ארכיון תג: יהואש

בימי המלכים יהואש ועוזיהו-סקירה על הרומן התנ"כי "עוזאי" מאת "ריקי קלר" הוא ראובן קריץ

 

 

עטיפת המהדורה הראשונה של "עוזאי" עיצוב יונה קולמן התצלום אברהם חי  

 

( הרשימה  הזאת פורסמה לפני שנים ב-2002 ליתר דיוק  באתר "קולמוסנט " וירדה מהרשת לאחרונה  עם מחיקת האתר.

אז הנה היא שוב. יש בה כמה עידכונים לגבי  פרשת כתובת יהואש המוזכרת שלגביה חלו התפתחויות דרמטיות שונות לאחר שנת 2002. )

כתובת יהואש

An ancient stone tablet is displayed at a Jerusalem archeological institute Monday, Jan. 13, 2003. Israeli geologists said Monday that they have examined the stone tablet detailing repair plans for the Jewish Temple of King Solomon that, if authenticated, would be a rare piece of physical evidence confirming biblical narrative. (AP Photo/BAUBAU) ** ISRAEL OUT, MAGAZINES OUT **

כתובת יהואש.

לפני כמה שנים ב-2001 ליתר דיוק,  התפרסמה בתקשורת ידיעה מרעישה ומעוררת מחלוקת : התגלתה כתובת ארוכה מימי בית ראשון.כתובת של מלך שעליו סופר בפירוט בספר "מלכים " , יהואש , ושעסקה בפירוט באירוע שעליו סופר בתנ"ך , שיפוץ בית המקדש בידי יהואש.

והנה פיענוח שהוצע לכתובת :

[א]חזיהו מ[לך] [י]ה[ו]דה
ואעש את ה[…]ה
כאשר נמלאה נ[דבת] לב א[י]ש
בארץ ובמדבר ובכל ערי יה[ו]דה
לתת כסף הקדש[י]ם לרוב
לקנ[ו]ת אבן מחצב ובר[ו]ש[י]ם ונחשת אד[ו]ם
לעש[ו]ת במלאכה באמ[ו]נה
ואעש את בדק הבית והק[י]ר[ו]ת סב[י]ב
ואת היצ[י]ע והשבכ[י]ם והלול[י]ם והגרעת והדלת[ו]ת
והיה הי[ו]ם הזה לעד[ו]ת כי תצלח 

 

הכתובת עוררה מיידית מחלוקת בין החוקרים.

 כמה גיאולוגים שבדקו אותה הכריזו שהיא אותנטית ואמיתית , רוב הארכיאולוגים וחוקרי המקרא לעומת זאת היו ספקניים , הם חשבו שהכתובת היא "טובה מידי " מכדי להיות אמיתית . הרבה חוקרים טענו שהם "מריחים " כאן ממש זיוף אם כי התקשו להוכיח זאת. ההיסטוריון הידוע  פרופסור נדב נאמן קבע שהוא משוכנע שהמדובר בזיוף מאחר שהוא עצמו שיער בספרו  העבר המכונן את ההווה (הוצאת ארנה הס , 2002 ) את קיומה של כתובת כזאת ששימשה כבסיס למחבר ספר מלכים כשכתב על ימי יהואש. אולם גילויה של כתובת זאת זמן קצר כל כך לאחר שהעלה את ההשערה עליה בספר עורר את חשדו . "אני לא נביא ולא בן נביא " קבע נאמן . הוא חושב שהמדובר לא באישור של התיאוריה שלו אלא  בזיוף של מישהו שקרא את ספרו והתבסס עליו כש"ייצר " את הכתובת בימינו המודרניים. 

 בדיעבד  התברר שהכתובת היא רכושו של אספן עתיקות בשם עודד גולן שבידיו כבר היה פריט ארכיאולוגי אחר שנוי מאוד במחלוקת , ארון קבורה של יעקב אחי ישו הנוצרי , ארון שכבר עורר סערה גדולה בעולם הנוצרי. ההימצאות של שני פריטים ארכיאולוגיים חשובים  כל כך   שקיומם התגלה בפרק זמן קצר יחסית זה מזה בידי אדם אחד , היא  צירוף מקרים מדהים בלשון המעטה .

וועדה מיוחדת של ארכיאולוגים  היגיעה   למסקנה ששני הפריטים השנויים במחלוקת הם זיופים ,לא הראשונים מסוגם , ומן הסתם גם לא האחרונים. עוד  שתי דוגמאות מני רבות מספור לאורך הדורות   לצורך הנואש של אנשים להוכיח את מה שמסופר בתנ"ך ושל אחרים שמוכנים לספק להם את ההוכחות האלה. 

אבל העניין עדיין שרוי במחלוקת גם לאחר משפט ארוך שהיה לגבי הכתובת הזאת  ובו לא הצליחו השופטים גם לאחר שימוע של חוקרים שונים להגיע להחלטה סופית אם הכתובת הייתה מזוייפת או לא. 

קראו על הויכוחים בנושא  בכתבה גדולה שלי בכמה חלקים  ב"יקום תרבות":

"פרשת כתובת יהואש -זיוף או אוצר?

עברית קדומה או עכשווית?

בכל אופן כתובת יהואש למרות היותה  ( אולי ) מזויפת תרמה גם תרומה חיובית כלשהיא : היא עוררה מחדש את העניין בתקופה לא ידועה לחלוטין אם כי מעניינת מאוד בתולדות עם  ישראל , ימי מלכי יהודה במאה התשיעית לפני הספירה , ימי המלכה עתליה , יורשה  המלך יהואש, מלכים שכמו יורשיהם  אמציה ועוזיהו הם בילתי ידועים לחלוטין כיום לציבור הישראלי ואפילו זה שמתמצא באופן יחסי בתנ"ך ובתקופתו. וגם בספרות העברית יש מעט מאוד התייחסויות לתקופה מעניינת זאת.

ניתן לספור על כף יד אחת את מספר  היצירות שעוסקות  במלכים אלה ובתקופתם , והבולט בהם    הוא ספרו של ראובן קריץ "עוזאי " שיצא לאור ב-2002 במהדורה חדשה תחת שם מחבר  שונה מבמהדורה המקורית, וזהו אחד  הספרים יוצאי הדופן ביותר שהופיעו אי פעם  בספרות העברית.

תקציר הכריכה האחורית :סיפור של ריקי שמגלה עוד יבשת אבודה אחרי שחשבה שכבר גילתה את כולן משחק והרפתקה רוחנית נפשית של כמה נשמות תועות שמבקשות כמו שאומרים את תיקונן במאה העשירית והתשיעית לפני הספירה בירושלים ובסוף המאה העשרים בתל אביב בחולין בחג ובאסון באהבה בעצב ובשחוק ברשעות ובאכזריות כמו תמיד לראשונה דיווח מפורט איך נקברים נולדים גדלים במקדש ובכפר ירוק נידח עם שש דודות צעירות איך חיים ומתים בהרמון איך חוגי חובבים מפיקים רצח איך מקבלים צרעת מות אחזיה מלכות עתליה ומותה מלכות יואש כהונת יהוידע אביו רצח זכריה רצח יואש המלכת אמציה איך משתחזרת היסטוריה בתל אביב עם ובלי תימוכין במקורות ואיך מחזרים גם אחרי העברית

 "עוזאי " הוא ספר שהוא סיפור תנכי למבוגרים שהוא גם שילוב עם סיפור מודרני . ספר שבמקורו הופיע תחת שם מחבר  בדוי "ריקי קלר "  ובמהדורה שנייה תחת שמו האמיתי ראובן קריץ. ספר שהמחבר החל לעבוד עליו עוד בשנת 1952   יצא לאור לראשונה ב-1983 בהוצאת "ספרי גת "  ורק בשנת 2002 יצאה  לאור הגרסה הסופית שלו  ( שעברה שינויים ועדכונים לשוניים קטנים )  בהוצאת "ספרי פורה" ( ההוצאה הפרטית של ראובן קריץ)  50 שנה בדיוק  אחרי  שעלה הנושא  לראשונה בדעתו של המחבר. 

 

המחבר

ראובן קריץ ויקיפדיה.

 

ראובן קריץ מחבר הספר עוזאי  הוא חוקר ידוע של ספרות עברית וגם סופר בפני עצמו. הוא פירסם מחקרים נודעים על הסיפורת של דור סופרי מלחמת העצמאות ועל השירה של רחל  ועל השירה בכלל  ולאחרונה ספר בשלושה כרכים  בשם "סיפורי הקיבוץ" ( 1997)  ביחד עם בתו אורי , מחקר מונומנטלי  בעל חשיבות עצומה  שבו סקר את כלל הספרים שהופיעו בספרות העברית משנות העשרים ועד התשעים על נושא אותו מוסד הולך ונעלם , הקיבוץ , ספר שהוא כלי עזר חיוני בחקר מוסד זה והיחס אליו בחברה הישראלית .

כן הוא בין הבודדים שעסקו בישראל בחקר הספרות הפנטסטית וחיבר את הספר הראשון בתחום זה ועדיין אחד היחידים המוזר בסיפור המוזר  ( 1975) שבו הוא מנתח בפרטנות  את יצירות הפנטסיה של הסופר הגרמני הופמן , של אדגר אלן פו האמריקני ושל גוגול הרוסי. כן עסק  לראשונה בעברית בניתוחים של ספרות אירוטית ופורנוגראפית  ברומאן  המכתבים שלו המלא בדיונים ספרותיים מעמיקים סרטן בלילה ( 1966)  ואפילו של סרטי אימה נחותים   במאמר בשם "אנטומיה של קיטש "  שבו ניתח את הסרט מגרש השדים"  בצורת  מאמר אקדמאי פרטני דקדקני  מכובד בתקופה שבה ההתייחסות לסרטים "זולים " מעין זה  לא הייתה  מקובלת כלל באקדמיה , בניגוד להיום כאשר "הכל הולך" וניתוחים מעין אלה של יצירות ספרות ותרבות "קלה "  הם שגרתיים ומקובלים בהחלט."הוא פירסם את המאמר הזה במסגרת ספרו האקדמאי המכובד "תבניות הסיפור " ( 1976).   

קריץ פירסם גם יצירות רבות של ספרות יפה , ורובן עוסקות בעולמות המוכרים לו היטב.  למשל  עולם חיי הקיבוץ שבו שהה בילדותו בספרים אוטוביוגרפיים כמו "האורות "ספר שהוא עיבוד מחודש מ-1970 של שלושה ספרים שיצאו במקור בשנות החמישים והשישים בוקר חדש מ-1958 שנים של תכלת מ-1960 וחטאות נעורים מ-1962).ומתאר את חוויותיו של נער רגיש  בעל נטיות ספרותיות בקיבוץ .

כן תיאר את  עולם האוניברסיטה  ובמיוחד של הסטודנטים בחוגי הספרות באוניברסיטה , בספר סטודנטית ( ספר שיצא במקור ב-1964 תחת השם הבלתי אפשרי כיום "בני –בי-רב" ) ספר שמשלב בתוכו דמויות בדיוניות ביחד עם דמויות  אמיתיות של מרצים אמיתיים בחוג  לספרות באוניברסיטה בירושלים ( דבר שלדבריו גרם לו בעיות עם אחד המרצים האמיתיים ,שמעון הלקין , שלא שמח למצוא את עצמו כדמות בספר על סטודנטים בדיוניים ) . זהו אגב הספר הבדיוני  היחיד שמוכר לי שעוסק בפירוט בעולם חוגי הספרות באוניברסיטה והסטודנטים שלהם  להוציא ספר של בתיה גור בשם "רצח בחוג לספרות ".  קריאה חדשה בספר הזה גרמה לי להגיע למסקנה שהסטודנטים לספרות היום השתנו מאוד בהשוואה לסטודנטים של שנות השישים ולא בהכרח לטובה.

 ספרים אלה זכו בזמנם להצלחה ולביקורות טובות .אך בשנות השבעים  התברר לקריץ  שיצירותיו שוב אינן נמכרות  בגלל אדישות הביקורת וגם מאחר ששוב אינן נחשבות ל"אופנתיות" .   הוא נאלץ לפרסם אותן בהוצאה עצמית , הוצאת "פורה ". כתוצאה  החליט לנקוט ב"טריק " יוצא דופן . הוא החליט ליצור לעצמו זהות חדשה ולפרסם ספרות יפה רק בזהות זאת. לרעיון הזה כבר היו תקדימים בספרות העולמית . די אם נזכיר את הסופר הצרפתי הידוע רומאן גארי שכאשר התברר לו שיצירותיו זוכרות לאדישות ביקורתית וציבורית החל לפרסם בשם חדש "אמיל אז'אר " ואף שכר אדם שגילם את תפקיד הסופר אמיל אז'אר . התוצאה הייתה הצלחה מיידית ואחד מספריו אלה  "לחיות את חייו " אף הוסרט בידי הבמאי הישראלי משה מזרחי. הביקורת הצרפתית  השתוללה מהתפעלות, מהיכולת המדהימה של הסופר החדש והבלתי ידוע עד כה ,  וכאשר חשף גארי לבסוף את זהותו כמחבר הספרים התוצאה הייתה הפתעה מוחלטת .

קריץ החליט לנקוט בדרך זאת והחל לפרסם ספרים תחת השם "ריקי קלר ", שם שגם תמיד היה שם הדמות הראשית בכל סיפור אם גיבור זה יכול היה להיות זכר או נקבה , כך שגם המין של המחבר/ת לא היה ברור שכן קריץ הקפיד לשמור את זהותו האמיתית בסוד .  

בין ספרים אלה ניתן להזכיר את קונצ'רטו לנער צורם  ( 1970) סיפור בגוף ראשון על התיכוניסט ריקי קלר  נער  "מודרני " בעל נטיות ספרותיות והבנה שלא תיאמן בטריויה ספרותית מתולדות חיי הסופרים העבריים . ספר זה הסתיים אגב במעין אפוקליפסה כאשר נערים "מהדרום " תוקפים מסיבה של נערים "צפוניים " בצורה שמזכירה את הסיום של הסרט של אסי דיין "החיים על פי אגפה".

.אפשר להזכיר גם את שטים פשוטים ( 1979) קובץ שירים שמתארים רומן קצר בין אישה נשואה בשם ריקי  ומאהב וכולל כמה שירים מדעיים בדיוניים מעניינים . את בשדרות השקיעה ( 1981 ) סיפור על נדודיו של הישראלי ריקי קלר בלוס אנג'לס רגע אחד לפני רעידת האדמה הגדולה  ומשמידת הכל שתוקפת אותה ( אך למרבית הצער הספר מסתיים בדיוק לפני רעידת האדמה הזאת שאליה הכל מוביל בו, מה שנקרא "בקול דממה דקה במקום בתקיעת שופר "   מה שפוגם בו מאוד)

.הוא פירסם גם את הספר הלא גמורות ( 1992) קובץ סיפורים שכל המקשר בינהם  הוא שכל אחד מהם הוא לפחות לכאורה לא גמור ..

ספרו האחרון בשם "ריקי קלר " ואחד המוצלחים ביותר הוא סיפורי הופמן ( 1997)  סיפור פנטסיה המקושר לסיפוריו של הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן ומתאר את חוויותיה של הסטודנטית לספרות ריקי קלר ( שהיא הבת של רפי קלר שהוא גיבור ספריו הראשונים של קריץ על חיי הקיבוץ וכנראה מבוססת על הדמות של בתו במציאות )  ביחד עם ידידה המוזר הופמן והחוויות הפנטסטיות השונות שהם עוברים.

אך בניגוד להצלחה שאותה קיבל רומאן גארי כאשר השתמש בשם "אמיל אז'אר " ספריו של קריץ כ"ריקי קלר " לא זכו להצלחה רבה יותר מספריו תחת שמו הוא ולרוב פורסמו ללא כל תגובה ביקורתית שהיא .    המשורר נתן זך העיר על כך כאשר פירסם רשימה בשם "הבלתי מבוקרים " ב-1997 לאחר פירסום "סיפורי הופמן "שבה התייחס לסופרים שונים שלא זכו לכל תשומת לב ביקורתית שהיא למרות שהיו ראויים לכך הרבה יותר מסופרים אחרים שזכו לתגובות ביקורתיות מלוא החופן ושם את "ריקי קלר" בראש הרשימה.

אך קריץ יכול היה להתנחם לפחות בדבר אחד. סטודנטית  ישראלית בשם רותי שמיר שלמדה בגוף אוניברסיטאי מוזר בשם "האוניברסיטה  הבינלאומית  של השולחן העגול " בארה"בגוף שמטרתו להביא ל"עולם מאוחד " בעזרת לימודים של תחומים מיסטיים ואיזוטריים שונים,בחרה בו כנושא למחקר וכתבה עליו  ב-1991 בעזרת מילגה שקיבלה מאותו המוסד את הסקירה המפורטת ביותר שנכתבה על סופר  עברי חי כל שהוא. עבודה שכללה ניתוח מפורט ומדוקדק של כל אחד מספריו , פלוס סקירה מפורטת עד להדהים על תולדות חייו ומלווה בהערות מרובות על פרטי טריוייה שונים בתולדות חייו של קריץ. ב-1997 עבודה זאת עודכנה ופורסמה ( בבית ההוצאה של קריץ ) כספר תחת השם "שורה שלישית בצד :סקירת חייו וכתביו של ראובן קריץ ". הכותרת נלקחה מהמוטו של הספר קטע משיחה עם קריץ שבו העריך את מקומו בספרות העברית כמי ש"יושב בשורה השלישית בצד ". רמז  ברור לאנונימיות היחסית שלו בתחום זה בעיני הביקורת ובעיני הציבור הרחב בכלל .

 מכל בחינה ספרה של שמיר הוא מדהים בפירוט שלו על מושא הכתיבה שכמוהו לא ניתן למצוא בשום עבודה אקדמאית אחרת על סופר כלשהוא  ומדהים בדמיון בין סגנון הכתיבה של המחברת לזה של מושא כתיבתה כאילו במהלך המחקר שלה היא החלה לכתוב ולחשוב כמוהו.  הדמיון הוא כל כך מדהים עד שהמבקרת שוהם סמית וכותב שורות אלה חשבו  שהמדובר בספר שנכתב בידי  ראובן קריץ עצמו  על עצמו תחת שם בדוי  נוסף ממסכת הזהויות הבדויות שלו. אך לדברי ראובן קריץ עצמו רותי שמיר אכן חיה וקיימת ונמצאת כיום בקנדה והוא מכחיש בתוקף שהספר הוא פרי עטו.

 עדכון :  מאז  הכתיבה המקורית התברר ש"רותי שמיר " היא אכן זהות בדויה נוספת של ראובן קריץ. 

קראו על כך כאן :

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

שנים לאחר הכתיבה עדכן אותי קריץ לגבי פעילותו הספרותית :

"בעשר השנים האחרונות פרסמתי הרבה ספרים – אבל לא חדשים, רק מהדורות חדשות – עיבודים חדשים – של דברים ישנים: כל הספרים של ריקי קלר יצאו מחדש תחת השם ראובן קריץ, בתוך כך הם נשתנו, אם מעט ואם הרבה: הקובץ של קלר 'הלא גמורות', שבו היו 16 סיפורים, יצא בשם 'הוא והיא' החתום קריץ ובו 28 סיפורים (2006), סיפורי הופמן נתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007), ובשבוע הבא תופץ מהדורה חדשה, מנוקדת, של 'שטים פשוטים – סיפור אהבה', שבה מסופר סיפור אהבתה של ריקי בכמה שירים יותר מאשר במהדורה הקודמת, אך השירים נתקצרו. שוב יש בו איורים של יונה קולמן. השבוע גם יצא ספר שלי בגרמנית, תרגום ועיבוד של 'פיתוי המוזה, התרגיל של יענקלה' ובלבושו הגרמני שמו 'הגאונים מקריית מוצקין' ובו 62 סיפורי הרהורים עם 62 איורים של שלמה רותם.

גם ספרי מחקר שפעם היה שמם 'תבניות הסיפור:' ו'ערב רב' יצאו בשמות חדשים, 'מן היקב' ו'מן הגורן' ואני מקווה שהצלחתי לשפר אותם גם בצורה וגם בתוכן. ייתכן שאכתוב עוד רומן אחד חדש ממש – 'איש זקן'. על כל פנים, אני צובר ניסיון בשבילו".

הוא נפטר בהילדלברג בגרמניה בנובמבר 2020 והוא בן 92. 

אין ספק שהוא תרם כמה יצירות מעניינות  אם גם לא ידועות ביותר לספרות העברית ולעניות דעתי המעניינת שבכולם היא הספר הלפני אחרון שפירסם תחת השם "ריקי קלר "עוזאי ". ספר שבניגוד לכל שאר ספריו אינו מתרחש רק בהווה אלא גם ובמקביל גם בעבר הרחוק של תקופת התנ"ך והוא שייך לז'אנר של הסיפורת התנ"כית .

הז'אנר הספרותי שלך עוזאי  של "עוזאי"

הסיפורת התנכית, דהיינו יצירות פרוזה היסטוריות המתרחשות בתקופת התנ"ך  היא ז'אנר נידח ביותר בספרות העברית החדשה. וזאת למרות שהתנ"ך נחשב תמיד לבסיס של הספרות והתרבות העברית , ולמרות שראשית הספרות העברית החדשה היא ברומנים התנכיים "אהבת ציון " ואשמת שומרון " של אברהם מאפו. אך למרות התחלה מבטיחה זאת מעטים היו הסופרים החשובים שפנו לכיוון ז'אנר זה ובמידה של הצלחה.. ניתן למנות בינם את דוד פרישמן בסיפורי "במדבר " שלו על יציאת מצרים, את חיים הזז בסיפורו הקלאסי  "חתן הדמים " על משה רבנו ואישתו ציפורה  , את משה שמיר בספר "כבשת הרש " על ימי דוד המלך , את שולמית הראבן בטרילוגית ה"ישימון" שלה על ימי יציאת מצרים כיבוש הארץ וראשית תקופת השופטים את ספרו של דן צלקה לנוער "מלחמת בני ארץ בבני שחת " על ימי שלמה המלך , וניתן למנות עוד כמה יצירות בודדות ותו לא. לז'אנר מעולם לא היו שורשים עמוקים בספרות העברית שהעדיפה לעסוק בנושאים עכשוויים  יותר מאשר לחזור לימי התנ"ך הרחוקים האקזוטיים והבלתי מובנים. רוב אלה שעסקו בנושא עשו זאת במסגרת סיפורים לנוער ולא למבוגרים.ויוצאים מהכלל לכך היו מעטים .

"עוזאי " הוא אחד מהם.

הספר "עוזאי". 

"עוזאי " הוא אנומליה מוחלטת ביצירתו  של קריץ ובספרות העברית בכלל. כאמור הוא פירסם אותו במקור תחת השם הבדוי ריקי קלר שבו פירסם שבעה ספרים שם הגיבור ( או הגיבורה ) בכולם היה "ריקי קלר " אם כי תמיד היה המדובר בריקי קלר אחרת . וכך הוא גם  שמה של גיבורת ספר זה , אך הרפתקאותיה של ריקי קלר בספר זה הן שונות לחלוטין מכל ספר אחר של קריץ או כל רומן תנכי אחר שנכתב אי פעם  בספרות העברית.    

בספר זה משלב קריץ בין העולם המודרני של הגיבורה הסטודנטית לספרות המתעניינת במיסטיקה ובנסתר , ובאמצעים מיסטיים שונים  ( שהמחבר אינו טורח באמת להסבירם לקורא הנבוך )  נוסעת  בזמן פעם אחרי פעם   לעבר התנכי הרחוק והלא ידוע . אל  ימי המלכה עתליה , והמלכים יהואש אמציה ועוזיהו  גיבור חלקו השני של הספר שעל שמו נקרא הספר "עוזאי.".

תקופה זאת היא אחת הפחות ידועות  גם לאנשים שמכירים  תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך. היא בתה של המלכה איזבל שלאחר היגיעה אליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי  תופס השלטון יהוא רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה ושלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל  כאישה היחידה ששלטה אי פעם בממלכת יהודה עד שבנה יואש שהובא בידי הכוהנים הועמד לבסוף בראש מרד כנגדה והוציא אותה להורג. . המחזאי הצרפתי מהמאה ה-17  ראסין כתב  מחזה קלאסי סביב דמות פרוטו פמיניסטית, אדירת עוצמה זאת    אך  להוציא מחזה שנכתב בידי המחזאי היהודי ההולנדי פרנקו מנדס  במאה ה-18 בשם "גמול עתליה " ( אחד המחזות הראשונים שנכתבו בעברית ) וספר ילדים בשם ה"הנסיך האבוד " של לואיס פנדלטון ,לא נגעו בה  יותר משום מה בספרות העברית שאינה משופעת בנשים חזקות כל כך ( להוציא אימה איזבל שגם היא זכתה ליחסי ציבור גרועים ביותר ).

דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים.

 קריץ מטפל בנושא של עתליה  אך באופן מאכזב אינו מביא לפנינו את עתליה עצמה. אנו לומדים על מעשיה רק מכלי שני ולמדים שבנה  יהואש ( בעל "כתובת יהואש ")  שתפס את מקומה לא היה נצר אמיתי של בן דוד ( שכל הזכרים בו אכן חוסלו ) אלא מתחזה בנו של הכוהן הערמומי יהוידע .אי הטיפול בדמותה של עתליה הוא ההחמצה הגדולה של קריץ   שכן דמות נשית חזקה כל כך מעוררת עניין יותר מכל הדמויות האחרות המוצגות בספר.

 קריץ  ממשיך לתאר  בפירוט רב את אירועי תקופת  המלכים הבאים אחרי עתליה  יהואש   ואמציה ובנו עוזאי המצורע  שהם מעניינים פחות . ודומה שגם עניינו האמיתי של המחבר לא היה בנתינת תיאור אלטרנטיבי של האירועים המסופרים בתנ"ך אלא במשהו אחר,  בהצגת "הראליה " חיי היום יום של ימי התנ"ך של האנשים הקטנים אלה שאינם זוכים לכל אזכור בתנ"ך  כפי שחיו והאמינו והם האמינו באלים פגניים כפי שהאמינו באל יהווה שלא היה אז אל יחיד כלל בניגוד למה שעורכי התנ"ך היו רוצים שנאמין  וכלל ( כפי שמראות לנו החפירות הארכיאולוגיות ).   כך למשל בספר ניתן תיאור מפורט ומעניין מאוד של מחלת הצרעת בימי התנ"ך , ה"איידס"  של אז שמראה על מחקר מעמיק בנושא.

  אחת הבעיות המרכזיות כיום בכתיבת רומן תנכי היא במציאת השפה שבה ישתמשו הדמויות וגם המספר . האם להשתמש בשפה מרוממת נשגבת או שמה בעברית "מודרנית " יום יומית ? והבעיה כאן בגלל העירוב של התקופה המודרנית עם התקופה התנכית היא חמורה שבעתיים 

קריץ יוצר  מעין שפה "תנכית"  מיוחדת לו  ( שכוללת מילים  שונות  שהן פרי המצאתו)  שבה מסופרים האירועים שמכניסים את הגיבורה ואתנו אל המציאות התנכית שהוא יוצר, מציאות שמונגדת עם המציאות התל אביבית המודרנית. כאשר המשותף לשני המציאויות הוא החוסר המוחלט בכל קדושה ואידיאלים נשגבים , והקורא למד שלאמיתו של דבר עד כמה שהדבר נוגע לבני האדם הפשוטים ובעיותיהם היום יומיות לא הרבה השתנה מימי התנ"ך הנשגבים כביכול ועד ימינו.

מעניין להשוות ספר זה עם רומן מודרני  אחר שעוסק באותה תקופה , ספרו של עמוס מוקדי "חיי נביא " ( 1995)  שעוסק בנביא עמוס שחי בתקופה זאת של המלכים אמציה ועוזיהו.

אך עם זה ששני הספרים עוסקים באותה תקופה לא ידועה הם אינם יכולים להיות שונים יותר , שכן מוקדי בניגוד מוחלט לקריץ שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ,אצלו אין למצוא את הציניות והריאליזם האכזרי של קריץ . ניתן לאמר שמוקדי מתאר את התקופה , כפי שהייתה צריכה להיות על פי התיאור התנכי ,בעוד שקריץ מתאר אותה כפי שככל הנראה הייתה , תקופה של אמונות פגאניות ותככים פוליטיים אין סופיים וחסרת כל אידיאלים מוסריים נעלים כל שהם.

ודווקא משום כך קל יותר לריקי קלר התל אביבית הצינית ה"שינקינאית "  הצעירה  "להתחבר " עימה.  

לספר מצורפת אחרית דבר של "רותי שמיר" שכאמור חיברה מונוגרפיה מפורטת מאוד על קריץ ויצירתו שממנה נלקח הפרק על "עוזאי" . היא מתארת בדקדקנות בתוספת הערות מרובות את עלילת הספר  והיא יכולה לשמש כ"מורה נבוכים" למתקשים עם הספר המוזר והמיוחד  הזה.

 "עוזאי " דווקא בגלל מיוחדותו וגישתו המאוד לא קונבנציונלית לתיאור התקופה הרחוקה תופס מקום של כבוד כאחד מהרומנים התנכיים הטובים ביותר שהופיעו עד כה בשפה העברית , וקריאה חדשה בו מראה שלאמיתו של דבר בניגוד למרבית הרומנים התנכיים האחרים  כמעט שלא התיישן מאז הופעתו הראשונה דווקא בגלל סירובו להשתמש בקונבנציות המקובלות . ייתכן שרק היום אפשר להעריך רומן זה כערכו , בניגוד לפעם הראשונה שבה יצא לאור. ונראה שכל פרשת  גילוי "כתובת יהואש " רק מוסיפה לספר זה עיניין נוסף חוץ מכל איכויותיו האחרות.

 

עטיפת המהדורה השנייה של "עוזאי" מ-2002 

 

קראו גם :

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

 

דן עומר כותב ב"העולם הזה" על "עוזאי" 

חלק ב' של המאמר של דן עומר 

 

"משחק בלשון " פרופסור עוזי אורנן חוקר את הלשון של "עוזאי"

אתי סרוסי על ראובן קריץ ועוזאי 

 

הגבירה עתליה

 

נוסח כתובת יהואש

פרשת כתובת יהואש ועודד גולן

הויכוח על כתובת יהואש

 

בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית -סקירה על ז'אנר הסיפור התנכי

 

המלכה עתליה נגררת מבית המקדש אל עמוד התליה.