ארכיון תג: גולם

הגלמים על פי חסידי אשכנז

 

ב-22 לחודש הרצאה של "כישוף משולש" ב"סלון" בקומה העליונה  בדיזינגוף סנטר בשמונה בערב. אלי אשד צאצא ישיר של משפחת קלונימוס הקדומה  הקיימת מאז המאה ההתשיעית לספירה על הגולם וחסידי אשכנז.

במאה ה-12 יצרו כמה מנהיגים יהודיים מבני משפחת קלונימוס שעמדו בראש הקבוצה המכונה "חסידי אשכנז" מדריכים מפורטים כיצד יש ליצור אדם מלאכותי הגולם באיזה שיטות ולחשים ותפילות מילים להשתמש לשם כך. ועד כמה שאנו יודעים זה היה דבר חסר תקדים בתרבות היהודית ובכל תרבות אחרת.

אוטומטים אמנם היו קיימים כבר אז בעולם הערבי ומזה מאות שנים ובעולם ההלניסטי לפניו וכנראה עוד במצרים העתיקה  ובהודו ובסין.

אבל בשום מקום   למיטב ידיעתנו לא נוצרו שום דיונים מפורטים כיצד יש ליצור יצורים אנושיים באמצעות שימוש במילים.

על מה ולמה?

האם זה היה קשור לתורת התפילות של מנהיג הקבוצה יהודה החסיד שהאמין שנוסח מדוייק של התפילות במילים ואף בניגון נדרש כדי לשמור את המציאות הקיימת כפי שהיא ולא היא עלולה להתדרדר?

ראובן שבת ירצה על הקוסם מרלין שבו עסקו רבות במאה ה-12

וניקולא יוזגוף אורבך ידון במסרים שהיגיעו מעולם האמת.

ציבור המתעניינים בכישוף מוזמן.

 

פרטים על האירוע יש כאן 

https://www.facebook.com/events/558464762231020/?ti=ls

 

הגולם מפראג מאת גוסטב פיליפסון ,גירסה (כמעט) ראשונה בשפה העברית מ-1862

Image result for golem gustav philippson

ציור צ'כי של המהר"ל והגולם מפראג  מסוף המאה ה-19.

לאחרונה חזרתי מהעיר פראג ,ששם חיפשתי את קברי אבותי בבית הקברות ויצאתי למסע בעקבות הגולם ברובע היהודי המפורסם של העיר.

לרגל זה אביא כמה מהגירסאות המקודמות ביותר הידועות בעברית של סיפור הגולם מפראג בעברית.

והנה אחת מהן שהופיעה בכתב העת "כוכבי יצחק " בשנת 1862.

גירסה זאת נכתבה  בידי גוסטב פיליפסון ( 1814-1880) סופר יהודי מהעיר הגרמנית דסאו ( שבה נולד אבי תנועת ההשכלה היהודית בגרמניה משה מנדלסון ).פיליפסון שלמד באוניברסיטת ברלין בילה במשך שנים בפראג ועבד שם כמורה פרטי עד שעיבד את חינו כנראה בגלל כתביו שתמכו בהשכלה.לאחר מכן המשיך ללמד בדסאו  ופעל שם רבות להפצת רעיונות ההשכלה וב-1849 ניבחר לאספה הלאומית של גרמניה שהתכנסה בפרנקפורט.

ב-1841 גוסטב פירסם את הפואמה    Der Golam, eine Legende;  היצירה פורסמה  במקור במגזין היהודי בגרמנית: Allgemeine Zeitung des Judenthums 5 (1841): 629–31;לאחר מכן הופיעה שוב בגרמנית מקוצרת בכתב העת "שולמית   "Sulamith," viii. 254

ומשם  תורגמה  ועובדה  הפואמה לעברית בידי  י לאווי  והופיעה בכתב העת "כוכבי יצחק " שפורסם בעיר וינה בגליון מספר כ"ח  28  ע' 175-180 ב-1862. אחת מההופעות הראשונות של סיפור הגולם מפראג בעברית.

ביצירה זאת הגולם אינו איש שנוצר מחימר אלא רוח שמסוגלת לדבר ומודעת לזהותה כרוח.ושימו לב לניקוד השונה   של המילה "גולם " בגירסה ראשונית זאת בעברית.

 

עטיפת גליון "כתב העת "שולמית " משנת 1843 שבו הופיע יצירה נוספת של פיליפסון על הגולם מפראג.

פיליפסון לא הסתפק ביצירה זאת על הגולם.  הוא חיבר יצירה נוספת בשם  Der Golem und die Ehebrecherin "הגולם והאישה הבוגדנית "שהופיעה ב-1843 בכתב העת היהודי "שולמית (" Sulamith 8:254–57).  כתב העת של תנועת ההשכלה בעיר פראג שאותו ערך הרב דוד פרנקל.

הבלדה מספרת על מגפה שתוקפת את יהודי פראג שהגולם נשלח בידי הרב של פראג המהר"ל למצוא את הסיבות לה כסוג של חוקר בלש.הסיבה למגיפה מתגלה בידי הגולם במהרה אישה בוגדנית "מתגלית בביצוע החטא בידי הגולם.המסקנה חוסר מוסר מיני מביא למגיפות ויש להענישו.

הסיפור הזה הוא מעניין משום שיש כאן סוג של סיפור בלשי ,הגולם משמש ככלי של הבלש שהוא הרב לחקור תעלומה ולמצוא את הסיבות לה.

Book cover for 'The Golem Returns'

הספר המחקרי של Cathy S. Gelbin משנת 2011

The Golem Returns. From German Romantic Literature to Global Jewish Culture, 1808-2008

קובע שהיצירה הזאת שאותה היא מיחסת ללודויג פיליפסון ( סופר יהודי ידוע אחר שהיה דודו של גוסטב )   פורסמה לראשונה בכתב העת "שולמית " ב-1834 ולכן היא אחת היצירות המוקדמות ביותר הידועות לנו על סיפור הגולם מפראג.למעשה המוקדמת ביותר משום שנכון ל-2017 לא ידועה שום יצירה על הגולם מפראג שקודמת לתאריך זה של שנת 1834 ואין שום ביטחון שהסיפור על הגולם מפראג היה קיים לפני שנת 1834.

ד"ר קטי גלבין

לד"ר קטי גלבין חוקרת ספרות גרמנית מאוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה היו שתי טעויות חשובות לגבי  היצירה:

  1. כשהחליפה בספרה  את שם המחבר מגוסטב ללודויג  שהיה סופר  ורב יהודי ידוע יותר.
  2. היא טעתה גם בתיארוך של היצירה שהופיעה ב-1843 וייחסה אותה לשנת 1834 .  כניראה כתוצאה משיבוש תאריכים פשוט  שהיה במקור הביבליוגרפי שלה.

ראו כאן את המקור הזה מכתב העת גרמני ברשת עם תיארוך משובש כאן : http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/titleinfo/2312974

וראו כאן את תיקון הטעות   שלא תוקנה במקור ברשת עד עצם היום הזה  בידי   בלוגר עמית שלי  שהוא האיש שגילה את ההופעות הקדומות ביותר הידועות עד כה של סיפור הגולם מפראג בשנות השלושים של המאה ה-19  :

The real new earliest known source in print for the Golem of Prague?

 

כאמור הבלדה של גוסטב פיליפסון תורגמה לעברית ב-1862 ופורסמה בכתב העת "כוכבי יצחק " בוינה כאחת הגירסאות הראשונות הידועות של סיפור הגולם מפראג בשפה העברית. "כוכבי יצחק זכור כיום בעיקר על שם רחוב שנקרא על שמו בתל אביב.

( ראיון עם הביבליוגרף של כתב העת הזה משה פלאי " פירסמתי ב"יקום תרבות " בעבר

וראו על כך גם את הרשימה: "היכל התהילה" של הספרות העברית בכתבי  במאה ה-19  🙂

והנה הפואמה על הגולם לפניכם בפרסום חוזר ראשון 155 שנים לאחר הפרסום המקורי בעברית.

אני מתנצל מראש על האיכות האיומה של הצילומים של כתב העת מלפני 155 שנים. אפשר להגדיל את הצילומים על ידי לחיצה בעכבר.

 

 

ראו גם :

 שיר אהבה לספל הקפה משנת 1863 עוד יצירה "מכוכבי יצחק" 

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג ?

 

 

הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין

Image result for golem david yaffe

מי מהקוראים אינו מכיר את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג ? אותו יצור מלאכותי שנוצר בסוף המאה ה-18 בידי הרב המפורסם על מנת להגן על יהודי פראג מפני פוגרומים ועלילות דם משל הכנסייה הנוצרית ושל שליחי הקיסר רודולף ששלט בפראג ?

מן הסתם רק מועטים מאוד מהקוראים  לא שמעו  על  סיפור זה שימש כבסיס ליצירות ספרות רבות למחזות לסרטים לסיפורי קומיקס והיום כמדומה הוא פופולארי יותר מאי פעם

אני נותן הרצאה על הסיפור הזה ועל הסרט הקלאסי המבוסס על הסיפור השבוע.

יש שמכירים את סיפור הגולם -האישה המלאכותית של המשורר המפורסם במימי הביניים שלמה אבן -גבירול.

( אני חיברתי על פי סיפור זה מהמאה ה-17 סיפור קומיקס שאותו אייר הקרן כץ  המוכשרת ושהופיע גם בעברית ובגירסה שונה באנגלית באנתולוגיה של סיפורי קומיקס על נושאים יהודיים שיצאה לאור בחו"ל   )

יש שמכירים את הגולם של  הרב אליהו מהעיר חלם  הידועה יותר כעיר הטיפשים.

וישנו כמובן את הגולם של הגאון מוילנה. שהוא כנראה היחיד שמתבסס על מציאות כלשהיא ( שהוא לדעתי הבסיס לרוב הסיפורים האחרים ).

אבל מי מבין הקוראים שמע על הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין ( או דרוהיטשין )  ?

golem-of-david-yafe-picture-from-davar-leyladim

יוצר הגולם האחרון הידוע היה  הרב דוד יפה אב בית הדין של העיר דרוהיטשין מפולסיה במחוז גרודנו שברוסיה. הוא   חי בערך בשנת 1800 וכמו סב סבו מחבר "בעל הלבושים"  עסק גם הוא בקבלה.

ישנן  שתי גרסאות של האגדה:

גרסה אחת שבעל פה מספרת בכי בכל יום שישי היה רבי דוד יפה בורא גולם שתפקידו היה להביא מים לבית הכנסת הישן ולביתו של הרב ובמוצאי שבת נטל ממנו את רוח הקודש והשמידו .

האגדה שבכתב שהובאה   בבכתב העת "המגיד " מספר 42 מ-1867    מספרת כי הגולם היה מעין גוי של שבת ובלילות שבת היה מבעיר אש בתנורים  ואת ההוראה לכך היה מקבל כדין בערב שבת . פעם בגלל טעות קטנה בהוראה זאת גרם הגולם לדליקה ששרפה את כל העיירה. הרב דוד יפה שראה עצמו אחראי לדליקה ציווה לבניו לבל יעסקו ברבנות אלא במלאכה .צוואה שצאצאיו אמנם התעלמו ממנה נכדו רב יעקב שימש כרב  בקוברין ורבי דוד יפה כדיין בקוברין.

לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי". זה שתמיד מזכירים כשהסיפור עולה..

לפניכם הגירסה המפורטת ביותר שאני מכיר על סיפור הגולם של הרב דוד יפה .היא הופיעה מכל המקומות ב"דבר לילדים "כרך נג  ב-1982  ולדעתי המחבר התבסס על מסורות שבעל –פה שהיכיר.

 

Image result for golem david yaffe

 

ראו עוד על הרב יפה וצאצאיו

כאן 

 

ראו על עוד יוצרים של הגלמים

יוצרי הגולם 

הגולם של שלמה אבן -גבירול 

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג 

הגולם של הרב אליהו מחלם 

הגאון מוילנה והגולם 

הגולם בתרבות הויזואלית 

הגולם ואני 

 

הרצאה על הגולם -וסרט על הגולם בתערוכה על הגולם

 

goken-and-child

ביום חמישי ה16 בפברואר בשעה 18:00 יוקרן בגלריה אנגל בבן יהודה 100 בתל אביב הסרט הקלאסי  הגׄולם"  (Der Golem) מ1920 של הבמאי והשחקן הגרמני פול וגנר .

בגלריה זאת מוצגת תערוכה של צילומים  של האמן טובי כהן על סיפור הגולם המלווה במאמר שלי בעברית ובאנגלית.

במהלך האירוע אני אתן הרצאה על הגולם ושרשיו.

לא מיותר לציין שאני עוסק מזה שנים במחקר ובכתיבה  על סיפור הגולם .כתבתי ספר שלם בנושא עם הקומיקסאי אורי פי שזכה להדים ולמאמרים שונים עליו , וקומיקס נוסף עם הציירת קרן כ"ץ  על שלמה אבן גבירול והאישה הגולם שלו  ( שאותו ראו כאן )ומאמרים הרבים העוסקים בתולדות הסיפור ברשת.

העניין הזה הוא משפחתי .סב סבה של סבתי, הגאון מוילנה, הוא האדם היחיד שידוע שטען במציאות שניסה ליצור גולם.

וסבי מצד אימי הד"ר אליהו בלנק גם הוא התעניין במאוד בנושא וגיסו,אקשטיין  אף כתב בהשראתו את אחד המחקרים הראשונים בנושא.

והנה לפניכם מודעה על הסרט  של וגנר "הגולם" שפורסמה בכתב העת של סבי "ירושלים" בשנת 1929 לרגל הקרנה של הסרט בעיר ירושלים.

 

הציבור מוזמן.

Image result for golem 1920 poster

הנערה המלאכותית של שלמה אבן גבירול

נושא האישה המלאכותית הנוצרת בידי גבר ,אנושי מאוד ,לצרכיו המיניים והדומסטיים הוא נושא מוכר וידוע בספרות ובתרבות העולמית.

תמונה מהסרט "כלתו של פרנקנשטיין" על אישה מלאכותית.

עד כמה שידוע הדוגמה הראשונה של סיפור כזה בספרות העולמית היא סיפור על המשורר הגדול של יהדות דרום אירופה שלמה אבן גבירול והאישה המלאכותית שלו. סיפור שככל הידוע נוצר במאה ה-17.

סביב סיפור זה כתבתי סיפור קומיקס עם קרן כ"ץ ונתתי עליו הרצאה בערב "אבן גבירול " של מגזין "יקום תרבות ".

והנה המאמר המלא שעליו מבוססת ההרצאה:

האישה המלאכותית של שלמה אבן גבירול

 

ibn gavirol 1

הגולם של העיר חלם

האם יש קשר בין עיר השוטים המפורסמת חלם ובין סיפור הגולם ?
עד כמה שהדבר מדהים התשובה היא חיובית ,וייתכן אף שפרסומה של חלם כ"עיר השוטים " נבע במקור דווקא מסיפור זה..שהופיע שם בגירסתו המצמררת ביותר.

ראו

הגולם של אליהו מחלם

המופע האיטלקי של הגולם

כחובב של דמות הגולם לכל גילגוליה יש לי עניין רב במופע האיטלקי של הגולם העומד לעלות על במותינו ,מופע מדיה בינלאומי המראה שוב אם היה צורך בכך על הפופולאריות העצומה שלה זוכה הדמות ובראשית המאה ה-21 יותר מאי פעם ..

והנה הפרטים :


קונצרט פתיחת העונה החגיגי  של הסדרה "קאלסיקה ללא גבולות"  בהיכל התרבות בפתח תקווה  יארח את יצירותיו היהודיות של המלחין   היהודי איטלקי ריקרדו יהושע מורטי. 
(ובניצוחו) ובהן יצירת מולטימדיה קצרה:  "הגולם".
 ותיהיה ה זאת  בכורה עולמית ליצירה לרקדן, שחקן ואנסמבל סולנים

 טרום קונצרט: 19:30 המוסיקולוגית ענת שרון והמוסיקולוג אדוארדו דובריקין (ברוסית)
ירצו על  דמות הגולם במוסיקה, בספרות ובהיסטוריה

בחלקו הראשון של הערב תבוצענה יצירות יהודיות קצרות מאת מורטי על ידי הסופראן לריסה טטויב, דואו חלף לנגהיים ועל ידי אלה פאסיק בפסנתר".

"רציטטיב וריקוד", כינור ופסנתר, השיר "ניגון", ויולה ופסנתר, "שיר" ויולה וכינור

"מצווה" ויולה וכינור, "סוספירו" סופרן ופסנתר,  "אשרי האיש אשר" סופרן ופסנתר נשימות

"

 החלק השני :

הגולם"-  מופע מולטימדיה בינלאומי שבמרכזו הבדמות של הגולם, כפי שהיא מתבטאת בכתבי הקודש ובקבלה. היצירה הקצרה, אשר הוצגה בהצלחה ברומא, תוצג לראשונה בביצוע אנסמבל סולנים, רקדן ושחקן, עוסקת בארכיטיפ של הגולם ביהדות  ( גוש חימר שלא נולד מרחם אישה, ואשר בעזרת שילובי אותיות נסתרים ניתנו לו חיים. הוא מחפש את דרכו בעולם, נתקל בשדים ומלאכים, עד אשר הוא מגיע למקור הידע והאור ונגאל.
מורטי יצר טקסט דרמטי (תרגום לעברית אנה ליין-צור) בו מוצגים פירושים שונים המילה גולם : מילוליים, דתיים ופילוסופיים. המוסיקה והקול שזורים זה בזה לכדי מארג שצבעיו  ליריים וארכאיים. החליל  נשזר בעוצמה רבה ומכוון ליצר אווירה של צלילים שונים המזכירים
חלום. את הגולם משחק בפנטומימה הרקדן האיטלקי-צרפתי טיירי פרמנטייה, ומחשבותיו מוצגות על ידי שחקן תיאטרון היידישפיל יובל רפופורט (המבוים על ידי גרה סנדלר), אשר מגלם גם את המספר ואת דמויות המלאך מטרטון (מן הספרות המיסטית היהודית), והשטן (סטרא אחרא).
בהשתתפות

היצירה מורכבת מחמש תמונות של ריקוד ומשחק המלוות במוסיקה חיה, בין התמונות  קטעי מעבר מוסיקליים, בהן ההתרחשות הבימתית קופאת. ברקע מוצגים דימויים ויזואליים המדגישים את האווירה המיסטית.
השילוב של דמויות מלאכים ושטן, תאורה מיוחדת ודימויים ויזואליים מאפשרים התרחשות בימתית המזכירה את עולם הספרות הפנטסטית – זו שהתפתחה באירופה בתקופת המהר"ל והחסידות. גם המהר"ל מאוזכר בטקסט הדרמטי כמי שיצק נשמה בגולם.

יוצר ומלחין ומנצח – מאסטרו ריקרדו יהושע מורטי – איטליה  Ricardo Joshua Moretti


מלחין, מנצח וכותב טקסטים –  תלמידו של נינו רוטה וזוכה בפרס על שמו. יהודי שומר מצוות , מתגורר בפרמה איטליה. נודע בעיקר ביצירות היהודיות שכתב.מורטי מפיק הפקות קלאסיות יוקרתיות עבור הוצאת התקליטים אורפיאוס. מורטי למד הלחנה עם מאסטו ג'יאנטו ג'יאני לפוריני והלחנה לסרטים אצל רוטה ומאסטרו אלסנדרו קיקוניני. מאז 1992 הוא משמש כמנהל אורח של תזמורת תיאטרון הבולשוי במוסקבה, של תזמורת גוסטלרדיו (תזמורת הרדיו הלאומית של רוסיה) ושל התזמורת הסימפונית של מוסקבה. הוא הלחין מוסיקה לתיאטרון ולסרטים עלילתיים ודוקומנטריים. הוא פיקח על תכניות טלוויזיה רבות עבור ערוץ  RAI בהם "המוסיקה של הקולנוע האיטלקי" . היצירות של מורטי בוצעו באולמות בינלאומיים חשובים בעיקר תשומת לב ניתנה ליצירות שלו המוקדשות למוסיקה יהודית:   ""EBRAICA  ו-"מדור לדור" וה"שיר של ישראל".
כמנצח הוא הקליט יצירות חשובות כמו "סיפורו של חייל" של סטרוונסקי עם תזמורת תיאטרון הבולשוי עם השחקן ג'יאנקרלו ג'יאניני. הוא הקליט את ה"גולם" עם אדלברטו מריה מרי . מורטי עבד הרבה שנים עם החבורה של לינדזי קמפ.
מורטי שיחק את פוצ'יני  בסרט "פוצ'יני והנערה" שבויים על ידי פאולו בנוונוטי , אשר הוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה. הוא סיים בהצטיינות את ה Accademia Chigiana בסיינה. הוא מלמד בקונסרבטוריון "ביוטו" בפארמה (באיטליה זהו מוסד אקדמי).
ביולי 2009 הופיע  לראשונה בישראל במופע רב תחומי בהנחייתו (בעברית!), כולו סביב החוויה של עשיית הסרט, זאת בתוספת הטעם האישי והאינטימי שלו כלפי המלחין הנערץ עליו. המופע- שנקרא בעברית "הסודות של פוצ'יני" ובעולם The Puccini Experience הוצג באחרונה בקרנגי הול בניו-יורק. יצירתו "הגולם" הוצגה עם הרכב בן 4 ארבעה נגנים ברחבי איטליה, בסיור הופעות ששיאו היה ברומא, בישראל תוצג בכורה עולמית ליצירה בביצוע תזמורת סולנים.

דואו מיתרים חלף לנגהיים – גרמניה  Halaf – Langheim

סופרן – לריסה טטויב- סולנית האופרה הישראלית Larissa Tatuyev

פסנתר וניהול אמנותי – אלה פאסיק Ella Passik

פסנתרנית ומנהלת מוסיקלית, למדה בקונסרבטוריון באודסה ובאקדמיה למוסיקה בצ'לייבינסק רוסיה. הופיעה ברסיטלים, ניגנה בהרכבים קאמריים וליוותה זמרים מעל בימות חשובות באוקראיינה וכן בסיורים בהונגריה, פולין, צרפת ועוד.  לאחר עלייתה לישראל השתלבה במערך התרבותי של עיריית פתח-תקווה וייסדה את הסדרה "צלילי המוסיקה"  ואת "התיאטרון המוסיקלי", בו העלתה אופרות. משנת 2003 משמשת כמנהלת אמנותית של שלוש סדרות מוסיקליות בעיר פתח-תקווה ובהן סדרת הקונצרטים "קלאסי בהיכל". רבים מהקונצרטים בסדרות הן הפקות ויוזמות שלה ובהן יוזמות בינלאומיות. פאסיק ממשיכה להדריך זמרים וזמרות מובילים באופר הישראלית החדשה בתכנית מאסטר קלאס, בנוסף לפרויקטים אמנותיים, משמשת בתפקידים ציבוריים רבים ומופיעה בחו"ל כסולנית וכמלווה אמנים בעלי שם. כישוריה זכו להכרה מהמכון הישראלי לאמנות הזמרה והיא נשלחה להשתלמות במטרופולין אופרה בניו-יורק וזכתה להמלצתה האישית של ג'ואן דורנמן, עוזרת מנצח במטרופולין אופרה ומנהלת סדנאות האופרה בישראל.

אנסמבל סולנים מהתזמורת הסימפונית ראשון לציון

בתפקיד הגולם הרקדן  טיירי פרמנטייה – איטליה Thierry Parmentier

  רקדן יליד בריסל, מתגורר באיטליה.
פרמנטייה רקד בלהקות בלט  כגון תיאטרון הבלט יוסף ראסילו בפאריס, בלט המאה ה 20 של מוריס בז'אר והבלט העכשווי של כרמן לה רומבה בבריסל וכן בלהקות מובילות באיטליה. לפני 13 שנה עבד עם מאסטרו ריקרדו מורטי על היצירה "הבראיקה (עברית)" שחוברה ובויימה על ידי מורטי בעצמו והוצגה בתיאטרון פארמה איטליה. הפעם הגיע להפקה בהמלצת הבמאית לובאליו, ומייד התחבר שוב למורטי.
הוא מעיד כי "הגולם" הוא פרויקט מאתגר במיוחד עבורו, משום שעבודתו יוצאת מעבר לריקוד אל הפנטומימה.

במאית ומעצבת במה ותלבושות – אדי לובאליו – איטליה  Eddy Lovaglio

אדי לובאליו – במאית
 עיתונאית, כתבת ובמאית
בשנת 2002 חיברה את הביוגרפיה של הטנור האמריקאי איטלקי מריה לנזה וב – 2008 את הביוגרפיה של הסופראן רנטה טבאלדי. בין יצירותיה נובלה זוכת פרס Athanòr  על אישה יהודיה במחנה עבודה נאצי ושמו “Un grido dal lager”.  – צעקה מהמחנה,
לובאליו עבדה כעוזרת במאי של ג'אן-קרלו דל מונקו בהפקה הלירית של "הנערה מהמערב" של פוצ'יני בתיאטרון טורינו ובהפקה  “Andrea Chénier” של אומברטו גיודאנו בתיאטרון העירוני של בולוניה איטליה. ב- 2008 היא ביימה את האופרה-בלט "לה וילי" של גיא'קומו פוצ'יני בפסטיבל “Chiostro d’Estate” בפארמה. השתתפה בפרוייקט  תיאטרלי מוסיקלי המוקדש ללוצ'יני ויסקונטי ב 2006 בפסטיבל OST בעיר רג'ו אמיליה, וכן נטלה חלק בהפקה עירונית של בולוניה המוקדשת לארתורו טוסקניני בשם "טוסקניני: הכוריאוגרף של המוסיקה".
לצורך עבודתה על "הגולם" יצירתו המיסטית של מורטי, התעמקה בתרבות היהודית. היא מעידה כי מורטי הוא "אגוז קשה" והיו להם מחלוקות אמנותיות, אולם ברגע שנכנס הרקדן טיירי פרמנטייה לתמונה- הכל נפתר.  

 בתפקיד המספר השחקן יובל רפופורט  –

חבר תיאטרון היידישפיל. בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. זוכה מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל. שיחק ואף נטל חלק בהפקה, בכתיבה ובביצוע של מגוון הצגות פרינג' כגון אופרת הרוק "מופע החיים של גוטל בוטל" של נתי אורנן ו"ערב שאנסונים עבריים" של פיני טבגר. שיחק בהפקות מיוחדות, ביניהן פרויקט "פסמה" המבוסס על שיר השירים ובפרויקט "סינגוגה" (שהוצגו בסרביה). שיחק בזירה הבינתחומית בירושלים, ובפרויקט "מיתוס" של רינה ירושלמי. הפיק את ההצגה זוכת הפרסים "לפעמים עוברים פה פילים" בבימויו של איציק ג'ולי (עכו 2000), הפיק הצגות בצוות ההפקה "אתגר" ואף שיחק באחת מהן ("שיחות עם הברמן"). שיחק בטלוויזיה במגוון פרסומות ובסדרה "המקום". עוסק בכתיבה ובתרגום טקסטים במגוון סגנונות. חבר אקו"ם, בין היתר בעקבות ביצוע שלושה משיריו, שהולחנו על ידי המלחין אבנר דורמן ביצירתו "נופים". כותב פזמונים עבור זמרים כגון יעל בדש וצאלה אחרק בשיתוף עם המוזיקאי עידן גרין. כתב סיפורים קצרים על אהבה ועל רווקות, כמו גם ביקורות על ספרים ועל מסעדות באתרים "בקבוק", " "I woman ו"rest". שיחק ביידישפיל בהצגות "הזכייה הגדולה", "הקוסם מלובלין" "געבירטיג" ו"20 עד 120".

במאי הגרסא העברית- גרה סנדלר (שחקן, "מסודרים", "מדוזות")  Gera Sandler
שחקן תיאטרון וקולנוע, משחק בתיאטרון היידישפיל, הופיע בסדרות טלוויזיה כגון: "משמורת" ו"מסודרים" ושיחק בתפקיד מרכזי בסרט "מדוזות". עלה מרוסיה בשנת 1990, התגייס לצבא ליחידה קרבית ולאחר מכן  למד בבית ספר לאמנויות הבמה "בית-צבי". שיחק בתיאטרון לילדים ונוער ע"ש אורנה פורת, ובתיאטרון גשר. כמו כן, תרגם מספר מחזות מרוסית לעברית ולהפך.

עיבודים: אמיליו גצ'י – איטליה Emilio Ghezzi

 מפיק ראשי: אריה ימיני , מנהל אגף התרבות והיכל התרבות פתח-תקווה.

הגולם יעלה על הבמות בהיכל התרבות פתח-תקווה 19.10.10 בשעה 20:30 .

ב-19.30 כאמור הרצאה על דמות הגולם.

כרטיסים אפשר להשיג  בטל. 03-9125222

הקהל מוזמן למה שניראית כיצירה מרשימה ביותר על נושא הגולם .

קטע מהמופע יש כאן

וראו עוד על דמות הגולם:

לילי יודינסקי על גלגוליו של גולם חלק א' :הגולם במיסטיקה

 גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

 חלק ב'

 המדריך לבריאת יקום :על ספר יצירה הספר שבאמצעותו יוצרים גלמים

הגאון מוילנה והגולם

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

הגולם והרווקה הדתייה :סיפור מודרני  של שהרה ב לאו בהשראת הגולם

הגולם כשומר ישראל :תערוכה של עידו שמי על הגולם

הגולם מאת אלי אשד ואורי פינק

הגולם קם לתחייה :סרט של עידו שמי עם אלי אשד

הגולם והנקרונומיקון : משחק תפקידים על פי אגדת הגולם מפראג

הגולם ואני

חומר גולם ראיון עם מחבר המאמר על כנס המהר"ל

 מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג ?

resume

in this article I propose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal    which usually considered                                          ( with no good factual evidence whatever ) to be a Jewish folk story from the 18th  at the latest is in  fact a complet literary  invention quite late in origin.                                                                     .

The story was created originally  by Jewish German writer 

"Berthold Auerbach  its 1837 novel "Spinoza".                                                                

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence  of any story about Golem   in  Prague.                            

There is   no evidence of the existence  of any  connection   between the figure of the Maharal  and Golem making befor the year 1837                                                                    There are good  reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation 

of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publication for various poems . stories .  plays .novels and such.

  and so created a false impression that it is a "ancient folk story" when in reality it was  a completely modern invention by a well known writer.

                            

 

פסל המהר"ל  בבניין העיריה בעיר פראג . מלבד  היוצא דופן היחיד של הגאון מוילנה ,המהר"ל הוא הרב היחיד שלכבודו הוקם פסל באירופה המערבית.בידי מדינה נוצרית .

מיליארדי מילים נכתבו על האגדה היהודית המפורסמת מכל בעולם הרחב ,סיפור הגולם והמהר"ל מפראג שבימים אלו נחגגים 400 שנה לפטירתו.
. ספרים ומחקרים רבים נכתבו בנושא זה.

רומנים רבי מכר, הצגות , אופרות ,בלטים , אלבומי קומיקס , וסרטים קלאסיים נוצרו על פי האגדה הזאת .יש אנשים שונים ברחבי העולם  שהקדישו ומקדישים  למחקרים עליה את חייהם.
ההשפעה של האגדה על התרבות הפופולארית המודרנית ובמיוחד על הספרות והסרטים העוסקים באנשים מלאכותיים אינה ניתנת לשיעור , והיא משמשת כיום כבסיס לענף תיירות משגשג במיוחד של העיר פראג. צאצאיו המרובים של מהר"ל ברחבי העולם כולם מתגאים בראש ובראשונה על כך שהם צאצאיו של יוצר הגולם.
אולם עד כמה שזה מדהים העובדה היא שאיש עד כה לא ניסה לחקור ברצינות את השאלה החשובה מכל :
מי יצר את האגדה המפורסמת הזאת וביצע לראשונה את הקישור בין המהר"ל מפראג ובין הגולם ? קישור שאינו מובן כלל מאיליו ?
מתי זה היה ?
ולמה ?
ובמאמר  זה  לראשונה במקום כל שהוא, בשפה כל שהיא ניתנת על כך סוף סוף תשובה לתעלומה..

כתבה מיוחדת זאת מתפרסמת לרגל מלאת 400 שנה למותו של המהר"ל מפראג ולמלאת 100 שנה לפרסום הספר "נפלאות המהר"ל של יהודה יודל רוזנברג,הספר המפורסם ביותר של סיפורי  המהר"ל והגולם. 

  וגם מלאת מאה שנה לחקירה שאותה ניהלו אנשי קבוצת דיון של בית הקפה ברחוב הויפט פלאץ מספר 11 בעיר סיגט בטרנסילבניה , הרב עמנואל אקשטיין ,גיסו הדוקטור אליהו בלנק (סבו של כותב שורות אלו )  וחוקר היהדות הרב יקותיאל יהודה גרינואלד,  חקירה שבעקבותיה פורסם הספר הראשון שניתח ברצינות ובעמקות את סיפור הגולם מפראג וניסה לראשונה לפתור את תעלומת מקורו.  

לפני קריאת המאמר מומלץ לקרוא את הראיון עימי כאן :

חומר גולם

 

המהר"ל יוצר את הגולם מפראג . איור צ'כי מסוף המאה ה-19.

 המהר"ל מפראג הוא כנראה הרב היהודי המפורסם ביותר כיום גם בקרב נוצרים,  וזאת מסיבה אחת ויחידה שאין לה כל קשר לאישיותו ההיסטורית : בגלל סיפור הגולם – האדם מלאכותי שאותו כביכול יצר המהר"ל על מנת להגן על יהודי עירו פראג מפני פורעים נוצרים ומפני הקיסר המטורף רודולף – ששלט שם בתקופת המהר"ל ושמו של המהר"ל נקשר בשמו.
בצורתה המקורית, סיפרה אגדת המהר"ל כיצד יצר המהר"ל גולם לשם עבודות הבית על ידי השם המפורש של האל. ביום שבת היה מוציא את השם המפורש מהגולם וזה היה הופך לגוש אדמה, עד יום ראשון בו נוצר מחדש מאותה אדמה.

אולם יום שבת אחד הרב שכח להוציא ממנו את השם המפורש וכתוצאה החל הגולם להשתולל ברחובות פראג,
"עד שלבסוף הצליח הרב להשתלט עליו ולהוציא ממנו את השם המפורש ,הנותן לו חיים,וכך להביא להשמדתו."
זהו הספור הקלאסי של הגולם הקם על יוצרו – משפט שהפך לפתגם בשפה העברית.
מסופר שהרב טרח והטמין את גופת הגולם בבית הכנסת בפראג כדי שאפשר יהיה להחיותו אם יהיה צורך בו בעתיד.
כיום אגדת המהר"ל והגולם היא האגדה היהודית הידועה ביותר בעולם הרחב.

File Illustration of Golem of Prague

ציור צ'כי של הגולם והמהר"ל.

על פי סיפור זה נוצרו ,שירים ובלדות מחזה מפורסם שהפך לקלאסיקה של תיאטרון "הבימה " סרט אילם קלאסי בגרמניה בשנות העשרים ,וסרטים מדברים צרפתים וצ'כים אמריקנים ואנגלים , ועשרות סיפורים ורומאנים מודרניים ( רשימה כנראה לא מלאה שלהם מופיעה כנספח ).

 סיפור הגולם שקם על יוצרו שימש ככל הנראה כמקור השראה לסיפור ולסרט על פרנקנשטיין והמפלצת שיצר ולמחזה שיצר את המילה "רובוטים ",שנכתב בידי קרל צ'אפק בפראג ,עירו של המהר"ל.
יש אנשים שמקדישים את חייהם לחקר גלגוליה השונים בענפי מדיה שונים.הופיעו כמה וכמה ספרים אקדמאיים מעמיקים שחוקרים את משמעויותיה.
ענף שלם של תיירות בעיר פראג מתבסס עליה.

סביר להניח שהרוב המוחלט של האנשים ששמעו על המהר"ל שמעו עליו אך ורק בגלל בגלל סיפור הגולם.
ובמקביל בימים אלו יצא לאור ספר חדש על המהר"ל מפראג בהוצאת דני ספרים .ספרו של הרב יהודה אדרי "רבי יהודה ליווא -המהר"ל מפראג :תולדות והגות

בין השאר בודק הספר את אגדת הגולם המפורסמת הקשורה לשמו של המהר"ל,ובעל הספר מגיע לאחר בדיקה פרטנית למסקנה שאין לה כל בסיס היסטורי.הוא מביע את צערו על שהאגדה הדמיונית מסתירה את השגיו הגדולים מאוד של המהר"ל במציאות.ואילו סיפור זה לא היה נוצר ?
כי אז אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהמהר"ל היה רק עוד רב מפורסם מהמאה ה-16. אחד מני רבים.
כנס של שלושה ימים לרגל 400 שנה לפטירתו לא היו טורחים לקיים. ומעטים היו טורחים להזכיר את העובדה שמלאו 400 שנה לפטירתו.

עצם קיומו של הכנס כיום ותשומת הלב התקשורתית והמגוון הרב של המחקרים על המהר"ל והגולם מראים שהנושא משך את דמיונם של הציבור לא רק במאה ה-19 ולא רק במאה העשרים אלא גם ואולי יותר מתמיד בראשית המאה ה-21.

עד כאן טוב ויפה. אבל יש בעיה.
מתברר שעד רגע פרסום מאמר זה באתר זה אין איש יכול להסביר איך בדיוק "נדבקה" האגדה המפורסמת למהר"ל דווקא ?

בידי מי ?

 ומתי זה בדיוק קרה?
ההרצאות בכנס רק הראו שהשאלות האלו נשארו ללא תשובה בדיוק כפי שהיו בדיוק לפני מאה שנה ב-1909 כאשר פירסם מנחם מנדל אקשטיין מהעיר סיגאט בטרנסילבניה את הספר הראשון שעסק בחקר שאלות אלו. ובו הראה לראשונה בצורה פרטנית את בדיונותם וזיופיהם של כל הסיפורים על הגולם והמהר"ל.

מאחורי אקשטיין עמד חוג של חוקרים שכלל את הרב גרינוואלד  חוקר מפורסם ואת גיסו של אקשטיין  הד"ר אליהו בלנק  ( סבו של כותב שורות אלו ) שהתעניינו בנושא ודנו בו במפגשים שונים בבית הקפה היהודי של סיגט. אך למרות כל בדיקותיהם וחיפושיהם של אקשטיין וחבריו הם לא הצליחו למצוא סימוכין לכך שהמדובר אף באגדה קדומה .
אך למרות שהספר של אקשטיין הראה בצורה חותכת שהמדובר בסיפור מאוחר ביותר ,הוא שקע מיד בתהום הנשייה.

הכנס

הגולם והמהר"ל .צייר  Peter Dave

בין 9 – 11 באוגוסט התקיים במכון ואן ליר כנס בינלאומי ענק של שלושה ימים לרגל מלאת 400 שנה לפטירתו של הרב המפורסם, המהר"ל מפראג.
הכנס עסק במהר"ל האמיתי ההיסטורי וגם באגדות שנקשרו בשמו והדרך שבה הן מוצגות בקולנוע ובספרות המודרנית ובין השאר הוקרן בו סרטו הקלאסי של פול ואגנר על הגולם מ-1920.
ההרצאות עסקו ברובן בתרומתו של המהר"ל ליהדות וקשריו עם תרבות זמנו התרבות של הקיסר רודולף השני שהירבה להזמין לחצרו אלכימאים ואנשי מדע של התקופה ושהפך את העיר פראג למרכז תרבות.

 בין ההרצאות כדאי להזכיר את ההרצאה של פרופסור הילל קיאבל (Hillel J. Kieval) על קונפליקט חברתי והעברה תרבותית בפראג של המהר"ל. שבה הראה שבפראג של המאה ה16 כל הקשרים התרבותיים בין יהודים ונוצרים התקיימו כמעט אך ורק עם חצר הקיסר  שהייתה בעלת אופי בינלאומי וסובלני ,כפי שאירע במפגש מפורסם בין המהר"ל והקיסר רודולף ,מפגש שבו עסקו אולי בנושאי תורת הנסתר. לעומת זאת לא היה ליהודים קשר עם האליטה העירונית של פראג.

אולם דומה שההרצאות שעוררות את העניין הרב ביותר  בכנס היו הרצאות שעסקו במהר"ל ובאגדה הידועה ביותר על חייו אגדת הגולם .ונראה שאף לא  הרצאה אחת פתרה או אף ניסתה לפתור את השאלה איך בדיוק הפכה  אגדה הזאת  – שהכל מסכימים שהיא אגדה בלבד (אם כי יש מתנגדים חריפים לכך בין החרדים ובעיקר בין חסידי חב"ד ) –  למזוהה כל כך עם המהר"ל שעוסק בכתביו רק מעט מאוד בעניין הגולם ובספר יצירה.

פרופסור יוסף דיויס (JOSEPH DAVIS ׁ ) הראה בהרצאתו, "מהר"ל לפני היות הגולם " שבאגדות הקיימות בידינו על המהר"ל מהמאה ה-18 מהספר "מגילת יוחסין  " של צאצאו מאיר פרלס, שנכתב בערך ב1718 , הוא אינו מופיע כלל בעושה ניסים וכבעל שם מהסוג שעליהם סיפרו באותה התקופה שיצרו גלמים .
הוא טען שמאחר שפרלס לא מביא סיפורים אלו אין זה אומר שהם לא היו קיימים. הוא הביא סיפורים מהמאות ה-17 וה-18 שהיו על תלמידיו של המהר"ל יום טוב ליפמן הלר שכללו אלמנטים של סיפור הגולם, וטען שאולי היו סיפורים על המהר"ל כבעל שם במשפחתו לפחות ואלו צונזרו בידי בני משפחתו באופן ספציפי על ידי פרלס וכתוצאה אבדו מאחר שבאותה התקופה התייחסו לסיפורים מסוג זה בחשדנות.
אבל הוא אינו מביא הוכחה אחת ברורה לכך. זוהי תיאוריה בלבד.ואם נרצה השערה בלבד.

הדוקטור רחל גרינבלט ( RACHEL GREENBLATT)  מאוניברסיטת הארוארד לעומתו שעסקה  בהרצאתה "התדמית המוקדמת של המהר"ל:זיכרון ,היסטוריה והצגה עצמית "  במקורות המוקדמים ביותר על חיי המהר"ל . מאלו שפורסמו בימי חייו ועד לראשית המאה ה-18 הראתה שאין כמעט אלמנטים על טבעיים  במקורות המוקדמים והאמינים ביותר לחיי המהר"ל . מסקנתה הייתה שכל התוספות הפנטסטיות על חיי המהר"ל כמו יצירת הגולם חייבות להיות מאוחרות.

בשיחה עימי אמרה שאין לה מושג מתי בדיוק ובידי מי נוצרו אותם תוספות פנטסטיות כמו סיפור הגולם.כל שיכלה לאמר שהן  עד כמה שאפשר לקבוע  לא היו קיימות ולא מוזכרות   בשום מקור כתוב מהמאה ה-18.

 

 ההרצאה שזכתה לקהל הרב ביותר בכנס שמילא את האולם עד אפס מקום הייתה  האם היה גולם בפראג" ? של פרופסור משה אידל חוקר הקבלה הידוע שכתב את הספר המקיף ביותר בנושא הגולם ביהדות .

הוא הביא  בהרצאה נוסח של דיון על יצירת הגולם כנראה משנת 1814 שהשווה בין יצירת גולם ובין יצירתו של הדלהי לאמה בטיבט שהובן בידי הכותב כיצור מלאכותי שנוצר בידי הכוהנים הבודהיסטים (!).

 שמו של המהר"ל אינו מוזכר כלל בטקסט זה שמתייחס רק לגלמים שנוצרים על ידי "בעלי השם " שלנו" ללא התייחסות למהר"ל שעד כמה שידוע לא נחשב לבעל שם.

הפרופסור אידל עסק בהרצאתו  גם באחת הגרסאות היותר "קדומות " של סיפור הגולם והמהר"ל שפורסמה בידי עיתונאי צ'כי פרנץ קלוצ'ק ( FRANZ KLUTSCHAK ׂ1814-1886) בשנת 1841. הוא טען שבאותו סיפור מוצגת יצירת הגולם בצורה מיוחדת במינה. האנרגיה לגולם הוצגה כנובעת מגרמי השמיים דבר שנדיר ביותר למצאו בסיפורי הגולם האשכנזיים . אידל שיער שהמדובר במסורת יהודית מיוחדת במינה ונדירה ביותר שאותה שימר במקרה אותו עיתונאי צ'כי.
דעתי בעניין היא שונה לחלוטין מזו של  הפרופסור אידל ואציג אותה בהמשך.

 

ההרצאה של פרופסור יינדריך טומאן" (JINDRICH TOMAN) "המהר"ל בבוהמיה של המאה ה-י"ט –עניין חדש". עסקה בעניין המפליא  שאותו גילתה הספרות הצ'כית במהר"ל במהלך המאה -19.  הוא הראה שהמדובר היה בהתעניינות פתאומית שהחלה ללא סיבה ברורה  בסוף שנות השלושים  של המאה ה-19. עד אז לא היו המהר"ל ודמותו ידועים כלל בחוגי התרבות הצ'כית הנוצרית. רק בשנות ה-40 החלו להופיע באופן פתאומי למדי סיפורים ומאמרים  בצ'כית על המהר"ל והגולם והראשון שבהם   רשימה מעניינת של אותו קלוצ'ק   על קברו של המהר"ל שהציגו לראשונה את הדמות הלא ידועה עד אז לפני הקהל הצ'כי.
לאחר מכן ובמיוחד החל משנות השמונים של המאה ה-19 החלו להופיע הופיעו סיפורים ומחזות של יוצרים צ'כיים על המהר"ל שרובם עסקו בגולם והציגו את המהר"ל כחלק בלתי נפרד מהתרבות וההיסטוריה הצ'כית הלאומית וכאחת הדמויות הפיקרסקיות של תור הזהב של פראג ימי של הקיסר רודולף השני .
עם זאת ב-1886 נכתב על המהר"ל מחזה בידי המשורר הצ'כי ג'רוסלב ורליצק'י בשם "חוכמה רבנית" שבו המהר"ל הגיבור הראשי הוא באופן יוצא דופן אינו בעיקר מכשף מימי הקיסר רודולף ויוצר הגולם כפי שתואר בדרך כלל עד אז ולאחר מכן אלא מוצג בראש ובראשונה כמנהיג רוחני ששומר על סדר וצדק בקהילתו כפי שמצפים מרב. .
אבל הצגה זאת הייתה נדירה מאוד בספרות הצ'כית והעולמית שמתמקדת במהר"ל רק בהקשר לסיפור הגולם.

על שאלה אחת לא ענה הפרופסור טומאן בהרצאתו :מה היה הגורם ,"הטריגר ",  שהביא  לפרץ ההתעניינות הפתאומי של הגרמנים והצ'כים בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 בדמותו של המהר"ל,  שעליו לא שמעו עד אז כלל ?

הצעה בעניין זה תובא בהמשך המאמר.

 .
הרצאה נוספת של קורנליה טמשווארי ( (CORNELIA TEMESVARI בשם " הבניות בדיוניות של המהר"ל בספרות ובקולנוע העכשוויים " על ההופעות של המהר"ל בספרות ובקולנוע ובטלויזיה המודרניים הראתה שבתרבות הפופולארית המודרנית יש צימצום ברור בעניין במהר"ל שהוא משני אם הוא בכלל מופיע והרבה יותר עניין בגולם שנוצר על ידיו.
בסרט  הגרמני המפורסם "הגולם " של הבמאי הגרמני וגנר משנת 1920 ( שהוקרן בכנס ) הוא הוצג בכארכיטיפ של המכשף האסטרולוג והאלכימאי בצורה סטריאוטיפית ולמעשה אנטישמית ( אם כי כמה מיוצרי הסרט היו יהודים ). עם זאת המהר"ל ומשפחתו מופיעים בצורה מפורטת ביצירות ספרות מודרניות שונות כמו בספר של הסופר ההולנדי המפורסם הארי מוליש.

הרצאה נוספת של פרופסור יהודה מורלי מהאוניברסיטה העברית הראתה, שמאז 1909 כאשר הופיע קובץ הסיפורים המפורסם של יהודה רוזנברג "נפלאות המהר"ל" שבו הוצגת הגולם של המהר"ל כלוחם בעלילות הדם ספר שהוצג כיצירה אמיתית מהמהאה -17 אך למעשה היה זיוף ספרותי , ייצוגו האמנותי בספרות בדרמה ובקולנוע של המהר"ל קשור תמיד לגולם .הוא כמעט שאינו מופיע בלעדיו.אבל ביחד איתו הוא מופיע בשירים ברומנים בסרטים ובמחזות ביצירות בלט באופרות בציורים ברומנים ובקומיקס במגוון גדול של צורות ומשמעויות, ובכל יצירה מופיע מהר"ל שונה :הוא מוצג כאדמו"ר חסידי ,כמהפכן חברתי , כבלש קדום (!) ובשלל דמויות אחרות .

היו עוד הרצאות מרתקות רבות שקצרה היריעה כאן למנות את כולם.

אולם לאחר שלושה ימים ועשרות שעות של דיונים  נשארה שאלה אחת פתוחה ששום מרצה לא הצליח לענות עליה.

מה למהר"ל ולגולם ?

 

נשאלת השאלה איך נוצרה והתפתחה האגדה של הגולם שהפכה להיות האגדה היהודית המפורסמת של כל הזמנים ? האם המהר"ל האמיתי אכן עסק בכתביו האמיתיים בנושא הגולם?

המהר"ל מפראג אכן מזכיר בכתביו את הגולם ,בקטע קצרצר אחד ויחיד בלבד :
רבא ברא גברא :כאשר היה מטהר עצמו ועוסק בספר יצירה בשמותיו של הקב"ה ,בזה היה מתדבק בו יתברך וברא גברא אבל לא היה בו הדבר ,כי כל כך לא היה מגיע כוחו להביא נפש מדברת באדם לעשות כמותו ,שהרי הוא אדם ואיך יברא כמותו ,כמו שמן הנמנעות שיברא הש"י –שהוא על כל אחד כמותו ".
(חידושי אגדות לסנהדרין 65 ב מאת המהר"ל מפראג )
פירוש הקטע: "איך יוכל אדם ליצור אדם שווה לו הרי זה מן הנמנעות כמו שהאלוהים לא יוכל ליצור אחד השווה לו . יכול שאדם ידבק לאלוהים בשלמות כזאת שגם הוא יוכל לברוא עולם."
ובכך עד כמה שידוע לנו הסתכם כל עניינו בנושא.

פרופסור משה אידל כותב בספרו "גולם: מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי":

איני רוצה לפתוח בדיון בשאלה מדוע יוחסה יצירת הגולם דווקא למהר"ל ולא לדמות נוספת מאותה התקופה האר"י לדוגמה .אין בידי הסבר מניח את הדעת לכך ,מה גם שבחינה של הקורפוס האדיר של כתבי המהר"ל אינה מעלה סיבה מהימנה אחת מדוע יש לקשר בינו לבין מעשה הגולם..ייחוס אגדת הגולם למהר"ל עושה עוול לדמותו הרוחנית ,כפי שזו מצטיירת מתוך כתביו המקוריים.

יתרה מזו במקורות ההיסטוריים שנכתבו בחוג המהר"ל במשך חייו ומיד לאחר מותו ובכלל זה במסמכים המהימנים של תלמידיו אין זכר לאגדת הגולם ". ". ( גולם ע' 212) .

זמן  היצירה

מתי בדיוק נוצרה אגדת המהר"ל והגולם ?
לא ברור.
מי יצר את האגדה על המהר"ל והגולם?
לא ידוע.
בהרצאות בכנס אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר מתי לדעתו נוצר הסיפור בידי מי,  ומדוע.

כל מה שיכלו להעיד הוא שהסיפור ידוע בדפוס רק מאמצע המאה ה19 ולא לפני כן.
כאשר שאלתי בעל פה כמה מהמרצים שהוזכרו כאן אם ידוע להם מתי הופיעה אגדת הגולם לראשונה שלא בדפוס,לא הייתה להם תשובה.
כל הספרים העוסקים במהר"ל ובתולדות סיפור הגולם קובעים שהאגדה הייתה קיימת בעל פה במאה ה-18 או ליתר דיוק במחצית השנייה של המאה ה-18 .
.איך היגיעו לתאריך הזה ? 

 הם היגיעו לכך בעקבות חוקר הקבלה הידוע גרשום שלום שבמשך שנים רבות היה "האורים והתומים " בכל מה שקשור לתחום המיסטיקה היהודית.

הוא כתב:

 "על סף מחציתה השנייה של המאה – הי"ח –אין בידינו לקבוע זמנו של גלגול זה- היגיעה לפראג אגדת הגולם של הרב אליהו מחלם,וכאן תלו אותה באילן  גדול ממנו –המהר"ל מפראג".

(" דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים" בספר "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה ע' 423)

מוזר שרק כמה שורות לאחר מכן סותר שלום את עצמו וקובע שהמסורת הפראגאית  של הגולם היא של ראשית המאה-19.

בשום מקום גרשום שלום אינו טורח להסביר לקוראיו כיצד הגיע לקביעת התאריכים הללו דווקא.

 כנראה משום שידע היטב שהמדובר בקביעה שרירותית.
למעשה כפי שהתברר היטב מההרצאות בכנס , אין שום בדל הוכחה לכך שסיפור הגולם מפראג היה קיים במאה ה-18 ,או בראשית המאה ה-19.

זוהי השערה בלבד ותו לא. אין לה שום בסיס באיזה שהוא מקור כתוב.

חוקר הפולקלור היהודי גדליה נגאל מסוייג יותר לגבי התארוך הוא כותב :

מקובל על החוקרים, כי ר' יהודה ליווא בן בצלאל, שנודע כ"מהר"ל מפראג", לא עסק בקבלה מעשית ושספריו הרבים מעידים על חשיבה ריאלית ורציונאלית. זאת, למרות שהאיש נולד בוורמייזא, מקום בו חיו בעלי-שם רבים ונושאי הקבלה-המעשית לא היו זרים לתושביה. כמו כן מוסכם במחקר, כי האגדה בדבר בריאת גולם בידי מהר"ל לא נפוצה בפראג לפני אמצע המאה התשע-עשרה, אם כי סיפורים שקישרו בריאת גולם לאישים שונים (כגון ר' שלמה אבן גבירול, ר' אליהו בעל-שם מחלם ועוד) התהלכו בעם גם בדורות קודמים.

גדליה נגאל "מי ברא את הגולם מפראג "הצופה, ד' בכסלו, תשנ"ו

      העדות של הרב וייל

סיפור הגולם אינו מוזכר כלל במקורות הקדומים על חיי המהר"ל מפראג.
בספר שנכתב בשנת תע"ח 1718 על חייו של המהר"ל " ספר מגילת יוחסין : שלשלת היחוס … רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … עם שלשלת היחוס של חתנו … יצחק כהן, ויחוס שאר גאוני ארץ " של צאצאו מאיר בן אלעזר פרלעש ( 1666-1739) סיפור הגולם אינו מוזכר ואינו נרמז .
לעתיד נטען שסיפור הגולם היה כל כך ידוע בזמנו שלא היה צורך להזכירו כלל .אבל בלשון המעטה זוהי טענה לא משכנעת.

פרלעש הרי  כן טרח להזכיר את סיפור פגישת המהר"ל עם הקיסר רודולף שמן הסתם היה ידוע באותה המידה עד שלא היה צורך להזכיר אותו .
בכנס  כאמור למעלה הושמעו טענות בידי פרופסור יוסף דיויס שמהספר צונזרו סיפורים פנטסטיים שהיו ידועים באותה התקופה על המהר"ל כעושה נפלאות.

 אך אין שום רמז ממקור מאותה התקופה או ממקור מאוחר יותר שהמהר"ל היה ידוע כיוצר גולם דווקא.
אבל זה כמובן לא בהכרך אומר הרבה.

כידוע זה קשה לאין ערוך להוכיח שמשהו לא היה קיים מאשר שמשהו היה כן קיים .
אך לדעתי יש לנו עדות עקיפה שמראה שככל הנראה סיפור המהר"ל והגולם עוד לא היה מוכר בשנת 1780 לאדם שהיה אמור להכיר אותו היטב.

בספר דרשות של הרב ידידיה טיאה בן יעקב ויל ( 1721-1805) " לבושי בדים : דרושים… בדברי מוסר… אשר דרש ברבים, בפני קהילתו ליל יום כפור, מדי שנה בשנה… / ירושלים : [חש"מ], תשמ"ח " שיצא לאור מכתב יד של המחבר מובאת דרשה שהושמעה בשנת תק"מ " 1780 . הרב וייל עסק בקצרה בעניין הגלמים וכותב כך

"גם קרוב לזמנינו רבי אביגדור קרא ורבי אליהו בעל שם שעשו גולם לשמשם " ( ע' לז)
הרב וייל היה יליד פראג ותלמידו של הרב הידוע של פראג יונתן איבשיץ .
הוא היה מעין מומחה לחייו של המהר"ל מפראג ותשובה שלו היא המקום היחיד שבו השתמרו לנו תקנות בענייני שידוכין שאותם התקין המהר"ל מפראג
מעניין שהוא מזכיר את הרב אביגדור קרא שהוא האדם הראשון שנקבר בבית הקברות היהודי של פראג כיוצר גולם אגדה שאינה ידועה משום מקום אחר. אבל לעומת זאת אינו מזכיר כלל את המהר"ל כיוצר גולם.
אם הוא היה יודע על אגדה כזאת בוודאי ובוודאי שכתושב פראג וכמומחה לענייני המהר"ל היה מזכיר אותה ולו רק על מנת לדחות אותה בבוז.
,וזה כנראה אומר שבשנת 1780 כאשר הוא השמיע את הדרשה הנ"ל הוא לא היכיר שום סיפור על המהר"ל והגולם.כנראה משום שהסיפור עוד לא היה קיים אז.
דהיינו יש לנו כאן עדות ברורה שאינה משתמעת לשני פנים שהקישור בין המהר"ל והגולם נוצר רק לאחר 1780.

היוצר האמיתי –שמש בבית הכנסת של פראג?

אם נקבל כאפשרות את הטענה שהסיפור היה קיים כבר במאה ה-18 , ייתכן שהאיש שיצר אותו בעל פה היה שמש בית הכנסת שבימי הרב של פראג באותה התקופה הרב יחזקאל לנדא. על פי סיפור  שמופיע בהערות של המהדיר , נח חיים בן משה  לעווין מקאברין , למהדורה של "מגילת יוחסין" מ-1864 , הייתה עדות של ר' יוסף שאול הלוי אב בית דין בלמברג ששמע מהשמש הזקן בבית הכנסת בפראג שהגאון ר' יחזקאל לנדא עלה לעליית בית הכנסת לראות את הגולם של המהר"ל שעליו שמע לראשונה מסתבר מאותו השמש.

כלומר ה'עדות' הראשונה על הגולם של המהר"ל נודעה לכאורה מפי השמש האנונימי בבית הכנסת בפראג, ולא מן הנמנע כי היה זה הוא שהפיץ לראשונה סיפור זה.
הרב לנדא שימש כרב של העיר פראג במחצית השנייה של המאה ה-18 ואולי אז נוצר הסיפור בעל פה.. לא מן הנמנע אם כך ששמש מתחן אנונימי בימי הרב יחזקאל לנדא הוא האחראי ליצירת סיפור הגולם מפראג שאיש לא שמע עד אליו את שמעו , בעקבות סיפורים ששמע על הרב אליהו בעל שם מחלם ועל הגאון מוילנא.והוא עשה זאת או בתור בדיחה להפגת השיעמום גרידא או בתור ניסיון להפיץ את שמעו ואת פרסומו של בית הכנסת עם "חפץ קדוש " , גופתו של הגולם הנמצא בתוכו. .
ובכך כפי שיכולים להעיד מליוני מבקרים בעיר פראג, הוא הצליח מעבר לכל המשוער.
אולם כל זה הוא השערה בלבד. ולמעשה ייתכן שגם סיפור השמש הוא המצאה מאוחרת מאמצע המאה ה-19 ורק אז נוצר לראשונה.

הגולם ושולית הקוסם.

אמנם לכאורה יש לנו עדות שהסיפור על הגולם מפראג  היה קיים בשנת 1796 לכל המאוחר.
בספר של מ.א. פרילדלנדר שיצא לאור ב-1876 סופר שזוהי "מסורת ידועה היטב " שהבלדה המפורסמת של המשורר הגרמני הידוע גתה "שוליית הקוסם " מ-1797  חוברה בהשראת ביקורו של המשורר בית הכנסת "אלאטנוישול "בפראג וכנראה לאחר ששמע שם גתה את הסיפור על הגולם וכיצד החל להשתולל ונעצר רק ברגע האחרון ממש בידי המהר"ל.

אם טענה זאת נכונה הרי יש כאן הוכחה ברורה שסיפור הגולם מפראג כבר היה קיים לפני 1797 כאשר פורסם "שוליית הקוסם ".ושמש כבסיס לקטע בסרט המצוייר של וולט דיסני "פנטסיה".

 

המשורר הגרמני גתה. האם הוא שמע בימי חייו אי פעם על הגולם מפראג?

אך למרבית הצער טענה זאת אינה נכונה.
לא נמצא שום מסמך ולא קיימת שום עדות שמאשרת שהמשורר יוהן וולפאנג וון גתה אכן שמע סיפור בפראג על הגולם מפראג והמהר"ל  ששימש כהשראה ל"שוליית הקוסם".  "או ששמע והיכיר במהלך חייו ( הוא נפטר ב-1832) את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג.  אמנם ייתכן בהחלט שהיכיר סיפורי גלמים אחרים. הוא עסק גם בנושא יצירת האדם המלאכותי ביצירתו "פאוסט-חלק שני  " אך ללא קשר למהר"ל.
"שוליית הקוסם " עצמו מבוסס בבירור על סיפור יווני קדמון של המשורר  היווני מהמאה השנייה  לספירה לוקיאנוס מסאמוסטה . ייתכן וגם סביר שהקשר בין שני הסיפורים הוא בדיוק הפוך : דהיינו סיפור הגולם מפראג " הושפע "משוליית הקוסם " של גתה ולא להפך והוא מאוחר ממנו ..

העדות משנת 1814

פרופסור משה אידל בהרצאתו הביא עדות משנת 1814 העוסקת ביצירת גולם ומזכירה את העובדה שהגולם נוצר "בידי בעלי השם שלנו".

אך המהר"ל מפראג אינו מוזכר שם.

הכותב עוד בשנת 1814 כנראה לא ידע על שום קשר בין המהר"ל והגולם ואחרת היה מן הסתם טורח לציין זאת,כפי שנעשה לגבי כל איזכור של סיפור הגולם מאמצע המאה ה-19 ואילך.
והעובדה שלא עשה זאת מראה כנראה שהסיפור עוד לא היה קיים בשנת 1814.

לאמיתו של דבר כפי שההרצאות בכנס 400 שנה למותו של המהר"ל הדגימו היטב אין לנו כל עדות שמישהו שמע את שמעו של סיפור המהר"ל והגולם או על איזה שהוא קשר  מאיזה שהוא סוג בין המהר"ל ובין גולם לפני אמצע המאה ה-19.

העדות החסידית

מהי העדות הקדומה ביותר שהסיפור המהר"ל והגולם היה מוכר במקורות יהודיים המסורתיים כבר בשלב מוקדם באופן יחסי ( מאוד ) ?
באופן מפתיע העדות כזאת שכפי שנראה היא מסופקת מאוד קיימת רק כמה שנים לאחר שהופיעו סיפורי גולם והמהר"ל במקורות אחרים.. אני מכנה אותה "העדות החסידית".
זהו משפט אחד ויחיד בספר של הרב החסידי הידוע צבי אלימלך שפירא מדינוב "  בשם בני יששכר" ( יצא לאור לראשונה ב- 1846 ) בו מסופר שהמהר"ל כתב את דבריו תחת השראת רוח הקודש ושהוא "היה משתמש בספר יצירה".

פרופסור משה אידל. אינו מוציא מכלל אפשרות שסיפור המהר"ל והגולם היה קיים אפילו בשנות העשרים של המאה ה-19.

לדעת פרופסור משה אידל בתשובתו לשאלה ששאלתי אותו בכנס אף שהגולם אינו מוזכר כאן במפורש הרי "אין לו כמעט ספק" שמשפט זה מתייחס ליצירת גולם בידי המהר"ל באמצעות הטכניקות של ספר יצירה.
לדעתו משפט זה מהווה את ההוכחה החותכת שהסיפור היה מוכר בציבור היהודי הרחב עוד בשנות השלושים של המאה ה19 ואולי,מי יודע , אף לפני כן ,אם כי כפי שהוא מודה בעצמו אי אפשר לתארך את זמן כתיבתו של הספר במדויק.
לדעתו הספר "בני יששכר " נכתב בסביבות 1835 ובבתשובה לשאלתי אמר לי שהוא מוכן להקדים את כתיבתו של הספר ושל המשפט הנ"ל אפילו לשנות העשרים של המאה ה-19(!)
נשאלה השאלה :
א.א.:  פרופסור משה אידל האם ייתכן שסיפורי הגולם הראשונים על מהר"ל נוצרו רק באמצע המאה ה-19 ואולי הושפעו מסיפור כמו פרנקנשטיין של מרי שלי ?
פרופסור משה אידל:  "אינני מעלה על דעתי שהרב צבי אלימלך שפירא מדינוב ידע אנגלית ושמע אי פעם בחייו על מרי שלי ועל פרנקשטיין כפי שאתה מרמז."
למרבית הצער טענתו של הפרופסור אידל שהספר "בני יששכר " הוא עדות ברורה לכך שסיפור הגולם היה ידוע כבר בשנות ה20 של המאה ה-19 איננה טענה משכנעת.
לא מהנמנע שהיה זה העורך המאוחר במהדורה של 1846 שהוסיף את המשפט בעקבות הסיפורים שהחלו להתפרסם בעניין בגרמנית מזה 9 שנים בלבד. וגם צבי אלימלך שפירא עצמו ( שנפטר ב-1841) כנראה אכן לא היכיר ולא שמע על  מרי שלי ועל פרנקנשטיין אבל הוא בהחלט יכול היה להוסיף את המשפט בעקבות קריאתו שלו בספרות גרמנית שכן הוא ידע לקרוא ולכתוב בגרמנית.
בכל מקרה הרב צבי אלימלך שפירא אינו מזכיר ספציפית את עניין הגולם ואין זה ברור כלל מהטקסט שזה אכן היה ידוע לו.
 
 
 

האיש שיצר את סיפור המהר"ל והגולם?

האם יש עדות כל שהיא, רמז כל שהוא ,משהו .. שסיפור המהר"ל והגולם היה ידוע איפה שהוא למישהו לפני שנות השלושים של המאה ה-19?
התשובה היא שלאחר שמיעת כל החוקרים בכנס המהר"ל וקריאת כל מה שנכתב בנושא בעברית ובאנגלית , שאין שום עדות כזאת .
עד כמה שידוע היום סיפור המהר"ל והגולם קיים בדפוס לא לפני שנות השלושים של המאה ה-19 .לפני כן אין לו שום רמז ושום זכר.
מתחילים להתייחס לסיפור המהר"ל והגולם בצורות שונות ובמקומות שונים רק בשנות הארבעים של המאה ה-19 ולא רגע אחד לפני כן.
וזה מעלה את החשד הכבד שסיפור המהר"ל והגולם מפראג לא נודע ולא נשמע לפני שנת 1837 השנה שבה פורסם הסיפור לראשונה בדפוס לא בעיר פראג ולא מחוצה לה..
ויש מקום לחשד שיוצרו האמיתי של הסיפור לא היה מספר עממי כל שהוא בעיר פראג וגם לא נניח איזה שמש מהמאה ה-18 בבית הכנסת של העיר פראג שאהב לספר סיפורים למבקרים בבית הכנסת, אלא היה זה סופר מקצועי אדם בעל ידע עצום ביהדות שהשתמש בידע העצום שלו כדי ליצור "מהשרוול" סיפור כביכול עממי את סיפור המהר"ל והגולם .ועשה זאת כל כך טוב שהוא שיכנע את כול קוראיו ואת כל הדורות הבאים ב"אותנטיות העממית" של הסיפור .
מישהו כמו למשל הסופר היהודי הגרמני ברתולד אוארבך.

 
ולאמיתו של דבר יש מקום לחשוב שזה היה משה ברוך (ברתולד) אוארבך (1812 – 1882) הסופר שפרסם לראשונה את סיפור המהר"ל והגולם ברומן שלו "שפינוזה "( 1837תרגם לעברית ט"פ שפירא , בשם  " שפינוזה :   ספור מחיי הפילוסוף ברוך די-שפינוזה והעתים אשר עברו עליו /    ווארשא :   א. בערמאן,   תרנ"ח 1898 )  ששם היציג את סיפור המהר"ל כידוע בימי שפינוזה ליהודים תושבי גרמניה אך סיפור זה מעולם לא היה קיים לפני שעלה בדמיונו של אורבך אגב כתיבת "שפינוזה"

.
גרשום שלום כתב במאמרו המשפיע על התפתחות מסורת הגולם "רבות נכתב על אגדה זו ( אגדת המהר"ל והגולם ) שמשכה במיוחד את ליבם של סופרים רבים .עיבודה הספרותי הראשון הוא זה של ברטולד אוארבך משנת 1837".  

(  גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה תרגום יוסף בן שלמה ,מוסד ביאליק ,1980  ע' 423 ")

לא ברור לי על סמך מה בדיוק היגיע גרשום שלום למסקנה שאותה הוא מביא כעובדה שאינה מצריכה ראייה שהסיפור של אוארבך הוא"עיבוד ספרותי ראשון " של אגדה שהייתה קיימת זה מכבר בעל פה.בספר עצמו אוארבך אינו מציין בשום מקום נניח בהערת שוליים או בהקדמה או באחרית דבר שהמדובר באגדה קיימת שהוא מביא אותה לראשונה בדפוס.
נכון, בטקסט עצמו מסופר שהמדובר באגדה קדומה שהייתה קיימת במאה ה-17.
מן הסתם גרשום שלום קיבל את האמור בטקסט כעובדה ושיער שאוארבך פירסם לראשונה אגדה ששמע איפה שהוא, כנראה בעיר פראג.
אבל…
חשוב לדעת שבאותה התקופה שנות העשרים והשלושים של המאה ה-19 שיא עידן "הרומנטיקה" היה זה מקובל ו"נחשב" ו"אופנתי " מאוד להכניס "אגדות " מומצאות פרי דמיונו של מחבר לרומנים שונים כחלק מרוח הזמן. וכאשר עשו זאת האגדות שאותן יצרו היו בדרך כלל או תמיד בעלות משמעות סמלית מבחינת העלילה הסובבת המתרחשת בעידן המודרני.
ולעומת זאת כפי שיודעים היטב חוקרי הספרות של התקופה ( אך כנראה זה בגדר בלתי ידוע לחוקרי הקבלה והפולקלור ) היה זה נדיר מאוד כמעט בלתי ידוע שסופר שהחשיב את עצמו מבחינה ספרותית יכניס אגדות עממיות "אמיתיות " כאלו ששמע ברחוב או שקרא בקבצי האחים גרים ,נניח "סינדרלה " או "היפה והחיה " או אגדה "עממית " מוכרת מסוג זה לתוך יצירה ספרותית שעוסקת בנושא אחר.
המבקרים מצאו בכך טעם לפגם מבחינת המחבר על שלא היה בעל דמיון מספיק עשיר ליצור אגדה משלו.
סופרים כמו גתה ,הופמן , טיק ,האוף ורבים אחרים שילבו אגדות   ומעשיות שונות שוב ושוב בספריהם בתקופה זו.
אבל הם הקפידו תמיד לשלב אך ורק אגדות מקוריות "אמנותיות " פרי יצירתם שלהם ,אם כי דאגו לעיתים קרובות שאלו יראו כ"אגדות עממיות " והיציגו אותם ,בקריצת עין "לקורא המתוחכם" כפרי יצירה עממית קדומה שהוא המחבר כביכול רק מעתיק אותו.
מהקוראים היה מצופה שיבינו שהמדובר רק בתחבולה ספרותית. אבל נראה שלעיתים הייתה זאת דרישה מורכבת מידי עבור הקוראים. שהיו בהם שחשבו מן הסתם שהאגדות שמוצגות לפניהם בסיפור כ"יצירות עממיות קדומות " אכן היו בדיוק כך. .
וכך לדעתי עשה גם אוארבך בספרו "שפינוזה"
הוא כמי שהייתה לו כל שאיפה להשתלב בספרות הגרמנית הכללית ,היה מקפיד מאוד לשמור על הקונבנציות המקובלות של סופרי התקופה ,ולא לחרוג מהם עם פירסום אגדה "יהודית פרימיטיבית אמיתית " כחלק מהרומן שלו .

יש אינדיקציה ברורה לאופיו הספרותי של סיפורו של אוארבך בכך שהוא מסופר בידי משרתת יהודיה מגרמניה ונרמז שזהו סיפור ידוע בקרב יהודי גרמניה. בשום מקום לא מצוין שזהו סיפור ספציפי של יהודי פראג דווקא בניגוד לכל הגרסאות המאוחרות יותר.
אולם עד כמה שידוע לנו שום סיפור כזה על המהר"ל לא נפוץ אי פעם בגרמניה.
ולאמיתו של דבר הקריאה בסיפור מראה שזהו סיפור אמנותי שיש לו חשיבות סמלית לאירועים ולרעיונות שבסיפור הסובב אותו על חייו של ברוך שפינוזה .הוא לא קיים שם לחלוטין בזכות עצמו.
דהיינו זוהי יצירה אמנותית שנוצרה במיוחד לצרכיו של הספר "שפינוזה " ולא התבססה על שום סיפור שבעל פה.
ניתן לשער שמקור ההשראה האמיתי של הסיפור היו סיפורי הגולם הקדומים על הרב אליהו מחלם ופרשת ניסיון יצירת גולם בידי הגאון מוילנה שהיו כמובן ידועים היטב לאוארבך שלמד לרבנות , אך גם ספרים מודרניים כמו "פרנקנשטיין "של מרי שלי שיצא לאור בשנת 1818 "החלק השני של פאוסט " שכתב גתה שבו מופיע אדם מלאכותי "ההומונקולוס " שיצא לאור ב1832 וסיפוריו האנטישמיים של הסופר לודויג ואן ארנים שעסקו בגלמים ,וכנראה יש לראות בסיפור המהר"ל והגולם כפי שנוצר בידי אוארבך המומחה בנושא (ספרו הראשון משנת 1836 היה "היהדות והספרות הגרמנית ") מעין תגובה גם להם .

 היוצר האמיתי של  הגולם של המהר"ל מפראג.

 

התזה שלי היא זאת :
סיפור המהר"ל והגולם לא היה קיים לפני שנת 1837 כלל "בדמיון העממי " או באיזה שהוא מקום אחר כפי שמקובל לטעון ללא שום ביסוס, אלא כולו היה פרי דמיונו של אדם אחד ויחיד,אדם שהפך לעתיד למומחה ראשון במעלה ביצירת סיפורים "כמו עממיים ".

הסופר ברתולד אאורבך.

והוא לא ביצע "עיבוד ספרותי " לאגדה קיימת כבר , אלא יצר סיפור חדש יש מאין.
הוא בחר את המהר"ל כגיבור הסיפור בגלל הידע ההיסטורי שלו על כך שהוא חי בימיהם של רודולף השני ושל קפלר וטיכו בראה קרוב לחצר מלכות שהתעניינה בנושאי כישוף אלכימיה ואוטומאטים , וכנראה משום שהכיר גם את האיזכור הבודד בכתביו של המהר"ל לעניין הגולם ,ואולי זאת הייתה סיבה נוספת לבחירתו ,האקראית למדי ככל הנראה כגיבור הסיפור ויוצר הגולם.

הוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות האנגלית והגרמנית  ביצירות של סופרים כמו מרי שלי,  הופמן,  וון ארנים , וגתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי.  ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה כ"סיפור עממי קדום ".

כדאי גם לזכור שלאוארבך אף לא היה קשר מיוחד לעיר פראג ולקהילה שלה.  אמנם לא מן הנמנע שביקר שם לפני 1837 אם כי לא מצאתי לכך אינדיקציה לכך בשום מקום . אך ספק רב מאוד אם הייתה לו הכרות מעמיקה עם המקום ועם האגדות שלו שכפי שהכל מודים לפני שנת 1837 לא היו ידועים כמעט מחוץ לעיר פראג.

ואם כך היה קשה להבין כיצד היגיעה אותה אגדה מקומית,אם הייתה קיימת אז ,לתשומת ליבו של אוארבך שחי כל ימיו רחק מפראג ומקהילתה.

הרבה יותר סביר לדעתי שהוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות ביצירות של סופרים כמו מרי שלי מחברת פרנשנשטיין , הופמן, וון ארנים , גתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי. ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה,כסיפור עממי.

והוא הצליח הרבה יותר ממה ששיער מן הסתם  אף בחלומותיו הפרועים ביותר.

ההתפשטות

קבר המהר"ל מפראג

לאחר שהופיע "שפינוזה"  כספר והפך לסוג של רב מכר בחוגי הקוראים היהודיים סיפור המהר"ל והגולם שנוצר בספר "שפינוזה" החל להתפשט במהירות במקומות שונים ברחבי העולם היהודי ובתוך זמן קצר ביותר. הכל התייחסו אליו כסיפור עממי קדום אם כי לא היה קיים ולא נודע ולא נשמע בשום מקום, בעיר פראג ומחוצה לה לפני שנת 1837.
הוא היגיע למשל אל הרב אברהם דוד מבוטשאטש ( 1771-1840) שסיפר את הסיפור לתלמידיו כפי שסיפר אחד מהם בספר "ברכת אברהם ( תרמ"ח 1887 ) ואל האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא ( 1812-1885) שגרסתו לסיפור מובאת בספר "ספורים נחמדים " של ישעיה וולף ציקערניק (ז'יטומיר 1903).
הסיפור אולי גונב גם לאוזניו של הרב החסידי אלימלך שפירא מדינוב ואולי גרם לו להוסיף משפט סתום בכתב היד של ספרו "בני יששכר" על כך שהמהר"ל השתמש בספר יצירה.
בשפה הגרמנית הופיעו סופרים כמו גוסטב פיליפסון שכתב על פי סיפור הגולם פואמה ב  1841 תרגום שלה לעברית   בכתב העת "כוכבי יצחק " מספר 28  שהופיע בוינה ב-1862   הוא ההופעה הראשונה של סיפור המהר"ל והגולם בשפה שבה נוצר רעיון הגולם.

תוכלו לקרוא את הפואמה הזאת בעברית בבלוג זה כאן.

 מלקט האגדות אברהם טנדלאו פירסם את סיפור הגולם מפראג  שוב ב-1842 במסגרת קובץ אגדות יהודיות והיציג אותו שם לראשונה כאגדה עממית וותיקה.
אולם לדעתי טענה זאת הייתה חסרת בסיס ,טנדלאו היכיר את הסיפור הנ"ל כנראה רק מספרו של אוארבך שיצא לאור רק חמש שנים קודם לכן ואולי גם מהפואמה של פיליפסון ולא משום מקום אחר.

כנראה בתמימותו האמין לטענה שהוצגה אצל אוארבך שזה"סיפור עממי עתיק יומין " מהמאה ה-17 לפחות.
ואכן איזו סיבה מיוחדת הייתה לו לפקפק בטענתו של אוארבך ?האם היה עליו לנסוע לעיר פראג ולחקור האם באמת מוכר שם "מימים ימימה " סיפור על המהר"ל והגולם ?
לעניות דעתי אם היה טורח לנסוע לפראג בחיפוש אחרי סיפור הגולם הייתה צפויה לו הפתעה.
הוא מן הסתם ליקט אגדות ממקורות ספרותיים שונים כמקובל באותה התקופה וגם ליקט את האגדה הזאת שאותה מצא בספרו של אןארבך.
ואולי הוא גם לא היה תמים כל כך. .
ספק רב בעיני אם לאספני האגדות מאותה התקופה באמת היה חשוב לדעת אם אגדה יפה היא עתיקה או לא,ואם הם באמת טרחו לחקור מחקר מעמיק בנושא.

הרושם שהמדובר בסיפור עממי "קדום" כביכול מהעיר פראג התחזק מאחר שבעיר פראג מיהרו עיתונאים וסופרים לנצל את הסיפור הדרמטי החביב והיציגו אותו החל מ-1841 כסיפור מהמורשת העממית של פראג למרות שהיכירו אותו רק בקריאה מספרו של אוארבך היוצר האמיתי.
ובכך יכלו לחזק ולפרסם את המורשת ההיסטורית של העיר פראג כשהצביעו על המהר"ל יוצר הגולם שעד להופעתו של "שפינוזה " לא היה ידוע כלל בחוגי הנוצרים של פראג.
לדעתי אפשר להראות בבירור שהיה זה אך ורק כתוצאה מפרסום סיפורו של אוארבך בפראג בשנות ה-30 של המאה ה19 שהביא לפתע פתאום בתוך זמן קצר ביותר לאחר פירסום הספר לכך שגם הצ'כים הנוצרים של העיר יתחילו להתעניין במהר"ל שעליו לא שמעו עד אז ובוודאי לא גילו בו כל עניין מיוחד.
ומכיוון שכל סופר בעיר פראג שינה את העלילה כיד הדמיון הטובה עליו נוצר הרושם השקרי שהם משתמשים בכל פעם בגירסה עממית שונה כל שהיא,אבל אין לכך כל בסיס במציאות..
לפני שאוארבך פרסם את ספרו לא היו שום גרסאות בעל פה .

הגרסה הצ'כית

בול צ'כי עם דמות המהר"ל

עד כמה שידוע הסופר הצ'כי הלא יהודי הראשון שכתב על המהר"ל באיזה שהוא מקום הוא פרנץ קלוצ'אק שפירסם ב-=1838 בכתב עת צ'כי רשימה על קברו של המהר"ל. הקרבה בתאריך הפרסום לזמן פרסומו של "שפינוזה " נראית כלא מקרית בכלל ,
לדעתי עניינו של קלוצ'אק במהר"ל התעורר כתוצאה מקריאתו בספר "שפינוזה " שפורסם שנה קודם לכן .
ספק רב בעיני עם קלוצ'אק הצ'כי הנוצרי אף שמע את שמעו של המהר"ל עד אז.
אולם מרגע שקרא את סיפור הגולם מפראג של אוארבך המהר"ל אותו חכם יהודי נשכח שאיש בצ'כיה מחוץ לקהילה היהודית לא שמע עליו החל לעניין אותו. תחילה כתב על קברו של המהר"ל בבית הקברות היהודי של פראג ולאחר מכן כתב גירסה משלו של סיפור הגולם.

 הפרופסור משה אידל התייחס בהרצאתו לאותה גירסה צ'כית של פרנץ קלוצ'אק משנת 1841 שעוסקת בגולם . הסיפור הזה לדבריו הוא מיוחד במינו במסורת הסיפורים על המהר"ל והגולם מאחר שבו האנרגיה לקיומו של הגולם באה מקמע השואב את כוחו ממקור אסטרלי מגרמי השמיים.
הפרופסור אידל טען שהמדובר בשימור של מסורת יהודית פרגאית נדירה ומעניינת ביותר מאחר שאין למצוא שום דבר כמוה בשום סיפור אחר על הגולם והוא קישר זאת למסורות יהודיות על הגולם שנמצאות רק במקורות של יהודי ספרד ואיטליה אך לא דווקא אצל האשכנזים . .
רעיון מושך אולם לדעתי אין להרחיק לכת כל כך ואין לראות בגירסה של קלוצ'ק כדיווח על שום מסורת יהודית קיימת בפראג ביזרית כל כך ששום יהודי לפני וגם אחרי אותו סופר צ'כי לא טרח לדווח עליה.
הפרופסור אידל הסתמך כאן לדעתי על תפיסה מיושנת   ופשטנית של תפקיד מעביר הסיפור כמי שכביכול מעביר בפרטי פרטים ובדיוק גרסה שאותה שמע "מבני העם "במקרה הזה אנשי קהילת יהודי פראג..

 זוהי תפיסה שכיום נדחתה לחלוטין בידי חוקרי הספרות הרציניים.
זוהי תפיסה שאמנם הייתה מקובלת מהפה לחוץ בתקופה זאת אבל למעשה כפי שהתברר במחקרים מודרניים רבים ושונים על "מלקטי האגדות " של התקופה ובראשם האחים גרים מעולם לא יושמה הלכה למעשה.
כפי שחוקרי הספרות יודעים היום היטב גירסאות שונות בכתב של סיפורים ידועים משקפות בדרך כלל לא כל כך מקורות עממיים שונים שעליהם כביכול מסתמך המחבר,אלא פשוט מבטאות את יצירתיותו של הכותב. היה זה רק במאה העשרים שבה החלו לדרוש שחוקרי פולקלור ומוסרי סיפורים יעבירו את הסיפורים שאותם שמעו ממספרים עממיים בדייקנות כפי ששמעו אותם. במאה ה-19 איש לא פעל כך.
וכך את כל האלמנטים המיוחדים בגרסה של קלוצ'ק אפשר להסבירבפשטות כהרחבה של הסופר הצ'כי פרי דמיונו העשיר של הסיפור הבסיסי שאותו קרא אצל אוארבך ולו הוסיף תוספות מהידע שלו בענייני מיסטיקה וכישוף שלא היה להם קשר מיוחד למיסטיקה היהודית של פראג וכך בלבל חוקרי קבלה עתידיים.
לדעתי יש להתייחס לאלמנטים אלו בזהירות ובחשדנות  רבה אם אינם מופיעים בכתביו של סופר יהודי מסורתי אחד או יותר של התקופה.  

הגירסה "העממית"

ב-1847 אחד עשרה שנה לאחר גרסתו המקורית של אוארבך , פורסמה גירסה ידועה ביותר של סיפור המהר"ל והגולם בקובץ בשם סיפורים בידי לאופולד וייזל.
משום מה זוהי הגרסה שבדרך כלל מוזכרת ברוב הספרים והמאמרים הקיימים כיום בעברית ובאנגלית ובשפות אחרות על סיפור המהר"ל והגולם כגירסה "המקורית העממית " "הקדומה ביותר בדפוס " של הסיפור.
אך זוהי שגיאה חמורה.
אפילו המחבר ליאופולד וייזל עצמו מפריך טענה זאת בהקדמה לסיפור.
לאמיתו של דבר בניגוד לכל מה שמקובל לחשוב ובניגוד למה שתקראו בכל ספרי המחקר והמאמרים השונים על אגדת הגולם , וייזל מעולם לא טען שהסיפור שאותו פירסם על המהר"ל והגולם הוא "סיפור עממי קדום".
וייזל אינו טוען שהוא למד את הסיפור מהעם כפי שהוא אכן טוען לגבי סיפורים אחרים על המהר"ל שפרסם אלא מעיר בהקדמתו במפתיע ש"מאחר שהסיפור המפורסם כבר נוצל רבות בידי סופרים ומשוררים. נראה לי מיותר לשכתב סיפור ידוע כל כך. ולכן אציג את הסיפור רק בקצרה כדי שאף אחד לא יחשוב שאינני מכיר את סיפור המהר"ל והגולם".
מן הסתם וייזל רמז בכך בבירור שגם לו נודע על הסיפור הזה לראשונה מידי אותם "סופרים ומשוררים" ובאופן ספציפי המקור שלו היה ברטולד אוארבך שאותו עיבד "בגירסה עממית".
מה שהוא אומר לנו הוא שלמעשה היו לו בתחילה היסוסים לפרסם את הסיפור עצמו מאחר שהמקור הספרותי שלו כבר היה ידוע היטב בפני עצמו לקוראים בני התקופה.
לדעתי ישנה סבירות גבוהה ביותר שלא וייזל ולא אף אחד אחר בעיר פראג שמעו על הסיפור רק 11 שנים קודם לכן ,אבל כולם שמעו עליו הרבה מאוד בעשור שלפני פרסום "סיפורים ".
הם שמעו על כך מאוארבך בראש ובראשונה. ולאחריו ובהשראתו בתוך זמן קצר הופיעו כמה יצירות ספרותיות נוספות שהשתמשו ברעיונו המקורי . יוצרים כמו הרב פיליפסון וקולצ'אק ואברהם טנדלאו. וגם מנובלה שפורסמה ב-1842 בשם "הרבי מפראג" של מחבר גרמני כנראה בשם בדוי "תיריסה לבית מ. ( שם בדוי של דניאל אופי הורן ) על סיפור אהבה טראגי בין יהודיה ואציל נוצרי בימי המהר"ל שבו מופיע הגולם בסצינה קצרה כאוטומט עשוי עץ עם שעון בראשו בבית המהר"ל שבו נתקל האסטרונום טיכו בראה המבקר שם.
כל היצירות האלו שהופיעו כמעט במקביל התפשטו מספיק עד שאנשים התחילו להאמין בכנות שהם "תמיד " הכירו את סיפור המהר"ל והגולם והסיפור "הסיפרותי המומצא" הפך בתוך עשר שנים בלבד ל"אגדה עממית " כביכול מוכרת לכל.

השמועה המתפשטת.

 

פסל המהר"ל בעיר פראג.

הרב של העיר פראג שלמה יהודה כהן רפפורט ( 1790 -1867 )מצא צורך לצאת  נגד סיפור "הגולם מפראג "  בחריפות ב-1856.  בהתלוננו בהקדמה לספר שעסק בבית הקברות של פראג "ומכל זה נוכל לעמוד על המחקר ,איך שאבו ממקור אכזב המגידים בעלטה את השמועה המתפשטת בין אוהבי גוזמאות כי עשה רבינו ז"ל ( המהר"ל ) גולם על פי צירוף שם אשר חיבר לו…אולם גולם לא היה מיציר כפיו של רבינו יהודה ז"ל ולא בו הראה חכמתו הגדולה כי אם בחלופו ,בחכם גדול וגאון תפארת ישראל ,הוא תלמידו הרב בעל "תוספות יום טוב " ז"ל.(_ הקדמתו לספר "גל עד –קובץ מאה ושבעים כתבי לוחות אבני זכרון שבפראג מאת קלמן ליעבן, 1856 )
כדאי לשים כאן לב לניסוח של דברי הרב רפפורט " השמועה המתפשטת " בלשון הווה.

 הניסוח מראה לדעתי שהוא התייחס לסיפור הגולם כאל סיפור חדש ביותר שהוא,הרב של העיר פראג , שמע עליו לראשונה רק כמה שנים בודדות קודם לכן בוודאי לא יותר מ-19 שנה.
אם היה זה סיפור שהוא שמע עליו כבר מילדותו ושהוריו שמעו עליו נניח הרב רפפורט לא היה מגדיר אותו כ"שמועה מתפשטת "אלא מתייחס אליו כאל "הסיפור הקדום ".
אלא שאת התפשטות סיפור המהר"ל והגולם כבר אי אפשר היה לעצור.

ב-1864 מדווח לראשונה בהערות  המהדיר ,נח משה מקוברין , למהדורה המודפסת של "מגילת יוחסין " על כך שהרב יחזקאל לנדא  עלה בזמנו במאה ה-18 לעליית הגג של בית הכנסת בפראג על מנת לראות את שרידי הגולם., בבירור בשלב הזה, 27 שנים בלבד לאחר פרסומה המקורי , האגדה,האלמנטרית למדי ביסודה ,  הלכה וקיבלה "חיים " משל עצמה והחלו להוסיף לה שפע פרטים מסייעים שהוסיפו לה אמינות.
הסיפור  התפשט בספרות היהודית בספרות הצ'כית ובספרות הגרמנית. שמעו של הגולם של המהר"ל היגיע גם לארצות האנגלו סקסיות.

בעקבות הסיפור המקורי הקצר של אוארבך נוצרו זיופים שונים ומשונים שהרחיבו את הסיפור עד מאוד שנועדו להוכיח את "אמיתותו של סיפור הגולם "ובהם נדון בהזדמנות אחרת .

 ולאחרונה החוקר הישראלי גד יאיר יצא בתיאוריה מרחיקת לכת שלפיה חלק ניכר ומרכזי בתיאוריות החברתיות של המדע הגרמני במאה ה-19 הושפעו השפעה עמוקה בידי סיפור הגולם מפראג של אוארבך.

קיראו על כך עוד בראיון שלי עם פרופסור גד יאיר  ב"יקום תרבות " כאן.

אוארבך לאחר הגולם

 

חייו של אוארבך לאחר שיצר את סיפור המהר"ל והגולם הם סיפור מעניין בפני עצמו.
לאחר "שפינוזה" ברתולד אוארבך פירסם עוד רומן היסטורי יהודי בשם "משורר וסוחר"( 1839 תורגם לעברית בשם אפרים קוה " בידי י"ח"טביוב ב-הוצאת אחיאסף 1893 ) על ימי מיסד תנועת ההשכלה בגרמניה משה מנדלסון שבמרכזו עמד המשורר היהודי הראשון בגרמנית בעת החדשה אפרים קוה.אך מהר מאוד הוא החל לעסוק בתחום ספרותי שונה לחלוטין שזיכה אותו בהצלחה חסרת תקדים לסופר יהודי בגרמניה. .

 

הוא הפך לאחד מהסופרים הגרמניים המפורסמים ביותר ונחשב לסופר הגרמני הנקרא ביותר בתקופתו מכול סוג הודות לסדרת סיפורים עממיים סנטימנטליים שכתב מחיי הכפר הגרמני תחת השם "סיפורי כפר מהיער השחור " אלו היו סיפורים שהעלו על נס את האיכרים הפשוטים של הכפר הגרמני טיפוסים פשוטי הליכות אך אציליים בדומה לאותו גולם שתיאר בסיפור על המהר"ל מפראג,ובכך יצר ז'אנר חדש ומצליח מאוד בספרות הגרמנית של סיפורים מחיי הכפר.

בין סיפורים אלו בלט במיוחד הספר "יחיפיה " ( שתורגם לעברית שלוש פעמים) ,סיפור רומנטי רגשני על שני יתומים בני כפר בחור רכרוכי ואחותו משרתת "יחפנית " ענייה אך מוצלחת וגאה הגורמת לבחור מכובד בנו של בעל אחוזה עשיר להתאהב בה בגלל יפיה פקחותה אופיה הנפלא וכישוריה וכך השניים מתגברים על הבדלי המעמדות הבלתי ניתנים לגישור. למעשה הייתה זאת גרסה מודרנית של סיפור סינדרלה הספר הפך לרב המכר הגדול של התקופה ופורסם בחמישים מהדורות לפחות.

"

"

 יחיפיה " זכה  להצלחה גם בעברית. הוא תורגם שלוש פעמים לאורך השנים  ושמו בבירור גרם לבעיות למתרגמים ששינו אותו בכל פעם..

הספר תורגם לראשונה בידי יוסף שף בשם " יחפהפיה " בהוצאת אמנות , . 1922

בידי שלמה ניצן בשם "יחיפיה " בהוצאת עדי -מהדורת ידיעות אחרונות" -1970

ובידי בינה אופק בשם " יחפהפיה " בהוצאת עופרים ,1995. "יחיפיה " אף זכה לכבוד הנדיר להתפרסם בתור קלטת שמע.  גם כקלטת שמע של משרד החינוך והתרבות, המרכז הפדגוגי הארצי,  ( 1979?) כשהוא מוקלט ביחד עם  סיפורו המלחמתי של מנחם תלמי.  "יחי האומץ " עם כי קשה לחשוב על שני ספרים שונים יותר.

הוא הפך לאהוב ונערץ הן בעיני הקוראים הפשוטים והן בעיני האינטלקטואלים עניני הטעם. הוא הפך ליועץ ספרותי של חצר המלכה אוגוסטה בברלין וזכה לאותות כבוד ועיטורים. יהודים התגאו שאחד משלהם ( תלמיד לרבנות לא פחות !) הפך לדמות פופולארית מחברם של סיפורים עממיים בנוסח האחים גרים.

יעקב גרים אחד מאותם האחים גרים הודה לאוארבך על "שריפא אותו מדעות קדומות ". והסביר שלא היה "מעלה בדעתו ש"יהודי " מסוגל לחדור עד כדי כך למעמקי הנשמה הגרמנית ".
אפילו המלחין הארכי אנטישמי המטורף ריכרד וגנר הצליח לנטוש לשניה אחת את שינאתו החולנית ליהודים והצביע על אוארבך כאדם " המושרש באמת ובתמים בחיים הגרמנים" וקבע נחרצות שאוארבך "נותן ביטוי הולם לתכונות העמוקות ביותר של הנפש הלאומית הגרמנית ".

אוארבך הפך לסופר היהודי היחיד בגרמניה שהיה בגדר "חסין " מאנטישמיות ושהצליח להשתלב בחברה הגרמנית בלי להסתיר את מוצאו . הקהל הרחב העריץ אותו ואריסטוקרטים ובני משפחות המלוכה ביקשו את קרבתו .אך יותר ויותר הבין שהחסינות הזאת לא תאריך ימים .כאשר אמר לו פעם נוצרי מתנשא "הלוואי שכל היהודים כמוך " השיב לו "כן הלוואי שכל הנוצרים היו כמוני ".
ב-1848 ילדה אישתו קודם זמנה לאחר שהייתה עדה להשתוללות אנטישמית רצחנית שבמהלכה נבזזה חנות יהודית. היא מתה כעבור זמן קצר.
הוא החל אז לאבד את אמונתו בעתיד היהודים בגרמניה.

בנובמבר 1880 ישב אוארבך בישיבה של פרלמנט הפרוסי שם דנו בהצעה לשלול מהיהודים את זכויות האזרח שלהם אגב צרחות אנטישמיות בהמיות.

 הוא חזר לביתו בדיכאון כבד וכתב "חייתי ועמלתי לשווא ".הסופר הפופולארי ביותר בגרמניה מת זמן קצר לאחר מכן בצרפת אכול יאוש לאחר שהבין לבסוף שהאנטישמיות הגרמנית החולנית המטורפת עומדת להביא על העולם ועל היהודים אסון שלא היה כמוהו.
.ייתכן שמעולם לא ידע מעולם לא העלה על דעתו שדווקא אותו סיפור שיצר כלאחר יד בספרו "שפינוזה " על הגולם ועל המהר"ל ושאנו יכולים לשער את שעשועו על כך שאנשים התייחסו אליו כאל "סיפור עממי " ,  יהיה יצירתו המשפיעה ביותר.  וכי הגולם בסיפורים מאוחרים יותר יהפך ללוחם נמרץ באנטישמיות שבה נלחם אוארבך כל חייו,וכי בסופו של דבר אותו סיפור קטן שיצר יביא לתחייה שאיש לא העלה אותה על דעתו בשנת 1837 בעניין בדמותו וברעיונותיו של המהר"ל האמיתי מפראג.
הגולם אכן קם על "יוצרו " המהר"ל נודע מכאן ואילך בציבור הרחב ועד עצם היום הזה בעיקר כיוצרו של הגולם מפראג. יוצרו האמיתי ,ברטולד אוארבך לעומת זאת כמעט ונשכח לחלוטין.

בכנס  במכון ואן ליר שהוקדש לזכרו של המהר"ל ושחלק גדול ממנו הוקדש לדיונים מעמיקים על סיפור הגולם ,שמו של היוצר  האמיתי של סיפור המהר"ל והגולם , האיש שבזכותו בלבד הודות לרעיון המבריק שהגה של קישור בין דמות המהר"ל ובין דמות של גולם   הפך המהר"ל מעוד רב מהמאה ה-16  לדמות המוכרת למליונים במאה העשרים , לא הוזכר ולו פעם אחת ויחידה.

 

.

summary

in this article I purpose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal) 

which usually considered ( with no good factual evidence whateverto be a Jewish folk story from the 18th at the latest is in fact a complete literary invention quite late in origin.

The story was created by Jewish German writer "Berthold Auerbach for its 1837 novel "Spinoza" . 

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence of any story about Golem  in Prague.

There is no evidence of the existence  of any connection between the figure of the MAHARAL  and Golem making befor the year 1837.

There are good reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation  of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publicaqtion for various phoems 'stories ' playes novels and such  and so created a false impression that it is a"ancient folk story" when in reality it was  a completly modern invention by a well known writer.

.  

עידכון של הממצאים משנת 2021.:

מאז שפורסם מאמר זה לראשונה מסקנותיו בעצם התקבלו בידי המחקר. התקבלה טענתי שסיפור הגולם מפראג אינו קודם לשנות השלושים או העשרים של המאה ה-19. אבל נמצאו שתי דוגמאות מוקדמות יותר מהסיפור שהבאתי של אוארבך על הגולם .האחת מ-1836 של הרב והסופר   לודויג פרנקל והשניה המוקדמת עוד יותר מ-1834 בספר בשם Der Jüdische Gil Blas, published by Friedrich Korn.

גירסה מוקדמת יותר של הסיפור לא התגלתה ולדעתי ספק אם תימצא.

המסקנה הסופית שלי נכון לעכשיו שייתכן שלא אוארבך יצר את הסיפור אלא פרנקל או מישהו אחר כמו מאיר הלוי לטריס  וזה היה מתי שהוא בסוף שנות העשרים או ראשית שנות השלושים של המאה ה-19. אבל זה היה מישהו כמו אוארבך אינטלקטואל וסופר שיצר את האגדה ולא היה כאן שום "סיפור עממי".

                                                                                           

נספח

The original Golem from Prague story as created by Auerbach in SPINOZA( 1837)

ההופעה המקורית של הגולם מפראג ברומן "שפינוזה " מאת ברטולד אוארבך,1837

SPINOZA and Oldenburg stood laughing at

Meyer, who was playing with a ridiculously

impish figure of glass in a long phial; it jumped

up and down, and twisted about, as Meyer pressed

the india-rubber stopper and declaimed magic in-

cantations. He soon, however, ended the jest by

remarking:

"Is philosophy from beginning to end anything

more than this hollow imprisoned idea, the glass

imp in the phial ?" No one answered, and he con-

tinued, addressing Spinoza in particular: "What

do you think of Descartes' imp? Two thousand

years ago the creator of such a wonder might have

been the founder of a religion; his praise would

have been chanted in hymns to the furthest corners

of the earth, and all mankind would have entreated

his aid."

"That is very doubtful," was the reply. "With-

out some new world-stirring idea no mere worker of

miracles has made his name immortal. Descartes*

imp is nothing to the miracles the Jewish Cabbalists are said to have performed

.

Tell us them," said Meyer, while Oldenburg
made a wry face as Spinoza began: 

" In my father's house we have an old servant
named Chaje. She is German, and is full of the
legends and superstitions of the German Jews. She
once explained to me why at Prague on Friday
evening they sing the hymn twice over by which
Israel is united in mystic bonds of matrimony to
the Sabbath. Once upon a time a great Cabbalist
lived in Prague, called the Rabbi Low. He made a
human figure of clay, and left a small aperture in
the lesser brain in which he laid a parchment with
the unutterable name of God written on it. The
clod immediately arose and was a man; he per-
formed all the duties of a servant for his creator,
he fetched water, and hewed wood. All through
the Jews' quarter he was known as the Golem of
the great Rabbi Low. Every Friday evening the
Rabbi took the parchment out of his head, and he
was clay until Sunday morning. Once the Rabbi
forgot this duty. All were in the synagogue, the
Sabbath hymn was begun, when all the women and
children in the assembly started and screamed out,
' The Golem ! the Golem is destroying everything ! '
The Rabbi ordered the precentor to pause at the
end of the prayer. It was yet possible to save all,
but later naught would avail, the whole world
would be destroyed. He hastened home, and saw
the Golem already seizing the joists of his house 

DISCIPLES OF DESCARTES. 21^ 

to tear down the building; he sprang forward, took
the parchment out, and dead clay again lay at his
feet. From that day they sang the Sabbath bridal
song twice over in Prague. The great Rabbi Low
certainly never thought of Descartes, and yet his
Golem had as much life as any man, if we are to
accept the new view, that the union between soul
and body is so slight that at any moment it can be
disjoined, and again reunited." 

Meyer did not seem to notice the argumentative
conclusion, for he said:
**When I publish my correspondence between
Adam and Eve, your Golem shall have an honorable
position therein."
With evident displeasure Oldenburg turned to
Spinoza.
"Meyer is perpetually hunting after strange
stories, which he arranges and classifies like his
beetles and butterflies. To my taste your legend
savors of Jewish spleen. To let a destroyer of the
world, the creation of a Cabbalist, loose on the
Jews' quarter ! If, after the free manner of the
popular legends, he had a love affair with a maiden,
who every Sabbath awaited him in vain, or had he
been a grand vizier, or advanced to be some other
great minister, whom his master could reduce to
dust, and raise again at will, there would at least
be either poetry or satire in the thing; as it is
the Golem of our lord and master pleases me
much better. Look, his bows are so graceful that
no dame of the court of Louis XIV. could excel
them."

ביבליוגרפיה

ספרי עיון על המהר"ל מפראג

מאיר פרלס מגילת יוחסין :שלשלת היחוס … [של] רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … של חתנו … ר' יצחק כהן (מוהר"ר פינחס איש הורוויץ בעל הפלאה ושלשלת היחוס של המהרש"א ושאר גאוני ארץ .) .. / חיבר … מוה' מאיר פערעליש … ; נדפס מחדש עם הערות … הקדמה … בשם גבורות ארי … ממני נח חיים במו"ה משה לעווין מקאבר .פראג ,1864.

יצא עם מילואים והקדמה הערות … עם הקדמה … בשם גבורות ארי … מאת חנוך הענך משה טרויבע  אשדוד : מרכז זכרון קדושי פולין, תשנ"ז

Grun, Nathan    Der hohe Rabbi Low und sein Sagenkreis    Prag :   Brandeis,   1885

Bokser, Ben Zion, 1907-    From the world of the Cabbalah :   the philosophy of Rabbi Judah Loew of Prague /    New York :   Philosophical Library,   c1954.

 יהודה ליואי בן בצלאל כתבי מהר"ל מפראג :מבחר / [] ; סידר, ערך והקדים מבוא אברהם קריב.הוצאת מוסד הרב קוק ,1960. בשני כרכים : כרך א: ישראל בשעבודם ובגאולתם.-התורה ומצוותיה.כרך ב'  נתיבות ומידות.-פירושים והארות.-על המוקשה בחז"ל.-בלשון קצרה.

, אבא  גורדין    המהר"ל מפראג :   <רבי יהודה ליווא בן ר' בצלאל> סדרת "גדולי ישראל " מהדורה מיוחדת לקוראי מעריב  /    (רמת-גן) :   מסדה,   (1960

קלינברגר, אהרן פריץ    המחשבה הפדגוגית של המהר"ל מפראג /    ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית,   תשכ"ב 1962.

גרשוני, בנציון    מהר"ל מפראג /    ירושלים :   משרד החנוך והתרבות – המחלקה לתרבות תורנית תשכ"ו/ 1966. במהדורה מורחבת תל-אביב : תרבות וחינוך, תשכט

במהדורה מורחבת בן ציון גרשוני  מהר"ל מפראגסיפור חייו ותקופתו. ירושלים : משאבים-מרכז ספרותי-חברתי, (תש"מ 1980)

גרוס, בנימין    נצח ישראל :   השקפתו המשיחית של המהר"ל מפראג על הגלות והגולה    תרגמו לעברית- נ. דויטש והמחבר'.  תל-אביב :   דביר,   1974

אברהם עובדיה (גיטסדינר)   הארי שבחכמי פראג: המהר"ל מפראג; חייו, תקופתו ותורתו. ירושלים, תשל"ו

Sherwin, Byron L., 1946-    Mystical theology and social dissent :   the life and works of Judah Loew of Prague /    Rutherford, [N.J.] :   Fairleigh Dickinson University Press,   c1982

נהר, אנדרה,1914-1988.   דוד גנז, 1541-1613 וזמנו : מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה /  תרגום אביטל ענבר .   ירושלים : ר' מס, (תשמ"ב 1982).מהדורה מתוקנת .2005.
פרדס, חיים בן אברהם יששכר    פרקים במשנתו של המהר"ל מפראג :   נושאים מרכזיים בשיטת המהר"ל מלוקטים מכל ספריו    תל-אביב :   מכון "יד מרדכי",   תשמ"ד

 זלצר, זאב    השקפת עולמה של היהדות על פי משנת המהר"ל מפראג /    בני ברק  הוצאת :   המחבר,   1985 כשש מאות נושאים במחשבת היהדות מסודרים לפי פרשיות התורה + מפתח נושאים לפי סדר א-ב.

 בן-יעקב, אברהם עורך    גלות וגאולה במשנת רבינו המהר"ל מפראג    ירושלים :   נזר דוד/אריאל,   תשמ"ט, 1989

Shulman, Yaacov Dovid    The Maharal of Prague :   The story of Rabbi Judah Loew  

York, New York :   CIS Publishers,   1992

Kuras, Benjamin    As Golems go :   Rabbi Loew, the reluctant Czech /    Praha :   Baronet :   ELK,   c2000.

,

 נהר אנדרה משנתו של המהר"ל מפראג /  תרגום אנה גרינפילד    ירושלים :   ראובן מס,   2003

אדרי, יהודה  רבי יהודה ליווא – המהר"ל מפראג : תולדות והגות /    קרית-גת :   דני ספרים,   תשס"ט 2009.

ספרים על הגולם בספרות

 אקשטין, מנחם מנדל    ספר יצירה : כולל כל מקום בש"ס, ראשונים ואחרונים שנזכר שם ענין בריאה ע"י ס' יצירה, ולברר אי אמתת הס' נפלאות מהר"ל הנדפס כעת ומייחסו להג"מ יצחק כ"ץ /    Maramarossziget :   דפוס Kozponti,   [הקד' ס'ת'ר'י' [תר"ע]] 1910 /
ספר המוכיח את הזיוף של סיפורי המהר"ל מפראג . 

 

Held, Hans Ludwig, 1885-1954    Das Gespenst des Golem :   eine Studie aus der hebräischen Mystik, mit einem Exkurs über das Wesen des Doppelgängers /    München :   Allgemeine Verlagsanstalt,   1927

Rosenfeld, Beate,1908-   Die Golemsage und ihre Verwertung in der deutschen Literatur /   Breslau : H. Priebatsch, 1934

דב שטוק ( סדן ) "הגולם וגלגוליו -אגדת הגולם ושימושה בספרות הגרמנית " מאזניים כרך שלישי תרצ"ה ע' 316-321 ,חלק ב' ע' 648-653.

גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים " בתוך פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה / תירגם מגרמנית יוסף בן שלמה ירושלים : מוסד ביאליק, (תשל"ו 1976ע' 381-424.

Ripellino, Angelo Maria, Magic Prague /   ; translated by David Newton Marinelli   Berkeley :   University of California Press,   1994.

במקור פורסם באיטלקית ב-1973.

Mayer, Sigrid    Golem :   die literarische Rezeption eines Stoffes /    Bern :   Lang,   1975

Winkler, Gershon    The golem of Prague : a new adaptation of the documented stories of the Golem of Prague with An introductory overview /    New York :   Judaica Press,   1980.

Goldsmith, Arnold L    The golem remembered, 1909-1980 :   variations of a Jewish legend /    Detroit :   Wayne State University Press,   1981

Sherwin, Byron L.,1946-   The Golem legend :   origins and implications /   Lanham, Md. : University Press of America, c1985.

 Bilski, Emily D., 1956-    Golem! :   danger, deliverance and art /  foreword by Isaac Bashevis Singer, with essays by Moshe Idel and Elfi Ledig   New York :   The Jewish Museum,   1988.

רוזנברג, יהודה יודל,1860-1936.   הגולם מפראג ומעשים נפלאים אחרים /   ההדיר והוסיף הקדמה והערות עלי יסיף  ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"א 1991.

 RABBI LOEW AND HIS LEGACY: THE GOLEM IN LITERATURE AND FILM : Special   issue on the golem of JOURNAL OF THE FANTASTIC IN ARTS VOLUME 7 NO 2-3 '1995

, משה,1947-   גולם : מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי /   ירושלים : שוקן, תשנ"ו

1996

הפרופסור יהודה ליבס על "גולם בגימטריה יצוקה ":ביקורת על הספר של משה אידל

, Hillel J. KievaL

Pursuing the Golem of Prague: Jewish Culture and the Invention of a Tradition
Modern Judaism – Volume 17, Number 1, February 1997, pp. 1-20

Jonathan Skolnik,

Writing Jewish History Between Gutzkow and Goethe: Auerbach's Spinoza

Prooftexts: A Journal of Jewish Literary History 1999

Presser, Pamela Susan    Golem as metaphor :   symbolic struggle and the artificial anthropoid    Ann Arbor :   UMI,   c2000 

Leiman, Shnayer Zalman    The adventure of the Maharal of Prague in London : R. Yudel Rosenberg and the Golem of Prague /    Kew Gardens Hills, N.Y. :   S.Z. Leiman,   2004.

תקציר של הספר

Sherwin, Byron L.,1946-   Golems among us :   how a Jewish legend can help us navigate the biotech century /   Chicago : Ivan R. Dee, 2004.

Gad Yair and Michaela Soyer

 The Golem in German social theory/  Lanham, MD : Lexington Books, c2008

( ככל הנראה הספר המרחיק מכל לגבי סיפור הגולם שטוען שאותו סיפור קטן של אוארבך שימש כבסיס לכל התיאוריות החברתיות החשובות של החוקרים הגרמניים במאה ה-19.)

על ברתולד אוארבך בעברית

  יוסף ליכטנבום    מספרי העולם : סדרה ראשונה : מבלזק עד מופסן    ירושלים   אחיאסף   1954. ע' 118-123

 
עמוס איילון רקוויאם גרמני :יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743 / מאנגלית: דני אורבך, אור יהודה : דביר, 2004.

המהר"ל מפראג בויקיפדיה

הגולם מפראג בויקיפדיה

ברתולד אוארבך בויקיפדיה

הטקסט המלא של "שפינוזה" הרומן שבו נוצר לראשונה סיפור הגולם מפראג" בתרגום לאנגלית

איך יוצרים גולם

הגולם בארון של פראג

הגולם היום

התקפה על מאמר זה

 הרב יהושוע ענבל : מבט חדש על הגולם מפראג

. שנייר ליימן בודק :האם תלמיד של המהר"ל יצר גולם ?

הגולם בהלכה 

מכתב מזוייף של המהר"ל על הגולם 

היסטוריה ושימוש בגולם

הגולם בספרות הגרמנית המודרנית

הילל קיבל על קולצ'ק המחבר הצ'כי הראשון על הגולם

דיון על איך ליצור גולם

אלי אשד על הגולם בתרבות הויזואלית המודרנית 

הגולם בתערוכת ציורים של חנה ברק אנגל

לילי יודינסקי על גלגוליו של גולם חלק א' :הגולם במיסטיקה

 גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

 חלק ב'

 המדריך לבריאת יקום :על ספר יצירה הספר שבאמצעותו יוצרים גלמים

הגאון מוילנה והגולם

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

הגולם והרווקה הדתייה :סיפור מודרני  של שהרה ב לאו בהשראת הגולם

הגולם כשומר ישראל :תערוכה של עידו שמי על הגולם

הגולם מאת אלי אשד ואורי פינק

הגולם קם לתחייה :סרט של עידו שמי עם אלי אשד

הגולם והנקרונומיקון : משחק תפקידים על פי אגדת הגולם מפראג

הגולם ואני

חומר גולם ראיון עם מחבר המאמר על כנס המהר"ל

יוצרי הגולם 

האישה המלאכותית של שלמה אבן גבירול 

האישה -גולם של שלמה אבן גבירול קומיקס מאת אלי אשד וקרן כץ 

הרב אליהו מחלם והגולם 

הגאון מוילנה והגולם 

הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין

The Golem as an Israeli –Zionist- Jewish monster

הגולם והרב צייר איליה  סלניקוב

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

מאמר מניפסטי  זה מבוסס על רפרט שניתן בשיעור בקורס "תיאוריות בתקשורת "  ויצא מרעיונותיו של אבי האסכולה הקיברנטית נורברט וינר.

באותו הקורס ניתן על סמך אותו המאמר רפרט נוסף שדיבר על "חוסר האנושיות "שיוצרים רעיונות   מעין אלה בעולם המודרני.

אני מחזיק בנקודת מבט מנוגדת וטוען  שאם נצא מרעיונותיו של וינר בנושא יש לפרש את המושג "אנושות " בצורה רחבה יותר משנעשה עד כה.

 

הרימום כאידיאולוגיה :
היחס לטכנולוגיה ו"לאחר" המכאני באסכולה הקיברנטית ובחזונו של נורברט וינר.

הקדמה

היחס בין האדם והטכנולוגיה מחד, והיחס בין האדם ו"האחר" וגם "האחר המיכני", כמו המחשבים מאידך, עומד כיום, ומזה שנים רבות, במרכז הדיון בתחומים שונים של התקשורת. וזאת, מאחר שכיום הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, וניתן אף לקבוע כחלק ממשי מגופינו, כשרבים הם האנשים אשר החלקים הטכנולוגיים הללו משמשים אותם בקשת רחבה מאוד של תחומים, החל מתפקודים שנועדו להגן עלינו, המשך בחלופה טכנולוגית לאותם חלקים פגומים/חסרים בגופינו, והכלה בתחומים רבים אחרים, שמטרתם היא לשפא את איכות חייו של האדם.
טענתי היא :

 החוקר נורברט וינר הציג טענה רדיקלית למדי לזמנו, ניתן לומר גם כיום – שעצם התקשרותו של האדם עם המכונה, ועצם הקשר והדמיון שלו עם המכונה, וגם של המכונה עם האדם, לא יהפוך את האדם לאנושי פחות, כפי שמקובל לטעון – אלא להפך – קשר זה יהפוך את האדם לאנושי הרבה יותר, וככל שיכולותיו יתרחבו בעקבות קשריו עם הטכנולוגיה, כך גם תתרחבנה אפשרויותיו לקבל את האחר ביתר קלות.
ו"האחר" במקרה דנן אינו רק את האישה, השחור, היהודי, המזרחי, ההומוסקסואל  והלסבית וכו', אלא הכוונה היא במפורש (ובהחלט לא רק כמטאפורה ל"אחרים" האנושיים המוכרים והמקובלים  יותר בניגוד למה שניתן לחשוב במבט ראשון) – לקייבורג ,לרובוט, לאנדרואיד, למחשב ובהשלכה, גם לבעלי-החיים האינטליגנטיים כמו הדולפין או השימפנזה, או בעלי חיים שעברו או יעברו בעתיד  "רימום" (
uplift), דהיינו, שדרוג טכנולוגי באינטליגנציה וביכולות, וכמובן גם לחייזרים מהחלל החיצון.

 

מכונות ואינטליגנציה

At every stage of technique since daedalus, The ability of the artificer to produce a working simulcarium of a living organism had always intrigiues people. In the days of magic, there was the bizarre and the sinister concept of the Golem That figure of clay into which the rabbi of Prague breated life.

(Wiener, 1948 p. 27 )

נורברט וינר ידוע כיום, כאביו מייסדו של תחום הקיברנטיקה – ההפעלה של מכונות "חושבות", כשבנוסף לכך, הוא השפיע מאוד גם על תחום התקשורת.
עיון בכתביו של נורברט ויינר מראה, שרעיונותיו ביטאו דיון חדשני בשאלה – מה מבדיל בין המכונה והאדם?

מסקנתו של נורברט ויינר הייתה שלדידו, מכונות יכולות להיות אינטליגנטיות בדיוק כמו האדם, או אף יותר. שכן, אפשר לראות שאין הבדל של ממש בין התקשורת המפעילה את המכונות לבין התקשורת שמפעילה את המוח האנושי, והוא כמו רומז – שמבחינתו אין עם כך כל בעיה שאין הבדל מעשי רב בין בני האדם לבין המכונות.
בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

הוא טוען – שבעבר, במאה ה-19 למשל, ולמעשה גם בימיו, "הנדסת הגוף" נחשבה להנדסה רגילה. הוא רומז בכך, שהחוקרים דאז לא חשבו שאפשר לעשות הרבה עם הגוף, ובכך יצרו הפרדה מוחלטת בין הגוף האנושי והמכונה.

אולם הקיברנאטיקאי המודרני מבין היום שהגוף הוא רחוק מאוד מלהיות מכונה "שמרנית " ושהכוח שעומד ברשותו הוא הרבה פחות מוגבל ממה שחשבו בעבר.
וינר ממשיך וקובע שאפשר להשוות את הניאורונים היחידות שמפעילות את הגוף האנושי והחייתי עם האלמנטים שמפעילים מכונות .וכי אפשר להראות שהאלמנט החיוני לקיומם הוא לא של אנרגיה דווקא אלא של מידע של "מסרים " שמביאים להפעלת הגוף או המכונה . וכפי שהוא מציין "רעש " שעלול לפגוע בתקינות המסרים שאותם מקבל הגוף או המכונה יכול להביא לפגיעה בהם או לשיתוקם באופן דומה למדי

בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

כפי שאפשר לראות גם מספרו " GOD AND GOLEM INC. כאשר יצר וינר את הרעיונות האל הוא חשב על סיפורי הגולם הישנים של מיסטיקנים יהודים .ששם האדם המלאכותי נוצר באמצעות המסרים שבונים את העולם שהם 22 האותיות של השפה העברית שמהן נברא העולם כולו. ובאמצעותם יכול המיסטיקן ליצור אדם מלאכותי מעפר שיחקה את פעולות האדם הרגיל .
וינר חשב מן הסתם על השיטה הבינארית של הספרות אפס ואחד שממנה מורכבות המכונות האלקטרוניות של האדם .
אצל המיסטיקנים מקור האנרגיה הוא השם המפורש שמו של האל אצל המכונות החדשות מקור האנרגיה הוא אלקטרוני ומיכני.
אולם בסופו של דבר קובע וינר ההבדל הוא לא כזה בסיסי כפי שחשבו המדענים בעבר. עם האמצעים שבידינו אנו יכולים לבצע את כל מה שסופר באגדות על יוצרי הגלמים הקדומים.
אולם הוא מודה שכפי שהגולם הקדום יצא לפעמים מכלל שליטה וביצע פעולות שונות כנגד רצון הרב המפעיל אותו, כך עלול לקרות גם עם המכונות המודרניות, שעם המסרים שיקבלו עלולים הם להשתבש.
ניתן להסיק  שככל המכונות יתפתחו יותר, כן הן תהיינה חשופות יותר לאפשרות של תקלה, אולם, אמירה זו נכונה גם לבני האדם, שמשתמשים במכונות, ואינם שונים מהם כל כך.
המסר של וינר הוא – הטכנולוגיה הינה לא רק חיובית, היא עלולה מידי פעם להתגלות כמסוכנת, וכתוצאה מכך היא עלולה לפגוע בנו, ואסור להתעלם מכך, אולם עלינו לקבל זאת בגדר הבלתי נמנע, מכיוון שאותו פרינציפ פועל גם על המוח האנושי, עם המסרים שהוא מקבל.
אין לראות במכונה כמשהו רע וכסכנה "הכרחית" לאדם, הכל תלוי במסרים שאנו מעבירים למכונה ובצורה שהם מועברים אליה, שהרי, המכונה רק ממלאת אותם בדייקנות.
וכך בעצם קורה גם עם בני אדם, שהמידע שהם מקבלים משתבש בצורה כלשהי במוחם, והם סובלים כתוצאה מכך מהפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות. לדעת וינר, אפשר להשוות בהחלט את ההפרעות האלו עם הפרעות בפעולת מכונות ומסיבות שהן מקבילות.
מסקנתו של וינר היא – ככל שהמוח מפותח יותר, כך יש לו סיכוי לחטוף מסרים שגויים מבין מיליארדי המסרים שהוא מקבל ללא הרף, שיפגעו בו בגלל עצם התחכום שבו.
לטענתי,  גם כאן אפשר להשוות את רעיונותיו של ויינר אפשר להשוות זאת לסיפור הגולם של המהר"ל, שאליו מתייחס גם וינר, שכאשר הרב נתן לו הוראה שגוייה, הגולם החל לפעול בצורה הרסנית, ולא בגלל שטבעו היה הרסני. משמעותו של הסיפור מבחינתנו היא – שהבעייתיות של הגולם לא הייתה בעצם קיומו, אלא בכך שקיבל מסר שגוי.

מוסר ההשכל המשתמע של וינר הוא – עשה כמיטב יכולתך על מנת לפתח את הטכנולוגיה, אפילו שברור שזאת עלולה להתגלות כמסוכנת,. אולם, הברירה היא בידי האדם להקפיד לשלוח למכונות מסרים נכונים ומדוייקים, ובאם המסרים שנשלח אליה יהיו שגויים, הרי שבני האדם יסבלו מכך, אולם הם יוכלו רק להאשים את עצמם בכך ולא את המכונות.

 

מכונות אינטליגנטיות כ"אנושות"

לדעתי, וינר רומז לכך שאפשר לראות במכונות ישויות , שבאופן בסיסי אינן שונות בהרבה, או בכלל, מיצור אנוש ילודי-אנוש כ"ילדי האנוש". ובאם וכאשר, יהפכו המכונות לאינטליגנטיים, לא תהיה כל סיבה מדוע שלא לראות בהם כחלק "מהאנושיות" בהגדרה מורחבת שלה.
לכאורה אפשר לראות (ויש מי שרואים) ברעיונות אלו כחלק מה"דה-הומניזציה" שאותה עובר המין האנושי בעידן הטכנולוגיה המואצת, כאשר בני אדם נראים יותר כמכונות ותו לא

על פי תפיסה זאת יש בין המכונות ובין בני האדם הבדל של שמיים וארץ שאינו ניתן לגישור.

אולם אפשר בדיוק לראות את ההפך הגמור.

לפי וינר ההבדל בין בני האדם והמכונות הוא שהם בניגוד למכונות מסוגלים להבין מסרים גם בצורה לא מדוייקת ו"ליטראלית " לטוב ולרע. כאשר המכונות יגיעו למצב שגם הן יוכלו להבין מסרים בצורה "לא מדוייקת ולא ליטראלית " כי אז אפשר יהיה לטעון שהיגיעו לדרגת אינטליגנציה .

לטענתי מרעיונות אלו לא ניתן להסיק שיש לראות את בני האדם כיצורים מכאניים "חסרי נשמה", אלא את ההפך הגמור – דווקא את המכונות כיצורים כמעט וכמי שיכולים להיות יותר מכמעט "אנושיים", ועם נרצה כ"בעלי נשמה" (ללא קשר להגדרתה של אותה "נשמה", שהיא מטבע הדברים שנויה וכנראה תמיד תהיה שנויה במחלוקת).
את האנושיות אפשר להגדיר בצורה רחבה יותר מכפי שהיא מוגדרת כיום, כאשר "בן אנוש" נחשב, מבחינה משפטית, כמי שנולד לאישה.

 

מעמדן החוקי של ישויות מיכניות.

 

מאיפה נלקח הבסיס לתפיסה זאת של וינר ?

דיון מעמיק במיוחד בתפיסה הזאת ניתן  למצוא  בספרו של וינר  : God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion

הוא  רומז  או אומר   במפורש  הן בספר זה והן  במקומות שונים באוטוביוגרפיה של שני הכרכים שלו, שהמקורות שלו לתפיסה זאת הם בהלכה היהודית. באוטוביוגרפיה הוא מספר בין השאר  שהוא גילה  בילדותו שהוא צאצא ישיר מצד אביו של הרופא וההוגה היהודי הידוע הרמב"ם ( עם כי הרשומות בנושא נעלמו בעת המעבר  של משפחתו לארה"ב )  והדבר השאיר  עליו חותם עמוק וגרם לו לחקור נושאים שונים הקשורים בהלכה היהודית בצורה מעמיקה ביותר. 

על הרמב"ם, אגב, יש אגדה אחת לפחות ,שאולי הייתה מוכרת גם לוינר ,שכרופא הוא עסק בניסיון ליצור אדם מלאכותי.)

הבסיס ההילכתי  המדובר נמצא  בדיונים הלכתיים יהודיים שונים, הדנים בשאלה – האם ייתכן גולם יציר אדם אינטליגנטי, ומה יהיה מעמדו ההלכתי במקרה שנוצר אחד כזה ?

היו רבנים שדנו בכך, והגיעו למסקנה ההגיונית – שגולם אינטליגנטי מעמדו הוא כבן אדם לכל דבר, ובין השאר יוכל ליטול חלק ב"מניין", ואם ייהרג, בידי אדם, הרי שהריגתו, היא בגדר רצח לכל דבר, רצח שעליו להיענש במלוא החומרה (Sherwin 2004).
המסקנה העולה מפסיקת  אותם הרבנים היא שמבחינת החוק וההלכה אין הבדל משמעותי ואמיתי בין אינטליגנציה מעשה ידי אלוהים ואינטליגנציה מעשה ידי אדם.

תפיסה יהודית זו עומדת בניגוד מוחלט לתפיסה הנמצאת ביצירותיהם של סופרים והוגים נוצריים שונים, הקובעת "שישנם דברים שעדיף שהאדם לא ידע", ובין השאר אוסרת בכל תוקף את העיסוק ביצירת מכונות אינטליגנטיות, וניתן להגדירה כ"גזענות אנושית".

 הסופר והמדען היהודי יצחק אסימוב כינה תפיסה זו בזלזול – כ"תסביך פרנקנשטיין". הוא ראה ברעיונות אלו כסוג של מחלת נפש אנושית מסוכנת , המראה יותר מכל דבר אחר על הפחד מהבלתי נודע והשנאה לבלתי מוכר.

 הוא ציין שהוא רואה קשר הדוק בין "תסביך" זה ובין הניסיונות השונים לג'נוסייד שבוצעו בידי קבוצות שונות של בני אדם כנגד בני אדם אחרים, שנראו בעיניהם כ"לא אנושיים" – ונראה הוא שוינר מסכים עימו בהחלט.
אפשר לאמר שהמאבק בין התפיסה היהודית של יצורים מלאכותיים יצירו של האדם עצמו כמי שאינם רעים מעצם מהותם ויכולים להגיע לדרגה של אינטליגנציה אנושית ומעבר לכך ובין התפיסה הנוצרית הרואה באפשרות של התקרבות של האדם לאלוהים ,ובכל האפשרות של יצורים מלאכותיים אינטליגנטיים הנוצרים בידי אדם ככפירה נתעבת ופשע חמור מעין כמוהו מתחולל מזה מאות שנים ואין לאמר שהוא הוכרע .

 

ואולי אפשר לטעון שהמאבק מסמל מאבק עמוק יותר: מאבק בין התפיסה המקובלת בנצרות שיש נתק מוחלט בין הישויות האלוהיות כמו האלוהים של הנצרות ישו ובין והאדם שאינו ניתן לגישור גם אם אותן ישויות אלוהיות שמות על עצמן גוף אנושי. כביכול..
וזאת מתוך ההנחה שהאלוהות יכולה לעשות הכל ורק דרכה יכול האדם להיושע אבל האדם עדיף לו שיגביל את עצמו באופן מוחלט ועל לו לנסות להתקרב בעצמו בשום פנים ואופן לאותה ישות אלוהית.

התפיסה המקובלת ביהדות היא שהאדם עצמו יכול בכישוריו שלו לשפר את עצמו ול"הושיע את עצמו " ביכולותיו האנושיות שלו בידי "משיח " שהוא אנושי לחלוטין ואין בו שום דבר אלוהי.

גירסה מפותחת עוד  יותר של הרעיון הזה ניתן למצוא בכתביו של סופר המדע הבדיוני דיויד ברין, המתאר יקום שבו הנורמה היא שגזעים אינטליגנטיים שונים מפתחים ו"מרוממים" מינים לא אינטליגנטים,אורגניים ומכניים לרמתם שלהם, ומקבלים בברכה את שונותם של המינים האינטליגנטיים האלו, אשר מוסיפה למארג הגיוון של האינטליגנציה שבגלקסיה. ובכך הופכים את היקום "המת"לשוקק חיים אינטליגנטיים מכל סוג אפשרי.
לדעתי התפיסה הזאת, המשתמעת מרעיונותיו של ויינר, היא תפיסה יותר הומאנית מעצם מהותה מהתפיסה "המקובלת", הרואה בבני אדם כ"מי שנולדו בצלם אלוהים" בלידה רגילה. המדובר בתפיסה המסוגלת לראות ב"אנושיות" כגוף רחב, שאינו חייב לכלול בתוכו אך ורק את "ההומו-סאפיאנס", אלא גם מכונות אינטליגנטיות, ובהרחבה מכך, גם יצורים שאינם אנושיים מעצם מהותם, כמו דולפינים ובעלי חיים אחרים (ולכך יכולות להיות השלכות על נושא הניסויים בבעלי חיים שאמנם הוא מחוץ לעניינינו כאן).
ממסקנות רעיונותיו של ויינר עולה, כי ההגדרה ל"אדם" חייבת להתרחב, או לחלופין עלינו לקבל את האפשרות הסבירה בהחלט, שגם המכונות שלנו, באמצעות התקשורת החדשה, יקבלו אינטליגנציה ולא לחשוש מכך.

קשיים בתקשורת בין יצורים אינטליגנטיים

מהרעיונות של וינר והאסכולה הקיברנטית שלו, אפשר ליצור, אם כך, תפיסה חסרת תקדים בפתיחותה – של קבלת "האחר" מכל סוג שהוא, וגם כזאת שאינה דורשת לקבל מהאחרים דברים שיהיו לחלוטין ברורים על פי הבנתנו המוגבלת בלבד – כפי שאומר עמיתו של ווינר לאסכולה Warren Weaver

If the noise is introduceed 'thenthe recived message containe certain distortions 'certain errors 'certainexternous material 'that would certainly leads to increased uncertainty. but ifthe uncertainty is increased 'the information is increased 'and this sound asthough the noice were beneficiate (Warren Weaver The mathematics of communication p. 20).
הוא קובע, ש"מידע" המועבר בהתאם לתיאוריית הקיברנטיקה, אינו חייב להיות רק אינפורמציה מדויקת ונכונה, מידע זה יכול גם להיות מלא ב"רעש", ועדיין להתקבל בהצלחה. מה שחשוב, קובע ויינר, זה לא מה שאתה אומר, אלא מה שאתה יכול לומר, ומה שאתה יכול להבין ולקבל, ומכאן, אפשר להסיק שכל שפה אנושית יכולה לשמש לתקשורת ולהבנה, אולם באותה המידה גם שפות מכונות ושפות שאינן "אנושיות".
אפשר להמשיך מכאן ולקבוע שאינטליגנציה זרה, מכאנית או לא אנושית במהותה, אינה בהכרח חושבת במובנים שלנו, ויש צורך להיות פתוח מספיק בכדי לקבל ממנה, ובהבנה, גם "רעש", קרי, דברים לא מובנים מבחינתנו, אך שאינם שגויים ואינם טיפשיים מבחינת האינטליגנציה של השולחת.
המשתמע מכך הוא שההשלכות מכך דורשות קבלה מוחלטת של זכותו "של האחר", מכל סוג, לבטא את עצמו ולהתקבל בידי "ההומו-ספיאנס", הן כחלק מ"הקולקטיב" , והן כמין נפרד, אך בעל זכויות שוות.
יש לקחת בחשבון, שגם אם המסרים שהם מעבירים הם בגדר בלתי-מובנים, דווקא "רעש" הוא הדבר שבהחלט יכול להיות סימן לאינטליגנציה מורכבת, שהרי, מכונות פשוטות מסוגלות להעביר ולקבל רק מסרים פשוטים ביותר .
כמובן שלטענות אלו ישנן השלכות גם ליחסים בין בני אדם "הומו-ספיאנס" לבין עצמם. אבל קצרה היריעה מלדון בכך.
אנשי האסכולה הקיברנטית וינר ווויור, לוקחים בחשבון את האחר ומקבלים את זה שעלולים להיות בעיות וקשיים בתקשורת עימו, "רעש" כפי שהם מכנים זאת – והם אף מקבלים זאת בברכה.
הם נראים כפתוחים יותר ממרשל מקלואן, שאינו מעוניין בשום "רעש תקשורתי " ובשום קושי בתקשורת בין בני אדם.
המסקנות שאפשר להסיק מגישתם של אנשי האסכולה הקיברנטית – שהם בהחלט יהיו מוכנים לשלב את האחר המיכני בקולקטיב האנושי ובתרבות האנושית
על פי גישתם ניתן לאפשר לישות המיכנית ו"האחרת" מכל סוג קיום נפרד ושווה לפי הבנתה שאינו חייב להיות רק חלק מהקיום האנושי.
ואפשר להעלות כאן את הספקולציה שאולי דווקא גישה כזאת מסוגלת להתמודד ביתר הצלחה גם עם האתגר שאותו מעמיד "האחר " האנטי הטכנולוגי האנושי מאוד ועם זאת לכאורה בלתי מובן לאיש המערב "המתקדם" ,המוסלמי הקיצוני למשל , או היהודי החרדי , או קבוצות אנטי טכנולוגיות שצצות בהווה ושיצוצו בעתיד ,מאשר הגישה של שקוראת לשדרוג אנושי לכל וקיבורגיזציה ל"כל" ואינה מוכנה באמת להכיר בכך שאולי יהיו גם מי שאינם מעוניינים בכך.

 

ביבליוגרפיה

Norbert Wiener, Cybernetics Inventor, Internet History

וינר, נורברט אנשים ומוחות מכונה : <הקיברנטיקה והחברה> / ,תרגום יעקב רבי  סדרת "דעת זמננו "

: ספרית פועלים, 1960- מהדורה ב.  1964. ).


Wiener, Norbert "( 1948) Cybernetics, or control and communication in the animal and the machine / New York : Technology Press,
Wiener, NorbertEx-Prodigy : my childhood and youth Cambridge, Mass. : M.I.T. Press, c1953
Wiener, Norbert I am a mathematician : the later life of a prodigy An autobiographical Accoung of the mature years and career of Norbert Wiener and a continuation of the account of his childhood in Ex-Prodigy Cambridge, Mass. : MIT Press, 1964

Wiener, Norbert, (1964) God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion Cambridge : M.I.T. Press
טקסט הספר

Innis, Harold Adams, (1991) The bias of communication / Canada : University of Toronto Press.

Katherine  Hayles, N. ( 1999)   How we became posthuman : virtual bodies in cybernetics, literature, and informatics Chicago :   University of Chicago Press,   1999


Sherwin, Byron L. (2004) Golems among us : how a Jewish legend can help us navigate the biotech century / Chicago : Ivan R. Dee, 2004..

קישורים רלבנטיים

וינר בבריטניקה

וינר בויקיפדיה 

נורברט וינר בויקיפדיה בעברית

           חיי וינר

ביוגרפיה של נורברט וינר
סיפורים על נורברט וינר
קישורים על וינר

נורברט וינר ממציא הקיברנטיקה

 

תומכי  "הרימום

"

יצחק אסימוב

דיויד ברין

נגד "הרימום "

סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק ונורברט וינר

גולם למניין : על התפיסה היהודית של ישויות אינטליגנטיות מלאכותיות 

גולם למניין חלק ב'

הגאון מוילנה והגולם

  

הגאון מוילנה תמונת בית לנדא

 

 

  ביהדות ישנם כל מיני סיפורים על גלמים ,אנשים מלאכותיים ויוצריהם שהם תמיד רבנים וחכמים ידועים.
אולם במציאות ההיסטורית ידוע לנו רק על שני אנשים  ולא יותר (!)  שככל הנראה אכן ניסו ליצור גולם.
ומבין השניים האלו יש רק  אדם אחד שלגביו הדבר ידוע בודאות.
זהו הרב אליהו הגאון מוילנה ,ולהלן ניתוח של חוקר גרמני של הפרשה המוזרה של ניסיונו של הגאון מוילנה ליצור גולם.

היוצרים האמיתיים של הגולם

יש כל מיני סיפורים ביהדות  על כל מיני רבנים וחכמים  שיצרו אנשים מלאכותיים "גלמים "  אולם אלו תמיד פורסמו רק מאות שנים לאחר מותם.

בתלמוד הבבלי מסופר ועל שני חכמים מהמאה  השלישית לספירה   שיצרו עגל .הסופר יעקב אורלנד חיבר על פרשיה זאת פואמה מעניינת בשם "מעשה העגל".

 

בתלמוד הבבלי מסופר  על החכם רבא  בבל מהמאה הרביעית לספירה   שיצר אדם  ושלח אותו לידיד שפירק אותו לגורמים.

מה האמינות של סיפורים אלו היא ניחוש בלבד.  

 

על המשורר שלמה אבן גבירול  (10211058)שחי במאה ה-11 סופר שיצר גולם אישה מכאנית.  בסיפור שפורסם בידי יוסף שלמה דלמדיגו במאה ה-17.

המחזאית יוספה אבן ששון יצרה מחזה מעניין על פי סיפור זה שגם ש"י עגנון יצר לו גירסה משלו.

וגם אני כותב מאמר זה ,אלי אשד, כתבתי סיפור קומיקס על פרשיה זאת שאותה איירה קרן כ"ץ.

ראו גירסה עברית של הסיפור כאן :

וראו גירסה אנגלית שונה במקצת שלו כאן

שלמה אבן גבירול הושפע בכתביו מספר היצירה,אולם בשום מקום לא גילה עניין כלשהו בנושא הגלמים,שאינו קיים כמעט כלל אצל יהדות ספרד.

 גם על המשורר אברהם אבן עזרא (1092 או 10931164 או 1167),) מסופר שעסק ביצירת גולם בפירוש פסודו סעדיה גאון לספר היצירה מצרפת כנראה  מהמאה-13.בכתביו של אבן עזרא עצמו אין שום אינדיקציה שגילה איזה שהוא עניין בנושא יצירת גלמים אם כי עסק בספר היצירה. 

 על שמואל החסיד צאצא של משפחה של "בעלי שם " ( דהיינו עוסקים בכישוף או מה שנקרא כיום "קבלה מעשית "  ) משפחת קלונימוס  ,  שחי במאה  ה-12 סופר שיצר גולם כשומר ראש. אולם הסיפור הועלה על הכתב במאה ה-15.

בנו של שמואל,  יהודה  החסיד ,ותלמידו של יהודה  אלעזר מוורמס ,אכן עסקו בנושא הגולם בכתביהם אולם בשום מקום לא הזכירו ששמואל עסק ביצירה מעשית של גלמים.  

 על ישראל בעל שם טוב ( 1698-1760) מייסד החסידות  מסופר באגדה חסידית מאוחרת שיצר גולם .

 הגולם האחרון נוצר  על פי האגדה בסביבות 1800 בידי הרב דוד יפה מדוריצ'ין בפלך גרודנא  וגרם לשריפה בעיירה. והסיפור פורסם בדפוס כמה עשרות שנים לאחר מותו.

 לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי".  

כמעט כל האגדות  על יוצרים שונים של הגולם שקיימות ביהדות פורסמו בכתב מאות שנים לאחר מות היוצר המדובר ,וכמעט תמיד הנ"ל לא עסק ולא גילה שום עניין בנושא הגולם בכתביו הידועים.כך שזאת כמעט ודאות מוחלטת שהמדובר באגדות שאין להן שום קשר אמיתי לאיש המתואר בהן.

ישנם בהיסטוריה היהודית רק שני מקרים ידועים ולא יותר (!) של רב יהודי שסופר עליו שיצר גולם קרוב לזמנו בידי בני משפחתו או תלמידיו הקרובים.

עדות שהיא אמינה לעין ערוך יותר מזאת של סופרים אנונימיים שכתבו מאות שנים לאחר חיי הרב כפי שאירע כמעט בכל המקרים האחרים. 

 בשני המקרים הבודדים האלו ישנה סבירות במקרה אחד ,וודאות במקרה השני שהאיש המדובר אכן התעניין ועסק בנושא הגולם במציאות ולא רק באגדה.

 המהר"ל מפראג ,יוצר הגולם המפורסם ביותר באגדות אינו אחד מהשניים האלו. להיסטוריונים המודרניים ברור שלמהר"ל מפראג  ההיסטורי מהמאה ה-16 לא היה כל קשר וגם לא עניין מיוחד בנושא הגולם.

ספורים בדפוס על  המהר"ל והגולם  הופיעו  רק משנות השלושים של המאה ה-19  ( מאוחר יותר מ"פרנקנשטיין"   של מרי שלי  רומן על יצירה של אדם מלאכותי שהופיע ב-1818 )  אם כי ייתכן בהחלט שהם היו נפוצים בעל פה עוד קודם לכן מהמאה ה-18  ואולי לפני כן 

אבל זה לא סביר.

שני היוצרים  היחידים שכן עסקו ברצינות בגולם,   מעניין,  נקראו בשם אחד ,אליהו.

הראשון שבהם  הוא אליהו בעל שם  מחלם  ( נפטר 1583) שעליו  סופר בכתב יד משנות החמישים של המאה השבע עשרה כשמונים שנה לאחר פטירתו שעסק  ביצירת גולם.   

 גם נכדו  הרב צבי אשכנזי ונינו  הרב המפורסם יעקב עמדן ידעו מהמסורת המשפחתית  שהוא עסק ביצירת גולם והם דנו בכך ברצינות ובעמקות. הסיפור עליו  שככל הנראה התפרסם מאוד הופיע גם במקורות נוספים במאה ה-17 והתגלגל לבסוף לידי האחים גרים שפירסמו אותו ונראה שהוא שימש דרכם במקור השראה לפרנקנשטיין של מרי שלי.

 הסיפור שימש כבסיס לספר  שלם של חיים בלוך בגרמנית על אותו הגולם מהעיר חלם.  

יש סבירות שבמקרה הזה המדובר היה באדם שאכן עסק באיזו שהיא צורה בנושא "היצירה" ואחרת האגדות סביבו לא היו צומחות בצורה כזאת זמן קצר לאחר מותו ובקרב חוג משפחתו.בניגוד לרוב שאר יוצרי הגולם הוא לא התפרסם בגלל דברים אחרים,תחילה. 

 אבל זוהי סבירות בלבד ולא וודאות.

יוצר הגולם "האמיתי " השני הוא הרב אליהו בן זלמן "הגאון מוילנה " שסיפר לתלמידו הבכיר הרב חיים מוולוז'ין שהוא עסק ביצירתו של גולם. וזה הופך אותו לרב היחיד הידוע בתולדות היהדות שאישר שהוא עוסק ביצירת גולם.

והוא גם יוצר הגולם היחיד שעסק בפירוש לספר היצירה הספר שבעזרתו עוסקים ביצירת גלמים. הפירוש המפורט ביותר הקיים והחשוב והמוערך שבכולם.

כך שישנה סבירות גבוהה ביותר ,למעשה וודאות ,שאין לגבי שום רב אחר ,לגבי שום "יוצר גולם " אחר ,שהנושא אכן עניין והעסיק אותו.

מעניין גם שהתלמיד חיים מוולוז'ין כתב את הקטע שבו דן בנושא בשנת 1818,השנה שבה פירסמה הסופרת האנגליה הצעירה ,מרי שלי , את הספר "פרנקנשטיין , הרומן הראשון העוסק ביצירת אדם מלאכותי. ספר שכאמור קיבל כנראה השראה מסיפור על יוצר הגולם הקודם ,אליהו בעל שם מחלם.

 לא סביר שחיים מוולוז'ין שמע את שמעו של הספר שפורסם באנגליה הרחוקה. אבל צירוף המקרים עדיין מעניין.

 ב-1927 כתב הסופר הגרמני הנס לודויג הלד( 1885-1954)  על פרשת הגולם של הגאון מוילנה בספר  גרמני שכתב על נושא הגולם. הנס  לודויג הלד שעסק רבות בנושאים יהודיים כתב גם ספר על אגדות התלמוד ובנושא הגולם היה לו עניין מיוחד ומוקדם,והוא כתב את הספר העיוני הראשון בנושא זה .   

גרשום שלום שהיכיר את ספרו ואת הפרק המובא כאן תיאר אותו כ"מעמיק אבל לא מסתבר ".

 

 לדעת גיורא לשם המתרגם המדובר" בתערובת של טיעון פלפולי יהודי
עם ניצנים של פסיכואנליזה מודרנית, לא נוסח פרויד ממש
,
אלא נוסח יונג."

 

אז הנה לפניכם סקירה מעמיקה על פרשת יצירת הגולם בידי הגאון מוילנה מאמר שהוא מבוא לסדרה שתופיע באתר זה  בקרוב על ספר היצירה לרגל פרסום הפירוש של הגאון מוילנה לספר היצירה

.סדרה שתכלול  פרסום בכורה עולמי של מאמרים בנושא של חוקר הקבלה הבכיר  וחתן פרס ישראל  הפרופסור יוסף דן ,של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' ושל בעל האתר.  

  

רוח הרפאים של הגולם

חקירה ודרישה במיסטיקה יהודית

עם סקירה מיוחדת על

טבע ברייתו  של הכפיל

מאת הנס לודויג הלד

תרגום

גיורא לשם

 

 

הוויתו של הכפיל

 

 

"..ובספר יצירה הייתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ובעמקות נוראה ,כי היצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחאות מוחלפות בספר יצירה .

ואמר לי הגר"א  גרסתו הברורה כגרסת האר"י ז"ל ,רק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האר"י ז"ל בדפוס.
"אמרתי לו :

"מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם."

 השיב כי :

 "באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם,ובעודי באמצע עשייתי חלף ועבר תמונה אחת על ראשי,והפסקתיו מלעשותו עוד  כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז" .

.ושאלתיו בן כמה היה אז.

והשיב שהיה קודם י"ג שנה.

חיים מוולוז'ין 
 מתוך ההקדמה ל"ספרא דצניעותא : ממנו יתד ממנו פנה לאדרא רבאולאדרא זוטא ויסוד מוסד מוסד לכל דברי הזוהר הקדוש.. / ועתה הרחיב ה' לנו ביאור רחב על כל ענין וענין מראשית ספרא דנא ועד תומו. הכינה…גאון עוזנו…מהו' אליהו מווילנא עם הקדמה ארוכה מר' חיים וואלאזין  וווילנא הוראדנא : מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תק"פ 1819. .

 

 

"ואני שמעתי בעל פה שהייתה זאת תמונת תרנגול גבר, …ובאה זו התמונת גבר שהוא המלאך גבריאל אשר קסת הסופר במתניו ממונה על הדין ,לרמוז לו על  העונש ח"ו לרכות שניו.

ובפרט בעניין זה ראוי ביותר לגבריאל שידוע שהוא עם מספר האותיות  גליא רזיה לרמוז הקפידה על הדין. ..

( עליות אליהו אות י"ח בשם רבי דוד לוריא הרד"ל )

 

"והנה סיבת בריאת הגולם שרצה לברוא הגר"א :

נראה שהגאון למד סוגיית צירופי השמות ותוך כדי לימודו בחן על ידי בריאה זו ,ולא שעשה סתם מעשה של בריאה ,…וייתכן שהיה רבינו מתעסק ביסודות השמות וסדר כוונתם בבירור שיטה הנכונה וגירסת הספר יצירה ומתוך בירור הסוגיה בא לבדיקה ולבחינה לסידור השמות הראוי.

( ספר יצירה עם ביאור הגר"א ע' י' –יא )

 

 

…עוד בילדותו החל רבנו הגר"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר ,אחרי שהש"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע .ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעיל .בעודנו נער בן י"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהילתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש"ז בה"ר צבי…במיוחד התעסק הרבה בסוד צרופיי  אותיות ובחכמת היצירה .וכפי ששמענו מפי קדשו,גם כוונתו בזה היה ככדי להשיג ולדעת איך ליצור כח גולמי בע"ח –להכריע בו את הס"מ בשערי ירושלים ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות ניסיון נורא ביצירת גולם כנודע.

( קטע מ"קול התור " פרק 3 ע' 95 במהדורת 1994)

"ומה שהובא שכוונתו של הגר"א ביצירת הגולם הייתה  בזה להכריע את הס"מ בשערי ירושלם אינו אלא דמיון. ( ספר יצירה עם פירוש הגר"א ע' יג )

"ובעניין עשיית הגולם דמאתה אינו דבר גדול כך כך דהטעם לקלות הדבר הוא ההכרעה כגירסת האר"ז"ל והגר"א ויש להסתפק בביאור הדבר אם הוא מפני שיש חילוק בין גרסה זאת לשאר הגירסאות,שלגרסה זאת הא פעולה קלה בהשוואה  לגרסאות האחרות הוא פעולה קשה או שאיו זו כוונתו ורק כוונתו דשכיון שיש עשרה גרסאות בו כל גרס היא עם  פרטים שונים מגרסאות אחרות ונמצא דמספר הגרסאות האפשרויות בנוסח ספר יצירה הוא מרובה מאוד דבריבוי הפרטים שחלוקים גירסה מגירסה ונכפל מספר האפשרויות בהרבה יותר מעשר וזה גורם הקושי לעשות גולם. 

 ואיך שיבוא לעשות שמה אינו האופן הנכון ואם יבוא לעשות ככל האופנים הוא מגיע למספר עצום של אופנים שקשה מאוד לעשות ככולם. ( כגון עם יש פרט א' שבו עשרה שיטות ועוד שפרט שני שבו יש עשרה שיטות לעשות בכל האופנים העולים משני פרטים אלו כבר הוא מאה אופנים .וכיוון שיש הכרעה בגירסה אחת של הגר"א ממילא נקל לעשות גולם.

מתוך ספר היצירה השלם עם פירוש הגר"א.  

לחץ לסגירה

ידוע שחרף כל השיטות של היצירה , בריאה ספונטנית ובלתי-צפויה של גולם היא מעבר לגבולות ההכרה, אולם האפשרות להשמיד את הגולם מעניקה לאדם שלווה מיסטית ואף אינה גורעת מן התחושה שבריאת גולם אינה מצמצמת את האמונה באל.

אני חוזר על ההשקפה המיוחדת של היהדות בימי-הביניים המאוחרים, הנוגעת במאגיה, ובעיקר על הדברים האמורים בקבלה. אני גם מבקש לציין מקרה של הצלחה בבריאה ספונטנית של גולם (אף כי אין לה דוגמא) כדי להבין את אי-בטחונו של בוראו המופתע, כדי שהקורא יבין את דברי,הנה דוגמה ממה  שסיפר רבי אליהו מווילנה במלים ספורות לתלמידו, הגאון רבנו חיים המפורסם [ר' חיים מוולוז'ין, בעל "נפש חיה" – ג"ל] על נסיונו לברוא גולם.

אנחנו מוצאים בעמוד 4 של ההקדמה לספר "ספרא דצניעותא" הערה על רבי חיים, שלפיה אמר לו הגר"א: "וב'ספר היצירה' התבהר לי כיצד ללמוד ולהעמיק. וכאשר העליתי לפניו עניין ב'ספר היצירה' שיש לו עשרה פירושים שונים, דרש באוזני את פירושו שדמה לזה של האר"י. אולם בעניין אחד היה פירושו של האר"י שונה במלה אחת, באשר היתה בה טעות דפוס. כאשר שאלתי אותו, אם אין זה עניין גדול ומופלא לברוא גולם, השיב: כעובדה, התחלתי פעם לברוא גולם, אך כאשר הייתי בעיצומה של השלמתו, חלף מעל לראשי צלם-דמות ובשל כך חדלתי מהמשך השלמתו מכיוון שחשבתי שיתכן שמן השמיים רצו למנוע ממני את בריאתו, ובאשר הייתי צעיר באותו הזמן השיב לי [הגר"א] שהוא, בשעתו, עדיין לא היה בגיל 13."

תיאורו של רבי אליהו נראה לי, לאחר הרהורים רבים, כדבר שאי-אפשר לבטל את משמעותו, אף בלא חקירה ודרישה בסודות שב"ספר היצירה", מאחר שהבסיס לסיפור על בריאת  הגולם נראה טבעי כשלעצמו. בהערה אחת בסיפורנו, שיש לה משמעות מרחיקת לכת, אנחנו למדים לדעת שבתקופתו היה שפע גירסאות ל"ספר היצירה". רבנו חיים עצמו מנה באוזני רבו עשרה  פירושים ל"ספר היצירה". אך רק פרשנותו של יצחק לוריא הדגול מוזכרת באופן חריג כבהירה ונגישה בנקל, למרות שגיאת הדפוס. ומ"ספר היצירה", ובתשובתו של הגר"א, כפי שניתן להבין בנקל מבין השיטין של דברי תלמידו, נהיר גם סיפור בריאת הגולם. (על כן ברור שסיפור הבריאה של הגולם יחודי לגירסתו של הגר"א ל"ספר היצירה" לפי סיפורו של ר' חיים, ואין זה שייר פרשני כלשהו לגירסת האר"י.) על-פי הדעה הזאת של תלמידו של הגר"א, באשר לאופני הפרשנות של "ספר היצירה", שבריאתו של הגולם היא עניין שב"פשטות", לפחות מן הבחינה שאיזכר אותה, ברור שהגר"א, באופן ישיר או ברמז ברור, אכן החל אי-פעם בעבר בבריאתו של גולם. כיצד ובמה החלה הבריאה לא נאמר אפילו במלה אחת, אף כי אנחנו למדים על הכוונה, אך באמצע תהליך הבריאה הופיע לעיני המורה צלם-דמות (gestalt), שהיה, לתחושתו של המורה, צלם-דמות של הזהרה מן השמיים.

הגר"א עצמו האמין בצלם-דמות שמיימי; אך אני סבור שהוא האמין כי יתכן שהשמיים מתירים לו לברוא רוח-רפאים ככפל דמות. למקרה שצלם-הדמות הוא הזייה (או מראית עין של הטעייה, מעין הסתר פרצוף, חוויות שחלחלו במוחו מחמת הגירוי שבמעשה הבריאה עצמו) שהשרתה עליו נוכחות בלתי-מציאותית. לפיכך מתעוררת שאלה מדוע התמונה הזאת, הדומה למאה חזיונות הזהרה החולפים כל העת במוח, חסרת קול (ובמושגים אנושיים, אף חסרת משמעות ובסיס), חלפה במוחו של הגר"א והטביעה בו את חותמה. בלא ספק הייתה מובנת יותר לוּ לבשה צורה של מחווה או הייתה מבוטאת במלים.

עיקרו של דבר במקרה הזה הוא, שצלם-הדמות המפוקפק הזה קיבל צורה של מופע ספונטני ובלתי הכרתי הדומה למעין כפילות הכרתית, מעין כפל דמות.

הדבר חסר החיים לכאורה הנמצא בטראנס (היכולת לראות את עצמך-מתוך-עצמך) נראה ונבחן בתופעות רבות. גם ההשקפה שהכפיל העצמי הוא סימן מקדים למחלה או למוות היא הוכחה שמדובר בהזהרה, ומוכרת לנו היטב ככזו. מן התיאור של הגר"א מותר לנו להסיק, כי הפתאומיות של מופע צלם-הדמות החדירה בו בתחילה פחד, שכן בגילו הצעיר עדיין התקיימה בו ההכרה שקיימת אפשרות של כפילות נפשית, ועל כן היתה לנגד עיניו ההשערה שאפשר לברוא גולם. אולם השפעתו הסתומה של צלם-הדמות, שהיתה נעלה מהבנתו, העניקה לו את ההכרה שקיימת משמעות כלשהי הרוחפת מעל לראשו  בכל רגע שבו נתבעת הכרעה של ממש.

ההסבר להתנסותו של הגר"א – שעובדת ראייתו של עצמו-מתוך-עצמו – נראה לי לא מוקשה יותר מן התיאור שהבחין בהזהרה התלויה לו מעל לראשו. לי נראה סביר, על-פי תולדות חייו בבגרותו, כי הגר"א הבין כבר בצעירותו את התופעה, ועל כן ידע שגם תלמידו יבין אותה, וכי, כמותו, לא יהיה צעיר מכדי להתנסות בה.

יתכן שקוראי יחשבו שמה שאני מתאר כאן הוא מעין התפצלות (סכיזופרניה) גופנית-נפשית של הגר"א, אולם אני טוען שאין זה כך. תיאורו של הגר"א שהניסיון לברוא גולם קסום צפנה בחובה את ההזהרה שהתגלמה בצורת צלם-דמות, שכן, מכל מקום, בריאת גולם ככפיל היא אמונה עממית מקובלת, שכן היא נרמזת אפילו במשנתו של האר"י.

לפיכך מתעוררת הסוגייה באיזה אופן ראה הגר"א את הכפיל הנפשי, האם בהכרתו או בתת-הכרתו, או שמא בהתפצלותם. מכל מקום, די היה בהבחנה בכפילות הזאת, בהופעתה כצלם-דמות, כדי שיחדל  לברוא את הגולם.

ראו גם

gara picture by dickstein

הגאון מוילנה.ציור מאת אשר דיקשטיין. "הארץ שלנו 1965

  •