ארכיון תג: דורית אורגד

האחים אלפרון כגיבורי ישראל

גליון מיוחד של יום הזיכרון לחללי צה"ל עם כתבת  שער על ראובן האח הבכור שנפל וקיבל עיטור  גבורה , של האחים אלפרון.

איך הפכה חבורת העבריינים  מגבעת שמואל האחים אלפרון לפושעים הידועים  המתוקשרים והנערצים ביותר של ישראל ?


רציתם את (אריאל) שרון ?
קיבלתם את אלפרון.
( סטיקר שחולק במרכז הליכוד בעת מערכת בחירות )

ביום הזיכרון לחללי צה"ל נתתי הרצאה בקורס של ד"ר דוד גורביץ שעוסק במאפיה ובמסגרתה הרציתי על המאפיה היהודית והישראלית בתרבות הפופולארית.
בהרצאה דנתי בשאלות כמו איך הוצגו דמויות מפורסמות כמו מאיר לנסקי ,בגסי סגל,דאצ' שולץ וחבריהם היהודים בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה האמריקנית? איך הוצגו בתרבות הפופולארית היהודית האמריקנית? כמו כן דנתי בנושא הלא מוכר כל-כך של השפעה של הגנגסטר היהודי על יצירת גיבורי העל בקומיקס האמריקני . בהרצאה הרחבתי גם על הדרך בה הופיעו הגנגסטרים בספרות העברית בספרים כמו "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי ובסיפורי פשע שונים שכמו "אלדורדו" של יגאל מוסינזון ועד לספריו החדשים של רם אורן ורבי מכר אחרים ובדרך בה הוצגו בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים.
ובמסגרת הרצאה זאת עסקתי גם בשכני הידועים ביותר האחים אלפרוו וhויש להודות זה היה הנושא שעורר יותר מכל את עניינם של הסטודנטים המאזינים.
לכאורה נושא לא מתאים ליום הזיכרון לחללי צה"ל אבל לאמיתו של דבר כפי שהראיתי  רלבנטי מאין כמוהו.

האחים אלפרון אחותם שוש ועורך דין ,תמונה קבוצתית נדירה מראשית הדרך ב-1978.

כמה ימים קודם לכן ב-2.5 .2008 הופיע בגיליון יום הזיכרון של "זמן תל אביב " של מעריב כתבת שער ענקית בשם "לנצח אחים : "לפני 38 שנה נהרג בתעלת סואץ ראובן ,האח הבכור למשפחת אלפרון .השוטר שהותיר אחריו תינוקת בת שלושה חודשים קיבל לאחר מותו את עיטור המופת מאריק שרון .כעת לראשונה אחיו מדברים על מותו הטראגי של אחיהם הבכור ,מקור הגאווה והכאב ,ששירת במשרה ,לחם בששת הימים והותיר אחרי מותו תינוקת בת שלושה חודשים . כיום היא בשליחות המדינה בדרום אמריקה. אחותו שושנה בריסקו בטוחה :אם הוא היה חי ,הכל היה נראה אצלנו אחרת ".

האחים אלפרון הם למעטים שחיו במערה ולא שמעו מעולם את שמעם מטיל האימה הם התושבים הידועים המפורסמים והמוכרים ביותר בציבור הרחב של עיר מגורי  גבעת שמואל.
בכל פעם שאני מעיר באיזה שהוא מקום שאני מגבעת שמואל כי אז באופן בלתי נמנע נשאלת השאלה הנצחית שהפסקתי לספור את מספר הפעמים ששמעתי אותה : אתה מכיר את האלפרונים ? הם השכנים שלך? " משל הם היו האנשים היחידים מכל העיר שמן הראוי לדעת מה קורה איתם.

כדאי לציין שוב בפעם המי יודע כמה שגבעת שמואל היא לא רק מקום מושבם בהווה או בעבר של האחים אלפרון  אלא גם מקום מושבם של משוררים כמו ש.שפרה והמורה המשוררת חנה בדולח ( המחנכת של האלפרונים בילדותם ) וסופרי ילדים כמו דורית אורגד נירה הראל ,עודד בצר ז"ל ואחרים

אבל זאת עובדה מצערת איש מהם לא זכה אפילו לעשירית מתשומת הלב התקשורתית שלה זכו וזוכים האחים אלפרון שאף זכו לתשומת לב ספרותית וטלווזיונית כפי שנראה.

לגבי השאלה : התשובה  היא כן האלפרונים הם שכנים וותיקים שלי בכך שהם גרים באותה העיר, .נתקלתי בהם כמה וכמה פעמים ואין לי הרבה מה לאמר על אלו שנתקלתי בהם ,לאמיתו של דבר אינני זוכר עליהם כמעט דבר.

אבל אני מכיר אנשים שמכירים אותם היטב.
בכל מקרה  האמת צריכה להיאמר : שכני הוותיקים האחים אלפרון אינם סתם עוד שכנים וגם לא עוד שכנים מעולם הפשע , הם הפכו לאורך השנים מסתם עוד חבורת בריונים שכונתית כפי שהיו בהתחלה כששמעתי עליהם לראשונה לאיקונים תרבותיים של ממש : הם זוכים לכותרות ראשיות קבועות בעיתונות כ"משפחת הפשע מספר 1 של ישראל " הם הפכו לכוכבי התקשורת הגדולים ביותר שאותם הפיקה גבעת שמואל אי פעם.

המשפחה

מוסא אלפרון,פעיל פוליטי בליכוד וידוע בפרוייקטים שלו לגמילה מסמים כמו בנסיונות ההתנקשות בחייו.

 אח אחד מוסא ידוע כפוליטיקאי כפעיל וותיק במרכז הליכוד ,וכמי שבין התנקשות אחת לשנייה בחייו עוסק בגמילת נרקומנים מסמים.

אח שני ניסים מחזיק לדעת מומחה העיתונאי בוקי נאה בשיא הישראלי של מספר ההתנקשויות הרב ביותר שמהם יצא  בדרך כלל ללא כל פגע.

יודעי דבר טוענים שניסים הוא שני רק לפידל קסטרו בתחום שיאני זה ( ובהחלט מקדים את אוייבו זאב רוזנשטיין למרות כל מיני טענות נוגדות של מלעיזים ) . הוא ידוע גם כבעל "העיניים המפחידות ביותר בעולם הפשע הישראלי" ". על פי עדותו של אותו בוקי נאה .

המטרה. נסים אלפרון צילום: שאול גולן

ניסים אלפרון המחזיק בשיא הארצי של יציאה בשלום מהתנקשויות בחייו .

אח שלישי יעקב שהוא כנראה המפורסם מכולם והוא חבר שלי למקצוע . הוא היה עיתונאי במקומון ברעננה עם משפחתו הופיע עם משפחתו בתוכנית ריאליטי משלו "פעם בחיים " ביחד עם הדוגמנית גולדמן. הוא ידוע כמי שלא היסס במו ידיו לדקור פושע צעיר וחצוף בשם אמיר מולנר ( בן של קצין משטרה שיעקב בעצמו הכניס אותו לעולם הפשע ) שגילה כפיות טובה משוועת והעז להתייחס בחוסר כבוד  כלפי החונך שלו בעולם הפשע ועל החוצפה הזאת  שילמו ביוקר הוא ושומר הראש שלו.

 

יעקב אלפרון עיתונאי במקומון ברעננה.

לאחר אותה פרשה עגומה שבה היה מעורב גם בנו החייל של אלפרון ,דרור ,שנעלם לאחר מכן השתתפו בני משפחת אלפרון באופן חסר תקדים בתוכנית בשידור חי של דודו טופז שממנה קראו לדרור להסגיר את עצמו .לא ידוע לי על משפחת עבריינים אחרת שקיבלה זמן שידור כזה.

אמיר מולנר מנהיג של עולם הפשע.נדקר בידי יעקב אלפרון בגלל שהפגין חוסר נימוס למבוגרים ממנו. .

הכל מחכים כעת לתגובתו הבלתי נמנעת של מר מולנר ששוב לא יוכל להיחשב ל"יעד המשטרתי מספר 1" עד שינקום את נקמתו באלפרונים או שימות בדרך.

צילום: עופר עמרם

יעקב אלפרון.הצילום האחרון בבוקר בבית המשפט.צילם עופר עמרם.

צילום: ירון ברנר

המכונית המפוצצת של יעקב אלפרון. כמה שעות לאחר הצילום שלמעלה. צילם ירון ברנר

עידכון לדברים שנכתבו :יעקב אלפרון נרצח בהתנקשות בחייו ב-17 לנובמבר 2008. מי עמד מאחורי ההתנקשות ? ישנן שמועות רבות בנושא. אין ספק שהיו רבים שהיו מעוניינים במותו.

 

אח רביעי זלמן עבריין שהתפרסם במיוחד באיומיו על ראש העיריה של גבעת שמואל עד שקיבל צו הרחקה מבניין המועצה ( שהוא גר רק כמה מטרים ממנו ) זכה לכבוד גדול שהוא כנראה שימש מודל לדמות בספר ילדים של דורית אורגד.

זלמן ומוסא אלפרון.

אריה אלפרון. לא היסס לשים את ידיו על האיש המפחיד ביותר בעולם הפשע הישראלי.

אח חמישי אריה הנחשב לחזק שבכולם ידוע בציבור כמי שפיצפץ וריסק בנגיחה נוראה את פרצופו של מי שנחשב עד אז לאיש החזק והמפחיד ביותר בעולם הפשע הישראלי איציק אברג'יל

בהזדמנות חגיגית זאת  אריה ועוזריו שברו  וריסקו  גם  את עצמותיו של אחד מעוזריו הבכירים של אברג'יל.

איציק אברג'יל מנהיג בעולם הפשע לאחר  מפגש עם האחים אלפרון.

אברג'יל מצא את עצמו כעת במצב הלא נעים שהוא מתלונן במשטרה  כנגד בני משפחת אלפרון על נסיון תקיפה כנגדו.וזאת בניגוד למקובל בעולם התחתון שדברים כאלו נסגרים רק במוות.
הכל מחכים כעת לתגובתו הבלתי נמנעת של אברג'יל שלא יוכל להיחשב למלך הבלתי מעורער של עולם הפשע עד שלא ינקום את נקמתו באלפרונים או שימות בדרך מידיהם.

זאב רוזנשטיין ממנהיגי עולם הפשע ,שלח כנופית רוצחים שכירים בעקבות האחים אלפרון.

עוד אוייב ידוע של בני המשפחה הוא עוד מישהו  בעבר לאיש החזק של עולם הפשע הישראלי זאב רוזנשטיין או לפחות הוא נחשב לאיש החזק עד שעורר מסיבה מסתורית זאת או אחרת את זעמם  של בני משפחת אלפרון ,הללו לא התרשמו משמו המאיים כ"מלך עולם הפשע הישראלי "  ורוזנשטיין מצא את עצמו קורבן לניסיונות התנקשות חוזרים ונשנים.
לבסוף הוכנס רוזנשטיין לבית הסוהר למשך שנים  גם כתוצאה מהודעה שהזמין כנופיית רוצחים שכירים מבלרוסיה לחסל אחת ולתמיד את בני המשפחה המפחידים.
כרגיל בני המשפחה יצאו ללא פגע גם מנסיון הרצח הזה.

רוזנשטיין לעומת זאת יבלה בבית הכלא גם על זה עוד שנים חייו.

מה יקרה כאשר יצא מבית הסוהר ? האם יצא לנקום את נקמתו באחים אלפרון ? או שמה אלו יסגרו איתו את החשבון סופית ?

לעתיד הפתרונים.
גם האחיות של המשפחה אינן קוטלות קנים.
. האחות שושנה ידועה כמי שהחזיקה  ב"פונדק הנמרים"  בדרך בין גבעת שמואל לפתח תקווה עד שחזרה בתשובה ומאז המקום שסיפק בשר חזיר  ווהיה ידוע כמרכז ועידות ומפגשים של עולם הפשע הפך למסעדה כשרה בשם " אשל אברהם ".

יש להם גם מודעות מלאה לתולדות הפשע הישראלי ואחות אחרת  חביבה ידועה כבת זוגו של נחמן פרקש הפושע הנמלט המפורסם מהעבר.

האחים אלפרון במדיה

 

      

 

"..קלמן התישב ליד ירון והחל לספר לו על ילדותו ..
" רק כמה בתים היו כאן ,ואנחנו היינו משחקים בשדות בפרדסים .הכל היה פתוח.הכל היה שלנו.יכולנו לעשות מה שרצינו. ועכשיו אנחנו חנוקים ,חיים כמו עכברים בחורים שבין המגדלים.והשכונות החדשות לוקחות לנו את האדמות ,את הפרדסים ,את
האוויר".
( מתוך משלושה יוצא אחד נמאת דורית אורגד ע' 64 )

עם השנים התקשורת פיתחה עימם סוג של הכרות כמעט אינטימית שאין כמוה אצל משפחות פשע אחרות .האלפרונים עצמם ידעו לטפח את תשומת הלב התקשורתית הזאת היטב ובשלב .לאלפרונים או לפחות ליעקב אלפרון  שעבד כאמור בכעיתונאי במקומון של רעננה יש הבנה עצומה איך תקשורת עובדת .הוא אפילו שכר פעם עיתונאי שסיקר אותם את יוסי היימן כמנהל בסוכנות גביה שאותה הקימו.
ותשומת הלב הזאת לא הסתכמה רק בתחום העיתונות .האלפרונים זכו  גם לתשומת לב של עולם הספרות.

משפחת אלפרון תופסת  במקום חשוב בספרו של אריה קרישק על תולדות גבעת שמואל ."הגבעה שבלב : סיפורה של גבעת שמואל ". ( הוצאת דיוקן -טפר ,1997)

.. הם עומדים במרכז פרק שלם בספרו של העיתונאי בוקי נאה  כתב פלילי ( והצאת גלורי ,2004)  על עולם הפשע הישראלי

   

הם שימשו כבסיס לספר תיעודי שלם כולו רק עליהם   של העיתונאי ראובן שפירא  סוכן סמוי 1636 נגד משפחת אלפרון  ( הד ארצי , 2000) ׁ  שמתאר מבצע משטרתי כושל כנגדם שבמהלכו שימש ידיד משפחה וותיק כסוכן סמוי שדיווח על פעילויותיהם למשטרה.

האלפרונים מאוזכרים ומופיעים גם בספרי הזכרונות של עמיתיהם לשעבר , האחים העבריינים  משכונת רמת עמידר השכנה "יוסי הררי   "דרך המלך " (  ספריית מעריב  2010 ).ובספר הזכרונות של אחיו התאום רוני הררי "הבורר ( 2012).

הבורר - רוני הררי , אבי פרידמן - אתר נוריתה

 

במקביל הם שימשו במקור השראה לספר ילדים של דורית אורגד משלושה יוצא אחד (קרית גת: דני ספרים, 2004)
זהו סיפורו  של  נער שנופל ברשתה של כנופית   נערים המסתובבים בפרדסים ליד השכונה בראשותו של טיפוס מפוקפק בשם "קלמן " מטילה אימה ומוכרת  סיגריות וסמים לתלמידי בית ספר יסודי . עד שאחיו של הגיבור מקימים את חבורת שג"ש ( שומרי גבעת שמואל ) שלוכדים אותם ומסגירים אותם למשטרה.

הספר נותן אוירה של שכונת רמת אילן המאוימת בידי השכונות הגבעת שמואליות שסביבה שכוללים אלמנטים פליליים שונים.

