ארכיון תג: היסטוריוסופיה

גיא בכור ה"ארנולד טוינבי" של הרשת הישראלית

 

אי פעם בעבר היו היסטוריוסופים ,פילוסופים של העבר שעל סמך ניתוח פרטני של ההיסטוריה  הבאת אנקדוטות מהעבר יכלו לחזות בפרטנות את העתיד.

אנשים כמו שפנגלר הגרמני שחזה באמצע המאה העשרים את שקיעת המערב  או ארנולד טוינבי הבריטי היסטוריון שתיאר את עלייתן ושקיעתן של תרבויות שונות ובמשך תקופה מסויימת הייתה לו השפעה רבה על עיצוב דעת הקהל ודעת הפוליטיקאים בבריטניה.

כיום ברשת הישראלית יש לנו מקביל אחד כזה להיסטוריוסוף טוינבי ,זהו המזרחן גיא בכור  שמידי כמה ימים מפרסם באתרו מאמרים על המצב המזרח התיכון ועל פי ניתוחיו ועל סמך דוגמאות  ואנקדוטות שונות שהוא מביא מהעבר חוזה את העתיד עלינו לבוא.בכור הוא יוצא דופן  בתחומו ובכלל.יש  באקדמיה מזרחנים והיסטוריונים רבים. אבל איש מהם לא מוכן לנתח את העבר באופן קבוע על מנת לחזות לפיו את העתיד כפי שעושה גיא בכור.

.ובוודאי לא תוך השימוש באפקטים הספרותיים השונים שבהם משתמש גיא בכור במאמריו השונים של הבאת מצבים שונים מההיסטוריה שלכאורה אינם רלבנטיים כלל לנושא מאמרו עד שהקשר מתברר בהדרגה ,להנאתו ( או לזוועתו ) של הקורא.

 

קריאה בספרים המועטים שפירסם היא מפתיעה.ספרים אלו עוסקים כמקובל אצל מזרחנים בנושאים מקצועיים ספציפיים של  משפט האיסלאמי ואין בהם שום רמז על התפיסות ההיסטוריוסופיות ובוודאי לא על הסגנון הספרותי הצבעוני הייחודי  שאותו יפתח בכור לעתיד.

עלי להודות אני קורא קבוע של אתרו  וכמה  מתפיסותי  על הנעשה במזרח התיכון מעוצבות על סמך מה שהוא כותב שם. יש לו ככל הנראה גישה למקורות מידע שבדרך כלל לא מופיעים כלל באתרים הרגילים של המידע ברשת.וגם אם הם מופיעים באתרים היותר איזוטריים בנוסח "דבקה"  הרי זה בדרך כלל ללא הפרשנות ההיסטוריוסופית היחידה במינה של בכור שנותנת להם ערך מוסף.

לאחרונה בכור פרסם מאמר שלמעשה תוקף את דעותי.הוא קובע שאנו עומדים לפני עלייה ענקית במזרח התיכון ו של הסלפים ,הסונים הקיצוניים המיוצגים בידי אירגוני האל קעידה השונים  למלחמת מאות שנים בין השיעים והסלפים .

אני לא מתנגד.

הוא קובע שאסור לנו לתמוך באף צד מכיוון "ששני הצדדים יזכרו לנו זאת " למאות שנים ואין לנו אינטרס בתמיכה במי מהם . ומזכיר לנו מיהם הצדדים האיראנים  השיעיים הפנאטיים והסלפים הפנאטיים.

אני לא מסכים.

קודם כל במזרח התיכון זוכרים דברים למאות שנים ,אבל האינטרסים משתנים מידי יום ביומו .הידיד של אתמול הוא האוייב של מחר ו והידיד של היום שאחרי מחר  כאשר הכל נשכח והכל נסלח.עד לסכסוך הבא.

 מאידך אם הסלפים עומדים להיות כוח כל  כך דומיננטי במזרח התיכון כפי שבכור מעריך שעומד לקרות  למה שנסייע להם בכך עוד יותר  כשנעמוד בחיבוק ידיים בצד? יש להכשילם בכל דרך אפשרית.

האינטרס של ישראל הוא לסייע לצד החלש יותר במאבק –השיעים ,כדי שלא יהיו חלשים במאבקם כנגד הסלפים .

למי שלא שם לב האיראנים פתאום מחזרים אחרי המערב .זה לא רק בגלל העיצומים אלא בעיקר בגלל שהם זקוקים לתמיכה של המערב במאבקם המתעצם בסלאפים.

אני בהחלט חושב שיש לסייע לצד המתמודד עם הסלפים, איראן והחיזבאללה כדי לחזק אותם עוד יותר שיוכלו  להתמודד מאות שנים עם הסלפים. .

המצב האיסטרטגי  כפי שאני רואה אותו הוא כזה שהאינטרס של ישראל הוא  שיהיה במזרח התיכון מאזן כוחות בין הסונים והשיעים ושחסאן נסראללה  ראש החיזבאללה ימשיך לחיות ולתפקד ועימו אירגונו .
מדוע? מאחר שנאסרללה והחיזבאללה נמצאים כעת במאבק ארוך טווח לחיים ולמוות עם אירגוני אל קאעידה שונים.יש צורך שבראש החיזבאללה יעמוד אדם חזק ונחוש שיאריך את המאבק הזה לזמן רב ככל האפשר.אני לא רואה שיש לחיזבאללה מנהיגים אחרים ברמה של נסראללה. אם הוא הולך החיזבאללה עלול לקרוס תחת הלחץ של האל קאעידה.
ולכן המשך שרידתו של חסאן נסראללה הוא אינטרס ישראלי

ברור שאף אחד לא יודה לנו על כך.כמובן שהסיוע  לשיעים צריך להיות בסתר.  שני הצדדים  במאבק הם שונאי ישראל ואין הבדל בינם ,אבל אחד מהם  השיעים שהם מיעוט בעולם המוסלמי זקוק לנו קצת,ואולי קצת הרבה .   והוא מתוך אינטרסים שלו לא יפגע במיעוטים דתיים. שכן גם הוא מיעוט.

הצד השני הסלפים שהם עלולים להיהפך לרוב  משמיד מיעוטים ואין לו כל צורך בסיוענו.

כך שלמרות וכנגד טיעוניו של גיא בכור ,גם אני שלמדתי קצת היסטוריה  טוען : והיה ויראה שהסלפים מתעצמים יתר על המידה יש ליצור ברית סמויה עם איראן והחיזבאללה כנגד  האל קאידה והסלפים.ובאמצעותה לשמור על איזון בין שני הצדדים.אין לנו אינטרס שאחד מהם יגבר על השני.

ראו גם

האתר של גיא בכור 

שלושים שנות החיזבאללא :למה זה יכול להיות האינטרס של ישראל לתמוך בחיזבאללה במאבקו באל קאעידה 

כוכב הלכת הנבחר :סדרת "המוסד " של אסימוב כמשל ציוני

כוכב הלכת הנבחר

מאת אלי אשד

מבוסס על הרצאה  "הארי סלדון האיש והמוסדות "בכנס "עולמות"  מנהיגים  שהתקיים ב–27 במארס 2013.

תקציר

סדרת המדע הבדיוני  הקלאסית של יצחק אסימוב "המוסד " הנחשבת לסדרה המפורסמת והמצליחה ביותר של ז'אנר המדע הבדיוני המודפס  מתארת את הקמתו של ה"מוסד " , כוכב לכת קטן ועני במתכות  אך עשיר במדע ובטכנולוגיה המוקם בין שכנים אדירים ולוחמניים השוקעים חזרה לפרימיטיביות לאחר תקופה של פריחה תרבותית במסגרת קיסרות גלקטית.

המטרה הסופית של המוסד   ש"הוא כוכב הלכת הנבחר "  היא למנוע את הכנסת הגלקסיה לימי ביניים גלקטיים שימשכו עשרות אלפי שנים  כתוצאה משקיעתה וחורבנה הבלתי נמנעים של האימפריה הגלקטית ולהקים את האימפריה השנייה שתוביל את המין האנושי לתור זהב.

בסדרה זאת  אפשר לראות בין דברים אחרים גם אליגוריה או מקבילה עתידנית.   על ההיסטוריה של  הישוב היהודי בארץ ישראל ושל מדינת ישראל המבוססת על התפיסה היהודית-הציונית-דתית   של ההיסטוריה.

  אבל זה לא אומר שאסימוב עצמו בחייו  הסכים עם תפיסה זאת.

 

Forward the foundation - A BANTAM BOOK # / Isaac Asimov

 

 

…."מצאתי אותם? ועוד איך "צעק  ריוזה.דומה כי התאמץ שלא לחרוק בשיניו "הם לא קוסמים אדוני האציל הם שדים.וזה לא יאמן שווה בנפשך עולם בגודל של ממחטה ,של ציפורן ,עם משאבים כל כך זעירים ,עוצמה כל כך מיקרוסקופית –כאלה שלא  היו מספיקים אפילו לעולמות המפגרים של הנציבויות המאובקות של הכוכבים האפלים. ולמרות זאת הם אנשים גאים ,אנשים שאפתניים החולמים על שלטון בגלקסיה כולה.הם כל כך בטוחים בעצמם עד שאפילו אינם נחפזים .הם זזים לאט.הם מדברים על צורך במאות שנים. ..זוחלים דרך מערכות כוכבים שלמות בשלווה מוחלטת.

…והם מצליחים איש אינו מנסה לעצור בהם. הם הקימו קהיליה מסחרית מזוהמת ששולחת את משושיה למערכות כוכבים כה רחוקות שספינות הצעצוע שלהם אפילו אינן מגיעות אליהם.

" במוסד עצמו סיפרו לך שהם מתכוונים לשלוט על כל הגלקסיה ?

"סיפרו לי "חמתו של ריוזה התלקחה שנית " הם לא צריכים לספר.באופן רשמי אינם אומרים דבר וחצי דבר אלא מדברים על עסקים בלבד .אבל אני שוחחתי עם אנשים ברחוב ,ספגתי את הרעיונות של פשוטי העם ,את "היעוד הברור " שלהם ,את השלווה שבה הם מקבלים עתיד של גדולה מובן מאליו .זה דבר שאטי אפשר להסתירו .אופטימיות כלל עולמית שאפילו אינם מנסים להסתיר ".

הגנרל בל ריוזה מתאר את האידיאולוגיה של "המוסד" בספר "מוסד וקיסרות" מאת יצחק אסימוב ,תרגם עמוס גפן ע' 22 .

במהלך המאה העשרים יצחק אסימוב  יהודי  שנולד ברוסיה אך גדל בארה "ב והפך שם למדען היה אחד מסופרי המדע הבדיוני המפורסמים והמצליחים ביותר בעולם. הוא התפרסם הודות לסיפורי הרובוטים שלו שבהם יצר את "שלושת החוקים "שעל פיהם רובוטים אמורים לפעול בעתיד.  הוא התפרסם הודות לסיפור בשם "שקיעה " שנחשב לסיפור המדע הבדיוני האהוב ביותר של כל הזמנים.

אך יותר מכל הוא התפרסם הודות לטרילוגיה של ספרים ,בשם "המוסד".

סדרת "המוסד" של יצחק  אסימוב  ( תורגמה לעברית בידי עמוס גפן הוצאת מסדה ) היא אחת הסדרות  המפורסמות  ביותר של ספרות המדע הבדיוני.  טרילוגיה זאת הפכה לרב מכר עולמי ,ולאחר עשרות שנים לאחר כתיבת הספרים המקוריים כאשר אסימוב כתב לה ספרי המשך אלו קפצו מייד לרשימת רבי המכר בארה"ב ובארצות אחרות אם כי אלו מוערכים הרבה פחות מהספרים המקוריים.

הטרילוגיה   זכתה בתואר "סדרת המדע הבדיוני הטובה ביותר של כל הזמנים" ב-1966. ארבעים ושש  שנים מאוחר יותר  בסוף 2012.  הטרילוגיה  נבחרה בידי קוראי מגזין המדע הבדיוני "לוקוס" לספר המדע הבדיוני השלישי הטוב ביותר של המאה העשרים לאחר "חולית " של פרנק הרברט ( שהושפע ממנו במקצת )  והמשחק של אנדר " של אורסון סקוט קארד".

(קישור לרשימה אפשר למצוא כאן

http://www.locusmag.com/2012/AllCenturyPollsResults.html

"המוסד" היה אחד היצירות הוותיקות ביותר מבין 75 היצירות שנכללו ברשימה הזאת של קוראי לוקוס.

מזה שנים רבות מדברים על הסרטתה ,אם כי בעת כתיבת שורות אלו זה לא יצא לפועל , פרט לכך יש לסדרה זאת השפעה עצומה על סדרת סרטי  "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס , ובאופן ספציפי על הטרילוגיה השנייה שלה  משנות התשעים שעוסקת בנפילתה של "רפובליקה גלקטית " מושחתת ורקובה מבפנים המנוהלת מכוכב שהוא כולו עיר ענק אחת ,  עלילה  שבבירור קיבלה השראה  מעלילת  ספרי "המוסד ".

למי שלא קרא  את "המוסד " ( ומי שלא מומלץ לו מאוד לקרוא ) :  סדרה זאת מתרחשת לאורך עתיד של מאות שנים והדמות המרכזית שבה הוא המדען  הארי סלדון שבאמצעות מדע חדש שהוא יוצר הפסיכו היסטוריה הוא חוזה את ירידתה של האימפריה הגלקטית שבה הוא חי ומתמוטטת  לתוהו ובוהו של "ימי ביניים"  גלקטיים שימשכו 30 אלף שנה.

(אמנם  יש לציין השקיעה היא יחסית מאוד אפילו בשיאה.  בסיפורים הראשונים בכוכב הלכת אנקריאון פעם הפרובינציה הקיסרית העשירה ביותר עדיין שולט על 27 כוכבי לכת.ואין כוכב בסדרה אפילו בשיא השקיעה שאינו יודע בדיוק מהי טיסה בין כוכבית. השקיעה  היא בכך שכל עולם עומד בפני עצמו ולא שייך לאימפריה גלקטית שמנהלת את הכל מעולם מרכזי  ) .

