ארכיון תג: דוד המלך

ימיו האחרונים של דוד המלך על פי אברהם סלקטר

השחקן  הוותיק אברהם סלקטר מופיע בימים אלה בהצגת יחיד על חייו של המלך דוד בן ישי המבוססת על סיפרו של ג'וזף הלר "אלוהים יודע". מחזה שבו דוד הזקן נזכר בקורות חייו ומספר עליהם לצופים.

זאת לא הצגה ראשונה על נושא זה. כבר היה את"כתר בראש " של יעקב שבתאי .אבל היא מעניינת בפני עצמה. 

והנה  קישור לביקורת שלי  על ההצגה באתר "יקום תרבות " בעריכתי : 

חיי דוד המלך על פי אברהם סלקטר

ימיו האחרונים של דוד המלך על פי אברהם בורג

אברהם בורג פוליטיקאי וסופר.צילם רובי קסטרו

הפוליטיקאי לשעבר ( ואולי גם לעתיד ?) אברהם בורג הוא הפוליטיקאי הישראלי הראשון שכתב רומן תנ"כי .הספר "אבישג " שמתחיל מימין האחרונים של דוד דוד המלך וממשיך מכאן למחוזות בלתי צפויים בכלל של ימי שלמה המלך ולאחריו .בורג  בשפה מקראית יפיפייה ועם ידע עצום על התנ"ך   יוצר היסטוריה חלופית לזאת המוצגת בתנ" וכך לחתור תחתיו.

ראו

דוד ושלמה במקראית  מדוברת

סופר המלך דוד :החלק השני

 

 

ancient writer egypt 2

סופר קדום.

לרגל חג השבועות חג  משפחתו של דוד המלך להלן מאמר מקיף שבו נעשה ניסיון  לעמוד על קנקנו של הסופר שכתב את סיפורו של דוד המלך והפך אותו מעוד עריץ  מזרח תיכוני צמא דם  לדמות נצחית מקור השראה למיליארדי אנשים התפללים ומיחלים לשובו בדמות צאצא המשיח. . .
כיום מועלות טענות שונות שכל סיפור דוד המלך הוא בדוי ומומצא מתקופה מאוחרת. אולם במאמר זה אראה שבין סיפור דוד המלך ויצירות שונות שהיו קיימות באימפריה החיתית הקדומה יש נקודות דמיון ברורות והן מהוות הוכחה לקדמותו של הסיפור

אז מי היה אותו  סופר קדמון שיצר את הבסיס ליצירה הגאונית "ספר שמואל " יצירה ששינתה את מהלך ההיסטוריה פשוטו כמשמעו ? 

ראו חלק א' של המאמר

וכעת החלק השני.

החיתים של המלך דוד

סביר מאוד שממלכת דוד ושלמה וגם ממלכות ישראל ויהודה לאחר מכן  היו בקשרים הדוקים עם הממלכות הניאו- חיתיות בסוריה וגם הושפעו מהן בתרבותן בשל הקרבה הגיאוגרפית. לדוד היו קשרים הדוקים עם חיתים, יותר מכל אדם אחר שמוזכר במקרא  לאחר ספר בראשית.

 בחצר  דוד שימשו בתפקיד צבאי בכיר שני חיתים. אחד מהם היה אחימלך[1] החיתי (שמואל א', כ"ו, ו') ששירת את דוד בתקופת מאבקיו עם שאול וליוה את גדודו של דוד כאשר נרדף על-ידי שאול, ואוריה החיתי, שר צבאו, שדוד חמד את אשתו, בת שבע. היו שהעלו את ההשערה כי אוריה היה יבוסי ירושלמי,  וכי שמו במקורו החיתי היה ארונה, שם בעל דמיון פונטי לשם אוריה.

מסופר כי לדוד היו קשרים אמיצים עם תֹעִי מלך חמת שהיה בן ברית במלחמות עם מלך  ארם הדדעזר מלך צוֹבה,  ( שמואל ב, ח', ט'-י'). חמת היתה כנראה ממלכה ניאו-חיתית.

מסופר על שלמה שנשא נשים חיתיות (מלכים א', י"א) שמן  הסתם היו בנות של מלכי ערים ניאו חיתיות והביאו את תרבותן לארץ ישראל. לשלמה היו כנראה קשרים עם מדינות חיתיות בצפון סוריה. שלמה גם סחר בסוסים עם המלכים הניאו-חיתיים ומלכי ארם. שלמה קנה בעיקר סוסים בעיר הניאו-חיתית קוה בדרום מזרח אנטוליה באיזור קיליקיה (מלכים א', י' כ"ח) ומכר מרכבות למלכי החיתים.(מלכים א', י', כ"ט)

 ישנם חוקרים הסוברים שהיבוסים ששלטו בירושלים לפני כיבושה בידי דוד היו חיתים או חורים מאחר ששם מלכם "ארונה " שמכר לדוד את הר הבית  הוא שם הודו-אירופי, ועל כן כנראה חיתי או חורי.  הנביא יחזקאל מתייחס לכך כאשר הזכיר לבני ירושלים את מוצאם הפסול ("כה אמר אדוני ה' לירושלים מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חיתית (יחזקאל, ט"ז, ג') וגם "אימכן חיתית ואביכן אמורי" (יחזקאל, מ"ז, מ"ה), פסוקים שמוכיחים כי יחזקאל ידע מסורת שלפיה היתה נוכחות חיתית בירושלים בימי קדם.[2]

אם כל ספר שמואל נוצר בעיקר בתקופה הפרסית, כטענתו של ואן סטרס, הרי שכל האיזכורים האלו הופכים להיות מסתוריים לחלוטין, שהרי מי שמע בתקופה הפרסית על החיתים  שנעלמו מאות שנים קודם לכן? איזו סיבה היתה למחבר בן התקופה הפרסית לטרוח ולהזכיר עם נשכח שאיש מקוראיו לא שמע עליו?

סופרו המסתורי של דוד

יש סיבות טובות לחשוב שסופרו של דוד המלך במאה העשירית היה מקורב לתרבות החיתית.

 בתנ"ך  לא  מוזכר שלשאול המלך היה מזכיר או סופר אך אין ראייה שלא כך היה. מן הסתם שאול העסיק מישהו בתפקיד הזה. אך שמו לא נשמר במקרא.

בפעם הראשונה אנחנו שומעים על סופר במלכות ישראל רק  בימי המלך דוד, אם כי מעמד הסופרים כבר היה מקובל בכנען זה מאות שנים. נראה שבכל עיר כנענית היה לפחות סופר אחד שעסק בכתיבה רהוטה.  גם יתכן שהיה איגוד סופרים או אף משפחות סופרים, כבמקומות אחרים במזרח הקדום.

האם דוד  בן ישי ידע קרוא וכתוב?

לא מן הנמנע שכן, אם כי זה לא היה מן ההכרח שיידע. מרבית המלכים במזרח הקדום לא ידעו קרוא וכתוב והם גם לא היו זקוקים לכך. תמיד היו להם סופרים שכתבו וקראו למענם. גם רוב המלכים החיתים שבשמם הופיעו יצירות היסטוריות ותפילות כנראה  לא כתבו אותן  אלא הכתיבו אותן לסופר. עם זאת, לכמה מהם היה כנראה כישרון ספרותי בולט. אני מתרשם שגם  המלך דוד הכתיב שירים ותפילות לסופרים, אם אכן חיבר אותם. דודו של דוד, יהונתן דוד, היה סופר גם הוא (דברי הימים א', כז'). בימיו של דוד מוזכר גם שמעיה בן-נתנאל שכתב את שמות הנפקדים בימי דוד הלוי (דברי הימים א', כ"ד, ו'(.

האיש בעל חמשת השמות

הבולט שבסופרי המלך דוד הוא המסתורי שבהם. רק שמו ידוע לנו לא פחות מחמישה מהם . והוא היה אביהם של שני סופרי המלך שלמה. בתנ"ך  יש לו לסופר הזה לא  פחות מחמישה שמות שונים: שְׂרָיָה (שמואל ב', ה', י"ז), שוא (שמואל ב', כ"ה, הקרי), שיא (שם, הכתיב), שישא (מלכים א', ד', ג'), שושא (דברי הימים א', י"ח, ט"ז)

כמה מהשמות האלה הם לכאורה של אנשים שונים אבל יותר סביר להניח שרובם וריאציות על שם אחד, שם לא ישראלי מסובך שבני ישראל התקשו לבטא אותו ושיבשו אותו בכתב. השם שְׂרָיָה הוא ישראלי אך יש מקום לחשוב שהוא עוברת  משם שלא היה ישראלי במקורו. יתכן ששְׂרָיָה היה השם הרשמי שהסופר קיבל כאשר החל לעבוד בשירות המלך דוד ויתכן כמובן שהאיש לא היה ממוצא ישראלי.

אפשר אף להניח שסופר המלך דוד היה יבוסי שכבר שירת בתפקיד זה את השליט הקודם אֲרוְנָה, שם שמוזכר בספר שמואל ב', פרק כ"ד,  והוא שם הודו-אירופי, כנראה חיתי), וגויס לשירותו של דוד לאחר כיבוש ירושלים.

משרות כאלו עברו לעתים בירושה מאב לבנו ומה להתפלא על כך שבניו של הסופר המשיכו לכהן באותו התפקיד בימי שלמה.

Stone Temple Carving of Ancient Scribes

מה היה מוצאו של שְׂרָיָה? ישנם חוקרים שחושבים שסופר המלך דוד היה מצרי אבל אין לכך הוכחה משכנעת. לדעת הארכיאולוג  בנימין מזר, סופר המלך דוד היה חורי ואולי חיתי במוצאו. יתכן ששושא ושיא אינם אלא קיצורים של אותו שם חורי שבכתב עברי היה צריך להיקרא "שורשר".

בניו של שריה (שושא) היו אליחרף ואחיה סופרי המלך שלמה. לדעת בנימין מזר, השם אליחורף לקוח מהאל "חרף" שאותו העריצו החורים. שם אחיו  אחיה הוא שם ישראלי טיפוסי .

ידוע לנו  שכמה מאות שנים קודם לכן הסופר שכתב מירושלים מכתבים לפרעה מלך למצרים אחנאתון שהתגלו בתל אל עמראנה, היה חורי כפי שמעיד שמו. ואולי היה אבי-אבותיו של שישא שריה, בן למשפחה ששירתה את שליטי יבוס במשך דורות.

ואם סופר המלך דוד היה ממוצא חיתי-חורי סביר להניח שידע על יצירות חיתיות קדומות, כסיפור חייו של חתושיליש השלישי, והשתמש בהן כמודל ליצירה משלו על חיי דוד המלך, שנהפכה ברבות השנים למקורו של ספר שמואל.

יתכן בהחלט שעותקים של יצירתו של חתושיליש היו נפוצים בכנען ובסוריה ואלו שימשו כמקור לסופרו של דוד  כדי שיחבר אפולוגיה  על מעשי המלך דוד, וזו היתה מקור ספר שמואל שבידינו.[3]

 

זכרונות המלך דוד

אם שׂריה היה סופר מומחה, בן למשפחת סופרים, סביר להניח שהכיר והיטב את מכמני התרבות החיתית-החורית שאליה השתייך, ובעיקר את האפולוגיה של המלך חתושיליש השלישי שהיתה אחת היצירות החיתיות הנודעות והועתקה פעמים רבות.

יתכן שהסופר  למד יצירות כאלה בבית-ספר לסופרים שבו למדו קרוא וכתוב על-ידי העתקה ולימוד בעל פה  של יצירות קלאסיות. בשלב כלשהו כתב כנראה בשירות מלכו יצירה שהיציגה את חיי דוד ברוח אפולוגטית. היצירה נועדה לספר על צדקתו של המלך, כתעמולה שתפיץ את שמעו בארצות אחרות ותגיע לדורות הבאים. האפולוגיה גם נועדה להפריך טענות של גורמים עוינים ומרדניים שחתרו תחת המלך והטילו בספק את זכותו למלוכה.

דוד מנגן בנבל.

דוד המלך כנראה לא יזם את הספר מכיוון שהיה טרוד בדברים אחרים: קרבות, רציחות ומאבקים פוליטיים. סביר  שגם לא  באמת הטריד אותו מה יחשבו עליו הדורות הבאים. אותו עניינו בני זמנו והשמירה על שלטונו. אולם משהועלתה בפניו הצעת הסופר   לכתוב את קורות חייו ומלכותו  כנראה  לא ראה במה זה יכול להזיק לו והביע עניין בכך. הוא או אחד ממקורביו ─ (גד הנביא? נתן הנביא?)  ─ סיפר לסופר היבוסי פרטים שונים מקורות חייו שהוצגו מן הסתם בצורה החיובית ביותר, אם כי גם פרטים שלילים לא הושמטו מן הסיפור.

Moretto, King David

דוד ועוזר.

  הסופר הקשיב ורשם, ומן הסתם שמע גם פרטים ממקורות אחרים שמהם היה יכול להרכיב  תמונה מלאה למדי ואמיתית על חייו של  דוד בן ישי, לרבות הרציחות, הבגידות, הקנוניות, המזימות וכו'. כמובן שלא היתה לו כוונה להזכיר אותם.

גירסת סופר המלך נכתבה היתה מן הסתם, כמקובל במזרח הקדום, כגוף ראשון, כביכול היה זה דוד עצמו שכתב את הדברים. עם זאת, אם דוד היה שליט שתדמיתו היתה  חשובה לו גם בעיני עמים זרים יתכן שהיתה גרסה נוספת שנועדה לעיני קוראים זרים, אולי באכדית, השפה הבינלאומית, וזו נכתבה בגוף שלישי.

העורך המאוחר ששילב גירסה זאת  עם מקורות אחרים בספר שאנחנו מכירים כיום כספר שמואל שינה את הדברים לגוף שלישי אך הקפיד לשמור על האווירה האפולוגטית המקורית. בגירסת סופר המלך, דוד הוצג בצורה הטובה ביותר האפשרית ─ צדיק נרדף שהגיע לשלטון  בחסד האל.

 מדוע היה יכול  להיות לסיפור דוד המלך רק מודל חיתי?

תבליט חיתי

יתכן וגם סביר שסופר המלך דוד  הכין  יצירה  שהיתה מבוססת בקוים כלליים על האפולוגיה של חתושיליש השלישי.

היצירות מקבילות  לאו דווקא בפרטי הפרטים של העלילה אלא בגישה הכללית.. בשתיהן אנחנו מוצאים תיאור של מלך שסילק ביד חזקה שושלת קודמת ודברים בזכות המעשה. הגישה של שתי היצירות היא  שהמלך השולט שהגיע לשלטון באמצעים מפוקפקים במקצת מוצג כחף מפשע שכן עשה את דרכו בחסד האל  הרוחש לו אמון ותומך בו, בדומה לקשר המוצג בין חתושיליש השלישי ועישתר. נאמנותו של המלך  לקודמו (שאול, במקרה של דוד) היתה  ללא דופי, אם כי המלך הקודם לא היה ראוי לכך.

פרטי החיים שונים אך  הגישה זהה:  דוד   נרדף שלא בצדק אבל סירב בכל תוקף לפגוע במלך הקודם ובני ביתו גם כשהיתה לו את ההזדמנות לעשות כן. את מעשי הנבלה ביצעו אחרים, למרות רצונו של דוד. ודוד תמיד דאג שהאשמים יבואו על ענשם.

מדוע סביר להניח שהיצירה על חתושיליש השלישי, ואולי גם של קודמו המלך טלפינו, היא הדגםת לסיפור דוד? הרי יכול היה להיות מקור ספרותי אחר על חיי מלך מזרחי פחות קדום ששימש כדגם לחיי המלך דוד?

ואן סטרס טוען, למשל, כי ברור לו שסיפור חיי דוד היה יכול להתבסס רק על סיפורי חייהם של מלכים פרסים מאוחרים, שליטי אימפריה כדריוש וכסרסס.

צריך להבין שהשתמרו לא מעט כתבים אוטוביוגרפיים  של מלכים במזרח הקדום שעלו לשלטון שלא כדין או בצורה מפוקפקת ופירסמו את סיפור חייהם ─ תמיד בגוף ראשון  ─ כדי להסביר לציבור הקוראים, כלומר אנשי המעמד העליון, יודעי קרוא ─ מדוע הם ראויים לשלוט.

אנשים כשליט האשורי אסרחדון, שסיפר כיצד עלה לשלטון לאחר שהעניש את אחיו שרצח את אביו סנחריב (האח היה כנראה היורש החוקי ואסרחדון היה המורד)  .

או המלך הפרסי דרויש שסיפר כיצד עלה לשלטון לאחר שהרג מתחזה שטען שהוא המלך הפרסי הנעלם קמביזס (החוקרים כיום  חושבים שה"מתחזה" היה המלך החוקי, קמביזס, בנו  של מייסדי האימפריה הפרסית כורש. דריוש היה מורד ערמומי ובר מזל ) .

כל המלכים האלה הסבירו את עלייתם לשלטון הצדק כמעשה צדק ארצי ושמיימי. בזה אין הבדל בינם לסופרו של דוד בן ישי. האמת ההיסטורית של מה שקרה באמת היתה כנראה הדבר האחרון שעניין כל אחד מאותם המלכים היה יכול לשמש לכאורה דגם לדמותו של דוד, כפי שהיא מוצגת בספר שמואל. על כן יכול להיות שהמלך האשורי מהמאה השביעית לפה"ס אסרחדון, או המלך פרס  דרויוש מן המאה החמישית לפה"ס,  הוא הדגם לדמות דוד ולסיפור חייו, כפי שטוען ואן סטרס, ולאו דווקא מלך חיתי קדום מן המאה ה-13 לפה"ס.

לפיכך יתכן שסיפור חייו של דוד הוא יצירה בדיונית מאוחרת,  שהרי אין בו לכאורה שום דבר מיוחד שאי אפשר למצוא בקורות חייהם של מלכים אחרים,

להוציא דבר אחד:

איש מהמלכים האחרים  לא הציג את עצמו כמי שמעולם לא רצה להזיק לשליט הקודם שאותו הפיל ורק  ניסה להגן עליו.

 המאפיין  הזה יחודי לאוטוביוגרפיות של טלפינו וחתושיליש השלישי ושל דוד  המלך בספר שמואל. לי לא ידוע על אוטוביוגרפיה  אחרת  של מלך במזרח הקדום שבה המאפיין הזה.

העמדה העקבית שלפיה מוצג דוד כאוהב שושלת שאול שאת מרבית בניה השמיד יוצאת דופן עד כי יש מקום לסברה שסופר המלך דוד השתמש בתבנית הסיפור הנוגע בטלפינו ו/או  חתושיליש השלישי.

כמובן, יתכן שזה היה רעיון מקורי של הסופר עצמו.ואולי של דוד עצמו; ואף-על-פי-כן, הדמיון בפרטים נראה לא מקרי.

חשבו על כך הצגה כזאת של המאורעות דורשת איזו שהוא סוג של צדקנות  מזוייפת באופן מיוחד  שבדרך כלל המלכים וסופריהם וחוגיהם ראו אותה מן הסתם כמיותרת לחלוטין שלא לאמר נכלולית.

כל אותם מלכים תופסי שלטון  היו כולם ללא ספק נבלים  ערמומיים  רוצחי המונים. הם נהנו להתרברב  בכתובות שלהם בגדולתם וגבורתם וצדקתם  ולא הייתה  להם שום בעיה לספר לכולם את מי הם חיסלו ולמה. מובן שהאמת הייתה  מהם והלאה ויש להתייחס בחשדנות גדולה לגבי כל מה שהיה להם לאמר על עברם.

 אבל גם  הם לא אהבו נכלוליות ולא נהגו  להתגאות  בפומבי בתקיעת   סכין בגב.

 הם לא טענו שהם אהבו את המלכים הקודמים  שאותם  חיסלו .

למה להעמיד פנים,ואפילו לצרכי תעמולה ,  שאתה אהבת את המלך שאותו היפלת ואת משפחתו חיסלת ? למה   לטעון שמעולם לא רצית במותו כשבהחלט רצית במותו ונהנית מכך  ?

למה להזיל עליו דמעות תנין ?

 כנראה רק הסופרים החיתיים של המלכים טלפינו וחתושיליש השלישי ראו  צורך בהזלת דמעות תנין .

וכך עשה גם סופר המלך דוד.

אבל עד כמה שידוע לנו שום שליט אחר וסופרו מלבדם.

 

סופרי המלך

שׂריה/שישא/שושא/שיא, סופר המלך דוד, מצא מן הסתם חן בעיני אדוניו ובעיני יורשו שלמה. הם התרשמו כנראה מהיצירה שכתב על דוד וחייו. אנחנו יודעים ששני בניו המשיכו בתפקידו כסופרי המלך שלמה. איננו יודעים עליהם דבר נוסף על הנאמר, אם כי סביר להניח שספר דברי שלמה, המוזכר כאחד המקורות לספר מלכים, התבסס על מה שכתבו כסופרי המלך. כעבור מאות שנים נוצרה עליהם אגדה מוזרה שרומזת שהיו מסורות שהם אינם ממוצא ישראלי אלא יוצאי ארץ החיתים.

