ארכיון תג: חצור

דבורה אשת לפידות הנביאה ,ברק בן אבינועם השופט, יעל אשת חבר הרוצחת, סיסרא המצביא וגם אם סיסרא -כוכבי תרבות

דבורה הנביאה.איור מאת גוסטב דורה 

במגזין הרשת שאותו אני עורך "יקום תרבות " אנחנו מפרסמים את "פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי " סיפורים על רקע תנ"כי והיסטורי מהם קלאסיים של סופרים שאינם כבר עימנו ומהם עכשווים של סופרים צעירים ששלחו לנו את סיפוריהם.

ולאחרונה פירסמנו במסגרת פרויקט זה פרקים מרומן על דבורה הנביאה של חוה עציוני הלוי רומן בשם "אשת לפידות " שפורסם ב-2010 והיה רק הראשון בסדרה של עשרה רומנים תנכיים ( עד כה) שהפכו את חוה עציוני -לוי לסופרת הפורייה ביותר על נושאים תנכיים בהיסטוריה של הספרות העברית המודרנית.

ראו ראיון מקיף שלי עימה על כך כאן :

"בחזרה אל האישה התנכית "

וזאת הזדמנות להוסיף רשימה לסדרה של מאמרי על גיבורי התנ"ך וההיסטוריה היהודית בספרות ובמדיה  העברית והעולמית.והפעם על דבורה הנביאה ,השופט ברק בן אבינועם יעל וסיסרא מצביא האוייב בספרות ובקולנוע.

והפעם הגיבורים מספר שופטים דבורה הנביאה השופט ברק בן אבינועם ,יעל  אשת חבר הקינית ,אישה קטלנית ,ומצביא האוייב סיסרא  מהעיר "חרושת הגויים" שאיים על שבטי ישראל ביחד עם יבין מלך חצור.

 

וכך  סיפורם ניתן  בספר שופטים פרק ד' :

וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת.  ב וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.  ג וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:  כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה.  {פ}
ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת–הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.  ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל–בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.  ו וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.  ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ.  ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ–כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה.  י וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת-זְבוּלֻן וְאֶת-נַפְתָּלִי, קֶדְשָׁה, וַיַּעַל בְּרַגְלָיו, עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ; וַתַּעַל עִמּוֹ, דְּבוֹרָה.  יא וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד-אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ.  יב וַיַּגִּדוּ, לְסִיסְרָא:  כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, הַר-תָּבוֹר.  יג וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת-כָּל-רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר אִתּוֹ–מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, אֶל-נַחַל קִישׁוֹן.  יד וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל-בָּרָק קוּם, כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֶת-סִיסְרָא בְּיָדֶךָ–הֲלֹא יְהוָה, יָצָא לְפָנֶיךָ; וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו.  טו וַיָּהָם יְהוָה אֶת-סִיסְרָא וְאֶת-כָּל-הָרֶכֶב וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה, לְפִי-חֶרֶב–לִפְנֵי בָרָק; וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וַיָּנָס בְּרַגְלָיו.  טז וּבָרָק, רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, עַד, חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם; וַיִּפֹּל כָּל-מַחֲנֵה סִיסְרָא, לְפִי-חֶרֶב–לֹא נִשְׁאַר, עַד-אֶחָד.  יז וְסִיסְרָא, נָס בְּרַגְלָיו, אֶל-אֹהֶל יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי:  כִּי שָׁלוֹם, בֵּין יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר, וּבֵין, בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי.  יח וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי, אַל-תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה.  יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם, כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ–וַתְּכַסֵּהוּ.  כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם-אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ-פֹּה אִישׁ–וְאָמַרְתְּ אָיִן.  כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת.  כב וְהִנֵּה בָרָק, רֹדֵף אֶת-סִיסְרָא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ–וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת, וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.  כג וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, אֵת יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן, לִפְנֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כד וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, הָלוֹךְ וְקָשָׁה, עַל, יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן–עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ, אֵת יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן.

ספר שופטים פרק ד'

 

שירת דבורה המובאת בספר שופטים היא לדעת רוב החוקרים היצירה הקדומה ביותר בתנ"ך  ובספרות העברית כולה מהמאה ה-11 לפני הספירה  ואולי באמת קרובה לתקופה שבה התרחשו האירועים המתוארים בה.

הנה היא :

וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְהוָה. ג שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ד יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. ה הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהוָה זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. ח יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל. ט לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְהוָה. י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ. יא מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה. יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם. יג אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם יְהוָה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים. יד מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר. טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב. טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב. יז גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן. יח זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה. יט בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ. כ מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא. כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז. כב אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו. כג אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים. כד תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ. כה מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד. כח בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. כט חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל. לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. (שופטים ה, א-לא)

דבורה היא ללא כל ספק הדמות  הנשית החזקה ביותר בתנ"ך כולו.היא יוצאת דופן לחלוטין.

כמוה יעל הדמות הנשית השנייה בסיפור.

למרבית הצער אין יותר מידי הופעות של דמויות אלו בספרות העברית.

הנה סקירה על מה שיש.

יעל באמנות 

יעל עם הפטיש . פסיפס בכנסיית דורמיציון שעל הר ציון.צייר Radbod Commandeur (1890 – 1955);

תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ. כה מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד.

( מתוך ספר שופטים פרק ה)

בסיפור ובשירת דבורה  מופיעה עוד אישה חזקה ,אישה קטלנית ,יעל אשת חבר הקיני בן שבט שהיה כנראה מקורב לשבטי ישראל שהמצביא סיסרא מצא מקלט באוהלה ובשנתו רצחה אותו. על מה ולמה זה לא כל כך ברור. אם כי אפשר להעלות השערות.

יעל רוצחת את סיסרא באמנות 

 

 

יעל וסיסרא .ציור מאת ציפי צגלה

.https://www.atmag.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9D/

על יעל וסיסרא וגם על דבורה יש לא מעט יצירות אמנות.

משום מה זה היה נושא אמנותי פופולארי בימי הביניים והרנסאנס. למה ? זה לא ברור.אפשר לשער שהצופים בציורים אלו נמשכו לדמות של האישה הסקסית הרצחנית והציירים ידעו זאת.

 

אז הנה תערוכה קטנה של ציורים על יעל סיסרא וגם  כמה על ברק בן אבינועם.

למשל הציורים האלו מימי הביניים :

Speculum Humanae Salvationis, Westfalen oder Köln, um 1360. ULB Darmstadt, Hs 2505, fol. 57r

Calvary Baptist Church

Anonymous (Master 3), Jael and Sisera, 1350-75

MS. illumination
Hochschul- und Landesbibliothek Fulda, MS. As 88, 127r

בתמונה הזאת ברק ואנשיו לבושים בכובעים הטיפוסיים ליהודים בימי הביניים.

יעל מחסלת את סיסרא בתמונות מימי הביניים 

ובציורים האלו מהרנסאנס ואחריו :

 

 יעל הורגת את סיסרא, ציור של ארטמיזיה ג'נטילסקי, בסביבות 1620. מוצג במוזיאון לאמנות יפה בבודפשט. ארטמיסיה הייתה ציירת שעברה אונס בידי אמן אחר ובציור היא מתארת את רגשותיה. 

Pierre Reymond, plaque en émail de Limoges représentant Yaël tuant Siséra, entre 1550 et 1575

יעל וסיסרא ציור מאת

Artist

 

 

Giuseppe Vermiglio (1585-1635), Jael and Sisera, about 1620, oil on canvas,

  1548–1628  Yael matando a Sísara pintado por Palma el Joven.

Jacopo Amigoni  e circa 1739

 

יעל וסיסרא .ציור מאת בית ספר איטלקי המאה ה-17

 

Jael and Sisera, 1787, Oil on canvas, James Northcote, (1746–1831).

 

James Tissot (  1896-1902) יעל מחסלת את סיסרא

יעל מראה לברק את גופת סיסרא  James Tissot

 

יעל וגופת סיסרא

למרות הפופולאריות של הסיפור אצל ציירים  רק מעט יצירות ספרות ,מחזות ,וסרטי קולנוע וטלויזיה  פורסמו והוסרטו על האירועים בסיפור דבורה ברק יעל וסיסרא.

אולי כי הדמויות כוללות  שתי נשים חזקות ביותר ויוצאות דופן במקרא   דבורה הנביאה המנהיגה ויעל הקטלנית דבר שעורר רתיעה מצד יוצרים ויוצרות שאינם ציירים.

אבל הנה סקירה של מה שיש בשפה העברית.כמה שירים ,שני רומנים ,סיפור קומיקס אחד נדיר ,וכמה פזמונים  וגם סקירה של היצירה הפילמאית המועטת שיש בנושא סרט קולנוע צרפתי אילם ושני קטעים של הסדרה הישראלית הקומית סאטירית מהעשור השני והשלישי של המאה ה-21 "היהודים באים"….

השירים 

דבורה ששרה וכתבה את השיר הקדום ביותר כנראה בתנ"ך ובשפה העברית כולה "שירת דבורה" כן מאוזכרת במובן בשירה העברית החדשה.

למשל בשיר הזה של זלמן שניאור מתוך המחזור האפי שלו "לוחות גנוזים"

 

 

מתוך לוחות גנוזים מאת זלמן שניאור

"יָעֵל, אַתְּ הִיא מַלְאָכִי – מַלְאַךְ מָוֵת!” –

סיסרא לפני מותו בפואמה  "יעל וסיסרא "של מיכה יוסף לבנזון

היצירה הראשונה  על הדמויות בספרות העברית  החדשה  היא  "יעל וסיסרא" של  המשורר העברי הליטאי הצעיר מראשית המאה ה-19 מיכה יוסף לבנזון מיכ"ל. ( 1828-1852) והיא יצאה לאור לראשונה בידי אביו המשורר אד"ם הכהן בעת שהמשורר גסס ,  בספר שיריו  "שירי בת ציון" ב-1851.

מיכה יוסף לבנזון ( מיכ"ל)

ובה הוא מתאר את המאבק הפנימי בנפשה של יעחל שנחושה לרצוח את סיסרא כאוייב עמה.אבל מצד שני הוא אורח החוסה בצילה ולא עשה לה אישית דבר.

מיכ"ל תיכנן לסיים את הפואמה בצערה של יעל שרצחה את ה"חוסה בצילה".

אבל בלחצו של המבקר שמואל דוד לוצטו  שראה גרסת כתב יד  מקורית של הפואמה שמסתיימת בייסורי הנפש של יעל וחשב שאין זה מן הראוי להציג את יעל כמי שמתחרטת על הריגת סיסרא , מיכ"ל סיים את הפואמה כשמנוחתה של יעל חוזרת אליה לאחר ששמעה את שירת דבורה והיא מבינה שעשתה את רצון הנביאה והאלוהים.

תוכלו לקרוא את הפואמה הזאת  כאן : יעל וסיסרא

לאחר מכן פורסמו עוד כמה יצירות נשכחות על הדמויות  :

נחמן יצחק הכהן פישמאן "סיסרא מפלתו והצלת עם ישראל על ידי ברק ודבורה בדרך שיר ומליצה למברג 1841

נחום  ירושלמי דבורה הנביאה חזיון תנכי בשירה מעובד עבור בני הנערים.ירושלים תרפ"ד 1924

זכריה פרידמן  : דבורה אשת לפידות:מחזה בשש תמונות בתוך בין השורות סיפורי התנ"ך : המחזת מקרים בתולדות ישראל לפי מקור ומסורת ראשון לציון תשי"ד 1954

שירים

 

שמואל בס דבורה וברק מתוך נחל קדומים :שירי תנ"ך יזרעאל ש.שרברק 1941

 

פנחס אלעד :דבורה הנביאה בתוך "שירי תנ"ך תשי"ח 1958

 

 

שיר באנגלית

שירים על יעל

יעל מחסלת את סיסרא.

Artist Gregorio Lazzarin

 

שמואל בס יעל וסיסרא

 יעל מראה לברק את סיסרא המת 

אשת חבר מאת אורה עתריה  חגיגה בשמש ספריית פרוזה 1986

יעל מקבלת את פני סיסרא  1644 .צייר

Johannes Spilberg

1619-1690

יעל הקינית – Yael the Kinite

שולה ברנע, משוררת. פרופ׳ איתן מדיני – מתרגם

עוֹמֶדֶת פֶּתַח אָהֳלָהּ
חוּם אֱגוֹז עֵינֶיהָ
שְׂפָתֶיהָ כַּדֻּבְדְּבָן,
דְּבָרֶיהָ כִּדְבַשׁ,
וְהוּא הֲלוּם קְרָב,
מְסֹעָר מֻתָּשׁ,
רַךְ כְּשֶׂה קָט,
צָמֵא לָאַהֲבָה,
לְלִטּוּף, לְתִקְוָה,
לְחֶסֶד קַל  צִפָּה,
נָפַל כְּעָפָר לְרַגְלֶיהָ
מֵת תַּחַת יְתֵדָהּ,
כְּשִׁמְשׁוֹן בִּמְזִמַּת דְּלִילָה.

Yael the Kinite/Shula Barnea/ Poet
Translated by Prof. Eitan Medini
Standing in front of her tent,
Her eyes as brown as a nut,
Her lips as a cherry,
Her spoken words as Honey,
And he was smitten by battle,
Exhausted  troubled,
Soft as a lamb,
Thirsty for love,
For caressing, for hope
He expected small Mercy and Grace,
Fell as ashes at her feet
Died by her Rod,
As Samson in Delila’s intrigue.
All rights reserved to Shula Barnea
כל הזכויות שמורות לשולה  ברנע

סודה של יעל: מקאמה

יעל וסיסרא .עוד ציור מאת ארטמיסיה גינלנסקי.

שמחה סיאני, סופרת ומספרת עממית

 

אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, שְׁמֵךְ הוּא "יָעֵל",

גּוּפֵךְ כֹּה צַר וְאָרֹךְ כְּמַקֵּל,

אִישֵׁךְ אֶת הָאֹהֶל זֶה זְמַן לֹא פּוֹקֵד

וְהִנֵּה, נִקְלָע בְּדַרְכֵּךְ מְפַקֵּד!

