ארכיון תג: היסטוריה חלופית

אני וההיסטוריה החלופית :לזכרו של אורי רדלר

אורי רדלר 

צר לי לבשר שהסופר העורך  המתרגם והכלכלן אורי רדלר   ( 1964-9.11.2020)   נפטר השבוע  בגיל צעיר ממחלה קשה  דבר ששבר את ליבם של מכריו הרבים.אורי סבל ממחלה קשה לאורך השנה האחרונה. ידעו שהוא על קו הקץ, ובכל זאת הוא המשיך לעבוד בעקשנות , בין טיפול לטיפול – עד שלפני כמה ימים בתשיעי לנובמבר 2020 באמצע תרגום של עוד ספר, על סף סוף עימוד של אחר, לא יכול עוד.

בן 56 היה. 

אורי רדלר תירגם וערך  ספרים רבים בהם ספרי טיולים לארצות שונות (_ אני השתמשתי בספר שערך על אסטוניה, לטביה וליטא  לנסיעה בליטא   ובספר נוסף שערך פראג – כאן ועכשיו :מיטב האתרים, מסלולי הליכה, תכנון יומי " לנסיעה לפראג ולדעתי הם מהטובים שבכל ספרי הטיולים שבעברית ).

לאחרונה הוא הספיק לערוך את ספרו של הפוליטיקאי נפתלי בנט איך לנצח מגפה :כך נתגבר על המשבר ונוביל את ישראל לשגשוג כלכלי (תל אביב : סלע מאיר, תש"ף 2020)

הבולטים  בין הספרים שתירגם שקראתי היו:

"ציביליזציות גוועות :מדוע אירופה והאיסלאם נעלמים? / מאת דייויד פ. גולדמן ("שפנגלר") ; תרגום: אורי רדלר ; עריכה: רותם סלע(  הוצאת אל הפרט 2013)

 

ו"-המוות המוזר של אירופה :הגירה, זהות, אסלאם /דגלס מאריי ( הוצאת מאיר סלע 2019)

ספרים מצויינים ומצמררים  על הכיוון שאליו הולך אולי המערב. 

אורי כתב גם חמישה   ספרים. שניים מהם  ספרים  טכניים מאוד על מחשבים .

ספר שלישי היה ספר  טכני הרבה פחות על  אהבה ואינטרנט.

לאהבה, הקלק כאן… :   אהבה והכרויות באינטרנט /   ( תל-אביב :   אריג'נט,   2002.) 

ספר  הדרכה בפורמט אלבומי  לדייטים-מפגשים וירטואליים לשם היכרות במציאות.דיו: אהבה והכרות באינטרנט. לספר ארבעה שערים: הכרויות, צ`טים, פורומים ואחרים. כל אחד מהשערים עוסק באופן אחר בו יוצרים אנשים קשרים רומנטיים (או שלא) זו עם זה: אחרי היכרויות, המספקים אפשרות להכרות באמצעות המחשב בין אנשים; צ`טים המאפשרים שיחות מקוונות דרך אתרים מיוחדים או תוכנות מיוחדות; פורומים בהם אנשים יכולים להתכתב וליצור קשרים; ואתרים העוסקים בהיכרות באמצעות האינטרנט…. הספר כולל את כל אתרי ההיכרויות של הרשת, כולל הדרכה כיצד להיפרד, כיצד להפסיק קשר לא טוב וכולי. הספר מביא גם מבחר פורומים, צ'טים ועוד.

די התיישן היום מטבע הדברים אבל לא באמת.הרבה מהעצות שם לא נס ליחן. 

השני שהוא אחד הספרים יותר מעכירי שלווה שקראתי בימי חיי ( וקראתי הרבה כאלו )  הוא  ספר בשם”התמוטטות : על קריסת המערב ומות מדינת-הרווחה /(נתניה : שטיינהרט-קציר, תשע”ב 2012).תחזית קודרת על עתיד מדינת הרווחה. ובו הצביע רדלר על האפשרויות העומדות לרשותנו כדי להיחלץ מהמשבר, ועל סיכוייהן של האפשרויות השונות.

 

תוכלו לקרוא ראיון עם אורי רדלר על ספר זה כאן

תוכלו לקרוא ביקורת על ספר זה כאן.


 לאחר מכן אורי רדלר כתב את אחד הספרים הבודדים והבולטים ביותר בשפה העברית בתחום ז’אנר “ההיסטוריה החלופית ” או “מה היה קורה אילו ” : לו:היסטוריה חלופית לישראל ” ( הוצאת מאיר סלע ,2018 )  שהוא הניגוד המוחלט לספרו הקודם הקודר.וזהו גם ספרו האחרון. 

בו תיאר היסטוריה חלופית של מדינת ישראל שבה שולטת המפלגה הליברלית ( הציונים הכלליים ) מאז שנות החמישים ללא מפלגת העבודה של בן גוריון שהופכת לקוריוז פוליטי ,ועד לראשית המאה ה-21 עם אידיאולוגיה ליברלית ימנית קפיטליסטית. בישראל של “לו” המפלגה הליברלית של הציונים הכלליים ניצחה את מפא״י בבחירות לכנסת השנייה. הליברליזם הכלכלי והאזרחי שמנהיגים הציוניים הכלליים משנה את המדינה מהיסוד: החרדים מזנקים לעשירונים העליונים, פלסטין הופכת לסוג של סינגפור וחיה בשלום לצד ישראל ההופכת למקום טוב יותר אחת המדינות השלוות, הבטוחות, המעושרות והמאושרות בעולם.
וזאת בהתאם להשקפותיו הפוליטיות והכלכליות של רדלר מדינת ישראל טובה יותר.

בספר זה מתגלה הצד האופטימי ו":הידידותי " של אורי רדלר לעומת הצד רואה השחורות מהספר הקודם. 


בין שאר דברים מעניינים רדלר תיאר בספר מה עלה בגורלם של כמה אישים ידועים גם במציאות המוכרת לנו כמו שמעון פרס ,יוני נתניהו ואהוד ברק במציאות החלופית של מדינת ישראל הליברלית.


ובין האישים שנמצאים בהיסטוריה החלופית הזאת נמצא גם אחד   אלי אשר.שמקריאה בספר גיליתי שבהיסטוריה המקבילה אני ד"ר וחוקר פולקלור. 

לא הסתפקתי בפיסת מידע זאת על המציאות המקבילה שלי  וביקשתי מאורי שיכתוב סיפור שלם סביבי וסביב מגזין "יקום תרבות " וגם כל מיני אישים המוכרים במציאות הזאת כמו למשל מבקר השירה אילן ברקוביץ' המשוררת נועם פרתום ,הקומיקסאי אורי פינק ואחרים.

הוא הסכים בנדיבות וכתב את הסיפור שתוכלו לקרוא למטה. 

קיוויתי שיהיו עוד סיפורים שיתרחשו במציאות המקבילה ואולי מי יודע סיפורים שיתרחשו במציאויות מקבילות אחרות .אבל זה לא קרה. 

אני מאחל לאורי בהצלחה במסעו אל העולם הבא ואל אלו שאחריו.

אורי רדלר.צילם יוסי אלוני

קישורים 
ב"יקום תרבות" פירסמנו ראיון מיוחד עם אורי רדלר על "לו" :

http://www.yekum.org/2019/09/לו-מדינת-ישראל-הייתה-אחרת-והפוליטיקה-ש/

 
פירסמנו שני פרקים מהספר המעניין מאוד.
פרק שבו אהוד ברק ונתניהו מתראיינים במציאות החלופית

http://www.yekum.org/2019/07/לו-ברק-ונתניהו-במציאות-חלופית-בישרא/


ופרק תיאור של מסע בחירות במדינת ישראל החלופית בשנות השבעים, והוא קצת (הרבה) שונה ממה שאנו מכירים היום. אם כי אחד המועמדים לראשות הממשלה מוכר לנו היטב. זהו שמעון פרס. אבל לא כך המועמדת האחרת, יעל דרגל‪.‬

http://www.yekum.org/2019/09/בחירות-במדינת-ישראל-חלופית/


אורי אף כתב במיוחד עבור "יקום תרבות" פרק מיוחד במציאות החלופית שלו. סיפורו של המגזין "יקום תרבות" במציאות החלופית:

http://www.yekum.org/2019/04/לו-במציאות-חלופית-בישראל-היה-מגזין-יקו/

להמשיך לקרוא

אילו החזיר מנחם בגין את יהודה ושומרון לערבים ב-1982?:דיון על היסטוריה חלופית

 

טעון תיקון / שמואל פרץ

לאחרונה ראה אור הרומן של שמואל פרץ  "טעון תיקון" (בהוצאת ליברוס, 2014) המתאר היסטוריה חלופית. הספר מעמיד במרכזו חשבון נפש לאומי ושואל האם צדקה מדינת ישראל במהלכיה ההיסטוריים מאז שנת 1982, או שמא שגתה שגיאה חמורה והייתה צריכה לפעול בדרך שונה. על שאלה זאת רק היסטוריה חלופית יכולה להשיב.

ולרגל יום הכיפורים הזה הנה דיון על הספר וההיסטוריה החלופית העומדת במרכזו ,וגם על שמואל פרץ שבשנות השישים היה אחד ממחברי סדרת המדע הבדיוני הישראלית "ראל דארק "כובש החלל ".

ראו ב"יקום תרבות "

היסטוריה חלופית כחשבון נפש לאומי: "טעון תיקון"מאת שמואל פרץ

 

 

אילו שמעון פרס היה ראש ממשלה ולא רק נשיא ….

קוקש קודש - סיפורו של דחף לא בר / חנן שטיינהרט

ב27 ביולי 2014 בעת כתיבת שורות אלו שמעון פרס עוזב את  תפקיד נשיאות  מדינת ישראל וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר להיזכר בספר שהיציג בראשית שנות ה-2000  היסטוריה חלופית של מדינת ישראל  מ-1996 השנה שבה "זכה"  פרס בראשות הממשלה בבחירות במציאות חלופית עד לסוף שנת 2013 .

אני חובב  מושבע של בדיקת תחזיות שניתנו בעבר בספרות ובקולנוע ובעתידנות ולבדוק כיצד אם בכלל התממשו תחזיות אלו במציאות או שלא.

וספר זה "קוקש קודש :סיפורו של דחף לא בר כיבוש " ( הוצאת סער 2001)  שמתאר את ההיסטוריה של ישראל  בין אוקטובר 1996 עד לסוף 2013 אחד הספרים הבודדים מאוד בספרות העברית  הנותנים היסטוריה עתידנית פרטנית , כמעט אפוקליפטית של מדינת ישראל לאורך 17 שנים  היסטוריה שכעת היא היסטוריה חלופית טהורה.  

והנה סקירה מפורטת  ב"יקום תרבות " על ספר זה ודיון בשאלה האם המחבר אלחנן שטיינהרט הוכיח את עצמו כנביא אמת או כנביא שקר כאשר כתב ב1998 את התחזית שלו לגבי ישראל בחמש עשרה השנים הבאות.

העתיד שלא היה :ההיסטוריה החלופית של ישראל 

אילו פלש הנאצי רומל לארץ ישראל ….

היום השלישי בנובמבר לפני שבעים שנה בדיוק ,נפל דבר במזרח התיכון הבריטים הכריעו את הקרב האפוקליפטי של אל עלמיין השלישי במדבריות מצרים כנגד הנאצים בפיקודו של רומל .ובכך חיסלו את האפשרות של השתלטות נאצית על המזרח התיכון .

והרבה הרבה יותר מזה.

אבל אילו היו הנאצים מנצחים ?כפי שיכלו לעשות אם היה להם רק לא הרבה יותר כוח אדם ?

כי אז הם ובעלי בריתם האיטלקים והערבים היו פולשים לארץ ישראל המנדטורית.ושם לא היו קורים דברים טובים בזה אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים.

אבל אפשר היה לעצור אותם גם בארץ ישראל .ולשם כך נוצרו כמה תוכניות בלימה :ובהן תוכנית "מצדה שעל הר הכרמל " של ההגנה תוכנית התגוננות באיזור מבוצר היטב ,ותוכנית "ירושלים " של האצ"ל תוכנית לחימה עקשנית והשעייתה ככלהאפשר תוך מאבק בלתי פוסק במקומות הקדושים לדתות עד כדי ההשמדה המוחלטת של כולם בציפיה לחזרת כוכוחות בעלות הברית .

האם היה לתוכניות האלו סיכוי ?

התשובה היא ( אולי )  חיובית.

ראו מאמר במגזין "יקום תרבות ":

אילו פלשו הנאצים לארץ ישראל

המשיח כ"כוכב נולד" :הצופן של רבי נחמן מברסלב

סקירה על הספר "מגילת סתרים :חזונו המשיחי הסודי של רבי נחמן מברסלב  ,מאת צבי מרק. הוצאת אונ' בר אילן , 2006. 253 עמודים .

פעם בעבר הרחוק היו ספרים רבים שהיו בגדר סוד כמוס עבור הציבור הרחב פרט לקבוצה נבחרת ומצומצמת ביותר של בני אליטה מלומדים ,אולם כיום הרוב המוחלט של ספרים אלו כבר נחשפו , שהרי כיום בעידן האינטרנט והמדיה אין יותר סודות .
וכעת אפילו הספר הסודי ביותר והשמור ביותר בתולדות היהדות המודרנית יצא סוף סוף גם הוא לאור היום ולרשות הרבים , ספר "מגילת סתר " של רבי נחמן ברסלב שהוא חזון עתידני ואגב כך גם היסטוריה חלופית מהראשונות הידועות לנו  .

עכשיו נשאר רק לברר על מה הייתה כל הסודיות .

 

"חסידים מתים"

נחמן מברסלב .צייר שיי צ'רקה מהספר "פיתקאות מהשמיים

מיהי החסידות ה"אינית " ביותר כיום מבין החסידויות בישראל ?זאת שאנו נפגשים בה באנשיה ובסיסמאותיה בכל מקום ?
התשובה  חסידות ברסלב :החסידות שפעם הייתה נרדפת ומשוקצת שחבריה כונו בבוז "חסידים מתים " משום שהעדיפו להעריץ רב מת שנוי מאוד במחלוקת בחייו נחמן מברסלב נכדו של הבעל שם טוב מאשר רב חי .
אולם כיום הצטרפו אליהם בכך חסידי חב"ד שממשיכים להעריץ את הרב המת מלובביץ כמשיח כך שהיום חסידי ברסלב שוב אינם יחידים במינם .
ובניגוד לרוב המוחלט של הרבנים ב-200 השנים האחרונות ( עם יוצאי דופן כמו הרבי מלובביץ' והבבא סאלי וכנראה גם הרבה יותר מהם ) נחמן מברסלב הפך לגיבור תרבות אמיתי גם אצל החילונים.
נשאלת השאלה :מדוע ? מה היה מיוחד בו בהשוואה לרבנים האחרים ?
אחת התשובות היא שנחמן היה יחיד במינו בין רבני זמנו בכך שהיה מוכן להשתמש באמנות ה"נחותה" של סיפור הסיפורים למען הפצת מסריו  וכך גם החדיר אותם ביתר עוצמה .

כיום סיפוריו הפנטסטיים הסימבוליים שהם יחידים במינם בקרב יוצרי הספרות החרדית נלמדים ונדונים במלוא הרצינות בידי האקדמיה והפכו לחלק מהתרבות הפופולארית שלנו .לאחרונה אף יצא ספר  של צבי אייל בשם "כששומעים סיפור זה אחרת " שמסביר את ערכם הפסיכולוגי .

