Tag Archives: חיים מזר

איך אפשר לחיות באמת במאדים? – ניתוח פסיכולוגי של "יותר מאדם" ("קיבורג") מאת פרדריק פול

Image result for ‫קיבורג פרדריק פול‬‎

 

Image result for ‫קיבורג פרדריק פול‬‎

Image result for ‫קיבורג פרדריק פול‬‎

Image result for ‫קיבורג פרדריק פול‬‎

איך לחיות במאדים: יותר מאדם" ("קיבורג") מאת פרדריק פול – ניתוח פסיכולוגי

מאת חיים מזר

מאמר זה הוא קטע מספרי "עיונים סוציולוגיים בספרות המדע הבדיונית" המבוסס על ספרו של פרדריק  פול – "קיבורג" (בתרגום יעקב שץ, הוצאת "זמורה ביתן מודן,  1980, ובתרגום מיכאל תמרי בהוצאת "עם עובד" ב-1996).

Image result

ביצירה זו  מתואר ניסיון להתאים אדם לחיות על המאדים תקופה ממושכת. מדובר בהחלפת חלק  ממערכותיו האורגניות של אדם זה בחלקים מכניים ואלקטרוניים, והוספת אחרות  התקבל  מכנוש – אנוש  מכני (עמ.  19,20).

התאמת  הגוף  לסביבת  המאדים

Image result for frederik pohl man plus

שום דבר בהופעתו, שניתן  לראותו, לא  מזכיר את  הצורה  המקורית של  המכנוש בה נולד, לרבות  המבנה  הפנימי  של  גופו. "עיניים, אוזניים, ריאות, אף, פה, המערכת  המחזורית, כל  איברי  החישה – עור, לב, כל  אלה  הוחלפו  או  הוגדלו" (עמ. 19): המעיים  שלו הוחלפו במעיים  פלסטיים ( עמ.. 163) כך  שארוחה  אחת לחודש  מספקת  אותו (עמ.  94), אינו  נזקק  לחמצן (עמ.  186), מערכת  השרירים שלו  מסוגלת  לעומס  יתר  בכול  תנוחה  על  הדעת  (עמ. 150)  והיא  סודרה כך  שלא  יזדקק  לישיבה  בכלל (עמ.  141). שריריו  נענו  לאתגריו  בקלילות  חלקה  ( עמ. 178), כל   מערכת  העצבים  שלו  שונתה (עמ.  74)  ועורו הוחלף  בעור  חדש  ללא נקבוביות, חסר  כל  שיער וחלק לחלוטין.  העור,  המבהיק  עמומות, נראה  יותר  כחליפת  צלילה מאשר   כעור  טבעי (עמ. 65,123).

Image result for frederik pohl mars plus

"שריריו  נענעו  לאתגריו  בקלילות  חלקה. לא  שריריו  שלו  הם  שמניעים  אותו,  כי  אם  מערכות  הסרבו…מהירות של  200  קמ"ש  אינה  בגדר מאמץ  וכך  באשר  לניתור קליל  מעל  לערוצים ולמכתשים קטנים ורחיפה  במורד  ובמעלה  התלולים  יותר"  (עמ.  178 –  177).

Image result for frederik pohl man plus cover

עיניו  הוחלפו בעיניים  מלאכותיות, אלה  עיניים  כדוריות דומות לעיני  חרק שהעניקו  לו   סריקה  מרבית על  הסביבה  ומסוגלות  לראות  בתחומי  העל – סגול  והתת –אדום  (עמ.  123, 80, 48, 20)  ומאפשרות  לו  לנווט  עצמו  באמצעות  אור  הכוכבים (עמ. 179 ).  המכנוש  יכול  לסובב  את  ידיו  סביב  ציריהן  (עמ.  180) ואצבעותיו  קשות  ומוצקות דיין  כדי  לפרוט  למשל  על  מיתרי  גיטרה (עמ.  132  ).איבר  המין  שלו  הוסר ( עמ.  94).

מקור  הכוח  שלו  בא לו  מהשמש  או  מגנרטור  מגנטו  הידרו – דינמי  שהוצב  על  דימום  ולשם  כך  הוצמדו  לגבו  קולטי  שמש במתכונת  של  כנפי  עטלף  בצבע  שחור. הן  נועדו  להתפרס אוטומטית ולכוון  את  עצמן  לקליטת   אנרגיה  בכמות  גדולה  ככול האפשר  בלי  שיהיה מודע  לכך (עמ.  199, 188, 123, 75). "גופי  החימום  הפנימיים  שלו  שומרים  על  טמפרטורה  פנימית  קבועה בקרבו  בעבור אותם  מאיבריו  שעדיין  חשו  בכך" (עמ. 199). אנרגיה  זו  היא שמפעילה  את שריריו (עמ. 84).

image description

לגבו  של  המכנוש  חובר  מחשב  עזר. "הוא  מכיל  שלוש  מערכות נפרדות, חיווט  משולב ומכללים  שיתופיים.  כל  אלה  הם  בעלי  נתוני  יכולת עודפים  המבטיחים  אמינות  של  יותר  מ  – 90% …מערכת  אחת  משקללת  את  קלטי  הראייה  שלו,  האחרת  שולטת  בתת – המערכות  העצביות והשרירים מופעלים  על  תנועותיו  והליכתו. השלישית  משדרת  את  כל  רשמיו, כל  מה  שהוא  רואה. רואים  גם  על  כדור  הארץ" (עמ.  110,174),

אישיותו  ותפישתו  של  המכנוש

Related image

העיניים  של  המכנוש  העניקו  לו  טווח  ראייה  רחב  ביותר  מהעל –  סגול  לתת –  אדום. הוא מסוגל  לקלוט חצי תריסר  צבעים  חדשים. "מה  שנראה לו  כאדום  כהה, כך  ידע  חום ברמה  נמוכה, אך  לא  היה  זה  נכון לומר  שזה  כמו  אדום, היתה  זו  רק  איכות  שונה  של  אור  שהתקשר  עם  חום…הוא  מסוגל…לעמם  את  ראייתו על  פי  בחירתו.  הוא  מסוגל  להבהיר אותה. יכול…לסנן, כרצונו את  כל אורכי  הגלים  מלבד אחד או  אף  לגרום לכך  שאחד  או  יותר מבין שלל צבעי הקשת יהיו  בהירים מהאחרים". לעומת  זאת  אין  לו  "כל  בעיות כאב בעיניים מחמת  עודף  בוהק, אפילו  כשהוא מתבונן באור  החזק ביותר" ואין  לו  בלוטות  דמעה בעיניו החדשות וכמובן  שאינו  יכול  לבכות, אפילו  האפשרות  שירווח  לו  בבכיו נשללה ממנו" (עמ. 120, 93, 90, 84, 80, 48).

קולו  הוא עתה  גבוה  וחד  כשל  בובה. "לא נותר  הרבה  מהנעימה  וההטעמה אחר  מה  שעשו  למיתרי  קולו" (עמ. 85, 23)  ו"מסוגל  לשמוע בחדות ובאבחנה  דקה  שבכמותה  לא התנסה  מעולם. הוא יכול… לשמוע כל  מילה  שנהגתה  בחדר ( חדר בית  החולים  בו  הוכשר  והותאם  למאדים )  ולו  גם  בקול  לחש  דק  ואף  את  מרבית  הדברים שאירעו  בחדרים  הסמוכים…ומעל  לכול יכול  היה  לחוש  ברצונם  הטוב  של  קתלין  דאוטי  וג'ון פרילינג  והבין  את  החשש  והכעס  שזרמו  התחתית  קולותיהם  של סגן  המנהל  ושל  המנהל" (עמ. 70).

הוא  מסוגל  לווסת  את  חוש  הזמן  כרצונו  ומסוגל  למנות  את  השניות  בשעון, או  לנוע  מהר  יותר  או  לאט  יותר  לפי  הצורך. כאשר  שעוני  גופו מנותקים  תפישת  הזמן שלו  היא  רק  על  פי  מה  שקובע  המחשב. בהאטה  גדולה  האנשים  נראים  נעים  מעט  יותר… קולות  הופכים  גבוהים  יותר. "עם  הגברת המעכב  במערכותיו  הקולות  הופכים  לבליל  גבוה   וצווחני  עד  צאתם  כליל מתחום  הקליטה  שלו.  הוא הצליח  בקושי  לראות  אנשים" (עמ.  158, 116 – 115 ),
"לא ניתן  להבחין  בשום  הבעה  על  פניו החדשים  או  בצלילים  הרדודים  של קולו… הוא  לא  למד  לחייך באורח מספק על  פני החדשים"  ולכן  חייך  בתוך  תוכו  ו"כנפי  העטלף  שלו…  רוטטות בחוסר  מנוחה" (עמ. 197, 131).

Lynette M. Burrows science fiction author, Lynette M Burrows action-suspense science fiction

"לגבי  חלק  גדול  מגופו, כאב  טוב  לא  היה  קיים .אותם  חישנים  שנותקו, נותקו   ממערכת  התחושה  שלו  לחלוטין" (עמ. 91). "הוא  לא  היה  עייף…הוא  שכח  כמעט  מה  פירוש  להיות  עייף. הוא  ישן, בדרך כלל,  שעה  או  שעתיים  בלילה  ונמנם  לפעמים  במשך  היום, מתוך שעמום, יותר  מאשר עייפות. החלק  האורגני  שבו  הציג,  עדייו  דרישות  מסוימות, אולם  תחושת התשישות החודרת, .בעקבות  מאמץ  גופני  רצוף וממושך,  הפכה  לדבר  מה  מנוכר" ( עמ. 198). "הליכה  היתה  צורת  תנועה  איטית, לאין  שיעור  מדילוגי  הריצה  הרגילים  שלו. אולם  במונחים  של  קילוואט  שעה  לקילומטר  היתה צורת  תנועה זאת  הרבה יותר  חסכונית" (עמ. 205 ).

"במטרה  להבטיח  למכנוש  יכולת  תגובה  מהירה,  הותקנו  בו  אמצעי  המחשה. כדי  למשוך  את  תשומת  ליבו  להודעות   חשובות,  הוא  רואה  את  אשתו  דוברת  אליו. כדי  להבטיח  תגובה  לסיכונים,  הוא  רואה  משהו  מפחיד. בדרך  זו  מסוגל  ראשו  לחיות  בשלום  עם  הרפלקסים  שהותקנו  לתוך  גופו, אלמלא  כן  היה משתגע (עמ. 184),

מכיון  שכרתו  את  איבר  מינו  הוא  בנה  לעצמו  מערך  יעיל  לגבי  העדר  איבר  המין  שלו. היזכרות  בכך שהיתה  לו  אישה  לא  נראתה כראויה  למאמץ זה. העמק  המקומר  (על  המאדים)  שנמצא  מעבר  להרים  המרוחקים  ותוכניתו להקמת  חווה  פרטית,  היו  הרבה  יוצר מעניינים (עמ.  195, 155). חלומותיו  היו  לפעמים  מיניים  ולפעמים  אודות  דורי  אשתו, אבל  התחושה  החלולה  של  יאוש  וזעם ששכנה  בקרבו  על  כדור  הארץ התפוגגה  על  המאדים (עמ.  195).

Image result for frederik pohl man plus

המכנוש  "לא  היה  מסוגל  אומנם, לראות  את  אלומת  אנרגיית  הזעיר  – על המומטרת  מדימוס, אולם  הוא  חש  כפינוק  של חמימות, כאשר  היה  בקרבת האלומה  היה  פורש  את  כנפיו, טובלן  כאילו,  בהרגשת  עונג  וסופג  את  העוצמה,  גם  כאשר  היה  מחוץ  לקרן  נשאה  עימו  בתוך  מצבריו. לא  היתה  לו  כל  סיבה … לחסוך בכוחו. עוד  ועוד עוצמה זלפה  אליו, מטה, מהרקיע  כל  אימת  שדימוס היה  מעל  לקו  האופק.  היו  רק  שעות  ספורות  בכול  יום,  בו  לא  היו בשמיים  לא  השטף  ואף  לא הירח,  אולם  במצבריו  היתה עתודת  אנרגיה  גדולה בהרבה  מהדרוש  לו  לצרכיו  באותן  שעות צחיחות".  בעת  מחסור  הוא  חש  בצמא  לאנרגיה (עמ. 205,  194).

Image result for frederik pohl mars plus

מעמיתיו  האנושיים  ששהו  עימו  על  המאדים  הוא  הלך  והתרחק.  הוא  החליט  להישאר  על  הכוכב  לצמיתות  ולא  לחזור  ארצה.  כדור  הארץ  החל  להראות  כמין  מקום  נעים,  מוזר  וזר בו  ביקר  אי  פעם  אך  לא  הצליח  לחבבו  ביותר. המכאובים  והסכנות  שהיו  מנת  חלקם  של  תושבי  כדור  הארץ כבר  לא  היו  שלו". המאדים הוא  עתה  "הכוכב  שלו  והוא  רצה  ליפותו" (עמ. 195 ,194).

"משימתו  העיקרית  של  מחשב  הגב היתה  להגן  ולשמור  על  עצמו,  מה  דהצריל  שמירה  על  חייו של  החלק  החי  של  רוג'ר טוראווי (שמו  המקורי  של  המכנוש). המחשב  היה  מסוגל  לגזות  אנרגיה  מצרכיו  של  רוג'ר להישאר  שפוי, למנוע   ממנו  אפשרות תקשורת, להתערב  ולערוך  את  תחושותיו (עמ.  208 – 207). במקרה  אחד, אחד  מעמיתיו  של במכנוש  ביצע תנועה  פתאומית,  מערכות  הפענוח  של  המכנוש פירשו  זאת  כאיום, המכנוש  התגונן  ודחף  את  עמיתו  הצידה  תוך  שבירת  ידו (עמ.  182 –  181 ). במקרה  אחר  המכנוש  שכח  "לסגור  את  ה"חנות" שלו, השאיר  את  נתיבי  הטעינה  חשופים וגרגרי  תחמוצת  ברזל  חדרו  לתוכם…ויצרו  קצר  חלקי וכך  נתקע  בלי  כוח"..  תפישתו עוותה  והמחשב  הניעו כמעט  לפעול כנגד  רצונו. המחשב  תיאר  בפניו  את  עמיתיו  כמפלצות  ואילצו  לפעול  כנגדם  מתוך  מטרה  להורגם.  בתודעתו  ידע  המכנוש שאין  זה  כך  והצליח  להזהירם  על  מעשיו (עמ.  208 ).

מסקנות

Image result for frederik pohl man plus

המכנוש  כמתואר  ב"קיבורג" נערכו בגופו  שינויים  דרמטיים.  הורדו  מגופו  איברים  שונים, איברים  אחרים  הוחלפו  באיברים  בעלי  עוצמה  רבה  יותר  הוספו  לו  איברים  חדשים. התוצאה  היתה  שהמכנוש  איבד  חלק  מתכונותיו.  תכונות  קיימות  הועצמו  והוספו  לו  תכונות  חדשות  ובלתי  מוכרות. המכנוש  קיבל  זהות  חדשה, שונה  מהאני  הקודם  שלו  כיצור  אנוש.

הכישורים הפיזיים  החדשים  של  המכנוש  שוללים  ממנו  את  משמעות  העייפות – "  לגבי  חלק  מגופו, כאב  שוב  לא  היה  קיים.  אותם  חלקים  שנותקו,  נותקו ממערכת  התחושה  שלו  לחלוטין". הסתפקותו  בארוחה  אחת  לחודש  מצמצמת,  אם  לא  מבטלת  את  תענוגות  האכילה  שלו – נהנתנות  האכילה  מעומעמת.  המונוטוניות  שבקולו  לא  מאפשרת  לו  להשתמש בנעימה  והטעמה  המקובלים  על  שאר  האנשים  כאשר  ברצונו  להביע שמחה, כאב, הדגשות, אי  שביעות  רצון  וכו',. הוא  איבד  את  יכולת  ההבעה  שלו. החלפת  עיניו  בעיניים  חדשות  גררה  בעקבותיה  גם  את  הסרת  בלוטות  הדמעה  שלו  "וכמובן  שאינו  יכול  לבכות, אפילו  האפשרות  שירווח  לו  בבכיו    ממנו". הסרת  איבר  המין  שלו  מבטלת  לחלוטין  את זהותו  המינית.

Image result for frederik pohl man plus

יכולתו  לסובב  את  ידיו  סביב  ציריהן  וקשיות  ומוצקות  אצבעותיו המאפשרים  לו  לפרוט  על  מיתרי  גיטרה  ויכולות  לרוץ  בקלילות  במהירות  של  200  קמ"ש  מעצימים  תכונות  פיזיות קיימות  ומשפיעים  על  האני  שלו  בכישוריו  הפיזיים  החדשים.  עיניו  החדשות  מעניקות  לו  אפשרות  לסריקה  מרבית  של  סביבתו   – רחבה  בהרבה  מהיכולת  האנושית.  הוא  מסוגל  לקלוט בניגוד לבני  אנוש  לראות  חום  ובכך  להעניק  לו  גם  משמעות  חזותית.  הוא  יכול  לסנן  כרצונו  את כול  אורכי  הגלים מלבד אחד, או אף  לגרם  לכך  שאחד  או  יותר  מבין  שלל  צבעי  הקשת  יהיו  בהירים  יותר  מהאחרים וכושר  השמיעה שלו  מתרחב  ומתחדד  גם  כן.  המכנוש  מסוגל  לשמוע  למרחקים  גדולים  יותר  ולהביו  את  התחושות  של  דוברים  שונים  בתחתית  קולותיהם.  כישורים  אודיו – ויזואליים אלה  בוודאי  שמגבירים את הגירויים  האינטלקטואליים, האסתטיים  והפיזיים   ומעצימים  את  עוצמת  המשמעויות  והחוויות  החדשות  הנובעות  מכישורים  אלה.

Image result for frederik pohl man plus

לגופו  של  המכנוש  חוברו  איבריו  חדשים  שאין  לאף  אדם. בגופו  מותקנים  שעונים  אותם  הוא  יכול  לווסת  כרצונו,  מה שמעניק  לו  מעין  שליטה  על  חוש  הזמן  שלו. הזמן  מבחינתו  יכול  להתארך  ולהתכווץ.  את  הרצף  הדיכוטומי  של  "לאט,  ו "מהר"  הוא יכול  לפרק לגוני מהירויות  שונות כרצונו וכפועל  יוצא  מעניק לזמן  משמעויות  חדשות  ורחבות  יותר.  ביכולתו  לעדן  את  תחושת  הזמן. זוהיסובייקטיביזציה  רחבה  ביותר  של  הזמן. לגבו  מחוברים  קולטי  שמש  ומחשב. מתכונתם של  קולטי  השמש  כשל  כנפי  עטלף.  הן  נפרשות  ומכווננות  עצמן  אוטומטית. לכנפיים  מספר פונקציות. "הן  נועדו  להתפרש  אוטומטית ולכוון  את  עצמן  לקליטת  אנרגיה  בכמות  גדולה  ככול  האפשר מבלי שהמכנוש  יהיה  מודע  לכך" כאשר  הן  קולטות  אנרגיה  המכנוש  "חש  בה  כפינוק של  חמימות, כאשר היה  בקרבת  האלומה  היה פורש  את  כנפיו, טובלן  כאילו בהרגשת  עונג  וסופג  את  העוצמה".  המכנוש  פיתח  לעצמו  נהנתנות  של  ספיגת  אנרגיה.  זהו  תחליף  לנהנתנות  האכילה.  מכיון  שכמעט ואינו זקוק  לאכילה  אין  הוא  זקוק  לתרבות  של  אכילה. עצם קליטת  האנרגיה  מהווה  משום  הנאה  לגביו  וברטיטתן  חסרת  המנוחה  יכולות  הו  לבטא  משהו  מתחושותיו. מעין  תחליף  לדקויות  הקול  ולהבעות  הפנים.

Related image

המחשב  בגלל  חשיבותו  הרבה   "משימתו  העיקרית… היתה  להגן  ולשמור   על  עצמו   גם  על  חשבון  שפיותו של  המכנוש  וביכולתו  לערוך  את  תחושותיו  של  המכנוש". המחשב  כאשר  הוא  נמצא  בסכנה  יעדיף  את  קיומו  שלו  על  זה  של  המכנוש  וינסה  להפעילו  לצרכיו  הוא,  גם  אם  המכנוש  ינסה  להתנגד לכך. התקנתו  של  המחשב על  גוף  המכנוש  מעמיקה  אמנם  למכנוש  תכונות חדשות, אך  בשל  אופיין  המיוחד  הן  נותנות  למחשב  כנושא ומצרף  תכונות  למכנוש, זהות  משלו. מתקבלות  כאן  שתי  זהויות הפועלות  על  פי  רוב  ביחד,  אולם במצבים  חריגים  זהויות  אלה תלחמנה  אחת  זו  בזו  מלחמת  קיום,  כל  אחת  על  פי קיומה  היא.

המכנוש  איבד  את  כל יכולת  הביטוי הפיזית – ריגושית. לעומת  התעצמה  יכולת  הקליטה  הריגושית שלו.  שעה  שבכול  קהילת   בני  אדם  רגילים  יחסי  קלט  פלט  פיזיים  ריגושיים  הם  דו – סימטריים,  הרי  שעה שהמכנוש נמצא  בקרבם  יחסים  אלה  הם חד – סיטריים. הם בפנייתם  אליו  יכולים  להשתמש  בכול  אמצעי  הביטוי  הפיזיים  ריגושיים שלהם  המכנוש  לעומתם  חסר  כישורים  אלה.  לכול  היותר  יוכל  להשתמש  בקולטי  האנרגיה  שלו  וגם  זאת  בגבולות  צרים  למדי.

Image result for frederik pohl man plus magazine of fantasy

כנגד  אי  יכולת  הביטוי  הריגושית  שלו,  ניחן  המכנוש  ביכולת ביטוי פיזית  רבת  עוצמה  וזאת  כמובן  בגלל  התאמתו  לפעילות  בתנאי  המאדים. בתוכנית  שנועדת  למכנוש  היתה  לפעול  זמן  מוקצב  על  המאדים ובתום  זמן  זה  יוחזר  ארצה  ויוחזרו  לו  הכישורים  האנושיים   שלו  על ידי  סדרה  של  ניתוחים  מתאימים.  המכנוש  חשב  אחרת.  אי  יכולת  הביטוי הפיזית ריגושית,  כישוריו  האינטלקטואליים  החדשים  וכישורים  הפיזיים,  עם  חלוף  הזמן  הדחיקו  את  זהותו  האנושית כליל  והעצימו  את הזהות  המכנושית  שלו  והביאוהו לידי  החלטה להישאר  לצמיתות  על  פני  המאדים  והראיות  לכך  הן  יכולתו  להדחיק  את  התניית  הפעולה  שלו  למקרי  חירום  בהזכרת  אשתו  והתנכרותו  ההולכת  וגוברת  לבני  האדם  שהיו  במחיצתו  על  המאדים. למכנוש  מערך דימויים , תפישות וציפיות  שונים  לחלוטין.

מכיון  שהמכנוש  תוכנן  כך  שיפעל  על  פני  המאדים  ללא  חליפת חלל, הרי  שבאם  עוד   בני  אדם  יעברו  למאדים  מתוך  נכונות  לפעול  ללא  חליפות  חלל  הם  יהיו  מחויבים  לעבור  שינויים  גופניים  כדוגמת  המכנוש.  חברה  זו  מטבעה  תהיה  א  –  מינית. התרבותה  היא  פונקציה  של  נכונות  אנשים נוספים לעבור  למאדים  ולהיהפך  למכנושים.  מה  שברור  הוא  שמוסד  ההורים בחברה  זו  יהיה  חסר משמעות  וכך  גם  יהיו חייבים  למצוא  לעצמם  אמצעי  ביטוי  ריגושיים  חדשים  שאם  לא  כן  תהיה  זו  חברה  פרטנית  ביסודה – כל  פרט  יהיה  לעצמו  ללא  שום  קשר  לפרטים  אחרים. באם  יפעלו  במסגרת  קבוצתית,  בתוקף המציאות  החדשה  יהיו חייבים  למצוא  לעצמם הגדרה  קבוצתית  אופיינית  להם  וסמלי  זהות  חדשים. יתכן  מאוד  ובמצבים  חריגים  המחשבים  אותם  הם  נושאים  על  גבם  יהפכו  אותם   לחברה  בעלת מאפיינים  סכיזופרניים  ויתחוללו  מאבקים  בין  המכנושים  למחשבים  שעל  גבם  ו/או  מאבקים  בין  המכנושים  כקבוצה  והמחשבים  כקבוצה..

כך שבכל מקרה החיים על מאדים לא הולכים להיות אוטופיים.

Image result for frederik pohl THE WAY THE FUTURE WAs

ראו גם

פרדריק פול באנציקלופדיה

סיפור מאת פרדריק פול ב"יקום תרבות "

"היום המיליון "

העתיד הרחוק והמוזר שהפך להווה  של כולנו

"סוחרי החלל : סיפור עתידני שהתגשם במידה מה…)

Image result for frederik pohl mars plus

עטיפת ספר ההמשך ל"יותר מאדם" מאת פרדריק פול ותומאס תומאס.

