ארכיון תג: ג'ק המרטש

פסיכו לא מת: על רוברט בלוך וסיפרו המפורסם ביותר

ציור מ.אריה (אריה מוסקוביץ')

….היא לא שמעה את חריקת הדלת בהיפתחה ,וגם לא את טיפוף הרגלים . כאשר הוילון המפריד בין המקלחת לחדר הוסט לצדדים ,ניתזו המים לכל הצדדים.
רק אז הבחינה במתרחש .ראתה קלסתר פנים המציץ מתוך הוילון המוסט במקצת ,קלסתר שנראה לה כמסכה המרחפת באוויר צעיף כיסה את השערות ,והעינים היו חסרות כל תחושה אנושית.אלא שזאת לא הייתה מסכה .לא יתכן שזאת מסכה .העור היה לבנוני מאבקת איפור צחורה, ושני כתמים אדומים וגדולים כיסו את הלחיים . זאת לא הייתה מסכה . היו אלה פניה של אישה זקנה ומטורפת.
מרי חפצה לצווח .אלא שבאותו רגע הוסטו הוילונות עוד קצת , ויד הופיעה לנגד עיניה ,ובכף היד –חלף של קצבים . כעבור שניות ספורות קטע החלף הזה את הצווחה שעמדה לפרוץ מגרונה .
ושסע את צווארה.
( מתוך "פסיכו " מאת רוברט בלוך תרגם יהודה הראל )

באוקטובר 2004 נפטרה השחקנית ההוליוודית הידועה ג'נט לי . הגברת לי זכורה כמי ששיחקה בסרטים קלאסיים כמו "השליח ממנצ'וריה" ( שלאחרונה נעשתה לו גרסה חדשה ומודרנית ) וכאמה של השחקנית ג'ני לי קרטיס. אך יותר מכל היא זכורה ככוכבת של אחד הסרטים המפורסמים והמוערכים ביותר בתולדות הקולנוע , סרט שיצר ז'אנר שלם ושינה למעשה את הדרך שבה אנחנו רואים סרטים ,"פסיכו " סירטו המפורסם ביותר של במאי סרטי המתח המפורסם והמצליח מכולם אלפרד היצ'קוק שנוצר ב-1960 . היום סרט זה נמנה בכל רשימה של הסרטים המעולים ביותר שנוצרו אי פעם ולרוב כסרט האימה הטוב ביותר של כל הזמנים אם כי יש שמעדיפים דווקא את סרטו הבא של היצ'קוק "הציפורים"  הויכוח  בנושא בין חובבי שני הסרטים נמשך וספק אם יגיע אי פעם להכרעה.

"פסיכו " הוא  הסרט שהכניס לקולנוע את הרוצח הסדרתי המטורף ואת התודעה האנושית הפסיכוטית כיצורים המפחידים והסיוטיים מכולם הרבה יותר מערפדים ומפלצות שנוצרו במעבדה דווקא בגלל שהם כל כך מציאותיים  ( אם כי היצ'קוק יצר כבר סרט  אילם על הרוצח הסידרתי המפורסם מכולם ,ג'ק המרטש ,סרט בשם "הדייר " עוד בראשית הקריירה שלו)  . הסרט אף צולם במיוחד בשחור לבן מאחר שהבמאי אלפרד היצ'קוק האמין שהוא יהיה המזעזע מידי עבור הקהל בצבעים הסרט הפך לסרט בשחור לבן המצליח ביותר בת ולדות הקולנוע .

הסרט  עסק ברוצח סידרתי נורמן בייטס ( אנתוני פרקינס ) המנהל מוטל וקשרים קרובים מאוד עם גם בלתי ברורים עם אימו שכמסתבר מסופו המזעזע של הסרט מתה ופוחלצה לפני שנים אך שרדה כחלק הרצחני בתודעתו המפוצלת של בייטס שנראה כגבר ביישן וחביב אך יכול להיהפך בהרף עיין לרוצח מטורף .

היה זה הסרט הראשון אי פעם שבו הכוכבת ג'נט לי נהרגה להפתעת הקהל כבר באמצע הסרט בידי הרוצח כאשר היא ערומה במקלחת הסצינה המפורסמת ביותר בהשתתפותה והייתה זאת הפעם הראשונה שבה הוצגה בסרט הוליוודי אישה רק בחזייה על מנת לשמור את הסוף בסוד קנה היצ'קוק כמה אלפי עותקים של הספר בניסיון  כושל להשאיר את הסוף חבוי  מהציבור ואף דרש מבעלי בתי הקולנוע לאסור על צופים להיכנס אחרי תחילת הסרט שמה יחמיצו את העובדה שהכוכבת נהרגת דקות לא רבות לאחר תחילתו .


אלא שעד היום יש ויכוח אם אכן לי צולמה בסצינה הרצח במקלחת או כפילה . לי בכל אופן טענה כל חייה בעקשנות שהיא הייתה המצולמת בעירום באותה סצינה. מה שברור הוא שאנתוני פרקינס שגילם את הרוצח הסידרתי נורמן בייטס כלל לא השתתף באותה הסצינה שהייתה מורכבת כולה מחיתוכים של עריכה ולא ראו בה כלל את הסכין שעימו נרצחת לי או את פצעיה מההריגה , הכל היה בדמיונם של הצופים. אם זאת בניגוד לשמועות היצ'קוק לא גרם למים של המקלחת להיהפך קרים כקרח בעת התחלת הצילומים כדי להגדיל את הזעזוע של המצולמת לי או כפילתה.

העטיפה האחורית של המהדורה העברית של "פסיכו " . צייר אריה מוסקוביץ (מ.אריה ) .

הסרט אכן גרם לזעזוע עצום אצל צופיו היו סיפורים על נערות שסירבו לקחת מקלחות אחרי שצפו בסרט..המהדורה העברית של הספר צורפה הודעה חסרת תקדים בעברית אזהרה : אין לקרוא בספר הזה בלילה במיוחד עם הקורא נמצא לבדו . "רק לא בלילה!
הסרט התבסס על ספר של מחבר סיפורי אימה ידוע רוברט בלוך.

רוברט בלוך היה בין  סופרי האימה הראשונים שנטשו בסיפורי האימה שלהם את השדים  והערפדים ואנשי הזאב והמיפלצות  השונות מעולמות אחרים שהיו מקובלים אז וחיפשו את הזוועה הקיימת במוח האנושי . לפני פסיכו הוא התפרסם במיוחד  כסופר מדע בדיוני ומחבר סיפורים על יצורי ואלים מפלצתיים מעולמות ומידים אחרים שהתבססו על הרעיונות של סופר האימה המפורסם ה.הפ.לובקראפט שהיה ידיד טוב שלו ומופיע לא פעם כדמות בסיפוריו של בלוך.   כן התפרסם  בסיפורים שיצר על הרוצח הסדרתי מהמאה ה-19  ג'ק המרטש .שבאחד המפורסמים שבהם  תואר כבן אלמוות שממשיך להתקיים עד זמננו. סיפור זה הפך לתסכית רדיו מפורסם שהושמע גם בעברית  . שנים לאחר מכן שימש כבסיס לתסריט שאותו כתב בלוך עבור סדרת "מסע בין כוכבים " שבו צוות האנטרפרייז נתקל ברוחו של ג'ק המרטש שמתגלה כישות חייזרית מפחידה וצמאת דם .בלוך חזר שוב לנושא בסיפור בשם "צעצוע לז'ולייט "  עבור האנתולוגיה  המפורסמת בעריכת הרלאן אליסון "חזיונות מסוכנים " שבה תיאר את ג'ק המרטש מבצע מסע בזמן לעתיד הרחוק וסדיסטי. עורך האנתולוגיה הרלאן אליסון התרשם כל כך מהסיפור עד שכתב לו המשך שבו מתגלה שג'ק עם כל טירופו אינו אכזרי כל כך כמו תושבי העתיד ההדוניסטיים והמשועממים ,משל אכזרי על החברה המודרנית .שני הסיפורים תורגמו לאחרונה לעברית במסגרת מהדורה של "חזיונות מסוכנים ".

 תוצאת תמונה עבור ‪robert bloch‬‏

רוברט בלוך מחבר "פסיכו " וסיפורי אימה ומדע בדיוני רבים אחרים.

אך בלוך התפרסם לא פחות גם על סיפורי מתח שבמרכזם עמדו לא ישויות חיזריות מסוכנות אלא אנשים בשר ודם בעלי יצרים אפלים ומפחידים .לעברית תורגמו שניים ספרים אלה בשנות השישים.


. "הפחד " (  1962 תורגם ב-1963 בידי  מירון אוריאל)  שמתאר חונקת רצחנית  שפועלת  בשם האלה ההודית צמאת הדם קאלי  בארה"ב המודרנית ו"מקוף המוות " (  במקור 1960 בתרגום חיים לב, 1965 )  ספר מתח שיגרתי יותר על פושע יפה תואר המתכנן מזימה רצחנית .לעברית תורגמו גם כמה ספורי מד"ב ופנטזיה שלו במגזין פנטזיה 2000 ( "הסיפור "המצלמה אינה משקרת  " בגיליון מספר 2 על מצלמה בעלת כוחות מדהימים לחזות את העתיד בצילומיה ) ובקובץ הסיפורים "מודל ראשון ".

.
ב"פסיכו " הסתמך בלוך הפעם לא אירוע מרוחק מהמאה ה-19 אלא על פרשה אמיתית שהיתרחשה רק כמה שנים קודם לכתיבת הספר ב-1959 של רוצח בשם אד גיין .ב-1957 המשטרה גילתה שהוא רצח ופחלץ שלוש נשים והשתמש בחלקים שונים בגופן כמו גם מגופות מרובות שאותן חפר והוציא מקברים על מנת ליצור חפצים שונים ומשונים בביתו בהם חלוק שנוצר מחלקי גוף אדם גולגלות שבהם השתמש על מנת לשתות חגורה שנוצרה מפטמות,מנורות שנוצרו מעור אדם , לב אדם וגם חדק משומר בדקדקנות שהשתייך לאימו המתה של גיין .

ספרושל בלוך שימש כבסיס לסדרה שלמה של סרטי "פסיכו".   נוצרו לא פחות מ-4 המשכים  הסרטים " פסיכו 2, פסיכו 3: ,פסיכו 4 -ההתחלה שתייאר כיצד הפך בייטס למטורף בילדותו. ו"בית בייטס" שאמור היה לשמש כפילוט לסדרת טלוויזיה ! . את כל ארבעת הסרטים הממוספרים ניתן למצוא היום במארז די וי די .

פוסטר יפני של הסרט "פסיכו 3" .

 picture

 הסופר המקורי רוברט בלוך יצר מצידו שני ספרי המשך משלו ללא קשר לסרטים שהיו בעיקר התקפות סאטיריות מרושעות על הוליווד ועל הדרך שבה מיסחרה את הסיפור של נורמן בייטס. בספר השלישי והאחרון תיאר כיצד הופכים את ביתו של בייטס לפארק שעשועים על נושא רוצחים סדרתיים…

Psycho [VHS]

הפוסטר של הגירסה המחודשת של "פסיכו " מ-1998 .

דומה היה שבכך נאמר כל מה שאפשר היה להאמר על הרוצח של פסיכו אולם הוליווד לא הסתפקה בכך וב-1998 נוצר סרט נוסף בשם "פסיכו "  שפשוט היה חזרה מדויקת ודקדקנית תמונה אחרי תמונה על הסרט המקורי ללא שום פרשנות חדשה של הבמאי שהקפיד לשמור על נאמנות מוחלטת לסרט המקורי למרות שזה בהחלט לא היה זקוק לכך והדבר עורר תהיות רבות לגבי יכולתה של הוליווד לחדש .

פסיכו פוגש את הגולם

ביתו של הרוצח והקניבל הסדרתי אד גיין.

אולם גם בכך לא ניתנה לרוחו של אד גיין אותו רוצח מטורף ( הוא נפטר בבית חולים לחולי נפש ב-;1981 ) מנוחה בגהנום . דמותו שימשה כבסיס לסרט אימה מפורסם נוסף בשם"המנסרים מטקסס" של הבמאי טוב הופר על משפחת קניבלים רצחניים שטובחים את כל מי שמגיע לסביבתם . גם סרט זה שימש בסיס ל-4 סרטי המשך כמו גם למקדימון שתיאר כיצד הם הפכו למה שהם הפכו וגם שם הסרט שהאחרון שנוצר בסדרה זאת עד כה לסרט שהיה בגדר יצירה מחדש של הסרט המקורי !
גיין שימש גם כבסיס לדמות הרוצח הסדרתי "בופלו ביל" בסרט האימה המפורסם ביותר של זמננו "שתיקת הכבשים " עם ג'ודי פוסטר שבו התגלה רוצח מסוג שונה חניבעל לקטר שגם הוא הפך לדמות פולחן.
פסיכו פוגש את הגולם אד גיין ו"פסיכו " שימשו גם מודל לדמות הרוצח הסידרתי בספר הראשון בסדרה זאת "הדרקון האדום ".ושימש כבסיס לכמה סרטי אימה ידועים פחות .
בגירסה הקולנועית המוזרה מכל לסיפורו של גיין ו"פסיכו " הוא אפילו שימש כדמות מודל לגיבור סרט  אימה בריטי מ-1966 בכיכובו של מלקולם מקדואל בשם "קיללת הגולם " . הגיבור שאותו גילם מקדואל מחזיק בביתו גוויה מפוחלצת של אימו  ומקים לתחייה את היצור המלאכותי היהודי הקדום שנוצר בידי  רב הגולם  על מנת להרוס עימו אתרים שונים בלונדון לפני שהוא מושמד לבסוף בהפצצה גרעינית הגולם בניגוד לפסיכו מתגלה בסוף הסרט כחסיןם גם מפני פצצה גרעינית ונעל אל השקיעה.


על דמותו של גין נוצרו אפילו להיטים מוזיקליים שאחד מהם נקרא "מאמי האם אני יכול ללכת להרוג הלילה ?" הוא אמנם הרג מספר מצומצם מאוד יחסית של קורבנות בהשוואה לרוצחים סידרתיים אחרים אבל שימש כמקור השראה לתופעה תרבותית וקולנועית שלמה. שתיארה את "יורשיו ".
לג'נט לי קמה יורשת בתה לי ג'ימי לי קרטיס שהפכה גם היא לאיקון של סירטי אימה אחרי שכיכבה בסרט אימה בשם "ליל המסכות "
על רוצח סידרתי שרוצח מילדותו . סדרה שמלאה בהתייחסויות לסרט "פסיכו " ( למשל בשם הפסיכיאטר הרודף אחרי הרוצח שהוא זהה לשם גיבור הסרט פסיכו ) שגם הוא מצידו יצר כשבעה המשכים .והיא שיחקה עם אימה בפסיכו 2 בזמן שהאם מצידה החזירה לה כשהופיעה באחד מסרטי ליל המסכות כשהיא נוסעת באותה מכונית שבה השתמשה בסרט "פסיכו". ההבדל הגדול בין הדמות שאותה משחקת הבת לזו של האם היא שלקרטיס אינה משחקת דמות אישה פאסיבית שכל תפקידה הוא להירצח בצריחות אלה כמי שמסוגלת לעמוד על שלה כנגד הרוצח הסדרתי הנראה כבלתי ניתן להריגה ואף לחסלו ( לפחות לכאורה ) בהתאם לדרישות זמננו הפמיניסטיים יותר .
אד גיין, וג'נט לי מתו אבל בימים אלה עובדים על הסרט התשיעי בסדרת ליל המסכות .לפסיכו לאד גיין ולג'נט לי יש ממשיכים .

"…בחלומה ראתה גבר מרושע רוצח של ממש ,שהיה מציץ מבעל לכותל לוגם מהטיפה המרה . הוא האמין בכל מיני שטויות שאין בהן שום יסוד . אך מה שגרוע מכל הרי הוא היה אחראי למותן של שתי נפשות חפות מכל פשע….היא ידעה כל מה שכרוך בשני הפשעים האלה ,ולכן לא ניסתה לשכוח כלל את פרטיהם מפני שהיא נוכחה במקום הפשע בשעת ביצועו והשקיפה על המתרחש .
למעשה היה זה הגבר המרושע שרצח ,אלא שאחר כך ,הוא ניסה להטיל עליה את האשם .
אימא רצחה אותם ! כך הוא טען ,אך זה היה שקר.
כיצד יכלה לרצוח אותם אם לא הייתה אלא משקיפה מן הצד ? כיצד רצחה אותם ,אם למעשה לא יכלה למוש ממקומה ,אם העמידה פנים שאינה אלא גוויה חסרת חיים ,גוויה חנוטה ונוקשה ,שלא יכלה לפגוע או להפגע ,ולא נועד לה אלא תפקיד אחד ויחיד –להתקיים לנצח נצחים?
היא ידעה בעליל ,שאיש לא יאמין לגבר המרושע . לכן הוא מת עכשיו .מת ולא יקום עוד …רק היא נותרה עלי אדמות רק היא הייתה במציאות .
( מתוך הסיום לפסיכו מאת רוברט בלוך )

נספח -הסיפורים של רוברט בלוך בעברית :

בעברית הופיעו שבעה סיפורים קצרים של רוברט בלוך :

  1. שלכם בברכה ג'ק המרטש –תסכית על פי סיפור של רוברט בלוך.הופיע באתר ברשת

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1954435

2ץטיסתו המוזרה של ריצ'ארד קלייטון – מודל ראשון תרגום  פלד עודד. הוצאת הקיבוץ המאוחד.סיפור מדע בדיוני .

  1. ליד המים- אלפרד היצ’קוק מגיש :13 סיפורים נוספים /עברית – עמוס גפן.

הופיע גם ב אלפרד היצ'קוק מגיש 25 סיפורי פחדים.מצפן 1960.סיפור פשע ומתח.

4 כמעט אנושי :ספור מדע דמיוני /עברית – מרים ירדני.סדרת לאשה מגיש לקט מספרות העולם דפוס א מוזס תשכ":ו

 

  1. המצלמה אינה משקרת פנטסיה 2000 גיליון 2 1978

6.הרכבת לגיהינום מדע בדיוני, הטוב שבטוב – 2 /  עורך  אייזק אסימוב . הוצאת לדורי. תרגום: אילנה בינג.1980

  1. צעצוע לזו'לייט – חזיונות מסוכנים /  עורך הארלן אליסון הוצאת אופוס, 2004. תרגום: אורי שגיא.עוד סיפור על ג'ק המרטש.

קישורים רלבנטיים

ג'נט לי בויקיפדיה

פטירתה של ג'נט לי

סקירה על רוברט בלוך

האתר של בלוך

רשימת ספרי בלוך

עוד סקירה על רוברט בלוך

רוברט בלוך וג'ק המרטש
האנתולוגיה "חזיונות מסוכנים "

הסרט "פסיכו "

סדרת סרטי פסיכו

תקציר הסרט "פסיכו"

פרטי טרויוייה 
פסיכו בויקיפדיה

אתר על אד גין

קיללת הגולם

הסרט "שתיקת הכבשים"

התסכית של בלוך על ג'ק המרטש בעברית

בחזרה לג'ק המרטש
שליחי האלה קאלי

הציפורים של היצ'קוק

תוצאת תמונה עבור ‪psycho book covers‬‏

 

picture

 

עטיפות המהדורה העברית של "פסיכו ". צייר אריה מוסקוביץ' (מ.אריה ) .

בחזרה לג'ק המרטש

 

הופיע בגרסה שונה ב"מקור ראשון "

 

סר גאי: אני מחפש את ג'ק המרטש .
( קטע מהתסכית " "בברכה -ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך הושמע בקול ישראל במסגרת סידרת התסכיתים "בכוונה תחילה " בביום מיכאל אוהד בשנות השישים)

לסטר: דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק !

(קול צחוק )

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

בימים אלה יצא לאור ספר חדש מפרי עטה של סופרת המותחנים הידועה והפופולארית מאוד פטרישיה קורנוול. קורנוול ידועה בראש ובראשונה הודות לסדרת המותחנים שלה על קיי סקראפטה החוקרת הרפואית של מדינת וירג'יניה שמתמודדת תמיד ובהצלחה עם רוצחים סדרתיים אכזריים ומטורפים ויכולה להם ומראה שוב ושוב את עליונות האישה ( הפמיניסטית ) על הגבר זוהי סדרה שזכתה בהצלחה עצומה גם בישראל וכל ספרי הסדרה ( לא פחות מ-11 במספר עד כה) תורגמו באופן סדיר לעברית . לקורנוול יש כמה נקודות דמיון עם הגיבורה שלהם ובראשם עצם עבודתה במעבדה רפואית בוירג'יניה בעברה. אולם בניגוד למה שמקובל לחשוב ( ובניגוד למה שנרמז תמיד מהפירסומים עליה ושלה ) היא לא עסקה בחקר פשעים כמו הגיבורה שלה. נראה שהסופרת התקנאה בגיבורה שלה . בספרה הנוכחי ששמו בתרגום העברי הואג'ק המרטש : דיוקן של רוצח סדרתי –תיק סגור ( בהוצאת אריה ניר ) 
אין המדובר בסיפור עלילה בדיוני,הפעם היא מתארת את החקירה שלה עצמה לתעלומה של הרוצח הסדרתי המפורסם מכולם.תעלומה שמאז המאה ה-19 ועד היום עסקו בה רבים וטובים ושהיא מציעה לה פתרון חדש , לפחות כביכול.

המרטש

סיר גאי : כך, בדיוק כך, היה מהלך בחשיכה, כשבידו הסכין, ובמוחו מנקר
הטירוף.הוא מת! הלך בדרך כל בשר. כן…אבל כשהמדובר בג'ק האדום, שוב אי אפשר לסמוך על דרך כל בשר. בייחוד בחושך. כי בחושך, יורדת המסיכה מעל פניך, ואתה חש שמשהו מתעורר בליבך ומבקש לפרוץ החוצה, ואז

( מתוך "בברכה מג'ק המרטש")

השנה היא 1888 בלונדון אפופת הערפל. באנגליה מולכת מזה שנים רבות המלכה ויקטוריה השמרנית שעל שמה נקראת התקופה הזאת בתולדות אנגליה התקופה "הויקטוריאנית" שמשמעותה המקובלת היא תקופה של צניעות ושמרנות מינית וחברתית שקשה למצוא כמוה בתולדות אירופה המודרנית .אבל דווקא בתקופה פוריטנית זאת הזנות פרחה בלונדון , כפי שלא פרחה מזה שנים רבות כאשר מאות אלפי נערות נאלצו למכור את גופן בתנאים הקשים ביותר על מנת להתקיים .
וברובע וויטצ'פל הלונדוני שכונת עוני מהגרועות ביותר בלונדון "מעין "חור שחור " של עוני ואומללות מתבצעים שורה של רציחות שבכמוהן לא נתקלה המשטרה הלונדונית ( והאירופית בכלל ) מעולם , רציחות אכזריות בסכין של חמש זונות עניות שרוטשו למוות פשוטו כמשמעו.
האישה הראשונה מרי אן ניקולאס רוטשה לחלוטין בבטנה לאחר שנחתכה בגרונה בדייקנות כמעט רפואית שהראתה שהרוצח ידע לפעול היטב בתחום הניתוח לא פחות מטובי המנתחים של לונדון. מיד הועלו ההשערות שהמדובר בסטודנט לרפואה ואולי גרוע מכך , רופא מומחה שמקצועו היה בכך .
הציבור התייחס לרצח באדישות אחרי הכל הייתה זאת רק זונה עניה שנרצחה ככל הנראה בידי לקוח לא מרוצה ,אולי כזה שהזונה ניסתה לגנוב ממנו כסף , דבר שלא צריך לשים לב אליו במיוחד ואחרי הכל זונות נהרגו בלונדון לעיתים לא רחוקות ולרוב בידי סרסוריהן תוך מריבה על כסף.או עם בני משפחה .
אך כעבור כמה ימים נמצא באותו הרובע עוד גופה של אישה , שוב זונה שענתה לשם אני צ'פמאן . בטנה נפתחה לחלוטין בסכין וכמה מאבריה הפנימיים הוצאו החוצה . הרוצח גם הסיר את החלק העליון של הואגינה שלה . האיש בבירור היה מאניאק סדיסטי ושוב התברר שהיה לו כישרון ניתוחי מסויים כמו גם ידע באנטומיה והוא המשיך לרצוח.
בפעם השלישית הוא רצח שתי נשים אליזבט סטריד וקטרין אדווס . שתיהן נרצחו באותו הלילה בקרבת מקום זו לזו. גרונה של הראשונה נחתך ובוצע ניסיון לא מוצלח לחתוך לגמרי את אוזנה .ככל הנראה הרוצח הופרע ממלאכתו תוך כדי ביצוע מלאכת החיתוך המזוויעה ,מישהו עבר ככל הנראה במקום והרוצח נאלץ לנוס .אבל בבירור הוא לא ויתר על הצייד הלילי שכן הוא מיהר ורצח אישה נוספת בקרבת מקום והפעם היה לו מספיק זמן לביצוע זממו….
גופה של השניה נפתח לגמרי וגרונה נחתך במקרה הזה חצי האוזן נחתכה לגמרי וכליה שלה הייתה חסרה , בבירור נלקחה בידי הרוצח למטרות הידועות לו בלבד.
כעבור כמה שבועות ביצע הרוצח את הרצח האכזרי מכל. הוא רצח זונה בשם מרי קלי שגופה נמצא מרוטש לחלוטין וברור היה שהריטוש לקח זמן רב שעה או יותר. אחת מידיה נמצאה בתוך הבטן הפתוחה , ראשה נערף כמעט לגמרי וכך גם היד השמאלית השדיים והאף נחתכו והוצאו ועור הרגליים נחתך לגמרי . הלב של האישה נמצא מעל כר וכמה מחלקיה הפנימיים היו מפוזרים בבית . אך הפעם בניגוד לפעמים קודמות הוא לא לקח איתו חלק מהחלקים הפנימיים . כנראה שהזמן הרב שבו "בילה " עם
הגופה השביע את יצריו בניגוד לפעמים הקודמות . ושוב לא ידוע מה ניסה הרוצח להשיג ממלאכת החיתוך המזוויעה הזאת אבל היא מחזקת את ההשערה שמי שזה לא היה היה לו ידע עמוק באנטומיה האנושית . זה לא יכול היה להיות רוצח פשוט מתושבי הרובע אלא מישהו ממעמד גבוה יותר שהיה לו את הידע הנדרש.
זה גם היה הרצח האחרון .
אנשי המשטרה חיפשו ביאוש אחרי הרוצח האכזר אשר בשכמותו לא נתקלו מעולם. הציבור באותם רובעי העוני נמצא על סף המרד בשלטון שאותו האשימו שאינו עושה דבר כדי לעצור את הרוצח. אנגליה כולה הייתה כמרקחה. איזורים שלמים היו בפאניקה שכמוה לא הייתה . אבל לפתע פתאום הרציחות נפסקו.
בנתיים היגיעו למשטרה , שורה של מכתבים שנשלחו בידי מישהו שטען שהוא הרוצח וחתם במשפט שנהפך מאז למפורסם " בברכה מג'ק המרטש", מכתבים אחרים נחתמו רק במילה "מהגיהנום".כמה מהם היו מלווים בחלקי גופות להדגשת המסר .במכתבים אלה הודיע "ג'ק" כי הוא מתכוון לבצע מספר מסויים של רציחות ולאחר מכן יתאבד. אבל יש ספקות גדולים מאוד אם רוב מהכתבים האלה או כולם אכן ניכתבו בידי הרוצח , כיום מקובלת ההנחה שרובם היו "מתיחות ".השם "ג'ק המרטש " שהופיע בכמה מהמכתבים הפך אמנם מאז לשם המקובל לרוצח , אבל בשום פנים ואופן אין זה ברור שזה אכן הכינוי שהרוצח נתן לעצמו .
אותו "ג'ק מרטש " נחשב מאז לאב הטיפוס של הרוצחים הסדרתיים שהפכו לכה נפוצים בסוף המאה ה-20 ובראשיתה מאה ה-21 ורבים מהם אף עברו אותו במספר קורבנותיהם.
אך מי היה אותו ג'ק המרטש ? זוהי שאלה שהעסיקה רבים וטובים מאז ועד היום וספק אם נימצאה לה תשובה כלשהיא . מספר הספרים שעוסקים בתיאוריות על זהות ג'ק המרטש מגיע למאות. היו שאמרו ש"ג'ק " היה שחקן תיאטרון בהצגת האימה על "דוקטור ג'קיל ומר הייד" ( על פי סיפורו של רוברט לואיס סטיבנסון על אדם בעל אישיות מפוצלת רצחנית ) שיצא מדעתו היו שאמרו שהיה זה יהודי משוגע ,שהיה זה גנגסטר מארה"ב .שהיה זה מהפכן מעוות מרוסיה , או סוכן חשאי של המשטרה הצארית . יש שטוענים שהיה זה איש שעסק בטיקסי פולחן "כישופיים ,בין השאר הועלה גם שמו של מחבר סיפורי "אליס בארץ הפלאות " לואיס קארול על סמך "כתב סתר" שנמצא כביכול ביצירתו.

לפני כמה שנים התחוללה סערה זוטה כאשר התגלה יומנו של "ג'ק המרטש " או של האיש שעמד מאחוריו ויש שחושבים שאכן היה זה ג'ק המרטש אך כיום מוסכם שהמדובר בזיוף . מספר החשודים הוא כמעט אין סופי ויש אנשים רבים שהקדישו את חייהם לדיונים בשאלה זאת ,. האיש שכתב את סיפורי שרלוק הולמס הסופר ארתור קונן דויל העלה את התיאוריה שג'ק המרטש היה "ג'יל המרטשת " היה זה גבר לבוש בביגדי אישה (זונה?) שעל ידי כך התחמק מהגילוי שכן הויקטוריאנים השוביניסטים לא העלו על דעתם שאישה יכולה להיות קשורה לביצוע הרצח.האמת היא שעד עצם היום הזה לא ידוע מי היה "ג'ק המרטש " ( אם זה אכן היה השם שבחר לעצמו ) ואין ידוע מה עלה בגורלו ומדוע הפסיק את הרציחות בוויטצ'פל כאשר הפסיקם .
אבל החיפושים אחרי זהות הרוצח לא ניפסקו מעולם.

