ארכיון תג: התנקשות

המתנקש הבודד : אהוד בן גרא באמנות בספרות ובקומיקס

 

אהוד בן גרא מתקבל לפגישה אצל עגלון מלך מואב  שתתגלה כקטלנית למלך.Wood engraving, published in 1886.

 

אהוד מחסל את עגלון לאחר שהוא מטיף לו על רקע ציורים קדומים.

Original artwork for illustration on p24 of The Bible Story issue no 13.

מיוחס ל, British (1922–2003) או ל:Philip Corke’

יב וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.  יג וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ, וַיַּךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים.  יד וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה.  טו וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב.  טז וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת–גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ.  יז וַיַּקְרֵב, אֶת-הַמִּנְחָה, לְעֶגְלוֹן, מֶלֶךְ מוֹאָב; וְעֶגְלוֹן, אִישׁ בָּרִיא מְאֹד.  יח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְהַקְרִיב אֶת-הַמִּנְחָה; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעָם, נֹשְׂאֵי, הַמִּנְחָה.  יט וְהוּא שָׁב, מִן-הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת-הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר, דְּבַר-סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר הָס–וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, כָּל-הָעֹמְדִים עָלָיו.  כ וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר-לוֹ לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵהוּד, דְּבַר-אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ; וַיָּקָם, מֵעַל הַכִּסֵּא.  כא וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ.  כב וַיָּבֹא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב–כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב, מִבִּטְנוֹ; וַיֵּצֵא, הַפַּרְשְׁדֹנָה.  כג וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ–וְנָעָל.  כד וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה.  כה וַיָּחִילוּ עַד-בּוֹשׁ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה; וַיִּקְחוּ אֶת-הַמַּפְתֵּחַ, וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם, נֹפֵל אַרְצָה מֵת.  כו וְאֵהוּד נִמְלַט, עַד הִתְמַהְמְהָם; וְהוּא עָבַר אֶת-הַפְּסִילִים, וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה.  כז וַיְהִי בְּבוֹאוֹ, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָהָר, וְהוּא לִפְנֵיהֶם.  כח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי, כִּי-נָתַן יְהוָה אֶת-אֹיְבֵיכֶם אֶת-מוֹאָב בְּיֶדְכֶם; וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב, וְלֹא-נָתְנוּ אִישׁ, לַעֲבֹר.  כט וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ–כָּל-שָׁמֵן, וְכָל-אִישׁ חָיִל; וְלֹא נִמְלַט, אִישׁ.  ל וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא, תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, שְׁמוֹנִים שָׁנָה.  {פ}

שופטים פרק ג'

לפניכם רשימה נוספת בסדרה שלי על גיבורי התנ"ך בספרות באמנות בקולנוע ובטלביזיה.והפעם על השופט השני המופיע  בספר "שופטים" אהוד בן גרא.

שאמנם על פי כל הגדרה מודרנית לא היה שופט כלל אלא מתנקש ורוצח. אבל הוא בהחלט היה מנהיג.

שופטי ישראל משמאל לימין   עתניאל בן קנז , אהוד בן גרא,  שמגר  בן ענת , דבורה אשת לפידות  וגדעון בן יואש

הסיפור על אהוד בן גרא שחיסל בעורמה את עגלון מלך  מואב ששלט בשבטי ישראל הוא אחד מהסיפורים הראשונים של ספר שופטים.וייתכן מאוד שהוא זה שפתח את הספר במהדורה המקורית שלו שנוצרה בממלכת ישראל במאה התשיעית או השמינית לפה"ס . לדעתי "שופטים "  היה  באותה גרסה  הראשונית הראשון מבין הספרים שנכתבו מבין אלו שמרכיבים את מה שמכונה היום "המקרא" לפני ספר "יהושע " שנראה כיצירה מאוחרת יותר  ולפני ספרי החומש.

ההנחה של החוקרים היא שהסיפורים על עתניאל בן קנז  השופט משבט  יהודה  ואישתו עכסה בת כלב שבאים  בגירסה שבידינו  של ספר "שופטים" לפני הסיפור על אהוד בן גרא  היא תוספת מאוחרת מממלכת יהודה שנים רבות לאחר שגירסה ראשונית של הספר כבר פורסמה במממלכת ישראל.  ובגרסה הראשונית הזאת  לא  היה שום איזכור של עתנאל ועכסה שמן הסתם לא היו מוכרים כלל  למחבר – מלקט- עורך המקורי  שהיכיר רק את סיפורי שבטי וממלכת ישראל.

מי היה המחבר המקורי של ספר "שופטים" ? הוא כנראה התעניין בסיפורים קדומים וליקט אותם במחוזות שונים בממלכת ישראל של זמנו המאה השמינית לפני הספירה,אולי בימי המלך ירבעם בן יואש שהייתה תקופת שיא בממלכת ישראל.

אני מאמין שאותו כותב -מלקט-עורך ביצע מסעות במחוזות ובישובים שונים של ממלכת ישראל אולי אגב ביצוע משימות בירוקרטיות שונות במינהל ממלכת "ישראל"   ( או יותר נכון "שומרון" כפי שכנראה היה שמה הרשמי של הממלכה בזמנו)  שהיו  במסגרת תפקידו כסופר ,  ומן הצד כתחביב אישי  ליקט סיפורים שונים ומסורות שונות. שהרי אחרת לא יכול היה להגיע אל החומרים שהכניס לספר שופטים שהיו מפוזרים במקומות שונים ומגוונים  .

חלקם או רובם  ואולי כולם  או כמעט כולם מן הסתם היו קיימים רק בעל פה עד שהיגיע וראיין זקנים ומספרים לגבי דמויות מהעבר באיזוריהם וכתב את הסיפורים ששמע.ולאחר מכן שילב  אותם בספר שהפך להיות ספר "שופטים".

אני בהחלט מעלה על דעתי שמחבר ספר שופטים שמע  יצירות כמו שירת דבורה באיזה מקדש ורשם אותו.ואחר כך שמע סיפור אחר על דבורה ורשם גם אותו כהסבר או להפך.

"שירת דבורה" היא לדעת החוקרים כיום  כנראה החלק הקדום ביותר של המקרא אבל זה לא אומר שכרונולוגית האירוע שהשירה מתארת  אכן התרחש לפני ימי  אהוד או לאחריו.בעצם איננו יודעים וכנראה גם מחבר ספר שופטים לא באמת  ידע מתי בדיוק התרחשו.יכול להיות שהבחירה שלו של המיקום הכרונולוגי של האירועים הייתה שרירותית מחוסר מידע מדוייק.