מיטב פזמוני האירוויזיון של כל הזמנים

לרגל שידור אירוויזיון 2016 הנה סדרת מאמרים שנכתבו על ידי אלי אשד ועל ידי שותפי חיים מזר וירוו ליבוביץ על מיטב הפזמונים בעינינו של האירוויזיון בכל הזמנים מבחינת מילותיהם.שניים מהם הם ישראליים.

ובתור נספח רשימה של הזמרת מרגלית הדרי (שם בדוי של יסמין אבן ) על האירוויזיון.

 

'הבובה המזמרת "ירון ליבוביץ על השיר הזוכה באירוויזיון 1965

 

טרובדור משירי זמר נודד :אלי אשד על השיר הזוכה ( אחד מהם ..) באירויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה :חיים מזר על עוד פזמון ( שלא זכה ) מאירוויזיון 1969

 

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה :חיים מזר על הפזמון "נתתי לה חיי " של להקת כוורת מאירוויזיון 1974

 

ג'ינג'יס חאן ולהקתו :אלי אשד על פזמון בולט באירוויזיון 1979

סוקרטס כוכב עליון : אלי אשד על עוד פזמון שלא זכה ( אבל היה צריך לזכות ) באירווזיון 1979

 

שמשון אולי תתבגר חיים מזר על עוד פזמון מאירוויזיון 1981

הבלדה של ג'וני בלו :חיים מזר על הפזמון שייצג את גרמניה באירוויזיון 1981

 

אלוהים תהיה בן אדם : חיים מזר על השיר הישראלי באירוויזיון 1988 

 

טריויזיון :מרגלית הדרי (יסמין אבן ) מסכמת את האירוויזיונים

 

הפליטים מכוכב מאדים

להמשיך לקרוא

המגדל של בבל

 

מגדל בבל .ציור מאת הינריק ון קלבה

חיים מזר חוקר ותיק של המקרא דן הפעם בשאלה  

האם יש בסיס היסטורי כלשהו לסיפור מגדל בבל "שכתוצאה מיצירתו ,נוצרו כל השפות המרובות שאנו מכירים כיום לצמידה של השפה המקורית שמקורה הוא אלוהי \זאת שעל ידיה  נברא היקום (כפי שמספר לנו "ספר יצירה" )  הלא היא כמובן העברית?

 

 

בראשית פרק יא 

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

 

בסיס לסיפור מגדל בבל ?

מאת חיים מזר

 מגדל בבל

מגדל בבל מאת גוסטב דורה

לאחר סיפור המבול בספר בראשית מופיעה רשימה גינאולוגית של צאצאי נוח לדורותיהם עד לימי אברהם. הרשימה ניתנת בפרקים י'-יא'. באמצע הרשימה בפרק יא' פסוקים 1-9 מובא סיפור שלא שייך לשום אירוע אחר במקרא.  סיפור העומד בפני עצמו. זהו סיפורו של מגדל בבל. בני האדם מתוך מטרה לשמור על הזהות הקולקטיבית שלהם בונים מגדל גבוה במיוחד שייראה למרחקים גדולים למאוד. מתואר גם מהלך בנייתו: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה. ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני הארץ" (בראשית יא' 3-4). מעשה זה לא מצא חן בעיני האלוהים "הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"( פסוק 6).

 

קריאת הסיפור במבט רחב יותר מעוררת מספר תהיות. האל חשש מכך שבני האדם יוכלו לעשות כל אשר  יחפצו בעקבות מימושו של פרויקט ארכיטקטוני הנדסי זה. נראה שהאל מרגיש מאוים. האם האל בכלל צריך להרגיש מאוים ובאם  כן ממה הוא צריך לחשוש? שאלה שניה וחשובה לא פחות ,אם האל בלל את שפתם ,איך הצליחו לזכור מה שקרה קודם ואיך הצליחו לפענח את השפה הקדומה? מנקודת מבט הנדסית המסקנה המתבקשת  היא שמדובר במגדל גבוה מאוד.כדי לראות אותו מכל עבר מתבקשת המסקנה שהואר נבנה באזור מישורי. הזיקורת הבבלי הוא  אמנם מבנה מרשים ביותר, אך הוא מתנשא לגובה של עשרות מטרים בלבד. על מנת שהמגדל ייראה למרחקים הוא חייב להתנשא לגובה של מאות מטרים. מבנה כזה אי אפשר לבנות רק מלבנים. הראיה הלכך היא המבנים רבי הקומות בימינו שיש בהם בטון והרבה מאוד פלדה.

 

מכיון שהכתוב מביא רק סיפור אחד שהתרחש לאחר המבול עד לימי אברהם, הרושם המתקבל הוא שמדובר באירוע מכונן אשר השאיר את חותמו לדורות . קרה מה שקרה והמבנה התמוטט. אם כתוצאה מכך תושבי המקום התפזרו לכל עבר, פיתחו שפות שונות ושכחו את מה שקרה, איך בכל זאת הכותב ידע לספר על אירוע זה. כנראה שהיה איזה שהוא תיעוד שנמצא בידי בני הדורות שבאו לאחר מכן  והועלה על הכתב ברשומות היסטוריות, לרבות המסופר במקרא.

 

עדויות לסיפור זה מוצאים אצל פלוויוס ב"קדמוניות  היהודים" ספר ראשון שורות  115-119  ובספר  היובלים(הספרים החיצוניים) פרק י' פסוקים כה-לח.. עדות מחוץ לספרים החיצוניים מופיעה בספרו של בורסוס. בורסוס היה היסטוריון בבלי שחי במאה ה-3 לפנה"ס אשר כתב את ההיסטוריה הבבלית ביוונית. עבודותיו אבדו, אך היסטוריונים שחיו אחריו הביאו ציטטות מדבריו וכך נשמר חלק מפרי עמלו. בציטוטים  אלה ישנה התייחסות למגדל בבל. כאן לא מדובר באל אחד, אלא  באלים שהביאו להריסתו של המגדל. הם נקטו בצעד כה חריף  מכיון שהרגישו מאוימים ממפעל טכנולוגי זה. גם  כאן מתבקשת השאלה, למה בכלל האלים צריכים לפחד מבני האשם? הפרט המעניין בסיפורים אלה ואשר אינו מופיע במקורות היהודיים הוא שהאלים נעזרו ברוחות להריסת המגדל.

 

באיזה מקרים לרוח יש השפעה על מבנים? בבניינים שגובהם עשרות מטרים, הרוח אינה גורם שיש להביאה בחשבון. היא הופכת לגורם רלבנטי בבניינים שגובהם מאות מטרים. בבניה לגבהים אלה מתחשבים הרבה  מאוד באווירודינמיקה- מהירות רוחות,עוצמתן וכיוונן. מהנדסי בנין מכניסים לתוך  חישוביהם נתונים אלה וקיים תחום סיבולת(טולרנס) אשר בתוכו מבנים אלה יכולים לעמוד-התחום שבתוכו מבנים אלה יכולים לנוע לצדדים  בלי שיקרסו. כך למשל מגדל שלום מאיר יכול לנוע לצד זה או אחר בהשפעת רוחות בשיעור של 5 ס"מ. ככל שהבניין מסיבי יותר ורחב יותר, היציבה שלו טובה  יותר. רוחב הבנין משפיע  גם על גובה מרכז הכובד מעל הקרקע. נדרשו אם כן רוחות חזקות להריסתו של מגדל בבל, או שהאלים ובעצם מי שאלה אכן  היו, באמת יכלו ליצור מערבולות אוויר חזקות שהביאו לקריסתו. על פי ספר היובלים גובהו של מגדל בבל היה 2.5 ק"מ. האם זה באמת היה גובהו? שמא נתון זה בא בדרך הפרזה? גם אם הבניין היה נמוך יותר ,למשל מאות מטרים, הוא בהחלט נאמן לתיאור  ש"ראשו בשמים" מנקודת מבטו של הצופה.

 

כאשר בנין קורס בדרך כלל  ישנם פצועים והרוגים,אלא אם כן הוא ריק. נפגעים עלולים להיות גם בסביבתו של הבניין ,כאשר נופלים חלקי בנין, שהרי לא כולם מספיקים לברוח. הכתוב בשום מקום לא מתייחס לנפגעים.

 

מכלול הנתונים הגם שאינם רבים, נותן בסיס להשערה שבסיפורו של מגדל בבל יש גלעין של אמת היסטורית .אולי נפתח פתח לחקירה ארכיאולוגית לפיסת היסטוריה עלומה, הרבה לפני עלייתה של שומר לבמת ההיסטוריה.

מגדל בבל מאת פטר ברוייגל האב

 

ראו גם

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

חצי המנשה

בחזרה לגיבורי התנ"ך

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

התנ"ך מציאות או דמיון 

 יהושע יהושע

הספרים האבודים של המקרא

המכשף בלעם

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

 דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

משפט המלוכה של שמואל הנביא

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

 הספריה של שלמה המלך

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

הביוגרפיות האבודות של המקרא

עידו החוזה והנביא

 

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

תוחלת החיים של נביא

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

רצח נציב יהודה

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

עלייתה ונפילתה של מפלגת ד"ש :חלק שני

 

 

עלייתה ונפילתה של מפלגת ד"ש -החלק הראשון

האידיאולוגיה של ד"ש :

ארבעת הנושאים ליוו את ד"ש כיעדים שאותם יש לממש לאחר הבחירות והם:

  1. ביטחון –  בד"ש פעלו שתי גישות באשר לביטחונה של מדינת ישראל. גישה אחת היא הגישה הניצית שמייצגה היה מאיר זורע אשר דגל ברעיון ארץ ישראל השלמה והגישה היונית שמייצגה היה יגאל ידין ואשר היה מוכן לפשרות טריטוריאליות. מאיר זורע מוכן היה שלא להציג נושא זה כדגל שעליו נלחמים בבחירות מאחר ש"לא אלו הבעיות העומדות עתה על הפרק. אנו מתארגנים על שאלות אחרות. אם יבוא יום והבעיות יהיו אקטואליות וצריך יהיה לקבל החלטות דיה לצרה בשעתה" [17]. ידין לעומתו היה מוכן לפשרות, אך בתנאי שצה"ל יישאר על נהר הירדן ויתפוס מאחזים צבאיים ביהודה והשומרון ובאשר לסמכות פוליטית שאיתה יכנסו לשיחות ומשא ומתן על השלום, הרי כפי שידין ציין "הפרטנר למשא ומתן עם ישראל יהיה מי שהערבים בירדן ובגדה המערבית יכירו בו כנציגם" [18].
  2. שינוי שיטת הבחירות – זה היה למעשה הדגל של ידין לכל אורך שלבי הקמתה של ד"ש, מסע הבחירות ובעת המשא ומתן על כניסה לממשלה. במסיבת העיתונאים שהתקיימה בבית אגרון ב- 22.11.76 ידין הצהיר כי יצטרף לאותה ממשלה אשר תתפטר חצי שנה לאחר כינונה, תכריז על בחירות חדשות ותקיים אותן בשיטה החדשה – אישיות אזוריות ויחסיות ואמנם במהלך המשא ומתן להקמת הממשלה דנו בנושא זה, אך הוא לא יצא לפועל ולמרות זאת ד"ש הצטרפה לממשלה. שינוי שיטת הבחירות, לשיטתו של ידין, נועד להבטיח את המבנה הדמוקרטי של המפלגות: לשנות את שיטת התפקוד של הממשלה על ידי חלוקת סמכויות ברורה, בהתאם לצרכים והקמת קבינט מצומצם ומינוי שר עליון לכלכלה שיתכנן ויתאם את פעילות המשרדים הכפופים לו.
  3. תחומי טיפולה העיקריים של ד"ש  יהיו ענייני פנים ונושאי רווחה. הפער החברתי וישראל השנייה יהיו יעדים מרכזיים לטיפול.
  4. בדעתו של ידין "לגמור את השיטה של יד רוחצת יד ולהביא לשינוי טוטאלי של 'השיטה'. יחול איסור מוחלט על שביתות בעמדות מפתח ולא אראה בכך טעם לפגם אם נצטרך לשלוח צבא למשימות אלה" [19].
  5. "ד"ש תפעל להבטחת חופש הדת והמצפון של כל אזרחי המדינה ותושביה ברוח מגילת העצמאות – ותפעל לניתוק בין הדת ובין המערכת הפוליטית המפלגתית" [20].

הבחירות הפנימיות:

לקביעת מועמדיה של ד"ש לכנסת נקבע כי ב- 15.3.77 ייערכו בחירות פנימיות במפלגה. הייתה כוונה לקבוע בחירות אלה למועד מאוחר יותר, אך בשל הקדמת מועד הבחירות לכנסת, ד"ש נאלצה להתארגן מוקדם יותר ולהקדים את מועד בחירת המועמדים. היו התלבטויות רבות באשר לשיטה שתייצג בצורה האופטימאלית את רצון הבוחרים. בפני הנהגת ד"ש עמד חלקה של "תסמונת ארסלאן" [21]. בבחירות הפנימיות שהתקיימו למועצת "שינוי" ביולי 1974, שלושה חודשים אחרי הקמתה נכללו אמנון רובינשטיין במקום ראשון, יונתן שפירא במקום שני, צבי מיתר במקום שלישי ועטאף ארסלאן במקום הרביעי – בחורה מנצרת שאף אחד לא הכיר אישית והיא גם לא טרחה להופיע כלל לישיבות המועצה.

הרעיון הבסיסי ש"הכול בוחרים את הכול" היה מקובל ב"שינוי", אך השיטה שנבחרה הייתה שיטת "הקול הנייד" שהייתה מקובלת באירלנד ובגופים אקדמיים שונים. לפי שיטה זו מדרג כל חבר את מועמדיו לפי סדר רצוי לו וסך כל הדירוגים יקבע את סדר הרשימה. "מעשית נקבע מודד שונה למקום הראשון ברשימה, מקום שני וכו'. המודד למקום הראשון למשל הוא 50% מהקולות הכשרים ועוד קול אחד. המקומות הבאים נקבעים בעזרת מודד הולך וקטן. וכך למשל, המודד בעזרתו נקבע המקום התשיעי הוא 10% מהקולות הכשרים ועוד קול אחד. מתחילים עם קביעת המקום הראשון. באם מישהו מבין המועמדים קיבל למעשה מ- 50% מהקולות הבוחרים בעדיפות ראשונה, הרי הוא נבחר למקום הראשון מיד. באם לאו, מבטלים [לגבי המקום הראשון] את המועמד אשר קיבל את המספר המועט ביותר של קולות העדיפות הראשונה ומעבירים את הקולות הללו למועמדים אשר בוחרי מועמד זה ציינו בעדיפות שנייה [מכאן שם השיטה "הקול הנייד"]. הספירה נמשכת עד שאחד המועמדים עובד את המודד ונבחר. באופן דומה נקבעים המועמדים האחרים ברשימה, לפי הסדר" [22]. האידיאל שלקראת מימושו חתרו היה ביטול כוחו של המנגנון כמחליט וביטול עוצמתם של "כוחות השוק" הפועלים מאחורי הקלעים.

חסרונה של השיטה היה במורכבותה, הקושי להבינה ומאמץ היתר האינטלקטואלי והבלתי סביר שנדרש מהבוחרים. בשל הקדמת הבחירות אי אפשר היה להציב כתנאי התקבלות לד"ש שום תקופת הכשרה של 6 חודשים לפחות ובידי הבוחרים לא היה זמן נאות להכיר את המועמדים לכנסת כדי ליצור סלקציה טבעית. הייתה הצעה של רובינשטיין למתן התחייבות – מתן דמי חברות בסך 120 לירות לשנה מראש. היו ויכוחים רבים על גובה הסכום כשהמתנגדים העיקריים היו חברי "עודד". הטיעון שלהם היה שסכום גדול יגביל את הצטרפותם של אנשי השכונות ועיירות הפיתוח לד"ש. לבסוף סוכם על ידי המזכירות, אם כי בקושי רב שגובה הסכום יהיה 15 לירות ל- 3 חודשים, כלומר 5 לירות לחודש [23]. חברי "שינוי" לא היו שבעי רצון, אך הם חששו להלחם בכך מאחר שלא רצו ליצור את הרושם שהם תנועה אליטיסטית וכי רק עשירים יכולים להצטרף לד"ש [24].

דמי הצטרפות נמוכים אלה היו בבחינת גל שפרץ את סכר ההצטרפות הטבעית ולמפלגה הצטרפו קבוצות מיעוט פיקטיביות שנרשמו כחברים בד"ש רק לצורכי הבחירות לקידום אנשי שלומם. ואמנם בעלי העניין יכלו לקבוע את מיקומם ברשימת מועמדיה של ד"ש לכנסת על ידי ארגון נכון ויעיל של קהל בוחרים. כל שיטת הבחירות שעמלו עליה קשות הושמה ללעג ולקלס [25]. שפיק אסעד מבית ג'אן אישיות לא מוכרת, הצביעו עבורו 3136 איש. על פי השיטה הרובית דורג במקום ה- 48 אך ברשימת המועמדים לכנסת הוצב במקום ה- 12 לפני זיידאן עטשי שעבורו הצביעו 8666 איש וברשימת המועמדים הוצב במקום ה- 13. התברר שעל פי הנחייתו של אסעד 44 איש דרגו אותו במקום ראשון, 1304 איש דרגו אותו במקום שני, 85 איש דרגו אותו במקום השלישי, 66 איש דרגו אותו במקום הרביעי, 90 איש דרגו אותו במקום החמישי ו- 113 איש דרגו אותו במקום השישי. ריבוי התומכים שדירגו אותו במקום שני האפיל על הסך הכול הדל של תומכיו. בעזרת מניפולציות מתוחכמות זכה אסעד במקום ריאלי בכנסת. שלמה אליהו עם 5344 מצביעים דורג במקום ה- 16, שעה שמרדכי וירשובסקי עם 7061 מצביעים דורג במקום ה- 14. יורם אלסטר עם 7477 מצביעים דורג במקום ה- 19, שמואל טולידאנו עם 10,349 מצביעים דורג במקום ה- 7 לעומת אסף יגורי עם 14,453 מצביעים שדורג במקום ה- 10 ודוד גולומב עם 9348 מצביעים שדורג במקום ה- 11.

הכניסה לממשלה:

מנחם בגין ראש ממשלת הליכוד

ב- 30.4.77 הובאה לדיון בפני המועצה הצעת המזכירות שגם אושרה והיא כלל שבעה תנאים להצטרפות לממשלה והם [26]:

  1. הקטנה משמעותית של מספר משרדי הממשלה. במסגרת חלוקת התפקידים בממשלה, תהיה אחריות על מיניסטריאלית לנושאי כלכלה וחברה.
  2. קבלתה של תוכנית כלכלית שתכלול הורדת האינפלציה לשיעור של 15%, קיצוץ משמעותי בתקציב המדינה, מאמץ מיוחד לעידוד הייצור והיבוא.
  3. התחייבות הממשלה על עמידה נחרצת לקיום הסכמי השכר ככתבם ולשונם, חקיקה ואכיפת חוק למניעת הידרדרות ביחסי עבודה.
  4. תוכנית פעולה דחופה לטיפול בשכבות מצוקה ובאזורי מצוקה שתבטא עדיפות גבוהה לנושא החברתי בתוכניות הממשלה.
  5. שינוי שיטת הבחירות: חקיקה מיידית של חוק בחירות אישיות, אזוריות יחסיות וקיום בחירות חדשות לפי זו תוך שנתיים ימים.
  6. חקיקה מיידית של חוק מפלגות שיבטיח, בין השאר, דמוקרטיה פנימית במפלגות, ניהול כספי תקין וגלוי, איסור על מעורבות בעסקים ובתחומים לא פוליטיים אחרים וצמצום שיעור התמיכה הממשלתי במפלגות.
  7. מדיניות החוץ והביטחון של הממשלה לא תהיה נוגדת את עקרונות המצע של התנועה בנושא מדיניות לאומית לשלום ולביטחון.

המשא ומתן אותו ניהלה ד"ש עם הליכוד לקראת הצטרפותה לקואליציה נמשך כ- 5 חודשים מה- 17.5.77 מועד הבחירות לכנסת ועד ל- 24.10 יום חתימת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד, המפד"ל, אגודת ישראל וד"ש. היו חמישה חודשים של משא ומן מתיש מבחינתה של ד"ש, כל זאת לאור תוצאות הבחירות. הליכוד זכה ב- 45 מנדטים, המערך ב- 31 מנדטים, ד"ש ב- 15 מנדטים, מפד"ל ב- 12 מנדטים, רק"ח ב- 5 מנדטים, אגודת ישראל ב- 4 מנדטים, של"י ב- 2 מנדטים ואחרים ב- 6 מנדטים. בידי בגין היה הכוח להרכיב קואליציה ללא ד"ש. לאחר הבחירות הודיע בגין כי בכוונתו לכונן את ממשלתו באמצע יוני ומשימה זו מומשה על פי תוכניתו [27]. ד"ש הייתה אם כן בעמדת נחיתות, אם רצתה להיכנס לממשלה. מי שהכתיב את תנאי המשא ומתן היה בגין וזה אמנם השפיע על התפשרויותיה של ד"ש בכל מה שקשור לתנאי הצטרפותה לממשלה. הממשלה שבגין הקים הייתה צרה ונשענה על רוב צר של 63 חברי כנסת וב- 20.6 הציג את ממשלתו, אך יחד עם זאת לא אייש את משרדי המשפטים, העבודה, הסעד, התחבורה והתקשורת והפקיד עליהם את סגן השר יורם ארידור. כוונתו הייתה לשמור על אופציה פתוחה עבור ד"ש, אם תחליט בכל זאת להצטרף לקואליציה.

כל מהלך המשא ומתן היה במחזורי הצהרות של אי כניסה לממשלה או נסיגה משיחות וישיבה למשא ומתן, תוך צמצום פוחת והולך בתנאיה של ד"ש להצטרפות לקואליציה. ד"ש פתחה את המשא ומתן ברגל שמאל [28]. הטעות הראשונה הייתה העלאת הסעיף השביעי ממצע המפלגה כתנאי בסיסי כאשר בגין הצהיר באלון מורה: "בעתיד הקרוב יהיו הרבה אלוני מורה. לא יהיה צורך בקדום בארץ הזאת. יש מקום לערבים היושבים במקומותיהם וליהודים שיבואו להפרות את אדמות המולדת". העלאתה של תביעה זו יכלה רק להקשיח את בגין וזאת לאור העובדה שהוא היה זה שהכתיב את התנאים. הטעות השנייה הייתה בבניית צוות בן שישה אנשים בעלי עמדות ביטחוניות קוטביות למשא ומתן כמו אמנון רובינשטיין ומאיר זורע. עובדה שנטרלה את כושר ההכרעה של ד"ש. אמנם צוות זה שיקף את ריבוי הדעות שבמפלגה, אך לא יכל להגיע לכלל עמדה משותפת. באשר לדרך ניהול המשא ומתן בהסכם הקואליציוני שבין הליכוד ואגודת ישראל הושם דגש חזק על נושאים דתיים. מתוך 43 סעיפי ההסכם, 34 סעיפים עסקו בנושאים דתיים מתוך מגמה להיענות לתביעות של המפד"ל ושל אגודת ישראל, נושאים שנגדו את מצעה של ד"ש ואשר בוחריה היו רגישים להם במיוחד כאנשים בעלי אוריינטציה ליבלית, חופש המצפון וחופש הדת היו יקרים להם. ידין טען בעקבות זאת כי לממשלת הליכוד נקבעו מצע והרכב אשר אינם נותנים לד"ש כל אפשרות להזדהות איתה" [29]. זורע ותמיר גרסו שאין להתייצב חזיתית נגד הממשלה.

זורע הודיע כי לא יקבל את הכרעת הרוב. לדבריו הוא המתין שנים רבות מידי לחילופי השלטון ולנפילת המערך מכדי שירים את ידו נגד תופעה שכה רבות ציפה לה [30], וכי הוא לא מוכן לקבל את דעת הרוב. זורע רמז כי הוא עלול להסיק מסקנות אישיות. ידין נכנע והסכים לתת לזורע רשות להעדר מההצבעה.

בפגישה שהייתה בין בגין לידין ב- 23.6 הוצעו לידין 4 שרים במקום 3 ולח"כים של ד"ש בוועדת החוץ והביטחון ניתנה האפשרות לערער על החלטות הממשלה בענייני ההתנחלות ומלבד סגנות ראש הממשלה הוצעו להם התיקים הפנויים של המשפטים, התחבורה, התקשורת ומשרד הרווחה שאמור היה לכלול את משרדי הסעד והעבודה ולא הועלתה שום התנגדות מצידו של בגין לכלול את שמואל תמיר בממשלה. בעקבות מינויו של דיין לשר החוץ ב- 25.6 הפסיק ידין את השיחות, אך לא לאורך זמן. מאיר עמית וסטף ורטהיימר טענו בפניו כי "יש לחץ חזק של דעת קהל, עלינו לחזור למשא ומתן, צריך לחפש דרך שדעת הקהל תלחץ על הליכוד" [31]. דעתם הנחרצת של רוב חברי המזכירות הייתה לדרוש את ביטול מינויו של דיין לתפקיד שר החוץ. אחרי פגישתם של בגין וידין ב- 27.6 התכנסה מזכירות ד"ש והוחלט כי למרות מינויו של דיין, יש לחדש את השיחות. בין המובילים בעד המשך השיחות היה ידין. לדבריו בגין בישר לו כי "הכול פתוח" . תשעה חברי כנסת של ד"ש הסכימו לחדש את השיחות. המתנגדים כללו את רובינשטיין, עמית, גולומב, וירשובסקי ועטשי. קבוצת המתנגדים להמשך השיחות כללו את קבוצת "שינוי" בהנהגת רובינשטיין ואת מרביתם של יוצאי תנועת העבודה שברובם הגיעו עם מאיר עמית לד"ש.