עָיֵף וְרָצוּץ בָּרַח מִן הַקְּרָב

וְלָאֹהֶל שֶׁלָּךְ בָּרֶגֶל קָרַב,

אֶת כְּנַף אָהֳלֵךְ רָאָה הוּא פָּתוּחַ

לָבֶטַח יִמְצָא שָׁם מִסְתּוֹר בָּטוּחַ,

וּמַה בִּקֵּשׁ מִמֵּךְ, הַמִּסְכֵּןְ, רַק מַיִם

לֹא קַוְיָאר, יַקִּירָה, גַּם לֹא כּוֹס שֶׁל יַיִן

וְאַתְּ, נָתַתְּ לוֹ חָלָב, רֵעָה

בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרַבְתְּ לוֹ חֶמְאָה,

וּבְעוֹדוֹ מְלַקֵּק מֵהַצָּהֹב צָהֹב הַזֶּה

הִפְשַׁלְתְּ שִׂמְלָתֵךְ וְנִגְלָה גּוּף רָזֶה…

חָשַׂפְתְּ מַעֲרֻמָּיו מֵאָלֶף וְעַד תָּו

הַשִּׁרְיוֹן הֵסַרְתְּ וְגַם אֶת מִכְנָסָיו

רָאִית אֶת שְׂפָתָיו הַמְתוּקוֹת מֵחָלָב

הֵרַחְתְּ הֶבֶל פִּיו הֶחָמוּץ מִן הַקְּרָב

לִטַּפְתְּ אֶת שְׁרִירָיו וְאֶת הַ"קֻּבִּיּוֹת",

נִצְמַדְתְּ לַגּוּף הַבָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת…

וְנִזְכַּרְתְּ בְּגוּפוֹ הָרוֹפֵס שֶׁל הַבַּעַל

וְאֶת מִנְהָגָיו עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל…

בְּעוֹד גּוּפֵךְ עוֹלֶה כְּפוֹרֵחַ

זְקָנוֹ כְּבָר הִלְבִּין, עַל חָזֵהוּ צוֹנֵחַ,

וְהִנֵּה גֶּבֶר גֶּבֶר בָּא לְאָהֳלֵךְ

לֹא שֶׁחָלִילָה אַתְּ סוֹטָה מִבַּעְלֵךְ…

כִּי כָּאן, יָעֵל, טוֹבִים הֵם הַשְּׁנַיִם

אַהֲבָה נְדִירָה – וְנִצָּחוֹן מִשָּׁמַיִם!

הֵאַרְתְּ לוֹ פָּנִים וְהִגַּשְׁתְּ לוֹ חֶמְאָה

פָּתַחְתְּ אֶת גַּנֵּךְ בַּחֲשָׁשׁ, בְּשִׂמְחָה

וְהוּא, כְּשׁוֹר זוֹעֵם אֶל הַגַּן פָּרַץ

וְיָרָה אֶת חִצָּיו בְּשֶׁצֶף נִמְרָץ,

וְהִשְׁאִיר לָךְ מַזְכֶּרֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

כִּי זוֹ דַּרְכָּם שֶׁל גְּבָרִים לוֹחֲמִים…

 

וּמַה תַּגִּידִי, תַּסְבִּירִי, יָעֵל?

וְאֵיךְ תְּתָרְצִי אֶת מַה שֶׁעוֹלֵל?

הַסְתִּירִי, יָעֵל, אֶת זֶה הַמַּעֲשֶׂה

כִּי אִישֵׁךְ הַזָּקֵן, בָּךְ הָעָם יְשַׁסֶּה,

חַיֶּבֶת אַתְּ לִטֹּל אֶת נִשְׁמַת הָאוֹיֵב

שֶׁמָּא יִתְגָּאֶה, יְדַבֵּר, יִתְרַבְרֵב…

אַל נָא תִּבְכִּי וְתִהְיִי רַק יוֹשֶׁבֶת

הִנֵּה רְאִי אֶת זוֹ הַמַּקֶּבֶת,

שִׁכְבִי בִּזְרוֹעוֹתָיו עַד יָנוּם בְּשַׁלְוָה

וְאָז תָּקוּמִי כְּנוּעָה וּשְׁלֵוָה,

טְלִי בַּלָּאט הַיָּתֵד וְהַמַּקֶּבֶת

(וּקְחִי עִמָּךְ גַּם אֶת הַמַּגֶּבֶת…)

וְתִקְעִי אוֹתוֹ בְּזוֹ הָרַקָּה

בְּעֹצֶם יָדֵךְ, בְּעֹצֶם מַכָּה,

הִרְגִי אֶת הָאִישׁ לְבַל יְסַפֵּר

חֶרְפָּתֵךְ הַמְתוּקָה הוּא לֹא יְכַפֵּר

וְאִם יִשְׁאֲלוּ: "אֵיךְ עֵרוֹם הוּא אִישָׁהּ?"

קוֹנְנִי שֶׁחִלֵּל אֶת כְּבוֹדֵךְ בְּלִי בּוּשָׁה

הִגַּשְׁתְּ לוֹ אֶצְבַּע וְלָקַח כָּל הַיָּד

כָּךְ זֶה אוֹיֵב, הוּא לֹא מְכֻבָּד,

גִּבּוֹרָה תִּהְיִי וְלֹא אִשָּׁה מֻפְקֶרֶת

גִּבּוֹרָה, שֶׁהָרְגָה בְּעֹצֶם מַקֶּבֶת

אֶת שַׂר צְבָא יָבִין, מֶלֶךְ חָצוֹר,

הֲלֹא הוּא סִיסְרָא, הַנּוֹעָז, הַגִּבּוֹר.

 

אַל תְּגַלִּי אֶת סוֹדֵךְ זֶה, יָעֵל,

הַרְאִי לַכֹּל אֶת לִבֵּךְ "הַסּוֹבֵל"

אַל נָא תּוֹדִי שֶׁנָּקַמְתְּ בְּבַעְלֵךְ

שֶׁהִשְׁאִיר אוֹתָךְ כָּךְ בָּאֹהֶל לְבַדֵּךְ.

אַל תְּסַפְּרִי שֶׁנִּמְלֵאת תַּאֲוָה

וְשָׁתִית בְּיוֹדְעִין יֵין אַהֲבָה…

 

בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם רָאָה, זוֹ אֱמֶת,

אֵיךְ כָּרַע הַצַּר בֵּין רַגְלַיִךְ וָמֵת,

עַל רֹאשֵׁךְ יַנִּיחַ זֵר שֶׁל דַּפְנָה

וְיֹאמַר: "יָעֵל, אֵין כָּמוֹךְ אֵיתָנָה!"

כָּל הָעָם יַבִּיט בָּךְ בְּרֹב הַעֲרָצָה

וְאַתְּ, בְּלִבֵּךְ, תִּהְיִי מְרֻצָּה…

כִּי עַתָּה שׁוֹב יָשׁוּב אֵלַיִךְ אִישֵׁךְ

וְלֹא תִּוָּתְרִי עוֹד, יָעֵל, לְבַדֵּךְ!

רשומון

מאת: שמחה סיאני

הגהה וניקוד: ד"ר אורי מלמד

 

סיסרא –

כְּנַף אֹהֶל פָּתוּחַ, תִּקְרֹבֶת אִשָּׁה

הִרְחִיב צַעַד סוּס, סִמֵּן בִּנְקִישָׁה

וְהוּא כֹּה יָגֵעַ, טָעוּן וּמָלֵא

וְהִיא תַּאֲוָה מַשְׂבִּיעָה בִּלְחִישָׁה.

 

י ע ל –

חָשְׁקָה הִיא בְּאוֹיְבָהּ סִיסְרָא

גּוּפָהּ סָעַר לְמוּלוֹ לְלֹא מוֹרָא

יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר, מַכָּה וְרוֹצַחַת

בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע וְהִיא – גִּבּוֹרָה!

 

אֵם סיסרא –

צָפְתָה בַּחַלּוֹן לִשְׁאוֹן מַרְכְּבוֹתָיו

וְהָאֹפֶק יָתוֹם וּבְנָהּ טֶרֶם שָׁב

מְצַחֲקוֹת נְעָרוֹת, אֶצְעָדוֹת לְרַגְלֵיהֶן:

"הֲנָטָה לָלוּן בְּבֵית רָחָב?!"

 

שירה על סיסרא 

ויש גם שירים  ..לא על סיסרא אלא על אימו.שירים  שהם  רחומים  וסימפטיים  הרבה יותר אל אימו של סיסרא מאשר דבורה ששרה כך:

עַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. כט חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל.

( מתוך "שירת דבורה")

יעל וסיסרא צייר לא ידוע.

אמו מאת חיים גורי מתוך שושנת הרוחות 1960

 

והנה תרגום לאנגלית של השיר:

 

 

אם סיסרא

בלפור חקק,
 
מתוך: בלפור חקק, רשות לתיקון עולם (שירים), הוצאת צור אות, ירושלים 2016.

אֵם סִיסְרָא עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן

הַצּוֹפֶה אֶל שְׂדֵה הַקְּרָב:
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת
מִי בְּקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ יֶעֱרַב.
מִי בַּמַּיִם וּמִי בָּאֵשׁ
מִי בַּחֶרֶב
וּמִי לְעֵת עֶרֶב.

כְּבַקָּרַת אֵם אֶל יְלָדֶיהָ
הִיא מְתַנָּה תֹּקֶף
קְדֻשַּׁת הָאִמָּהוֹת
עַד שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּבִכְיָּהּ
הִיא צוֹעֶקֶת נְהָמוֹת נְהָמוֹת
לְאֵם סִיסְרָא אֵין שֵׁם
אֲבָל צַעֲקוֹתֶיהָ חוֹצוֹת מִדּוֹר לְדוֹר
אֶת הָעוֹלָם מִסּוֹף וְעַד סוֹפוֹ
וְאוֹתָנוּ הֵן קוֹרְעוֹת.
לְאֵם סִיסְרָא אֵין שֵׁם
כִּי הִיא נוֹשֵׂאת מִדּוֹר לְדוֹר
אֶת כְּאֵב הָאִמָּהוֹת.

שירה של אם סיסרא

 

 הרצל חקק     מתוך הספר 'שחרית לנצח:שירים ((2010-2016) ירושלים : צור אות, תשע"ו 2016.

 

 

נִצֶּבֶת לְיַד הַחַלּוֹן. הָעֵץ מִצְטַמְרֵר.

נֶעֱצֶבֶת כַּיָּם. הָרַעַד הַקָּדוֹשׁ חוֹתֵר

נוֹשֵׂא אֶת הַקֹוֹל.

אֵם סִיסְרָא צוֹפָה מוֹרָא

בְּעֵין הַסְּעָרָה. תַּם הַקְּרָב. וְלֹא שָׁב.

מְחַכָּה לוֹ בְּכֻתָּנְתּוֹ סְפוּגָה

מִשִּּמְחָתוֹ. מִדַּם אוֹיְבָיו.

הַחַלּוֹן בְּשָׁחוֹר נִצְרָב.

זֶה גֶּחָל עֵינֶיהָ שָׂרַף. עָלֶה רוֹעֵד

מְחַשֵּׁב לִנְשֹׁר. הַאִם בְּנָהּ יַחֲזֹר.

נִפְרָם בִּגְדָּהּ, פְּרוּעוֹת שְׂפָתֶיהָ.

מֵאָה יְבָבוֹת וְהֵן חַדּוֹת. כָּל לֵב

חָשׁ בַּחוֹד הַמַּפְחִיד. שֵׁבֶר זְכוּכִית.

מִשִּׁמְשָׁתָהּ יְקוּם הִתְנַפֵּץ. חָרַב.

אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.

הֶעָלֶה מַכְמִיר. חוֹשֵׁשׁ

לְהוֹתִירָהּ בּוֹדְדָה. צוֹעֶקֶת חַיִּים לְיַלְדָּהּ.

בְּשִׂמְלָתָהּ הִצְפִּינָה חַרְבָּהּ.

הַאִם נִשְׁבָּה. קוֹלָהּ בַּלִּיסְטְרָאוֹת.

מְפוֹצֵץ חוֹמוֹת. הָרִים.

לֹא יוּכְלוּ לָהּ שׁוֹפָר וּשְׁבָרִים.

צְעָקָה מִתְּהוֹם תְּרַחֵף וְדַם טָרָף

בְּפִיהָ. מֵאֵם כָּל חַי. מִנַּפְשָׁהּ יַפְצִיעַ.

חַלּוֹן וְתִקְוַת חוּט. נִִתַּק בָּכוּת.

אוֹתוֹ גַּעְגּוּעַ לַיַּלְדוּת. לָאִמָּהוּת.

לָבָן וּכְבָר הֶאֱפִיל עַד אָדֹם

שָׁחוּט. הִיא הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת

וְאִתָּהּ אֲבֵלָה דְּמָמָה. וְלֹא תֹּאמַר

שְׁמָהּ. מִמֶּרְחָק צַהֲלַת צָבָא מְנַצֵּחַ.

תְּרוּעַת שׁוֹפָר. כְּתֹנֶת עַל מוֹט

מִתְנַשֵּׂא. גְּרוֹנָהּ נִחָר. מִצִּפָּרְנֶיהָ מְנַסֶּה.

רְאִיתִיהָ בַּחַלּוֹן וְאֵין לָהּ שָׂרוֹת.

זֶה שְׁמִי, נִשְׁנֶקֶת לִשְׂרֹט עוֹלָמוֹת.

אֲנִי אֵם סִיסְרָא, אֲנִי הָאֵם  וְשִׁבְרָהּ.

אַל תִּקְרְבוּ אֵלַי אַנְשֵׁי הַבְּשׂוֹרָה.

כִּי אֶחֱרוּ פְּעִימוֹת לִבִּי. וְנֹורָא.

מִי שָׁמַע בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה יְבָבָה

שֶׁל נְשִׁירָה. אַל תֹּאמְרוּ, הַכִּירִי נָא

הַכְּתֹנֶת בְּנֵךְ.

בּוֹדֵד כְּאֵבָהּ חוֹרֵךְ. בְּשָרָהּ יוֹקֵד.

גֶּשֶׁם שְׁמֵימִי מַכֶּה בַּשְּׂמֵחִים לְאֵיד.