וזאת אולי הסיבה העיקרית שהוא אחד הרבנים הידועים ביותר היום לחילוני המשכיל . .
דומה שנחמן מברסלב נמצא היום בכל מקום,וגם הודות לסיסמה המפורסמת ,החלום הרטוב של כל סוכן פירסום שחסידיו רושמים בכל מקום אפשרי ,נ נח נחמ נחמן מאומן ".על מנת להפיץ את שמו ובכך לקרב את הגאולה.. וכעת נחשף סוף סוף הצורה שבה ראה נחמן את העתיד לבוא ,ותמונת העתיד שלו היא בלשון המעטה מאוד לא קונבנציונאלית בימיו או בימינו .

הסוד הגדול

.

בימים אלו יצא לאור בהוצאת אונ' בר אילן ספרו של חוקר חסידות ברסלב צבי מרק "מגילת סתרים "
שבו הוא חושף מפענח ומפרש טקסט שהיה סודי עד כה של רבי נחמן מברסלב שבו הוא מתאר את חזונו העתידני המשיחי ושעניינו "סדר ביאת גואל הצדק " וסודות הקץ ב,חזון שהוא בגדר אוטופיה אמיתית ויוצאת דופן מאוד ביהדות.
צבי מרק מחבר הספר הוא חוקר חסידות ברסלב שכבר פירסם ספר בשם "מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב ( הוצאת עם עובד , 2003) . בספר זה הוא מביא את הטקסט של יצירתו של נחמן ביחד עם סיפור גילויו וחשיפתו על ידיו ,ועם פרשנות ארוכה ומפורטת שהיא ארוכה פי כמה וכמה מהטקסט של נחמן עצמו שכל כולו הוא שמונה עמודים ..החלק השני של הספר פרי עטו של מרק הוא כולו פרשנות בת כ150 עמודים של מריק לאותם שמונה עמודים סתומים ומלאים וגדושים בראשי תיבות של נחמן .זהו אולי שיא עולמי באורך של פרשנות לטקסט קצרצר . …
"מגילת הסתרים" אם כך אינה ספר, אלא כמה דפים בלבד שעל פי המסופר היו רק חלק מהחזון שאותו תיאר נחמן מברסלב בשיחה בעל פה לראשונה בשנת "תקס"ו " (1806) ושרק את חלקו הספיקו חסידיו לרשום. כל כולה בנוי במעין צופו קשה לפיענוח המורכב מראשי תיבות בלבד כדי לוודא את הקושי בפיענוחה גם למי שיקרא אותה ללא שמיעת הסבר נלווה של מי שכבר יודע את סודה ופשרה.
המסורת הברסלבית מספרת שבכל דור רק היה רק אדם אחד ויחיד מתוך החסידות שהיה רשאי לדעת את סודותיה ועליו מוטל היה להעביר את תוכנה לדור הבא אחריו , והיה איסור חמור ליצור העתקים נוספים שלה אפילו בכתבי יד אם כי נראה שכמה כאלה נוצרו למרות כל האיסורים .
נחמן מברסלב הירבה ליצור טקסטים שהיו סודיים כך למשל מסופר על ספר שאותו כתב וששרף ועל ספר שאותו כתב וגנז וישנם סיפורים שהשמיע שאותם אסור היה להפיץ מחוץ לחסידות ל"זרים " למשל הסיפור כיצד חווה מחדש את אכילת המן ומפיו יצאו עשרת הדיברות וכל התורה כולה. .וישנו טקסט סודי שבו קילל את אויבו הגדול הרב החסידי המפורסם" אריה ליב "הסבא משפולה " והכריז עליו על אחד מאבות הטומאה ויצור שטני .

אותו יריב גדול של נחמן , "סבא משפולה " שימש לאחר שנים רבות כגיבור ספר של מחבר חסידי בשם יודל רוזנברג בשם "תפארת מהרא"ל "( 1912) שבו הוא הוצג כמספר סיפורים בסגנון של יריבו הגדול נחמן מברסלב וכלפחות שווה ערך לו גם מבחינה זאת .הספר כלל את סיפוריו של "הסבא" שהוצגו בידי העורך הנרגש כתגלית אותנטית מדהימה שתראה לעולם אחת ולתמיד את עליונותו של הסבא משפולה על נחמן גם בתחום היצירה הספרותית .
למרבית הצער כל הספורים של "הסבא משפולה " שהובאו שם היו המצאתו של רוזנברג שיצר שלוש שנים קודם לכן סיפורים מפורסמים אפילו יותר על הגולם מפראג בספר בשם "נפלאות המהר"ל " ,ואת הסבא משפולה הוא ראה כצאצא של גיבורו האחר יוצר הגולם המהר"ל מפראג והסיפורים שאותם שם בפי הסבא משפולה ,היו חיקויים ברורים של סיפורי נחמן . אך למרבית הצער עבודת הזיוף ויחסי הציבור של רוזנברג לא הצליחה לגבי "הסבא משפולה " כפי שהיא הצליחה לגבי המהר"ל וסיפורי הגולם שלו שהפכו לשגורים בכל העולם היהודי ומעבר לו ."הסבא משפולה נשאר מוכר רק אצל כמה יודעי "ח"ן בחסידות בעוד שפירסומו של האוייב נחמן מברסלב גדל והלך והיגיע לדרגות שלא ישוערו .

\ההיסטוריה החלופית הראשונה

כעת לאחר הפענוח ( שיתכן בהחלט שאינו סופי ושחסרים עדיין קטעים במגילה שאולי יצוצו ביום מן הימים ) עולה התמיהה על מה הייתה הצעקה אם הספר אכן היה "שווה " את כל הסודיות העצומה שנוצרה סביבו ?
דומה שלא . סביר להניח שאם הטקסט לא היה סודי הוא לא היה מעורר עניין רב במיוחד.
עם זאת יש בטקסט עניין רב כשלעצמו בכך שנחמן מחדש בו כמה דברים יסודיים הן לגבי הז'אנר הספרותי שהשתמש בו והן לגבי דמות המשיח שתיאר .

קודם כל הבא נזהה את הז'אנר של ה"סיפור " , וכאן יש משום הפתעה .
נחמן חידש כאן חידוש גדול בספרות היהודית וגם הכללית . "מגילת הסתרים היא סיפור "ההיסטוריה החלופית " הידוע הראשון. נחמן אמר במפורש שהספר מתאר מה היה קורא אילו בנו שמת כתינוק היה ממשיך לחיות והופך להיות המשיח. זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שבה עלה על דעתו של משהו סיפור שעוסק בשאלה "מה היה קורה אילו ".
אבל זוהי אינה רק היסטוריה חלופית אלא גם בגדר אוטופיה וחזון עתידני שמטרתו הייתה להשפיע על המציאות האמיתית .
המשיח שאותו מתאר נחמן הוא דמות מסוג שיהיה מוכר היטב לתושבי ראשית המאה העשרים ואחת זהו כוכב בידור צעיר "סופאר סטאר" מילדותו שנערץ על פני תושבי כוכבי הלכת שמתוארים כמי שיש להם תשוקה אדירה לשירתו בדומה לזמרי הביטלס וכוכבי הבידור של היום שבתוספת יש לו כשרי מדעים רפואיים אדירים.
המשיח מספר נחמן ידע לעשות הרכבות חדשות לתרופות שכמוהן לא היו מעולם . הוא ישתול פרדס מיוחד ובו עצבים וצמחים ממינים חדשים .
ויעשה הרכבות חדשות…..ושילך בין כל החולים שיבואו ויצווה במהירות לכל אחד מה שייקח כל אחד דברים מועילים מאותו הפרדס מהרכבות חדשות .
בקיצור המשיח של נחמן מברסלב הוא מעין תערובת של ג'ון לנון עם מדען כריזמטי מסוגו של קרל סאגאן ( או אם נרצה סטיבן הוקינג ללא הפגמים הגופניים) ואולי נכון יהיה לקרוא לו דווקא מרפא אלטרנטיבי המשתמש בעשבים ?
וכמובן הוא נושא מאפיינים רבים של נחמן מברסלב עצמו שהיה רב צעיר וכריזמטי בצורה לא רגילה.
המשיח יוכתר לקיסר העולם כבר בגיל 12 וישיג את מטרתו שלום עולמי בצורה של מהפכה שקטה לא אלימה בכוח אישיותו בלבד ,תוצאה מ"חינו "העצום ומכוח ההשתוקקות אליו של ההמונים ( שהיא ככל הנראה מקבילה להשתוקקות לכוכבי רוק וקולנוע המוכרת לנו היטב היום ) לראשונה לא תואר המשיח כאיש קרבות אלא כאיש שלום שבשורתו מיועדת לא רק לעם ישראל אלא לעולם כולו גאולתה של ארץ ישראל תיתבצע בחזונו של נחמן בצורה המקבילה למה שהעלה מאוחר יותר הרצל בחזונו כ"ציונות מדינית וזאת על ידי מערכת של הסכמי חילופי קרקעות המושתתים על עסקאות כלכליות ומדיניות . .,המשיח ילמד את כל תושבי העולם נימוסים ( שטיבם אינו מוסבר ,ככל הנראה פירט זאת נחמן רק בעל פה וזה לא נרשם בידי תלמידיו) ,והמשיח "יבלה את ימיו בעשיית כלי זמר וניגונים חדשים כי חכמת הניגון יהיה בקי בו מאוד מאוד ויגלה חדשות בחכמה זו עד שתכלה נפשם של השומעים ניגונים שלו "..כולם יתבטלו אצלו בלי רעש ומלחמה רק מחמת החן וההשתוקקות אליו".
. נשיאת החן הסביר נחמן ,היא היכולת ליצור קשר ייחודי עם כל אחד ואחד בצורה שכל אחד חש שהוא יוצר קשר אישי רק עימו. כישרון המיוחס כיום לסלבריטאים נערצים במיוחד כמו הנסיכה דיאנה והאפיפיור יוחנו פאולוס השני או אם נרצה גם פוליטיקאים דמגוגיים כמו הוגו צ'ואס מנצואלה . .
אכן חזון אוטופי מעניין ודומה שיש בו גם אמת פסיכולוגית וחיזוי סביר למדי של העתיד,נראה שדמות המשיח שאותה מתאר נחמן היא דמות המשיח שתהיה המקובלת יותר מכל על האנשים של המאה העשרים ואחת מוצפי התקשורת :כוכב תקשורתי בעל יכולות כריזמטיות אדירות .
האם האמין נחמן שאכן הוא מתאר את העתיד לבוא ? נראה שלא בדיוק. נראה שהאמין שעצם חשיבות הסיפור שלו בכך שהוא מביא לראשונה לידי שיחה את מה שהיה גנוז "בחדרי חדרים" ,דהיינו חשיבותו של הסיפור העתידני שלו בכך שהוא מכניס דברים חדשים לשיח המשיחי שלא סופרו מעולם וכך הוא משפיע על המציאות העתידנית לכיוונים רצויים בכך שהוא מכוון את דיעות האנשים לכיוון הרצוי של דמות המשיח . ובכך דומה נחמן לסופרי מדע בדיוני מסוגם של ז'ול ורן וה.ג. וולס שראו בסיפוריהם אמצעי להשפיע על המציאות .
הניתוח עצמו של מרק עושה רושם הגיוני וסביר בהחלט בהתחשב בנוסח הסתום שעליו הוא מתבסס והוא יהיה קריא גם למי שאינו איש מקצוע,ואינו מומחה לתורתו של נחמן מברסלב . עבור כל מי שמתעניין במיסטיקה בחסידות ובכתבי סתר זהו לא רק ספר מומלץ ,זהו ספר חובה .

ונראה שהסיבה שאנשי חסידות ברסלב איפשרו לפרסם את המגילה כעת בשנת תשס"ו יש לה משמעות שכן כעת מלאו 200 שנה בדיוק לכתיבתה ונראה שבפרסומה הם מקווים להכניסה לשיח הכללי ובכך להגשים בסופו של דבר את חזונו המשיחי של נחמן מברסלב. משהו בדומה למה שהם עושים עם הסיסמה הפרסומאית האלמותית "נ.נח ,נחמן ,נחמן מאומן" , ההישג הפרסומאי הגדול ביותר של 30 השנים האחרונות שהפך את נחמן מברסלב הרב הנידח לשעבר לבן בית בכל פינה בישראל.

קיראו גם:

מגילת סתרים

 

תומר פרסיקו עם צבי מרק 

תומר פרסיקו על "מגילת סתרים  "

 

עמנואל אטקס על מגילת סתרים "

צופן נחמן מיכה אודנהיימר על מגילת סתרים

 

אברהם כהנא על נחמן מברסלב ותלמידו נתן

נחמן מברסלב בויקיפדיה

 

סיפורי נחמן מברסלב

דוד פלוסר על משמעות סיפורי נחמן מברסלב

 

שי גיל מנתח את "מעשה בשבעה קבצנים" של רבי נחמן

 

שער חסידות ברסלב

 

גידי שפרוט על הברסלבים כיום

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבי נחמן מסומן

 

תוקפים את רבי נחמן

רבי עובדיה נגד רבי נחמן

 

נחמן מברסלב נגד הרבי מלובביץ

צופן נחמן כסיפור קומיקס

אילו לא הייתה מלחמת יום הכיפורים

"מה היה קורה אילו מלחמת יום כיפור לא הייתה פורצת":זאת שאלה שאותה שאל אסף שובל , בוגר טכניון תושב רעננה .  ולהלן תשובתו ב"קו זמן " מיוחד שאותו יצר של העולם שבו לא הייתה מלחמת יום הכיפורים .

1982 – 1973
1973

3 באוקטובר 1973- סרט הצילום מגיחת חיל האוויר מעל רמת הגולן לא נשרף.
4 באוקטובר 1973, שעות הבוקר- בדיון שנערך אצל שר הביטחון, משה דיין, מוצגת תמונת ההערכות המוגברת של הצבא הסורי בגבולה הצפוני של ישראל. דיין מבין את גודל הסכנה של מתקפה דו-חזיתית מצד סוריה ומצרים. סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל, שהזהיר בימים האחרונים מפני מלחמה מסכים עם עמדתו של דיין.
אחרי דיון סוער, משתכנע הרמטכ"ל, דוד "דדו" אלעזר שצריך לגייס כוחות מילואים נוספים לסיני ולרמת הגולן. אלי זעירא, ראש אמ"ן, דבק עדיין בטענה שזהו תרגיל בלבד.
4 אוקטובר 11-30 – כוננות "כחול לבן" מופעלת. הרמטכ"ל פוקד על גיוס חטיבת שריון שתתגבר את המערך ברמת הגולן. ועל חטיבת שריון נוספת שתתגבר את כוחות צה"ל על גדות התעלה.
רמת הכוננות בחיל האוויר אף היא עולה. ומבוטלות כל החופשות לטייסים.
4 באוקטובר 16-00 – טיסת צילום שנערכת מעל תעלת סואץ מגלה הערכות מוגברת של כוחות מצריים המצוידים בציוד צליחה רב.
דדו ודיין חוששים שחטיבת השריון שנשלחה לא תעמוד בפני מתקפה מצרית גדולה. והם פוקדים על גיוס חטיבת מילואים נוספת.
5 באוקטובר 4-00 – יועציו של הנשיא אנואר סאדאת מעירים אותו בשעת בוקר מוקדמת. הם מודיעים לו על תנועת כוחות ישראליים לכיוון התעלה שמתרחשת לאורך השעות האחרונות.
5 באוקטובר 7-00 – בישיבת חירום של בכירי הדרג המדיני במצרים, מודיע הנשיא סאדאת על דחיית מבצע "באדר" לשחרור סיני. נציגי הצבא המצרי שנוכחים במפגש מביעים מורת רוח קשה עקב ההחלטה לדחיית המבצע, יום אחד בלבד לפני תחילתו. הישיבה מסתיימת בטון צורם במיוחד מצד הדרג הצבאי, אך סאדאת משוכנע שיש לחכות להזדמנות הבאה כדי להכות את ישראל.
5 באוקטובר 9-30 – סאדאת מבשר על החלטתו בשיחת טלפון לנשיא סוריה.
אסאד מאוכזב מהחלטה ומודיע שסוריה עדיין תעמוד לצד מצרים באם זו תחליט לפתוח במלחמה.
5 באוקטובר, ערב יום כיפור- גולדה מאיר פונה בשידור רדיו לתושבי ישראל. היא מסבירה שעקב תגבור כוחות מסיבי מצד מצרים וסוריה בגבולות ישראל, נאלץ צה"ל לגייס כוחות מילואים.
"אויבינו שחשבו להפתיע אותנו גם ביום קדוש זה, יאלצו לסוב על עקבותיהם" היא מסיימת את נאומה.
6 באוקטובר- עם צאת החג, מעבירה ישראל הודעה תקיפה למועצת הביטחון של האו"ם ודורשת לגנות את ריכוז הכוחות המצרים על גדות התעלה. שגריר ישראל באו"ם מסביר לכתבים שכוחות צה"ל גויסו על-מנת שיוכלו להגן על תושבי מדינת ישראל מפני הכוחות המצריים והסורים השואפים לתקוף אותה. הוא מציג לכתבים את צילומי חיל האוויר המראים את הערכות הצבא המצרי והסורי.
7 באוקטובר- ההערכות הביטחונית המיוחדת במדינת ישראל נמשכת.
חלק מהמפקדים המצריים מודיעים כי יסרבו לפנות את כוחותיהם מהתעלה.
8 באוקטובר- בדיון במועצת הביטחון של האו"ם קוראים נציגי ארה"ב וברה"מ לכוחות המצריים והישראלים לדלל את כוחותיהם משני צידי התעלה.
הם חוזרים על מחויבות המעצמות לשמור על השקט היחסי במזרח התיכון שנשמר בשלוש השנים האחרונות.
בסופו של יום מסתמן כי ישראל השיגה יתרון קל בזירה הדיפלומטית מכיוון שבידיה היו הוכחות על כוונת מצרים וסוריה לתקוף ראשונות.
9 באוקטובר- הכוחות המצריים מתחילים בנסיגתם. סאדאת מדיח את הקצינים המצריים שהתנגדו לפינוי הכוחות.
13 באוקטובר- כוננות "כחול לבן" מבוטלת לבסוף לאחר שמרבית הכוחות המצריים שתגברו את אזור התעלה בחודש האחרון, נסוגים חזרה לאזור קהיר. צה"ל עדיין מצוי במצב כוננות ברמת הגולן מכיוון שיחידות סוריות רבות יושבות עדיין על גבול רמת הגולן.
1 בנובמבר – הסכם זמני בחסות האו"ם מושג בין ישראל וסוריה. סוריה וישראל מדללות את כוחותיהן באזור רמת הגולן.
14 בנובמבר- בבחירות לכנסת ה- 8 מפא"י זוכה ב-55 מנדטים. הליכוד בראשותו של מנחם בגין זוכה ב-31 מנדטים.
18 בנובמבר- בדיון סודי באחד ממשרדי הצבא בקהיר. מתכנסת קבוצת קצינים מצריים בכירים, שחלקם הודחו בידי סאדאת חודש וחצי לפני כן. הם מחליטים פה-אחד לנקוט "פעולות דרסטיות ודחופות להחלפת השלטון".
25 בדצמבר- האלוף במיל. שלמה להט, מצליח להרכיב קואליציה וממונה לראשות העיר תל-אביב במקומו של יהושע רבינוביץ`.

1974

6 בינואר- גולדה מאיר מציגה את ממשלתה החדשה בפני הנשיא קציר. הממשלה דומה מאוד בהרכבה לממשלה הקודמת ואין שינויים מהותיים בנושאי התפקידים. אבא אבן נשאר בתפקיד שר החוץ ומשה דיין נשאר בתפקיד שר הביטחון.
6 במרץ- אנואר סאדאת נרצח בעת שאלמונים יורים על מכוניתו . גנרל שאזאלי תופס את השלטון.
11 במרץ- גנרל שאזאלי נרצח בידי מתנקש. היורה, שמתאבד במקום, נשלח כנראה בידי סוכנים סובייטים.
12 במרץ- תקריות אש פורצות בקהיר ואלכסנדריה בין פלגים שונים של הצבא המצרי בעיקר בין קבוצת "מאוכזבי אוקטובר" לבין קבוצות קצינים הנתמכות בידי ברה"מ. השלטון המרכזי במצרים קורס. ומשרדי הממשלה משותקים ברובם.
3 באפריל- פיגוע במעלות. חוליית מחבלים משתלטת על בית ספר במעלות. בניסיון החילוץ נהרגים כעשרה תלמידים.
14 באפריל- ישראל זוכה במקום ה-12 בתחרות האירוויזיון.
19 במאי- משפחות ראשונות מגיעות ליישוב אופירה שבדרום חצי האי סיני.
24 במאי- חיל צה"ל נחטף בידי חוליה של אש"ף באזור בית ש
אן. גופתו מוחזרת לישראל כעבור שבוע.
10-17 ביוני- ועידת הליגה הערבית- עירק מחזקת את עמדתה כמדינה החזקה בליגה במקומה של מצרים השרויה בכאוס שלטוני הנמשך מאז רצח סאדאת."נמשיך להלחם בישות הציונית עד חורמה" אומר הנציג העירקי לוועידה.
1 ביולי- עירק וסוריה חותמות על ברית הגנה הדדית ביניהם ועל שיתוף פעולה צבאי ברמה הגבוהה ביותר. הברית הנחתמת בחסותה של ברה"מ כוללת גם משלוחי נשק סובייטי לשתי המדינות.
17 ביולי- נשיא ארה"ב ריצ`רד ניקסון מתפטר מתפקידו עקב פרשת "ווטרגייט".סגן הנשיא ג`רלד פורד מושבע לנשיאות באותו יום.
18 ביולי- כוחות עירקים נעים דרך סוריה לכיוון רמת הגולן. הם כוללים שתי חטיבות שריון, כוחות רגליים וארטילריה.
19 ביולי- טייסות של חיל האוויר העירקי מתגברות את שדות התעופה שליד דמשק. בתגובה מתגבר צה"ל את כוחותיו באזור.
20 ביולי- ישראל מציבה אולטימאטום. ודורשת את נסיגת הכוחות העירקים מסוריה תוך שלושה שבועות.
10 באוגוסט- ישראל תוקפת חלק משדות התעופה שליד דמשק. בתגובה תוקפות טייסות עירקיות וסוריות מטרות בצפון ישראל
10-13 באוגוסט- "קרבות ארבעת הימים". כוחות קרקע כמעט שאינם מופעלים ועיקר הלחימה מתבצעת באוויר תוך הפעלה מסיבית של נ"מ וארטילריה.חיל האוויר מאבד כ-20 מטוסים במהלך הקרבות. ואילו עירק וסוריה מאבדות כ-110 מטוסים סה"כ. עיקר האבדות של חיל האוויר נגרמות מסוללות נ"מ בשטחי סוריה ועירק.
14 באוגוסט- מספר חברי כנסת קוראים להקים ועדת חקירה שתחקור את תפקודו של חיל האוויר במהלך הקרבות.
6 בספטמבר- דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל, נפטר בביתו שבשדה בוקר.
אוקטובר-במהלך החודש מתרבים דיווחים ממצרים על מצבה הקשה של האוכלוסייה במדינה. עדויות רבות על מחסור במזון ובמצרכים רפואיים. קברות רחוב מתרחשים מדי יום בין תומכי הפלגים השונים.
3 בנובמבר- לאחר שמונה חודשים בהם השלטון במצרים עובר מצד לצד, מחליט האו"ם לשלוח חיל שלום להשבת הסדר על כנו.
22 בנובמבר – יאסר ערפאת נואם לראשונה בעצרת האו"ם. לאש"ף מוענק מעמד של משקיף קבוע.
7 בדצמבר – ועדת חקירה מוצאת את מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד האחראי העיקרי לתפקודו הלקוי של החיל האוויר במהלך הקרבות וממליצה להדיח אותו. כעבור יומיים הוא מתפטר מתפקידו. הועדה מוצאת את הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ואת אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, כמי שפעלו נכון במהלך הלחימה ובתקופה שקדמה לה.
30 בדצמבר- חיילי האו"ם הראשונים נוחתים בנמל אלכסנדריה.

1975

15 בינואר- כוחות או"ם ראשונים מגיעים לקהיר. הם מתחילים לעסוק בעיקר בשמירה על הסדר ובחלוקת מזון.
31 בינואר- חיל השלום של האו"ם מסיים את היערכותו על הגדה המצרית של תעלת סואץ.
3 בפברואר- גולדה מאיר מודיעה על התפטרותה עקב מצבה הבריאותי. משה דיין הוא ראש הממשלה החדש. יצחק רבין ממונה לשר הביטחון.
1 במרץ- משטר חירום זמני בחסותו של האו"ם מוכרז במצרים.
22 במרץ – חדירת מחבלים למעלות. שלושה אזרחים נהרגים.
4 באפריל- תעלת סואץ נפתחת מחדש לשיט לאחר כמעט שמונה שנים בהן הייתה סגורה.
7 באפריל – כוחות צפון וייטנאמיים משתלטים על סייגון. סיומה של מלחמת וייטנאם.
9 באפריל – במפגש סודי בבירות בין נציגי הצבא הסורי לנציגים פלסטינאים , מסכימה סוריה להעביר סיוע צבאי לבסיסי אש"ף בדרום לבנון תמורת החרפת המאבק בישראל.
8 במאי – בנאום ראש הממשלה דיין בערב יום העצמאות, הוא מזהיר מפני חזית משולבת של ארגוני הטרור וצבאות סוריה ועיראק. למרות הוא אומר כי מעולם לא היה מצבה של ישראל טוב יותר.
15 ביוני- נכשל ניסיון של חוליית אש"ף, לחדור לישראל דרך הים בקרבת נהרייה. תוכניתם הייתה לבצע פיגוע ירי בעיר, ואף לחטוף מספר אזרחים ולהבריחם ללבנון.
12 ביולי- השתלטות מחבלים על מלון הילטון. חוליית של 10 אנשי פת"ח מגיעה מן הים ומשתלטת על חלק ממלון הילטון בת"א. המחבלים לוקחים כ-100 בני ערובה מאורחי המלון ודורשים את שחרורם של מחבלים רבים הכלואים בישראל ובגרמניה תמורת שחרורם.
15 ביולי – לאחר שלושה ימים של המתנה, מחולצים לבסוף בני הערובה בידי כוח של סיירת מטכ"ל בפיקודו של רס"ן יוני נתניהו. במבצע, שזוכה להדים רבים בעולם, נהרגים כל 10 המחבלים וכארבעה בני ערובה.
23 באוגוסט- נציגי הנוצרים בלבנון מגיעים לחיפה. בפגישה חשאית עם ראש הממשלה, משה דיין, הוא מבטיח להם שישראל תעמוד לצידם במקרה של עימות מול האוכלוסייה המוסלמית או מול צבא סורי. ישראל מתחילה גם לשלוח נשק לפלנגות הנוצריות.
19 בספטמבר- פיגוע נגד מסוף אל-על באמסטרדם. תשעה אזרחים ישראלים, שני אזרחים בלגים ואזרח בריטי אחד נהרגים בתוצאה ממטען תופת שהונח בידי ארגון הפת"ח.
18 בנובמבר- חדירת מחבלים לקיבוץ דפנה. שלושה מחברי הקיבוץ וביניהם ילד נהרגים.
30 בנובמבר- נשיא לבנון נרצח. מהומות פורצות בין נוצרים למוסלמים ברחבי המדינה.
1 בדצמבר- קטיושות על קריית שמונה. שני אזרחים נהרגים ושמונה נפצעים. חברי פלנגות נוצריות טובחים כפר סוני בדרום לבנון.
2-3 בדצמבר- כנקמה על טבח הכפר מותקפות עשרות מטרות נוצריות בצפון לבנון. כ-350 תושבים נרצחים. אלפי אזרחים נוצרים נמלטים מצפון המדינה.
3 בדצמבר- חיל האוויר מתקיף בסיסי מחבלים ברחבי לבנון. פשיטות צה"ל על בסיסי מחבלים מדרום לבירות.
4 בדצמבר- סוריה פולשת ללבנון.
6 בדצמבר- ישראל פולשת לדרום לבנון. מתחילה בריחה המונית של אוכלוסייה שיעית וסונית מדרום לבנון לאזורים שבשליטת סוריה. רפאל איתן מתמנה למפקד כוחות צה"ל בדרום לבנון.
15 בדצמבר- כוחות סוריים מסיימים את היערכותם מצפון לכביש בירות דמשק.
16 בדצמבר- ראשי הפלגים הנוצרים נפגשים בעיר צור ומחליטים לאחד את זרועות הצבא שבשליטתם לגוף צבאי אחד. צבא דרום לבנון (צד"ל) מוקם וסעד חדאד נבחר לעמוד בראשו.
18 בדצמבר- צד"ל, בסיוע חיל האוויר כובש את צידון.
26 בדצמבר- קרב יבשה ראשון בין צה"ל לצבא הסורי מאז מלחמת ששת הימים. גדוד שריון ישראלי וגדוד שריון סורי מתעמתים בבקעת הלבנון.
28 בדצמבר- פייר ג`ומייל נפגש בקפריסין עם סגן שר ההגנה הצרפתי.