מוסרי המידע שלו מן הסתם יכלו לאמר לו רק שאירוע זה וזה של יפתח או גדעון או דבורה או שמשון או יאיר הגלעדי התרחש  באופן כללי נניח לפני 300 שנה או 200 שנה ולא לפרט יותר מכך.

(זאת אגב בניגוד למחבר ספר "מלכים" שיש להניח שהחומר שכינס היה קיים במרוכז בכמה ספרים שאליהם הייתה לו גישה ממקום מושבו בירושלים  ובהחלט היה לו רושם כרונולוגי ברור מתי בדיוק התרחשו האירועים שהוא מתאר. ,ואולי כך היה גם לגבי מחבר ספר שמואל ,אבל זה פחות ברור.).

הגירסה המוקדמת של ספר שופטים צברה מן הסתם פופולאריות.ולא רק בממלכת ישראל.

היה מי שטרח ליבא אותו לממלכת יהודה. וגם שם גילו בו עניין. והיה מי שיצא לשכתב את הספר הזה ולהוסיף לו סיפור על מנהיגים משבט יהודה שלא היה בגירסה המקורית. אולי היה זה כותב ספר מלכים שהתעניין מאוד באירועים קדומים ולכן התעניין בספר שופטים שהיגיע מממלכת ישראל.

ש להניח שספר שופטים נשמר פחות או יותר בצורתו המקורית מלבד התוספות שהוצבו בהתחלה וגם בסוף ( סיפור הפילגש ) וכל מיני הערות של העורך היהודאי על כך שבני ישראל עשו הרע בעיני האל שספק בעיני אם היו חלק מהגרסה המקורית וקל לזהות אותן כתוספות יהודאיות.
לאחר התוספות נראה שהפורמט הוא כמו שהיה בגירסה הישראלית המקורית ולא שינו אותו יותר מידי. אז כנראה שסיפור אהוד אכן היה הראשון בגירסה הישראלית המקורית. ואם המחבר שם אותו ראשון אז כנראה הייתה לו כוונה מיוחדת בזה.

אם אכן סיפור אהוד בן גרא פתח את ספר שופטים בגירסתו המקורית אז אולי זה  אומר שזה היה הסיפור הקדום מכולם.

או שאולי העורך -מחבר החשיב אותו באופן מיוחד והייתה לו כוונה מיוחדת בהשמתו ראשון בספר.

אולי החשיב את עצמו כצאצא לאהוד בן גרא?

סיפור אהוד בן גרא הוא  בכל אופן הסיפור הקדום ביותר הקיים הספרות העולמית על התנקשות במלך. אם כי מן הסתם היו אחרים שלא השתמרו אבל הסיפור הזה נשמר.

בספרות  הסיפור לא עורר תשומת לב רבה.

באמנות העולמית כפי שתראו הוא עורר תשומת לב רבה יותר.

יש על פיו כמה  וכמה תמונות  לאורך הדורות. אולי הסיפור על המתנקש הערמומי שרוצח בבוגדנות מלך   עורר   עניין וסימפטיה אצל רוב היוצרים.

וכאן לראשונה אביא גלריה של מבחר ציורים כאלו לאורך הדורות.

גם בעברית יש רק מעט מאוד עיסוק באהוד בן גרא לאורך השנים.

אבל כפי שתראו בהמשך סיפורו של המתנקש הבודד והמלך השמן הוא בולט בתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים במדינת ישראל.

 

ספרים על אהוד בן גרא:

הספר הבולט בעברית על אהוד בן גרא הוא ספרו של המורה ישראל שף שהיה רק שני בטרילוגיה לאחר ספר קודם שעסק בעכסה בת כלב ובבעלה השופט עתניאל בן קנז.

ישראל שף    ( 1865-1938)  כנראה תיכנן לכתוב סדרת ספרים שתכסה את כל ימי השופטים אבל הוא הספיק לכתוב רק שלושה ספרים והחל לכתוב ספר רביעי על יותם בן ירובעל  ולא יסף.

מאלו הספר שמעניין אותנו כאן הוא הספר השני בסדרה :

  אהוד בן גרא :   ספור היסטורי.    פרנקפורט ע"נ מין :   אמנות,   [תרפ"ג 1923)

זהו ספר המשך לספרו הקודם של שף "עכסה בת כלב" ומתאר בסגנון אפי מרתק את תלאותיה של אימו של אהוד ( ששמה אינו מוזכר  כלל במקרא)שנפלה בשבי בידי עגלון ועונתה על ידו עד ששלחה את בנה האיטר לנקום את נקמתה הקשה.

בעברית יש גם סיפור לילדים על אהוד למרות שאני תמה כמה הסיפור הזה מתאים לילדים אבל עובדה.

חרבו של האטר :   ספורו של השופט אהוד בן-גרא. עבדה שלומית רוזינר ציירה מריים  אורן   ספריית קשב  [רמת-גן] :   מסדה,   [1984].

אהוד בן גרא בשירה העברית

יש גם שיר אחד על אהוד בן גרא  בספרות העברית המודרנית ומעניין שכתבה אותו דווקא אישה.

אהוד

מאת עמית דרבקין מתוך: במשעול התנ“ך, הוצאת "ספרי ניב", תש״פ 2020

ויש גם סיפור באנגלית על אהוד בן גרא An Assassin's Tale  by  Reev Robledo  סיפור קצר של 30 עמודים שפורסם כקינדל בשנת 2012.

סיפור חייו של אהוד המתרחש בשנת 1320 לפני הספירה.

 

והנה גלריה של תמונות על אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב.

 

 

 

 

המלך עגלון ואהוד

 

דוגמאות של ציורים לאורך הדורות  של חיסולו של עגלון בידי אהוד בן גרא

 

אהוד מתקרב לעגלון עם החלרב בזמן שאנשים עומדים בחוץ .

Erlangen, UB Ms. 1 (Bible from the Gumpertuskloster in Ansbach), fol. 70 BC Bavarian, before 1195

New York, Morgan Libr. Ms. 638, fol. 12. Painted in Paris around 1250

אהוד תוקע בשופר .from 13th Century manuscript known as the Morgan, Crusader, Maciejowski Bible, or Shah ‘Abbas Bible.

