ארכיון תג: דורית קידר

האישה הכשפנית הקדומה כאישה משכילה:סקירה על הספר "מי כתבה קערת השבעה?"

 סקירה על ספרה של דורית קידר, מי כתבה קערת השבעההוצאת אדרא, תל אביב 2019, 202 עמודים 

תקציר הספר :

מה אפשר לעשות כשהמציאות רוויה בתחושות של חרדה תמידית משדים רוחות וליליות הנמצאים בכל מקום בו זמנית? בתנאים שכאלו, יש לעמוד על המשמר באופן קבוע ובעזרת מבחר קמיעות ולחשים, לדאוג לעתיד טוב יותר. לעיתים חמסה אינה מספיקה ויש להתאמץ ולרכוש קערת השבעה. 
 
"מי כתבה קערת השבעה?" הוא מסע מרתק הכולל חמש תחנות, שבכל אחת מהן מורם המסך מעל מלאכת הכתיבה של הנשים שפעלו בעת העתיקה; החל מנשים מסופוטמיות שאחזו בקנה וכתבו בכתב יתדות, דרך נשות האימפריה הרומית שאחזו נוצה וכתבו לטינית בכתב מסתלסל ועד לנשים היהודיות של האימפריה הסאסאנית שאחזו במכחול וכתבו בארמית בכתב מרובע, השבעות על גבי קערות.
הספר מסיר את הרעלה שהסוותה שרשרת של נשים פִּלאיות ששלחו ידן בכתיבה אל מקומן הראוי בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי שלנו. 
 
ד"ר דורית קידר היא סופרת וחוקרת המתמחה בדת ומגדר.
ד"ר דורית קידר פרסמה את הרומן ההיסטורי "כומיש בת מחלפתא — ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית" (2013) ואת ספר המחקר "לילית השדה היהודית — 1000 שנים של הפרעת אישיות גבולית" (2010).
קידר כתבה מבחר סיפורים קצרים שהתפרסמו בכתבי עת בארץ ובעולם. 
עד כאן תקציר הספר.
 

דורית קידר, חוקרת של כישוף יהודי קדום, כתבה ספר חדש ומקיף על הנשים ככותבות ומכשפות בעת העתיקה. קידר פירסמה כבר ספר מחקרי על השדה לילית: לילית השדה היהודית – 1000 שנים של הפרעת אישיות גבולית [תל אביב] : DoLa Publishing, 2010.) שהתבסס על עבודת מחקר קודמת שלה .

וראו ראיון עימה על ספר זה כאן .

בנוסף היא חיברה רומן ספרותי על אחת מכותבות קערות ההשבעה: כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית (2013).

 

וקראו על ספר זה כאן :חייה של אישה כשפנית.

הקערות הן בעצם קמעות ענק עם לחשי כישוף שהיו נפוצים באזור מסופוטמיה ופרס בין המאה השלישית למאה השביעית לספירה, ואז הן נעלמות לפתע מסיבות לא ברורות (האם זה קשור לכיבוש המוסלמי שהתרחש באותה התקופה?).

קידר תוהה: האם ייתכן שכותבי קערות השבעה האלו היו (גם) ואולי אף בעיקר נשים ולא גברים דווקא כפי שהיה נהוג לחשוב במחקר?

התזה של קידר, שהיא כאמור בניגוד לעמדת החוקרים האחרים בתחום, היא שחלק מקערות כישוף, ואולי רובן, נכתבו בידי נשים יהודיות יודעות קרוא וכתוב, דהיינו בידי נשים משכילות בכל קנה מידה של התקופה.המתנגדים לכך יצאו מההנחה המקובלת שהנשים בתקופה הזאת, המכונה התקופה הסאסאנית בפרס ובבבל, על שם השושלת השליטה באיזורים אלו בזמנים אלה כמו גם בתקופות קדומות יותר, לא היו מסוגלות לקרוא ולכתוב ולא היו מסוגלות לכתוב קערות כישוף מאין אלה.

אמנם יש הסכמה כללית שנשים אכן עסקו בכישוף בתקופות אלו (כמו בכל תקופה אחרת ובכל מקום אחר בעולם מימי התקופה הפרהיסטורית ועד היום) ועל כך יש לנו מידע נרחב ביותר. אבל לא בכשפים שדרשו כתיבה. ובהחלט לא בכתיבת קערות השבעה. 

קידר מפריכה את התזה הזאת והיא עושה זאת בצורה הנרחבת ביותר האפשרית. היא אינה מתמקדת רק בעולם הצר יחסית שיצר את קערות ההשבעה במאות השלישית עד השביעית לספירה אלא הולכת אחורה יותר. הרבה יותר.

היא מראה בכמה פרקים מפורטים שבניגוד למה שהיה מקובל לחשוב עד לאחרונה, המחקרים ארכיאולוגיים מראים בצורה ברורה ביותר שנשים גם בתקופות קדומות ביותר במסופוטמיה ידעו לקרוא וידעו לכתוב והיו מסוגלות לחבר יצירות ספרות מורכבות ועשו זאת.

היא מספקת לכך דוגמאות ששפע נשים כתבו במסופוטמיה הקדומה. אלו כללו קהילה גדולה של נשים מקוננות לאורך הדורות שחיברו קינות אותן הן הלחינו, שרו וליוו את עצמן בכלי מיתר.

בנוסף היו גם נשות הנידוטו, כוהנות אצולה שהקדישו את עצמן לאלים, שיש תיעוד למכתבים שהן כתבו למשפחותיהן. כרגע ידוע על שמונה מהן שהוגדרו כסופרות אבל מה שהן כתבו עדיין נחקר.

לאלו ניתן להוסיף את כוהנות האוראקל החוזות שנהגו לשלוח למלכים של מסופוטמיה מכתבים בהם ניבואי עתידות. מכתבים שאולי כתבו בעצמן.

והיו גם סופרות ממש שעסקו בחיבור יצירות ספרותיות שכתבו בשמן ואינו אנונימיות כלל.

הראשונה שבהן, והיא הסופר הראשון מכל מין שאנו יודעים את שמו, היא אנהדואנא – בתו של המלך סרגון הגדול מלך אכד מהאלף השלישי לפנה“ס, הכובש הגדול הראשון הידוע בהיסטוריה (אם כי לפניו מן הסתם היו כובשים רבים מהתקופה הפרהיסטורית אבל עליהם לא נכתב דבר). ידוע שהיא כתבה פואמה לאל הירח לאלה אישתר ולעיר מולדתה.

עוד משוררת בתו של מלך הייתה נין-שאטאפאדה ביתו של סין-קסיד מלך אורוק מהמאה ה-18 לפנה“ס. הייתה טפוטי מהאלף השני לפה"ס כימאית שהתמחתה ביצור בושם וכתבה מאמר על התהליך של זיקוק פרחים וחומרים אורגניים אחרים, ויצירת תמציות של ניחוחות.

הייתה אניגלדי-גנא מהמאה השישית לפנה“ס, ביתו של המלך נבונאיד, המלך הבבלי האחרון מן העיר אור שבבבל, שהקימה מוזיאון להיסטוריה וארכיאולוגיה. היא מיינה ואצרה את החפצים ובנוסף ניהלה את בית הספר לכתיבה לכוהנות כך שניתן להניח די בוודאות שגם כתבה.כנראה שאין זה מקרי בכלל ועיקר שרוב הנשים ששמן נשמר היו בנות של מלכים, ולכן כנראה שמן נשמר.

יש להניח שהיו נשים חשובות פחות שכתבו גם הן אבל בגלל שלא היו בנות מלכים שמן לא השתמר. זה היה בתקופה המסופוטמית הקדומה.

קידר מראה שהיו נשים כותבות גם בתקופה ההלניסטית ונוקבת בשמות רבים, ואף נשים שעסקו במחקר כמו האלכימאית היהודית מרים והפילוסופית היפטיה שפעלה מאלכסנדריה, והיו נוספות.

בספרה יש נספחים אינפורמטיביים על נשים כותבות בתקופה ההלניסטית היוונית והרומאית. וכך היה גם במסופוטמיה של התקופה הסאסאנית שהיא גם תקופת כותבי התלמוד, שגם שם ידוע לנו על נשים כותבות ומשכילות לא מועטות בכלל.

לדעתה, אם כך, אפשר להניח די בוודאות שהכותבים, לפחות של כמה מקערות הכישוף שאותן חקרה, היו כותבות, ומסתמכת על כך באלמנטים שונים בכתיבה של הקערות.

קערת השבעה קדומה שאולי נכתבה בידי אישה. 

דורית קידר מגיעה בספרה המפורט למסקנה שחלק מקערות ההשבעה שאותן חקרה, כעשרים קערות בסך הכל, נכתבו בידי כמה נשים משכילות, חמש ליתר דיוק: כומיש ברת חלפתא (שממנה או יותר נכון מכתיבתה קידר התרשמה כל כך שהיא כתבה על חייה רומן בדיוני שלם), גיוניי בת לאלי, ושמות אחרים.

לכולן מאפיינים מיוחדים בכתיבה. בקערות האלו הנשים הסופרות ביצעו דברים לא מקובלים באותה התקופה לפחות עבור סופרים גברים. הן משנות את הסטטוס המגדרי שלפיו הגבר קודם לאישה. הן משתמשות בשם האלוהים בניגוד להלכה שהייתה קיימת כבר באותה התקופה. הן מבצעות אלמנטים שונים האסורים על פי ההלכה כמו הפיכת טקסט של גט הלכתי לטקסט מאגי.

לדעתה אותן נשים כתבו טקסטים מגיים חתרניים לעולם של השליטה הגברית בצורה שסופר גבר באותה התקופה לא היה מעז לעשות כמותה.

יש חיסרון בספר המקיף של קידר – היא אינה עוסקת בנשים הכותבות המוכרות לנו בתרבות העברית הקדומה מהמקרא, והרי יש לפחות שלוש כאלו: מרים, דבורה וחנה.

אפשר היה להזכיר משוררות יווניות קדומות כמו ספאפו, שחיה באי לסבוס במאה השביעית לפנה“ס, והפכה לאחד המשוררים היווניים הידועים ביותר מכל מגדר.

היא גם אינה מזכירה מלכות חיתיות, שהשתמרו מכתבים שהוכתבו על ידיהן ואולי נכתבו על ידיהן. כל הדברים הללו מוכיחים מעל לכל ספק שאמנות הכתיבה הייתה ידועה במקומות שונים ומגוונים, גם על ידי נשים, ושאין שום סיבה לחשוב שנשים שעסקו בכישוף לא ידעו לכתוב.

לא השתכנעתי שנשים כמכשפות כותבות היו בהכרח חתרניות יותר מגברים שכתבו דברי כישוף, אבל בהחלט השתכנעתי שבתרבות הפטריארכלית של התקופה שום סופר ושום כותב גבר לא היה נותן לעצמו שם נשי. ואם לכותב של קערת השבעה יש שם של אישה אז זה אומר שהיא הייתה אישה.כמו שיש להניח ששירת דבורה שנכתבה בגוף ראשון נשי לעולם לא הייתה נכתבת בצורה כזאת בידי גבר. שום סופר בחברה הפטריארכלית של ימי קדם לא היה מוכן להציג את עצמו כאישה.

אי לכך אין סיבה להטיל ספק בתזה של דורית קידר שנשים כשפניות של התקופה בהחלט ידעו לקרוא ולכתוב ועשו זאת בהצלחה, לא  פחותה מסופרים גברים.

קראו גם :

מיהי ומהי לילית ?:ראיון עם דורית קידר

מה בין מכשפה לאישה כשפנית ?: עוד ראיון עם דורית קידר 

חייה של אישה כשפנית :על כומיש בת מחלפתא

דף הפייסבוק של דורית קידר 

וגם :

קערת השבעה בויקיפדיה

המכשף היהודי לדורותיו

 

קערת השבעה של כומיש בת מחלפתא 

חייה של אישה כשפנית :על כומיש בת מחלפתא

 

הופיע ב"מוסף שבת של "מקור ראשון " תחת השם "מכשפה בין רומאים ואמוראים "

סקירה על הספר "כומיש בת מחלפתא-ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית " הוצאת המחברת ,2013 ,228 עמודים.

בימים אלו יצא לאור ספרה החדש של חוקרת הכישוף  דורית קידר " כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית" אל חנויות הספרים,זהו רומן היסטורי  העוסק בתקופה שבה לא עסקו עד כה כלל בספרות העברית,המאה החמישית לספירה ימי האמוראים האחרונים וסוף הנשיאות בארץ ישראל וימי חתימת  התלמוד הבבלי. .

 

לפני ספר זה קידר כבר פירסמה ספר קודם עיוני בלבד

 "לילית –שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית  ( הוצאת המחברת 2010) שבו חקרה את ההיסטוריה הקדומה של השדה לילית

. בספרה השני קידר  פונה לתחום הסיפורת ההיסטורית היפה בספר מתארת  קידר בצורה בידיונית  חייה של אישה אמיתית שעליה אנו יודעים מעט פרט לעובדה שהיא חיה במאה החמישית לספירה  ועסקה אז בכישוף  ובמיוחד בלחשים כנגד השדה לילית ונחשבה למכשפה רמת מעלה במיוחד או כהגדרתה של דורית קידר "אישה כשפנית ".

איך אנו יודעים זאת?  על סמך קערות  שהתגלו בידי הארכיאולוגים הנושאות עליהן לחשי כישוף והשבעות שעליהן מופיע השם "כומיש בת מחלפתא " בכתב ידה  שאותו מסרה קידר בתחקיר ההכנה לספרה לבדיקה של גרפולוגים שביצעו על פיו ניתוח של אופיה של אותה כומיש.

(זהו  רעיון מעניין :האם מישהו חשב לעשות ניתוח  גרפולוגי דומה למכתבי בר כוכבא שכנראה נכתבו או בכל אופן נחתמו  בעצם ידו של שמעון בר כוסבא,מנהיג המרד המפורסם במאה השנייה לספירה  ?)  

קערת השבעה.

  קערות  הכישוף אלו הן המקבילה הנשית של הקמיע שנכתב באותה התקופה ובתקופות מאוחרות יותר  על ידי רבנים, יודעי ח"ן.

לדברי קידר  הנשים הכשפניות שלטו ברזי הרפואה כמו גם בעולמות של ישויות בלתי נראות כמלאכים ושדים.

ציור של לילית על קערת השבעה.

 כחלק מנוסחת ההשבעה הקבועה  ניתן למצוא על דופן קערת ההשבעה, את שמו של מזמין הקערה, פירוט מחלותיו, שמות  קדושים שחיו בעבר, שמות אלים, מלאכים, שדים ורוחות וגם את שמה של כומיש בת מחלפתא – אישה כשפנית שניהלה טקס רב רושם שבסופו היא קברה את קערת ההשבעה תחת מפתן הבית – קברה כשפני הקערה מטה, כדי לכלוא את השדים שהציקו לבני הבית. הלחשים והטקס שליווה את הטקסט, ריפאו מחלות וגירשו מזיקים, שדים ורוחות ולעיתים קרובות ניסו להתגבר על חבלותיה האנושות של השדה לילית.

 ויליאם ווטרהאוס, מעגל כשפים, 1886.

הנשים היו חלק מהותי מהנוסחה הסודית הכתובה כספירלה על דופן קערת ההשבעה. רבות מהן הזמינו את הקערות כדי לרפא מחלות, נשיות בחלקן או לטפל בבעיות פרטיות שאירעו בביתן. סיפורן הוא חלק מן הנוסחה.

לעומת נשים אלו – שני שמות נשיים הם יוצאי דופן: – כומיש בת מחלפתא ומידרוך בת באנה. נראה שנשים אלו היו מעורבת ביצירת הקערה ובאמירת דברי ההשבעה בריטואל עצמו ו/או על ידי הכתבת ההשבעה למג'יקון ו/או על ידי כתיבת הנוסחה על גבי קערת ההשבעה עצמה.

חשוב לציין כי איכותן הספרותית של פורמולת ההשבעות המאגיות בקערות ההשבעה שונה מנוסחאות שנכתבו על יד גברים – רבנים ויודעי ח"ן. לעומת האחרונים – הטקסטים של קערות ההשבעה הם בעלי איכות רפטטיבית וסגנון של ההדהוד החוזר ונשנה של שובל מהויות על טבעיות. קערות ההשבעה משקפות שני תחומים השלובים זה בזה, מאגיה ורפואה. להשבעות יש קרבה  ללחשים המאגיים בהן התמחו הנשים הכשפניות. בשניהם קיים מעין גיבוב של מילים החוזרות על עצמן ורעיונות הזרים לקורפוסים הרבניים. 

  

"כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית". הוא סיפור מסע חניכה המתחיל בגיל תשע בו כומיש אישה מהשכבות הנמוכות של החברה היהודית בארץ ישראל של המאה החמישית לספירה שמתייחדת בכך שיש לה שש אצבעות בכל יד   מגלה את מיניותהּ ואת טיבו של המין האנושי. הקורא מתלווה אל כומיש בעת נישואיה הכפויים, בורח יחד איתה מבעלה  למנזר "אמהות המדבר" שבמדבר יהודה  שם נפתח לפניה עולם חדש.  בספרייה של המנזר  נחשפת כומיש לצווים  האנטי יהודיים המוזרים של ה קיסרות הרומאית  שזה מקרוב רק כמה עשרות שנים קודם לכן  נהפכה לנוצרית.צוים  מפלים המשתנים כמעט מידי יום ביומו  ומקצינים בלי הרף  שנעשו יותר ויותר מוזרים ומרושעים מידי שנה בשנה ונעו כענן אפל ההולך ומתגבר מעל ראשם של היהודים. ( דוגמה אחת מני רבות  המובאת בספר : "יהודים ושומרונים שרצחו את הוריהם, יקבלו את עונש השק ויושלכו לים בשק עור ובתוכו נחש ועקרב וסרטן. יהודים ושומרונים שרצחו את הוריהם אך נטבלו לנצרות, זכאים לקבל את חלק החובה בירושה של ההורים, אותם הם רצחו.")

 

באותה הספריה נחשפת כומיש גם למשהו אחר שונה מאוד ,  לשפע לחשים וטקסים שהתקיימו בעולם העתיק. נוסחאות, הוראות ורכיבים אוטנטיים מצוטטים בספרה של קידר  ממקורות ידועים לחוקרים  . כמו "ספר הרזים " ספר כישוף יהודי עתיק שמקורו כנראה מתקופתה של כומיש  ונותן רצפטים מדויקים המקשרים בין האדם לבין המלאכים השוכנים ממעל. שכן כפי שמגלה כומיש שאיפותיו הבסיסיות של האדם עשויות להתמלא אם רק ידע הוא את כתובת הרקיע לשם עליו לפנות, את שמו של המלאך הממונה ואיזה פונקציה הוא ממלא– וזה הכל  מכאן ואילך היא בוחרת לעצמה את דרך החיים המוזרה  של אישה כשפנית.

כתוצאה מעמדה החברתי עולה מאוד והיא מוצאת את עצמה בסיום הספר ברומא בירת האימפריה הרומאית המערבית השוקעת בחברת אישה רומאית   רמת מעלה  יוסטה גראטה הונוריה שהיא לא פחות מאחותו של הקיסר הרומאי   ולנטינוס השלישי והיא דמות היסטורית  אמיתית בהחלט כמו כומיש ,(אם כי המפגש בין השתיים הוא כמובן פרי דמיונה של קידר).

כל הסיפור מובא בגוף ראשון  מנקודת המבט של כומיש בסגנון מיוחד במינו שהוא כנראה ייחודי לקידר ולרגע אפשר כמעט  לחשוב שהספר אכן נכתב בידי אישה שאינה בת תקופתנו אלא פמיניסטית שחיה 1500 שנים בעבר.

 

תקופתה של כומיש

רומא נכבשת בידי ברברים.המאה החמישית לספירה.

הספר של דורית קידר "כומיש בת מחלפתא " הוא  יוצא דופן  בכך היא עוסקת בתקופה שאיש  בספרות העברית לא עסק בה  ( וישנן  רק דוגמאות בודדות מאוד מהספרות הכללית העולמית  העוסקות בתקופה זאת רובן ככולן לא מוכרות לקהל הרחב ). זוהי תקופת  העשורים הראשונים  של המאה החמישית לספירה ימי שלטונם של הקיסר תיאודוסיוס השני באימפריה הרומאית המזרחית  בארץ ישראל והקיסר המערבי הונוריוס באימפריה הרומאית המערבית .

 דווקא תקופות קדומות יותר הן גם ידועות הרבה יותר לאדם  המשכיל הממוצע.  כך למשל המאה הראשונה לפני ואחרי הספירה ימי הורדוס ויוליוס קיסר ואוגוסטוס . ימי הקיסרים  טיבריוס  וקליגולה  וקלאודיוס ונירון. וכמובן ימי  ישו הנוצרי והמרד הגדול ברומאים. בהן עוסקים ספרים רבים וסרטים וסדרות טלוויזיה היא בהחלט מוכרת היטב.

כך גם המאה השנייה לספירה , ימי רבי עקיבא ובר כוכבא והקיסרים אדריאנוס ומרקוס אורליוס.רק לאחרונה הופיעו רומנים  חדשים על תקופה זאת של רם אורן בספרו "הצעיף האדום " ( 2013) על מרד בר כוכבא . וספרה של ברנדס על רבי עקיבא  "הפרדס של עקיבא "( 2012)  שאף הפך לרב מכר גדול.  

המאה השלישית לספירה לעומת  זאת  ידועה הרבה פחות אלו הם ימי רבי יהודה הנשיא וחתימת המשנה וראשית שקיעת  האימפריה הרומאית.

התקופה של אמצע המאה הרביעית לספירה כמה עשרות שנים  קודם לימי כומיש  ,היא מעט ידועה יותר. זאת הייתה תקופתו של המרד האחרון ברומאים  בראשות אחד "נטרונאי " בנציב  הרומאי של ארץ ישראל  גאלוס שכתוצאה ממנו נשרפה העיר ציפורי ,אבל הישוב היהודי הצליח לעבור אותו  בכל זאת בשלום יחסי. על תקופה זאת ניתן למצוא יצירות בודדות בעברית:.  רומן של לודויג פיליפסון שתורגם לעברית בשני חלקים " המרד האחרון :ספור מלחמת היהודים ברומאים בימי הלל השני הנשיא ( 1936)והרומן "השבויה מציפורי :סיפור מימי האמוראים בבבל  ( 1946) של מרדכי האלטר.

כמה שנים בודדות  לאחר אותו המרד  האחרון שוב התחוללו אירועים דרמטיים בארץ ישראל כאשר הקיסר הפגאני האחרון יוליאנוס ניסה להקים מחדש את בית המקדש.אך פעולה זאת נמנעה כתוצאה מרעידת אדמה.וגם על כך יש כמה יצירות ספרות  בלועזית כמו "ג'וליאן " של גור וידאל.אבל לא בשפה העברית.

ומכאן ואילך כמו  שוקעת האפלה בספרות העברית על התקופות ההיסטוריות שלאחר מכן.

 כאמור איש בספרות העברית  לא כתב יצירות ספרותיות  על המאה החמישית לאחר הספירה, לפני דורית קידר. ככל הנראה בגלל מיעוט החומר ההיסטורי הקיים על התקופה. כמו כן  לא היו   כנראה דמויות בולטות באמת שיציתו את הדמיון .הספרותי.וגם לא היו מקורות ספרותיים על התקופה  שיתנו ליוצר  מקור השראה.

 זאת בניגוד לשפע המקורות הספרותיים הדרמטיים שעמדו למשל לפני יוכי ברנדס בעת שהיא כתבה את הרומן ההיסטורי שלה על רבי עקיבא. 

ובכל זאת גם  אז  במאה החמישית לספירה הבלתי ידועה התחוללו כמה אירועים דרמטיים ביותר גם צבאית וגם תרבותית. אז מתחילה שקיעתה ונפילתה המואצת של רומא לשעבר בירת העולם.האימפריה הרומאית מתחלקת לשתיים במהלך חייה של כומיש לתמיד.   לאימפריה הרומאית המערבית דוברת הלטינית השוקעת  שבירתה כבר אינה רומא  אלא מילנו  ( אבל גם זה משתנה עוד במהלך חייה של כומיש כשהבירה  עוברת לרוונה שעליה אפשר להגן ביתר קלות מיפני הברברים הפולשים ) ולאימפריה הרומאית המזרחית ( הביזנטית ) דוברת היוונית שבירתה היא קונסטנטינופול ( איסטנבול כיום ) ונוצרות שתי תרבויות שכל אחת  מהן רואה את עצמה כרומאית.

בארץ ישראל שולט מקונסטנטינופול  הקיסר תיאודוסיוס השני הביזנטי וברומא שולט הקיסר החלוש הונוריוס שבזמנו פולשים הברברים הונדלים לרומא לשעבר בירת העולם  ושורפים אותה.דבר שנחשב בעיני אנשי התקופה לאירוע המבשר את אחרית הימים. והם לא כל כך טעו.  כיום מחשיבים החוקרים את העשורים האלו כסופם של ימי קדם וראשית ימי הביניים.  

עם אתם מחפשים יצירה ספרותית  ידועה שיש בה הד חזק של כל  האירועים אלו ,אז זאת דווקא סדרת המדע בדיוני המפורסמת מכל  "המוסד"  של אייזק אסימוב שמתארת את שקיעתה ונפילתה של האימפריה הגלקטית.  והאירועים והדמויות שם מבוססים על תיאור של ההיסטוריון גיבון את התקופה הזאת של המאה החמישית לספירה והקיסרים החלשים והמרושעים  ובני משפחתם ומקורביהם הרקובים והמושחתים ששלטו במהלכה במרכז האימפריה והאיצו את קריסתה ,אבל מועברים לעתיד הרחוק בעוד עשרות אלפי שנים.

עבור התרבות היהודית מאידך  זאת תקופה חשובה מעין כמוה.  

הימים ימי הדור השישי  של האמוראים בבל ובארץ ישראל.בבבל רב אשיי ותלמידו  רבינא עורכים את התלמוד הבבלי.בארץ ישראל,המצב הרבה פחות טוב.בימי חייה של כומיש הפסיקה להתקיים הנשיאות בארץ ישראל שבה החזיקו מזה מאות שנים צאצאיו של הילל ושאליה השתייך בעבר יהודה הנשיא . אבל כתוצאה מהתנכלויות השלטון הנוצרי  בוטלה   הנשיאות של רבי יהודה נשיאה השלישי ושוב לא היה יותר שלטון עצמאי ליהודי ארץ ישראל..עם ביטול הנשיאות  היגיעו לקיצם שושלות  האמוראים של  ארץ ישראל מה שמראה על התדרדרות קשה בתרבות היהודית בארץ ישראל בניגוד מוחלט לזאת שבבבל.ככל הנראה בגלל הרדיפות הקשות של השלטון הנוצרי הפנאטי  שפגע קשות בישוב היהודי בארץ ישראל.

דורית קידר מתארת את התקופה מבפנים דרך עיניה של אישה לא כל כך פשוטה אבל שמודעת רק באופן חלקי לאירועים ההיסטוריים סביבה. היא לא באמת יודעת שברגע זה מתחסלת הנשיאות היהודית והשלטון העצמי היהודי בארץ ישראל. שדור האמוראים שבמהלכו היא חיה מגיע לקיצו,  שבבבל יוצרים ברגע זה ממש את היצירה שעל פיה יחיה העם היהודי באלף השנים הקרובות. אבל היא יודעת הרבה  דברים אחרים,בתחומי היחסים בין המינים למשל ,ובתחומי הכישוף למשל ,שאותם אמוראים מן הסתם היו מרימים גבה  לעומתם.

חבל  מאוד שדורית קידר לא סיפקה הקדמה שבה הייתה  מתארת   את אותה תקופה אפילה ולא ידועה  שבה היא עוסקת ומסכמת לפני הקורא את האירועים שהתרחשו בה ואת האישים הבולטים שבה.כתוצאה עבור רוב הקוראים האירועים והתקופה ישארו כלא ברורים.

בכל מקרה זהו ספר מרתק הכתוב בסגנון מיוחד ומרשים יוצא דופן על חייה של אישה יהודיה לא קונבנציונאלית  בימי קדם בתקופה אפלה במיוחד אך שמן הראוי שתהיה ידועה הרבה יותר בגלל חשיבותה העצומה בהיסטוריה של העם היהודי.  

לימים בעוד כמה עשרות שנים  לאחר האירועים המתוארים בספר יפלוש למערב השליט ההוני מעורר החלחלה אטילה גם בעטיה של ידידתה הרומאית  של כומיש מהרומן  שהיציעה לו להינשא לה  והוא החליט לשאת אותה לאישה גם עם עבור כך יהיה עליו להחריב את האימפריה הרומאית המערבית כולה.

האם תכתוב על כך דורית קידר ספר המשך?  אני יכול להעלות על דעתי סיפור שבו כומיש  הזקנה מגיעה לחצרו של אטילה מבצעת עבורו טקסים  ומשמיעה לו לחשים וצופה במסע הכיבוש שלו באירופה ולבסוף מסיימת את חייה בהונגריה מרכזם של ההונים.

ראו גם :

מה בין מכשפה לאישה כשפנית :ראיון עם דורית קידר

מיהי ומהי לילית :עוד ראיון עם דורית קידר

קערת כישוף המאה החמישית לספירה.