אני יכול להעיד שזאת אוירה אותנטית לגמרי .כך רואים או ראו ברמת אילן את גבעת שמואל שאליה התייחסו תמיד בעין עקומה כישוב שבו שולטים "אלנטים פליליים "  וממנה היו מידי פעם  נסיונות להיפרד בניסיון לעבור לישוב בעל שם טוב יותר בציבור..
יעקב אלפרון אפילו זכה לתוכנית ריאליטי משלו " בשם "פעם בחיים " שבה הדוגמנית יעל גולדמן התלוותה למשפחתו על תקן של "כיפה אדומה תמימה" שחדרה למאורת הזאבים ושואלת את עצמה כמה דקות תשרוד שם .

קובץ:Borer.JPG

האלפרונים אפילו זכו לכבוד האולטימטיבי ומשמשים כבסיס לסדרת הטלוויזיה "הבורר " ששם הדמויות העבריניות ובראשם בורר ובכיר בעולם התחתון שאותו מגלם משה איבגי ונראה כשילוב של כמה מהאחים אלפרון והוא ובני משפחתו חיים איפה אם לא בגבעת שמואל שמוצגת שם כבירת הפשע של מדינת ישראל שאנשיה עסוקים בחיסול מאמצים של כנופיות של ישובים אחרים מתוחכמים פחות לערער על מעמדם הבכיר .

בגבעת שמואל הסדרה הזאת  עוררה  זעם עצום ועצומות לתקשורת .  שוב מציגים אותם כמרכז הפשע הישראלי ?

בשכונת רמת אילן אנשים הנידו בראשם ,תמיד ידענו עם מי אנחנו חיים בשכנות.

לפי השמועה התבססה הדמות של הבורר על הדמות של יעקב אלפרון שאכן שימש ומשמש כבורר בעולם התחתון ( וכך גם אחיו ) . התסריטאי הכחיש אבל הסדרה התרחשה בגבעת שמואל דבר שעורר קצת  הרבה כעס בישוב  ולא היה מקרי . ומה הייתה המטרה בסדרה ?  להציג גנגסטרים שאפשר להזדהות עימם כטיפוסים עממיים שמקפידים לשמור על קידוש השבת עם צרות ובעיות של אופרת סבון
.ובסך הכל אנשים שכל צופה בבית יכול להזדהות עימם ועם בעיותיהם.

 איקונים תרבותיים

וידוי : בכל פעם שאני קורא על ההתמודדויות של האלפרונים עם כנופיות אחרות ממקומות אחרים התמודדויות שמהם לרוב הם יוצאים כשידם על העליונה אני מרגיש סוג של גאווה שכונתית.
בכל זאת שכנים . פעם הם הביאו כבוד לישוב כאשר זכו בתחרויות איגרוף שונות.

היום גבעת שמואל לא זוכה בשום תחרות ספורט אז היום  לפחות האחים  אלפרון  מביאים סוג אחר של כבוד כאשר הם גוברים על כנופיות מישובים שונים ומשונים ומראים שוב ושוב  לכל את את עליונותה של גבעת שמואל לפחות בתחום הזה.

( כמה מהאחים חיים היום מחוץ לגבעת שמואל זה נכון בישובים כמו רעננה אבל פעם גיבעת שמואלי תמיד גבעת שמואלי )

יעקב אלפרון.

זה לגבי כתושב של גבעת שמואל  אבל נראה האחים הפכו היום לאיקונים תרבותיים של ממש  לכלל תושבי המדינה גם אלה שאינם חיים בגבעת שמואל . הם   יותר מכל עבריין אחר מכבדים בנוכחותם תכניות אירוח ומציגים בהם  את גרסתם סוחטת הדמעות לאחר עוד אירוע אלים שבו היו מעורבים הם הפכו למוכרים לכל .
למה דווקא האלפרונים ?

למה איציק אברג'יל או עמיר מולנר מעולם לא קיבלו סימפטיה תקשורתית  כזאת ? ( זאב רוזנשטיין דווקא קצת התקרב כשהפך להיות יקיר מדורי הרכילות  כתוצאה מכל נסיונות ההתנקשות בחייו שכשלו אבל גם הוא לא באמת היגיע לדרגה הזאת ).
וה לדעתי בגלל שהם עונים על המודל של העבריין  בעל העבר ההירואי  שמוצג בסרטים כמו "קזבלן " של יגאל מוסינזון.

Image result for ‫קזבלן‬‎
העבריין קזבלאן בגילומו של יהורם גאון בסרט הידוע מראשית שנות השבעים.
מקור השראה לאחים אלפרון ?

היה זה יגאל מוסינזון שהחל בתיאור עולם הפשע במחזות המפורסמים שלו "קזבלן" שהפך למחזמר קלאסי, "ו אלדוראדו" מוסינזון התפרסם הודות לדמות הפושע אלימלך זורקין ובספרו חסמבה ושודדי הסוסים " ו"חסמבה וילדי ההפקר (שכולם הוסרטו).את זורקין פושע ממוצא בלתי מוגדר אבל כנראה אשכנזי גילמו גם זאב רווח וגם ספי ריבלין בקולנוע והוא ניצל כנופיית ילדים ולאחר מכן הצטרפו אליו שני אחים וגם בן ואחיין .
מוסינזון תיאר כנופיות נוספות כמו כנופיית פושטשניק וצרברוס והיד השחורה ועוד ועוד שבהן נלחמו החסמבאים .

אבל העבריין הידוע ביותר שיצר היה ונשאר קזאבלאן שאותו גילם יהורם גאון במחזמר מצליח.

קזאבלן   הוא עבריין ופושע נכון אבל בעברו לוחם נועז למען המדינה ובסופו של דבר לוחם למען הישוב שבו הוא חי ו בשטח הגדול ביפו  ופוגע רק במי שמגיע להם דהיינו בפושעים אחרים .

לדעתי בני משפחת אלפרון הם ממשיכיו החוקיים של הקזבלן מההצגה והסרט של מוסינזון . או לפחות של התדמית הזאת .
ובני משפחת אלפרון יודעים להציג את עצמם בצורה מושלמת על פי המודל הקזבלני הזה כקרבנות של גזענות החברה מצד אחד שבכל מקרה פוגעים רק בעבריינים גרועים יותר מהם .

באותה מידה אפשר להשוות אותם  גם עם הדמויות של מנחם תלמי בסיפורים היפואיים שלו שבהם הוא מציג טיפוסים כמו "סלומון הגדול " ו"ששון " כדמויות פולקלוריות עבריינים פושעים מסוכנים אבל חביבים כמעט בעלי "לב זהב "שמקדישים לפחות חלק מזמנם לעזרה לקהילה שבה הם חיים ולכל "מי שמגיע לו ".
וצריך להודות הם מצליחים והציבור אוהב אותם בגלל זה .

עצם העובדה שהאלפרונים ידועים בתקשורת לפחות כמי שמרביצים מרסקים ודוקרים "בעיקר" עבריינים אחרים ולא אנשים שומרי חוק מוסיפה להילה סביבם של "עבריינים בעלי לב זהב".
את הקסם שאותו מהלכים בני אלפרון על התקשורת אפשר למצוא בצורה מושלמת בספרו של אריה קרישק על תולדות גבעת שמואל "הגבעה שבלב ". .

ההיסטוריון  של גבעת שמואל אריה קרישק דן באריכות בספרו "הגבעה שבלב"  ( 1997)  במשפחת אלפרון"אחת המשפחות הוותיקות בגבעת שמואל והוא מודה שמעלליהם הטילו כתם כבד על השכונה כולה אבל זה בעיקר "בגלל גזענות תקשורתית יותר מאשר בגין העובדות בשטח".
הוא מביא עדות של תושבת השכונה שמציינת ששני האחים שהסתבכו בפשע ( יעקב וניסים ) כבר לא גרים בישוב בעוד שמי שכן גר בישוב מוסה "נחשב למלך ולא עושם שום דבר רע להפך הוא עשה כאן פעילות נפלאה בנושא של גמילה מסמים ..בכל בני המשפחה האחרים הרגה יותר רגועים .הייתה להם אמה נפלאה והם מעולם לא הטילו אימה על אנשי השכונה ."

 בספר מוזכר כי אבי המשפחה ששימש כמזכיר מפא"י באזור היה אדם חיובי מאוד ומזכירים את הבן ראובן שנפל בקרב וכגיבור ישראל הם מציינים שאף לא אחד מבני המשפחה פגע אי פעם בילדי המשפחה או בבתיה .
קטע אחר בספר עוסק בפירוט בפרויקט הגמילה מסמים אותו הקים מוסא אלפרון בשיתוף פעולה עם המועצה בו הוא גמל 12 נרקומנים מבני גבעת שמואל .
כאשר נשאל מחבר הספר אריה קרישק מה הוא זוכר מגבעת שמואל ענה ":
לא זכור לי שום דבר לגבי גבעת שמואל חוץ כמובן מבני משפחת אלפרון משפחת העבריינים המפורסמת שהאבא שלהם היה מקורב למועצה כמרכז עבודות הגינון והרבה אנשים התייחסו אליו בכבוד ובאהדה.
אנשי התרבות הסופרים והיוצרים  של גבעת שמואל היו זכורים למר קרישק הרבה פחות . .

מאז זרמו  הרבה מים בביוב בגבעת שמואל ובני משפחת אלפרון התפרסמו כמי שמטילים את אימתם על ראשי המועצה בגבעת שמואל ולפחות אחד מהם ( ירמי אולמרט אחיו של ראש הממשלה המכהן ) התפטר בטענה שאנשי משפחת אלפרון איימו עליו . טענות דומות נשמעות גם מיורשו  זמיר בן ארי שהוציא צו הרחקה מבניין המועצה כנגד זלמן אלפרון.  .

קרבי זה הכי אלפרון

ראובן אלפרון ,נפל בעת פעולה צבאית.זכה לעיתון המופת לאחר מותו.

אנחנו רואים את הביטוי האולטימטיבי לזה בכתבה שהופיעה עליהם בגיליון יום הזיכרון של "זמן תל אביב " כתבת ענק של כמה עמודים על ראובן אחיהם שנהרג וקיבל עיטור גבורה לאחר מותו .
שושנה האחות טוענת שאילו היה עדיין חי "היה עושה סדר לכל האחים אם הוא היה בחיים הכל היה נראה אחרת .
איך נראה אחרת ?
"לא היו מתעללים בנו ככה.אם הוא היה בחיים ,הוא היה מושך את המשפחה לכיוונים אחרים ,המשפחה שלנו כשהייתה בגלות ,היו בה מהנדסים ועורכי דין ,הוא היה בחור חיובי וחכם .הוא אהב מאוד לקרוא כל הזמן היה מבקש שאביא לו ספרים ..
גם אברהם כץ שהיה שכנם ושל האלפרונים ריגל אחריהם במבצע כושל באופן מיוחד ששימש כבסיס לספר "סוכן סמוי 1636 נגד משפחת אלפרון "  על חייהם ומעלליהם של האלפרונים טען ש"ראובן היה בחור זהב… הוא החזיק קצר את האחים שלו ,ואם הוא היה נשאר בחיים ,אני בטוח שהכל היה נראה אחרת במשפחת אלפרון ,ובניה לא היו מידרדרים לפשע .בכל מחיר לא היה נותן לאחרים שלו להסתבך ולהשתולל .
הכתבה הסימפטית מספרת לקוראים על הצורות שבהן האחים אלפרון הנציחו במשך השנים את אחיהם המת .בין היתר הם תרמו ספרי תורה לבתי  כנסת (!) ערכו אירוע גדול במלאת שלושים שנה למותו ומדי שנה כבר 38 שנעה הם עורכים משחק כדורגל גדול בגבעת שמואל של הקבוצה המקומית נגד קבוצה יריבה בנוכחות בני המשפחה .

אם נרצה בני משפחת אלפרון הם היורשים הטבעיים של קזבלן בנויים וחיים ומציגים את עצמם בתקשורת על פי המודל שלו כמעין קזבלנים חיים

האלפרונים שהחלו את חייהם כבריונים רגילים והפכו להרבה יותר מזה . כי הם תמיד נראים כיותר מסתם פושעים בזויים  אלא בתור הפושטקים שאיפה שהוא בפנים יש להם מידי פעם לב זהב
אחרי הכל יש להם אח , ראובן , שנהרג בקרב וקיבל עיטור גבורה יש להם אח מוסא שעוסק בגמילה מסמים יש להם את הבן דרור שהתגייס לצנחנים במקום להשתמט כמו רוב התל אביביים הצפונים ומרבית העבריינים .
איך שהוא זה כבר נותן לאלפרונים הילה של שונים משאר הפושעים
אני טוען שהדרך שבה הוצגו האלפרונים היא למעשה מעין המשך לא מודע של הדרך שבה הוצגו גנגסטרים היהודיים בארה"ב  כמו מאיר לנסקי  כלוחמי מלחמות היהודים .

הם בריונים אלימים אכזריים ורצחניים אבל העוצמה התדמיתית של האלפרונים נובעת מהעובדה שהם איך שהוא הצליחו להחדיר בציבור את התחושה שברגע המבחן אתה יכול לסמוך עליהם שיתייצבו בצד הנכון
ועצם העובדה שהבן של יעקב אלפרון,  דרור טרח להתגייס לצה"ל וליחידה ובחר ביחידה לוחמת מובחרת רק מחזקת את המסר הזה למרות כל הבעיות שעימם הסתבך מאז…

יעקב עם דרור אלפרון.

( אי אפשר גם להכחיש שכל הפרשה  מזכירה את הספר והסרט  של מריו פוזו ""הסנדק " על בנו של מנהיג עולם הפשע  דון קורליאונה ,מייקל שבחר להתגייס ליחידה צבאטית מובחרת במלחמת העולם השנייה לפני שחזר והפך למנהיג פשע בעצמו.

ומן הסתם גם זה נמצא בתודעתם של אנשי התקשורת שמסקרים את הסיפור  )
אתה לא יכול לאמר על זה על בריונים אחרים כמו זאב רוזנשטיין איציק אברג'יל מולנר אוחנה ושות' שאמנם נוצרה סביבם הילה של סכנה אבל בסופו של יום …הם שום דבר לא יותר מפושעים בזויים.  הם מתעניינים רק בכסף ואין סביבם את הערכים של כבוד נאמנות וגבורה שאותם טורחים האלפרונים להפיץ סביבם כחלק מאסטרטגיה תקשורתית מתוחכמת מאין כמוה.
ספק  גם אם אפשר לאמר זאת על איזה שהוא פושע  צמרת ישראלי אחר  ובוודאי  לא על ילדיהם של אותם פושעים שכאשר גם  הם מתראיינים לתקשורת   נראים תמיד  כ"ילדי שמנת"  מפונקים אכזריים  מרושעים  אפילו יותר מהוריהם המפורסמים.

הם מעוררים בסופו של דבר רק  שאט נפש פחד וסלידה ולא שום תחושה כפולה אפלה של הערצה כפי שהאלפרונים הודות לערכים האלו מצליחים לעורר .

אפשר לטעון שfכל אותם פושעים וילדיהם  רק מפנימים יפה מאוד את הערכים המתועבים שמוצגים בסדרות כמו "השרדות " שלפיהם רק מי שתוקע סכין בגב חברו יכול לשרוד.

האלפרונים עם הערכים שלהם של עזרה זה לזה ושמירה על הכבוד בכל מצב אכן נראים כשייכים לדור קודם שלא ידע את "הישרדות ".
ובסופו של דבר האלפרונים עם הבנתם את הערכים המנחים של החברה הישראלית של גבורה ,גם מרגישים לקרבה לא פחותה לערכים המנחים אותה היום של הערצת ההצלחה והכסף והשורדים ויהי מה ולעזאזל הכל .
דהיינו שיש גם קודים מסויימים של החברה שעם הפושעים ישמרו עליהם כי אז יראו כמעט חלק מהחברה המהוגנת שאם לא ישמרו עליהם יראו בסופו של דבר כמה שהם עוד טיפוסים אפלים מהשוליים של החברה ותו לא .
אפשר להגיד עליהם הרבה דברים אבל האחים אלפרון מגלים יכולת שרידה שלא תאמן.

