ארכיון תג: יובל כספי

הכיוון מזרח -הקומיקס

"הכיוון מזרח " פירסם לאחרונה גיליון מיוחד ראשון מסוגו במגזין ספרותי המוקדש כולו לתחום הקומיקס  ומורכב הן מסיפורי קומיקס חדשים והו ממארים על תחום הקומיקס..
וכצפוי ממגזין כזה הדעות שמובעות בסיפורים ובמאמרים שבו על הנושא אינן  אורתודוכסיות בלשון המעטה.

תחום הקומיקס זוכה לתמיכה מכיוון בלתי צפוי במקצת בכיוונו של מגזין ספרותי –תרבותי שפירסם בימים אלו גיליון  מיוחד המוקדש כולו לקומיקס הפוליטי בישראל ובעולם .
המגזין "הכיוון מזרח " הוא מגזין ספרותי בעל קו פוליטי חד ולעיתים בוטה שמטרתו היא להפנות את תשומת הלב לתרבות המזרחית ולהשמעת הקול המזרחי " המושתק " לדעת עורכיו בתרבות הישראלית הכללית בעלת האוריינטציה האירופית –אמריקנית מערבית .
גליונות כתב העת מוקדשים לנושאים שונים של התרבות המזרחית ותרבויות השוליים האחרות כמו "היברידיות ".
וגליונו החדש גיליון 15 עוסק בנושא קומיקס חברתי פוליטי , מה שמראה שוב על הלגיטימציה הגוברת והולכת שתחום הקומיקס מקבל בתרבות הישראלית גם אם במגזינים המייצגים את קהיליות השוליים שלה.
הגליון כולל כמה יצירות מעניינות . בהן סיפור מצוייר מאת מייסד והעורך הראשי של המגזין יצחק גורמזאנו גורן שבו הוא מספר על חוויות הילדות שלו כאשר קרא ויצר קומיקסים משל עצמו מבוססים על ספרי ז'ול ורן ורידר הגרד.שאותם אהב בילדותו.
גורמזנו גורן כבר סיפר פרשה זאת בחייו כסיפור לא מצוייר. ובניגוד לשאר היוצרים בחוברת גורמזאנו –גורן לא עסק בעבר ( למיטב ידיעתי ) בקומיקס.
האמן והקומיקסאי וחוקר תולדות ה"בונים החופשייים " יובל כספי מביא קומיקס קצר אך המבוסס על אירוע אמיתי כנראה לדברי כספי אם גם נשכח לחלוטין שבו מוסא שלוש היהודי המזרחי  אבי אבותיו של כספי ( הנראה בציור כדומה מאוד לכספי היום ) נבחר אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת לראש עיריית תל אביב לאחר מות מאיר דיזינגוף האשכנזי  ראש העיר הראשון אך שימש בתפקיד רק יום אחד בגלל חששות שיתגלה כמתון מידי ביחסו לערבים.
הסיפור משאיר לנו טעם של החמצה ושל השאלה מה היה יכול להיות אילו מוסה שלוש המזרחי היה ממשיך לעמוד בראש העירייה ואולי מביא לפשרה בין יהודים וערבים .
אולם ללא ספק הסיפור החזק ביותר בחוברת הוא סיפורה של אילנה זפרן שהתפרסמה עד כה הודות לקומיקסים הלסביים שלה ובראשם "סיפור ורוד על הקהילה ההומו לסבית בישראל זפרן מראה כאן שהיא מסוגלת ליצור קומיקסים גם על נושאים רחבים יותר . .
"סעיף 19 " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.
סיפור טוב . והטוב ביותר שקראתי של זפרן אי פעם במסר שהוא מעביר בשלושה עמודים בלבד ואחד הדרמטיים ביותר שקראתי בקומיקסים המקוריים.
עוצמתו של הסיפור נובעת מכך שהוא יכול היה לעבוד היטב גם כסיפור ללא ציורים, אבל הוא עובד טוב יותר כסיפור עם ציורים שמעבירים לקורא תחושות והבעות פנים של הדמויות שהמילים לבדן אינן יכולות להעביר.
ולכן הוא עובד טוב יותר כקומיקס.
פרט לסיפורים עצמם הגיליון מביא גם חלק עיוני עם מאמרים ומסות שדנים בצורה רצינית מאוד ולא מקובלת במקומותינו על נושא הקומיקס .
יש מאמר מערכת של העורכים מתי שמואלוף ובת שחר גורפינקל "מגדלור לעתיד אחר : מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל " שנמצא משום מה באמצע הגיליון  ולא בתחילתו כפי שמתבקש.
העורכים מתלוננים בו  על כך שהתרבות הלאומית הצעירה לא מאפשרת טיפול בשאלות אקוטיות ונותנים כדוגמה בכך שבארץ לא נוצר מעולם קומיקס על מהפכת הפנתרים השחורים .
אולם זהו טיעון לא משכנע ונראה שהוא מושמע רק לצרכי פולמוס , איש לא מונע ממי שרוצה ליצור קומיקס על הנושא הזה. ואיש לא יצנזר אותו אם יצא לאור. אתם רוצים סיפור קומיקס על פנתרים השחורים ? אז אולי תואילו ותצרו אחד כזה ?
באותה המידה  אין היום קומיקסים על מלחמת ששת הימים האם זה אומר שיש צנזורה המופעלת כנגד קומיקסים כאלה ? .
נכון הוא שספק אם 'קומיקס כזה היה יוצא לאור בעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו" אולם אלו כבר אינם יוצאים לאור מזה עשרות שנים ,וספק אם מישהו מהמגזינים הקיימים יתנגד לקומיקס כזה אם רק יציגו אותו בפניהם.

