ארכיון תג: להיטון

אוסף ענק של גיליונות השבועון הנדיר "להיטון " –למכירה!

אוסף שנות ה-70' של להיטון למכירה

אוסף חובה לכל חובבי מורשת המוזיקה, הקולנוע, הטלוויזיה והבידור הקל של ישראל

בין השנים 1986-1969 היה השבועון להיטון מקור המידע העיקרי, ולרוב היחיד, לרבבות ישראלים שהיו צמאים לכל פיסת מידע על הזמרים, הלהקות, הסרטים והסדרות האהובים עליהם.

עולם התכנים של להיטון כלל חדשות פופ מהארץ ומחו"ל, ראיונות בלעדיים עם כוכבי הסרטים וסדרות הטלוויזיה הבינלאומיות שהוקרנו ושודרו בשנות ה-70' בישראל (הרבה לפני עידן הטלוויזיה המסחרית והאינטרנט), כיסוי בלעדי של אירועי מוזיקה ובידור (פסטיבלי זמר, ארו-ויזיון), דירוג של מצעדי פיזמונים מהארץ ומהעולם, מדורי רכילות, ביקורת תקליטים, מילים ללהיטים וכמובן, פוסטרים של כוכבי הפופ והבידור הלוהטים – בכלל זה פוסטרים בגודל טבעי. אלה קישטו את קירות חדרי הילדים ברבבות בתים ברחבי הארץ.

כשבועון דינאמי וחדשני, להיטון לא הסתפק בדיווחים אלא אף יזם אירועים ומופעים, בהם "קולן הזהב" ו"תקליט הזהב", שהוענקו לזמרים שכבשו את פסגות המצעדים. בתחילת שנות ה-70 הביא להיטון לישראל, להופעות מיוחדות, את כוכבי סדרות הטלוויזיה "המלאך", רוג'ר מור) שהתכבד לחנוך את סדרת "הפוסטרים הגדולים ביותר בעולם" של להיטון), "איירונסייד" ו"האחים" וכן את אליל-הזמר מייק בראנט (שנחשף לראשונה למעריצים בישראל מעל דפי השבועון). כמו כן פורסמו במגזין סיפורי קומיקס צבעוניים על עלילות "המלאך" סימון טמפלר

Related image

באמצע שנות ה-70' אירגן להיטון את תחרות נערת היופי, שהזוכה בה נשלחה לייצג את ישראל בתחרות Miss Teenage International. בשלוש שנות קיומה של התחרות הביא להיטון לארץ כוכבי טלוויזיה בינלאומיים שהכתירו את הזוכה: דיוויד סול (מ"סטארסקי והאטש"), פיטר שטראוס (כוכב הסדרה "עשיר ועני") וארנולד שוורצנגר ("מר עולם", כוכב הסרט Pumping Iron).

כשבועון הבידור והמוזיקה היחיד, נתן להיטון חשיפה ראשונה לזמרים ואמנים מתחילים, שלחלקם הגדול הפך עד מהרה לכוכבים. בין השמות הבולטים: מייק בראנט, צביקה פיק, יגאל בשן, שלמה ארצי, בועז שרעבי, אבי טולדנו, ששי קשת, רבקה זוהר, מירי אלוני וירדנה ארזי.

רשימת הכותבים בלהיטון במרוצת השנים כוללת כמה שמות ידועים, שחלקם ממשיך להיות פעיל עד היום וחלקם אינו עוד איתנו: אהוד מנור ,מני פאר, הסופר יצחק בן-נר, המשורר דוד אבידן, כתב הרכילות המיתולוגי ג. עיטור, דודו דותן ,פנינה רוזנבלום, שלמה ארצי (טור אישי), אבי קורן, אנשי הרדיו אריה גולן, יואב קוטנר, בני דודקביץ' , גדי ליבנה ושמואל שי, יואל ריפל, אביק גלבוע וג'ודי סולומון (כתבינו בהוליווד), דני גולף (כתבנו בניו-יורק), עמוס אורן, דודו אורן, נעמי רון, אריה רייכמן, ועוד.

להיטון רשם פרק חשוב בהיסטוריה של התקשורת והחברה בישראל, והביקוש למידע כתוב ומצולם שפורסם בו נמשך עד היום הזה, קרוב לשלושה עשורים לאחר שנסגר. ההוכחה המובהקת ביותר התקבלה לפני כשלוש שנים, כאשר אוניברסיטת סטנפורד (Stanford University) בקליפורניה, אחת המובילות בדירוג העולמי, רכשה את ארכיון הצילומים של להיטון והעמידה אותו לשימושם של אלפי הסטודנטים והחוקרים שלה.

וכעת, מוצע למכירה אוסף כמעט שלם של גיליונות שנות ה-70'. מדובר ב- 26כרכים, 500 גיליונות בסך-הכל, מהגיליון הראשון (ספטמבר 1969) עד גיליון 546 (ספטמבר 1980). חסר  רק כרך אחד (גיליונות 180-131), אך בעל האוסף עושה מאמצים להשלים את החסר. כל הגיליונות שמורים במצב טוב. יודגש כי הבעלים מציע למכירה את האוסף המלא כיחידה אחת.

כל המעוניין לרכוש את האוסף החד-פעמי והנדיר, מוזמן ליצור קשר עימי: elieshe@inter.net.il  0507-391794, ואני אקשר בינו ובין המוכר.

זיכרו כל המקדים זוכה .

 

המלאך :ההרפתקאה השלישית-תעלומת המסילה המכושפת

 

והנה הרפתקאות הקומיקס השלישית והמסיימת של המלאך "סיימון טמפלר" שהופיעה בשבועון "להיטון " ב-1972:

 

 

 

ראו גם :

 

המלאך נגד פושע נאצי בדרום אמריקה : עוד קומיקס על המלאך מ"להיטון"

הרפתקה חמה בקוטב  המלאך נאבק בסוכנים זרים בקוטב.