יעקב אלפרון במסיבת שחרור מבית הכלא ב-1978.

.מישהו זוכר עדיין פושעים אחרים שהטילו את חתיתם על סביבתם בשנות השמונים והתשעים ? לא הם נעלמו אבל האחים אלפרון עדיין כאן ותופסים עוד ועוד כותרת ראשיות ובאמצעי מדיה שונים שאותם הם יודעים לנצל לטובתם היטב . . .
וחלק מהקסם שהאחים אלפרון חמהלכים על חלק מאיתנו הן שהם ושמרים בקפדנו ובדקדקנות על הקודים האלו של כבוד ולחימה למען המדינה הרבה יותר טוב מאשר עושים אזרחים מהוגנים רבים.
כאשר אגרופיהם של האלפרונים מפצפצים ומרסקים את פרצופיהם של יריבים ראשי עולם הפשע השונים רובם ככולם משתמטים מצה"ל הם נוקמים בכך באופן סמלי את נקמתה של החברה הישראלית כולה על הפגיעה באידיאלים הישנים שלה וזאת לדעתי הסיבה מדוע הם זוכים באהדה תקשורתית וציבורית כה גדולה לעומת כל שאר אנשי עולם הפשע בישראל .

עוד על משפחת אלפרון ועל אוייביה השונים והמשונים  ראו:

ראובן אלפרון גיבור ישראל

מוסא אלפרון ביוגרפיה

 

יעקב אלפרון ריאליטי שואו

 

פורום" פעם בחיים" בתפוז

התנקשות בניסים אלפרון

דרור אלפרון טירון בצה"ל

קרבי זה הכי אלפרון

 

הספר "כתב פלילי "מאת בוקי נאה הכולל פרק על משפחת אלפרון

מצב עולם הפשע בארץ סקירה

בלוגר על משפחת אלפרון 

בוקי נאה עיתונאי

ניסים אלפרון האיש בעל שבע הנשמות

תיאור הקרב בין אריה אלפרון ואברג'יל 

 

הבנות של משפחת אלפרון בתוכנית "עובדה "

האוייבים :

אין להם אוייבים :רשימה לא עדכנית של האויבים של האלפרונים

זאב רוזנשטיין
זאב רוזנשטיין זומם נגד האחים אלפרון

 

הבורר :סדרת טלווזייה שמבוססת על פי השמועה על האלפרונים

יעקב אלפרון הריאליטי שואו

 
דרור אלפרון בעטיפה של "שבע ימים " לאחר רצח אביו יעקב אלפרון. העטיפה המבוססת על הפוסטר של הסרט "הסנדק".

שכנתי בעלת העיניים הרבות : על דורית אורגד

 

דורית אורגד ,פורטריט מאת חיים טופול .

58 שנים שנה לאחר הקמתה הוכרזה גבעת שמואל כעיר ה-75 של המדינה.
עיר זאת מאכלסת  דמויות כמו המשוררת ש.שפרה המוזיקאי עוזי חייטמן ולהבדיל האחים אלפרון
עיר זאת כוללת  גם את השכונה רמת אילן שמול אוניברסיטת בר אילן שכוללת סופרים ידועים כמו נירה הראל דורית אורגד עודד בצר ז"ל וגם אחרים ובהם אנוכי .
לרגל הכרזת המועצה לעיר אני פותח כאן בפרוייקט מיוחד שבו אעסוק במהלך הזמן בסופרים של עירי דמויות כמו עודד בצר ז"ל מחבר סדרת ספרי "מנהרת הזמן " סופרת הילדים נירה הראל ,המשוררת ש. .שפרה המשוררת חנה בדולח ,האחים אלפרון ( כן גם הם )ושיכלול  שיחה עם ההיסטוריון של גבעת שמואל,אריה קרישק.

שכנתי הסופרת דורית אורגד זכתה לאחרונה בפרס על יצירתה לאורך השנים . וזה הזמן להיזכר בכלל צירת השל הסופרת שתיארה לאורך השנים הן את השכונה שלי רמת אילן שבגבעת שמואל ,והן תקופות ועידנים רחוקים מימי הצלבנים והגולם במאה ה16 והאנוסים במאה ה-17 בספרד ובהולנד  וגם עמים רחוקים לכאורה כמו בני העדה האתיופית ומסעם לארץ ישראל

חברתי מרובת העיניים

חברתי מרובת העיניים
מלבד השתיים
קיבלה עוד אחת מסבתה ,
להביט באוצרות מלכות עתיקה,
אחת מאביה
לראות את הגולגלות הקדושות
אחת מאמה
שאחרי שתיקה ארוכה
לקחה אותה
אל בין חומות הסוד
של המחנות.
עין נוספת קבלה מבנה
המלמד את רגליו לנתר
מעל למשוכות .
ובכל העיניים האלו
הפקוחות כנר זכרון
היא רואה למעמקים
\השמורות הזקופות בהיכון
אינן מניחות לה לישון.
מתוך "שעות מכושפות "

אם אני צריך לבחור את רשימת סופרי הילדים והנוער שהיו חביבים עלי ביותר אז  דורית אורגד ללא ספק הייתה זוכה באחד המקומות הראשונים .אבל נכון הוא שזה היה משילוב של סיבות אובייקטיביות אבל גם סובייקטיביות . אורגד היא שכנתי מזה שנים רבות ומתארת והמתעדת של חיי השכונה שבה אני גר .רבות מהדמויות שאותן היא מתארת בספריה הם אנשים שאותם היכרתי,וזאת תמיד תחושה מוזרה לפגוש בואריאציות להם בספרים מודפסים. ובנוסף לכך היא גם מתארת ומתעדת את בני תקופות אחרות ורחוקות בתולדות הארץ ובתולדות העם היהודי .

הסופרת החוקרת

הנער מסביליה -מהדוה גרמנית.

דורית אורגד היא סופרת ילדים יוצאת דופן. היא אינה מתרכזת רק בכאן ובעכשיו וגם לא בעולם פנטסטי רחוק וחסר כל קשר למציאות שלנו , כמו מרבית סופרי הילדים היום אלא גם בשם ובאז.

אורגד אינה מסתפקת בתיאור תקופה היסטורית שונה או תרבות שונה ובלתי מוכרת כמו זאת של אנשי "ביתה ישראל " קהילת יהודי אתיופיה .

היא חוקרת את התקופה ו/או התרבות  המתוארת ביסודיות ובדקדקנות וחיה אותה בממש בלבבה לאחר שהטמיעה בקרבה את פרטי הפרטים כאילו הייתה מישהו של  אותה התקופה ורואה אותה דרך עיניו  ורק אז מרשה לדמיונה לפעול את פעולתו . כנראה רק אנשים כאלו יכולים להזדהות באמת עם בני תקופות ועם תרבויות אחרות ושונות.בספריה היא יצרה עבור קוראים צעירים רבים ( ובםה גם אנוכי ) אשנבים ועם נרצה "עיניים " לדרך שבה חשו והתנהגו בני תקופות אחרות ועדות אחרות ולכאורה שונות מאוד כמו הביתא ישראל .

עד היום פירסמה אורגד כ70 ספרים ותורגמה לתשע שפות .

 

הנער מסביליה המהדורה הספרדית.

"מכל ספרייך איזה עוררו תשומת לב מיוחדת?

אורגד : "הנער מסביליה" שזכה בפרס ויצא בעשרות אלפי עותקים ותורגם להרבה שפות וקיבלתי פרס באיטליה עליו ועכשיו יצא לאור בארה"ב . קטעים ממנו הוסרטו לטלווזיה . שבועת האדרה הצליח מאוד והיה הצגה וסרט והפקה תיאטרון מבחינת המכירות הצליחו גם : אבטיחים שלא בעונה, , וידידות במבחן, שעוסק במערכת היחסים בין נער עולה וסטודנט ערבי

ספרי רמת אילן

חתול הרחוב גורי על רקע הבניינים של שכונת "רמת אילן".

עם דורית אורגת התוודאתי לראשונה בילדותי דרך סיפורי בעלי החיים שלה שגיבוריהם הם בני משפחתה של דורית אורגד בקומה השמינית בבנין רב קומות ברחוב אורנים בשכונת רמת אילן בגבעת שמואל שבו מתכנסים בכל ספר מגוון של חיות שונות ומשונות .

הבניין שבו גרה דורית אורגד הוא אגב בניין שכן לזה שלי ,והבניינים שהיא מתארת אותם כמופיעים דרך חלונה  הם בניינים שגם אני יכול לראות דרך החלון מביתי .
הסיפורים המתרחשים לאורך תקופה של כ20 שנה נראים כמתקיימים בזמן אמיתי ומתארים  כבדרך אגב מספר לספר את התבגרותם של בנותיה של אורגד וחבריהם  כמו גם כבדרך אגבית מאוד את השינויים שחלים ברקע בשכונת רמת אילן שהופכת מאזור מוקף פרדסים שדות ושטחים פתוחים שבהם יכולים ילדים לשחק ילדים ובעלי חיים לאזורים עמוסים מבנים וללא שטחים פתוחים וירוקים ..
אני יכול לחשוב על רק עוד סדרה אחת נוספת לילדים שמתארת חיי משפחה וחיי שכונה לאורך זמן רב כל כך הלא היא סדרת קופיקו של תמר בורנשטיין לזר המתרחשת בשכונת "עין גנים " בפתח תקוה לאורך תקופה של יותר מ50 שנה . .

אורגד : ספרי החיות הם  אוטנטיים ומבוססים תמיד על אירועים אמיתיים שהתרחשו אצלנו בבית כאשר ביתי הביאה אליו בעלי חיים שונים . בדרך כלל הספרים האלו מבוססים על האירועים שקרו במציאות לי ולבנותיי בספרים הראשונים בשכונת רימון  בקרית אונו שבה גרנו בהתחלת שנות השבעים ולאחר מכן כאן בשכונת רמת אילן שהמעבר שלנו אליה מתואר בספר "ידידתי טיקה " בבית שלנו בקומה השמינית ברחוב אורנים 3.
אני גרה ברמת אילן , בערך חצי יובל, קרוב לשלושים שנה משנות השבעים .. באנו לגור בה בשל קרבתה לאוניברסיטת בר אילן שבה הייתי  סטודנטית  לפילוסופיה יהודית לתואר שני ושלישי וגם  הייתה תקופה שלימדתי בה

 אני נהנית מן הקרבה הזאת ואני אוהבת ללמוד ולימודי יהדות הם בשבילי תענוג גדול. גם הגנים של האוניברסיטה גורמים לי הנאה. איני מרגישה קשר מיוחד עם "העיר" גבעת שמואל, יש לי הרבה יותר סנטימנטים לקרית אונו, שם גרתי קודם ושם בספרייה הנחיתי סדנת כתיבה, עד היום אני מרגישה בה בבית .

אז כל הפרטים בסיפורים  שכתבת בסדרה זאת הם אמיתיים ?
כמובן שיש גם שינוים מסויימים בסיפורים לעומת המציאות אבל לא רבים כל כך כפי שאפשר לחשוב .
לא ציינתי שמות אמיתיים של שאר הדמויות הילדים מרמת אילן שאתה הרי מכיר את חלקם. אלו חברים וחברות של בנותי שאיני רשאית לנהוג חירות שבשמותיהם .אבל רוב הדברים המתוארים  הם אמיתיים והתרחשו באמת .
ברוב הספרים מככבות בנותיה של אורגד להוציא אחד מהם "ידידי הגוזלים במרפסת הדרומית"

שמתאר את תצפיותיה של הסופרת על חיי הציפורים בבניין בן ה-13 קומות שמול ביתה ,בניין שאני צופה בו מחלוני ברגע זה.

אורגד : הספר הזה נכתב כשהבנות  עוד היו בבית, אבל הן לא לקחו חלק בחווייה שהייתה לי עם הצופיות ולכן לא שיתפתי אותן בספר. שינו אחר כך את שמו  במהדורות האחרונות "סוד הגוזל הנעלם", שם שניתן בלי לשאול כלל לדעתי, .

בספרים הללו של אורגד אפשר למצוא בכל ספר ידע רב על בעל החיים המתואר :סימני ההיכר, הסוגים ותת סוגים, תנאי גידולו מזונו ותדרך הטיפול שבו ומחלותיו ודרך התנהגותו היומיומית ואיך מבחינים בין זכר ונקבה ואיך הם מתרבים .ידע זואולוגי עצום ונרחב

אורגד בספרי החיות אני מנסה להעביר לקוראים מסר של אהבת החיות זאת הזיקה ליצורים
שאם מכירים אותם ומתייחסים אליהם נפתח עולם תוכן ורגש שאין לו מקבילות בהווי החיים של בני האדם .
בספרי בעלי החיים שלך יש הרבה מאוד אינפורמציה על בעלי חיים . את מקפידה מאוד בנושא הזה.

אורגד : כל דבר שאני מתארת אני גם בודקת היטב בספרי זואולוגיה ומתכוננת היטב לפני הכתיבה כדי שלא אטעה ולא אטעה את הקוראים שצריכים לקבל רק מידע נכון על החיה שאותה אני מתארת . אני בודקת בספרים אם החוויה הזכורה לי שאני ובנותיי חווינו היא אכן אמת או שרק היה נדמה לנו . צריך היה לדייק במספר הימים שצפור הכנרית דוגרת בכמות הביצים יש לה בקן ,כיצד מתנהל הקן ,ועוד שפע של דברים אחרים שאין סיבה שילדים לא יהיו מודעים להם.

יש לך מטרות דידקטיות אם כך ?
אורגד : דידקטיקה היום הפכה למילה גסה חוששתני . הכוונה שלי היא לא בהכרח ללמד אלא מעל הכל לא להטעות .ילדים שצריכים לקבל רק את האמת .
הספר" מי ינחש את שמי" נכתב לאחר חוויה אמיתית שחוויתי כשנחש השתחל לי לתוך המנוע של המכונית .אז התעניינתי לדעת באיזה סוג נחש שמדובר ומהם מאפייניו .התחלתי לבצע חקירה שלמה על סוג הנחשים הזה ומכאן קצרה הייתה הדרך לספר שתיאר את הפרשה לילדים .
כמו שכשאני נתקלת בשם של מוזיקאי שאיני מכירה אני פותחת את האנציקלופדיה או היום את האינטרנט ובודקת . אבל אין המטרה היא דידקטית בכתיבה שבסופו של דבר נועדה לבדר ולעניין .אבל אני בהחלט מקווה שיחול שינוי כלשהו בקורא כשיסיים לקרוא שתהיה עליו השפעה ערכית כלשהו על הקוראים שלי אם יראו בעין אחרת את בעלי החיים או את אנשי העדה אתיופית או הרוסית .
המעולה בכל ספר בעלי החיים של אורגד הוא האחרון שבהם "פנק מלך המדבר " והוא בבחינת שיא סדרת ספרי בעלי החיים של אורגד   הוא מתאר כיצד  היא ומשפחתה התמודדן לא עם חייה ביחית כל שהיא כמו  שהיה עד עכשיו  אלא  עם שועל מדברי  שאותו קיבלה המשפחה בעת המסע שניהלה והתחקיר בעקבות גיבורי ספרה ההיסטורי "פרידה אחרונה מקורדובה". .לכאורה זהו ספר אותנטי ביורת בדרך שבו הטיפול בבעל החיים משתלב בכתיבת ספר אחר של אורגד .
אורגד : פנק מלך המדבר הוא ספר חצי אוטנטי, כלומר בחלקו הראשון הוא נאמן למציאות. פגשתי בשועל בבלגיה והחוויות המתוארות מתאימות למה שהיה שם. אבל ההמשך, המספר על הבאתו של השועל ארצה הוא דימיוני, אם כי ערכתי את המסעות בארץ שאני מספרת עליהם בספר, אלא שהשועל לא היה אתי. הייתי למשל בחוות האלפקות והלאמות במצפה רמון ושאלתי את הבעלים אם הם מעוניינים לקבל פנק, כאילו שהיה אתי. וכך נהגתי במקרים אחרים המתוארים בספר זה.

