ארכיון תג: יריב אמציה

ראש שירותי הריגול ככותב מותחנים: היצירה הספרותית של איסר הראל

סופר הריגול העברי הבולט בשנות השבעים  לצד מיכאל בר זוהר היה ראש שירותי הביון לשעבר איסר הראל, מי שידע הרבה יותר מדבר אחד או שניים על ריגול וחיבר ספרים עיוניים רבים בנושא, שעסקו בפרשיות שונות שבהן היה מעורב כראש המוסד והשב"כ.

זהותו כראש שירותי הביון לשעבר נחשפה באמצע שנות השישים ואז הוא הפך להיות אדם ידוע.ידוע יותר ממרבית ממשיכיו אחריו.

 

מאמר לילדים  ב"הארץ שלנו " שכתב פנחס שדה  תחת השם הבדוי "יריב אמציה " על חייו של איסר הראל ,זמן קצר לאחר שזהותו נחשפה.

בשלב מסויים הוא החל לכתוב ספרים .תחילה ספרי עיון אבל גם כמה ספרי ריגול ומתח בדיוניים. למעשה הספרים הראשונים שפירסם תחת שמו היו ספרי מתח בדיוניים אם כי זה לא היה מרצונו החופשי דווקא ,הוא רצה לפרסם ספר תיעודי או כמו תיעודי  לפניהם אבל זה לא יצא לפועל מסיבות צנזורה.

המאבק על "הבית ברחוב גריבלדי"

המפורסם בספריו של הראל וזה שמידת הקשר בין מציאות ודמיון שבו היא השנויה ביותר במחלוקת היה הספר  הראשון שכתב אם כי  לא הראשון שפורסם  הבית ברחוב גריבלדי (ספריית מעריב, 1975), על לכידת אייכמן .הראל כתב אותו עוד בשנות השישים ואז נטען הוא יותר מותחן מאשר אמת ושכתוצאה מהדיונים עליו לקראת הוצאתו לאור, דבר שהמדינה ביקשה בתחילה למנוע, קמה ועדת השרים שאמונה על אישור פרסום ספרים של עובדי מדינ

שאלת פרסום הספר היגיעה בשנות השישים אל בית המשפט  שפסק הדין שלו בנושא נשמר בסוד עד השנים האחרונות בג"ץ 130/68, "איסר הראל נגד מדינת ישראל".

 

 

כל מיני פוליטיקאים בכירים מדוד בן גוריון ועד מנחם בגין, היו מעורבים במידה זו או אחרת בפרשה, שהחלה בלכידת אייכמן ב-1960, נמשכה בהיתרים שנתנו בן גוריון ולוי אשכול להראל, להיעזר בחומר של "המוסד"  לצורך חיבור ספר, והסתבכה כשממשלת אשכול ביקשה לבטל את ההיתר.

מדוע עורר ספרו של הראל בעיות חמורות כל כך עם הצנזורה על פרשה לשכאורה לא הייתה צריכה להיות  בעייתית במיוחד ?

ב-1960 שיקרו ראש הממשלה בן גוריון ושרת החוץ מאיר בהודעות רשמיות, בין השאר לאו"ם ולממשלת ארגנטינה, באומרם שחטיפת אייכמן מבואנוס איירס בוצעה בידי "מתנדבים" ש"חכרו מטוס" – גירסה דומה לזו של בן גוריון לאחר קטל האזרחים הפלשתינאים בפעולת קיבייה ב-1953, כביכול נקם של מתיישבי ספר. מהנימוקים שנודעו עכשיו עולה שממשלות אשכול ומאיר שיכנעו את אגרנט, לנדוי והשופט משה זילברג שפרסום האמת, לפיה סוכני המוסד היו מאחורי המבצע ואייכמן הוטס במטוס של חברת "אל-על", יחדש ויחריף את המשבר ביחסיה עם ממשלת בואנוס איירס, יסכן את יהודי ארגנטינה ויכביד על המאבק המדיני בעקבות מלחמת ששת הימים.

השופטים קיבלו גם את טיעוניו של ראש המוסד מאיר עמית, יורשו ושנוא נפשו של הראל, שפרסום פרטים מבצעיים בחתימת סמכות ביטחונית כה רמה – ראש המוסד לשעבר הראל בכבודו ובעצמו, בניגוד לאיסור המוטל על עובדים זוטרים ממנו בקהילת המודיעין, יגרום נזק למקורות ולשיטות. ל

הראל היה בעל בריתה של שרת החוץ מאיר, ויריבו של ראש אמ"ן עמית, במחלוקת על מידת הסכנה בפעילות המדענים הגרמנים במצרים, בראשית שנות ה-60'. על רקע זה התפטר, שבועות מעטים לפני התפטרות בן גוריון מראשות הממשלה. לאחר מכן התמנה הראל ליועצו של אשכול לענייני מודיעין וביטחון, אך התפטר בעקבות חיכוכיו עם עמית, שעבר מאמ"ן למוסד.

ההתנצחות בין ראש המוסד לשעבר, שהיה בין 1948 ל-1963 סמכות ביטחונית חשאית ומעוררת יראה, לבין פטרוניו לשעבר ומי שנשארו עובדי המערכת הממלכתית, עסקה גם בהבדל שבין החלטות הצנזורה הצבאית (שהסכימה לפרסום ספרו של הראל, בהשמטות ובהונאות קלות) לבין זכותה של המדינה לכפות על עובדיה, בהווה ולשעבר, חובת סודיות. היבט אחר היה המאבק בין "מעריב", שעמד לפרסם את ספרו של הראל, לבין "ידיעות אחרונות", שהגיב בבקשה לראיין עובדי מוסד אחרים על פרשת אייכמן. עורכי העיתונים השפיעו על הרכב ועדת השרים שהתמנתה לחפש מוצא מהסבך.

 

אגרנט וחבריו קבעו שאין יסוד לטענות הראל בדבר חוסר תום הלב של אשכול, אבן ועמית וש"בית המשפט רואה בעין רעה את העלאתן של האשמות מופרכות אלה". אגרנט הצדיק, כ"סוד רשמי", את זכותה של הממשלה למנוע הפרכה של הגירסה השקרית שהפיצה ב-1960 ממשלת בן גוריון. "הדבר עלול להביא להרעת היחסים עם ארגנטינה ולכן טרם הגיעה השעה לפרסום הספר", פסק, "הממשלה היא גוף קולקטיווי. מוטלת עליה בכל ימות השנה האחריות הכבדה, שאין למעלה ממנה, הכרוכה בניהול העניינים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים של המדינה. הממשלה לא היתה מצווה להתפנות ולהקדיש מזמנה כדי לשמוע את דברי טיעונו של העותר מפיו", אך מאחר שנמנעה ממנו האפשרות להתבטא בפניה, לא הוטלו עליו הוצאות. לדברי אגרנט, אילו היתה אמת בהאשמותיו של הראל כלפי אשכול (המנוח, בעת כתיבת פסק הדין) ואבן "היה הדבר עלול לגרום למשבר מדיני חמור במדינה". השופטים "מביעים את מורת רוחנו על התנהגותו הבלתי הולמת" של הראל, בהעלאת ההאשמות כנגד בכירים אחרים.

השופט אגרנט הקפיד להדגיש בפסק הדין : " אין לפרסם מידע סודי שאמנם הגיע אל עובד ציבור  בתוקף תפקידו, אך אשר תוכנו מלמד כי מעבידו ( במקרה זה מדינת ישראל ) ביצע או עומד לבצע עבירה פלילית, תרמית או כל מעשה עוול אחר, ובלבד שהאינטרס הציבורי מצדיק זאת".

 

הראל, פירסם לבסוף,  רק ב-1975, את ספרו על מבצע אייכמן, "הבית ברחוב גריבלדי" עשור ויותר לאחר שכתב אותו., 

הספר זכה להצלחה גדולה ,תורגם לכמה שפות ( ראו עטיפות שלהם בהמשך) ולימים  אף הוסרט בידי חברה אמריקנית עם הראל כיועץ.

מהדורה איטלקית של "הבית ברחוב גריבלדי".

ניתן רק לשער ( ויש להניח שהראל חשב על כך רבות ובזעם ) לאיזה הצלחה "הבית ברחוב גריבלדי " היה זוכה אם היה מתפרסם כמו שתוכנן במקור בשנות השישים  זמן לא רב לאחר המשפט. יש להניח שההצלחה שלו אז בארץ ובעולם הייתה  גדולה פי כמה ואולי היה מוסרט כבר בשנות השישים כשכל הנושא היה עדיין טרי.

אבל זה לא קרה.

איסר הראל חיפש בשלב מסויים הצלחה ספרותית באפיקים אחרים.

במפתיע באותה התקופה (בניגוד להיום, כשהדבר נהיה מקובל מאוד), איש הביון הבכיר לשעבר הפך לכותב מותחני ריגול.

זה היה כמעט במקביל לחיבור ביוגרפיה על חייו, הממונה – איסר הראל ועלילות שירותי הביטחון (1970), שנכתב על-ידינ סופר הריגול הישראלי הבולט האחר באותה בתץקופה מיכאל בר זוהר.

בנתיים הראל גם חיבר (לפחות) שני מותחני ריגול בעבור הוצאת ספרים קטנה בחיפה והוצאה קטנה אחרת בתל-אביב.ובגלל פרסומצו של הראל הם זכו לכבוד הגדול להיות מוצאים לאור בהמשכים במוספים של ידיעות אחרונות "7 ימים" ובמוסף "ימים ולילות " של מעריב.

 

אלו היו :

התרמית הגדולה: רומן פוליטי (חיפה: שקמונה, 1971)

 

פורסם תחילה בהמשכים במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, עם איורים של א. בן-יהודה (גיליונות 363-367, בין התאריכים 22.1.1971-5.3.1971)

ג'יהאד (תל-אביב: כראל, [תשל"ב] 1972.

בעת פרסום הספרים, כבר פרש הראל משירותי הביטחון  ולא היה מעורב בחיים הציבוריים ועצם העובדה שהספרים פורסמו בהוצאות קטנות ולא ידועות, שלא השקיעו משאבים רבים בפרסומם, מן הסתם לא תרמה לתפוצה שלהם. הם נשארו בגדר קוריוזים, דבר שכאילו לא צריך היה לקרות. אין ספק שאם היו מתפרסמים באחת ההוצאות הגדולות, היו מעוררים תשומת לב גדולה, בדומה לספרים המפורסמים היום על-ידי "ידוענים" בסדר חשיבות קטן בהרבה מאיסר הראל. ובכל זאת, לא היסס הראל לפרסם את הספרים תחת שמו ובכך הקדים את  מיכאל בר-זוהר, לא רק מבחינה כרונולוגית (בשנתיים), אלא גם מהבחינה הזו שהראל כבר היה דמות ציבורית ידועה מאוד, שעסקה בספרות ריגול עם פרישתה והיעלמותה, אפשר לומר, מעין הציבור, בעוד שבר-זוהר פרסם את מותחני הריגול שלו בשם בדוי "מיכאל ברק"  ואת שמו האמיתי שמר לספרי העיון שלו כמו הביוגרפיה של בן גוריון.

רק כעבור עשרות שנים הסכים בר זוהר לפרסם את מותחני הריגול שלו תחת שמו האמיתי.

אהרון אמיר ,נעקב ולאחר מכן סופר הצללים של איסר הראל

לאחרונה התברר שאיסר הראל העסיק עבור ספרים אלו כסופר צללים את אהרון אמיר איש התנועה הכנענית  שאחריו ואחרי מקורביו ניהל במשך יותר מעשור מעקב מדוקדק כראש שירותי הביטחון כסכנה פוטנציאלית למדינה.

נראה שבמהלך המעקב היסודי הראל  גם קרא את ספריו של  אהרון אמיר והתרשם מספיק כדי להחליט שזה יהיה סופר הצללים שלו בכתיבת ספרי המתח שלו.
יש להניח שאהרון אמיר לא ידע שהלקוח שלו שהוא ידע כמובן מי הוא היה ,ניהל מעקב אחריו ואחרי מקורביו במשך שנים.

ואולי כן ?

\

הסכם בין איסר הראל ואהרון אמיר שאמיר ישמש  ככותב צללים עבור הראל .באדיבות מכון גנזים ,תודה לדניאל נחנסון 

241

בספר ג'יהאד, הבולט והמעניין מבין השניים, תיאר הראל  ( בשיתוף פעולה עם אהרון אמיר )   מזימה של חברי אירגוני טירור פלסטינאים שונים לפוצץ את מסגד אל אקצה ולהאשים בכך את ישראל על מנת לעורר מלחמת דת כנגדה, מזימה שנבלמת בתחכום רב בידי אנשי המוסד שמנהיגם מתואר כמישהו הדומה מאוד להראל עצמו. ברור שהסופר מבוסס על רעיונות ומחשבות שהיו להראל גם בזמן עבודתו כראש המוסד בנוגע לאפשרויות וליכולות, התוכניות והמזימות של ארגוני הטירור הפלסטינאים. למעשה הוא חוזה בספר משהו שמזכיר מאוד את הפעילויות של אל-קאעידה ודאע"ש כיום.

 

 

\

241

241

241

 

241

 

הראל פרסם פרק ראשון ממה שאמור היה להיות סיפור בהמשכים בשם קשר הדמים: רומן פוליטי במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות ב-10.11.1972.

הסיפור תיאר את שרשרת האירועים לאחר חטיפת הישראלים במינכן והחל בתיאור ההתמודדות של השלטונות הגרמניים עם הטרוריסטים כאשר העיתון מבטיח ש"כל השמות בדויים". למרות הצהרת המגזין על כך שזהו פרק ראשון מסיפור בהמשכים, הופיע  במוסף שף השבוע רק פרק אחד ולא יותר בניגוד למקובל בסיפורים בהמשכים במסופים כאלו .

ניתן רק להניח שהפרקים הבאים שאותם סיפק הראל לא מצאו חן בעיני העורכים, שקיבלו את הפרק הראשון בגלל מעמד הסלבריטי של הראל.

241

241

עם זאת, בזאת לא תמו ניסיונותיו של הראל לפרסם סיפור בהמשכים: בימים ולילות של מעריב פורסמו שני פרקים מספרו של הראל ג'יהאד תחת השם המזימה (11.8.1974, 23.8.1974). אין זאת אלא להעיד על כך שהספר שיצא כאמור לאור שנתיים קודם לכן, לא זכה לחשיפה רבה במיוחד, כך שעורכי המגזין לא ראו פגם בפרסום פרקים ממנו שנתיים לאחר צאת הספר לאור.

הראל כתב  גם  לימים ספר ריגול רביעי . סופר שם  על פיצוץ מסגד הר הבית בידי קנאים יהודיים (נושא שכידוע היה ונשאר אקטואלי ביותר), ונתן לסופר הריגול אורי אדלמן את כתב היד כדי שיחווה עליו את דעתו. אדלמן מצא שהרעיון מעניין אבל המליץ על סופר צללים שישפר את הסגנון.

למיטב ידיעתי, ספר זה של הראל לא פורסם מעולם.

אולי כתב גם ספרי ריגול ומתח בדיוניים אחרים שלא פורסמו מעוטלם.

עד לימינו אלו, איסר הראל היה ונשאר ראש  שירותי הביון הישראלי היחיד עד כה שכתב מותחני ריגול. אם כי מאז, בכירים נוספים בשירותי הריגול החלו לפרסם מותחנים ככל שהז'אנר הלך וצבר פרסטיז'ה.

אין לאטמר שהיה כותב מוכשר במיוחד גם כשכותב הצללים שלו היה אהרון אמיר, אבל סיפ]וריו מצטיינים בתחושה של אמינות ובתחבולות מקוריות כמה מהן מן הסתם כאלו שהוא חשב עליהן ( ואולי גם השתמש בהן?) כראש שירותי הביטחון.

נספח :

ספרי איסר הראל :

  • התרמית הגדולה, הוצאת שקמונה 1971.
  • ג'יהאד, תל אביב: כראל, 1972.

 

הבית ברחוב גריבלדי   :הסיפור האמיתי על לכידתו של אדולף אייכמן – מסופר לראשונה על ידי מי שתכנן את המבצע ועמד בראשו… [תל-אביב] :   ספרית מעריב,   1975

 

מהדורה מורחבת : תל-אביב : זמורה, ביתן, תש"ן, 1990

הספר תורגם לכמה שפות :

 

 

לצרפתית :

 

 

 

ולגרמנית :

 

 

אנטומיה של בגידה :"האדם השלישי" והמפולת במצרים ,ספרי ידיעות אחרונות , ירושלים ,עידנים 1980

מבצע יוסל'ה /  ספרי ידיעות אחרונות   ירושלים :   עידנים,   תשמ"ג 1982

משבר המדענים הגרמנים :1962-1963 / תל אביב : ספרית מעריב, 1982.

קם איש אל אחיו :הניתוח המוסמך והממצה של "פרשת לבון" -ירושלים: כתר 1982

האמת על רצח קסטנר :טרור יהודי במדינת ישראל   ספרי ידיעות אחרונות , ‫ ירושלים : עידנים, תשמ"ו 1985

ריגול סובייטי :קומוניזם בארץ-ישראל / ספרי ידיעות אחרונות ,תל אביב : עידנים, תשמ"ז 1987

ביטחון ודמוקרטיה ,ספרי ידיעות אחרונות , עידנים ,1989

ראו גם

 

איסר הראל בויקיפדיה 

הלוחם החשאי :איסר הראל על אלי כהן 

מסתרי הדרקון האדום סיפור קומיקס קלאסי : כתב יריב אמציה הוא פנחס שדה צייר גיורא רוטמן

 

 

לפניכם סיפור שאני מחשיב אותו כאחד מטובי סיפורי   הקומיקס שפורסמו אי פעם בשבועון הילדים "  "הארץ שלנו " בתקופת השיא שלו אמצע שנות השבעים כאשר סיפורי הקומיקס שבו היגיעו לשיאים של אורך ותחכום בכתיבה ובויזואליה.

הסיפור הזה הוא אחד הסיפורים המצויירים  הארוכים והשאפתניים  ביותר שפורסמו אי פעם ב"הארץ שלנו " לא פחות מ-33 חלקים יותר מכפול מרוב הסיפורים שפורסמו שם.וזהו סיפור הריגול הדרמטי והמרתק ביותר שהם פירסמו אי פעם.

המחבר פנחס שדה כתב כבר סיפור בסיגנון הזה בשם "יואב וכרמלה בעקבות הדרקון השחור "ב-1969  שהוא בעל עלילה דומה אבל הרבה פחות מתוחכמת.

והציורים  של דריאן אדר הם פחות טובים ממה שיש כאן. 

כאן שדה מגיע לשיאו. 

יש כאן גיבורה נשית הנערה רזיה  שהיא אחת הגיבורות הנשיות הראשונות בסיפור קומיקס עברי.  לרוב בסיפורי הקומיקס ב"הארץ שלנו". לא היו דמויות נשים כלל אם כי היו יוצאי דופן אבל מעולם לא כיכבה גיבורה בסיפור קומיקס כמו שהיא מככבת כאן. 

אציין שלדעתי הדמות של הגיבורה רזיה   מבוססת ישירות על בת זוגו של פנחס שדה בתקופה שבה פורסם הסיפור המשוררת חבצלת חבשוש שעימה  היה לו רומן סוער ביותר שעליו נכתב רבות.וכידוע היא התאבדה לבסוף. 

לכאורה מיותר לציין אבל יש צורך לאמר זאת שבאמצע שנות השבעים היו נורמות שונות ממה שיש היום בעשור השלישי של המאה ה-21. לכן יש סצינות בסיפור של הנערה מותקפת  ואחרות ועצם הקשר בין נערה צעירה וסוכן חשאי מבוגר  שהיום כנראה לא היו עוברים את הצנזורה. אז הם היו בתחום המותר. 

העלילה : סוכן החשאי יורם והנערה התיכוניסטית רזיה  נאבקים בארגון פשע טרוריסטי  סיני שחוטף מדען ישראלי כדי להשתמש בהמצאה בקטריולוגית שלו על מנת לשלוט  בעולם או להשמידו. לשם כך הוא חוטף מטוס נוסעים .

כמובן בתקופה שבה פורסם הסיפור חטיפות מטוסים היו דבר שבשיגרה .היום לעומת זאת הן נדירות ביותר אם בכלל. 

שדה אהב את הגיבורים וכתב עליהם שלושה סיפורי המשך : 

הקופסה התורקית"

"המסכה הצוחקת " . 

ו"חולות אדומים "סיפור השיא שהוא גם הסיפור המסיים של פנחס שדה ככותב קומיקס ועוסק במלחמת יום הכיפורים.

. תוכלו לקרוא אותו ב"יקום תרבות" כאן.

 

אז הנה הוא : 

"מסתרי הדרקון האדום " . 

כתב יריב אמציה ( פנחס שדה) 

צייר גיורא רוטמן .

הארץ שלנו  כרך כג , 1972-1973. חוברות 1-33.ב-33 חלקים 

 

 

 

 

 

 

סוכן חשאי דן גולן בקהיר מאת "אמציה יריב " הוא פנחס שדה ואשר (עין דור-דיקשטיין)

 

לפניכם אחד מסיפורי הריגול הטובים ביותר בקומיקס  העברי : עלילות סוכן חשאי ישראלי דמוי ג'ימס בונד שיוצא כנגד מדען נאצי בקהיר.

.הסיפור הזה הופיע בשבועון "הארץ שלנו" בתקופת שיא השיגאון לסיפרי וסירטי ג'ימס בונד שההשפעה שלו כמובן ניכרת בכל.

אבל חוץ מזה הסיפור מבוסס גם על פרשיה אמיתית בהחלט: 

.המרדף של אנשי "מוסד " ישראלים במצרים ומחוצה לה אחרי מדענים גרמנים נאצים לשעבר שסייעו למאמץ המלחמתי של מצרים.

וחוץ מזה הכל בדוי .

או שלא? 

"דן גולן בקהיר "

כתב "אמציה יריב" הוא פנחס שדה

צייר אשר( עין דור  דיקשטיין)

הארץ שלנו כרך טו 1965 חוברות 31-46 ב-16– חלקים.

עלילות סוכן חשאי ישראלי דמוי ג'ימס בונד שיוצא כנגד מדען נאצי בקהיר.

סיפור ראשון מתוך שניים על עלילות דן גולן

 

 קיראו את הסיפור הבא  בסדרת דן גולן "דן גולן במבצע תת מימי" 

בעקבות אוצר פרעה- סיפור קומיקס מדפי "הארץ שלנו " מאת יריב אמציה ( פנחס שדה ) ואלישבע נדל

בעקבות אוצר פרעה" מאת יריב אמציה  ( פנחס שדה )

איירה אלישבע נדל .

פורסם בהארץ שלנו כרך יג  חוברות 39-51  1963.ב-13- חלקים.

לכבוד חג הפסח המתקרב סיפורה של תגלית ארכיאולוגית מדהימה הקשורה לסיפור חג הפסח.

את הסיפור כתב לא אחר מאשר הסופר והמשורר הידוע פנחס שדה שפרנסתו הייתה על כתיבת קומיקס עבור שבועון "הארץ שלנו "תחת השם הבדוי "יריב אמציה".

נערים ישראליים מוצאים במדבר סיני  את קברו של רעמסס הרביעי שהיה כמסתבר ידידו של משה רבנו ולכן  חרט על קברו כתובת בעברית.

רעמסס הרביעי הנ"ל היה גם היה במציאות ההיסטורית ושלט גם בארץ כנען. הוא רק לא היה פרעה חשוב בניגוד לקודמו, אביו  רעמסס השלישי שהוא הפרעה שהביס את הפלישתים כשפלשו למצרים בקרבות גדולים.

לא אוכל לאמר  לצערי שזהו אחד מסיפוריו הטובים של  "יריב אמציה".

ובסיום יותר מידי ברור שלסופר פשוט נמאס או שלעורך נמאס ונתן לו הוראה לסיים מיידית.

בכל זאת יש בו עניין כשריד היסטורי של תקופתו שנות השישים של המאה ה-20.

אבל הרעיון של פרעה כידידו של משה  ולא דווקא כאוייבו הוא מעניין מעורר הירהורים.משה אחרי הכל תואר כמי שגדל בבית המלוכה המצרי.

מי  שכן רוצה לקרוא סיפור קומיקס ארכיאולוגי מצויין בכל קנה מידה מומלץ לו לקרוא את הסיפור של רותו מודן "מנהרות " העוסק בחיפוש אחרי ארון הברית המקראי .

וכשקראתי את אותו רומן גראפי עכשווי  וכתבתי עליו מאמר ביקורת גדול ב"יקום תרבות " "מחפשי הארון האבוד" חשבתי גם על הסיפור הזה כנקודת השוואה.

אני תמה אם הקומיקסאית רותו מודן קראה אותו אי פעם. סביר שלא.

 

241

 

241

241

241

241

241

 

241

241

241

241

241

241

 

 

241

 

 

 

241

 

על רעמסס הרביעי במציאות ההיסטורית קראו כאן 

פנחס שדה מחבר סיפור טרזן

הרשימה הזאת פורסמה לפני שנים באתר בשם "קולמוסנט" אתר שהפסיק להתקיים.אז הנה היא שוב.

בקרוב תעלה רשימה נוספת שגם היא הייתה ברשת  באתר על פנחס שדה ונעלמה ביחד עם האתר  על סיפורי הקומיקס השונים של   פנחס שדה ב"הארץ שלנו"  תחת שמות בדויים שונים כמו "יריב אמציה " עם קישורים לאלה מהם שהם ברשת. 

 

פנחס שדה מחבר  סיפור טרזן

"הדברים שיסופרו להלן התרחשו  לפני זמן  לא רב , בשנת 1957 , ועד כה לא הגיע שמעם לידיעת הציבור הרחב. לפי מיטב ידיעתי ואמונתי ,ספר זה מביא לראשונה בפני קהל הקוראים את פרטי הפרשה המוזרה בקשר לטרזן ,פרופסור ג'ופרי אלן-ג'ון , העלמה אליזבת , אינספקטור מק –גילן והתכנית האטומית השטנית…תכנית שסיכנה את כל העולם!

השקעתי זמן וטורח רבים באיסוף הידיעות המובאות בסיפור זה . ההתחלה הייתה מקרית לגמרי ..בשנת 1958 הזדמנתי ללונדון , והוזמנתי לסעוד בחברתו של ידיד נושן , מר ג. וילסון בראון , עורך העיתון GOOD NEWS . תוך כדי שיחה, השמיע ידידי הערות אחדות , שעוררו את סקרנותי,. ביקשתי שיספר לי את כל הפרשה, אך הוא התנצל ואמר שאינו יודע אלא פרטים מעטים . יתר על כן העניין הוא  סודי ביותר ! אך הוא יעץ לי ( ואף נתן לי מכתב המלצה ) לפנות למטה הבולשת –"הסקוטלאנד יארד" – ולנסות את מזלי. "תפנה למפקח  סיר ג'ון  מוריס"- אמר.

פניתי ל"סקוטלנד יארד ", ומפקד הבולשת (בשמעו שאני מעוניין לכתוב ספר על הפרשה ובהיותו מוקיר ספרות וסופרים ) הואיל להראות לי את כל המסמכים הנוגעים בדבר.

הללו נמצאו בתיק שחור ,המסומן בסימונים אלו X852-A TS 8.

ככל שהתעמקתי בקריאת המסמכים , גליתי שאין די בכך: ושאם ברצוני לקבל פרטים מלאים –עלי להוסיף ולטרוח. היה עלי לבקר גם את הבסיס האטומי 5X2 ולשוחח שם עם הסגל המדעי .

לבסוף עמדתי בפני התפקיד הקשה ביותר, ואף אותו ביצעתי : נסעתי לקונגו הבלגית , כדי לשמוע את  פרטי הסיפור  מפי שנים מגיבוריו הראשיים –טרזן והעלמה אליזבת אלן-ג'ונס. שלושה שבועות שהיתי בקונגו , ומיד ישבתי לכתוב את הסיפור.

אודה ולא אכחד: קוראים מסוימים ישתוממו מאוד בקראם את פרטי הפרשה. ואכן אינני מאשימם!

צמרמורת חלפה בגבי , כאשר נודע לי , לפתע פתאום , לפני איזו סכנה איומה עמד העולם כולו ( מבלי לדעת כלל ) בשנת 1957 . תודה לאל שהאיום הוסר מעל ראש כולנו , וזאת כתוצאה מעוז -נפש  עילאי , הקרבה ותבונה .

( הפתיחה לסיפור בהמשכים "טרזן ותעלומת האטום " מאת "יריב אמציה " הארץ שלנו  כרך י' , 1960 ) 

 בכרך י של המגזין לילדים "הארץ שלנו " ב-1960 הופיע סיפור בהמשכים של "יריב אמציה " הלא הוא  שמו הבדוי של הסופר הידוע פנחס שדה  ( שהירבה לפרסם במגזין סיפורי הרפתקאות בהמשכים וסיפורי קומיקס בהמשכים תחת שם זה ) בשם "טרזן ותעלומת האטום" . הסיפור היה  מלווה באיוריה של ציירת המגזין אלישבע נדל  ששיתפה פעולה עם שדה בכמה וכמה מסיפורי הקומיקס שלו . סיפור זה הוא יוצא דופן בכלל היצירות של שדה בכך שהוא סיפור מקורי על דמות ידועה  מהתרבות הפופולארית העולמית , טרזן איש הג'ונגל.

והנה כמה דוגמאות שלהם:

 

 

 

הסיפור יצא לאור שוב כספר בהוצאת "עמיחי " ב-1962 עם איורים של צייר שונה ששמו אינו מופיע בספר.אולי היה זה פנחס שדה עצמו שגם אייר ספרים.

העטיפה בכל אופן אינה של הצייר שמאייר בפנים הספר אלא כנראה של זיוה שישא אם לשפוט על סמך הסיגנון האמנותי.

 

.

 

ציורים  מפנים הספר ,אולי של פנחס שדה.

בסיפור טרזן נאבק בכנופיה של שודדי אורניום ומגלה שמאחוריה עומדת מזימה של מליונר להשתלט על העולם בעזרת קרינה רדיואקטיבית שתופעל על המין האנושי ותהפוך את רובו לאידיוטים . בסוף הסיפור טרזן מתאהב בבחורה שבה נפגש לראשונה במהלכו ( ואיננה ג'ין אהובתו ואישתו בסיפורים המקוריים)

ומתעתד להתחתן עימה.  בגרסה שהופיעה ב"הארץ שלנו " הופיעה בסיפור הקדמה ( שמובאת למעלה ) שבה מספר שדה בסגנונו של מחבר סיפורי טרזן המקורי אדגר רייס בוראוז כיצד היגיע סיפור זה  על טרזן לידיעתו, אך הקדמה זאת הושמטה משום מה ממהדורת הספר.

מעניין שבאותם הגיליונות של "הארץ שלנו " שבהם פורסם סיפור הטרזן של שדה , פורסמה במקביל גם סידרת קומיקס של  הצייר דני פלנט ( ששיתף פעולה גם הוא  כמה פעמים עם שדה כאמן לסיפורי הקומיקס שלו ) שעסקה גם היא בהרפתקאותיו של טרזן . ניתן לפרש זאת רק על ידי כך שב-1960 נהנה טרזן משיא הפופולאריות שלו אי פעם בישראל , ופופולאריות זאת בקרב ציבור הקוראים הייתה כה גדולה עד שמגזין "הארץ שלנו " המכובד החליט לפרסם לא פחות משני סיפורי טרזן שונים בגיליונותיו כדי למשוך אליו את הקוראים המרובים של  טרזן.

קטע מסיפור קומיקס על טרזן מאת דני פלנט שהוטפיע במקביל לפרסום "טרזן ותעלומת האטום" במקביל ב"הארץ שלנו". אכן הייתה זאת שנת שיא עבור טרזן בישראל!

 

שדה התבייש תמיד בסיפור זה כמו בסיפוריו האחרים שפורסמו בשמות בדויים ב"הארץ שלנו " אם כי לדעתי לא היה לו על מה. הם מראים על דמיון עשיר וכושר המצאה שאינם כה ניכרים ביצירותיו המכובדות יותר.סיפור הטרזן שלו הוא קולח , גדוש בפעולה מצד אחד ובהומור המיוחד של המחבר מצד שני . הוא בהחלט עולה על הרוב המוחלט של למעלה מ-1000 סיפורי הטרזן המקוריים שהופיעו בישראל בשפה העברית .

 מעניין שאת פרסומו חב שדה למעשה למולים שהתפרסמו בזכות סיפורי טרזן . ספרו הידוע ביותר של שדה "החיים כמשל " הופיע ב-1958 בהוצאה בשם "ששת " שמאחוריה עמד דפוס מל"ן   שנוהל בידי גלילי לוי ואחיו  בתל אביב .  הספר פורסם שם רק לאחר שנדחה בידי הוצאות מכובדות מרובות וזאת בעקבות השתדלותם של עורכיו של  שדה במגזין "הארץ שלנו " בנימין תמוז ויעקב אשמן. דפוס מל"ן הנ"ל התפרסם  באותה התקופה בראש ובראשונה כמו"ל של למעלה מ-600   סיפורי טרזן שנכתבו בידי סופרים ישראלים שונים כמו עמוס קינן , ישעיהו לויט , חיים גיבורי ורבים אחרים  מחוגי הבוהמה הישראלית והופיעו  תחת שמות הוצאות כמו "הקרנף ", "הנמר" , "הברדלס"  וכו' שמאחוריהן עמד דפוס מל"ן .דפוס מל"ן פירסם גם סדרות אחרות כמו "קפטין בלאד " ו"הספינה קפריקורן" שנערכו בידי הסופר והמתרגם אהרון אמיר כפי שהיו סיפורי טרזן של ההוצאה בראשיתם. אך  הסדרות האחרות  היו קצרות ימים בהשוואה לטרזן שהתקיים בדפוס מל"ן במשך למעלה מ-10 שנים . סיפורי טרזן היו מקור הכנסה חשוב ביותר של ההוצאה..

כך שבמידה רבה הספר "החיים כמשל " פנחס  שדה והקוראים חייבים הרבה למולים לא ידועים  אלה של  סיפורי טרזן .עם זאת לפחות עד כמה שידוע לי שדה  עצמו מעולם לא תרם חוברת טרזן לדפוס מל"ן , הוא כתב על הדמות רק עבור "הארץ שלנו".    

להלן הראיון היחיד עם פנחס שדה על הספר "טרזן ותעלומת האטום ". ועד כמה שידוע לי זוהי גם הפעם היחידה שבה דיבר בפומבי על אחת מיצירותיו  המרובות בהמשכים במגזין "הארץ שלנו " . ומראיון קצר זה אפשר ללמוד הרבה על הדרך שבה התייחס אליהם .הראיון פורסם במסגרת  במאמרו של איתן בר-יוסף "לטרזן בהגיעך לגבורות , ישר כוח"  מ"עיתון תל אביב-ידיעות אחרונות " 6 במאי , 1992.

שדה: הבט , אין לי שום יחס לטרזן , וגם כשהייתי ילד הוא לא היה גיבור שלי . יהודי שמרחף באוויר ושואג לא תפס אותי . אני העדפתי את הבלשים בפרוטה שמכרו אז . טרזן  היה בתחום השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי . אני אפילו לא זוכר אם ראיתי סרט שלו . העובדה ששמי מופיע ליד הפסבדונים בספריה שבה חיפשת ,מעידה רק על טמטומו של הספרן שם,לא יותר .    אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו , ונאלצתי לכתוב ספרי ילדים  כדי לאכול, וברור כי לא יכולתי לחתום עליהם בשמי

בר -יוסף: "לא קראת אף פעם טרזן ולא הכרת אותו , אז איך כתבת את הספר ?"

שדה: "אני חושב שאתה פשוט מגזים בהערכה שלך לטרזן. עם כל הכבוד, לא צריך דוקטורט . בסך הכל יהודי לא לבוש , או לבוש חלקית , מרחף מעל עצים ומציל נפשות בצרה ,לא מרבה בדיבור  וגם ההשכלה יכולה לזכות בשיפור . לגבי הספר שבכתיבתו חטאתי ,אולי זו  ההזדמנות לבקש את סליחתו של טרזן , אם  אכן חטאתי ולא עמדתי בסטנדרט הראוי. אני משוחח איתך בכנות מוחלטת ובהתנצלות למרות שאיני חייב התנצלות לאיש . אבל טרזן  היה דבר תמים מאוד, נקי . אם שימחתי את הקורא ,אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית ,הרי שזהו דבר תמים לגמרי,  כמו טיול בחיק הטבע או אכילת תפוח זהב. "

שדה לא אהב את סיפור טרזן שלו ואת סיפורי ההרפתקאות האחרים שלו  בהמשכים לילדים ולנוער, אך הם סיפקו שעות רבות של הנאה לדורות שלמים של ילדים ובני נוער ומשום כך ראויים להיזכר.

קראו גם :

פנחס שדה-היוצר כאלוהות 

פנחס שדה מתנצל בפני טרזן 

 

 

עוד סיפורים על טרזן :

טרזן במערת הכרישים 

טרזן במרתף האימים :סיפור קומיקס נשכח מאת אשר דיקשטיין

ארבעת העוזרים ואריאציה של גבריאל מוקד על איש הג'ונגל 

 

עוד כתבות על טרזן :

 

טרזן איש הג'ונגל ואני 

אני טרזן את לה -האישה האחרת בחייו של איש הקופים 

עלילות טרזן בארץ הקודש

 

טרזן בפירסומת העברית 

עלילות טרזן בג’ונגלים של חנוכה: על מחזמר ישראלי פמיניסטי על טרזן וג’יין

 

טרזן נגד המלך הבלגי -מחשבות על הסרט "האגדה של טרזן "

 

איך הידרדר מעמדו התרבותי של טרזן 

 

סיפורי טרזן הישראליים

 

תמונות ממהדורת ה"הארץ שלנו " של הסיפור ומהדורת הספר

Tarzan in the holy land 

 

 

 

 

מליסלדה או האלים באים : מאת פנחס שדה וגיורא רוטמן -החלק השני והמסיים

 

לפניכם החלק השני והמסיים של סיפור הקומיקס הארוך והגרנדיוזי ביותר  ועמוס המשמעויות ביותר של פנחס שדה ושל "הארץ שלנו ".

אופיו של הסיפור משתנה כאן : מסיפור מדע בדיוני חללי הוא הופך לסיפור על גיבור על (!) ומאבק בפשע המאורגן.

למה פנחס שדה החליט ליצור סיפור ארוך ומורכב כל כך זאת שאלה גדולה.הסיפור הזה מקביל באורכו ובסיבוכים העלילתיים שלו ובתיחכומו   לסיפור מנגה יפני מעל הממוצע  של אותה התקופה,או לסיפור מורכב במיוחד בסידרה של חברת מארוול קומיקס.

בעברית הופיעו רק שני סיפורי קומיקס אחרים שהם ארוכים עוד יותר שניהם ב"הארץ שלנו " באותה התקופה " :ושניהם מאת המאייר של סיפור זה גיורא רוטמן ושותפו דב זיגלמן :"יוסקה מאיור" ו"אבירי הכותל המערבי ".

הסיום של הסיפור הוא המדהים ביותר אי פעם של סיפור קומיקס ישראלי כל שהוא.

קראו תחילה את החלק הראשון של הסיפור 

וכעת החלק השני והמסיים :

 

 

ראו גם :

פנחס שדה היוצר כאלוהות 

פנחס שדה הוא "יריב אמציה " 

מליסלדה או האלים באים מאת פנחס שדה וגיורא רוטמן -החלק הראשון

יריב אמציה הוא פנחס שדה 

לפניכם  חלקו הראשון של סיפור הקומיקס הארוך ביותר שאותו פירסם אי פעם המשורר פנחס שדה בשמו הבדוי "יריב אמציה ".

תחת שם זה וגם תחת שמות אחרים שדה היה מפרסם סיפורי קומיקס באופן קבוע ב"הארץ שלנו " במש/ך קרוב לעשרים שנה. 

סיפור זה הוא יוצא דופן ויש מקום לראותו כשיא יצירתו בתחום הקומיקס.זהו אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים והמורכבים ביותר שהתפרסמו בהארץ שלנו והעלילון הארוך ביותר שכתב שדה.

לסיפור שני חלקים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו והם שונים מאוד זה מזה.שונים עד להדהים. 

החלק הראשון הוא סיפור מדע בדיוני מובהק המתאר את מסעותיו של הנער אסא רבין בעולמות אחרים בליווי הנערה מכוכב נוגה מליסלדה, שאבותיה ביקרו בכדור הארץ לפני אלפי שנים ובני האדם הפרימיטיבים ראו בהם אלים.

החלק השני הוא כבר משהו אחר לגמרי .זהו  סיפור פשע  שהוא לא פחות מאשר סיפור גיבור העל המורכב הראשון בקומיקס העברי. 

לסיפור יש משמעויות רבות ומסובכות שלא אכנס אליהם כאן.הוא דורש מאמר בפני עצמו.

כרגע אביא אותו כפי שהוא: 

אז הנה החלק הראשון שעומד בפני עצמו . 

מליסלדה או האלים באים 

כתב  "יריב אמציה"  ( פנחס שדה )

אייר: גיורא רוטמן

פורסם ב:

הארץ שלנו, כרך כ"א, גיליונות 1 – 50, 13.9.1971 – 21.8.72 [ 50 פרקים)

 

 

 

 

 

קראו את החלק השני והמסיים של "מליסלדה או האלים באים" כאן.