אהוד מתנקש בעגלון. איור משנת 1360.The Speculum Humanae Salvationis or Mirror of Human Salvation

אהוד מחסל את עגלון .German stained glass, panel 14, Church of St Etienne, Mulhouse, France

Miniature depicting Ehud murdering King Eglon by Rudolf von Ems (1350 to 1375)

Miniature 1401-1402 Part of: Wenceslas Bibl

 

The Assassination of the Moabite King Eglon by Ehud   by Gabriel Angler (1404-1483) in Monheim (Swabia) 1483 Munich painter panel and fresco of the Gothic German Germany

(Ilustrador de Speculum humanae salvationis, 1450

Miniature by Lienhard von Kötz .,  AROUND 1450

כאן לאהוד יש שותף בביצוע החיסול.

 

אהוד דוקר את עגלון. Ehud Stabbing Eglon Anonymous Germany (Augsburg)  Illustrations from Speculum Humanae Salvationis.  1476,

Godefroid Ballain (?), Around 1567.

 

The Moabite king Eglon is treacherously murdered by Ehud, one of the Judges of Israel, who escapes the king's guards

a drawing by Mary Evans Picture Library

 

Portrait of Ehud or Aod, Biblical judge, human biblical figure, engraving from Epitome historico-chronologica gestorum omnium patriarcharum, ducum, judicum, regum, et pontificum populi hebraici (Historical-chronological summary of the patriarchs, chiefs, judges, kings and popes of the Jewish people), by Bartolomeo Gai, 1751, Rome. (Photo by Icas94 / De Agostini Picture Library via Getty Images)

 

Illustration by Ford Madox Brown

 

אהוד מחסל את עגלון. ציור מאת מאיה סגל.

Eglon Slain by Ehud by James Tissot.

 

 

 

אהוד מטיף לעגלון בזמן שהוא רוצח אותו בתמונה טובה במיוחד. צייר :

 

 

\

אהוד רוצח את עגלון שנראה כמבוסס על דמות של ג'אבה מסדרת "מלחמת הכוכבים".

 

אהוד בן גרא בעלילונים ( קומיקס בלועזית )

בקומיקס העברי אהוד בן גרא הופיע בסדרות האלו :

תנ"ך עכשיו מאת אפרים סידון ואבנר אברהמי " הופיע בשבועון "כותרת ראשית":

 

יהוצפן א' מאת שי צ'רקה .הוצאת מודן 2003

הוסף לסל את יהוצפן א' / שי צ'רקה

הבלש התנכי יהוצפן חוקר את רצח עגלון  שיש שחושבים שנרצח בידי חייזרים מהחלל. ומגלה שאהוד בן גרא הוא הרוצח.אבל איך בדיוק עשה זאת ?

יהוצפן פותר את התעלומה המוזרה.

 

 

אהוד תוקע בשופר .דף צביעה לילדים.

http://www.supercoloring.com/coloring-pages/ehud

 

שיר על אהוד ועגלון באנגלית :

http://janevoigts.com/blog/2014/2/24/inspired-fat-and-poo

Back in the day when the Bible was thin
Israel was conquered by a heavyweight King
So they prayed for a saviour who was able to fight
Big-bellied Eglon the Moabite.
Well, Ehud was the man God chose
He made a little sword & hid it in his clothes
Said King I got a message to whisper to you
Then in went the sword & out came the poo because he

Stabbed him in the belly & his poo came out
Stabbed him in the belly & his poo came out
Stabbed him in the belly & his poo came out
Squishy, squashy poo.

Ehuds sword stuck in his guts
But the kings flabby belly just covered it up
He shut the doors & then he ran back home
Before anyone saw what hed done.
The servants said phew, whats that stink?
The king is on the toilet thats what I think.
But when they opened up the door
There lay Eglon dead on the floor because he

Stabbed him in the belly & his poo came out.

Ehud blew the trumpet & he said its war!
And the Moabites ran as people grabbed their swords
And as they fought they all sang this song,
Do you want to know what Ehud did to King Eglon?
I'll tell you, he

Stabbed him in the belly & his poo came out

Well the flabby baddie didnt get a chance to shout
Cos he stabbed him in the belly & his poo came out
And if youre wondering what this song is really all about…
Its squishy, squashy, (give you hands a washy!)
Squishy, squashy poo.

Judges 3:12 – 30 (ESV)
© Matt Blick Grace Church Nottingham 2005.)

אהוד ועגלון בטלביזיה 

ידועה לי רק גירסה מוסרטת אחת על עלילות אהוד בן גרא שמשום מה לא משכו במיוחד את הבמאים של הוליווד.

גירסה בסדרה הסטירית "היהודים באים"  בפרק החמישי בעונה הרביעית ששם כל הסיפור מסופר מינקודת המבט של שומרי הראש של עגלון

ששומרים עליו מחוץ לחדרו בזמן שאהוד מבצע בו את זממו.

עגלון ב"היהודים באים"

 

אהוד ועגלון בהיהודים באים 

 

תמונות ממצגת אהוד בן גרא עבור כיתה  ד' 

 

 

 

אהוד בן גרא אולי לא השאיר במיוחד את חותמו על הדורות הבאים ,אבל הרצח המתוחכם שביצע של מלך שמן במיוחד בהחלט השאיר את רישומו על אמנים שונים.וגם על מערכת החינוך הישראלית ששם הוא דמות פופולארית במקצוע המקרא.

אהוד מטיף לעגלון בזמן שהוא רוצח אותו בתמונה טובה במיוחד. צייר :

 

צפו בסרטון בובות על אהוד בן גרא רצח מושלם

צפו בסרט אנימציה על אהוד בן גרא 

ילדים ישראלים בעקבות אהוד בן גרא 

סיפור אהוד בתמונות 

האזינו לאפרים סידון מספר את סיפור אהוד בן גרא בחרוזים על פי ספרו התנ"ך בחרוזים 

 

אהוד הסכינאי של אלוהים :סיפור קומיקס 

עדויות לסיפור אהוד

האם התגלה הארמון של עגלון מלך מואב שבו חיסל אותו אהוד?