וכך מספרת האגדה: מעשה במלך שלמה שהיו לו שני סופרים  כושים  אליחרף ואחיה בני שישא. יום אחד ראה את מלאך המוות עצוב ושאלו למה. השיב: כי עלי לקחת שני אנשים אלה. מיד מסר אותם שלמה לשדים מהירים כדי להביאם למחוז לוז, מקום שבו אין מלאך המוות שולט. בהגיעם לשער העיר מתו השניים. למחרת פגש שלמה המלך את מלאך המוות ושאלוֹ למה הרג אותם. מלאך המוות השיב: לא יכולתי לקחת אותם במקום אחר, כי נגזר עליהם למות דווקא בשערי לוז. מיד פתח שלמה ואמר: רגליו של אדם אחראיות לו, ולמקום שבו נתבקש, שם הן מובילות אותו, כלומר (רש"י) "למקום שנגזר עליו למות בו, משם הוא מתבקש ליטול נשמתו". (סוכה, נ"ג, א').

הסיפור הזה מאוחר. הוא הועלה על הכתב אלף שנה ויותר לאחר ימי דוד. עם זאת, הסיפור מציין שאחיה ואליחורף היו כושים. על פיו נראה שהיתה מסורת  קדומה שמדובר באנשים שאינם ישראלים במוצאם.  האיזכור ללוז הוא מעניין במיוחד: "וַיַּעֲלוּ בֵית-יוֹסֵף גַּם-הֵם, בֵּית-אֵל; וַיהוָה, עִמָּם.  כג וַיָּתִירוּ בֵית-יוֹסֵף, בְּבֵית-אֵל; וְשֵׁם-הָעִיר לְפָנִים, לוּז.  כד וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ, יוֹצֵא מִן-הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד.  כה וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, שִׁלֵּחוּ.  כו וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז–הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  (ספר שופטים פרק א').

העיר לוז מוזכרת בספר שופטים כנמצאת ב"ארץ החיתים". בשלב מאוחר פשטו שמועות שמדובר בעיר שחיים בה בני אלמוות (על כך אדון במאמר נפרד). אולם ניתן לתמוה האם בבסיס הגירסה המקורית של הסיפור התלמודי עמדה איזו מסורת עתיקה עמומה שקישרה את אל אליחורף ואחיה ומן הסתם גם את אביהם  שישא/שׂריה ללוז, לאו דווקא משום שהיתה עיר של בניי אלמוות  אלא משום שהיתה  עיר חיתית, שמא היו חיתים בעצמם? אולי נשלחו ללוז משום שהיו בני העיר וסיפור מלאך המוות הוא תוספת בדיונית (או לא בדיונית) מאוחרת?

גרסת סופר המלך דוד על חיי השתמרה מן הסתם בספריית בית המקדש שאותו הקים שלמה, עד שנחשפו במאה השביעית, בתקופת המלך יאשיהו, או במאה השמינית, בתקופת המלך חזקיהו, עם התעוררות ההתעניינות המחודשת בעברם של העם והממלכה. הכתבים הגיעו לידיו של הסופר שהתעניין בדוד ובחייו. כמו כן הגיעו גם מקורות אחרים שהציגו גרסאות לא מחמיאות. הסופר התקין מן הגרסאות כתב-יד שנהיה למקורו של ספר שמואל.

כואן סטרס, ישנם החושבים שספר שמואל כפי שהוא בידינו נוצר רק לאחר גלות בבל. הטענה אינה הגיונית. הספר נוצר בבירור ממקורות שונים המציגים נקודות מבט סותרות לחלוטין על דוד בן ישי וחייו. קשה להאמין שלאחר גלות בבל ושריפת הבית המקדש, אפשר היה להגיע לכל המקורות. הגיוני לחשוב שלאחר חורבן ירושלים וספריות ארמון המלוכה ובית המקדש, המקורות שוב לא היו נגישים. אם מישהו כתב את ספר שמואל לאחר גלות בבל, הספר היה נכתב כגירסה אחידה ויחידה.

סביר אפוא להניח שספר שמואל  נוצר בימי בית ראשון. החלטתו החשובה הראשונה של הסופר היתה שהיצירה תיכתב בגוף שלישי, ולא בגוף ראשון שבו נכתבה  האפולוגיה של דוד המלך בידי שׂריה. שימוש לא מובחן בגוף ראשון, כאילו המלך דוד עצמו הוא המספר, את הכל היה סותר את העלילה שהוצגה מנקודות מבט רבות  של אנשים שונים. הסופר רצה לשמור על אוביקטיביות בתיאור העלילה.

הסופר גם הבין שאי אפשר לסמוך יותר מדי על גרסת "זכרונות דוד" של סופר דוד המלך.  כדי לנסות ולהתקרב לאמת החליט להשתמש בכל המקורות שבידיו. הוא השתמש באפולוגיה של המלך דוד אך גם במקורות אחרים, שטענו את ההיפך. כמו כן  הסופר הבין בדיוק כמו הקורא המודרני  למעשה הרבה יותר טוב ממנו שאי אפשר לסמוך יותר מידי או בכלל  על גרסת "זכרונות דוד " של סופר דוד המלך.

  כדי לנסות להתקרב איך שהוא לאמת הוא החליט להשתמש בכל המקורות השונים שהיו בידיו וליצור מהם את "דו"ח המלך דוד "יצירה על חיייו של דוד וקודמו המלך שאול שאנו מכירים אותה היום כספר שמואל הוא השתמש באפולוגיה של המלך דוד ובתפיסה  שלה שדוד לא עשה כלום לאף אחד .

 אבל הוא השתמש גם במקורות אחרים שטענו בדיוק את ההפך הגמור. .

והשאיר את ההחלטה בענין מי היה  הצדיק ומי היה  הנבל לקורא.

 

גורלם של שליטים

המלך דוד

ספר שמואל נהפך ברבות הדורות לידוע ביותר והמלך דוד נהפך בעיני רבים לדגם המלך המושלם והצדיק, אבי-אבותיו של המשיח. שמם של החיתים  ושמו של מלכם הידוע חתושיליש נשכחו וכאילו לא היו מעולם ולא שלטו על אימפריה אדירה.

 אם תיאור המלך דוד בספר שמואל מושפע מכתבים היסטוריוגרפיים חיתיים הרי שתרומתם הגדולה ביותר של החיתים לספרות העולם וחתושיליש השלישי היתה, באופן אירוני, לא במלחמותיהם עם אימפריות אחרות אלא בהיותה מקור השראה ליצירה על מלכו של עם קטן שספק אם חתושיליש השלישי שמע את שמעו מעולם.

ביבליוגרפיה

אלטמן אמנון "על טיבו המשפטי של המבוא ההיסטורי בחוזי מדינה חיתיים ובמקרא דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהודות ירושלים תש"ן ע' 65-72.

זינגר, איתמר    החתים ותרבותם /    ירושלים :   מוסד ביאליק,   [תשס"ט] 2009

‏זינגר איתמר "החיתים והמקרא – עיון מחודש", זמנים 87(2004), 4-21 ע'. ‏

 זינגר איתמר הטלת ספק בצדק האלוהי בתפילות חיתיות", בתוך ש' ורגון(עורך), עיוני מקרא ופרשנות ט', ספר יובל לכבודו של פרופ' משה גרסיאל, אוניברסיטת בר-אילן.‏

מזר, בנימין "סופר המלךך דוד ובעייתה פקידות הגבוהה בממלכת ישראל בתוך "כנען וישראל –מחקרים היסטוריים,  1974.   ע' 209-223.

נאמן נפתלי "העבר המכונן את הווה :עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן. ארנה הס,ירושלים 2002

שופק נילי קנון וקנוניזציה במצרים העתיקה "ספריות ואוספי ספרים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ע' 15-32

, Anne E Gardner The Narratives of Solomon’s Reign in the Light of the Historiography of Other Ancient Civilisations  AUSTRALIAN BIBLICAL REVIEW

Volume 56, 2008 pp 1-18.

הסופרים בעידן התנ"ך

ראו גם

בלוג השפעת התנ"ך של זאב ברקן

 תמונות מהשפעת התנ"ך על חי היום יום

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

חצי המנשה

בחזרה לגיבורי התנ"ך

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

התנ"ך מציאות או דמיון 

 יהושע יהושע

הספרים האבודים של המקרא

המכשף בלעם

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

 דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

משפט המלוכה של שמואל הנביא

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

 הספריה של שלמה המלך

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

הביוגרפיות האבודות של המקרא

עידו החוזה והנביא

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

תוחלת החיים של נביא

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

רצח נציב יהודה

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים


ימיו האחרונים של דוד המלך: על "כתר בראש " של יעקב שבתאי

.

בימים אלה מציג תיאטרון הבימה הפקה מחודשת של "כתר בראש " מאת הסופר והמחזאי המנוח יעקב שבתאי בבימויו של אילן רונן . ולאחרונה  זכה השחקן הראשי בהצגה יוסי בנאי בפרס התיאטרון הישראלי כ"שחקן הראשי הטוב של השנה "  על מישחקו בהצגה זאת.

"כתר בראש" הוא אחד המחזות החשובים והמעניינים ביותר שהוצגו אי פעם על דמות תנכית ובמקרה הזה דוד המלך כפי שמעולם לא היכרנו אותו.

 


זהו מחזה תנכי " "בעל אלמנטים אקטואליים"  על התככים ומלחמת הירושה בחצר המלך הזקן דוד שימין הגדולים הם כבר הרבה הרבה מאחוריו , בין תומכי בנו הבכור אדוניה (פרחח הולל חובב חיים טובים ונשים ו"סוסים אנגליים" חסר כל כישורים למשול  בגילומו של אורי הוכמן ) ובראשם המצביא הנועז אך העיקש והלא אהוב יואב בן צרויה ( חיים חובה )  והכהן הגדול המגונדר והתככן אביתר  (אברהם מור ) ובין תומכי בנו הצעיר שלמה( ילד ממושקף ומנוזל ומנוכר המסתובב ומרחרח בכל פינה ועסוק בלימוד "ספרדית עתיקה") ובראשם נתן   הנביא התככן (אורי אברהמי ) אימו הקשוחה המרירה יפהפיית העבר ובעלת אין ספור חשבונות בהווה , בת שבע ( בגילומה המרשים של עידית טפרסון ) .

כל צד עושה "לובי"   בלתי פוסק חסר מעצורים למען המועמד שלו  בטווח לצד דוד  נמצאים שריה הסופר  (אהרון אלמוג )  שרושם  כל פרט בחייו של דוד לזכרון הדורות הבאים  וחושי הארכי  ( מיכאל כורש ) הידיד הנאמן המשתדל להיהנות מכל העולמות ולבחוש בכולם ,משימה בלתי אפשרית אמנם אבל הוא מבצע אותה בכבוד.

 

דוד ( יוסי בנאי ) ובת שבע ( עירית טפרסון).

המחזה כולו עוסק ביממה אחת בחיי דוד המלך, המבקש ליהנות מקצת פרטיות עם אבישג השונמית, אבל נאלץ להתמודד עם מרד אדוניה בן חגית ונאמניו, ועם לחץ מנטלי כבד של בת שבע ונתן הנביא, המתעקשים על קיום ההבטחה ( שדוד אינו זוכר שנתן אותה אי פעם ) ששלמה יהיה היורש.

דוד המלך ושתי פילגשים.

דוד המלך ,בגילומו המבריק של יוסי בנאי שככבר זכה על תפקידו זה בפרס השחקן המצטיין של תיאטרון הבימה,   מתגלה במחזה כאדם קטן מאוד שהבחירה שלו לבסוף ביורש היא אקראית לחלוטין .אם זה היה תלוי בו הוא היה בוחר מכל המועמדים בבנו המת אבשלום כיורש. הוא אינו הגיבור ומאהב והמשורר של  העבר הרחוק    אלא זקן עייף נרגן ציני ומתוסכל שעסוק בעיקר בהשמעת סיפורים שמוכרים לכולם עד עייפה על אירועי העבר הרחוק  ( וספק רב אם יש בהם ממש ואם מעשי הגבורה המתוארים בהם התקיימו אי פעם )  ודי סנילי.

בנתיים הוא מתעלל בעוזריו השונים  ומנסה לקיים קשר אחד אחרון עם אבישג ( הגר תפוחי שנראית מושלמת ממש לתפקיד )  הצעירה היפה  והסקסית והאקזוטית שליבו נתון לה.

 

יוסי בנאי והגר תפוחי כדוד המלך ואבישג השונמית.

 כל מה שהוא רוצה הוא שכבר יניחו לו לנפשו –על כס המלכות והכתר הדברים החשובים לו מכל יותר מכל הוא רוצה להראות לכולם שלא משנה שהוא כבר אדם זקן שזמנו חלף שכולם מחכים שכבר יסתלק , הוא יודע זאת היטב , אבל הוא עדיין המלך ויהי מה והוא אינו כנון לפרוש עד הרגע האחרון . עבורו השלטון הוא אובססיה .  ""אני עוד חי ! הוא צורח "זקן ,טחורים , אבל אני עוד חי ואיש לא ינהל לי פה את החנות!".

המחבר

קובץ:יעקב שבתאי.jpg

יעקב שבתאי מחבר "כתר בראש".

יעקב שבתא  יהמחבר נחשב כיום לאחד הנטורליסטים החשובים ביותר של הספרות העברית וידוע כיום בעיקר הודות לרומאנים שכתב לקראת סוף חייו " "זיכרון דברים" ( 1977 ) סיפור בעל רקע אוטוביוגראפי שהוסרט ב1995 בידי עמוס גיתאי בכיכובו של אסי דיין ,  ומתאר את מסען של כמה דמויות אל הקץ הבלתי נמנע על רקע תל אביב שוקעת ו"סוף דבר" ( 1984 ) ספר שהוצא לאור רק אחרי מותו בטרם עת של שבתאי על ימיו האחרונים של גיבור תל אביבי מופנם שנחשבים ליצירות מופת של הספרות העברית. מה שמאפיין אותם בראש ובראשונה זה ההתמודדות הבלתי פוסקת עם תחושת הקץ וחווית המוות המתקרב של הדמויות , ומן הסתם שיקפו את תחושותיו של שבתאי עצמו לגבי מותו המתקרב.

. אולם כותב שורות אלה הוא מעריץ קטן מאוד של רומאנים  נחשבים אלה . ומעדיף את יצירותיו האחרות של שבתאי. שבתאי התפרסם גם הודות לקובץ הסיפורים שלו "הדוד פרץ ממריא " ( 1970)( שהסיפור שעל שמו נקרא הקובץ הוסרט לטלויזייה בידי מיכל בת אדם ) " הודות לפזמוניו המרובים ( כמו "ויברח קין "והשיר על שרה אהרונסון ") וגם הודות לספר הילדים המצוין שלו ( הבנוי בתור מחזה ) "המסע המופלא של הקרפד " (1967)."מעשה נורא ומשעשע בקרפד אשר יצא לחפש את ארץ להד"ם וכל אשר אירע לו כולל סוף טוב" ספר שהוא למעשה מחזה אלגורי בחרוזים .

כותב שורות אלה מעדיף יותר מכל יצירה אחרת של שבתאי את הדרמות שלו שהודות להן זכה לפרסום בראשונה . בדרמות אלה נהג שבתאי לשאול חומרים ותבניות מיצירות קלאסיות קדומות כמו התנ"ך וכתבי היסטוריונים קדומים על מנת לגעת במציאות באופן שונה לחלוטין משעשה בפרוזה שלו ולהציג אותה באור קומי אירוני דרך תקופות עבר רחוקות לכאורה אך למעשה קרובות לנו הרבה יותר משהיינו רוצים לחשוב.כך הוא עסק באתונה של המאה החמישית לפני הספירה במחזה הסאטירי "הנבחרים " ( 1976המבוסס על קומדיה של המחבר הקדמון אריסטופנס שאת מחזותיו תירגם גם אחיו של יעקב המשורר אהרן שבתאי  ) בקיסר רומאי מטורף ברומא במאה הראשונה לספירה במחזה "חיי קליגולה" 1975 ) בימי הביניים ב"מעשה הירושלמי " מבוסס על סיפור יהודי פנטסטי במיוחד מהמאה ה-12 והוא סיפור נישואיו של אדם עם שדה ופרשת הפרת הנישואין ועוסק במערכות יחסים בין בני אדם ושדים , בארץ ישראל בתקופת ממלכת הצלבנים במחזה "ברקיע השביעי " "בתל אביב של שנות העשרים של המאה הקודמת במחזה "נמר חברבורות "( 1976) . אולם אין ספק שמחזותיו התנכיים "כתר בראש " ו"אוכלים" " הן יצירותיו המבריקות ביותר בסוג זה .

שבתאי עסק בנושאים תנכיים גם בשניים מפיזמוניו המרובים והמבריקים  "ויברח קין " ו"השיר על אבימלך בן ירובעל " .

אלה תולדות "כתר בראש "

 

תמונה מהגירסה הבימתית המקורית של "כתר בראש" בכיכובו של אבנר חזקיהו .

דוד המלך שימש מאז ומתמיד כנושא חביב לסופרים ומחזאים אולי יותר מכל דמות אחרת בתנ"ך בגלל סיפור חייו הדרמתי. אולם בדרך כלל נהגו להציגו כדמות הגדולה מהחיים כפי שאכן הוא מוצג ברוב סיפורי התנ"ך .
"כתר בראש " הייתה הקומדיה הראשונה שכתב שבתאי ושהוצגה על הבמה לראשונה ב- 1969 בכיכובו של ניסים חזקיהו ועם תפאורה של אריה נבון .

זאת הייתה קומדיה תנכית שלישית ברצף של הקאמרי אחרי שתי קומדיות מצליחות קודמות "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של  סמי גרונימן ו"אסתר המלכה"  של אלתרמן אבל היא שונה מהן עד כמה שרק ניתן להעלות על הדעת .

קריקטורה של שחקני "כתר בראש " המקורית מאת זאב פרקש.

זה ניכר למשל בעברית שבפי הדמויות אינה העברית התנכית אלא העברית המדוברת של היום קטעי תנ"ך המשובצים בנאומים כמליצות דבר שיוצר אפקט מבדח מאוד. יש בדיאלוגים מילים מודרניות כמו "הסלמה " "קומפוט" "" אלה הם דיאלוגים מתוחכמים רצופי הומור סרקסטי ואנכרוניזמים על סוסים אנגליים שלא תמיד ברור מה ההקשר שלהם לסיפור המעשה. נראה שיותר מכל אחד אחר הושפע שבתאי מניסים אלוני אך לא דווקא ממחזהו התנכי "אכזר מכל המלך " אלא מהמחזות המודרניים יותר שלו ומלשונם ובראשם "בגדי המלך " (_ שגם בו כיכב אבנר חזקיהו  כמלך קטנוני )
כתוצאה מהטיפול "המקטין " של דמותו של דוד במחזהו של שבתאי ההצגה זכתה להתקפות רבות של מאמרי ביקורת בעיתונות שהתקשו להשלים עם מה ששבתאי עשה לגיבור הלאומי .

 אך מאז טיפול זה בדמויות התנכיות הפך למעשה לנורמה המקובלת שהקצינה מעל ומעבר לכל מה ששבתאי עשה במחזות שונים כמו "יסורי איוב " של חנוך לוין .

עוד  רישום  משנות השישים  של שחקני "כתר בראש".מהעיתון דבר.

כאשר כתב שבתאי את המחזה בשנות השישים נקט באסטרטגיה שונה לחלוטין וחדשנית מאוד לזמנה.  הוא החליט להציג את דוד ואת מקורביו  לא כאנשים "מורמים מעם"  כפי שהיה מקובל עד אז  אלא כאנשים רגילים פוליטיקאים וחנפנים מהסוג שהיה מוכר לכל צופי התיאטרון בשנות השישים . ולכל היה ברור שיש כאן רמז למאבקי הירושה במפלגת העבודה בין היורשים מטעם עצמם למנהיג הגדול דוד בן גוריון . שבתאי עצמו סיפר שהרעיון נוצר לאחר שעקב אחרי מנהיג היסטורי אחר ,מאיר יערי במפ"ם ונראה שדוד שלו היה שילוב של שני האישים הגדולים אלה בערוב ימיהם. . אך למרות הקשרים אלו המחזה נכתב ב-1968 אחרי מלחמת ששת הימים כאשר בן גוריון ויערי כבר מזמן לא היו בשלטון . הקשרים אקטואליים יותר היו לגבי הקריאה לראש הממשלה לוי אשכול לוותר על תפקידו כשר הביטחון, והממלכה הישראלית נקרעה בין תומכי משה דיין (שבעיני מתנגדיו נראה כאדוניה בן חגית הנהנתן שבמחזה) לתומכי יגאל אלון (שבעיני מתנגדיו נראה יותר כמו שלמה המתפלסף) .
למרות שזאת הייתה אחת יצירותיו הראשונות כבר בה בולט ואולי בפעם הראשונה הנושא המרכזי של שבתאי , ההתמודדות עם קיצו המתקרב של הגיבור ,במקרה הזה דוד המלך. מדהים שהוא עסק בזה כבר בראשית קריירה שלו ובגיל צעיר יחסית .

מקור ההשראה

מלבד הסיפור התנכי הדרמתי בספר שמואל שבתנ"ך נראה שהיה לשבתאי גם מקור השראה דרמתי ספציפי מאוד ,שהוצג בתיאטרון בישראל זמן לא רב לפני "כתר בראש ". היה זה "המחזה "האריה בחורף " של ויליאם גולדמן ( הידוע כמחבר ספרים כמו "איש המרתון " ואחרים ) על ימיו האחרונים של המלך האנגלי הנרי השני בימי הביניים שהקים אימפריה שלמה שכללה את אנגליה וחלקים מצרפת ( כפי שעשה דוד ) , אך שערוב ימיו מלווה בסכסוכים בלתי פוסקים ומציקים עם אישתו אלנור וילדיו ריצ'רד וג'ון. ושם מופיע ריצ'רד "לב הארי" הצעיר במפגש משפחתי עם אביו המלך הנרי השני ( גם היה צלבן בפני עצמו במסע הצלב השני ) שאותו מגלם פיטר אוטול ( שהופיע בתפקיד הנרי השני גם בסרט מצויין אחר בשם "בקט" ) אימו הפמיניסטית אלנור שאותה מגלמת קטרין הפבורן ( הזוג הנ"ל אגב שימש כמודל הספציפי למלך ארתור ואישתו גניבר בסיפורי ארתור המאוחרים יותר שחלקם נוצרו בחצר שלהם ) ואחיו ג'ון,מפגש שבו מתגלים סודות מדהימים על כל אחד מבני המשפחה המסוכסכת .

זהו מחזה גאוני אולי הטוב ביותר שנעשה אי פעם על ימי הביניים ומומלץ מאוד לחפש אחריו  לכל מי שעוקב אחרי מחזה זה ( שהוסרט פעמיים בגירסאות מופתיות ממש גירסה אחת בכיכובם של פטר אוטול וקתרין הפבורן והגירסה השניה  עבור ערוץ הולמארק בכיכובם של פטריק סטיוארט וגלן קלוז ) ) אינו יכול שלא לעשות השוואות עם כתר בראש , השוואות שהן מתבקשות ממש.גם דוד וגם הנרי השני מלך בריטניה הם מלכים כובשים לשעבר בעלי אישיות חזקה מאוד שהקימו אימפריה . שניהם יודעים שהיגיע זמנם להסתלק אך לא בדיוק מתחשק להם לוותר על הנאותה עולם הזה. לשניהם יש בנים ואישה שסולקה מיטתם ( בת שבע במקרה של דוד , אלנור במקרה של הנרי ) ולשניהם פילגשים צעירות . ההבדלים בין המחזות הם בדרך כלל לא לטובת הגירסה הישראלית הקודרת בהרבה .דוד יוצא במחזה של שבתאי כדמות קטנה הרבה יותר ומעניינת פחות מדמותו של הנרי השנון וכך גם מקורביו.

 המלחמה על "כתר בראש " בטלוויזיה

"כתר בראש " זכתה גם לכבוד  להיות הדרמה המקראית הראשונה (ולעת עתה גם האחרונה) שנוצרה  והוקרנה בטלוויזיה הישראלית  בבימויו  של במאי הטלביזיה הידוע רם לוי ( דרמה אחרת שהתבססה  על מחזה תנ"כי של אהרון מגד "בראשית " לא הוקרנה לבסוף כתוצאה של התנגדות המחזאי ).

התסריט של לוי ואפריים סידון היה עיבוד נאמן של המחזה עם כוכב ההצגה המקורית אבנר חיזקיהו ( שהתפרסם הודות לתפקידי מלכים גרוטסקיים שונים שגילם במחזות של ניסים אלוני ואחרים).

שלא במפתיע הדרמה עוררה שערורייה זוטא  לפני הקרנתה בועד המנהל של הטלוויזיה ,כאשר נציגים מהמפד"ל טענו שיש שם קטעים העלולים לפגוע ברגשות הציבור של דוד הזקן מלטף את הנערה אבישג. הם התלוננו שדוד הוצג בקטעים אלה "כנואף קל דעת העסוק רק בסיפוק צרכיו האישיים וכמי שלא מעניינים אותו צרכי העם והמדינה " דבר שיש בו לפגוע ברגשות הציבור וביקשו לקצצם. הבמאי רם לוי סירב לקצץ בו וכנגד דרישה זאת יצאו חברי ועד מנהל אחרים כמו נציג הליכוד שלמה קור שהיה ידוע כמי שלא היסס לדרוש לצנזר תוכניות, דרש להקרין את הדרמה בציינו שהיא אינה אומרת דבר" שלא נאמר בתנ"ך. הוא המשיך וטען שמן הראוי שהטלביזיה תקרין יותר דרמות תנכיות והיסטוריות כמו הבריטים וטענותיו אלה זכו לתמיכה רחבה בקרב חברי הועד. הסרט אושר לבסוף להקרנה כמו שהוא וזכה לביקורות הטובות ביותר להם זכה סרט תנכי ישראלי .

בת שבע ונתן הנביא בגירסה הטלוויזיונית של "כתר בראש".

לאחר דרמה מוצלחת זאת נשארו מאמצי הטלביזיה בתחום הסרט התנכי מצומצמים ומוגבלים ביותר כתוצאה מבעיות התקציב והחשש מלעורר סערה פוליטית נוספת .
שבתאי עצמו לא הסתפק במחזה זה בתחום הדרמה התנכית . הוא זכה לפירסום גדול הודות לשני רומנים גדולים שכתב בסוף חייו "זיכרון דברים " ו"סוף דבר " שנחשבים בעיני רבים למיטב הספרות העברית . לדעתי כשרונו התגלה יותר בדרמות היסטוריות שונות . הוא תיכנן טרילוגיה שלמה של דרמות תנכיות קצרות שמהן השלים  רק את "אוכלים"  " על הסעודה של המלך אחאב והמלכה איזבל שבה נחרץ גורלו של נבות היזראעלי לרצח משפטי . "אוכלים " כמו כתר בראש " הוא אחד מהמחזות התנכיים המרשימים ביותר בעברית ואחד הבודדים שהוצגו יותר מפעם אחת .

אוכלים " של יעקב שבתאי הוא המחזה הידוע ביותר בעברית על ימי אחאב ואיזבל ( להוציא "צור וירושלים " של מתתיהו שוהם)  .  הוא עוסק בסיפור כרם נבות שבעליו נרצח בהוראה מלכותית מאחר שסירב לתת את כרמו למלך .  והעלילה מתנהלת כולה  במהלך סעודת זלילה בלתי פוסקת של אחאב ואיזבל המבטאת את שחיתותם . במחזה זה עצם הלקיחה בכוח של כרם נבות הוא הפגנת סמכות וכפי שאומרת איזבל "אם היום מסרב נבות לתת למלך כרם עלוב … למה שמחר לא יסרבו לשלם מיסים או לצאת למלחמה? …זה לא הכרם זה הכתר!"
אחאב  משתכנע לבסוף ש"לא מדובר פה בכרם אלא בעצם קיומה של הממלכה". . העובדה שנבות עצמו מוכן לתת את הכרם שלו בלי בעיות אינה משנה דבר  משום שכפי שאומרת אחת הדמויות שם "נבות חייב להפר את החוק ,מפני שאם אותו נבות לא יפר את החוק אז הממלכה תפר את החוק ,אבל הממלכה לא יכולה להפר את החוק ,מפני שהפרת החוק היא מעשה של אי צדק ,והממלכה חייבת לעשות צדק מפני שהיא הצדק ". טיעון שמשכנע לבסוף את נבות עצמו שבמסורת "1984 של אורוול מצהיר "לא ייתכן שממלכה שלמה תבטל את רצונה בגלל אדם אחד ..אם זה מה שדרוש לממלכה ,אני מודה ,קיללתי קיללתי ,קיללתיו".
המחזה הזה הוא סאטירה נגד הקלישאות של מנהיגי המדינה שפועלים לטובת עצמם בלבד וככזה הוא מצויין.
"אוכלים"  הוצג לראשונה ל-1979 בתיאטרון החאן ול בבימויו של אילן רונן  ושוב בתיאטרון "גשר " בבימויו של יבגני אריה . וניתן למצוא אותו בקובץ המחזות של יעקב  שבתאי  "כתר בראש ואחרים " מ-1995 והוא  כמובן מומלץ מאוד.
אפשר לספור את המחזות התנכיים שהוצגו על הבמה בישראל על אצבעות שתי ידיים  :  מלבד "כתר בראש " ו"אוכלים " של יעקב שבתאי הנוספים הם " דוד " של ירון כפכפי "  שלמה המלך ושלמי הסנדלר " ו"מלכת שבא " של  סמי גרונימן גרסאות שונות של אגדת שלושה וארבעה על פי ביאליק בעיבודה של לאה גולדברג ובעיבוד של לאה פורת.  "אכזר מכל המלך " של ניסים אלוני " על ימי רחבעם וירבעם ואם נרצה המחזה של מתתיהו שוהם "צור וירושלים".  מה שמראה על מיעוט המחזות התנכיים האפקטיביים באמת בעברית וחבל .  מחזהו של שבתאי הוא גם  אחד מארבעת  המחזות הישראליים המקראיים היחידים שהוסרטו בכלל  יחד עם ""תמר אשת ער"" של מוסינזון "בראשית " של מגד שכאמור לא הוקרן מעולם בגלל התנגדות המחבר   ו"המגילה " של מאנגר שהוא בעצם יידי במקורו .

 

סעודה ב"כתר בראש".

שבתאי תכנן שני דרמות תנכיות קצרות נוספות שכל אחת מהן תעסוק בנושא הרצח למען תאוות האחיזה בשלטון "עסקים " על פרשת רצח מפיבושת בן המלך שאול בידי שניים מאנשיו על מנת לקבל שכר מהמלך החדש דוד ו"מלכות " על מלכותו בת שבעת הימים של זמרי ,מלכות שהחלה ברצח של המלך בידי זמרי ונסתיימה ברצח של זמרי עצמו והחלפתו בידי עמרי אביו של אחאב ( גיבור המחזה "אוכלים" ).
אולם למרבית הצער מחזות אלו לא יצאו אל הפועל כתוצאה ממותו בטרם עת של שבתאי . וניתן רק לשער מה היה יוצא מהמחזות שתיכנן.

דבר הבמאי

להלן ראיון קצר  עם אילן רונן הבמאי :

Image result for ‫אילן רונן‬‎

אילן רונן ,במאי "כתר בראש".

א.א. :אתה כבר יצרת בעבר את הגירסה הראשונה של מחזה תנכי של שבתאי "אוכלים " ב-1979 " איך אתה רואה את ההבדלים בין שני המחזות  ?
רונן : אני חושב שזה מחזה טוב יותר מאוכלים שהוא מחזה שכל כולו הוא בסצינה אחת שהיא יותר בדיחה מתמשכת של סעודה אינסופית . "כתר בראש " הוא מחזה מהודק יותר ומתיימר להיות יותר מ"רק " סאטירה הפוליטית . יש בו מצב כלל אנושי ולא רק סיטואציה הפוליטית מסוימת של אנשים שמסרבים לעזוב את הגה השלטון ומסרבים להתמודד עם עזיבת השלטון. זאת  בעוד ש"אוכלים " הוא סטירה פוליטית בלבד  דרך דמויותיהם של איזבל ואחאב .

א.א. : למה החלטתם להעלות אתה מחזה דווקה בתקופה הספציפית הזאת ? .

רונן : שיקולים בהעלאת מחזה  מתמקדים  על השחקן , במקרה הזה יוסי בנאי שהתפקיד מתאים לו ככפפה ביד ומזה שנים אני רוצה אותו לתפקיד הזה  אבל עד כה זה לא הסתדר. המחזה הזה מוצג  רק בגלל הליהוק של בנאי .

א.א. : זהו רק אחד משני מחזות תנכיים שאתה ביימת בו זמנית ביחד עם שלמה המלך ושלמי הסנדלר " יש כאן מגמה אצלך ?  

 רונן : התנ"ך הוא מקור מרכזי  לדרמה ישראלית ומן הראוי להשתמש בו  הרבה יותר מכפי שעשו בשנים האחרונות  .

סיכום ההצגה

יוסי בנאי יוצר בהצגה זאת  הופעה מרשימה באמת של מלך ישראל כאדם קטנוני מעין כמוהו ואם כי השחקנים האחרים הם מוצלחים פחות , אני אישית נהניתי מכל רגע בהצגה .
למרות כל הצחוקים האירוניות והאנכרוניזמים ,למרות כל הדיבורים המודרניים , זהו סיפור אנושי טראגי מעין כמוהו שהוא על זמני במהותו ולכן בעל עוצמה רבה.יעקב שבתאי לקח את הסיפור הטראגי על ימיו האחרונים של דוד המלחך והקצין בו את האירוניה עד כמה שאפשר למימדים של קומדיה ממש וזאת תוך שמירה קפדנית על נאמנות לאירועים המתוארים בסיפור המקורי אם גם שינוי דרסטי של אופיים.  את הסיפור הטראגי הוא מתאר בתור פארודיה קומית . אמנם אין זה מחזה מרשים כמו "אריה בחורף" אבל עדיין יש בו עוצמה משלו.

ואחרי שרואים את המחזה הזה יש לראות את הצגת ההמשך גם כן ב"הבימה " מאותו הבמאי ( אם גם מצד מחברים שונים ) " שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שבה מככבות שתיים מאותן הדמויות שלמה ואימו בת שבע והפעם מזווית שונה מאוד. ומעניין מאוד להשוות  את ההבדלים בין העליצות הפורצת של "שלמה ושלמי " לעומת הפסימיזם  והדיכאון הקודר של "כתר בראש".

 

 

ראו גם :

"כתר בראש" באתר הבמה 

"כתר בראש" יכול היה להשפיע על אופיה של הטלויזיה הישראלית 

 לא כל ממזר מלך :ביקורת של צבי גורן

ציפי שוחט על "כתר בראש"

 

בנאי מלך ישראל ביקורת  של שי בן יעקב בוינט

 תנו לנו מלך :ביקורת של דן לחמן .

יעקב שבתאי בויקיפדיה

יעקב שבתאי באנגלית 

כתר בראש  ואחרים 

 

המסע המופלא של הקרפד מאשדות יעקב איחוד לעין השופט…

המסע המופלא של הקרפד מאת יעקב שבתאי

הדוד פרץ ממריא מאת יעקב שבתאי

דרור בורשטיין על סוף דבר

יוסי בנאי זוכה בפרס שחקן השנה על "כתר בראש"

 

שובו של המלך : מחזמר על חיי דוד

למה צחקה מיכל : רומן היסטורי על חיי דוד 
דוח המלך דוד " עוד רומן היסטורי על ימיו האחרונים של דוד

דוד ושלמה במקראית מדוברת :"אבישג " מאת אברהם בורג 

חיי דוד המלך על פי אברהם סלקטר 

אריה נבון המעצב של ההצגה המקורית

 

תקציר האריה בחורף

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע ובטלוויזיה
חלק א'

חלק ב'

מלך שהוא גם סנדלר : על ההצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר "