ארכיון תג: דרמה היסטורית

פולדארק :האציל האפל

הופיע באתר סדרות הטלוויזיה הקלאסיות.

בשנות ה-70 אחת הסדרות המצליחות ביותר בטלוויזיה הבריטית וגם בטלוויזיה הישראלית  הייתה סדרה של מעין "אופרת סבון " היסטורית  שהתרחשה  באזורי  מחוז קורנוול הכפרי מאחוזות האצילים דרך בתי סוחרים עשירים  וכפרים עניים וכלה במכרות נחושת מסוכנים  .זאת בסדרה שהתנהלה לאורך שנים של אירועים היסטוריים החל מסיום מרד המושבות האמריקניות נגד השלטון הבריטי וכלה המהפכה הצרפתית. על רקע כל המקומות והאירועים האלה לאורך תקופה של אורך שנים  היתנהלו חייו מלאי האירועים והיצרים  המזימות  והרומנטיקה  של האציל  האמיץ העיקש  והמסתורי רוס פולדארק בגילומו של רובין אליס.

הסדרה שהוסרטה בשנים 1975-1977  התבססה על ארבעת ספריו של הסופר הידוע וינסטון גרהם ( שידוע גם כמחבר ספר המתח "מארני " שהופק בידי  אלפרד היצ'קוק לסרט ידוע בכיכובם של שון קונרי וטיפי הדרן  ותורגם גם לעברית  ) שפירסמם בין 1945 ו-1953. במסגרת הספרים האלה שהיו הרבה יותר מהרפתקאות רומנטיות תקופתיות תיאר גרהם את קורנוול של סוף המאה ה-18 ואת המאבקים בין הפועלים והכפריים העניים ובין מעמד האריסטוקרטיה הישן והמעמד החדש של סוחרים ובעלי בתי חרושת עשירים .הספרים הפכו לרבי מכר. עוד ב-1969 היו תוכניות להסריטם אולם תוכניות אלו הוגשמו לבסוף בידי הבי בי סי רק ב-1977. ובמסגרת העיבוד הטלוויזיוני הוכנסו בעלילה שינויים רבים שלא נשאו חן בעיני הסופר. פולדארק הייתה אחת  הסדרות הפופולאריות ביותר שאותה הקרין הבי בי סי הבריטי אי פעם . בפרק הראשון צפו יותר מ-5 מליון איש ובשיאה  צפו בכל פרק  יותר מ-16 מיליון איש .ויש אומרים שהיא הייתה שניה בפופולאריות שלה רק לסדרה משנות השישים "ההגדה לבית פורסייט". היא הוקרנה  ב-40 ארצות ובהם ישראל . סך הכל היו בה 29 פרקים בשתי עונות.

הסדרה נפתחת בשנת 1783 , רוס פולדארק בן אצילים קשוח  מסוגר עם צלקת רומנטית על לחיו חוזר הביתה לבריטניה למחוז קורנוול ( מרכז הפקת הנחושת של בריטניה ) אחרי שירות ממושך בצבא הוד מלכותו במלחמת העצמאות האמריקנית שבמהלכה חטפו הבריטים תבוסה קשה מידי המושבות שלהם לשעבר.

פולדארק מוצא  שהכל חושבים אותו למת ,שאביו הנהנתן  נפטר כשהוא מוריש רק חובות כבדים,  שאחוזתו  "נאמפארה " מוזנחת וביתו הפך לעיי חורבות  שהמכרות היו מקור ההכנסה של המשפחה סגורים ,ואלה מהם שפעילים נמכרו למשפחה של העשירים החדשים ,בני וורלגן סוחרים ממעמד הביניים שאין להם כל עניין בערכים של מעמד האצולה הישן של אחריות לאריסים שעל אדמותיהם. חשוב מכל הוא מגלה  שארוסתו האהובה אליזבת ( ג'יל טאונסנד )  הפרה את התחייבותה ( בגלל ההנחה הסבירה שהוא מת במלחמה באמריקה הרחוקה )  ונישאה לבן דודו חלש האופי. היא מסבירה לפולדארק " אתה מפחיד אותי  יש בך צד אפל . צד שאי אפשר להתקרב אליו ".

פולדארק וארוסתו אליזבת

פולדארק מתנחם לרגע בשתייה בנשים ובהימורים   אך מתעשת.  הוא   נחוש להמשיך בחייו ויהי מה אך קודם כל עליו לשקם את אחוזתו ואת חייו .הוא משקם את אחוזתו ומגלה כי במכרה שהכל חשבו שאין יותר מה למצוא בו יש לאמיתו של דבר עוד עורק נחושת עשיר .

הוא אוסף לביתו כמשרתת נערה כפרית עלובה בשם דמלזה ( אנגאהרד ריס) שמתגלה כיפהפיה . היא כה יפה שפולדארק  אונס אותה כמקובל בבתי אצילים רבים במערכת היחסים בין האדון והמשרתת . אך שלא כמקובל הוא מתאהב בה ולאחר שהיא הרתה לו  ולתדהמת כל בני מעמדו הוא  נושא אותה לאישה בניגוד לכל המקובל והמוסכם.  דמלזה המשרתת לשעבר עוברת טרנספורמציה מדהימה ממשרתת מרושלת לאישה יפה סקסית ומסורה.

ובנתיים על פולדארק לנהל מאבק בלתי פוסק לשלם את החובות העצומים של אביו ,לטפל בהלכה באריסים הכפריים שיושבים על אדמותיו ולפתוח מחדש את המכרות .הוא גם רץ לפרלמנט ואף נבחר  זאת תוך כדי מאבק בלתי פוסק ביריבו המרושע  והנקמני  ג'ורג' וורלגן ( רלף בייטס ) מאבק שבמסגרתו הוא עובר לא פעם על החוק . פולדארק מוצא עצמו מועמד לדין בהאשמות שווא שונות שאורגנו בידי וורלגן  אך הוא יוצא לבסוף זכאי . המאבק בין השנים  הופך לאישי עוד יותר כשוורלגן נושא לאישה את אליזבת ארוסתו לשעבר של פולדארק , דבר שהוא רואה כבגידה נוספת בו .ג'ורג'  וורלגן  אינו יוצא שלם לחלוטין מהמאבק שבין השנים בסוף העונה הראשונה , השניים מנהלים בינהם קרב איגרופים וזאת בזמן שבית האחוזה של ג'ורג'  נשרף בידי איכרים וכורים עניים שאותם סילק מאדמותיו .

הסדרה הראשונה שכללה 16 פרקים הייתה עיבוד של ארבעת הספרים הראשונים משנות ה-40 . לקראת הפקת הסדרה הראשונה לטלוויזיה גרהם כתב שלושה ספרים נוספים שעובדו גם הם  לטלוויזיה לעונה שניה של 13 פרקים  שהופקה ב-1977.

במסגרת הסדרה השניה עקבו הצופים אחרי החיי הנישואין המאושרים של רוס פולדארק ואישתו , אחרי חיי הנישואין המאושרים הרבה פחות של ג'ורג' וורלגן ואישתו אליזבת , ושל דמויות חדשות כמו אחיה הצעיר של דמלזה ומורבנה אחייניתה התמימה של אליזבת שעוברת סבל רב במערכת היחסים שלה , כומר שהתאהב במשרתת תככנית ,  ושל דוקטור אניס הליברלי ואישתו קרולין. כל הדמויות האלה מושפעות מהמאבק הבלתי פוסק בין פולדארק וורלגן שעוד מתחזק כשהשניים הופכים לחברי פרלמנט בלונדון כשכל אחד מייצג מפלגה אחרת .ג'ורג' המשיך במזימותיו הבלתי פוסקות כנגד פולדארק ובני משפחתו  ואף גרם למות דודה זקנה של פולדארק.

 ובינתיים מעבר לים בצרפת  התנהלה  מהפכה אלימה שפולדארק מוצא את עצמו מידי פעם מעורב גם בה כאשר יצא לחלץ ממחנה שבויים את דוקטור אניס  ונלכד והואשם כמרגל אנגלי. אך הוא הצליח להימלט . מלבד זאת כל הדמויות סבלו סבל רב כאשר ספינה של וורלגן שקעה בים , כאשר דמלזה מצאה את עצמה נמשכת למישהו שלא היה רוס פולדארק , כאשר פולדארק סבל מבעיות כספיות בלתי פוסקות ( תוצר של מזימותיו של ג'ורג' ) שכתוצאה מהם היה עליו להיות מעורב בהברחות בלתי חוקיות וכו' וכו' . בפרק האחרון בסדרה נלחם פולדארק בדו קרב קטלני עם אדם שהעז ל"התחיל"  עם דמלזה.

פולדארק ודמלזה

לאחר ההצלחה של שתי העונות הראשונות הבי בי סי היה מוכן להפיק גם עונה שלישית . אולם המחבר וינסטון גרהאם סירב.הוא לא היה מרוצה מהדרך שבה עובדו ספריו למסך הקטן ומחוסר הנאמנות שלהם למקור . הוא הודיע שיהיה מוכן לאשר סדרה שלישית רק אם יוחלפו הבמאי המפיק והתסריטאים .ובכך באה על קיצה סדרת פולדארק . לפחות למשך כמה  שנים .

גרהם המשיך לפרסם מאז ספרים נוספים בסדרת פולדארק שתיארו את המשך עלילותיהם של הגיבור בני משפחתו אויביו וילדיהם על רקע המלחמות עם נפוליאון.

באנגליה הסדרה המשיכה להיות פופולארית מאוד ואף הוקמה אגודת מעריצים ( בקורנוול כמובן ) שכללה יותר מ-5000 איש. אלה טרחו ופעלו  למען הקרנות חוזרות בטלוויזיה של פרקי הסדרה.

כמעט עשרים שנה לאחר הסיום הסדרה , ב-1996 נעשתה  לבסוף סדרה שלישית על פי עלילות ספרי "פולדארק " שנמשכה ישירות מהנקודה בה הסתיימה הסדרה השניה . את הסידרה הפיקה הפעם רשת אי טי וי . אלא שאת התפקידים של פולדארק ודמלזה לא גילמו הפעם רובין אליס ואנגהארד ריס ( שמאז ימי פולדארק לא עשו שום דבר חשוב )  הם דרשו שכר גבוה מדי עבור השתתפותם . כתוצאה המפיקים החליטו שהם יכולים לוותר עליהם וליהקו שחקנים אחרים לתפקידיהם. השחקנים שבאמת רצו לחזור לתפקידיהם הישנים זעמו  וביטאו את זעמם ברעיונות שונים וכמוהם חברי אגודת המעריצים של פולדארק . הללו אף טרחו להפגין בתלבושות של המאה ה-18 ועם פאות נוכריות לפני משרדי ההפקה של הסדרה ואיימו להחרים את הסדרה  .צעד דרמטי ללא ספק אם כי לא ברור היה כיצד ייושם במציאות ..

הסדרה השלישית מתרחשת עשר שנים לאחר סיום הסדרה השניה . פולדארק ווורלגן הם שניהם עדיין חברי פרלמנט העוסקים בעיקר בדיונים על אפשרות המלחמה עם צרפת ועם שליטה נפוליאון בונפרטה. דמלזה יושבת בבית בקורנוול ששם המצב אינו טוב המכרה התרוקן שוב מנחושת והכפריים נמצאים שוב במשבר כלכלי חמור ואם לא די בכל אלה מהים נמשה זר מיסתורי שמאיים לשבש את החיים בבית פולדארק.

לפולדארק ולאישתו  יש שני ילדים ג'רמי וקלואנס שגדלו מאוד מאז הסדרה הקודמת שבה היו ילדים קטנים וכעת הם צעירים נאים .  ג'רמי מתאהב באצילה יפה ועשירה בעוד שלקלואנס יש לא פחות משלושה מחזרים , נער כפר עני אך נאה ,אציל עשיר אך רכרוכי והזר המסתורי מן הים .

פולדרק מצליח לסחוט את וורלגן ( שחי בבית מוזנח ומטונף כמעט כמו האחוזה של פולדארק בראשית הסדרה ) שימכור לו מכרה נטוש וכך שוב יש עבודה לאיכרים החלכאים והנדכאים . ומכאן זה נמשך ונמשך אבל להצלחה של שתי הסדרות הראשונות סדרה זאת מעולם לא היגיעה.

גרהם המשיך לפרסם ספרים נוספים בסדרה שהיגיעה לבסוף לסיומה רק בשנה האחרונה עם הספר ה-12 והמסיים של הסדרה "בלה פולדארק". הספר מתרחש בשנת 1818  כ-35 שנה לאחר שנת הפתיחה של הסדרה. בעולם האמיתי לעומת זאת חלפו לא פחות מ-57 שנים מאז הפרסום של הספר הראשון ב-1945 ועד לפרסום של הספר האחרון ,וזהו אולי שיא עולמי לאורך חיים של  סדרה שנכתבת בידי סופר  אחד . פולדארק היא "אופרת סבון"  היסטורית וככזו ערכה נופל בהרבה מזה של "אני קלאודיוס " או "קו אונידין "המורכבות הרבה יותר . הצלחתה נבעה מחד מימדיותה  הגיבור הוא האציל האמיץ האבירי   יפה התואר המסתורי והבלתי צפוי  שחי במקום אקזוטי בתקופה סוערת שתמיד אפשר לסמוך עליו שבסופו של דבר הוא יעשה את הדבר הנכון כמו שתמיד אפשר לסמוך על אויבו וורלגן שיעשה את הדבר הרע .

בתקופה מסובכת כמו שלנו שבה לא תמיד ברור מי הטוב ומי הרע ואם בכלל יש טוב ויש רע זה הרבה מאוד.

עדכון : בשנת 2015 החל הבי בי סי בהפקה מחודשת על פי ספרי פולדארק העלילה נשארה כשהייתה אבל השחקנים הם צעירים והכל התחיל מההתחלה. ונמשך למשך 5 עונות עד ל-2019  שתיארו שוב את החיים של פולדארק ואישתו בין 1787 ל-1801.

נספח :ספרי וינסטון גרהם בעברית.

בישראל יצאו לאור  בעברית  במקביל להקרנת פרקי הסדרה  11 ספרי פולדארק של גרהם  בשנים 1977-1978  כספרי כיס ,תחילה בהוצאת "שמיר " ולאחר מכן בהוצאת "כוכב"  . למעשה היו אלה תרגומים של  שבעת הספרים הראשונים בסדרה שתיארו את השנים בין 1783 –1795  שכל אחד מהם חולק לכמה כרכים בתרגום .  על עטיפת כל ספר הופיעה אחת הדמויות מסדרת הטלוויזיה וברור שאילולה הסדרה ספרים אלו לא היו מופיעים בעברית לעולם.

בעברית יצא לאור גם  ספרו של וינסטון גרהם מארני / עברית ב.מארק    תל אביב :   ספיח,   [תשכ"ד].כנראה משום שהוסרט בידי היצ'קוק.

ספרי פולדארק בעברית

17 חלקים  ב-11 כרכים

ירושלים : שמיר – צבי שטיינר , 1977

החל מכרך 8 בהוצאת ספרי כוכב.

שבע הכרכים הראשונים מבוססים על ארבע הכרכים הראשונים באנגלית שמצידם היו הבסיס לסדרה הראשונה.

כרכים 8-9-10  הם תרגומים של הספר "פולדארק ירח שחור" .

הכרך ה-11 הוא  התחלה של תרגום הספר "פולדארק –ארבעת הברבורים "

התוכן:

 1. חלק ראשון: 1783-1785. עברית – רוזלין גלסר, אסי דגני.

‫    2. חלק שני: אפריל-מאי 1787.חלק שלישי:יוני-דצמבר 1787.

עברית – מרגלית וינברגר  .

‫    3. חלק רביעי: מאי-נובמבר 1788. חלק חמישי: אפריל-מאי 1789. עברית –

רוזלין גלסר, אסי דגני.

‫    4. חלק שישי: יוני-נובמבר 1789. חלק שביעי: דצמבר 1789 – ינואר 1790.

 עברית – מרגלית וינברגר.

‫    5. חלק שמיני: אוגוסט-ספטמבר 1790. חלק תשיעי: נובמבר 1790-אפריל 1791.

עברית – ש' אבי-ערד.

‫    6. חלק עשירי: מאי-ספטמבר 1792. חלק אחד-עשר: נובמבר 1792-פברואר 1793. עברית – ש' אבי-ערד

.

 

 

‫    7. חלק שנים-עשר: פברואר-מאי 1793. חלק שלושה-עשר: יוני-דצמבר 1793.

עברית אסי דגני.

של פולדארק בת 16 פרקים.

‫    8. חלק ארבעה-עשר: פברואר-אוקטובר 1794. עברית – ש' אבי-ערד.

‫    9. חלק חמישה-עשר: נובמבר 1794-אפריל 1795. עברית- אסי דגני.

 

 

‫    10. חלק שישה עשר: מאי-אוגוסט 1795. עברית – אסי דגני.