1976
1 בינואר- כוחות משולבים של צה"ל וצד"ל מצליחים לכבוש את השכונות המזרחיות של בירות.
17 בינואר- אש"ף מפנה את אחרון אנשיו מדרום לבנון.
30 בינואר- צד"ל מצליח לפרוץ את המצור הסורי מעל העיר זחלה.
10 בפברואר- לאחר למעלה מחודשיים של מאבק ממושך, נכנעת המובלעת הנוצרית האחרונה בצפון לבנון, ממזרח לעיר טריפולי.
22 בפברואר- שלושה חודשים אחרי תחילת המלחמה מושגת לבסוף הפסקת אש בין הכוחות. בסיומה, מחולקת לבנון דה פקטו לשני אזורים-
דרום לבנון- בשליטה נוצרית תחת השפעה ישראלית ובסיוע צרפתי ואמריקאי.
צפון לבנון – בשליטה סונית תחת השפעה סורית ובסיוע עירקי וסובייטי.
בירות נשארת מחולקת בין הצדדים, ומחסומים מוקמים בין חלקה המזרחי והמערבי.
ישראל איבדה כ-292 חיילים במהלך המלחמה.
40,000 אזרחים וחמושים לבנונים (משני הצדדים סה"כ) איבדו את חייהם במהלך החודשים האחרונים.
חילופי אוכלוסיה בין הצדדים-
150,000 נוצרים עברו מצפון לבנון לדרומה.
230,000 מוסלמים, רובם ממוצא סוני, עברו מדרום המדינה לצפונה.
הדרוזים חלוקים בתמיכתם בין שני הצדדים.
29 במאי- פיגוע בצור. חמושים פלסטינאים יורים לעבר מפקדת צה"ל בעיר. 5 חיילים נהרגים.
11 ביולי- רינה מור זוכה בתואר סגנית מיס תבל בטקס שנערך בהונג-קונג.
17 ביולי- יצחק חופי ממונה לרמטכ"ל במקומו של דוד אלעזר.
29 בספטמבר- בדמשק מוקמת החזית לשחרור לבנון. מטרתה היא סילוק הכוחות הישראליים מדרום לבנון. ואיחודה מחדש של לבנון תחת שלטון מוסלמי.
7 באוקטובר- אבא אבן מתפטר מתפקידו כשר החוץ עקב חילוקי דעות קשים עם ראש הממשלה. דיין ממנה במקומו את שמעון פרס.
10 באוקטובר – ספינה סוחר איראנית מותקפת בידי מטוסים עירקים במפרץ הפרסי.
18 באוקטובר- ראש הממשלה דיין ושר התשתיות הלאומיות, יגאל אלון, מחליטים על הקמת ועדה שתקבע את האזורים ביהודה שומרון וסיני בהם תותר הקמת יישובים חדשים.
3 בנובמבר- בחירות בארה"ב. הנשיא המכהן ג`רלד פורד גובר על המועמד הדמוקרטי ג`ימי קרטר ברוב של 284 מול 253 אלקטורים. רוברט דול נבחר לתפקיד סגן הנשיא.
4 בדצמבר- מאו טסה טונג, מנהיגה של סין מאז 1949, נפטר בגיל 82.

1977

20 בינואר- ג`רלד פורד מושבע לנשיאות ארה"ב.
12 בפברואר- שגריר עיראק בפריז נרצח בידי מתנקש איראני.
28 בפברואר- מחבל מנסה להשתלט על טיסת אל-על לרומא. המחבל, שכנראה פעל לבדו, נורה בידי מאבטחים שהיו על המטוס.
21 במרץ- הפרלמנט הדרום הלבנוני מחליט להעביר את מושבו ממזרח בירות לעיר צידון.
29 במרץ- זמר הפופ האמריקני אלביס פרסלי, נידון ל-4 שנים בכלא עקב שימוש והחזקת סמים בלתי חוקיים.
24 באפריל- תחילת מלחמת עיראק איראן. חיל האוויר העירקי תוקף מטרות בעומק איראן.
שריון עיראקי חוצה את הגבול עם איראן. כ-20000 חיילים איראנים נהרגים או נשבים ביומיים הראשונים לקרבות.
6 ביוני- כוחות עיראקים כובשים את העיר אבאדן שבדרום איראן.
8 ביוני- דרום לבנון מכריזה על עצמאות. איטליה, צרפת וישראל הן המדינות הראשונות להכיר במדינה החדשה. סוריה מגישה מחאה לאו"ם.
5 ביולי- בחירות לכנסת ה-9. מפא"י בראשות דיין זוכה ב-52 מנדטים הליכוד בראשותו של בגין זוכה ב-38 מנדטים.
10 ביולי- דרום לבנון מתקבלת כחברה באו"ם.
14 באוגוסט- ההפצצה הקשה ביותר על טהרן במהלך המלחמה. למעלה מ-30000 אזרחים נהרגים בהתקפת חיל האוויר העיראקי הכוללת גם טילים בעלי ראש נפץ כימי.
18 באוגוסט- דיין מציג את ממשלתו החדשה.
2 בספטמבר- שריון עיראקי מגיע לפאתי העיר האיראנית אחוואז.
13 בנובמבר-פגישה סודית בין נציגים מאיראן לבין שר הביטחון רבין בתל-אביב.
17 בנובמבר- הסכם סיוע צבאי נחתם בין ישראל לאיראן.
22 בדצמבר- צפון לבנון מוכרזת כמחוז אוטונומי במסגרת "הרפובליקה של סוריה הגדולה".
31 בדצמבר- נאום השאח הפרסי קורא לעם האיראני להמשיך להיאבק בפולשים עד לניצחון הסופי.

1978

25 בינואר- טייסת של חיל האוויר הישראלי בפיקודו של אל"מ אבי לניר מוצבת באיראן.
9 במרץ- במאמר המתפרסם ב-"ניו יורק טיימס" משווה בין הקרבות המתחוללים בעיר אחוואז, לקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.
4 באפריל- תוכנית אלון מתפרסמת- האזורים בהם יוקמו יישובים יהודיים חדשים הם בקעת הירדן, מדבר יהודה (כולל קריית ארבע) והאזורים מזרחית לירושלים בואכה יריחו. התוכנית אוסרת על הקמת יישובים ברצועת עזה אך אינה מגבילה בשלב זה הקמת יישובים בחצי האי סיני.
26 באפריל- יגאל ידין נבחר לנשיא המדינה במקומו של אפרים קציר.
1 במאי- 20 משפחות מגיעות ליישוב שלהבת שליד שדות הנפט במערב סיני.
3 במאי- שר החוץ פרס מבקר בחשאי בטהרן.
11 במאי- יום העצמאות השלושים של מדינת ישראל. לאורך רחובותיה המרכזיים של ירושלים נערך המצעד הצבאי הגדול ביותר מאז קום המדינה.
17 במאי- מכבי ת"א זוכה בגביע אירופה בכדורסל.
19 במאי- ממשלת ברה"מ מודיעה כי אסיר ציון, נתן שרנסקי התאבד בתאו. ממשלת ישראל חושדת כי נרצח בידי השלטונות הסובייטים.
11 ביולי- כוחות עיראקים מצליחים לחדור עד כ-200 ק"מ לתוך איראן.
2 בספטמבר- הממשלה מפרסמת מכרז להקמת בתי זיקוק ליד היישוב אופירה. כמו-כן מפורסם מכרז להקמת צינור נפט מאתר השאיבה בשלהבת לבתי הזיקוק שיוקמו.
5 ביולי- בתאונת דרכים בצפון נפצע הרמטכ"ל, יצחק חופי, באופן בינוני. עוזרו האישי נהרג באותה תאונה.
3 בנובמבר- הנחת אבן הפינה לעיר קצרין ברמת הגולן.
7 בנובמבר- מכונית תופת מתפוצצת בבניין שגרירות ישראל בגרמניה המערבית. 25 הרוגים ביניהם רבים מעובדי השגרירות.

1979

2 בינואר- פיגוע בקרית ארבע. 6 אזרחים נהרגים בהתקפת מחבלים על בית כנסת.
19 בינואר- הרב לוינגר וחנן פורת מכריזים על הקמת "התנועה היהודית להתיישבות" שבניגוד לתוכנית הממשלה, שואפת להקים יישובים בכל רחבי יהודה ושומרון.
1 במרץ- שר השיכון, מרדכי גור מודיע כי אוכלוסיית העיר אופירה עומדת על 5000 איש.
21 במאי- קבוצה של כ-50 מתיישבים עולה לתחנת הרכבת בסבסטיה שבשומרון ומכריזה על המקום כיישוב קבע. הממשלה דורשת מהם להתפנות.
23 במאי- יומיים אחרי העלייה לקרקע, מפונים 50 המתיישבים. חלק מהם נאלצת המשטרה לפנות בכוח.
לבסוף מושג הסכם בין המתנחלים לממשלה וגרעין המתיישבים עובר לקריית ארבע, הנכללת בשטח המותר שהוגדר בתוכנית אלון.
29 במאי- במעמד ראש הממשלה דיין, ושר התיירות אברהם עופר. נחנך בית המלון, "מלכת שבא" בעיר אופירה.
31 במאי- רכב צה"לי ובו 15 חיילים נחטף במזרח בירות בידי "החזית לשחרור לבנון". החיילים מועברים לתוך שטח צפון לבנון.
2 ביוני- מבצע "הרדוף נחלים" לחילוץ 15 החיילים על ידי סיירת מטכ"ל. במהלך הפעולה, המתבצעת בעומק שטח לבנון מחולצים 12 מהחיילים. במהלך החילוץ נהרג מפקד, הכוח אל"מ אהוד ברק, ושלושה מבני הערובה.
30 ביוני- הנשיא פורד מגיע לישראל במסגרת מסע דילוגים במזרח התיכון ונפגש עם ראש הממשלה דיין.
31 באוגוסט- לאחר שנה וחצי של קרבות מרים. פותחת איראן במתקפת נגד לשחרור העיר אחוואז.
9 באוקטובר- הנחת אבן הפינה לעיר ימית שבצפון סיני.

1980

1 בפברואר – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת כי היישוב שלהבת שבמערב סיני רושם את גידול האוכלוסייה הגדול ביותר בשנה האחרונה בין כל היישובים בארץ.
29 בפברואר- אחרון החיילים העיראקים נוטש את העיר אחוואז.
22 במרץ – בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" מגלה האלוף לשעבר, אריאל שרון, על כוונתו להתמודד על ראשות תנועת הליכוד לאחר עזיבתו של מנחם בגין.
3 באפריל – ישראל זוכה לראשונה במקום הראשון בתחרות האירוויזיון.
17 במאי – הפגנה רבת משתתפים של חברי "התנועה היהודית להתיישבות" מול מצעד צה"ל השנתי בירושלים.
2 באוגוסט- איראן פותחת במתקפה לשחרור העיר אבאדן.
4 בספטמבר – יצחק חופי מסיים את כהונתו כרמטכ"ל. רפאל איתן ממונה לתפקיד במקומו.
6 בספטמבר – גולדה מאיר מתה בשנתה בביתה שבתל-אביב
18 בספטמבר – השחקנית חנה מרון זוכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן.
1 באוקטובר – סוריה נוטשת את הברית עם עיראק. אסאד מורה לחייליו לעזוב תוך שבוע את שטחי עיראק ואיראן. בתגובה פורצות מהומות בבגדד שמפוזרות בכוח בידי המשטרה המקומית.
4 בנובמבר- בחירות בארה"ב. המועמד הרפובליקני, סגן הנשיא רוברט דול, גובר על ג'ימי קרטר המועמד הדמוקרטי.

1981

19 בינואר – רוברט דול מושבע לנשיא ה-39 של ארה"ב.
19-22 במרץ – מהומות ברחבי מצרים. המהומות המאורגנות בעיקר בידי קיצוניים אסלאמיים קוראות לסילוקם של אנשי האו"ם הנמצאים במצרים מאז 1975.
16 ביוני – בחירות לכנסת ה-10. המערך בראשות דיין זוכה ב-50 מנדטים ואילו הליכוד בראשות בגין זוכה ב-34 מנדטים.המפד"ל זוכה ב-8 מנדטים
30 ביולי – דיין מציג את ממשלתו החדשה בפני הנשיא ידין.
11 באוגוסט – הארמייה החמשית העיראקית נכנעת על חוף המפרץ הפרסי לאחר כ-4 חודשים בהן הייתה מכותרת בידי כוחות איראניים.
13 באוגוסט – שר הביטחון , יצחק רבין, מבקר באתר הקרב כאורח כבוד של הצבא האיראני.
1 בספטמבר – תחילת העבודות על הקמת "כביש המזרח" הכוללת הרחבת כבישים ישנים וסלילת כבישים חדשים, על מנת ליצור דרך מהירה בין אופירה בדרום לקריית שמונה בצפון. הכביש, שיעבור דרך הערבה ובקעת הירדן ושאורכו הכולל יהיה 650 ק"מ, יהיה הארוך ביותר במדינת ישראל.
9 באוקטובר – מכונית תופת בבניין שגרירות ישראל בצור. 42 הרוגים, רובם עובדי השגרירות ואזרחים לבנונים. החזית לשחרור לבנון נוטלת אחריות על הפיגוע.
11 בנובמבר – טורקיה מכריזה מלחמה על עיראק.
4 בדצמבר – העלייה לכפר דרום. 20 מתיישבים חברי "התנועה היהודית להתיישבות" עולים במטרה לחדש את היישוב שננטש בימי מלחמת העצמאות. הם מפונים משם כעבור שבוע.

1982

15 בינואר – מוסול נופלת בידי כוחות איראנים וטורקים.
21 בינואר – בצרה נכבשת בידי כוחות איראנים ואמריקאים.
3 בפברואר – דיוויזיה איראנית מגיעה למבואות בגדד
20 בפברואר – כיבוש בגדד בידי איראן.
25 בפברואר – נאום הניצחון של שאח הפרסי מועבר בשידור חי לעולם לכולו.
3 באפריל – חוזה טוקיו מסיים את מלחמת עיראק-איראן. סעיפיו העיקריים כוללים פיצוי כספי רב לאיראן והפיכתה של צפון עיראק למדינה כורדית עצמאית.
19 ביוני – רה"מ משה דיין מאושפז עקב התקף לב קשה. הוא משוחרר משם לאחר כשבועיים.
23 ביולי – הזמר האמריקני,אלביס פרסלי, מגיע לביקור בארץ.
26 ביולי- פרסום תוכנית אלון השנייה. התוכ
נית מחלקת את חצי-האי סיני לשני אזורי התיישבות. מזרח ודרום סיני, כולל היישוב שלהבת, על גדות מפרץ סואץ. מיועדים להקמת יישובים יהודיים. מערב סיני כולל אל-עריש עד גדות התעלה מיועד להקמת ישובים פלסטיניים, בעיקר עבור הפליטים בלבנון, עזה והגדה המערבית.
29 ביולי – במעמד שר העבודה , אברהם שוחט. נחנך באופו רשמי נמל אופירה. הנמל המסחרי הרביעי בגודלו בארץ.
10 באוקטובר -שר התעשייה והמסחר, שמואל גונן, מודיע על התפטרותו עקב חשד למעורבות בפלילים.
3 בנובמבר – שמואל גונן מודה כי לקח שוחד בסך 30000 לירות ישראליות חדשות, משני מנהלים בכירים בחברת "צים" תמורת הטבות שונות.

1983

 

1 בינואר –  רפורמות דמוקרטיות באיראן. השאח מחליט על מתן זכויות נוספות לפרלמנט.

25 במרץ – עוזרו של ראש הממשלה דיין,חיים רמון, נעצר בעקבות עדות חדשה של השר לשעבר גונן.

1 באפריל – עקב נוכחות אמריקאית באזור, מתחילה  ברית המועצות בתגבור מסיבי כוחותיה באפגניסטן.

9 באפריל – חקירה משטרתית מובילה לגילוי כי עוד שני עובדים במשרד ראש הממשלה היו מעורבים בפרשת "צים".

14 באפריל – ח"כ דן מרידור קורא למשטרה לחקור גם את ראש הממשלה במעורבות בפרשת "צים".

15 באפריל – הפגנת ענק בכיכר מלכי ישראל קוראת להתפטרות הממשלה.

17 באפריל– בשידור טלוויזיה לאומה מודיע דיין כי הוא מתפטר מתפקידו ומכריז על בחירות חדשות לכנסת תוך שבועיים.

