת. אין מילים מיותרות אין פרטים חסרי משמעות . יש כאן כוח משיכה ספרותי לא מועט .
מצד שני אם אתה משווה את זה עם הסטלגים של מירון אוריאל למשל, אתה רואה שהמדובר בסגנון שונה מאוד .
לדעתי ומתוך קריאה קפדנית של ספר זה יש סבירות של כ- 70 אחוז שהמדובר באדם שחיבר את ספרי "מיק באדן".
לדעתי ספרא ולוין כתבו את התשתית לחלק הראשון וקידר עיבד והרחיב את הסיפור מחדש וברמה גבוהה יותר .
ואני רוצה להגיד לך עוד משהו . "מייק באדן " כותב כאן טוב ויפה.  לדעתי זה הספר הטוב ביותר שלו מבחינה ספרותית . אתה חי כאן את התקופה והעלילה ואת הסיפור האנושי של האישה הזאת. זהו סיפור מאוד חזק .
אז נכון יש את כל הפרטים הסדיסטיים האלו ,אבל הם כולם חיוניים לעלילה .הוא לא מכניס אותם רק בשביל לגרות ולזעזע סתם. לכולם יש תפקיד ומשמעות בעלילה המתפתחת .
בוודאי ובוודאי אם תשווה אותו לזיוף ל"כלבתו של שולץ " שניכתב ללא כל ספק בידי מירון אוריאל שהוא פשוט ספר נחות בהשוואה.
לדעתי לא היה צריך לצנזר אותו .לדעתי זוהי יצירת ספרות אמיתית בכל סטנדרט שהוא
.

כדאי לשים לב שמכל האנשים שרואיינו לכתבה זאת שהיו כולם קשורים בדרך זאת או אחרת ל"הייתי כלבתו " ח. הוא האדם היחיד שהודה שהוא בעצם קרא את הספר המדובר ולא רק "שמע עליו " או התחיל לקרוא ולא סיים וכו' . …
בכל אופן כאמור זוהי השערה בלבד ואלי קידר מכחיש בתוקף כל קשר ל"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" .

ואכן כפי שמציין ארי ליבסקר נשאלת השאלה איזה אינטרס יש לאלי קידר  להכחיש את העניין לאחר 45 שנה .זוהי  ללא ספק נקודה חלשה במערכת הטיעונים שלי . אפשר ביחד עם זאת לתמוה איזה אינטרס היה לספרא וללוין  להכחיש כל קשר לכתיבת הספר לאחר  יותר מ-40 שנה .

ישנם השערות נוספות לגבי זהות הכותב של הספר  אבל כאמור עד שלא יחשפו עובדות חדשות קרוב לוודאי שהתעלומה לגבי הכותב המיסתורי של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונול שולץ " תישאר בעינה ..

סיכום ספרותי

בקריאה היום ( ויש לזכור שכמעט כל מי שדן אי פעם ,ב"הייתי כלבתו " לא קרא אותו ) ברור ש"הייתי כלבתו " לא היה סתם פורנוגרפיה סדיסטית .הוא היה הרבה יותר מזה . למעשה הוא הקדים את זמנו בכמה עשרות שנים טובות .
זהו אחד מספרי הסטלאגים הבודדים מאוד, ואחד הספרים הבודדים מכל סוג שהוא באותה התקופה הכתובים מנקודת מבט נשית, ודומה שהוא מבטא בחלקים מסוימים את התחושות האוטנטיות של אישה שנאנסה .
מבחינה זאת "הייתי כלבתו… " מהווה מעין "פריצת דרך " בספרות העברית כספר שהעז לעסוק לראשונה ובצורה קיצונית על נושאים של התעללות בנשים שעד אז לא העיזו לכתוב עליהם .הספר הוא מעין "התגובה הנשית" לתיאורי ההתעללות של נשים בגברים שמופיעים בסטלאגים שנכתבו בידי הגברים .

אם נרצה אפשר לראות ב"הייתי כלבתו " מעין גירסה ישראלית קיצונית של הספר הפורנוגרפי המפורסם "סיפורה של או "   שיצא לאור ב-1954 כמה שנים קודם לכן ספר שגם הוא כתוב מנקודת המבט הנשית .
אפשר לראות בגיבורת "הייתי כלבתו כ"אימן הרוחנית " של הגיבורות של סופרות פמיניסטיות מודרניות כמו עירית לינור ובמיוחד לימור נחמיאס שגם יצירותיהן מגלות גישה דומה של טיפול בבעיות גברים ונשיםתוך שימוש באמצעים קיצוניים שונים של סקס משוחרר וגם אלימות סדיסטית קיצונית במקרה של לימור  נחמיאס .

הגירסה הספרותית

מניה הסיטה את ראשה מתאבת אותו ואת נשימתו .מגע ידיו עורר בה בחילה .במאבק הבלתי שווה הזה הרגישה לפתע עוצמה שחיסנה את גופה ביכולת ההתנגדות .אך לא היה די בה כדי להתגבר על שריריו הגבריים של קארול .וקארול כבר היה נטול חושים ,פראי ,החיה שבו התפרצה מבקשת למצוא לה פורקן .
שיגעון תקף אותו והוא השכיב אותה בכוח על השטיח הרך .מניה התפתלה במאבקה עמו בכל כוחות הגוף והנפש שלה . פניו של קארול מכוסים היו זיעה ,משפתיו נזל ריר דביק ופניו פני שיכור."
( מתוך "מניה " מאת יעקב סד ) .
ב1998 36 שנה לאחר שערוריית הייתי כלבתו הופיע ספר בשם "מניה" בהוצאת ספריית הפועלים המכובדת . ספר  מאת יעקב סד ,סופר  ניצול שואה . העלילה היא סיפור התעללותו הסדיסטית והמינית של קצין גרמני פרברטי ביהודיה יפה שבה הוא "מתאהב " בזמן השואה.
עטיפת הספר היא מדהימה כשלעצמה.זוהי תמונת מגף של קצין נאצי שעוד מדגישה את האלמנטים הסקסואליים הסאדו מאזוכיסטיים הקיימים בספר בשפע .
אי אפשר שלא להשוות בין עלילת ספר זה ובין עלילת "הייתי כלבתו " שהיא זהה במדויק בקוויה הכלליים . יש כאן דמיון ז'אנרי מובהק ושימוש באותם אלמנטים עלילתיים .האם שמע מר סד ( אין טעות בשם ) על "כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " והשתמש בו כמודל ? ואולי הסיפור היה מקורי לו לחלוטין ?
מבחינה ספרותית ספר זה עם אווירתו החשוכה וסיומו הטראגי עולה לעין ערוך על "הייתי כלבתו " אבל הוא מראה שלאורך השנים גם בספרות הגבוהה המופיעה בהוצאות מכובדות כמו ספריית הפועלים יתכנו נושאים שפעם היו נחשבים יאים רק לסטלגים .

איפה הם היום .

קיבוץ "נאות סמדר " הוקם בידי יוסף ספרא.

. הוצאת "עשת " המשיכה לפרסם עוד כחמישה  ספרי כיס  שלא עוררו כל תשומת לב. הבולט בהם היה המהדורה השנייה של "הנה בא הקברן המתוק " שהתהדרה באותיות קידוש לבנה "הוחרם בידי הצנזורה!!" והיה כנראה מתון יותר מהמהדורה הראשונה . ההוצאה  נסגרה לאחר זמן קצר ..

לאחר פרשת "הייתי כלבתו " יצחק גוטמן הפך ב-1965 למו"ל של המגזין האירוטי המפורסם "בול " ואגב כך מצא את עצמו שוב מעורב בשערוריה עם הצנזורה לאחר שהעורך שלו מקסים גילן פירסם ידיעה שעוררה את זעמם של שירותי הריגול הישראליים .בפרשיה שהפכה גם היא לאבן דרך בתולדות היחסים בין התקשורת והצנזורה בישראל .
. בסוף שנות השישים נסע גוטמן לאנגליה שם להפתעת הכל הפך מליונר כמו"ל של חוברות תשבצים והפך למוביל בתחום באנגליה במשך כ-15 שנה . כאשר נפטר גוטמן באנגליה ב-1987 כאדם בודד מאוד הייתה לו ירושה גדולה מאוד לבני משפחתו .
רוני ערמון האחיין הקים מכספי הירושה של גוטמן את אתר "אינדי מדיה" ברשת ואת סלון מזל
לתרבות אלטרנטיבית בסימטה אלמונית ברחוב קינג ג'ורג בתל אביב ליד חנות הספרים "הנסיך הקטן ".