יְגוֹנָהּ נִתָּךְ גּוֹסֵס וְאִלֵּם. לִשְׁבָרִים

הוֹלֵם. מֵאָה שְׁתִיקוֹת נוֹרוֹת

בָּרָד אֵשׁ מֵאִשָּׁה

נֶעֱלָפָה. הָאוֹר קָפָא, קְלַסְתֵּרָהּ

בַּשַּׁחַר מְדַמְדֵּם. כֹּה קָשֶׁה. נְדָנָהּ חָשֵׁךְ.

אֵיךְ תִּנָּתֵק מִן הַחוּט.

מֵאִמָּהוּת. צוֹעֶקֶת חַיִּים וְהָעוֹלָם

מֵת. הַחַלּוֹן מִתְמוֹטֵט.

כָּבָה הָעֵץ. אֵיךְ יְחַבֵּק פָּנֶיהָ וְאֵין

תִּקְוָתָהּ. לָאַהֲבָה הַשְּׁחוּטָה וְלַלֵּב

הַמְּדַמֵּם לֹא יִהְיֶה לָנֶצַח שֵׁם. לְיַד

הַחַלּוֹן נִצָּב לִבִּי. בְּלַהַב דָּמִי רוֹשֵׁם.

 

 

 

יצירה בולטת הרבה יותר הייתה הרומן של הסופר ישראל שף   ( , 1865-1938  )ששאף לחדש את הז'אנר של הרומאנים התנכיים שכתב אברהם מאפו.

הוא כתב רומן תנכי אפי מלא הרפתקאות והצלות על דבורה ויעל לבני הנעורים שהיה פופולארי מאוד בשנות השלושים.

זה היה חלק מסדרה על ימי השופטים. כך נוצר ספרו הראשון "עכסה בת כלב", שיצא בעידודם של הלל צייטלין ופישל לחובר. המשיך בנוסח זה בספריו "אהוד בן גרא" . שף לא הספיק להשלים את הספר הבא "ותם בן ירובעל"" שרק פרקים ממנו נדפסו אחר מותו ב"משעולי החינוך"..

ספרו הידוע ביותר היה היתד :   או, יעל אשת חבר : ספור מדברי ימי ישראל בתקופת השופטים /    תל-אביב :   מצפה,   (1936).וזה כנראה הספר הזכור ביותר לנוער העברי על ימי יעל ודבורה.במרכזו עומדת לא דבורה שהיא דמות משנה כמו ברק בן אבינועם אלא יעל אשת חבר המוצגת כמצביאה בפני עצמה ( !) ומספר על נפילתה בשבי בידי סיסרא ועל נקמתה הסופית  בו.אירוע שאינו מוסבר כלל במקרא.

במונחים של היום זה רומן כמעט "אולטרא פמיניסטי".

הסיפור הזה יצא לאור לאחרונה ב"  כתובים" איסוף ועריכת החומר – חנה ברנר ; עריכה והקלדה – שלי יונה ברנר]./    [חיפה :   מוציא לאור לא ידוע],   תשס"ד.2004 בקובץ יצירותיו של הסופר הנשכח שף.

סיסרא סיפור הקומיקס

בשנות החמישים בתקופת שיא העניין בתנ"ך במדינת ישראל גם בעידודו של ראש הממשלה דוד בן גוריון וגם בהשראת התגליות הארכיאולוגיות בעיר חצור פורסם סיפור קומיקס בשבועון "הארץ שלנו " על ימי ברק בן אבינועם ודבורה ומאבקם בסיסרא.

גם אמנון במתנדבים מאת יעקב אשמן ודוש היה הקומיקס היחיד שעסק בימי דבורה וברק שאך מופיע כדמות בסיפור .

ותוכלו לקרוא אותו כאן.

 

הסיפור אגב פורסם שנה לפני שהחל יגאל ידין לחפור בתל חצור חפירות שנמשכות עד היום.אבל יעקב אשמן ודוש ביצעו מחקר רציני ביותר על התקופה הקדומה וזה נראה היטב בציורים.

העניין בימי דבורה ויעל גבר עוד הודות לחפירות האלו של יגאל ידין.

 

סיפורים על דבורה ועל יעל.

יעקב כהן מעשה יעל


.יעקב חורגין "יעל אשת חבר הקיני ".."יעל אשת חבר הקיני ".

–הבוקר  3.10.1948 עמ' 11-12, 14

וגם בתוך  הקובץ ""בשכבר הימים"  ע' 28-56 )

סיפור דרמטי ביותר על  הריגתו של סיסרא בידי יעל וניכורה כתוצאה מאנשי עמה.

יעל אשת חבר.ציור מאת מ.אריה לסיפורו של יעקב חורגין "בשכבר הימים."

הסופר שרגא גפני כתב על דבורה במסגרת ספרו "סיפורי השופטים " בסדרת "עולם התנ"ך לילד" הוצאת מ.מזרחי ,1963)

ליאור   עשת  ( שם בדוי של  מירון אוריאל)  סדרת גיבורי ישראל ( ) הוצאת ע. נרקיס ) אייר אשר דיקשטיין . 

דבורה . 1966.

ספר לילדים על דבורה ברק ויעל שהופיע במסגרת סדרה מתחרה לזאת של "עולם התנ"ך לילד של גפני .

תנ\"ך | המולטי יקום של אלי אשד

גירסה מקוצרת של סיפור דבורה הופיעה בספר אחר בסדרה זאת של ליאור עשת בשם "נשי התנ"ך"

ספר מיוחד במינו על התקופה נכתב בידי הסופר הגדול חיים הזז אך פורסם רק שנים  לאחר מותו.

חיים הזז  .ימלה. הוצאת אבן חושן 2005.

סיפור על משפחה ישראלית בתקופה שלאחר ימי סיסרה כתוב בשפה קשה מאין כמוה .יצא לאור שנים רבות לאחר מות המחבר שכתב אותו עוד בסוף שנות העשרים   מיד לאחר  סיפורו התנ"כי על משה וציפורה "חתן הדמים " כמעין סוג של המשך .

דבורה הרומן הפמיניסטי

הספר הבולט ביותר בנושא בספרות העברית  מאז ישראל שף הוא :

אשת לפידות מאת חוה עציוני הלוי   תל אביב :   אריה ניר,   תש"ע 2010.

שגם הוקלט בספר השמעה ב-2018

ספר שעם הופעתו זכה להצלחה הגדולה והבסיס לקריירה של המחברת בכתיבת רומנים על נשים מהתנ"ך.הוא אף תורגם לאנגלית.

אשת לפידות

 

קראו פרקים ממנו ב"יקום תרבות " כאן.

קראו ראיון גדול על ספר זה עם המחברת ב"יקום תרבות כאן :

בחזרה אל האישה התנכית

ספרי ארכיאולוגיה

העניין בימי דבורה ויעל גבר עוד הודות לחפירות האלו של יגאל ידין ובעקבות הספר שפירסם בנושא שבהן סיכם אותם  שהפך לסוג של "רב מכר של התקופה"

חצור :   "ראש כל הממלכות האלה" /    תל אביב :   ספרית מעריב,   1975.

 

ספר נוסף עדכני יותר בנושא  היה של אמנון בן תור שחפר את העיר שנים רבות.

חצור :   מטרופולין כנענית ועיר ישראלית /

  ירושלים : החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ; יד יצחק בן-צבי, תשע"ה 2015. ‬

אדם זרטל  סודו של סיסרא :   מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה /    (אור יהודה) :   דביר,   (תש"ע).2010

ספר שבו הראה זרטל  על סף חפירות בעיר שזוהתה כ"חרושת גויים " עירו של סיסרא שסיסרא היגיע מהאי סרדיניה (!)

 

 

הפזמונים .

פזמון מוקדם על דבורה שנוצר בשנות העשרים עבור הצגה בכפר תבור על דבורה הנביאה  היה :

הללו לדבורה

פתיחה בנגן חיצוני
מילים: נחום (בן חיים זלמן) ירושלמי
לחן: עממי כליזמרי
כתיבה: תרפ"ד 1924

הַלְּלוּ הוֹדוּ יָהּ כִּי הִגְדִּיל עָשֹׂה
כִּי גָּאַל וּפָדָה שְׁאֵרִית עַמּוֹ
יוֹם נוֹשַׁעְנוּ מִידֵי צַר, עַל יְדֵי בָּרָק הַשַּׂר
יָהּ נְהַלְּלָה נָרִיעָהרַנְּנוּ לִדְבוֹרָה נְבִיאַת הָאֵל
וּלְמוֹחֶצֶת סִיסְרָא הַקֵּינִית יָעֵל
וּלְכָל חֵרְפוּ נַפְשָׁם צֵאת לַקְּרָב לְיֶשַׁע עַם
הַלְּלוּ וְנִשְׂמְחָה בָּם!

הפזמון הידוע על פי שירת דבורה הוא בלחנה של נעמי שמר בעיבודו של אורי קריב  מ-1972 ללהקת פיקוד דרום.

השיר נכנס למצעדי הפזמונים השבועיים של הגל הקל ב־17.7.1972 וצעד שישה שבועות, עד 28.8.1972. בשיאו הגיע למקום ה־12 (14.8.1972).

ארץ רעשה.

מילות השיר לקוחות מתוך שירת דבורה, בספר שופטים פרק ה'. השיר, המחולק לסולו ולמקהלה, מתאר את המלחמה ואת הניצחון ומבקש ניצחון תמידי על האויבים כפי שהיה הניצחון הזה.

מילות השיר
בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום
בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום
ארץ רעשה, גם שמים נטפו
גם-עבים נטפו מים
תדרכי נפשי עוז, עוז
תדרכי עוז

אז הלמו עקבי-סוס; מדהרות דהרות אביריו
אז הלמו עקבי-סוס; מדהרות אביריו
ארץ רעשה, גם שמים נטפו
גם-עבים נטפו מים
תדרכי נפשי עוז, עוז
תדרכי עוז

כן יאבדו כל-אויביך
כל אויביך יאבדו
ואהביו, כצאת השמש בגבורתו
ארץ רעשה, גם שמים נטפו
גם-עבים נטפו מים
תדרכי נפשי עוז, עוז
תדרכי עוז

השיר נכתב לביצועם של הזמרת נחמה ליפשיץ ולמקהלת השריון שפעלה שלוש שנים עד 1973, אך בוצע על-ידי להקת פיקוד הדרום בין שירי התכנית "מדרום תיפתח הטובה".

 

האזינו לפזמון "ארץ רעשה"

 

עוד שיר ידוע המבוסס על סיפור דבורה ויעל הוא

יעל יעל מאת דן אלמגור ,לחן נפתלי נאמן

שרה: להקת פיקוד צפון בתכניתה “הנשק הסודי” (1960)לקוחים ממחרוזת של פזמונים על כלי נשק בלתי קונווציונליים של כמה מגיבורי המקרא,

 

ן, כָּל הַחַיָּלִים

בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאֵל

הִכִּירוּ אֶת הָאֹהֶל שֶׁל הַשֶּׁקֶ"ם,

וְאֶת הַמַּגִּישָׁה –

סַמֶלֶת, שְׁמָהּ יָעֵל –

חַיֶּלֶת חֲמוּדוֹנֶת וְצוֹחֶקֶת.

כְּשֶׁעָבְרוּ בַּכְּבִישׁ

הֵם שָׁרְקוּ לָהּ חִישׁ,

כְּמוֹ לְלִילִי מִסִיבוּב כְּפַר בִּיל"וּ,

וְעָצְרו פִּתְאוֹם

כּוֹס “תָּסַס” לִלְגֹּם;

אוֹ בַּקְבּוּק שֶׁל “קוֹלָה” אֲפִלּוּ…

“יָעֵל, יָעֵל!”,

כָּל הַחַיָּלִים קָרְאוּ לָהּ.

“יָעֵל, יָעֵל!”

מִן הַשֶּׁקֶ"ם בְּסִיבוּב עַפוּלָה.

“יָעֵל, יָעֵל!”

רַק לְקָצִין אֶחָד –

הַגֵּנֵרָל סִיסְרָא –

יָעֵל הָיְתָה חוֹרֶקֶת בַּשִּנַּיִם.

כִּי גֵּנֵרָל סִיְסָרא

הָיָה קַמְצָן נוֹרָא,

וְהוּא תָּמִיד בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת

“כּוֹס מַיִם!”

וְיָעֵל אָמְרָה:

זֶה מַרְגִיז נוֹרָא,

כָּךְ לְהַגִּישׁ חִנָּם לְלֹא פְּרוּטָה לוֹ.

אִם הוּא יִתְעַקֵּשׁ

מַיִם לְבַקֵּשׁ –

אָז בְּחַיַּי, יָתֵד בָּרֹאשׁ אֶתְקַע לוֹ!"

“יעל, יעל!”…

וְיוֹם אֶחָד סִיסְרָא

עָצַר שָׁם, בַּסִּיבוּב,

נִכְנַס לַשֶּׁקֶ"ם וְכֻוּלֹו מַזִּיעַ,

וּמִיָעֵל בִּקֵּשׁ

כּוֹס מַיִם, כְּמוֹ תָּמִיד.

מַיִם בִּקֵּשׁ – אַךְ הִיא חָלָב הֵבִיאָה.

הוּא הֵחֵל לִלְגם

וְיָרַק פִּתְאוֹם:

“חָלָב! וְעוֹד עִם קְרוּם! שִׁפְכוּ לַזֶבֶל!”

אָז יָעֵל רָתְחָה.

תַ’יָּתֵד לָקְחָה,

וּבְרֹאשׁוֹ תָּקְעָה לוֹ בַּמַּקֶבֶת…

“יָעֵל, יָעֵל!”

אָז הֵרִיעוּ לָהּ “הֵידָד” וְגַם “הֶאָח!”

“יָעֵל, יָעֵל!”

וְרָשְׁמוּ אוֹתָהּ בְּסֵפֶר הַתָּנָ"ךְ!

 

האזינו לפזמון

 

שירת דבורה,דבורה הנביאה,  נורית הירש אסתר רדא

הפזמון

שירת דבורה דבורה הנביאה לחן ושירה: שושיה בארי דותן

הפזמון

ויש גם הפזמון של ניסים סרוסי על אם סיסרא מתוך הסרט יום הדין  של ג'ורג' עובדיה משנת 1974

אם סיסרא

ניסים סרוסי
מילים: יוסי בכר
לחן: ניסים סרוסי

מבעד לחלון תשקיף לה אם סיסרא
פניה עצובים והיא כה בוכיה
איכה הלך הבן, מדוע לא חזר?
אמר שינצח, הן כך הוא לה אמר

והיא ידעה בלב של אמא
שלא, שלא יחזור
והיא קיוותה בלב של אמא
שכבר שכבר יחזור

על אדן חלון ניצבת אם סיסרא
ללב לא תאמין כי ינבא לה רע
אולי כבר תם הקרב אם עודנו חי
אמר שינצח, אך לא אמר מתי

מעבר למפתן שותקת אם סיסרא
הבן לא יחזור כך השמיעה אמרה
מבט נשאר לאל ואת בנ הגנה
מדוע זה לקח גזל ממנה בנה?