על מנת לקצר תהליך זה של "שקיעה " סלדון יוצר שני מוסדות  אחד מהם  "המוסד הראשון "גלוי לכל והאחד סודי לחלוטין    שמטרתם ליצור את האימפריה הגלקטית השנייה ובתקופה של אלף שנה בלבד  אנשי המוסד הראשון  שמנהיגיהם הם תלמידיו של סלדון נשלחים  לכוכב לכת נידח בקצוות הגלקסיה מוקף בכוכבים ברבריים עוינים שבינם הם צריכים לתמרן מכאן ואילך  ומתפקידם  ליצור דווקא שם מכל המקומות את הבסיס לקיסרות השנייה הודות לידע המדעי והטכנולוגי של אנשיו.

במרכז הסדרה עומד רעיון מדע הפסיכו היסטוריה שאינו מאפשר רצון חופשי ולא באמת מאפשר פעולה רגילה של גיבוריו שהם כולם אנטי גיבורים מסוג זה או אחר ,יותר ערמומיים ומתוחכמים  מנועזים.

עם זאת באימפריה הגלקטית הגוועת הם מנסים לשמור על רוח החקירה המדעית בעידן אפלה עד שיוכלו לחדש את ההתרבות האנושית .כל הסיפורים מבוססים על פעולה אנושית של גיבורים כמו סלבור הרדין או הובר מילו או דוורס.אבל פעולותיהם כפי שמתברר בדיעבד לקוראים  הן כביכול מיותרות.  הפסיכו היסטוריה כבר חזתה את כל  מה שיעשו. ובכך יש בעיה מבחינת התפתחות הסידרה כפי שהגיבורים עצמם מבינים היטב.

בדרך  להקמת הקיסרות השנייה המוסד נאבק בכוכבים שכנים עויינים שחושקים בטכנולוגיה המתקדמת שלו   והוא הופך אותם לעולמות נלויים שרואים בו מרכז דתי קדוש  הוא נאבק ,בגנראל הגדול האחרון של האימפריה הגלקטית בל ריוסה ( שמבוסס על דמות היסטורית הגנראל הביזנטי בליסריוס מהמאה השישית לספירה)וגובר גם עליו לא כל כך בגלל יכולותיו אלא בגלל חששותיו של קיסר האימפריה הגלקטית מאותו גנרל.

האיום הגדול ביותר על המוסד  הוא המוזח ( מוטאנט באנגלית)   "הפרד" אדם בעל כוחות על שאותו סלדון לא יכל לצפות ( אם כי לימים  בספרים המאוחרים בסדרה שנכתבו בידי כותבים אחרים הסתבר לנו שהוא כן צפה )

להפתעת הכל "הפרד"  מביס וכובש גם  את המוסד. אבל הוא אינו מסתפק בכך.  הוא יוצא לחיפוש אחר המוסד האחר  המסתורי שנשאר כל השנים האלו בצל אי שם ב"קצה הכוכב" שלאנשיו יש כוחות מקבילים  לאלו של "הפרד,אך בקרב מוחות המוסד האחר " גובר על "הפרד" ונותן לו להמשיך לשלוט כשליט בובה בידיו.

המוסד השני "המוסד האחר " שמתגלה לבסוף כאליטה חשאית הפועלת מהכוכב המרכזי לשעבר של הגלקסיה בירת הקיסריות הגלקטית  טרנטור שמשם בספריה המרכזית של אוניברסיטת טרנטור  הוא מפקח ומנהל בסודיות את העניינים  בגלקסיה וגם  את  המוסד הראשון על מנת לקצר את הדרך לקיסרות השנייה שתקום  ושבה ישלוט מאחורי הקלעים של המוסד הראשון..

ובכך מסתיימת סדרת "המוסד " בגירסתה הקלאסית כפי שנכתבה בידי אסימוב בשנות הארבעים של המאה הקודמת. משום מה אין שם את התיאור של הקמתה של הקיסרות הגלקטית בידי המוסד הראשון והמוסד האחר. אסימוב מסיבות שנשארו עימו ושיוסברו בהמשך העדיף לקטוע את הסידרה באמצע הדרך ומעולם לא חזר לתיאור של הקמתה של הקיסרות השנייה ,המטרה הסופית של המוסד ושל הסדרה. גם לא בספרים נוספים שכתב עבור סדרה זאת כעבור עשרות שנים.

מדוע?  הדבר נשאר בגדר תעלומה לרוב קוראיו של אסימוב שאותה אנסה להסביר במאמר זה.

איך נולד מוסד?

Cover art of August         1944 ASTOUNDING SCIENCE-FICTION, at a simulated 25 ppi

סדרת המוסד צצה במוחו של אסימוב הצעיר  כאשר נסע ברכבת התחתית של ניו יורק לפגישה עם עורכו ג'ון קמפבל וחשב על רעיון לסיפור. הוא חשב  על ההיסטוריון המפורסם אדוארד  גיבון ושתיאר את  עלייתה שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומאית. מכאן צץ לו רעיון  לכתוב סיפור על שקיעתה של האימפריה הגלקטית .ובשיחה עם העורך שלו ג'ון קמפבל  צץ רעיון המוסד שתפקידו לעצור שקיעה זאת ושאסימוב יכתוב על כך  לא רק סיפור אחד אלא סדרת סיפורים שלמה שהפכה ל"מוסד". המוסד הוא ישוב אקדמאי בפינה נידחת במיוחד של הגלקסיה שמתפקידו לשמר  לשמור  על רוח המדע  ולהרחיבה ולבסוף להקים בבוא היום לאחר אלף שנים אימפריה גלקטית שנייה וגדולה יותר לאחר שהראשונה תגווע.

את השם "קמפבל"  אגב קיבלה שושלת הקיסרים הראשונה של האימפריה שהוא מזכיר אותה בחטף באחד הסיפורים.הסיפורים הופיעו במשך עשור 1942-1952 סדרה של תשעה סיפורים ונובלות שנעשו ארוכים יותר ויותר עם כל סיפור.

הקיסרות הגלקטית

 

העתיד הוא העתיד הרחוק  אי אז עשרים ושתיים אלף שנה בעתיד או  חמישים אלף שנה   בעתיד או ( אסימוב שינה את דעתו לגבי התאריכים ) כאשר המין האנושי התפשט על פני כל גלקסיית שביל החלב ומוצאו המקורי בכדור הארץ נשכח מסיבה מסתורית כל שהיא  שנשארת בגדר תעלומה עד הספרים האחרונים והחדשים ביותר בסדרה. התרבות הגלקטית היא אנושית לחלוטין  בני האדם התפשטו על אלפי כוכבי לכת  אולי מליונים  וזאת אכן בעיה לשלוט על כולם מעולם  מרכזי אחד  אבל איך שהוא הם  מצליחים.

למה תרבות זאת היא אנושית בלבד? כי עורכו של אסימוב ג'ון  קמפבל שהיה שוביניסט לא קטן  רצה שחייזרים יהיו תמיד נחותים לאנשים ואסימוב לא רצה זאת.על מנת למנוע גזענות אנושית מאין זאת הוא יצר אימפריה גלקטית  של מליוני עולמות שבכל אחד מהם חיים בני אדם בלבד.

 "המוסד" במהדורה צרפתית.

האימפריה הגלקטית שאותה מתאר אסימוב בסדרת "המוסד" בשלב הראשון לפחות  היא בבירור  גירסה עתידנית של  רומא הקיסרית השוקעת  כפי שתיאר אותה היסטוריון  גיבון  בחלל החיצון .זוהי רומא דומיננטית על פני כל הגלקסיה  אך  שנמצאת תחת מצב של ניוון מתקדם ,וזמנה קצוב.  הקיסרות נמצאת תחת  איום בלתי פוסק  של "פלישות של ברברים" שמתממשות לבסוף ומשמידות את התרבות הקיסרית.

בספרים המאוחרים יותר המתוחכמים יותר זוהי  אינה האימפריה הרומאית דווקא אלא יותר האימפריה הסינית,או התורכית העותומאנית ,   ביורוקרטיה עצומה הסובבת סביב  הקיסר  שהוא לא יותר מדמות ייצוגית הנשלטת בידי יועצים שמאחורי הקלעים , שאין לו השפעה רבה על הנעשה  ואין ספור בירוקרטים שמשרתים אותו ולמעשה מנהלים את חייו.

המוסד  הוא מעין אוניברסיטת ענק או מינזר על בעל מטרה ספציפית ומוגדרת.ליצור קיסרות חדשה.בעתיד הרחוק הוא נוצר למטרה זאת בידי הדמות המרכזית של סדרת "המוסד" הרי סלדון.אלא שמטרתו האמיתית של סלדון עוברת טרנספורמציה לאורך הספרים והשנים,ככל שיוצר הסדרה עבר שינויים גם הוא.

מיהו סלדון ?

 

" "אמרתי לך פעמים רבות ,אדוני ,שאתה אינך הפרד. אתה שולט אולי על ספינות ותותחים ,אבל אינך יכול לשלוט על מוחותיהם של נתיניך .אתה יודע אדוני במי אתה נלחם ? אתה נלחם במוסד שאינו מובס לעולם ,במוסד המוגן בידי תוכנית סלדון ,במוסד שנועד להקים את הקיסרות הגלקטית החדשה…אתה ואני אדוני ,איננו העם ,אנשי קאלאגן והעולמות הכפופים לו מאמינים באמונה שלמה ועמוקה בתוכנית סלדון ,ממש כמו כל תושבי החלק הזה של גלקסיה "

( המוסד האחר מאת אסימוב תרגם עמוס גפן ע' 166)

 הארי סלדון לא  הופיע כלל כדמות מרכזית  בסיפורי המוסד המקוריים כאשר התפרסמו בכתב עת למדע בדיוני .הוא הופיע רק "בהופעות קמאו "  בשלושה מהסיפורים כדמות גדולה מהעבר של המייסד .הופעותיו היו כהולוגרמה המסבירה את המשבר הנוכחי שעימו התמודד המוסד ,ונותנת רמזים כיצד אפשר לפתור אותו לפי חוקי הפסיכו היסטוריה.בבירור מבחינת אסימוב הוא היה דמות משנית לחלוטין. עבור הקוראים הראשונים של סדרת המוסד היחס לסלדון יכול היה אך ורק כדמות אגדית ובלתי מוכרת ולא באמת חשובה  מהעבר.אמנם בהדרגה אנו מגלים בסיפורים המאוחרים יותר של המוסד   שלסלדון יש משמעות דתית ממש עבור תלמידיו וממשיכיו שאותם הוא ממשיך להדריך על ידי הופעות קבועות של הולוגרמה שלו  שמסבירה את המתרחש מסביבם "המשברים הפסיכו היסטוריים " שעליהם נאלץ המוסד הראשון להתגבר בכל פעם על מנת להמשיך במסעו להקמת האימפריה השנייה.

בהופעה הסופית של סלדון בספר "מוסד וקיסרות " התברר שתחזיתו הייתה שגויה. הופיע גורם שאותו הפסיכו היסטוריה לא יכלה לחזות הלא הוא המוטנט הפרד וכך דבריו האחרונים של סלדון ליקום הפכו לקשקוש לא רלבנטי.רמז ליחס אמיבלנטי מאוד כלפי מייסד "המוסד" מבחינת המחבר.

Cover art of November 1945         ASTOUNDING SCIENCE-FICTION, at a simulated 25 ppi

בשלב זה תוכנייתו המקורית של אסימוב לסיום הסדרה הייתה נצחונו הסופי של הפרד.שמגלה גם את המוסד האחר ומשמיד אותו ובכך תיכנן אסימוב לסיים את הסדרה בניצחון הפרד שמבחינתו ככל הנראה היה בשלב זה "הגיבור הטוב ".

 אבל העורך שלו קמפבל מנע זאת מימנו וכפה עליו ממש לסיים את הסדרה בנצחונו של המוסד האחר. אסימוב עשה זאת בחוסר רצון כדרישת העורך אבל חשב שמכיוון שכך שוב אי אפשר יהיה לכתוב יותר סיפורים מעניינים בסדרה זאת ומבחינתו היא היגיעה לסיומה בכל מקרה. היחס לסלדון ישתנה מאוד גם מבחינת אסימוב לעתיד.

 כמה שנים לאחר הפרסום המקורי של סיפורי הסדרה בכתב עת  אסימוב החליט לכנס את הסיפורים כטרילוגיה של ספרים  וכתב עבורה במיוחד סיפור פותח שבו חזר אל העבר של סדרת "המוסד" שבו סלדון עלה על הבמה לראשונה ,כאיש זקן וחולה  המכונה "העורב " " שעליו לחוות משפט בגלל האשמתו כנביא המאיים על יציבות האימפריה הגלקטית  בנבואות החורבן שלו. הסיפור אגב לא היה יוזמתו של אסימוב אלא של המו"ל שלו שחשב שהסדרה נפתחת בצורה קטועה מידי ושיש לספר משהו על סלדון עצמו מיהו ומה היה. אסימוב עצמו שהסתכל כל הזמן על העתיד  לא העלה על דעתו שיש בכך חשיבות.

בבירור הסיפור קיבל השראה מפרשת משפט גלילאו ואולי באופן ספציפי מהמחזה הידוע של ברטולד ברכט עם צ'רלטון לוטון שהוצג אז על הבמות.סלדון היה מעין גלילאו גלילי עתידני.

 ועם סיפור זה סיים אסימוב את עסקיו עם המוסד ועם סלדון למשך עשרות שנים . גם בגלל שלא ידע כיצד להמשיך את סיפור המוסד  והקמת הקיסרות הגלקטית וכנראה כבר איבד עניין ורצון להמשיך לעסוק במוסד..בכל פעם שנשאל מהם הסיפורים החביבים עליו מבין מה שכתב ,הוא מעולם לא נקב בסיפורי המוסד .ובין השיטין כאשר כתב על סדרה זאת ברור שהוא לא באמת הבין מדוע היא כל כך אהובה על קהל קוראיו מבין יצירתו ועבורו הייתה זאת תעלומה. הוא  לא  באמת התלהב מכך.

כאשר כינס אסימוב את הסיפורים שאותם הגדיר כמיטב סיפורי המדע הבדיוני שלו בספר  בשם The Best Science Fiction of Isaac Asimov ב-1986 הוא לא כלל שם אף לא אחד מסיפורי המוסד שלו. הוא כן כלל מעין מעין שיר פרודי עצמי בשם The Foundation of S.F. Success שבו כתב שהדרך להיהפך להצלחה במדע בדיוני היא על ידי גניבה מההיסטוריונים אדוארד גיבון ותוכידידס. השיר הזה הופיע במקור ב-1954. דהיינו הייתה זאת דעתו של אסימוב על הצלחת סיפורי המוסד  זמן קצר לאחר פרסומם כספר בשנות החמישים ואליהם התייחס אז כמעט  בזלזול.

 

אסימוב והאימפריה השנייה

 

מדוע יצחק אסימוב  איבד עניין וחשק להמשיך לעסוק במוסד למרות הפופולאריות העצומה של הסדרה? למרות שהוגדרה כ"סדרת המדע הבדיוני הפופולארית של כל הזמנים ".

Segunda Fundación (258x398)

"המוסד האחר " בשפה ההונגרית.

לדעתי משום שמעולם לא הסכים באמת עם האידיאולוגיה שעומדת במרכז הסדרה של היכולת לצפות ולתכנן את מהלך העתיד שישלט לבסוף בידי כוכב לכת נבחר, או גרוע מזה בידי  מוסד לא דמוקרטי,  המוסד האחר.

 זאת הייתה האידיאולוגיה של העורך של אסימוב, ג'ון  קמפבל  אבל לא  לגמרי של אסימוב בעצמו. ומשום כך התקשה לקראת הסוף לכתוב סיפורים חדשים בסדרה זאת שיתארו את הקמתה של האימפריה הגלקטית השנייה שתישלט בידי האליטה הלא דמוקרטית של המוסד האחר שמזכירה יותר מכל את חברי הפוליטביורו של ברית המועצות  ( אם כי אין רודן נוסח סטלין ששולט בדיונים אלא רק "דובר ראשון ") .

נוסף לכך  היה  אלמנט אחר בסיפורי המוסד שנראה כאילו התבסס  על מודל שהיה קיים במציאות ,וגם עימו התקשה אסימוב להזדהות יותר ויותר.

האידיאולוגיה של המוסד הראשון  בראשיתו מזכירה אידיאולוגיה המוכרת לנו היטב ושהייתה מוכרת היטב גם  בחוגים שבהם היסתובב אסימוב בילדותו  החוגים של משפחתו והקהילה היהודית של ניו יורק ,האידיאולוגיה הציונית .שהרי יותר מכל ישוב אחר הקיים על כדור הארץ המוסד הראשון  כוכב הלכת הנכחר להקים את האימפריה השנייה  מזכיר את הישוב היהודי בארץ ישראל ואת מדינת ישראל.

השוואה בין סיפורי המוסד ובין ההיסטוריה של הישוב היהודי בארץ ישראל מראה על דמיון מדהים.וכאשר אנו קוראים על טרמינוס הכוכב הנידח בקצוות הגלקסיה המיושב בידי תלמידיו של הארי סלדון  יש כאן אולי  ברקע מחשבה של הסופר  על  ארץ ישראל הפרובינציה הנידחת במזרח התיכון הנידח  שיושבה  בידי הציונים על מנת להחיות שם את "העם הנבחר".

 כמה נקודות להשוואה:

המוסד הראשון מוקם כעיר קטנה חסרת הגנה  בשוליים הנדחים של האימפריה גלקטית  בין יריבים חזקים כמו אנקריאון שפעם היה הפרובינציה העשירה ביותר  אם כי מדורדרים מאוד בהווה. זה בדומה לישוב היהודי בארץ ישראל  שהוקם  באמצע ובסוף המאה ה-19 בשוליים הנידחים  של האימפריה  התורכיים העותמאנית בין יריבים  פוטנציאליים חזקים ובראשם מדינה אדירה בעבר מצרים  ( שאכן הייתה בעבר הפרובינציה החזקה ביותר של אימפריות שונות הרומאית הביזנטית והאסלאמית) .

המוסד הראשון שהכל מזלזלים בו מאחר שהוא מורכב ממדענים ומלומדים בלבד  ואין לו לוחמים כלל ( כפי שבעצם היו ההתישבוות יהודיות הראשונות בארץ ישראל עד ראשית המאה העשרים )  גובר על יריביו  לא כל כך בגלל עליונות צבאית  הודות לעליונותו הטכנולוגית למרות המחסור שלו בכוח אדם ובמשאבי טבע.

 למעשה גם בגללם שכן מחסור זה כופה עליו להצטיין במדע בטכנולוגיה וביכולות ניהול.עבור העולמות השכנים הוא הופך כתוצאה לכוכב לכת קדוש ,שאין לפגוע בו.

כפי שאכן הייתה ארץ ישראל עבור שכניה.

זה אכן התרחש.  ועוד משנות השלושים בארץ ישראל.

את הארי סלדון יוצר  האידיאולוגיה של המוסד אפשר להשוות  לדמויות כמו קרל מרקס יוצר המרקסיזם שהיה פופולארי מאוד בתקופה שבה אסימוב היה צעיר,אבל גם לדמות פופולארית בסביבת ילדותו של אסימוב לגאון מוילנה ( שמשפחתו של אסימוב היא מצאצאי תלמידיו בליטא ולאביו של אסימוב היה בו עניין עצום) שעליו נטען  שחזה את העתיד לבוא למשך מאות שנים ושלח את תלמידיו לארץ ישראל על מנת לקרב שם את ימות המשיח.(" ובכך להביא את "האימפריה השנייה " במושגי סדרת "המוסד").  גם הגר"א וגם סלדון דיברו על עתיד "משיחי"   מזהיר הצפוי בעידן לא רחוק ( האימפריה השנייה בלשונו של סלדון "ימות המשיח " בשפתו של הגר"א ).

 אבל נכון בכך אין מן הרבותא היו רבים אחרים,ורבנים רבים אחרים  חוץ מהגר"א שדיברו על עתיד משיחי מעין זה.

 מה שחשוב יותר לעניינינו וזה בהחלט יוצא דופן ונדיר  תלמידיו של הגר"א  לאחר מותו אכן נסעו  בהתאם להוראותיו לארץ רחוקה היא ארץ ישראל על מנת להקים שם את הבסיס לימות המשיח ( המקבילים   לאימפריה השנייה  של סלדון ) בצפת ולאחר מכן ירושלים ,עיר נידחת באיזור נידח של אימפריה  נידחת האמפריה העות'מאנית וזאת מתוך שכנוע עמוק שיום יבוא  ולא דווקא כתוצאה מנס מהשמיים אלא רק אחרי בנייה הדרגתית וסבלנית והפינה הנידחת הזאת תהפוך למרכז העולם.וצאצאיהם  יעמדו במרכזה.

לעניינינו אין זה חשוב כלל אם טענות אלו היו נכונות,אלא רק שהן נפוצו בסביבת ילדותו  של אסימוב ושימשו לו כמקור השראה. בסיפורים המאוחרים יותר של המוסד   אנו מגלים שלסלדון יש משמעות דתית ממש עבור תלמידיו וממשיכיו שאותם הוא ממשיך להדריך על ידי הופעות קבועות של הולוגרמה שלו  שמסבירה את המתרחש מסביבם "המשברים הפסיכו היסטוריים " שעליהם נאלץ המוסד הראשון להתגבר בכל פעם על מנת להמשיך במסעו להקמת האימפריה השנייה.

 עם זאת הדרך שבה סלדון ותלמידיו  בונים את המוסד הראשון בשקט ובצנעה לא באמת מזכירה  את חזון המהפכה  האלימה של קרל מרקס ותלמידיו .. התוכנית של סלדון מבוססת על התפתחות איטית ומודרגת וסבלנית מאין כמוה  שלב אחרי שלב תוך כדי עבודה מתוחכמת מאחורי הקלעים ,וזה אכן מזכיר מאוד את החזון הציוני של הקמת מדינת יהודים בארץ ישראל של הרצל ואחרים.

עם זאת לאורך הזמן התיאור של המוסד ומנהיגותו אצל אסימוב הופך להיות פחות ופחות סימפטי.בהמשך הזמן על המוסד משתלטים " קפיטליסטים " עשירים מסוכנים שהופכים את הדמוקרטיה במוסד לכלי ריק.( תופעה  שיש הטוענית שמתרחשת כיום  במדינת ישראל )..

מעניינת העובדה שיריביו הבולטים בסיפורים  של המוסד הראשון הגנראל בל ריוזה והפרד הם  יותר סימפטיים ממנהיגי המוסד המושחתים, שנאבקים בהם ומנצחים לא כל כך  בגלל יכולותיהם שלהם אלא בגלל הפסיכו היסטוריה  של סלדון והודות למאמצים מאחורי הקלעים של "המוסד האחר".

את "הפרד"  שהוא דמות סימפטית באמת מוטנט שנרדף במהלך חייו לפני שהפך כובש הגלקסיה תוך שהוא משתמש באידיאולוגיה של  סלדון ושל המוסד אפשר להשוות  גם לישו הנוצרי כפי שהוא נראה במסורות היהודיות,  מכשף  שהביס למשך זמן מה את ראשי הישוב היהודי בירושלים עד שאלו גברו עליו לבסוף. הפרד מנצח בגדול את המוסד הראשון שעבורו  הוא מסוכן במיוחד גם בגלל שגם רעיונותיו הם מוטציה של האידיאולוגיה הסלדונית ה"קלאסית "  על הצורך לאחד מחדש את הגלקסיה ,רק בזמן קצר הרבה יותר ממה שסלדון חשב שאפשרי.  דהיינו האיום שהפרד מהווה על המוסד ,הוא מקביל לאיום שאותו מהווה הנצרות שהיא מעין מוטציה  על היהדות שממנה יצאה.

 בכל מקרה נצחונו של הפרד על המוסד  הוא זמני  בלבד , שהרי לפי האידיאולוגיה של סדרת המוסד ( שהיא גם האידיאולוגיה היהודית הקלאסית ) "המוסד הראשון "  תמיד מפסיד בהתחלה אך ינצח לבסוף.  עם לא עכשיו בהווה אז בעתיד הרחוק.הניצחון  והאימפריה השנייה " בוא יבואו גם עם יתמהמהו.

אני משער  שאסימוב נעשה מודע היטב  לדמיון הקיים בין סדרת המוסד והאידיאולוגיה הציונית  בזמן הקמת מדינת ישראל ,ב1948  בזמן שחיבר את מה שהפך להיות הסיפור האחרון בסדרה  ומכיוון שלא הסכים עם האידיאולוגיה הציונית שהיא שעמדה בבסיס סדרת המוסד  שוב  לא יכול היה להזדהות עם הכתוב שם.  והוא מצא קשה עד בלתי אפשרי להמשיך לכתוב סיפורים נוספים בסדרה זאת שלכאורה התגשמה לנגד עיניו במזרח התיכון.

יצחק אסימוב פוגש את דוד אבידן

 במציאות אסימוב לא בהכרך התלהב   מהיהדות בכלל  ובהחלט לא מהאידיאולוגיה של "כוכב הלכת הנבחר " המופיעה בסדרת  "המוסד".

 הוא  חזר לואריאציה אחרת למטפורה זאת  בספרו "אבן בשחקים "   ששם הוא מתאר תקופה מוקדמת יותר   בתולדות הקיסרות הגלקטית ( זאת שאותה אמור המוסד להחליף לבסוף )  ושם כדור הארץ הוא מבוסס על המודל של מדינת יהודה המרדנית תחת שלטון הרומאים ( האימפריאלים ) אבל הסימפטיה של אסימוב בספר הייתה  בבירור עם הקיסריים ולא אנשי הכדור הארץ שבהם הוא רואה שוביניסטים פלנטריים מסוכנים המעוניינים להחריב ולהשמיד תושבי עולמות אחרים שאליהם הם מתכננים לשלוח חיידקים של מגפה מסוכנת.   (  שהם מקבילה  עתידנית לקנאים היהודיים המרדנים של ימי בית שני שהביאו אסון על עמם ) . .

לאסימוב  באופן כללי לא היה עניין מיוחד בשורשיו  היהודיים אם כי הוא עוסק בהם בפרטנות באוטוביוגרפיה הענקית שלו.

את דעותיו בעניין זה הוא  ביטא בצורה המפורטת ביותר   בראיון מעניין מאוד וכנראה יחיד במינו על נושא זהותו היהודית  שהעניק  למשורר חובב ספרות המדע הבדיוני  דוד אבידן  כאשר ראיין אותו בשנות השבעים ( אסימוב  סירב תחילה להעניק ראיון זה לאבידן בטענה שלגבי נושא זה הוא אינו מומחה כלל וכלל .)   שקיבל את השם "הפתרון התבוללות " ( הופיע במאמר במסגרת הסדרה "יהדות אמריקה –משבר זהות " מוסף הארץ 25.4.1975 ע' 20-21 )   "לדעתי קבוצת ההתייחסות הקטנה  ביותר של בני אדם צריכה להיות המין האנושי בלבד"   הוא לא ראה כל צורך בשמירה על הבדלנות היהודית וקבע שהמחיר של זה יהיה אנטישמיות ומפעם לפעם טבח ושאין אפשרות להשיג את האחד ללא השני .הוא העריך את המחיר הזה כגבוה מידי

אינני סבור שנפרדות זאת של היהודים היא דבר נפלא עד כדי כך שהוא שווה את היטלר. " .

הוא הגיב כמעט  בלעג על שאלתו  זאת של אבידן : האם חשבת  אי פעם על היהודים כעל קבוצה אתנית המייצגת בצורת מכלול ,תורת החיים זרה על פני כוכב לכת זה בדומה אותם זרים בספרות המדע הבדיוני הבאים מכוכבים אחרים או מן העתיד והמפיצים כאן סוג זר של מנטליות ? אפשרות זו עשוייה להסביר את האנטישמיות מבחינות מסויימות "

תשובתו של אסימוב הייתה  ש"זוהי מחשבה מאוד רומנטית .מעולם לא נתקלתי ברעיון זה בספרות המדע בידיוני .והוא לא עלה אי פעם על דעתי .חשבתי על יחידים העשויים להיות זרים ,אתה יודע ,הניוטונים ,הלאונרדו דה וינצ'ים ,אבל קבוצות שלמות ? על זה לא חשבתי.

מסקנתו הסופית של אסימוב הייתה שיש להביא להתבוללות מוחלטת של היהודים באמריקאים ."אני מכיר באדם בלבד ולא בבריה המוגדרת גזעית או דתית " …מה שאני מציע היא טמיעה ,ולא רק ליהודים גם לכל העמים האחרים.איני מוכן להכיר במשהו ספציפי יותר מאשר בן אנוש " פסק ."איני סבור שהעולם יכול יותר להרשות לעצמו לאומנות כזאת .תחושותיהם המתחרות של עמים שונים מדאיגות אותי –התחושה המתמדת שצריכה של קבוצה לאומית חשובות מאלה של קבוצה לאומית אחרת ,במקום האפשרות לאחד וללכד את המאמצים לטובת הציליביזציה כמכלול. "

כאשר נשאל לגבי המצב במזרח התיכון ענה אסימוב  ש"הדבר הגרוע ביותר ביריבות של רבע המאה בין ישראל והערבים שהתוצאה שלה היא לא הבחירה בין שתי אפשרויות –השפלת הערבים או השמדת ישראל. מה שעצוב בעניין זה היא ההבנה שתוך שלושים או ארבעים שנה זה לא ישנה יותר משום שגם הערבים וגם ישראל  יושמדו ".

 ( אבידן היה אמור לפרסם ראיון זה במסגרת ספר באנגלית על נושא יהודי ארה"ב אבל הפרויקט הזה כמו רבים אחרים שלו לא יצא לפועל )

שובו של המוסד

אסימוב  חזר לבסוף  למוסד בשנות השמונים.

  לא מרצונו שלו חלילה   אלא בגלל לחץ העורכים שלו שרצו ספר חדש נוסף בסדרה המצליחה. עוד  בשנות השבעים  הוא החל לכתוב סיפור חדש על "המוסד"  אך "נתקע"  עימו ועזב שוב את המוסד לעוד כמה שנים.  הוא חזר לבסוף לסדרה רק כאשר הוצע לו סכום עצום של כסף שלו כבר לא יכל לסרב.

 אך כדי שיוכל  להמשיך שוב את סיפור "המוסד" היה עליו  להדחיק ולהתעלם  מהסיפור המרכזי של יצירת האימפריה השנייה בידי המוסד הראשון והמוסד האחר ולמעשה להפוך אותו ללא רלבנטי.

 הוא  כתב ספר המשך "קצה המוסד" שתיאר את עתיד המוסד בתיאור חיפושם של שני אנשים מהמוסד הראשון והמוסד האחר אחרי המקור לאיום על שניהם.

 בסיפור זה יש מאבק בין שתי ואריאציות שונות של האידיאולוגיה הסלדונית ,בין נציגי המוסד הראשון התומכים  בשלטון מרכזי על הגלקסיה כולה מכוכב הלכת הנבחר הלא הוא טרמינוס, ובין נציגי המוסד האחר בטרנטור שתומכים בשלטון בגלקסיה של אליטה חשאית שתתפוס את מקומו של המוסד הראשון.

  הם מגלים לבסוף שיש ישות שמאיימת אפילו על מוסד האחר גאיה תרבות של עולם אחר שהיא כל כולה ישות קולקטיבית  שעתידה להשתלט על כל החלל. ומכאן ואילך האידיאולוגיה הסלדונית על הואריאציות השונות שלה ננטשת ואסימוב לעולם לא חוזר אליה.הוא עסוק בדברים אחרים שעניינו אותו הרבה יותר,גם עם לא בהכרך את קוראיו.

אסימוב כתב לספר המשך "המוסד וכדור הארץ" שבו הגיבור מגיע למקור האגדי של בני האדם כדור הארץ ומגלה שמקור ( המאכזב )  לכל המזימות הוא הרובוט דניל מספרי הרובוטים המפורסמים שלו "מערות הפלדה " ו"השמש הערומה".

הוא תיכנן עוד ספר המשך שבו יתברר שילד בעל כוחות מוזרים  שהגיבורים מצאו בכוכב סולארייה הוא איום על כל המין האנושי כנראה מאחר שהוא  מוטנאנט  על בסגנון "הפרד" הבז למין האנושי הנחות בעיניו.

  אבל בסוף החליט לא ללכת בכיון הזה ובמקום זה לחזור לסלדון בצעירותו.ולראות כיצד הוא יוצר שלב אחרי שלב את תוכנית אלף השנים שאותה יגשימו המוסדות.

למה ?כי נראה שבשלב זה כבר אסימוב לא באמת ידע איך להמשיך את הסדרה.לדעתי הוא הרגיש תקוע עם הרעיון של גאיה והרעיון של הרובוטים העומדים מאחורי הכל ולדעתי הייתה הזאת שגיאה חמורה להכניס אותו בכלל.מרגע שהם הוכנסו הם הרסו גם את ספרי ההמשך בסדרה.הפסיכו היסטוריה היא כבר לא כל כך מעניינת כאשר מתברר שמאחוריה יש עוד ועוד שלבים של מזימות שלעולם אינם מסתיימים אבל אסימוב הרי איבד עוד שנים רבות קודם לכן כל עניין גם בפסיכו היסטוריה.

הרעיון לחזור אל סלדון אף  לא היה של אסימוב עצמו אלא של חובב מדע בדיוני במכתב ששלח לאסימוב  .אסימוב משום מה לא העלה זאת על דעתו כלל עד אז ,אבל מרגע שהרעיון אחז בו שוב לא הירפה והוא החל בתהליך של הזדהות מוחלטת עם סלדון גם אם לא יכול היה להזדהות עם האידיאולוגיה שלו ושל תוכניתו.

בסוף ימיו נשאל אסימוב בידי העורכת שלו מדוע לא פנה לעסוק בהארי סלדון שהפך בשלב זה לדמות מרכזית ביצירתו של אסימוב  בשלב מוקדם יותר בחייו?

אסימוב ענה שבצעירותו הוא לא הכיר כלל את סלדון ורק כעת כשהוא איש זקן הוא מרגיש שהוא באמת מכיר ומבין את מייסד הפסיכו היסטוריה.

בספרים האחרונים בסדרה,  האחרונים שכתב אסימוב בימי חייו  ""בטרם המוסד " ולקראת המוסד "  סלדון הוא כבר אינו הדמות המסתורית מהטרילוגיה.  זהו בברור וללא שום ספק  אסימוב עצמו  בשלבים שונים של חייו  והדמויות המקיפות אותו מבוססים בצורה זאת או אחרת על דמויות של בני משפחתו ומקורביו השונים של אסימוב עצמו לאורך חייו.

 אמנם סלדון עצמו חווה דברים שאסימוב הסופר מעולם לא חווה. מסיפורים אלו של אסימוב  וממשיכיו אנו מגלים שסלדון היה לא רק מדען אלא גם שימש כראש הממשלה של טרנטור והאימפריה כולה לפני שחזר לחיי  האקדמיה  והכתיבה  ואל יצירת המוסד.

מעניין שסלדון מוצג כמי שמתבקש בידי אנשים אחרים ליצור את הפסיכו היסטוריה למטרותיהם ותמיד מסרב .האם היה זה שיקוף של מה שאסימוב עצמו חש כאשר התבקש  שוב ושוב בידי חובבים ועורכים לכתוב עוד ועוד המשכים למוסד שלאידיאולוגיה שלו כבר לא יכול היה להסכים ושבו לא התעניין יותר ?

אך אם כי אסימוב לא חיבב את המוסד,( ולאמיתו של דבר בספריו האחרונים נאמר באופן יחסי  מעט מאוד על יצירת המוסד עצמו ועל עצם הצורך בכך.  )  הוא בהחלט חיבב את הארי סלדון חוזה העתיד שעימו כן יכול היה להזדהות.

בזקנתו הפך הארי סלדון לאני האחר של אסימוב שקיווה למות כמו סלדון בעת עבודה על מכתבתו .אבל זה לא קרה.אישתו של סלדון ונדה הקבילה לאישתו של( השניה ) של אסימוב ג'נט בזמן שבתו של סלדון ונדה הקבילה לבתו האהובה  של אסימוב במציאות רובין .

( לעומת זאת אין הקבלה   בין הדמות שמופיעה בספר של בנו החורג של סלדון  לבנו האמיתי של אסימוב דיויד שממנו היה מנותק.  ).

ספרו האחרון  "לקראת המוסד"  ניכתב בימיו האחרונים ממש בעת מירוץ עם הזמן עם המחלה שאכלה אותו.  הוא לא הספיק לעשות שם את כל מה שרצה לעשות למשל תיאור הקמת המוסד הראשון על טרמינוס .אבל עדיין זהו אחד מספריו הטובים ביותר

הספר מלא בתחושת דעיכה ,סלדון רואה את הקיסרות שוקעת סביבו ומנסה להושיע ויודע שאינו יכול לעשות דבר .זה מקביל למה שקרה עם חייו של אסימוב שהלכו והתקרבו לסיומם במחלה קשה והוא היה חסר יכולת לעצור זאת.

 אסימוב  בסוף ימיו הזדהה עם הדמות של סלדון. אבל לא עם תורת הפסיכוהיסטוריה שלו ולא עם האידיאולוגיה המוסדית שלו  ושתי הוריאציות שלה : על הצורך בהקמת אימפריה גלקטית שנייה שבמרכזה יעמוד "כוכב הלכת הנבחר " ( האידיאולוגיה של המוסד הראשון  בטרמינוס ) או אליטה נבחרת ונסתרת ( האידיאולוגייה של המוסד האחר בטרנטור ). .

 בסופו של דבר הדמות של סלדון היא דמות דתית ואף משיחית.והיא שימשה כמקור השראה למנהיגי תנועות שונות בהווה המאוד לא בדיוני. כמו שמראה המקרה המזעזע של הגורו היפני  שוקו אשארה שזיהה את עצמו עם הארי סלדון וראה את עצמו כמי שמגילה את חוקי הפסיכו ההסיטוריה ולכן יכול נבא את העתיד והשתמש בסדרת המוסד כמודל כיצד יהיה העתיד בהווה הוא ניסה להרעיל בגז את הנוסעים ברכבת התחתית של יפן. סביר להניח שמכל סיפורי המוסד אלו שהשפיעו במיוחד על אשארה היו הסיפורים על הפצת דת טכנולוגית בידי סוכני המוסד .

ישנן גם טענות שבן לאדן "מייסד האל קאעידה " הושפע מסדרת "המוסד " בתרגומה הערבי " וכי המשמעות של "האל קעידה " בערבית הוא "המוסד ".""אל קאעידה" אכן קורא להקמת חליפות עולמית איסלאמית שבראשה תעמוד אליטה נסתרת.  שאפשר במידה מה להשוות אותה לאידיאולוגיה של המוסד האחר.

כמובן אסימוב לא יכול להיות מואשם במעשיהם  של אשרה ושל בן לאדן  ולאורך כל הדרך הוא קורא לגישה רציונלית ביצירותיו . נראה שהוא עצמו החל לסלוד יותר ויותר מרעיונות של כוכב הלכת הנבחר ו"האליטה הבלתי ניראית " שאותם תיאר בספריו. הדמות שאותה תיאר של סלדון בסוף ימיו היא אנושית מאוד שהרי היא הדמות של אסימוב עצמו וסלדון בספרו האחרון של אסימוב מודע היטב לעובדה שאחרים עלולים לנצל את רעיונותיו לרעה.

 נראה לי שאם היו שואלים את אסימוב בסוף חייו כיצד צריכה  להיות האימפריה השנייה   נראה שהוא היה שואף לאידיאולוגיה פאן גלקטית מבוזרת. שאותה אפשר להקביל לארה"ב הליבראלית  ולפדרציה  האירופית של זמנו של אסימוב.

אבל נגזר עליו להיזכר כיוצר האימפריה הגלקטית הסנטראליסטיתוחוזה האימפריה הגלקטית השנייה דרך דמותו של הארי סלדון.

  Monument is a Posthumos portrait of Isaac Asimov for cover of the commemorative issue of his own SF magazine  1992

 

ארנולד טוינבי -פסיכו היסטוריון כנגד מדינת ישראל

הופיע בגירסה מקוצרת ב"מקור ראשון " 

טוינבי ההיסטוריון  ו"הפסיכו היסטוריון " המפורסם ביותר של המאה העשרים , יצר שיטה שמטרתה הייתה לחזות את החוקים השולטים בהיסטוריה האנושית,ואת הסיבות לעלייתן ושקיעתן של תרבויות המין האנושי. הוא היה מאבות החשיבה הגלובאלית וגם  במקביל מאבות הז'אנר של "ההיסטורי החלופית " שהוא היה אחד ההיסטוריונים הראשונים והבולטיםב יותר שעסקו בה.

בו בזמן הוא היה גם מאבות השמאל החדש האנטי ציוני שהוא כה בולט היום בעולם האינטלקטואלי המערבי.הוא השתתף בחייו בויכוחים בלתי פוסקים עם מיטב האינטלקטואלים הציונים  כמו יעקב טלמון ואפילו עם דיפלומטים של מדינת ישראל אבא אבן ושגריר ישראל בקנדה יעקב הרצוג,ויכוח אינטלקטואלי שהוא אולי המפורסם ביותר מסוגו .ושהפך מאז לחומר לימוד בבתי הספר של ישראל והוסרט בטלוויזיה הלימודית  בלאחרונה פורסמו שני המאמרים הראשונים שלו אי פעם בשפה העברית שמהם מתבהר היטב  מדוע לא תורגם עד כה לשפה העברית.

 

 כתב העת כיוונים חדשים " פירסם בגליונו האחרון מדור שלם שמוקדש להיסטוריון הבריטי המנוח ארנולד טוינבי ובהם שני מאמרים שכתב לפני עשרות שנים אחד מהם הוא "שליחותה של ישראל " והשני " הברירה של היהודים בעידן האטום" ושככל הנראה לא פורסמו מעולם עד כה ושבהם מבטא ההיסטוריון שוב את דיעותיו המוצקות נגד מדינת ישראל וזכותה להתקיים וכנגד הזכות של העם היהודי קיים מדינה עצמאית משלו. מאמרים ישנים אמנם אבל הדעות שבהם לא איבדו מאומה מהאקטואליות שלהן שכן ארנולד טוינבי הוא ללא ספק אחד מהאבות המייסדים של האנטי ציונות האינטלקטואלית של ימינו.
שני המאמרים האלו הם, עד כמה שהצלחתי לברר, היצירות הראשונות של טוינבי מכל סוג שתורגמו אי פעם לעברית ( מאמר נוסף של טוינבי, פורסם בעברית בספר של ישעיהו פרידמן "המיתוס של כפל ההבטחות " ב-2004 שעוסק ברובו בקריירה של טוינבי במהלך הזמןה קצר שבו היה קרוב לצומת החלטות שהשפיעו על גורל הציונות בזמן מלחמת העולם הראשונה   וזהו מכתב תשובה לפרידמן ). אמנם לא מן הנמנע שבאיזה כתב עת עברי נידח קבור מאמר מתורגם כלשהו של טוינבי אבל אני לא הצלחתי למצוא אותו ובכל מקרה קשה להאמין שמאמר כזה פורסם לאחר שנות הארבעים. .מספריו המרובים והמפורסמים של טוינבי ,אף לא אחד תורגם לעברית התעלמות מדהימה ממש מהיסטוריון בשיעור הקומה של האיש הזה. 
למרות המחסור המוחלט בעברית של יצירות שנכתבו בידי האיש , יש  בעברית ספרות שלמה  של ויכוחים עם טוינבי ( ראו רשימה פרטנית בנספח ). ארנולד ג'י טוינבי היה  ככל הנראה האיש שהאינטלקטואלים העבריים הרבו ביותר להתווכח איתו מבלי שמילה אחת שלו תתורגם.

 


וזאת יש לדעת ארנולד טוינבי לא היה עוד היסטוריון מהשורה ,הוא היה אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר של המאה העשרים, אם לא המפורסם מכולם , וככל הנראה בתקופת שיא פרסומו בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה היה ההיסטוריון המוכר ביותר בשמו לאדם הפשוט ברחוב שאם היו דורשים ממנו לנקוב בשם של היסטוריון כלשהו היה מן הסתם נוקב בשמו של טוינבי. פרצופו אפילו הופיע על עטיפת שבועון "טיים " ב-1947  אחד ההיסטוריונים הבודדים,  אם לא היחיד שזכה לכבוד כזה , מה שמראה על פירסומו האדיר מחוץ לחוגי המקצוע.
ספריו המונומנטאליים פורסמו בקיצורים שנועדו לאיש תאב הידע הפשוט ברחוב וזכו להצלחה ענקית .וספרים אלו נועדו לא רק לתאר את העבר כפי שהיה מקובל אצל מרבית ההיסטוריונים אלא גם (_ ואולי בעיקר ) להציע דרך לעתיד על סמך החוקים שאותם גילה טוינבי לדעתו בהיסטוריה האנושית.

היסטוריון עולמי

 טוינבי התפרס בראש ובראשונה הודות לסדרת ענק של 12 כרכי היסטוריה בשם "A Study of History  " שמהותם הייתה יומרנית גרנדיוזית ביותר : שום דבר פחות מאשר גילוי החוקים ההיסטוריים השולטים בעלייתן שקיעתן ונפילתן של תרבויות העולם.התחום שזכה בידי סופר איהמדע הבדיוני אייזק אסימוב לכינוי "פסיכו היסטוריה ".

 

 טוינבי  עמל בעיבוד החומר במשך למעלה משלושים שנה ואת החיבור המכיל למעלה משלושה מיליון מילים כתב במשך למעלה מ24 שנים.
בחיבור ענק זה דן טוינבי בשלבי ההשתלשלות הפנימית של תרבויות שונות ראשיתן גידולן שקיעתן והתפוררותם. על כולן חלו לדעתו חוקים אחידים ומקבילים של לידה גידול שקיעה ומוות שאפשר לגלותם ואגב כך גם לנסות לחזות את עתידם הוא איתר 21 תרבויות חשובות בתולדות העולב ובצידן תרבויות "נפל " תרבויות מאובנות ותרבויות "שלא היגיעו לכלל מיצוי " כמו התרבויות הראשיות. טוינבי טען שכל תרבות מתמודדת עם שורה של אתגרים המאלצים את נושאי התרבות לגייס ולפתח את הכוחות הגלומים בו ,והיעדרם של אתגרים כאלה או אתגרים שהם חזקים מידי הם המביאים לבסוף לשקיעת התרבות ולמותה שהוא לרוב מסיבות פנימיות.
בניגוד להיסטוריוסוף הגרמני אוסוולד שפנגלר שהאמין בשקיעה הבלתי נמנעת של כל תרבות ,טוינבי האמין ששקיעה כזאת אינה בהכרך בלתי נמנעת " תרבות אינה לא חייבת לגווע " קבע. תרבות היא לא אורגניזם חי שמשום כך נועד למות כמו כל אורגניזם אחר ,כפי שטען שפנגלר אלא היא תוצר של רצונות.
אם כי טוינבי הגדיר את עצמו כ"אגנוסטי הוא היה קשור מאוד גם לנצרות וגם לבודהיזם .והאמין באמונה היהודית –נוצרית שלהיסטוריה יש מטרה.


הוא האמין שהתרבויות השונות לא נוצרו אך ורק לשם מימוש ההישגים ספציפיים משלהן אלא כדי מעל לכל על מנת שיאפשרו את הולדתן של דתות עילאיות הראויות לשמן. טוינבי שאף בכך למטרה עתידנית גרנדיוזית –היה לו חזון של דת אוניברסלית עתידנית שמרכיביה יהיו הדתות הנעלות ביותר בעיניו הלא הן הנצרות ( הוא היה בשלב מסויים בחייו נוצרי אדוק ) האיסלאם הבודהיזם וההינדואיזם.
לדעתו על מנת שהמערב לא ישקע כפי ששקעה למשל התרבות הרומאית ההלניסטית עליו לחזור לשורשיו הנוצריים ולחזור אל האמונה. הוא קבע בשנת 1971 שהמערב הוא הרבה פחות אנושי מכפי שהיה ב1913 ובסוף המאה עלול להיות עוד פחות אנושי מכך , וכי בזמן שנשמעים רעיונות הומניטריים למען כל בני האדם הרי הזוועות של מלחמת מעמדות ומדינות היגיעו לשיאים חדשים חסרי תקדים.
בתצפית משנת 2007 אי אפשר לאמר שטוינבי טעה בקביעתו זאת.

לעתיד הוא האמין שרק מדינה עולמית יכולה לפתור את בעיות העולם כמו פיצוץ אוכלוסין ועוני והרס הסביבה ,מדינה עולמית שבה תינתן אוטונומיה ליחידותה שונות המרכיבות אותה כפי שעשתה הקיסרות
הרומאית בשיאה , .שכן אחרת היא פשוט לא תעבוד.אנשים יתנו לה את ברכתם רק בחוסר רצון.
אפשר להשוות את ספריו אלו של טוינבי לא רק עם ספרו של שפנגלר על שקיעת המערב אלא גם עם ספרו של התיאלוג הנוצרי אוגוסטינוס "עיר האלוהים " שנכתב כאשר הקיסרות הרומאית הייתה על סף חורבנה וכמו אוגוסטינוס טוינבי מעריך התקדמות בהתקדמות רוחנית של האדם אל האל . שתביא לבסוף להתמזגותם על ידי דת חדשה.שתביא לתחייתן של ערכים נבואיים.


טוינבי לא היה ההיסטוריוסוף הראשון מסוג זה (וראו על כך נספח למטה ).   אבל הוא עשה רושם עצום על הציבור המשכיל הרחב בשנות השלושים והארבעים הודות לקיצור ופופולאריזציה מקיפה שנעשתה לכתביו  על מנת להפכם לנגישים גם לקורא המשכיל "מן הרחוב " ולא רק לאקדמאים. ספריו עשו ועדיין עושים רושם עצום בגלל ההיקף העצום של הידע המוצג בהם על מגוון אדיר של תרבויות ותקופות טוינבי נראה מכתביו כאיש רנסאנס נדיר מאוד בזמנים אלו של התמחות בתחומים ספציפיים ביותר.

 

 

אני עצמי נמנה על האנשים שהושפעו מיצירותיו של טוינבי . קראתי את ספריו ונדהמתי מהשפע העצום הכמעט בלתי נתפס של ידיעותיו ורעיונותיו  של טוינבי לגבי תרבויות שונות ומגוונות כל כך. עד היום אני רואה בטוינבי את אחד היוצרים שרעיונותיו ומן הסתם גם אישיותו כיוצר וככותב המדבר אל הקוראים השאירו עלי את הרושם החזק ביותר. אם אני צריך לבחור את עשרת היצירות המשפיעות עלי ביותר מבין כל מה שקראתי הרי שסדרה זאת של טוינבי יהיה לה מקום של כבוד לצד סדרת "המוסד " של אסימוב ( שגם היא הושפעה מספרים אלו של טוינבי ).  .

מבקר אחד העריך שמכל הספרים שפורסמו במאה העשרים ל"לימוד ההיסטוריה " של טוינבי יש את הסיכויים הגדולים ביותר להיקרא בעוד 100 שנים.

אבל …. היסטוריונים מקצועיים זילזלו בו. הם כפרו בטענה של "עיון בהיסטוריה" להיחשב למחקר היסטורי וטענו שכל ההוכחות כביכול של טוינבי רק באות לאשר דיעות שכבר היו קבועות אצלו מראש. לדעת החוקרים רק תרבות אחת התרבות היוונית הרומית שימשה כבסיס אמיתי למחקר של טוינבי ואילו ההכללות שלו לגבי תרבויות אחרות למרות הידע הרב כביכול שהוא מפגין כלפיהן היה למעשה שטחי מאוד. החוקר טרבור רופר העיר שאצל טוינבי תקופת השיא של התרבות המערבית היא ימי הביניים ולאחר מכן מהרנסאנס מתחילה השקיעה וכל הפגנה של השכל האנושי והמדע היא בעיניו עוד שלב בדרך לחורבן.טרבור רופר הראה שטוינבי שואף לשקיעת המערב וניבא תמיד את חורבנו מאז ימי המאבק בנאצים ( שהוא חזה את ניצחונם האפשרי על המערב).

טרבור רופר טען שטוינבי שואף לחורבן המערב והוא התומך האידיאולוגי של כל כובש שינסה לגבור על המערב הליבראלי והחופשי והרציונאלי בגלל שהוא ליבראלי ורציונאלי.
הביקורת הקשה הזאת הביאה לירידה עצומה בהשפעת תורתו ההיסטורית של טוינבי לאחר שנות חמישים ומשנות השבעים ואילך הוא נחשב בתחום ההיסטוריוגרפיה למאובן שחלף זמנו. ויש להודות שהרעיונות של טוינבי כיום נראים כיכולים להביא לתחייה דתית מסוג זאת שאנו רואים כיום בעולם האיסלאם שמביאים לקנאות דוגמטית רצחנית כלפי כל מי שאינו מאמין בדת האמת אם כי לא זה היה מה שטוינבי כיוון אליו. כמה מהרעיונות שלו על ממשלה עולמית והשילוב של דתות העולם לדת חדשה נראים כרגע כאוטופיים אם כי זה לא דווקא לגנותם ,ואין לאמר שהוא טעה ברצונו בממשלה עולמית.
אין ספק שהאיש היה חלוץ בחשיבה גלובאלית שניסתה למצוא את מה שהיה טוב בתרבויות שונות ובעמים שונים ובכך אולי הייתה עיקר חשיבותו. מצד שני הוא היה חלוץ של תחושת האשמה המערבית על כל מה שעשה המערב לעמים העולם השלישי. ואפשר לראות בו בכך מורה דרך לתורת האורינטליזם של אדוארד סעיד שהקצינה את הטענות שהמערב רק הזיק לעמי העולם האחרים והיגיעה לקיצוניות מטורפת והרסנית בשנים האחרונות.

"כמה מידידי  הטובים ביותר הם מאובנים "

 

 

בישראל נודע טוינבי יותר מכל לא בגלל ספרי ההיסטוריה שלו ( שאף לא אחד מהם,כאמור , תורגם למרות פירסומו של המחבר) כמו בגלל גישתו העוינת לציונות וליהדות שמצאו בהם אלמנטים אנטישמיים בולטים.
טוינבי עצמו אמנם הכחיש זאת בזעם והיה אחד הדוברים הבולטים ביותר  של טענת "כמה מידידי הטובים ביותר הם יהודים " ואכן היו לו כמה ידידים יהודיים ממיטב האינטלקטואלים של בריטניה. אבל גם הם לא אהבו לשמוע את מה שטוינבי חשב עליהם.

טוינבי טען שהיהדות אינה אלא בגדר "מאובן" כמהו תרבויות אחרות למשל הפרסים של הודו המאמינים בדת זרטוסזטרה שממשיכים להתקיים גם כשלתרבותם אין שום מטרה חיובית שהיא. לדעתו של טוינבי שייכת היהדות לתרבות הסורית שהיגיעה לשיא יצירתה ל1100 שנה לפה"ס ותגליותיה העיקריות היו המונותיאיזם האלף בית והאוקיינוס האטלנטי (שהתגלה בידי הפיניקים )  ומאז אבד עליה הכלח.
אבל צרה צרורה היהודים מתעקשים המשיך להתקיים מעבר לזמן שהיו שותפים פעילים ביצירת תרבות זאת.וכעת הם מתקיימים ללא מטרה שהיא. הוא מסרב להכיר בהישגים מאוחרים יותר של תרבות זאת פרט לכך שהיא השפיעה על יצירת הדת והתרבות הנעלה באמת של הנצרות. למעשה חזר בכך טוינבי אל העמדה הנוצרית השגרתית שרואה ביהדות זכות קיום רק בכך שיצרה את הנצרות ומעבר לכך שוב אין להם שום תפקיד.עם זאת לדעתו אותה תרבות מאובנת הייתה אחראית לקיצוניות ולפנטיות השלילית של התרבות הנוצרית המערבית  כל רדיפות הדת והאינקוויזציה אינן אלא תוצר של רעיונות יהודיים ,כך שמסתבר שאחרי הכל המאובנים האלו המשיכו להשפיע אם גם בצורה שלילית.


 מכיוון שטוינבי סבר שהיהודים הם בגדר "מאובנים"  הוא התנגד גם להקמתה של מדינת ישראל.