גבריאל מוקד: אחרי הפרשה היא  ספרא  הפך פיתאום לגורו בודהיסטי והקים את הכת הטרסידננטלית התנכית וספרא הודיע שהוא מקים כת למדיטציה תכנית בראש פינה ושם הם שכנו זמן מה עד שעברו לערבה ושם הם ממשיכים גם היום .
.
יוסף ספרא שלאחר הפרשה של "הייתי כלבתו " מצא שאינו יכול לחזור לחייו הקודמים כאיש בוהמה סופר ומחזאי הפך למעין "גורו " בשיטות מזרחיות שונות . הקים את קיבוץ "נאות סמדר" בערבה ושמו התפרסם בשנות התשעים כאשר אנשים שונים שהיו קשורים לכת שלו התאבדו ופורסמו על כך כתבות גדולות בעיתון "הארץ " . מאז אנשי קיבוץ "נאות סמדר " הם חשדניים מאוד כלפי זרים שעלולים להיות עיתונאים ומעדיפים להסתגר בעצמם. ספרא נפטר ב-2003 זמן קצר לאחר קיום שיחה טלפונית עם כותב שורות אלו .
ביתו צפנת התפרסמה גם היא מאחר שהשתתפה בתוכנית הריאליטי "פרוייקט Y ".

צפרירה לוין היא היום צפרירה נור לוין שהייתה בעבר כתבת תרבות ידועה למדי בעיתונות ובטלוויזיה שפירסמה כמה ספרים וסיפור אחד שלה הופיע באנתולוגיה של סיפורים מובחרים במיוחד שנערכה בידי העורך חיים פסח.היא פירסמה ב1997 את קובץ הסיפורים המעניין מאוד "לאהוב את גבריאל " (הוצאת כתר ) הכולל בין השאר כמה סיפורי מדע בדיוני וסיפורים בדיוניים מעניינים מאוד על סופרים אמיתיים כמו אגתה כריסטי ,אלדוס הכסלי , גבריאל גרסיה מרקס סלמן רושדי,אנטואן סנט אקזיפיר ועל מותו של אביה הסופר והמחזאי חנוך לוין . וגם כמה סיפורי מד"ב לא רעים כמו העיניים של איינשטיין, על אדם שמצמח עין שלישית במקומות שונים בגופו, אהבת אריה ואיילה על עתיד שבו בעלי החיים מפתחים אינטליגנציה ובני האדם הופכים למין נרדף ועולמות על סטודנט, חובב מד"ב, שמוצא עצמו בעולמות שונים שאולי הם פרי דמיונו ואולי אמיתיים.
עזרא נרקיס ממשיך בעבודת המולו"ת שלו ולאחרונה הוציא לאור ספר זכרונות של נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון .
אלי קידר מופיע בתפקיד חשוב בסרט התיעודי "סטלגים " של ארי ליבסקר.
"הייתי כלבתו של קולונל שולץ " הוא כיום ספר נדיר מאין כמוהו . בשוק מסתובבים לעומת זאת עותקים רבים של החיקוי של נרקיס "כלבתו של שולץ" שמי שאינו מומחה מתבלבל בינו ובין המקור הנדיר מאין כמוהו . המשטרה כנראה עשתה עבודה טובה מאוד בהשמדת כל עותק שיכלה להניח עליו את ידה..
אבל עותק אחד חמק איך שהוא מההשמדה של אנשי המשטרה שהיגיע איך שהוא לקיוסק שבו נרכש בשקל אחד והיגיע לידי .

"הייתי כלבתו של קולונל שולץ " בכל אופן לא נשכח ,הוא מוצג באסקימו לימון" הראשון.

דורון אייל "שולץ האיום " לקח ממנו את כינויו הידוע .

נשים שגדלו במהלך תקופה זאת סיפרו לי שהן משתמשות בכינוי "כלבתו של שולץ" על מנת לתאר אישה חזקה ודומיננטית .
בזמן שרוב הספרים האחרים שיצאו לאור בשנת 1962 נשכחו המונח "כלבתו של שולץ " הוא עדיין שם דבר בזרמי שוליים שונים של התרבות הישראלית גם אם רוב אלו שמזכירים אותו אינם יודעים על מה בעצם מדובר.

המקורות לחקירה
1. כלבה ללא בעלים .הופיע בחוברת העולם הזה מספר 1276 ע' 18 . המחבר הוא אנונימי . כולל ראיון עם צפרירה לוין ועם אלי קידר.
2. "לבדה במיטה " ראיון של צפרירה לוין עם סילבי קשת . ידיעות אחרונות 2.3.1962. ע' 9
3. בית המשפט נתבקש לקבל החלטה מהי ספרות קלוקלת . מאת יחזקל אדירם . ידיעות אחרונות . 24.6. 1962. כתבה על תחילת המשפט בעניין "הייתי כלבתו".
4. "הקברן זוכה" הכלבה הורשעה .מאת יחזקל אדירם. ידיעות אחרונות 13.2.1963. כתבה על סיום המשפט.
5. "היכן קבור הכלב" מאת עמנואל פרת ."במחנה" ,מרס 1963.כתבה על סיום המשפט.

 

ראו גם

 דליה קרפל על ארי ליבסקר ועל סטלגים

ארי ליבסקר על סטלגים עם נירית אנדרמן

הסטלגים בניו יורק טיימס

 

צפנת בתו של ספרא
האתר של צפי לוין

צפי בבמה החדשה

מירון אוריאל מחבר "כלבתו של שולץ"

רוני ערמון אחיינו של יצחק גוטמן

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק א'

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק ב'

סטלג נחמיאס

סטלגים וזהות מגדרית

סטלגים הסרט התעודי

סטלג ליבסקר

מותו של שולץ האיום

הסטאלג האולטימטיבי של חנוך ברטוב

תולדות הפורנוגרפיה העברית מראשיתה ועד ימינו

הייתי רוצח המונים נאצי :על הסטלג המודרני "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל

איש החרב : על גבריאל מוקד

גבריאל מוקד

 

 

"אינני איש חרב , אמר איש החרב, " הראוי לנהל קרב כזה .אינני איש חרב ,אמר איש החרב , המתאים להתחיל קרב כזה…עתה עוצבו תנאי הקרב לרעתי .באורח שרירותי ייסרו אותי .למעשה קברו אותי עוד לפני מותי מופקרות עיניי אל ברק השמש .אמש יכולתי להרתיע את כל ההמון שלפני. עיניי לא היו מסונוורות .חיכיתי לאות . שוט התבוסה לא הונף על גווי .

 מובן שאינני נביא .אינני יודע אם אובס .אולי ההפך. אולי אראה את ההמון נס..
( איש החרב " ואריאציה מ-1963 , ואריאציות ע' 23)

בימים אלה יוצא לאור גיליון69- 70 של כתב העת הרב תחומי החשוב ביותר והשנוי ביותר במחלוקת בתולדות הספרות הישראלית " עכשיו " בעריכת גבריאל מוקד וברוך חפץ .גיליון המציין גם 48 שנה לקיום רצוף ( אם גם בהפסקות רבות ) של כתב עת זה.  הגיליון החדש של "עכשיו" מלא בסיפורים ובשירים ובמאמרי פולמוס בנושאי ספרות שמועטים כיום כמוהם גם בכתבי ספרות אחרים וגם דיונים שונים בנושאי תרבות ופילוסופיה שונים .
.גם הפעם כתב העת יוצא ללא כל תמיכה מוסדית וציבורית אלא אך ורק הודות לתמיכה "מצנטית" של תומכת עשירה מהסוג שהוא נדיר כיום בעולם התרבות הישראלי .
עורכו הדומיננטי של "עכשיו" גבריאל מוקד הוא כמו הכתב העת שרוחו שורה עליו אדם שנוי מאוד במחלוקת לאמיתו של דבר לא יהיה זה רחוק מן המציאות לקבוע שמוקד הוא האדם השנוי ביותר במחלוקת  ביותר בעולם הספרות העברית , תואר שמוקד מתהדר בו כמעט כאות כבוד.
אולם גם אין מי שיכחיש שלצד תואר זה מוקד הישיג הישגים עצומים שמעטים כמוהם בעולם הספרות העברית . אך אם כי גבריאל מוקד ידוע בראש ובראשונה כמבקר חוקר ועורך ספרות מקצועו הוא כמרצה לפילוסופיה דווקא באוניברסיטת בן גוריון , וזאת גם מאחר שעל פי טענות שונות, חוגי הספרות השונים באוניברסיטאות מעדיפים לא לתת לו דריסת רגל בתוכם.

