ארכיון תג: הגאון מוילניה

מסעות החיפושים של אלעזר לנדא ואישתו בתיה בריינא

 

 

 עמוד השער של מעשה רב ,ספרו של אלעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה.

 

 

כתבה מיוחדת לרגל חג השבועות חג החקלאות  חג הגנאלוגיה שהרי מגילת רות עוסקת בגנאוגיה של שושלת דוד

היה היה במאה ה-19 אדם בשם אלעזר לנדא. הוא היה נינו של הרב המפורסם מכל של העידן ההוא והכל ציפו ממנו שימשיך בדרך אביו וסבו שהיו רבנים חשובים מאוד בפני עצמם ויקדיש את חייו לשימור זכרו של אבי הסב ולעריכתם להוצאתם של כתבי היד המרובים והקשים לפיענוח שלו.
אבל הוא החליט יום אחד לעזוב את הכל מאחוריו למכור חלק גדול מכתבי היד שהיו בידיו לקרובה עשירה ואספנית נלהבת של כתבי יד  ולעלות לארץ ישראל.
ושם נשא אישה צעירה ויפה בתו של אחד מראשי הקהילה היהודית בירושלים,
אבל בימין האחרונים התחרט עמוקות על כתבי היד שנטש מאחוריו והטיל על אישתו שהפכה בתוך זמן קצר להיות אלמנתו לעשות הכל כדי להשיג את אותם כתבי יד שעליהם ויתר ולהביאם לארץ ישראל על מנת להדפיסם.
וזאת הייתה משימה יוצאת דופן למעשה חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית כולה משום שבאותה תקופה שבה נשים לא למדו כמעט דבר מעבר לטיפול בענייני הבית , איש לא ציפה מאישה יהודיה שתתעניין ותבין בכתבי יד של רבנים.
אבל אלעזר לנדא זכר היטב שבמקור כתבי היד נמכרו לאישה עשירה ומשכילה שהבינה היטב את ערכם.
הוא היה משוכנע שאישתו הצעירה תוכל להשיג את כתבי היד ובהם אחד יוצא דופן מיסתורי באופן מיוחד להביא אותם לארץ ישראל להשיג את הכסף על מנת לדאוג להדפסתם ובכך להשלים את מפעל חייו.
אני הוא הנכד של נכדתו של אותו אלעזר לנדא והנה לפניכם לרגל  חג השבועות חג החקלאות  הגנלוגיה שהרי מגילת רות עוסקת בגנילוגיה של שושלת דוד . סיפורו וסיפור אישתו שקיבלה על עצמה את המשימה יוצאת הדופן, סיפורם של זוג מהמאה ה-19.

 השושלת .

  

האבות אגדיים של השושלת  כוללים על פי  טענה אחת אחת מוטלת בספק רב  את בית דוד
דהיינו כמו  99.99 % מכלל  עם ישראל ומרבית או כלל  המשפחות האירופיות הותיקות גם משפחה זאת מתייחסת למלך דוד ( באירופה הם מתיחסים אליו דרך ישו ומרים המגדלית ).

ואני מניח שישנם מי שרואים בכך כבוד גדול.  

מסורות מעניינות יותר מהמסורות השיגרתיות על בית דוד שככל הנראה התקיימו בעל פה והועברו מפה לאוזן  ומובאות כאן בדפוס לראשונה קובעות שאין שום קשר לבית דוד  מיחסות את השושלת למוצא מיוחס הרבה  יותר  למשפחתו של שפן הסופר המפורטת בספר מלכים . 

ומשפחה זאת כללה את : 

;דור ראשון משולם
דור שני אצליה
דור שלישי שפן הסופר של המלך יאשיהו
דור רביעי אחיקם גמריהו ואלעשה פעלו בחצר המלך יהויקים.  
דור חמישי גדליהו בן אחיקם נציב יהודה בימי הכיבוש הבבלי ומיכיהו

דורות מאוחרים יותר שקושרו לשושלת

נתן מרומא ( 1035 -1106) 

רש"י ( 1040-1105 ) גדול פרשני התנ"ך

ותלמידיו בעלי התוספות

עד כמה מסורות אלו אמינות אם בכלל זאת שאלה גדולה.והתשובה היא כנראה "ירצו יאמינו לא ירצו לא יאמינו ".
אין להן בדל שמץ של הוכחה שיכולה לשכנע את מישהו .  
אבל מהמאה ה-16 לפחות  השושלת כולה מתועדת היטב.

  
הדור הראשון

החבר יוסף מאובן ( שם קדום של בודפסט ) "אוד מוצל לגזרת גרוש וינה 1559"  מנהיג באירגון החשאי "בני ציון ". הוגלה בידי הקיסר פרדיננד הראשון  מוינה לעיר פראג . מוצאו לפניו אינו ידוע . שם אישתו אינו ידוע.   אחיו  והוא ישכר בער בעל מחבר ספרים יש שכר, אמרי בינה, מקור חכמה, פתחי יה,

הדור השני

רבי פתחיה ( משה)( בן החבר יוסף . חזן ונאמן הקהילה בעיר פראג סופר סת"ם וסופר הקהילה .נפטר בה' בשב"ט שנ"ס ( 1598 )

הדור השלישי

הרב נפתלי הירש בן פתחיה ( נפטר 1601 )
סופר הקהילה בפראג .ספרא בן ספרא .
אישתו על פי גרסה אחת מרת טעלצא על פי גרסה שנוייה במחלוקת נכדה של שאול וואהל שהיה מלך ליום אחד בפולין . על פי גרסה שנייה  סבירה יותר שמה היה רבקה בת נתן מנדל בן מאיר מקרקוב
אחיו יששכר בער מחבר ספרים על הזוהר
ובמקביל מהצד השני
הרב דוד אשכנזי בן החבר יעקב אשכנזי "ידע מלאכת חרש וחושב". או בן מרדכי אשכנזי, היה ראש ישיבה בלמברג בפולין _( נפטר 1645)

הדור הרביעי

הרב משה רבקש בן נפתלי הירש הסופר ( 1596-1671)
רב ופרנס בוילנה מחבר ספרים כמו "באר הגולה "(פרוש ענק לספר "שולחן ערוך " של משה קארו ) ועוד ועוד. היגר מהעיר פראג לוילנה שבליטה. ,חי במשך תקופה מסויימת בעיר אמסטרדם לפני שחזר לוילנה .
ומהצד השני רב הקהילה של וילנה רבי משה קרמר  בן דוד אשכנזי . אב בית הדין וראש ישיבה (ורב ראשי בוילנה . 1590-1688) שם אישתו ליאבה בת הרב יוסף בן אליקים גצל הלפרין מלמברג .

הדור החמישי

פתחיה בן רבי משה רבקש. פרנס בוילנה . ( 1610-1672 )

 

הדור השישי

בתו של פתחיה נשאה לאליהו חסיד בנו של משה קרמר ראש הקהל דיין ופרנס וגבאי הצדקה הגדולה בוילנה . ( נפטר 1710)

הדור השביעי

יששכר דב ( או בר ) בן אליהו החסיד ובתו של פתחיה .

אחיו רבי צבי הרש אבי משפחת ריבלין

הדור השמיני

שלמה זלמן בן יששכר דב

( נפטר 1758)

אשתו טרינא בת מאיר בן בנימין זאב מהעיר זלץ.

 

הדור התשיעי 

אליהו מוילנה בן שלמה זלמן ובן טריינה ( 1720-1797) ידוע בכינויו "הגאון מוילנה " הגר"א . נחשב לגדול חכמי ישראל ב-800 השנים האחרונות .

שם אישתו חנה בת יהודה ליב מקידן
אחיו יששכר דב

אח נוסף אברהם רגולר
שניהם מחברי ספרים שונים .

הדור העשירי

אברהם וילנר

בנו השביעי והידוע ביותר של הגאון ( 1765-1808) ( ויש האומרים שנולד בשבט תקי"ח 1758 ותאריכים אחרים אולם זהו התאריך הנכון על סמך מסמכים שהתגלו לאחרונה ).  ערך ( לעיתים עם  אחיו יהודה לייב ) את ספרי הגאון מוילנה והביאם לדפוס , במקביל יסד את מחקר ספרות האגדה והמדרשים.
שם אישתו
שרה מינדס ליפשיץ בת נוח מינדס
שם אחיו יהודה לייב.סייע לאברהם לערוך ולהדפיס את כתבי הגאון מוילנא.  

 

הדור ה11

יעקב משה בן אברהם ( 1779-1849) . רב בעיר סלונים.

  עסק בעריכת ובהוצאת כתבי היד של הגאון מוילנא ביחד עם ספרים שונים משלו.

שם אישתו הינדה בת חיים בן יהושע לנדא מהעיר סלונים .

הדור ה12

–אלעזר לנדא ( 1812-1874) נולד בסלונים ביולורוסיה נפטר בירושלים . רב בעיר סלונים .מורה בישיבה "עץ חיים " בירושלים.
אישתו השנייה בתיה בריינה
בת זאב וולפנזון

בנו של אברהם וולפנזון


הדור ה13

אליהו- לנדא מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג( 1873-1946) ( ידוע גם בכינוי רבי אליהו מאמקאס)

.אישתו אסתר בתו של הרב משה זילברמן ונכדתו של מנהיג הקהילה מוני זילברמן

הדור ה-14

חנה טריינא לנדא( 1900—1975)
אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן

אחיה : יעקב לנד"א מו"ל .

הדור -15

צבי אשד (  -27 לפברואר 1925 -30 לנובמבר 2003 )
אישתו רחל בלנק
בת המנהיג הציוני ד"ר אליהו בלנק
אחיו משה אשד ( 1926-2007) ממגלי דרך בורמה

הדור ה-16 לחבר יוסף הגולה בפראג  דור שמיני לגר"א

אלי אשד
בלש תרבות 

מסעות החיפוש של אלעזר ובתיה לנדא  

מאת אלי אשד
( נכד נכדתו של אליעזר לנדא )

 

200 שנה מלאו לעליית תלמיד הגאון מוילנה הגר"א שעלו לארץ ישראל בעקבות רעיונותיו והקימו כאן את הישוב האשכנזי המצליח הראשון ולמעשה פתחו בכך את הדרך לחזרתו של ולשגשוגו של הישוב היהודי בארץ. ישראל . .
וכידוע גם הגר"א עצמו ניסה לעלות בשלב כלשהו לארץ ישראל אך לבסוף חזר על עיקבותיו מסיבות שלא הובהרו עד היום ושעליהם יש ויכוחים רבים .
מה שפחות ידוע הוא שבנו של הגר"א אברהם שהיה רב חשוב בפני עצמו ומהראשונים שעסקו ברצינות באגדה ובמדרש התנגד בתוקף למאמצי העליה של תלמידי הגר"א בטענה שיש לחכות קודם לגאולה לפני העלייה .ואולי היה קשר להתנגדות הזאת גם לכך שהיה מסוכסך עימם  בנושא הוצאת כתבי היד של הגר"א שהתלמידים הוציאו גם ללא הסכמתו של אברהם

 חוקי זכויות היוצרים אז  לא היו ברורים כמו היום .
באופן חד פעמי בתי הדין של וילנה אף מיהרו להכריז לאחר מות הגר"א שרק לבניו ומותר להוציא את כתביו.אבל  אנשים התעלמו מההכרזה והוציאו את כתביו ודברים שיוחסו לו משל היו אוצרות שיש לעשות בהם שימוש.

אברהם ובני משפחת הגר"א מעולם לא ניסו לעלות לארץ ישראל כמו תלמידי הגר"א ובראשם מנחם מנדל משקלוב וישראל משקלוב..
וכך גם בנו של אברהם הרב יעקב חיים מסלונים גם הוא סופר חשוב ומוציא לאור כתבי הגר"א .
היה זה רק נינו של הגר"א אלעזר ( ידוע גם  כאליעזר  ונכנה אותו כאן בשתי הואריאציות של שמו ) לנדא שמימש לבסוף את צוואת הגר"א ועלה לארץ ישראל . ששם חיכתה לו קהילה גדולה ותומכת של תלמידי וממשיכי אבי סבו .
אליעזר לנדא היה נינו של הגר"א הגאון המפורסם מוילנה דרך בנו אברהם ונכדו יעקב חיים מסלונים .
מעריכים שלגר"א יש כעשרים אלף צאצאים, רובם מלאי גאווה על יחוסם הנחשב לבכיר ביותר בעולם האשכנזי כולו . וישנם שני ספרים ענקיים שפורסמו בשנת 1997 שנת המאתיים למות הגר"א שמתעדים את כל אלפי הצאצאים האלו.
אולם מבין כל הצאצאים המרובים האלו ישנה רק משפחה אחת ספציפית מאוד שהקדישה חמש דורות רצופים על מנת לפרסם ולהוציא לאור את כתבי הגר"א ולאמיתו של דבר ראתה את עצמה בבעלת המונופול הרוחני על כתביו ותורתו .שאר הצאצאים יכלו להתגאות שהם מקורבים לגר"א הגדול ,בני משפחה זאת ראו בעצמם כמי שאחראיים על עזבונו הרוחני של הגר"א ועל פרסום תורתו בעולם .

משפחה זאת היא משפחתו של אברהם בנו המפורסם והמוערך ביותר של הגר"א והיחיד מבניו שתרם תרומה אמיתית משל עצמו, נכדו יעקב משה  נינו אלעזר בן נינו אליהו יצחק ונכד נינו יעקב לנדא כולם עסקו בהוצאה לאור כתבי היד של הגר"א .
ובגלל היקפם הגדול של כתבי הגר"א והעבודה העצומה שהיה צריך להשקיע כדי להכינם לדפוס נשאר חלק מהם גנוז במשך עשרות שנים לצערם של רבנים ותלמידי החכמים .
והתופעה הזאת של חמישה דורות העוסקות בפרסומם של כתביו של אבי משפחתם היא בהחלט יוצאת דופן אולי יחידה במינה.

אלעזר

אלעזר לנדא נולד ב1812 ( ולפי גרסה אחרת בסביבות 1838 ) , תקע"ב בעיר סלונים ( היום בבילורוסיה )שבה שימש אביו יעקב  כרב.  
אלעזר קרא למשפחתו לנדא על שם משפחת אימו הינדה אשת רבי יעקב שהייתה בת חיים יהושע לנדא,משפחת לנדא הייתה משפחה עשירה בסלונים.
.לאחר פטירת אביו התמנה אליעזר לשמש במקומו כרב הראשי של סלונים .
. במסגרת תפקיד זה הוא היה פעיל מאוד באיסוף כספים לישיבת וולוז'ין המפורסמת שאותה הקים רבי חיים מוולוז'ין תלמידו המפורסם ביותר של הגר"א גם באיסוף כספים עבור הישוב בארץ ישראל.

תפקיד רב העיר היה תפקיד אחד שאותו קיבל בירושה.
אבל היה תפקיד נוסף ואף חשוב יותר שאותו ירש מבחינת המשפחה והציבור כולו .
היה עליו להמשיך בעיסוק המשפחתי של עריכת ובהוצאה לאור של כתבי היד של הגר"א.
מאביו יעקב הוא ירש כמות גדולה של כתבי הגר"א בכל מקצועות התורה.כתבים שאביו סידר והכין רשימה מפורטת שלהם שנקראת "רשימת סאלונים" הוא קיבל בירושה את כתבי היד נוספים של אבות אחרים של המשפחה שהיו ברשות המשפחה בוילנה ובסלונים ושעל הוצאתם לאור בדפוס עמלו סבו ואביו במשך שנים רבות.
אלעזר לנדא ראה עצמו מחוייב להמשיך בפעילות זאת. ובין השאר עסק בהעתקה של כתבי היד שונים של הגר"א כמו ביאוריו למסכת פיאה בתלמוד הירושלמי וכתבי יד אחרים .

אלא שבניגוד לסבו אברהם שנחשב לבן המוכשר והמוצלח ביותר של הגר"א ,ולמי שהיה חכם חשוב בפני עצמו בניגוד לשאר בניו של הגר"א שלא התבלטו במיוחד ולא תרמו שום יצירה מקורית משל עצמם,ולאביו שהיה הנכד האהוב על הגר"א ( לפי עדותו לפחות )  אלעזר מעולם לא פגש את הגר"א שנפטר שנים לפני הולדתו.
זה אמר שהיה עליו להקדיש את חייו לאדם לא מוכר לו.
הציפיות ממנו היו עצומות.
הוא לא עמד במשימה הזאת.

 

 מתי בדיוק נולד אלעזר ?

 

 

ישנה שאלה גדולה מתי בדיוק נולד אלעזר .

ישנם שני ספרים ענקיים שעוסקים בתיאור מפורט של אלפי האנשים שמשתייכים  למשפחות צאצאיו של הגאון מוילנה  

שניהם יצאו לאור  במקביל בשנת 1997 שנת המאתייים למותו של הגר"א . שני ספרים אלו, פרות מחקר מדהים ומקיף מאוד בהקפו בכל מקרה,   הופכים את שושלת האנשים המתיחסים אל הגר"א למשפחה המתועדת ביותר הקיימת כיום בעולם היהודי כולו.

על פי ספר אחד ספרו המקיף מאוד בן ה-685 עמודים   של חיים פרידמן  :

Eliyahu’s branches :the descendants of the Vilna Gaon and his family, , 1997

רשום שאלעזר נולד בשנת 1812 .

ואולם על פי הספר המתחרה  המקיף מאוד גם הוא  של   

 Nei  Rosenstein        Gaon of Vilna and his cousinhood: (Computer Center for Jewish Genealogy, 1997  

רשום שאלעזר נולד "בסביבות 1838". וזהו הבדל של 26 שנים !

  חיים פרידמן  מציין שהוא היגיע לתאריך הלידה על פי הרשימה הגנאלוגית שהכין אליהו לנדא , בנו של אלעזר  וקיימת היום ככתב יד בידיו של אספן ידוע ששם ציין את תאריך הלידה של אביו .

ד"ר ניל רוזנשטיין   ( שטקסט הרשימה הנ"ל מופיע בספרו כנספח )  לא ענה לאי מייל שלי בעניין. .

בכל מקרה כפי שנראה בהמשך התאריך הראשון מתקבל יותר על הדעת מכל בחינה מאחר שכאשר היגיע אלעזר לארץ ישראל בשנות השישים של המאה תיארו אותו אנשים שפגשו אותו כ"זקן " ואיש לא היה מתאר אותו ככזה אם נולד בסביבות 1838 והיגיע לארץ ישראל בסביבות 1867 כשהוא בסך הכל בגיל השלושים . 

 

 

 

פרוייקט סדר זרעים.

 

….והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל למדפיסים דשם.
חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:
…הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:
אלעזר בן הרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

אלעזר לנדא הקדמה לפירוש הגר"א לסדר זרעים בתלמוד הירושלמי .

במשך כל חייו היה אלעזר עסוק בהעתקת כתבי היד של אבי סבו וסבו.
אבל הוא בעצמו לא הביא לדפוס שום דבר שנדפס בימי חייו.
. הוא עצמו ערך ספר אחד  שכלל גם חומר משלו "ספר חידושי הלכות ומנהגים מהגאון רבי אליהו " שיצא לאור שנים לאחר מותו בידי בנו תחת השם "תוספת מעשה רב" ובו באחת המהדורות של נכדו של אלעזר יעקב ניכלל גם סיפור שכתב אלעזר על פי מעשה ששמע על מה שארע לגר"א כשהיה בבית הסוהר בוילנה וכיצד שרד שם בין הפושעים הטמאים .
כאמור עד כמה שידוע לנו זה היה הספר היחיד שתרם לו תרומה משל  עצמו.
במשך שאר חייו עסק בעריכה של כתבי היד של אבי סבו.

במקביל לפעילות זאת הוא התחתן בנישואין ראשונים עם דבורה רויזה בת יהודה הכהן שמהם נולדו לו בן ו-3 בנות אחת מהבנות האלו פרומה פרידה לנדא נישאה לאדם בשם אליהו מילר והם עברו לפריז בצרפת.

 בנם אלעזר מילר עלה לארץ ישראל ככימאי מדופלם מפריז בשנות העשרים ליפו שם הקים יקב מודרני ליצור יין בשם חברת מזרחי ( להבדיל מ"כרמל מזרחי ") ובית מסחר מפואר ליינות.
בנה של אחותו פסיל מילר היה אליהו ליפובציק שעסק בגדול גידולים תעשייתיים מיוחדים כמו סויה ומוצריה והקים לשם כך מעבדה תעשייתית בשיתוף עם דוקטור חיים ויצמן הנשיא שהראשון לעתיד של מדינת ישראל .

.

קטע מתוך הספר "הגאון " של אליאך עם קטע מכתב ידו של אלעזר לנדא.
הפרוייקט הראשי שעליו עמל אלעזר בהוצאה לאור היה הפרוייקט שאותו ראו הוא ובני משפחתו כחשוב מכל: פירוש הגר"א לסדר זרעים של התלמוד הירושלמי .אולם פרוייקט זה שהיה בעל חשיבות עצומה הביא לו מפח נפש גדול .
סדר זרעים של התלמוד הירושלמי עוסק במצוות התלויות בארץ ישראל וחקלאותה בלבד ועליו לא חיברו מסכתות בתלמוד הבבלי מאחר שהיה קשור לארץ ישראל בלבד ובתקופת הגלות רק מעטים עסקו בנושא זה שהרי רוב פרשני התלמוד כלל לא חיו בארץ ישראל ולא היה להם עניין רב בישובה..
הגר"א ששאף להקמת ישוב חדש בארץ ישראל ראה בכך נושא בעל חשיבות עליונה ולימודו בנושא היה פרטני מסובך ומורכב ביותר. הוא לימד זאת רק לכמה אנשים בודדים שיצרו גירסאות שונות של המסכתות האלו ודווקא הן היו בעלות חשיבות גדולה לישוב שעמד לקום בארץ .
פירושו המפורט לסדר זרעים נחשב ליצירת המופת בתחום פרשנות ההתלמוד הירושלמי לדפוס ,זה היה פירוש רחב יריעה ומפורט בניגוד למקובל אצל הגר"א שנהג לצמצם מאוד בדבריו. והייתה בו חשיבות עצומה מבחינת הישוב הפרושי בארץ ישראל שהיו בו אנשים ששאפו להקים ישובים חקלאיים על אדמת ארץ ישראל..
מאידך יש גם רבנים ( חסידים ) שטוענים שהגר"א הכניס בו שינויים דרסטיים ממה שכתבו בתלמוד הירושלמי ולמעשה יצר תלמוד ירושלמי חדש פרי יצירתו המקורית שלו.
מובן שאין מי בקהילה הפרושית שמתייחס לטענות הקנטרניות האלו יותר מידי ברצינות .שהרי לאיזה אדם רציני איכפת מה יש לחסידים לאמר על הגר"א ?
לאחר מות אביו יעקב שהחל בפרויקט אלעזר קיבל את כתב היד של החיבור המסובך מאביו עסק אלעזר במשך שנים בהכנה של של הפירוש הקשה הזה הוא אף העתיק אותו בעצם ידיו אולם נראה שההעתקה שבוצעה גם בידי אנשים אחרים לא הייתה מרשימה באיכויותיה .
לבסוף הוא הביא את העותק למדפיסים וניסה להוציאו לאור אבל בסופו של דבר הוא מספר בהקדמתו לפירוש "החלטתי לא להדפיסו מטעם הכמוס עימדי ".
ניתן לנחש שהיו לאלעזר ולמדפיסים סכסוכים בענייני התשלום שהביאו להתפרקות היחסים בינם ולהפסקת הפרוייקט. והדבר גרם לאכזבה עצומה לרבנים שונים שחיכו בקוצר רוח לפירסום כתב היד.

וראשית כל שמנו את ליבנו לבקש למצוא את המרגלית הטבה אשר נעלמה מאיתנו ,אשר תהיה גולת הכותרת לכל הכתרים אשר נקשור לירושלמי והוא "ביאור הגר"א ז"ל לירושלמי סדר זרעים " אשר כלתה נפש כל הגאונים לראות אוריו וכל יודעיו גומרים עליו את ההלל ".

ר' שמואל פייגענזאהן – (הידוע בכינויו 'שפ"ן הסופר') מבעלי בית הדפוס "ראם " שהדפיסו לבסוף את פירוש הגר"א ל"זרעים" ב "תולדות דפוס ראם " בקובץ "יהדות ליטא : כרך א: היהודים בליטא מהמאה הט"ו עד 1918.  ך ע' 290  , )

.אלעזר לא ויתר וניסה להוציא את הפירוש בעצמו אבל זה לא עלה בידו. ולבסוף נטש את העניין.
כנראה משום שהוא קיבל החלטה :הוא יגשים את מה שאבי סבו הגר"א ניסה לעשות ולא הצליח ויעלה לארץ ישראל.
זה היה לאחר פטירת אישתו ולאחר שבנותיו נישאו ואלעזר חש שאין שום דבר שקושר אותו יותר לסלונים וביולורוסיה .ועם כך עדיף להגשים את מצוותו של הגר"א שלא הוגשמה בידי שום בן משפחה אחר ולעלות לארץ ישראל.
אולי הרגיש אלעזר את עצמו לחוץ על ידי המורשת המשפחתית שכפתה עליו להקדיש את חייו ליצירתו של אדם אחר אבי סבו?
אולי בגלל זה נסע לארץ ישראל גם כדי להימלט ממורשת חונקת זאת?

האספנית העשירה

 

כנראה בגלל התוכניות לעלות ארץ ישראל שדרשו כסף רב החליט לבסוף אלעזר לעשות דבר שלא ניתן היה להעלותו על הדעת ולמכור חלק מכתבי היד שבידו של הגר"א לדודנית עשירה בשם מירל שארלוט ,שהייתה נכדתו של אברהם סבו של אלעזר ואישתו של נדבן עשיר ומלומד בשם שמריהו צוקרמן . הוסכם שהזוג העשיר ידאג להוצאתם לאור של כתבי היד בדפוס.
 שמריהו צוקרמן התעשר כספק נשק לצבא הרוסי . בשלב מסויים צוקרמן הנ"ל ביקר בארץ ישראל בשנות השלושים ביחד עם קרובו שמריהו לוריא ,  שהה שם כחמש שנים ואף הביא עימו ערמות של נשק להגנת הישוב שאותם סיפק לאנשי  אירגון "הגברדיה היהודית" בראשות זאב וולפנזון .

כאשר חזר צוקרמן לרוסיה מכירת הנשק הזאת סיבכה אותו בבעיות משפטיות  קשות עם השלטון הצארי שהגיש נגדו תביעה על העברת נשק לממלכה אחרת.

אבל בסופו של דבר הוא הצליח לצאת מהצרה הזאת .ללא פגע. 
הוא חי בארמון מפואר והיו לו אורוות סוסים וכלי רכב מפוארים כמנהג האצילים והיה מקובל מאוד על שרי רוסיה .
מירל שרלוט הייתה שונה מאוד מהסטריאוטיפ של הנשים היהודיות באותה התקופה כמי שהורחקו מכל עינייני לימוד ורוח. היא נודעה למרחוק כאישה בעלת רצון חזק והשפעה עצומה ונודעה הן באמונתה ( וזה היה מקובל ) והן באינטלקט שלה (וזה היה מקובל פחות ). במשך שנים רבות לאחר מות בעלה הראשון היא חיה לבדה כאישה עשירה סירבה להינשא לרבים ששיחרו לפתחה ועסקה בחלוקת כספה הרב בפרוייקטים פילנטרופייים שונים . בין השאר היא התפרסמה כמי שתרמה כספים לפרוייקט חלוקת מזון כשר לחיילים יהודיים בזמני חגים כמו מצות בחג הפסח .
ב-1873 היא שלחה שני רימוני כסף על מנת לקשט את בית הכנסת "בית יעקב " שאותו בנה זאב וולפנזון בירושלים.תרומה כזאת מאישה לא הייתה זכורה לזקני ירושלים .
במשך שנים רבות היא סירבה לכל מאמצי השידוכים המרובים והעדיפה לחיות כאישה בודדה ועשירה אולי מתוך ההנחה שבעל רק יפריע לה לחיות את חייה כאישה דתיה משכילה .בסופו של דבר הסכימה להינשא לעשיר הגדול שמריהו צוקרמן ב-1856. וכספיו עוד הרחיבו את יכולותיה הפילנטרופיות והאספניות השונות .
מירל התעניינה מאוד בגר"א בלימודיו ובספריו ורכשה כל כתב יד שלו שיכלו לשים עליו ידם מאלעזר ואחיו נוח שהיו בעלי כתבי היד.הם מכרו לה כתבי יד שונים כמו "תיקוני ספר הזוהר " של הגר"א ואת "איגרת הקודש " ( הידועה גם בכינוי "צופן הגר"א" ) מיכתב מיסתורי המתאר את העתיד לבוא הכתוב בכתב צופן שיש המייחסים אותו לגר"א ויש המייחסים אותו לבנו אברהם .
לכאורה אין כאן דבר מיוחד שהרי כולנו שמענו על נשים שאוספות ספרים וכתבי יד .
זה היה מיוחד ואולי חסר תקדים לעולם היהודי באותה תקופה ובכל תקופה קודמת .שהרי נשים לא היו אמורות כלל לקרוא את כתבי הגר"א שבכל מקרה נועדו לקריאה רק של תלמידי ישיבה ורבנים בדרגה גבוהה . לא של נשים.

את הנשים שפירסמו יצירות ספרותיות באותה התקופה כמו מרים מרקל מוזסזון אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים.

נשים חרדיות קראו בדרך כלל ספרי תפילות שנועדו במיוחד עבורן ולא הרבה מעבר לזה .

 אבל מירל יש להניח קראה ואהבה את כתבי הגר"א ועשתה כל מאמץ כדי להניח את ידה על כמה שיותר מהם.
את כיתבי היד האלו מירל הוציאה לאור עם הקדמות של בעלה ( שבניגוד למקובל היום היה גם עשיר וגם מלומד ) העבירה למלומדים שונים שהוציאו אותם לאור על מנת להפיץ את למדנותו של הגר"א ברחבי העולם .
אלעזר אפילו מכר לה ספר עם פורטריט של הגאון שנטען שצוייר ממנו בימי חייו ללא ידיעתו.
בצוואתה סיפקה מירל כספים לשם ההוצאה לאור של כתבי הגר"א וזה בוצע בידי בעלה וקרובי משפחה שונים ובהם קרוב המשפחה אליהו לנדא.

.."…באתי להודיע לכל ,שבעיני ראיתי את פרוש הגר"א על ירושלמי סדר זרעים כי הירושלמי הזה היה בידי הרב הישיש אלעזר זצ"ל בן יעקב משה זצ"ל מסלונים נכד הגר"א . והרב אלעזר נשא אישה בשערשאב ,בעת שהייתי שם רב והשאיל לי את הירושלמי הנ"ל לזמן קצר ,כי היה ירא להחזיקו אצלי זמן מרובה . מפני שהגבירה מרים שארלאטרווא ז"ל קנתה את כתב היד מיורשי רבי יעקב מסלונים ז"ל ,ואחר כך ביקשו ממנה היורשים בעבור הירושלמי הזה יותר מעות והיו בינהם טענות ותביעות ,ולכן פחדו להחזיקו אצלי זמן מרובה פן יודע להגבירה שהנהו אצלי ותשלח אלי לעכבו.

אבל מהמעט שהיה בידי ראיתי שהוא מעביר הרעיון באריכות גדולה ,לא כדרך הגר"א שמקצר בכל ספריו והיו בידי שני ספרים אחד מסודר להדפיס ,..וכמדומה קרוב לודאי שהיו סביב הירושלמי שני פירושים ( של הגר"א ) אחד פירוש הפשוט כרש"י על הגמרה ומצד השני באריכות גדולה כמו תוספות ….והרב אלעזר הנ"ל לא ישב בשערשאב זמן רב כי נסע לארץ הקודש ושם שבק חיים לכל חי.
( בן ציון שטרנפלד אב בית הדין של כילסק במכתב בעיתון "המודיע " ה' מנחם אב תרע"ג מקונן על אי הדפסת כתב היד של פירוש הגר"א ל"זרעים ") .

 

אלעזר לא מכר את כתבי היד בחשק רב ,הוא עשה זאת ממש מחוסר ברירה . היו כתבי יד שהוא טרח להכין עבורם עותק בעבור עצמו כמו "איגרת הקודש " שהייתה קצרה מאוד והייתה כתב צופן בלתי ברור על העתיד לבוא שיש המיחסים אותו לסבו אברהם ויש המיחסים אותו לגר"א ,

חלק מכתבי היד הוא לקח עימו לארץ ישראל.
על פי מקור אחד אלעזר מכר למירל צוקרמן את כל כתבי היד שהיו בידו ,אך זה אינו נכון אלעזר מכר אך ורק חלק מכתבי היד שברשותו והשאיר בידיו כתבי יד מרובים שאותם לקח לארץ ישראל והוא היה אדם שידע לשמור עליהם היטב כל חייו .
לעתיד הוא התחרט עמוקות גם על מכירה חלקית זאת.
עבור כתב היד החשוב מכולם זה של הפירוש לסדר זרעים היו לאלעזר מחשבות שניות ולאחר שכבר היגיעו הוא ומירל להסכם החל לדרוש יותר כסף והחלו בינהם תביעות ומענות משפטיות . הוא השאיל את הכתב היד לרב בן ציון שטרנפלד אבל בסודיות ולזמן קצר מחשש שמה למירל יוודא הדבר ותנסה להשתלט על כתב היד שאותו ראתה כשלה . בסופו של דבר העיסקה בין השניים בוטלה ואלעזר נתן את כתב היד לחתנו דוד אפענברג וזה הבטיח לדאוג להוצאתו לאור.ואף גייס רבנים שונים לתמיכה במטרה זאת .
אבל שוב המטרה לא הושגה. והחיבור נגנב ושנים דומה היה שנעלם לנצח.

…" ואופן התגלותם ממש בדרך נס ופלא .הכתב יד נמצא בידי חייתי טרף רוצחי ישראל פורעי הפרעות באוקריינה ובשעה שהיו עומדים לאיבוד ,פלא והפלא ! נס נגלה ממש קריעת ים סוף ! ראיתי בזה אות לטובה מן השמים קו אור מהאור החדש שעל ציון יאיר ".


כתב היד שאותו הכין אלעזר נשדד בשנת 1882 כשבוצעו פוגרומים ביהודים בבסרביה השודדים שדדו את בית משפחת הגר"א.
במנוסתם פגעו ביהודי והיציעו לו לפי הסיפור "קנה נה מידינו שני הספרים העברים האלה במחיר רובל אחד ולא נשליכם לאשפה ".
היהודי ראה שאלו כתבים בעברית וכדי להצילם מהשלכה לאשפה שילם רובל אחד מבלי לדעת מה ערכם וחשיבותם והציל אותם בכך מאבדון . ממנו כתב היד התגלגל לידי איש יודע ספר שרכש אותו מבעליו וכאשר שמע את הודעת בית הדפוס "ראם " בוילנה שהוא עומד להדפיס את תלמוד הירושלמי מכרו לבית הדפוס "ראם" וכך ניצל החיבור והודפס לבסוף 120 שנה לאחר מות הגר"א וההודעה הראשונית על הדפסתו.

 

 

 

 

חוקר תולדות ארץ ישראל במאה ה-19 ד"ר אריה מורגנשטרן עסק רבות בפירוש הגר"א לסדר זרעים ובהשפעותיו בספרו "מיסטיקה ומשיחיות מעליית הרמח"ל ועד הגאון מווילנא .  ( תשנ"ט)

א.א. האם ידוע לך האם היה לפרוש על סדר זרעים בתלמוד ירושלמי של הגר"א חשיבות או השפעה מיוחדת מצד הקהילה והמתיישבים בארץ ישראל?  
ד"ר אריה מורגנשטרן:

ההשפעה הייתה בתחום האידאולוגי בעיקר : בהפיכת שאלת יישוב ארץ ישראל והמצוות התלויות בה לנושא הלכתי אקטואלי. אולם מאחר והם לא עסקו בחקלאות ממש הם נזקקו לקיים רק חלק קטן מ"ההלכות התלויות בארץ". כמו מתן מעשר מפירות שגדלו בארץ אך נקנו אצל גויים. כשבעקבות הגר"א הם פסקו כי קיימת חובת מתן מעשר במקרה זה.

לא מן הנמנע שאם היה קיים הפירוש של הגר"א לסדר זרעים נפוץ ונגיש בידי כל באמצע המאה ה-19 היו לכך השלכות גם על תחום החקלאות.ניתן לשער שהדבר היה מאפשר לרבנים הפרושים להתייחס ביתר סימפטיה לניסיונות ההתיישבות החקלאיים של אנשי קהילתם ואנשים אחרים ברחבי ארץ ישראל מאחר שבידם היה פירוש הגר"א שמאשר ומעודד ניסיונות חקלאיים מעין אלה . במציאות ההיסטורית מאחר שפירוש זה לא היה קיים בידם הם התייחסו בעוינות ובסלידה כלפי ניסיונות התיישבות חקלאיים שונים בארץ גם של בני עדתם,והיו נסיונות כאלו.
ייתכן שלכשלונו של אלעזר לנדא "לפרסם את "הפירוש " לסדר זרעים " בתוך עשרות שנים מועטות לאחר מות הגר"א היו השלכות עמוקות על תחום החקלאות היהודית בארץ ישראל ואולי כתוצאה עצם קיומה ושגשוגה נדחה בכמה עשרות שנים .

המסע לארץ ישראל

 

 

נוסעים לארץ ישראל גבמאה ה-19 

…ביצאו מעיר זו הזמין לו הקב"ה אנשים מכובדים שדרכם גם הייתה לא"י ,ובתוכם הישיש רבי אליעזר לנדא בן יעקב משה בנו של רבי אברהם בן אדמו"ר הגר"א מוילנה זיע"א.
והיה אבי מורי ורבי שמח שמחה גדולה ונתן תורה להקב"ה שהזמין לו לעלות לא"י יחד עם נכד הגר"א ,שהיה הראש וראשון שעורר לעלות לא"י …לאור זה הייתה מרגלית בפי אבי מורי ורבי כל זמן הנסיעה "בזכות הגר"א ופעולותיו למען העליה לאי"י יוליכנו הקב"ה לשלום …
(
מתוך "בטוב ירושלים זכרונות המגיד הירושלמי רבי בן ציון יאדלר "..)
לאחר פטירת אישתו הראשונה ולאחר שכל בנותיו נשאו התפטר אלעזר לנדא להפתעת הכל מהרבנות בסלונים נסע לאודיסה באוקראינה וישב שם שמונה שנים .
ולאחר מכן החליט לעלות בגפו לירושלים על מנת לקיים לבסוף את צוואת הגאון לעלות לארץ הקודש. הוא היה אז בן 55 או בן למעלה מ- 50 לפי הגרסאות השונות .

כידוע הגאון מוילנה עצמו ניסה בחייו לעלות לארץ ישראל אך חזר באמצע מסיבות בלתי ידועות. מאז חש הגאון את עצמו ואחריו בני משפחתו כאילו פגם משפחתי דבק בהם מאחר שלא עלו לארץ ישראל ."עוון" זה בא אלעזר לתקן. בעלייתו לארץ ישראל . 
ועל נסיעה זאת באופן נדיר ביותר השתמרו בידינו שני מקורות שונים אחד קטע יומן פרי עטו של לנדא עצמו והשני סיפורו של יצחק זאב בן יהודה ידלר שעלה עם אלעזר  לנדא באותה נסיעה לארץ ישראל ויש לנו תיאור גם ממנו של הנסיעה  לירושלים שהתרחשה  בשנת תרכ"ז 1867 או באב תרכ"ח 1868 -.
וזאת אגב הנסיעה היחידה לארץ ישראל מתקופה זאת ( או כל תקופה אחרת ) שעליה יש לנו שני תיאורים שונים משני אנשים שהשתתפו באותה הנסיעה .
סיפור המסע של יצחק זאב ידלר מובא בספרו של בנו בן ציון ידלר המגיד מירושלים
ידלר מספר שם את סיפורו של אביו יצחק זאב בן יהודה דוד ידלר   ( מחבר כמה ספרי פירושים כמו :  מדרש רבה מגילת רות :ע"פ מתנות כהונה, ועם פירוש חדש תפארת ציון   מ-1895 וpירושי "תפארת ציון"   שונים ) " שעלה עם רבי אלעזר לנדה לארץ ישראל בשנת תרכ"ז 1867
 

יצחק זאב ידלר החליט לעלות עם אישתו לארץ ישראל כנגד רצון הוריו ובנסיעה זאת "הזמין לו הקב"ה" אנשים מכובדים שגם דרכם הייתה לארץ ישראל ובהם "הישיש " רבי אלעזר לנדא .

יצחק זאב ידלר שמח שמחה גדולה על שהוא עולה לארץ ישראל עם נינו של הגר"א שהיה הראש והראשון לעלות לארץ ישראל והיה משוכנע שבזכות הגר"א ופעולותיו למען העלייה לארץ ישראל הם יגיעו לארץ בשלום.

בנסיעה עצמה ידלר שהיה בן 24 היה הצעיר ביותר בקבוצה שבה רוב הנוסעים לארץ ישראל היו זקנים. הוא סיפר ששאר הנוסעים התפלאו כיצד אברך צעיר  כזה יוצא עם בני משפחתו לארץ שהייתה מדבר שממה.  הוא סיפר להם שיש לו אב עשיר בארץ ישראל שאליו הוא נוסע.

שאר הנוסעים קיבלו את דבריו כפשוטם .כשהיגיעו ליפו שאלו אותו איפה אביו העשיר והוא הסביר שכוונתו הייתה לבורא עולם .
ידלר סיפר שכאשר היגיעו ליפו וחיפשו אמצעי תחבורה לירושלים הם קיבלו הצעה לנסיעה בחמורים חינם אלא שהם חשדו במציעים ואכן התברר להם שהמציעים הם מיסיונרים ודרשו מהם להסתלק.

 הם עלו בחמורים לירושלים שאל שעריה היגיעו בשנת תרכ"ז ( 1867 ).

 ( סיפורו של יצחק זאב  ידלר מובא בגירסה מקוצרת ברשת כאן )

 

י ואחרי כל הדברים האלה אני מודה ומשבח  ומפאר ומרומם לאלוקי אבותינו שהביאני אל הארץ הקדושה ,ארץ חמדה ,אשר חמדו אליה אבותינו הקדושים .וכאשר ראיתיה בחורבנה ,כן נזכה כולנו ביחד לראותה בבינה על תלה ".
( אלעזר לנדא ביומנו האישי במסעו לארץ ישראל 1867)
מיד בכניסתם לעיר קרעו את בגדיהם כמקובל וכצפוי כאבל על חורבן ירושלים .
אבל מה שקרה לאחר מכן היה פחות צפוי:

 מיד לאחר מכן מדווח ידלר שלמרבית הפתיעה אנשי העיר קיבלו את פניהם בשמחה גדולה שמן הסתם רוממה את רוחם של אנשי הקבוצה  המופתעים שלא ציפו לכל קבלת פנים מיוחדת. בחנויות העיר  אף הוכרז מעין יום חג שבו חולקו לאנשים מגדנות לרגל בואם.
נראה שזאת לא הייתה תופעה קבועה בכל פעם שהיגיעה שיירת עולים אלא בגלל האירוע המיוחד מבחינת תושבי העיר בגלל אליעזר לנדא נין הגר"א שהיגיע אליהם והתיישב בעיר וכבוד גדול נעשה לו לרגל ביאתו משל היה בן משפחת מלוכה שבא להתיישב בעיר. .
אלעזר לנדא עצמו אגב אינו מזכיר את ידלר בתיאור מסעו ומן הסתם הוא השאיר עליו רושם פחות חזק   מזה שהוא השאיר על ידלר.
כיום שרדו כמה דפים מיומן שכתב שבהם תיאר את מסעו מסלונים בספינה אוסטרית לאודיסה ומשם לאיסטנבול שם ביקר את הקהילה היהודית ומשם קיים מסע ימי ארוך דרך גליפולי סנקולה איזמיר ואלכסנדריה עד שנחת לבסוף ביפו . ומשם עלה על גב חמור לירושלים במחיר שישה רובלים .

בירושלים התקבל אלעזר בכבוד גדול ויוצא דופן לעולה חדש כצאצא של מייסד העדה הגר"א .
הוא מספר שאת פניו בעיר קיבל קרוב משפחתו הרב נתן בריסקער שחי שם כבר מזה עשר שנים ועימו עוד אנשים מסלונים שאותם כבר היכיר . ואחר כך קיבלו את פניו גדולי העיר כמו הרב הראשי של ירושלים ,ידידי המשפחה הרב שמואל סאלאנט.
בירושלים גילה אלעזר לנדא קהילה שלמה שנוסדה חיה והתנהגה על פי הכללים והחוקים שאותם קבע אבי סבו . הוא מצא שבעיני הישוב בירושלים מסורת הגר"א הייתה כה חזקה עד שאישיותו של אבי סבו קיבלה שם דמות מוחשית כאילו התהלך בתוכם ולא חי בליטא הרחוקה .

 אלעזר  פנה לבית הכנסת  "מנחם ציון"  וגילה בתדהמה ששם התפללו לפי מנהגי הגר"א והתלהב לראות שכל המנהגים שנוסחו ונקבעו ביד אבי סבו נשמרו בקפדנות בירושלים עיר הקודש . 
אורח החיים של עדת הפרושים היה בנוי באופן קפדני לפי מנהגי הגר"א ונוסח התפילה של הגר"א הפך לנוסח המוסמך שלה ולמה שנקרא מאוחר יותר "נוסח ארץ ישראל "

את סדר אמירת קרבן הפסח והקרבתו הם ערכו בכותל המערבי "כפי דעת מרן הגר"א " השפעת הגר"א הייתה מורגשת היטב במיוחד במוסדות החינוך שלהם שמייסדיהם היו נאמנים לשיטת הגר"א היו זהירים בלימוד מקרא ודקדוק שנשכחו לגמרי לפני שבא הגר"א התרחקו מן הפילפול וכיוונו לפשט האמיתי .

 גם את שם הישיבה הראשונה בירושלים קראו בשם הישיבה שהקים תלמידו של הגר"א רבי חיים מוולוזין "עץ החיים ".
ספק אם הייתה קהילה יהודית כזאת במקום כלשהו בעולם שכל כולה פעלה במטרה ליישם במציאות את רעיונותיו של רב שנפטר עשרות שנים קודם לכן . 

ביום ד' ערב ר"ח קודם הסליחות הלכתי לבית הטבילה ,וגם לבית המרחץ הנקרא תערקישא באד .והמרחץ הזה עשוי כמו בזמן הגמרא ,שמבערין תחתיו ואין שם כעזימר רק רחיצה בחמין וצונן ואין מגלים שם את הגוף ,רק מעטפים בלילייליכער ורוחצים על הלייליכער ,והוא משם הצניעות . ואף הטערקין הערלים נוהגין כך .
( מיומנו של אלעזר לנדא )
לאחר שהתרחץ במרחצאות התורכיים של העיר (  מרחצאות כאלו לא היו מוכרים כלל באימפריה הרוסית ) הלך אלעזר להתפלל בכותל המערבי ושמח לגלות שהמתפללים מבקשים רחמים גם על אנשי הגולה ב"בכיות גדולות למען הארכת ימיהם ושנותיהם" .  הוא התפלל למען בניית ירושלים ושמח עוד יותר לגלות ש"כללו של דבר שמו הגדול מתקדש שם תמיד "
והנה אשר סיפרו לכם חדשות מהנמצא מהחפירה שבסמוך לכותל מערבי שמצאו שם שמן זית וחרב של כסף ושארי דברים ,הכל שקר מוחלט ,כי אין כסף ואין שמן ,רק מצאו חורבות ושווקים ורחובות ,כי כן הוא תחת כל העיר הבנויה כעת חורבות מתחתיה ,כי כמה פעמים נהרסה העיר,
ואחר כך כשבונים המה בונים על החורבות ונשארו החורבות מתחת .
( מיומנו של אלעזר לנדא )
.
הוא ביקר בחורבות שאז החלו לחפור בהם והתאכזב לגלות שבניגוד למה ששמע לא מצאו שם אוצרות כסף ושמן אלא רק חורבות של בניינים שווקים ורחובות . ודיונו בנושא החפירות מראה על עניין עמוק בארכיאולוגיה .

1867 או 1868 ?

נשאלת השאלה מתי בדיוק התקיימה העלייה של אלעזר לנדא  ?

 בחוגי משפחת לנדא מקובל היה לקבוע זאת ב"סביבות שנת 1868 " או" 1868 ויש מי דייק וקבע ב"חודש אלול תרכ"ח היגיע לירושלים." וכך נכתב במקורות המשפחתיים השונים .
אולם בספרו של בן ציון יאדלר התאריך ניתן בדיוק רב בשנת תרכ"ז 1867 ונראה שיש לקבל תאריך זה.

יש לזכור שאליהו לנדא שהיה היסטוריון של המשפחה אף לא היכיר את אביו שמת בינקותו ויכול היה להסתמך רק על מידע מיד שניה.בניגוד לבן ציון יאדלר שכמובן שמע מן הסתם את אביו מספר רבות על הפרשה .וכך יש לקבל את האריך שהוא מציג על העלייה.

עם זאת אני תמה מדוע בני המשפחה שהיו מודעים היטב לספרו של בן ציון יאדלר כאשר יצא לאורלא שינו את התאריכים בהתאם.
כנראה לא שמו לב לעניין.

. זמן קצר לאחר שהיגיע האלמן אלעזר לירושלים השתנה מצבו המשפחתי לתמיד.
אנשי העיר השיאו את האיש המבוגר לבתיה בריינה בת זאב וולפנזון   בנו של  אברהם הדיין ווולפנזון " ממנהיגי העדה בירושלים ואחד ממעריציו הגדולים מכל של הגר"א
זאב וולפנזון היה ידוע כמי שהיה נוהג תמיד להתפלל תפילה מיוחדת לבניית ירושלים "בזכות רבנו אליהו " ( הגר"א ) .בחגיגות של חנוכת הבתים בשכונות הראשונות היו רוקדים ושרים "ירושלים הבנויה בזכות רבנו אליה וקץ המגולה נעירה מן המיצר למרחביה " זאב היה תמיד מהמנצחים על הקהל וכששר את המילים "בזכות רבנו אליה " היה מתלהב עד השמים ".
ומכאן אנו לומדים משהו על הערצה העצומה שחש לגאון מוילנה. מן הסתם היה לכך קשר להחלטתו להשיא את ביתו בתייה בריינה לנינו של הגאון אליעזר לנדא שהיה מבוגר ממנה בהרבה . עבורו זאב וולפנזון היה זה כבוד גדול במיוחד להשיא את ביתו לצאצא של הגר"א .וסביר להניח שמשום כך התעלם מהעובדה שאלעזר היה לכל הפחות בן גילו או אף מבוגר יותר.

אלעזר היה אדם נחבא אל הכלים אבל אהוד מאוד בירושלים . .
הוא היה מלומד ידוע אבל בצניעותו נמנע להתערב במאבקים הפנימיים של ירושלים הוא קבע שיש לחזק את הישוב בראש ובראשונה על ידי לימוד ומבניית מוסדות חינוך. הוא היה אהוב מאוד על רבים שלהם עזר בסתר
השכן וידיד המשפחה פנחס גרייבסקי מספר עליו :היה גדול בתורה ורב פעלים למד ולימד וזכה את הרבים בתורה ותעודה תמים היה עם אלקים ואנשים .לא הלך בגדולות ויהי ענו ושפל רוח למאוד .לא התערב בענייני העיר בכתותיה ובמפלגותיה .ויחזק ידי אלה שהתעסקו בבנין הישוב והתפתחותו .חבר היה לחובבים והבונים הראשונים .
לפרנסתו עבד אליעזר לנדא כמגיד שיעורים ומלמד מוסר בבית המדרש "מנחם ציון " בחורבת רבי יהודה החסיד מאחר שנודע לבעל כח גדול בדרשותיו " .
לאלעזר ולבתיה בריינה נולד בן אליהו והיה הדבר לשמחת כל הישוב בירושלים וליצחק זאב ידלר זאת הייתה שמחה המכופלת מאחר שהיה מהמסייעים לעלייתו של רבי אליעזר לארץ ישראל .
אבל השמחה הייתה קצרת ימים עד מאוד .
אליהו לנדא מספר "בליל מוצאי יום הכיפור תרל"ג פתאום בהיותו בבית ש"ב הרב נתן גרינגארט על סעודת מצווה נחלה וביום ב' תמוז תרל"ג נולדתי ונשארתי עולל ויונק על שדי אמי כבן שלושה חודשים כשלוקח עטרת ראש אבי המנוח . ואמי מורתי לא נישאה יותר לאיש ובתתה שנותיה ביגון ובאנחה ובעמל רב כגדלה אותי על ברכי התורה.

פנחס גרייבסקי מספר : ביום הרביעי י"ח באדר תרל"ד ( 1874) גווע וימת לפתע פתאום ,ויגדל המספד בירושלים על מות האיש היקר הזה אחד השרידים בפליטת ישראל אשר בירושלים .יקוננו עליו "הוי חסיד ! הוי עניו ! מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום שבמידתו אחז והיו מכניס אורחים בתוך ביתו ודאג למחסורם .
כבוד גדול עשו לו בצאתו ,אוהלי המסחר סוגרו ,עובדי עבודה שבתו מעבודתם ולא שלחו יד במלאכה .כולם נהרו אחרי מיטתו וילווהו לבית עולמו ,לרבים מהם היה אב ופטרון ואח לצרה ,הניח אחריו דור ישרים יבורך .
אלעזר נפטר ביום א' באדר תרל"ד 18.2 1874 .ביום מותו התאבלו עליו כל תושבי ירושלים בעיר הוכרז על יום ביטול מלאכה כללי ,כל החנויות נסגרו ,וכל תושבי העיר השתתפו בהלוויתו ונאמרו עליו הרבה דברי הספד ושבח
ייתכן שהאבל הכללי הזה לא נבע רק בגלל היותו אהוב בציבור אלא גם בגלל שהיה נינו של הגר"א וקשר חי עם האיש הביא ליסוד הישוב הפרושי בארץ  ישוב שחי על פי הכללים שקבע לו אותו רב.
על קברו שנמצא ליד קבר חותנו רבי זאב וולפנזון כתוב:  
"פה נקבר איש מצויין בשערי ציון רב פעלים מקבצאל


אשר קיבץ וריבץ
פועלים לתורה הרב
כו' מו"ה אליעזר בן הגאון
מו"ה ( מורה הדור ) יעקב משה זצוק"ל ( זכר צדיק וקדוש לברכה )
מסלונים נכד
גאון ישראל הגר"א
מוילנה זצוק"ל
גלב"ע יום ב הטגא
אדר ש' תרלד ( 1874)
תנצבה

את מקומו של אלעזר כמורה בבית המדרש "מנחם ציון " תפס בסגירת מעגל מוזרה שותפו למסע לארץ ישראל יצחק זאב ידלר ובנו מספר שלומדי השיעורים בבית המדרש היו אומרים "כשמת רבי אלעזר חשבנו שלקח עימו גם את "חובת הלבבות " אך כששמענו את שיעורו של רבי יצחק זאב ,ראינו שאכן "חובת הלבבות "נשאר כאן ".

ממקה "הגדולה והחשובה מבנות ציון "

אשתו של אלעזר בתיה בריינא" "בעשה " לנדא לבית וולפינזון שכונתה ממקה היא אם המשפחה בארץ ישראל.

( צבי אשד , שלשלת הדורות לבית לנדא לבית הגאון מוילנא. )

מתי נולדה בתיה בריינה לנדא  ?

כאשר נישאה בתיה בריינה "ממקה " לאלעזר לנדא היא  הייתה אלמנה עם בת מבעלה הקודם אברהם בנימין  דיסקין בן אריה ליב רלב"ג ( בן רבי גבריאל ) .

במקורות המשפחתיים מצויין שבתיה  נולדה בערך בשנת 1838
באותה התקופה בארץ ישראל לא היה נהוג לרשום  מטעם השלטון את תאריכי הלידה של התושבים.

בעניין הזה אפשר להסתמך רק על המפקדים השונים שאותם ערך משה מונטיפיורי בקרב תושבי הארץ היהודיים. ושם ניתנים גם נתוני שנת לידה אם כי אלו יכולים להיות בעייתיים ביותר,מאחר שהנשאלים לא בהכרך טרחו לדייק בעניין. אבל זה מה שיש.

על פי מפקד מונטיפיורי משנת 1855 היו אז שני ילדים לר' זאב וולפנזון  :

 מאמלע בת 13 ובן-ציון בן 10 (יליד 1845 )
דהיינו בתיה בריינה שהיא מאמאלה נולדה בשנת 1841.
כלומר  בתיה בריינה  הייתה בערך בת 30 כשנישאה לאלעזר והייתה יחד עם אחיה בן ציון היחידה ששרדה מ11 ילדים שנולדו לזאב וולפנזון ומתו במגפות התכופות שהיו בימים ההם.

על פי המקורות המשפחתיים היא נולדה לרבקה באבא אולם מפקד מונטיפיורי מציין בת בשם מאמלה ובן בשם בן ציון לזאב ולאישה בשם "באבא זלדה"  דווקא.

 ואם כך ייתכן שזלדה ולא רבקה הייתה אימה האמיתית .
מוזר לציין שבמפקד  הקודם של 1849 שגם בו אשתו של זאב היא "באבא זלדה" נזכרים שני ילדים: בן ציון כצפוי  ( הוא היה אז בן 4) , ורבקה שיינדל.  ,כאשר הייתה צריכה להיות מוזכרת בתיה בריינה שהייתה אז בת שמונה.
העניין אינו ברור האם היה כאן בילבול עם שינדל אשת הסבא אברהם וולפנזון ? 
ואולי  הייתה בתיה בריינה בת מאומצת ? והתקבלה על ידי המשפחה רק אחרי אותו מפקד?  
ואולי ( וזאת כנראה הסיבה האמיתית ) בני משפחת וולפנזון פשוט לא ראו סיבה לדייק בשמות בני המשפחה שאותם נתנו ?

 

על פי  ישראל בן זאב בתיה בריינה הייתה ידועה ברחוב היהודים בכינוי הפינוק "מאמאלה " בגלל יופיה וחינה וכשגדלה נודעה כ"מאמקה" מאותה הסיבה.
היא תוארה כאישה יודעת תורה ושוקדת על קיום המצוות וככל הנראה מלומדת הרבה יותר מהמקובל אז בקרב הנשים בירושלים . היא נודעה בצדקנותה ובכך שהייתה מפזרת בנדיבות רבה את רכוש המשפחה לפני נישואיה ואחריהם .

בתה של בתיה הייתה  רחל שהתייתמה מאביה אברהם בנימין דיסקין  בגיל חמש גדלה אצל אימה ואצל סבה זאב ולאחר מכן אצל אביה החורג אלעזר . רחל יפת התואר כמו אימה נשאה בגיל 17 לאברך רבי שלמה הכהן מפרעסבורג .

 הם מן הסתם לא חיו ברווחה רבה מאחר שלפי המסורת המשפחתית סבה זאב וולפנזון השתמש בכסף הנדוניה שלה כדי לרכוש את חלקת הקבורה של האשכנזים בהר הזיתים .

  רחל ילדה לבעלה  שתי בנות שמתו בקטנותן . היא התאלמנה ממנו ומאנה להינחם וישבה אלמנה במבחר שנותיה ומאז חיה שנים רבות כאלמנה חיים של "יסורי הגוף והנפש במידה מרובה עוני ומחסור ,רעב וכפן רוב שנותיה בנהי בכי תמרורים עד ימי זקנותה שמצאה מנוחה ושלום במושב זקנים וזקנות הכללי שהגו עמה בטובה עין וברחמים עד שהלכה למנוחת עולמים ונפטרה ללא ילדים ב-1933 ונקברה בהר הזיתים באהל רחל גלמודה ושכולה ".( אליהו לנדא בספד )  .

 בנות ציון וירושלים / פנחס בן צבי גרייבסקי

השכן וידיד המשפחה היסטוריון ירושלים פנחס גריביסקי שהיכיר את ממקה ואת משפחתה מילדותו והיה האח של יעקב גולדמן שנישא לדודתה ( הצעירה ממנה ) אסתר מלכה. הוא  מספר עליה בספרו "נשות ציון וירושלים " המוקדש לתיאורים קצרים של נשים שונות בירושלים של המאה ה-19 . :
זוכר אני כך היה באחד מלילי החורף הקשים ליל סופה וסערה ,ליל גשם ושלג ,מר אבי ז"ל שב אז מן המשמר אצל אחד החולים מחוץ לעיר ,כולו רטוב מים ,רועד מקור וקר ככפור.
מרת אמי עליה השלום אך הגישה לו כוס חמים .והנה דפיקה על הדלת ואישה אחת עם פנס קטן בידה נכנסה בחיפזון ובקשה ,יותר נכון דרשה מאת אבי ללכת איתה מחוץ לעיר ולהביא את הרופא היווני ( הרופא המצויין בעת ההיא ) ד"ר מאזוריקי  בעבור מהגרת אחת אם לילדים קטנים השוכבת למעצבה ובחום של ארבעים מעלות משתעלת ומרגשת כאב בצידה …
"את מאזוריקי  בעת הזאת ? מאמקה יקירה זה יעלה לנפוליון זהב ( 20 פראנק )"
"אפילו שתיים שלוש" השיבה מאמקה "אמכור את כל אשר לי רק להציל את המסכנה הזאת ,כבר נתנו לה מה שצריך אבל רבי צבי היא בוערת כתנור צריכים להציל אותה בעוד מועד".
"ועל מי נטשת את בנך את יחידך את אלינקה הקטן ?
( "אלינקה " הוא אליהו לנדא לעתיד המוציא לאור של כתבי הגר"א א.א. )
"ביד ה' ,ביד מלאכיו הטובים הוא בריא ה' ישמרנו !" .
מר אבי ז"ל ,כמובן מיהר והלך איתה להביא את מאזרייקה ,והסמים מבית המרקחת הרופא ר' יהושע יונה עם כוסות רוח ,ומאמקה הרחמנית הביאה החלב ,בשלה מרק בעד החולה ,"אם הילדים הרכים " ולא זזה ממנה עד ששבה לבריאותה ..

( ד"ר מאזוריקי המוזכר כאן היה רופא מפורסם שהתפרסם בין  השאר ביגלל הקשר שלו למתישבי פתח תקווה הראשונים והוא מוזכר בבלדה של יורם טהר לב על השכן של מאמקה "יואל משה סלומון " א.א. )


מאמקה היקרה הייתה "אשת חייל " קנתה חמים מן השוק ,טחנם ומכרה את הקמח ללקוחותיה ,וכמה רוטלים קמח חילקה בהצנע ,בכבוד .למשפחות עניות . כמה יתומים ויתומות השיאה ,כמה השתדלה בעד אומללים וקשי יום .מאמקה הייתה עסקנית –רחמנית ,מצוינת בבנות ציון וירושלים ,כראויה לבת גדולים וטובים כמוה."

אכן נדיבה וצדקנית. אבל התוצאה של נדיבות זאת הייתה שבתוך זמן מצאו האם ושני ילדיה רחל ואליהו את עצמם במצב של עוני לאחר פטירתו של אלעזר.
אחת הסיבות לכך היו שהיא החליטה שלא להינשא לאדם נוסף למרות שיכלה לעשות זאת וזאת בנימוק ש"כלי שהשתמשה בקודש ( נינו של הגר"א ) אל תשתמש בחול " ( אדם רגיל ) .
ידוע לנו שכתוצאה חיו היא ובנה במשך תקופה חיי עוני,ואף השתמר בידינו מכתב של הרב חיים יעקב שפירא משנת 1895 הקורא לסיוע לאם ובנה:

 

 

מכתבו של ר' חיים יעקב שפירא תרנ"ה, 1895. אודות סיוע לאלמנתו של אלעזר לנדא.

מוערך  כשווה סכום 700 דולאר במכירה פומבית.

באשר האשה מרת בעשה בריינא אלמנתו הרב ר' אלעזר בנו של הרב הגאון מורנו יעקב משה נכד הגאון החסיד מווילנא זצ"ל_ נסעה מפה בקיץ העבר מגודל הדחק אשר לה ולבנה יחידה, ובקשה חתמ_ בבקשה עבורה בת__ ח"י ק"ק של אשכנזים מפה עיר הקודש תבנה ותכונן וכעת בקשה ממני לכתוב כתב בקשה עבור האישה החשובה הנ"ל, _ אמנם שהוא למותר באשר יש בידה מכתבים מאיזה רבנים פה, אף על פי כן להפצרתי אנשים המכירים אותה באתי גם כן להודיע לרבנים הצדיקים … שמצווה רבה היא להיות לעזר להאשה החשובה שלא תסבול היא ובנה מצוקת העוני הצבור נקרא לרחם מן השמים על כל המרחם עלינו ויתקשר ברוב ___ ובאתי על החתום יום ד' ב אדר ___ תרנ"ה
הרב חיים יעקב שפירא ירושלים עיר הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו.

( מכתב בקשת העזרה  הנ"ל הוצע  לאחרונה למכירה פומבית מודרנית במחיר התחלתי של 400 דולאר ומצופה שאפשר למכרו גם ב-700 דולאר , סכום שמן הסתם יכול היה לסייע רבות לאם ובנה בירושלים של המאה ה-19)

בכל מקרה לאחר מותו של אלעזר היו חייה של בתיה בריינה ולעתיד חיי  בנה קודש לשימור ולהפצת כתביהם של הגר"א ובני משפחתו.

בחיפוש אחרי כתבי היד

לפני מותו הטיל אלעזר על בתיה משימה.  :
לאתר את כל כתבי היד של ספרי וכתבי היד של הגר"א ובני משפחתו שהיו בחזקתו בחו"ל ולא היגיעו עימו לארץ וגם הנחה אותה על כמה כתבי יד חשובים וסודיים ביותר של הגר"א ובני משפחתו מהדורות הקודמים עד ל"חבר יוסף" במאה ה16 ששוב לא היו בחזקתו.

 ובהם הנוסח המקורי של כתב היד המסתורי הכתוב בכתב צופן מכונה "צופן הגר"א " שיש החושבים שנכתב בידי אברהם בנו של הגר"א ויש המיחסים אותו לגר"א עצמו  ומתאר כנראה בכתב צופן את העתיד לבוא בימי המשיח.

כתב יד זה שלא פוענח עד היום נחשב לכתב היד המיסתורי ביותר שנכתב בידי רב חשוב כלשהו .
לדעתו מן הראוי היה שיחזרו להיות ברשות המשפחה בארץ ישראל ושהם יודפסו בידיה.
ככל הנראה אלעזר התחרט עמוקות על מכירת כל כתבי היד לשרלוט קרובתו על מנת לממן את עלייתו לארץ ישראל ,הוא לא סמך על קרובי המשפחה ואנשים שמחוץ למשפחה שיוכלו לטפל בכתבי היד כראוי להם
ואולי היגיע למסקנה שמן הראוי היה שכולם ירוכזו ויודפסו בארץ ישראל מחוז חלומותיו של הגר"א. היו לו חששות עמוקים ממה שעלול לקרות לכתבי היד בגולה.
חששות אלו אגב התממשו במלואם.
עשרות שנים אחרי מותו חלק מכתבי היד הושמדו בשריפה גדולה ולאחר מכן נשרפו בגטו ביאליסטוק בתקופת השואה וכיום יש בידינו רק מעט מאוד כתבי היד של הגר"א .
אם היה אלעזר מביא את כולם לארץ ישראל עימו כי אז סביר להניח שהרבה יותר מהם היו שורדים.
.
לאחר פטירת בעלה שעל פי המסורת המשפחתית הנחה אותה בחייו הודות מקומות המצאם של כתבי יד אלה .בתיה בריינה הקדישה את חייה לביצוע המשימה יוצאת הדופן ויצאה לבדה לחו"ל בעקבות כתבי היד כשברשותה אינפורמציה שקיבלה מבעלה בנושא איפה אפשר לאתר אותם.

בתיה בריינה קיבלה מכתבים מהרב יהושע ליב דיסקין ורבי נפתליה ריץ בו הם מבקשים לסייע בידיה מאחר שהיא נוסעת לחו"ל במטרה לבקש תמיכה ועזרה בענייני הדפסת ספרי הגר"א.
כמו במקרה של מירל צוקרמן עלינו להניח שאם בתיה בריינה טרחה כל כך בעניין כתבי הגר"א והקדישה את חייהם לחיפוש אחריהם ,הרי שגם קראה ולמדדה אותם בניגוד למקובל אצל נשים בחברה שבה חיה והייתה מודעת היטב לערכם.

 

 

 

 

הרב בן ציון שטרנפלד.אב בית הדין בעיר בילסק. פגש בעירו בתקופות שונות  בחייו את אלעזר לנדא  את בתיה בריינה אלמנתו  ואת בנה אליהו בעת שבאו לביקור באירופה.

 

….."והייתה לי עגמת נפש רבה על שלא זכינו שיצאו דברי הגר"א בספרו הקדוש פירוש ירושלמי מהזרעים לאור .

 וביותר היה ליבי דווי כי לפני זה זמן רב הייתה אלמנת הרב רבי אלעזר ז"ל שבאה לפה לבילסק מארץ הקודש ואמרה לי שיש בידה חידושים מהגר"א על זרעים שרצונה להדפיסם. ואראה והנה הם רק מעט ואינו הספר הארוך שראיתי מאז…. והיא נסעה מפה .
והנה זה לא כבר היה אצלי בן האלמנה הנ"ל האברך המופלג אליהו שנולד בארץ הקודש ושם הוא גם עתה ונסע מכאן קישינובה כי שמע שחותנו של אלעזר הנ"ל דר שם ונסע אליו לחקור דבר הספרים אך כנראה לא מצא שם את אשר ביקש ושב לארץ הקודש .

 כך או כך אוי ואבוי שנאבד מאיתנו אור גדול ,ספר יקר וקדוש …"

( הרב  בן ציון שטרנפלד אב בית הדין של כילסק במכתב בעיתון "המודיע " ה' מנחם אב תרע"ג מקונן על אי הדפסת כתב היד של פירוש הגר"א ל"זרעים ")

בידיה של בתיה בריינה היו פירושים של הגר"א לסדר זרעים שהשתמרו בידי אלעזר אולם זאת הייתה גירסה מקוצרת ושונה מהגירסה המפורטת יותר שקיימת גם היא . הרב שטרנפלד מספר שהיא באה אליו בחו"ל והודיעה לו שיש לה כתב יד בעניין שהיא רוצה להדפיס אבל הוא ראה שהם קצרים בהשוואה לכתב היד המקורי שראה מידי בעלה בזמנו והוא אמר לה שעדיף להדפיס את כתב היד המפורט והארוך יותר שאותו ראה . .אלא שהיו כתבי יד נוספים רבים שלא היו בידיה של בתיה בריינה והיא הייתה נחושה לשים עליהם את ידה על כמה שאפשר מהם ולהביאם לארץ ישראל.
בתיה בריינה יצאה ל"מבצע הצלה " של כתבי הגר"א " היא יצאה למסע חיפושים בסלונים ובוילנא ואספה כל דבר שקשור לגר"א שיכלה לשים עליו את ידיו :ספרי הגר"א ,כתביו , ,כתבי יד שלו , ספרים שבתוכם כתב דברי פרשנות שאת כולם לקחה עימה בחזרה לביתה בירושלים .

במקביל גם אספה בחו"ל כספים רבים למען הדפסתם וההוצאה לאור של כתבי היד בירושלים. פגישה מעניינת באופן מיוחד הייתה לה עם מירל שרלוט האספנית העשירה שבאה לבקש ממנה כספים לשם הוצאת כתבי הגר"א.וככל הנראה הגבירה שזיהתה מיד נפש קרובה אישה שמסוגלת כמוה להעריך את כתבי הגר"א נתנה לה את הכספים שביקשה .
הכספים שאותם קיבלה מהגבירה ממירל שרלוט צוקרמן סייעו לעתיד כעבור שנים בהוצאתם לאור שנעשתה לבסוף בידי בנה אליהו לנדא בירושלים. 
 

ד"ר יעל לוין חוקרת היסטוריה נשית היא בעלת תואר דוקטור מן המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. היא  פרסמה מחקרים, בעיקר על היבטים שונים של האישה ביהדות, וכן חיברה שורה של תפילות שהתקבלו ברבים. היא חיברה בין השאר את המאמר "נשים למדניות בירושלים",  בכתב העת "מבוע", כד, תשנ"ד, עמ' 104-103, 120-119.

 א.א. ד"ר לוין האם זה היה מקובל אז באמצע המאה ה-19 שנשים יהודיות יעסקו ב"ציד " כתבי יד של חכמים יהודים כמו הגר"א ויעסקו בהוצאתם לאור ? או שזאת הייתה תופעה מיוחדת ונדירה ?
 ד"ר יעל לוין : אני באופן אישי לא מכירה דוגמאות נוספות של נשים ש"צדו" אחר כתבי יד בוודאי לא מהתקופה ההיא שבה אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים נשים יהודיות דתיות שחיברו ספרים.
זה נראה על פניו כתופעה
חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית כולה. עם זאת חשוב לציין שהיו גם נשים יהודיות שעסקו לאורך הדורות בהדפסת ספרים.

עם שובה  לארץ ישראל רכשה בתיה בריינה  בכספה הפרטי חלקת אדמה בת שלושה דונם טורקיים בהר הזיתים ששם נקברה .

 היא נפטרה ביום א חג הפסח תרע"ב ( 1902) בירושלים והובאה לקבורה בו ביום כרצונה.
את המשימה שלקחה על עצמה של פרסום כתבי היד של הגר"א בדפוס המשיך בנה אליהו לנדא
אליהו לנדא היה הדור השישי של המשפחה מהגר"א
הוא היה הילד החמישי של אליעזר לנדא שהיה הילד השני של יעקב משה לנדא שהיה הילד הראשון של אברהם שהיה הילד השביעי של הגר"א שהיה הילד הראשון של שלמה זלמן מוילנה.

אליהו התייתם מאביו בגיל שבעה חודשים וגודל בבית הסבא מצד עימו רבי זאב וולף וולפינזון .בבגרותו הפך לחוקר תולדות משפחת הגר"א ולמוציא לאור של כתבי הגר"א ובני משפחה אחרים . וראה את עצמו מכאן ואילך כ"בעל החזקה" על מורשתו הרוחנית של הגר"א וכאחראי על הפצת כתביו ורעיונותיו בעולם.
וככל הנראה ראה את עצמו כממשיך בכך את מצוותם של אביו ושל אימו העקשנית.

 

 

 

אליהו לנדא בנם של אלעזר ובתיה בריינה.

 

 

 נספח: "בן ציון  וולפנזון אחיה של בתיה בריינה : חייו של אדם רגיל מהמאה ה-19
 

 

בן ציון וולפנזון היה אחיה היחיד ששרד של בתיה בריינה מבין 11 ילדים שרובם מתו בילדותם ממחלות ומגפות שונות שירושלים הייתה משופעת בהן .
למרות שלא הרבה קרה לו בחייו והוא בבחינת  "אדם ממוצע " של המאה ה-19 אנו יודעים עליו הרבה יותר משאנו יודעים על "האנשים הרגילים " של התקופה הודות לערך עליו ב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו"  של דוד תדהר ערך נכתב בידי נכדו ישראל בן זאב שעוד הוסיף עליו בתיאור תולדות משפחת וולפנזון שלו במאמר  שלא יצא לאור אבל היגיע לידי .
בן ציון נולד  ב"חזקה" השטח  של אביו זאב ליד בית המדרש של כולל רייסין בשנת תר"ד 1844 הוא מתואר ברישומים בכנה של באבא רבקה אם כי לפי רישומי מפקד מונטיפיורי אימו נקראה  זלדה דווקא.
בן ציון למד בתלמוד תורה "עץ חיים  " שאביו זאב השתתף ביסודו ואחר כך בישיבה "עץ חיים " והתחנך על ידי בכירי המורים שם .
אך בעודו צעיר בן 18 בראותו כי אמו עמוסה טרחה רבה בניהול העסקים ואביו בצרכי ציבור עזב את הלימודים ויצא לעבוד בניהול הטחנה התת קרקעית  של הוריו

 בשעותיו הפנויות היה מוסיף לעסוק בתורה.
הוא נשא לאישה את ברינה בת הרב יעקב תאומים גבאי ישיבת "עץ חיים ".
בן ציון מעולם לא גילה את העניין בעסקי ציבור שגילו אביו זאב או סבו אברהם. הוא העדיף את השלווה בתורה ובעבודה ואת הישיבה הקבועה בירושלים. הוא גם לא גילה כל עניין בנסיעות לחו"ל  בניגוד להם ובניגוד לאחותו ואחיינו אליהו  , הנקודה הקיצונית ביותר  שאליה היגיע מירושלים היא שכונת מאה שערים שבן ציון היה אחד מעשרת בעלי הבתים הראשונים שבה.
בביתו שבנה לו שם אביו זאב בשנת 1874 שנת יסוד השכונה  נולדו רוב בנותיו. בימיו היו מחלוקות בתחומים שונים שאביו זאב נטל חלק מרכזי ברובם כמו מלחמת העצמאות לשחרור העדה האשכנזית מהאפופוטרוסות של העדה הספרדית אך כמו גיסו אלעזר לנדא הוא נמנע מלהשתתף במחלוקות אלו
 הוא היה ידוע כאחד מטובי בעלי הדקדוק של ירושלים ועזר לאביו בהגהת ספרים שנדפסו בדפוס רבי ישראל בק .בייחוד  התפרסם כקורא מצויין בתורה  ובהפטרות ,בשמירה על דקדוק הקריאה והנגינה לכל פרטיהם  לפי מסורת הערים שקלוב ומוהילוב ברוסיה שנשמרה בטהרתה במשך דורות רבים . הוא  היה מדקדק בהכרת התפילות והקנה את ידיעותיו אלה לרבים .ממנו למדו קריאה בתורה ובנביאים יעקב גולדמן חים מיכל מיכלין ואחרים .בכל יום ו' אחרי הצהריים היה מאסף נערים בבית המדרש הישן  של כולל רייסין ואחר כך בבית הכנסת של מאה שערים והיה מלמדם טעמי נגינה בקריאה בתורה ובדקדוק ההברה הנעימה. נערים אלו הפיצו את דרך הקריאה שלו בבתי הכנסת של האשכנזים הפרושים.
למרות היותו תלמיד חכם שיכול היה להיהנות מהחלוקה של "כולל רייסין " בחר בן ציון בפקודת אביו זאב לחיות על "יגיע כפיו " ועבד כל ימין בטחנת הקמח של הוריו עד יום מותו. איש עבודה היה שרק בלילות היה יושב עם תלמידי חכמים בישיבת "עץ חיים " ולומד בצוותה עימם תלמוד .
הוא נפטר  מיתה חטופה בירושלים בן 39 בלבד בט"ז בכסלו תרמ"ה ונקבר בהר הזיתים לא רחוק מאביו שמת שנתיים לפניו בשנת 1881 .
 בנו בן ה-13 מנחם שבן ציון עמד בתוקף על כך שיעבוד עימו בטחנה נאלץ אז  לקבל לידיו ולנהל את תקנת הקמח של הסבתה באבא והסב זאב ברחוב חברון בעצמו.

 היה זה אסון עבור  המשפחה האמידה שירדה כתוצאה מנכסיה  והטחנה לא האריכה ימים . ועסקי האיטליז הבשר בית המרקחת ותחנה הקמח שלהם לא החזיקו מעמד והתמוטטו כולם בזה אחרי זה. בזמן קצר מאוד. "העולם חשך"  אז על מנחם וולפנזון ועל אימו שמעולם לא עסקו בענייני מסחר .  הם נאלצו למכור את העסקים וגם את ביתם אחד מעשרת הבתים הראשונים של שכונת מאה שערים.
לעתיד מנחם וולפנזון  ניהל במשך שנים רבות בית חינוך לעוורים   ראשון מסוגו  בירושלים ביחד עם הסופר וההיסטוריון אברהם משה לונץ ( עיוור בעצמו ) וחיים מיכל מיכלין .

בנו היה החוקר המזרחן  וההיסטוריון ומיסד אגודת "בני הישוב "  ישראל בן זאב. אגודה זאת היא שהוציאה לאור את "האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו " של דוד  תדהר.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

  אלעזר לנדא ( עורך   ספר תוספת מעשה רב .כולל חידושי הלכות ומנהגים מהגאון מוילנה. 

 העתיק וסידר אלעזר לנדא הספר כולל גם כמה קטעים שחיבר בעצמו כמו סיפור על תקופת שהותו של הגאון מוילנא בבית הכלא.

הספר יצא במהדורה ראשונה בשנת תרנ"ו, 1896  בידי אליהו לנדא שההדיר את כתב היד של אביו.

הספר יצא שוב במהדורה נוספת בשנת תשל"א 1971 הפעם בידי יעקב לנדא בנו של אליהו ונכדו של אלעזר.

יעקב כלל במהדורה מורחבת זאת כמה דברים שלא נכללו במהדורה הקודמת ובהם צילום של מכתב שנשלח בידי רב וולוז'ין אל אלעזר לנדא . 

 

פנחס בן צבי גרייבסקי "אליעזר לנדא " בתוך " זכרון לחובבים הראשונים : וטובי עסקני הצבור בירושלם לתקופת מאה השנה לבסוס הישוב האחרון של עדת האשכנזים בירושלים –חוברת ו': דפוס ש. צוקרמן, תרפ"ז, 1927 . מהדורה שנייה ומחודשת הוצאת משפחת גרייבסקי , 1992 בשני כרכים . ( הפרק על אליעזר לנדא נמצא בכרך א' ע' 259-260) .

 

פנחס בן צבי גרייבסקי  "מאמקה לנדא " בתוך  בנות ציון וירושלים : ספר זכרון לשמותיהן ופעולותיהן של אחיותינו … העסקניות בחמר וברוח על שדי הישוב הישן-החדש בירושלים, עריה ומושבותיה , ירושלים : דפוס צוקרמן, תרפ"טתרצ"ג, מהדורה חדשה ירושלים : יד בן צבי, תש"ס
כולל פרק על בתיה בריינה לנדה "ממקה " ועל אמה רבקה .

אליהו לנדא "מצבת קבורת רחל עד היום הזה "לזכר מרת רחל רלבג ז"ל תר"ץ. –תרצ"ד " בתוך "גנזי ירושלים קיח קיט, תרצ"ד .

מאמר הספד על רחל בתה של בתיה בריינה מבעלה הראשון נכתב על ידי אחיה החורג מבעלה השני של אימה אלעזר.

.אליעזר ריבלין ספר היחס למשפחת ריבלין : ומשפחות הגר"א מווילנא, אליאש, ראש-יוסף ולידא ועוד משפחות. עוד משפחות רבות וחלקי משפחות … כל אלה צאצאי קדושים וטהורים, הקדוש רבי יוסף חבר מוינא, הגאון רבי משה קרמר אב"ד ור"מ ווילנא, והגאון רבי משה רבקש בעל באר הגולה זצוק"ל. כולל א) מגלת היחס, על פי סדר הדורות משנת ה' אלפים ושלש מאות ליצירה ועד היום הזה. ב) ספר היחס, מקורות ותעודות ותולדות אנשי השם, בצרוף לוחות ואילנות תמונות, ומפתחות ירושלים : הוצאת  המחבר, תרצ"ה-ת"ש,1935-1940

 

( החומר בספר לקוח  ישירות  ממחקריו של אליהו לנדא ששמו משום מה אינו מופיע בקרדיטים  כמי שהיה לכל הפחות המחבר השותף ).

 

בן –ציון יאדלר ספר בן יכבד אב : חלק א. מגילת הרפתקאות שעברו … על … אבי … מוהר"ר יצחק זאב יאדלער   ( ירושלם : [חמו"ל],  [תש"ח] )

 

 

 בן ציון יאדלר    בטוב ירושלים : זכרונות מחיי ירושלים ו גדוליה, צדיקיה ושומרי חומותיה במאה השנים במאה השנים האחרונות (הובא לדפוס על-ידי נכדו יצחק זאב… יאדלר-גולדברג ; ערוך ומסודר בידי בצלאל לנדוי, בהשתתפות אהרן סורסקי הוצאת נצח בני ברק, 1967  ובמהדורה שנייה ומורחבת בשנת 2004 )

 

כל ספריו של יאדלר מתארים את המפגש של אביו יצחק זאב  יאדלר עם אלעזר לנדא לרגל עלייה לארץ ישראל.

 ר' שמואל פייגענזאהן – (הידוע בכינויו 'שפ"ן הסופר') "תולדות דפוס ראם " בקובץ "יהדות ליטא : כרך א: היהודים בליטא מהמאה הט"ו עד 1918. עם הספר  תש"ך , 1960.

כולל תיאור מפורט  של הסאגה של פירסום "פירוש סדר זרעים " של הגר"א .

יוסף זונדל וסרמן ""אליהו לנדא " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה, תלמידי הראי"ה קוק ואחרים הוצאת מסלול , ,תל אביב תשל"ג, 1973.

ד"ר יעל לוין " נשים למדניות בירושלים", מבוע, כד, תשנ"ד, עמ' 104-103,  120-119.

 

Freedman,     Chaim                      

Eliyahu’s branches :the descendants of the Vilna Gaon and his family, Teaneck, N.J. : Avotaynu, 1997

       

 

, Nei  Rosenstein    Gaon of Vilna and his cousinhood Elizabeth, N.J. : Computer Center for Jewish Genealogy, 1997

 

 

צבי אשד שלשלת הדורות למשפחת לנדא  לבית הגאון מוילנה –החל מן שלמה שלמן ואשתו טריינא הורי הגאון מילנא .,הוצאת המחבר . מהדורה ראשונה 1998,מהדורה שנייה 2003.

 רפאל שוח"ט  

 ארץ ישראל במשנת הגר"א ארץ ישראל והעלייה אליה בכתבי הגר"א מוילנא  המעיין, תמוז תשנ"ח 

 

 

 

הרב שלמה גאטעסמאן "תולדות רבי יעקב משה מסלאנים ז"ל " ישורון-מאסף תורני כרך ה' תשנ"ט

 

הרב דוד קמנצקי ""הערכה והשתוקקות  לביאורי הגר"א בדורות האחרונים " "ישורון –מאסף תורני כרך ו' תשנ"ט ,1999 .

איריס פרוש נשים קוראות: יתרונה של שוליות בחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע-עשרה, הוצאת עם עובד, ספריית אפקים, 2001

 

ביקורת על הספר

מרגלית שילה  נסיכה או שבויה ? : החוויה הנשית של היישוב הישן בירושלים 1840-1914 חיפה : אוניברסיטת חיפה, תשס"ב 2001.  

 

.

מ. יוסף "כללו של דבר שמו הגדול מתקדש שם תמיד " : רבי אלעזר בן יעקב משה לנדא בן רבי אברהם בן הגר"א עולה לארץ ישראל בשנת תרס"ח –מסמך נדיר –שני דפים מיומן מסעו האישי "."יתד נאמן –מוסף שבת י"א בתמוז  תשס"ב  21.6.2002 .עי' 14-16.

 

 דב בן דוד צבי  אליאך  ספר הגאון :לתולדות חייו ובירור משנתו של הגאון רבי אליהו מווילנא ירושלים : מכון מורשת הישיבות, תשס"ב, 2002 .(ספר בן   3 כר' (חלק א-ג, 1341 ע')

 ביקורת על הספר

התקפות על ספר הגאון

חרמות על ספר הגאון

 ישעיהו וינוגרד,אוצר ספרי הגר"א ביבליוגרפיה מפורטת ומוערת של ספרי… רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן מוילנא, ירושלים, ירושלים : כרם אליהו, המכון להוצאת ספרי הגר"א, תשס"ג , 2003

  סקירה של זאב גלילי

רפאל שוח"ט עולם נסתר בממדי הזמן תורת הגאולה של הגר"א, מקורותיה והשפעתה לדורות,הוצאת אוניברסיטת בר אילן , 2008 .

  

כולל דיון  על הגעתו של אלעזר לנדא לארץ ישראל .

 

נספח 1  : ההקדמה של אלעזר לנדא לפירוש הגר"א לסדר זרעים ( הפירוש וההקדמה לא נדפסו בימי חייו)  

הקדמה מבן נכד הגר"א  זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא.

הן כבר ידוע לכל מהחיבור הקדוש כתב יד ביאור על הירושלמי מסדר זרעים מאבי אבי זקני הגאון החסיד רבינו אליהו זכר צדיק לברכה לחי העולם מווילנא. כאשר כבר הובאו דברי החיבור הלז במקומות הרבה בספר שנות אליהו הנדפס בלבוב שנת תקנ"ט. במסכת פיאה פרק ו' משנה ג'. שם משנה ז'. ובמסכת דמאי פרק ח משנה א'. ובפרק ד' משנה א'. ובמסכת כלאים פרק ב' משנה ב'. ובמסכת שביעית פרק ח' משנה ו'. וכמו כן הועד על זה החיבור בספר פירוש על כמה אגדות מאבי אבי זקני הגר"א זכר צדיק וקדוש לברכה הנדפס בווילנא שנת ישרים לפרט קטן מבית דין צדק דקהילה קדושה ווילנא שהחיבור שעל הירושלמי מהגר"א זצ"ל הוא אחד מהשבעה חיבורים שהובא לפני בית דין צדק הנזכר למעלה. ונתברר להם שהוא סולת נקיה בלי שום ערבוב דברים כלל. וראוין הדברים למי שאמרם. (

עוד כתב הרב הגאון המפורסם מופת הדור חיים וואלאזינער זכר צדיק לברכה בהקדמתו לספר הנזכר למעלה וזה לשונו: "אמנם החיבור שעל הירושלמי היה ביד הגאון נוחו עדן זה ח"י שנה. ושמעתי מפיו הקדוש שהמסדר כיון יפה לדעתו. וגם בעינינו ראינו כי טוב ויפה סידרו עד כאן לשונו." וגם בספר פאת השלחן הנדפס בארץ הקודש מהגאון המפורסם מורה הדור ישראל זכר צדיק לברכה משקלאב שהיה אחד מתלמידיו של אבי אבי זקני הגר"א ז"ל כתב בזה הלשון: "וכמה יגיעות יגע רבינו הגאון ז"ל בירושלמי מסדר זרעים. הגיה אורות מאופל השיבושים וחידש שיטות עמוקות נגד הרשום מטה  והר"ש ז"ל".  עד כאן לשונו.

והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל להמדפיסים דשם. חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:

ועל דבר הסכמות על החיבור הלז כבר מבואר בספר שנות אליהו הנ"ל הנדפס בלבוב בשם הרב הגאון מופת הדור יצחק אשכנזי בעל המחבר ספר טהרות הקודש בזה הלשון. והנה מי יערב לבו לתת הסכמה על חיבורי הגר"א ז"ל. הלא השמים כסה הודו. והארץ האירה מכבודו. לא לאורה הוא צריך. כי עימיה שריא נהורא. כל קביל די ביה רוח יתירא. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. עד כאן לשונו:

וכן כתב הרב הגאון הגדול מופת הדור יצחק רוזניאס אב בית דין וראש מתיבתא דקהילה קדושה לבוב בספר שנות אליהו הנ"ל בזה הלשון: דבר ה' היה אל אליהו. כבוד מרנא ורבנא הגאון החסיד האלקי המפורסם בכל העולם. מופת הדור אליהו מווילנא זצ"ל. זו הלכה. ודאי ה' עמו. בכל מקום הלכה כמותו. ואין צריך. לא הסכמה ולא להיות כמסייע ליה. עד כאן לשונו:

הגם שבין כך נדפסו איזה מהגהותיו על הירושלמי הנ"ל על ידי הרב הגאון מופת הדור דוד לוריא ז"ל מה שהגיע לידו מעט מן ההגהות. אבל משם רק אפס קצהו תראה. וכולו לא תראה. וגם בלי שום ביאור כלל. והנהו כספר החתום. והחיבור הזה כשיצא לאור הדפוס יבינו הכל בו כקטן כגדול. אליו ישתוקקו. כי לא הניח דבר מה שלא פירש בו. ובלישנא קלילא. הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:

אלעזר בהרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

 

 

 נספח  2:טקסט יומנו של אלעזר לנדא מ-מסעו לארץ ישראל ב-1867  

 

 

 

 

  

  

 

 

 

  

 תודה לחוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' על עזרתו בפענוח טקסטים שונים עבור כתבה זאת.  

  

 

 

 

נספח 1  : ההקדמה של אלעזר לנדא לפירוש הגר"א לסדר זרעים ( הפירוש וההקדמה לא נדפסו בימי חייו)  

הקדמה מבן נכד הגר"א  זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא.

הן כבר ידוע לכל מהחיבור הקדוש כתב יד ביאור על הירושלמי מסדר זרעים מאבי אבי זקני הגאון החסיד רבינו אליהו זכר צדיק לברכה לחי העולם מווילנא. כאשר כבר הובאו דברי החיבור הלז במקומות הרבה בספר שנות אליהו הנדפס בלבוב שנת תקנ"ט. במסכת פיאה פרק ו' משנה ג'. שם משנה ז'. ובמסכת דמאי פרק ח משנה א'. ובפרק ד' משנה א'. ובמסכת כלאים פרק ב' משנה ב'. ובמסכת שביעית פרק ח' משנה ו'. וכמו כן הועד על זה החיבור בספר פירוש על כמה אגדות מאבי אבי זקני הגר"א זכר צדיק וקדוש לברכה הנדפס בווילנא שנת ישרים לפרט קטן מבית דין צדק דקהילה קדושה ווילנא שהחיבור שעל הירושלמי מהגר"א זצ"ל הוא אחד מהשבעה חיבורים שהובא לפני בית דין צדק הנזכר למעלה. ונתברר להם שהוא סולת נקיה בלי שום ערבוב דברים כלל. וראוין הדברים למי שאמרם. (

עוד כתב הרב הגאון המפורסם מופת הדור חיים וואלאזינער זכר צדיק לברכה בהקדמתו לספר הנזכר למעלה וזה לשונו: "אמנם החיבור שעל הירושלמי היה ביד הגאון נוחו עדן זה ח"י שנה. ושמעתי מפיו הקדוש שהמסדר כיון יפה לדעתו. וגם בעינינו ראינו כי טוב ויפה סידרו עד כאן לשונו." וגם בספר פאת השלחן הנדפס בארץ הקודש מהגאון המפורסם מורה הדור ישראל זכר צדיק לברכה משקלאב שהיה אחד מתלמידיו של אבי אבי זקני הגר"א ז"ל כתב בזה הלשון: "וכמה יגיעות יגע רבינו הגאון ז"ל בירושלמי מסדר זרעים. הגיה אורות מאופל השיבושים וחידש שיטות עמוקות נגד הרשום מטה  והר"ש ז"ל".  עד כאן לשונו.

והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל להמדפיסים דשם. חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:

ועל דבר הסכמות על החיבור הלז כבר מבואר בספר שנות אליהו הנ"ל הנדפס בלבוב בשם הרב הגאון מופת הדור יצחק אשכנזי בעל המחבר ספר טהרות הקודש בזה הלשון. והנה מי יערב לבו לתת הסכמה על חיבורי הגר"א ז"ל. הלא השמים כסה הודו. והארץ האירה מכבודו. לא לאורה הוא צריך. כי עימיה שריא נהורא. כל קביל די ביה רוח יתירא. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. עד כאן לשונו:

וכן כתב הרב הגאון הגדול מופת הדור יצחק רוזניאס אב בית דין וראש מתיבתא דקהילה קדושה לבוב בספר שנות אליהו הנ"ל בזה הלשון: דבר ה' היה אל אליהו. כבוד מרנא ורבנא הגאון החסיד האלקי המפורסם בכל העולם. מופת הדור אליהו מווילנא זצ"ל. זו הלכה. ודאי ה' עמו. בכל מקום הלכה כמותו. ואין צריך. לא הסכמה ולא להיות כמסייע ליה. עד כאן לשונו:

הגם שבין כך נדפסו איזה מהגהותיו על הירושלמי הנ"ל על ידי הרב הגאון מופת הדור דוד לוריא ז"ל מה שהגיע לידו מעט מן ההגהות. אבל משם רק אפס קצהו תראה. וכולו לא תראה. וגם בלי שום ביאור כלל. והנהו כספר החתום. והחיבור הזה כשיצא לאור הדפוס יבינו הכל בו כקטן כגדול. אליו ישתוקקו. כי לא הניח דבר מה שלא פירש בו. ובלישנא קלילא. הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:

אלעזר בהרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

 

 

 נספח  2:טקסט יומנו של אלעזר לנדא מ-מסעו לארץ ישראל ב-1867  

 

 

 

 

 

 

 

 

 תודה לחוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' על עזרתו בפענוח טקסטים שונים עבור כתבה זאת.

 

 

 

 

 

הקדמה לבאור הגר"א ז"ל

הקדמת מילין של נכד הגר"א ז"ל ה"גמ [=הגאון מורנו] יעקב משה מסלאנים ז"ל

אנ"ה [=אמר נכד הגר"א] : שפרה עלי נחלת אבותי את כל כתבי יד קודש של אא"ז [=אבי אבי זקני] הגאון זצוק"ל [=זכר צדיק וקדוש לברכה]. רבים אומרים לנפשי ישועתה להם באלהים לבררם ולצרפם עד שיהיה ראוי לדפוס. אף גם אחד יחיד בגאוני זמנינו כתב את אשר חפצו למסור אל הדפוס חיבור אא"ז הגאון זצוק"ל על ירושלמי זרעים. כי נמצא אתו העתק מכ"י הנ"ל. לולי היה לו הרשאה מאתי. פניתי אני לעיין על גוף חבור הנ"ל. ואפן וארא כי גם החבור שתחת ידו איננו אלא העתק. ועדיו עמו רוב טעיות ושבושים במילתא דמוכח. אמרתי אני עם לבי אין זה כי אם איזה תלמיד ששמע פירוש הירושלמי מפיו הקדוש. והשומע ההוא העלן על ספר לפי כחו ודעתו במליצה וסידור והרחבת הדבור. שבתי וראיתי כי נמצא אתי ירושלמי הנדפס בעזר עליון תחנה רצון דפוס אמשטילרדם סביב לו כתוב הדר כל ההגהות הנמצא בביאור הנ"ל עם שנויים הרבה. ועוד נמצא בו כמה הגהות שנמחקו ונכתבו הגהות שונות על מקום המחק. ויש שנמחקו ולא נכתב הגהה כלל על מקום ההוא ואיזה מקומות מתי מספר ההגהות בכתב יד עצמו של אבי אבי זקני הגאון זכר צדיק וקדוש לברכה – אשובה ואראה בביאורו על משניות זרעים הנדפס בשנות אליהו בלבוב תקנ"ט בו נמצא הגהות וביאורים שונים מאשר כתוב בחיבור הנ"ל ובירושלמי הנ"ל. גם נדפס בו פירוש ארוך ופירוש קצר. יש דבר בנכפל בשני הפירושים ויש דבר שנשתנה הארוך מן הקצר. ובבואי עם הספר לברר ולסדר – העירני לבבי לדון. כי אלה ארבעה שינויי ההגהות. ארבעתן יצאו מפי אבי אבי זקני הגאון זכר צדיק וקדוש לברכה. ומהדורא בחר מהדורא המה. והנראה כי פירוש הקצר היה משנה ראשונה. והכתב יד שנמצא בידי ונקרא ביאור על ירושלמי הוא נתחבר בעת מהודורא תנינא ופירוש הארוך אשר בשנות אליהו הנמצא בו מעין חבור הנ"ל וגם נוסף עוד. הרי הוא מהדורא תליתאה. וההגהות אשר סביב ירושלמי הוא משנה האחרונה. לכן נמצאו בו מחק וגרר וגם נתקיים על פי כתב יד קודש של אבי אבי זקני הגאון זכר צדיק וקדוש לברכה הנמצא באיזה מקומות. ולאשר לא אוכל לאמר קבלו דעתי בזה לכן סדרתי ההגהות כפי הנמצא בחיבור הנ"ל. וגם השינויים הנמצאים בהגהות אשר סביב הירושלמי. אבל השינויים הנמצאים בפירוש הקצר והארוך המצאם נדפסים בשנות אליהו. והבוחר יבחר.

הקדמה מבן נכד הגר"א  זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא.

הן כבר ידוע לכל מהחיבור הקדוש כתב יד ביאור על הירושלמי מסדר זרעים מאבי אבי זקני הגאון החסיד רבינו אליהו זכר צדיק לברכה לחי העולם מווילנא. כאשר כבר הובאו דברי החיבור הלז במקומות הרבה בספר שנות אליהו הנדפס בלבוב שנת תקנ"ט. במסכת פיאה פרק ו' משנה ג'. שם משנה ז'. ובמסכת דמאי פרק ח משנה א'. ובפרק ד' משנה א'. ובמסכת כלאים פרק ב' משנה ב'. ובמסכת שביעית פרק ח' משנה ו'. וכמו כן הועד על זה החיבור בספר פירוש על כמה אגדות מאבי אבי זקני הגר"א זכר צדיק וקדוש לברכה הנדפס בווילנא שנת ישרים לפרט קטן מבית דין צדק דקהילה קדושה ווילנא שהחיבור שעל הירושלמי מהגר"א זצ"ל הוא אחד מהשבעה חיבורים שהובא לפני בית דין צדק הנזכר למעלה. ונתברר להם שהוא סולת נקיה בלי שום ערבוב דברים כלל. וראוין הדברים למי שאמרם. (

עוד כתב הרב הגאון המפורסם מופת הדור חיים וואלאזינער זכר צדיק לברכה בהקדמתו לספר הנזכר למעלה וזה לשונו: "אמנם החיבור שעל הירושלמי היה ביד הגאון נוחו עדן זה ח"י שנה. ושמעתי מפיו הקדוש שהמסדר כיון יפה לדעתו. וגם בעינינו ראינו כי טוב ויפה סידרו עד כאן לשונו." וגם בספר פאת השלחן הנדפס בארץ הקודש מהגאון המפורסם מורה הדור ישראל זכר צדיק לברכה משקלאב שהיה אחד מתלמידיו של אבי אבי זקני הגר"א ז"ל כתב בזה הלשון. וכמה יגיעות יגע רבינו הגאון ז"ל בירושלמי מסדר זרעים. הגיה אורות מאופל השיבושים וחידש שיטות עמוקות נגד הרשום מטה  והר"ש ז"ל עד כאן לשונו:

והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אדוני אבי מורי הרב המאור הגולה מופת הדור יעקב משה זכר צדיק לברכה לחיי העולם מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו רבים וכן שלמים שיצא הכתב יד הלז לאור הדפוס. ובשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לה' להוציאו במשבחת הדפוס. ומסרתי הכתב יד קודש הנ"ל להמדפיסים דשם. חבל לא עלתה בידי להדפיסו שמה. מטעם הכמוס עמדי:

ועל דבר הסכמות על החיבור הלז כבר מבואר בספר שנות אליהו הנ"ל הנדפס בלבוב בשם הרב הגאון מופת הדור יצחק אשכנזי בעל המחבר ספר טהרות הקודש בזה הלשון. והנה מי יערב לבו לתת הסכמה על חיבורי הגר"א ז"ל. הלא השמים כסה הודו. והארץ האירה מכבודו. לא לאורה הוא צריך. כי עימיה שריא נהורא. כל קביל די ביה רוח יתירא. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. עד כאן לשונו:

וכן כתב הרב הגאון הגדול מופת הדור יצחק רוזניאס אב בית דין וראש מתיבתא דקהילה קדושה לבוב בספר שנות אליהו הנ"ל בזה הלשון: דבר ה' היה אל אליהו. כבוד מרנא ורבנא הגאון החסיד האלקי המפורסם בכל העולם. מופת הדור אליהו מווילנא זצ"ל. זו הלכה. ודאי ה' עמו. בכל מקום הלכה כמותו. ואין צריך. לא הסכמה ולא להיות כמסייע ליה. עד כאן לשונו:

הגם שבין כך נדפסו איזה מהגהותיו על הירושלמי הנ"ל על ידי הרב הגאון מופת הדור דוד לוריא ז"ל מה שהגיע לידו מעט מן ההגהות. אבל משם רק אפס קצהו תראה. וכולו לא תראה. וגם בלי שום ביאור כלל. והנהו כספר החתום. והחיבור הזה כשיצא לאור הדפוס יבינו הכל בו כקטן כגדול. אליו ישתוקקו. כי לא הניח דבר מה שלא פירש בו. ובלישנא קלילא. הנה כה דברי הצעיר לבית אבא הכותב והחותם לכבוד התורה ולומדיה יום ה' לסדר ויגש תרכ"ח לפ"ק:

אלעזר בהרב המאור הגדול מופת הדור יעקב משה ז"ל לנדא מסלאנים בן הרב המאור הגדול בקשר של תפילין מופת הדור אברהם ז"ל. בן לאותו צדיק חסיד וקדוש רבן של כל בני הגולה מופת הדור אליהו אליהו זכרו לברכה לחיי העולם הבא מווילנא.

ראו גם

אליעזר לנדא עולה

 

 

מסעו של יצחק זאב ידלר

 

 

                                        סדר זרעים בירושלמי

          

ספר היחס של משפחת הגר"א ומשפחת ריבלין

 

הבלוג של חיים פרידמן :חוקר תולדות משפחת הגר"א

האתר של ד"ר ניל רוזנשטיין חוקר משפחת הגר"א

בלוג משפחתובלוגיה :בלוג לחקר תולדות משפחות

פורום שורשים משפחתיים ב"תפוז"

אתר האגודה הישראלית לגנאלוגיה

אתר העמותה לחקר המשפחה היהודית  

המרכז לגנאלוגיה יהודית של בית התפוצות

 

כתבות נוספות בסדרה זאת

 

 

התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון

 

אברהם הדיין נכנס לירושלים

חייו הכפולים של זאב וולפנזון

 

היה היה איש גיבור

 

הגולם ואני

הגאון מוילנה והמוסד