בהתכנסות מועצת ד"ש ב- 6.7 בישר ידין כי "הבחירות הבאות ייערכו על פי שיטת הבחירות החדשה ותהיינה אישיות ולא רק אזוריות. הארץ תחולק ל- 15 אזורי בחירה" [32]. וב- 12.7 בפגישה בין אנשי ד"ש לאנשי הליכוד דובר על חלוקת התיקים והתפקידים. צוות ד"ש לא תיאם את תביעותיו וידין נתן רשות לכול חבר צוות להעלות את רעיונותיו. תוך זמן קצר הסתבר למשלחת ד"ש כי למרות ש"הכול פתוח" אין איש מוכן לעזוב את תפקידו. בגין וידין כאחד היו מעוניינים בהצטרפות ד"ש לקואליציה איש איש וטעמיו. בגין היה מעוניין לחזק את הקואליציה, היא הייתה צרה מידי. הוא רצה לתת לממשלה דימוי מתקדם מרכזי ומתון. ידין ידע מזה מספר חודשים כי מובטח לו בממשלה מעמד של סגן ראש ממשלה וממלא מקומו הקבוע. מינויו כחבר בוועדת השרים לענייני ביטחון ועל פי דרישתו, נועד לו גם המעמד הבלתי ברור של "סמכות על" בענייני חברה ורווחה. רובינשטיין גילה נחישות מתמדת לא להצטרף לממשלה. ראוי לציין שככל שהתקדם המשא ומתן כך קטנו יותר הפערים בין מחייבי ההצטרפות לממשלה למתנגדים. קבוצת המתחייבים הייתה מוכנה להצטרף בכל מחיר. טיעוניהם לקראת מימושו של צעד זה היו כי עצם ישיבתם בתפקידים ביצועיים תאפשר להם לממש ולו חלקים מינימאליים מכלול הבטחותיהם לבוחרי ד"ש כמו בלימת מגמות קיצוניות מסוכנות וצמצומה של הכפייה הדתית. בלתי רשמית לא יכלו להיות באופוזיציה יחד עם המערך ובחלקם רצו להצטרף לליכוד כמו אנשי "המרכז החופשי" ואנשי ארץ ישראל השלמה.

ד"ש והליכוד המשיכו לדון בנושא שינוי שיטת הבחירות. בעקבות פגישה בין מומחי ד"ש לשינוי שיטת הבחירות ב- 31.7 הוחלט בין היתר כי 80 חברי כנסת ייבחרו באזורים ו- 40 חברי כנסת ייבחרו ברשימה ארצית [33]. אלה שייבחרו באזורים, ייבחרו מ- 20 אזורי בחירה כאשר מכל אזור ייבחרו 4 נציגים. הליכוד הציע 16 אזורים והמפד"ל לעומת זאת עמדה על 6 אזורים כאשר מכל אזור ייבחרו 14 נציגים ושסך כל הקולות שאבדו למפלגה שנציגה נכשל ולא נבחר לאזורו יצורפו למאגר ארצי של קולות ולחלקם מחדש על פי המודד האלקטוראלי. הליכוד נטה להסכים לתביעת המפד"ל. ד"ש אמנם אמרה לא חד משמעי. אך מצדדי הצטרפות לממשלה לא נרתעו ממשמעותה של נכונות בגין להיעתר לדרישת המפד"ל והמשיכו ללחוץ על המשך המשא ומתן כאילו לא התקבלה שום החלטה במועצה. הקבוצה שרצתה להצטרף לממשלה כללה את מאיר זורע, מאיר דה שליט, מוטי תאורי, בנימין הלוי, בועז נהיר, רמון הראל, אלי אייל, אנשי "המרכז החופשי" וישראל גרנות וזאת במחיר של הדחת ידין ופילוגיה של ד"ש. היה כאן ערעור בוטה למדי על סמכותו של ידין. ב- 15.9 הוחלט בליכוד להפסיק את השיחות וכעבור מספר ימים הודיע ידין כי "עניין הצטרפותה של ד"ש נסגר. ד"ש תהיה אופוזיציה פעילה" [34]. על פי גרסותיהם של רובינשטיין ושל נחמן אראלי ואמנון ברזילי [35], בגין היה מעוניין בפילוגה של ד"ש. מנקודת מבטו עדיפים 4-5 ח"כים מאשר ארבעת הח"כים של אגודת ישראל כלשון מאזניים.

ב- 1.10 פרסמו ארה"ב וברה"מ הודעה משותפת לפיה יש לכנס את ועידת ז'נבה לא יאוחר מסוף דצמבר כדי לקבוע סדר כולל במזרח התיכון שיכלול נסיגה של ישראל מכל השטחים שכבשה תוך מתן זכויות לעם הפלסטינאי. המצדדים בהצטרפות לממשלה ניצלו הזדמנות זו והחלו ללחוץ על ידין, כל אחד עם הסבריו הוא [36]. מאיר זורע טען כי נוצר מצב חירום וכי יש להלחם בגזירות. עמית טען כי "יש צורך בליכוד מירבי של העם ולדבר מקסימום שפה אחת" ושמואל תמיר טען כי "על יגאל לתת תחושה של שיתוף כללי מול סכנה של כפייה סובייטית, עם זאת אי אפשר לפטור לחלוטין את הממשלה ומחלקה המוגבל ביצירת והאצת התהליך, ויש להוציא את המסקנות. גם מאיר דה שליט, אלי אייל ואבנר פרץ דיברו באותו סגנון. ידין התנגד אמנם להצטרף לממשלה מאחר ומדינת ישראל נמצאת זה עשרות שנים במצב חירום, אך איש לא ידע כי הסמיך את שמואל תמיר לשמור על קשר רצוף עם שמחה ארליך, באותו זמן בגין לקה בדלקת קרום הלב והוא אושפז בבית החולים. התפנית הרשמית והסופית של ידין להצטרף לממשלה הייתה ב- 19.10 כאשר הצהיר בישיבת המזכירות של ד"ש: "התנאים שלנו לא השתנו, השתנו הנסיבות. קשה מאוד יהיה להסביר לעצמנו – אנחנו, ההיסטוריה – שבתנאים כמו אלה של עכשיו, כאשר כולם מאוחדים בדעה שהמצב ילך ויחמיר ללא צל של ספק, לא נעשה אנחנו את המאמץ, לראות האם אפשר בכלל, בכל זאת, לשאת בעול המשותף… לארבעה שרים יש אפשרות השפעה על החלטות, וישנה אפשרות לעמוד על המשמר" [37].

בישיבת המועצה למחרת ב- 20.10 הוחלט להצטרף לממשלה, תמכו בהצעה 68 חברים, 45 נגד ו- 2 נמנעו. התומכים כללו את "נאמניה של תנועת העבודה", "המרכז החופשי" וועד "עודד". התנגדו אנשי "שינוי". ב- 24.10 נחתם ההסכם הקואליציוני בין הליכוד, המפד"ל, אגודת ישראל וד"ש. ידין נבחר לתפקיד סגן ראש הממשלה, שמואל תמיר נבחר לשר המשפטים, מאיר עמית נבחר לשר התחבורה והתקשורת וד"ר ישראל כץ נבחר לשר הרווחה.

להסכם הקואליציוני צורף נספח שלפיו [38] מובטח לד"ש להחליף את ראשי הוועדה לביקורת המדינה שבה החזיקה ד"ש, בראשות ועדת הכלכלה, שבה החזיק המערך ולקבל ועדה נוספת. לגבי התביעות האחרות של ד"ש – לקבל את ועדת השרים לענייני ירושלים, העברת רשות השידור לאחריותו של ידין והעברת אגף החקירות ממשרד המשטרה למשרד המשפטים, כל זאת "בהסכמת הנוגעים בדבר". כן צוין שאגודת ישראל לא מסכימה לחלק את הארץ אפילו ל- 6 אזורי בחירה. יתרה מזאת ראש הממשלה שלח מכתב לרב פינחס אלתר מראשי ה"אגודה" שבו התחייב כי ההסכם הקואליציוני עימם שריר וקיים וכי היא לא תפגע בשל הצטרפות השותף החדש לדברי רובינשטיין "בפעם הראשונה בדברי ימי הפוליטיקה שלנו הצטרפה מפלגה ולא סתם מפלגה, אלא זו שקבעה עקרונות ותנאים שהם בגדר ייהרג ובל יעבור לממשלה בלי שהממשלה מקבלת תביעה אחת מתביעותיה" [39].

התפרקות ד"ש:

המתיחות ששררה בין מצדדי ההצטרפות לקואליציה לבין המתנגדים לא שככה, היא נמשכה כ- 10 חודשים עד ל- 23.6.78 מועד חתימת הסכם הפילוג כאשר קבוצת תומכי ההצטרפות לקואליציה כללה את ידין, תמיר, שפיק, הלוי, נוף ואליהו ושמם היה "התנועה הדמוקרטית". קבוצת המתנגדים כללה את ורטהיימר, טולידאנו, עטשי, וירשובסקי ורובינשטיין ותמכו בה מחצית מחברי המועצה. אסף יגורי התלבט ולבסוף הצטרף לידין. במקביל לכך מספר המתפקדים למפלגה הלך ופחת. המפקד שהתקיים ב- 11.77 הראה שרוב חברי ד"ש עזבו אותה ובתחילת ינואר 1978 זורע התלונן כי רק 4000  חברים התפקדו, כאשר חלק ניכר מחברי שינוי, הגרעין הפעיל והשלד הארגוני של ד"ש פרש מכל פעילות [40]. במפקד שהתקיים ב- 3.78 השתתפו 10,000 חברים ומתוכם רק 5300 איש העבירו הוראות קבע לבנק לניכוי מס חבר [41] וביום הבחירות למועצה ב- 26.6.88 השתתפו רק 6000 איש וידין עצמו היה בעמדת מיעוט [42].

לאחר ההצטרפות לקואליציה, ראשיו של גוש המצטרפים, החלו לתבוע במפורש את חיסולה של ד"ש כגוף עצמאי, כאשר אנשי "המרכז החופשי" החלו לגלות סימנים של שיבה למפלגת האם. גם רובינשטיין ואנשיו פעלו לקראת פרישה מד"ש. הם כללו את טולידאנו, רייכמן, מרדכי, אלסטר, דני ביברו ודניאל פרידמן. חברי המועצה לא ששו לראות בפילוגה של ד"ש ולחצו על רובינשטיין להישאר בד"ש ולהביא לידי שינוי יסודי בדפוסי העבודה של ד"ש. רובינשטיין נעתר לכך וב- 25.1.78 נחתם הסכם להבראת ד"ש ולסידור דפוסי העבודה בה [43]. הסכם זה החזיק מעמד מספר חודשים בלבד והמפלגה התפלגה כאמור ב- 23.8.78 כאשר האות הראשון לפילוג זה היה עם התפטרותו של מאיר זורע מהכנסת שלא היה שבע רצון מהתנהגותה של ד"ש ומזה שלא נבחר לוועדת החוץ והביטחון. במקומו נכנס לכנסת שלמה אליהו.

תפקודה הלקוי של ד"ש כגוף פרלמנטארי והתנהגותו של ידין הם שגרמו לסחף הולך ומצטבר והסיבות לכך היו:

  1. בתוך המפלגה נוצר נתק כפול. נתק אחד הוא בין הסיעה לבין השרים שלא טרחו כלל לשתף את הסיעה בהכרעות הממשלה והנתק השני בין חברי הסיעה ובין היו"ר שלה בנימין הלוי שלא היה מסוגל לשלוט בהם.
  2. הסיעה עצמה לא הגישה אף פעם הצעות חוק משלה ולא באה עם שום יוזמה משלה. כאשר גד יעקובי הגיש הצעת חוק לשינוי שיטת הבחירות זהה כמעט להצעת ד"ש, מי שהחליט לדחות את ההצעה ואפילו נאם בכנסת בזכות דחייתה של הצעה זו היה ידין עצמו. יתרה מזאת, הוא הזהיר שמי שיתייצב נגד הצעתו או ייעדר מההצבעה, הוא יראה בכך הצגת אי אמון אישית בו [44].
  3. בעקבות הצטרפותם של משה ניסים וחיים לנדאו כשרים ללא תיקים לממשלה, ד"ש נכנסה למלכוד. לתמוך בהם אי אפשר היה כי זה היה נוגד את עמדותיה בדבר צמצום מספר חברי הממשלה ולהתנגד אי אפשר היה גם כן, כי זה היה מתפרש כצביעות על רקע מלחמותיהם להצטרף לממשלה. הפיתרון שנמצא היה היעדרות של כל חברי הסיעה מההצבעה שהתקיימה ב- 10.1.78.
  4. החלטת הממשלה להעביר את הטיפול בנושאי ההתנחלות מוועדת השרים לענייני התיישבות לוועדת השרים לענייני ביטחון, מתוך כוונה להטיל מסך של סודיות על החלטותיה. בישיבת המזכירות של ד"ש שהתקיימה ב- 5.5 ידין תמך בהחלטת הממשלה [45]. על רקע הצהרה זו דני ביברו דרש מידין שיתפטר מתפקידו, אך ידין סירב.
  5. מאיר זורע פרסם מסמך משלו בעיתונות ללא התייעצות עם ידין ותמיר ובו תביעה מד"ש לעמוד על קווי המדיניות שלה, שאם לא כן המפלגה תפרוש הממשלה. מסמך זה היה מקובל על וועדת החוץ של המועצה בניגוד לעמדתם של ידין ותמיר ולא הייתה מוכנה לקבל את עמדתם על הנעשה מאחורי הקלעים.
  6. לדבריו של רובינשטיין הסתבר שידין ותמיר החליטו להישאר בממשלה בכול מחיר וכי הם פועלים להוצאת "שינוי" ולהביא לפילוגה של ד"ש [46].
  7. ב- 19.6 התקיים בכנסת דיון מדיני בעקבות הקיפאון שהסתמן במהלך המשא ומתן והשחיקה שחלה בעקבותיו, במעמדה של ד"ש. התקבלה החלטה ברוב של 12 ו- 3 נגד, כך שהצבעת המפלגה תהיה אחידה, אך הלוי, יגורי, נוף, שפיק ואליהו יצאו ממליאת הכנסת. בתוך ד"ש הייתה קבוצה שגילתה נכונות לקבל כל החלטה של הליכוד. ידין עבר על כך בשתיקה [47]. הוא עצמו העניק גיבוי מלא לכל החלטותיו של ראש הממשלה. בעקבות החלטה של ועדת החוץ והביטחון בתחילת אוגוסט להקים 5 התנחלויות חדשות הצהיר ידין ב- 11.8 ש"אם מועצת ד"ש תחליט על פרישה מהממשלה לפני שכוננה את מוסדות התנועה, אראה את ההחלטה כאילו לא נתקבלה" [48]. בישיבה הראשונה של המועצה השנייה של ד"ש שהתקיימה ב- 17.8 הביע במפורש את צערו על זה ששינוי לא פרשה מהתנועה בינואר [49].

 

מכלול של גורמים אלה הביא כאמור לפילוגה של ד"ש. פילוג זה לא היה סוף פסוק. חלפו מספר חודשים נוספים תוך התפלגותן של סיעות אלה עד להיעלמותה הסופית של ד"ש מהמפה הפוליטית. ב- 23.6 חברי הכנסת שלה אליהו ואסעד שפיק פרשו מהסיעה הדמוקרטית ומהקואליציה. עקיבא נוף הצטרף אליהם ב- 30.7 ולאחר מכן הצטרף לחירות. ב- 31.7 שמואל תמיר התפטר מתפקידו כשר המשפטים וכעבור חצי שנה ניסה לחזור לליכוד. ב- 19.2.81 הודיעה מזכירות התנועה הדמוקרטית על פירוקה "בעוד שבועיים". ידין הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים [50] וד"ר ישראל כץ הצטרף לדיין. ב- 10.3 אישרה ועדת הכנסת את בקשתם של ידין ותמיר והודיעה כי "סיעת התנועה הדמוקרטית חדלה להתקיים" [51]. ידין החליט להישאר בתפקידו ללא מפלגה וללא ציבור תומך עד יומה האחרון של הממשלה.

הסיבות לנפילת ד"ש

 

נפילתה של ד"ש היא תוצר להשתלבותם של מספר כשלים שהובנו לתוך פעילותה מרגע היווסדה ועד לקריסתה ולהיעלמותה מהמפה הפוליטית. כל כשל כזה פעל כמנגנון בפני עצמו ושילובם זה בזה יצר מכלול שפעל מתחת לפני השטח ואשר משך את המפלגה אל עברי פי תהום. כשלים אלה היו תהליכים תת- הכרתיים שפעלו את פעולתם האובדנית על מפלגה שהיו לה גם הבטחה וגם פוטנציאל. נבדוק כשלים אלה אחד לאחד:

  1. כשל היעד הסופי – מדבריהם של מאיר זורע ואמנון רובינשטיין אפשר ללמוד על יעדיה הסופיים [end targets] של ד"ש שהם ראו זאת, כל אחד לשיטתו. מאיר זורע שהיה מיוזמיה של ד"ש רצה כאמור להקים "קבוצת מהפך" שתבצע חילופי שלטון לפרק זמן מוגבל ותניח את היסודות לתנועה פוליטית אחרת שתמשיך בשלטון לאחר מכן ומנגד אמנון רובינשטיין משנודעו תוצאות הבחירות אמר: "אלוהים, לא התכוונו להרוג אותם, רק להכות אותם" [52]. כל אחד מהם ראה את ד"ש באור שונה. עבור זורע ד"ש אמורה הייתה להיות רק מצב ביניים עד להקמתה של מפלגה חדשה שתוקם בזמן פעולתה של ד"ש בממשלה. מימושו של יעד כזה הוא בעייתי למדי מאחר שמפלגה כגוף פרלמנטי קשה לה להשקיע אנרגיה, בו זמנית עם פעולתה הפרלמנטארית השוטפת, וגם בהתארגנות מבנית פוליטית חדשה, מאחר שזה דורש התייחסות למצע רעיוני, התייחסות לגבי בחירת מבנים ארגוניים חדשים והתארגנות בבחירת המנהיגים העתידיים. מי שמעוניין להקים מפלגה חדשה, עדיף לו לחשוב על מכלול זה של נושאים כבר עם הצעדים הראשונים בתוך הפוליטיקה. יכול בהחלט להיווצר מצב בו המייסד או קבוצת המייסדים, יראו בהמשך שמשימה זו היא בלתי אפשרית או שהם אינם יכולים לבצע משימה זו ויפרשו. במקרה זה, המערכת שעמלו עליה תתפורר. בנוסף לכך עצם הצהרה כזו כמו של זורע, מעידה בעצם על זמניות. מבחינה אלקטוראלית, אצל מצביעים פוטנציאליים יכולה להיווצר המחשבה למה להצביע עבור מה שהוא זמני, כדאי להמתין ולראות מה ילד היום. התוצאה – קולות של מצביעים פוטנציאליים הולכים לאיבוד.                                                                                                באשר להפתעתו של רובינשטיין כי לא לתוצאות אלה פילל, מתעוררת השאלה, לאיזה סוג של מהפך הוא התכוון. ביצוע שינויים מרחיקי לכת עם מפלגה שהייתה בשלטון תקופה ממושכת, קשה. הרי גם אם היו מצליחים להקים עם מפלגת העבודה קואליציה, מפלגת העבודה הייתה מעמידה תנאים משלה ואז ד"ש הייתה יכולה לממש רק חלק ממצעה. למימוש תוכניות בסדר גודל שד"ש רצתה בהם דרושה מהפכה ולא מהפך. יש להביא להצטמצמות כוחה של מפלגת השלטון בצורה דרסטית עד להפיכתה לכוח פרלמנטי קטן וחסר חשיבות והחלפתה בכול הדרגים הביצועיים, החל בתפקיד ראש הממשלה וכלה באחרון השרים.
  2. כשל ארגוני – עמדתו הבסיסית של ידין הייתה כי כל המעוניין להצטרף לד"ש יעשה זאת על בסיס פרטני בלבד. שום מפלגה שהייתה פעילה בכנסת לא תוכל להתאחד עם ד"ש בתור שכזאת. נחרצותו של ידין נבעה מהרצון להימנע מהקמת חטיבות עצמאיות בד"ש ולמנוע כניסת "טרמפיסטים" לד"ש. על פניו נראה שהיו לו, לידין, סיבות טובות להיות תקיף ובלתי פשרני בנושא זה. סלידתו האישית מכל התככנות שאפיינה את הפעילות הפוליטית ושותפות הציבור לעמדה שלו. נפשו של הציבור בכללותו נקעה מרמתם הנמוכה של הפוליטיקאים ומאי תפקודם. התעורר הצורך באנשים חדשים בפוליטיקה, אנשים שלא היו מעורבים בחיים הפוליטיים עד כה. הייתה איזו שהיא "אידיאה פיקס" לראות טוהר מידות פוליטי. רבים חשבו כי היווצרותן של חטיבות עצמאיות בד"ש תמנע בהכרח את היווצרותה של התככנות הפנים מפלגתית. בשאיפה למימושו של אידיאל זה היה בעצם משום עיוורון פוליטי. בני אדם מטבעם נוטים לפעול במסגרות קבוצתיות. גם אם במפלגה מסוימת חברים ופעילים אנשים רבים המעוניינים לממש תפישת עולם מסוימת, הרי שתפישת עולם זו אף פעם לא תהיה מונוליטית. לתפישת עולם זו יהיו גוונים ובני גוונים והפעילים יתחברו לפעילות משותפת על בסיס הגוונים המשותפים וילחצו לממש את הגוון הפוליטי שלהם. התחברויות יכולות להיות גם על בסיס רצון משותף לחוקק חוקים כאלה או אחרים או שיחברו כדי לסכל הצעות חוק של חברים אחרים במפלגתם או של מפלגה אחרת מכיוון שחוקים אלה עלולים לדעתם לפגוע באינטרס הציבורי או באינטרס שלהם עצמם. גם אם הם חברי מפלגה פעילה יתפטרו מהכנסת ויצטרפו לד"ש על בסיס אישי, מי מבטיח שפעולתם המשותפת לא תימשך? מקימיה של ד"ש שכחו כי התחברויות פנים מפלגתיות הן נשמת אפה של הפוליטיקה. פוליטיקה היא מטבעה דבר חי ודימני ולא סטטי. בד"ש כמו בכל גוף פוליטי היו התאגדויות שבסופו של דבר הביאו להתמוטטותה והן:

‏א.    חברי "המרכז החופשי" המשיכו לפעול כגוף פוליטי, באותה מתכונת בה פעלו כסיעה בכנסת. למרות שהצטרפו על בסיס אישי והראייה היא הלחצים הרבים שהופעלו על ידין להצטרף לקואליציה לאחר הבחירות. הם ידעו לנווט את ידין על פי צרכיהם.

‏ב.     כאשר רובינשטיין החליט לצרף לד"ש את שמואל תמיר מתוך מגמה לאזן את התדמית היונית של ד"ש, הוא בעצם נתן עידוד רב לצירופם של אנשי ימין למפלגה ובכך יצר את הפוטנציאל להקמתו של גוש ימני בתוך המפלגה ואמנם זה מה שקרה בפועל. אנשי הימין הם שחתרו ולחצו על הצטרפותה של ד"ש לקואליציה בניגוד להתנגדותו הראשונית של ידין. יתרה מזאת, הם תמכו בכול החלטותיו של בגין. במקרה ספציפי זה, הקיטוב הרעיוני סביב נושא ההתנחלויות היה כה עמוק שהוא היה אחד הגורמים הדומיננטיים שהביאו לפילוגה של ד"ש. הדוגמה הבולטת לכך הוא מאיר זורע שבלט בשנאתו לכל מה שמייצג את מפלגת העבודה ורצה לראות בחיסולה הפוליטי.

‏ג.      הפעולות שננקטו כדי למנוע כניסת "טרמפיסטים" לא רק שלא פעלו, אלא השיגו את ההיפך. בשל הקדמת הבחירות לכנסת, בד"ש נאלצו להקדים את הבחירות הפנימיות לבחירת מועמדי המפלגה לכנסת ולא הייתה שום אפשרות להקים מערכת בקרה שתאפשר הצטרפות חברים על תנאי, כאשר תנאי זה הוא חברות של תקופה מינימאלית במפלגה ובתקופה זו נבדקת פעילותו של החבר, לא היה בידי ד"ש שום מנגנון פיקוח שסינן מהמפלגה חברים בלתי רצויים ובלתי מתאימים. גם דמי החברות הנמוכים שבאו למנוע תחושה של אליטיזם מלכדו את ד"ש. הצטרפו למפלגה חברים פיקטיביים שפעלו בשמם של מועמדים שרצו לקדם את האינטרס האישי שלהם וגם שיטת הבחירות הייתה מורכבת יתר על מידה. בעצם לא נלמד הלקח העיקרי מ"תסמונת ארסלאן" והוא שאפשר לעקוף כל שיטת בחירות. במקום לבחור בשיטת "הקול הנייד" היה צריך להציג רשימה של אישים שמהם היו נבחרים נציגיה של ד"ש ובכך היו נמנעים מאותם עיוותים שכה הרבה חרקו שיניים כאשר התבררו תוצאות הבחירות.

גם אם התחברויות פנים מפלגתיות הן תופעה בלתי נמנעת, הרי שמייסדיה של ד"ש לא השכילו להקים מנגנוני פיקוח למניעת התופעות המכוערות שכה מאסו בהם ואשר לבסוף חזרו אליהם כבומרנג.

        3.      כשל מנהיגותי – לכל אורך חייה של ד"ש הציר המרכזי שסביבו נעה המפלגה היה אישיותו של ידין. מקימיה של ד"ש ובפרט מאיר זורע היו משוכנעים שמפלגתם ככל שיפעלו ארגונית להקמתה על בסיס איתן, לא תוכל למשוך אחריה המונים אם לא תעמיד במרכז דמות בעלת שיעור קומה שתקרין אמינות ומנהיגות – אישיות שחלקים נכבדים מהציבור יתנו לה את קולם. מנהיגות זו נמצאת להם בדמותו של יגאל ידין. ידין הסכים לעמוד בראש התנועה רק אחרי שהופעלו עליו לחצים כבדים. ככל שד"ש התמסדה יותר ויותר, כך התברר יותר ויותר שקיים פער כמעט בלתי ניתן לגישור בין ההילה והמיתוסים שנוצרו סביב ידין לבין ידין האיש.             

הכשל שהובנה לתוך ד"ש במישור המנהיגותי היה כפול. כשל אחד הוא ביחס למקימיה של ד"ש והכשל השני הוא ביחס לידין. הכשל הראשון הוא בכך שכבר בראשית ההתארגנות לקראת פעילות מפלגתית הם חיפשו אישיות כריזמטית מחוץ למסגרת פעילות חברתית זו. מה שהם אמרו בצורה סמויה הוא שאין הם רואים עצמם כמנהיגים. הם שידרו לציבור שהמשימה של הנהגתו גדולה עליהם והם זקוקים למישהו שכן ידע לעשות זאת. הם בעצם שידרו חוסר ביטחון עצמי כמנהיגים. קשה להגיד שיש בכך תבונה מדינית. מדרך הטבע שבתוך כל מסגרת חברתית צומחת מנהיגות שמובילה את הפועלים בה. התפתחות טבעית זו נחסמה. במבט לאחור יכול להיות שהם צדקו ואפשר לראות זאת על רקע החיכוכים הרבים שנתגלעו ביניהם. תופעה ראויה לציון היא שחברי ד"ש שנבחרו לכנסת במהלך הקדנציה הפרלמנטארית שלהם לא יזמו שום הצעת חוק משלהם.

תמונה של יגאל ידין (סוקניק)

הכשל השני היה ידין עצמו. משהתברר שקיים פער רב בין המיתוס של ידין לבין ידין האיש, אי אפשר היה להחליפו כי אז כל הבניין המפלגתי שעליו עמלו היה קורס, מה עוד שכאמור נחסמה האפשרות של צמיחת מנהיג טבעי מתוך קבוצת המייסדים עצמם. הדרך שנמצאה כמתאימה לפתרון הבעיה היא על ידי גיוס אישים בעלי משקל ציבורי לאיזון חולשותיו של ידין. מסיבה זאת אמנון רובינשטיין רצה לקלוט בד"ש את שמואל תמיר ואישים כמו מאיר עמית, אהרון יריב, דוד גולומב וצבי זמיר. לכשל של ידין יש מספר פנים שמייצגים את רבדיה השונים של אישיותו והם:

‏א.    בניגוד לתקיפותו,בהירות מחשבתו וההחלטיות שהציג במלחמת השחרור, כולל הנכונות להתעמת עם בן גוריון כשמצא זאת לנכון, הרי שבישיבות ד"ש בשלבי התארגנותה וכאשר נכנסה לפעילות שוטפת הוא תמיד הגיב לדבריהם של אחרים, מיעט לנקוט בעמדות משלו, הוא לא התערה בפעילות היומיומית במרכז המפלגה, התבודד בלשכתו וקשה היה להשיגו. משהצטרפה ד"ש לקואליציה, ידין המשיך לנקוט בפסיביות זאת ותמך בעמדותיו של בגין, גם אם סתרו את האינטרסים של ד"ש ואת עמדותיו הפוליטיות. התנהגות זו הסוטרת את ההילה שנוצרה סביבו בעקבות דפוסי פעולתו במלחמת השחרור, אפשר להסבירה רק בכך שידין היה כנראה מנהיג סיטואציוני. הוא בולט ויודע להפעיל סמכות וכריזמה רק בשעת דחק. מצבים קיצוניים ומצבי חירום הם שמחצינים יכולות אלה – ריכוז כל המאמץ הנפשי והאינטלקטואלי לתקופות קצרות בלבד – רץ למרחקים קצרים. עדויות תומכות לאפשרות זו מוצאים באופן התנהגותו משהתבררו תוצאות הבחירות הפנימיות על עיוותיהם. ניהולו את המפלגה היה מהיר והחלטי והאירוע האישי בו פורסמה בגיליון הראשי של עיתון ד"ש תמונה בלתי מוצלחת שלו. ידין ראה בכך שעת דחק כאילו רגעית העלולה לפגוע בתדמית הציבורית שלו. הודעתם המשותפת של ארה"ב וברה"מ יצרה כאמור בפני מצדדי ההצטרפות לקואליציה הזדמנויות ללחוץ על ידין להצטרף לממשלה בתואנה כי נוצר מצב חירום. ידין אמנם דחה טיעון זה בטענה נגדית כי מדינת ישראל נמצאת במצב חירום עשרות שנים ואין שום סיבה לנקוט בצעד זה, אך מאחורי הקלעים הוא פעל להצטרפות לקואליציה. ההסבר האפשרי להתנהגות זו של ידין היא שהוא פעל על בסיס שכנוע עצמי כוזב. הוא בנה לעצמו רציונאליזציה שאכן קיים מצב חירום והרי בסיטואציות אלה הוא במיטבו. מאוד יתכן שגם אשפוזו של בגין בבית החולים העצים תחושה זו של ידין והיא שדרבנה אותו להצטרף לממשלה. קסמה לו גם האפשרות שנפתחה בפניו ההזדמנות ולו גם המזערית להיות ראש ממשלה.

‏ב.     מחויבויות אישיות – ידין לא ידע להבחין מתי מסתיימת מחויבות אישית ומתי מתחילה מחויבות רעיונית. המחויבות האישית האפילה על המחויבות על המחויבות הרעיונית. התנהגות זו בלטה ביחסיו עם מאיר זורע ועם שמואל תמיר. כאשר התגלעו חיכוכים בתוך ד"ש על רקע אי ההצטרפות לממשלה, זורע איים כי לא יהיה מוכן לקבל את דעת הרוב והוא יהיה מוכן להסיק מסקנות אישיות. ידין לא חייב אותו לקבל את דעת הרוב ואפשר לו להעדר מההצבעה. ההסבר האפשרי לפשרנות זו הוא שבזכות התעקשותו הרבה של זורע, הוא, ידין, נמצא עתה במרכזה של הקלחת הפוליטית ובידו ניתנה האפשרות להצטרף לממשלה ולמלא תפקידים בכירים. מחויבות אישית זו היא ההסבר להתנהגותו של ידין כלפי שמואל תמיר כמי שנתן לו את הסעד המשפטי על רקע הכתבות שהופיעו ב"העולם הזה".

‏ג.      חוסר ניסיון פוליטי – את התנהגותו של ידין ביחס לתמיר צריך גם להסביר על רקע ניסיונו הפוליטי הרב של תמיר והכרתו של זה את מנחם בגין. ידין לא הבין כנראה שהוא שימש בידי תמיר מנוף שבעזרתו יחזור בחזרה לפעילות פרלמנטארית ואולי גם מיניסטריאלית, מה שלא התאפשר לו בתוך תנועת החירות. חוסר הניסיון הפוליטי של ידין בא לידי ביטוי גם במשא ומתן עם הליכוד לקראת הכניסה לממשלה. בגין הצליח תמיד להרגיעו לפייסו בביטויים כמו "אפשר לדון על הכול, גם על תפקיד ראש הממשלה" או העברת משרדי הממשלה ואגפים שונים לאנשי ד"ש "בהסכמת הנוגעים בדבר".

        4.      כשל רעיוני – תופעה ראויה לציון שליוותה את ד"ש בשלבי הקמתה היא החתירה לעשייה, הרצון העז להביא לשינוי סדר ממשל בארץ. הרצון הכן לבצע שינויים אלה נבע כאמור מהתחושה שהמערכת השלטונית לא מתפקדת. מייסדי ד"ש ראו לנגד עיניהם יעד למימוש, אך לא הושקעה שום מחשבה בבדיקת המקורות לאי תפקוד המערכת השלטונית. אף אחד לא הציג איזו שהיא תפישת עולם שבה הוא מאמין כי היא תהיה המנוף לכל אותם שינויים רצויים. סביר להניח שחלק ממנהיגיה של ד"ש היו בעלי אוריינטציה ליברלית בפרט אנשי "שינוי", אך הם לא פרסמו בכתובים את האני מאמין שלהם. בדיקת המצע של ד"ש תראה שהמטרות שאליהם חתרה היו בעלי אופי ביצועי מובהק כמו הדרישה לצמצום משמעותי במספר משרדי הממשלה, התחייבות הממשלה על עמידה נחרצת לקיום הסכמי השכר ותוכנית פעולה לטיפול בשכבות המצוקה. נושאים בעלי אופי טכנוקרטי מובהק [עם כל החשיבות שלהם] – גישה אופיינית לרקע הביצועי של מקימי ד"ש אם זה כמנכ"לים ואם זה כבעלי תפקידים פיקודיים בצה"ל. הקו הבולט ביותר בגישה זו הוא הלהיטות האובססיבית של ידין לשנות את שיטת הבחירות. ידין ראה כנראה בשינוי זה תרופת פלא שתביא מזור לתחלואי המשטר במדינת ישראל. הוא כנראה לא תפש שאימוץ שיטה זו או אחרת מחייב קודם כל מחשבה רבה, על מידת האפקטיביות של השיטה המיועדת ומה היא באה לפתור. יכול להיות שהוא ויתר על מימושו של יעד זה כשהצטרף לממשלה מאחר והוא לא העמיד אותו על בסיס רעיוני מוצק. גולדברג טוען ש"ככל שתגבר ותעמיק הסולידאריות הפנימית בין חברי המפלגה ואוהדיה כך ירבו סיכוייה להישרד ולגייס תמיכה. מפלגות בעלות סולידאריות פנימית גבוהה לא תהיינה עסוקות במתחים בין סיעתיים ובדרך כלל לא תצמחנה בהן כלל תופעות של סיעתיות. מנהיגותן תהיה לרוב מלוכדת וסמכותית" [53]. אידיאולוגיה מטבעה שהיא משמשת כסמן של כל מפלגה והיא יכולה להעמיק או לרדד את הסולידאריות של חברי המפלגה מאחר והיא שקובעת לאן מועדות פניה של המפלגה. מאחר שהיעדים שד"ש חתרה אליהם היו בעלי אופי טכני, א- פריורי תוחלת חייה של ד"ש נועדה להיות קצרה- מה עושים לאחר מימוש היעדים הנכספים, האם מפרקים את המפלגה? יש להביא בחשבון שבין חברי ד"ש היה שסע חריף בנוגע למדיניות הביטחונית והיו חברים שרצו להצטרף בכל מחיר לקואליציה בשל היותם מזוהים עם רעיון ארץ ישראל השלמה.

        5.      כשל בניהול המשא ומתן – הטעות הבסיסית של ד"ש במשא ומתן עם הליכוד לקראת הצטרפות לקואליציה, הייתה שהם ניסו להציג תנאי סף ושכחו שהליכוד יכל להרכיב את הממשלה בלעדיהם. לא הייתה בידם שום עמדת מיקוח ואמנם כל פעם הם הורידו את הסף עד שבסיכומו של דבר הצטרפו לקואליציה בלי שתתקבל אפילו אחת מדרישותיהם. מכיוון שמייסדי ד"ש היו בעלי אופי טכנוקרטי מובהק יכלו להסתפק במספר קטן של משרדי ממשלה, להפגין תוך כדי עבודה שוטפת את יכולתם המקצועית ובה בעת לחזק את חישוקיה הארגוניים והרעיוניים של המפלגה לקראת הבחירות הבאות. הם יכלו לחזק את כוחם האלקטוראלי ובהכרח גם את כוח המיקוח הפוליטי שלהם. מכיוון שהם היו רצים למרחקים קצרים הם נפלו וד"ש קרסה.

סיכום

אשרור הסכם השלום עם מצרים. ראש ממשלה מנחם בגין עם סגנו יגאל ידין ושר החוץ משה דיין, 20.3.79

מנחם בגין משה דיין ויגאל ידין בישיבת ממשלה .

מבדיקת הדינאמיקה בה צמחה והתפתחה ד"ש, כאשר התפתחות זו מלווה במארג של כשלים מובנים, אפשר לומר בדיעבד שלד"ש לא היה עתיד והיא נועדה לכישלון. כל צביון הפעילות המוסדית שלא היה בו שום ניסיון לבנות מה שהוא אורגני המנביט שורשים בחברה הישראלית, עם איזו שהיא תוכנית פעולה בתפישת עולם משותפת למייסדיה היה בעצם מבוסס על הטלאה. חיבור עוד טלאי ועוד טלאי ועוד טלאי כשהקשרים המחברים את הטלאים הם רופפים ביותר. שאיפה כנה ככל שתהיה, המעוניינת לבנות מערכת שלטונית חדשה חייבת להיות מלווה ביותר מאשר התאגדות של קבוצות אנשים הצועקים חמם או בסגנון הבוטה "די! נמאסתם". יש לבוא עם תוכנית פעולה מפורטת ארוכת טווח המעוגנת בשורשים רעיוניים עמוקים, שאם לא כן, כל ההתכנסות הפוליטית של מייסדי ופעילי גוף חדש זה תהיה לא יותר מאשר טחינת מים.

הערות

        1.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 77

        2.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 61-82, 101

        3.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 38

        4.      שם עמ. 43

        5.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 79-80

        6.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 186-188

        7.      שם שם.

        8.      שם שם.

        9.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 124

    10.      שם עמ. 182

    11.      שם עמ. 199

    12.      שם עמ. 200-201

    13.      שם עמ. 258-259

    14.      שם עמ. 286-287

    15.      שם עמ. 278-279

    16.      שם עמ. 124,132,194,236,253,274,285-286,290-291,293,301

    17.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 35

    18.      שם עמ. 43

    19.      שם עמ. 53

    20.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 177

    21.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 146-147

    22.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 142

    23.      שם עמ. 110-111

    24.      שם עמ. 112

    25.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 178-179

    26.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 181-182

    27.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 252

    28.      שם עמ. 239-240

    29.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 207

    30.      שם עמ. 207-208

    31.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 245

    32.      שם עמ. 260

    33.      שם עמ. 262

    34.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 228

    35.      שם ע"מ 221, נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 272-273

    36.      אמנון רובינשטיין – ניסיון פוליטי מסוים עמ. 234

    37.      שם עמ. 240

    38.      שם עמ. 258

    39.      שם שם

    40.      שם עמ. 276

    41.      שם עמ. 288

    42.      שם עמ. 300

    43.      שם עמ. 282

    44.      שם עמ. 277

    45.      שם עמ. 293

    46.      שם עמ. 298

    47.      שם  עמ. 299

    48.      שם עמ. 303

    49.      שם עמ. 306

    50.      שם עמ. 323

    51.      שם עמ. 325

    52.      נחמן אריאלי, אמנון ברזילי – עלייתה ונפילתה של ד"ש עמ. 224

    53.      גולדברג גיורא – "תהליכי גוויעה בקרב מפלגות ותיקות בישראל" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 28-29 עמ. 115

 

 

ביבליוגרפיה

 

 

 

ב        1.      אריאלי נחמן, ברזילי ברוך – עלייתה ונפילתה של ד"ש הוצאת רשפים 1982 319 עמודים.

        2.      גולדברג גיורא – "תהליכי גוויעה בקרב מפלגות ותיקות בישראל" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 28-29 עמ. 97-126.

רובינשטיין אמנון – ניסיון פוליטי מסוים הוצאת עידנים 1982 344 עמודים

 Silberman, Neil Asher,1950-   A prophet from amongst you :   the life of Yigael Yadin : soldier, scholar, and mythmaker of modern Israel /   Reading, Mass. : Addison-Wesley, 1993

 

מה נמצא מתחת לפירמידות ?

צופן הספינקס / קולין וילסון

הופיע באנדרומדה מספר 6 יוני 2009  כתב העת של העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ-ארציים

  • .
    האם נמצאת  מתחת  לפירמידות ומתחת לספינקס ספריה הכוללת את אוצרות הידע של גזע פרה היסטורי עלום ?
    חיים מזר ידוע אולי יותר מכל כחוקר תופעות מסתוריות שונות כמו ה"עב"מים " תחום שבו הוא החוקר מספר אחד בישראל ללא מתחרים .
    והנה מאמר שלו שבו הוא סוקר את התעלומה הארכיאולוגית של הפירמידות והספינקס תעלומה שעדיין לא נפטרה לחלוטין כפי שמראה מאמר זה.
  • מה נמצא תחת הפירמידות

    מאת חיים מזר

    מבוא

    אחת התעלומות הגדולות הקשורות למצרים היא אופן בניית הפירמידות. אין שום תיאור הנדסי מצרי מקורי מפורט איך הם נבנו ולשם מה. כל הסבר הוא לא יותר מאשר ניחוש,מוצלח ככל שיהיה. היסטוריונים יווניים ורומיים אשר ביקרו במקום התייחסו לפן ההיסטורי הגיאוגרפי של המדינה ולאוכלוסייתה. בתיאוריהם הם התייחסו,הגם שתיאורים אלה הם חלקיים ,גם למה שנמצא מתחת לפירמידות ולספינקס.הרושם המתקבל הוא שמדובר במפעל הנדסי לא פחות מורכב מזה של בניית הפירמידות עצמן. מדובר למעשה בעיר תת- קרקעית.

    עדויות מהעת העתיקה

    הרודוטוס .היסטוריון יווני קדופ.

    הראשון שהתייחס לכך הוא הרודוטוס והוא מספר כי בנו "לבירינטוס והוא באמת נעלה מכל תיאור…היו בו שתים עשרה חצרות מסוככות ושעריהן מכוונים זה לעומת זה. שש מהן מפנות צפונה ושש דרומה אחת על יד השניה וחומה אחת מקיפה את כולן מחוץ. לשכות אלה יש בהן כפולות חלק מהן מתחת לאדמה וחלק למעלה מעליהן. שלושת אלפים במספר בכל חלק אלף וחמש מאות .את כל הלשכות שהן מעל האדמה ראיתי בעיני בעוברי בהן ,ומתאר אני את אשר ראיתי בעיני.את כל אלה אשר מתחת לאדמה יודע אני רק מפי השמועה. כי אלה מהמצרים הממונים עליהן לא רצו להראותן בשום אופן… באומרם כי בהן קברי המלכים אשר החלו לבנות את הלבירינטוס הזה ושל התנינים הקדושים…כל חצר מוקפת אולם עמודים. עשויים מאבנים לבנות מחוברות היטב. בפינה אשר שם בקצה הלבירינטוס עומדת פירמידה בת ארבעים קנה ובה חקוקות תמונות גדולות.הדרך אליה בנויה מתחת לאדמה"(הרודוטס 142-143 ).

    לדיווחו של הרודוטוס יש מספר עדויות תומכות של היסטוריונים נוספים מהעת העתיקה (Bushby T. web )

    קרנטור(Crantor) היסטוריון יווני אשר חי במאה ה-4 לפנה"ס מספר כי מתחת לאדמה ישנם מספר עמודים ועליהם חקוקות רשימות המספרות על מה שהתרחש בפרה היסטוריה. Iamblichus פילוסוף מהמאה ה-4 לספירה מספר על כניסה הנמצאת בספינקס המובילה לפירמידה הגדולה.כניסה זו המכוסה בימיו בחול ובאשפה נמצאת בין הרגליים הקדמיות של הספינקס,עשויה מברונזה והקפיץ הסודי שלה מופעל על ידי קוסמים( ה- Magi).המקום נשמר בזכות הכבוד שהציבור רוחש למקום ומעין חשש דתי. מבחינת השמירה יחס זה אל המקום אלה היה יותר אפקטיבי מהגנה צבאית. בבטן הספינקס נחצבו מעברים שהובילו לחלק התת-קרקעי של הפירמידה הגדולה. מעברים אלה חוצים זה את זה והם נחצבו בצורה כה מתוחכמת שאף אחד לא יכול למצוא בהם את דרכו ללא מדריך.

    Iamblichus מספר על פפירוס מצרי עתיק (המוחזק כיום במסגד בקהיר).פפירוס זה היה חלק מסיפור שנכתב על ידי סופר לא מוכר בשנת 100 לפנה"ס ובו מסופר על קבוצת אנשים שנכנסה לאולמות תת-קרקעיים מתחת לגיזה כדי לבדוק את המקום .על פי הדיווח שלהם בהיכנסם פנימה המקום הואר באופן אוטומטי על ידי שפופרת דקה באורך 15.24 ס"מ שהיתה מוצבת באת הפינות בצורה אנכית. כאשר התקרבו אליה היא האירה בעוצמה חזקה יותר. העבדים שליוו את קבוצת החוקרים נבהלו עד כי ברחו לעבר פתח הכניסה. כאשר(מחבר המסמך) נגע בשפופרת היא כבתה. חברי הצוות עשו כל מאמץ על מנת שהשפופרת תאיר שוב,אך ללא הצלחה. באולמות אחרים חלק מהשפופרות עבדו ובחלק לא. חברי הצוות שברו את אחת השפופרות ונשפך ממנה כסף –נוזל צבוע אשר שקע במהירות על הרצפה ונעלם בין הסדקים.בחלוף השנים שאר השפופרות הועמו אט אט עד שהכוהנים הסירו אותם ואיפסנום בשקע ברצפה שנבנה במיוחד,בכיוון מזרח לרמת הספינקס.הם האמינו ששפופרות האור נוצרו על ידי האל האהוב עליהם Imhotep שיחזור יום אחד ויגרום לשפופרות להאיר שוב.

    ההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן ( 23-79 לספירה ) מציין שעמוק מתחת לספינקס נמצא קבר של שליט שנקרא Harmakhis ובו היה טמון בעבר אוצר גדול מאוד. היסטוריון רומי אחר אמיאנוס מרצליאנוס (Ammianus Marcellianus) בן המאה ה-4 לספירה מספר על כניסות תת-קרקעיות המובילות לתוך הפירמידה וכי על הקירות של מספר מעברים עמוק בתוך החלק החשוך נחקקו הוראות איך לשמור על מידע קדום כדי שלא ילך לאיבוד בשיטפון.

    הדיווח של הרודוטוס הוא קצר והדבר היחידי שניתן להבין מדבריו הוא שמדובר במה שהוא גדול מאוד. עד כמה גדול קשה לדעת,מה עוד שעל פי עדותו שלו לא נתנו לו להיכנס פנימה. הנתונים המעניינים מעוררי הסקרנות באים מפי היסטוריונים מאוחרים יותר שידעו קצת יותר פרטים. סביר להניח שהשמירה בימיהם היתה רופפת יותר ובמרוצת הדורות נעלמה כליל. קרנטור ומרצליאנוס שניהם כאחד מציינים שחומר כתוב רב טבוע על הקירות.מה הסיבה לכך?כדי לנסות להבין זאת נתייחס לדבריו של מרצליאנוס כי הכתיבה על הקירות נועדה לשמור על מידע שלא ילך לאיבוד בשיטפון. איזה שיטפון? אפשרות שיש להביא בחשבון היא שיטפון מים גדול המכסה שטחים נרחבים וזה יכול לבוא משני מקורות. מקור אחד הוא הנילוס.הנילוס מקבל במפתיע מים בכמויות אדירות והוא עולה על גדותיו עד כדי הצפת שטחים נרחבים.אפשרות שניה היא עליית מי הים התיכון כתוצאה מעליית פני המים. האם מדובר במבול המקראי שעדויות עליו נמצאים במיתוסים רבים ברחבי תבל? אם אפשרות זו היא הנכונה הרי שמדובר בהיסטוריה לא מוכרת לנו מלפני 12,000 שנה. המשמעות המתבקשת היא כי היו מי שידעו שעומד להתרחש אסון טבע והחלו להיערך לו מבעוד מועד.