2 במאי– בחירות לכנסת ה-11. המערך בראשות יצחק רבין, מאבד חלק ניכר מכוחו וזוכה רק ב-43 מנדטים. הליכוד זוכה ב-41 מנדטים. המפד"ל זוכה ב-10 מנדטים.  אגודת ישראל זוכה ב-5 מנדטים. רשימת מרכז חדשה ברשות מפקד חיל האוויר לשעבר עזר וייצמן זוכה ב-6 מנדטים.  ר"צ ומפ"ם זוכות ב-3 מנדטים כל אחת. 

17 במאי – יצחק רבין מצליח קואליציה צרה ברוב של 62  מנדטים ומציג את ממשלתו החדשה.

1 ביוני – הסכם סיוע אמריקאי לאיראן וישראל מאושר בקונגרס.

4 ביוני – התקפה של המוג'הדין האפגאניים על בסיס סובייטי ליד אלמה אטה. 17 חיילים סובייטים נהרגים בהתקפה.

16-29 ביוני – גל של קרבות קשים בין כוחות המוג'הדין לצבא הסובייטי באפגניסטן. אבידות רבות לשני הצדדים.

14 באוגוסט – יגאל ידין נבחר לכהונה שנייה כנשיא המדינה.

9 בספטמבר – בחירות דמוקרטיות ראשונות בכורדיסטן. מוחמד בראזני נבחר לנשיא.  

11 בנובמבר – הפגנות אנטי-סובייטיות בקירגיסטן וטג'יקיסטן

8 בדצמבר – הסכם סחר חופשי בין ישראל ודרום לבנון נחתם בקרית שמונה במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין ונשיא דרום לבנון בשיר ג'ומייל.

 

 

 

1984

 

27 בפברואר – מהומות אנטי סובייטיות באוזבקיסטן. 24 סטודנטים נהרגים במהומות בעיר טשקנט.

10 במרץ – מנחם בגין מודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים.

17 במרץ – שלמה להט מודיע על פרישתו מראשות העיר תל-אביב ועל הצגת מועמדתו לראשות הליכוד.

21 במרץ – אהוד אולמרט מארגן עצרת תמיכה פומבית ראשונה למען בחירתו לראשות הליכוד.

21 במאי – בראיון ל"מעריב" מודיע מנחם בגין כי המועמד העדיף לרשת אותו הוא אריאל שרון.

24 במאי – ארה"ב מתחילה בתוכנית סיוע למורדים האנטי סובייטים באפגניסטן.

5 ביוני – בבחירות לראשות הליכוד, זוכה האלוף לשעבר אריאל שרון, הוא גובר בהפרש ניכר על המועמדים אהוד אולמרט ושלמה להט.

17 ביולי – בועידת המפלגה הדמוקרטית, נבחר וולטר מונדייל למועמד המפלגה לבחירות לנשיאות. הוא בוחר את הסנטור ממסצ'וסטס וגיבור מלחמת ויטנאם לשעבר, ג'ון קרי לתפקיד המועמד לסגן הנשיא.

18 באוגוסט – אלוף פיקוד צפון,  יקותיאל אדם, מחליף את רפאל איתן בתפקיד הרמטכ"ל.

21 באוגוסט – שר המדע והאנרגיה, חיים בר-לב, מודיע כי ישראל מצליחה לספק כ-35% מתצרוכת הנפט שלה בעצמה. וזאת בעיקר בזכות שדות הנפט במערב סיני. הוא גם מביע את דעתם של מומחים על כך שמקורות הנפט באזור מוגבלים, וסביר שייעלמו תוך 25 שנה.

2 בספטמבר – הקמת"צבא שחרור אפגניסטן"  (A.L.A) בחסות איראנית ואמריקאית.

11 בספטמבר –  איראן וארה"ב מודיעות על תוכנית סיוע אטומית שתאפשר לאיראן להגיע ליכולת גרעינית תוך 10 שנים.

6 בנובמבר – בחירות בארה"ב – הנשיא רוברט דול וסגן הנשיא הייג מפסידים למועמד הדמוקרטי וולטר מונדייל וסגנו המיועד ג'ון קרי.

9 בנובמבר – כינון יחסים דיפלומטיים בין עיראק ישראל.  יצחק נבון ממונה לשגריר.

 

 

1985

 

14 בינואר –  וולטר מונדייל מושבע לנשיא ה-40 של ארה"ב.

15 בפברואר – נציג מטעם השאה האיראני מבקר באחד מבסיסי המורדים האנטי הסובייטים באפגניסטן.

4 באפריל– על רקע עבודות על "כביש המזרח"  המתקיימות בשבת, פורשות המפד"ל ואגודת ישראל מהקואליציה.

6 באפריל – ממשלת רבין נופלת בהצבעת אי אמון.

20 באפריל – לאחר כשבועיים של ניסיונות להקים קואליציה חדשה, מטיל הנשיא ידין על אריאל שרון את מלאכת הרכבת הקואליציה.

5 במאי– אריאל שרון מציג את ממשלתו החדשה. אהוד אולמרט ממונה לשר החוץ, הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן ממונה לשר הביטחון, יצחק מודעי שר האוצר, שלמה להט שר התעשייה והמסחר, יצחק שמיר הוא שר המדע והאנרגיה.

12 ביוני –  אחרון חיילי האו"ם עוזב את מצרים.

14-18 ביולי – גל תקיפות מוצלח של "צבא שחרור אפגניסטן" על מטרות סובייטיות במדינה.

6 באוקטובר – סגן נשיא ארה"ב, ג'ון קרי, מגיע לביקור רשמי בישראל ונפגש עם ראש הממשלה שרון.

1 בדצמבר – אוכלוסיית אופירה מגיעה ל-10000 איש.

5 בדצמבר – הפיכה דתית בסעודיה. מפלגת אל-קעידה ובראשה אוסמה בן לאדן מדיחה את המלך פאהד, ועולה לשלטון.

 1987.

 19 בינואר – משה דיין נפטר בנהלל.

1 במרץ – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת שמאז פירוק ברה"מ עלו לישראל משם כ- 100,000 יהודים. מאז עליית ליגאצ`וב לשלטון נסגרו גבולות רוסיה ורק יהודים מעטים הצליחו להגיע מאז לישראל. עיקר העלייה היא מאוקראינה וביילורוסיה ומהרפובליקות המרכז אסייתיות לשעבר.

5 במאי – בחירות לכנסת ה- -12 הליכוד בראשות שרון, זוכה ב-48 מנדטים. המערך בראשות רבין זוכה ב-40 מנדטים. המפד"ל והתנועה הדמוקרטית לשינוי זוכות ב-5 מנדטים כל אחת.

25 במאי – אריאל שרון מציג בפני הנשיא נבון את הממשלה החדשה.

10 ביוני – אירועי עשרים שנה לסיום מלחמת ששת הימים נחגגים ברחבי הארץ וטקסים רבים נערכים. לרגל החגיגות מוכרזים היישובים אופירה, מעלה אדומים וקצרין לערים.

1 ביולי – ממשלת ישראל מחליטה על סיפוח רמת הגולן, בקעת הירדן ורוב חצי האי סיני. ביהודה ושומרון מתקוממת האוכלוסייה , אך המהומות מדוכאות ברובן תוך ארבעה חודשים.

18 ביולי – שר הביטחון רפאל איתן נורה למוות בידי מתנקש פלסטינאי בעת ביקור בשכם. המתנקש נורה שניות לאחר האירוע בידי מאבטיחו של השר. הפת"ח נוטל אחריות על האירוע שנעשה כמחאה על סיפוח רמת הגולן, בקעת הירדן וסיני. שלמה להט מתמנה לשר הביטחון.

1 באוגוסט – צ`כוסלובקיה, פולין והונגריה מצטרפות לנאט"ו.

 

2 באוגוסט – מהומות של אזרחים שיעים בעיר כרבאלה בעיראק. כוחות המשטרה פותחים באש על הקהל וכ-15 אזרחים נהרגים. זהו אות הפתיחה למלחמת האזרחים בעיראק שתימשך לסירוגין עד שנת 2000.

 

3 באוגוסט – שר האוצר מודעי מכריז על רפורמות כלכליות חדשות.

5 באוגוסט – האלוף אבי לניר מתמנה למפקד חיל האוויר.

14 באוגוסט – אוקראינה, החוששת מפלישה רוסית סובייטית, מצטרפת לנאט"ו.

29 באוגוסט – בחירות במצרים – האחים המוסלמים עולים לשלטון.

8 באוקטובר – הפיכה פרו-קומוניסטית בקזחסטן.

2 בדצמבר – הרפובליקות הבלטיות וביילורוסיה מצטרפות לנאט"ו. "מסך הברזל" החדש עובר עכשיו לאורך גבולה המערבי של רוסיה.

 

 

1988

 

1 בינואר – הלירה הישראלית מוחלפת בשקל.

 

6 בינואר – בלחץ מקורביו, פורש יצחק רבין מראשות המערך.

 

18 בינואר – בולגריה ורומניה מצטרפות לנאט"ו

13 בפברואר – בכינוס מיוחד של "נתיב" ,לשכת הקשר ליהודי ברה"מ, בירושלים מחליטים על דרכי פעולה על מנת לעלות את יהודי רוסיה וקזחסטן המנועים לצאת מארצותיהם. על פי אחת החלטות יוקמו מחנות מעבר סודיים על אדמת אוקראינה ולטביה אליהם יוברחו יהודים בשיתוף פעולה עם המוסד (על פי הצעת ראש המוסד יקותיאל אדם).

 

24 בפברואר – יגאל אלון נבחר לראשות המערך. הוא גבר במרוץ על שר החוץ לשעבר, שמעון פרס. 

29 בפברואר – כינון יחסים דיפלומטיים רשמיים בין אפגניסטן לישראל.

1 במרץ – העיר הבירה הדרום לבנונית, צידון והעיר נתניה חותמות על ברית ערים תאומות. 

24 למרץ – יחידת קומנדו מצרית תוקפת מוצב צה"ל על יד ראס סודר בסיני. חייל אחד נהרג ושלושה חיילים נפצעים. בתגובה מפציץ צה"ל עמדות מצריות ממערב לתעלה. זוהי למעשה יריית הפתיחה של "מלחמת ההתשה השנייה".

8 באפריל – במטרה להגן על עצמן מפני תוקפנות רוסית קומוניסטית, חותמות איראן,אפגניסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, קירגיסטן, וטג`יקיסטן על  C.A.D.T (Central Asian Defense Treaty) ברית צבאית המקנה הגנה הדדית בין חברותיה בדומה לברית נאט"ו.

 

5 ביוני – מטוסים מצרים פוגעים בספינת דבור של חיל הים במפרץ סואץ.

 

7 ביוני – ערב הסעודית רוכשת בחשאי מרוסיה חומרים רדיו-אקטיביים.

10 ביולי- יהונתן נתניהו ממונה לרמטכ"ל במקומו של יקותיאל אדם.

 

30-29 באוקטובר – מתקפה של חיל האוויר בעומק מצרים.

 

1 בנובמבר – בחירות בארה"ב. הנשיא וולטר מונדייל וסגנו ג`ון קרי זוכים בקלות בכהונה נוספת ברוב של 410 אלקטורים מול 127 אלקטורים שבהם זוכים ג`ק קמפ וסגנו דן קווייל הרפובליקנים. 

4 בנובמבר – סגן שר החקלאות, ישראל כץ, נעצר באשמת מעילה.

9 בדצמבר – מיכאל גורבצ`וב מוצא מקלט מדיני בארה"ב.

27 בפברואר – קבוצה של כ-100 יהודים מוברחת בחשאי מרוסיה דרך אוקראינה

15 באפריל – ברית "אומות האסלאם" נחתמת בטריפולי. המדינות החותמות- מצרים, ערב הסעודית, סודן ולוב מציגות עמדה פרו דתית ואנטי מערבית  חריפה. הן קוראות לסילוק כל הגורמים הזרים מהמזרח התיכון בכל האמצעים הנדרשים.

19 באפריל – שר החוץ אולמרט מציג את תוכנית בר-לב לפתרון מדיני של סוגיית חצי האי-סיני. ישראל תספח את החצי המזרחי של חצי האי (כולל שדות הנפט בשלהבת). ואילו החצי המערבי של חצי האי יוכרז כשטח פלסטינאי. ישראל גם מציעה למסור לרשות הפלסטינאים את רצועת עזה, וזאת תמורת ויתור על זכות השיבה.

1 במאי – הפיכה קומוניסטית במונגוליה.

11-9 ביוני – ביקור ראשון והיסטורי של השאח הפרסי בישראל. בשיחה עם ראש הממשלה שרון ושר הביטחון להט הוא מביע את חששותיו ממהלכים של הקיצוניים האסלאמיים בארצו וברחבי המזרח התיכון.

31 ביולי – מתנקש השיך לארגון אנרכיסטי בלתי מזוהה, מנסה להתנקש בחייו של הנשיא מונדייל בעת ביקורו בסיאטל. המתנקש מחטיא את הנשיא, ופוצע באופן בינוני את שומר ראשו.

2 באוקטובר –  מטוס אל-על שהיה בדרכו מפרנקפורט לתל-אביב מופל בידי טרוריסטים מעט אחרי המראתו. כל 203 הנוסעים ואנשי הצוות (רובם ישראלים) נספים. הג`יהאד העולמי, ארגון המקורב לאומות האסלאם נוטל את האחריות לפיגוע.

אוקטובר-נובמבר – בתגובה לפיגוע במטוס אל-על, פותחת ישראל במסע חיסולים של ראשי הג`יהאד העולמי.

 

  

1990

31 במרץ – משה קצב מתמנה לשגריר ישראל באיראן.

21 באפריל – עזר וייצמן, מי שהיה ראש אג"ם במלחמת ששת הימים ושר בממשלות ישראל, נפטר באופן מפתיע מהתקף לב.

מאי- יולי – הסלמה בתקריות הגבול בין מצרים וישראל

8 באוגוסט – איש העסקים בינג`מין ניתאי, מנפיק את חברת ההשקעות שלו בבורסה בניו-יורק

9 בנובמבר –  שליט סעודיה, אוסאמה בן-לאדן מודיע כי ברשותו מספר פצצות גרעיניות והוא נחוש להשתמש בהן נגד מטרות ישראליות אם ישראל לא תצהיר על נכונותה לסגת לקווי 67.

10 בנובמבר – נציג של הממשלה הסעודית יוצר קשר עם נציג המוסד הישראלי ומעביר הודעה כי סעודיה מוכנה להצעת פשרה תמורת חזרה ישראלית לשולחן המשא ומתן.

11 בנובמבר, שעות הערב – ראש הממשלה שרון דוחה במפורש את ההצעה הסעודית. הוא קורא לסעודים ולמצרים לחזור בהם מכוונותיהם.

12 בנובמבר, 6-00– מטוסי חיל האוויר יוצאים להפציץ של שלושה אתרים בערב הסעודית החשודים שבהן מוחזקות הפצצות.

12 בנובמבר, 7-15–  מפקד להק המטוסים מודיע לרמטכ"ל יהונתן נתניהו שכל שלושת המטרות הושמדו.

12 בנובמבר, 8-00 – בבסיס חיל האוויר המצרי ליד אלכסנדריה מתודרכים בפעם האחרונה שני טייסים מתאבדים על ידי נציג של האחים המוסלמים. כל אחד מהם יטיס את המטוס ליעד אחר בישראל ויתרסק עליו תוך כדי שהוא מפעיל את הפצצה הגרעינית הקטנה שבתוכו.