האזינו לו כאן.

 

כך קראנו בתנ"ך

מתוך האלבום "דודו השמן"

מילים: יורם טהרלב
לחן: דוד קריבושי

ואיך גמרה יעל עם סיסרא?
המורה, את זה אני יודע!

היא קראה לו, בוא לרגע, הכנס לאוהל חיש
וכשהוא נכנס היא נתנה לו עם פטיש
עוד אוייב אחד הלך
כך קראנו בתנ"ך

באמת כל הכבוד
יש לנו ממי ללמוד
יש לנו ממי ללמוד

האזינו כאן 

"תנ"ך עכשיו " קומיקס סטירי מאת אפרים סידון ואבנר אברהמי

הקומיקס הזה הופיע מידי שבוע בשנות התשעים  מעל דפי המגזין הפוליטי  "כותרת ראשית"   ותיאר בסיפור קומיקס סטירי עכשווי דף מסיפורי התורה יהוושע ושופטים והיו אמורים לכסות את כל התנ"ך  ב-954 פרקים ..אבל היספיקו להגיע רק עד לשופט יאיר הגלעדי בספר שופטים לפני שנסגר כתב העת  בדף מספר 234 ( ותיכננו להמשיך לבת יפתח אבל זה לא קרה).

אבל הם הספיקו לכסות את דבורה ואת ברק ואת יעל בשלושה עמודים .

והנה הם :

הסרט האילם 

יעל וסיסרא במאי  Henri Andréani.    1911

סרט צרפתי

יעל מחסלת את סיסרא בסרט הצרפתי משנת 1911

 

זהו הסרט היחיד הידוע לי שעוסק באירועים של ימי ד'בורה ויעל ודבורה משום מה אינה  מופיעה בו כלל .ההתמקדות היא בסיפור יעל וסיסרא הדרמטי אולי בגלל אורכו הקצר של הסרט 10 דקות בלבד….. אבל ברק בן אבינועם יעל ובעלה וסיסרא כמובן כולם מופיעים.

קראו עליו עוד כאן :

 

 

ולסיום הנה הגירסה המוסרטת האולטימטיבית של סיפור דבורה ושל סיפור יעל שתיהן מהסדרה הקומית "היהודים באים ".

דבורה ויעל ב"היהודים באים"

 

 

 

 

יעל הגיבורה וסיסרא

 

קראו גם :

פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי

בחזרה אל האישה התנכית:ראיון עם חוה עציוני -הלוי על דבורה הנביאה

אלי אשד על דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

דבורה הנביאה מישראל וסיסרא הלוחם מסרדיניה

 כאשר אבדתי אבדתי :עמית דרבקין בסיפור ושיר על על יעל אשת חבר ב"יקום תרבות"

עוד על  יעל וסיסרא בטלויזיה

 

 

מאמרים אחרים בסדרה כוללים את :

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

תמר אשת ער בקולנוע ובספרות  

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס

המתנקש הבודד -אהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס 

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר מלכים הסודי : המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

הנביא ירמיהו בטלביזיה

רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע

יהודה המכבי כוכב קולנוע

אותו התלמיד :השליח שאול התרסי -פאולוס ביהדות ובספרות העברית

 

יעל וסיסרא ציור מאת גוסטב דורה.

גם אמנון במתנדבים סיפור קומיקס על ימי דבורה הנביאה מאת יעקב אשמן ודוש

לפניכם סיפור קומיקס קלאסי שכתב יעקב אשמן וצייר הקריקטוריסט המפורסם דוש הוא קריאל גרדוש יוצרו של "שרוליק". 

 זהו סיפור על ילד בימי השופטים המשתתף במלחמה נגד המצביא הכנעני סיסרא בתקופת מאבקם של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם בכנענים בעיר הכנענית חצור, והוא תורם תרומה חשובה לניצחון עם ישראל.

יעקב אשמן ציור

יעקב אשמן צייר גיורא רוטמן 

יעקב אשמן  התעניין מאוד בתנ"ך וכתב את הסיפור התנ"כי יוצא הדופן "כמוש אלוהי צדק" על  המלך המואבי מישע. שאותו פירסמתי בבלוג זה.

הוא רצה לקרב את בני הנוער לסיפורי המקרא וחיפש דרך מושכת ומהנה לעשות זאת. זהו אחד העלילונים המשובחים ביותר שהופיעו אי פעם בעיתונים לילדים, הן בכתיבה, המלאה חן והומור, הן באמנות האיור.

קריאל גרדוש 

דוש כנראה חקר את התקופה וניסה לייצג את הויזואליה שלה  – את המבנים והלבוש של הדמויות – עד כמה שאפשר בצורה ריאליסטית ומדוייקת מבחינה היסטורית וארכיאולוגית.והשתמש לשם כך במחקריו של הארכיאולוג פרופסור יגאל ידין שהחל לחפור שנה לאחר פרסום סיפור זה בתל העיר  חצור.

 

העלילון הזה יחיד ומיוחד בכמה תחומים: זהו העלילון היחיד בהארץ שלנו שעוסק בימי המקרא.

זהו העלילון היחיד שאייר דוש לבני נוער.

וזהו העלילון הראשון בהארץ שלנו שהתפרס על עמוד שלם. עד אז העלילונים היו רצועות בנות ארבע תמונות בלבד בראש העמוד 

זהו גם סיפור הקומיקס המלא הכמעט יחיד שאותו אייר דוש בימי חייו להוציא סדרת קומיקס בשם "רותי" שיצר  ב"העולם הזה". 

זהו סיפור הקומיקס היחיד הידוע לי שעוסק בימי דבורה הנביאה והשופט ברק בן אבינועם. תקופה שבאופן כללי עסקו בה מעט מאוד בספרות ובתרבות וחבל.( רשימה על כך ראו בקרוב). 

אז הנה הוא לפניכם   במלואו בפעם הראשונה מאז שנת 1954 ברשותם האדיבה של ילדיו של דוש  ותודתי להם.

גם אמנון במתנדבים: סיפור על גבורת נער עברי בימי השופטים הופיע ב"הארץ שלנו" כרך ד, גיליונות 40-21, 10 בפברואר 1954 – 23 ביוני 1954, 20 חלקים).

 

 

 

 

עוד סיפור של יעקב אשמן מימי התנ"ך :כמוש אלוהי צדק 

מה באמת התרחש בימי השופט ברק בן אבינועם  ודבור הנביאה?

דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת 

דבורה הנביאה -אידיאולוגית ומשוררת

דבורה הנביאה.מאת דורה.

בימים אלו יצאו  לאור שני ספרים שונים מאוד זה מזה שעוסקים מזוויות  שונות לחלוטין  באותה התקופה. באירועים של זמנה  של האישה החזקה והמפורסמת ביותר של התנ"ך כולו ,דבורה הנביאה.

האחד הוא  ספרו העיוני  של הארכיאולוג אדם זרטל

סודו של סיסרא מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה ( דביר ,2010)

הספר השני הוא רומן היסטורי  "אשת לפידות " של חוה עציוני- הלוי ( אריה ניר ,2010)

רומן היסטורי על חייהם ותקופתם של דבורה וברק בן אבינועם .

סקירה מפורטת עליהם ראו כאן :

דבורה הנביאה מישראל וסיסרא הלוחם מסרדיניה

שני הספרים הם מעניינים כל אחד בדרכו שלו גם מכיוון שהם מציגים זוויות שונות כל כךעל התקופה הקדומה של המאה ה-12 לפה"ס שבה אישה בשם דבורה שיחקה תפקיד מרכזי כנביאה ,כמנהיגה וכמשוררת וככל הנראה על פי עדות התנ"ך הביאה לשינוי פני הארץ ללא הכר. .

אולם נישאלת השאלה מי ומה הייתה אותה דבורה ?

ובמה התבטאה חדשנותה ?

במאמר זה נציג תיאוריה חדשה בנושא שלפיה דבורה הייתה אידיאולוגית של מהפכה חברתית שסחפה איזורים שלמים בארץ כנען .

ואגב כך ננסה לבדוק:

כמה משוררות שחיו לפני דבורה במקום כל שהוא בעולם ידועות בשמן?

( התשובה : פחות ממספר האצבעות ביד שלכן ).

 מי  הייתה דבורה ?

אז מי או נכון יותר מה הייתה דבורה הנביאה ?ומדוע השאירה רושם עמוק כל כך על דמיונו של העם יותר מכל אישה אחרת בתנ"ך כולו ?

איור מאת אשר דיקשטיין ל"דבורה " מאת "ליאור עשת "( מירון אוריאל ) .

דבורה, כפי שהיא מתוארת בספר שופטים, הייתה אישה יוצאת מהכלל וניתן לטעון האישה החשובה ביותר המוזכרת בתנ"ך כולו. שהרי, אין עוד  אף  אישה אחרת בתנ"ך שיש לה את מכלול התפקידים של דבורה כמנהיגה שופטת, כנביאה וכמשוררת. היא מוצגת כמנהיגה אישיות כריזמטית וסוחפת בעלת כוח השפעה על העם וגם שותפה ברק בן אבינועם שבעצמו רואה אותה כבכירה ממנו.

ללא ספק, פירוט זה במקרא, שלרוב ממעט בתיאורי דמויות, מראה שהמקרא ראה בה אישיות מיוחדת במינה, ונעלה, שתרומתה להיסטוריה של עם ישראל הייתה עצומה.

"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא .

( שופטים פרק ד' פס' ד) .

Nineteenth century stained glass figure showing the Old Testament prophetess Deborah, one of a series removed from the clerestorey of Cologne cathedral prior to the air raids that devastated the city during World War II.

דבורה היא האישה היוצאת דופן ביותר שמופיעה במקרא .היא אחת מחמשת  הנביאות היחידות שמוזכרות בתנ"ך ביחד עם מרים אחות משה   אישתו של הנביא ישעיהו חולדה בימי המלך יאשיהו ונועדיה בימי נחמיה.

 היא הנביאה היחידה מכל מין המוגדרת כזאת בין ימי משה ומרים ובין ימי שמואל. היא גם הנביאה היחידה שמוזכרת בשמה בכל ספר שופטים .ועד כמה שידוע לנו היא האדם  היחיד   מכל מין  שנשא בתואר "נביא "  בין ימי משה רבנו  ואחותו מרים הנביאה  ( שכידוע פעלו רק במצרים ובמדבר סיני ולא בארץ כנען ) ובין ימי שמואל הנביא.  דהיינו היא הנביא הראשון הידוע בשמו ומכל מין  שפעל בארץ כנען .

 ( להוציא נביא חסר שם המוזכר בספר שופטים שמסורת מאוחרת זיהתה אותו עם הכוהן פנחס ).

דבורה שופטת את ישראל.פסיפס  מאת אהובה קליין.

היא השופט-מנהיג היחיד ממין נקבה  המוזכר בתנ"ך. אם כי כמובן לעתיד הופיע מלכות שליטות כמו עתליה  מלכת יהודה בתה של איזבל מלכת ישראל , אבל אלו בניגוד גמור  לדבורה הוצגו בצורה שלילית.

מסופר עליה גם שהייתה שופטת בפועל "ויעלו אליה בני ישראל למשפט" ( שופטים ד, ה) .

והיא גם אחת משלוש המשוררות היחידות  שמוזכרות  בשמן בתנ"ך לצד קודמתה מרים הנביאה ולצד חנה אימו של שמואל הנביא.

Deborah

 היא מוגדרת כ"אשת לפידות " אך אין זה ברור אם זה אכן היה שם בעלה שעליו איננו יודעים דבר פרט לשמו אם זהו אכן שמו.   ואולי הכוונה דווקא לא לשם בעל   אלא לתיאור של אישיותה כאישה סוערת וחזקה ?

אם כך היה ייתכן שאף לא היה לה בעל .

האם דבורה הייתה חיתית ?

דבורה הנביאה.תחריט מ-1647

…עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל" (שופטים ה', ז').

…מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חיתית (יחזקאל, ט"ז, )

על מוצאה השבטי של דבורה  אין להעלות אלא ניחושים שכן המקרא נמנע משום מה לציין זאת וזה מוזר מאוד ונדיר מאוד במקרא שבדרך כלל מציין את השבט ואת שמות ההורים של כל דמות חשובה שמופיעה על דפיו. אולי הייתה מאפרים מקום מושבה ואולי משבט יששכר?

חוסר האיזכור של פרטים חשובים כל כך על דמות חשובה כל כל  מרמזים שהם לא היו ידועים לכותב הסיפור עליה  או .. שאולי שהיא הייתה ממוצא זר והכותב המקורי  או עורך מאוחר כל שהוא  העדיף שלא לציין זאת.

 בסיפור ובשיר של דבורה היא מופיעה כמנהיגה על שבטית כ"שופטת את ישראל וכ"אם בישראל ( שופטים ה' ז') מקובלת באומה כולה וכנראה כך ראתה דבורה את עצמה.

ואולי הייתה  היא האם המייסדת  והיוצרת של רעיון האיחוד הלאומי של שבטי ישראל המפורדים והמסוכסכים שכלל לא נחשבו לעם אחד בתקופתה  לעם שהוא על שבטי ?

 עובדה היא שהמאבק של דבורה וברק הוא המאבק היחיד בספר שופטים המתואר כמאבק "כלל ישראלי ". מעניין שדבורה עצמה ישבה באיזור אפרים שהיה  מרוחק למדי מהאיזור שהיה תחת איום של הכנענים של חצור. וגם האיש שקראה דבורה לעזרתה ברק בן אבינועם בא מאיזור מרוחק למדי מהאיזור המאויים  בגליל  הוא בא מקדש נפתלי.תיאוריה שנראית סבירה אם כך  היא שהסיבה שמוצאה של דבורה אינו מוזכר היא מאחר שהייתה ממוצא לא ישראלי.

 בעיני התיאוריה הסבירה ביותר היא שדבורה הייתה ממוצא חיתי.ובמוצאה באה  מאותה אימפריה ענקית שממש במשך אותם שנים שבהם התחולל כנראה מאבקה של דבורה קרסה והתמוטטה.

 והרי ידוע שחיתים היו אז באיזור כנען והם מוזכרים במקומות שונים בתנ"ך. החוקר  ג'ורג' מנדנהול  מניח שהשם "דבורה " הוא ממוצא חיתי ומקורו במילה החיתית "טפרה שמשמעותו היא "שליטה "או "מושלת "  והיא קרובה ל"מדבירה " בעברית.  למעשה  זוהי מעין מילה מקבילה למילה "גבירה "שמשמעותה הייתה  אישה בדרגה בכירה ביותר.

 ידוע גם שהחיתים  השתמשו במונחים כמו "אם האלוהים " לנשים בעלות סמכות דתית כפי שהייתה דבורה. שאולי הוא המוצא למושג "אם בישראל " שנראה שהוא יחידני בתנ"ך כולו לדבורה.

אולי לכך מתכוון הנביא יחזקאל כשאמר לתושבי ירושלים  וגולי  יהודה בכלל שאמם חיתית והתכוון בכך באופן ספציפי מאוד  לאם המפורסמת של עם ישראל  לדבורה ?

דבורה יורשתה של פודוחיפה ?

ניזכר : הנשים היחידות שידוע לנו בוודאות  שעסקו בתקופה זאת של המאות ה-14 -13 לפה"ס באיזו שהוא סוג   של יצירה ספרותית ודתית   מלבד דבורה  ומלבד קודמתה מרים הנביאה , ומקבלות קרדיט על כך  הן  כולן  חיתיות.

אלו היו שלוש מלכות חיתיות שניסחו    או סייעו לבעליהן ולסופריהם  לנסח  תפילות.( יש גם טענות שנשים הודיות  כתבו אולי בתקופה זאת מזמורים שונים בוודות בשפת הסנסקריט שהיא ממוצא דומה לזה של החיתית אבל טענות אלו נדחו בידי המחקר).

אם הייתה דבורה ממוצא חיתי ניתן לשער  שהיא הייתה קשורה למלכה החיתית  החזקה מכולן פודוחיפה  אישתו של חתושיליש השלישי האישה החזקה ביותר בתולדות המלכות החיתית  והיוצרת הנשית  הספרותית  הנוספת  היחידה  בכלל  המוכרת לנו מתקופה זאת.המאה ה13 לפני הספירה.

 פודוחיפה בניגוד לכל קודמותיה בממלכה החיתית  נהנתה מכוח פוליטי ניכר התכתבה עם מלכי העולם ובראשם פרעה רעמס השני כשווה עם שווה. היא אף ביצעה רפורמה דתית אולי חסרת תקדים  בתולדות הממלכה החיתית כאשר יצרה זהות בין אלי המיתולוגיה החיתית ובין אלי המיתולוגיה של העם החורי שאליו השתייכה. ועל ידי כך יצרה פודוחופה זהות ואחדות בין שני העמים הבולטים של האימפריה החיתית למעשה הפכה אותם לעם אחד עם תרבות אחת.

מבחינות רבות דמותה מזכירה את דמותה של דבורה,שפעלה ככל הנראה ,  כמה עשרות שנים אחריה. ומערכת היחסים שלה ושל האלה שעומדת מאחוריה עשתר מזכירה בהרבה יותר משמץ את מערכת היחסים בין דבורה ובין ברק בן אבינועם.

אולי הדמיון אינו מקרי  ודבורה אם הייתה ממוצא חיתי היכירה את פודייאה או לפחות הייתה מודעת לפעילותה ?

לאמיתו של דבר יש דמיון מוזר בין דמותה של פודיפאה כפי שהיא מתוארת באוטוביוגרפיה של בעלה חתושיליש השלישי ובין דבורה

דבורה וברק בן אבינועם.

דבורה הייתה היוזמת של מלחמת שחרור של בני ישראל מלחצו של יבין מלך חצור ומצביאו סיסרא ,מלחמה שבראשה עמד בפועל ברק בן אבינועם .אך הוא בברור לאורך הסיפור מתגלה כדמות משנית לדבורה שהיא יוזמת המהלכים והדומיננטית. ויש לשים לב בהקשר הזה שברק בניגוד לדבורה אינו מכונה בשום מקום בסיפור כ"שופט ". דהיינו הוא איש צבא אך לא מנהיג.

דבורה וברק.

זה מזכיר את מערכת היחסים בין חתושיליש השלישי ופודוחופה  שאותה היכיר בהיותו איש צבא  ככוהנת וכדוברת של האלה שדיברה אליו דרכה ולמעשה היא כיוונה כפי שהודה  בעצמו את התפתחותו והגעתו לדרגת השליט העליון והוא מלך בשיתוף פעולה עימה.דבר  שהיה עד כמה שידוע לנו חסר תקדים בתולדות המלכות החיתית,ובהשראתה הוא הנהיג רפורמה דתית שהייתה חסרת תקדים גם היא בתולדות האימפריה החיתית .

בדיוק כפי שסיפור דבורה מראה על שיתוף פעולה שהוא יחיד  במינו בתולדות עם ישראל בין מנהיג ומנהיגה שלמעשה עומדת מעליו מאחר שהיא מעבירה לגבר את דבר האל ( פודוחיפה לעומתה העבירה לגבר שלה את דבר האלה )  .

דבורה כידוע לנו שמה גם דגש חזק על האחדות בין השבטים השונים שהרכיבו לטענתה את "עם ישראל " אם כי אין זה ברור כלל עם אחדות כזאת הייתה קיימת לפנייה,ואולי היה זה הפיתוח המקורי שלה על ידי כך ששמה דגש על המאחד "האל הגדול "יהוה " שבא מאדום שהיא קבעה שהוא האל המשותף לכולם.

deborah jewish people mourning

במקרה הזה אינני חושב שהדמיון מראה דווקא  על הכרות של סופר סיפור דבורה עם הסיפור על חתושיליש ופודוחופה  ( אם כי הסיפור היה בהחלט ידוע לדעתי לכותב המקורי של סיפור המלך דוד שהושפע ממנו עמוקות בפרטים מסויימים  וראו על כך במאמרי "סופר המלך דוד:     )  אלא  על האפשרות שדבורה עצמה  אולי הכירה,ואולי אף באופן אישי  את פרשת חייה של פודוחיפה ופעלה בצורה מקבילה לה  ואולי אף בהשראת סיפור חייה.

האם דבורה הייתה ממשיכתה של המלכה החיתית פודוחיפה?  ?

אפשר להעלות כספקולציה שכמובן אינה ניתנת להוכחה ,שדבורה גדלה כילדה בממלכה החיתית בימיהם של חתושיליש השלישי ופודוחיפה  ואולי משפחתה הייתה מקורבת לחוגיה של המלכה והיכירה היטב את דרכי פעולתה.

דבורה  נאלצה לנטוש בילדותה או בצעירותה  את האימפריה החיתית כמו רבים אחרים  כשזאת נהרסה בידי שבטי גויי הים (כפי שעשתה אף  משפחת המלוכה החיתית  שנמלטה לסוריה והקימה שם את  כמה ממלכות ניאו חיתיות  ) . היא נמלטה כפליטה  לארץ ישראל ,שם כבר הייתה קהילה חיתית מסוג כל שהוא שם הצטרפה  לדת האל העברי.

שם רכשה לעצמה שם בגלל חוכמתה ובמודע יצרה סביבה הילה בדומה לזאת שהייתה  סביב המלכה שאותה אולי  היכירה או לפחות שמעה עליה  בילדותה.ואולי רכשה לעצמה כבוד בין השבטים המסוכסכים דווקא בגלל שלא הייתה שייכת לאף אחד מהם אלא הייתה ממוצא זר ומוערך מהאימפריה החיתית האדירה לשעבר  שרק כמה עשרות שנים קודם לכן שלטה בסוריה והייתה שוות ערך לאימפריה המצרית.אולי משום כך יכולה הייתה  דבורה לרכוש לעצמה מעמד של מנהיגה "כלל ישראלית " ולא של שבט אחד מסויים בלבד.  "המונח "אשת לפידות "ייתכן מאוד שאין כוונתו לשם בעל דווקא אלא משמעותו משהו כמו "אשת חייל  וחכמה ". כפי שנחשבה פודוחיפה כמה עשרות שנים קודם לכן בממלכה החיתית.

מתי חיה ופעלה דבורה ?מתי היה הקרב המפורסם של סיסרא?

  לדעת החוקר  תומס מקדניאל  ( Thomas F. McDaniel) בספרו ,

 The Song of Deborah.  Poetry in Dialect.  A Philological Study of Judges 5, Translation and Commentary (2003

 אפשר לתארך את הקרב לסביבות שנת 1190 לפה"ס ימי פרעה רעמסס השלישי  שלדעתו אף מתייחס בכתובת שלו לאיזור בשם "תבור " בצורה נשית ולדעתו הכוונה היא לאיזור הנמצא בשליטת חיילי דבורה.לדעתו  של מקדניאל היה זה הניצחון של דבורה  על סיסרא שאילץ את הפרעה מצרי לצאת  למסע מלחמתי באיזור.

לדעת   הארכיאולוג אדם זרטל לעומת זאת בספרו "סודו של סיסרא " הקרב התרחש  עם סיסרא התרחש  בסביבות 1160-1170 לפני הספירה..בכל מקרה המדובר כמה עשרות שנים לאחר חורבנה של חצור.לדעתו חצור אכן נהרסה כמה עשרות שנים קודם לכן בסביבות 1220 לפה"ס ולא מן הנמנע שסיסרא אכן היה אז לוחם בשירותה.

  קשה להבין מדוע המצרים  שאחרי הכל היו שליטי כנען אינם מוזכרים כלל בסיפור .אבל ייתכן שהיה כאן שיקול אידיאולוגי של העורך מימי המלך  יאשיהו שכידוע היה עויין למצרים ומת בקרב כנגדם  שמחק כל קטע הנוגע למצרים.

Deborah and Barak: If God Be with Us

דבורה "מינתה " את ברק לשר הצבא דבר המראה על עליונותה עליו ( שהרי אחרת היה ממנה את עצמו כפי שעשו שאר השופטים שאיש לא מינה אותם לשום דבר ) והלכה עימו לקדש נפתלי שם גייס עשרת אלפים איש מבני נפתלי ובני זבולון .ברק עלה עם צבאו להר תבור ומחנה האויב בפיקודו של סיסרא נסע מ"חרושת גויים " אל נחל קישון". למרות המרחק הגדול שהיה בין שני המחנות ציוותה  דבורה את ברק לנצל את "זה היום " שהיה כפי הנראה יום גשמים ועליית הקישון על גדותיו לרדת מהר תבור ולהסתער על מחנה סיסרא.

ברק נדהם מהפקודה וככל הנראה לא היה בטוח בנצחונו לכן הוא אומר לה "אם תלכי עימי והלכתי אל לא תלכי עמי לא אלך" ( שם פרק ד'  פס' ח')  כי האמין בכוחה הנבואי . אך היא דרשה ממנו לקום וללכת בעצמו לקרב והוא עשה זאת."הלך הלך עמך ,אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא "( שם פרק ד/ פס ט') . דהיינו היא מזהירה אותו שלא יסתמך יותר מידי עליה על אישה.למען האמת לי המסר הזה נראה  כסותר את המסר הכללי של הסיפור שמראה כיצד עם ישראל ניצל בידיהם של שתי נשים  ואולי זוהי תוספת מאוחרת של עורך גברי שלא היה מרוצה מהאופי "הפמיניסטי"  יתר על המידה של סיפור דבורה?

הקרב התנהל בתענך שעל מי מגידו עיר כנענית על אחד מפלגי הקישון .רכב צבא סיסרא שקע בביצות העמק עד שיצא מכלל שימוש וצבא ישראל הכה את כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד ( שם ד טז) סיסרא עצמו נמלט אל אוהל חבר הקיני בן שבט מיודד עם שבטי ישראל אך היה בשלום גם עם יבין . ושם שכב עם יעל אשת חבר הקיני שרצחה אותו בערמה.

התוצאה של מלחמת דבורה הייתה כניעתה של ממלכת חצור ועליית כוחם של ישראל שהביא לביטול מוחלט של הממלכה הכנענית  ושקט בארץ ישראל שנמשך ארבעים שנה.

שירת דבורה

שופטים פרק ה

א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם,  {ס}  בַּיּוֹם הַהוּא,  {ר}
לֵאמֹר.  {ס}  ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,  {ס}  בְּהִתְנַדֵּב  {ר}
עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה.  {ס}  ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ  {ר}
רֹזְנִים:  {ס}  אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה,  {ס}  אֲזַמֵּר,  {ר}
לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  {ס}  ד יְהוָה, בְּצֵאתְךָ  {ר}
מִשֵּׂעִיר  {ס}  בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם,  {ס}  אֶרֶץ  {ר}
רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ;  {ס}  גַּם-עָבִים, נָטְפוּ  {ר}
מָיִם.  {ס}  ה הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה:  {ס}  זֶה  {ר}
סִינַי–מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  {ס}  ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן-  {ר}
עֲנָת,  {ס}  בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת;  {ס}  וְהֹלְכֵי  {ר}
נְתִיבוֹת–יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.  {ס}  ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל,  {ר}
חָדֵלּוּ–  {ס}  עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.  {ס}  ח יִבְחַר  {ר}
אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים;  {ס}  מָגֵן אִם-יֵרָאֶה  {ר}
וָרֹמַח,  {ס}  בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.  {ס}  ט לִבִּי  {ר}
לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,  {ס}  הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ,  {ר}
יְהוָה.  {ס}  י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת  {ס}  יֹשְׁבֵי  {ר}
עַל-מִדִּין, וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ–שִׂיחוּ.  {ס}  יא מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין  {ר}
מַשְׁאַבִּים,  {ס}  שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה,  {ס}  צִדְקֹת  {ר}
פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל;  {ס}  אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם-  {ר}
יְהוָה.  {ס}  יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה,  {ס}  עוּרִי  {ר}
עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר;  {ס}  קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ, בֶּן-  {ר}
אֲבִינֹעַם.  {ס}  יג אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם;  {ס}  יְהוָה,  {ר}
יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים.  {ס}  יד מִנִּי אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם  {ר}
בַּעֲמָלֵק,  {ס}  אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין, בַּעֲמָמֶיךָ;  {ס}  מִנִּי  {ר}
מָכִיר, יָרְדוּ מְחֹקְקִים,  {ס}  וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט  {ר}
סֹפֵר.  {ס}  טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה,  {ס}  וְיִשָּׂשכָר  {ר}
כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו;  {ס}  בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי-  {ר}
לֵב.  {ס}  טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם,  {ס}  לִשְׁמֹעַ,  {ר}
שְׁרִקוֹת עֲדָרִים;  {ס}  לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי-  {ר}
לֵב.  {ס}  יז גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן,  {ס}  וְדָן,  {ר}
לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת;  {ס}  אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף  {ר}
יַמִּים,  {ס}  וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן.  {ס}  יח זְבֻלוּן,  {ר}
עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת–  {ס}  וְנַפְתָּלִי:  עַל, מְרוֹמֵי  {ר}
שָׂדֶה.  {ס}  יט בָּאוּ מְלָכִים, נִלְחָמוּ,  {ס}  אָז  {ר}
נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן,  {ס}  בְּתַעְנַךְ עַל-מֵי  {ר}
מְגִדּוֹ;  {ס}  בֶּצַע כֶּסֶף, לֹא לָקָחוּ.  {ס}  כ מִן-  {ר}
שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ;  {ס}  הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם-  {ר}
סִיסְרָא.  {ס}  כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם,  {ס}  נַחַל  {ר}
קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן;  {ס}  תִּדְרְכִי נַפְשִׁי,  {ר}
עֹז.  {ס}  כב אָז הָלְמוּ, עִקְּבֵי-סוּס,  {ס}  מִדַּהֲרוֹת,  {ר}
דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.  {ס}  כג אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה–אֹרוּ אָרוֹר,  {ר}
יֹשְׁבֶיהָ:  {ס}  כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה,  {ס}  לְעֶזְרַת  {ר}
יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים.  {ס}  כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים–יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר  {ר}
הַקֵּינִי:  {ס}  מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.  {ס}  כה מַיִם  {ר}
שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה;  {ס}  בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה  {ר}
חֶמְאָה.  {ס}  כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה,  {ס}  וִימִינָהּ  {ר}
לְהַלְמוּת עֲמֵלִים;  {ס}  וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה  {ר}
רֹאשׁוֹ,  {ס}  וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.  {ס}  כז בֵּין  {ר}
רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב:  {ס}  בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע  {ר}
נָפָל,  {ס}  בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד.  {ס}  כח בְּעַד  {ר}
הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:  {ס}  מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ  {ר}
לָבוֹא–  {ס}  מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.  {ס}  כט חַכְמוֹת  {ר}
שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה;  {ס}  אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ  {ר}
לָהּ.  {ס}  ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל,  {ס}  רַחַם  {ר}
רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר–  {ס}  שְׁלַל צְבָעִים  {ר}
לְסִיסְרָא,  {ס}  שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה:  {ס}  צֶבַע  {ר}
רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל.  {ס}  לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה,  {ר}
וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ;  .

Deborah Bible - Image 7

הסיפור על מעלליה של דבורה מתואר באופן יוצא דופן בשני צורות שונות בסיפור פרוזה ובשיר שמיוחס לדבורה עצמה והוא בבירור הקדום מבין השניים. זוהי אחת היצירות הפיוטיות האדירות  והקדומות ביותר במקרא ויש החושבים הקדומה ביותר בכלל.

עצם העובדה שהיא עוסקת בנשים ( בשיר מופיעות  לא פחות משלוש דמויות נשים ) היא אסמכתא שנכתבה בידי אישה שכן קשה להניח שגבר  באותם ימים שוביניסטיים שהיה כותב שיר כזה היה מייחס אותו לאישה דווקא.  שיר מתקופה קדומה  שבו גבר כותב   דובר כאישה זה הרבה יותר מדהים מאשר לחשוב שהשיר אכן נכתב בידי מי שנטען שכתבה אותו ,אישה.

בבירור כותב הסיפור כתב אותו תוך התייחסות לשיר כשהוא מנסה לפרש דברים סתומים בשיר שאולי לא היו ברורים לחלוטין  גם לו עצמו.

דבורה  היא  המשורר היחיד מכל מין  ששיר שלו  השתמר בתנ"ך  מהזמן  בין ימי משה  ומרים ובין ימי חנה אימו  של שמואל מה שמעורר את התמיהה אם בימי השופטים השירה נחשבה לפרובינציה ספציפית לנשים.חוקרים רבים חושבים ששירת דבורה היא הקטע השירי הקדום ביותר בתנ"ך כולו שהשתמר בידינו.

שירת דבורה היא מעבר לזה גם השיר הקדום ביותר הידוע שהולחן ללהיט מודרני. הפזמון "ארץ רעשה " שאותו הלחינה נעמי שמר עבור להקת פיקוד דרום בסוף שנות השישים.

מעניין שבשיר דבורה מתארת שני שופטים קודמים את שמגר בן ענת ( דהיינו בנה של אלה  כנענית לוחמת כמו שהייתה דבורה וכפי שהייתה יעל )  ואת יעל ,וייתכן שהכוונה שלאשת חבר הקיני שכאן מתוארת כמנהיגה  מקבילה לדבורה.

שירת דבורה שיש החושבים שהושרה במקדש בידי מקהלות שונות שענו זו לזו .יש בה קטע פתיחה המתאר את הרושם הנשגב של ההתגלות בסיני של כל הטבע שלקח חלק גם במלחמת דבורה.הקטע השני מתאר את השפלות הפוליטית והרוחנית של העם כולו ( דהיינו כל השבטים ולא רק בודדים ) לפני המלחמה .את שיבוש דרכי התחבורה ,את התרקנות ערי הפרזות מתושביהן והמלחמה בשערי הערים.

המשוררת עומדת על הסיבות  שהביאו למצב זה ,הנהירה אחרי אלוהים חדשים מחד והמחסור בנשק מאידך . היא מתארת כבדרך אגב את ימים הקשים שקודם לניצחון ימי השופט שמגר בן ענת וימי יעל ( שאין זה ברור אם הוא –היא זהה עם יעל אשת חבר הקיני  שלא ידוע לנו שהייתה מנהיגה ,אולי המדובר בכלל בגבר ?, מצד שני קשה להאמין שהמשוררת הייתה  מזכירה שתי דמויות שונות בשם יעל בשיר אחד בלי להפריד בינם בצורה כלשהיא אם  מדובר היה באנשים שונים ) .

הקטע הרביעי מהלל את השבטים ובתי האב שהשתתפו במלחימה וכנגדם כנראה יש לעג לאלה שעמדו מנגד לשבח נזכרים אפרים בנימין מכיר ( מנשה ? מכיר הוא אחד מבתי האב הגדולים של שבט מנשה ואולי בזמנה של דבורה היה זה שבט נפרד או ששם השבט השתנה ) זבולון יששכר נפתלי ,לגנאי נזכרים ראובן גלעד ( גד? ) דן אשר. משום מה לא נזכרים כלל שבעי יהודה ושמעון ואולי זה אומר שבתקופה הקדומה שבה התחבר השיר הם לא נחשבו כלל בין שבטי ישראל,לפחות לא בעיני המשוררת ,  ולא היה טעם להזכיר אותם.]

הקטע החמישי מתאר במליצה את הקרב בתענך נגד "מלכי כנען " ואת השתתפות כוחות הטבע בקרב זה .יש קללה לישוב בשם "מרוז " שאינו מוכר משום מקור אחר על שלא לקח חלק במלחמה ואחרי זה יש ברכה ליעל מתואר מותו של סיסרא בידי יעל ומופיעה תמונה לעגנית של אם סיסרא המחכה לשוב בנה מן המערכה שממנה לא יחזור.

השיר מסתיים בקריאת שמחה לאובדנם של אוייבי  ה' ולעלייתם של אוהביו.

ייתכן בהחלט לראות בשיר זה את אחת הדוגמאות הקדומות  ביותר בתנ"ך של אידיאולוגיה כלל ישראלית. בהחלט ניתן לשער שבזמנה של דבורה השבטים ראו את עצמם כנפרדים לגמרי זה מזה.הייתה זאת דבורה ששמה דגש על פני המאחד וקראה לכולם לראות את עצמם כחלק מעם אחד אולי כחלק מאידיאולוגיה חדשה ?

המשוררת הקדומה מכולן?

 דבורה היא אחת היוצרות הספרותיות הנשיות הקדומות ביותר ששמן ידוע לנו.מן הסתם היו נשים רבות שיצרו שירים מאז התקופה הפרהיסטורית.אולם בדרך כלל שמן לא נשמר.

בספרות  ובתרבות המצרית הענקית שהתקיימה במשך 3500 שנה  למשל לא ידועה בשמה שום יוצרת אישה לאורך כל אלפי שנות הקיום   של תרבות זאת.אם כי ידוע לנו על כמה נשים ששלטו במצרים לאורך אלפי השנים האלו. גם לא בספרות האשורית שהתקיימה במשך יותר   מאלף  שנים.

 בכל הספרות השומרית והאכדית והבבלית הענקית שהתקיימה   אלפי שנים גם היא  המצב הוא במעט טוב יותר.עד כה התגלה שמה  של יוצרת ספרותית אחת ויחידה שהייתה קשורה לתרבויות אלו. אמנם בניגוד למצרים ידוע שהיו פה ושם  נשים ששימשו כ"סופרות " בתרבויות אלו.

אף  נמצא שמה של אישה  אחת  במסופוטמיה שתפקידה היה "סופרת "  במקדש אמת -ממו שחיה במאה ה18 לפה"ס בעיר סיפר ,אך אין זה ברור אם היא חיברה יצירות ממש או רק העתיקה אותן.ככל הנראה היו גם אחרות כאלה.אך שוב אין זה ברור כלל אם הן גם חיברו יצירות ספרות של ממש.ידוע לנו שגם בעיר המדינה  המסופוטמית מארי היו נשים שהועסקו ב"סופרות". ואף ידועים לנו לפחות עשרה שמות שלהם. אך לא שום יצירה שחיברו.

היוצרת המסופוטמית האחת והיחידה  הידועה בשמה    שהיא הסופרת הקדומה ביותר  והיא  גם המשורר הקדום ביותר מכל מין ששמו השתמר  היא הכוהנת והמשוררת אנדואדנה (2285 BC – 2250 BC)  בתו של המלך האכדי הגדול סרגון  ודודתו של מלך אכדי ידוע אחר נרם סין.

 היא חיברה הימנונים לאלה איננה . אנחנו יכולים לשער כמעט בוודאות ששמה ומינה השתמרו לאורך הדורות. אך ורק בגלל מוצאה ומעמדה כבתו של המלך הגדול סרגון . אם היא הייתה שייכת למוצא ומעמד פחות מזה זכרה ויצירתה.לא היו משתמרים ומן הסתם איש גם לא היה טורח לציין את מינה.אחרי אנדו דינה   במשך כמעט 1000 שנה  יש הפסקה ארוכה בהיסטוריה של היוצרות הנשיות ששמן השתמר.

 אנחנו שוב נתקלים ביוצרות נשיות  רק במלכות של האימפריה  החיתית שכתבו או השתתפו בכתיבת תפילות עם בעליהם.

 המלכה  Ašmunikal או נכלמתי שחיברה תפילה עם בעלה המלך ארנונדה הראשון ( 1400-1385 לפה"ס).

המלכה תודוחופה אשת תודאליה השלישי (1385~1380?), לפה"ס)  שכתבה תפילה בחורית.

השלישית והפוריה והחשובה שבכולן הייתה  המלכה פודוחופה  אישתו של חתושיליש השלישי שכתבה תפילות הן  ביחד עם בעלה והן ובעצמה.מלכה זאת קיימה התכתבות עם פרעה מצרים רעמסס השני קיימה רפורמה דתית שביצעה סינקרטיזם בין האמונה החורית והחיתית ושילבה בינהן,  כלומר היא הייהת מעין "נביאה " במשמעות העברית , ואפילו הכריעה במשפטים. דהיינו שימשה גם כשופטת כפי שהייתה אחריה דבורה.

מן הסתם היו גם נוספות שאולי יצירות שלהן יתגלו בעתיד.   מלבד המקרים הבודדים  האלו לא ידוע לנו על שום אישה אחרת  בשום מקום אחר  בכל העולם כולו באלף השני שלפני הספירה שעסקו ביצירה ספרותית.

 מן הסתם היו יצירות  כאלו שלא השתמרו  ואולי מי יודע  גם בין היצירות שהשתמרו בידינו מבין המגוון האדיר של היצירה של העולם העתיק של אז היו גם כאלו שנכתבו בידי נשים.אולם אין לנו דרך לדעת זאת  מאחר שאיש לא טרח לציין זאת בקרדיט.

עד כמה שידוע לנו מלבד המקרה הבודד והמיוחד במינו  שאינו משקף את הכלל  של המשוררת האכדית אנדו דינה  רק שני עמים במזרח הקדמון    טרחו  באופן ספציפי לתת קרדיט ( ובכמה מקרים בודדים ויוצאי דופן ביותר )   לנשים ככותבות  של יצירות ספרות  אלו  העם החיתי והעם העברי.

משוררות עבריות קדומות ידועות כללו את מרים הנביאה אחותו שלמשה שקטעים משירת הים  המיוחסת לה  מופיעים בתורה.

אחריה  היוצרת הנשית הבאה שיצירתה השתמרה  היא דבורה שחיה ככל הנראה במאה ה13 או ה12 לפני הספירה.והיא  אם נתעלם ממרים אחותו של משה מנהיג העברים   המשוררת הראשונה ידועה לנו בשמה מכל עם שלא הייתה קשורה למשפחת מלוכה.

אני תמה עם במקרה של דבורה יש כאן מקריות. אולי אין כאן מקריות,אלא המשכיות .

  דבורה לדעתי יצרה  את השיר שלה אולי מתוך מודעות לשירת הים של משה ומרים הנביאה אבל גם   מתוך מודעות למסורת של מלכות החיתיות שנהגו לעסוק בספרות  וליצור תפילות דבר שעד כמה שידוע לנו לא היה קיים  בעידן ההוא  בשום מקום אחר.

( נשים חוזרות להופיע כיוצרות ספרותיות ביוון בסין  של המאה השביעית לפה"ס עם משוררות כמו היוונית  סאפפו  וידידתה ארינה .

המשוררות ספפו וארינה.המאה השביעית לפני הספירה. צייר "Simeon Solomon 1840-1905.

 המשוררת הסינית  קסו מו בהודו אנו שומעים את שמן של משוררות הודיות ראשונות  רק במאה השישית לפני הספירה עם הופעת הבודהיזם

כמעט שש מאות שנה לאחר ימי דבורה.

אמנם ישנן טענות שהיו נשים בין מחברי הודות שהחלו להתחבר בערך ב-1500 לפה"ס אולם המחקר החדש הראה שהמדובר ביחוסים מאוחרים ושגויים.וגם אז ומאות שנים לאחר מכן קרדיט ליוצרות נשיות נשאר תופעה נדירה ביותר עד למאה ה18 לפחות.

 עם זאת שירת דבורה  היא  ללא כל ספק אינה  תפילה אלא משהו שונה לחלוטין זהו שיר ניצחון . וישנם רבים שחושבים שזהו הקטע הקדום ביותר בתנ"ך כולו ואם לא הקדום ביותר אז ללא ספק אחד מהשניים שלושה הקדומים ביותר שהשתמרו בצורה הקרובה פחות או יותר לצורתם המקורית .ניתן אם כך לראות בדבורה גם את האם של הספרות העברית כולה.

 הטקסט המקראי וגם שירת דבורה מתארים את שבטי ישראל כחוטאים והולכים אחרי עמים זרים עד שהתאחדו מחדש כנגד האוייב המשותף  אם כי היו כאלו שסירבו להצטרף למאבק  מאחר שאולי לא ראו את עצמם כחלק מעם אחד ואליהם כיוונה המשוררת את חיציה השנוניםנשאלת השאלה מי הייתה ומה הייתה אותה האישה החשובה והבולטת ביותר בתנ"ך  כולו ? דבורה אשת לפידות ? דבורה הנביאה?

ברור שבשום פנים ואופן אין לראות בה בנביאה במובן של חוזה עתידות אלא ביותר במובן של מנהיגה ולדעתי ובראש ובראשונה ומעל הכל אידיאולוגית כפי שהיה משה לפניה .

דבורה האידיאולוגית

Deborah, the prophetess. A poet and lawgiver, this wonderful woman judged Israel at a crucial period of its troubled history. Her prophetic insight and wise counsel inspired her nation with courage to rebel successfully against their oppressors

מה הייתה האידיאולוגיה שאותה הפיצה דבורה ?

זה לא כל כך ברור מספר שופטים.

 ניתן לשער שהייתה זאת האידיאולוגיה של הצורך באחדות שבטי ישראל הנפרדים כעם אחד היוצא לפעולה נגד אוייב משותף הכנענים של חצור ושל סיסרא.

ייתכן מאוד שהאידיאולוגיה הייתה מעבר לזה ודיברה על אחדות רעיונית בין שבטים ועממים שונים מאוד לכאורה במוצאם ובתרבותם  אך דומים במצבם הכלכלי.

ועם זאת המחקר הארכיאולוגי לא מצא עדויות לכך שהתושבים שהיו לראשוני עם ישראל היגיעו לשם לסיבות אידיאולוגיות כאלו.אולם חפירות בעיר הכנענית הגדולה מכולן   חצור הביאו לביסוס לכאורה של תיאוריה ידועה שייתכן שהיא יכולה לתת לנו רמזים לגבי האידיאולוגיה שאותה הפיצה דבורה.

 מי החריב את חצור?

אלמנט חשוב ביותר בסיפור דבורה הוא חורבנה של העיר חצור.עיר זאת ידע הסופר התנכי ויודעים אנו היום הייתה העיר הכנענית החשובה ביותר והגדולה ביותר.מתברר שהיא קיימה קשרים נרחבים עם ערים רחוקות בסוריה במסופוטומיה  והייתה ידועה בכל האזור .ירושלים ושכם בהשוואה היו ערים קטנות וחסרות חשיבות. בתנ"ך מסופר פעמיים על החרבתה "הסופית " של חצור .האחד בהקשר ליהושע בספר יהושע ,והשני בהקשר לדבורה וברק בן אבינועם בספר שופטים.

ככל הנראה שני הסיפורים מתארים אירוע אחד ויחיד שקרה פעם אחת בלבד.מזה עשרות שנים חופרים בחצור הארכיאולוגים הד"ר אמנון בן תור והד"ר שרון צוקרמן בניסיון להגיע לארכיונים של העיר הגדולה המפותחת והמשכילה  ביותר של כנען שאם וכאשר יתגלו יוכלו לשפוך אור רב על ההיסטוריה של ארץ כנען בתקופה שבה הופיע שם עם ישראל.

עד כה הארכיונים האלו לא התגלו אולם עדיין התגלו שם יותר לוחות כתובים מכל מקום אחר בארץ ישראל מהתקופה הכנענית.

לאחרונה קיימתי ראיונות עם שני הארכיאולוגים החופרים בעיר חצור מזה שנים רבות.

ד"ר אמנון בן תור וד"ר שרון צוקרמן.

אלי : כמה זמן חופרים כבר בעיר חצור?

ד"ר שרון צוקרמן :

החפירה בחצור נמשכת  ברציפות משנת 1990 מזה 21  עונות  ובשנות השישים  הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין חפר שם ארבע עונות מלאות . אז אפשר לאמר שבחצור חופרים כבר 25 שנה בהפסקות.

אלי : אחרי 25 שנים של חפירות הצלחתם לברר  מתי בדיוק נחרבה חצור ?

Amnon Ben-Tor -1.jpg

ד"ר אמנון בן תור :

  בנתיים עדיין לא . החורבן  של חצור התרחש  אולי בסביבות 1240-1280 לפני הספירה.   אין לנו ספק שהיה חורבן אחד, יחיד, ומוחלט של חצור  _(  מהסיפור התנ"כי אפשר להסיק שאולי היו שני חורבנות של חצור האחד בימי יהושע ואחד נוסף בימי דבורה .א.א.) שבמהלכו באופן מאוד יוצא דופן הושמדו כל פסלי האלים של העיר  חצור ולדעתי זה מראה שהייתה כאן איזו שהיא סיבה אידיאולוגית לחורבן. בדרך כלל כובשים לא היו מחריבים בצורה כזאת פסלי אלים של הנכבשים גם מסיבות פרקטיות מחשש שזה יביא עליהם שלא לצורך  את זעמם הכפול והמכופל של  האלים  שאת עירם  כבשו.

 כאן לעומת זאת היה התקף זעם מטורף , כנראה אידיאולוגי,  כזה שגרם לכך שהכובשים מי שלא היו רצו להשמיד לא רק את העיר עצמה כפי שעשו אלא גם את האלים שלה שאחרי הכל היו  הסמלים שלה ושל כל מה שייצגה.

אלי :נראה לך שמה או מי שלא היה  שהחריב את חצור היה קשור למה שמסופר בספר יהושע או בסיפור דבורה בספר שופטים  על חורבן העיר?

  ד"ר בן תור :האם היה איזה שהוא קשר למסופר בספר  יהושע או שופטים איני יכול לקבוע. אבל זה נראה סביר. השאלה מיהם המועמדים להיות המחריבים  ואלו  הם המצרים ששלטו בכנען , הכנענים עצמם  ,גויי הים   ובראשם הפלישתים שהחלו אז או זמן קצר לאחר מכן בפלישותיהם והישראלים.אין אף אחד אחר נוסף.

לדעתי אלו בהחלט יכולים היו להיות שבטים ישראליים כפי שמסופר בספר שופטים.אחרי הכל הם היו בסביבה.והמקור הכתוב היחיד שמתאר את ימיה האחרונים של חצור שזה התנ"ך אומר שזה היו הישראלים  ,אני אומר שאין לזלזל במקור הזה. אבל נכון שאיני יכול לקבוע זאת בודאות.

עם זאת העובדה שמי שזה לא היה שהחריב את חצור עשה זאת תוך השמדה  של פסלי האלים של חצור,ותדע שזאת הייתה תופעה נדירה מאוד בימי קדם !  מרמזת על כך שזה היה מישהו בעל אמונה חזקה שהייתה מנוגדת לחלוטין לאמונות של שליטי  חצור. והיה לו חשוב מאוד , חשוב בצורה אובססיבית ממש , להשמיד את סמלי שלטונם ותרבותם ,את פסלי האלים שלהם.

החופרת השנייה בחצור ד"ר שרון צוקרמן אינה רואה את פני הדברים עין בעין עם ד"ר בן תור .

  ד"ר שרון צוקרמן

 לדעתי חצור נהרסה מתי שהוא במחצית הראשונה של המאה 13 לפני הספירה.בין 1300 ל-1250 לפני הספירה. יגאל ידין לעומת זאת תיארך את החורבן לאחרי 1230 לפני הספירה .עם זאת עדיין יכול להיות שידין צודק.

אלי: אז נכון ל2010  אחרי  למעלה מ20 שנות חפירות אין הכרעה חותכת מתי בדיוק נחרבה העיר ?

שרון צוקרמן   נכון ל-2010 אין הכרעה חותכת בעניין. לדעתי יש סבירות גבוהה יותר שזה התרחש במחצית הראשונה של המאה ה13 אבל האפשרות קיימת שהעיר נחרבה   בתאריכים שידין קבע במחצית השנייה של המאה ה-13.

לוח של חוקים המזכירים את חוקי חמורבי.התגלה בחפירות 2010 בחצור.

אתם מחפשים כבר עשרות שנים אחרי הארכיון של חצור.  הצלחתם  אחרי עשרות שנים של חפירות להתקרב אליו ?

צוקרמן : בחפירות של 2010 מצאנו עוד לוח כתוב חשוב מאוד . לוח  משפטי שכמוהו לא נמצא בעבר שמזכיר את חוקי חמורבי בבבל.  אז אולי אנחנו מתקרבים סוף סוף לארכיון או לאחד מהם. קשה לדעת מתי אם בכלל ימצאו את הארכיון של חצור. זכור שהמדובר בעיר הגדולה ביותר שהייתה  אי פעם בכנען והשטח שלה היה ענקי. אנחנו  בכל מקרה חופרים רק אחוז קטן מהשטח יקחו מאות שנים כדי לחפור את כל חצור. אולי זמן המקביל למשך כל תקופת כקיומה.

אלי : כמה זמן חצור התקיימה כעיר כנענית ?

צוקרמן:חצור התקיימה 2500 שנה.

 אלי : מה לדעתך הייתה הסיבה לחורבן חצור?

 צוקרמן : לדעתי בימיה האחרונים של חצור   יש עדויות ארכיאולוגיות  ברורות  להתדרדרות משמעותית באיכות המבנים שמראה על ירידה כללית ברמת איכות החיים והתרבות בעיר כולה.  

לדעתי  הגורם לחורבן היה קונפליקטים פנימיים ואולי מעמדיים בין גורמים שונים בעיר חצור עצמה ולא דווקא גורמים חיצוניים לה אם כי בהחלט ייתכן שגם אלו נטלו חלק במאבק הסופי.

הממצא החשוב הוא שאופי החורבן של העיר הכנענית היה שונה בין מבני הציבור המונומנטאליים בעיר העליונה והעיר התחתית, שחרבו בשריפה, לבין מבני המגורים בעיר התחתית שניטשו ונעזבו באופן מסודר, ללא חורבן. כלומר לא הייתה מלחמה עליהם.

כתוצאה דעתי היא שאלו ששרפו את העיר  והשמידו את הפסלים שלה  לא היו כובשים זרים.

אלה היו בני העיר חצור עצמם.

אלי לאן עזבו אותם תושבים שנטשו את העיר באופן מסודר? לאיזורי ההר?

 צוקרמן : לא ברור.אנחנו יכולים רק לנחש. נכון הוא שבאיזורי ההר מתחילים להופיע ישובים שלא היו שם קודם  זמן לא רב אחרי התרחשות החורבן בעיר חצור,אם כי כאמור יש עדיין בעיה לתארך את החורבן  במדוייק. אבל לא ברור אם יש קשר בין הדברים.

אחרי סופה של העיר הכנענית, היא לא נושבה עוד במשך כ- 150 שנה, ורק במאה ה- 11 ניתן לזהות סימני יישוב המזוהים עם ההתנחלות הישראלית באתר.

המהפכה הכנענית

 

הארכיאולוגית שרון צוקרמן משערת  עם כך  שחצור העיר הגדולה  העשירה והמפותחת והמשכילה ביותר של כנען נחרבה כתוצאה ממלחמת אזרחים בין   השכבות הגבוהות והנמוכות בעיר.

מלחמת אזרחים אכזרית  כזאת שהסתיימה בשריפת העיר ובהשמדת כל סמליה ופסליה  יכלה רק להתבסס על מניע אידיאולוגי :  זעמם של המעמדות הנמוכים בעיר  על ניצולם בידי העשירים.

על פניה  התיאוריה של ד"ר  צוקרמן לסיבה לחורבן העיר חצור ( וגם ישובים אחרים שנהרסו באותה התקופה כמו מגידו ) ניראית כנותנת חיזוק  דרמטי  לתיאוריה ידועה  בשם "התיאוריה הסוציולוגית " או תיאוריית מרד האיכרים "שהועלתה בידי שני חוקרי תנ"ך  בארה"ב  ג'ורג' מנדנהול

 ב-1962  במאמרו "הכיבוש העברי של כנען  שהופיע לאחר מכן כספר:

) 1973( The Tenth Generation: The Origins of the Biblical Tradition

" ונורמן  גוטוואלד בספרו בן 900 העמודים "שבטי יהווה"  The Tribes of Yahweh: A Sociology of the Religion of Liberated Israel 1250–1050 BCE

.

כל אחד מהם טען שהמסופר בספר יהושע וספר שופטים על התנחלות שבטי ישראל בארץ כנען  מכסה בעצם על מרידה גדולה  "מהפכה " של כנענים מהמעמדות הנמוכים,  שבמאה ה-13 לפה"ס .  אלו קצו בשלטון העריץ של מלכיהם ומרדו בשיתוף פעולה עם קבוצות עבריות שבאו ממצרים,  באדוניהם מהמעמדות הגבוהים בערי המדינה של  כנען ובעלי בריתם מהאימפריה המצרית ששלטה בכנען במשך מאות  שנים.

חלק מתושבי הערים הללו נטשו את עריהם  ויצאו למקומות הנידחים והמכוסים יער – לאיזורי ההר המרכזי  שלא היו מיושבים עד אז לפחות מזה מאות שנים והקימו חברה חדשה, צודקת ושוויונית יותר – חברה המאמינה באל אחד, ואותה מתאר התנ"ך..

אמנם מנדנהול היה נוצרי אדוק וגוטוואלד מרקסיסט אדוק ( דבר שעורר עליו את זעמו של מנדנהול שתקף אותו בחריפות ובארסיות  ) אולם התורה שלהם הייתה אחת.הייתה לה השפעה רבה על המחקר של ההיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל וגם על תנועות שחרור שונות בעולם השלישי  שהשתמשו בתיאוריה שלהם כמודל היסטורי למטרות עכשוויות מאוד.

 נחזור :התיאוריה  של מנדנהל וגוטוואלד  קובעת שמה שהוכר לימים  כ"עם ישראל"  נוצר כתוצאה ממאבק אידיאולוגי בין כנענים עניים ובין האצילים העשירים שעשקו אותם.

על פי תיאוריה זאת האנשים שיצרו לפחות את חלק משבטי עם ישראל היו כנענים שברחו לאיזור ההר מתוך מטרה ברורה ליצור חברה חדשה וצודקת יותר דהיינו הם היו תוצר של אידיאולוגיה חדשה שלימים הפכה לדת של עם ישראל היהדות

אם הייתה מלחמת אזרחים בחצור בין אנשים מהמעמדות הנמוכים שהיו נחושים בדעתם להשמיד ולשרוף את המעמדיות הגבוהים  שדיכאו אותם וגם את פסלי אליהם ( שאת כל אחד מהם הם טרחו והשמידו ) כנראה  שזה היה משום שאלו סימלו דרך חיים ותרבות שכבר הייתה מתועבת בעיניהם ,

נראה שיש כאן מניע אידיאולוגי ברור אולי דומה או מקביל לזה שאותו היציעו מנדנהול וגווטואלד.

.ואולי באמת היה כאן מאבק אידיאולוגי בדומה למהפכה הקומוניסטית ב1917 שהביאה לחורבן שלטון הצר ברוסיה  ?

ואם כך היה אז נישאלת השאלה מי היה האידיאולוג שהפיץ את הרעיונות שהביאו לחורבנה של העיר הגדולה העשירה והחשובה  ביותר בכנען ?

כמדומה שאת התשובה לכך ניתן למצוא בתנ"ך.האידיאולוג היה אידיאולוגית. וזאת הייתה דבורה שהתנ"ך מיחס לה את הצעדים שהביאו להשמדתה הסופית של חצור אם כי הוא נמנע לאמר שהיא או המפקד שעמד בשירותה ברק בן אבינועם היו אלו שהחריבו את העיר בעצמם. .

דבורה המהפכנית

אני מציע את התיאוריה  הזאת:

הסיבה לפרסומה הגדול של דבורה בדורות מאוחרים  כ"נביאה"  דווקא  הייתה מאחר שהיא הייתה מה שאנו מכירים כיום  כ"אידיאולוגית".

דבורה ציור מאת מארק שאגאל.

 דבורה הפיצה  לדעתי אידיאולוגיה   של מאבק סוציאלי חברתי של העניים השבטים ותושבים כנעניים עניים  שישבו בישובים עלובים באיזור ההר שלימים ואולי כבר אז הוכרו כ"ישראלים "  כנגד העשירים בני המעמדות העליונים בערים ובראשן חצור שנתמכו בידי לוחמים משבטי גויי הים כמו סיסרא .  והמאבק המתואר בספר שופטים וחורבן חצור ( שאינו מתואר שם בפרטות וייתכן שהיה תוצאה של מלחמת אזרחים ) היה תוצר של האידיאולוגיה החדשה שהפיצה.

אם נסתכל בשירת דבורה הדוקומנט הקדום ביותר שיש לנו ממה שאולי היה מרד איכרים כזה נראה שהקונפליקט נבע מהצורך של האוכלוסייה הענייה לשלם מיסים לשליטי הערים שגזלו מהם כל אפשרות לרווח .המאבק עצמו היה בעיקרו פעולות גרילה  שבו שיתפו אולי פעולה בני שבטים עניים עם בני ערים ענייים כנגד השלטונות בערים.ומה שהביא את השבטים ביחד היה אמונתם ביהווה כמשחרר ובהבטחות של אדמה שיקבלו מידי הכנענים.

המאבק המתואר בסיפור דבורה לא היה עם כך בין עמים או אף  בין תרבויות  אלא יותר בין מעמדות.מלכים ואצילים כנגד איכרים חקלאים מהאיזורים הסובבים את חצור  ועניי העיר חצור עצמה.

ומאחר שלא היה שום מנהיג אחר בתקופת השופטים שהפיץ אידיאולוגיה מעין זאת איש מהם לא נקרא כמו דבורה נביא.

 האיש הבא שנקרא נביא במקרא היה שמואל וגם בו אפשר לראות כנציג של אידיאולוגיה של איחוד עם ישראל.   ישנה בעייתיות  כרונולוגית בסיפור דבורה בכך שהקרב בין כוחות דבורה וסיסרא נראה שהתרחש  עשרות שנים לאחר שחצור כבר נשרפה.

לדעת אדם זרטל  הקרב התקיים בסביבות 1160-1170 לפני הספירה ועצם   האיזכור של יבין מלך חצור  וחצור עצמה בסיפור הוא אנכרוניזם שכן חצור כבר לא הייתה קיימת בזמן הקרב.  אולם ייתכן שהיה זה ספיח .סיסרא אולי שירת את שליטי חצור בזמן שהיא עוד התקיימה והמשיך ללחום את מלחמתם בדבורה וכוחותיה עשרות שנים לאחר חורבן העיר בשם עצמו ובשם שליטים אחרים של כנען שחששו שגורלה של חצור יהיה גורלם.וההתיחסות לחצור כאילו היא עדיין קיימת בזמן הקרב היא טעות של עורך מאוחר.

לא לשווא יש לראות עם כך בדבורה את האישה החשובה ביותר של התנ"ך.

לדעתי היא הייתה אישה ממוצא זר שהצליחה לאחד בין אלמנטים זרים ועויינים זה לזה ובכך יצרה סוג של אחדות שספק אם הייתה קיימת לפניה.והיא גם יצרה אידיאולוגיה של מהפכה חברתית אלפי שנים לפני מרקס ולנין.

וכמובן אין לשכוח :היא המשוררת הקדומה ביותר עלי אדמות שאנו עדיין קוראים את שיריה ונהנים מרמתה הספרותית.

Deborah, the prophetess. A poet and lawgiver, this wonderful woman judged Israel at a crucial period of its troubled history. Her prophetic insight and wise counsel inspired her nation with courage to rebel successfully against their oppressors

 ראו גם

אדם זרטל

הידיעה על גילוי לוח חדש  בחצור

גוטוואלד על שבטי יהוה

הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין נגד התיאוריה

ביבליוגרפיה

ראו גם

 

 גילוי ב2010 של דוקומנט אכדי בחצור

אתר סודות חצור

אתר על נפילת חצור בארכיאולוגיה

 דבורה בויקיפדיה

האם דבורה היא שרח בת אשר?

האתר של אשת לפידות

ניצחון דבורה

  מאיפה קיבל ברק אובמה את שמו ?

ארץ רעשה: פזמון מאת דבורה הנביאה ונעמי שמר

אדלר –מילר אסתר "דבורה " נשים במקרא , אופיר תשס"ט 2009

  • אמתי, שמואל, דבורה בספרות חז"ל, אפיקי נחלים, התשלג.
  • ברור י.מקומותיה של דבורה במקרא ובאגדה " ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ח' א-ג תש"א ,ע' 67-72.
  • דנאי, שפרה, "האישה בסיפור המקראי – בבראשית רבה ובתלמוד : כיצד ניתן ללמוד על יחס חז"ל לאישה מתוך יחסם לדמויות המקראיות, חווה, שרה ודבורה", עבודת גמר, אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב, 1987.
  • זמורה, ישראל, נשים בתנ"ך והשתקפותן באגדה, בשיר, בספור, במסה ובמחקר, תל-אביב, מחברות לספרות, 1964 תשכ"ד.
  • ישראל, חסידה, אוצר אישי התנ"ך : דמותם ופעלם בפי חז"ל, ירושלים, ראובן מס, תשנ"ט 1999.
  • כהן גבריאל ה.  היבטים פמינסטיים בשירת דבורה על הפרק :כתב עת למורים לתנ"ך גליון 13  1997.
  • לוי, שמעון, ""עד שקמתי", דרמה של אישה קרבית : על סיפור דבורה ויעל המקראיות במבט של מחזאי ובמאי", בתוך : עלי-שיח 39, תשנ"ז.
  • מלצר, פיבל. "שירת דבורה, תכנה וצורתה" .בתוך  עיונים בספר שופטים; דיוני החוג למקרא בבית דוד בן גוריון. ירושלים: קרית ספר, תשכו  131-151
  • נאור, מנחם. רקעה ההיסטורי והגיאוגרפי של מלחמת דבורה וסיסרא. בתוך עיונים בספר שופטים; דיוני החוג למקרא בבית דוד בן גוריון. ירושלים: קרית ספר, תשכו  79-107
  • רבין, חיים. שירת דבורה כמיסמך תרבותי עיונים בספר שופטים; דיוני החוג למקרא בבית דוד בן גוריון. ירושלים: קרית ספר, תשכו  "  108-130
  • רוזן ,ישראל "דבורה וברק זוג שופטים הפכי " מגדים גליון מ' סיון תשס"ד ע' 31-47.
  • שנהר-אלרועי, עליזה, זמן אישה : נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה, אור יהודה, כנרת, זמורה-ביתן, תשס"ח 2008.

Halpern, Baruch .   The resourceful Israelite historian :   the Song of Deborah and Israelite historiography..   In: Harvard Theological Review, 76,4 (1983) 379-401

Appeared also in "From Gods to God the Dynamics of Iron Age Cosmologies, [by] Baruch Halpern. Edited by Matthew J. Adams. Tübingen: Mohr Siebeck, 2009") 145-166.

 Block, Daniel I. .   Deborah among the judges :   the perspective of the Hebrew historian.   In: Faith, Tradition, and History Old Testament Historiography in Its Near Eastern Context. Ed. by A.R. Millard, James K. Hoffmeier, David W. Baker. Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 1994 (1994) 229-253

 Ackerman, Susan .   Digging up Deborah :   recent Hebrew Bible scholarship

Waiting for Josiah : the Judges /       Philippe Guillaume

Thomas F. McDaniel, The Song of Deborah.  Poetry in Dialect.  A Philological Study of Judges 5, Translation and Commentary (2003

Journal for the study of the Old Testament.   385  London  & T Clark International, c2004   : T

Leneman, Helen .   Re-visioning a biblical story through libretto and music :

  •  "Debora e Jaele" by Ildebrando Pizzetti..   In: Biblical Interpretation, 15,4-5 (2007) 428-463

על חצור

ספיר, יצחק .   מלחמות חצור ביהושע ובשופטים.   In: טללי אורות, ה (תשנד) 211-218

Ben-Tor, Amnon .   The Yigael Yadin memorial excavations at Hazor, 1990-93 :   aims and preliminary results.   In: The Archaeology of Israel, (1997) 107-127

 

תור, אמנון .   חפירות חצור לזכר יגאל ידין – מטרות ותוצאות ראשוניות.   In: ארץ-ישראל, כה (תשנו) 67-81

 בן-תור, אמנון .   החפירות המחודשות בתל חצור בשנים 1990-1995..   In: קדמוניות, כט, 1 (תשנו) 2-18

 

Ben-Tor, Amnon .   The fall of Canaanite Hazor – the "who" and "when" questions.. AMNON BEN-TOR, SHARON ZUCKERMAN   In: Mediterranean Peoples in Transition, (1998) 456-467

 " Abraham Rabinovich and Neil Asher Silberman   The Burning of Hazor  Archaeology

Volume 51 Number 3, May/June 1998

 

Schäfer-Lichtenberger, Christa .   Hazor – a city state between the major powers.   In: Scandinavian Journal of the Old Testament, 15,1 (2001) 104-122 ") //
Finkelstein, Israel .   Hazor at the end of the Late Bronze Age..   In: Ugarit-Forschungen, 37 (2005) 341-349  ") //

Ben-Tor, Amnon .   The sad fate of statues and the mutilated statues of Hazor..   In: Confronting the Past, (2006) 3-16

Zuckerman, Sharon .   Where is the Hazor archive buried?.   In: Biblical Archaeology Review, 32,2 (2006) 28-37

 איפה נמצאים הארכיונים של חצור: ראיון באנגלית עם ד"ר שרון צוקרמן

Zuckerman, Sharon .   Dating the destruction of Canaanite Hazor "without" Mycenaean pottery?.   In: The Synchronisation of Civilisations in the Eastern Mediterranean in the Second Millennium B.C. III, (2007) 620-629

Zuckerman , Sharon . 2007. Anatomy of a Destruction: "Crisis Architecture", Termination Rituals and the Fall of Canaanite Hazor. Journal of Mediterranean Archaeology 20/1: 3-32.

AMNON BEN-TOR, SHARON ZUCKERMAN  Hazor at the End of the Late Bronze Age: Back to Basics

Bulletin of the American Schools of Oriental Research, May 2008דבור

Petrovich, Douglas

DATING OF HAZOR’S DESTRUCTION IN JOSHUA 11

VIA BIBLICAL, ARCHAEOLOGICAL, & EPIGRAPHICAL EVIDENCE

Journal of the Evangelical Theological Society, Sep 2008

 תשובה לטענותיה של ד"ק צוקרמן.

  לוחות של חוקים המזכירים את חוקי חמורבי שנמצאו ב2010 בחצור

דבורה הנביאה מישראל וסיסרא הלוחם מסרדיניה


 DEBORAH: Painting of 'Deborah: Words, Women and War' by Nathan Moscowitz, 2007

דבורה -מילים נשים ומלחמה.ציור מאת נתן מוסקוביץ

 

  ועל סיפורה של מנהיגה יהודיה  דמויית דבורה בימי הביניים

דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת