ארכיון תג: חנה סנש

רומן אהבה בין חנה סנש לאהרון מגד ?

האם היה רומן אהבה חשאי בין הצנחנית חנה סנש ובין הסופר אהרון מגדשהוא זה שלימים הביא לפרסומה הגדול במחזה שכתב עליה?

החוקרת פרופסור נורית גוברין חקרה את הנושא בספרה החדש  "אהרון מגד :חסד החיים "

על אהרון מגד שבו בין השאר היא מסתמכת על מאמר שלי בנושא ,שאת מסקנותיו אהרון מגד מכחיש בכל תוקף.

האמנם אני שוגה לחלוטין ?

אתם תשפטו.

ראו

האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש והסופר אהרון מגד?

וראו גם :

אהרון מגד,חנה סנש והמעבר מהמרכז לשוליים

Image result for ‫אהרון מגד נוריתגוברין‬‎

מנהרת הזמן של רמת אילן :על עודד בצר

ציור  העטיפה של אבא פניכל לספר הראשון בסדרת "מנהרת הזמן " מאת עודד בצר

כתבה מיוחדת לרגל יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא עבורי יום  המסעות בזמן וההיסטוריות החלופיות שבו אנו מהרהרים בעבר וחושבים מה היה קורה אילו …היינו יכולים לנסוע לעבר ולתקן את מה שטעון תיקון .
ומשום כך לרגל יום זה אני נוהג לפרסם באתר זה מידי שנה  כתבות שעוסקות בהיסטוריות חלופיות או במסעות בזמן.
והפעם אעסוק בסדרת "מנהרת הזמן " שנכתבה בידי שכני לשעבר הסופר המנוח עודד בצר ובהזדמנות זאת אעסוק ביצירתו כולה. שכוללת את היצירה הספרותית הקלאסית על חייה של חנה סנש "הצנחני שלא שבה".

לפני זמן מה נדפסה בעיתוני הארץ כתבות אחדות על חידושים בחקר העבר. הנה תוכנה של אחת מהן:

לפני שבועיים נסתיים ניסוי ראשון עם מכונת –הזמן החדישה  "מ.ז. איקס 55 בעל השפופרת הסופרטלוגראפית  מדגם פניקס. הניסיון הצליח אם כי משך שלו מוגבל עדיין. פרופסור מ. הרפז מסר לכתבנו ,שהנא שוקד עתה על שכלולה של שפופרת הזמן כדי להתגבר על המגבלה.

בניסוי השתתפו ארבעה נערים ,אך רק אחד מהם ידע כי זהו ניסיון . כל אחד מהם קיבל פרס-1000 ל"י.

כתבנו שראיין את הארבעה שמע  מפיהם כי יהיו מוכנים להשתתף בנסיונות  נוספים לאחר שקיבלו את הסכמת הוריהם. הם עדיין אינם  עומדים ברשות עצמם.

פרופסור הרפז מסר לנו כי הוא זקוק  למתנדבים  נוספים. המעוניינים יפנו  בכתב אליו,לפי הכתובת : דירה 14 ,רחוב קרן היסוד 12, רמת אילן ,גבעת  שמואל .

חודשים אחדים  לאחר  תום הניסוי הופיע  ספר חדש בחלונות  הראווה :שמו –"המסע המופלא  במנהרת הזמן" הייתה  זו יצירתם המשותפת של שלושה נערים  ונערה אחת . הפרק הראשון נקרא "סודה של הגר ".

"(הסיום של הספר"המסע המופלא במנהרת הזמן" מאת עודד בצר ) ".

 
עודד בצר.

 

הפתח של מנהרת הזמן נמצא בבנין שליד ביתי בשכונת רמת אילן וליתר דיוק בכתובת :דירה 14 ברחוב קרן היסוד 12 רמת אילן ,גבעת שמואל.
משם יכול מי שמעוניין ומתעניין לצאת למסעות בזמן לתקופות שונות ,כמו ימי הצלבנים ,ימי מרד בר כוכבא , ותקופת המלך שאול.
או לפחות כך הוא בספריו של עודד בצר על מנהרת הזמן.
שם אמורה להיות דירתו של פרופסור הרפז ממציאה של מכונת הזמן.
זיכרון אישי : לאחר שקראתי את הספר עם ההודעה המסיימת בו על כך שמחפשים מתנדבים למסע במנהרת הזמן היגעתי לפני כך וכך שנים אל הכתובת שצוינה שם בדירה 14 רחוב קרן היסוד 12 רמת אילן גבעת שמואל כמקום מושבו של בונה מנהרת הזמן.התייצבתי במקום והצהרתי על נכונותי להשתתף בניסויים ועל הסכמתי לצאת לכל תקופה שתידרש ובהיזדמנות זאת לנסות לתקן אז ושם  את כל הטעון תיקון.
כל מה שביקשתי היה שינתן  לי מידע שלם ומפורט לגבי התקופה שאליה אני יוצא כדי שיהיה לי מושג ברור עם מה להתמודד.
 הסופר עודד בצר שהתגלה כדייר האמיתי של הדירה הסביר לי  שכרגע זה בלתי אפשרי."אולי מתי שהוא בעתיד " אמר.
מאוחר יותר כשקראתי את ספר ההמשך התברר לי שבסתירה לספר הקודם שבו מובאת הכתבה העיתונאית שמדווחת על המבצע ומודיעה שהפרופסור מחפש מתנדבים נוספים ,אנו מגלים  שהפרופסור הפעם שומר את קיום המבצע בסוד וחושש שאנשים לא רצויים יעקבו אחר המשתתפים שמגיעים בהיחבא למעבדתו הסודית.
אני רק יכול לנחש שאולי בצר חשש "מהצפה" של ביתו במתנדבים למסעות בזמן כמוני ולכן החליט  במחשבה שנייה להציג את כל הפרויקט מעתה ואילך כסודי.
אבל אני עדיין מקווה ש""אולי מתי שהוא בעתיד" יצא לי לבקר במנהרת זמן אמיתית.
 

 

 

 

היוצר של מנהרת הזמן

פורטריט של עודד בצר מאת דני קרמן.

עודד בצר  כתב שלושה ספרים על מנהרת הזמן ופירסם שניים מהם. ובנוסף להם כתב עוד כמה וכמה ספרים על ההווה ועל העבר הקרוב וגם הרחוק יותר. ספרים שלפחות אחד מהם הפך מאז לקלאסיקה של ממש.

בחייו הוא נחשב  לאחד מבחירי המספרים לילדים ולנוער בעברית,שלושה מספריו זכו בפרסים חשובים בתחום..
אך מאז מותו נשכח. וזאת הזדמנות טובה להיזכר בו .
היה לו סיפור חיים מעניין ביותר שהוא אפילו כתב אותו כספר, אך לצערנו ספר זה לא יצא לאור.
הוא נולד בברסלאו בשלזיה ב1921 והיה ציוני מצעירותו לאחר שסיים את התיכון יצא לחווה להכשרה חקלאית להכשיר עצמו לעליה לארץ ישראל אך .ב-1938 הוא וחבריו להכשרה נאסרו על ידי הנאצים ונכלאו במחנה ריכוז בוכנואלד.
ב1939 ברח בצר להולנד שם המשיך למשך זמן קצר בהכשרתו החקלאית עד שהצליח להסדיר עלייה לארץ ישראל. ומשם הפליג בספינת המעפילים "דורה " לארץ ישראל אליה היגיע כעולה לא לגאלי ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם.

בארץ ישראל השתתף בצר.ב1941 בעליה של ראשוני המתיישבים בקיבוץ "דורות" בנגב שהיה אז הישוב היהודי  הדרומי ביותר בארץ ועבד שם בפלחה ובשמירת שדות ובענפי חקלאות שונים.

את חוויותיו מתקופה זאת בקיבוץ תיאר בספרו "נא לא לדרוך על הדשא".( הוצאת שרברק) ,1969. סיפורים לבני הנעורים על ימי ראשית הישוב.


במקביל לעבודתו החקלאית היה חבר באירגון "ההגנה " נושא שגם הוא סיפק לו חומר לסיפוריו בעתיד. באותה תקופה היכיר אנשים רבים שהפכו לידועים מאוד בעתיד ובהם הצנחנית חנה סנש . וכמה וכמה מאנשים אלו תיאר בסיפוריו לעתיד.
הוא עצמו נאלץ להסתתר בשלב מסוים מפני הבריטים לאחר שגילו שהוא הקים ליד ביתו שובך יונים של"ההגנה ". .כתוצאה הוא שינה את שמו דאז זאב לעודד.
אז החל לשלוח סיפורי ילדים שאותם נהג לספר לילדי הקיבוץ לעיתוני הילדים ואלו התקבלו מיד. בשלב מסוים כשהצטברו 18 סיפורים שפירסם בעיתוני הילדים כינס תשעה מהם בספרו הראשון לילדים. ומאז לא הפסיק לפרסם ספרים.
.ב1957 עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב ומשם עבר בראשית שנות השבעים לשכונת רמת אילן בגבעת שמואל ששם נשאר עד סוף חייו.

הפזמונאי

במהלך שנות השישים עודד בצר  זכה לפירסום קצר ימים כפזמונאי דווקא.

ב-1965 הושמע פזמון שכתב בשם  איילת החן  ללחן של נתן שחר בפסטיבל הזמר והפזמון הישראלי בשני ביצועים שונים אחד של אריק אינשטיין ואחד של יפה ירקוני .
הפזמון זכה בפרס הראשון בפסטיבל. הפזמון זכה גם בתואר "שיר השנה" במצעד הלהיטים של קול ישראל,
עבור פזמונאי מתחיל היה זה הישג מדהים אולי יחיד במינו.( ל"איילת החן" בביצועו של אריק אינשטיין אפשר להאזין כאן . )


הוא חיבר עוד מספר פזמונים נוספים כמו  "צל"ש"ללחן של דוד קריבושי שביצעו צמד דרום בתקליטם הראשון ,וזהו אחד מהפזמונים היותר מלחמתיים שהושמעו כאן ונושאו מקביל לזה של חלק מספריו של בצר בתיאור מעשה גבורה של חייל בעת קרב ביום הראשון של מלחמת ששת הימים ואולי מבוסס על פרשה אמיתית שעליה שמע בצר.השיר שקע ונעלם בין המוני פזמוני מלחמת ששת הימים.

את "בוא נא איתי אל המדבר"  שהלחין  אריה לבנון וביצעה הזמרת  אלכסנדרה .

 ואת "מתנה מודרנית" שהלחין דוד קריבושי וביצעה  דבורה דותן שהופיע בתקליט" האם את בוכה  או צוחקת: שירי דוד קריבושי" בביצוע דבורה דותן ועליזה רוזן " ( 1967?)

 כן נהג לכתוב באופן קבוע מידי שבוע   פזמונים אקטואליים  עבור תוכנית בקול בישראל בשם "חוכים וחיוכים ב-1966  פזמונים אותם שרה דבורה דותן.

אך כל הפיזמונים הללו כבר לא זכו להצלחה ולפרסום של "איילת החן " ואולי בגלל כשלונם  היחסי בצר משלב מסויים  התרכז לחלוטין בכתיבת ספרי ילדים.  אך בעזבונו נשארו פיזמונים ושירים יפים רבים שמחכים למלחין שיעשה בהם שימוש.  (ב-1969 התמנה בצר לסגן מנהל לשכת יו"ר מפלגת העבודה.ושימש כדובר מפלגת העבודה .

כאיש מחלקת ההסברה של מפלגת העבודה היה אחראי לפירסומים שונים של המפלגה ובהם :
(עורך ) משה ברעם (1911-1986) לזכרו ומשלו .הוצאת מפלגת העבודה הישראלית:מחלקת ההסברה ,1986. חוברת /של 46 עמודים על השר במנוח בממשלת ישראל ( שהוא בין השאר סבו של הסופר העכשווי ניר ברעם )
במקביל לעבודתו הפוליטית –מפלגתית עסק כל הזמן ביצירה לילדים
ואנחנו יכולים לנחש שיהיה זה עבורה ששמו יזכר בעתיד אם יזכר ולא בגלל הקריירה האפורה והלא באמת בולטת שלו כאיש מפלגה.

הסופר

סיפוריו של עודד בצר נדפסו בכל עיתוני הילדים והנוער בארץ. כן חיבר מחזות שהוצגו בבתי ספר.
הוא היה פעיל מאוד בעולם החברתי של סופרי הילדים. הוא היה היוזם וממייסדי איגוד הסופרים ומאיירים לילדים ונוער וחוקרים ונתן לו את שמו בראשי תיבות סומליון .
הנושאים שעניינו אותו במיוחד בכתיבתו היו ארץ ישראל על קורותיה בעבר הרחוק והקרוב תולדות עם ישראל,ארכיאולוגיה . מוטיבים של רעות גבורה והקרבה תופסים בסיפוריו מקום חשוב .בכל דף ממש אפשר לראות שהמחבר מזדהה עם מושאי כתיבתו החלוצים והלוחמים שהקימו את המדינה א מאבקם ושמחותיהם . סגנונו כתיבתו היה קולח ומדויק הוא ידע להעביר היטב תחושה של מתח המתגבר מפרק לפרק ולשונו אם כי פשוטה היא מלאת חן ומצטיינת בליטוש דרמטי הוא יצר בקוראים תחושה כי אכן הם נמצאים בתקופת עבר רחוקה או קרובה כל שהיא ביחד עם הגיבורים .
הקוראים הצעירים קיבלו מספריו בצד החוויה הספרותית מנה הגונה של אהבת הארץ של ידע היסטורי מדויק של ערכים חברתיים ואהבת האדם. הוא ידע לצייר את העבר בצורה חיה מאין כמוה שהייתה מבוססת בבירור על תחקירים מעמיקים ביותר על אחד הרומנים ההיסטוריים שלו ביצע תחקיר שארך שנתיים כדי שיהיה מסוגל לכתוב אותו במיומנות ובדיוק מרבי . לא רק מבחינת המאורעות ההיסטוריים אלא במיוחד מבחינת גיבושן של הדמויות הפועלות בספר. בצר חש צורך עז
להציג את הדמויות האלו בצורה אמינה ככל האפשר כאילו הוא חי את חייהן בתקופתם. ולכך קרא "האמת הפנימית בסיפור " שעליה הקפיד מכל משמר.

ספריו של עודד בצר כללו את :

1. ביבר הארגמן :סיפורים לילדים .ציירה דנה  דניאל .הוצאת יהושע צ'צ'יק ,1956 .  קובץ של  תשעה סיפורים קצרים של  בצר שבמקור פורסמו בעיתוני הילדים.   כולל  סיפורים  מן ההווי הכפרי של הקיבוץ ,  וחייהם של עובדי האדמה שבו , הרועים האיכרים הלולנים, סיפורי מלחמה , אגדות וסיפור על  חג החנוכה.הקובץ כולל סיפורים שהיום נראים מוסרניים ביותר כמו" האחיות בארגמן"  סיפורן של שתי אחיות האחת טובה והשנייה רעה ועל הרפתקאותיהן הרבות. יש סיפורים על בעלי  חיים כמו סיפורו של כלבלב בעל זנב ירוק וסיפור על סוס עקשן בשם "דובון "  וסיפור מעניין יותר על עטלף בעל חוש ראדאר שמבקר בחדרו של הסופר בקיבוץ.  

1. גבעת הערוצים / עודד בצר

גבעת הערוצים :סיפורים לבני הנעורים .ציירה ורה אייל ,הקיבוץ המאוחד,1959
הספר כולל שני סיפורים מהווי הארץ א. "הרפתקאותיו של שומר שדות" שבו מספר שומר על מפגשיו עם גנבים ,בעלי חיים ותושבי כפרים ערביים סמוכים בתקופה של שנות השלושים . ב" גבעת הערוצים" סיפורם של שני ילדים המגלים במקום מחבוא בגבעה שרידי מבצר צלבני ומגילה שנכתבה בידי אביר צלבני בשנת 1291 לספירה שמספר את סיפור המצור על המבצר בידי המוסלמים.
סיפור זה הראה לראשונה על התעניינותו של בצר ובתקופה הצלבנית ובארכיאולוגיה . היה לו אוסף מרשים של מטבעות עתיקים והוא חזר לתחום עניין זה שלו בספר מאוחר יותר "המסע המופלא במנהרת הזמן ". .

.3. נא לא לדרוך על הדשא, ציירה אורה איתן. הוצאת יוסף שרברק, 1969. סיפור אוטוביוגרפי מהווי ימי הראשית של קיבוץ צעיר בנגב סיפורו של חלוץ צעיר המספר בגוף ראשון על התנחלות של אנשי קיבוץ "תל אחווה" ( למעשה שם בדוי לקיבוץ "דורות " בנגב) בשנת 1942 בגבעה מדברית. הספר מתאר אירועים שונים בחיי הקיבוץ את העלייה על הקרקע ,את החריש הראשון, את חפירת הבאר את ראשית בניית הבתים, את היחסים עם השכנים והפיכת הקיבוץ למשק פורח כל אלה מסופרים בסגנון קולח ורענן .מלווה בהומור נוסטלגי מלבב .

4. הצנחנית שלא שבה :סיפור שליחותה של חנה סנש . אייר אמציה כץ . סדרת נועזים,הוצאת יוסף שרברק, 1969..

. זהו ללא ספק ספרו המצליח המפורסם המשפיע והנמכר ביותר של עודד בצר. והספר הידוע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש . סביר להניח שרוב האנשים ששמעו על חנה סנש ויודעים עליה יותר ממשהו יודעים זאת בראש ובראשונה בגלל ספר זה.
ה"צנחנית שלא שבה" מתאר את סיפורה של חנה סנש שהתנדבה עם חבריה הצנחנים היהודיים לצנוח מאחורי קווי האויב בארצות הכבושות על ידי הגרמנים במטרה לארגן את ההתנגדות שם לשתף פעולה עם המחתרות שם ולטפל בהצלת יהודים במקום . הספר מתאר את צניחתה של חנה סנש ביוגוסלביה את מסע להונגריה שם נתפסה בידי האוייב עברה חקירות ועינויים והוצאה להורג . בצר אם כי היציג את חנה סנש כדמות מופת ידע לתאר את דמותה בקווים חסכוניים המביעים היטב את דיוקנה הנפשי . המתח בספר עולה מפרק לפרק והוא כובש את הקורא. ומכל בחינה זהו הספר המשפיע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש. .
הספר נכתב כתוצאה מפנייתו של אוריאל אופק עורך דבר לילדים שגייס כותבים לסדרת נועזים של הוצאת יוסף שרברק סדרת ביוגרפיות לנוער .והוא היציע לבצר לבחור דמות שעליה יכתוב ביוגרפיה .
בצר בחר את חנה סנש שאותה פגש בצעירותו בקיבוץ שדות ים . ספרו מתמקד בחייה בתקופת מבצע הצנחנים בלבד והתבסס על מקורות בכתב ובעל פה כמו שיחות עם עמיתה של סנש יואל פלגי .
אבל גם הרשה לעצמו לתאר אירועים שלא קרו וליצור דמויות שלא היו קיימות במציאות וככך הספר היה למעשה רומן היסטורי .

חנה סנש

המסר של בצר היה "ספור חייה של חנה סנש הוא מופת וסמל למלחמת הגבורה של בודדים מול אויב אכזר ואדיר כוח מלחמת רוח האדם בכוחות האופל ". הספר כאמור זכה להצלחה עצומה וחדר לשכבות שונות של האוכלוסייה הצעירה בארץ מכל הסוגים חילוניים ודתיים וחרדים אצל ילדי קיבוצים ובחוגי אגודת ישראל . הספר שבה את ליבן של בנות חרדיות רבות שראו כתוצאה ממנו את חנה סנש כמודל לגבורה עילאית . . זהו הספר השני הנמכר בסדרת נועזים אחרי שרה גיבורת נילי של דבורה עומר . מיד עם הוצאתו הפך הספר לחומר חובה בבתי הספר. ועל פיו פורסמו חוברות לימוד ומדריכים למורה.

קראו על "הצנחנית שלא שבה " רשימה מפורטת ב"יקום תרבות " כאן.

הצנחנית שלא שבה עובד לעברית קלה בידי אלכס זהבי בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות בגולה,1989.
במהדורת 1993 ואילך נוספה הערה של ההוצאה על כך שבחמישה ביולי 1993 בוטל פסק הדין נגד חנה סנש בהונגריה וההחלטה נמסרה בטקס מיוחד לאחיה של חנה אימה נפטרה שנה קודם לכן .עד  אוגוסט 2008  ראו אור 26 מהדורות שנמכרו בכחמישים ואחד אלף עותקים. ה"צנחנית שלא שבה " זכה בפרס למדן של עיריית רמת גן  לספרות ילדים.

5. לא בדרך המלך :אורד וינגייט . צייר אביגדור לוזיאדה , סדרת נועזים : הוצאת יוסף שרברק ,
1973.ביוגרפיה מעולה במיוחד לנוער של  הקצין הבריטי הציוני אורד וינגייט .
הספר מתאר בצורה מרתקת את פועלו של  וינגייט בארץ ישראל בזמן מאורעות תרצ"ח 1938שמהלכן בנה כוח עברי לוחם ראשון מסוגו "פלוגות הלילה " שיצאו לתקוף את הלוחמים הערביים בכפריהם. כשבמרכז הספר המאבק על שינוי עמדת השלטון האנגלי והישוב היהודי כלפי המרד הלאומי הערבי שפורץ אז. . . הסיפור מתרכז באישיותו הסבוכה והמסובכת מאוד של וינגייט שהיה לוחם נועז שאין שני לו אבל היה גם פנאט דתי ומפקדיו ראו בו אדם שאינו שפוי לגמרי בדעתו ,ולא בלי מידה של צדק.

אורד וינגייט

בצר הולך כאן בתיאור דמותו של וינגייט בשדה מוקשים,  ובהצלחה יחסית גדולה עד כמה שניתן בביוגרפיה לנוער. הוא מתאר היטב את האווירה השוררת בארץ בימי מאורעות הדמים כאשר רכש לו וינגייט את הכינוי "הידיד" בשורות "ההגנה (בצר עצמו לא היה אז בארץ אלא שהה עדיין באירופה כך שהוא מתאר בספר זה בצורה משכנעת מציאות זרה לו אישית ). . .
הוא מתאר את וינגייט בהערכה והערצה כמפקד נערץ כאדם ישר ונאמן פורץ מוסכמות ועם זאת חביב ואופטימי. אבל אינו נמנע מלתארו כאנטי ערבי מובהק למשל בתיאור הויכוחים בינו ובין קצינים בריטיים אחרים על הסכסוך היהודי הערבי ובתיאור יחסיו עם חיים שטורמן איש המוסר שבניגוד לוינגייט שאין לו כל אהדה שהיא לערבים מבקש ליצור קשר עם הערבים להבין אותם ולעודד אותם ליחסי שלום .
בצר הכניס לדמות מימד עומק מסויים ונתן תיאור ריאליסטי נאמן של התקופה ושל המציאות בארץ ישראל .
הספר הסתיים עם סיום פעילותו של וינגייט בארץ ישראל והסופר הבטיח ספר המשך שיעסוק בפעילותו  של וינגייט באתיופיה שאותה שיחרר מידי האיטלקים ובבורמה בה נאבק ביפנים ובה מצא את מותו.

.אך לצערי כמי שיש לו עניין רב בספרים על אתיופיה ועל בורמה כרך שני זה לא יצא לאור מעולם ,אולי בגלל שהספר לא זכה להצלחה המקווה ואולי בגלל שבזמן שהיה עסוק בכתיבת הספר פורסמה ביוגרפיה נוספת לנוער של וינגייט אורד וינגייט הידיד הלוחם מאת פנינה זר- זילברשטין- ( עם עובד 1971 ומאז הספר יצא שוב במהדורה נוספת בשם שונה "  לוחמים בלילה :   סיפורו של אורד וינגייט " הוצאת יד בן צבי 1992 ) .

ניתן לנחש שהביוגרפיה המתחרה  הוציאה את הרוח ממפרשיו של בצר לגבי המשך הטיפול בחייו של אורד וינגייט.
( וינגייט הוא מקרה כמעט יחיד של אישיות שנכתבו עליה במקביל בצירוף מקרים מדהים שתי ביוגרפיות נפרדות לנוער ומן הסתם שני הסופרים לא ידעו זה על זה כלל כאשר לקחו על עצמם את הפרויקט) .
בכל אופן על ספר זה פורסמה בכתב עת לספרות"מאזניים"  ביקורת מפרגנת של המשוררת אנדה אמיר שהכריזה עליו כעל יצירת מופת מסוגו .
עד היום "לא בדרך המלך "  יצא לאור  ב7 מהדורות.  המהדורה האחרונה עד כה פורסמה  ב-1988.

הגששים מגבול הצפון / עודד בצר    

הכריכה האחורית של "הגששים מגבול הצפון "

6. הגששים מגבול הצפון ..ציורים אלישבע נדל- לנדאו הוצאת יוסף שרברק ,1975.

סיפורים של הנער רמי וכלבו "פסיק " הגרים על גבולה הצפוני של המדינה וזהו גם סיפורם של יישובי הצפון ומושבי העולים שם . ללא הצטעצעות וללא הפרזות והגזמות . . הנער מאלף את כלבו האסופי "פסיק " שאותו קיבל מאביו להיות כלב גישוש והשנים מצטרפים לפעילות הביטחונית באיזור : למארבים ולמלחמה במחבלים . תוך כדי זה נגלה לנו ההווי הריאלי של מושב גבול בימי מתיחות ביטחונית קשה והחמרת מצב הביטחון, יחסי שכנים, הפגזות וישיבה במקלטים יחסים בין חברי המושב לבין כוחות הביטחון והמילואים המשרתים באיזור , הלימודים בבית הספר ויחסי הילדים בינם לבין עצמם ותוך כדי מתוארים שם פרטים מדויקים ומלמדים כמו איך להרגיע ילדים בזמן חרום וכיצד עליהם לנהוג בעת פעולות איבה . . . כל אלה מתוארים היטב ובצורה אמינה מאוד .

למרות שמו הדרמטי מאוד של הספר הריהו ספר של "אנטי גיבורים " ולמרות שהספר מתאר את המצב בשנות השבעים באיזור.כמדומה שלא הרבה השתנה מאז .

. ה"גששים מגבול הצפון "  זכה בפרס אסתר רבינוביץ של סמינר הקיבוצים .

בצר חזר לתקופת הישוב וימי הקמת המדינה בספרו:

9. שומר סודות .ציורים פזית מלר-דושי ,הוצאת מודן,1988.

סיפורו של יעקב איש "הגנה "שהיה אחראי על הסליקים מחבואי הנשק החשאיים בתקופת המנדט שאחריהם סרקו וחיפוש הבריטיםוהענישו קשות את האנשים שברשותם נמצאו. חייו של יעקב נשזרים באירועים חשובים שונים בתולדות הישוב העברי ומאבקו לעצמאות בימים שהביאו להקמת המדינה . . הספר מספר על פרקים בתולדות הישוב בשנים 1936-1947 .בספר מתוארות דמויות כמו יצחק שדה ואליהו גולומב שאול אביגור ,יעקב דורי , יגאל אלון ,משה סנה ומשה שרת,אבא אבן ואחרים ,הקמת ישובי "חומה ומגדל "העפלה, יצור נשק בלתי חוקי , יחסי יהודים ערבים, פעולותיו של אורד וינגייט סיפור העלייה לישוב חניתה ,מלחמת העולם השנייה המלחמה בגרמנים ,הקמת הפלמ"ח ,ליל הגשרים והשבת השחורה . הספר מסתיים בהצבעה על חלוקת ארץ ישראל ב29 לנובמבר 1947 .

בצר כותב בהקדמתו שהוא כתב את הספר כרומן היסטורי אך שמבוסס על חוויותיו בתור אחד מחברי "ההגנה " של אותם הימים וחוויות של מכריו על מנת להרבות את הידיעה על ההיסטוריה הקרובה שהולכת ומשתכחת .

ספרו האחרון של בצר שפורסם כבר לאחר מותו היה "בקור בגן החיות עם  ציורים: מארק דהאן. הוצאת אורנית .1990.ספר שבאופן יוצא דופן אצלו יועד לילדים קטנים יותר ותיאר בצורת שירים ביקור בגן חיות ומפגשים עם החיות השונות שם. מן הסתם התבסס על שירים שהיה בצר מקריא בביקוריו בגני הילדים ברמת אילן ובסביבתה . ..

יעקב לוי:ספר זכרון(יעקב לוי-זכרון יעקב

בנוסף לכך ערך בצר  את  ספר הזיכרון ליעקב לוי הוצאת זכרון יעקב .,1977 . ספר במתכונת אלבומית שהוא זיכרון לאיש רב פעלים וגם רשמים, עדויות ותצלומים על המושבה זכרון יעקב .
( הספר הזה הוא כנראה נדיר באופן מדהים. הוא אינו קיים בשום ספריה שידועה לי כולל הספרייה הלאומית שאמורה לשמור עותק של כל ספר שקיים שיצא לאור בישראל . ומוזכר רק באתר ספרים ברשת. וזה אולי אומר שבמקור הוא יצא בכמה עשרות עותקים בלבד שלא היגיעו לשום ספריה . )

המסעות במנהרת הזמן

עודד בצר פירסם שני ספרים בסדרת מנהרת הזמן :
1. המסע המופלא במנהרת הזמן , , איורים אבא פניכל ,,סדרת מועדון הספר הטוב, לבני הנעורים הוצאת מ.מזרחי,1974. נערים בני זמננו מגיעים במנהרת זמן לימי הצלבנים ..

2. המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא . הקדמה יגאל ידין .איורים אבא פניכל , הוצאת מלוא ,1978.זכה בפרס זאב לספרות ילדים . תורגם לרוסית ב- 1990. בהוצאת "עליה " עם מהדורה נוספת ב-1991.
הנערים ממשיכים לנסוע בזמן והפעם לימי מרד בר כוכבא .ספרי סדרת מנהרת הזמן שלו נועדו ללמד היסטוריה בצורה דרמטית.
הרעיון ל"מנהרת הזמן " נוצר במוחו של בצר ללא ספק הודות לסדרת הטלוויזיה האמריקנית הידועה בשם זה ששודרה בישראל בראשית שנות השבעים.

בספר הראשון "המסע המופלא במנהרת הזמן" ארבעה ילדים בני שנות השבעים אלדד ואחותו הגר וצמד ידידיהם יוסי וזיו מגיעים לעבר באמצעות מכונת הזמן "מ.ז. איקס 55 בעל השפופרת הסופרטלוגראפית מדגם פניקס" או בקיצור שפופרת הזמן אותה בנו פרופסור הרפז ועוזרו ד"ר צברי.
ארבעת הגיבורים תועים בתוך מערה גלילית אפלה חשים מעין זרם חשמלי עובר בגופם ולאחר שהם יוצאים לבסוף מהמערה הם פוגשים לתדהמתם פרשים צלבניים. מתברר להם שאיך שהוא הם חזרו בזמן לימי הצלבנים וליתר דיוק לשנת 1186 לספירה.

הם מתחברים עם הצלבנים של המבצר מונט-פורט המותקף בידי האמיר הערבי המרושע מוחמד –חסן ומסייעים להם עם הידע המודרני שלהם .ההתקפה נהדפת לבסוף והאמיר הרשע מומת בידי האביר השחור הצלבני. ואז לאחר עשרה ימים בשנת 1186 חוזרים הנערים לשנות השבעים ומגלים שבעולם של זמנם חלפו עשר דקות בלבד.

תמונה מ"המסע המופלא במנהרת הזמן ".

( הסיפור אגב מזכיר את הסיפור של המגילה שהתגלתה בספרו המוקדם של בצר גבעת הערוצים " שעסקה גם היא במבצר צלבני הנצור בידי מוסלמים.בהבדל הבסיסי ששם המצור הסתיים בניצחון המוסלמים וכאן בניצחון הנוצרים הנצורים ).

הילדים מגלים שהם היו שפני ניסיונות של שני מדענים ששלחו אותם לעבר במכוון מבלי שיידעו שהם משתתפים במסע בזמן ומבלי לקבל את רשותם או את רשות הוריהם גם כדי לבדוק את תגובותיהם הטבעיות וגם מאחר ש"הדמיון שלהם גדול יותר מדמיונם של המבוגרים ".
בספר הבא אנו מגלים שעוד סיבה שהם דווקא נשלחו למסע בזמן בעבר ולא מבוגרים היה בשל ההספק הקטן של מכונת הזמן שאמנם יכולה לשגר לעבר כמה גופים אך בעלי משקל מוגבל בלבד.
מדענים מבוגרים הם כבדים מידי למשלוח לעבר….
במהלך כל הזמן שבו שהו בעבר המדענים צפו במתרחש בעבר במסך תלת מימדי ועקבו אחר כל תנועה מתנועותיהם (רעיון שגם אותו נטל בצר מסדרת הטלוויזיה האמריקנית ) .אלא שכאן יש סתירה.
.אם רק עשר דקות חלפו בעולם של שנות השבעים כיצד יכלו המדענים לצפות בעשר הדקות הללו בכל מה שחוו הנערים בעשר ימי שהותם בימי הצלבנים ?
העניין אינו מוסבר וזהו כשל בעלילה.
דבר שהוא חמור יותר אם כי אינו בהכרך כשל בעלילה : הקורא יכול להתווכח עם כל האתיקה של המדענים ששלחו חבורת נערים למסע בזמן מבלי לבקש את הסכמתם או לפחות לידע אותם על מה שמצפה להם ( פרט לנערה הגר שקיבלה מהם מידע מראש על המבצע המתוכנן ,מידע שאותו נמנעה מלחלוק עם חבריה ) וסיכנו בכך את חייהם.
אמנם המדענים מבטיחים שבכל רגע כשהייתה נשקפת להם סכנה אמיתית הם יכלו לשאוב אותם בחזרה לתוך שפופרת הזמן אם כי לא היו מסוגלים יותר לעקוב אחר תנועות הצלבנים ,אבל כפי שנראה בהמשך מידע שניתן בספר הבא מעמיד טענה זאת בספק.
הילדים מקבלים כל אחד פרס של 1000 לירות ומודיעים לכתב עיתון שמפרסם כתבה שיהיו מוכנים להשתתף בניסיונות נוספים מסוג זה לאחר שקיבלו את הסכמת הוריהם.


הכריכה האחרוית של "המסע המופלא אל לוחמי בר כובבא".

ספר ההמשך היה "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא . (., הוצאת מלוא ,1978" ) לספר צורפה הקדמה קצרה של הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין    שעל מחקריו  ותגליותיו על ימי בר -כוכבא התבסס הספר שכתב :

המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " כך יכולתי לכנות את ספרי אני "בר כוכבא " בו תיארתי כיצד גילינו את מערות בר כוכבא ,את תעודותיה של בבתא ,ואת שרידי הלוחמים הנצורים שמתו ב"מערת האגרות" שבצוקי נחל חבר .
אני השתדלתי לעודד את דמיון הקורא בעזרת הממצאים " והנה בא עודד בצר וניסה ,בדרך מרתקת ,לעורר את המציאות בערת הדמיון . "

 

"המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " המהדורה הרוסית.

בניגוד למקובל ,ספר ההמשך היה הצלחה ביקורתית גדולה בהרבה מהספר הראשון. הוא זכה בפרס "זאב " לספרות ילדים היוקרתי ,ותורגם לרוסית .

תמונה מ"המסע המופלא אל לוחמי בר כובא".
בספר זה מספרם של הילדים גודל מצטרפת אליהם נורית ביתו של הפרופסור מנהל המבצע . הם מגיעים למעבדתו הסודית המוסתרת במנהרה של פרופסור הרפז. והם יוצאים כשהפעם הם מציידים היטב ומוכנים למסע בזמן.  עם תיק עזרה ראשונה  משוכלל וכמות גדולה יותר  של גפרורים לאור הניסיון שנלמד מהמסע בזמן  הקודם ועם נרות מגנזיום . עם פתיל השהייה למצבי חרום  עם מכשיר אזעקה הפועל בעזרת חוטי חשמל עם מפות מחומר סינטטי מיוחד העומד בפני שריפה באש והמסה במים ואולרים מפלדה שחושלה בכור הגרעיני בנחל שורק. מצפנים חדישים ביותר. עם מזרק הרדמה ועם המכשיר העתידני מאין כמוהו  עבור שנות השבעים של מצלמת ריגול שמפתחת בעצמה את התצלומים כעשר שניות לאחר הפעלתה היא פולטת תמונה צבעונית (!) ורשם קול זעיר בעל עוצמה רבה המצוי בדרך כלל,כפי שמדווחים המדענים יודעי הדבר רק בשימושם של סוכני ריגול. וגם משקפת שדרכה אפשר לצפות גם בסביבה גם בחשיכה. .בכל המכשירים האלו הם משתמשים במהלך מסעם .

המדענים בספר "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא".

אמנם המדענים מדווחים שהם לא הורשו לצייד את הנערים בנשק אבל הם קיבלו אישור ( ממי ? מהממשלה ? מהשב"כ ? ממכון ויצמן ? מאירגון חשאי ? העניין לא מוסבר) לספק להם אקדח היורה חיצים זעירים משוכים בחומר מרדים.
ניתן לשער שאחד משיקוליו של מי שלא יהיה שהחליט שלא לספק לנערים נשק חם במסע שבהחלט עלול להתברר כמסוכן היה החשש שהכנסת נשק חם לימי קדם עלול לגרום לשינוי דרמטי בהיסטוריה עם פרדוקסים מכאן ועד הודעה חדשה. אבל בצר לא נכנס לעניין הזה.
הפרופסור מדווח שסוג שפופרת הזמן השתנה. הוא החליף את ה"שפופרת הסופרטלוגראפית מדגם"פניקס" בשפופרת חדישה בעלת עוצמה רבה יותר, שפופרת "הואגה".כשהפעם ניתן יהיה לשגר את הילדים בדייקנות רבה אל מקום וזמן מתוכננים בעבר,שפופרת שתאפשר פיקוח צמוד ואפשרות לשלוף את הילדים במהירות בחזרה להווה אם חלילה ימצאו את עצמם בסכנה… .
הקורא המבוגר תמה ::האם זה אומר שאחרי הכל לא היו למדענים את היכולות האלו בספר הראשון ? והילדים היו אז בסכנה אמיתית למרות כל הטענות ודברי ההרגעה של המדענים אז ?
נראה שכן.
.למרבית הצער מעבר לפרטים הללו לא ניתן לנו כל מידע נוסף על מכונת הזמן המדהימה ועל דרך פעולתה .
עם זאת הילדים אינם יוצאים עם יותר מידי מידע . ."על מנת להעמיק את תחושת ההרפתקה "כל שהפרופסור מוכן להגיד על הזמן שבו ישלחו הילדים זה שהוא נמצא" בין המאה השנייה לפני הספירה והמאה השנייה אחרי הספירה" פרק זמן לא קצר בכלל של כ-400 שנה .
אמנם ייתכן מאוד שהוא עצמו אינו יודע יותר מכך אבל עדיין ….
כאשר אני קורא את הספרים כמבוגר אני מוצא את עצמי נדהם יותר ויותר מקלות הדעת של הפרופסור הזה שמסכן בצורה כזאת את חייהם של ילדים.
ואולי הילדים לא ידעו לזהות היכן ומתי הם נמצאים בתקופה של כ-400 שנה ? האם לא מן הראוי היה לתת להם כל מידע אפשרי לגבי מטרת משימתם ואיך להתמודד עם התקופה שבה ימצאו את עצמם במקום להפוך את כל המסע בזמן לסוג של חידון היסטורי ?
אפילו בתוכניות "הריאליטי " המודרניות המזוייפות ומבויימות   כולן מסוגה  של "הישרדות" נותנים למתמודדים יותר מידע על המקומות והתנאים בהם הם עומדים למצוא את עצמם.

יש מקום לחשש שאם הילדים האלו היו בוגרי מערכת החינוך של ראשית המאה ה-21 ששמה דגש מועט ביותר על לימודי היסטוריה כי אז הם לא יוכלו לזהות בשום מקרה את התקופה שבה הם נמצאים וזה יצמצם את סיכויי הצלחתם . .
אבל נו מה לעשות אחרי הכל מדובר בספר לילדים שבו לא שואלים שאלות מעין אלה. כאשר אני קראתי את הספרים האלו כילד הפרטים הקטנים האלו לא במיוחד הטרידו אותי.

.כל מה שידעתי הוא שהנה הם יוצאים למסע בזמן ולעזאזל כל השאר. עובדה הייתי מוכן בהחלט לצאת למסע בזמן בעצמי.

תמונה מ"המסע המופלא אל לוחמי בר כובכא".

הילדים מגיעים לימיו של מנהיג המרד השני ברומאים בר כוכבא בשנה השלישית לנשיאותו ולמרד נגד הרומאים ומבלים 23 ימים בזמנו . הם מגיעים אל מחיצת הלוחמים בביתר הנצורה בירתו של בר כוכבא כשהם מציגים את עצמם כנערים מהגולה. למרות שהם מעוררים עניין וסקרנות איש לא חוקר ודורש יותר מידי לגבי טענותיהם .  בין השאר הם פוגשים את  מפקד המרד בר כוכבא  .

משם הם ממשיכים למערות נחל חבר שם יושבים קבוצות של מורדים ובני משפחתם , מערות  הנצורות גם הן בידי הרומאים .

שם הם פוגשים באישה בשם בבתא בת שמעון ולומדים את סיפור חייה המוזר, ( בבתא היא דמות אמיתית שמכתביה התגלו במערות ונכתב עליה מחזה של מרים קיני ) .

בצר מציג אותה כאישה בשלה ומיוחדת שיש בה תערובת של אנוכיות נשית וגדלות אישית אישה המקרינה סביבה קנאה הערצה וריחוק גם יחד. היא מגאה בסודותיה אך יודעת לוותר עליהם למען הצלת תינוקת במשפחת צרתה . הנערים מבצעים פעולות ריגול כנגד הרומאים הצרים על המערות מבצעים גיחות ומטפלים בחולים ופצועים .ולבסוף מערימים על הרומאים ועוברים דרך המחנה שלהם אל עין גדי הסמוכה הכבושה בידי הרומאים על מנת להביא בהיחבא מצרכי מזון ועשבי מרפא .הם מתערבים בכוחותיהם הדלים ושורפים את איל הברזל המאיים על ביתר בעזרת נר מגנזיום ופתיל השהייה .
אך אין בכך לשנות את מהלך ההיסטוריה שנקבע כבר ובסמוך לסופו הטרגי של המרד מוחזרים אל זמנם ומקומם .
אבל צרה צרורה כל ההקלטות שהקליטו ברשם קול וכל הצילומים שצלמו במצלמה מימי בר כוכבא נמחקו מסתבר שלשפופרת הזמן יש השפעה מוזרה ובלתי מובנת עליהם .
הילדים צמאים למסע נוסף בזמן והפרופסור מבטיח שכבר יש לו מטרה מתוכננת אם כי כרגיל הוא מסרב לחשוף אותה לילדים.

בכל אופן  במסע הבא בזמן יהיה צורך לגלות כיצד אפשר להתגבר על אפקט המחיקה המוזר ולהביא צילומים והקלטות מתקופות העבר.

זוכה פרס "זאב"

"המסע המופלא" אל לוחמי בר כוכבא " זכה לפרס זאב לספרות ילדים בשנת תשל"ט ביחד עם ספרו של עמוס עוז "סומכי " סיפור התבגרותו של ילד חובב סיפורי "טרזן " בשנות המנדט וספר השירים "והילד הזה הוא אני "של יהודה אטלס שני ספרים שהפכו מאז לקלאסיקה של ספרות הילדים העברית.

למיטב ידיעתי זהו ספר הילדים היחיד בעל עלילה מדעית בדיונית (להבדיל מפנטסטית) שזכה לפרס בתחום ספרות הילדים העברית . עם כי מן הסתם לא האלמנט המדעי הבדיוני הוא זה שתרם לזכייתו.
נימוקי ועדת הפרס היו כדלקמן:

המספר עודד בצר מתמודד בספרו "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " בהוצאת "מילוא " עם סוג ספרותי שהוזנח לאחרונה בספרות הילדים שלנו ,והוא סיפור העלילה ההיסטורי .
התמודדותו זו של בצר הוכתרה בהצלחה הראויה לכל שבח.הנושא מרד בר כוכבא,שהנסתר בו מרובה על הנגלה,והעלילה שעבר והווה משמשים בה זה לצד זה,מרתקת את הקורא הצעיר מראשיתה ועד סיומה .
בצר נקט "תחבולה" ספרותית רבת אפשרויות ומלהיבת דמיון : הוא העביר חבורת ילדים בני ההווה אל תקופת המרד הגדול ברומאים. תודות לכך מוצא עצמו הקורא הצעיר ,המזדהה עם בני גילו ודורו ,שותף להרפתקה עוצרת נשימה .והמידע ההיסטורי –לימודי מוגש לו בתוך עטיפה ססגונית מרתקת. ואף על פי שלבעלי תחבולה כגון זו אורבת הסכנה של גלישה אל הרפתקה לשמה ,השכיל בצר לשמור על איזון נבון ונכון ,שבזכותו מקבלת העלילה הדמיונית את מדד האמינות.
בסיפור "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " חברו יחדיו סיפור רב –עניין,הכתוב בסגנון רענן וקולח ,גלריה של דמויות חיות-הילדים והמדענים,הלוחמים המתוארים בקווים חריפים –על מעלותיהם וחולשותיהם הקטנות, ערכים של אהבת מולדת והוקרת החירות,המושתתים על שלל עובדות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים המשתלבים בטבעיות ברקמת הסיפור. כל אלה מצטרפים לסיפור מעולה,שיעניק לקורא הצעיר חוויה בת-קיימא.
בשל סגולות אלה ממליצה ועדת השופטים פה אחד להעניק לעודד בצר פרס זאב לספרות ילדים לשנת תשל"ט.

בנאום קבלת פרס זאב שלו על " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " אמר בצר :

 "….ברכות לעמיתי שמצאו נתיבות לעולם הילדים . עולם הילדים הוא עולם מופלא וקסום. בסתר ליבנו כולנו מתגעגעים לשוב אליו.
אם לדייק ,הרי אין בכלל ספרות ילדים.קיימת רק ספרות טובה וספרות גרועה –ובתוכן ספרות המתאימה גם לילד .אנדרסן לא כתב לילדים " והנסיך הקטן " הוא ספר פילוסופי . וכיצד נגדיר אגדות? כלום נכתבו עבור ילדים או שמה הן יצירות לכל גיל :תמצית חכמת העמים ?
שאלוני מדוע בחרתי בצורת הסיפור הבדיוני. אודה ,אינני אוהב סיפורים על סופרמנים ,סופר ילדים או סופר כלבים . אינני מאמין שילד נועז יותר מקצין צנחנים מהיר יותר מסוס מרוץ או בעל תבונה רבה יותר מצוות מלומדים . אני שואף לכתוב ספרים בעלי אמת פנימית ,ומודד לפי אמת מידה זאת גם את יצירותיהם של אחרים. כדי לאפשר לילדים להיות מועילים ולעזור למבוגרים אני מחזירם לתקופה קדומה ונותן בידיהם את הישגי התרבות והמדע. ילדה עם קופסת גפרורים בתיק עזרה ראשונה או ילד בעל ידע על הגדלת טווח מעופו של חץ על ידי שיפור הקשת באמת יכולים לסייע לבני מאות קדומות. איל מלחמה ניתן לשרוף באמצעות נר-מגנזיום ,בו משתמשים צלמים.
כמובן שלא רק בשל כך כתבתי את העלילות.דיברתי כאן על בחירת הצורה .
נדמה לי שמי שמבקש שהילדים יזדהו עם יצירתו צריך לאהוב אותם ולהיות בעצמו קצת ילד ואשרי מי שמוצא קשר אל בני הנעורים .הם זקוקים לספרות טובה.
לא רק הבית ובית הספר מחנכים את הילד אלא גם ספרים ,בתנאי שהם טובים ובעלי מטען ערכי . אני מחייב כמובן ללמוד את תולדות עמנו בבית הספר.אך נדמה לי שלפעמים מתייחס הילד לחומר הנלמד כאל חומר לבחינות .גם לא ניתן להעמיק בנושאים שבין כתלי בית –הספר. באו סופרים המתארים גורלות גיבוריהם באמצעות ספרים מרתקים ,תוך כדי שימוש באמצעים אמנותיים ,מבלי לסור מן האמת ההיסטורית . כלומר הילד לומד בלי משים תוך כדי קריאת הספר העלילתי הטוב .דוגמאות רבות ישנן לכתיבה מעולה בארץ ואשרינו שהיגענו להישגים משמעותיים בספרות טובה המתאימה לילדים .ברם קיימת גם ספרות פחות טובה .נקווה שיגדל חלקם של הסופרים המוכנים להשקיע ביצירותיהם ,יאבקו איתן ולא יסכימו לפשרות .ונשאף עידוד מאלה המביעים הערכתם למי שסבורים כי ראויים לה. "

מן הסתם מעודד בידי הביקורת ובידי הפרס הספרותי עודד בצר בהחלט התכוון להמשיך את סדרת מנהרת הזמן שלו.וכתב ספר אחד נוסף.
אך….הוא נפטר בפתאומיות ב-1989. אחריו נשארו שני כתבי יד גמורים מוכנים לשליחה למו"ל שבני משפחתו לא הצליחו לפרסם.
כתב יד אחד היה של ספר אוטוביוגרפי שתיאר את חוויות בריחתו של בצר מגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה ועלייתו לארץ ישראל בספינת מעפילים.
כתב היד השני היה של הספר השלישי והמסיים בסדרת "מנהרת הזמן ." המסע המופלא אל הבילתי נודע. שנכתב עוד ב-1983.
בסיפור הנערים יוצאים שוב לעבר לתקופה בלתי ידועה בתחילה ורק לאחר זמן מגלים שהמדובר בימי המלך שאול ומאבקו בפלישתים ונפגשים לבסוף בלוחם הצעיר דוד .
אך אם כי כתב היד קיים לא נמצא לו מו"ל וחבל. .

 נספח : דעות של עמיתים

הסופר אוריאל אופק כתב על בצר

אוריאל אופק

כחקלאי שומר שדה ואיש "ההגנה " לשעבר רוקם עודד את סיפוריו מתוך ידיעה אישית ועל כן מפעמת בהם אוויר אמת המעניקה לקורא הצעיר חווית אמת בסגנון ציורי כובש ורב עוצמה ".

 שכנתו של בצר הסופרת דורית אורגד :


: דווקא בשעה שהחברה הישראלית נתונה בתהליך של אובדן דרך והתפוררות ערכית, חשוב להפנות את הקוראים הצעירים ליצירות כמו אלו שכתב עודד בצר, יצירות העשויות להקנות לנוער ערכים חשובים, כמו רוח של התנדבות למען הכלל, כפי שזה בא לביטוי בסיפורה של חנה סנש, "הצנחנית שלא שבה", וספרי "מנהרת הזמן" שעודד היה הראשון בישראל שכתב בז'אנר הזה, או הערכים האנושיים הנוגעים ללב ב"גששים מגבול הצפון".
ידעתי לפי דברים שדיברנו בהם על קצה המזלג שעצורים בקרבו סיפורים מרתקים ,סיפורים שהם פנינים נדירות . יבוא יום ,חשבתי ,נשב יחד באווירת החברותה הנעימה שיצר סביבו תמיד ונברור לנו מתוך המטמון הגנוז הזה ,את הפנינים הכי יפות. חלק מהאוצר הזה העלה עודד על הכתב. זכה בהוקרה ובפרסים ספרותיים ,ובהוקרתם של הקוראים הצעירים שקיבלו בצד החוויה הספרותית ,מנה הגונה של אהבת הארץ ,של ידע היסטורי מדויק ,של ערכים חברתיים ואהבת האדם. למרבית הצער הוא נפטר לפני שהספיק להעלות הכל על הכתב .
עודד בצר היה גם אדם נפלא, ידען גדול ואיש טוב לב וקשוב לזולת. הוא חסר לי מאוד בנוף שכונתנו.

 

ידידו ושותפו לעבודה במפלגת העבודה הסופר בועז אפלבאום אמר :

עודד בצר היה סופר ילדים מופלא, מאחר שהוא עצמו נותר ילד גם בבגרותו : סקרן ,רגשן , נעלב ובכל זאת נלהב.
בצר ידע אילו הם כאביו של ילד מה מצפה ילד , מה מפעים ומה מרגיע ילד.
סדר יומו הכללי של עודד בצר –הצנוע ,הבישן , המנומס –שימש רק כמעטפת לגרעין הסופר , כאילו אמר לכולם …
אלמוני חפצי לחיות
פשוט ,לאורך הקירות
לפסוע .
אלמוני חפצי לחיות
שלא יציעו לי מיטה
ולא יגידו לי : אז מה ….

 

תנו לי לטפס על עץ
מבלי להתחייב לרדת.
מבלי שיזהירוני
מה גבוה הוא מה רם
כך סתם
להישאר שם.

 

שנים לאחר מותו של בצר החלה הסופרת גלילה רון פדר לפרסם סדרה משלה על מנהרת הזמן ובה ילדים נשלחים לתקופות שונות בעבר. סידרה שממנה פורסמו עשרות כרכים.
אבל זה לא באמת זה. היכולת לתאר את העבר בצבעים חיים ומשכנעים לחלוטין  לקורא עד שהוא מרגיש תוך כדי הקריאה שהוא באמת נמצא שם בתקופה האחרת  עם הדמויות וחווה איתם את כל ההרפתקאות נראית כייחודית לבצר.
הפתח למנהרת הזמן של רמת אילן נסגר. וכנראה סגירה הרמטית.
אבל כאמור אני עדיין מקווה שאולי מתי שהוא בעתיד ….

 נספח : ביבליוגרפיה של מאמרים וביקורות  על עודד בצר

ירדנה הדס ומנוחה גלבוע "הצנחנית שלא שבה:מבוא לקריאה מונחית ירושלים : משרד החינוך והתרבות, תשלב 1972 . חוברת דפי עזר למורים לקריאה מונחית בצנחנית שלא שבה.
.
הצנחנית שלא שבה עובדה על פי קטעים מספרו של בצר כחוברת בשלושה כרכים ( כל כרך בדרגת קושי שונה לקוראים והיה מלא בקטעי קריאה ופעילויות ) בידי מתיה קם בסדרת "קשת סיפורים " בהוצאת המרכז לטכנולוגיה חינוכית ,1984..
דבורה אמיר -זיהוי סדר האירועים על פי הצנחנית שלא שבה .,המרכז לטכנולוגית חינוכית ,1989.

אנדה אמיר "שני ספרי מופת לבני הנעורים" מאזניים ירחון לספרות כרך לז תשל"ג יולי 1973 ע' 155-156. מאמר ביקורת על "לא בדרך המלך ".

ירדנה הדס ויוסף מלצמן על הספר לא בדרך המלך מאת עודד בצר חוברת הדרכה למורים ירושלים : משרד החינוך והתרבות – המזכירות הפדגוגית – היחידה לחינוך חברתי בבית-הספר היסודי, תשל"ד

ירדנה הדס "על מסע מופלא אחד " ספרות ילדים ונוער כרך ד  חוברת ד ( ט"ז ) יוני 1978 ע' 63-64 . ביקורת על "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא "

נילי לוצקי " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא" ספרות ילדים ונוער כרך ה' חוברת  א'( יז) אוקטובר 1978 ע '31-33, 37 , . מאמר המדריך כיצד אפשר להשתמש בספר של בצר בלימוד התקופה בכיתה .   

"פרס זאב לספרות ילדים:נימוקי ועדת השופטים לפרס ,תשל"ט " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 118-119.
עודד בצר "נאום חתן פרס זאב " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 119-120.

אוריאל  אופק " עודד בצר " ערך בתוך לקסיקון אוֹ‏פק לספרות ילדים  בשני כרכים בהוצאת זמורה ביתן – מוציאים לאור, תל אביב, 1985.
הרצליה רז "עודד בצר ז"ל " ( 1921-1989 "ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 50.
דורית אורגד"מילים לזכרו של ידיד " ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 51.
עודד בצר "אספר לך " סודות משולחן הכתיבה :סופרים מספרים על עצמם / בעריכת מירי ברוך; איורים: דני קרמן. הוצאת דומינו , 1991. פרק זכרונות של עודד בצר ע' 57-60.

יהודית תידור באומל גיבורים למופת:צנחני הישוב במלחמת העולם השנייה והזיכרון הקולקטיבי הישראלי הוצאת מכון בן גוריון והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב , 2004.

 

ראו עוד על עודד בצר :

הצנחנית שלא שבה :חנה סנש בספרות ובמציאות

עודד בצר בויקיפדיה

"איילת החן" : פזמון מאת עודד בצר
" 
"צל"ש " פזמון מאת עודד בצר

אבא פניכל מאייר ספרי מנהרת הזמן

אורי קציר על ביוגרפיות לילדים

חנה סנש

 

פרס זאב לספרות ילדים

 

מנהרת הזמן : סדרת הטלוויזיה

סדרת "מנהרת הזמן " " של גלילה רון פדר 

מסע בזמן בתקציב אפס: על מסע בזמן בסדרת טלוויזיה ישראלית משנות השבעים

דני פלנט מחבר ספר ישראלי על מסע בזמן

הישראלים והצלבנים 
פורום ספרות ילדים ונוער בתפוז

שכנים של עודד בצר בגבעת שמואל

הסופרת דורית אורגד

המשוררת ש. שפרה

 

אהרון מגד,חנה סנש ,והמעבר מהמרכז לשוליים

הסופר אהרון מגד.

בדיקה של יצירותיו של הסופר הוותיק אהרון מגד לאורך השנים מראה על עניין גובר והולך באינטלקטואלים  וסופרים של השוליים הדחויים בידי החברה הסובבת .עניין שמשקף אולי את הדרך שבה חש הסופר את מעמדו שלו כמי שהיה במרכז התרבות הספרותית של ישראל ונדחק ממנה אל השוליים .

  

בשבוע שעבר הוזמנתי ל"קולוקוויום" מפגש של מרצים ודוקטורנטים של המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן .
המפגש היה לכבודה של המרצה ד"ר ורד טוהר שנתנה שם הרצאה על הסופר אהרון מגד  שבו דנה ביצירה של מגד מהפרספקטיבה של תחום המחקר שלה התמטולוגיה תחום מחקר העוסק בגלגוליהן של עלילות-יסוד עבריות קדומות בסיפורים שסיפרו יהודים במרוצת ההיסטוריה .
בהרצאתה הלמדנית והמלומדת המשופעת בציטטות מפרופסור גרשון שקד ואחרים הראתה ורד כיצד תמות קדומות שונות באגדה העברית על המקובל  יוסף דילה רינה ועל אברהם אבינו משתקפות בשני רומנים של מגד "החי על המת " ועוול ".
ד"ר טוהר הזמינה אותי לקולוקוויום כחוקר ספרות עמית מומחה ליצירת אהרון מגד שיגיב להרצאתה בהרצאה משלו על אהרון מגד כמקובל במפגשים אלה .
שמחתי לראות שהמפגש כלל כמה אישים מוכרים לי כמו המבקר אריק גלסנר שהוא דוקטורנט באונ' בר אילן ואנשים שהצהירו לפני שהם קוראים באופן קבוע את האתר הזה. והיה שם גם דוקטוראנט שעושה כעת דוקטוראט על הסופר משה שמיר שסיפר לי שהשלב הראשון בעבודה זאת היה  קריאה של מאמרי ברשת על סופר זה ששימש כנדבך ראשון לעבודתו.
ובהזדמנות זאת אני יוצא בקול קורא :

כל מי שקיבל השראה מכתבה שלי באתר זה או באחרים לכתיבת עבודת תזה או דוקטוראט משלו מוזמן ליצור איתי קשר ועבודתו תזכה לפרסום ולסיקור מקיף מעל אתר זה.
דוקטורנטים לתשומת לבכם .
ולהלן נוסח ההרצאה הקצרה שנתתי שם:

אהרון מגד חנה סנש והמעבר ממרכז הספרות לשוליים הספרותיים.

 אהרון מגד הוא הסופר הוותיק ביותר של המדינה אולי של העולם כולו. הוא מייחס את התחלת כתיבתו ל1940. אבל יצירות פרי עטו פורסמו כבר מ-1938. דהיינו 69 שנים של כתיבה רצופה פחות או יותר.

אמנם זה עדיין לא שיא ישראלי או עולמי .לוין קיפניס שהוא המחזיק בשיא הישראלי והעולמי  של אורך קריירה ספרותית  כתב במשך 80 שנה. אבל זהו שיא עבור אדם שרוב חייו היה במרכז הספרות שלנו כסופר וכעורך של מוספים ספרותיים חשובים . וכתוצאה ממרכזיותו זאת מגד מצא את עצמו לא פעם מעורב במאבקים ובסכסוכים ספרותיים ואידיאולוגיים שונים.
ספריו המוקדמים יותר של מגד כמו "חדווה ואני " ואחרים הרבו לעסוק בשאלות הגדולות של המדינה בקיבוצים ובנוטשיהם בשאלות ציוניות וחברתיות , כן ביצירותיו הראשונות עסק מגד רבות ביצירה של העברי החדש בארץ ישראל . בין השאר מגד כתב שני מחזות שונים על חנה סנש שאותה היכיר מגד אישית בצעירותו ואחד ממחזות אלו הוצג על הבמה בהצלחה רבה ותרם תרומה עצומה  ליצירת המיתוס סביבה .

מה שפחות ידוע הוא שהקשר בין השניים יכול היה להיות הדוק אף יותר מאשר היה במציאות .
יומניה של סנש מראים שמכל הגברים שהכירה באותה התקופה אהרון מגד היה זה שמשך את תשומת ליבה באופן מיוחד ,וניתן לשער שהיא בהחלט חשבה עליו במונחים רומנטיים אם גם לא חשפה את זה בפניו ( כך לפחות טען מגד בראיון עיתונאי ) .
אלא שבאותו הזמן היה מישהו אחר שהתמודד עם מגד (מבלי שזה אף ידע על כך ) על ליבה של סנש החוקר יוסף וייס שהיה סטודנט למדעי היהדות ובעיקר קבלה אצל גרשון שלום , שהיכיר את חנה מהונגריה והמשיך להתכתב איתה בארץ והפך לעתיד מומחה אקדמי ראשון במעלה לחסידות ברסלב .

יוסף וייס הנ"ל היה ההפך הגמור מדמות "הגיבורה " שנוצרה לעתיד לסנש . הוא היה אדם מיוסר ,מתלבט ולמעשה "אנטי גיבור " קלאסי והתגלמות של "היהודי הגלותי " שממנו שאפה סנש לברוח בארץ.
קשה להעלות על הדעת שני אנשים שונים יותר משני אלו . מצד אחד  וייס ההססן והחששן שחשש להתגייס לצבא ולבסוף נידחה בידי ההגנה מסיבות רפואיות וחיפש תמיד מורה רוחני להתקשר אליו ולהיתלות בו אישים כמו הרב שאותו חקר
 נחמן מברסלב  ומורהו בתחום חקר הקבלה  גרשום שלום .

 מצד שני חנה סנש הנועזת  ראתה את עצמה כמחויבת לפעילות אקטיבית בכל מחיר עבור האידיאולוגיה הציונית  ובהחלט לא הייתה זקוקה לאף אחד שיגיד לה מה לעשות . לכאורה לפחות כל קשר רומנטי בינהם היה נדון לכישלון.
וייס בכל אופן שלח לה מכתבים הגותיים יפים מאוד ושירים (שכונסו בספר "מפליג חלום :מכתבי אהבה לחנה סנש " הקיבוץ המאוחד , 1996) .
הוא התאהב בה, אך חנה סנש דחתה בנימוס אבל בתקיפות את חיזוריו המהוססים של וייס והבהירה לו שהיא מעוניינת בו כידיד (אפלטוני ) בלבד.
נראה שהייתה זאת מכה קשה עבור וייס שאולי מעולם לא התאושש ממנה ( היו לו עוד שני נישואין כושלים בעתידו ) אך מהמכתבים שכתב אליה ומיומנו נראה שהוא המשיך להעריץ אותה כמודל של אקטיביזם ופעילות ההפך הגמור ממנו . לדעתו חנה סנש אינה רק פועלת ,היא יוצרת .היא אינה יוצרת מתוך קשר לאנשים הקרובים לה. ודחייתה את אהבתו אינה מקרית .היא קשורה לאידיאה לערכים שבהם היא מאמינה .וכיוון שהיא נתונה לאידיאה ,אין היא זקוקה להסתופף מסביב לאישיות ולעולם לא יהיה לה "רבי".

 לימים וייס הפך לחוקר חשוב ביותר של חסידות ברסלב אך הסתכסך עם מורו הנערץ פרופסור גרשום שלום שסירב לקבל את עבודת הדוקטוראט שלו . הוא איבד את עצמו לדעת באנגליה ב-1969 . .המקרה נחשב לאחד האירועים הטראגיים של תולדות חקר המיסטיקה בישראל.

לא מן הנמנע שלקשר הבלתי ממומש עם חנה סנש היה תפקיד כל שהוא בהתמוטטות הנפשית שסבל ממנה לאורך השנים . 
.
מדוע דחתה סנש את ויס ?
מיומניה שנפתחו שנים רבות לאחר מותה מתברר שהיה גבר אחר שאותו היכירה ושהעדיפה באופן ברור אם כי הוא כנראה לא ידע על כך . זה היה כאמור אהרון מגד שהיה חבר בקיבוץ .
קשה לדעת מה היו הסיבות הספציפיות להעדפתה של סנש אבל ניתן להניח שסנש האידיאליסטית לא רצתה בוייס שנראה לה מרוחק ואזוטרי מידי למעשה כאקססיטנציאליסט מיואש .

היא העדיפה אדם מסוגו של אהרון  מגד שייצג בעיניה את העברי החדש . איש המעשה והפעולה של הארץ החדשה שבה מצאה את עצמה שילוב של איש מעשה ואיש ספר כפי שהייתה היא עצמה ( בניגוד לוייס שהיה איש ספר בלבד).
לא מן הנמנע שביקום חלופי כל שהוא שבו לא נהרגה סנש השניים הפכו לבני זוג.

 במציאות חנה סנש הפכה לדמות מרכזית של המיתוס הציוני החדש ולדמות מופת,בעוד שאהרון מגד הפך לאחד מהדמויות המרכזיות של הספרות העברית של השנים הראשונות של המדינה  וייס בהשוואה  היה  דמות שוליים  מוכר רק לחוגים מצומצמים ביותר של מתעניינים בחקר הקבלה וחסידות ברסלב
באופן אירוני לעתיד אירע כאן סוג של היפוך תפקידים . .
 אהרון מגד העברי החדש שכל שנות הארבעים והחמישים עסק בנושאים של בניית מדינה בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי שהיה כה מקובל אז החל משנות השישים ואילך לעסוק בנושאים של מיסטיקה וקבלה ביצירותיו המזכירים במיקצת את אלו של ויס . יותר ויותר אנו מוצאים ביצירותיו מתקופה זאת ואילך גיבורים מנוכרים שאינם מובנים בידי סביבתם ,תוך כדי שהם עסוקים במחקרים בנושאים אזוטריים שונים ומן הסתם כמו מגד עצמו כפי שהוא רואה את עצמו כיום .
ספרו הידוע  והנחשב ביותר כיום ספר שפתח שלב חדש ביצירתו "החי על המת "היה ספר ביקורתי על יצירת הילת גיבורים סביב אנשי הדור הקודם . דבר שהוא עסק בו בעצמו ביצירותיו הקודמות אם כי עשה זאת יותר סביב האישה שהכיר אישית חנה סנש.
בעשרות השנים האחרונות אנחנו רואים אצל מגד יותר ויותר נטייה לעסוק בחיי הסופרים ובמאבקיהם עם עורכים ועם מבקרים ועם חוקרים אקדמאים של יצירתם ( שאף פעם לא מבינים אותם באמת ) ועם קהילת האינטלקטואלים שמסביבם. מגד הוא כיום יותר מכל סופר אחר בספרות העברית "סופר על סופרים " העוסק בכתיבה על עולם הספרות .
אנחנו רואים בספריו החל מ"החי על המת " תיאור של אנשי בוהמה שונים שמוצגים בספר זה כאנשי שוליים. אך לאורך הזמן והיצירות השונות בקריירה הארוכה של מגד אנשים אלו עוברים למרכז בעוד שגיבוריו של מגד הם אלו שנדחקים לשוליים מעברים שמן הסתם ייצגו התפתחויות אמיתיות בעולם הספרות וביקורת הספרות שאותן חש מגד היטב על בשרו ככל שמן הסתם חש עצמו נדחק מהמרכז ממוקדי תשומת הלב וההשפעה הספרותית ובידי מי שנחשבו בעבר לאנשי שוליים .
ובספריו ככל שאהרן מגד מצא את עצמו נדחק לשוליים של הסצינה הספרותית יש לו משיכה לסופרים ולאינטלקטואלים שהם אנשי שוליים פשוטו כמשמעו , אנשים עם תיאוריות מוזרות או נציגי תרבות שהייתה פעם חיה ושוב איננה. כאילו הם מייצגים את השקפתו של מגד על מעמדו שלו בתרבות שסביבו .
האינטלקטואלים העומדים במרכז ספריו המאוחרים יותר הם לרוב נציגים של גוף ידע מפורט בתחומים איזוטריים שונים שמגד עוסק בהם כמעט בכל ספר באזכורים כביכול אגביים מראה בהם על למדנות רבה. המסקנה של ספריו אלו לגבי אנשים אלו היא מדכאת : אף אחד חוץ מקבוצה קטנה של אנשים שוב אינו מעוניין בידע זה ואף על פי כן יש עניין לנסות להמשיך להפיצו בשביל המועטים שאולי יתעניינו בהם
.אנו רואים זאת בספרים כמו "מחברות אביתר" שעוסק בין השאר במחקר של ספר קבלה נשכח ובספר על המשורר היידי הנשכח שבא לישראל מעולם תרבות הידיש הפורחת בעבר "פוייגלמן " שבו היה פעם דמות בולטת ..

זה בולט מאוד למשל בספרו החדש יחסית "ירחי הדבש של פרופסור לונץ" שנותן תיאורים מפורטים ביותר על מחקרו האובססיבי של חוקר זקן אחרי תרבות האמורים מחקר שיש לו בהחלט השלכות מודרניות על החיים המודרניים ברעיונות של הפרופסור על איך אפשר לחדש את נעוריו של עם ישראל ושל מדינת ישראל כמקדם .ונזה מחודש גם בחייו של הפרופסור עצמו שמתחתן עם תלמידה שמוקסמת מרעיונותיו אך לבסוף כשמותקפים הפרופסור ורעיונותיו בידי קולגה אנטי ציוני מאבדת האישה את הקסם ברעיונותיו של הפרופסור שהופך לאיש שוליים מוחלט. .
אנחנו בעולם הספרותי מדברים רבות על המעבר ההכרחי של אנשי שוליים אל מרכז הסצנה התרבותית כאמצעי להפריית ולהכנסת רעיונות חדשים .
אהרון מגד הסופר בעל הקריירה הארוכה של כמעט ה70 השנה מייצג את הצד ההפוך של המטבע הזאת של מעבר אכזרי הרבה יותר של הסופר שפעם היה מרכזי משפיע וחשוב וכעת עובר יותר ויותר אל השוליים,דבר שהוא אינו יכול לראות בו אלא עוול  ספרותי  ותרבותי כנגדו וכנגד כל מה שהוא מייצג.

 ואת המעבר הזה אנחנו רואים היטב בהתפתחויות הדמויות מיצירותיו כאשר הגיבור (_ שהוא בסופו של דבר השתקפות בדרך זאת או אחרת של מגד עצמו ) הופך יותר ויותר מהעברי החדש הפעיל והאקטיבי נוסח חנה סנש במחזהו המפורסם ליהודי הגלותי העוסק ברעיונות איזוטריים שונים כמו למשל גיבוריו סופר הידיש הנשכח פויגלמן ופרופסור לונץ והתיאוריח האיזטוריות דמויות שיש להם דמיון מדהים לדמותו של יוסף וייס
ואולי בכך מסמל מגד את הנטייה הקיימת בתרבות הישראלית לחפש וריאציה חדשה של אותה יהדות אזוטרית שאותה חקר ויס בעבר, כך שהוא משתייך בסופו של דבר לזרם שדווקא נעשה מרכזי יותר ויותר.

קישורים רלבנטיים :

סקירה על יצירתו של אהרון מגד

איך ליצור (ולהרוס ) גיבורה לאומית :על חנה סנש

איך ללמד קבלה

איך ליצור ( ולהרוס ) גיבורה לאומית: על חנה סנש

חנה סנש.

כמה מהקוראים שמעו את השם "חנה סנש" ? מן הסתם רבים. הם יודעים שהיא הייתה צנחנית שמתה בגבורה בשטח כיבוש נאצי בהונגריה במלחמת העולם השניה בשליחות הישוב .
כמה מהם שמעו את השמות אנצו סירני ? או חביבה רייק? אני מנחש שהרבה פחות.
וכמה מהם יודעים מיהם פרץ גולדשטיין ? אבא ברדיצ'ב ? צבי בן יעקב ? או רפאל רייס?
אני מנחש שמעטים מאוד מהקוראים שמעו שמות אלה .
כל אלה הם בדיוק כמו חנה סנש צנחנים של הישוב שנפלו בעת ביצוע שליחות הצלה בשירות הישוב במלחמת העולם השניה באירופה הנאצית .אבל מעטים מאוד שמעו עליהם היום בניגוד לחנה סנש שהיא סוג של גיבורת תרבות ישראלית .

קבוצה של צנחני הישוב לפני השליחות לאירופה בינהם יושבת חביבה רייק.

אך לאחרונה הם חוזרים לתודעה בצורות שונות. לאחרונה התקיימה עצרת מיוחדת לזכר 60 שנה לנפילתן של חנה סנש וחביבה רייק , בזמן האחרון התפרסם ספר חדש על חייה של חביבה רייק ,ומהדורה חדשה של ספר של רות בונדי על אנצו סרני. "השליח " חנה סנש גם חזרה שוב לתודעה בצורה לא נעימה כלל בגלל רצון יורשיה למכור את מסמכיה למוסד בחו"ל .

ולאחרונה פורסם גם ספרה של החוקרת יהודית תידור באומל "גיבורים למופת : צנחני הישוב במלחמת העולם השניה והזיכרון הקולקטיבי הישראלי "ספר שזכה לאחרונה בפרס הכט שבו  מתעדת  באומל את תהליך בנייתה ופירוקה של ה"תדמית התקשורתית" של צנחני הישוב ובראשם של חנה סנש כגיבורת על לאומית וכמיתוס של גבורה וחיים נצחיים.
לספר זה יש עניין מוסף מיוחד דווקא בימים נשלטי תקשורת אלה כאשר התקשורת בימינו עמלה מידי יום ביומו ליצור דמויות חדשות שהקהל יעריץ , מאיה בוסקילה אנשי פרוייקט ואי ואחרים ולרוב רק לטווח קצר ביותר . אבל כיום כאשר כל אחד יכול להיות "מפורסם לשישים שניות " כאימרתו המפורסמת של אנדי וורהול השיכחה היא גם מהירה הרבה יותר . קשה מאוד ליצור דמויות נערצות לטווח ארוך יותר של נניח כמה שנים ,אנשים כמו יעל בר זוהר ואולי גם יהודה לוי אנשים שהם נדירים באופן יחסי בעולם הבידור העכשויי עם טווח החיים הארוך יחסית שלהם .
בעבר התקשורת לעומת זאת יצרה דמויות שהפכו לגיבורים נערצים למשך עשרות שנים ואז עמלה כדי להרוס אותן והדוגמה אולי הטובה מכל היא דמותה של הצנחנית חנה סנש שאת פרשת הפיכתה לגיבורת על לאומית ואחר כך פירוקה לעוד מיתוס שבור מתעדת באומל בספרה .

חנה סנש. ציור מודרני מאת פול אוסמן.

סיפורם של חנה סנש וחבריה הצנחנים שהמפורסמים שבהם היו חביבה ריק ואנצו סירני הוא ידוע היטב : הם נשלחו בזמן מלחמת העולם השניה למדינות שונות על מנת להציל יהודים וחילי בעלות הברית. כולם נכשלו למעשה במשימתם ושישה מהם הוצאו להורג. לעתיד יתווכחו ההיסטוריונים אם הייתה איזו משמעות מעשית לשליחותם או שנועדו רק להראות לעולם שהתנועה הציונית ניסתה לעשות משהו למען יהודי אירופה בזמן המלחמה.

באומל בודקת בספרה את תהליך ההנצחה של המתים האלה וקובעת כי ניתן לקבוע את פירסומם לאחר מותם במעין פירמידה שבראשה עומדת מעל ומעבר לכולם חנה סנש שהפכה לגיבורה ולקדושה לאומית הרבה מתחתיה מבחינת הפירסום והחשיבות שיוחסה בדיאבד למשימתם עומדים חביבה רייק ואנצו סירני ( שהיה בחייו אדם ידוע מאוד בישוב בניגוד לסנש ולרייק ) והרבה מתחת לשני אלה עומדים ארבעת ההרוגים האחרים שזכרם נשמר למעשה רק בידי קבוצה מצומצמת של בני משפחתם ומקורבים.

ואכן פרסומה של סנש לאחר מותה הוא מדהים .שני שירים שכתבה "אלי אלי" ואשרי הגפרור " הפכו למעין הימנונים לא רשמיים המוכרים לכל .כל שאר הנופלים מעולם לא קיבלו אף שבריר מתשומת הלב שקיבלה חנה סנש הצנחנית בת העשרים ושלוש במותה הפכה לסטנדרט שעל פיו נמדדו כל שאר הצנחנים .היא זכתה לכינוי "ז'אן דארק הלאומית "היא היגיעה למעמד שאליו לא היגיעה אולי אף אישה מתה אחרת בתולדות התנועה הציונית .
מדוע דווקא היא ?
היו לכך כמה סיבות . היא השאירה אחריה עיזבון ספרותי מרשים יחסית ברמתו והוא החדיר את דמותה לתודעתה ציבור . שניים משיריה שהולחנו ונכנסו לרפרטואר המושר הקבוע של הווי תנועות הנוער בארץ וזה בהחלט עזר לשימור דמותה ו"פולחנה". . סיבה נוספת הייתה הדרך שבה מתה :העובדה שתהליך מותה תועד היטב, העובדה שהיא הייתה היחידה מכל הצנחנים שהובאה לפני שופט ונשאה נאום אמיץ בבית המשפט שנגזר עליה גזר דין מוות ושהיא סירבה לבקש חנינה מההונגרים ובכך להציל את חייה . עובדות אלו שנודעו כבר מספר שבועות לאחר מותה תרמו להעלאת קרנה ובלשון ימינו הפכו אותה ל"תקשורתית ודרמתית " יותר .

ועוד סיבה הייתה סיפור חייה:  היא הייתה בת למשפחה אמידה . אביה היה סופר ידוע  בלה סנש שהתפרסם  גם בעברית הודות לספר הילדים שלו "צ'יבי " ( 1920)  על ילד כדורגלן  עני ומאבקו בבני כיתתו העשירים המחרימים אותו  ,ספר שתורגם בידי ידיד המשפחה הסופר אביגדור המאירי. אך למרות המעמד של המשפחה בהונגריה היא  היגיעה לארץ ישראל ממניעים חלוציים ציוניים.

חנה סנש .

העובדה שהיא הייתה בחורה נאה ( הרבה יותר נאה מחביבה רייק אם לשפוט על פי התמונות ) שזה דבר שלעולם אינו מזיק , וגם העובדה שלא היו ידועים קשרים שלה עם בני המין השני דבר ששם דגש על תומתה כמו ז'אן דארק . אמנם בדיאבד נודע שהיו בחורים שחיזרו אחריה כמו יוסף וויס לעתיד חוקר קבלה ידוע וכי היא עצמה כנראה התעניינה במי שכתב לעתיד מחזה על חייה אהרון מגד.

אך לאורך השנים נוצר עבורה דימוי של בתולה טהורה ויפהפיה שהקריבה הכל למען בני עמה דימוי שככל הנראה היה קשה הרבה יותר ליצור לשאר הנופלים. לדימוי זה היה עוצמה רגשית עצומה גם מאחר שאימה של סנש ואחיה היגיעו לארץ ותרמו לחיזוק ההילה והמיתוס שסביבה כ"שומרי הגחלת ".
ייתכן שסיבה נוספת לפירסומה היה שהכותבים הידועים והלוהטים ביותר עליה היכירו אותה אישית . אביגדור המאירי שכתב עליה מחזה היכיר אותה מינקותה כידידו הטוב של אביה ובכתיבתו אחרי מותה היציג אותה כקדושה, הסופר אהרון מגד שכתב עליה מחזה מפורסם היכיר אותה בקיבוץ שבו גרה וגם הסופר עודד בצר שכתב עליה ספר ילדים מפורסם היכיר אותה אישית .

חנה סנש מתכתבת עם יוסף וייס

מפליג חלום - מכתבי אהבה לחנה סנש / יוסף וייס, מוקי צור

אחד הספרים המעניינים ביותר שהופיעו על חיי חנה סנש הוא " מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש " של יוסף וייס ( הקיבוץ המאוחד , 1996) . זהו קובץ מכתבים שאותם שלח לחנה יוסף וייס שהיה סטודנט למדעי היהדות ובעיקר קבלה אצל גרשון שלום , שהיכיר את חנה מהונגריה והמשיך להתכתב איתה בארץ . הוא שלח לה מכתבים הגותיים יפים מאוד ושירים ונראה שהתאהב בה, אך כשהדבר התברר לה היא דחתה אותו והעדיפה לשמור על קשר "של ידידים טובים ". נראה שהייתה זאת מכה קשה עבור וייס אך מהמכתבים ומכתבים שונים ביומנו נראה שהוא המשיך להעריץ אותה כמודל של אקטיביזם ופעילות ההפך הגמור ממנו . לדעתו חנה סנש אינה רק פועלת ,היא יוצרת .היא אינה יוצרת מתוך קשר לאנשים הקרובים לה. היא אינה מגלמת את הקשרים "אני-אתה". אין היא חיה בזיקה אל אנשים ודחייתה את אהבתו אינה מקרית. היא קשורה לאידיאה לערכים שבהם היא מאמינה .וכיוון שהיא נתונה לאידיאה ,אין היא זקוקה להסתופף מסביב לאישיות ולעולם לא יהיה לה "רבי".
זאת בניגוד לוייס עצמו שחיפש תמיד גיבורים תרבותיים כמו הרב נחמן מברסלב וראה את עצמו כאקססיטנציאליסט מיואש בניגוד לחנה האידיאליסטית. לימים וייס הפך לחוקר חשוב ביותר של חסידות ברסלב, אך הסתכסך עם מורו הנערץ פרופסור גרשון שלום שסירב לקבל את עבודת הדוקטוראט שלו . הוא התאבד  באנגליה ב-1969 .המקרה נחשב לאחד האירועים הטראגיים של תולדות חקר המיסטיקה בישראל.


כתוצאה מכל הסיבות האלה ונוספות חנה סנש הפכה לגיבורה לאומית . על חייה נכתבו עד כה לא פחות מ-12 מחזות ( חלק מהם עבור תחרות שהכריז תיאטרון הבימה בנושא בשנות החמישים ושבה זכה מחזה של אהרון מגד למרות מחאות על תפירת הזוכה מראש ). הסופר עודד בצר חיבר על חייה ספר ילדים מצליח מאוד בשם "הצנחנית שלא שבה " שזכה עד היום ל-23 מהדורות שהיה למעשה רומן ביוגרפי על חייה שעוד חיזק את דימויה . ובאנגלית אף הופיעו על חייה הרבה יותר ספרים מבעברית לפחות תשעה כאלה.

הבמאי מנחם גולן הפיק על חייה סרט גדול  בשם "מלחמתה של חנה " ב-1988  לאחר מאמצים של שנים רבות גם כתוצאה מסירובים של בני המשפחה של סנש לתת לו להפיק את הסרט ללא עמידה מדויקת בדרישותיהם שכללו תסריטאי בינלאומי מפורסם ( מנחם גולן העדיף תחילה להסתפק דווקא בסופר הילדים אוריאל אופק שבדיעבד נראה כבחירה טובה ) . וגולן לא היה היחיד שרצה להפיק סרט על הצנחנית הגיבורה היו פניות לכך גם מצד מפיקים צרפתיים ומפיק יהודי שחי בגרמניה.

( טריילר של סרטו של גולן"מלחמתה של חנה "  ראו כאן )

 על סרט זה והאמינות ההיסטורית שלו ראו בפירוט במאמרי :"משימתה של חנה סנש במציאות ובסרטו של מנחם גולן".

אולם עד כה  איש מעולם לא העלה על דעתו להפיק סרט על חיי אנצו סירני הציבעוניים לא פחות ואף יותר מסנש או על חביבה רייק שלא לדבר על שאר הצנחנים. על סירני נכתב מחזה אחד שלא הוצג בידי אנדה פינקרפלד וביוגרפיה אחת של רות בונדי ולאחרונה ביוגרפיה לבני הנוער ועל רייק נכתב מחזה שלא הוצג של נתן שחם וביוגרפיה.לחביבה רייק למשל שהייתה נשואה בעבר והתגרשה ושניהלה כמה וכמה רומאנים בימי חייה  ( דבר שבשלב מסוים השתדלו להסתירו מחשש שזה יפגע בתדמיתה) יצרו תדמית של אם שיוצאת להגן על ילדיה בגולה.אבל ככל הנראה זאת הייתה תדמית אפקטיבית הרבה פחות.
אבל כשם שהתקשורת מחזקת היא גם יכולה להרוס . בשנות ה90 הוקרן בטלוויזיה דרמה של מוטי לרנר על משפט קסטנר מנהיג יהודי בהונגריה ששיתף פעולה עם הנאצים והואשם בקשר למותה של סנש.מטרתה של הדרמה של לרנר הייתה ל"זכות " את קסטנר בעיני הציבור.וייתכן שהמחזאי לרנר החליט שעל מנת לעשות זאת בצורה אפקטיבית יותר יהיה עליו לפגוע בתדמיתה של חנה סנש שנראתה תמיד כניגוד מוחלט לבן ארצה קסטנר.

באחד הקטעים בדרמה  הואשמה סנש בידי קסטנר בעת המשפט בהסגרת עמיתיה תחת עינויים דבר שמעולם לא התרחש במציאות. קטע זה ששודר שוב ושוב בפרומואים לסדרה עורר סערה ואחיה של סנש הגיש פנה לבית המשפט כנגד שידור הקטע והוא נמחק לבסוף אם כי בג"ץ קבע שזכותו של התסריטאי היה להכניסו.

לרנר טען מאז בעקשנות שלא המציא את הקטע מדמיונו וכי ניתן למצוא לטענה זאת סימוכין בעדויות של התקופה אולם טענה זאת נראית בדיעבד כלא נכונה. תיק החקירה של חנה סנש שהתגלה בהונגריה מראה שלמרות שעונתה וגססה שעות ארוכות  לא גילתה  דבר.
בכל אופן אין ספק שהמחזה של לרנר השתלב היטב באווירה של ניתוץ המיתוסים של התקופה, לרנר חש צורך לרומם את דמותו המנואצת בעבר של קסטנר שנחשב למשתף פעולה עם הנאצים על ידי השפלתה של חנה סנש הגיבורה הלאומית.

המטרה ברורה : על מנת להשחיר את דמותה של סנש  ומה שהיא מיצגת ולחזק  כך עוד יותר את דמותו  ותדמיתו של קסטנר המושמץ . זה שלא הייתה שום עדות על כך לא שינה למחזאי ולא כלום .

כל הנושא עורר ויכוח  ער בתקשורת שהדיו לא שכחו עד היום. גיורא סנש אחיה של חנה נפטר זמן לא רב לאחר המשפט ובני משפחתו טענו שהפרשה קיצרה את חייו.

מה בין חנה סנש לשרה אהרונסון ?

שרה אהרונסון ממנהיגי אירגון ני"לי. הסיבה להתקפה על חנה סנש?

מה הייתה הסיבה להתקפה הארסית של   המחזאי מוטי לרנר על חנה סנש והצגתה כמי שנשברה בעינויים למרות המחסור בעדות הסטורית על כך ?
מעבר לרצון להאדיר בדיעבד את קסטנר המושמץ על חשבונה של חנה סנש נראה שיש כאן גם סיבה אישית משפחתית.

מוטי לרנר הוא נכד  של ציפורה לרנר שהייתה אחת המתנגדות לקבוצת המרגלים "נילי" שפעלה בשירות הבריטים כנגד התורכים בזמן סוף השלטון התורכי בארץ ישראל . כאשר נלכדה אשת ניל"י שרה אהרונסון אחותו של מנהיג הקבוצה, אהרון אהרונסון , היא קיללה בכתב נשים שונות שהיכירה ששיתפו פעולה עם התורכים  וחשדה שהן בגדו בה ,אחת מהן הייתה ציפורה לרנר. לאחר מכן התאבדה לפני שהתורכים יספיקו לענות אותה ולהוציא ממנה את סודותיה.
מוטי לרנר אישר  בשיחות עם העיתונאי דן מרגלית ובעיתון "על המשמר " כי יש קשר בין רצונו לטהר את שמה של סבתו –נשוא קללתה של שרה אהרונסון ( שהפכה לסוג של גיבורה לאומית בדומה לחנה סנש) לבין הסנגוריה שלו על קסטנר .כעבור כמה שנים הוא הכחיש את ההצהרה הזאת ושאהדתו לקסטנר  ניזנה מתחושתו של נכד שסבתו הואשמה שוב ושוב בהתנכרות ועויינות ואף בגידה בגיבורה לאומית כמו שרה אהרונסון שעונתה בידי אוייב אכזר .אולם נראה שיש לקחת ברצינות דווקא את הצהרתו הראשונה בעניין, וזה מסביר את הצורך  הפסיכולוגי שלו להציג את חנה סנש המקבילה של שרה אהרונסון  כמי שנשברה ובגדה תחת עינויים למרות שאין לכך כל עדות ועל ידי כך ל"זכות " רטרואקטיבית את קסטנר ובאופן אליגורי לפחות  את ציפורה לרנר.

ספרה של באומל נותן סקירה מפורטת ומעניינת מאוד של כל האספקטים של הנושא ומן הראוי שילמד בטקסט יסוד בכל קורס תקשורת על כיצד יכולה התיקשורת המונים לקחת אדם להפכו לגיבור לאומי ואחר כך לנתץ אותו.

 

 

 

Elaine  Rembrandt   So young to

נספח :רשימת יצירות  של ועל חנה סנש

חנה סנש : יומנים .שירים .עדויות . בעריכת משה ברסלבסקי . מהדורה ראשונה 1946.  מהד’ חמש-עשרה, מתוקנת ומורחבת הקיבוץ המאוחד  2003

חנה סנש    אלי, שלא יגמר לעולם :   שירים ופרקי יומן /    ערך עוזי שביט  תל אביב :   הקיבוץ המאוחד,   2005.

1. יצחק שדה ." דרכה של חנה סנש " בתוך קובץ המחזות "לוחמים" 1952

2. אהרון מגד " הסנה הבוער " .1954 . מחזה זיכרון לחנה סנש
3. חנה מאת אליעזר ברות מערכה אחת מתוך מחזה " מבפנים " חבו' יט 1957

תמונה מההצגה "חנה סנש" עם  מרים זוהר וחנה רובינא


.
4.אהרון מגד "חנה סנש" : הוצג בתיאטרון הבימה ב-1958 ויצא בדפוס בכמה מהדורות שונות עם טקסט שונה.

טקסט ההצגה נמצא  ברשת כאן.

5 אביגדור המאירי "אשרי הגפרור : חזון הגבורה והתהילה של חנה סנש " מחזה בשבע התגלויות .ניב , 1958 .
6. מחזה מאת נחמה הנדל שהוגש לתיאטרון הבימה שלא הוצג .
7-9 עוד שלושה מחזות בנושא חנה סנש שהוצאו לתיאטרון הבימה ב-1957 ונדחו ביחד עם המחזות של ברות, המאירי והנדל
10. שמעון לוי "קול קרא והלכתי ". מחזה שלא הוצג . 1972. .
11. ישראל אלירז "כנפים : סצינריו לבלט וחמישה שחקנים ולהקת רקדנים . הועלה ב-1979 בתיאטרון חיפה.
12. דודו מלמד "רק הכוכבים היו קרובים כל כך " הוצג בפסטיבל עכו תשמ"ח . ומעלה את השאלה מדוע חנה הפכה למיתוס.
13. מוטי לרנר " משפט קסטנר ".מיני סדרה טלויזיונית . מבצע הרס של המיתוס .
ספרים :

 

 

:talmi oz rucham,
סיפור קצר"מות גבורה" סיפור קצר על ימיה האחרונים של חנה סנש בספר "בעוז רוחם " מאת מנחם תלמי הוצאת עמיחי,1956. ( הספר הנ"ל זכה בפרס למדן).bezer hanna senesh עודד בצר .הצנחנית שלא שבה   צייר אמציה כ"ץ   סדרת "נועזים" הוצאת שרברק ,1969. רומן ביוגרפי לנוער.hanna senesh time tunnelגלילה רון פדר עמית הצנחנית הנועזת   ( הוצאת מודן ,2005)  ספר מספר 30 בסדרת הילדים "מנהרת הזמן " של סיפורים על מסעות בזמן לתקופות שונות בתולדות המדינה והישוב והפעם הגיבורים נפגשים בחנה בעת ביצוע משימתה .

תוצאת תמונה עבור רוח גדולה באה

 רוח גדולה באה ." מאת יואל פלגי . 1946 . ספר שלעדות מחברו הוא חצי בדיוני. 

חנה סנש :   59 שנים להוצאתה להורג :   60 שנה לשליחות הצנחנים במלחה"ע השניה  עורך – מוטי רוזנבלום] /    [ח"מ] :   מ.ל. אחידוב,   [2003]

 

וייס, יוסף גיאורג, וייס .    מפליג חלום :   מכתבי אהבה לחנה סנש /    תל-אביב:   הקיבוץ המאוחד,   1996.
 

תוצאת תמונה עבור שבעה שלא שבו

מאיר ‫ אהד,  שבעה שלא שבו :   סיפורם של צנחני ההצלה מלחמת העולם השנייה /   ירושלים : [העמותה להנצחת  שבעת הצנחנים שלא שבו משליחותם ‬], תשס"ו, 2006

רקפת דיין     בין חנה לסנטה יוהנה :   חנה סנש: בין הדמות לבין הדימוי /    חיפה :   ר. דיין,   2007.
נורית גוברין, אהרן מגד: חסד החיים :   דיוקנו של בן ארץ כסופר עברי, מתווה לביוגרפיה (תר"ף-תש"י/1920-1950) /    ירושלים :   כרמל,   תשע"ב 2011.

פרק מהספר :"האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש ואהרון מגד " מגזין "יקום תרבות "

רותי בת צבי  גליק    חוויית ההגירה ועיצוב הזהות מחדש בכתיבתה האישית של חנה סנש… /  דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת בר אילן   רמת-גן :   [חש"מ],   תשס"ו.

רותי  גליק   אסורה בארץ חדשה :   סיפורה של המהגרת חנה סנש /    חיפה :   פרדס,    2013.

asura beretz chadash

תקציר:אסורה בארץ חדשה חושף את סיפור ההגירה של חנה סנש (1921–1944) בעזרת יומנה המלא ומאות מכתביה שלא פורסמו עד כה בעברית ותורגמו מהונגרית לצורך המחקר וכתיבת ספר זה.
כתביה של סנש קוצרו, שוכתבו וצונזרו במשך עשרות שנים. הם חיזקו את מיתוס הגיבורה הלאומית, הסמל המובהק של מבצע הצנחנים באירופה במלחמת העולם השנייה.

אסורה בארץ חדשה עוסק בחוויותיה של סנש כמהגרת (מספטמבר 1939 עד ינואר 1944) ובניסיונותיה לעצב מחדש את זהותה הלאומית, המעמדית והמגדרית, ולהפוך מבורגנית הונגרייה לעברייה סוציאליסטית.
סנש שאפה ללמוד מקצוע ולהפוך לחלוצה חקלאית, אך נאלצה לעבוד רוב הזמן במטבח ובמכבסה. הפער בין שאיפותיה לבין מציאות חייה בארץ, הוליד אכזבות ותסכולים, ניכור ומשברים נפשיים. השליחות באירופה קסמה לה גם כיוון שהעניקה משמעות חדשה למסע הגירה שנקלע למבוי סתום.
הספר מגלה עד כמה הייתה חנה סנש רחוקה מהדימוי של העברייה החדשה, סמל השוויון בין המינים.

hanna sennesjh letters

את לבדך תביני :   מכתבי חנה סנש, 1944-1935 /ערכה והוסיפה הערות וטקסטים נלווים למכתבים – אנה סלאי ; עורכי משנה: טיקוצקי גדעון ואיתן סנש
‬ בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע"ה 2014.

תקציר :

בהוצאת הקיבוץ המאוחד רואה אור הספר את לבדך תביני: מכתבי חנה סנש בעריכת ד"ר אנה סַלַאי (עורכי-משנה: ד"ר גדעון טיקוצקי ואיתן סנש).

בספר נחשפים לראשונה עשרות מכתבים אישיים שכּתבה חנה סנש (1944-1921), בעיקר לאמהּ ולאחִיה, החל בגיל ארבע-עשרה ועד סמוך מאוד למותה. המכתבים רואים אור לראשונה בעברית, במלאת שבעים שנה להוצאתה להורג (7 בנובמבר 1944 – 7 בנובמבר 2014).

מעטים מאוד ממכתבי חנה סנש הופיעו עד כה בעברית, בעיקר בספר  חנה סנש: חייה, שליחותה ומותה שערך משה ברסלבסקי ‬בשנת 1946 (לימים חוּדש הספר והתפרסם בשם 'חנה סנש: יומנים, שירים, עדויות'). מעט המכתבים שנדפסו, תורגמו בזמנם באופן מגמתי ולא פעם צונזרו. כעת נדפסים לראשונה כל מכתביה, ובנוסח מלא ומדויק. רוב המכתבים נכתבו בהונגרית, מיעוטם בעברית, ולצדם תורגמו מכתבים שכּתבה באנגלית, גרמנית וצרפתית. באחד המכתבים מופיע שיר של חנה סנש, שנכתב בהונגרית ולא תורגם עד כה לעברית. כעת הוא מופיע לראשונה בעברית, בתרגום המשוררת אגי משעול.

לצד המכתבים צירפה חנה סנש לא פעם צילומים שצילמה, כדרישות שלום. בספר נכללו כשבעים צילומים אשר נבחרו מאוסף המשפחה בסיוע אחיינה איתן סנש. הצילומים, שאף רובם מתפרסמים לראשונה, מאפשרים גם הם להתוודע מחדש אל הנערה והאישה הצעירה שהייתה למיתוס.

חנה סנש עלתה לארץ כשהייתה בת שמונה-עשרה, בשנת 1939, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. העלייה לבדה הייתה כרוכה מצדה במחיר אישי כבד –  פרידה מאמהּ קטרינה, שנותרה בהונגריה, ומאחיה היחיד גֶ'רג' (גיורא), שנסע ללמוד בצרפת. האמצעי היחיד שעמד לרשותה לשמירת הקשר איתם ועם מכרים נוספים שלא בחרו כמוה בייעוד החלוצי היו המכתבים. היא שיתפה דרכם את בני משפחתה ואת מכריה ברשמיה הראשונים מן הארץ, במאמציה להיקלט כאן ולהכשיר עצמה כחקלאית, בחיי היומיום שלה ואף בחיי הרוח והרגש שלה.
כשהתדפקה המלחמה על שערי צרפת ביקשה חנה סנש למלט משם את אחִיה. ההתכתבות הפכה אז בהולה והתמקדה בניסיונה (שצלח לבסוף) להעלותו לארץ, בדרך-לא-דרך, ובמקביל לשמור על קשר המכתבים הרעוע עם אמה. המכתבים החותמים את הספר הם אותות החיים האחרונים ששלחה ערב יציאתה לשליחוּת שממנה לא שבה. מרגש לראות מכתבים-פתקים אחרונים אלה בכתב ידה ברפרודוקציות שבספר.
לצד המכתבים שָזְרָה עורכת הספר אנה סלאי עשרות מובאות ממכתבי התשובה שקיבלה חנה סנש, מיומנה ומעדויות נוספות, ההופכות את המונולוג המרתק שבמכתביה לדיאלוג עשיר, ושופכות אור על חייה ועל עולמה של יהדות הונגריה בשנים אלה. סלאי, שערכה מהדורה של המכתבים שראתה אור בהונגריה בשנת 1991, הוסיפה גם מאות הערות וביאורים למכתבים.
תקציר: כולל טיול בעקבות חנה סנש, משוררת אמיצה ולוחמת רגישה – אל קיבוץ שדות ים.
לילי הלפרט-זמיר,   בין היסטוריה למבדה :   שואת יהודי הונגריה /   תל אביב : מכון מופ"ת, תשע"ו, 2015.

תקציר:

זהו הספר השלישי בטרילוגיה בין היסטוריה למִבדֶה -fiction ‬
‫ כל אחת משלוש המדינות נבחרה בשל מאפיינים ייחודיים לה. הונגריה נבחרה משום שבה חי ופעל בה הקיבוץ היהודי השני בגודלו (לאחר פולין) שהושמד בשואה. זאת ועוד, היא הייתה המדינה האחרונה שהנאצים כבשו באביב 1944, בעת שמדינות אחרות כבר שוחררו. הנאצים אף נתנו עדיפות להשמדת יהודי הונגריה על פני הצלת החיילים הגרמנים בחזית המזרחית. ‬
‫ בדורנו, במרחק של שני דורות מהשואה, שבה ועולה ביתר שְׂאת השאלה כיצד יש להנחיל את זיכרון השואה לדורות הבאים. ההנחה היא שאין די בתיאור העובדות ההיסטוריות כדי ליצור תובנה של האירועים והזדהות עמם. אי לכך רצוי להאיר נושא מורכב ורגיש זה מכמה נקודות מבט ולא רק מההיבט ההיסטורי. ספרי הטרילוגיה פונים אל הממד הרגשי-חוויתי מבלי לוותר על לימוד העובדות והאירועים ההיסטוריים. שלושת הספרים מנסים להמחיש את "אקלים התקופה" (Zeitgeist) באמצעות ספרות, קולנוע ומוזיקה. ‬
‫ השמדתם של מרבית יהודי הונגריה נעשתה במהירות חסרת תקדים, בתוך חודשים ספורים. למרות זאת, בתודעה הציבורית ובשיח הבית-ספרי כמעט שאין דנים בנושא, למעט בפרשת קסטנר ובגבורתה של חנה סנש: הדיון בפרשת קסטנר נעשה בהקשר של שיתוף פעולה עם הנאצים ועל רקע הפרשות הפוליטיות שהסעירו את מדינת ישראל בשנות החמישים המוקדמות; סוגיית חנה סנש נדונה בהרחבה כחלק מתרומת היישוב הקטן והאמיץ בארץ להציל את יהודי אירופה. גבורתה נתפסה כחלק בלתי-נפרד מגבורת ה"ישראלי החדש" במולדתו, המוכרת גם כמיתוס "יפי הבלורית והתואר". ספרנו זה נועד להעלות את שואת יהודי הונגריה למרכז הדיון ההיסטורי-חינוכי ולהבליט את המורכבות ההיסטורית ואת הדילמות האנושיות והמוסריות השזורות בה

חנה סנש – שירים מן המעמקים

תקציר :ספר זה הוא פרי עטה של חנה סנש, אחת מ-37 צנחנים שהתנדבו להילחם בנאצים. היא הייתה מודל לחיקוי לדורות רבים בישראל וחוצה לה. הצנחנית העברייה הראשונה והמשוררת הרגישה, צנחה מעבר לקווי האויב הנאצי בסרביה שביוגוסלביה דאז. חנה חצתה את הגבול להונגריה, נתפסה, עונתה קשות ונרצחה כשהיא בת 23 בלבד. כל פעולותיה אלו כוונו לשם הצלת יהודים והיא שילמה מחיר יקר בדמי ימיה.

22 משיריה מובאים כאן לראשונה במקשה אחת בתרגום מעודכן לאנגלית ולעברית. אלו מנסים לחשוף בפני הקורא את הסיפור שמאחורי הסיפור של דמות מרשימה זו ולפתור אולי מקצת מן המסתורין ומהחידתיות שאפפוה בחייה ובמותה.

אבנר שלום, חוקר מוביל של שירת סנש, הביא לדפוס שירים אלו לראשונה במכלול ממין זה וכן מספר מאמרים קצרים, החושפים את לוז שירתה. אסופה ייחודית ועוצמתית זו של שיריה נחשפת לראשונה בפני קוראי העברית, האנגלית, הספרדית והליטאית במהדורת היובל האומנותית במלאת 75 שנה

‫ ‫ חנה סנש / כתבה: אבירמה גולן ; איר: אלון געש הוצאת צלטנר ,2019 .ספר של 30 עמודים.

תקציר:חַנָּה סֶנֶשׁ נוֹלְדָה בְּבּוּדָפֶּשְׂט שֶׁבְּהוּנְגַּרְיָה, יַלְדָּה שֶׁעֵינֶיהָ תְּכֻלּוֹת כְּמוֹ הַיָּם וְחִיּוּכָהּ רָחָב. מִגִּיל צָעִיר הָיְתָה מְשׁוֹרֶרֶת מְחוֹנֶנֶת, אֲבָל עָזְבָה הַכֹּל מֵאֲחוֹרֶיהָ וְעָלְתָה לְבַדָּהּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָמְדָה חַקְלָאוּת וְהָיְתָה מִמְּקִימֵי קִבּוּץ שְׂדוֹת יָם.
כְּשֶׁפָּרְצָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה וְסַכָּנָה רִחֲפָה מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל יְהוּדֵי הוּנְגַּרְיָה, חַנָּה הִצְטָרְפָה לַפַּלְמָ"ח בְּמַטָּרָה לִצְנֹחַ מֵאֲחוֹרֵי קַו הַגְּבוּל בְּאֶרֶץ הֻלַּדְתָּהּ וְלַעֲזֹר לִבְנֵי עַמָּהּ.
הִיא לֹא שָׁבָה מֵהַמְּשִׂימָה, אֲבָל סִפּוּרָהּ חָקוּק בַּזִּכָּרוֹן וּבַשִּׁירִים שֶׁהִשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ. הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה וְהָעַקְשָׁנִית הָפְכָה לְסֵמֶל שֶׁל חֲלוּצִיּוּת וּגְבוּרָה.

ספרים באנגלית על חנה סנש  :

Hanna Senesh :her life & diary /introduction by Abba Eban.

/translated by Martha Cohn.

New York : Schocken Books, 1972.

 

 Anthony, Masters,1    The summer that bled; :   the biography of Hannah Senesh.    New York, :   St. Martin's Press,   [1972].

Rembrandt, So young to die :       Elaine   the story of Hannah Senesh; grades 7-12    Denver, Colo. :   Alternatives in Religious Education,   1981.
Linda  Atkinson,  In kindling
flame :   the story of Hannah Senesh 1921-1944 /    London, UK :   Vallentine Mitchell,   2011.

,

חנה סנש ,לוחמת

קישורים רלבנטיים על חנה סנש וחבריה

משימתה של חנה סנש במציאות ובסרטו של מנחם גולן 

הספר "גיבורים למופת"

צנחני הישוב

עוד על הצנחנים

 תקרית לילית במחנה עתלית:אורי קציר על הצנחנים
חנה סנש בויקיפדיה

העמותה להנצחת חנה סנש

חנה סנש =הגפרור שאינו כבה -תערוכה

מידע על חנה סנש

שאלות ותשובות על חנה סנש

 

גילויים חדשים על מותה של חנה סנש
תיק החקירה של חנה סנש

 

אבנר שץ על חנה סנש

אבנר שץ ממשיך

פסק הדין במשפט הדיבה על  חנה סנש

משפט קסטנר וחנה סנש

הויכוח על הסרט "משפט קסטנר "

תגובת בני משפחתה של חנה סנש

משפט הדיבה על חנה סנש

בג"ץ חנה סנש וקסטנר

יעקב אחימאיר על גילוי תיק המשפט של חנה סנש

תגובה של מוטי לרנר

מוטי לרנר המחזאי שהשמיץ את חנה סנש

עוד על מוטי לרנר

על הסרט "חנה סנש " באנגלית
הסרט "חנה סנש " באמזון

חנה סנש ברשת באנגלית

ביוגרפיה של חנה סנש באנגלית

אנצו סרני
עוד על סרני
"השליח " מאת רות בונדי על אנצו סרני

הסופר אהרון מגד וחנה סנש

האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש והסופר אהרון מגד?

תוצאת תמונה עבור חנה סנש

חנה סנש לוחמת.