Tag Archives: גולם

הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין

Image result for golem david yaffe

מי מהקוראים אינו מכיר את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג ? אותו יצור מלאכותי שנוצר בסוף המאה ה-18 בידי הרב המפורסם על מנת להגן על יהודי פראג מפני פוגרומים ועלילות דם משל הכנסייה הנוצרית ושל שליחי הקיסר רודולף ששלט בפראג ?

מן הסתם רק מועטים מאוד מהקוראים  לא שמעו  על  סיפור זה שימש כבסיס ליצירות ספרות רבות למחזות לסרטים לסיפורי קומיקס והיום כמדומה הוא פופולארי יותר מאי פעם

אני נותן הרצאה על הסיפור הזה ועל הסרט הקלאסי המבוסס על הסיפור השבוע.

יש שמכירים את סיפור הגולם -האישה המלאכותית של המשורר המפורסם במימי הביניים שלמה אבן -גבירול.

( אני חיברתי על פי סיפור זה מהמאה ה-17 סיפור קומיקס שאותו אייר הקרן כץ  המוכשרת ושהופיע גם בעברית ובגירסה שונה באנגלית באנתולוגיה של סיפורי קומיקס על נושאים יהודיים שיצאה לאור בחו"ל   )

יש שמכירים את הגולם של  הרב אליהו מהעיר חלם  הידועה יותר כעיר הטיפשים.

וישנו כמובן את הגולם של הגאון מוילנה. שהוא כנראה היחיד שמתבסס על מציאות כלשהיא ( שהוא לדעתי הבסיס לרוב הסיפורים האחרים ).

אבל מי מבין הקוראים שמע על הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין ( או דרוהיטשין )  ?

golem-of-david-yafe-picture-from-davar-leyladim

יוצר הגולם האחרון הידוע היה  הרב דוד יפה אב בית הדין של העיר דרוהיטשין מפולסיה במחוז גרודנו שברוסיה. הוא   חי בערך בשנת 1800 וכמו סב סבו מחבר "בעל הלבושים"  עסק גם הוא בקבלה.

ישנן  שתי גרסאות של האגדה:

גרסה אחת שבעל פה מספרת בכי בכל יום שישי היה רבי דוד יפה בורא גולם שתפקידו היה להביא מים לבית הכנסת הישן ולביתו של הרב ובמוצאי שבת נטל ממנו את רוח הקודש והשמידו .

האגדה שבכתב שהובאה   בבכתב העת "המגיד " מספר 42 מ-1867    מספרת כי הגולם היה מעין גוי של שבת ובלילות שבת היה מבעיר אש בתנורים  ואת ההוראה לכך היה מקבל כדין בערב שבת . פעם בגלל טעות קטנה בהוראה זאת גרם הגולם לדליקה ששרפה את כל העיירה. הרב דוד יפה שראה עצמו אחראי לדליקה ציווה לבניו לבל יעסקו ברבנות אלא במלאכה .צוואה שצאצאיו אמנם התעלמו ממנה נכדו רב יעקב שימש כרב  בקוברין ורבי דוד יפה כדיין בקוברין.

לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי". זה שתמיד מזכירים כשהסיפור עולה..

לפניכם הגירסה המפורטת ביותר שאני מכיר על סיפור הגולם של הרב דוד יפה .היא הופיעה מכל המקומות ב"דבר לילדים "כרך נג  ב-1982  ולדעתי המחבר התבסס על מסורות שבעל –פה שהיכיר.

 

Image result for golem david yaffe

 

ראו עוד על הרב יפה וצאצאיו

כאן 

 

ראו על עוד יוצרים של הגלמים

יוצרי הגולם 

הגולם של שלמה אבן -גבירול 

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג 

הגולם של הרב אליהו מחלם 

הגאון מוילנה והגולם 

הגולם בתרבות הויזואלית 

הגולם ואני 

Image result for golem david yaffe

הרצאה על הגולם -וסרט על הגולם בתערוכה על הגולם

 

goken-and-child

ביום חמישי ה16 בפברואר בשעה 18:00 יוקרן בגלריה אנגל בבן יהודה 100 בתל אביב הסרט הקלאסי  הגׄולם"  (Der Golem) מ1920 של הבמאי והשחקן הגרמני פול וגנר .

בגלריה זאת מוצגת תערוכה של צילומים  של האמן טובי כהן על סיפור הגולם המלווה במאמר שלי בעברית ובאנגלית.

במהלך האירוע אני אתן הרצאה על הגולם ושרשיו.

לא מיותר לציין שאני עוסק מזה שנים במחקר ובכתיבה  על סיפור הגולם .כתבתי ספר שלם בנושא עם הקומיקסאי אורי פי שזכה להדים ולמאמרים שונים עליו , וקומיקס נוסף עם הציירת קרן כ"ץ  על שלמה אבן גבירול והאישה הגולם שלו  ( שאותו ראו כאן )ומאמרים הרבים העוסקים בתולדות הסיפור ברשת.

העניין הזה הוא משפחתי .סב סבה של סבתי, הגאון מוילנה, הוא האדם היחיד שידוע שטען במציאות שניסה ליצור גולם.

וסבי מצד אימי הד"ר אליהו בלנק גם הוא התעניין במאוד בנושא וגיסו,אקשטיין  אף כתב בהשראתו את אחד המחקרים הראשונים בנושא.

והנה לפניכם מודעה על הסרט  של וגנר "הגולם" שפורסמה בכתב העת של סבי "ירושלים" בשנת 1929 לרגל הקרנה של הסרט בעיר ירושלים.

 

הציבור מוזמן.

Image result for golem 1920 poster

הנערה המלאכותית של שלמה אבן גבירול

נושא האישה המלאכותית הנוצרת בידי גבר ,אנושי מאוד ,לצרכיו המיניים והדומסטיים הוא נושא מוכר וידוע בספרות ובתרבות העולמית.

תמונה מהסרט "כלתו של פרנקנשטיין" על אישה מלאכותית.

עד כמה שידוע הדוגמה הראשונה של סיפור כזה בספרות העולמית היא סיפור על המשורר הגדול של יהדות דרום אירופה שלמה אבן גבירול והאישה המלאכותית שלו. סיפור שככל הידוע נוצר במאה ה-17.

סביב סיפור זה כתבתי סיפור קומיקס עם קרן כ"ץ ונתתי עליו הרצאה בערב "אבן גבירול " של מגזין "יקום תרבות ".

והנה המאמר המלא שעליו מבוססת ההרצאה:

האישה המלאכותית של שלמה אבן גבירול

 

ibn gavirol 1

הגולם של העיר חלם

האם יש קשר בין עיר השוטים המפורסמת חלם ובין סיפור הגולם ?
עד כמה שהדבר מדהים התשובה היא חיובית ,וייתכן אף שפרסומה של חלם כ"עיר השוטים " נבע במקור דווקא מסיפור זה..שהופיע שם בגירסתו המצמררת ביותר.

ראו

הגולם של אליהו מחלם

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג ?

resume

in this article I purpose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal    which usually considered                                          ( with no good factual evidence whatever ) to be a Jewish folk story from the 18th  at the latest is in  fact a complate literary  invention quite late in origin.                                                                     .

The story was created originally  by Jewish German writer 

"Berthold Auerbach  its 1837 novel "Spinoza".                                                                

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence  of any story about Golem   in  Prague.                            

There is   no evidence of the existence  of any  connection   between the figure of the Maharal  and Golem making befor the year 1837                                                                    There are good  reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation 

of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publication for various poems . stories .  plays .novels and such.

  and so created a false impression that it is a "ancient folk story" when in reality it was  a completly modern invention by a well known writer.

                            

 

פסל המהר"ל  בבניין העיריה בעיר פראג . מלבד  היוצא דופן היחיד של הגאון מוילנה ,המהר"ל הוא הרב היחיד שלכבודו הוקם פסל באירופה המערבית.בידי מדינה נוצרית .

מיליארדי מילים נכתבו על האגדה היהודית המפורסמת מכל בעולם הרחב ,סיפור הגולם והמהר"ל מפראג שבימים אלו נחגגים 400 שנה לפטירתו.
. ספרים ומחקרים רבים נכתבו בנושא זה.

רומנים רבי מכר, הצגות , אופרות ,בלטים , אלבומי קומיקס , וסרטים קלאסיים נוצרו על פי האגדה הזאת .יש אנשים שונים ברחבי העולם  שהקדישו ומקדישים  למחקרים עליה את חייהם.
ההשפעה של האגדה על התרבות הפופולארית המודרנית ובמיוחד על הספרות והסרטים העוסקים באנשים מלאכותיים אינה ניתנת לשיעור , והיא משמשת כיום כבסיס לענף תיירות משגשג במיוחד של העיר פראג. צאצאיו המרובים של מהר"ל ברחבי העולם כולם מתגאים בראש ובראשונה על כך שהם צאצאיו של יוצר הגולם.
אולם עד כמה שזה מדהים העובדה היא שאיש עד כה לא ניסה לחקור ברצינות את השאלה החשובה מכל :
מי יצר את האגדה המפורסמת הזאת וביצע לראשונה את הקישור בין המהר"ל מפראג ובין הגולם ? קישור שאינו מובן כלל מאיליו ?
מתי זה היה ?
ולמה ?
ובמאמר  זה  לראשונה במקום כל שהוא, בשפה כל שהיא ניתנת על כך סוף סוף תשובה לתעלומה..

כתבה מיוחדת זאת מתפרסמת לרגל מלאת 400 שנה למותו של המהר"ל מפראג ולמלאת 100 שנה לפרסום הספר "נפלאות המהר"ל של יהודה יודל רוזנברג,הספר המפורסם ביותר של סיפורי  המהר"ל והגולם. 

  וגם מלאת מאה שנה לחקירה שאותה ניהלו אנשי קבוצת דיון של בית הקפה ברחוב הויפט פלאץ מספר 11 בעיר סיגט בטרנסילבניה , הרב עמנואל אקשטיין ,גיסו הדוקטור אליהו בלנק (סבו של כותב שורות אלו )  וחוקר היהדות הרב יקותיאל יהודה גרינואלד,  חקירה שבעקבותיה פורסם הספר הראשון שניתח ברצינות ובעמקות את סיפור הגולם מפראג וניסה לראשונה לפתור את תעלומת מקורו.  

לפני קריאת המאמר מומלץ לקרוא את הראיון עימי כאן :

חומר גולם

 

המהר"ל יוצר את הגולם מפראג . איור צ'כי מסוף המאה ה-19.

 המהר"ל מפראג הוא כנראה הרב היהודי המפורסם ביותר כיום גם בקרב נוצרים,  וזאת מסיבה אחת ויחידה שאין לה כל קשר לאישיותו ההיסטורית : בגלל סיפור הגולם – האדם מלאכותי שאותו כביכול יצר המהר"ל על מנת להגן על יהודי עירו פראג מפני פורעים נוצרים ומפני הקיסר המטורף רודולף – ששלט שם בתקופת המהר"ל ושמו של המהר"ל נקשר בשמו.
בצורתה המקורית, סיפרה אגדת המהר"ל כיצד יצר המהר"ל גולם לשם עבודות הבית על ידי השם המפורש של האל. ביום שבת היה מוציא את השם המפורש מהגולם וזה היה הופך לגוש אדמה, עד יום ראשון בו נוצר מחדש מאותה אדמה.

אולם יום שבת אחד הרב שכח להוציא ממנו את השם המפורש וכתוצאה החל הגולם להשתולל ברחובות פראג,
"עד שלבסוף הצליח הרב להשתלט עליו ולהוציא ממנו את השם המפורש ,הנותן לו חיים,וכך להביא להשמדתו."
זהו הספור הקלאסי של הגולם הקם על יוצרו – משפט שהפך לפתגם בשפה העברית.
מסופר שהרב טרח והטמין את גופת הגולם בבית הכנסת בפראג כדי שאפשר יהיה להחיותו אם יהיה צורך בו בעתיד.
כיום אגדת המהר"ל והגולם היא האגדה היהודית הידועה ביותר בעולם הרחב.

File Illustration of Golem of Prague

ציור צ'כי של הגולם והמהר"ל.
על פי סיפור זה נוצרו ,שירים ובלדות מחזה מפורסם שהפך לקלאסיקה של תיאטרון "הבימה " סרט אילם קלאסי בגרמניה בשנות העשרים ,וסרטים מדברים צרפתים וצ'כים אמריקנים ואנגלים , ועשרות סיפורים ורומאנים מודרניים ( רשימה כנראה לא מלאה שלהם מופיעה כנספח ).

 סיפור הגולם שקם על יוצרו שימש ככל הנראה כמקור השראה לסיפור ולסרט על פרנקנשטיין והמפלצת שיצר ולמחזה שיצר את המילה "רובוטים ",שנכתב בידי קרל צ'אפק בפראג ,עירו של המהר"ל.
יש אנשים שמקדישים את חייהם לחקר גלגוליה השונים בענפי מדיה שונים.הופיעו כמה וכמה ספרים אקדמאיים מעמיקים שחוקרים את משמעויותיה.
ענף שלם של תיירות בעיר פראג מתבסס עליה.

סביר להניח שהרוב המוחלט של האנשים ששמעו על המהר"ל שמעו עליו אך ורק בגלל בגלל סיפור הגולם.
ובמקביל בימים אלו יצא לאור ספר חדש על המהר"ל מפראג בהוצאת דני ספרים .ספרו של הרב יהודה אדרי "רבי יהודה ליווא -המהר"ל מפראג :תולדות והגות

בין השאר בודק הספר את אגדת הגולם המפורסמת הקשורה לשמו של המהר"ל,ובעל הספר מגיע לאחר בדיקה פרטנית למסקנה שאין לה כל בסיס היסטורי.הוא מביע את צערו על שהאגדה הדמיונית מסתירה את השגיו הגדולים מאוד של המהר"ל במציאות.ואילו סיפור זה לא היה נוצר ?
כי אז אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהמהר"ל היה רק עוד רב מפורסם מהמאה ה-16. אחד מני רבים.
כנס של שלושה ימים לרגל 400 שנה לפטירתו לא היו טורחים לקיים. ומעטים היו טורחים להזכיר את העובדה שמלאו 400 שנה לפטירתו.

עצם קיומו של הכנס כיום ותשומת הלב התקשורתית והמגוון הרב של המחקרים על המהר"ל והגולם מראים שהנושא משך את דמיונם של הציבור לא רק במאה ה-19 ולא רק במאה העשרים אלא גם ואולי יותר מתמיד בראשית המאה ה-21.

עד כאן טוב ויפה. אבל יש בעיה.
מתברר שעד רגע פרסום מאמר זה באתר זה אין איש יכול להסביר איך בדיוק "נדבקה" האגדה המפורסמת למהר"ל דווקא ?

בידי מי ?

 ומתי זה בדיוק קרה?
ההרצאות בכנס רק הראו שהשאלות האלו נשארו ללא תשובה בדיוק כפי שהיו בדיוק לפני מאה שנה ב-1909 כאשר פירסם מנחם מנדל אקשטיין מהעיר סיגאט בטרנסילבניה את הספר הראשון שעסק בחקר שאלות אלו. ובו הראה לראשונה בצורה פרטנית את בדיונותם וזיופיהם של כל הסיפורים על הגולם והמהר"ל.

מאחורי אקשטיין עמד חוג של חוקרים שכלל את הרב גרינוואלד  חוקר מפורסם ואת גיסו של אקשטיין  הד"ר אליהו בלנק  ( סבו של כותב שורות אלו ) שהתעניינו בנושא ודנו בו במפגשים שונים בבית הקפה היהודי של סיגט. אך למרות כל בדיקותיהם וחיפושיהם של אקשטיין וחבריו הם לא הצליחו למצוא סימוכין לכך שהמדובר אף באגדה קדומה .
אך למרות שהספר של אקשטיין הראה בצורה חותכת שהמדובר בסיפור מאוחר ביותר ,הוא שקע מיד בתהום הנשייה.

הכנס

הגולם והמהר"ל .צייר  Peter Dave

בין 9 – 11 באוגוסט התקיים במכון ואן ליר כנס בינלאומי ענק של שלושה ימים לרגל מלאת 400 שנה לפטירתו של הרב המפורסם, המהר"ל מפראג.
הכנס עסק במהר"ל האמיתי ההיסטורי וגם באגדות שנקשרו בשמו והדרך שבה הן מוצגות בקולנוע ובספרות המודרנית ובין השאר הוקרן בו סרטו הקלאסי של פול ואגנר על הגולם מ-1920.
ההרצאות עסקו ברובן בתרומתו של המהר"ל ליהדות וקשריו עם תרבות זמנו התרבות של הקיסר רודולף השני שהירבה להזמין לחצרו אלכימאים ואנשי מדע של התקופה ושהפך את העיר פראג למרכז תרבות.

 בין ההרצאות כדאי להזכיר את ההרצאה של פרופסור הילל קיאבל (Hillel J. Kieval) על קונפליקט חברתי והעברה תרבותית בפראג של המהר"ל. שבה הראה שבפראג של המאה ה16 כל הקשרים התרבותיים בין יהודים ונוצרים התקיימו כמעט אך ורק עם חצר הקיסר  שהייתה בעלת אופי בינלאומי וסובלני ,כפי שאירע במפגש מפורסם בין המהר"ל והקיסר רודולף ,מפגש שבו עסקו אולי בנושאי תורת הנסתר. לעומת זאת לא היה ליהודים קשר עם האליטה העירונית של פראג.

אולם דומה שההרצאות שעוררות את העניין הרב ביותר  בכנס היו הרצאות שעסקו במהר"ל ובאגדה הידועה ביותר על חייו אגדת הגולם .ונראה שאף לא  הרצאה אחת פתרה או אף ניסתה לפתור את השאלה איך בדיוק הפכה  אגדה הזאת  – שהכל מסכימים שהיא אגדה בלבד (אם כי יש מתנגדים חריפים לכך בין החרדים ובעיקר בין חסידי חב"ד ) –  למזוהה כל כך עם המהר"ל שעוסק בכתביו רק מעט מאוד בעניין הגולם ובספר יצירה.

פרופסור יוסף דיויס (JOSEPH DAVIS ׁ ) הראה בהרצאתו, "מהר"ל לפני היות הגולם " שבאגדות הקיימות בידינו על המהר"ל מהמאה ה-18 מהספר "מגילת יוחסין  " של צאצאו מאיר פרלס, שנכתב בערך ב1718 , הוא אינו מופיע כלל בעושה ניסים וכבעל שם מהסוג שעליהם סיפרו באותה התקופה שיצרו גלמים .
הוא טען שמאחר שפרלס לא מביא סיפורים אלו אין זה אומר שהם לא היו קיימים. הוא הביא סיפורים מהמאות ה-17 וה-18 שהיו על תלמידיו של המהר"ל יום טוב ליפמן הלר שכללו אלמנטים של סיפור הגולם, וטען שאולי היו סיפורים על המהר"ל כבעל שם במשפחתו לפחות ואלו צונזרו בידי בני משפחתו באופן ספציפי על ידי פרלס וכתוצאה אבדו מאחר שבאותה התקופה התייחסו לסיפורים מסוג זה בחשדנות.
אבל הוא אינו מביא הוכחה אחת ברורה לכך. זוהי תיאוריה בלבד.ואם נרצה השערה בלבד.

הדוקטור רחל גרינבלט ( RACHEL GREENBLATT)  מאוניברסיטת הארוארד לעומתו שעסקה  בהרצאתה "התדמית המוקדמת של המהר"ל:זיכרון ,היסטוריה והצגה עצמית "  במקורות המוקדמים ביותר על חיי המהר"ל . מאלו שפורסמו בימי חייו ועד לראשית המאה ה-18 הראתה שאין כמעט אלמנטים על טבעיים  במקורות המוקדמים והאמינים ביותר לחיי המהר"ל . מסקנתה הייתה שכל התוספות הפנטסטיות על חיי המהר"ל כמו יצירת הגולם חייבות להיות מאוחרות.

בשיחה עימי אמרה שאין לה מושג מתי בדיוק ובידי מי נוצרו אותם תוספות פנטסטיות כמו סיפור הגולם.כל שיכלה לאמר שהן  עד כמה שאפשר לקבוע  לא היו קיימות ולא מוזכרות   בשום מקור כתוב מהמאה ה-18.

 

 ההרצאה שזכתה לקהל הרב ביותר בכנס שמילא את האולם עד אפס מקום הייתה  האם היה גולם בפראג" ?של פרופסור משה אידל חוקר הקבלה הידוע שכתב את הספר המקיף ביותר בנושא הגולם ביהדות .

הוא הביא  בהרצאה נוסח של דיון על יצירת הגולם כנראה משנת 1814 שהשווה בין יצירת גולם ובין יצירתו של הדלהי לאמה בטיבט שהובן בידי הכותב כיצור מלאכותי שנוצר בידי הכוהנים הבודהיסטים (!).

 שמו של המהר"ל אינו מוזכר כלל בטקסט זה שמתייחס רק לגלמים שנוצרים על ידי "בעלי השם " שלנו" ללא התייחסות למהר"ל שעד כמה שידוע לא נחשב לבעל שם.

הפרופסור אידל עסק בהרצאתו  גם באחת הגרסאות היותר "קדומות " של סיפור הגולם והמהר"ל שפורסמה בידי עיתונאי צ'כי פרנץ קלוצ'ק ( FRANZ KLUTSCHAK ׂ1814-1886) בשנת 1841. הוא טען שבאותו סיפור מוצגת יצירת הגולם בצורה מיוחדת במינה. האנרגיה לגולם הוצגה כנובעת מגרמי השמיים דבר שנדיר ביותר למצאו בסיפורי הגולם האשכנזיים . אידל שיער שהמדובר במסורת יהודית מיוחדת במינה ונדירה ביותר שאותה שימר במקרה אותו עיתונאי צ'כי.
דעתי בעניין היא שונה לחלוטין מזו של  הפרופסור אידל ואציג אותה בהמשך.

 

ההרצאה של פרופסור יינדריך טומאן" (JINDRICH TOMAN) "המהר"ל בבוהמיה של המאה ה-י"ט –עניין חדש". עסקה בעניין המפליא  שאותו גילתה הספרות הצ'כית במהר"ל במהלך המאה -19.  הוא הראה שהמדובר היה בהתעניינות פתאומית שהחלה ללא סיבה ברורה  בסוף שנות השלושים  של המאה ה-19. עד אז לא היו המהר"ל ודמותו ידועים כלל בחוגי התרבות הצ'כית הנוצרית. רק בשנות ה-40 החלו להופיע באופן פתאומי למדי סיפורים ומאמרים  בצ'כית על המהר"ל והגולם והראשון שבהם   רשימה מעניינת של אותו קלוצ'ק   על קברו של המהר"ל שהציגו לראשונה את הדמות הלא ידועה עד אז לפני הקהל הצ'כי.
לאחר מכן ובמיוחד החל משנות השמונים של המאה ה-19 החלו להופיע הופיעו סיפורים ומחזות של יוצרים צ'כיים על המהר"ל שרובם עסקו בגולם והציגו את המהר"ל כחלק בלתי נפרד מהתרבות וההיסטוריה הצ'כית הלאומית וכאחת הדמויות הפיקרסקיות של תור הזהב של פראג ימי של הקיסר רודולף השני .
עם זאת ב-1886 נכתב על המהר"ל מחזה בידי המשורר הצ'כי ג'רוסלב ורליצק'י בשם "חוכמה רבנית" שבו המהר"ל הגיבור הראשי הוא באופן יוצא דופן אינו בעיקר מכשף מימי הקיסר רודולף ויוצר הגולם כפי שתואר בדרך כלל עד אז ולאחר מכן אלא מוצג בראש ובראשונה כמנהיג רוחני ששומר על סדר וצדק בקהילתו כפי שמצפים מרב. .
אבל הצגה זאת הייתה נדירה מאוד בספרות הצ'כית והעולמית שמתמקדת במהר"ל רק בהקשר לסיפור הגולם.

על שאלה אחת לא ענה הפרופסור טומאן בהרצאתו :מה היה הגורם ,"הטריגר ",  שהביא  לפרץ ההתעניינות הפתאומי של הגרמנים והצ'כים בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 בדמותו של המהר"ל,  שעליו לא שמעו עד אז כלל ?

הצעה בעניין זה תובא בהמשך המאמר.

 .
הרצאה נוספת של קורנליה טמשווארי ( (CORNELIA TEMESVARI בשם " הבניות בדיוניות של המהר"ל בספרות ובקולנוע העכשוויים " על ההופעות של המהר"ל בספרות ובקולנוע ובטלויזיה המודרניים הראתה שבתרבות הפופולארית המודרנית יש צימצום ברור בעניין במהר"ל שהוא משני אם הוא בכלל מופיע והרבה יותר עניין בגולם שנוצר על ידיו.
בסרט  הגרמני המפורסם "הגולם " של הבמאי הגרמני וגנר משנת 1920 ( שהוקרן בכנס ) הוא הוצג בכארכיטיפ של המכשף האסטרולוג והאלכימאי בצורה סטריאוטיפית ולמעשה אנטישמית ( אם כי כמה מיוצרי הסרט היו יהודים ). עם זאת המהר"ל ומשפחתו מופיעים בצורה מפורטת ביצירות ספרות מודרניות שונות כמו בספר של הסופר ההולנדי המפורסם הארי מוליש.

הרצאה נוספת של פרופסור יהודה מורלי מהאוניברסיטה העברית הראתה, שמאז 1909 כאשר הופיע קובץ הסיפורים המפורסם של יהודה רוזנברג "נפלאות המהר"ל" שבו הוצגת הגולם של המהר"ל כלוחם בעלילות הדם ספר שהוצג כיצירה אמיתית מהמהאה -17 אך למעשה היה זיוף ספרותי , ייצוגו האמנותי בספרות בדרמה ובקולנוע של המהר"ל קשור תמיד לגולם .הוא כמעט שאינו מופיע בלעדיו.אבל ביחד איתו הוא מופיע בשירים ברומנים בסרטים ובמחזות ביצירות בלט באופרות בציורים ברומנים ובקומיקס במגוון גדול של צורות ומשמעויות, ובכל יצירה מופיע מהר"ל שונה :הוא מוצג כאדמו"ר חסידי ,כמהפכן חברתי , כבלש קדום (!) ובשלל דמויות אחרות .

היו עוד הרצאות מרתקות רבות שקצרה היריעה כאן למנות את כולם.

אולם לאחר שלושה ימים ועשרות שעות של דיונים  נשארה שאלה אחת פתוחה ששום מרצה לא הצליח לענות עליה.

מה למהר"ל ולגולם ?

 

נשאלת השאלה איך נוצרה והתפתחה האגדה של הגולם שהפכה להיות האגדה היהודית המפורסמת של כל הזמנים ? האם המהר"ל האמיתי אכן עסק בכתביו האמיתיים בנושא הגולם?

המהר"ל מפראג אכן מזכיר בכתביו את הגולם ,בקטע קצרצר אחד ויחיד בלבד :
רבא ברא גברא :כאשר היה מטהר עצמו ועוסק בספר יצירה בשמותיו של הקב"ה ,בזה היה מתדבק בו יתברך וברא גברא אבל לא היה בו הדבר ,כי כל כך לא היה מגיע כוחו להביא נפש מדברת באדם לעשות כמותו ,שהרי הוא אדם ואיך יברא כמותו ,כמו שמן הנמנעות שיברא הש"י –שהוא על כל אחד כמותו ".
(חידושי אגדות לסנהדרין 65 ב מאת המהר"ל מפראג )
פירוש הקטע: "איך יוכל אדם ליצור אדם שווה לו הרי זה מן הנמנעות כמו שהאלוהים לא יוכל ליצור אחד השווה לו . יכול שאדם ידבק לאלוהים בשלמות כזאת שגם הוא יוכל לברוא עולם."
ובכך עד כמה שידוע לנו הסתכם כל עניינו בנושא.

פרופסור משה אידל כותב בספרו "גולם: מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי":

איני רוצה לפתוח בדיון בשאלה מדוע יוחסה יצירת הגולם דווקא למהר"ל ולא לדמות נוספת מאותה התקופה האר"י לדוגמה .אין בידי הסבר מניח את הדעת לכך ,מה גם שבחינה של הקורפוס האדיר של כתבי המהר"ל אינה מעלה סיבה מהימנה אחת מדוע יש לקשר בינו לבין מעשה הגולם..ייחוס אגדת הגולם למהר"ל עושה עוול לדמותו הרוחנית ,כפי שזו מצטיירת מתוך כתביו המקוריים.

יתרה מזו במקורות ההיסטוריים שנכתבו בחוג המהר"ל במשך חייו ומיד לאחר מותו ובכלל זה במסמכים המהימנים של תלמידיו אין זכר לאגדת הגולם ". ". ( גולם ע' 212) .

זמן  היצירה

מתי בדיוק נוצרה אגדת המהר"ל והגולם ?
לא ברור.
מי יצר את האגדה על המהר"ל והגולם?
לא ידוע.
בהרצאות בכנס אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר מתי לדעתו נוצר הסיפור בידי מי,  ומדוע.

כל מה שיכלו להעיד הוא שהסיפור ידוע בדפוס רק מאמצע המאה ה19 ולא לפני כן.
כאשר שאלתי בעל פה כמה מהמרצים שהוזכרו כאן אם ידוע להם מתי הופיעה אגדת הגולם לראשונה שלא בדפוס,לא הייתה להם תשובה.
כל הספרים העוסקים במהר"ל ובתולדות סיפור הגולם קובעים שהאגדה הייתה קיימת בעל פה במאה ה-18 או ליתר דיוק במחצית השנייה של המאה ה-18 .
.איך היגיעו לתאריך הזה ? 

 הם היגיעו לכך בעקבות חוקר הקבלה הידוע גרשום שלום שבמשך שנים רבות היה "האורים והתומים " בכל מה שקשור לתחום המיסטיקה היהודית.

הוא כתב:

 "על סף מחציתה השנייה של המאה – הי"ח –אין בידינו לקבוע זמנו של גלגול זה- היגיעה לפראג אגדת הגולם של הרב אליהו מחלם,וכאן תלו אותה באילן  גדול ממנו –המהר"ל מפראג".

(" דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים" בספר "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה ע' 423)

מוזר שרק כמה שורות לאחר מכן סותר שלום את עצמו וקובע שהמסורת הפראגאית  של הגולם היא של ראשית המאה-19.

בשום מקום גרשום שלום אינו טורח להסביר לקוראיו כיצד הגיע לקביעת התאריכים הללו דווקא.

 כנראה משום שידע היטב שהמדובר בקביעה שרירותית.
למעשה כפי שהתברר היטב מההרצאות בכנס , אין שום בדל הוכחה לכך שסיפור הגולם מפראג היה קיים במאה ה-18 ,או בראשית המאה ה-19.

זוהי השערה בלבד ותו לא. אין לה שום בסיס באיזה שהוא מקור כתוב.

חוקר הפולקלור היהודי גדליה נגאל מסוייג יותר לגבי התארוך הוא כותב :

מקובל על החוקרים, כי ר' יהודה ליווא בן בצלאל, שנודע כ"מהר"ל מפראג", לא עסק בקבלה מעשית ושספריו הרבים מעידים על חשיבה ריאלית ורציונאלית. זאת, למרות שהאיש נולד בוורמייזא, מקום בו חיו בעלי-שם רבים ונושאי הקבלה-המעשית לא היו זרים לתושביה. כמו כן מוסכם במחקר, כי האגדה בדבר בריאת גולם בידי מהר"ל לא נפוצה בפראג לפני אמצע המאה התשע-עשרה, אם כי סיפורים שקישרו בריאת גולם לאישים שונים (כגון ר' שלמה אבן גבירול, ר' אליהו בעל-שם מחלם ועוד) התהלכו בעם גם בדורות קודמים.

גדליה נגאל "מי ברא את הגולם מפראג "הצופה, ד' בכסלו, תשנ"ו

      העדות של הרב וייל

סיפור הגולם אינו מוזכר כלל במקורות הקדומים על חיי המהר"ל מפראג.
בספר שנכתב בשנת תע"ח 1718 על חייו של המהר"ל " ספר מגילת יוחסין : שלשלת היחוס … רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … עם שלשלת היחוס של חתנו … יצחק כהן, ויחוס שאר גאוני ארץ " של צאצאו מאיר בן אלעזר פרלעש ( 1666-1739) סיפור הגולם אינו מוזכר ואינו נרמז .
לעתיד נטען שסיפור הגולם היה כל כך ידוע בזמנו שלא היה צורך להזכירו כלל .אבל בלשון המעטה זוהי טענה לא משכנעת.

פרלעש הרי  כן טרח להזכיר את סיפור פגישת המהר"ל עם הקיסר רודולף שמן הסתם היה ידוע באותה המידה עד שלא היה צורך להזכיר אותו .
בכנס  כאמור למעלה הושמעו טענות בידי פרופסור יוסף דיויס שמהספר צונזרו סיפורים פנטסטיים שהיו ידועים באותה התקופה על המהר"ל כעושה נפלאות.

 אך אין שום רמז ממקור מאותה התקופה או ממקור מאוחר יותר שהמהר"ל היה ידוע כיוצר גולם דווקא.
אבל זה כמובן לא בהכרך אומר הרבה.

כידוע זה קשה לאין ערוך להוכיח שמשהו לא היה קיים מאשר שמשהו היה כן קיים .
אך לדעתי יש לנו עדות עקיפה שמראה שככל הנראה סיפור המהר"ל והגולם עוד לא היה מוכר בשנת 1780 לאדם שהיה אמור להכיר אותו היטב.

בספר דרשות של הרב ידידיה טיאה בן יעקב ויל ( 1721-1805) " לבושי בדים : דרושים… בדברי מוסר… אשר דרש ברבים, בפני קהילתו ליל יום כפור, מדי שנה בשנה… / ירושלים : [חש"מ], תשמ"ח " שיצא לאור מכתב יד של המחבר מובאת דרשה שהושמעה בשנת תק"מ " 1780 . הרב וייל עסק בקצרה בעניין הגלמים וכותב כך

"גם קרוב לזמנינו רבי אביגדור קרא ורבי אליהו בעל שם שעשו גולם לשמשם " ( ע' לז)
הרב וייל היה יליד פראג ותלמידו של הרב הידוע של פראג יונתן איבשיץ .
הוא היה מעין מומחה לחייו של המהר"ל מפראג ותשובה שלו היא המקום היחיד שבו השתמרו לנו תקנות בענייני שידוכין שאותם התקין המהר"ל מפראג
מעניין שהוא מזכיר את הרב אביגדור קרא שהוא האדם הראשון שנקבר בבית הקברות היהודי של פראג כיוצר גולם אגדה שאינה ידועה משום מקום אחר. אבל לעומת זאת אינו מזכיר כלל את המהר"ל כיוצר גולם.
אם הוא היה יודע על אגדה כזאת בוודאי ובוודאי שכתושב פראג וכמומחה לענייני המהר"ל היה מזכיר אותה ולו רק על מנת לדחות אותה בבוז.
,וזה כנראה אומר שבשנת 1780 כאשר הוא השמיע את הדרשה הנ"ל הוא לא היכיר שום סיפור על המהר"ל והגולם.כנראה משום שהסיפור עוד לא היה קיים אז.
דהיינו יש לנו כאן עדות ברורה שאינה משתמעת לשני פנים שהקישור בין המהר"ל והגולם נוצר רק לאחר 1780.

היוצר האמיתי –שמש בבית הכנסת של פראג?

אם נקבל כאפשרות את הטענה שהסיפור היה קיים כבר במאה ה-18 , ייתכן שהאיש שיצר אותו בעל פה היה שמש בית הכנסת שבימי הרב של פראג באותה התקופה הרב יחזקאל לנדא. על פי סיפור  שמופיע בהערות של המהדיר , נח חיים בן משה  לעווין מקאברין , למהדורה של "מגילת יוחסין" מ-1864 , הייתה עדות של ר' יוסף שאול הלוי אב בית דין בלמברג ששמע מהשמש הזקן בבית הכנסת בפראג שהגאון ר' יחזקאל לנדא עלה לעליית בית הכנסת לראות את הגולם של המהר"ל שעליו שמע לראשונה מסתבר מאותו השמש.

כלומר ה'עדות' הראשונה על הגולם של המהר"ל נודעה לכאורה מפי השמש האנונימי בבית הכנסת בפראג, ולא מן הנמנע כי היה זה הוא שהפיץ לראשונה סיפור זה.
הרב לנדא שימש כרב של העיר פראג במחצית השנייה של המאה ה-18 ואולי אז נוצר הסיפור בעל פה.. לא מן הנמנע אם כך ששמש מתחן אנונימי בימי הרב יחזקאל לנדא הוא האחראי ליצירת סיפור הגולם מפראג שאיש לא שמע עד אליו את שמעו , בעקבות סיפורים ששמע על הרב אליהו בעל שם מחלם ועל הגאון מוילנא.והוא עשה זאת או בתור בדיחה להפגת השיעמום גרידא או בתור ניסיון להפיץ את שמעו ואת פרסומו של בית הכנסת עם "חפץ קדוש " , גופתו של הגולם הנמצא בתוכו. .
ובכך כפי שיכולים להעיד מליוני מבקרים בעיר פראג, הוא הצליח מעבר לכל המשוער.
אולם כל זה הוא השערה בלבד. ולמעשה ייתכן שגם סיפור השמש הוא המצאה מאוחרת מאמצע המאה ה-19 ורק אז נוצר לראשונה.

הגולם ושולית הקוסם.

אמנם לכאורה יש לנו עדות שהסיפור על הגולם מפראג  היה קיים בשנת 1796 לכל המאוחר .
בספר של מ.א. פרילדלנדר שיצא לאור ב-1876 סופר שזוהי "מסורת ידועה היטב " שהבלדה המפורסמת של המשורר הגרמני הידוע גתה "שוליית הקוסם " מ-1797  חוברה בהשראת ביקורו של המשורר בית הכנסת "אלאטנוישול "בפראג וכנראה לאחר ששמע שם גתה את הסיפור על הגולם וכיצד החל להשתולל ונעצר רק ברגע האחרון ממש בידי המהר"ל.

אם טענה זאת נכונה הרי יש כאן הוכחה ברורה שסיפור הגולם מפראג כבר היה קיים לפני 1797 כאשר פורסם "שוליית הקוסם ".ושמש כבסיס לקטע בסרט המצוייר של וולט דיסני "פנטסיה".

 

המשורר הגרמני גתה. האם הוא שמע בימי חייו אי פעם על הגולם מפראג?

אך למרבית הצער טענה זאת אינה נכונה.
לא נמצא שום מסמך ולא קיימת שום עדות שמאשרת שהמשורר יוהן וולפאנג וון גתה אכן שמע סיפור בפראג על הגולם מפראג והמהר"ל  ששימש כהשראה ל"שוליית הקוסם".  "או ששמע והיכיר במהלך חייו ( הוא נפטר ב-1832) את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג.  אמנם ייתכן בהחלט שהיכיר סיפורי גלמים אחרים. הוא עסק גם בנושא יצירת האדם המלאכותי ביצירתו "פאוסט-חלק שני  " אך ללא קשר למהר"ל.
"שוליית הקוסם " עצמו מבוסס בבירור על סיפור יווני קדמון של המשורר  היווני מהמאה השנייה  לספירה לוקיאנוס מסאמוסטה . ייתכן וגם סביר שהקשר בין שני הסיפורים הוא בדיוק הפוך : דהיינו סיפור הגולם מפראג " הושפע "משוליית הקוסם " של גתה ולא להפך והוא מאוחר ממנו ..

העדות משנת 1814

פרופסור משה אידל בהרצאתו הביא עדות משנת 1814 העוסקת ביצירת גולם ומזכירה את העובדה שהגולם נוצר "בידי בעלי השם שלנו".

אך המהר"ל מפראג אינו מוזכר שם.

הכותב עוד בשנת 1814 כנראה לא ידע על שום קשר בין המהר"ל והגולם ואחרת היה מן הסתם טורח לציין זאת,כפי שנעשה לגבי כל איזכור של סיפור הגולם מאמצע המאה ה-19 ואילך.
והעובדה שלא עשה זאת מראה כנראה שהסיפור עוד לא היה קיים בשנת 1814.

לאמיתו של דבר כפי שההרצאות בכנס 400 שנה למותו של המהר"ל הדגימו היטב אין לנו כל עדות שמישהו שמע את שמעו של סיפור המהר"ל והגולם או על איזה שהוא קשר  מאיזה שהוא סוג בין המהר"ל ובין גולם לפני אמצע המאה ה-19.

העדות החסידית

מהי העדות הקדומה ביותר שהסיפור המהר"ל והגולם היה מוכר במקורות יהודיים המסורתיים כבר בשלב מוקדם באופן יחסי ( מאוד ) ?
באופן מפתיע העדות כזאת שכפי שנראה היא מסופקת מאוד קיימת רק כמה שנים לאחר שהופיעו סיפורי גולם והמהר"ל במקורות אחרים.. אני מכנה אותה "העדות החסידית".
זהו משפט אחד ויחיד בספר של הרב החסידי הידוע צבי אלימלך שפירא מדינוב "  בשם בני יששכר" ( יצא לאור לראשונה ב- 1846 ) בו מסופר שהמהר"ל כתב את דבריו תחת השראת רוח הקודש ושהוא "היה משתמש בספר יצירה".

 

פרופסור משה אידל. אינו מוציא מכלל אפשרות שסיפור המהר"ל והגולם היה קיים אפילו בשנות העשרים של המאה ה-19.

לדעת פרופסור משה אידל בתשובתו לשאלה ששאלתי אותו בכנס אף שהגולם אינו מוזכר כאן במפורש הרי "אין לו כמעט ספק" שמשפט זה מתייחס ליצירת גולם בידי המהר"ל באמצעות הטכניקות של ספר יצירה.
לדעתו משפט זה מהווה את ההוכחה החותכת שהסיפור היה מוכר בציבור היהודי הרחב עוד בשנות השלושים של המאה ה19 ואולי,מי יודע , אף לפני כן ,אם כי כפי שהוא מודה בעצמו אי אפשר לתארך את זמן כתיבתו של הספר במדויק.
לדעתו הספר "בני יששכר " נכתב בסביבות 1835 ובבתשובה לשאלתי אמר לי שהוא מוכן להקדים את כתיבתו של הספר ושל המשפט הנ"ל אפילו לשנות העשרים של המאה ה-19(!)
נשאלה השאלה :
א.א.:  פרופסור משה אידל האם ייתכן שסיפורי הגולם הראשונים על מהר"ל נוצרו רק באמצע המאה ה-19 ואולי הושפעו מסיפור כמו פרנקנשטיין של מרי שלי ?
פרופסור משה אידל:  "אינני מעלה על דעתי שהרב צבי אלימלך שפירא מדינוב ידע אנגלית ושמע אי פעם בחייו על מרי שלי ועל פרנקשטיין כפי שאתה מרמז."
למרבית הצער טענתו של הפרופסור אידל שהספר "בני יששכר " הוא עדות ברורה לכך שסיפור הגולם היה ידוע כבר בשנות ה20 של המאה ה-19 איננה טענה משכנעת.
לא מהנמנע שהיה זה העורך המאוחר במהדורה של 1846 שהוסיף את המשפט בעקבות הסיפורים שהחלו להתפרסם בעניין בגרמנית מזה 9 שנים בלבד. וגם צבי אלימלך שפירא עצמו ( שנפטר ב-1841) כנראה אכן לא היכיר ולא שמע על  מרי שלי ועל פרנקנשטיין אבל הוא בהחלט יכול היה להוסיף את המשפט בעקבות קריאתו שלו בספרות גרמנית שכן הוא ידע לקרוא ולכתוב בגרמנית.
בכל מקרה הרב צבי אלימלך שפירא אינו מזכיר ספציפית את עניין הגולם ואין זה ברור כלל מהטקסט שזה אכן היה ידוע לו.
 
 
 

האיש שיצר את סיפור המהר"ל והגולם?

האם יש עדות כל שהיא, רמז כל שהוא ,משהו .. שסיפור המהר"ל והגולם היה ידוע איפה שהוא למישהו לפני שנות השלושים של המאה ה-19?
התשובה היא שלאחר שמיעת כל החוקרים בכנס המהר"ל וקריאת כל מה שנכתב בנושא בעברית ובאנגלית , שאין שום עדות כזאת .
עד כמה שידוע היום סיפור המהר"ל והגולם קיים בדפוס לא לפני שנות השלושים של המאה ה-19 .לפני כן אין לו שום רמז ושום זכר.
מתחילים להתייחס לסיפור המהר"ל והגולם בצורות שונות ובמקומות שונים רק בשנות הארבעים של המאה ה-19 ולא רגע אחד לפני כן.
וזה מעלה את החשד הכבד שסיפור המהר"ל והגולם מפראג לא נודע ולא נשמע לפני שנת 1837 השנה שבה פורסם הסיפור לראשונה בדפוס לא בעיר פראג ולא מחוצה לה..
ויש מקום לחשד שיוצרו האמיתי של הסיפור לא היה מספר עממי כל שהוא בעיר פראג וגם לא נניח איזה שמש מהמאה ה-18 בבית הכנסת של העיר פראג שאהב לספר סיפורים למבקרים בבית הכנסת, אלא היה זה סופר מקצועי אדם בעל ידע עצום ביהדות שהשתמש בידע העצום שלו כדי ליצור "מהשרוול" סיפור כביכול עממי את סיפור המהר"ל והגולם .ועשה זאת כל כך טוב שהוא שיכנע את כול קוראיו ואת כל הדורות הבאים ב"אותנטיות העממית" של הסיפור .
מישהו כמו למשל הסופר היהודי הגרמני ברתולד אוארבך.

 
ולאמיתו של דבר יש מקום לחשוב שזה היה משה ברוך (ברתולד) אוארבך (1812 – 1882) הסופר שפרסם לראשונה את סיפור המהר"ל והגולם ברומן שלו "שפינוזה "( 1837תרגם לעברית ט"פ שפירא , בשם  " שפינוזה :   ספור מחיי הפילוסוף ברוך די-שפינוזה והעתים אשר עברו עליו /    ווארשא :   א. בערמאן,   תרנ"ח 1898 )  ששם היציג את סיפור המהר"ל כידוע בימי שפינוזה ליהודים תושבי גרמניה אך סיפור זה מעולם לא היה קיים לפני שעלה בדמיונו של אורבך אגב כתיבת "שפינוזה"

.
גרשום שלום כתב במאמרו המשפיע על התפתחות מסורת הגולם "רבות נכתב על אגדה זו ( אגדת המהר"ל והגולם ) שמשכה במיוחד את ליבם של סופרים רבים .עיבודה הספרותי הראשון הוא זה של ברטולד אוארבך משנת 1837".  

(  גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה תרגום יוסף בן שלמה ,מוסד ביאליק ,1980  ע' 423 ")

לא ברור לי על סמך מה בדיוק היגיע גרשום שלום למסקנה שאותה הוא מביא כעובדה שאינה מצריכה ראייה שהסיפור של אוארבך הוא"עיבוד ספרותי ראשון " של אגדה שהייתה קיימת זה מכבר בעל פה.בספר עצמו אוארבך אינו מציין בשום מקום נניח בהערת שוליים או בהקדמה או באחרית דבר שהמדובר באגדה קיימת שהוא מביא אותה לראשונה בדפוס.
נכון, בטקסט עצמו מסופר שהמדובר באגדה קדומה שהייתה קיימת במאה ה-17.
מן הסתם גרשום שלום קיבל את האמור בטקסט כעובדה ושיער שאוארבך פירסם לראשונה אגדה ששמע איפה שהוא, כנראה בעיר פראג.
אבל…
חשוב לדעת שבאותה התקופה שנות העשרים והשלושים של המאה ה-19 שיא עידן "הרומנטיקה" היה זה מקובל ו"נחשב" ו"אופנתי " מאוד להכניס "אגדות " מומצאות פרי דמיונו של מחבר לרומנים שונים כחלק מרוח הזמן. וכאשר עשו זאת האגדות שאותן יצרו היו בדרך כלל או תמיד בעלות משמעות סמלית מבחינת העלילה הסובבת המתרחשת בעידן המודרני.
ולעומת זאת כפי שיודעים היטב חוקרי הספרות של התקופה ( אך כנראה זה בגדר בלתי ידוע לחוקרי הקבלה והפולקלור ) היה זה נדיר מאוד כמעט בלתי ידוע שסופר שהחשיב את עצמו מבחינה ספרותית יכניס אגדות עממיות "אמיתיות " כאלו ששמע ברחוב או שקרא בקבצי האחים גרים ,נניח "סינדרלה " או "היפה והחיה " או אגדה "עממית " מוכרת מסוג זה לתוך יצירה ספרותית שעוסקת בנושא אחר.
המבקרים מצאו בכך טעם לפגם מבחינת המחבר על שלא היה בעל דמיון מספיק עשיר ליצור אגדה משלו.
סופרים כמו גתה ,הופמן , טיק ,האוף ורבים אחרים שילבו אגדות   ומעשיות שונות שוב ושוב בספריהם בתקופה זו.
אבל הם הקפידו תמיד לשלב אך ורק אגדות מקוריות "אמנותיות " פרי יצירתם שלהם ,אם כי דאגו לעיתים קרובות שאלו יראו כ"אגדות עממיות " והיציגו אותם ,בקריצת עין "לקורא המתוחכם" כפרי יצירה עממית קדומה שהוא המחבר כביכול רק מעתיק אותו.
מהקוראים היה מצופה שיבינו שהמדובר רק בתחבולה ספרותית. אבל נראה שלעיתים הייתה זאת דרישה מורכבת מידי עבור הקוראים. שהיו בהם שחשבו מן הסתם שהאגדות שמוצגות לפניהם בסיפור כ"יצירות עממיות קדומות " אכן היו בדיוק כך. .
וכך לדעתי עשה גם אוארבך בספרו "שפינוזה"
הוא כמי שהייתה לו כל שאיפה להשתלב בספרות הגרמנית הכללית ,היה מקפיד מאוד לשמור על הקונבנציות המקובלות של סופרי התקופה ,ולא לחרוג מהם עם פירסום אגדה "יהודית פרימיטיבית אמיתית " כחלק מהרומן שלו .

יש אינדיקציה ברורה לאופיו הספרותי של סיפורו של אוארבך בכך שהוא מסופר בידי משרתת יהודיה מגרמניה ונרמז שזהו סיפור ידוע בקרב יהודי גרמניה. בשום מקום לא מצוין שזהו סיפור ספציפי של יהודי פראג דווקא בניגוד לכל הגרסאות המאוחרות יותר.
אולם עד כמה שידוע לנו שום סיפור כזה על המהר"ל לא נפוץ אי פעם בגרמניה.
ולאמיתו של דבר הקריאה בסיפור מראה שזהו סיפור אמנותי שיש לו חשיבות סמלית לאירועים ולרעיונות שבסיפור הסובב אותו על חייו של ברוך שפינוזה .הוא לא קיים שם לחלוטין בזכות עצמו.
דהיינו זוהי יצירה אמנותית שנוצרה במיוחד לצרכיו של הספר "שפינוזה " ולא התבססה על שום סיפור שבעל פה.
ניתן לשער שמקור ההשראה האמיתי של הסיפור היו סיפורי הגולם הקדומים על הרב אליהו מחלם ופרשת ניסיון יצירת גולם בידי הגאון מוילנה שהיו כמובן ידועים היטב לאוארבך שלמד לרבנות , אך גם ספרים מודרניים כמו "פרנקנשטיין "של מרי שלי שיצא לאור בשנת 1818 "החלק השני של פאוסט " שכתב גתה שבו מופיע אדם מלאכותי "ההומונקולוס " שיצא לאור ב1832 וסיפוריו האנטישמיים של הסופר לודויג ואן ארנים שעסקו בגלמים ,וכנראה יש לראות בסיפור המהר"ל והגולם כפי שנוצר בידי אוארבך המומחה בנושא (ספרו הראשון משנת 1836 היה "היהדות והספרות הגרמנית ") מעין תגובה גם להם .

 היוצר האמיתי של  הגולם של המהר"ל מפראג.

53312963, Getty Images /Hulton Archive

התזה שלי היא זאת :
סיפור המהר"ל והגולם לא היה קיים לפני שנת 1837 כלל "בדמיון העממי " או באיזה שהוא מקום אחר כפי שמקובל לטעון ללא שום ביסוס, אלא כולו היה פרי דמיונו של אדם אחד ויחיד,אדם שהפך לעתיד למומחה ראשון במעלה ביצירת סיפורים "כמו עממיים ".

הסופר ברתולד אאורבך.

והוא לא ביצע "עיבוד ספרותי " לאגדה קיימת כבר , אלא יצר סיפור חדש יש מאין.
הוא בחר את המהר"ל כגיבור הסיפור בגלל הידע ההיסטורי שלו על כך שהוא חי בימיהם של רודולף השני ושל קפלר וטיכו בראה קרוב לחצר     מלכות שהתעניינה בנושאי כישוף אלכימיה ואוטומאטים , וכנראה משום שהכיר גם את האיזכור הבודד בכתביו של המהר"ל לעניין הגולם ,ואולי זאת הייתה סיבה נוספת לבחירתו ,האקראית למדי ככל הנראה כגיבור הסיפור ויוצר הגולם.

הוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות האנגלית והגרמנית  ביצירות של סופרים כמו מרי שלי,  הופמן,  וון ארנים , וגתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי.  ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה כ"סיפור עממי קדום ".

כדאי גם לזכור שלאוארבך אף לא היה קשר מיוחד לעיר פראג ולקהילה שלה.  אמנם לא מן הנמנע שביקר שם לפני 1837 אם כי לא מצאתי לכך אינדיקציה לכך בשום מקום . אך ספק רב מאוד אם הייתה לו הכרות מעמיקה עם המקום ועם האגדות שלו שכפי שהכל מודים לפני שנת 1837 לא היו ידועים כמעט מחוץ לעיר פראג.

ואם כך היה קשה להבין כיצד היגיעה אותה אגדה מקומית,אם הייתה קיימת אז ,לתשומת ליבו של אוארבך שחי כל ימיו רחק מפראג ומקהילתה.

הרבה יותר סביר לדעתי שהוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות ביצירות של סופרים כמו מרי שלי מחברת פרנשנשטיין , הופמן, וון ארנים , גתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי. ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה,כסיפור עממי.

והוא הצליח הרבה יותר ממה ששיער מן הסתם  אף בחלומותיו הפרועים ביותר.

ההתפשטות

קבר המהר"ל מפראג

לאחר שהופיע "שפינוזה"  כספר והפך לסוג של רב מכר בחוגי הקוראים היהודיים סיפור המהר"ל והגולם שנוצר בספר "שפינוזה" החל להתפשט במהירות במקומות שונים ברחבי העולם היהודי ובתוך זמן קצר ביותר. הכל התייחסו אליו כסיפור עממי קדום אם כי לא היה קיים ולא נודע ולא נשמע בשום מקום, בעיר פראג ומחוצה לה לפני שנת 1837.
הוא היגיע למשל אל הרב אברהם דוד מבוטשאטש ( 1771-1840) שסיפר את הסיפור לתלמידיו כפי שסיפר אחד מהם בספר "ברכת אברהם ( תרמ"ח 1887 ) ואל האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא ( 1812-1885) שגרסתו לסיפור מובאת בספר "ספורים נחמדים " של ישעיה וולף ציקערניק (ז'יטומיר 1903).
הסיפור אולי גונב גם לאוזניו של הרב החסידי אלימלך שפירא מדינוב ואולי גרם לו להוסיף משפט סתום בכתב היד של ספרו "בני יששכר" על כך שהמהר"ל השתמש בספר יצירה.
בשפה הגרמנית הופיעו סופרים כמו גוסטב פיליפסון שכתב על פי סיפור הגולם פואמה ב  1841 תרגום שלה לעברית   בכתב העת "כוכבי יצחק " מספר 28  שהופיע בוינה ב-1862   הוא ההופעה הראשונה של סיפור המהר"ל והגולם בשפה שבה נוצר רעיון הגולם.

 מלקט האגדות אברהם טנדלאו פירסם את סיפור הגולם מפראג  שוב ב-1842 במסגרת קובץ אגדות יהודיות והיציג אותו שם לראשונה כאגדה עממית וותיקה.
אולם לדעתי טענה זאת הייתה חסרת בסיס ,טנדלאו היכיר את הסיפור הנ"ל כנראה רק מספרו של אוארבך שיצא לאור רק חמש שנים קודם לכן ואולי גם מהפואמה של פיליפסון ולא משום מקום אחר.

כנראה בתמימותו האמין לטענה שהוצגה אצל אוארבך שזה"סיפור עממי עתיק יומין " מהמאה ה-17 לפחות .
ואכן איזו סיבה מיוחדת הייתה לו לפקפק בטענתו של אוארבך ?האם היה עליו לנסוע לעיר פראג ולחקור האם באמת מוכר שם "מימים ימימה " סיפור על המהר"ל והגולם ?
לעניות דעתי אם היה טורח לנסוע לפראג בחיפוש אחרי סיפור הגולם הייתה צפויה לו הפתעה.
הוא מן הסתם ליקט אגדות ממקורות ספרותיים שונים כמקובל באותה התקופה וגם ליקט את האגדה הזאת שאותה מצא בספרו של אןארבך.
ואולי הוא גם לא היה תמים כל כך. .
ספק רב בעיני אם לאספני האגדות מאותה התקופה באמת היה חשוב לדעת אם אגדה יפה היא עתיקה או לא,ואם הם באמת טרחו לחקור מחקר מעמיק בנושא.

הרושם שהמדובר בסיפור עממי "קדום" כביכול מהעיר פראג התחזק מאחר שבעיר פראג מיהרו עיתונאים וסופרים לנצל את הסיפור הדרמטי החביב והיציגו אותו החל מ-1841 כסיפור מהמורשת העממית של פראג למרות שהיכירו אותו רק בקריאה מספרו של אוארבך היוצר האמיתי.
ובכך יכלו לחזק ולפרסם את המורשת ההיסטורית של העיר פראג כשהצביעו על המהר"ל יוצר הגולם שעד להופעתו של "שפינוזה " לא היה ידוע כלל בחוגי הנוצרים של פראג.
לדעתי אפשר להראות בבירור שהיה זה אך ורק כתוצאה מפרסום סיפורו של אוארבך בפראג בשנות ה-30 של המאה ה19 שהביא לפתע פתאום בתוך זמן קצר ביותר לאחר פירסום הספר לכך שגם הצ'כים הנוצרים של העיר יתחילו להתעניין במהר"ל שעליו לא שמעו עד אז ובוודאי לא גילו בו כל עניין מיוחד.
ומכיוון שכל סופר בעיר פראג שינה את העלילה כיד הדמיון הטובה עליו נוצר הרושם השקרי שהם משתמשים בכל פעם בגירסה עממית שונה כל שהיא,אבל אין לכך כל בסיס במציאות..
לפני שאוארבך פרסם את ספרו לא היו שום גרסאות בעל פה .

הגרסה הצ'כית

בול צ'כי עם דמות המהר"ל

עד כמה שידוע הסופר הצ'כי הלא יהודי הראשון שכתב על המהר"ל באיזה שהוא מקום הוא פרנץ קלוצ'אק שפירסם ב-=1838 בכתב עת צ'כי רשימה על קברו של המהר"ל. הקרבה בתאריך הפרסום לזמן פרסומו של "שפינוזה " נראית כלא מקרית בכלל ,
לדעתי עניינו של קלוצ'אק במהר"ל התעורר כתוצאה מקריאתו בספר "שפינוזה " שפורסם שנה קודם לכן .
ספק רב בעיני עם קלוצ'אק הצ'כי הנוצרי אף שמע את שמעו של המהר"ל עד אז.
אולם מרגע שקרא את סיפור הגולם מפראג של אוארבך המהר"ל אותו חכם יהודי נשכח שאיש בצ'כיה מחוץ לקהילה היהודית לא שמע עליו החל לעניין אותו. תחילה כתב על קברו של המהר"ל בבית הקברות היהודי של פראג ולאחר מכן כתב גירסה משלו של סיפור הגולם.

קבר המהר"ל בפראג

 הפרופסור משה אידל התייחס בהרצאתו לאותה גירסה צ'כית של פרנץ קלוצ'אק משנת 1841 שעוסקת בגולם . הסיפור הזה לדבריו הוא מיוחד במינו במסורת הסיפורים על המהר"ל והגולם מאחר שבו האנרגיה לקיומו של הגולם באה מקמע השואב את כוחו ממקור אסטרלי מגרמי השמיים.
הפרופסור אידל טען שהמדובר בשימור של מסורת יהודית פרגאית נדירה ומעניינת ביותר מאחר שאין למצוא שום דבר כמוה בשום סיפור אחר על הגולם והוא קישר זאת למסורות יהודיות על הגולם שנמצאות רק במקורות של יהודי ספרד ואיטליה אך לא דווקא אצל האשכנזים . .
רעיון מושך אולם לדעתי אין להרחיק לכת כל כך ואין לראות בגירסה של קלוצ'ק כדיווח על שום מסורת יהודית קיימת בפראג ביזרית כל כך ששום יהודי לפני וגם אחרי אותו סופר צ'כי לא טרח לדווח עליה.
הפרופסור אידל הסתמך כאן לדעתי על תפיסה מיושנת   ופשטנית של תפקיד מעביר הסיפור כמי שכביכול מעביר בפרטי פרטים ובדיוק גרסה שאותה שמע "מבני העם "במקרה הזה אנשי קהילת יהודי פראג..

 זוהי תפיסה שכיום נדחתה לחלוטין בידי חוקרי הספרות הרציניים.
זוהי תפיסה שאמנם הייתה מקובלת מהפה לחוץ בתקופה זאת אבל למעשה כפי שהתברר במחקרים מודרניים רבים ושונים על "מלקטי האגדות " של התקופה ובראשם האחים גרים מעולם לא יושמה הלכה למעשה.
כפי שחוקרי הספרות יודעים היום היטב גירסאות שונות בכתב של סיפורים ידועים משקפות בדרך כלל לא כל כך מקורות עממיים שונים שעליהם כביכול מסתמך המחבר,אלא פשוט מבטאות את יצירתיותו של הכותב. היה זה רק במאה העשרים שבה החלו לדרוש שחוקרי פולקלור ומוסרי סיפורים יעבירו את הסיפורים שאותם שמעו ממספרים עממיים בדייקנות כפי ששמעו אותם. במאה ה-19 איש לא פעל כך.
וכך את כל האלמנטים המיוחדים בגרסה של קלוצ'ק אפשר להסבירבפשטות כהרחבה של הסופר הצ'כי פרי דמיונו העשיר של הסיפור הבסיסי שאותו קרא אצל אוארבך ולו הוסיף תוספות מהידע שלו בענייני מיסטיקה וכישוף שלא היה להם קשר מיוחד למיסטיקה היהודית של פראג וכך בלבל חוקרי קבלה עתידיים.
לדעתי יש להתייחס לאלמנטים אלו בזהירות ובחשדנות  רבה אם אינם מופיעים בכתביו של סופר יהודי מסורתי אחד או יותר של התקופה.  

הגירסה "העממית"

ב-1847 אחד עשרה שנה לאחר גרסתו המקורית של אוארבך , פורסמה גירסה ידועה ביותר של סיפור המהר"ל והגולם בקובץ בשם סיפורים בידי לאופולד וייזל.
משום מה זוהי הגרסה שבדרך כלל מוזכרת ברוב הספרים והמאמרים הקיימים כיום בעברית ובאנגלית ובשפות אחרות על סיפור המהר"ל והגולם כגירסה "המקורית העממית " "הקדומה ביותר בדפוס " של הסיפור.
אך זוהי שגיאה חמורה.
אפילו המחבר ליאופולד וייזל עצמו מפריך טענה זאת בהקדמה לסיפור.
לאמיתו של דבר בניגוד לכל מה שמקובל לחשוב ובניגוד למה שתקראו בכל ספרי המחקר והמאמרים השונים על אגדת הגולם , וייזל מעולם לא טען שהסיפור שאותו פירסם על המהר"ל והגולם הוא "סיפור עממי קדום".
וייזל אינו טוען שהוא למד את הסיפור מהעם כפי שהוא אכן טוען לגבי סיפורים אחרים על המהר"ל שפרסם אלא מעיר בהקדמתו במפתיע ש"מאחר שהסיפור המפורסם כבר נוצל רבות בידי סופרים ומשוררים. נראה לי מיותר לשכתב סיפור ידוע כל כך. ולכן אציג את הסיפור רק בקצרה כדי שאף אחד לא יחשוב שאינני מכיר את סיפור המהר"ל והגולם".
מן הסתם וייזל רמז בכך בבירור שגם לו נודע על הסיפור הזה לראשונה מידי אותם "סופרים ומשוררים" ובאופן ספציפי המקור שלו היה ברטולד אוארבך שאותו עיבד "בגירסה עממית.
מה שהוא אומר לנו הוא שלמעשה היו לו בתחילה היסוסים לפרסם את הסיפור עצמו מאחר שהמקור הספרותי שלו כבר היה ידוע היטב בפני עצמו לקוראים בני התקופה.
לדעתי ישנה סבירות גבוהה ביותר שלא וייזל ולא אף אחד אחר בעיר פראג שמעו על הסיפור רק 11 שנים קודם לכן ,אבל כולם שמעו עליו הרבה מאוד בעשור שלפני פרסום "סיפורים ".
הם שמעו על כך מאוארבך בראש ובראשונה. ולאחריו ובהשראתו בתוך זמן קצר הופיעו כמה יצירות ספרותיות נוספות שהשתמשו ברעיונו המקורי . יוצרים כמו הרב פיליפסון וקולצ'אק ואברהם טנדלאו. וגם מנובלה שפורסמה ב-1842 בשם "הרבי מפראג" של מחבר גרמני כנראה בשם בדוי "תיריסה לבית מ. ( שם בדוי של דניאל אופי הורן ) על סיפור אהבה טראגי בין יהודיה ואציל נוצרי בימי המהר"ל שבו מופיע הגולם בסצינה קצרה כאוטומט עשוי עץ עם שעון בראשו בבית המהר"ל שבו נתקל האסטרונום טיכו בראה המבקר שם.
כל היצירות האלו שהופיעו כמעט במקביל התפשטו מספיק עד שאנשים התחילו להאמין בכנות שהם "תמיד " הכירו את סיפור המהר"ל והגולם והסיפור "הסיפרותי המומצא" הפך בתוך עשר שנים בלבד ל"אגדה עממית " כביכול מוכרת לכל.

השמועה המתפשטת.

 

פסל המהר"ל בעיר פראג.

הרב של העיר פראג שלמה יהודה כהן רפפורט ( 1790 -1867 )מצא צורך לצאת  נגד סיפור "הגולם מפראג "  בחריפות ב-1856.  בהתלוננו בהקדמה לספר שעסק בבית הקברות של פראג "ומכל זה נוכל לעמוד על המחקר ,איך שאבו ממקור אכזב המגידים בעלטה את השמועה המתפשטת בין אוהבי גוזמאות כי עשה רבינו ז"ל ( המהר"ל ) גולם על פי צירוף שם אשר חיבר לו…אולם גולם לא היה מיציר כפיו של רבינו יהודה ז"ל ולא בו הראה חכמתו הגדולה כי אם בחלופו ,בחכם גדול וגאון תפארת ישראל ,הוא תלמידו הרב בעל "תוספות יום טוב " ז"ל.(_ הקדמתו לספר "גל עד –קובץ מאה ושבעים כתבי לוחות אבני זכרון שבפראג מאת קלמן ליעבן, 1856 )
כדאי לשים כאן לב לניסוח של דברי הרב רפפורט " השמועה המתפשטת " בלשון הווה.

 הניסוח מראה לדעתי שהוא התייחס לסיפור הגולם כאל סיפור חדש ביותר שהוא,הרב של העיר פראג , שמע עליו לראשונה רק כמה שנים בודדות קודם לכן בוודאי לא יותר מ-19 שנה.
אם היה זה סיפור שהוא שמע עליו כבר מילדותו ושהוריו שמעו עליו נניח הרב רפפורט לא היה מגדיר אותו כ"שמועה מתפשטת "אלא מתייחס אליו כאל "הסיפור הקדום ".
אלא שאת התפשטות סיפור המהר"ל והגולם כבר אי אפשר היה לעצור.

ב-1864 מדווח לראשונה בהערות  המהדיר ,נח משה מקוברין , למהדורה המודפסת של "מגילת יוחסין " על כך שהרב יחזקאל לנדא  עלה בזמנו במאה ה-18 לעליית הגג של בית הכנסת בפראג על מנת לראות את שרידי הגולם., בבירור בשלב הזה, 27 שנים בלבד לאחר פרסומה המקורי , האגדה,האלמנטרית למדי ביסודה ,  הלכה וקיבלה "חיים " משל עצמה והחלו להוסיף לה שפע פרטים מסייעים שהוסיפו לה אמינות.
הסיפור  התפשט בספרות היהודית בספרות הצ'כית ובספרות הגרמנית. שמעו של הגולם של המהר"ל היגיע גם לארצות האנגלו סקסיות.

בעקבות הסיפור המקורי הקצר של אוארבך נוצרו זיופים שונים ומשונים שהרחיבו את הסיפור עד מאוד שנועדו להוכיח את "אמיתותו של סיפור הגולם "ובהם נדון בהזדמנות אחרת .

 ולאחרונה החוקר הישראלי גד יאיר יצא בתיאוריה מרחיקת לכת שלפיה חלק ניכר ומרכזי בתיאוריות החברתיות של המדע הגרמני במאה ה-19 הושפעו השפעה עמוקה בידי סיפור הגולם מפראג של אוארבך.

אוארבך לאחר הגולם

חייו של אוארבך לאחר שיצר את סיפור המהר"ל והגולם הם סיפור מעניין בפני עצמו.
לאחר "שפינוזה" ברתולד אוארבך פירסם עוד רומן היסטורי יהודי בשם "משורר וסוחר"( 1839 תורגם לעברית בשם אפרים קוה " בידי י"ח"טביוב ב-הוצאת אחיאסף 1893 ) על ימי מיסד תנועת ההשכלה בגרמניה משה מנדלסון שבמרכזו עמד המשורר היהודי הראשון בגרמנית בעת החדשה אפרים קוה.אך מהר מאוד הוא החל לעסוק בתחום ספרותי שונה לחלוטין שזיכה אותו בהצלחה חסרת תקדים לסופר יהודי בגרמניה. .

 

הוא הפך לאחד מהסופרים הגרמניים המפורסמים ביותר ונחשב לסופר הגרמני הנקרא ביותר בתקופתו מכול סוג הודות לסדרת סיפורים עממיים סנטימנטליים שכתב מחיי הכפר הגרמני תחת השם "סיפורי כפר מהיער השחור " אלו היו סיפורים שהעלו על נס את האיכרים הפשוטים של הכפר הגרמני טיפוסים פשוטי הליכות אך אציליים בדומה לאותו גולם שתיאר בסיפור על המהר"ל מפראג,ובכך יצר ז'אנר חדש ומצליח מאוד בספרות הגרמנית של סיפורים מחיי הכפר.

בין סיפורים אלו בלט במיוחד הספר "יחיפיה " ( שתורגם לעברית שלוש פעמים) ,סיפור רומנטי רגשני על שני יתומים בני כפר בחור רכרוכי ואחותו משרתת "יחפנית " ענייה אך מוצלחת וגאה הגורמת לבחור מכובד בנו של בעל אחוזה עשיר להתאהב בה בגלל יפיה פקחותה אופיה הנפלא וכישוריה וכך השניים מתגברים על הבדלי המעמדות הבלתי ניתנים לגישור. למעשה הייתה זאת גרסה מודרנית של סיפור סינדרלה הספר הפך לרב המכר הגדול של התקופה ופורסם בחמישים מהדורות לפחות.

"

"

 יחיפיה " זכה  להצלחה גם בעברית. הוא תורגם שלוש פעמים לאורך השנים  ושמו בבירור גרם לבעיות למתרגמים ששינו אותו בכל פעם..

הספר תורגם לראשונה בידי יוסף שף בשם " יחפהפיה " בהוצאת אמנות , . 1922

בידי שלמה ניצן בשם "יחיפיה " בהוצאת עדי -מהדורת ידיעות אחרונות" -1970

ובידי בינה אופק בשם " יחפהפיה " בהוצאת עופרים ,1995. "יחיפיה " אף זכה לכבוד הנדיר להתפרסם בתור קלטת שמע.  גם כקלטת שמע של משרד החינוך והתרבות, המרכז הפדגוגי הארצי,  ( 1979?) כשהוא מוקלט ביחד עם  סיפורו המלחמתי של מנחם תלמי.  "יחי האומץ " עם כי קשה לחשוב על שני ספרים שונים יותר.

הוא הפך לאהוב ונערץ הן בעיני הקוראים הפשוטים והן בעיני האינטלקטואלים עניני הטעם. הוא הפך ליועץ ספרותי של חצר המלכה אוגוסטה בברלין וזכה לאותות כבוד ועיטורים. יהודים התגאו שאחד משלהם ( תלמיד לרבנות לא פחות !) הפך לדמות פופולארית מחברם של סיפורים עממיים בנוסח האחים גרים.

יעקב גרים אחד מאותם האחים גרים הודה לאוארבך על "שריפא אותו מדעות קדומות ". והסביר שלא היה "מעלה בדעתו ש"יהודי " מסוגל לחדור עד כדי כך למעמקי הנשמה הגרמנית ".
אפילו המלחין הארכי אנטישמי המטורף ריכרד וגנר הצליח לנטוש לשניה אחת את שינאתו החולנית ליהודים והצביע על אוארבך כאדם " המושרש באמת ובתמים בחיים הגרמנים" וקבע נחרצות שאוארבך "נותן ביטוי הולם לתכונות העמוקות ביותר של הנפש הלאומית הגרמנית ".

אוארבך הפך לסופר היהודי היחיד בגרמניה שהיה בגדר "חסין " מאנטישמיות ושהצליח להשתלב בחברה הגרמנית בלי להסתיר את מוצאו . הקהל הרחב העריץ אותו ואריסטוקרטים ובני משפחות המלוכה ביקשו את קרבתו .אך יותר ויותר הבין שהחסינות הזאת לא תאריך ימים .כאשר אמר לו פעם נוצרי מתנשא "הלוואי שכל היהודים כמוך " השיב לו "כן הלוואי שכל הנוצרים היו כמוני ".
ב-1848 ילדה אישתו קודם זמנה לאחר שהייתה עדה להשתוללות אנטישמית רצחנית שבמהלכה נבזזה חנות יהודית. היא מתה כעבור זמן קצר.
הוא החל אז לאבד את אמונתו בעתיד היהודים בגרמניה.

בנובמבר 1880 ישב אוארבך בישיבה של פרלמנט הפרוסי שם דנו בהצעה לשלול מהיהודים את זכויות האזרח שלהם אגב צרחות אנטישמיות בהמיות.

 הוא חזר לביתו בדיכאון כבד וכתב "חייתי ועמלתי לשווא ".הסופר הפופולארי ביותר בגרמניה מת זמן קצר לאחר מכן בצרפת אכול יאוש לאחר שהבין לבסוף שהאנטישמיות הגרמנית החולנית המטורפת עומדת להביא על העולם ועל היהודים אסון שלא היה כמוהו.
.ייתכן שמעולם לא ידע מעולם לא העלה על דעתו שדווקא אותו סיפור שיצר כלאחר יד בספרו "שפינוזה " על הגולם ועל המהר"ל ושאנו יכולים לשער את שעשועו על כך שאנשים התייחסו אליו כאל "סיפור עממי " ,  יהיה יצירתו המשפיעה ביותר.  וכי הגולם בסיפורים מאוחרים יותר יהפך ללוחם נמרץ באנטישמיות שבה נלחם אוארבך כל חייו,וכי בסופו של דבר אותו סיפור קטן שיצר יביא לתחייה שאיש לא העלה אותה על דעתו בשנת 1837 בעניין בדמותו וברעיונותיו של המהר"ל האמיתי מפראג.
הגולם אכן קם על "יוצרו " המהר"ל נודע מכאן ואילך בציבור הרחב ועד עצם היום הזה בעיקר כיוצרו של הגולם מפראג. יוצרו האמיתי ,ברטולד אוארבך לעומת זאת כמעט ונשכח לחלוטין.

בכנס  במכון ואן ליר שהוקדש לזכרו של המהר"ל ושחלק גדול ממנו הוקדש לדיונים מעמיקים על סיפור הגולם ,שמו של היוצר  האמיתי של סיפור המהר"ל והגולם , האיש שבזכותו בלבד הודות לרעיון המבריק שהגה של קישור בין דמות המהר"ל ובין דמות של גולם   הפך המהר"ל מעוד רב מהמאה ה-16  לדמות המוכרת למליונים במאה העשרים , לא הוזכר ולו פעם אחת ויחידה.

 

.

summary

in this article I purpose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal) 

which usually considered ( with no good factual evidence whateverto be a Jewish folk story from the 18th at the latest is in fact a complete literary invention quite late in origin.

The story was created by Jewish German writer "Berthold Auerbach for its 1837 novel "Spinoza" . 

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence of any story about Golem  in Prague.

There is no evidence of the existence  of any connection between the figure of the MAHARAL  and Golem making befor the year 1837.

There are good reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation  of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publicaqtion for various phoems 'stories ' playes novels and such  and so created a false impression that it is a"ancient folk story" when in reality it was  a completly modern invention by a well known writer.

.                                                                                             

נספח

The original Golem from Prague story as created by Auerbach in SPINOZA( 1837)

ההופעה המקורית של הגולם מפראג ברומן "שפינוזה " מאת ברטולד אוארבך,1837

SPINOZA and Oldenburg stood laughing at

Meyer, who was playing with a ridiculously

impish figure of glass in a long phial; it jumped

up and down, and twisted about, as Meyer pressed

the india-rubber stopper and declaimed magic in-

cantations. He soon, however, ended the jest by

remarking:

"Is philosophy from beginning to end anything

more than this hollow imprisoned idea, the glass

imp in the phial ?" No one answered, and he con-

tinued, addressing Spinoza in particular: "What

do you think of Descartes' imp? Two thousand

years ago the creator of such a wonder might have

been the founder of a religion; his praise would

have been chanted in hymns to the furthest corners

of the earth, and all mankind would have entreated

his aid."

"That is very doubtful," was the reply. "With-

out some new world-stirring idea no mere worker of

miracles has made his name immortal. Descartes*

imp is nothing to the miracles the Jewish Cabbalists are said to have performed

.

Tell us them," said Meyer, while Oldenburg
made a wry face as Spinoza began: 

" In my father's house we have an old servant
named Chaje. She is German, and is full of the
legends and superstitions of the German Jews. She
once explained to me why at Prague on Friday
evening they sing the hymn twice over by which
Israel is united in mystic bonds of matrimony to
the Sabbath. Once upon a time a great Cabbalist
lived in Prague, called the Rabbi Low. He made a
human figure of clay, and left a small aperture in
the lesser brain in which he laid a parchment with
the unutterable name of God written on it. The
clod immediately arose and was a man; he per-
formed all the duties of a servant for his creator,
he fetched water, and hewed wood. All through
the Jews' quarter he was known as the Golem of
the great Rabbi Low. Every Friday evening the
Rabbi took the parchment out of his head, and he
was clay until Sunday morning. Once the Rabbi
forgot this duty. All were in the synagogue, the
Sabbath hymn was begun, when all the women and
children in the assembly started and screamed out,
' The Golem ! the Golem is destroying everything ! '
The Rabbi ordered the precentor to pause at the
end of the prayer. It was yet possible to save all,
but later naught would avail, the whole world
would be destroyed. He hastened home, and saw
the Golem already seizing the joists of his house 

DISCIPLES OF DESCARTES. 21^ 

to tear down the building; he sprang forward, took
the parchment out, and dead clay again lay at his
feet. From that day they sang the Sabbath bridal
song twice over in Prague. The great Rabbi Low
certainly never thought of Descartes, and yet his
Golem had as much life as any man, if we are to
accept the new view, that the union between soul
and body is so slight that at any moment it can be
disjoined, and again reunited." 

Meyer did not seem to notice the argumentative
conclusion, for he said:
**When I publish my correspondence between
Adam and Eve, your Golem shall have an honorable
position therein."
With evident displeasure Oldenburg turned to
Spinoza.
"Meyer is perpetually hunting after strange
stories, which he arranges and classifies like his
beetles and butterflies. To my taste your legend
savors of Jewish spleen. To let a destroyer of the
world, the creation of a Cabbalist, loose on the
Jews' quarter ! If, after the free manner of the
popular legends, he had a love affair with a maiden,
who every Sabbath awaited him in vain, or had he
been a grand vizier, or advanced to be some other
great minister, whom his master could reduce to
dust, and raise again at will, there would at least
be either poetry or satire in the thing; as it is
the Golem of our lord and master pleases me
much better. Look, his bows are so graceful that
no dame of the court of Louis XIV. could excel
them."

ביבליוגרפיה

ספרי עיון על המהר"ל מפראג

מאיר פרלס מגילת יוחסין :שלשלת היחוס … [של] רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … של חתנו … ר' יצחק כהן (מוהר"ר פינחס איש הורוויץ בעל הפלאה ושלשלת היחוס של המהרש"א ושאר גאוני ארץ .) .. / חיבר … מוה' מאיר פערעליש … ; נדפס מחדש עם הערות … הקדמה … בשם גבורות ארי … ממני נח חיים במו"ה משה לעווין מקאבר .פראג ,1864.

יצא עם מילואים והקדמה הערות … עם הקדמה … בשם גבורות ארי … מאת חנוך הענך משה טרויבע  אשדוד : מרכז זכרון קדושי פולין, תשנ"ז

Grun, Nathan    Der hohe Rabbi Low und sein Sagenkreis    Prag :   Brandeis,   1885

Bokser, Ben Zion, 1907-    From the world of the Cabbalah :   the philosophy of Rabbi Judah Loew of Prague /    New York :   Philosophical Library,   c1954.

 יהודה ליואי בן בצלאל כתבי מהר"ל מפראג :מבחר / [] ; סידר, ערך והקדים מבוא אברהם קריב.הוצאת מוסד הרב קוק ,1960. בשני כרכים : כרך א: ישראל בשעבודם ובגאולתם.-התורה ומצוותיה.כרך ב'  נתיבות ומידות.-פירושים והארות.-על המוקשה בחז"ל.-בלשון קצרה.

, אבא  גורדין    המהר"ל מפראג :   <רבי יהודה ליווא בן ר' בצלאל> סדרת "גדולי ישראל " מהדורה מיוחדת לקוראי מעריב  /    (רמת-גן) :   מסדה,   (1960

קלינברגר, אהרן פריץ    המחשבה הפדגוגית של המהר"ל מפראג /    ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית,   תשכ"ב 1962.

גרשוני, בנציון    מהר"ל מפראג /    ירושלים :   משרד החנוך והתרבות – המחלקה לתרבות תורנית תשכ"ו/ 1966. במהדורה מורחבת תל-אביב : תרבות וחינוך, תשכט

במהדורה מורחבת בן ציון גרשוני  מהר"ל מפראגסיפור חייו ותקופתו. ירושלים : משאבים-מרכז ספרותי-חברתי, (תש"מ 1980)

גרוס, בנימין    נצח ישראל :   השקפתו המשיחית של המהר"ל מפראג על הגלות והגולה    תרגמו לעברית- נ. דויטש והמחבר'.  תל-אביב :   דביר,   1974

אברהם עובדיה (גיטסדינר)   הארי שבחכמי פראג: המהר"ל מפראג; חייו, תקופתו ותורתו. ירושלים, תשל"ו

Sherwin, Byron L., 1946-    Mystical theology and social dissent :   the life and works of Judah Loew of Prague /    Rutherford, [N.J.] :   Fairleigh Dickinson University Press,   c1982

נהר, אנדרה,1914-1988.   דוד גנז, 1541-1613 וזמנו : מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה /  תרגום אביטל ענבר .   ירושלים : ר' מס, (תשמ"ב 1982).מהדורה מתוקנת .2005.
פרדס, חיים בן אברהם יששכר    פרקים במשנתו של המהר"ל מפראג :   נושאים מרכזיים בשיטת המהר"ל מלוקטים מכל ספריו    תל-אביב :   מכון "יד מרדכי",   תשמ"ד

 זלצר, זאב    השקפת עולמה של היהדות על פי משנת המהר"ל מפראג /    בני ברק  הוצאת :   המחבר,   1985 כשש מאות נושאים במחשבת היהדות מסודרים לפי פרשיות התורה + מפתח נושאים לפי סדר א-ב.

 בן-יעקב, אברהם עורך    גלות וגאולה במשנת רבינו המהר"ל מפראג    ירושלים :   נזר דוד/אריאל,   תשמ"ט, 1989

Shulman, Yaacov Dovid    The Maharal of Prague :   The story of Rabbi Judah Loew  

York, New York :   CIS Publishers,   1992

Kuras, Benjamin    As Golems go :   Rabbi Loew, the reluctant Czech /    Praha :   Baronet :   ELK,   c2000.

,

 נהר אנדרה משנתו של המהר"ל מפראג /  תרגום אנה גרינפילד    ירושלים :   ראובן מס,   2003

אדרי, יהודה  רבי יהודה ליווא – המהר"ל מפראג : תולדות והגות /    קרית-גת :   דני ספרים,   תשס"ט 2009.

ספרים על הגולם בספרות

 אקשטין, מנחם מנדל    ספר יצירה : כולל כל מקום בש"ס, ראשונים ואחרונים שנזכר שם ענין בריאה ע"י ס' יצירה, ולברר אי אמתת הס' נפלאות מהר"ל הנדפס כעת ומייחסו להג"מ יצחק כ"ץ /    Maramarossziget :   דפוס Kozponti,   [הקד' ס'ת'ר'י' [תר"ע]] 1910 /
ספר המוכיח את הזיוף של סיפורי המהר"ל מפראג . 

 

Held, Hans Ludwig, 1885-1954    Das Gespenst des Golem :   eine Studie aus der hebräischen Mystik, mit einem Exkurs über das Wesen des Doppelgängers /    München :   Allgemeine Verlagsanstalt,   1927

Rosenfeld, Beate,1908-   Die Golemsage und ihre Verwertung in der deutschen Literatur /   Breslau : H. Priebatsch, 1934

דב שטוק ( סדן ) "הגולם וגלגוליו -אגדת הגולם ושימושה בספרות הגרמנית " מאזניים כרך שלישי תרצ"ה ע' 316-321 ,חלק ב' ע' 648-653.

גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים " בתוך פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה / תירגם מגרמנית יוסף בן שלמה ירושלים : מוסד ביאליק, (תשל"ו 1976ע' 381-424.

Ripellino, Angelo Maria, Magic Prague /   ; translated by David Newton Marinelli   Berkeley :   University of California Press,   1994.

במקור פורסם באיטלקית ב-1973.

Mayer, Sigrid    Golem :   die literarische Rezeption eines Stoffes /    Bern :   Lang,   1975

Winkler, Gershon    The golem of Prague : a new adaptation of the documented stories of the Golem of Prague with An introductory overview /    New York :   Judaica Press,   1980.

Goldsmith, Arnold L    The golem remembered, 1909-1980 :   variations of a Jewish legend /    Detroit :   Wayne State University Press,   1981

Sherwin, Byron L.,1946-   The Golem legend :   origins and implications /   Lanham, Md. : University Press of America, c1985.

 Bilski, Emily D., 1956-    Golem! :   danger, deliverance and art /  foreword by Isaac Bashevis Singer, with essays by Moshe Idel and Elfi Ledig   New York :   The Jewish Museum,   1988.

רוזנברג, יהודה יודל,1860-1936.   הגולם מפראג ומעשים נפלאים אחרים /   ההדיר והוסיף הקדמה והערות עלי יסיף  ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"א 1991.

 RABBI LOEW AND HIS LEGACY: THE GOLEM IN LITERATURE AND FILM : Special   issue on the golem of JOURNAL OF THE FANTASTIC IN ARTS VOLUME 7 NO 2-3 '1995

, משה,1947-   גולם : מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי /   ירושלים : שוקן, תשנ"ו

1996

הפרופסור יהודה ליבס על "גולם בגימטריה יצוקה ":ביקורת על הספר של משה אידל

, Hillel J. KievaL

Pursuing the Golem of Prague: Jewish Culture and the Invention of a Tradition
Modern Judaism – Volume 17, Number 1, February 1997, pp. 1-20

Jonathan Skolnik,

Writing Jewish History Between Gutzkow and Goethe: Auerbach's Spinoza

Prooftexts: A Journal of Jewish Literary History 1999

Presser, Pamela Susan    Golem as metaphor :   symbolic struggle and the artificial anthropoid    Ann Arbor :   UMI,   c2000 

Leiman, Shnayer Zalman    The adventure of the Maharal of Prague in London : R. Yudel Rosenberg and the Golem of Prague /    Kew Gardens Hills, N.Y. :   S.Z. Leiman,   2004.

תקציר של הספר

Sherwin, Byron L.,1946-   Golems among us :   how a Jewish legend can help us navigate the biotech century /   Chicago : Ivan R. Dee, 2004.

Gad Yair and Michaela Soyer

 The Golem in German social theory/  Lanham, MD : Lexington Books, c2008

( ככל הנראה הספר המרחיק מכל לגבי סיפור הגולם שטוען שאותו סיפור קטן של אוארבך שימש כבסיס לכל התיאוריות החברתיות החשובות של החוקרים הגרמניים במאה ה-19.)
סקירה מפורטת על התיאוריה של יאיר וסויר יש כאן

על ברתולד אוארבך בעברית

  יוסף ליכטנבום    מספרי העולם : סדרה ראשונה : מבלזק עד מופסן    ירושלים   אחיאסף   1954. ע' 118-123

 
עמוס איילון רקוויאם גרמני :יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743 / מאנגלית: דני אורבך, אור יהודה : דביר, 2004.

המהר"ל מפראג בויקיפדיה

הגולם מפראג בויקיפדיה

ברתולד אוארבך בויקיפדיה

הטקסט המלא של "שפינוזה" הרומן שבו נוצר לראשונה סיפור הגולם מפראג" בתרגום לאנגלית

איך יוצרים גולם

הגולם בארון של פראג

הגולם היום

המהר"ל והגולם אמת או בדיון

. שנייר ליימן בודק :האם תלמיד של המהר"ל יצר גולם ?

הגולם של המהר"ל בספרות ובתרבות

רקע לאגדות הגולם

היסטוריה ושימוש בגולם

הגולם בזמנים המודרניים :כרונולוגיה

 

הגולם  של המהר"ל בספרות ובתרבות

הגולם בספרות הצ'כית

רשימת יצירות בגרמנית על הגולם

הגולם בספרות הגרמנית המודרנית

יצירות ספרות על הגולם

הגולם בספרות בקולנוע ובתיאטרון

הילל קיבל על קולצ'ק המחבר הצ'כי הראשון על הגולם

גדליה נגאל על מי ברא את הגולם של ההר"ל מפראג

הגולם בפסיכולוגיה היונגיאנית

אריאלה קרסני על שולית הקוסם ושקיעת מוטיב הגולם בספרות הילדים

אדריאן כהן על הגולם וגלגוליו הגולם באתר מיסטיקה

דיון על הגולם מפראג

עוד דיון על איך ליצור גולם

אביעד רוזנבוים על יש לנו גולם

הגולם בתערוכת ציורים של חנה ברק אנגל

 לילי יודינסקי על גלגוליו של גולם חלק א' :הגולם במיסטיקה

 גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

 חלק ב'

 המדריך לבריאת יקום :על ספר יצירה הספר שבאמצעותו יוצרים גלמים

הגאון מוילנה והגולם

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

הגולם והרווקה הדתייה :סיפור מודרני  של שהרה ב לאו בהשראת הגולם

הגולם כשומר ישראל :תערוכה של עידו שמי על הגולם

הגולם מאת אלי אשד ואורי פינק

הגולם קם לתחייה :סרט של עידו שמי עם אלי אשד

הגולם והנקרונומיקון : משחק תפקידים על פי אגדת הגולם מפראג

הגולם ואני

חומר גולם ראיון עם מחבר המאמר על כנס המהר"ל

ברטולד אוארבך היוצר האמיתי של הגולם מפראג.

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

God and Golem, Inc.

מאמר מניפסטי  זה מבוסס על רפרט שניתן בשיעור בקורס "תיאוריות בתקשורת "  ויצא מרעיונותיו של אבי האסכולה הקיברנטית נורברט וינר.

באותו הקורס ניתן על סמך אותו המאמר רפרט נוסף שדיבר על "חוסר האנושיות "שיוצרים רעיונות   מעין אלה בעולם המודרני.

אני מחזיק בנקודת מבט מנוגדת וטוען  שאם נצא מרעיונותיו של וינר בנושא יש לפרש את המושג "אנושות " בצורה רחבה יותר משנעשה עד כה.

 

הרימום כאידיאולוגיה :
היחס לטכנולוגיה ו"לאחר" המכאני באסכולה הקיברנטית ובחזונו של נורברט וינר.

הקדמה

 

היחס בין האדם והטכנולוגיה מחד, והיחס בין האדם ו"האחר" וגם "האחר המיכני", כמו המחשבים מאידך, עומד כיום, ומזה שנים רבות, במרכז הדיון בתחומים שונים של התקשורת. וזאת, מאחר שכיום הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, וניתן אף לקבוע כחלק ממשי מגופינו, כשרבים הם האנשים אשר החלקים הטכנולוגיים הללו משמשים אותם בקשת רחבה מאוד של תחומים, החל מתפקודים שנועדו להגן עלינו, המשך בחלופה טכנולוגית לאותם חלקים פגומים/חסרים בגופינו, והכלה בתחומים רבים אחרים, שמטרתם היא לשפא את איכות חייו של האדם.
טענתי היא :

 החוקר נורברט וינר הציג טענה רדיקלית למדי לזמנו, ניתן לומר גם כיום – שעצם התקשרותו של האדם עם המכונה, ועצם הקשר והדמיון שלו עם המכונה, וגם של המכונה עם האדם, לא יהפוך את האדם לאנושי פחות, כפי שמקובל לטעון – אלא להפך – קשר זה יהפוך את האדם לאנושי הרבה יותר, וככל שיכולותיו יתרחבו בעקבות קשריו עם הטכנולוגיה, כך גם תתרחבנה אפשרויותיו לקבל את האחר ביתר קלות.
ו"האחר" במקרה דנן אינו רק את האישה, השחור, היהודי, המזרחי, ההומוסקסואל  והלסבית וכו', אלא הכוונה היא במפורש (ובהחלט לא רק כמטאפורה ל"אחרים" האנושיים המוכרים והמקובלים  יותר בניגוד למה שניתן לחשוב במבט ראשון) – לקייבורג ,לרובוט, לאנדרואיד, למחשב ובהשלכה, גם לבעלי-החיים האינטליגנטיים כמו הדולפין או השימפנזה, או בעלי חיים שעברו או יעברו בעתיד  "רימום" (
uplift), דהיינו, שדרוג טכנולוגי באינטליגנציה וביכולות, וכמובן גם לחייזרים מהחלל החיצון.

 

מכונות ואינטליגנציה

At every stage of technique since daedalus, The ability of the artificer to produce a working simulcarium of a living organism had always intrigiues people. In the days of magic, there was the bizarre and the sinister concept of the Golem That figure of clay into which the rabbi of Prague breated life.

(Wiener, 1948 p. 27 )

נורברט וינר ידוע כיום, כאביו מייסדו של תחום הקיברנטיקה – ההפעלה של מכונות "חושבות", כשבנוסף לכך, הוא השפיע מאוד גם על תחום התקשורת.
עיון בכתביו של נורברט ויינר מראה, שרעיונותיו ביטאו דיון חדשני בשאלה – מה מבדיל בין המכונה והאדם?

מסקנתו של נורברט ויינר הייתה שלדידו, מכונות יכולות להיות אינטליגנטיות בדיוק כמו האדם, או אף יותר. שכן, אפשר לראות שאין הבדל של ממש בין התקשורת המפעילה את המכונות לבין התקשורת שמפעילה את המוח האנושי, והוא כמו רומז – שמבחינתו אין עם כך כל בעיה שאין הבדל מעשי רב בין בני האדם לבין המכונות.
בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

הוא טוען – שבעבר, במאה ה-19 למשל, ולמעשה גם בימיו, "הנדסת הגוף" נחשבה להנדסה רגילה. הוא רומז בכך, שהחוקרים דאז לא חשבו שאפשר לעשות הרבה עם הגוף, ובכך יצרו הפרדה מוחלטת בין הגוף האנושי והמכונה.

אולם הקיברנאטיקאי המודרני מבין היום שהגוף הוא רחוק מאוד מלהיות מכונה "שמרנית " ושהכוח שעומד ברשותו הוא הרבה פחות מוגבל ממה שחשבו בעבר. 
וינר ממשיך וקובע שאפשר להשוות את הניאורונים היחידות שמפעילות את הגוף האנושי והחייתי עם האלמנטים שמפעילים מכונות .וכי אפשר להראות שהאלמנט החיוני לקיומם הוא לא של אנרגיה דווקא אלא של מידע של "מסרים " שמביאים להפעלת הגוף או המכונה . וכפי שהוא מציין "רעש " שעלול לפגוע בתקינות המסרים שאותם מקבל הגוף או המכונה יכול להביא לפגיעה בהם או לשיתוקם באופן דומה למדי

בספרו "קיברנטיקה", משווה וינר את הקיברנטיקאי המודרני עם יוצרי האוטומטים הקדומים, אלו שיצרו סימולציה של אדם, ועם הרעיון של הגולם האדם המלאכותי שנוצר בידי רב שמכניס בו רוח חיים.

כפי שאפשר לראות גם מספרו " GOD AND GOLEM INC. כאשר יצר וינר את הרעיונות האל הוא חשב על סיפורי הגולם הישנים של מיסטיקנים יהודים .ששם האדם המלאכותי נוצר באמצעות המסרים שבונים את העולם שהם 22 האותיות של השפה העברית שמהן נברא העולם כולו. ובאמצעותם יכול המיסטיקן ליצור אדם מלאכותי מעפר שיחקה את פעולות האדם הרגיל .
וינר חשב מן הסתם על השיטה הבינארית של הספרות אפס ואחד שממנה מורכבות המכונות האלקטרוניות של האדם .
אצל המיסטיקנים מקור האנרגיה הוא השם המפורש שמו של האל אצל המכונות החדשות מקור האנרגיה הוא אלקטרוני ומיכני.
אולם בסופו של דבר קובע וינר ההבדל הוא לא כזה בסיסי כפי שחשבו המדענים בעבר. עם האמצעים שבידינו אנו יכולים לבצע את כל מה שסופר באגדות על יוצרי הגלמים הקדומים.
אולם הוא מודה שכפי שהגולם הקדום יצא לפעמים מכלל שליטה וביצע פעולות שונות כנגד רצון הרב המפעיל אותו, כך עלול לקרות גם עם המכונות המודרניות, שעם המסרים שיקבלו עלולים הם להשתבש.
ניתן להסיק  שככל המכונות יתפתחו יותר, כן הן תהיינה חשופות יותר לאפשרות של תקלה, אולם, אמירה זו נכונה גם לבני האדם, שמשתמשים במכונות, ואינם שונים מהם כל כך.
המסר של וינר הוא – הטכנולוגיה הינה לא רק חיובית, היא עלולה מידי פעם להתגלות כמסוכנת, וכתוצאה מכך היא עלולה לפגוע בנו, ואסור להתעלם מכך, אולם עלינו לקבל זאת בגדר הבלתי נמנע, מכיוון שאותו פרינציפ פועל גם על המוח האנושי, עם המסרים שהוא מקבל.
אין לראות במכונה כמשהו רע וכסכנה "הכרחית" לאדם, הכל תלוי במסרים שאנו מעבירים למכונה ובצורה שהם מועברים אליה, שהרי, המכונה רק ממלאת אותם בדייקנות.
וכך בעצם קורה גם עם בני אדם, שהמידע שהם מקבלים משתבש בצורה כלשהי במוחם, והם סובלים כתוצאה מכך מהפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות. לדעת וינר, אפשר להשוות בהחלט את ההפרעות האלו עם הפרעות בפעולת מכונות ומסיבות שהן מקבילות.
מסקנתו של וינר היא – ככל שהמוח מפותח יותר, כך יש לו סיכוי לחטוף מסרים שגויים מבין מיליארדי המסרים שהוא מקבל ללא הרף, שיפגעו בו בגלל עצם התחכום שבו.
לטענתי,  גם כאן אפשר להשוות את רעיונותיו של ויינר אפשר להשוות זאת לסיפור הגולם של המהר"ל, שאליו מתייחס גם וינר, שכאשר הרב נתן לו הוראה שגוייה, הגולם החל לפעול בצורה הרסנית, ולא בגלל שטבעו היה הרסני. משמעותו של הסיפור מבחינתנו היא – שהבעייתיות של הגולם לא הייתה בעצם קיומו, אלא בכך שקיבל מסר שגוי.

מוסר ההשכל המשתמע של וינר הוא – עשה כמיטב יכולתך על מנת לפתח את הטכנולוגיה, אפילו שברור שזאת עלולה להתגלות כמסוכנת,. אולם, הברירה היא בידי האדם להקפיד לשלוח למכונות מסרים נכונים ומדוייקים, ובאם המסרים שנשלח אליה יהיו שגויים, הרי שבני האדם יסבלו מכך, אולם הם יוכלו רק להאשים את עצמם בכך ולא את המכונות.

 

מכונות אינטליגנטיות כ"אנושות"

 

לדעתי, וינר רומז לכך שאפשר לראות במכונות ישויות , שבאופן בסיסי אינן שונות בהרבה, או בכלל, מיצור אנוש ילודי-אנוש כ"ילדי האנוש". ובאם וכאשר, יהפכו המכונות לאינטליגנטיים, לא תהיה כל סיבה מדוע שלא לראות בהם כחלק "מהאנושיות" בהגדרה מורחבת שלה.
לכאורה אפשר לראות (ויש מי שרואים) ברעיונות אלו כחלק מה"דה-הומניזציה" שאותה עובר המין האנושי בעידן הטכנולוגיה המואצת, כאשר בני אדם נראים יותר כמכונות ותו לא

על פי תפיסה זאת יש בין המכונות ובין בני האדם הבדל של שמיים וארץ שאינו ניתן לגישור.

אולם אפשר בדיוק לראות את ההפך הגמור.

לפי וינר ההבדל בין בני האדם והמכונות הוא שהם בניגוד למכונות מסוגלים להבין מסרים גם בצורה לא מדוייקת ו"ליטראלית " לטוב ולרע. כאשר המכונות יגיעו למצב שגם הן יוכלו להבין מסרים בצורה "לא מדוייקת ולא ליטראלית " כי אז אפשר יהיה לטעון שהיגיעו לדרגת אינטליגנציה .

לטענתי מרעיונות אלו לא ניתן להסיק שיש לראות את בני האדם כיצורים מכאניים "חסרי נשמה", אלא את ההפך הגמור – דווקא את המכונות כיצורים כמעט וכמי שיכולים להיות יותר מכמעט "אנושיים", ועם נרצה כ"בעלי נשמה" (ללא קשר להגדרתה של אותה "נשמה", שהיא מטבע הדברים שנויה וכנראה תמיד תהיה שנויה במחלוקת).
את האנושיות אפשר להגדיר בצורה רחבה יותר מכפי שהיא מוגדרת כיום, כאשר "בן אנוש" נחשב, מבחינה משפטית, כמי שנולד לאישה.

 

מעמדן החוקי של ישויות מיכניות.

 

 

מאיפה נלקח הבסיס לתפיסה זאת של וינר ?

דיון מעמיק במיוחד בתפיסה הזאת ניתן  למצוא  בספרו של וינר  : God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion

הוא  רומז  או אומר   במפורש  הן בספר זה והן  במקומות שונים באוטוביוגרפיה של שני הכרכים שלו, שהמקורות שלו לתפיסה זאת הם בהלכה היהודית. באוטוביוגרפיה הוא מספר בין השאר  שהוא גילה  בילדותו שהוא צאצא ישיר מצד אביו של הרופא וההוגה היהודי הידוע הרמב"ם ( עם כי הרשומות בנושא נעלמו בעת המעבר  של משפחתו לארה"ב )  והדבר השאיר  עליו חותם עמוק וגרם לו לחקור נושאים שונים הקשורים בהלכה היהודית בצורה מעמיקה ביותר. 

על הרמב"ם, אגב, יש אגדה אחת לפחות ,שאולי הייתה מוכרת גם לוינר ,שכרופא הוא עסק בניסיון ליצור אדם מלאכותי.)

הבסיס ההילכתי  המדובר נמצא  בדיונים הלכתיים יהודיים שונים, הדנים בשאלה – האם ייתכן גולם יציר אדם אינטליגנטי, ומה יהיה מעמדו ההלכתי במקרה שנוצר אחד כזה ?

היו רבנים שדנו בכך, והגיעו למסקנה ההגיונית – שגולם אינטליגנטי מעמדו הוא כבן אדם לכל דבר, ובין השאר יוכל ליטול חלק ב"מניין", ואם ייהרג, בידי אדם, הרי שהריגתו, היא בגדר רצח לכל דבר, רצח שעליו להיענש במלוא החומרה (Sherwin 2004).
המסקנה העולה מפסיקת  אותם הרבנים היא שמבחינת החוק וההלכה אין הבדל משמעותי ואמיתי בין אינטליגנציה מעשה ידי אלוהים ואינטליגנציה מעשה ידי אדם.

 

תפיסה יהודית זו עומדת בניגוד מוחלט לתפיסה הנמצאת ביצירותיהם של סופרים והוגים נוצריים שונים, הקובעת "שישנם דברים שעדיף שהאדם לא ידע", ובין השאר אוסרת בכל תוקף את העיסוק ביצירת מכונות אינטליגנטיות, וניתן להגדירה כ"גזענות אנושית".

 הסופר והמדען היהודי יצחק אסימוב כינה תפיסה זו בזלזול – כ"תסביך פרנקנשטיין". הוא ראה ברעיונות אלו כסוג של מחלת נפש אנושית מסוכנת , המראה יותר מכל דבר אחר על הפחד מהבלתי נודע והשנאה לבלתי מוכר.

 הוא ציין שהוא רואה קשר הדוק בין "תסביך" זה ובין הניסיונות השונים לג'נוסייד שבוצעו בידי קבוצות שונות של בני אדם כנגד בני אדם אחרים, שנראו בעיניהם כ"לא אנושיים" – ונראה הוא שוינר מסכים עימו בהחלט.
אפשר לאמר שהמאבק בין התפיסה היהודית של יצורים מלאכותיים יצירו של האדם עצמו כמי שאינם רעים מעצם מהותם ויכולים להגיע לדרגה של אינטליגנציה אנושית ומעבר לכך ובין התפיסה הנוצרית הרואה באפשרות של התקרבות של האדם לאלוהים ,ובכל האפשרות של יצורים מלאכותיים אינטליגנטיים הנוצרים בידי אדם ככפירה נתעבת ופשע חמור מעין כמוהו מתחולל מזה מאות שנים ואין לאמר שהוא הוכרע .

 

ואולי אפשר לטעון שהמאבק מסמל מאבק עמוק יותר: מאבק בין התפיסה המקובלת בנצרות שיש נתק מוחלט בין הישויות האלוהיות כמו האלוהים של הנצרות ישו ובין והאדם שאינו ניתן לגישור גם אם אותן ישויות אלוהיות שמות על עצמן גוף אנושי. כביכול..
וזאת מתוך ההנחה שהאלוהות יכולה לעשות הכל ורק דרכה יכול האדם להיושע אבל האדם עדיף לו שיגביל את עצמו באופן מוחלט ועל לו לנסות להתקרב בעצמו בשום פנים ואופן לאותה ישות אלוהית.

התפיסה המקובלת ביהדות היא שהאדם עצמו יכול בכישוריו שלו לשפר את עצמו ול"הושיע את עצמו " ביכולותיו האנושיות שלו בידי "משיח " שהוא אנושי לחלוטין ואין בו שום דבר אלוהי.

 

גירסה מפותחת עוד  יותר של הרעיון הזה ניתן למצוא בכתביו של סופר המדע הבדיוני דיויד ברין, המתאר יקום שבו הנורמה היא שגזעים אינטליגנטיים שונים מפתחים ו"מרוממים" מינים לא אינטליגנטים,אורגניים ומכניים לרמתם שלהם, ומקבלים בברכה את שונותם של המינים האינטליגנטיים האלו, אשר מוסיפה למארג הגיוון של האינטליגנציה שבגלקסיה. ובכך הופכים את היקום "המת"לשוקק חיים אינטליגנטיים מכל סוג אפשרי.  
 לדעתי התפיסה הזאת, המשתמעת מרעיונותיו של ויינר, היא תפיסה יותר הומאנית מעצם מהותה מהתפיסה "המקובלת", הרואה בבני אדם כ"מי שנולדו בצלם אלוהים" בלידה רגילה. המדובר בתפיסה המסוגלת לראות ב"אנושיות" כגוף רחב, שאינו חייב לכלול בתוכו אך ורק את "ההומו-סאפיאנס", אלא גם מכונות אינטליגנטיות, ובהרחבה מכך, גם יצורים שאינם אנושיים מעצם מהותם, כמו דולפינים ובעלי חיים אחרים (ולכך יכולות להיות השלכות על נושא הניסויים בבעלי חיים שאמנם הוא מחוץ לעניינינו כאן).
ממסקנות רעיונותיו של ויינר עולה, כי ההגדרה ל"אדם" חייבת להתרחב, או לחלופין עלינו לקבל את האפשרות הסבירה בהחלט, שגם המכונות שלנו, באמצעות התקשורת החדשה, יקבלו אינטליגנציה ולא לחשוש מכך.

קשיים בתקשורת בין יצורים אינטליגנטיים

 

מהרעיונות של וינר והאסכולה הקיברנטית שלו, אפשר ליצור, אם כך, תפיסה חסרת תקדים בפתיחותה – של קבלת "האחר" מכל סוג שהוא, וגם כזאת שאינה דורשת לקבל מהאחרים דברים שיהיו לחלוטין ברורים על פי הבנתנו המוגבלת בלבד – כפי שאומר עמיתו של ווינר לאסכולה Warren Weaver

 

If the noise is introduceed 'thenthe recived message containe certain distortions 'certain errors 'certainexternous material 'that would certainly leads to increased uncertainty. but ifthe uncertainty is increased 'the information is increased 'and this sound asthough the noice were beneficiate (Warren Weaver The mathematics of communication p. 20).
הוא קובע, ש"מידע" המועבר בהתאם לתיאוריית הקיברנטיקה, אינו חייב להיות רק אינפורמציה מדויקת ונכונה, מידע זה יכול גם להיות מלא ב"רעש", ועדיין להתקבל בהצלחה. מה שחשוב, קובע ויינר, זה לא מה שאתה אומר, אלא מה שאתה יכול לומר, ומה שאתה יכול להבין ולקבל, ומכאן, אפשר להסיק שכל שפה אנושית יכולה לשמש לתקשורת ולהבנה, אולם באותה המידה גם שפות מכונות ושפות שאינן "אנושיות".
אפשר להמשיך מכאן ולקבוע שאינטליגנציה זרה, מכאנית או לא אנושית במהותה, אינה בהכרח חושבת במובנים שלנו, ויש צורך להיות פתוח מספיק בכדי לקבל ממנה, ובהבנה, גם "רעש", קרי, דברים לא מובנים מבחינתנו, אך שאינם שגויים ואינם טיפשיים מבחינת האינטליגנציה של השולחת.
המשתמע מכך הוא שההשלכות מכך דורשות קבלה מוחלטת של זכותו "של האחר", מכל סוג, לבטא את עצמו ולהתקבל בידי "ההומו-ספיאנס", הן כחלק מ"הקולקטיב" , והן כמין נפרד, אך בעל זכויות שוות.
יש לקחת בחשבון, שגם אם המסרים שהם מעבירים הם בגדר בלתי-מובנים, דווקא "רעש" הוא הדבר שבהחלט יכול להיות סימן לאינטליגנציה מורכבת, שהרי, מכונות פשוטות מסוגלות להעביר ולקבל רק מסרים פשוטים ביותר .
כמובן שלטענות אלו ישנן השלכות גם ליחסים בין בני אדם "הומו-ספיאנס" לבין עצמם. אבל קצרה היריעה מלדון בכך.
אנשי האסכולה הקיברנטית וינר ווויור, לוקחים בחשבון את האחר ומקבלים את זה שעלולים להיות בעיות וקשיים בתקשורת עימו, "רעש" כפי שהם מכנים זאת – והם אף מקבלים זאת בברכה.
הם נראים כפתוחים יותר ממרשל מקלואן, שאינו מעוניין בשום "רעש תקשורתי " ובשום קושי בתקשורת בין בני אדם.
המסקנות שאפשר להסיק מגישתם של אנשי האסכולה הקיברנטית – שהם בהחלט יהיו מוכנים לשלב את האחר המיכני בקולקטיב האנושי ובתרבות האנושית
על פי גישתם ניתן לאפשר לישות המיכנית ו"האחרת" מכל סוג קיום נפרד ושווה לפי הבנתה שאינו חייב להיות רק חלק מהקיום האנושי.
ואפשר להעלות כאן את הספקולציה שאולי דווקא גישה כזאת מסוגלת להתמודד ביתר הצלחה גם עם האתגר שאותו מעמיד "האחר " האנטי הטכנולוגי האנושי מאוד ועם זאת לכאורה בלתי מובן לאיש המערב "המתקדם" ,המוסלמי הקיצוני למשל , או היהודי החרדי , או קבוצות אנטי טכנולוגיות שצצות בהווה ושיצוצו בעתיד ,מאשר הגישה של שקוראת לשדרוג אנושי לכל וקיבורגיזציה ל"כל" ואינה מוכנה באמת להכיר בכך שאולי יהיו גם מי שאינם מעוניינים בכך.

 

 

 

ביבליוגרפיה 

Norbert Wiener, Cybernetics Inventor, Internet History

וינר, נורברט אנשים ומוחות מכונה : <הקיברנטיקה והחברה> / ,תרגום יעקב רבי  סדרת "דעת זמננו "  

: ספרית פועלים, 1960- מהדורה ב.  1964. ).


Wiener, Norbert "( 1948) Cybernetics, or control and communication in the animal and the machine / New York : Technology Press,
Wiener, NorbertEx-Prodigy : my childhood and youth Cambridge, Mass. : M.I.T. Press, c1953
Wiener, Norbert I am a mathematician : the later life of a prodigy An autobiographical Accoung of the mature years and career of Norbert Wiener and a continuation of the account of his childhood in Ex-Prodigy Cambridge, Mass. : MIT Press, 1964

Wiener, Norbert, (1964) God & Golem, Inc : a comment on certain points where cybernetics impinges on religion Cambridge : M.I.T. Press
טקסט הספר

Innis, Harold Adams, (1991) The bias of communication / Canada : University of Toronto Press.

Katherine  Hayles, N. ( 1999)   How we became posthuman : virtual bodies in cybernetics, literature, and informatics Chicago :   University of Chicago Press,   1999


Sherwin, Byron L. (2004) Golems among us : how a Jewish legend can help us navigate the biotech century / Chicago : Ivan R. Dee, 2004..

קישורים רלבנטיים

וינר בבריטניקה

וינר בויקיפדיה 

 נורברט וינר בויקיפדיה בעברית

           חיי וינר

 

ביוגרפיה של נורברט וינר
סיפורים על נורברט וינר
קישורים על וינר

מאמר על וינר

נורברט וינר ממציא הקיברנטיקה

ההקדמה המקורית של וינר ל"קיברנטיקה "

תומכי  "הרימום

"

יצחק אסימוב

דיויד ברין

נגד "הרימום "

סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק ונורברט וינר

גולם למניין : על התפיסה היהודית של ישויות אינטליגנטיות מלאכותיות 

גולם למניין חלק ב'

הגאון מוילנה והגולם

  

הגאון מוילנה תמונת בית לנדא

 

 

  ביהדות ישנם כל מיני סיפורים על גלמים ,אנשים מלאכותיים ויוצריהם שהם תמיד רבנים וחכמים ידועים.
אולם במציאות ההיסטורית ידוע לנו רק על שני אנשים  ולא יותר (!)  שככל הנראה אכן ניסו ליצור גולם.
ומבין השניים האלו יש רק  אדם אחד שלגביו הדבר ידוע בודאות.
זהו הרב אליהו הגאון מוילנה ,ולהלן ניתוח של חוקר גרמני של הפרשה המוזרה של ניסיונו של הגאון מוילנה ליצור גולם.

היוצרים האמיתיים של הגולם

יש כל מיני סיפורים ביהדות  על כל מיני רבנים וחכמים  שיצרו אנשים מלאכותיים "גלמים "  אולם אלו תמיד פורסמו רק מאות שנים לאחר מותם.

בתלמוד הבבלי מסופר ועל שני חכמים מהמאה  השלישית לספירה   שיצרו עגל .הסופר יעקב אורלנד חיבר על פרשיה זאת פואמה מעניינת בשם "מעשה העגל".

 

בתלמוד הבבלי מסופר  על החכם רבא  בבל מהמאה הרביעית לספירה   שיצר אדם  ושלח אותו לידיד שפירק אותו לגורמים.

מה האמינות של סיפורים אלו היא ניחוש בלבד.  

 

על המשורר שלמה אבן גבירול  (10211058)שחי במאה ה-11 סופר שיצר גולם אישה מכאנית.  בסיפור שפורסם בידי יוסף שלמה דלמדיגו במאה ה-17.

המחזאית יוספה אבן ששון יצרה מחזה מעניין על פי סיפור זה שגם ש"י עגנון יצר לו גירסה משלו.

וגם אני כותב מאמר זה ,אלי אשד, כתבתי סיפור קומיקס על פרשיה זאת שאותה איירה קרן כ"ץ.

ראו גירסה עברית של הסיפור כאן :

וראו גירסה אנגלית שונה במקצת שלו כאן

שלמה אבן גבירול הושפע בכתביו מספר היצירה,אולם בשום מקום לא גילה עניין כלשהו בנושא הגלמים,שאינו קיים כמעט כלל אצל יהדות ספרד.

 גם על המשורר אברהם אבן עזרא (1092 או 10931164 או 1167),) מסופר שעסק ביצירת גולם בפירוש פסודו סעדיה גאון לספר היצירה מצרפת כנראה  מהמאה-13.בכתביו של אבן עזרא עצמו אין שום אינדיקציה שגילה איזה שהוא עניין בנושא יצירת גלמים אם כי עסק בספר היצירה. 

 על שמואל החסיד צאצא של משפחה של "בעלי שם " ( דהיינו עוסקים בכישוף או מה שנקרא כיום "קבלה מעשית "  ) משפחת קלונימוס  ,  שחי במאה  ה-12 סופר שיצר גולם כשומר ראש. אולם הסיפור הועלה על הכתב במאה ה-15.

בנו של שמואל,  יהודה  החסיד ,ותלמידו של יהודה  אלעזר מוורמס ,אכן עסקו בנושא הגולם בכתביהם אולם בשום מקום לא הזכירו ששמואל עסק ביצירה מעשית של גלמים.  

 על ישראל בעל שם טוב ( 1698-1760) מייסד החסידות  מסופר באגדה חסידית מאוחרת שיצר גולם .

 הגולם האחרון נוצר  על פי האגדה בסביבות 1800 בידי הרב דוד יפה מדוריצ'ין בפלך גרודנא  וגרם לשריפה בעיירה. והסיפור פורסם בדפוס כמה עשרות שנים לאחר מותו.

 לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי".  

כמעט כל האגדות  על יוצרים שונים של הגולם שקיימות ביהדות פורסמו בכתב מאות שנים לאחר מות היוצר המדובר ,וכמעט תמיד הנ"ל לא עסק ולא גילה שום עניין בנושא הגולם בכתביו הידועים.כך שזאת כמעט ודאות מוחלטת שהמדובר באגדות שאין להן שום קשר אמיתי לאיש המתואר בהן.

ישנם בהיסטוריה היהודית רק שני מקרים ידועים ולא יותר (!) של רב יהודי שסופר עליו שיצר גולם קרוב לזמנו בידי בני משפחתו או תלמידיו הקרובים.

עדות שהיא אמינה לעין ערוך יותר מזאת של סופרים אנונימיים שכתבו מאות שנים לאחר חיי הרב כפי שאירע כמעט בכל המקרים האחרים. 

 בשני המקרים הבודדים האלו ישנה סבירות במקרה אחד ,וודאות במקרה השני שהאיש המדובר אכן התעניין ועסק בנושא הגולם במציאות ולא רק באגדה.

 המהר"ל מפראג ,יוצר הגולם המפורסם ביותר באגדות אינו אחד מהשניים האלו. להיסטוריונים המודרניים ברור שלמהר"ל מפראג  ההיסטורי מהמאה ה-16 לא היה כל קשר וגם לא עניין מיוחד בנושא הגולם.

ספורים בדפוס על  המהר"ל והגולם  הופיעו  רק משנות השלושים של המאה ה-19  ( מאוחר יותר מ"פרנקנשטיין"   של מרי שלי  רומן על יצירה של אדם מלאכותי שהופיע ב-1818 )  אם כי ייתכן בהחלט שהם היו נפוצים בעל פה עוד קודם לכן מהמאה ה-18  ואולי לפני כן 

אבל זה לא סביר.

שני היוצרים  היחידים שכן עסקו ברצינות בגולם,   מעניין,  נקראו בשם אחד ,אליהו.

הראשון שבהם  הוא אליהו בעל שם  מחלם  ( נפטר 1583) שעליו  סופר בכתב יד משנות החמישים של המאה השבע עשרה כשמונים שנה לאחר פטירתו שעסק  ביצירת גולם.   

 גם נכדו  הרב צבי אשכנזי ונינו  הרב המפורסם יעקב עמדן ידעו מהמסורת המשפחתית  שהוא עסק ביצירת גולם והם דנו בכך ברצינות ובעמקות. הסיפור עליו  שככל הנראה התפרסם מאוד הופיע גם במקורות נוספים במאה ה-17 והתגלגל לבסוף לידי האחים גרים שפירסמו אותו ונראה שהוא שימש דרכם במקור השראה לפרנקנשטיין של מרי שלי.

 הסיפור שימש כבסיס לספר  שלם של חיים בלוך בגרמנית על אותו הגולם מהעיר חלם.  

יש סבירות שבמקרה הזה המדובר היה באדם שאכן עסק באיזו שהיא צורה בנושא "היצירה" ואחרת האגדות סביבו לא היו צומחות בצורה כזאת זמן קצר לאחר מותו ובקרב חוג משפחתו.בניגוד לרוב שאר יוצרי הגולם הוא לא התפרסם בגלל דברים אחרים,תחילה. 

 אבל זוהי סבירות בלבד ולא וודאות.

יוצר הגולם "האמיתי " השני הוא הרב אליהו בן זלמן "הגאון מוילנה " שסיפר לתלמידו הבכיר הרב חיים מוולוז'ין שהוא עסק ביצירתו של גולם. וזה הופך אותו לרב היחיד הידוע בתולדות היהדות שאישר שהוא עוסק ביצירת גולם.

והוא גם יוצר הגולם היחיד שעסק בפירוש לספר היצירה הספר שבעזרתו עוסקים ביצירת גלמים. הפירוש המפורט ביותר הקיים והחשוב והמוערך שבכולם.

כך שישנה סבירות גבוהה ביותר ,למעשה וודאות ,שאין לגבי שום רב אחר ,לגבי שום "יוצר גולם " אחר ,שהנושא אכן עניין והעסיק אותו.

מעניין גם שהתלמיד חיים מוולוז'ין כתב את הקטע שבו דן בנושא בשנת 1818,השנה שבה פירסמה הסופרת האנגליה הצעירה ,מרי שלי , את הספר "פרנקנשטיין , הרומן הראשון העוסק ביצירת אדם מלאכותי. ספר שכאמור קיבל כנראה השראה מסיפור על יוצר הגולם הקודם ,אליהו בעל שם מחלם.

 לא סביר שחיים מוולוז'ין שמע את שמעו של הספר שפורסם באנגליה הרחוקה. אבל צירוף המקרים עדיין מעניין.

 ב-1927 כתב הסופר הגרמני הנס לודויג הלד( 1885-1954)  על פרשת הגולם של הגאון מוילנה בספר  גרמני שכתב על נושא הגולם. הנס  לודויג הלד שעסק רבות בנושאים יהודיים כתב גם ספר על אגדות התלמוד ובנושא הגולם היה לו עניין מיוחד ומוקדם,והוא כתב את הספר העיוני הראשון בנושא זה .   

גרשום שלום שהיכיר את ספרו ואת הפרק המובא כאן תיאר אותו כ"מעמיק אבל לא מסתבר ".

 

 לדעת גיורא לשם המתרגם המדובר" בתערובת של טיעון פלפולי יהודי
עם ניצנים של פסיכואנליזה מודרנית, לא נוסח פרויד ממש
,
אלא נוסח יונג."

 

אז הנה לפניכם סקירה מעמיקה על פרשת יצירת הגולם בידי הגאון מוילנה מאמר שהוא מבוא לסדרה שתופיע באתר זה  בקרוב על ספר היצירה לרגל פרסום הפירוש של הגאון מוילנה לספר היצירה

.סדרה שתכלול  פרסום בכורה עולמי של מאמרים בנושא של חוקר הקבלה הבכיר  וחתן פרס ישראל  הפרופסור יוסף דן ,של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' ושל בעל האתר.  

  

רוח הרפאים של הגולם

חקירה ודרישה במיסטיקה יהודית

עם סקירה מיוחדת על

טבע ברייתו  של הכפיל

מאת הנס לודויג הלד

תרגום

גיורא לשם

 

 

הוויתו של הכפיל

 

 

"..ובספר יצירה הייתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ובעמקות נוראה ,כי היצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחאות מוחלפות בספר יצירה .

ואמר לי הגר"א  גרסתו הברורה כגרסת האר"י ז"ל ,רק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האר"י ז"ל בדפוס.
"אמרתי לו :

"מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם."

 השיב כי :

 "באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם,ובעודי באמצע עשייתי חלף ועבר תמונה אחת על ראשי,והפסקתיו מלעשותו עוד  כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז" .

.ושאלתיו בן כמה היה אז.

והשיב שהיה קודם י"ג שנה.

חיים מוולוז'ין 
 מתוך ההקדמה ל"ספרא דצניעותא : ממנו יתד ממנו פנה לאדרא רבאולאדרא זוטא ויסוד מוסד מוסד לכל דברי הזוהר הקדוש.. / ועתה הרחיב ה' לנו ביאור רחב על כל ענין וענין מראשית ספרא דנא ועד תומו. הכינה…גאון עוזנו…מהו' אליהו מווילנא עם הקדמה ארוכה מר' חיים וואלאזין  וווילנא הוראדנא : מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תק"פ 1819. .

 

 

"ואני שמעתי בעל פה שהייתה זאת תמונת תרנגול גבר, …ובאה זו התמונת גבר שהוא המלאך גבריאל אשר קסת הסופר במתניו ממונה על הדין ,לרמוז לו על  העונש ח"ו לרכות שניו.

ובפרט בעניין זה ראוי ביותר לגבריאל שידוע שהוא עם מספר האותיות  גליא רזיה לרמוז הקפידה על הדין. ..

( עליות אליהו אות י"ח בשם רבי דוד לוריא הרד"ל )

 

"והנה סיבת בריאת הגולם שרצה לברוא הגר"א :

נראה שהגאון למד סוגיית צירופי השמות ותוך כדי לימודו בחן על ידי בריאה זו ,ולא שעשה סתם מעשה של בריאה ,…וייתכן שהיה רבינו מתעסק ביסודות השמות וסדר כוונתם בבירור שיטה הנכונה וגירסת הספר יצירה ומתוך בירור הסוגיה בא לבדיקה ולבחינה לסידור השמות הראוי.

( ספר יצירה עם ביאור הגר"א ע' י' –יא )

 

 

…עוד בילדותו החל רבנו הגר"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר ,אחרי שהש"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע .ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעיל .בעודנו נער בן י"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהילתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש"ז בה"ר צבי…במיוחד התעסק הרבה בסוד צרופיי  אותיות ובחכמת היצירה .וכפי ששמענו מפי קדשו,גם כוונתו בזה היה ככדי להשיג ולדעת איך ליצור כח גולמי בע"ח –להכריע בו את הס"מ בשערי ירושלים ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות ניסיון נורא ביצירת גולם כנודע.

( קטע מ"קול התור " פרק 3 ע' 95 במהדורת 1994)

"ומה שהובא שכוונתו של הגר"א ביצירת הגולם הייתה  בזה להכריע את הס"מ בשערי ירושלם אינו אלא דמיון. ( ספר יצירה עם פירוש הגר"א ע' יג )

"ובעניין עשיית הגולם דמאתה אינו דבר גדול כך כך דהטעם לקלות הדבר הוא ההכרעה כגירסת האר"ז"ל והגר"א ויש להסתפק בביאור הדבר אם הוא מפני שיש חילוק בין גרסה זאת לשאר הגירסאות,שלגרסה זאת הא פעולה קלה בהשוואה  לגרסאות האחרות הוא פעולה קשה או שאיו זו כוונתו ורק כוונתו דשכיון שיש עשרה גרסאות בו כל גרס היא עם  פרטים שונים מגרסאות אחרות ונמצא דמספר הגרסאות האפשרויות בנוסח ספר יצירה הוא מרובה מאוד דבריבוי הפרטים שחלוקים גירסה מגירסה ונכפל מספר האפשרויות בהרבה יותר מעשר וזה גורם הקושי לעשות גולם. 

 ואיך שיבוא לעשות שמה אינו האופן הנכון ואם יבוא לעשות ככל האופנים הוא מגיע למספר עצום של אופנים שקשה מאוד לעשות ככולם. ( כגון עם יש פרט א' שבו עשרה שיטות ועוד שפרט שני שבו יש עשרה שיטות לעשות בכל האופנים העולים משני פרטים אלו כבר הוא מאה אופנים .וכיוון שיש הכרעה בגירסה אחת של הגר"א ממילא נקל לעשות גולם.

מתוך ספר היצירה השלם עם פירוש הגר"א.  

לחץ לסגירה

ידוע שחרף כל השיטות של היצירה , בריאה ספונטנית ובלתי-צפויה של גולם היא מעבר לגבולות ההכרה, אולם האפשרות להשמיד את הגולם מעניקה לאדם שלווה מיסטית ואף אינה גורעת מן התחושה שבריאת גולם אינה מצמצמת את האמונה באל.

אני חוזר על ההשקפה המיוחדת של היהדות בימי-הביניים המאוחרים, הנוגעת במאגיה, ובעיקר על הדברים האמורים בקבלה. אני גם מבקש לציין מקרה של הצלחה בבריאה ספונטנית של גולם (אף כי אין לה דוגמא) כדי להבין את אי-בטחונו של בוראו המופתע, כדי שהקורא יבין את דברי,הנה דוגמה ממה  שסיפר רבי אליהו מווילנה במלים ספורות לתלמידו, הגאון רבנו חיים המפורסם [ר' חיים מוולוז'ין, בעל "נפש חיה" – ג"ל] על נסיונו לברוא גולם.

אנחנו מוצאים בעמוד 4 של ההקדמה לספר "ספרא דצניעותא" הערה על רבי חיים, שלפיה אמר לו הגר"א: "וב'ספר היצירה' התבהר לי כיצד ללמוד ולהעמיק. וכאשר העליתי לפניו עניין ב'ספר היצירה' שיש לו עשרה פירושים שונים, דרש באוזני את פירושו שדמה לזה של האר"י. אולם בעניין אחד היה פירושו של האר"י שונה במלה אחת, באשר היתה בה טעות דפוס. כאשר שאלתי אותו, אם אין זה עניין גדול ומופלא לברוא גולם, השיב: כעובדה, התחלתי פעם לברוא גולם, אך כאשר הייתי בעיצומה של השלמתו, חלף מעל לראשי צלם-דמות ובשל כך חדלתי מהמשך השלמתו מכיוון שחשבתי שיתכן שמן השמיים רצו למנוע ממני את בריאתו, ובאשר הייתי צעיר באותו הזמן השיב לי [הגר"א] שהוא, בשעתו, עדיין לא היה בגיל 13."

תיאורו של רבי אליהו נראה לי, לאחר הרהורים רבים, כדבר שאי-אפשר לבטל את משמעותו, אף בלא חקירה ודרישה בסודות שב"ספר היצירה", מאחר שהבסיס לסיפור על בריאת  הגולם נראה טבעי כשלעצמו. בהערה אחת בסיפורנו, שיש לה משמעות מרחיקת לכת, אנחנו למדים לדעת שבתקופתו היה שפע גירסאות ל"ספר היצירה". רבנו חיים עצמו מנה באוזני רבו עשרה  פירושים ל"ספר היצירה". אך רק פרשנותו של יצחק לוריא הדגול מוזכרת באופן חריג כבהירה ונגישה בנקל, למרות שגיאת הדפוס. ומ"ספר היצירה", ובתשובתו של הגר"א, כפי שניתן להבין בנקל מבין השיטין של דברי תלמידו, נהיר גם סיפור בריאת הגולם. (על כן ברור שסיפור הבריאה של הגולם יחודי לגירסתו של הגר"א ל"ספר היצירה" לפי סיפורו של ר' חיים, ואין זה שייר פרשני כלשהו לגירסת האר"י.) על-פי הדעה הזאת של תלמידו של הגר"א, באשר לאופני הפרשנות של "ספר היצירה", שבריאתו של הגולם היא עניין שב"פשטות", לפחות מן הבחינה שאיזכר אותה, ברור שהגר"א, באופן ישיר או ברמז ברור, אכן החל אי-פעם בעבר בבריאתו של גולם. כיצד ובמה החלה הבריאה לא נאמר אפילו במלה אחת, אף כי אנחנו למדים על הכוונה, אך באמצע תהליך הבריאה הופיע לעיני המורה צלם-דמות (gestalt), שהיה, לתחושתו של המורה, צלם-דמות של הזהרה מן השמיים.

הגר"א עצמו האמין בצלם-דמות שמיימי; אך אני סבור שהוא האמין כי יתכן שהשמיים מתירים לו לברוא רוח-רפאים ככפל דמות. למקרה שצלם-הדמות הוא הזייה (או מראית עין של הטעייה, מעין הסתר פרצוף, חוויות שחלחלו במוחו מחמת הגירוי שבמעשה הבריאה עצמו) שהשרתה עליו נוכחות בלתי-מציאותית. לפיכך מתעוררת שאלה מדוע התמונה הזאת, הדומה למאה חזיונות הזהרה החולפים כל העת במוח, חסרת קול (ובמושגים אנושיים, אף חסרת משמעות ובסיס), חלפה במוחו של הגר"א והטביעה בו את חותמה. בלא ספק הייתה מובנת יותר לוּ לבשה צורה של מחווה או הייתה מבוטאת במלים.

עיקרו של דבר במקרה הזה הוא, שצלם-הדמות המפוקפק הזה קיבל צורה של מופע ספונטני ובלתי הכרתי הדומה למעין כפילות הכרתית, מעין כפל דמות.

הדבר חסר החיים לכאורה הנמצא בטראנס (היכולת לראות את עצמך-מתוך-עצמך) נראה ונבחן בתופעות רבות. גם ההשקפה שהכפיל העצמי הוא סימן מקדים למחלה או למוות היא הוכחה שמדובר בהזהרה, ומוכרת לנו היטב ככזו. מן התיאור של הגר"א מותר לנו להסיק, כי הפתאומיות של מופע צלם-הדמות החדירה בו בתחילה פחד, שכן בגילו הצעיר עדיין התקיימה בו ההכרה שקיימת אפשרות של כפילות נפשית, ועל כן היתה לנגד עיניו ההשערה שאפשר לברוא גולם. אולם השפעתו הסתומה של צלם-הדמות, שהיתה נעלה מהבנתו, העניקה לו את ההכרה שקיימת משמעות כלשהי הרוחפת מעל לראשו  בכל רגע שבו נתבעת הכרעה של ממש.

ההסבר להתנסותו של הגר"א – שעובדת ראייתו של עצמו-מתוך-עצמו – נראה לי לא מוקשה יותר מן התיאור שהבחין בהזהרה התלויה לו מעל לראשו. לי נראה סביר, על-פי תולדות חייו בבגרותו, כי הגר"א הבין כבר בצעירותו את התופעה, ועל כן ידע שגם תלמידו יבין אותה, וכי, כמותו, לא יהיה צעיר מכדי להתנסות בה.

יתכן שקוראי יחשבו שמה שאני מתאר כאן הוא מעין התפצלות (סכיזופרניה) גופנית-נפשית של הגר"א, אולם אני טוען שאין זה כך. תיאורו של הגר"א שהניסיון לברוא גולם קסום צפנה בחובה את ההזהרה שהתגלמה בצורת צלם-דמות, שכן, מכל מקום, בריאת גולם ככפיל היא אמונה עממית מקובלת, שכן היא נרמזת אפילו במשנתו של האר"י.

לפיכך מתעוררת הסוגייה באיזה אופן ראה הגר"א את הכפיל הנפשי, האם בהכרתו או בתת-הכרתו, או שמא בהתפצלותם. מכל מקום, די היה בהבחנה בכפילות הזאת, בהופעתה כצלם-דמות, כדי שיחדל  לברוא את הגולם.

ראו גם

הגולם מתעורר לתחייה בעיר פראג :כתבה של הניו יורק טיימס

gara picture by dickstein

הגאון מוילנה.ציור מאת אשר דיקשטיין. "הארץ שלנו 1965

  •  

     

 

הגולם והרווקה הדתייה :שהרה בלאו פמיניזם ושואה וגלמים

 

 

 

 

 

 

הסופרת שהרה בלאו פירסמה לאחרונה רומאן ראשון על נושא הגולם  את "יצר לב האדמה " ספר שזכה לתשומת לב תקשורתית עצומה  שבו היא מציגה את הגולם בצורה לא אורתודוכסית קיצונית ככלי מיני  ואגב כך מעוררת כמה שאלות מעניינות לגבי  יחסי נשים וגברים בעולם המודרני ומי הוא זה שצריך להחזיק בשוט .

 

 

מורנו ורבנו זצ"ל המהר"ל אמר כי הגולם היה מוכרח להיברא בלי כוח המוליד .כי אם חס ושלום היה לו את הכוח של התחום הזה היינו סובלים ממנו צרות גדולות . כי לא הייתה כל אישה יכולה להינצל ממנו .כי כוחו היה גדול וחזק והיה קרוב לזה העניין שכתוב "ויראו בני האלוהים את בנות האדם ויקחו הם נשים מכל אשר בחרו " .
(אימרה המיוחסת למהר"ל בספרו של יודל רוזנברג "ניפלאות מהר"ל " סיפור הגולם הקלאסי. )

הגולם אותו יצור מלאכותי שנברא בידי רב לצרכי הגנת ישראל ששכב נשכח מלב בעליית הגג של בית הכנסת בפראג , קם לתחייה והוא פעיל שוב כאילו לא חלפו מאות שנים מאז יצירתו . הוא מופיע בימים אלה בקומיקסים ,בתערוכות , בסרטי אנימציה .
ובימים אלו הוא מעורר שוב תשומת לב מיוחדת בגלל תפקידו החשוב ברומאן ראשון "יצר לב האדמה " של שהרה בלאו . רומן שזכה להצלחה תקשורתית שרק רומנים ראשונים מעטים זכו לה בשנים האחרונות .והספר זה נתנה בלאו ספין עכשוי מאוד לסיפור הקדום .

לפני כמה ימים השתתפתי בערב לכבוד ספר זה . הערב היה מעניין ביותר היא כנראה האדם היחיד שמסוגל לזמן תחת גג אחד אנשים מקהילת התקשורת החילונית כמו לינוי בר גפן מקהילת התקשורת הדתית כמו קובי אריאלי , אנשים מעולם הספרות כמו יחזקאל נפשי ואנשים ומעולם חובבי המדע הבדיוני כמו המו"ל רני גראף .
ככל הנראה יש ליחס הצלחה זאת גם לאישיותה התקשורתית של המחברת אשת תקשורת בולטת בשנים האחרונות שיצרה נישות תקשורתיות חדשות הפכו למזוהות עימה כמעט בלעדית . בלאו שמסגרת עיסוקיה המרובים היא מדריכה בנושא השואה הפכה למייצגת "חלופית " של זיכרון השואה כמארגנת של טקסי השואה החלופיים  שהפכו בשנים האחרונות לדומיננטיים ואחר כך כנציגה תקשורתית של התיקשורת הדתית הצומחת במהירות ובאופן ספציפי כמייצגת ראשית של אותו זן זעיר אך צומח במהירות הדתייה השינקנאית שנמצאית באי שם בין שני העולמות הדתי -והשינקינאי החילוני שלוקחת משניהם ואיננה שייכת באמת לאף אחד מהם במין שעטנז מוזר .
וכך לאורך השנים בלאו יצרה לעצמה נוכחות תקשורתית שהולכת ומתעצמת בגלל הנישות המיוחדות במינן שאותן רשמה על שמה בטאבו.
בלאו גם מקושרת לקבוצה מיוחדת של סופרים עיתונאים ואנשי תקשורת "חוזרים בשאלה " שהם מעניינים במיוחד בגלל העולם שממנו הם באים והדרך שבה הוא משפיע על יצירתם. אנשים כמו אריק גלסנר בקישורים ) דרור בורשטיין ומשה אופיר .שמראים ביצירותיהם חיבור מעניין ביותר בין העולמות הדתי והחילוני שמוכרים להם היטב
.וכעת נוכחות תרבותית זאת של בלאו התעצמה עוד יותר הודות ל"יצר לב אדמה "  שמיד הוכר כיצירה יוצאת דופן בנושאה שהוא טיפול חסר רחמים ברווקה הדתיה ובמערכת היחסים שלה עם בני משפחתה ועל הגולם שאותו היא יוצרת.
וכאן יש לבלאו זכות ראשונים בספרות העברית ( אם כי לא בכללית ששם יש לה קודמים ) היא הסופרת הראשונה שמתארת יצירה של גולם זכר בידי אישה ולמטרות סקסואליות –רומנטיות.
אמנם עוד מאז ומראשית המאה צצו כל מיני סיפורים של  דוד פרישמן  ומחזות של לייויק ושל אחרים שבהם לדמות הגולם יש השלכות מיניות ברורות ,והגולם מוצג כמי שמתעניין באישה לרוב בת הרב שיצר אותו . אולם בסיפורים אלה האישה בדרך כלל כדמות פאסיבית וא-סקסואלית שזקוקה לגברים סביבה שיעשו את את כל העבודה עבורה בהרחקת הגולם ממנה.
בלאו בטיפול שלה בספר זה בדמות האישה בדומיננטית במערכת היחסים עם הגולם  שברה סוג של "טאבו" -מסורת ספרותית ארוכה שמתארת יצירה של גלמים בידי גברים בלבד.למעשה היא לא רק שברה טאבו, היא  הופכת את הקערה על פיה אצלה רק נשים מסוגלות ליצור גלמים .
לא לשווא מכנה אותה העורכת שלה נועה מנהיים ( שהחלק שלה ביצירת הספר הוא על פי עדותה של בלאו גדול מאוד ) "מרי שלי הישראלית " כשמה של האישה שהכניסה לספרות הכללית את  נושא יצירת האדם המלאכותי".

מהסטלגים ועד הגולם

גילו נאות : יש לי יד כלשהי בהשראה ליצירה זאת הודות לסדרת מאמרים  בשם גולם למניין שפירסמתי ברשת . מאמרים אלו שמסתבר עוררו וממשיכים לעורר את עניינם של יוצרים אחרים שאחד מהם אף יצר תערוכה בהשראת הנושא , ובהם גם שהרה בלאו .
בלאו אמנם מתעניינת בנושא מילדותה הודות לספר שקראה וחזרה וקראה של הסופר הדתי "מ.צ פרוש " שעיבד לילדים את סיפורי הגולם מפראג של יודל רוזנברג .
אולם המחשבה על האפשרויות וההשלכות הסקסואליות הטמונות בנושא היא היגיעה באופן ישיר הודות לקטע ספציפי באחד המאמרים שלי ברשת בשם "גולם למניין " שעוסק בשאלות המיניות השונות הצצות מהעיסוק בשאלות הקשורות לגולם .

אני רואה בכך סוג של הישג ,אני שמח שיוצרים מוצאים השראה אמנותית בפרטים הקטנים הבויזאריים שאותם אני מלקט. מובן שעם הפרטים האלו הם הולכים לכיוונים שלהם השונים לחלוטין  וכך צריך להיות .
:
גילוי נאות נוסף : את שהרה בלאו אני מכיר מזה שנים.  עד כמה שאני זוכר הקשר ביננו נוצר לא דווקא בגלל הגולם אלא בגלל הנושא שעימו הייתה בלאו מזוהה יותר עד לאחרונה נושא השואה . זאת הודות להתעניינות משותפת בסיפרי הסטלגים שבהם מתוארים נשים יפהפיות דומיננטיות סדיסטיות הכולאות גברים חסרי ישע במחנו שבויים נאציים

מנושא זה עברה בלאו לנושא שהוא לכאורה מרוחק ולחלוטין לא קשור זה של אישה היוצרת גולם .
למעשה כפי שנראה מיד בין שני הנושאים יש קשר הדוק יותר מהנראה לעין אולי הדוק הרבה יותר משהבינה הסופרת עצמה .
הספר של בלאו משלב היטב  את תחומי העניין השונים שלה השואה ומצב הרווקה הדתייה יחד.
ברומן של בלאו מוצגת סביבה שבה נשים חזקות דומיננטיות הנאבקות זה בזו בזמן שהן  רומסות לחלוטין את הזכרים המדוכאים שסביבם .
לנשים אלו אגב יש  קשיים ללדת באופן נורמאלי ואולי זאת הסיבה שכמה מהן פונות ליצירת גלמים .
לכאורה פמיניזם קיצוני למעשה המשך של המשפחה היהודית הקדומה שבה שלטה האידישה  מאמה ביד ברזל.

הגולם נגד הנאצים

במרכז הסיפור עומדת תלמה רווקה דתייה מתוסכלת גילאי השלושים ללא בן זוג ובעבודה שהיא שונאת,המעמידה את עצמה כל הזמן  לעומת בת דודתה החזקה היפה והמוצלחת  נילי שבין שאר  חטאים כנגד תלמה השתלטה על ליבו של בן הדוד ששתיהן מאוהבות בו.
.לבסוף על מנת לצאת ממצבה המשפיל לוקחת תלמה את "ספר היצירה" ספר מיסטי קדום שבו כבר השתמשה בעבר סבתה הנערצת  לוחמת נועזת במרד גטו ורשה. היא כמסתבר יצרה על פי ההוראות שבספר  גולם שנאבק במרד אם כי אין זה ברור מה בדיוק שהוא עשה שם חוץ מזה ששום דבר טוב לא יצא מזה .

בלאו סותמת ואינה מפרטת את אותו הסיפור וחבל מאוד.  אין זה ברור כלל לקורא מדוע אם אישה אחת עשתה זאת אז בימי גטו ורשה, לא יכלו  אנשים נוספים ובהם לא רק נשים אלא גם גברים ליצור  גולם  גם הם לצרכי מאבק בנאצים ,אין ספק שצבא שלם של גלמים כאלה היה יכול להתגלות כשימושי לצרכי המחתרת  ולהוות איום משמעותי ביותר על הנאצים .
מדוע לא העבירה הסבתא את האינפורמציה החשובה על יצירת הגולם לשותפיה במחתרת כדי שיוכלו לפעול בעניין גם הם ? .
נראה שהסיפור הלא ברור בנקודות אלו רומז על כך שיצירת גלמים אפילו למאבק כנגד הנאצים העומדים להשמיד את הגטו על כל תושביו גברים נשים וילדים  הייתה טעות גדולה.. דבר  שהוא כמובן שטות.
.

אפשרות שאיש אינו דן בה בספר ואיש אינו מסוגל כנראה להעלות אותה על דעתו היא שאם לא רק אישה אחת הייתה יוצרת גולם במהלך המרד אלא הייתה טורחת לשתף פעולה בעניין עם עמיתיה מהמחתרת  אולי הוא לא היה יוצא מכלל שליטה ואז אולי ניתן היה להשתמש בו בצורה אפקטיבית כנגד הנאצים .

.אולי הסיבה לכך שרק הסבתה יצרה גולם בזמן השואה היא שביקום הספרותי של שהרה בלאו רק נשים מסוגלות לבצע משהו כמו יצירת גולם בעוד שגברים מסוגלים רק לקשקש

הגולם נגד היוצרת

בערב של שהרה בלאו מופיעה בחורה דתייה מחבקת את שהרה ומספרת לה בהתרגשות עד כמה התלהבה מהספר ומדמות הגיבורה . השתיים מתחבקות כמי שחוו חוויה משחררת משותפת בסדנת יצירת גלמים
בן זוגה של הבחורה עומד בצד ופניו חתומות. הוא לא אמר דבר על עד כמה אם בכלל נהנה מהספר אבל אני מנחש שאם קרא אותו הרי נהנה ממנו הרבה פחות מזוגתו הנלהבת.

הנכדה תלמה לומדת מהסבתה ויוצרת גולם ( ובספר נרמז שזהו אותו גולם עצמו שהסבתא הקימה כבר במרד גטו ורשה , איך ולמה זה אינו מוסבר האם כל כך קשה ליצור גלמים שונים ?
ואולי יש לראות כאן תפיסה גזענית הרואה בגלמים עבדים שכולם זהים זה לזה כמו שראו הלבנים את השחורים העבדים בדרום ? )
ברוח זמנינו האגיואיסטיים  תלמה אינה יוצרת את הגולם למטרה גדולה כל שהיא כמו מאבק בנאצים ובפורעים אלא למטרה ספציפית אישית  :לשם שעשועיה המיניים .

והגולם מסתובב בבית בעיקר כמעט ערום להוציא אזור חלציים שהרי נועד רק לשעשעיה המיניים של הגבירה.

ומכאן הסיפור מתאר את יחסיה המתפתחים של תלמה עם הגולם שמתגלה כדמות אפרורית ועלובה למדי אם כי הוא מגלה לזעמה של היוצרת סימני רצון משלו ואף ערמומיות נכלולית בהמשך ,הוא אף מעז  שומו שמיים ! , להילחם על חיו עד כדי נשיכת וקטיעת ידו של בן דודה של תלמה שמנסה לחסלו ועל ידי הוצאת הפתקה הנותנת לו חיים מגרונו .

העורכת של הספר נועה מנהיים חובבת מדע בדיוני ידועה ובלאו מיחסת לה חשיבות רבה ביותר בכתיבת הספר באה מרקע זהה לזה של בלאו ממשפחה דתית .תמהני האם יש לראות בספר פעולת   גרילה משותפת נגד הקהילה הדתית הלאומית ? ובראש ובראשונה נגד גבריה שמוצגים כולם כעדת לא יוצלחים במיוחד כשמשווים אותם לעומת הנשים החזקות והמרשימות  כמו הלוחמת מגטו ורשא ?
.אביה של תלמה הוא אדם שמדבר גבוהה גבוהה על החזרת שטחים ששיכים למשפחה בפולין עד שהוא חוטף בפולין אבן שמונעת ממנו להמשיך בכיוון , הדוד מתבלט רק בכך שהוא אוהב להשמיע קטעי חזנות . ויש גם את  הדודן חנן דמות פסיבית לחלוטין (חוץ מסצנה אחת חשובה בספר ) שמוצג כלא יותר ככלי למאבק בין שתי הדודניות תלמה ואוייבתה נילי .
אפילו הרב של הקהילה שטאובר שמגלה ( איך ? זה בכלל לא ברור ) שתלמה מחזיקה בחדרה גולם לא עושה שום דבר בעניין חוץ מלקשקש הזהרות לא ברורות ..
אם הוא יודע שחברה בקהילה מחזיקה גולם בבית והיצור הוא פוטנציאלית מסוכן מדוע אינו אוסף כמה חברים בקהילה ויוצא להשמיד  את הגולם ? מדוע אינו קורא למשטרה ? או למשמרות הצניעות החרדיים שמן הסתם ידעו מה לעשות בעניין גולם ? מדוע הוא רק ממלמל כמה מילות אזהרה באוזניה של תלמה ותו לא ?
על כך אין בספר תשובה.
התשובה האמיתית היא בעולם של שהרה בלאו רק הנשים הן אלו שמסוגלות לבצע פעולה כלשהי הגברים הם רק כלים פסיביים במאבק האמיתי המתחולל בין הנשים לבין עצמן .

דיכוי הגבר כאופציה המועדפת

 

עטיפה חלופית לספר "יצר לב האדמה " שבה לא השתמשו לבסוף.

 

עיתונאי : למה הגיבורה צריכה כזה גולם-גבר?
שהרה בלאו "יש משהו מפתה ברעיון ליצור לעצמך גבר-על, שמיועד למטרה אחת: את תאהבי אותו, הוא יאהב אותך. גבר שאמור לציית לך, יחסים לא שוויוניים. משהו קסם לי בחוסר אנושיותו. הרבה פעמים אני מרגישה שמערך לא שוויוני יותר טבעי ונוח עבורי".

 

( מתוך ראיון עם אלון הדר)

מי מכן בנות לא הייתה רוצה גבר אישי לשימושה ? ובמיוחד אחד כזה שאינו יכול להוציא מילה מפיו ..
מפתה אולי לאישה אבל לא לגולם
.
נראה שבלאו הפנימה היטב את הדעות הפמיניסטיות האנטי גבריות בעולם השינקינאי וזה ניכר היטב בסצנת הסאדו מאזו בראשית הספר שבה בן הדוד האהוב חנן נקשר ערום בידי שתי דודניותיו שכל אחת מהן חושקת בו כסוג של משחק ילדים ויש להניח שבלאו מודעת היטב למשמעויות הסאדו מזוכיסטיות של הסצינה
ואחרי הכל מהו הגולם אם לא כלי לסיפוק רצונותיה המיניים של האישה שיצרה אותו? אם נרצה יש כאן המשך ברור של ספרי הסטלגים שבהם נשים חזקות שולטות מינית ומעשית בגברים הנשבים בידיהם . נכון שזה כתוב בצורה הרבה יותר מתוחכמת וספרותית ומנקודת המבט של הצד השני אבל הרעיון הוא זהה רק שעכשיו הוא מוצג בצורה כמעט סימפטית .. הקורא מזדהה עם הגיבורה המשעבדת ולא עם העבד שלה .

.בלאו יודעת לכתוב אין ספק אבל הדמות של הגיבורה היא לא סימפטית באופן קיצוני היא מאופיינת בעיקר בזה שהיא שונאת את כל מי שאפשר את התלמידות שלה את הדודנית החזקה והמצליחה שלה את הוריה ואת שאר בני המשפחה שלה , את עצמה ובערך כל אחד אחר ( חוץ אולי מהסבתה גיבורת מרד גטו ורשה הנערצת שהראתה מה אישה חזקה יכולה לעשות )
. מיזנטרופית מושלמת .אבל אולי זאת בדיוק הייתה הכוונה של המחברת.
אין ספק שבלאו יודעת לכתוב ובספר יש קטעים חזקים מאוד בתיאור של הדמויות הלא סימפטיות יש כנראה ריאליזם קיצוני .

לסיכום התוצאה הסופית כתובה היטב אבל גם אחד הספרים המקוממים ביותר שקראתי בזמן האחרון .
ואם ניתן לאמר שיכולתי לחוש הזדהות עם מישהו בספר שלה הרי זה רק עם הגולם ומאבקו כנגד היוצרת שלו.
אבל אכזבה . גם זה מתגלה כיצור פסיבי שרק פה ושם מנסה להראות סימני מרדנות עלובים כנגד העבדות המינית המתועבת הנכפית עליו.
הוא אמנם מגן על עצמו כשבן הדוד העלוב חנן מתנפל עליו וכורת את ידו .הוא גם חונק את אביה של תלמה כשזה מגלה אותם ביחד . אבל לקורא הקפדן יש חשד עמוק שזהו רק ניסיון הגנה על תלמה ולא איום עליה עצמה.

לא מן הנמנע שהוא רק ממלא בכך אחרי רצונותיה הכמוסים כעבד מושלם ונאמן .

לצערו של הקורא אפילו נסיון המרידה הקטנטן של הגולם ביוצרת האגוצנטרית הסדיסטית שלו מסתיים בלא כלום. הגולם מפנים היטב בידיו של מי הוא נמצא ומעביר ליוצרת המופרעת את השליטה המוחלטת בגורלו בסוף מצמרר אם כי אולי לא מהסיבות שהסופרת שהרה בלאו התכוונה אליהן., הגולם מתגלה כזהה לכל אחד מהגברים האחרים בעולמה הספרותי של שהרה בלאו בסך הכל עוד אפס מאופס שנותן לנשים  לשלוט בו כרצונן שליטה מוחלטת  ..

 

 

 

 

נספח :והגולם והיצר המיני .

הבא ניזכר בדיון שלי לנושא דיון שלפי עדותה של בלאו עורר את בה את הרעיון לספר

 

שאלה נוספת בה דנו בהלכה הייתה שאלת קיום יחסי מין בין גלמים לבני אדם

שאלה ש תופסת מקום מרכזי בסיפורים  ובסרטים  מודרניים על גלמים שבהם הם  מתוארים לא פעם כקשורים רומנטית לאישה .

מן הראוי לציין כאן שרק לעיתים נדירות עוסקים ביהדות ביצירת גלמים נקבות

אם כי מוסכם שבאופן תיאורטי לא יהיה בכך כל קושי. ,מקובל שעל מנת ליצור

נקבה יש להשתמש בהיפוך של סדר צירופי האותיות שבאמצעותם ניתן ליצור

זכר.

  בניגוד לסיפורים המרובים על גלמים זכרים,יש במקורות רק שני ספורים העוסקים בגלמים נקבות  ובשניהם הם אובייקטים למטרות מין.

הספור הראשון  עוסק במשורר שלמה אבן גבירול שיוצר גולם

נקבה לעבודות הבית וכפי שנרמז בסיפור גם למטרות מיניות. הדבר אינו מוצא

חן בעיני השלטונות (הלא יהודיים)  והם אוסרים אותו ועל מנת להשתחרר אבן

גבירול נאלץ להרוס את הגולם שלו ולהבטיח שלא יעסוק בכך יותר.

בניגוד לשלטונות לא נראה שכותב הספור רואה במעשיו של אבן גבירול משהו רע.

דיון מפורט יותר בשאלת מין בין גולם נקבה ואדם ניתן בידי המקובל החשוב  מהמאה

ה-16  ישעיהו הורוביץ. בספרו " שבע  לוחות הברית""  הוא דן בשאלה מה היו המעשים שביצעו

בני יעקוב אבינו שאותם חשב אחיהם יוסף ללא מוסריים והלשין עליהם לפני אביו יעקב ,הוא מסביר שיוסף ראה "את אחיו מקימים יחסים עם נשים להם לא היו נשואים. אולם הורוביץ ממשיך ומסביר (ואיננו יודעים על סמך מה)   שלמעשה בניגוד למה שיוסף חשב אחיו

לא ביצעו כאן כל עבירה, שכן הנשים לא היו נשים אמיתיות אלא  גלמים.

נקבות  אותם יצרו באמצעות ספר היצירה שירשו מאבי סבם אברהם. וכך לדעתו

של הורוביץ אין כל חטא ואין כל רע  בקיום יחסים עם גלמים נקבות גם אם האדם

נשוי מכיוון שאין אינן אנושיות וממילא אין להם מעמד של "אישיות " לפי חוקי התורה וההלכה (וכאן יש לציין שבהלכה היהודית בניגוד למערכות חוקים אחרות אין כלל מעמד של "אישיות מלאכותית" שבמערכות חוקים זרות מסמלות חברות , קורפורציות וכו').  

 בתקופתנו התייחס הרב צבי הירש שפיה לדבריו אלה של הורוביץ בספרו ""דרכי תשובה"""

מ1967,וקבע שהגלמים הנקבות האלה לא היו אינטליגנטיות וחסרו יכולת דבור אך לא חלק על עצם עמדתו של הורוביץ בנושא.

למיטב ידיעתי עד כה איש לא סתר את טענותיו של הורוביץ בקשר להתר לקיום

יחסים עם גלמים נקבות,ועד שזה לא יעשה ניתן לאמר שמבחינת היהדות  קיום יחסי מין בין גברים ונשים מלאכותיות הוא מותר .

 נישאלת השאלה:  מה היה קורא אילו הגלמות היו אינטיליגנטיות ומסוגלות

לדבר כפי שלינר חושב שאפשרי, במקרה כזה אם היו אחיו של יוסף מקימים איתן

יחסי מין בכפיה  האם ניתן היה להעמידם לדין באשמת אונס?   דומה שההשלכות של פסיקתו של הורוביץ הם שאדם יכול לעשות כרצונו בגולם ללא חשש  מאחר שהגולמית אינה בגדר "אישיות " .

ומה בקשר למקרה ההפוך של  יחסים או קשר רומנטי בין גולם זכר ואישה ?

זהו  נושא מרכזי בספורים ובסרטים  המודרניים על הגולם, שבדרך כלל מתארים אותו כמי ששואף ל  או מנהל ממש קשרים רומנטיים עם אישה ( לרוב ביתו היפה של המהר"ל)   , אולם מבחינת ההלכה דבר זה לא יתכן. אם החכמים מגלים סובלנות בקשר ליחסים בין גברים וגלמות

אין להם שום סובלנות למקרה ההפוך,הקונצנזוס בין כל אלה שמתייחסים לנושא

הוא שבלתי אפשרי ליצור גולם זכר עם יכולת פריה ורביה ובהשלכה לקיים יחסי

מין,

 בספרו  המפורסם של  יודל רוזנברג על הגולם של המהר"ל ( ספר שהוא אחת מיצירות הזיוף המשפיעות בכל הזמנים לאחר ספר הזוהר)  אנו מוצאים את הסיבה האמיתית לכך, באחד הפרקים המהר"ל מעיר שיש להיזהר ליצור גולם ללא יצר מיני אחרת שום אישה לא תהיה"

בטוחה ממנו"

 לא נשאר לנו אלא להעיר בצער שגם פה כמו בכל כך הרבה מקרים אחרים קיים סטנדרט כפול,לגברים מותר סקס עם גולם  אך לאישה אסור.

נושא שאין עליו כרגע התייחסות במקורות ההלכתיים הוא נושא קיום יחסים הומוסקסואליים ( או אם נרצה גם לסביים ) בין יוצר וגולם . הומוסקסואליות כידוע נחשבת לחטא חמור ביותר בהלכה היהודית. אך נראה לי שאם ניישם את קביעתו של הורוביץ על אפשרות קיום יחסי מין בין אדם לגולם שהם במקרים אחרים חטא כי אז אפשר להתיר גם זאת אחרי הכול הגולם הוא מעין אדם אבל אינו חיה . יש לזכור ששלמה אבן גבירול יוצר הגולם הנקבה "נחשד " בידי חוקרים  אחדים בנטיות הומוסקסואליות כתוצאה מקטעים מסויימים בשיריו , האם ניתן להעלות על הדעת שאבן גבירול היה בונה גם גולם זכר לשירות צרכיו המיניים דבר שהיה מאפשר יתר דיסקרטיות ואולי גם , מי יודע , יתר הנאה?

אין שום התייחסות במקורות לאפשרות קיום יחסים בין גלמים וגלמות, אך דבר זה מן הראוי יהיה לתת עליו את הדעת בעתיד שכן אם יחסים כאלה יהיו מוסוגלים להביא ליצירת ילדים זה עלול להביא ליצירת קבוצה חברתית חדשה של בני אדם על כוכב הלכת הזה .

שהרה בלאו לקחה אם כך את האפשרות הקיצונית של יצירת גולם בידי אישה ולמטרות מיניות לכיוון שאני מודה ומנתוודה שלא חשבתי עליו כלל אם אם כי בדיעבד אחרי שהיא חשבה עליו  הוא אכן נראה ברור וכמעט מובן מאליו.   

 

 

קישורים רלבנטיים

"יצר לב האדמה "

שהרה בלקסיקון הספרות הישראלית

 

 

פרשת חיי שהרה

אלון הדר על שהרה

 

מונולוג של שהרה

 

חנה בית הלחמי על שהרה

 

שהרה בבננות

השבוע של שהרה

שהרה בלאו סופרים פולניים צעירים וזהות מינית חלופית

יצר לב אדמה

פרק מיצר לב אדמה

ראי ראי שעל הקיר : עוד פרק

 

 

איך לעצב ביהודית :רוני פרצ'ק על עיצוב העטיפה של יצר לב האדמ

ביקורות

לא רק כמיהה לאהבה ביקורת חשובה של פאר פרידמן על יצר לב אדמה

הגר ינאי על יצר לב האדמה

מיני שואה בסלון הפולני :יעל ישראל על יצר לב אדמה

 

רון יניב על יצר לב אדמה

קורא בספרים על יצר לב אדמה 

 

כי מה יותר אנושי מאהבה לגולם :קרן דותן על יצר לב אדמה

 

אדמה משגעת :אריאל לוינסון על יצר לב אדמה

הגולם קם על יוצרו :דורון קורן על יצר לב אדמה

סקנד לייף :שיר ליברמן על יצר לב האדמה

שרה יצחק וטבע האדם מנעוריו : גלעד סרי לוי על יצר לב אדמה

לבעלי לב :לילך וולך על יצר לב אדמה
בלוג הר הקסמים על יצר לב אדמה

 

ליצור או לא ליצור זאת השאלה ?: ביקורת של ירון ליבוביץ'

הגולם באופן כללי

גולם למניין א

גולם למניין ב
גלגולי הגולם

הגולם כשומר ישראל

שיח תערוכה על הגולם

 

הגולם ואני

 

הגולם והנקרונומיקון :משחק התפקידים

 

 

 

לפני כמה שנים פנו אלי אנשי כנס משחקי התפקידים השנתי "ביגור " בהצעה שאכין עבורם סיפור למשחק תפקידים ל"לארפ" משחק שבו משתתפים 15-20 איש בתפקידים שונים.
הכנתי עבורם את העלילה שתקראו למטה ביחד עם משחק נוסף בשם ""מלחמת בני ארץ בבני שחת " ..
הערה : העלילה של "הגולם והנקרונומיקון" מתרחשת ביקום של "מלחמת בני ארץ ובני שחת " כמה אלפי שנים מאוחר יותר וזה אומר שכמה מהישויות בשני המשחקים כמו "הנפילים " הן זהות .

מקום העלילה : פראג . הזמן : המאה ה–16 . וליתר דיוק שנת 1584. בפראג שולט הקיסר רודולף שמתעניין באובססיה במיסטיקה.
לפראג מגיעים המכשף הבריטי הידוע ג'ון די ועוזרו ג'ון קלי, אדם בעל אישיות עבריינית ושרלטנית שדי מחזיק אותו לידו רק בגלל טענותיו שהוא יכול ליצור קשר עם עולמות אחרים ותושביהם . הוא גם משתמש בו לשליחויות חשאיות שונות כנציגו .

ג'ון די מכשף בריטי מחפש עותק מובן של הנקרונומיקון .

השניים מגיעים לפראג בעקבות שמועות על ספר כישוף ערבי מיסתורי שנמצא בידי רודולף :הנקרונומיקון  ספר שבאמצעותו אפשר לזמן חייזרים דמוניים מיקומים אחרים "הנפילים " חייזרים שלפני מליוני שנים שלטו בכדור הארץ.על פי השמועה הספר מבוסס על ספר שנכתב בימי קדם בידי לא אחר שלמה המלך אם כי יש גרסאות של "כופרים " הטוענים שהוא נכתב בידי יצור בשם אשמדאי שהשתלט למשך זמן על מלכותו של שלמה תוך שהוא לובש את דמותו של המלך המפורסם .( למנחה המשחק  :ראה "מלחמת בני ארץ בבני שחת " לפרטים נוספים בעניין )
ג'ון די נחוש בדעתו לשים את ידו על הספר ולתרגמו לאנגלית .
בידיו של די כבר יש כתב יד משלו ספר שמיוחס לפילוסוף האנגלי המפורסם רוג'ר ביקון מהמאה ה-13 וגם הוא נחשב לעותק של הנקרונומיקון . אך לצערו הרב של די כתב היד כתוב בשפה מוזרה שאיש לא ראה מעולם כמוה ושעם כל מאמציו העקשניים ביותר די אינו מצליח לפענח אותה .
אולי בפראג המלאה במכשפים ובאסטרולוגים ימצא האיש שיוכל לעזור לו בכך ?
בכל מקרה  גם אם לא ,די מקווה למכור לקיסר את כתב היד ולצאת מהעיניין ברווח נאה שיאפשר לו להמשיך לממן את ניסויים בתחומי כישוף שונים,וגם למצוא כתב יד של אותו הנקרונומניקון שאותו יכול לפענח ושבו יוכל להשתמש . הקיסר אכן מעוניין בספר קונה אותו ונותן אותו בידיו של האסטרונום הצעיר יוהנס קפלר כדי שינסה לפענח אותו .
בינתיים מסתבר לדי שהספר "הנקרונומיקון " בגירסתו הניתנת לקריאה ולתרגום " אינו נמצא בידיו של רודולף כפי שחשב אלא בידי אדם אחר בפראג, הרב היהודי המהר"ל, מקובל מפורסם שעליו יש שמועות שהוא עוסק ביצירת אדם מלאכותי ,הגולם .
די נחוש בדעתו להשיג את הספר ויהי מה שכן הוא ירחיב את כישוריו הכישופיים בכמה מאות מונים . לשם כך הוא שולח את קלי האיש שאינו מבין הרבה בכישוף ומעדיף להתרחק מעניינים כאלה כמו אש ( אך מוצא את עצמו לצערו מעורב בהם שוב ושוב ) אל המהר"ל בניסיון להשיג את הספר. אך המהר"ל מסרב לתת אותו. הוא מפחד מההשלכות שעלולות להיות לכך ובמיוחד נם הספר יגיע לידי הקיסר רודולף .לצידו של המהר"ל נמצא תלמידו יוסף, אדם שהחל ללמוד את שיטות הכישוף והקבלה של רבו אך אין לאמר שהוא עדיין מבין אותם באמת. בנוסף יוסף מאוהב בהסתר בבתו היפה של המהר"ל , אישה שהיא יוצאת דופן לגבי התקופה בחורה עצמאית ודעתנית וגם היא בעלת עניין עמוק בתורת הקבלה של אביה וגם בכשפים מסוגים אחרים.
בתגובה לסירוב די מפעיל כנגד המהר"ל בעזרתו ( שלא כל כך מרצון ) של קלי את שיטת הכישוף שיצר , הכישוף החנוכי ושולח כנגדו "מלאכים " שונים . המהר"ל מגיב בכישוף של תורת היצירה הגולם שלו נאבק במלאכים של די . עם זאת ההתקפה הכישופית של די היא כה חזקה עד שיוסף התלמיד של המהר"ל מוצא את עצמו בסכנת חיים אמיתית .
די לא מוותר, את הספר הוא ישיג ויהי מה. נודע לו שתלמיד של האלכימאי פרצלסוס היגיע לפרג והלה מפתח אדם מלאכותי משלו ההומונקולוס .
הלה אינו אלכימאי דגול כפי שהיה מורו הוא יותר אדם ששומר על מסמכים שהוא אינו מבין אותם באמת אם כי הוא מנסה ללמוד ולהבין אותם .
די באמצעות שכירי חרב מכריח אותו להעביר לידיו הומונקולוס והוא שולח אותו להיאבק בגולם . ההומונקולוס הוא בדמות אדם קטן קומה אך מגעו רעיל והוא אינטליגנטי מאוד . ובדרכו שלו הוא מסוכן בדיוק כמו (ואולי אף יותר ) מהגולם .שני הצדדים המהר"ל ויריביו יוצרים כמה דגמים מהאדם המלאכותי שבידיהם ושולחים אותם להיאבק זה בזה.
ההומונקולוסים יותר ערמומים ומתוחכמים מהגלמים אם כי פחות חזקים מהם ולרוב גוברים עליהם. את ההומונקולוסים השונים יכולים לגלם כארבעה חמישה אנשים וכנ"ל את הגלמים .
המהר"ל מצידו מפחד ליצור גלמים אינטיליגנטיים משום שאז הם עלולים למרוד. הוא יוצר לבסוף גולם אינטילגנטי שמתאהב בבת שלו ומהווה איום אמיתי במשחק יהיו שחקנים שיגלמו הן את ההומונקולוס והן את הגולם שהולך ומפתח מודעות משל עצמו . ונעשה בהדרגה ובמהירות גוברת והולכת מסוכן יותר ויותר לסובבים אותו ובראש ובראשונה לבת הרב ולאוהבה , יוסף.

הקיסר רודולך השני נחוש לשים את ידו על כל סוג כישוף אפשרי ולהיהפך לשליט אירופה.

ובנתיים הקיסר רודולף מתערב באירועים . הוא נחוש להשיג לידיו את כל סוגי הכישוף הן החנוכי של די הן האלכימי של תלמידו של פראצלסוס הן הקבלה והגולם של המהר"ל והן את הנקרונומיקון בדרך להשגת העוצמה שתאפשר לו להפוך לשליטה הכל יכול של אירופה ואולי העולם כולו . הוא שולח נציג מטבעו , אלכימאי ערמומי וזהיר במיוחד לעקוב אחרי המכשפים הניצים די והמהר"ל ולחכות לשעת הכושר . זה מנצל רגע של הסח דעת בעת המאבק בינהם ומשתלטים עליהם. כעת עליהם לחשוף את כל סודותיהם בפני הקיסר.
שתי עלילות משנה במשחק תהינה הופעתם של אנשי כת דתית פרוטסטנטית קיצונית המתנגדת ב תוקף לכל כישוף מסוג כלשהו ואנשיה עוסקים בעליזות ב שריפת כל מי שהם חושדים בו ובכישוף ומדע הוא בעיניהם גם בכלל הכישוף . פראג עם כל המכשפים האלכימאים והמדענים שבה היא כר פורה ביותר לעבודתם וכמובן גם ג'ון די המכשף והמהר"ל ואנשיו ( יהודים!) הם מטרות לגיטימיות . מטרה לגיטימית נוספת הם האסטרונום ש ל הקיסר טיכו ברהה ובמיוחד תלמידו יוהנס קפלר . קפלר הנ"ל כותב סיפורים על מסע לירח באמצעי כי שוף . האם זה אומר שהוא מבצע אותם באמת ?
קפלר הוא גם חובב צפנים הוא לוקח לידו את כתב היד המיסתורי של די ומנסה לפענח אותו ,ובשלב מסויים מצליח לבצע זאת וטוען שבכתב היד שהוא כתוב עברית קדומה ומוצפנת הוא גירסה משונה של הספר הקדמון של חנוך ויש בו סודות מדהימים על מימדים ועולמות וגלקסיות אחרות .
השניים נהפכים למטרה לציד אדם ומחפשים מקלט ברובע היהודי של פראג ושם מוצאים את עצמם מעורבים בקרב בין הצדדים השונים תוך שהם מנסים נואשות לתווך ולמצוא מוצא כל שהוא.

הרוזנת אליזבת בטורי .מחפשת אחר חיי נצח.

ואת המשחק מסבכת עוד יותר דמות נוספת שמופיעה בפראג וגם היא מנסה לשים את ידה על כתב היד של די .זוהי אצילה הונגרית בכירה בשם אליזבט בטורי ,אישה שעליה ישנם שמועות אפלות שונות כי היא רוצה להשיג חיי נצח ומוכנה לעשות הכל על מנת להשיג זאת ,כולל רצח בתולות צעירות ורחצה בדמן . סוכניה של הרוזנת נמצאים בכל מקום והיא עצמה משתמשת ביכולותיה המיניות המדהימות כדי להשיג מידע ובסופו של דבר לשים את ידה על הספרים של די ושל המהר"ל.

 

הדמויות במשחק הן :1. המנחה שמייצג את המהר"ל ואת ג'ון די ואת הקיסר רודולף ( ואולי גם את ההומונקולוס ) את כל אחת מהדמויות האלה יוכל לייצג שחקן נ פרד בלארפ
2. ג'ון די .שילוב של איש מדע ומכשף . מצד אחד אדם מתוחכם שמאוד שמשמש כאסטרולוג החצר של המלכה אליזבט באנגליה שסמכה עליו בעיניים עצומות ויש לו ידע רב בתככי החצר ( אם כי הם אינם דבר שמעניין אותו באמת ) . מצד שני הוא אדם שמוקסם מכל הקשור בעל טבעי ונכון ללכת עד למרחקים הגדולים ביותר כדי להשיג כל מה שקשור בעל טבעי גם אם הדבר מחייב את סיכון חייו וחיי הקשורים בו.הוא אחד האנשים המלומדים ביותר של התקופה , מתמטיקאי אסטרונום וכמכשף ומומחה בשיטת כישוף חדשה , הכישוף החנוכי שאותו יצר דרך קשר עם מלאכים. כעת הוא עזב את משרתו הנוחה באנגליה בחצרה של המלכה אליזבט ובא לפראג לחצרו של הקיסר רודולף כד'י להשיג ידע שהשמועה היגיעה אליו שנמצא שם . והוא יעשה הכל כדי להניח את ידיו על ידע זה.
3. אדוארד קלי . טיפוס מהמעמדות הנמוכים נציגו ובעל בריתו של די המיסטיקן בעל נפש עבריין שמוצא את עצמו מעורב שוב ושוב בדברים שעדיף היה לא להתקרב אליהם בגלל תאוות הבצע שלו ותאוותיו לנשים.
ההבדל בינו ובין די אינו יכול להיות גדול יותר. קלי הוא אדם בעל עבר עברייני והוא חשוד בעיני רבים כשרלטן ומשיכתו לבנות המין היפה היא אגדית בניגוד לדי שמתעניין אך ורק בכישוף ובמדע. אך קלי הוא המדיום שדרכו די מתקשר עם המלאכים ויש לו יכולות כישופיות שונות שאין לדי , יכולות שהן תוצר של כישרון טבעי שדי עם כל למדנותו העצומה חסר. די מאמין בקלי וביכולתו בעיניים עצומות כמעט ומקפיד שלא לבצע כל פעולה שקשורה בעל טבעי בלי שקלי יהיה נוכח . וקלי עצמו לא תמיד שמח על כך . הוא מפחד מהעל טבעי והיה מעדיף לא להיות מעורב ברבות מהפעולות של די ולהיהנות מהחיים הטובים של ייו ונשים. אך פעם אחרי פעם הוא מוצא את עצמו בשליחויות של די לביצוע פעולות שונות הקשורות בעל טבעי כמו גם בניהול קשרים עם אנשי העולם התחתון שדי זקוק להם למטרותיו. קלי שונא לסכן את חייו , אך נראה שזה קורה באופן קבוע כאשר הוא עם די שכן במידה רבה הוא הידיים והרגליים של המכשף בעולם הגדול ומבצע עבורו את "העבודה השחורה". הוא טיפוס ערמומי ובעל תושייה, אך לא אמיץ לב, ומאידך יש לו כישורים על טבעיים של יכולת לתקשר עם רוחות שהיצילו את חייו יותר מפעם אחת.
4. המהר"ל רבי יהודה בן בצלאל . הרב הראשי של פראג. מומחה בקבלה כמו גם בשיטות כישוף אחרות ומתעניין מאוד במגיה שחורה עד כדי כך שהוא מחזיק בידיו עותק' של הנקרונומיקון. המהר"ל הוא מכל בחינה מקביל ואף עולה במקצת בהיקף הידע שלו על ג'ון די. הוא אינו מהסס לבצע מעשים שנחשבים לפורצי גבולות כמו יצירת הגולם אך הוא אינו מוכן להרחיק לכת בכך יותר מדי ( אם כי מה זה יותר מדי יכול להיות נתון לפרשנות ) . מאידך הוא יהיה מוכן להרחיק לכת מאוד אם יחשוב שכלל הקהילה היהודית בפראג נמצאת בסכנה . הוא אדם בעל אופי רגזני ואינו נמנע מלהיכנס במריבות עם מקורבים וגם יריביו על דברים שנראים לו כחשובים והאופי הרגזני הזה משפיע לעיתים על החלטותיו .
4.  יוסף –תלמידו של המהר"ל . לומד מתחיל של סודות הקבלה. לכאורה נכנע לחלוטין לרבו , אך למעשה הוא מאוהב בסתר בבת רבו רחל ועבורה יהיה מוכן ללכת באש ובמים . הוא מאופיין באומץ לב רב אך מאידך אינו יודע הרבה כמו רבו או אף בת הרב .
5. . דוד גאנץ . תלמיד אחר של המהר"ל הוא בניגוד ליוסף יודע הרבה על הקבלה ובסתר חורש מזימה לתפוס את מקום המהר"ל כמנהיג קהיליית פראג ולשם כך לא יהסס ליצור קשר עם קבוצות עויינות לרבו שכן בעיניו המטרה מקדשת את האמצעים בשאיפתו להשיג עוד ועוד כוח
6. רחל. בתו של המהר"ל . נערה אינטיליגנטית ויפה מאוד בת 18.– וגם שאפתנית מאוד שבניגוד למקובל בזמנה למודת בהצלחה רבה את סודות הקבלה הכישוף והמדע .
היא אהובה מאוד על אביה שלימד אותה את סודות הקבלה דבר שאסור ללמד בדרך כלל בנות אך הוא עבר עבורה על הכלל הרבני. רחל יודעת שיוסף תלמיו של אביה מאוהב בה אך היא מתעלמת מכך , היא מתעניינת כמו אביה בקבלה ויש לה ידע רב בנושא לא פעם אביה מצטער שהיא נולדה אישה ולא גבר .
7. הגולם . יצור שהוא מעצם טבעו מטומטם ואף אילם ונתון לשליטת יוצרו . זהו יצור פרימיטיבי בתחילה אך בעל כוח פיזי עצום ועל אנושי ויצרים חזקים מאוד שהאינטליגנציה שלו הולכת וגוברת . בעת קרב הוא עלול להיכנס להתקף זעם רצחני. אם הוא מקבל אינטליגנציה ויכולת דיבור הוא יכול להיות מסוכן לעין ערוך.
במשחק יכולים להיות כמה גלמים שברובם הם פרימיטיביים למדי ואינם יותר ממבצעי פקודותיו של המכשף , להוציא גולם אחד שמקבל יכולות גדולות יותר כדי להיאבק בהצלחה בהומונקולוס .
–יש לפחות שלושה –ארבעה גלמים נוספים שהם לכאורה רק כלים שמבצעים מה שאומרים להם אך גם בעלי יכולת הרסנית אך מה יקרה אם גם הם יצאו מכלל שליטה ברגע הבלתי צפוי ביותר?
8. מיכאל מאייר .אלכימאי , תלמיד של הרופא והאלכימאי המפורסם פרצלסוס. יוצר ההומונקולוס , שמייצג את המדע המודרני בראשיתו ונחוש בדעתו ליצור את כל מה שאפשר. וכעת חי על קיצבה של הקיסר רודולף שמקווה שהלה יוכל למצוא עבורו את הדרך ליצור זהב ממתכות פשוטות על ידי "אבן החכמים " אותו מכשיר מיסטי של האלכימאים.
אך מאייר יודע שלא יצליח להשיג שום דבר כזה והוא נחוש בדעתו להיחלץ משירות הקיסר שהוא ידוע שאינו יציב בנפשו ובכל יום עלול להוציאו להורג בגלל אי הצלחתו . כ�
�י להימלט מהקיסר יהיה מוכן לעשות הכל כמו גם למלא את תוכניתו של ג'ון די של יצירת הומונקולוסים , מעשה שהוא מסוכן מאוד אך מאייר יודע שה סכנה מצד הקיסר לחייו היא גדולה לא פחות.
16. טיכו בראה . אסטרונום אצילי בעל אף מברזל . מדען עשיר שמוצא את עצמו במאורעות שמחוץ לשליטתו והוא אינו מסוגל להבין אותם וכמוהו עוזרו

17. יוהנס קפלר . מדען ואסטרונום בשירותו של רודולף . גאון עני מגרמניה שבא לעבוד בשירותו של האסטרונום הקיסרי טיכו בראה . בעל עיניין בכישוף ובאסטרולוגיה אך ללא אמונה אמיתית בו שמסתבר לו שכשפים יכולים להיות אמיתיים ומסוכנים יותר ממה שחשב..ועליו להפעיל את כל ש יכלו ומוחו כדי לשחרר את עצמו ואת ברהה מהמצב המסוכן ש בו הם נמצאים אך לשם כך עליהם להשתמש הן בכושריהם המדעיים והן באמצעי הכישוף שבהם אינם מאמינים באמת לרוב מזלזל בכל הטענות על כישוף אם כי הוא בעצמו נאלץ לפרנסתו לעבוד כאסטרולוג. זלזולו בטענות על כישוף מבוטא בספר שבו תיאר את מסעו של אדם לירח מסע שמתאפשר הודות לכישוף של אימו . למעשה הספר הוא פרודיה על כל הנושאים האלה שקפלר אינו מאמין בהם כלל . אך לצערו מתברר לו שיש אנשים אחרים שמאמינים בהם , כאשר הוא ואימו מואשמים כתוצאה מהספר בידי וון אשבך בכישוף!.
בשלב מסוים קפלר משיג לעצמו יכולות בלתי צפויות כאשר הוא מבצע את הבילתי אפשרי ומפענח את כתב היד המיסתורי של ג'ון די .
18. אליזבת בטורי . רוזנת מיסתורית מהונגריה .היגיעה לפראג על מנת לקנות טירה מהקיסר רודולף. הרוזנת היא יפהפייה מדהימה אבל יש עליה שמועות אפלות .יש הטוענים שהיא עוסקת בכישוף על מנת להשיג נעורי נצח .וכי היא רוצחת נשים צעירות ורוחצת בדמן על מנת להשיג נעורים כאלה. אחרים טוענים שהיא אינה אלא יצור נורא מהזן הנקרא "ערפדים ". הרוזנת מראה גם היא עניין עצום בכתב היד המסתורי של די שבו יש לפי השמועה את סוד חיי הנצח .היא גם מתעניינת מאוד בביתו של המהר"ל צעירה יפה ובתולה ומתיידדת עימה ממטרות שיתבררו רק בהמשך המשחק .

9. הקיסר רודולף . אדם לא יציב בנפשו , שמתעניין עניין אובססיבי במיסטיקה על כל סוגיה וחולם על שלטון באירופה ובעולם . כתוצאה ממחלה מצבו הנפשי יכול להשתנות מרגע לרגע והוא יכול לשנות החלטות שונות במהירות כך שעוזריו לעולם אינם יכולים לדעת מה לצפות ממנו . הואר מתעניין במיסטיקה ובקבלה אבל אך ורק כאמצעים להשגת המטרה של שלטון עולמי .

10. .יוחנן פיסטוריוס . נציג של הקיסר רודולף שאותו הוא שולח לעקוב אחרי המכשפים השונים המשתוללים בפראג , כדי להשיג לבסוף את סודותיהם . אדם ערמומי ובעל ניסיון פוליטי רב אם כי משולל יכולות כישוף אך על זה הוא יותר ממכפר ביכולתו לבצע מניפולציות שונות פוליטיות ואחרות . הוא מפעיל לביצוע מטרותיו שכירי חרב אך גם מקבל ללא הרף הוראות סותרות מהקיסר ( שאינו יציב בנפשו ) שמשבשות לא פעם את תוכניותיו ש אותם הוא עורך בקפידה.
הוא ערמומי יותר מכל הדמויות האחרות ומנצל את כל המכשפים והמריבה בינם ככלים במשחק שחמט להשגת מטרותיו הסופיות של אדונו הקיסר אך יכולת מניפולטיבית זאת לרוב זונחת אותו כאשר עליו לעסוק עם יריבו ושותפו מצד הקיסר.. הוא
11. . לואיג' קסטנו . נציג נוסף של הקיסר במרדף אחר המכשפים השונים . איטלקי ערמומי וחסר אלוהים ישועי לשעבר וכיום נציג נאמן לקיסר לחלוטין או לפחות כך חושב הקיסר. למעשה הוא שליח של האפיפיור בחצר הקיסר ומטרתו היא לפקח על הקיסר שלאפיפיור יש חששות טובות מאוד לדאוג לשפיותו . קסטנו אינו מהסס להתנקש בחיי יריבים וגם בעצמו אם יש צורך בכך בעזרת מומחיותו ברעלים וגם בשימוש בסכין ומשתמש בשיטות לוחמה פסיכולוגית שונות שאותן למד אצל הישועים.
12. מרטין קרומר . שכיר חרב גרמני שהיגיע לפראג לעבוד בשירות רודולף ושליחיו . בעל ניסיון רב בלחימה בפינות שונות של אירופה . אך למרות אומץ ליבו שאינו מוטל בספק ומומחיותו בלחימה , הוא מפחד פחד אובססיבי מכל סוג של כישוף . ובנוסף הוא אנטישמי אך לו כל רתיעה מנשים יהודיות יפות.. בכלל הואר חובב סקס ויין טוב.
13-15אנשי הכת הפרוטסטנטית . שלושה אנשים פנאטיים ונחושים בעלי ניסיון רב בציד מכשפות ברחבי אירופה שמסוגלים להסית קבוצות גדולות של אנשים כהרף עין .הקבוצה כוללת את המנהיג , ואת שני עוזריו אנשים שאמונתם העזה בדברי מנהיגם מלווה גם ברצונות חומריים יותר כמו כסף ונשים שאותם אפשר להשיג באמצעות ציד המכשפות.
מנהיגם הוא :
אנטון וון אשבך . מנהיג פנאטי של כת פרוטסנטית האנבפסיטים . מטורף פאנאטי אכול שינאה גם למכשפים גם לנשים וגם לאנשי מדע האיש סובל מקומפלקסים סקסואלים שונים שגרמו לו לפתח שנאה רצחנית למכשפות וכופרים למינהם וגם ליהודים ולקטולים . הוא נודד ברחבי גרמניה עם עוזריו ציידי מכשפות ולרוב נהנה הנאה מרובה לענות אותם במו ידיו לפני שריפתן חיים. וכעת היגיע למרכז הכישוף בעולם לפראג בהחלטה נחושה לבער משם את הכישוף..
עוזריו של וון אשבך . אנשים פנאטיים כמוהו אך שאינם סובלים מהקומפלקסים הדתיים והמיניים שלו. אלו אנשים שנהנים מתחושת הכוח כאשר הם יכולים לאנוס לבזוז ולרצוח

אנשי האספסוף השונים.

 

הערות למנחה המשחק :

סיום המשחק הוא כמובן שג'ון די משיג את הנקרונומיקון ומתרגם אותו לאנגלית אם כי השחקנים לא צריכים לדעת זאת .

אך האם ישיג הקיסר רודולף את הידע שהוא מחפש ?
האם תגלה אליזבת בטורי את סוד חיי הנצח ? וכמה נשים צעירות ימותו בדרך ? האם יינצלו קפלר וברהה מידי ציידי המכשפות שבעקבותיהם ? והאם יצליח המהר"ל לשמור על חייו וחיי קהילתו מפני האיום של הקיסר מצד אחד והאיום של הגולם האינטליגנטי שמאיים בכל רגע לצאת מכלל שליטה מצד שני? וכמובן שכירי חרב של הקיסר. אנשים שקיבלו הוראות להשתלט על המצב המסוכן בגטו היהודי ועל צבאות המכשפים הנלחמים שם ויהי מה. אך מגלים ששילוב של גולם פראי הומונקולוס ( או הומונקולוסים) קטלני והמון נזהם מוסת ורצחני שיוצא לפוגרום כנגד היהודים יכול להיות מסוכן וקטלני מאין כמוהו ומאיים להביא את פראג כולה ( ואחריה את כל אירופה ?) לשואה.
ולצד כל אלו נמצא התעלומה מה נמצא בכתב היד הבלתי ניתן לפענח לפענוח שבידיו של די ? כתב יד זה משמש כמעין חרב על ראשם של כל הדמויות שכן באופן פוטנציאלי בו נמצאים הסודות הגדולים ביותר וכל הסיכויים הם שהם יתגלו ויצאו מכלל שליטה ברגע הבלתי צפוי ביותר? האם יצליח מי שישתלט על כתב היד המפוענח של די להעיר את ה"נפילים " יצורים מיסתוריים מעולם אחר ששרויים בשינה אי שם במימד אחר ולהביא אותם לעולמנו? 

הפיתרון בידיכם השחקנים

מלחמת בני ארץ בבני השחת "משחק התפקידים חיוני להבנת הרקע ההיסטורי והכישופי של המשחק הנוכחי  

כמה מאמרים שיסייעו למנחה  להבנת  ובניית העלילה
הנקרונומיקון

דוקטור ג'ון די והנקרונומיקון 

 
השפה החנוכית

צופן וויניץ

סיפורי המעשיות של האחים גרים

   

  

בימים אלו עולה על המסכים סרטו של הבמאי טרי גיליאם "האחים גרים " שבו מוצגים שני האחים אספני סיפורי האגדה המפורסמים כצמד נוכלים .
לכאורה המדובר בפגיעה קשה בשמם הטוב של שני חוקרים רציניים .
אולם כיום התברר למחקר שגם במציאות המדובר היה בצמד מפוקפק לפי כל קנה מידה שהוא ולמעשה צמד שקרנים פשוטים.

הסרט מבוסס על הדמויות האמיתיות של מלקטי האגדות המפורסמים רק בצורה רופפת ביותר .הם מוצגים שם כשני נוכלים הנודדים מכפר לכפר ומשכנעים את הכפריים שהם יכולים לספק להם הגנה מיציר דמיון שונים שלהם עד שהם נאלצים להתמודד עם כמה יצורים פנטסטיים אמיתיים מאוד שכאילו יצאו מתוך האגדות השקריות שהם מפיצים.

 

לכאורה פנטזיה נחמדה ותו לא שאין לקחת אותה ברצינות יותר מכל סרט אחר של הבמאי המוטרף טרי גיליאם . אולם המחקר המודרני הראה שהאחים גרים האמיתיים הפיצו שורה של טענות לגבי האגדות שאותן פירסמו ושהפכו למפורסמות בכל העולם שהיו בלשון המעטה קיצונית רחוקות מאוד מהאמת ושהטעו דורות שלמים של קוראים וחוקרים ומבקרים .

אגדת האחים גרים

 

 

איור מאת מ. אריה לספר "אמא ספרי לנו "

האחים וילהלם ויעקב גרים פילולוגים וחוקרי ספרות במיקצועם פירסמו ב-1812 קובץ "אגדות –עם " בשם "סיפורים לילדים ולבית " ספר שהפך לרב מכר ענק אחד הנמכרים ביותר בתולדות השפה הגרמנית כלל אגדות מפורסמות כמו סינדרלה ,כיפה אדומה ,היפהפייה הנרדמת ,הנזל וגרטל, רומפשטיצלכן" ( הבסיס להצגת "עוץ לי גוץ לי "של שלונסקי )  .  ורבים רבים אחרים ויצא מאז בעוד מהדורות רבות כל אחת יותר מורחבת מקודמותיה . הסיפורים  תורגמו ליותר מ-160 שפות. .חלק גדול מהפירסום וההצלחה הביקורתית אפשר לייחס לטענות האחים לגבי מקור הסיפורים . הס סיפרו שאין המדובר בסיפורי פיות לילדים ומבוגרים סתם מהסוג שהיה מקובל מאוד אז מפרי יצירתם של נשים שונות בנות המעמדות הבורגניים והגבוהים בצרפת וגרמניה כי אם תוצר רוחם של בני העם הגרמני השורשי .

 

האחים גרים בפעולה.

האחים גרים סיפרו שהם נדדו לכל אורכה ורחבה של גרמניה בחיפוש עיקש אחרי כל אגדה גרמנית מקורית, על פי טענתם ( כפי שהיא מובאת בספרו של אוריאל אופק "משלגיה ועד אמיל ") במשך חמש שנים רצופות הם נדדו ברחבי המדינה ,עברו מעיר לכפר ,מעיירה לבקתות נידחות ,ביערות ולחופי נהרות סרקו יחד את הכפרים והעיירות של חבל וסטאפליה או כל גרמניה ישבו בשווקים ובחדרי מלאכה ,בבקתות איכרים ודייגים  בחיפוש אחרי מספרי סיפורים שזכרו אותם על מנת להצילם לפני שישכחו חלילה.

 הם ישבו עם כל אדם שהיה מוכן לספר באוזניהם מעשייה :איכרים ואורגות ,דייגים וציידים ,כובסות ומוזגים במרתפי בירה וסתם סבתות וישישים.והאחים רשמו הכל ובדייקנות מופתית מילה במילה את המעשיות כפי שנשתמרו בזיכרון המספרים ללא שינויים ושיפוצים ופעמים רבות גם עם ניבי הדיבור המיוחדים של המספרים .

רוב המספרים סיפרו גרים היו מספרות נשים זקנות נשות איכרים שזכרו מאות סיפורים כל אחת . האגדות היו לדברי האחים גרים תמצית נשמתה המזוקקת של האומה הגרמנית "מטמון נעלם " שהיה חבוי במשך דורות בקרב פשוטי העם שאיש לפניהם לא טרח לחשוף אותו , ולאמיתו של דבר הן ההוכחה לכך שיש אומה גרמנית שכן אותן כפריות זקנות שימרו סיפורים שהיו באופן ספציפי גרמניים . לכל אגדה צירפו האחים הערות על קורותיה באיזור ספציפי כל שהוא בגרמניה שבו שמעו את אותה האגדה .

ציור של האחים גרים

האחים הקפידו תמיד לציין שהם מביאים את האגדות בדיוק כפי שסיפרו אותם איכרים זקנים ושאר פשוטי עם להוציא כמה תיקוני סגנון מועטים חיוניים .
אחר כך נטען ש"האחים היו הראשונים שהיכירו בחשיבותו של כל פרט הקשור במעשיות העם –סגנון המספרים ,אופן הגשת הסיפור ,חילופי הגרסאות של אותה האגדה כפי שהיא מסופרת במקומות שונים, וכן פרטי זהותו של המספר .
האגדות של האחים גרים הפכו לגורם מאיץ בהתפתחות הלאומיות הגרמנית בתקופה שהגרמנים ליקקו את פצעיהם לאחר כיבוש בידי הצרפתים של נפוליאון שכן הם שימשו כ"הוכחה " שיש לאום גרמני וכי האיכרים חסרי ההשכלה של לאום זה יצרו ושימרו סיפורים המיוחדים לרוח הלאומית הגרמנית .האגדות של האחים סרים סייעו במידה מכרעת יותר מכל יצירה גרמנית אחרת ליצירת תדמית כל גרמנית חדשה בעיניה גרמנים עצמם שהחלו לראות את עצמם כאומה אחת בעלת מאפיינים מיוחדים משלה גם הודות לאגדות האחים גרים .יש הרואים באחים גרים כתוצאה את האבות המייסדים של האידיאולוגיה המייחסת לעם ( ובאופן ספציפי לעם הגרמני ) סגולות מיוחדות על טבעיות ממש , אידיאולוגיה שהייתה קרובה מאוד וכמעט זהה לאידיאולוגיה של הנאצים.

בעיקבות האחים גרים נוצרה באירופה כולה אופנה של מחפשי אגדות נלהבים בארצות שונות שיצאו לחפש אגדות נשכחות אצל בני הכפר אגדות שיהיו הוכחה לקדמות הלאום שלהם .
על פי הערכות מלומדות "האחים גרים היניחו את היסוד לחקר השיטתי של האגדה ,ונעשו לחלוצי מדע הפולקלור .למפעל האיסוף של הם הייתה גם מטרה בלשנית : תוך כדי רישום מדויק של נוסחי האגדות ביקשו להתחקות על מבנה השפה באותה מורשת ספרותית עממית שעברה בעל פה מדור לדור .ובכך הניחו האחים גרים את היסוד גם לשיטה היסטורית בבלשנות החדשה,..שמראות על נאמנות מרבית לנוסח ולסגנון כפי שיצאו מפי העם"..( מתוך לקסיקון אוריאל אופק לספרות ילדים ).
כל זה מרשים מאוד ועל כך גדלו דורות שלמים של חוקרי ספרות פולקלור וספרות ילדים .עד עצם היום הזה ניתן למצוא את הטענות הללו ברשימות על פועלם של האחים גרים כמו ברשימה הזאת של מבקרת הספרות אריאנה מלמד .

השקרים

המציאות הייתה שונה מאוד.
שקר מספר 1:
האחים כלל לא טרחו לנדוד בדרכי עפר נידחות ולבקר בבקתאות עלובות בכל רחבי גרמניה , לאמיתו של דבר האחים כלל לא טרחו להוציא את חוטמם מעיר מולדתם. המסעות שלהם הסתכמו בצעדה ממסיבה אופנתית אחת לשנייה בבתי שכניהם וידידיהם ובגיחות לספריית האוניברסיטה.

 
שקר מספר 2:
מספרי האגדות שעליהם הסתמכו היו ברוב המקרים מספרות ואלה היו ברובן המוחלט לא נשים זקנות מדלת העם כפי שטענו האחים אלא מספר מצומצם ביותר של נשים צעירות משכילות ויפות מהחוג החברתי שלהם , ובכללן אחותם לוטה שנהגה לשבת עם חברותיה ולהחליף עימן אגדות, ידידות של האחות ,בנות שכניהם ואחיות של חבריהם. וייתכן מאוד שאותן נשים צעירות נשכחות הן הן היוצרות האמיתיות של אגדות האחים גרים יצירה שעליה לא קיבלו כל קרדיט בזמן שהאחים הפכו למפורסמים בכל העולם.
עם המספרת הפורייה ביותר מסוג זה דורותיאה וילד שמפיה רשם עשרות אגדות ידועות התחתן וילהלם ומספרת אחרת אנט וון דרוס הוסהולף הפכה לסופרת גרמניה ידועה וגם עליה שם וילהלם עין למשך תקופה עד שהחליט ליבחור בדורותיאה . אחיו יעקב נשאר רווק כל חייו אולם הוא המשיך לגור בביתם של וילהלם ודורותיאה כל חייו בהסדר מוזר והיא סיפרה תמיד שהיא נשואה לשני האחים גרים.

 

שקר מספר 3
האגדות לא היו כולן "סיפורים גרמניים שורשיים ". .
חלק מהמספרות הסתבר היו בכלל ממוצא צרפתי והסיפורים שלהם היגיעו במקורם מצרפת ונוצרו בידי מספרי אגדות ידועים שם כמו שרל פרו כך שאי אפשר ללמוד מהם ולא כלום על הלאום הגרמני שכביכול יצר אותן . סביר מאוד שחלק מהאגדות האלו למרות טענות האחים היו פרי דמיונן של אותן צעירות משכילות .


שקר מספר 4:
האחים כלל לא פירסמו בדפוס את האגדות בדיוק כפי ששמעו אותן בסוג של "חרדת קודש לשימור דברי העם " אלא ערכו שיכתבו ניסחו מחדש ושינו אותם באופן דרסטי כדי שיתאימו ל"טעם הקהל " של זמנם ועל מנת שיתאימו לערכים הלאומיים הגרמניים שבהם תמכו. והם שינו אותם שוב ושוב בכל מהדורה של ספרם, מחקו קטעים נועזים ואכזריים מידי כאן סיגננו שוב ושוב קטעים אחרים שם וכך הלאה . כל מי שקרא את המהדורות השונות של אגדות האחים גרים בימי חייהם יכול היה לראות שהמדובר ביצירות שעוברות שינויים בלתי פוסקים.
כך שיצירות עממיות אין כאן ומעולם לא היו .

בכל אופן חלפו שנים רבות עד שעובדות אלו התגלו , זאת משום שהאחים נהגו להשמיד את הנוסחים המקוריים של האגדות לאחר הדפסתם כנראה בגלל שחששו מתוצאות ומשמעויות הגילוי שהם אינם מדייקים כלל וכלל במסירת הנוסחים המקוריים מפי בני העם כביכול ..
אולם הנוסחים המקוריים של אגדות ששלחו לידידם הסופר קלמנס ברנטנו ( משורר וחוקר פולקלור אנטישמי קיצוני שפואמה שלו שימשה כבסיס לסרט של מל גיבסון על צליבתו של ישו ) ניצלו מההשמדה והשתמרו והם הראו עד כמה היו האגדות שלהם רחוקות מכל מסירה מדעית מדויקת של טקסטים עממים שכביכול שמעו בכפרים.

ניתוח של האגדות מראה שהאחים גרים הקפידו להכניס בהם התייחסויות שונות לערכים שרצו להדגיש ולקדם כמו ציות לסדר הקיים ,אמונה במעלות המשמעת ,כפיפה לסמכות ,סגידה למנהיג הגיבור ,הערצת גבורה ורוח לחימה ,השלמה עם מעשי אכזריות ללא תגובה ,אלימות ושפיכות דמים.
כן יש בקובץ שלהם סיפור אנטישמי בשם "יהודי בין הקוצים " שידוע שהדמות הראשית השלילית שבו הייתה במקור של נזיר נוצרי שהאחים הפכו אותה ליהודי וכך הכניסו נימות אנטישמיות ארסיות לקובץ ולכל בית בגרמניה שאליו היגיע הספר. הנימות האנטישמיות האלו לא היו קיימות בגירסה המקורית "העממית ".
לאחר השואה  הטילו  שלטונות הכיבוש בגרמניה  צנזורה קפדנית ואף חרם  על האגדות בטענה שהם מכילים תיאורים של אכזריות סדיזם ומעשי זוועה שחינכו את בני העם הגרמני מילדותם לראות במעשי זוועה דבר טבעי , ותרמו לדעתם להתפתחות האלימות והרצחנות האופיינים לבני העם הגרמני  אך חרם זה הוסר כעבור שנים מועטות .

 

האחים גרים והגולם

  

 

ב-1808  פירסם יעקב גרים  בכתב עת " מגזין לנזירים " את הגירסה הידועה הראשונה בספרות הגרמנית של סיפור הגולם . על פי סיפור זה הרב אליהו בעל שם יצר גולם כמשרת אולם מידי יום הלך הגולם וגדל עד שהרב החל לחשוש ממנו ומהמשך גידולו וצוה על הגולם שיתכופף ויחלוץ את מגפיו וכך "יוכל הרב להגיע  אל מצחו של הגולם שם הייתה חרותה המילה ""אמת"" ולמחוק את" "האות ""א"" כך שתישאר המלה ""מת"" וכך להשמיד את היצור שלא ניתן לפי גרסה זאת" "להשמידו בכל דרך אחרת, בגירסה של יעקב גרים הרב" "הצליח למחוק את האות אולם הגולם נפל עליו וקבר אותו תחתיו והרגו,.  בגירסה היהודית המקורית לעומת זאת הרב אמנם נשרט קלות כתוצאה מגושי עפר "שנופלים עליו מהגולם אולם שום דבר יותר מכך,הוא לומד מהניסיון וחוזר ליצור" גלמים בטוחים יותר.) משום מה האחים גרים לא כללו את הסיפור בקבצי האגדות שלהם , אולם הייתה לו השפעה גדולה על ידידם לודויג וואן ארנים (שהוא ואישתו עודדו אותם בפירסום האגדות )   שכלל דמות של גולם באחד מסיפוריו "איזבלה ממצרים " שפורסם ב-1812 בעת פירסום קובץ אגדות האחים גרים .

ספור זה של יעקב  גרים הוא אחת הדוגמאות הראשונות בספרות על יצור "מלאכותי היוצא כנגד יוצרו, וכאן מתחילים להדגיש את עצם הסכנה של ניסיון" האדם לחקות את מעשי

לסיפור הייתה גם השפעה גדולה על מרי שלי מחבר הספר המפורסם על היצור המלאכותי "פרנקנשטיין ".

האחים גרים בשפה העברית .

למרות כל הטענות וההאשמות כנגדן אגדות האחים גרים הם היצירה הגרמנית המתורגמת ביותר לעברית מכל סוג והם בוודאי הסופרים הגרמניים הפופולאריים ביותר לילדים בעברית מעל ומעבר לכל האחרים כולל קרל מאי ואריך קסטנר הסופרים הפופולאריים ביותר מגרמנית בעברית הבאים בתור אחריהם .
בין המתרגמים המרובים של האחים גרים לעברית אפשר למנות את המתרגם הראשון שלמה ברמן שהחל לפרסם תרגומים שלהם עוד ב-1894 ובאופן יוצא דופן עד מאוד הקדיש להם את רוב תרגומיו לא פחות מ-16 ספרים לעברית בסגנון מקראי ,מה שמראה על החשיבות העצומה שייחס להם . מעניין שברמן טרח לעברת את שמות הדמויות הגרמניים ונתן לגיבורים שמות כמו "רמוצה " לסינדרלה שלומית ושלמה להנזל וגרטל

 ולהנס החכם קרא יקטן הנבון,ובאופן כללי ייהד את סיפורים הגרמניים הנוצריים .

מתרגמים נוספים כללו את דוד פרישמן שהיה מעריץ נלהב של האגדות שלהם ותרגם את סיפוריהם בשם "שיחות גרים " ב1919 , את יוסף רביקוב שתרגם לא פחות מארבעה קבצים של סיפורים שלהם (קסמי גרים ,פניני גרים עלילות גרים ,וצלילי גרים בין 1968-1971 ) ) מלווים בהקדמות מלומדות , את דב קמחי ( האחים גרים מספרים ב-3 כרכים בין 1955-1963) , את ח.נ ביאליק את לאה גולדברג את לוין קיפניס את נירה הראל את אוריאל אופק את בינה אופק את שלמה אבס ואת דבורה עומר ואת תלמה אליגון ,את שמעון לוי שנתן תרגום מלא לכל אגדות האחים גרים לראשונה בעברית וחנה לבנת . ועוד רבים אחרים .

על פי אחת האגדות שלהם נוצר מחזה הילדים המפורסם ביותר בעברית "עוץ לי גוץ לי" של שלונסקי .

הוסף לסל את מעומק השלולית / מאיר עוזיאל

 הסטיריקן מאיר עוזיאל יצר קריירה שלמה מואריאציות אינסופיות על סיפורם "הנסיכה והצפרדע " שהופיעו במשך עשרות שנים במדורו ההומוריסטי השבועי בעיתון מעריב כתת מדור קבוע בפני עצמו מדור השלולית . ולאחרונה אנשי קבוצת הקומיקס אקטוס יצרו ספר אגדות קומיקס על פי אגדות האחים גרים בשם "היה היתה צפרדע " ( 2003 ) .

 

הם היו כאמור כל השנים הסופרים הגרמניים המתורגמים ביותר לעברית רק בין השנים 1894 ו-1948 פורסמו בעברית לא פחות מ-45 קבצים שונים של ספרים וספרונים של אגדותיהם .ומה שמפליא במיוחד המשיכו לתרגם אותם גם בתקופת השואה כאשר על סופרים גרמניים לא יהודים אחרים הוטל חרם.

אפשר שאחת הסיבות לפופולאריות שלהם אצל מתרגמים לעברית היה בגלל הקרבה הרוחנית שחשו לרעיונות ולמודל שייצגו האחים :חינוך לערכים לאומיים ו"החייאה" של תרבות לאום נושנה ושפת אם מיוחדת שהפכה לבסוף גם בהשראתם לתרבות לאומית משותפת.האחים גרים נראו כנדבך חשוב בתהליך ההתגבשות הלאומית הגרמנית ולכן היוו מעין דמויות מופת לסופרים ומתרגמים העבריים ששאפו ליצור גיבוש לאומי מעין זה שיצרו האחים גרים בתרבות הגרמנית בשפה ובתרבות העברית המודרנית.
חומר מחקרי על האחים גרים בעברית הוא מועט . ניתן למנות את ספרו של אוריאל אופק "משלגיה ועד אמיל " ( 1967 ) שבו כמו בלקסיקון ספרות הילדים שלו הוא מציג את הגישה המסורתית על האחים גרים .ואת החלק השני בסדרת "אירופה ערש הלאומיות " של האוניברסיטה הפתוחה . בכרך זה "מעשיות האחים גרים "  ( 1990) שאותו כתב הנרי וסרמן מוצגות בפירוט הטענות המחקריות המודרניות כנגד האחים גרים ופעילותם ליצירת לאומיות גרמנית .

 

האם בכלל יש אגדות עם ?

 
 היום יש טענות כנגד עצם התזה המקובלת של היות האגדות ה"עממיות" תוצר של בני העם של מספרים עממים אנפלבתיים בכפרים והועברו מאב לבן ומאם לבת עד שהיגיעו לידי מספרים שליקטו אותם והעלו אותם על הכתב כפי ששמעו אותם.
טענה שצוברת תאוצה כיום היא שהאגדות כפי שהן מוכרות לנו לפחות הן תוצר דמיונם של סופרים מהמעמדות העליונים שפרסמו אותם בדפוס .
אמנם "אוספי " אגדות וסיפורים עממיים כמו האחים גרים ,שרל פרו ואליאס לנרוט יוצר הקלוולה בפינלנד טענו תמיד שהאגדות הן כולן תוצר של בני העם של איכרם ומשרתים שהעבירו אותם כפי שהם כמעט ללא שינויים מדור לדור ושהם רק ליקטו וערכו אותן ,"מפי בני העם ". .
לטענות אלו היו השלכות גדולות על יצירת רגשי הלאומיות בארצות כמו פינלנד וגרמניה על ידי כך שהראו את "האופי הלאומי השונה " של אגדות האומה שלהם כפי שנוצרו בכפרים .חוקרים יצרו כתוצאה תיאוריות מפורטות של "חוקים " של סיפורים שאותם מצאו בארצות רחוקות ושונות זו מזו ושהיו דומים אחד לשני . החוקר ברונו בטלהיים בספר מ-1975 הסביר את מוצאם העממי של הסיפורים בכך שהם משקפים התנסויות אנושיות אוניברסליות . חוקר בשם רוברט דרנטון טען עוד ב-1984 שהאגדות העממיות של אירופה מספקות לנו דלת נדירה לעולם המנטאלי של האיכרים בראשית העת החדשה שאליהם אין לנו שום דרך אחרת לחדור שכן לא נשארו מהם שום כתבים וכי על פי הואריאציות שלהם אפשר להעריך מאפיינים לאומיים והבדלים בין לאומים שונים .
לטעון שחלילה האגדות לא היו תוצר דמיונם של בני העם כפי שקבעו האחים גרים יכול היה גם להיות מסוכן.
ברוסיה הסובייטית של סטלין זה היה בגדר פשע לרמוז שאגדות המלקט הרוסי המפורסם אפנסייב אינן תוצר של מספרים עממים מהעם "מוזי'יקים אלא שהם פשוט סיפורים שאותם ליקט אפנסבייב מקבצי סיפורים רוסיים ישנים יותר כפי שאכן היה ומי שהעז לטעון דבר כזה נאסר ואף הוצא להורג .וכך היה גם בגרמניה הנאצית לגבי כל ערעור על מקורם העממי של אגדות האחרים גרים .
 

אולם היום מתברר יותר ויותר ולרוב לאחר דיונים סוערים שכל היצירות האלה שייכות יותר או אף לחלוטין לאנשים שטענו שהן רק עורכיהן מאשר לבני העם הפשוט, ושכמו במקרה של האחים גרים הם הכניסו שינויים דרסטיים ביצירות שאותן ליקטו כדי ל"שפר " אותן מבחינה ספרותית , וכי בכל מקרה המקורות שלהם לא היו דווקא מספרים מן העם אלא ספרים שהיו מוכרים לאותם עורכים ואספנים . ובכלל אין זה כלל ברור כיום אם סיפור סיפורים ואגדות אכן היה אי פעם מקובל אצל הכפריים בניגוד למה שנהגו לטעון במאה ה-19.
כיום מסתבר שטענות אלה של המקור העממי של הסיפורים לא היו המצאה של האחים גרים דווקא אלא של מוכרי ספרים גרמניים שונים מהמאה ה-18 שמסיבות מסחריות רצו להסתיר את העובדה שמקור הסיפורים האגדיים בספרונים שאותם מכרו לכל דורש היו צרפתיים והעדיפו להציג אותם כיצירות עממיות גרמניות.

לאורך השנים הטענות המסחריות האלו קיבלו מעמד של עובדה שאין לערער אחריה . ייתכן שגם האחים גרים הלכו שולל בתום לב והאמינו שהסיפורים שליקטו מנשות החברה שלהם בעירם היו סיפורים אנונימיים שעברו מדור לדור אבל למעשה היום ברור שאלו ברובם היו סיפורים נפוצים בספרים זולים וספרונים מזה עשרות שנים לפניהם .
טענות אלו צברו עוצמה בשנים האחרונות ממש הודות לרשת האינטרנט שדרכה אפשר כיום להגיע לרשימות ולטקסטים של ספרים שלא היו נגישים כלל לחוקרים לפני יצירת הרשת. ההתפתחויות בשטח הקיטלוג האלקטרוני הביאו לידיעת החוקרים אלפי ספרים שלא היו נגישים קודם לכן בגלל מצבם הגרוע או משום שנחשבו לא ראויים לקיטלוג בידי הספריות הגדולות ושעד השנים האחרונות לא ניכללו ביבליוגרפיות של ספרי התקופה ,ספרונים וספרים בפרוטה אוספי בלדות ושירים ושאר יצירות של "ספרות זולה " שהודפסו בדפוס זול במיוחד שנועדו למעמדות הנמוכים וגם לגבוהים יותר מהמאות ה-17 ה-18 וה-19 שכללו אגדות וסיפורים. השוואות של הסיפורים בספרים אלו שהחלו לשים לב לקיומם במחקר רק בשנות השמונים והתשעים עם רוב האגדות מסוג אלו שלוקטו בידי האחים גרים ושעד כה חשבו שהומצאו בידי איכרים אנונימיים הראו שכל האגדות האהובות כל כך היו נגישות היטב ל"בני העם " עוד מתקופות מוקדמות ביותר דרך ספרונים שונים שלא היו ידועים עד כה למחקר ואלו היו המקור האמיתי של האגדות ולא מספרים עממיים כביכול.

 

 

"העולם המופלא של האחים גרים" סרט פנטסיה משנות השישים.

אמנם נכון שבחברות שאינן יודעות קריאה וכתיבה מעבירים סיפורים שונים בעל פה מאב לבן אולם זה אינו נכון לגבי החברה האירופית שבה הקריאה הייתה נפוצה הרבה יותר משסברו עוד מתקופות מוקדמות יחסית .וכיום נראה שמקור רוב האגדות הידועות לנו אינו באיכר אנונימי אלא בסופר ספציפי מהמעמדות הגבוהים שלא בהכרך שמע את הסיפור ממשרתת זקנה אלא פשוט ישב והמציא אותו. אמנם יכול להיות שגם איכרים אנפלביתים יצרו מידי פעם סיפורים שהפכו להיות ידועים אולם אלה לא היו זוכים לפרסומם ללא גירסה בדפוס .
ולכל זה יש כמובן השלכות עצומות לגבי חקר הספרות והלאומיות .ובמקרה הספציפי של האחים גרים היום כבר ברור שמספרי האגדות שעליהם התבססו היו כולן נשים מהמעמד החברתי שלהם וכמה מהן הפכו לסופרות גרמניות ידועות .

לאחרונה ( 2005 ) יצא לאור  ספרה שובר המיתוסים של חוקרת הספרות הגרמנית ואלרי פרדיס

 Clever Maids: the Secret History of the Grimm Fairy Tales שבו היא מראה כיצד ביצעו האחים גרים את איסוף האגדות שלהם בקרב קבוצה קטנה של ידידות ומאהבות,כאשר אלו קיבלו מעט מאוד קרדיט.

חבל שעוד מיתוס התנפץ אבל מיסתבר שהתיאור הבדיוני של גיליאם את האחים גרים כצמד נוכלים הוא לא לחלוטין מנותק מהמציאות ..

 

תמונה מהסרט "האחים גרים "

ראו גם :

אתר האחים גרים

האחים גרים בויקיפדיה בעברית 

מעשיות האחים גרים בויקיפדיה

האחים גרים בויקיפדיה באנגלית

פרטים על האחים גרים

אריאנה מלמד כותבת ( שגיאות ) על האחים גרים

האחים גרים בדף דף

אתר הסרט "האחים גרים "

קטע וידאו מהסרט

ביקורת של שמואל דובדבני

ביקורת של רותם דנון
ביקורת של חגו ברנדס

עוד ביקורת
יהודה בלו על האחים גרים

יעקב גרים

וילהלם גרים

 כל אגדות האחים גרים באנגלית

אתר נשיונל גיאוגרפיק של האחים גרים

סיפורי עם כתעודה היסטורית 

התפתחות הקריאה בגרמניה

העולם המופלא של האחים גרים : סרט קולנוע משנות השישים 

העולם המופלא של האחים גרים באמאזון 

"עוץ לי גוץ לי " מחזה מאת אברהם שלונסקי על פי האחים גרים