ג'ק המרטש הדייר

ג'ון: הגענו. ודווקא בין ידידיי אתה מקווה למצוא אותו?
סר גאי: ממש כמו ידידי ג'ק. ג'ק נורמאלי כמוך וכמוני, ג'ון. אך בלילות מסויימים הוא הופך למפלצת היוצאת לחדש את נעוריה לאור הכוכבים.
( מתוך "בברכה מג'ק המרטש)

אחד האנשים המעניינים ביותר ששמם הוזכר בהקשר לרציחות היה צייר בריטי מפורסם מאוד של התקופה בשם וולטר סיקרט, שיש הרואים בו את גדול הציירים הבריטיים בתקופה של ראשית המאה העשרים . ולטר סיקרט הנ"ל היה מעורב בפרשיה (שלפי תיאורים הוא אהב לדבר עליה כל חייו) מכמה צדדים שונים .
סיקרט נהג לספר כי התגורר במשך תקופה בבניין שבעלת הבית שם סיפרה לו כי הדייר הקודם בחדריו היה אדם מוזר שהתגורר אצלה בתקופת הרציחות ,סטודנט תימהוני לוטרינריה שהיה מסתגר בחדרו ביום ונוהג "לנדוד" ברחובות בלילות. בסופו של דבר אושפז הסטודנט התמהוני הנ"ל בבית חולים לחולי נפש ובדיוק אז נפסקו הרציחות . לבעלת הבית , סיפר סיקרט וגם לו עצמו לא היה ספק שהמדובר ב"ג'ק המרטש" , הוא סיפר שהוא רשם את השם של האיש בעותק של ספר כלשהו שברשותו ( זכרונות קזנובה )אבל מעשה שטן, הספר נעלם ועימו זהותו האמיתית של ג'ק .
סופרת בשם הילארי בלוק לאונדס שמעה את סיפורו זה של סיקרט והפכה אותו ב-1913 לבסיס לספר מתח בשם "הדייר" ,רב מכר מצמרר על דייר מסתורי בבית משפחה אנגלית ממוצעת שמתברר לבסוף שהוא הוא ג'ק המרטש. זוהי ככל הנראה היצירה הספרותית המפורסמת ביותר על ג'ק המרטש .
הספר המצמרר הנ"ל נעשה ב-1926 לסרט אילם מצמרר הרבה יותר בידי במאי צעיר ולא מצליח , אחד אלפרד היצ'קוק. הסרט זכה להצלחה גדולה והיצ'קוק הנ"ל החליט שאחרי הכל יש לו מה לחפש בתחום הקולנוע ובאופן ספציפי בתחום סרטי מתח ואימה בנוסח "הדייר" והתפרסם בשורה של סרטים מסוג זה ובראש ובראשונה בסרט בשם "פסיכו "  על פי ספר של רוברט בלוך , על עוד רוצח סדרתי מטורף ( שגם הוא היה מבוסס על סיפורו של רוצח סדרתי אמיתי , הקניבל אד גיין ). "הדייר " הוסרט מאז עוד כמה פעמים .

ג'ק המרטש בשליחות המלכה ויקטוריה

סר גאי: תוך עשרים וארבע שעות הוא ימצא קורבן חדש, בטוח. כך כתוב בכוכבים. שכחת את מועדי הרציחות הראשונות בלונדון? השבעה באוגוסט, השלושים ואחד באוגוסט, השמונה בספטמבר, השלושים בספטמבר. ולבסוף: התשעה בנובמבר. השנה פתח במחזור חדש. זוכר את הגופות המרוסקות של קליבלנד? ואת שתי הגוויות כאן בשיקאגו שלך? אותה גישה, אותה טכניקה. והיום השמונה בנובמבר. הזמן דוחק, ג'ון.
( מתוך "בברכה מג'ק המרטש ")

בשנות השבעים של המאה הקודמת הועלה שמו של סיקרט בקשר לפרשה בהקשר שונה לחלוטין . הופיע אדם שטען שהוא בנו החורג וסיפר שאביו סיפר לו את המניעים האמיתיים לרציחות ואלו היו קשורים לבית המלוכה.
. לפי סיפור זה הרוצח היה קשור ליורש העצר דאז של הממלכה,בנה של ויקטוריה קלארנס שהיה "בעל אינטליגנציה נמוכה ביותר " הכניס להריון או אף גרוע מכך ,נשא לאישה את אחת הזונות של לונדון וזה שימש כבסיס לשורת רציחות שבוצעה בידי הרופא המלכותי ד"ר ג'ון גאל כדי למנוע את אפשרות גילוי הסקנדל המלכותי . גאל רצח ( לבדו או בעזרת רכבו ) את הזונה שנכנסה להיריון ואת כל חברותיה שהיו מודעות לעניין והיו עלולות לחשפו , ויצר את דמות "ג'ק המרטש" על מנת להרחיק מעצמו וממשפחת המלוכה כל חשד , שכן מי יאמין שהדרגים הבכירים ביותר הם שעומדים מאחורי הרוצח הסדיסט המטורף ? וזאת כאשר אנשים מכובדים ביותר אחרים (ובהם כל בכירי המשטרה ) סייעו לו בכך .וולטר סיקרט לפי הסיפור היה מעורב בפרשה והיה אחד מהאנשים שפעלו ל"השתקת " השערוריה . לפי ואריאציה אחרת קיצונית יותר של תיאוריה זאת הנסיך שהיה חולה בעגבת היה בעצמו הרוצח ונקם את נקמתו בזונות שאחת מהן היא שהדביקה אותו במחלה .
התיאוריה הזאת זכתה לפופולאריות עצומה הנמשכת גם היום והפכה לבסיס של כמה ספרים רבי מכר וסרטים מצליחים , וכך נוצר בשנת 2001 סרט נחות בידי האחים יוז בכיכובו של ג'והני דפ על פי סיפור הקומיקס המופתי של אלן מור "מהגיהנום " שתיאר את שליחות הרצח של ד"ר גאל ואתה קונספירציה השטנית שמאחוריה . נעשה גם סרט בשם "רצח בפקודה " על הבלש שרלוק הולמס שבו הוא נאבק בג'ק המרטש ובקונספירציה המלכותית שמאחוריו ומיני סדרה טלוויזיונית עם מיקל קין עם נושא דומה. כולם היציגו את ג'ק המרטש הרוצח השטני כפועל בשליחות ובשיתוך פעולה עם "החלונות הגבוהים ".
הסיפורים בנושא נמשכו גם לאחר שסיקרט הבן הודה כי בעצם המציא חלק מהסיפור לשם "המתיחה "אם זאת הוא המשיך לטעון בתוקף שחלק אחר מהספור היה אמיתי והוא שליורש העצר נולד בן בלתי חוקי שהוסתר בידי סיקרט האב . לדבריו הוא הצאצא של אותו בן לא חוקי ולכן היורש החוקי של כס המלוכה הבריטי .
התיאוריות האלו הופרכו זה מכבר אולם אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהם ימשיכו להתקיים עוד זמן רב לצד הטענות שבני משפחת המלוכה הבריטית הנוכחית היו אחראיים לרצח הנסיכה דיאנה מאחר שכביכול הייתה בהריון לאהובה המוסלמי .
התיאוריה של "הקונספירציה המלכותית " העמידה את וולטר סיקרט במרכז הפרשה כמי שהיה קשור לכל האירועים החשובים ומעורב בהם אישית ולא רק כמי שהפיץ שמועות וסיפורים.יש מקום לחשוב שהיא מבוססת על סיפורים שונים שהוא סיפר בתקופות שונות בחייו.
ומכאן קצרה הייתה הדרך להציגו בתור הדמות המרכזית ביותר בפרשה.

ג'ק המרטש הצייר

ג'ון: ונניח שיבוא, נניח שכל התיאוריה המטורפת שלך נכונה: נניח שהיה אדם בשם ג'ק שגילה כיצד יוכל להאריך את חייו על ידי קורבנות אדם, ונניח שסייר בעולם והפיל קורבנות במשך שבעים שנה, ועכשיו נמצא כאן , ועוד מעט הוא יצוץ בסמטה הזאת! מה תעשה לו?

סר גאי: אתה עוד שואל? אתפוס את החזיר המטונף ואמסור אותו לידי המשטרה יחד עם כל העדויות שאספתי! את חיי ואת הוני הקדשתי לציד זה! ואם ייתפס, יימצא סוף סוף הפיתרון למאות פשעים מסתוריים!

( "מתוך " בברכה מג'ק המרטש ")