יש מאמר של דני פילק מרצה באונ' באר שבע על הפוליטיקה של תרבות עממית : הקומיקס כמשל "

בגיליון מובא גם קטע פולמוסי  מספרו של האידיאולוג הרדיקלי פרנץ פנון עור שחור ומסכות לבנות" שמתלונן על הדרך שבה הקומיקס האמריקני השתלט על חברות אחרות שאנשיהם החלו להעריץ את גיבוריו הלבנים והאלימים .
לגבי מישהו שיודע משהו על דיעותיו של פנון ועל השלכותיהם  ,המאמר הזה הוא בגדר חוצפה פשוטו כמשמעו . פרנץ פאנון היה אידיאולוג שקרא לאלימות רצחנית  כדרך  עבור העמים "הצבעוניים " להשתחרר מעול   הלבנים, גם אם אלו מוכנים לעזוב את שלטונם באיזוריהם בדרכי שלום ,וזאת על מנת לחזק בכך את בטחונם העצמי כנגד הלבנים .  המונים מצאו את מותם כתוצאה מהאידיאולוגיה הזאת שלו,ויבשת שלמה נהרסה כתוצאה מכל אותם לוחמי מחתרת שמצאו השראה בכתביו של פאנון ,ולאחר שסיימו להשמיד את הלבנים פנו עם אלימותם כנגד בני עמם שלהם .

התנגדותו של פאנון  לאלימות של הקומיקסים של הלבנים נראית מתחסדת ושקרית בלשון המעטה , מעין ניסיון להסוות את האלימות הרצחנית "המשחררת "כביכול הטמונה בכתביו שלו .

המאמר המעניין מכל הוא מאמר של דליה מרקוביץ על הקומיקס האפריקני שמביא זווית מעניינת על תחום לא ידוע כלל של הקומיקס בעולם שנשלט לחלוטין בידי הקומיקס האמריקני- אנגלי- צרפתי –יפני ,וזה מענייין מאוד לקרוא על הקומיקס ביבשת זאת שהיא מבחינות רבות יבשת השוליים של העולם,אך דווקא משום כך כל מה שקורה בה יכול להיות בעל חשיבות רבה בעתיד.

אפשר להתווכח עם  הרדיקליות היחסית מאוד  שבמאמר המערכת לגליון זה ועם החוצפה המתחסדת בקטע של פנון , בכל אופן  יש  לגיליון חשיבות בכך שהוא מראה לנו את מיגוון האופציות הפתוח לפני קורא הקומיקס ויוצר הקומיקס שרחוקים לעסוק רק בגיבורי על ומיקי מאוז ומנגה כפי שאפשר אולי לחשוב מסריקה שטחית של מדף קומיקס בחנות "קומיקס וירקות" התל אביבית.
ובכל מקרה גם אם היה מתפרסם רק הסיפור של אילנה זפרן כי אז דיינו .

ראו עוד
הכיוון מזרח בויקיפדיה

הכיוון מזרח 15

השושלת של יובל כספי

 

ציור תנ"כי מאת יובל כספי.

 

האמן יובל כספי אדם שמאחריו עומדת שושלת משפחתית ואמנותית ארוכת ימים  נותן כבוד לשושלת עתיקה זו  בתערוכה חדשה שנושאה העיקרי הוא אבותיו :האמיתיים והמדומיינים,האבות בבשר והאבות ברוח ,אנשים שמהם ניכס כספי יצירות ומוטיבים שונים ויצר מהם סינתזה חדשה שלתוכה הכניס בין השאר את מומחיותו כאמן קומיקס מודרני.

בימים אלו מוצגת בגלריה טובה אוסמן תערוכה משותפת ,של האמנים דרור אוסלנדר ויובל כספי  בשם  שובו של הדיקט  תערוכה שהיא מחווה לרפי לביא האמן, המורה והאב המייסד של הציור על מצע של דיקט באמנות הישראלית. וגם כמה אומנים נוספים ידועים יותר ופחות באמנות הישראלית והעולמית .כולם משמשים כדמויות אב לאמנים הצעירים אוסלנדר ויובל כספי .

שני האמנים הצעירים מציגים שתי דרכים שונות לעבודה עם הדיקט כמצע לציור.
דרור אוסלנדר מציג עבודות בהן החומריות של הדיקט מתפקדת כחלק אינטגראלי מהציורים בהם מופיעות גם סיטואציות מינוריות ומינימליסטיות המגדירות ומאפיינות את החלל של הציור כבמטה קסם.
יובל כספי מציג סדרה של דיקטים שנעשו בהשראת עבודות של לביא, ואף מתכתבות איתן בצורה מקאברית ומשעשעת. בציורים משולבות גם הדפסות של תחריטים תנכיים של רמברנדט ודורה ודירר שנעשו בטכניקת מעתק פולימר שפיתח דוד הדר.וכמה ציורים שאותם צייר כספי ביחד עם אביו .
בנוסף מוצגות בתערוכה גם שתי עבודות של רפי לביא בהם מופיע מגן דוד חרוט בעיפרון על רקע הדיקט הורוד.כמו כן מוצג בגלריה טקסט חדש של חיים דעואל לוסקי שכתב טקסט של על לביא "דרכי העצים והדיקט" על הדיקט של רפי לביא בעקבות תערוכתו האחרונה "ערבי שפם סגול" טקסט שהוא עוד מוצג בתערוכה . התערוכה משמשת גם כסוג של במה לאמנים לא מוכרים לחשוף את יצירותיהם ובמסגרתה מוצגת האמנית הצעירה   ליאור וילנצ'יק.
.

לרגל התערוכה קיימתי ראיון מקיף עם יובל כספי ,אמן וקומיקסאי שהולך ומתבלט כאחד הכוחות המובילים של תחום האמנות הצעירה בארץ ,ושהתערוכה היא הומאז' ענקי לאבותיו (וגם לאמהותיו )האמיתיים במשפחתו הפיזית והמדומיינים ו"המאומצים" בשושלת המשפחתית והאמנותית האמנותית " שלו .
יובל כספי, הוא מורה לאמנות, בוגר המדרשה לאמנות ותכנית לימודי ההמשך של בית ספר "בצלאל" בתל אביב.הוא הציג בתערוכות מרובות והיה אוצר של כמה וכמה  תערוכות שמהן זכתה לפירסום רב במיוחד תערוכה שעסקה במותגים.

אבל הוא גם הרבה יותר מזה.הוא חוקר תולדות האמנות הארץ ישראלית ותחומים אחרים שכפי שהוא מראה קשורים בה באופן הדוק ,כמו תולדות ארגון "הבונים החופשיים " בארץ ישראל באופן כללי ובתל אביב ובירושלים באופן ספציפי.וראו את מאמרו החשוב בנושא: "בונים עיר חופשית -איך ייסד אירגון "הבונים החופשיים " את העיר תל אביב".
מאחורי יובל כספי עומדת שושלת משפחתית ואמנותית ארוכה מאוד ,ומעטים הם האמנים שמודעים כל כך לקודמיהם ושחקרו אותם ברצינות כמו יובל כספי .

תערוכת האבות

 

יובל כספי.פורטרט עצמי.

א.א. : מה בדיוק אתה עושה בתערוכה שלך עם אוסלנדר ?
כספי : בחרתי כמה אמנים שאני רואה אותם כאבותיי הרוחניים, האמיתיים והמדומיינים אני מעתיק אותם ומנכס אותם ומצטט אותם בצורה מאוד בוטה שמגיעה לגבול של הפלגיאט והחיקוי המודע וזה  כדי לברר מה מותר ומה אסור באמנות .
א.א : זה מזכיר את "
אנציקלופדיה תרמיקה " של קרן רוסו שהעתיקה חלקים שלמים מספרים ומאמרים שונים  בלי לצייר את המקור כאילו זה פרי יצירתה שלה.

דמות אדם.  מאת יובל כספי.

 

כתם דיו. מאת יובל כספי.

כספי: אני  יוצא מנקודת ההנחה שאנשים מכירים את המקור שאני מתייחס אליו ומשתמש בו. אבל נכון שאנשים צריכים להכיר את העבודות של רועי רוזן כדי לזהות את כתם הדיו שמופיע בעבודות שלי או את השממית של יאיר גרבוז שמופיע בספרי שחור על הקרדיט ומצוייר בדיוק כמו שגרבוז צייר אותה ובאותה טכניקה .
אגב המהלך  האמנותי של יאיר גרבוז בשנים האחרונות הוא גם כן חיקוי והעתקה של אמנים שהשפיעו עליו בשנים האחרונות כולל העתקה של חתימותיהם .
מה שאני עושה בתערוכה זה  התכתבות  הן עם האבות הרוחניים שלי והן עם  האבא הביולוגי שלי שגם הוא נמצא בתערוכה . המפגש הזה בין אב לבן הוא מפגש שמצד אחד יש בו העתקה יש בו משום חיקוי. אבל  מצד שלישי יש  סוג של הערצה עיוורת. וזה  ומתורגם אפילו לחומרים הפיזיים של התערוכה.

 כשאני עושה חיקוי של יאיר גרבוז אני עושה  אותו עם ספרי  כלי העבודה של גרבוז וכשאני עושה חיקוי של דודו גבע אני משתמש כמוהו בסכיו יפנית בעבודה על ניר וחיתוכו והדבקה . כשאני עושה הומאז' לרפי לביא אז זה עם הדיקט והקשקוש בעיפרון והפרצופים שמופיעים עם סיגריות שזה סוג של פורטרט עצמי שלו .

 

בקץ הפלאות .ציור מאת יובל כספי.

ויש עוד שלושה אבות מדומיינים קדומים הרבה יותר בתערוכה  אלו הם  האמן הגרמני דירר והאמן הצרפתי גוסטב דורה האמן המפורסם מהמאה ה19 שהתפרסם בציורי התנ"ך שלו שפעם נמצאו בכל בית ,ושל  רמברנדט שבימים אלו מלאו  400 שנה להולדתו.
הייתי בביתו של רמברנדט ושם קניתי גלויות של עקידת יצחק והם מופיעים בתמונות של התערוכה עקידת יצחק לפני ותוך כדי.
מה שעשיתי בתצריבים שהפכתי אותם מימין לשמאל מצד אחד זאת חוצפה כי אני הופך את החתימה של האמן שהן עכשיו בלתי קריאות . עכשיו כביכול לא מכירים את העבודה המקורית , אבל מצד שני כך גם מתקרבים יותר למקור כי במקור רמברנדט צייר את התמונות הפוכות .
כדאי לזכור שגם רמברנדט וגם דורה בחרו להשתמש בנושאים תנכיים.  הם גם  ייצגו את הערכים של אמנות של פעם דיוק וסבלנות ועבודת כפיים ונושא עם סיפוריות רבה מאוד ומקדימים בכך את אמני הקומיקס של היום .
אבל מצד שני זה ההפך מעבודתי שלי באמן קומיקס המודרני שיש בו קלילות וחוסר רצינות וכך כשאני מדביק את רות ודבורה הנביאה שמצוירות בסגנון קומיקס קל כביכול אז אני מבדיל את עצמי מהם ברמה הצורנית. הם עובדים בשחור לבן אני בצבע הם עובדים עבודה מאומצת ואני עבודה קלה. אז יש התייחסות בדרך של ניגוד.אני יוצר בסגנון הפוך מהם .

 

מנורה.מאת יובל כספי.

הקשר בין אבות ובנים הוא גם ברמה הסמלית וגם ברמה המטריאלית. מכולם אני לוקח דברים ורעיונות ונושאים ומרים . והנושא של אברהם ויצחק והעקדה הופך לנושא של יחסי אב ובן רגע מהותי ביחסי אב ובן שבו האב הולך לעקוד ולסרס את הבן . וזה קשור לברית המילה.

 

א.א. :מי זה הערבי הזה עם השפם הסגול שמופיע בכל מקום בתערוכה?
כספי :זה סוג של בדיחה על רפי לביא שהתערוכה האחרונה שלו נקראת בתור בדיחה " ערבי עם שפם סגול" למרות שלא היה שם שום דבר כזה.
מבחינתי הערבי הזה הוא המשך לקריקטורה על מוחמד בעיתון דני שהיציגה את מוחמד באופן מגוחך ויצרה בכך היסטריה במדינות ערב. וגרמה להמונים להשתולל ולשרוף שגרירויות וכמעט יצרה מלחמת עולם שלישית .זה מראה את הכוח של הקריקטורה ושוב יש כאן השאלה המוסרית של מה מותר ואסור באמנות האם מותר לי לצייר את מוחמד ואברהם והאם מותר לי לצחוק להם או רק לתאר אותם ביראה ובכבוד. אגב הערבי שלי תמיד כועס ומייצג את המבט של המערבי האדם הנאור על המוסלמים.הוא מייצג את הפחד שלנו מהפונדמנטליזם המוסלמי שיבואו לרצוח אותנו ולכבוש אותנו .

 

 

ציור עטיפה של יובל כספי.

א.א. אז איפה אתה ? איפה המקוריות שלך ?
כספי: בין רוזן וגבע ולביא וגרבוז ודירר ורמברנדט ודורה. אני לוקח מכולם ללא משוא פנים ומוסיף בסוף לתרכובת משהו משלי .
וחוץ מהם יש את האבא האמיתי שלי שציירתי איתו שבע הציורים (שבע זה מספר חזק בתערוכה ) אני ציירתי צד אחד והוא אחר .הוא התחיל ואני המשכתי התכתבנו ביננו .הבן מלמד את האבא לצייר .יש כאן עניין כזה אבל כשהייתי ילד אבא שלי לימד אותי איך לצייר. יש כאן בנים שחוזרים ללמד את האבות מה שהם למדו מהם כשהיו קטנים .
הציורים שלי עם אבא שלי הם העבודות הכי מקוריות, הכי אישיות שלי בתערוכה , וחוץ מזה היחס הזה בין אבות לבנים שהוא יחס של מסורת והעתקה והערצה הוא נוכח בכל אחת מהעבודות האחרות שלי שהן סוג של ניכוס והומאז" שזה מאוד מקובל בתעשייה הפוסט המודרנית
ה מבחינתי העבודות עם אבא שלי הם גולת הכותר של התערוכה כל השאר הן  הומאג' ציטוט ישיר עד כדי העתקה במפגש שלי עם אבא שלי יש  דיאלוג בין בן אמיתי ואב. דיאלוג כזה מתקיים בציור של רמברנדט של העקידה על האב המסביר לבן על סופו הקרוב.

 

בצלאל יוצר המשכן. מאת יובל כספי.

א.א. : למה בחרת בתנ"ך כנושא לכמה מהיצירות ? יש לך משיכה מיוחדת אליו?
כספי : בשנתיים האחרונות אני עוסק רבות בנושאים תנכיים.  זה קשור  למסורת הישנה של בית ספר בצלאל  שהשנה מלאו לו מאה שנה . של מייסדו בוריס שץ ושל זאב רבן שהיה האמן המרכזי בו בשנים הראשונות . שץ הרי טען שלא צריך לעסוק בשום דבר חוץ מאמנות המבוססת על התנ"ך ושהאמנות המודרנית היא אמנות של חולי רוח .ורבן אייר כל חייו  בראש ובראשונה את  התנ"ך באמצעי מדיה שונים .
שץ לא היה יכול לקבל לעולם את רפי לביא ואת אמנות "דלות החומר " שלו. בעיניו הוא היה נראה בתור השקרן הגדול .
שץ כידוע נשאר לבדו בתחום האמנות וללא ממשיכים . אבל מבחינתי דרכו חוזרת לפחות דרכי .
הבחירה שלי בסיפורים תנכיים נובעת מהמשיכה שיש לי למקורות דבר שעובר בירושה מאב לבן ובמיוחד סיפורי ספר בראשית שהיו סיפורים מיתולוגיים שעברו מאב לבן בעל פה.ויש לזה משמעות נוספת אברהם הוא אביו של הערבי בעל השפם הסגול הלא הוא ישמעאל ואביו של יצחק .בקוראן ישמעאל הוא הבן הנעקד . זאת בחירה בסיפור ספציפי מאוד העקידה.

רות המואביה .מאת יובל כספי.

א.א: אתה עוסק בתערוכה לא רק בגברים תנכיים אלא גם בנשים תנכיות .
כספי :אלו הן דבורה הנביאה ורות המואביה.  שתי נשים שבחרתי שמייצגות נשים עם כוח רב ולשתיהן יש מקום בשושלת המלכותית לפחות במובן הסימבולי במקרה של דבורה שהייתה אישה מנהיגה בזמנה . ורות הייתה כמובן אם  המשפחה של דוד המלך.ביססתי את הדמות של דבורה על  ציור של דורה.  אבל הדמות של רות מבוססת על אב רוחני אחר זאב רבן שבשבילי היה הסוג של מודל ואב טיפוס למאייר העברי הראשון. נכון שהאמן ליליאן היה פעיל גם הוא באותה התקופה ועסק בנושאים דומים.אבל רבן היה מאייר בחסד שעשה קומיקס לפני שהיה דבר כזה בארץ . הציור שלו מאוד קומיקסי .

אשמדי בקלף משחק מאת זאב רבן.

כדאי לזכור למשל את קלפי המשחק שהוא יצר שבהם הוא משתמש בדמויות תנכיות ואגדיות כמו המלך שלמה והשד אשמדי כדי ליצור קלפי טארוט עבריים מקוריים .
אז לקחתי את רות של רבן והכנסתי אותה לעבודה שלי עשיתי מה שגבע עשה ל"ספר איכה" התנכי עבור A4 הוא השתמש בזאב רבן וגוזר אותו ומכניס אותו בקומיקס בחבורת  A4  וגם פה יש קשר כפול בין רבן ובין דודו גבע. אפשר לאמר שאני מצייר את  זאב רבן בסגנון דודו גבע.
הנשים התנכיות כאן קשורות לסדרה אחרת  שלי על נשים תנכיות ה"עלמות מבבילון " שנעשתה בהקשר של 200 שנה לפיקסו ולציור העלמות באביניון . נשים פרוצות שפיקסו צייר אותם בסגנון חצי אפריקאי ומכניס בתוכם את כל הדברים שהיו אז אסורים והאחר האפריקני והאזוטרי .ואני לקחתי אותם גם כן כנציגות של האחר ושילבתי בציוריהן מוטיבים של אמנות הקומיקס שהיא דחוייה כמו הנשים שאותן צייר פיקאסו .
אחד האבהות שרוחם שורה על התערוכה ובגדול הוא הקומקיסאי דודו גבע.
כספי : מה שלא כל כך ידוע זה שבשנה האחרונה לחייו דודו גבע צייר ציורים אקריליים בחייו . הוא בחר בחומר דיקט כמצע לציור שקשורה בדיקטים שלי והוא נוכח בתערוכה לצד רפי לבי כאחד מהאבות המדומיינים סמליים שלי לצד יאיר גרבוז ורועי רוזן זאב רבן והאחרים. .

יובל כספי בעולם הקומיקס

קומיקס מאת יובל כספי .הופיע בחוברת A4 .

א.א. אתה חובב קומיקס?
יובל כספי : אני פריק רציני ,נרקומן כבד "גיק" של קומיקס ,מכור טוטאל. אני חולה על קומיקס מרוברט קראמב דרך ארט שפיגלמן ועד דיב מקין וכמובן דודו גבע. האחד והיחיד . אני אוהב את הריבועים השחורים את הבלונים ,את הקצב של הפריטים המתחלפים. אוהב את פורמטים הסטנדרטיים של ה"זרם המרכזי " הצרפתי והאלטרנטיביים של סן פרנציסקו .מקדיש כל שבוע זמן איכות לברווזים ,אווזים וחיות מדברות אחרות .היום אני כבר לא מתבייש להודות בזה.
הקשר שלי לעולם הקומיקס התחיל בזמן מוקדם. כילד הייתי מעריץ וקורא של קומיקס .כילד קטן כל מה שרציתי היה להסתגר בחדר עם העותק החדש של פופאי או טרזן ולקרוא בו שוב ושוב לעבור בקפידה על כל הציורים עד שכל קו וקו נחרטו בזיכרוני.
בשיעורי התנ"ך המייגעים של התיכון נהגתי להפליג אל ממלכת הדמיון ולצייר את כל מה שראיתי שם.
המורה שהיה מוזר באופן  רציני (האוזניים שלו נראו קצת כמו של באטמן )הפך בעל כורחו לגיבור על ציוני לאומי שעושה ניסים שבאמצעותם הוא מציל את העולם מידי צוררי ישראל .אחר כך הוא מת אז הפסקתי לצייר אותו.
בהלוויה ספדה לו רחל ,המורה לספרות שהייתה רזה כמו גפרור וישר עשיתי עליה קומיקס נוראי במיוחד ,קראתי לזה "רחל מקל ".
כשהמורה לביולוגיה קיבל את הסרטן התחלתי סדרה שלמה שכל פרק בה עסק בהתדרדרות מצבו הגופני .אני מניח שזאת הייתה הדרך שלי להתמודד. אחר כך הוא מת אז הפסקתי גם את זה. בשלב מסוים התחלתי לחשוד שלקומיקסים שלי הייתה השפעה מאגית על המתרחש. היום אני כבר די בטוח בזה.

 אלי: מתי התחלת לפרסם סיפורי קומיקס באופן מקצועי ?
כספי: הקשר האמיתי הראשון שלי לעולם הקומיקס עצמו פרט לקומיקסים האלו שפירסמתי בבית הספר היה אחרי הצבא עם דודו גבע וחבורת הקומיקס  A4 .

 

דודו גבע.קומיקסאי.

א.א. :איפה  היכרת את דודו גבע ?
כספי: דודו עבד בעיתון "העיר" ופירסמו שם עבודה שלי ציור בסגנון קומיקסי וזה עורר את עניינו בי.
אחרי זמן מה פגשתי את דודו במקרה באיזו חומוסיה. היכירה ביננו רונה סגל שהייתה אז עיתונאית בהעיר. התברר שהוא זכר היטב את הציור הזה שלי והיה לנו על מה להידבר. ולאט לאט נולד קשר הדוק ביננו שהיה מבוסס על עניינו בעולם האמנות הצעירה.
היום אפשר להגיד שהוא היה אמן גדול באיזה הקשר שאתה רוצה ולא רק בתחום של הקומיקס. אבל בחייו ההגדרה "אמן גדול" גרמה לו לעור ברווז . אני זוכר שהזמנתי אותו להשתתף בשתי תערוכות שאצרתי " האמיני יום יבוא" ו"עתיד אופטימי" ובהתחלה הוא נרתע קצת. הוא לא הרגיש בנוח להיות מוצג בתערוכה.

בהמשך כספי מצא את עצמו מעורב בחבורת הקומיקס A4 שאותה יזם דודו גבע.
כספי : זאת הייתה חבורה של חמישה אנשים שדודו יצר . הרעיון שלו היה לתת במה לכל יוצר קומיקס שמעוניין לפרסם מאיוריו, וזה עלה לראשונה  בנסיעה משותפת שלנו לאמסטרדם ופאריס. דודו חש שיש יוצרים רבים וטובים שלא מקבלים במה בגלל לחץ של עורכים ושל הממסד. התוצאה הייתה חוברת A4 חבורה פלורליסטית שחרטה על דגלה את חופש הביטוי כערך עליון. אליה יכול היה להצטרף כל אזרח בישראל שרצה לעשות קומיקס ולא ידע איך או למי לפנות תיאורטית כל מי שיצר קומיקס יכול היה להיכנס ללא כל עריכה. המטרה הייתה להפיץ קומיקס בחינם להמונים .סך הכול יצרנו שש חוברות בתוך שנה ובכל חוברת התארחו 16 יוצרים שונים .קרוב ל100 קומיקסים סך הכל .  מכרנו כל חוברת בשקל וההשקעה כיסתה את עצמה.
אבל כנראה שכל דבר טוב מגיע לבסוף לסיומו . כתוצאה מסכסוכים פנימיים החבורה התפצלה ל"A4  איחוד" ול"A4 מאוחד" . זה היה בגלל    חילוקי דעות פוליטיים ואידיאולוגיים ובכללן הטענות  שעם הפתיחות המוחלטת שלנו אנחנו מפרסמים גם דברים גרועים ויש צורך בעורך.

דודו נבחר ליחיד שיכול לערוך וכך נולדה החוברת "ספרות זולה" שכל המשתתפים בה היו אנשים שהכירו בחבורת A4.

פגשתי את דודו בפעם האחרונה ביום שני בחנות 'תולעת ספרים' והוא נראה מאושר כששמע שהחוברת 'ספרות זולה' נמכרת מצוין, ואז הוא נפטר בפתאומיות  והקומיקס הישראלי איבד את אביו הרוחני. זו אבידה גדולה מאוד לתרבות הישראלית .
א.א. : אתה עצמך פירסמת קומיקסים במסגרת זאת ?
כספי : פירסמתי סיפור אחד רק בחוברת הראשונה . אחרי זה לא פירסמתי עוד קומקסים.
בזמן האחרון העיסוק שלי בתחום הזה היה יותר מנהלתי . הייתי רכז המערכת של המגזין " בועה" העוסק בנושאי קומיקס ואנימציה בעריכת ניסים חזקיהו.

א.א. : מה באמת קורה עם מגזין "בועה" ? עד כה יצאו 4 גליונות ( כולל גיליון פילוט מספר 0) אמור לצאת גליון חמישי ?
כספי : הייתה אמורה לצאת חוברת חמישית. היא הוכנה במלואה וקיימת בקובץ . יש שם הרבה חומר על דודו גבע כי זה היה גיליון שהוקדש לזכרו ויש שם גם כתבה גדולה על אנימציה עכשווית. אבל לצערנו הרב אין תקציב על מנת לפרסם את החוברת הזאת והיא נשארה תקועה במין "לימבו" .
במקומה חוזרים עכשיו ל"שפיץ " המגזין הוותיק של אגודת הקריקטוריסטים ש"בועה " תפס את מקומו.
חוץ מזה אני סייעתי לקומיקסאי הדתי המוכשר אברהם גיא להוציא את ספריו.
אבל בקרוב מאוד אני אחזור לעולם הקומיקס ובגדול.

הבית ברחוב שלוש

יובל כספי חקר בעמקות לא רק את אבותיו האמנותיים אלא גם את אבותיו האמיתיים הלא הם בני משפחת שלוש שהם מהמייסדים הראשונים של העיר תל אביב. ובית אהרון שלוש (רחוב שלוש 32 בנווה צדק בתל אביב ) נחשב לבית הראשון בעיר . ולאחרונה פורסם ספר זיכרונותיו של אחד מהם יוסף אליהו שלוש גם כתוצאה של יוזמה של  יובל כספי .

כספי : בשנים האחרונות אני עוסק רבות גם בחקר תולדות שושלת משפחת שלוש בחיפוש אחרי השורשים שלי . אהרון שלוש האיש הקים את בית שלוש המפורסם הבית הראשון בנוה צדק ובתל אביב וגם את בית הכנסת הראשון בתל אביב הוא סב סבי .הוא היה אגב אמן ,צורף.
הוא היה אביו של יוסף אליהו שלוש 
שהוצאת בבל פירסמה את ספרו " פרשת חיי " .

 

בית שלוש שבנה אהרן צילום ערן יופי כהן

בית שלוש מהבתים הוותיקים ביותר בנוה צדק (ובתל אביב כולה).

עשיתי עליהם תערוכת צילומים היסטוריים בבית שלוש בשם "שלוש – בית אחד משפחה אחת" ובה היצגתי את ההיסטוריה של המשפחה ומאיפה באו ובתמונות היסטוריות ויצירות של האמנים במשפחה. .
בין השאר בדקתי במיוחד כמה אמנים יש במשפחה האם האמנות עוברת בירושה במשפחה. מצאתי שהיו 35 אמנים במשפחה רובם לא ידועים וחובבים.
הידועים ביותר באופן יחסי היו המשורר יעקב שלוש שכתב שירה בעברית ובערבית ומשורר בשם ירוחם לוריא . במשפחה יש קשרי נישואין עם בני משפחת לוריא שרואים את עצמם כצאצאי דוד המלך ומהם יצא לאורך הדורות האר"י הקדוש אבי הקבלה המודרנית .אז תיאורטית לפחות זה עושה גם אותי לצאצא של דוד המלך.
ויש גם עוד אנשים פחות מוכרים בתיאטרון מוזיקה יש יולי גרשטיין שעושה סרטים דוקומנטריים פוליטיים .

 


א.א. : ואיך אתה קשור להוצאה בידי "בבל " של " פרשת חיי " ספר הזיכרונות של יוסף אליהו שלוש ?

כספי : הכנתי קטלוג לצורך התערוכה הזאת שהציג את אמנות המשפחה וההיסטוריה שלה .בקטלוג פירסמתי בין השאר כמה מעמודים מ"פרשת חיי" ספרו של אהרון שלוש, ספר אוטוביוגרפי שסיפר את תולדות הישוב בתל אביב מנקודת מבטו של שלוש אחד מראשוניו. .
אגב בעקבות התערוכה מצאתי עוד הרבה חומר נוסף צילומים ישנים על המשפחה.
בן דודי אור אלכסנדרוביץ ארכיטקט במקצועו שמשרדו יושב בביתו של מחבר הספר "פרשת חיי" הוא שהחליט להציע את הספר להוצאת בבל שבעליה הוא כידוע לך אדריכל. הם ראו את התערוכה ואת הספר והחליטו לפרסם את הספר במהדורה מוגבלת ,כי זה היה ברור מאו ושלספר כזה לא יהיה ביקוש גדול. וכל הכבוד להם שהם מעריכים ספרים שנכתבו כאן לפני מאה שנה.זה היה מעט מאוד אנשים מתעניינים בזה והאת הייתה החלטה אמיצה והם השתמשו בתמונות שאני מצאתי באיורים.

א.א. :זה לגבי העבר אבל מה התוכניות שלך לעתיד?
כספי : יש כמה.אני עובד עכשיו על תערוכה על התנ"ך באמנות העכשווית שתוצג בבית התנ"ך בתל אביב .
אני עובד על השלמת עבודת תזה עבור "בצלאל " שעוסקת בתפקיד החשוב מאוד, המרכזי שהיה למסדר הבונים החופשיים בהקמת בית הספר "בצלאל" .זה לא ידוע אבל ל"בונים החופשיים " היה תפקיד חשוב מאוד ביצירת הישוב החדש והתרבות העברית החדשה כאן בארץ ישראל ,ואני מקווה לשפוך אור על תפקידם המרכזי שנשכח שלא בצדק.
וחוץ מכל אלה אני עובד על ספר חדש על דמות הקומיקס "הגולם" עם אלי אשד ועם אמני קומיקס אחרים . ותאמין לי יש למה לחכות .

קץ הפלאות .מאת יובל כספי.

 נספח : קורות חיים של יובל כספי
השכלה
1996-2000 B.ed ותעודת הוראה, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל.
2002 התכנית הרב תחומית באמנות, אוניברסיטת תל-אביב.
2005- 2003 לימודי תואר שניM.F.A) ) בתכנית לימודי ההמשך של בצלאל בתל-אביב.עבודה
מלמד הוראת אמנות במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל.
מלמד אמנות וקומיקס במוזיאון תל אביב ובמוזיאון הרצליה.
אוצר תערוכות.תערוכות נבחרותאביב בסוף הקיץ, מוזיאון תל-אביב, 1998. אוצרת: אלן גינתון.עבודות חדשות, תערוכת יחיד, המשכן לאמנויות הבמה ,1999. אוצר: אודי רוזנווין.אריה ארוך-הזקפה באמנות הישראלית, הגלריה של המדרשה לאמנות, 2000. אוצר:גיא בן נר.יפו-ארט ,כיכר קדומים, יפו העתיקה 2000. אוצר: משה עמר.השנה ה-33, בית העם פלורנטין, 2000. אוצרים: חיים דעואל לוסקי, רועי רוזן, תמר גטר.האמיני יום יבוא, גלריות פלונית-רוזנפלד-אום אל פאחם, 2002. אוצרים:חיים דעואל לוסקי, רועי רוזן.עתיד אופטימי, אמנים למען נוער על"ם, מועדון "הצופה", תל-אביב, 2004. אוצרת מעין שלף.2004 השנה שהייתה, גלרית קמפוס חנקין, חולון 2005. אוצר: דן פתיר.מאי, תערוכת בוגרים תכנית לימודי ההמשך של בצלאל בתל-אביב 2005.אמנותעשיה, תיאטרון ישראל, ירושלים, 2005. אוצר: דורון פולק.לחיים, מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, 2005. אוצרת: חנה קופלר.שמור לביקורת, גלריה עירוני רמלה, 2006.

מגישים פיוס, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, 2006.

חופשה, בית ספר תרבות, גלריה לאמנות החדר של נדב, ראשון לציון, 2006. אוצרת: רקפת וינר עומר.

שובו של הדיקט, גלריה טובה אוסמן, 2006.
yuval caspi

born in Israel 1973
lives and works in tel aviv
yuval_caspi@hotmail.com

study
1996-2000 B.ed- art teaching, hamidrasha school of art, beit-berl college.
2002 tel aviv university, faculty of the arts.
2003-2005 M.F.A. program , bezalel academy of art and design.

Work
Teaches art education at "hamidrasha" school of art, beit-berl college.
Tel-Aviv museum of art – teaches art and comics.
Curator and producer of exhibitions.

Selected Exhibitions

Spring at the end of summer, tel aviv museum of art, 1998.

New works, solo exhibition, the pavilion for the stage arts, 1999.

Arie aroch- the erection in Israeli art, the gallery of the "midrasha" school of art, 2000.

Jaffa art, qdumim squre, old jaffa, 2000.

The 33rd year, beit haam, Florentine ,2000.

Boser-retro, the gallery of the midrasha school of art,2002.

Imagine- artists for co-existence, Plonit-Rozenfeld-Um el-fahem, 2002.

Artists sandwiches, the gallery of the midrasha school of art, 2002.

Optimistic future, artists for elem youth, hatzofe club, Tel-Aviv, 2004.

Chelouche- one family, one house, Aharon Chelouche house, Neve-Zedek, 2004.

The return of the plywood, tova osman gallery tel aviv, 2006

.

צללית.מאת יובל כספי.

קישורים רלבנטיים:

יובל כספי בפייסבוק

עמוד הפייסבוק של יובל כספי 

תחנות תרבות של יובל כספי

פרטים על יובל כספי

קיר אמן:דנה גילרמן על יובל כספי

האמן 17 : על יובל כספי 

יובל כספי מתארח אצל פופיק 

תערוכת "שובו של הדיקט"

חמדה רוזנבאום על "שובו של הדיקט"

יובל כספי על תערוכת "אשת חיל" על גיבורות על 

דודו גבע
חבורת A4

ספרות זולה

יובל כספי על הקומיקסאי הדתי אברהם גיא

יובל כספי על תערוכה של יונה וולך

משפחת שלוש

תולדות משפחת שלוש

בית שלוש
הבית ברחוב שלוש

צילומים של אליסיה שחף  מבית שלוש בנוה צדק 
יוסף אליהו שלוש
"פרשת חיי " של יוסף אליהו שלוש

דוד הכהן על "פרשת חיי" של יוסף אליהו שלוש
עפרה ישועה ליית על "פרשת חיי"

האבות האמנותיים של יובל כספי

דירר

רמברנדט צייר היהודים

דורה

בוריס שץ

זאב רבן

רפי לביא

יאיר גרבוז

רועי רוזן 

הבונים החופשיים

 

בונים עיר חופשית :מאמר מאת יובל כספי ולילך שירה -גביש

האי מייל של יובל כספי
Yuval_caspi@hotmail.com

הקרבת אדם בתקופת התנ"ך .מאת יובל כספי.