גבריאל מוקד (לשעבר מונבז)  נולד בפולין ב-1934 להורים מהאליטה התרבותית המיוחסת של היהדות שם, על פי חקירותיו מוצאו ממשפחה פורטוגלית שהיגיעה לפולין במאה ה-17. הודות לקשריו הטובים של האב פעיל במפלגה הקומוניסטית שנרצח בעת השואה עם פולנים נוצרים גבריאל הצעיר הצליח להימלט מגטו וורשה ביחד עם אימו ב- 1943 ואז חיו מחופשים בין פולנים נוצריים . כעבור שלוש שנים היגיעו הוא אימו ואביו המאמץ רופא ידוע אל ארץ ישראל שם קיבלה את פניהם פולה בן גוריון קרובת משפחה של אימו.

כאשר היגיע לא ידע מוקד הצעיר מילה אחת בעברית אבל מאז הוא השתלט על השפה והתרבות לחלוטין והפך לאחד התומכים והמפיצים הגדולים של השפה והתרבות העברית ברחבי העולם במיוחד דרך המגזין באנגלית שהוא עורך ה"תל אביב רביו "

כלוחם בנשמתו מוקד החל את דרכו הספרותית בנוער הקומוניסטי. הוא פרסם בביטאון מפלגה זאת שירים בולשביקיים בוערים ביחד עם ידידו ועמיתו לבית הספר התיכון המשורר הצעיר דוד אבידן ודרכיהם מאז לא נפרדו . השם "מוקד" העברי היה פרי המצאתו של דוד אבידן . במקור שם זה היה אמור רק להוות שם בדוי לגבריאל מונבז ביגלל דיעותיו הקיצוניות אולם נראה שיש בשם תיאור שאכן מייצג נאמנה את דרכו של האיש.

בעקבות כיתבי קפקא וקירקגור נטש מוקד את המרכסיזם ועבר לאקזסטינציאליזם. ואז מוקד ודוד אבידן ביחד עם המשורר הצעירנתן זך החלו בטילטול הממסד הספרותי המאובן של שנות החמישים באמצעות כתב העת "עכשיו" שיש למקום לראות בו את כתב העת הספרותי החשוב ביותר מאז קום המדינה .

הרעיון להקים את המגזין "עכשיו" נולד בשלהי 1956 מיד לאחר מבצע סיני בשיחות בין גבריאל מוקד המשורר מקסים גילן וברוך חפץ במחשבה ליצוק תוכן חדש במגזין סטודנטים סטנדרטי בשם "אוגדן ".
"עכשיו ראה אור לראשונה ב-1957 בשם "אוגדן ב'" ( אוגדן א' היה מגזין סטודנטיאלי שלא היה לו כל קשר למוקד ועמיתיו ) שנחשב כיום ל"עכשיו מספר 1" והוצא בעריכת מוקד גילן חפץ אורי ברנשטיין ושמואל בן נאה .ואחריו הוציאו את "עכשיו 2-3" לבילבולם הרב של אספנים. במגזין פורסמו לראשונה שורה של משוררים ידועים כיום כמו יונה וולך, מאיר ויזלטייר ויאיר הורוביץ ומאמרים ידועים מאוד כמו זה שבו חיסל נתן זך את מעמדו הספרותי המוביל של נתן אלתרמן,מאמר שהפך לקלאסיקה ( אם כי מוקד עצמו טוען שהוא לא הסכים עם עבודת החיסול שאותו ביצע זך על אלתרמן משורר שהוא דווקא מעריך מאוד ) .

עטיפה של מגזין "עכשיו " התמונה מבוססת על מבנה המילה כפי שתוארה בידי מדענים וחוקרי מוח שונים.

את כתב העת ערכו לצד  מוקד וחפץ אנשים כמו משה בן שאול מקסים גילן ומעל לכל דן מירון שתרומתו למערכת "עכשיו"  הייתה עצומה במשך עשר שנים .
מוקד יצר במקביל עם מקסים גילן ארגון פוליטי שמאלי קטן בשם "המערך " ארגון שלא העריך ימים אבל השם כידוע נלקח מאז בידי מפלגת העבודה ומוקד מצר על כך שלא רשם עליו פטנט .
ואין כל ספק שהמוקד הוא היחיד מבין הגוורדיה המבוגרת שממשיך לעקוב ולגלות יוצרים צעירים חדשים בשירה ובסיפורת ומשתדל לפרסם מאמרי סקירה גם בגיליונות האחרונים של עכשיו שבה הוא סוקר את הכוחות החדשים שצצים בתחומים אלה . דבר שאיש חוץ ממנו כבר אינו טורח לעשות .ולרוב דעותיו מתקבלות לבסוף בידי הממסד לאחר כמה שנים אם כי הפוסק הראשון הלא אהוד נשכח לגמרי בדרך.

גבריאל מוקד .צילם תןמר אפלבאום

מוקד המשיך לגלות קבוצות סופרים חדשות גם בשנות השמונים והתשעים כמו קבוצת משוררי "עכשיו 55 " על שם הגיליון שבו הופיעו לראשונה . ומגזינים ספרותיים כמו "עמדה" בעריכת רן יגיל ועמוס אדלהייט ואריק א. שכולם החלו להופיע באותו גליון מפורסם  רואים בעצמם יורשים וממשיכים של דרכו של מוקד.
וכל זה בתנאים חומריים קשים ביותר וללא כל תמיכה ראויה כפי שמציין ומקונן העורך מוקד ללא הרף .אכן לעכשיו היה כישרון מיוחד להסתכסך עם כל ממסד ספרותי ותרבותי באשר הוא .
האיש הפך למעין לוחם ואביר של ספרות שתפס מקום מרכזי באין ספור סכסוכים ספרותיים תרבותיים ואישיים עקובים מדיו .

מוקד כחובב מערבונים מושבע ( כפי שאפשר לראות מגיליון עכשיו הנוכחי שבו יש שיחה בין מוקד ובנו על המערבונים של סם פקינפה שמראה על ידע עמוק בז'אנר ) רואה את עצמו כמעין אקדוחן בלתי נלאה ואם נרצה מעין סמוראי יפני בשירות הספרות העברית על הקמים עליה לכלותה, הגרפומנים למינהם ולסוגיהם שאותם הוא מכלה בחמת זעם במאמרים שנונים ומעליבים במיוחד שהביאו לשנאת נצח כלפיו מצד גורמים שונים.
על פי מוקד עולם הספרות הוא שדה קרב אינסופי שבו רק השולף המהיר יותר והעיקש ביותר בכתיבה מנצח .