 

הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין  על אהוד

אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב באמנות 

 

המקרה של רצח עגלון 

בסדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

הנביא ירמיהו בטלביזיה

רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע

יהודה המכבי כוכב קולנוע

אותו התלמיד :השליח שאול התרסי -פאולוס ביהדות ובספרות העברית

אהוד בן גרא ועגלון

<a href="https://www.christart.com/clipart/">Christian Images</a>

מתנקש על הכוונת

ביום הרביעי בנובמבר 2007 מלאו 12 שנה להתנקשות של יגאל אמיר בראש הממשלה יצחק רבין .
רן יגיל כתב את היצירה הספרותית החשובה ביותר עד כה שמבוססת על פרשיה זאת "הרביניסט האחרון "  -סיפורו של טייס קרב למוד קרבות  שיוצא לבצע את  המשימה הבלתי אפשרית מכל :   להתנקש בחייו של יגאל אמיר ולחסל אותו אחת ולתמיד .

זהו זה. המדינה נעשתה בית משוגעים. אולי תמיד הייתה. כל שני אנשים פה יורדים למחתרת, מאגדים אגודות סודיות, פותחים גרילה דמיקולו. זה אנחנו. אנחנו מתים על משחקי המלחמה הקטנים האלה, המוסד, השב"כ, המבצעים ,הבחירות מאבקי הכוח הפוליטיים-צבאיים, העמותות החבויות. עם של שואיסטים.
פעם שמעתי איזה קומיקאי אומר שאנחנו עם בחירה לא כי אנחנו מובחרים, אלא מפני שאנו אוהבים כל כך בחירות ובחישות והתאגדויות שמתחת לפני השטח, שאחר כך תילמדנה בספריה היסטוריה במלוא חומרת הסבר. אבל סוף לסיפור. זה נגמר. אני שם לזה סוף.
( הרביניסט האחרון ע' 131)

 

 

המתנקש

12 שנה מלאולמותו של ראש הממשלה יצחק רבין. ה"אילו " שמעסיק ביותר את הציבור הישראלי בשנים האחרונות ובמיוחד בימים אלה הוא, אילו יצחק רבין לא היה נרצח איך היתה המציאות. עד עכשיו ספרתי לא פחות מעשרה מאמרים וסיפורים שפורסמו בנושא זה. נראה לי שאפשר להשוות את אילו "רבין לא היה נרצח" לאחד האילואים המציקים ביותר של ההיסטוריה האמריקנית: "אילו הנשיא קנדי לא היה נרצח". גם הוא מקור למבחר עצום של היסטוריות חלופיות.

יגאל עמיר רוצחו של רבין הפך לדמות בולטת ביותר  מעין איקון  ביזארי של רשע. רבים עוסקים באובססיביות בשאלה מה היה קורה אם אפשר היה לעצור אותו בזמן ואחרים טוענים שהוא אינו הרוצח כלל אלא קורבן חף מפשע שבמקרה נקלע למקום.

פעם בשנות השבעים היו כמה ספרי מותחנים שעסקו בהתנקשויות בראשי מדינה , ספרים כמו "נשיא על הכוונת " של פרדריק פורסייט   ספר שהישפיע ישירות על יגאל עמיר שהחזיק ספר זה בבעלותו ,  שעסק בניסיון התנקשות שכמעט הצליח בדה גול ופושע מתוחכם ורב תחבולות בשם "התן "  שיוצא לרצוח את נשיא הצרפתי ויהי מה ( "התן " היה גם כינוי שניתן לטירוריסט הבינלאומי המפורסם "קרלוס " בעיקבות ספר זה ) .

או "הפניקס "  של עמוס אריכא על נסיון התנקשות במשה דיין " (היונק את מיוחדותו וכישוריו מקרלוס האמיתי – שגם אריכא היה הראשון בעולם שכתב עליו רומן) . המתנקשים בספרים אלו תוארו כארכי פושעים רבי תחבולות כמעט אנשים עליונים בתיחכומם ובחוסר החולשות האנושיות שלהם .הם אמנם נכשלו במשימתם ברגע האחרון אבל רק בקושי רב ובידי פעילות יעילה באופן מדהים של שלטונות החוק או השירותים החשאיים הישראלים שפעלו ביעילות מדהימה כנגדם והוכיחו בכך את עליונותם.

בכל אופן במציאות המרה יצחק רבין ראש ממשלה מכהן שהיה אמור להיות אחד האנשים המאובטחים ביותר בעולם נרצח בקלות מפחידה בידי מתנקש בודד, בידי אדם שהתגלה כרחוק מאוד מלהיות אדם עליון מסוגם של "התן" וה"פניקס ", אדם קטן ואפור שחיוכו הסכריני הפך אותו לדמות איקונית בפני עצמה .

כל כך לא מרשים הוא אותו מתנקש שרק בגלל זה נוצרו שפע תיאוריות קונספירציה שנועדו להסביר שלא הוא היה הרוצח האמיתי אלא רק תחליף לאנשים מרשימים בהרבה שעמדו מאחורי הרצח.

אילו רק היה אותו יגאל עמיר באמת דמות מרשימה ומורכבת כמו ה"פניקס" שיצא לרצוח בבדיון את משה דיין …. .אבל הוא לא כזה. בסך הכל אפס מאופס שכמעט לגמרי במקרה שינה את ההיסטוריה.

 

התוצאה הבלתי נמנעת היא הספר "הרביניסט האחרון" שהוא מעין תשובה אירונית ל"נשיא על הכוונת" ול"פניקס), ומראה מה קורה לאחד מאותם אנשים יעילים לאחר שנכשלו בביצוע משימתם להגן על ראש הממשלה ונתקעו עם רוצח לא מרשים באופן מיוחד. לא אדם עליון סופר-מתוחכם, חסר חולשות אנושיות בעל אלף פרצופים ומליון תחבולות ודרכי מילוט, אלא רק סטודנט פנטי מתוסכל שסובל מחסר בזוגיות.

הספר

רן יגיל מחבר "הרביניסט האחרון "צילם דניאל צ'צ'יק

ספרו של רן יגיל "הרביניסט האחרון" הוא היצירה הבולטת ביותר הקשורה לרצח רבין, וזהו גם הספר שעורר את תשומת הלב הגדולה ביותר מכל מה שפירסם עד כה. שכן אם עד כה עסק יגיל במודע בדמויות שנראו כדמויות שוליים הרי בספר זה הולך יגיל ללב ליבו של הקונסצנזוס הישראלי המדמם ביותר

רן יגיל חורג הפעם ממנהגו לעסוק באנשי ספרות ובמה כגיבורי סיפוריו כפי שהיה בספריו הקודמים ( שעסקו בדמויות שוליים רחוקות מכל מוקד כוח כמו סבו משה חורגל שחקן, ז'ק ברל הזמר ונח שטרן המשורר שמאבד את שפיותו. בקצרה, אנשים שהם רחוקים ממוקדי הכוח. אך לא הפעם. הגיבור שלו ב"רביניסט האחרון" הוא אדם השונה באופן קוטבי לפחות לכאורה מכל אלה. הגיבור הוא מלח הארץ, טיס קרבי מהולל לשעבר בשם מאיר כהן
(השם לקוח ככל הנראה מעיתונאי ידוע של נושאי תעופה וחלל ) שהיה מעורב בכל מלחמות ישראל וקרוב לצמתים החשובים של המדינה. טייס קרב מצליח הנמצא במרכז הקונצנזוס הישראלי. אדם שהוא כמו רבין עצמו התגלמות הצבר (אם כי נכשל כישלון חרוץ בהקמת משפחה). שהוא גם בתוספת מעריץ אובססיבי של יצחק רבין, שבעיניו הוא כל מה שהוא עצמו יכול היה להיות וצריך היה להיות .