    Iamblichus בתארו את קבוצת החוקרים שנכנסה לחלק מהמתקנים התת-קרקעיים מדווח על צורת הארה שלא היתה ידועה לא בימיו ולא במצרים העתיקה כפי שהיא מוכרת לנו.מדובר בטכניקת הארה מתוחכמת ביותר.תאורה המתחילה לעבוד רק שעה שהיא "מבחינה" בכניסת בני אדם למקומות בהם הם נמצאים ואיך היא מרגישה בהם?כנראה שהיא יכלה לזהות אותם באמצעות גלי קול או חום הנפלט מגופם. משעה שיוצאים ממקומות אלה האור כבה. ברור שמדובר במנגנון אוטומטי וחסכוני.אם אין אנשים באותם מקומות אין אור.באותו פפירוס המתייחס לאופן ההארה נמסר גם מה קרה לאחת השפופרות שנשברה. התיאור מתייחס לכסף אך מצורת ההתנהגות של המתכת מתקבל הרושם שמדובר בכספית. ואז מתבקשת השאלה מהו אותו מנגנון המאפשר לכספית להאיר? מדובר אם כן בטכנולוגיה גבוהה שחרגה מעבר לטכנול
    וגיה הפרעונית המוכרת. ההפתעות באשר למה שנמצא במקום החלו להופיע משעה שהחלו להערך במקום מחקרים ארכיאולוגיים שיטתיים במאה ה-20. נתאר את מה שפורסם על פי סדר כרונולוגי.

    עדויות מהמאה ה-20

    בעקבות עבודות ב-1935 התגלו מעברים ואולמות מעבר למה שהיה ידוע עד אז, המחברים את השטח שמתחת לפירמידות ולספינקס. התברר מעל כל צל ספק כי קיימת מנהרה המחברת את הספינקס והפירמידה הגדולה וכי מנהרה נוספת מחברת את הספינקס למקדש עתיק מעל ומתחת לפני השטח. התגלה גם מעבר תת-קרקעי שהמצרים הקדמונים עשו בו שימוש לפני 5000 שנה והוא יורד עד לעומק של 40 מטר ומצדדיו אולמות וחדרים מרווחים.באמצע הדרך שבין הספינקס לפירמידה של חפרן נמצאים 4 מוטות אנכיים ושטח החתך של כל אחד מהם הוא 2.64 מ"ר המובילים למטה דרך המסלע של אבן הגיר המוצקה. מקום זה נקרא "הקבר של קמפבל". קומפלקס זה מסתיים באולם גדול שבמרכזו נמצא מוט אחר היורד עמוק יותר לחדר מרווח אשר בצידיו 7 חדרים.בחלק מהחדרים נמצאים סרקופגים חתומים בלוחות בזלת וגרניט וגובהם 6 מטר. באחד מאותם 7 חדרים נמצא מוט אנכי שלישי היורד לחדר נמוך יותר.עומקם הכולל של מוטות אלה הוא יותר מ-40 מטר. בזמן הגילוי חדר זה היה מוצף במים שכיסו חלקית סרקופג לבן ובודד. במהלך ניקוי החלק הדרומי של הדרך התת-קרקעית נמצא ראש של פסל ופניו רבות הבעה. במרכזו של אולם הנקרא "קפלת ההצעות" נמצאו 3 עמודים אנכיים ומקושטים המסודרים במתכונת של משולש.

    במסמך עב כרס(10 כרכים) שפורסם ב-1944 על ידי רשות העתיקות של הממשלה בקהיר נמצא דיווח על מה שנמצא מתחת לפירמידות.עם הסרת החול מהמקום הארכיאולוגים היו המומים למראה עיניהם. התגלתה עיר מתוכננת להפליא ובה היכלות,קירות ועליהם ציורים בצבעי פסטל המתארים איכרים,סדנאות עבודה, אורוות וארמון. בעיר נמצאה מערכת הידראולית תת-קרקעית ומערכת ניקוז מושלמת מצויידת באביזרי נוחות מודרניים.העיר שוכנת בתוך מערכת מערות מתחת לרמה של גיזה ונמשכת מזרחה מתחת לקהיר. הכניסה הראשית אליה היא מהספינקס דרך מדרגות חצובות בסלע המובילות אל מתחת לנילוס. החוקרים ירדו למטה מצויידים בגנרטורים וברפסודות מתנפחות ונעו לאורך נהר תת-קרקעי שהוביל אותם לאגם ברוחב 1 ק"מ.לחופיו של אגם זה שוכנת עיר המוארת באופן קבוע על ידי כדורי בדולח המותקנים בקירות המערה ובתקרות. כניסה אחרת לעיר נמצאת במדרגות המובילות למרתף של כנסיה קופטית בעיר העתיקה של קהיר. משלחת המחקר חזרה עם ממצאים מוזרים ומעוררי שאלות. אחד מהם היה גביש מצולע רב פאתי(כמעט מעגלי) בגודל של בייסבול.בתוך הכדור נמצאים הירוגלפים שונים שניתן להופכם ,כמו שהופכים דפים של ספר,באמצעות כוח המחשבה.

    מיפוי מכ"מ שנעשה במקום ב-1978 הראה שמדובר בקומפלקס גדול מאוד שגילו 15,000 שנה (White P. web) בכנס שנערך באוסטרליה הוקרן סרט מעבודתם של החוקרים ובו נראים נתיבי מים הידראוליים ,אולמות בסדרי גודל של קתדרלאות ובהם פסלים גדולים כדוגמת אלה הנמצאים בעמק הנילוס,נהרות תת-קרקעיים ואגמים ברוחב 1 ק"מ.כמו כן הוצגו בכנס ממצאים חריגים כדוגמת הכדור הגבישי שתואר קודם לכן. על פי שמועות עקשניות שנשמעו בקהיר במהלך המאה ה-20 ברדיוס של 45 ק"מ מהפירמידה הגדולה נמצאת עיר תת-קרקעית נוספת (Bushby T. web).

    בין 1991-1993 הגיעו למקום מספר משלחות בראשותו של החוקר העצמאי והמומחה למצרים העתיקה ג'ון אנטוני ווסט לביצוע סקרים גיאולוגיים וסייסמיים.הגיאולוג הראשי במשלחת היה Robert Schoch פרופסור לגיאולוגיה מאוניברסיטת בוסטון והסייסמולוג הראשי היה Thomas Dobrki מהחברה היוסטונית McBride Ratclif and Associats.שניים מהמצאים הבולטים ביותר היו (Hancock G. web):

    1. הארוזיה של הספינקס מראה שהוא נחצב בסוף תקופת הקרח האחרונה כאשר בחלק המזרחי של הסהרה ירדו גשמים כבדים כנראה לפני יותר מ-12,000 שנה.
    2. הבדיקות הסייסמיות מורות על קיומן של מנהרות ומערות נוספות שעדיין לא נבדקו בשכבת הסלע מתחת לספינקס כולל אולם מלבני בעומק 8.25 מטר מתחת לרגליים הקדמיות של הספינקס.

    ב-14.4.1996 ד"ר Zahi Hawass דיווח לעיתונות המצרית כי מתחת לספינקס ומסביב לפירמידות ישנן מנהרות שעדיין לא נחשפו.מחקרים גיאולוגיים הראו שהשילוב בין המסת הקרחונים עם עלייה תלולה ברמת המשקעים במרכז אפריקה לפני 12,000 שנה גרם לגאות חריגה של הנילוס עד כדי הצפת עמק הנילוס לאורכה ולרוחבה של מצרים.באותו זמן גובה פני המים בים התיכון החל לעלות גם כן כתוצאה מהמסת קרחונים בצפון .ההערכה היא שבמשך תקופה קצרה מים אלה הציפו את החלק הנמוך של הנילוס. הצפות אלה לפי הערכות הגיאולוגים היו אירוע ההצפה האחרון בהיסטוריה של מצרים.באופן עקבי עם ממצאים אלה נמצאה שכבת משקעים בעובי 4.6 מטר מסביב לבסיס הפירמידה הגדולה והיא מכילה הרבה צדפות ים ומאובנים של תחש ימי(יונק ימי) שבדיקת פחמן רדיואקטיבי מראה שגילם הוא 12,000 שנה ("Legends and Debris" web).

    המחקרים של המאה ה-20 מאשרים את אשר נרמז בספריהם של היסטוריונים מהעת העתיקה.מדובר בקומפלקס אדיר מימדים.למעשה בעיר גדולה מאוד הנמצאת מתחת לקרקע המשתרעת על שטח של מספר קילומטרים מרובעים והיא כוללת נהרות ואגמים.הממצאים שהובאו משם מעידים על ידע טכנולוגי גבוה מאוד. המחקרים בסביבה מעידים לפחות על המצאות עיר תת-קרקעית נוספת. גם אם היו מערות תת-קרקעיות שהורחבו והותאמו למגורים מתבקשת השאלה מי בנה אותם? המחקרים הגיאולוגיים מחזקים את ההשערה שהועלתה קודם לכן כי פני שטח עברו הצפות קשות בעקבות סיום תקופת הקרח או איזה שהן הצפות מהירות ורחבות מימדים שהיו באותו זמן על כדור הארץ כולו(מזר ח. 1990 : 183-187 ).מכך מתבקשות מספר מסקנות והן: מי שבנו עיר או ערים אלה �
    �ת-קרקעיות אלה היו בעלי ידע גיאולוגי והנדסי רב.יש צורך להכיר את מבנה הקרקע ולהתאים לכך כלים הנדסיים לביצוע החפירות ולחציבת המנהרות, לרבות בניית תמיכות למניעת התמוטטויות.יש לבנות מערכת כוח ומערכות לאספקת תאורה, תיאורים שעליהם נרמז בביקור שנערך במקום במאה ה-1 לפנה"ס.יש גם צורך באחזקה שוטפת במערכת איוורור ,במערכת לסילוק שפכים ובמערכת תקשורת פנימית. האגמים שעליהם מסופר האם הם פרי תכנון או שנוצלו מאגרים גדולים תת-קרקעיים ואם במים עסקינן מהי והיכן נמצאת המערכת להובלתם? ומה עם מזון? האם לעיר או לערים אלה היו מערכות לייצור מזון ואיך הוא הוחזק על מנת לשמור על טריותו? האם היתה במקום מערכת לשינוע מטענים ואולי גם כלי תחבורה כמובן קטנים מותאמים לרוחב המנהרות? ואם כן מה היה המינוע שלהם? באם כן, אלה חייבים היו להיות מנועים קטנים שעבדו על דלקים נקיים כדי למנוע זיהומים סביבתיים. דלקים מזהמים היו מחייבים מערכות איוורור רבות עוצמה.דלקים נקיים חוסכים בעלויות התקנה והחזקה של מתקנים אלה.

    מה שברור הוא שלמקום היתה מערכת אטימה למנוע חדירת מים בשל ההצפות על הקרקע בין שמדובר בפתח הכניסה דרך הספינקס ובין שמדובר בחלחול מים מפני השטח. ושאלת השאלות היא להיכן נעלמו דיירי המקום .אם הם גרו במקום זה תקופה ממושכת מה עשו עם גופות הנפטרים?האם הוטמנו בסרקופגים או בבתי קבורה מקומיים?כדאי יהיה לחפש גופות או שרידי גופות על מנת לדעת ולו מה שהוא על מראם.

    סיכום

    קרוב לוודאי שמכלול הממצאים שנחשפו ואשר עוד ייחשפו ישפכו אור על ההיסטוריה העתיקה הרבה הרבה לפני שומר.בהתחשב בכך שישנן ידיעות רבות המרמזות על מקומות ישוב תת-קרקעיים בסדרי גודל גדולים ברחבי תבל. יתכן שמדובר בפרקים גדולים בהיסטוריה שעדיין לא מוכרים ויהיה צורך בכתיבת ספרי היסטוריה נוספים.לאינדיאנה ג'ונס מחכה עבודה רבה.

    מקורות

    הרודוטס-היסטוריה הוצאת ראובן מס.
    וילסון, קולין צופן הספינקס : החוכמה האבודה של הקודם עולה ממצולות אטלנטיס עברית: יונתן פרידמן / אור-יהודה : מחברות לספרות, 2002
    http://www.kinbooks.co.il/htmls/page_2385.aspx?c0=16503&bsp=13877


    מזר ח.-"מה עוד מספרים מיתוסים ואפוסים" כל כוכבי אור 5-6/1990 עמ. 183-187

    Bauval, Robert, 1948-Secret chamber : the quest for the hall of records / London : Arrow, 2000, c1999
    Ian Lawton
    (Author), Chris Ogilvie-Herald (Author

    Giza: The Truth: The People, Politics, and History Behind the World's Most Famous Archaeological Site Invisible Cities Press Llc; illustrated edition edition (September 1, 2001
    http://www.amazon.com/Giza-People-Politics-History-Archaeological/dp/1931229139

    “Legends and records

    Bushby T.-“The underground labyrinth Egypt lost history of pyramids
    http://www.crawford2000.co.uk/lab.htm

    Jimmy    Dunn

    Secret Chambers of the Great Pyramid of Khufu

    Hancock G.-“Information on the Great Pyramid and Sphinx” http://www.dreamspace.com/morgana/hancock.htm

    White P.-“JJ Hutak’s stunning discoveries of ancient underground tunnels
    http;//www.ascension2000.com/hurtak.htm

    den Chambers On the Giza Plateau, Part I

    by Alan
    Patrick Geryl and the hall of records

     

    ארמון הרשומות והמבוך

          Alan    Winston

    The Search for Hidden Chambers On the Giza Plateau, Part  1  I

    part 2

    part 3

    part 4

    Hall of Records in wikipedia

     

    מה  הארכיאולוגים חושבים שנמצא תחת הספינקס

    אי-גיון :קובץ שלישי

    חיים מזר איש מוזר  חוקר רב תחומי שולח את ידו גם בכתיבת סיפורי "אי –גיון ".
    והנה מקבץ שלישי שלהם

    סיפורי אי גיון מספר 3
    מאת חיים מזר

    מבט

    בפינת הרחוב ישב צייר דל אמצעים שלמחייתו העניק לכל המעוניינים תמונת פורטרט תמורת מספר מעות. מאלה שציירם ביקש כי יחייכו עד לדמעות.היתה לו סיבה טובה לכך. בדמעות אלה ידע לתת מבט זגוגי לאותן תמונות שצייר בביתו.

    21.3.1989

    חזיון

    רוח חזקה נשבה מהים והיה צורך להגיף את החלונות. בדרך לא דרך הצליחה הרוח לחדור פנימה,להתמקד על אחד האריחים,להתערבל לתוך עצמה וללא התקדמות לשום כיוון שהוא לחולל טורנדו תוך ביתי,ממוקד בדיוק במרכז הסלון ולהסתובב סביב עצמה על פי מקצבו של מרש צבאי. כמרותקים ישבו הדיירים סביב הרוח וצפו במתרחש. מתוך הריק שהיה בתוך הטורנדו פרצה לה להבה רבת שלוחות לפינות הסלון העליונות כשכל שלוחה מעצבת עצמה כסולם שעליו הסתדרו תווי נגינה.חיוך עלה על פניהם של הצופים וכל אחד מהם ליקט לעצמו מספר צלילים.למרות שחמים היו ,אפשר היה להחזיקם מבלי להיכוות ולהרגיש בתחושת חמימות נעימה.לקראת הערב, שכחה הרוח והסתלקה לה כרוח חרישית והחלונות שהיו עד כה מוגפים נפתחו במלואם.מאותו אריח בו היתה הרוח ממוקדת,צמח לו עץ רב-אנפין המניב ללא הפסק צלילים רכים וענוגים שמתלווה אליהם תחושה כי מלטפים הם את כל מי שמוכן להקשיב להם.

    בועות סבון

    במופע בועות הסבון,האמן הצליח להכניס מילה לכל בועה,עם כיבוי אורות הבמה התגלה לצופים מחזה יוצא דופן ומרהיב עין. בועות בצבעי כחול וסגול בגדלים שונים ובכל בועה מילה מוארת באור ירוק או אדום. הבועות ריחפו לכל כיוון עד להתפוגגותן. הצופים קראו את המילים ומכל צירוף שהוא ,כל אחד בנה משפט. כשליקטו את כל המשפטים התקבל מאמר על תוחלת הקיום של הבועות. התעוררה רק בעיה אחת,לא היתה רשימת מקורות. השאלה המתבקשת היא אם מופע בועות הסבון יכול להיחשב כמאמר אקדמי.כן או לא. התשובה היא בידי הקורא.
    3.5.08

    ביטוח

    מה מבקש עיפרון לפני שהוא מחדד את עצמו לדעת? הוא מבקש פוליסת ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה.
    9.9.08

    שירה בציבור

    לאות הזדהות עם השיר "תן כתף עצום את העיניים" השומעים פרקו את כתפיהם ובכל מקום בו מתקיים ערב שירה בציבור מתלווים אליהם אורתופדים ופיזיותרפיסטים.

    10.11.08

    זנב החתול

    כל בוקר זנב החתול מסתכל על העיניים שמולו ושואל את עצמו בתהייה רבת משמעות האם עקרון אי הוודאות של אייזנברג עדיין תקף ומה עם התנע הזוויתי של אייזנברג עצמו?

    19.5.09

    יללה של חתול

    אם לחתול שלך קוראים אייזנברג,סביר להניח שבכל בוקר הוא מביט עליך ומציג בעיה קיומית.ה"להיות או לא להיות",ומה תאמר לו? תשובה אפשרית: "אתה קיים ולא קיים בו זמנית".קרוב לוודאי שהוא לא ידע מה להשיב.מאחר ונוהג זה חוזר על עצמו כל יום הוא מחליט לשנות את שמו. הוא יצטרך להתמודד עם בעיה זהותית.האם הוא אייזנברג או שהוא לא אייזנברג? על פניו,בו זמנית הוא גם אייזנברג וגם לא אייזנברג. במצב כזה מה נשאר לו לחתול לעשות? לילל-מיאו.

    1.9.09

    ראו גם

    אי-גיון 1

    אי-גיון 2

    תולדות המדינה גרסת להקת "כוורת"

    קובץ:Kaveret Zafof.jpg

     

    להקת  "כוורת "יצרה את אחת הגירסאות הייחודיות ביותר לתיאור תולדותיה של מדינת ישראל.חיים מזר מנתח את הגרסה הזאת.

    קיצור תולדות המדינה בחמישה בתים

    מאת חיים מזר
    מדינה קטנה

    כוורת
    מילים: דני סנדרסון

    לחן: דני סנדרסון ויוני רכטר
    במקום די רחוק, קרוב לכאן
    אספנו את עצמנו
    הבאנו חברינו
    ולא אמרנו מי ומה

    קובץ:Kaveret Sipori.jpg

    בדרום בצפון או במרכז
    שכרנו קצת שמים
    דמעות הביאו מים
    פתחנו ארץ חדשה

    מדינה קטנה מתחמקת מצרה
    את הכתובת לא תמצא
    היא שמורה בתוך קופסה
    בעולם כל כך קשה
    להתבלט זה לא יפה
    נתחבא כאן ולנצח לא נצא

    שני בתים, שני סוסים ,שלושה עצים
    נוסעים תמיד ברגל
    שרים שירים בלי דגל
    נושמים שנים ללא סיבה

    מלחמות אסונות חולפים בצד
    אנחנו בתוכנו
    וכל מה שאצלנו
    תמיד ניתן למחיקה

    מדינה קטנה…

    יום אחד אם כדאי אולי נצא
    כל עוד נעמוד לאורך
    אני לא מרגיש ת'צורך
    נחיה נמות ואז נראה

    מדינה קטנה…

    השיר "מדינה קטנה " של להקת כוות הוא מעין ביוגרפיה של המדינה מהעליות הראשונות ועד כתיבתו.מילים גדולות אין, סיפורי גבורה אין ואין פראזות מרקיעות שחקים.ביוגרפיה של המדינה בצליל מינורי, אפולוגטי משהו.הצגת הדברים היא בגוף ראשון רבים.השיר בנוי במתכונת של שני בתים,פזמון חוזר,שני בתים, פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר.

    בית ראשון:

    במקום די רחוק, קרוב לכאן
    אספנו את עצמנו
    הבאנו חברינו
    ולא אמרנו מי ומה

    בבית זה, אלה שהביאו לחידוש היישוב העברי בארץ מתארים את צעדיהם הראשונים. הם התחילו את המעשה במקום רחוק .לא קשה לנחש היכן נמצא מקום זה-אירופה.הם גייסו את חבריהם ובאו ביחד איתם לחבל ארץ זה. האם באמת לא אמרו להם שום דבר? קשה להגיד. נראה שמדובר באמצעי ספרותי הבא ליצור אווירה של מסתורין ורומנטיקה, בבחינת יודעי דבר ביחס לאותם שבאו איתם ובעקבותיהם.

    בית שני:

    בדרום בצפון או במרכז
    שכרנו קצת שמים
    דמעות הביאו מים
    פתחנו ארץ חדשה

    המובילים והבאים אחריהם כבר נמצאים בארץ והם פרוסים בה למלוא אורכה ובסוף הבית הצהרה:"פתחנו ארץ חדשה".פתיחה זו היתה כרוכה במאמץ רב כפי שנאמר "דמעות הביאו מים".היה צריך להשקיע הרבה יזע כדי שלארץ הזו יהיה בסיס להישען עליו.הדרישות הטריטוריאליות היו מצומצמות "קצת שמים" לא את כל השמים. אבל למה לשכור,לא לקנות? בפועל נקנו לא מעט אדמות. האם בכך ששכרו יש משום אמירה המעידה על חוסר ביטחון שהכל זמני,או שהעדיפו לשכור ואחר כך לקנות חבל ארץ זה?ללכת בקטן מתוך תקווה שהקטן יתפתח ובמרוצת הזמן יהיה גדול? מעין וריאציה על המשפט "עוד דונם ועוד עז".

    קובץ:Kaveret Poogi.jpg
    פזמון חוזר:

    מדינה קטנה מתחמקת מצרה
    את הכתובת לא תמצא
    היא שמורה בתוך קופסה
    בעולם כל כך קשה
    להתבלט זה לא יפה
    נתחבא כאן ולנצח לא נצא
    בעוד בבתי השיר ארבעה שורות בכל אחד,בפזמון החוזר שישה שורות.המדינה בפועל קיימת ואיך היא מתנהגת? מהוססת,שלא יראו אותה.לא למשוך תשומת לב,מחשש שיגרם לה נזק ולמה שיגרם לה נזק?בגלל מימדיה הזעירים אי אפשר לרשום את שמה על מפת העלם ולכן היא חסרת כתובת.יש לשמור עליה מכל משמר.המקום הבטוח ביותר הוא "בתוך קופסה" כך שלא יראו אותה.כל זאת מתוך ידיעה שהתבלטות תזמין רק צרות.מכך יש להימנע.איך עושים זאת? "נתחבא כאן ולנצח לא נצא".

    בית שלישי:

    שני בתים, שני סוסים ,שלושה עצים
    נוסעים תמיד ברגל
    שרים שירים בלי דגל
    נושמים שנים ללא סיבה

    בית זה הוא מעין שילוב בין מצב כלכלי לבין מצב רוח.מבחינה כלכלית מדינה ללא בסיס כלכלי מוצק(אין לשכוח שהשיר נכתב בשנות ה-70 של המאה ה-20)- "שני בתים, שני סוסים,שלושה עצים".ואיך מגיעים לכל מקום? בסגנונו הייחודי של דני סנדרסון "נוסעים תמיד ברגל".לכל מקום הולכים.מין נסיעה וירטואלית בכלי רכב כשבפועל הולכים. המצב הוא עגמומי.תחושת השליחות שליוותה את המגיעים לארץ בבית הראשון מאבדת מתנופתה בבית זה.אין יעד לחתור אליו ואין חלום לממש.אין דגל ונושמים בגלל שנושמים.האם התפכחות מחלום,האם תחושה של ריאליזם או אובדן דרך? תחושה של עייפות ואכזבה.

    בית רביעי:

    מלחמות אסונות חולפים בצד
    אנחנו בתוכנו
    וכל מה שאצלנו
    תמיד ניתן למחיקה

    בבית זה ניתן הסבר לתחושה הכבדה המתוארת בבית השלישי.מלחמות שהביאו להתכרבלות פנימה. נותנים לאירועים הגדולים וההרסניים לחלוף בצד,לא להיות חלק מהם.תחושה המבוטאת בצירוף המילים הלא שגרתי "אנחנו בתוכנו" וחשש שהכל עלול להיהרס. התחושה של סכנה קיומית מאוד חזקה.

    בית חמישי:

    יום אחד אם כדאי אולי נצא
    כל עוד נעמוד לאורך
    אני לא מרגיש ת'צורך
    נחיה נמות ואז נראה
    מתחת לתחושה המדכדכת עדיין אפשר לחוש בזיקים של אופטימיות."אם כדאי אולי נצא". במידה ותמצא מטרה חדשה ולא תבוא התמוטטות, תימצא האפשרות להזדקף "נחיה נמות ואז נראה",אם כי מורגשת עדיין ההססנות-"כל עוד נעמוד לאורך אני לא מרגיש ת'צורך".שאלה האומרת בשביל מה לעמוד?.יש לשים לב לשימוש בסלנג "ת'צורך". מילה שהשימוש בה נפוץ בציבור הרחב ומבטאת ענייניות וקיצור דברים.היא מייצגת את ההמונים.יש כן שילוב בין גוף ראשון יחיד לגוף ראשון רבים.שילוב בין האני הפרטי לאני הציבורי,הקולקטיבי. בעקבותיה של מילת הסלנג בא אקורד הסיום הרטורי משהו :"נחיה נמות ואז נראה". אם נמות אי אפשר יהיה לדעת אם כדאי היה.את זה יוכל להגיד רק הדור הבא.אולי בכל זאת יש תקווה.אי אפשר שלא לחוש בהדיה של מלחמת יום הכיפור שפרצה לפני הקמת כוורת.