אם זאת יש לציין שבשנות  מלחמת העולם הראשונה ובשנות העשרים  כאשר היה איש משרד החוץ הבריטי ,ובין השאר מקורב  לסוכן הבריטי הידוע לורנס איש ערב והיכיר היטב את כל הנפשות הפועלות שיצרו את שלטון המנדט הבריטי  בארץ ישראל  ואף תרם לכך תרומה צנועה  , הוא דווקא תמך בציונים והעריץ את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל שהחזירה לדעתו את השגשוג לארץ כבימי קדם .  הוא טען אז שהפלסטינאים תושבי ארץ ישראל הם בכלל לא ערבים אלא בני מוצא מעורב ואין בהם שום דבר ערבי פרט לשפתם והם נעדרי כל תודעה לאומית . בכרך השני של STUDY OF HISTORY שלו מ-1930 כתב על הציונות :
ניסיון מיוחד במינו זה הצית את הדמיון ועורר אהדה כמעט בכל משקיף המתמצא בהיסטוריה הארוכה והטראגית של העם היהודי כתוצאה מתוצאותיה הרסניות של מלחמת העולם בשנים 1914-1918 ,באשר לחיי היהודים במזרח אירופה. הגבורה נעדרת האנוכיות שגילו החלוצים  הציוניים בארץ ישראל לפני המלחמה במהלכה ואחריה מעוררת התפעלות.
בקטע אחר בכרך זה כתב טוינבי כדי להצליח בהפיכתם ל"עם ככל העמים " חייבים היהודים לבקש התבוללות לא על בסיס אישי אלא על בסיס לאומי …העם היהודי חייב להיות לאומה שיש לה הלכה למעשה בית לאומי עלה אדמה שבה צמחו שורשיה של היהדות .כאשר יגדל בארץ ישראל דור חדש של יהודים בסביבה יהודית לאומית,הרי אז ורק אז תיפטר הבעיה היהודית בהופעתה של דמות יהודית שכמעט לא נראתה באלפיים השנים האחרונות".
להערכתו דאז של טוינבי התוצאות הצדיקו לחלוטין את התפיסה החברתית הציונית :
"במושבות החקלאיות היהודיות שהוקמו בארץ ישראל בחמישים השנים האחרונות השתנו ילדי הגטו ללא הכר,והפכו לאיכרות חלוצית שניכרים בה רבים מן המאפיינים של המתיישב האירופי הלא יהודי בעולם החדש. הציונים לא טעו בתחזית שלהם באשר להשפעה שתהיה להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל על היהדות עצמה. ברם מזל ביש טראגי פקד אותם שכן אין הם יכולים להגיע להבנה עם האוכלוסייה הערבית החיה בארץ". 
רק שנים לאחר מכן הפך למתנגד לציונות והחל לטעון ש"היהודים הפסיקו בארץ ישראל להיות למעונים והפכו לטרוריסטים ".
ומאחר שהיה דמות בכירה ומשפיעה במשרד החוץ הבריטי לטענותיו השונות הייתה השפעה חזקה על קובעי המדיניות בבריטניה כלפי הישוב היהודי בארץ ישראל.וזה הפך אותו לבסוף לאדם לא אהוד בקרב הציונים ללא קשר לתזות ההיסטוריות שלו. למן ראשית שנות החמישים הפך טוינבי למתנגד נחרץ למדינת ישראל וליהדות וכזה נשאר עד סוף חייו.
וכך לאורך השנים טוינבי שינה את דיעותיו הפרו ציוניות בתחילה ולבסוף שלל לחלוטין את הקמתה של מדינת ישראל והשווה את יחסם של היהודים לערבים ליחסם של הנאצים היהודים ובכך יצר למעשה את העמדה האנטי ציונית המקובלת למעשה בקרב אינטלקטואלים רבים במערב וגם בישראל כיום ומכיוון שהיה מרצה מעולה וכריזמטי וסופר משפיע הייתה לו השפעה גדולה מאוד.

A_Study_of_History_Volume_XII_Reconsiderations
. –
טוינבי הסביר בכל מקום שהיהודים הם "מאובנים "  ואינם ראויים למדינה משלהם וכי לא היו ראויים למדינה משלהם בארץ ישראל וכי בכל מקרה במלחמת העצמאות התייחסו לערבים בדיוק כפי שהנאצים התנהגו כלפיהם ( אם כי סייג זאת בכך שההשוואה לנאצים הייתה סטטיסטית ולא מוסרית ).הערבים הגיבו על תמיכה זאת בשימחה .בעיתון מצרי  "אל אהרם " הוא הוגדר כ"  הקול האמיץ .. שהפריך את התואנות הציוניות והרס כל תירוץ יהודי היסטורי ..הקול המדעי הדגול ביותר התומך בלאומנות הערבית".
טוינבי היה אם כך נכס אינטלקטואלי ראשון במעלה של התעמולה הערבית. ומבחינות רבות היה הממשיך של  הסוכן החשאי לורנס איש ערב כמסביר הגדול והמשכנע ביותר במערב ( בגלל יוקרתו העצומה ) של הטענות הערביות.
אם זאת יש לציין שאין לראות בטוינבי אנטישמי מהסוג הרגיל.  מבחינתו הוא רק נתן ליהודים שבחים גדולים בכך שציפה מהם לסטנדרטים מוסריים גבוהים יותר מכל אחד אחר. ויש להודות שיש צדק מסויים בטענתו זאת, עובדה היא שבכל מקרה ביצירתו ההיסטורית המונומנטאלית ניתן למצוא עניין אמיתי ועמוק לגבי היהודים יותר מאשר כמעט כל היסטוריון גוי אחר של התקופה.

 

ארנולד טוינבי נגד  יעקב הרצוג

 

 

 ארנולד טוינבי ושגריר ישראל בקנדה יעקב הרצוג בעת ויכוח פומבי בינהם .1961

  לאורך השנים טוינבי הקצין ללא הרף את טענותיו ו כנגד הציונות ומדינת ישראל והחל להשוות את גירוש הערבים במלחמת העצמאות לפעולות הגנוסייד של הנאצים.   . כתוצאה הוא  הפך למושא להתקפות נגד של אינטלקטואלים יהודיים שונים ואפילו של איש השירות הדיפןמוטמטי מספר 1 של ישראל ( ושר חוץ לעתיד )  אבא אבן  שנשא כנגדו  ב-1955 הרצאה ידועה בשם "כפירתו של טוינבי ". .

נקודת השיא במאבק הישראלי -יהודי  כנגד טוינבי הייתה  בינואר 1961   כאשר החליט שגריר ישראל בקנדה יעקב הרצוג לעשות מעשה חסר תקדים או המשך בתולדות הדיפלומטיה הישראלית . הוא הזמין את טוינבי לויכוח פומבי .הוא לא קיבל לכך אישור מאף אחד ואיש גם לא האמין שהדיפלומט יוכל לגבור על ההיסטוריון המיקצועי המפורסם. היו רבים בשירות הדיפלומטי שהתנגדו בתוקף לדו קרב זה גם בגלל חשש (מוצדק)  שנציג ישראל עלול להפסיד בויכוח כנגד ההיסטוריון המפורסם. הם גם זכרו היטב את הויכוחים בין נוצרים ויהודים מימי הביניים שלא משנה מה היו תוצאותיהם הם תמיד הזיקו ליהודים.
גולדה מאיר למשל סיפרה אחר כך ..חרדתי קצת מפני שידעתי שהאיש הזה טוינבי אין גבול לשנאתו ..לא האמנתי שמשהו בכלל יכול להשפיע ליו ..לא הייתי בטוחה כל כך שזה לכבודו של נציג ישראל להתווכח בפומבי עם אדם כזה.
( היום זה נראה באמת בלתי מקבל על הדעת שמישהו מהשירות הדיפלומטי של ישראל,חבר אנשים שאין להאשים אותם ביכולות אינטלקטואליות יוצאות מגדר הרגיל באיזה שהוא עניין , יוכל להתגבר בויכוח אינטלקטואלי כלשהו על אינטלקטואל זר מאיזה שהוא סוג.   אבל אז אלה היו זמנים שונים מהיום).

עטיפת תקליט המתעד את הויכוח בין הרצוג וטוינבי.משום מה רק הרצוג מופיע על העטיפה…

השניים נפגשו ב31 בינואר 1961 לויכוח שהיה דו קרב אינטלקטואלי ,אולי חסר תקדים  בתוולדות הציונות ומדינת ישראל . ספק אם אי פעם בעבר הסכים מתנגד אינטלקטואלי כל שהוא של הציונות ובוודאי ובודאי ברמתו של טוינבי לויכוח  פומבי כזה. 
הטיעונים של הרצוג ברוח היהדות הציונות וההומניזם היו בעלי עוצמה רטורית וכוח שכנוע עמוק ,ולכל הדעות הרצוג היכה את טוינבי שוק על גבי ירך באותו ויכוח ואף הצליח ככל הנראה למתן את עמדותיו של טוינבי עצמו ששוב לא השווה בין הציונות והנאציזם באופן קבוע אם כי המשיך לראות ביהדות מאובן חסר חיות שמסיבות מוזרות שטוינבי לא הצליח להבינם פשוט מסרב למות . הרצוג ניצח בויכוח באירוע המפורסם ביותר של חייו ,ודומה היה שטוינבי הושתק לתמיד הוא בכל אופן שינה את טענותיו בעקבותיו באופן ברור.

 

 

 

קובץ מאמרים של יעקב הרצוג שבו נמצא נוסח הויכוח עם טוינבי.

הויכוח זכה לפירסום שכיום לא יאמן ממש. הוא שודר בחלקו ואף במלואו בתחנות רדיו ברחבי קנדה ובצפון ארה"ב ואותו ערב שודר בישראל .בישראל היו אלה ימי סערה פוליטית וביום הויכוח התפטר דוד בן גוריון מראשות הממשלה כתוצאה מפרשת לבון. ולמרות זאת הויכוח עורר עניין עצום בישראל ,שכן אז דיונים אינטלקטואליים היו בעלי חשיבות לכל הפחות שווה לאירועים פוליטיים . הקלטות של הויכוח  על גבי תקליטים נמכרו במספרים גדולים בקנדה ומעבר לה. תדפיס של הויכוח אף יצא לאור במצרים באנגלית כמחזק את העמדה הערבית.

ספר לימוד בתי הספר הדתיים שכל כולו נוסח הויכוח בין טוינבי ויעקב הרצוג עם שאלות לתלמידים.

כה גדול היה פירסומו של הויכוח עד שהוא זכה לכבוד האולטימטיבי .הוא הפך לחלק מתוכנית הלימודים במדינת ישראל . ב1975 הויכוח במלואו פורסם כחוברת של משרד החינוך לקריאה ולדיון בבתי הספר( ובמהדורה שנייה ב-1985 ,עדות לחשיבות שלה ייחסו לויכוח ) ,כבוד גדול במיוחד אם נזכור שהמדובר בהיסטוריון שאף לא אחד מכתביו תורגם עד אז לעברית . לחוברת צורף קטע מדרשי שתיאר ויכוח בין בני אפריקיה ובני ישראל בפני המלך אלכסנדרוס מוקדון בשאלה זכותו של מי לארץ ישראל גדולה יותר  יכוח שבו ידו של המתווכח היהודי היא על העליונה.
.( קטע שאכן היה רלבנטי במיוחד בגלל עניינו של טוינבי באלכסנדר הגדול אם כי לא ברור אם אנשי משרד החינוך היו מודעים לכך ) .
בעמוד האחרון של החוברת מוצגות שאלות מנחות לדיון כמו "
"כיצד מנסה טוינבי להוכיח כי הוא אובייקטיבי ורק אמות מידה מוסריות מנחות אותו ?
איזה חשד הוא מנסה להסיר מעליו . מה דעתך על כך ?
והשאלה הסופית והחשובה מכל : אילו היה טוינבי מקבל את ההזמנה לבקר בישראל והיה עליך לארחו –מה היית עושה ?"
( אני עצמי חשבתי רבות על שאלה זאת ).

ב1992 הויכוח  המפורסם אף זכה לדרמטיזציה של הטלוויזיה הלימודית שבה שיחזרו אלכס פלג ואייל ברטונוב את הויכוח בין הרצוג וטוינבי .ומבחינה זאת זכה לתוקף "קאנוני " לכל הפחות שווה ערך לויכוחים המפורסמים שנערכו בידי חכמים יהודיים כמו הרמב"ן וכמרים נוצריים שונים (רובם מומרים ) בימי הביניים בשאלה איזו דת היא עליונה הנצרות או היהדות.

להלן תקציר הסרט :
בינואר 1961 נשא ההיסטוריון הבריטי הנודע, ארנולד טוינבי, סדרת הרצאות באוניברס-יטת "מקגיל" בקנדה. הוא ביקר בחריפות את יחסה של מדינת ישראל כלפי ערביי ישראל, שלל את זכותם ההיסטורית של היהודים על הארץ ואף השווה את מעשי הצבא הישראלי במלחמת העצמאות הנאצים כלפי היהודים. עיתונאי שנוכח במקום, ביקש את תגובת שגריר ישראל בקנדה דאז, יעקב הרצוג. הרצוג הזמין את ההיסטוריון לוויכוח פומבי. טוינבי הרים את הכפפה. הוויכוח ביניהם ארך כשעתיים והתנהל על-פי מסורת הוויכוח האנגלית. הוא הסתיים בתחושה, שיד הרצוג היתה על העליונה. טוינבי אולץ לחזור בו. השחקנים אלקס פלג ואייל  ברטונוב משחזרים .

 הרצוג אף זכה לבול אולי לזכר אותו ויכוח?

קובץ:Yaakov Herzog.jpg

הגאולה היא בגולה

.

 http//photoload.ru/data/e3/c5/a2/e3c5a2c6b6a78a9be604a42bbc602c.jpg

 

המהדורה המסכמת של כרך אחד של A STUDY OF HISTORY מ-1972. המילה "מאובן " אינה נמצאת שם בשום מקום בשום הקשר שהוא.

נראה שטוינבי שינה את דיעותיו לגבי הקהילות היהודיות לאורך השנים.  אם בשנות השלושים תיאר אותם כ"מאובנים" שרידים של התרבות הסורית העתיקה ששוב אינם תורמים דבר לתרבות האנושית הרי שמאוחר יותר דומה שדיעותיו התהפכו הוא החל לשבח את הגלות היהודית כגל העתיד וטען שקהילות מסוג זה הן שיהיו סטנדרטיות בעידן אטומי המילה "מאובן נמחקה לחלוטין מ"הלקסיקון " שלו לאחר אותו ויכוח עם הרצוג. אי אפשר למצוא אותה בשום מקום במהדורה האחרונה של הכרך האחד של STUDY OF HISTORY מ-1972  וניתן לשער שטוינבי היגיע למסקנה ששוב לא יהיה זה פוליטקלי קורקט להשתמש בה ואולי שינה את דעתו לחלוטין לגביה.

עויינותו למדינה הציונית לעומת זאת  נשארה עד סוף חייו.הוא סירב כל חייו לבקר במדינת ישראל.מה שלא הפריע לו להתלונן במכתב לטיימס ב1971 על הנזק שנגרם למראה של ירושלים בגלל עבודות השיפוציםשנערכו בכותל המערבי . הוא טען שארה"ב מנסה לבנות אימפריה קולוניאלית מהסוג המסורתי וכי ארה"ב וישראל הן שתי המדינות היחידות שנותרו בעולם שעדיין מאמינות במלחמה.
ב1972 הוא נפגש עם העיתונאית והפוליטיקאית לעתיד  גאולה כהן והסביר לה שעל היהודים לחזור לגולה. הוא אמר לה "מי אומר שליהודים אין מדינה ? יש להם הרבה מדינות ! יש להם כל העולם ! למה אין להם לאן לחזור ? הלא יש להם הגולה …הלא כבר הייתם בגולה והסתדרתם בה למה שלא תחזרו אליה ? …אני חושב שאם הערבים ימשיכו לנהוג בחוסר תבונה אתם גם תגיעו לגבולות ההבטחה שבתנ"ך אתם תמשיכו להתפשט ,תקבלו גם את עבר הירדן וקרוב לוודאי שתגיעו לגבולות דוד ושלמה המל ..אבל זה לא יהיה הסוף בסופו של דבר אני חושב ששוב תהיה גלות ומדינת ישראל תפסיק להתקיים.
ההזדהות שלו עם הערבים היגיעה לשיאה בסוף חייו וב1973 עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים כאשר שלח טוינבי מכתב לגנראל הסורי מוסטאפה טלאס שבו מסר לו את ברכותיו ותקוותו לניצחון ערבי על הישראלים אין זה פלא שהוא הפך לדמות נערצת אצל הערבים.

שליחותה של ישראל על פי ארנולד טוינבי

Arnold Toynbee, his later years

טוינבי בקריקטורה משנותיו האחרונות

וכאמור בכתב העת "כיוונים חדשים " פירסם כעת מאמרים לא ידועים שלו שמציגים מחדש את הויכוח של טוינבי כנגד מדינת ישראל.
מהמאמרים ברור שטוינבי לא חשב שלקיומה של ישראל יש איזו שהיא תכלית חיובית.
במאמרו על שליחותה של ישראל טוען טוינבי שחובותיה העיקריות של ישראל הן ליהודי התפוצות להיזהר פן תנצל לרעה את אהדתם כלפיה וכי עליה לתקן את העוולות שנעשו לערבים הפלסטינאים וכי חובתה למנוע את התפרצותה של מלחמה אטומית אולם פרט לכך לא מצא כל שליחות חיובית אחרת שאפשר להטיל על המדינה היהודית.
במאמר אחר שלו ה"ברירה של היהודים בעידן האטום " מייחל טוינבי לאימפריה עתידנית רב לאומית בנוסח האימפריה הרומאית ( או הבריטית אם כי שמה של זו אינו מוזכר ) של העבר. לדעתו של טוינבי נחרץ דינן של מדינות הלאום.
טוינבי כנראה נטר ליהודים במיוחד על שסירבו לנהוג כיאות כמאובנים ולהישאר מחוץ להיסטוריה וכך הפריכו את טענותיו וכרגיל הראו את עצמם כחריג שהחוקים ההיסטוריים האוניברסאליים של טוינבי פשוט לא חלים עליו.

טוינבי נפטר כשהוא נחשב לדמות שזמנה וזמן רעיונותיה חלף.אולם יש להודות לרבים מרעיונותיו כנגד מדינות הלאום וכנגד מדינת ישראל והיהודים יש להן היום השפעה גדולה בחוגים האינטלקטואליים במערב במידה רבה יש לראות אותו כאב המייסד של האנטי ציונות האינטלקטואלית שהיום אחד ממנהיגיה הוא ד"ר נועם חומסקי שניתן לראות בו אולי את יורשו של טוינבי  שבעינהם מדינת הלאום היא בגדר דבר שחלף זמנו. גם היום טוינבי בולט כהשפעה חשובה על פוסט ציונים ופוסט לאומנים שונים , וממשיכיו כמו נועם חומסקי לא שינו בהרבה את הטענות שלו מאז. על היות ישראל וארה"ב אימפריות של רשע.
ומבחינה זאת טוינבי שכמעט היה יחיד במינו עם רעיונות אלו במהלך חייו הפך לדמות משפיעה של מורה דרך . אנחנו מחכים לאיזה יעקב הרצוג חדש שיכה את ממשיכיו שוק על גבי ירך או שיציע להם איזו חלופה.

נספח : הפסיכו היסטוריה של טוינבי

הרעיון שאפשר לחזות את העתיד על ידי ניתוח מפורט של אירועי העבר  כפי שעשה טוינבי הוא ישן מאוד., אם כי הגירסה המפורסמת ביותר שלו לצד זאת של טוינבי היא "הפסיכו ההיסטוריה " מסדרת המדע הבדיוני של אייזק אמיסוב המוסד " המדע שבעזרתו חוזה הארי סלדון את נפילתה אימפריה גלקטית ויעויוצר אמצעים על מנת להקים אותה מחדש בגירסה טובה יותר. וכאשר כתב אסימוב את ספרי הסדרה הזאת הוא הושפע מאוד מטוינבי.

אבל טוינבי לא היה הראשון . כמדומני ההיסטוריון הערבי מימי הביניים אבן חלדון היה אחד הראשונים שהציג שיטה לפיה ניתן לתאר ולחזות את עלייתן שקיעתן ונפילתן של תרבויות לפי אירועים מקבילים בעבר. אחד המאפיינים של תרבות שוקעת לדעתו היה העיסוק המופרז במין ושימוש בילתי פוסק במילים גסות גם בידי האליטות.
אחריו ניסו היסטוריונים נוספים לחזות בצורה דומה את העתיד, אנשים כמו ג'מבטיסטה ויקו , ואוסוולד שפנגלר , שספרו על שקיעת המערב השפיע מאוד על היטלר אם כי שפנגלר לא היה אנטישמי כלל וכלל וחזה בדייקנות באוזני הנאצי הבכיר הנס פרנק את נפילתה של האימפריה הנאצית שהוא עוד חי בשנותיה הראשונות ,בתוך מספר קצר של שנים.
וכמובן אין לשכוח את קרל מרקס , ההיסטוריון והסוציולוג , שספריו השפיעו כל כך על מליונים עד שהם ניסו לממש את התחזיות שהיציג על סמך מודלים של העבר , כנבואה שמממשת את עצמה. מרקס שימש השראה מסויימת , לדעתי, לדמות של הרי סלדון בסדרת המוסד של אסימוב ( בספרים האחורנים בסדרה זאת שהפכו לביוגרפיות של סלדון דמות ההשראה השתנתה וסלדון הפך לשיקוף מדוייק של אסימוב עצמו.).

 


ארנולד טוינבי ההיסטוריון החשוב ביותר ששלח את ידו בסוג חיזוי כזה, סופר שעם כי התיישן הרי ספריו עדיין מדהימים את הקורא ברוחב הידיעות שלו על ההיסטוריה של עמים שונים ורחוקים מאוד (והוא עסק שם גם הרבה בהיסטוריות חלופיות של מה היה קורא אילו..). טוינבי כנראה השפיע מאוד על אסימוב וכמוהו שפנגלר. אבל לאחר טוינבי שקעה מאוד ה"אופנתיות"  של תחום זה שההיסטוריונים החלו להתייחס אליו בחשדנות עמוקה ,גם בגלל הקושי העצום של אדם אחד לאסוף כמות ידיעות נדרשת על מנת לתאר בפירוט חוקים שחלים על תרבויות שונות.
אם זאת בימינו יש עוד יש היסטוריונים ששולחים בחיזויים כאלה את ידם , ודי אם נזכיר את פול קנדי שבספרו הידוע "עלייתן ונפילתן של מעצמות גדולות " עסק בחוקים הקובעים את עלייתם ונפילתם של מעצמות , פרנסיס פוקויאמה שהוכיח באותו ובמופתים בתקופת ריגן שההיסטוריה היגיעה לקיצה ולנצחונו הסופי של המערב.
בשנים האחרונות , אדם שמשפיע מאוד על השיח הפוליטי הוא סמואל הנטינגטון שמדבר על המאבק הבלתי נמנע בין ציביליזציות והספר שלו על חשיבותן של תרבויות מזכיר לנו מידית את המונחים שבהם השתמש טוינבי ( אם כי המושג הומצא דווקא בידי ברנרד לואיס  היסטוריון ומזרחן היהודי ) וכנראה בכלל לא במקרה.

התמוטטות
ספר ים ידועים נוספים מתחום זה בשנים האחרונות הם "רובים חיידקים ופלדה"   ו"התמוטטות "של ג'ארד דיימונד  שמנסים  לעשות לתרבויות הפרהיסטוריות מה שניסה טוינבי לעשות לתרבויות  ההיסטוריות כולן להסביר את הסיבות שמאחורי צמיחתן ושקיעתם.הספרים  האלו  זכו  לתשומת לב ולהערכה שלה ספריו של טוינבי לא זכו אולי בכלל התמקדותו היחסית של המחבר בתחומים ספציפיים למדי.
בספרות העברית , ישראל רינג הוא האדם שעוסק יותר מכל אחד אחר בתחום חיזוי זה , וככל הנראה הושפע מאוד מטוינבי. הוא פירסם כמה ספרים שבהם הוא מנסה לקבוע את החוקים של ההיסטוריה ולפיהם את הדרך שבה נצעד בעתיד.

 נספח :ארנולד טוינבי פוגש את אינדיאנה ג'ונס הצעיר

Young Indiana Jones meets Arnold Toynbee and Gertrude Bell from the original episode, "Paris, 1919."

ארנולד טוינבי בפרק בסדרת "אינדיאנה ג'ונס הצעיר".

טוינבי הופיע כדמות בשני סרטי טלוויזיה .ומעניין ששניהם נוצרו כמעט במקביל באותה השנה 1992. אחד מהם הוא אמריקני והשני הוא ישראלי.


הוא הופיע באפיזודה של סדרת אינדיאנה גו'נס הצעיר בפרק "פאריס 1919 "  שעוסק בדיוני המעצמות המנצחות במלחת העולם הראשנה שם פוגש  הארכיאולוג לעתיד אינדיאנה ג'ונס הצעיר בלורנס איש ערב ידידו הוותיק וגם בארנולד טוינבי ( ג'ורג' מלוני ) המופיע כדובר של חוקי ההיסטוריה ,וחוזה שאם הסכם השלום רק יביא לחורבן שנוסף של גרמניה הרי מלחמת עולם נוספת היא בלתי נמנעת "אלו ששוכחים את ההיסטוריה נגזר עליהם לחזור עליה " הוא קובע ( אימרה שלא הייתה של טוינבי האמיתי אלא של ג'ורג' סנטיאנה , אבל זה לא באמת חשוב היא  בהחלט מתאימה לרעיונותיו ). טוינבי   מסביר לאינדי ולורנס ( במציאות שהיה מעין דמות אב לטוינבי ) שהם נלחמו עבור כלום וכי הם ימצאו את עצמם במלחמה שוב בתוך עשר או עשרים שנה. טויבני אכן היה דיפלומט בוועידת השלום בפריס והפרק הוא אוטנטי מבחינה זאת.
באותה השנה נוצר בטלוויזיה הלימודית הדרמה התיעודית "פולמוס הרצוג-טוינבי -1961 " בכיכובם של אלכס פלג ואייל ברטונוב ששיחזר את הויכוח בין הרצוג וטוינבי בקנדה ב1961.

 נספח :ההיסטוריות החלופיות של טוינבי

 

פסל של אלכנסדר הגדול. טוינבי יצר מאמר שלם עליו המתאר כיצד הוא יוצר את שיטת המימשל המועדפת על טוינבי,קיסרות עולמית.

במשך השנים עסקו היסטוריונים שונים בנושא של ההיסטוריות החלופיות  שמנסה להאריך מה היה קורה אילו אירועים היסטוריים היו מתחשים בצורה שוה מזאתה מוכרת לנו , אם כי זה בהחלט לא היה נושא מכובד מבחינה אקדמאית.

החשוב שבהם היה ארנולד טוינבי שחיבר כמה תיאורים ארוכים של היסטוריה חלופית תוך התעלמות מההסתייגות האקדמאית לגבי הנושא. 
שלושה בהם פירסם  במסגרת הכרך השני של "לימוד ההיסטוריה " ב-1934 ובהם היציג את האפשרויות שהנצרות הנסטוריאנית הייתה מתפשטת במזרח בין המונגולים והתורכים הסלגו'יקים שהיו מביאים לבסוף לחורבן האיסלאם כתוצאה ,את האפשרות שאירופה של ימי הביניים הייתה מתחלקת בין נצרות קלטית ובין איסלאם דומיננטי לאחר שזה השתלט על צרפת בראשית ימי הביניים. ואת האפשרות הרדיקאלית מכל שהויקינגים היו משתלטים על קונסטנטינופול והקיסרות הביזנטית במאה התשיעית וכתוצאה היו מקימים קולוניות חזקות מאוד ביבשת אמריקה ובמאה החמש עשה הייתה להם אימפריה אדירה ביבשות אסיה אירופה ואמריקה.
בשאר הכרכים של "לימוד ההיסטוריה שלו " ניתן למצוא שפע עצום של ניצנים של רעיונות מאין אלה של היסטוריות חלופיות שיכולות היו להתרחש שהוא לא פיתח.