ג'נטלמן בריטי עם הילה

 

סימון טמפלר "המלאך : הרפתקה "חמה בקוטב" !

Image result for saint simon templar\ comics

הנה עוד סיפור קומיקס שבו מככב סימון טמפלר "המלאך". הפנים של המלאך הם כמובן פניו של רוג'ר מור כוכב הטלווזיה שגילם את הדמות . הסיפור  פורסם בשבועון להיטון ב-1972 בתקופה שבה כל בית בישראל צפה בעלילות המלאך בערוץ היחיד ( בשחור לבן ) בטלווזיה וכל אדם במדינת ישראל  ידע בדיוק מיהו ומהו סיימון טמפלר "המלאך". 

ידעו כל כך טוב שכאשר בא רוג'ר מור כוכב הסדרה לבקר בישראל ב-1972 מי שקיבל את פניו היה לא אחר מאשר שר הביטחון משה דיין האייקון הישראלי המקביל .

Image result for ‫המלאך סימון טמפלר משה דיין‬‎

רוג'ר מור מסביר למשה דיין את המשמעויות הסודיות  הנסתרות של סמל ה"מלאך" שלו.

והפעם בסיפור הקומיקס  המלאך נאבק בסוכנים זרים בקוטב.

לימים,בתוך שנה אחת בעצם ,  רוג'ר מור  התפרסם כסוכן החשאי ג'ימס בונד. והסיפור שאתם עומדים לקרוא מזכיר מאוד את סיפורי ג'ימס בונד.

העלילה :סיימון טמפלר וידיד יוצאים לקוטב כדי לצלם אסקימואים עבור ספר. אבל המטוס שבו הם טסים מופל בידי מרגלים הזוממים לצלם משחתת אמריקנית.

מיהם היוצרים זה לא ידוע וייתכן שהם בריטיים או שודיים . אם מישהו מהקוראים יודע בבקשה שלחו מידע.

פורסם עברית ב-1972 בחוברות "להיטון "  107-111 והמלאך מופיע כאן לראשונה בישראל בצבעים מלאים !

 

 

 

 

 

ראו גם

המלאך נגד פושע נאצי בדרום אמריקה : עוד קומיקס על המלאך מ"להיטון"

תעלומת המסילה המכושפת :קומיקס שלישי על המלאך מלהיטון 

ג'נטלמן בריטי עם הילה

 

Image result for saint simon templar

"המלאך במבצע סודי ביותר בדרום אמריקה" : סימון טמפלר "המלאך " כגיבור קומיקס

 

סימון טמפלר "המלאך" לוחם נועז  בפשע וברשע  הופיע בעברית בספרים רבים והיגיע לשיא הצלחתו בשנת 1972 כאשר סידרת הטלוויזיה בכיכובו של רוג'ר מור שודרה בערוץ הראשון והיחיד בישראל וזכתה בפופולאריות שיא  .הסידרה הייתה כה מצליחה שהמונים ובהם שר הביטחון משה דיין קיבלו את פניו של רוג'ר מור כשבא לבקר בישראל.

    

המלאך כגיבור קומיקס

"המלאך היה כל כך מצליח שהוא הופיע אז גם כדמות קומיקס בעברית.

במשך שנים רבות פורסמו עליו גם חוברות קומיקס שונות.

". מגזין הבידור והקולנוע "להיטון " הוציא באופן יוצא דופן שלושה סיפורי קומיקס צבעוניים על עלילותיו של המלאך בשנת 1972 בחוברות 102-117 דמות המלאך בסיפורים הייתה דמותו של רוג'ר מור.
לא ידוע לי מאיפה בדיוק הסיפורים האלו .המקור אינו אמריקני מאחר שבארה"ב לא פורסמו  דווקא אז  בראשית שנות השבעים משום מה  חוברות קומיקס על המלאך על פי רוג'ר מור.

יש להניח שהסיפורים נלקחו  ממקור בריטי או שוודי .מאחר שבשוודיה פורסמו סיפורי קומיקס רבים על ה"מלאך" שתורגמו ופורסמו גם בארצות אחרות .

אבל בישראל  קומיקס  זה לא האריך ימים. הקהל  של המגזין  "להיטון" התברר לא התעניין בקומיקס ,הוא התעניין יותר  בפוסטרים של זמרים.  .

כאן לראשונה מאז שנת 1972 יתפרסמו שלושת סיפורי הקומיקס הראשונים והיחידים בעברית על סימון טמפלר"המלאך"ובצבעים מלאים !
הסיפור הראשון לקוח מחוברות "להיטון " חוברות 102-106 1972

המלאך במבצע סודי ביותר הרפתקה של "המלאך"  בדרום אמריקה כמאבק נגד פושע מלחמה נאצי !

 

 

 

 

 

 

ראו גם :

הרפתקה חמה בקוטב :קומיקס שני על המלאך מלהיטון

תעלומת המסילה המכושפת :קומיקס שלישי על סיימון טמפלר המלאך מלהיטון 

ג'טלמן בריטי עם הילה :המלאך ועלילותיו בעולם ובישראל 

פלאש גורדון:גירסת המגזין "להיטון " ,סיפור הסרט בפרוזה.

flash gordon lecture by eli eshed

השנה מלאו  80 שנה לאיש החלל פלאש גורדון ,והשבוע אני מרצה על כך בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל "אנימיקס " לקומיק ולאנימציה. לרגל זה אני מעלה ברשת במגזין "יקום תרבות "  סיפורי קומיקס שונים  על הרפתקאותיו של פלאש גורדון שתורגמו לעברית במשך השנים.

כמעט כל הסיפורים האלו עסקו בהרפתקאותיו החלליות השונות של פלאש.רק בודדים מהם עסקו בהרפתקאותיו בכוכב הלכת שעימו הוא מזוהה  יותר מכל ,מונגו ,ובמאבקו עם "מינג חסר הרחמים " השליט הרודני של מונגו.

והאמת ? הייתה לכך סיבה טובה. סיפורי פלאש גורדון במונגו הם למיטב שיפוטי כמעט כולם  פרימיטיביים עלובים ומשעממים בהשוואה לסיפורים האחרים על פלאש גורדון בחלל. שאותם צייר דאן בארי עם צוות של עוזרים ואת רובם כתב סופר מדע בדיוני אמיתי בשם הארי האריסון. הדבר היחיד שמציל אותם זאת האמנות של היוצר אלכס ריימונד.

אבל יש יוצא דופן אחד שתורגם לעברית על הרפתקאותיו של פלאש בכוכב הלכת מונגו.וזהו אינו כלל סיפור קומיקס ,אלא פרוזה דווקא. וסיפור זה הופיע מכל המקומות במגזין "הבידור "להיטון". זהו עיבוד לפרוזה של סרטו של דינו דה לורנטיס "פלאש גורדון " מ-1980 סרט שעודנו סרט פולחן.

לישראלים הוא זכור יותר מכל מכיוון שבו הופיע השחקן הישראלי הידוע  חיים טופול בתפקיד דוקטור זרקוב  ידידו הגאוני אך  המשוגע במקצת של פלאש גורדון.זהו תפקידו הקולנועי הידוע ביותר של טופול לצד תפקידו כטוביה החולב והמדען גלילאו  ( שמן הסתם  שיכנע את  יוצרי  הסרט "פלאש גורדון " להכניס את טופול  בתפקיד מדען  גם בסרטם  ) וגם כעבריין יווני בסרט "ג'ימס בונד "לעיניך בלבד".

טופול לא במיוחד העריך את התפקיד הזה שהוא כיום תפקידו הקולנועי הידוע ביותר ,אין לו הרבה מה לאמר על הסרט   בספרו האוטוביוגראפי "חיים מספר על טופול".  ( ירושלים :   עידנים,   1983)  הוא מספר   שם שהוא לא שמע על הדמות לפני שהופיע בסרט ,ושהוא התרשם מהפעלולים.ותו לא.

האומנם טופול באמת לא שמע על הדמות של פלאש גורדון בעברו ? קשה להאמין ,הדמות הייתה ידועה היטב בישראל בימי נערותו של טופול והוא בוודאי ראה את סדרת סרטי פלאש גורדון  בכיכובו של באסטר קראב" שהוקרנה גם בישראל בבתי הקולנוע באותה התקופה לצד סירטי טרזן.

בכל מקרה סרט זה מסיים את הקריירה הקולנועית של טופול ששוב לא חזר להיות כוכב בינלאומי ,והוא יזכר לנצח עם יזכר בכלל אצל קהל הצופים הבינלאומי בתור האיש שגילם את דוקטור זרקוב. בכל מקרה כמחווה לסרט ולחיים טופול הנה העיבוד בפרוזה של הסרט "פלאש גורדון" כפי שהופיע במגזין "להיטון "  גליון 581 6.5.81 עמודים  53-54, 80.     "

 

flash_gordon_-_the movie_001_000

 

וראו עוד על פלאש גורדון

פלאש גורדון :הסדרה המלאה של המאמרים והסיפורים 

 

סיפורים על פלאש גורדון " ביקום תרבות ":

פלאש גורדון וגיבורי קרית הירח, שבו פלאש מתמודד עם התרסקות של תחנת חלל ענקית על על כדור הארץ.

פלאש גורדון וכובשי החלל האמיצים, שבו פלאש ואנשי צוותו מתמודדים עם חייזר מסוכן במיוחד שחודר לחללית שלהם בסיפור שהוא מקור ההשראה לסרט האימה המפורסם "הנוסע השמיני".

פלאש גורדון בעיר מאדים הקסומה, שבו פלאש מחפש אחרי שרידי תרבות קדומה במאדים שאולי אחראים לרצח של אנשי כדור הארץ שהגיעו לשם, ואולי לא.

פלאש גורדון בעולם הרובוטים סיפור מאת הארי האריסון ודאן בארי שבו פלאש מתמודד עם עולם שבו השמידו הרובוטים את בני האדם.

פלאש גורדון נגד הפולשים. מאת הארי האריסון ודאן בארי .פלאש ודוקטור זרקוב מתמודדים עם פלישה של גזע חייזרים מתקדם לכדור הארץ

פלאש גורדון נגד מרד היוביראים.המשך הסיפור הקודם .פלאש מתמודד עם גזע החייזרים מהסיפור הקודם על כוכב הלכת פלוטו.

כל הסיפורים האלה הם משנות השישים, ואת כולם כתב סופר המדע הבדיוני הארי האריסון.

פלאש גורדון בעולם הברבארים.  מאת הארי האריסון ודאן בארי . עיבוד של ספר מדע בדיוני ידוע של הסופר הארי האריסון "עולם המוות " פלאש גורדון  ואנשי צוותו מתמודדים עם עולם פראי באופן מיוחד שהוא חסין כנגד הטכנולוגיות המתקדמות ביותר..

פלאש גורדון במעמקי כוכב נוגה.סיפור מאת דאן בארי. פלאש גורדון בכוכב נוגה כנגד גזע חייזרי המאיים להשתלט על הכוכב.

פלאש גורדון בכוכב המוות .מאת דאן בארי. המשך הסיפור הקודם .פלאש גורדון ודייל ארדן מתמודדים עם עולם מלאכותי שמטרתו היא להשמידם.

פלאש גורדון פוגש את נוח השני. סיפור חדש יותר שצייר דאן בארי  מ-1980 ובו פלאש וזרקוב מתמודדים עם רובוט שמתכנן לישב את כדור הארץ עם חיות מכוכב אחר.

פלאש גורדון גירסת מגזין להיטון "-עיבוד בפרוזה של סיפור הסרט "פלאש גורדון" מ-1980 בכיכובו של חיים טופול בתפקיד דוקטור זרקוב.

 

 

כשצביקה פיק חזר בתשובה :"להיטון" סיפורו של מגזין

עטיפת הגליון הראשון  של "להיטון " עיצב אשר דיקשטיין.

יש כמה וכמה מגזינים שהייתי שמח יוo  אחד לכתוב את תולדותיהם :מעריב לנוער בראש הרשימה . ואחריו "דבר לילדים " "הארץ שלנו " "משמר לילדים " "לאישה " ו"העולם הזה " וגם אחרים . במקום טוב באמצע נמצא מגזין הבידור המפורסם והמצליח ביותר של שנות השבעים והשמונים "להיטון ".. והנה כתבה שהופיעה במגזין מיוחד לרגל שישים שנות מוזיקה ישראלית ועוסקת במגזים שפעפ נחשב לסמל של כל מה שהוא תת רמה והיום נראה כמודל של טוב טעם ואנינות  תרבותית בהשוואה למה שיש בתקשורת היום  .

כשצביקה פיק חזר בתשובה : להיטון : תולדותיו של מגזין בידור

מאת אלי אשד

 

הופיע בגליון מיוחד של שישים שנות מוזיקה ישראלית של "מקור ראשון" Lahiton.jpg

 

שנת 2008 העולם שלנו רווי לחלוטין ובכל מקום במוזיקה מכל הסוגים ובכל מקום יש כתבות על זמרים ומוזיקאים ויוצרי מוזיקה. יש מגזינים כמו "פנאי פלוס" ו"רייטינג" שמקדישים להם חלקים נרחבים ( בעיקר לרכילויות ) המגזינים "מעריב לנוער" ו"ראש 1" שפעם הוקדשו לנושאי נוער ובעיותיו מוקדשים היום לחלוטין לנושאי תרבות הפופ והמוזיקה. . בריטני ספירס ובעיותיה צרותיה היא בכל מקום גם בעמודים מרכזיים של העיתונים היומיים וכך גם זמרי "כוכב נולד" למיניהם ולדורותיהם אבל זה לא היה כך עד שנות השבעים כאשר נושא הדגל בתקשורת של המוזיקה , ומאוחר יותר גם הקולנוע הטלוויזיה ועולם הבידור הפופולארי היה מגזין אחד ויחיד השבועון "להיטון ". עד סוף שנות השישים המוזיקה הפופולארית נחשבה לכמעט משהו מוקצה בתחום התקשורת. כאשר אנשי להקת הביטלס רצו לבקר בארץ החליט מי שהחליט במשרד החינוך שאפשר לוותר על ביקור זה. וכך "הביטלס" מעולם לא ביקרו בארץ דבר שיש מבין מעריציהם שרואים בו היום בכייה לדורות. היה תחום אחר נחשב קצת יותר הקולנוע ועליו הופיעו שני מגזינים מתחרים "קולנוע " שיצא לאור כבר 1939 ו"עולם הקולנוע" שיצא מאז 1951.

השניים ניהלו בינם התחרות מלווה בצילומים ופוסטרים ורכילויות על כוכבי הקולנוע של הוליווד ( וקצת מאוד על כוכבי ארצנו הקטנטונת ) . תחרות שהסתימה לבסוף בניצחון נוק אאוט של "עולם הקולנוע" ששרד הרבה אחרי המתחרה הוותיק יותר שלו. אז היה חומר קריאה עבור חובבי הקולנוע ,אבל לחובבי מוזיקת הרוק והפופ לא היה כלום. . עד שנת 1967 כאשר ייסד אורי אלוני את מגזין הפופ הישראלי הראשון . אורי אלוני היה בעברו כתב הנוער הראשון של השבועון מעריב לנוער ועיתונאי של "העולם הזה",וגם חובב פנאטי של מוזיקת רוק ופופ מילדותו ( והוא זה שהכין את פס הקול לסרט "אסקימו לימון " על הנוער של שנות החמישים והשירים החביבים עליו )( והיה לו חזון ליצור את מגזין המוזיקה והבידור העברי הראשון ,והוא יצר מגזין כזה ביחד עם שותפו,דוד פז.

אורי אלוני

 

 

 

 

 

אורי אלוני : מאז צעירותי אהבתי את מוזיקה הפופולארית ועשיתי על כך מדור בשבועון "לאישה" באמצע שנות השישים בשם "עושי הלהיטים" ( על שם הסרט הפופולארי אז "עושי הלהטים") וזה היה בתקופה שאף אחד לא ידע מה זה זמר ואף אחד לא נתן לזה מקום ולא כלום. והייתה למדור הצלחה ואז היה עוד מדור בודד על זמרים בעיתון"ידיעות אחרונות " של יום שישי שכתב רמי דרומי, מדור של עמוד בודד וקיבלתי על עצמי לכתוב גם את זה,אבל זה כל מה שהיה על מוזיקה פופולארית. .ואז בא שמואל מור עורך המגזין האירוטי השערורייתי "בול" ( שהתפרסם אז בגלל שעורכיו נאסרו בידי השב"כ מאחר שחשפו שישראל מעורבת ברצח המנהיג המרוקני בן ברקה.א.א. ) והפגיש אותי עם דוד פז שאז ערך אצלו את בול וחשבנו להוציא מגזין על מוזיקת פופ זה היה ה-67 . והוצאנו מגזין כזה עבור שמואל מור שקראנו לו "פופ".הוא שרד למשך גליון אחד הוא הצליח מאוד. אבל לשמואל מור נכנס פתאום שיגעון בראש לעשות עיתון של יום שישי וזה נכשל ושבר אותו והוא פשט את הרגל. ועם זה בא גם הסוף של "פופ". אבל לא ויתרנו הרעיון היה יותר מידי טוב והירגשנו שהחברה הישראלית בשלה למגזין כזה.

הושפעתם ממגזינים מחו"ל ?

אלוני : קראנו עיתונים מחו"ל ששימשו לנו מקור השראה. שבועונים אנגלים כמו "מלודי מייקר" ו"ניו מוזיקל אקספרס" שבועון גרמני בשם "אוקי" שהייתי מנוי אליהם והרבה מהכתבות נלקחו מהם ואצל הגרמנים זה היה בעיקר כתבות מעמיקות . .אלו היו המקורות אבל הם היו מסוג שונה ממה שבחרנו לבסוף הם היו כמו עיתונים וטבלואידים ולא מגזינים. אנו יצרנו משהו שמתאים לכאן. עברה שנה ופז אני פגשנו את אברהם אלון אמרגן קטן בתל אביב ובעל מועדון ברמלה שהייתה אז ה"מכה" של המועדונים והדיסקוטקים במדינת ישראל, היום הוא חי בצרפת מנהל אולמות חתונות , פגשנו אותו ב"פינתי" בית קפה המוביל של אז והיצענו לו לעשות שותפות . והוא שם כסף . והמגזין "להיטון" נוצר והחל לרוץ ב-1969.

א.א. מי נתן את השם "להיטון "?

אלוני : השם "להיטון " היה הצעה של רבקה מיכאלי אבל גם אהוד מנור היציע אותו והחלטנו שזה השם המתאים וצדקנו . הוצאנו את העיתון ב26 לתשיעי 69 בסוכות ואני רוצה לאמר לך זה היה מה שכינו אז " שלאגר" מההתחלה.

הכותרות של הגיליון הראשון היו באותיות הפסיכודאליות האופנתיות אז "מי מכיר את הצ'רצ'יל בתחתונים " והתייחסו לאחד מחברי להקת הצ'רצ'ילים בתחתונים, וכתבה על הגירסה העברית של "תנו סיכוי לשלום" עם אריק אינשטין להיטון החל את דרכו כדו שבועון אך בתוך שנה הפך לשבועון מצליח.

 

אלוני :אני ודוד פז ערכנו שנינו את המגזין . אני הייתי בחוץ כותב כתבות ופוגש אנשים אני טיפוס מוחצן יותר . דוד פז היה מופנם יותר ממני ועושה הכל לבד. והוא היה עושה את העבודה הפנימית השקטה מעמד הכל ובוחר תמונות .

 

 

 

 

 

 

דוד פז שותפו של אורי אלוני היה עורך במגזין 13 שנים 1969-1982 פז : מהגיליון הראשון של "להיטון " הדפסנו 5000 עותקים שאזלו כולם . והתחיל גרף עלייה מתמיד שהיגיע לשיאו לפני מלחמת יום הכיפורים היגענו למכירות של עשרים וחמישה אלף עותקים וזה היה משמעותי מאוד אז. השבועון הביא לקהל צמא הבידור חומר שכמוהו לא הוגש עד אז בשפה העברית , הוא הביא מידע נרחב על כוכבי מוזיקה ובידור של הימים ההם, דירוגים של מצעדי הפיזמונים, רכילויות, ביקורת תקליטים, חדשות וכתבות על כוכבי פופ בארץ ובחו"ל, "להיטון" יצר דירוג שנתי ללהיטי התקופה, ואף יזם את מופע "תקליט הזהב של להיטון". היה זה להיטון שהכניס את הפוסטרים לתודעה , תחום שהיה כמעט בגדר בלתי ידוע עד אז לישראל . העיתון היה מפרסם פוסטר ענקי של אמן שמורכב מחמישה שישה פוסטרים בגודל טבעי ,והיו סוגים שונים פוסטרים של דמויות כמו מייק ברנט וכמו רבקה זוהר . הפוסטרים הפכו לחלק חשוב בכל בית של מתבגר צעיר . אלוני : הפרדת צבעים עלתה המון כסף ובשערים הופיעו רק זמרים שהיו להם תקליטים וחברת התקליטים שלחה לנו תמונות צבעוניות שלהם. כשהצבע נעשה יותר זול התחלנו בפוסטרים אחר כך עשינו פוסטרים גדולים על גליון של יוצרים בגודל מלא פוסטרים בארבעה חלקים. וזה היה פטנט מיוחד שלנו גם בחו"ל לא היה דבר כזה . והנושא הפופולארי ביותר אחרי הפוסטרים וביחד עם הרכילויות היה מדור בשם "מילים ללהיטים" שהיה מאוד מבוקש וזה היה אחד המניפים הגדולים של להיטון ויבלו כל שבוע מילות השירים . היום זה קשה להאמין .עם כל המילים באינטרנט . ולא הסתכלנו אחורה התפוצה הייתה בשמיים .

 סמל "להיטון". עיצב אשר דיקשטיין.

דוד פז: הלוגו המקורי היה של גיטרה בתוך הלוגו. המעצב הראשון היה בחור מוכשר מאוד בשם אשר דיקשטיין טיפוס בוהמייני והוא חזר מאז בתשובה. הוא יצר לנו פוסטרים פסיכודליים שונים מרשימים מאוד .אחר כך כל המגזין הפך לצילומים של אמנים בלבד. (היום מה שמוערך בידי האספנים של המגזין במיוחד הם הגליונות הראשונים האלו של סוף שנות השישים וראשית שנות השבעים ). . היו לכם מתחרים ? אלוני : היו מתחרים קצרי ימים שבאו והלכו . הדבר המדהים באמת הוא שאנו היינו במשך יותר מעשור יחידים בתחום .תבין אז זה היה כמו עולם אחר עולם שבו העיתונים לא כתבו שום מילה על כוכבי זמר זה כמו לתאר את העולם היום בלי אינטרנט.

דוד פז: :המתחרים היו מגזין שנקרא "עולם הבידור" בהוצאת רמדור שיצא לאור לפני שהחל להיטון 1968 ולא האריך ימים. כאשר להיטון כבר היה עיתון פופולארי וידיעות ניסה להתחרות בו , נח מוזס המו"ל שלו קרא לי לשיחה והיציע לי לעבור לידיעות ואני סירבתי כי היה לי טוב בלהיטון עיתון מצליח והייתי שותף בו אז ואחד הבעלים ומוזס היציע לי רק עבודה כשכיר . לבסוף הם פירסמו אותו בתור מגזין בשם "נוער 71 " בעריכת שלום כהן לשעבר עורך "העולם הזה" הוא החזיק מעמד שנה בלבד. באותה התקופה שום מתחרה של להיטון לא שרד זמן רב ,להיטון היה בגדר יחיד במינו. ללהיטון לא היו מתחרים המון זמן כי איש לא חשב להתחרות בו. הייתה אז שממה מוחלטת בתחום הבידור. אלוני : הייתה לנו מטרה יעוד לקדם את עולם הזמר העברי להראות שיש בו יוצרים מוכשרים לא פחות מכל תחום אחר באמנות בפיסול ובקולנוע ואני חושב שהצלחנו בכך . להיטון נועד לשרת את הזמרים ואף פעם לא לכתוב עליהם מילה רעה, זה היה חשוב לנו. רצינו רק לקדם אותם. אז נכון היו אנשים רגישים במיוחד כמו אבי טולדנו שהתלוננו על שכתבנו עליהם ככה וככה ,אבל היום זה פשוט מצחיק ,לא כתבנו עליו שום דבר רע באמת ,בטח לא בסטנדרטים המקובלים היום שזאת חובה להשמיץ ככל האפשר את כוכבי הבידור והזמר. היו לכם כוכבים מיוחדים ? אלוני : כל הזמרים היו שלנו ואתנו אנחנו טיפחנו את כולם.

להיטון נצמד לאמנים בשלב מוקדם בקריירה שלהם ופירםס אותם והם מצידם פירסמו את להיטון כשהיו מצטלמים כשהם קוראים גליון שלו.

אבל דומה שללהיטון היו יחסים מיוחדים במיוחד עם הזמרמייק בראנט ( שהיום מוצג על חייו הטראגיים מחזמר ) שלהיטון אימץ ותיעד את כל מהלכיו ומסעותיו כאשר שאר העיתונים התעלמו ממנו לחלוטין . להיטון אף פירסם אלבום של מייק בראנט כשהיה בשיאו. מיק ברנט שצמח במידה גדולה בגלל להיטון ולכן היה בקשרים טובים עם להיטון כשהיה כוכב גדול בצרפת ולכן להיטון יכל לספק עליו חומרים בשיאו שאף עיתון אחר לא יכל לספק. וגם לאחר ניסיון התאבדותו היה להיטון העיתון היחיד שקיים עימו ראיון גדול . לאחר מכן התאבד ברנט ולהיטון פירסם גיליון לזכרו .

אורי אלוני : את מיק ברנט אנחנו אימצנו .היינו חבילה אחת.

צביקה פיק חוזר בתשובה.

להיטון גליון מספר 550 - צביקה פיק / להיטון

"יש לו פני מלאר,עיניים של קדוש מעונה ועצם ההתבוננו בו נוסכת הרגשה של עצב …

אורית ירקוני על צביקה פיק בלהיטון . עוד אמן שלהיטון היה אחראי במידה רבה לפירסומו היה צביקה פיק. רק להיטון כתב על צביקה פיק בתקופה שהיה אמן חוץ ממסדי בזוי בידי קובעי התרבות . להיטון גם טרח ויצר מתיחה מפורסמת סביב צביקה פיק כאשר פירסם כתבת ענק של חמישה עמודים כי בכוונתו של אליל הזמר לחזור בתשובה ואף להצטרף לישיבה בבני ברק. ( וזה כמה שנים לפני שכוכב אחר אכן הלך בדרך זאת אורי זוהר). העיתון פרסם תצלומים שבהם ניתן היה לראות את צביקה פיק בבגדים "מסורתיים " בפתח ישיבה בבני ברק. הקוראים נרעשו והתחילו להציף את הזמר בטלפונים ובאלפי מכתבים לבקשו לבל יפסיק להופיע . הזמר מיהר להכחיש ,אבל הטלפונים ומכתבים בעניין המשיכו להציף אותו עוד במשך שלוש החודשים לאחר פירסום הגליון . היום מודה דוד פז :המתיחה נעשתה בעצה אחת עם הזמר ואנשי יחסי הציבור שלו על מנת לרכוש תשומת לב ציבורית .

עוד זמרת שלהיטון תרם רבות להתפתחותה ופרסומה הייתה של הזמרת . העורכים נזכרים שהמנהל של עופרה חזה שבצלאל אלוני בילה הרבה במשרדיהם.

 

 

 

 

ולמעשה היו הרבה אחרים . שלום חנוך ואריק אינשטין אולי לא נזקקו ללהיטון אבל עם רוב הזמרים האחרים היה קשר הדוק איתם וזו רשימה מאוד ארוכה של יוצרים ,למעשה כמעט כל הזמרים מאותה התקופה.   בנוסף, יזם "להיטון" את תחרות היופי לצעירות "נערת היופי", והקפיד להביא לתחרות כוכבים נערצים באותן שנים, דוגמת השרירן האוסטרי ארנולד שוורצנגר, דייויד סול ופול-מייקל גלזר (כוכבי הסידרה "סטארסקי והאץ'") ופיטר שטראוס (כוכב הסידרה "עשיר ועני"). ואולי יותר מכל התפרסם המגזין הודות לכוכבי הטלוויזיה ( אז רק ערוץ אחד ממלכתי ) שהביא לארץ לביקורים מתוקשרים היטב.

עטיפת מגזין מיוחד שהוציא "להיטון " על ביקור רוג'ר מור "המלאך " במדינת ישראל.

בתחילת שנות ה-70 הביא "להיטון" לישראל , את רוג'ר מור כוכב סדרות הטלוויזיה "המלאך" , כאשר בא רוג'ר מור לביקור מלכותי בישראל של ראשית שנות ה-70 זכה לקבלת פנים נלהבת וחסרת תקדים בנמל התעופה בידי קהל ענק של מעריצים שאיים לרמוס אותו באהבתו . הוא סייר בארץ במשך כמה ימים והכריז על עצמו כציוני נלהב ואף נפגש עם משה דיין. בתקופת שיא הפופולאריות של סדרת "המלאך " בכיכובו של רוג'ר מור בטלוויזיה הישראלית "להיטון" החל לפרסם גם מדור סיפורי קומיקס בצבעים על הרפתקאותיו של "המלאך " סימון טמפלר אבל קומיקס זה לא האריך ימים . הקהל התברר לא התעניין בקומיקס ,הוא רצה את הזמרים . להיטון הביא גם את ריימונד באר כוכב "איירונסייד" ואת כוכבי הסדרה הבריטית "האחים" בביקור מלכותי שכלל סיור בכותל .

דוד פז : הייתה היסטריה ממש בביקורים האלו כשהם ביקרו בארץ כאילו המדובר היה באלים שירדו מהאולימפוס והאנשים לא יכלו לשבוע ממראה פניהם במציאות. הביקור של רוג'ר מור המלאך .זכה להד הכי ענק . אבל גם סטרסקי והאץ' הביאו להתרגשות יוצאת דופן.

באמצע שנות השבעים התמזג להיטון עם המגזין הוותיק "עולם הקולנוע " שאותו ערך עד סגירתו אריה רייכמן . "עולם הקולנוע" עסק במוזיקה במדור של בני דודקביץ' ולפני להיטון אבל הדגש היה על קולנוע ולא על רוק בניגוד ללהיטון .

 

דוד פז : אחרי מלחמת יום הכיפורים הייתה נפילה חדה . כולנו גוייסנו אז. ואחרי המלחמה הייתה ירידה בתפוצה לאנשים לא היה אז ראש לבידור והייתה החלטה להתאחד עם המגזין "עולם הקולנוע" שהיה אז בצרות ושינה מאוד את התמונה היגענו בשנות השבעים לתפוצת שיא של 35 אלף עותקים. אורי אלוני : החלטנו להתאחד עם "עולם הקולנוע" כי הירגשנו ששוב אין ע טעם לתחרות עימם ונוכל .למשוך את קוראיו אלינו אבל חצי מהם במילא כבר קנו אותנו,אז הרכישה לא באמת עזרה לנו.

 

"להיטון" והחל כעת להקדיש מקום שווה לסיקור עולם הקולנוע והטלוויזיה והמוזיקה הפכה לחלק מרכזי הרבה פחות במגזין.

אריה רייכמן עורך "להיטון -עולם הקולנוע " בעבר וגדול אספני ישראל בהווה.

אריה רייכמן היה עורך "עולם הקולנוע" ואחר כך עם התאחדו עם "להיטון" הוא היה עורך למדור הקולנוע שלו ואחר מכן עורך המגזין כולו.

רייכמן : נכנסתי ללהיטון כשהייתה שם כבר מערכת משומנת והמגאזין היה חלק חשוב מעולם הבידור הישראלי ריכמן: בזמני להיטון היגיע לשיא התפוצה שלו ולמספר העמודים הגדול ביותר מאחר שהייתה אז פריחה ההשג הבולט שלי היה טיפוח תרבות הטלוויזיה דבר שלא היה קיים קודם והייתה שם כמות גדולה מוקדשת לתרבות הבידור .

בין הכותבים ניתן היה למצוא שמות כמו המשורר דוד אבידן ( !) הסופר יצחק בן-נר.אהוד מנור, מני פאר, עמוס אורן, יגאל גלאי, יואל ריפל, אביק גלבוע), דודו דותן, פנינה רוזנבלום, יורם מארק-רייך, דב זעירא, שאול גרוסברג, הלל אברמוב כמה כתבים ידועים של "להיטון " עברו אליו מ"עולם הקולנוע ". אלו כללו את כתב רכילות ידוע של להיטון ג. עיטור ( עיטור גלבץ ) אדם שכל חייו סבבו סבי הקולנוע ונודע כמי שמכיר את כל הכוכבים וכל השחקנים ,אך לא היו לו שום חיים מעבר לזה. הייתה ג'ודי סלומן שירדה לארה"ב והייתה יושבת הראש של תא כתבי החוץ שנותן את גלובוס הזהב ואיש לא העיז לסרב לראיון עימה . היא נודעה בתור הכתובת הראשונה לכל ישראלי שיצא להוליווד היא התחילה בעולם הקולנוע ומשם עברה ללהיטון ומשם למעריב. . להיטון גליון מספר 511 - עפרה חזה / להיטון להיטון היגיע לשיא הצלחתו הכלכלית כאשר הוא היגיע ל140 עמודים באמצע שנות השמונים עד שקרסה הבורסה ואז כל המשק קרס ואיתו המגזין. הוא גווע לבסוף בגלל עצם הצלחתו .הוא הצליח כל כך יפה להחדיר את הערכים והרעיונות של תרבות הפופ המערבית עד שמגזינים אחרים החלו לחקות אותו ולבסוף להתעלות עליו .

אורי אלוני : היחוד שלו היה ב10-12 השנים הראשונות אחר כך הוא החל להתדרדר כי כבר לא היה יחיד . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק. ידיעות ניסה זאת עוד ב1971 " עם נוער 71 " אבל אז זה לא הצליח.

דוד פז : הירידה החלה בהתחלת שנות השמונים כתוצאה מניהול לא נכון של מו"ל חדש,יעקב אלון שהיה במקור בעל בית דפוס . הוא השקיע מעט מאוד במגזין וזה הביא לסופו . אתה לא יכול לעבוד על אנשים יותר מדי זמן עם מוצר גרוע. והחלה תחרות מהעיתונים היומיים שחיסלה את המגזין סופית . היו עכשיו עוד עיתונים שהביאו את החומרים שפעם היו בלעדיים לנו . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק . "מעריב לנוער" גילה בסוף שנות השבעים את הפוטנציאל של עולם הבידור ושינה את פניו לגמרי . עם כותבים כמו יוסי חרסונסקי ואחרים והם החלו לתפוס את מקומו של להיטון.

 אלוני : ותבין בשבילם זה היה השפלה להתחרות בלהיטון מאחר שלהיטון היה בעיניהם תרבות שוליים אבל בשלב מסויים הם החליטו להשפיל את עצמם ולהתחרות עימו .ולהיטון לא יכול היה להתחרות עם מעריב ולכן יצא מהתמונה.

.

"להיטון " נסגר בסוף שנות השמונים לאחר שנערך בידי דודו אורן .הוא גווע לאח שהתקיים יותר מאלף גליונות. להיטון שוב אינו קיים היום אבל גם אין בו צורך.   מאז כל העיתונים החלו לעמול על הרחבת מדורי הבידור והוצאתם לאור של שבועונים דומים.. המגזינים "מעריב לנוער" "וראש 1" שאותו הקים וערך דוד פז, לשעבר עורך "להיטון עולם הקולנוע" ושבועון הטלוויזיה "פנאי פלוס" (שאף אותו ערך דוד פז) הם העתקים של "להיטון" תחת שם אחר , וכולם עוסקים בנושאי בידור ומוזיקה. דומה שכיום אין יותר מגזין כזה שאינו נוהג לתקוף את הזמרים השונים אבל דומה שהיום בעולם היחצנות שהתחום שלה לא היה כה מפותח בימיו הגדולים גם אין צורך בכך יש יחצנים שידאגו לאמנים והם אינם זקוקים לכתב עת שיעשה זאת עבורם.

א.א. איך היית משווה את להיטון למגזינים הבידוריים היום ?

אורי אלוני . איך אתה בכלל מעז להשוות איך ? הכתיבה הייתה רהוטה , לא היו קשקושים פרכייים כמו ב"פנאי פלוס" היום אנחנו לא ירדנו על האנשים האלו האמנים כי רצינו לטפח אותם.באופן סובייקטיבי היינו תומכים לא ביטאנו את דעתנו . דוד פז : אנחנו רצינו לתת את התמונה אמיתית על האמנים ולא לחפש את הליכלוך והשערוריות שזה יותר מוכר אולי היינו יותר נאיבים והיה לנו יותר שיתוף פעולה עם האמנים . בגדול הגישה הייתה לפרגן לא לחפש רפש עליהם . שאר התקשורת בזה להם ירון לונדון כשפגש את אחד הזמרים בתוכנית טלוויזיה זילזל בו בהתנשאות . ,רק אבי טולדנו התלונן קצת אבל כל השאר תמכנו בהם. אפילו אמני שוליים. תמכנו בקהילה זאת . היום זה נכון אין שום צורך בזה. . היו לנו רכילאים ואמרתי להם אין סיפורים אין אייטם לא סתם לספר שההוא וההיא ישבו כשם במקום ואכלו חסה או הביטו מעורערים על החשבון שאותו היגישה להם המלצרית .את מי זה מעניין ? תמיד היה צורך בסיפור שהיום זה דבר שדי נשכח ברכילאות. היום התחרות כה גדולה שהיא הביאה לירידה דרסטית ברמת הכתיבה והכתיבה באינטרנט היא בכלל זוועה. אי אפשר להשוות את מה שכותבים היום לרמת הכתיבה ב"להיטון". להיטון גליון מספר 441 - לי מייג'ורס / להיטון

אכן אירוני אם נחשוב על כך שפעם בשנות השבעים "להיטון " נחשב למגזין של "תת רמה". וכעת עורכיו מתלוננים על "תת הרמה " בתקשורת כיום . להיטון היה כתב העת שהחדיר רוח מערבית "פרכית" לתרבות הישראלית ,הוא נתן לה "רוח גבית " והחדיר אותה לתודעה . והוא עשה זאת בהצלחה גדולה כל כך עד .עד שכיום נראה שתרבות השוליים שאותה ייצג פעם המגזין "להיטון" שוב אינה תרבות שוליים היא הזרם המרכזי וכיום תרבות השוליים של המוזיקה ועולם הבידור השתלטה לחלוטין על העיתונים הגדולים שכתבות שפעם היו ייחודיות ללהיטון בלבד   מופיעות היום בעמודיהם הראשיים.   גם אם להיטון מת רוחו איתנו ויותר מתמיד.

 

 

להיטון גליון מספר 23 - אריק איינשטיין ושלום חנוך / להיטון

ראו גם :

להיטון בויקיפדיה

להיטון בפייסבוק

הקאמבאק של להיטון בפייסבוק 

המלאך ולהיטון

פלאש גורדון במגזין להיטון 

פללהיטון גליון מספר 278 - שלמה ארצי / להיטון