11. חלק שבעה עשר .עברית ש.אבי –ערד.

 תרגום הספר "פולדארק –ארבעת הברבורים "

בעברית היו אמורים להופיע ספרים 12-13 שהיו אמורים להיות המשך הספר "ארבעת הברבורים" .וגם שני ספרים נוספים שיהיו תרגומי ספר שביעי ואחרון בסדרת פולדארק .אולם חלקים 12-15  ככל הנראה לא הופיעו מעולם. .

צפו בפרקים מהגרסה הטלווזיונית המקורית של "פולדארק" משנות השבעים

הפרק הראשון

הפרק השני 

הפרק השלישי 

הפרק הרביעי 

הפרק החמישי 

הפרק השישי 

הפרק השביעי 

הפרק השמיני 

הפרק התשיעי 

הפרק העשירי 

הפרק ה-11

הפרק ה-12

הפרק ה-13

הפרק ה-14

הפרק ה-15

הפרק ה-16

ראו גם על וינסטון גרהם ופולדארק :

האתר של וינסטון גרהם

ספרי פולדארק

סדרת הטלווזיה בויקיפדיה 

פולדארק באתר הנוסטלגיה 

קטעי פולדארק

פולדרק  -1995

פולדרק גרסת 2015

זכרונות מפולדרק

 ועוד סדרות בריטיות משנות השישים  והשבעים

אני קלאודיוס :סדרה היסטורית על האימפריה הרומאית

קו אונידין:סדרה היסטורית על המאה ה-19

על אדונים ומשרתים:סדרה היסטורית על ראשית המאה העשרים

האחים:אופרת הסבון הבריטית הראשונה

המלאך :ג'נטלמן בריטי עם הילה

המובחרים: סדרת ריגול בריטית משנות השבעים

האסיר

"צור וירושלים" בתל אביב : הגרסה הקונצרטנטית

 

הופיע בגרסה שונה ומקוצרת במגזין הרשת אוקאפי

בימים אלה  הוזמנתי לצפות בקונצרט של התיזמורת הקאמרית הישראלית ,מבוססת על המחזה "צור וירושלים" של מתתיהו שוהם , קונצרט  שהוצג פעמיים בלבד , ולרגל אירוע מיוחד  זה עדכנתי והרחבתי  כתבה שלי על מחזה זה ותולדותיו שהופיעה בעבר ברשת.

לפני כשנה הוצג בתיאטרון בית לסין אחד המחזות המעניינים והחשובים ביותר שנכתבו אי פעם בשפה העברית , "צור וירושלים " של מתתיהו שוהם.

את המחזה עיבדה לבמה יוספה אבן שושן וביים יוסי יזרעאלי והוא הוצג כ"מחזה אופראי " עם מוזיקה של המוזיקאי הידוע גיל שוחט שהושמעה בתזמורת

הלכתי להצגה הזאת עם ציפיות גדולות מאוד . שכן זאת יש לדעת : אם כי רוב הקוראים של כתבה זאת לא שמעו את שמו מעולם , מתתיהו שוהם נחשב בעיני רבים וטובים כמחזאי הגדול ביותר שכתב אי פעם בשפה העברית , גדול יותר מניסים אלוני, גדול אף יותר מחנוך לוין שאותו אפשר לראות כניגוד הקוטבי של שוהם. וזאת בזמן שבמחזאים אחרים כמו ניסים אלוני ויהושע סובול אפשר לראות כמייצגים דרגות ביניים בין שני הקטבים המוחלטים והמנוגדים האלה.

אך למרות גדולתו שוהם מוכר רק למעטים מאוד וזאת מאחר שמחזותיו הם כמעט ( או בכלל ) בלתי אפשריים להצגה על הבמה. ובעת כתיבת שורות אלו  חזר צור וירושלים " אל הבמה אבל הפעם בצורה שונה לחלוטין כיצירה מוזיקלית חדשה ועצמאית "סימפוניה " המבוצעת בידי התזמורת הקאמרית הישראלית שבה המוזיקה של גיל שוחט מלווה בהקראת המחזה בידי השחקן-קריין עודד תאומי שגילם את הנביא אליהו בהפקה המקורית . אלא שהמוזיקה של שוחט  שבמקור שימשה רק לליווי המחזה של שוהם היא כעת העיקר.

המחבר

מתתיהו שוהם מחבר "צור וירושלים".

מתתיהו שוהם כתב בשנות העשרים והשלושים ארבעה מחזות המתרחשים על רקע תקופת התנ"ך שהם אולי הטובים ביותר מסוגם בשפה העברית כולם עוסקים במאבק בין העולם האלילי החומרני הארוטי ובין התורה הפילוסופית המוסרית של ישראל.

אלה היו "יריחו " ( 1923 ) שתיאר את כיבוש העיר בשם זה בידי יהושע ואת המאבק בין העולם הארוטי הגווע של העיר כפי שהוא מתגלם ברחב ואהבתה למרגל ישראלי הנמשך אליה ומת כתוצאה מכך מוות איום ,הוא נסקל למוות בידי בני ישראל .

"בלעם " ( 1925) שתיאר את מאבקו של הנביא המכשף האלילי בבני ישראל ותורתם החדשה ובראש ובראשונה במשה שפעם היה ידידו והפך לאויבו הגדול .

ב-1933 פירסם שוהם את מחזהו המפורסם ביותר "צור וירושלים" העוסק במאבק בין אליהו הנביא ואיזבל.

 

וב-1937 פירסם "אלוהי ברזל לא תעשה לך " שעוסק במאבקו של אברהם אבינו בעולם האלילי ובגוג המבטא אידיאולוגיה של שליטה עולמית המקבילה לאידיאולוגיה הנאצית הדומיננטית בזמן שבו כתב שוהם את המחזה.

אלוהי ברזל לא תעשה לך חזיון קדומים מתתיהו שוהם

הוא כתב גם מחזה נוסף על ישו הנוצרי ואימו מרים אך למרבית הצער כתב היד של מחזה זה אבד במלחמת העולם השניה . בנוסף למחזות שוהם כתב גם שירים ליריים ופואמות כמו "קדם " על ההתמודדות של המשורר עם העולם של העמים של המזרח הקדום , אולם עיקר כוחו הספרותי היה בתחום המחזה.

מחזותיו של שוהם היציגו את העולם התנ"כי כעולם אגדי מיתי לכל דבר ( ואת סיפורי התנ"ך שינה שוהם במידה גדולה מאוד מהמקור ) וגיבוריו גם הנבלים בהם הם דמויות מיתיות ארכיטיפיות המבטאות אידיאות רוחניות נשגבות גם כאשר הן אליליות ושליליות. ועם זאת הדמויות שמרו על עוצמה פנימית והיו יותר מכלי לביטוי הרעיונות המורכבים מאוד שהדמויות של שוהם הן החיוביות והן השליליות הן דמויות ענק שלכולן יש מטען אידאי רב עוצמה.

הן משמשות לא כדמויות פרסונאליות אלא יצוגיות הן מגלמות בתוכן ערכים מוחלטים הנאבקים אלה באלה. גיבוריו הם דמויות בודדות , אינדיבידואליסטים קיצוניים המעוצבות כניגוד לדור שבו הם חיות והם כולם מצטיינים באומץ לב ובעמידה איתנה כנגד החברה שבה הם מתמרדים בשם הערכים שבהם הם מאמינים.

נשים תופסות גם הן מקום מרכזי ביותר במחזותיו לפעמים כדמויות שליליות הנאבקות בגבר מאבק רוחני אך כשוות . וביחסו זה לנשים שוהם היה יוצא דופן בתקופתו.

 

מעניין להשוות את שוהם לקוטב הנגדי שלו בספרות העברית,לחנוך לוין . בעולם של חנוך לוין אין ולא יכולים להיות בני אדם , יש רק בהמות . יצורים שפלים ומתועבים  שמתחזים לגברים ונשים אבל הם אינם יכולים להיות ולעולם לא יהיו כי זה בלתי אפשרי  זהו העולם של ההצגות של לוין וכך כנראה גם היה עולמו המחשבתי שבו כל בני האדם היו בני חושך שאינם יכולים להתעלות מעל מצבם והם  אינם יותר מערימות גללים . הוא הראה פעם אחרי פעם לצופים שאינם  יכולים להיות שום דבר אחר, והתפיסה המבוטאת במחזותיו היא במידה רבה האידיאולוגיה שמבוטאת בידי "היריבים " במחזות של שוהם ובראש ובראשונה אצל איזבל ואחיקר החכם במחזה "צור וירושלים ". .שוהם לעומת חנוך לוין האמין ביכולת של בני האדם גברים ונשים להתעלות מעל מצבם וגורלם ולהאבק עבור יצירת עולם טוב יותר.

