ארכיון תג: יאיר לפיד

חדר המלחמה של יאיר לפיד

חדר מלחמה.png

לפני כעשור  חזיתי כאן בבלוג מאבק עתידני על ראשות הממשלה  של מדינת ישראל בין העיתונאי דאז יאיר לפיד ובין הבדרן דודו טופז .

דודו טופז קרא את הרשימה הזאת ודיבר איתי עליה בפגישה ביננו שהתקיימה כמה ימים לפני שנלכד בידי המשטרה,שבה היציע לי לכתוב את סיפור חייו.

הוא חשב ברצינות  שמאבק כזה בינו ובין לפיד  בהחלט יכול להתקיים.

דודו טופז כידוע אינו איתנו מזה שנים , הוא התאבד בבית הכלא.

המחזתי את סיפור הפגישה הזאת כולל מה שהיה לו להגיד על האפשרות של יאיר לפיד בפוליטיקאי בעתיד במחזה שכתבתי אבל לצערי הפרוייקט  נכון  לעכשיו  לא יצא לפועל.

יאיר לפיד  בכל אופן בהחלט איתנו. והוא הודיע שוב ושוב שכן בכוונתו להתמודד על ראשות הממשלה.

ולטענתי הוא חשב על זה כבר לפני כעשור ויותר  כאשר יצר סדרת טלוויזיה בשם "חדר מלחמה " שבה הוא עוסק ביחידה חשאית פחות או יותר של סוכנים , סדרה  שבה כפי אנו מבינים כיום הוא רומז על כוונותיו העתידניות להתמודד בפוליטיקה.

והנה לפניכם רשימה מיוחדת בנושא לרגל בחירות 2015 שהופיעה ב"יקום תרבות ".

ואם ירצה השם עוד כמה רשימות דומות יופיעו בהמשך על פוליטיקאים בולטים  אחרים. מקבילות לרשימות ממערכת החירות הקודמת שעסקו בבנימין  נתניהו ראש מפלגת הליכוד  באהוד ברק ראש מפלגת "עצמאות "  ובאביגדור ליברמן ראש מפלגת "ישראל ביתנו",שכולם רצו או היו אמורים לרוץ באותה מערכת בחירות .

וכולם למעט ברק רצים גם במערכת הבחירות הזאת.

אז הנה רשימה על יאיר לפיד שעימו כגילוי נאות  גם יש לי קשר משפחתי כל שהוא. סבי הד"ר אליהו בלנק היכיר את סבו  דוד גלעדי עוד מהונגריה ופתח בפניו את הקריירה העיתונאית בהונגריה והיה ידידו הטוב לאורך השנים ואף לימד אותו ואת משפחתו עברית כשהם היגיעו לארץ ישראל..

דוד גלעדי מצידו כתב את ההספד על סבי בשם "היה היה איש גיבור "..

והנה הכתבה במגזין "יקום תרבות "בשם :

הכתובת שלעל הקיר :חדר המלחמה של יאיר לפיד 

תרומתו של יאיר לפיד לספרות הבלשית

יאיר לפיד

יאיר לפיד צילם ברק פכטר.

 הילו גלזר במאמר גדול על יצירתו של יאיר לפיד שפורסם במעריב ראיין אותי בנושא תרומתו של לפיד לספרות הבלשית המקורית ומצטט אותי ש:

"הוא היה מהראשונים שעשו אדפטציה ישראלית לז'אנר 'הבלש האפל'", אומר אלי אשד, סופר, בלוגר וחוקר תרבות המתמחה בספרות בלשית, "אמנם הוא חיקה משהו קיים, אבל אי אפשר לזלזל בכך שייבא אותו לארץ. הוא מגיע יותר מהמסורת של ריימונד צ'נדלר ולוס אנג' לס, אבל ספריו היו יכולים להתרחש בכל מקום. אמו היתה נטועה בתרבות המקומית ולכן יש משהו יותר מעניין אצלה. הוא לא היה סופר גרוע, הספרים בסך הכל בסדר, מדרגה שנייה".

עד כאן הציטוט. כמובן יש לי הרבה יותר לאמר על לפיד ויצירתו ובעיקר על ספרי הבלשים שלו ועל ספרו התנ"כי  ואולי אעשה זאת במאמר מיוחד לרגל הבחירות עם לפיד יעמוד אז בראש מפלגה כפי שהוא מתכנן.  

בנתיים הנה כמה רשימות שכבר פירסמתי על יאיר לפיד וספרי הבלשים שלו :

הידיד הטוב מהשכונה : הרשימות של יאיר לפיד

בעקבות הבלש העברי

יאיר לפיד נגד דודו טופז רשימה שבה חזיתי התמודדות בין יאיר לפיד ודודו טופז על ראשות הממשלה בעתיד. התחזית הופרכה כידוע כתוצאה מהתאבדותו של טופז בבית הכלא. אולם כמה ימים בלבד לפני שנתפס בידי המשטרה ,הייתה לי שיחה מעניינת ביותר עם טופז  שכללה גם  את חוות דעתו  לגבי תחזית פוליטית  זאת בפגישה שהוא קיים עימי ושבמהלכה סקר לפני את חייו.

 הפגישה הזאת אגב הומחזה להצגה שלי עם הזמר א.ב. דן ( שמגלם בה את דמותו של דודו  טופז  ) והיא מוסרטת לסרט דוקומנטרי על ההצגה ועל  חייו ודמותו של דודו טופז.

 ראו גם

תרומתו של יאיר לפיד לתרבות הישראלית

 

"

הידיד הטוב מהשכונה : על יאיר לפיד

Image result for ‫יאיר לפיד‬‎

 

הידיד הטוב מהשכונה : הסגנון העיתונאי של יאיר לפיד

תרגיל בשיטות מחקר טקסטואליות

מוגש לקורס :גישות ושיטות מחקר לניתוח מבעים טקסטואליים

בעבודה זאת התבקשתי לנתח ארבעה טקסטים שונים מכלי התקשורת ולמצוא את האלמנטים הסגנוניים הלשוניים והאידיאולוגיים החבויים בתוכם .
עבור העבודה בחרתי בניתוח ארבעה מאמרים של כותב אחד , אחד הכותבים הידועים והמצליחים ביותר בישראל ,העיתונאי, הסופר והשדרן יאיר לפיד,ממדורו הקבוע המופיע במוסף "שבעה ימים " של ידיעות אחרונות.

הכותב.


יאיר לפיד התפרסם לאורך השנים בגלל כמה סיבות.
הן בגלל היותו בן למשפחת עיתונאים וסופרים ידועים. גם סבו דוד גלעדי היה עיתונאי וכך גם אביו יוסף לפיד שהפך להיות פוליטיקאי ואימו שולמית לפיד היא סופרת ידועה. וגם אישתו של לפיד, ליהיא היא סופרת ועיתונאית מצליחה. כך שניתן להניח שלפיד מכיר היטב את עולם העיתונות והתקשורת מילדותו.פרט לכך הוא הפך לסופר מצליח של ספרי בלשים והפך לדמות טלוויזיונית מוכרת כמראיין וכיום כמגיש חדשות ואף מדברים עליו כיום והוא אינו מכחיש כמי שסביר שירוץ בעתיד לקריירה פוליטית .מבחינות רבות הוא נחשב לישראלי האולטימטיבי כפי שהגדיר זאת אביו של לפיד יוסף לפיד שכאשר שאל אותו לפיד בתוכנית טלוויזיה שאותה הנחה מהו בעיניו ישראלי ענה "אתה ".
ואכן מבחינות רבות לפיד מייצג את "הכל ישראלי יותר מכל עיתונאי אחר ,שכן שאר העיתונאים כמו דנה ספקטור ואחרים מייצגים רק את עצמם ,יאיר לפיד הוא הרבה מעל לכך , לעיתים מייצג את כלל הקולקטיב . " וכפי שנראה התדמית הזאת חודרת גם לרשימותיו ואולי מושפעת מהם. .
כמדומה שאבן היסוד של הצלחתו הם הרשימות העיתונאיות שהוא כותב שהפכו אותו לאחד העיתונאים הנקראים ביותר
ליאיר לפיד יש היום מדור קבוע בעמודים הראשונים של המגזין הנקרא ביותר בישראל "שבע ימים" של ידיעות אחרונות מדור הנקרא "יאיר לפיד " אליו עבר לאחר שהיה לו מדור דומה במשך שנים במתחרה הגדול "מעריב " שם החלה הקריירה של לפיד. קובץ של מאמרים כאלו יצא לאור כספר עומדים בטור, שיצא לאור בשנת 2005 וגם עצם קיבוצם בספר מראה על הפופולאריות הגדולה והמשכת של המדור של לפיד.
, ..יאיר לפיד בבירור מצליח לכבוש את הקהל באמצעות כתיבתו יאיר לפיד וככל הנראה איין לכך קשר להופעתו החיצונית והטלוויזיונית הכובשת ונשאלת השאלה ::איך בדיוק הוא עושה זאת ?
?והאם יש אידיאולוגיה מובחנת שמבצבצת מבין כל הרשימות השונות האלו ?

עברתי על ארבע רשימות ( אי אפשר לקרוא להם בדיוק "מאמרים " כפי שנראה מיד ) מהשבועות האחרונים שהן שונות מאוד זו מזו ולהלן ניתוחי.

 

הסגנון והאידיאולוגיה

הסגנון והאלמנט הלשוני בכל אחת מהרשימות הוא שונה מאוד מזה של האחרות :וכך גם האלמנט האידיאולוגי. "אידיאולוגיה" כאן כוונתי במשמעותה הרחבה ביותר שאין כוונתה שלפיד מנסה לקדם בכל רשימה איזו תפיסת עולם רחבה כלשהיא נניח קפיטליזם צרוף , או ציונות , את תפיסת העולם של הימין הליברלי דווקא ( לפחות לא תמיד ) אלא שהוא מנסה לפתח כביכול בדרך אגב ברשימה גם רעיון מסויים שבבירור חשוב לו במסגרת הכתבה וזהו האלמנט האידיאולוגי. .

רשימה 1 : הסבא הקולקטיבי

"סבא " "ידיעות אחרונות -7 ימים 24.4.2009 .ע' 15


( הערה : הרשימה עוסקת בסבו של לפיד דוד גלעדי שנפטר ביום הגשת עבודה זאת.

בצירוף מקרים נוסף אני עצמי ראיינתי את הסב הנ"ל לפני כמה שנים במה שהיה כנראה אחד הראיונות האחרונים שהוא נתן אי פעם למישהו אם לא האחרון בכלל לפני שאיבד את צלילותו)

 

האלמנט הסגנוני

: פאתוס ותחושת טרגדיה כמעט המועצם באופן מיוחד במשפט הפואנטה הסופי. .

האלמנט הלשוני : הגבהה במשפטים שונים "עלבונו של הגוף ,עלבונו של המוח ,כבר שנתיים שהוא דועך. "
אבל אין הימנעות מסוג של סלנג ואף ניבול פה .

האידיאולוגיה :

תמיכה בהמתת חסד .

הרשימה מתחילה במילה "אני " . וכבר ברור לנו אין כאן שום ניסיון להיות אובייקטיבי . עיתונאי רגיל ברשימה רגילה שמתיימרת להיות אובייקטיבי מנסה להשתמש במילה "אני " כמה שפחות כדי ליצור רושם של יבשות וחוסר משוא פנים .לא כאן .כאן הכל מתואר מנקודת מבטו של ה"אני " שהוא יאיר לפיד האיש .
האלמנט הסגנוני כאן הוא של פאתוס ותחושת טרגדיה כמעט המועצם באופן מיוחד במשפט הםואנטה הסופי. .
באלמנט הלשוני יש כאן הגבהה במשפטים שונים "עלבונו של הגוף ,עלבונו של המוח ,כבר שנתיים שהוא דועך. "
אבל אין הימנעות מסוג של סלנג ואף ניבול פה כאשר לפיד כותב "
"אני בא אליו ,מעט מדי ,לעזאזל ". אלא שבקונטקסט של מצבו הקשה של הסב השימוש בכמעט ניבול הפה הזה מתאים .
זהו מאמר מרגש גם בקנה המידה של יאיר לפיד שעוסק בסבו של יאיר לפיד "דוד גלעדי " עיתונאי ותיק בן 100 שהוא בעת כתיבת הרשימה בגדר צמח.
יאיר לפיד מתאר ברשימה את תהליכי התדרדרותו של הסב ששוב אינו מה שהיה .
אבל איך בדיוק הוא יוצר את ההזדהות עימו מצד אחד ועם הסב מצד שני ?

הרשימה מתחילה במילה "אני " . וכבר ברור לנו אין כאן שום ניסיון להיות אובייקטיבי . עיתונאי רגיל ברשימה רגילה שמתיימרת להיות אובייקטיבי מנסה להשתמש במילה "אני " כמה שפחות כדי ליצור רושם של יבשות וחוסר משוא פנים .לא כאן .כאן הכל מתואר מנקודת מבטו של ה"אני " שהוא יאיר לפיד האיש .
לפיד מתאר בפירוט יחסי את הטיפולים שאותם עובר הסב בידי הצוות הרפואי "האחות הוציאה את השיניים התותבות שלו והלחיים שקעו פנימה ,העור חיוור שעווני ,הצינורית של הקטטר מבצבצת מתחת לשמיכה מובילה לשקית מלאה למחצה בשתן צהוב עכור".
אלו הם פרטים אינטימיים ולא נעימים שלרוב לא "נהוג" לכתוב אותם ברשימה על סב ,אולם לפיד מתייחס כאן ( וגם ברשימות אחרות ) לקהל הקוראים כאל חבריו האינטימיים שלהם הוא כמו יכול לספר הכל מכל גם את הפרטים הקשים והלא נעימים ביותר. קוראיו הם גם אנשי סודו.

. ומכאן ואילך מביא לפיד זכרונות על הסב בשיאו לאחר פטירת הסבתא כשחשב שנשארו לו רק חמש שנים לחיות וכיצד המשיך לחיות עוד שלושים חמש שנים
אבל ..בשום מקום אין לפיד מציין את שמו המפורש של הסב.
הסב למעשה אינו באמת אישיות אינדיבידואלית מובחנת וזה מכוון. . הסבא הוא "סבא " ותו לא.הוא מעין "סבא קולקטיבי"של לפיד וכלל קוראיו והקוראים הוותיקים של יאיר לפיד יזכרו שהוא כבר עסק בו ובדעיכתו לאורך השנים ברשימות קודמות מה שמוסיף לתחושת ההכרות של הקורא עימו שחש אליו כמעט כבן משפחה שעליו ועל חייו הוא שומע שוב ושוב מפיו ( בעצם עטו ) של לפיד. .
. הרשימה בנויה כשילוב של סיפורים על הסב כפי שהיה פעם ותיאורים של הסב כפי שהוא היום מוחזק בחיים בעזרת המכשירים והניגוד מוצג בידי לפיד כאבסולוטי וככזה שאי אפשר לסבול אותו.
.לפיד ממלא את התיאור בסיפורים קטנים על דעיכתו של הסב כדי למלא אותנו באמפטיה כלפיו.
הוא מתאר בפירוט יחסי את הטיפולים שאותם עובר הסב בידי הצוות הרפואי "האחות הוציאה את השיניים התותבות שלו והלחיים שקעו פנימה ,העור חיוור שעווני ,הצינורית של הקטטר מבצבצת מתחת לשמיכה מובילה לשקית מלאה למחצה בשתן צהוב עכור".
אלו הם פרטים אינטימיים ולא נעימים שלרוב לא "נהוג" לכתוב אותם ברשימה על סב ,אולם לפיד מתייחס כאן ( וכפי שנראה גם ברשימות אחרות ) לקהל הקוראים כאל חבריו האינטימיים שלהם הוא כמו יכול לספר הכל מכל גם את הפרטים הקשים והלא נעימים ביותר. קוראיו הם גם אנשי סודו.

הוא מתאר איך הוא מתחנן לפני הרופאים שהסב לא יכול יותר ואלו מתעלמים מתחינותיו ומחזיקים את הסב "כנגד רצונו. כנגד רצוננו ". .
אבל רק במשפט האחרון הפואנטה של הרשימה מופיע לבסוף בבירור המסר שעד כה רק נרמז אבל לא נאמר במפורש.
.את זה לפיד השאיר לסוף עבור האימפקט ברגשות הקורא

"תנו לו ללכת הוא לא יכול יותר

".
כאן יש מה שניתן להגדירו כ"פאתוס " הפנייה לרגשותיו של הקורא בניסיון לגרום לו להשתתף בצערו של הכותב לאחר שהזדהה עימו ועם הדמות שהוא מתאר במהלך הכתבה.המסר של לפיד שיש לתת לסב למות בכבוד על ידי ניתוק מכשיר ההחייאה הוא מסר שנוי במחלוקת ביותר ,אבל בדרך אליו הוא ממלא את הקוראים באמפטיה לסב כפי שהיה בעבר דמות פעילה מלאת חיים ועושה ככל שביכולתו לגרום להם סלידה עמוקה כלפי מצבו כיום ,גוש בשר המתקיים רק בעזרת מכשירים.

האידיאולוגיה :הרעיון "האידיאולוגי: המנחה את הרשימה הוא פשוט וברור מצד אחד וקשה מצד אחר :זהו הרעיון שמן הראוי שכל אדם יוכל לסיים את חייו בכבוד על פי רצונו ,או רצון בני משפחתו ( לפיד לא מבהיר כאן למי בדיוק כוונתו ). ואין שום סיבה שרופאים יאריכו את חייו של אדם זקן שכבר אינו מתפקד ללא רצונו או רצונם .
לפיד הוא בהחלט בעד "המתת חסד" וכל הרשימה היא שלבים בהבהרת תפיסה זאת.. .

2. גבורה בשואה

 

 

אנשים פשוטים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 17.4.2009. ע' 15.

 

האלמנט הסגנוני

: סרקזם ,ומיד אחריו אלמנט של דיון כמו אינטלקטואלי.

האלמנט הלשוני

: הגבהה חסרת פשרות

האידיאולוגיה

לפיד שם דגש על כך גם בזמן של משבר קיצוני כמו השואה ישנם יחידים שמסוגלים להתמודד גם עם מצבים נוראיים ביותר בצורה מכובדת ובאומץ לב.ואת היחידים האלו יש להעלות על נס.

.ברשימה הזאת בניגוד לכל השאר אין רמז לסלנג ,וזה מגיע לשיאו במשפט מסיים בפואנטה של הרשימה שהוא משפט מהמקורות היהודיים "והנחתי בפניך את החיים ואת המוות ", ובחרת בחיים " וכאן כדאי לציין שאני עצמי מוצא שהשימוש במקורות היהודיים לציטטה הוא נדיר אצל עיתונאים צעירים באופן יחסי שאותם אני קורא.
ברשימה זאת מתאר לפיד אירוע מייד שהתרחש כדבריו ב"יום של חול בשבוע שעבר " כשהוא יושב בבית כנסת בבודפסט עם אימו . טקס לזכר ניצולי השואה ואביון של לפיד.
לפיד מכניס הערות סרקסטיות כשהוא מתאר כיצד שמנה וסלתה של התקשורת באה לטקס "ההונגרים להבדיל מאיתנו מתייחסים ביראת כבוד לניצולי השואה שלהם "
זהו אינו הומור זהו סרקזם הערה לעגנית על החברה הישראלית שכוונתה אינה כלל להצחיק אלא לתקוף דבר מגונה בעיני הכותב.
.
. שאר הרשימה היא שונה ואינה עוסקת בתיאור של חוויה אלא במחשבותיו של לפיד על השואה,מובאת שיחה אינטלקטואלית שלו עם אחותו הפסיכואנליטית בשאלה "כשכל העולם משתגע ,איך אדם יודע שהוא היחיד שפועל בצורה נורמלית?ומחשבותיו של לפיד על התשובה ששמע והוא מסיים אתה רשימה בציטוט של אמרה יהודית. וכך הוא משלב ברשימה מעט סרקזם בתחילתה עם מה שנראה כעמקות ודיון אינטלקטואלי , בוודאי לרשימה של עמוד אחד בעיתון.
הוא משלב ברשימה מעט סרקזם בתחילתה עם מה שנראה בהמשך כעמקות ודיון אינטלקטואלי , בוודאי לרשימה של עמוד אחד בעיתון.


3. רלבנטי כמו לוויתן שהתאבד

"לא בעניינים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 3.4.2009 . ע' 21.

 

הסיגנון

: "הדוגרי" שהוא אחד המאפיינים העיקריים של הכתיבה שלו כאדם "ממוצע " כמו כולם או אם נרצה "אחד מהחברה". .סגנון שבו בזמןמטרתו להציג את עצמו כאדם עממי וישיר שאינו מסתיר דבר מקוראיו. .

האלמנט הלשוני:

מלא גדוש ומפוצץ בביטויים כמו עממיים וקלישאות ""אני לא הפרעתי לך אז אל תפריע לי " ( במקרה הזה ביטוי שהוא פרודיה על דברי פוליטיקאים מתווכחים בתוכנית ראיונות שהפכה לקלישאה ולמעשה לבדיחה ) או חיקויים שלהם למטרה הומוריסטית "מה קרה אין להם חיים ?"

"האידיאולוגיה"

זלזול וסלידה בתוכניות הריאליטי וכוכבי "האינסטנט " שהם יוצרים שמוכרים לכל למשל זמן קצר רק על מנת להיעלם כאילו לא היו מעולם.

המטרה היא שוב להציג דמות של מישהו שהוא כמו כולם ומדבר כמו כולם ולא אחרת. דמות שהיא שונה מאוד מזאת שמצטיירת מהרשימות הקודמות.
כביכול הוא מדבר לקורא בבוטות ובישירות בגובה עיניים לבלי להסתיר כלום וכשהוא חושף הכל כמו נניח בישיבה בין שכנים או נכון יותר בין חברים שישובים בבית קפה.ולכן גם השימוש המוגבר במילות "סלנג " וב"קלישאות " מכוונות ברשימה כזאת.
לדעתי מקומו של "סלנג" שנחשב לעברית "לא מצוחצחת "ואף" נחותה" שאינה ראויה להישמע בשיחה "תרבותית" לא היכירו ברשימות הקודמות עם נושאיהם הרציניים והקודרים. ( להוציא מקרה אחד ספציפי שתואר למעלה ) להכניס אותו לשם היה יוצר דיסונאנס גדול באפקט שאותו ניסה לפיד ליצור על קהל קוראיו . גם להכניס לשם "קלישאות" אמרות מוכרות מידי ולעוסות עד לעייפה היה עלול לגרום גם כן לפגיעה באפקט שאותו ניסה לפיד ליצור שם.
אבל נראה שלפיד שופט שבהחלט יכיר מקומם של הסלנג והקלישאות ברשימה הזאת העוסקת בנושא "לא רציני " במופגן.ועצם השימוש בהם מראה בפעם הזאת על מעין "קריצת עין " כמו רמיזה לקורא מהידיד יאיר לפיד שאין לקחת את הרשימה יותר מידי ברצינות ( בניגוד מוחלט כמובן לרשימות הקודמות ). .
בכתבה הזאת הוא משלב הומור, משהו שאינו קיים כלל בכתבה הראשונה ואולי רק קצת בכתבה השנייה ..השימוש שלו בשפה פונה במכוון לקהלים שונים ונפרדים כפי שנדגים מיד ומתבסס במקצת גם על מידע שלפיד מעריך שידוע לקהל הקוראים שלו לגביו והוא מנצל זאת .
זוהי הרשימה הלועגת לפולחן תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול " והוא מזכיר מאוד בסגנונו את הרשימות שהיה כותב אביו של יאיר יוסף לפיד.
אבל מאחר שאת הרשימה כותב כוכב הטלוויזיה יאיר לפיד נוצר עבור הקורא רושם אמביוולנטי ואולי לא כזה שלפיד עצמו התכוון אליו לחלוטין. .
הפתיחה כבר מעבירה אותנו לסגנון הזה "ביום שני ישבנו לארוחת ערב עם חברים דרג ב' " היה משעמם . כבר במשפט הראשון לפיד אינו נמנע מלהעביר לנו את דעתו האמיתית על אותם "חברים דרג ב' " והרושם שנוצר הוא שוב שהקוראים הם אנשי סודו שלהם הוא מוכן להעביר את תחושותיו האינטימיות ביותר גם על ידידים. . .
בכתבה הזאת הוא משלב הומור, משהו שאינו קיים כלל בכתבה הראשונה ואולי רק קצת בכתבה השנייה ..השימוש שלו בשפה פונה במכוון לקהלים שונים ונפרדים כפי שנדגים מיד ומתבסס במקצת גם על מידע שלפיד מעריך שידוע לקהל הקוראים שלו לגביו והוא מנצל זאת. . .
"אני נשבע לכם ..שאין לי בעיה עם זה ,אני לא מתנשא פה בשום דרך ,הרי לא ישבתי בזמן השידור וקראתי את "לורליי " של היינריך היינה בשפת המקור ,למעשה באותו שבוע בדיוק ראיתי פעמיים את נבחרת ישראל בכדורגל שזה בדיוק כמו "האח הגדול חוץ מזה שהם רצים הרבה יותר לאט משימי ".
יש כאן הומור של "החברה " הלועג מצד אחד לאינטלקטואליזם תוך שהוא מפריח שם של יצירה שלא תהיה ידועה לרוב האוכלוסייה ומצד שני לועג לאנשי ה"אח הגדול "..
בקטע הזה מראה לפיד את יכולתו לפנות בו זמנית לשכבות שונות של האוכלוסייה ,חובבי הספרות מצד אחד וחובבי הכדורגל מצד שני.
כמובן זהו סגנון השונה מאוד מהרשימה הקודמת שלו"אנשים פשוטים" שיש בה מה שנראה כדיון אינטלקטואלי של ממש בשיחה בין לפיד ואחותו הפסיכואנליטית ( עד כמה שאפשר לתחוב דיון כזה לכמה משפטים בעיתון )
אמנם הוא מודה בחצי פה "ואם אני שהשקעתי בכל זאת השקעתי אי אילו שנים בטלוויזיה ובעיתונות ?.."
כאן יש קריצת עין לקורא המבין "יאיר לפיד כמו מדבר איתו בשיחה אינטימית חבר אל חבר ומוסר לו מידע שהוא כביכול לא מעביר לאף אחד אחר וכך מעמיד את הסיגנון "החברי ". על ידי הלעג העצמי.
וכרגיל הוא מגיע לפואנטה בסוף הוא יושב עם זוגתו ושואל אותה ברכות "

תגידי רק בינינו ,מה זה לעזאזל דודי מליץ".
לפיד מודה כאן בפני כולם על חוסר הידע שלו במידע שאמרו להיות ברגע זה ידוע לכולם.
הקטע הוא מעניין גם מאחר שבו לפיד סלבריטאי העל מדבר על דודי מליץ סלבריטאי מינורי, אלא שלפיד יודע שעל מנת להצליח בכך ולא להיראות כ"משתחצן "עליו להימנע מלדבר מהפוזיציה של סלבריטאי על ( מהרשימה בלבד אין דרך לדעת שיש לו מעמד כזה , אלא מדבר כביכול מנקודת הראות של אדם פשוט ורגיל מהשכונה,אלא שהוא אינו יכול לרגע לעצור את עמו ורומז שבכל זאת ויוצר מעין אירוניה כפולה ומשולשת שלא בהכרך תהיה מובנת לכל הקוראים וודאי לא לאלו ( האם יש כאלו ?) שאינם יודעים מיהו ומהו "יאיר לפיד ". ובקצרה יש לדעת עוד על לפיד כדי להבין את הרשימה כהלכה.
יש כאן גם הומור עצמי :
וזו כמובן הסיבה שלכך שהחלטתי שלא להשתתף באחר הגודל או שאולי זה קשור לעובדה שאף אחד לא הזמין אותי …אני פושט מוטל בשולי החיים נפוח ולא רלבנטי כמו לוויתן שהתאבד."
ההומור כאן נובע לא רק ממה שכתוב ברשימה עצמה אלא גם מהמידע הנוסף שיש לקורא שיודע על הקריירה האחרת של לפיד שהוא לאמיתו של דבר רחוק מאוד מלהיות " מוטל בשולי החיים נפוח ולא רלבנטי כמו לוויתן שהתאבד." במציאות הוא אחד מאנשי התקשורת המצליחים ביותר שיש ולמעשה הצליח בכך יותר מכל כותב עיתונאי אחר. וכתוצאה נוצר דיסונאנס הומוריסטי בין מה שלפיד טוען לגבי עצמו ובין המציאות. והרושם שנוצר בעיני הקורא שלפיד הוא כביכול אדם צנוע מאוד.
כמובן שאדם שאין לו את המידע הזה על לפיד ויקרא את הטקסט לא יבין אותו כפי שיבין אותו הקורא שמודע לחייו של לפיד.

בכל הרשימה אפשר לראות התקפה אידיאולוגית מתוחכמת מאוד על סוג מסוים של תקשורת וכוכביו . ולא דווקא על תוכניות הריאליטי כמו סוג הכוכבים שהן יוצרות שלפיד מעביר לנו בצורה מתוחכמת את ההבנה שהם לא כל כך "חשובים ".

ההתקפה היא יותר אפקטיבית דווקא מאחר שאינה מבוצעת ישירות אלא כביכול בעקיפין.

4.

דופקים אותנו

 

ברכותיי שוב דופקים אתכם " ידיעות אחרונות -7 ימים 8.5.2009 ע' 15.

 

הסגנון

: מידע לכאורה ,אבל רק לכאורה יבש. מלווה בהערות אישיות

הלשון

: משפטי "סלנג כמו " "דופקים אותכם ".

האידיאולוגיה

: יש לעשות משהו למען החינוך בישראל ויש להביא לשינוי דרסטי של מצבו .

.זוהי הרשימה האידיאולוגית ביותר במפורש מבין הרשימות שנסקרו . בניגוד לרשימות הקודמות אין כאן סיפור אישי מחייו של לפיד בין משפחתו וחבריו ,אלא של נושא רציני שהוא מעניינו של כל ישראלי. החינוך .אלא שלפיד עושה כמיטב יכולתו להציג אותו בצורה לא יבשה עד כמה שאפשר.
כבר מהכותר אפשר לראות שהוא כותב כביכול בצורה עממית כפי שאפשר לראות מביטוי הסלנג "דופקים אותכם" .הוא פונה לקהל הקוראים שוב צורה אינטימית כמי שמכיר אותם לגמרי באופן אישי ומדבר איתם בגובה העיניים.
כבר מהכותר אפשר לראות שהוא כותב כביכול בצורה עממית כפי שאפשר לראות מביטוי הסלנג "דופקים אותכם" .הוא פונה לקהל הקוראים שוב צורה אינטימית כמי שמכיר אותם לגמרי באופן אישי ומדבר איתם בגובה העיניים,כאשר הוא שואל :"האם אתם מרגישים..שאנשים ציניים נכנסים לחדר ,נועלים את הידר מאחוריהם וסוגרים עניינים על חשבונכם ? .
ומיד באה הפואנטה :
"אתם צודקים ". לפיד מאשר שאכן כל החששות של קוראיו-ידידיו הם נכונים הוא פונה אליהם ואומר להם "אל תעזבו זה מסובך –אבל לא תהיה לכם שום בעיה להבין". הוא עובר מכאן לפרטים שונים על תקציב החינוך אבל מקפיד להציג אותם בצורה שנונה כדי לא לאבד כנראה את שתומת הלב של חלק מקוראיו שאולי לא יתעניינו יותר מידי בפרטים יבשים שאינם נוגעים לחייו של יאיר לפיד כפי שהוא מציג אותם ברשימות אחרות . .
וכך למשל הוא כותב :שמו של הקיצוץ הנוסך הוא "חוק נהרי 2" " עד כאן פריט המידע היבש ולפיד ממהר להוסיף דבר שנינות :" "ואם לא שמעתם עליו אל תרגישו אשמים .יש הרבה אנשים שעבדו עליו קשה כדי שלא תשמעו עליו". הקטע הזה הוא למעשה מיותר מבחינת המידע המובא ברשימה אבל הוא חיוני מבחינת לפיד המספר שמטרתו להשאיר את תשומת הלב של הקוראים במה שיש לו לאמר.
הוא עושה זאת גם באמצעות משפטים קצרים חדים וברורים לכל :

"מי עוד יהנה מהחוק ? העשירים .

הרשימה מלאה במידע יבש שאליו מתלווה הערות שמטרתן להפוך אותו לקל יותר לבליעה כמו "ברגע שנהרי 1" אושר והם גילו שאנחנו כל כך מטומטמים ואדישים שאף אחד מאיתנו לא אמר מילה הם קיבלו תיאבון .."

הסיגנון כאן הוא של מסיבת סלון שבה החבורת דוברים יושבים מעבירים בינם מידע ומקטרים .וכך גם כשלפיד מעביר כמויות של מידע לקוראיו הוא עושה זאת בצורה כביכול אינטימית "בין החברה " . ביטויי הסלנג הם כאלו שלא היינו מצפים למצוא ברשימה כזאת על נושא כזה. ובוודאי ובוודאי שאי אפשר יהיה למצוא אותם אצל כותבים "רגילים " פובליציסטים כמו יואל מרקוס נניח כשהם כותבים על מצב החינוך.אבל בכך העניין ,לפיד משתמש בהם כדי להחיות את הרשימה וליצור רושם שהוא אינו מדבר כמו מישהו מלמעלה אלא כמו חבר של הקורא המודאג מהמצב.
בבירור האידיאולוגיה של הכותב לגבי מה יש לעשות עם החינוך הישראלי היא ברורה יותר מאשר ברשימות האחרות שכן הוא מעלה אותה מעל פני השטח ומציג אותה ישירות לפני הקורא ולא בצורה מתוחכמת ומסותרת כמו ברשימות הקודמות . ומשום כך הרשימה הזאת מבחינה אידיאולוגית טהורה היא גם הפחות אפקטיבית מכולן.

האידיאולוגיה של יאיר לפיד

Image result for ‫יאיר לפיד‬‎

האם ניתן להצביע על "אידיאולוגיית על " מובחנת הצצה מבין ארבעת הרשימות השונות מאוד זו מזו ,מעבר לרעיונות האידיאולוגיים הספציפיים שאותם מבטא לפיד בכל רשימה ?
לדעתי קשה להצביע על אידיאולוגית על כזאת מבין הרשימות האלו להוציא אולי זאת :
יאיר לפיד משתדל להציג את עצמו כ"ישראלי הממוצע" זה שמייצג את כל השכבות ואת כל הקבוצות .זה שמסוגל לדבר גם ב"שיחת דוגרי " עם החברה מהשכונה על תוכנית ריאליטי ,וזה שמסוגל לדיון בשיחה אינטלקטואלית עם אחותו הפסיכואנליטית על בעיות מוסריות שברומו של עולם. כך שהאידיאולוגיה האמיתית המבצבצת היא זאת :יש קשר ויש מכנה משותף ויש תחומי עניין משותפים בין כל השכבות של העם קורא העברית בישראל ויאיר לפיד פונה ( כפי שהגדיר זאת פעם אהוד ברק ) לכו-לם.

מסקנות : הזיקית האולטימטיבית ?


עיון בארבעת רשימות אלו מראה על יכולתו של לפיד להחליף, בין סגנונות שונים בהתאם לסוגי קהל ותאריכים שאליהם הוא מכוון. הוא מסוגל להשתמש בהומור וגם בהומור עצמי ,גם בסרקאזם ,גם בשפת "הדוגרי " של החברה ובסלנג ,ולעומת זאת לעסוק בדיון אינטלקטואלי ולפשט דיונים מסובכים על חינוך על ידי הבאתם "לגובה העיניים ".
כך שאצלו חשוב לא רק מה יש ברשימה אלא גם מה שאין בה מבחינה סגנונית. וכך ברשימה על סבו הגווע לא ימצא ביטוי סלנג ו"דוגרי " וכך יהיה גם במאמר על טקס שואה בהונגריה. אבל ביטויים כאלו ימצאו בשפע במאמר של על תוכנית "האח הגדול " וגם בדיון על "מצב החינוך שלפיד שואף להחיות אותו בפני קהלו.
הסופרת שוהם סמית כתבה פעם  על לפיד "מה שמחליא אצל לפיד ,הנהנתן הידוען ,בן השר ,המפרסם בנק הוא הקלילות שבה הוא מזייף תדמית של "אחד מהחבר'ה" " ב

בבירור היא רואה בגיוון לשוני זה טעם לפגם ,משל יש כאן נכלוליות כאשר אדם משתמש ב דיבור "שאינו שלו".
לי נראה שמותר לכל אדם להשתמש בכל סיגנון דיבור וכתיבה שהוא חושב שמתאים לנסיבות הספציפיות שבהן הוא עוסק ואין לראות בכך זיוף. .

נראה לי שהסיבה להצלחתו של לפיד היא יכולתו להגיע בו זמנית לסוגי קהל שונים ,הקהל הרחב מצד אחד והקהל האינטלקטואלי מצד שני. ,אפשר לראות בו כמו סמית זיקית המשנה את עורה כדי להגיע לכמה שיותר אנשים ,ואפשר לראות בו כמי שיכול לכלול בתוכו את כל הסגנונות השונים האלו ולהשתמש בכולם בעת הצורך דבר המראה על עושר לשוני ועיתונאי בלתי מצוי..

ביבליוגרפיה

כתריאל תמר "סגנון הדיבור כסגנון תרבות :"לדבר "דוגרי "לעשות מוסיירה " בתוך מילות מפתח : דפוסי תרבות ותקשורת בישראל / [ישראל] : אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט

לפיד יאיר "לא בעניינים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 3.4.2009 . ע' 21.

לפיד ,יאיר "ברכותיי שוב דופקים אתכם " ידיעות אחרונות -7 ימים 8.5.2009 ע' 15.

לפיד ,יאיר "אנשים פשוטים " ידיעות אחרונות -7 ימים " 17.4.2009. ע' 15.
לפיד יאיר "סבא " "ידיעות אחרונות -7 ימים 24.4.2009 .ע' 15.

סמית שוהם " "הלו ,אתה מסתיר לי את המציאות עם המילים שלך "העין השביעית ,מאי 2004 ע' 37

ראו גם
יאיר לפיד בויקיפדיה
‬ מותו של דוד גלעדי

שולמית לפיד

בעקבות הבלש העברי : הספורת הבלשית בספרות הישראלית

ציור עטיפה אשר דיקשטיין.

לרגל סיום שבוע הספר כתבה מיוחדת והמקיפה ביותר עד כה   על ז'אנר הספורת הבלשית בסיפרות העברית והישראלית ,על עברו, על ההווה שלו וגם כמה מילים על עתידו האפשרי . וכולל רשימת ספרי הבלשים המקוריים הטובים ביותר בשפה העברית .

פורסם בגירסה מקוצרת במגזין רשת הספרים "סטימצקי" של שבוע הספר

הז'אנר של הספרות הבלשית שבו בלש/ית חוקר/ת מפענח/ת תעלומה מסתורית לכל חוץ מימנו הוא אחד הפופולאריים ביותר בספרות העולמית. הבלש בהתגלמותו האולטימטיבית של שרלוק הולמס ועוד מגוון אדיר של חקיינים יורשים וממשיכים מהרקולה פוארו הבלש הבלגי של אגטה כריסטי דרך פיליפ מארלו של רימונד צ'נדלר וכלה במפקח דלגליש של פ.ד.ג'ימס מוצג תמיד כסוג של אאוטסיידר שמפענח את החוליים של החברה ואת בעיותיה הכמוסות מעין גם אם אינו מסוגל לפתור את הבעיות האישיות שלו עצמו בסוג של פרדוקס.
ופרדוקס זה דיבר לרבים .למרות היות הסוגה פופולארית ונחותה כביכול שימוש בהיגיון ובשכל החריף נתן לבלש סוג של מכובדות אינטלקטואלית שלא היו לסוגי ספרות יפה אחרים .
ומכובדות אינטלקטואלית זאת הביאה אותו גם לספרות היהודית-העברית .

הרב הבלש

בספרות העברית הקדומה אנו קוראים סיפורים כמו בלשיים בספרות החיצונית והמדרשית על חכמת שלמה המלך והחוזה מתקופת גלות בבל דניאל שבסיפורים שהופיעו עליו בגרסאות שונות של התנ"ך פתר בעיות בלשיות שונות במונחים שלנו

ובהם סיפור דניאל ושושנה  הנחשב לאחד הסיפורים הבלשיים הראשונים של ספרות העולם שבו מוכיח דניאל שאישה שהואשמה שהיא נימפומנית הבוגדת בבעלה היא לאמיתו של דבר חפה מפשע והאשמה האשמת שקר.

וסיפור הפסל בל  שבו מוכיח דניאל שפסל האל הבבלי אינו אוכל ואינו שותה וכל המזון שהוא מקבל נלקח על ידי כוהניו הנוכלים . .

במאה ה-19 נפוצו ברחבי העולם היהודי סיפורים על הרב הבלש שמואל סלנט  הרב הראשי של ירושלים במשך כ50 שנה שעסק כתחביב גם בבילוש ובלכידת פושעים וגנבים מבני הקהילה היהודית בעיר תוך שהוא מנצל היטב את נשק ההלקאות שסיפק לו המשטר העות'מאני בעיר על מנת להוציא הודעות מפי אשמים .
סיפורי החקירות הבלשיות של הרב שמואל סלנט כונסו בספרים "שמואל בדורו " ( הוצאת מסלול 1961) ו"מיקירי ירושלים " ( הוצאת מסלול ,1973) של יוסף זונדל וסרמן ( סבו של כותב שורות אלו ) והם מפליאים גם היום בכישרונות הבלשיים שאותם מגלה הרב בחקירותיו.

הבלש –המהר"ל מפראג

יהודה יודל רודנברג, יוצר ז'אנר הסיפורת הבלשית בספרות העברית ויוצר ז'אנר הסיפורת הבלשית ההיסטורית בספרות העולמית.

הסופר שהכניס את הספרות הבלשית לספרות העברית,לא היה כצפוי אחד הסופרים החילוניים המשכילים של התקופה אלא היה בסוג של פרדוקס רב חרדי בשם יהודה יודל רוזנברג.

רוזנברג התפרסם הודות לקובץ סיפורים שפירסם ב1909 בשם "נפלאות המהר"ל עם הגולם "
על המהר"ל מפראג וה"גולם" האדם המלאכותי שאותו יצר על מנת להגן על קהילת יהודי פראג מאויבים וצרים שונים , סיפורים שאותם הציג כיצירה קדומה שהוא רק מוציא לאור בסוג של זיוף ספרותי.

ובכך יצר מיתוס ספרותי מודרני שמאז שימש כבסיס לסיפורים ולמחזות ואף לסרטים רבים נוספים. .
מה שפחות ידוע הוא בסיפורים אלו הכניס רוזנברג גם אלמנט בלשי חזק מאוד . הגולם בעל הכוח העצום הוצג בהם כמו ד"ר ווטסון של המהר"ל שהוא סוג של שרלוק הולמס שפותר תעלומות שונות בחיי הקהילה בפראג וגובר על מזימות של הכומר הנוצרי השטני תדאוש בחריפות שכלו הבלשית וללא צורך בשימוש באמצעים טבעיים כל שהם ( הגולם אמנם נוצר בדרך לא טבעית אבל בסיפורים אלה הוא מופיע כעוזר בעל כוח ותו לא כך שהסיפורים הם בלשיים טהורים ). .
שלוש שנים לאחר סיפורי המהר"ל והגולם חיבר רוזנברג את הרומן הבלשי הראשון בעברית "ספר חושן המשפט" ( 1912) שבו מסופר כיצד המהר"ל בכוח חכמתו הבלשית ( והפעם ללא כל עזרה של הגולם שאינו מוזכר ברומאן ) פותר את תעלומת ההיעלמות המסתורית מהמוזיאון הבריטי ) של אבני החן היקרים מהחושן של הכוהן הגדול של בית המקדש השמורות שם ושנגנבו בדרך מסתורית ואף מחזיר בתשובה את המומר היהודי שגנב את אבני החושן וזה נישא לביתו של הפרופסור אוצר המוזיאון אף הוא מזרע ישראל . .

(  אמנם לא היה שום מוזיאון בריטי במאה ה-16 שבה חי המהר"ל אבל רוזנברג התעלם  בבוז מקטנות מעין אלה) .
רוזנברג לא יכול היה לעצור את עצמו ואף טען בהקדמה לסיפור שהסיפור הוא בכלל פרי יצירתו של "הסופר המפורסם והחוקר הגדול הנקרא "קאנאן דזשוויל "איש אנגליה ,ומן ספרו של הסופר המהולל הזה נעתק המעשה גם לספרי שאר עמי ארץ אירופה וגם בלשון רוסיה נעתק המעשה הזה ואנוכי העתקתי לכאן חלק שני משפת רוסיה מלה במילה בכל הסיפור "
למותר לציין שלארתור קונן דויל יוצרו של שרלוק הולמס לא היה קשר לסיפור וספק אם שמע אי פעם על המהר"ל מפראג.
אבל מאידך אין ספק שלשרלוק הולמס שלו שרוזנברג קרא אותו ברוסית יש השפעה מסויימת על דמות המהר"ל של סיפורי הגולם. למעשה רוזנברג ניסה ליצור דמות של בלש יהודי נורמטיבי ראשון מסוגו המייצג את השכל והאינטליגנציה בעוד שדמות הגולם שלצידו מספקת את הכוח הגס ועוסקת בפעילות הגופנית האלימה שרב יהודי לא היה אמור לעסוק בה.
אגב כך ובלי דעת המציא רוזנברג ז'אנר חדש ובלתי ידוע עד אז בספרות הבלשית בכללותה,"הבלש ההיסטורי " המתרחש בתקופת עבר ושגיבורו הבלש הוא דמות היסטורית ידועה. ז'אנר שהוא כיום פופולארי מאוד כיום הודות לספרים כמו "שם הורד " של אומברטו אקו ועוד סופרים רבים אחרים.
רק כאן במאמר זה נחשף לראשונה האב המייסד של הז'אנר הזה .

הבלש העברי הראשון

 Image result for ‫דוד תדהר בית אוצר‬‎

חלפו עוד עשרות שנים שעד שהופיע ספרי בלשים מקוריים נוספים בעברית ולא במקרה
ביישוב העברי בארץ ישראל מרכז הספרות בעברי התייחסו בחשדנות לכל סוג של ספרות 'בלתי-מכובדת',.
הראשון שהביא ללגיטימציה לספרות הבלשית היה לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי, אבי התנועה הרוויזיוניסטית. ז'בוטינסקי, שהיה מעריץ גדול של סיפורי בלשים כמו אלו של אדגר אלן פו וארתור קונן דויל, היה חסיד נלהב של הכנסת ספרות הרפתקאות הבלשית לספרות העברית בתור מודל ראוי לקריאה לבני הנעורים על מנת שיגדלו חריפי שכל ונועזים כמו הבלשים הספרותיים .
הוא עצמו תרגם לעברית כמה מסיפורי שרלוק הולמס ופרסם סדרה של סיפורי הרפתקאות שכללו תרגומים של סיפורי בלשים שנעשו בידיו או בידי ידידיו.
הספורים הבלשיים המקוריים החלו לראות אור בראשית שנות השלושים וסיפורים אלו היו שונים מאוד מהסיפורים השרלוק הולמסים של רוזנברג. פרט לדבר אחד . הבלש שהוצג בהם היה היה דמות אמיתית אך לא היסטורית אלא בת הזמן. זה היה דוד תדהר הבלש הפרטי הארץ ישראלי הראשון שהסיפורים עליו נכתבו בדיי העיתונאי שלמה בן ישראל .בסיפורים האלה הוצג תדהר ( כפי שהיה גם במציאות ) כאיש פעלתן שאינו נרתע מתגרת ידיים כיאה ל"צבר עברי " .
בכך היה ניגוד מעניין ומשמעותי ביותר לסיפורי המהר"ל והגולם של רוזנברג שבהם כזכור הגולם מטפל בכל מה שנדרש בכוח הפיזי והרב היהודי מטפל רק בענייני המוח כפי שציפו מיהודי גלותי להתנהג.
בניגוד ליהודי הגולה הבלש הארץ ישראלי היה אמור להראות את עצמו ככל יכול הן בענייני מוח והן בענייני כוח .
תדהר תואר בסיפורים כמי שמטפל במגוון של עבריינים ופושעים בינלאומיים כמו התליין מקורפו שעליהם הוא גובר בקלות ביחד עם שני עוזריו ירמיהו וסעדיה התימני.
כה גדולה הייתה הצלחת הסיפורים שתדהר הפך כתוצאה מהם ל"ידוען " הארץ ישראלי הראשון ואנשים היו עוקבים אחריו ברחוב בדוגמה מקבילה אך לא ידועה עד אז של תופעות "כוכב נולד" שאנו מכירים כל כך טוב היום .
הטרחה כתוצאה מ"ידוענות " זאת הייתה כה גדולה עד שבשלב מסוים תדהר שנמאס לו מהעניין החליט להפסיק את הסיפורים על שמו ( אם כי הם נמשכו ביידיש ) ואת מקומו בחוברות תפס בלש אחר בשם דוד אלמוג שנקרא על שם עוזרו של תדהר דוד סוקליק אלמוג .
על דמותו של אלמוג הופיעו עוד כמה עשרות סיפורים בחוברות.

סיפור על הבלש אלמוג.
הסיפורים האלו היו פופולאריים מאוד בישוב ובעיקר אצל הצעירים . אמנם מורים היו מענישים בחומרה תלמידים שאותם תפסו בקריאתם אך רבים מהם נהגו לקרוא אותם בעצמם בשקיקה לאחר השיעור בהיחבא.
אבל לאחר אמצע שנות השלושים נעלם הבלש העברי בסיפורים את מקומו תפסו בלשים זרים מפוברקים שונים כמו מוריס דה לייר וד"ר של פרי עטם של יוצרים מקומיים כמו אליעזר כרמי .


הבלש העברי חזר באמצע שנות ה-40  בסדרת החוברות גד מגן לוחם ללא חת בכוחות הפשע שהיה מעין חזרה לימי תדהר ואלמוג . זאת הייתה סדרה של 14 חוברות שבמהלכה נלחם בפושעים ובכנופיות ערביות בעזרת אביו הבלש מרדכי ועוזרו התימני רחמים .וכךה וא נלחם בסוחר הסמים הערבי עבדול מעסי ומשתפי הפעולה היהודיים שלו . וסייע למהפנט שהואשם באחריות לרצח אדם שהופנט על ידו .
אך זה לא זכה להצלחה רבה. וכל מיני נסיונות להחיות את הסדרות של תדהר ואלמוג בצורות שונות כולל אפילו כסיפור קומיקס בשם "הבלש דוד" לא זכו להצלחה .
ספרי הבלש הישראליים המקוריים שהופיעו בשנות השלושים והארבעים נעלמו מהספרות העברית.

הספר האחרון בסדרת הבלש האלמוג מראשית שנות השישים שבו הוא רודף אחרי פושע מלחמה נאצי .

לאחר קום המדינה נדמה היה שסיפורי הבלש העברי סיימו את תפקידם והבל והלש העברי נעלם למשך שנים רבות .ייתכן שהציבור באותה תקופה התעניין יותר בהרפתקאותיו של הלוחם העברי ,ואילו הבלש העברי כבר לא הצטייר כטיפוס כה אקזוטי ומרתק כפי שהצטייר בעיניו בשנות השלושים .

 ילדים בלשים

איור עטיפה אריה מוסקוביץ( מ.אריה )

הבלשים נותרו בתחום אחד בלבד: ספרות הילדים. וושם בז'נאר אחד דומיננטי בסיפורי חבורות הילדים. ספרות הבלשים  הבלשים' הייתה בולטת מאוד בסדרת 'חסמבה' מאת יגאל מוסינזון שגיבוריה לחמו בפושעים ומחבלים שונים בארץ ובעולם , ואף ביתר שאת בסדרת 'הבלשים הצעירים' מאת אבנר כרמלי (יוצרה, שרגא גפני, היה כמובן קורא נלהב של חוברות הבלשים משנות השלושים והארבעים). בסדרה זו, מרבים הגיבורים הצעירים להשתמש באמצעי בילוש שונים הדומים לאמצעיו של תדהר בשנות השלושים, מתחרים זה בזה, חדים זה לזה חידות בלשיות ומלמדים את הקוראים שיטות בילוש שונות; הם מכנסים כינוסים שבהם ילדים בלשים ממקומות שונים נפגשים אלו עם אלו, ומוכיחים שוב ושוב את עליונותם על המשטרה שעמה עבדו יד ביד, ממש כפי שבשנות השלושים תדהר 'מוכיח' את עליונותו על המשטרה הבריטית.
סדרת 'הבלשים הצעירים' הביאה להקצנה אולטימטיבית ופרודית ממש של מגמת לימוד הבלשות בקרב ילדים ובני נוער, שהחלה עם דוד תדהר.אבל בשלב זה אף אחד כבר לא לקח ברצינות את הבלש העברי שנראה כנושא המתאים רק לילדים .
להקצנה פרודית אולטימטיבית היגיעה דמות הבלש בסיפורי הקוף הבלש צ'יפופו של תמר בורנשטיין לזר על עלילות קוף מדבר הנודד ברחבי העולם ופתר בארצות שונות תעלומת בלשיות שונות . בורנשטיין לזר היציגה סדרות רציניות מעט יותר על עלילות ילדים בלשים קונדסי נער הקירקס ולקסי אבל אלו לא זכו להצלחה של צ'יפופו ( אם כי לקסי הופגש לאחרונה עם צ'יפופו והשניים תרו תעלומה בשיתוף פעולה ) .

שובם של הבלשים

בלש על רצח בעת סיאנס ספיריטואליסטי .לכאורה נכתב בידי סופר אמריקני בשם "איבי קוסטין". למעשה נכתב בידי ישראלי בשם מירון אוריאל.

ספרי הבלשים שבו להופיע בהיקף נרחב בשנות החמישים והשישים, אך מרביתם היו תרגומים אותנטיים של סיפורי הבלשים של אגתה כריסטי, אדגר וולאס, אלרי קְווין, ארל סטנלי גרדנר, ג'ון קריזי ואחרים. מרביתם יצאו לאור ב'ספרי מסתורין' של הוצאת מ' מזרחי, שכללה מאות כותרים של סופרי בלשים אמריקנים, אנגלים וצרפתים ידועים. ייתכן שהקושי להתמודד עם הרמה הגבוהה יחסית של סיפורים אלו הוא שעמד מאחורי מיעוט הופעת ספרי בלש עבריים מקוריים.
ספרי הבלשים המקוריים שכבר כן הופיעו היו רובם ככולם ספרים שהתחזו ספרים שהתחזו למתורגמים . ובהם בלטו סיפוריו של מירון אוריאל על בלש המישטרה האמריקני השמן סלים אודונל שאותם כתב תחת השם "איבי קוסטין ". וטרילוגית המפקח פיירו ,ספרים שהתחזו כמתורגמים מצרפתית וכפיר עטו של "ז'אק מרטל . הטוב שבספרים אלו ואחד מספרי הבלשים הטובים ביותר מכל סוג שהופיעו בעברית היה " תעלומת מותו של הפשפש " ( שהופיע גם תחת השם "הפשפש ") בסדרת הבלש המסתורי בהוצאת ע.נרקיס ,1962 . שבו פירו חוקר תעלומת רצח של עבריין קטן "הפשפש " כשהוא שוכב אין אונים במיטת בית חולים .
.

צמד המתח

מותו של הענק הצהוב

סדרה על עלילות בלש ישראלי בשם "יורם קלט " הופיעה ב-1958 ללא שם מו"ל  הייתה הסדרה הראשונה מהוצאת מדור של אורי שלגי. ,עלילותיו של הבלש הישראלי נכתבו כולם בידי המו"ל אורי שלגי .אך הבלש לא זכה להצלחה ואורי שלגי עבר מיידית למערבונים של ביל קרטר שהתגלו כמצליחים לעין ערוך . הקהל הישראלי עוד לא גילה כל עניין בבלשים עבריים

הבלש העברי זכה לתחייה נוספת קצרת ימים בסוף שנות השישים בסדרת "צמד המתח " של "י יהל "( כנראה שם בדוי) . הקונספט היה חדשני ולמעשה ראשון מסוגו . אלו היו עלילותיהם של בלש ובלשית הללו היו זוג בלשים צעירים וסקסיים : סרן איציק גור מחטיבת השריון וסטודנט להיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה עברית וחברתו " סטודנטית המשפטים ויעל פז בתו של עורך הדין גולדברג שהוגדרה בסיפור הראשון כ "פצצה משהו לא נורמלי המאחד בקרבו גם חן וגם שכל מקרה נדיר אצל בנות המין החלש והיפה ". יעל פז היא הבלשית העברייה הראשונה למבוגרים .

על עלילותיהם הופיעו שלושה ספרים "מותו של הענק הצהוב " ( 1969 ) ן "תעלומת מקדש הריגול היווני "( 1969 ) שבו מצאו את עצמו הצוות מעורב בפרשת ריגול סורית חמורה ופרשת  כוס המוות " שבו מצא את עצמו הצמד מעורב ברצח בעת סיאנס ספיריטואליסטי שבו אחית המשתתפות דמתה דמיון מדהים לאישיות אמיתית  מייסדת אולפני הרצליה והספיריטואליסטית :מרגוט קלאוזנר

 מעניין שהספר הראשון סופר בידי איציק השני בידי יעל והשלישי היה בגוף שלישי על שניהם מה שמראה על נטייה מדהימה לשוויוניות מבחינת הסופר …

הצמד אף היו אמורים להופיע בספר רביעי בשם "תעלומת הרצח בטלוויזיה"  שבו יטלו חלק ברצח בשידור בחי בעת הופעה טלוויזיונית אך הסיפור הנ"ל לא הופיע לבסוף אם כי ספר תחת שם זה שיוחס לסדרה אכן הופיע אבל משום מה הסיפור שבפנים היה סיפור ריגול שלא היה לו כל קשר לצמד המתח . כנראה הייתה כאן שגיאה מוזרה של ההוצאה.
חלפו שנים עד שבתיה גור עסקה לבסוף בפרשת רצח באולפן הטלוויזיה בספר הבלשים האחרון שלה
ככל הנראה הייתה זאת סדרה שהקדימה את זמנה בעודף השוויוניות שלה .צוות המתח לא זכה להצלחה והקונספט של הבלש והבלשית הפועלים בשיויוניות יחסית חזר רק בשנות השמונים בסדרות הטלוויזיה האמריקנית "רמינגטון סטיל" ובלשים בלילה .

במקביל הופיע ספר הבלשים המקורי  של אליעזר ברקמן "רצח בבית הקברות " ( הוצאת רנסנס ,1969).

אבל נראה שכמו ספרי סדרת "צמד המתח " הוא לא זכה להצלחה.
והבלש הישראלי נעלם שוב . לעוד כעשרים שנה.
עד שהוקם לתחייה שוב בידי בתיה גור.

המפקח

בתיה גור היא אולי סופרת הבלשים המצליחה והמוערכת מכל במקומותינו. היא האחראית להקמת הז'אנר לתחייה בעברית ב1988 עם הספר המצליח "רצח בשבת בבוקר " בדמות הבלש המפקח מישל אוחיון שהיה מעין העברה לישראל של הז'אנר הבריטי האנין של מפקח המשטרה האינטליגנטי נוסח אדם דלגליש .
מישל אוחיון הוא בחור "מזרחי " אינטליגנטי סטודנט לימי הביניים רודף נשים שנכשל בנישואיו ובמהלך ששת ספרי הסדרה עליו נקלע בכל פעם לחברה סגורה אחרת ,פסיכואנליטיקנים, חוקרי ספרות עברית ,קיבוץ ,מוזיקאים , שכונה ערבית , אנשי תוכנית חדשות בטלויזיה שאת הקודים המיוחדים לה ואת האינפורמציה המורכבת והמסובכת שמאחוריהם הוא נאלץ לפצח בדרך לפיתרון התעלומה המורכבת. .

גור שלא העריכה את ז'אנר הבלשים במיוחד התגלתה מספר לספר כסופרת שאפתנית יותר ויותר שבספרים האחרונים שבסדרה ה ובעיקר בספר הסיום "רצח מצלמים" הכניסה מסרים פוליטיים חריפים ביותר שהעמידו את ז'אנר הבלשים כולו ( שמתפקידו לאשר את הסדר הקיים ) על ראשו .
למרבית הצער עצם השאפתנות הפוליטית הזאת פגעה בספרים אלו אנושות כספרי בלשים והם נופלים מאוד מהספרים בראשונים בסדרה.

ספרי סדרת המפקח  מיכאל אוחיון מאת בתיה גור

.
1.רצח בשבת בבוקר :רומן בלשי (כתר, 1988 )תורגם לעשר שפות . הספר הבלשי העברי המתורגם ביותר.

2.מוות בחוג לספרות : רומן בלשי ( כתר 1989 ) תורגם לשמונה שפות .

3. לינה משותפת –רצח בקיבוץ :רומן בלשי. ( כתר, 1991)  תורגם לשבע שפות

4.המרחק הנכון : רצח מוסיקלי ( כתר ,1996).תורגם לחמש שפות .

5.רצח בדרך בית לחם (כתר, 2001) תורגם לארבע שפות .

6. רצח, מצלמים (כתר, 2004) תורגם לשתי שפות .

מבוסס על מיני סדרה טלוויזיונית שנכתבה עם רם לוי ואסף ציפור .

המקומונאית

ב-1989 שנה לאחר בתיה גור פירסמה שולמית לפיד את ספר הבלשים הראשון שלה "מקומון".

לפיד זכתה להצלחה גדולה עם הגיבורה שלה ליזי בדיחי שהיא ההפך הגמור ממישל אוחיון בכל ד בר חוץ מבמוצא המזרחי . זוהי עיתונאית של מקומון באר שבעי שמסתמכת תמיד בתעלומות הנראות גדולות על מידותיה ובניגוד למישל אוחיון זוכה מסביבתה ומרוצחים השונים שאיתם היא מתעמתת רק לזילזול.
ליזי בדיחי היא דמות דחויה ולא אהודה , עיתונאית לא נחשבת שהעורכים שלה מזלזלים בה וכך גם אנשי החברה הגבוהה שבקרבם היא מסתובבת בעת ביצוע חקירותיה וכתבותיה השונות בגלל בגדיה הצעקניים ועגיליה הגדולים מדי והליפסטיק הצעקני שלה . בניגוד לרוב גיבורי סדרות הבלשים שהם לרוב מהמעמד הבינוני או אף המעמד הבינוני הגבוה ,ליזי היא דמות ממוצע "פועלי ". אביה נפטר ואימה הדומיננטית מאוד בחייה היא פועלת פשוטה בבית חרושת לסדינים בבאר שבע.
ליזי היא רווקה בת 30 פלוס  חרוצה מאוד  ומתפרנסת במקצוע העיתונאית במקומון שבו יש שכר נמוך בלבד וסובלת מעלבונות מילוליים בלתי פוסקים מהעורך הלא נעים שלה שמזלזל בה בגלוי . היא אפרורית למראה גמלונית ואף מכוערת ונראית כמי שאינה מסוגלת לפתור דבר אבל פעם אחרי פעם היא מפתיעה את יריביה במוחה החריף והעירני המסתתר מתחת לחזות האפרורית והאטומה לכאורה.. אך בדיחי תמיד מתגלה כפקחית הרבה יותר ממה שחזותה הצנועה מרמזת .
לאמיתו של דבר ליזי היא מקבילה במקצת לפניה בכך שהיא אישה משוחררת המסוגלת להתגבר על הגברים במשחקם שלהם. אלא שבניגוד לפניה שחיה בתקופה שבה הנשים "דוכאו" ליזי היא כבר בת התקופה הפמיניסטית שחיה אחרי עידן ההגשמה העצמית , היא מקבלת את שחרורה כדבר מובן מאליו בניגוד לפניה שנאלצת להיאבק עליו . לפיד אף סיפקה לה סוג של חיים רומנטיים במהלך התעלומות שלה שבמהלך הספר המעניין והטוב ביותר שבהם חקרה פרשיה שהיית קשורה לרשת הריגול ניל"י .

ספרי סדרת -העיתונאית הבלשית  הבאר שבעית ליזי בדיחי מאת שולמית לפיד.

"מקומון " בפולנית .

1.מקומון  (כתר, 1989).  המתרחש בתקופת הפריחה של הכלכלה הנכונה מבית מדרשו של שר האוצר יורם ארידור שבו מסתבכת גיבורת הסדרה ליזי בדיחי ברצח של שופט ידוע עם ליויתני ה"שוק האפור " בנגב ועם קיבוצניקים שהסתבכו בחובות כבדים לפושעים תורגם לשש שפות כולל סינית .
( הוסרט בידי אמנון רובינשטיין ב-1991)

"מקומון  " בגרמנית.

2.פיתיון (כתר, 1991). תורגם לשתי שפות . מתרחש בימי מלחמת המפרץ הראשונה ונפילת הסקאדים בישראל כאשר בדיחי מוצאת מפקח משטרה שנחשב למת בדירתה בהלך העלילה עליה לאתר ציורים של הצייר חיים סוטין שנגנבו ומוצאים כעת למכירה בניו יורק. מעניין שאירוע מלחמתי זה שימש מרקע לעוד שני ספרי בלשים אחרים מאותה התקופה .כנראה שהאנשים הכלואים בחדרים אטומים נראו כמתאימים ביותר לחקירת פרשת רצח מסתורי ב"חדר סגור ".

התכשיט / שולמית לפיד

3. התכשיט (כתר, 1992)  תורגם לשלוש שפות כולל סרבית .

אולי המעניין בחמשת ספרי הסדרה. ליזי מגיעה לפנסיון כדי לבקר את אימה הנמרצת והדומיננטית , פועלת בבית חרושת שנפצעה ומחלימה שם ומגלה בפנסיון שהאחות הראשית שם נרצחה וכמוה גם אחת החוסות במקום ישישה חולה. במהלך ניסיונותיה לפענח את התעלומה ליזי מגלה שעל מנת להבין את הפרשה עליה לחקור ולהגיע לעבר הרחוק של הישוב אל ימי מלחמת העולם הראשונה וארגון המרגלים "נילי " אירועים שמסתבר שיש להם קשר הדוק לפרשת הרצח המודרנית .

4. חול בעיניים (כתר, 1997). תורגם לשתי שפות . בספר הרביעי מגלה ליזי הומלס ותיק וידוע בבאר שבע תחת הכינוי "הנביא " פצוע פצעי מוות . ליזי יוצאת לפענח את התעלומה שלעזרתה מצטרף עורך דין תל אביבי צעיר נמרץ ולא שגרתי שמשמש כחוקר של חברת ביטוח. בין עורך הדין ובין ליזי מתפתח סיפור אהבה.

"פילגש בגבעה " בפולנית.

5. פילגש בגבעה (כתר, 2000). תורגם לשתי שפות .
בספר החמישי והאחרון עד כה  )נותנת ליזי טרמפ לזוג צעיר טרמפ שמסתיים ברצח. ובחיפושיה אחרי מנהיג כנופיית הרוצחים ליזי מגיעה עד לשוויץ בחברתו של עורך הדין רוני מלצר שהפך להיות למאהבה.

.
הבלש הפרטי

במקביל במדויק להופעת ספר הבלשים הראשון של שולמית לפיד , הופיע ספר בלשים ראשון של הבן יאיר לפיד הראש הכפול (  זמורה-ביתן,  1989)
אלא שהבלש של הבן שונה עד כמה שאפשר מהעיתונאית הבאר שבאית של האם וגם מהמפקח הירושלמי האלגנטי של בתיה גור .
זהו יהושע "ג'וש" שירמן, תושב רחוב מאפו בתל אבי ב שהוא גם צאצאו הלא חוקי של פוליפ מארלו הבלש האמריקני המפורסם גיבורו המלנכולי של רימונד צ'נדלר .
שירמן המגושם המתוסכל אבל גם העקשן ובעל שני אגרופי ברזל מוצא את עצמו שוב ושוב מסובך כנגד מיטב שיפוטו בתעלומות מסובכות ואלימות שמהן איך שהוא יוצא בחיים תמיד לאחר שהשכיב בחורה אחת או שתיים או יותר ובמקביל שלח לעולם הבא עוד כמה וכמה טיפוסים אפלוליים כמקובל בז'נאר "הבלש אפל " בארה"ב .בספריו מנסה לפיד להפוך את תל אביב למקבילה האפלולית של לוס אנג'לס וניו יורק של סופרי הבלשים האמריקנים אם כי יש ויכוחים רבים על מידת הצלחתו . עם זאת מעניין שלאחר שלושה ספרים שבהם כיכב ג'וש סימון נטש אותו לפיד ( זמנית ?)  ובספרו האחרון "שקיעה במוסקווה"  ( קשת ,2007) הוא מעביר את זירת העלילה הבלשית למוסקבה " וגיבורו הוא הפעם באופן מאוד לא צפוי רוסי יהודי .

ספרי סדרת בלש פרטי ג'וש שירמן מאת יאיר לפיד
1. הראש הכפול (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשמ"ט 1989)
תורגם לצרפתית.

2. החידה השישית (תל-אביב : קשת, 2001)
תורגם לצרפתית.
3. האשה השניה (תל-אביב : קשת, 2006 )

ספר בלשי נוסף :
שקיעה במוסקבה : רומן (תל-אביב : קשת, 2007 )

עוד בלשים

עוד סופרי בלשים מקוריים מצליחים היו הצמד " אלמוג אטינגר ( שם בדוי של  הסופרת רות אלמוג והמשוררת אסתר אטינגר ) שיצרו בשני ספרים רבי מכר דמות של ספרנית  ירושלמית חוקרת תעלומות   רוזה בלומנטל .

מאהב מושלם

מאהב מושלם (ירושלים : כתר, 1995) הספר הראשון בסדרה גם תורגם לגרמנית.
אשטלינה אהובתי : רומן בלשי (ירושלים : כתר, 2002)

אך משום מה הספרנית חוקרת התעלומות לא חזרה מאז בספר נוסף.
סופרי בלשים עבריים אחרים כללו את :

העיתונאית אורה שם אור שיצרה את דמות של מתרגמת ספרים רומנטיים חוקרת תעלומות במקומות כמו חוגי פנויים פנויות .

הרופא צבי הרולד יצר את דמותו של רופא פתולוג חוקר פרשיות רצח הקשורות לסמים .

הסופר ברק תאשור שיצר טרילוגיה על בלשים החוקרים תעלומות רצח במושבה קטנה כולל תעלומה המתחוללת בזמן מלחמת המפרץ הראשונה .

.

ספרי בלשים בודדים מעניינים נוצרו בידי סופרים כמו חיים לפיד  בספרו ברזניץ ( זמורה ביתן ,1992) שגם הוסרט לסרט בשם "החשוד האחרון " ותורגם לארבע שפות ,על החקירה המיוסרת של מפקח משטרה. 

 עוד  מפקח משטרה   דמיוני  נוצר  לספר אחד בידי העיתונאי אמנון דנקנר שיצר לספר אחד  שרמן בחורף ( כתר, 1996 שגם הוא  זכה לגירסת סרט. ולאחר מכן כתב  דנקנר את הרומן הבלשי הנוסטלגי  המקורי הטוב  ביותר עד כה  "האיש ללא עצמות ". עוד סופרים שעסקו בז'אנר הם : אמנון ז'קונט  בספר " אחרון המאהבים החכמים " ( כתר, 1991)

 אהוד אשרי בספרו "לראות בחושך  ( כתר 2004) על עיתונאי שהתעוור ונאלץ לבצע תוך כדי חקירה בלשית , רם אורן ,אמנון בירב,  אורי אדלמן בספרו "בסימן ונוס "  ( כתר ,2000) שגם הוסרט לטלוויזיה  ,לימור נחמיאס,

אמיר, גל , עפולה, רחוב האופרה 3‏

עורך הדין גל אמיר בספריו עפולה רחוב האופרה 3  ( זמורה ביתן ,1998 ) ,והשלישית בשורה השניה"   ( ( זמורה ביתן ,2005) שגיבור הבלש הוא שוטר מושחת.    העבריינית לשעבר והעיתונאית בהווה  שרה אנג'ל בספרה "שנת החתול " ( ניר ,2003)  והיחצנית אדיבה גפן   שכתבה סדרה של ספרי בלשים ומותחנים רומנטיים כמו "עוקף שיקגו " ( זמורה ביתן ,1997) ואבק יהלומים  ( זמורה ביתן ,2007)   .ספרה הטוב ביותר עד כה  על חקירת תעלומה היסטורית שבה מעורבת הנאצית  מגדה גבלס ".

אבק יהלומים

כל האנשים האלו כותבים ספרי בלשים שבכל אחד מהם יש גיבור בלש שונה .
בעקבות הצלחת ספריהם התפרסמו בלשים מקוריים רבים נוספים. הספרות הבלשית הפכה לסוגה לגיטימית במסגרת הספרות העברית בכללותה.

הבלש ההיסטוריון

תת ז'אנר ספציפי שתופס תאוצה גוברת והולכת בספרות העברית בשנים האחרונות הוא הבלש הנוסטלגי שבו הגיבור בלש מודרני חוקר תעלומה היסטורית שהתרחשה בתקופת הישוב ובראשית ימי המדינה והם מזכירים לנו שכל בלש הוא יותר מכל דבר אחר סוג של היסטוריון שמתפקידו שלאתר את הדברים החבויים מתחת לשטח בדיוק כמו שכל היסטוריון הוא למעשה בלש. סופרים שהתמחו בסוג ספרותי זה הם בועז אפלבאום עם שקיעה אדומה : בלש נוסטאלגי (תל-אביב : ביתן, 2001) שבמרכזו עומדת תעלומת בגידה של חידה שלא נשי הישוב לאנשי הכתב הגרמנית הפרו נאצית שלה טמפלרים בתקופה שלפני קום המדינה ,פרשיה שבמרכזה עומדים אנשי "מוסד " בכירים של ימינו .

הבלש הנוסטלגי השני של אפלבאום  גופה אחת פחות מדי : מי רצח את בתו של דיזנגוף? (תל-אביב : ביתן, תשס"ד 2004)  שעוסק בחקירת פרשת רצח מודרנית  של ביתו ( הבדיונית לחלוטין ) של ראש העיר הראשון של תל אביב  מאיר דיזינגוף ,פרשה שאותה אפשר להבין רק על ידי ידע עמוק בפרטים טריוויאליים בתולדות תל אביב הקטנה ..

 כדור בראש / יוסף שביט

עוד סופר שעסק בספרי בלשים היסטוריים מאין אלה הוא יוסף שביט בספריו "כדור בראש " ( משכל 1998 )
שמועות על רצח ( הוצאת א. ניר ,2004) / שגיבוריהם חוקרים תעלומות שונות מתקופת המנדט

אפשר להזכיר גם את "פרשת זיסקינד " ( 1993) מאת יזהר ארנון על עיתונאי שחוקר  תעלומה בלשית מפני כמה עשרות שנים על רקע רציחות מודרניות .
הספר המעולה ביותר של הסוגה הוא "האיש ללא עצמות " של אמנון דנקנר שמגיע עד לסוף המאה ה-19 לתקופת פרשת דרייפוס וימי שהותו של הרצל בפריז.

מאחר שכל בלש הוא גם סג של היסטוריון ( ולכן ז'אנר זה כל כך פופולארי אצל היסטוריונים וחוקרי מדעי הרוח שונים ) ז'אנר זה הוא מתבקש.
ומן הסתם לא רחוק היום שבו נראה בספרות העברית גם דוגמאות של ז'אנר הבלש ההיסטורי הבלש המתרחש כולו בתקופת עבר כל שהיא ז'אנר שכפי ראינו הומצא בידי אבי ספרות הבלשים העברית יהודה רוזנברג .

היכל התהילה של ספרות הבלשים העברית

ולסיכום רשימת סיפורי הבלשים הטובים ביותר בספרות העברית .

והנבחרים המובחרים הם :

:
1. ספר הבלש המקורי הטוב ביותר בשפה העברית הוא ללא כל ספק או מתחרה "אדוניס" של אריה סיון ( הוצאת עם עובד 1992) שתורגם לגרמנית לאסטונית ולסינית. "אדוניס " זכה בפרס "התדהר" לספרות בלשית עברית מופתית בידי מגזין הרשת "יקום תרבות " בכנס על הספרות הבלשית שנארך ב-2016.
זוהי מחווה אירונית -פארודית לסיפורים הישנים של תדהר ואלמוג . המחבר סיון  מספר על מציאת כתב-יד המתאר את עלילותיו בשנת 1930 של בלש עברי בשם אבנר בן חורין, ומביאו לפני הקורא . בן חורין הוא בלש שהוא ידידם של ביאליק ואישים אחרים, מעורב מאוד בפוליטיקה של היישוב, ומבחינות רבות הוא מזכיר את תדהר. אלא שלא כתדהר, הוא מתואר כרודף נשים; הוא מוצג כמי שמקיים יחסי מין עם אישה שהוא פוגש בעת חקירה מסובכת בעקבות היעלמותו של אדם (דבר שאין להעלותו על הדעת ביחס לדמותו של תדהר, כפי שתואר בחוברות הישנות). והוא מוצא את עצמו מעורב בפרשת העלמות מסתורית אלא שבדרך לפיתרון סיוון שובר במכוון את כל חוקי ספרי הבלשים על מנת יצור ספר שהוא בבחינת "ספרות אמיתית" ויותר משהו נותן לנו תיאור של פרשת פשע נותן לנו תיאור פנורמי של החברה בישוב העברי בשנות השלושים מצדדים לא ידועים שלה . מבחינות רבות, ספר זה הוא מעין אזכור נוסטלגי של סיפורי הבלש משנות השלושים. סיון עצמו, באחרית הדבר הפרודית לספר, משווה אותו לחוברות הבלש של תדהר, אך מדגיש את ההבדל הגדול בין תדהר, שכל חייו היו קודש לערכים הלאומיים של היישוב, לבין הבלש האינדיבידואליסט אבנר בן חורין, כפי שמבין אותו איש שנות התשעים של המאה העשרים.

2. מוות בחוג לספרות : רומן בלשי ( כתר 1989 ) רשימה זאת אינה יכולה שלא לכלול לפחות ספר אחד או שניים של בתיה גור שהם אולי ספרי הבלשים המוערכים ביותר בידי הביקורת והקהל ,דומה שספריה על הרצח בקיבוץ ו"רצח מצלמים" הם הרדיקליים ומרחיקי הלכת ביותר. אבל האמת היא שכספרי בלשים ממש הם נחותים למדי אולי בגלל עודף השאפתנות שלהם .

לדעתי ספרה "מוות בחוג לספרות" הוא המהודק ביותר והמרשים ביותר כבלש נטו ללא תוספות שלא ממין העניין ובתמונה העמוקה ממקום שהיה מוכר היטב לגור אולי יותר מכל המיליות האחרות שתיארה של חוג הספרות .ספרה המרחק הנכון : רצח מוסיקלי ( כתר ,1996) העוסק בסצינת המוזיקה הקלאסית הוא כמעט בגדר שווה ערך.

3. מקומון (כתר, 1989).  מאת שולמית לפיד שבו חשפה לפני העולם את דמותה של ליזי בדיחי הוא המרשים מבין ספריה שכן מאז לא היתווסף הרבה על הדמות אבל יש לי העדפה אישית  לספרה התכשיט (כתר, 1992). שהוא תעלומה היסטורית הקשורה לאירגון הריגול ניל"י בראשית המאה העשרים .


4. הרצח בדרך לצמרת ( הוצאת ירון גולן ,1990) מאת רפאלה בילסקי בן חור.
בלש :גדעון טל ד"ר למתמטיקה ולמדע המדינה וכותב ספרי הבלשים.הפועל בשירותו של ראש הממשלה "שמואל ברק" ( גירסה מוסווה במעט מאוד של שמעון פרס ידידה במציאות של המחברת ) חוקרת את תעלומת רצח אישתו של שר הביטחון ואת רצח שר האוצר .רציחות לרווחתה כל נבעו ממניעים אישיים ולא פוליטיים (כפי שמן הסתם היה קורה עם הספר היה מתחבר כמה שנים מאוחר יותר ).
ספר שלא זכה לעניין רב עם פרסומו שמציג את הסביבה המוכרת היטב למחברת יועצת ופעילה פוליטית במפלגתה עבודה של הזירה הפוליטית ומתאר רצח המתבצע בדרגים הבכירים ביותר ואת חקירתו בידי כותב ספרי בלשים . התיאור הציני ובו בזמן המדויק של הזירה הפוליטית שבה הכל אפשרי ( ורק בדיעבד התברר עד כמה הכל אפשרי באמת ) נותן לספר  עוצמה שאין  לבלשים רגילים .

5. .  .האיש ללא עצמות ( הקיבוץ המאוחד ,2002) מאת אמנון דנקנר .
בלש שרגא קוזולוף .חקירת פרשיות רצח מודרניות המתקשרות לתעלומה היסטורית שנחקרה בידי העיתונאי תיאודור הרצל בפריז של 1895.ספר מרתק שיש לו הרבה מה לאמר על התפיסות היסטוריות ציוניות ופוסט ציוניות במסגרת הסיפור הבלשי המורכב מאין כמוהו.

6. קילומטר ויומיים לפני השקיעה " ( כתר 2004)  מאת שמעון אדף .

אחד  הבלשים הטובים ביותר שהופיעו בעברית לכל הפחות שווה ערך למיטב של שולמית לפיד ובתיה גור . שמעון אדף יצר בו דמות רבת פוטנציאל של בלש פרטי אליש בן זקן  דמות חזקה ומרשימה של בלש מהעיר אשקלון המתמודד שווה כשווה עם סצינת התרבות השוליים והן עם התרבות העליונה של ישראל.   שהוא גם אקדמאי כושל וחוקר והיסטוריון תרבות הרוק בארץ , וצופה מוכשר ומרוחק בסצינה האנושית בכללה .בדומה ליוצרו.

כמו במרבית הסיפורים מסוג זה הבלש של אדף הוא מעניין הרבה יותר מהתעלומה שבה הוא נוטל חלק של התאבדות מרצה פופולארי שנוי במחלוקת המתגלה כקשור לרצח יוצרת נחשבת בסצינת הרוק . העלילה עוסקת בחקירת התאבדות מרצה פופולארי שנוי מאוד במחלוקת בגלל השקפותיו האנטי מוסריות בחוג לפילוסופיה מודרנית ( מין טיפוס דמוי הפילוסוף השנוי מאוד במחלוקת משה קרוי שאולי שימש כהשראה לדמות ) ורצח זמרת ויוצרת נחשבת ביותר בסצינת הרוק שנרצחה תוך כדי שלב מוקדם של העבודה על האלבום השלישי שלה שלו מצפים כולם בסקרנות מרובה ואגב כך חושף הבלש מאבקים וסכסוכים פנימיים שונים וארסיים מעין כמוהם במגדל השן של העולם האקדמי של החוג לפילוסופיה מודרנית מחד ובעולם הארצי הרבה יותר אבל הארסי לא פחות של סצנת הרוק המוזיקלית.
יש לקוות שאדף יחזיר את גיבורו זה בספר נוסף .

לאחרונה הופיע ספר בלש מעניין של יוכי שלח בשם "אחד בספטמבר ( 2006) "
ספר שנכתב כמחווה לבתיה גור שהגיבורה הבלשית שבו היא שושנה מורה לספרות בבית ספר באשדוד שחוקרת את פרשת רצח המורה למוזיקה .ובהחלט מראה על פוטנציאל.

עתיד ספרות הבלשים העברית .

הספרות הבלשית נראית כעת כתחום לגיטימי של הספרות העברית הכללית. וכמו בעבר היא הוליכה את הדרך להופעה מחודשת של סוגי ספרות לא קנוניים אחרים שהפעם הופיעו בהוצאות מכובדות כמו ספרי ריגול ומתח ורומנטיקה .הבלש העברי שוב מופיע בספרי מקור לא מעטים שיוצאים בספרות העברית  מידי שנה.   

tאבל ספרות הבלשים המקורית  גם הייתה נתונה בשנים האחרונות  בפעם המי יודע כמה מאז שנות השלושים להתקפות עזות מצד הממסד הספרותי . הפעם התיחכום של ההתקפות רק  גבר מאחר שהן בוטאו   מצידו של מי שנחשב בעבר ל"אורים ותומים " של חקר הספרות העברית פרופסור דן מירון . הוא הטיל ספק בעצם   היכולת ליצור בז'אנר זה  ספרים מורכבים "רציניים " וטען בין השאר לגבי ספריה של שולמית לפיד האשכנזית שאין המדובר אלא בספרות גזענית אנטי אשכנזית.

אבל כפי שהראה החוקר אייל סגל במאמר התגובה הנוקב והמקיף שלו ביקורתו של מירון הייתה שגויה וסטראוטיפית בבסיסה ונבעה מחוסר הבנה וידע על הז'אנר שאותו כביכול תיאר.

בכל אופן האמת המרה היא  שמשום מה סיפור הבלש באופן כללי מעולם לא היה פופולארי בישראל כמו סיפור הריגול והמתח אולי כי הסוכן החשאי הנאבק באוייב השטני הערבי –נאצי –סובייטי,עורר את תמיד את עניינם של הקוראים המקומיים הרבה יותר מאשר הבלש שבסך הכל נאבק ברוצחים חסרי פרצוף שאין להם כל משמעות ואיום על קיומנו הלאומי .

ומה צופן העתיד עבור ספרות הבלשים המקורית ?
נכון לעכשיו יוכי שלח ביחד עם שמעון אדף נראים "כתקווה הלבנה הגדולה" של הספרות הבלשית המקורית  שני הסופרים הצעירים המבטיחים ביותר בתחום זה אם יחליטו להמשיך לכתוב ספרי בלשים.
עוד אישיות שבאופן פוטנציאלי יכולה לתרום תרומה חשובה לספרות הבלשים העברית הוא עורך  מוסף הספרות של הארץ דרור משעני חוקר ומרצה על ספרות הבלשים העברית .
אבל אנחנו מצפים  מעל לכל ליוצרים נוספים חדשים ובלתי ידועים עד כה  שיפיחו חיים חדשים בז'אנר שנוצר בראשית המאה הקודמת בידי הרב  יהודה רוזנברג .
.
.

מספח רשימת  ספרי כמה סדרות ספרי הבלשים  הידועים פחות .
ספרית הבלש מאת ד"ר ב. אלכסנדר ,1933עלילות הבלש דוקטור של .1. מפלצת צלב הקרס.
2. המת שרצח
3. מסתרי אוניית המוות
4. האדם הכחול .

 סיפורי "האיש בצל" מאת יצחק רגולסקי בספריית ההרפתקן.  שנות השלושים

1. האיש בצל

 5 (2) האיש בצל בסכנה

9 (3) האיש בצל חש לעזרה

אמור היה לצאת "האיש בצל נתפס " אך לא ברור אם יצא.

האיש בצל יצא תחת השם "התכשיטים המזוייפים "בסדרת הבלש הזעיר מספר 63. 

 

עלילות גד מגן ( הוצאת המאה העשרים ,1946)

:

  1. רצח ברחוב בלפור.
  2. ד"ר פלאי על ספסל הנאשמים . גד מגן עוזר למהפנט שאדם שהופנט על ידו ביצע רצח.
  3. מרדכי מגן מציל את המצב. . המשך הסיפור.
  4. הקופה לא נפרצה.
  5. רצח בלי עקבות .
  6. הפשע השטני
  7. גד מחסל כנופית שודדים.
  8. חשיע ורצח . גד נאבק בסוחר סמים ערבי .
  9. 9. שליחו של עבדול מעטי . המשך הסיפור.
  10. גד נחלץ מצרה. סוף הסיפור.
  11. . הגופה שהתנדפה.

12. המכונית המסתורית

  1. יריות בליל עוצר.
  2. הצילו חוטפים אותי!

 

סדרת המפקח פיירו מאת "ז'ק מארטל" (מירון אוריאל ) סדרת הבלש המסתורי .הוצאת ע. נרקיס .
על מפקח צרפתי שחוקר תעלומות מוזרות .
1. טרף הנשים (יצא גם בשם "עיר היצרים") .על נשים רצחניות המסתתרות בביוב בפריז וחוטפות גברים
2. הרצח במועדון פלאמינגו ( גם : סטריפטיז ותעלומת רצח הסטריפטיז )
3. הפשפש ( גם "גופה על החוף ") 1964. .

סדרת סלים אודונל מאת "איבי קוסטין " (מירון אוריאל ) במסגרת סדרת ריפיפי של נרקיס.
במסגרת סדרת ריפיפי יצאו 30 חוברות
על שוטר שמן חריף שכל וידידו שחוקרים תעלומות שונות.
החוברות על סלים אודונל היו :
3 (1) גופה על המדרכה . "עברית י. הרפז "
7( 2) היא נרצחה לאור השמים . "עברית א. רודן".
27 (3) דם על הפסים.
אחד הסיפורים על אודונל הופיע  בשנות השבעים במסגרת מגזין  הקומיקס  "פנטומאס"   

סדרת הרפתקאות יורם קלט .
הסדרה הראשונה שכתב והוציא לאור אורי שלגי.

1. תעלומת הנערה מפאריס.
2. תעלומת הרצח המוזר.
3. תעלומת הקול המסתורי
4. תעלומת הזהב הרצחני.
5. תעלומת ההמצאה הגאונית .
6. תעלומת הרקדנית הגאה.
7. תעלומת ה"בוס " משיקאגו.
8. תעלומת האלילה ההודית.
9. תעלומת פניני הנסיכה קומו טא.
10. תעלומת יהלומי המוות.
11. תעלומת אהובתו של האלוף.
12. תעלומת הערפד הרצחני.
13. תעלומת כנופית האימים.

צבי הרולד
בלש : רופא בלש דניאל קדר ,פועל בשיתוף פעולה עם השוטר ו(בס]פרים מאוחרים בסדרה ) בלש פרטי יעקב חדד ועם איש השב"כ סמי.
הרואין ( תמוז ,1988)
2.  בין אשקלון לעזה . ( תמוז –אומני ,1989)
כולל שני סיפורים התוכן: — ספור ראשון: רצח בעזה — ספור שני: התיירת מגרמניה או רצח באפרידר
3. כך כורתים עצים או רצח ברחוב דיזנגוף ( תמוז ,1989)

אורה שם אור
בלשית : עלי מתרגמת רומנים רומנטיים
1. רצח במועדון פנויים/ות : רומן בלשי ( נוגה ,1991)
2. רצח בשנקין ( נוגה 1992)
3. רצח בסדום : רומן בלשי ( נוגה 1993)
4. רצח בכנסת : רומן בלשי ( נוגה 1993)

ברק תאשור
בלש : ארה"לה ,ארכיאולוג נציג של רשות העתיקות במושבה וותיקה .
1. במושבה מתים בשלשות : רומן בלשי ( ירון גולןם ,1991)
2. רצח בטיול מאורגן / ( הוצאת ב. תאשור ,1991)
3. רצח בחדר האטום ( הוצאת ברקת 1991)

קישורים רלבנטיים
אריאנה מלמד על ספרות הבלש 
בלשים בויקיפדיה

כומריה בישראל דן מירון תוקף את ספרות הבלשים
חלק ב' של ההתקפה

אייל סגל עונה לדן מירון

קורס ספרות בלשית עברית של דרור משעני

הבלש העברי הראשון