ספרי סדרת בעלי החיים של  דורית אורגד:

 

ארבעת הספרים הראשונים מתרחשים בשכונת  רימון בקרית אונו :

• 1. חברתי זהובת הפרוה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1973) <ציורים, אהרן שושני> <מהדורה שנייה הופיעה ב-1994 שודר ב"קול ישראל ".
שרון מאמצת אוגרת

חברתי זהובת הנוצה

• 2. חברתי זהובת הנוצה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976) <ציורים – הדס בר יוסף-גת> שרון מאמצת יונת בר .שודר ב"קול ישראל ".

.
• 3. חברתי זהובת הסנפיר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977) <ציורים פנחס צינוביץ> ". שרון מגדלת דגי זהב.  שודר ב"קול ישראל ".

חברתי אדומת העין

• 4. חברתי אדומת-העין (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ט 1979) <איורים, יעקב קמחי> שרון מאמצת עכברים לבנים .שודר ב"קול ישראל ".
• מכאן ואילך כל הספרים מתרחשים בשכונת רמת אילן

• 5. חברתי טיקה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981) <איורים, אלה וסרשטיין> שודר כתסכית בקול ישראל . על כלבת המשפחה בספר זה מתואר המעבר של המשפחה משכונת "רימון " בקרית אונו לרמת אילן .

.
• 6. בוניבים (גבעתיים : מסדה, תשמ"ד) < איורים, אמי רובינגר> <מהדורה חדשה הופיעה ב-1996 הילדות מאמצות ארנבים

• 7. גורי (גבעתיים : מסדה, 1984) <איורים, הילה חבקין> <מהדורה חדשה הופיעה ב-1996 – הילדות מאמצות חתול רחוב .


• 8– ידידי בפקעות המשי (ירושלים : כתר, 1986) <איורים, איטה משי>אימוץ של פרפרים .

• 9. כסופו שלי (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987) <איורים, אבנר כץ> שודר ב"קול ישראל ". הילדות מאמצת תוכי .וטלי ביתה הבכורה של הסופרת מתחתנת בספר זה .


• 10. ידידי הגוזלים במרפסת הדרומית (תל-אביב : דביר, תשמ"ז 1987) <איורים, ליאת בנימיני אריאל>

הופיע גם בשם : סוד הגוזל הנעלם (תל אביב : דביר, תשנ"ד 1994) <איורים, ליאת בנימיני-הראל>
• הספר שבו הסופרת לבדה מככבת ללא בנותיה  היא צופה בחיי ציפורים בבית הגבוה שלידה בעל 13 הקומות .( שהוא הבניין שאני צופה  בו ברגע זה מעבר לחלון כאשר אני כותב את המילים האלו )


• 11. פנק מלך המדבר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד 1994) <איורים, הלה חבקין>
• הטוב בספרי הסדרה ואם נרצה השיא שלה.

בזמן מסע בעקבות כתיבת הספר "פרידה אחרונה מקורדובה ,המשפחה נתקלת בשועל המדבר "פנק ".
• 12. רכבת אמיתית ורכבת משחק (קרית-גת : דני ספרים, 1995) <איורים, נורית צרפתי> מעין נספח לסדרה .

משלושה יוצא אחד

"משלושה יוצא אחד " סיפור המתרחש בשכונת "רמת אילן ".

נספחים לסדרה :משלושה יוצא אחד (קרית גת: דני ספרים, 2004) <איורים, הדס בר-יוסף. רומן לנוער על שכונת רמת אילן שבו מופיעים מקבילים של בני משפחת אלפרון מגבעת שמואל השכנה .

• ידידות במבחן (תל-אביב : הדר, 1977) <איורים, נורית יובל ; עטיפה, אלונה פרנקל>

סודות אפלים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1997) < איורים, דוד קדם>
על בית ספר בן צבי בקרית אונו שכאן נקרא בית ספר ויצמן .

:

.

ספרים היסטוריים

"פנק מלך המדבר" כאמור מתאר בין השאר את כתיבת הרומן ההיסטורי לנוער "פרידה אחרונה מקורדובה " שמתאר את חיי נער יהודי במאה ה-17 באירופה .
דורית אורגד היא מבין הסופרים הבודדים כיום לילדים שעוסקים בכתביה על נושאים אלה. .כיום רק מעט סופרים טורחים לתאר תקופות אחרות  אולי  בגלל ההנחה שילדים לא מתעניינים בכך יותר . ואלו שכן עושים זאת כמו דבורה עומר וגלילה רון פדר מעדיפים להתרכז בתקופות קרובות ביחס לא לפני סוף המאה ה-19 ולא לפני ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל . ומןהסתם אחת הסיבות היא הקושי בביצוע תחקירים מפורטים ויסודיים על תקופות רחוקות יותר ביחס על מנת לכתוב עליהם סיפורים אמינים באמת .

אורגד לעומת זאת אינה מהססת להרחיק הרבה יותר אחורה בזמן.

היא תיארה את ימי הצלבנים בארץ ישראל במאה ה-12 :  . את תקופת המהר"ל בירושלים ובפרג במאה ה16 את האנוסים בספרד ובהולנד במאה ה-17,  את החטופים היהודיים לצבא הצאר בראשית המאה ה-19 את ארץ ישראל בסוף המאה ה19 ובראשית המאה העשרים .  וגם . ועבור כל הספרים האלו היא ביצעה תחקירים מפורטים ביותר .
בספרים ההיסטוריים של אורגד יש ידע מחקרי ועובדתי רחב על הפרשה רלבנטית והתפתחות המקום בו התרחשה, על הווי החיים אורח החיים הלבוש הכלים והטקסים ואפילו מילים מן השפה הזרה המדוברת באותו מקום וזמן .וכך בספרים שונים יש מילים מאנגלית ( בעמליה וג' על ימי המנדט ) צרפתית ( שני חברים בממלכת הצלבנים ) ספרדית ( הנער מסביליה ) רוסית ( החטופים לצבא הצאר ) ערבית ( שעת מבחן וידידות במבחן ) ואמהרית ובספר שבועת האדרה אף מופיע מילון של ממשל לשפעה מהמלים מן  השפה האמהרית שבה דוברות הדמויות בספר . וגם ידע רב על היהדות וגילוייה. ידע מפתיע ממש בימים אלה עבור סופרת חילונית ועוד לילדים .

למה  את מרבה כל כך לכתוב על נושאים היסטוריים ?
אורגד : לדעתי סופרים עבריים הכותבים לנוער ולילדים מחויבים לבטא גם את רוח העם בתקופה החשובה הזאת את הדילמות הקשות את השבר ואת התקומה שכן המורשת המועברת בקריאה עשויה להשפיע על עיצוב עולמו הפנימי של הקורא הצעיר .להעשירו בהתנסות חווייתית המיוחדת לנו כיהודים ישראלים .למעשה לחזק את שורשיו . 

חוץ מזה הדוקטוראט שלי הוא ביהדות  והוא עוסק בשפעה של המשורר יהודה הלוי על הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג והוא  ככל הנראה השפיע מאוד על יצירותיי הספרותיות.

הדוקטוראט הנ"ל של אורגד "זיקתו של פרנץ רוזנצויג לרבי יהודה הלוי" ‬ עוסק בהזדהות של הפילוסוף היהודי הגרמני פרנץ רוזנצוויג עם המשורר מימי הביניים יהודה הלוי  דמות שעימה חש רוזצוויג קירבה נפשית למרות מאות השנים שהפרידו בינהם .

ודומה שכאשר אורגד כותבת בדוקטוראט על התחקיר ועל ההזדהות שביצע וחש  רוזנצוויג עם יהודה הלוי
היא מתארת גם את מצבה שלה כשכתבה את ספריה על בני תקופות אחרות.

הנער מסביליה .מהדורה איטלקית.

את סופרת חילונית את לא נראית דתייה כלל.נדיר היום שסופרת חילונית ועודלילדים תעסוק גם בנושאי דת ואמונה יהודיים
אורגד : באתי מבית אתיאיסטי לחלוטין הורים "יקים" שלא היה להם ולא כלום עם הדת היהודית. 

 לדת לא הייתה דריסת רגל בביתנו.

אבל מאז ילדותי שאלתי את עצמי מה זה להיות שייכת לעם הזה.בתור ילדה אני זוכרת את עצמי שואלת שאלות אין קץ שאלות שלא היה מי שיענה עליהן שכן רוב הזמן הייתי לבד והדיאלוגים שלי היו יותר עם אנשים וצמחים מאשר עם אנשים .בספרים שקראתי והייתי בהחלט תולעת ספרים אמנם מצאתי פה ושם תשובות לשאלותיי אך רבות מהן נותרו ללא מענה .
. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה תלמידה ביסודי מכתתת את רגלי בחולות ללכת לבית הכנסת המרוחק להאזין לתפילות .ואיזו חוויה זו הייתה בשבילי כשהזמינו את משפחתי החילונית שבחילונית לסעודת ליל שבת בבית ידידים דתיים
.

( אורגד נתנה ביטוי ספרותי לאירוע זה בסיפור הקצר שלה "שמואל צם בתמוז" המבוסס על זיכרון  ילדות זה שבו נערה חילונית נפגשת עם משפחה דתית ומוקסמת ממנה ) .

אורגד :כשבגרתי אמרתי בליבי אלמד מדעים וארכוש לי נקודת אחיזה מוצקת וכך אהיה מוגנת בפני הסקות והלבטים אך כשסיימתי את לימודי התואר הראשון במדעי החברה לימדתי בבתי ספר תיכוניים ועסקתי בעיתונאות הרגשתי שלמעשה השתנה מעט מאוד בעולמי הפנימי והמשכתי להתלבט .הזיקה העמוקה על דתה יהודית עם כל השאלות הכרוכות בזהותי העצמית הביאו אותו להמשיך את לימודי בפילוסופיה יהודית
התחלתי להתעניין ובחרתי בפילוסופיה יהודית כנושא הדוקטוראט שלי
אחד הקורסים הראשונים שמעתי במסדרת לימודי התואר השני עסק במשנתו של פרנץ רוזנצוייג והלכתי שבי אחרי תורתו .הרגשתי שתורה זאת מדברת במונחים מופשטים אמנם על מה שאירע לי . ולימים השלמתי עבודת דוקטורט על רוזנצוויג ואני הרגשתי כאילו אני ממלאת צוואה בלתי כתובה שלו . אבל לא דווקא במחקר שערכתי עליו אלא בכתיבת הסיפורים ההיסטוריים לילדים שמטרתם העמקת התודעה היהודית
.
אורגד כתבה גם עבודת תזה על נושא התפילה היהודית " התפילה היהודית כמסילה לגאולה … שבו קבעה שיש למשוך כמה שיותר  אנשים אל התפילה גם אם אינם מאמינים בכוחה כאמצעי לחיזוק הקהילה .

 

"הנער מסביליה " המהדורה האמריקנית.

אורגד: לפי דעתי הסופר לילדים צריך להיות מודע להשפעה שתהיה לכתיבתו על הקורא הצעיר .לי איכפת להביא את ההיסטוריה היהודית למודעות של הנוער להבהיר שהעבר היהודי ככל שהוא קשה מוסיף משמעות ושלימות לחיים . דרך החוויות ההיסטוריות ספרותיות אני מביאה את בני הנוער להזדהות ע העבר היהודי ועם הקרבנות העצומים שהשקיעו בני העם כדי לשמור על היהדות . אני שואפת לטעת בבני הנוער באמצעות הספרים שלי גאווה ומשמעות לקיום היהודי ולהשתייכות . לדעתי אין תחליף לציונות וליהדות אנו המשך של משהו ואנו גם התחלה של משהו ואי אפשר לנתק.
אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית מובילה למוביליות ואומרים על עמק הסיליקון בקליפורניה שהוא סניף של ישראל ולוס אנג'לס שכבר נעשתה ללוס ישראלוס אבל מי שנמצא שם גם אם מבחירה נתלש מהשורשים שמהם צמח והחזרה ודאי תהיה מושפעת מהתרבות המתפתחת בישראל .בייחודיות שיכולה תרבותנו להציע יש כדי למשוך ולחזק . .ראוי שנפתח תרבות של עם שקם מחורבותיו ובנה מולדת אלא גם את עברו של העם שקושרת את קורותיו עם הווה חייו במטרה לעצב ברוח זו את עתידו הרוחני .
לכך כיוונתי במודע כשכתבתי את שני חברים בממלכת הצלבנים את הגולם מירושלים את הנער מסביליה את פרידה אחרונה מקורדובה וכל השאר שעוסקים בתולדות עמנו הצורך שחשתי לחקור ולתאר פרקים אלה בתולדות עם ישראל נובע בוודאי ימן החשיבות שאני מייחסת לנושא זה של שורשים .אני מאנינה שהיכרות קרובה עם הפרשיות המובאות בספרים אלה והזדהות עם גיבוריהם עשויה לחזק את הרגשת הרצף התרבותי שהקורא הוא חלק ממנו או צריך להיות חלק ממנו.

עם זאת אורגד מציינת שהנושאים ההיסטוריים שעליהם היא כותבת נבחרו לא במקרה הוצאות ספרים פנו אליה בבקשה שיכתבו עליהם כי היכירו את הרקע שלה בפילוסופיה יהודית .

 אורגד : היו כמה ספרים שאת כתיבתם לא יזמתי ממש : – הנער מסביליה, החטופים לצבא הצאר, פקודות בשפה זרה, שלושתם נכתבו בעקבות פניות שפנו אלי המו"לים, אבל היה כאן גם עניין של בחירה שלי. כי הוצאו לי מטעם אותם המו"לים גם נושאים אחרים, כמו שההוצאה שהוציאה את פקודות בשפה זרה, הוצאה שנקראה "דומינו" פנתה אלי בכלל בעניין אחר. הם רצו שאכתוב על גולומב וכשסירבתי הציעו לי כמה נושאים אחרים שמביניהם בחרתי לכתוב על המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח מפני שהנושא הזה עניין אותי.
גם הספר "רופא בדרך" נכתב לפי הצעתה של נירה הראל שהייתה אז עורכת במסדה. אך היא הציעה לי לפני זה נושאים אחרים שדחיתי, וכך בעצם נכתב גם "רופא בדרך", שהתפרסם תחילה בכתב עת שנירה ערכה אז, ב"פילון".
לעומת זאת ההמשך של "הנער מסביליה " פרידה אחרונה מקורדובה הוא פרי יוזמתי וההוצאה שמחה ברעיון ועודדה אותי והעמידה לרשותי את ההיסטוריון פרופ' יום טוב עסיס להיעזר בו, כפי שהיה בכתיבת הנער מסיביליה שנעזרתי בפרופ' יוסף קפלן.

הגולם מירושלים  ואני

הגולם מירושלים

אחד מספריה של דורית אורגד השאיר עלי רושם חזק במיוחד .
יום אחד בראשית שנות התשעים כאשר עברתי על הספרים של השכנה לראות מה התחדש אצלה שמתי יד על ספר חדש שלה בשם הגולם מירושלים .קראתי ואם כי אין לאמר שהוא אחד מספריה הטובים ביותר של אורגד  ( אם כי הוא נמצא באחת השורות  הראשונות  ) הרי הוא בהחלט שינה אותי בראש ובראשונה בזכותו התחלתי להתעניין בנושא הגולם .זכור לי שנתקלתי בסיפורי הגולם גם קודם לכן בספרים של יצחק הרצברג לא זכור לי שהם עשו עלי רושם מיוחד בוודאי לא בהשוואה לספרי המדע הבדיוני שקראתי באותו הזמן . ככל נראה היה משהו בתיאור הזמן והמקום ( ירושלים ופראג במאה ה-16 ימי המהר"ל ) של אורגד דרך עיניהם של הדמויות בספר  תוצאה של מחקר מפורט שביצעה שעשה את ההבדל ועורר בי עניין עצום בכל נושא הגולם .והתוצאה שפע של מאמרים וספר וסדרת קומיקס עם אורי פינק .וסדרת הרצאות .
אורגד :הרעיון לכתיבת הספר הגולם מירושלים מקורו בגורמים אחדים:
*ההתעניינות בגורל היהודים במאה השבע עשרה אחרי כתיבת הנער מסיביליה ופרידה אחרונה מקורדובה. חקרתי מה היה בארץ ישראל באותה התקופה, למשל החיים היהודיים בירושלים.
*המהר"ל מפראג עורר בי עניין לחקור את תולדותיו ואת תולדות הגולם.
*מושך אותי לכתוב על "צדיקים סמויים" כמו אלה שמופיעים למשל בקבלה – שם מסופר על חמר (בעל חמור, מי שמוצא את פרנסתו מחמורו) שהוא מתגלה כחכם וצדיק.
*כתבתי גם הרבה על יוצאי דופן בחברה – אולי כי הם מעוררים בי אמפטיה, ואולי יש סיבות אחרות שאיני מודעת להן.
*עמוס בעלי הוא יליד צ'כיה ואמו סיפרה לי הרבה על ארץ מולדתה.
*הביקורים שביקרתי בפראג ודאי תרמו גם הם לרצון לכתוב ולספר עליה. עם זאת ירושלים הייתה ועודנה עומדת בראש מעייניי.
את הזכויות של הגולם מירושלים דרשתי מההוצאה וקבלתי ומאז הספר לא מודפס עוד לצערי.

ככל הנראה הספר לא היה הצלחה מסחרית  גדולה ולכן לא הודפס מחדש .  אבל  זה לא באמת משנה הוא היגיע לידי וכך פעל את פעולתו.

את מבצעת תחקירים מפורטים בעבור הרומנים ההיסטוריים שלך ?
לגבי כל דבר אני מבצעת תחקיר מפורט , אבל יותר מכל לגבי הרומנים ההיסטוריים . אני מבצעת תחקירים מאוד מפורטים עליהם אחרת לא הייתי יכולה לכתוב אותם ואני נעזרת במומחים .

אני חייבת להרגיש כאילו  אני בת התקופה ומבינה באמת איך אותם אנשים רחוקים ולכאורה זרים ומוזרים  שעליהם אני כותבת חיים ומרגישים  חושבים ומדברים.

אני חייבת להרגיש שאני רואה את העלילה דרך עינהם שלהם ולא רק דרך עיני אישה בת המאה העשרים או ראשית המאה ה-21 .
למשל כשכתבתי את הספר"הנער מסביליה" נסעתי לספרד וכדי לחבר את פרידה אחרונה מקורדובה נסעתי לאמסטרדאם פעמיים ולארצות נוספות שבהן מתרחשת העלילה וביקרתי שם במוסדות מחקר מוזיאונים ובמיוחד במוזיאון ההיסטורי היהודי שם ובבית הכנסת הפורטוגלי העתיק ומכון המחקר לידו וארכיונים ונברתי במסמכים ובכתבים עתיקים ובספרי מחקר שונים מחיי האנוסים. ( נסיעה המתוארת בספר "פנק מלך המדבר ") נעזרתי בחוקר יוסף קפלן שבדק כל מילה על הנער מסביליה ושיניתי דברים על פי הערותיו ובפרידה אחרונה מקורדובה

 

"הספר "החטופים לצבא הצאר " מתאר תופעה שכמעט לא עוסקים בה בספרות היפה שלנו בכלל ובספרות

הילדים בפרט חטיפת ילדים יהודים בידי יהודים שתפקידם היה בכך ולהעבירם לשירות צבאי בשירות הצאר הרוסי . מדהים ששעסקת בנושא שנוי במחלוקות כל כך "
 אורגד " לגבי החטופים לצבא הצאר, ההוצאה הציעה לי את הנושא, ורק אחרי שפגשתי בפרופ' פלדמן, שצייד אותי ברשימה ביבליוגרפית מרשימה ובסיפורים אישיים החלטתי לקחת על עצמי את המשימה.
עבור הספר "החטופים מצבא הצאר המתארת הקהילה היהודית ברוסיה בראשית המאה ה-19 "ערכתי מחקר מעמיק בהנחייתו של פרופסור פלדמן מאוניברסיטת תל אביב .קראתי 24 ספרים ומאמרים שהוא הציע לי לקרוא. כדי לכתוב את הספר גם התארחתי אצל משפחה חרדית במאה שערים . רציתי להכיר ולחוש את האווירה מקרוב כדי להבין איך חיו יהודים בעירות במאה ה-19. ואת זה העברתי לספר

ואז התגבשה בי ההבנה שבתקופת ניקולאי הראשון הצאר האנטישמי היו אלה יהודים שחטפו יהודים ומסרו אותם לשירות צבאי בכפיה עבור הצבא הצאר .אלה לא היו הרוסים שעשו זאת .
וחשתי חובה לכתוב את הסיפור ולא לטשטש את האמת הזאת .כתבתי סיפור על נער שנחטף על ידי יהודי פרופסור פלדמן דווקא התנגד לעלילה הזאת שלי וטען שזאת לא הזווית העיקרית או החשובה לגבי אותה התקופה או לגבי אותם אירועים ובוודאי זה לא משהו שצריך לשים עליו דגש בסיפור לבני נוער.
אבל בעיני בגידה של יהודי ביהודי היא בגידה נוראה וזאת לא הייתה תופעה שולית אני לא היסטוריונית ולא חיפשתי את התמנה המאוזנת כמו היסטוריונית וכתבתי את מה שכתבתי.

אחד הספרים החביבים יעלי של אורגד הוא האוצר במערת ההר,המתאר את מסע החיפוש של משלחת בסוף המאה ה19 אחרי אוצר ארכיאולוגי קדום בים המלח . הספר  כולל שני סיפורים שהראשון מתוכם, שהספר נקרא על שמו, מתאר את החיים בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים (ובעצם גם את החיים היהודיים באנגליה באותה התקופה), וכך גם השני "אהבה חרישית" שיצא מאוחר יותר כספר בפני עצמו, והוא כולל שלושה סיפורים שאחד מהם "ורה ומיכאל" מתייחס לתקופת ההעפלה, ואף שני האחרים מתרחשים בתקופת טרום מדינת ישראל. "מיץ רימונים" מתאר את שכונת מחלול בת"א, שהפכה לכיכר אתרים. ו"שמואל צם בתמוז" מבוסס על זיכרונות הילדות  של אורגד מנתניה.

  אורגד:  האוצר במערת ההר תחילתו בידיעה בעיתון על סופר עברי שחי כאן בארץ ב1900 דמות מיוחדת במינה הוא היגיע לכאן מרוסיה הצארית משם גורש כי היה מעורב במחתרת הקומוניסטית והיגיע לפלסטינה במטרה למצוא מקלט הוא מצא את פרנסתו בצוות מעורב ערבים ותורכים שהפליגו בים המלח כדי להעביר תבואות אל יריחו יום האחד היגיע מישהו שסיפר לו על מפה עתיקה המראה איך אפשר למצוא אוצר בהרי יהודה. המאמר הזה שילהב את דמיוני יצאתי מיד לבית ספר שדה עין גדי ישבתי שם זמן מה לספוג את אווירת המקום וקראתי הרבה ספרים שתיארו את הגדה המזרחית של ים המלח .
באותו זמן פירסמתי סיפור נוסף מחיי אותה התקופה "אהבה חרישית " שוב בעקבות ידיעה בעיתון
.

כמקובל  אצל סופרים אחרים  אורגד תיארה את ימי השואה ההעפלה  בכמה ספרים

ספר אחד של אורגד על המעפילים בספינה "אגאוס ניקולאוס "  נכתב בעיקבות עבודת מחקר של איטה ישראלי .

אורגד: הספר הופיע בשתי מהדורות בשתי שמות שונים במהדורה הראשונה . הספר נקרא "ספינה רעועה" נכתב בתחילה על ידי, לפי עבודת מחקר של אילנה ישראלי שאביה היה ממארגני המסע של ספינת המעפילים "אגאוס ניקולאוס".
התהליך היה כזה שאני יצרתי עלילה בדיונית הנאמנה למציאות לפי מחקר אודות ספינות מעפילים אחרות, ושתלתי את העלילה הזאת במסגרת הנתונים מתוך עבודתה של אילנה ושמה הופיע על הכריכה לפי איך שהסכמנו בינינו. לאחר שנים ערכתי את הספר מחדש תחת השם החדש "במבחן ימים סוערים" בלי לשנות את תוכנו, אך בהידברות עם אילנה הושמט מן הכריכה שמה. שכן בינתיים התפרסמו הנתונים של ספינות המעפילים והחומר שהסתמכתי עליו  כבר היה נגיש לכל מי שמעוניין, וכמו שציינתי קודם את העלילה הבדויה חיברתי לבדי

פקודות בשפה זרה

הספר "פקודות בשפה זרה" הוא למעשה ספר ריגול ממלחמת העולם השנייה   ועוסק באנשי יחידה מיוחדת אמיתית מאוד   וסודית ביותר של הפלמ"ח אנשים  שידעו היטב את השפה הגרמנית והשתמשו בהם על מנת לרגל אחר הגרמנים הפולשים של רומל ולתחקר את שבוייהם.

 

 

 

פקודות בשפה זרה. המהדורה הגרמנית.

אורגד : הספר  נכתב מתוך הבחירה שלי באחד מן הנושאים שעניינו את הוצאת דומינו ובית טבנקין שמומחים מטעמם סיפקו לי מידע על המחלקה הגרמנית של הפלמח.  .

"בספר שלך "עד שיצא עשן " קובץ סיפורים קצרים על פי ציורים של אמן ניגרי מתוארת פגישה שלך עם אנגלי בנמל תעופה שסיפר לך את סיפור המחלקה הגרמנית  וכיצד התנכל למי שחשב שהוא גרמני נאצי עד שהתגלה לו שהוא יהודי איש הפלמ"ח המתחזה לגרמני . האם זה הבסיס ל"פקודות בשפה זרה "  ? "

אורגד :בסיפור שיניתי  את הפרטים של האירוע אם כי משהו כזה אכן קרה . הדמות של מי שפגשתי כביכול בשדה התעופה בלונדון. למעשה היה זה המרגל צבי אקשטיין שסיפר לי מה קרה לו במחנה השבויים הגרמנים, ששומר אנגלי יהודי התנכל לו. הסיפור אמיתי בתכלית, אבל סיפרתי אותו מן הזווית של האנגלי.

עוד ספר שלה "לקום מחדש " מתאר את אחד מניסיונות הבריחה הבודדים מאוד שהצליחו ממחנות ההשמדה .תיאורה של פרשת בריחה מפורסמת מאושוויץ .
הספר לקום מחדש נכתב בעקבות צפייה בתוכנית טלוויזיה שנקראה "מדוע לא הופצצה אושוויץ" והכוונה לאפשרות שהייתה להפציץ את מתקני ההשמדה בבירקנאו אושוויץ' ובכך לעצור את ההשמדה. התוכנית הזאת השפיעה עלי מאוד וחיפשתי את האיש בצלאל מורדוביץ' שסיפר בתוכנית איך ברח מאושוויץ' כדי להביא אתתוכניות מתקני ההשמדה לבנות הברית, ומתוך הראיונות שערכתי אתו נולד הספר.

את משתמשת בזכרונות ילדות ?.
זה קורה אבל לעיתים רחוקות יחסית כשכתבתי את "עמליה וג'ו"  לא רציתי לתאר את המחתרת של ימי המנדט אלא לספר חוויה שחוויתי  בילדותי והשפיעה עלי  מאוד למרות שהייתי קטנה,  חיפשו שערכו האנגלים בביתנו . והזיכרון שנחרט בי הוא תחושת חוסר האונים של ילד שבאה לידי ביטוי בספר.

הביוגרפיה שלי באה לידי ביטוי בספרים במידה מסוימת דרך אבי שהיה רופא ושנפטר כשהייתי בת 13 וחצי .עד היום דמותו מופיעה כמעט בכל ספרי כדרך התמודדות עם האובדן .

דוגמה אחרת ספר מזמננו קצינת אימוץ שמתאר מציאות קרובה אלי מאוד .בתי הייתה ביחידה המופלאה הזאת ויש לי נגיעה אישית לנושא ויכולתי לתאר אותו בנאמנות .
לגבי החלק השני בספר "קצינת אימוץ" המתאר מסע שורשים לפולין נסעתי במיוחד לפולין כדי לחקור מקרוב את הרקע .הנאמנות לעובדות לעולם אינה צריכה להסתיר את האמת הפנימית של הסופר .

היו ספרים שהיציעו לך לכתוב במשך השנים וסירבת ?
אורגד: טילפנו  אלי במשך השנים מו"לים אחדים וביקשו שאכתוב על נושא זה, או אחר,  וחקרתי אודותיו החלטתי, אחרי התחקיר, אם לכתוב עליו או להימנע . אני יכולה לכתוב על משהו רק כאשר הנושא  מדבר אלי באמת  ואני מרגישה שאני באמת יכולה להזדהות עןם הדמויות בתקופה שבה הם חיים ולראות אותה כמו דרך עיניהם .

.. היו  הצעות  שדחיתי על הסף, כמו לדוגמה ההצעה לכתוב ספר על גולומב,  הצעתו של זלמן שובל שאכתוב על משה דיין (הצעה קוסמת מבחינת התנאים שהציע לי), ( בסופו של דבר ביוגרפיה לנוער בת שתי כרכים על משה דיין נכתבה בידי גלילה רון פדר א.א. )  או הצעת מסדה בזמנו, לכתוב על רבין,  ( בסופו של דבר ביוגרפיה לנוער על רבין נכתבה בידי דבורה עומר א.א.)

הצעת ידיעות אחרונות(זה לא מכבר לכתוב ספר לנוער שבו יתבררו תוך כדי פענוח העלילה מושגים בכלכלה, והיו עוד נושאים שדחיתי מיד. 

ולמה בעצם סירבת ? האם את הרגשת שלא תוכלי לראות את המציאות כמו דרך עיניהם של  יצחק רבין או משה דיין ?

אורגד : הסיבה שלא הסכמתי לכתוב על אישים ידועים, ובכלל ביוגרפיות, נבעה מן החשש שיהיו אנשים הקרובים לאותו אדם שאולי ייפגעו מאופן הצגת הדמות כפי שאני תופסת אותה ומתארת בספר .מרגע שאני מתארת את המציעות אני הופכת להיות האדם ויכולה לכבב ו רק את האמת שלי כפי שאני מבינה אותה מעיניו של האיש .

ואולי עוד סיבה שלא צויינה היא שדורית אורגד לא הרגישה שהיא מסוגלת  להיכנס לנפשו של מצביא מסוגו של משה דיין ולראות את המציאות דרך עיניו.

רשימת הרומנים ההיסטוריים של דורית אורגד

פרידה אחרונה מקורדובה . המהדורה היפנית .

המאה ה12
שני חברים בממלכת הצלבנים (גבעתיים : מסדה, 1985) <עריכה, אילנה שמיר> זכה בפרס ברנשטיין מטעם אוניברסיטת חיפה

המאה ה16
• הגולם מירושלים • (תל-אביב : ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1993) <איורים, כריסטינה קדמון>

המאה ה-17

 

 

הנער מסיביליה (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1984) <איורים, אבי כץ> < > <עובד לעברית קלה ב-1992 מאירה ביין, רות קמארה> <איורים, אבי כץ> תורגם לשש שפות לרוסית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, אנגלית זכה בפרס זאב.. זכה בפרס ורגרטו האירופי שבו בני נוער בחרו מתוך רשימה של ספרים מומלצים כספר הטוב ביותר שקראו בשנה שעברה
נער בספרד של אמצע המאה ה17
.
הנער מסיביליה הומחז פעמיים והוצג פעם על ידי
תיאטרון הנפש, ופעם על ידי תיאטרון הנגב, היו אלו הצגות מושקעות ששתיהן לא זכו להצלחה גדולה.

הוסרט כהנער מסיביליה [הקלטת וידאו] / דורית אורגד ; תסריט: רחל רוזנמן ; במאי: ניל וייסברוד ; בהשתתפות: לבנה פינקלשטיין…[ואחריםהטלוויזיה הישראלית 1990 118 דקות

אברהם הגורני על הנער מסביליה

קריאה מונחית בהנער מסביליה

פרידה אחרונה מקורדובה (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1991)
• <איורים, אבי כץ> תורגם ליפנית.
.
• פנק מלך המדבר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד 1994) <איורים, הלה חבקין>
על כתיבת "פרידה אחרונה מ'קורדובה"

הנער מבורדו / דורית אורגד

הספר השלישי בטרילוגיה שפורסם 25 שנה לאחר הספר הראשון ועשרים שנה לאחר השני  הוא

הנער מבורדו, אייר אבי כץ  מרכז זלמן שזר, תשע"א [2011)  שמביא את סיפורו של ז'אק, בן יחיד למשפחת אנוסים, שנעלם בים

המאה ה-19 ימי הצאר נקולאי הראשון
החטופים לצבא הצאר (ירושלים : מרכז זלמן

סוף המאה ה-19 ראשית המאה העשרים
האוצר במערת ההר : אהבה חרישית (ירושלים : כתר, 1983) <ציורים, אבי כץ> א.סיפור חיפוש אחרי אוצר במערה ליד ים המלח בסוף המאה ה-19.


• אהבה חרישית : ועוד שלושה סיפורים (תל-אביב : הדר, תשנ"ז 1997) <איורים, אסתר שקין>

תקופת השואה והמנדט

עמליה וג'ו (תל-אביב : י. שרברק, 1974) <ציורים, תרצה טנאי> <מהדורה שונה הופיעה בתשנ"ח 1997 עמליה וג'ו : "יחיאלה" וקישי (תל אביב : מחברות לספרות, תשנ"ח 1997) <איורים, נורית צרפתי>על ימי המנדט שהוצג בתיאטרון בידי "נאוה הפקות" ולא כל כך הצליח ., חלקים מן הספר הוסרטו לטלוויזיה.

ספינה רעועה (תל-אביב : הדר, תשל"ו> <בשיתוף עם אילנה ישראליץ. עוסק בספינת מעפילים מצ'כוסולובקיה לישראל בימי מלחמת העולם השנייה .
הופיע שוב כ- במבחן ימים סוערים (תל-אביב : הדר, תשנ"א 1991) <איורים, אהרן שבו>

 

לקום מחדש (ירושלים : דומינו, 1990) <איורים, אבי כץ> סיפור בריחה מאושוויץ
פקודות בשפה זרה : סיפורה של "המחלקה הגרמנית"
(ירושלים : דומינו, 1991>תורגם לגרמנית .
וכמה ספריפ שבהם דמויות מודרניות חוקרות את אריועי העבר :

• נשפיה לילית בפרדס אימתני (תל אביב : מחברות לספרות, 1998) <איורים, נורית צרפתי> ילדה שומעת מסבתה סיפורים מחיי הישוב לפיי קום המדינה
• קצינת-אימוץ (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1993) מסע שורשים בפולין. זכה בפרס ראשון במצעד הספרים מטעם משרד החינוך והטלביזיה החינוכית .

• הלב שחיפש – הלב שמצא (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999) <איורים, ברכה אלחסיד גרומר>
ילדה יוצאת למסע שורשים עקבות חיי סבתה בשואה בסלובקיה. זכה בפרס יד ושם ,2000

מתארת העדה האתיופית

דורית אורגד זכתה בפרס מיוחד בפרס "כלת האור"  בזכות כתיבתה על עולים חדשים ותהליך קליטתם בארץ

כתבת הרבה על עולים באופן כללי  מדוע ?
אולי אני מרגישה קרבה לעולים בכלל כי גם אני עולה .הייתי בת שנתיים כשעלתה משפחתי לארץ .בביתי דיברו שפה זרה והמנהגים שהיו לנו בבית היקי לא תאמו את המקובל בחברה הארץ ישראלית הקולטת והיו לנו קשיי הסתגלות .וזה חידד לי את ההבנה לקשיים שעוברים בני עליות אחרות .

אורגד היא הסופרת העברייה שעסקה יותר מכל אחד אחר בעדה האתיופית כולל באחד משני ספריה מפורסמים ביותר "שבועת האדרה"(  איורים אבי כץ , הקיבוץ המאוחד, 1988)  שעוסק במסע של בני העדה מאתיופיה לישראל בשנות השמונים .
ספר זה זכה להצלחה גדולה ואף עובד לתיאטרון ע"ש אורנה גזית והצליח יפה.ועובד לסרט טלווזיה באורך ארבע שעות, בשם "המסע".

לעניות דעתי נכון לעכשיו זהו ספר המופת על העדה האתיופית .

היא פירסמה עוד שני ספרים נוספים על בני העדה בישראל יום החרגול וימים אחרים,( הקיבוץ המאוחד, 2001<איורים, נורית צרפתי  העוסק בנערה אתיופית ו"קלקידן"  ( הקיבוץ המאוחד, 2006  ) העוסק בילד מהעדה .

בקובץ הסיפורים "מסמר הערב" ( מחברות לספרות 2000) יש  עוד שני סיפורים על בני העדה קצרים כמו צ'ארנוש, סיפור שהתפרסם לראשונה בכתב העת "במחנה " והסיפור "השם שבחרה לה סבתה ".

"יש לך משיכה מיוחדת לעדה האתיופית ?"
לדעתי זאת העדה הציונית ביותר שהיגיעה במאה העשרים למדינת ישראל והכי מקופחת ויש לי נטייה לבוא לקראת המקופחים . .ספור עלייתם של עולי אתיופיה ריתק אותי מהרגע שנחשפתי אליו לראשונה וקסם המפגש עימם לא באמת התפוגג ,עד היום .
בתחילה כתבתי עליהם את הספר שבועת האדרה שבו אני מתארת את חייהם בארץ מוצאם את מסעם רווי הסבל מאתיופיה לסודן הם ויתרו על הרבה כדי להגיע מאתיופיה לכאן וזה עבור הנחיתה הקשה במציאות לא רומנטית כאן .
.אני רוצה להגיד לך כשכתבתי את הספר הזה היה בי צער גדול, צער על הקורבנות שהם נאלצו להקריב כדי להגשים את חלומם ולהיות איתנו וצער על מפגשם על המציאות הישראלית שהיא כל כך שונה ממה שתיארו לעצמם בעת המסע הנורא. הייתי עצובה מאוד כשכתבתי את הספר הזה והסיום הטראגי של אותו ספר כפי שאתה ידוע הוכיח את עצמו כאמיתי .
המשכתי לעקוב אחריהם ודברים שלמדתי וקראתי עליהם גרמו לי מורת רוח וצער גדול .אספתי את המאמרים הכתבות והמחקרים שהתפרסמו על קליטתם ,ופגשתי אנשים עובדים איתם במסגרות שונות אנשי משרד החינוך הקלטה רופאים שמטפלים בהם .ובכל הפעם היה מדהים להיווכח בפער שבין התמונה המתקבלת על העדה מהעיתונות שמדווחת עליהם רק סיפורים שלילים ומציגה אותם כפרימיטיבים בדרך כלל לבין הדיווח הנלהב של מי שבא עימם במגע יום יומי .אבל מצבם אינו אידיאלי כי חלק מהוותיקים כאן מקבלים אותם יפה וחלק לא.
כתבתי עליהם סיפורים כתבתי עליהם את יום החרגול וסיפורים אחרים המתאר את קשייה של בת עדה הלומדת ובביתה ספר ומתמודדת עם אב שעזב אתה בית ואי מקובלות על התלמידים .היא מקובלות שאי יצאת מנצחת מימנה הודות לקריאה מרובה בספרים .
זאת הייתה דרכי גם להגיע אל העדה .קראתי עליהם המון. כדי לנסות ככל האפשר להבין את העולם שלהם דרך העיניים שלהם .
וכשאני כותבת את הסיפורים האלו אני מקפידה לחקור היטב היטב שמה אחטא לאמת. זהו עולם חדש וזר ולכן למדתי אותו היטב ולעומק .

הסיומים  של הסיפורים החדשים שלי על האתיופים הם  יותר אופטימיים ואני מתפללת שהמציאות תאמת את הסיום האופטימי של הסיפורים האלו בדיוק כפי שאימתה את הסיום הטרגי של שבועת האדרה.
אהבת את העיבודים הדרמטיים שנעשו מ"שבועת האדרה" ?
היו לי השגות על העיבוד שנעשה לשבועת האדרה כשהפך לסרט טלוויזיה, כי הוכנסו לסרט אלמנטים הזרים לעלילת הספר והם פגמו באוטנטיות שאני כה הקפדתי עליה.
לעומת זאת אהבתי את ההצגה שבועת האדרה שהוצגה בתיאטרון לילדים ולנוער ע"ש אורנה פורת, כי המחיזו את הספר לפי הרוח השורה בו.
גם את ההצגה על פי הנער מסיביליה שהציג "תיאטרון הנגב" אהבתי.
ובעצם גם את ההצגה "עמליה וג'ו" שהפיקו "נאוה הפקות" אהבתי אבל לצערי היא לא זכתה להצלחה

.

אחד הספרים היוצאי דופן ביותר  של אורגד  הוא "עד שיצא עשן " שבו כתבה סיפורים על פי איורים של הצייר   ממוצא ניגרי מקולי אטלי .בהם סיפורים מחיי יבשת אפריקה שככל הנראה מעניינת מאוד את אורגד וגם סיפור על האירוע שעורר את עניינה לכתוב סיפור על חברי המחלקה הגרמנית של ה",הגנה ".
זו לא הייתה היוזמה שלי לכתוב את הספר "עד שייצא עשן", אלא של מילכה למדן שפנתה אלי וביקשה ממני לחבר סיפורים ושירים למבוגרים העקבות הצפייה ביצירותיו של האמן שתערוכה של ציוריו בקנדה, שם ביקרה, הלהיבה אותה. היא הביאה לי צילומים של ציוריו והייתי מביטה בהם עד שהופיע סיפור או שיר בעקבות ההתבוננות הזאת. היו הרבה סיפורים ושירים, ומילכה בחרה מתוכם את מה שנראה לה. היתר מחכים לעריכה שלי כדי להוציאם לאור בקובץ נפרד.

כדאי להזכיר גם את האיורים בספריה של כמה מאורגד שנותנים תמונה חיה לקורא על התקופה המתוארת כסוג נוסף של "עיניים " מעבר לפרוזה.
מבין המאיירים שלך  את  מי את אוהבת במיוחד איזה מבין המאיירים שלהם הקפיד במיוחד גם הוא על התחקיר ההיסטורי בעת ביצוע האיורים

אורגד :אין לי העדפה מבחינת האיורים של ספרי, בכל אחד מהם אני מוצאת משהו שאני אוהבת.
בכל זאת אני אוהבת מאוד את נורית צרפתי (שאיירה רבים מספרי) בגלל האישיות הנפלאה שלה ויכולתה האמנותית, ויש לי מילים טובות מאוד להגיד גם על המאיירים האחרים שאיירו את ספרי בכשרון.
. אני חושבת שאבי כץ היטיב לשקף את התקופה והדמויות ברומנים ההיסטוריים שלי שהוא אייר, והוא אומנם השקיע מאוד בתחקירים שערך.
על מה עת עובדת עכשיו ?
אני מתכננת רומן למבוגרים שישתרע מהתקופה משלהי המאה ה19 עד אמצע המאה העשרים . ויהיה פנורמה של ההיסטוריה בארץ ישראל ובגולה של תקופה זאת .

דורית אורגד הסופרת החוקרת היא מסוג סופרים שדומה שכבר נדיר מאוד היום היא חוקרת את הזר והשונה על מנת למצוא בסופו של דבר את המחבר והמאחד גם בין האנשים שנראים שונים וזרים כל כך אחד לשני .

בשנים האחרונות נשמעים כל מיני דברי הבל מטורפים    שאין גבול לנזקם מחוגים אקדמאיים "מתקדמים "  על כך שכביכול רק אנשי עדה אחת וקהילה אחת מסוגלים לכתוב "באמת " על עצמם ולתאר את עצמם ואת חייהם  וכי אל להם לאנשים מקהילה אחרת לכתוב עליהם ולחקור אותם ( במיוחד לא אם הם אשכנזים ואירופים ) .

דורית אורגד עומדת כמגדלור בודד כנגד עמדות גזעניות חולניות   מסוכנות אלו כממשיכת רעיונותיו של הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג  עם  ספריה האמפטיים שבהם היא מתארת בני תקופות אחרות ועדות אחרות מבעד לעינהם שלהם  את ההבל והטירוף של טענות אלו  ולא לשווא היא אחת מסופרות הילדים הבכירות בעברית של סוף המאה העשרים .

נספחים :

לאחרונה זכתה סופרת הילדים והנוער דורית אורגד בפרס היצירה מטעם שר המדע התרבות והספורט
נימוקי השופטים היו כלדקלמן :
"במשך יותר משלושים שנות כתיבה לילדים ולנוער נגעה דורית אורגד במגוון גדול של נושאים, קצתם סוגיות קשות בחברה הישראלית, קצתם יחסים בתוך המשפחה והקשר שבין ילדים לבעלי חיים. כמו כן הקימה לתחייה בספריה תקופות שונות בהיסטוריה היהודית כמו חיי היהודים בספרד בתקופת האינקוויזיציה או העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל. ראויים לציון מיוחד שלושה ספרים, שבהם היא עוסקת בקהילת יהודי אתיופיה. אורגד מצליחה להפריך לא מעט סטריאוטיפים על בני העדה הזאת, שהחברה והספרות בישראל מעדיפות לפנות מהם את מבטן, ואורגד עושה זאת בכל יכולתה לשרטט דמויות מורכבות ומצבים אמינים ולברוא מהם סיפורים מושכי לב. "

דורית אורגד  כבר זכתה  במגוון פרסים ספרותיים :

 "ידידות במבחן " ו"שעת מבחן"זכו שניהם, כל אחד מהם בפני עצמו ובשנים אחרות, בפרס מטעם האגודה להבנה בין-דתית בישראל.

אבטיחים שלא בעונה – פרס למדן

הסיפור ""סוכת הגפנים של פיאנדו, הכלול בקובץ – משפטו של המלך רובוסטה, זכה בפרס  יעקב אשמן לסיפור קצר לילדים..

"אל מקום חדש" זכה בפרס אדריאן תומס מטעם אוניברסיטת חיפה. הספר שני חברים בממלכת הצלבנים, זכה בפרס ברנשטיין מטעם אוניברסיטת חיפה. הספר סודות אפלים זכה בפרס הדסה וקרן חיפה. הנער מסיביליה זכה בפרס זאב.

היא זכתה  גם בפרס ראש הממשלה ובפרס היצירה (זה הפרס האחרון) מטעם שר המדע. הספר שנשלח לתחרות היה קלקידן. הפרס שקבלתי בחו"ל היה "פרס ורגרטו" שניתן לי בשנה שעברה באיטליה. זכיתי גם בפרסים של מצעד הספרים הארצי מטעם משרד החינוך – הספרים הזוכים במקום הראשון היו: קצינת אימוץ ופגע וברח, שניהם לחטיבת הביניים. למקום שני במצעד הגיעו: קלקידן, ניקה שתיקה וידידות במבחן.

התרגומים של הנער מסיביליה הם: לרוסית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, אנגלית
הספר בשעת מבחן מתורגם ליפנית, גרמנית, קוריאנית. הספר אל מקום חדש מתורגם לגרמנית. הספר פרידה אחרונה מקורדובה מתורגם ליפנית. הספר ידידות במבחן מתורגם ליפנית. גם הספר "יום החרגול וימים אחרים" עומד לראות אור ביפן. הספר אבטיחים שלא בעונה מתורגם לערבית. הספר פקודות בשפה זרה מתורגם לגרמנית

ספרי  דורית אורגד שהוסרטו

שבועת האדרה
קטעים מהנער מסביליה
קטעים מעמליה וג'ו
קטעים מידידות במבחן ו
שעת מבחן
נדב ושעון הקסם
ניקה שתיקה

הומחזו

הנער מסביליה
עמליה וג'ו
שבועת האדרה

קישורים רלבנטיים

דורית אורגד בלקסיקון הסופרים

שיחה עם דורית אורגד

דורית אורגד במכון התרגום

 

דורית אורגד באתר כנפיים

דורית אורגד בדף דף

מצבה הבריאותי של דורית אורגד

 

פרס ורגרטו לנער מסיביליה

דורית אורגד זוכה בפרס כלת האור

יהודי אתיופיה ואנחנו מאת דורית אורגד

עודד בצר: עוד סופר משכונת רמת אילן

האחים אלפרון עוד דמויות מגבעת שמואל

יהודי אתיופיה ואנחנו

לרגל התחלת הפירסום של הסיפור בהמשכים "המלכה יהודית " פרי עטי במגזין  "קו האופק" של האגודה למען  יהודי אתיופיה להלן מאמר מקיף על יהודי  אתיופיה מאת הסופרת הידועה דורית אורגד .

יותר מכל סופר  ילדים אחר בשפה העברית ,דורית אורגד כתבה כמה וכמה סיפורים מקסימים על יהודי אתיופיה ומסעם לארץ ישראל ועל חייהם בישראל המודרנית כיום .
ולהלן מאמר מקיף שלה על נושא תולדות יהודי אתיופיה ועל מקומם בספרות העברית החדשה .

השתקפות מציאות חיי היהודים ממוצא אתיופי בישראל, במעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית, כפי שהיא מתוארת בספרות הנכתבת בארץ.

מאת דורית אורגד

דורית אורגד ,סופרת.

הרקע ההיסטורי של עדת "ביתא ישראל"

קיומו של מיעוט יהודי באתיופיה – גם אם נזכר פה ושם במורשת היהודית ונודע עליו משהו במרוצת הדורות, כמו למשל אזכורו בסיפורי המסע של אלדד הדני – היה בבחינת נעלם בתודעה היהודית.
במרוצת שנות הגלות הארוכה של עם ישראל מארצו, נותק הקשר בין בני השבט היהודי שנקלט באתיופיה, שהוא – לפי אחת הסברות המקובלות – שבט דן, לבין יתר שבטי ישראל. ויהודי אתיופיה, או בכינוי שבו הם מכנים את עצמם "ביתא ישראל", חשבו שהם היהודים האחרונים בעולם, ובתור שכאלה שומה עליהם לדבוק בקנאות בדתם.
ואכן הם קיימו את מצוות הדת היהודית באדיקות עד כדי חירוף נפש. כוהני הדת, הנקראים "קסים",
היו מספרים לצאן מרעיתם את סיפורי הגבורה של מוות על קידוש השם, והם ששימרו את מורשת העדה. בתקופה הקדומה, כשהיו תושבי אתיופיה עובדי אלילים, נחשבו אנשי "ביתא ישראל" לאנשי מעלה וזכו לחופש פעולה גמור. החברה הפגאנית התייחסה אליהם בהערצה ולא התערבה בענייניהם, וכך יכלו להתפתח ולהתקדם בשלבי ההיררכיה החברתית-מדינית. הקהילות היהודיות – שהיו מאוחדות כל השנים והקפידו לשמור על קשר הדוק ביניהן – התקדמו מבחינה כלכלית, חברתית ומדינית, ונעשו לשליטי המדינה. "תור הזהב" של יהודי אתיופיה בא לקצו עם הופעתם של מיסיונרים נוצרים שהובילה להתנצרותם של עובדי האלילים.
עממי אתיופיה שקיבלו עליהם את הנצרות, הנקראים "אמהרים", החלו לרדוף את המיעוט היהודי, ומאותו הזמן דבק ביהודי אתיופיה הכינוי המבזה "פלאשים", משמע – פולשים עלובים וחסרי זכויות.

לא בקלות ויתרו יהודי אתיופיה ל"אמהרים", וסיפורי גבורה מפוארים נקשרים, למשל, בשמה של מלכה בשם יהודית, אשר הנהיגה את צבאות "ביתא ישראל" במלחמה שנלחמו בהם. אבל כמיעוט לא היה ליהודים סיכוי לגבור על אויביהם.
עם זאת יש לציין שזולת מקרים של עלילות שהעלילו עליהם זעיר פה וזעיר שם, ומעט הגבלות כלכליות שהגבילו אותם, נהנו יהודי אתיופיה גם אחרי המפלה שנחלו מידי הנוצרים, מאוטונומיה חברתית וחופש דת. כחברה אגררית-מסורתית התנהלה עדת "ביתא ישראל" לפי הקודים המקודשים לה מדורי דורות כשהיא מספקת לעצמה את צרכיה. היו כמובן יחידים מבני העדה שהגיעו לערים ועסקו במקצועות אורבניים, כגון חרשי ברזל, בנאים, חשמלאים, והיו שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה והתפרנסו מעיסוק במקצועות חופשיים. ואולם אלה היו מיעוט.
עד לתקופה המודרנית, גם אם נודע על ניסיונות מצד הנוצרים באתיופיה להעביר את היהודים על דתם, הייתה התופעה שולית. ואולם, במאה הקודמת החלה התנועה המיסיונרית – שפעלה באתיופיה במגמה לנצר את היהודים – בפעילות אינטנסיבית. מיסיונרים רבים נשלחו לאזורים שחיו שם היהודים, בעיקר בסביבות אגם טנה, ונבנו שם כנסיות, מנזרים ובתי חולים שבהם, לצד הטיפולים הרפואיים, נחשפו המטופלים לפעילות מיסיונרית אינטנסיבית. בשלהי המאה התשע עשרה ובמשך המאה העשרים הוגבר הלחץ שהופעל על יהודי אתיופיה להתנצר. הגיעו אלי סיפורים – גם בעל פה וגם בעדויות כתובות של בני העדה – על מאסרים ועינויים שעונו אנשים מבני העדה כדי לאלצם לקבל עליהם את הדת הנוצרית. יש להניח שלולא הלחצים הקשים שהופעלו על העדה, לא הייתה נוצרת התופעה של ה"פלאש-מורה", כלומר – אותם אלפי נוצרים-חדשים מקרב יהודי אתיופיה שנכנעו ללחצים האלה והתנצרו, אך כעת הם מבקשים לחזור לצור מחצבתם.
למרות המאמצים הרבים שהשקיעה הכנסייה הנוצרית בפעילות המיסיונרית הזאת, עמדו רוב יהודי אתיופיה בלחצים ונשארו נאמנים לדת אבותיהם. ובהיוודע להם שהעיר ירושלים, אותה הכירו מכתבי הקודש הנקראים "אורית", (שזו התורה, תורת ישראל, בשפת "געז" העתיקה), בהיוודע להם שעיר הקודש קיימת במציאות – הם שאפו לבוא אליה. ובראשית המאה הקודמת, לאחר שנוצרו הקשרים עם נציגים יהודיים שהגיעו לאתיופיה, ביקשו אנשי "ביתא ישראל" לסייע להם לעלות לארץ ישראל.
אך להוציא יוזמה פרטית של אישים יהודים, כגון אנשי האקדמיה הצרפתית, יוסף הלוי ותלמידו יעקב פיטלוביץ, שבאו לאתיופיה ופעלו רבות למען "ביתא ישראל", לא הייתה התארגנות יהודית ציבורית במטרה לחדש את הקשר עם אנשי העדה. ולהוציא קבוצה של צעירים שהובאה מאתיופיה להתחנך בכפר
הנוער שפייה, ויחידים מבני העדה הגיעו ארצה בדרך זו או אחרת, חלפו שנים רבות בטרם התגשמה משאת לבם של יהודי אתיופיה לבוא לציון, להתאחד עם אחיהם. אגב, אותם בני נוער שהובאו מאתיופיה לשפייה, חזרו לארץ מוצאם ועסקו שם בעיקר בהוראת השפה העברית.

"מבצע משה"

קשרים שנקשרו בין קהילות "ביתא ישראל" וגופים יהודיים שונים, ובקשתם העיקשת לעלות לארץ האבות, גרמו לשלטונות בישראל להתעניין בהם, ועלתה שאלת יהדותם. הממסד הדתי בישראל, שעסק בסוגיה זו, מצא לאחר חקירות ובדיקות דקדקניות, שהם אכן יהודים. ולאחר שנתקבל ה"הכשר" מאת הרב הראשי עובדיה יוסף, לא הייתה מניעה מצד ישראל להחיל עליהם את חוק השבות המזכה, כידוע, כל יהודי לעלות לישראל ולחיות בה. אך כשישראל כבר הייתה מוכנה לפתוח את שעריה כדי לקלוט אותם, אסרו עליהם שלטונות אתיופיה לעזוב.
לקראת אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כשהיו באתיופיה מרידות ושרר בה אי שקט, ניצלו אנשי "ביתא ישראל" את המצב, נטשו את בתיהם, את שדותיהם המניבים, את עדרי הצאן שהיו מגדלים, ויצאו באישון לילה, בקבוצות קטנות – כדי שלא יתגלו – לצעוד בחשאי לעבר הגבול הסודני.
המסע אל הגבול ארך לעתים חודשים והתנהל בתנאים קשים ואיומים. אלפים נספו בו ובסודן, שם המתינו
אלה ששרדו את מסע העינויים, ושוב בתנאים-לא-תנאים שהביאו למחלות ולמוות, עד שמקץ זמן רב העלו אותם משם לישראל.

"מבצע שלמה"

בשנת 1991, בדיוק כשפרצה מלחמת המפרץ ואל ישראל נשלחו מעיראק טילים הרסניים, נמצאה ההזדמנות המדינית הנדירה שאיפשרה את העלתם. כ14.000 יהודים הובאו בלילה אחד מאתיופיה לישראל.
שכן אסור היה להחמיץ את ההזדמנות הזאת. בישראל התארגנה במהירות רכבת אווירית שהביאה למימוש חלומם של אותם אלפי היהודים שחיכו בכיליון עיניים שנים רבות לרגע זה.
מטלה לא קלה לקלוט בבת אחת מסה כזאת של עולים חדשים, שלא הגיעו כקודמיהם ב"מבצע משה" מבתיהם, אלא ממחנות שהתקבצו בהם וחיו שם בתנאים מחפירים.

התערותם של אנשי "ביתא ישראל" בארץ האבות

אף שנעשו מאמצים מצד הגורמים שעוסקים בקליטת עולים לסייע להם, בכל זאת נתקלו עולי אתיופיה,
ועדיין הם נתקלים, באבני נגף המכשילות את שילובם הטוב בחברה הישראלית.
בחלק הראשון של דברי ציינתי את היות היהודים באתיופיה חברה אגררית-מסורתית-אוטונומית, והתייחסתי למקום שתפסה האמונה היהודית בחייהם.
כחברה אגררית-אוטונומית, המספקת את צרכי עצמה, נהנתה העדה מחיים שלווים, ללא מתחים, בחיק הטבע היפה של אתיופיה. ובתור חברה מסורתית שחייה מתנהלים על פי נורמות מקודשות, כשה"קסים" – כהני הדת – עומדים בראש ההיררכיה החברתית ועל פיהם יישק דבר, וענייני הקהילה הוסדרו באופן שהיה מקובל על בני העדה מימים ימימה, הם הרגישו שהם מוגנים, ותחושת הביטחון הזו חיזקה אותם. .
ובארץ, קודם שהספיקו להחלים מן הפצעים שזוועות המסע הותירו בהם, נחשפו העולים הטריים לעולם החדש, שנראה להם זר ומאיים, ולא היה עוד מי שיתמוך בהם. שכן בישראל התערערה סמכותם של ה"קסים", ניטלה מהם כאן הדרת הכבוד, ושוב אינם מורי-דרך לעדתם כפי שהיו בעבר. וזו לא הייתה הטעות היחידה של המוסדות הקולטים, שלא דאגו להבטיח את מעמדם של כהני העדה.
שגיאה אחרת נעשתה בבחירת מקומות היישוב אליהם הובאו. במקום ליישבם באזורים חקלאיים, כמו אלה שהכירו בארץ מוצאם, הקימו להם "חצרות" – מחנות של קרוונים במקומות שוממים, או שהביאו אותם לעיירות פיתוח, ולשכונות מצוקה בערים. נקודת שבר אחרת אפשר לראות באובדן האמונה הדתית. לאנשי "ביתא ישראל" שכבר אינם יכולים לראות את עצמם כ"היהודים האחרונים בעולם", כפי שהאמינו מאות בשנים, אבדה כאן תחושת השליחות הערכית שלקחו על עצמם.
בעיני האנשים הללו, שבאו לישראל חדורי מוטיבציה, מצטיירת המציאות החדשה באופן שונה כל כך ממה שציפו, ונדמה לרבים מהם שהם תועים בחלל ריק ואין להם במה להיאחז.
ואם לא די בשברון-לב זה, בתחושה של אובדן הדרך כי באמת שום דבר בישראל אינו דומה למה שהכירו והוקירו בעבר, מרגישים עולי אתיופיה שהחברה הוותיקה אינה נוטה להם חסד. וזאת בניגוד גמור למה שסברו בהיותם בארץ מוצאם, שם הם יצרו לעצמם מיתוס של הישראלים המצפים באהבה לשובם של אחיהם ארצה.
אך לא זו בלבד שאינם זוכים כאן לקבלת הפנים שציפו לה, במקרה הטוב הם נתקלים באדישות, ובמקרה הרע הם נתקלים, ולא לעתים נדירות, בגילויים של גזענות.

הפן האישי שלי בהקשר לנושא, והאתגר לכתוב על עדת "ביתא ישראל"

 

"שבועת האדרה"

מה שהביא להתעניינות שלי בגורלם של עולי אתיופיה היו הפרסומים עליהם בעיתונות, הסיפורים הקשים שנכתבו אודותם ועל האופן שהם מתקבלים בישראל. וכשנודע לי על סיור שמארגנת אגודת הסופרים העברים במרכז קליטה לעולי אתיופיה בנגב בעיירה שדרות מיהרתי להירשם.
המפגש היה נוגע ללב, אך לא הניב אלא אהדה לאוכלוסיה המיוחדת במינה הזאת. שכן המרואיינים שלנו מיעטו לנדב מידע על מסעם לישראל, היה זה אחרי מבצע משה שנפגשנו אתם, והשאלות ששאלנו אותם נענו בחיוך נוגה ובמילים אחדות שלא באו אלא כדי לצאת ידי חובה.
עם כל האהדה שעוררו בי לא האמנתי שאהיה מסוגלת לכתוב עליהם. מה גרם לי לקחת על עצמי בסופו של דבר את המשימה? על כך בתיאור כתיבת הספר "שבועת האדרה".
לאחר הרצאה שנשאתי למורות, במסגרת קורס של השתלמות מורים, פנתה אלי מורה שעבדה ב"כפר הנוער הדתי" ליד כפר החסידים וביקשה ממני לכתוב סיפור לנוער על עלייתם וקליטתם של "ביתא ישראל". היא הבטיחה לי שאם אבוא לכפר הנוער שבו היא מלמדת, אקבל את כל המידע הנחוץ לכתיבה אודות העדה. אבל כשבאתי לשם, חזר מה שהיה במרכז הקליטה בנגב, גם כאן לא ששו התלמידים לספר לי על חייהם אתיופיה, ומיעטו לשתף אותי בהתנסויותיהם במסע.
הייתה זו המחנכת שהזמינה אותי לבוא ל"כפר הנוער הדתי" , חנה רפלד שמה, שסיפרה לי דברים שנודעו לה במסגרת עבודתה על הנושא, ודבריה ריגשו אותי כדי כך שהחלטתי להקדיש את הימים הבאים – אשר התארכו לשנתיים תמימות – לחקירת תולדות "ביתא ישראל", אורח חייהם באתיופיה והסיפור הטראומטי של עלייתם ארצה. וזאת במגמה לכתוב סיפור שעלילתו הבדיונית מתבססת כולה על דברים שהיו.
באתי לכפר הנוער ושם הבנתי שבלעדי מחקר רציני על העדה אין טעם למפגשים אישיים .
המחקר שערכתי הוליך אותי לספריות הציבוריות וקראתי כל מה שנכתב בארץ על אתיופיה ויהודיה הנושא, ומשם המשכתי ל"בית התפוצות", לביקורים במרכזי קליטה ולפגישות עם מורים ממוצא אתיופי, ועם כל מי שהיה יכול לתרום לידע נוסף על הנושא. ואחרי חודשים שבהם עסקתי בקריאה ובמחקר חזרתי לכפר הנוער הדתי , ולמקומות אחרים שבהם פגשתי את בני העדה ,מצויידת ,מלבד הידע העיוני גם במראות נו,ף אתיופיים ובמילים אמהריות חיוניות .וכעת אכן נפתחו בפני גם הלבבות וסופרו לי דברים שלשמעם דומה שגם אבנים תבכינה .

כך נכתב ספרי "שבועת האדרה" המתאר את מסעם של העולים ממחוז גונדר באתיופיה לסודן, ומשם לישראל. כתבתי את הספר בתחושת אמפטיה עמוקה ותוך תפילה שהזדהות זאת תעבור גם לקוראים הצעירים .
בשל חבלי הקליטה שגיבורי הספר מסתבכים בהם, לא יכולתי להעניק לסיפור העצוב "סוף טוב". ואף על פי שהיה ניסיון מצד הגורמים הקולטים להשפיע עלי לשנות את סוף הסיפור כדי שבמהדורות הבאות הוא יסתיים בנימה אופטימית, לא נעניתי. הרגשתי שאם אעשה כבקשתם אחטא לאמת. ואומנם, לאחר הופעת "שבועת האדרה", קרו, למרבית הצער, דברים שאישרו את נבואת לבי הקודרת.
לסיפורם הכאוב אין סיום שמח שכן הכבוד הראוי לאנשים האלה שבאו לכאן חדורי ערכים לאומיים רוחניים חברתיים לא תמיד מתממש במציאות .

"יום החרגול וימים אחרים"וכתיבתו

בכתיבת הספר הראשון על אנשי "ביתא ישראל" נחשפתי לקשיי הקליטה שלהם, ומטבע הדברים הוסיף עניינם להעסיק אותי והמשכתי לעקוב אחר המתרחש בקרבם. קראתי כל מה שהתפרסם עליהם בעיתונות היומית וראיתי שבצד ההצלחות שהצליחו יחידים מתוכם, עדיין סובלים רבים מהם מתנאים שאינם מסייעים להם להשתלב בחברה הישראלית.
במסגרת המעקב שערכתי בנושא, שוחחתי עם עובדת במשרד החינוך שעסקה באיתור נוער מחונן ברחבי הארץ במטרה לקדם אותו במסגרות המיוחדות לכך. שאלתי אותה אודות תלמידים מבין עולי אתיופיה, אם הם נכללים במיזם הזה, ונודע לי מפיה שהיא איתרה לא מעט תלמידים כאלה.
אחת מהם, תלמידת כיתה ו', הייתה לדמות המרכזית בספר חדש שכתבתי על העדה של "ביתא ישראל". בשם "יום החרגול וימים אחרים ".

נערה זו, אסמרץ', ובעברית – אסנת, כותבת ביומנה על הקורות אותה, על הקשיים העומדים בדרכה, על ההתמודדויות שלה ועל רגשותיה ומחשבותיה.
בתחילת שנת הלימודים אסנת היא תלמידה חלשה ולא מקובלת על בנות כיתתה. בהמשך, בזכות קריאה מרובה של ספרים שהיא שואלת בספריה, היא רוכשת מיומנות בקריאה שמקדמת אותה בכל המקצועות הנלמדים עד כדי מצוינות. ההערכה שמביאים לה הישגיה בלימודים מקנה לה מעמד חדש בכיתתה, ונראה שהיא בדרך להשתלבות מוצלחת בחברה.
האופטימיות בה מסתיים ספר זה מתבססת, כאמור, על מקרה שהיה. אך עדיין נשאלת השאלה לגבי העדה בכללותה. אני מבקשת לומר בזאת שיש אפשרויות לבני העדה להתקדם, ועם זאת דומני שלא רבים מביניהם מגיעים למיצוי עצמי, כפי שקורה לגיבורת הסיפור הזה, והיתר פגועים מאי התקבלותם בחברה הישראלית בגלל סיבות שחלקן הגדול נובע מדעות קדומות.

סיפורו של "קלקידן"

על הכריכה האחורית של "קלקידן" מתוארות נסיבות כתיבת הספר. מעשה בנער מתבגר ממוצא אתיופי, הלומד באחד מבתי הספר באשקלון, שההתרשמות מדמותו הייתה מקור ההשראה לעלילה המורכבת. הנער הזה בולט הן בהישגיו בלימודים והן במעמדו החברתי – התלמידים, שניכר בהם עד כמה הוא חביב עליהם ועד כמה הם מעריכים אותו – בחרו בו לתפקיד יושב ראש מועצת התלמידים של בית ספרו, תפקיד שהוא ממלא בהצלחה, כשם שהוא מיטיב להתמודד בתפקיד נוסף שקיבל על עצמו למלא במסגרת משפחתית. התרשמותי מן היכולות של קלקידן, מעוז רוחו, מנכונותו לקחת על עצמו אתגרים, הביאה אותי לכתוב את הספר השלישי העוסק בעולי אתיופיה.
על רקע הנתונים המדאיגים, שאספתי במרוצת השנים, על השתלבותם של עולי אתיופיה בחברה הישראלית, הצטייר לי סיפורו של קלקידן ככוכב זוהר באפלת הלילה. אולי זו הסיבה שכתיבת ספר זה הייתה שונה מתהליך יצירת ספרי הקודמים העוסקים באותו הנושא. ההתמודדות המוצלחת של קלקידן עם האתגרים שעומדים לפניו לאורך העלילה המורכבת והארוכה, מילאה אותי בעת הכתיבה בהרגשה מרוממת כאילו אמר לי לבי שהנני – בהיותי מחברת הספר – אשת בשורה. וזאת לא רק בשל העידוד ששואבים בני הנוער של "ביתא ישראל" מן הקריאה בו, אלא בגלל שהתערות חברתית כה מוצלחת אינה  יכולה להיעשות בחלל ריק, ואם באשקלון צלח דבר, יסופר הדבר הזה בגת, ויגיע גם תורם של אור יהודה ושל ישובים אחרים ליצור בסביבתן אווירה חברתית קולטת, וסוף כל סוף אפשר יהיה לברך – "ובא לישראל גואל".

"המסע אל החלום" – מאת אברהם אדגה

לא רבים הם הסופרים הישראלים שמוצאם מאתיופיה, והמעטים, כמו אברהם אדגה ורחמים אלעזר, אינם כותבים לנוער, גם לא הסופרת אספו ברו שפרסמה קובץ סיפורים למבוגרים.
עם זאת, היות והדמות המרכזית בספרו של אברהם אדגה ,"המסע אל החלום" הוא נער, אפשר להניח שגם בני נוער בגילו עשויים לגלות בו עניין.
בספר הזה מתאר הסופר את הדברים הקשים שעבר במסע לישראל, כפי שאדגים בקטע הבא:
"נסיתי לזחול תוך שימוש בידיים, אך באופן זה הדרך לא תיגמר לעולם. קרעתי את החולצה שלי וקשרתי סביב כפות רגלי ואולם התקשיתי לנעול את הנעל. החבר שלי סחב אותי, אבל פחדתי שגם הוא יתמוטט וכך אף לא אחד מאיתנו יישאר בחיים."
ודאי לא קל היה לו לסופר להעביר את סיפורו האישי לפרוזה כתובה, כי אין זה מטבעם של בני העדה לשתף את הקורא האלמוני בחוויות אמת כואבות שחוו בעצמם, ודומה שתחושת השליחות היא שדחפה אותו לכתיבת הספר המרגש הזה.

סופרים ישראלים שאינם ממוצא אתיופי הכותבים ספרות בדיונית על אנשי "ביתא ישראל"

מדף ספרי הילדים והנוער הולך ומתעשר בספרים הנכתבים על עולי אתיופיה.
דומה שהספר הראשון לילדים שהופיע בישראל על הנושא היה ספר מתורגם, "גנט, הילדה מאתיופיה" שכתבה ורה פורסברג, והוא נחל הצלחה רבה בקרב הקוראים הצעירים.
להצלחה יפה זוכים גם ספריה של נעמי שמואל. .

קדם לו ספר לקטנים על הנושא, שכתבה חגית כהן, ושמו – "ילד של שוקולד"

אילנה אבן טוב-ישראלי, שהנחתה בני נוער מאתיופיה בסדנת כתיבה, הקדישה לנושא את ספרה "תנו לי לדבר".
להדגמה בחרתי להביא קטע מסיפור שהופיע בתקופת "מבצע משה", בשם "הרפתקה באוטובוס", שכתבה הסופרת מרים עקביא, שמופיע בספר הנושא את אותו השם.
"באחרונה הצליחה מדינת ישראל להתגבר על המכשולים, ונמצאה הדרך להעלות ארצה בחשאי ובדרכים עקלקלות חלק גדול מיהודי אתיופיה, ואני מקווה שבסופו של דבר נצליח להביא הנה גם את הנותרים."
אבא דיבר ואמא שתקה. לבסוף אמרה חרש:
"כמה טוב שהיום – לא כמו בעבר – יש ליהודים לאן ללכת. כמה טוב שמדינה אחת בכל העולם כולו לא תפנה להם עורף… לעולם לא."
ידעתי על מה חשבה אמא. היא חשבה על המשפחה הגדולה, שהיתה יכולה להיות לנו, לו גם אז, במלחמת העולם השניה או עוד לפניה, היתה קימת מדינת ישראל."
מרים עקביא שוזרת את נושא השואה בסיפור על העולים מאתיופיה, ומדגישה את חשיבות קיומה של מדינת ישראל כמקום מקלט לכל יהודי באשר הוא יהודי.
ואכן, אנשי "ביתא ישראל" נרדפו רק בשל היותם יהודים, בדיוק כמו שהמוצא היהודי שימש עילה לרדיפת והשמדת יהודי אירופה. אחידות גורל זו של בני עמנו, ללא הבחנה בהבדלים חיצוניים כמו גוון העור, אם הוא לבן או שחור, ראוי לה שתהיה קבועה בתודעתנו הלאומית. ומה יכול לתרום לכך יותר מספרים העוסקים בנושא, ובעיקר חשובים לעניין הזה לדעתי הספרים המיועדים לילדים ולבני הנוער.

תוספת :

כדאי להוסיף שישנם עוד כמה דוגמאות של עיסוק ספרותי ביהודי אתיופיה שאינם מוזכרים במאמרה של אורגד .

למשל ספרו של הרב החרדי  מגרמניה יהושע זליג שכנוביץ. "שלמה הפלשי " : סיפור  שהופיע בגרמנית ב1923 שתורגם לעברית בידי מ"צ פרוש בשם "בן הפלשים " ועוסק בנדודי צעיר פלשי המתלבט עולה לבסוף לארץ ישראל ונופל על הגנת הכותל .
אפשר להזכיר את " מלב אפריקה ועד שארם עד שייך " סיפור קומיקס של דני פלנט שפורסם בשבועון "הארץ שלנו"  ב-1958. זהו סיפורו של פלאשי שמגיע ללב אפריקה בחיפוש אחר מדינת ישראל ושם מצטרפים אליו שני נערים כושים גם הם מצאצאי שב שמתייחס על אנשי שלמה ויוצאים לישראל בדרך הם נלכדים בידי המצרים בשארם א שיך אך משוחררים בידי כוחות ישראל. זהו סיפור הקומיקס הראשון ואולי היחיד עד כה שגיבורו הוא פלאשי.והוא מעניין בגלל הצורה הסימפטית והכמעט הירואית שבה מוצגים השחורים הפלאשים ואנשי שבטי הג'ונגל
( בזמנו היצעתי לעורכת מגזין ליהודי אתיופיה לפרסם על דפיו את הסיפור הזה בתוספת סיפורי קומיקס מקוריים משלי עבור חברי הקהילה האתיופית אך לצערי הדבר לא הסתייע בכל אופן היום המצב השתנה ואני מקווה להעלות את הסיפור בעתיד באתר זה ואולי גם באתר של יהודי אתיופיה ).

אפשר להזכיר את סיפור דן טרזן : דן טרזן ואוצרות המלך שלמה. שהופיע ב1960 שבו היסוכן הישראלי דן מוקד דן טרזן יוצא לבקר את השבט האבוד של הפלאשים (המתוארים כשבט אבוד הדומה לזה שבספרי טרזן) וממלכם נודע לו שהם שומרים על אוצרות שלמה עד ש"יקום בית המקדש השלישי". דן משכנע את הפלשים שהגיע הזמן להעביר את האוצרות לישראל, מחסל סוכנים ירדניים שבאו לגנוב את האוצרות ומעבירם בחזרה לישראל.

 


ויש גם את הספר מסדרת מנהרת הזמן של גלילה רון פדר "מבצע משה " ( 1999   שמתאר גם הוא את מסעם של בני אתיופיה לארץ ישראל  בשנות השמונים . .
הלוואי שבחברה הישראלית היום הייתה מופגנת כלפי הפלאשים אותה מידת אהדה שמופגנת אליהם בסיפורים אלו שבחלקם נכתבו בתקופה שבהם הם חיו הרחק מישראל.

 

ראו גם :

מגזין האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

ילדי אתיופיה בחינוך

המלכה יהודית

המלכה יהודית הקומיקס