    ראו גם
    "מדינה קטנה " הקליפ

    להקת כוורת בויקיפדיה

  • כוורת, באתר MOOMAכוורת האתר הרשמי

     

    חיים מזר על פזמונים אחרים של "כוורת"


    עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה
    ,
    חיים מזר על הג'יבריש של להקת כוורת

    הופעת איחוד נוספת ללהקת כוורת

  • האם מתקרב קץ עידן פוטין ברוסיה ?

     

    פסל של ולאדימיר פוטין

     

    חיים מזר אינו סוכן ביון ולא מנתח  מידע של אירגון " המוסד" אלא פשוט  חוקר רב תחומי מודע היטב לסוגי מידע שונים בספרים כתבי עת וברשת

     

     

    .

     

    ( אבל בעצם מי יודע …) 

    ולהלן ניתוחו המפורט  בעקבות שני ספרים מקיפים שיצאו לאחרונה בעברית את מצבו של משטר ראש הממשלה פוטין ברוסיה.

     

                                         לקראת סוף עידן פוטין

     

     

    מאת חיים מזר

    מבוא

     

    שני ספרים המתארים את רוסיה בימיו של פוטין, אחד נכתב על ידי אדווארד לוקאס "המלחמה הקרה החדשה" שאיננו אזרח רוסיה והשני נכתב על ידי סופרת רוסיה אנה פוליטקובסקיה "רוסיה של פוטין".הראשון מציג בעיקר את מדיניות החוץ של רוסיה  עם דגשים כלכליים ובחלקים קטנים ממנו מוצגת מדיניות הפנים. הספר השני מטפל אך ורק במדיניות הפנים תוך הצגת ספקטרום רחב של נושאים חברתיים,כלכליים וסוציולוגיים. שני הספרים יחד מבחינת הנושאים שלהם משלימים אחד את משנהו ומציגים תמונה קודרת באשר לעתידה של רוסיה בשנים הקרובות והכוונה היא לטווח הזמן של 3-5 שנים. הרושם המתקבל הוא שרוסיה עומדת בפני זעזועים  כלכליים וחברתיים שסיומם הוא סוף העידן של פוטין.

     

    החייאת מוטיבים מהתקופה הקומוניסטית

     

    אם גורבצ'וב וילצין נקטו במהלכים  שתוצאתם היא דמוקרטיזציה מלאה, פוטין נקט בצעד הפוך. הוא אמנם לא חזר לדפוס השלטון הסובייטי,אך הוא מצא לנכון לשמר חלק מאפיונים אלה.חזרה מוחלטת לאותה תקופה  היתה בלתי אפשרית.ההיפתחות של החברה הרוסית, גם אם היא  חלקית היתה צעד בלתי  הפיך. מה שפוטין עשה הוא שימוש בהצהרות של כן,אבל. היפתחות של דמוקרטיה למחצה כן, אבל בסייגים מסוימים. המטרה איננה עוד אידיאולוגיה  קומוניסטית שאותה יש להפיץ בעולם כולו,אלא "דמוקרטיה ריבונית" שבמסגרתה על רוסיה "להסביר מדוע כוחו הפוליטי והכלכלי של הקרמלין הוא חלק בלתי נפרד של הסדר הטבעי,לא סטייה מהזרם המרכזי"(לוקאס: 33).כל רצונה הוא להיות חלק מהקונצנזוס הבינלאומי. אי אפשר שלא לחוש בנימה אפולוגטית עטופה בכפפות ברזל הגם שקווי התפר שלהן פרומות .זאת לא כפפה הברזל הסטליניסטית.למרות שרוסיה איננה יותר אימפריה וכל אותן מדינות ששלטה בהן בעבר ,הן מדינות סוברניות,היא עדיין מוצאת לנכון לדעת מה מתרחש במדינות אלה. לשיטתה מה שמתרחש בהן ,גם אם הוא מוביל להישגים כלכליים וחברתיים הוא לצנינים בעיניה. החשש הוא שהצלחות אלה תקרנה עליה עצמה ויהיו מי שירצו לאמץ בצורה זו או אחרת מודלים אלה,בבחינת אפשר גם אחרת(לוקאס: 40). תפישה מובהקת של משחק סכום אפס. שליטיה של רוסיה לרבות פוטין לא השכילו להפנים שביחסים בין מדינות שני הצדדים יכולים להרוויח. הרווח של  האחד הוא גם הרווח של השני.

     

    באשר למדיניות הפנים השלטונות נוהגים באותם דפוסים סובייטיים מובהקים. דרך אחת היא שכתוב ההיסטוריה.בתקופה הקומוניסטית נהוג היה מדי פעם לכתוב אנציקלופדיות חדשות, תוך מחיקת מכלול הידע ההיסטורי של תקופות קודמות, משל כאילו לא היה קיים בכלל. בספרי הלימוד אין שום התייחסות לתקופת שלטונו של ילצין ,למרות שבתקופה זו הדמוקרטיה הרוסית זכתה בהישגים רבים,היא מתוארת  בספרי  הלימוד החדשים כתקופה שכל מה שהתרחש "לא היה אלא סדרת אסונות שבמהלכם הולכה רוסיה שולל והושפלה בידי אויביה"(לוקאס: 146).דה לגיטימציה מובהקת בנוסח הסטליניסטי.גם עתה הפרלמנט,הדומה, פועל בעולם משלו ללא שום קשר למה שמתרחש מחוץ לכתליו.כל תהליך קבלת ההחלטות הוא הצגה אחת גדולה המבוימת  בידי קבוצה קטנה של בעלי התפקידים הבכירים ביותר במדינה. מה שמעניין את חברי הדומה הוא טובות ההנאה הפרטיים שלהם כשהמקורות הכספיים באים על חשבון המדינה."הפקידות הרוסית סוחטת תשלומים רצחניים על כל הפעילות האנושית לגווניה מהעריסה ועד הקבר-יצוא,יבוא.מיסים ואין ספור חקירות ממשלתיות"(לוקאס: 100).התוצאה הבלתי נמנעת ,האוכלוסייה כמעט רובה,לא מגלה שום עניין בחיים הפרלמנטריים בתור שכאלה. אדישות ,אדישות ועוד פעם אדישות. מערכת המשפט  משתמשת בבתי חולים פסיכיאטריים כמקום מאסר עבור כל מי שמתנגד לשלטונות (לוקאס:86-89,פוליטקובסקיה:95,101   ).הרציונל הוא שקוף. מי שמתנגד לשלטונות בעצם פעולתו הוא לא שפוי ,כי הרי השלטונות הם יודעי כל ודינו אחד, טיפול פסיכיאטרי.שיטה שהיתה  יותר מאשר פופולרית בקרב השלטונות התקופה הקומוניסטית.

     

     

    הנומנקלטורה .האליטה של רוסיה הקומוניסטית, נשארה ביסודה אותה מבחינת הנפשות הפועלות והיא קיבלה גוון אחר.למשטר הקומוניסטי אין היא רוצה לחזור,כי היא מבינה שעבר זמנו.האוריינטציה היא קפיטליסטית. את תענוגות החיים וברמה הגבוהה ביותר היא יונקת מהעסקים הגדולים. היא אימצה לעצמה את היחסים הסימביוטיים המקובלים במארג הקשרים שבין הון לשלטון. אליטה זו "מאפשרת לעסקים הגדולים והענקיים, למונופולים ולמפעלים הממשלתיים-לכאורה, הזדמנות לצמוח…עסקים מסוג זה הם שמכניסים ברוסיה את הרווחים הגבוהים והיציבים ביותר. לא רק לבעלים ולמנהלים אלא גם לפטרונים שלהם במנגנון הממשלתי. ברוסיה לא קיים עסק גדול ללא פטרונים מטעם המנגנון הממשלתי"(פוליטקובסקיה: 118). אנשי הנומנקלטורה בהיותם עובדי מדינה לא מרוויחים הרבה ובכדי להתגבר על המצוקה הכלכלית הם מוכנים לקדם פרויקטים שונים תמורת  טובות הנאה שונות ובפרט שוחד,תופעה שלא יכולה להתקיים במדינה מתוקנת.אין מכרזים,אין ביקורת ציבורית ואין מי שיבדוק באם פרויקטים אלה או אחרים עלולים לגרום נזקים סביבתיים או כלכליים.המשכורות הנמוכות הן שמזמינות את השחיתות ובכך נוצרת מדינה בתוך מדינה. במקרה זה מדינת הנומנקלטורה-איילי ההון בתוך המדינה הרוסית. תופעה שקיימת גם במגזרים אחרים אותם נבחון מאוחר יותר.

     

    ביוקרטיה

     

    מבין כלל המדינות שנכללו בברה"מ לשעבר ומדינות מזרח אירופה,ההשקעות ברוסיה  הן הנמוכות ביותר ולא עולות על 7% מהתוצר המקומי הגולמי.מה שמעכב ולעיתים מונע השקעות אלה הן  הביוקרטיה והתחבורה הלקויות ביסודן. התלונות עליה באות הן מצד המשקיעים הזרים והן המשקיעים המקומיים. אלה האחרונים כוללים את בעלי היוזמות הקטנות והבינוניות. הם מהווים בכל מדינה מתוקנת את השדרה הכלכלית המרכזית המחזיקה את  בסיסה הכלכלי-מעמד הביניים.המסה העיקרית של מכפיל הכסף נמצאת בידיו של מעמד הביניים והמעמד הבינוני הגבוה בין שמדובר ביזמים קטנים ובין שמדובר ביזמים בינוניים. הכסף הגדול הנמצא בידיהן של חברות הענק והביוקרטיה עושה בהן ככל העולה על רוחה. נדרשים מבעלי היוזמה מחירים גבוהים בכל מה שקשור לרישום עסקאות מקרקעין.הרווח של הביוקרטיה הוא כפול. תשלומים גבוהים עבור פעולות ביוקרטיות שגרתיות וקבלת השוחד מהתעשיות לזירוז הליכים.זאת הדרך שלה להגדיל את ההון של מי שעובדים בה. להגדיל את משכורותיהם הנמוכות. ביוקרטיה כזו תנסה מטבע הדברים לשמר  את עצמה,גם במחיר עיכוב פרויקטים ממלכתיים."האיכות הירודה של הממשל הממלכתי בולמת את הרפורמות המבניות בכל תחום כמעט, שכן היא מגבילה את יכולת הממשלה ליישם מדיניות המחייבת יכולות אדמיניסטרטיביות או רגולטוריות מן המדרגה הראשונה"(לוקאס:152-153).התוצאה מדינה בתוך מדינה.

     

    תחום בו פעילות תקינה של המערכת הביוקרטית  הממלכתית הוא קריטית הוא תשתית ההסקה. אי תקינותה בחורף משמעותה אחת-מוות מקור.מי שאמורים לטפל בכך באופן ישיר הם השירותים הקהילתיים.החלפת התשתיות שברובן המכריע הוקמו בימי המשטר הסובייטי היא צורך חיוני ביותר.נעשה מעט מאוד לביצוע התיקונים. מכיון שהשירותים הקהילתיים הם הגוף היחידי המטפל בכך הם פועלים כמונופול. כאשר באה דרישה לתיקונים בתשתיות ההסקה או  בהחלפת צינורות,האוכלוסייה נדרשת לשלם סכומים גבוהים לביצוע.לעיתים מעלים את התעריפים וישנם גם מקרים בהם הם מתעלמים מהפניות התכופות אליה.המדינה מה היא עושה לשיפור המצב?שום דבר. לא פעם היא גם מגבה את השירותים הקהילתיים על מחדליה, מהלך שבמדינה מתוקנת לא היה עובר בשקט (פוליטקובסקיה:201-202).

     

     

     

     

    מעמד הביניים

     

    למרות שרוסיה על פי התנהגותה היא קפיטליסטית, מרבית אוכלוסייתה חיה בקשיים רבים וזאת בשונה ממדינות המערב. הכלכלה ברובה עדיין נמצאת בידיים מועטות בלבד בין שמדובר במדינה עצמה ובין שמדובר בתעשיות הגדולות.האדם מן השורה איננו יכול להינות מהקפיטליזם.על פי הנתונים הסטטיסטיים "70% מעובדי החקלאות משתכרים פחות משכר המינימום הקבוע בחוק…משפחות עם ילדים מתקשות  הרבה יותר להתקיים. הן תלויות יותר בשירותים הציבוריים המחפירים של רוסיה וחשופים לאינפלציה המשתוללת בשוק הדיור..מערכת הבריאות של רוסיה היא מין הגרועות בעולם המתועש…סוגיות של צדק  מטואטאות אל מתחת לשטיח"( לוקאס:122-124 ).מצב מדכדך ומעורר ייאוש  ומי שיכולים אוזרים כוח,מסיקים מסקנות ועוזבים את המדינה. משנת 1991 עזבו את המדינה קרוב ל-10 מיליון בני אדם.מבין אלה שנשארים והמדובר ברבים ,גם כאלה  שאיבדו את רכושם ואלה שלא יכלו להתמודד עם המצב החדש,מצב בו המדינה מספקת שירותים, גם אם הם לא בדיוק במיטבם. בצר להם הם פונים לנתיב איסקפיסטי.הם מנסים למצוא את מפלטם בדת ומצטרפים לכנסיה(פוליטקובסקיה: 137). רוסיה בימי המשטר הקומוניסטי על פי הגדרתה היתה מדינה אתאיסטית ורבים מאזרחיה היו כאלה.איך מתמודדים עם אילוץ חדש? האם זה הפיתרון? הכנסייה אולי יכולה לתת מזור רוחני ,מקום להתנחם בו,אך היא אינה מסוגלת לתת פתרונות כלכליים.אין זה מתפקידה. רבים הסיכויים שהפונים לכנסייה,בשלב מסוים יתפכחו ויבינו את מגבלותיה. הייאוש רק יגבר והתסיסה החברתית גם אם היא סמויה,בסוף תפרוץ החוצה אל פני השטח.האם השלטונות יפעילו כנגדם כוח במסורת הקומוניסטית?האם ישתמשו כנגד מי שיצאו לרחובות באמצעי משטר פסיכיאטריים?

     

    המערכת המשפטית

     

    יחסי  הגומלין שבין המערכת המשפטית לאוכלוסייה דומים לגישתה של המערכת הביוקרטית לכלל הציבור.מי שמצליחים להתמודד איתה הם רק בעלי העוצמה הכלכלית הגבוהה ביותר.יתרה מכך,מערכת המשפט היא אמצעי בידי בעלי אינטרסים שונים להשיג יעדים כלכליים ופוליטיים. החוק איננו נורמה מחייבת שאין מערערים עליה,אלא בגדר המלצה בלבד.המערכת המשפטית סובלת ממספר פגמים מובנים שמקורם עוד בתקופה הקומוניסטית והכנסת שינויים רדיקליים עד כדי היותה שוות ערך לזו המקובלת במדינות המערב מחייבת רפורמות ארגוניות ופילוסופיות מרחיקות לכת.

     

    תופעה הפועלת לכל אורך השדרה של בתי המשפט היא "חוק הטלפון".זאת שיטה הנשענת על מה שמוכר בארגונים כתקשורת הלא פורמלית. מה  שקורה כאן הוא ש"פקידים מתקשרים ישירות לשופטים ואלה מספקים את פסקי הדין המבוקשים"(פוליטקובסקיה: 318).מה שמחייב הוא דרישות המערכת הפוליטית ולא מה שמחייב החוק.השופטים אינם סוברניים בהחלטות שלהם.אי סוברניות זו מוצאת את ביטויה בשרשרת של התניות המובנות בתוך המערכת המשפטית ובה כל החלטה של שופט תלויה בהחלטה של שופט בדרג גבוה יותר."החוק מעניק לבתי המשפט המחוזיים שליטה על הליכי המשפט בבתי המשפט הנפתיים העירוניים, כלומר פיקוח על העבודה השיפוטית שלהם.ניהול זה של ההליכים המשפטיים פירושו שפסקי הדין המתקבלים בבתי המשפט הנפתיים והעירוניים נבחנים ומוערכים על ידי בתי המשפט המחוזיים.אלה מחליטים אם פסקי הדין תקינים או לקויים. תלות נוהלית מתפתחת לכדי תלות ארגונית ומקצועית. שופט נמוך דרג שאינו נושא חן ,שופט בכיר יותר רשאי לבקר ואף לבטל את פסקי הדין שלו כפי שימצא לנכון מבלי לתת על כך דין וחשבון.בית המשפט המחוזי רשאי לבטל פסק דין של בית משפט נפתי,בלי להסביר מה לקוי או כיצד יש לתקנו"( פוליטקובסקיה: 192).אין שום פיקוח לא  פנימי ולא חיצוני על כל תהליך קבלת ההחלטות של השופטים לכל אורך המדרג השיפוטי. שום החלטה לא מתקבלת לגופו של עניין,גם אם שופט מגיע להחלטה ראויה ועצמאית. לפחות מבחינת דרך המחשבה שלו,בסיכומו של דבר הוא ירים ידיים,שהרי ההחלטה הסופית תיפול במקום אחר,מה שמזמין אדישות לכל אורך השדרה הרחבה של השופטים וחוסר רצון לנהל משפטים הוגנים.מה טעם בכך?. במשתמע ,ללימודי  המשפטים אין בעצם שום משמעות נורמטיבית.

     

    מה שחמור עוד יותר הוא שישנם שופטים והם לא מעטים שפסקי הדין שלהם ,על פניו שגויים. מי קובע איזה פסק דין שגוי ואיזה לא? יש מי שמעוניינים בפסקי הדין הלא נכונים."נתונים אלה משמשים בסיס לחישוב הבונוסים שמוענקים לשופטים,בונוסים המזכים אותם או שוללים מהם פריבילגיות שונות,כמו חופשות בחודשי הקיץ או החורף,קידום ברשימת ההמתנה לדירה,אישורים לקבלת קביעות בעבודה וכך הלאה"( פוליטקובסקיה: 193).

     

    הסבר אפשרי להתנהגות זו הוא משכורות נמוכות של השופטים.מתעורר צורך חיוני בהגדלת ההכנסות.להפר את החוק במתכונת פלילית אי אפשר,אזי פונים לשיטות סמויות ומתוחכמות הגורמות לעיוותים משפטיים. פסקי דין דורשים לכאורה בירור בגלל שהם היו כביכול שגויים והמארג הנורמטיבי על פיו הרשות השופטת צריכה לפעול נפרם.לכלל השופטים או לפחות לחלק מהם אין את הכוח ו/או הרצון לשנות את המערכת וכך במגזר נוסף של החברה הרוסית מתפתחת  מדינה בתוך מדינה.

     

    מבחינת רוב הציבור הרוסי המשמעות היא אחת.חוסר אמון במערכת המשפטית,תופעה שאיננה מתקבלת על הדעת במדינה מתוקנת החפצה במשטר דמוקרטי.החלטות שיפוטיות המוכתבות על ידי דרגים גבוהים לעיתים פוליטיים מרוקנת מתוכן כל הצהרה שהיא כי רוסיה היא דמוקרטית.המשטר הקומוניסטי ברוסיה עבר מן העולם,אך הנורמות השיפוטיות נשארו,גם אם הן מרוככות קמעא.

     

    המערכת הצבאית

     

    צבא על פי אופיו הוא ארגון המופעל על ידי המדינה כדי להגן על גבולותיה ובשעת הצורך יצא למלחמות כנגד מדינות אחרות כדי להבטיח את קיומה הפיזי בתור שכזו.כדי שיכול לבצע את המשימות המוטלות עליו הוא צריך להיות בנוי בצורה יעילה מקסימלית ככל שניתן,בעל מוטיבציה גבוהה,מצויד בכלי הנשק המתקדמים ביותר ובאחוות לוחמים מהדרגה הגבוהה ביותר.הסולידריות בין הכוחות הלוחמים, חיילים מהשורה וקצינים לרבות הבכירים ביותר חייבת להיות גורפת.הצבא הרוסי כפי שהוא מתנהג כיום רחוק מכך והמלחמות שנוהלו בצ'צ'ניה אינן משקפות מצב אמת בו מדינה אחרת בעלת עוצמה היתה  מוצאת לנכון לפלוש לרוסיה.מירב הסיכויים שבמצב כזה הצבא הרוסי היה מתפורר.

     

    נפוליאון אמר  בשעתו שהצבא צועד על קיבתו והוא צדק. אם לא קיימת אספקה סדירה של מזון שום חייל, חזק ככל שיהיה, לא יוכל להילחם לאורך זמן מהסיבה הפשוטה שאין לו אוכל. הוא יחלש פיזית ויחלה. הצבא הרוסי הוא במצב כזה כיום. החיילים מקבלים אוכל גרוע וסובלים מתת-תזונה כרונית(פוליטקובסקיה:27). יתרה מכך, הוא גם לא זוכה לטיפול רפואי כאשר זה נדרש(שם עמ.31).בכך הצבא לפחות בחלקים שונים שלו לא שונה מכוחות ברה"מ שפלשו לצ'כוסלובקיה ב-1968 עם עלייתו של דובצ'ק להנהגתה של מדינה זו. בשל מחסור במזון החיילים הרוסיים נאלצו להיכנס לשדות ולפרדסים של החקלאים המקומיים על מנת לספק את  צורכיהם הבסיסיים ,מה שמעיד על בעיה בסיסית בצבא הרוסי.אי אספקה של אוכל יכולה להעיד על כשלים לוגיסטיים ועל יחס מזלזל כלפי החיילים.איש מהמפקדים הצבאיים אינו דואג להם בשום צורה.החיילים הם לא יותר מאשר אינסטרומנט שברגע והסתיים השימוש בו אפשר להתעלם ממנו,בלי לתת שום דין וחשבון מה עלה בגורלו.המושג אחריות כלפי פקודים זר לתפישה הרוסית(פוליטקובסקיה:17).יחס כזה יכול להעלות הרהורים באשר לרצון לשרת בצבא הן מצד מתגייסים פוטנציאליים,הן מצד חיילים המסיימים  את שירותם הצבאי והן מצד משפחותיהם.בשביל מה לשרת בצבא כזה ועבור מה להילחם?

     

    שאלות אלה קיבלו משנה תוקף במלחמות בצ'צ'ניה,מה עוד שזו מדינה קטנה ואין בה שום איום קיומי על רוסיה ובוודאי שלא תנסה לכבוש חלקים ממנה. בשביל מה היה צורך לצאת למלחמה זו.המלחמה השניה נמשכה 5 שנים ומיליון חיילים רוסיים נדרשו לחוות מלחמה קשה וטראומטית זו. מספר כה גבוה של חיילים הלוחמים במלחמה שאין בה שום עניין לחיי היומיום שלהם הוא בעל משקל משמעותי גם במדינה שיש בה 150 מיליון תושבים.לשם השוואה ,ארה"ב במלחמתה בווייטנאם איבדה  50,000  חיילים והרעש שמלחמה זו עורר טלטל את ארה"ב כולה. גם  אם התסיסה ברוסיה מודחקת כתוצאה מהפעלת כוח לדיכויה,בסיכומו של דבר היא תפרוץ החוצה ובמלוא העוצמה למרות כוחו השלטוני של פוטין. רוסיה איננה ברה"מ והוא איננו סטלין ולא ברז'נייב.התקשורת כיום איננה התקשורת של עידן המלחמה הקרה.סופן של ידיעות והתפתחויות חברתיות,מדיניות וכו' שהן יוצאות החוצה. תמיד יהיה מי שימצא דרכים לעקוף את הצנזורה.

     

    מבחינה כלכלית מצבם של קציני הצבא הרוסי רחוק מלהיות טוב.כמו עובדי המדינה, גם משכורותיהם נמוכות והם נאלצים למצוא לעצמם מקורות הכנסה נוספים.לעיתים הם פועלים כמנהלי חברות כוח אדם.הם לוקחים חיילים הנתונים לפיקודם ומשאילים אותם לגורמים אזרחיים. כל מה שהחיילים מקבלים הוא אוכל בלבד.שכר עבודתם מועבר לידי הקצינים(פוליטקובסקיה: 31). לא רק שהחיילים לא עוסקים במקצועות הצבאיים להם הוכשרו או שיוכשרו,אלא שהם בבחינת עבדים לכל דבר ועניין.עברה אתית במובהק ועברה פלילית בעליל. עובד מדינה,במקרה זה איש צבא,בזמן עבודתו הרשמית עוסק בעבודה צדדית ואין מי שנותן על כך את הדין.הסיבה, כמו במערכת המשפט האזרחית,כך גם במערכת המשפט הצבאית,התלות בין שופטים לשופטים בכירים היא מוחלטת ופסקי הדין ישונו על פי הנחיות מגבוה(פוליטקובסקיה: 315).ושוב עולה השאלה,בשביל מה להתגייס לצבא כזה וברגע אמת אין בשביל מי ובשביל מה להלחם.

     

     בשל אילוצים כלכליים של אנשי הצבא,מוסד זה הופך למדינה בתוך מדינה.לרבים אין את הכוחות לצאת חוצץ כנגד התופעה או שטוב להם במצב זה.להרוויח כביכול מכל העולמות. הכשלים המובנים ארגונית וכלכלית הם שמביאים להתפתחות זו.

     

    מה שחמור עוד יותר שרבים הוכשרו להרוג אנשים. את זה הם עשו בצ'צ'ניה במשך שנים ומשעה שהשתחררו חזרו לחיים האזרחיים.אין הם יודעים מה לעשות עם עצמם.במשך שנים הם חיו בתוך בועה אלימה,בלי להבין או ששכחו מה זה חיים אזרחיים.הם יוצאים החוצה קהי חושים וללא שום מקצוע שאיננו צבאי. כל מה שהם יודעים הוא להרוג ואז הם נופלים טרף קל למסגרות עברייניות וממשיכים לרצוח(פוליטקובסקיה:146). אם קרל מרקס דיבר על פרולטריון הסחבות, עתה התפתח זן חדש של פרולטריון,פרולטריון של רוצחים. המדינה לא עושה שום דבר כדי למגר את התופעה.מי שיכול לפעול לתיקון המעוות הוא פוטין, כשהיה נשיא וגם כיום למרות שהוא רק ראש ממשלה.הוא לא עושה זאת. לשיטתו  הצבא הוא גוף אוטונומי לחלוטין וכי לא יכול להיות עליו שום פיקוח אזרחי(פוליטקובסקיה:29).

     

    בעקבות המלחמה בצ'צ'ניה התפתח ממשק הדוק מאוד בין הקצונה למערכת הפוליטית. הקצינים מתוקף תפקידם היו בקשרים שונים עם גורמים רבים במערכת הפוליטית.לצד טיפולים בנושאים ענייניים דאגו לבנות מערכת קשרים ליום שאחרי. למצוא לעצמם תעסוקה עם שחרורם מהצבא. המקום  שחתרו אליו הוא המערכת הפוליטית בפרט בדרגים הבכירים וללא שום תקופת צינון(פוליטקובסקיה:10). חיים פוליטיים שונים מהותית מחיים צבאיים.השפה היא שונה ,הנורמות הן שונות ,התרבות הארגונית היא שונה ורציונל העבודה הוא שונה. הפוליטיקה היא מקצוע וכדי להגיע לפסגה יש לפעול קודם לכן במשך שנים רבות.התוצאה שהתקבלה היא קסרקטין של גנרלים בחליפות אזרחיות. דרושות רפורמות רדיקליות שאם לא כן,רוסיה  בסופו של דבר תישאר בלי צבא. כל מדינה זקוקה לצבא בפרט אם יש לה יומרות להיות מעצמה.

     

    כלכלה

     

    פוליטקובסקיה עמדה על בעיות היסוד של הכלכלה הרוסית ומן הראוי להביא את דבריה בשלמותם:" הכלכלה הרוסית התייחדה ועדיין מתייחדת בשלושה תנאים להצלחה  העסקים הגדולים.על פי התנאי הראשון ההצלחה נופלת בידי מי שנוגעים ראשונים בעוגה הממשלתית-כלומר,מצליחים להפוך נכס של המדינה לנכס פרטי משלהם.זאת הסיבה לכך שרוב אנשי העסקים הגדולים כיום ברוסיה הם חברים לשעבר בנומנקלטורה של המפלגה הקומוניסטית,חברי תנועות הנוער הקומוניסטית  או עובדי המפלגה. על פי התנאי השני,מרגע שהצלחת להניח ידך על נכסים ממשלתיים,עליך לשמור על קרבה לשלטונות-כלומר לשחד או "לשמן" דרך קבע את נושאי המשרות הציבוריות,מילוי התנאי הזה אמור להבטיח את שגשוגו של העסק הפרטי שלך.על פי התנאי השלישי יש להתיידד עם הרשויות לאכיפת החוק (כלומר לשחד אותם) (פוליטקובסקיה:158-159).

     

    הופמן בספרו "האוליגרכים" נותן תיאור מרתק של המהפך הכלכלי סוציולוגי אותו עברה רוסיה עם נפילת המשטר הקומוניסטי.ספרו הוא תיאור מפורט של קבוצת אנשים ברוכי כישרונות שהקימו מוקדי כוח כלכליים רבי עוצמה.אלה אנשים שצמחו מלמטה,אנשים מהמעמד הבינוני שהתחילו כמעט מכלום והגיעו להישגים כלכליים ועסקיים יוצאי דופן בכל קנה מידה שהוא.את הכסף הגדול הם עשו בכוחות עצמם.מקרים קלסיים של יוזמה חופשית. אבל מרבית העוסקים ברוסיה בכסף הגדול ובעסקים חובקי עולם הם אנשי ממשל לשעבר ו/או חברי המפלגה הקומוניסטית.משעה שהמשטר הקומוניסטי קרס והמפלגה הקומוניסטית קרסו הם ניצלו את מעמדם על מנת לנכס לעצמם את תקציבי המדינה ומפעלים ממשלתיים והפכו אותם לעסק פרטי משלהם. אם להשתמש במילים בוטות,זאת היתה גניבה לאור יום.לא קשה להניח שהם ניצלו פרצות בחוק כדי להלבין נכסים אלה.במדינה מתוקנת אנשים אלה היו יושבים בבתי סוהר, ברוסיה לא. מעבר ממוסדות ציבוריים לשוק הפרטי הוא אפשרי,אך יש לעבור תקופת צינון של מספר שנים. בתקופה זו מטבע הדברים נעשים חילופי אישים, כך שלאותם אנשי ציבור העוברים למגזר הפרטי אין שום קשר אישי עם הדור החדש של עובדי ציבור וזה לא קרה.ההיכרות האישית מאפשרת לבצע מהלכים כלכליים שונים לעיתים על גבול האפור ואולי גם תוך התעלמות מצד השלטונות, תוך קריצה לשיחוד הגורמים המתאימים.אנשי ממשל שבהיותם עובדי ציבור ,משכורותיהם נמוכות בהשוואה למי שנמצא במגזר הפרטי,בפרט בעמדות הבכירות בתעשיות הענק.

     

    לצד אותם אנשי מפלגה ואנשי ממשל שיצאו מהמסגרות ועשו או עושים את מה שעושים, ישנם כאלה שעושים זאת בהיותם עובדי מדינה.הם עובדים בשתי משרות בו זמנית וצוברים הון רב(לוקאס: 43).למה הדבר דומה?לאדם הבא למקום העבודה,מחתים כרטיס נוכחות,יוצא החוצה למקום השני בוא הוא עובד, לקראת סיום העבודה במקום הציבורי הוא שב אליו ומחתים את כרטיס העבודה. הוא מנכיח את עצמו כביכול באופן רשמי.

     

    תשלובת בעייתית וחמקמקה הנוגעת כנראה בפלילים מקרינה על בעיות יסוד.חוסר נכונות להציג ספרי ניהול חשבונות,מאזנים,ביקורת ודיווחים עיתונאיים אמינים.נוצרה בעיה מהותית ואפילו קרדינלית של העדר שקיפות(לוקאס: 118).ושוב התפתחה מערכת של מדינה בתוך מדינה. אין שום רצון להיפתח לביקורת. במקרה זה המפסידים יהיו רבים ובפרט המדינה.דומה למצב בו מטאטאים הכל מתחת לשטיח. מרוב לכלוך שמצטבר סופו שהוא נרקב.

     

    מאז עלייתו של פוטין לשלטון הכנסותיה של רוסיה עלו בצורה משמעותית.אם ב-1999 כאשר מונה לראש ממשלה המשכורת הממוצעת עמדה על 65 דולר ב-2007 המשכורת עמדה על 540 דולר .שיעור האוכלוסייה שחי מתחת לקו העוני ירד משליש לכדי שישית.התוצר הלאומי בין 1999 ל-2007 עלה פי 6.4.הוא עמד בסוף 2007 על טריליון ושלוש מאות מיליארד דולר ומאגרי  מטבע החוץ שלה עמדו על 400 מיליארד דולר. כל אלה אפשרו לרוסיה לפרוע את  כל החובות במגזר הציבורי שלה והיא הפכה למעצמה כלכלית(לוקאס: 116-117),מעמד שלא היה לה בעידן המלחמה הקרה.האנומליה שלה תחת השם הקודם,ברה"מ ,היתה כזו שהיא אמנם היתה מעצמה צבאית חובקת עולם,אך המטבע שלה ,הרובל,באותה תקופה לא היה סחיר בשום מקום.הבעייתיות ברווחים אלה ,מרשימים ככל שיהיו, היא שהם נשענים על משאב אחד והוא הנפט. כלכלה של משאב אחד ובכך היא לא שונה ממדינות הנפט המזרח תיכוניות,שעה שיש לה את כל הפוטנציאל לפתח תחומים כלכליים נוספים. הראייה לכך היא הישגיה בחקר החלל למרות שגם בתחום זה היו לא מעט בעיות.תעשייה עתירת ידע במובהק.

     

    היכן שאפשר לראות זאת הוא בטכנולוגית המידע.מגזר זה "מהווה רק 1.5% מכלל התוצר המקומי הגולמי לעומת 5% בארה"ב ו-12% באירלנד.המו"פ מהווה רק 1.2% מכלל התוצר,פחות ממחצית  השיעור הממוצע בארצות המתועשות המתקדמות"(לוקאס:118). מה שמחזיק את יכולתה הטכנולוגית הוא הישגי העבר. ממשיכים בכוח האינרציה.חסרים לה,לרוסיה, המקצועות הניהוליים שמהווים את המסד החיוני לתעשיות עתירות ידע.על אקוטיות זו יכולה להעיד אמירה של גורבצ'וב כאשר נפגש עם נשיא ארה"ב רונאלד רייגן. שאלו זה מה צריכה רוסיה.גורבצ'וב ענה לו בחוכמה:100 רואי חשבון.

     

    השילוב בין יוזמה חופשית למקצועות הניהול לגוניהם הוא מהותי לחברה תעשייתית ומודרנית,שלא לדבר על היותה של החברה בכללותה דמוקרטית  וליברלית ורוסיה עדיין אינה מדינה מערבית במלוא מובן המילה.מה שדרוש לפיתוחה של אוריינטציה פוליטית, כלכלית חברתית זו הוא רפורמות ואלה לא היו.חלק גדול מההכנסות  יורד לטמיון מכיון שאין ולא נעשה שום ניסיון רציני לייעל את תעשיית האנרגיה שלה. ותרה מכך,הממשל מפזר כספים ביד רחבה כדי להחניק כל ביקורת מבחוץ"(לוקאס:38).לא נעשה שום ניסיון לייעל את צריכת האנרגיה."צריכת הגז שלה ליחידת תוצר גדולה יותר,פי שניים לעומת מדינות גדולות אחרות כמו קנדה או גרמניה"(לוקאס: 213). כמו בעידן הקומוניסטי הגז מסובסד,מה שלא קיים אפילו במדינות מזרח אירופה. מדיניות כזו פירושה בזבוז משווע של גז כאילו אין מחר וגז זה חיוני לצמיחה כלכלית.אם אין מקורות אנרגיה, אין תעשייה והתוצאה לטווח ארוך נסיגה כלכלית. רוסיה לא תוכל להיות מעצמה כלכלית.שימוש יעיל במקורות אנרגיה מאפשר חלוקה מושכלת יותר לשימוש תעשייתית,יותר מוצרים והגדלת היצוא. הקשר בין ניצול מושכל של אנרגיה להכנסות מיצוא והגדל נפח המטבע הזר של המדינה מובהק.לא נראה שבקרמלין מבינים זאת או שרוצים להבין זאת.

     

    הנפט כמקור יצוא אמור גם לשמש כמקור השפעה ועוצמה בינלאומי במקום המרכיב הצבאי ששימש את ברה"מ.שינוי אוריינטציה זה נבע משלוש סיבות. שימוש בצבא ביחסים בינלאומיים יעורר רתיעה בעולם כולו ויתסיס מדינות רבות נגדה.השפה הבינלאומית כיום היא כלכלה ולא נשק. הניסיון המר מאוד של רוסיה בעידן הקומוניסטי באפגניסטן והתגובות הגם שהן מינוריות יחסית לגבי צ'צ'ניה והידיעה של הקרמלין שהצבא איבד הרבה מאוד מזוהרו ומיכולתו.

     

    מסיבות אלה הגיעו השלטונות למסקנה ש"ניהול משאבי הטבע של רוסיה חשוב מדי מכדי שיופקר בידי עסקים פרטיים…מטרתה של תעשיית משאבי הטבע היא לבצר את כוחה הגיאופוליטי של רוסיה בשטח… הקרמלין רוצה למנוע ממדינות אירופיות לגוון את מקורות האנרגיה שלהן,בייחוד את אספקת הגז.הוא רוצה לנצל את הנכסים הללו לצורכי השפעה פוליטית"(לוקאס: 192).זה מאפשר לרוסיה להפעיל מדיניות של עונשים ותגמולים ביחס למדינות שלא מאמצות את הקו שלה,או שמנהיגיהן אינם  לרוחה.ב-2005 מכרה ליטא את בית הזיקוק שלה במזייקיאקי לחברה פולנית ולא למתמודד רוסי ובתגובה סגרה רוסיה את צינור הנפט המוביל למדינה זו (לוקאס: 190).כאשר צ'כיה חתמה ביוני 2008 על הסכם עם ארה"ב להצבת מערכת מכ"מ להגנה מפני טילים,הופסקה זמנית אספקת הנפט למדינה זו(לוקאס:17).במדיניות הנפט שלה,רוסיה נוקטת בקו של כוח יתר. מבחינה זו לא השתנה שום דבר מאז העידן הקומוניסטי.אין היא מסוגלת להבין שבטווח הרחוק הנזק יהיה גדול יותר מן התועלת קצרת הטווח.מה שיקרה הוא שהלחץ הזה יגביר עוד יותר את המוטיבציה לפתח מקורות אנרגיה חלופיים. מאחר ורוסיה היא מעצמה של מוצר אחד,כל הרווחים האדירים שצברה בתעשיית הנפט יתפוגגו.

     

    מקור אנרגיה אחר הוא הגז וכאן רוסיה חותרת לכך שהיא תהיה בעלת המונופול עליו. היא משקיעה מאמצים רבים בכך שמדינות לא תגוונה את מקורות הגז שלהם.היא רוצה "למנוע פיתוח שוק בינלאומי לגז נוזלי…היא מעדיפה לחלק את שווקי העולם  לאזורים כדי שספקי הגז לא יחתרו זה תחת זה…..היא רוצה להקים מפעלי מחקר,פיתוח והתכה "משותפת" .במונח "משותפים" כוונתה לשם קוד בתמיכה רוסית"(לוקאס:211).העוצמה המדינית המתלווה לעוצמה הכלכלית הנגזרת מהמונופולין על גז אמורה להשתלב במדיניות הנפט,אך בטווח הארוך הנזקים רבים יותר. לא לאורך זמן מדינות תסכמנה להיות תלויות ברצונה הטוב של רוסיה,מה שיפנה אותן לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים. מקורות הגז של רוסיה עצמה יספיקו לה לזמן קצר(לוקאס: 211).כדי לספק  את צרכי האנרגיה שלה היא תאלץ להגביר את יבוא הגז,תוך ניצול המונופולין שאליו היא חותרת.האם תשתמש בצבא להבטחת אספקת האנרגיה ובכך  תסתכן במלחמה וכפי שכבר ראינו הצבא הרוסי איבד מעוצמתו. הפיתרון שיש לחתור אליו הוא פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים גם ברוסיה ולא נראה שהשלטונות ערים לאפשרות זו. הרווחים המיידיים הם בעדיפות עליונה. על העתיד הלא כל כך רחוק לא חושבים.

     

     

    הממשל של פוטין

     

    עם עלייתו של פוטין לשלטון הפ.ס.ב(שירות הביטחון הכללי) לשעבר הק.ג.ב זכה לעדנה מחודשת.אנשיו הם שמנהלים את המדינה(לוקאס: 50) ומאיישים תפקידים בכירים ביותר ולא פעם עומדים בראש הפירמידה של  גופים ציבוריים וכלכליים(לוקאס:68). עצם איושם של תפקידים אלה באנשים מגופים  בטחוניים מעלה שתי בעיות יסוד חשובות ביותר .בעיה אחת היא שזה נעשה ללא תקופת צינון.מכיון שמדובר בקבוצה יחסית לא גדולה חבריה גם מכירים אחד את השני לא פעם היכרות אינטימית ולא פעם הם גם יתמכו אחד בשני מבחינה כלכלית.נוצרה כאן קליקה. בימיו של ילצין הפ.ס.ב "ניצל את כוחו לצותת ולסחוט בעיקר לצרכי התעשרותו הוא"(לוקאס:32).הבעיה השניה-בהיות אנשי הביטחון בעלי צורת חשיבה שהתקבעה בעידן הקומוניסטי קשה להאמין שהם השתחררו מצורת חשיבה זו,מה עוד שהם אנשים מבוגרים יחסית והביאו איתם דרך חשיבה זו למסגרות האזרחיות וכך נוצרה מערכת נוספת הפועלת כמדינה בתוך מדינה.אין גם לשכוח שניהול מדינה שונה לחלוטין מניהול גוף ציבורי חשוב וגדול ככל שיהיה.נדרשת חשיבה אחרת,פרספקטיבה אחרת ,חשיבה ברמה ממלכתית.

     

    מבחינת תפישתו את השלטון פוטין חזר לימים  עברו."התקשורת העצמאית התכווצה והטלוויזיה- יותר מכלי תקשורת אחרים נתונה עתה לפיקוח מוחלט כמעט של הרשויות.השיטה הנהוגה בדרך כלל היא כפיית שינויי בעלות וחוק חדש הנוגע לקיצוניות המטיל פחד בלב כל השאר.לא רק בתקשורת הושתקו מבקרי הקרמלין,אלא אף בקלפיות. חוקי בחירות חדשים הביאו לידי כך שמועמדים עצמאיים  ומפלגות קטנות מודרים למעשה כליל מן הבחירות לפרלמנט…לא נמצא כמעט אפיק להבעת קובלנות ומחלוקת שלא נסתם… פוטין ואחרים הוקיעו בפומבי את הארגונים שלא למטרות רווח וטענו כי הם אינם אלה כסות לפעולות ריגול של מדינות אחרות"(לוקאס:38).

     

    החיים הפוליטיים משותקים כמעט לגמרי ומי שנמצאים במסגרת  הפרלמנטרית הם  למעשה אומרי הן. הסובלנות כלפי ביקורת ודיעות חריגות שואפת לאפס,גם אם האזרח הקטן לא חי בפחד תמידי כמו בעידן הקומוניסטי וחופשי יותר בתנועתו. המדינה אמנם הרבה יותר סובלנית מאשר בעבר,הרי רוסיה מבחינה פוליטית איננה מדינה דמוקרטית במלוא מובן המילה.הרציונל של סגנון שלטוני זה נובע ממהלך מחשבה הטוען כי כל גוף שאינו בעל אוריינטציה של רווחים כלכלים אינו בר קיום .זהו למעשה קפיטליזם במלוא כיעורו ואכזריותו. לחלש אין זכות קיום בגלל שהוא חלש.

     

    הרווחים עומדים מעל לכל והמטרה  חיזוק מעמדה הבינלאומי של רוסיה.אם בעבר כאשר ברה"מ היתה קיימת מעמד זה הושג באמצעות ארסנל נשק אדיר וצבא מיומן,כיום משעה שעוצמתם של אלה נחלשה מאוד,האמצעי לכך הוא הקפיטליזם. המחיר האנושי גם אם הוא גבוה הוא בבחינת מעשה ראוי.לשאיפתו של פוטין להחזיר על כנה את עליונות הקרמלין מבית ולחזק את אחיזתה מחוץ לגבולותיה אין כמעט דבר עם רצון העם הרוסי או רווחתו(לוקאס:151).אטימות רגשית המשולבת עם אטימות שלטונית המעצימה את דפוס ההתנהגות של הקרמלין כמדינה בתוך מדינה. על רקע זה אפשר להבין מדוע "פוטין מאמין במשמעת בלא רחם כמפתח להתאוששות כלכלית"(לוקאס:45).הפיקוח ההדוק על המערכת הפרלמנטרית ועל אמצעי התקשורת נועד לשרת מטרה זו. בעידן הקומוניסטי היו מי שהצליחו להשמיע את קולם(הדיסידנטים) ולהביא את דבריהם לאמצעי התקשורת במערב,קל וחומר שהמסגרות הפוליטיות כיום הן פחות נוקשות ופוטין איננו לא סטלין ולא ברז'נייב.פעילים אלה יצליחו עוד יותר לומר דברם.נראה גם שכוחנות זו של פוטין מזמינה מעצם התנהגותה מתנגדים והוא לא מבין או שלא רוצה להבין זאת.

     

    סיכום

     

    מבט בוחן על שני הספרים מראה כי התשתית הכלכליות של המדינה היא רעועה,מה עוד שפועלים בתוכה מספר גופים מרכזיים הפועלים במתכונת של מדינה בתוך מדינה.כל אחד מהם פועל לטובת האינטרסים של עצמו וכי הם ניכסו את המדינה לצרכים הפרטיקולריים שלהם עצמם.חסרה  הראיה הממלכתית המחייבת מטבעה שיתוף פעולה.התוצאה הבלתי נמנעת נתק מוחלט בינם לבין האוכלוסייה.נתק זה מאפיין גם את פוטין עצמו. הרצון שלו להעצים את רוסיה ברמה הבינלאומית על חשבון האוכלוסייה יצר גם נתק אצל חלק מהציבוריות הרוסית. פוטין עדיין חי את ימיה של ברה"מ כמעצמה עולמית וחסרה לו ההבנה שלשם כך הוא זקוק לקונצנזוס רחב לביצוע מהלכיו.המלחמה בצ'צ'ניה מוסיפה לא מעט בעייתיות לשלטונות הרוסיים .יכול להיות שההשפעה המצטברת של מלחמה זו על האוכלוסייה תהיה דומה ולו בחלקה להשפעה של מלחמת ויטנאם על ארה"ב.אין גם לשלול את האפשרות שפוטין עצמו לא יסיים את חייו בצורה טבעית .תסריט מסוג זה יגרום לטלטלה חזקה ברוסיה ויהיה משום אירוע מכונן ברוסיה שלאחר המלחמה הקרה.

     

    מקורות

     

    מגוף ראשון :שיחות עם ולדימיר פוטין /עריכה: [יעקב חסון ; תרגום: מרק דרצ’ינסקי  ירושלים : גשרי תרבות, 

    ערן, עודד    מדיניות החוץ של רוסיה :   מן העידן הקומוניסטי לשנות האלפיים /    תל אביב :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ד 2004. 2002]

     

    וקסלר, אנה    פיתולי הפדרליזם ברוסיה :   הרפורמה הפדרלית של פוטין /    [תל-אביב עבודת גמר (.M.A) – אוניברסיטת תל-אביב, 2004] :   [חמו"ל],   2004

    הופמן דיוויד-האוליגרכים-המיליארדרים החדשים של רוסיה הוצאת מעריה 2005    540 עמ.

    אלכסנדר גולדפרב, מרינה ליטביננקו  מותו של סוכן :
    / עברית בן-ציון הרמן  סיפור הרעלתו של אלכסנדר ליטביננקו ושובו של הקג"ב   

    תל-אביב :   ספר-לכל,   2008.  

     

     

    לוקאס אדווארד-המלחמה הקרה החדשה הוצאת עם  עובד  2009   296 עמ.

    פוליטקובסקינה אנה-רוסיה של פוטין הוצאת כתר 2009   318 עמ.

     

    ביבליוגרפיה באנגלית

     Archie Brown, Lilia Shevtsova, editors. 

    Gorbachev, Yeltsin, and Putin :   political leadership in Russia's transition /    Washington, D.C. :   Carnegie Endowment for International Peace,   c2001.

    McFaul, Michael, 1963-    Russia's unfinished revolution :   political change from Gorbachev to Putin /    Ithaca, N.Y. :   Cornell University Press,   2002, c2001

     

    Rose, Richard, 1933-    Elections without order :   Russia's challenge to Vladimir Putin /    Cambridge ;   New York :   Cambridge University Press,   2002.

    Kagarlitsky, Boris, 1958-    Russia under Yeltsin and Putin :   neo-liberal autocracy /    London ;   Sterling, Va. :   Pluto Press,   2002.

     

     

     Steen, Anton, 1949-    Political elites and the new Russia :   the power basis of Yeltsin's and Putin's regimes /    New York :   RoutledgeCurzon,   2003.

    Lo, Bobo, 1959-    Vladimir Putin and the evolution of Russian foreign policy /    Oxford :   Blackwell,   2003.

    Shevtsova, Lilia    Putin's Russia /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2003.

    Paxton, John    Leaders of Russia and the Soviet Union :   from the Romanov dynasty to Vladimir Putin /    New York :   Fitzroy Dearborn,   2004.

    Truscott, Peter    Putin's progress :   a biography of Russia's enigmatic president, Vladimir Putin /    London :   Simon & Schuster,   c2004   .

    Russian politics under Putin / edited by Cameron Ross. Manchester University Press 2004 .

     

    Black, Joseph Laurence, 1937-    Vladimir Putin and the new world order :   looking East, looking West? /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   2004.

     

    Service, Robert    A history of modern Russia :   from Nicholas II to Vladimir Putin / Cambridge, MA :   Harvard University Press,   2005

    Konitzer, Andrew    Voting for Russia's governors :   regional elections and accountability under Yeltsin and Putin /    Washington, D.C. :   Woodrow Wilson Center Press,   2005

     

    Leading Russia :   Putin in perspective : essays in honour of Archie Brown /    Oxford :   Oxford University Press,   2005

     

    Russia as a great power :   dimensions of security under Putin /    New York :   Routledge,   2005.

     

    Jack, Andrew, 1967-    Inside Putin's Russia: can there be reform without democracy? /    London :   Granta,   2005.

    Baker, Peter, 1967-    Kremlin rising :   Vladimir Putin's Russia and the end of

     

    Jonson, Lena, 1948-    Vladimir Putin and Central Asia :   the shaping of Russian foreign policy /    London :   I.B. Tauris,   2006, c2004.revolution /    New York :   Scribner,   c2005.

    Herspring, Dale Roy    The Kremlin & the High Command :   presidential impact on the Russian military from Gorbachev to Putin /    Lawrence :   University Press of  2006.Kansas

      

    Freedman, Robert Owen    Russia, Iran and the nuclear question :   the Putin record /    [Carlisle Barracks, PA] :   Strategic Studies Institute, U.S. Army War College,   2006. Allison, Roy    Putin's Russia and the enlarged Europe /    Oxford :   Chatham house, 

     

    Bacon, Edwin, 1966-    Securitising Russia :   the domestic politics of Putin /    Manchester :   Manchester University Press,   2006. ,   c2006

    Longworth, Philip, 1933-    Russia :   the once and future empire from pre-history to Putin /    New York :   St. Martin's Press,   2006.

    Shevtsova, Liliia Fedorovna.    Russia lost in transition :   the Yeltsin and Putin legacies /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2007.

    Kotz, David M. (David Michael), 1943-    Russia's path from Gorbachev to Putin :   the demise of the Soviet system and the new Russia /    London ;   New York :   Routledge,   2007.

    Putin's Russia :   past imperfect, future uncertain /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   c2007..

    Media, culture and society in Putin's Russia /    Basingstoke [England] :   Palgrave . Macmillan,   2008

     

    Baev, Pavel    Russian energy policy and military power :   Putin's quest for greatness /    New York, NY :   Routledge,   2008.

    Felshtinskii, IUrii, 1956-    The corporation :   Russia and the KGB in the age of President Putin /    New York :   Encounter Books,   2008

    Goldman, Marshall I.    Petrostate :   Putin, power, and the new Russia.    Oxford : 2008  

    Nygren, Bertil.    The rebuilding of Greater Russia :   Putin's foreign policy towards the CIS countries /    London :   Routledge,   2008. 

    Sakwa, Richard    Putin :   Russia's choice /    Abingdon, Oxon :   Routledge, 

    2008.

    LeVine, Steve, 1957-    Putin's labyrinth :   spies, murder, and the dark heart of the new Russia /    New York :   Random House,   2008. 2008. Oxford University Press,   2008..

     

    Power and policy in Putin's Russia /   Edited by Richard Sakwa.   London :   Routledge,   2009.

    Stuermer, Michael.    Putin and the rise of Russia /    New York :   Pegasus Books :   Distributed by W.W. Norton,   2009.

    Zaitsev, Danny    Rusian energy policy under Vladimir Putin and impact on European energy security :   assessment of European responses /    [Tel Aviv] :   [s.n.],   2009

     

    Hutchings, Stephen C.    Television and culture in Putin's Russia :   remote control /    London ;   New York :   Routledge,   2009.

    הביטלס ו "האיש משום מקום"

                               

     

     אנשי להקת החיפושיות "הביטלס" בניגוד לכל הציפיות נשארו היום כ40 שנה לאחר סיום הקריירה המשותפת שלהם כלהקת הרוק המצליחה והמשפיעה ביותר של כל הזמנים.

    זה אומר הרבה על הצלחתם ,אבל גם על חוסר הצלחתו של עולם הרוק מאז שנות השמונים לפחות להציב איזו חלופה משמעותית ליצירותיהם .

    נשאלת השאלה האם מעבר למוזיקה המרשימה ניתן למצוא גם איזו שהיא משמעות מיוחדת במילות הפזמונים שלהם ?

    חיים מזר מציע אפשרות כזאת בניתוח של אחד מהפזמונים הידועים ביותר שלהם .

    ראו עוד ניתוח שלו של שיר ידוע שלהם

    הביטלס ו"השוטה על הגבעה "

     

    v

    האיש משום מקום בסרט "צוללת צהובה ".

     

     "האיש משום מקום"-כתמצית של תיאטרון האבסורד 

     

                                                   מאת חיים מזר

     

    Nowhere Man

     by

     

     John Lennon

    and

     Paul McCartney

     

    He's a real nowhere man,
    Sitting in his Nowhere Land,
    Making all his nowhere plans
    for nobody.

    Doesn't have a point of view,
    Knows not where he's going to,
    Isn't he a bit like you and me?

    Nowhere Man please listen,
    You don't know what you're missing,
    Nowhere Man,the world is at your command!

    (lead guitar)

    He's as blind as he can be,
    Just sees what he wants to see,
    Nowhere Man can you see me at all?

    Nowhere Man, don't worry,
    Take your time, don't hurry,
    Leave it all till somebody else
    lends you a hand!

    Doesn't have a point of view,
    Knows not where he's going to,
    Isn't he a bit like you and me?

    Nowhere Man please listen,
    you don't know what you're missing
    Nowhere Man, the world is at your command!

    He's a real Nowhere Man,
    Sitting in his Nowhere Land,
    Making all his nowhere plans
    for nobody.
    Making all his nowhere plans
    for nobody.
    Making all his nowhere plans
    for nobody!

     

     

     

    מקריאת שירם של החיפושיות "האיש משום מקום" מתקבל הרושם שמצויים בו אלמנטים של תיאטרון האבסורד.מדובר באדם המנותק רגשית ופיזית מההוויה  החברתית היומיומית.הוא חי בתוך עולם אוטיסטי הנשען על רציונל אחד והוא סתמיות. בשיר חמישה  בתים וחלקם חוזרים על עצמם במבנה של

    1,2,3,4,5,3,2,1.  הבית האחרון הוא חזרה חלקית על הבית הראשון.

     

     

    בית ראשון:

    He's a real nowhere man,
    Sitting in his Nowhere Land,
    Making all his nowhere plans
    for nobody
    .

    בית זה מספר על אדם אמיתי,בשר ודם,החי בשום מקום ומכין תוכניות לאף אחד.השאלה המתבקשת היא למה הוא מכין תוכניות ממין זה? יש לשים לב לכך שבשונה מהשורה הראשונה ,בשורה השניה המילה שום- מקום מתחילה  באות גדולה,משל כאילו הכותב מיידע חבל ארץ זה.בשינוי אות אחת מילה זו הופכת לאוקסימורון.

     

     

    בית שני:

    Doesn't have a point of view,
    Knows not where he's going to,
    Isn't he a bit like you and me?

    בית זה מספר קצת על האיש.אין לו שום דעה,אדם ללא השקפת עולם ואין הוא יודע לאן הוא הולך. הליכה סתמית שאין בה לא כיוון פיזי מתוכנן ולא כיוון רעיוני. בשורה השלישית מוצגת שאלה לקהל הקוראים ולקהל המאזינים.הכותב מכליל את עצמו בקהל ושואל האם אין הוא דומה במקצת לכולנו?. כביכול שאלה תמימה,אבל מאוד קטגורית באופייה. האם גם בנו ישנה לעיתים תחושה של סתמיות המעמידה אותנו במצב של חוסר דרך כאנשים סומאים שאיבדו במקצת את דרכם?

     

    בית שלישי:

     

    Nowhere Man please listen,
    You don't know what you're missing,
    Nowhere Man
    ,the world is at your command!

    הכותב פונה לאיש משום מקום ומבקש ממנו להקשיב לו ומציב בפניו אתגר.הכותב אומר לו שהוא מפסיד הרבה וכי העולם נתון לפיקודו.הכותב מעלה את האיש משום מקום למעמד ההיררכי החברתי הגבוה ביותר-מנהיג כל וכי עליו לעשות מעשה.בכך יצא מתוך הסתמיות לעולם בעל משמעות.

     

    בית רביעי:

     

    He's as blind as he can be,
    Just sees what he wants to see,
    Nowhere Man can you see me at all?

     

    הכותב מספר דבר מה נוסף על האיש משום מקום.הוא אדם עיוור רגשית,הרואה רק מה שהוא רוצה לראות, לא ימינה,לא שמאלה, לא למעלה ולא למטה.בשורה השלישית הכותב פונה לאיש ושואלו: "האם אתה מסוגל  לראות אותי בכלל?" נראה לו לכותב שהאיש משום מקום נמצא בשום מקום תרתי משמע.

     

    בית חמישי:

     

    Nowhere Man, don't worry,
    Take your time, don't hurry,
    Leave it all till somebody else
    lends you a hand!

    הכותב ממשיך בדבריו אל האיש  משום מקום.הוא מנסה גישה אחרת על מנת לפקוח את עיני האיש.לא אצבע מאשימה ולא קריאת תגר.הפניה היא רכה יותר. הוא אומר לאיש משום מקום לא לדאוג. שיפעל ללא לחץ וכי כל הזמן עומד לרשותו..בלי תחושה של דחיפות. .יתרה מכך הוא אומר לו שעליו לעזוב הכל עד שמישהו יגיש לו יד. בסוף המשפט נמצא סימן קריאה המציין איזו שהיא ודאות שזה אכן יקרה. החזרה על שלושת הבתים בהמשך מעידה שזה לא יקרה.

     

     

    השימוש החוזר בשלושת הבתים מייצגת שלושה מעגלים בהם נמצא האיש משום מקום. מעגל אחד מכיל את הבתים 2,3,4,5,2. המעגל השני מכיל את הבתים 3,4,5,2,3.שני מעגלים אלה שלובים אחד בשני כמו חוליות בשרשרת. המעגל החיצוני מכיל את כל בתי השיר.זהו מעגל הסוגר את החוליות השלובות. בבית האחרון שהוא גם הבית הפותח של השיר,השורה השלישית חוזרת על עצמה שלוש פעמים,מעין מעגל נוסף המעיד על חוסר תכליתיות שבתוכניותיו של האיש משום מקום.איש לא יושיט לו יד

    כמדומה שיש כאן . מעין גרסה אישית של הכותב למחזה "מחכים לגודו".מי שמחכה הוא הכותב. התוכניות של האיש משום מקום, יש בהן איזו שהיא תקווה שאליהן מכוונת היד, אליה מתייחס הכותב בבית החמישי. הסתמיות שבהתנהגותו של האיש משום מקום מעלה את האפשרות ששיר זה נכתב בהשראת ספרו של אלבר קאמי  "הזר".

    קובץ:TheStranger-BookCover-Heb.jpg

     

     

    ראו גם

    "האיש משום מקום " קליפ מצולם

    "האיש משום מקום " בסרט המצוייר "צוללת צהובה "

     

    "האיש משום מקום " בויקיפדיה

     

    הביטלס ו"השוטה על הגבעה "

    ההיסטוריון הישראלי של הביטלס :על תופעת הביטלמאניה בישראל

    ג'ון לנון פוגש את עקיבא נוף

    ",תארו לכם" שיר מאת ג'ון לנון

     

     

     

    נספח :

    רשימת ספרים על ושל הביטלס בעברית

     טקסטים של שירי החיפושיות
    גדעון רוזנטל ( מתרגם) הה ברברה, איזו זנות המלחמה ::שירים ותרגומים / ; עריכה ועיצוב ראובן רוזנטל ; פנטומימה אילן זיו ; צילום גדעון רז תל אביב : ספרית פועלים, תשל"ה 1975 .

    גדעון רוזנטל נפל במלחמת יום הכיפורים  בגולן, את הספר יצר והביא לדפוס אחיו רוביק רוזנטל והוא
    כולל שירים מתורגמים משל ז'ק פרוור,  ז'ק ברל,  לאונרד כהן , בוב דילן, והחיפושיות,

    החפושיות :גופי מסיבות / ליקט וערך אהרון חפץ  ברית התנועה הקיבוצית. מחלקות התרבות, תשלט . חוברת של 63 עמודים עם שירי הביטלס .
    שירי החיפושיות וג'ון לנון : בתרגום עברי / תורגם ע"י גובני יצחק חיפה : נפש,  1985 [תשמ"ה]

    החיפושיות וגיטרה 1 - 1962-1966 207) this.width = 207;" align=center border=0 !width="207">

    החיפושיות וגיטרה : אוסף מלהיב וייחודי של כל שירי החיפושיות עם אקורדים לגיטרה / [עורך אלון רזניק ; עיבודים: ריקי רוקסבי תל-אביב : מודן, 2000 שני כרכים .
    ספר 1 1962-1966

    ספר 2. 1967-1970
    צלילי פסנתר עם החיפושיות :שירים נבחרים בעיבוד קל פסנתר, אורגנית, גיטרה. עורך אלון רזניק. מודן 2000 . תוי שירי הביטלס עבור נגינה על פסנתר.

    ספרי עיון על החיפושיות

    : מרים לוין, רינה רוט מוצרט והחיפושיות / תל אביב : רמות, אוניברסיטת תל אביב, בית-ספר לחינוך [?-0197 ספר חינוך מוזיקלי כולל מדריך למורה.

    ירדן אוריאל הביטלס : השנים הראשונות / (גבעתיים) : (המחבר), (תשנ"ד 1993
    ירדן אוריאל הביטלס : הדרך למעלה / כפר-סבא : י.ב. מוסיקה, תשנ"ו 1996 כולל מבוא וביבליוגרפיה באנגלית

    רוברט פרימן הביטלס : מבט אישי בעין העדשה. תרגמה מאנגלית אילת יגיל , עורך ומחבר ההקדמה יואב קוטנר תל-אביב : שבא, 1995.

    לחץ לסגירה
    נפתלי וגנר הביטלס : שבע השנים הטובות. איורים יפה וגנר ירושלים : מאגנס, 1999 תשנ"ט.

    אסנת  גולדפרב-ארזואן,   יחסי הגומלין בין מוסיקה אמנותית ומוסיקה פופולרית בין השנים 1956-1977   דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת בר אילן,  (המחלקה למוסיקה  תש"ס (1999)

    כולל דיון על  Revolution no.9 של הביטלס ועל יוצרים כמו  אלביס פרסלי ,ליאונרד ברנשטיין, פיליפ גלאס ,מייק  אולדפיאלד והפינק פלוייד.

    , ג'ימס וודול   ג'ון לנון ויוקו אונו : שני מורדים – אגדת פופ / מגרמנית: אריה אוריאל תל-אביב : ספרית פועלים, תשס"א 2000.
    , זאב מגן דמיין : ג'ון לנון והיהודים/ ירושלים : מרכז שלם – מחלקת הסטודנטים, [2000]. הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס, תחת הכותר: דמיין: על ג'ון לנון ואהבה חוברת של 40 עמוד . הופיע שוב ב: מאמרים חדשים על הציונות / עורכים: מיכאל אורן, דוד חזוני, יורם חזוני
    כמה מחשבות שונות ומשונות על ג'ון לנון והיהודים לאו דווקא בסדר זה.

    לעניות דעתי היצירה החשובה ביותר בעברית הקשורה באיזה שהיא צורה לביטלס .

     

    אנגליה חולמת – הביטלס, אנגליה ושנות השישים / עודד היילברונר כרמל 2008

    פרק מהספר

     ראיון עם  עודד היילברונר

    עודד היילברונר משוחח על ספרו עם לונדון וקירשנבאום

    יואב קוטנר על "אנגליה חולמת "

    ג'ון וייז ג'קסון "חייו של ג'ון לנון -כולנו רוצים לשנות את העולם . הוצאת רסלינג ,2009. ביוגרפיה חדשה ומקיפה על חיי לנון.

    שונות

    הביטלס – צוללת צהובה / מבוסס על תסריט מאת לי מינוף ואחרים מאנגלית – לבי ואהוד מנור סביון : פן, 2005
    ספר לילדים על פי סרט האנימציה של הביטלס

    ספרי ילדים מאת חברי הביטלס

    ג'ון לנון אהבה אמיתית :ציורים לשון /עם הקדמה מאת יוקו אונו; עיבד אל נקלריו, על-פי ציורים מאת ג’ון לנון; מאנגלית: אורי בלסם, תל-אביב : מודן, 1999
    רוב הספר איורים צבעוניים ומיעוטו דברי לואי

    פול מקרטני, ג'ף דנבר ופיליפ ארדה;  גבוה בעננים / עברית: רמונה די-נור ירושלים : כתר ועילמור, 2006
    ספר לילדים אחרי שבולדוזרים של רשות הפיתוח העירוני הורסים את בית היער של יאיר הסנאי, יוצאים הוא וחבריו למשימת הצלה מלאת סכנות

    רותה קופפר על הספר

    רונן טל על  פול מקרטני וזמרים אחרים כסופרי ילדים

    יוקו אונו, חלון פתוח /; טקסטים של יוקו אונו ; מאמר: שלומית שקד ; [מנהל הגלריה: סעיד אבו שאקרה ; אוצרת אורחת: שלומית שקד אום אל-פחם : אום-אל פחם. הגלריה לאמנות, 1999

    קטלוג תערוכה שהציגה את יצירותיה של אלמנתו של לנון בישראל.

     העיתונאית רחל מיכאלי המומחיתלביטלס פירסמה כתבה על התערוכה הנ"ל

    השנים שבהן הצרצרים שרו" גליון יום שישי, הארץ, 26.11.1999

    ראיון עם ג'ון הנדריקס האוצר של יוקו אונו בגלריה באום אל פאחם לקראת פתיחת תערוכתה במקום    

    שיר  מתורגם של לנון

    "תארו לכם" תרגם עודד פלד עיתון 77 גליון 131 דצמבר 1990  ע' 13  וגם ,מעריב מוסף שבת תרבות וספרות 31.10.1997 ע' 28

     

    כמה סיפורים  של ג'ון לנון ביחד עם רישומים מפרי עטו הופיעו בעברית בכתב עת  ספרותי "המעורר כתב עת  לספרות ואמנות מספר 7 , 1999 כולם  בתרגום ארז שווייצר.

     

    אלה היו :

    1. "מחול המומחים בנשף החברה של סוץ הופ  "ע'59-61.

    2. "פרדוקס ואפודה תואמת  בבקשה"   ע'52-64

    3. . "חייו של הולך בטל "( מאת אלה סקוט פיצ'גראלד)  ע' 65-68

     

    4. "תלה את השום הזה סביב צווארך  ולא תתחתן  לעולם" ע' 69-72

     

     ראו גם על

    ארי קטורזה על לנון כסופר

     

    היכל התהילה של המאמרים והכתבות על הביטלס בעברית  

     

    על "החיפושיות"  הופיעו  מאות כתבות בשפה העברית בעיתונות ובמגזינים . אבל רוב הכתבות הללו היה להן ערך רק לזמנן .

     בכל זאת  היו כמה שהתבלטו מעל לכל השאר בעמקות או ברעיונות.

    ולהלן   רשימת מאמרים בולטים וחשובים  ומעניינים במיוחד  שהופיעו לאורך השנים  על הביטלס בעברית בעיתונות ובכתבי עת אקדמאיים ( פחות או יותר …)

     

    חנן יובל "למה לתת הזדמנות לשלום –פעם אחת :על שני תקליטים של ג'ון לנון " עיתון 77 לספרות ותרבות מספר 25 ,1981, ע' 43

    יואב קוטנר "עוצמתו של הסרג'נט " מוזיקה :מגזין על צלילים ואנשים" 1987  ע'23-26.

    יואב קוטנר "זה לא קורה :על להקת החיפושיות " ידיעות אחרונות -7 ימים 12.6.1987 ע' 34-37

    ירון פריד "החיים הכפולים של ג'ון לנון" כותרת ראשית מספר 300 31.8.1988 ע' 34-37.

     רחל מיכאלי " הביטלס קמו והצדיעו", מוסף קליפ, חדשות, 21.7.88, עמ 4-5

    עדויות ממקור ראשון על הביטלס במועדון הקאוורן ומתחילת דרכם מזכרונותיו של מתופף להקת החימום של הביטלס, המרסיביטס ג'ון בנקס שחי בארץ והקשר שלו לביטלס עם גילויים שלא מופיעים באף מקום אחר בספרות הביטלס . הכתבה פורסמה לאחר מותו של המתופף שחי בישראל בעשרים השנים האחרונות לחייו.

     

     

    דב אלפון " "הוא צעק הרבה ": שיחה עם פול מקרטני " הארץ מוסף 30.6. 1989 ע' 27

     

    רחל מיכאלי "מוקדש לג'ון ג'ורג' ורינגו " מוסף "קליפ" "חדשות"   11.1. 1990 ע' 12 -13 .

    תיאור  קונצרט באנגליה של פול מקרטני מתוך סיבוב ההופעות הראשון שלו אחרי 13 שנים מאז להקת כנפיים.לראשונה מבצע על הבמה רפרטואר מהביטלס שכלל ברובו שירים מתקליטיהם המאוחרים שהביטלס עצמם לא הספיקו להופיע איתם מעולם.

      רחל מיכאלי . לנון הפסיד למנדלה", מוסף קליפ, חדשות, 10.5.90, עמ 10-11

    תיאור  קונצרט רב משתתפים (לו ריד, לני קרביץ , הפילהרמונית של ליברפול ואחרים) שביצעו גירסאות חדשות לשירי לנון. הקונצרט תחת ניצוחה של יוקו אונו נערך בליברפול והועבר בשידור חי, נערך לציון יום הולדתו החמישים של לנון.

    רחל  מיכאלי "מג'וןלנוןעדרונירוזנטל : ליברפול והביטלס " מוסף "חדשות" 20.4.1990 .ע' 32-34

    כתבת תחקיר גדולה שעסקה בסיבות מדוע ליברפול  התעוררה מאוחר מידי לתעשיית הביטלס ומי שולט בתעשיה זאת. כתבה שכללה ראיונות עם אחיו של פול מקרטני ,האמרגן הראשון שלהם וכו' .אחת הכתבות התחקיריות המקוריות היחידות על הביטלס  שהופיעו בעברית  ולא עסקה רק בסקירה היסטורית על הביטלס  או בביקורת תקליטים  שלהם. .

     

     רוני סומק "בן 50 " מעריב -פנאי 3.10.1990 רשימה לזכרו של לנון .  .

    דני רובס "אהבתי גם את פול ואת מקרטני יותר מכל " מעריב  2.2. 1990 ע' 1. ד

    דני רובס "ג'ון פול ג'ורג' רינגו ואני " גיתית מספר 112 , 1994 ע' 12-13.

    ג'ון וינר "ג'ון לנון והאף בי איי " ילקוט למחשבה סוציאליסטית מעתונות העולם מספר35 ,1995  ע' 6-8.

    גדי להב "בעקבות ארבעת המופלאים " עיתון 77 מספר 192 , 1996 ע' 14.

     

    נפתלי וגנר "" שירי הביטלס ניהליזם מוסיקלי או לידר" מפתח :כתב עת למורי מוזיקה מספר 3 1999 ע' 6-24

    י רחל מיכאלי " יוקו אונו בירושלים", גליון יום שישי, הארץ 20 מאי 99 עמ ב11

    כתבה שמצליבה בין שתי הדמויות הקרובות והמשפיעות על סיפור תולדות הביטלס, ג'ורג' מרטין ויוקו אונו. לאחר שהשקיעו זמן רב באנתולוגיות של הביטלס וג'ון לנון, התפנו לביטוי אמנותי עצמי שהצטלב הודות ללוח זמנים מקרי, בירושלים.
     

    עודד היילברנר "האנגליות של הביטלס " בתוך ירחמיאל  כהן (עורך ) תמונה וצליל:אמנות מוסיקה והיסטוריה , הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל,2007 ע' 401-419

     

    עודד היילברונר בידור לכל המשפחה מוסףהארץ, 1.6.07

    התקפה על התקליט סרג'ינט פפר   לרגל מלאת לו 40 שנה

     

    רחל מיכאלי  אמרו לך שאתה דומה לפול מקרטני?מוסף הארץ 5 ספטמבר 08 עמודים 25-24
     
    הזדמנות נדירה לבחון את הדרך בה נתפסת אגדת הביטלס בציבור. בעקבות מסעו של פול מקרטני בדרך 66 בארה"ב בנסיון לשמור על אנונימיותו, באוגוסט 08, מתחקה  המאמר אחרי דיווחים של מקומונים ותחנות רדיו אזוריות לאורך המסלול.

     

    עודד הילברונר "הביטלס:  להקה  לכל המשפחה או מנהיגי מהפכה ? " תו –מוזיקה אמנויות מספר  11 2008 ע' 54-59

     

     

     

     וכמובן המאמר הטוב והחשוב  מכולם:

    זאב מגן  דמיין : על ג'ון לנון ואהבה / הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס,  2000-  ומאוחר יותר כחוברת תחת  הכותר: דמיין: על ג'ון לנון והיהודים "  .

    "  .