12 בנובמבר, 8-10– שני הטייסים ממריאים ומתחילים בטיסתם מעל הים לעבר ישראל. המטוס הראשון מיועד להתרסק בלב תל-אביב. המטוס השני מיועד להתרסק בעיר התחתית בחיפה.

12 בנובמבר 9-13– המטוס הראשון מצליח להתרסק בפינת הרחובות פרישמן ואבן גבירול בתל-אביב. וההתקן הגרעיני שבו מתפוצץ. מן הפיצוץ נהרגים מיד כ-2500 אנשים.

12 בנובמבר 9-21 – המטוס השני מתגלה על ידי מכ"ם של צה"ל ונפגע בעודו מעל הים. הטייס מצליח לפוצץ את הפצצה והיא מתפוצצת בים כ-2 ק"מ מהחוף.

12 בנובמבר 10-30 – תמונות ראשונות של אתר הפיצוץ בתל-אביב משודרות על ידי ה-BBC  ברחבי העולם. צוותים הצלה של מגן דוד אדום ויחידות חילוץ של צה"ל מתחילים בפעולות פינוי מאתר האסון. כל התושבים ברדיוס של 5 ק"מ מאזור הפיצוץ מפונים מיידית מבתיהם.

12 בנובמבר 12-00 –  ממשלת ישראל מכונסת בדיון חירום בירושלים.

12 בנובמבר 12-30 –  ארה"ב ורוסיה מעלות את רמת הכוננות שלהן.

12 בנובמבר 17-00 –  סכר אסואן נהרס בגיחת הפצצה של חיל האוויר.

13 בנובמבר 7-10 – פצצת אטום מושלכת על בסיס צבאי כ-20 ק"מ צפונית לקהיר. ממשלת ישראל מודיעה למצרים ולסעודים כי ברשותה מלאי בלתי מוגבל של פצצות והיא מוכנה להשתמש בהם. היא מציבה אולטימאטום לממשלות מדינות ברית האסלאם שאם לא יסכימו לתוכנית בר-לב בתוך 48 שעות. תיפול הפצצה הבאה במרכז קהיר.  

13 בנובמבר, שעות הבוקר –  עקב חשש לחייו, נמלט אוסמה בן-לאדן למקום מסתור במדבר הערבי.

13 בנובמבר, שעות הצהריים – צוות ראשון של הצלב האדום נוחת בשדה דוב ליד תל-אביב. המטכ"ל מסיים לפנות את בסיס הקריה ועובר לבסיס צריפין.

13 בנובמבר 16-30 –  הודעת גינוי של מועצת הביטחון של האו"ם. נציגי מצרים וסעודיה נעדרים מן ההצבעה.

13 בנובמבר 19-00 – ליגאצ`וב מעביר מסר לנשיא מונדייל  כי רוסיה אינה מעוניינת להיות מעורבת בסכסוך הנוכחי במזרח התיכון.

14 בנובמבר 8-00 – הפיכה במצרים. קבוצת גנרלים בראשות גנרל אחמד עזיז, משתלטת על בניני הממשלה בקהיר, ומדיחה ללא קרב את ראשי "האחים המוסלמים" מהשלטון.

14 בנובמבר 11-00 – באמצעות שגריר שבדיה במצרים, מעבירה מצרים מסר לישראל כי היא מוכנה לתנאים אותם הציבה ישראל.

14 בנובמבר 13-00– ישראל ומצרים מכריזות באופן רשמי על הפסקת אש.

16 בנובמבר – כוחות אמריקאים ראשונים נוחתים בערב הסעודית

17 בנובמבר – ממשלת ישראל מחליטה על סדרת נהלים בהתאם למצב המשבר, ביניהם החלטה על ממשלת חירום.

29 בנובמבר – צבא ארה"ב משלים את כיבוש ערב הסעודית. המצוד אחרי אוסמה בן-לאדן נמצא בעיצומו.

 

 

1991

 

1 בינואר – צוות קומנדו אמריקני מאתר את בן לאדן ומחסל אותו.

15 בינואר – משרד הבריאות מפרסם הודעה רשמית, בא נאמר כי האזור ברדיוס של כ-2 ק"מ ממקום הפיצוץ הגרעיני בתל-אביב, לא יהיה ראוי למגורים למשך כ-20 השנים הבאות.

1 בפברואר – האו"ם מפרסם את מניין ההרוגים במלחמה. ישראל איבדה כ-3,500 אזרחים. מצרים איבדה 60,000 אזרחים.

13 במרץ – סגן הנשיא קרי מבקר בישראל ומסייר בקרבת אתרי הפיצוצים.

 

5 באפריל – הסכם אי-לוחמה זמני נחתם בין נציגי ישראל, מצרים והממשלה הפלסטינאית בליסבון בירת פורטוגל–

  • ישראל תיסוג ממערב סיני ותפנה את הבסיסים הצבאים שלה על גדות תעלת סואץ.
  • מצרים תקבל בחזרה את השליטה בתעלת סואץ בתוספת רצועה ברוחב 4 ק"מ ממזרח לתעלה.
  • הפלסטינאים יקבלו לשליטתם את מערב סיני ואת רצועת עזה שישראל מתחייבת לפנות גם כן.
  • הפלסטינאים והמצרים מכירים בסיפוח מזרח חצי האי סיני ושדות הנפט בידי ישראל.
  • המדינה הפלסטינאית שתקום בעזה ובסיני תהיה מפורזת מנשק כבד.
  • המדינה הפלסטינאית החדשה מתחייבת לקלוט כ-30,000 פליטים פלסטינאים מידי שנה למשך 10 השנים הבאות.
  • סוגיית ירושלים, הגדה המערבית  וזכות השיבה נשארות פתוחות והדיון עליהן ייפתח בשנית בעוד כ-15 שנה.

25 ביוני – בחירות לכנסת ה-13. הליכוד בצירוף רשימות נוספות מהימין והמרכז (בראשות שרון) זוכה ב-64 מנדטים. העבודה בראשות יגאל אלון זוכה ב-28 מנדטים.

4 באוגוסט – יצחק נבון נבחר לכהונה שנייה כנשיא המדינה.

9 בספטמבר – האלוף אמנון ליפקין, ראש אמ"ן, נפצע בתאונת דרכים המותירה אותו משותק בגפיו התחתונות.

עוד על ההיסטוריה החלופית של אסף שובל יש בדף הפייסבוק  שלו

 

קישורים רלבנטיים

האתר של אסף שובל 

מלחמת יום הכיפורים

מדינות ישראל החלופיות

:נניח כי ….

אסף רדלר לו במציאות חלופית במדינת ישראל היה מגזין "יקום תרבות "

חולות אדומים : סיפור קומיקס על רקע מלחמת יום הכיפורים

תמונה מהיסטוריה חלופית של מלחמת יום הכיפורים.

נניח כי ..: היסטוריות חלופיות של עם ישראל ומדינת ישראל

 

הופיע באתר "האייל הקורא "

נניח כי פגשת באיש אחר
נניח כי מצאתי לי אחרת
הכל היה שונה , בתי אולי
יפה הייתה יותר או מכוערת…….
…..הכל היה שונה לו אך ביום
של רוח עז ועננה קודרת
לא נסת אל חם חדרי
לחת שער ורטובת אדרת .
נניח כי אותה עננת לא
שולחה בעיר ולא הייתה ממטרת ..
(יצחק שלו "נניח כי " מתוך קובץ השירים "שמלת הריון" , 1972)

לרגל יום הכיפורים יום הצער הלאומי על ההחמצות ועל מה שיכול היה להיות ולא היה ,הנה רשימה ש"מה שיכול היה להיות ולא היה " בהיסטוריה היהודית .

במציאות השברירית של המזרח התיכון שסביבנו אירועים חסרי חשיבות לכאורה כמו ביקורו של פוליטיקאי במסגד אל אקצה יכולים להביא לתהפוכות בגורל עמים
דיונים בהשלכות של אירועים שונים אם היו מתרחשים בצורה שונה הם לחם חוקו של ז'אנר המדע הבדיוני , אבל יותר ויותר היסטוריונים רציניים מתעסקים בהם , אם כי בעבר הדבר נחשב ללא ראוי להיסטוריון לעסוק בו .
במאמר זה אעסוק בנושא ההיסטוריה החלופית של עם ישראל ומדינת ישראל ואציג שורה של אירועים ,שהם לדעתי המכריעים בתולדותינו מהם ידועים יותר ומהם הרבה פחות שאם היו מתרחשים בצורה שונה היו יכולים להיות בעלי השלכות הרות גורל על כל מה שאנו מכירים .
.
החלופות שנראות בעיני כמכריעות ביותר בתולדות העם היהודי הן :
1. נניח כי בשנת 700 לפה"ס היה המלך האשורי סנחריב כובש את העיר ירושלים שבה צר על המלך היהודהי המורד חזקיהו , ולא נסוג כנראה כתוצאה ממגפה (או כתוצאה של התערבות אלוהית כפי שטוען התנ"ך ). במקרה זה נראה לי שספק רב אם הדת היהודית כפי שאנו מכירים אותה הייתה נוצרת , שכן עצם נסיגתו של המלך האשורי האדיר מהעיר הנצורה נראה כניצחון מרשים ביותר לאל היהודאי והוכחה להיותו עליון גם על המלך האשורי האדיר . ניצחון מוחלט של האשורים בתקופה זאת היה מביא כנראה לקיצה של המסורת התנכית כפי שאנו מכירים אותה. במציאות המוכרת לנו לעומת זאת הנסיגה הביאה להתפתחות מואצת של הדת היהויסטית המונותאיסטית ושל המקרא.

2. נניח כי לא הייתה גלות בבל בשנת 586 לפני הספירה . כידוע גלות בבל הביאה להתפתחות משמעותית ביותר של הדת היהודית המונותאיסטית. אך מחקרים חדשים מראים כי לאמיתו של דבר ההגליה לא הייתה האירוע המשמעותי והמקיף כל שמתואר בתנ"ך שכן לאמיתו של דבר רוב העם לא הוגלה אלא נשאר על אדמתו . הייתה זאת רק שכבה קטנה ביותר של כוהנים ואצילים שהוגלו . אם זאת קבוצה קטנה ביותר זאת הביאה להתפתחויות עצומות ביהדות בתקופת שהותה בבל , התפתחויות שכנראה לא היו מתרחשות ללא ההגליה וייתכן מאוד שבלעדיה היהדות הייתה נשארת עוד דת לא חשובה בפינה נידחת של האימפריה הבבלית ( מקבילה מעניינת ביותר לאירוע זה היא מה שקרה לטיבטים שהיו ממשיכים להישאר עם נידח בארצם עד שקבוצה קטנה מהם גלתה כתוצאה מהכיבוש הסיני , וכעת מפיצה את הבודהיזם הטיבטי שלו יש השפעה וסמכות גדולים יותר מאי פעם , ברחבי העולם ).

3. נניח כי עזרא ונחמיה לא היו מגיעים לארץ ישראל . אין זה ברור עד כמה סיפרי עזרא ונחמיה הם פרשיות היסטוריות אותנטיות ( ויש חוקרים שמפקפקים לחלוטין בעצם קיומו של עזרא ורואים בו המצאה של סופר ) . אם אכן ביצעו את המעשים המיוחסים להם שבראשם הייתה הפרדה מוחלטת בין שבי בבל ו"עם הארץ והשומרונים " כי אז ברור שהייתה זאת אחת ההחלטות החשובות ביותר והשגויות ביותר בתולדות העם היהודי . מעשיהם גרמו לשנאה קשה ( וחסרת כל צורך) בין היהודים והשומרונים שנאבקו מעתה ואלך אחד בשני בזמן שיכלו להתאחד לעם אחד ולהיות חזקים בהרבה . השומרונים יכלו לדעתי לתרום הרבה ליהדות . אך במציאות ההיסטורית המאבק בין שתי הקבוצות רק התיש שלא לצורך את כוחותיהם .

4. נניח כי מרד החשמונאים היה נכשל .ההערכה במחקר כיום היא שגזירות המלך אנטיוכוס היו למעשה תוצאה של "מלחמת אזרחי" ם בעם היהודי בין המתייוונים ששאפו להפיץ את העקרונות של התרבות היוונית ההלניסטית ובין הקבוצות השמרניות ששאפו לשמור על הדת היהודית בטהרתה . כתוצאה מהמאבק התפתחו ביהדות זרמים חשובים שונים שקודם לא היו קיימים בה כמו הזרם האפוקליפטי והוקמה הממלכה החשמונאית . אך ייתכן שאם המרד היה נכשל כי אז היהדות כתרבות יחודית הייתה נעלמת . או אפשרות אחרת, שהייתה נוצרת סינתזה מיוחדת במינה בין רעיונות היהדות ורעיונות ההלניזם כפי שקרה מאוחר יותר עם הנצרות .

5. נניח כי המרד הגדול ברומאים לא היה מתרחש. עד לשנים האחרונות הייתה הנחה במחקר שהמרד הגדול היה בלתי נמנע כתוצאה מהפערים העצומים במעמדות החברתיים של האומה . מחקרים חדשים הראו שלאמיתו של דבר הייתה זאת תקופה של שגשוג כלכלי והמרד היה כל כולו תוצאה של רעיונות משיחיים אפוקליפטיים כאשר כמה מושלים רומאיים הטילו שמן למדורה. אילו לא היה המרד הגדול מתרחש כי אז כל הסיכויים הם שהנצרות הייתה נשארת עוד כת אזוטרית ביהדות , והיהדות הרבנית של יבנה (שהיא למעשה דת חדשה ) ואיתה המשנה והתלמוד , לא הייתה קמה לעולם. העם היהודי היה ממשיך להיות מרוכז מסביב לבית המקדש והקרבת הקורבנות , והכוהנים לפחות להלכה היו ממשיכים להיות מנהיגי העם .

6. נניח כי מרד בר כוכבא היה מתחולל בו זמנית ביחד עם מרד התפוצות .ב-115 לספירה פרץ בקהילות יהודיות שונות בתפוצות כמו מצרים וקירני מרד אכזרי של היהודים נגד הרומאים ושכניהם היוונים . מרד זה שהיה מלווה במעשי טבח אכזריים משני הצדדים , הביא לחורבנם המוחלט של קהילות אלה . כמה שנים מאוחר יותר ב-133 לספירה בפרץ ביהודה מרד בר כוכבא . מרד זה שדוכא בידי הרומאים רק בקושי רב הביא לחורבן חסר תקדים ולכך שהיהודים ירדו מעל בימת ההיסטוריה כגורם דומיננטי במקום כלשהו. נשאלת השאלה מה היה קורה אם שתי המרידות היו מתנהלות בו זמנית ? במקרה כזה אם הדבר היה מתרחש בימי שיאה של הקיסרות בימי טריינוס או אדריאנוס , דיכוי המרידה היה קשה עו
ד יותר מכפי שהיה במציאות שלנו , אבל הוא היה מתבצע לבסוף ולא מן הנמנע שהרומאים והיוונים הזועמים והמפוחדים היו מבצעים השמדת עם של ממש ביהודים שהוכיחו את עצמם כסכנה כזאת לעצם קיומם.
לעומת זאת אם מרידה מאורגנת כזאת הייתה מתרחשת בשלב מאוחר יותר בתולדות הקיסרות כשירידתה כבר החלה נניח בימי אחד הקיסרים החלשים יותר כמו קומודוס או אלגבלוס, כי אז היה למרידה כזאת סיכוי טוב להצליח . דומה שהיהודים בחרו תמיד את הזמנים שבהם הקיסרות הרומאית הייתה בשיא כוחה כדי למרוד , אם היו מחכים בסבלנות לסימני החלשות שלה כי אז היו יכולים לקצור לבסוף את הפירות .

7. נניח כי מלך חמייר שבתימן.. יוסף דו נוואס היה מנצח את האתיופים בקרב בשנת 525.דו נוואס היה יהודי קנאי שנלחם בחרי אף בנוצרים הביזנטים והאתיופים עד שהובס לבסוף בידי האתיופים ואלה שלטו בתימן זמן קצר לאחריו . אילו היה דו נוואס הקנאי מנצח סביר מאוד שהיה מתחיל בפעולות גיור המוניות של שבטי הערבים בתימן ובחצי האי ערב (פעולות שבהן כבר עסק בקנה מידה קטן ) .האתיופים עצמם ניסו לעשות פעולות מעין אלה של ניצור בזמן שלטונם הקצר באזור אך נכשלו בגלל ההבדלים התרבותיים והגזעיים בינם ובין הערבים. דו נוואס לא היה נתקל בבעיות מעין אלה והוא היה מוצא בעלי ברית אדירי כוח , השבטים היהודיים של חצי האי ערב שהיו עוזרים לו במלאכת השכנוע והגיור של הערבים. סביר להניח שבתוך כמה דורות אפשר היה להשלים את מלאכת הגיור של הערבים וסביר להניח שאחד , מוחמד , היה הופך להיות לרב יהודי , בתרבות היהודית החדשה שהייתה נוצרת.

8. נניח כי אנשי עם הכוזרים היו מנצחים את הרוסים .

 הכוזרים שלטו באימפריה עצומה ברוסיה של היום שהייתה אחת המעצמות של הזמן ובשלב מסוים שליטיהם וחלק מהאוכלוסייה התגיירו . בשנת 965 הם הובסו בידי הרוסים, שעליהם שלטו במשך זמן רב , ותרמו רבות לתרבותם ושהתנצרו זה מקרוב בידי הביזנטים, כתוצאה ירדו מבמת ההיסטוריה ( אם כי יש הטוענים שהם אבות חלק מהיהודים האשכנזים ). נניח כי הם היו מביסים את הרוסים בקרב המכריע בינהם או שהיו מקדימים את הביזנטים ומגיירים את הרוסים הפאגאנים… במקרה כזה ניתן להעלות על הדעת שהרוסים היו מקימים קיסרות יהודית קנאית שהייתה משמשת כהמשך לקיסרות הכוזרית ( במקום לקיסרות הביזנטית כפי שאירע בהיסטוריה שלנו ) והייתה מהווה גורם מאזן לחליפות המוסלמית מצד אחד ולנוצרים הקתוליים והביזנטיים מצד שני.
9. נניח כי הרמב"ם לא היה יהודי.

רבי משה בן מימון הרמב"ם ידוע לכל כגדול חכמי ישראל בימי הביניים ואף בכל הזמנים וכמי שתרם תרומה מכרעת לעיצוב פניה של היהדות . מה שידוע פחות ( אנו יודעים זאת רק מכתביו של סופר מוסלמי שאין סיבה לפקפק ביושרו ) הוא שבצעירותו הרמב"ם התאסלם לזמן קצר כתוצאה מהרדיפות שנרדפו היהודים במרוקו. אם היה הרמב"ם נשאר מוסלמי כי אז היו פניה של היהדות היום שונים מאוד , סביר להניח כי היא הייתה מאבדת הרבה מהמרכיבים הרציונאליים והפילוסופיים הלכתיים שהרמב"ם הכניס בה בעוד שהזרם המתנגד לזה של הרמב"ם, הזרם המיסטי הקבלי היה נהפך בה לדומיננטי לחלוטין .

10. נניח כי במאה ה-16 היה הרב הידוע המהר"ל מפראג מצליח לשכנע את הקהילות היהודיות האשכנזיות לאמץ את שיטת החינוך החדשה שלו שדחתה לחלוטין את הפלפול התלמודי שהיה מקובל אז כמו גם היום ,בשיטתו החדשה שלצד לימוד יסודי יותר של המשנה , שמה דגש על הכרת החכמות החיצוניות והמדעים שהתחילו להתפתח בארצות הרנסאנס.אילו הייתה השיטתו של המהר"ל מתקבלת כי אז הייתה נוצרת יהדות חדשה פתוחה יותר לשינויים שאנשיה מודעים היטב למדעים השונים . במציאות מה שקרה הוא ששיטתו של המהר"ל לא נתקבלה ונידחתה בפני השיטה המיסטית והמיתית של האר"י מצפת שכל כולה היא דחייה של חשיבה רציונלית , והמהר"ל נאלץ כעת לספוג את ההשפלה האולטימטיבית ולהתהפך כל יום בקברו בכל פעם שמגיע לקבר מדריך תיירים חדש שמסביר שחשיבותו של המהר"ל היא בכך שהוא היה מקובל שיצר גולם !.

לעומת זאת אם היה המקובל האר"י מת בגיל צעיר מאוד לפני שהספיק להפיץ את שיטתו הקבלית המיוחדת בקרב תלמידיו שהפכו אותה לדומיננטית ברחבי העולם היהודי , עדיין הייתה הקבלה הופכת להיות דומיננטית בעולם היהודי , דרך שיטתו של איש צפת אחר משה קורדוברו. אך ספק אם לשיטה קבלית זאת היו את אותה השלכות מרחיקות לכת כמו שיטת האר"י שהביאה ליצירת התנועות המשיחיות של שבתאי צבי ושל יעקב פרנק , ולהולדת החסידות .

11.נניח כי משיח השקר שבתאי צבי היה מסרב להתאסלם בפקודת השולטאן המוסלמי.שבתאי צבי הצליח במאה ה-17 לסחוף אחריו את מרבית העם היהודי שהאמין במשיחיותו בשלב מסוים הוא נאסר בידי המוסלמים ושבתאי צבי העדיף לבסוף להתאסלם מאשר להרגיז אותם, אך אפילו אז עדיין היו רבים מאוד שהמשיכו להאמין במשיחיותו. נניח כי שבתאי צבי היה מסרב להתאסלם ובמקום זה קורה ליהודים למרוד ולהביא בכך לימות המשיח ( כפי שהוצא לו בידי אחדים ) במקרה כזה אין ספק שהיה עלול להביא לטבח המוני של יהודים בידי התורכים ולחורבן של קהילות שלמות שכן אין ספק שרבים מאוד היו הולכים אחריו בעיניים עצומות. שבתאי צבי עשה שירות גדול מאוד לעם היהודי בכך שהתאסלם ומנע בכך חורבן מעין זה.

12. נניח כי ההתנועה הציונית בראשות הרצל הייתה בוחרת באוגנדה ולא בפלסטינה כמקום להקים בו מדינה או אוטונומיה של יהודים, במקרה כזה מושבה יהודית באוגנדה הייתה יכולה בהחלט לשגשג תחת השלטון הבריטי האימפריאלי ובשלב מסוים לאחר נסיגת הבריטים מאפריקה אף לזכות בעצמאות. . דיון מפורט בחלופה זאת ראה .

13. נניח כי מלחמת העולם הראשונה לא הייתה מתקיימת או שהייתה מסתיימת בצורה שונה והתורכים היו נשארים כאדוניה של פלסטינה. במקרה כזה עליות יהודיות מסוגים שונים היו נמשכות לארץ ישראל , אולם התורכים היו מוודאים שהיהודים בארץ יהיו חסרי כל שאיפות לאומיות שהיו רק עלולות לפגוע במאזן השביר בין הלאומים שתחת שליטתם . הציונות הייתה נרדפת בידי התורכים בחרי אף , ואם איזה אירגון יהודי היה מעיז להרים יותר מידי ראש , כי אז היה גורלם של היהודים בארץ ישראל עלול להיות כמו גורלם של הארמנים כאשר העזו להיות עצמאיים מידי לטעמם של הטורקים –גנוסיייד.
14. נניח כי פנחס רוטנברג היה מחסל את לנין וסטלין.

ב-1917 היה ראש מנגנון הביטחון של משטר קרנסקי ברוסיה שלאחר מהפכת פברואר הדמוקרטית מהנדס יהודי בשם פנחס רוטנברג ,מהפכן חשוב לשעבר שנודע בכך שחיסל אישית את האיש שפתח במהפכת 1905 הכומר הנוצרי גאפון לאחר שגילה שהוא סוכן כפול של המשטרה החשאית .כעת ב-1917 המליץ למנהיג המשטר קרנסקי שיש לחסל את מנהיגי הקומוניסטים לנין וטרוצקי שלפני שיאיימו על קיום המשטר. קרנסקי הדמוקרט דחה בבוז את דרישתו של רוטנברג , ובכך הביא לחורבן משטרו . רוטנברג נמלט מרוסיה והקים בארץ ישראל את חברת החשמל . אילו הייתה הצעתו מתקבלת ברוסיה כי אז לא הייתה מהפכה קומוניסטית ברוסיה על כל השלכותיה ( כולל מלחמת העולם השנייה ) וחברת החשמל בארץ ישראל הייתה מוקמת רק בשלב הרבה יותר מאוחר ללא כח רצונו האדיר ויוזמתו של רוטנברג. .
15. נניח כי המנהיג היהודי טרוצקי היה גובר על סטלין במאבק הירושה לאחר מותו של לנין במקרה כזה היה המשטר הקומוניסטי מכפיל ומשלש את מאמציו להביא למהפכות קומוניסטיות בארצות אחרות . ברית המועצות הקומוניסטית הייתה ההופכת למדינה שנואה אף יותר משהיא הייתה במציאות שלנו וסביר להניח שהאנטישמיות שהייתה נוצרת הייתה חזקה לא פחות אם הרבה יותר מאשר במציאות שלנו. . להיטלר הייתה סיבה כפולה ומכופלת להילחם בברית המועצות בראשות היהודי טרוצקי .מלחמה בין גרמניה הנאצית וברית המועצות של טרוצקי הייתה בלתי נמנעת , השאלה היא אם לטרוצקי היה את כוח הרצון האדיר שהיה לסטאלין כדי להביא לניצחון . אך דומה שתפקידו המכריע ביצירת הצבא האדום יש מאין ונצחונו על כוחות הלבנים תומכי הצאר בראשית שנות ה-20 הוא אינדיקציה לכך שהיו לו את הכישורים להביא לניצחונה של בריה"מ במאבק כנגד הנאצים ועם הרבה פחות כשלונות ואבדות מאשר סטאלין.

16. נניח כי המנהיג היהודי חיים ארלוזורוב לא היה נרצח. בשנת 1933 נרצח בחוף תל אביב אחד המנהיגים החשובים ביותר של השמאל הציוני חיים ארלוזורוב. רוצחו לא זוהה עד היום עם כי יש הטוענים שהיו אלה חוגי הימין ויש הטוענים שהקומוניסטים ביצעו זאת . התיאוריה החביבה עלי היא שהיו אלה שליחי המנהיג הנאצי גבלס שביצעו זאת מאחר שארלוזורוב היה בעבר מאהבה של אישתו של גבלס . ואולי היו אלה שליחיה של הנאצית הפנאטית המטורפת מגדה גבלס ,שפעלה לחלוטין על דעת עצמה ללא ידיעת בעלה?

בכל אופן סביר להניח שאם ארלוזורוב לא היה נרצח הוא היה הופך למתחרה העיקרי של בן גוריון ואולי אף תופס את מקומו כמנהיג הישוב . אם כך היה קורה אין לדעת אם הישוב היהודי היה זוכה בעצמאות שכן לא היה לו את כוח הרצון האדיר של בן גוריון שתרם תרומה כה מכרעת לניצחון הישוב .

17. נניח כי ב-1941 היו כוחותיו של המצביא הנאצי רומל מביסים את האנגלים בעל אלמין שבמצרים . במקרה כזה הדרך לפלסטינה הייתה פתוחה לפניהם ורומל לא היה מתקשה לכבוש אתה ארץ בעזרתם הנדיבה של הערבים ומנהיגם הפרו נאצי המופתי החאג' אמין אל חוסייני.
במקרה כזה חלק לא קטן מהיהודים היו מתבצרים על הכרמל בהתאם למה שנקרא "תוכנית מצדה " והיו נלחמים שם בנאצים עד טיפת דמם האחרונה. כל שאר היהודים כולל רב צעיר אחד , עובדיה יוסף שמו היו נשלחים למות במחנות הריכוז.

אפשרות אחרת רחוקה יותר היא אם נניח היטלר היה מת במהלך המלחמה והיו עולים מנהיגים מתונים יותר היא שהם היו מחליטים להפוך את פלסטינה למעין מדגסקר שבה ירוכזו כל היהודים . במקרה כזה היו מחפשים "יודנראטים " מבין המנהיגים המקומיים ישמשו כמנהיגים מטעם הנאצים והמתאימים ביותר לכך היו מנהיגי הלח"י יאיר שטרן ועוזרו יצחק שמיר שניהלו מו"מ עם הנאצים בראשית המלחמה. שמיר יכול היה להיהפך בשלב מסויים למנהיג הישוב מטעם הנאצים. אפשרות מקבילה היא שאדולף אייכמן המנהיג נאצי שהיכיר את היהודים יותר מכל אחד אחר ואף ביקר במקום ובשלב מסויים אף למד קצת עברית, היה מתמנה ל"נציב העליון " של הישוב " והממונה על ראש הישוב שמיר .

18. נניח כי בשנת 1948 היה הישוב היהודי מפסיד במאבק כנגד הצבאות הערביים וכנגד ערביי ארץ ישראל. במקרה כזה סביר להניח שהייתה מוקמת מדינה פלסטינאית שהייתה עומדת תחת השפעה חזקה מאוד של המדינות הערביות השכנות ש"היצילו " אותה. היהודים המובסים היו מועברים למחנות פליטים והמדינה הערבית הייתה משתדלת מאוד לגרש אותם בחזרה לארצות מוצאם באירופה., אך ספק רב אם אלה היו מעוניינות לקבל אותם בחזרה , כך שמחנות הפליטים היהודיים היו עלולים להיהפך לתופעה של קבע.

19. נניח כי הסובייטים היו פולשים לישראל ב-1967. היום ידוע כתוצאה מגילויים של עריקים סובייטיים כי לסובייטים היו תוכניות רציניות ביותר לפלוש לישראל בעיצומה של מלחמת ששת הימים כאשר בורר היה שבעלי בריתם הערבים מובסים לחלוטין , הם לא עשו זאת כנראה מחשש מהתערבות ארצות הברית . כן ידוע שהפצצה הגרעינית הישראלית הייתה כבר מוכנה זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים , ואף הושמעו טענות שיש להשתמש בה כנגד הערבים. סביר מאוד להניח שאם אכן היו הסובייטים פולשים לישראל כי אז הממשלה הישראלית הייתה מגיע למסקנה שעצם קיומה של המדינה נמצא תחת איום הן מצד הערבים והן מצד הסובייטים ומחליטה לעשות שימוש בנשק הגרעיני כנגד הסובייטים או שלכל הפחות היה מושמע איום להשתמש בנשק הזה כנגדם .
חלופה דומה קיימת גם לגבי מלחמת יום הכיפורים . נניח כי הנשק הגרעיני היה מופעל בשנת 1973- כנגד צבאות הערבים . דיונים בנושא זה התנהלו בחוגי הממשלה ובמשרד הב�
�טחון בימים הקודרים ביותר של מלחמת יום הכיפורים , אך לבסוף הוחלט משיקולים שונים שלא להשתמש בפצצה גם בגלל שמצבה של ישראל לא היה עדיין לאחר ייאוש. אם ישראל הייתה מחליטה להשתמש בפצצה כי אז זה היה מביא לחורבן גרעיני של אזור ערבי כלשהו ועלול להביא לתערבות סובייטית ישירה לצד הערבים שהייתה עלולה להגיע לכדי הספקת נשק גרעיני עבורם כנגד ישראל.
20. נניח כי הרבי מלובביץ' היה מכריז על עצמו בשנות ה-80 כמשיח. נראה שהרבי מלובביץ' אכן האמין כי הוא המשיח אם כי מעולם לא העז לאמר זאת בפה מלא כפי שעשו חסידיו אז והיום . אם היה עושה זאת כי אז היו מתייצבים מאחוריו אלפי חבדניקים , ומאידך היה נוצר פילוג ביהדות החרדית שכן הליטאים בראשות הרב שך שונאו של הרבי , לעולם לא היו מוכנים לקבל אותו כמשיח ( וסביר להניח שגם לא חצרות חסידים אחרות ומתחרות ) . חסידות חב"ד הייתה עלולה למצוא את עצמה כתוצאה מוקעת מהעולם החרדי והרבי היה עלול למצוא את עצמו מוכרז ל"ישו " או שבתאי צבי חדש .

21. נניח כי ב-1982 זמן לא רב לאחר הפלישה ללבנון הייתה ממשלת הליכוד מחליטה לספח את שטחי דרום הלבנון למדינת ישראל. באותה תקופה היו דרישות נמרצות בכיוון זה מצד חוגים שונים של ארץ ישראל השלמה שהזכירו ששטחים אלה היו שייכים פעם לשבטי ישראל.
אם השטחים היו מסופחים לישראל כי אז הייתה ישראל מוצאת עצמה היום במלחמה אכזרית פי כמה וכמה עם אירגוני החיזבללא ואמל כמו גם עם הדרוזים של לבנון שהיו רואים את עצמם כמי שעסוקים במלחמת שחרור כנגד כובש.

22. אילו פרס היה ראש ממשלה בכל אחת מההזדמנויות שבהם הוא כמעט היגיע לתפקיד אבל לא , .
כי אז סביר להניח שלא היינו מוצאים את עצמנו בבעיות שאנו נמצאים בהם היום .ואולי כן … .

23. אילו היה חבר הכנסת המועמד המפסיד הנצחי לראשות הליכוד  דוד לוי מתמנה למנהיג הליכוד במקום יצחק שמיר ו/או בנימין נתניהו האם היה זה מחזק או מחליש את מעמד הליכוד ? הניחוש שלי על סמך תפקודו הליקוי של לוי כשר החוץ וכמנהיג מפלגה עצמאית הוא היה מחליש במאוד את מעמד הליכוד .

24. נניח כי אריה דרעי  שהפך את ש"ס למפלגה מרכזית בעולם הפוליטיקה הישראלית והראה את עצמו כפוליטיקאי שרק מעטים כמוהו היה מגלה לא רק פיקחות אלא גם חוכמה ולא היה מסתבך בכל ענינייני הפלילים שלו  ונכנס לבסוף לבית הסוהר והורס את הקריירה המבריקה ביותר בפוליטיקה הישראלית מזה שנים רבות . כי אז ש"ס הייתה יכולה להיהפך להרבה יותר ממפלגה עדתית ודרעי בקונסטלציה מסויימת יכול היה להיהפך לשר בכיר ובעתיד מי יודע ,אולי אפילו לראש ממשלה .

25. אילו לא היה שרון נכנס להר הבית וגורם למהומות ב-2000 ולאינתיפאדה השניה , כי אז הן היו פורצות בגלל עילה אחרת , עראפת כבר הכין אותם והיה מוצא במוקדם או מאוחר עילה כלשהיא להביא לפרוץ מהומות .
26. אילו לא הייתה מתבצעת ההיתנתקות מעזה כי אז היה המצב הכלכלה והחיצוני שלנו הולך ומחמיר . ואילו הייתה ההתנתקות מעזה נתקלת בהתנגדות אלימה עזה של המתנחלים מצד אחד ובהפרעות אלימות של הפלסטינאים מצד שני … עדיף בכלל לא לחשוב על כך.

 

קישורים רלבנטיים

מה היה קורא אילו –חלק א'.

 

 מה היה קורא אילו –חלק ב' : יהודים חלופיים .

 

 .מה היה קורא אילו חלק ג '- מדינות ישראל חלופיות

אילו לא הייתה מלחמת יום הכיפורים

היסטוריות חלופיות בעברית 

 

פנחס שדה והגולם : תיאור של מציאות חלופית

הגולם בסיפור "חולות אדומים " מאת פנחס שדה וגיורא רוטמן. ( צייר אורי פינק )

"חולות אדומים " מאת אורי פינק, מבוסס על איור של גיורא רוטמן לסיפור "חולות אדומים" מאת פנחס שדה , 1974.

לרגל מלאת עשר  שנים למותו של הסופר והמשורר הידוע  פנחס שדה, להלן פרק מהספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק שיצא לאור בימים אלה בהוצאת מודן. הספר מתאר את תולדותיה של סדרת קומיקס במדינת ישראל שבעולם חלופי שבו הקומיקס היה חלק מרכזי בתרבות הפופולארית הישראלית עוד מלפני קום המדינה. עולם שבו פנחס שדה היה כותב של סדרת "הגולם " ולא של "הארץ שלנו" במשך קרוב לעשרים שנה כפי שהיה במציאות שלנו. .

הגולם נופל:הגולם בשנות ה-70

בשנות ה-70 החל עידן חדש בתולדות הסדרה. הן החלו על מי מנוחות, בסיפורים סופּר-פטריוטיים שבהם נאבק הגולם בכוחותיו של עבד אל-נאצר בתעלת סואץ במלחמת ההתשה וביחידות מחבלים חוטפי מטוסים באירופה וברחבי העולם. בסיפור "הגולם נגד רב-המחבלים" (חוברת 408 משנת 1970) הופיע לראשונה יאסר ערפאת בתור ארכי-טרוריסט שחוטף את לילית – מן הסתם תיכנן עבורה גורל מר ממוות. ערפאת הופיע מאז פעמים רבות, ותמיד הקפידו להדגיש את הנטיות ההומוסקסואליות של דמותו.
מלבד העיסוק המתמיד במשימות בטחוניות הִרבה הגולם ליטול חלק גם בתוכניות החלל, הן האמריקנית והן והישראלית. סיפורים רבים תיארו את מסעותיו ברחבי הגלקסיה בספינת החלל הישראלית "שביט 3".
אחד הכותבים הקבועים והחשובים של הסיפורים מראשית שנות ה-70 ועד לשנת 1975 היה הסופר הידוע פנחס שדה. שדה, שהפך מאז למעין "גורו" לדורות שלמים הודות לספריו הפילוסופיים כמו "החיים כמשל", שבהם הכניס הגיגים שונים על משמעות החיים ועל היחסים שבינו לבינה, עסק לפרנסתו בכתיבת סיפורי הגולם. הוא עשה זאת באנונימיות מוחלטת – הֶסדר שהיה נוח גם לו וגם לרשף, שכן רשף לא רצה שיֵדעו שמישהו חוץ ממנו כותב את הסיפורים, ואילו שדה התבייש בכך שהוא, הסופר הידוע, האינטלקטואל, איש הרוח המיוסר, כותב סיפורים מן הסוג הנחות הזה.
בראיון שנערך כעבור שנים התייחס שדה לראשונה לתקופה זו בחייו, ואמר:
"הבט, אין לי שום יחס לגולם, וגם כשהייתי ילד הוא לא היה הגיבור שלי. סיפורים על איזה יהודי שחרות לו מגן דוד על המצח ונלחם בשדים שיוצאים מבקבוק – דברים כאלה אף פעם לא תפסו אותי. אני העדפתי את הבלשים. התחום של הגולם היה השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי. אני אפילו לא זוכר אם קראתי סיפור שלו בילדותי. תראה, אני לא גאה בזה שכתבתי את הסיפורים, אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו ונאלצתי לכתוב את סיפורי הקומיקס המטופשים האלה כדי לאכול.
"גם את רשף אף פעם לא סבלתי. הוא תמיד היה מחפש את קרבתם של כל מיני אנשים ידועים מתוך ניסיון – פאתטי למדי, אם תשאל אותי – להיות חלק מן המִלייה החברתי שאליו הוא אף פעם לא השתייך. חוץ מזה הוא גם אף פעם לא שילם לנו כמו שצריך והיינו צריכים להילחם על כל תוספת בשכר אפילו בתקופות טובות מאוד במכירות [כאן מופיעים כמה משפטים של ניבול פה, א"א]. עם כל הכבוד לגולם, יהודי שמסתובב ברחבי העולם ומציל נפשות זה לא איזה ספרות גדולה וזה גם לא הסגנון שלי. מצד שני, אולי זאת ההזדמנות לבקש את סליחתו של הגולם אם חטאתי ולא עמדתי בסטנדרטים הראויים. הגולם היה דבר תמים, מאוד נקי. אם שימחתי את הקורא, אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית, הרי זהו דבר תמים לגמרי, כמו לטייל בחיק הטבע או לאכול תפוח זהב."
(מתוך ראיון שנתן פנחס שדה לאלי אשד זמן קצר לפני מותו).
על ציור הדמויות הופקד גיורא רוטמן, שהפך לאמן המזוהה ביותר עם המגזין במשך שנות ה-70 ולשותפו הקבוע של שדה בסיפורים.
אבל אז, ב-1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הגיעה אחת מנקודות השבר הגדולות בתולדות המגזין. כל העובדים גויסו למילואים, ורשף התקשה להוציא את העיתון לאור באופן סדיר. הוא החל "למחזר" חומר ישן מגליונות עתיקים. לאחר המלחמה פקד את הארץ משבר כלכלי חמור שגרם בין השאר לעלייה דרסטית במחירי הנייר – מה שיִיקר אוטומטית את גליונות המגזין. וכשהתברר שהקוראים הצעירים שוב אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות חוברת מדי שבוע בשבוע, עבר השבועון למתכונת של ירחון.
יש הטוענים שהסיפורים הטובים ביותר בהיסטוריה של המגזין התפרסמו דווקא בתקופה שלאחר המלחמה, בשנים 1974-1975. שדה הגיע אז לשיאו כסופר קומיקס. אלא שדמותו של הגולם שינתה את אופיה. הוא כבר לא הרבה לעסוק במשימות פטריוטיות, אלא התמקד במשימות אישיות שלא היו קשורות לענייני הצלת האומה, העולם והיקום. הגולם גילה ברחבי העולם קרובי משפחה שלא ידע על קיומם, ואפילו היו לו פרשיות רומנטיות (אבל לא עם לילית – למרבה צערם של הקוראים – שכן אחרי הכול היא היתה מבוגרת הרבה יותר מיוסי הנער). מדור מכתבי הקוראים היה פעיל כמו תמיד. רבים פנו אל רשף בבקשה לפרסם סיפורי פעולה "כמו שהיו פעם", אם כי היו גם קוראים שדווקא שיבחו את הקו החדש של המגזין.
ואכן היום, כאשר אני שב וקורא מחדש את הסיפורים (בפעם הראשונה קראתי אותם בילדותי בשנות ה-70), אני מתפעל מאיכויות שלא הבחנתי בהן בתור ילד. למשל בסיפור של שדה ורוטמן "חולות אדומים" נקלעים הגולם וחייל ישראלי פצוע לשטח אויב, והגולם, שמאבד את כוחות-העל שלו כתוצאה מקרינה בלתי מוסברת, נאלץ לחלץ את שניהם על ידי הפעלת האינטליגנציה שלו בלבד.
גם הערבים שהופיעו בסיפורים חדשים אלה לא היו מטומטמים ומגוחכים כל כך כבעבר, אלא הצטיירו לשם שינוי כיריבים ראויים.
גיורא רוטמן: "אהבתי לעבוד במגזין 'הגולם' ולצייר את הסיפורים של שדה, ואפילו כתבתי בעצמי כמה מהסיפורים. אצל אוריאל רשף לעומת זאת לא אהבתי לעבוד. הוא היה מעביד קשה, עצבני וגם לא חכם במיוחד. אבל זאת היתה הפרנסה שלי כסטודנט לאדריכלות, ושם למדתי את עקרונות העבודה בחוברות קומיקס. אבל ככל שעבר הזמן התברר לי שמדובר ב'סוס מת'. מאז שהמגזין עבר למתכונת של ירחון הוא לא הצליח להחזיק את הילדים בגלל הזמן הארוך שעבר מחוברת לחוברת. בסוף עזבתי אותו והתחלתי להוציא בעצמי קו של חוברות קומיקס מתחרות,
שמהר מאוד השתוו לו במכירות ואפילו עברו אותו."
(מתוך ראיון עם גיורא רוטמן).
יש לציין כי אף שהוא התבייש בהם, היו הסיפורים של פנחס שדה מבחינות רבות מן המשובחים ביותר בתולדות הסדרה. אלה היו סיפורים ארוכים ומורכבים שהתפרשו על פני מספר חוברות ותוארה בהם דמותו של הגולם בצורה עמוקה ומעניינת הרבה יותר מאי פעם.

באמצע 1974 יצר שדה סדרת סיפורים מרתקת שניתן לה השם הכולל: "מה קרה לגולם?" (חוברות 650-660). בסדרה זו מחליט יוסי מסיבות פסיכולוגיות שונות ששוב אינו מסוגל להמשיך להחזיק בזהות הכפולה של ילד רגיל מצד אחד ושל 'הגולם' מצד שני, שכן הדבר פוגע בחיי החברה שלו ובמיוחד ביחסיו עם חברתו החדשה כרמלה, ובצעד דרמטי הוא מחליט לנטוש את זהותו כגיבור-על. אך לאחר שחברתו נחטפת בידי כנופיית פושעים ומתברר שלילית לבדה אינה עומדת במאבק בכוחות הרשע, מבין יוסי שאין לו מנוס מלשוב ולהיות הגולם. בסיפור זה השתמש שדה פה ושם בציטוטים מספרו הידוע "החיים כמשל" בניסיון אמיץ להעלות את הרמה הספרותית של הקומיקס. אבל למרבה הצער הקוראים לא הבינו את מה ששדה ניסה לעשות, ובמכירות נרשמה ירידה דרסטית שאילצה אותו לחזור לסיפורים קונבנציונליים יותר.
שדה ורוטמן עזבו את רשף ב-1975 (נראה כי שדה "הועזב" כתוצאה ישירה של כישלון סיפוריו המתוחכמים). במקומם באו אחרים ובהם יהודה קוברט, שחזר הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים ופירסם במגזין כמה סיפורים על אימי המלחמה, אך אלה כמובן לא עניינו את הקוראים והם החלו לנטוש בהמוניהם. (הערה אישית: בדיוק מסיבה זו נטשתי גם אני את הסדרה שהייתי מכור לה במשך שנים כה רבות, א"א). 

קישורים  

האתר של פנחס שדה

הקומיקסים של פנחס שדה

גיורא רוטמן

האתר של גיורא רוטמן

הגולם

סדרת הגולם בYNET