מראשיתו היה "עכשיו "המקום הפתוח ביותר לשירה ולספרות חדשה כשהוא מנסה להתחבר לדופק החיים התל אביביים שבהם ניהל מוקד קרבות ספרותיים אין סופיים מבתי קפה שונים בדיזינגוף משל היה במערב הפרוע .אם זאת מוקד עצמו טוען שהוא תמיד תוקף אנשים רק לגופו של עניין ולא אישית.
המונח "דור המדינה " לגבי הסופרים שהחלו ליצור לאחר קום המדינה נוצר ב"עכשיו" . רק מעטים מאוד מבין היוצרים החשובים מדור זה שלא פירסמו מעל דפי עכשיו או בדרך כלל התגלו על דפיו . ההערכה היא שכ90 אחוז מבין יוצרים אלה החלו את דרכם והתגלו בעכשיו . מוקד מעריך שלפחות כחמישים יוצרים ישראליים חשובים ביותר בספרות הישראלית החלו את דרכם מעל לדפי עכשיו או שפרסמו את יצירותיהם החשובות לראשונה על דפיו . בהם נתן זך יהודה עמיחי ( שאמנם החלו לפרסם לפני עכשיו ) דוד אבידן ודליה רביקוביץ. והחלו לפרסם שם  ישראל פנקס (זוכה פרס ישראל השנה) , דליה הרץ, יונה וולך, אריה סיוון, מרדכי גלדמן, יאיר הורוביץ, מאיר ויזלטייר, אהרון שבתאי, מנחם בן, מאיה בז'ראנו, אריה זקס, אריק א. ועמוס אדלהייט.

"עכשיו"  נחשב למרכזי פחות בתחום הסיפורת אולם גם שם תרם תרומה עצומה :
מבין המספרים אהרון אפפלד ויותם ראובני פירסמו את יצירותיהם לראשונה בתחום הסיפורת בעכשיו וספרים שונים שלהם בהוצאת עכשיו גם עמוס עוז וא. ב יהושע ויצחק אורפז וקניוק' פירסמו מעל דפיו ,כמו גם סופרים שפרצו ונשכחו שלא בצדק כמו ישראל ברמה . אולם נראה שבתחום הסיפורת עכשיו בלט פחת ממתחרו הקבוע "קשת"  בעריכת אהרון אמיר.

בתחום המחזות פירסם המגזין את יוסף מונדי ואת ישראל אלירו וגם מחזות של עמיחי ואבידן .

"עכשיו " תרם תרומות חשובות בכל התחומים שפורסמו בו .

גבריאל מוקד והספרות "הלא תקנית

"

גיליון "פרוזה " מספר 9 בעריכת גבריאל מוקד, הגיליון הראשון של מגזין ספרותי בישראל שהוקדש למדע בדיוני.

גבריאל מוקד : אני מעריץ גדול של  ספרות "הדמיון המדעי " והייתי קורא כל דבר בתחום גם זבל . .ובאותה מידה מערבונים אני צופה מושבע של מערבונים .
 עוד תחום שבו תרם מוקד תרומה גדולה הוא תחום התקבלות ה"ספרות הלא תקנית הפופולארית".

מוקד הוא חסיד גדול ביותר של מדע בדיוני ובכלל הוא אוהד של ספרות "לא תקנית " פופולארית כמו מערבונים וספרי ריגול ובראש ובראשונה של ספרות "הבדיון המדעי " המדע הבדיוני בשפתו . שהוא רואה בו הרחבה של האקזיסטנציאליזם .
מוקד הוא מושבע בעיקר של סופרים כמו פארמאר ולפרטי .

פלישה לכדור הארץ

"פלישה לכדור הארץ" בהוצאת "מצפן",1960. אחד מספרי המדע הבדיוני הראשונים בעברית .תורגם בידי עמוס גפן ביוזמתו של גבריאל מוקד.

בראשית שנות השישים היה מוקד מקורב להוצאת ספרי הכיס "מצפן " של מתתיהו טימור שפירסמה ספרי מדע בדיוני ובלשים ומערבונים קלאסיים שונים איכותיים באופן מיוחד לרוב בתרגומים של עמוס גפן . הוא יזם כמה מהספרים שתורגמו בהוצאה זאת כמו "הכח " של פרנק רובינסון והמערבון המפורסם "הדספראדו" שהוא מחשיב עד היום כאחד מהמערבונים המופתיים ביותר שחוברו אי פעם . .

לאחר שהחל לפרסם מאמרים על ספרות זאת בעיתונות היומית עוד בראשית שנות השישים בעקבות פרסום ספרי הוצאת "מצפן" , הוא האדם הראשון שפרסם בעברית מאמר מחקרי ביקורתי מקיף על ספרות זאת במגזין ספרותי "מאזניים" עוד ב-1967 , מאמר בשם "מפות חדשות של גיהינום וגן –עדן " ( ולאחר מכן פורסם שוב במגזין פנטזיה 2000 גיליון 14 ב-1980 )

" עכשיו " היה גם הראשון מבין המגזינים המכובדים שפירסם ב"1974"סיפור מדע בדיוני של הסופר רוברט שקלי .לאחר מכן ערך מוקד גליון מיוחד של כתב העת "פרוזה " גיליון מספר 9 שהוקדש במיוחד למדע בדיוני .
תקופת השיא של מוקד ועכשיו היו שנות השישים והשבעים כאשר המגזין עמד במרכז הסצנה הספרותית וגילה דורות של סופרים ומשוררים כמעט עם כל גליון .

מסע לעולמו  הפנטסטי של עגנון.

Image result for ‫שבחי עדיאל עמזה‬‎

מוקד : התחלתי את הקריירה הספרותית שלי עם מסה יוצאת דופן על עגנון שבה עשיתי מה שאף אחד לא עשה מעולם זאת הייתה מסה סיפורית שבדקה את המציאות שיצר עגנון באחד מסיפוריו הפנטסטיים ביותר "עידו ועינם "באילו הייתה אמת לאמיתה. עגנון התרשם מאוד ושלח לי מכתב נרגש בעניין הזה. גם גרשון שלום חוקר הקבלה כתב  לי שבאמצעות המסה הזאת הוא ירד סוף סוף לעמקו של אותו הסיפור .

את דרכו בעולם הספרותי החל כמבקר שכתב ספר חשוב על יצירתו של קפקה הגילגול ולאחר מכן ספר חשוב עוד יותר ופורץ דרך ממש שנשאר כמעט מבודד בתחום הביקורת בעברית בשם "שבחי עדיאל עמזה " ( 1957 ובמהדורה שניה ומורחבת מאוד ב-1989 בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם" מאת ש"י עגנון . ) שבו ניסה "לפצח" את שתי היצירות החידתיות ביותר שאותן כתב ש"י עגנון אי פעם , שני סיפורים קצרים בשם "עידו ועינם" ו"עד עולם "ושניהם עוסקים בחוקרי תרבויות קדומות ןביזאריות פרי המצאתו של עגנון שמנסים להשיג כתבים קדומים אבודים בעלי חשיבות עליונה של תרבויות עבודות אלו. אלא שמוקד לא סתם ניסה "לפענח " סיפורים אלה כפי שעשו גם מבקרים רבים אחרים אלא גם מרחיב אותם על ידי חדירה לעולמו הפרטי של עגנון ושיחזור האווירה החוויתית של העולם הבדיוני של התרבויות הקדומות שיצר עגנון העולם של העיר הקדומה "גומלדיתא "כאילו היה זה עולם אמיתי שהמסאי מתאר אותו "מבפנים" מתוך הכרות מחקרית משל עצמו .,עדיאל עמזה גיבור הסיפור "עד עולם " הוא כנראה אחת הדמויות הבדיוניות המעטות שזכו שמבקר ספרותי יכתוב עליהן ספר שלם שבו הוא ממשיך למעשה את המחבר המקורי וממלא בה חללים שונים שהמחבר המקורי העדיף להשאיר פתוחים ובכך הופך את היצירה החידתית ל"אמיתית" יותר לקורא.
מסה מיוחדת זאת של מוקד שהוא מגדיר אותה כ"ניסוי בבדיון אסוציאטיבי " היא יוצאת דופן בתחום הספרות העברית אם כי ניתן להשוותה למסות שונות של בורחס ומיה קגנסקיה ברוסית וניתן אולי להשוות אותה לכותבי המדרשים והדרך שבה הם משתמשים ומרחיבים את הטקסט התנכי אגב חדירה לעולמו .
לספר זה הייתה השפעה גדולה על דור שלם של מספרים כמו עמוס עוז יצחק אורפז ( חתן פרס ישראל) שהושפעו עצומות מהדרך שבה פירש מוקד את עגנון ויצרו בעיקבות טקסט זה סיפורים סמליים שונים. אורפז חיבר בעקבות מסה זאת מסה ידועה בשם "הצליין החילוני "ו א.ב. יהושע כתב כי המסה הזאת הרשימה אותו כל כך שבהשראתה הוא כתב מיד סיפור חיקוי לעגנון מבלי לקרוא כלל את הסיפור של עגנון ששבו עסק מוקד  שהמסה הנ"ל הרשימה אותו ל לעין ערוך יותר מהסיפור של עגנון שעליו התבססה עליו  שנראה בהשוואה סיפור חלש ומאכזב ו"לבטח לא היגיע למעלת ההתרגשות העומק והמסתורין של ספרו הצנום של מוקד". מוקד היה ראשון בכתיבת סוג כזה של "מחקר ספרותי ". אולם מאז אנחנו נתקלים בניתוחים ביקורתיים מסוג זה אצל חובבי מדע בדיוני ופנטזיה שונים שונים למשל אצל חובבי יצירתו של טולקיין "שר הטבעות" ואצל חובבי סדרת "מסע בין כוכבים " שנוקטים בשיטת ניתוח והרחבה דומה לשלו.בתיאור וניתוח העולם הבדיוני שאותו הם מתארים.

הואריאציות של גבריאל מוקד.

היצירה הספרותית  של מוקד עצמו  מתמקדת בז'אנר הספרותי פרי יצירתו הנקרא ה"ואריאציות " וכיום "המטה ואריאציות ". מעין מסות פילוסופיות בדיוניות שיש בהן נקודות קרבה למאמרים סיפורים של בורחס וקלוינו ופה ושם אפילו אלמנטים של מדע בדיוני .מוקד פרסם עד היום כ60 כאלה בספרים שונים ויש לו עוד 40 בכתובים.


אלו הם קטעים קצרים ולא כל כך קצרים לרוב אניגמטיים לחלוטין שאי אפשר לתארם כסיפורים אלא כמעין קטעים פילוסופיים על נושאים אזוטריים לחלוטין, שהופיעו במקור בכתבי עת ולאחר מכן במהדורות מצומצמות ביותר שנועדו להפצה אזוטרית שבחוג קוראים צר של מקורבים וידידים .
לתאר אותן זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית אבל באופן כללי  כל אחת מהן מתארת מעין אירוע במציאות שונה ופנטסטית שנתפסת רק באיטיות  בידי הקורא אם כי הכותב מתאר אותה לכאורה בצורה מדעית פרטנית פילוסופית יבשה.  כך למשל בסדרת הואריאציות מרכזית ביצירתו של מוקד על "חולצת הנסוס" שהיא מעין לבוש מאגי שמעניק ללובש אותו כוחות על שונים ( אם גם לא ברורים ) ובו בזמן מסכן אותו ואף מחסל אותו באיטיות ובייסורים קשים ( ואריאציה שהושפעה מספר פנטזיה איזוטרי של ג'מס בראנץ' קאבל בשם "ג'ורגן" ) או בואריאציה על איש פרובינציה שבא לבקר את המרכז של אימפריה כל שהיא שיכולה בהחלט להיות אימפריה גלקטית ,או בואריאציה "איש החרב " שעוסקת בנחישות להפעיל כוח מבוקר על מנת להגן על אידיאלים מסויימים.

הואריאציות בתרגום לצרפתית.
הם משלבים ביו דברים רבים אחרים הגות מופשטת ,פרוזה מובנית ומקצבים שיריים . ומהן יצא מוקד לואריאציות משלו שניתן להשוותם לסיפוריהם של בורחס של קלוינו של קפקה ושל ברונו שולץ ואולי אף של ניטשה וקירקגור כמו גם לספרות המדע הבדיוני ובו בזמן בעולם פרטי מיוחד שיש להבין היטב את דרך החשיבה של גבריאל מוקד כדחי להבינם . לצד פסימיזם אקזיטאטינציאלי של האדם החרד על עצתם קיומו ומשמעותו ניתן למצוא שם אמונות חזקה באפשרות למצוא אחרי הכל משמעות באפשרויות של מצבי קיום אחרות במצבי תודעה שונים וביקומים אחרים ונבדלים מזה של האני הבודד .
מוקד ממשיך לפרסם אותן גם בשנים אחרונות בתור "מטה ואריאציות " והבדל הגדול הוא שבניגוד לואריאציות הן אינן עוסקות ב"אני " המתמודד כנגד מציאות בלתי מובנת כל שהיא כי אם מתארים מציאות לא ברורה כשלעצמה .
יש מקום לראות ביצירה זאת של מוקד מעין ז'אנר ספרותי חדש שחוקה מאז בידי סופרים שונים כמו אור ציון ברתנא ועמוס אלדהייט שלמה שובל ויובל שימעוני .

שיחה עם אקדוחן בדימוס

גבריאל מוקד היום עושה רושם יותר מכל דבר אחר של אקדוחן שבע קרבות מצולק כולו מאין סוף קרבות אכזריים בעבר אך שעדיין מוכן ומזומן לקרב אחד גדול אחרון בחוצות העיירה כנגד אקדמאים עתירי כוח כוחות הגרפומניה והמותגים בזמן שהאזרחים הפחדנים שעבורם הוא נאבק מסתתרים בבתיהם .דומה שגם גם העטיפה של ספר הואריאציות  מאת פנחס כוהן גן במהדורה החדשה ביותר שבה רואים מתאגרף בתוך שדה של נקודות וכנגד חזית של סבכי חוטים מכיוונים שונים ובצורות שונות אומרת משהו על הן על משמעות המסות וגם  על הדרך שבה רואה גבריאל מוקד את עצמו .
 א.א. :גבריאל מוקד איך אתה היית מגדיר את עצמך ?
מוקד : אני אדם מפוצל לחלוטין אני עוסק בכל מיני תחומים שונים בספרות בפילוסופיה ובהגות פוליטית שנראים לפעמים כמנוגדים אבל איך שהוא אני עוסק וקשור בכולם .

א.א. :מיהו אותו ברוך חפץ ששמו תמיד מופיע ליד שמך כעורך אך לעולם אינו חתום על שום דבר ב"עכשיו " או בכל מקום אחר ?
מוקד : ברוך חפץ הוא עורך ומטווה קוים אסטרטגיים .
א.א. מר מוקד כמבקר שירה שגילה משוררים ידועים רבים אתה בעצמך כתבת אי פעם שירה ?
מוקד: מעולם לא גם לא למגירה.

  ארבעה משוררים: דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך

 

א.א. אז מה עושה אותך למוסמך כל כך כשופט השירה החשוב ביותר בשפה העברית  ?
מוקד: משום שאני קולט ומבין את כל האלמנטים שצריכים להפוך שירה לטובה וגדולה באמת. מנחם בן למשל שאינו מבקר רציני באמת מתייחס רק לאלמנט הכישוף של השירה על התחושות של הקורא וזה לא מספיק לביקורת רצינית . מנחם פרי בתור דוגמה אחרת הסתמך לחלוטין על הבחירות שלי במשוררים  וסופרים חשובים ורק אישר אותן ותמך בהן לאורך השנים.  הוא בעצמו אינו מסוגל כמעט לגלות כוחות חדשים חשובים .
א.א. מי לדעתך המשוררים  והסופרים החשובים  ביותר כיום ?
מוקד :  מאיר ויזלטיר, אהרון שבתאי, מאיה בז'ראנו, סיגלית דוידוביץ, אריק א', עמוס אדלהייט ודורי טרופין .
ובסיפורת הסופר הצעיר החשוב ביותר כיום הוא ללא ספק יובל שמעוני שאגב מושפע מכמה אלמנטים של הוריאציות שלי. מספר חשוב שכמעט לא ידוע היום כי מת צעיר ולא הספיק לפרסם ספר היה ישראל ברמה . בתחום הביקורת  לדעתי גם אמנון נבות הוא מספר ומבקר חשוב מאוד .

 

א.א. : איך אתה מבצע את עריכת "עכשיו" ? מה השקפה שלך לגבי תפקידו של כתב העת בעולם הספרות הישראלי ?
מוקד : התפיסה שלי היא שעורך צריך לשפר מידי פעם טעויות בתחביר אבל עיקר תפקידו הוא לקבץ את
המבחר הנכון מכותבים מוכשרים ולחברו בקומפוזיציה מתאימה .אני כמעט שלא נוגע ולא משכתב חומר שאני מקבל להוציא מקרים נדירים וחמורים במיוחד..
אני בהחלט רואה את תפקידי כמי שצריך להסתכן בפרסום יוצרים צעירים ולא רק ידועים שאת רובם אני גיליתי ,וזאת תוך מלחמה אדירה במיזנתרופיה עצומה ואטימות מוסדית תרבותית בלתי פוסקת .

גבריאל מוקד וכמה מאנשי "עכשיו" בשנות ה-50. יושבים (מימין):

מקסים גילן, נתן זך, אהרן אלמוג וגבריאל מוקד.שלמה שבא.

.
א.א. : האם לכתב העת "עכשיו"  יש אידיאולוגיה מיוחדת,קו פוליטי מסויים  ?
מוקד : השם לקוח מספרו של עמיחי "עכשיו ובימים האחרים ". התפיסה של עכשיו שאנחנו יוצאים מהחוויה קונקרטית עכשווית אבל אנחנו זוכרים את כל הגורמים ההיסטוריים של התרבות העברית והיהודית מאחר שהם כלולים במילא בתוך אותה חוויה עכשווית. אנחנו בהחלט מתנגדים לכל סוג של עכשוויות רדודה ללא תכנים עבריים וללא תכנים יהודיים. כפי שאני רואה זאת על מנת להגיע למושג כזה של "עכשיו " יש לנהל מאבק בלתי פוסק בקרב הדור הצעיר וגם בקרב האידיאולוגים המבוגרים .


מוקד : נכון שרוב היוצרים הצעירים שהיצגתי הביעו דעות שלא חרגו מהשמאל במובנו הרחב אם זאת   במידה והיו כאלה שעמדותיהם חרגו מכך וכתיבתם נראתה לי כבעלת ערך ראוי פרסמתי אותם גם בלי להזדהות איתם. אני בהחלט רואה את עצמי כפלורליסט. ואני מוכן לפרסם ב"עכשיו" כל יוצר כל כותב טקסט הלכי רוח שונים ,השקפות עולם שונים סגנונות שונים.


  

 

.א.א. אתה חושב שיש לכתב העת שלך השפעה גם היום ?
מוקד : השפעה בקנה מידה רחב בוודאי שאין.אבל אנחנו מנסים להשפיע על אליטה מסוימת נניח חמשת אלפים או עשרת אלפים איש נוער אינטלקטואלי באוניברסיטה .ונשאלת השאלה באיזו מידה הם קוראים כתב עת כזה גם היום .שום כתב עת לא יכול להשפיע על כל האנשים בצפון תל אביב שלא להגיד על בית שמש .אבל יכול להיות שאנחנו יכולים ונצליח להשפיע על אליטה מסוימת הכוללת הרבה אנשים צעירים . זאת המטרה ואולי האוטופיה גם היום שכתב עת  כזה ישפיע על  או לפחות יעניין  חמישים אלף איש ושישנה את הדרך שבה הם רואים את העולם ובכך יתגבר על תקשורת ההמונים ועל תעשיית המותגים ההרסנית.


הפילוסוף שחזה את תורת הקוואנטום

מוקד עוסק בתחומי עיסוקו  האקדמאי בפילוסופיה דווקא ולא בספרות . עיקר עיסוק הוא הפילוסוף האנגלי מראשית המאה ה-18 ג'ורג' ברקלי .
מוקד : התגלית הגדולה שלי בפילוסופיה הייתה שהפילוסוף ברקלי חזה ביצירתו האחרונה והקשה להבנה והמוזרה מכולן כל מיני תורות פיזיקליות מודרניות כמו תורת ארבעת הכוחות ואפילו תורת הקוואנטום  .וזה בניגוד מוחלט לתורות שבהן החזיק עד אז . וזה מכתב יד שהיה חשוף לעיני הכל בתחום הפילוסופיה אבל רק אני משום שקראתי אותו בעיניים מודרניות הבנתי מה הוא בעצם אומר וכתבתי על זה בספר שיצא בהוצאת אוקספורד היוקרתית על סמך עבודת הדוקטורט שלי.

גיליתי את זה כשישבתי כאן בבית הקפה שבו אני יושב עכשיו איתך .


חוקר האסתטיקה
 
  

 

תחום עיסוק אחר של מוקד הוא האסתטיקה.

בראשית המאה העשרים ואחת נמצאים   תחומי  האסתטיקה וביקורת הספרות  בקרב שאין לו תקדים במאות השנים האחרונות , קרב על השאלה האם יש עקרונות מחייבים ואוביקטיוויים באסתטיקה שלפיהם אנחנו יכולים לקבוע בצורה אובייקטיבית לחלוטין מה יפה ומה לא.

 בקרב זה עומדים מצד אחד אנשי האסכולה הפוסט מודרניסטית שטוענים שאין כללים כאלה שכן הכל הוא בסופו של דבר שווה וטעון תרבות ויותר נכון של קבוצה דומיננטית בתרבות שכופה את דעתה על כל השאר ודיעה זאת אין בה נכונות יותר מכל דיעה אחרת.

מהצד השני עומדים כל החוקרים שטוענים שאכן יש כללים אובייקטיביים בקביעת יופי של יצירה ואם כי אין אפשרות להגיע  לאוביקטיוויות מוחלטת בתחום זה הרי בהחלט ובהחלט אפשר לקבוע "קאנון " של יצירות שכל בן תרבות אינו יכול להכריז על עצמו כבן תרבות מבלי לנסות להכירם .וכך גם אם יצירות שתקופות קודמות העריכו במיוחד שוב אינן מדברות אלינו בגלל השינויים בסטנדרטים האמנותיים השונים כל השינויים האלו אינם  פוגעים  בגדולתן כשלעצמה.

גבריאל מוקד נמצא  במוקד המאבק מהצד של מחייבי הכללים האוביקטייביים והאפשרות של קביעת "קאנון " מחייב".

"מוקד : אני טוען שיש אמות מידה אבסולוטיות לשיפוט ויש אמות מידה סובייקטיביות ויש אמות מידע של שיפוט שהן ברורות מאליהם ולכן אי אפשר לא להשתמש בהן כשמתייחסים לתכונות מרכזיות לשיפוט . הטענה שלי היא שבכל יצירה יש לשפוט כמה תכונות כדי לקבוע אם היא טובה או לא ולא להסתפק רק בשיפוט תכונה אחת . ובכך רוב המבקרים שונים ממני בבירור אין פרוצדורה שתקבע איזו תכונה צריכה להיות עיקרית לשפוט ואיזה היא החשובה באמת ובהחלט יכול להיות יצירה תהיה חזקה בתכונה אחת וחלשה בתכונה אחרת . אבל אין להתעלם ממגוון התכונות כדי לקבוע עד כמה היא מצליחה.

לדעת מוקד נראה שכל הניסיונות להגדיר באופן משכנע את המושגים "אמנות " ו"חוויה אסתטית " נכשלו עד כה כישלון שנובע מכמה סיבות :חוסר הלכידות הפנימית של המערכת הרפרנציאלית והשימושית שהמילים או המושגים "אמנות " ו"חוויה אסתטית " מתפקדים ומכהנים או נועדו לתפקד ולכהן במרכזה ואמורים להבטיח את לכידותה. אי התאמתה של מערכת זו להיבטים רבים של המציאות התרבותית אמנותית בעבר ובהווה שחפצים ליישם כלפיה את המערכת.