זהו ואולי לא במקרה טיפוס המזכיר במדויק את אלו שמנעו את ההתנקשויות בחייהם של מנהיגים בספרים כמו ה"פניקס"; טיפוסים אמיצי לב בעלי עבר בטחוני מרשים ,"מלח הארץ".

וכעת מאיר כהן "מלח הארץ" יוצא לנקום את נקמת רבין מתוך הרגשה שדרכו של עמיר ניצחה, וכתוצאה מכך הוא נדחק אל השוליים בידי האאוטסיידרים הלא יוצלחים למיניהם מסוגו של עמיר, ואילו הוא עצמו איש המרכז לשעבר נמצא כעת בדרכו אל השכחה …

את כל רגשות התסכול שלו מאיר כהן מכוון למבצע הגדול של חייו – ניסיון התנקשות בחיי רוצחו של רבין, יגאל עמיר. אולי רק רצח של האיש שהוכיח מעל לכל ספק שאדם יחיד אכן יכול לשנות בפעולה מהירה ומפתיעה את פני המדינה יוכל למנוע את שקיעתו או לפחות לנקום אותה.

הוא קרוב מספיק למוקדי הכוח על מנת להשיג מסוק ולצאת לחסל את האוסטיידר יגאל עמיר.

הספר הזה הפך לספר הפריצה הגדול של יגיל לפחות מבחנת הביקורת הספרותית, וזכה להרבה יותר ביקורות ותשומת לב תקשורתית מכל ספר קודם שלו . אולי זה בגלל הנושא שבהחלט מושך תשומת לב, רצח רבין ואולי גם בגלל שהוא קריא הרבה יותר מכל אחד מספריו הקודמים בסיגנון הקצר שלו המשלב הירהורים על רצח רבין ומצבה של המדינה עם הירהורים וזכרונות מחיי הגיבור וממחוזות המחייה שלו במרכז תל אביב באיזור רחובות אבן גבירול ורחובות מקבילים שמתוארים בפרטנות מדהימה. לכאורה אין להם כל קשר לנושא האובססיה שלו רצח רבין ורוצחו אבל כמובן הכל קשור מאוד בהכל.

מותחן דוקומנטארי ?

לעניות דעתי יש לראות ב"רביניסט האחרון" מעין אנטי מותחן". ודווקא בגלל שהוא מזכיר כל כך רבי המכר פופולאריים כמו "נשיא על הכוונת" של פרדריק פורסייט שכתב פעם מותחן מפורסם על ניסיון לרצוח את שליט צרפת דה גול שהעמיד את הקוראים במתח עד הרגע האחרון ממש למרות שהסיום היה ברור לחלוטין מההתחלה . וכמובן את "פניקס" של עמוס אריכא, שגם בשנים האחרונות נחשב אצל קוראים ברחבי עולם כאחד מטובי מותחני " החיסול הפוליטי של מנהיגים ".

יש משהו דומה לכאורה אצל יגיל: סיפור חצי דוקומנטרי של ניסיון מתוחכם לחסל את יגאל עמיר שיעמיד את המתח של הקורא עד סוף הסיפור: האם המתנקש יצליח או לא יצליח בביצוע משימתו?

אבל למעשה יגיל הופך על פיהם את הכללים המדוייקים מאוד של הז'אנר שעליו הוא מתבסס.

כמו בספרים של פורסייט ושל אריכא שמחבריהם ביצעו תחקיר מדוייק ביותר על על אישים כמו דה גול ומשה דיין והאבטחה שסביבם ודרכי פעולתם וחשיבתם גם רן יגיל ביצע כאן מחקר מדוקדק לפרטים המדויקים ביותר כדוגמת בתי הכלא בהם ישב יגאל עמיר, מי היה זה שטיפל באבטחת העצרת, או מי היה המאבטח של רבין בליל הרצח.

הספר מלא וגדוש בקטעי ביניים שונים שמחזקים לכאורה את האופי "המותחני" של הספר המביאים מידע לכאורה לא באמת רלבנטי לסיפור של מאיר כהן. למשל, רשימת העדים ותפקידיהם במשפטו של יגאל עמיר או שרשרת של רציחות מפורסמות שבסיומן מופיע רצח רבין או השוואה מפרוטת לפרשת רצח קנדי ובמיוחד עם רצח רוצחו של קנדי לי אוסוואלד בידי ג'ק רובי איש מאפיה שמאיר כהן מזהה את עצמו עימו .

אבל… כל הדוקומנטציה הזאת היא לא באמת אותו משהו שמעניין את יגיל וגם לא את הקוראים. היא אינה עומדת בפני עצמה כחלק חשוב ביותר בבניית האמינות של העלילה כמו במותחן של פרדריק פורסייט .בסופו של דבר היא רק כלי עזר לתיאור ולהבנת אישיותו המסוכסכת של מאיר כהן והדרך שבה הוא רואה את העולם סביבו. אפשר להשוות אותה גם לספריו הקודמים של יגיל על ז'ק ברל ועל נח שטרן שבהם נכנס יגיל לתוך אישיותם של גיבוריו ולמד עליהם כל מה שרק אפשר.

למעשה זה ספר שהוא "אנטי פרדריק פורסייטי" במובהק.

