ארכיון תג: ג'ונתן ליטל

הייתי רוצח המונים נאצי : על "נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל והפולמוס סביבו

Image result for ‫נוטות החסד‬‎נוטות החסד

הופיע בשם "הייתי כלבתו הפרטית של ד"ר אואה " בעיתון "העיר " גיליון 1449 4.7.2008

הספר "נוטות החסד " הוא ככל הנראה אחד הספרים השנויים ביותר במחלוקת שנכתבו אי פעם  על מלחמת העולם השנייה, בוודאי  מאז פרסומו של הספר המחקרי "התליינים מרצון של היטלר".דומני שקשה לחשוב על ספר אחר שהתפרסם בשנים האחרונות ועורר סערה כזאת של גינויים,

למעשה המדובר ב"סטלג" בקנה מידה ענק "סטלג" אולטימטיבי .

ונשאלת השאלה האם בגלל זה זהו ספר גרוע  ומזוויע מעצם טבעו שיש להתרחק ממנו כממגפה  כפי שטענו כמה מהמבקרים ?

ואולי  הוא מגלה תובנות מעניינות ובלתי צפויות על השואה ומבצעיה ?

"אחי בני האדם ,תנו לי לספר לכם איך זה קרה.

אנחנו לא אחיך אתם עונים ואנחנו לא רוצים לדעת .
זה סיפור קודר אבל גם מאלף ממש מעשה מוסר ,אני מבטיח לכם .
( הפתיחה לנושאות החסד )


ג'ונתן ליטל יצר ספר מסוג מוכר סוגה מוכרת לכאורה, רומן על מלחמת העולם השנייה אך למעשה מסוג חדש. זהו רומן היסטורי על השואה. דהיינו, ספר שנכתב על התקופה ההיא בידי אדם שלא חווה אותה על בשרו מעולם. ליטל נולד 32 שנה לאחר סיומה של המלחמה ועבורו היא מהווה עולם אחר שאותו לא יוכל לעולם לחוות מעבר לקריאה וצפייה בסרטים על התקופה. אך הספר המכיל למעלה מ-900 עמודים הוא תוצר של מחקר מפורט ומדוקדק ביותר שכמוהו לא נעשה בעבר, היות וחלק מהחומר המחקרי שעליו מסתמך המחבר לא אושר לעיון לציבור הרחב עד לפני שנים לא רבות.
ליטל עצמו בעברו סופר מדע בדיוני של רומן סייבר פאנק  המתרחש בקטקומבות של פריז בעתיד הקרוב , חיבר במקביל ספר גם מחקר תיעודי על שירותי הביטחון של רוסיה המודרנית זאת של עידן פוטין שמראה על משיכה עצומה אם נרצה "אפלה " למתרחש מאחורי הדלתות הנעולות של מישטרים רודניים שונים .


כאן בספרו הבדיוני השני רחב היריעה כתב ליטל בגוף ראשון ובפירוט כמעט אינסופי של אוסף חוויותיו במלחמת העולם השנייה של רוצח ההמונים, הנאצי ד"ר אואה, באיזורים שונים של המלחמה שבהם הוא השתתף בקרבות ונטל חלק משמעותי בהשמדת היהודים. הספר מתאר את מסכת יחסיו עם מנהיגים נאציים שונים כמו הימלר ואייכמן ואת מערכת יחסיו המסובכיםו עם אחותו (שעימה הוא מקיים סוג של גילוי עריות, לפחות בדמיונו), והמורכבים וטעונים עם אימו (אותה הוא רוצח), ומגיע בשיאו עד לימי הקרבות אחרונים בברלין כאשר הוא פוגש לבסוף את היטלר בסצינה בלתי נשכחת, המעידה עד כמה הפנים הגיבור את האידיאולוגיה של היטלר על מנת לפנות כנגדו, כמי שאינו ראוי לחיות בעולם החדש שלו. לבסוף הגיבור מצליח להיחלץ ממוות ולהימלט לצרפת על מנת לחיות שם את חייו כאזרח עשיר ומכובד. סוף טוב ( עבורו לא עבורנו).