וחוסר היכולת להסביר את המושגים הללו עצמם טרם בואם בסוד מערכת  כלשהי. פיתח את מה שקרה הדגם "האובייקטיבי המתון " שלפיו ניתן לשפוט יצירות מסוימות ותכונות מסוימות שלהן באופן אובייקטיבי תוך כדי השוואות מסוימות עם כלל פעלו של היוצר המסוים ובעימות עם יוצרים וזרמים אחרים . אך מוקד קובע שעל אקט השיפוט קיימות מגבלות שונות שמונעות את קיומו של שיפוט אובייקטיבי מוחלט עבור כל הזמנים. מצד שני אין לדעתו שום צד משותף למגבלות השיפוט האובייקטיבי ובין שינויי טעם לאורך הדורות . דהיינו יצירות הקפלה הסיסטינית של מיכאל אנג'לו יחשבו ליצירה גדולה גם בתקופה שאין לה כל סימפטיה לרעיונות הדתיים ולערכים המובעים בציורים או אף לעצם שיטת ציור הפרסקו שבו הם מבוטאים . למרות כל זאת יהיה עדיין צורך להגדיר יצירה זאת  כיצירה "גדולה ".. השינויים בטעם לדעתו יכולים להעיד לכל היותר על המגבלות של המאבחנים יותר מאשר על תכונות החומר שאותו הם מאבחנים . דהיינו אין לאמר שהמאבחנים המקוריים של היצירה בתקופתה טעו לגביה גם אם בני דורות מאוחרים יש להם טעם שונה לחלוטין על כיצד צריכה להיות יצירת אמנות (גבריאל מוקד " השיפוט האמנותי "). בראשית המאה העשרים ואחת נמצא  תחום האסתטיקה בקרב שאין לו תקדים במאות השנים האחרונות , קרב על השאלה העם יש עקרונות מחייבים ואוביקטיוויים באסתטיקה שלפיהם אנחנו יכולים לקבוע בצורה אובייקטיבית לחלוטין מה יפה ומה לא. בקרב זה עומדים מצד אחד אנשי האסכולה הפוסט מודרניסטית שטוענים שאין כללים כאלה שכן הכל הוא בסופו של דבר שווה וטעון תרבות ויותר נכון של קבוצה דומיננטית בתרבות שכופה את דעתה על כל השאר ודיעה זאת אין בה נכונות יותר מכל דיעה אחרת.

מהצד השני עומדים כל החוקרים שטוענים שאכן יש כללים אובייקטיביים בקביעת יופי של יצירה ואם כי אין אפשרות להגיע  לאוביקטיוויות מוחלטת בתחום זה הרי בהחלט ובהחלט אפשר לקבוע "קאנון " של יצירות שכל בן תרבות אינו יכול להכריז על עצמו כבן תרבות מבלי לנסות להכירם .וכך גם אם יצירות שתקופות קודמות העריכו במיוחד שוב אינן מדברות אלינו בגלל השינויים בסטנדרטים האמנותיים השונים הרי הדבר אינו פוגע בגדולתן כשלעצמה.

בויכוח זה משתלב גם דיויד יום איש המאה ה-18 .יום האמין שיש כללים אובייקטיויים שלפיהם אפשר להעריך את הגדולה של יצירה בהשפעה שיש לה על רגשותינו . יום האמין שרק קבוצה קטנה ונבחרת של אנשים מוסמכים לפסוק לגבי גדולתן של יצירות ועל שאר הקהל שאינו מוסמך בנושא זה לקבל את הפסיקה הזאת . מבחינה זאת יום היה מתקבל היום כאויב של התפיסה הפוסט מודרניסטית . אולם דעתו שבסופו של דבר האנשים הם קבוצות חברתיות וזקוקים פשוטו כמשמעו להגיע להסכמה על דברים מסויימים ובהם ההסכמה איזה דברים חשובים יותר מאחרים וכי הסכמה זאת יכולה להיות מנוהלת  בידי אנשים שהם מומחים במיוחד בתחומים אלה היא רלוונטית גם היום . כפי שרלוונטית גם קביעתו של יום שהשופט הסופי של כל יצירה ויצירה הוא הזמן והתקבלותה לאורך הדורות לאחר דור יצירתה המקורי .

לעניות דעתי תפיסתו של יום ואלה שחושבים שיש אלמנטים מוחלטים שעל פיהם אפשר להגיע לקביעות אוביקטיויות , זוכה לתחייה מחודשת בראשית המאה ה-21 לאחר עשור של דומיננטיות "פוסט מודרנית"  שקבעה שהכל שווה והכל חסר חשיבות במידה שווה . וזאת אפשר גם לקשר לתחייה הבולטת לדתות שטוענות לערכים מוחלטים שאין לערער אחריהם . בסופו של דבר גם אם אין ערכים אובייקטיביים באמת הרי האנשים רוצים שיהיו ערכים כאלה כי כך "קל יותר ".וזה אומר שהם מוכנים יותר לקבל את הפסיקה של אנשי דת או "מומחים " לגבי מה חשוב בתחומים שונים . בסופו של דבר כל הרעיונות האלה תלויים בשאלה האם החברה מוכנה לקבל אותם .

 

מה לדעתך מצב הפילוסופיה כיום?

יש הרבה דברים מעניינים אבל האמת היא שאין פריצת דרך גדולה. מאז דרידה שבאמת השפיע על החברה אם כי בדרך שלה אני מתנגד לחלוטין הפוסט מודרנים המפרק לא צצה אישיות גדולה באמת . אנחנו מחכים לאישיות כזאת גם בתחומי הפילוסופיה וגם בתחומי הספרות . וכדי שהיא תגיע יש להתגבר על משטר המותגים שהורס היום כל חלקה טובה .

ועל מה אתה עובד היום ?

אני עובד על ספר מחקרי על היצירה של אורי צבי גרינברג ומקווה לכנס את המאמרים החשובים שלי בקובץ .  

א.א. : בדיעבד אחרי כל הקרבות הקשים שניהלת לעורך השנים כעורך וכמבקר ספרות אתה חושב שזה היה שווה את כל זה ?

מוקד : בדיעבד ברור לי שאם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום לא הייתי בוחר במסלול זה של עורך ספרותי שהוא גם חוקר ספרות. במיוחד ביודעי כל מה שאני יודע היום על שקיעת התרבות בארץ בביצת אלילי הממון המותגים והשוק . אבל ככל הנראה אני מופנם מצעירותי לא רק על ידי יצר של פולמוס וביקורת אלא גם על ידי ארכיטיפ תרבותי שהפנמתי עוד כשהייתי נער ארכיטיפ של עורך מבקר  מייצר שופט ושומר תרבות , ארכיטיפ שבספרות העברית ייצגו בשלמות פרישמן ברנר וקורצוייל . עוד ארכיטיפ ששולט בי הוא של האקדוחן בדימוס שמתעקש לחזור למערכה כנגד כוחות האופל והבערות.  ודימויי הנעורים האלה שולטים  בי ככל הנראה עד עצם היום הזה כנגד כל היגיון  ".

גבריאל מוקד נחשב היום כמבודד בעולם הספרותי. מאיה בז'ראנו אומרת עליו "להיות גבריאל מוקד היום זה קצת עצוב וקשה". עמוס אדלהייט עורך כתב העת הספרותי  "עמדה" קובע :  בעיני גבריאל מוקד הוא גדול העורכים הספרותיים מדור המדינה ועכשיו הזה הפרויקט המשמעותי והחשוב ביותר בספריות מאז קיום המדינה .. אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא זה שאייפיין את השירה של דור המדינה ויצר את כתב העת החשוב ביותר שלה "עכשיו".

   גבריאל מוקד היום עושה רושם יותר מכל דבר אחר של אקדוחן שבע קרבות בדימוס  מצולק כולו מאין סוף קרבות אכזריים בעבר אך שעדיין מוכן ומזומן לקרב אחד גדול אחרון בחוצות העיירה  כנגד אקדמאים עתירי כוח כוחות הגרפומניה והמותגים בזמן שהאזרחים הפחדנים שעבורם הוא נאבק מסתתרים בבתיהם . אבל דומה שבדיקה תראה שהוא האיש שהשפיע  יותר מכל אחד אחר על עולם הספרות הישראלי הנוכחי  ואם בדור הבא יהיו לעולם זה ממשיכים  הם יראו בעצמם יותר מכל כממשיכי דרכו של גבריאל מוקד.

אימרות שפר של גבריאל מוקד

גבריאל מוקד ידוע כשולף המהיר ביותר במערב ( דיזינגוף ) בהערותיו על אנשי ספרות ותרבות שונים שנחשבות ליצירות מופת של הומור סטירי בעיני אחדים והפכו אותו למוקצה בעיני אחרים,והביאו אותו גם לבית המשפט . 

להלן כמה מהן :
גבריאל מוקד על בני ציפר עורך מוסף הספרות של הארץ : …בקרב הסופרים או אישים המקורבים במיוחד לעולם הספרות רבה התמיהה על מיהות הפקיד הזוטר האלמוני שגחמת בעלי העיתון העמידה לפתע בראש מדור שהיה ידוע בעבר ברצינותו .איש אינו מצליח להבין מה הוא כרטיס הביקור של מר בני ציפר שנתמנה לעורך ,פרט לכמה שירים גרועים ואי אלו רשימות חיוורות –עד אפסיות הממוקדות במעין רצף לוונטיני קלוש ,הרי העורך הזוטר הזה כמעט לא קיים מצד יצירה עצמית כלשהי ..נראה כי רק זחילתו הממושכת כסוג של אפעה מיסדרונות קטן בבית שברחוב שוקן וסבלנות של התכופפויות הביאה אותו למשרה הנכספת " ( מתוך מעלילות ציפרוני אפסוני " מדור דג הדיו בעכשיו )
( איש המקצוע " ואריאציה מאת גבריאל מוקד )
על  חוקר הספרות והעורך פרופסור מנחם פרי : כבר השווינו את מנחם פרי לא פעם לאותה קוקייה אגדית המתמקמת בנחת זרים פוצחת עליהם בשיר ניצחון מדומה ומכריזות כי הן שייכות לה מימים ימימה . סברנו לתומנו כי פרי נרפא מעט מסינדרום הקוקייה שבו וכי בימים של מערכות חברתיות סוערות יחדל מהאובססיה המשונה הדוחפת אותו לניסיונות נואלים של ראיית עצמו בתור המזכ"ל ומחלק טובות ההנאה גם יחד של המודרנה שלנו …אבל אם להשתמש באימרה מתוך המערבון הידוע "ג'וני גיטאר "יש אנשים שלא לומדים לעולם " …
בהחלט מעניינינו להצביע על כך כי מבחינה ביקורתית ועריכתית פרי שייך לאותו הזן המופלא שיאה לו הכינוי עיוורי טקסטים או בפשטות "סומים בארובה " לצד כישרונו המופלא להתברג בכל מערכת ממסדית ופינאנסית ( ממפלגת העבודה ועד אוניברסיטאית תל אביב מהקיבוץ המאוחד ועד הסתדרותה עובדים ודיסקונט ) מצוי בו כישרון עילאי אחד : עיוורון כמעט מוחלט לגבי כל טקסט חשוב חדש וטיפול בחומרים לשוניים וספרותיים בכלים של טכנוקרט הרואה בבתים בעיקר צנרת ..אכן פרי מיטיב לסמוך על טעם של אחרים שנעשה ממסד כבר ונראה שהוא חש מבוכה כשהוא נותר בחדר לבד עם טקסטים
".
על המבקר אריאל הירשפלד : "אכן לפנינו אוסף מופלא של גרפומניה ירחית שרק סומא בארובה כרוני מבחינת הטעם הספרותי ,כגון אריאל הירשפלד יכול יחד עם פקידי הוצאת הקיבוץ המאוחד ,לקשור לה כתרים .( אגב מיקרה הירשפלד הוא מעניין מאוד : מיחבר מוזר בין אורודיזציה ,במיוחד בתחום המוזיקאלי ,ועיוורון כמעט מושלם לגבי הבחנה בחשיבויות ובחוסר חשיבויות של טקסטים .הוא אינו מבחין בין גרפומניה לשירה ).
על המשורר והעורך אמיר אור : "אמיר אור, עסקן כוחני ובלתי נלאה, מנסה מזה שנים להופיע כמנהיג בשירה העברית. וגם מנסה ליטול לכתב העת האקלקטי שלו תואר של "שירה עכשווית", בלי כל קשר להתפתחויות קובעות וחשובות כלשהן בשירת דור המדינה על כל רבדיה. הוא הפך את שאיפתו הכוחנית ,עם מעט חשיבות מהותית ועם הרבה כוחנות ופוזה הלנית הדומה בעצם יותר לכוחנות הלניסטית של עריץ סקסי פעוט, למנוף חברתי תוך קידום קשרים אישיים כדאיים מאוד עם פקידות סרת טעם במוסדות תרבות… יש משהו גרוטסקי במצב שבו… אדם החסר כל זיקה ממשית לתרבות העברית בכלל ולתולדות המודרניזם העברי המקורי בפרט, אדם שזקוק בעצמו בדחיפות לקורס להבנת השירה ובכתיבת שירה, שואף לתפוס מקום מרכזי במפעל תרבות ובתקציבי תרבות בארץ ולחלק תעודות הסמכה קיקיוניות."

רשימה של ספרי גבריאל מוקד

עיון

דברים בוטים . הוצאת זרקור , 1954. 34 עמודים.

עיונים בהמטרמפוזיס לפרנץ קפקה : : פרקים בתולדותיה של חווייה אקזיסטנציאלית אחת. המהדיר. 1956.מהדורה שניה : 1984. המהדיר.

 שבחי עדיאל עמזה: ניסויים בדיון אסוציאטיבי.מהדיר 1957 . 83. עמודים :

מהדורה שניה ומורחבת מאוד  בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם"  מאת ש"י עגנון .

 שוקן , 1989. 176 ע'  על סיפורי ש"י עגנון .

ארבעה משוררים :   דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך /   [תל אביב] : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ו 2006. ‬

  //

ספרות יפה

ט"ו ואריאציות :פרקים מתוך קטע קודם , הוצאת המהדיר ,1966. 47 עמודים.

קטע קצר. הוצאת המהדיר , 1967. 58 עמודים.

חמש ואריאציות ( ועוד שתיים ) ( על המעטפת :"חופשות מתוך קטע קודם ")  . הוצאת המהדיר . 1968. 46 עמודים.

5 ואריאציות  ( ספר שונה מהקודם ) .מהדיר , 1971.   67 עמודים.

מבחר ואריאציות : 1959-1976. פפירוס, 1979.

ואריאציות , הקיבוץ המאוחד , 1995.

פילוסופיה

 על חוסר האפשרות של הרדוקציה : מסכת עיונית קטנה . מהדיר , 1969. 32 עמודים.

השיפוט האמנותי: מיתווה לדגם אובייקטיבי סטי מתון באסתטיקה, אגודת הסופרים, 1986.

Particles and Ideas: Bishop Berkeley's Corpuscularian Philosophy

:1988

תירגם

אדגר סנו .סין . שוקן תשכ"ו . 2 כרכים.

שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס מאת ג'ורג' ברקלי .מגנס , 1996.

בן עמי שרפשטיין .האמן בתרבויות העולם .תירגם מכתב היד גבריאל מוקד ,עם עובד ,תש"ל.

שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס / ג'ורג' ברקלי ; תרגם מאנגלית והוסיף פתח דבר משה שטרנברג ; ערך אלחנן יקירה ; ערך עריכה סופית והקדים מבוא גבריאל מוקד. הוצאת י"ל מגנס , 1996.

ערך את :

כתב העת עכשיו

"מערך " כתב עת  לחברה תרבות ספרות . 1960.

גליון פרוזה למדע בדיוני

ראו עוד על גבריאל מוקד :

גבריאל מוקד בויקיפדיה

 

דף הפייסבוק של "עכשיו"

 

העבר של העתיד :ההיסטוריה של מגזין המדע הבדיוני הישראלי

 שמעון אדף על עכשיו מספר 40

אולי לא עכשיו :חיים פינקלמן על "עכשיו "

למה לא כדאי להיות עורך ספרות

איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

גבריאל מוקד כנגד אגודת הסופרים

 היוצר כגיבור קוסמי :הואריאציות של גבריאל מוקד

מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד

כתב העת עכשיו