בספרה החדש העלתה פטרישיה קורנוול וריאציה חדשה על סיפור הקשר של וולטר סיקרט לג'ק המרטש , לטענתה הוא הוא היה ג'ק המרטש. ולא זאת בלבד הוא המשיך לבצע עוד ועוד מעשי רצח מרובים גם לאחר ש"ג'ק המרטש " נעלם כביכול. קורנוול אגב אינה הראשונה שטוענת זאת , חוקרת בשם ג'ין אוברטון פולר טענה זאת עוד בספר מ-1990 כך שהיא אינה מחדשת באמת דבר , אולם ספרה של קורנוול בעניין הוא הראשון שהפך לרב מכר, למעשה רב המכר הגדול ביותר בתולדות הספרות על ג'ק המרטש כנראה בזכות הפירסום של המחברת. .מעניין עם זאת שבספרה קורנוול מתעלמת מהתפקיד המרכזי שהיה לסיקרט ביצירת סיפור "הקונספירציה המלכותית " אם כי היא מתייחסת אליה ומתעלמת לחלוטין מסיפור "הדייר".
במקור קורנוול תיכננה להפוך את חקירת "זהותו האמיתית " של ג'ק לעוד ספר שבו תככב קיי סקראפטה אולם בסופו של דבר החליטה להפוך זאת לחקירה אמיתית משלה.
קורנוול מספרת בספרה כיצד חקרה ביסודיות את חייו של סיקרט על מנת להוכיח שהוא "ג'ק המרטש" על פי דיווחים שונים היא הוציאה על חקירה אובססיבית זאת לא פחות מ-4 מיליון דולאר בחיפושים אחרי הוכחות לאשמתו . בין השאר היא רכשה לא פחות מ-31 תמונות שאותם צייר סיקרט מהם שעולים 70אלף דולאר ( אבל עם ההכנסות שלה מרבי המכר המרובים שלה היא יכולה להרשות זאת לעצמה ) רק על מנת לחפש בהם רמזים ל"אשמתו " של סיקרט . בין השאר היא הביאה מומחים שיחפשו בהם אחרי "טביעות אצבעות " של וולטר המרטש נשמעו טענות שכתוצאה מהסריקות היסודיות כמה מהתמונות נהרסו לחלוטין .קורנוול מכחישה אבל מכיוון שהמדובר בתמונות שהן בבעלותה אי אפשר לברר את מצב התמונות לאשורו .
היא יצרה הפרופיל פסיכולוגי של סיקרט ומצאה שהוא מתאים לזה של רוצחים סדרתיים ידועים רבים , כך הוא גדל עם אב שהתעלל בו והיה בעל התנהגות קומפולסיבית כל חייו ובין השאר נהג לרחוץ את ידיו ללא הרף. לסיקרט היה פגם מיני שהפך אותו ככל הנראה לאימפוטנט וזאת הייתה לדעתה הסיבה למסע הרציחות שלו.
סיקרט התפרסם בין השאר מציורי תמונות של חדרי פרוצות שבהן נראות הפרוצות לעיתים חיות ,אבל לעיתים גם מתות ביחד עם גבר לבוש . לדעת קורנוול הסצינות האלה קיבלו השראה ממעשי הרצח של ג'ק המרטש שבוצעו בידי סיקרט . היא מציינת שלסיקרט אף יש תמונה שנקראת "חדר השינה של ג'ק המרטש". קורנוול טוענת שכמה מהתמונות דומות עד להפליא לחדרים של הזונות שנרצחו בידי ג'ק המרטש. לדעתה כמו כל הרוצחים הסדרתיים סיקרט נהג לשמור "מזכרות " ממעשי הרצח שלו בצורת סקיצות של החדרים שבהם הן בוצעו שאותם הפך מאוחר יותר לציורים .
קורנוול אספה מידע רב על חייו של סיקרט שמראה שהוא יכול היה להיות הרוצח אולם אין בכך דבר יותר מהוכחות נסיבתיות. על מנת להגיע להוכחות חזקות יותר קורנוול מימנה ניתוח ד. נ. א. של "מכתבי ג'ק המרטש " אותם מיכתבים שנישלחו למשלחה בידי מישהו שטען שהוא הרוצח. למרבית הצער באף אחד מהם לא נמצאו סימני ד.נ. א שיוכיח בוודאות שכותב היה סיקרט אולם באחד מהם נמצא סימן מים שאותו הישוו לסימני מים במכתביו של סיקרט . והם היו זהים . . מה שלשיטתה של קורנוול מעלה לסבירות גבוהה ביותר שהוא היה כותב המכתב של "ג'ק המרטש . בסופו של דבר נמצאו סימני ד.נ. א באחד המכתבים של "ג'ק המרטש " שהיו כמעט זהים עם סימני ד.נ.א. שנמצאו באחד המכתבים שנכתבו בידי וולטר סיקרט ( לאחר שדבר לא נמצא ביצירות האמנות שלו שיזהה אותו עם הרוצח (
מבחינת קורנוול זה "סגר " את התיק " סיקרט הוא "ג'ק המרטש" והוא המשיך בפשעיון עוד במשך שנים רבות ורצח מי יודע כמה נשים אומללות. . היא מסיימת את ספרה במילים" ג'ק המרטש …נלכד.. עשינו זאת יחדיו ". קורנוול רואה בפתרון מעין נקמה מאוחרת של קרבנותיו הנשיים של סיקרט שאותן ואת גורלן היא מתארת בספר בפירוט רב ובאמפטיה.
האומנם ? האם קורנוול באמת הצליחה לעשות את מה שאף אחד לפניה לא הצליח לעשות והוכיחה את עצמה כבלשית גדולה יותר אפילו משרלוק הולמס ,אפילו מגיבורת ספריה קיי סקראפטה ?

סיקרט הוא ג'ק המרטש ?

 

ובכן לא בדיוק . לחובבי ספריה של קורנוול צפויה כאן אכזבה .
לטענותיה של קורנוול קמו מבקרים רבים . הם ציינו בין השאר שהבדיקה של הד.נ.א התמקדה בעיקר במיטוכונדריה שמתאימה יותר לבדיקת סוגי דם זהים ולא באמת לזיהוי אדם ספציפי דבר שאפשר לעשות רק עם הד.נ. א של הכרומוזומים . ישנה הערכה שבלונדון של ימי ג'ק המרטש היו אלפים רבים שהמיטוכונדריה שלהם התאימה לזאת שאותה מצאו עוזריה של קורנוול.
כמו כן ההנחה המקובלת היא שהמכתבים ברובם הגדול היו זיופים . לאמיתו של דבר המשטרה והתקשורת קיבלו מאות ( !) מכתבים של אנשים שטענו שהם הרוצח מויטצ'פאל ואלו המשיכו להגיע למשטרה עד לשנות השישים של המאה ה-20 80 שנה לאחר הרציחות המקוריות . מהם שנשלחו מלונדון ומהם ממחוזות אחרים באנגליה כמו גם ארצות שונות כמו ארה"ב אוסטרליה , קנדה ,צרפת , דרום אפריקה וכו' אם להאמין למכתבים ג'ק המרטש הרבה להסתובב בעולם.ובאותה מידה היה ברור שהם ברובם המוחלט נכתבו בידי אנשים שונים . ידוע על שני אנשים שנאסרו והואשמו ב"זיוף " מכתבי "ג'ק המרטש " בזמן הרציחות . השניים ,אגב היו נשים. היו ככל הנראה רבים אחרים. רק מכתב אחד שלא נחתם בידי "ג'ק המרטש" אלא נשלח "מהגיהנום " נחשב כיום ל"אולי אותנטי " מאחר שלווה בחלק גוף " של אדם . ואולי היה באמת של הרוצח אבל יתכן שגם הוא היה מתיחה אולי של סטודנט לרפואה. במיכתב זה לא נמצא כל קשר לוולטר סיקרט.
יתכן בהחלט שקורנוול הוכיחה בחקירותיה שסיקרט כתב את אחד המכתבים או כמה מהם , אולם באותה המידה ניתן לטעון שהייתה זאת מתיחה שלו הראשונה אך לא האחרונה שאליה הצטרפו מאוחר יותר גם סיפור "הדייר " ואולי גם הסיפור על "ג'ק המרטש שליח מלכת בריטניה ". אפילו אם יוכח שסיקרט כתב את המכתבים אין בכך שום הוכחה שהוא גם היה רוצח. יש גם עדויות שבניגוד לטענותיה של קורנוול שסיקרט היה אימפוטנט וזאת הייתה הסיבה לרציחות כאמצעי להשגת סיפוק מיני , לסיקרט דווקה היו חיי מין פעילים והיו לו כמה ילדים לא חוקיים.
והחשוב מכל יש עדויות מבוססות שונות שבתקופת הרציחות סיקרט שהה בצרפת … אמנם אפשר להעלות על הדעת שהוא נסע מצרפת לרובע ויטצ'פל בלונדון ברכבת ביצע רצח וחזר מיד לצרפת אבל זה קצת לא סביר.. שום בית משפט לא היום ולא בשנת 1888 היה מוצא את וולטר סיקרט אשם על סמך הממצאים שאותם מביאה קורנוול בספרה .

נראה לי שחלק מהעניין שיש בג'ק המרטש גם כיום ונראה בהצלחה הגדולה שלה זכה ספרה של קורנוול הוא תוצר של העובדה שאותו רוצח סדיסטי נראה כאנומליה מוחלטת ולכן מפחידה כל כך בעולם המאורגן וה"מדעי" של לונדון הויקטוריאנית של סוף המאה ה-19 .
וכמובן עצם העובדה שזהותו של הרוצח לא התגלתה מעולם , מוסיפה ל"קסם" שלו שהרי ג'ק המרטש יכול להיות …כל אחד.
סר גאי: (נגרר אחרי ג'ון) לאן…אתה מוביל אותי, ג'ון? נכנסנו למבוי סתום.
סוף

ג'ון: האם לא אמרת שהוא…אורב בחשיכה?

סר גאי: חכה, ג'ון. החזר לי את האקדח שלי, ארגיש יותר בטוח כשהאקדח בכיסי.

ג'ון: כרצונך, הנה הוא.

סר גאי: אבל זה לא אקדח, זה סכין!

ג'ון: נכון, סכין.

סר גאי: ג'ון! (הסכין ננעצת בו) ג'ון! (מתמוטט)

ג'ון: ידידיי מעדיפים לקרוא לי ג'ק

האתר של פטרישיה קורנוול

עוד על ג'ק המרטש

שלכם בברכה מג'ק המרטש

סר גאי: אני מחפש את ג'ק מרטש הבטנים.
השנה היא 1888 בלונדון אפופת הערפל. באנגליה מולכת מזה שנים רבות המלכה ויקטוריה השמרנית.  ברחוב בייקר מסתובב מזה כמה שנים הבלש שרלוק הולמס. וברובע ויצ'טפל הלונדוני של אנשים קשי יום ושל זונות מתבצעים שורה של רציחות שכמוהם לא התבצעו מעולם, רציחות אכזריות בסכין של חמש זונות עניות שמרוטשות למוות פשוטו כמשמעו.
האישה הראשונה מרי אן ניקולאס רוטשה לחלוטין בבטנה לאחר שנכתחה בגרונה בדייקנות כמעט רפואית שהראתה השרוצח ידע היטב את "מלאכתו". הציבור התייחס לרצח באדישות אחרי הכל הייתה זאת רק זונה עניה שנרצחה ככל הנראה בידי לקוח, דבר שלא צריך לשים לב אליו במיוחד ואחרי הכל זונות נהרגו בלונדון לעיתים לא רחוקות ולרוב בידי כנופיות שדרשו מהן כסף ל"הגנה" או בידי סרסוריהן.
אך כעבור כמה ימים נמצא עוד גופה של אישה רצוחה ברובע ויצ'טפל זונה בשם אני צ'פמאן. בטנה נפתחה לחלוטין בסכין וכמה מאבריה הפנימיים הוצאו החוצה. הרוצח גם הסיר את החלק העליון של הואגינה שלה. האיש בבירור היה מאניאק סדיסטי. והוא המשיך לרצוח.
בפעם הבאה הוא רצח לא אישה אחת אלא שתיים, אליזבט סטריד וקטרין אדווס. שתיהן נרצחו באותו הלילה בקרבת מקום זו לזו. גרונה של הראשונה נחתך ובוצע ניסיון לא מוצלח לחתוך  את אוזנה מראשה. גופה של השניה נפתח לגמרי וגרונה נחתך. במקרה הזה חצי האוזן נחתכה לגמרי וכליה שלה הייתה חסרה, בבירור נלקחה בידי הרוצח.
וכעבור כמה שבועות ביצע הרוצח את הרצח האכזרי מכל. הוא רצח זונה בשם מרי קלי שגופה נמצא מרוטש לחלוטין וברור היה שהריטוש לקח זמן רב שעה או יותר. אחת מידיה נמצאה בתוך הבטן הפתוחה , ראשה נערף כמעט לגמרי וכך גם היד השמאלית השדיים והאף נחתכו והוצאו ועור הרגליים נחתך במלואו. הלב של האישה נמצא מעל כר וכמה מחלקיה הפנימיים היו מפוזרים בבית. אך הפעם בניגוד לפעמים קודמות הוא לא לקח איתו חלק מהחלקים הפנימיים  כנראה שהזמן הרב שבו "בילה " עם הגופה השביע את יצריו בניגוד לפעמים הקודמות .
זה גם היה הרצח האחרון .
המשטרה חיפשה ביאוש אחרי הרוצח האכזר הציבור באותם רובעי העוני נמצא על סף המרד בשלטון שאותו האשימו שאינו עושה דבר כדי לעצור את הרוצח אנגליה כולה כמרקחה. איזורים שלמים היו בפאניקה שכמוה לא הייתה. אבל לפתע פתאום הרציחות נפסקו.
. עד היום איש אינו יודע מי היה הרוצח ,הרמזים היחידים שיש בנושא הם שורה של מכתבים לעגניים שנשלחו למשטרה אז בידי מישהו שטען שהוא הרוצח וחתם במשפט שנהפך מאז למפורסם "שלכם בברכה מג'ק המרטש" מכתבים אחרים נחתמו רק במילה "מהגיהנום".

לסטר: אתם סבורים שסוס היאור מותח אתכם? ושוב אתם טועים. דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק לאור הגל!

(קול צחוק נשי נשמע)

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

לסטר: שמעת אותה, סר גאי? הודי על האמת, גבירתי הצעירה: מנין לך ידיעות מדוייקות כ"כ על עברו של ג'ק? אני במקומך הייתי שם עין עליה, סר גאי. ייתכן שאיננה צעירה כפי שהיא נראית. היא כותבת שירים, גם זה חשוד בעיניי. לדבריה היא בת שמונה עשרה. מה דעתך אם נוסיף לגילה איזה אפס קטן?

( קטע מהתסכית " "שלכם באהבה-ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך הושמע בקול ישראל במסגרת סידרת התסכיתים "בכוונה תחילה " בביום מיכאל אוהד בשנות השישים)

מי היה ג'ק המרטש?

אז מי היה אותו ג'ק המרטש ? זוהי שאלה שהעסיקה רבים וטובים מאז ועד היום וספק אם נימצאה לה תשובה כלשהיא . היו שאמרו שזה היה שחקן תיאטרון בהצגת האימה על "דוקטור ג'קיל ומר הייד" ( על פי סיפורו של רוברט לואיס סטיבנסון על אדם בעל אישיות מפוצלת רצחנית ) שיצא מדעתו. היו שאמרו שהיה זה יהודי משוגע  או שהיה זה גנגסטר מארה"ב, או סוכן חשאי מרוסיה הצארית .

לפני כמה שנים התחוללה סערה זוטה כאשר התגלה יומנו של "ג'ק המרטש " או  האיש שעמד מאחוריו אך כיום מוסכם שהמדובר בזיוף .

לאחרונה העלתה סופרת בלשים ידועה פטרישיה קורנוול את הטענה שהיה זה הצייר הידוע וולטר סיקרט שכבר היה קשור לתיאוריות קודמות על זהותו של הרוצח.
מספר החשודים הוא כמעט אין סופי. ויש המצביעים על הדרגים הגבוהים ביותר של הממשלה הבריטית. כמובן נשאלת השאלה הגדולה מכול שמעסיקה כיום רבים וטובים : הכיצד זה שגדול בלשי תבל בכל הזמנים שרלוק הולמס שכידוע היה כבר פעיל בתקופה זאת, בלונדון לא היה פעיל בגילוי זהותו של ג'ק המרטש?
ידוע שהאיש שכתב את סיפורי שרלוק הולמס הסופר ארתור קונן דויל ( שהמהדירים שבמהדירים בחוגי מעריצי שרלוק הולמס טוענים שלא היה יותר מהסוכן הספרותי של המחבר האמיתי דוקטור ווטסון) העלה את התיאוריה שג'ק המרטש היה "ג'יל המרטשת " היה זה גבר לבוש בביגדי אישה (זונה?) שעל ידי כך התחמק מהגילוי שכן הויקטוריאנים השוביניסטים לא העלו על דעתם שאישה יכולה להיות קשורה לביצוע הרצח ( היום אנחנו כבר חכמים יותר ויודעים שנשים יכולות גם יכולות להיות קשורות וגם לבצע רציחות כאלה ) . לגבי שרלוק עצמו התשובה שניתנה בידי כמה מקורות היא שהוא כן היה פעיל בעניין . בביוגרפיה אחת של הולמס נמסר שהוא גילה שג'ק היה מפקח של הסקוטלאנד יארד . ישנם לפחות שני סרטים שעוסקים בחקירות של שרלוק הולמס לגבי גילוי זהותו של המרטש . בסרט אחד משנת 1965 בשם A STUDY IN TEROR הולמס ( שאותו גילם ג'ון נויל ) אכן נאבק בג'ק המרטש ומחסל אותו הסרט אגב גם עובד לספר בידי סופר הבלשים הידוע "אלרי קוין " שבו הבלש המודרני שלו שגם שמו "אלרי קוין " קורא את כתב היד של דוקטור ווטסון על הפרשה ומגלה לבסוף מי היה אותו ג'ק המרטש. סיפור זה פתח מאז זרם כמעט אינסופי של ספרים שבהם הולמס נפגש בדמויות אמיתיות וספרותיות שונות של התקופה הויקטוריאנית. הולמס נאבק "שוב " בג'ק המרטש בסרט מ-1978 בשם MURDER BY DECREE שהוא סרט מעולה ביותר מסוגו ובו ג'יק המרטש מתגלה כפועל בשירות המלוכה הבריטית כחלק מקונספירציה רצחנית להחביא מעיני הציבור שערוריה המאיימת על שמו הטוב של בית המלוכה.בעיני זהו סרט שרלוק הולמס הטוב ביותר שראיתי אי פעם . התיאוריה שניתנת בסרט לגבי זהותו של הרוצח היא שהוא פעל בשיתוף פעולה עם הרופא של המלכה דוקטור גול .

ג'ק המרטש בשירות המלכה ויקטוריה

זוהי תיאוריה אמיתית שאכן הוצעה בכמה וריאציות שונות . לפי וריאציה אחת הרוצח היה יורש העצר דאז של הממלכה שהיה "בעל אינטליגנציה נמוכה ביותר " חולה בעגבת ונקם את נקמתו בזונות שאחת מהן היא שהדביקה אותו בכך . טענה אחרת הייתה שהוא הכניס להריון או אף גרוע מכך,נשא לאישה את אחת הזונות של לונדון וזה שימש כבסיס לשורת רציחות שבוצעה בידי אדם נכבד ביותר בממלכה כדי למנוע את אפשרות גילוי הסקנדל המלכותי כאשר אנשים מכובדים ביותר אחרים (ובהם כל בכירי המשטרה ) סייעו לו בכך.יוצר התיאוריה הזאת אגב היה לא אחר מאשר אותו וולטר סיקרט ( איזה שם משפחה מתאים ) שהיום כאמור יש מי שמאשימה אותו שהיה ג'ק המרטש עצמו ושיצר את התיאוריה של רוצח מלכותי על מנת להסית את האשמה מעצמו.
טענה זאת שימשה מאז בואריאציות שונות לבסיס לשורה של תיאוריות ידועות שאחת מהן שימשה כבסיס לרומן הגראפי של אלן מור ואדי קמפבל "FROM HELL . . זוהי אחת מיצירות הקומיקס המעולות ביותר של כל הזמנים שנכתבה בידי סופר שיש ויכוח בין הטוענים שהוא רק אחד משני סופרי הקומיקס הגדולים ביותר של כל הזמנים ( עם ניל גיימן ), ובין הטוענים שהוא סופר הקומיקס הגדול של כל הזמנים ,נקודה ( אני תומך בדעה השניה ). . ברומן קומיקס ענק זה ( לא פחות מ-500 עמודים במהדורה השלמה שלו ) מביאים מור ושותפו הצייר קמפבל את סיפורם מקפיא הדם של ג'ק המרטש וקורבנותיו על רקע לונדון המצמררת של סוף המאה ה-19 . לונדון של הבדלים עצומים בין המעמדות הגבוהים והמעמדות הנמוכים ,לונדון של אירגונים חשאיים שונים ובראשם "הבונים החופשיים " ארגון סתר שאנשיו נמצאים בכל מקום ושולטים בכל פינה ופינה באנגליה וש"ג'ק המרטש " הוא אחד מהם ואף אחד האנשים המכובדים ביותר בממלכה.
ארגון "הבונים החופשיים" הוא ארגון אמיתי מאוד,בעל רעיונות מיסטיים מורכבים ביותר שמייחס את מקורו לארץ ישראל של ימי שלמה המלך ולבוני בית המקדש . ארגון שאכן הייתה לו ( ועדיין יש לו ) השפעה גדולה מאוד ,יש הטוענים מכרעת , על אנגליה ,אירופה וארה"ב של המאה ה-19. בין חבריו היו אנשים ידועים מאוד כמו מוצרט גתה גאריבלדי רבים מנשיאי ארה"ב וינסטון צ'רצ'יל וסלבריטאים רבים אחרים . בין השאר יש לו סניף גדול כאן בארץ ( כמו במרבית העולם ) ובין חבריו יש רבים משועי המדינה כמו ראש הממשלה המנוח יצחק רבין . מיותר לציין שחברי הארגון המכובדים היו מאוד לא מרוצים מההצגה שלהם בקומיקס ובסרט ובספר "התיעודי " של סטיפן נייט שעליו הסתמך אלן מור כמנהלים הנסתרים של אנגליה שמוכנים לעשות הכל כולל מעשי רצח מזעזעים על מנת לשמור על מעמדם.
ג'ק המרטש אנו מגלים בסיפור היה אותו הרופא המכובד של המלכה ויקטוריה דוקטור גול שהיה הרוצח עצמו ולא רק שותף שלו ושהיה שליח המלכה לביצוע הרציחות של הזונות שאחת מהן נכנסה להיריון בידי בנה והשאר ,חברותיה , ידעו זאת . הסיפור עוקב אחרי ג'ק המרטש שלב אחרי שלב כאשר הוא רוצח את קורבנותיו אחת אחרי השניה.
בעיני זוהי אחת מיצירות הקומיקס הגדולות ביותר של כל הזמנים ואולי סיפור הקומיקס הטוב ביותר שקראתי אי פעם .
יצירת מופת זאת נעשתה בשנת 2001 לסרט בידי האחים יוז בכיכובו של ג'והני דפ .
אבל למרבית הצער הסרט אינו מגיע אף לקרסוליו של המקור. בכך אין כמובן מפתיע ,נדיר מאוד שיעשה סרט טוב מיצירה מופתית , הסרטים הטובים באמת נעשים לרוב מיצירות בינוניות ומטה ( כמו "הסנדק" ) .ובכל זאת הסרט הוא מאכזב במיוחד שכן הוא שונה כל כך מהמקור ולמעשה שונה כל כך עד שאין זה ברור מדוע טרחו הבמאים להשתמש בספרו של מור כמקור שאחר שאין כמעט קשר בין שתי היצירות . .
בסרט מככב ג'והני דפ בתפקיד הראשי של מפקח המשטרה המסומם שחוקר את הרציחות שלב אחרי שלב עד שבסוף הסרט הוא מגלה לבסוף את זהותו המפתיעה של "ג'ק המרטש " לאחר שזה רוצח את הזונה החמישית שבה מתאהב המפקח במהלך העלילה. זהו אם כך סרט בלשי . אבל הקומיקס של מור אינו סיפור בלשי כלל וכלל . אנחנו יודעים מהרגע הראשון מיהו ג'ק המרטש ואת מניעיו וכל הסיפור הוא המעקב אחריו ואחרי מעשיו מקפיאי הדם והניתוח הפסיכולוגי העמוק של אישיותו , מפקח המשטרה הוא דמות משנית לחלוטין בסיפור . על ידי השינוי המשמעותי הזה האחים יוז שינו למעשה לגמרי את העלילה והפכו אותה לעוד סרט שגרתי של "מי עשה את זה".
מה שאינו אומר שזה סרט רע ,נהפוך הוא זהו סרט מוצלח מאוד בדרכו שלו . הוא מצליח להעביר לנו היטב את האווירה האפלולית והקודרת של לונדון הויקטוריאנית שבה פועל ג'ק המרטש ,ושל אירגון הבונים החופשיים שבשמו הוא פועל ושרציחותיו מבוססות על טקסי ורעיונות הארגון , , אוירה של רשע טהור ואוחז כל וקונספירציה אולטימטיבית שבה חברים הכל חוץ מהמפקח גיבור הסרט והזונות הנרצחות ,ושחבריה ( ובהם המפקח הראשי של המשטרה) מוודאים שג'ק המרטש ישאר חופשי לאחר שסיים לבצע את "משימתו" .
בסרט אהבתי את ג'והני דפ בתפקיד המפקח המכור לאופיום ,דפ גילם תפקיד דומה בסרט של רומן פולנסקי "השער התשיעי " שגם שם גילם תפקיד של אדם המחפש אחרי כוחות שעדיף לא שלא ידע עליהם דבר ובשני הסרטים הוא עושה תפקיד מצוין .וגם שאר השחקנים סך הכל עושים עבודה טובה.
אבל ….אם קראתם את הקומיקס של אלן מור על תצפו מהסרט שיהיה דומה לו זוהי יצירה נפרדת לחלוטין ולגמרי לא באותה הדרגה .
כמובן שבינתיים זרם התיאוריות אינו נפסק אף לרגע , יש שטענו שהרוצח היה אף מדרג גבוה יותר ממה שנחשב עד כה , שהיה זה ראש ממשלת בריטניה גלדסטון שביצע את הרציחות הועלתה כמובן האפשרות
שהרוצח הייתה רוצחת ומישהו אף בדק את ההשערה שהייתה זאת המלכה ויקטוריה שביצעה במו ידיה את הרציחות כשהיא נודדת בלילות ברובע ויצ'טפל ,אך דחה לבסוף את ההשערה המעניינת על הסף "בגלל כמה סיבות" שלא פורטו .אבל ללא כל ספק האפשרות המצמררת מכל שהועלתה עד היום הייתה שהרוצח היה לא אחר מאשר שרלוק הולמס עצמו תחת השפעת הסמים מה שמסביר כיצד זהותו לא התגלתה עד היום.
אני בכל אופן אוהב במיוחד סרט שנעשה לפני כמה שנים בבימוי של ניקולאס מאייר ( הסופר המפורסם ביותר בזרם של סיפורי "שרלוק הולמס פוגש את … " שכתב סיפורים שבהם הולמס פוגש בין השאר את זיגמונד פרויד כמו גם רוצח דמוי ..ג'ק המרטש ) בשם TIME AFTER TIME (1978) בסרט זה אין ניסיון אמיץ לגלות מי היה ג'ק המרטש באמת אלא לבדוק משהו אחר לגמרי . בסרט זה ג'ק המרטש נפגש לשם שינוי לא בבלש שרלוק הולמס אלא בסופר המדע הבדיוני ה. ג. וולס , גונב את מכונת הזמן שהסופר המציא,ונוסע איתה למאה העשרים ששם הוא ממשיך ברציחותיו . ה. ג. וולס נאלץ לרדוף אחריו למאה העשרים המאה שלולס האוטופיסט יש תקוות גדולות כל כך כלפיה לגבי שיפור המין האנושי ושם הוא מגלה שג'ק המרטש שהיה כל כך מפחיד במאה ה-19 מאחר שהיה יחיד במינו הוא רק אחד מני רוצחים סדרתיים רבים בעולם של סוף המאה ה-עשרים ואפילו לא המפחיד ביותר.
נראה לי שחלק מהעניין שיש בג'ק המרטש הוא תוצר של העובדה שאותו רוצח סדיסטי נראה כאנומליה מוחלטת ולכן מפחידה כל כך בעולם המאורגן וה"מדעי" של לונדון הויקטוריאנית של סוף המאה ה-19 .
אבל בעולמנו שבו ההיגיון המדע והסדר הטוב איבדו הרבה ממשמעותם, שבו ישנם מאות אלפי אנשים נחושים להתפוצץ כדי להרוג עימם כמה שיותר אנשים נשים וילדים ,שבו רוצח ההמונים הקניבל הקולנועי חניבעל לקטר הפך לדמות פולחן ושבו אנו קוראים בכותרות הראשיות על אבות שרוצחים את ילדיהם סביר להניח שג'ק נראה כבר הרבה יותר מובן ,בעולם כזה ג'ק ירגיש את עצמו בבית .

נספח:
להלן תסכית שהושמע ב"קול ישראל " על דמותו של ג'ק המרטש, תסכית שחובר בידי סופר האימה המפורסם רוברט בלוך (_ הידוע בעיקר כמחבר "פסיכו " ספר האימה המפורסם על רוצח מטורף שעל פיו עשה היצ'קוק סרט קלאסי )

[X=nextPage=X]

"

שלכם באהבה-ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך

להלן טקסט של תסכית רדיו ששודר בקול ישראל בשנות השישים בסדרת תסכיתי המתח "בכוונה תחילה " בביום ובעיבוד מיכאל אוהד, הסדרה כללה עיבודים של סיפורי מתח ידועים נוספים כמו "הסרט המנומר" . סיפור שרלוק הולמס מאת קונאן דויל עם שרגא פרידמן הרוצח הפעוט מאת רי ברדבורי , מירקהים מאת רוברט לואיס סטיבנסון ו"בעלת הבית" מאת רואלד דאל

התסכית מוגש כאן באדיבותו של רפאל גורדון ששימר והדפיס אותו.
א.א.

ג'ון: לאחר שביקשת ממני להיות גלוי לב, סיפרתי ללסטר על ה"תיאוריה" שלך, הוא שאג מרוב צחוק.

סר גאי: (מגחך)

ג'ון: אתה יכול להתכונן לערב של מתיחות.

סר גאי: אינני דואג.

ג'ון: נעלה במעלית?

סר גאי: כן.

(השניים נכנסים למעלית והדלת נסגרת אחריהם)

ג'ון: לא ברור לי מדוע התעקשת לבוא איתי למסיבה הזאת. אתה לא תרגיש בנוח בקרב הבוהימה הצעירה והמשתוללת הזאת.

סר גאי: דווקא זה מה שאני מחפש: אומנים ביטניקים, טיפוסים אקסצנטריים… יש לי יסוד להניח שידידנו נמנה עם חוגים אלה.

ג'ון: כרצונך. תסביר לי: איך תזהה אותו? אפילו אם יעמוד מולך, האם הוא צעיר או זקן, גוץ או ענק, מיליונר או קבצן, איך תדע?

סר גאי: אני אדע, אני אריח. העיקר שנמהר.

ג'ון: מה החיפזון?

סר גאי: תוך עשרים וארבע שעות הוא ימצא קורבן חדש, בטוח. כך כתוב בכוכבים. שכחת את מועדי הרציחות הראשונות בלונדון? השבעה באוגוסט, השלושים ואחד באוגוסט, השמונה בספטמבר, השלושים בספטמבר. ולבסוף: התשעה בנובמבר. השנה פתח במחזור חדש. זוכר את הגופות המרוסקות של קליבלנד? ואת שתי הגוויות כאן בשיקאגו שלך? אותה גישה, אותה טכניקה. והיום השמונה בנובמבר. הזמן דוחק, מר קארמודי.

(המעלית מגיעה אל הקומה)

ג'ון: הגענו. ודווקא בין ידידיי אתה מקווה למצוא אותו?

(השניים עומדים בפתח דלתה של הדירה, מוזיקה קצבית נשמעת)

ג'ון: אתה שומע אותם? עם כל השגעונות שלהם, הם צעירים, הם חמודים, נורמאליים.

סר גאי: ממש כמו ידידי ג'ק. ג'ק נורמאלי כמוך וכמוני, ג'ון. אך בלילות מסויימים הוא הופך למפלצת היוצאת לחדש את נעוריה לאור הכוכבים.

ג'ון: בסדר, בסדר, בסדר. המארח שלנו לסטר רוסטין הוא שד משחת ועליך להיות מוכן לכל מיני תעלולים.

סר גאי: מוכן ומזומן! רואה? (מראה לו את האקדח)

ג'ון: מה זה? אינך מתכונן להשתתף במסיבת רעים עם אקדח טעון בכיס מעילך!

סר גאי: אני מכיר את שיטותיו של ג'ק, משום כך אינני נפרד מן האקדח.

(מצלצל בפעמון, הדלת נפתחת ע"י לסטר)

לסטר: הנה ההפתעה שהבטחתי לכם! עכשיו באמת יתחיל להיות שמח!

(השניים נכנסים לדירה)

לסטר: (אל הנוכחים) גבירותיי ורבותיי, כולכם מכירים את ידידנו ג'ון קארמודי-אספן הצדיקים הדגול-מי מכם עוד לא דיקלם מונולוג על הספה שלו? אך ידידו האלמוני בעל שפם סוס היאור הוא פנים חדשות אצלנו. גבירותיי ורבותיי: הרשו לי להציג בפניכם את סר גאי הוליס מן השגרירות הבריטית. ודאי כולכם סבורים שזהו ביקור נימוסין גרידא. אם כך, אינכם אלא טועים. פתח פיך, סוס יאור, ואמור לעמה של רומא מה הביאך הלום!

סר גאי: אני מחפש את ג'ק מרטש הבטנים.

לסטר: אתם סבורים שסוס היאור מותח אתכם? ושוב אתם טועים. דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק לאור הגל!

(קול צחוק נשי נשמע)

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

לסטר: שמעת אותה, סר גאי? הודי על האמת, גבירתי הצעירה: מנין לך ידיעות מדוייקות כ"כ על עברו של ג'ק? אני במקומך הייתי שם עין עליה, סר גאי. ייתכן שאיננה צעירה כפי שהיא נראית. היא כותבת שירים, גם זה חשוד בעיניי. לדבריה היא בת שמונה עשרה. מה דעתך אם נוסיף לגילה איזה אפס קטן?

ג'ון: (בלחישה) אולי נסתלק מכאן, סר גאי? הפרחחים האלה סתם מותחים אותך.

סר גאי: להסתלק? דווקא עכשיו? כשמתחיל להיות שמח? לא בא בחשבון, ג'ון. ושלא לדבר על כך שהוויסקי משובח! "ג'וני ווקר" אמיתי!

לסטר: מה? האשם אינו מוכן להתוודות? אם כך, על דודננו האנגלי לגלות את זהותו בדרך הקשה!

לידיה: משחק חדש, לסטר?

לסטר: לא בדיוק משחק: אני אכבה את האור לרגע, וסר גאי יעמוד במקומו, כשבידו: האקדח שלו. בדיוק כך! עיניכם הרואות, סוס היאור שלנו הוא טיפוס חשדן. ועכשיו: אם ג'ק האדום נמצא בחדר הזה כרגע, הוא יכול לחמוק מכאן בחשיכה, או: שישתמש בהזדמנות ויחסל את רודפו. נראה לכם?

ג'ון: באמת, לסטר! זה רעיון אינפנטילי לגמרי!

סר גאי: הנח לו, ג'ון! זה דווקא הולם את התכנית שלי.

לסטר: אל תזוזו ממקומותיכם. במשך דקה אחת נישאר בחשיכה, תלויים ברחמי המפלצת. וכשתחלוף הדקה, אדליק את האור, ואספור את הגופות. גבירותיי ורבותיי: נא לבחור את בני הזוג שלכם!

(לסטר מכבה את האור)

ג'ון: (חושב לעצמו) כך, בדיוק כך, היה מהלך בחשיכה, כשבידו הסכין, ובמוחו מנקר הטירוף. (מתנער) עזוב שטויות, ג'ון! התולעים אכלו אותו לפני חמישים שנה! הוא מת! הלך בדרך כל בשר. כן…אבל כשהמדובר בג'ק האדום, שוב אי אפשר לסמוך על דרך כל בשר. בייחוד בחושך. כי בחושך, יורדת המסיכה מעל פניך, ואתה חש שמשהו
מתעורר בליבך ומבקש לפרוץ החוצה, ואז…

(נשמעת אנקה ונחיתת גוף נופל, האור נדלק)

לידיה: שוכב על הרצפה בלי רוח חיים!

ג'ון: אך את האקדח עודנו מחזיק בידו! אבל מי? כולנו כאן! איש לא נעלם!

לידיה: אינני יכולה לשאת זאת! אינני יכולה!

סר גאי: (מתרומם מן הרצפה) בסדר, גבירותיי ורבותיי! (צוחק) אפשר להמשיך בריקודים!

לידיה: סר גאי!

לסטר: ובכן, הייתה זאת רק הלצה!

סר גאי: אני מקווה שלא הבהלתי אתכם יתר על המידה, רבותיי. הניסוי הקטן שלי נסתיים. לו היה ג'ק מרטש הבטנים בין הנוכחים, בוודאי היה מגיב בראותו אותי מוטל שכוב על הרצפה. (צוחק) אפשר לקבל עוד כוסית? (שותה) רוב תודות לכם, ידידיי! שכנעתם אותי שאתם חפים מפשע אחד אחד! (לג'ון) נלך, ג'ון. השעה מאוחרת ולפנינו עוד חתיכת עבודה הגונה.

(השניים עוזבים את הדירה ויורדים אל הרחוב ומהלכים בו)

ג'ון: ה"ג'וני ווקר" נותן בך את סימניו. מה, סר גאי? כמה שתית? חצי בקבוק? אולי בקבוק שלם.

סר גאי: (בעייפות) אתה בז לי, ג'ון…ואני חשבתי אותך לידיד…הידיד האחד שנותר לי.

ג'ון: אני ידידך, סר גאי. ובכל זאת לא ברור לי למה עלינו להסתובב בסמטאות אלה בשלוש לפנות בוקר!

סר גאי: הסתכל סביבך, ג'ון: לילה, ערפל, כמו בלונדון.

ג'ון: כן, והערפל הארור הזה נכנס לך לעצמות, סוף סוף נובמבר.

סר גאי: כן, בוקרו של התשעה בנובמבר. המקום הנכון והזמן הנכון, חסר רק המרצח.

ג'ון: הרשה לי להזכיר לך, סר גאי. שזוהי שיקאגו. שיקאגו, ולא לונדון, ואין זה נובמבר 1888! שבעים שנה עברו מאז!

סר גאי: מהן שבעים שנה לגבי ג'ק האדום? הסתכל בסמטאות מתפתלות אלה. האין הן מזכירות לך את סוהו?

ג'ון: לא. אינך בסוהו, אתה נמצא ברחוב קלארק, בלב הרובע הכושי של שיקאגו, והאל לבדו יודע מה אתה מחפש בחצרות אלה.

סר גאי: טעיתי פעם, ג'ון. אסור לי לטעות בשנייה. לא נמצא את ג'ק במסיבות העליזות של הבוהימה, כי אם דווקא כאן! בין בקתות עלובות אלה!

ג'ון: מה, אתה אינך רואה שאין כאן נפש חיה? העיר ישנה!

סר גאי: הוא יבוא…הוא מוכרח לבוא! המקום ימשוך אותו.

ג'ון: ונניח שיבוא, נניח שכל התיאוריה המטורפת שלך נכונה: נניח שהיה אדם בשם ג'ק שגילה כיצד יוכל להאריך את חייו על ידי קורבנות אדם, ונניח שסייר בעולם והפיל קורבנות במשך שבעים שנה, ועכשיו נמצא כאן בשיקאגו, ועוד מעט הוא יצוץ בסמטה הזאת! מה תעשה לו?

סר גאי: אתה עוד שואל? אתפוס את החזיר המטונף ואמסור אותו לידי המשטרה יחד עם כל העדויות שאספתי! את חיי ואת הוני הקדשתי לציד זה! ואם ייתפס, יימצא סוף סוף הפיתרון למאות פשעים מסתוריים!

ג'ון: ואתה מאמין שירוץ לך ישר לתוך הידיים?

סר גאי: הוא יבוא, ג'ון. אני מרגיש זאת! הוא יימשך אליי! (בצעקה אדירה)

ג'ון: טוב, חדל לצרוח! עוד תעיר את כל הסביבה.

סר גאי: (בבושה) אני מצטער…

ג'ון: וחדל לנפנף באקדח שלך! עוד תפלוט איזה כדור ואז תבוא המשטרה לאסור אותך. תן לי את זה! נו, תן, אני אשמור את זה בשבילך! (נוטל את האקדח) זהו. ועכשיו אתה בא הביתה!

סר גאי: (בלחישה) ג'ק האדום!

ג'ון: פטפוטי ביצים! יש גבול לכל תחביב!

סר גאי: תחביב, אתה אומר?

ג'ון: ומה אם לא תחביב? ומדוע אתה רודף אחרי המפלצת הזאת שלא הייתה ולא נבראה?

סר גאי: (נאנח) מדוע? מיד תשמע, ובכן: בלונדון, 1888…

ג'ון: (בחוסר סבלנות) שוב 1888…

סר גאי: אחת הנערות המסכנות ששחט הייתה אמי.

ג'ון: מה אמרת?

סר גאי: כשגדלתי, מצא אותי אבי, ואימץ אותי. נשבענו שנקדיש את חיינו לזיהוי הרוצח. אבי יצא ראשון לחפשו. הוא מת בהוליווד ב1926. אמרו שנדקר ע"י אלמוני, בתגרה. אבל אני יודע מי היה ה"אלמוני" הזה. אני המשכתי את הציד לבדי. הוא נטל את חיי אמי וחיי מאות נשים אחרות. ועכשיו הוא חי את חייהן כמו ואמפיר הניזון מדם. הוא ערמומי, רב תחבולות ועקשן. אך אני עקשן לא פחות ממנו!

ג'ון: ו…לא תוותר?

סר גאי: לעולם! עד שאתפוס אותו!

ג'ון: כן…עכשיו גם אני מאמין שבסופו של דבר…תצליח. עם עקשנות כשלך, ושנאה כשלך. אתה פנאטי לא פחות ממנו. בוא.

סר גאי: (נגרר אחרי ג'ון) לאן…אתה מוביל אותי, ג'ון? נכנסנו למבוי סתום.

ג'ון: האם לא אמרת שהוא…אורב בחשיכה?

סר גאי: חכה, ג'ון. החזר לי את האקדח שלי, ארגיש יותר בטוח כשהאקדח בכיסי.

ג'ון: כרצונך, הנה הוא.

סר גאי: אבל זה לא אקדח, זה סכין!

ג'ון: נכון, סכין.

סר גאי: ג'ון! (הסכין ננעצת בו) ג'ון! (מתמוטט)

ג'ון: שכח את ג'ון, כל ידידיי קוראים לי ג'ק.

סוף

קריין: האזנתם לסיפורו של רוברט בלוך: "שלכם באהבה-ג'ק".
השתתפו: סר גאי הוליס-אברהם בן יוסף.
ג'ון קארמודי-יוסף בנאי.

לסטר-מישה אשרוב.
לידיה-דליה פרידלנד. 
קישור  על תסכיתי רדיו : 

נאווה בבית? נאווה לא בבית