שוהם ולוין מקבילים בעוצמה שהם מייחסים לנשים ובחשיבות המרכזית שהם מייחסים לנושא מלחמת המינים . אצל חנוך לוין האישה היא תמיד יותר חזקה מהגבר ושולטת בו , אצל שוהם לעומת זאת השניים נאבקים כשווים ולא תמיד ברור ידו של מי תהיה לבסוף על העליונה. למרבית הצער, יכולתו של שוהם כאיש תיאטרון להבדיל ממחזאי הייתה נמוכה בהרבה מזאת של לוין . שפתו של שוהם במחזותיו אם כי הייתה נשגבת מאוד הייתה גם קשה מאוד  ניתן לאמר "בלתי אפשרית " להצגה . את המחזות שלו יש "לתרגם " לשפת התיאטרון אם רוצים שהם אי פעם יעלו על הבמה . וכך היה צריך לעשות גם במקרה של המחזה המפורסם מכולם ,"צור וירושלים ".

צור וירושלים

 

המלכה איזבל.

עד היום מבקרים ספרותיים שונים רואים ב"צור וירושלים " יצירת מופת ספרותית של השפה העברית. מחזה זה הוא ככל הנראה התיאור האולטימטיבי של המאבק בין המלכה הפיניקית איזבל והנביא אליהו.

 

איזבל שהיא הדמות המושמצת ביותר בתולדות ממלכת ישראל הייתה אשתו של המלך הישראלי אחאב והכוהנת של הבעל וליתר דיוק של האל הצורי בעל מלקרת .מלבד זאת היא פעלה למען פולחן האשרה והעשתורת בישראל. עיר מולדתה צור הייתה ידועה בפולחן העשתורת שלה . לפי הפיניקים האלה עשתורת נולדה בצור . בתנ"ך היא מוצגת כאויבתו הגדולה של הנביא אליהו שרודפת ביד חזקה את נביאי ה' ובין השאר כאחראית האמיתית לרצח המשפתי של בעל האדמות נבות שהמלך אחאב חשק בכרמו , ואיזבל הביאה לחיסולו בדרכים משפטיות . כתוצאה מזה הפך שמה בזיכרון הדורות הבאים לסמל לאישה המרשעת האולטימטיבית .

 

איזבל ועוזר.

פירוש אחר סימפטי יותר לאיזבל ופמיניסטי יותר לסיפור התנכי יכול לראות באיזבל כאישה בודדה וזרה בממלכה שאת אנשיה ואת אמונתם היא אינה מבינה והיא נאבקת באומץ לב בנביאים הפנטיים והרצחניים של אותה ממלכה. אך שוהם תומך במחזה בהשקפה המסורתית על דמותה של איזבל ועוד מקצין אותה. ב

 

במחזה של שוהם אליהו ואיזבל הם נציגי אידיאות מנוגדות.  איזבל היא נציגת האמונה בסקס ובכוח ככוחות הדומיננטיים בחיים . בעוד שאליהו הוא נציג התפיסה של הצדק והרוחניות ככוחות דומיננטיים .אבל המאבק ביניהם אינו רק רוחני הוא בראש ובראשונה , רגשי ואפילו ארוטי.

פסל האלה במחזה "צור וירושלים".

סיבת השנאה בין השניים מוסברת במחזה בכך שבעבר הרחוק כאשר איזבל הנערה שירתה במקדש עשתורת ושם היה עליה לבחור את הזר שאותו תשרת ככוהנת בקיום יחסי מין.קטע זה מבוסס על עובדה היסטורית ידועה . שמם של הפיניקים יצא לשמצה בפולחני העשתורת שלהם וזאת מאחר שכוהנות העשתורת היו למעשה מעין "זונות פולחניות " והיו מקיימות יחסי מין עם עוברים ושבים בשם האלה כחובה דתית .לא רק זאת אלא שגם מבנות המעמדות הגבוהים שהיו קשורות לפולחן האלה ציפו שיאבדו את בתוליהן בצורה זאת .לא מן הנמנע שגם איזבל ההיסטורית איבדה את בתוליה בצורה זאת. הזר שבו בחרה היה אליהו הצעיר שבא לשם כדי לחקור מקרוב את הפריצות הפיניקית .אליהו דחה אותה בבוז… ומאז מתנהל בינהם מאבק איתנים ,מאבק שביסודו אהבה לא ממומשת של איזבל לאליהו שהפכה לשנאה תהומית .

עודד תאומי בתפקיד אליהו הנביא. 

במחזה מופיעות גם דמויות חזקות נוספות ובינהם בולטות דמותו של המלך אחאב ההססני , של אחיקר החכם , זקן פיניקי המטיף לאידיאולוגיה שמזכירה יותר מכל דבר אחר את הפשיזם המודרני של זמנו של שוהם וגם בהקשרים אחרים הרבה מטענותיו של חנוך לוין על חוסר המשמעות והבהמיות של חיי האדם. ( הדמות של אותו אחיקר החכם מבוססת על דמות היסטורית ככל הנראה של חכם אשורי שחי במציאות כ-100 שנה מאוחר יותר ועליו התחבר ספר חכמה ארמי ידוע שהתפשט בכל המזרח הקדום . אותו אחיקר מופיע כדמות גם בספר החיצוניח של "טוביה מהמאות הראשונות לפני הספירה ובימינו גם בספר של יוסף אריכא "סנחריב ביהודה ".ובמחזה שלו על פי אותו הספר "מול חרב ". )

איזבל וחצרן

עוד דמות מרכזית היא דמותו של אלישע חצרן בחצרה של איזבל ואחד ממאהביה המרובים שמוצא את עצמו נמשך אחרי תורתו הקשוחה של אליהו וחוזר לבסוף "בתשובה " והופך לנביא בעצמו.

אולם שתי הדמויות המרכזיות במחזה הם איזבל ואליהו אם כי אלה אינם נפגשים בהצגה לעולם הרי הם מייצגים שני כוחות מנוגדים הגשמיות והארוטיות לעומת הרוחניות והמוסריות .

איזבל ( יונה אליאן ) רוקדת.

איזבל היא כוח שהוא גם ארוטי וגם הרסני , מלכה יפה חושנית וסדיסטית שמאיימת להשחית את כל הממלכה ושואפת לנקום בו את נקמת אהבתה וגאוותה הפגועה .אבל יותר משאיזבל שואפת להשמיד את הנביא ואת מה שהוא מייצג ,היא שואפת לכבוש אותו לבסוף … וגם מינית . לשם כך מפזרת איזבל סקס ואהבה ולוכדת ברשתה המינית את תלמידי אליהו כמו הנביא מיכיהו בן ימלה כדי שדרכם תשיג את מטרתה הסופית : פיתויו של הנביא אליהו.

אליהו ועוזר.
אליהו לעומתה הוא נזיר ובראש ובראשונה מינית . דמות קשה כסלע כמעט על אנושית הוא ההתגלמות של האמונה באדם ובתכליתו ובכוח רצונו ,הוא מוותר על הכל ,מקריב את הכל בשם חזון נעלה אך רחוק שלפיו יכול האדם להשתחרר בכוח רצונו מהמציאות העלובה ליטול את גורלו בידו ולשחרר את עצמו. זהו חזון שאין זה ברור שכלל במחזה אם בני אדם יוכלו להשיג אותו אי פעם אבל אליהו מנסה.
איזבל ומשרתת. 

השנאה של איזבל לאליהו מביאה אותה עד לגבול הטירוף :לאחר שמספרים לה כי אליהו עלה השמימה ונמלט לבסוף מתשוקתה ונקמתה ,היא חולמת ביחד עם אחיקר על תוכנית לזווג את יהווה עם העשתורת למען התש את כוחותיו של האל הנזירי של אליהו בסקס עם האלה וכך להגיע לבסוף לנצחון על הנביא ועל חזונו לעתיד האדם. אך כאמור בסוף המחזה אנחנו מגלים שאליהו זכה לבסוף לניצחון סופי עליה בכך שהשתלט על נשמתו של מאהבה אלישע וזה הפך ל"העתק" שלו. מילות הסיום של המחזה הן כאשר אלישע מכריז :היה אלי דבר אדוני".שאיזבל איבדה לבסוף את אחיזתה הכמו ערפדית במאהבה לשעבר.

מקור הסיפור .

סאלום-שלומית במחזה של אוסקר וילד.

לסיפור האהבה/שנאה הבלתי ממומש בין אליהו ואיזבל אין כל בסיס בתנ"ך וגם לא במדרשים .לכאורה הוא המצאה מקורית של מתתיהו שוהם שכך הפך את סיפור המאבק בין השנים לרב עוצמה יותר. יש שמשערים ,ונראה שזה נכון, שהוא קיבל את ההשראה לכך מהמחזה המפורסם של אוסקר וילד "סאלום " ( 1894) שמתאר את סיפור אהבתה של שלומית היפה והמושחתת בת המלך הורדוס אנטיפס ליוחנן המטביל ואת סירובו של יוחנן הנביא הצדיק להחזיר לה אהבה דבר שעולה לו לבסוף בראשו שעימו רוקדת שלומית בריקוד מפורסם לפני שהיא מוצאת להורג בידי אביה המזועזע  .

המכשף אליסטר קראולי.

לדעתי יש גם מקור אפשרי אחר לרעיון זה הוא פואמה שנכתבה כמעט בו זמנית עם "סלום " וגם היא בשפה האנגלית והיא נכתבה בידי אדם מפורסם לא פחות ושנוי במחלוקת הרבה יותר מאוסקר וילד , המכשף אליסטר קראולי ..

קראולי נחשב למייסד הכישוף המודרני ובזמנו כונה ה"איש המרושע ביותר עלי אדמות ". הוא היה מעורב באורגיות הומוסקסואליות בסמים ואף הקרבת קרבנות לאלים שונים בניסיון לזמנם לעולמנו,ורבים ממקורביו וכל נשותיו מתו בנסיבות מוזרות או התאבדו . . קראולי נחשב היום לאחד מאבות הפגאניזם המודרני.(לעברית תורגמו בשנים האחרונות שניים מספריו ,ופורסם מחקר על שיטת קלפי התארוט שלו.)את איזבל הוא הגדיר כדמות החביבה עליו ביותר בתנ"ך .ב-1899 הוא כתב עליה פואמה תחת השם הבדוי הרוזן ולאדימיר סוארף שבו תיאור דמותה השטנית של איזבל מגיע לקיצוניות והפעם מנקודת מבט אוהדת . .הדובר בפואמה הוא נביא שתוקף את אחאב , .אלא שבניגוד לאליהו שבתנ"ך תשוקתו החזקה ביותר של הנביא הזה היא להיהפך למאהב של איזבל. . הוא חושק בה יום ולילה ,הוא מזועזע מכוחה הדמוני אבל גם נמשך על ידיו. כאשר איזבל חשופת השדיים רואה את הנביא הזה היא יורקת עליו ,וזה גורם לו לחשוק בה עוד יותר. . בחלק השני הדובר לוחם עם אחאב ברמות גלעד ועד לרציחתה של איזבל אלא שלפני שהיא מתה הדובר מספיק לנשק אותה בפעם הראשונה ,היא נושכת את שפתיו ושותה את דמו (!) ורק אז מתה. בסיום הנביא רוצה למות כך ששניהם יפגשו בגיהנום. ביחד יביסו שם את האלוהים.

בפואמה הזאת יש דימוי שחוזר שוב ושוב של להבות של תאווה שמאכלות הן את הדובר והן את איזבל . איזבל כאן היא התגלמות של לילית השדה המאהבת . קראולי הרחיק כאן מעל ומעבר למה שגם הסופר התנכי בעצמו העז לרמוז והפך את איזבל לדמות שטנית וסקסית מעין כמוה, מעין ערפדית שנים רבות לפני שהסופרת המודרנית אן ריס יצרה את הערפדים הסקסיים שהם כה פופולאריים כיום. האם יתכן ששוהם הושפע גם ואולי בעיקר מיצירה זאת ? לדעתי זה אפשרי, הוא הכיר היטב את הספרות האנגלית של המאה ה-19 . כך או כך הוא הציג את הדמות של איזבל כדמות של מעין מכשפה ארוטית "לילית" כפי שעשה קראולי אך כמובן שינה מן היסוד את הדמות של הנביא שאותו תיאר קראולי. .

הנסיונות להצגה

"צור וירושלים " התסריט.

"צור וירושלים " הוכר מיד עם פרסומו כיצירת המופת של הספרות העברית . המבקר יוסף אורן הגדיר את המחזה כ"המחזה הטוב והקשה ביותר בשפה העברית " ודעתו הייתה דעת רבים . ושוהם זכה על יצירה זאת בפרס ביאליק ב-1933. במשך שנים רבות נלמד המחזה בבתי הספר . זה בתקופה שתלמידים עוד היו מסוגלים להתמודד עם יצירות ספרות מסובכות מבחינה לשונית בתוכנית הלימודים אבל אני מסופק מאוד אם תלמידים היום יוכלו לגשת אליו, למרות שיש בו אלמנטים ארוטיים חזקים ביותר שמן הסתם יעוררו את תשומת ליבם יותר מכל דבר אחר. . אבל במשך שנים רבות מאוד "צור וירושלים " לא הועלה על הבמה , הוא נחשב בלתי ניתן להצגה בגלל שפתו הקשה והמסובכת שלא תהיה מובנת לרוב הצופים . בין השאר שוהם השתמש במחזה הזה במילים רבות שהמציא בעצמו ומעולם לא התקבלו .אבל במשך השנים נעשו מאמצים רבים להציגו ורובם הסתיימו בכישלון . למיטב ידיעתי יש רק מעט מאוד מחזות מקורים בעברית שזכו לכה הרבה עיבודים וגרסאות בצורות שונות . למעשה "צור וירושלים" הוא כמעט יחיד במינו גם מבחינה זאת. שוהם מסר את המחזה לידי אנשי תיאטרון "הבימה " מיד לאחר פירסומו ואלה היכירו מיד בערכו כיצירה ספרותית גדולה , אך למרות לחציו של המשורר ביאליק גם היגיעו למסקנה שאי אפשר להציג את המחזה כפי שהוא .

לאחר ויכוח ממושך הסכים המחזאי בחוסר רצון רב לעבד את המחזה לעיברית "מקובלת" ולקצר אותו . אך גם הגרסה הזאת לא התקבלה ,ולמרבית הצער הנוסח החדש נעלם מארכיון תיאטרון "הבימה" ואינו קיים יותר. בכל אופן אנשי "הבימה " שהיכירו בגדולת המחזה ביקשו מהמשורר אברהם שלונסקי ( שאגב מעולם לא התלהב במיוחד מהמחזה ובניגוד לביאליק ואחרים לא ראה בו יצירה גאונית ) שיכין להם נוסח מעובד חדש של המחזה ב-1958 . לאחר שהושלם עיבוד זה הם פנו לבמאי הידוע טיירון גאטרי ( אדם שלא ידע עברית ) שיביים אותו אך זה סירב , וככל הנראה גם העיבוד של שלונסקי לא מצא חן בעיני אנשי ה"בימה " שהרי אחרת היו מוצאים כבר במאי אחר ובכך נסתם הגולל על ההצגה.

אך "צור וירושלים" לא נשכח . ב-1960 הושמע "בקול ישראל " תסכית על פיו שהיה עיבוד של העיבוד של שלונסקי שנעשה בידי התסכיתאי גדעון תמיר וקיצר את המחזה בכמחצית . בעמק יזרעאל העלתה הציגה להקת חובבים את המחזה ביוזמתו ובבימויו של חנוך פז , איש קיבוץ מזרע שנעזר גם הוא בעיבוד של אברהם שלונסקי ליצירה של שוהם. על פי המחזה אף הציגו יצירת מחול פנטומימה של להקת המחול של נעמי אליסקובסקי.

במאים מקצועיים נרתעו תמיד מהמחזה ומהקשיים העצומים שהוא מציג למרות ההכרה הכללית בחשיבותו . עורך מגזין התיאטרון "במה " אף היציע כתוצאה להביא לשינוי מצב זה על ידי הכרזת "שנת שוהם " שבה ירוכזו מיטב השחקנים הישראלים לשם העלאת מחזה של שוהם ( ורצוי "צור וירושלים" ) ביחד עם מיטב הבמאים והמחזאים במטרה "להכניע " את "סלעיות " השפה השוהמית ולהפוך אותה לקלה יותר לעיכול בידי הקהל הרחב. בו בזמן תפעל המועצה לעידוד האמנות והתרבות בכיוון של עידוד המוני לקריאת מחזות שוהם ( על ידי פרסומות ?) כך שאוזני הצופים לא יהיו "ערלות " בבואם לבסוף לחזות בהצגה . מובן שדבר לא יצא מהצעה זאת .

"צור וירושלים" עלה לבסוף על הבמה המקצועית ב-פסטיבל ישראל של 1988 כהצגת סטודנטים צנועה בידי תלמידי בית ספר "בית צבי " בשיתוף פעולה עם ה"בימה". את ההצגה "תירגם" הפעם ניסים אלוני. האיש שכתב את הדבר הקרוב ביותר ברמתו ובתכניו בשפה העברית למחזה מקראי מסוג אלה שכתב מתתיהו שוהם , המחזה התנ"כי על חלוקת הממלכה בידי ירבעם ורחבעם "אכזר מכל המלך " הנחשב ליצירת מופת של הדרמה העברית. נראה היה שאין מי שמתאים יותר מניסים אלוני לעבד את היצירה של שוהם לקהל המודרני והוא עבד על העיבוד במשך שנה וחצי . את היצירה ביים יוסי יזרעאלי . אך היה זה ניסיון קצר בלבד שלא זכה להצלחה.

המחזה הועלה שוב בהופעה חובבנית בפסטיבל עכו בידי שמחה ספקטור שעיבד וביים אותו . ב-1992 אף הופיע כספר בהוצאת ירון גולן  עיבוד לתסריט קולנוע של "צור וירושלים " שבוצע בידי הקיבוצניקית זיוה צחר. לדעתי אפשר יהיה לעשות מהמחזה עיבוד למיני סדרה טלוויזיונית בנוסח "אני קלאודיוס " . אבל העיבוד יצטרך להיות דרסטי מאוד.בכל מקרה ספק רב עם בעתיד הקרוב המחזה יזכה לעיבוד קולנועי או טלוויזיוני כל שהוא . (לפעמים אני תמה איך היה "צור וירושלים " של מתתיהו שוהם היה נראה אם חנוך לוין היה שולח את ידו בעיבודו ואולי ניתן לחשוב על התוצאה כמשהו דומה למחזה שיצא לבסוף מידיו של לוין בשם "הזונה הגדולה מבבל "… )

בכל אופן במשך שנים רבות נראה היה שאת "צור וירושלים " לא נראה לעולם על הבמות כפי שתכנן אותו שוהם בעת הכתיבה.

ההצגה

ציור של איזבל ,כהכנה להצגה "צור וירושלים".

בסופו של דבר בסוף שנת 2003 עלתה לבסוף "צור וירושלים " על הבמה בהצגה מקצועית , 71 שנה לאחר שנכתבה וזאת ל-15 הצגות בלבד . הבמאי היה  יוסי יזרעאלי ששוב שביים  את המחזה  בפעם השניה ולאחר 15 שנה והפעם לא כהפקת סטודנטים צנועה אלא כמופע מונומנטלי עם תזמורת והגשים בכך את החלום של רבים ההצגה שזכתה לתשומת לב תקשורתית רבה משכה אליה אפילו פוליטיקאים, אפילו ראש הממשלה מצא זמן וביקר בהצגה בלויית שרת החינוך. .. . ה"תרגום" לעברית מודרנית שתובן בידי צופים בני זמננו היה הפעם של המחזאית יוספה אבן שושן( נכדתו של המילונאי אברהם אבן שושן ) שנכנסה לנעליהם הגדולות של אברהם שלונסקי וניסים אלוני . אבן שושן התפרסמה במחזות קודמים שחיברה על רקע תנ"כי והיסטורי כמו "קין והבל  " אופרה תנכית , מחזה היסטורי על "הבתולה מלודמיר " חייה של אישה שהפכה לצדקת חסידית במאה ה-19 , מחזה ילדים על הגולם מפראג ו"כתר מלכות " מחזה על גולם נקבה שיצר המשורר שלמה אבן גבירול .

בעיבוד "צור וירושלים " היא עשתה עבודה טובה בהחלט שלא מצאתי בה כל צרימה. את המוזיקה המרשימה כתב גיל שוחט הנחשב לאחד המוזיקאים הצעירים והמוכשרים ביותר בישראל שיש שטוענים ש"" הוא השם החשוב ביותר שישראל תרמה לעולם בתחום המוסיקה". גיל שוחט התפרסם כבר הודות לאופרה מקורית שכתב ביחד עם דורי מנור ואנה הרמן בשם "אלפה ואומגה " על בני האדם הראשונים ואורטוריה שחיבר למילים של המשוררת ש.שפרה על סיפור דוד ובת שבע וגם אופרה לילדים לתמליל של דן אלמגור על פי  הסיפור הקלאסי של מקס ומוריץ .

ציור התלבושת של הנביא אליהו בהצגה "צור וירושלים".

ואיך הייתה ההצגה עצמה ?

אני עצמי התאכזבתי . הדרמה הייתה כמובן מרשימה ביותר  אולם המוזיקה המרשימה כשלעצמה נראה כאילו אינה במקום והיא רק מפריעה לשחקנים .לדעתי אפשר היה לוותר עליה לחלוטין מבלי שהדבר יפגע כלל בהצגה .איך שהוא החיבור בין המשחק והמוזיקה צרם.

יונה אליאן כאיזבל.

המשחק של השחקנים היה גם הוא מאכזב , ובראש ובראשונה מאחר שלא הצליחו לעצב את הדמויות המיתיות הארכיטיפיות הגדולות מן החיים שאותם תיאר שוהם . לא פעם הדמויות נראו יותר מדי כאילו הן היו לקוחות מאופרת סבון מודרנית , דבר שהוא שגוי. היה עליהם להיראות ולהתנהג ולדבר כאילו יצאו ממחזה של שיקספיר . בתור דוגמה יונה אליאן שגילמה את איזבל שיחקה אותה בתור "פרכה " ישראלית מצויה,,מין "פנינה רוזנבלום " של המאה התשיעית לפני הספירה.

אמנם יתכן שבאמת כך הייתה איזבל האמיתית ההיסטורית , מי יודע ? אבל לא כך היא הדמות שאליה כיוון שוהם. השחקנים לא הצליחו לשכנע את הצופים שהם דמויות גדולות מהחיים המתקיימות בתקופה מיתית ושהם מבטאים אידיאה כלשהי. ייתכן שאפשר להסביר את הכישלון הזה ואת חוסר היכולת הכללית של שחקנים ישראלים לשחק דמויות היסטוריות ומיתיות גדולות מהחיים בהצגות שונות , בהשפעה המאסיבית של חנוך לוין על התיאטרון הישראלי . האם יתכן שהשחקנים הישראלים שהתרגלו כל כך לשחק את הדמויות העלובות הקטנות מהחיים והנתעבות של לוין ורואים בכך את שיא התיאטרון והדרמה העברית שוב אינם יכולים כתוצאה לגלם כהלכה את הדמויות המיתיות הענקיות של מתתיהו שוהם שדורשות תפיסה תיאטרונית מנוגדת לחלוטין ? יצאתי מההצגה מאוכזב

שיחה עם הילל ברזל על ההצגה "צור וירושלים ".

להלן קטע מראיון שניהלתי עם חוקר הספרות פרופסור הילל ברזל שפירסם לאחרונה ספר שבו עסק בפירוט בדמותו וביצירתו של מתתיהו שוהם

.א.א. המחזה "צור וירושלים " של מחזאי שעסקת בו בספר מתתיהו שוהם הוצג לאחרונה על הבמות מה דעתך על ההצגה ? האם יש מקום למתתיהו שוהם כיום בתיאטרון שנשלט לחלוטין בידי חנוך לוין ?

ברזל : למחזה הזה יש חשיבות עצומה. ביאליק התלהב מאוד ממנו בגלל האופי הנבואי שבו וביאליק הזדהה מאוד עם הדמות של אליהו סך הכל הייתי מרוצה מאוד מהטקסט המעובד של יוספה אבן שושן אם כי חבל שויתרו על פנטומימת הפתיחה במקדש של איזבל שבה איזבל ניסתה לפתות את אליהו לתאוות בשרים .. הם שגו בזה שהוסיפו מוזיקה על הבמה ולשחקנים היה קשה להתגבר בקולם על המוזיקה של התזמורת .וכך נוצרה משוואה לא מאוזנת בין המוזיקה והשחקנים.  אבל בסך הכל זה היה מאוד חשוב שהמחזה זכה לגאולה . ביאליק השתדל מאוד שיציגו אותו בהבימה ולא רק שהטקסט של שוהם לא הוצג העיבוד שלו ששוהם הכין במיוחד לתיאטרון גם נעלם להם מהארכיון וכך גם עיבוד מאוחר יותר של אברהם שלונסקי . וזה חבל מאוד . היה צורך להציג את "צור וירושלים " יותר פעמים לאחר הפקת לקחים יכלו לעשות מממנו יצירה אוריטורית ענקית ולו היו שתי המקהלות של בנים ובנות כמו במחזה ,זה יכול היה להיהפך ליצירה בעלת רמה עולמית. "צור וירושלים " צריך להיות מחזה רפרטוארי קבוע שחוזרים אליו פעם אחרי פעם אחרי פעם.

הסימפוניה

לא התרשמתי כאמור מההצגה בעת ביצועה בבית לסין . בכל אופן כעבור כשנה וחצי  בהצגתה כקונצרט  של התיזמורת הקאמרית הישראלית  במוזיאון תל אביב הייתה המוזיקה מרשימה הרבה יותר מאשר הייתה כאשר התלוותה למחזה הדרמטי והפעם התגלה שוחט בגדולתו .

התזמורת הקאמרית הישראלית

התזמורת הקאמרית הישראלית , אחד מגופי המוזיקה האיכותיים והותיקים בישראל חוגגת השנה 40 שנות פעילות. התזמורת הקאמרית הישראלית נולדה בראשית שנות השישים , ביוזמתו של המנצח גארי ברתיני. תזמורת זו באה לענות על הצרכים של הרפרטואר של תזמורת קאמרית טיפוסית: ביצוע יצירות מתקופת הבארוק, התקופה "הקלאסית" והמוסיקה של המאה ה-20. גם היא זכתה להביא ממיטב המנצחים והסולנים של העולם. במרוצת השנים הגיעה התזמורת הקאמרית לשיאים בלתי נשכחים בביצוע מספר יצירות מופת תחת שרביטם של בריו, ברשאי, קורבוז, ברניוס, וורטן, סוונסון ואחרים. התזמורת מציינת שנה של פריחה וצמיחה.  הנגנים המנהלים הביאו את התזמורת לעידן חדש הנהלת התזמורת החדשה מורכבת רובה ככולה מנגנים ובראשם הכנר והמעבד אריה בר-דרומא. בניהולם התזמורת הגדילה את כמות הקונצרטים לכ-130 קונצרטים בעונה. היא מנגנת בכל הפסטיבלים החשובים בארץ. והיא פותחת בסדרת קונצרטים קיצית של מוזיקת עולם על גג  בניין עזריאלי הנהלת הנגנים גם  בחרה במנהל מוזיקלי חדש לשנה הבאה: הפסנתרן, המלחין והמנצח גיל שוחט ,המלחין של "צור וירושלים".

גיל שוחט מנצח על "צור וירושלים"

גיל שוחט מספר שכאשר עבד על היצירה שהייתה הראשונה שלו עבור התיאטרון התברר שלו שההשקעה בה תהיה גדולה ממה שחשב בתחילה ,כמו ההשקעה ביצירה עבור אולם קונצרטים כתיבת הפרטיטורה שלה לקחתה יותר משנה ויש בה כ-309 עמודים ( סדר גודל של אופרה מלאה ) ומשך המוזיקה שבה הוא שעה. והיא כוללת שני קולות של זמרת סופראן סולנית וקול של ילד לצד קול של שחקן המקריא את המחזה בליווי המוזיקה .

אחד האלמנטים המעניינים במוזיקה ( שלהם לא שמתי לב כלל בעת ההצגה המקורית שבה הייתי מרוכז לחלוטין רק בדמויות השחקנים ובמילותיהם )היה הדרך שבה יצר שוחט מוזיקה המייצגת את שתי האידיאולוגיות השונות המנוגדות באופן מוחלט והנמצאות בקונפליקט לאורך המחזה , האידיאולוגיה הפגאנית של איזבל ואחיקר מיוצגת בידי מוזיקה סנסואלית המסמלת מיניות כבושה או התפרצויות זעם וחוסר שליטה עצמית ומאידך המונותיאיזם של הנביא אליהו המוצג במוזיקה שלווה והרמונית שהודגש בידי קולו של זמר ילד ששר ללא מילים שייצג את הטוהר המונותיאיסטי . על ידי כך יצר אפשרות חדשה לקהל להיענות מהטקסט של שוהם בצורה חדשה..הקטע המסיים היה מרשים במיוחד והזכיר ריקוד "אמוק " שבו הדמויות השונות מתרצות בריצה מטורפת לקראת סופם. וקטע זה המרשים במיוחד התבסס באופן ישיר על האופרה המפורסמת של שטראוס "סאלום" על פי המחזה של אוסקר ויילד ששימש כמקור השראה למחזה של שוהם ולדעת שוחט היא האופרה הגדולה ביותר של תקופתה . . ובכן כאן האופרה שהתבססה על המחזה המקורי של ויילד שימשה כמקור השראה לסימפוניה שהתבססה על המחזה המקורי של שוהם במעין סגירת מעגל . המוזיקה השתלבה בצורה הרמונית ממש עם קריאתו המדהימה של עודד תהומי שהראה לקהל מה יכול שחקן לעשות עם האמנות הנשכחת של ההקראה שבה שילב את הקראת הסצנות מהמחזה של שוהם עם הקטעים הרלבנטיים מספר מלכים ויצר חוויה אמיתית לאוזן ולמוח, שההצגה המקורית בבית לסין לא הצליחה לעשות .

ביבליוגרפיה על מתתיהו שוהם

יוסף אורן "עיונים ב"צור וירושלים " למתתיהו שוהם " הוצאת המחבר . 1967 ( ספר שאלות לתלמידי בית ספר על המחזה )

הלל ברזל : שירת ארץ ישראל –אקספרסיוניזם נבואח : אורי צבי גרינברג ,יצחק למדן ,מתתיהו שוהם.ספרית פועלים, 2004. ישראל כהן ,מתתיהו שוהם –חייו ויצירתו .הוצאת מחברות לספרות . 1965 קישורים רלבנטייים

אלי אשד  על ההצגה

מתתיהו שוהם בויקיפדיה

פרטים על מתתיהו שוהם

כתבי מתתיהו שוהם בפרוייקט בן יהודה

פרטים על מתתיהו שוהם באנגלית

מתתיהו שוהם במכון תרגום הספרות העברית

צבי גורן על צור וירושלים 

 יוסי פלס על צור וירושלים

ביקורת בוינט

אליקים ירון על צור וירושלים

טל פרי על ההצגה 

 

הילל ברזל על צור וירושלים

אריאל שרון ולימור לבנת ב"צור וירושלים" 

צור וירושלים בפסטיבל עכו

עודד תהומי הכוכב

גיל שוחט אחד מאנשי השנה

 

 

ההצגה "סאלום " מאת אוסקר ויילד

אליסטר קראולי

הגבירה איזבל

אחיקר החכם

יוסף אריכא

     

פסל של האלה במחזה "צור וירושלים".

אלה שלמעלה ואלה שלמטה : סדרת "על אדונים ומשרתים ".

 

בשנות השבעים הוקרנה בערוץ היחיד של ישראל אחת הסדרות הבריטיות הפופולאריות והמוערכות ביותר באנגליה מאז ומעולם. ובישראל היא זכתה בהצלחה אדירה כמו בכל שאר העולם כולל אפילו ארה"ב ששם הוקרנה בטלוויזיה הציבורית .
וזה היה מוזר משום שסדרה זאת שזכתה בישראל לשם "על אדונים ומשרתים" הייתה הסדרה הבריטית ביותר שניתן להעלות על הדעת ובמרכזה עמדו הבדלי המעמדות הבריטיים בשיא קיצוניותם בתקופה היסטורית שאינה מוכרת כל כך לציבור הרחב. אך למרות זאת ואולי דווקא בגלל זאת יותר ממיליארד צופים בכל מקום בגלובוס ביותר מ-70 ארצות ובכללם ישראל התאהבו בדמויות בחייהם ובסיבלותיהם של גיבורי הסדרה במשך תקופה של 27 שנים בין 1903 זמן קצר לאחר מות המלכה ויקטוריה עד ו-1930 על רקע האירועים ההיסטוריים והמשברים השונים אותם עברו אנגליה ותושביה מהמעמדות הגבוהים והנמוכים מראשית המאה העשרים וימי שלטונו של אדוארד השביעי ( התקופה האדוארדיאנית ) דרך מלחמת העולם הראשונה והמשברים הפוליטיים והשינויים החברתיים העצומים של שנות העשרים.

 

הדמויות היו של אריסטוקרטים שחיו בחלק העליון של בית ענק בלונדון בני משפחת בלאמי: מר בלאמי ( דיויד לאנגטון ) היה פוליטיקאי הבכיר ( אך הלא תמיד מצליח ) ואישתו האצילה מהמעמד הגבוה יותר הלידי מרג'ורי ביתו של ראש ממשלה לשעבר שהתחתנה איתו כנגד רצון משפחתה, שתמכה בו ובשאיפותיו הפוליטיות בכספה ושהקפידה תמיד להזכיר לו זאת שוב ושוב ( עד שנהרגה על הספינה הטיטניק ב-1912  לרווחת הכל ) ושני ילדיהם הלא בדיוק מוצלחים ג'ימס ( סימון ויליאמס ) רודף השמאלות ( שאף הכניס להריון את אחת המשרתות ) ואליזבת הבת המרדנית.במהלך הסדרה הלורד בלאמי התחתן שוב ,לבית עברה אחיינית יפה בשם ג'ורגינה ( לסלי אן דאון) כבת משפחה מאומצת , הבן ג'ימס התחתן עם אישה ממעמד נמוך יותר שזכתה לאהבת הכל עד שמתה במגיפת שפעת והשאירה את בעלה אדם שבור .

מר הדסון _( גורדון ג'קסון?) המשרת הבכיר המושלם.

 

ובמקביל הסדרה עסקה במשרתים המרובים של המשפחה שחיו בחלק התחתון של הבית "מתחת למדרגות "( באנגלית שם הסדרה היה "למעלה ולמטה " שם שהיה לו יותר ממשמעות אחת ) שעלילותיהם תוארו במקביל אלה של האדונים, ואלה כללו את רב המשרתים המושלם הקורקטי תמיד מר הדסון ( גורדון ג'קסון ) שאמנם התברר באחד הפרקים שהוא מתבייש במיקצועו והקפיד לעולם לא לספר עליו לאחיו. המבשלת האימהית והרכלנית הגברת בריג'ס ( אנג'לה ברדלי ) המשרתת הראשית הנאמנה הדיסקרטית ויודעת הכל רוז ( שארוסה נהרג במלחמת העולם הראשונה ומאז נשארה בודדה ) המשרתת העצמאית והיוצאת דופן מאוד שרה ( פאולין קולינס ) שזכתה לבסוף לסדרה משלה , ועוד שורה של משרתים שבאו והתחלפו לאורך 68 הפרקים.
על שנים ממשרתים שרה ובעלה תומאס ( שאותו גילם בעלה בחיים של השחקנית קולינס , ג'ון אלדרטון ?) אף נעשתה ב-1979 סידרת ספין אוף מהסדרה המצליחה בשם "תומאס ושרה "  אבל היא מעולם לא זכתה לאותה הצלחה והחזדיקה מעמד רק לאורך 13 פרקים .
. הסדרה היגיעה לסיומה –1930 מיד אחרי פרץ השפל הכלכלי הגדול שמביא סופית לקץ החיים אותם ידעו הדמויות במשך עשרות שנים עם איבוד כל כספי המשפחה שאותם השקיע הבן הלא יוצלח ג'ימס שהתאבד לאחר מכן והמשפחה נאלצה למכור את ביתה על מנת לשלם את חובותיון. מר הדסון והגברת ברידג'ס הודיעו אז להפתעת הכל על נישואיהם ( השניים נראו כיצורים לא מיניים לחלוטין לאורך 30 שנות הסדרה ) והאדונים והמשרתים התפזרו לכל עבר עם סיום הפרק האחרון.

רוז המשרתת שבחיים האמיתים יצרה את הסדרה ואת הדמויות.

סדרה זאת שרצה באנגליה בשנים 1971-1975 הייתה יוצאת דופן מכל בחינה. אמנם בשנות ה-70 הייתה תקופה של נוסטלגיה בבריטניה לתקופה הויקטוריאנית והאדוארדיאנית ונעשו סדרות רבות בסגנון זה , אך היא לא הייתה מבוססת כמקובל עד אז על יצירת ספרות קלאסית כל שהיא או על חייה של דמות ידועה או על אירוע היסטורי מפורסם. היא נוצרה באופן ספציפי מאוד לטלוויזיה כתוצר מוחן של שתי שחקניות ג'ין מארש ( שחקנית שהתפרסמה במיוחד הודות לתפקידי אורח שונים בסדרת המדע הבדיוני "דוקטור הו " על נוסע בזמן ) ואלן אטקינס ( שחקנית תיאטרון מפורסמת ) שהוריהן היו בני מעמד המשרתים והן תיכננו את הסידרה בתחילה כקומדיה המתרחשת בתקופה הויקטוריאנית דווקא שבה יככבו שתיהן כצמד משרתות , אך לבסוף התוכנית שונתה בידי אנשי חברת ההפקה שהבינו שיש כאן פוטנציאל עצום לסדרת דרמה דווקא וגם זמן ההתרחשויות שונה לתקופה האדוארדיאנית . אחת מהיוצרות ג'ין מארש
כיכבה בסדרה שיצרה בתור המשרתת רוז והפכה לכוכבת ,אולם היוצרת השניה אטקינס שהייתה אמורה לככב בתור המשרתת שרה לא יכלה להופיע בה לבסוף כתוצאה מהתחיבויות קודמות .. בנוסף היה זה תוצר של הטלוויזיה המסחרית הבריטית שהראתה לראשונה שהיא יכולה להתמודד עם הבי בי סי ששמו יצא לתהילה בעולם ובתחום שבו הצטיין יותר מכל בדרמות תקופתיות ולעשות זאת טוב יותר..
ייתכן שסיבת ההצלחה העצומה הייתה שהייתה כאן יותר מעוד "אופרת סבון " נוצצת. היה כאן סיפור מתמשך על שקיעת האריסטוקרטיה הבריטית ממעמדה הבטוח והמוכר ועל השינויים העצומים שאותה עברה החברה האנגלית במשך שנים אלה נושא שדומה שהוא רלבנטי לא רק לבריטניה וגם בני עמים אחרים יכלו להזדהות עימו בכל ליבם.בארצות הברית אף יצרו לה ב-1975 סדרת חקוי בשם "בקון היל " שעסקה בחיי משפחה עשירה וצוות המשרתים שלה בבוסטון בשנות העשרים אך היא הייתה כישלון .
היוצרות של "על אדונים ומשרתים" השחקניות מארש ואטקינס דווקא הצליחו ליצור סדרה מצליחה נוספת באותו הסיגנון "בית אליוט "  בשנים 1991-1993 שעסקה בשתי אחיות שמקימות בית אופנה לונדוני בשנות העשרים. אך אם כי הייתה זאת הצלחה היא מעולם לא היגיעה לשיאים של "על אדונים ומשרתים".ג'ין מארש השחקנית היוצרת חיברה לסדרה זאת מעין ספר המשך שמתאר את קורות הדמויות מעבר למה שתואר בסדרה הטלווזיונית במהלך ימי מלחמת העולם השניה. היא התפרסמה מאז דווקא בתפקידי "מכשפה מרשעת " שגילמה בסרטים "בחזרה אל עוץ " ( 1985) סרט ההמשך ל"קוסם מארץ עוץ " ובסרט הפנטסיה של ג'ורגד' לוקאס "וילו " ( 1989) אך היא נשארה זכורה יותר מכל בתפקיד שיצרה במו ידיה של רוז. עמיתה לצוות המשרתים גורדון ג'קסון שגילם את מר הדסון התפרסם גם בתפקיד המפקד הקשוח של יחידה משטרתית בסדרת המתח המפורסמת "המקצוענים".
"על אדונים ומשרתים" לא איבדה מאז מאומה מליחה ונחשבת כיום לאחת מיצירות השיא של הטלוויזיה הבריטית במיטבה הן מבחינת האיכות והן מבחינת ההצלחה המסחרית , הוכחה לכך ש"איכות היא לא מילה גסה " וגם לא מזיקה לעסקים.

צפו בפרקי הסדרה:

המקדימון לסדרה 

הפרק הראשון:בבדיקה 

 

הפרק השני :הגבירה והמשרתות 

 

הפרק השלישי :משכורות מינימום 

 

הפרק הרביעי :נתיב החובה 

 

הפרק החמישי :נישואים מתאימים 

 

הפרק השישי : קריאה לעזרה

 

הפרק השביעי :חלונות הקסם 

הפרק השמיני :מתתי מאהבה 

הפרק התשיעי :למה חדרה סגור ?

 

 

 

ראו גם

""על אדונים ומשרתים"בויקיפדיה
אתר מקיף על הסדרה

רשימת הפרקים

אדונים ומשרתים בדי וי די

השחקנית ג'ין מארש

 

אדונים והמשרתים בזמן מלחמת העולם הראשונה.