ארכיון תג: דוד תדהר

הבלש דוד תדהר חוזר במאבק כנגד סוחרי הנשים

Image result for ‫הבלש דוד תדהר בית אוצר‬‎

 

הוצאת "בית אוצר " מוציאה כספר אלקטרוני את החוברת השנייה בסדרת הסיפורים הבלשיים על דוד תדהר

בשיתוף פעולה עם "יקום תרבות ".

המדובר בסיפורים הבלשיים הראשונים שיצאו לאור בעברית עוד ב-1931 וכיום הם נדירים ויקרי המציאות.

החוברת הראשונה בסדרה" הרצח המיסתורי  יצאה לאור כספר אלקטרוני בשנת 2016. לרגל כנס ספרות הבלשים שאירגן אז "יקום תרבות ".

לפניכם החוברת השנייה בסדרת סיפורי הבלשים המקוריים ב עברית על הבלש ( האמיתי ) דוד תדהר ועוזרו הנמרץ ירמיהו אלמוג.

את הסיפור כתב העיתונאי שלמה בן ישראל והוא פורסם במקור ב-1932,והפך ל"רב –מכר" ( מילה שעוד לא הייתה קיימת אז בעברית ),וכיום עותקי הסיפור שהוא כל כך חשוב מבחינה היסטורית כאבי הסיפור הבלשי וסיפור המתח בשפה העברית  הם יקרי המציאות. אך הוא יוצא מחדש  במהדורה אלקטרונית בידי הוצאת "בית אוצר " בשיתוף מגזין הרשת "יקום תרבות "ביחד עם ציור עטיפה של הקומיקסאי אורי פינק הלקוח מהספר "הגולם -סיפורו של קומיקס עברי " שנכתב בידי אלי אשד.

וכך כותבת על הסיפור המול"ית רקפת ידידיה:

כאילו לא עברו כמעט 90 שנים… הנה אנשים שמחפשים עתיד טוב יותר… נשים… שמתפתות בעקבות הבטחות שווא ומוצאות עצמן נחטפות על-ידי רשת סחר בנשים. חוברת ב' של ספריית הבלש כבר אינה מורכבת מעלילה תמימה שמטילה את האשמה על גורם שמיימי חיצוני, אלא חקירה מורכבת ונפתלת של דרכי הטבע האנושי, עם שלל דמויות וטיפוסים. אולי אין כאן פתרון מקורי של החידה הבלשית כמו בחוברת הראשונה, וכל המהלכים הבלשיים מוכרים לנו משלל סיפורים מפורסמים אחרים בספרות העולמית בז'אנר, אולם העושר והמורכבות של המהלכים ועיצוב הדמויות מרשים למדי ובמיוחד בהתחשב בכך שזו החוברת הבלשית השנייה בכל ההיסטוריה של הספרות הבלשית העברית. כן, היו פה חיים בפלשתינה הקטנה וגם עברית מספיק עשירה כדי לתאר אותם. גם אם בספר נדרש תדהר לדבר גם ערבית ואפילו אידיש (בתעתיק לעברית!).

אז מה היה לנו: קריאה טלפונית (!) של אישה לעזרה, איכון הטלפון בעזרת המשטרה ואז מגיעים למקום נטוש, ששכבות האבק שבו לא מותירות מקום לספק: מכאן לא בוצעה שום שיחה וכאן לא היו אנשים זה זמן רב. אבל הנה תדהר מאתר התחברות פירטית לקו הטלפון… אתם זוכרים שהשנה היא 1931… מספרי הטלפון הם בני 3 ספרות בלבד (!)… וראו אלו הרפתקאות. כן, אנחנו בימינו לא המצאנו דבר… ומה עוד יש כאן… שכירת חדרים בבית מלון על-ידי שני תימהונים שמוותרים על חדרים טובים למען חדרים שצופים למקום מסוים מאוד, התחפשות והתחזות של חברינו הבלשים (בטח המחבר קרא הרבה שרלוק הולמס), פצצה מתקתקת שמנוטרלת ממש בשניות האחרונות… שלל טיפוסים עבריינים מפחידים וחלקלקים… נסיעה לקהיר, כלומר לחוץ לארץ, להציל את הבנות הנחטפות… וגם בכל זאת, זו ספרות עברית – סופו של הסיפור מסתיים בנסיעה כמו ברנרית ברכבת עם מוסר ההשכל קיומי-ציוני ששם המחבר בפי איכר זקן. (ואם תהיתם: חנה ארמון, חברתה של הגיבורה שהמליצה לה על שירותיו של תדהר, היא גיבורת חוברת א' בספרית הבלש).

העלילה נכתבה לפני למעלה משמונים שנה אך לצערנו היא התיישנה במעט מאוד ,היא מתארת תופעה שהייתה קימת אז וקיימת ואולי אף ביתר שאת כיום ,,תופעה של רשת בינלאומית יהודית ערבית העוסקת בסחר בנשים.דוד תדהר הבלש האמיץ יוצא למגר את התופעה. האם יצליח ?

הפכו דף אלקטרוני ומצאו עצמכם בתל אביב ובקהיר של שנות השלושים.

אבל זכרו מה שמתואר שם עדיין קיים.

קריאה נעימה

אלי אשד

עורך "יקום תרבות ".

ראו עוד על דוד תדהר

הבלש העברי הראשון 

 

הכפיר : סופר המדע הבדיוני הישראלי הידוע ביותר בעולם לביא תדהר- Lavie Tidhar בשפה העברית. -רשימה ביבליוגרפית

הכפיר: ביבליוגרפיה של סיפורי לביא תדהר-Lavie Tidhar בשפה  בעברית

סופר המדע הבדיוני הישראלי הידוע ביותר בעולם לביא תדהר ,פירסם לאחרונה בעברית את אחד מספרי המדע הבדיוני המשובחים ביותר על רקע ישראל בעתיד הלא קרוב "התחנה המרכזית ".ספר שהוא בגדר יוצא דופן מאחר שאינו מתאר חורבן אפוקליפטי וסוף העולם.

Image result for john campbell prize lavie tidhar

הספר שנכתב בישראל אם כי בשפה האנגלית  זכה בפרס הקמפבל לספר המד"ב הטוב של השנה ב-2017.  ו תורגם ונמכר בלמעלה מ-10 שפות. הישג חסר כל תקדים לספר  מדע בדיוני  שנכתב בידי ישראלי.

כידוע "אין נביא בעירו " ובישראל אותו לביא תדהר מוכר רק לקבוצה מצומצמת ביותר של יודעי דבר.

לביא תדהר הוא קודם כל  סופר המדע הבדיוני היחיד  עלי אדמות שנולד בחברה אוטופית "אמיתית " בקיבוץ.ואני מניח שמשהו מזה משאיר את חותמו על יצירתו,כמי שהוא גם אזרח העולם וגם אזרח לשעבר של אוטופיה.

מסופקני אם יש סופר מדע בדיוני אחר שעונה על התואר המחייב הזה.

לביא תדהר   הוא גם סופר המדע הבדיוני הישראלי הידוע ביותר בעולם . בעצם הוא סופר המדע הבדיוני הישראלי היחיד הידוע בעולם  אם כי ישנם גם  כותבי מדע בדיוני ישראלים אחרים שתורגמו לשפות אחרות.

סיפוריו של תדהר  תורגמו לשפות רבות והופיעו באנתולוגיות  של מבחר סיפורי המדע הבדיוני של השנה  באופן קבוע ,שנה אחרי שנה אחרי שנה.

Image result for the apex books of world sf  Image result for the apex books of world sf 1Image result for The Apex Book of World SF 2Image result for the apex books of world sf

בין השאר הוא ידוע בארצות שונות מאחר שטרח ופרסם באנגלית אנתולוגיות של סיפורי מדע בדיוני מארצות שונות ,ויש להניחו שהוא אחד המומחים הגדולים על גבי הפלנטה הזאת על מדע בדיוני בארצות שאינן דווקא דוברות אנגלית.

Angry Robot author Lavie Tidhar

לביא תדהר הוא גם הסופר היחיד שעוסק בצורה קבועה  בין נושאים רבים אחרים במקורות ההשראה שלו מספרות הכיס והבדיון והילדים של ישראל בשנות השלושים  עד שנות השבעים. הוא כתב מעין חיקויים לספרי "הסטלגים " קומיקס על פי סדרת הריגול פטאריק קים ,וסיפורים שמשלבים בין גיבורי הספרות הפופולארית של ישראל  גם בהשראת ספרי "מטרזן ועד זבנג:סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית ".

והוא הסופר היחיד שאני מכיר שבמודע כתב סיפור בהשראת סיפורים ישראליים מקוריים שהופיעו בשנות השבעים במגזין המדע הבדיוני "פנטסיה 2000. .

הוא אף הרחיק לכת מעבר לכך  וכתב סיפור ארוך באנגלית  THE MASTER על אחת הדמויות הבולטות ב"מטרזן ועד זבנג " הסופר שרגא גפני  תחת המסווה "שאול כנען " .חבל מאוד שהסיפור לא תורגם לעברית .אני מניח שאף אחד מידידיו המתרגמים של תדהר לא מצאו בו עניין  לתרגום. אבל אפשר לקרוא אותו כאן באנגלית .

ואחד מגיבוריו המרכזיים בכמה וכמה מסיפוריו  הוא לא אחר מאשר הבלש  העברי הראשון דוד תדהר .ואני מניח שסיבה  אחת לעניין הזה היא ( כמו במקרה של העניין של המשורר שאול טשרניחובסקי במלך הראשון שאול )  היא השם.

לא ידוע לי ואני חושב שגם ללביא תדהר  לא יודע  אם יש קשר משפחתי  במציאות בינם , אבל בסיפורים בהחלט יש.

הוא החל את הקריירה הספרותית שלו כמשורר ופירסם ספר שירה עם השם הדרמטי במיוחד  "שאריות מאלוהים :ספר עזר למשיח "  שקראתי אותו בזמן אמיתי  בראש ובראשונה הודות לכותרת הפרובוקטיבית שלו ולא עשה עלי רושם מיוחד. שנים מאוחר יותר קראתי אותו כשכבר ידעתי מיהו לביא  תדהר סופר המדע הבדיוני ואז הוא עשה עלי רושם אחר לגמרי ….

לביא תדהר עוד ממשיך להתייחס לספר זה כשהוא כותב על האני האחר  שלו המשורר עם ראשי התיבות שלו "ליאור תירוש".

בעברית פורסמו עוד שני ספרים שכתב עם סופר אחר ניר יניב שהוא פחות חשוב ככותב.

 

פרצופו של לביא  תדהר מרכיב את התחנה המרכזית של תל אביב בעתיד הרחוק.

לאחרונה יצא לאור  ספרו הטוב ביותר בעברית "התחנה המרכזית" ספר שעוסק בישראל בעתיד הרחוק ורשימה עליו שלי תמצאו כאן .

כצעד פתיחה לדיון בו  הנה ביבליוגרפיה של כל הספורים שידועים לי של לביא תדהר בשפה העברית .כמובן יש עוד רבים באנגלית ואולי גם בשפות נוספות שלא הופיעו גם באנגלית  אבל באלה לא נעסוק כאן . יש כבר ביבליוגרפיה של ספריו וסיפוריו באנגלית כאן .

רוב  סיפוריו של תדהר תורגמו לעברית  בידי אחרים כמו שמעון אדף ( סופר בולט בפני עצמו ) אהוד מימון ,ורד טוכטרמן, אורי שגיא   ומתרגמים אחרים,שכן לביא תדהר כותב היום בעיקר באנגלית.  אבל עדיין יש לו פה ושם כמה סיפורים שכתב ופירסם  רק בעברית . בשנים האחרונות כבר לא וזה חבל מאוד.אולי בגלל שיש כיום פחות ופחות מגזיני מדע בדיוני בעברית.

Image result for lavie tidhar and shimon adaf

לביא תדהר פירסם באנגלית ב-2016 ספר משותף עם שמעון אדף באנגלית  בשם:

ART AND WAR: POETRY, PULP AND  POLITICS IN ISRAELI  FICTION ...שבו השניים משוחחים על הקריירה שלהם כסופרי בלשים ומדע בדיוני ובו תדהר  מתלונן על כך שלא יכול היה לפתח קריירה של סופר מדע בדיוני בעברית.למרבית הצער גם הספר החשוב מאוד הזה לא יצא בעברית ואף לא ניתן להשגה ברוב הספריות בארץ.

לאחרונה בכל אופן יצא לאור בעברית הספר המעולה שלו "התחנה המרכזית " ולרגל זה  הנה רשימה ביבליוגרפית שמסכמת את כל מה שפורסם בידי לביא תדהר בשפת אימו ואביו בעבור כל אלה שלא ידעו את הכפיר.

ואני מקווה שהיא תתרחב בהמשך.

 

סיפורי לביא תדהר בעברית : הביליוגרפיה

ספרי לביא תדהר בעברית

שאריות מאלוהים :   ספר עזר למשיח /    ת"א [=תל אביב] :   תג תשנ"ח 1998 .ספר שירים.
מאמר על הספר מאת יובל גלעד

רצח בדיוני עם ניר יניב. /    תל-אביב :   אודיסיאה,    2008.

( פורסם בעברית בלבד)

תקציר הספר:
לו היינו יודעים, במהלך אותו כנס ישרא.קון, את הדבר הרביעי שלא ידענו לגבי מיקי – את זמן ונסיבות מותו – הכל היה שונה. ואולי לא? במקרה שלנו, קשה לדעת… כשהבלש דוד תדבר מבקר את אחיינו הסופר בכנס מדע בדיוני בסינמטק, הדבר האחרון שהוא מצפה לו זה רצח לא פתור. אך כשסופר מתחרה מת באופן חשוד במהלך הכנס, דוד נסחף לתוך העולם המסתורי של חובבי המדע הבדיוני והפנטסיה הישראלים – עולם שבו חיילים בחופשה נושאים איתם חרבות, תלמידות בית ספר עוטות כנפי פיות וויכוחים על הארי פוטר ומסע בין כוכבים חושבים יותר מפוליטיקה. עולם סגור, שבו לפעמים אין לדעת את ההבדל בין אמת לבדיון, נחשף לאטו בפני דוד. אך מי הורג את סופרי העתיד של ישראל? לחקירה מצטרפת דורית, חובבת מד"ב בקיאה ובלשית מתחילה. אך הזמן הולך ואוזל, וכשמוות נוסף מתרחש דוד ודרית יודעים שעליהם להתמודד עם רוצח חסר מעצורים – לפני שיכה פעם נוספת. הומור ומתח משולבים זה בזה בספרם של ניר יניב ולביא תדהר, על הפן הישראלי של תרבות ההולכת וכובשת את נוף המדיה העולמי.

ראו רשימת ביקורת על "רצח בידיוני ":

"דוד תדהר ותעלומת הרציחות בכנס המדע הבדיוני"

ימי תל אביב האחרונים / עם ניר יניב תרגם איתמאר פאראן

כולל את :שפתה של הסופה

הוצאת אודיסיאה תל-אביב , 2010

 

מן הכריכה האחורית:

הרוחות מתחזקות, דוחקות בי, מנסות לקרוע את המצלמה מידי. אני מסתובבת, המצלמה עוברת על פני התחנה המרכזית הישנה ומישהו צורח…

הסופות הכו בלב העיר תל אביב, ודבר לא יהיה עוד כשהיה.
בעיר הנקרעת לגזרים באלימות שאיש לא יודע את פשרה, נאבקים שלושה על חייהם – יוצרת סרטים דוקומנטרים, תלמיד ישיבה וכבאי מטורף. הם מנסים לשרוד ולמצוא משמעות, אף במחיר אובדנם. ובעוד תל אביב הולכת ומושמדת, מתרומם בלב העיר הר מסתורי הנראה כעולם זר, אחר. האם שם תימצא ישועה? האם יש ממש בשמועות הקדחתניות על בואו של המשיח?

האם התום יוכל להמשיך ולהתקיים, האם תקווה תוכל לצמוח מתוך החורבן, בשעה שהעיר מאבדת מגע עם העולם החיצון וסוגרת על עצמה ועל הילדים המעטים שנותרו בה, משחקים ומלקטים מזון בין ההריסות?

ימי תל אביב האחרונים הוא תערובת לוהטת של דימויים מקראיים, אימה נוסח ה. פ. לאבקרפט ותרבות ישראלית, בחלקו מותחן ובחלקו דיון מעמיק בטיבה של אמונה. זהו רומן מקורי וסוחף שבו, תחת הייאוש והמאבק לקיום, ההומור נוכח תמיד.

*

ספר זה נכתב במקור באנגלית תחת השם The Tel Aviv Dossier, וראה אור בהוצאת ChiZine Publishing הקנדית ב-2009.

פרק מהספר 

Image result for ‫לביא תדהר נערה באור‬‎

נערה באור  בתרגום אדרה חותמי הוצאת בוקסילה 2014

יצא לאור בפורמט אלקטרוני בלבד.

לבר המצווה שלו קיבל דני מהדוד אריק ערכת קסמים שנקנתה בלונדון. אחרי החגיגה מחליט דני לקנות לעצמו כמה ספרים בכסף שקיבל, ובאמצעותם הוא נחשף לתעלומה המתרחשת בחיפה בשנות הארבעים של המאה שעברה, זמן מלחמת העולם השנייה. קוסם מקומי מבצע להטוט המכונה "הנערה באור" – אך הנערה, עוזרת הקוסם ששמה אווה, נעלמת ללא עקבות. מיהי אותה נערה ומדוע נעלמה?

פתרון התעלומה מוביל את דני מחנויות הספרים של חיפה בשנות השמונים לסיפורה של אחות סבתו, ניצולת אושוויץ, ולבסוף למנזר המוחרקה בהר הכרמל. , הומאז' מרגש לחיפה של פעם.

ביקורת על "נערה באור" של אהוד מיימון 

 

התחנה המרכזית ,עברית חמוטל ילין ,הוצאת יניב ,2017

תקציר הספר :גלות כלל-עולמית הותירה רבע מיליון אנשים למרגלותיה של תחנת חלל. תרבויות מתנגשות בחיים האמיתיים ובמציאות הווירטואלית. החיים זולים והמידע זול עוד יותר.
כשבוריס צ'ונג חוזר ממאדים לתל אביב הוא מגלה שהרבה מאוד השתנה. אהובתו לשעבר מגדלת ילד מוכר להפליא שמסוגל להתחבר לזרם המידע של אדם בנגיעת אצבע. בת הדודה שלו מאוהבת ברובוטניק – חייל מסוברג פגוע, שנמצא במרחק פסע מקבצנות חלקי חילוף. אבא שלו חולה במחלת מוח רב-דורית חשוכת מרפא. וערפדת מידע נרדפת עקבה אחרי בוריס למקום שהכניסה אליו אסורה לה.
ומעל לכל אלה ניצבת התחנה המרכזית, רכזת בין-כוכבית המקשרת בין כל הדברים: תל אביב המשתנה תמידית; זירה וירטואלית רבת-עוצמה ומושבות החלל שאליהן נמלטה האנושות מפגעי הועני והמלחמות. את הכול מחברים האחרים, ישויות חייזריות רבות-עוצמה, שבאמצעות השיחה – זרם תודעה שוטף ודינמי – מסמנות רק את תחילתו של שינוי בלתי הפיך.
בתחנה המרכזית ממשיכים בני האדם והמכונות להסתגל, לשגשג… ואפילו להתפתח עוד.

הפרולוג ל"תחנה המרכזית " 

לא אחרית הימים אבל אחרית ימים כלשהם : רשימה שלי על "התחנה המרכזית "

איש שוכב וחולם  מאנגלית: טל ארצי ; עורכת התרגום: ענת לויט.כתר ,2018

תקציר:וולף, בלש פרטי כושל, פועל בלונדון האפלה והרטובה. הוא רדוף זיכרונות של עתיד שאולי התרחש ואולי לא התרחש, ונרדף על ידי הווה מסוכן, מלא בפשיסטים ובנאצים שנמלטו מגרמניה. כשמגיעה אליו איזבלה רובינשטיין, יהודייה עשירה שמחפשת את אחותה שהוברחה מגרמניה ונעלמה, הוא לא יודע לאיזו צרה הוא נקלע. באותה העת, או שאולי בעת אחרת לגמרי, שומר, כותב שונד – רומנים קטנים וסנסציוניים ביידיש – שוכב על דרגש במחנה ההשמדה אושוויץ וחולם על עולם אחר שבו הוא שוכב על חוף ים טרופי, כשבטנו מלאה, והוא מחייך וכל שיניו בפיו, ומשפחתו מאוחדת. דמיונו מאפשר לו לחרוג מן המקום המצמית ולדמיין עלילות על עיר אפלה ומעשים אפלים. באורח פלא, העלילות בדמיונו של שוֹמֶר מסתבכות ונושקות לקורותיו של וולף. בקצב מסחרר ומבריק ותוך שהוא משתעשע באלגנטיות בממדים של זמן, מקום ומספרים שונים, לוקח לביא תדהר את הקורא למסע בהיסטוריה חלופית, בפילם נואר ובמחנה אושוויץ עצמו, בלי לאבד אף לא לרגע את השליטה המושלמת בסיפור המבריק שהִנדס.

מהמם‭, ‬מצחיק‭ ‬וחריף‭… ‬לביא‭ ‬תדהר‭ ‬מזכיר‭ ‬לנו‭ ‬שבסופו‭ ‬של‭ ‬דבר‭, ‬גם‭ ‬בנסיבות‭ ‬הקשות‭ ‬ביותר‭, ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שיש‭ ‬לנו‭ ‬הוא‭ ‬סיפורים‭, ‬ובידיים‭ ‬הנכונות‭ ‬הם‭ ‬נשק‭ ‬מטיל‭ ‬אימה‭."‬‭ ‬הוושינגטון‭ ‬פוסט

סיפורים  קצרים  של לביא תדהר בכתבי עת :

 

עכבישי זמן, רשתות מרחב תרגום: ורד טוכטרמן

חלומות באספמיה גיליון 8  נובמבר –דצמבר 2003  ע' 13-14

תקציר :עכביש בחלל, מחפש, נסחף, מקשיב. עד שהוא מאתר יעד מתאים.
סיפור שזיכה את לביא תדהר בפרס ראשון בתחרות סיפורים על שם ארתור סי קלארק ורי בראדבורי מטעם סוכנות החלל האירופית בשנת 2003.והופיע באנתולוגיה של סוכנות החלל האירופית.

חובש הפצעים – תרגום: ורד טוכטרמן חלומות  באספמיה גליון 9 ינואר –פברואר 2004 ע' 60-62

תקציר: מבוסס באופן חופשי על פואמה  בשם זה של המשורר האמריקני וולט ויטמן.

סיפורו של חובש פצעים בתקופה אפלה.אדם שקם לתחייה מהמוות שוב ושוב קם לתחייה בימי השלטון הנאצי.

מנת צלב .תירגם בן סויסה "בלי פאניקה   9  בפברואר 2004

תקציר : רובוט מזדקן בירושלים מנסה לשרוד בעיר ולהחזיק באמונתו. סיפור זה נכתב, בין השאר, כמחווה  ( כמעט יחידה במינה ) לשני סיפורים  עבריים שפורסמו בעבר ב"פנטסיה 2000": הנוכל וקבצן הפח (ששון מרדכי, גליון 37), ועכברי שטרן גרלך (ששון מרדכי, גליון 40).

אבא אתה רואה אותי ? תרגום לולה בראון I.S.F  25.2.2004

תקציר : ילדה מגלה שאחיה המת קם לתחייה ומסתובב לבת כגוויה חיה.

סיפור זה בגירסה אנגלית זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר במסגרת כנס קונדואיט, כנס מד"ב ופנטסיה הנערך בכל שנה בסולט לייק סיטי בארה"ב.

ניכור ואהבה באלף –בית העברי , תרגום: טוני שבכר

המימד העשירי . גליון 21  מרץ  2004

סיפור דרך האותיות האלף בית על מפגש של חייזר עם ילדה.

השוד תרגום ורד טוכטרמן חלומות באספמיה גליון 10 מרץ –אפריל 2004 ,ע' 9-14

תקציר :

חבורה לא שגרתית מתאגדת כדי לבצע משימה לא שגרתית – לפרוץ למקום לא שגרתי, מוגן במיוחד – בנק הדם.צדיק "קוטל מלאכים " וחבורת פושעים כל אחד בעלי כוחות מיוחדים ובהם גולדי הגולם  וערפד מבצעים שוד בעולם חלופי.

lavie

איור :זוהר צעירי

סיפורם של קשבת ויו –אן .  בלי פאניקה 26 באפריל 2004

תקציר : סיפור אהבה אסורה בין כלבה וחתול משודרגים בהשראת  סופר המדע הבדיוני קורדווינר סמית.

טוקולוש –תרגום: יעל סלע-שפירו

(15.05.2004. ).אתר I.S.F

תקציר :ילדה  מציעה ליצורים קטנים הצעה שאין לסרב לה לגבי המאהב של אימה.

משימה בטרנסילבניה –תרגום: ורד טוכטרמן

"חלומות באספמיה  גליון 11 ,מאי –יוני 2004 ע' 29-35

תקציר .אחד מסיפוריו הטובים של תדהר. הרי הקרפטים,  מאי 1944. על רקע מלחמת העולם השנייה, הנאצים מגלים עניין רב בטירה בבראשוב. הערפד דרקולה נחטף ומעונה בידי משלחת נאצית בראשותו של הרופה יוזף מנגלה שמעוניינת לנצל את כוחותיו העל טבעיים במלחמה. האם יצליחו?

שני השעונים של סבתא

 אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני  18/07/2004

ילד בקיבוץ וסבתו מנסים ליצור קשר עם עבמים וחייזרים

זמן מהפכה –תרגום: ורד טוכטרמן

חלומות באספמיה גליון 12 יולי –אוגוסט ,2004 ע' 7-10

פורסם שוב ברשת באתר האגודה הישראלית  למדע בדיוני  ב-26.9.04

תקציר :ראה אור לראשונה במוסף סוף שבוע של עיתון יווני.

סיפור על קיבוץ בחלל ומסע בזמן על רקע מלחמה גרעינית שמשמידה את ארה"ב בחיפוש אחרי מהפכן אמיתי.

הבלרינה –    תרגום: יעל סלע-שפירו. אתר I.S.F .   08.08.2004

תקציר : סיפורה של בלרינה אוטומטית במוזיאון אוטומטונים בצרפת.

scorpion

לילות עקרב וסתר  בלי פאניקה תשיעי באוגוסט 2004

תקציר : הבלש הפרטי דוד תדהר יוצא לפתור תסבוכת מסוכנת שבמרכזה עומדים האלוף זהבי דני דין הרואה ואינו נראה נבל העל עקרבאיש ,הסוכן החשאי עוז יעוז ,גיבור החלל קפטין יונו ואחרים מסיפורי הנעורים .

פורסם בעברית בלבד.

 

רשימות מאירופה–  תרגום: ניר יניב.  אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני (19.1.05).

סיפור על העתיד במערכת כוכב הלכת צדק המיושבת  בידי  צאצאי יהודים וערבים.

קשר משפחתי

(09.05.2005. תרגום: לולה בראון  I.S.F

תקציר : קרוב משפחה קם לתחייה ומושם במרתף מה תעשה המשפחה?

המוות במחילות – לביא תדהר (17.05.2005).I.S.F

סיפור מלחמה של צבא ישראל בחייזרים

משחק מכור –תרגום: ורד טוכטרמן

גליון 13 מאי-יוני ,2005 ע' 7-20  חלומות באספמיה

תקציר :סיפור נוסף מסידרת "צדיק קוטל המלאכים".

הבלש צדיק המתגורר ברחוב בייקר בלונדון יוצא למשימת בילוש נוספת כנגד הונגאן ,שד וודו רצחני. שידוע בעברית בשם "מלאך" וגם כנגד רוח רפאים שניהם מסתובבים בלונדון ומבצעים בה רציחות .הוא מגלה שהם ןגלמים עמנקיים מתחת לאדמה נשלחים בפקודה יהודים קדומים.הצדיק מרגיש לכוד ברשת של שקרים. הוא מוקף באדגר מאנינג, שזה עתה השתחרר משמונה-עשר חודשים בכלא, בבילי קרלטון, שהיתה "התגלמות הנערה האנגלית", ובבריליאנט צ'יאנג , שהחזיק רשת של נשים שעבדו עבורו. אין פלא אפוא, שהצדיק מרגיש כי במקום כלשהו יש עכביש, הטווה בדממה את הקורים המאיימים לכבול אותו.

 הגירסה האנגלית של סיפור זה  The Dope Fiend, הופיעה כסיפור החותם  ב-Sci Fiction, אתר הסיפורים היוקרתי (זוכה פרס ההוגו לשנת 2005) של ערוץ המדע הבדיוני שנסגר  לאחר שש שנים של פעילות. האתר, בעריכתה של אלן דטלוו, אסף מספר מרשים של פרסים, ביניהם ההוגו, הנבולה ופרס הפנטסיה העולמי, ופרסם את מיטב סופרי המד"ב, מהארלן אליסון ועד ג'ורג' ר.ר. מרטין. סיפורו  זה של תדהר   הופיע שם  עשרים ושמונה בדצמבר, 2006  והיה  הסיפור האחרון שפורסם באתר.

שירה .אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני .10.7.2005.

תקציר: נערה ערביה בעתיד יוצאת למסע בחיפה  של העתיד תוך עיון בספר שירתו של המשורר הנשכח אך החשוב ליאור תירוש.

מסעותי עם אל-קעידה , תרגם ניר יניב אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני.29.11.2005

תקציר :מסע באיזורים מוכי טרור בשנים 1998 ו-2005 בקפיצות בזמן.

מלאכים בשמי ישראל :שלוש שיקופיות 

לצוד מלאכים בחצר .בלי פאניקה .ספטמבר 2005

מין מלאכים  בלי פאניקה(29.11.2005).

שנה של מלאכים –  (11.11.2005).

תא –תרגום: ורד טוכטרמן חלומות באספמיה -גליון 14 ,נובמבר –דצמבר 2005 ,ע' 14-15,49

תקציר "הם התקרבו אל האסטרואיד, ומונק חש בחילה.":פושע מגיע בחלק מריצוי העונש שלו לאסטרואיד ומגלה  עליו ממצא מדהים.

פותר תעלומות בחסד

– לביא תדהר (19.3.2006).

הופיע בבלי פאניקה  מרץ 2006

 

מועמד לפרס גפן למדע בדיוני ולפנטסיה תשס"ו –

פורסם בחוברת " המועמדים בקטגוריית סיפור המדע הבדיוני הישראלי הטוב של השנה" שפורסמה לקראת כנס איקון תשס"ו  ע' 22-27

 פורסם בעברית בלבד.

תקציר :

רב בעיירה יהודית פולנית יוצא לפתור תעלומת רצח יהודי שנשרף בתנור.במהלך החקירה מתברר שהנרצח היה ערפד .  

חלומות  באספמיה – לביא תדהר ( לא מתורגם מאנגלית )

חלומות באספמיה " גליון : חלום בהקיץ גליון מיוחד ( לא ממוספר ולא מתוארך  ) 2006 .ע' 30-35

גליון מיוחד שבו כל הסיפורים מתרחשים בעולם אחד עולם שבו האנושות גילתה בראשית המאה ה-21 שיש לה היכולת לחלום חלומות שמתגשמים.

סיפורו של תדהר עוסק בגרסת כתב העת "חלומות באספמיה"  מתקיים ביקום הזה. בעולם הזה  שבו חלומות מתממשים מתברר יש קושי גדול להבין מהם סיפורים בדיוניים שאינם מתממשים מיידית במציאות.רפעאל שוב נקרא להציל את המולדת. או לפחות את ורדה טלית, עורכת כתב העת , שפעם, לפני שהיו חלמים, נקרא חלומות באספמיה.

 

סיפור נוסף של תדהר בפרוייקט "חלום בהקיץ"  "

האקדוחן מחלם " פורסם ברשת באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה.ב-27 לאוגוסט 2006

תקציר :רפעאל  חולם על אקדוחן מסתורי  האיש ללא שם ( מסדרת המערבונים של סרג'יו ליאונה וקלינט איסטווד) המסתובב במדבר ולוקח לבסוף את בת זוגו.

התאטרון הירושלמי –תרגום: אהוד מימון המימד העשירי  28  אפריל  2006 , ע' 62-67

גילוי טקסט כנעני קדום בידי חיילים ישראליים עכשוויים מביא לתחיית האלים הכנעניים.

מנהרות   אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני (15.5.06).

תקציר : מיכאל משתתף בפרוייקט צבאי מיסתורי של חפירת מנהרות ופוגש בבלאומילך חופר המנהרות המשוגע מהסרט של אפרים קישון  וחופר וחופר למטרה בלתי ידועה.

בעל-זכר – תרגום: ורד טוכטרמן חלומות באספמיה ,גליון 15 ספטמבר-אוקטובר 2006 ע' 7-20

תקציר :פנטזיה המתרחשת בירושלים אלטרנטיבית שבה יש כישוף ויש מפלצות ודיבוקים וגלמים ובעלי שם  וגם אלים כנעניים.

בעל החלומות –תרגום ורד טוכטרמן  גליון 16   חלומות באספמיה  גליון 16 ,מרץ –אפריל 2007 ,ע' 31-42

תקציר :סיפור המשך ל"בעל –זכר". בארץ  ישראל החלופית מגיע נביא לקיבוץ ומבשר שהמלך באורשולים הבירה גוסס. השמועות מספרות שכוחות עתיקים מתעורררים.נתנאל ואוריאל יוצאים במסע לאורשלם ובדרך פוגשים בבעל החלומות.

דורות –  תרגום: אהוד מימון    גליון 17  יולי-אוגוסט 2007 ע' 45-51

תקציר :

טייס חלל בעולם חייזרי  נאלץ לבקר בעולם זה שוב ושוב במשך עידנים שונים ולחוות את השינויים שחלים בו.

סיפורי פלישה –תרגום: אהוד מימון

חלומות באספמיה גליון 18 ספטמבר –אוקטובר 2007, ע' 27-31

תקציר : סיפור פלישה מוזרה לעיר חיפה שמטרתה להחזיר את עידן הפלאות שאבד.

אוגנדה –תרגום: חגי אברבוך

חלומות באספמיה גליון 19,נובמבר –דצמבר 2007 .ע' 6-16.

תקציר : סיפור על המשלחת להקים מדינה יהודית באוגנדה בראשית המאה ה-20.

דרשת האש –תרגום: אהוד מימון  חלומות באספמיה גליון 20, מרץ –אפריל 2008 ע' 7-8.

תקציר: סיפור קצרצר  מסדרת סיפורי "התחנה המרכזית" על תל אביב בעתיד הרחוק. סיפורו של המוטנט  פוליפמוס בעל עין אחת שמתגלגל לעיר חיפה של העתיד הרחוק.

ברית עולם. תרגום ורד טוכטרמן. פנטסיה 2000 גליון מיוחד מספר  45 אוקטובר 2008 ע' 24-31

תקציר: במושבה ישראלית שוכחת אל אי שם בחלל מתפתחים יחסים סימביוטיים מוזרים עם צורת חיים מסתורית בסביבה שבה המתיישבים נקלטו. :

פרשת שנגרי-לה

בתוך : היה יהיה: גליון מספר 1   2009 

תקציר :

נסיון להביא לשלום כלל עולמי אבל במחיר עצום בסיפור המתרחש בדרום מזרח אסיה.

קומיקס

בתוך: היה יהיה: גליון  2אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה והוצאת אודיסיאה, 2010.

 ע' 245 -267

תקציר :  במדינת ישראל חלופית  המתוארת בפירוט  שבה יש אנשים שונים עם כוחות על ועם  זהויות של גיבורי על כמו "הצבר" ונבלי על כמו "הרטיה" צמד נבלי על מאיים לגרום רעידות אדמה הרסניות בישראל אם זאת לא תגיע להסכם פיוס עם הפלסטינאים. גיבור העל הפטריוטי  "הצבר" יוצא לבלום אותם.  

 

מלאכים בשמי ישראל שלוש שקופיות "

:מטען לחשיבה ופעולה גליון 19 , קיץ  2011 ע' 15-18

תקציר :  שלושה סיפורים קצרים על מלאכים.

לצוד מלאכים בחצר. " הילד מיכאל ועוקב וצד מלאכים המעופפים בחצרו

הופיע גם בבלי פאניקה בספטמבר 2005

":שנה של מלאכים " : מלאכים מסתובבים להם ברחובות חיפה

הופיע ב"בלי פאניקה " בנובמבר 2005

"מין מלאכים ": זאבי חוזר מקפריסין ופוגש מלאכך ומשוחח עימו במונית ולבסוף פוגש בו שוב במועדון מפוקפק באבן גבירול.

הופיע בלי פאניקה בנובמבר 2005

חייו ומיתותיו של צ'ה גווארה .תירגם רומן ווטר

מטען לחשיבה ופעולה  מספר 21 חורף  2012 ע' 66-72

תקציר : סיפור על צ'ה גוארה ועל ד"ר מנגלה  שיוצר בדרום אמריקה תאומים ועל פול פוט. במהלך הסיפור צ'ה מת במקומות שונים בזמנים שונים בצור שונות ותמיד האלימות  בשם המהפכה . צ'ה הוא שיבוט שנוצר בידי מנגלה.

סקירה של יובל גלעד על גליון מטען מספר 21 ראו במאמר ב"יקום תרבות " כאן. 

 

יהודים באנטארקטיקה

היה יהיה: גליון  3  אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, 2013      ע' 187-191 –..

תקציר : ילד יהודי בדרום אפריקה שומע מבני משפחתו שהמשיח יבוא בתוך חמש שנים ויביא לתחיית כל המתים היהודיים . הוא נבהל מהידיעה על תחיית הזומבים העולמית הצפוייה ומכין לעצמו מקום מסתור.

 

Image result for Tel Aviv noir /edited by Etgar Keret and Assaf GavronImage result for Tel Aviv noir /edited by Etgar Keret and Assaf Gavron

                   Image result for Tel Aviv noir /edited by Etgar Keret and Assaf Gavron ; translated by Yardenne Greenspan

הבלש שזלג הצידה בזמן  תירגם אורי שגיא

בתוך תל –אביב נואר בעריכת אתגר קרת ואסף גברון כינרת זמורה ביתן ,2014 ,ע' 55-64

תקציר :

מה היה קורה אילו …העיר תל אביב הייתה מתפתחת בדיוק לפי חזונו של תיאודור הרצל? .. סיפור המורכב משני סיפורים מקביךלים המתרחשים בעולמות מקבילים. בעולם אחד הבלש דוד תדהר נפגש עם לקוחה בעולם בבית קפה "לנדוור "  בעיר הרצלברג  בזמן  שבו צפלינים מרחפים בשמיים. במקביל  בעולם שלנו נפגש הסופר לביא תדהר הכותב על בלש בשם זה עם עיתונאי בבית הקפה לנדוור בתל אביב.

מזכיר את הסיפור "רצף גרנסבק " של ויליאם גיבסון.

אדולף היטלר שטראסה  304 תרגום יעל אכמון  חלומות באספמיה מספר 21 יוני  2013.ע' 5-8

תקציר :בעולם חלופי שבו הנאצים שולטים שרידי היהודים ובהם הרשלה מאוסטרופולי  כותבים ספרי "סטלגים " בסיפור מובא קטעים  מספרים  כאלה  "היהודי האחרון ובתולות הריין". והרשלה מאוסטרופולי בסטאלג המוות ".

 

שומר עליכם, האקדוחן המהיר במערב  בתוך געגועים למחר   הוצאת בוקסילה , 2013 אוסף של שישה סיפורי מדע בדיוני קצרים (על פי האתר, 47 עמודים של ספר רגיל) בעריכת אלכס אפשטיין, שיצא רק במהדורה דיגיטלית

"שומר עליכם" כתוב כהקדמה לספר "אדולף, אקדוחן" – ספרו שלא פורסם של שומר עליכם, שם העט של מנחם שומר, סופר פאלפ יהודי פולני שעלה לארץ וכתב מערבונים בפרוטה ביידיש ובעברית עד מותו בשנת 1972. תדהר בונה ביוגרפיה פיקטיבית מרתקת שמצליחה, אף שהיא כתובה לכאורה כהקדמה עיונית, לעורר לחיים את המושא שלה.

ראו ביקורת של אהוד מיימון.

דומדמנית תרגום חמוטל ילין .

חלומות באספמיה  גליון  24 יולי –אוגוסט 2017  ע' 61-66.

סיפור השייך לסדרת "התחנה המרכזית " אך משום מה אינו נכלל בספר.

האוסמה האחרון תרגם שמעון אדף

תקציר :סיפור  מהרומן ״אוסמה״, שסיפר על עולם נקי מטרור עולמי, שבו פיגועי הראווה של העשורים האחרונים לא התרחשו. הם בסך הכול אפיזודות בסדרה של ספרות זולה, שגיבורה הוא אוסמה בן לאדן, נוקם. ג׳ו, בלש פרטי, נשכר להתחקות אחר עקבותיו וזהותו של מייק לונגשוט, המחבר של סדרת הספרים

מאמרים מאת לביא תדהר 

סקירות על מדע בדיוני באנגליה :

לשם ובחזרה-רשמים מפסטיבל אוטופיאלס -2003 25 בנובמבר 2003 I.S.F

רשימות מלונדון-הוצאות גדולות והוצאות קטנות  14 בדצמבר 2003 I.S.F

רשימות מלונדון -אגודת הפנטסיה הבריטית 25.ינואר 2004 I  ISF

:סקירה על המדע הבדיוני בסין

מדע, בידיוני גלובליזציה וסין העממית .

המימד העשירי גליון 26 אוקטובר 2005 , ע' 46-51

הופיע בבלי פאניקה באוקטובר 2005

הקונפליקט הישראלי –פלסטינאי והיעדרו ב"רמצנים " מאת ניר ניב "

באתר בלי פאניקה  20 פברואר 2007

    

תה ואורז יש על הירח:ראיון עם עורך וסופר המדע הבדיוני וו יאן  אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני  16.7.2009 

הסיפורים  של לביא תדהר שנכתבו במקורם  בעברית הם "שירה", "שני השעונים של סבתא", "מלאכים בשמי ישראל", "לילות עקרב וסתר" (לא פורסם אי פעם באנגלית), "רשימות מאירופה", "פותר תעלומות בחסד" (לא פורסם באנגלית), "מנהרות" (לא פורסם באנגלית), "האקדוחן של חלם" ו"חלומות באספמיה". וכמובן הספר רצח בדיוני.

ראו גם :

לביא תדהר בויקיפדיה

האתר של  לביא תדהר 

לביא תדהר במגזין "בלי פאניקה" 

לביא תדהר במגזין האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה

לביא תדהר באתר I.S.F

ביבליוגרפיה באנגלית של לביא תדהר 

דף הפייסבוק של לביא תדהר

דף הטוויטר של לביא תדהר 

לביא תדהר  ופרס הפנטזיה העולמי

ידיעות שונות על לביא תדהר

סיפור של לביא תדהר שפורסם לראשונה ב-ISF זכה במקום הראשון בתחרות בארה"ב

לביא תדהר סופר החודש 

לביא תדהר חותם את האתר SCI FICTION

ספר חדש על לביא תדהר 

לביא תדהר מתראיין ב"ידען "

לביא תדהר מתראיין בווינט 

ה"תחנה המרכזית " מגיעה ארצה 

ראיון מקיף בכתב העת לחדשות המדע הבדיוני "לוקוס " עם לביא תדהר.

מה קרה כשלביא תדהר החליט לחקור מדע בדיוני מפינות שונות בעולם ?

ביקורות על לביא תדהר

 

דוד תדהר והרציחות בכנס המדע הבדיוני : אלי אשד על ספר של לביא תדהר 

אורי מאיר מעיין במדע הבדיוני של לביא תדהר 

בדידותו של אזרח העולם :יובל גלעד מעיין בשירתו של לביא תדהר 

חיפה עיר עם עתיד :אהוד מיימון על חיפה בשישה מסיפוריו של לביא תדהר 

אהוד מיימון על "נערה באור " של לביא תדהר 

קסם העולם האחר :אהוד מיימון על "אוסמה " של תדהר

ניימן על "אוסמה " מאת לביא תדהר 

צפריר גרוסמן על "תחנה מרכזית "

עוד סיפור מאת לביא תדהר:

לביא תדהר מספר באנגלית על סופר פנטזיה הישראלי ידוע 

 

המייל של לביא תדהר

Lavie.tidhar@gmail.com

 

 

 

כמה הרצאות של אלי אשד בלש התרבות

אני מעביר הרצאות בנושאים מרתקים ביותר בתחומי העיסוק שלי מהן בליווי קטעי סרטים

.והנה כמה מההרצאות האלו :

"צא דיבוק צא!" הדיבוק" – סיפורה של הצגה.

"הדיבוק" היא ההצגה המפורסמת ביותר בתולדות התיאטרון העברי והיידי גם יחד. זוהי אחת ההצגות המפורסמות ביותר במאה העשרים כולה, ובוודאי אחת ההצגות החשובות ביותר העוסקות במיסטיקה בתולדות התיאטרון העולמי. על הצגת "הדיבוק" נבנה תיאטרון "הבימה", ובזכותה הוא נעשה התיאטרון הלאומי של ישראל. ההצגה השאירה חותם בל-יימחה על כל מי שראה אותה בגרסה של "הבימה", והכוכבת הראשית שלה, חנה רובינא, הפכה בראש ובראשונה הודות לתפקיד הקלאסי הנצחי שגילמה בה במשך למעלה משלושים שנה,[ ל"מלכת היהודים".

ההרצאה תעסוק בהצגה, בסיפורי הדיבוק שמאחוריה ובגלגולה המדהים כהצגה המפורסמת ביותר של התיאטרון היהודי. ההרצאה תלווה בהקרנת קטעים מהסרט היידי מפורסם, "הדיבוק", שנוצר בשנות השלושים.

 יש לנו גולם במעגל: "הגולם" – סיפורן של תופעה והצגה

דמות האדם המלאכותי, ה"גולם", שיצר רב יהודי בעזרת "ספר היצירה" הכישופי, עומדת במוקדו של מיתוס שלם, שמוצאו במיסטיקה היהודית הקדומה ביותר, בתור הניסוי האולטימטיבי של האדם כבורא ויוצר המתחרה בבורא עולם עצמו, לעתים לאסונו. נספר את סיפורו של הגולם, החל בהופעותיו הקדומות ביותר במיסטיקה היהודית, ונתייחס לשאלה, האומנם מעשה הגולם אפשרי לאור מקורות יהודיים-קבליים.

כמו כן, נסקור את תולדות ההתפתחות של מיתוס הגולם – היצור המלאכותי המפורסם ביותר ביהדות – על-פי מדרשים, ספרות יפה ואגדות על חכמי תורה כמו המהר"ל מפראג ואחרים, אשר עסקו במעשי הגולם. נצביע על קשר בין מיתוס הגולם לבין מחקרים מודרניים העוסקים בשכפול גנטי ובאינטליגנציה מלאכותית.נדון בשאלות פיקנטיות על-פי המדרש: כיצד יוצרים גולם, מהו מעמדו ההלכתי והאם מותר לחסלו, האם ייתכן גולם ממין נקבה, האם מותר לקיים עימו יחסי אישות והאם הוא יכול להיחשב ליהודי מן המניין.הגולם הוא גם גיבור המחזה המפורסם והחשוב ביותר שנכתב בשפת היידיש, של המחזאי היידי הנודע ה. לייוויק, אשר היה להצגה המשפיעה של תיאטרון "הבימה", שבזכותה נעשה אהרון מסקין שחקן הבמה העברי המפורסם והמזוהה ביותר.[עם תיאטרון זה?] נספר את סיפורה של הצגת "הבימה", שהיתה במשך השנים לשם-דבר, לא פחות מההצגה הקלאסית השנייה של התיאטרון, "הדיבוק". ההרצאה תלווה בהקרנת קטעים מסרט האימה הגרמני האילם המפורסם, "הגולם", אשר מציג את הסיפור.

(הערה: ברשת האינטרנט ניתן למצוא הסרטה של מופע שהצגתי בנושא: http://www.israbilly.com/epizoda_page.php?epz_id=11).

 

התנועה הכנענית

alef

סיפורה של קבוצת המשוררים והסופרים מן "התנועה הכנענית", שכללה אישים כמו יונתן רטוש ועמוס קינן, אשר קראו ליצירת תרבות עברית חדשה בישראל, כהמשך לתרבות הכנענית הקדומה.

 

הבלש העברי הראשון

david thidhar

סיפורו של הבלש הפרטי העברי הראשון, דוד תדהר, שעל חייו פורסמו סיפורי הרפתקאות מרובים, אך הוא סיים את הקריירה שלו בתור עורך האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו. בין השאר, נדון בפרשת הרצח בחולות תל נוף. נציג את סיפורה של פרשת ריגול ורצח מסתורית בארץ ישראל של שנות השלושים, אשר שימשה בסיס למשפט הרצח הסנסציוני ביותר של התקופה, פרשה שהיו קשורים אליה סוכנים נאצים בפיקודו של אדולף אייכמן, טמפלרים משרונה ושירות הש"י של ההגנה.

 החיפוש אחרי עשרת השבטים האבודים

ten lost tribes

במשך אלפי שנים הועלו תיאוריות שונות על כך, מה עלה בגורלם של עשרת השבטים שהוגלו מממלכת ישראל בידי האשורים. האם הם חיים כיום באפגניסטאן? או שמא ביפן, או אולי ביבשת אפריקה או אמריקה?

נציג בהרצאה תיאוריות אלו ואת האנשים שיצאו לחפש אחרי עשרת השבטים האבודים.

 

 

ארון הברית ומנורת הקודש

מה עלה בגורלם של כלי בית המקדש האבודים, ארון הברית ומנורת הקודש? נציג בהרצאה  תיאוריות שונות המתייחסות לשאלות אלו, נספר את סיפורה של מנורת בית המקדש, ואיך לפי מיטב המחקרים חצתה את העולם כולו: נדדה מבית המקדש החרב לרומא של הקיסרים, ומשם, בידי הוונדאלים במאה ה-5 אחה"ס – לצפון אפריקה, ומשם, בידי הביזאנטים במאה ה-6 אחה"ס – לביזנטיון, ומשם לארץ ישראל, שבה נקברה והיא נמצאת כאן כנראה עד היום (ולא במרתפי הוותיקן, כמו שגורסת אחת הסברות).

 מתנ"סים בתי אבות ,מכללות ,מועדונים ,חוגים , קיבוצים וכו'

שמעוניינים  לשמוע את ההרצאות האלו מוזמנים  ליצור עימי קשר

 אלי אשד

eliesh@zahav.net.il

0507391794

דוד תדהר ותעלומת הרציחות בכנס המדע הבדיוני :על "רצח בדיוני "

מה  בדיוני בעצם ב"רצח בדיוני"?
אם מישהו רוצה להגיד "זו היסטוריה אלטרנטיבית של סצנת החובבות בארץ", אביא לו בוקס

דותן דימט

בקרוב יחולק פרס "גפן " לספרות פנטזיה ומדע בדיוני מקורי 

ולרגל זה כמומחה  וכהיסטוריון של ספרות מדע בדיוני ופנטזיה עברית  מקורית  אסקור באתר כמה מהספרים המועמדים ואת כותביהם \

 וכאן אסקור את הספר של לביא תדהר וניר יניב  :

 "רצח בידיוני  הוצאת אודיסיאה ,2008.

( הזהרה  חמורה : ביקורת זאת כוללת ספוילרים  על עלילת  הספר וזהות הנרצחים והרוצח בו שידיעתם עלולה לפגום בהנאה בקריאה.   קוראים ראו הוזהרתם !)

 רצח בדיוני "מאת לביא תדהר וניר יניב הוא אחד המועמדים לזכייה בפרס גפן של האגודה למדע בדיוני ופנטאזיה השנה.

אלא שזהו ספר שונה מאוד מכל שאר המועמדים בכך שעל פי ההגדרה זהו כלל אינו ספר  של מדע בדיוני או פנטזיה כמו שהוא ספר על הז'אנרים הללו על  חובבי הז'אנרים האלו ועל פעילויותיהם שבמסגרתם מתרחשת העלילה.. הוא ספר בלשי  הומוריסטי והוא מנסה לענות על הקריטריונים של תת הז'אנר הזה.

והדמויות שבו להוציא יוצא מהכלל חשוב אחד מבוססות כולן על אנשים אמיתיים בהחלט .

הסופרים

הסופר לביא תדהר שהוא סופר ישראלי שחי באנגליה וזכה בפרס קלארק ברדבורי של סוכנות החלל האירופית לסיפור מדע בדיוני  המוצלח של השנה.ועוסק הן בסיפורי מדע בדיוני ופנטזיה על היסטוריות חלופיות וגם בהיסטוריות חלופיות של מדינת ישראל .הוא גם חובב של חוברות ישנות .

הסופר ניר יניב מחבר מדע בדיוני ומוזיקאי  ועורך ידוע בתור מי שיזם יצר וערך במשך שנים את אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני והפך אותו בתקופתו לאחד האתרים הבולטים ברשת הישראלית,מעמד שבו אתר זה שוב אינו מחזיק לאחר עזיבתו של יניב.

     Lavie TidharImage result for nir yaniv and lavie tidhar cover

הוא גם יזם יצירת תסכיתים על פי סיפורי מדע בדיוני ישראלי,  ופירסםקובץ סיפורים  בשם "כתוב כשד משחת " שהצטיין במיוחד בסיפורים ההומוריסטיים שבו . הוא ולביא תדהר פירסמו ביחד ספר שני באנגלית שהופיע גם בעברית תחת השם "ימי תל אביב האחרונים"

הגיבור

Image result for ‫דוד תדהר אורי פינק‬‎

צייר אורי פינק .

הגיבור הוא לא אחר מאשר הבלש הפרטי הידוע דוד תדהר.אם כי לא דווקא  אותו בלש פרטי ארץ ישראלי מפורסם  בשם זה שגם ערך את האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו וכיכב בחוברות בדיוניות שונות  משנות השלושים של המאה הקודמת בעברית ובסיפורי יידיש.

הדוד תדהר הזה הוא דמות  עכשווית הוא דודו של סופר המדע הבדיוני המוכר היטב בחוגים  שבהם המתרחש הסיפור כפיר תדהר

עם זאת כמו הדוד תדהר המקורי ,הוא  חובב היסטוריה וקונספירציות ידוע מומחה לבונים החופשיים.

ידיד  מחוגי חובבי המדע הבדיוני שמכיר אישית את רוב האנשים שמשמשים כבסיס לדמויות בספר שקרא את הספר אמר לי שהוא חושב שהדמות של הבלש דוד תדהר מבוססת באופן ספציפי עלי .

 לאחר שקראתי את הספר,עלי לדחות את הטענה הזאת.  איני רואה כל דמיון מיוחד בין דוד תדהר וביני להוציא כמובן שאני כתבתי עליו רבות במשך השנים וייתכן שהיו אלו רשימותי שנתנו את ההשראה למחברים להשתמש בדמות  ( שכבר הפכה לגיבור של הצגה הומוריסטית במקביל לכתיבת הספר הזה).

 זה לא סביר גם  מאחר שאיני מכיר  כלל את הכותבים שאת  אחד מהם  פגשתי אולי פעם אחת  או לכל היותר  פעמיים בימי חיי ואת השני גם זה לא .

 וגם הם אינם מכירים אותי כך שספק רב  אם הייתי במחשבותיהם בזמן שיצרו את הספר.

 עם זאת  נראה לי שדוד תדהר הבדיוני בהנחה שאיני טועה ואינו מבוסס עלי  או על מישהו אחר בלתי ידוע לי   הוא הדמות  הכמעט היחידה בו שכנראה אינה מבוססת על מודל אמיתי כל שהוא מחוגי חובבי המדע הבדיוני המוכרים למחברים. .

הספר הוא מעין המשך של   סיפור פרודיה על כותב שורות אלה בשם "לילות עקרב וסתר" שהיא כל כך חביבה שהיא חובה לקריאה   בה מופיעות כל הדמויות שאני עוסק בהם בדרך זאת או אחרת כולל אפילו וכמובן הגולם .

לביא תדהר המשיך עם הז'אנר   חיבר סיפור באנגלית על דוד תדהר המקורי בשם The Projected Girl

 שיופיע בעתיד באנגלית בקובץ NAKED CITY בעריכת אלן דטלו . .

 למרבית הצער לא נמסר הרבה על  עברו של  דוד תדהר המודרני ב"רצח בדיוני "  אבל זה מכוון .

 פרט יפה בספר הוא שישנם  רמזים שונים על פרשיות מסתוריות  שונות שאותן חקר תדהר בעברו ( האפל ??)  ברחבי העולם והן בהיחלט מעוררות תיאבון לדעת עוד בדומה לרמזים השונים שארתור קונן דויל מחלק על פרשיות לא ידועות שונות בעברו של שרלוק הולמס.

עוד נקודה מוצלחת  באפיון של הבלש הן ההערות השונות הכמעט פואטיות מידי פעם  שבהן הוא מתאר את האנשים שהוא פוגש כמו "היא צחקה היה לה צחוק שניתן היה ללכת בו לאיבוד "( ע'20 ) בדומה למה שעושה סופר הבלשים ריימונד צ'נדלר  בספרי פיליפ מארלו שלו מקור השראה ברור .

חבל שהסופרים לא הרחיקו לכת יותר בעניין הזה  ונתנו ם הרבה יותר פואטיות לדמות  ובכך מעניקים  יתר חיות לדמות  השגרתית והאפרורית בדרך כלל  של הבלש שלהם  .

..

 העלילה

בעת ביקור אצל אחיינו  כפיר  תדהר בכנס המדע הבדיוני השנתי  יש-רא קון בסינמטק  תל אביב מתמודד הבלש הפרטי הידוע  דוד תדהר עם  פרשת רצח של סופר מדע בדיוני ומוזיקאי נב יניר שמסתבכת והולכת .

עוד לפני הכנס מתגלית גופתו הרצוחה של סופר המדע הבדיוני המוכר מיקי אוחיון שהיה אמור להגיע לכנס . בכנס עצמו  נרצח  ביומו הראשון   המוזיקאי והעורך ניב יניר  שמתחשמל בסיום מופע הפתיחה של הכנס, שהוא המנחה הקבוע והנצחי שלו  על במת הסינמטק ולעיני צופים רבים..ניב יניר הוא כמובן המחבר ניר יניב שבבירור נהנה לתאר את עצמו בפרטי פרטים .

  מהר מאוד מצטרפת עוד גופה של נרצחת בכנס .

הנרצחת השנייה היא הכותבת  המתרגמת והעורכת ענקית המימדים רוזאנה טולדנו "עורכת כתב העת "דמיונות " ( המבוסס על הירחון האמיתי "חלומות באספמיה ")   הידועה בחוגי המדע  הבדיוני הודות ללשונה החדה והסרקסטית שלטענת הספר לפחות מכסה על לב של זהב.

הדמות ( אחת הבודדות שזיהיתי למרבית הצער איני מומחה גדול במי הוא מי בחוגי חובבי המדע הבדיוני הישראליים)  מבוססת על זאת של הסופרת והעורכת ורד טוכטרמן .

 תדהר יוצא לפתור את התעלומה כשהוא מתמודד עם מפקח משטרה ששונא אותו באופן אישי .במקביל העלילה מתוארת  על ידי חובבת מדע בדיוני ומארגנת  איקוןו דורית גדנסקי  שמתארת את האירועים מנקודת המבטא שלה( ואולי  היא מבוססת על הדמות של מארגנת כנסים אמיתית    דורה קישינבסקי ) . למרבית הצהר אם הדמות של תדהר היא חיוורת עם ניצוצות של פואטיות הרי הדמות של גדנסקי היא חסרת כל יחודיות שהיא ומראה יותר מכל שהמחברים אינם יודעים לתאר   דמות של אישה  צעירה ומתוחכמת .

עדיף היה לוותר על הדמות הזאת ולתאר את הסיפור רק מנקודת המבט של תדהר.

מדע בדיוני רקורסיבי

*הרפתקה בחלל

רצח בדיוני הוא חלק מתת ז'אנר מיוחד של תת ז'אנר מיוחד ,"מדע בדיוני רקורסיבי  דהיינו סיפורים העוסקים  במדע בדיוני עצמו או בעולם הספרות עצמו בתת הז'נאר הזה מתייחסים לאנשים האמיתיים

 לעולם המדע הבדיוני ולעולמות הבדיוניים שמעסיקים את מחשבותיהם וחלומותיהם כבעלי דרג שווה של "מציאותיות". סיפורים ידועים מסוג זה הם "הרפתקה בחלל " של פרדריק בראון שבו עורך מגזין מדע בדיוני מגיע לעולם מקביל שבו כל חלומות המדע הבדיוני של אחד מסופריו הם אמיתיים.

ראו  על "הרפתקה בחלל"את מאמרי "הרפתקה בחלל היקום המקביל".

" ו"מספר החיה 666 " של רוברט הינליין שבו הגיבורים מבקרים ב עולמות מסיפורי מדע בדיוני ידועים כשל הינליין עצמו ושל סופרים אחרים  "את מלאכים נופלים של לארי ניבל וג'רי פורנל שבו חובבי המדע הבדיוני מצילים את כדור הארץ ומדרג הרגל שבו סופרי מדע בדיוני ( המבוססים על דמויות אמיתיות מצילים את כדור הארץ פלישה מהחלל ספרו של מייקל בישוף "פיליפ ק. דיק מת כמה  נורא " על עולם חלופי שבו חי הסופר המדע הבדיוני המפורסם  . ואפשר להזכיר דוגמאות אחרות.כמדומה שתת הז'אנר הזה רק צומח ומתפשט בשנים האחרונות.

אלא שבניגוד לרוב היצירות האלו אין ב"רצח בדיוני " שום אלמנט פנטסטי של ממש.   דהיינו סופרי וחובבי המדע הבדיוני שבו אינם מקבלים הזדמנות להתמודד עם יצירי דמיונם או עם יצורים  וישויות ועולמות  המקבילים להם. הם מתמודדים בספר רק זה עם זה כפי שהם עושים בחיים האמיתיים רק בהקצנה מסויימת…

 "רצח בדיוני" שייך לתת ז'אנר ספציפי מאוד  , של ספרי בלשים העוסקים במדע בדיוני או בספרות .לאמיתו של דבר למרות שזהו ספר" על מדע  בדיוני"  הוא אינו  פנטסטי כלל אם כי הוא היה נחשב לכזה אם היה מתפרסם בעברית נניח בשנת 1970 און 1980 כאשר האירוע שאותו הוא מתאר כנס מדע בדיוני גדול היה בגדר חלום רחוק ולא יאמן בישראל הקרתנית של אז.

ספרי מדע בדיוני רקורסיביים קיימים עוד מהמאה הקודמת וספרי בלשים על מדע בדיוני עוד משנות ה-40 של המאה הקודמת כאשר סופר בשם אנטוני בושר כתב ספר בלשי על רצח קרב חוגי של חובבי רקטות ומדע בדיוני .

Image result for ‫מוות בחוג לספרות‬‎

גם בעברית קיימים לא מעט ספרים  בתת הז'אנר של ספרים בדיוניים שעוסקים באנשי ספרות אמיתיים   .נזכיר  כדוגמה בולטת  את ספרה של בתיה גור "מוות בחוג לספרות" שמזכיר את הספר הנוכחי בתיאור החקירה של רצח בין אקדמאים שחלקם לפחות מבוססים על דמויות אמיתיות שיודעי דבר יוכלו לזהותם . .ובתת ז'אנר הספציפי של מדע בדיוני ופנטזיה יש את הספר של כותב שורות אלו ואורי פינק הגולם שהוא פנטזיה רקורסיבית על תולדות הקומיקס בארץ ומשלבת דמויות אמיתיות עם בדיוניות (_ בחלקן )( ויש גם את הפנטזיה של שמעון אדף של חובב מגזין המדע הבדיוני פנטזיה 2000 .

אולם "רצח בדיוני"  הוא ללא ספק הספר הפרטני ביותר בתחום עד כה.כל או כמעט כל הדמויות שמופיעות בו מבוססות על דמויות שככל הנראה מוכרות היטב בחוגי החובבים של המדע הבדיוני בארץ אלו שפעילים בפורומים בנושא ברשת ובאירגון הכנסים השנתיים מידי שנה בשנה.

מובן שהקורא הממוצע שאינו בקיא בפרטים איזוטריים אלו ואינו מכיר את הנפשות הפועלות האצלתו לא ידע זאת ומן הסתם אותם אנשים בודדים שכן יודעים וכן מכירים את כל מי שצריך להכיר הנאתם תהיה גדולה יוותר.

פסק הדין :

רעיון הספר חביב  אך הביצוע למטה מבינוני ולא יעניין אף אחד שהוא אינו חובב מדע בדיוני שרוף וכנראה גם אלו לא יתעניינו אם הם אינם בעיניין של "פעולות חובבים ".שהרי אחרי הכל אין המדובר בספר מד"ב או פנטזיה ממש אלא בספר בלשי שעוסק בחובבי מדע בדיוני .

אם כבר מציגים דמויות של חובבי המדע הבדיוני  עדיף היה להציג אותם כהרבה יותר מסטריאוטיפים מלווים בבדיחות קרש שאמורות לאפיין כל אחד ואחד מהם .

חובבי מדע בדיוני שמכירים את האנשים האמיתיים  יהנו.

אך ספק רב אם מישהו חוץ מהם.

הכמות העצומה של בדיחות פרטיות שיכולות להיות מובנות רק לכמה אנשים בודדים הופכת את הקריאה בספר לכל מי שאינו משתייך לקבוצה הזעירה הזאת  ויודע שיש כאן קריצות עין שהוא אינו כול להבין אותם אם לא יחקור בעניין את המחברים לחוויה לא נעימה במיוחד.

( וניתן רק דוגמה אחת מני רבות "חלום חייו של אודי התממש –שני צוותי צילום ראיינו אותו בו זמנית בלובי של הסינמטק " ( ע' 168 .אודי הוא ככל  הנראה אורי אביב מנהל האיקון השנוי מאוד במחלוקת והשנה יותר מאי פעם והבדיחה קשורה לדיונים הסוערים המתנהלים לגבי התנהלותו הארגונית באינטרנט ).

הדמויות מעבר לכל ההערות המצחיקות שניתנות עליהן

  הן משעממות כמעט ללא יוצא מהכלל.הניסיון לתת לכל אחת מהן יחוד בודד שיתן לקורא תמונה כל שהיא לגביהן   נכשל באופן קבוע  .

החמור ביותר הוא שאין כמעט הבדל בין שתי הדמויות המספרות:  לבלש כבן הארבעים  דוד תדהר שאמור לייצג את הקהל של הציבור הרחב שאינו מבין מיהם כל הטיפוסים המוזרים האלו מכנס המדע הבדיוני  והבחורה הצעירה והסקסית (?) דורית גדנסקי  היא אחראית מתנדבים בשנות העשרים לחייה לשניהם והיא בהחלט מכירה ומבינה את כל הטיפוסים הזרים והמוזרים האלו .

 כמדומה  שלשניהם יש אותו סוג הומור .

האם זה היה כל כך קשה להציג את קולותיהם כשונים ומנוגדים יותר ?

והאם באמת היה צורך  לתת את אותו הספד ארוך כאורך הגלות  לניב יניר והשגיו המונומנטאליים  שדומה שהוא נמשך  לנצח ? מי שזה לא היה מהשניים שכתב את כל אותם עמודי הספד ברור היה שנהנה הנאה עצומה בתיאור השגיו העצומים של ניב  יניר   ככותב וכעורך ולא היה מסוגל להפסיק את עצמו.  מן הראוי היה ששותפו יעצור אותו ויערוך אותו בצורה דרסטית  אם יהיה  צורך בכך ,  אך זה לא נעשה.

 זה היה נראה הרבה יותר טוב אם היה ניתן  הספד ארוך לפחות באותה המידה לרוזאנה טולדו שבכל זאת תרמה גם היא דבר  או שניים לעולם המדע הבדיוני אבל דמותה סובלת מהפליה ( מגדרית ?) חמורה ולא זוכה בספר  לאותו סוג של הספד או אפילו אותו מספר עמודים של תיאורי זעזוע ובכיות  שלהם  זכה יניר לאחר מותו מצד חובבי המדע הבדיוני.

המסר הסמוי הוא שעם כל הכבוד שהכל רוחשים  לרוזאנה הענקית  בעלת הלב הענקי  הרי ניב יניר  תמיד היה ותמיד יהיה חשוב יותר מוערך יותר  ואהוב יותר כסופר כעורך וכאדם ובכל דבר.

עמנואל לוטם מתרגם.

והחמור מכל

( ספויילר ספויילר ספויילר !!!!!)

מילא שהרוצח  נחשף  כאחד ממייסדי האגודה לספרות ספקולטיבית  ומנהיגיה הראשונים   ודמות מוכרת לכל  חובב מד"ב כמתרגם מופת .   אבל האם  באמת היה האיש  צריך גם לצרכי הומור  להתגלות  כמטומטם גמור שאינו יכול לסתום את פיו ולתאר איך בדיוק ביצע את מעשי הפשע מרגע שהוא נחשף?

לפחות בשביל כבודה של הדמות האמיתית שעומדת מאחוריו וגם לשם הדרמה הסיפורית  האם אי אפשר היה להציגו כפושע מתוחכם וערמומי באמת בסיגנון נניח פרופסור מוריארטי או משהו מעין זה במקום הדמות המטופשת שיוצאת ממנו לבסוף  ?

הסיבה למסע הרציחות ולעיתויין  מסתבר ( וזה דווקא מצא חן בעיני ) הייתה אידיאולוגית טהורה.

 הרוצח   מתרגם מפורסם  לעברית של יצירות מדע בדיוני קלאסיות ומתרגם שנוי עד מאוד במחלוקת של יצירותיו של טולקיין  זעם על העיוות שחל לדעתו בסיפורי המדע הבדיוני  העבריים העכשוויים שהפכו מיצירות שהן מורי דרך לעתיד למשהו אחר ,ובכך הוא מאשים בראש ובראשונה את יניר ורוזאנה שעסקו בעריכה ובכתיבה של יצירות מהסוג שלא מצאו חן בעיניו.

אבל  אם כבר הולכים בכיוון הזה המחברים לא טרחו להסביר כלל מה היה חטאם הגדול של הנרצחים  ביצירות שכתבו וערכו שהביא לרציחתם.

  והנה עוד דבר שלא יהיה ברור כלל למי שאינו שייך לקבוצה קטנה מאוד של חובבים שמכירים את הדמויות האמיתיות ואת הויכוחים השונים שהם נוטלים בהם חלק .

.חבל שהכותבים לא הביאו במהלך העלילה  דוגמאות או תקצירים  ( ואפילו הומוריסטיים ) של יצירות כאלו שהביאו  לבסוף להשתוללות הרצחנית כדי שהקורא יבין על מה בדיוק המדובר  וגם של הויכוח האידיאולוגי לגביהם , וזה גם יכול היה להיות רמז מעולה  לזהותו של הרוצח ולחיזוק הערך הבלשי של הסיפור ( וזה היה יכול להיות רמז מצויין עבור הדמות של דורית שאמורה להכיר את הויכוחים האלו בניגוד לדוד תדהר שכמובן ספק אם הוא מכיר ומבין משהו מכל זה) .

 אבל משום מה זה לא נעשה .

 אולי זה כבר  היה מעבר לכוחם של הכותבים?

ולסיכום

האם הספר ראוי לזכות בפרס גפן כספר מדע בדיוני או פנטזיה ?

התשובה שלילית.  מאחר שהוא אינו מדע בדיוני ופנטסיה על פי איזו שהיא הגדרה מקובלת .אבל הוא בהחלט תורם לנרקיסיזם של חובבי המדע הבדיוני בתיאור של היקום  הקטן מאוד שלהם בסינמטק תל אביב ובכמה אתרי רשת קשורים.

אמנם  הבלש גיבור  הספר מבוסס על דמות שקשורה אלי ואולי מי יודע אפילו  ישירות עלי ולכן  לי אישית אין  שום התנגדות שהוא יזכה בפרס גפן.

אבל באמת לא מגיע לו .

ואם אי פעם בעתיד נניח בעוד עשרים שנה תצא מהדורה נוספת של הספר יהיה  צורך לצרף לו "מורה נבוכים"  מסביר ומפרט לקורא הנבוך  הרגיל המגרד בפדחתו לאור כל ההתיחסויות הבלתי ברורות  מי הוא מי בספר ובמציאות  ולמה הוא מתייחס .

ראה תמונה מקורית

 ראו גם :

אתר הספר

ראיון עם ניר יניב

 רצח לתפארת ביקורת של יעל פורמן

  רצח אחד יותר מדי : ביקורת של מיכאל גרוסברג

סופרים מתים :אהוד מיימון על רצח בדיוני "

דיון בפורום

לילות עקרב וסתר :עוד סיפור של דוד תדהר

עווד סיפור רלבנטי מאת לביא תדהר

דוד תדהר המקורי

דוד תדהר ההצגה

האתר של לביא תדהר

לביא תדהר באתר האגודה למדע בדיוני

האתר של ניר יניב

ניר יניב באגודה  למדע בדיוני

מדע בדיוני רקורסיבי

בעקבות הבלש העברי הסיפור הבלשי בספרות הישראלית

 ועוד סקירה על מועמד לפרס גפן

המסע המופלא של מיכל אהרוני -רגב לממלכת ארידור  

בעקבות הבלש העברי : הספורת הבלשית בספרות הישראלית

ציור עטיפה אשר דיקשטיין.

לרגל סיום שבוע הספר כתבה מיוחדת והמקיפה ביותר עד כה   על ז'אנר הספורת הבלשית בסיפרות העברית והישראלית ,על עברו, על ההווה שלו וגם כמה מילים על עתידו האפשרי . וכולל רשימת ספרי הבלשים המקוריים הטובים ביותר בשפה העברית .

פורסם בגירסה מקוצרת במגזין רשת הספרים "סטימצקי" של שבוע הספר

הז'אנר של הספרות הבלשית שבו בלש/ית חוקר/ת מפענח/ת תעלומה מסתורית לכל חוץ מימנו הוא אחד הפופולאריים ביותר בספרות העולמית. הבלש בהתגלמותו האולטימטיבית של שרלוק הולמס ועוד מגוון אדיר של חקיינים יורשים וממשיכים מהרקולה פוארו הבלש הבלגי של אגטה כריסטי דרך פיליפ מארלו של רימונד צ'נדלר וכלה במפקח דלגליש של פ.ד.ג'ימס מוצג תמיד כסוג של אאוטסיידר שמפענח את החוליים של החברה ואת בעיותיה הכמוסות מעין גם אם אינו מסוגל לפתור את הבעיות האישיות שלו עצמו בסוג של פרדוקס.
ופרדוקס זה דיבר לרבים .למרות היות הסוגה פופולארית ונחותה כביכול שימוש בהיגיון ובשכל החריף נתן לבלש סוג של מכובדות אינטלקטואלית שלא היו לסוגי ספרות יפה אחרים .
ומכובדות אינטלקטואלית זאת הביאה אותו גם לספרות היהודית-העברית .

הרב הבלש

בספרות העברית הקדומה אנו קוראים סיפורים כמו בלשיים בספרות החיצונית והמדרשית על חכמת שלמה המלך והחוזה מתקופת גלות בבל דניאל שבסיפורים שהופיעו עליו בגרסאות שונות של התנ"ך פתר בעיות בלשיות שונות במונחים שלנו

ובהם סיפור דניאל ושושנה  הנחשב לאחד הסיפורים הבלשיים הראשונים של ספרות העולם שבו מוכיח דניאל שאישה שהואשמה שהיא נימפומנית הבוגדת בבעלה היא לאמיתו של דבר חפה מפשע והאשמה האשמת שקר.

וסיפור הפסל בל  שבו מוכיח דניאל שפסל האל הבבלי אינו אוכל ואינו שותה וכל המזון שהוא מקבל נלקח על ידי כוהניו הנוכלים . .

במאה ה-19 נפוצו ברחבי העולם היהודי סיפורים על הרב הבלש שמואל סלנט  הרב הראשי של ירושלים במשך כ50 שנה שעסק כתחביב גם בבילוש ובלכידת פושעים וגנבים מבני הקהילה היהודית בעיר תוך שהוא מנצל היטב את נשק ההלקאות שסיפק לו המשטר העות'מאני בעיר על מנת להוציא הודעות מפי אשמים .
סיפורי החקירות הבלשיות של הרב שמואל סלנט כונסו בספרים "שמואל בדורו " ( הוצאת מסלול 1961) ו"מיקירי ירושלים " ( הוצאת מסלול ,1973) של יוסף זונדל וסרמן ( סבו של כותב שורות אלו ) והם מפליאים גם היום בכישרונות הבלשיים שאותם מגלה הרב בחקירותיו.

הבלש –המהר"ל מפראג

יהודה יודל רודנברג, יוצר ז'אנר הסיפורת הבלשית בספרות העברית ויוצר ז'אנר הסיפורת הבלשית ההיסטורית בספרות העולמית.

הסופר שהכניס את הספרות הבלשית לספרות העברית,לא היה כצפוי אחד הסופרים החילוניים המשכילים של התקופה אלא היה בסוג של פרדוקס רב חרדי בשם יהודה יודל רוזנברג.

רוזנברג התפרסם הודות לקובץ סיפורים שפירסם ב1909 בשם "נפלאות המהר"ל עם הגולם "
על המהר"ל מפראג וה"גולם" האדם המלאכותי שאותו יצר על מנת להגן על קהילת יהודי פראג מאויבים וצרים שונים , סיפורים שאותם הציג כיצירה קדומה שהוא רק מוציא לאור בסוג של זיוף ספרותי.

ובכך יצר מיתוס ספרותי מודרני שמאז שימש כבסיס לסיפורים ולמחזות ואף לסרטים רבים נוספים. .
מה שפחות ידוע הוא בסיפורים אלו הכניס רוזנברג גם אלמנט בלשי חזק מאוד . הגולם בעל הכוח העצום הוצג בהם כמו ד"ר ווטסון של המהר"ל שהוא סוג של שרלוק הולמס שפותר תעלומות שונות בחיי הקהילה בפראג וגובר על מזימות של הכומר הנוצרי השטני תדאוש בחריפות שכלו הבלשית וללא צורך בשימוש באמצעים טבעיים כל שהם ( הגולם אמנם נוצר בדרך לא טבעית אבל בסיפורים אלה הוא מופיע כעוזר בעל כוח ותו לא כך שהסיפורים הם בלשיים טהורים ). .
שלוש שנים לאחר סיפורי המהר"ל והגולם חיבר רוזנברג את הרומן הבלשי הראשון בעברית "ספר חושן המשפט" ( 1912) שבו מסופר כיצד המהר"ל בכוח חכמתו הבלשית ( והפעם ללא כל עזרה של הגולם שאינו מוזכר ברומאן ) פותר את תעלומת ההיעלמות המסתורית מהמוזיאון הבריטי ) של אבני החן היקרים מהחושן של הכוהן הגדול של בית המקדש השמורות שם ושנגנבו בדרך מסתורית ואף מחזיר בתשובה את המומר היהודי שגנב את אבני החושן וזה נישא לביתו של הפרופסור אוצר המוזיאון אף הוא מזרע ישראל . .

(  אמנם לא היה שום מוזיאון בריטי במאה ה-16 שבה חי המהר"ל אבל רוזנברג התעלם  בבוז מקטנות מעין אלה) .
רוזנברג לא יכול היה לעצור את עצמו ואף טען בהקדמה לסיפור שהסיפור הוא בכלל פרי יצירתו של "הסופר המפורסם והחוקר הגדול הנקרא "קאנאן דזשוויל "איש אנגליה ,ומן ספרו של הסופר המהולל הזה נעתק המעשה גם לספרי שאר עמי ארץ אירופה וגם בלשון רוסיה נעתק המעשה הזה ואנוכי העתקתי לכאן חלק שני משפת רוסיה מלה במילה בכל הסיפור "
למותר לציין שלארתור קונן דויל יוצרו של שרלוק הולמס לא היה קשר לסיפור וספק אם שמע אי פעם על המהר"ל מפראג.
אבל מאידך אין ספק שלשרלוק הולמס שלו שרוזנברג קרא אותו ברוסית יש השפעה מסויימת על דמות המהר"ל של סיפורי הגולם. למעשה רוזנברג ניסה ליצור דמות של בלש יהודי נורמטיבי ראשון מסוגו המייצג את השכל והאינטליגנציה בעוד שדמות הגולם שלצידו מספקת את הכוח הגס ועוסקת בפעילות הגופנית האלימה שרב יהודי לא היה אמור לעסוק בה.
אגב כך ובלי דעת המציא רוזנברג ז'אנר חדש ובלתי ידוע עד אז בספרות הבלשית בכללותה,"הבלש ההיסטורי " המתרחש בתקופת עבר ושגיבורו הבלש הוא דמות היסטורית ידועה. ז'אנר שהוא כיום פופולארי מאוד כיום הודות לספרים כמו "שם הורד " של אומברטו אקו ועוד סופרים רבים אחרים.
רק כאן במאמר זה נחשף לראשונה האב המייסד של הז'אנר הזה .

הבלש העברי הראשון

 Image result for ‫דוד תדהר בית אוצר‬‎

חלפו עוד עשרות שנים שעד שהופיע ספרי בלשים מקוריים נוספים בעברית ולא במקרה
ביישוב העברי בארץ ישראל מרכז הספרות בעברי התייחסו בחשדנות לכל סוג של ספרות 'בלתי-מכובדת',.
הראשון שהביא ללגיטימציה לספרות הבלשית היה לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי, אבי התנועה הרוויזיוניסטית. ז'בוטינסקי, שהיה מעריץ גדול של סיפורי בלשים כמו אלו של אדגר אלן פו וארתור קונן דויל, היה חסיד נלהב של הכנסת ספרות הרפתקאות הבלשית לספרות העברית בתור מודל ראוי לקריאה לבני הנעורים על מנת שיגדלו חריפי שכל ונועזים כמו הבלשים הספרותיים .
הוא עצמו תרגם לעברית כמה מסיפורי שרלוק הולמס ופרסם סדרה של סיפורי הרפתקאות שכללו תרגומים של סיפורי בלשים שנעשו בידיו או בידי ידידיו.
הספורים הבלשיים המקוריים החלו לראות אור בראשית שנות השלושים וסיפורים אלו היו שונים מאוד מהסיפורים השרלוק הולמסים של רוזנברג. פרט לדבר אחד . הבלש שהוצג בהם היה היה דמות אמיתית אך לא היסטורית אלא בת הזמן. זה היה דוד תדהר הבלש הפרטי הארץ ישראלי הראשון שהסיפורים עליו נכתבו בדיי העיתונאי שלמה בן ישראל .בסיפורים האלה הוצג תדהר ( כפי שהיה גם במציאות ) כאיש פעלתן שאינו נרתע מתגרת ידיים כיאה ל"צבר עברי " .
בכך היה ניגוד מעניין ומשמעותי ביותר לסיפורי המהר"ל והגולם של רוזנברג שבהם כזכור הגולם מטפל בכל מה שנדרש בכוח הפיזי והרב היהודי מטפל רק בענייני המוח כפי שציפו מיהודי גלותי להתנהג.
בניגוד ליהודי הגולה הבלש הארץ ישראלי היה אמור להראות את עצמו ככל יכול הן בענייני מוח והן בענייני כוח .
תדהר תואר בסיפורים כמי שמטפל במגוון של עבריינים ופושעים בינלאומיים כמו התליין מקורפו שעליהם הוא גובר בקלות ביחד עם שני עוזריו ירמיהו וסעדיה התימני.
כה גדולה הייתה הצלחת הסיפורים שתדהר הפך כתוצאה מהם ל"ידוען " הארץ ישראלי הראשון ואנשים היו עוקבים אחריו ברחוב בדוגמה מקבילה אך לא ידועה עד אז של תופעות "כוכב נולד" שאנו מכירים כל כך טוב היום .
הטרחה כתוצאה מ"ידוענות " זאת הייתה כה גדולה עד שבשלב מסוים תדהר שנמאס לו מהעניין החליט להפסיק את הסיפורים על שמו ( אם כי הם נמשכו ביידיש ) ואת מקומו בחוברות תפס בלש אחר בשם דוד אלמוג שנקרא על שם עוזרו של תדהר דוד סוקליק אלמוג .
על דמותו של אלמוג הופיעו עוד כמה עשרות סיפורים בחוברות.

סיפור על הבלש אלמוג.
הסיפורים האלו היו פופולאריים מאוד בישוב ובעיקר אצל הצעירים . אמנם מורים היו מענישים בחומרה תלמידים שאותם תפסו בקריאתם אך רבים מהם נהגו לקרוא אותם בעצמם בשקיקה לאחר השיעור בהיחבא.
אבל לאחר אמצע שנות השלושים נעלם הבלש העברי בסיפורים את מקומו תפסו בלשים זרים מפוברקים שונים כמו מוריס דה לייר וד"ר של פרי עטם של יוצרים מקומיים כמו אליעזר כרמי .


הבלש העברי חזר באמצע שנות ה-40  בסדרת החוברות גד מגן לוחם ללא חת בכוחות הפשע שהיה מעין חזרה לימי תדהר ואלמוג . זאת הייתה סדרה של 14 חוברות שבמהלכה נלחם בפושעים ובכנופיות ערביות בעזרת אביו הבלש מרדכי ועוזרו התימני רחמים .וכךה וא נלחם בסוחר הסמים הערבי עבדול מעסי ומשתפי הפעולה היהודיים שלו . וסייע למהפנט שהואשם באחריות לרצח אדם שהופנט על ידו .
אך זה לא זכה להצלחה רבה. וכל מיני נסיונות להחיות את הסדרות של תדהר ואלמוג בצורות שונות כולל אפילו כסיפור קומיקס בשם "הבלש דוד" לא זכו להצלחה .
ספרי הבלש הישראליים המקוריים שהופיעו בשנות השלושים והארבעים נעלמו מהספרות העברית.

הספר האחרון בסדרת הבלש האלמוג מראשית שנות השישים שבו הוא רודף אחרי פושע מלחמה נאצי .

לאחר קום המדינה נדמה היה שסיפורי הבלש העברי סיימו את תפקידם והבל והלש העברי נעלם למשך שנים רבות .ייתכן שהציבור באותה תקופה התעניין יותר בהרפתקאותיו של הלוחם העברי ,ואילו הבלש העברי כבר לא הצטייר כטיפוס כה אקזוטי ומרתק כפי שהצטייר בעיניו בשנות השלושים .

 ילדים בלשים

איור עטיפה אריה מוסקוביץ( מ.אריה )

הבלשים נותרו בתחום אחד בלבד: ספרות הילדים. וושם בז'נאר אחד דומיננטי בסיפורי חבורות הילדים. ספרות הבלשים  הבלשים' הייתה בולטת מאוד בסדרת 'חסמבה' מאת יגאל מוסינזון שגיבוריה לחמו בפושעים ומחבלים שונים בארץ ובעולם , ואף ביתר שאת בסדרת 'הבלשים הצעירים' מאת אבנר כרמלי (יוצרה, שרגא גפני, היה כמובן קורא נלהב של חוברות הבלשים משנות השלושים והארבעים). בסדרה זו, מרבים הגיבורים הצעירים להשתמש באמצעי בילוש שונים הדומים לאמצעיו של תדהר בשנות השלושים, מתחרים זה בזה, חדים זה לזה חידות בלשיות ומלמדים את הקוראים שיטות בילוש שונות; הם מכנסים כינוסים שבהם ילדים בלשים ממקומות שונים נפגשים אלו עם אלו, ומוכיחים שוב ושוב את עליונותם על המשטרה שעמה עבדו יד ביד, ממש כפי שבשנות השלושים תדהר 'מוכיח' את עליונותו על המשטרה הבריטית.
סדרת 'הבלשים הצעירים' הביאה להקצנה אולטימטיבית ופרודית ממש של מגמת לימוד הבלשות בקרב ילדים ובני נוער, שהחלה עם דוד תדהר.אבל בשלב זה אף אחד כבר לא לקח ברצינות את הבלש העברי שנראה כנושא המתאים רק לילדים .
להקצנה פרודית אולטימטיבית היגיעה דמות הבלש בסיפורי הקוף הבלש צ'יפופו של תמר בורנשטיין לזר על עלילות קוף מדבר הנודד ברחבי העולם ופתר בארצות שונות תעלומת בלשיות שונות . בורנשטיין לזר היציגה סדרות רציניות מעט יותר על עלילות ילדים בלשים קונדסי נער הקירקס ולקסי אבל אלו לא זכו להצלחה של צ'יפופו ( אם כי לקסי הופגש לאחרונה עם צ'יפופו והשניים תרו תעלומה בשיתוף פעולה ) .

שובם של הבלשים

בלש על רצח בעת סיאנס ספיריטואליסטי .לכאורה נכתב בידי סופר אמריקני בשם "איבי קוסטין". למעשה נכתב בידי ישראלי בשם מירון אוריאל.

ספרי הבלשים שבו להופיע בהיקף נרחב בשנות החמישים והשישים, אך מרביתם היו תרגומים אותנטיים של סיפורי הבלשים של אגתה כריסטי, אדגר וולאס, אלרי קְווין, ארל סטנלי גרדנר, ג'ון קריזי ואחרים. מרביתם יצאו לאור ב'ספרי מסתורין' של הוצאת מ' מזרחי, שכללה מאות כותרים של סופרי בלשים אמריקנים, אנגלים וצרפתים ידועים. ייתכן שהקושי להתמודד עם הרמה הגבוהה יחסית של סיפורים אלו הוא שעמד מאחורי מיעוט הופעת ספרי בלש עבריים מקוריים.
ספרי הבלשים המקוריים שכבר כן הופיעו היו רובם ככולם ספרים שהתחזו ספרים שהתחזו למתורגמים . ובהם בלטו סיפוריו של מירון אוריאל על בלש המישטרה האמריקני השמן סלים אודונל שאותם כתב תחת השם "איבי קוסטין ". וטרילוגית המפקח פיירו ,ספרים שהתחזו כמתורגמים מצרפתית וכפיר עטו של "ז'אק מרטל . הטוב שבספרים אלו ואחד מספרי הבלשים הטובים ביותר מכל סוג שהופיעו בעברית היה " תעלומת מותו של הפשפש " ( שהופיע גם תחת השם "הפשפש ") בסדרת הבלש המסתורי בהוצאת ע.נרקיס ,1962 . שבו פירו חוקר תעלומת רצח של עבריין קטן "הפשפש " כשהוא שוכב אין אונים במיטת בית חולים .
.

צמד המתח

מותו של הענק הצהוב

סדרה על עלילות בלש ישראלי בשם "יורם קלט " הופיעה ב-1958 ללא שם מו"ל  הייתה הסדרה הראשונה מהוצאת מדור של אורי שלגי. ,עלילותיו של הבלש הישראלי נכתבו כולם בידי המו"ל אורי שלגי .אך הבלש לא זכה להצלחה ואורי שלגי עבר מיידית למערבונים של ביל קרטר שהתגלו כמצליחים לעין ערוך . הקהל הישראלי עוד לא גילה כל עניין בבלשים עבריים

הבלש העברי זכה לתחייה נוספת קצרת ימים בסוף שנות השישים בסדרת "צמד המתח " של "י יהל "( כנראה שם בדוי) . הקונספט היה חדשני ולמעשה ראשון מסוגו . אלו היו עלילותיהם של בלש ובלשית הללו היו זוג בלשים צעירים וסקסיים : סרן איציק גור מחטיבת השריון וסטודנט להיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה עברית וחברתו " סטודנטית המשפטים ויעל פז בתו של עורך הדין גולדברג שהוגדרה בסיפור הראשון כ "פצצה משהו לא נורמלי המאחד בקרבו גם חן וגם שכל מקרה נדיר אצל בנות המין החלש והיפה ". יעל פז היא הבלשית העברייה הראשונה למבוגרים .

על עלילותיהם הופיעו שלושה ספרים "מותו של הענק הצהוב " ( 1969 ) ן "תעלומת מקדש הריגול היווני "( 1969 ) שבו מצאו את עצמו הצוות מעורב בפרשת ריגול סורית חמורה ופרשת  כוס המוות " שבו מצא את עצמו הצמד מעורב ברצח בעת סיאנס ספיריטואליסטי שבו אחית המשתתפות דמתה דמיון מדהים לאישיות אמיתית  מייסדת אולפני הרצליה והספיריטואליסטית :מרגוט קלאוזנר

 מעניין שהספר הראשון סופר בידי איציק השני בידי יעל והשלישי היה בגוף שלישי על שניהם מה שמראה על נטייה מדהימה לשוויוניות מבחינת הסופר …

הצמד אף היו אמורים להופיע בספר רביעי בשם "תעלומת הרצח בטלוויזיה"  שבו יטלו חלק ברצח בשידור בחי בעת הופעה טלוויזיונית אך הסיפור הנ"ל לא הופיע לבסוף אם כי ספר תחת שם זה שיוחס לסדרה אכן הופיע אבל משום מה הסיפור שבפנים היה סיפור ריגול שלא היה לו כל קשר לצמד המתח . כנראה הייתה כאן שגיאה מוזרה של ההוצאה.
חלפו שנים עד שבתיה גור עסקה לבסוף בפרשת רצח באולפן הטלוויזיה בספר הבלשים האחרון שלה
ככל הנראה הייתה זאת סדרה שהקדימה את זמנה בעודף השוויוניות שלה .צוות המתח לא זכה להצלחה והקונספט של הבלש והבלשית הפועלים בשיויוניות יחסית חזר רק בשנות השמונים בסדרות הטלוויזיה האמריקנית "רמינגטון סטיל" ובלשים בלילה .

במקביל הופיע ספר הבלשים המקורי  של אליעזר ברקמן "רצח בבית הקברות " ( הוצאת רנסנס ,1969).

אבל נראה שכמו ספרי סדרת "צמד המתח " הוא לא זכה להצלחה.
והבלש הישראלי נעלם שוב . לעוד כעשרים שנה.
עד שהוקם לתחייה שוב בידי בתיה גור.

המפקח

בתיה גור היא אולי סופרת הבלשים המצליחה והמוערכת מכל במקומותינו. היא האחראית להקמת הז'אנר לתחייה בעברית ב1988 עם הספר המצליח "רצח בשבת בבוקר " בדמות הבלש המפקח מישל אוחיון שהיה מעין העברה לישראל של הז'אנר הבריטי האנין של מפקח המשטרה האינטליגנטי נוסח אדם דלגליש .
מישל אוחיון הוא בחור "מזרחי " אינטליגנטי סטודנט לימי הביניים רודף נשים שנכשל בנישואיו ובמהלך ששת ספרי הסדרה עליו נקלע בכל פעם לחברה סגורה אחרת ,פסיכואנליטיקנים, חוקרי ספרות עברית ,קיבוץ ,מוזיקאים , שכונה ערבית , אנשי תוכנית חדשות בטלויזיה שאת הקודים המיוחדים לה ואת האינפורמציה המורכבת והמסובכת שמאחוריהם הוא נאלץ לפצח בדרך לפיתרון התעלומה המורכבת. .

גור שלא העריכה את ז'אנר הבלשים במיוחד התגלתה מספר לספר כסופרת שאפתנית יותר ויותר שבספרים האחרונים שבסדרה ה ובעיקר בספר הסיום "רצח מצלמים" הכניסה מסרים פוליטיים חריפים ביותר שהעמידו את ז'אנר הבלשים כולו ( שמתפקידו לאשר את הסדר הקיים ) על ראשו .
למרבית הצער עצם השאפתנות הפוליטית הזאת פגעה בספרים אלו אנושות כספרי בלשים והם נופלים מאוד מהספרים בראשונים בסדרה.

ספרי סדרת המפקח  מיכאל אוחיון מאת בתיה גור

.
1.רצח בשבת בבוקר :רומן בלשי (כתר, 1988 )תורגם לעשר שפות . הספר הבלשי העברי המתורגם ביותר.

2.מוות בחוג לספרות : רומן בלשי ( כתר 1989 ) תורגם לשמונה שפות .

3. לינה משותפת –רצח בקיבוץ :רומן בלשי. ( כתר, 1991)  תורגם לשבע שפות

4.המרחק הנכון : רצח מוסיקלי ( כתר ,1996).תורגם לחמש שפות .

5.רצח בדרך בית לחם (כתר, 2001) תורגם לארבע שפות .

6. רצח, מצלמים (כתר, 2004) תורגם לשתי שפות .

מבוסס על מיני סדרה טלוויזיונית שנכתבה עם רם לוי ואסף ציפור .

המקומונאית

ב-1989 שנה לאחר בתיה גור פירסמה שולמית לפיד את ספר הבלשים הראשון שלה "מקומון".

לפיד זכתה להצלחה גדולה עם הגיבורה שלה ליזי בדיחי שהיא ההפך הגמור ממישל אוחיון בכל ד בר חוץ מבמוצא המזרחי . זוהי עיתונאית של מקומון באר שבעי שמסתמכת תמיד בתעלומות הנראות גדולות על מידותיה ובניגוד למישל אוחיון זוכה מסביבתה ומרוצחים השונים שאיתם היא מתעמתת רק לזילזול.
ליזי בדיחי היא דמות דחויה ולא אהודה , עיתונאית לא נחשבת שהעורכים שלה מזלזלים בה וכך גם אנשי החברה הגבוהה שבקרבם היא מסתובבת בעת ביצוע חקירותיה וכתבותיה השונות בגלל בגדיה הצעקניים ועגיליה הגדולים מדי והליפסטיק הצעקני שלה . בניגוד לרוב גיבורי סדרות הבלשים שהם לרוב מהמעמד הבינוני או אף המעמד הבינוני הגבוה ,ליזי היא דמות ממוצע "פועלי ". אביה נפטר ואימה הדומיננטית מאוד בחייה היא פועלת פשוטה בבית חרושת לסדינים בבאר שבע.
ליזי היא רווקה בת 30 פלוס  חרוצה מאוד  ומתפרנסת במקצוע העיתונאית במקומון שבו יש שכר נמוך בלבד וסובלת מעלבונות מילוליים בלתי פוסקים מהעורך הלא נעים שלה שמזלזל בה בגלוי . היא אפרורית למראה גמלונית ואף מכוערת ונראית כמי שאינה מסוגלת לפתור דבר אבל פעם אחרי פעם היא מפתיעה את יריביה במוחה החריף והעירני המסתתר מתחת לחזות האפרורית והאטומה לכאורה.. אך בדיחי תמיד מתגלה כפקחית הרבה יותר ממה שחזותה הצנועה מרמזת .
לאמיתו של דבר ליזי היא מקבילה במקצת לפניה בכך שהיא אישה משוחררת המסוגלת להתגבר על הגברים במשחקם שלהם. אלא שבניגוד לפניה שחיה בתקופה שבה הנשים "דוכאו" ליזי היא כבר בת התקופה הפמיניסטית שחיה אחרי עידן ההגשמה העצמית , היא מקבלת את שחרורה כדבר מובן מאליו בניגוד לפניה שנאלצת להיאבק עליו . לפיד אף סיפקה לה סוג של חיים רומנטיים במהלך התעלומות שלה שבמהלך הספר המעניין והטוב ביותר שבהם חקרה פרשיה שהיית קשורה לרשת הריגול ניל"י .

ספרי סדרת -העיתונאית הבלשית  הבאר שבעית ליזי בדיחי מאת שולמית לפיד.

"מקומון " בפולנית .

1.מקומון  (כתר, 1989).  המתרחש בתקופת הפריחה של הכלכלה הנכונה מבית מדרשו של שר האוצר יורם ארידור שבו מסתבכת גיבורת הסדרה ליזי בדיחי ברצח של שופט ידוע עם ליויתני ה"שוק האפור " בנגב ועם קיבוצניקים שהסתבכו בחובות כבדים לפושעים תורגם לשש שפות כולל סינית .
( הוסרט בידי אמנון רובינשטיין ב-1991)

"מקומון  " בגרמנית.

2.פיתיון (כתר, 1991). תורגם לשתי שפות . מתרחש בימי מלחמת המפרץ הראשונה ונפילת הסקאדים בישראל כאשר בדיחי מוצאת מפקח משטרה שנחשב למת בדירתה בהלך העלילה עליה לאתר ציורים של הצייר חיים סוטין שנגנבו ומוצאים כעת למכירה בניו יורק. מעניין שאירוע מלחמתי זה שימש מרקע לעוד שני ספרי בלשים אחרים מאותה התקופה .כנראה שהאנשים הכלואים בחדרים אטומים נראו כמתאימים ביותר לחקירת פרשת רצח מסתורי ב"חדר סגור ".

התכשיט / שולמית לפיד

3. התכשיט (כתר, 1992)  תורגם לשלוש שפות כולל סרבית .

אולי המעניין בחמשת ספרי הסדרה. ליזי מגיעה לפנסיון כדי לבקר את אימה הנמרצת והדומיננטית , פועלת בבית חרושת שנפצעה ומחלימה שם ומגלה בפנסיון שהאחות הראשית שם נרצחה וכמוה גם אחת החוסות במקום ישישה חולה. במהלך ניסיונותיה לפענח את התעלומה ליזי מגלה שעל מנת להבין את הפרשה עליה לחקור ולהגיע לעבר הרחוק של הישוב אל ימי מלחמת העולם הראשונה וארגון המרגלים "נילי " אירועים שמסתבר שיש להם קשר הדוק לפרשת הרצח המודרנית .

4. חול בעיניים (כתר, 1997). תורגם לשתי שפות . בספר הרביעי מגלה ליזי הומלס ותיק וידוע בבאר שבע תחת הכינוי "הנביא " פצוע פצעי מוות . ליזי יוצאת לפענח את התעלומה שלעזרתה מצטרף עורך דין תל אביבי צעיר נמרץ ולא שגרתי שמשמש כחוקר של חברת ביטוח. בין עורך הדין ובין ליזי מתפתח סיפור אהבה.

"פילגש בגבעה " בפולנית.

5. פילגש בגבעה (כתר, 2000). תורגם לשתי שפות .
בספר החמישי והאחרון עד כה  )נותנת ליזי טרמפ לזוג צעיר טרמפ שמסתיים ברצח. ובחיפושיה אחרי מנהיג כנופיית הרוצחים ליזי מגיעה עד לשוויץ בחברתו של עורך הדין רוני מלצר שהפך להיות למאהבה.

.
הבלש הפרטי

במקביל במדויק להופעת ספר הבלשים הראשון של שולמית לפיד , הופיע ספר בלשים ראשון של הבן יאיר לפיד הראש הכפול (  זמורה-ביתן,  1989)
אלא שהבלש של הבן שונה עד כמה שאפשר מהעיתונאית הבאר שבאית של האם וגם מהמפקח הירושלמי האלגנטי של בתיה גור .
זהו יהושע "ג'וש" שירמן, תושב רחוב מאפו בתל אבי ב שהוא גם צאצאו הלא חוקי של פוליפ מארלו הבלש האמריקני המפורסם גיבורו המלנכולי של רימונד צ'נדלר .
שירמן המגושם המתוסכל אבל גם העקשן ובעל שני אגרופי ברזל מוצא את עצמו שוב ושוב מסובך כנגד מיטב שיפוטו בתעלומות מסובכות ואלימות שמהן איך שהוא יוצא בחיים תמיד לאחר שהשכיב בחורה אחת או שתיים או יותר ובמקביל שלח לעולם הבא עוד כמה וכמה טיפוסים אפלוליים כמקובל בז'נאר "הבלש אפל " בארה"ב .בספריו מנסה לפיד להפוך את תל אביב למקבילה האפלולית של לוס אנג'לס וניו יורק של סופרי הבלשים האמריקנים אם כי יש ויכוחים רבים על מידת הצלחתו . עם זאת מעניין שלאחר שלושה ספרים שבהם כיכב ג'וש סימון נטש אותו לפיד ( זמנית ?)  ובספרו האחרון "שקיעה במוסקווה"  ( קשת ,2007) הוא מעביר את זירת העלילה הבלשית למוסקבה " וגיבורו הוא הפעם באופן מאוד לא צפוי רוסי יהודי .

ספרי סדרת בלש פרטי ג'וש שירמן מאת יאיר לפיד
1. הראש הכפול (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשמ"ט 1989)
תורגם לצרפתית.

2. החידה השישית (תל-אביב : קשת, 2001)
תורגם לצרפתית.
3. האשה השניה (תל-אביב : קשת, 2006 )

ספר בלשי נוסף :
שקיעה במוסקבה : רומן (תל-אביב : קשת, 2007 )

עוד בלשים

עוד סופרי בלשים מקוריים מצליחים היו הצמד " אלמוג אטינגר ( שם בדוי של  הסופרת רות אלמוג והמשוררת אסתר אטינגר ) שיצרו בשני ספרים רבי מכר דמות של ספרנית  ירושלמית חוקרת תעלומות   רוזה בלומנטל .

מאהב מושלם

מאהב מושלם (ירושלים : כתר, 1995) הספר הראשון בסדרה גם תורגם לגרמנית.
אשטלינה אהובתי : רומן בלשי (ירושלים : כתר, 2002)

אך משום מה הספרנית חוקרת התעלומות לא חזרה מאז בספר נוסף.
סופרי בלשים עבריים אחרים כללו את :

העיתונאית אורה שם אור שיצרה את דמות של מתרגמת ספרים רומנטיים חוקרת תעלומות במקומות כמו חוגי פנויים פנויות .

הרופא צבי הרולד יצר את דמותו של רופא פתולוג חוקר פרשיות רצח הקשורות לסמים .

הסופר ברק תאשור שיצר טרילוגיה על בלשים החוקרים תעלומות רצח במושבה קטנה כולל תעלומה המתחוללת בזמן מלחמת המפרץ הראשונה .

.

ספרי בלשים בודדים מעניינים נוצרו בידי סופרים כמו חיים לפיד  בספרו ברזניץ ( זמורה ביתן ,1992) שגם הוסרט לסרט בשם "החשוד האחרון " ותורגם לארבע שפות ,על החקירה המיוסרת של מפקח משטרה. 

 עוד  מפקח משטרה   דמיוני  נוצר  לספר אחד בידי העיתונאי אמנון דנקנר שיצר לספר אחד  שרמן בחורף ( כתר, 1996 שגם הוא  זכה לגירסת סרט. ולאחר מכן כתב  דנקנר את הרומן הבלשי הנוסטלגי  המקורי הטוב  ביותר עד כה  "האיש ללא עצמות ". עוד סופרים שעסקו בז'אנר הם : אמנון ז'קונט  בספר " אחרון המאהבים החכמים " ( כתר, 1991)

 אהוד אשרי בספרו "לראות בחושך  ( כתר 2004) על עיתונאי שהתעוור ונאלץ לבצע תוך כדי חקירה בלשית , רם אורן ,אמנון בירב,  אורי אדלמן בספרו "בסימן ונוס "  ( כתר ,2000) שגם הוסרט לטלוויזיה  ,לימור נחמיאס,

אמיר, גל , עפולה, רחוב האופרה 3‏

עורך הדין גל אמיר בספריו עפולה רחוב האופרה 3  ( זמורה ביתן ,1998 ) ,והשלישית בשורה השניה"   ( ( זמורה ביתן ,2005) שגיבור הבלש הוא שוטר מושחת.    העבריינית לשעבר והעיתונאית בהווה  שרה אנג'ל בספרה "שנת החתול " ( ניר ,2003)  והיחצנית אדיבה גפן   שכתבה סדרה של ספרי בלשים ומותחנים רומנטיים כמו "עוקף שיקגו " ( זמורה ביתן ,1997) ואבק יהלומים  ( זמורה ביתן ,2007)   .ספרה הטוב ביותר עד כה  על חקירת תעלומה היסטורית שבה מעורבת הנאצית  מגדה גבלס ".

אבק יהלומים

כל האנשים האלו כותבים ספרי בלשים שבכל אחד מהם יש גיבור בלש שונה .
בעקבות הצלחת ספריהם התפרסמו בלשים מקוריים רבים נוספים. הספרות הבלשית הפכה לסוגה לגיטימית במסגרת הספרות העברית בכללותה.

הבלש ההיסטוריון

תת ז'אנר ספציפי שתופס תאוצה גוברת והולכת בספרות העברית בשנים האחרונות הוא הבלש הנוסטלגי שבו הגיבור בלש מודרני חוקר תעלומה היסטורית שהתרחשה בתקופת הישוב ובראשית ימי המדינה והם מזכירים לנו שכל בלש הוא יותר מכל דבר אחר סוג של היסטוריון שמתפקידו שלאתר את הדברים החבויים מתחת לשטח בדיוק כמו שכל היסטוריון הוא למעשה בלש. סופרים שהתמחו בסוג ספרותי זה הם בועז אפלבאום עם שקיעה אדומה : בלש נוסטאלגי (תל-אביב : ביתן, 2001) שבמרכזו עומדת תעלומת בגידה של חידה שלא נשי הישוב לאנשי הכתב הגרמנית הפרו נאצית שלה טמפלרים בתקופה שלפני קום המדינה ,פרשיה שבמרכזה עומדים אנשי "מוסד " בכירים של ימינו .

הבלש הנוסטלגי השני של אפלבאום  גופה אחת פחות מדי : מי רצח את בתו של דיזנגוף? (תל-אביב : ביתן, תשס"ד 2004)  שעוסק בחקירת פרשת רצח מודרנית  של ביתו ( הבדיונית לחלוטין ) של ראש העיר הראשון של תל אביב  מאיר דיזינגוף ,פרשה שאותה אפשר להבין רק על ידי ידע עמוק בפרטים טריוויאליים בתולדות תל אביב הקטנה ..

 כדור בראש / יוסף שביט

עוד סופר שעסק בספרי בלשים היסטוריים מאין אלה הוא יוסף שביט בספריו "כדור בראש " ( משכל 1998 )
שמועות על רצח ( הוצאת א. ניר ,2004) / שגיבוריהם חוקרים תעלומות שונות מתקופת המנדט

אפשר להזכיר גם את "פרשת זיסקינד " ( 1993) מאת יזהר ארנון על עיתונאי שחוקר  תעלומה בלשית מפני כמה עשרות שנים על רקע רציחות מודרניות .
הספר המעולה ביותר של הסוגה הוא "האיש ללא עצמות " של אמנון דנקנר שמגיע עד לסוף המאה ה-19 לתקופת פרשת דרייפוס וימי שהותו של הרצל בפריז.

מאחר שכל בלש הוא גם סג של היסטוריון ( ולכן ז'אנר זה כל כך פופולארי אצל היסטוריונים וחוקרי מדעי הרוח שונים ) ז'אנר זה הוא מתבקש.
ומן הסתם לא רחוק היום שבו נראה בספרות העברית גם דוגמאות של ז'אנר הבלש ההיסטורי הבלש המתרחש כולו בתקופת עבר כל שהיא ז'אנר שכפי ראינו הומצא בידי אבי ספרות הבלשים העברית יהודה רוזנברג .

היכל התהילה של ספרות הבלשים העברית

ולסיכום רשימת סיפורי הבלשים הטובים ביותר בספרות העברית .

והנבחרים המובחרים הם :

:
1. ספר הבלש המקורי הטוב ביותר בשפה העברית הוא ללא כל ספק או מתחרה "אדוניס" של אריה סיון ( הוצאת עם עובד 1992) שתורגם לגרמנית לאסטונית ולסינית. "אדוניס " זכה בפרס "התדהר" לספרות בלשית עברית מופתית בידי מגזין הרשת "יקום תרבות " בכנס על הספרות הבלשית שנארך ב-2016.
זוהי מחווה אירונית -פארודית לסיפורים הישנים של תדהר ואלמוג . המחבר סיון  מספר על מציאת כתב-יד המתאר את עלילותיו בשנת 1930 של בלש עברי בשם אבנר בן חורין, ומביאו לפני הקורא . בן חורין הוא בלש שהוא ידידם של ביאליק ואישים אחרים, מעורב מאוד בפוליטיקה של היישוב, ומבחינות רבות הוא מזכיר את תדהר. אלא שלא כתדהר, הוא מתואר כרודף נשים; הוא מוצג כמי שמקיים יחסי מין עם אישה שהוא פוגש בעת חקירה מסובכת בעקבות היעלמותו של אדם (דבר שאין להעלותו על הדעת ביחס לדמותו של תדהר, כפי שתואר בחוברות הישנות). והוא מוצא את עצמו מעורב בפרשת העלמות מסתורית אלא שבדרך לפיתרון סיוון שובר במכוון את כל חוקי ספרי הבלשים על מנת יצור ספר שהוא בבחינת "ספרות אמיתית" ויותר משהו נותן לנו תיאור של פרשת פשע נותן לנו תיאור פנורמי של החברה בישוב העברי בשנות השלושים מצדדים לא ידועים שלה . מבחינות רבות, ספר זה הוא מעין אזכור נוסטלגי של סיפורי הבלש משנות השלושים. סיון עצמו, באחרית הדבר הפרודית לספר, משווה אותו לחוברות הבלש של תדהר, אך מדגיש את ההבדל הגדול בין תדהר, שכל חייו היו קודש לערכים הלאומיים של היישוב, לבין הבלש האינדיבידואליסט אבנר בן חורין, כפי שמבין אותו איש שנות התשעים של המאה העשרים.

2. מוות בחוג לספרות : רומן בלשי ( כתר 1989 ) רשימה זאת אינה יכולה שלא לכלול לפחות ספר אחד או שניים של בתיה גור שהם אולי ספרי הבלשים המוערכים ביותר בידי הביקורת והקהל ,דומה שספריה על הרצח בקיבוץ ו"רצח מצלמים" הם הרדיקליים ומרחיקי הלכת ביותר. אבל האמת היא שכספרי בלשים ממש הם נחותים למדי אולי בגלל עודף השאפתנות שלהם .

לדעתי ספרה "מוות בחוג לספרות" הוא המהודק ביותר והמרשים ביותר כבלש נטו ללא תוספות שלא ממין העניין ובתמונה העמוקה ממקום שהיה מוכר היטב לגור אולי יותר מכל המיליות האחרות שתיארה של חוג הספרות .ספרה המרחק הנכון : רצח מוסיקלי ( כתר ,1996) העוסק בסצינת המוזיקה הקלאסית הוא כמעט בגדר שווה ערך.

3. מקומון (כתר, 1989).  מאת שולמית לפיד שבו חשפה לפני העולם את דמותה של ליזי בדיחי הוא המרשים מבין ספריה שכן מאז לא היתווסף הרבה על הדמות אבל יש לי העדפה אישית  לספרה התכשיט (כתר, 1992). שהוא תעלומה היסטורית הקשורה לאירגון הריגול ניל"י בראשית המאה העשרים .


4. הרצח בדרך לצמרת ( הוצאת ירון גולן ,1990) מאת רפאלה בילסקי בן חור.
בלש :גדעון טל ד"ר למתמטיקה ולמדע המדינה וכותב ספרי הבלשים.הפועל בשירותו של ראש הממשלה "שמואל ברק" ( גירסה מוסווה במעט מאוד של שמעון פרס ידידה במציאות של המחברת ) חוקרת את תעלומת רצח אישתו של שר הביטחון ואת רצח שר האוצר .רציחות לרווחתה כל נבעו ממניעים אישיים ולא פוליטיים (כפי שמן הסתם היה קורה עם הספר היה מתחבר כמה שנים מאוחר יותר ).
ספר שלא זכה לעניין רב עם פרסומו שמציג את הסביבה המוכרת היטב למחברת יועצת ופעילה פוליטית במפלגתה עבודה של הזירה הפוליטית ומתאר רצח המתבצע בדרגים הבכירים ביותר ואת חקירתו בידי כותב ספרי בלשים . התיאור הציני ובו בזמן המדויק של הזירה הפוליטית שבה הכל אפשרי ( ורק בדיעבד התברר עד כמה הכל אפשרי באמת ) נותן לספר  עוצמה שאין  לבלשים רגילים .

5. .  .האיש ללא עצמות ( הקיבוץ המאוחד ,2002) מאת אמנון דנקנר .
בלש שרגא קוזולוף .חקירת פרשיות רצח מודרניות המתקשרות לתעלומה היסטורית שנחקרה בידי העיתונאי תיאודור הרצל בפריז של 1895.ספר מרתק שיש לו הרבה מה לאמר על התפיסות היסטוריות ציוניות ופוסט ציוניות במסגרת הסיפור הבלשי המורכב מאין כמוהו.

6. קילומטר ויומיים לפני השקיעה " ( כתר 2004)  מאת שמעון אדף .

אחד  הבלשים הטובים ביותר שהופיעו בעברית לכל הפחות שווה ערך למיטב של שולמית לפיד ובתיה גור . שמעון אדף יצר בו דמות רבת פוטנציאל של בלש פרטי אליש בן זקן  דמות חזקה ומרשימה של בלש מהעיר אשקלון המתמודד שווה כשווה עם סצינת התרבות השוליים והן עם התרבות העליונה של ישראל.   שהוא גם אקדמאי כושל וחוקר והיסטוריון תרבות הרוק בארץ , וצופה מוכשר ומרוחק בסצינה האנושית בכללה .בדומה ליוצרו.

כמו במרבית הסיפורים מסוג זה הבלש של אדף הוא מעניין הרבה יותר מהתעלומה שבה הוא נוטל חלק של התאבדות מרצה פופולארי שנוי במחלוקת המתגלה כקשור לרצח יוצרת נחשבת בסצינת הרוק . העלילה עוסקת בחקירת התאבדות מרצה פופולארי שנוי מאוד במחלוקת בגלל השקפותיו האנטי מוסריות בחוג לפילוסופיה מודרנית ( מין טיפוס דמוי הפילוסוף השנוי מאוד במחלוקת משה קרוי שאולי שימש כהשראה לדמות ) ורצח זמרת ויוצרת נחשבת ביותר בסצינת הרוק שנרצחה תוך כדי שלב מוקדם של העבודה על האלבום השלישי שלה שלו מצפים כולם בסקרנות מרובה ואגב כך חושף הבלש מאבקים וסכסוכים פנימיים שונים וארסיים מעין כמוהם במגדל השן של העולם האקדמי של החוג לפילוסופיה מודרנית מחד ובעולם הארצי הרבה יותר אבל הארסי לא פחות של סצנת הרוק המוזיקלית.
יש לקוות שאדף יחזיר את גיבורו זה בספר נוסף .

לאחרונה הופיע ספר בלש מעניין של יוכי שלח בשם "אחד בספטמבר ( 2006) "
ספר שנכתב כמחווה לבתיה גור שהגיבורה הבלשית שבו היא שושנה מורה לספרות בבית ספר באשדוד שחוקרת את פרשת רצח המורה למוזיקה .ובהחלט מראה על פוטנציאל.

עתיד ספרות הבלשים העברית .

הספרות הבלשית נראית כעת כתחום לגיטימי של הספרות העברית הכללית. וכמו בעבר היא הוליכה את הדרך להופעה מחודשת של סוגי ספרות לא קנוניים אחרים שהפעם הופיעו בהוצאות מכובדות כמו ספרי ריגול ומתח ורומנטיקה .הבלש העברי שוב מופיע בספרי מקור לא מעטים שיוצאים בספרות העברית  מידי שנה.   

tאבל ספרות הבלשים המקורית  גם הייתה נתונה בשנים האחרונות  בפעם המי יודע כמה מאז שנות השלושים להתקפות עזות מצד הממסד הספרותי . הפעם התיחכום של ההתקפות רק  גבר מאחר שהן בוטאו   מצידו של מי שנחשב בעבר ל"אורים ותומים " של חקר הספרות העברית פרופסור דן מירון . הוא הטיל ספק בעצם   היכולת ליצור בז'אנר זה  ספרים מורכבים "רציניים " וטען בין השאר לגבי ספריה של שולמית לפיד האשכנזית שאין המדובר אלא בספרות גזענית אנטי אשכנזית.

אבל כפי שהראה החוקר אייל סגל במאמר התגובה הנוקב והמקיף שלו ביקורתו של מירון הייתה שגויה וסטראוטיפית בבסיסה ונבעה מחוסר הבנה וידע על הז'אנר שאותו כביכול תיאר.

בכל אופן האמת המרה היא  שמשום מה סיפור הבלש באופן כללי מעולם לא היה פופולארי בישראל כמו סיפור הריגול והמתח אולי כי הסוכן החשאי הנאבק באוייב השטני הערבי –נאצי –סובייטי,עורר את תמיד את עניינם של הקוראים המקומיים הרבה יותר מאשר הבלש שבסך הכל נאבק ברוצחים חסרי פרצוף שאין להם כל משמעות ואיום על קיומנו הלאומי .

ומה צופן העתיד עבור ספרות הבלשים המקורית ?
נכון לעכשיו יוכי שלח ביחד עם שמעון אדף נראים "כתקווה הלבנה הגדולה" של הספרות הבלשית המקורית  שני הסופרים הצעירים המבטיחים ביותר בתחום זה אם יחליטו להמשיך לכתוב ספרי בלשים.
עוד אישיות שבאופן פוטנציאלי יכולה לתרום תרומה חשובה לספרות הבלשים העברית הוא עורך  מוסף הספרות של הארץ דרור משעני חוקר ומרצה על ספרות הבלשים העברית .
אבל אנחנו מצפים  מעל לכל ליוצרים נוספים חדשים ובלתי ידועים עד כה  שיפיחו חיים חדשים בז'אנר שנוצר בראשית המאה הקודמת בידי הרב  יהודה רוזנברג .
.
.

מספח רשימת  ספרי כמה סדרות ספרי הבלשים  הידועים פחות .
ספרית הבלש מאת ד"ר ב. אלכסנדר ,1933עלילות הבלש דוקטור של .1. מפלצת צלב הקרס.
2. המת שרצח
3. מסתרי אוניית המוות
4. האדם הכחול .

 סיפורי "האיש בצל" מאת יצחק רגולסקי בספריית ההרפתקן.  שנות השלושים

1. האיש בצל

 5 (2) האיש בצל בסכנה

9 (3) האיש בצל חש לעזרה

אמור היה לצאת "האיש בצל נתפס " אך לא ברור אם יצא.

האיש בצל יצא תחת השם "התכשיטים המזוייפים "בסדרת הבלש הזעיר מספר 63. 

 

עלילות גד מגן ( הוצאת המאה העשרים ,1946)

:

  1. רצח ברחוב בלפור.
  2. ד"ר פלאי על ספסל הנאשמים . גד מגן עוזר למהפנט שאדם שהופנט על ידו ביצע רצח.
  3. מרדכי מגן מציל את המצב. . המשך הסיפור.
  4. הקופה לא נפרצה.
  5. רצח בלי עקבות .
  6. הפשע השטני
  7. גד מחסל כנופית שודדים.
  8. חשיע ורצח . גד נאבק בסוחר סמים ערבי .
  9. 9. שליחו של עבדול מעטי . המשך הסיפור.
  10. גד נחלץ מצרה. סוף הסיפור.
  11. . הגופה שהתנדפה.

12. המכונית המסתורית

  1. יריות בליל עוצר.
  2. הצילו חוטפים אותי!

 

סדרת המפקח פיירו מאת "ז'ק מארטל" (מירון אוריאל ) סדרת הבלש המסתורי .הוצאת ע. נרקיס .
על מפקח צרפתי שחוקר תעלומות מוזרות .
1. טרף הנשים (יצא גם בשם "עיר היצרים") .על נשים רצחניות המסתתרות בביוב בפריז וחוטפות גברים
2. הרצח במועדון פלאמינגו ( גם : סטריפטיז ותעלומת רצח הסטריפטיז )
3. הפשפש ( גם "גופה על החוף ") 1964. .

סדרת סלים אודונל מאת "איבי קוסטין " (מירון אוריאל ) במסגרת סדרת ריפיפי של נרקיס.
במסגרת סדרת ריפיפי יצאו 30 חוברות
על שוטר שמן חריף שכל וידידו שחוקרים תעלומות שונות.
החוברות על סלים אודונל היו :
3 (1) גופה על המדרכה . "עברית י. הרפז "
7( 2) היא נרצחה לאור השמים . "עברית א. רודן".
27 (3) דם על הפסים.
אחד הסיפורים על אודונל הופיע  בשנות השבעים במסגרת מגזין  הקומיקס  "פנטומאס"   

סדרת הרפתקאות יורם קלט .
הסדרה הראשונה שכתב והוציא לאור אורי שלגי.

1. תעלומת הנערה מפאריס.
2. תעלומת הרצח המוזר.
3. תעלומת הקול המסתורי
4. תעלומת הזהב הרצחני.
5. תעלומת ההמצאה הגאונית .
6. תעלומת הרקדנית הגאה.
7. תעלומת ה"בוס " משיקאגו.
8. תעלומת האלילה ההודית.
9. תעלומת פניני הנסיכה קומו טא.
10. תעלומת יהלומי המוות.
11. תעלומת אהובתו של האלוף.
12. תעלומת הערפד הרצחני.
13. תעלומת כנופית האימים.

צבי הרולד
בלש : רופא בלש דניאל קדר ,פועל בשיתוף פעולה עם השוטר ו(בס]פרים מאוחרים בסדרה ) בלש פרטי יעקב חדד ועם איש השב"כ סמי.
הרואין ( תמוז ,1988)
2.  בין אשקלון לעזה . ( תמוז –אומני ,1989)
כולל שני סיפורים התוכן: — ספור ראשון: רצח בעזה — ספור שני: התיירת מגרמניה או רצח באפרידר
3. כך כורתים עצים או רצח ברחוב דיזנגוף ( תמוז ,1989)

אורה שם אור
בלשית : עלי מתרגמת רומנים רומנטיים
1. רצח במועדון פנויים/ות : רומן בלשי ( נוגה ,1991)
2. רצח בשנקין ( נוגה 1992)
3. רצח בסדום : רומן בלשי ( נוגה 1993)
4. רצח בכנסת : רומן בלשי ( נוגה 1993)

ברק תאשור
בלש : ארה"לה ,ארכיאולוג נציג של רשות העתיקות במושבה וותיקה .
1. במושבה מתים בשלשות : רומן בלשי ( ירון גולןם ,1991)
2. רצח בטיול מאורגן / ( הוצאת ב. תאשור ,1991)
3. רצח בחדר האטום ( הוצאת ברקת 1991)

קישורים רלבנטיים
אריאנה מלמד על ספרות הבלש 
בלשים בויקיפדיה

כומריה בישראל דן מירון תוקף את ספרות הבלשים
חלק ב' של ההתקפה

אייל סגל עונה לדן מירון

קורס ספרות בלשית עברית של דרור משעני

הבלש העברי הראשון

שובו של הבלש העברי הראשון

 

 

 

 

 

בפעם הראשונה בתולדות האנושות עולה על הבמה מחזה תיאטרון המבוסס על מאמר באינטרנט ,מחזה על הבלש העברי הראשון דוד תדהר בפרודיה מטורפת ונוסטלגית בו זמנית על ארץ ישראל של שנות השלושים כל זאת במסגרת מחזה המתרחש במודע במסגרת היקום הדמיוני של החוברות הישנות על עלילות הבלש דוד תדהר .

הבלש העברי הראשון והמפורסם מכולם דוד תדהר חוזר ושב והפעם על בימת התיאטרון במחזה "הבלש העברי חוזר " בביצוע תלמידי שנה ג‘ של הסטודיו למשחק ניסן נתיב בתלפיות שבירושלים . ובשבילי הצגה זאת היא מקור סיפוק מיוחד .לא רק בגלל נושאה כמו גם בגלל מקורה.
לא בכל יום זוכה בלוגר שכתבה מאתרו תשמש כבסיס למחזה אבל הנה הבלתי יאומן קרה אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה של האינטרנט. .

תקציר ההצגה הוא כלדלקלמן :
תל אביב של שנת 1932. העיר גועשת לקראת פתיחת תחרות המכבייה הראשונה. אלפי ספורטאים יהודים עומדים להגיע מכל רחבי העולם, ההכנות בעיצומן והכל מתנהל על מי מנוחות, עד שלפתע מוכה היישוב בהלם. מי שדד את קופת ראינוע "עדן"? ומי מאיים לרצוח את ראש העיר, מאיר דיזנגוף? מה תעשה בתו האהובה של ראש העיר, פיקציה? ולאן נעלם החתול הרצל? המשטרה הבריטית, המחתרות, הכנופיות הערביות ואנשי היישוב – כולם נושאים עיניים לאדם אחד – היחיד שיכול לפתור תעלומות כאלה ואחרות – דוד תדהר, הבלש העברי הראשון.

 

המחזה אינו על דוד תדהר האמיתי האיש שאכן היה בלש פרטי אבל גם הרבה דברים אחרים:סופר מוציא לאור וביוגרף , אנציקלופדיסט שכתב ביוגרפיות קצרות של אנשים באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו ( שהיא היום מקור מידע יחיד במינו על רוב האנשים מופיעים בה ) .הוא עוסק בגירסה המיתית של אדם זה כפי שתואר בחוברות ההרפתקאות הדמיוניות על עלילותיו כבלש מראשית שנות השלושים התקופה שהיא גם זמן התרחשות ההצגה.
זוהי מעין פרודיה נוסטלגית פוסט מודרניסטית לארץ ישראל של תקופת המנדט ויתר דיוק ראשית שנות השלושים המלווה בשירים ציוניים של אותה תקופה מושרים בידי מקהלת השחקנים על מנת להעניק את האווירה המתאימה .דוד תדהר הבלש מוצג בסגנון הבלשים של הפילם נואר ועוזרו ירמיהו ( שתדהר מתעקש לקרוא לו "ווטסון" על שם עוזרו הידוע של שרלוק הולמס  דבר שעולה על עצבי העוזר כמו גם על עצבי הצופים במחזה אחרי יותר מפעם פעמיים שהוא עושה זאת )יוצאים לברר מי שולח מכתבי איום לבית מאיר דיזינגוף ראש העיר תל אביב כנגד התוכנית לקיים בתל אביב את המכבייה העברית הראשונה. חבל רק שלצוות הבלשים לא צורף גם עוזרו האחר של תדהר מהחוברות התימני סעדיה .

תדהר ! תעשה לי ילד !!!

( פיקציה דיזינגוף בסצינה סוערת במחזה )

לשם ביצוע המשימה המסוכנת על תדהר להתמודד עם מפקח משטר בריטי מעצבן ופאם פאטאל שחורת שיער ומנהיגי כנופיות ערביות מרושעים הכוללים המופתי של יפו עליו לנסוע לקהיר על מנת להתמודד שם עם "אבו חשיש" מנהיג כנופיות ערבי שאיבד בהיתקלויות קודמות עם תדהר את רגלו את ידו ואת עינו והוא בהחלט שומר טינה… .

 

 

דוד תדהר בסכנה מאבו חשיש .

ובמקביל אנו חוזים בסצנות מחיי מאיר דיזינגוף ואישתו הרודנית צינה וביתם חובבת הסלבריטאים פיקציה ( שכשמה כן היא  מאחר שלבני הזוג דיזינגוף לא היו ילדים ) שמטילה את עצמה לזרועות הבלש בפרודיה מרושעת על היחס לסלבריטאים אצל בני נוער כיום .

 

דוד תדהר ועוזרו ירמיהו.

החלק הזה בנוי בסגנון שונה מסגנון ה"פילם נואר " של החלקים על תדהר " בצורה של סיטקום משפחתי עם צחוקים .יש גם קטעים מחיי אירגוני המחתרת שלא באמת מתחברים עם שאר העלילה אבל עדין נותנים משהו מרוח התקופה לפחות בצורה פרודית .בסופו של המחזה תדהר חושף את כותב מכתבי האיום האמיתי פותר את התעלומה מי גנב את כספת הבנק מעני שאת האשמים ומשחרר יהודי שנכלא על לא עוול על כפו בבית הסוהר הבריטי .
אין ספק שהמחזה שהוא מה שנקרא "פסטיש" דהיינו ערבוב של סגנונות שונים ומשונים ,סובל מגודש עצום מדי ויש סצנות שלמות שלא ברור כלל מה הקשר שלהן לכלל הסיפור אם יש כזה.

אבל בסדר זוהי פרודיה שמטרתה היא לא לתת סיפור מגובש אלא תמונות מחיי ארץ ישראל ביקום הדמיוני של החוברות של דוד תדהר ואני נהניתי מכל רגע .

המחזאי רותם קינן הוא בוגר הסטודיו של ניסן נתיב  שהפיק את ההצגה. קינן כתב בעבר את "צפירה" ",ביחד עם דני אשורו ורויטל שנקמן.  מחזה על יום הזיכרון לחללי צה"ל. הוא כתב גם מחזה על שני נכדים שבאים לקבור את סבם בקיבוץ ומקיימים יחסי מין על קברו .
אבל המחזה הזה הוא משהו שונה מאוד מכל מה שקינן כתב בעבר שאפתני וגרנדיוזי לעין ערוך וגם מסרב לקחת את עצמו ברצינות .

להלן ראיון עם רותן קינן המחזאי:

א.א .איך היגעת לנושא של דוד תדהר? זה בהחלט לא נושא שגרתי למחזות כיום . 


קינן : אני לומד משחק בסטודיו נתיב והתחלתי לכתוב שם תרגילים . חיפשתי נושא למחזה נושא מיוחד שאף אחד עוד לא נגע בו . ולא ידענו מה . אז חיפשתי ברשת והיגעתי למאמר בבלוג על הסלבריטאות בישראל שעסק בדוד תדהר ומיד ידעתי שמצאתי את מה שאנחנו מחפשים . המאמר הזה עורר את ענייניי בדוד תדהר ,הרגשתי טמון כאן עולם שלם שאני יכול לפתח אותו . .
למרות שחיפשתי לא הצלחתי להשיג את ידי על הספרונים אבל מצאתי את הספר "הבלש העברי החוזר" של זוהר ויעקב שביט שבו יש כמה סיפורים מהחוברות . חוץ מזה אני =והבמאי עשינו מחקר על התקופה ראיינו אנשים הסתכלנו בספרי תמונות של התקופה אני והבמאי היינו בבית אריאלה וקראנו עיתונים של התקופה כדי לקבל את מידע על תקופת המכבייה.
א.א. למה בחרת דווקא באירוע של המכבייה הראשונה ?
קינן: כי הייתי צריך אירוע היסטורי שיקדם את עלילת המחזה אירוע שקורא בתקופה שתדהר היה פעיל והמכבייה אירעה ממש בזמן שיצאו החוברות בשנת 1932
א.א. היצגתם כמה דמויות היסטוריות כמו הדמות של צינה דיזינגוף אישתו של מאיר בצורה לא הכי סימפטית בלשון המעטה למה ?
קינן : הכל היה בהומור ולא כוונה לפגוע.וזה חיוני מבחינת צרכי הדרמה .צריך להבין שהמדובר בתיאור לא של תל אביב ההיסטורית כפי שהייתה אלא בתיאור של מיתוס מוקצן של העיר כפי שהייתה צריכה להיות וכפי שהיא מוצגת בחוברות על דוד תדהר.
המחזה הזה הוא סוג של פרודיה אבל שעטופה בהרבה אהבה הכוונה לא לצחוק על כמה טיפשים היו אז אל להראות כמה מקסימה הייתה הנאיביות של אז.
א.א. :היית בקשר עם בני משפחתו של דוד תדהר לגבי ההצגה ?
קינן: לא לא דיברתי עם בני משפחתו של תדהר ההתעסקות ההייתה בתקופה ובסיפורים של החוברות .בצד המיתי של התקופה אם תרצה .למען האמת אפילו לא הייתי מודע לכך שלתדהר יש בני משפחה שהם עדיין חיים ופעילים מאוד .
אבל בשלב מסוים בני המשפחה יצרו קשר עימנו ..וזאת באמת הייתה הפתעה גדולה עבורנו .
. בצלאל תדהר בנו של דוד תדהר ראה פוסטר על ההצגה בירושלים ומיד פנה אלינו וכמובן הזמנו אותו להצגה והוא מאוד התרגש ממנה . וזה ריגש גם אותנו כי באמת לא תיכננו את זה.
בהצגה הנוכחית במועדון "צוותא " בתל אביב .הוא סיפר לי שכמעט 60 מבני משפחת תדהר היו שם .

הבלש העברי חוזר יחזור שוב .אמורות להיות הצגות נוספות בשלישי במאי סטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים יד חרוצים 4 ובחמישי למאי בתיאטרון צוותא בירושלים. יש דיבורים עם הסטודיו שזה יהיה פעם בחודש .
ומי יודע אולי יהיו הצגות נוספות מעבר לכך אם קהל גדול מספיק יבוא המחזה בהחלט נראה כראוי לכך
לכו לראות בהמוניכם את אחת ההצגות היותר טובות שהוצגו כאן בזמן האחרון .

קהל הבמאים המחזאים והתסריטאים מוזמן לחפש חומר נוסף באתר זה כבסיס להצגות ולסרטים.הם ימצאו שיש כאן חומר רב לשוברי קופות .רק אנא מכם :תנו קרדיט למקור ,קישור לאתר בפירסומים על הסרט או ההצגה יתקבלו בברכה. ואם כבר גם צ'ק תרומה לצרכי מחקר נוסף יתקבל בברכה. . .

 

דוד תדהר ,צייר אורי פינק מתוך הספר "הגולם ".

האי מייל של רותם קינן

Rotem.keinan@gmail.com

הבלש העברי חוזר באתר "במה "

הבלש העברי חוזר בגדול

תדהר בויקיפדיה

מדוד תדהר ועד זאב רוזנשטיין

הבלש העברי הראשון

עלילות הבלש דוד ( תדהר) :סיפור קומיקס על דוד תדהר 

הבלש העברי הראשון :על דוד תדהר

 

 

 

חוברת  בסדרת הבלש "דוד תדהר".

  

הופיע במקור בגרסה שונה בספר "מטרזן ועד זבנג "

דוד תדהר היה הבלש הפרטי העברי הראשון ובנוסף לכך היה גם הסלבריטאי העברי הראשון הודות לסדרת חוברות בלשיות דמיוניות שנכתבו סביב דמותו .וחוץ מזה הוא היה גם ביוגרף ויצר אנציקלופדיה שלמה שתיעדה אלפי אנשים שבלעדיה היו נשכחים לחלוטין . בזמן האחרון ניכרת התעניינות מחודשת בדמותו כמו גם במיתוס שנוצר סביבו .

"מה יש !" שאל המפקד בעצבנות את הנכנס בהפסיקו לעיין בפרוטוקולים שברר עם הקצין .
"אני תדהר"-ענה הנכנס .
המפקד והקצין קפצו ממקומותיהם כנשוכי נחש ומיהרו לקראת הנכנס.
שלום לךֱ ! שלום רב! " קרא המפקד בהושיטו לקראת תדהר את זרועותיו"
( הצלבים הכחולים : מעלילות מבריחי החשיש מאת שלמה נ. גלפר, 1932)

הבלש מתל אביב

דוד תדהר,בלש פרטי. (צילום משנות החמישים ).

הספרות הבלשית המקורית ( והספרות הלא קנונית העברית  בארץ ישראל בכלל  ) החלו בעברית בראשית שנות השלושים והיא התמקדה בדמותו של אדם אמיתי הבלש הפרטי העברי הראשון מזה 2000 שנה ,דוד תדהר .

עד כמה שידוע הראשון שכתב סיפורי בלשים מקוריים בשפה העברית היה העיתונאי שלמה בן ישראל. לבן ישראל היה ניסיון רב בכתיבה של ספרות פופולארית בלשון הידית והיה המזכיר של הסופר אביגדור המאירי שנודע בחיבתו לספרות לא קנונית .

 על דעתו של בן ישראל עלה על סמך ידיעתו את השוק הספרות ביידיש שכתב לו ושם ספורי הבלש היו פופולאריים שיכול להיות שוק גם בשפה העברית לסדרה של סיפורי בלשים. ואז עלה בדעתו רעיון עוד יותר מדהים לקחת דמות מהחיים האמיתיים שתשמש כבלש בסדרה שלו. זה היה רעיון מקורי למדי אם כי היו לו כבר תקדימים . בארה"ב יצאו לאור בסוף המאה ה19 סיפורים בחוברות בפרוטה מסביב לבלש האמיתי פינקרטון ואנשי חוק (ופושעים ) מהמערב הפרוע כמו איש המערב הידוע "בופאלו ביל " שהיה חייב את כל פרסומו לסיפורים הדמיוניים שנכתבו עליו בידי סופר בשם נד בונטלין . אך מחוץ לארה"ב הייתה זאת תופעה נדירה. בן ישראל חשב ליצור אותה כאן בארץ ישראל ובראש ובראשונה כדי להראות את הגבורה של היהודי מהישוב החדש.
הראשון שחשב עליו היה הרפתקן ידוע ירמיהו הלפרין מראשי ארגון בת"ר שהיה דמות נערצת בחוגי הנוער הארץ הישראלי בגלל אומץ ליבו, אך משום מה זה סירב הוא היה צנוע מידי בשביל רעיונות כאלה ..

האדם השני שבן ישראל חשב עליו היה דוד תדהר.

 

השוטר והבלש

דוד תדהר שוטר.

דוד תדהר היה דברים רבים במהלך חייו הסוערים.

 בצעירותו הוא היה אחד הכדורגלנים הראשונים של היישוב  וממיסדי  קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב " והיסטוריון של אירגון "מכבי " בספורט ובין השאר התמודד במשחק כדורגל כנגד קבוצת קצינים תורכיים ש בראשה עמד לא אחר מאשר מוסטפה כאמל לעתיד "אתתורק"  מייסדה ושליטה של תורכיה המודרנית . 

 

 

 

 

 

 

 

 

.תדהר עבד במשך כמה שנים במשטרת פלסטינה והייתה לו הצלחה רבה בלכידת פושעים. הא אף כתב ספר על "חוטאים וחטאים בארץ ישראל" בשנות העשרים שתיאר פרשיות שונות מעלילותיו כנגד עולם הפשע הארץ ישראלי. ספר זה היה ראשון מסוגו בארץ בתארו את העולם התחתון על סוגיו השונים בארץ. בין השאר תיאר שם את העדות השונות של יושבי הארץ ו"דרג" את נטייתם הכללית לפשע ( מה שהיה נחשב היום ובהחלט לא פוליטיקלי קורקט ) למרות זאת ואולי בגלל זאת הספר זכה להצלחה רבה ותורגם גם לאנגלית ואפילו לערבית .

 

. ב-1926 פתח תדהר שעזב את המשטרה הבריטית ( שאיתה הסתכסך כנראה מסיבות שונות ) את משרד החקירות פרטי הראשון מסוגו בישוב .ומלבד זאת היה מעורב מאוד בענייני הישוב והיה בין הפעילים בהקמת ארגון הספורט "מכבי " שמטרתו היה ליצור יהודי חדש וספורטיבי. 

 השוטר והבלש הפרטי העברי הראשון היה מעורב  עד מעל צווארו במרבית האירועים והשערוריות שהסעירו את היישוב היהודי בין שנות העשרים ,ובמרבית  בפעולות החשאיות של הישוב כמעין סוכן חשאי עברי  ראשון .

  בין השאר סיפר שכשהיה שוטר סייע בהסתרת מבצעי רצח הפעיל החרדי דה האן והצהיר שאם היו דורשים ממנו לחסל את דה האן היה מבצע זאת ללא חוכמות .לאחר מכן היה תדהר מעורב בפרשיות ידועות נוספות כמו פרשת רצח ארלוזורוב ב-1933 .אנשי המפלגה הרוויזיוניסטית שאנשיהם הואשמו ברצח ביקשו מימנו לחקור אותה עבורם אולם לדבריו הוא קיבל "רמז " מהמישטרה הבריטית לשמור מרחק מכל העניין .


פרשה נוספת שבה היה מעורב היה פרשת רצח המהנדס צוואנגר בידי יהודי בשם שינצהויט ,פרשיה שבה היו מעורביים כנראה השירותים החשאיים של גרמניה הנאצית ( פרשיה שתוארה  בצורה בדיונית בספר של אהרון אמיר "תחת השם "מיכאלה נדיבי " בשם "הרודפים ".) . ואלו רק פרשיות מועטות מתוך רבות
תדהר היה האדם שהתאים בצורה מושלמת לצרכיו של בן ישראל ביצירת דמות של "גיבור " חדש. הוא היה אדם שהיה ידוע באומץ ליבו ובפעולותיו כשוטר ובלש במשטרה הבריטית. הוא היה הדוגמה ל"יהודי הארץ ישראלי" החדש . זה היה אדם שאותו יכול היה  להציג ללא מאמץ דמיוני רב כבלש שאין שני לו גיבור סדרה. והוא היה האדם שיכל לתת עם שמו לגיטימציה לסיפורים כנגד הביקורת העוינת שידע שתבוא .
תדהר שהבין שסדרה כזאת תיתן לו פרסומת חינם גדולה הסכים מיד ( וקשה לחשוב על אנשים רבים מלבד הלפרין שהיו מסרבים להצעה להפוך אותם ל"אגדה חיה" ) והוא אכן צדק. הסיפורים שאותם כתב והוציא בן ישראל ב"סדרת הבלש" כחוברות בנות 32 עמודים שעליהן התנוססה בגאון תמונתו של תדהר זכו להצלחה גדולה ונמכרו במאות טפסים במחיר זול ביותר בחמישה פרוטות (כמחירן של מנת גלידה וכוס סודה או חצי מנה פלאפל ) מה שאמר שהחוברות היו גם היו בהישג ידם של ילדים .

 החוברת הראשונה בסדרה "הרצח המסתורי " נמכרה ב-400 עותקים. החוברת השנייה "בצפורני מפלצות האדם " נמכרה כבר ב-1000 עותקים , והחוברת הרביעית "נקמת המהרג'ה" נמכרה כבר ב-4000 עותקים ! ( וסביר להניח שהשמות ה"דרמטיים" תרמו רבות להצלחה ). כמה מהחוברות הראשונות אף יצאו בשתי מהדורות , כה גדול היה הביקוש. … בן ישראל כתב את הרוב המוחלט של הסיפורים תחת שמות בדויים שונים כמו "א. בן שבע " "ב. חבקוק" "א. השונמי " ועוד ועוד כשהוא נעזר מידי פעם בכותבים אחרים כמו העיתונאי הידוע אורי קיסרי זה כתב סיפור בשם "המלתחה המסתורית בתערוכת 1928 " , ושאיתו הסתכסך בן ישראל מאחר שזה כתב סיפור בשני חוברות בשם "הפנס האדום " על נערה שהפכה לזונה, סיפור שבן ישראל הפוריטני לא רצה בתחילה לפרסמו. כותב נוסף היה מחבר ספרי הלימוד לעתיד מנשה דובשני שכתב סיפורים כמו "תער הדמים "והמוות המעופף . אך בדרך כלל התקשה בן ישראל למצוא אנשים שיכתבו בלשים בהתאם לדרישותיו הצנועות אם כי הזמין את הקהל לשלוח לו סיפורי בלשים והוא קיבל כתבי יד רבים. . .
תדהר הופיע בסיפורים אלה כבלש כל יכול שביחד עם עוזריו סעדיה התימני וירמיהו ( הבלש האמיתי דוד אלמוג ששימש בעת היותו נער כעוזרו של תדהר) פותר תעלומות שונות שנציגי משטרת המנדט עומדים חסרי אונים לעומתם. שם בערים של תל אבי בחיפה תדבר נאבק כנגד פושעים אכזריים כמו "הערפד" שהיגיעו לארץ מבירות הפשע של לונדון ופריז וניהל מרדפים אחרי אוצרות זהב וצוואות מסתוריות . והכל כאן בארץ ישראל המנדטורית בערים של תל אביב וחיפה ברחובות שהיו מוכרים היטב לקוראים כמו אבן גבירול וחוף תל אביב כמו גם מקומות אקזוטיים יותר כמו הרים נידחים בסביבות שכם, מערות ליד ים המלח ( אבל לא, תדהר לא גילה שם את המגילות הגנוזות…). שם התמודד תדהר עם אויביו המפלצתיים .

הנבל מקורפו

כמו לכל בלש גדול בספרות גם לתדהר היה את "הארכי אויב " הגדול שלו. במקרה שלו היה זה "התליין מקורפו" פושע ורוצח ערמומי במיוחד, יהודי שהתנצר בשם יעקב פרזל. הלה היגיע לארץ ישראל ושם פתח במסע שוד ורציחות עד שגבר עליו תדהר ובמאבק שנמשך לאורך שתי חוברות שלמות , והעביר אותו לידי המשטרה הבריטית.

אך לא זה היה סוף הסיפור. בן ישראל פירסם סיפור נוסף בשם "התליין מקורפו חי!" שבו מסתבר שפרזל שנחשב למת לאחר שהספינה שהעבירה אותו לביתה סוהר טבעה הצליח להינצל ומגיע לשיקגו שם הוא הופך לגנגסטר בכיר בשירות אל קפונה ושוב נאלץ תדהר להיאבק בו והפעם מביא אותו אל הכיסא החשמלי.. פרזל בסיפור מת לאחר שסירב לקבל קבורה כיהודי מאחר ש"זיהם את שם היהדות" בפשעיו.
אבל אפילו זה לא היה סופו של הפושע. הדמות של התליין מקורפו הייתה כה פופולארית כנראה אצל הקוראים עד שסדרה מתחרה "ספריית הכרך" של דויד קרסיק ואליעזר כרמי פירסמה סיפור שונה על חייו ומותו בשם "סופו של התליין מקורפו" מאת "עזר כרמיאלי ( אליעזר כרמי ) בו גילו הקוראים הנדהמים שלאמיתו של דבר מת פרזל לאחר קרב יריות עם שוטרים בשיקאגו. זוהי דוגמה נדירה ביותר של דמות פושע שהפכה להיות "פופולארית" כמעט כמו דמות הבלש עד שהופיעו עליה סיפורים בהוצאות שונות . . . .

 

התליין מקורפו כפי שצוייר בידי אורי פינק בספר "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי ".

הכתיבה של סיפורי ספריית הבלש הייתה סטנדרטית ביותר. : כמעט בכל חוברת הופיעו קטעים סטנדרטיים כמו :" הבלש (תדהר) ישב בכורסתו מילא מקטרתו טבק והתעטף בענני עשן כבדים… " או :" תדהר התכופף ,בתנועה מהירה הרים מעל לשטיח חפת קטן ומבריק ויכניסהו בחשאי לכיסו ( מתחת לעיני המשטרה כמובן )" . בסוף הפרק האחרון תמיד התברר שהחפץ הנ"ל לא היה אלא כפתור ממעילו של הפושע או משהו דומה שהוליך את תדהר אל פתרון התעלומה.
למעשה העלילות נלקחו כמעט תמיד מסיפורים תוצרת חו"ל ועובדו לצרכי המקום .
הקוראים קראו זאת בהתפעלות תדהר הפך בעינהם למעין ענק שאין דבר שנבצר מימנו אדם הגדול מהחיים . והשמות הביזאריים של הסיפורים כמו "חיידקי פרופסור קוך " שנכתב למטרה חינוכית להזכיר מלאת מאה שנים למציאת התרופה לשחפת בידי קוף) ו"סוד קרני המוות " ו"פצצות בהר הכרמל" ו"מזבח הדמים" ו"המת החי" ו"בית החרושת למתים" ו"אדם בלי ראש " ו"מכונית הגיהנום" ו"ערפד ה אימים " ו"נקמת הערפד" ו,"האדם הכחול ( מסתרי מכשף הירקון ") בהחלט תרמו לכך.
והחוברות בהחלט הישגו את מטרתן . הם הפכו לחומר קריאה פופולארי ביותר. ל"מגפה " כלל ארצית. נערים ומבוגרים הקדישו כל רגע פנוי כדי לעקוב במסירות אחרי הרפתקאותיו החדשות של תדהר . במקרים רבים הפסיקו תלמידים לקרוא כל ספרות אחרת ואף קראו בשעת הלימודים מתחת לשולחן. המורים החרימו כל חוברת כזאת שהתגלתה. לפעמים על מנת לקרוא אותן בעצמם בביתם. לא היה כמעט ילד בארץ ישראל של התקופה שבביתו לא הייתה ערימה של החוברות הדקות ולרוב בקרן זווית נסתרת מחשש ל"עין הרע " ולהחרמתן בידי ההורים הנזעמים . כמו כן התפתח סחר ער של החלפות של חוברות עם חברים וכך ילדים קראו בממוצע חמישה חוברות כאלה לשבוע .

 
כתוצאה בלתי נמנע היה שמבקרים נזעמים בהתקפה בכתבי עת ספרותיים כמו "מאזניים" כנגד החוברות הפופולאריות האלה והגדירו אותם כ"ככדורי הקאה מעוררי בחילה " או "כדורי רעל ". אך קמו להם גם מגינים כמו אביגדור המאירי שטען שסיפורי הבלשים יכולים לשמש לחינוך הציבור לערנות ולשמירה על הביטחון מפני האלימות האויב הערבי עם הכישורים הבלשיים שהיא מעבירה לקוראים.
תדהר עצמו יצא גם הוא להגן על הסיפורים על עלילותיו מפני חמת המבקרים בין השאר הוא הזכיר שורה של אישים ידועים שאהבו לקרוא סיפורי בלשים כמו ז'בוטינסקי חיים ויצמן ואפילו המשורר הלאומי ביאליק. והוא שם דגש על החשיבות של החוברות בלמדן את הקורא את תורת ההגנה העצמית . "כשיתחנכו הילדים להיות יהודים טובים ובלשים בריאים יביאו תועלת לארץ …בתורת הבלשות לומדים את ההגנה העצמית לכל מקרה את תורת הגבורה ,התמצאות בימי מבוכה ואפס עצות " קבע תדהר. לחוברות של "סדרת הבלש " צורפו לא פעם חידות בלשיות שמתפקידן היה לחדד את חושם הבלשי של הקורא ולהעניק לו כפי שכתב בן ישראל " חינוך בלשי המפתח בלב האזרח את חוש הבלשות וכישרון החקירה הפלילית ואת חוש האחריות הציבורית ". בהנמקות אלו השתמשו גם שאר ספריות הבלשים הרבות שקמו בשנות השלושים כחיקוי לספריית הבלש המקורית של בן ישראל ותדהר.


לעניות דעתי חוברות בזויות אלו של שלמה בן ישראל על דוד תדהר מ-1931 הן הן ההתחלה של הספרות הישראלית "האמיתית ".אלו היו הסיפורים הראשונים שעסקו באופן רציף ובלתי מתנצל בישוב העברי בתל אביב וחוצה לה ותיארו את אנשי הישוב כגיבורים ארץ ישראליים שאינם קשורים בכל אבריהם למקום מוצאם בתפוצות .
בסופו של דבר "עזב " תדהר את הסדרה בסוף 1931 . הוא סיפר מאוחר יותר שנמאס לו ממאות הנערים והנערות שבאו למשרדו רק כדי לראות את "שרלוק הולמס הישראלי " כמו גם המבוגרים שהפריעו לשגרת חייו מאותה הסיבה,כאשר הוא היה הולך ברחוב אנשים היו מצביעים עליו בהערצה או עוקבים אחריו בעיניים מוקסמות ,אחריו אחרי הבלש המפורסם והגיבור הענק מהחוברות . נמאס לו להיות "מוצג " או מה שאנו היינו קוראים היום "סלבריטי " תופעה שלא הייתה ידועה אז בישוב ותדהר היה (ביחד עם המשורר הלאומי ביאליק ) הדוגמה הראשונה שלה. . ניתן גם לתמוה עד כמה השפיע על תדהר ההבדל בין המציאות הפרוזאית והלא תמיד מצליחה, שבה חי מציאות שבה הוא היה מסוכסך עם המשטרה הבריטית שעליה כתב מאמרי ביקורת שונים ובין החוברות שבהן הוצג כגיבור כל יכול הנלחם בפושעים בינלאומיים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה . יתכן שההבדל היה כזה שהוא לבסוף כבר לא יכול לסבול אותו.הוא המשיך לעבוד כבלש פרטי ובו זמנית מילא משימות חשאיות עבור הישוב.
בשלב מסוים הוא שכר כעוזר נער צעיר בשם אורי אבנרי. והנ"ל לעתיד עיתונאי חוקר עורך "העולם הזה" למד רבות על ענייני חקירות ובילוש מעבודתו עם תדהר ולמד כמה וכמה דברים במקביל על יכולת התקשורת (_ במקרה זה חוברות בלשיות ) להפוך אדם ל"סלבריטאי "נערץ ויישם את הלקחים האלו לעתיד במגזין שלו שבו יצר את הסלבריטאיות כתופעה המונית בישראל.

דוד אלמוג .הבלש הפרטי העברי השני
את מקומו של תדהר כגיבור הסיפורים תפס עוזרו לשעבר דוד אלמוג . בחוברות הראשונות אלמוג הוצג כ"ירמיהו " עוזרו הלא כל כך חכם של הבלש הדגול תדהר. כעת הוא הוצג כבלש הכל יכול כשלצידו עוזרו לשעבר של תדהר סעדיה התימני וגם …ירמיהו . הוא הוצג כדמות פעילה ופעלתנית יותר מתדהר ובן השאר היה לו את הכבוד "למות " כמה פעמים במהלך הסדרה כולל בסיפור בשם "מותו של הבלש אלמוג ". כמובן המוות היה בשביל להטעות הפושעים ומרגלים שונים שהיו אמורים לנשום לרווחה ולאבד את זהירותם כאשר חשבו שאלמוג  הגדול שוב אינו בעקבותיהם. . אלמוג האמיתי המשיך כמובן לחיות.
אך משום מה אלמוג התגלה כדמות פופולארית הרבה פחות מתדהר, אולי לאלמוג המקורי לא הייתה את עוצמת האישיות שהייתה לתדהר האיש שהיה פעיל מאוד בענייני ישוב שונים וזה הפריע להצלחת הסדרה. . .
בכל הסיפורים האלה לא הופיעה ארץ ישראל הקרתנית של הקיבוץ והמושב והערים הפרובינציאליות כפי שהיכירו אותה הקוראים אלא כארץ שבה שורצים בהמוניהם מדענים מטורפים שחקנים ידועי שם מהוליווד מרגלים קומוניסטים גנגסטרים מארה"ב ארכיאולוגים רדופי קללה סוחרי נשים פליטים מכל פינה בעולם ועוד ועוד. העולם התחתון הארץ ישראלי הוצג שם כמי שקשור קשר אמיץ לבירות פשע בארה"ב ובאירופה וכלל לא רק את תל אביב וחיפה אלא גם את אלכסנדריה דמשק ובירות . הבלש העברי קיים בסיפורים אלה קשרים הדוקים עם משטרת המנדט שנעזרה בו ללא הרף בהכירה בכישוריו העליונים במאבק כנגד עולם הפשע הכנופיות הערביות והמרגלים הקומוניסטיים שכולם מנסים לערער את הסדר של המנדט.

 

סיפור ביידיש על דוד תדהר

בסוף שנות השלושים עבר בן ישראל לארה"ב והחל לפרסם שם במגזין הידוע "פארבארטס" סיפורים חדשים על הרפתקאות תדהר ואלמוג ביידיש עבור קהל נלהב לא פחות מזה שבארץ ישראל. אלא שהפעם לא היו אלה סיפורים קצרים כמו בחוברות אלא רומאנים בלשיים באורך מלא. . לפחות שמונה חוברות יצאו על עלילות תדהר ביידיש ,כשהן נושאות את תמונתו .  

בעברית הופיעו תדהר ואלמוג עוד פעם אחת ביחד בספר באורך מלא שפירסם בן ישראל בשנות הארבעים בשם "הבית הארור " שבו אלמוג ביחד עם שלושת עוזריו סעדיה התימני , ירמיהו ( שבסיפורים המקוריים הראשונים היה הוא עצמו …) שותפו סנדר , וכלב זאב בשם "גבור " חוקרים תעלומה מסובכת במיוחד של העלמו אישה ושל בית שנראה כרדוף שדים .תעלומה שאותה פותר לבסוף תדהר דווקא שמופיע משום מקום
בעמודים האחרונים לאחר שלא הוזכר כלל במהלך הספר .הייתה זאת הפעם הראשונה (והאחרונה ) ששני הבלשים הוצגו כמשתפים פעולה (לפחות בשפה העברית ).ש. בן ישראל סיפר שכאשר החל תדהר לעסוק בהוצאת האנציקלופדיה לתולדות הישוב ביקש מבן ישראל לחדול להשתמש בשמו בכלל בסיפוריו ובן ישראל הסכים ותיאר כיצד מחליט תדהר הבלש הדגול להפסיק.

 

"גד מגן" סדרת חיקוי לסדרות על הבלשים תדהר ואלמוג מאמצע שנות הארבעים.

אבל .. עם קום המדינה דומה היה שהבלש העברי סיים את תפקידו וסיפורים עליו הפסיקו להופיע למשך שנים רבות , למה קשה לאמר : אולי הציבור התעניין כעת יותר בהרפתקאותיו של הלוחם העברי והבלש העברי כבר לא ניראה כטיפוס אקזוטי כל כך כפי שנראה בשנות השלושים . .
עם זאת תדהר הופיע שוב בספרות הפופולארית בסוף שנות הארבעים מגזין ילדים בשם "מיקי מעוז " מגזין הקומיקס הראשון בעברית בעריכת המשורר יהושע טאן פי שפירסם סיפורים מצויירים של וולט דיסני וגם סיפור על "הבלש דוד " שהחל כקומיקס וסיים כסיפור כתוב רגיל ועסק במעלליו של הבלש דוד ( בבירור תדהר ) בלכידת עוד כנופיית פושעים.

בלש כמוציא לאור  

קובץ:Tidhar-David.jpg

דוד תדהר וכרכי "האנציקלופדיה לחלוצי ההישוב ובוניו".

תדהר עסק בנתיים בדברים נוספים חוץ מבלשות : הוא היה תומך נמרץ בקשרי תרבות עם מצרים בשנות השלושים והארבעים כמנוף להתקרבות לערביי ארץ ישראל .בהיותו בקהיר אף עסק ברכש ספרי ספרות ערבית חדשה עבור הספרייה הלאומית בירושלים.
באמצע שנות הארבעים הוא הוציא לאור את ספרי :"ספריית הראשונים " שערך וכתב ידידו הסופר יעקב חורגין ,חוברות של ביוגרפיות של וותיקי ישוב שונים כמו החוקר נחום סלושץ ורבים אחרים . לתדהר הייתה תודעה חזקה מאוד של הצורך בשימור העבר . הוא היה אחד הפעילים המרכזיים של אירגון "הבונים החופשיים " בארץ ישראל ובמסגרת זאת כתב כמה מהספרים הראשונים שהופיעו בעברית על תולדות האירגון בארץ ישראל . הוא גם עסק בעידוד נמרץ של הספורט ,ובעיקר במסגרת אירגון "מכבי " . ושוב גם בנושא זה הוא ערך את אחד הספרים הראשונים על תולדות "מכבי ".

קובץ:Noi picture enciclopedia.jpg
תדהר עזב אחרי קום המדינה את הבלשות כליל והתרכז בכתיבת "האנציקלופדיה לjחלוצי הישוב ובוניו  " שפרסם ב19  כרכים ובה פירסם  כ-6000 מאמרים קצרים על חייהם של אנשים שונים . האנציקלופדיה הזו היא מפעל ענק, בעל חשיבות הסטורית, וביוגרפית ממדרגה ראשונה. והיא משמשת את המחקר הארצישראלי בתחומים אלה עד היום.

הבלש העברי הראשון המשיך למעשה במקצוע הבילוש רק שהפעם הוא ביצע פעולות בילוש אחרי תולדות חייהם של אנשים שונים .

יוסף זונדל וסרמן.

הסופר והמחנך יוסף זונדל וסרמן, סבו של כותב שורות אלו, שהיה ידיד טוב של תדהר , הוא שהעלה את רעיון הפרויקט הענק בפני תדהר במהלך שיחה משותפת על נושאים שונים ( אם כי בהחלט לא ציפה שזה יהפוך אצל תדהר למפעל חיים ) הוא עודד אותו במהלך הכתיבה ועזר באיסוף החומר ובהוצאתו לאור .( וגם מופיע בעצמו בלקסיקון ביחד עם הסב נוסף שלי הד"ר אליהו בלנק, ועם עוד שני דודים משה אשד ונחמיה אשד ) .

.

בספטמבר 1970 העניקה לתדהר הוועידה הבין-לאומית השנתית של ארגון הבלשים העולמי, שבראשה עמד דוד אלמוג, את הפרס השנתי של האיגוד עבור פעילותו בתחום הבלשות, היותו 'אבי הבלשים העבריים', ועבור היותו חלוץ הספרות הבלשית העברית. הוא נפטר שלושה חודשים לאחר מכן.

 דוד אלמוג  המשיך במקצוע הבלשות עד לפנסיה , הוא ייסד משרד חקירות ידוע בשם 'ארגוס', היה לסוכן של גדולי משרדי החקירות בעולם,ועמד בראש הארגון המקצועי של הבלשים בארץ .
בן ישראל המשיך לכתוב בארה"ב סיפורי בלשים על תדהר עד שזה ביקש ממנו (בפעם השנייה ) להפסיק להשתמש בשמו . ואז כתב בן ישראל סיפור כיצד תדהר מחליט להוציא לאור אנציקלופדיה (כפי שאכן היה במציאות ) ומוסר את עסקיו הבלשיים לעוזריו ירמיהו אלמוג , סנדר וסעדיה התימני שהמשיכו לעבוד בבלשים בשותפות.

בן ישראל כתב על החבורה כמה וכמה סיפורי בלשים שהאחרון בהם שהופיע גם בעברית היה "אות הנקם" . היה זה רומאן באורך מלא שהופיע במקור ביידיש ב-1960 ובעברית בהוצאת שחף ב-1962.
סיפור זה שבו נאבקים ירמיהו אלמוג הבלש המוכשר ועוזריו בנאצים וביהודי שיצא לנקום ולרצוח את שרידי הנאצים. בספר זה אנו לומדים כמה פרטים על חייו של סעדיה שהתברר לראשונה (בעברית לפחות) שהתחתן והפך לאב למשפחה גדולה ואדם מכובד בקהילה . אך "ירמיהו" אלמוג נשאר דמות חסרת אישיות וחיים פרטיים כפי שהוא ותדהר היו מאז ומתמיד בסדרה. ספר זה היה שירת הברבור של סדרת תדהר ואלמוג.

תדהר חוזר ?

הומאז' לסיפורים הישנים האלה של בן ישראל תדהר ואלמוג עשה המשורר אריה סיוון בספרו אדוניס שיצא בהוצאת עם עובד ב-1992 ומתאר את גילוי כתב יד שמתאר את עלילותיו של בלש עברי בשם אבנר בן חורין בשנת 1930 . בלש זה הוא ידיד של ביאליק ואישים אחרים ומעורב מאוד בפוליטיקה של הישוב ומבחינות רבות הוא מזכיר את תדהר . אלא שלא כתדהר הוא מתואר כרודף נשים כמי שעוסק בקיום יחסי מין על אישה שהוא פוגש בעת חקירה מסובכת של חיפש אחרי אדם שנעלם ( דבר שאין להעלותו על הדעת לגבי תדהר כפי שתואר בחוברות הישנות ).
מבחינות רבות ספר זה הוא שירת הברבור של סיפורי הבלש של שנות השלושים . סיוון עצמו באחרית הדבר הפארודית לספר משווה אותו עם חוברות הבלש של תדהר אך מדגיש את ההבדל הגדול בין תדהר שכל חייו היו קודש לערכים הלאומיים של הישוב ובין האינדיבידואליסט בן חורין שהוא הבלש כפי שמבין אותו איש שנות התשעים של המאה העשרים .

הומאז' נוסף שמראה עד כמה התדרדרה דמות הבלש והעניין בו בהשוואה לשנות השלושים נימצא בספר הנבלים (1998 )  של "מיכאלה נדיבי " (שהוא שם בדוי של הסופר הידוע אהרון אמיר )ששחזר פרשת רצח ידועה משנות ה30 של רצח היהודי יעקב צונגר  בידי יהודי אחר  ראובן שינצויט שהתגלה כסוכן של גרמניה הנאצית . בפרשיה המקורית שכאילו יצאה מהחוברות עליו היה לתדהר יד בגילוי הרוצח. אך משום מה זה לא הוזכר בספר שעסק בעיקר בניתוח דמות הפושע וחייו ותדהר הבלש המפורסם הדמות ההרואית כמעט לא הוזכר בספר כלל…. איך נפלו גיבורים.
אבל דוד תדהר חוזר . הוא חזר בגירסה עתידנית של דמותו בסיפור מדע בדיוני בשם "לילות עקרב וסתר "
של הסופר הצעיר והמוכשר לביא תדהר (  אם כי ככל הנראה אין קשר משפחתי ) .
ובימים אלו חזר דוד תדהר בהצגה שמעלה את דמותו מחדש על הבמה  העברית  וייתכן שהבלש העברי הראשון שתרם כה רבות לתרבות הפופולארית העברית כמו גם לתרבות ההנצחה העברית עוד לא אמר את המילה האחרונה .
 נספח : דוד תדהר והגולם .

דוד תדהר מופיע גם בספר "הגולם :תולדות קומיקס ישראלי"  מאת כותב שורות אלה ואורי פינק .

להלן הקטע עליו בספר
( ויעקב מוקד שנזכר בשורות אלו כמוציא לאור והעורך הראשון של סדרת סיפורי הקומיקס "הגולם" של אוריאל רשף אינו אלא גירסת היקום החלופי של הסופר יעקב חורגין מחבר הספר המפורסם לילדים "הקנאים הצעירים " כמו גם רומנים היסטוריים רבים אחרים וסיפורים בלשיים לבני הנוער ,וידידו ושותפו של דוד תדהר ביקום שלנו .ולמי ששואל למה שונה השם ,ובכן זה בהצעת עורכי הדין שחששו שמה בני משפחתו של יעקב חורגין האמיתי לא יתלהבו לקרוא על עלילות דמות בשם זה ביקום חלופי , מקבילה ואם זאת שונה , ואולי יראו בכך עילה לתביעה ).

…..אמן הקומיקס אוריאל רשף לא אהב את הסיפורים המצויירים מסוגם של "הקנאים הצעירים " , שהיו כולם פרי עטו של העורך יעקב מוקד , וניסה לשכנע את מוקד שיש מקום גם לסוג אחר של עלילונים במגזין, כאלה שיתבססו על דמות הרואית עכשווית ושלא יהיו בהם מסרים פוליטיים כל כך ברורים, קיצוניים ושנויים במחלוקת.
לאחר שמכתבי הקוראים הראו שהם אינם מתלהבים במיוחד מן הסדרות ההיסטוריות הספוגות בדם שלו, נכנע מוקד והחליט שהגיע הזמן לנסות סדרה מסוג אחר. תחילה ניסה סדרה בשם "הבלש דוד", שהתבססה על דמותו של ידיד מימי נעוריו של העורך יעקב מוקד, הבלש הפרטי העברי הראשון בארץ ישראל דוד תדהר. באותם ימים פורסמו בישראל חוברות דמיוניות רבות שהיו מבוססות על דמותו של תדהר, אך רשף היה היחיד שפרסם את מעלליו בצורת קומיקס. בסיפורים אלה הוצג דוד כבלש כל יכול, שבסיועם של עוזריו, סעדיה התימני וירמיהו הרומני, היה פותר תעלומות שנציגי משטרת המנדט עמדו חסרי אונים לעומתן. אך הסדרה לא זכתה להצלחה גדולה בקרב הילדים, שמשום מה נשארו אדישים כלפי "הבלש דוד" ויריביו הנוראים "התליין מקורפו" ו"מאמא טומיגאן".
רשף שב והציע למוקד לפרסם במגזין סדרה שתהיה מבוססת על הדמות שעליה חשב זה שנים – הגולם – והפעם מוקד הסכים. הסיפור הראשון של הגולם פורסם בגיליון ינואר 1940, ג' טבת תרצ"ט.
בנוגע להשתלשלות המדויקת של האירועים יש גרסאות סותרות:
מוקד: "ידעתי שהמגזין זקוק למשהו חדש ורדיקלי, היות שעמדנו על סף פשיטת רגל בעיקר כתוצאה מתעמולה עוינת שהופצה נגדנו בידי חוגים שמאלניים ביישוב… [כאן נחתכו קטעים שדנו בפירוט בזהותם ובמעשיהם הנפשעים של חוגים אלה כנגד 'הלפיד שלנו'. א"א]. הגעתי למסקנה שאנחנו זקוקים לדמות של גיבור שתהיה מודרנית יותר מזו של הקנאים הצעירים ופנטסטית יותר מזו של הבלש דוד – דמות שתלמד את הנוער ערכים לאומיים של אומץ וגבורה במסגרת סיפורי מתח ופנטזיה על רקע העולם המודרני. חשבתי שזו צריכה להיות דמות מן המסורת היהודית, אבל בה בעת שתהיה דמות מודרנית לגמרי. מעין בר כוכבא עכשווי שיוצא לעסוק באתגרי דור ההתיישבות – העלאת מעפילים והגנה על המולדת מפני מבקשי רעתה כמו הנאצים, הבריטים והערבים – וכל זה יהיה מלווה במוסר השכל לקורא, ללמדו שגם הוא יכול. נתתי לאוריאל רשף, המאייר של המגזין, הוראות כלליות ליצור דמות מעין זו.
אוריאל רשף בא אלי עם סקיצות של כל מיני דמויות, אבל אף אחת מהן לא מצאה חן בעיני. זאת תמיד היתה הבעיה איתו, הוא אף פעם לא הצליח להבין את הרעיונות שלי. רק לאחר שבועות של דיונים הוא הצליח להבין מה אני רוצה, וכך נוצרה לבסוף הדמות המפורסמת והקלאסית של הגולם.
"בינתיים המגזין היה על סף פשיטת רגל, כי התברר שאף אחד לא קונה את הגליונות. חשבתי לעצמי, מה יש לי להפסיד? באתי אל רשף ואמרתי לו: 'קדימה, תצייר עלילון על הגולם בדיוק על פי ההוראות שנתתי לך' – וההמשך ידוע. הסיפור הראשון שפורסם נמכר כמו לחמניות חמות, ומאז לא הסתכלנו לאחור. לדעתי הגולם הוא אחת הדמויות הידועות והאהובות ביותר שיצרתי.
בהמשך הגולם נעשה פופולארי יותר גם מדוד תדהר הבלש ,ואפילו העברתי לסיפורים שלו את כמה מהאויבים הקבועים בסיפורים של תדהר כמו "התליין מקורפו ".
אבל להגיד לך את האמת, אני עצמי מעדיף את הקנאים הצעירים ואת דוד תדהר.
אני חושב שהם היו צריכים להפוך לדמויות ידועות יותר ממה שהן היום. מהם היה לנוער באמת הרבה מה ללמוד."
(מתוך ראיון עם יעקב מוקד).
.

נספח 2 :רשימת חוברות דוד  תדהר ודוד ( או ירמיהו ) אלמוג.

ספריית הבלש ,1931-1932

רוב הסיפורים נכתבו בידי שלמה גלפר בן-ישראל בשמות עט שונים .

כמה מהם יצאו לאור במהדורה חדשה בספר הבלש העברי חוזר :מבחר הסיפור הבלשי מפלשתינה ( א"י ) בעריכת זוהר ויעקב שביט ,הוצאת ספרי מוניטין ,1983.  


1. שלמה בן ישראל .הרצח המסתורי ( תרצ"א) ( שתי מהדורות ) (  הסיפור הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר" וגם בקובץ סיפורי הבלשים העבריים המקוריים "רצח ליד הבית : סיפורי רצח ישראליים בעריכת דורית זילברמן ואדיבה גפ]ן ,הוצאת כתר ,2001.  )

 החוברת כחוברת  הופיעה שוב בשנת תשי"ז בהוצאת ד.טופל עם סיפו ועטיפה כמעט זהה   אבל שם הבלש השתנה מ"תדהר " ל"אלמוג " וככראה  חלק מיוזמה להוציא את החוברות מחדש אך אלו כבר לא עניינו יותר  את הקהל של שנות החמישים .  


2. שלמה בן ישראל.בצפורני מפלצות האדם .תרצ"א ( שתי מהדורות )


3. שלמה בן ישראל יהלום התכלת (שתי מהדורות )


4. שלמה .בן ישראל .נקמת המהראג'ה ( סוף "יהלום התכלת "9 תרצ"ב. 1932.( 2 מהדורות )

 
5. שלמה .בן ישראל .מזייפי הכסף. תרצ"ב.


6. שלמה .גלפר .הצלבים הכחולים:מעלילות מבריחי החשיש .תרצ"ב.


7. משה בן אברהם .הפצצות בהר הכרמל .תרצ"ב.


8. ח.בית הלחמי העיניים המצוות . תרצ"ב


9. נחום סנפירי .מזבח הדמים .תרצ"ב ( פלגיאט מסיפור מחו"ל שהותאם לתנאי הארץ )


10. ש.בן ישראל .התליין מקורפו.תרצ"ב


11. התליין מקורפו (המשך )


. 12.  א. סנונית המזרח מאת מ. יקות יאלי .ב.  אבל כבד מאת מ. זמירי .


13. שלמה בן ישראל.בת המדבר.


14. מ.בן אברהם .שודדי הקברים .


15. ש.גלפר.M או הפשע בקרנבל תרצ"ב ( כנראה מבוסס על עלילת הסרט הגרמני בשם זה על רוצח סדרתי מטורף בכיכובו של פטר לורה )


16. מ' תאומי .גניבת החוזה הבין לאומי.


17. אורי קיסרי .המלתחה המסתורית בתערוכת 1928 . (תרצ"ב ) ( אורי קיסרי היה עיתונאי ומייסדו של מגזין "העולם הזה ) .( הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר")


18. המלתחה המסתורית (סוף)

19. ש. בן ישראל .קורות יעקב מילנר .( הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר")


20. קורות יעקב מילנר (סוף)


21. מרדכי .חייט בגלל האישה.


22. אריה סמסונוב .בסוד הגלים .תרצ"ב. ( הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר")  


23. מנשה דובשני .תער הדמים. ( מנשה דובשני התפרסם כעבור שנים רבות הודות לספרי הלימוד והעזרה בספרות שחיבר שימשו כתחליף עבור אלפי תלמידים לקריאה של יצירות ספרות ).


24. שלמה .בן ישראל "חיידקי הפרופסור קוך .( סיפור שנכתב לרגל יום הולדת המאה של פרופסור קו מגלה חיידקי השחפת ) ( הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר")


25. אורי קיסרי .הפנס האדום ( סיפורה של נערה שהפכה לזונה ,סיפור נועז לאותם הימים שגרם לסכסוך בין תדהר שהיה שותף בעסק החוברות ובין שלמה בן ישראל שלא רצה לפרסם את הסיפור הנועז )


26. אורי קיסרי .הפנס האדום (סוף) .על סף הטומאה .

27. שלמה גלפר . ההמצאה השטנית


28. א' סמסונוב .קורבן האוצר הסמוי .תרצ"ב.

ספרייה בלשית בעריכת שלמה בן ישראל תרצ"ב -תרצ"ג

( כאן רק חלק מהסיפורים עסקו בתדהר ואלמוג )
1.  א. דרור ( עמנואל הרוסי ) הבלש הקטן . ( הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר") סיפור על ילד בלש ,תדהר לא מופיע כאן.
2. שלמה בן ישראל התליין מקורפו חי .
3.שלמה בן ישראל בית השדים.
4. מנשה דובשני .המוות המעופף

5. ב. חבקוק . מישקה יפונציק . ( מבוסס על חייו של שלמה יעקובי מממקורביון של ז'בוטינסקי ומראשי התנועה הרביזיוניסטית שארגן בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה  גדוד הגנה עצמית באודסה מצויד במדים ובנשק .

6. ב. חבקוק .מישקה יפונציק .(סוף).

7. ש. בן ישראל . בשם המולדת (222).
8. א' בן שבע (שלמה בן ישראל) העכביש הצהוב
9. א' בן שבע (שלמה בן ישראל ) .מסתורי שלושת התפוזים
10.ש. בן ישראל קברו של נביא השקר .
11. שלמה . בן ישראל הטרגדיה של בית מספר 108.
12. שלמה נ. גלפר ( שלמה בן ישראל) התליה השחורה.
13-14. שלמה בן ישראל קורות טשנג- לי הספר מפקין
15. שלמה בן ישראל מותה המסתורי של איגא גוש.

16. ארתור קונן דויל .מסיפורי ד"ר ווטסון (תרגום של סיפורי שרלוק הולמס ) .

17. קונן דויל . הפושע המוזר .( שרלוק הולמס )
18.שלמה בן ישראל .שלושת סימני השאלה
19. שלמה בן ישראל .המת החי . ( הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר")
20. לא ידוע ( אבל אולי זהה עם חוברת כ.ב נסופת לזאת מצויינת למטה שכוללת את היספורים קורות אנטוני בריגנט מאת אדגר וואלאס 12 הנקודות מאת וולדונג והנקמה האיומה מאת מ' גואיס .

 21. ' בן ישראל .רעל האלקולואיד .

22. א' חבקוק . השומר בהלול .( כאמור יש חוברת 22 נוספת שצוינה למעלה )

23.ש' בן ישראל .קטר מס' 427.

24. ב. ' חבקוק .הכדור הכחול: מתוך יומנו של ב.חבקוק . תרצ"ב
25. א' בן שבע (שלמה בן ישראל) .מסתרי טבריה .
26.א' בן שבע ( שלמה בן ישראל) .רדיו X
27. מקס שכטר. בית החרושת למתים .תרצ"ג ( מקס שכטר פירסם סדרה שלמה באותה התקופה בשם "מלך הבלשים " על בלש אמריקני כמו גם סדרות של סיפורים אירוטיים ראשונים מסוגם )

ספריית הבלש ( סדרה שנייה ) (תרצ"ב )

(ברוב הסיפורים מככב דוד אלמוג עוזרו של תדהר )
1. ב' דפני .המפלצת האיומה .
2. דוד יעקובי (שלמה בן ישראל ) .רצח במלון "רקס'"
3. דוד יעקובי (שלמה בן ישראל ) מסתורי מערת המוות
4. ב' צפניה .אונית הדמים
5. א' חבקוק .בצל שד המוות
6. א' חבקוק .מכונית הגיהנום
7. א' חבקוק .ירייה באפלת הליל .
8. ב' צפניה .שודדי הדמים
9. א' לוב ,מסתרי קופת הברזל .
10. דוד יעקובי סוד קרני המוות
11. ב' חבקוק פצצת מיילס 19
12. דוד יעקובי מכשיר המוות.
13. ב' צפניה .ערפד האימים
14. ב' צפניה נקמת הערפד .
15. דוד יעקובי גשר השדים .
16. (אנונימי ) אדם בלי ראש.
17. דוד יעקובי .היד השחורה .(הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר")
18. א' חבקוק .הסהרורי האיום
19. א' בן שבע (שלמה בן ישראל ) .מסתרי מרפאתו של ד"ר שול .
20. א' חבקוק הכוכב שרצח. ( הופיע גם ב"הבלש העברי חוזר") .
21. דוד יעקובי סודו של אשמדאי
22. ב' צפניה הברדלס הצהוב.
-23-26 יוסף אלמוג .בתהום המוות .
27.אביעזר אבן זוהר הרצח המסתורי בחיפה
28. אגן .הספינה האבודה .
29. ב. חבקוק .ההתנפלות על פקיד הבנק .
30. דוד יעקבי .מקרה השניים שקמו לתחייה.
31. ש. ארגוס הטרגדיה בבית הקטן.
32. יא"א שודדי הגוויות ..
33. ב' צפניה מותו של הבלש אלמוג .
34. ב' צפניה המרגל היפאני :מותו של הבלש אלמוג .
35. ד"ר ש. ארגוס האדם הכחול ( מסתרי המכשף הירקון )

חוברת 7 בספריית הכרך הוצאת המאה העשרים הייתה סיפור של "עזר כרמיאלי (אליעזר כרמי ) " מותו של התליין מקורפו " ( שתדהר לא מופיע בה כלל מסיבות של זכויות על השם )

.
ב-1938 קנה המגזין היהודי הוורשאי "היינט" את הזכויות לסיפורי תדהר ואלמוג והחל לפרסם אותם בהמשכים .הסיפורים על הבלשים הארץ ישראליים הנועזים מן הסתם תרמו לא מעט להעלאת המורל אצל היהודים הפולנים המדוכאים שעמדו על סף הכיבוש הנאצי . הקהל בפולין בלע ממש את הסיפורים אך אז באה המלחמה ושמה קץ לכל .שלמה בן ישראל עבר לארה"ב והחל לפרסם שם רומנים כלשיים ביידיש על תדהר במגזין היידיש "פרוברטס" .שניים מאלו  תורגמו  לעברית:
ש. בן ישראל .הבית הארור .תורגם עובד וקוצר על ידי.י גדעוני . אין שנת הוצאה ( אבל ככל הנראה שנות ה-40 ) .
ש. בן ישראל אות הנקם הוצאת שחף ,1962. ))( גם זה סיפור שתורגם מיידיש )

הערה כל מי שיש לו פרטים ביבליוגרפיים ותוכניים על הסיפורים ביידיש על תדהר ואלמוג,מתבקש ליצור עימי קשר.

נספח 3: ספרים מאת ובעריכת ובהוצאת  דוד תדהר

חוטאים וחטאים בארץ ישראל :רשומות יומן ( עם 40 תמונות ) ,דפוס ציון ,ירושלים , 1924. ( מהדורות נוספות יצאו ב1979 וב- 1998 בהוצאת ספריית מעריב ,) זיכרונותיו של תדהר על פשעים שונים שבהם טיפל .

הספר תורגם גם לאנגלית  ולערבית:

 

 

"חוטאים וחטאים בארץ ישראל " במהדורה ערבית.

בין הפטיש והסדן :מגילת הייסורים :קובץ מאמרים בענייני ארץ ישראל ממאורעות אב תרפ"ט ועד היום , הוצאת יונה זכאי ששון , תרצ"א 

קונטרס מ-1931 מאת דוד תדהר.


 החיים :קובץ מצויר חד פעמי לעניני החיים .בעריכת דוד תדהר, הוצאת יונה זכאי ששון 1931. ( חוברת של 29 עמודים ) 


 במדים ובלא מדים :25 שנות עבודה ציבורית -1912-1937 ,הוצאת ידידים תרצ"ח ,1938. 
דין וחשבון על הוצאת זכרונות אברהם שפירא בשני כרכים 15-באוגוסט 1938-10 ביולי 1939. ., 1939. ("דבר לקוראים ולחותמים " חתום על ידי דוד תדהר על הספר "אברהם שפירא " מאת יהודה אידלשטיין .
ספר כיס לשכת ברקאי מספר 17 של הבנאים החופשיים קדמונים ומקובלים בארץ ישראל סודר ונערך בידי דוד תדהר, הוצאת לשכת "ברקאי " ,1945. כולל את התקנון הפנימי של הלשכה.

) אנציקלופדיה לחלוצי היושב ובוניו . דמויות ותמונות . ב-19 כרכים .הוצאת המחבר 1946-1971.

( הכרך האחרון באנציקלופדיה הושלם לאחר מותו של תדהר בידי בנו בצלאל תדהר).

.

בשירות המולדת במדים ובלא מדים: זיכרונות דמויות תמונות ותעודות , 1912-1960. הוצאת ידידים, 1961. 

סדרת "ראשונים " בהוצאת דוד תדהר.

 

אברהם שפירא:שיך איברהים מיכא .מאת יהודה אידלשטיין 2 כרכים . הוצאת ידידים , 1939.

כן יש להזכיר את כל ספרי סדרת ראשונים שיצאה לאור בידי תדהר וכללו ספרים בכתיבתו ובעריכתו של הידיד הטוב הסופר יעקב חורגין על:


: חוברת א. נוה צדק במלאת 55 שנה לקיומה כ’ ניסן תרמ"ז – כ’ ניסן תש"ב. ,תש"ב . ( החוברת יצאה במהדורה חדשה בשנת 2006. בידי חנות הספרים "סיפור פשוט " בנוה צדק ).

 


חוברת ב. יהודה גרזובסקי (איש הגבורות ),תש"ב.

 


חוברת ג. דוד ילין ,תש"ב.


חוברת ד. אליעזר בן יהודה שנה למותו… 85 שנה להולדתו .תש"ג

חוברת ה' זלמן דוד לבונטין .תש"ג.


חוברת ו' אלעזר רוקח.


חוברת ז' .יחזקאל דנין .תש"ג.


חוברת ח' :יצחק אפשטיין .תש"ג

 


חוברת ט' .זרח ברנט .תש"ג

 


חוברת י' ..ישראל בלקינד. תש"ג


חוברת יא :נתן קיזרמן .תש"ג ( על אביו של העיתואי אורי קיסרי )

 


חוברת י"ב . משה בצלאל טודרסוביץ. תש"ג . ( על אביו של דוד תדהר )
כרך ב' :


חוברת א'. כתב אריה סמסונוב .חלוצים אלמונים תש"ד.


חוברת ב' .אליהו ספיר .תש"ד
חוברת ג' . עקיבא אריה וייס.תש"ד . 1944.

חוברת ד' .דב חביב לובמן ,תש"ה

 

חוברת ה' נחום סלושץ .תש"ז

חיים שמואל שמרלינג  הוצאת ספריית ראשונים . 1946 . (חוברת ביוגרפית של 32 עמודים שכתב תדהר  בשיתוף פעולה עם יעקב חורגין ).

רבי יצחק זקס 15 שנה לפטירתו :1888-1944 . הוצאת ספריית ראשונים ,1959.

( בסדרה היו אמורות להופיע חוברות נוספות שכבר היו מוכנות לדפוס אך שלא יצאו על האישים הנ"ל

יהושע ברזילי-אייזנשטט

אברהם משה לונץ

אלעזר הלוי גרינהוט

פנחס גרייבסקי

ועוד …)

ספרים לא ממוספרים בהוצאת "ספריית ראשונים" כללו את

 

יעקב וינשל .מרקו ברוך  הוצאת ספרית ראשונים .1945. ( יצא שוב כ"מרקו ברוך :נביא מלחמת השחרור ב-1949 ).הספר יצא לאור שוב בהוצאת "שקמונה " ב-1981.

 

 

בנימין יהלום " מזכרונותי ". הוצאת ספריית ראשונים תש"ו( יצא לאור במהדורה שניה  בשנת תשל"ז  עם תוספות בעריכת דניאל אופיר )  

יעקב רימון ילדים בעוני : מיומנו של עובד סוציאלי  הוצאת ספרית  ראשונים ,1946.

 

 

 

אלתר דב וישנצקי  רבי יוסף ריבלין :ראשון הבונים   ספריית ראשונים תש"ז , מוקדש למלאת 50 שנה לפטירתו של רבי יוסף ריבלין.

יוסף זיימן נחלת יצחק מראשיתה :פרשת הוסד השכונה נחלת יצחק ליד תל-אביב, על שם רבי יצחק אלחנן מקובנה : זכרונות אחד המיסדים : הוצאת ספרית ראשונים (דוד תדהר), תש"ז 1947

תדהר סייע בהוצאת הספר של אברהם שלום יהודה

ההגנה על הישוב במלחמת העולם הראשונה : זכרונות מימי שהותי בספרד,הוצאת המחבר תשי"ב

 

תדהר גם עמל על הוצאת "כתבי יעקב חורגין " שמהם יצאו על ידיו שני ספרים :

 

 

כרך א' : בעלי הנאה :סיפורים תש"ג

כרך ב' :בלהט קדם :סיפורים  תש"ד  שניהם בהוצאת הועד להוצאת כתבי יעקב חורגין על ידי הוצאת ליינמן .

 

מדור מיוחד ביצירתו של תדהר הוא ספריו על אירגוני  הבונים החופשיים"ובני ברית "(  הוא היה חבר בשניהם והיה אחת הדמויות המרכזיות של אירגון הבונים החופשיים בארץ ישראל לאורך שנות חייו)    :

 

ספר כיס לשכת ברקאי מספר 17 של הבנאים החופשיים קדמונים ומקובלים בארץ ישראלסודר ונערך בידידוד תדהר, הוצאת לשכת "ברקאי " ,1945. כולל את התקנון הפנימי של הלשכה.

לשכת "ברקאי " אלבום היובל -50 שנה , 1906-1956 .  לשכת ברקאי מספר 17 של הבונים החופשיים קדמונים ומקובלים 17סודר ונערך בידי דוד תדהר, הוצאת לשכת ברקאי , 1957.


הבונים החופשיים לשכת ברקאי:ספר האחים 60 שנה להיווסדה של הלשכה . סודר ונערך בידי דוד תדהר ,הוצאת לשכת הבונים החופשיים ברקאי 1966.

 

לשכת בנ י ברית -יצחק ילין ( על לשכה של "בני ברית ") .1950.

לשכת יצחק ילין -120 שנה למסדר העולמי .1963.

בני ברית –לשכת"יצחק ילין ". 1970.  

 ספרים נוספים מסוג זה על אירגונים אחרים שבהם היה חבר :

התאחדות בני הישוב בא"י .1945.

 

 אלבום יובל ה"מכבי" יפו- תל אביב , 1905-1956 . סודר ונערך בידי יוסף יקותיאלי ודוד תדהר, 1956

 

 

 

 

 בימים ההם :לפגישה החגיגית של ותיקי חיפו-תל אביב במלון שרתון בתל אביב ( 23.4.1961) ערוך ומסודר על ידי דוד תדהר .הוצאת "התאחדות בני הישוב בישראל " ולשכת בני ברית "יצחק ילין ,1961. ( מפגש חגיגי של וותיקי תל אביב יפו נווה שלום ונווה צדק שגרו בהם עד 1914 ואורגן בידי תדהר )

בספריה הלאומית בירושלים נערכה תצוגה לזכרו של דוד תדהר :<בז’ סיון תרנ"ז-י"ז כסלו תשל"ו במלאת חמש שנים לפטירתו ושנה לרכישת ארכיונו . התצוגה נערכה בידי רפאל וויזר.טעל פיה הוצא חוברת קטלוג .

 

 

קישורים רלבנטיים

פרטים על דוד תדהר

 דוד תדהר בויקיפדיה

מדוד תדהר ועד זאב רוזנשטיין :תולדות הסלבריטאיות העברית

תדהר ופרשת רצח צואנגר

לילות עקרב וסתר : לביא תדהר על דוד תדהר

קונספירציות בתולדות הישוב

המרגל היהודי של היטלר

אהרון אמיר 

אליעזר כרמי

אורי קיסרי

הוצאה חדשה של החוברת "נוה צדק " של תדהר

האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו במהדורת רשת

הרצח בחולות תל נוף

שובו של הבלש העברי הראשון

בלש פרטי ובונה חופשי

ציור מאת אורי פינק מתוך הספר "הגולם".

מדוד תדהר ועד לזאב רוזנשטיין : תולדות הרכילאות והסלבריטאיות העברית

הרכילאי גיל ריבה בפעולה  מול סלבריטאים

מהידוען הראשון בפלסטינה א"י,הבלש העברי הנמרץ דוד תדהר ועד לארכי פושע זאב רוזנשטיין חלפו מים רבים בשפכי הביוב של תל אביב.
כותב שורות אלה,תפס לשיחה את הרכילאים המרכזיים של כל הזמנים בנסיון  להבין איך הפכנו ממדינה תמימה ומוקפת אוייבים ועד למדינה שבה כולם הם  סלבריטאים וסלבריטאיות ללא סיבה טובה.

מטעמים של חוסר זמן אתה לא יכול לקרוא את כל העיתון ,צריך לדעת מה חשוב ומה לא . אותי למשל ,פחות מעניין מה אמר ילצין בגדנסק ויותר מעניין מה אמרה פנינה רוזנבלום בקפולסקי .
( דני סנדרסון "תאמינו לי", ע' 42) .
רכילות,סלבריטאים ועוד פעם רכילות וסלבריטאים, דומה שאי אפשר לברוח מהנושאים האלה שהפכו לנושא מרכזי בתקשורת של ראשית המאה ה-21 ובחייהם של צרכניה המרובים. סיפורי הרכילות בעיתונות מופיעים לרוב במדורים של סיפורים קטנים כמו מפוטפטים שבהם מציג/ה הרכילאי/ת את הנושא בצורה אישית כמי שמוכר היטב הן לו/לה והן לקורא ומשום כך גם על הקורא מוטלת הזכות שהיא גם החובה הציבורית להתעניין באישיות זאת ובכל פרט ופרט בחייה.
לעיתים קרובות "הידוענים" הנ"ל הם אנשים חסרי כל חשיבות ועניין משל עצמם המוכרים רק בברנז'ה מסוימת מאוד שבה חבר גם אותו הרכילאי, ולעיתים קרובות עוד יותר הם מוכרים רק לאיש יחסי הציבור שאותו שכרו במיטב כספם למטרה של האדרת שמם בציבור ( ובעיקר בקרב אנשי התקשורת ).והפירסום מתבצע על ידי העברת פרטים לגבי כל מסיבה ואירוע "נוצץ" שה"ידוענים " הנ"ל מבקרים בו, לידי העיתונאי. הודות לאמצעי פשוט זה אנשים אלה הופכים לדמויות "ציבוריות " מוכרות לכל.
אבל זה לא תמיד היה כך.  הייתה תקופה וגם לא כל כך רחוקה שבה סיפורי הרכילות לא היו כה מרכזיים בתקשורת כפי שהם היום ואף נחשבו למוקצים .בעבר כלי התקשורת המודפסים נהגו לברוח כמו ממגיפה מתיאור של "ידוענים " ובכל אופן הקפידו מאוד שלא להיכנס לחייהם הפרטיים שהיה ברור לכל שהם מחוץ לתחום .את ההבדל העצום הזה ביחס לרכילות של התקשורת בעבר ניתן לראות בסיפור האוטופי הראשון שנכתב על מדינה יהודית בארץ ישראל שפורסם עוד ב-1892 והיה פרי יצירתו של פעיל "חובבי ציון " אלחנן לוינסקי. הוא תיאר את מסעם של זוג ציוני לארץ ישראל האוטופית של שנת 2040 ששם חיי התרבות הם שונים מאוד מכל מה שיש באירופה ושם בין השאר יש "מכתבי עתים " ( עיתונים ) מרובים . אלא ש"מכתבי עתים " אלה שונים בפרט חשוב מאוד ממקביליהם באירופה ".:כל הליצנות והרכילות ולשון- הרע וניבול-פה וסיפורים בדבר מעשי-תעתועים ושיחות קלות שבין אוהב לאוהבתו ופרטי –כול של משפטים ידועים ..בכלל כל ההוללות ,שעולם הצרפתים מלא מהן ,לא תראה ולא תמצא במכתב-עתים עברי. כי הספרות היא מעיין החיים ,וכמו ששונים החיים הצרפתים מן החיים העבריים , כך שונים הם גם מכתבי העתים ".
במשך עשרות השנים הראשונות של קיומה של הציונות בארץ ישראל הקפידו כלי התקשורת הקפדה חמורה לשמור על הכלל של לוינסקי שלא להכניס את "הליצנות והרכילות ולשון הרע" אל דפיהם .
וגם לא להאדיר ולפרסם אינדיבידואלים בזכות "אישיותם" בלבד. וכאשר החלו להתבצע השינויים בתחום זה הם היו הדרגתיים מאוד והתחוללו במשך שנים .

הסלבריטאי הראשון

עטיפת חוברת משנות השלושים על עלילות הבלש הסלבריטאי דוד תדהר.

"מה יש!" שאל המפקד בעצבנות את הנכנס בהפסיקו לעיין בפרוטוקולים שבידיו עם הקצין.
"אני תדהר" ענה הנכנס .
המפקד והקצין קפצו ממקומותיהם כנשוכי נחש ומיהרו לקראת הנכנס .
"שלום לך ! שלום רב! " קרא המפקד בהושיטו לקראת תדהר את זרועותיו".
( " הצלבים הכחולים : מעלילות מבריחי החשיש " מאת שלמה נ. גלפר , 1932).
בארץ ישראל היה בשנות השלושים סלבריטאי אחד מרכזי , שמו היה חיים נחמן ביאליק והוא הוצף בתופעות המוכרות לנו כיום של הערצת סלבריטאים . אנשים שבאו מקרוב ומרחוק כדי לדבר עימו ולנעוץ בו מבטים עד שנאלץ לבסוף לנטוש את ביתו בתל אביב שהוצף באנשים כאלה ( היום "בית ביאליק" המארח אירועי תרבות שונים מדי שבוע ) ולעבור לרמת גן שהייתה אז נגישה פחות . אולם למשך זמן מה לפחות היה יוצא דופן ובכל אופן הוא אינו עונה להגדרה המדוייקת של "ידוען " שכן עשה משהו בחייו והיה בעל כישרון מוכח בעוד שהידוען אמור להיות מפורסם רק מעצם פירסומו .
האיש שברא את התופעה והכניס אותה לתודעה הציבורית היה כפי שמקובל כיום איש תקשורת , עיתונאי .
היה זה העיתונאי שלמה בן ישראל. על סמך היכרותו את שוק הספרות ביידיש והתפוצה שזכו לה ספרי הבלשים בלשון זאת הוא העריך שימצא להם מקום גם בקרב קוראי העברית. ואז עלה בדעתו רעיון מדהים עוד יותר : לקחת דמות מהחיים האמיתיים שתשמש כבלש בסדרה שלו. היה זה רעיון מקורי למדי, אם כי היו לו תקדימים . בארה"ב , בסוף המאה ה-19 , יצאו לאור סיפורים בחוברות בפרוטה מבוססים על דמות אמיתית כמו הבלש פינקרטון ואנשי חוק (ופושעים ) מהמערב הפרוע ובהם איש המערב הידוע "בופאלו ביל " שאת כל פרסומו הוא חב לסיפורים הדמיוניים שכתב עליו סופר בשם נד בונטלין . אך מחוץ לארה"ב הייתה זאת תופעה נדירה. בן ישראל חשב לאמץ אותה כאן בארץ ישראל ובראש ובראשונה מטעמים אידיאולוגיים : כדי להציג את גבורתו של היהודי מהישוב החדש.
הדמות הראשונה שהעלה בדעתו היה הרפתקן הידוע ירמיהו הלפרין מראשי ארגון בית"ר שהיה נערץ על הנוער הארץ הישראלי בגלל אומץ ליבו, אך זה משום מה אולי מתוך צניעות סירב לו ( דבר שקשה להאמין שמישהו כיום היה מעלה על דעתו לעשות )

דוד תדהר ,בלש

האדם השני שבן ישראל חשב עליו היה דוד תדהר . הבלש תדהר עבד כמה שנים במשטרת פלסטינה והייתה לו הצלחה רבה בלכידת פושעים. ב-1926 אחרי שפרש מהמשטרה הבריטית ( שאיתה הסתכסך, כנראה, מסיבות שונות ) פתח תדהר את משרד החקירות הפרטי הראשון בארץ ישראל והיה ל"בלש העברי הראשון".
דוד תדהר היה הדמות המתאימה ביותר לצרכיו של בן ישראל, דמות של "גיבור " חדש. הידוע באומץ ליבו ובפעולותיו כשוטר ובלש במשטרה הבריטית, דוגמה ל"יהודי הארץ ישראלי" החדש שיכל להציג אותו מבלי לאמץ מדי את דמיונו כבלש שאין שני לו, גיבור סדרה. והוא היה האדם ששמו שימש גושפנקה נגד הביקורת העוינת והצפויה.
תדהר מצידו הבין שסדרה כזאת תעניק לו פרסום חינם ונתן מיד את הסכמתו הסיפורים שכתב והוציא לאור בן ישראל ב"ספריית הבלש", חוברות בנות 32 עמודים שבחזיתן התנוססה בגאון תמונתו של תדהר זכו להצלחה רבה ונמכרו במאות טפסים במחיר זול ביותר ,בחמש פרוטות (שווה ערך למנת גלידה וכוס סודה או חצי מנה, פלאפל ) כך שהיו גם בהישג ידם של ילדים .כתוצאה מחוברות אלה תדהר הפך ל"סלבריטאי" ענק. מאוחר יותר סיפר שמאות נערים ונערות באו למשרדו רק כדי לראות את "שרלוק הולמס הישראלי " וגם מבוגרים הפריעו לשגרת חייו מאותה הסיבה. ברחוב אנשים היו מצביעים עליו בהערצה או עוקבים בעיניים מוקסמות אחרי הבלש המפורסם והגיבור הענק מהחוברות. החוברות עוררו עניין עצום בדמותו ובאישיותו של תדהר בקרב ציבור רחב ביותר שהיה צמא לקבל עליו כל פרט אפשרי .
זה לו כבר יותר מעשר שנים –מיד לאחר שחרורו מה"גדוד העברי" שדוד תדהר מתעורר בבוקר בשעה השביעית. עשר שנים, יום יום ומדוייק כשעון ,פוקח הבלש העברי את עיניו בשבע בדיוק. הפעמים היחידות שבהן לא היה נאמן להרגל טבע שני זה ,חלו באותם הבקרים כשאמהות שכולות ,אבות חרדים, יתומים ויתר בני אדם אומללים באו להתדפק על דלתות ביתו לפני השעה השביעית.
( מתוך " מלתחה המיסתורית בתערוכת 1929 , מאת אורי קיסרי, 1932 )
אבל לבסוף לתדהר נמאס מ"הסלבריטאיות "והוא "נטש" את הסדרה. אך המשיך להיות מפורסם למשך שנים רבות.
את מקומו כדמות גיבור הסיפורים תפס עוזרו לשעבר  דוד אלמוג  שהיה ה"בלש העברי השני " בארץ ישראל .וגם הוא הפך לסלבריטאי כתוצאה מהסיפורים שנכתבו בידיו האמונות של בן ישראל וכל קשר בינם ובין המציאות היה מקרי בהחלט.

הבלש דוד אלמוג הסלבריטאי העברי השני.

עיתון הרכילות הראשון

" לבעלה אמרה בפני בית דין רבני שהם זוג מהשמים ,ובמיטת המאהב הרגישה כדג במים".
( כותרת מחורזת של "עיתון מיוחד" )
שלמה בן ישראל לא הסתפק בכתיבת סיפורים דמיוניים על אנשים אמיתיים . הוא יצר גם את תחום הרכילות "האמיתית " ביחד עם עולה חדש מהונגריה, עיתונאי מקצועי בשם אלכסנדר זאובר. השניים יצרו ב-1934 עיתון מסוג חדש בשם "עתון מיוחד" שעסק בכתבות על עניינים קטנים ואישיים בתיקי בתי המשפט דבר שאיש עד אז לא עשה אותו אך שכמובן היה מקובל בעיתוני העולם הגדול. הימים האלה לא היו הרבה שנים לאחר שהמשורר ביאליק הביע את תקוותו לכך שבארץ הנבנית יופיעו גם הגנב העברי הראשון והזונה העבריה הראשונה שכן נראה היה שיש מחסור באלה. בעל בית דפוס שהתקשה להאמין בהצלחתו של עיתון סנסנציונלי כזה כפי שתיכננו זאובר ובן ישראל העיר "כאן לא הונגריה ,אין כאן סיפורים כאלה למלא עיתון ומה שיש נדפס כבר בעיתונות הקיימת . על כך השיב זאובר "בתי משפט יש כאן ?" השיב בעל בית הדפוס "יש" ענה זאובר :"אם יש בתי משפט ,אז יש משטרה ובתי סוהר ,ויש גנבים מכל הסוגים אז יש גם מקום לעיתון שיספר על נושאים אלה " המציאות הוכיחה את צדקתו של חוזה הרכילאות .
הכותרות הסנסנציונליות של "העיתון המיוחד " היו יוצאות דופן לגבי התקופה אם כי יהיו מוכרות מידית מדומותיהן בעיתונות של היום, רק בהבדל קטן אחד הן היו מחורזות …. וכך ניתן היה למצוא שם כותרות כמו "בעל בית מלון שכיח נעל את אישתו על מסגר ובריח" או " "עזב את חברתו ושתי ברחוב הטורים ,התחתן עם אסתר העשירה בפורים", "חברת קיבוץ בקוקו וסרפן ניסתה לגנוב פרווה מאת הצייר אבל פן " "עורך דין מרביץ לחותנתו במטריה ביום שרב ,ואשתו מגינה על אמה המותקפת בבעיטה באחוריו" וחבר קיבוץ בחולצה כחולה ושרוך אדום נתפסה בשעת מעשה עם בחור ישיבה בחדרו ,כשהוא רק בציציות וכולו ערום". . כותרות אחרות לא מחורזות אבל מסוג שמוכר היטב היום כללו פריטים כמו "סוחר שמת בורשה קם לתחייה בת"א"" רופא חיפני בודק את הבת ו"מטפל" באם, ו"חיות אדם אורבות לנשים בלתי מוגנות " . ועוד כותרות צעקניות על סיפורים אישיים סנסנציונליים שהעיתונים המפלגתיים המכובדים הקיימים כמו "דבר" ו"הארץ" לעולם לא היו מעלים על דעתם ( אז..) להכניס גם לעמודים הפנימיים ביותר שלהם.
ה"עיתון המיוחד " הגדיר את עצמו בגאווה שנים רבות לפני העיתון "חדשות" בשנות ה- 80 כ"עיתון רפורט בלתי מפלגתי ובלתי תלוי". הקהל לא נשאר אדיש אלף עותקי הגיליון הראשון נמכרו עד האחרון שבהם . מסתבר שכבר אז הקהל הציוני האידיאולוגי התעניין בסיפורי רכילות גם אם לא רצה להודות בכך. "העיתון המיוחד " היה העיתון "הצהוב" הראשון של העיתונות העברית הרבה לפני "העולם הזה ". העיתון שבק חיים לבסוף ב-1951 לאחר שזאובר הצטרף לצוות עיתון "ידיעות אחרונות". ביחד מגיע לשלמה בן ישראל ולזאובר תואר אבות "העיתונות הצהובה" ו"הרכילאות" . אבל גם העיתון המיוחד הקפיד לשמור על הטאבו ולא לחטט בחיים הפרטיים של אנשים ידועים בישוב. טאבו זה ישבר רק כעבור שנים רבות .
אך במה שהם התחילו המשיכו אחרים .

לאשה

Image result for ‫לאשה גיליון ישן‬‎

במסיבת פרידה לגולדה מאירסון באולם "אוהל שם", ערב צאתה לכהן כציר בקונסוליה שלנו במוסקווה , ביקש נער צעיר ,מנשה קם , רשות לעלות על הבימה. הוא ביקש מהגברת מאירסון לדאוג בברית המועצות לטוהרת הכשרות של מטבחה ולקבוע מזוזות על דלתות ביתה.
( ידיעת רכילות בשבועון "לאישה" 1948 )
בשנים הראשונות לקיום המדינה לא היה כלל מדור רכילות במושגים של היום . באותה תקופה של צניעות ואידיאלים הגישה הדומיננטית אז הייתה ש"זה לא יפה ללכת רכיל " ושענייני הפרט אינם צריכים לעניין את הציבור. כתוצאה חייהם הפרטיים של נבחרי הציבור היו מחוץ לתחום ורק מעטים ידעו את שמן הפרטי של נשות השרים או חברי הכנסת שלא לדבר על פרטים אישיים אחרים. האדם הפשוט התייחס ביראת כבוד לנבחריו ואל האישים היוצרים . ובפומבי לפחות איש לא העז לחטט בחייהם הפרטיים ובכל מקרה לא היה הרבה חומר עסיסי למצוא.
העיתונים שהחלו לעסוק במה שיכול להיקרא היום כרכילות עם קום המדינה בהחלט לא נחשבו כחלק מהעיתונות ה"רצינית". הם יועדו לקהל הרציני פחות דהיינו קהל ה"נשים". באופן ספציפי המדובר היה במגזינים שעסקו בעולם הקולנוע כמו "קולנוע " ו"עולם הקולנוע" שעסקו ברכילות על כוכבי הוליווד הרחוקה ובמגזין המצליח שקיים עד עצם היום הזה מבית היוצר של ידיעות אחרונות , "לאשה".
ב"לאשה" פורסם באותן שנים ראשונות מדור "חברה " וכולו דיווחים שופאי נאיביות ( במושגינו ) להט חלוצי ומסרים חינוכיים לא כל כך מוסווים. במדור זה אפשר היה למצוא סיפורים על נשים ידועות מהארץ ומהעולם לצד שמועות שעברו מפה ומאוזן וזוטות שלוקטו מיומני המשטרה.
אך בהדרגה חל שינוי בהתייחסות,קוראים עבריים בלעו בשקיקה סיפורים על חייהם של כוכבים הוליוודיים שהיגיעו במגזינים כמו "קולנוע ו"עולם הקולנוע" ונוצרה דרישה גם ל"סלבריטאים מקומיים".
לאט לאט התברר לעורכי "לאישה" שהקוראים ויותר נכון הקוראות בהחלט מעוניינים ברכילות .


פורצת הדרך הייתה העיתונאית מירה אברך l שלראשונה נתנה לקוראים זרקור אינטימי לחיי נבחריהם ונשותיהם.:
מירה אברך : לא היה שום קשר בין המדור שלי ובין רכילות, מעולם לא עסקתי בנישואין וגירושין ורומנים מחוץ לנישואין. הטור שלי שהופיע במשך 50 שנה ב"ידיעות אחרונות" היה הטור האישי האמיתי הראשון מסוגו בעיתונות שעסק בעינין אנושי ולא בפוליטיקה .
הוא עסק בסיפורים קטנים על פוליטיקאים,אנשים חשובים באמת ששמם היה מוכר בעולם, לא כמו הסלבריטאים היום שמי שמע עליהם בכלל חוץ מאנשי יחסי הציבור שלהם.

א.א : איך היגעת לטור הזה?
אברך :שלחו אותי לראיין את דוד בן גוריון ונפגשתי עם אישתו פולה שעיכבה אותי במטבח , היא הייתה חשדנית כלפי עיתונאים אבל איכשהו נפתחה כלפי והצלחתי להוציא ממנה ראיון שלם על חייהם הפרטיים של ושל בעלה ב"נעלי בית " שהיה ראשון מסוגו. אז איש לא העלה על דעתו להתייחס למנהיגים ולבני משפחתם כאל אנשים בשר ודם .. הראיון האישי עם פולה זכה להפתעת הכל להצלחה גדולה , הסתבר שאנשים צמאים לדעת על החיים הפרטיים של המנהיגים , אז המשכתי לעשות נוספים . בשלב מסוים גם כתבתי את ספר תולדות חייה של פולה וזה היה פרוייקט שהיא עקבה אחריו באדיקות ובקפדנות .
א.א. :ואיך היית משווה את הטור שלך עם טורי הרכילות של היום ?
אברך: הטור שלי עסק רק בפוליטיקאים . והיה לי כלל חמור : לעולם ללא לבייש אנשים שאני כותבת עליהם .אז כמו היום היו פוליטיקאים שנדחפו יותר לתת לי חומר על עצמם לטור.
א.א. את יכולה לתת שמות של פוליטיקאים כאלה ?
אברך : לא אני דיסקטרטית בעניין גם היום.
כתוצאה מהתחזקות העניין בחיים הפרטיים של מי שאנו מכנים כיום "ידוענים" נוצר ב"לאשה"  ב-1958 מדור בשם "מלחשים ש" ועסק ברכילות. המדור נערך בתחילה בידי תמר אבידר ואחרי שנה בידי ברוריה אבידן בריר במשך 40 שנים רצופות. בבדיקה שעשה ל"אשה " בקרב קבוצות מיקוד של קוראות הביאו רוב הקוראות שנבדקו התנגדות לרכילות וכתוצאה המדור צומצם והועבר לסוף הגליון אלא שאז קמה צעקה גדולה בקרב הקוראים והמערכת הוצפה המאות מכתבים נזעמים. לעורכי העיתון הסתבר אז שיש קוראים מרובים מאוד למדור הרכילות והנושא החל לתפוס חלק גודל והולך במגזין עד שלבסוף נעשה לדומיננטי לחלוטין .

ברוריה אבידן בריר.תצלום תומר  אפלבאום

ברוריה אבידן : עשינו את הרכילות מכיוון שמצאנו שזה מאוד מוכר גליונות והחלטתי לעשות מדור שיהיה תמהיל של פוליטיקה צבא וגם דוגמניות כמובן , אם כי אז היו הרבה פחות אבל כבר אז הייתה תשתית של זוהר. אנו מדברים על תקופה שונה לגמרי מזו שלנו שבה לכל זב ומצורע יש יחצן . מההתחלה לא ראיתי בכך את תפארתי ותמיד הקפדתי שלא לחתום על המדור . הסגנון היה מאוד מנוכר ולא אישי מדור של חדשות אבל עם סקופים אפילו כלכליים,מדור מאוד שונה מזה של רחל המרכלת וציפורה שהופיעו שנים רבות לאחר מכן. "לאישה" תמיד ראה זאת כמדור מוליך ומוביל מכיוון שידענו כבר אז את סוד החיבור בין קלילות ומידע. אבל אני רוצה להבהיר כאן שמעולם לא רציתי שיזהו אותי עם עולם הרכילות .
א.א. : האם את מוצאת שסיגנון הסיפורים האישיים והרכילותיים ש "לאישה" התמחה בו פעם בלעדית חודר היום לעיתונאות הממוסדת ? האם אפשר לאמר שהסגנון של "לאישה " השתלט על התקשורת הממוסדת ?
ברוריה אבידן : בהחלט! וזה נעשה בולט יותר ויותר משנה לשנה. רם אורן שהיה בעבר העורך של "7 ימים " אמר לי שהוא עובר על הידיעות הקטנות במדור שלי ועושה מהם כתבות גדולות בידי כתבי 7 ימים
.. הנושאים ש"לאשה" פעם התעסק בהם לבדו מופיעים היום בכל המוספים באופן קבוע .
א.א : את חושבת שהתופעה של חדירת הרכילות ,כמו למשל בפרשת אהוד ברק וחברתו החדשה, לעמודים המרכזיים היא חיובית ?
ברוריה אבידן : העיתונות רק מספקת את הרעב המציצני של הציבור לידוענים . אנחנו חלק מהעולם הגדול וכך זה בארה"ב וכך זה עכשיו גם בישראל, אנחנו לא יכולים להתנתק ממה שנעשה בעולם. . אם הציבור לא היה מעוניין בכך אז לא היו סיפורים על אהוד ברק וחברתו בעמודים ראשיים.
א.א : ומה דעתך על מצב הרכילות היום ?
ברוריה אבידן: היום יחצנים מעבירים את אותה ידיעה לכמה עיתונים אין יותר בלעדיות. אני קוראת ידיעה בעיתון ומיד יכולה לזהות איזה יחצן העביר אותה . גיל ריבה היה יוצא דופן, עיתונאי שטח שבאמת עבד ובאמת השיג סקופים אמיתיים אבל כל השאר חיים על היחצנים.

שייקה

ישעיהו-בן-פורת.צילום:לע"מ

ישעיהו בן פורת.צילום בע"מ.

לתחום העיתונות הכללית חדר העיסוק בחיי ה"סלבריטאים הנוצצים " בידי העיתונאי ישעיהו בן פורת שהיה בן בית בחוגי הבליינים הנוצצים השונים המתעשרים החדשים של ישראל וכתב סדרת מאמרים לידיעות אחרונות על חייהם בראשית שנות השישים. סדרה זאת גילתה לראשונה לקהל שקיימת בישראל שכבה לא קטנה של בעלי יכולת זוללי קויאר וסלמון מעושן ורודפי תענוגות. הסדרה לוותה עם כותרות צרחניות כמו "שכולם יתפוצצו" "עשירי ישראל מבלים כאילו המציאו את מושג המותרות " "באירופה –אוכלים הון אבות ,בישראל מבזבזים תרומות תפוצות " יפים הלילות בכנען אם רק יודעים לחיות כמו שצריך" וכו' שנועדו כביכול להראות על עקימת אף מאורח חיים פזרני זה (כמקובל במדורי הרכילות מאז ומעולם ) ולוו בתצלומים מרעישים. בכתבות אלו הופיעו דמויות ידועות של התקופה כמו פוקה הירש פרדי ודב סגל ( זוג שהתפרסם בחיי הלילה השערורייתיים שלהם ) ואחרים .סדרה זאת על "החיים המתוקים " הפכה את בן פורת לאחד הכתבים הפופולאריים ביותר של ראשית שנות השישים. עוד כתבת שתרמה רבות להחדרת הידיעות על חיי החברה נוצצת הייתה בת בית אחרת באותם "חיים מתוקים" סילבי קשת. השניים האלה הפכו את העיסוק בחיי עשירים והנוצצים והבליינים דבר שעד אז הכל ( חוץ "מהעולם הזה") התרחקו ממנו,לכמעט "לגיטימי".

העולם הזה

העיתונאי אורי אבנרי , האב המייסד של הסלבריטאיות כתופעה בישראל.

מדור הרכילות הוא המדור הקריא היחידי ב"העולם הזה ".
( אורי אבנרי מצוטט בספרו של שלום כהן "העולם הזה " ע' 64 )
פריצת הדרך האמיתית של הרכילות ושל "הידוענים" לתקשורת התבצעה בשבועון "העולם הזה " בעריכת  אורי אבנרי  ושלום כהן. אורי אבנרי החל את הקריירה שלו כעוזר לבלש דוד תדהר שאת הסיפורים עליו קרא בילדותו ומנערותו היכיר אנשים ש"נבנו " בידי התקשורת וכך הבין היטב ומוקדם יותר מכל עיתונאי אחר את הפוטנציאל ביצירת סלבריטאים בידי עיתונאים .
וכך מאז שהחל לערוך את ה"עולם הזה " מ-1950 הפך אבנרי ליוצר הסלבריטאים מספר 1 של ישראל . הוא יצר סלבריטאים וסלבריטאיות מקומיים מנערות זוהר ובלייני בתי הקפה של דיזינגוף,כמו קפה "כסית " שבו נהגו עורכי "העולם הזה" לשבת .ולאחר כמה דיווחים עליהם במגזין הקהל המקומי החל להתעניין בהם במעשיהם באהבותיהם ובבעיותיהם ושאף להזדהות עימם מאחר שייצגו "זוהר" כמעט מושג.
עם זאת חלף זמן עד שהרכילות לשמה החלה לתפוס במגזין מקום מרכזי ליתר דיוק עשר שנים.
, ב-1960 נוצר ב"העולם הזה" מדור הרכילות המיתולוגי "רחל המרכלת" שהפך למושג של ממש בתרבות הישראלית ויצר שפת "רכילות "חדשה. עד אז הופיעו ידיעות הרכילות בלשון יבשה ומשעממת כימעט מתנצלת . אצל רחל המרכלת לעומת זאת הרכילויות הופיעו בסגנון מיוחד מאוד ( שנוצר למעשה בידי משכתבים ) שהפך לסמל המסחרי שלה. רחל כתבה בצורה לעגנית אבל גם טובת לב כאילו פלירטטה הן עם הקוראים שלה והן עם מושאי הרכילות שלה ויצרה אצל הקוראים את הרושם שהם "יודעים כל מה שקורה ". ניתן היה לקרוא לרחל המרכלת "ינטה", מעין סבתא טובה המרכלת כמעט בטוב לב על אנשי הברנז'ה בקריצת עין לקוראים הנאמנים.
היו שהאמינו שרחל המרכלת אינה אלא אורי אבנרי עצמו שהיה מעורה היטב בחוגי הסלבריטאים . למעשה רחל המרכלת " הייתה שולה תבור אישתו דאז של העיתונאי הבכיר של "העולם הזה " אלי תבור.
א.א. שולה תבור איך היגעת למדור רחל המרכלת ?
שולה תבור : המדור הזה כבר התקיים זמן קצר לפני שניכנסתי אליו בידי מישהי אחרת והיה בעיקר ידיעות מתורגמות , בעלי דאז אלי תבור עבד אז ב"העולם הזה" ואז היציעו לי העורכים לנסות להשיג כמה ידיעות רכילות, והתברר להם להפתעתם שאני מאוד מוצלחת בזה. ואז התחלתי לעבוד במדור ויצרתי בו סקופים בלי סוף במשך עשרות השנים שכתבתי בו.
א.א. : האם אורי אבנרי היה מתערב בתכני במדור ? יש סיפורים שהוא התעניין מאוד בנושאי הרכילות .
שולה תבור : . אורי אבנרי מעולם לא התערב בתכנים של המדור שלי. אבל העמוד האחרון של תמונות בחצי ערום ונושאי סקס וכו' שתמיד היה מושך ראשון את עיני האנשים אל "העולם הזה" היה נבחר מתוכם .
א. א. : את יכולה לתת דוגמאות ?
שולה תבור: אחד הסיפורים המעניינים ביותר היה סיפור היהלומן שכתוצאה מהתערבות במועדון של רפי שאולי בחש באיבר מינו בכוס יין לעיני כולם , אנשים ידועים ונוצצים . רפי שאולי היציע לי יהלום ענק אם לא אפרסם את הסיפור . כמובן שסירבתי הסיפור הזה היגיע לכנסת לאחר שפירסמתי אותו ודיברו על כך שנעשינו כסדום ועמורה , כבר אז.
א.א.: היו לך קווים אדומים ?
תבור : לא עסקנו בכלל בנושא ההומוסקסואליות . וגם הקפדנו לא לספר על בגידה אם ידענו שבן הזוג אינו יודע על כך .
א.א. : מה דעתך על הרכילות כיום ?
שולה תבור : עיתונאי הרכילות היום אינם יודעים לספר סיפור, הם רק מעבירים ידיעות יחסי ציבור משעממות . אנשי יחסי הציבור השתלטו על הכל . וגם אין אנשים מעניינים כיום. כל הסלבריטאים אלה הם סתם, סתם . אנשים בלי חוט שידרה. בלי כלום. לא מעניין לקרוא עליהם. הם משעממים.
. מהפך נוסף של ממש בתחום הרכילאות התחולל אחרי מלחמת ששת הימים כאשר החברה הישראלית נעשתה פתוחה ומתירנית יותר. מדורי הרכילות הפכו אז למדורי "חברה " מילה בעלת קונוטציות שליליות הרבה פחות . הם גם התרחקו מאינטימיות רבה מידי ומפרטים מלוכלכים מדי ( שה"עולם הזה " מעולם לא נמנע מהם ) ונמנעו לחלוטין מלעסוק בכביסה משפחתית מלוכלכת. במדורי הרכילות החלו להופיע אנשים חדשים לצד הפוליטיקאים מצליחנים חדשים ,אנשי צבא זמרים מעצבי אופנה דיילות וכו'. פריצת דרך נוספת במדורי הרכילות נזקפת לזכותם של אמני הבידור הקל . הללו שלמדו מחבריהם בחו"ל היו הראשונים ( אך בהחלט לא האחרונים ) שלקחו לעצמם יחצנים ואלה החלו להלהיט את העיתונים בסיפורים וצילומים פיקנטיים על האמנים הנ"ל .

ציפורה

בשבוע שעבר הובחן דן מרגלית יושב במכוניתו ותולש , מול המראה ,שערה מהראש. למה לתלוש ,אפשר לצבוע . אגב , דן, המראה השמאלית שלך שבורה .
( מתוך המדור "ציפורה " עיתון "חדשות " , 1990 )
בשנות השמונים נוצר העיתון קצר הימים הזכור לטוב ( ויש אומרים לשמצה ) "חדשות". והוא התפרסם בין השאר בראש ובראשונה הודות למדור הרכילות שלו "ציפורה " שהיה הראשון שיצר שפה חדשה לרכילות מאז "רחל המרכלת ". המדור שנוצר בידי רנו צרור יצר דמות חדשה של רכילאית ,רווקה קטנונית נוירוטית מרירה עוקצנית "קצת שובבה ,מעט גסה ובעיקר לא מפרגנת ( בלשון המעטה) וחדת לשון. אם ניתן להגדיר את "רחל המרכלת" כ"ינטה" כי אז ציפורה הייתה "קלפטה" .ציפורה הייתה הרבה יותר חדה, הרבה יותר עוקצנית מרחל המרכלת ,ותמיד חיפשה כל דרך אפשרית לתפוס ידוען בדברים מאוד לא מחמיאים. "ציפורה " הפכה למוסד של ממש ושיטתה הפכה למודל לרכילאים לעתיד . אבל למרבית הפתיעה ולמרות הסגנון המיוחד והכביכול אישי מאוד , לא הייתה "ציפורה " דמות אמיתית ( בניגוד למשל ל"רחל המרכלת ") ואת המדור כתבו כתבים וכתבות שונים של העיתון. עורכיו כללו את ציפה קמפינסקי שתרמה אולי יותר מכל אחד אחר לעיצוב הסגנון "הציפוראי " המיוחד ואחריה המדור נערך בידי אודי אשרי.הכותבים כללו אנשים כמו גל אוחובסקי רענן שקד ונרי ליבנה ועוד רבים ואחרים ידועים יותר ופחות ובינהם העיתונאית והסופרת עירית לינור . לינור נודעה בכתבותיה ובספריה שהופיעו תחת שמה ושבהם אפשר לזהות סיגנון ציני ועוקצני שמזכיר בהרבה יותר משמץ את זה של "ציפורה " וניתן לתמוה אם הייתה כאן השפעה מסוימת עליה. היא בכל אופן אינה זוכרת את ימיה במדור בנוסטלגיה :


עירת לינור : ציפורה הייתה נקודת השפל של הקריירה העיתונאית שלי . הייתי שם שלושה חודשים של גועל. הייתי מרכזת את החומרים שהיו מגיעים,מתקשרת לאנשים כדי לשאול אותם כל מיני שאלות מפגרות , ונותנת לכל טאץ' ארסי. זוהי עבודה דוחה ומגעילה ובמיוחד כשאת יודעת שאת עושה משהו רע .. זאת עבודה שאינה מתאימה לבן אדם הגון. וחבל שעם סגירת חדשות ציפורה לא עברו מהעולם ואגב היו יותר ציפורים גברים מאשר נשים , בהזדמנות זאת אני רוצה להתנצל לפני כל מי שאיתרע מזלו להיות מוזכר בידי שם . אני מצטערת על כל דקה שביזבזתי על זה.
א. א. את חושבת שיש היום חדירה של שפת הרכילות לעמודים החדשותיים ?
לינור : אני בהחלט חושבת שהדברים האלה זולגים לעמודים הראשיים.. מה פתאום עיתון העיר מכניס כתבת שער על נילי פריאל החברה של אהוד ברק לעמוד הראשי? אני חושבת שיש היום יותר מדי שפה חופשיה ומשוחררת בעמודי החדשות
.
הכותבים השונים של "ציפורה" שילבו מידע על תקשורת ובדיחות לצד הרכילות ובפעם הראשונה הפכו את הרכילות לדבר מתוחכם ולגיטימי שקוראים אניני טעם לא היו מתביישים להודות שקראו אותו . כאן הסגנון היה המסר. גם כשהמידע היה תפל במיוחד הוא היה עטוף בשנינות . עינה הרואה כל של ציפורה קלטה כל ידוען שחיטט באף ליד רמזור, כל סלבריטאי שעלה על קו אוטובוס כלשהו בתל אביב, כל כוכב תקשורת שהתעטש בעת צפיה בהצגה ב"הבימה", ובאותה תקופה היה משהו מהפכני במעקב הצמוד שלה אחרי ידוענים. . משפטים שונים במדור של ציפורה "כמו "ציפורה הרוסה " ו"ציפורה מזועזעת " הפכו לקלאסיקה.מדיי פעם ציפורה ביצעה פרוייקטים מיוחדים כמו הכרזת תחרות למציאת מילה עברית למילה "סלבריטאי ". המילה שנבחרה לבסוף הייתה … "מפורסם ". המילה "ידוען" נוצרה רק מאוחר יותר. העיתון "חדשות " מת אבל ציפורה שרדה והמשיכה כמדור קבוע במשך שנים רבות בשבועון "העיר" . וכיום קמה לה יורשת במעריב "ליאורה".

המתאבד השיעי של "7-ימים " .

גיל ריבה רכילאי בכיר.

 ריבה. ג'וסי סטאף. צילום: יחסי-ציבור

גיל ריבה.צילום אלדד רפאלי.

בשנות ה-90 הלך והשתלט בעיתונות הישראלית השיקול המסחרי על כל שאר השיקולים והדבר בא לדידי ביטוי בראש ובראשונה בתכנים . העיתונים מכילים היום בתור דוגמה הרבה יותר ויזואליה מאשר תוכן תמונות גדולות וצבעוניות יותר כותרות ענקיות וסיפורים מרגשים הרבה יותר פניה אל הרגש מאשר אל השכל. התמעטו הכתבות על נושאים חברתיים ואידיאולוגיים והתרבו מאוד הכתבות האישיות הרכילותיות .
אחרי ציפורה באו רכילאים ידועים יותר ופחות כמו גפי אמיר ב"העיר ". אולם אין ספק שהגדול וגם השערורייתי שבכולם ויורש ראוי לרחל המרכלת וציפורה שעלה מכל בחינה על "אימהותיו" היה גבר דווקא ,גיל ריבה. ריבה שקיבל את התואר המפוקפק "המתאבד השיעי של 7 ימים" נודע כמי שמוכן לעשות הכל על מנת להביא סיפור רכילותי מעל ומעבר לכל רכילאית לפניו. ידוענים שונים התלוננו על מניפולאציות שונות שאותם הפעיל עליהם ריבה במטרה להשיג מהם סיפור על הטרדות טלפוניות בלתי פוסקות מצידו שכתוצאה מיהם זומן ריבה למשטרה לאחר תלונה של ידוען נרגז . שמו גם עלה לכותרות לאחר שהיה קשור לפרשת הרצח של ענת אלימלך שבן זוגה שרצח אותה לאחר שקרא במדור הרכילות של ריבה שיש לה בן זוג אחר ולאחר מכן התאבד. התלונות על ריבה מצד ידוענים שונים היו אינסופיות והיגיעו לבית המשפט, ואפילו פורסם עליו ועל שיטותיו פרופיל מאוד לא מחמיא במגזין התקשורת "העין השביעית". אבל המדור שלו "בשליחות קטלנית " הפך לנקרא ביותר בעיתונות . היה נחמד לקרוא אותו למרות שכתב בעיקר שטויות, אבל אלה היו שטויות משעשעות, לא סתם הודעות של יחצנים על אנשים משעממים במסיבות משעממות שלא אומרות כלום אפילו בצורה משעשעת.
ריבה עצמו הוכיח את עצמו כרכילאי מעולה אולי הטוב יותר מאז ומעולם, ובראש ובראשונה הודות לשפה ייחודית שפיתח שהפכה לסמל ההיכר שלו שכללה מילים חדשות שהמציא כמו "בלונד " כסמל לפירסום והומור רב שאמנם בדרך כלל היה מובן רק ליודעי ח"ן בברנז'ה. .ריבה היציג בכתבותיו יחס מזלזל ( ולעיתים קרובות מוצדק ) לידוענים שתוארו בכתבותיו .
העויינות הרבה שפיתחו ידוענים שונים לריבה בתגובה התבלטה יותר מכל בערב מיוחד על נושא הסלבריטאים שכונס בספריית בית אריאלה. ערב שאליו "פרץ " גיל ריבה ביחד עם צוות צלמים. התוצאה הייתה כמעט אלימה 
, כאשר הידוענים התלוננו על חדירתו הבלתי פוסקת של ריבה לחייהם . הוא ענה על כך במדור שלו בעיתון שהם צריכים להגיד לו תודה על הפירסום שהוא עושה להם.נראה שהיה לו קיס בעניין.
ניתן להגדיר את "ריבה " כ"דן שילון " של מדורי הרכילות . הוא ידע למצוא את המינון הנכון בין תחקיר , סיפור וכתיבה ברמה גבוהה יחסית ( למדורי רכילות לפחות) שפתו המיוחדת של ריבה בולטת עוד יותר במדור שלו במוסף "סוף שבוע" של מעריב ששם דן ריבה ביחסיו עם סלבריטאים שונים נוסח איש יחסי הציבור דני רהב והוא למעשה רכילות של הברנז'ה שרק מי שבפנים יכול להבינה באמת וקשה לדעת עד כמה המוני העם מבינים אותה. אין ספק שעזיבתו של ריבה את תחום הרכילאות לשמה יצר חלל ריק שאיש עדיין לא מילא אותו והעבר.
א.א :גיל ריבה , מה דעתך על  יורשיך במדורי הרכילות כפי שהם כיום ?
גיל ריבה : מדורי הרכילות כיום הם כמו נשים בנות 50 שהגיל הביולוגי שלהם נעצר ואין שום דבר חדש שיכול להסעיר אותן.

ליאורה

זאב רוזנשטיין וכמה סלבריטאים נוצצים אחרים המאכלסים את מדורי הרכילות.

נס חנוכה האחרון קרה בחסות המשטרה, שקנתה אחת מהופעות הפסטיגל כהופעה מוזמנת וסגורהלשוטרים,ומי הגיע?הילדים של זאב רוזנשטיין ואביהם, ולא על תקן מאבטח.
( טור רכילות של "ליאורה" במעריב , 2004 )

אם  יש איזה שהוא חידוש בטורי הרכילות בשנים האחרונות הרי זהו הופעתם של גיבורי תרבות מסוג חדש לצד הזמרים ,השחקנים, הכדורגלנים , הדוגמניות וכוכבי הריאליטי שאוז , אלו הם אנשי העולם התחתון הבכירים . .
אנשים כמו זאב רוזנשטיין היעד המשטרתי מספר אחד שמעורב באין ספור פעולות עבריינות והתנקשויות , הוא כיום אחד מכוכבי מדורי הרכילויות וכמוהו גם אחרים מהעולם התחתון הם מופיעים כסלבריטאים זוהרים ונערצים שמן הראוי שהציבור יעקוב אחרי כל פעולה קטנה שהם עושים . וכך ערוץ 2 טרח לידע את הציבור בפרטי פרטים על חתונת בנו של זאב רוזנשטיין כאילו האיש היה אישיות ציבורית רמת מעלה והקרין סרט מהחתונה ( שנערך תחילה בידי רוזנשטיין עצמו כדי לסלק כל פרט לא נעים ) . אמנם אין בכך חידוש אמיתי ,בארה"ב גנגסטרים כמו אל קאפונה בשיקאגו של שנות העשרים וג'ון גוטי בניו יורק של שנות ה-80 היו סלבריטאים וכוכבי רכילות מסוג זה בדיוק אולם קשה לאמר שהדבר מחמם את הלב לראות שהסלבריטאים הנערצים כיום בציבור הישראלי אינם לוחמים בפשע מסוגו של דוד תדהר כפי שהיה בעבר הרחוק אלא עבריינים מהסוג הגרוע ביותר. יתכן שזה גם אומר משהו נוסף על החברה הישראלית .
ליאורה גולדברג-שטרן הרכילאית של מוסף סוף שבוע ב"מעריב " שהייתה במשך שנים "ציפורה " של עיתון "העיר " הייתה מחלוצות הטרנד של הפיכתם של העבריינים לגיבורי תרבות זוהרים ושארמנטיים על ידי הכנסתם לטורי הרכילות כסלבריטאים נערצים לכל דבר.

א.א. איך את מקבלת מידע? המרוכלים בעצמם מעבירים לך את כל הפרטים?
ליאורה : יש לי מקורות מכל המגזרים  למשל בעל מכבסה עד כדי כך  תלוי בקשר שיש לי עם כל מיני גורמים . האיטמים הכי גדולים מגיעים מהמקורות הכי פחות צפויים , יש לי מקורות גם בעולם הפשע אצל העבריינים הגדולים . .

א.א. " מי הם האנשים שראויים להוות נושא לרכילות בעינייך ?
ליאורה : לא רק האנשים היפים . יש כאן מינון יש פוליטיקאי מהשורה הראשונה ופוליטיקאי קטן, תמו במעגל של דן שילון וגם עבריינים .יש סלבריטאים קבועים ויש סלבריטאים מתהווים ויש סלבריטאים זמניים.
א.א. איך את מרגישה שמישהו סלבריטאי מתהווה ?
ליאורה : צריך להיות בו משהו מיוחד ,נלעג ,סלבריטאי מתאדה זה מישהו שכיכב בטלא נובלה שברור לי שהיום הוא כאן מחר להוא לא יהיה פה .

א.א. למה עבריינים? , למה אנשים כמו זאב רוזנשטיין, פושע רצחני צריכים לעניין את הציבור ?
ליאורה : החיים שלהם זוהרים ומעניינים גם הם יש בהם זוהר אמיתי, טונות של קסם אישי ומכוניות פאר ממש הוליווד.
א.א. את באמת חושבת שהאנשים האלה בכלל מעניינים מישהו ? אולי את גורמת להם להראות כיותר מעניינים ממה שהם באמת?
ליאורה : את האנשים מעניינים יותר סקס וסכסוכים וצרות יותר מאשר פוליטיקה ובורסה זה צביעות להגיד שאנשים לא מתעניינים בזה
א. א: בך עצמך האנשים האלו מעוררים איזה שהוא שמץ של עניין ?
ליאורה : הם בהחלט מעניינים אותי , הם הפרנסה שלי .

הרכילות משתלטת על התקשורת ?

אין ספק שאנו רואים כיום התפתחות והתחזקות מתמדת ובלתי פוסקת במעמד של הרכילות וסיפורי הסקנדלים של הסלבריטאים בהשוואה אל התקופה שלפני הישוב שבהם דברים כאלה היו בגדר בל יראה ורק עיתון שוליים כמו "עיתון מיוחד" העז לעסוק בהם דרך שנות המדינה הראשונות כאשר רק עיתון עצמאי כמו "העולם הזה" עסק בהם ויצר את הסלבריטאים של זמנו .ועד זמננו כאשר הם עומדים כעת במרכז בעיתונים הגדולים ובכלי התקשורת האלקטרוניים ( וסיפור גירושיו של אהוד ברק הוא רק אחד מני רבים )
דומה שגם הסלבריטאים היום הם שונים מאלה של העבר. אנשים כמו דוד תדהר התפרסמו ביגלל מעלליהם האמיתיים אם כי אלה עברו גם הגזמות והמצאות רבות , יותר מאוחר אנשים הפכו לידוענים מאחר שהיו שחקנים ובדרנים ידועים שגילו כישרון אמיתי. כיום עם האינפלציה ביחסי ציבור אנשים נהפכים לידוענים שמופיעים במדורי הרכילות על סמך עצם הופעתם הקבועה בדיסקוטקים ובמסיבות נוצצות או אם התמזל למזלן לנהל רומן עם "מוביל חברתי" כלשהו , אך אין להם שום דבר אמיתי לאמר ולהראות בעבור "הידוענות " שלהם. הם "ידוענים " מאחר שהם "ידוענים " ומאחר שדאגו ליחצן את עצמם ( בתשלום ) אצל העיתונאים.
ניתן לקבוע שטורי הרכילות כיום כוללים בעיקר זוטות שוליות ללא שום סקופים גם משום שרוב המידע מועבר בידי יחצנים וגם משום שהרכילאים דואגים לשמור על קווים אדומים . למשל הם לא יוציאו מהארון אנשים אלא אם כן אלה החליטו לחשוף את עצמם.. וככל שהעיתון כפוף יותר למפרסמים הוא לא יכול להגיד משהו רע על מישהו בכיר בקהילית העסקים שכן זה עלול לגרום לחרם פירסומות ,אבל זה פחות בולט בעיתונים הארציים שהם לא כל כך תלויים במפרסמים ספציפיים. פוליטיקאים חסינים פחות או יותר בפני רכילות אלא אם כן עזבו את נשותיהן או יוצאים בעצמן לתקשורת כמו נתניהו והקלטת. שלו. העיתונאי יש קווים אדומים של מה הם מפרסמים גם בגלל חוקי לשון הרע וגם בגלל שהפוליטיקאים והעיתונאים זהירים לשמם הטוב. לעומת זאת יש פחות הקפדה לגבי ידוענים מסוגים אחרים שכן אלה משתפים פעולה ברצון עם הרכילאים למען החשיפה.
אפשר לחלק את ז'אנר "כתבות הרכילות " לארבעה סוגים עיקריים :

1. "ז'אנר הסיפורים הקטנים על האנשים הגדולים " מיסודה של מירה אברך שמביא אימרות ושנינויות ואירועים שארעו לגדולי האומה להראות שלמרות הכלל גם הם מידי פעם כאחד האדם ועדיין יכולים להוציא הברקה טובה. נראה שכיום ז'אנר זה סובל מירידה קשה גם בגלל הירידה המשמעותית באיכות של הפוליטיקאים והאנשים הגדולים של האומה.
2. הז'אנר היחצני שכל כולו מורכב מהעתקה של הודעות של יחצנים על הגעתו של מתיימר להיות סלבריטאי למסיבה נוצצת זאת או אחרת והוא כיום רוב מניינם ובניינם של מדורי הרכילות
3. הז'אנר המרושע מבית היוצר של ציפורה וגיל ריבה שמביא סיפורים ארסיים שיכולים להגיע עד לדיון בגודל איבר מינו של סלבריטאי זה או אחר.
4.והז'אנר הסיפורי של רחל המרכלת שאינו בא בהכרח לתקוף אלא להביא סיפור מבדח שיבדר קורא משועמם.שני הז'אנרים האחרונים גם הם נדירים מאוד כיום.
עיון מדוקדק בעיתונות מראה שיש היום יותר כתבות דיוקן מאי פעם על "ידוענים ודוגמנים וכוכבניות " שכל חשיבותם שהם מופיעים בכלי התקשורת ואין להם שום דבר להגיד. בדיקה של המגזינים הרציניים כביכול של סופי השבוע מראה שהם מקדישים כיום מקום נרחב ביותר לכתבות על חיי דוגמניות וכוכבניות מעין אלה , וראיונות עם סופרים אנשי תרבות ופוליטיקאים מתפרסמים אך ורק אם יש בהם סיפורים רכילותיים על חייהם נושאים שהעסיקו בעשורים קודמים בעיקר את מגזיני הנשים בלבד. כתבות אלה באות על חשבון איטמים רציניים יותר העוסקים במצב הכלכלי והחברתי והתרבותי .
מעבר לכך הרכילות מגיעה לעמודים הראשונים או המרכזיים בידיעות מובלטות ביותר ( אהוד ברק מתגרש , בריטני ספירס התחתנה והתגרשה) סיפורים שאיש לא היה מעלה על הדעת לעסוק בהם בעשורים קודמים.וכיום החדירה של הרכילות בולטת אפילו לעיתונים מכובדים כמו "הארץ" שפירסם את סיפור פילגשו של אהוד ברק דבר שלא היה עושה בשנים קודמות. בהשוואה יש צמצומים הדרגתייים אך בולטים במדורי הספרות והתרבות שנראים כמכובדים אך מושכים קהל הרבה פחות.
. זוהי תופעה כלל עולמית לא רק ישראלית אבל היא הולכת ומתחזקת בישראל. ואת זה ניתן לראות ברצון של רבים וטובים ולא כל כך טובים "להיות סלבריטאים ", את ההמונים שמשתרכים באודישינים על מנת שבמגזינים כמו "ריטינג " ו"פנאי פלוס " יתפרסמו איטמים של רכילות על חייהם.וזאת אם כי זמן הסלבריטאיות הולך ומתקצר ללא הרף אם נשווה זאת לדוד תדהר שנשאר "ידוען " למשך עשרות שנים אחרי פירסום החוברות עליו.כיום זמן הסלבריטאיות מגיע לכמה חודשים עבור אנשים מופיעים בריאליטי שואוז , ובדרך כלל לא יותר מכך .
הסלבריטאים שנוצרים באמצעות מדורי הרכילות ותוכניות "הריאליטי שאוז " שהן במידה מרובה העברה לטלוויזיה של הפורמט "תיאור רכילותי של החיים" מגיעים לכל מקום תקשורתי ולא נשארים בשוליים כפי שהיו בעבר וכך הם מהווים חלק נכבד ביותר ממרואייני תוכניות אירוח כמו זאת של יאיר לפיד למשל , שבהן שורה של כוכבניות טלוויזיה ודוגמניות ושדרניות וזמרים ושחקנים בראליטי שואוז חוזרים ומופיעים שם פעם אחרי פעם. זאת למרות שהמדובר במקרים רבים יותר מדי בגברים ונשים עילגים, מוגבלים והגרוע מכל משעממים ביותר שעולמם צר הרבה יותר מעולם הנמלה ומרוכז פחות או יותר רק בעצמם, שלמעט מאוד מדבריהם אם בכלל יש עניין כלשהו לציבור. עצם העיסוק האובססיבי בהם בתוכניות אלה ובעיתונות בא על חשבונם של אישים מעניינים יותר מתחומי הספרות והתרבות שלהם יש מה להגיד אבל לא לדעת עורכי התוכניות האלה שתמיד יעדיפו להביא לפעם נוספת את יעל בר זוהר כדי שתדבר שוב פעם על מסע פירסום האפנה החדש שלה. יתכן שמדי פעם באופן חד פעמי הם גם יביאו כאות כבוד להכרות אישית ולחברות באותה ברנז'ה גם את עירית לינור ואת אתגר קרת ואת עמוס עוז וא. ב. יהושע כנציגים בודדים של עולם התרבות .

. א.א.:  ד"ר אתי שלי-ניומן מהמחלקה לתקשורת באונ' ירושלים . האם ניתן לראות בחדירה של הרכילאות לכלי התקשורת המרכזיים ביותר תופעה שלילית ? ואולי אף מסוכנת לתרבות שלנו ?
ד"ר אתי שלי ניומן : יש היום יותר כלי תקשורת מבעבר הרבה מאוד מקומונים ועיתוני נשים ותקשורת וגברים ,צריך למלא אותם. יש היום יותר פלישה לפרטיות אבל נראה לי שאנשים מוכנים לקבל בברכה את הפלישה הזאת לפרטיותם עבור הפירסום.
נכון יש בזה משום בריחה מהמצב הקשה אל הזוטות וכתוצאה לא מקדישים מספיק תשומת לב וזמן לנושאים החשובים. הדברים החשובים נעשים טריביאלים כאשר העיתונות מתמקדת בדברים השוליים ומתעלמת מנושאים חשובים באמת מאחר שהם פחות "אטרקטיביים" לקהל הקוראים . מה שעולה כיום לדיון לעיתים יותר מדי קרובות אלה פרטים שוליים ולא הנושאים החשובים באמת וזה גם בעיתונות המרכזיים.מצד אני לא בטוחה שאם נפסיק להתעסק בזוטות יהיה לנו יותר טוב. המצב הוא כפי שהוא וגם זאת דרך להתמודד עימו. אבל מצד שני בכך יש סכנה לטווח ארוך שהתקשורת תתמקד לחלוטין בדברים השוליים ותנטוש מחוסר רייטינג את הדברים הכבדים שהם מה לעשות גם החשובים יותר ,הקוראים עלולים להתעלם מהמידע החשוב באמת ולהתמקד במידע הקל והמברר בניסיון לברוח מהמציאות הקשה מסביב .
 נסכם ניתן לקבוע שהעיתונים של היום הם שונים מאוד מהעיתונים שלפני 50 שנה בדגש החזק שהם שמים על רכילות וסיפורים אישיים. ניתן לטעון שהם מזכירים הרבה יותר את עיתוני הנשים והספרות הקלה "הזולה " מאשר את העיתונים הפוליטיים הכבדים "הרציניים" של אותה התקופה
אמנם הרכילות הבי
אה לשחרור השפה ונעצה סיכה בפומפוזיות של העיתונות המגוייסת אבל היא גם פגעה ברמת העיתונות ובהירארכיה של חשוב מול תפל. .
מדורי הרכילות שפעם היו מוקצים מחמת מיאוס ומאוחר יותר הפכו לחלק צדדי ונידח שקצת התביישו בו בעיתון הפכו כיום למרכז החיים והתקשורת וכל היתר נראה כאילו בא רק למלא את החללים הריקים. 

גיל ריבה בפעולה כנגד סלבריטאים

קישורים רלבנטיים

המדינה צוהבת -פיסות רכילות היסטוריות

למה זוכים טורי הרכילות לעדנה

מדורי הרכילות ממציאים את העברית מחדש

גם לציפורה יש רגשות

ציפורה נחמדת

למה לא תובעים את מדורי הרכילות ?

חן דגן על תופעת הסלבריטאים

 

הלכות רכילות

הסלבריטאי זאב רוזנשטיין

גיל ריבה

גיל ריבה בויקיפדיה

יואב צור על גיל ריבה

מה חלי גולדנברג חושבת על גיל ריבה

עוז יעוז נגד העיתונאים

הבלש העברי הראשון