הפלנטה האחרת

 

Bad Voltage

ספר מדע בדיוני מאת גו'נתן ליטל.מתאר בפירוט חברה עתידנית "סייבר פאנקית" בפריז.

הספר זכה להתקפות ארסיות של הביקורת בארץ ובחו"ל בעיקר בגלל קטעים האירוטיים. הוא משופע בגילוי עריות בין הגיבור האינטלקטואל-רצחני ואחותו שכמדומה עוררו עוד יותר תשומת-לב וזעם מאשר תיאורי הרצח הבלתי פוסקים.
ואכן, אין זה ברור מדוע החליט ליטל להרבות בהם מאחר ואינם חיוניים כלל לעלילה המרכזית שלו על חיי קצין בכיר בשואה, אלא אם שאף למקד על ידי-כך תשומת-לב נוספת לספר, יעד שהוא בהחלט הצליח להשיגו.

להערכתי טמונה שגיאתו בכך שאם כבר שיבץ אותם בנדיבות שכזאת שלא הלך איתם עד הסוף, ולא להציגם כפנטזיות שאולי לא התרחשו במציאות. ככלות הכל הגיבור רואה עצמו כנציגו של עולם חדש וגזע חדש שכל החוקים שהיו מקובלים עד אז אינם כובלים אותו. אז מדוע שגילוי עריות יהיה שונה באיזו מידה כזו או אחרת?

אחד הדברים המפתיעים לגבי הספר הוא עד כמה המבקרים לא הצליחו להבין על מה בעצם מדובר שם. אחת המבקרות, דנה רוטשילד, הייתה עדינה מספיק כדי לציין שהספר הוא מחליא אבל לא בדומה לספריו של ק. צטניק , אלה שהיו חומר לימוד והם בכל זאת מחליאים עוד יותר. חוסר יכולת זו להבין מה קרה שם בגיהנום הזה אולי אומר משהו על טיבם של המבקרים שלא הבינו כלל את מהות הספר, וכפי שאינם מבינים אותו לא הבינו מעודם את מהותה של השואה, בה הם רואים עוד טבח עם אחד מני רבים שאפיינו את ההיסטוריה האנושית, בדומה נניח למעשי הטבח של המונגולים. איך יוכלו לחשוב, להרגיש ולהבין אחרת כשהם כלואים עם דברי ההבל של האינטלקטואלית חנה ארנדט על "הבנאליות של הרשע" שהופרכו עד היסוד כבר לפני שנים רבות? והרי השואה גם לא הייתה תוצר של אנטישמיות רצחנית "נוצרית" שהוגדלה למימדי ענק כפי שליטל עצמו מראה בספר. ואולי גם אין ולא יהיה ביטוי הולם להגדירה ואין צורך לנסות להסביר את השאול.
היה זה דווקא אותו ק. צטניק המושמץ כל כך היום שהצליח באינטואיציה אדירה של סופר להבין את מה שנשאר לחלוטין מחוץ לתחום הבנתה של ארנדט האינטלקטואלית,כאשר תיאר את החיים באושוויץ כחיים על "פלנטה אחרת ".
. והיום אנחנו יודעים עד כמה שהוא צדק,
והנה הופיע עכשיו ג'ונתן ליטל ובספרו הכרסתני רק מוכיח כמה צדק צטניק.

חשוב לזכור בדיון כזה שספרו של ליטל (שהוא לגמרי לא במקרה סופר מדע בדיוני בעברו שחיבר ספר מז'אנר ה"סייבר פאנק"), והגיבור דוקטור אואה ועמיתיו הבירוקרטיים והמוציאים להורג נאצים בעלי בדרגות בכירות, הם רחוקים מאוד מלהיות פקידים אפורים ועלובים מאיזשהו סוג שאותו דמיינה ארנדט. הם גם אינם רוצחים מתוך שינאה אנטישמית מכל סוג שהוא כפי שד"ר הואה חוזר ומדגיש לפנינו שוב ושוב. הם מקפידים שלא להכניס "אנטישמים רגילים" לאס אס ובזים לשטרייכר האנטישמי "הגס".

אואה ועמיתיו רוצחים מתוך מטרה אידיאולוגית לברוא אדם חדש ועולם חדש- כוכב לכת אחר. למעשה הם אינם שונים בכך מהקומוניסטים פרט למטרות שלהם, כפי שמתברר היטב משיחה הנתקיימת בין הואה ופעיל קומוניסטי רוסי שבוי.שבמהלכה מתברר ששני הצדדים רוצים לברוא עולם חדש ושונה ושונים רק בסוגי הקרבנות שעליהם למות בדרך להשגת המטרה.

"שבתי וגיליתי על המדף את עלילות מאדים של א.א בוראוז ..קראתי את שלושת הספרים האלה בנשימה אחת אך לצערי לא מצאתי בקריאה ולו שמץ מסערת הרגשות שלפתה אותי עת קראתי בהם בימי נעורי ..אובד בערגה בנפתוליו של אותו יקום ברברי ,הטעון ארוטיות עכורה ,מאוכלס בגיבורי מלחמה ובנסיכות שרק נשק ותכשיטים לעורן,ערב רב בארוקי של מפלצות ושל מכונות .לעומת זאת גיליתי בהם תגליות מפתיעות שלא היו עולות על דעתו של הנער המסונוור שהייתי :כמה מקטעים בספרי המדע הבדיוני האלה גילו לי שאותו מחבר רומנים אמריקני הוא למעשה אחד ממבשריה הלא ידועים של ההגות הפולקית …ביקשתי שיביאו לי מכונת כתיבה וכתבתי תזכיר קצר עבור הרייכספיהרר ובו ציטטי את בוראוז כדוגמה ומופת לרפורמות העומק החברתיות שיהיה על האס. אס לתת עליהן את הדעת אחרי המלחמה.הבאתי כדוגמה את בני מאדים האדומים שגייסו את עובדי הכפייה שלהם לא רק מקרב הפושעים ושבויי המלחמה ,אלא גם מקרב הרווקים המושבעים שהיו עניים מכדי לשלם את מס הרווקות הגבוה מטילות כל ממשלות בני מאדים האדומים .
…הצעות רדיקליות אף יותר היו שמורות אצלי לאליטה של אס. אס שאמורה הייתה לקחת דוגמה מבני מאדים הירוקים ,אותם בני מפלצת המיתמרים לגובה שלושה מטרים ומצויידים כארבעה זרועות באמצעי הגנה אצל בני המאדים הירוקים כל הרכוש הוא משותף לקהילה להוציא נישק אישי ,עדיים כלי משי ופרוות המיטה..ההזדווגות היא רך ורק שאלה של אינטרס קהילתי ומנוהלת בלי כל התייחסות לברירה הטבעית .

 

ידעתי שזה ימצא חן בעיני הרייכספיהרר.הקטעים מבוראוז הזכירו לי במעומעם את האוטופיה הנבואית ששטה בפנינו בקייב ב-1941
( נושאות החסד ע' 783-784)

דומה וכל זה מוסבר אולי יותר טוב מכל בשורות בספרו של ליטל בהן הגיבור ד"ר אואה קורא בספרו של סופר המדע הבדיוני אדגר רייס בוראוז "נסיכת המאדים", קטע שבו מתואר המשטר על המאדים קטע המפעיל סוגים שונים של "הנדסה אנושית " על החברה במאדים ואואה מתרשם כל כך מהמתואר עד שהוא שולח מכתב בעניין זה למפקדו הימלר.

הימלר מסכים שהדברים אכן ראויים לעיון רציני.
..אני תוהה אם בגרמניה אפילו אחרי המלחמה תהיה בשלה לקבל רעיונות כה עמוקים והכרחיים .אין ספק שתידרש עוד עבודת הכנה נפשית ארוכה. ..לכשתבריא אשמח לשוחח עימך ביתר פירוט על התוכניות האלה ועל אותו סופר בעל חזון.
הייל היטלר.
שלך
היינריך הימלר
לא, זאת אינה בדיחה תפלה. הנאצים מסוגו של הימלר לא היו בניגוד לכל מה ששמעתם וקראתם סתם בירוקרטיים בנאלים אפורים. הם היו אנשים שעסקו בלב שלם ביצירת אוטופיה פלנטרית .
לפי הבנתם כמובן.

הסטלג האולטימטיבי

עם זאת אין לאמר שליטל באמת מחדש אפילו בעלילה שיצר. לכל היותר אפשר לאמר שהוא לקח נושאים שהיו קיימים בשוליים הבזויים ביותר של  הספרות הפופולארית ושם אותם במרכז כספר ענקי ויומרני מאין כמוהו. תופעה מקובלת כיום כאשר ספרים שהיו פעם בשולי השולים עומדים כיום במרכז השיח הספרותי.

כבר לפני עשרות שנים הופיע ספר ישראלי בעל אותה עלילה "הייתי מפקד סטלג" מאת קולונל מרטין רוזנברג. למעשה זהו שם עט של סופר ישראלי, מירון אוריאל, שניסה לתאר במסגרת של ז'אנר הסטלג הבזוי איך באמת חושב קצין נאצי. הוא תיאר אותו כבירוקרט אפור וסדיסט המתעלל בעיקר בנשים, אך עיקר מעייניו נתון למאבקים הפנימיים שהוא מנהל עם קצינים נאציים, תוך שהוא מיישם את האידיאולוגיה שבה הוא מאמין בכל ליבו. מירון אוריאל הקדים בכך את העלילה של "נוטות החסד" בעשרות שנים, אם כי כמובן לא זכה אפילו לעשירית של אותה תשומת-לב ספרותית/

Image result for : Les Bienveillantes) i

בהערת אגב כדאי לציין שמאחר שפירסמתי כמה מחקרים על תופעת ה"סטלגים " ( ספרים אירוטיים אלימים וסדיסטיים על מלחמת העולם השנייה )

Image result for ‫סטלגים הסרט\‬‎

והייתי קשור לסרט התיעודי על הנושא הזה של ארי ליבסקר שהתבסס על מחקרי , אני מקבל כעת באופן קבוע ורציף  פניות מ"חוקרים"  פוסט מודרניסטים ופוסט ציוניים ופוסט מה שאתם רוצים  מהארץ ומחו"ל שמתכוונים לעשות גם הם את מחקריהם על הסטלגים תמיד עם מטרה קבועה ועם תזה ברורה מראש :להראות על פיהם את המנטליות הנאצית של ישראל והציונות.
.כאשר אני מעיר לכל אותם "חוקרים" שזה סותר כל מיני עובדות בשטח לגבי הספרים שאותם הם אינם מכירים כלל  הם דוחים את הערותי בבוז. למה לתת לכמה עובדות לקלקל תיאוריה טובה וחשוב מזה אופנתית על הנאציזם הישראלי ?
על פי ה"היגיון" הזה נשאלת השאלה :מה ספרו זה של ליטל יהודי מהתפוצות אומר על דרך החשיבה של יהודי התפוצות  ? שגם הם כולם נאצים בתת הכרתם ?הסופר שאולי חשב גם הוא על זה מיהר והקדים תרופה למכה ותיאר בריאיון ל"הארץ" את ישראל כמדינה נאצית..אולי כדי להסיר מעל עצמו את ההאשמה שכאשר הוא כותב על הנאצים הוא חושב כמוהם.