כל המחקר המפורט שאותו ביצע המחבר כהכנה אם כי הוא ניכר בכל דף ממש אינו באמת חשוב לספר, שהוא תיאור מדוקדק וקריא מאוד של קריסת אישיותו משפחתו ועולמו של מאיר כהן, קריסה שבה הוא מאשים את יגאל עמיר אם כי לקורא ברור שמן הראוי היה שיאשים בראש ובראשונה את עצמו ואת אלו שסביבו .
באחד הקטעים החזקים והסוריאליסטיים בספר נתקל כהן באיש "הפורום הסודי להתנקשות בחיי יגאל עמיר". מדובר בקבוצה חשאית שמזה שש שנים עוקבת אחרי עמיר בניסיון לרצחו ביום מן הימים וחוששת שכהן בחפזונו ישבש את תוכניותיה. והללו, כך מסתבר גם הם נעקבים בידי ה"ליגה להגנה ולשמירה על יגאל שמיר". והרי לכם עוד קבוצה קונספירטיבית.

יגיל מראה כאן בקטע זה את לעגו לכל סיפורי הקונספירציות ארוכות טווח וכל התיאוריות המתוחכמות והמפותלות שעומדות מאחוריהם. הוא מראה לנו כי שינויים היסטוריים אינם מבוצעים בידי קבוצות קונספירטיביות סודיות ורואות למרחוק וגם לא בידי מתנקשים כל יכולים, אלא בידי אנשים בלתי צפויים ועלובים למדי מסוגו של יגאל עמיר. דבר שאולי מעורר את רחמינו יותר מכל על גיבור הספר שרואה את עצמו ככישלון. והוא אכן כישלון, שכן מדוע שמישהו יקדיש את עצמו במשך שנים רק על מנת לבצע התנקשות במישהו עלוב כמו יגאל עמיר ?

אולי אפשר למצוא תשובה לכך דווקא מחוץ לספר בביקורת המעניינת של יחזקאל רחמים בעבודה שלו על הקבוצה הספרותית "עמדה " שמשווה בין הרביניסט האחרון ובין הסיפור "הנשאר מטולדו" של הסופר הנערץ ביותר על יגיל',  אשר ברש, שאותו יגיל הוציא לאור מחדש במסדרת סדרת ספרי הגילוי מחדש של עמדה ומנתח אותו במאמר גדול על אשר ברש בגיליון עמדה "15. רחמים טוען שאפשר לראות דמיון בין "הנשאר בטולדו" במאה ה15 שמסתמן כיהודי האחרון בספרד שלאחר הגירוש, ובין הרביניסט האחרון שהיאוש משתלט עליו במדינה שמשתנה סביבו לחלוטין, והוא מרגיש בתוכה כשריד דינוזאורי מוזר מדור אחר ומעולם אחר שהולך וגווע, הולך ונעלם.

יחזקאל רחמים עושה השוואה בין האובססיה של כהן לרצוח את יגאל עמיר ובין האובססיה של דון חוסי ללכת אחרי תהלוכות. אלא שדון חוסי באובססיה שלו מצליח לבסוף לעשות מעשה: הוא גורם לרוח רעה למלך ספרד פיליפ השני שלבסוף גורם בטווח הארוך לירידתה של ספרד מדרגת המעצמה החזקה בעולם למדינה ממדרגה שלישית. דהיינו, דון חוסי נקם את נקמתו .

ניתן לטען שמאחורי האובססיה של מאיר כהן עומד ניסיון מודע להפוך את המצב ולהחזירו לקדמותו על ידי חיסולו של האיש שבעיניו הביא לשינויו מלכתחילה, במעין נקמה כישופית. בעיניו יגאל עמיר הפך לסמל של כל מה שרע ומושחת בחברה הישראלית ועצם השמדתו תביא לניצחון הטוב .

הסיום הצפוי של הספר הוא בכל זאת בלתי צפוי וגם מצחיק מאוד. אחד הסיומים המצחיקים ביותר של ספר כלשהו שקראתי בשנים האחרונות, סיום של הומור שחור משחור שדווקא משתלב היטב עם כל מה שבא לפניו . אבל דווקא בגלל זה זהו אחד הספרים הקודרים ביותר שקראתי,

משום שבמציאות הקודרת כמובן חיסולו של עמיר לא ישנה ולא כלום.
שהרי יגאל עמיר אינו מיקצוען גאוני בעל כוחות עליונים שביצע את הבלתי אפשרי לאחר תכנון מדוקדק ביותר. הוא בסך הכל אפס מאו�
�ס שהצליח לגמרי במקרה כתוצאה של צירוף של נסיבות אומללות.

את הדבר הזה מאיר כהן הרביניסט האחרון המתכנן המדוקדק והיעיל שהוא לכאורה ההפך המוחלט מיגאל עמיר אינו תופס לאורך כל הספר. וכתוצאה הוא הופך בסיום למעין כפיל אובססיבי ואומלל של עמיר שלפחות הצליח להשיג את מטרתו בפעולה נועזת.
אי אפשר להגיד את זה על הרביניסט האחרון.


הרביניסט האחרון באתר טקסט

פרק ראשון מהספר "הרביניסט האחרון "
רן יגיל מתראיין

המטרה- יגאל עמיר : דפנה לוי מראיינת את רן יגיל על הרביניסט האחרון
לרצוח את הרוצח :דפנה שחורי על "הרביניסט האחרון ".

"אולי המדינה הלכה אבל החיים נמשכים : מיכל זמיר על הרביניסט האחרון

הלכה לו המדינה: ראות הרפז על "הרבינסיט האחרון "

רן יגיל בויקיפדיה
רן יגיל בלקסיקון הסופרים

רצח יצחק רבין
יוסף אורן על השתקפות רצח רבין בסיפורת העברית

רן יגיל והחונק מגבעת רחל

מגזין "עמדה" בעריכת רן יגיל

אלי אשד "בן היורה " יצחק רבין בספרות הילדים הישראלית "מגזין "יקום תרבות 2015

 

סודי ביותר :שם קוד "קארו קאן "

הופיע באתר NRG

הקומיקס הישראלי מראה סימנים ברורים שהוא בראשיתו של גל רנסאנס חדש,ורנסאנס שאינו פונה דווקא לקומיקס ההומוריסטי/סאטירי /אלתרנטיבי כפי שהיה מקובל עד כה. במשך שנים מאז שנות השבעים והשמונים כאשר מרבית מה שהופיע בשוק הישראלי ( הזעיר ) היו הקומיקסים ההומוריסטיים מסוגו של "זבנג" של אורי פינק וקומיקסים אלטרנטיביים לסוגיהם ולמיניהם המתמקדים בהומור המובן לרוב רק ליוצריהם כמו גם בתיאורי מיניות בוטה והפרשות בניסיון נואש של היוצרים להיות "קוליים " וסאטיריים.
אבל ייתכן שאנחנו בהתחלתו של רנסאנס חדש של קומיקס "מיאנסטרימי" כזה שמציג בצורה לא אפולוגטית סיפורי הרפתקאות שמטרתם היא בראש ובראשונה לעניין ולרתק הקורא ולעשות זאת עם אמנות טובה ואטרקטיבית ככל האפשר.ולא רק לגרום לו לגחך על הטמטום של העולם/היוצרים .
פורצת הדרך הייתה סדרת "ארינאה" סדרה בת ארבעה גליונות מאת ערן אביאני ואביב אור סיפור המתרחש בעולם פנטסיה בסגנון טולקיין .
ובחודשים האחרונים יצאו כמה וכמה חוברות קומיקס מקוריות מסוג כזה .ובהן החוברת הראשונה של סדרת "עוזי " של נמרוד רשף, סיפור על מתנקש בעל כוחות על השופע אלמנטים קבליים .אנו רואים זאת בסדרת "אדירי התכלת" של עופר זנזורי על חבורת גיבורי על מהעיר אשדוד ההולכת ומשתפרת מחוברת לחוברת ולאחר שישה גיליונות אינה מראה כל סימן של עצירה.
ולאחרונה יצאה החוברת שהיא ללא ספק הטובה ביותר מסוג זה עד כה ,לכל הפחות מבחינת הכתיבה .
וללא ספק גם אחת הטובות ביותר מבחינת האמנות : שם קוד קארו קאן" שאותה כתב דב טיבי ,וצייר אלעד טיבי שהוא גם המוציא לאור.

העלילה היא יוצאת דופן : היא אינה מתרחשת בעולם פנטסטי מלא מפלצות וחייזרים ואינה כוללת כל גיבורי על מסוג כלשהו ,היא מבוססת על פרשה אמיתית מאוד וזכורה לרע. שבה היו מעורבים השירותים החשאיים של ישראל .
אמנם כנראה בגלל חשש מעינה בישא ( הצנזורה ?) מופיעה בראש החוברת ההזהרה החמורה .העלילה וכל הדמויות בסיפור ,הן פרי דמיונם של המחברים ,וכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט.
אבל לא צריך לקחת את ההזהרה הזאת יותר מדי ברצינות . הסיפור דווקא כן מבוסס על מקרה אמיתי. זהו עיבוד חופשי ( אבל במקומות שונים דווקא מדויק למדי ובפרטי פרטים עד כמה שאפשר לשפוט ) ואינטיליגנטי של סיפור הכישלון המפורסם ביותר של אירגון "המוסד" .
הבא וניזכר בו :

ההתנקשות שנכשלה

צילום: איי פי
חאלד משעל לאחר ההתנקשות בחייו.

בספטמבר 1997 ניסו שני סוכני מוסד שלומיאלים במיוחד בעלי דרכונים קנדיים להתנקש בחייו של יו"ר הלשכה המדינית של החמאס חאלד משעל בעמאן בירת ירדן באמצעות הזרקת רעל . אך הצמד השלומיאלי הופתע על ידי שומר ראשו של משעל שנאבק בהם והשניים נעצרו על ידי המשטרה הירדנית, סוכנים אחרים שהיו מעורבים בפרשה נמלטו לשגרירות ישראל.

ישראל פנתה בדחיפות למלך חוסיין, באמצעות אריאל שרון, וביקשה את שחרורם של השניים. המלך חוסיין, שרתח מזעם על הפעילות הישראלית בשטח ארצו דרש בתמורה את שחרורו של השייח' אחמד יאסי המנהיג הדתי של החמאס , ודרישתו מולאה.
המשבר הסתיים בהסכמת ישראל להזריק למשעל נסיוב שהציל את חייו ולשחרר בבושת פנים את השייח יאסין מכלאו. בישראל הוקמו לאחר הפרשה ועדות בדיקה, שבסופן נאלץ ראש המוסד, דני יתום, להתפטר. כמה בכירים אחרים במוסד הועברו מתפקידם. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, קיבלה אחריות למעשה. הפרשה סיבכה את ישראל גם עם קנדה שמחתה על השימוש שעושה ישראל בדרכוניה וישראל התחייבה שלא לעשות זאת שוב.
מאידך הפרשה חיזקה מאוד את מעמדו של משעל בחמאס .

.הפרשה הוגדרה כ"מחדל ברמה של יום כיפור מדיני" והטילה כתם על ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ועל כל המעורבים בה . ". היא נחשבת לנקודת שפל של השירותים החשאיים הישראליים ופגעה קשות ביוקרתם הן בארץ והן בעולם .

המבצע שהצליח

אבל האם זה באמת מה שאירע ? הקומיקס של דב ואלעד טיבי מציע הסבר שונה מאוד של כל האירועים הסבר שאיש עד כמה שידוע לי לא העלה אותו על דעתו עד כה בסגנון, "הפוך על הפוך" . בסיפור של דב טיבי המתאר את הפרשה מתגלה שהיה כאן הרבה יותר מהנראה לעין והמזימה האמיתית של המוסד הייתה מתוחכמת אף יותר מששיערו בכלי התקשורת .
נגלה כאן ( הזהרה ספויילר ספויילר !!!!!)שמנהיג החמאס הופך כתוצאה מהפרשה לסוכן כפול של ישראל..
מעניין שהיוצרים החליטו לקחת כבסיס סיפור של כישלון ולא של הצלחה אבל דווקא זה הופך את הסיפור לדרמטי ומעניין יותר : וזהו בהחלט סיפור ריגול מתוחכם .
אפילו שם החוברת " "שם קוד : קארו קאן " רומז על התיחכום ,השם לקוח משחמט ומתאר סוג פתיחות במשחק השחמט ברגלי של המלך, בהן השחור אינו מגיב בצורה ישירה, אלא בדרך עקיפה. מקבילה מדויקת לצעד זה במשחק השחמט יש בסיפור שלפנינו שלכאורה מתאר בדרך בדיונית את ההתנקשות במשעל ראש החמאס כמבצע שהוא רק שלב הפתיחה במבצע מתוחכם בהרבה.

צמד היוצרים הוא פנים חדשות בעולם הקומיקס הישראלי .המחבר דב טיבי דב הוא מהנדס איש רפא"ל העוסק בדרך כלל בנושאים כמו פרדוכסיות ויצירתיות בדילמות כלכליות פירסם בעברו שני סיפורים קצרים במגזין המדע הבדיוני פנטזיה 2000. את C” מינוס" בחוברת מספר 21 ואת "אקסיומה " בחוברת מספר 26.

בזמנו הפנוי הוא עוסק בפיתרון בעיות ובהעלאת תיאוריות שונות על האמת מאחורי פרשיות שונות הנחשפות בתקשורת .הסיפור המעניין באמת שהוא כתב מבוסס על תיאוריה שהעלה לגבי פרשית משעל שהפרטים השונים שלה כפי שנחשפו בתקשורת נראו לו כלא הגיוניים ולא "מתחברים ". בשיחה איתו הוא אישר בפני שהוא אינו מוציא מכלל אפשרות ההסבר שלו את הפרשה הוא אכן ההסבר הנכון של האירועים. .
דב טיבי : אני לא איש מוסד בעברי אני עובד כמהנדס וזה מגרה אותי לכתוב על דברים מזווית לא שגרתית שכן אני עצמי עוסק בפיתרון בעיות קשות מסוגים שונים.
יש דברים שנראים לי בעיתונים כלא הגיוניים ואני בוחר את ההסבר הפשוט ביותר וההסבר המקובל לכל מה שקרה בפרשת משעל נראה כלא הגיוני לחלוטין . ההיגיון הבריא שלי מביא אותי למחשבה שהיה סביב פרשת משעל משהו הרבה יותר מורכב מסתם "פשלה" שלומיאלית. נראה לי שיש הסבר אחר לכל
אז.כתבתי את ההסבר שלי לאירועי הפרשה עבור אלעד כתסריט לסיפור קומיקס בתקופה שהייתי בתקופה של שבתון של שלושה חודשים.

מתוך החוברת

אלעד טיבי שהוא אחיינו של דב הוא משוחרר טרי מצה"ל אשר גילה לאחרונה את קסם הקומיקס. אלעד בעל עבר עשיר באנימציה ואיור מסחרי הוא מתגלה בסיפור זה כאחת התקוות הגדולות של עולם הקומיקס הישראלי ביכולתו לצייר ציורים ריאליסטיים המותאמים לעלילה . מבחינה אמנותית זהו הסיפור הראשון המרשים ביותר של אמן קומיקס ישראלי שראיתי אי פעם . אלעד טיבי יודע לצייר ועוד איך .במיוחד אם נתחשב באופי המורכב והמסובך של הסיפור שצייר.

אלעד טיבי

אלעד טיבי :אני  מצייר מגיל 6, בעקבות חוויה טראומטית בקולנוע (אבא לקח אותי לבטמן 1, והייתי מספיק קטן ורך כדי לחשוב שהעטלף הוא המאנייק,) ומאז בעצם כולי מצייר מה שרץ לי בראש או מול העיניים (אם כי אני כבר ממעט בציורי העטלף וסביבתו-הטראומה חלפה לה)רציתי לעשות משהו בקומיקס שהוא לא מחתרתי ולא מובן אלא "זרם מרכזי " וזה דבר שאין כרגע בכלל בארץ . קומיקס בכל הוא תחום שהוא מאוד קשה בארץ. ויש לו קהל מאוד מצומצם יחסית .
לדוד שלי דב יש הסברים משלו לגבי כל מה שקורה וגרסאות אלטרנטיביות לאירועים מהתקשורת .וחשבתי למה לא לקחת את אחד ההסברים שלו ולהפוך אותו לסיפור ריגול בקומיקס . .

אבל בקומיקס סיפור אינו יכול להיות טוב אם האמנות אינה משרתת את הסיפור וכאן הדבר החשוב הוא הסיפור של דב טיכי וכך צריך להיות.כותב שורות אלו הוא טיפוס יוצא דופן בין חובבי הקומיקס שמעדיף את הכתיבה בקומיקס על פני הציורים .וקארו קאן מתבלט הודות לכתיבה המתוחכמת יותר מהציורים אם כי גם אלה הם בהחלט מעל הממוצע הישראלי של הקומיקס האלטרנטיבי .
מצד שני אפשר לטעון שהכותב לא באמת הבין את מדיום הקומיקס וכתב לעיתים יותר מידי כאשר התמונות לפעמים יכולות לספק לקורא את מרבית הפרטים ואין צורך ביותר מידי מילות הסבר .
בכל אופן יתרונו הגדול של הסיפור גם בהשוואה למרבית סיפורי העלילה האחרים בקומיקס הישראלי זה שהוא מתחיל ונגמר בחוברת אחת .
אחת השגיאות הגדולות של יוצרים מוכשרים רבים היא לדעתי שהם יוצאים מיד לשוק עם סיפור בהמשכים של כמה חוברות . וכך הקורא הישראלי החשדן כאשר הוא נתקל בספור מסובך שלא תמיד הוא ברור מהחוברת הראשונה לא ייתן צ'אנס לחוברת שנייה. במיוחד כאשר כלל אין זה ברור אם תהיה כזאת ( "עוזי " של נמרוד רשף היא דוגמה בולטת לכשל הזה של סיפור שעדיף היה לספר את כולו בחוברת אחת ולא לתת לקורא לחכות חודשים להמשכו ) . עדיף ליוצרים לספר סיפור עם התחלה וסוף בחוברת אחד כפי שעשו בני משפחת טיבי .
ולפינת החסרונות : העטיפה של החוברת אינה מעניינת  ואינה מושכת את הקונה הממוצע לרכוש את החוברת .מבחינה שיווקית עדיף היה אם היו בעטיפה יותר סימנים וסממנים של עולם הריגול כדי שהקורא הממוצע יבין מיד עם מה יש לו עסק.
עטיפות סיפורי ג'ימס בונד יכולות היו לשמש כמודל .
גם השם הלקוח מתחום השחמט לא יהיה מובן לחובב הקומיקס הממוצע הקהל שאליו פונה החוברת גם במיוחד שלא ניתן לו כל הסבר במהלך הסיפור ורק מי שמתמצא בשחמט יבין את משמעותו האמיתית .
אבל כל אלה הן באמת תלונות קטנות בסופו של חשבון זהו סיפור ראוי ומתוחכם ותענוג לקריאה . הקורא יסיים אותו עם תחושת צער על כך שאנשי המוסד האמיתיים אינם מתוחכמים כל כך במציאות .
.

 האי מייל של אלעד טיבי
tbelad@yahoo.com

חאלד משעל

הגנת קארו קאן בשחמט

"עוזי " קומיקס מאת נמרוד רשף