שני המאמרים המפורסמים ביותר שלו בתחום זה שפורסמו בכך של מאמרים על ההיסטוריה היוונית מ-1969 עסקו בהיסטוריה חלופית של השליט המוקדוני המפורסם פיליפוס השני ובנו אלכסנדר הגדול .
שבאחד מהם " אם פיליפוס המקודוני המשיך לחיות " אביו של אלכסנדר פיליפוס ממוקדון ( שבמציאות שלנו נרצח בגיל 46) חי עד גיל מבוגר כתוצאה מזה שהרג את בנו וכובש את איטליה כולל את העיר הגדולה רומא ומשתלט על שטחים גדולים של האימפריה הפרסית עד לנהר הפרת.
ובמאמר השני אם אלכסנדר הגדול המשיך לחיות " אלכסנדר ( שמציאות שלנו נפטר ממחלה או מהרעלה בגיל 33) ממשיך לחיות גם הוא עד גיל מבוגר, כובש את העיר קרתגו מביס את הרומאים ומקים עימם ברית וכובש את כל הודו וסין ומקים אימפריה עולמית לפני שהוא נפטר בשנת 287 לפני הספירה בגיל 69 . אימפריה שעליה שולט בנו שהופך לבודהיסט , ובשלב מאוחר יותר צי בראשות הקרתגני חניבעל מגלה יבשת לא ידועה במערב …שני המאמרים –סיפורים האלו מראים היטב את הגישה החיובית מאוד שהייתה לטוינבי לרעיון הקיסרות העולמית והמאמר השני מראה היטב את החשיבות שיחס לרעיון הקיסרות העולמית המונחית בידי דת עולמית ( בודהיזם במקרה הזה).
אני שואל את עצמי אם ייתכן שהסיבה שטוינבי התעניין כל כך בנושא של מה היה קורא אילו . ( יותר מכל היסטוריון אחר לפניו ובתקופתו ) הייתה בגלל המחשבה המייסרת על כך שהוא עצמו היה קרוב לצומת ההחלטות אז בימי מלחמת העולם הראשונה ולאחריה במשרד החוץ הבריטי ( הוא היה אז כמובן ציוני גמור אבל זה היה דבר שטוינבי המבוגר העדיף לשכוח ) ואילו אילו היה פועל בצורה שונה ומצליח יותר בצעדיו אולי היה מצליח בכוחות עצמו למנוע את הכרזת בלפור ואת התעצמותה ציונות כתוצאה מתמיכה בריטית וכתוצאה את יסודה של המדינה הציונית שהייתה שנואה עליו כל כך, ומביא ליצירתה של עוד מדינה ערבית במזרח התיכון ככפי ששאף מורו ורבו לורנס איש ערב.

 

ביבליוגרפיה : הויכוח נגד טוינבי ,מאמרים וספרים על טוינבי בעברית ובאנגלית

 

אף היסטוריון אחר של המאה העשרים לא עורר מחלוקת גדולה כל כך כמו טוינבי בעברית.להלן רשימה ( שהיא כנראה חלקית בלבד)  של המאמרים שהופיעו נגד  ו-(לעיתים נדירות ) בעד טוינבי בעברית וגם באנגלית על פי סדר כרונולוגי של פירסום המאמרים . מסדר זה אפשר לראות שהויכוח עם טוינבי היגיע לשיא עוצמתו במהלך שנות החמישים והשישים.לאחר מכן האיש כמעט נשכח.

מאמרים מאת טוינבי בעברית 

הברירה של ישראל בעידן האטום  כיוונים חדשים 15 ,ינואר 2007
"שליחותה של ישראל" כיוונים חדשים 15 ,. ינואר 2007   

 ספרים על טוינבי בעברית
נתן רוטנשטריייך הזעם הלא קדוש : על טוינבי, היהדות והיהודים ירושלים : הספריה הציונית, 1957.
ויכוח בין היסטוריונים על עתיד השלום בארץ ישראל / חליפת מכתבים בין ארנולד טוינבי ופרופסור יעקב טלמון בעקבות מלחמת 6 הימים ,1967.


יעקב הרצוג על ישראל וארצו :ויכוח עם פרופ' ארנולד טוינבי משרד החינוך ,המזכירות הפדגוגית 1975. (מהדורה שנייה 1985)

מיכאל הד "על זכות הסטורית מוסר ומדינת ישראל : דברי מבוא והערות לוכוח בין י' הרצוג וא' טוינבי : מדריך למורה ‫ ירושלים : משרד החינוך והתרבות – המרכז לתכניות לימודים, 1977

ישעיהו פרידמן מיתוס של כפל ההבטחות : בריטניה, הערבים והציונות, 1915-19 תירגם עמנואל לוטם  קריית שדה בוקר : מכון בן גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, 2004.

(  ספר שעוסק ברובו בקריירה של טוינבי במהלך הזמן הקצר שבו היה קרוב לצומת ההחלטות שהשפיעו על גורל הציונות בזמן מלחמת העולם הראשונה .כולל מאמר של טוינבי עצמו אחד הבודדים פרי עטו שהופיעו בעברית ) .
מיכאל בר-זוהר צפנת פענח – חייו מותו של נסיך יהודי : יעקב הרצוג – הביוגרפיה תל אביב : משכל, 2003 .( ספר על האיש שהתווכח בויכוח פומבי מפורסם עם טוינבי ויצא כשידו על עליונה ).

שלמה צמח "ארנולד טוינבי ומשנתו ( 1950 ) הופיע ב"מסה וביקורת הוצאת אגודת הסופרים העברית ליד דביר ,1954.
גוטהלד .ויל "ארנולד טוינבי ועתידו של האיסלאם " ( בעקבות הרצאה על האיסלאם בחברה המזרחית הישראלית ) " מולד מספר 23-24 ,1950
ג. ר. הודסון "טוינבי כנגד גיבון ( ביקורת ) מולד יב תשט"ו,1955 ע' 505-509Arnold Toynbee and the Jews; :‎ a symposium. /‎ W. F. Albright, … [et al.] Jewish frontier. Jewish f, Dec. 1954-Feb. 1955
Abba Eban The Toynbee heresy;‎ address delivered at the Israel Institute-Yeshiva University in New York New York,‎ ‪ Israel Office of Information,‎ ‪ 1955

יצא לאור עם מהדורה חדשה בכתב העת Israel Studies 11,1 (2006) 93-107 ונמצא ברשת בגרסה מלאה.

Eliezer Berkovits, Judaism: fossil or ferment? New York, Philosophical Library, 1956
Maurice Samuel The professor and the fossil : some observations on Arnold J. Toynbee's a study of history New York : A. A. Knopf, 1956.

נתן רוטנשטריייך הזעם הלא קדוש : על טוינבי, היהדות והיהודים ירושלים : הספריה הציונית, 1957.

יוסף קלוזנר "ארנולד טוינבי על היהודי והיהדות " בתוך מחקרים חדשים ומקורות עתיקים הוצאת מסדה ,1957.
ה.ר. טרוור רופר " אחרית הימים של ארנולד טוינבי –תשוקת התבוסה ודת הבליל " מולד ט"ו ,תשי"ז,1957 ע' 164-175 . ( מאמר מפורסם שהיה אחראי במידה רבה מאוד לחיסול מעמדו של טוינבי כהיסטוריון רציני ובו מפרק טרבור רופר את טוינבי ותורתו איבר אחרי איבר ולא משאיר מהומה. ). \

Zaki Saleh Trevor-Roper's critique of Arnold Toynbee : A symptom of intellectual chaos Baghdad Al-Maaref Press, 1958
( עבודת תזה מעניינת מעין כמוה שבה יוצא תלמיד מחקר עיראקי להגן בנאמנות על טוינבי מהתקפתו המרסקת כל של טרבור –רופר במאמר שלמעלה ואגב כך מציג אותו כמעט כגיבור של האומה הערבית )
צבי רודי "בערפל המסתורי של ההיסטוריה ( למקרא חיבורו של טוינבי )" הוגים ובעיותיהם :מסות פילוסופיות וסוציולוגיות אגודת הסופרים ליד "דביר ,", 1958 . ( אולי המאמר המקיף האובייקטיבי והטוב ביותר על טוינבי בעברית ).

James Parkes ,"Toynbee and the uiqueness of Jewry" IN Jewish Journal of Sociology ' 1962
Harry Meyer Orlinsky "On Toynbee’s use of the term "Syriac" for one of his societies" In the Time of Harvest (1963) 255-269 r
אליעזר ירושלמי "על משנתו ההיסטורית של טוינבי "בתוך באוהלי ספרות: הכתבים הובאו לדפוס על-ידי שרה ירושלמי, רעית המחבר ; ונערכו על-ידי ש' שלום הוצאת מחברות לספרות ,1966.
Kaupp " Toynbee and the Jews" Wiener Library Bulletin 21,1 (1966-1967) 21-29 , Peter
יעקב טלמון הפיתרון "הסדר עם חוסיין " הופיע במקור בעברית במעריב 4.8.1967 .
הופיע בשם "ויכוח עם ארנולד טוינבי " בתוך חידת ההווה ועורמת ההיסטוריה : עיונים בהיסטוריה היהודית בפרספקטיבה אוניברסאלית ערך והוסיף מבוא, הערות וביבליוגרפיה דוד אוחנה ; אחרית דבר – יהושע אריאלי, ישעיהו ברלין. , ירושלים : מוסד ביאליק, תשס"א 2000 http://www.bialik-publishing.com/product_info.php?products_id=732
מיכתב תשובה למכתב של טוינבי התוקף את כיבושי ישראל במלחמת ששת הימים .
יעקב טלמון . ויכוח בין היסטוריונים על עתיד השלום בארץ ישראל / חליפת מכתבים בין ארנולד טוינבי ופרופסור יעקב טלמון בעקבות מלחמת 6 הימים.  ירושלים ,1967 . חוברת של 14 עמודים .
רבקה שכטר "מקאנט ועד טוינבי "אופק לספרות לתרבות ולביקורת קיץ 1970
א. קפל "מארקס היהודי בעיני טוינבי " האומה , ח, 1970, ע' 208-214
, Oskar K Rabinowicz Toynbee’s pro-Zionism in World War" Herzl Yearbook 7 (1971) 241-254
גאולה כהן "בארבע עיניים עם טוינבי " מעריב 10.11.1972 ע' 20 .
Roland N. Stromberg Arnold J. Toynbee : historian for an age in crisis Carbondale : Southern Illinois University Press, 1972

דינה אורישי "היסטוריון בעירבון מוגבל :טוינבי נאמן ל"נימוס דיפלומטי דו-פרצופי " על המשמר 6.10 1973 ע' 16 .
Oskar K Rabinowicz Arnold Toynbee on Judaism and Zionism :‎ a critique London :‎ ‪ W.H.
Allen,‎ ‪ 1974
יעקב הרצוג א. "וויכוח עם פרופ' ארנולד טוינבי "ב. "בעקבות הויכוח :"מתוך ראיון בעקבות מאמר שפירסם פרופ' טויינבי ב-1969 בתוך עם לבדד ישכון ספרית מעריב ,1975.
צבי וולובסקי "בעיניו היינו שריד מאובן ""על המשמר 27.10.1975 עמודים 3, 7 ( "הספד " לרגל מותו של טוינבי )
יוחנן רשת ( יורם ברונובסקי ) "חוקיותה של ההיסטוריה :עליו כהיסטוריון " הארץ 31.10 .1975 ע' 18 ( הגנה יחידה במינה בעברית על טוינבי)
.חיים הילל בן ששון "משטמה בשיטה :תורתו של ארנולד ג'וזף טוינבי ". ( הופיע במקור בתוך "משא גיליון מס' 46 ( 204) מוסף "דבר" ,7.11.1975 ושוב בתוך רצף ותמורה :עיונים בתולדות ישראל בימי הביניים ובעת החדשה ספריית אופקים ,הוצאת עם עובד ,1984
Kenneth Winetrout "Arnold Toynbee : :the ecumenical vision Twayne's world leaders series Boston : Twayne, [1975].

חן מרחביה "דמותו של יעקב הרצוג והגותו " האומה יד (46) תשל"ו ,1976 ע' 264-269.
אברהם הלר "מדברי יעקב הרצוג בויכוח עם טוינבי "האומה יד ( 46) תשל"ו , ע' 270-272 .
,
Marvin Perry Arnold Toynbee and the crisis of the West , Washington, D.C. : University Press of America, 1982
Kenneth W. Thompson Toynbee's philosophy of world history and politics Baton Rouge : Louisiana State University Press, 1985

Arnold J. Toynbee, a life New York :‎ ‪ Oxford University Press,‎ ‪ 1989 McNeil William Hardy
Toynbee : reappraisals / edited by C.T. McIntire, Marvin Perry. Toronto : University of Toronto press, 1989

Marvin Perry Arnold Toynbee and the Western tradition New York :‎ ‪ P. Lang,‎ ‪ c1996

ישעיהו פרידמן " ארנולד ג’וזף טוינבי : פרו-ערבי או פרו-ציוני?" עיונים בתקומת ישראל מספר 11, 2001 , ע' 27-45
ישעיהו פרידמן מיתוס של כפל ההבטחות : בריטניה, הערבים והציונות, 1915-19 תירגם עמנואל לוטם ( , קריית שדה בוקר : מכון בן גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, 2004.

ספר שעוסק ברובו בקריירה של טוינבי במהלך הזמן הקצר שבו היה קרוב לצומת ההחלטות שהשפיעו על גורל הציונות בזמן מלחמת העולם הראשונה כולל מאמר של טוינבי עצמו אחד הבודדים פרי עטו שהופיעו בעברית .
מיכאל בר זוהר  צפנת פענח : חייו ומותו של נסיך יהודי : ד"ר יעקב הרצוג – הביוגרפיה    ,  ידיעות אחרונות  2003 . ( על האיש שהתמודד בויכוח עם טוינבי )

חדוה בן ישראל "ארנולד טוינבי ופולמוסו עם הציונות " זמנים מס' 91 2005 ע' 96-101.

אלי אייל "זוכרים את טוינבי ? : אקטואליה מן העבר כיוונים חדשים 15,2007 . ע' 5-14 .
אביעד קליינברג "מדוע הרגזנו את טוינבי   כיוונים חדשים 15 . ,2007 .

.

 

 עוד קישורים רלבנטיים  על טוינבי

טוינבי בויקיפדיה בעברית
טוינבי בויקיפדיה באנגלית

טוינבי במלחמת העולם הראשונה

A Study of History

לורנס איש ערב : ידיד של טוינבי
ברנרד לואיס היסטוריון ומזרחן
פרנסיס פוקויאמה פסיכו היסטוריון אמריקני  
ישראל רינג פסיכו היסטוריון ישראלי

הפסיכו היסטוריה המטורפת של העולם

 

 

 

 

"מאובן או עם " עטיפת התקליט של ויכוח טוינבי עם הרצוג.