 

Image result for The Kindly Ones (French: Les Bienveillantes) i

ואכן  הספר של ליטל הוא על פי כל קריקטריון  תוכני " סטלג"  בקנה מידה ענק עבור ראשית המאה העשרים ואחת . גם אין בכך מוזרות . איזה ספר אחר יכול עדיין לעורר את העניין הציבורי בשואה שנבדקה ונותחה כבר מכל זווית אפשרית? הרי רוב ספרי השואה, זיכרונותיהם של ניצולים וכו', לרוב אינם זוכים לכל תשומת לב שהיא.

נשווה זאת לספרו החדש של דניאל מנדלסון על השואה "האבודים". ספר כתוב היטב מבחינה ספרותית ואף מרגש, אבל לא עורר אפילו עשירית מתשומת הלב שעורר ספרו של ליטל. הוא פשוט לא ניפץ טאבואים ולכן לא עורר סערה שכזו. כמה עוד אפשר לשמוע על השואה?
רק ספר כמו "נושאות החסד" שפוגע בכל סוגי הטבואים האפשריים שלנו יכול עוד לזכות בתשומת לב ציבורית (אם כי למען האמת ליטל אינו עושה זאת. הוא מנסה אבל אין לו את האומץ הנדרש ללכת עד הסוף).

Image result for ‫תליינים מרצון בשירות היטלר‬‎
כמדומה שהספר המקביל שעורר את תשומת הלב הגדולה ביותר בחקר השואה היה "תליינים מרצון בשירות היטלר" של גולדנהאגן, שגם הוא שם דגש מיוחד על תיאורי רצח פרטניים שלא היו כמוהם. והנה גם הוא זכה לתשומת לב ציבורית שבעוצמתה לא זכה אף לא ספר מחקרי לפניו על השואה. האם היה זה בגלל התזה שלו שהגרמנים רובם ככולם היו אנטישמים מטורפים? או שמא בגלל התיאור הפרטני שלא היה כמוהו של מעשי רצח המוניים?
וליטל מתווכח עימו ועל מסקנותיו על האנטישמיות החסלנית של העם הגרמני בצורה סמויה בספר ,שהרי לדעתו לא המדובר כאן באנטישמיות "אמיתית נוצרית " אלא ברצון ליצור עולם חדש ) .

דהיינו, כנראה שרק סוגה של ספרים כאלה עדיין יכולים לעורר ענין אמיתי בקהל של היום, שרבים בו אלה שחוו והתנסו בכל הקזת דם אפשרית, דרך סרטי פעולה, מדע בדיוני ואימה בקולנוע ובטלוויזיה.

אפשר להצטער על-כך אבל זהו המצב. ליטל יודע את נפש בהמתו הקורא והוא ממלא את תשוקתו. אם לא היה עושה זאת ספרו בן 900 העמודים, אולי היה גם זוכה בכמה ביקורת טובות וזוכה גם בפרס כלשהו ושוקע בתהום הנשייה של האדישות הציבורית, כמו מרבית סיפורי הניצולים. ככלות הכול עד כמה אנחנו ערוכים ויכולים לשמוע עוד על השואה.

אז הנה ליטל הצליח להוציא את המבקרים מאדישותם. הוא הצליח לגרום להם לזעום עליו. בכך כבר עשה מעשה גדול.

המאפיין יוצא דופן של ליטל הוא המחקר העצום שהושקע בספר שבהחלט אינו סתם "סטלג" סדיסטי ותו לא. כאן אנחנו מתעמתים לראשונה עם תמונה מפורטת המראה כיצד המנהיגים הללו שניסו ליצור עולם חדש וטוב יותר עבור הארים, חשבו וכיצד יכלו לפעול בצורה שבה פעלו.

מן הסתם ספר על קצין של החמאר רוז' בקמבודיה שבה בוצע טבח דומה לא היה שונה בהרבה.
אבל מה שיש לנו כאן זה לא סתם רומן היסטורי מפורט. זהו תיאור פרטני ודקדקני של חברה שונה מכל מה שאנחנו יכולים להעלות בדעתנו סיפור המזכיר את מה שסופרי מדע בדיוני עושים בספרים כמו "חולית" של פרנק הרברט שתיאר בפרטי פרטים עולם מדברי ואת החברות השונות שבתוכו וסביבו, זהו , ניסיון להציג צורת מחשבה זרה בצורה פרטנית וריאליסטית ככל האפשר. כלומר, ליטל אינו מראה לנו עד כמה הנאצים היו דומים לנו ובנאליים כמונו, אלא עד כמה היו שונים מאיתנו ורחוקים מאוד מכל בנאליות.

אני ממליץ בחום על הקריאה. כל מי שמצפה לקרוא עוד ספר על הבנאליות של הרשע צפויה לו הפתעה מזעזעת, אבל מובטח לו שמוחו יפתח לקליטת מציאות אחרת ופלנטה אחרת. הפלנטה של המנהיגים הנאצים.

 

ראו עוד :

להלן תיעוד של הדיון הנסער שהתקיים על הספר "נוטות החסד "  בתקשורת הישראלית.

נוטות החסד

נוטות החסד באתר טקסט

נוטות החסד בויקיפדיה

נוטות החסד רואה אור בעברית 

נוטות החסד -הפולמוס 

ג'ונתן ליטל

ליטל זוכה בפרס הגונקור

התליין מעניין אותי יותר מהקורבן :ראיון עם ג'ונתן ליטל

ג'ונתן ליטל בגיאורגיה 

ראיון עם ניר רצ'קובסקי מתרגם "נוטות החסד"

אבנר שפירא על התרגום

הפולמוס סביב נוטות החסד

נקיפות המצפון של מקס אואה:פרופסור יהודה באואר על "נוטות החסד "
המתת חסד :אריאנה מלמד נגד "נוטות החסד"

מסע אל קצה הלילה :עומרי הרצוג על "נוטות החסד" 

רשע מה הוא אומר :עמנואל פינטו על נושאות החסד

הספר החשוב ביותר שנכתב בנושא הנאצים :יהונתן גפן בעד "נוטות החסד "

סטאלג 941: יובל אביבי בעד "נוטות החסד"

חסד מופרע :אייל רוב נגד "נוטות החסד "

רשמים קצרים מקריאה חלקית :אריק גלסנר על נוטות החסד

מוסר השכל :פאר פרידמן על נוטות החסד
אבי גימל : כתב הגנה על נוטות החסד

מניפולציה מרושעת גאונית ומרתקת : חיים אתגר על נוטות החסד

עוד סיפור שואה על קרבנות ותליינים

תגובה לג'ונתן ליטל :חני שטרנברג על "נוטות החסד "

תגובה שנייה לג'ונתן ליטל

פרוורטי אבל חובה: אסתי סגל על "נוטות החסד"

 

ניר 4819 על "נוטות החסד"

דן לחמן על "נוטות החסד "

מסע אל קצה הלילה :עומרי הרצוג על "נוטות החסד "

החובה להאזין לתליין :נילי קרן על "נוטות החסד "

מתועב ונשגב : שהרה בלאו על "נוטות החסד"

קווי המתאר של הרוע האבסולוטי :יפתח אשכנזי על "נוטות החסד "

של ברמן על הספר והשערוריה 

נוטות החסד רוקדות ואלס עם באשיר " "מולי בנטסמן על "נוטות החסד"

מופת או תועבה ?

חשיפת הרוע שבתוכנו :גדי ראונר על "נוטות החסד"

דיון במארקר על "נוטות החסד "

שווה להשקיע מאמץ אינטלקטואלי ב"נוטות החסד "

מי ישחזר את הפשע :יצחק לאור על "נוטות החסד "

"נוטות החסד הישיגוני " נועם לסטר על המילים האחרונות של "נוטות החסד "

 

עוד ביקורת
ביקורות גרמניות שונות

 

ספר מד"ב של ליטל

ג'ונתן ליטל על שירותי הביון ברוסיה 

ספר שקדם בכחמישים שנה בנושאו לספר של ליטל דומה לו בתכניו אך לא עורר את אותה סערת רוחות ביקורתית נזעמת.